דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ח' ישיבה קפ"א הישיבה המאה-ושמונים-ואחת של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"א בכסלו התשע"ז (21 בדצמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 09:00 תוכן העניינים הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016; 6 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 6 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 6 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 6 יואל חסון (המחנה הציוני): 9 דב חנין (הרשימה המשותפת): 14 תמר זנדברג (מרצ): 17 רחל עזריה (כולנו): 20 עודד פורר (ישראל ביתנו): 22 מיכל בירן (המחנה הציוני): 23 יעל גרמן (יש עתיד): 30 דב חנין (הרשימה המשותפת): 39 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 43 איתן כבל (המחנה הציוני): 52 נורית קורן (הליכוד): 56 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 58 אורי מקלב (יהדות התורה): 63 טלי פלוסקוב (כולנו): 65 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 69 קארין אלהרר (יש עתיד): 71 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 74 איתן ברושי (המחנה הציוני): 76 יוסי יונה (המחנה הציוני): 81 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 85 אלעזר שטרן (יש עתיד): 87 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 91 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 94 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 98 מיקי לוי (יש עתיד): 99 יגאל גואטה (ש"ס): 104 רויטל סויד (המחנה הציוני): 106 איציק שמולי (המחנה הציוני): 109 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 112 ציפי לבני (המחנה הציוני): 116 עפר שלח (יש עתיד): 119 דברי יושב-ראש הכנסת על נטילת חסינות מחבר הכנסת באסל גטאס 122 הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016; 122 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 122 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב2017 ו-2018), התשע"ז–2016 122 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 123 מיכל רוזין (מרצ): 126 זהבה גלאון (מרצ): 129 סגן שר האוצר יצחק כהן: 133 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 136 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 140 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 140 הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016; 141 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 141 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 141 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 141 שר האוצר משה כחלון: 154 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 161 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 161 הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016; 161 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 161 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 161 עיסאווי פריג' (מרצ): 168 מאיר כהן (יש עתיד): 185 שר האוצר משה כחלון: 187 מיכל בירן (המחנה הציוני): 233 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 243 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 244 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 249 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 249 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 258 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 259 איתן כבל (המחנה הציוני): 273 דוד ביטן (הליכוד): 276 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 312 אורן אסף חזן (הליכוד): 314 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 322 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 344 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי): 348 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 353 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 353 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 354 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 354 מיקי לוי (יש עתיד): 362 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 365 תמר זנדברג (מרצ): 383 אילן גילאון (מרצ): 389 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 392 מיקי לוי (יש עתיד): 403 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 414 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי): 414 יוסי יונה (המחנה הציוני): 416 עפר שלח (יש עתיד): 423 רחל עזריה (כולנו): 429 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 444 חיים ילין (יש עתיד): 448 זהבה גלאון (מרצ): 463 יואב קיש (הליכוד): 464 דב חנין (הרשימה המשותפת): 467 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 476 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 479 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 487 סגן שר האוצר יצחק כהן: 497 עיסאווי פריג' (מרצ): 500 מיכל רוזין (מרצ): 502 יואל חסון (המחנה הציוני): 509 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 513 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 516 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 518 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 520 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 525 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 526 <הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016;> [מס' מ/1082; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' .] <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;> [מס' מ/1083; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' .] <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016> [מס' מ/1083; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' .] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> היום כ"א בכסלו התשע"ז, 21 בדצמבר 2016. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו ממשיכים היום בדיוני תקציב. יש לנו כאן רשימת המסתייגים, אבל אין אף חבר כנסת מהרשומים שידבר כעת, ובכלל אין אף אחד באולם. אף אחד לא נמצא כאן, לכן אני מכריזה על הפסקה. ההודעה על תחילת הישיבה תבוא בעתיד. תודה רבה. <(הישיבה נפסקה בשעה 09:01 ונתחדשה בשעה 09:05.)> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבינה שהגיע המסתייג. אני מחדשת את ישיבת המליאה ומזמינה את חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, בבקשה, להציג לנו את ההסתייגויות להצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018. חבר הכנסת טרכטנברג, בבקשה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> בוקר טוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בוקר טוב. לרשותך עד עשר דקות. בבקשה, אדוני. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול לפני עלות השחר הסתיים עוד פרק עגום במסכת העקלקלה של אישור תקציב המדינה 2017–2018. אזרח מן השורה שהיה נקלע לפרוזדור שמאחורי ועדת הכספים של הכנסת, היה חושב שמדובר באוסף של תגרנים חסרי מנוח, שאומנם לא מדיפים ריח של אלכוהול, אבל בהחלט מתנהגים כאילו תחת ההשפעה. אילו הייתה זו אפיזודה חד-פעמית – ניחא, אבל מדובר בעוד חוליה בשרשרת מבישה של ימים ולילות כאלה: מיקח וממכר פוליטי חסר מעצורים; שינויים דרמטיים בנוסח החוקים שמונחתים בלי שיש זמן לקרוא ולהבין; זלזול בכללי המשחק הפרלמנטרי, ועוד כהנה וכהנה קלקולים. שיהיה ברור, לרוב, העימותים הסוערים לא היו בין האופוזיציה הלעומתית לבין קואליציה מתגוננת, אלא בעיקר בין חברי הקואליציה לבין עצמם, על בסיס סקטוריאלי בוטה ופזילה לפריימריז הבאים. הדברים הגיעו לשיאם בדיון על מיסוי דירה שלישית, כשהיועצת המשפטית של הוועדה נשאה נאום נוקב כנגד אופן התנהלות הדיונים, שאינו מאפשר המשך החקיקה בנושא הזה. בעקבותיה קבע היועץ המשפטי של הכנסת, באופן ברור, שנפלו פגמים מהותיים בתהליך. אנחנו נטשנו, כמובן – אנחנו, האופוזיציה – את הדיון באותו לילה אומלל, והודענו ליושב-ראש הכנסת שנגיש בג"ץ בעניין זה. רבותי, מאז כינונה של הממשלה הזאת קורה משהו רע מאוד בכנסת ישראל. חלק הוא הסגנון: הבוטות, הזילות בנורמות, אובדן כל רסן, וחלק הוא המהות: בהצעות חוק פופוליסטיות, קנטרניות, המשסות מגזר כנגד מגזר, הכול בעידודו ובניצוחו של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. זה עושה נזק גדול, זה פוגע אנושות בתפיסת הציבור את הכנסת, באמון המועט שהציבור רוחש עדיין למוסדות השלטון, ובסופו של יום זה פוגע במרקם העדין של החברה הישראלית. אני חייב להגיד שאני מודאג מזה הרבה יותר מאשר מתקציב המדינה החיוור, חסר המעוף, חסר התקווה שמונח לפנינו. למרבה המזל, הכלכלה הישראלית חזקה יותר ומפוכחת יותר מאשר ממשלתה, ועל כן תוכל לצלוח גם את התקציב הלא-מוצלח הזה. אבל ספק אם החברה הישראלית תוכל לעמוד לאורך זמן בנזק המצטבר הנגרם לה מן הרוח הרעה שנושבת בממשלה הזאת וחודרת כרוח פרצים לכל פינה במשכן הזה. אבל היום בתקציב עסקינן, אז בואו נתחיל מחוק ההסדרים – אותה חבילה חוקתית המביאה ביחד עם התקציב שורה של רפורמות וכופה עלינו דיון מזורז, לחוץ, בלתי אפשרי, תחת החרב המתהפכת של נפילת הממשלה. סידור זה היה נחוץ בזמנו כדי לגבור על ההיפר-אינפלציה וכדי לפתוח את המשק, אבל אחרי יותר מ-30 שנה אין ספק שזה הפך לאנומליה שאין להשלים אתה יותר. אני מעז להתנבא שהשפל שחווינו בשבועות האחרונים בדיוני התקציב יסמן את קצו של חוק ההסדרים כפי שהכרנו אותו, ואולי בזה נוכל להתנחם. למען ההוגנות אציין שיש כמה נקודות זכות בתקציב הזה: תוספת לניצולי שואה, לנכים, חופשת לידה ולעסקים הקטנים, ובפרט בתקציב הביטחון אשר נבנה לראשונה על בסיס הסכם פורץ דרך שנחתם בין משרד הביטחון לבין משרד האוצר, תוך התמודדות אמיצה עם סוגיות קשות כמו הגמלאות, השיקום, מספר משרתי הקבע ואורך השירות הסדיר. כמו כן, אני רוצה לציין שבוועדה המשותפת לתקציב הביטחון אנו זוכים לשקיפות גוברת ואנו מעצבים דפוסים חדשים של פיקוח ובקרה הרבה יותר חודרניים, וזאת כדי שנוכל לבצע נאמנה את תפקידנו הפרלמנטרי, אבל מעל לכול – לטובת מערכת הביטחון עצמה. ובחזרה לתקציב עצמו. אני מעיין בטבלאות הרבות שבו ורוחי נופלת. אין בו בשורה, אין בו אופק, אין בו התוויית מדיניות מקפת בשום תחום, ועל כן אין בו תקווה לעתיד טוב יותר. אומר לנו שר האוצר: אבל אין גזירות בתקציב. נו, באמת. אין גזירות גלויות במובן של קיצוצים ממוקדים, אבל יש שפע של גזירות סמויות, בעיקר בצורה של קיצוצים רוחביים עמוקים, שפוגעים בראש ובראשונה בשירותים החברתיים. הנה, היום מתקיימת שביתה בגני-ילדים ובבתי-ספר תיכוניים בכל רחבי הארץ בגלל הקיצוץ בתקציבים של הרשויות המקומיות, תוצאה ישירה של הקיצוצים הרוחביים המצטברים. רק השבוע אושר קיצוץ רוחבי של מיליארד ו-800 מיליון בתקציב 2016, ובאותו יום הממשלה החליטה על קיצוץ נוסף של 1.3 מיליארד בתקציב הבא. אין דבר יותר קל ויותר לא נכון מקיצוץ רוחבי. מהותה של מדיניות כלכלית היא קביעת מה חשוב יותר ומה פחות, סדרי עדיפויות, ולעומת זאת קיצוץ רוחבי זה פחדנות, זה בריחה מאחריות. רבותי, הקיצוצים הרוחביים הם חלק מהונאה כלכלית מתמשכת של ממשלות נתניהו, שבגללה המשפחות הצעירות לא מצליחות להרים ראש – הונאת המסים הסמויים. אלה אותם תשלומים אקסטרה שאנו מוציאים מהכיס על חינוך, על בריאות, על דיור, על תחבורה, כי על-פי תפיסתו של נתניהו המדינה לא ממש צריכה לספק את מלוא השירותים החברתיים שהיא מחויבת להם. לא, שהשירותים יתכווצו והעלות תיפול עלינו. כתוצאה מזה משפחה ממוצעת משלמת אלפי שקלים לחודש מס סמוי על חינוך חובה חינם, על תשלומי הורים, על טיול שנתי, על צהרונים, על תל"נים. אותה משפחה משלמת כ-2,000 שקל לחודש מס סמוי על דיור בגלל הספסרות בקרקעות המדינה ומיסוי הנדל"ן, שמכניסים מיליארדים לקופת האוצר. אותה משפחה משלמת תשלום עודף על בריאות, ומס פקקים, ובסך הכול קרוב ל-5,000 שקל לחודש מסים סמויים. פה קבור הכלב. זו הבעיה האמיתית, הכואבת, של המשפחות הצעירות, שהתקציב המונח לפנינו רק מחריף. זה לא המסים הגלויים שנתניהו מוריד לטובת השכנים שלו בקיסריה; זה המסים הסמויים שהוא מפיל עלינו גם הפעם. רבותי, צריך לפעול אחרת ואפשר אחרת. כן, צריך להוריד מסים – את המסים הסמויים – ואת זה אפשר לעשות מתוך אחריות תקציבית, ולא מתוך פופוליזם מזדמן. הנה הצעה קונקרטית שאפשר עוד לעשות בדקה התשעים בתקציב הזה: ההורדה המתוכננת במס החברות ומס הכנסה, הורדה מיותרת, תעלה לקופת המדינה כ-3 מיליארד שקל לשנה החל מ-2018. כמה מזה יחלחל למשפחה הממוצעת? כ-150 שקל לחודש. לעג לרש. אז במקום זאת אפשר באותו סכום להוריד את המס הסמוי על צהרונים. אפשר סוף-סוף לקיים יום חינוך ארוך לבני שלוש עד תשע, כדי שההורים יוכלו לעבוד בלי להפקיר את ילדיהם. זה עושה הבדל עצום לנטו, לא הנדבה של 150 שקל לחודש, וזה באותה מסגרת תקציב. השאלה, בסופו של יום, אדוני ראש הממשלה, את מי אתה מעדיף – את השכן שלך מקיסריה מיקי גנור, שירוויח מהורדת מס החברות עוד כמה מאות שקלים על עסקת הצוללות, או את הבנות שלי, שמשלמות הון על הצהרונים של הנכדים שלי; וכן, בסוף – הכול אישי. רבותי, כן. התקציב העלוב הזה יאושר כי זו דרכה של קואליציה, אבל החברה הישראלית תפנה לו גב, והזעם על המבוי הסתום ועל המסים הסמויים שבו לא יתאדה. במוקדם או במאוחר הזעם הזה יפרוץ, ורק ממשלה אחרת, המונעת מהשקפה של כלכלת שוק מוסרית וסולידריות חברתית, תוכל להביא את השינוי הנכסף. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. רק לוודא ששמעת – חבר הכנסת יואל חסון? תודה. לרשותך תשע דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תשע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה מה שרשום. תשע דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה, גברתי היושבת-ראש, בוקר טוב. אני לא יודע כמה הגבלת הזמן פה רלוונטית, אני לא רואה שר במליאה, ואני רואה בזה בושה וביזיון של זלזול הממשלה בכנסת ובדיוני התקציב. אני מתכוון להישאר על הדוכן עד שיבוא שר, גברתי. חבר הכנסת חנין, בוקר טוב לך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בוקר טוב. נעים לי לשמוע אותך, אבל אני מצטרף למחאתך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה רבה, ואני שמח שלפחות אתה כאן. אני רוצה לומר לך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני עצרתי את השעון; שים לב. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה רבה, בסדר גמור. אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש, שתמיד אנחנו שומעים כאן את אנשי הממשלה, את אנשי הליכוד, נאלצים להסביר לנו כמה התקציב הזה שהם מביאים לאישורנו למעשה מתקן נזקים של הממשלות הקודמות – נזקים של הממשלות של מפא"י, של העבודה, של קדימה, של ממשלות קודמות. הממשלה הזאת נכשלת בכל כך הרבה תחומים, שהיא תולה את מרבית תקוותה בהאשמות של אחרים. כולם אשמים, רק לא הם. הם לא לוקחים אחריות. התקשורת שמאלנית מדי; לא חשוב אראל סג"ל, לא חשוב "ישראל היום", וגם לא חשוב ערוץ 20. בית-המשפט? שמאלני מדי, לא חשוב שהאקטיביזם כבר מזמן אינו מנת חלקו של בית-המשפט העליון. וגם הכנסת – הכנסת שמאלנית מדי, לכן אי-אפשר להעביר תקציב חברתי יותר, ולא חשוב שלממשלה הזאת יש רוב בכנסת. ומי הדמון הגדול? החקלאים. החקלאים, מעוז השמאלנים הגדול, עוכרי הממשלה ועוכרי ישראל, לשיטתה של הממשלה הזאת. מירי רגב בונה על זה קריירה, מיקי זוהר נבחר כך כנציג הדרום בליכוד. כולכם בקואליציה הזאת רוכבים על המפא"יניקים, רוכבים עליהם כל בוקר וכל יום. כמה אתם, כמה הממשלה הזאת אוהבת לדבר על האליטות הישנות, על החונטה השמאלנית, על הפריבילגים השמאלנים. כל זה, גברתי היושבת-ראש, חלק מהפוסט-אמת שהממשלה הזאת והקואליציה הזאת דוגלות בה, כי מה לעשות, עובדתית, הממשלה הזאת, הליכוד שולט כבר 16 שנה, והשמאל לא נמצא בשלטון כבר הרבה מאוד שנים. אתם שולטים. אתם, הליכוד, שולטים, וישראל היא כבר לא מה שהייתה בשנות ה-50. חילופי השלטון הצמיחו לנו כאן במדינה – בוקר טוב, חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> בוקר טוב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חילופי השלטון הצמיחו לנו אליטה חדשה, אליטה בסנדלי שורש וחולצות פלנל, כזאת שמתלבשת כך שלא נזהה אותה. האליטה הזאת, החדשה, היא המתנחלים. הם הפריבילגים החדשים, הם האליטה, הם השולטים באמת. גברתי היושבת-ראש, ההגדרה לאליטה על-פי ויקיפדיה: אליטה היא מונח המתאר קבוצת אנשים מצומצמת בחברה אשר זוכה ליחס מועדף על פני יתר הקבוצות בחברה, ומחזיקה בעוצמה חברתית המאפשרת לה שליטה או השפעה מכריעה על החברה או על חלקים ממנה. ההמון, לעומת האליטה, מהווה מספרית את רוב החברה ואינו מאורגן, נעדר עוצמה ומגויס מלמעלה על-ידי האליטות. כן, גברתי, האליטות האלה הן היום אותם לובשי סנדלי שורש וחולצות פלנל. הפריבילגים החדשים, המתנחלים, השתלטו על מרכז הליכוד, על הפריימריז של הליכוד, כך שיש להם היום שליטה מלאה, חזקה, על מקבלי ההחלטות בממשלה. אותם פריבילגים דורשים גם את התקציבים, המענקים וההשקעה חסרת הפרופורציות. ואתם, אתם אנשי הליכוד, חבורת שרים שסרים למרותם של הפריבילגים המתנחלים. ומה אותן בקשות של אותם פריבילגים? בוקר טוב לשר אלקין. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> בוקר טוב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> התעוררת? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני התעוררתי מזמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל לא היית כאן מזמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הפעלתי את השעון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מאה אחוז. אותם פריבילגים, המתנחלים, דואגים לעצמם לתשתיות, חינוך, מוסדות תורניים, בריאות, מיגון רכבים, אבטחת מאחזים בלתי חוקיים, חיילי צה"ל, שמסתכנים על גבעות שכוחות אל בשביל קומץ של נוער גבעות, מקוואות, ספריות, כבישים. כל מה שהם מבקשים – אתם בליכוד אצים ורצים להגשים ולממש. אתם עושים את מה שהם רוצים, ושכחתם את מי אתם מייצגים. ככה זה כשהפריבילגים המתנחלים שולטים בכם דרך הפריימריז בליכוד. בכנסת הנוכחית שמענו כל כך הרבה על הפריפריה שאתם מפתחים. אז תסבירו לי, תסבירו לי, אנשי הליכוד, למה השבוע הגיעו לכנסת מאות חקלאים זועמים, רובם תושבי הגליל והנגב, באזורים שהליכוד קיבל את התמיכה הגבוהה ביותר? למה עשרות ראשי עיר מטעם הליכוד עכשיו, היום, משביתים את הרשויות המקומיות בזעם? למה? למה ראש עיריית ירושלים, גם הוא חבר ליכוד, נאלץ לצאת למלחמת עולם נגדכם? ולמה ארז ביטון צריך להיות מושפל ומבוזה על-ידיכם, שלא תקצבתם את המהפך התרבותי שמירי רגב ונפתלי בנט הבטיחו לכולנו? והתשובה היא פשוטה, גברתי היושבת-ראש: ארז ביטון, ניר ברקת, ראשי העיריות של הליכוד מהצפון והדרום והחקלאים – הם צודקים, אבל הם לא פריבילגים. הם לא מתנחלים. ככה זה כשיש האליטה הקטנה ויש ההמון שנפגע. אז האליטה שולטת, הפריפריה סובלת, והעיקר הוא שאתם מתלוננים על האליטה של השמאל. בכול אשם השמאל. גם ראשי הערים של הליכוד הם שמאלנים, גם החקלאים הם שמאלנים, גם ראש עיריית ירושלים הוא שמאלני. הם כולם לא מרוצים ממה שאתם עושים. וכדי להמחיש את האבסורד, חברי חברי הכנסת, אני משיק הבוקר בעמוד הפייסבוק שלי שעשועון חדש, ברוח התקציב שאתם בקואליציה הגשתם לכנסת "כן, לא, עמונה, פריפריה". אני מזמין את כולכם, גם את חברי הכנסת וגם את הציבור שצופה, להיכנס לעמוד הפייסבוק שלי ולענות על השאלות באחת מתוך ארבע תשובות אפשרויות: כן, לא, עמונה או פריפריה. ומה יותר טוב מלהשיק את השעשועון החדש שלי כאן במליאה? נראה כי השר אלקין, אם הוא מקשיב לי, יודע את התשובה, לדוגמה, על השאלה הראשונה: לתושבי איזה יישוב הובטח בתקציב המדינה מענק אישי של מיליון שקלים? שמעת את השאלה? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני כל כך מכיר אותך שאני מכיר גם את השאלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני אשאל אותה שוב: לתושבי איזה יישוב הובטח בתקציב המדינה מענק אישי של מיליון שקלים? כן, לא, עמונה או פריפריה, אדוני השר? יש לך תשובה? יש לך תשובה. האם מסקנות דוח ועדת ביטון, ששר החינוך התחייב כי יתקצב, אכן מתוקצבות לשנים 2017–2018? כן, לא, עמונה או פריפריה. למי הקדישה הקואליציה חמש הצעות חוק בכנסת הנוכחית? כן, לא, עמונה או פריפריה. יש מצב שמיקי זוהר, חבר הכנסת, קיבל תקציב של רבע מיליון שקלים לתוכנית שלא קיימת? כן, לא, עמונה או פריפריה. האם התוכנית לפיתוח הגליל והנגב כלולה בתקציב? כן, לא, עמונה או פריפריה. ושאלה אקטואלית, שנולדה הבוקר: איפה נתניהו בטוח לא היה בוחר לישון בשנת 1999, כשסולק מראשות הממשלה? כן, לא, עמונה או פריפריה. אלה השאלות. אתם מוזמנים לענות עליהן גם ברשת. ושיהיה ברור לכולם: זה תקציב שכולו כן, לא, עמונה, פריפריה. כי בכל מה שקשור לעמונה, אמרתם כן; בכל מה שהיה קשור לפריפריה, אמרתם לא. ואני חייב להוסיף, חברי חברי הכנסת, שלא היה אפשר להתעלם הבוקר מאותה כותרת באמת אלמותית, מנותקת, של אמירה של ראש הממשלה לתושבי עמונה, שאמר להם: אני יודע מה זה להיות מגורש מהבית; כשאני גורשתי מהמעון הרשמי נאלצתי לישון ב"שרתון פלאזה". תגידו לי אם זו לא אמירה מקבילה ל"אם אין לחם, תאכלו עוגות". תגידו לי, מה קורה פה? מה קורה פה? האם אתם לא מבינים שאמירה כזאת יכולה לבוא רק מראש ממשלה שיותר מדי זמן יושב על כיסאו? האם פתאום לא נראית לכולנו רלוונטית הצעת החוק להגבלת כהונה של ראש ממשלה? האם זה לא נראה פתאום הגיוני שמי שכל כך הרבה שנים לא יודע מה זה לשלם חשבון חשמל וארנונה, ולא יודע מה זה לקנות בסופר, ולא יודע מה זה לעמוד בפקק, ולא יודע איך זה להוציא כסף מכספומט – זה בן-אדם שיכול להוביל עם ולהיות מחובר לעניינים האמיתיים, היומיומיים, של כל אחד מאתנו? האם יש אמירה יותר מנותקת מהאמירה הזאת של ראש הממשלה מהבוקר? אלה הרי דברים – אתם יודעים, לפעמים אתה עומד מול זה ואתה אומר: האם זה השיא? אני בטוח שלא. אני בטוח שלא. אתה תמיד חושב שהנה, הגעת לשיא, לא תשמע דברים יותר הזויים מאלה. ואתם יודעים מה הדבר, חברת הכנסת זנדברג, המדהים ביותר באמירה הזאת? שהוא מאמין בזה. הוא מאמין בזה. הוא אומר את זה באמונה שלמה, אמיתית. הרי כשהוא נבחר אז – ב-1999 הוא היה בטוח שהוא forever. מה פתאום שיזיזו אותי מהמעון הרשמי? אני כמעט אומר בחשש, אולי מזל שאנחנו, המחנה הציוני, לא ניצחנו בבחירות האחרונות, כי אולי, אם היינו מנצחים, היה נוצר תקדים במדינת ישראל שראש ממשלה היה מסרב לפנות את המעון, פשוט מסרב, והיינו מתמודדים עם איזה עניין חוקתי חדש. אני חושב שגם מי שתמך בראש הממשלה ובמפלגתו בבחירות האחרונות צריך להבין שאדם שיושב על כיסא ראש ממשלה כל כך הרבה זמן – מה שהוא לא עשה בעשר השנים האחרונות, האמינו לי, הוא לא יעשה בעוד עשר שנים. ואת נתניהו צריך להחליף. נתניהו צריך ללכת הביתה. נתניהו מנותק. נתניהו שכח מה זה להיות חלק מהעם הזה. נתניהו לא זוכר את הדברים הפשוטים של החיים. נתניהו מרגיש שהוא לא יכול ולא צריך לזוז מהכיסא שלו, כי אם הוא לא יהיה, אוי-אוי-אוי מה יהיה. אני שומע בכלל בציבור – לפעמים אומרים לי: כן, אנחנו לא כל כך מחבבים את נתניהו – ואני כאן הייתי דיפלומט, אומרים דברים יותר קשים – אבל אין מישהו אחר. אז אני שואל את אותם אנשים: אם יום אחד ראש הממשלה נתניהו יחליט שהוא הולך לוויפאסנה, הוא רוצה ללכת לוויפאסנה בהודו, משנה את חייו, פורש ראש הממשלה מרצון – מה יקרה? מה, מדינת ישראל תקרוס? המערכות לא יעבדו יותר? ישראל לא תתקיים יותר? גדולים ממנו פרשו מראשות הממשלה ומדינת ישראל המשיכה, התחזקה והתגברה. ואני מאמין ומייחל – אתם תעבירו את התקציב הזה היום, אבל אני מאמין וגם מייחל, ואני כן מלא תקווה ואופטימיות, שהתקציב הזה יהיה התקציב האחרון שנתניהו יגיש כראש ממשלה, ואני מקווה מאוד שאנחנו נראה גם את סופה של הממשלה הזאת כמכהנת ומנהלת את המדינה הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. הדובר הבא, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. גם לרשותך עד תשע דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בברכות; ברכות לשלטון המקומי שמשבית היום את המערכות. אני חושב שזאת שביתה צודקת, שביתה נכונה. הייתי רוצה לראות גם את ההסתדרות משביתה את ציבור העובדים במחאה על התקציב הבעייתי, הרע, המזיק הזה. מול ונגד התקציב הזה צריך מאבק לא רק בכנסת, אלא גם בציבור. אבל, עמיתי חברי הכנסת, מה בעצם אנחנו מציעים? מה בעצם אנחנו מציעים מול התקציב הזה – זו השאלה העיקרית שהייתי רוצה לדבר עליה הבוקר. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שמה שדרוש לישראל היום זה תקציב שמתייחס לבני-אדם. במקום התקציב שממוקד בשלטון ובהישרדות השלטון, תקציב שמתייחס לבני-האדם שחיים כאן; שנותן פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות של אנשים. אנחנו צריכים תקציב של אנשים. תקציב של אנשים זה תקציב שמתמודד, למשל, עם האי-שוויון. ישראל נמצאת בצמרת האי-שוויון של מדינות ה-OECD. ולהתמודד עם האי-שוויון זה לקחת מהטייקונים ולחזק את העניים ואת שכבות הביניים, בדיוק ההפך ממה שהשלטון הזה עושה; זה להעלות את מס החברות לשיעור שהיה לפני הימים הרעים שבהם נתניהו נכנס אל תפקיד שר האוצר, ובהמשך – כשהפך לראש ממשלה. אני רוצה להזכיר לכם: כשנתניהו נתמנה להיות שר אוצר ב-2003, שיעור מס החברות היה 35%. את מס החברות צריך להעלות. אני בעד מס חברות דיפרנציאלי. אני בעד מס חברות שייקח הרבה יותר מהחברות הגדולות, מהתאגידים הגדולים, וייקח הרבה פחות מעסקים קטנים. זה בדיוק ההפך ממה שמציעים לנו לעשות בתקציב הזה שהממשלה מביאה בפנינו, שבו היא מורידה את מס החברות בכלל, וביחס לתאגידים גדולים במיוחד, עוד נותנת הטבות נוספות, ומורידה את המס עוד יותר. אני בעד מס ירושה – על ירושות גדולות במיוחד. תקציב של אנשים הוא תקציב שדואג לעובדים. דאגה לעובדים מתחילה מהשכר. השכר בישראל נמוך מדי. זה הצד השני של יוקר המחיה – הצד השני של יוקר המחיה הוא העובדה שהשכר נמוך מדי. רוב העניים בישראל הם אנשים עובדים. שכר המינימום בישראל, אפילו אחרי ההעלאות שנעשו, נמוך ב-25% מהממוצע ב-OECD. שכר המינימום בישראל הוא מחצית משכר המינימום בצרפת. ואם אנחנו מדברים על עובדים, ועל הסתכלות על עובדים, צריך לדבר על חיסול החרפה הזאת שנקראת עובדי קבלן. המתכונת המודרנית הזאת של העבדות, שנקראת העסקה לא ישירה. צריך להתחיל את זה במערכת הציבורית. צריך להפסיק את המציאות שבה יש מורות קבלן ועובדות סוציאליות שהן עובדות קבלן, ואפילו רופאי קבלן כבר יש. עובדי הציבור צריכים להיות עובדי ציבור, ולא עובדי קבלן. צריך להעלות את שכרן של עובדות הציבור: המורות, העובדות הסוציאליות, הפסיכולוגיות. אתם זוכרים את הדיבורים של נתניהו על האיש הרזה והאיש השמן. העולם האמיתי הוא הפוך. בעולם האמיתי יש איש שמן שרוכב על אישה רזה. האיש השמן הוא הטייקונים שאתם מטפחים, והאישה הרזה בדרך כלל היא אישה שעובדת במערכת הציבורית ומשתכרת פחות מדי. תקציב של אנשים הוא תקציב שרואה את הקשישים ואת הנכים. איך אפשר להתקיים מקצבת נכות של 1,531 שקל לחודש? צריך להתחיל ממינימום 5,000 שקלים, לכל קשיש שאין לו הכנסות אחרות. אני מברך על המאבק הציבורי שהתחיל בנושא הזה, ואני קורא לציבור להצטרף אליו. איך אפשר להתקיים מקצבת נכות של 2,342 שקלים לחודש? העלאת הקצבאות לנכים נדרשת ודחופה. נכה הוא לא חצי בן-אדם. העברנו חוק בנושא הזה בקריאה טרומית, ואנחנו לא מתכוונים לוותר על המאבק הזה. תקציב של אנשים הוא תקציב שמקדם שוויון: סגירת הפער בין יהודים וערבים; אזורי תעסוקה ביישובים ערבים; תעסוקת נשים ערביות; חיזוק הרשויות המקומיות הערביות; חלוקת הכנסות בין הרשויות; שינוי בנוסחת האיזון שמקפחת את הרשויות העניות ואת הרשויות הערביות – וגם הגדלת העוגה של התמיכה בשלטון המקומי בכלל. צריך להתמודד גם עם פערי השכר המגדריים. אישה היא לא פחות מגבר, אבל זה לא רק שכר. מקומן של הנשים בחברה שלנו צריך שינוי גדול. יש יותר מדי אלימות מינית ומגדרית. צריך להקים רשות למאבק באלימות על רקע מגדרי. צריך להיאבק בגזענות הממוסדת והלא-ממוסדת. גזענות כנגד יוצאי אתיופיה, כנגד מזרחיים, כנגד יוצאי חבר המדינות, כנגד ערבים. וצריך תוכנית של שוויון לפריפריה – היכן תוכנית הצפון, תוכנית קידום הצפון שאתם כל כך התגאיתם בה? – אבל היא נעלמה לחלוטין מספר התקציב. תקציב של אנשים הוא תקציב שמבטיח מערכת בריאות ציבורית, שוויונית ואיכותית: יותר רופאים ויותר אחיות; הרחבת בתי-החולים הציבוריים; תוכנית אמיתית לקיצור תורים במערכת הבריאות הציבורית; חיזוק הרפואה הקהילתית; הרפואה המונעת; אחיות בתי-הספר – בואו נחזיר אותן לבתי-הספר כעובדות של מערכת החינוך; להכליל את הביטוח הסיעודי בסל הבריאות; לחזק את הרפואה הציבורית. את כל זה אפשר לעשות אם נעלה את מס הבריאות ב-0.5% בלבד. זה יוכל להיעשות בוודאי אם נוסיף לכך גם הנהגה מחודשת של המס המקביל על המעסיקים שבוטל בצורה כל כך בעייתית. תקציב של אנשים הוא תקציב שמתמודד באמת עם משבר הדיור. זה אומר לייצר תוכנית של דיור חברתי שמתחילה מחיזוק הדיור הציבורי לכל מי שלא יכול להגיע לקורת גג. כדי לחזק את הדיור הציבורי, צריך להגדיל את מאגר הדירות בדיור הציבורי באמצעות קנייה ומכירה והשכרה של דירות והכנסתן למאגר הדירות של הדיור הציבורי. צריך להבין שהדיור הציבורי הוא התחלת הרצף של פתרונות דיור חברתי. צריך כאן מגוון כלים, מגוון מנגנונים, להתמודד עם בעיות הדיור השונות של קבוצות אוכלוסייה שונות. קודם כול נדרשת תוכנית לאומית לדיור חברתי, תוכנית שתציע שכירות הוגנת לטווח ארוך, עם יציבות של השכירות, עם יציבות של שכר הדירה, עם הגנה על השוכרים, עם יצירת מאגר גדול של דירות שנמצאות בתוכניות של דיור חברתי. תקציב של אנשים הוא תקציב שמקדם את מערכת החינוך. מערכת החינוך מתחילה במורות טובות – וגם מורים טובים – עם שכר, תנאים, מעמד, מרחב של חופש פעולה חינוכי. צריך סוף-סוף ללמוד ממערכת החינוך בפינלנד: פחות מבחנים והערכות ויותר מקום ליצירתיות, פחות תחרותיות ויותר שיתוף פעולה. זה הכיוון שאנחנו צריכים במערכת החינוך שלנו. תקציב של אנשים הוא תקציב שמייצר פתרונות של תחבורה ציבורית. אנחנו כולנו הולכים ונתקעים בפקק בלתי אפשרי, וכדי לפתוח את חסם העורקים הזה צריך צנתור. אנחנו צריכים העדפה אמיתית לתחבורה ציבורית, לא רק תשתיות חדשות של תחבורה ציבורית, אלא העדפה ברורה לתחבורה הציבורית בתשתיות הקיימות: כבישים מיוחדים לתחבורה ציבורית, העדפה ברמזורים לתחבורה ציבורית – כדי שתחבורה ציבורית תהיה הדרך שבה אנשים יבחרו לנסוע. זה עולה כסף, אבל זה חוסך זמן, זה חוסך חיים בתאונות דרכים, בזיהום אוויר. אני רוצה לסיים בשאלה: מאיפה יבוא הכסף לדברים הרבים האלה? הכסף צריך לבוא מהטייקונים, מהמאיון העליון, אבל זו רק חצי תשובה, ואנחנו לא רוצים לעשות חצי עבודה, כי במרכז החדר נמצא פיל. הפיל הזה הוא פרויקט השליטה בשטחים, שמעבר לכל הדברים גם עולה לנו המון. התחזוקה שלו, השקעה בהתנחלויות על חשבון הציבור – ההתנחלויות חיות על צינור חמצן של כסף, על חשבון כולנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> דיברנו הרבה בימים האחרונים על 150 מיליון השקלים של עמונה, אבל בואו נדבר על עשרות המיליארדים שמוקדשים ומוזרמים להתנחלויות ולפרויקט השליטה בשטחים בכל שנה. ואם נקצץ בתחום הזה, אם נסיים את מעגל העימות הצבאי עם הפלסטינים והעולם הערבי, זה לא רק יציל חיים, זה יציל את החברה שלנו, זה יאפשר לנו להשקיע בדברים האמיתיים שאנחנו צריכים להשקיע בהם בישראל. לסיום, גברתי היושבת-ראש, יש לנו כאן שלטון אטום. יש שלטון אטום, שלטון שמחלק כספים לחברי כנסת אפילו בלי לדעת מה המטרה; שלטון שבו ראש הממשלה אומר: אני פוניתי מביתי, ממעון השרד שלי אחרי הבחירות ב-1999, ונאלצתי לעבור למלון "שרתון פלאזה". <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> במקום שלטון אטום אנחנו צריכים כאן שלטון שמסתכל על בני-אדם. ושלטון שמסתכל על בני-אדם יביא גם תקציב שמתייחס לאנשים ודואג לאנשים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. לרשותך עד שמונה דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. התקציב הזה הוא לא תקציב על כלכלה, הוא תקציב על פוליטיקה. מאיפה שלא נסתכל על זה, זה תקציב שאין לו קשר למה שרוצים וצריכים הישראליות והישראלים. וכן, החברה הישראלית זה אנשים, זה בני-אדם, זה ישראליות וישראלים; זה לא משק. התקציב הזה זה אוסף מקרי של שורות שמה שכתוב בהן זה דברים שאפשר להעביר, ולא דברים שצריך לעשות. את התוצאות אנחנו רואים כאן מסביבנו כל יום וכל שעה, והשעות נוקפות והשערוריות רודפות זו את זה זו בימים האחרונים. דובר כאן הרבה בהרבה נאומים של הרבה חברי כנסת על סאגת עמונה ועל כמה שהיא רחוקה מהבעיות האמיתיות של הציבור הישראלי. 99.999% מאזרחי המדינה – החיים שלהם לא ממש מזיזים כאן למישהו, בטח לא מספיק בשביל ישיבות ליליות בהשתתפות ראש הממשלה והמגזר הרלוונטי, שבסופן יוצא מתווה, ואז עוד האזרחים, מושאי העניין, צריכים להצביע בצורה דמוקרטית אם הם מקבלים את התוכנית הממשלתית או לא. ואללה. האם בעלי המוגבלות התבקשו להתכנס בישיבה לילית ולהצביע בצורה דמוקרטית אם הם מסכימים או לא להעלאת קצבאות הנכות? לא נראה לי. האם נציגי הבדואים התכנסו בצורה דמוקרטית וחתמו על מתווה להסדרה של הבנייה הלא-חוקית שלהם, לטענת המדינה? נדמה לי שלא. הדברים האלה לא קורים בלי כמה לחיצות בכיוונים הנכונים של מיקי זוהר ושל נאוה בוקר, שבסופו של דבר מקבלים כמה מיליונים לחלק לפי הגחמות שלהם. השבוע פורסם שמדינת ישראל מובילה בדירוג העוני. האם יש משהו בתקציב שעונה על זה? האם יש משהו, איזו שורה בתקציב הזה, שמתחילה אפילו לדגדג את הסוגיה? לא. כי התקציב הזה הוא לא על עוני, והוא לא על דיור, ולא על פערים; התקציב הזה הוא פוליטי: הוא פוליטי בעמונה, הוא פוליטי בעובדה שהוא דו-שנתי, כששר האוצר בעצמו אמר שהסיבה לכך היא פוליטית ולא כלכלית, הוא פוליטי במענקים שהשיגו שמונה חברי כנסת – הכול, אגב, למטרות טובות, אף אחד לא לקח לכיס מעטפות עם שטרות, אבל למה דווקא לזה? מה? מי קבע? חזרנו לימים של הגביר בעיירה? מה זה, רפובליקת בננות? הכול מסביב מתפורר, יש קיצוץ רוחבי לכל המדינה, לשירותים לכולנו, אבל מי שמקורב למיקי זוהר יקבל משהו לטובת שיקום אתרים. באמת חשוב, אני לא אומרת שלא, אבל זאת בדיוק ההגדרה של רפובליקת בננות. אף אזרח לא יכול לסמוך על שום דבר ולדעת שהשירותים שהוא צריך או היא צריכה – הם יקבלו אותם בצורה שוויונית והוגנת, לפי סדר עדיפויות שמישהו כאן קובע, אם הוא לא יגיע לחבר כנסת מהקואליציה. שום טיפת אמון במערכת, שום ביטחון שמישהו כאן ישרת את הצרכים שלנו, של החברה הישראלית. והכי גרוע – שהתרגלנו. יושב-ראש ועדת הכספים אומר היום ברדיו שהתקציב עבר פרטאץ', מילה שלו, אבל באותה נשימה מסביר שככה זה עובד. זה מה שמספרים לנו. אין מה לעשות. התקציב הוא כמו בלון, מגיעים לרגע האמת, לוחצים מפה, לוחצים לשם, והבלון מתעוות ויוצר מוטציות, ולמוטציות אחראים מיקי זוהר ונאוה בוקר. מי שאין לו דרך להתקמבן על איזה מיליון ממיקי זוהר – ככה זה, מסביר לו גפני. קחו, למשל, את מחאת הדיור – ההבטחה הקטנה הזאת, שהביאה את מפלגת כולנו ואת השר כחלון גם לקבל את המנדטים שלהם וגם לרוץ לכנסת ולתבוע, ובצדק, את תיק שר האוצר. אג'נדה אחת בלבד, חשובה ביותר. מיליוני ישראלים נשאו עיניים לשר האוצר שהבטיח לעשות רפורמות בדיוק כמו בסלולר. עברה שנה וחצי וגילינו שבית זה לא טלפון, ומחירי הדיור שהבטיחו לנו שבשנת 2016 ירדו ב-5%, דווקא עלו ב-8%. וגם אם שנת 2017, גם אם – וזה ספק גדול מאוד – תמלא את ההבטחה הזאת, היא עדיין לא תמחק את העלייה שכבר קרתה. מישהו נמצא כאן לעמוד מאחורי ההבטחה הזאת? מישהו נמצא כאן להסביר לציבור את הפער בין 5% ההורדה שהובטחו ל-8% העלייה בפועל? אולי מיקי זוהר? נמצא? יש מיקי בבית? הבטחתם דיור ציבורי, 5% ליתר דיוק. השר גלנט אפילו מתגאה ב-1,000 יחידות דיור שהוא קונה. אבל כמה יש בתקציב הזה לקנייה ובנייה של דיור ציבורי? אני אספר לכם כמה: אפס. <רחל עזריה (כולנו):> מה, זה לא נכון. אני יכולה לומר לך את הנתונים המדויקים. <תמר זנדברג (מרצ):> יושב-ראש מטה הדיור הבטיח לנו ירידה של מחירי הדיור בשנת 2016, ואם הוא לא יעמוד בהבטחה – הוא הבטיח להתפטר. נשארו תשעה ימים עד לסוף השנה. מישהו נמצא כאן לגבות את ההבטחה הזאת? מישהו כוסס ציפורניים? נדמה לי שלא. מדיניות הדיור של הממשלה לקראת התקציב התעסקה בסוף, התנקזה לדבר אחד: מס שלוש דירות. אין ישראלי שלא שמע על זה. מס שרלוונטי ל-50,000 איש, אומנם קצת יותר מאותן 40 משפחות בעמונה, אבל אותם 50,000 איש נטחנו בוועדות, בדיונים, בתקשורת, איפה לא? והאמת, אני חייבת להגיד, אני בעד, אני שייכת לאלה שגרים בדירות האלה. אני לא אשלם מס דירה שלישית, וגם לא דירה שנייה וגם לא דירה ראשונה. מה שאני משלמת זה שכר דירה. אבל אם אנחנו רוצים להוריד את שכר הדירה יש כלי נורא פשוט: פיקוח על שכר דירה. רגולציה. אבל במקום זה, מה עשינו? אותם 50,000 איש הפכו את הדירות שלנו לבורסה שלהם, ופתאום דירה זה לא בית – זה השקעה שצריך לדאוג לתשואה עליה, ואם התשואה יורדת או עולה, ואז מתפלאים ששכר הדירה לנו, לשוכרים, עולה. חברות וחברים, יש רק דרך אחת לדאוג לאלה שזה באמת הבתים שלהם, וזה דיור ציבורי וזה פיקוח על שכר דירה, וזה לא לסחור בבתים שלנו בשביל הון בבורסה. אבל האמת, מה יש לנו להתלונן? יש לנו ראש ממשלה שהכי מחובר למצוקות האלה; גם אותו גירשו מהבית – למלון פאר. גם הוא גר בדיור ציבורי – דיור על חשבוננו, על חשבון המדינה. וגם אצלו התקרה מתפוררת, ובגשם יש רטיבות על הקירות; אפילו מושיק גלאמין ראה את זה וצילם, כדי שיהיה תיעוד, שכולנו נדע. מה שאני רק לא יודעת האם זה יותר קרוב למרי אנטואנט, שאמרה "אם אין לחם, תאכלו עוגות", או במילים אחרות, אם אין בית, מעון רשמי, תגורו במלון פאר, או שזה יותר דומה ללואי ה-14, שאמר "המדינה זה אני". כי יש לנו ראש ממשלה שחושב שהוא קיסר, והוא גר במעון ראש הממשלה כאילו זה היה המעון הפרטי שלו, או דירה בדיור הציבורי שלו. אז האמת, שאם יש מטרה אחת טובה שמוצדק להוציא עליה כסף זה להזמין הובלה, כדי לפנות את קיסרות נתניהו, את מרי אנטואנט ולואי ה-14, ממעון ראש הממשלה. ואללה, יואל חסון, אני בטוחה שאתה מצטרף: לילה ראשון במלון – עלינו. עלינו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> עלינו. <תמר זנדברג (מרצ):> רק ככה יהיה אפשר לשנות את סדר העדיפויות הקלוקל במדינה הזאת ולהבטיח כסף לא למה שאפשר להעביר, אלא למה שבאמת צריך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת רחל עזריה. אני מאמינה שתהיה לך עכשיו אופציה להשיב על כמה דברים, כי אני בקושי התאפקתי כששמעתי את הנאום, ואני לא יכולה לנצל את המעמד שלי כדי להשיב על הדברים, אבל אני אעשה את זה בנאום שלי. בבקשה, גברתי. <רחל עזריה (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, עמיתתי לסיעה חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חברי וחברותי חברי הכנסת, לא סתם אני מתחילה את הנאום הזה במליאה ב-09:30 כשכולכם, דור ה-y, בעבודה. אתם לא יכולים להיות פה, אתם מג'נגלים בין עבודה וילדים, וחשוב לי שתדעו שאנחנו פה כדי לדאוג לכם. בתקציב הזה ראינו אתכם, בני דור ה-y, לנגד עינינו, ועבדנו בשבילכם. או כמו שהשר משה כחלון, יושב-ראש הסיעה שלי, יושב-ראש המפלגה שלי, מפלגת כולנו, אומר: אנחנו צריכים לדאוג לדור הבא. ותראו איך אנחנו עושים את זה: האחרונים של דור ה-y עדיין לא השתחררו מהצבא, ולכן העלינו את שכר החיילים ב-50%. כשתשתחררו מהצבא, למי שכבר לומד, עמיתתי לסיעה מירב בן ארי הוסיפה נקודות זיכוי ללומדי מקצוע; אישרנו מהלך לבניית אלפי מעונות סטודנטים כדי שיוקר המחיה שלכם כסטודנטים יהיה קל יותר; סיימתם ללמוד ויצאתם לשוק העבודה? לדור שלכם, דור ה-y, יש סיכוי גדול יותר להחליף מקום עבודה כל שלוש-ארבע שנים ובכך לאבד את ימי החופשה שלכם, אז גם הוספנו לכם יומיים חופשה בשנה. זו יוזמה שלי וזה אחד החוקים שאני הכי גאה בהם. ויש גם סיכוי גדול שאתם, בני דור ה-y, תהיו עצמאים, כי מעמד השכירים הולך ונשחק, אז דאגנו לכם לפנסיה והורדנו את תשלומי העצמאים לביטוח הלאומי, כ׳ שילמתם הרבה יותר מדי; ובין שאתם שכירים ובין שאתם עצמאים, חתכנו לכם את העלויות של הפנסיה, כי הוזלנו דרמטית את דמי הניהול. ועוד משהו: כשאני יצאתי לשוק העבודה היו מלא משרות בהיי-טק. גם לכם מגיע שיהיו הצעות עבודה מעולות, לכן שינינו את שיטת המיסוי של ההיי-טק כדי שיבואו לפה חברות בין-לאומיות וייצרו מקומות עבודה. אם כבר התחתנתם, מזל טוב. רוצים לקנות דירה? אנחנו פה בשבילכם ביג-טיים. תוכנית מחיר למשתכן מאפשרת לכם לקנות דירה בלי עלות של ערך הקרקע; ואם נולדו לכם ילדים, אז שוב מזל טוב. בנינו את תוכנית "חיסכון לכל ילד" כדי שיהיה להם כסף לילדים. זה אחד הדברים הכי חשובים. הקניות בסופר כבדות עליכם? אנחנו יודעים, ולכן עשינו רפורמות ומורידים לכם את מחירי המזון, וגם את מחירי התמרוקים. ואם אתם מגיעים בסוף היום הביתה מותשים כמו כולם, אנחנו מכניסים את "עידן פלוס" כמתחרה ל-yes ו"הוט", כדי להוריד מחירים, כדי שתוכלו בסוף היום ליהנות מחצי שעה של ניקוי ראש מול הטלוויזיה בלי לקרוע את הכיס. ואנחנו גם יודעים שבניגוד למה שאומרים, אתם דור ערכי מאוד, אתם ממש לא דור מפונק. אז בטח תשמחו לדעת שקלטנו עשרות-אלפי עובדי קבלן בתקציב הזה; הגדלנו את סל הבריאות בתקציב הזה; דאגנו לבריאות בפריפריה בתקציב הזה; אנחנו בונים 2,650 יחידות דיור בדיור הציבורי בתקציב הזה; הגדלנו את ההטבות לניצולי שואה בתקציב הזה; והוספנו 300 מיליון שקלים לטובת הנכים בתקציב הזה. אז כמו שאתם רואים, דאגנו לכם, דור ה-y. ואם אתם לא מדור ה-y אלא הילדים שלכם מהדור הזה או הנכדים שלכם, אז בטח תשמחו לדעת שאנחנו פה אתכם, דואגים לדור הבא, לילדים ולנכדים שלכם. כי כמו שאנחנו אומרים במפלגת כולנו וכמו שבכל דיון ובכל ישיבת סיעה אומר שר האוצר משה כחלון פעם אחר פעם: לדאוג לדור הבא של מדינת ישראל. ככה נראה תקציב חברתי. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חברת הכנסת רחל עזריה. חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, אדוני. גם לרשותך עד שלוש דקות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, גברתי. רחל, דור ה-y גם עומד בפקקים, אז תודה שהסכמת להחליף אתי בסדר הנואמים. <רחל עזריה (כולנו):> רציתי לדבר על זה שאפשר לנסוע בנסיעות משותפות, אבל לא היה זמן בשלוש דקות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני נאמתי בתקציב הקודם ממקום אחר בתוך הבית הזה. זאת אומרת, היום אני נואם כחבר הקואליציה, ובתקציב הקודם נאמתי כחבר האופוזיציה. ואנחנו דיברנו על כך שתקציב הוא מדיניות ותקציב זה הכלי, באמת, שבו הממשלה מיישמת את המדיניות שלה ודרכו האופוזיציה תתקוף את הממשלה – על התקציב הזה – והממשלה תצדיק את עצמה. אבל אני יכול להגיד שמבחינתנו לפחות ובראייה שלנו יש בתקציב הזה שלוש נקודות משמעותיות של שינוי מדיניות שאפשר להגיד שהצלחנו גם בכניסה שלנו לממשלה לקבע אותן, נקודות שהן משמעותיות דורות קדימה. הנקודה הראשונה ששמנו לנו למטרה היא שיפור מצבם של הקשישים במדינת ישראל. רצינו לייצר מצב שבו לקשיש במדינת ישראל יש סוג של כמו שכר מינימום. אנחנו אומרים, יש שכר מינימום לעבודה, אבל האם אנחנו מוכנים להשלים עם זה שיגיעו קשישים לגיל פנסיה והם לא מגיעים למינימום של הכנסה בפנסיה? ולשמחתי, יחד עם משרד האוצר ויחד עם משרד ראש הממשלה, הצלחנו לייצר מצב שבו גם מתקנים את העוול של קצבאות הזיקנה ומעלים אותן לאוכלוסיות שלמות שהיו מודרות מהקצבאות האלה והיו פגועות מהקצבאות האלה, כדי להביא אותן לסף מסוים, וגם הגדלנו בד בבד את השלמת ההכנסה והבטחת ההכנסה לאותם קשישים; גם הוספנו סיוע בשכר דירה לקשישים, גם הגדילו את המענק לניצולי השואה והחריגו את המענק הזה מהמיסוי, כדי שלא ייקחו להם מסים כפי שלקחו בממשלה הקודמת; וגם שמרנו על הזכויות של מי שצריך לעבוד בפנסיה, לפחות שלא ייגרעו ממנו הזכויות שהוא נהנה מהן כי הוא נמצא בתוך מכלול הבטחת הכנסה. קרוב ל-2 מיליארד שקל הושקעו במהלך הזה. זה מהלך משמעותי, שייתן את אותותיו דורות קדימה, ובהחלט אני חושב שהוא אחת מגולות הכותרת של התקציב הזה. הנושא השני הוא עיר קולטת עלייה. במשך שנים היה פה המושג הישן של עיר קולטת עלייה לפי הנתונים של שנות ה-50, שכבר מה שנקרא אבד עליהם כלח: ערים שקלטו אז עלייה לא קולטות היום עלייה, וערים שקלטו עלייה בשנים האחרונות, כמו נתניה, כמו אשדוד, כמו ראשון-לציון, כמו רחובות, לא קיבלו שום הטבה מהעניין הזה. הצלחנו במהלך משותף, גם עם שר הפנים וגם עם שר האוצר, להכניס בקרן הזאת שקמה – אותו מנגנון של עיר קולטת עלייה – להכניס אחוזים ניכרים לטובת ערים שקלטו עלייה לפי מספרי העולים באמת. הנושא השלישי – ובזה אסיים, גברתי – הוא השינוי של עידוד השקעות הון. חשוב לי להגיד פה מילה טובה למשרד האוצר וגם לפקידות במשרד האוצר, שתמיד אנחנו אוהבים לתקוף אותם בוועדות. השינוי הזה התחיל והגיע דווקא מאגף התקציבים, בא עם תיקון לחוק לעידוד השקעות הון במובנים של: אנחנו נייצר הטבות מס לחברות היי-טק שירשמו את ה-IP שלהן בישראל ואנחנו נפסיק לקדש את האקזיט, שאולי אנחנו מרוויחים ממנו פעם אחת אבל מפסידים ממנו לאורך זמן, ונאפשר לחברות לצמוח כאן. ופה אנחנו הצלחנו להכניס שינוי – בזה אני אסיים, בשינוי הזה שהצלחנו לשנות – בניגוד להצעה שהגיעה בהתחלה, את שיעור הטבות המס כך שהוא ייתן עדיפות לחברות שיתמקמו בפריפריה ובירושלים. שמרנו על היתרון הזה ואנחנו עוד נעמיק אותו גם בשנתיים הקרובות. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חברת הכנסת מיכל בירן. לרשותך, גברתי, עד תשע דקות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, את עשר הדקות שלי אני רוצה להשקיע במפלגת כולנו, אפילו שאת יושבת כאן – ואת יודעת שבאופן אישי אני אוהבת אותך מאוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אבל, הגעתם לכנסת הזאת על סמך ההבטחה לעשות שני דברים: גם להיות חברתיים ורגישים ולהוריד את יוקר המחיה, וגם להיות במידה רבה איזה עוגן שפוי, מרכזי, בקואליציה. גם אתם כשנכנסתם אליה ידעתם שהיא ממשלת ימין קיצונית, וגם אמרתם ואתם אומרים לבוחרים שלכם שהנוכחות שלכם קצת מאזנת, קצת עוזרת. ואפילו אני אגיד לעצמי, ככה, כשראיתי את תוצאות הבחירות, קצת שמחתי שבכל זאת אי-אפשר להקים ממשלת רק-ימין בישראל, שאין לזה רוב, ושמחתי שאתם שם. עכשיו, אני מסתכלת על אירועי התקציב האחרונים ובוחנת שוב את התיאוריה הזאת שחשבתי עליה. דבר ראשון, אני רוצה להתייחס לעניין ה"חברתיים". התקציב הזה, מה שאפיין אותו בצורה הכי מובהקת זה הפחדנות. היו אנשים לפניכם כבר שנים – חוק הסדרים, הביאו גזירות; יושבים פה חברים יקרים – דב, כמה זמן אתה פה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עשר שנים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> עשר שנים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה נראה כמו 20 שנים, עשר השנים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> בקיצור, יושבים פה חברים טובים שנאבקים כבר שנים על חוק ההסדרים, על גזירות, על מס על עקרות-הבית, נאבקים, וחלק מהדברים שבאמת מזעזעים את הנפש במיוחד, הצלחנו במהלך השנים לפצל אותם מחוק ההסדרים, לעשות קמפיין ציבורי נגדם. ואז הגיעו התקציב הזה וחוק ההסדרים. אתה מדפדף בחוק ההסדרים ואתה רואה שחוק ההסדרים נראה כאילו כתב אותו הדובר ולא הכלכלנים. זאת אומרת, מישהו חשב איך להכניס שם מילה חיובית על קשישים, אבל את כל הגזירות טאטאו מתחת לשולחן. אבל האם זה אומר שהן לא קיימות? לא. זה לא אומר את זה. <קריאה:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> ואז מגלגלים אותן לכדי הביטוי המשעמם: קיצוץ רוחבי. כשאתם אומרים, רחל, כשאתם אומרים קיצוץ רוחבי – – <קריאות:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – אתם בעצם מגלגלים – חברת הכנסת רחל עזריה, תני לי להשלים. את לא צריכה להסכים אתי. את לא חייבת להסכים אתי. <רחל עזריה (כולנו):> בבקשה. בבקשה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> לא, יש פה – – – <רחל עזריה (כולנו):> אבל – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> הנה, אחר כך תוכלו לעלות, להביע את עמדתכן. אני, זה מה שאני עושה בשנים האחרונות וזה מה שאני מבינה מהתקציב הזה. שכשאתם אומרים: קיצוץ רוחבי של כמעט 5 מיליארד, ועוד 1.2 מיליארד שמתוכנן מעבר לפינה, אבל הפרידו אותו מהתקציב הזה כדי שזה לא יהיה צמוד מדי, אבל אנחנו יודעים כבר שהוא מחכה מעבר לפינה – מה זה אומר, קיצוץ רוחבי? חוץ מזה שנמנמתם את הציבור בזה שזה כל כך משעמם להסביר מה זה. בסוף זה אומר שהשרים – – <קריאה:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – יצטרכו לקצץ; שהרשויות המקומיות יצטרכו לקצץ. במשרד החינוך – שרוב תקציבו הולך על משכורות – כדי לקצץ קיצוץ רוחבי, מישהו יצטרך להגיד, השר יצטרך להגיד איזה פרויקטים לנוער בסיכון ייסגרו, איזה כיתות מיוחדות ושיטות לימוד חשובות וילדים שמתקשים בכיתה ויהיו להם פחות סייעות; מישהו יצטרך להגיד מאיפה הקיצוץ הרוחבי הזה מגיע. והמישהו הזה היה אמור להיות שר האוצר שאומר את סדר העדיפויות הכללי, ולא לגלגל את זה לשרים באופן פחדני – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> בדיוק סדר – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – שהוא באופן פחדני. עכשיו נדבר רגע, למשל, על הדוגמה של קופות-החולים. יושבת פה חברת הכנסת יעל גרמן. אנחנו מתעסקות בזה לא מעט – בתקציב של מערכת הבריאות. היה קמפיין גדול. הציבור מבין שאם רוצים באמת לקצר תורים, אם רוצים באמת לעצור את הרפואה הפרטית מלהיכנס לרפואה הציבורית, לא האנשים צריכים לשלם את המחיר. לא האנשים צריכים להמתין שלושה חודשים לרופא בשביל איזו תיאוריה של רפואה ציבורית. המדינה צריכה להכניס יד לכיס ולהוסיף כסף כדי שבאמת יקצרו תורים. לעומת זאת, אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן במהלך חוק ההסדרים, שבו עשו "משחקי הרעב" בין קופות-החולים לבתי-החולים. זרקו אותם לזירה. שוב, תמיד יש לזה – – <קריאה:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – הססמאות, הכותרות הכי קלושות והכי משעממות. נוסחת קפיטציה; אף אחד לא יטרח לבוא – אדם סביר, מן הציבור, לא יחשוב שזה דיון מעניין. אבל בסוף, מה אומרת נוסחת הקפיטציה? אם מה שעושים – וזה מה שעשו – רק שולחים אותם להתגושש אחד עם השני, בסוף מישהו יצטרך לקצץ. בסוף יהיו פחות רופאים, פחות אחיות. בסוף אנשים יצטרכו לחכות יותר זמן בתור. בסוף החיים של מי שגר בפריפריה – החיים שלו שווים פחות. עכשיו, ואז עשינו מחאה. הגיע יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן. אמר: אנחנו לא ניתן לזה לעבור אם לא יגיע כסף חדש. ואז עושים עלינו שוב טריק. ואני תכף אתייחס לעניין הטריקים הזה גם בהמשך. מביאים 400 מיליון שקלים מהחלטת ממשלה קודמת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אנחנו אומרים להם: אבל – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מאוגוסט. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מאוגוסט. עכשיו אנחנו אומרים להם: זה לא כסף חדש. זה כסף שאתם כבר הבטחתם. אמרו ככה: הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים. זאת אומרת, זה שהממשלה החליטה – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – רק באוגוסט, לא לפני עשר שנים; ממש ככה זה נאמר – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. המציאות והנתונים לא השתנו – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> לא, לא. אני אגיד לך מה: הסתרתם – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – רק בגלל שאת מפריעה לי. לא הכניסו כסף חדש למערכת. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> נתנו לקופות-החולים ולבתי-החולים להתגושש אלה עם אלה, והציבור ישלם את המחיר. אבל את שלוש הדקות האחרונות שעוד נותרו לי אני רוצה להקדיש לעניין הקטן הזה של הדמוקרטיה. <קריאה:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כי בכל זאת, אמרנו: מפלגת מרכז וקואליציה של ימין-ימין, אולי לפחות לדמוקרטיה תדאגו. עכשיו, חלק מהדברים הם ממש פתטיים – עוד ילמדו עליהם וידברו עליהם בספרי ההיסטוריה – אתם מוכנים להצביע בעד חוק ההסדרה אם דוד ביטן רק יגיד שמטרתו לא לפגוע בדמוקרטיה. זה שאומרים משהו מן הפה ולחוץ כשכל המשפטנים הבכירים אומרים שזה ממש – שאפילו נתניהו מבין שזה מערער את מעמדנו בעולם, זה איום ונורא. אבל כשראינו מה קורה בחוק ההסדרים, לא רק שלא עצרתם דברים בלתי דמוקרטיים שעושה הממשלה הזאת, למעשה יזמתם אותם בעצמכם. מה שקרה עם החוק למיסוי דירה שלישית היה דבר שהדעת איננה סובלת. אתם, שחתומים על הדבר הזה – לראות שם את שגית אפיק, היועצת המשפטית של ועדת הכספים הכל-כך מוערכת – נמצאת פה 15 שנה – נותנת נאום שהיה פשוט קורע לב. ושוב, אומרת את האמת. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה דיונים אל תוך הלילה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שעושים דברים בחיפזון. אבל מצב כזה, שמביאים נוסח עם כל כך הרבה שינויים, שהיועצים המשפטיים לא הספיקו לעבור עליו כדי להזהיר אותנו, חברי הכנסת, ממה שמחכה שם בסעיפים הקטנים; וזה מגיע בשעה כזאת ובחופזה כזאת ובאלימות כזאת. פה אתם לא יכולים להאשים את נתניהו. על זה אתם חתומים. על הפארסה הזאת אתם חתומים. ואני, לא נותר לי – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – – לא נותר לי, לא נותר לי אלא לקוות שאולי, אולי משהו, בכל זאת, בביקורת הציבורית יתעורר ותבינו שאת ההבטחות שלכם – לא על להיות חברתיים ולא להוריד את יוקר המחיה ולא להיות עמוד שדרה דמוקרטי בקואליציה המטורפת הזאת – אתם מפרים באופן שיטתי את ההבטחות שלכם לבוחרים שלכם – – <קריאה:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – ואני מקווה שהבוחרים שלכם – – <קריאה:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – יגבו את המחיר הזה ואתם תשלמו אותו בבחירות הבאות. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כי אתם לא ממלאים את הייעוד שלשמו הוקמתם. תודה רבה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – מה את מבינה – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – אחד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. <רחל עזריה (כולנו):> – – – דמגוגיה. לא מתאים לך. לא מתאים לך – – – דמגוגיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברות שלי לסיעה, עוד מעט. עוד מעט יש לכן זמן להשיב. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר – אני לא רואה, הוא נמצא שם – חברי וחברותי חברי הכנסת, "פני הדור כפני כלב והאמת נעדרת"; כך אמר רבי יהודה במסכת סנהדרין דף צ"ז עמוד א'. ופני התקציב המונח לפנינו כפני הממשלה. תקציב ללא בשורה וללא חזון. יש בו אומנם, פה ושם, ניסיונות לשינוי. ראויה לציון ואפילו לשבח התוספת לסל התרופות, וגם הרפורמה ברישיונות, ברישוי עסקים, ואולי עוד אי-אלו שינויים שנעשו בו. אבל הדרך לאישורו מספרת את הסיפור של הממשלה הכושלת הזו: רפורמות שלא עובדו כראוי והוגשו במהירות ובשלומיאליות; לא אני אמרתי זאת. ויכוחי שוק עם חברי קואליציה בוועדות השונות. והשיא, כמובן, חלוקת אתנן פוליטי לחברי כנסת בודדים בסכום שהגיע אתמול ל-270 מיליון שקלים, ומי ישורנו. והחלוקה הזו היא רק עוד ביטוי לחוסר בושה של ממשלה ופוליטיקאים העסוקים בעצמם ובהישרדות הפוליטית שלהם. בתחילת ינואר 2017, עוד שבועיים – פחות – יקבלו חברי הכנסת תוספת של כ-1,000 שקלים למשכורתם. אף אחד מהשכירים במשק לא יקבל זאת. אבל חברי הקואליציה, שמן הראוי היה שיקבלו את המלצת הוועדה המקצועית הציבורית להקפיא את שכרם, העדיפו לדאוג לעצמם. והממשלה, כמובן, דחתה את החוק המבקש להוציא מידינו, חברי הכנסת, את ההחלטה על שכרנו. הממשלה גם דחתה את ההחלטה על צמצום מספר השרים והחזירה את המוסד המביש והמושחת של שר ואפילו סגן שר ללא תיק. ראש הממשלה – לאחר קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה – מבקש אתמול 180 מיליון ש"ח למימון חצי מטוס פרטי, עוד עכשיו – בתוך עשרה ימים. בתקציב 2016. זה אותו ראש ממשלה שקרא לפני שבוע לאישור מינויים פוליטיים ללא מכרז, ומאחורי הקלעים ממשלתו מקדמת תוכנית שתאפשר לשרים לתפור מכרזים למקורביהם. ממשלה שמקדמת חוק ג'ובים, שיאפשר מינויים פוליטיים, בניגוד לחוק הקיים; מינויים שנקבעים בהתאם לקשרים הפוליטיים ולהבטחות, לאתנן שניתן ערב בחירות. זאת לאחר שבזמן כהונת השר לפיד, שר האוצר, הוקמה נבחרת דירקטורים, שנבחרה על-ידי עובדי ציבור – – <רחל עזריה (כולנו):> אוי, נו באמת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – בהתאם לתבחינים הנדרשים בחוק החברות, תבחינים שקבעו כי הכישורים הם הקובעים ולא הקשרים הפוליטיים – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – כולם מושחתים, כולם – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – נבחרת שנקבעה ללא כל מעורבות פוליטית. <רחל עזריה (כולנו):> כל מעורבות, רק – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> זו ממשלה שרוממות הפריפריה בגרונה, אך לא טרחה לשים שקל בתקציב מערכת הבריאות בצפון. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> זו ממשלה שמצקצקת בלשונה על דאגתה לניצולי השואה, אך מנעה תקציב של 280 שקלים בלבד לאלמני ואלמנות ניצולי השואה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה לא נכון. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> כן נכון, ואני מייד אפרט. זו ממשלה שמתגאה – את תיתני לי? אי-אפשר – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> את מוקלטת. את לא מפחדת לשקר? – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יפעת שאשא ביטון, בעוד דקה את עולה לכאן, אז קצת סבלנות. <יעל גרמן (יש עתיד):> זו ממשלה שמתגאה בפיתוח תשתיות הכבישים שלה, אך מוחקת תקציב לטיפול בכביש הדמים, כביש 89 בצפון. תקציב המדינה אמור לממן את הנדבכים השונים הדרושים לחוסנה, לחוסנה של כל מדינת ישראל: בריאות, תחבורה, רווחה, ביטחון, של כל תושביה, לאורכה ולרוחבה של המדינה. הוא אמור להביא בחשבון את צורכי האוכלוסייה ולתת עליהם מענה; לקדם את המדינה ואת אזרחיה למקום טוב יותר; אלא שתקציב 2017–2018 פשוט שכח ופסח על חלקים גדולים ומשמעותיים במדינה: תושבי הצפון, אלמנות ואלמנים ניצולי שואה, מערכת הבריאות בפריפריה, בעלי נטייה לאובדנות – כל אלה חשובים הרבה פחות מכמה חברי כנסת מאיימים ומהסכמים קואליציוניים. 270 מיליון שקלים מהכיס שלנו הועברו למספר מצומצם של חברי כנסת – הנמצאים כמובן במוקדי כוח קואליציוניים – כחלק מקידום חקיקת התקציב, על הגב שלנו. עוד מיליארד ו-360 מיליון ש"ח יוקצו באופן חד-פעמי בתקציב לצורך יישום הסכמים קואליציוניים שלא נכללו בהחלטות שנתקבלו, כאשר יותר משנתיים נאבקים אלמנות ואלמנים של ניצולי השואה על זכותם לקבל גמלה מלאה, גברתי היושבת-ראש. החוק הקיים קבע בצורה שרירותית כי רק מי שהתאלמן אחרי 2011 יקבל גמלה מלאה – הידעת זאת? – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני יכולה לתקן אותך? <יעל גרמן (יש עתיד):> מייד. אני אשלים, ואז את תתקני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> את שאלת אותי, אז אני רוצה להשיב. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – וכל מי שהתאלמנו קודם לחוק נותרו ללא כלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא נכון. לא נכון, גברתי. לא נכון. מי שנפטר לפני שנת 2011, בתקציב 2017 יש סעיף שאומר שגם הם יקבלו 2,500 שקל פעם ברבעון – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לרבעון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה אומר 10,000 שקל בשנה. <יעל גרמן (יש עתיד):> יפה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל את אמרת: כלום. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז בואי תדייקי. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא. אני אחזור – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> זה בסדר להגיד: טעיתי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אני אחזור. יש לי זמן ואני אחזור, ותקשיבי היטב. אני מאוד מדייקת בדברי, מאוד מאוד משתדלת. החוק הקיים קבע בצורה שרירותית כי רק מי שהתאלמן אחרי 2011 – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה. – – – וכל מי שהתאלמנו קודם לחוק, נותרו ללא כלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. <יעל גרמן (יש עתיד):> על-פי החוק. לא על-פי התיקון. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז למה את לא מדברת על התיקון? <יעל גרמן (יש עתיד):> עכשיו אני מדברת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> בחוק ההסדרים יכלו לתקן את העוול, אך בחרו לזרוק לניצולי השואה 500 שקלים לחודש – 2,000 ברבעון זה 500 בחודש – במקום לעשות צדק ולהשוותם למי שהתאלמן אחרי 2011. <קריאות:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל לשם כך היה צריך להוסיף, לא 60 מיליון כפי שהוסיפו – אכן הוסיפו 60 מיליון – אלא צריך היה להוסיף 190 מיליון כדי שבאמת הגמלה תהיה שווה. 190 מיליון שקלים, להוסיף לאלמנות ולאלמנים; 190 מיליון ש"ח שלא הוסיפו, 190 מיליון ש"ח שהם פחות מכל האתנן שניתן לחברי הכנסת הבודדים. חבר הכנסת מיקי זוהר קיבל 40 מיליון שקל – לא לכיסו. הוא קיבל את זה לרשות חירום לאומית, לתרבות וזהות יהודית. מיקי, התוכנית הלאומית למניעת אובדנות לא קיבלה אפילו שקל אחד. יותר מ-500 מתאבדים בשנה, ואת כבשת הרש של 23 מיליון ש"ח לשנה, גם זאת גזלו. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מה דעתך? זה לא יותר חשוב מרשות חירום לאומית וזהות יהודית? לאן נעלם תקציב המענקים לרופאים בפריפריה, שהובטח לנו בכל מקום שהתקציב הזה לא יעבור בלעדיו? תקציב שאנחנו דאגנו לו בשנת 2016 – האופוזיציה – והוספנו 75 מיליון שקלים למטרה זו. האם ידוע לכם, חברי הכנסת, שמספר הרופאים ל-1,000 נפש בצפון הוא 2.3 רופאים, לעומת פי-שניים ויותר בתל-אביב: 4.7 רופאים ל-1,000 איש? אולי אחד מחברי הכנסת המאושרים מוכן להכריז כאן כי יעביר את הכסף שקיבל למתן תמריצים למתמחים להגיע לבית-החולים סורוקה, או אולי לזיו בצפת? או אולי לפוריה בטבריה? או ליוספטל באילת? 1.4 מיליון תושבים חיים במחוז הצפון. מדובר ב-16.5% מאוכלוסיית ישראל, שככל הנראה עולים על אחוז תומכי המפלגות שקיבלו 4 מיליארד שקלים במשא-ומתן הקואליציוני. אנחנו מבקשים רק 3% מהסכום הזה, 120 מיליון לשנה למשך חמש השנים הקרובות, כדי לממש את תוכנית הבריאות בצפון. ומה על כביש 89, הכביש היחיד המוביל לבית-החולים בצפון, כביש הגובה מחיר דמים ויוצר פקקים בלתי נסבלים? 266 מיליון שקלים היו בתקציב וירדו. ברור – הרי צריך היה להעביר מיליארד ורבע נוספים להסכמים הקואליציוניים. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מה הפלא, אם כך, שבסקר המכון הישראלי לדמוקרטיה הביע הציבור את דעתו על הממשלה, על הכנסת ועל חברי הכנסת: 79% מהציבור סבורים שהפוליטיקאים דואגים לאינטרסים האישיים שלהם יותר מאשר לאינטרסים של הציבור. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ואל תשלו את עצמכם. הציבור מאמין בדמוקרטיה. 84.5% מהציבור מסכימים שמדינת ישראל צריכה לשמור על האופי הדמוקרטי שלה. 71% אומרים שהם סומכים על כלל הציבור, ובצדק, כי יש לנו עם נפלא – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – עם ערבות הדדית ואהבת המדינה, רק שלעם הנפלא הזה אין ממשלה שהוא יכול לסמוך עליה. הממשלה שמגישה את תקציב 2017–2018 שכחה חלקים ניכרים ממנו. היא דואגת להישרדותה, מעבירה כספים למקורבים, מתכננת מינויים פוליטיים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני כבר מסיימת. – – מפלגת בין חלקי העם, מעמיקה את השסעים, לא עושה לצמצום הפערים, וממש כדברי רבי יהודה על הדור: "בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יישום – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחוכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני הכלב. והאמת תהא נעדרת". <רחל עזריה (כולנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> קשה לי. תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת דב חנין, יש לך עוד תשע דקות של הסיעה שלכם. מה שלא הצלחת ולא הספקת להגיד בתשע הדקות הראשונות – יש לך אפשרות להמשיך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש הרבה דברים לבקר בהם את התקציב. <רחל עזריה (כולנו):> מה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר, יש הרבה דברים להגיד על התקציב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל אולי תגיד גם דברים טובים? <רחל עזריה (כולנו):> כל עוד זה ביקורת אמיתית ודברים נכונים – בכיף. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. <רחל עזריה (כולנו):> אם זה דברים שהם פשוט לא נכונים, זה מקשה מאוד על הדיון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, תשע דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, גבירותי חברות הכנסת, יש משהו כנראה יותר חרוץ בנשים, הן מגיעות בבוקר, טוב לדבר לפורום של נשים בכנסת. תודה לכן על ההשכמה. עמיתותי חברות הכנסת, דיברתי בחלק הראשון של דברי על תקציב של אנשים במקום תקציב של שלטון, ואני רוצה לחזור ולחדד כמה מהנקודות שמאפיינות תקציב של אנשים. תקציב של אנשים, תקציב שמתייחס לבעיות האמיתיות של החברה הישראלית ונותן פתרונות אמיתיים לבעיות האמיתיות של החברה הישראלית. תקציב של אנשים הוא תקציב שמייצר פתרונות של תחבורה ציבורית. בואו נבין על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על מצוקה שבה המדינה הזו הולכת ונתקעת בפקק. הדרך היחידה להשתחרר מהמציאות הזו היא לצנתר את העורקים הסתומים באמצעות עדיפות לתחבורה ציבורית. העדפה אמיתית של תחבורה ציבורית אומרת לא רק תשתיות חדשות לתחבורה ציבורית, אלא העדפה של התחבורה הציבורית בתשתיות הקיימות: כבישים לתחבורה ציבורית, כבישים ייעודיים לתחבורה ציבורית, עדיפות ברמזורים לתחבורה ציבורית, כדי שיהיה מהר יותר, נוח יותר, לנסוע בתחבורה ציבורית. תחשבו, למשל, על מנגנון של תחבורה ציבורית חינם, כדי לעודד אנשים לעבור לתחבורה ציבורית. זה עולה כסף, אבל זה גם חוסך הרבה כסף. זה חוסך זמן וזה חוסך חיי אדם. זה חוסך חיי אדם בזיהום אוויר, זה חוסך חיי אדם בצמצום ובמניעת תאונות דרכים. בואו נחשוב אחרת על איך מקדמים את מערכת התחבורה במדינת ישראל. כשאני מדבר על תקציב של אנשים, עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לענות על השאלה מאיפה יבוא הכסף. אני התחלתי לענות על השאלה הזו, ואמרתי שצריך לקחת מהטייקונים, לקחת מבעלי ההון, לקחת מהמאיון העליון, כדי להשקיע יותר בפתרונות חברתיים, כדי להשקיע יותר בחברה, כדי לתת פתרונות לבעיות הקשות שלנו. אבל, עמיתי חברי הכנסת, זו רק חצי תשובה, ואני לא רוצה לעשות כאן חצי עבודה, כי במרכז החדר שבו אנחנו נמצאים כחברה נמצא פיל. הפיל הזה הוא פרויקט השליטה בשטחים, שמעבר לכל הדברים גם עולה לנו המון כסף. התחזוקה שלו, ההשקעה בהתנחלויות שחיות על צינור חמצן שמעביר להן כסף כל הזמן, על חשבוננו, על חשבון הבריאות ועל חשבון הרווחה ועל חשבון פתרונות הדיור בתוך ישראל. בימים האחרונים דיברנו המון על 150 המיליון שמגיעים למתנחלי עמונה, אבל בואו נדבר על עשרות המיליארדים שמוזרמים להתנחלויות ולפרויקט השליטה בשטחים בכל שנה. את מעגל העימות הצבאי עם הפלסטינים ועם העולם הערבי חייבים לסיים גם בגלל הסכנות שלו, גם בגלל הנזקים העצומים שהוא מייצר לשני העמים – גם לעם בישראל וגם לעם הפלסטיני. אבל, עמיתי חברי הכנסת, את הפרויקט הזה של השליטה בשטחים ואת העימות הצבאי עם הפלסטינים ועם העולם הערבי צריך לסיים גם בגלל המחיר הכלכלי הבלתי-נסבל שלו. במסגרת הזו צריך – ואפשר – להפסיק לתקצב את הפרויקט הסופר-יקר של רכישת שלוש צוללות חדשות שאפילו הצבא לא מעוניין בהן; אפשר לוותר על מטוסי ה-F-35, שאפילו בארצות-הברית אומרים שהם רחוקים מאוד מלתת מענה לצרכים צבאיים אמיתיים. זה יחסוך המון כסף. עמיתי חברי הכנסת, השאלה הגדולה היא: אם כל זה כל כך נכון, למה אין לנו תקציב של אנשים? והתשובה הקשה היא שאין לנו תקציב של אנשים מכיוון שיש לנו כאן שלטון אטום, מנותק ומנוכר. ועמיתותי חברות הכנסת, אני רוצה לומר לכן באופן ברור שהוויכוח שלי איננו עם שר האוצר. הוויכוח שלי איננו עם שר האוצר. את שר האוצר אני מכיר, ואני אפילו מעריך שכוונותיו טובות ורצונו באמת לעשות שינוי. אבל, לצערי הגדול, בתקציב הזה יש יותר מדי סימנים שהפנים הן הפנים הנעימות של כחלון, אבל התוכן הוא התוכן הנורא של נתניהו. כשאני מדבר על התוכן הנורא של נתניהו, אני חייב, עמיתי חברי הכנסת, לשתף אתכם בדברים האלה, שאני פשוט קורא אותם מעל דפי העיתון, כי אני לא מסוגל להאמין שכך יכול לדבר ראש ממשלה בישראל. הוא אומר לתושבי עמונה, למתנחלי עמונה, בפגישה לילית את הדברים הבאים: אני מבין מה זה לאבד בית – אומר ראש הממשלה – אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 1999, סילקו אותנו מהמעון הרשמי, נאלצנו לעבור למלון "שרתון פלאזה". נאלצנו לעבור למלון "שרתון פלאזה", כי סילקו אותנו מהמעון הרשמי, כי הפסדנו בבחירות. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו שומעים מה שנאמר כאן? אני חייב להגיד לכם שמשתתפי הפגישה נדהמו מההשוואה – אני, אגב, לא מגן על מתנחלי עמונה – אבל הם נדהמו מההשוואה הזאת, ואז נתניהו הסביר להם שזה קשה מאוד מאוד, באמת קשה מאוד להיות מפונה מהמעון הרשמי של ראש הממשלה, אותו בית שראינו אותו בתשדירי הבחירות, בית דולף ומסכן, שראש הממשלה נאלץ לגור בו, ואחרי שהוא מפסיד בבחירות, גם מעבירים אותו למקום עוד יותר גרוע, למלון "שרתון פלאזה", מן הסתם לסוויטה הנשיאותית שם. עמיתי חברי הכנסת, זו הדוגמה לשלטון אטום. אבל אני רוצה לדבר על תופעה נוספת שמאפיינת את התקציב הזה, וזו התופעה של השימון. שימון – אין דרך אחרת לקרוא לזה. יושב-ראש הקואליציה צריך לפעול כדי להעביר את התקציב, אז נותנים כסף ליושב-ראש הקואליציה. מין מס מעבר כזה. יש ועדת כנסת שיש לה כל מיני תפקידים בחלוקת חוק ההסדרים; כדי שזה יעבור בוועדת הכנסת, צריך גם מס מעבר ליושב-ראש ועדת הכנסת. אני אומר לכם, אנחנו חזרנו לימי הביניים, לתקופה שבה כל אציל היה לו מס מעבר בלטיפונדיה שלו. אם היית רוצה לעבור את החלקה הזו, היית צריך לשלם כסף. אנחנו פשוט הגענו למקומות שלא ייאמנו. הדבר הזה הוא מצחין, הוא מסריח והוא בלתי אפשרי. אבל אני רוצה לדבר על משהו גרוע אפילו עוד יותר שקרה בתקציב השנה, ולדעתי, הוא חסר תקדים: מופיעות בהחלטה של ועדת הכספים שאני אוחז בידי, האמירות הבאות: שלושה חברי כנסת מקבלים כסף ציבורי, מבלי לפרט אפילו לאיזו מטרה ציבורית הכסף הזה מיועד. כתוב בהחלטה: חבר הכנסת מיקי זוהר יקבל 20 מיליון שקל לשנה; חבר הכנסת אורן חזן יקבל 5 מיליון שקל לשנה; חברת הכנסת נאוה בוקר תקבל 5 מיליון שקל לשנה. כתוב בהחלטה: לא פורט על-ידי חברי הכנסת האמורים הייעוד של הכספים האלה. לא פורט הייעוד של הכספים האלה, אבל ייעשה מאמץ לפרט ולעדכן בעתיד, אחרי ההחלטה, למה מיועד הכסף שכל אחד מחברי הכנסת מקבל. עמיתי חברי הכנסת, זה לא רק מזעזע, אלא אני אומר לכם במלוא האחריות – זה בלתי חוקי וזה פלילי. תבינו על מה אנחנו מדברים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסכם בזה. אנחנו מדברים על זה שכסף ציבורי מוצא למטרה שאף אחד לא יודע מהי. אף אחד לא יודע מהי, כסף שלנו. הדבר היחיד שאנחנו יודעים זה שזה ניתן למיקי זוהר, לאורן חזן ולנאוה בוקר. אז למה נותנים להם כסף? כדי שהם יצביעו בעד התקציב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לומר לך, גברתי, ובזה אני מסיים, שהדבר הזה הוא לא פחות חמור ממה שקרה לאורי לופוליאנסקי. אני מזכיר לכם: אורי לופוליאנסקי, כדי להפעיל את סמכותו, אמר: תתרמו ל"יד שרה", שזה, אגב, גוף מבורך – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני מבקשת לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ונפלא, אבל זו עבירה פלילית. אני פניתי בנושא הזה ליועץ המשפטי של הכנסת ושוחחתי אתו גם הבוקר, והעמדתי אותו על חומרת הדברים. אסור לאפשר לחברי הכנסת להיכשל בזה, אסור לאפשר לכנסת להיכשל בזה, כי זה לא פחות מעבירת שוחד. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. בדרך כלל אתה כן עומד בזמנים, היום זה היה חריג. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> פשוט יש כל כך הרבה מה להגיד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בטח, בטח. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, את יודעת, גברתי, כשאני עולה לכאן, לדוכן, יש לי יראת כבוד; יראה כל כך גדולה שאני באמת שוקלת כל מילה, דואגת לא לחטוא לאמת, לוודא שהכול מדויק. יש לי אחריות גם כלפי העם ששומע אותי. אבל אנשי האופוזיציה עולים לכאן וחוטאים לאמת, פעם אחר פעם אחר פעם. הם כל כך מנותקים, עד שלפעמים אני תוהה אם אנחנו חיים באותו מקום, מדברים על אותו תקציב, או שפשוט בא להם להרחיב לנו אופקים והם מדברים על מחוזות אחרים. אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת יעל גרמן: את דיברת על נושא הבריאות בפריפריה. אז אני רוצה לספר לך – את כבר שמעת הרבה פעמים, זה לא שינה את העובדות בעבורך – שיש חלק נכבד מאוד לנושא הבריאות בתוכנית הצפון והגליל. את דיברת על כביש 89, כביש הדמים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יפעת, את מדברת – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> לא. תני לי לדבר בבקשה, אני מוקלטת ואת תוכלי לשמוע אחר כך את הדברים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – בספר התקציב יש שקל לתוכנית – – – של משרד – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> דיברת על כביש 89. כביש 89, כמו כביש 65 ו-79 ו-859 ועוד כבישים אחרים, נמצא בתוכנית של משרד התחבורה בתוכנית הצפון. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מדברת על עובדות – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> את לא צריכה להתפרץ, זה עניין של ימים שאת וכל הציבור תדעו את האמת, ושוב אנחנו נוכיח, כמו שהוכיח השר כחלון לפני יומיים – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – 52 – – – בספר התקציב – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – מי מדבר ואומר אמת ועושה ומי אומר לא-אמת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל איך את יכולה – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ועכשיו אני רוצה לספר לך על כל הרפורמות – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אין שקל – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, גם לצעוק וגם לא להיות מדויקים וגם לנסות להסיט את הדיון למה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל את אומרת דברים מנותקים. אין בספר התקציב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל גרמן, חברת הכנסת יעל גרמן – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אם את תקשיבי אז את גם תשמעי. אם את גם תקשיבי את גם תשמעי. <רחל עזריה (כולנו):> ככה אנחנו לא יכולים לשמוע כלום. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ואמרתי לך, ההבדל הקטן הוא פשוט מאוד: שזה עניין של ימים עד שאת והציבור תדעו את האמת, והציבור ידע מי יושב ומדבר ומי עושה. פשוט מאוד מאוד. <יעל גרמן (יש עתיד):> התקציב לא מאושר היום? למה צריך לחכות – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> השר כחלון עמד כאן לפני יומיים והוכיח לכולם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה לא להפריע. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – שאפשר גם להיות שר אוצר חברתי, גם לגלות אחריות תקציבית, גם להיות מדורג היטב באשראי הבין-לאומי ולזכות לשבחים על הפעילות הכלכלית שלנו כמדינה – מה שלא קרה אצלכם, אגב, כי אצלכם איימו להוריד את דירוג האשראי – ולעשות את כל הרפורמות. אני אמנה רק את חלקן, כי יש לי רק חמש דקות וזה בוודאי לא יספיק. 10 מיליון שקלים למשרד המדע לחונכות וסיוע בשיעורי-בית לילדים – בפריפריה. פתחנו את תוכנית "חיסכון לכל ילד", כדי שלכל ילד, מכל משפחה, תהיה נקודת פתיחה טובה עם הגיעו לגיל 18 או לגיל 21. הגדלנו את קצבאות הזיקנה – אם זה לא חברתי אז אני לא יודעת מה כן – קלטנו עובדי קבלן כעובדי מדינה – אם זה לא חברתי אז אני לא יודעת מה כן. דאגנו לחיסכון פנסיוני לעצמאים – אם זה לא חברתי אני לא יודעת מה כן. פתחנו את שוק התמרוקים לתחרות, כמו פעולות נוספות שעשינו כדי לטפל ביוקר המחיה. הוספנו 300 מיליון לטובת הנכים – אם זה לא חברתי אני לא יודעת מה כן. הפחתנו את מס הכנסה, מע"מ ומס החברות, הוספנו נקודות זיכוי למסיימי לימוד מקצוע, הורדנו את מחירי המזון, החזרנו את פרויקט שיקום שכונות, ועוד הרבה הרבה דברים. בכך הוכחנו שאנחנו יכולים לעשות למען הציבור. אבל לך, חברת הכנסת מיש עתיד שאמרה פה לפני כמה דקות על הדוכן "יחרב הגליל" – אני יכולה להבין גם למה את אומרת את זה. כי כשלפיד היה שר האוצר – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – ציטטתי את רבי יהודה, ממסכת סנהדרין. תפתחי – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – רגלו לא דרכה – רגלו לא דרכה – בגליל. הוא לא ביקר אפילו פעם אחת בקריית-שמונה. אז אם יש גליל מבחינתו או אין גליל מבחינתו – כנראה זה לא באמת משנה. <יעל גרמן (יש עתיד):> את – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת גרמן, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ואני רוצה לומר גם, חברת הכנסת מיש עתיד, קצת על מה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יפעת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני הייתי אתו בטבריה. איך את יכולה לעמוד פה ולהגיד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת גרמן, אם את תמשיכי להפריע אני אבקש ממך לצאת מהאולם. <יעל גרמן (יש עתיד):> תבקשי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז אני אבקש. אני אבקש. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חבל, אם תישארי קצת במליאה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה, וכשתמשיכי אני אקרא אותך לסדר בפעם השנייה והשלישית. <יעל גרמן (יש עתיד):> היא דיברה על כך שהיא עומדת ואומרת אמת, אבל הנה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, את לא יכולה – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני רוצה שעכשיו חבר הכנסת לפיד יעלה לכאן ויגיד אם כשר האוצר הוא הגיע לקריית-שמונה, חרף כל ההזמנות שלנו. את יודעת כמה פעמים שר האוצר הנוכחי משה כחלון ביקר לא רק בקריית-שמונה אלא בכל הגליל? קשה למנות. אבל אני רוצה לספר לך, כחברה במפלגת יש עתיד גם, קצת על מה שעשו "קבוצת המעודדות" שיושבת כאן – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל גרמן, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – על רחל עזריה, שמטפלת בכל הנושא של רווחה למשפחה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל גרמן, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית. זה לא ייתכן שתפריעי לה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> זה נאום על יש עתיד או על התקציב? – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> זה נאום על התקציב, אבל יש עתיד – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לצאת מהאולם. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – כדאי שהיא תשמע את האמת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני רואה שיש עתיד מאוד מטרידה – – – (חברת הכנסת יעל גרמן יוצאת מאולם המליאה). <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אז "קבוצת המעודדות" שיושבת כאן גם עושה משהו למען הציבור ולמען התקציב. רחל עזריה, שבעצם דואגת לרווחת המשפחה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> מה עם הזמן? <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, סליחה, כמה שהפריעו לה. אני כן אאריך לה את הזמן. בבקשה, גברתי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> חברת הכנסת רחל עזריה, שדואגת לרווחת המשפחה, אם בטיפול שלה היום יחד עם האוצר להארכת חופשת הלידה בתשלום; אם כל הנושא של מזון בריא וראוי לילדים שלנו בצהרונים; אם יומיים חופש, שני ימים נוספים בעצם, לכל משפחה; אם חברת הכנסת מירב בן ארי, שדאגה למענק ללימודים לחד-הוריות ובכלל מטפלת בכל הסוגיה של חד-הוריות ושל צעירים חסרי עורף משפחתי; אם חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שדאגה להעלות את הקצבאות לניצולי השואה, בניגוד למה שנאמר כאן. ואם זו אנוכי שעומדת כאן, גברתי היושבת-ראש, ודואגת שהילדים שלנו, שהם דור המחר, יגדלו בסביבה בטוחה, מוגנת והוגנת. וההוכחה לכך היא שפעם ראשונה שמדינת ישראל לוקחת אחריות בתקציב ומכניסה תוכנית לבטיחות ילדים, תוכנית לאומית שדיברו עליה במשך שנים – וכל הזמן אומרים לנו, אה, לקחתם תוכניות ממשלה או החלטות ממשלה קודמות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> מייד. – – החלטות ממשלה קודמות; אז כן, זה חוזר למה שאמר השר כחלון כאן: הם החליטו ואנחנו מקיימים, הם הבטיחו ואנחנו מקיימים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – ואנחנו נמשיך לקיים. ורק מילה אחרונה, על תוכנית הגליל. זה לא סוד שבחודשים האחרונים אני פועלת בצורה אינטנסיבית לקידום התוכנית לגליל ולצפון. הייתי שם כדי לוודא שאנחנו מגיעים לכל אותן נקודות בעומק הפריפריה שנשכחו במשך שנים, כולל תקציב ענק לבריאות, לתעסוקה, לחינוך, להשכלה הגבוהה ולדברים נוספים. אז כן, גברתי היושבת-ראש, מי כמוך יודע, אנחנו כאן כדי לדאוג לציבור בישראל. ואם אני צריכה לבחור בין לשבת כאן ורק לדבר ובין לשבת בצד הזה ולעשות – שבשפה שלהם זה "לעודד" – אז אני מעודדת באהבה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטן. ביטון. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> ביטון. אני ביטן רק אם אני מקבלת את המיליונים שלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה רשום בפרוטוקול. חבר הכנסת איתן כבל – בבקשה, אדוני. לרשותך עד עשר דקות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ואללה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. אתם רואים מה קורה? אופוזיציה מקבלת עשר דקות, תשע דקות, והקואליציה מקבלת שלוש דקות, חמש דקות. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> היי, הגיעו לי חמש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חמש? את דיברת שש. בבקשה, אדוני, עשר דקות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, רשמים פרלמנטריים, תשמעו – אדוני השר – שלום, אדוני השר, מה, אתה עובד על גטאס עכשיו? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> הוא עובד על עצמו, תאמין לי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> שוב, בוקר טוב לכם. תראו, אפשר עכשיו להתחיל להתעסק עם התקציב. בוועדת הכלכלה היו המון המון דיונים. שליש מהנושאים שעלו בכלל, אם לא יותר, נגעו לוועדת הכלכלה, שהובילה – אם יש רפורמות גדולות באמת שהובלו בתקציב הזה, זה היה בוועדת הכלכלה. באמת ועדת הכלכלה גם לא עסקה בשאלות האלה לא במסגרת ימין–שמאל, קואליציה–אופוזיציה, ואני גאה לומר, חבר הכנסת אלאלוף, שזה עבר ללא הסתייגות אחת ופה-אחד. באמת, זה אולי בנושאים מהכבדים ביותר שנראו כאן כלכלית בשנים האחרונות. וזה באמת זה לא העניין, התקציב הוא לא הסיפור האמיתי, סליחה שאני אומר לך את זה, גברתי. הסיפור האמיתי נוגע לאיבוד השליטה וכל כללי המשחק הפוליטיים בכנסת הזו. אתה, אין לי ספק, מרגיש את זה בתוך הוועדה שלך. אנחנו, חלקנו, ראשי הוועדות, מוצאים את עצמנו לעתים חסרי אונים; ממשלה מקבלת – נשברו כמעט כל הכללים של הבית הזה. קואליציה – ממשלה מאשרת, הכנסת מאשרת בקריאה ראשונה, וראשי הוועדות – בנושאים אמיתיים, למען הציבור – מוצאים את עצמם מתעמתים עם הקואליציה ובעיקר עם חברי כנסת מהליכוד. <אלי אלאלוף (כולנו):> מסוימים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בוודאי. לא כולם. בוודאי. זה מטורף. זה איבוד כל כללי המשחק בבית הזה. אתה יודע מה שונה מפעמים קודמות? זה כבר לא אלגנטי. לא שאם זה אלגנטי אתה מכשיר את זה, אבל זה אפילו לא אלגנטי. אין בושה. בדרך כלל זה עובד כך: אתה שומע את חברי הכנסת, את רובם, מדברים, אומרים: איזו רפורמה צרכנית מדהימה, באמת, חשוב להעביר אותה. אחרי שכל אחד פרגן לרפורמה, הוא עוטה את מדי הווטרינר ומתחיל במלאכת העיקור והסירוס של החוק. אתה שואל את עצמך: אלוהים, את מי אנחנו משרתים? את מי אנחנו משרתים, למען השם? היה שלב, אפילו, שביקשתי מחברי להוסיף משהו משל עצמם: גרש, פסיק, נקודה, מקף – אבדה הבושה. אין בושה יותר. ואחרי כל זה – פעם הייתה קופה קטנה, הייחודיים, ועברו חוקים, והכנסת שינתה את פניה. הנה הגיע חברי – הוא באמת חברי – יואב קיש, תכף אולי נשמע ממנו: יש קרן מיוחדת שהוקמה. בכל ועדה, חבר הכנסת אראל מרגלית, אנחנו נלחמים על מיליונים בודדים. אתמול היו הקייסים, אצלי, בוועדת הכלכלה, שמרוויחים 2,000 שקל, ואתה מבקש להגדיל ולתת להם משרה מלאה, שתגיע במקרה הטוב לשכר מינימום, תוספת של 4 מיליון שקל בשנה, אולי, ופה יש קופה של יותר מ-300 מיליון שקל, וזה עובר. זה בהמשך למה שאמרתי לך, חבר הכנסת חברי אלי אלאלוף, שאבדה הבושה. הבושה הפכה לנורמה. זה מה שקורה. אף אחד לא מתבייש. אתה שואל את עצמך, האם זה נכון? קודם כול, גפני כבר יצא פראייר. פעם היה לנו גפני, שהוא באמת מהמובילים והמשפיעים פה בבית, למרות הסיעה שממנה הוא בא – הנה חבר הכנסת מקלב נכנס – הוא יצא רק, כך אומרים, רק עם 80 מיליון שקל. אבל אנחנו רגילים שגפני מוציא, זה "בסדר" – במירכאות כמובן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה זה? לקניידלך? <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה זה קניידלך, חבר הכנסת מקלב, זה כבר לא קניידלך, זה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> זו אפליה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> להפך, אני מפרגן לו. אמרתי שהוא יצא פראייר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אה, גפני יצא פראייר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גפני יצא פראייר. כי כשאתה רואה כאן, 41.6 לחבר הכנסת דוד ביטן, אורן חזן – 10 מיליון שקל, חבר הכנסת מיקי זוהר – 40, איפה יואב קיש? יצא? הפראייר הזה, רק 32.9. נאוה בוקר – טוב, זה מסודר, אני רואה, גם לפי ספסלים אחוריים וספסלים קדמיים – 10 מיליון שקל. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אנחנו לא פה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> דודי אמסלם, ואללה תותח – 40 מיליון שקל. אבל – אבל הגדול מכולם, הגדול מכולם, זה שמקרקס אותם, אתה יודע, זה בדיוק מה שנקרא על אצבעו הקטנה – סמוטריץ: 50 מיליון שקל. זה רק מה שאנחנו יודעים, חבר הכנסת אראל מרגלית, 50 מיליון שקל, ואנחנו רבים על מיליון לפה מיליון לשם – וזה עובר. אז "דה-מרקר" כתב, זרחיה כתב, אני מאמין שזה גם נכתב בעוד עיתונים – ונאמר, כמו שכתוב בפרשת מקץ, חבר הכנסת מקלב: "ולא נודע כי באו אל קרבנה". ואיך זה יחולק? ומי יחלק? ולמה דווקא לאלה? למה לא לאחרים? <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה רוצה להתערב להם איך הם יחלקו? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני אומר לך, ההבדל, את יודעת – לא שאני מנסה להצדיק את מה שהיה בעבר – אבל זה כבר אפילו לא אלגנטי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> פה הם משתינים מהמקפצה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה זה משתינים מהמקפצה? הם מרימים אותה גבוה שלא יהיה מישהו שלא יראה. הם יושבים בישיבות – הקואליציה, ומי בראשם? הליכוד, שריסקו פה כל חלקה טובה. לא עושים חשבון. יורקים עלינו, בלי בושה, בנהנתנות שלא נראתה בבית הזה, בחוסר בושה מוחלט. הם לא מתביישים כבר; הם יורקים על הבית הזה כמעט בכל דבר ועניין, כי הם מבינים גם את המצב הקואליציוני, שאין מצב שמישהו יעז להרים ראש, אז הכול מותר. וההגדרה "כל ממזר מלך" כנראה נכתבה על זה. בחלק מהדיונים, חבר הכנסת דב חנין, לפחות אני יכול להגיד אצלי בוועדה, קישון היה כותב על זה ספרים. ספרים, קישון – למה הוא הלך בגיל – לפני כל כך הרבה שנים? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אולי במקום שהוא יכתוב פשוט אנחנו נקליט את זה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> יכול להיות. זה קישון, לגמרי קישון. הוא היה יכול לקבל השראה מכאן ועד להודעה חדשה. לכן, גברתי היושבת-ראש, אם אני מגיע לסיום, החברים שלי, כולנו מדברים, העבירו צפון, גליל, כן העבירו, לא העבירו, את מי זה מעניין בכלל, חבר הכנסת אראל מרגלית? הם לא שמים עלינו. את מי? בכלל זה לא מעניין. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אותי זה מעניין. <קארין אלהרר (יש עתיד):> ראינו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> את מי בכלל? זה לא מעניין. ההשחתה, אין לה גבול. הם לא שמים עלינו. לכן אני אומר, אל לנו להרים ידיים. באמת, זה נראה אבוד, אבל החובה שלנו – להמשיך ולהיאבק ולהילחם יום-יום שעה-שעה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חברת הכנסת נורית קורן – בבקשה, גברתי. נורית קורן, ואחר כך אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל יש תור, גם בתור היא מקבלת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> היא הייתה צריכה להיות לפני, הם התחלפו. בבקשה, גברתי, לרשותך, לצערי, רק שתי דקות. <נורית קורן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יש כנראה חברי כנסת שעובדים ולא מקבלים, ויש כאלה שלא עובדים ומקבלים יותר מהר, אבל אני עובדת קשה כדי להגיע לכל דבר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> פראיירים. <נורית קורן (הליכוד):> אני רציתי הבוקר, אני – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מודה שאת עושה עבודה מדהימה. <נורית קורן (הליכוד):> תודה רבה, איתן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ואני אומר את זה לך באמת. <נורית קורן (הליכוד):> אני מודה לך, תודה. תודה, אתה מרגש אותי. באמת שאתה מרגש אותי. תודה רבה. אני בעצם רוצה לדבר – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> אחוות תימנים. <נורית קורן (הליכוד):> לפחות זה. לפחות בבית הזה, זה חשוב. ואנחנו מובילים מאבק לא רק של תימנים, של כל העדות, בנושא של ילדי תימן, מזרח ובלקן. ואני לא אנוח ולא אשקוט עד שאגיע לחקר האמת – למצוא את הילדים. זה מה שאני עושה. אני דווקא רציתי לדבר על הנושא של מיסוי דירה שלישית. הרבה אנשים דיברו אתי על הנושא של מיסוי דירה שלישית. הקונסטלציה שהגענו אליה לא ברורה מאוד. אני מקווה מאוד ששר האוצר ייקח את הנושא הזה ויחשוב שוב כדי להקל על האנשים, כי יש אנשים שזאת המשכורת שלהם וזה מה שיש להם. אין להם עוד כסף ממקום אחר. נושא אחר שעולה הבוקר על סדר-היום הוא הנושא של כל הפליטים וכל האנשים מסוריה. אני רוצה להודות לראש הממשלה שמתחילת המאבק בסוריה ומלחמת האזרחים בסוריה הוא פתח בית-חולים שדה. אנחנו אכן מקבלים הרבה מאוד פצועים. היום התפרסם בעיתון שראש הממשלה פועל במגעים להביא גם נשים וילדים. אני רוצה לומר לכם שראש הממשלה שלנו הוא המנהיג היחיד שרואה את המצוקה של התושבים בסוריה ומנסה לסייע להם. ואני מקווה שגם אנחנו – הגם שהם אויבים שלנו ויש הרבה דברים לא טובים שקרו לנו מסוריה, אבל עכשיו זו העת; זו העת למנוע שואה. זה נראה כמו שואה, ומי כמונו צריכים לקום ולומר: רגע, תעצרו, צריך להסתכל על כל הילדים ועל כל הנשים שמבריחים אותם מהבתים שלהם ולא נותנים להם לחיות. אני מקווה מאוד שאנחנו נוכל לפעול למען הפליטים בסוריה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת אראל מרגלית עכשיו, בבקשה. לרשותך עשר דקות, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני יודעת שכל דקה בשבילך חשובה, אז אמתין עד שתהיה מוכן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר פה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אלקין, השר אלקין יושב על הספסל האחורי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני השר, אדוני השר, אדוני השר, אדוני השר. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני פה, אראל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, בוקר טוב. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – שהוא יהיה נוכח בישיבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא נוכח בישיבה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אתה אפילו לא יודע – – – ואז היית עומד פה ומגן על התקציב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תראה, אני רוצה לדבר היום על דיור בר-השגה לראש הממשלה, השר אלקין. אנחנו פותחים הבוקר את העיתון ואנחנו רואים כותרת: "אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 1999 סילקו אותנו מהמעון הרשמי ונאלצנו לעבור למלון 'שרתון פלאזה'". <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מסכן, הוא מסכן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רבותי, רק מי שממומן עשרות שנים על-ידי טייקונים יכול ליילל שמפנים אותו מבית ראש הממשלה למלון "שרתון". בנימין נתניהו, יש לי הצעה בשבילך: נסה פעם לממן את עצמך לבד. נסה פעם להקים עסק קטן ולפרנס כמה משפחות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> משימה קשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נסה פעם אחת לשלם משכורות. נסה פעם אחת להתדיין עם הרשויות כדי לקבל אישורים ונסה פעם אחת לקבל תשלומים מהממשלה כשאתה עושה בעבורה שירות כבעל עסק. נסה פעם לייצר הכנסה למדינה, אדוני ראש הממשלה, ולא רק לחיות על חשבונם של אחרים – כי אתה איבדת לגמרי את הצפון. איבדת את זה. רק מי שבמשך שנים מממנים לו את הטיסות שלו, את בתי-המלון שלו, עשירים וטייקונים שמנסים להשפיע על מה שקורה במדינה, יכול להשוות את עצמו לתושבי עמונה, שיש לי אתם מחלוקת פוליטית, אבל באמת הולכים להתפנות מהבית שלהם מהיום למחר. הוא משווה את זה לכך שהוא לא נבחר לראש ממשלה ב-1999 והיה צריך לפנות את מעונו, כאשר ברחוב עזה, 300 מטר משם, יש לו בית אחד ובקיסריה יש לו בית אחר. איבדת לחלוטין את הצפון, אדוני. רק מי שהמקורבים שלו ובני-הדודים שלו ועורכי-הדין שלו משומנים על-ידי חברות נשק, חברות ענק, שכחלק מהעסקאות הגדולות ביותר שהיו פה במדינת ישראל הם חותכים 5% קופון של עשרות ומאות מיליוני יורו, יכול לאבד לגמרי את הצפון. האם אתה ידעת, אדוני ראש הממשלה, או לא? את זה אני מבקש שיעשו בחקירה. בשבוע וחצי האחרונים, 25,000 אנשים במדינת ישראל חתמו לנו על הבג"ץ הגדול ביותר במדינת ישראל: לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נוכח הראיות הקשות לשחיתות בנושא הצוללות ובנושא ספינות ההגנה. אני רוצה להגיד לכם – חבר הכנסת מקלב, אני רוצה להגיד לך למה יש פה חשדות גדולים מאוד. בארבע העסקאות הקודמות שהחברה הזאת, "טיסנקרופ", עשתה, היו תשלומי שוחד למנהיגים בדרום-אפריקה, ביוון ובעוד שתי מדינות. אותם אנשים מעורבים גם הפעם. המספנה שאמורה לבנות את הספינות, שבונה את הספינות בגרמניה, קראו לה Abu Dhabi MAR Group. שלושה אנשים ישראלים, עורכי-דין בכירים – ולא אכנס כאן לשמותיהם כי זה תחת חקירה, אני מקווה – ועוד שני אנשים שהיו לשעבר בחיל הים ואיזה מתווך ביקשו לשנות את שם החברה עם השם גרמניה במקום השם אבו-דאבי. מי הבעלים של החברה הזאת? 90.4% הם בבעלות חברה ששלושת בעלי המניות שלה הם לבנונים והיא רשומה בביירות. חברה אחרת, שהבעלים שלה הם גם כן לבנונים מביירות, רשומה באנגליה. יש עוד בעלים אחד שאני לא אפרט כי זה באמת כבר מידע שאני מעביר בצינורות הכי שמורים. זה אדם עם קשרים ברורים גם ל"חיזבאללה" וגם לאיראן. איראן הייתה בעלים של "טיסנקרופ" ב-25% בעבר, ובאיזה שלב, אחרי האיחוד, היא ירדה ל-8%. ושר הכלכלה האיראני ישב במועצת המנהלים של החברה שבונה לישראל את הצוללות שאמורות לתת מכה נגד התקפה פוטנציאלית גרעינית. שר הכלכלה האיראני ב-board. בשלב כלשהו ביקשו מהם לרדת באחוזים כי מעל 5% יש לך, מה שנקרא, information rights, ואתה יכול לקבל כל מידע. אז הם מכרו חלק מהאחוזים שלהם, 2.29%, ב-406 מיליארד יורו, אבל באותו זמן 30 עובדים מ"טיסנקרופ" ואיראנים הקימו חברה-בת אחרת בדיסלדורף, שהמשיכה לקבל ולהיות חלק מכל התהליך. אני לא אלאה אתכם. כל הדברים האלה הם לא כדי להכניס אתכם לתוך פרטי העסקה; זה להגיד לכם: רבותי, כשמישהו לא מצליח לעשות את העבודה במספנה פה בישראל, אחרי שהוא מדבר עם יושב-ראש ההסתדרות ולא מצליח לעשות את מה שהוא רוצה, אז הוא עושה את זה במספנה שיש לו השפעה גדולה עליה ושהוא יכול לקבוע שיהיו לו חלקים בזה. אני אסביר לכם משהו על הצוללות והספינות. זה כמו "נספרסו": כשאתם קונים את המכונה, אז אתם קונים את המכונה – היא יכולה לעלות קצת יותר, קצת פחות, אבל מאיפה "נספרסו" עושים את הכסף הגדול? <היו"ר מאיר כהן:> מהקפסולות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מהקפסולות. המספנות זה הקפסולות. צוללת צריכה שירות של עשרות-מיליוני יורו בשנה. אותו דבר ספינה. אותו דבר הבנייה הנוספת. רבותי, אני חייב לומר לכם, אני נפגשתי עם אנשים בכירים בגרמניה בסוף השבוע, ועם חוקרים בכירים בגרמניה, ואין להם ספק שיש פה אחת מעסקאות השחיתות הגדולות ביותר ש"טיסנקרופ" עשתה בשנים האחרונות. ואני מזכיר לכם איך קנו את הצוללות מלכתחילה: הלמוט קוהל נתן חצי מהמימון לממשלת ישראל על-פי בקשת האמריקנים אחרי מלחמת המפרץ. ככה זה התחיל: Government to Government, שום מתווכים. באמצע הכניסו מתווכים שהם בני-דודים של ראש הממשלה, שהם מקורבים שלו. מי שעשה את ההסכם על הספינות, שהיה צריך להיות משרד הביטחון, הוצא מהדרך. זה עבר ליועץ המשפטי של המל"ל, ושם עשו את ההסכם, כי זה תחת ידיו של ראש הממשלה עצמו, של אנשים מקורבים אליו בתוך משרדו. לכן בוגי יעלון השתגע וצעק ואמר שעוקפים אותו. לא סתם. עכשיו, אני לא יודע אם ראש הממשלה באופן אישי מעורב בשחיתות או אם יש עדויות לכך. באמת שאני לא יודע. ואני גם חייב להגיד לכם שאיפה שמעורב עורך-הדין האישי שלך אתה לא צריך שיהיה הסכם בינך לבין עורך-הדין, אתה צריך הבנה. לכן אני גם בספק אם נמצא נייר. אבל אני חייב לומר לכם – אנחנו יושבים בוועדת החוץ והביטחון, ובוועדת תקציב הביטחון – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני מסיים. – – ויש בינינו אמון, אמון. זה לא משנה אם אנחנו קואליציה או אופוזיציה. אנחנו מתווכחים הרבה פעמים על בקשות לעסקאות מאוד גדולות, אנחנו לא תמיד מומחים בתחום הזה, כשזקוקים לנשק אסטרטגי כזה או אחר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע. עוד שני משפטים. אנחנו מקשיבים לגנרלים, לאנשים. אנחנו סומכים עליהם. הם בעצמם אמרו לי: אנחנו לא ידענו. ולכן, מה שאנחנו מבקשים בבג"ץ זה חקירה, כי חקירה תוכל להאיר – אור – ולנקות את האורוות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ראש הממשלה, תתעורר, כי משהו רקוב בממלכת דנמרק שלך. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אי-אפשר לברך על התקציב, אף שיש בו דברים טובים, כשיש אפליה מתמשכת בתקציבי החינוך במוכר שאינו רשמי ובמוסדות הפטור. אפליה מתמשכת, גם בתקציב 2017 ו-2018, בחינוך לילדים שנמצאים במוכר שאינו רשמי ובמוסדות הפטור. זה עושה עוול כלפיהם, עוול מתמשך. למה ילד בחינוך המוכר שאינו רשמי ובמוסדות הפטור צריך לקבל פחות מילד אחר? למה הוא צריך לקבל שליש, שליש במבנים? למה הוא צריך להמשיך להיות בקרוונים? למה הוא צריך לקבל שליש מהתקציב כשזה פוגע ביכולת לתת לו ולהקנות לילדים? אחרי זה שואלים למה הילדים לא יודעים – כשמפלים בצורה מובנית, בצורה מתמשכת. זאת לא שאלה של תקציב, זאת שאלה של מדיניות. הייתה מדיניות של ממשלת לפיד ופירון: רצו באמת לחסל ולסגור את המוכר שאינו רשמי ואת מוסדות הפטור. אבל היום המדיניות היא לא ככה, ולמה אנחנו צריכים להמשיך בזה? זה עושה עוול לילדים האלה, למוסדות החינוך האלה. אבל מכאן, מכיוון שהזמן קצר – אפשר להתווכח על התקציב הזה אם הוא תקציב חברתי, אם הוא תקציב עם בשורה, אבל להגיד שהוא תקציב ללא גזירה – את זה אי-אפשר להגיד, מכיוון שמה שאנשים אומרים, ובצדק – מה הם זוכרים מכל התקציב? זה התקציב של מס על ריבוי דירות, מה שנקרא מס על דירה שלישית. וחבל ששר האוצר, שהיה ידוע – שמה שאפיין אותו ומה שכולם אמרו – ביכולות שלו, במה שהוא עשה בשוק הסלולר – היום כבר לא זוכרים את זה; יזכרו מה הוא עשה במיסוי על דירה שלישית. זה מה שייזכר וזה מה שהציבור יודע, ובצדק. הציבור לא יודע לבחון דברים אחרים בתקציב, יודע לבחון דברים של מיסוי על דירה שלישית, שגם מי שאין לו חושש מאוד שזה ישליך על שכירות ועוד דברים כאלה. והחוק הזה, באופן מובנה, הוא מפלה, הוא לא שוויוני, הוא פוגעני. בשבוע האחרון, מאז אישורו בוועדת הכספים, אנחנו מקבלים פניות מאנשים – זה לא הפניות הפרטיות, זה מאפיין של ההשלכה שזה יגרום: אנחנו נפגע בפנסיונרים, אנחנו פוגעים באנשים שחסכו וחוסכים מפת לחמם במשך תקופות ארוכות כדי שיהיה עתיד לילדים שלהם. ובפני מה הם יעמדו היום? בפני כך שאנחנו נמוטט אותם ממש, נאמלל אותם. מישהו בחן מה זה אומר, מכירת דירה, לאדם שיש לו דירה, שהוא עשה היתכנות כלכלית? מה זה לשבור משכנתה? אנשים יודעים מה העלות של לשבור משכנתה שהוא צריך לשלם? מה הפירוש לפנסיונר שלא יכול, שזה התקציב שלו, המינימלי, לתרופות, להיות סבא טוב, למשהו לעתיד הכלכלי שלו? אי-אפשר לפתור מצוקת דיור לזוגות צעירים ביצירת עוולות – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – וקושי לפנסיונרים, לילדים. ואני ממש אסיים: זה לא הצליח ולא יצליח. שר האוצר הודיע שאם הוא לא יפתור את מצוקת הדיור, הוא יתפטר. אני חושב שזה יומרני מדי, וזה גם לא בידו, ואני חושב שנעשים דברים רבים וטובים בנושא מצוקת הדיור, אבל בנושא הזה, שיבוא ויודיע ביושר – ויש לו היושר הזה – אם זה לא יצליח, ולא נגיע לתכלית, לא נראה את מכירת הדירות, ולא נראה את הצפת השוק, ולא נראה הורדת מחירים, אלא אנחנו רואים את המיסוי, כפי שזה מופיע בתקציב, מיליארד שקל, בשנה הזאת ובשנה הבאה, כהכנסות. זה לא היעד, אתה אומר שזה לא היעד – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – תודיע היום שאתה תמשוך ותבטל את החוק. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב – בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. <טלי פלוסקוב (כולנו):> דקה, אני – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, בוודאי. נחכה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> כל שנייה חשובה כאן. זה לא כמו שאתם, האופוזיציה, יש לכם עשר דקות. לנו יש – – – <היו"ר מאיר כהן:> נכון, נכון. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אפשר להתחלף, טלי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש – לא לא, אני נשארת בשלוש הדקות שלי, תודה רבה – אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ניהלתי עכשיו את המליאה שעתיים, וישבתי פה והקשבתי לכל מילה של האנשים שנאמו כאן, וכך יצא הגורל שרוב האנשים שנאמו כאן היו מהאופוזיציה, ולכן בחרתי להתחיל דווקא בפנייה לאופוזיציה. אני מבינה את המצב שלכם. אני מבחינה שצריך לבקר, אני מבינה שצריך לדבר על הדברים שעדיין לא נעשו, ויש כאלה, אני לא אומרת שהעולם כבר – עשינו את הכול – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה, לא – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – אבל, אבל, אבל – בואו נדייק, לפחות בעובדות. בואו תדייקו בעובדות, כי אתם אומרים דברים שהם פשוט לא נכונים. כשלפעמים יוצאים פה או יוצאות – יוצאות, אני לא רוצה להגיד שמות, אבל – חברות כנסת שאומרות: איך אתם מצביעים בלי להבין בכלל מה כתוב שם? אז עכשיו אני אומרת לכם: איך אתם עולים לדוכן – סליחה, זה לא אלייך, קארין, אבל – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – אני רגילה שמפלגת כולנו מסתכלת עלי – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – איך אתם עולים לדוכן ומדברים על הדברים בלי לבדוק בכלל? בלי לבדוק מה נעשה ומה לא נעשה. לא, פשוט את היחידה כאן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אני רגילה – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> אה, כן? טוב, אני אוהבת לדבר, נורא קשה לי לדבר לאולם ריק, לכן אני מחפשת את העיניים שמקשיבות ומבינות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הנה, באנו. באנו בהמונינו. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה. ואני רוצה, ברשותכם – אם הייתי מדברת על כל מה שיש בתקציב, בוודאי שלוש דקות לא היו מספיקות, אבל אני רוצה לדבר קצת על הנושא שאני אישית מטפלת בו בתור יושבת-ראש ועדת משנה לעניין מעמד הקשיש. מאוד פופוליסטי היום להגיד: ניצולי השואה. כן, כי זה נושא שלא משאיר אף בן-אדם – – <היו"ר מאיר כהן:> אדיש. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – אדיש, נכון. אז אני רוצה להגיד לכם, ואולי לחדש, כי תיקנו את הטעות של הממשלה הקודמת והוספנו לניצולי שואה הזכאים להשלמת הכנסה 1,300 שקל בחודש – כל חודש, רבותי, זה לא משהו חד-פעמי; 1,300 שקל כל חודש – ועוד הצלחנו להעביר את זה רטרו, שלושה חודשים לפני שהחוק עבר. ואלה שנמצאים, אנחנו קוראים להם פליטי שואה, שזה סדר גודל של 130,000 איש, הגדלנו להם את המענק השנתי מ-3,600 ל-3,960, ב-10%. חברת הכנסת יעל גרמן גם דיברה פה על אלמנות ואלמנים. אז נכון, לא נתנו להם את הכול, אבל לפחות את זה עשינו, ואת זה לא עשיתם בממשלה הקודמת. הוספנו להם. אלה שבן-הזוג או בת-הזוג נפטרו לפני שנת 2011 לא היו מקבלים שקל אחד מהמדינה, ובזכות התערבותו של גפני – זו הצעת החוק המשותפת שלנו – הצלחנו לקבל עוד 80 מיליון שקל ולתת לפחות 10,000 שקל בשנה לאנשים האלה. אז אל תגידו שאין פה אנשים שדואגים לניצולי שואה, כולל קשישים. העלינו את קצבאות הזיקנה לקשישים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – העלינו השלמת הכנסה, ויש תוכנית לשנים הבאות. אז בואו נדייק בעובדות. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אני רק אדייק בעובדות: הממשלה הקודמת, על כל מרכיביה, הוסיפה לתקציבה מיליארד שקלים לניצולי שואה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> נכון. אבל לניצולי שואה – זה פליטי שואה – – – אישרתם את זה כהכנסה – – – <היו"ר מאיר כהן:> הוסיפה מיליארד שקלים. מיליארד שקלים. חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. צריך גם על הממשלה הקודמת לדייק. בבקשה, אדוני. <אלי אלאלוף (כולנו):> אתה יכול להגיד, מאיר: פעם ראשונה שהיה מאמץ כל כך גדול לניצולי שואה. <היו"ר מאיר כהן:> בוודאי, בטח. <אלי אלאלוף (כולנו):> אף פעם לא היה – – – <היו"ר מאיר כהן:> על זה אין ויכוח. כולנו צריכים להיות גאים גם על מה שעשו וגם על מה שעושים. זה באמת תיקון עוול. <קארין אלהרר (יש עתיד):> יש צדיק אחד בסדום. <טלי פלוסקוב (כולנו):> לכן אמרתי, תיקנו טעות. <היו"ר מאיר כהן:> תשע דקות לרשותך, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תקציב הוא הצהרת כוונות, וזו מדיניות. מה שנמצא בתקציב זה מה שמתכוונים לעשות, והתקציב הרע הזה הוא לשנתיים. אפילו לא לשנה אחת. אני אתחיל בדוח העוני. אני לא רואה פתרונות למצב העוני, במיוחד באוכלוסייה הערבית, כי השנה זה החמיר: אחוז העניים באוכלוסייה הערבית הוא יותר גדול ממה שהיה קודם. אז איפה התוכניות של הממשלה? איפה ההצהרות? הדוח הזה מדבר על מצב קשה. ערבים רוצים לצאת לעבודה, אבל לא מוצאים. אנחנו רוצים לצאת לעבודה, הנשים שלנו רוצות לצאת לעבודה, ואין מקומות עבודה. וראש הממשלה, בנאום באנגלית – כאילו, לא מופנה כלפינו, אלא כלפי חוץ, למדינות העולם – הוא משקר שם וקורא באהבה לאוכלוסייה, לחברה הערבית: צאו לעבודה, תהיו שותפים בבנייה, בשגשוג. איפה נצא? התקציב הזה גם לשנתיים לא מוסיף מקומות עבודה ביישובים הערביים, לא מוסיף מקומות עבודה בכלל. אז יגידו שיש צמיחה, אבל הפער הזה בין עשירים לעניים רק הולך וגדל, והאוכלוסייה הענייה תמשיך להיות ענייה. וזו המשמעות של התקציב. אבל תקציבים, במקום להשקיע במקומות האלה ולהניב הכנסות ולהקטין גם את הקצבאות – ואני הבאתי כמה דוגמאות. זה שאתה מאפשר לו מקום עבודה – הוא ישלם מסים, ישלם ביטוח לאומי, ולא יקבל את הקצבה. אז הרווח כולו של המדינה ושל האזרח שיוכל לחיות בכבוד. התקציב הזה לא נותן תשובה. זה דבר אחד. 2. איפה התקציבים? מדברים על תקציבים. התקציבים לעמונה – מה זה עמונה? זה אנשים שבחסות המדינה גזלו אדמה פלסטינית פרטית. להם, כדי להעביר אותם, מקציבים 137.5 מיליון שקל, כדי לגזול קרקע אחרת, של הפלסטינים, שזה המשך של עבירה על החוק הישראלי, עבירה על החוק הבין-לאומי, וזה פשע מלחמה. אבל לבו של ראש הממשלה כזה רחמני וחושב עליהם, והוא מבין מה זה לאבד בית, והוא איבד בית של ראש הממשלה ועבר, מסכן, לבית-מלון. אבל הוא חשב על פעם. היום כשהוא רוצה ויוצא בהצהרה ללכת להרוס את הבתים של הערבים – הבתים של הערבים נבנו על האדמה שלהם, לא כמו עמונה. הבתים הפרטיים שלהם. המדינה לא תכננה. אין לנו תחביב של לבנות ללא היתר, זה המדינה. אבל זה המסכן שהלך לבית-מלון, הוא חושב לאן הולכת המשפחה הערבית שהורסים לה את הבית? לרחוב. במקרה הטוב הם נכנסים לאוהל, מחפשים מקומות. הוא חשב לרגע שגם אלה בני-אדם, שהם יכולים להיות רגישים לאיבוד בית? השר לביטחון פנים – כשדיברו על הקיצוץ הרוחבי, אתם יודעים מה הבעיה שלו? שזה יכול לפגוע באכיפה באוכלוסייה הערבית, שזה יכול לפגוע בעינויים של האוכלוסייה הערבית, שמתייחסים אלינו כאילו שאנחנו לא אזרחים. הקיצוץ הרוחבי יפגע בתקציב לאבטחת הריסת בתים באוכלוסייה הערבית – אלה המילים שלו. כאילו, זה יפגע באכיפה באוכלוסייה הערבית. ההמשך של הפער בקבלת שירותים בין האוכלוסייה הערבית – בין הפריפריה בכלל, ובייחוד האוכלוסייה הערבית – לבין האנשים העשירים הולך וגדל. ובמה זה מתבטא? הנוסחה של מענקי איזון לרשויות המקומיות הערביות ברורה. כולם מבינים שהנוסחה הזאת היא לא נכונה, לא טובה ומפלה. כולם מבינים את זה. שר הפנים מקים ועדה. מתי הוועדה תסיים את העבודה שלה – לבדוק? אף אחד לא יודע. למה הם מושכים את הזמן? כדי שזה לא יהיה בבסיס התקציב. ומה עוד? הם ממשיכים בפער הזה בקיצוץ הרוחבי. ואיפה באו לפגוע? גם במענקי איזון, שבהם גם יש אפשרות לאבד עוד תקציבים מהמדינה בגלל המצ'ינג. המדינה מבקשת מהאוכלוסייה הערבית מצ'ינג כדי לתרום כסף, או להקציב כסף לפרויקטים. אז אם אין לנו המצ'ינג, אנחנו גם מפסדים את השלושה-רבעים – המצ'ינג, הרבע הזה. אז הגיע הזמן, אם אתם מדברים על תקציב חברתי, אם מדברים על תקציב נכון, לבטל את המצ'ינג לרשויות שהמצב הסוציו-אקונומי שלהן 4 ומטה. מה, יש בעיה בזה? ומי שיש לו – אז שיתרום, אז להגדיל לו קצת את המצ'ינג, כי יש לו. אבל לעני – אתה ממנו רוצה לקחת. הקיצוץ הרוחבי לא רק פוגע ברשויות. בריאות – הדוחות אומרים שהתמותה של תינוקות באוכלוסייה הערבית, שנמצאת ברובה בפריפריה, היא פי-שלושה מאשר אצל היהודים. אנחנו לא רוצים שימותו ילדים, לא פה ולא פה, אבל פי-שלושה. אם יש תקציב לפתור את הבעיה, אם יש תקציב להנגיש את שירותי הבריאות לאוכלוסייה הערבית – אצל הבדואים זה פי-חמישה; מי שלא יודע, אצל הבדואים זה פי-חמישה, כי הם נמצאים בכפרים לא מוכרים ואין להם הנגשה של שירותי הבריאות. התקציב הזה גם מונע את האפשרות לעשות חדר מיון קדמי שאנחנו ביקשנו. אני אתן דוגמה. שר הבריאות הבטיח, ועלה לדוכן פה והסכים שבטייבה – זו העיר שלי – יוקם חדר מיון קדמי בנוסף לכמה מקומות. ומה הוא אמר לי? זה יהיה אולי בתקציב הבא, כי השנה אין לנו תקציב. אז אני לא רואה גם את זה בתקציב הבא. עידוד של הרופאים לעבוד בפריפריה – היה תקציב לפעם אחת. צריך לנהל מלחמה כדי לקבל אותו. בחינוך לאוכלוסייה הערבית, הצפיפות בכיתות – התקציב הזה לא יבנה לנו כיתות, לא יקלוט עוד מורים. אתם יודעים שאם הממוצע של צפיפות הילדים בבתי-הספר הערביים יהיה שווה לזה של היהודים, ייקלטו בערך 6,000, הרבה בוגרי מכללות להכשרת מורים, באלפים, שאין להם מקומות עבודה. והיום, מה עושים? הם צריכים את המשחק הזה. אתה צריך סטאז' כדי להיכלל ברשימת הממתינים, והסטאז' הזה לא נעשה. למה? כי הבוגר שצריך לעשות סטאז' צריך להיות אצל מורה מאמן. הוא עובד עשר שעות בשעות של בית-הספר מן המניין, לא בנוסף לשעות הקבועות של בית-הספר כמו שזה בבתי-הספר היהודיים. ואז כל בית-ספר יכול לקלוט אחד, ואין להם מקומות. תבנו בתי-ספר, ואז יהיה גם מקום לכולם. התוכנית הכלכלית שהממשלה מתגאה בה, החלטת ממשלה 922 – אנחנו לא רואים אותה בבסיס התקציב. אנחנו לא רואים תכנון ובנייה שיאפשרו השקעת כספים. איפה אתה יכול להשקיע כשאין לך מקומות שאתה יכול להוציא בהם היתר בנייה? אז הממשלה שלא מזרימה תקציבים ולא מקצרת תהליכים של אישור תוכניות מתאר, מתכוונת, ברשעות, שלא ליישם את התוכנית שלה. את זה אנחנו רואים חד-משמעית: אין הגדלת תחומי שיפוט, אין אישורי תוכניות, אין תכנון, ואז יש לנו תוכנית כלכלית. אז זה שקר וכזב – לא רואים אותה בבסיס התקציב. וזו החלטת הממשלה. העניין של תאונות דרכים ותאונות עבודה בבניין – זו מכת מדינה. עד היום 46 פועלי בניין נהרגו. מה התוכנית של הממשלה? שר העבודה והרווחה יש לו תוכנית של רחפנים והגדלת הקנסות, אבל לא מטפלים בזה. אנחנו מגישים חוקים, והממשלה בולמת אותם. אבל, בנקודה האחרונה – מה שנשאר לי מהזמן – לממשלה יש כסף לעמונה, ויש כסף גם לחברי כנסת. אני חושב שיש מקום עכשיו לפנות למשטרה, לחקור את חברי הכנסת ואת הממשלה שהסכימה לתת להם, בשתי האשמות: 1. שוחד; 2. סחיטה באיומים – כי זה בדיוק התיאור. אם זה היה באחת הרשויות המקומיות, ראש הרשות היה כבר בפנים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. תשע דקות, גברתי. תגידי לי כשאת מוכנה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, תראו, ביום שני הגיע לכאן, באמת במפתיע, שר האוצר, ונאם נאום – פופוליסטי יותר מזה עוד לא שמעתי בכנסת. נאום מוכן מראש שבו הוא סימן "וי" על דברים שהוא עשה, והדברים האלה כמובן היו מתוך המצע של מפלגת יש עתיד. אז קודם כול, בראשית הדברים שלי, אני רוצה לברך את שר האוצר על השימוש במצע של יש עתיד, והצעתי, אדוני שר האוצר, עדיין עומדת בעינה: אם תסכים לשלם 40 שקלים, אני אפילו אסכים לפקוד אותך למפלגה, מפלגת יש עתיד. הדבר השני – אני שמחה מאוד שהגענו לימים שבהם שר האוצר, שמוביל תקציב ללא חזון בתוך ממשלה ללא חזון, חכם מספיק לקחת את הרעיונות של קודמו בתפקיד. ככה, בהיעדר חזון ורעיונות טובים משלך, אתה לפחות ממשיך את הדרך של אלה שהיו לפניך. אבל עדיין יש הרבה מאוד שאלות שהן לא פתורות, ואצלי הן מעוררות הרבה מאוד תהיות. אדוני שר האוצר, אתה לא קראת את כותרות העיתונים? אני רוצה לתת לך רק כמה: בחודש שעבר ב"גלובס": מחירי הדיור זינקו ב-9%; ynet: כך נראה יוקר המחיה – העניים מגדילים את המינוס ב-3,000 שקלים כל חודש; הכותרת של "ידיעות אחרונות" בחודש האחרון: עלייה בשיעור העוני; ורק לפני שבוע ב"וואלה": ישראל היא הענייה ביותר מבין מדינות המערב – וזה כמובן בהשוואה ל-OECD; סוף-סוף מצאנו במה אנחנו במקום הראשון ב-OECD, מצאנו דבר כזה; ורק אתמול בערב פורסם ב"ישראל היום", גם בעיתון בחסות הממשלה: עלייה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים. שר האוצר שהיה כאן ונתן מופע מוקפד, מחויך ויפה, לא טרח אפילו פעם אחת לענות על שאלה שהפניתי אליו. הוא לא הסביר לנו איך מחירי הדיור עלו מאז הקמת הממשלה וכניסתו לתפקיד בלא פחות מ-13%; רק השנה הם עלו ב-9%, ובשנת 2015 – ב-4%. האם זה אותו שר שאמר, ואני מצטטת: אני מאמין שמחירי הדירות יתחילו לרדת בסוף 16' ומעריך שעד סוף 17' הם ירדו ב-15%. אם הם לא ירדו, כפי שהודעתי והתחייבתי, אתפטר מתפקידי. אז אני לא עוצרת את נשימתי, ועל-פי ההתנהלות שלך אני מניחה, אדוני שר האוצר, שאתה תמשיך לדבוק בכיסא, ותמצא תירוצים שונים ומגוונים למה לא התרחש הדבר במציאות. שר האוצר אומר בביטחון מלא שהוא דואג לילדים ולמיגור העוני. הוא לא טרח לציין ששיעור העוני בישראל עלה ל-1.7 מיליון. הוא לא ישן בלילה, הוא סיפר לי, כי היה ילד משדרות שהיה לו כאב שיניים. אבל כנראה הוא ישן מצוין כשלילד פשוט אין מה לאכול. אני לא יודעת איזה שימוש הילד יעשה בשיניים אם אין לו מה לאכול בשיניים האלה. אני בטוחה שתושבי ישראל חושבים שצריך לתקן לילד שיניים, אבל הם בוודאי גם מאמינים שהוא צריך לעשות שימוש בשיניים האלה. שר האוצר אומר שהוא דואג לצמצום הפערים החברתיים, והוא אומר בגאווה שהוא העלה את קצבאות הנכים. האם המשמעות של צמצום הפערים לא אמורה להתייחס גם לעלייה מהותית בקצבאות הנכים? הוא הקצה לעניין 320 מיליון – התחלה שנשמעת סבירה. אבל בואו נפרוט את זה לפרוטות, מה זה אומר: בין 70 ל-110 שקלים לכל אדם שזכאי לקצבת נכות. זה הסכום. אני קוראת לציבור הנכים לנהור לקניונים ולעשות קניות. מה הם יקנו קודם, אדוני היושב-ראש? מה הם יקנו – בגד חדש? לא, בקושי בקושי את התרופות, ואולי טיטולים לכאלה שזקוקים להם. אז תראה, אדוני שר האוצר, אתה, באמת, אולי יש לך כוונות טובות, אני לא כופרת בכוונות. אבל לבוא ולהצהיר בפתוס: תקציב חברתי, משנה את סדר העדיפויות, אני מטפל ביוקר המחיה – איזה הצהרות, אדוני שר האוצר. כמעט האמנו לך. מה אתה רוצה שאנשים יעשו עם כל הטוב הזה? ואני שואלת עצמי: אם הכול כל כך טוב, איך זה שלאזרחי מדינת ישראל כל כך כל כך רע? אני תוהה אם לפני החלטות על תקציב נכנס שיקול, משהו כזה שולי – סדר עדיפויות. אני לא מבינה איך ביטוח לשיניים עולה על קצבאות קשישים, נכים, משפחות חד-הוריות. רק בשבוע שעבר אמר חברי, ההגון בחברי הקואליציה, אלי אלאלוף: הממשלה אשמה בעוני של כולנו. בחודש האחרון פורסמו שני דוחות עוני: דוח של הביטוח הלאומי, שקובע שמדינת ישראל מובילה בעולם המערבי בעוני – זו אמרה מובהקת של תקציב בלי חזון, תקציב שגובש ככה בצורה אקראית; בואו נראה מה יהיה כותרת טובה: נגיד שהעלינו את קצבאות הנכים; נגיד שטיפלנו בתחרות; נגיד שהורדנו את יוקר המחיה – כל מיני כותרות כאלה יפות שנשמעות טוב לאזרחים, שאפשר יהיה טוב לעבוד עליהם. וככה ניתנת כותרת-העל: התקציב הכי חברתי שהיה פה. הס מלהזכיר את הקיצוץ הרוחבי, כי, אתם יודעים, זה משהו שנסתר מעיני האזרחים. אומרים להם: נתנו, נתנו, נתנו, ולא מספרים על הקיצוץ הרוחבי ומה המשמעות שלו, שזה מדהים. ואם אנחנו רוצים לדבר על קצת מוסר, קצת אמון הציבור בבוחריו – שר האוצר הכריז באוקטובר האחרון בוועדת הכספים: לא אקצץ אגורה משום תקציב משרד עבור התאגיד. אז הוא אמר. בסוף יצא שהוא נתן 160 מיליון לגחמה של ראש ממשלת ישראל. לא בא לו יותר על התאגיד שהוא בעצמו הקים. עד לאן נגיע? באמת עד לאן נגיע? הגעתם באמת לשיא הגובה במקפצה. ואני לא רוצה להגיד מה אתם עושים ממנה, זה לא פרלמנטרי. בואו לא נתבלבל, היה גם עניין השוחד הפוליטי. זה מסריח. עכשיו תראו, 240 מיליון שקלים, אתם יודעים איזו תוספת אפשר היה לתת, נגיד לקצבאות, שצריך אותן, שעל-פי הנתונים של המוסד לביטוח לאומי הן היו מורידות את שיעור העוני? אבל לא, בואו ניתן לסמוטריץ, בואו ניתן לחזן, אלה שמתהפכים על הגריל כמו סטייקים. מי אמר את זה? זה שהצביע נגד, ואז נתנו לו כסף והוא הצביע בעד. חברי חברי הכנסת, לא יכול להיות שנצביע הערב על התקציב הזה כאילו כלום לא קרה. התקציב הזה בסוף יגדיל את הפערים, כי הקיצוצים הרוחביים האלה, אלה שכולם מנסים להסתיר מכם, הם אלה שמורידים. לא יכול להיות שמורידים כסף וזה לא יבוא לידי ביטוי. הדבר הזה לא יקרה. הממשלה הזאת מוליכה את הציבור שולל – להגיד ביד אחת לאזרח שנותנים וביד השנייה נותנים לחברי כנסת לשיקול דעתם, מורידים – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני, אני מסיימת. איבדנו את הדרך. הממשלה הזאת איבדה את דרכה. אין דין ואין דיין. והכי חשוב, איבדנו את היכולת לראות בצורה עניינית, מקצועית, לאן אנחנו מובילים את מדינת ישראל. אני קוראת לך, אדוני שר האוצר: קצת צניעות. זה אתה אמרת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. תודה רבה לך. אני מזמין את חברת הכנסת סתיו שפיר; בבקשה. תשע דקות, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תראו מה זה, דיון על תקציב המדינה ושולחן הממשלה פשוט ריק. הממשלה מתביישת בתקציב המדינה? היא לא רוצה לבוא לפה ולדון בסדרי העדיפויות שהיא קבעה? <היו"ר מאיר כהן:> יש כאן שר, הוא יושב שם. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> השר יושב ומדבר בטלפון בקצה האולם. אני לא רואה פה אף אחד יושב סביב שולחן הממשלה. אני חושבת שזה לא ראוי, בלשון המעטה, שממשלה לא יכולה לבוא ולדון בעוולות שהיא עושה לאזרחי ישראל בתקציב מדינה כל כך מצומצם, כל כך לא מתחשב בצרכים של החברה הישראלית. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> – – – מייצגת את כל החברה הישראלית. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני שמחה שהצטרפת אלינו, אדוני השר. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> שימי לב שאת בוחרת – – – את לפעמים שוכחת את זה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני רוצה לצטט לך משהו: אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 1999, בהתראה אפסית, פשוט סילקו אותי ואת משפחתי מהבית בבלפור. ככה, עם כל החפצים, פשוט נזרקנו לרחוב. נאלצנו ללכת ל"שרתון פלאזה". זו תחושה נוראית. ככה ראש הממשלה בנימין נתניהו. ככה הוא חושב. אדוני ראש הממשלה, אנשים רבים קראו את הכותרת הזאת הבוקר והגיבו בציניות, בצחוק, באיזו הערה שנונה. אני מצטערת, אבל עד כמה שאני מנסה, אותי זה לא מצחיק. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> או במבוכה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> קראתי את זה וחשבתי על אוראל רחמים, בחור בן 21, נכה בכיסא גלגלים, שחי ברכב, בתוך אוטו, ברחובות ירושלים הקפואים, כי הוא לא זכאי לדיור ציבורי; חשבתי על מיטל כהן, אימא לשלושה ילדים שעברה 56 דירות בחייה בשכירות, כי היא לא הייתה זכאית לדיור ציבורי – היא פשוט עברה מדירה לדירה, ממי שאפשר לה להיכנס לדירה, מבלי שהיא יכולה לתת שום ערבות, וזרק אותה אחר כך מהבית; חשבתי על אמילי, גם היא אימא לילדים, שנאלצה לחזור ולצרוך סמים, כדי להיות זכאית לדיור ציבורי; חשבתי על חגית סיגאווי, שנאלצה לעקור את חמשת ילדיה מבית-ספר לבית-ספר, מעוד בית-ספר לעוד בית-ספר, במשך שבע שנים ו-16 דירות, כי לא היה לה שקל לשים על שכר דירה, וגם היא לא הייתה זכאית לדיור ציבור; וחשבתי גם על אישה שפגשתי, אני אקרא לה מ', שנאלצת לעבור אונס אלים על-ידי בעל-הבית כדי לשמור על הדירה שבה היא חיה עם ילדיה, כי היא פשוט לא עומדת בקריטריונים לדיור ציבורי. היא מקבלת סיוע מזערי מהמדינה, של כמה מאות שקלים בחודש, סבסוד שכר דירה, ואי-אפשר למצוא עם זה דירה נורמלית. חשבתי על 180,000 משפחות שהיו מתות לעבור איזה לילה כזה של חוויה נוראית ב"שרתון פלאזה" ולהרגיש קצת מהסבל שחש ראש הממשלה בנימין נתניהו כשלא נבחר בבחירות, ובמקום להגיע לביתו השני בקיסריה עבר איזה לילה בבית-מלון. חשבתי גם על 400 משפחות ממפוני גוש-קטיף, שכבר 11 שנה חיות בלי בית קבע. למרות שהממשלה השקיעה 13 מיליארד שקלים בסיוע להן, הכסף הזה נעלם ולא הגיע למשפחות. מישהו מבין שרי הממשלה עשה בו שימושים אחרים, אבל ממשלת נתניהו לא רוצה לבדוק. אני חייבת להגיד שהפנים של כל האנשים האלה שפגשתי – זה פשוט לא יוצא לי מהזיכרון, זה לא יוצא לי מהראש לשנייה בכל רגע שאנחנו כאן. בעיקר, שלשום, כשבוועדת הכספים חייבו אותנו להצביע על קיצוץ כל כך אכזרי של מיליארדי שקלים בשירותים חברתיים, כדי להעביר עוד כסף לדילים פוליטיים. ראש הממשלה הזה, אחרי הלילה הנורא שעבר ב"שרתון", קיצץ 30 מיליון שקלים מהסבסוד בעזרה בשכר דירה לאנשים שאמורים להיות זכאים לדיור ציבורי; 30 מיליון שקלים שנלקחו ממשפחות הדיור הציבורי בשביל שוחד פוליטי לחברי הכנסת מהקואליציה; 30 מיליון שקלים של אנשים. מה שזה אומר – אלפי משפחות עכשיו, יהיה להן פחות סיכוי לדירה. בלי דירה אי-אפשר. אי-אפשר. אי-אפשר למצוא עבודה כשאין לך דירה קבועה, אי-אפשר לשקם את החיים שלך, אי-אפשר לדאוג שהדור הבא, הילדים שלך, יוכלו יום אחד לצאת ממעגל העוני, ושתהיה להם אולי דירה. אי-אפשר, אי-אפשר לעשות את זה בלי קורת גג. אין דרך לעשות את זה. תנסו אתם למצוא עבודה כשאתם חיים ברחוב. תנסו אתם לשמור על הילדים שלכם באיזה מעגל חברתי או במעגל של סיוע כשאתם חיים אתם ברחוב, כשאתם נזרקים ממקום למקום פעם בכמה חודשים, כשאין לכם איפה להיות. 30 מיליון שקלים מהסכום הזה קוצצו. זימנתי את המשרדים לוועדת השקיפות לפני כמה שבועות כדי לדון בתקציב שלהם, והם אמרו לי שהסיוע שהם נותנים בשכר דירה הוא מן הסתם לא סיוע מספק, זה רק כמה מאות שקלים למשפחה, אי-אפשר לשכור בזה דירה. זה בגלל שאין דיור ציבורי. אבל זה לא שהממשלה חושבת כמה סיוע צריך; הממשלה פשוט זורקת איזה סכום אקראי של כסף אחרי שהיא מקצצת את היתר בשביל כל ההסכמים הפוליטיים הביזיוניים האלה, ותסתדרו. אפילו המשרדים אומרים שזה פשוט לא מספיק. 30 מיליון שקלים שמקוצצים מהדיור הציבורי בשביל שוחד פוליטי, שאולי יאפשר לראש הממשלה לבלות עוד כמה שנים בבית בבלפור, כנראה בעקבות הלילה הטראומטי שהוא עבר ב"שרתון פלאזה". תתביישו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת איתן ברושי; בבקשה. תשע דקות לרשותך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השר אלקין, חברי הכנסת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, יש לך הזדמנות, יחד עם חברנו אלאלוף, לברך משלחת מעמק-יזרעאל שנמצאת כאן ביציע, שבאה לקבל פרס על-שם גליקמן לקידום ועידוד המצוינות בטיפול ברכבת ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> ברוכים הבאים, אנשי העמק. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אנשי העמק, שעושים עבודה נפלאה, ואני מברך אותם. לדיון שלנו, שהוא בהחלט גם חלק מהנושאים – תראו, בשעה הזאת מתקיים מפגש חירום של ראשי השלטון המקומי, כאן בבניין הכנסת, בהמשך למפגש שהיה אתמול, שהיינו בו יחד. אני חושב שלא היה כדבר הזה. כל הניסיון שלי לא מספיק אולי לזכור את הכול, אבל יש פה ותיקים; מתי הייתה שביתה בעיצומו של אישור התקציב? ולא סתם שביתה, שביתה של השלטון המקומי, כשכל היכולת הביצועית של הממשלה היא דרך הצינור של השלטון המקומי. אני חושב שזאת בעיה כבדה, השביתה הזאת – שאני תומך בה – גם אתה, אדוני, תמכת בה אתמול. לא רק שהשביתה היא קשה ותמיד כואבת – אין שביתות שמחות – אלא בעיתוי הזה, שהתקציב בתוך הבישול, שהאוצר אומר שהוא כנראה מכיר בתביעה אבל לא מסוגל לפרוץ את המסגרת, על תקציב שהוא לחוץ מאוד, הוא תפור בצורה גסה על הברך. אתמול יושב-ראש ועדת הכספים, מנוסה מאוד, חברנו גפני, אמר שהתקציב נוהל בצורה שלומיאלית. הייתי שם בחלק גדול מהישיבות וראיתי ושמעתי וגם לא אהבתי חלק גדול מההתנהלות הזאת. <אלי אלאלוף (כולנו):> הוא העביר את הסעיפים – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הוא תמיד אמר שהוא חבר הקואליציה והוא נתון למשמעת של שר האוצר. אתה יודע, באמת, אני מעריך אותך, אלי אלאלוף, וגם את השר, אבל השר השתמש יותר מפעם אחת בזכות הווטו ובאיום שיש לו לפרק את הממשלה. הוא אמר שאם לא יעבירו את חוק מיסוי הדירה השלישית ואם לא יעבירו את המיסוי על הקיבוצים – אם לא יעבירו את זה ואת זה ואת זה, הוא הולך לבחירות. זאת אומרת, נוצרה פה מציאות שבצד הימני, הבית היהודי – סיעה קיצונית ימנית קטנה – השתלטה על הממשלה והוציאה 150 מיליון שקל בלילה אחד לעמונה ועוד אין פתרון, ומצד אחר, סיעת כולנו, שחושבת אחרת לגמרי מהבית היהודי – היא לא מביאה את זה מספיק לידי ביטוי – הסיעה הזאת בראשות כחלון, ואתה יודע, באמת, עם כל החברות, השתלטה על תקציב המדינה. <אלי אלאלוף (כולנו):> זו דרך פעולה שונה לגמרי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> רגע, נכון, אבל שתיהן תפסו פה זכות וטו. אני כשחשבתי שהממשלה נתונה בלחצים, חשבתי פעם על מסלול אחר, אבל במציאות שנוצרה, הבית היהודי ביחד עם חברים קיצוניים ימניים של הליכוד, הפכו את הממשלה ואת הכנסת לימניים מרוב הציבור, כולל הציבור שמצביע בעבורם. הממשלה הגיעה עם התקציב בצורה מרושלת. מה אני חושב? מי שהיה בתפקידים – גם חברי מאיר כהן בדימונה ואני ראש מועצה בעמק-יזרעאל – יודעים שאתה מציג את החזון, את היעדים, ואחר כך אתה מציג את המספרים. כאן כמעט הכול מתחיל הפוך. מתחילים במספרים והמספרים הם ביטוי של המדיניות. אני חושב – קראתי את המלל של התקציב. אי-אפשר לקרוא את הכול אבל חלק קראתי – יש פה דבר לא הגיוני, אדוני ראש העיר לשעבר. האוצר כותב גם את המילים וגם את המנגינה. הוא כותב את התמליל של התקציב של המשרדים, לא רק את המספרים, ובסוף הוא גם מבצע. אתה מצפה ששר חקלאות ופיתוח הכפר, למשל, יכתוב את החוברת של המשרד שלו. מי כותב? אודי אדירי והפקידים מתחתיו כותבים, אלה שגורמים לחיסול החקלאות כותבים את התוכנית הדו-שנתית. אין ספק שתקציב דו-שנתי הוא אירוע חשוב בקיומה של המדינה. הייתי אומר – כשאנחנו באנו לכנסת עסקנו בתקציב 2015–2016, שלושתנו; סתיו הייתה כבר קודם. ועכשיו בתקציב הזה, הייתי אומר, חלק גדול מזמננו – נשבענו ב-30 באפריל ועד היום עסקנו בזה – זה אולי עיקר התכלית של חברי הכנסת, לנהל את התקציב בחוק ההסדרים – שצריך לצמצם אותו. אני רוצה להגיד כמה הערות נוספות. ודאי שחוק ההסדרים צריך לעבור מן העולם. לא יכול להיות שישתמשו בדבר לא ראוי כזה. אני רוצה להגיד, שהשאלה הגדולה, היא מה סדר העדיפויות? האם זאת ממשלת יהודה ושומרון, או שזאת ממשלת הנגב והגליל? אני לא חושב שעל כל דבר אפשר להגיד גם וגם. אני חושב שיש לנו בעיה עם הנגב והגליל – בעיקר בצפון, שהממשלה הכירה בחולשתו. לא ראינו ואין ביטוי מספיק – אולי בהבנות בעל-פה – אין טיפול ברור בצפון אחרי אישור התקציב הזה הלילה או מחר בבוקר. לא ברור מה עושים עם הדרוזים בכלל ועם הדרוזים בגולן בפרט, לא ברורה התוכנית לטיפול במגזר הערבי בכלל ובבדואים בצפון בפרט – אני בקשר עם ראשי רשויות מכל המגזר הלא-יהודי, והתקציב הזה מדאיג אותם מעבר לדאגות שלנו. הקיצוץ בשלטון המקומי פלוס קיצוצים שנעשו ערב הגשת התקציב, מקטינים את השתתפות הממשלה ברווחה, בבריאות, בחינוך, בביטחון הפנים ובנושאים נוספים, וזה מה שמגדיל את הנטל על האזרח. עם התיקון הצודק של עניין עיר עולים, אנחנו נמצא איים חדשים של קושי ושל עוני. בשתי נקודות יש חולשה גדולה לממשלה – וזו לא הפעם הראשונה שאני אומר את זה: 1. בתחום הבריאות. הפרסום של הדוח הממשלתי האחרון הוכיח, במסמך ממשלתי, שהפריפריה מקופחת והצפון במיוחד. כלומר, משלמים יותר, מקבלים פחות. יותר מתים, תוחלת החיים היא פחות בשנים לעומת המרכז. אבל ליתר ביטחון, שנישן בשקט, גם פורסם הדוח החמור על מיגון העורף והמוכנות לחירום. מה אומרת הממשלה לתושבי הצפון? יש סיכוי שתיפגעו, אבל אם תיפגעו גם הטיפול הרפואי לא יהיה כמו שצריך, כי הממשלה לא דואגת למיגון כמו שצריך ולא דואגת לבריאות כמו שצריך. כדי להוסיף קושי, אין לממשלה מפת בריאות. אני אומר לשר הבריאות לא פעם, תגיד, מה התוכנית שלך? אין לו מפת עדיפות לבריאות; יש לו תקציב, הוא מחלק אותו לקראת חג המולד, שהוא לא אוהב את זה – דומה לסנטה קלאוס. לעומת זאת, בתעסוקה יש מפה, עכשיו אני מקווה שנוסיף 10%, 30% מענק. מצד אחר, אין לממשלה יכולת להתמודד עם תעסוקה מתקדמת, ברמת הכנסה גבוהה, שתהיה מקור לחיזוק הפריפריה בפיזור האוכלוסייה. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שלפי נתונים שבידי, בקופת רשות מקרקעי ישראל יהיו בסוף השנה 10 מיליארד שקלים. יש משהו לא מובן בהתנהלות של שר האוצר, שכל כך רוצה להוריד את מחירי הדירות – ומי לא רוצה? – ולא מצליח בינתיים, ומצד אחר, הוא לא מוריד את מה שתלוי בו: את מחירי הקרקעות. מחירי הקרקעות, גם במקומות שישנה עדיפות, נשארו גבוהים. ובחלק מהוויכוח בחברה הישראלית כאילו נוצר פער בין מרכז, פריפריה, התיישבות וחלקים עירוניים. הפער הוא לא בתוכנו, הפער הוא בין תפיסה שרואה בקרקע משאב שנועד למלא את קופת האוצר, ולא משאב לאומי שמאפשר פיזור אוכלוסייה ודירה לכל צעיר – בוודאי לשכבות החלשות. באותה מידה אני אומר גם על המים. נקלענו לוויכוח ענק על מחירי המים. האוצר מסתתר מאחורי התקלות שהיו בעבר ונותן גיבוי להסכם שהוא שערורייה, במציאות שאין צורך במשק סגור כי לא חסרים מים בישראל ויש מספיק כושר התפלה. אבל אין מציאות כזאת ולא צריך להסכים. פנינו לראש הממשלה, והוא נפגש אתנו השבוע, וליושב-ראש הכנסת, משום ששאלת מחיר המים היא שאלה גורלית לעתיד החקלאות בישראל. מי לא רוצה להוריד את מחיר המים לצרכנים? אבל הממשלה הציעה להלאים את המשאבים ולהעלות את המחיר במקומות שלא תהיה בהם חקלאות. וזה בתוספת לגזירות שלא ברור איך שר האוצר נותן להן יד, של חקלאות שהולכת ונעלמת, במציאות שבעולם זה הנכס האסטרטגי של מדינת ישראל, כאן הופכים את זה לעיי חורבות. החקלאות היא מנוע צמיחה, היא לא מחלקת רווחה – עם כל הכבוד לשני חברים שנמצאים פה שעוסקים בזה – החקלאות היא מנוע צמיחה, כמו התעשייה. אבל מה אומר אגף התקציבים? מנוע הצמיחה של הדור הזה הוא נסיעות לחוץ-לארץ ורכישת מכוניות. תראו למה הגענו. באותה מציאות שסוחר מדליק משואה, הופכים את רכישת המכוניות ונסיעות לחוץ-לארץ למנוע צמיחה. אנחנו זקוקים למדיניות אחרת ולממשלה אחרת. אני רוצה לומר עוד מילה על מיסוי הקיבוצים. מיסוי הקיבוצים הוא תוצאה של תהליך שנמשך שנים ארוכות. הוא מתחייב מהמציאות בכלל ובקיבוץ בפרט. אבל שלא יתקבל הרושם שהביצוע של ההחלטה, שעבר לחבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יושב-ראש הוועדה לצדק חלוקתי – אני חבר בוועדה – שלא יתקבל הרושם, ואני אומר פה מעל הבמה, שכתוצאה מכך מישהו יחשוב שהתיקון הוא צדק חלוקתי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> התיקון הוא תוצאה של שינוי, כפי שהסתבר פה, וגם חלו שינויים ביוזמה של הממשלה. התנועה הקיבוצית שילמה ומשלמת כפי שהיה קבוע בכללים ובחוקים, וחלק גדול מהסכום שמדובר בו כבר הגיע מראש; השינוי הוא לא כזה דרמטי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> משפט אחרון. אסור שבתודעה יתקבל הרושם שמישהו פה לא שילם. שולם כמו שצריך, והתיקון מתחייב מהמציאות המשתנה, תוך שמירת הקיבוץ כחברה צודקת ושוויונית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. תשע דקות, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת ריקה – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> סוף-סוף אני לא נראה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן, דווקא אתה נראה. <היו"ר מאיר כהן:> אלי יושב כאן באדיקות מהבוקר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גם השר אלקין נמצא אתנו פה, אף שהוא ככה נחבא אל הכלים כי אולי הוא לא רוצה לשמוע מה שיש לנו להגיד על התקציב. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אוקיי, אז הוא עושה את עבודתו נאמנה במחשכים. נגיד זאת כך. <היו"ר מאיר כהן:> לא, הוא סתם איש צנוע. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן. אדוני, אדוני היושב-ראש, השאלה שיש להציג בפני חברי הבית כאשר אנחנו מתבקשים להצביע על הצעת התקציב לשנים 2017–2018, היא האם התקציב הזה תורם, מעודד, יכול, בסופו של יום, הוא והתקציבים הבאים כמותו, להפוך את ישראל למדינה מתוקנת. זו שאלת השאלות. מדינה מתוקנת, בוודאי יש המון הגדרות של מה זו מדינה מתוקנת. אני חושב שגם במגילת העצמאות שלנו, דרך אגב, קיימת מחויבות דקלרטיבית, הצהרתית, למדינה מתוקנת: מדינה שתשקוד על פיתוח כלל אזרחיה, מדינה שתקדם שוויון חברתי לכלל אזרחיה. מדינה מתוקנת זו מדינה שמחלקת את העושר הלאומי שלה – וחס וחלילה, אני לא אגיד באופן שוויוני, משום שהערך של השוויון החברתי, הכלכלי, אפשר לומר גם השוויון האזרחי, הוא לא דבר שהפך להיות משהו שהוא מוערך בחברה הישראלית. רבים חושבים עליו כעניין היסטורי, ארכאי, שהוא לא רלוונטי לחיינו אנו. ואפשר שבגלל זה המציאות החברתית הכלכלית בישראל היא מהגרועות במדינות המתוקנות. אז אנחנו נמצאים שם כזנב לאריות. מקום די מביש. וחשבו על נתונים של 10% מההון בחברה – זאת אומרת, 67% מההון בחברה הישראלית מופקד בידם של 10% מתושבי ישראל. עיוות. עיוות שהוא עיוות מוסרי. עיוות שהוא עיוות פוליטי, חברתי. מהי מדינה מתוקנת? זו מדינה שבה לא קיימות העובדות הבאות, שאת חלקן, שרק את חלקן אני מבקש למנות בפניכם: אחת מכל חמש משפחות נמצאת מתחת לקו העוני. 1.8 מיליון, ויש כאלה אומרים ש-2 מיליון. בין 800,000 ל-900,000 ילדים חיים מתחת לקו העוני. כיצד יכול להיות הדבר הזה? מדינה חזקה, מדינה עשירה, מדינה איתנה כמו שלנו, שמאפשרת את המציאות הזו. אחת מתוך חמש משפחות נזקקת לשירותי רווחה; אדוני, חבר הכנסת אלי אלאלוף, שאת עבודתך אני מאוד מעריך, לאורך השנים, ובמיוחד גם כשעמדת בראש הוועדה למלחמה בעוני – גם אתה היית שם, נכון? <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – בגללו. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הכול בגללו. אכן, מאיר כהן, אז, כשהיית שר הרווחה, מינית מינוי שהוא הולם וראוי – את אלי אלאלוף. <היו"ר מאיר כהן:> את מי היה יותר טוב למנות מאשר את אלי אלאלוף? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מסכים לחלוטין. לכן אני מחמיא לך, אלי אלאלוף. רק הבעיה היא שמאז שכתבת את הדוח קיימת התעלמות, אטימות, באשר לדוח שכתבת. מספר הולך וגדל של עובדים שנכנסו לשוק העבודה נמצאים מתחת לקו העוני. ריבונו של עולם, הרי מה הייתה העמדה של ראש הממשלה, של שר האוצר? העבודה גואלת מעוני. והנה, מספר הולך וגדל של אנשים מוצאים מקום עבודה, והם עדיין מתחת לקו העוני, הם וילדיהם. זו לא מדינה מתוקנת. מדינה מתוקנת מצמצמת באופן משמעותי את האי-שוויון שקיים בתוכה. מדינה מתוקנת זו מדינה שבה יכולתו וכישוריו, או יכולתו המולדת של הילד היא שקובעת את הישגיו ואת מקומות העתידי בחברה. אבל הנה, הנתונים של מבחני פיז"ה, האחרונים, מלמדים שקיים פער של 90 נקודות, אדוני היושב-ראש, בין ילד שמגיע משכבות מוחלשות לבין ילד שמגיע משכבות אמידות. לא ייתכן הדבר הזה. זה העיוות הגדול ביותר שיכול להיות, גם במדינה שחרתה על דגלה את הקפיטליזם כאידיאל שלה; זה מה שקורה, לצערי, במדינה שלנו. לא יכול להיות שיהיה פער כל כך גדול בייצוג של סטודנטים, מצד אחד מהפריפריה ומצד אחד מהשכבות האמידות באוניברסיטאות: 1 ל-7, אדוני היושב-ראש. 1 ל-7. במחשבים, בהנדסה, במשפטים, בכלל המקצועות שמבטיחים בסופו של אדם – אולי הם מבטיחים בסופו של אדם – הכנסה ראויה בשוק העבודה. לא יכול להיות המצב הזה. הוא לא יכול להימשך. אסור שיימשך. ומאוד יכול להיות שהוא יימשך. והתקציב שמוצג בפנינו, חברות וחברי הכנסת, הוא לא תקציב שמוביל אותנו להיות חברה מתוקנת. תנו את דעתכם: אין יעדים חברתיים. נניח ובאמת הממשלה, נניח ובאמת שר האוצר מוטרד מהפערים העמוקים, המבניים, שמאפיינים את החברה הישראלית; יתבקש שיבוא ויציג בפנינו יעדים חברתיים, יבוא ויאמר: עד שנה זו וזו אנחנו נצמצם את שיעורי הילדים שחיים מתחת לקו העוני, נצמצם את שיעורי העובדים שחיים מתחת לקו העוני. כיצד? בין אם נגדיל את הקצבאות של הביטוח הלאומי: קצבאות ילדים, קצבאות נכים; ובין אם הם ישקיעו בחינוך, בהכשרה מקצועית שהיא מוטה, מוטה שכר גבוה. פערי ההכנסה בשוק העבודה הישראלי הם בין הגדולים בעולם המערבי. <היו"ר מאיר כהן:> לא, לא מה שלמדנו שנינו בתיכון. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> סליחה? <היו"ר מאיר כהן:> לא מה שלמדנו שנינו – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ולא מה שאתה, אדוני היושב-ראש, ואני למדנו כשהיינו נערים, וכוונו למקצועות שהם מוטי שכר נמוך. אלה עיוותים עמוקים ומבניים שקיימים במשק הישראלי, בחברה הישראלית, ולא נראית כוונה רצינית לתת מענה לבעיות הללו. אמרתי ואני אומר זאת פעמים רבות: ממשלת ישראל מנהלת את המשק הישראלי, ואת החברה הישראלית, כאילו זה מפעל. וכאשר מנהלים את המשק ואת החברה הישראלית כמפעל, חושבים רק על השורה האחרונה: שורת הרווח. לא חושבים על האנשים שיוצרים את הרווח. לא חושבים על העובדים, לא חושבים על המשפחות, לא חושבים על המצוקות. ודבר אחרון, וברגל גסה: כאשר מציגים נדיבות מופלגת לקבוצה של 50-40 משפחות בעמונה, לא חושבים אפילו על פתרון הוגן ונדיב כלפי תושבי השכונות: הארגזים, גבעת-עמל, מגרש-הרוסים, נס-הרים; אותם, המדינה מפנה באלימות. הם לא ראויים לאלה שאמורים לשכון תחת קורת גג סבירה. והדבר הזה, יש לו גם השתקפויות בשאלה של הדיור הציבורי. מדינת ישראל היא בין המדינות המפגרות ביותר בשיעור של הדיור הציבורי בהשוואה למדינות המתוקנות. כיצד יכול להיות הדבר הזה? המדינה שביקשנו לבנות על-פי חזון הנביאים שלנו: של צדק, של שוויון, של סולידריות, של אחווה, של ערבות הדדית – היא זו שמפגרת, שמשתרכת אחרי כל המדינות המתוקנות. יגידו, בגלל הביטחון. לא, אדוני היושב-ראש, יחד עם ההוצאות הביטחוניות, ההוצאה האזרחית של מדינת ישראל היא מהנמוכות ביותר בעולם המערבי. כלומר, יש עושר, אבל שוב, כפי שאמרתי בתחילת דברי, הוא אינו מתחלק באופן שוויוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הצעת התקציב – אדוני היושב-ראש, אני מסיים – הצעת התקציב שמובאת בפנינו אינה מתמודדת עם הסוגיות הללו, אינה מעניקה פתרונות לסוגיות הללו. והרשה לי לומר בצער רב, ואני אומר בצער רב, שמן הסתם, תקציב המדינה כפי שהוא מוגש לנו ילך ויחמיר את הפערים בחברה הישראלית, לא יעניק פתרון ליוקר המחיה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה לך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – וידרדר אותנו למטה, למטה. ויש עוד לאן לרדת במפת – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – המדינות המתוקנות. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. גם לרשותך תשע דקות, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בכל מדינה מתוקנת תקציב המדינה הוא הזדמנות חדשה להקצות משאבים לגישור על הפערים ולכיסוי העוולות שנעשו לאוכלוסיות המיעוטים במרוצת השנים. תקציב המדינה הוא הזדמנות חדשה לכפר על האפליה והגזענות כלפי אוכלוסיית המיעוטים. תקציב המדינה הוא הזדמנות לחפות על שנים של הזנחה והיעדר טיפול בסוגיות הרות גורל, כגון החינוך, העוני והדיור. תקציב המדינה מביא אתו תקווה חדשה להנהגת שינוי אמיתי בכל היחס לאוכלוסיית המיעוטים. תקציב המדינה הוא הזדמנות לטפל ביישובים הלא-מוכרים בנגב. אלא מה? התקציב במדינת ישראל הוא הזדמנות להגדלת הפערים בין המיעוט הערבי והרוב היהודי במדינה. תקציב מדינת ישראל הוא הזדמנות להיעדר טיפול ביישובים הלא-מוכרים בנגב, בתשתיות, במרפאות, במוסדות, בציבור, בפיתוח ותעשייה, בצמצום פערים, בחינוך וכדומה. לצערי, תקציב המדינה משמש הזדמנות למתן משאבים להמשך הרס הבתים ולהמשך רדיפת ועקירת יישובים ממקום מושבם. זה מה שמתכוון, מכובדי היושב-ראש, השר אורי אריאל, שר החקלאות – שלקח על עצמו את האחריות ואת הטיפול בסוגיית האוכלוסייה הבדואית בנגב. מה הוא מתכוון לעשות בתוכנית הזו? לגרש את התושבים הבדואים ממקום מושבם כדי להשתלט על הקרקעות שלהם. זה מה שהוא אמר לאלה שחשבו שהוא הולך להטיב עם התושבים הבדואים. הוא אמר, מה שאני מתכוון, לחזק את הריבונות בנגב; להחזיר, כך הוא אמר, את הקרקעות למדינה. מה שהוא מתכוון באמת לעשות, זה לרכז את כל התושבים הבדואים, 80,000–90,000, נפשות במקום אחד, או לפזר אותם ביישובי קבע. לכן כשהוא אמר: אנחנו מתקצבים 25,000 יחידות דיור, הוא התכוון לפתוח בכל יישוב מוכר, בכל יישוב משבעת היישובים, לפתוח שכונה או להרחיב שם את השטח כדי להכניס תושבים בדואים מהיישובים הבלתי-מוכרים. לכן, כל יום אנחנו עדים להריסת בתים, כל יום. הורסים בתים ומפקירים אזרחים במדינת ישראל. אבל מנגד, אנחנו רואים כל יום את נתניהו וממשלתו, שרים, חברי כנסת, מנהלים משא-ומתן אינטנסיבי, יום ולילה עם תושבי עמונה, שיושבים על קרקע פלסטינית פרטית; מתחננים לפנות אותם, למרות שבג"ץ החליט. למה לא מתחננים לערבים הבדואים שם? למה לא דואגים לאזרחים הבדואים שם, להכיר להם ביישובים? רק בגלל עצם היותם בדואים? לממשלה לא אכפת מהם. וזה מה שאנחנו רואים כל יום. ולכן, אין למדינה, אין לממשלה מה להציע. והתוכנית היא לנשל אותם מהקרקעות. זו הכוונה. ולכן בתקציב הזה, רוב התקציב שאנחנו רואים, וקראנו ולמדנו, שמוקצה, בואו נגיד, למינהלת הבדואים, הוא לצורך העסקת הפקידים שם, העובדים שם במינהלת, ולצורך הריסת הבתים; לא להכיר ביישובים ובאמת להשקיע שם בחינוך. הידעת, מכובדי היושב-ראש, ש-80% מילדי היישובים הבלתי-מוכרים מוסעים? בתקציבים המושקעים בהסעות אפשר להקים בתי-ספר. ואם אנחנו מאמינים, אם המדינה מאמינה שכל ילד באשר הוא זכאי לרווחה, זכאי לחינוך, אז למה כל הממשלות מאז קום המדינה ועד היום התנכלו לילדים האלו, לתושבים האלו? למה? ללא שירותי חינוך, ללא רווחה, מופקרים, מוזנחים. האם התקציב הזה בא לתקן את העוול, אפילו ביישובים המוכרים, בשבעת היישובים: רהט, חורה, לקיה, שגב-שלום, תל-שבע, ערערה, כסייפה. כל אלה, מאז שקמו או הוקמו היישובים האלו – אני עד ליישוב ערערה-בנגב, מכובדי אלאלוף, גם אתה איש הנגב ויודע, וגם היא אשת הנגב, וגם מכובדי היושב-ראש – מיום שהוקמו היישובים האלו, יישובי הקבע – ולא הורחבו עד היום, עד היום, אפילו שכונה אחת לא נפתחה שם. לכן אנחנו מרגישים את מצוקת הדיור שם. האם באמת הממשלה חשבה על זה ודאגה, או חשבה, או תכננה? למה אורי אריאל בעת הזו מתכוון או מתכנן להביא לנו הצעת חוק דומה להצעת החוק של פראוור? האם הוא מתכוון לעשות את זה בכפייה, או בשיתוף התושבים שם, במשא-ומתן – איך אפשר לתכנן, איך אפשר להכיר להם ביישובים, איך אפשר לדאוג להם לחיים מכובדים יותר. הרי ראינו אתכם, את הממשלה, את ראש הממשלה עד שעות מאוחרות בלילה מנהל משא-ומתן עם תושבים שהם באמת ביישוב לא חוקי ואנטי חוקתי. הוא ניסה לשתף אותם לאן יעברו, איך לפנות אותם. האם נתניהו, האם בראשו הוא חשב בכלל על אזרחים בדואים בנגב, באמת להכין תוכנית להכרה ביישובים, להכרה בזכויותיהם של האזרחים האלה, בשיתוף פעולה אתם – או שכל הזמן בכפייה? איך שהכשלנו את תוכנית פראוור, אנחנו גם יכולים, מכובדי היושב-ראש, להכשיל את חוק אורי אריאל. תסמכו עלינו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. תשע דקות, אדוני, לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני יכול עדיין להגיד "כנסת נכבדה"? <היו"ר מאיר כהן:> כן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> פחות, לא? פחות משלשום. "כנסת נכבדה"? <היו"ר מאיר כהן:> רצוי שתמיד תגיד "כנסת נכבדה", כן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> האמת היא שקשה לי, אבל כנסת נכבדה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, זה מה שאני אומר, מיקי, אני חושב שאנחנו – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> זאת שאיפה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זאת שאיפה, זה חזון, שהכנסת תהיה נכבדה, למרות הערכים, לא הכספיים, שיש בתקציב הזה; למרות הערכים הלא-כספיים שמלווים את הדרך שבה נכתב התקציב הזה. בזה, חברי, חבר הכנסת אלי אלאלוף, אני לא מצפה ממך שעל זה נסכים בפורום הזה. <אלי אלאלוף (כולנו):> לא, לא. עד כאן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למרות שאני מעריך שאני יודע על מה אנחנו כן מסכימים. אבל אני לא אתייחס למספרים שיש בתקציב הזה. אני שמעתי הבוקר שעל הבית ברחוב בלפור – יש דיון על איך נאמרו הדברים. דברים הוצאו מהקשרם, ככה נאמר, הסנגורים מטעם ראש הממשלה. ואני באמת רוצה לומר שאני לא מבין איך הדברים הוצאו מהקשרם; איך הם בכלל נכנסו לחדר הזה, הדברים האלה? איך בית ברחוב בלפור נכנס לדיון עם אנשים שמפנים אותם מהקרוונים שלהם או מהבתים הזמניים שלהם? איזה עולם ערכים – ואני חס וחלילה לא חושב שראש הממשלה הוא אדם חסר ערכים – אבל איזה עולם ערכים מסוגל להכניס לחדר שאליו באים לדבר עם אנשים שמפנים אותם מהקרוונים שלהם את הבית ברחוב בלפור? ולא משנה מה נאמר קודם, המלון או הבית, ואם שם המלון נאמר או לא נאמר. זה בכלל לא משנה. מה צריכה להיות הפנימיות של מישהו שרואה לפניו אנשים שמשאירים את הילדים מאחור וצריכים להתפנות מביתם, שהוא בכלל משווה? איך זה מסוגל? אבל אני אגיד לכם איך זה מסוגל. זה עולם ערכים מעוות, ואני, לצערי הרב, לא התפלאתי. הייתי בוועדת הכספים ביום שני בבוקר, ראיתי את חבר הכנסת חזן מצביע נגד הקואליציה שלו וצועק על חבר הכנסת מיקי זוהר, מהמפלגה שלו: בכמה קנו אותך? תגיד בכמה קנו אותך. למה אתה מצביע בעד? והוא מצביע נגד. ובערב ירדתי כאן במדרגות וראיתי את חבר הכנסת אורן חזן עומד ליד המשרד של ראש הממשלה. לא הבנתי. בבוקר הצבעת נגד הליכוד, בבוקר הצבעת נגד המפלגה שלך, ויושב-ראש הכנסת, על הרבה פחות מזה אמר: אתה לא ראוי לשבת על הכיסא – חברי חבר הכנסת מאיר כהן – שאתה יושב עליו. וראש הממשלה, כנראה יש לו סולם ערכים אחר אפילו משל יושב-ראש הכנסת. אבל כשהוא יצא משם, נפגשנו קרוב לחצות – חבר הכנסת אלי אלאלוף, אתה היית אתי – ועם מה יצא חבר הכנסת אורן חזן מהמפגש עם ראש הממשלה? אז מה אתם מתפלאים על קרוונים במצפה עמונה או ביישוב עמונה שמושווים לבית ברחוב בלפור? אתם עוד רוצים שאני אעמוד כאן ואני אגיד "כנסת נכבדה"? אני אומר לכם את האמת: כנסת נכבדה, אבל כל יום נהיה הרבה יותר קשה, ואני אומר את זה גם בתור יושב-ראש השדולה לקידום מעמדה של הכנסת. אני אומר לעצמנו: תגידו, חברי הכנסת האלה שקיבלו כסף, מול החברים שלהם בפריימריז בליכוד – אני מניח שהם לא לוקחים את זה לכיס שלהם, אבל ברור שהם לוקחים את זה לקדם צרכים שלהם, גם אם הם צרכים פוליטיים ממוקדי-פריימריז. מה עושה מי שלא חבר ועדת כספים? אבל אני אגיד לכם את האמת. חברי חבר הכנסת אלאלוף, שמע, יש לי רעיון: כל חברי הכנסת האחרים הם או סגני שרים או שרים או בעלי תפקידים. זאת הממשלה ששר האוצר הזה הסכים לה, בניגוד לחוק שהיה כאן על הגבלת מספר השרים וסגני השרים. זה לא עולה כסף? אז שרי הממשלה הזאת – ומי שמסתכל בתוך התקציב יבין: הם לא צריכים את התקציב, את המיליונים, את עשרות המיליונים שנותנים לחברת הכנסת נאוה בוקר, לחבר הכנסת אורן חזן ולחבר הכנסת מיקי מכלוף; יש להם, הם עושים בתקציב המדינה כבשלהם. ואני אתן לכם דוגמה. יש שר הדתות. אצל מי אתם חושבים שצריך להיות תקציב רבני הקהילות? אדוני שר הדתות, אתה יודע, אני חושב שאצלך. אתה שר הדתות, אחראי לרבנות. קיבלת 4 מיליון; אני מקווה שזה יחולק כמו שצריך. אבל למה במשרד החקלאות יש תקציב לרבני קהילות? תגיד לי, אתה מבין את זה? אתה שר החקלאות? איך אתה לא אומר משהו על זה? זאת התרבות בממשלה שלכם? באמת. עכשיו, אני כבר מבין את זה שמקצצים בתקציב החקלאות. הייתה פה הפגנה. שר החקלאות, לא היה לו אומץ לצאת אליהם, אחרי שהוא ביטל השתתפות שלהם גם בעמק-הירדן. בגלל שהוא אכן מתעסק בגרעינים, אבל בגרעינים תורניים. ומורידים כסף מקצבאות ונותנים לגרעינים תורניים – ויכול להיות שהם צריכים לקבל כסף. יש גרעינים תורניים שהם לא פוליטיים, יש כאלה. יש כאלה שהם לא מאוגדים בפריימריז לטובת שר החקלאות, יש כאלה. אז למה אנחנו צריכים לתת לאותם מקומות את אותם כספים ביום שאנחנו מקצצים? 14 מיליון קיצצנו באותו לילה רק ממשרד החקלאות, אבל 2 מיליון לרבני קהילות הלכו משם. ואמרתי לכם כבר, אני בעד תקצוב הרבנים. 70 מיליון לפעולת גרעיני משימה עירוניים במשרד החקלאות. למה לא אצל שר הרווחה? אתם יודעים מה אפשר לעשות עם גרעינים עירוניים במשרד החינוך או במשרד הרווחה? מה הקשר שלהם למשרד החקלאות אם לא שחיתות, רק פחות מוצהרת מב-40 מיליון או מה-20 מיליון או מה-80 מיליון של חברי הכנסת? זה אותו תקציב, אותם מספרים. ואדוני, אתה שר האוצר. בסדר. אז אמרנו, ראש הממשלה, אנחנו מכירים אותו. את שר החקלאות אנחנו מכירים. אבל אתה שר האוצר, ובאמת הערכנו אותך מאוד, קיווינו. והכול התחיל להתמוסס לאט-לאט, מביטול הגבלת מספר שרי הממשלה ועד תשלום השוחד הזה כחלק מהתקציב הזה, ואי-אפשר להסתתר מאחורי זה. עכשיו, מה, אין בתקציב דברים טובים? יש הרבה דברים טובים. אבל כאן כבר דיברו הרי על כל המגרעות – על הילדים הרעבים שמספרם הולך ועולה; על ניצולי השואה, שאני אומר לך היום שעוד לא לכולם יש אפילו שיניים תותבות. ואני לא רוצה ללכת לרמה הזאת, של הכספים, כיוון שאמרתי שאני אלך לערכים אחרים. ובערכים האלה שאנחנו מדברים עליהם, החקלאות היא גם ערך. אז מה נגיד, שנוריד את יוקר המחיה ונבטל את החקלאות? שימור אדמה על-ידי חקלאים חשוב פחות משימור אדמה על-ידי מתנחלים? והרי החקלאים שלנו הם גם מתנחלים, אז מה אם באזורים אחרים בארץ? אז מה אם בנגב? אז מה אם בגליל? אולי שגם הם ישנו את השם, כמו שאני צריך לשנות את השם: לא גר ביישוב קהילתי בגליל, לא מתיישב בגליל – מתנחל בגליל. אז אולי הממשלה הזאת תגלה לנו איפה 15 המיליארד שהובטחו ליישובי הצפון ללא קשר לשייכות מפלגתית. אני רוצה לסיים. אני אומר את האמת, אנחנו אופוזיציה. אנחנו לא עומדים פה בשביל למלא רק את התפקיד שלנו, שאופוזיציה צריכה להתנגד. הממשלה הזאת, ראש הממשלה הזה, הוא ראש הממשלה שלי – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – ושר האוצר הוא שר האוצר שלי. אבל זאת ממשלה שאיבדה את המצפון, מאבדת את הצפון, והבעיה אולי הכי קשה: שבאמת גם מצפן אין לה. אבל אנחנו נדאג – לא "נוהרים הערבים לקלפיות" – שהמצביעים של הממשלה הזאת – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – לא יתייחסו אליהם כאילו הם נוהרים לקלפיות, לא משנה מה הממשלה עושה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי שר הדתות, שמייצג את הממשלה, אני חושב שהתחושה שחברי הכנסת כולם חשים היום היא שבאמת תעלולי ההצבעות סביב התקציב הזה עברו את כל השיאים. אולי חברי כנסת שהגיעו לא מזמן לכנסת חשים זאת ומרגישים, כתחושה כללית, אבל אני יכול להעיד על כך. אני נמצא כאן למעלה מ-28 שנים, עברתי תקציבים רבים, עברתי לילות ארוכים, היו כאן דיונים סוערים, המליאה הייתה מלאה כל הזמן, הייתה התעניינות רבה מאוד ב-מה האופי של הוויכוח, כי לוויכוחים האלה היה סיכוי להשפיע, לשנות. אני רוצה לומר לכם שמעולם לא ראיתי תהליך כל כך מביש, כל כך בעייתי, כשכל אחד מהגורמים בקואליציה מכיר את החולשות של האחר, וכל אחד מחזיק את השני במקום לא סימפתי, והם יודעים בדיוק מתי להפעיל – ואני חושב שהיה לנו מזל, שבאמת נבחר שר אוצר עם מסר חברתי מאוד חזק, ואני אומר זאת לא בשביל חלילה להקניט, ולא מהשפה ולחוץ, אין לי ספק שתרומתו של השר כחלון בהעמדת הנושאים החברתיים במרכז העשייה הממשלתית היא תרומה מוכחת, מעצם נוכחותו – מעצם נוכחותו בממשלה, אבל כולם זיהו את החולשה של חברנו כחלון. כולם יודעים ששר האוצר שם את הנושא של יוקר הדיור כנושא המרכזי, ועליו תיפול או תקום המפלגה שהוא הקים, ועליו ייפול או יקום עתידו הפוליטי. אז מה קורה כאן היום? כשרוצים ללחוץ לכסף לעמונה, אומרים לשר האוצר: או שתמצאו את הדרך להביא את הכסף, או שאנחנו נפיל לך את התקציב; כשרוצים למצוא כסף לנושאים שכולכם דנתם בהם, אומרים לשר האוצר: או שתמצא כסף קואליציוני, או שאנחנו נפיל לך את חוק הדירה השלישית וחוקים נוספים שהם – איך לומר – שר האוצר שם אותם כבבת עינו. לצערי, המשחק הפוליטי שראינו הפעם הוא משחק פוליטי מהמכוערים ביותר, ואילו זה היה משחק, בסדר, אבל במי משחקים? באמת, עמד פה חבר הכנסת שטרן ודיבר מדם לבו. אני מכיר את אלעזר, הוא בהחלט משתדל – הוא משתדל, מה שנקרא, לשמור על הממלכתיות כמו שהיא – אבל יש בעיה, לא אנחנו פוגעים בממלכתיות, לא אנחנו פוגעים באופי הדיון, המעשים של הממשלה שברו כל נורמה של ממלכתיות. זה לא יאומן, פעם היו מתביישים אם היה מישהו נתפס שלקח איזשהו שקל נוסף, שיש עליו סימנים של חלוקה פוליטית. ומה עשו הפעם? ומי יותר משר הרווחה לשעבר יודע להגיד זאת? הרי בעבר, אדוני שר הרווחה לשעבר, יושב-ראש הישיבה, אתה היית בממשלה. הרי איך השיטה הייתה עובדת? קודם היו מחליטים מה הצרכים של כל אחד, ובממשלה עצמה עושים את הקיצוץ הרוחבי, ורק אחר כך באים לכנסת ולוועדותיה. הקיצוץ הרוחבי כבר נקבע, היינו יודעים פחות או יותר, בישיבה הראשונה על התקציב, לאיזה היקפים יכול להגיע הקיצוץ הרוחבי, ומייד החריגו את הרווחה, והחריגו את החינוך, והחריגו את הנושאים הרגישים ביותר, ואז באנו לוועדת הכספים. מה קרה כאן היום – מה הבעיה? קחו, קחו. כמה אתה רוצה? 20 מיליון? 30 מיליון? 50 מיליון? 100 מיליון? טוב, כמה זה יחד? אוקיי, כמה זה שווה בקיצוץ הרוחבי? מורידים לכולם. אני רוצה לומר לאזרחי ישראל היום: אין מדובר כאן בשאלות תקציביות בלבד, מדובר כאן בתפיסת עולם שלמה, שבה ראש הממשלה מוביל תפיסה – כבר שנים רבות – שאומרת: ככל שהקיצוצים הרוחביים יהיו עמוקים יותר, מקיפים יותר, זה משרת את תפיסת עולמו. כי מה תפיסת העולם הבסיסית של ראש הממשלה? מלכתחילה הוא אמר: אני בעד לצמצם את הנוכחות של הממשלה, כמה שפחות מחויבות של הממשלה לנושאים ספציפיים, ובשיטה הזאת, של הקיצוצים הרוחביים, הוא משיג את הישגיו. אבל אני רוצה לפנות לזוגות הצעירים. מה זה אומר, קיצוץ רוחבי? קיצוץ רוחבי – זה אומר שתשלמו יותר לחינוך, שתשלמו יותר למעונות יום שלכם, שהסיכוי להגיע למצב שכל מעונות היום יהיו חינם הולך וקטן, שהדירה שלכם כאחד הדברים שאתם חולמים עליו הולכת ומתרחקת. ואני חושב שהעובדה שמדובר כאן בתקציב שההגדרה שלו בפי כל אחד זה תקציב – נכון – ללא גזירות, אבל זה גם תקציב ללא בשורות, וזאת הבעיה. שמישהו יגיד לי מה הבשורה של התקציב הזה. אני לא יודע מה יקרה עם יוקר הדיור. אני מאחל באמת לשר האוצר שיקרה פה איזה נס, אבל אין סיכוי, חברי אלי אלאלוף. הרי צריך לספור את מספר הדירות שנבנות אל מול מספר הזוגות הצעירים שמצטרפים לאותה קבוצה שדורשת דירות. אי-אפשר, אפילו אם במקום שיבנו 40,000 בשנה – בנו עד היום – יבנו 50,000, יבנו 60,000, אבל יש פער של כמעט 200,000 דירות בין ההיצע לביקוש, ולא יעזור איך יקראו לתוכנית, יקראו לה דיור למשתכן, יקראו לה בשם כזה או בשם אחר. הבעיה היא לא אם הצלחת להוריד לאיזה 20,000 זוגות צעירים את מחיר הדירה ב-100,000 שקל, זאת לא השאלה; השאלה היא מתי מגיעים לאיזון הזה, שישפיע על מחירי הדירות באמת. אני אומר שוב – אמרתי זאת בכל ישיבה, ואני אומר זאת שוב – כאן המבחן האידיאולוגי. אני לא בטוח שיש עתיד מסכימים אתי, אני בטוח שלמשל יאיר לפיד בכלל לא מסכים אתי, אני מכיר את תפיסת עולמו – האם מדינת ישראל תחזור באומץ לבנייה תקציבית? האם ממשלת ישראל תאמר: אני רואה במשבר הדיור משבר חירום, ולכן אנחנו הולכים בשנתיים הקרובות לבנות 150,000 דירות, שישנו את היחס בין ההיצע לביקוש, כפי שעשו בשנות ה-60, כפי שעשו בשנות ה-90? הגיעו לפה מאות-אלפי עולים, אז בהתחלה גרו בקרוונים, אבל תוך שנה שנה וחצי היו דירות לכולם, כי הממשלה ניהלה את הבנייה, כי הממשלה הוציאה את המכרזים, ויש הבדל גדול. לכן, אני מאוד מקווה שהמושג הזה, בנייה תקציבית, בנייה ממשלתית – אזרחי ישראל, אני אומר לכם, לצערי, במקום שיש מנטור כמו ביבי נתניהו, גם כחלון לא יעזור. במקום שיש מישהו שמנווט עם תפיסת עולם ולא מאפשר לה לזוז, לצערי גם חברנו השר משה כחלון, שהוא שר חברתי בכל מובן – אני באמת מעריך את מה שהוא עושה. כיוון שזמני הולך ומסתיים, אחזור על המנטרה: שלושה דברים ישנו את התהליך של הפערים החברתיים שהולכים וגדלים, תזכרו זאת – לפני 25 שנים, כשעמדתי פה, אמרתי שצריך להעלות את שכר המינימום, כמעט צלבו אותי כולם, בנק ישראל, כל המקצוענים; צריך פנסיה לכל אזרח, כמעט צלבו אותנו. היום כולם מדברים באותה שפה. ובכן, צריך שלושה דברים, שהם יהיו המניע לצמצום הפערים: 1. שכר המינימום חייב לעמוד על שני-שלישים מהשכר הממוצע במשק, כלומר חייב להגיע לכ-6,000 שקל; 2. הצמדת הקצבאות – לא רק לנכים – לשכר המינימום; 3. הוצאת חברות כוח-האדם אל מחוץ לחוק – הן אחד הגורמים מחוללי הפערים הגדולים ביותר בישראל. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> עמיר, אני אומר לך שאנחנו מסכימים למה שאמרת בנושא – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – יש עתיד – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אמרת יאיר לפיד – הנה, אני מתחייב בשם מפלגת יש עתיד. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <מיקי לוי (יש עתיד):> אל תתחיל אתנו. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני מתייחס אליו ברצינות. <היו"ר מאיר כהן:> תשע דקות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תשע? <היו"ר מאיר כהן:> כן, תשע דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אוקיי, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אומר לכם שאני קמתי הבוקר ולבי נכמר מעצב. באמת, היה לי כל כך קשה. כשאנשים, מפנים אותם מהדיור הציבורי, זה נורא, זה באמת נורא. זה אנשים – הלב נשבר. זאת אומרת, יגון קודר עטף אותי. צער רב, נורא. היה לי נורא קשה, ואני מלווה את החברה הישראלית הרבה זמן, ואת האנשים הנזקקים בה שבעתיים, וכשמפנים אדם מהדיור הציבורי זה באמת נורא. מילא אם היו מפנים אותו ל"קינג דייוויד", אבל ל"שרתון פלאזה"? ארבעה כוכבים עם בריכה קטנה, הלב נשבר. הלב נשבר. אני נקרעתי. מה שהכי מטריד אותי זה – הלו, בלפור? איזה שקט. העיתון פורסם ב-05:00, עכשיו 12:30, והרי עוד לפני שהעיתונאי גומר את המשפט בדרך כלל יוצאת הודעה: שמאלני, בוגד, עוכר ישראל, משתף פעולה עם ה"חמאס", משתף פעולה עם הקרן החדשה, בלה, בלה, בלה. מי פנוי בבלפור? איפה ההודעה? הלו? אין הכחשה. אין הכחשה. נשלחו כמה אנשים להגיד: זה לא היה מדויק, זה הוצא מהקשרו, זה יצא משם. זה ראש הממשלה שלנו. עקרו אותו מבית ראש הממשלה. עוד שנייה בכיתי. אני הרוס, אני גמור. אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע איך לדבר על התקציב עכשיו. איך אפשר לדבר על התקציב? <היו"ר מאיר כהן:> יש כאן, אם אדוני ירצה, מים; יש פה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש לך מים? יש לי מים, תודה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> איזה כישרון יש לנו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא בוכה באמת, נכון? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה יכול היה להיות מאוד מצחיק אם הבדיחה לא הייתה על חשבוננו. אבל האיש הזה ממש חושב שהוא קיסר. כשזרקו אותו בבחירות – עקרו אותו מהבית. הוא באמת משווה את עצמו, הוא התכוון לזה בכל הלב, דיברתי עם אנשים שהיו בפגישה הזאת. הוא התכוון לזה שעקרו אותו. עקירה. כשהציבור הישראלי מאס בו ואמר לו: לך הביתה, מבחינתו זו הייתה עקירה. אין גבול לחוצפה. אין גבול לחוצפה. עכשיו אני בכל אופן אקח אוויר, אתם רוצים לעמוד דקה דומייה? אתם רוצים? לא, כי אולי, אני יודע. <מיקי לוי (יש עתיד):> חבל על הזמן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חבל על הזמן שלי, כן. טוב, אני רוצה לדבר על התקציב הזה. יש בו המון המון דברים לא בסדר, יש בו הרבה דברים שהם נפלאים. בסך הכול הוא תקציב לא טוב מהבחינה הזו שהוא בעיקר נעשה בצורה הכי לא רצינית שהייתה אי-פעם בכנסת. אני אדגים לכם את זה בכמה דברים, אבל אפשר גם בדבר אחד. קחו את חוק מיסוי הדירה שלישית, שהיה נושא הדגל של השר כחלון. חוק הדירה השלישית, המיסוי של הדירה השלישית, נחקק בלי שהשר כחלון או מישהו באוצר יש לו מושג אמיתי על מספר הדירות שימוסו. אין להם מושג. אני אחראי למה שאני אומר. אנחנו בוועדה, חבר הכנסת לוי, ישבנו וביקשנו, אמרנו: על כמה אנשים החוק הזה חל? לא כמה אנשים יש להם שלוש דירות, או החזקה, יותר נכון, בשלוש דירות, אלא על כמה אנשים בסוף יחול החוק, ותשובה אין. למה אין תשובה? מהטעם הפשוט שחלק ניכר מהאנשים האלה ירשו את הדירה ויש להם רק חלקי דירה. העניין הוא כזה שאי-אפשר באמת לדעת כמה אנשים – לאוצר אין הנתון על כמה אנשים בסופו של דבר המס הזה יחול. אין דבר כזה. ידוע שיש כ-80,000 אנשים שיש להם יותר מדירה אחת, 56,000 שיש להם יותר מהחזקה בשתי דירות, דהיינו, צריך להסביר את זה. הנה הישראלי הממוצע, הוא בן 56, זו קבוצת הגיל שיש להם הכי הרבה דירות, שלוש דירות. הוריו מן הסתם הלכו לעולמם בשיבה טובה, הוריה של האישה בתא המשפחתי הזה הלכו לעולמם, והם ירשו כל אחד דירה. אבל הם לא ירשו את כל הדירה כי יש להם אחים ואחיות. אחד מתחלק עם שני אחים, אחד עם ארבעה אחים. כל אחד כזה רשום כבעל נכס, כבעל דירה נוספת במדינת ישראל. על סמך השטות הזאת קיבלו החלטה כל כך דרמטית שמשנה את כללי המשחק בשוק הדיור, כאילו. אז עכשיו אני אומר לכם את הנתונים האמיתיים: על 70% מבעלי הדירה השלישית המס הזה לא יחול. כל מה שהם צריכים לעשות, סליחה שאני נותן להם עצה, אם אתם שני אחים וירשתם דירה, וזה כך נכון לגבי בן-הזוג השני, די אם תפחיתו את אחוז האחזקה שלכם ב-1%. תעבירו 1% על שם הילד, ואתם פטורים ממס. כי המס, מ-249% לא משלמים ומ-250%, דהיינו שתיים וחצי דירות מלאות, משלמים. הנתון הזה לא היה ידוע בכלל לאוצר כשהוא חוקק את החוק החשוב הזה, שהיה הדגל של התקציב הזה. עכשיו אני אומר, בואו נראה, ואל תיעלבו שם ביש עתיד, זה הרי יותר גרוע אפילו ממע"מ אפס. נאמר שזה ישפיע וימכרו כמה דירות. כמה דירות ימכרו מה-56,000 האלה? 8,000 דירות? זה מה שישנה את שוק הדיור? נו, באמת. איזה מין בדיחה זאת? ועל זה עשיתם כזאת מלחמה וכזה רעש וחוקקתם את החוק בבהילות ובזילות הכנסת. אנחנו עוד ניפגש בבג"ץ, שלא תהיה לכם טעות, הבג"ץ שלנו מוכן, הוא יוגש, ואני מאוד מקווה שהוא יהיה היסטורי ויסמן שינוי, סוף-סוף, בתהליכי החקיקה של כנסת ישראל. כי אם אנחנו חלילה נפסיד בבג"ץ הזה, אז כל החקיקה תיהפך להיות חוק ההסדרים. ידרסו את חברי הכנסת, לא חשוב אם הם שמעו או לא שמעו, ידעו לא ידעו, יש להם דעה או אין להם דעה, הם בכלל קראו את החוק או לא. למה שזה יהיה רק בחוק ההסדרים? זה יכול להיות גם בחקיקה רגילה. ידרסו את הכנסת הזאת לחלוטין. לחלופין, ואני מאמין באמונה שלמה שזה מה שיקרה, שופטי בג"ץ יגידו: עברתם באור אדום, עד כאן. זה יעצור את הדבר הזה שנקרא חוק ההסדרים, שהוא משנה סדרי עולם, פוגע בכיס של כל אחד מאתנו. לפעמים מעשיר אותו, אבל בוודאי משנה את סדרי חיינו. מקבלים את ההחלטות האלה בחוסר רצינות, ללא נתונים, ללא שמיעת עמדות. הדבר הזה הוא דבר נוראי, זה נאמר בעבר. אבל כל פעם עושים אסקלציה, אומרים: אוקיי, בשנה שעברה היו לנו 50 חוקים, השנה נעשה 60 חוקים. בשנה שעברה הקדשנו לכל ישיבה שלוש ישיבות, למה צריך שלוש? נעשה שתיים. בשנה הבאה נעשה אחת, ואחרי זה, בכנסת הבאה, לא יעשו בכלל. למה לעשות ישיבות? כל העניין הזה, הבסיסי, בחקיקה הישראלית, של השתתפות חברי הכנסת בכל הליך שקורה פה בכנסת, עליו, איך נאמר – לא רוצה להגיד את המילה הזאת. אני רוצה לדבר על עוד דבר אחד – ואללה, הזמן שלי כבר עבר. הלו, בלפור? לא שומעים כלום. אני רוצה לדבר על עוד דבר אחד, ואלה הכספים המטונפים האלה שנקראים כספים קואליציוניים. אל תטעו בדבר הזה. זה שאומר אורן חזן: אבל זה הולך למטרות טובות – זה לא הולך לשום מטרות טובות. אנחנו חייבים, חייבים כחברי כנסת להפסיק את הדבר הזה. להפסיק את העניין הפרסונלי. אם רוצה סיעה לשנות, שתשנה את זה כל הסיעה, שזה לא יהיה רשום על שם חבר כנסת מסוים, כי אז הוא חושב רק על איך להיבחר מחדש ולאיזה ארגונים שיבטיחו את הבחירה שלו מחדש לתת את זה. הדבר הזה נעשה גרוע משנה לשנה. תיאר פה קודמי, חבר הכנסת שטרן, את מה שעברנו לפני יומיים, שחבר הכנסת אורן חזן ולצדו חברת הכנסת נאוה בוקר עמדו על הרגליים האחוריות, הצביעו נגד הקואליציה. ואז שאלו אותם: כמה? אמרו: מה כמה? שאלו: איפה, למה? תיכנס לחדר ההוא, תיכנס לחדר הזה. זה יצא עם 10 מיליון, זאת יצאה עם 5 מיליון. זה שוחד פוליטי. אין לזה מילים אחרות. זו קניית שלטון בכסף. קניתם אצבעות של חברי כנסת שיצביעו. שום דבר לא יכשיר את הדבר הזה. גם אם הכסף, חלקו, יגיע למטרות טובות. אז נכון, זה כשר, אבל מריח עד לא יודע לאן, וכל פעם את מגביהים את המקפצה שאתם משתינים ממנה. תתביישו לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר כנסת מנחם אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני. אדוני, לרשותך שלוש דקות, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> וואי, כדאי לפעמים להיות באופוזיציה, לקבל תשע דקות. טוב, אני אשלים עם זה שאני בקואליציה. <קריאה:> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לא. לא פתוחה, לא. סך הכול התקציב הזה הוא טוב. הוא טוב ליהודים, הוא טוב לכולנו. אבל מה שחסר בתקציב הזה הוא הטיפול הנכון בתקציב בנושא פתרון מצוקת הדיור על-ידי חסם המשכנתאות, אני קורא לזה. מה שקורה – אני לא יודע אם זה בא מבנק ישראל; צריכים למצוא מאיפה זה בא – שבנקים שונים החליטו לא לספק כלל משכנתאות, ובנקים שונים החליטו לספק רק למי שעובדים אתם משכנתאות. הצד השווה שבהם, שאפילו מי שכן זוכה לקבל משכנתה, אם בגלל זכייה במחיר למשתכן, או בכל שם אחר – הקשחת התנאים של הבנקים, דהיינו העלאת הריבית ב-100%; ב-100% העלאת הריבית, מ-3% עד 5.5%, מ-2.8% עד 5.5%. זה ממש לא ייאמן מה שקורה עם העלאת הריבית החודשית. וצריכים להביא תלוש משכורת לא פחות מפי-שלושה מהתשלום החודשי. זאת אומרת, אם בגלל העלאת הריבית הזאת על-ידי הבנק אני צריך לשלם 4,000 שקלים לחודש, אני צריך להביא תלוש משכורת של 12,000. עכשיו, נשאלת השאלה מי המשפחה הזאת, הזוג הצעיר, שיש לו 12,000, שמרוויח 12,000 שקל והוא זקוק למחיר למשתכן. את התוצאה הזאת אנחנו רואים גם באופקים, גם בערי הפריפריה, שאנשים זכו במחיר למשתכן אבל הם לא יכולים לממש את זה בגלל המשכנתה, בגלל שאין להם ההכנסה הזאת. וחוץ מזה, אם יש לו כזאת הכנסה, של 12,000, 14,000 שקל, מדוע שילך לפריפריה? מדוע שילך לאופקים? פעם הייתה באוצר קרן להלוואות מסובסדות. בתקציב החדש, משום מה זה נעלם. זה לא נמצא שם. התוצאה היא שרק ילדי עשירים שמסוגלים להתקבל לעבודה טובה ולהביא כזה תלוש משכורת – אלה יזכו במחיר למשתכן, ואחרי זה לא יבואו אפילו להתגורר אלא ישכירו את זה למי שלא שפר עליו גורלו. וזו באמת היום ההשקעה המוצלחת ביותר בנדל"ן – לזכות במחיר למשתכן ולהשכיר את זה, זו הכנסה נאותה. אבל מה יהיה עם אלה שבאמת זקוקים ואין להם האפשרויות האלה? אני מקווה שהאוצר עוד יתעשת וייקח את העניין הזה לידיים, וגם בנק ישראל צריך לעשות סדר בבנקים בכל נושא המשכנתאות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. לרשותך 16 דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, חבל שחברים מהקואליציה לא נשארו, או לפחות אחד מהם, כדי לשמוע את דברי ולהעביר אותם הלאה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני כאן. <מיקי לוי (יש עתיד):> בשבועות האחרונים שמעתם אותי, הן בנאומים במליאת הכנסת והן בנאומים בוועדת הכספים של הכנסת, תוקף את השר כחלון על תקציב המדינה שהוא בנה לשנתיים הקרובות, תקציב דו-שנתי רע, שאינו קיים באף מדינה בעולם. מהותו של התקציב הזה – הישרדותו של ראש הממשלה ושקט לשנתיים הקרובות; התקציב, הוא מציג אותו כחברתי, ואני קורא לו: תקציב לחברים בקואליציה. לפני שאתייחס שוב לתקציב עצמו, אני מבקש לדבר פה על הפרוצדורה שבה הוא אושר, ובה אושר במקביל חוק ההסדרים הרע שהגיע אתו. עורכת-הדין שגית אפיק כך אמרה: בהיעדר שקיפות ופומביות אני לא יודעת איך אפשר להמשיך בדיון, במצב שנוצר כאן. תהליך מאוד מאוד בעייתי. כעת הביאו נוסח חדש שאני לא מכירה, ואני לא יודעת עד כמה אתם, חברי הכנסת, תצליחו להתעמק בו. כך אמרה לחברי הוועדה היועצת המשפטית של ועדת הכספים, עורכת-הדין שגית אפיק. בבואנו להצביע על הצעת חוק הדירה השלישית אומר כך: אני לא זוכר בימי הכנסת, ובוודאי לא ב-26 השנים האחרונות, תקציב שהתנהל בסד זמנים קצר כל כך ובצורה רעה כל כך – את זה אמר יושב-ראש ועדת הכספים, ידידי חבר הכנסת משה גפני, כמה פעמים. לא אני. גפני, שנחשב פה למקצוען, אמר את הדברים האלה – כמה התהליך הזה הוא רע, לא חוקי, דחקו אותו לפינה כדי להעביר אותו. אמר את זה בימים האחרונים חבר הכנסת גפני כמה פעמים. מוסיף לדברים האלו היועץ המשפטי של הכנסת, עורך-הדין איל ינון, ואומר במכתב שנשלח ליושב-ראש ועדת הכספים לפני כארבעה ימים: הצטברות הנסיבות, כפי שפורטו לעיל, ובהן: העברת הנוסח ברגע האחרון ובעת שהוועדה דנה בעניינים אחרים, כך שלא התאפשר לחברי הכנסת ולייעוץ המשפטי של הוועדה ללמוד את הנוסח המעודכן; מורכבותו ואורכו של הפרק שכלל, לצד סעיפי מיסוי רבים, גם הוראות ענישה וכן הוראות שזכרן לא בא בנוסח הצעת החוק שאושרה בקריאה הראשונה; אי-מתן הזדמנות לגורמי חוץ להשמיע עמדתם באשר לנוסח המעודכן, כמקובל; עמדתה המפורשת של היועצת המשפטית של הוועדה בזמן הדיון ולאחריו כי ההתנהלות אינה תקינה, והכול כאשר מדובר בדיון שהתקיים כולו לאורך הלילה, לאחר יום דיונים ארוך, כאשר היום הקודם הסתיים אף הוא באמצע הלילה – כל אלה מובילים למסקנה שההתנהלות במקרה שלפנינו לא אפשרה עמידה בדרישות עקרון ההשתקפות, שהוא, כאמור, עקרון יסוד בחקיקה. לאור כל האמור לעיל אין לי אלא לקבוע כי בהליך החקיקה של פרק מס ריבוי דירות בהצעת חוק ההסדרים, נפל פגם היורד לשורש ההליך. ואני אומר לכם, חברי חברי הכנסת – והציבור מקשיב לנו – ההערות הללו, חוות הדעת הללו רלוונטיות לכל התוכנית הכלכלית שהגיש השר כחלון לכנסת, תוכנית כלכלית שדרך חקיקתה היא אות קלון לכנסת ישראל ואות קלון לשר האוצר. ואם לא די בכך, הרי ששלשום בלילה, ערב אישור התקציב לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכספים, מתברר לי כי גם חברי לוועדה משורות הקואליציה, כמו ידידי חבר הכנסת חזן – כך אני מכנה אותו – וחברתי חברת הכנסת נאוה בוקר, אינם מאמינים בספר התקציב שהגיש שר האוצר כחלון, וכמוהם גם חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת קיש, חבר הכנסת אמסלם וחבר הכנסת ביטן. כל אלה – כדי לזכות בתמיכתם החליט שר האוצר לשלם לאותם חברי כנסת שוחד פוליטי – אין שום מילה אחרת מאשר להגיד "שוחד פוליטי בכספי ציבור" – ולהעביר להם תקציבים בסכום כולל של למעלה מרבע מיליארד שקלים לשנתיים הקרובות. אחד קיבל 5 מיליון לכל שנת תקציב, בסך הכול 10; השני קיבל 20 מיליון; השלישי – 80 מיליון; חבר כנסת נוסף קיבל 40 מיליוני שקלים לכל שנת תקציב, והטבלאות שהועברו לחברי ועדת הכספים ארוכות מאוד ומלאות מספרים, כספי הציבור של אזרחי מדינת ישראל, שהפכו להיות התשלום לחברי הקואליציה הזאת בתמורה לאישור תקציב המדינה. תגידו, אתם השתגעתם? שכחתם בשביל מי אתם עובדים? כנראה שכן. לפי ספר התקציב שמונח לפני חברי הכנסת נראה שכן. והמספרים שלפניכם, חברי הכנסת – כנראה שאף אחד לא שם לב, אבל השנה היו ארבעה קיצוצים שהסתכמו ב-5.8%. זה הקיצוץ המתוכנן ל-2017 – 5.8%. וב-2018 – עוד 5.8%. זה אומר פחות רפואה ופחות רווחה ופחות חינוך ופחות ביטחון פנים, ופחות לכבאות ופחות לדיור ציבורי, ופחות למכשור רפואי ופחות לפריפריה – כשכולם כאן מהקואליציה עומדים ומתגאים כמה הם עושים בשביל הפריפריה – ופחות, כ-300 מיליון שקלים, לרשויות המקומיות, שפתחו הבוקר בשביתה. ופחות ופחות ופחות ופחות לציבור – ויותר ויותר ויותר, ואפילו הרבה יותר, לשותפות הקואליציוניות. בשעה שהפערים החברתיים גדלים, כשמספר הילדים העניים מגיע לשיא, כשהתורים לדיור הציבורי, גברתי, חברתי חברת הכנסת לוי אבקסיס, הולכים ומתארכים, כשחולים ישנים במסדרון; כשכל זה קורה, המשרדים חברתיים איבדו השנה כל אחד מאות-מיליוני שקלים, שהועברו לסעיפים שונים בתקציב על-פי דרישות חברי הקואליציה. חברים, בעל-הבית השתגע. אתם לא חברתיים, הציבור לא מעניין אתכם, וגם לא הפריפריה, שאתם כל כך אוהבים להצהיר שאתם נלחמים עבורה. איפה המענקים לרופאים בפריפריה, שלא בתקציב? איפה התוכנית לפיתוח הצפון, שלא בתקציב? איפה הרחבת פרויקט קייטנות הקיץ של החופש הגדול, שלא בתקציב? איפה העלאת קצבת הנכות, שלא בתקציב? איפה התוספות למערכת בריאות הנפש, שלא בתקציב? איפה הכסף שכל כך חשוב לרשות לחדשנות, שהופחת מהתקציב? העלאת קצבאות הזיקנה – לא בתקציב. ומה עם הסבסוד של שהות ילדי הורים עובדים במעונות יום, שקוצץ השבוע? והרשימה עוד ארוכה, ארוכה וכל כך ועצובה. זו לא ממשלה חברתית – אולי הייתה לה כוונה כזאת – וזה לא תקציב חברתי. כן, יש בתקציב דברים טובים, אני מודה. אבל ברובו הוא תקציב רע והמספרים אינם מתכנסים. באגף התקציבים באוצר מכנים היום את התקציב הזה "יום הכיפורים של האגף". זה לא אני אומר, זה החבר'ה מהאוצר, החבר'ה המוכשרים האלה, שכל אחד מהם, כנראה, גמר בהצטיינות את לימודי הכלכלה באוניברסיטה ומבין ויודע שהמספרים אינם מתכנסים. הם אומרים: תקציב דו-שנתי לשנתיים, שאין לנו עליו שליטה, הוא יום הכיפורים של אגף התקציבים. הם יודעים על מה הם מדברים, הם בקיאים במספרים, הם מכירים את המגמות והם רואים את התחזיות, ובקצה הדרך – גם את הגירעון הגדול שממתין לשר האוצר הבא שיגיע. לתקציב הרע הזה, שיאושר פה מאוחר יותר היום, יהיו השלכות כלכליות על ישראל, אבל יותר מכך – על הגדלת הפערים בישראל ועל צמצום השירותים החברתיים והציבוריים בישראל. אתם, אזרחי מדינת ישראל, תרגישו את זה בקרוב בתורים בחדרי המיון, בפגיעה בחינוך של הילדים שלכם – תצטרכו להוציא יותר כסף מכיסכם – בצמצום שירותי הרווחה, ובהמשך בהחלשת הצפון, בפגיעה בתעשיית ההיי-טק כתוצאה מפגיעה קשה בתקציבי הרשות לחדשנות, בעלייה בתאונות הדרכים, כי לא יקנו ניידות, ובעוד חוליים שהתקציב הזה ייצר. אני יודע שגם חברים רבים בקואליציה שותפים לדברי, שותפים לדברים שאני אומר כאן מעל הדוכן, וביניהם אפילו חברו למפלגה של שר האוצר, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת, ידידי חבר הכנסת אלי אלאלוף, איש ישר דרך, שלפני כמה שבועות הודה: הממשלה הזו נכשלה בטיפול בעוני. ככה הוא אמר. זה לא אני. נכון, אלי ידידי, הממשלה הזו נכשלה. נכשלה גם בטיפול בעוני, נכשלה בצמצום הפערים החברתיים, נכשלה גם בהורדת מחירי הדיור. אלה מסתכמים בשנתיים האחרונות בכ-11% עלייה – מחירי הדיור – מאז כניסתו של השר כחלון לתפקיד. ואין לי ספק שהוא רוצה, אבל הוא לא יכול, ויש ירידה במספר התחלות הבנייה בפועל, לעומת שנת 2015. נכשלתם גם בהורדת יוקר המחיה. אמרנו לכם: אל תורידו את ה-1% במע"מ, הרי לא נרגיש את זה באצטבאות. ואכן, אנחנו לא מרגישים את זה בסופרים. נכשלתם למעשה בכל מדד חברתי-כלכלי. הממשלה הזאת כשלה, והתקציב הזה מראה היטב את פרצופה ואת פרצוף השותפים בה: אינטרס אחד, של הישרדות, ולא טובת הציבור. לצערי, שכחתם מהר מאוד בשביל מה הגעתם לפה. המספרים שלפניכם הם מצג שווא. במהלך השנה האחרונה אישרה ועדת הכספים של הכנסת – וישבתי שם שעות על גבי שעות – מאות שינויים תקציביים והעברה של עודפי תקציב שמסתכמים ביחד בקרוב ל-100 מיליארד שקלים. אתם מבינים מה קורה פה? יש בכלל ערך לשעות הרבות שאנחנו מבלים פה בדיוני התקציב? כמות כזו של שינויים בתקציב ובסכומים כאלו היא פשוט מטורפת, ולאף אחד אין יכולת לשלוט עליה, והיא מצביעה על כך ששר האוצר פשוט לא יודע לנהל את תקציב מדינה. התוכנית הכלכלית הזאת והתקציב הזה, דינם להיות מוסרים משולחן הכנסת הזו, וזה עדיין אפשרי – אם לכמה מכם היה אומץ; וכנראה אין לכם אומץ, חברי לקואליציה. כך מביא השר כחלון תקציב מבולבל ולא אפוי. עוד לא התחלנו, חברים, עוד לא התחלנו. אני מניח שמתוך 120 חברי כנסת, אולי 106, 110, צללו למספרים עצמם. ועוד לא התחלנו, ומקצצים 5.8% ב-2017, ועוד, ב-2018, 5.8% – בסך הכול קיצוץ של 11.6%. עוד לא התחלנו, וזהו קיצוץ של כ-11 מיליארד שקלים. אז אני שואל אתכם: מהיכן ולהיכן ילך הכסף אם עוד לא הגענו ל-1 בינואר והתקציב עוד לא יצא לדרך? אתם תחליטו. ומי שחושב שהמספרים האלה, של 5.8%, ובמצטבר 11.6% קיצוץ, שמונחים על השולחן, שהמספרים האלה אינם נכונים – שיבדוק אותי. שילך לחבר'ה מהאוצר וישאל אותם אם אמרתי מספרים נכונים. הבוקר, חברי חברי הכנסת, פחתי את העיתון והוכיתי בתדהמה: ראש הממשלה בשיחתו עם תושבי עמונה – ואני מצטט: אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 1999 סילקו אותנו מהמעון הרשמי, נאלצנו לעבור למלון "שרתון פלאזה". אוי ואבוי, מסכן. מוסיף ואומר ראש הממשלה לתושבי עמונה: אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 1999, בהתראה אפסית, פשוט סילקו אותי ואת משפחתי מהבית ברחוב בלפור. ככה פשוט נזרקנו לרחוב, זוהי תחושה נוראית. באמת, אדוני ראש הממשלה? איזו רגישות? איזה חוסר רגישות, אדוני ראש הממשלה. עם סיום דברי, ואני דווקא רוצה לסיים בצורה קצת יותר חיובית: בשבועות האחרונים חברי ואני בילינו ימים ארוכים, שעות רבות ולא פעם גם לילות ממושכים בדיוני התקציב המרתוניים. דיונים איומים, כי כל פעם שדנו בסעיף כזה או אחר, התגלה שהוא סעיף חדש. כל פעם היינו צריכים להתחיל לבנות את המספרים. ואני אומר לכם, גם כאשר אני מצוי במספרים, היה לי קשה מאוד, לא אחת. ולא פעם גם לא הצלחתי, אני מודה. לידי ישב פרופסור לכלכלה, הפרופסור מנו טרכטנברג, חבר הכנסת טרכטנברג, ושיתפנו פעולה יחד עם שאר החברים. כל אחד לקח לו איזו משימה – לא הצלחנו לפרק את הסעיפים התקציביים, כי הכול בא מחדש והכול בא לא אפוי והכול בא לא מוכן. בשבועות האחרונים, כפי שאמרתי, בילינו שעות ארוכות בדיוני התקציב המרתוניים, שאותם ליווה הצוות המקצועי של ועדת הכספים והצוות המקצועי של הלשכה המשפטית של הכנסת – הם הגיבורים היחידים של התקציב הזה: טמיר, ליאת, שלומית, שיר ואייל; איתי טיומקין מהאוצר שענה לשאלות שלנו, לא פעם בבושת פנים, אבל שאפו על היושר שלך. לעורכת-הדין שגית אפיק ולבתה אמיליה שהייתה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מסיים. – – שהייתה – היא לא יכלה להשאיר אותה, כי היא מניקה אותה, אז היא בילתה אתנו עד 04:00-03:00. אתם אלה שהוספתם כבוד לבית הזה בשבועות האחרונים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אייכלר? לא נמצא. חבר הכנסת גואטה. שש דקות לרשותך, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> האמת שקשה לי לדבר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אנחנו עומדים היום בפתח שנה כלכלית חדשה, שתתחיל עם אישור התקציב. מחובתנו כנבחרי ציבור להגיש דוח רווח והפסד, אבל כשאני רואה ושומע את מצב החלשים במדינת ישראל, אני מבין שעלינו להגיש דוח של רווח והסבר לציבור הזה. כי יש דברים שבהם הצלחנו והבאנו לציבור רווח, אבל, לצערי – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי המחנה הציוני מצד ימין, אנא מכם. <יגאל גואטה (ש"ס):> איציק, אתה דווקא נמנה על החברים החברתיים ביותר, ואני באמת מדבר מנהמת לבי. ואני אפילו קצת רועד כשאני מדבר על מה שאני מדבר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני בא. <יגאל גואטה (ש"ס):> יש דברים שבהם הצלחנו והבאנו לציבור רווח, אבל, לצערי, ישנם עוד הרבה דברים שלא הצלחנו, ועליהם, לצערי, צריך לתת הסבר. בראש השנה אנחנו, בני עדות המזרח, נוהגים לומר את הפיוט "עת שערי רצון להיפתח". בפיוט אנחנו מבטאים את הרגשות המעורבים של אברהם אבינו, שמצד אחד הוא צריך לעקוד את בנו, ומצד אחר הוא צריך לעשות רצון בוראו. אנחנו עכשיו נמצאים בערב ראש השנה התקציבית, וגם כאן, להבדיל, רגשותי מעורבים: עיני במר בוכה על העניים שיישארו עניים, ולבי שמח על החלשים שכן הצלחנו, ולו במעט, לסייע להם בתקציב הזה. על כך אני רוצה בראש ובראשונה להודות, כי לא יכול להיות שכל הקואליציה רק משבחת את התקציב, וכל האופוזיציה רק אומרת שהתקציב גרוע; ולפי דעתי האמת היא באמצע, כי נעשים דברים טובים. אני באמת רוצה להודות לכל אלה שעשו את הדברים הטובים, אבל יחד עם זאת אני רוצה להגיד גם מה הרגשות שלי. אז אני באמת רוצה להודות לשר כחלון, שעובד קשה, עושה לילות כימים כדי לשפר את רמת החיים של אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה להודות לשר הפנים הרב אריה דרעי על הנחות בתחבורה הציבורית, על צמצום פערים ברשויות המקומיות, על סבסוד הקייטנות, על תחליף לפטור ממע"מ. אני רוצה להודות לחברים שלי מהאופוזיציה, שעזרו לי – אורלי לוי, יוסי יונה, תמר זנדברג, ואלי כהן, יושב-ראש הוועדה – שעזרו לנו להשתיל בוועדה להתחדשות עירונית 160 מיליון לטובת אוכלוסיות מוחלשות. ואני רוצה להודות גם לשר התחבורה, שעושה רבות. באמת, אני נוסע הרבה לקריית-שמונה, כילד קריית-שמונה, ואנחנו רואים שיפורים. ולשר גלנט, שבאמת משתדל. אני פניתי אליו פעם בפנייה אישית על איזו משפחה, ב-24:00 הוא התקשר אלי לבדוק אם זה אכן נעשה – אם אכן הנושא טופל ואם טיפלו כמו שצריך. באמת, ראוי להערכה. לשר ליצמן, שהוביל למהפכה של ממש בתחום הבריאות, ולכל השרים, באמת לכולם. כולם טובים, כולם רוצים – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> לא יספיק לו הזמן להגיד תודה לכל השרים. <יגאל גואטה (ש"ס):> אין ספק שכולם פה רוצים לעשות טוב. אבל עד כאן, חברים, זה חלק מהדברים הטובים שהצלחנו לעשות. אבל עם זאת אני רוצה גם לבקש סליחה. אני באמת מרגיש כך, ואני נחנק, אדוני היושב-ראש, כשאני מדבר על זה, על מה שלא הצלחנו לעשות. אני רוצה לבקש סליחה ממיליון עניים במדינת ישראל, שכנראה יישארו שם בינתיים. אני רוצה לבקש סליחה מ-200,000 קשישים סיעודיים, שבמשך כל חייהם שילמו ביטוח סיעודי ולעת זיקנה הופקרו ללא ביטוח סיעודי מתאים ויהיו נטל על המשפחה. אני רוצה לבקש סליחה מהנכים במדינת ישראל, שמצפים מהם לחיות מקצבת נכות של 2,342 שקל. מישהו פה מאמין שאפשר לחיות ב-2,300 שקל? אף אחד לא מאמין. אני רוצה לבקש סליחה מהצעירים בפריפריה, שהסיכוי של חבריהם במרכז לרכוש השכלה גבוהה הוא פי-2.5 מהסיכוי שהם ירכשו השכלה. אני רוצה גם לבקש סליחה מ-2 מיליון הומלסים, רובם זוגות צעירים שמתגוררים בשכירות, ללא קורת גג משלהם. אני רוצה לבקש סליחה מ-2 מיליון עניים במדינת ישראל, שלא הצלחנו להוציא אותם ממעגל העוני. אני רוצה לבקש סליחה מ-800,000 ילדים שהותרנו רעבים, ואתמול בלילה – אני אומר לכם, לא נרדמתי כל הלילה – שמעתי את הנאום של חברתי חברת הכנסת אורלי לוי, שאיזה חבר כנסת בריון וחצוף אמר על אותם ילדים: הילדים של הדיור הציבורי לא מעניינים אותי. אם נצטרך לקחת את הכסף מפיהם של ילדים רעבים אלה מבית-שאן, נעשה זאת ונעביר למתנחלים. כך שמעתי. אני בודק את הדברים. אני ביקשתי שיביאו לי את התמליל של הדברים שנאמרו בוועדת הכספים. <היו"ר מאיר כהן:> מתי זה היה, אורלי? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כשדנו על התקציב בוועדת הכספים. <יגאל גואטה (ש"ס):> שלשום, לא? אם אינני טועה. אני חושב שהדברים האלה לא ראויים. זו בושה וחרפה שאנחנו בכלל שומעים משפטים כאלה, אמירות כאלה, בבית הזה. אני מבקש סליחה שאני כשליח ציבור לא הצלחתי לפתור להם את אותן בעיות, לכל המגזרים והציבורים האלה, אבל דבר אחד אני כן יכול להבטיח להם, שאני וחברי החברתיים פה בבית הזה – ויש פה כאלה טובים – לא ניתן לדברים הללו לרדת מסדר-היום והשיח הציבורי, עד שיימצא להם פתרון. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת גואטה. חברת הכנסת רויטל סויד. תשע דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, יש במדינה היום כ-8.5 מיליון אזרחים שלא ממש יודעים את האמת. יש בחוץ, שם, בערך 8.5 מיליון אזרחים שאינם חשופים למה שקורה ומה שקרה בבית הזה בימים ובשבועות האחרונים. יש בחוץ מיליוני אזרחים שלא מבינים שהתקציב הזה מוכיח שלממשלה הזאת – או לפחות לרובה – לא באמת אכפת ממה שקורה להם. אישור תקציב המדינה היה אמור להיות רגע גדול, רגע משמעותי בחיי הציבור והמדינה. מנהיגים, ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת, יושבים ביחד ומקבלים החלטות אסטרטגיות, שישפיעו על העתיד כולו: איך לחלק את התקציב, איך יקבל באמת מי שנזקק לו, איך לחשב תוכניות כלכליות ארוכות טווח שיביאו את מדינת ישראל להישגים חברתיים וכלכליים; איך למנוע שענפים שונים יגיעו לקריסה מוחלטת, כמו החקלאות; בקיצור, איך לסייע במיגור עוני, בהעשרת החינוך וההשכלה הגבוהה, לסייע לשכבות מצוקה, לתת דיור ציבורי לכל אלו שאין להם קורת גג, איך לסייע לנכים להתקיים בכבוד, איך לטפל בצפון, איך להוציא כמה שיותר אנשים ממעגל התלות והרווחה. זה תפקידה של הממשלה וזה תפקידו של נבחר הציבור. מה שהציבור אינו יודע, או לפחות אינו מודע לו, שכאן בבית הזה כמעט לרוב המוחלט לא אכפת מהם. בשבוע שעבר התפרסם דוח העוני האלטרנטיבי של "לתת". הוא הצביע על כך שיש 2.4 מיליון עניים במדינת ישראל, בתוכם מיליון ילדים שחיים במחסור. מה היו התגובות שמייד קיבלנו? אה, המדדים שלהם לא שווים; אה, אי-אפשר להסתמך על הנתונים שלהם; אי-אפשר להתייחס לדברים האלה ברצינות; אי-אפשר להגיע למסקנות האלה. אבל שבוע לאחר מכן התפרסם דוח של הביטוח הלאומי, דוח העוני, ואז הצטיירה תמונה עגומה, קשה, במלוא כיעורה: כמעט כל משפחה חמישית בישראל מוגדרת ענייה. העניים נהיים עניים יותר, ואנחנו? אנחנו מובילים. במה אנחנו מובילים? אנחנו מובילים כמדינה המערבית הענייה ביותר. איפה כל המצקצקים שצקצקו רק שבוע לפני כן? איך מתמודדים עם הדבר הזה? ואיפה התקציב הזה נותן לו מענה? אז אולי הגיע הזמן לצעוק שהמלך הוא עירום, ושהחודש האחרון פה היה קרקס אחד גדול בדיוני התקציב החפוזים, עם הגזירות של הקיצוץ הרוחבי, ששיאו היה בחשיפת סעיפי התשלומים האישיים, השלמונים. מאות-מיליוני שקלים הועברו לשמונה חברי כנסת מהקואליציה, כספי ציבור שיחולקו כראות עיניהם של חברי הכנסת; מיליוני שקלים על מנת לקנות את אצבע הצבעתם. כל אצבע משוחדת, וכל קול נקנה בשלמונים, אתנן על העברת התקציב. שגית אפיק, היועצת המשפטית של הוועדה, עומדת עם תינוק על זרועותיה בשעות הקטנות של הלילה ואומרת: די. הליך החקיקה הזה חסר תקדים. הוא אינו חוקתי והוא פסול. במקום שזה יזעזע את אמות הספים, ירעיד את כל מ׳ שאמור לחתום על החוק, כל מי שאמור להעביר אותו בוועדה, כל מי שאמור להצביע עליו – עולם כמנהגו נוהג. הציבור לא מטומטם, הציבור פשוט לא יודע. כי באמת אי-אפשר להבין את הפארסה הגדולה הזאת, ועד כמה המלך הוא עירום. הציבור לא מטומטם, אבל הציבור כן נדרש לשלם. וזה לא רק התקציב או חוק ההסדרים – זה כל הקו שמוליכה הממשלה הזאת, ומי שעומד בראשה מוביל אותה. לא יצירה, אפס בנייה, אפס חשיבה אסטרטגית לבניית חברה עם חוסן כלכלי, חברתי ולאומי, אלא חשיבה אסטרטגית עמוקה ומתוחכמת שמופנית כל-כולה ליצר ההישרדות שלה וההישרדות של ראש הממשלה. מילים רבות שפכנו פה בשבועות האחרונים על חוק ההסדרה ועל עמונה, ואין טעם לחזור עליהן ואין טעם לחדד. אני רוצה רק שנתבונן בטרפת שהייתה כאן סביב הפרשייה הזאת. פתאום ראש הממשלה ובנט ושקד הם best bodies; פתאום הם יושבים שעות לרכון על מפות; פתאום היועץ המשפטי לממשלה נדרש למצוא פתרונות; פתאום יש עשייה, ויצירה, ומחויבות; פתאום אנחנו רואים שהבית הזה מתעורר; ראש ממשלה מגויס במלוא העוצמה למען מטרה; פתאום יש ממשלה שמיישמת וח"כים שרצים. אז למה? למה, למען השם, לא מגיע גם לנו, 8.5 מיליון האזרחים האלה? למה לא מגיע גם לנו שתתאבדו בשבילנו באותו האופן? אדוני ראש הממשלה, מתי פעם אחרונה ישבת בניסיון למצוא פתרון אמיתי למצוקת העוני, באותה הטרפת, באותו הדרייב, כמו שהיה לך למצוא פתרון, למשל, לחוק המואזין, וכמובן גם לעמונה? קיצוץ רוחבי של 1.22 מיליארד שקלים, שמגיע אחרי קיצוץ רוחבי של 1.8 מיליארד שקלים – מבינים את המשמעויות האלה? משרדים – רווחה, חינוך, בריאות – מכולם ממש ייגרע הקיצוץ הזה, ממש כבשת הרש. תקציב דל שנהיה עוד יותר מדולל. מה קורה היום בחוץ? ראשי רשויות מגיעים למצב שהם משביתים גני-ילדים, את העירייה ואת בתי-הספר התיכוניים ואת כל השירותים שהם נותנים. לפני יומיים הייתי בישיבה הזאת. ישבתי בישיבה עם יושב-ראש מרכז השלטון המקומי חיים ביבס ועם ראשי הרשויות. הם התאמצו מאוד כדי לא להגיע אליה, והנה, הם נאלצו לכך. למה? כי אין להם כסף. כל מאות המיליונים האלה עברו לצרכים אחרים. אדוני ראש הממשלה, זה תקציב עצוב, מעליב וחסר השראה. מה שיש בו מעיד כאלף מונים על מה שאין בו. רק שלשום בלילה, ברגע האחרון, גנבתם את התקציב הזה ולקחתם עוד 1.2 מיליארד. לקחתם את זה מפיתוח של כבישים, לשמן את המגזרים שמקורבים אליך – את ה-base הקדוש – כדי לממן את האובססיה הלא-תיאמן שלך לסגירת תאגיד השידור הציבורי. אם רק היית עסוק, אדוני ראש הממשלה, בחודשים האחרונים פחות ברדיפה אובססיבית אחרי אויבים מדומים בתקשורת ובתאגיד השידור הציבורי, אולי היית מתפנה סוף-סוף לטפל באויבים האמיתיים של כולנו, וגם שלך: העוני, שלא מפסיק להתרחב; הפערים האדירים בחינוך; משבר הדיור שרק הולך ומחריף; ענף החקלאות המצוי על סף קריסה. כל אלה הם תוצר של הקדנציה הארוכה שלך, הארוכה מדי, וכרוח המפקד, כך רוח חייליו. שלשום פורסם מדד הדמוקרטיה של המכון לדמוקרטיה על מוסדות השלטון. בתחתית הרשימה נמצאו המוסדות הפוליטיים: אמון הציבור בכנסת עומד על 26.5%; אמון הציבור בממשלה עומד על 27%; האמון במפלגות עומד על 14%. מתי בפעם האחרונה שאלנו את עצמנו כיצד? ומה עושה עם זה הממשלה? איך ייתכן שהנהגת המדינה ונבחרי הציבור מגיעים למצב שנותנים בהם הכי פחות אמון? תדמו, בבקשה, משפחה שהילדים בה לא מאמינים בהורים שלהם. הרי הם אלה שאמורים לחוס עליהם, לתת להם את החסות, לגדל אותם, לשמור עליהם. אנשים לא מאמינים. האזרחים לא מאמינים בבית הזה ובממשלה הזאת. איך אפשר לנווט את המדינה באוקיינוס הסוער של אירועי העולם? רק שלשום – פיגוע בברלין, טורקיה, כאוס וחורבן בסוריה; מזרח תיכון מדמם שמצטרף לאירופה נבוכה ולארצות-הברית שאינה יודעת לאן יצעידו אותה. ובמקום שהציבור ירגיש בנו בטוח, הציבור מצביע ואומר שנמאס לו, שהאמון שהוא נותן בנו הוא אפס. ואנחנו הגענו לכך בגלל כל החודשים האחרונים. וצריך רק לפתוח את הכותרת היום כדי לראות ולהבין למה: כי אם ראש הממשלה שלנו חושב שמה שהוא עבר כאשר הוא סולק, לדבריו, מבית הממשלה, מהבית בבלפור למלון אי-שם, למלון "שרתון פלאזה" – אם הוא חושב שזה גירוש, אז הוא מנותק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני מסיימת. אדוני ראש הממשלה, אתה לעולם לא תבין. אתה לעולם לא תבין מהי מצוקה; אתה לעולם לא תבין מהי שליחות ציבורית; אתה לעולם לא תבין את השרידים ואת החורבות של האידיאולוגיה שלך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת רויטל סויד, יש לך משפטים ארוכים. תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לפחות דבר אחד אל תעשה – אל תפלג אותנו בשביל ההישרדות שלך. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת איציק שמולי. עד שאתה עולה, נברך אותך על קבלת "עיטור האור", נדמה לי, על מאבקך הצודק לטובת ניצולי השואה. אין ראוי ממך, חבר הכנסת שמולי. תשע דקות לרשותך. אם הייתי יכול, הייתי מוסיף לך יותר בגלל זה, אבל אני לא יכול. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה. נו, איך אני אתקוף אותך עכשיו, אדוני היושב-ראש? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה יכול. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, חבר הכנסת גואטה, אני רוצה להתייחס למה שאמרת פה לפני כמה דקות. הנאום שלך באמת נגע בי והיה מרגש מאוד. אני חושב שאנחנו באמת צריכים היום לעמוד כאן ולבקש סליחה, אבל אני מציע לך שלא לקחת על עצמך את כל החטאים שיש בתקציב הזה, כי אנחנו צריכים אותך פה עוד הרבה שנים כחבר כנסת פעלתן, נמרץ, חרוץ, שמטביע את חותמו יום-יום בתוך הפרלמנט, ופועל בעיקר עבור אותן שכבות חלשות ששלחו אותך לבית הזה. אבל אני אגיד לך למה הרגע הזה של התקציב הוא כל כך מקומם: כי מילא אם ישראל, בלי לפגוע, הייתה קמבודיה; מילא אם ישראל הייתה איזו מדינה נידחת וחלשה מבחינה כלכלית באפריקה. אבל כבר שנים על שנים על שנים מספרים לנו, ואנחנו גם פותחים את הספרים של ה-OECD, ורואים שהכלכלה הישראלית היא כלכלה חזקה. הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות הפגינה צמיחה שהיא בסדר גמור בחלק השנים על אף המשבר העולמי, אפילו צמיחה טובה. בכלכלה הישראלית מנפנפים באבטלה נמוכה; בכלכלה הישראלית מראים שיעורי החזר גבוהים מאוד של החוב הלאומי; הכלכלה הישראלית נחשבת ל-Start-up Nation, מוכרת בזכות היזמות, היצירתיות ומה לא בכל רחבי העולם. אבל אתה יודע מה הבעיה, אדוני חבר הכנסת יגאל גואטה? שאף אחד כמעט מאותם אזרחים לא מכיר, לא שמע ולא מרגיש שותף לאותה כלכלה מנצחת וחזקה. הכלכלה החזקה שלנו אכן מפגינה שיעורי אבטלה נמוכים, אבל הסיפור של שוק התעסוקה הישראלי הוא אחר – הוא שיותר ויותר ישראלים יוצאים לשוק העבודה ולא מצליחים לסגור את החודש. 15% מהעובדים במשק הם עובדי קבלן; 30% מהעובדים השכירים במשק, חלקם בגיל שלי, עשו את המסלול הנכון – הלכו לצבא, ואחרי זה לאוניברסיטה או למכללה, ויצאו לשוק העבודה, ולא מבקשים ממדינת ישראל להדליק משואה ביום העצמאות, מבקשים שני דברים: קורת גג, להגיע לדירה, ולהקים משפחה בגיל נורמלי. ואת שני החלומות האלו היום מדינת ישראל מונעת מהדור שלי. היום אתה נדרש או לוותר עליהם כליל, או לדחות אותם לגיל מאוד מאוד מאוחר. והדבר הזה, הרעיון הזה שכלכלה שהיא מוצלחת וחזקה, שאמורה בסופו של דבר לשרת את כלל האוכלוסייה – את הדבר הזה פספסו פה גם במדינה בשנים האחרונות וגם בתקציב הנוכחי. כי התפקיד של כלכלה זה לשרת את החברה; התפקיד של הכלכלה זה לייצר יותר רווחה לחברה. אבל בשוק תעסוקה שבו 15% מהעובדים הם בכלל עובדי קבלן, מחצית מהעובדים מגרדים את ה-6,000 שקל, אז היוצרות קצת התבלבלו, וכנראה שהחברה והאנשים הם אלו שמשרתים את אותה כלכלה חזקה. אבל היא חזקה רק למתי מעט, היא חזקה וטובה ומיטיבה רק עם שכבה מאוד מאוד דקה באוכלוסייה. ואתה דיברת כל כך יפה כאן על אותם 2 מיליון עניים שנשכחו מאחור. בסופו של דבר כשמדינה באה ושמה תקציב מדינה על השולחן, היא צריכה לשאול את עצמה שאלה אחת פשוטה: על אילו בעיות מרכזיות אני רוצה לענות בעזרת התקציב הזה. ואין שום ספק ששלוש בעיות היסוד של הכלכלה הישראלית, לטעמי, הן העוני, ששובר שיאים גם בהשוואה לכל מדינה אחרת במערב; האי-שוויון, שמכרסם בצורה הקשה ביותר בערך הבסיסי שעליו הוקמה המדינה הזאת: סולידריות חברתית, האמונה שישראל ערבים זה לזה, האמונה והתפיסה שלעולם לא יזרקו אותך בפינת רחוב מהדיור הציבורי, לא יותירו אותך חסר כול אם אתה במצב סיעודי, לא ימנעו ממך שירותי בריאות בסייסים אפילו אם אתה גר בפריפריה – והדבר הזה בשנים האחרונות הולך ונשחק. מי שפתח את הדוח החמור של משרד הבריאות בשבוע שעבר רואה את זה שחור על גבי לבן. לא אנחנו אומרים את זה, הממשלה אומרת את זה. הפערים בין מרכז לפריפריה – בבריאות, ברווחה, בחינוך, במה לא, בתחבורה – מעולם לא היו גבוהים יותר. והדבר השלישי, השכר שעומד במקום. הכלכלה צומחת ופורחת. זה בסדר גמור, אבל פעם אחרי פעם בדרך הכואבת הישראלים מגלים את השקר הזה שאם רק החזקים יתחזקו, כולם ייהנו מהפירות ומהצמיחה. ואני רוצה להגיד לכם, שמשנת 2000, מתחילת המילניום הזה, הכלכלה הישראלית צמחה; איפה זה בא לידי ביטוי בשכר הריאלי של השכירים במשק, שבמקרה הטוב עומד במקום ובמקרה הרע, אם מחשבים את זה בצורה ריאלית, הוא גם הולך לאחור, וכוח הקנייה וכוח ההישרדות הכלכלי של הישראלים פשוט הולך ונשחק? ועל כל הבעיות הללו, כאשר באה מדינת ישראל ושמה תקציב מדינה על השולחן, על כל הבעיות האלה, על האי-שוויון, על העוני ועל השכר הקפוא – שגם מייצר בצד השני של המשוואה בעיה חמורה של יוקר מחיה ויוקר דיור – הייתה המדינה והיה התקציב הזה אמור לענות. אבל כאשר אנחנו רואים איך מתנהל התקציב הזה – ובאמת, בואו נודה על האמת, כספים קואליציוניים היו פה גם בעבר, אבל אני לא חושב שאי-פעם מישהו העז לעמוד ככה בצורה כל כך גבוהה על המקפצה, וסליחה על הביטוי, ולהשתין על הכול. פשוט לא יאומן. מגיעים לוועדת הכספים, ועוד לפני שחברי הכנסת יודעים לאילו מטרות הם רוצים להעביר את הכסף, הם דואגים שה-20 מיליון, ה-40 מיליון – הכול יהיה רשום על שמם. אז אני רוצה להגיד לכם כמה מהדברים שניסיתי להעביר פה השנה, ולהם לא נמצא כסף: טיפולי שיניים לניצולי השואה, הגדלת הסיוע בדיור הציבורי, הכנסת תרופות מצילות חיים לסל הבריאות הממלכתי. ואולי החמור מכול, וזו גם הפרה של התחייבות שלטונית שהייתה פה בחצי השנה האחרונה: ביטוח סיעודי ממלכתי. במשך חצי שנה מסתובב ואומר לנו משרד הבריאות מעל כל במה שזה הצורך הדחוף ביותר במערכת, כי בכל שנה יש 200,000 קשישים שפשוט ברגע שהם נקלעים למצב סיעודי כל העסק הכלכלי הזה נופל להם על הראש. ובואו רק נבין, כי כנראה צריך להסביר פה את זה לכמה אנשים: אם ראש הממשלה אומר שהטרגדיה שקרתה לו בחיים זה שזרקו אותו מבלפור לבית-מלון מפואר, אז בוא אני אסביר לך, אדוני ראש הממשלה, מה זה אומר להיות במצב סיעודי, ואני מאחל לך כמובן אריכות ימים ובריאות טובה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל שיצא עוד פעם מהבית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה עניין של זמן. להיות במצב סיעודי, מבחינה כלכלית זה אומר 17,000 שקל שצריך להשכיב כל חודש, כדי לממן את הסבתא או את הסבא שלך במוסד סיעודי. ואם אתה בבית כסיעודי, זה 10,000 שקל לעובד הזר. כל שנה 200,000 קשישים שנקלעים למצב הזה לא יודעים מה לעשות, כי ברגע האמת הביטוח הלאומי אומר להם: חפשו את החברים שלכם, סיעודי זה לא מצב למדינה, סיעודי זה מצב למשפחה. והמשפחה לוקחת על עצמה התחייבויות והלוואות ומה לא. וזו הפרת התחייבות בוטה במיוחד – שהייתה אמורה להיות בתקציב ואיננה. אז לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני לא מופתע מהתקציב. אני חושב שהתקציב הזה לא יסייע לפתור את הבעיות המרכזיות שמהן סובלות גם החברה וגם הכלכלה, ואני מאוד מאוד מקווה שאם לא בתקציב, לפחות במהלך השנה נצליח להכניס את התיקונים הנדרשים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת ציפי לבני. תשע דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה תחילה להתייחס לאירוע שבעיני הוא אירוע מאוד חמור, ואני חושב שהוא צריך להיות ככה גם בעיני כל חברי הכנסת. בביתן הסטודנטים בטכניון הוצב על-ידי הסטודנטים, אני אומר שזה היה אגודת הסטודנטים, עץ אשוח. אנחנו מתקרבים לחג המולד. הוצבה גם חנוכייה. זה היה סמל גם דתי וגם תרבותי, ומאוד מחמם את הלב, אולי, לראות את העושר הזה בקמפוס. אלא מה? אלא שהרב של בית-הכנסת בטכניון כותב בפייסבוק שלו, ואחר כך הדברים פורסמו גם באתרים, שעץ האשוח הוא סמל לא רק אנטי-דתי; הוא כותב, הוא כותב שעץ האשוח הוא סמל אנטי-יהודי, ועל כן הוא קרא לסטודנטים לא להיכנס לביתן הסטודנטים ולא לקנות אוכל במסעדות או במקומות האוכל שקיימים שם. פשוט איך שאתם שומעים. רב של בית-הכנסת בטכניון קורא לסטודנטים לא להיכנס לביתן בגלל עץ האשוח ולא לקנות שם. אנחנו מדברים על מוסד אקדמי ש-20% ממנו הם סטודנטים ערבים – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אולי האוכל לא כשר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה לא היה קשור לאוכל. אני מדייק, כבוד השר, זה קשור רק לעובדה שהוצב שם עץ אשוח. ולכן פניתי בעניין הזה לנשיא הטכניון ואמרתי שרב שמתבטא בצורה כזאת, עם קריאה לסטודנטים לא להגיע ולא לאכול שם, הוא רב שמסית לגזענות, הוא רב שמתבטא באופן גזעני במובהק. ולכן אני חושב שרב שמתבטא כך ושיש לו את העמדות הללו, לא יכול להיות רב במוסד אקדמי, בבית-הכנסת של מוסד אקדמי. אני מקווה שבאמת בטכניון יבינו את חומרת הדברים הללו. וכשאני מתייחס לטכניון, אני יודע שבשנים האחרונות מושקעים מאמצים מאוד מרשימים כדי להביא לשילוב הסטודנטים הערבים בטכניון, ואכן יש הצלחה ניכרת בשנים האחרונות, ובמקום שכל מי שעובד שם ישמח על הגיוון התרבותי, ועל הגיוון הדתי, ויעודד את העושר התרבותי הזה, שבתוך הטכניון אולי מסמל גם את העושר התרבותי שכולנו צריכים לראות אותו בחברה בתוך ישראל בכלל – הרב הזה קורא בעצם לסטודנטים להחרים את ביתן הסטודנטים, ובאופן מובהק, לדעתי, הוא גם מסית לגזענות. לכן אני גם פניתי ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה, ואני לא חושב שעל דברים כאלו צריכים לעבור לסדר-היום. אני רוצה לשאול אותך, כבוד השר: דיברת – אמרת שאולי זה קשור לאוכל. אני אומר לך, זה לא קשור לאוכל. זה קשור רק לעצם הצבת עץ האשוח. נדמיין מצב שבקמפוס בצרפת איש דת מוסלמי או איש דת נוצרי היה אומר – הוצבה חנוכייה בביתן הסטודנטים, ולכן אני קורא לכלל הסטודנטים לא להיכנס ולא לאכול שם. היינו בטח רואים בזה קריאה גזענית ואנטישמית, ובצדק. ואני רוצה להגיד לך גם, כבוד השר, שמי שמתבטא ככה בצרפת, הוא לא נשאר בתפקידו אפילו יום אחד, ובצדק. רק מצער שבחברה בישראל התבטאויות כה קשות וכה גזעניות וכה פוגעניות וכה קיצונית אינן זוכות לתגובה הראויה, בשלב הזה, לא מראשי הטכניון, ולא מראשי המערכת המשפטית, ודאי לא משרים בממשלה, שלדעתי גם את קולם היה צריך לשמוע. בענייני תקציב – אני רוצה להגיד לכם שהדיונים בתקציב השנה הראו לי דבר ברור, והדבר הזה הוא שיש כסף; כשרוצים – יש כסף. כשרוצים "לתגמל" חברי כנסת כדי שיצביעו בעד, אפילו שהם בקואליציה, אז יש כסף לתת להם. נכון, אדוני, כבוד היושב-ראש? <קריאה:> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – כיושב-ראש. הוא בראשם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> וכשרוצים להחליט על הטבות במס לחברות מסחריות, והורדת המס מ-25% ל-23% בתוך שנתיים, החלטה שעולה לתקציב המדינה – זו החלטה שעולה לאוצר המדינה מיליארדים; אני פניתי למרכז המחקר והמידע של הכנסת וביקשתי הערכה, כמה זה עולה לתקציב המדינה או לאוצר המדינה, ואמרו לי: זה עולה מיליארדים. ההערכה היא שאולי כל 1% של מס החברות יעלה כמיליארד שקל. אנחנו מדברים לפחות על 3 מיליארדים בתקציב הנוכחי. מצד שני, אני רואה, מדברים על שירותים חברתיים, שצריך אולי לקדם אותם ולסייע להם, אבל אין כסף. מדברים על פריפריה, שצריך לחזק אותה, אבל אין כסף. מדברים על מצ'ינג כמעט בכל השירותים של משרד העבודה והרווחה, והמצ'ינג הזה פוגע ברשויות המוחלשות, אבל מה לעשות, אין כסף. מדברים על שירותי בריאות מאוד קשים, בעיקר בפריפריה. אבל מה לעשות, אין כסף, תחכו קצת. גיבורי הקואליציה החברתיים בוועדה לצדק חברתי, או צדק חלוקתי, אני לא יודע איך קוראים לוועדה הזאת, של חבר הכנסת מיקי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מכלוף זוהר. <קריאה:> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מיקי זוהר, בוועדת העבודה והרווחה, בוועדת החינוך – כולם אומרים: כן, צריך לעזור, צריך לקדם, לא ייתכן, הפריפריה, והיישובים המוחלשים, וכו' וכו'. אבל בתכל'ס, להם לא עוזרים, ולחברות המסחריות כן עוזרים. פתאום יש את המיליארדים הללו. ולכן, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השיעור שאני למדתי מהדיונים על התקציב הזה: כשרוצים כסף – יש, ויש מיליארדים, אבל זו שאלה של סדר העדיפות. ואני עדיין לא דיברתי לא על עמונה, ולא על ההתנחלויות, ולא על הכיבוש, ועל כל המיליארדים שמושקעים שם; את זה אני אשאיר אולי להזדמנות אחרת. אבל לא ייתכן שאותה ממשלה שכאילו רוצה להגיד שהיא רוצה לעזור לשכבות המוחלשות, מפלגות שמתיימרות להציג את העניינים החברתיים: כולנו, ישראל ביתנו, לא יודע, הבית היהודי, אבל בטח גם חברי כנסת בתוך הליכוד – אז הנה, הכסף קיים, אתם מחליטים איך לחלק את הכסף הזה, ואנחנו רואים איך אתם החלטתם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – להעביר את זה דווקא לחברות המסחריות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ושהאוכלוסיות המוחלשות ימשיכו לחכות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוסף ג'בארין, תודה רבה לך. חברת הכנסת ציפי לבני, ואחריה – חבר הכנסת עפר שלח. תשע דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> תראו, רבותי, אין דרך יפה לומר את זה – אין דרך יפה לומר את זה: משהו רקוב לא בדנמרק, לא במדינת ישראל, שזאת המדינה האהובה שלנו, אלא בממשלת ישראל, בקואליציה הזאת. מה שראינו כאן כל השנה האחרונה, אבל במיוחד בלילות האחרונים, של אישור התקציב, ובדברים שאומר ראש ממשלה בישראל לתושבי עמונה, שהוא מבין איך זה לאבד בית, כי בבחירות 1999 סילקו אותו מהמעון הרשמי והוא נאלץ לעבור למלון, מעידים על חוסר הבנה עמוק של התפקיד, של האחריות שמוטלת על ראש ממשלה בישראל, ושל המותר והאסור. אני רוצה לומר לא רק לחברי הכנסת, אני רצה לומר היום לאזרחי ישראל: מגיע לכם יותר. אתם לא חייבים להיות הפראיירים של הממשלה הזאת. האמת היא שראש הממשלה חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כי הוא יודע, לצערי, או לפחות חושב, שביום הדין, שזה יום הבוחר, היום של חגיגת הדמוקרטיה, הוא יוכל תמיד לשלוף מכיסו את כמות השנאה הראויה, לצעוק שהערבים מגיעים, או שהשמאל מגיע, ואז תשכחו אתם את כל העוולות שהממשלה הזאת עושה לכם, ולילדיכם, ולהוריכם, יום-יום, שעה-שעה, ותצביעו עבורו שוב. אז הדבר הזה צריך להיגמר, כי ראש הממשלה הזה צריך ללכת הביתה – לא ל"שרתון פלאזה", לא למלון אחר, לבית הפרטי שלו. זאת לא תהיה עקירה, זה לא יהיה גירוש – – <קריאה:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – זה יהיה – או זה צריך להיות – רצון העם – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – אבל בכל מקרה אנחנו נשלם. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – שמאס בזה שלא סופרים אותו, לא רואים אותו ממטר, וחברי הכנסת והשרים וראש הממשלה שולחים את ידם הארוכה לכיסי אזרחי ישראל וגוזרים קופון על חשבונם. עכשיו, תראו, זה לא משנה מה אתם חושבים על המצב המדיני, ואתם יכולים גם להסכים עם חלק מהדברים שהממשלה הזאת עושה, או עם המדיניות שלה בנושאים אחרים, אבל יש נקודה שבה הממשלה מאבדת את הלגיטימיות שלה, וזכותכם לכעוס היום, כשראש הממשלה עוסק בעצמו, וכך כל אחת מהמפלגות השותפות בקואליציה וכל חברי הכנסת בקואליציה הזאת. והכי נורא זה שהאיש שיושב ברחוב בלפור, המעון הרשמי של ראשי ממשלה, לא מבין מה לא בסדר; מבחינתו, המעון שלו בטאבו, המדינה זה הוא; אין חוק, אין מערכות שלטון, אין שומרי סף, אין בלמים, אין איזונים, ואם עיתונאי כותב משהו, אז צריך להסתלבט עליו, או לפגוע בו, או ליצור מצב שבו הציבור ירצה גם הוא לפגוע בבית-המשפט העליון או בעיתונאים. פשוט, ראש הממשלה איבד – צריך להבין את זה – הוא איבד באופן העמוק ביותר את המשמעות של דמוקרטיה. ולכן, אדוני ראש הממשלה, אתה צריך להבין שהבית ברחוב בלפור זה לא הבית שלך, זה הבית של ראשי ממשלה בישראל, שנבחרים לתקופה קצובה כדי לשרת את הציבור ולדאוג לאזרחי ישראל, לכל אזרחי ישראל, באופן שוויוני. לא לדאוג רק לעצמם או למקורבים שלהם. וכשראש ממשלה מפסיק לדאוג לציבור ומתחיל לדאוג רק לעצמו, הוא צריך ללכת הביתה – לבית האמיתי שלו – ולחיות שם כאחד האדם. לא גירוש, לא פוטש, לא להפיל ראש ממשלה. להחליף אותו בבחירות דמוקרטיות, זו זכותו של הציבור, וחובתנו כאופוזיציה לקרוא לכך בעיקר בימים האלה. אתם יודעים, כשיש נתק כל כך עמוק בין ראש הממשלה והציבור, כשהוא באמת לא רואה אף אחד ממטר, כשמה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו – גם בנושא ביטחון – וכשהמאבק הצודק באיראן מתחלף בזה שממשלת ישראל מוצאת את עצמה קונה צוללות עם שותפות איראנית; כשיושבים חברי כנסת וגוזרים כל אחד מיליונים כדי להחליט אחר כך למה הם יחלקו אותם, כשראש ממשלה נסחט ככה, זה כבר לא משנה מה הוא אומר בכל שאר הנושאים. הוא פשוט לא יכול להיות יותר ראש ממשלה. הוא לא יכול להיות ראש ממשלה כשהוא משלם 130 מיליון שקל לקבוצת אנשים רק כדי שיקיימו את החוק ואת פסקי-הדין. נתניהו הוא סך כל פחדיו, וכשמישהו חלש, כולם מריחים את זה, גם חברי הכנסת שלו. השערורייה שבה חברי הכנסת לוקחים לעצמם – לא לעצמם, לכיסם, אבל לוקחים כסף, מין קופה קטנה כזאת, כספי חלוקה – התחילה במשמרת של נתניהו מתוך חולשתו, ובחולשתו הוא משחית את מדינת ישראל. זאת שחיתות מובנית ועמוקה שאי-אפשר להשלים אתה ואי-אפשר להשוות אותה לשום דבר. הרי זה בסדר שחבר כנסת מתעקש בוועדות לדרוש שיהיה תקציב למטרה ראויה. זה ממש בסדר; זו חובתו, זו שליחותו, זה מה שהופך אותו לאיש ציבור. אבל המצב שקודם חבר כנסת מקבל כסף בשביל האצבע שלו ואחר כך הוא יחליט כבר למי הוא נותן ולאיזה מקורבים הוא נותן – זאת שחיתות. וזה ההבדל בין אנשי ציבור לבין מושחתים. "מושחתים נמאסתם" כבר אמרנו פעם? והליכוד הלך הביתה. וזאת הפעם לחזור ולומר את זה שוב, כי מה שאתם ראיתם, ככה, זו הדוגמית למה שקורה עם כל התקציב. אבל, יש דבר אחד שהממשלה הזאת יודעת לעשות טוב יותר – אפילו טוב יותר מאשר לפזר כספים – וזה לפזר שנאה בין חלקי העם. הבחירות האחרונות, הטקסטים של נתניהו, הסמ"ס של מירי רגב עלינו, על האשכנזים, המתנשאים, הגזעניים כדבריה – אז מסתבר שאפשר לזלזל בציבור, לא חשוב מאיזה עדה אתה – וכן, יש בי אמפתיה לאנשים שצריכים לפנות בית, אבל אנחנו היינו מפנים את תושבי עמונה ומסתכלים להם בעיניים, ולא הייתי מייללת על בחירות שהפסדתי בהן או לא, ולא משלמת מיליון שקל למשפחה מהכסף שלכם, אזרחי מדינת ישראל. האמת היא, אני מודה באשמה, אני מרגישה יותר אמפתיה למישהו שצריך לפנות בית כי אין לו כסף לשלם את המשכנתה, למשל. ובתקציב שלנו לא תראו את כל השטיקים והטריקים של מילים מכובסות, שכל כולן העברת כספים להתנחלויות. אצלנו המתנחלים יהיו אזרחים שווי זכויות והילדים שלהם יהיו זכאים לחינוך כמו כל אחד מילדי מדינת ישראל; כפי שאתם, אזרחי מדינת ישראל, זכאים לאותו מספר תלמידים בכיתה כמו בחינוך הדתי-לאומי וכמו בחינוך החרדי. אצלנו הרשויות המקומיות הן שותפות ביחד אתנו לספק לאזרחי ישראל תושבי הרשות את החינוך ואת איכות החיים שמגיעים להם. הקיצוץ הזה עכשיו הוא לא עוד מספר טכני, זה בדיוק לפגוע ברשויות החלשות ובמקומות שגרים בהם אנשים שהם חלשים יותר, להעמיק את חולשתם ולהגדיל את הפערים שקיימים בחברה הישראלית. אני הראשונה להצטרף לאמירה שראיתי בפייסבוק, של איש ליכוד, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי חיים ביבס: דין דימונה כדין עמונה – לא פחות. אם צריך קיצוץ, הוא חייב להיות למטרות ראויות, אבל זה ההבדל בין סדר עדיפות לאומי שוויוני, ממלכתי, עם שוויון הזדמנויות לכולם, ולא שלטון שבו יש כאלה ששווים יותר ויש כאלה שלא רואים אותם בכלל. חובתנו לומר את הדברים, זכותכם לדעת לאיפה הולך הכסף שלכם, וכשרואים לאיפה הולך הכסף, צריך להבין עד כמה השחיתות הפכה להיות כאילו דבר נורמלי. זה אפילו כבר לא קורה בחושך, זה קורה לאור יום. ופעם אמר מי שאמר, שאור השמש מחטא, אפילו זה כבר לא. באור הזרקורים, באור השמש, הכסף עובר מיד ליד, המקורבים מקבלים, מפרי החוק מקבלים, ואף אחד לא סופר את הציבור ההגון, העובד, משלם המסים, שבכספו נעשים כל הדברים האלה. אז כפי שאמרתי כשראיתי את הכותרת של היום על ראש הממשלה שהשווה את עצמו לזה שנאלץ לעזוב את ביתו, שבדבר הזה, בדבר אחד הוא צודק, בזה שהוא ומתיישבי עמונה דומים באמת, אלה גם אלה מתעקשים להישאר במקום שהם לא צריכים להיות בו ואלה גם אלה גורמים בהתעקשות הזאת נזק למדינת ישראל, וכולנו משלמים את המחיר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. חבר הכנסת עפר שלח. חברת הכנסת מיכאלי, מאחר שאנחנו אמורים להפסיק את הדיון במליאה בשעה 14:00, אני מעדיף לא לפצל אותך לפעמיים, אלא אנחנו נפסיק קצת קודם ואת תדברי בחלק הבא. עשר דקות לרשותך. בבקשה. <עפר שלח (יש עתיד):> חס וחלילה לפצל את חברת הכנסת מיכאלי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> התכוונתי לפצל את – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, איש היה במשרד האוצר בירושלים, משה כחלון שמו. והאיש חביב על הבריות, חיוכו רב-קסם ודיבורו ביישני. אבל לא רק בגלל זה הכול מחבבים אותו: השר כחלון, בניגוד לקודמיו בתפקיד, שחשבו שתפקידם הוא לשמור על הקופה הציבורית, הוא נדיב ידוע. הם התפרסמו כמי שענו לכל מי שתבע דברים לא ראויים בתשובה הקרויה על שמו של יגאל הורביץ: "אין לי". השר משה, חביב הבריות, הוא "כחלון יש לי". 6 מיליארד לתקציב הביטחון, בלי לקבל דבר ממה שאמור להבטיח שאכן יהיה ביטחון? יש לי. 9 מיליארד לאתנן קואליציוני לכל המבקש ובטח למי שדורש? יש לי. עלייה של פי-2.5 בתקציב המשרד לשירותי דת בשנתיים של כחלון כשר אוצר? נשבע באלוהים, יש לי. יותר ממיליארד לישיבות ו-80 מיליון שקל אישית לחבר הכנסת גפני, שיואיל בטובו להעביר את התקציב בוועדת הכספים? בסייעתא דשמיא, יש לי. 41 מיליון ליושב-ראש הקואליציה שהודיע ברבים שתפקידו הוא לשמן ראשי ערים של הליכוד? בטח שיש לי. 40 מיליון לחבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, שיחלק לפוקדים שלו בפריפריה? אין עוד מלבדו, יש לי. 40 מיליון לחבר הכנסת אמסלם, כדי שיעביר לראשי רשויות שקרובים אליו? בחייאת, דודי, יש לי. 50 מיליון לחברים של חבר הכנסת סמוטריץ, 33 מיליון לקיש, ולקינוח, 10 מיליון בלבד לחברי הכנסת בוקר וחזן שיצאו פראיירים – יש לי, יש לי, יש לי. מאז אסף אשתר ב"קומדי סטור", חברים, לא היה איש שיש לו כמו השר כחלון. ומאיפה יש לו? נו, זה הרי ברור: מההבטחות הקודמות שהוא הבטיח ואין לו שום כוונה לקיים. למשל, מהתקציב שהבטיח האוצר לקרן, שהוקמה ברעש גדול, שתחלק את כספי הארנונה כך שרשויות חלשות יקבלו יותר. 230 מיליון שקל הובטחו למטרה הזו, והשבוע התבשרנו: נעלמו ואינם. כי כשזה מגיע לרגע האמת, לדברים החשובים, לסגירת פערים ולצמיחה ולשירות לאזרח, אז הופך השר כחלון לחתול הצ'שייר ההוא מ"עליסה בארץ הפלאות": הכסף נעלם, ההבטחה מתפוגגת, ובאוויר נשאר רק החיוך החביב. קחו חיוך, החולים באזור הדרום, כי שוב אין כסף לתוכנית להגדלת מספר המיטות בבית-החולים סורוקה; קחו חיוך, האוטיסטים והעובדים הסוציאליים ומקבלי קצבאות הנכות, כי שר האוצר שיש לו בשביל העשירים הפיל ויפיל את כל הצעות החוק שנועדו לתת לכם חיים ראויים ותנאי עבודה סבירים והכנסה מינימלית שמאפשרת קיום בכבוד; קחו חיוך, העניים והמוחלשים, כי שוב אין כסף ליישום מסקנות ועדת אלאלוף. אתם זוכרים? הקים אותה חברי מאיר כהן כשהיה שר הרווחה. הוא העמיד בראשה את האיש המצוין אלי אלאלוף. אחר כך בא אלי אלאלוף לכנסת, למפלגתו של השר כחלון, כדי ליישם את מה שהניח על השולחן. היום הוא עצמו, כפי שהזכרת, חבר הכנסת מיקי לוי, מודה בקול רם שנכשל במשימתו. למה? כי השר שלו גמר את הכסף על אלה שלוחצים אותו, שהוא חייב להם פוליטית, שעוסקים בכסף גדול שאין לו מושג בו, כמו תקציב הביטחון. לכם, חברים, לא נשאר. קחו חיוך והבטחות מלוא החופן, תושבי הצפון. כשתגמרו להתבשם מהם, תגלו שהתוכנית החדשה שעליה הוכרז אתמול, אחרי מאבק אדיר של תושבי הצפון בסיוע רבים בבית הזה, היא בסך הכול צביעה של כספים לכבישים שכבר תוכננו באזור שלכם, הכרזה על תקציבים קיימים כשייכים לתוכנית החדשה, מיחזור של הבטחות שכבר קיבלתם פעם אחר פעם ולא מולאו. הכסף התוספתי האמיתי לצפון, כמה מאות מיליונים, יבוא כמעט כולו מהקרן הקיימת, זו הקופה הגדולה של הממשלה, שאליה הולכים כדי לשנורר במקום להסדיר אחת ולתמיד את מעמדה, ולהעביר את המיליארדים ששייכים לאזרחי המדינה חזרה אלינו. קחו חיוך, חברים, אבל אל תיקחו אותו לריאות. כמו בדברים אחרים, אתם עלולים לגלות שגם לכם אין, רק לשר האוצר יש. מה יש? יש לו כותרת בעיתון, זה מה שמעניין אותו. ועוד מילה אחרונה, בנושא שאני עוסק בו יומם ולילה. במשך שבועות דנה הוועדה לתקציב הביטחון בתקציב לשנתיים הקרובות. במשך שבועות התמודדנו עם השלכות העבודה הרשלנית של השר כחלון על ההסכם הזה, שעליו כבר אמר מבקר המדינה כי נוהל באופן לא תקין ולא יעיל. הניסיונות של חברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה, לשפר את השלכות ההסכם ולהבטיח שהסכום העצום שנוסף לביטחון אכן יקנה לנו ביטחון, ולא משהו אחר, המאמצים האלה נתקלו בחומה של שר האוצר, שסירב לכל שינוי, כולל שינויים שאנשי המקצוע תמכו בהם בהתלהבות. יש לי ספק גדול אם שר האוצר יודע בכלל על מה הוא חתום בהסכם שנקרא על שמו ועל שם השר יעלון. יש לי ספק אם הוא מכיר משהו מהפרטים של התקציב החשוב ביותר, הגדול ביותר, בתקציב המדינה. כמו בכל עניין, גם כאן, הכותרת של "השגתי הסכם" עניינה את השר משה הרבה יותר מלהבטיח שהכסף, 70 מיליארד שקל מהמסים של כולנו, יקנה ביטחון ראוי. האשמה היא של השר כחלון, אבל עוד יותר היא שייכת לאיש שמתחבא מאחורי חיוכו של שר האוצר, האיש שנוסע במכונית הריקה שעליה כתוב: רכב ראש הממשלה. בכל אותם שבועות של דיונים לא שמענו פעם אחת על מעורבות של ראש הממשלה, האיש המתיימר להיות "מר ביטחון", בדגשים של תוכנית העבודה של צה"ל ובמשמעותה התקציבית. לא שמענו דבר אחד שיבהיר שנתניהו מבין ומיישם את לקחי המחדל האדיר שהוביל בחמש השנים שקדמו ל"צוק איתן": אז לא נוצל התקציב חסר התקדים של משרד הביטחון כדי לבנות צבא מוכן למשימתו, כפי שניכר היטב במבצע עצמו. שר האוצר הוא "כחלון יש לי"; ראש הממשלה הוא "ביבי לא קיים". בניין הכוח שיגן על מדינת ישראל – הוא לא עוסק בזה. אחריות חברתית ותקציבית – מעניין הרבה פחות מעוד פוסט על רביב דרוקר. ככה הוא יכול להיות ראש ממשלה כבר שמונה שנים ולא להיות אחראי לכלום. ואל תטעה, שר האוצר – כשיבוא היום לשלם פוליטית על המעשים המגונים שאתה חותם עליהם מדי יום, וביתר שאת בתקציב הזה, מי כמוך יודע, ביבי לא יהיה גם שם. האחריות והמחיר יהיו שלך בלבד, וגם עליהם תוכל להגיד: יש לי ורק לי, לביבי אין כלום, הוא לא אחראי לכלום. לא פלא שעכשיו הוא מחייך, ואני ועם ישראל בוכים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. מרב, את צריכה עשר דקות מלאות? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר, אז אנחנו יוצאים כרגע להפסקה, בסדר? לא נועלים את הישיבה, אלא מפסיקים את הישיבה עד 15:30. ישיבת מליאת הכנסת תתחדש, בעזרת השם, היום בשעה 15:30. <(הישיבה נפסקה בשעה 13:53 ונתחדשה בשעה 15:32.)> <דברי יושב-ראש הכנסת על נטילת חסינות מחבר הכנסת באסל גטאס> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מחדש את ישיבת מליאת הכנסת שהופסקה לשעה וחצי לצורך כינוס ועדת הכנסת, כינוס מאוד חריג. לפני זמן קצר סיימה ועדת הכנסת לדון בהסרת החסינות של חבר הכנסת באסל גטאס. הוועדה התכנסה היום לאור פנייתו של היועץ המשפטי לממשלה אלי הבוקר, לכנס את הוועדה בדחיפות כדי לאפשר את המשך פעולות החקירה לנוכח החשדות החמורים. חסינותו של חבר הכנסת אכן הוסרה, כדי לאפשר חיפוש ומעצר. חברי הכנסת, הסרת חסינות של חבר הכנסת איננה דבר של מה בכך; מתן חופש פעולה לנבחר ציבור הוא מאבני היסוד של הדמוקרטיה ולחם חוקו של חבר הכנסת, כדי לאפשר לו למלא את תפקידו ללא מורא וללא מגבלות. ככל הידוע, ועל-פי היועץ המשפטי לממשלה, קיים כבר עתה בסיס ראייתי מוצק ואיתן נגדו – ואני ציטטתי – על ביצוע עבירות פליליות. לכן, יש לראות את הדברים בחומרה יתרה. החסינות היא כלי בשירות הדמוקרטיה, אבל אל לאיש מאתנו לנצל אותה לרעה. ביום הזה, מחובתו של כל אדם ישר היושב כאן, חבר וחברת הכנסת, ללא הבדלי השקפה, לומר ללא סייג: בית-הנבחרים איננו מקלט למי שפועל נגד מדינת ישראל. חד וחלק וברור. אני מחזק את גורמי אכיפת החוק, וקורא להם לסיים את החקירה בהקדם. תודה. <הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016;> <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;> <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נחזור לדיון המשולב בתקציב ובחוק ההתייעלות הכלכלית. רק להכניס אותנו חזרה למתווה – נשארו לנו שלושה דוברים מסבב הנמקת ההסתייגויות, שהם חברי הכנסת מרב מיכאלי, מיכל רוזין וזהבה גלאון, ואחר כך אנחנו נגיע לשלב הסיכומים עם ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני ושר האוצר משה כחלון. מייד לאחר סיום דבריהם החשובים, אנחנו נעבור להצבעות. אנחנו שמחים שהשר התורן, השר יובל שטייניץ, נמצא אתנו. חברת הכנסת מרב מיכאלי הייתה בישיבה של ועדת הכנסת, היא חברה בוועדה, לכן אני מבין שהיא עדיין לא הגיעה, אז יש לנו המתנה של כמה שניות, אני מקווה שלא יותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, את יכולה לעלות ולנמק את ההסתייגויות שלך בדיון המשולב שלנו. יש לך עד עשר דקות. בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני, אני אפתח ואגיד שאני ככה, קצת, איך להגיד, מעורערת מהדיון שהיה עכשיו, שבו ועדת הכנסת המליצה להסיר את חסינותו של חבר הכנסת באסל גטאס. זה רגע קשה מאוד. עצוב מאוד שאנחנו הגענו לרגע הזה. אני, אדוני, ברשותך, וחברי חברי הכנסת – אין חברות כרגע – אה, ענת, סליחה, היי – אני רוצה להסתכל על התקציב הזה דרך איש, אזרח ישראלי, אדם, שנקרא לו לצורך העניין דני – שם בדוי, איש אמיתי. דני נולד בירושלים, כן, כן, חברות, חברים, ירושלים בירתנו. ירושלים, שלמרות התקציבים המיוחדים שהיא מקבלת, ולמרות הדיבורים גבוהה-גבוהה על אודותיה – ירושלים ירדה במיצוב הסוציו-אקונומי שלה לדרגה הנמוכה של 3, כי אין בה השקעה בתעשייה, כי אין בה מספיק השקעה בחינוך, כי למרות כל הדיבורים שראש הממשלה מעלה בכל הסרטונים שלו על אחדותה ועל חשיבותה של ירושלים, ירושלים היא עיר ענייה על גבול הענייה-מרודה. עכשיו, זאת לא העיר, זה תושבי ותושבות העיר, זה האזרחיות והאזרחים שחיים בירושלים. עוני מרוד. אז – דני נולד בירושלים, אותה ירושלים שראש הממשלה שלנו בקמפיין הבחירות האחרון שלו איים שציפי ובוז'י יביאו את "דאעש" לירושלים. וראו מה זה, זמן קצר אחרי שהוא נבחר בבחירות האלה, והפך לראש ממשלה, תחת שלטונו התחיל גל טרור של דקירות ומעשי טרור נוראים ואיומים בירושלים ומחוץ לה. אבל דני כבר לא גר בירושלים, אף-על-פי שכשהוא נולד – בירושלים – הייתה לו, איך להגיד, לידה מאוד לא פשוטה; אימא שלו נאלצה לנטוש אותו, ממש בינקות, נאלצה לנטוש אותו, והוא מצא את עצמו מסתובב בין מוסדות. ומוסדות, כולנו יודעים, אדוני היושב-ראש, כולנו יודעים מה משמעות השם: מוסדות. ממש לא רחוק בהרבה מהימים השחורים שתיאר דיקנס בספריו, במדינת ישראל היום, עדיין, מוסדות, אם הם לא נלקחו על-ידי עמותה, מצבם רע מאוד. גם אם הם נלקחו על-ידי עמותה, למשל, עמותת "אור שלום", לא בטוח שהממשלה מעבירה להם את הכסף לטיפול בילדים ובילדות שנמצאים תחת חסותה; או, למעשה היא לא מעבירה להם את הכסף, ויותר מזה צריך להגיד: גם אחרי שהיא עושה אתם הסכמים על כמה כסף היא תיתן להם בשביל לטפל בילדות והילדים האלה, שהמדינה עצמה לא מטפלת בהם, היא פשוט מקצצת להם בבת אחת את מה שהיא סיכמה לשלם להם, ואז שוב אנחנו מוצאות את הילדות והילדים האלה במוסדות, בתת-טיפול. ככה גדל דני, שאימא שלו נאלצה לנטוש אותו. הוא לא סיפר לי למה, אבל אני יכולה רק להניח שמצבה הכלכלי היה כל כך גרוע, שיש סיכוי לא רע שגם היא מצאה את עצמה אחת מאלפים רבים רבים רבים של נשים שנמצאות בזנות; חיים של עבדות נוראה, של אונס מתמשך, של סבל בל-יתואר, כשאין בתקציב הזה מי-יודעת-מה כסף בשביל לטפל בנשים האלה ולהוציא אותן ממעגל הזנות. אנחנו עוד לא הצלחנו להעביר בבית הזה את החוק שאוסר זנות כשוק צריכה, שנותן כסף למגר את התופעה הזאת ובאמת להציל את הנשים שנמצאות שם ואחד הדברים שהן נאלצות לעשות זה פשוט להפקיר את התינוקות שלהן שנולדים להן. ככה גדל דני, בין מוסדות, ולימים, כשבגר, מצא את עצמו חבר בתנועת "הפנתרים השחורים". כן, "הפנתרים השחורים", אלה שראש ממשלתנו דאז גולדה מאיר אמרה עליהם שהם לא נחמדים, ובכלל היה עיוורון גדול לזעקה שלהם, היו חירשות לזעקה שלהם ועיוורון לאפליה שהם דיברו עליה. ואילו היום, הממשלה שמביאה לנו את התקציב הזה עושה המון המון רעש מהאפליה הזאת, אבל לא נותנת שקל בתקציב הזה לרשויות – 190 רשויות מוחלשות שבהן ממשיכה להתקיים האפליה הזאת. אתן יודעות, חברות וחברים, הרשויות המקומיות היו פה הבוקר בכנס חירום. האם תעלו על דעתכן ודעתכם שמ-255 רשויות מקומיות במדינת ישראל, 190 הן רשויות מוחלשות? הרוב המכריע, בפער עצום, הן רשויות מוחלשות, שלא מסוגלות לספק לתושבות ולתושבים שלהן את השירותים הבסיסיים שהם נזקקים להם ושמגיעים להם בדין; והתושבות והתושבים, מצדם, עניים ומוחלשים ומוחלשות מכדי לשלם מספיק ארנונה, שבה אפשר יהיה לשלם את השירותים האלה. אבל בתקציב הזה קיצצו מהרשויות האלה, מכל הרשויות האלה, המוחלשות, והאפליה הזאת, של כל אלה שבשמם זועקים cut the bullshit, האפליה הזאת לא מטופלת בתקציב הזה. אז דני זרק רימון. תאמינו או לא, את הדבר הנורא הזה הוא עשה, הוא זרק רימון על שוטרים, ולכן הוא נכנס לכלא לחמש שנים. אני רוצה לספר לכם רק על כלא אחד מכל בתי-הכלא שלנו, כלא "נווה תרצה", הכלא היחידי שיש לנו לנשים, שכבר דוח שלישי ברציפות מעיד עליו שהוא לא ראוי למגורי אדם, אפילו לא אם האדם הזה הוא אישה, אפילו לא אם האישה הזאת היא אישה שעברה עבירה, ובתקציב הזה, ראו זה פלא, אין ולו שקל בשביל לשקם את הכלא הזה, לשפץ אותו, לבנות כלא אחר לנשים, משהו שיקרה אחרי שאומרים שכלא במדינת ישראל לא ראוי למגורי אדם? אה-אה, לא בתקציב הזה. אז כשדני יצא מהכלא, הוא הוגלה מירושלים, בגלל הבעיות שהוא עשה בה, אבל הוא הצליח להתחתן, הוא הוליד חמישה ילדות וילדים, ש-שערו בנפשכן, חברות וחברים, שניים מהם הצליחו להיות ממש ממש בעלי ובעלות מקצוע מוצלחות, אבל אחת מהם – אחת מהם היא היום תחת השגחה של קצין מבחן, משום שגם לדור הזה, הילדות והילדים של דני, הממשלה הזאת, שלפחות שבע שנים – זאת אומרת, מי שעומד בראשה עומד בראש ממשלת ישראל כבר שבע שנים – לא דואג לתנאים, שהדור הבא יוכל לחוות מציאות אחרת ממה שחוו ההורים שלו. אבל אז דני התגרש, וכשדני התגרש ועזב את הבית שבו גרים חמשת הילדות והילדים שלו, לא הייתה לו שום אפשרות למצוא לעצמו קורת גג, ולכן הוא עבר לגור ברחוב. כן, חברות וחברים, שנים ארוכות דני חי ברחוב. ככה, פשוט חי ברחוב. הוא לא זכאי לדיור ציבורי, משום שאין לו שני ילדים. הוא עובר ברחובות ירושלים ורואה את הניהול הירוד של "עמידר" ואת הדירות הריקות והנטושות שעומדות, שהוא לא זכאי לגור בהן, ואנחנו יודעות ויודעים שאלפים, אלפים, עומדות ועומדים בתור, עם ילדות וילדים, בלי ילדות וילדים, ולא מצליחים לקבל דיור ציבורי, משום שהמדינה הזאת לא משקיעה כסף בדיור הציבורי. בתקציב הזה אין כסף לדיור ציבורי. יתרה מזאת, הכסף של הדיור הציבורי, שנמכר והיה מחויב לחזור לדיור הציבורי, לא חוזר לדיור הציבורי, ודני ואנשים אחרים כמוהו ימשיכו לגור ברחוב. דני מצליח לעבוד, ממש, מדי פעם; הוא כמובן נאלץ לעשות את זה בשחור, משום שהוא מקבל הבטחת הכנסה, ואם ייוודע שהוא עובד, תילקח ממנו הבטחת ההכנסה, אבל השכר שהוא מרוויח לא מגיע אפילו ל-3,200 שקל שהוא מקבל הבטחת הכנסה. ואנחנו, בכנסת הזאת, אפילו שהממשלה הזאת, שר הרווחה בה הבטיח שהוא יתקן את המנגנון הזה, שאם את אימא יחידה שמקבלת את המזונות שלך מביטוח לאומי, כי האבא של הילדות והילדים שלך לא משלם, אז לא תוכלי להרוויח יותר שקל, כי הגג של ההכנסה שלך יהיה 6,000 שקל – זה לא מתוקן, גם לא בתקציב הזה. ואותה שיטה פסולה, פסולה והרסנית, לא מתוקנת לגבי שום קצבה אחרת, ולא תועלה גם הקצבה, לא של הבטחת הכנסה ולא של קצבת נכות שאילן גילאון הצליח להעביר כאן לפני שבוע בקריאה טרומית, למרבה הנס. יש לי עוד תיאורים רבים לתת לך, אדוני, על דני ועל תנאי חייו הבלתי-אפשריים במדינת ישראל שלנו, כשאני שומעת את ראש הממשלה מתאר חדשות לבקרים כמה היא רק פורחת, כמה הכלכלה שלה חזקה, אבל הכלכלה הזאת לא מטפטפת לאנשים כמו דני. אני רק אגיד לסיום, ברשותך, אדוני, שדני משלם היום 2,600 שקל מ-3,200 שקל הבטחת הכנסה שלו בשביל לגור עם אשתו הנוכחית בחדר צנוע. on this note, מה שנקרא – בהקשר הזה – צריך להגיד: אני מבינה שראש הממשלה מבין ללבו, שכן גם הוא פונה פעם אחת מהבית ברחוב בלפור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכאלי. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי. עד שמונה דקות לרשותך. אחרייך תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת שכאן, עוד מעט המליאה כאן תצופף שורות, ייכנסו כל חברי הקואליציה שכמעט לא נמצאים כאן, כל השרים, כדי להצביע על תקציב דו-שנתי. <אלי אלאלוף (כולנו):> מה זה כמעט? אנחנו לא נראים מספיק? <מיכל רוזין (מרצ):> אתה נראה היטב, אבל חבריך פחות. <אילן גילאון (מרצ):> הוא נראה טוב, הוא לא נראה היטב. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא נראה מצוין. <אילן גילאון (מרצ):> הוא לא נראה היטב, הוא נראה טוב. <מיכל רוזין (מרצ):> אתם מסבכים אותי, חברים. אתם מסבכים אותי. תקציב המדינה, כמו שאמרו חברי לפני, מוכיח פה מעבר לכל הססמאות וכל הפופוליזם, באמת, לצערי הרב, שלא רואים את הציבור. לא את ציבור האזרחים והאזרחיות – שלום גם לך, חברת הכנסת מועלם-רפאלי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני הייתי שם מאחור, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> אז גם את נראית היטב, נפלא, כמו שאילן אמר. לצערי הרב, באמת דוח העוני האחרון, יוקר המחיה, הקיצוץ המתמיד, באמת, בתקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך – לא סתם אמרתי שאתה נראה היטב, חבר הכנסת אלאלוף – התכוונתי לא למראה החיצוני, התכוונתי באמת לעמידה שלך, האמיתית, הכנה, הישירה והישרה, שאומרת: כן, יש לנו עוד דרך ארוכה מאוד לטפל בעוני ולטפל ברשויות הרווחה, ובבריאות, ובאמת להביא שוויון וצמצום פערים בקרב אזרחי ואזרחיות המדינה. תראו, אני לא כל כך יודעת אם לצחוק או לבכות, כי, אתם יודעים, השבוע נקעתי את הרגל, לצערי הרב, וזה מאוד כואב, וקשה מאוד ללכת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רפואה שלמה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. אבל, בעקבות נתניהו, קצת חשבתי על אבי, שהוא נכה צה"ל וסובל מכאבים בערך מגיל 19, ומתקשה בהליכה, אז חשבתי, בשיטת נתניהו, להגיד לו: הנה, גם אני צולעת על הרגל וכואב לי. אז אני רוצה לשתף אתכם, באמת – כי באמת, לא נותר לי אלא לעמוד פה על הדוכן, ועשה את זה כבר חברי חבר הכנסת רוזנטל, ולפצוח בבכי, בכי מרורים, כמו שאמרו, רחל בוכה על בניה. אז הוא פרץ בבכי, ואני מעדיפה אולי קצת, בהומור, לנסות להעביר את המסר. התחיל קמפיין חברתי הבוקר שמטרתו באמת להראות עד כמה מנותק ראש הממשלה מהצרות האמיתיות של הציבור, שהוא מנפנף באותו סיפור הזוי, שהוא היה צריך לעבור ל"שרתון פלאזה" כמה ימים לפני, ולא נתנו לו להישאר בבית ראש הממשלה רק עוד כמה ימים כדי לעבור, כנראה, בצורה יותר קלה, מהירה, נוחה. אז פרץ קמפיין ברשת, שאני חושבת שהוא קמפיין שראוי להקריא אותו פה במליאה, מכיוון שהוא מסמל את האבסורד בדברים שנאמרים על ראש הממשלה, ואת הניתוק, הניתוק החמור שלו, באמת מהמצב של רוב הציבור. אז הנה, אני מקריאה לכם. "אני לא איבדתי בית, מהסיבה הפשוטה שאין לי כסף לקנות אחד. יותר מביבי" – אני הכול מקריאה מאנשים שכתבו ברשת; "אני מבינה מה זה לאבד בית, אחרי שהיו לי ימים שלא היה לי מה לאכול. יותר מביבי"; "אני גם יודעת מה זה לאבד בית. פעם נסעתי עם סבתא שלי ברכבת בגיל עשר ובגלל שהיא הלחיצה אותי שכחתי את הבית-ברביות הקטן שלי ברכבת. בכיתי לילה שלם וכאבתי שבוע את האובדן", כמובן, "יותר מביבי"; "אני מבינה מה זה לאבד בית. הבית שלי עף אל ארץ עוץ ונחת על מכשפה עם נעליים אדומות של כריסטיאן לובוטין, ועוד במידה 37", כמובן, "יותר מביבי"; "באוגוסט האחרון עברתי מקטמון לגבעה-הצרפתית. פי-אלף יותר מביבי"; "גם אני יודע מה לזה לאבד בית. פעם כתבתי שיר עם שלושה בתים ופזמון, ואז רציתי לכתוב עוד בית, אז כתבתי אותו על פתק קטן ושמתי בכיס, ואז בטעות הכנסתי את הג'ינס לכביסה. יותר מביבי". "אני מבינה מה זה לאבד בית, כי פעם הייתי צריכה לשבור חוזה על דירה בתל-אביב ולחזור לגור עם אימא בסביון. יותר מביבי"; "פעם איבדתי בית ב'מונופול'. הרבה יותר מביבי"; "גם אני מבינה מה זה לאבד בית. אחרי הבחירות לוועד סילקו אותי מאחד העם 1, נאלצתי לעבור למגדלי YOO. יותר מביבי"; "הרגע הזה בשש-בש, שיוצא לך אחת, שתיים, ואתה חייב לפתוח בית – גם אני יודע מה זה לאבד בית. יותר מביבי"; "היה לכם פער של כמה ימים במעבר בין דירה לדירה? נאלצתם להתגורר במגורים מתחת לרמתכם? טעיתם בהזמנה וגרמו לכם לעבור ממלון למלון? יותר מביבי"; "אני מבין מה זה לאבד בית", כותב מישהו, "ב-1992, ואני בן 12, ההוצאה לפועל זרקו אותנו לרחוב, הורים ושמונה ילדים, בלי אמפתיה. יותר מביבי". תראו, יש לי עוד הרבה הרבה דוגמאות, הרשת באמת מוצפת בדוגמאות רבות שאנשים, הציבור, באמת, מרוב ייאוש, כבר, הם מגחיכים את המצב, כי המצב הוא מגוחך. העובדה, באמת, שדואגים ל-40 משפחות לפיצויים של מיליון שקלים לכל משפחה, שמעבירים אותם מקרקע פרטית אחת לקרקע שנייה, שבאמת אנחנו רק התוודענו לתוכנית המצוינת ב"המקור", שיושבים תושבי עמונה ואומרים: ידענו מלכתחילה שמדובר בקרקע פרטית, ידענו. ידענו שיש צווי פינוי, ידענו שיש צווי הריסה. איך אמרה מישהי? תחפור בכל בית ביסודות, תמצא צו הריסה. אז נכון שכל ממשלות ישראל שותפות לפשע, נכון שכל ממשלות ישראל או עצמו עיניים או היו שותפות לפשע הזה. אבל זה לא אומר שצריך להמשיך את הפשע, ובוודאי לא לתקצב אותו בסכומים כאלה, לא כשכל היום מספרים לנו שאין מספיק תקציב לרווחה, ואין מספיק תקציב לבריאות, ואין מספיק תקציב לחינוך, ועם כל נושא שאנחנו באים – פנימיות שנסגרות, דירות מעבר לנפגעות תקיפה מינית, דירות לחסרי בית, והדיור הציבורי, שמקוצץ ב-30 מיליון שקלים – כל היום מספרים לנו – ועל צעירים חסרי בית שגרים ברחוב. וכל היום מספרים לנו: מה אתם רוצים? השמיכה קצרה, אי-אפשר למשוך הכול, יש דברים שאפשר לתת ויש דברים שלא, אי-אפשר לתת להכול. ומשום מה, מי שמשלם את המחיר כל הזמן זה השכבות המוחלשות, השכבות החלשות, אותן שכבות שאנחנו לא רואים אותן. הכנסת הזאת, בתקציב האחרון, הדו-שנתי, מוכיחה שהיא לא רואה אותם, היא לא רואה את האנשים האלה. והכסף הזה, הכסף שמועבר, לצערי הרב – שהיום הוא יותר שקוף, והוא מוצג לציבור – באמת, האבסורד הזה של כספים, שאם זה נכון והם צריכים לעבור, שיועברו בבסיס התקציב. מדוע צריך את המסחרה הזאת? מדוע צריך את השוק הטורקי הזה? ולא התכוונתי להעליב אף אחד מטורקיה. מדוע צריך את השוק הזה? את הבזאר הזה? באמת, כל אחד מושך, ו"אני נתתי" ו"אני הבאתי". אם הדבר נכון, שימו את זה בבסיס התקציב, תוסיפו את זה למשרדים, כך צריך להיות. אם משרד האוצר חושב שנכון להוסיף בין 2 מיליון ל-20 מיליון שקלים לתקציב משרד הפנים, לתקציב משרד הבריאות, לתקציב משרד הרווחה – שיתכבד ויוסיף את הכסף. מדוע צריך את כל ה"תן וקח" הזה? אני חושבת שזה מבזה אותנו, בסוף זה מבזה אותנו. לצערי הרב, בסוף הציבור מסתכל על כולנו, ולא תמיד הוא עושה הפרדה בין קואליציה לאופוזיציה, בין אלה שחטאו ופשעו לאנשים ישרי דרך, בין אלה שמקללים, מעליבים, מתנהגים באופן לא ראוי לבין אנשים שמשתדלים להתנהג כראוי. הציבור רואה אותנו כמכלול, וצריך לזכור את זה גם כשאנחנו מחלקים כספים באופן לא ראוי, באופן אישי כמעט, ובזוי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון; בבקשה, גברתי. אחריה יעלה ראש האופוזיציה – סליחה, עוד לפניו – סגן שר האוצר יצחק כהן, ואחריו – ראש האופוזיציה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מבינה ששנת 1999 נחרתה כנראה בזיכרונו של ראש הממשלה נתניהו כשנה ממש טראומטית. אני מדברת על 1999. בשנה הזאת בדיוק גירשו אותו מהמעון שלו ברחוב בלפור לקיטון צנוע ב"שרתון פלאזה", והוא בקושי הספיק לארוז את כל 700 המתנות שהוא לקח אתו, ותאמינו לי, בטח לא היה לו קל לשכנע את המלון לאחסן את כל המתנות האלה. וסיפרו לי מקורבים יודעי דבר שראש הממשלה ממש נאלץ לישון על העוקם, בין כתר מזהב למגש של כסף פשוט. אני מתארת לעצמי, חברי חברי הכנסת, איזה ימים קשים עברו עליו אז, על ראש הממשלה. והייתם חושבים שאדם כזה, שיודע איך זה לאבד בית, יגלה קצת יותר רגישות, למשל, למחוסרי דיור, שנאלצים להמתין שנים על שנים כדי לזכות בדירה מתפוררת, אבל איכשהו – אתם יודעים מה, גם לא ממש מפתיע – עיקר הרחמים של ראש הממשלה מופנים חודשים ארוכים אך ורק ל-40 משפחות בעמונה, שכמו שראינו אתמול בתחקיר המצוין של "המקור", מדובר בחבורה של גנבים בחסות המדינה, שחמסו וגזלו אדמות פרטיות של פלסטינים וצפצפו על כולנו. מספיק היה לראות אתמול את הפרצוף הזחוח של פנחס ולרשטיין כדי להבין איזו גנבה זו הייתה, איזה גזל, ואיך מכשירים את הגזל. ועכשיו המדינה הולכת לתת להם עוד פעם פרס על חשבוננו – 140 מיליון שקל ועוד מיליון לכל משפחה. ואליהם, אל הקבוצה הזאת, ראש הממשלה מפנה את כל האמפתיה שלו, הוא מבין אותם, הוא הרי נאלץ לישון ב"שרתון פלאזה", העבירו אותו מהדירה שלו, איזה קשה היה לו ב"שרתון פלאזה" בין מגש הכסף למגש הפשוט. חברי חברי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> דווקא בגלל זה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, איזו אמפתיה עקומה. ראש ממשלה – אבל זה לא מפתיע –שדורש מאות-מיליוני שקלים, שעכשיו ירכשו לו מטוס לשימושו הפרטי, בזמן שהציבור סופג עוד ועוד קיצוצים בשירותים החברתיים, הוא ראש ממשלה שאינו ראוי לכהן בתפקידו, וצריך לשלוח אותו הביתה, אבל אולי הפעם, אם אפשר, ממש ממש הביתה, ולא ל"שרתון פלאזה". וכשראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, כל כך מנותק מהציבור, ככה גם נראה התקציב שלו, ככה גם נראה התקציב שהממשלה מביאה. במקום לקחת את כספי המסים שלנו ולהשקיע אותם בחינוך, בדיור ציבורי, בבריאות וברווחה, שופכים את הכסף הזה עוד פעם על מי? על מתנחלים בשטחים. שוב אותה משוואה: פחות לאופקים, יותר לתפוח ויצהר; פחות לחקלאות ויותר לאוטוסטרדות ריקות בלב אזורים פלסטיניים. וזה הסיפור של כל התקציב הזה. ואני רוצה להגיד לכם, אני יודעת ששר האוצר משה כחלון יעלה כאן בהמשך – אני מכירה אותו מצוין, ואני בטוחה שיש לו כוונות טובות, ואני באמת מאמינה שהוא רוצה שיהיה כאן טוב יותר. אבל כשכל הכסף בקופה זורם בנתיב חד-סטרי לשלושה קרוונים וברוש בלב קרקע פלסטינית פרטית, תקציב המדינה הופך להיות בן-ערובה של הבנטים ושל הסמוטריצים. זה המקום שבו אנחנו עומדים היום – תקציב מדינה שהולך לשטחים. אני רוצה, חברי חברי הכנסת, כדי לסבר את האוזן, לתת כמה דוגמאות – בדיוק סמוטריץ נכנס. אני רוצה שתדעו שההשקעה הממשלתית הכוללת בתושב יהודה ושומרון גבוהה ב-70%, שימו לב לנתון הזה, מהשקעה ממוצעת בשאר חלקי הארץ. ובואו ניקח עוד דוגמה – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – המדינה משקיעה בתלמיד בהתנחלות בממוצע כ-13,000 שקלים, שזה פי-שניים מהממוצע הארצי. ועוד לא אמרנו כלום על הבנייה הציבורית לנפש בהתנחלויות, שהיא גבוהה פי-שניים מאשר בדרום ופי-שלושה מאשר במרכז ובצפון. מה נדבר על הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון שמקבלות פי-שלושה ממענקי איזון לתושב ממוצע בשאר הארץ? הזכרתי קודם את חבר הכנסת סמוטריץ, שנכנס השבוע בישיבה של ועדת הכספים של הכנסת – שימו לב, מי שלא ידע, כשביטלו את עיר העולים והקימו קרן ארנונה ממשלתית מה הצליח חבר הכנסת סמוטריץ לעשות? הוא הצליח להכניס לחוק את המילים: "לרבות יהודה ושומרון". סיפוח דה-פקטו – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> למה, לא מגיע לנו? <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא אמרתי שלא מגיע, אני רק אומרת שבחקיקה הישראלית, שמקסימום מגדירה את השטחים כאזור, עשית "נה" בעין; לא מספיק שפי-שלושה ופי-20 ופי-70 – "נה" בעין, שגם יהיה כתוב שזה אזור יהודה ושומרון. כי כשבכיתה ממוצעת בישראל, חברי חברי הכנסת, יש כ-30 תלמידים או יותר, 30.4, אם אפשר לומר את זה באופן הזה, כמה תלמידים יש בכיתה ממוצעת בהתנחלות? 21.7 תלמידים. הנתונים האלה, חברי חברי הכנסת – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא שומעת, אני נואמת. הדבר הזה, חברי חברי הכנסת – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – הנתונים האלה מלמדים אותנו יותר מכול על תפיסת העולם המעוותת, המנותקת ובמידה רבה גם האכזרית של ממשלת נתניהו. עכשיו הוא יצא, הוא בטח דואג לעוד משהו להתנחלויות. בזמן שיותר ויותר מאזרחי ישראל מתקשים לגמור את החודש, חברי חברי הכנסת, וכששיעורי העוני בישראל מרחיקים שחקים, כל מה שמעניין את הממשלה הזאת זה ההתנחלויות וההתנחלויות וההתנחלויות, ואחריהם המבול. עמונה כבר אמרנו, אז: עמונה ועמונה ועמונה. אבל מה זה מפתיע, חברי חברי הכנסת, כשראש ממשלה בישראל, שכל האמפתיה שלו, הרגישות שלו, מופנית לתושבי עמונה, והוא מסביר לנו שהוא מבין כמה זה קשה להתפנות מהבית כי הוא התפנה ל"שרתון פלאזה". כמו שאמרתי קודם, אני מניחה כמה קשה היה להם לארוז את כל 700 המתנות שהם קיבלו בכל מיני ארגזי קרטון ולצופף את זה בחדר הזה ב"שרתון פלאזה". איך הוא ישן, אני תוהה, ככה? על העוקם? או ככה? זה ראש ממשלה שמבין מה זה להתפנות מהבית. זה הפרצוף של הממשלה הזאת, כפרצוף התקציב הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לך, חברת הכנסת זהבה גלאון. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, ואחריו אנחנו נשמע את הסיכומים של ראש האופוזיציה, יושב-ראש ועדת הכספים ושר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, בהמשך להודעתי אתמול פה על הדוכן בדבר ההסכמים בכתב הקשורים להצבעה על חוק התקציב, לפני ההצבעות על חוק התקציב לשנים 2017 ו-2018, אני מבקש, למען הסדר הטוב, למסור הודעה זו – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> לא הודעה אישית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממלכתית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם אתה חושב שזו הודעה אישית אז למה אתה מחייך בחיוך כזה מרוצה? זה לא מסתדר לי, חבר הכנסת פרי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, מתוך הרצון המשותף למנוע את המשך הפגיעה באזרחים, ובדגש על הצורך לחזק את השלטון המקומי ולצמצם פערים חברתיים, התקיימה היום ישיבה בנושא בין נציגי משרד האוצר, משרד הפנים והשלטון המקומי. עקב ההנחיה המשפטית שלא לבצע, למען הסדר הטוב, סיכומים תקציביים שעשויים להתפרש כקשורים להצבעה על חוק התקציב 24 שעות לפני ההצבעה על תקציב המדינה, הוחלט בדיון על הקפאת מצב עד ליום ראשון הקרוב, 25 בדצמבר 2016, ועל סיום השביתה. הבשורה היא ההכרזה היא על סיום השביתה. בעזרת השם, ביום ראשון ייפגשו הצדדים בנפש חפצה כדי לפתור את המחלוקות התקציביות לשנים 2017–2018. נוסף על כך, בשל טענות שונות ומשונות שעלו בשבועות האחרונים, ובעיקר בימים האחרונים, נגד פרק מס ריבוי נכסים, מצאתי לנכון להתייחס באופן מיוחד במסגרת נאומי בפניכם לפרק האמור. מדינת ישראל נתונה זה שנים במשבר דיור. כדי להתמודד עם המשבר, משרד האוצר פועל ביתר שאת להגדיל את היצע הדיור. במקביל, וכדי להבטיח שזוגות צעירים יוכלו לרכוש דירות, יש צורך מיידי לפעול גם בצד הביקוש. בשל שיעור הריבית הנמוך, משקיעים רבים רוכשים דירות לשם השקעה, וכך תורמים להעלאת מחירי הדירות. בשל כך, אנחנו מציעים להטיל מס על משקיעים שיחזיקו שלוש דירות ומעלה, כדי לעודד אותם למכור את הדירות, ובמקביל לתת למי שאכן יבחר למכור את דירתו חלופת השקעה פטורה ממס רווחי הון וכן מענק נוסף, כדי לאפשר לו השקעה חלופית של הכספים. נגד הליך אישור הפרק בנושא מס ריבוי נכסים בוועדת הכספים הועלו כמה טענות. אני דוחה מכול וכול את הטענות שהועלו. בהצעת החוק התקיימו שני דיונים: דיון אחד ארך יותר משש שעות, ובמסגרתו הוצגו כל הסעיפים, לרבות השינויים המוצעים בהשוואה להצעת החוק שאושרה בקריאה ראשונה. אבקש להדגיש כי בהצעה שאושרה בוועדה נעשו כמה שינויים לאחר שהתבקשנו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הנייר סופג את הכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני יושב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – לרבות השינויים המוצעים בהשוואה להצעת החוק שאושרה בקריאה ראשונה. אבקש להדגיש כי בהצעה שאושרה בוועדה נעשו כמה שינויים לאחר שהתבקשנו על-ידי יושב-ראש הוועדה לשבת עם חברי הכנסת ועם נציגי לשכת עורכי-הדין ומועצת רואי-החשבון ולהרחיב את ההסכמות, בעקבות הערות שהעלו חברי הוועדה בדיון הראשון. כל השינויים שנעשו נועדו להקל על הנישומים, ובפרט על מי שיבחר למכור את דירתו בשל הצעת החוק. למען הסדר הטוב, אפרט בפניכם שוב את עיקרי השינויים שנעשו בהצעת החוק. אני חייב לציין, אדוני היושב-ראש, שהיועצת המשפטית של הוועדה, עם אנשי צוותה, ישבו לאורך כל שעות הדיון של הוועדה, העירו הערות – וקיבלנו את ההערות שלהם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אז למה הם אמרו מה שהם אמרו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו שאלה טובה, שאלה מאוד טובה, בוז'י. 1. מי שימכור דירה עד יום 1 באוקטובר 2017 למי שאין בבעלותו דירה, או למשפר דיור, יהיה זכאי להפקיד בקופת גמל את הכספים שהתקבלו מהמכירה עד סכום של 2 מיליון ו-500,000 ש"ח. סכומים אלה יהיו פטורים ממס רווחי הון אם משך את הסכומים לאחר שהגיע לגיל 60 וחלפו חמש שנים מהמועד שהפקיד אותם; 2. שר האוצר יקבע בתקנות, באישור ועדת הכספים של הכנסת, תנאים וסכומים למתן מענק למי שמכר דירה שהייתה בחזקתו לפני 16 בדצמבר 2016 ובמועד תחילתו של החוק היה חייב במס; 3. חייב במס שערך דירות ההשקעה שבהחזקתו לפי הנוסחה שבחוק נמוך ממיליון ו־150,000 ש"ח יהיה פטור מהמס; 4. חייב במס שערך דירות ההשקעה שבהחזקתו לפי הנוסחה שבחוק גבוה ממיליון ו־150,000 ש"ח, אך נמוך ממיליון ו-400,000 ש"ח, יהיה חייב במס מופחת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך הגעתם לסכומים האלה? מעניין איך הגעתם. גפני אומר שזה לא היה ככה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 5. בוטל עונש המאסר על מי שלא הגיש הצהרות לגבי הדירות המוחזקות על-ידיו או הגיש הצהרות כוזבות; 6. בהצעת החוק נקבע ששטח הדירה ייקבע לפי חיוב הארנונה. בהתאם לשינוי שנעשה, שטח הדירה ייקבע בהתאם לרשום בחיוב הארנונה, או שטח הדירה שהופיע בנסח בשנה שקדמה לשנת המס, או בהתאם לגודל הדירה בהיתר הדירה, לפי בחירת הנישום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 7. דירת מגורים שפוצלה תיחשב חדירת מגורים אחת; 8. דירת מגורים שהתקבלה בירושה בשנה הראשונה לאחר פטירת המוריש, שאינה מושכרת וטרם חולקו נכסי העיזבון, לא תיחשב לדירה לעניין חוק זה; 9. מי שימכור דירה במהלך השנה הראשונה לתחולת החוק יהיה פטור ממס בגין דירה זו; 10. המס יוטל רק על מי ששיעור בעלותו בכלל הדירות עומד על 250% או יותר, וזאת בשונה מהצעת החוק המקורית, שלפיה המס יוטל על כל מי שלו בעלות שעולה על שליש בכל דירה. מורי ורבותי, ראינו צורך מיוחד לומר את הדברים האלה לנוכח הטענות שנשמעו, כביכול, שהחוק הזה לא נדון בצורה הראויה. אני מכיר הרבה חוקים. אני בכנסת הזאת כבר הרבה שנים. החוק הזה עבר דיון מעמיק, והשינויים האלה שהזכרתי כרגע הם פועל יוצא של תוצאות הדיון שהיה בין כל חברי הכנסת, אופוזיציה, קואליציה, היושב-ראש, היועצת המשפטית, כך שהדיון היה בהחלט דיון ראוי. החוק כשלעצמו מודפס – ה-blue print, מה שנקרא – ועבר קריאה ראשונה יחד עם כל חוק ההסדרים. כך שאני לא ידוע מה מקור הטענות. אני יכול רק לנחש, אבל אני מעדיף לומר דבר אחד ויחיד: החוק הזה אכן עבר דיון ממצה, חוקי, מושלם, כמו שכל חוק כזה צריך לעבור. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. עד 20 דקות לרשות אדוני. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר וסגן השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, קודם כול, אני חייב לענות לסגן שר האוצר, כיוון שאנחנו מתמידים בעמדתנו שנפל פגם שיורד לשורש העניין, בדיוק כפי שקבע היועץ המשפטי של הכנסת, בהליך הכנת החוק והבאתו להצבעה בוועדת הכספים של הכנסת. אני מקווה שכשזה ייבחן, גם החוק הזה ייפסל. מסתבר שאתמול בלילה אראלה עשתה סבב טלפונים לאנשי הליכוד ובישרה להם על הזכייה הגדולה: הם הפכו למיליונרים. כולכם זכיתם בפיס. חבר הכנסת דוד ביטן זכה ב-47 מיליון שקלים, חבר הכנסת מיקי זוהר וחבר הכנסת דודי אמסלם זכו ב-40 מיליון שקלים, חבר הכנסת יואב קיש זכה ב-33 מיליון שקל, וחברי הכנסת נאוה בוקר ואורן חזן – רק ב-10 מיליון שקלים. לאורן חזן לפחות הייתה חוכמה לבקש לפרוס את הפרס על-פני שנתיים – 5 מיליון ל-2017 ו-5 מיליון ל-2018. ובכן, רבותי, חוק ההסדרים ותקציב המדינה לשנים 2017–2018 שמגיעים היום – הוא משעמם, הוא ללא בשורה. תקציב שחוטא לחלוטין למטרה; תקציב ללא תקווה וללא פתרונות למצוקות הכלכליות היומיומיות של אזרחי ישראל; לא למשבר הדיור שממנו סובלים מאות-אלפי זוגות צעירים, לא לחקלאים, שבהם הממשלה פוגעת ללא הרף, לא לעסקים הקטנים והבינוניים, לא לתעשיינים וליצרנים – כל אלה לא מצליחים לשרוד, נסגרים זה אחר זה; לא לאימהות החד-הוריות שלא גומרות את החודש; לא לניצולי השואה שהולכים ונעלמים; לא לרשויות המקומיות הקורסות – ושמענו את ההודעה על הפסקת השביתה, אבל פתרון אין; לא לאף אחד אחר מלבד המקורבים לצלחת, למקורבי נתניהו ושות'. איזה הישגים יש בחוק הזה? איזה הישגים יש בתקציב הזה? פגיעה בדמוקרטיה – נתניהו ייצר. הוא פגע בחופש הביטוי. פגעת בחופש הביטוי. הוא פגע במרקם העדין ביותר של אזרחי ישראל, הסתה פרועה מכאן ומכאן, וכעת גם באמצעות הכלים הכלכליים. אדוני ראש הממשלה, אתה לא תוכל להתעלם עוד מממדי העוני המבהילים, וגם לא אתם, חברי הממשלה והקואליציה. תושבי ישראל נמצאים במצב שבו 2.5 מיליון נפש, ימין ושמאל, חיים מתחת לקו העוני – מקום ראשון במדינות ה-OECD. ואתם עסוקים בהפקות ענק. אתה, נתניהו, וחבריך לקואליציה מנותקים מהעם, מטילים מסים סמויים וגלויים על האזרחים, מבזבזים סכומי עתק ומחלקים את הכסף על-פי אינטרסים צרים למקורבים ולמעטים. כל השלטון המקומי, מאות רשויות – הורים וילדים נשארים בבית ומפספסים יום עבודה בגלל שאתם בשלכם. מעבירים מיליוני שקלים, מאות-מיליוני שקלים מעל הראש של כולם, אלוהים יודע למה. וכמובן, איך כל זה ממומן? זה ממומן מהמסים הכבדים שאתם משיתים על אזרחי ישראל; זה ממומן בקיצוצים רוחביים שפוגעים בחינוך, ברווחה ובבריאות של אזרחי ישראל. לפני שנחגוג יובל שנים למלחמת ששת הימים ו-70 שנים למדינה, נציין 40 שנים של שלטון הליכוד. תשע שנים מתוכן – שלטונו של הקיסר נתניהו; תשע שנים של פערים חברתיים, של עוני, של הדרה חברתית, של פגיעה בדיור, יוקר המחיה, עמלות הבנקים ומה עוד. את כל זה לא יצרו לא פנחס ספיר ולא לוי אשכול. הכול ממשלות הליכוד. הבטחתם, אכזבתם ונכשלתם. קונה לעצמו מטוס במאות-מיליוני שקלים, בונה בית ראש ממשלה חדש ב-650 מיליון שקלים, ומבקש תרומות לחגיגות. הפוך. הפוך, ביבי, הפוך. למטוס ולאחזקתו תתרים את החברים שלך, המיליארדרים, ואת החגיגות שלנו נממן בעצמנו, בצניעות, על-פי יכולותינו. הקיסר רוצה פרוסה ושעשועים, והעם זקוק, זקוק לקיום בכבוד, לתרופות ולחינוך. אתה לא מכיר את הרעד ביד שפותחת בסוף החודש את המעטפות שמגיעות בדואר עם חשבונות החשמל והמים והארנונה. מתי בכלל שילמת מכיסך חשבונות כאלה – אגרת רישוי, ביטוח, טסט, דלק לאוטו? אתה מכיר את ההתלבטות מול מדפי הסופר? חיפוש במבצעים, מה לשים בעגלה ולעבור בשלום את הקופה, לבקש לחלק לשישה תשלומים; עוני בקרב ילדים, מחסור בחלב, מחסור בבשר, מחסור במזון, בתרופות. אלה החיים האמיתיים של אזרחי ישראל. לפני שאתה עושה חיים, תדאג לחיים עצמם. יש לך מושג לאיזה סכום זה מצטבר יחד עם המשכנתה החודשית, איך מתחילים את החודש ואיך גומרים את החודש? ראיתי היום, מר נתניהו, את הכותרת בעיתון ונמלאתי רחמים עליך. פינו אותך מהמעון ונאלצת לעבור לסוויטה. מרגיש יותר כאילו עברת לצוללת. אתה מנותק ואין ממך אות חיים. אנשים מפונים מבתיהם לרחוב לגור באוהלים – זה קשה; שנתיים שתושבי עמונה ידעו שהם מתפנים – זה קשה. לא רק את הבית איבדת, ביבי, איבדת את המדינה כולה, ואחרי 40 שנות שלטון גם הליכוד צריך ללכת הביתה. השקופים מקופחים והמקופחים הם השקופים. למשה כחלון, שר האוצר, ידידי – אמרת בזמנו שאם לא תצליח לפתור את בעיות הדיור, לא תמשיך בחיים הפוליטיים. אנחנו מוחקים לך את זה מהפרוטוקול. אני יודע שעבודתך לא קלה. אתה עובד עם אנשים לא קלים. אבל תראה את המחיר שאנחנו משלמים בדרך להשגת המטרה הנעלה שלך. הכול מופקר והכול מתפורר – הדמוקרטיה, הערבות ההדדית, מערכת המשפט, השידור הציבורי, העסקים הקטנים, אזרחי המדינה כולם. תבנה בתים כמה שיותר, אבל מה יישאר בסוף? גם אם יהיו בתים, אלה יהיו בתים בג'ונגל. ולכן, עליך מוטלת האחריות לעצור את הטירוף של הממשלה הזאת, לעצור את זה לפני שזה יהיה מאוחר מדי. תודיע שהממשלה הזאת חצתה כל קו אפשרי, כל קו אדום; שהיא עושה ככל העולה על דעתה ועל רוחה, ולכן היא חייבת להפסיק לכהן – לא בצורה הזאת ובטח לא עם התקציב הזה. מכובדי, התקציב הזה הולך לשחוק ולפגוע עוד יותר ביכולתם של האזרחים במדינה שלנו להשתכר בכבוד, לכל מי שמנסה לחיות פה בכבוד ולכל מי שמדמיין פה את עתידו. המשפחה העובדת לא תרוויח דבר מהתקציב הזה. איך אתם רוצים לשפר את חיי אזרחי המדינה בלי לאפשר להם יכולת להתפרנס בנגב, בגליל, למצוא תעסוקה, לפתח תעשייה, לייצא, לייצא רעיונות חדשים ופורצי דרך בעידוד המדינה? שנתיים הצפון ממתין לתוכנית שהובטחה לו, ל-18 מיליארד שקלים. איפה הם? רק מילים, מילים והבטחות. שנים שצעירים דורשים לקבל דיור במחיר סביר. איפה זה? איפה הקיצוץ? איפה ההבטחה בהורדת המחירים? את דוח אלאלוף – אלי אלאלוף היקר, שנמצא פה – כבר מזמן היה צריך לחוקק בחוק מלא. נכון, אלי? בחוק מלא, בצורה מלאה. אבל סופרים את הכסף רק למקורבים. מאות-מיליוני שקלים שנלקחים כלאחר יד ועוברים למקורבים מוכיחים שוב שהממשלה הזאת סחיטה, שזאת חבורת אנשים שמחזיקה את הממשלה בת-ערובה ומורידה את ראש הממשלה נתניהו על הברכיים. ככה חולקו בן-רגע רבע מיליארד שקלים שיכלו למלא את הבור שחפרתם בתקציב המדינה; רבע מיליארד שקלים שיכלו להשלים את 88 מיליון השקלים שקיצצתם מהחינוך של ילדי ישראל, את 25 מיליוני השקלים שלקחתם מהביטחון של האזרחים ברחובות, את 20 מיליון השקלים שחתכתם בלי למצמץ ממענקי השיכון והבינוי, ממאות המיליונים לרשויות המקומיות שעכשיו נעמדות על הרגליים, מהקליטה, מהעלייה, מכיבוי האש וההצלה, מאלה שעכשיו הצילו עשרות משפחות בצפון ובמרכז בשרפות הגדולות. מכל מי שלא מקורב – חתכתם. ראש הממשלה נתניהו, אתה ושותפיך לא הבאתם בשורה כלשהי לעם ישראל. דאגתם אך ורק למקורבים, וזו הבשורה הגדולה של התקציב. מח"ל – מחויבים למקורבים. לך אין לא יכולת להעריך את הדרך שבה אתה מוביל את המדינה, ולא אומץ לשנות את הדרך, אלא אתה נכנע לסחיטות ואיומים. לפני הבחירות אתם מבטיחים לעם ישראל הרים וגבעות, והגבעה היחידה שבראש מעייניכם זאת הגבעה בעמונה. ואנשי עמונה יודעים את זה, ושריך יודעים את זה, וכעת כל עם ישראל יודע את זה, ויהיו לכך השלכות. 140 מיליון שקלים לפינוי שהיה צריך להתבצע לפני שנתיים; 9 מיליון שקלים למבנים זמניים. הכול פה זמני. ומיליון שקלים לכל משפחה. זו סחיטה. ומי שרוצה להתעשר מממשלת נתניהו, שיעלה על גבעה לא לו, וימתין. בסוף היא תשלם לו. הנרי קיסינג'ר הגדול אמר פעם, שתפקידו של מנהיג הוא להוביל את ההולכים אחריו מהיכן שהם נמצאים אל מקום שלא היו בו מעולם. שנים שאתה בשלטון, ואנחנו אכן הולכים למקום שלא היינו בו מעולם – לעוני שלא ראינו מעולם, למחירי נדל"ן שלא נראו פה מעולם, ולשיא השיאים בכל מדד שלילי אפשרי. ואני מסתכל אליך, ראש הממשלה, שלא נמצא פה, ואומר: בוא נדבר דוגרי. הרי זה לא באמת התקציב שלך. אם זה היה תלוי בך, היית מכסח עוד יותר את הקשישים, את הילדים ואת החד-הוריות. אתה הרי חושב שמשפחות ברוכות ילדים זה נטל, שקצבאות נכות וזיקנה שהמדינה משלמת זה נטל. אתה מאמין שרק בעלי הון יחלצו את הפריפריה מעוני. רק – אתה יודע שזה לא פופולרי, ולכן אתה לא אומר את זה. אבל מה הפתרון שלך? נעשה גירעון, נחלק באופן מביש כסף לג'ובניקים של הליכוד, נעשה תקציב בלי בשורה. נהרוג תקציב וננוח. אל תטעה, האופציה הראשונה שבה היית עושה את מה שאתה באמת מאמין בו הייתה אסון לאומי אמיתי. אבל אם כבר אתה בורח מהאמת שלך, ואם אתה כבר עושה תקציב שאתה לא מאמין בו, אז קח את דמי השתיקה שחילקת, תפתח את הראש ואת הלב ותן אותם בצעד אמיץ למי שבאמת רוצה לשנות את החברה הישראלית. תפנה מבט לחבר הכנסת אילן גילאון ותגיד לאילן גילאון: אני משווה את קצבאות הנכים לשכר המינימום. לך לחברים שלך ותגיד: נהיה כולנו אילנים גילאונים.  ואנחנו הרי יודעים שלא יהיה קשה לך להגיד את זה, ממילא אתה לא מתכוון לזה. אבל היות שאתה באמת באמת לא באמת מעוניין בשר האוצר שלך, ולא סובל אותו, ואתה חושב שהוא לא מבין בכלכלה, ורק אתה מבין בכלכלה, ושזו תקלה של שיטת הממשל שהוא שר האוצר ויכול להגיד לגאון כלכלי כמוך מה לעשות, אז דע לך, התקציב הזה גרוע ורע, והתקציב הזה הוא תקציב שלא יאפשר לא רק שום צמיחה ותקווה, אלא פוגע עוד ועוד בעם ישראל; בחקלאים, ברשויות, באזרחים, במשפחות הנזקקות, ומחר יהיו פה גם הרופאים. אבל מה לעשות, הקרקע הפוליטית מתחילה לזוז; פה במליאה אנחנו תמיד רואים את זה אחרונים. דע לך, מר נתניהו, אף אחד לא גירש אותך מהבית ב-1999, ב-2006 אף אחד לא גירש אותך ממשרד האוצר לאופוזיציה. עד התקציב הבא וב-2018 אתה לא תהיה מחוסר דיור ומגורש, אתה פשוט תהיה ראש הממשלה לשעבר. לשעבר. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים להצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, וכן לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. לוח תיקונים להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, וכן לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו־2018), התשע"ז–2016. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016;> <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;> <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מתכבדת להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני; בבקשה, אדוני. גם לרשותך 20 דקות, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, לפני שאדבר על המהות של התקציב, וכבר דיברתי על כך אתמול, אני רוצה לדבר על השלכות של התקציב. היות שאנחנו נעמוד, לאחר שיאושר התקציב הזה, בעזרת השם, בפני שנתיים שבהן האוצר יהיה רדום, לא יהיה ערני, והממשלה גם לא כל כך תסתכל על זה, כי התקציב הבא יהיה בעוד שנתיים – אני סבור שחוק ההסדרים עבר מן העולם. אם אנחנו מדברים על מה שהיה בתקציב הזה, בחוק ההסדרים הזה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תגביה את הדוכן ותגיד את המשפט הזה עוד פעם בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – ולכן כל חברי הוועדות, ובעיקר ועדת הכספים, אבל לא רק – הזמן שעמד לרשות הוועדות היה זמן בלתי אפשרי; בלתי אפשרי מבחינת חקיקה, והתוצאה בסוף גם הייתה שהחוק על מס על דירה שלישית, שדנו בו בשעת לילה מאוחרת והיה צריך לסיים את זה, כי היה צריך לסיים את החוק, לנסח אותו ולהביא אותו למליאת הכנסת, היה בסופו של דבר בתהליך כזה, שהיום זה הזמן לגבש החלטה שלא צריך חוק הסדרים. צריך להביא חוקים שיש להם השלכה ישירה על תקציב המדינה. צריך את הכסף הזה, כי אחרת לא מסתדר גובה התקציב, או שצריך להפחית, מכיוון שזה החלק התקציבי, זה צריך להיות. ואני לא מזלזל במה שהיה ב-1985; אילולא חוק ההסדרים, הכלכלה הישראלית הייתה קורסת לחלוטין. ההמצאה של חוק הסדרים הייתה המצאה גאונית – המצאה גאונית ששר האוצר דאז הביא אותו, יחד עם ראש הממשלה דאז, שניהם מנוחתם עדן. המציאות הזאת הייתה אז נכונה. יש דברים – ואני אומר את זה לעצמנו – יש דברים שהם נכונים, והציבור מוחא כפיים. שלא נתבשם מהעניין הזה. צריך לדעת את העיתוי. צריך לדעת מתי אנחנו משתמשים בדבר כזה ומתי לא. אני מתכוון לקיים דיון בוועדה. פנה אלי פרופסור טרכטנברג, ואני מתכוון לקיים דיון בוועדה, שבעיקרו יהיה דיון פילוסופי, אבל הוא יהיה דיון שנשתף – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אולי בג"ץ יוציא את הערמונים מהאש. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, לא, לא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כן, כן, כן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה לא קשור לעניין הזה בכלל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תאמין לי שכן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> דבר נוסף שאני חושב שצריך לקיים עליו דיון זה הנושא הזה של חלוקת כסף שנרשם על שם חברי כנסת. אני אומר לכם: אני ראיתי את מה שאני שמתי. אני שמתי כבר כמעט עשרות שנים. 4 מיליון שקל לחברה להגנת הטבע, זה לא בדיוק נושא שאני יכול ללכת אתו לפריימריז בציבור החרדי, אם מישהו חשב. הביא לי את זה אז, לפני הרבה שנים, הביא את זה ג'ומס, חבר הכנסת שהיה אז חבר בוועדת הכספים, ועוד דברים מהסוג הזה. והדברים האלה הם נכונים. לא יכול להיות ששר בממשלה אומר: אם לא נותנים לי לפרויקטים מסוימים שאני דורש, אני לא מצביע בעד התקציב, וזה בסדר. לא יכול להיות שאנחנו נשב פה, הציבור פונה אלינו במהלך השנה, אנחנו יודעים שהממשלה שגתה בחלוקת הכסף וצריך לתגבר סעיף מסוים – ואמר יושב-ראש הקואליציה, ואני מסכים אתו: צריך לשנות את החוק בעניין הזה. לא יכול להיות שאנחנו לא נוכל להשפיע, אפילו לא בשקל אחד, על תקציב המדינה. לא יכול להיות דבר כזה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אז תשפיעו בוועדה על תקציב המדינה – – – מה זה הדבר הזה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר. את יודעת מה, אני לא רוצה לחזור על הדוגמה הזאת – כבר הרבה פעמים – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אתה היית בוועדה, השפעת על תקציב המדינה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – אבל היו כמה פרויקטים של בריאות, ודיברתי עם שר הבריאות, פרויקטים לאומיים באמת מהמדרגה הראשונה, והוא אמר – אגב, הוא אמר את זה גם בוועדה – הוא אמר: אין לי כסף, תשיגו כסף. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ביטוח סיעודי? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. ביטוח סיעודי זה לא קופה קטנה. ביטוח סיעודי זה כסף גדול. לכן, מה שכתבו עלי, על החינוך העצמאי, מה שאותו כתב – שפעם הוא היה אצל הרפורמים, עכשיו הוא ב"כלכליסט" – הוא כתב שהחינוך העצמאי – לא הכנסתי את החינוך העצמאי; החינוך העצמאי נמצא בתקציב המדינה, הוא לא קופה קטנה. אבל דברים שאנחנו יכולים לבוא ולהגיד: אנחנו דורשים שאותם פרויקטים בריאותיים ייכנסו בתקציב. אז אני אומר שזה נראה רע. באמת. זה נראה רע. חבר כנסת, פה הוא אומר ככה ופה הוא אומר ככה, והוא מקבל את הכסף. צריך למסד את העניין הזה. הגיע הזמן שיהיה אפשר לבוא ולהגיד – אני אומר לך שיש תקציב שאתם רוצים, שההצדקה לגביו היא מיליון אחוז, לא מאה אחוז, וזה לא נמצא. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – שירד לרזולוציה יותר נמוכה. <אלי אלאלוף (כולנו):> קשה למסד סחטנות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? <אלי אלאלוף (כולנו):> קשה למסד סחטנות. זה היה – – – מה אתה עושה את עצמך – – – זה היה מצב של סחטנות. חברי כנסת שייהנו מתקציב – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> חבר הכנסת אלאלוף, אני אומר שצריך למנוע את זה. <אלי אלאלוף (כולנו):> למנוע – באיזו תקנה? באיזה חוק? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נקיים את הדיון הזה. <אלי אלאלוף (כולנו):> ברגע שאתה מתחיל בסחטנות, אין לה סוף. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני אומר לך. אני אראה לך – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> צריך לרדת מזה. לצערי, הרב גפני, פה אתה כבר מביע דעות אישיות, כולל על חוק ההסדרים. חוק ההסדרים לדברים טובים זה פשוט הסדר מצוין, אז תעשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אמרתי. <אלי אלאלוף (כולנו):> אמרת את ההפך – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. אמרתי שיש דברים – – <אלי אלאלוף (כולנו):> – – לפסול את החוק הזה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – שזה לא חוק הסדרים, צריך לעשות את זה בחקיקה רגילה. בסדר, נדבר על זה עוד. הרי בלאו הכי הבנתי את חוק ההסדרים, זה לא שאני עמדתי מהצד. אני אומר שצריך עכשיו לעשות חשיבה. יש חוקים שאינם קשורים לחוק ההסדרים. למה? <אלי אלאלוף (כולנו):> אבל אל תפסול את האפשרות הזאת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אמרתי. אמרתי שמה שצריך בחוק ההסדרים, צריך. מה שלא צריך, צריך לעשות בחקיקה רגילה. אמרתי את זה הרבה פעמים ואני אומר את זה גם עכשיו, ונדבר על העניין הזה. מורי ורבותי, התקציב הזה הוא ללא גזירות. שמעתי את נאומו של ראש האופוזיציה, נאום יפה, אבל התקציב הזה הוא ללא גזירות. אני מכיר חוקי תקציב, אני מכיר חוקי הסדרים שהיו מלאים בגזירות שהציבור לא יכול היה לעמוד בהן. אין בתקציב הזה – אנחנו יכולים לעבור סעיף-סעיף. אגב, גם הציבור הדרוזי, הציבור הערבי, נמצא במערכת שלמה של תקצוב, והדרוזים גם נמצאים; חבר הכנסת, הם נמצאים בתוך התקציב, בבסיס התקציב. אי-אפשר לטעון נגד התקציב הזה שיש בו גזירות. זה תקציב שיש בו הרבה הטבות. יש בו הטבות בעניין של הטבות המס, בעניין שאלה שמשתכרים שכר בינוני, מעמד הביניים, מס ההכנסה עליהם יורד. הוא יורד לעומת מה שהיה קודם. החברות יורדות במיסוי שלהן. נכון שיש דיון, ואני לא פוסל את הדיון הזה. הוא דיון נכון, האם צריך בעידוד השקעות הון להוריד את המס שם? לעודד מפעלים שיבואו לכאן, באמצעות החוק לעידוד השקעות הון, או לעשות את זה באמצעות הפחתה במס החברות? זה דיון אמיתי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> או במע"מ. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> או במע"מ. הפחתת המע"מ, האם היא תורמת במשהו? יכול להיות שבסופו של דבר הפחתת המע"מ שהייתה השנה – האם היא גרמה לכך שאנשים הרגישו אותה? זה הרבה כסף – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה 1%. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה 1%; יכול להיות שיותר אחוזים, אבל זה הרבה מאוד כסף. זה דיון של מקרו-כלכלה, כשהתוצאה של הדיון הזה זה מה אנחנו עושים עם הפחתות מס. הדבר הנוסף שממשלות קודמות לא העזו להתמודד אתו, זה הנושא של עיר עולים. דיברתי על זה אתמול. עיר עולים – אף אחד לא נגע בזה. אמרו עיר עולים, אפילו שהערים שעליהן מדובר אין בהן אפילו עולה חדש אחד, והעיר בעלת צביון סוציו-אקונומי גדול – היא קיבלה להיות עיר עולים. הממשלה הנוכחית התמודדה עם הדבר הזה, יותר טוב או פחות טוב, עם דיונים ארוכים אל תוך הלילה, אבל הסאגה הזאת שבה מדברים רק על עיר שבאמת קולטת עלייה כיום, שמגיעים אליה עולים חדשים מרוסיה או מאתיופיה, וההתמודדות התקציבית זה עם הערים האלה, ולא בגלל שבשנות ה-50 הגיעו לשם עולים מתוניסיה או ממרוקו או מפולין. בתקציב הנוכחי, בחוק ההסדרים הנוכחי – זה נמחק. עיר עולים – עיר עולים, עיר שקולטת עלייה. היה דיון שהוביל אותו חבר הכנסת עודד פורר, כמה אחוזים זה נותן לעיר קולטת עלייה, וזה נכון. וזה בסדר. אבל אי-אפשר לבוא ולהגיד היום, לאחר האישור של חוק ההסדרים – לבוא ולהגיד שאנחנו עוד נמצאים בהיסטוריה האנכרוניסטית הזאת, שנותנים לעיר מסוימת אחוז גבוה או שנותנים לה אפשרות לגבות ארנונה ב-100% ממשרדי הממשלה או ממתקני הממשלה, וזה יכול להיות בסיס צבאי, רק מכיוון שלפני 60 שנה או 50 שנה היא קלטה עלייה. יש דברים נוספים בוועדות אחרות. אצלי היו הדברים הקשים. חבר הכנסת אלאלוף, אצלך היה הדברים היותר-קלים. <אלי אלאלוף (כולנו):> אתה יכול להתחלף, כי אני נשארתי יומיים. היה לי זמן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. אין לי טענות. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אין לי טענות. אני רק מצייר את תמונת המצב הכוללת. <אלי אלאלוף (כולנו):> לקחת את נושא החיסכון לילדים כאילו זה רק שלך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, לא. <אלי אלאלוף (כולנו):> תסלח לי, לפני שחתמת על הסכם קואליציוני, זה היה חלק אינטגרלי, דוח העוני. תדע לך. רק החלוקה לא מוצאת חן בעיני, ואמרתי. אבל שתדע, זה התחיל שם. כתבתי על זה מזמן. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – יש הרבה אבות לעניין. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני לא חולק על זה. <אלי אלאלוף (כולנו):> אתה מעביר את זה במהלך חברתי. זה לא כספי ולא כלכלי. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני לא חולק על זה. <אלי אלאלוף (כולנו):> אתה חולק. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. אני לא חולק על זה, אני רק אמרתי שאנחנו הסיעה היחידה – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – רק בזכות ההסכם. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אבל אנחנו הסיעה היחידה שדרשה את הכסף הזה. זה נכון. כתוב בהסכם הקואליציוני שלנו: דוח טרכטנברג. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> דוח אלאלוף – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – לא טרכטנברג. כתוב. אנחנו דרשנו את זה. הדרישה הייתה דרישה לאומית. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> יש עוד כמה דברים כאלה, גם עם טיפולי שיניים וגם עם הביטוח הסיעודי. <רחל עזריה (כולנו):> – – – גפני, גם אצלנו זה נמצא. דוח העוני מופיע אצלנו. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר. אבל מה אכפת לכם? הרי אנחנו לא מתמודדים על אותם קולות. <רחל עזריה (כולנו):> אז תחלק מראש – – <אלי אלאלוף (כולנו):> לא. קצת עומס שיעבור. היה עליך עומס, אז תתחלק. <רחל עזריה (כולנו):> – – לא מתאים לך. גפני, אנחנו מהמפרגנים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> תודה, באמת. בעזרת השם, בתקציב הבא נעשה חלוקה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> גפני, כפי שאני מכיר אותך אתה לא דורש, אתה פשוט לוקח. אז נא לתקן את האמירות שלך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לקחתי בשביל הילדים שלך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מאה אחוז, אבל תגיד את האמת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אבל אמרתי. אני אמרתי, אחרת הוא אומר שלא אני עשיתי, הוא אומר שהם עשו. בסדר, אין לי טענות. אני שמח בדברים שהם חיוביים שהם שייכים לכולם, לא רק לי, אני לא אמרתי את זה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יפה מאוד, כל הכבוד. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מורי ורבותי, אני חוזר ואומר, לגבי הנושא הזה של כל מה שדיברנו, גם בנושא של חוק מיסוי מקרקעין: אנחנו אישרנו את החוק שמקצר את הזמנים של מי שאמור לקבל אישורים, שזה אצלו כסף, וזה אצלו בעיות שהוא הרבה פעמים צריך להתמודד עם זה עד שרשות המסים נזכרת ונותנת לו את הדברים. אנחנו העברנו את החוק הזה. אגב, רוב החוקים בוועדת הכספים עברו פה-אחד, הקואליציה והאופוזיציה. ישבנו הרבה מאוד זמן לגבי הדברים שעמדו על סדר-היום, כמו ההתחשבנות בין קופות-החולים, שחברי הוועדה, גם מהאופוזיציה, אבל גם מהקואליציה, רצו לדעת מה תוצאת הנוסחה שעליה מדברים כאשר אנחנו מדברים על ההתחשבנות בין קופות-החולים. ישבנו בישיבה סגורה – מה שלא היה אפשר להוציא לציבור, ישבנו בישיבה סגורה, כדי שחברי הוועדה ידעו מה המשמעות של העניין כלפי בית-חולים ציבורי, כלפי בית-חולים ממשלתי, כלפי בתי-חולים בירושלים, כלפי קופות-החולים השונות. ידענו מה התוצאה של הדברים, ואז היה ויכוח אם הולכים לפי שנת 2013, 2014 ו-2015, או 2013, שהיא שנה בעייתית, הולכים על-פי המחצית. הממשלה הציעה את כל שנת 2013, ולאחר שאנחנו ישבנו וראינו את הנתונים, ההחלטה – וכך היא מופיעה בחוק, ההחלטה היא מחצית שנת 2013. כל שינוי בדבר הזה הוא שינוי של משמעות עצומה, של מיליונים, ולפעמים מאות מיליונים, על קופת-חולים או על בית-חולים, וההשלכה של זה יכולה להיות השלכה טובה, ויכולה להיות חס וחלילה להפך. יש לנו מערכת שלמה, והמערכת הזאת, בסופו של דבר – ואני זוכר את המקרים שבהם היה כאן בתקציב – היו ויכוחים סוערים וקשים, לא פילוסופיים; לא ויכוחים כפי שהיה פה קודם, שהם ויכוחים לגיטימיים וחשובים ורציניים – ויכוחים על כל פרק בחוק ההסדרים, על כל סעיף בחוק ההסדרים, והוויכוחים האלה היו ויכוחים מעשיים, על מה שהממשלה הביאה, ומה שהכנסת הייתה אמורה לתת, הייתה אמורה לשלם, והנושא הזה הוא נושא שלא קיים בתקציב הנוכחי, לא קיים בחוק ההסדרים הנוכחי, להוציא המס על דירה שלישית, שזה דיון בפני עצמו. כל האחרים היו בהסכמה. היה בהסכמה עם שר האוצר, שלא היה בתקציב הזה, שמאריכים את המועד של העלאת גיל הפרישה לנשים. מכיוון שלא הייתה החלטה אם מעלים את גיל הפרישה לנשים, וההשלכה של העלאת גיל הפרישה – יש לה השלכה רבת-אופנים, זה לא סיפור של מה בכך, שמחליטים שמגיל 60 מעלים את זה לגיל 62, ונשים כבר קיבלו הודעות על כך. אנחנו – פה-אחד, לאחר ששוחתי עם שר האוצר על הנושא של העלאת גיל הפרישה, והגענו להסכמה שהדיון יתקיים במלואו, ואנחנו דוחים את המועד, גם של העלאת גיל הפרישה, שמאריכים את זה בשבעה חודשים, וגם בטבלאות של המוסד לביטוח לאומי, שהוא שולח לנשים שמתקרבות לגיל הזה – שהכול נדחה ליולי 2017. ועד אז יקיים שר האוצר את ההתייעצות עם הוועדה שעל-פי החוק הוא היה אמור לכנס, והוא כינס אותה. לאחר מכן הוא יגבש את המלצותיו בנושא של העלאת גיל הפרישה. לאחר מכן הוועדה תקיים דיון ותקבל החלטה כפי שמופיע בחוק. ואגב, חוק ההסדרים הזה, יש בו תיקון של דבר שהייתה עליו התרעמות רבה, דיונים בוועדות הכנסת – היו גם טענות על זה שהתייעצות לא התקיימה, והנה, הנושא הזה מסודר. אנחנו הוספנו גם בדיון הזה תיקון לחוק על ניצולי השואה, שאם בן-הזוג נפטר לפני שנת 2011, ואז בן-זוגו או בת-זוגו היו נותרים לבד בלי שהם יקבלו את הגמלה, בחוק ההסדרים הנוכחי הנושא תוקן, וגם הוא תוקן פה-אחד. אני מבקש לאשר את החוק, גם את חוקי ההסדרים וגם את התקציב, מכמה סיבות: א. אין בחוק הזה גזירות; ב. המדינה תתנהל בלי תקציב מאושר – זה יהיה נזק עצום לכולם. והסיבה השלישית והעיקרית היא שאין לי כוח יותר, ואני לא הולך לקיים דיונים מחודשים על מה שכבר דנו. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> זו הסיבה האמיתית. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מבקש, אדוני יושב-ראש הכנסת, להודות לך על הסיוע בהעברת החוק הזה. אני רוצה להודות לשר האוצר משה כחלון, לסגן שר האוצר הרב יצחק כהן, למנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, שעזר, למזכירת הכנסת הגברת ירדנה מלר, ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, למרכז הקואליציה בוועדה מיקי זוהר, לכל חברי ועדת הכספים – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> לכל היועצים המשפטיים – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני הולך להגיד. אני רוצה להודות גם בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, גם בשם כל ראשי הוועדות, ובשמי, להודות לכל היועצים המשפטיים והיועצות המשפטיות שעשו מלאכה בלתי רגילה בכל מהלכי הדיונים הקשים שהתקיימו בימים ובלילות. אני כמובן רוצה להודות לעו"ד שגית אפיק, ולבתה אמילי, שהייתה חלק מהדיונים בתקציב. אני רוצה להודות למנהל הוועדה טמיר כהן, ליועצים המשפטיים שלומית ארליך, אייל לב-ארי, שיר שפר, עדי אמיתי, לצוות הוועדה: ליאת קרפטי, אורית ארז, אילנה זינתי, מיכל יצחקוב, אייל קציר, שהוא דובר הוועדה. לאמיר, ולכל סדרני הכנסת ומשמר הכנסת שהיו אתנו, לעובדי מחלקת הפרוטוקולים, לעובדי הניקיון, למחלקת המחשוב, לעובדי מזנון הכנסת, שהיו אתנו בימים ובלילות, באמת, ולעובדי משרד האוצר – לשי באב"ד, המנכ"ל, לאמיר לוי, הממונה על התקציבים, נדב שיינברגר, רמ"ט שר האוצר, סגני הממונה, יעל מבורך ויאיר פינס, ולכל הסגנים; לאיתי טמקין ולכל עובדי אגף התקציבים, למחלקה המשפטית במשרד האוצר, בראשות עו"ד אסי מסינג, לרשות המסים, בראשות מנהל הרשות משה אשר. לעוזרי הנאמן, שהולך אתי כבר 25 שנה, משה שיפמן, ולכל העוזרים שנמצאים אתי בעבודה הקשה הזאת, לטייבי גלבשטיין, שהיא רכזת הסיעה של יהדות התורה, ולכולם – תודה רבה, אני מודה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואנחנו ודאי מודים לך. נודה לך ולשאר ראשי הוועדות בתום ההצבעות, בהנחה שהתקציב עובר. אני מתכבד להזמין את שר האוצר מר משה כחלון לסכם – עד 20 דקות לרשות שר האוצר. מייד לאחר מכן ניגש להצבעות. <שר האוצר משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השר שטייניץ, בראשית הדברים, אני רוצה לפנות ליושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה חברת הכנסת קארין אלהרר ולומר לך, באמת בידידות, אני אומנם הסתכלתי עלייך, אבל חס וחלילה שלא תחשבי שזה איזה משהו אישי, מכוון. את היית פה, אז צריך להסתכל על מישהו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוסר השכל – אל תבואו למליאה, כן? זה מה שמשתמע. <קריאות:> – – – <שר האוצר משה כחלון:> וזה לא סוד שיש לי הערכה גדולה מאוד אלייך. וזו הזדמנות, אם חמק לי, אז זו הזדמנות להתנצל. אדוני היושב-ראש, בשנה שעברה עמדתי כאן והצגתי בפניכם את התקציב לשנים 2015–2016. היו רבים שפקפקו ולא האמינו שזה יעבור. אמרו, לא תגיעו ל-2015, לא תגיעו ל-2016. הגענו, ברוך השם, ל-2015–2016, היום אני עומד כאן ומציג תקציב לשנים 2017–2018. זאת אומרת, סך הכול ארבע שנות תקציב. אני עומד כאן כשהכלכלה יציבה, חזקה, איתנה, צומחת. נתוני המקרו הם מצוינים; גירעון – סיימנו ב-2.2. צמיחה מרשימה, אבטלה נמוכה, יחס חוב–תוצר ממשיך להיות נמוך בצורה ניכרת, חברות הדירוג ממשיכות להאמין בנו, ויש לזה משמעות גדולה – חברים, כשחברת דירוג מאמינה, זה גיוס הון זול יותר, גיוס כסף זול יותר, וזה חיסכון של מיליארדים בריביות, והמיליארדים האלה מופנים למשק. נפלה בידינו זכות גדולה, בשנה וחצי האחרונה, לעשות פעולות לטובת המשק, לטובת החברה, לטובת הכלכלה, ואנחנו רואים ברכה, הרב גפני, בעשייה – רואים ברכה בעשייה. אני חושב שאחד הדברים שאנחנו יכולים להיות גאים בהם, וכל כנסת ישראל, כי כל הכנסת תמכה בזה, בשנה האחרונה, זה התוכנית הלאומית "חיסכון לכל ילד". אני חושב שזה משהו חסר תקדים שמדינת ישראל דואגת לכל ילדה וילד עד גיל 18, וזה לא חשוב אם הילד הוא יהודי או ערבי, חרדי או חילוני, חובש כיפה כזאת או אחרת, אם הוא גר בצפון או בדרום. אנחנו מכירים – אנחנו יודעים כמה זה חשוב שכשנער מגיע לגיל 18, יש לו כמה עשרות-אלפי שקלים ביד, זה יכול להיות 20,000, ואם ההורים משתתפים זה 40,000 – אני חושב שזה נותן לו צעד לקראת החיים. אני יכול להעיד, אפילו, שיש מיליוני צעירים שמגיעים לגיל הזה, מה שנקרא בלי שקל, בלי אגורה, ופה המדינה דואגת להם, זה דבר שאני מאוד מאוד גאה בו. אני גאה בהעלאת שכר חיילי החובה ב-50%, זה לא יורד מסדר-היום; זה עזר למשפחות, זה מסייע לחיילות ולחיילים שלנו. אני גאה בקצבאות השלמת הכנסה לקשישים בכחצי מיליארד שקלים, ואין ספק שזה יגדל בתקופה הקרובה בעוד 400 מיליון שקלים. אני גאה בכך שהפסקנו את הספסרות בקרקעות של מדינת ישראל בבנייה הרוויה. אני גאה בכך שהחזרנו לאנשים את האפשרות לרכוש דירות. נכון שהעסק – נראה שזה הולך קצת לאט, אבל 7,000 זוגות כבר יש להם הסכמים לדירות, חלקן בבנייה, במחיר למשתכן. 7,000 זוגות שלפחות ממה שאני שומע מהסביבה, לא חשבו שתהיה להם האפשרות הזאת. ואני מדבר על אזורי פריפריה ואזורי ביקוש – רעננה, ראשון-לציון, ראש-העין, ירוחם, עפולה, לוד, יהיה בהמשך הרצליה, מודיעין, שוהם, הקריות, וכל אחד מהם יזכה בהנחה ממוצעת של 300,000 שקלים. הנושא של הדיור הציבורי – התחלנו בו, השר יואב גלנט התחיל בו, הוא רכש בשנה שעברה 600 דירות, ושיפץ מאות, אם לא אלפים. בתקציב הקרוב נכלל פרויקט משותף עם הסוכנות היהודית לבניית 3,000 דירות. מעל מיליארד שקלים יגיעו גם בגיוס וגם מחוק המכר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא לא, על הדיור הציבורי צריך לדבר. לא הייתה תוספת לדיור הציבורי. <שר האוצר משה כחלון:> בשנה החולפת הודענו על זכייתן של שש חברות זרות שיגיעו לכאן לבנות ולקחת חלק בבנייה של הדיור במדינת ישראל. כשאני מדבר על שש חברות אני מדבר על 6,000 עובדים, בהם מהנדסים, מקצועות רטובים, הם מגיעים עם הציוד שלהם, עם הכלים שלהם, דבר שייתן דחיפה גדולה לשוק הבנייה. תקציב הביטחון – מסוכם עד 2020. חברים, התקציב שתאשרו היום הוא תקציב חברתי, ותקציב עיוור צבעים. הוא תקציב שמיטיב ועוזר ומסייע, לצד הצמחת המשק, לכל האוכלוסיות; מסייע לאוכלוסיות מרובות ילדים, עם הגדלת הקצבאות, המישור של צמצום העוני או מאבק בעוני, לאימהות חד-הוריות, לצפון, ותכף אני אפרט בשניים-שלושה משפטים על התוכנית המתגבשת, שתוצג כבר בשבוע הבא, באזור מעלות – תהיה מסיבת עיתונאים ביום ראשון במעלות ותוצג התוכנית – בהיקף של כ-12 מיליארד שקלים. יחד, כמובן, עם השר אריה דרעי – יחד – גם השר דרעי וגם השר כץ – הוזלנו את מחירי התחבורה הציבורית. קרן ארנונה ממשלתית, למי שלא יודע, חברים – שלום, אדוני ראש הממשלה – הקמנו קרן ארנונה ממשלתית לצמצום הפערים בין רשויות חזקות לחלשות. אני מבקש להתעכב במשפט אחד: קרן ארנונה זה שמדינת ישראל, באמצעות המוסדות שהיא משלמת עליהם ארנונה, לוקחת את הכסף ממוסדות הציבור האלה ומעבירה אותו מהערים החזקות לערים החלשות. זה צמצום פערים. המדינה הוסיפה 200 מיליון, עוד הוסיפה בלילה של התקציב, ובסך הכול, לדעתי, זה גבולות החצי-מיליארד שקלים שעוברים לרשויות החלשות. בניגוד לכל התחזיות הפסימיות, המשק ממשיך לרשום מדדי צמיחה יוצאי דופן בהשוואה לעולם המערבי. סוכנויות הדירוג, כפי שאמרתי, מביעות אמון בכלכלה. רבים ביקרו את המדיניות שלנו, אבל אני אומר לכם, המדיניות שלנו, שגם מדברת על צמיחה, השקעות, הגדלת העוגה, גם מוסיפה לתקציבים החברתיים ולמשרדים האזרחיים הרבה מאוד כסף. היא מוסיפה יותר מורים, יותר רופאים ויותר אחיות, ויותר עובדים סוציאליים. זו המשמעות של הגדלת ההוצאה הציבורית. אני שמח שנפל בחלקי, יחד עם חברי בממשלה, לקלוט עובדי קבלן. חברים, אנחנו קלטנו עד היום אלפי עובדי קבלן, לצערי בחלק הנמוך של האלפים, אבל אנחנו עוד נרחיב את זה ונגדיל את זה. הגדלנו מענקי עבודה, מה שנקרא מס הכנסה שלילי, כדי לתמרץ אנשים לצאת לעבודה, וזה קורה – יותר מ-50,000 נשים חד-הוריות נהנות מזה. היו התנגדויות, זה לא היה פשוט, זה לא היה קל, אבל אני שמח שאנחנו כאן. אני זוכר את הזעקות שקמו כשדיברנו על קרן ברירת מחדל לפנסיה. היום אנשים יכולים לעבור לקרן ברירת מחדל לפנסיה ולשלם סכומים אפסיים בדמי הניהול. זה יכול להגיע לחיסכון של מאות שקלים בחודש. לא היה פשוט – לא היה פשוט, אבל עשינו את זה, הורדנו את דמי הניהול בעשרות אחוזים ושברנו שוק ריכוזי פוגעני ומקפח. עשינו את זה גם בתחום ביטוחי החובה, הבריאות ובתחומים נוספים. ועדת הרפורמות בראשות חבר הכנסת אלי כהן סיימה רפורמה היסטורית בבנקים; הפרדת כרטיסי אשראי, הגדלת נפח האשראי, הגדלת היקף האשראי והסרת חסמים לכניסה של בנקים חדשים. לא היה בישראל תחום יותר ריכוזי ופחות תחרותי מהתחום הזה. ועדת הכספים של הכנסת אישרה פה-אחד, ללא הבדל קואליציה ואופוזיציה, את החוק להגבלת שכר הבכירים. ההזדמנות הזאת להודות לכם, הרב גפני, חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחברת הכנסת זהבה גלאון, באמת, על ההתגייסות, על המאמץ, אפשר להגיד על היוזמה הראשונית – שאת העלית את זה, אז באמת תודה רבה, בשם אזרחי מדינת ישראל, זה לא שלי. חבר הכנסת איתן כבל, הזדמנות גם לך לומר תודה על רפורמה אדירה, אמיצה, שאנשים לא האמינו שתצליחו להעביר אותה, בשוק התקשורת ובתקשורת הרב-ערוצית, רפורמה שתגביר תחרות ותוריד מחירים. ידידי יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף, גם לך אני רוצה לומר תודה, על רפורמת הקורנפלקס – אנחנו רואים סממנים של תחרות והורדת מחירים, והעבודה המאומצת שלך על פנסיה לעצמאים, שאני חושב שהיא ברכה שחיכינו לה הרבה מאוד שנים. התקציב שנאשר היום ימשיך בהגשמת החזון של צמיחה, של צמצום פערים, של הגדלת הוצאה ציבורית, הפחתת מסים והפחתת מסים והפחתת מסים והגדלת הוצאות המשרדים החברתיים. תקציב מערכת הבריאות יגדל ב-8.5 מיליארד, למרות ה"פלאטים". תקציב התוכנית לקיצור תורים וליישום הצינון – 780 מיליון שקלים. סל הבריאות ייהנה מתוספת – חברים, זה דרמטי. זה דרמטי לכל מדינת ישראל – של חצי מיליארד שקלים. תקציב החינוך, שיקום שכונות – יעלה מ-90 ל-160, שיקום שכונות חברתי. זה כרגע מאוד נמוך, אנחנו מתכוונים לטפל בו בהמשך, להעלות אותו יותר. יש פה איזונים, יש פה בלמים, על מנת להתמודד עם האתגרים הדו-שנתיים. אדוני היושב-ראש, אני חושב שיש גם הזדמנות – אדוני ראש הממשלה – להודיע שאתמול סיימנו את כל נושא תוכנית הצפון: 14 מיליארד שקלים – אני מתקן. ביום שני, אני מקווה שתוכל להגיע, אנחנו נהיה במסיבת עיתונאים בצפון, במעלות. נציג אותה. תוכנית מדהימה. תוכנית שתדחוף את הצפון קדימה בתשתיות, בחינוך, בבריאות: בית-חולים שיקומי בפוריה, חיזוק בית-חולים צפת. חיזוק המכללה בצפת. הערים חצור, קריית-שמונה – כל האזורים האלה. ואני חושב שאנחנו יכולים להיות גאים בתוכנית הזאת. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> משה – – – <שר האוצר משה כחלון:> זוהיר בהלול, מה זה אתה יכול? אתה חייב להיות. זה צפון. אני לא אומר – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> כל מי שגר ב-04. <שר האוצר משה כחלון:> 04 מוזמנים. לא, מוזמנים גם מ-02. אין בעיה. תוכנית חומש למגזר הערבי נכללת בתקציב. עד היום כבר הועברו מעל מיליארד שקלים, ו-800 מיליון נמצאים בצינור. כמובן, התוכנית של אחינו הדרוזים, שזה נכנס לבסיס התקציב. רפורמות בביטוחי בריאות. רשת ביטחון לעצמאי, כפי שאמרתי. לסיכומו של עניין – איפה ביטן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנה הוא. <שר האוצר משה כחלון:> חבר הכנסת ביטן, תגיד לי מתי שכנעתי אותך. <דוד ביטן (הליכוד):> עדיין לא. <שר האוצר משה כחלון:> עוד לא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש לאדוני השר עוד עד שש דקות לשכנע – עוד שש דקות לשכנע אותנו. <שר האוצר משה כחלון:> חברים, כשעושים רפורמה זה מאבקים, זה קשיים, זה הכפשות, זה השמצות, זה הפחדות. ואנחנו רואים את זה יום-יום. ואני רוצה לומר לכם: כשאנחנו היום נכנסים לסופר ורוכשים וקונים דגים או בשר או גבינות או מוצרים מהסוג הזה, או ירקות ופירות – ונכון, עשינו מאמצים, פתחנו את הייבוא – השתדלנו להגן על החקלאים כמה שרק אפשר. ואני חושב שאנחנו בדרך הנכונה. נדמה לי, נשארו לו עוד שניים-שלושה סעיפים, גם את זה נסיים. מצד אחד, לפצות אותם; מצד שני, לפתוח לייבוא, כדי שאפשר יהיה לספק פה מזון במחירים נורמליים וסבירים. החקלאים הפגינו. שאף אחד לא יבין לא נכון: אין לנו שום דבר נגד החקלאים. אנחנו מעריכים את החקלאים ורואים חשיבות בחקלאות, אבל העולם רץ קדימה. אנחנו מסייעים להם בטכנולוגיות, בחדשנות, כדי שיוכלו לרוץ ויוכלו להתקדם. וזה לא סוד שהחקלאות של מדינת ישראל, אני חושב – תראו, את המערכות הביטחוניות אני לא מכיר יותר מדי טוב, אבל את הכלכליות אני מכיר – הם כרטיס הביקור ותעודת הכבוד שלנו בעולם. כל הנושא של החקלאות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> משה, אז איך? איך הם נעלמים מהמפה? <שר האוצר משה כחלון:> לא, הם לא נעלמים, הם מתייעלים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – בחייאת – – – <שר האוצר משה כחלון:> הם מתייעלים. אבל חשוב לי להגיד, באמת, חבר הכנסת ילין, שזאת העמדה. שלא ייראה אחרת. אנחנו אתם במשא-ומתן כל הזמן. אנחנו מתקדמים אתם יפה. אבו וילן ומאיר צור, הדלת שלי פתוחה בפניהם. אני נפגש אתם פה, עם מאיר צור אני נפגש בחיפה. באמת, כדי לסייע, לדחוף. אנחנו רואים חשיבות בזה. יכול מאוד להיות שאנחנו לא יכולים לתת להם כל מה שהם רוצים, יכול מאוד להיות שאנחנו דורשים מהם קצת דברים, אבל כשאנחנו מדברים בגדול – עוד יש לנו אתם שיג ושיח, ואין לי ספק שעוד שניים-שלושה דברים אחרונים שנותרו, אנחנו נסיים. התקציב הזה הוא תקציב של כל אזרחי המדינה. לא תקציב של ימין ולא תקציב של שמאל ולא תקציב של מרכז. זה תקציב חברתי שנותן מענה בכל התחומים מתחומי חיינו. בשנים הקודמות הייתה השקעה אדירה באזור באר-שבע. בשנים הקרובות הולכת להיות השקעה אדירה באזור הצפון. וכפי שאמרתי: בימים הקרובים אנחנו נציג את תוכנית הצפון, יחד עם ראשי ערים, חברי כנסת שמוזמנים. אמרתי, גם מ-02; הוא שאל אם רק מ-04. חברי כנסת שלקחו חלק ובאמת פעלו למען, מוזמנים להגיע. זה יהיה במעלות. ונשמח באמת שתהיה פה חזית אחידה של כל כנסת ישראל, לא רק של הממשלה ולא רק של אנשים מסוימים. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים; ליושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, שהיו לנו, ככה, חודשים לא קלים; מיקי זוהר; יושב-ראש ועדת הפנים דודי אמסלם; יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש; יושב-ראש ועדת הכלכלה, כמובן, איתן כבל; יושב-ראש ועדת הרפורמות אלי כהן; לכל חברי הכנסת שהשתתפו בדיונים ולקחו חלק. כמובן, עובדי משכן הכנסת, יועצים משפטיים, עוזרים, מנהלי הוועדות, הסדרנים שעברו שעות ארוכות, אנשי משרד האוצר, וכמובן חברי לממשלה. ואדוני ראש הממשלה, אני צריך להודות לך. היה לנו תקציב קשה הפעם. יותר מהפעם – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – מודה לך. <שר האוצר משה כחלון:> הפעם הרבה יותר מהשנה שעברה. באמת תקציב לא קל: דו-שנתי, עם הרבה מאוד רפורמות, הרבה מאוד שינויים. וללא הסיוע שלך, אדוני ראש הממשלה, באמת, גם "כיפת ברזל" וגם "חץ". ביחד – לא היינו יכולים להגיד, לעמוד פה גאים היום ולהציג את זה. אז שוב, חברי השרים, תודה לכולכם על המאמץ, תודה לכולכם על התמיכה. וחברי הכנסת, אין לי ספק שגם האופוזיציה וגם הקואליציה יתמכו בזה. ואם לא, אז רק הקואליציה. חברים, תודה רבה. ואני מבקש – ביטן, השתכנעת או שאתה רוצה שאני אמשיך? השתכנעת. היות שחבר הכנסת ביטן השתכנע – אה, נדב שיינברגר, שי, אנשי משרד האוצר ומי שאני לא הצלחתי להודות להם, בשבוע הבא אנחנו נשב ואני אודה לכולם באופן אישי. חברים, תודה רבה, ושיהיה בהצלחה למדינת ישראל – תקציב 2017–2018. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר האוצר משה כחלון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים 2 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, לרבות השרים, נא לשבת. שרת המשפטים, נא לשבת. <דוד ביטן (הליכוד):> כולם לשבת. <הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016;> <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;> <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים, המצב הוא כזה; גם למנוע בהמשך שאלות על הפרוצדורות של ההצבעות – שר האוצר, אני יודע שאתה לא צריך להצביע, אבל שב אתנו. כי חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף כן צריך להצביע. חבר הכנסת אחמד טיבי, נא לשבת. חברי הכנסת, יש לנו לפנינו – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אפשר להתחיל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <דוד ביטן (הליכוד):> לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא ייאמן. <דוד ביטן (הליכוד):> כולם לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברי הכנסת, המצב הוא כדלקמן: אני מודיע הודעה אחת שלא קשורה לסדר ההצבעות, והודעה שנייה שקשורה לסדר ההצבעות, כדי למנוע שאלות בהמשך. א. אם לא יהיה פתאום איזה מצב שאני לא צופה, קרי, הסרת כל ההסתייגויות, אנחנו כנראה צפויים להצביע במהלך כמה שעות. אם אני כבר עכשיו אצטרך להרים את הקול, הקול שלי ייעלם מהר מאוד, וזה יקשה מאוד על האנשים לשמוע על מה אנחנו מצביעים, יהיו בלבולים, ואז החוק כידוע יורד לוועדה, ונהיה פה שעות נוספות ארוכות. אז אני מפציר בחברי הכנסת לשמור על שקט. וודאי, כל מה שנוגע לתאי המומחים, אנחנו צמצמנו את הנוכחות בתאי המומחים, אבל עדיין, את האנשים הרלוונטיים, מנהלי הסיעות, אנשי אגף התקציבים, אנחנו מקבלים בברכה כל עוד אין רעש מתאי המומחים – אין צורך בשלוש קריאות, אנשים פשוט יורחקו לאלתר אם יפריעו. עכשיו, לגבי סדר ההצבעות – זה כבר מפריע לי. ב. סדר ההצבעות – גם כן, היו כמה פניות אלי בנושא הזה. אנחנו מצביעים על שלושה חוקים, בזה הסדר: הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, כמובן. לאחר מכן, הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, גם כן בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ולאחר מכן, הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית – חוק ההסדרים, בפי העם – (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, גם כאן בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> ביטן – – – <דוד ביטן (הליכוד):> כולם להכניס את הספרים והמחשבים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הקואליציה והאופוזיציה הגיעו לסיכום שכנראה, לפחות למיטב זיכרוני ולזיכרון ותיקי הבית, זה לא היה – זה לגיטימי ואפילו מעניין, הניסוי הזה, אבל אני מבקש לשים לב: במהלך ההצבעות, סוכם כי 30 פעם אנשי האופוזיציה יוכלו לעלות – נכון, השר חיים כץ? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנשי האופוזיציה יוכלו לעלות ולנמק את ההסתייגויות שלהם ממש לפני ההצבעה, במשך שתי דקות. יש לי רשימה – היא הוגשה מראש על-ידי אנשי האופוזיציה, איזו הסתייגויות, מי מנמק במשך שתי דקות. אם יושב-ראש ועדת הכספים יבחר להשיב, הוא יוכל להשיב, אם לא, אז מייד – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה זאת אומרת, כל אחד מן הקואליציה יוכל להשיב? <דוד ביטן (הליכוד):> זה הסיכום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> או יושב-ראש ועדה רלוונטית או שר האוצר או סגן שר האוצר יוכלו להשיב. אם ישיבו, ישיבו, הם לא מוגבלים בזמן. אם לא, אנחנו נמשיך בהצבעות, ודאי, מאותה הסתייגות והלאה. ראשון המסתייגים יהיה חבר הכנסת מאיר כהן, אני מבין, זה יקרה בעוד – לא לא לא, לא עכשיו, אני אכריז, מסומן אצלי, אדוני ייגש לאחד המיקרופונים באולם, שתי דקות לרשותו. זה יקרה בעוד דקות מספר, כי אתה בעמוד 13 להצבעה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. יש – מספר ההצבעות על ההסתייגויות לא יעלה על 220. יש פה מונה או מונה מטעם הלשכה המשפטית, הם יודיעו לי – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בכל ההצבעות גם יחד, על ההסתייגויות, לא כל ההצבעה, ויש פה מונה או מונה שיגישו לי פתק כשנגיע ל-200 הצבעות, ואני אתריע. אם כן, כדי למנוע הצבעות חוזרות – ניירות, פלאפונים, מחשבים ניידים, אייפדים, יכולים להפריע למסך ההצבעה; מי שמעוניין שהצבעתו או הצבעתה ייקלטו, תרחיקו את הניירת או את המכשירים האלקטרוניים ממסך ההצבעות. אנחנו, אם כן, עובדים עם הדפים הצהובים. יש בינינו גם כאלה שעוקבים אחרי ההצבעות. אז אנחנו נתחיל, כמו שאמרתי, בחלק המילולי – הצעת חוק התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018, התשע"ז–2016. נתחיל בהסתייגויות לשם החוק – חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג, להלן: קבוצת סיעת מרצ, חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס – הוא לא נמצא, אז הסתייגותו לא נחשבת – אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף, להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. מול מי אני עובד, אופוזיציה? מול מישהו אחד עובד? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מולי. <קריאה:> מול מרב מיכאלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מיכאלי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 לשם החוק? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. ההצבעה היא אלקטרונית. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לשם החוק לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 49, נגד – 62, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין, גברתי – מצביעים. לחלופין (א) – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 48 נגד ­– 62 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לשם החוק לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 48 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות לחלופין (ב) לאותו סעיף – נא להצביע. לחלופין (ב) – ההצבעה החלה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 48 נגד ­– 62 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לשם החוק לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, 62 מתנגדים ואין נמנעים. גם לחלופין (ב) לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> (ג) ו-(ד) – לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסירים את (ג) ו-(ד), על-פי בקשת האופוזיציה. לסעיף 1 אין הסתייגויות, לכן נצביע על שם החוק ועל סעיף 1, כנוסח הוועדה. מי בעד הסעיף? מי נגד? זה על שם החוק וסעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 4 בעד שם החוק וסעיף 1, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 47 נמנעים – אין שם החוק וסעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 64, 47 מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי שם החוק וסעיף 1 אושרו כנוסח הוועדה. לאחרי סעיף 1 – עיסאווי פריג' מנמק. חבר הכנסת עיסאווי פריג', גש למיקרופון. אני טעיתי, לא מאיר כהן, עיסאווי פריג'. שתי דקות לרשותך – בבקשה, אדוני. לאחרי סעיף 1, הסתייגות מס' 2 – בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, אנחנו, קבוצת מרצ, מגישים הסתייגות על מטרת החוק, ואנחנו רוצים שהציבור – פשוט מאוד הנתונים שנמצאים בתקציבי המדינה יקבלו אכן, הלכה למעשה – גם לשם מטרת החוק. תקציב שהחלוקה התקציבית בו היא לא חלוקה שוויונית והגיונית, צריך לתקן את המטרה בהתאם. המטרה של התקציב היא מטרת הישרדות הממשלה. כשאנחנו רואים שהמגזר של ההתנחלויות מקבל את האחוז ואת השליטה בתקציב, צריך להגיד שמטרת התקציב הנה שמירה על הישרדות הממשלה, והיא אכן – בואו נקרא לילד בשמו. לשם כך אנחנו מגישים הסתייגות למטרת החוק, צריך לקרוא לילד בשמו. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2, לאחרי סעיף 1, של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 62 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 48 בעד, 62 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי הסתייגות מס' 2 לאחרי סעיף 1 לא נתקבלה. לחלופין (א) – להצביע, גברתי? לחלופין (א) מצביעים, לאחרי סעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, 62 מתנגדים, אין נמנעים. לחלופין (א) לא התקבלה. (ב), גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> (ב), (ג), (ד) – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוסרו (ב), (ג) ו-(ד) לחלופין, ולסעיפים 2–14 אין הסתייגויות; הסרנו את ההסתייגויות – או שהן הוסרו – לאחרי סעיף 1. נצביע על סעיפים 2–14, כנוסח הוועדה. סעיפים 2–14, כנוסח הוועדה, נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 2–14 – 62 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 2–14 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 62, נגד – 49, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 2–14 אושרו כנוסח הוועדה. כל הסעיפים, ללא הסתייגויות, אושרו בקריאה שנייה. אני חושב שנצביע קודם כול על החלק המספרי. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, אנחנו נסיים עם כל ההסתייגויות, בוודאי. אנחנו ממשיכים. מי שעוקב, סיימנו את החוברת הזאת בקריאה השנייה, ואנחנו עוברים לחוברת העבה של ההסתייגויות, מי שעוקב – החוברת הצהובה העבה. ממשיכים עם ההסתייגויות לחלק המספרי של תקציב המדינה. שימו לב, זה מסודר בצורה מאוד ברורה. יש הסתייגויות של קבוצת הרשימה המשותפת לסעיף 01. חברת הכנסת מיכאלי, מצביעים על ההסתייגויות? מה מצביעים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן כן – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. הסתייגות מס' 1 של קבוצת הרשימה המשותפת – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו – נשיא המדינה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 50 בעד, 62 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 לא אושרה. 2 – של הרשימה המשותפת – גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא מצביעים. הסתייגות 2 הוסרה. הסתייגות של חברי הכנסת איל בן ראובן, איתן כבל, ציפי לבני, עמיר פרץ, יצחק הרצוג, יואל חסון, שלי יחימוביץ, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, אראל מרגלית, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, יוסי יונה, עמר בר-לב, מנואל טרכטנברג, רויטל סויד, זוהיר בהלול, איתן ברושי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין ויעל כהן-פארן, להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני – הסתייגות לתוספת תקציב, הסתייגות מס' 1 של המחנה הציוני, מצביעים? מצביעים. הסתייגות 1 לסעיף תקציבי 01 – מי בעד ומי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 62, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 של סיעת המחנה הציוני לא התקבלה. הסתייגות קבוצת מרצ, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מ-1 עד 5 מסירים, אבל 6 – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מסירים את ההסתייגויות מ-1 עד 5. הסתייגות מס' 6 של קבוצת מרצ, שזה בעמוד 1 לחוברת, לסעיף 1 – מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו – רזרבה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 61, אין נמנעים. הסתייגות מס' 6 של קבוצת מרצ לא התקבלה. שימו לב שאנחנו בכל ההצבעות לשנת 2017 כרגע. ההסתייגויות של אילן גילאון בעמוד 2. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעים רק על 3. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 1, 2 ו-4 מוסרות, מצביעים על הסתייגות מס' 3 של אילן גילאון. בבקשה, מי בעד ההסתייגות? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו – נשיאי המדינה לשעבר, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 61, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. שאר ההסתייגויות של חבר הכנסת גילאון הוסרו. ההסתייגות של זהבה גלאון? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע רק על הסתייגות מס' 2. הסתייגות מס' 1 ו-3–6 מוסרות. הסתייגות מס' 2, של חברת הכנסת זהבה גלאון – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת זהבה גלאון לסעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו – נשיא המדינה ומוסדותיו, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 61, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2 של חברת הכנסת גלאון לא התקבלה. ההסתייגויות של תמר זנדברג, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מוסרות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוסרות, גם 1 וגם 2. אנחנו עוברים לעמוד 3, שזה עדיין סעיף 01 לשנת 2017. מה עם עמיר פרץ, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – 7 ו-8. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסירים מ-1 עד 6 ומצביעים על הסתייגות מס' 7 של חבר הכנסת פרץ. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של חבר הכנסת עמיר פרץ לסעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו – חשבון מעבר, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, 61 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 7 הוסרה. הסתייגות מס' 8 של חבר הכנסת פרץ – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של חבר הכנסת עמיר פרץ לסעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו – חשבון מעבר, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, 61 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 8 לא התקבלה. מיכל רוזין, באותו עמוד? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כל שאר ההסתייגויות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, ההסתייגויות של שאר חברי הכנסת מן האופוזיציה לסעיף 01 – שזה מביא אותנו לעמוד 6 בואכה עמוד 7 – כל ההסתייגויות, גם לשנת 2017 וגם לשנת 2018, לסעיף 01 מוסרות, ולכן נצביע על הסעיפים האלה. אפשר הצבעה אחת על 17 ו-18, נכון? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, להצביע בנפרד. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא שומע. היא תגיד לי אחרת, אני לא יודע לעבוד פרטנית בהצבעות. סעיף 01 – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לא, היא לא – – – אופוזיציה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. חברת הכנסת אורלי לוי, אם יש לך אי-הסכמה ואת כן רוצה שיצביעו על ההסתייגות שלך, תרימי יד ותמשכי את תשומת הלב שלי. סעיף 01, נשיא המדינה, לשנת 2017 – מי בעד הסעיף? מי נגד הסעיף? נא להצביע. ללא הסתייגויות. הצבעה מס' 15 בעד סעיף תקציבי 01, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 51, אין נמנעים. הסעיף אושר כנוסח הוועדה. אותו סעיף, 01, נשיא המדינה, לשנת הכספים 2018 – מי בעד הסעיף? מי נגד הסעיף? מצביעים כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 16 בעד סעיף תקציבי 01 – 61 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, 50 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 לשנת 2018 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לעמוד 7, סעיף 2. גברתי, ההסתייגויות של אילן גילאון? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מוסרות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוסרות. זה ל-2017. ל-2018 אין הסתייגויות. לכן נצביע, קודם כול, על סעיף 02 לשנת הכספים 2017. מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 17 בעד סעיף תקציבי 02 – 61 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, 50 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 02 לשנת 2017 אושר. אנחנו עוברים להצביע על אותו סעיף 02, לשנת הכספים 2018. מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 18 בעד סעיף תקציבי 02 – 61 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, מתנגדים – 50, אין נמנעים. סעיף 02 לשנת 2018 אושר כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, עוברים לעמוד 9, סעיף 04. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. אנחנו נצביע על ההסתייגויות של חברי הכנסת איל בן ראובן, איתן כבל, ציפי לבני, עמיר פרץ, יצחק הרצוג, יואל חסון, שלי יחימוביץ, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, אראל מרגלית, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, יוסי יונה, עמר בר-לב, מנואל טרכטנברג, רויטל סויד, זוהיר בהלול, איתן ברושי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין ויעל כהן-פארן, להלן: קבוצת סיעת והמחנה הציוני – הסתייגות מס' 1 לסעיף 04 לשנת 2017. מי בעד? מי נגד? הסתייגות מס' 1. <יואל חסון (המחנה הציוני):> פיתוח הנגב והגליל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תפסיק לספר סיפורים, יואל. יואל, כמעט האמנתי לך, יואל. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (איל בן ראובן) לסעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה – פיתוח הנגב והגליל, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 62, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 1 לא התקבלה. של יואל חסון? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, מסירים. של המחנה הציוני – יצחק הרצוג ונוספים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הראשונה כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 לסעיף 04, לשנת הכספים 2017, בעמוד 10. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יצחק הרצוג) לסעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה – השלמת טיפול במפוני, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 51, נגד – 61, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 לסעיף 04 לא התקבלה. שאר ההסתייגויות מוסרות – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, לא. 5 כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, לא הבנתי אותך. אז 2, 3 ו-4 מוסרות, ועל הסתייגות מס' 5, של אותו חבר הכנסת, יצחק הרצוג, וקבוצת חברי הכנסת, אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הסתייגות מס' 5. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יצחק הרצוג) לסעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה – מערך הגיור, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 61, אין נמנעים. הסתייגות מס' 5 לא התקבלה. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 20 עד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז מוסר מ-6 עד 20, כולל, ועל 21 מצביעים. הסתייגות מס' 21 לאותו סעיף 04 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הנגב והגליל, בעד הנגב והגליל. מי יחזיק את הנגב? אתה יודע כמה מתפקדים יש בנגב? <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, שמעת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שקט. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יצחק הרצוג) לסעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה – פיתוח הנגב והגליל, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 61, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 2 הוסרה. 22? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – מ-21 עד 34 – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מיקי זוהר לא – – – במיליונים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בחייך, נשמע כמעט אמין. כמעט – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יואל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני פונה אלייך, מרכזת האופוזיציה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירים מ-21 עד 43 ומצביעים על 44. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אני פונה אלייך בדבר נוסף – את זה בקושי שמעתי. אני חשבתי שההנמקות של שתי דקות נועדו למנוע דווקא את הקריאות האלה לפני הצבעה על כל הסתייגות. אם את יכולה לעזור לי עם זה, אני מאוד אשמח. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> היא לא צריכה למנוע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, חברי הכנסת, מ-22 ועד 43, כולל, מוסרות כל ההסתייגויות. אנחנו נצביע על 44, שזה בעמוד 11. אנחנו עדיין בסעיף 04. הסתייגות מס' 44. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יצחק הרצוג) לסעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה – המשרד לשיתוף פעולה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 60, אין נמנעים. הסתייגות מס' 44 לא התקבלה. גברתי, חברת הכנסת – עד עמוד 13, מוסרות ההסתייגויות מ-45 עד 47 ולאחר מכן מ-1 עד 7 בעמוד 12 לסעיף 04. זה מביא אותנו לעמוד 13, עדיין סעיף 04, הרשימה המשותפת. מה נצביע, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 1. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 1 בעמוד 13, בסעיף 04, לשנת הכספים 2017 – הסתייגות מס' 1 של הרשימה המשותפת, נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה – נציבות שירות המדינה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 50, נגד – 61, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גם על 2 וגם על 3. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. מצביעים על הסתייגות מס' 2 לסעיף 04 בעמוד 13. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה – המשרד לשוויון חברתי, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 51 בעד, 60 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גם על 3 נתבקשנו להצביע. הסתייגות מס' 3, מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה – המשרד לשוויון חברתי, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 47, 61 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. הסתייגויות 4 עד 11 מוסרות, שזה מביא אותנו להסתייגות של יש עתיד, שחבר הכנסת מאיר כהן מבקש לנמק אותה במסגרת שתי דקות. הסתייגות מס' 1 בעמוד 13. בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אחרי אין-ספור הבטחות והתחייבויות, אנחנו מבינים היום שהתוכנית לחיזוק הצפון לא תהיה בתקציב 2017 ו-2018. אין תוכנית לחיזוק הצפון. היום מבינים כולם, בעיקר 1.3 מיליון תושבי הצפון, שהם לא בתוכנית של הממשלה הזאת. נכון, מייד ישיב מי שישיב בשם הממשלה שממש ביום ראשון או שני ישבו הגורמים הרלוונטיים וידונו כיצד משפים את הצפון, כיצד זורקים לתושבי הצפון קצת סוכריות על הדרך. אתם טובים בלזרוק, כמו שזרקתם את התוכנית, שעליה הם עמלו, לפח. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא נכון. <מאיר כהן (יש עתיד):> ביוני 2015 אישרתם את התוכנית לחיזוק הצפון: תוכנית לפיתוח כלכלי של מחוז הצפון, קראתם לה. ובכן, חברות וחברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה ושר האוצר איש הצפון, התוכנית לפיתוח הצפון נקברה. היא לא תהיה בתקציב. מה תחליטו ביום ראשון או ביום שלישי כבר לא חשוב. זה עניין של עיקרון, של מהות. זה התחיל בהצהרה חגיגית ונגמר בכלום, באפס. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> היכן תושבי הצפון? ימכרו לכם פירורים. ימכרו לכם כספים שכבר קיימים בתקציב. שמעו טוב, אחי תושבי הצפון, עובדים עליכם בעיניים. בושה וחרפה שהבטחתם ולא קיימתם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מאיר, אתה משקר לכל עם ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> תמשיכו להתעצבן, זה כואב, הא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. אדוני שר האוצר, אתה מעוניין להשיב? חברי הכנסת, אין זמן פציעות. ברגע ששר האוצר יורד מהדוכן, אנחנו מצביעים. אפילו לא צריך לתת לו זמן להגיע למקום מושבו. <שר האוצר משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת מאיר כהן, אני רוצה להעמיד אותך על טעותך, יכול להיות – טעית. 14 מיליארד שקלים, מהם 400 מיליון – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> איפה? <מאיר כהן (יש עתיד):> איפה זה, תגיד. <שר האוצר משה כחלון:> תקשיב, תקשיב, הכסף כולו פה, חוץ מ-400 מיליון של קק"ל, לפי החלוקה של – מעונות, כבישים, סיוע לבית-חולים פוריה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מיועד לצפון? <שר האוצר משה כחלון:> הכול צפון. אבל בוא נראה אותך – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – מפעלי תרבות – – – מגרשי ספורט, מגרשי כדורגל – – – <שר האוצר משה כחלון:> מגרשי ספורט – אבל אני רוצה לראות אותך, באמת, חבר הכנסת כהן – ואני לא הולך להתנגח – איך אומרים החבר'ה, תגיד לי שאתה בא יום שני הקרוב, תגיד, אבל, אתה בא. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני בא. <שר האוצר משה כחלון:> מדימונה, תבוא לאירוע ותראה 14 מיליארד על הלוח, ואז הטלוויזיה תצלם אותך אומר את מה שאתה אומר, בסדר? <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו מדברים על – – – <שר האוצר משה כחלון:> לא, לא, לא, בכסף. חברים, מי שחושב שזה לא קיים, אני אומר, אני מזמין אותך – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – תוספתי <שר האוצר משה כחלון:> תוספתי. מאות מיליונים – תוספתי. מאיר, אני מזמין אותך. אתה בא? מתראים? תודה רבה. חברי חברי הכנסת, יש כסף, יש תוכנית, כולל קק"ל, שזאת הזדמנות להגיד להם תודה על 400 מיליון שהם מעבירים, משרד הנגב והגליל, 150 מיליון מה-flat המפורסם גם עברו לשם, מה-flat האחרון. 1.5% של מ-9 ל-7.5 גם ירד לשם. כל הכסף הזה הוא תוספתי. מאיר כהן, תחפש משהו אחר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר האוצר. חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1 בעמוד 13 לסעיף 04. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד (מאיר כהן) לסעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה – פיתוח הנגב והגליל, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, 61 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. אנחנו בעמוד 14. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסירים את כל ההסתייגויות בעמוד 14 שזה מ-1 עד 2 ואחר כך מ-1 עד 3. עמוד 15? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף תקציבי 04, גם ל-17' וגם ל-18', הסרנו את כל ההסתייגויות. נצביע בקריאה שנייה קודם כול. אם כן, נצביע על סעיף 04 כנוסח הוועדה, שנת הכספים 2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 28 בעד סעיף תקציבי 04, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 64, 49 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 04 ל-2017 אושר בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. 2018, אותו סעיף – 04. מי בעד הסעיף כנוסח הוועדה? מי נגד? נא להצביע. 04, לשנת 2018, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 29 בעד סעיף תקציבי 04 – 63 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי גם סעיף 04 לשנת 2018 אושר, כנוסח הוועדה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – תקציב הגליל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה תכף תעלה לכאן להודיע אם יש הסכמים בעל-פה או בכתב לגבי סוכריות שהשפיעו על ההצבעות. חברי הכנסת, אנחנו בעמוד 38, בסעיף 05. יש הסתייגויות של המחנה הציוני, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. אנחנו מצביעים. בעמוד 38, סעיף 05, הסתייגות מס' 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הסתייגות מס' 1 לסעיף 05 – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (שלי יחימוביץ) לסעיף תקציבי 05 – משרד האוצר – לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 62, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד 14 מסירים? מוסרות הסתייגויות מ-2 עד 14 וגם הסתייגות מס' 1 בעמוד 38. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעים על 6. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעמוד הבא, הסתייגויות 1 עד 5 בעמוד 39 לאותו סעיף – מוסרות. מצביעים על הסתייגות מס' 6. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 05 – משרד האוצר – שכר והסכמי עבודה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 6 – 51 בעדה, 63 נגדה, אין נמנעים. הסתייגות 6 לא התקבלה. כל שאר ההסתייגויות בעמוד 39, שזה מ-7 עד 16 – מוסרות על-ידי האופוזיציה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, זה באמת מאוד מקשה. אני לא שומע את חברת הכנסת מיכאלי, איך אנחנו נצביע? סגן השר כהן, אני באמת לא שומע. זה לא הצגות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מ-1 עד 11 מושכים. מצביעים על 12. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעמוד 40, הסתייגויות מ-1 עד 11 מוסרות על-ידי האופוזיציה. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 12. הסתייגות מס' 12 בעמוד 40 – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף תקציבי 05 – משרד האוצר – רשות החברות הממשלתיות, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, 61 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 12 לא התקבלה. מוּסר? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מוסר כל 05. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוסר כל 05. אז ההסתייגויות שאחרי הסתייגות מס' 12 שהסרנו בהצבעה, לסעיף 05 – מוסרות. לכן, נצביע על סעיף 05 לשנת הכספים 2017, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 33 בעד סעיף תקציבי 05, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 48 נמנעים – 1 סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <דוד ביטן (הליכוד):> אתה רוצה סוכרייה, כבוד היושב-ראש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא רוצה שיאכלו סוכריות במליאה, אם אתה שואל אותי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> צודק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 64, 48 מתנגדים, יש נמנע אחד. ואנחנו אישרנו בקריאה השנייה את 05 ל-2017. אנחנו עוברים להצביע על 05 לשנת 2018, כנוסח הוועדה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד סעיף תקציבי 05 – 63 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לעמוד 52. את 51 סיימנו. 52. 63 בעד, 48 מתנגדים, אפס נמנעים. סעיף 05 ל-2018 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. 06 – עמוד 52, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל ההסתייגויות בסעיף 06 מוסרות. לכן אנחנו נצביע על סעיף 06 לשנת הכספים 2017 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. 06, 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 35 בעד סעיף תקציבי 06 – 64 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 64 בעד, 46 מתנגדים, אין נמנעים. 06 ל-2017 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. 06 ל-2018 – מי בעד הסעיף כנוסח הוועדה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד סעיף תקציבי 06 – 63 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בקריאה שנייה, 06 ל-2018: 63 בעד, 47 מתנגדים, אין נמנעים. הסעיף אושר כנוסח הוועדה. אנחנו בעמוד 63, סעיף 07 לשנת הכספים 2017. מוסרות כל ההסתייגויות ל-07. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא לכל סעיף 07. בעמוד 63. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, גברתי. בעמוד 63 מוסרות כל ההסתייגויות. אנחנו בעמוד 64. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 64 גם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוסרות גם כל ההסתייגויות בעמוד 64. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שימו לב, בעמוד 65, שזה סעיף 07 לשנת הכספים 2017, קיימת הסתייגות מס' 1 של המחנה הציוני, ואנחנו נצביע על ההסתייגות. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יעל כהן-פארן) לסעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים – כבאות והצלה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, 64 מתנגדים, אפס נמנעים. הסתייגות מס' 1 בעמוד 65 לא התקבלה. בעמוד 65, כל ההסתייגויות הנותרות – הוסרו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וגם בעמוד 66. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם בעמוד 66 אותו דין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> עמוד 67, הסתייגות מס' 2. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעמוד 67; עד אז הסרנו את כל ההסתייגויות ואנחנו הגענו להסתייגות מס' 2 בעמוד 67, שעליה נצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים – הרשות להגנה על עדים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 50, נגד – 63, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2 ל-07, 2017, לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בעמוד 67 הסרנו את השאר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עמוד 67 – הוסרו שאר ההסתייגויות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> עמוד 68 – מסירים מ-1 עד 7. מצביעים על 8. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעמוד 68, עדיין בסעיף 07, מצביעים על הסתייגות מס' 8. עד 8 הכול הוסר בינתיים. הסתייגות מס' 8 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת זהבה גלאון לסעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים – שירות בתי-הסוהר, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 62, אין נמנעים. הסתייגות מס' 8 לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירים את שאר ההסתייגויות ל-07. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לסעיף 07, כל שאר ההסתייגויות הוסרו. לכן אנחנו נצביע על סעיף 07 לשנת הכספים 2017, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 40 בעד סעיף תקציבי 07, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, 46 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 07 לשנת הכספים 2017 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו באותו סעיף 07 אבל לשנת הכספים 2018, בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד, מי נגד – נא להצביע. הצבעה מס' 41 בעד סעיף תקציבי 07 – 63 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, 47 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 07 לשנת הכספים 2018 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו בעמוד 79 – מסירים את כל ההסתייגויות בעמוד 79. בעמוד 80 מוסרות כל ההסתייגויות. עמוד 81. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ב-81 מצביעים על 1, 2 ו-3. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים? שימו לב, בעמוד 81 יש שלוש הסתייגויות, על כל ההסתייגויות נצביע. הסתייגות מס' 1 של חברי הכנסת קארין אלהרר, אלעזר שטרן, יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עליזה לביא, עפר שלח, יואל רזבוזוב, מיקי לוי וחיים ילין, להלן: קבוצת סיעת יש עתיד – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד (קארין אלהרר) לסעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים – הסנגוריה הציבורית, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 48, נגד – 63, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2 באותו עמוד – 81 – הסתייגות מס' 2 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד (קארין אלהרר) לסעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים – הסיוע המשפטי, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 51 בעד, 63 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות מס' 2 לא התקבלה. התנגדות מס' 3 באותו עמוד – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד (קארין אלהרר) לסעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים – נציבות שוויון זכויות, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 51 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו מסירים עד עמוד 89, לא כולל, כלומר עד 88, ומצביעים ב-89. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ההסתייגויות בעמודים 82–88, כולל, הוסרו. הגענו לעמוד 89. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, סליחה, נכון, נכון, נכון, צודקת מזכירת הכנסת. נצביע קודם על סעיף 08 לשנת הכספים 2017, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד הסעיף? מי נגד הסעיף? בעד הסעיף או נגד הסעיף, כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 45 בעד סעיף תקציבי 08, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, 50 מתנגדים, אין נמנעים. 08, לשנת 2017, אושר כנוסח הוועדה. הגענו ל-08 לשנת 18'. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> על 1 ועל 2 מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הגענו לעמוד 89 – עד אליו הוסרו ההסתייגויות, ונצביע על הסתייגויות מס' 1 ומס' 2 בעמוד 89. מי בעד הסתייגות מס' 1? מי נגדה? הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים – בתי-הדין השרעיים, לשנת הכספים 2018, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 49 בעד, 63 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי התנגדות מס' 1 לא התקבלה. הסתייגות מס' 2 באותו עמוד – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים – בתי-הדין הדרוזיים, לשנת הכספים 2018, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, 62 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. אנחנו עדיין בעמוד 89, גברתי? מסירים את כל שאר ההסתייגויות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לסעיף 08. כל ההסתייגויות לסעיף 08. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לכל סעיף 08 לשנת הכספים 2018 – הוסרו שאר ההסתייגויות. לכן נצביע על סעיף 08 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 48 בעד סעיף תקציבי 08, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2018, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 62, 50 מתנגדים, אין נמנעים. 08 לשנת הכספים 2018 אושר כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים – בקריאה שנייה, כמובן. 09 בעמוד 94, לשנת 2017 – גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עמוד 94. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירים את 1 ואת 1–3, ואז מצביעים על 4. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסירים כאן, ב-94, את ההסתייגויות 1, ואז את 1–3 של המחנה הציוני, ומצביעים על הסתייגות מס' 4. הסתייגות מס' 4 בעמוד 94; נא להצביע בעד ההסתייגות או נגד ההסתייגות. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יוסי יונה) לסעיף תקציבי 09 – משרד החוץ – תפעול הנציגויות בחו"ל, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, 62 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 4 בעמוד 94 לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירים את 94, מסירים את 95 וב-96. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסירים את שאר ההסתייגויות ב-94, וגם כל ההסתייגויות ב-95 ו-96. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וב-97 וב-98. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 97 ו-98 גם – מסירים את כל ההסתייגויות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בעמוד 99 מסירים את 1–7 ומצביעים על 1. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, אבל קודם נצביע על שנת הכספים 2017, סעיף 09, בקריאה שנייה. מי בעד הסעיף? מי נגד הסעיף? כנוסח הוועדה. נא להצביע. <דוד ביטן (הליכוד):> היושב-ראש, כנוסח הוועדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי כנוסח הוועדה, אדוני. <דוד ביטן (הליכוד):> תגיד בהתחלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי כנוסח הוועדה, אדוני. מי שלא ידבר ויקשיב גם ידע. הצבעה מס' 50 בעד סעיף תקציבי 09, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 61 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. סעיף 09 לשנת כספים 2017 אושר, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. בעמוד 97 הוסרו ההסתייגויות. 98, גברתי? הוסרו ההסתייגויות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ב-99, מ-1 עד 7 – הוסרו. הצבעות על 1. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעמוד 99 המצב כדלקמן: הוסרו הסתייגויות 1–7, אבל יש עוד הסתייגות, מס' 1, של חברת הכנסת לבני – נצביע עליה. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת ציפי לבני לסעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2018, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, נגד – 61, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 1 בעמוד 99 הוסרה. חברת הכנסת מיכאלי, אנחנו מדינת סטרט-אפ, כידוע, ולכן ארגנו מיקרופון, שתוכלי להודיע את הדברים במיקרופון, וזה יעזור גם לפרוטוקול וגם לי לשמוע. אז עוד שנייה יגיע אלייך מיקרופון. בואי נמשיך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> .Start-up Nation <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> Start-up Nation, בדיוק. בואי נמשיך בינתיים, עמוד 100 – אה, לא, סיימנו עם סעיף 09 לשנת הכספים 2018, כולל. יש לוח? אין. אז 09 לשנת הכספים 2018 – מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 52 בעד סעיף תקציבי 09, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2018, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 62, 47 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 09 לשנת הכספים 2018 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו בעמוד 100. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. אנחנו מסירות את כל ההסתייגות בעמוד 100 ובעמוד 101 – עכשיו שומעים חזק מדי, אה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, בסדר גמור. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – ובעמוד 102, מה שאומר שאפשר להצביע על הסעיף לשנת 2017. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על סעיף 10 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 53 בעד סעיף תקציבי 10 – 61 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 10 – המטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, 48 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 10 לשנת 2017 אושר, כנוסח הוועדה. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. אדוני, עמוד 103 – מסירים את 1–5. נצביע על 1, 2 ו-3. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כפי ששמעתם, בעמוד 103 מסירים את ההסתייגויות, תחילה, מ-1–5, אבל לעומת זה נצביע על ההסתייגויות של עפר שלח וקבוצת יש עתיד – 1, 2 ו-3. הסתייגות מס' 1 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 62 נמנעים – 1 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2018, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 46, 62 מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע כי הסתייגות מס' 1 לא התקבלה. הסתייגות מס' 2 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 62 נמנעים – 4 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 10 – מטה לביטחון לאומי – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2018, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 42, נגד – 62, ארבעה נמנעו. אני קובע כי הסתייגות מס' 2 – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אנחנו נסיר גם את 3, אנחנו נסיר את כל שאר ההסתייגויות לסעיף 10 לשנת הכספים 2018. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת מיכאלי. מ-3 ועד תום סעיף 10 לשנת 2018, הוסרו כל ההסתייגויות. לכן אנחנו נצביע על סעיף 10 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? <דוד ביטן (הליכוד):> בעד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נגד. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – למה לנו אין מיקרופון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מימי האימא של צחי הנגבי לא היה פה מיקרופון באולם. אנחנו עושים היסטוריה. <דוד ביטן (הליכוד):> ולנו אין מיקרופון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. קיפוח של הקואליציה. <דוד ביטן (הליכוד):> אני צריך לצעוק. למה אני צריך לצעוק "בעד" ו"נגד"? הצבעה מס' 56 בעד סעיף תקציבי 10, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2018, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 62, 49 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף מס' 10 לשנת הכספים 2018 אושר, כנוסח הוועדה. על 2017 בטוח הצבענו, כן? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, כן, כן. עכשיו אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 12, ואנחנו הגענו לעמוד 105. גברתי, 105. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1, תוספת לגמלאות ופיצויים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף מס' 12, הסתייגות מס' 1 בעמוד 105 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 62, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירים את שאר ההסתייגויות לסעיף 12. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאר ההסתייגויות לסעיף 12 הוסרו. לכן, לפנינו שתי הצבעות. אנחנו קודם נצביע על סעיף 12 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 58 בעד סעיף תקציבי 12, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, 48 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 12 לשנת 2017 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אותו סעיף 12 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 59 בעד סעיף תקציבי 12 – 60 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד, 47 מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי גם לשנת 2018, סעיף מס' 12 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו הגענו לעמוד 113, לסעיף מס' 13. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, אנחנו נמשוך את הסתייגות מס' 1 ונצביע על הסתייגות מס' 2 – שיפוי רשויות מקומיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2 בעמוד 113. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (שלי יחימוביץ) לסעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות – שיפוי רשויות מקומיות, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 60, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. אנחנו בעמוד 113. מה עושים הלאה, גברתי? שאר ההסתייגויות? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בעמוד 113 אנחנו מושכות את כל שאר ההסתייגויות. ב-114 מושכים את 1, ואז את 1–3, ואז את 4, אבל מצביעים על 5 – פיצויים לנפגעים ונזקי טבע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. אנחנו הגענו להסתייגות מס' 5 בעמוד 114, לסעיף 13. מי בעד ההסתייגות? הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות – פיצויים לנפגעים ונזקי טבע, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, אבל 59 מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 5 בעמוד 114 לסעיף 13 לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מיצינו את ההסתייגויות לסעיף 13. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 13, לכן אנחנו נצביע, לשנת הכספים 2017, על סעיף 13, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 62 בעד סעיף תקציבי 13, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 59, נגד – 47, אפס נמנעים. סעיף מס' 13 לשנת הכספים 2017 אושר בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה. אותו סעיף 13 לשנת הכספים 2018 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד הסעיף? אנחנו מצביעים, כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 63 בעד סעיף תקציבי 13 – 61 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 61 בעד, 45 נגד, אפס נמנעים. הסעיף אושר, כנוסח הוועדה, סעיף 13 לשנת הכספים 2018. זה מביא אותנו לעמוד 125, לסעיף תקציבי 14. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. סעיף 14, את 1 ו-2 נמשוך, ואז נצביע על 1. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים, שימו לב, בעמוד 125, הסתייגות מס' 1 של קבוצת מרצ. בבקשה. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ובזאת אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות שלנו לסעיף 14. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 14 – בחירות ומימון מפלגות – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. קודם כול התוצאות: בעד – 49, 61 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 של קבוצת מרצ לסעיף 14 לא התקבלה. שאר ההסתייגויות הוסרו, לכן נצביע על סעיף מס' 14 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 65 בעד סעיף תקציבי 14, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף מס' 14 לשנת הכספים 2017: 61 בעד, 48 נגד, אין נמנעים. הסעיף אושר כנוסח הוועדה. אותו סעיף 14 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 66 בעד סעיף תקציבי 14 – 61 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 61, 47 התנגדו, אין נמנעים. סעיף 14 לשנת הכספים 2018 אושר כנוסח הוועדה. חבר הכנסת גליק. חברי הכנסת, אדוני שר האוצר. אדוני שר האוצר, התקציב שלך, תעזור לי להצביע. לא, זה באמת מפריע. <שר האוצר משה כחלון:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו הגענו לעמוד 131. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אנחנו נמשוך את כל ההסתייגויות שלנו לסעיף 15. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לסעיף 15 קיימות הסתייגויות אך האופוזיציה מסירה אותן, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 15 לשנת הכספים 2017 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 67 בעד סעיף תקציבי 15 – 60 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, 48 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 15 ל-2017 אושר כנוסח הוועדה. ולכן, נצביע על סעיף 15 לשנת הכספים 2018, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 68 בעד סעיף תקציבי 15 – 60 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, 47 התנגדו, אפס נמנעו. אני קובע כי סעיף 15 לשנת הכספים 2018 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. הגענו לעמוד 137, סעיף 16. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נמשוך את הסתייגות מס' 1, ונצביע על הסתייגות מס' 1 הבאה, של יעל כהן-פארן והמחנה הציוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו בעמוד 137, סעיף 16. נצביע על ההסתייגות של חברת הכנסת יעל כהן-פארן וקבוצת המחנה הציוני. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יעל כהן-פארן) לסעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות – מיגון אוכלוסייה, סופת, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 49 בעד, 61 התנגדו, אפס נמנעו. ההסתייגות הוסרה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות לשנת 2017 בסעיף 16. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע כרגע על סעיף 16 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – כי הוסרו כל ההסתייגויות – כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 70 בעד סעיף תקציבי 16, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 48, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 16 לשנת הכספים 2017 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו בעמוד 141, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נסיר את ההתנגדויות גם לשנת 2018 בסעיף תקציבי 16. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. זה מאפשר לנו להצביע על סעיף 16 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 71 בעד סעיף תקציבי 16 – 59 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 16 לשנת הכספים 2018 אושר, כי בעדו הצביעו 59, ונגדו – 48, בקריאה שנייה. סעיף 17, עמוד 145. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לסעיף 17 אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו נצביע על סעיף 17 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 72 בעד סעיף תקציבי 17 – 60 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף תקציבי 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. סעיף 17 לשנת הכספים 2017 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אותו סעיף 17, אבל לשנת הכספים 2018, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה – נא להצביע. הצבעה מס' 73 בעד סעיף תקציבי 17 – 63 נגד – 43 נמנעים – אין סעיף תקציבי 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תראה, המספרים יורדים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, 43 נגד, אין נמנעים. סעיף 17 לשנת הכספים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, יש תקלה במערכת. תראה, יש הצבעות אפורות אף-על-פי שאנשים מצביעים, והמספרים יורדים, ואנשים לא משתנים. יש איזו תקלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצבעתם בשורה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. טוב, אנחנו נבדוק את זה בהצבעה הבאה. התוצאה: 63 בעד, 43 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 17 לשנת הכספים 2018 אושר כנוסח הוועדה. בהצבעה הבאה אני אבדוק באמת אם כל מי שהצביע גם נרשם. אנחנו בסעיף 18 לשנת הכספים 2017, עמוד 154. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> את ההסתייגויות בעמוד 154 אנחנו נסיר. בעמוד 155 נסיר את 1, 2 ו-3, ונצביע על ההסתייגויות של הרשימה המשותפת 1, 2, ו-3. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הרשימה המשותפת בעמוד 155, נכון. אני, עוד פעם, לא מתגבר על הרעש. חברים יקרים בתאי המומחים – אנחנו דיברנו על זה – וליד תאי המומחים, שזה עוד יותר חמור. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1 בעמוד 155, של הרשימה המשותפת. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 60 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות – העברות לרשויות, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מתקתק. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, נגד – 60, אחד נמנע. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – מריר. <קריאה:> אז למה מריר? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז תן לנו הסתייגות. תן לנו הסתייגות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אז למה מריר? ביטן, תתחיל לאכול שוקולד מריר. יש בזה אנטי-אוקסידנטים, תשאל את – – – <דוד ביטן (הליכוד):> מריר, אני הבאתי את זה לבני בגין – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תשנה מחלב למריר. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נו, מספיק. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 2 באותו עמוד, 155. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות – מענקים לרשויות מקומיות, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 48, נגד – 60, אפס נמנעו. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 3 בעמוד 155, של הרשימה המשותפת – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות – קרן לצמצום פערים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, 62 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירות את שאר ההסתייגויות לסעיף 18. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו נצביע על סעיף 18 לשנת הכספים 2017, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 77 בעד סעיף תקציבי 18, כהצעת הוועדה – 64 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד הסעיף – 64, 48 נגד, אין נמנעים. הסעיף אושר כנוסח הוועדה. אנחנו באותו סעיף 18, אבל לשנת הכספים 2018. מי בעד הסעיף? מי נגד הסעיף? כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. קריאה שנייה, כמובן. הצבעה מס' 78 בעד סעיף תקציבי 18 – 63 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 63 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 18 לשנת הכספים 2018 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו בעמוד 164, סעיף 19. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, סליחה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 19, עמוד 164. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סעיף 19, אנחנו מסירות את ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל ההסתייגויות לסעיף 19 הוסרו, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 19 לשנת הכספים 2017 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 79 בעד סעיף תקציבי 19 – 64 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 64, נגד – 48, אפס נמנעים. סעיף 19 לשנת הכספים 2017 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אותו סעיף 19 לשנת הכספים 2018, קריאה שנייה, כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 80 בעד סעיף תקציבי 19 – 63 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 63, נגד – 49, אפס נמנעים. סעיף 19 לשנת הכספים 2018 אושר כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. זה מביא אותנו לעמוד 178 – סעיף 20. גברתי, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכים את ההסתייגויות מסעיף 20. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל ההסתייגויות לסעיף 20 הוסרו, ולכן נצביע, כדרכנו, שתי הצבעות. סעיף 20 – קריאה שנייה, כנוסח הוועדה, לשנת הכספים 2017. מי בעד? כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 81 בעד סעיף תקציבי 20 – 63 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להלן התוצאות: 63 בעד, 50 נגד ואין נמנעים. סעיף 20, לשנת הכספים 2017, אושר בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. אנחנו באותו סעיף 20, כולל לוח התיקונים, אבל לשנת הכספים 2018. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 82 בעד סעיף תקציבי 20 – 61 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 49, ואפס נמנעים. סעיף 20 לשנת 2018 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו הגענו לעמוד 216. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, בסעיף 21, השכלה גבוהה – אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1, סיוע לסטודנטים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 1 בעמוד 216, לסעיף 21 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יעל כהן-פארן) לסעיף תקציבי 21 – השכלה גבוהה – סיוע לסטודנטים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 51, נגד – 62, ואפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות לסעיף 21. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נשארנו ללא הסתייגויות לסעיף 21. לכן נצביע על סעיף 21 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 84 בעד סעיף תקציבי 21, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 21 – השכלה גבוהה, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעד – 60, 48 מתנגדים ואין נמנעים. סעיף 21 לשנת 2017 אושר כנוסח הוועדה. אותו סעיף 21 אבל לשנת הכספים 2018, כולל לוח התיקונים – קריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 85 בעד סעיף תקציבי 21 – 61 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף תקציבי 21 – השכלה גבוהה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 51, ואפס נמנעים. סעיף 21 לשנת הכספים 2018 אושר כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. אנחנו בעמוד 225. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מוסרות ההסתייגויות לסעיף 22, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 22 – הוסרו כל ההסתייגויות. לכן נצביע קודם כול על סעיף 22 לשנת הכספים 2017, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 86 בעד סעיף תקציבי 22 – 60 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, נגד – 50, ואפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 22 לשנת הכספים 2017 אושר כנוסח הוועדה. סעיף 22 לשנת הכספים 2018, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 87 בעד סעיף תקציבי 22 – 61 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 61, נגד – 47, ואפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 22 לשנת הכספים 2018 אושר בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אנחנו בעמוד 232. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אנחנו נמשוך את ההסתייגות הראשונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואז נזמין את חברת הכנסת מיכל בירן לנמק לנו, בתוך שתי דקות, את הסתייגות מס' 1 בעמוד 233. גברתי, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תנצלי את כל שתי הדקות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההסתייגות של הפרק נוגעת לתקציבו של משרד הרווחה. בתקציב הזה ראינו תקציב פחדני לחלוטין. הגיע חוק הסדרים שלא היו בו גזירות כמו בשנים קודמות, שום דבר שהציבור מזדעזע ממנו או שהלב נשבר, אבל כשאנחנו מגיעים לתקציב אנחנו רואים מה המשמעות. יש לנו קיצוץ רוחבי שכבר ידענו עליו; יש קיצוץ רוחבי שבדרך. מה המשמעות, בסוף, בחיים של האנשים? זה אומר, למשל, שמערך האומנה, שחסרים לו מיליוני שקלים כדי שנערים ונערות שהוצאו מהבית בצו בית-משפט יוכלו לקבל הסדרים מתאימים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – לא מתוקצב; כשמדברים על חסות הנוער, שהעובדים מנוצלים – הזכיינים טוענים שזה לא מתוקצב במספיק כסף; הטיפול בנוער מנותק, במשפחות במצוקה. בסופו של דבר, אתם באים להצביע כאן על תקציב שהוא לא הגון ולא הוגן. הוא תקציב פחדני. מי יצטרך לטפל בכל הקיצוצים הרוחביים? <אורן אסף חזן (הליכוד):> את – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> בסופו של דבר, ראש הממשלה גלגל את זה אל השרים. השרים יצטרכו להחליט את ההחלטות הכואבות, לחתוך בבשר החי. במקרה זה, שר הרווחה, יש לי הערכה רבה כלפיו, אבל ידיו יהיו קשורות, כי בסופו של דבר, התקציב הזה לא חברתי, לא מספיק, והוא מצביע על המדיניות האמיתית של הממשלה הזאת – לא זו שמצהירים אותה אלא זו שמבצעים אותה. אני מפצירה בכם להצביע בעד ההסתייגות הזאת, כדי שנגדיל את תקציב משרד הרווחה, כדי שהציבור הישראלי יקבל את השירותים שלהם הוא ראוי ושמגיעים לו. הגיע הזמן שכל המפלגות בקואליציה שטוענות שהן חברתיות, יתחילו גם לספק תוצאות ולא רק הבטחות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחברת הכנסת מיכל בירן. האם הממשלה רוצה להשיב? ועדת הכספים? אם כן, אנחנו נצביע. <קריאה:> יובל, יובל, תעלה. <יצחק כהן (ש"ס):> אה, אה, משיב. <דוד ביטן (הליכוד):> בסדר. שב, שב. <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – מה אתה רוצה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תפסיקו עם זה, קואליציה. אתם רוצים להשיב – תשיבו, אבל לא לעשות עם זה התגייסויות פה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 בעמוד 233, של חברת הכנסת מיכל בירן והמחנה הציוני, לסעיף 23. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 88 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (מיכל בירן) לסעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 41, נגד – 62, ואפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו מושכות את כל ההסתייגות מ-2 עד 25, ואז נצביע על הסתייגות מס' 26. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעמוד 233 שאר ההסתייגויות, עד 25, כולל, הוסרו, ואנחנו בעמוד 234, הסתייגות מס' 26. שמית? לא הבנתי. את ביקשת שמית על זה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, כן. עכשיו, על זאת. אה, נכון, על זאת ביקשתי שמית. אדוני, נכון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, על הסתייגות מס' 26, שזה בעמוד 234, לסעיף 23, אנחנו נבצע הצבעה שמית. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אדוני. אה, אדוני צודק. סליחה. כמובן. אדוני צודק. 234. כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כיוונתי לדעת גדולים. גברתי המזכירה, נא להתחיל בהצבעה שמית. הסתייגות מס' 26, לסעיף 23. נא להצביע הצבעה שמית. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. נא לעבור לרשימת חברי הכנסת שלא השתתפו עד כה בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד רוברט אילטוב – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אורן אסף חזן – נגד יואל חסון – בעד מנואל טרכטנברג – בעד חיים ילין – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד חמד עמאר – נגד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יובל שטייניץ – נגד עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברים, חברי הכנסת שעד כה לא הצביעו ומעוניינים להצביע – בבקשה, שמות. בבקשה. אחד-אחד. מרב מיכאלי, חיים ילין, מיכל בירן, אוסאמה סעדי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מרב מיכאלי – בעד חיים ילין – בעד מיכל בירן – בעד אוסאמה סעדי – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוד מישהו, חברים? יש עוד מישהו באולם שרוצה להצביע, רבותי, לפני שאני נועלת את ההצבעה? אין. תמה ההצבעה. נא לסכם – בבקשה – ולהציג לנו את התוצאות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, גם מן הקואליציה וגם מן האופוזיציה, אנחנו מייד ממשיכים בהצבעות. חברי הכנסת, נא לשבת. להזכיר לכולנו, אנחנו הצבענו על הסתייגות מס' 26 בעמוד 234, והיא לסעיף 23. בעד ההסתייגות הצביעו 49 חברי כנסת, נגד ההסתייגות הצביעו 63 חברי כנסת. לכן אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו ממשיכים. כרגע הגענו – רגע, סליחה, קודם אשאל את חברת הכנסת מיכאלי. באותו עמוד, 234, מסירים את שאר ההסתייגויות? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו נסיר עד 35, ונצביע על 36 – שירותים לזקן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו, אם כן, רואים שהוסרו ההסתייגויות 27–35, כולל, ונצביע על הסתייגות 36 בעמוד 234. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 89 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (מיכל בירן) לסעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה – שירותים לזקן, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 35, נגד – 56, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 37, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מוסרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מו­סרת. אנחנו עוברים לעמוד 235, ואני מזמין את חברת הכנסת יחימוביץ לעלות לכאן ולנמק את הסתייגות מס' 1 של המחנה הציוני. בבקשה, גברתי. הזמנתי אותך לנמק את ההסתייגות, מן הדוכן. עד שתי דקות לרשותך. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני שר העבודה והרווחה, ההסתייגות הזאת קשורה למשרד שלך. השר חיים כץ – גילה, תשחררי בבקשה את השר – ההסתייגות הזאת נוגעת למשרד שלך, אז אני מבקשת ממך לתמוך בה ולהצביע עבורה. אנחנו יודעים שאתה עושה עבודה מצוינת במשרדך, אבל עדיין התקציב הוא זעום ביותר – הוא עומד על 8 מיליארד שקלים. בהסתייגות הזאת אנחנו מבקשים להעניק לך 1.8 מיליארד שקלים נוספים. זה מספר מאוד משונה, כי הוא נופל בדיוק על הקיצוץ הרוחבי שהיה כעת, על הקיצוץ הרוחבי שיהיה – הם שניהם 1.8 מיליארד. גם זה סכום – 1.8 מיליארד – זה גם הסכום שהולכים להעביר עכשיו לתקציב הביטחון. אז אנחנו אומרים: אם אפשר לעשות קיצוץ רוחבי פעמיים על 1.8 מיליארד, אם אפשר להעביר למשרד הביטחון, למה לא למשרד הרווחה? שאלתי אותך מה אתה צריך, לא ידעת להחליט מרוב דברים שאתה צריך: קצבאות נכות ללא תלות ביציאה לעבודה; הצמדת הבטחת הכנסה לשכר הממוצע במשק – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם ההכנסה של הנכים תהיה צמודה לשכר הממוצע, זה יוריד את שיעור העניים בישראל ב-10%. 187,000 עניים יצאו מה – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אם ככה, סיבה נוספת להצביע עבור ההסתייגות. – – הגדלת תקציבים לנפגעות תקיפה מינית; לפנימיות של ילדים בסיכון; ביטול המצ'ינג ליישובים שהם באשכולות 1 ו-2. הרי זה דבר מטורף – אין להם מה לתת כמצ'ינג, אז הם לא מקבלים כלום, לעומת היישובים העשירים שיש להם לתת מצ'ינג, אז הם מקבלים עוד. זה מנגנון להנצחת פערים שאתה רוצה לבטל. אז באמת אני קוראת לך ולכל מי שרוצה לחזק את משרדך החשוב, להצביע בעד ההסתייגות הזאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. אם כן, חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' – סליחה, אדוני השר. אתה האחרון שהיום אני רוצה לפגוע בו – גם בשאר הימים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מגיע לו מזל טוב, יש לו יום הולדת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. אתה יכול להשיב. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש – – <קריאה:> יולי, יש לו היום יום הולדת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לזה התכוונתי. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – אתמול-שלשום – בלי לספור את הימים – פורסם דוח העוני. כשאנחנו מסתכלים על דוח העוני, אחת ההצעות שהציעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ – להצמיד את קצבאות הבטחת ההכנסה לקשישים לשכר הממוצע במשק ולא למדד. זה ייתן מענה ל-187,000 איש ויפחית את שיעור העניים לפי דוח העוני ב-10%. 10%. ואני חושב שהיא צודקת, שצריך להצמיד את קצבאות הבטחת ההכנסה לשכר חברי הכנסת. אם שכר חברי הכנסת יכול להיות צמוד לשכר הממוצע במשק, למה שכר קצבאות הבטחת ההכנסה של הקשישים לא יכול להיות צמוד לשכר חברי הכנסת? זה ייתן מענה ענק. בדוח העוני הבא, אני אומר לכם – 10%. 187,000 איש מתוך – כמה? 1.7 מיליון? 11%. שלי, הלוואי שההסתייגות תעבור. תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תעזור לנו – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תצביע בעדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיים כץ, שר העבודה והרווחה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מצביעים. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1, בעמוד 235, של קבוצת המחנה הציוני. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 90 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (מיקי רוזנטל) לסעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה – מטה המשרד – כוח-אדם, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 38 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, חברת הכנסת מיכאלי. חברת הכנסת מיכאלי, מחכה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, אנחנו מסירים את שאר ההסתייגויות לסעיף תקציבי 23, משרד הרווחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. חברי הכנסת, אני לא שומע את עצמי. חברי הכנסת, רוצים להצביע או לא? השר גלנט, סגן השר בן-דהן, חברי הכנסת, השר אלקין, נו, באמת, אני לא שומע את עצמי. פתרתי את הבעיה של המיקרופון של חברת הכנסת מיכאלי אבל את עצמי אני לא שומע. מ-2 – אחרי ההסתייגות שהצבענו עליה – כל שאר ההסתייגויות לסעיף 23 מוסרות, ולכן אנחנו נצביע. סעיף 23 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – ההצבעה החלה. כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 91 בעד סעיף תקציבי 23, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אם כן, 59 בעד, 41 נגד, אפס נמנעים. סעיף 23, לשנת הכספים 2017, אושר כנוסח הוועדה. נצביע על אותו סעיף – 23, אבל לשנת הכספים 2018, גם כן, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 92 בעד סעיף תקציבי 23 – 59 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 45 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 23 אושר בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, גם לשנת 2018. אנחנו הגענו לסעיף 24, בעמוד 266. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1 – לרפואה מונעת, תוספת תקציב לרפואה מונעת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1, בעמוד 266. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הסתייגות מס' 1. הצבעה מס' 93 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יעל כהן-פארן) לסעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות – רפואה מונעת, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 46, 58 מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 1 לא התקבלה. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, גם על שיקום שכונות, תוספת לשיקום שכונות – בהסתייגות מס' 2. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 2, כן. הסתייגות מס' 2 – בבקשה, מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 94 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יעל כהן-פארן) לסעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות – שיקום שכונות, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 45, נגד – 58, אפס נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 3 מוסרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 3 מוסרת. וזה מביא אותנו – ו-1? הסתייגות מס' 1 של הרשימה המשותפת מוסרת? כי יש לנו הסתייגות מס' 2, שעאידה תומא סלימאן תנמק. אז 1 מוסרת? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 1 מוסרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 1 מוסרת. אז אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לנמק את הסתייגות מס' 2 של הרשימה המשותפת – קופות-חולים ובתי-חולים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, ההסתייגות מופנית כמובן לשר הבריאות חבר הכנסת ליצמן. את האמת, בסדר, הורדתם את ההסתייגות שלנו בעניין רפואה מונעת, זאת אומרת שאנשים כנראה יחלו יותר. במצב הקיים היום כבר יש בעיה בתקציבים של בתי-החולים, יש בעיה במספר המיטות, יש בעיה בתקנים של צוותים רפואיים, יש בעיה בצוותי המיילדות – יש מחסור אדיר. יש בעיה איפה שנוגעים בבתי-חולים וקופות-חולים. התור הוא ארוך מאוד, מנסים כל הזמן לגבות כספים על גבי החולים שמנסים להגיע לטיפולים שיצילו את החיים שלהם בזמן המתאים. בא המשרד וכנראה לא חושב שצריך להוסיף תוספת נאותה לבתי-החולים וגם לקופות-חולים כדי שיתפקדו וייתנו בריאות יותר טובה. אז רפואה מונעת לא, אבל לפחות בריאות בעת חולי. אני חושבת שזה בלתי מתקבל על הדעת. כמובן, יש לנו עוד הסתייגות גם כן. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שלמרכזי בריאות הנפש שמתם אפס כסף. בלתי מתקבל על הדעת. מדברים על רפורמה ולא רוצים לתקצב רפורמה. אני חושבת שהגיע הזמן להתעקש על זה שתהיה לנו תוספת תקציבית. אנחנו מסתייגים מהמצב הקיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אם אין תשובה – יש תשובה, אדוני? בבקשה, אדוני. יושב-ראש ועדת הכספים רוצה להשיב. אבל נא לשבת, מייד בתום דבריו תהיה הצבעה. חברי אופוזיציה, חברי קואליציה, שבו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אנחנו ישבנו יחד עם שר הבריאות, כל חברי ועדת הכספים, ואנחנו שינינו דברים בהסכמה. אבל שנדע שבחוק הזה, כמו שהיה גם ב-cap הקודם, המשמעות של העניין, שמה שאנחנו מורידים כאן אנחנו מוסיפים במקום אחר. אין מציאות כזאת שאנחנו עושים טובה לקופות-החולים, אנחנו גורמים נזק לבתי-החולים. בקופות-החולים עצמן יכול להיות שינוי שאנחנו נותנים לטובת קופה אחת, גורמים נזק לקופה אחרת, ואותו דבר בבתי-החולים. ישבנו בישיבה סגורה של הוועדה, נתנו לנו, לכל חברי הוועדה, את מה שלא מתפרסם בציבור, מה התוצאה של החוק הזה. כולנו השתכנענו שנעשה מה שאפשר. שינינו, בהסכמת השר, שינינו את השנה, שזה לא יהיה 2013 מלא, אלא 2013, חצי 2013 – הייתה שנה בעייתית מבחינת העניין הזה והייתה תוספת של 400 מיליון שקל שמופיעים בתקציב שאנחנו מאשרים. על כן אני מבקש לאשר את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת כספים. אנחנו נצביע, חברי הכנסת, הצבעה אלקטרונית על הסתייגות מס' 2 של הרשימה המשותפת לסעיף 24. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות – קופות-חולים ובתי-חולים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 42, נגד – 56, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 2 לסעיף 24 לא התקבלה. בעמוד 266. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, אנחנו נמשוך את 2 ו-3. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, 2 הצבענו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה, את 3. כן, כמובן. בעמוד הבא, ב-267, נמשוך את 1–8, אבל נצביע על 1, על בריאות הנפש, תוספת לבריאות הנפש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אם כן, זה מביא אותנו להסתייגות מס' 1 של סיעת המחנה הציוני, בריאות הנפש. מי בעד ההסתייגות – בעמוד 267. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות – בריאות הנפש, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 44, נגד – 56, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, אנחנו בעמוד 268. <קריאה:> זה לא בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 268. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. 268 – אנחנו מסירות את ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, 269? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ב-269 אנחנו מושכים מ-26 עד 31. נצביע על 32 – הכשרת אחיות שבמחסור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. אוקיי. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 32 בעמוד 269. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הסתייגות מס' 32. הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות – הכשרת אחיות, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 46 בעד, 60 נגד, אפס נמנעים. הסתייגות מס' 32 לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות שלנו לסעיף 24. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברי קואליציה, חברי קואליציה, אתם אתי? היו כמה חברי קואליציה שהגישו הסתייגויות לסעיף הזה. מישהו מהם מעוניין שיצביעו על ההסתייגויות? הסירו. טוב, אז גם חברי הקואליציה הסירו את ההסתייגויות, ולכן אין הסתייגויות יותר לסעיף 24. נצביע קודם על סעיף 24 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. כולל לוח תיקונים. הצבעה מס' 98 בעד סעיף תקציבי 24, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, נגד – 45, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף התקבל כנוסח הוועדה, כולל לוח תיקונים. אותו סעיף 24, אבל לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. האמת שכך עשו לכל הסעיף. 24, ל-2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 99 בעד סעיף תקציבי 24 – 60 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, נגד – 46, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 24 לשנת הכספים 2018 התקבל כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, ללא הסתייגויות. גברתי, אנחנו בעמוד 288. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון, אדוני. אנחנו נסיר את ההסתייגויות מעמוד 288. ובעמוד 289 נסיר את מס' 1, ונצביע על הסתייגות מס' 2 – תגמולים לנכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. אנחנו בעמוד 289. חבר'ה, סליחה. חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 2 בעמוד 289. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הכול בתוך הרשות לניצולי שואה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 100 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (מיקי רוזנטל) לסעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה – תגמולים לנכים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 46 בעד, 60 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 2 לא נתקבלה. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות לסעיף 25. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אם כן, סעיף 25 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 101 בעד סעיף תקציבי 25, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד, 45 נגד, אפס נמנעים. סעיף 25 ל-2017 אושר כנוסח הוועדה. ולכן נצביע על אותו סעיף 25 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 102 בעד סעיף תקציבי 25 – 60 נגד – 44 נמנעים – אין סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיף 25 לשנת הכספים 2018: 60 בעד, נגד – 44, אפס נמנעים. הסעיף אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו בעמוד 296, סעיף 26. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן תנמק את הסתייגות מס' 1. לא את 2, את 1. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא מה שרשום לנו – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה משנה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אבל אם זה במכסת ה-30, אין בעיה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה במקום, לא נוסף, חלילה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ודאי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> פשוט במקום 2, את 1. <קריאה:> במקום מה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> במקום הסתייגות מס' 2, היא תנמק את הסתייגות מס' 1, זה הכול. לא מסירים אותה, פשוט היא תנמק אותה, ואז נצביע עליה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז כן. טוב, אז אנחנו נאפשר זאת ונעשה חשבון בהמשך. בבקשה גברתי, עד שתי דקות לרשותך. הסתייגות מס' 1 מוסרת, אני מבין, והסתייגות מס' 2 – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אוקיי, אז נעשה את זה ככה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 1, הנושא שלך הוא המשרד להגנת הסביבה, נכון? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, הסתייגות מס' 1. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, הנושא שאנחנו מצביעים עליו עכשיו, הסעיף בתקציב הוא של המשרד להגנת הסביבה. השר אלקין, אני חושבת שבימינו, 2017–2018, תקציב המשרד להגנת הסביבה צריך להיות קצת יותר מ-0.08% מתקציב המדינה. אנחנו עומדים בפני אתגרים אדירים בתחום הסביבתי. ההשקעה היחסית בהגנת הסביבה היא פחות מעשירית הממוצע של מדינות ה-OECD, ולכן הגיע הזמן להעלות את התקציב. אני פועלת פה בשבילך, אדוני, אולי אתה תצביע אתי. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אבל שיראו בכמה הוא גדל. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> בסופו של דבר – אני מסתכלת על ספר התקציב – הוא גדל אולי במעט, אבל הוא לא גדל מספיק. עדיין יושבים בוועדות מנכ"ל המשרד שלך, סמנכ"לית המשרד שלך – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> הוא גדל ביותר מ-50%. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – ואומרים שחסרים מאות תקנים, מאות תקנים של מפקחים, כדי שהמשרד יוכל לבצע את עבודתו, לעשות את מה שהוא אמור לעשות, לפקח על המפעלים המזהמים, לדאוג שלא יהיה זיהום עודף ותקלות אין-סוף במפרץ-חיפה. כדי לפקח על הדברים האלה – הדברים נאמרו בוועדת ביקורת המדינה, בוועדת הפנים, בוועדות אחרות – המשרד זקוק למאות תקנים נוספים. מאות ברמה של מאות רבות, לא 100–150; מאות – מעל 500. לכן אני קוראת לכל חברי הכנסת, לקואליציה, להצטרף להסתייגות שלנו להוסיף 130 מיליון שקלים, שזה בערך הסכום שאתם סיכמתם עם עמונה כדי לפצות אותם, כדי להביא לכך – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – בכסף הזה – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – שימותו פחות ילדים במפרץ-חיפה, כדי להביא לכך שאנחנו נוכל לנשום אוויר נקי במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. השר להגנת הסביבה רוצה להשיב. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת זאב אלקין, השר להגנת הסביבה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תודה לחברת הכנסת כהן-פארן על הדאגה הכנה – והיא באמת כנה – לתקציב המשרד להגנת הסביבה, אבל אני מניח שעקבת אחרי דיוני התקציב. את ביקשת תוספת 130 מיליון שקל. במסגרת התקציב הזה, סוכם בין משרדנו למשרד האוצר שאנחנו נקבל בשנתיים הקרובות פי-שניים ממה שאת ביקשת, 260 מיליון שקל, לתוכנית "זיהום בתחבורה". לכן, אני מודה לך על הדאגה. אני אשמח אם תמשיכי להתגייס לטובתנו בכנסת – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> קשה לי – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> – – אבל התקציב הזה, באופן חסר תקדים, כולל תוספת למשרד להגנת הסביבה. יושב פה שר האוצר מהקדנציה הקודמת, לא שמתי לב שאז תקצבו את המשרד להגנת הסביבה בכמויות כאלה ובהיקפים כאלה. לכן, אני דווקא רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לשר האוצר, להודות לראש הממשלה, על התמיכה ועל כך שבאופן חסר תקדים תקציב המשרד הזה בסך הכול גדל בשנתיים האחרונות ביותר מ-50%. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הגנת הסביבה חבר הכנסת אלקין. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 בעמוד 296, לסעיף 26, כפי שנימקה אותה חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 103 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יעל כהן-פארן) לסעיף תקציבי 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 44 – בעד, 58 – נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 1 לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נמשוך את כל שאר ההסתייגות לסעיף 26, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פרט להסתייגות שנימקה חברת הכנסת כהן-פארן, כל שאר ההסתייגויות לסעיף 26 הוסרו. ולכן, אנחנו נצביע שתי הצבעות. סעיף 26 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 104 בעד סעיף תקציבי 26, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף תקציבי 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 57, נגד – 46. אני קובע כי סעיף 26 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אותו סעיף 26 אבל לשנת הכספים 2018 – מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 105 בעד סעיף תקציבי 26 – 59 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעד – 59, נגד – 47, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 26 לשנת הכספים 2018 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אנחנו בעמוד 303. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו נמשוך את כל ההסתייגויות לסעיף 27. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. אם כן, חברי הכנסת, שימו לב. אנחנו מצביעים ללא הסתייגויות על סעיף 27. תחילה 27 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 106 בעד סעיף תקציבי 27 – 58 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף תקציבי 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 58 בעד, 46 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 27 לשנת הכספים 2017 התקבל כנוסח הוועדה. אותו סעיף 27 אבל לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 107 בעד סעיף תקציבי 27 – 60 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, 47 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 27 לשנת הכספים 2018 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אנחנו עם סעיף 29 בעמוד 313 – גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. בעמוד 313 מושכות את כל ההסתייגויות. בעמוד 314 – את כל ההסתייגויות. בעמוד 315 – את כל ההסתייגות. בעמוד 316 אנחנו נצביע על 1 ו-2. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 316. אבל – זאת אומרת, אנחנו קודם נצביע על סעיף 29 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 108 בעד סעיף תקציבי 29 – 60 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל אדוני זה עדיין ב-2017, ההסתייגות הזו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, ב-316 – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, ב-315. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, את אמרת 316. אבל אם זה מאוד עקרוני לך אז – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, לא נורא. נצביע על אותה הסתייגות ב-2018, שזה בעמוד 317 – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קיבלתי. אז קודם כול נכריז על התוצאות: 60 בעד, 47 נגד, אפס נמנעים. סעיף 29 לשנת הכספים 2017 התקבל – כנוסח הוועדה. עכשיו אנחנו בשנת הכספים 2018 עם אותו סעיף. גברתי, אני אתך. בעמוד 316. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> עמוד 316 מושכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 317 מושכים, וב-317א הסתייגויות 1 ו-2. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, עמוד 317א, הסתייגויות 1 ו-2 – צריך להצביע. קודם נצביע על הסתייגות מס' 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון – שיקום שכונות חברתי במגזר הערבי, לשנת הכספים 2018, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 60, אפס נמנעים. הסתייגות מס' 1 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 2 באותו עמוד. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 110 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון – סיוע בשכר דירה במגזר הערבי, לשנת הכספים 2018, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 48, נגד – 61, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 2 גם לא התקבלה. ולכן, נצביע על סעיף 29 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 111 בעד סעיף תקציבי 29, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2018, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 29 לשנת הכספים 2018, קריאה שנייה: בעד – 59, נגד – 49, אפס נמנעים. הסעיף אושר. אנחנו עוברים לעמוד 318, לסעיף 30. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירות את כל ההסתייגויות לסעיף 30, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו נצביע על סעיף 30 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 112 בעד סעיף תקציבי 30 – 60 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 60, נגד – 49, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 30 לשנת הכספים 17' אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אותו סעיף 30, לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 113 בעד סעיף תקציבי 30 – 59 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 59, נגד – 49. סעיף 30 אושר בקריאה שנייה גם לשנת הכספים 2018. אנחנו הגענו לסעיף היסטורי שבו אני לא צריך לשאול אף אחד שום דבר כי אין לו הסתייגויות, והוא סעיף 31. אנחנו נצביע על סעיף 31 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. נא להצביע – ל-2017, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 114 בעד סעיף תקציבי 31 – 60 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. סעיף 31 ל-2017 אושר כנוסח הוועדה. אותו סעיף 31 לשנת 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 115 בעד סעיף תקציבי 31 – 61 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 48, אפס נמנעים. סעיף 31 אושר כנוסח הוועדה ל-2018, כן. גם ל-2018. חברי הכנסת, אנחנו בעמוד 333א. לאחר סעיף 1 יש הסתייגויות. גברתי, נצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. לא של 334 אלא ב-335 אנחנו נצביע על – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא, לא. קודם כול, בעמודים 333א ו-333ב מסירים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, מסירים, מסירים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסירים. אנחנו עוברים, אם כן, לסעיף 33 לשנת 2017 בעמוד 334. מסירים, נכון? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 335? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעות על מס' 1 – הסתייגות לתמיכות לפי חוק צער בעלי-חיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אכן. אנחנו בעמוד 335, הסתייגות מס' 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 116 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יואל חסון) לסעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות – תמיכות לפי חוק צער בעלי-חיים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 62, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירים את שאר ההסתייגויות לסעיף 33, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אם כן, נצביע. סעיף 33 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, כולל לוח תיקונים, בקריאה שנייה – בבקשה. הצבעה מס' 117 בעד סעיף תקציבי 33, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 62, נגד – 49, אפס נמנעים. סעיף 33 לשנת 17' אושר, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. אותו סעיף, 33, רק לשנת הכספים 2018, כולל לוח תיקונים – מי בעד, מי נגד? כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 118 בעד סעיף תקציבי 33 – 63 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 33 לשנת הכספים 2018 בקריאה שנייה: בעד – 63, נגד – 48, אפס נמנעים. אושר. אנחנו עוברים לעמוד 348, סעיף 34. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מוסרות כל ההסתייגויות לסעיף 34. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. אם כן, חברי הכנסת, מצביעים. סעיף 34 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 119 בעד סעיף תקציבי 34 – 61 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה והמים, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 61 בעד, 49 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 34 אושר לשנת הכספים 2017. אותו סעיף 34 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 120 בעד סעיף תקציבי 34 – 60 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה והמים, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – אתם מבלבלים לי את המוח – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. סעיף 34 אושר כנוסח הוועדה גם לשנת 2018. סעיף 35 – אין הסתייגויות לשנת 2017. לכן נצביע. סעיף 35 לשנת 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 121 בעד סעיף תקציבי 35 – 60 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 – בעד, 48 – נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 35 – – <קריאה:> הלחצן לא עובד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף נטפל בזה. – – לשנת 2017 אושר כנוסח הוועדה. לא היו הסתייגויות. חברי הכנסת, תבדקו רק מה שביקשתי: להרחיק ניירת ומכשירים אלקטרוניים מן המסך. סעיף 35 לשנת 2018, עמוד 357. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסירים. מצביעים על סעיף 35 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 122 בעד סעיף תקציבי 35 – 60 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד, 50 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 35 ל-2018 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. 36 ל-2017, עמוד 358. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו נצביע על ההסתייגות הראשונה – נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. תוספת לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, גברתי. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1 בעמוד 358. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 123 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יואל חסון) לסעיף תקציבי 36 – משרד הכלכלה – נציבות שוויון, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 51, נגד – 59, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי? אה, כאן יש לנו חבר הכנסת איתן כבל, שיעלה ויבוא לנמק את ההסתייגות מס' 1 בעמוד 359. עד שתי דקות לרשות אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, רשמת פרלמנטרית, אני מבקש לדעת – חבר הכנסת גפני, זה קשור גם אליך – איך נתתם לשערורייה הזאת לצמוח לממדים כל כך מפלצתיים? אני רוצה להזכיר לכם שבוועדות השונות – אדוני ראש הממשלה, אני שמח שיש לך הזדמנות לדבר עם השר כץ. אני שמח, אדוני ראש הממשלה. הזדמנות נאותה. אדוני ראש הממשלה, יש לך הזדמנות, הרבה זמן לא דיברתם – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – מהשיח – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – אז ברשותך, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לומר כך: בוועדות, אדוני ראש הממשלה, נלחמנו על כל שקל. על כל שקל, בנושאים מנושאים שונים. ובמה אנחנו מוצאים את עצמנו, אדוני ראש הממשלה? הקואליציה הקימה בנקים חדשים. יש הבנק הוותיק של גפני; יש הבנקים החדשים הגדולים – הבנק של דוד ביטן, הבנק של סמוטריץ – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אוי, אוי, אוי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה תשתוק, אתה בנק קטן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אמרתי לך – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה בנק קטן. תשתוק. תשתוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מהפינה שלך הכול נראה גדול. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תשתוק. הוא מפריע לי, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אוסיף לך זמן, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, חבר הכנסת דוד ביטן, שמחזיק הון עצמי של 41.7 מיליון, סמוטריץ שמסובב את כולם על האצבע עם הון של 50 מיליון, כשאנחנו נאבקים על כל שקל. על כל שקל. אדוני – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אלה המיליונים של מפעל הפיס. המיליונרים החדשים של מפעל הפיס. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – זה פשוט מדהים – 300 מיליון שקל, אדוני היושב-ראש. כאן נפתחו בנקים. כל אחד מסתובב לו עם בנק אישי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איי, איי, איי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לכם – קודם כול, דוד, אל תיקח את זה אישית. אני מבקש ממך לא לקחת את זה אישית, כי לדעתי יכולת להשיג יותר. בנתונים שעומדים לרשותך אתה יצאת קטן. לדעתי. <ז'קי לוי (הליכוד):> הוא פגוע. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לכן, אני מבקש שהממשלה תיאות לתת, מהבנקים החדשים שנפתחו, כספים לצרכים האמיתיים שנדרשים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת כבל. לא, אדוני, אתה לא יכול לענות. או יושב-ראש ועדה או שר. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא. או יושב-ראש ועדה או שר. זה מה שאומר התקנון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> יש החלטת ועדת הכנסת שהקואליציה משיבה. לא שר ולא – – אני יכול לענות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מטעם הקואליציה – צריך להיות שר או ראש ועדה. תשאלו את הייעוץ המשפטי מה הם אומרים. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – די, דוד – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התקנון לא מאפשר. רגע אחד, חבר הכנסת אמסלם, אם תקבל אישור מהייעוץ המשפטי, נעלה אותו. אם לא, אני מעלה את חבר הכנסת אמסלם, יושב-ראש ועדת – בבקשה, סליחה מחבר הכנסת אמסלם. חבר הכנסת דוד ביטן יכול לעלות ולענות, כי בהחלטה מיוחדת של ועדת הכנסת לגבי סדרי הדיון כתוב שחבר קואליציה יכול לענות. <דוד ביטן (הליכוד):> עמדתי על זה. עמדתי על זה. רגע. כבל, בוא אני אלמד אותך משהו: כל מה שאמרת פה לא ענייני ולא לעניין. לצערי הרב, הממשלה מגישה תקציב; אם חבר כנסת מבקש לתקן את התקציב – וזאת זכותו המלאה – זה הופך להיות כסף ייחודי. אם, למשל, אני מבקש עכשיו לתקן את התקציב ש-20 מיליון יעברו לשיקום שכונות, באותו רגע זה נחשב כסף ייחודי. לכן כל הנושא של הכסף הייחודי כיום זה רק עניין של רישום. אין לזה שום משמעות אחרת. הכסף עובר, על-פי הנחיות היועץ המשפטי, למשרד, והמשרד עושה עם זה מה שהוא רוצה. על כן אנחנו נגיש הצעת חוק שמתקנת את החוק באופן כזה שאם יש תיקוני תקציב על-ידי חברי הכנסת, זה יירשם בבסיס התקציב ולא יירשם ככסף ייחודי. כל מה שאתם אומרים, יחד עם התקשורת, זה פשוט בלוף אחד גדול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. נא לשבת. אנחנו נאפשר לו להגיע למקומו ולהצביע. נא לשבת. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 בעמוד 359 לסעיף 36, כפי שנימק אותה חבר הכנסת איתן כבל. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 124 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (זוהיר בהלול) לסעיף תקציבי 36 – משרד הכלכלה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגות לסעיף מס' 36. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מצביעים על סעיף 36 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 125 בעד סעיף תקציבי 36, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 36 – משרד הכלכלה, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 48, אין נמנעים. אותו סעיף 36, אבל לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 126 בעד סעיף תקציבי 36 – 61 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 36 – משרד הכלכלה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 49, אין מתנגדים. סעיף 36 לשנת 2018 התקבל כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו בסעיף 37 בעמוד 376. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכים את כל ההסתייגויות, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו נצביע על סעיף 37 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 127 בעד סעיף תקציבי 37 – 61 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 61 – בעד, 49 – נגד, אפס נמנעים. הסעיף אושר. אותו סעיף 37, אבל לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 128 בעד סעיף תקציבי 37 – 60 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיף 37 לשנת 2018 אושר בקריאה שנייה. 60 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. אנחנו עוברים לעמוד 385, סעיף 38. גברתי, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו מושכים את כל ההסתייגויות לסעיף 38. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסעיף 38 הוסרו כל ההסתייגויות. לכן בנוהל הרגיל אנחנו נצביע קודם כול על שנת הכספים 2017 – סעיף 38, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 129 בעד סעיף תקציבי 38 – 61 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 38 – תמיכות בענפי משק, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 50, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 38 לשנת 2017 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אותו סעיף 38 אבל ל-2018 – מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 130 בעד סעיף תקציבי 38 – 61 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 38 – תמיכות בענפי משק, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיף 38 ל-2018 בקריאה שנייה: בעד – 61, נגד – 49, אין נמנעים. הסעיף אושר. אנחנו הגענו לסעיף 39 בעמוד 394. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות את כל ההסתייגויות, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. אנחנו נצביע על סעיף 39 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 131 בעד סעיף תקציבי 39 – 61 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 48, אין נמנעים. סעיף 39 אושר בקריאה שנייה לשנת הכספים 2017. אותו סעיף 39, אבל לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 132 בעד סעיף תקציבי 39 – 62 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 39 לשנת 2018 בקריאה שנייה: בעד – 62, נגד – 49, אפס נמנעים. הסעיף אושר. אנחנו הגענו לעמוד 402, סעיף 40. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכים את כל ההסתייגויות בעמוד 402, את כל ההסתייגויות בעמוד 403. בעמוד 404 מושכים את 1 ו-2, ונצביע על הסתייגות מס' 3 – תוספת לרשות תחבורה ציבורית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. אם כן, בעמוד 404 אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 3 לסעיף 40. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 133 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה – רשות תחבורה ציבורית, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, נגד – 62, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו עוברים לעמוד 406. ב-406 גם נמשוך את כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו היינו בעמוד 404. אז משכנו ב-404 וב-405 את הכול. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וגם ב-406 וב-407. ב-408 אנחנו נמשוך את ההסתייגויות מ-1 עד 7, ונצביע על הסתייגות מס' 8 – תוספת לבטיחות בדרכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברי הכנסת, אנחנו בעמוד 408, הסתייגות מס' 8 לסעיף 40. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 134 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת מיכל רוזין לסעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה – בטיחות בדרכים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 59, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות בעמוד 408, ונצביע על הסתייגות מס' 1 של הרשימה המשותפת – כבישים עירוניים במגזר הערבי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור. אנחנו בעמוד 408א, אם כן, בהסתייגות של הרשימה המשותפת שמספרה 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 135 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, כבישים עירוניים במגזר הערבי, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, נגד – 60, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. כן, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גם על ההסתייגות הבאה, של יש עתיד – כביש 89, קטע כברי לנהריה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אנחנו מצביעים על הסתייגות קבוצת יש עתיד בעמוד 408א. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 136 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, כביש 89 – קטע כברי לנהריה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 61, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. לכן לסעיף 40 לשנת הכספים 2017 אין יותר הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיף 40 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. בעד הסעיף 40 או נגד סעיף 40? הצבעה מס' 137 בעד סעיף תקציבי 40, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 58, נגד – 50, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר בקריאה שנייה. גברתי, אנחנו בעמוד 409. <דוד ביטן (הליכוד):> ישראל, ישראל, הצבעתם נגד בטעות. מה עכשיו? אתה וראש הממשלה הצבעתם נגד. צריך להפסיק לדבר. <קריאה:> לאכול אפשר, ביטן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – וגם ראוי לברך את ראש הממשלה על – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. 41 – נמשוך את כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 40 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 138 בעד סעיף תקציבי 40 – 59 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד הסעיף – 59, 47 מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 40 לשנת 2018 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. גברתי, אנחנו בעמוד 414. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לסעיף 41, כן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 41. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו מושכות את כל ההסתייגויות ממנו, גם ל-2017 וגם ל-2018. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. אנחנו נצביע על סעיף 41 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 139 בעד סעיף תקציבי 41 – 60 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, סעיף 41 ל-2017 בקריאה שנייה – 60 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. הסעיף אושר. ואנחנו באותו סעיף – 41, אבל לשנת הכספים 2018. מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה. בקריאה שנייה. הצבעה מס' 140 בעד סעיף תקציבי 41 – 59 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 47, אין נמנעים. 41 אושר גם לשנת 2018. שזה מביא אותנו לעמוד 421, לסעיף 42. גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. נצביע על ההסתייגות הראשונה, שהיא סיוע בשכר דירה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 בעמוד 421. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 141 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 42 – מענקי בינוי ושיכון – סיוע בשכר דירה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 49 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נמשוך את כל שאר ההסתייגויות לשנת 2017 בסעיף הזה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. אז נצביע על סעיף 42 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 142 בעד סעיף תקציבי 42, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 42 – מענקי בינוי ושיכון, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 48, אפס נמנעים. סעיף 42 לשנת הכספים 2017 אושר כנוסח הוועדה. ולכן אנחנו מגיעים לעמוד 425, לשנה הבאה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 425. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בעמוד 425 נסיר את הסתייגויות 1–6 ונצביע על הסתייגות מס' 7, של המחנה הציוני, לסיוע בשכר דירה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אכן. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 7 לסעיף 42 בעמוד 425. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 143 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות של סיעת המחנה הציוני (יחיאל חיליק בר) לסעיף תקציבי 42 – מענקי בינוי ושיכון – סיוע בשכר דירה, לשנת הכספים 2018, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, נגד – 55, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו נבקש על ההסתייגות הבאה הצבעה שמית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. על הסתייגות מס' 8, נכון? פשוט שלא – בעמוד 425. אכן? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, לא על ההסתייגות הזאת, על ההסתייגות הבאה שרוצים להצביע עליה. זה מה שהתכוונתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, אוקיי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו מושכים את כל השאר בעמוד 425. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <קריאה:> מושכות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון, מושכות ומושכים. ונצביע על ההסתייגות הראשונה בעמוד 426, של נחמן שי והמחנה הציוני – מענקי בינוי ושיכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יפה. אנחנו – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הצבעה שמית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, ברור. ב-425 הסרנו את כל ההסתייגויות. הגענו לעמוד 426, סעיף 42. הסתייגות מס' 1 – מבקשים הצבעה שמית, הוגשו חתימות כדין. ולכן מזכירת הכנסת תתחיל את ההצבעה. <דוד ביטן (הליכוד):> מה זה, הסתייגות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חוזר: הסתייגות מס' 1 בעמוד 426, של המחנה הציוני. נא להתחיל להצביע. גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, תודה. אני מבקשת לעבור על שמות חברי הכנסת שעדיין לא השתתפו בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אורן אסף חזן – נגד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יהיה עוד סיבוב שלישי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – בעד איציק שמולי – בעד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, מי נמצא באולם ועדיין לא הצביע? חבר הכנסת אוסאמה סעדי. איך אתה מצביע? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אוסאמה סעדי – בעד יאיר לפיד – בעד מיכל בירן – בעד חיים ילין – בעד יעל גרמן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצבעת, גברתי. מי עוד, חברים? אני לא רואה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיקי לוי – בעד אראל מרגלית – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד חברי כנסת שמעוניינים להצביע? חברים, תמה ההצבעה. גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת לסכם ולהציג לנו את התוצאות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להמשך ההצבעות. חברי הכנסת. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אדוני יושב-ראש הקואליציה, זה אתה צריך לצעוק נא לשבת, לא אני. <דוד ביטן (הליכוד):> נא לשבת. כולם לשבת. כולם לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו הצבענו על הסתייגות מס' 1 בעמוד 425, של המחנה הציוני, לסעיף 42. להלן התוצאות: 48 בעד ההסתייגות, 61 נגד ההסתייגות. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות לסעיף 42 לשנת 2018. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. חברי הכנסת, שימו לב, אנחנו נצביע על סעיף 42 לשנת הכספים 2018, כי על 2017 כבר הצבענו. אנחנו מצביעים. 42, לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 144 בעד סעיף תקציבי 42, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף תקציבי 42 – מענקי בינוי ושיכון, לשנת הכספים 2018, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 60 – למה זה לא מופיע? נגד – 41, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 42 לשנת הכספים 2018 אושר כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, יותר מדי רעש באולם. יותר מדי רעש באולם. סגן שר האוצר, סגן שר האוצר, יותר מדי רעש באולם. חבר הכנסת מיקי זוהר, נא לשבת במקומך, זה מאוד מאוד מפריע. סעיף 43 בעמוד 429. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, לסעיפים 43, 45, 46 אנחנו מסירות את כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, סעיף 43 לשנת הכספים 2017 ו-2018. בואו נלך אחד-אחד. לסעיף 43 לשנת הכספים 2017 הוסרו ההסתייגויות. לכן נצביע כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 145 בעד סעיף תקציבי 43 – 60 נגד – 43 נמנעים – אין סעיף תקציבי 43 – המרכז למיפוי ישראל, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 43 ל-2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – התוצאה היא 60 בעד, 43 נגד, אפס נמנעים. אושר. 43 ל-2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 146 בעד סעיף תקציבי 43 – 60 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף תקציבי 43 – המרכז למיפוי ישראל, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 43 ל-2018: 60 בעד, 45 נגד, אין נמנעים. הסעיף אושר בקריאה שנייה. סעיף 45 – גברתי הציעה להסיר את כל ההסתייגויות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, 45 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. כנוסח הוועדה. בקריאה שנייה. הצבעה מס' 147 בעד סעיף תקציבי 45 – 61 נגד – 44 נמנעים – אין סעיף תקציבי 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 61 בעד, 44 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 45 לשנת הכספים 2017 אושר בקריאה שנייה. אותו סעיף 45, אבל לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 148 בעד סעיף תקציבי 45 – 61 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף תקציבי 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 46, אפס נמנעים. סעיף 45 לשנת 2018 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו בסעיף 46 בעמוד 439. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות את כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. סעיף 46 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 149 בעד סעיף תקציבי 46 – 61 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף תקציבי 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 61 בעד, 45 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אותו סעיף 46 לשנת הכספים 2018 – מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 150 בעד סעיף תקציבי 46 – 62 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף תקציבי 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62 בעד, 47 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 46 לשנת 2018 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, הצבעתי נגד וזה לא סימן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היית במקומך, אדוני? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אני מודיע שחבר הכנסת חיים ילין ניסה להצביע נגד; זה לא משנה את התוצאות, אבל אנחנו מודיעים את זה לפרוטוקול. גברתי, אנחנו הגענו לעמוד 446, לסעיף 47. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גם ממנו אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב, סעיף 47 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 151 בעד סעיף תקציבי 47 – 63 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 47 – רזרבה כללית, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, נגד – 48, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר לשנת הכספים 2017. אותו סעיף 47, אבל לשנת הכספים 2018 – מי בעד? גם כאן כולל לוח התיקונים. קריאה שנייה, כנוסח הוועדה – נא להצביע. הצבעה מס' 152 בעד סעיף תקציבי 47 – 63 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 47 – רזרבה כללית, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עם התוצאה הבאה: 63 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר גם לשנת 2018 כנוסח הוועדה. הגענו לעמוד 448, לסעיף 51, דיור ממשלתי. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, ללא הסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע, מכיוון שהוסרו ההסתייגויות, על 51 לשנת 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 153 בעד סעיף תקציבי 51 – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 51 – דיור ממשלתי, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62 בעד, 48 נגד, אין נמנעים. הסעיף אושר לשנת הכספים 2017. ולכן, נצביע על סעיף 51 גם לשנת הכספים 2018 בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 154 בעד סעיף תקציבי 51 – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף תקציבי 51 – דיור ממשלתי, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר גם לשנת הכספים 2018 בקריאה שנייה. אנחנו הגענו לסעיף 52 בעמוד 456. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירות את ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע, אם כן, על סעיף 52 לשנת 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה סעיף תקציבי 52 – המשטרה ובתי-הסוהר, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 62, נגד – 47, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לאותו סעיף 52, אבל לשנת הכספים 2018. מי בעד? מי נגד? נא להצביע – כנוסח הוועדה – בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 52 – המשטרה ובתי-הסוהר, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 62, נגד – 46, אפס נמנעים. הסעיף אושר גם לשנת הכספים 2018. אנחנו עוברים לעמוד 464, לסעיף 53. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אנחנו נמשוך את ההסתייגויות 1–4 ואז את 1–5, ונמשוך גם את 1, ונצביע על הסתייגות מס' 2 של אילן גילאון: פיתוח משפטים ובתי-משפט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, אנחנו בעמוד 464 – הסתייגות של אילן גילאון שמספרה הסידורי 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף תקציבי 53 – משפטים ובתי-משפט – פיתוח משפטים ובתי-משפט, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה זה, כדורגל פה? מה הקולות האלה? חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 49, נגד – 62, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות לסעיף הזה לשנת 2017. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, אנחנו נצביע. סעיף 53 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 53 – משפטים ובתי-משפט, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, נגד – 47, אפס נמנעים. סעיף 53 לשנת הכספים 2017 אושר בקריאה שנייה. זה מביא אותנו לעמוד 466. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בהחלט, ואנחנו נמשוך את ההסתייגויות לסעיף 53 ל-2018. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 53 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 53 – משפטים ובתי-משפט, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 63 בעד, 47 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר גם לשנת הכספים 2018 כנוסח הוועדה. זה מביא אותנו לעמוד 468 – לסעיף 54. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, בסעיף 54 אנחנו נסיר את כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 54 לשנת הכספים 2017, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 54 – רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62 בעד, 48 נגד ואפס נמנעים. הסעיף אושר כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. ודאי. סעיף 54 – אבל לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. כולל לוח התיקונים. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 54 – רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62 בעד, 49 נגד ואפס נמנעים. סעיף 54 אושר גם לשנת הכספים 2018. גברתי, אנחנו בעמוד 486, בסעיף מס' 60. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בהחלט. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1 – בניית כיתות לימוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב: אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 של המחנה הציוני בעמוד 486. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (איל בן ראובן) לסעיף תקציבי 60 – חינוך – בניית כיתות לימוד, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 62, ואפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 1 לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות לשנת 2017 בסעיף הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 60 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 61 בעד, 50 נגד, ואפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר לשנת הכספים 2017. אנחנו הגענו לעמוד 490 עם אותו סעיף 60, אבל ל-2018. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נסיר ממנו את כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. בסעיף הקודם זה כולל לוח התיקונים. לא הכרזתי. גם בסעיף 60 לשנת הכספים 2018 הוסרו ההסתייגויות, ולכן נצביע, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62 בעד, 47 נגד, ואפס נמנעים. סעיף 60 אושר גם לשנת הכספים 2018, וזה כולל את לוח התיקונים, בקריאה שנייה. אנחנו הגענו לעמוד 495, לסעיף 67. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות בסעיף 67, גם 2017 וגם 2018. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אם כן, נצביע על סעיף 67 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 67 – בריאות, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 61 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, יש תקלה במסך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אכן. אנחנו ביקשנו מאנשי המחשבים לטפל. כנראה בהצבעה השמית הבאה הם יצליחו יותר ממה שהצליחו עד עכשיו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> התעוררת. בוקר טוב אליהו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני המסך תקין, ואני מכריז על התוצאות. 61 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 67 אושר לשנת הכספים 2017 כנוסח הוועדה. זה מביא אותנו לאותו סעיף 67 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. <דוד ביטן (הליכוד):> קיש. קיש, לך תצביע. הצבעה סעיף תקציבי 67 – בריאות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עשינו זאת, אדוני, אבל נעשה את זה בשמחה עוד פעם. בעד – 55, נגד – 45, אפס נמנעים. אני קובע כי גם לשנת 2018 סעיף 67 אושר. לכבוד אישור הסעיף, ראש הממשלה ביקש לברך את השר חיים כץ לרגל יום הולדתו, ואנחנו מאחלים לו בריאות טובה, הצלחות, ועד מאה-ועשרים. תודה. לא צריך למחוא כפיים. אנחנו עוברים לסעיף 68 בעמוד 499: רשות האוכלוסין. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ללא הסתייגויות, אדוני. אנחנו מושכות. <אילן גילאון (מרצ):> חיים – – – מתנה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 68 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 68 – רשות האוכלוסין, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 61 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה לשנת 2017. כרגע נצביע על סעיף 68 ל-2018 בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה. נא להצביע. <דוד ביטן (הליכוד):> מה זה? הסתייגות? מה זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 68 כנוסח הוועדה. הצבעה סעיף תקציבי 68 – רשות האוכלוסין, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 48, אפס נמנעים. אני קובע כי 68 אושר גם לשנת 2018 בקריאה שנייה. כן, ראיתי. אנחנו עוברים לעמוד 509, לסעיף 70. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת סתיו שפיר לנמק את הסתייגות מס' 1, שעניינה דיור ציבורי. בבקשה. עד שתי דקות לרשות גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה. אני קראתי את התקציב הזה מכריכה לכריכה, ואני לא מבינה איך אתם קוראים לו תקציב מדינה. זה לא תקציב של מדינת ישראל. זה תקציב אולי של מדינת קיסריה. זה תקציב בלי עניים. זה תקציב בלי פריפריה. זה תקציב שאין בו שקל ממה שהובטח לצפון. זה תקציב שאין בו שקל ממה שהובטח למלחמה בעוני. תקציב שאין בו שקל ממה שהובטח בשביל יוצאי אתיופיה ובשביל צמצום פערים למגזר הערבי. שקל. הבטחות יש, אבל פה בספר התקציב הן לא נמצאות. הן פשוט לא קיימות. אתם רוצים שאתן לכם דוגמה? קחו סעיף אחד קטן, הדיור הציבורי. 30 מיליון שקלים שאתם קיצצתם עכשיו מאנשים שמקבלים סיוע בשכר דירה. כלום, גרושים, מאות שקלים בחודש הם אמורים לקבל בשביל דירה, בשביל קורת גג, שאתה הם יוכלו אולי גם להשיג עבודה נורמלית, לעזור לילדים שלהם להיחלץ ממעגל העוני. <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, בבקשה תישאר באולם כדי שנוכל לקבל את תשובותיך על השאלות האלה. אתה יודע מה זה 30 מיליון שקלים? 30 מיליון שקלים – רק במושגים שאתם מכירים – זה כמו 87 שנים ב"שרתון פלאזה", אדוני ראש הממשלה. 87 שנים, לילה-לילה, ב"שרתון פלאזה". זה 30 מיליון שקלים שקיצצתם בדיור הציבורי. שר החינוך, אתה יודע מה זה 30 מיליון שקלים? <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זה פחות מחמישית ממה שאתם נתתם במתנה ל-40 משפחות שעברו על החוק בעמונה. 3 מיליון שקלים למשפחה, בזמן ש-30 מיליון שקלים אתם קיצצתם למשפחות שאין להן בית, שרוצות דיור ציבורי כדי שהן יוכלו לחיות, כדי להוציא את ילדיהן ממעגל העוני. <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> יושב-ראש הקואליציה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> 30 מיליון שקלים, דוד ביטן, זה פחות ממה שאתה הוצאת בכל מיני דילים קואליציוניים בשביל הקופה הפרטית שלך. 30 מיליון שקלים שלקחתם מאנשים שרק רוצים מקום לגור בו, כדי שאולי יהיה להם עתיד במדינה הזאת. ולא תכננתם, אפילו לא חשבתם לרגע מה יהיה אתם. איך ייראה העתיד שלנו במדינה שיש בה 2.3 מיליון עניים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – במדינה שבה האחריות החברתית הבסיסית שלנו הולכת ודועכת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא תכננתם פה תקציב למדינה; תכננתם פה תקציב לפוליטיקאים, לקומבינות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חברי הכנסת, חבר הכנסת חזן ישיב. בבקשה. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כשיהיה שקט, אשיב בקצרה. ממה אתם חוששים? אני לא מבין. כל האופוזיציה – ממה אתם חוששים? אני אמתין בסבלנות. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השרים, כנסת נכבדה, אני תוהה מאיפה להתחיל – מחברת כנסת שבקושי יודעת לספור עד עשר, אבל מספרת פה סיפורים על מיליונים, כזו שרצה בכל מקום והטיפה על שכר חברי הכנסת, אבל הייתה הראשונה שלא לוותר על העלאת השכר שלה; או לדבר על האורח המיוחד שהגיע לכאן היום, יאיר לפיד – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ששלח את הנציג שלו מהמפלגה הלבנה לדבר כאן על כספים קואליציוניים, רק שכח לספר לציבור כולו שבתקופתו כשר אוצר התבצעה פרשת השחיתות מהגדולות שידענו בכספים קואליציוניים. תחת האף שלך, יאיר. במה אתה היית עסוק? אין גבול לצביעות. אין גבול. אני תוהה מה יגיע קודם – המירוץ המגוחך שלך לאיזה תפקיד בעתיד, או חקירת משטרה שצריכה להיפתח על מה שעבר תחת ידיך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא ארבה בדיבורים. אני רק אגיד דבר אחד: ראש הממשלה והשרים כולם, בלי יוצא מן הכלל, בניגוד לאנשים שיושבים פה ומברברים בססמאות, הביאו בשורה ענקית לציבור בישראל. את השקרים שאתם מנסים לספר לציבור, לא תצליחו להעביר – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אבל את הבלוף שלכם, חבורת צבועים, אנחנו נצליח לגלות לציבור. אז אולי במקום להמשיך לבכות, מאחור יש לא רק פלאפלים; גם ממחטות. פשוט תנגבו את הדמעות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חזן. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצביע. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1, של המחנה הציוני, לסעיף 70, בעמוד 509. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (יואל חסון) לסעיף תקציבי 70 – שיכון – דיור ציבורי, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 37. נגד – 59, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. בבקשה, גברתי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, כולי אוזן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו מושכים את שאר ההסתייגויות בסעיף הזה, גם ל-2017 וגם ל-2018. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו נצביע על סעיף 70 לשנת הכספים 2017, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 70 – שיכון, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 37, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 70 אושר לשנת הכספים 2017, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לאותו סעיף 70, אבל לשנת הכספים 2018, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 70 – שיכון, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 58, נגד – 41, אפס נמנעים. תיקון טעות: זה ללא לוח תיקונים. הגענו לעמוד 521, לסעיף 73 – מפעלי מים. בבקשה, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירים את כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ל-73 מוסרות כל ההסתייגויות, לכן אנחנו נצביע. 73, לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 73 – מפעלי מים, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 58 – בעד, 45 – נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר לשנת הכספים 2017. אותו סעיף 73, לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 73 – מפעלי מים, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, לשנת הכספים 2018: 58 בעד, 45 נגד, אין נמנעים. הסעיף אושר. אנחנו הגענו לסעיף 76 – תעשייה, בעמוד 528. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לסעיף 76 הוסרו כל ההסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על 76 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 76 – תעשייה, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 59 בעד, 44 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. 76, אבל לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 76 – תעשייה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, התוצאות: 58 בעד, 43 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר גם לשנת הכספים 2018. הגענו לעמוד 533, לסעיף 78. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות את כל ההסתייגויות, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. 78, לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 78 – תיירות, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד, 42 נגד, אפס נמנעים. הסעיף אושר כנוסח הוועדה. אותו סעיף – 78, אבל לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 78 – תיירות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 46, אפס נמנעים. סעיף 78 אושר לשנת הכספים 2018 בקריאה שנייה. אנחנו הגענו לעמוד 541, לסעיף 79. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו נמשוך את הסתייגות מס' 1, אבל נצביע על הסתייגות מס' 2 – תוספת לתחבורה ציבורית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 2 של סיעת המחנה הציוני, בעמוד 541. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (נחמן שי) לסעיף תקציבי 79 – תחבורה – תחבורה ציבורית, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 45, נגד – 60, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. הסתייגות מס' 3 – בטיחות בדרכים, תוספת לבטיחות בדרכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 3 בעמוד 541, של המחנה הציוני. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (נחמן שי) לסעיף תקציבי 79 – תחבורה – בטיחות בדרכים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 41, נגד – 59, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. לשנת 2017 אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות לסעיף הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 79, לשנת כספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 57, נגד – 42, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 79 התקבל לשנת הכספים 2017 בקריאה שנייה. גברתי, הגענו לעמוד 547. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו נמשוך את ההסתייגות הראשונה – נמשוך את הסתייגויות 1–9 ונצביע על הסתייגות 10 – תמיכות בתחבורה הציבורית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע, חברי הכנסת, על הסתייגות מס' 10, של המחנה הציוני, לסעיף 79, לשנת הכספים 2018. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני (נחמן שי) לסעיף תקציבי 79 – תחבורה – תמיכות בתחבורה ציבורית, לשנת הכספים 2018, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 50, נגד ההסתייגות – 58, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו נמשוך את שאר הסתייגויות לסעיף הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאר ההסתייגויות הוסרו. לכן, סעיף 79 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2018, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, נגד – 48, אפס נמנעים. 79 ל-2018 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו בעמוד 550, בסעיף 83. גברתי. הגב של ציפי לבני מסתיר לי אותך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, ברשותך, הצעה לסדר. אני מקבלת דיווחים מכל עבר על זה שראש הממשלה מדווח בפייסבוק שלו, שהוא יוצא מההצבעות מדי פעם לצ'אט בפייסבוק. אני מבטאת פה את תחושת חברות וחברי הכנסת שזה, איך להגיד, קצת מבזה את ההצבעה על תקציב מדינת ישראל בכנסת ישראל. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – שאתה עומד בראשו. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> גם אותך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז אלא אם כן אתה משחרר גם אותנו לעשות צ'אטים בפייסבוק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני, חברי הכנסת, אדיש לרצון של חברי כנסת אלו או אחרים להצביע. אבל מכיוון שמדובר בראש הממשלה, אין לי אלא לבקש מיושב-ראש הקואליציה לבדוק את הנושא הזה. לי אין פה מכשירי קשר, אז אני לא יודע מה קורה בפייסבוק. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – בכבוד הכנסת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אולי הוא ישיב להסתייגויות שלנו בצ'אט שלו בפייסבוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יכול להיות. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, אנחנו בסעיף 83 בעמוד 550. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני יכול – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו מושכים את ההסתייגויות לסעיף 83. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת עודה וחברת הכנסת לבני, אני חייב את האינטראקציה עם חברת הכנסת מיכאלי, אחרת אני לא יכול לנהל את ההצבעות. אני מבין שמשכתם את ההסתייגויות לסעיף 83, גברתי. נכון? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה נכון, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נצביע, אם כן, על סעיף 83 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. כולל לוח תיקונים. הצבעה סעיף תקציבי 83 – הוצאות פיתוח אחרות, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 47, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 83 אושר לשנת הכספים 2017 בקריאה שנייה, כולל לוח תיקונים. אותו סעיף, 83, אבל ל-2018, כולל לוח תיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 83 – הוצאות פיתוח אחרות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 61, נגד – 43, אפס נמנעים. 83 ל-2018 אושר, כולל לוח תיקונים, בקריאה שנייה. סעיף 84 בעמוד 563. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אני מבקשת שאנחנו נעשה הפסקה במליאה עד שראש הממשלה יסיים את הצ'אט שלו בפייסבוק. באמת, זה דבר לא מתקבל על הדעת, לא סביר, לא ייתכן. באמת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אנחנו רואים את זה ב"לייב". <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני, כמו שאמרתי לך, כיושב-ראש הכנסת, לא יכול להתערב ולהחליט מי באופוזיציה ומי בקואליציה מצביע. אני ראיתי, גם כשהצביעו בטעות – – <קריאה:> אבל זה לא עוד – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא עוד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – בניגוד לעמדת האופוזיציה או הקואליציה – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אז אדוני יעשה הפסקה ויקרא לראש הממשלה. אדוני יעשה הפסקה ויקרא לראש הממשלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ראש הממשלה זה לא אורן חזן – – – זה ראש הממשלה. קצת כבוד – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אנחנו ממשיכים להצביע, חברים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זה לא קרה עם אף ראש ממשלה. אף ראש ממשלה, בהצבעה על התקציב – זה לא קרה. אתה רוצה לזלזל בהצבעה על התקציב? בוא נזלזל בכול. זה הכול. אתה יושב-ראש הכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, מה אתה רוצה שאני אשיב לך? מה אתה רוצה שאני אשיב לך? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שתפסיק את הדיון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אני מבקשת ממך לעשות הפסקה בהצבעות עד שנברר את העניין הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אנחנו לא נעשה הפסקה בגלל – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בואו נעשה הפסקה במליאה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – כי מחר חבר כנסת אחר ירצה להיעדר ויבקש שיעשו הפסקה כי הוא הלך לכתוב צ'אט. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל זה לא עוד חבר כנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, אתה צודק. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל זה לא עוד חבר כנסת. אדוני, ראש ממשלה מביא לכנסת לאישור את תקציב המדינה ויושב ועושה צ'אט בפייסבוק? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו רוצים להמשיך להצביע? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לא, אבל זה לא ייתכן, הדבר הזה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, זה באמת לא ייתכן. אנחנו לא מוכנים לקבל את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה אתם רוצים ממני? אני לא מבין. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שאדוני יגיד שלוש דקות הפסקה, הוא ראש הממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ומחר, כשיהיה נוח כי לא יהיה לו רוב, הוא גם יצא וגם אני אפסיק את המליאה, נכון? נו, באמת, תחליטו. כבר ניסו לעשות דברים כאלה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> זה מבייש אותך, את הכנסת, את חברי הכנסת, את הקואליציה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, בסדר, תכתבי לו על זה בפייסבוק, מה רוצים ממני? בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איך אתם סמרטוטים ולא אכפת לכם בכלל. אתם סמרטוטים. אתם סמרטוטים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא עושה על הגב שלכם פוליטיקות ולא אכפת לכם. סמרטוטים. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מפלגת נתניהו נהייתם, מפלגת נתניהו. הרגתם את הליכוד, הרגתם את הכול. נתניהו המלך הגדול. נתניהו המלך הגדול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, איך שאתה מדבר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חברת הכנסת מיכאלי, אייך? <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אנחנו יוצאים מהאולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> החלטה שלכם, אני מאוד מצטער עליה. אני מאוד מצטער על ההחלטה הזאת, כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זו לא החלטה שלנו, זו הצגה, פשוט הצגה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תתביישו לכם. תתביישו לכם. תתביישו לכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לוזרים. אתם לא יודעים להפסיד בכבוד. אתם לוזרים. לוזרים. זו המסורת שלכם, מסורת של לוזרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו רוצים להמשיך בסדרי ההצבעה התקינים שהיו עד עכשיו, או שאנחנו רוצים לעשות הפגנות? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בוז'י הלוזר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם הלוזרים, אתם הפראיירים. אתם הלוזרים, אתם הפראיירים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיליק, אתה חם על הפלאפל. אני יודע, אתה חם על הפלאפל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם עבדים שלו, אתם כולכם עבדים. עבדים. הוא צוחק על כולכם, הוא שם על כולכם, אתם יודעים מה הוא שם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הלו, אתה מפחד – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תתבייש, אורן, תתבייש שראש הממשלה לא פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בהצבעות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תתביישו לכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפסים. אפסים נהייתם. אפסים. אפסים. הוא צוחק עליכם, הוא צוחק על כולכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, כשאתה מבקש פלאפל תשים חומוס, אני יודע שאתה – – – עזוב אותך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, גברתי, אנחנו ממשיכים בסדר התקין או לא? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> עכשיו כשהוא הוא בצ'אט ולא מאשרים בתקציב, תתבייש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. אז אנחנו נמשיך, אנחנו בסעיף 84. לא, חברים, אני לא שם, אין דרישה יותר חסרת היגיון, כמו שאמרתי. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מה חסרת היגיון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כבר היו לי מקרים פה שהשר יצא כי לא היה רוב. נו, באמת – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זה לא קשור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ודרשו שיפסיקו את הישיבה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני, זה לא עוד שר, זה ראש מממשלה בתקציב דו-שנתי, אדוני, באמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ומחר ראש ממשלה יעשה אותו דבר, אתה מבין את זה. סעיף 84. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זה לא נכון, הוא מודיע – – – <קריאה:> אתם מפחדים להחזיר אותו לפה. אתם צריכים להחזיר אותו לפה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לוזר, אתה לוזר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן, מספיק. מספיק. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, יש כאן הסתייגות של המחנה הציוני, בעמוד 563, להצביע? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, הוסרה ההסתייגות? חבר הכנסת הרצוג, הוסרה ההסתייגות או לא? טוב, חברי הכנסת מרגלית, כבל, לבני, פרץ, הרצוג, חסון, יחימוביץ, בר, נחמן שי, מיכאלי, סתיו שפיר, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, בירן מיכל, יוסי יונה, עמר בר לב, מנואל טרכטנברג, רויטל סויד, זוהיר בהלול, איתן ברושי, קסניה סבטלובה, נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן – מישהו מבקש להצביע על ההסתייגות שלו? אין כאלה, אז הסרנו את ההסתייגות. קבוצת מרצ, להצביע על ההסתייגויות? <זהבה גלאון (מרצ):> כן. <אילן גילאון (מרצ):> כן, ברור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אנחנו עוברים להצביע על ההסתייגויות של קבוצת מרצ בסעיף 84, עמוד 563. הסתייגות מס' 1 של קבוצת מרצ בעמוד 563 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 84 – תשלום חובות – מלוות פנים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 21, נגד – 55, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 2 – להצביע? עם מי אני עובד? אילן גילאון? <אילן גילאון (מרצ):> כן, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להצביע. הסתייגות מס' 2 באותו עמוד של קבוצת מרצ – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הסתייגות – מי בעד? מי נגד? <אילן גילאון (מרצ):> להצביע על כל ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור, אדוני, אני רק מזכיר שסך הכול 220 הצבעות נקבעו להסתייגויות. <חיים ילין (יש עתיד):> בסוף יהיה כדאי לכם להביא את ראש הממשלה בשביל – – – הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 84 – תשלום חובות – ביטוח לאומי, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 19, נגד – 55, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. הסתייגות מס' 3 באותו עמוד, של קבוצת מרצ – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 84 – תשלום חובות – מלוות סחירים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 3: בעד ההסתייגות – 21, נגד ההסתייגות – 55, אפס נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 4. הסתייגות מס' 4 לאותו עמוד, של קבוצת מרצ – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חנין, לא שומע אותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם רואים? בזכותנו הוא חזר. בזכותנו הוא חזר. תאמינו לי, תפעילו עליו יד קשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, אכלת פלאפל וחזרת? יצאת לאכול סנדוויץ'? <יואל חסון (המחנה הציוני):> רק יד קשה הוא מבין. כל מי שמכיר את ראש הממשלה יודע שזו השפה שהוא מבין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יצאת לאכול סנדוויץ'? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 4 של קבוצת מרצ באותו עמוד – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 84 – תשלום חובות – מלוות לא סחירים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 29, נגד – 55, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 4 לא התקבלה. הסתייגות מס' 5 של קבוצת מרצ באותו עמוד – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 84 – תשלום חובות – מלוות חוץ, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 32, נגד – 56, אפס נמנעים. גם הסתייגות מס' 5 של קבוצת סיעת מרצ לא התקבלה. הסתייגות מס' 6 של קבוצת מרצ באותו עמוד – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 84 – תשלום חובות – מלוות העצמאות והפיתוח, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 39 בעד, 57 נגד, אפס נמנעים. גם הסתייגות מס' 6 לא התקבלה. הסתייגות מס' 7 של קבוצת מרצ באותו עמוד – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 84 – תשלום חובות – מלוות העצמאות והפיתוח, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, נגד – 57, אפס נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 7 לא התקבלה. הסתייגות מס' 8 של קבוצת מרצ. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף תקציבי 84 – תשלום חובות – מלוות אחרים, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות מס' 8: 38 בעדה, 57 נגדה, אפס נמנעים. גם היא לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אנחנו נמשוך את שאר ההסתייגויות לסעיף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. תודה, גברתי. רק למען הסר ספק, הודעתי לפרוטוקול – קראתי בשמות של כל חברי המחנה הציוני, ואף אחד לא ביקש להצביע על ההסתייגויות שקדמו להסתייגויות של קבוצת מרצ. שאר ההסתייגויות לסעיף 84 הוסרו, ואנחנו נצביע קודם כול על 84 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. אפשר להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 84 – תשלום חובות, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 39, אפס נמנעים. 84 ל-2017 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אותו 84 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – אפשר להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 84 – תשלום חובות, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סעיף 84 ל-2018: בעדו – 59, נגדו – 41, אפס נמנעים. הסעיף אושר בקריאה שנייה. אנחנו הגענו לעמוד 567, סעיף 89. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מוסרות ההסתייגויות לשנת 2017. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו נצביע על סעיף 89 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 89 – מפעלי משרד רה"מ והאוצר, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 58, נגד – 44, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 89 אושר גם לשנת הכספים 2018. 2017, סליחה. לשנת הכספים 2017. אנחנו בעמוד 571, אותו סעיף ל-2018. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות את ההסתייגויות, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. 89 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 89 – מפעלי משרד רה"מ והאוצר, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 45, אפס נמנעים. אני קובע כי 89 אושר גם לשנת הכספים 2018. ואנחנו בסעיף 91 בעמוד 574. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות את ההסתייגויות, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לשתי השנים, לשנתיים, כן? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בהחלט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 91 לשנת 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 91 – פיתוח לאומי, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לשנת 2017, 91, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה: 60 בעד, 44 נגד, אפס נמנעים. אושר. אותו 91, לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 91 – פיתוח לאומי, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לשנת הכספים 2018, סעיף 91, בקריאה שנייה כנוסח הוועדה: בעד הצביעו 57, נגד – 45, אפס נמנעים. הסעיף אושר. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, הצבעתי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שולי מועלם-רפאלי טעתה בהצבעה. רשמנו את זה בפרוטוקול. אנחנו בעמוד 579, בסעיף 94. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות את ההסתייגויות, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. 94 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 94 – בתי-חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד הסעיף – 60, נגד – 44, אפס נמנעים. אושר ל-2017. עוברים להצביע על סעיף 94 לשנת הכספים 2018 בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 94 – בתי-חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 44 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי 94 אושר גם לשנת הכספים 2018 בקריאה שנייה. אנחנו בעמוד 605, בסעיף 95. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו מסירים את ההסתייגויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נצביע על סעיף 95. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לשנת 2017. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע, אם כן, כרגע, על 95 לשנת 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 95 – נמל חדרה, לשנת הכספים 2017, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד, 42 נגד, אפס נמנעים. 95 אושר לשנת הכספים 2017. זה מביא אותנו לעמוד 607, ל-95 ל-2018. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נמשוך את ההסתייגויות, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. 95 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, קריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 95 – נמל חדרה, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 95 ל-2018, בקריאה שנייה, התוצאה היא: 59 בעד, 44 נגד, אפס נמנעים. אושר. עמוד 609, סעיף 98. גברתי חברת הכנסת מיכאלי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 98, בעמוד 609. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. אדוני, ברשותך, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1 של דמי חכירה מהוונים מבנייה, אבל אנחנו ניתן, ברשותך, לחבר הכנסת אראל מרגלית להציג אותה, במקום את ההסתייגות שהוא אמור להציג. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. חבר הכנסת אראל מרגלית, עד שתי דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. הסתייגות מס' 1 בעמוד 609, במקום ההסתייגות שהוא היה אמור להציג. עד שתי דקות, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לשאול אותך, בבקשה, על אחת מההוצאות התקציביות הגדולות של השנה האחרונה, וזו עסקת הספינות, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תעשה עם היד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חתמת עסקת ספינות עם ארגון, וחברה שנקראת – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה אתה בורח, ראש הממשלה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – –Abu Dhabi MAR, שאנשיך הגיעו אליה ב-2015, ווידאו שישנו את שמה ל-German Naval Yards. בין בעלי המניות שלה – תשמעו אתם, חברי הקואליציה – נמצא שר הביטחון הלבנוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – זה לא צ'אט בפייסבוק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תקשיב. תקשיב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא צ'אט בפייסבוק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> שר הביטחון הלבנוני – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אותו שר ביטחון שעשה עסקאות, והיה אחראי לעסקאות, גם עם נסראללה ו"חיזבאללה", וגם עם רוחאני ואיראן. אתם עשיתם את העסקה. שלושה אנשים הגיעו כדי לוודא ששם המספנה ישונה מ-Abu Dhabi MAR ל-German Naval Yards. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> האנשים האלה קשורים אליך, אדוני ראש הממשלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש פה עסקה שעולה ממנה ריח רע – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> די כבר. די. די. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – של שחיתות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ריח רע של שחיתות. וכל מי שרוצה לראות את בעלי המניות בחברה שרשומה בלבנון וחברה שרשומה באנגליה כ-cover לחברה אחרת בלבנון עם שר הביטחון הלבנוני, שיבוא ויסתכל בניירות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אראל, על-פי גורמים זרים זה חברה של המוסד. שתדע. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אחד מהדברים הגדולים של ההסתייגות בתקציב הזה לתקציב הזה, זה לשים את הכסף של העסקה הזו בצד, בתוך משרד הביטחון – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> על-פי גורמים זרים מדובר בחברה של – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – ולבקש הצבעה חוזרת על אותה עסקה, כאשר אנחנו יודעים מי היה מעורב, מי חתך קופון ומה קורה פה מבחינה ביטחונית ומבחינה ערכית, כאשר אנשים חותכים קופון על ביטחון מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית שנימק את הסתייגות מס' 1 בעמוד 609. אנחנו נצביע. חברי הכנסת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? אה, רוצים לענות? בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> הוא ראש ועדה. מרב, הוא ראש ועדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מיקי זוהר, יושב-ראש הוועדה לצדק חלוקתי ופריפריה. <מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):> שמעתי אותך, חבר הכנסת אראל מרגלית, ואני חייב לומר לך שזה כבר הפך להיות בדיחה. הסיפור הזה, שאתם מנסים להציג כל פעם מצג שכביכול ראש הממשלה או מעורב בסיפור או שלא מבין בביטחון – אז אתם טועים פעמיים: פעם אחת, ראש הממשלה, הוכח ללא שום צל של ספק שהוא לא מעורב בסיפור ואין לו מושג מהסיפור. פעם שנייה, אתם כבר מבינים היטב שאף אחד במדינת ישראל לא יודע לטפל בביטחון כמו ראש הממשלה. זה כבר הפך להיות פתטי, אלו אמירות פתטיות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):> תראה לאן הגעתם. אתם טוענים שראש הממשלה לא יודע לטפל בביטחון? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן. <מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):> לא, ברצינות. יש גבול, יש גבול לפתטיות. חבר'ה, אני מציע לכם הצעה טובה, הצעה הוגנת, הצעה רצינית, הצעה דמוקרטית. <קריאה:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):> לכו תשכנעו את הציבור בצורה רצינית. תבואו תראו לו עשייה, תבואו תראו לו לוחמנות של אופוזיציה. אל תראו לו מצגי שווא שהוא לא מתרשם מהם. אתם פשוט – ברצינות רבה ובכנות רבה – עושים מעצמכם צחוק. <קריאה:> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה הוא ברח? למה הוא ברח? <מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):> האופוזיציה עושה מעצמה צחוק. אם זה אתם במחנה הציוני – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה הוא ברח מהאולם? <מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):> – – וכמובן, הפופוליסט מספר אחת במדינת ישראל יאיר לפיד. חדשות לבקרים אני שומע אותו מדבר באמצעי התקשורת על כל מיני קשקושים שאני לא מבין מה הקשר שלהם לעשייה למען הציבור. היא לא קיימת בשום מקרה באופוזיציה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מה הקשר – – – <מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):> העשייה נמצאת בצד הזה של המליאה, בצד של הקואליציה. אתם מוזמנים להתרשם וללמוד גם איך עובדים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זוהר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כמה קיבלת על הנאום הזה? 10 מיליון? 20 מיליון? כמה עלה לנו הנאום הזה? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1 בעמוד 609 לסעיף 98. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף תקציבי 98 – רשות מקרעי ישראל – דמי חכירה מהוונים מבנייה, לשנת הכספים 2017, לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 47 בעד, 58 נגד, אפס נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. גברתי, מה נעשה עם שאר ההסתייגויות גם? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות את שאר ההסתייגויות בסעיף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא שמעתי את הסיפה. מושכות את שאר ההסתייגויות? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בסעיף, גם ל-2017, גם ל-2018. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, 98 לשנת הכספים 2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה סעיף תקציבי 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2017, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 60 בעד, 43 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 98 לשנת 2017 אושר כנוסח הוועדה. ואנחנו נצביע על אותו 98 לשנת הכספים 2018, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה סעיף תקציבי 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2018, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 46 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי 98 אושר בקריאה שנייה גם לשנת הכספים 2018. חברי הכנסת, שימו לב. סגן שר האוצר, באמת. שימו לב, אנחנו אישרנו בקריאה שנייה את כל הסעיפים, גם של החלק המילולי וגם של החלק המספרי של תקציב המדינה, כנדרש. לא התקבלו שום הסתייגויות. ולכן, אנחנו נצביע עכשיו בקריאה שלישית גם על הפרק המילולי וגם על הפרק המספרי של תקציב המדינה לשנות הכספים 2017–2018. נא לשבת. קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 48, אפס נמנעים. אני קובע כי תקציב המדינה אושר בקריאה שלישית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> סעיף שאושר בלי – – – ראש הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אדוני, על ההצבעה בקריאה שלישית על 2018 אנחנו מבקשות קריאה שמית. אנחנו נביא חתימות מייד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל כבר הצבענו. <דוד ביטן (הליכוד):> אחד יש. 2017 ו-2018 זה תקציב אחד. זה תקציב אחד. <קריאה:> לא, לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצבעה אחת, נכון? כן, זו הצבעה אחת. הנה, הייעוץ המשפטי אומר, הצבעה אחת. כי אנחנו הצבענו כל הסעיפים בתקציב אחד שהוגש בקריאה שלישית, הצבעה אחת על שתי החוברות. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – הפסקה רבע שעה לפני – – – <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים 2 להצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, גם הקואליציה וגם האופוזיציה מבקשות רבע שעה הפסקה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו חוזרים, ומייד מצביעים, בשעה 21:35. ב-21:35 מחדשים את הישיבה. אני מכריז על הפסקה עד 21:35. <(הישיבה נפסקה בשעה 21:18 ונתחדשה בשעה 21:37.)> <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;> <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת, אני מחדש את הישיבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. אנחנו גם כאן ודאי עם הסתייגויות. ככה, לשם החוק יש לנו הסתייגויות של קבוצת מרצ, קבוצת המחנה הציוני, קבוצת יש עתיד וקבוצת הרשימה המשותפת. חברת הכנסת מרב מיכאלי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו מצביעות על ההסתייגות הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני שומע. אנחנו בעמוד 288, הסתייגות מס' 1, הקואליציה מבקשת הצבעה שמית. חבל מאוד על בזבוז הזמן, זה בדיוק מה שאמרתי לפי ההפסקה. כשלא יודעים להתגייס אז גם לא צריך לבקש הפסקות. הצבעה שמית. בבקשה, גברתי המזכירה. חבל מאוד. תאמין לי שהכרתי קואליציות שידעו לשבת במקום. בבקשה, גברתי המזכירה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, נא לקרוא בשמות חברות וחברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח מיכל בירן – בעד יואב בן צור – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח יוסי יונה – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ירון מזוז – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת מירי רגב – נגד איציק שמולי – אינו נוכח <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברות וחברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שלא קראו בשמו או בשמה ומעוניינים להצביע? אין כאלה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. סיימנו להצביע. חברי הכנסת, נא לשבת. הצבענו על הסתייגות מס' 1 – חברי הכנסת, אני עוד פעם לא שומע את עצמי. <יואב קיש (הליכוד):> לשבת, קואליציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. <דוד ביטן (הליכוד):> חיים, הצבעת? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הצבעתי, הצבעתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת והשרים, נא לשבת. חברי הכנסת, ביקשתי לשבת. ומהאנשים בתאים ביקשתי לשתוק. הצבענו על הסתייגות מס' 1 בעמוד 288 בחוברת שכרגע התחלנו לעבוד עליה – הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018). התוצאות: בעד ההסתייגות הצביעו 49 חברי כנסת – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> דוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני באמצע הכרזה על תוצאות ההצבעה. – – נגד ההסתייגות הצביעו 60 חברי כנסת. לכן ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, מה עושים עם לחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. מושכות את הלחלופין, ומצביעים על הסתייגות מס' – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אנחנו – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אבל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, לסעיף 1 מישהו ביקש לנמק. כן. אז אם כן, נצביע קודם כול על שם החוק, כי הוסרה ההסתייגות והוסרו שאר ההסתייגויות. שם החוק, כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 208 בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 49 נמנעים – אין שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63 – הנה, גם טופלה התקלה בזמן ההפסקה – 63 בעד, 49 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי שם החוק אושר כנוסח הוועדה. לסעיף 1, קבוצת מרצ, גברתי, הסתייגות מס' 2 – נצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, הסתייגות מס' 2 – להצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 2 בעמוד 289 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 209 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, נגד – 63, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. מה עושים עם כל הלחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסירות את הלחלופין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. אנחנו עוברים לשמוע – לשמוע – את ההנמקה של חבר הכנסת מיקי לוי להסתייגות מס' 3 בעמוד 290. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי חברי הכנסת, כך מביא שר האוצר כחלון תקציב מבולבל ולא אפוי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מיקי, עוד פעם? עוד פעם? <מיקי לוי (יש עתיד):> אמר חבר הכנסת גפני: לא ראיתי דבר כזה, ואני כאן 26 שנים. אני רק מצטט. ואתן לכם דוגמה לתקציב מבולבל: ביקשו לכנס בדחיפות את ועדת הכספים מחר לביצוע שינויים תקציביים: 53 מיליון שקל ל"מעיין החינוך התורני", 8 מיליון שקל לחינוך העצמאי של אגודת ישראל, 1.8 מיליארד שקל לביטחון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמה אתה חילקת בתור סגן שר אוצר? <מיקי לוי (יש עתיד):> אולי תשתוק כבר? באמת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי תספר כמה כסף חילקת. <מיקי לוי (יש עתיד):> תתאפק קצת. 900 מיליון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן, אתה מפריע כל הזמן לדיון. אתה היחידי מן הקואליציה שמפריע. מספיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני חניך תורן. <מיקי לוי (יש עתיד):> 900 מיליון מכלל משרדי הממשלה, ועוד 900 מיליון מהרזרבות של המשרדים רווחה ובריאות. זו שערורייה. מחר יעברו כך 3.5 מיליארד שקלים. עוד לא התחלנו את שנת התקציב, וכבר מקצצים, אדוני השר כחלון. ב-2017 – 5.8%. ועוד קיצוץ של 5.8% ב-2018. אולי השרים לא יודעים – תצללו לתוך המספרים. סך הכול קיצוץ של 11.6%. מדובר בכסף רב, כ-11 מיליארדי שקלים. חברים, אלה קיצוצים שיפגעו בתקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך, ביטחון הפנים והדיור הציבורי. עלה לכאן השר כחלון ואמר: חכו תראו מה יהיה בתקציב הצפון. אז, אדוני, אתה הולך לרכז את כל מה שנתת במשרדים השונים, ולהגיד: זה תקציב הצפון. לא ראינו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> הוא הפריע לי, אדוני, אני מבקש חצי דקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, כן, לכן הוספתי לך כמה שניות. בבקשה, נא לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> לכן אני מבקש, התקציב הדו-שנתי שמובא כאן בפני הכנסת מוגדר בשיחות סגורות של אנשי אגף התקציבים כיום הכיפורים של האגף. ולכן, על מנת שתזכרו את זה, אבקש לשנות את השם: "יום הכיפורים של אגף התקציבים". תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו נצביע – אה, רוצה להשיב. חבר הכנסת גפני, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כשאתה היית סגן שר האוצר זה היה אסון עולמי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אורן, תשתוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אסון עולמי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תשתוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תפסיקו לעבוד על הציבור. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה תשתוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תפסיקו לעבוד על הציבור. האמת כואבת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני לא אמרתי אפילו לא פעם אחת שהתקציב הזה מבולבל. אמרתי שהזמן שעמד לרשות הכנסת, לרשות הוועדות, היה זמן קצר. ואני חוזר ואומר את זה: היה זמן קצר. ורצינו לסיים את זה לפני חנוכה. אבל ההעברות של סוף השנה – זה הרבה פחות מההעברות שאתם עשיתם בהיותכם בשלטון, כשאתה היית סגן שר האוצר. הרבה פחות העברות ממה שאתם עשיתם. <מיקי לוי (יש עתיד):> גפני – – – מיליארד שקל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה היה – – – אצלכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 3 בעמוד 290, כפי שנימק אותה חבר הכנסת לוי. הסתייגות מס' 3 לסעיף 1 – נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 210 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 46, נגד – 63, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, עמדת ההצבעה שלי לא עבדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יואל חסון רצה להצביע בעד ההסתייגות אך לא הצליח. אם זה יחזור על עצמו, תגיד לי, תצביע בהרמת יד. גברתי, מה עושים עם שאר ההסתייגויות בעמוד 290? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, סליחה, אדוני. כן, 4 – מצביעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נצביע על הסתייגות מס' 4 בעמוד 290, הסתייגות מס' 4 לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 211 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 48 בעד, 63 נגד, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, הלאה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, 5 – להצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 5 לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 212 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 48 בעד, 63 נגד, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 6? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 6 לסעיף 1 – נא להצביע. הצבעה מס' 213 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, נגד – 63, אפס נמנעים. ההסתייגות לא אושרה. 7. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 7 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 214 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 49, נגד – 63, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 8. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בהחלט, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 215 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות מס' 8 לסעיף 1 – 48, נגד – 64, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. 9? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 9. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 9 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 216 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 47, נגד – 62, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 10. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 217 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 49, נגד – 61, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. עוברים להסתייגויות המחנה הציוני. הסתייגות מס' 11. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בהחלט. במקום "חוק זה בא" יבוא "חוק זה אמור היה". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 11. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 218 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 49, נגד – 60, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 12 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 219 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 47, נגד – 61, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 1. 2–4 – ממילא אין. לסעיף 5(1) – אין. 5(2), של חבר הכנסת יואב בן צור – הוא לא נמצא אתנו. 6–8 – אין. 9–13 – אין. לכן אנחנו נצביע מסעיף 1 עד 13, כולל, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 220 בעד סעיפים 1–13 – 62 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 1–13, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 62, מתנגדים – 50, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיפים 1–13, כולל, אושרו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה מאוד מפריע, חברי הכנסת, מאוד מפריע. מאוד מפריע. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. סעיף 14(1) בפרק ו', זאת קבוצת המחנה הציוני ודב חנין. זה מה שמופיע בלוח התיקונים. זה מה שמופיע בלוח התיקונים? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אכן. אז לסעיף הזה יש לוח תיקונים שאומר לנו – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לאיזה סעיף, אדוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו בלוח תיקונים, אבל בעמוד 291 יש הסתייגות לסעיף 14(1) של המחנה הציוני ודב חנין. להצביע, גברתי, או לא? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, בבקשה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אנחנו נצביע על ההסתייגות הזאת לסעיף 14(1). מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 221 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני וחבר הכנסת דב חנין לסעיף 14(1) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעד ההסתייגות הוגשו 48 קולות, נגד ההסתייגות – 62, אפס נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. יש גם הסתייגות של אראל מרגלית, יעל כהן-פארן ודב חנין – זאת ההסתייגות שהצבענו, סליחה. לסעיף 14(2) אין הסתייגויות. לסעיף 15 אין הסתייגויות. אז לכן אנחנו נצביע על סעיפים 14(1) ו-(2) וגם על סעיף 15, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 222 בעד סעיפים 14–15, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 14–15, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 62, נגד – 47, אפס נמנעים. 14–15 אושרו כנוסח הוועדה. לסעיף 16(1), הסתייגות מס' 15 – גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, להצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 15 לסעיף 16(1), של המחנה הציוני – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 223 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 16(1) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 46 בעד, 64 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. מס' 16, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 16. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 224 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 16(1) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 16 – 49 בעד, 61 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה. אם כן, המצב כזה: 16, 17, 18, 19 – עד 22, סעיפים 16–22, אין הסתייגויות. נצביע על סעיפים 16–22, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 225 בעד סעיפים 16–22, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 16–22, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, נגד – 49, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיפים 16–22, כולל לוח התיקונים, אושרו ללא הסתייגויות. אנחנו הגענו לסעיף 23(1). קבוצת הרשימה המשותפת, הסתייגות מס' 17 – גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> את ההסתייגויות האלה, אדוני, אנחנו מושכים, את 17, 18 ו-19. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יפה. אז אנחנו במצב שעד סעיף 23(6) אין הסתייגויות. 23(7), יש פה הסתייגות של הרשימה המשותפת, הסתייגות מס' 20. אנחנו רוצים להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה קרה שם? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כלום, כלום. זה בבית, פנימי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, זה לבבי. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 23(7). <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני, על זה אנחנו נצביע, על הסתייגות 20. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 20, ל-23(7) – בבקשה, מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 226 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 23(7) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, נגד – 63, אין נמנעים. הסתייגות מס' 20 הוסרה. וזה מביא אותנו למצב שעד סעיף 35 אין הסתייגויות; 23 – כולל לוח התיקונים, אכן. אז מסעיפים 23 עד 35, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה – נא להצביע בקריאה שנייה. הצבעה מס' 227 בעד סעיפים 23–35 – 84 נגד – 29 נמנעים – אין סעיפים 23–35 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 84 בעד, נגד – 29, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיפים 23–35, כולל לוח התיקונים, אושרו כנוסח הוועדה. אנחנו הגענו לפרק ט': הגברת התחרות באשראי קמעונאי. לסעיף 36(1)–(55) אין הסתייגויות. לסעיף 36(56) יש. קבוצת מרצ, הסתייגות מס' 21, נצביע, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 21 לסעיף 36(56). מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 228 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 36(56) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 52, נגד – 62, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 21. לסעיפים 36(57)–(61) אין הסתייגויות. לסעיפים 37–42 אין הסתייגויות. לכן אנחנו נצביע על 36–42 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 229 בעד סעיפים 36–42, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 36–42, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 63 בעד, 50 נגד, אפס נמנעים. איפה היינו? 36–42 אושרו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו הגענו לפרק י"א. לסעיף 43(1) יש הסתייגות – מס' 22. נצביע, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. נמשוך, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נמשוך. 23? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נמשוך, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נמשוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 24? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נמשוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נמשוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לסעיף 43(2) אין הסתייגויות, לסעיף 43(3) – אבל יעל כהן-פארן כבר נימקה, אז זה נמחק. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, זה לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז על סעיף 25 נצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> על הסתייגות 25, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על הסתייגות 25, כן. אנחנו, חברים, נצביע על הסתייגות מס' 25 לסעיף 43(3). הסתייגות מס' 25, מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 230 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 43(3) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 49 בעד, 61 נגד, אפס נמנעים. ההסתייגות מס' 25 לא התקבלה. גברתי, בואי נמשיך – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לחלופין – לא מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, לחלופין לא. 43(4), יש פה הסתייגויות, 26 והלאה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בהחלט כן. את 26 אנחנו נמשוך, 27 נמשוך, 28 נמשוך. על 29 נצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 29 לסעיף 43(4). הסתייגות מס' 29 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 231 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 63 נמנעים – אין ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 43(4) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות מס' 29 – 47 תמכו בה, 63 התנגדו לה. לכן, אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. הלאה, גברתי, 30 וכן הלאה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> רגע, אדוני, יש – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דב חנין. בבקשה, גשו לדב חנין. אם כן, גברתי, הסתייגות מס' 30 והלאה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 30, 31, 32 אנחנו נמשוך, ואת 33 מנמקת חברת הכנסת זנדברג. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אכן, זה מה שרשום לי. אז הסתייגות מס' 33 – חברת הכנסת תמר זנדברג, עד שתי דקות לרשותך. עד 33, או שהופלו או שהוסרו כל ההסתייגויות. בבקשה, עד שתי דקות לרשות גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, קובץ ההסתייגויות האלה, שאולי קצת נשמע כמו ג'יבריש לרובכם, עוסק באחד הדברים החשובים בפרקים האלה, וזה משבר הדיור. דובר כאן הרבה בכמה ימים האחרונים על משבר הדיור, דובר על הדיור הציבורי שאין, דובר על מס דירה שלישית ששיגע מדינה שלמה, עם הבורסה – בורסת הדירות של 50,000 איש שהפכו את הבתים שלנו – אנחנו שאין לנו לא דירה שלישית ולא שנייה וגם לא ראשונה, אבל את התשואה על הרווחים של הדירות שלנו מישהו סופר. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בשביל זה העלינו לך את המשכורת, מה את רוצה? <תמר זנדברג (מרצ):> אה, תודה רבה לך, תעלו לנו גם את שכר הדירה. רק מה ששכחתם זה שאם רוצים ששכר הדירה בשבילנו לא יעלה, אתם יכולים להטיל פיקוח על שכר הדירה, להגביל את העלייה שלו. במקום ללכת לדירה השלישית ולעשות חישובים על התשואה ועל הבורסה שהפכה להיות, הדירות להשקעה – פשוט בואו נגביל את האפשרות להעלות את שכר הדירה. אבל הסעיפים האלה נוגעים לדבר שמאוד יקר ללבם של שר האוצר ושל ראש מטה הדיור אביגדור יצחקי, שנשא בקיץ השנה את נאום שקי השינה המפורסם. אמר אביגדור יצחקי: מצדי שיבנו דירות, זה לא מעניין אותי איך אנשים יצאו וייכנסו, מה הם יעשו בבתים האלה, מצדי שייקחו שק שינה ביום ראשון בבוקר לעבודה ויישנו שם עד יום חמישי. אני לא מתכוון להשקיע, לא בתחבורה, לא בגני-ילדים, לא במוסדות ציבור, לא בבתי-כנסת, לא בשום דבר מסביב, פשוט תנו לנו לבנות ולבנות ולבנות. אז נדמה לי שהפקק בדרך לאותם שקי שינה כבר בדרך. התוצאה היא שמחירי הדירות לא ירדו בשנה וחצי האחרונות. אותו אביגדור יצחקי הבטיח שאם מחירי הדירות לא ירדו בשנת 2016 הוא יתפטר. אז מחירי הדירות עלו ב-8% ב-2016, ונשארו לנו עוד תשעה ימים עד לסוף השנה. אז אני רוצה לשאול, אם נישאר כאן עוד כל הלילה, האם נכסוס ציפורניים בציפייה להבטחה הזו שתתממש? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 33 לסעיף 43(4). הסתייגות מס' 33 – מי בעדה? מי נגדה? הצבעה מס' 232 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 43(4) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 48, נגד – 62, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 33 לא התקבלה. גברתי, בואי נמשיך. 34? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הלאה, 35? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 36? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 37? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כנ"ל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כנ"ל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 38? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות. 39 מושכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא, אנחנו כבר נוכל להצביע כאן, גברתי, ואז נמשיך עם העניין. אנחנו נצביע על סעיפים – איפה עצרנו? 42 ו-43 – על 42 כבר הצבענו, נכון. אז אנחנו נצביע רק על סעיף 43. בבקשה, אנחנו מצביעים על סעיף 43, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 233 בעד סעיף 43, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 43, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62 בעד, 49 נגד, אפס נמנעים. סעיף 43 אושר כנוסח הוועדה. ואז, אחרי סעיף 43 יש הסתייגות מס' 39, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות את 39, 40, 41, 42. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יופי. זאת אומרת, עד סוף החוק הזה אין יותר הסתייגויות, כולל לחלופין משכתם. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, אז אנחנו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, כן, כן. יש לנו גם את לוח התיקונים בסעיף 46(4), אז אנחנו נצביע מ-44 ועד 55 ועד בכלל, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 234 בעד סעיפים 44–55 – 62 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 44–55 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62 בעד, 50 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיפים 44–55, ועד בכלל, אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כל סעיפי הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, אושרו כנדרש בקריאה שנייה. לא התקבלו הסתייגויות, אבל כן קיים לוח תיקונים. לכן אנחנו נצביע בקריאה שלישית על כל החוק, על כל סעיפיו, כולל לוח תיקונים, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 235 בעד החוק – 63 נגד – 49 נמנעים – אין חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 63, נגד – 49, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) אושרה כנדרש בשלוש קריאות. חברי הכנסת, המלאכה עדיין רחוקה מסיום. חברי הכנסת, מי שעוקב, אנחנו עוברים לחוברת הנוספת המכונה: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. שימו לב שגם כאן יש לוח תיקונים. אנחנו מגיעים לדפים הצהובים. אנחנו נמצאים בעמוד 169. לשם החוק יש הסתייגות של כל הקבוצות: מרצ, המחנה הציוני, יש עתיד והרשימה המשותפת. גברתי, הסתייגות מס' 1 – האם להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. הסתייגויות לשם החוק אנחנו מושכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כולל לחלופין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כולל לחלופין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יפה. אנחנו נצביע. חברי הכנסת, עוד פעם רעש. חברי הכנסת, עוד פעם רעש. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> תספרי את כמות השמיות שיש לנו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בדיוק מה שעמדתי לעשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן שר האוצר. <דוד ביטן (הליכוד):> בגלל זה עושים רעש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע על שם החוק כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 236 בעד שם החוק – 62 נגד – 48 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לשם החוק כנוסח הוועדה: 62 בעד, 48 נגד, אפס נמנעים. לסעיף 1 – הסתייגות מס' 2 של קבוצת מרצ, המחנה הציוני, יש עתיד והרשימה המשותפת. ינמק, במסגרת שתי דקות, חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אל חשש, אדוני. אין לי צוללות ושום דבר. פשוט השם והגדרת המטרה לא מתאימים. זה מזכיר איזה אחד שפתח חנות לברית מילה ותלה שעון בחוץ. בא מישהו ואמר לו: מה פתאום שעון? למה אתה שם שעון? הוא אמר לו: ומה רצית שאני אשים? התייעלות כלכלית – חבר'ה, בחייכם. בספר של אורוול, "1984", העבדות הייתה חירות והשקר – אמת, והכול היה הפוך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> מה לדבר הזה ולהתייעלות כלכלית, תכל'ס? אלא אם כן עבורכם התייעלות כלכלית זה שאם אין נכים – אין עיכובים, אם אין זקנים – אין בזבוזים, ואם אין אזרחים – בכלל הכי טוב כי אז לא צריך לנקות יותר מדי. לכן, אדוני ראש הממשלה, היות שהשם הזה מבאס, מה שנקרא, ולא מתאים לעניין, כי הוא לא מגדיר באופן אמיתי את המטרה, אנחנו חשבנו להציע שם אחר, הרבה יותר ספרותי, והשם שאנחנו מציעים הוא: מדינת ישראל המפוערת, מדי שנה בשנה – אבל מפוערת באל"ף – שמגדילה את הפערים מדי שנה בשנה. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> בעי"ן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בעי"ן. <אילן גילאון (מרצ):> אמרתי: בעי"ן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא. אמרת: באל"ף. <אילן גילאון (מרצ):> טוב, אני דיסלקט. אני לא כמוך, אורן, הולך חזק תלתן 7 על הכסף – תזכור. שמה צריכים לשים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תלתן 7 זה לא טוב. <אילן גילאון (מרצ):> לעשות את זה בעי"ן – מפוערת, מבחינת פערים כמובן. זו הכוונה הכללית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איך אתה לא – – – אילן? <אילן גילאון (מרצ):> אבל, אתה רואה, אני נדרש לדברים שהם אזוטריים לגמרי. הבעיה המרכזית היא שהתקציב הזה הוא לא התייעלות כלכלית, וההתייעלות הכלכלית הזאת, כפי שאני מצאתי, הייתה צריכה לגרום להרבה יותר אנשים ליהנות ממנה. אדוני ראש הממשלה, אצלנו יש כלכלה שבתוכה כל הזמן פחות אנשים מקבלים יותר ויותר אנשים מקבלים פחות, ואת הפירמידה הזאת צריך להפוך על הראש. לכן אנחנו מתנגדים לחוק כפי שהוא מוגדר במטרותיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון, שנימק את הסתייגות מס' 2. אני אאפשר לו להגיע למקומו, ואז אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 2 לסעיף 1: מטרות החוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – 7 זה אפילו לא – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הממשלה לא עונה? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם רוצים להשיב? בבקשה. מי משיב? חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. <קריאה:> הופה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל סיכמנו: יושב-ראש ועדה ושר. <דוד ביטן (הליכוד):> את לא רוצה שהיא תשיב? אם את לא רוצה, היא לא תשיב. היא ביקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חבר הכנסת אילן גילאון, חברי, אני לא עונה לך. אני עונה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן, שעמדה פה קודם וצווחה ככרוכיה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה? אדוני, מה זה? סליחה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> למה "מה זה"? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. סליחה. מה? מה? מה? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> המילה "צרחה" היא לא מילה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> שולי, שולי, שולי – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כולם פה צורחים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מה? <קריאה:> תחזרי – – – <קריאה:> שולי, בואי לפה. – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שולי, אל תחזרי, שולי. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – להשיב להסתייגות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ביטן, מה קרה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. חברי הכנסת, אנחנו – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז אין תשובה של הקואליציה? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – בגלל שהיא אישה? – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, רצוי מאוד להצביע, אבל אני לא יכול לעבוד ברעש הזה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> דוד, דוד – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ההצבעה מתעכבת כי ראש הממשלה עונה לאילן גילאון באופן אישי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הסתייגות – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> למי שפספס, ההצבעה מתעכבת בגלל שראש הממשלה עונה לאילן גילאון באופן אישי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, כן. חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 2, כפי שנימק אותה חבר הכנסת אילן גילאון, לסעיף 1: מטרות החוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 237 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 48, נגד – 61, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. מה עושים עם כל הלחלופין, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעים על לחלופין (א) בהצבעה שמית, בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, אנחנו נצביע על לחלופין (א) לסעיף 1 – מי שעוקב, זה בעמוד 170. הצבעה שמית, גברתי המזכירה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> השתמשתי רק בשתיים. מה אתה רוצה? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לעבור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה עד כה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אורן אסף חזן – נגד חיים ילין – בעד אלי כהן – נגד חיים כץ – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד מיקי לוי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד רויטל סויד – בעד נורית קורן – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד אלעזר שטרן – בעד איציק שמולי – אינו נוכח סתיו שפיר – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם יש עוד חברות או חברי כנסת שלא הצביעו עד כה ורוצים להצביע? אין. תמה ההצבעה. נא לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את תוצאותיה. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, לא. חבר הכנסת מוטי יוגב, עד שלא יסיימו את עבודת ההצבעה, לא להפריע בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להזכירכם, הצבענו על הסתייגות לחלופין (א) לסעיף 1 לחוק ההתייעלות הכלכלית. בעד ההסתייגות – אני לא שומע את עצמי – השר גלנט – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – מה קורה עם אנשים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות הצביעו 48, נגד ההסתייגות הצביעו 63. לכן ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, אנחנו נמשיך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נמשוך את (ג) ו-(ד). <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין (ג) ו-(ד) בעמוד 170 נמשכו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> (ב) הצבענו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הצבענו (א). אז (ב), (ג) ו-(ד) נמשוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> (ב), (ג) ו-(ד) אנחנו נמשוך. ואנחנו נזמין את חבר הכנסת מיקי לוי לנמק את הסתייגות מס' 3 – זה מה שרשום לי. עד שתי דקות לרשות אדוני. <קריאה:> תנמק. תנמק. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה. זה עניין שלך מה שאני הולך להגיד. כשאנחנו יושבים כאן וגם מדברים על הגליל, ברגעים אלה נסגר מפעל "ידע פלסט" ברמת-הגולן – עם 100 עובדים – ואנחנו מדברים על הגליל ועל ההעצמה של הגליל. אז רק שתדעו, 100 עובדים בדרך הביתה. שלשום בלילה, אדוני – חבר הכנסת גפני, היכן אתה? חבר הכנסת גפני – תמסרו לו שהשנה היו 470 העברות, ואנחנו בקושי הגענו למחצית. אז הייתי חייב לו את המספר. שלשום בלילה היינו עדים לנבחרי ציבור שמעלו בתפקידם כנבחרי ציבור, ששכחו שהם הגיעו לבניין הזה כדי להצביע בוועדת הכספים של הכנסת על תקציב המדינה – בעד או נגד – בלי שישלמו להם בכספי ציבור בעבור הצבעתם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בוועדת הכספים. מה קרה, התנפחת? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מבין שגם רבים מחברי בקואליציה יודעים וחושבים כי התקציב הזו הוא לא טוב למשק הישראלי, הוא לא טוב לכלכלה הישראלית והוא לא טוב לציבור ולחברה בישראל. הוא טוב לחברים בקואליציה, ששר האוצר שילם להם לפני ההצבעה בוועדת הכספים כדי לזכות בתמיכתם. רבע מיליארד שקל זה עלה, והציבור הוא זה שמימן את החגיגה הזו. לא סתם מכונה התקציב הזה – וההתנהלות של שר האוצר סביב התקציב – "יום הכיפורים של אגף התקציבים". הכסף חולק חופשי-חופשי לחברים בקואליציה, ולציבור נשאר פחות ופחות. לפני שנתיים אני הייתי שם; אנחנו לא נהגנו כך ולא לקחנו שום כסף קואליציוני, לא מפלגתי. לא נתנו כסף ייחודי לחברי כנסת. תתביישו. אבקש כי הכנסת תאשר להכניס למטרת חוק ההתייעלות הכלכלית את המשפט הכי שכיח באגף התקציבים באוצר בימים אלו בקשר אליה: "יום הכיפורים של אגף התקציבים". תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו נצביע, חברים, על הסתייגות 3. עדיין לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 238 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 57, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת מיכאלי. אנחנו הצבענו על הסתייגות מס' 3 לסעיף 1. מה הלאה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> את 4, 5, 6, 7, 8, 9 ו-10 אנחנו נמשוך. על הסתייגות מס' 11, שאומרת: אחרי "יעדי התקציב" יבוא "הפיקטיביים" – על זאת נצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגות מס' 11, עדיין לסעיף 1, בעמוד 171, מי שעוקב. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 239 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסתייגות מס' 11: בעד ההסתייגות – 50, נגד – 55, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה רגב טעתה בהצבעה על ההסתייגות הקודמת, שהייתה הסתייגות מס' 4. <יואל חסון (המחנה הציוני):> היא לא טעתה, היא הלכה עם המצפון. היא הלכה עם המצפון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה מפריע, חברי הכנסת משני הצדדים. <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ביטן, יושב-ראש הקואליציה, אני לא יכול להמשיך. מבין ללבך, אבל לא יכול לעזור לך בזה. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנחנו נמשוך את 12, 13, 14, 15, 16, 17 ונצביע על 18. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 18. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אחרי "ההוצאה הממשלתית" יבוא "המושקעת בספינות וצוללות". הצבעה מס' 240 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 60, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 18 לא התקבלה. גברתי, נמשיך? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. נסיר את – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא שומע, אפילו עם המיקרופון. נו? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נסיר את ההסתייגויות 19, 20, 21, 22, 23 ו-24. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. לכן, הסרנו את כל ההסתייגויות, בצורה זו אחרת, לסעיף 1, ואנחנו נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 241 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 – בעד, 49 – נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף מס' 1 אושר בקריאה שנייה. לסעיף 2, עודד פורר – מסיר. אם כן, 26 – גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אראל מרגלית – אנחנו מושכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. 27? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, אנחנו במצב ללא הסתייגויות עד לסעיף 6. זאת אומרת, אנחנו נצביע על 2, 3, 4 ו-5, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 242 בעד סעיפים 2–5 – 59 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 2–5 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 59 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 2–5 כולל התקבלו כנוסח הוועדה. לסעיף 6, עודד פורר? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מסיר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מסיר את כל ההסתייגויות שלך? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבנתי. אם כן, נעבוד מול האופוזיציה. אז המצב הוא שמסעיף 6 עד סעיף 19, כולל, אין יותר הסתייגויות. לכן נצביע על סעיפים 6–19, כולל, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נגד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היושב-ראש, המיקרופון של מרב מיכאלי מבלבל. היא צועקת נגד, זה מבלבל. הצבעה מס' 243 בעד סעיפים 6–19 – 60 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 6–19 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, נגד – 49, אפס נמנעים. אני קובע כי הסעיפים 6–19, כולל, אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 20(1) קיימת הסתייגות מס' 33. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לסעיף 20(1) – הסתייגות מס' 33. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> על זה אנחנו מצביעות, 33. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. הסתייגות מס' 33 לסעיף 20(1) – נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 244 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וחברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ואורלי לוי אבקסיס לסעיף 20(1) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 60, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 33 לא התקבלה. 34. גברתי? <קריאה:> 34 – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 34 – כן להצביע? 34 – כן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים על הסתייגות מס' 34 לאותו סעיף. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 245 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 20(1) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 57, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 34 לא התקבלה. גברתי, מה הלאה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 35 – כן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 35. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 246 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת יש עתיד וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 20(1) לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד הסתייגות מס' 35 – 51, נגד – 62, אפס נמנעים. הסתייגות מס' 35 לא נתקבלה. לסעיפים 20(2)–20(4) אין הסתייגויות. לכן אנחנו נצביע על סעיף 20 על כל תת-סעיפיו, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 247 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 48 נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל. <קריאה:> חבל שההקלטה לא רואה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פספסתי, גם ל-21 לא היה. בסדר. בעד – 62, נגד – 48, אפס נמנעים. אני קובע כי סעיף 20 אושר, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. לסעיף 21 אין הסתייגויות. בואו נצביע על סעיף 21, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 248 בעד סעיף 21 – 62 נגד – 48 נמנעים – 1 סעיף 21 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 62, נגד – 48, אחד נמנע. סעיף 21 התקבל, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. לסעיף 22 – מה אנחנו עושים עם הסתייגות 36, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעים, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 36 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 249 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת יש עתיד וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 22 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, נגד – 61, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 36 לא התקבלה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי – לפחות זה מה שרשום לי – לנמק הסתייגות מס' 37 לסעיף 22. בבקשה, עד שתי דקות לרשות אדוני. <דוד ביטן (הליכוד):> אחמד. אחמד, תעצור. דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> טיבי, לא בדיבור רדיופוני, לא בדיבור רדיופוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים על התקציב. בימים האחרונים היה מאבק עיקש של ראשי הרשויות, השלטון המקומי, נגד ההחלטה על קיצוץ רוחבי, של פגיעה במענק האיזון, לרבות של ראשי הרשויות הערביות שב-2016 קיבלו כסף תוספתי – 200 מיליון שקל. זה לא 200, זה פחות. המאבק של ראשי הרשויות היהודיות והערביות ביחד, הוכיח את עצמו. במשך הדיונים של ועדת הכספים וגם בפגישות במשרד הפנים – ,D9 אתה מפריע לי – גם פגישות במשרד הפנים, גם באוצר, גם במשרד ראש הממשלה, הובילו להבנות עם משרד האוצר בעיקר, שהקשיב לדרישות הצודקות של מרכז השלטון המקומי. ההסכמה להעביר 200 מיליון שקל ב-2017 לרשויות הערביות היא לא מספקת. לפחות 400 מיליון שקל צריכים להיות מועברים כדי לטפל בתשתיות, משכורות – אגב, רוב מענקי האיזון הולכים למשכורות ברשויות המקומיות. אין ספק שהקיפוח שהיה במשך שנים כאשר הרשויות הערביות הפסידו כחצי מיליארד שקל כל שנה – בגלל הנוסחה המעוותת של מענקי איזון, שצריכה לחלוף מן העולם, ואולי בסוף ינואר זה יקרה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחבר הכנסת טיבי. יושב-ראש הוועדה לצדק חלוקתי ופריפריה חבר הכנסת זוהר מבקש להשיב. בבקשה, אדוני. <מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):> חברי חברי הכנסת, בהקשר למה שהתייחס חבר הכנסת טיבי, לקרן הארנונה שאושרה בוועדת הכספים ממש לאחרונה, רציתי לומר כיושב-ראש הוועדה לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי שזה רגע היסטורי שבו באמת יש איזון, ועזרה וסיוע הדדי בין כל הרשויות במדינת ישראל, לטובת הרשויות החלשות, לטובת אלו שנמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך, לטובת אלו שמפגרות אחרי הגדולות. גם הרשויות הערביות, ללא שום הבדל וללא שום קיפוח. זה מעשה שעושה סוף לקיפוח. על כן, אני סבור שזו אחת מהבשורות הגדולות שיש היום בתקציב המדינה – קרן ארנונה ממשלתית שתעזור לרשויות חלשות על חשבון חזקות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 37 לסעיף 22, כפי שנימק אותה חבר הכנסת אחמד טיבי. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 250 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 22 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 49 בעד, 61 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 37 לא התקבלה. לסעיף 23 אין הסתייגויות, לכן נוכל להצביע על סעיפים 22–23, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 251 בעד סעיפים 23-22, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 23-22, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 62 בעד, 47 נגד, אפס נמנעים. סעיפים 22–23 אושרו, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יוסי יונה לנמק הסתייגות מס' 38, שנמצאת אחרי סעיף 23. עד שתי דקות לרשות אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חוק התקציב, וגם ביחס לקרן הארנונה, הוא מלאכת מחשבת של נתינה ולקיחה; מצד אחד נדיבות ומצד שני קיצוץ. כפי שאתם יודעים, אני תמכתי – ועדיין תומך – בהצעת החוק הזאת, בחוק ההסדרים, שעוסקת בקרן הארנונה. ואני גם שמחתי שהצעת החוק של חברת הכנסת אורלי לוי ושלי מוזגה עם חוק ההסדרים. אבל ההסתייגות שלי נוגעת בעניין הקיימות, והיכולת של הקרן הזאת לפעול בעתיד כדי אכן לתת מענה לפערים המאוד-גדולים בין הרשויות. כפי שכולכם יודעים, היכולות הכלכליות של רשויות בישראל שונות באופן דרמטי, וזה משפיע על איכות השירותים שהרשויות נותנות. ההסתייגות שלי באה לומר את הדבר הבא: משום שהכסף שנלקח מערים קולטות עלייה לתוך הקרן מתפרס על שנים מאוד מאוד ארוכות, כשמונה שנים, הרי הקרן הזאת, עד שהיא תגיע למיצוי היכולת שלה, של 500 מיליון שקל, יחלוף המון המון זמן. לכן ההסתייגות שלי אומרת שיש להוסיף לקרן הזאת 75 מיליון שקל, שהם 15% על הקרן הנוכחית. דבר נוסף, הסעיף הבא, סעיף 39, ברשותך, אדוני היושב-ראש, הוא גם בא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הסתייגות 39. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הסתייגות 39 גם באה להגן על הקרן הזאת מקיצוצים רוחביים. אני אומר שוב, אם לא יהיה הדבר הזה, ולא נגן על הקרן הזאת מקיצוצים רוחביים, אנחנו נראה בעתיד פגיעה מאוד משמעותית בקרן הזאת. שמעו וראו, וכולכם יודעים, שגם בימים האלה חל קיצוץ, או לפחות יש כוונה לקצץ, בתקציבי האיזון. לכן אני אומר שוב, מצד אחד נותנים, מצד אחד לוקחים. זה בא לידי ביטוי כמעט בכל סעיפי התקציבים של הצעת התקציב הזאת, ולכן אני מציע את ההסתייגות הזאת, ואני מבקש שתהיה העלאה של 15% – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – בקרן לצמצום פערים בין הרשויות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. כן, גברתי. להצביע על ההסתייגות? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, חברים, אנחנו בעמוד – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הממשלה לא עונה? הממשלה לא עונה? <היו"ר יצחק וקנין:> הממשלה רוצה לענות? הממשלה לא רוצה לענות. אם כן, חברים, אנחנו בעמוד 175, סעיף 23, הסתייגות 38 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 252 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לאחרי סעיף 23 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 מתנגדים, 48 בעד. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה. יש לנו לחלופין, הסתייגות 39. מרב, להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> להצביע. אם כן, אנחנו מצביעים על סעיף 23, הסתייגות 39 לחלופין. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 253 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לאחרי סעיף 23 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 מתנגדים, 47 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. אם כן, לסעיף 23 הורדו כל ההסתייגויות, ל-24–26 אין הסתייגויות, לסעיפים 27–34 אין הסתייגויות – אנחנו נצביע על סעיפים 23–34, כולל. 24–34. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן כן, אנחנו הסרנו את ההסתייגויות. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני יודע. אני יודע, רבותי. לא קיימות, אוקיי. 24–34 – אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים – כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 254 בעד סעיפים 24–34 – 63 נגד – 45 נמנעים – אין סעיפים 24–34 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 63 בעד, 45 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 24–34 נתקבלו כהצעת הוועדה, כולל לוח התיקונים. לסעיף 35, מרב, להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, בבקשה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> להצביע. אנחנו מצביעים על סעיף 35, הסתייגות 40. מי בעד? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> איך 35? רגע, אדוני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מי נגד? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> איפה הוא הלך לאיבוד? בעד. אני לא הבנתי. אדוני, באיזה עמוד אתה? <היו"ר יצחק וקנין:> אני בעמוד 176. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז 40. הצבעה מס' 255 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת עליזה לביא לסעיף 35 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, 60 מתנגדים, 47 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 35 כהצעת – נכון? יש לנו הסתייגות 41 לסעיף 35. להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> לא להצביע. 41 יורד כולו. אם כן, 35 – אנחנו מצביעים כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 256 בעד סעיף 35 – 62 נגד – 44 נמנעים – אין סעיף 35 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 62 בעד, 44 מתנגדים. אם כן, סעיף 35 נתקבל כהצעת הוועדה. סעיף 36, להצביע על ההסתייגויות? הסתייגות 42 של יש עתיד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אדוני. לא. <היו"ר יצחק וקנין:> לא להצביע. לחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גם לא לחלופין. <היו"ר יצחק וקנין:> לא להצביע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גם לא על 43. <היו"ר יצחק וקנין:> גם 43 לא. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וגם 44 לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כך – 44 זה כבר סעיף 37. גם לא להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. 45 – עפר שלח מנמק. <היו"ר יצחק וקנין:> ו-45? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 45 – עפר שלח מנמק. חבר הכנסת שלח. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אז אם כך, בואו נצביע על סעיף 36, ונמשיך ל-37 אחרי כן. אנחנו מצביעים על סעיף 36 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 257 בעד סעיף 36 – 61 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 36 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 בעד, 47 מתנגדים. אם כן, סעיף 36 נתקבל, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 37. הסתייגות 44, הבנתי שהורדתם. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 – להצביע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. יציג – עפר שלח. <היו"ר יצחק וקנין:> עפר שלח רוצה לנמק את ההסתייגות. הסתייגות 45 לסעיף 37. שתי דקות לרשותך. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני, תקציב הביטחון, אדוני שר האוצר, מכיר? 70 מיליארד שקל, הנתח הכי גדול והכי חשוב בתקציב המדינה. אותך, מסתבר, הוא לא ממש מעניין. עשית הסכם עם השר יעלון, ומבקר המדינה כבר הביע דעה חריפה על הדרך החפיפניקית והלא-מקצועית שבה ניהלת אותו. ובזה תם העניין שלך. בעקבות ההסכם הכנסת לחוק ההסדרים ארבעה חוקים, כולם מנוסחים ברישול, אף אחד מהם, תרשו לי להניח, לא יצא לפועל. <קריאות:> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – לתקציב הביטחון? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע. <עפר שלח (יש עתיד):> ככה אתה עובד בכל דבר. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת, נא לא להפריע. <עפר שלח (יש עתיד):> אבל – מוטי, אל תעמיד פנים אפילו שיש בינינו חילוקי דעות, אנחנו הרי בדבר הזה חושבים אותו דבר. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> ככה אתה עובד בכל דבר, אבל פה זה דיני נפשות. התוצאה האפשרית של מחדליך היא שבעוד כמה שנים יש סכנה שלא יהיה תקציב ולא יהיה ביטחון. אני יודע, השר כחלון, שאתה לא כל כך בקי, אז בבקשה, אפרט ואסביר. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע. <עפר שלח (יש עתיד):> קיצור השירות, חברי מוטי יוגב – הרי אנחנו יחד על העניין הזה – קיצור השירות ל-30 חודש לא היה ולא יהיה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע לדובר. <עפר שלח (יש עתיד):> תשאלו את השר ליברמן. חוק הנכים סורס ועוקר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לך בושה לשקר פעם אחר פעם. <עפר שלח (יש עתיד):> את ההסכם הרעוע – אורן, הרי אין לך מושג על מה אתה מדבר, אז שב בשקט. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> את ההסכם הרעוע עיגנת בחוק מוזר, שרק הייעוץ המשפטי של ועדת החוץ והביטחון, וחברי הכנסת טרכטנברג ואני – שנינו מהאופוזיציה, אבל הרבה יותר אחראיים מכם – איכשהו הצלנו אותו. <ענת ברקו (הליכוד):> אל תשמיץ – – – <עפר שלח (יש עתיד):> מה שמביא אותנו לחוק הפנסיות לאנשי הקבע ולהסתייגות שלפנינו. ההסתייגות אומרת שאם בשנת 2021 נראה שמתווה הפנסיה אינו מתקדם כמתוכנן, ששוב – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע, חברת הכנסת רחל עזריה. חבר הכנסת אורן חזן. חברים, אי-אפשר לנהל את הישיבה בצורה כזאת. אדוני ימשיך. <עפר שלח (יש עתיד):> מה שמביא אותנו לחוק הפנסיות לאנשי הקבע ולהסתייגות שלפנינו. ההסתייגות אומרת שאם בשנת 2021 – אדוני, כל פעם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני מוסיף לו זמן כי אתם מפריעים. <קריאה:> למה? לא הפרענו. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם מפריעים. מה זה? אתם לא נותנים לדבר. מה זה לא מפריעים? <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני ימשיך. <עפר שלח (יש עתיד):> מה שמביא אותנו לחוק הפנסיות לאנשי הקבע ולהסתייגות שלפנינו. ההסתייגות אומרת שאם בשנת 2021 נראה שמתווה הפנסיה אינו מתקדם כמתוכנן, ששוב גמלאות הקבע מאיימות לתקוע את תקציב הביטחון כולו ולא נהיה מוכנים למלחמה, תהיה הגבלה מעשית על יכולתו של הצבא להגדיל לפורשים בעצמו וללא בקרה את שיעור הזכאות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני, עוד חצי דקה. הרמטכ"ל עצמו יודע שזה חשוב ונכון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא, אין איזה פריבילגיה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אנשי האוצר ממש התחננו בפני לקדם את ההסתייגות. ידידי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר היה מעביר אותה, אבל חזקה עליו מצוות שר האוצר שלא לשנות דבר. 70 מיליארד שקל? העיקר שיש לכחלון כותרת על הסכם. ביטחון המדינה – מה זה עליית מס דירה שלישית? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <עפר שלח (יש עתיד):> וראש הממשלה, אתם שואלים? בכל הדיונים בתקציב הביטחון לא שמענו פעם על התערבות שלו. צודק, זה לא פוסט נגד עיתונאים. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני מבקש – מבקש לסיים. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לך. אם כן, חברים, מישהו מהקואליציה רוצה? לא. אנחנו ממשיכים בהצבעה. אם כן, הסתייגות לסעיף 37, הסתייגות מס' 45 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 258 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 37 לא נתקבלה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – הצבעת בעד. <קריאה:> עפר, תצביע כמו שהצבעת בוועדה. <קריאה:> – – – לא יכולים להתמודד מולו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> 61 מתנגדים, 45 – אדוני, רבותי, רבותי, אורן חזן, אורן חזן, אני מבקש ממך – זה אמצע ההצבעות. אתה צועק וצועקים לך משם. איך אפשר לשמוע? אתם מפריעים לעצמכם. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אולי תוציא אותו פעם אחת וזהו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא מוציא אף אחד באמצע ההצבעות. 61 מתנגדים ו-45 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. לחלופין להצביע, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> לא להצביע לחלופין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא להצביע. גם לא 46. <היו"ר יצחק וקנין:> וגם 46 לא להצביע. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו מצביעים. ל-38 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על 37 ו-38 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 259 בעד סעיפים 37–38, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 44 נמנעים – אין סעיפים 37–38, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 59 בעד, 44 מתנגדים. אם כן, סעיפים 37 ו-38 נתקבלו, כהצעת הוועדה. לסעיף 39, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 47 – מושכות, 48 – מושכים, 49 – גם. <היו"ר יצחק וקנין:> גם. מה עם 50? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 50 – נצביע. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 50 לסעיף 39, כולל לוח התיקונים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 260 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 39 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 62 מתנגדים, 45 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו מצביעים עכשיו, רבותי, על סעיף 39, כולל סעיפים 40–47, כהצעת הוועדה, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 261 בעד סעיפים 39–47, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 39–47, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 בעד, 47 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 39–47 נתקבלו, כהצעת הוועדה, כולל לוח התיקונים. לסעיף 48, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכים. <היו"ר יצחק וקנין:> מושכים. 49–53 – אין לי. אם כן, נצביע על סעיפים 48 ו-49–53, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 262 בעד סעיפים 48–53 – 61 נגד – 44 נמנעים – אין סעיפים 48–53 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. אם כן, סעיפים 48–53 נתקבלו, כהצעת הוועדה. מרב, סעיף 54 להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> על כל הסעיף? נמשוך את כל ההסתייגויות? בסדר. לכבודך, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. יש לנו הסתייגות 52, יש לחלופין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בסדר. לכבודך, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אתם מסירים את כל ההסתייגויות ל-54. אתם מסירים את הכול. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, אז אנחנו מצביעים על סעיף 54, כהצעת הוועדה. כל ההסתייגויות הורדו, אנחנו מצביעים כהצעת הוועדה. יש לוח תיקונים, אני מבין, נכון? כולל לוח התיקונים. נגמר. אם כן, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 263 בעד סעיף 54 – 60 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 54 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 בעד, 47 מתנגדים. אם כן, סעיף 54 נתקבל, כהצעת הוועדה. לסעיף 55 – להצביע על ההסתייגויות 56, 57 ולחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> על 56 ועל 57 להצביע. <היו"ר יצחק וקנין:> להצביע. אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגות 56 לסעיף 55. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 264 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 61 נמנעים – 1 ההסתייגות (56) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 55 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 מתנגדים, 43 בעד, נמנע אחד. הסתייגות 56 לא נתקבלה – לסעיף 55. הסתייגות 57 – אנחנו מצביעים על הסתייגות 57. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 265 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (57) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 55 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 מתנגדים, 39 בעד. אם כן, ההסתייגות 57 לסעיף 55 לא נתקבלה. מרב, יש לי לחלופין. להצביע לחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. על הלחלופין לא. <היו"ר יצחק וקנין:> לא להצביע. חבר הכנסת אורן חזן, יש לך הסתייגות. אתה מושך אותה? אוקיי. אם כן, לסעיף 56, הסתייגות של אורן חזן – נמשכה. אנחנו מצביעים על סעיפים 55, 56 ו-57 כהצעת – סליחה, סליחה; 55–56, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 266 בעד סעיפים 55–56, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 44 נמנעים – אין סעיפים 55–56, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 בעד, 44 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 56 ו-57 נתקבלו, כהצעת הוועדה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא לא, רק 56. <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, 55 ו-56. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בדיוק. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ל-57 אנחנו נמשוך את ההסתייגויות. <היו"ר יצחק וקנין:> מושכים את ההסתייגויות ל-57. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וגם ל-58. <היו"ר יצחק וקנין:> גם ל-58. אוקיי, רק דקה אחת. אורן חזן, אתה מושך את ההסתייגות שלך לסעיף 58? מושך, מושך. אם כן, אנחנו מצביעים על סעיפים 57 ו-58, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 267 בעד סעיפים 57–58 – 61 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 57–58 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 בעד, 47 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 57 ו-58 נתקבלו, כהצעת הוועדה. לסעיף 59, מה עושים, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעים על 66, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 66 – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> באישור ועדת הכספים של הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> – – לסעיף 59. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 268 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 59 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 מתנגדים, 49 בעד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 59, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 269 בעד סעיף 59, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 59, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 בעד, 47 מתנגדים. סעיף 59 נתקבל, כהצעת הוועדה. סעיף 60. מרב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נצביע על הסתייגות 67 וגם על החלופין, אם יהיה צורך; אולי היא תתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, אנחנו מצביעים על סעיף 60, הסתייגות 67. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 270 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של סיעת קבוצת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 60 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 מתנגדים, 47 בעד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. לחלופין, להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מצביעים על סעיף 60, הסתייגות 67 לחלופין. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 271 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 60 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 מתנגדים, 44 בעד, אין נמנעים. לחלופין – לא נתקבלה. הסתייגות 68 לסעיף 60? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אנחנו נמשוך. <היו"ר יצחק וקנין:> 69? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גם. עד 74, כולל. <היו"ר יצחק וקנין:> רק דקה. דקה. עד 72. לא לא לא, אני מצביע רק על סעיף 60, כהצעת הוועדה. מי בעד? <קריאה:> כהצעת הוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 – יש לי הסתייגויות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז אנחנו משכנו אותן. <היו"ר יצחק וקנין:> משכת? משכת גם את 61. רק דקה. אורן, סעיף 62, אתה מושך? מושך. אם כן, אנחנו מצביעים על סעיפים 60 ו-61, כהצעת הוועדה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 272 בעד סעיפים 60–61, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 46 נמנעים – אין סעיפים 60–61, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 בעד, 46 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 60 ו-61 נתקבלו, כהצעת הוועדה. אורן חזן משך לסעיף 62. מרב, יש לכם הסתייגויות 76, 77 ו-78 לסעיף 62. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה נכון, אדוני. אנחנו מצביעות רק על 79. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגות 79 לסעיף 62. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 273 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 62 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 מתנגדים, 47 בעד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, 80, אדוני. פשוט זה היה בעמוד הבא ולא ראיתי. <היו"ר יצחק וקנין:> זה כבר סעיף 63. אז נצביע קודם כול על סעיף 62, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 274 בעד סעיף 62, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 62, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 בעד, 47 מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, סעיף 62 נתקבל, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 3. מרב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, מס' 80. אנחנו מצביעות עליה. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נצביע על הסתייגות 80 לסעיף 63. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 275 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 63 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 מתנגדים, 49 בעד, אין נמנעים. הסתייגות 80 לסעיף 63 לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על סעיפים 63–66, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 276 בעד סעיפים 63–66, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 63–66, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> אני הייתי מציע שהוא יוריד את כל ההסתייגויות שלו, ואז הוא יפטור אותנו מהשאלה החוזרת. 61 בעד, 48 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 63–66 נתקבלו, כהצעת הוועדה. לסעיף 67 – חבר הכנסת אורן חזן, מושך, כן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חזן, מה אתה מפחד? מה הפחד? <היו"ר יצחק וקנין:> חברים, הוא צריך להודיע, לא אני. חברים, חברים, נא – לא באמצע ההצבעה. אם כן, חברים, אנחנו מצביעים על סעיפים 67–79, כהצעת הוועדה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 277 בעד סעיפים 67–79 – 60 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 67–79 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 בעד, 48 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 67–79 נתקבלו, כהצעת הוועדה. לסעיף – כן, אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להגיד לך משהו: אני מושך את כל ההסתייגויות שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> אורן חזן הודיע שהוא מושך את כל ההסתייגויות שלו. אם כן, נוכל להתייחס לזה בהתאם להצבעה. לאחר 79, יוסף ג'בארין מבקש לנמק את ההסתייגות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תדע לך, גם משכתי וגם זה היה בחינם. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ג'בארין, שתי דקות לרשותך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לקרן הארנונה הממשלתית. חברים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברים, נא לא להפריע. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברים, חשוב לי להדגיש גם בפני ראש הממשלה, גם בפני השרים שנמצאים, שלעניין הארנונה הממשלתית, בדיקה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת העלתה שמסך כל הארנונה הממשלתית שמשולמת לרשויות המקומיות, שיעור הארנונה הממשלתית שמגיע ליישובים הערביים הוא פחות מ-0.5%. אני חוזר על זה: פחות מ-0.5% מהארנונה הממשלתית המשולמת לרשויות המקומיות – פחות מ-0.5% מגיע לרשויות המקומיות הערביות. זה גם מראה, אגב, על היעדר של בנייני ציבור ברשויות המקומיות הערביות. ולכן, אחד הקשיים, עכשיו, מול הקרן החדשה שמוקמת, הוא שהחלוקה של התקציבים שלה תהיה חלוקה הוגנת, ותבטיח שהיישובים הערביים – ואפשר גם להגיד שהיישובים במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך – יקבלו באופן הוגן, באופן צודק, באופן שוויוני, את חלק הארנונה הממשלתית שמגיע להם. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואני רוצה להגיד לכם: קחו, למשל, את הדוגמה של קריית-הממשלה שבין נצרת לנצרת-עילית; יש שם בניין של קריית-הממשלה, שהוא ממש בגבול בין נצרת לנצרת-עילית. אלא מה? כל הארנונה הממשלתית של אותו מתחם משולמת בנצרת-עילית, ללא כל סיבה. ולכן אני גם חושב שבמקומות שיש בהם מבני ציבור שהם ממש על הגבול בין יישובים ערביים ליישובים יהודיים, או ליישובים מעורבים, צריך לדאוג לכך שהארנונה הממשלתית תהיה משותפת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ג'בארין, אתה הצבעת – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אם כך, אני מברך על הקמת הקרן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ואני חושב שהצעד הבא הוא לדאוג שהתקציב בתוך הקרן החדשה יובטח לכל היישובים במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך. זה לא יתקן עוול של עשרות שנים, אבל לפחות יעביר אותנו למצב הוגן יותר מבחינת חלוקת הארנונה הממשלתית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. אני מבין שאף אחד מהממשלה לא רוצה להשיב. ביטן? לא. מרב, אנחנו בהסתייגות 86, 87 – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה 86, 87? זאת הייתה הסתייגות 82. אנחנו צריכים להצביע עליה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו מצביעים על סעיף 79 – הסתייגות 82, כולל לוח התיקונים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 278 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (82) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 79 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> נגד – 60, בעד – 41, אין נמנעים. הסתייגות 82 לא נתקבלה. מה עם הסתייגות 83? להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. אין צורך. על 84 להצביע. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגות 84 – כולל לוח התיקונים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 279 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (83) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 79 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 44, נגד – 59, אין נמנעים. הסתייגות 84 לא התקבלה. מרב, על הסתייגות 85 להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אין הסתייגות, אז אנחנו מצביעים על סעיף 79 – הצבענו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, לא. <היו"ר יצחק וקנין:> לסעיף 80 (1)–(3) אין הסתייגויות, אני מבין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לסעיף 80 אין הסתייגויות. <היו"ר יצחק וקנין:> מה עם הסתייגות 86? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אפשר למשוך. גם 87 למשוך. <היו"ר יצחק וקנין:> גם 87 למשוך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 88 למשוך, 89 למשוך, 90 למשוך. 91 – חיים ילין מנמק. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אם כן, חיים ילין יעלה וינמק את הסתייגות 91 לסעיף 80. לרשותך שתי דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, ההסתייגות שלי לא עולה כסף – שים לב, ביטן – לא עולה כסף, והיא אך ורק לפריפריה. אך ורק. עד היום אף אחד לא העז להביא הסתייגות כזאת ולדון בה. אין לי מושג למה. שנים-שנים קיפחו את אותה תעשייה. אין עוררין על חשיבות הטבות המס למפעלים בפריפריה, אלו שעובדים למען מדינה שלמה במקומות שבהם הביטחון הכלכלי והאישי עומד למבחן כל יום מחדש. הפריפריה מכנסת לתוכה, בין היתר, את מרבית המפעלים החקלאיים בארץ, אך אלו לא זכאים לכל הטבות מס, בניגוד לאחרים. אני מחזיק בידי את דוח צוות הבדיקה לעניין הטבות, על-פי החוק לעידוד השקעות הון שעשה – תחת משרד האוצר ביוני 2015. באחד הנספחים שלו מודים באוצר כי רוב המפעלים החקלאיים נמצאים בפריפריה, ולחיזוקם נדרש התיקון שהוא למעשה ההסתייגות שלי. אנשים שלך, ראש הממשלה, אנשים שלך, שאתה מינית, הם אלה שכתבו את הדוח הזה, באופן שיתאפשר מתן הטבות למפעלים לעיבוד תוצרת חקלאית טרייה שהם מפעלים תעשייתיים בני-תחרות הממוקמים בפריפריה. לאור תמיכת משרד האוצר, ולמען חיזוקה של התעשייה החקלאית, הנחתי את ההסתייגות הזאת. אין שום סיבה בעולם – אין שום סיבה בעולם שכשיש הסתייגות שמכניסה מפעלים מהפריפריה – ואתה מכיר את זה, כבוד היושב-ראש, מצוין – שעד היום לא קיבלו חיזוק. יש אפשרות לשנות את זה עכשיו על-ידי זה שהקואליציה לא תצביע באופן אוטומטי נגד הסתייגות שיש בה היגיון. זה לא ימין ושמאל – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – המפעלים האלה נמצאים בפריפריה הרחוקה, מיועדים לייצוא, הם עומדים בכל הסטנדרטים, ועד היום לא שמו לב אליהם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מקווה ששר האוצר, גם כשיגיע לצפון, יוכל להתברך בהסתייגות הזאת ולהגיד, הנה, כולנו יחד עשינו זאת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. האופוזיציה ביקשה הצבעה שמית. נא להקריא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא שוב את שמות חברי הכנסת שלא נכחו בהקראה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – בעד רוברט אילטוב – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איתן ברושי – בעד באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד יוסי יונה – אינו נוכח איתן כבל – בעד יצחק כהן – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – אינו נוכח יעקב מרגי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – בעד עודד פורר – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת איוב קרא – נגד אלעזר שטרן – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> יש מישהו באולם שלא קראו בשמו? <קריאה:> או שקראו ולא היה. <היו"ר יצחק וקנין:> יוסי יונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) יוסי יונה – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> כן, חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא זוכר אם הצבעתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) יואל חסון – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> בעד. חברי הכנסת, יש עוד מישהו מחברי הכנסת שמעוניין להצביע? אין. נא להגיש אלי את – תמה ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה על הסתייגות 91 לסעיף 80: 61 מתנגדים, 46 בעד. אם כן, הסתייגות 91 לסעיף 80 לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' – מה עושים, מרב? הסתייגויות 92, 93, 94. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 92 – מצביעים. <היו"ר יצחק וקנין:> 92 – מצביעים. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות 92 לסעיף 80. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 280 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (92) של קבוצת סיעת מרצ וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 80(11) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 51 מתנגדים, 34 בעד. אם כן, הסתייגות 92 לסעיף 80 לא נתקבלה. מה עם הסתייגות 93, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכים. <היו"ר יצחק וקנין:> מושכים. 94? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מושכים. יש הרבה הסתייגויות. 95? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכים. <היו"ר יצחק וקנין:> 96 – מושכים; 97 – מושכים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> רגע, רגע, רגע. <היו"ר יצחק וקנין:> 98? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אתה מקדים אותי. שנייה, שנייה. 98 מושכות, ו-99 מושכות גם. <היו"ר יצחק וקנין:> 100? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 100 גם. <היו"ר יצחק וקנין:> 101, 102, 103, 104. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, על 104 נצביע. <היו"ר יצחק וקנין:> 104. אם כן, חברים, אנחנו מצביעים על הסתייגות 104 לסעיף 80. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 281 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות (104) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 80(15) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 57 מתנגדים, 39 בעד. אם כן, הסתייגות 104 לסעיף 80 לא נתקבלה. יש לנו הסתייגות 105. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכים. <היו"ר יצחק וקנין:> מושכים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 106 – מצביעות. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות 106 לסעיף 80. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעים גם על כל הלחלופין, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. הצבעה מס' 282 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (106) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 80(15) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 58 מתנגדים, 41 בעד. הסתייגות 106 לסעיף 80 לא נתקבלה. לחלופין – להצביע. אנחנו מצביעים על לחלופין (א). מי בעד לחלופין (א) להסתייגות 106? מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 283 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 80(15) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 58 מתנגדים, 44 בעד. אם כן, לחלופין (א) לא נתקבלה. מה עם (ב)? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, כן. את כל לחלופין, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> כל לחלופין. אנחנו מצביעים על לחלופין (ב). מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 284 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 80(15) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 58 מתנגדים, 44 בעד, אין נמנעים. לחלופין (ב) לא נתקבלה. לחלופין (ג) – מי בעד הסתייגות לחלופין (ג)? מי נגד? הצבעה מס' 285 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ג) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 80(15) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 59 מתנגדים, 45 בעד. לחלופין (ג) לא נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נמשוך את (ד) ו-(ה). <היו"ר יצחק וקנין:> אתם מושכים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נמשוך גם את 107. <היו"ר יצחק וקנין:> 107. אם כן, את כל 107 את מושכת, אני מבין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> כולל לחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כולל לחלופין. <היו"ר יצחק וקנין:> כולל לחלופין. אם כן, חברים, אנחנו מצביעים על סעיפים 80, 81–83, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 286 בעד סעיפים 80–83, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 80–83, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 61 בעד, אין נמנעים. אם כן, סעיפים 80–83 נתקבלו, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות לאחר 83. להצביע, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לאחר 83 – לא. 108 אנחנו מושכים, 109 מושכים ו-110 – מצביעים, אבל זה כבר סעיף 85. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 84, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 287 בעד סעיף 84 – 61 נגד – 47 נמנעים – אין סעיף 84 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 61 בעד, 47 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 84 נתקבל, כהצעת הוועדה. לסעיף 85, הסתייגות 110 – זהבה גלאון תנמק. הסתייגויות 110–111. <אורן אסף חזן (הליכוד):> באמת חשבתי שאת איננה, לא שמענו אותך כל הערב. <היו"ר יצחק וקנין:> רק רגע, דקה. מרב, הסתייגות 110, אתם מושכים אותה, ואני מבין שאתם רוצים לנמק את 111. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אתם מושכים את 110 – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> – – ומנמקים את 111. שתי דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שימו לב למחטף הבא במסגרת חוק ההסדרים: הממשלה רוצה להעניק הטבות מס לחברות רב-לאומיות. לכאורה, זה רעיון מצוין כדי שתגענה לכאן חברות רב-לאומיות. אבל יש שתי בעיות: האחת – לא הוגדרו קריטריונים לקבלת ההטבות; והבעיה השנייה – שהממשלה הזאת הולכת להתחייב, מקבעת פסקת יציבות לעשר שנים. לעשר שנים, שימו לב. לא הספיק לכם פסקת היציבות במתווה הגז, עשר שנים פסקת יציבות, כשהיועצת המשפטית של ועדת הכספים, שגית אפיק, אמרה בישיבה שהעובדה שהממשלה משאירה את שיקול הדעת בידי שלושה מנכ"לים, בלי פיקוח של הכנסת, לעשר שנים, הופכת את פסקת היציבות הזאת ואת החוק הזה לחוק פרוץ, לחוק לא שקוף. יש לי הרבה הערכה לשלושת המנכ"לים; אין לי מושג מי הם יהיו ברבות השנים. אבל להשאיר שיקול דעת של הטבות מס כאלה לשלושה מנכ"לים בלי שוועדת הכספים של הכנסת יודעת מה קורה? אני הצעתי, חברי חברי הכנסת: בואו נעשה הוראת שעה לשנים 17'–18', נראה אם זה עובד, נראה אם החברות באות, נראה כמה כסף נכנס. כמובן שלא שמעו בקולי. אני קוראת לכם שלא להצביע בעד הסעיף הזה. הסעיף הזה, בעיני, הוא לא חוקי, הוא לא סביר. אל תיתנו לזה יד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אם כן – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני רוצה להשיב. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה רוצה להשיב לה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה – – – הייתי משתכנע. <היו"ר יצחק וקנין:> תשובה. <יואב קיש (הליכוד):> זהבה, אני חייב להשיב לך בקצרה – – <זהבה גלאון (מרצ):> אם אתה חייב, אתה חייב. <יואב קיש (הליכוד):> – – אני פשוט מכיר את הסעיף הזה היטב. יש לנו הבדל עצום בתפיסות, בכלל בתפיסה של הכלכלה. יש פה מהלך מדהים שהובילו משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, שיביא לפה חברות בין-לאומיות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כמה אתה קיבלת עבור הנאום הזה? – – – 30 מיליון? <יואב קיש (הליכוד):> אתם הרי גם את קריית-גת הייתם הורגים ואומרים: ל"אינטל" לא ניתן הנחות מס, אבל בלי הנחות מס הם היו באירלנד. אז הם פה, הם אצלנו, ויבואו עוד, ואנחנו נחזק את הכלכלה. ואת יודעת למה אנחנו נאלצנו להביא את פסקת היציבות? בגלל ההתנהלות הקלוקלת שלכם במתווה הגז – – <זהבה גלאון (מרצ):> שלנו? <יואב קיש (הליכוד):> – – שחייבה אותנו להפסיק להיות פה רפובליקת בננות. הגיע הזמן שנלך יד ביד עם הכלכלה העולמית, וכך עושים בממשלה הזאת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגות – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> ככה נשמע נאום של 10 מיליון? <היו"ר יצחק וקנין:> – – מס' 111 לסעיף 85. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 288 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (111) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 85 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 59 מתנגדים, 46 בעד, אין נמנעים. הסתייגות 111 לסעיף 85 לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על סעיפים 85 ו-86, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 289 בעד סעיפים 85–86, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 85–86, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 בעד, 47 מתנגדים. אם כן, סעיפים 85 ו-86 נתקבלו, כהצעת הוועדה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לסעיף 87. ההסתייגויות, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סעיף 87. אנחנו נמשוך את הסתייגויות 111 – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש לנו 112, 113. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – 112, 113, 114, 115, וגם את 116. את 117 ינמק דב חנין. מיקי רוזנטל ינמק את הסתייגות 160. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אז אם כן, אנחנו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> דב חנין, דב חנין. <היו"ר יצחק וקנין:> אה, דב חנין ינמק. לא – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני אחר כך. אני את 160. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. שתי דקות לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין, לרשותך שתי דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, לילה טוב, עמיתי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, במשך החודשיים האחרונים אתם כל זמן אומרים לנו שאין כסף; אין כסף לדיור ציבורי, ואין כסף לקצבאות נכים, ואין כסף לקצבאות קשישים. אבל למי אנחנו רואים שלא רק שיש כסף, יש אפילו יותר מדי כסף? כל כך הרבה כסף יש שאתם מוכנים לוותר על מיליארדי שקלים לטובת חברות גדולות. ההנחה במס החברות היא מתנה לבעלי הון. אתם תבואו ותגידו עכשיו: כן, אבל מס החברות אצלנו גבוה מדי. תסתכלו בהשוואה בין-לאומית, תסתכלו בהשוואה בין-לאומית. אתם רוצים להוריד את מס החברות ל-23%. בהולנד זה יותר מ-31%, בלגיה – 33%, צרפת – 33.3%, ארצות-הברית – 35%, גרמניה בין 38% ל-40%. למה אתם מורידים את מס החברות ל-23%? אדוני ראש הממשלה, כשאתה נבחרת לתפקיד שר האוצר מס החברות בישראל היה 36%. עכשיו הוא 23%. אתם נותנים מתנות לבעלי הון. מה שאנחנו מציעים, אדוני ראש הממשלה, זה מס חברות דיפרנציאלי, שחברות קטנות, עסקים קטנים, ישלמו פחות, אבל חברות גדולות, תאגידים גדולים, בעלי הון גדולים ישלמו מסים כמו שצריך. מה שקורה בתקציב הזה, עמיתי חברי הכנסת, זו ממש ברית מילה: לקטנים מקצצים ולגדולים מחלקים עוגות. ככה אתם בונים את תקציב המדינה? אני מציע לכנסת לדחות את ההצעה הבעייתית, הרעה, המשונה, המזיקה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. כן, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 117 לסעיף 87. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 290 בעד ההסתייגות – 59 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (117) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 87(7) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 59 מתנגדים, 46 בעד. אם כן, הסתייגות 117 לסעיף 87 לא נתקבלה. מרב, הסתייגות 118? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> מושכים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכים. רגע, לא לשגע אותי, שנייה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 87, כהצעת הוועדה. מי בעד? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש 88. <היו"ר יצחק וקנין:> יש 88. 87, 88 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 291 בעד סעיפים 87–88, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 87–88, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 בעד, 47 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 87 ו-88 נתקבלו כהצעת הוועדה. הסתייגות 119, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> את הסתייגות 119 מושכים. <היו"ר יצחק וקנין:> מושכים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הסתייגות 120 מושכים. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אבל אלו כבר סעיפים אחרים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז אוקיי. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, בסדר. זהו? אז אנחנו מצביעים על סעיפים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מצביעים על 88, 89, 90, 91–93, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 292 בעד סעיפים 89–93 – 60 נגד – 49 נמנעים – אין סעיפים 89–93 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 בעד, 49 מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, סעיפים 89–93, כהצעת הוועדה, נתקבלו. אנחנו עוברים לסעיף 94 – הסתייגות 121. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכות. <היו"ר יצחק וקנין:> מושכות. 122? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גם. עד 128, כולל. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כולל 129, עד 132. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. לא, זה סעיף 94. להצביע על 133, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> בסעיף 94 יש לנו הסתייגות 133, להצביע עליה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> לא. אוקיי. ול-95 אין הסתייגויות, אז אנחנו מצביעים על סעיפים 94 ו-95, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 293 בעד סעיפים 94–95 – 60 נגד – 46 נמנעים – אין סעיפים 94–95 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 60 בעד, 46 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 94–95 נתקבלו, כהצעת הוועדה. סעיף 96, הסתייגות – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 134, 135, 136 – מושכות. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל על 137 כבר מצביעות, אז אפשר להצביע על הסעיפים בדרך. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו נצביע על סעיפים 96, 97, 98–102. אנחנו מצביעים על סעיפים 96–102, כולל, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 294 בעד סעיפים 96–102 – 58 נגד – 46 נמנעים – אין סעיפים 96–102 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 58 בעד, 46 מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, סעיפים 96–102, כולל, נתקבלו כהצעת הוועדה. סעיף 103? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעים על 137 ועל 138. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, אז אנחנו מצביעים על הסתייגות 137 לסעיף 103. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 295 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (137) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 103(2) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 59 מתנגדים, 46 בעד. אם כן, הסתייגות 137 לסעיף 103 לא נתקבלה. מה עם הסתייגות 138? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גם. <היו"ר יצחק וקנין:> להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> להצביע. <היו"ר יצחק וקנין:> כולל לוח התיקונים. אנחנו מצביעים על הסתייגות 138 לסעיף 103, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 296 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (138) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 103(2) לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 59 מתנגדים ו-46 בעד, אין נמנעים. אם כן, הסתייגות 138 לסעיף 103 לא נתקבלה. <קריאה:> הסתייגות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אין לי אותה. יש לי את הסתייגות 139. מרב, להצביע עליה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אין. לא להצביע. אם כן, אנחנו מצביעים על סעיפים 103, 104–107, כהצעת הוועדה; כולל 107, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 297 בעד סעיפים 103–107, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 46 נמנעים – אין סעיפים 103–107, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 58 בעד, אין נמנעים. סעיפים 103–107 נתקבלו כהצעת הוועדה. סעיף 108 – הסתייגות 140. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אורלי לוי. <היו"ר יצחק וקנין:> אורלי לוי תעלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חברת הכנסת אורלי לוי. <היו"ר יצחק וקנין:> לוי אבקסיס תנמק. שתי דקות. רשות הדיבור שלך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, אני יודעת שכבר מאוחר וכולם עייפים, אבל אני מציעה לכם להקשיב טוב-טוב להסתייגות הזאת, כי היא הסתייגות עניינית, היא לא קנטרנית. כל מה שאִפשר היום את הרוב שלכם היה תוצאה של משא-ומתן קואליציוני עם ישראל ביתנו, שהיה אמור לבוא ולהבטיח את אלו שלא יכולים לחסוך לפנסיה או לא צברו מספיק שנים לפנסיה. לכן באתם בהצעת חוק, שאותה הוביל יותר שר האוצר, והמטרה שלה הייתה לבוא ולצמצם את שנות הוותק לזכאות. בסופו של דבר, מה שנוצר הוא עיוות. הרעיון הוא רעיון טוב, אבל בשולי החוק ישנה קבוצה גדולה, שאם היא מגיעה למסלול הוותק – כי עכשיו העלו את קצבת הזיקנה באותו מסלול ב-300 שקל – הם נפלטים החוצה – תקשיב טוב, שר הרווחה – מהבטחת הכנסה. אנחנו מדברים על האוכלוסייה החלשה ביותר, על הקשישים העניים במדינת ישראל, שנפלטים מהמסלול של הבטחת הכנסה ומגיעים למסלול של הוותק. מה קורה להם ברגע זה? ברגע זה הם מקבלים 300 שקל תוספת, בגלל חוק שהביא – ותקשיבי לי טוב, השרה סופה לנדבר – אבל הם מאבדים זכויות שיכלו לתת להם ולפנות להם הכנסה. אתם יודעים איזה זכויות? בהבטחת הכנסה יש להם: 50% הנחה על החשמל, 50% הנחה על דמי שימוש ב"בזק", הנחות של עד כ-70% ומעלה בארנונה. אנחנו מדברים על הנחות על חשבון המים וסיוע אפשרי בשכר דירה. יצא שכרו בהפסדו. נתתם להם 300 שקל, והורדתם להם הטבות שיכולות להגיע ל-1,000 שקל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לכן, אני מבקשת מכם: יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף ניסה לתקן את הנושא הזה, כשהבאתי אותו לידיעתו. המתמחים המדהימים שלי עלו על זה, ואנחנו ישבנו וניסינו לתקן. חבר הכנסת אלאלוף היה קשוב, אבל, לצערי הרב, הנושא הזה לא תוקן. אני מבקשת שני דברים: תתמכו בהסתייגות הזאת. היא תמנע מאותם קשישים עניים להוציא מהכיס שלהם 700 שקל בתמורה ל-300 שקל שנתתם להם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אנחנו שמענו את ההנמקה של הסתייגות 140, ועכשיו נצביע עליה. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. רק רגע. יש לנו בלבול מסכים פה. שנייה, שנייה. עכשיו בסדר? כן. בבקשה, מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 298 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות (140) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 108 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 44, נגד – 55, אין נמנעים. הסתייגות 140 לא התקבלה. אם כן, אנחנו נצביע על סעיפים 108–112, כולל, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 299 בעד סעיפים 108–112, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 43 נמנעים – אין סעיפים 108–112, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 59, נגד – 43. סעיפים 108–112 התקבלו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. הסתייגות 141 – גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הסתייגות 141 – מושכות, וגם את 143, 144. זהו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, אם כן, אנחנו יכולים להצביע על סעיפים 113 ו-114 כנוסח הוועדה. ל-113 לא היו הסתייגויות, ול-114 הסירו. סעיפים 113 ו-114, כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 300 בעד סעיפים 113–114 – 59 נגד – 46 נמנעים – אין סעיפים 113–114 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 59 בעד, 46 נגד ואין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 113 ו-114 התקבלו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. לאחרי סעיף 114 – הסתייגות 145, שאותה תנמק חברת הכנסת מרב מיכאלי. גברתי, בבקשה, עד שתי דקות לרשותך. <דוד ביטן (הליכוד):> גפני – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני פה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הו, מים, איזה כיף. היה שווה לבוא לפה רק בשביל זה. לילה טוב, חברות וחברים. ממש לפני דקות ספורות דיבר כאן חברי חבר הכנסת דב חנין בגנות הורדת מס חברות. יש את האשליה הזאת שממשלות נתניהו אוהבות לעשות, והנה הממשלה הזאת עושה את זה שוב: כאילו להוריד מסים, או יותר נכון להוריד קצת מסים גלויים, ולהשית מסים סמויים מטורפים. אז דיברנו על זה: יש מס צהרונים, מס פקקים, מס בריאות – אלוהים יודעת, המון המון מזה – אבל אחד המסים הסמויים הכי הכי גרועים הוא ההימורים, חברות וחברים. זה הסעיף שאנחנו מצביעות ומצביעים עליו עכשיו. שר האוצר, אחרי שהפיל את הצעת החוק שלי שרצתה לאסור את מכונות ההימורים, הודיע שהוא יבטל את מכונות ההימורים ובכלל יצמצם את גודל ההימורים, והסעיף הזה אמור לעשות את זה. אממה – הוא לא באמת עושה את זה ממש. אתם הצבעתם פה ממש, לא כל כך מזמן, נגד ההסתייגות שלנו להוסיף לבניית כיתות, אבל הרי צריך כיתות לימוד, נכון? אז מי יבנה? מאיפה הכסף? מפעל הפיס ייתן כסף. צריך כסף לספורט, הממשלה לא נותנת – מי ייתן? הטוטו ייתן. אבל מי משלם את הכסף הזה של מפעל הפיס ושל הטוטו, חברות וחברים? מחקרים, באופן עקבי ורצוף, מראים בצורה הכי מפורשת שרוב הכסף הזה מגיע מהשכבות הכי מוחלשות, שזה עושק אותן עוד הרבה הרבה יותר ממה שהן היו עשוקות קודם. אז יש מין דלת מסתובבת כזאת: האנשים הכי עניות ועניים בישראל משלמים מס סמוי דרך הימורים שמשווקים להם בצורה אגרסיבית, שגם זה דבר שלא מרוסן בתקציב הזה. בסך הכול, עשינו פה תיקון קטנטן, אבל ההבטחה הגדולה לביטול מכונות ההימורים, שנמצאות בעיקר במוקדי האבטלה והקושי הכלכלי הגדול ביותר בארץ – הן עדיין לא מבוטלות. מעניין, אדוני שר האוצר, מתי, אם בכלל, זה יקרה. אני מפצירה בכם, חברי וחברותי, להצביע בעד ההסתייגות הזאת, שמבטלת את מכונות ההימורים וגם מגבילה את הפרסום של הימורים לכל אלה שסובלים מההימורים האלה כל כך. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אם כן, אנחנו שמענו הנמקה של הסתייגות מס' 145, שבאה לאחרי סעיף 114, ואנחנו נצביע על ההסתייגות. מי בעדה, כולל לוח התיקונים? מי בעד ההסתייגות ומי נגדה? הצבעה מס' 301 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (145) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לאחרי סעיף 114 לא נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ברור שרוצים להצביע בעד, נו מה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 47 בעד, 59 נגד ואין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 145 לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 146 – מושכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 146 – מושכים. יפה. אני רק רוצה להבין. חברי הקואליציה, יש מישהו שרוצה שאני אצביע? סמוטריץ? שרן השכל? רועי פולקמן? <רועי פולקמן (כולנו):> אני כן. אני כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, לסעיפים 115 ו-116 אין הסתייגויות. נא להצביע על סעיפים 115 ו-116, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 302 בעד סעיפים 115–116 – 57 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 115–116 נתקבלו. <קריאה:> 114. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 57, נגד – 47, ואין נמנעים. סעיפים 115 ו-116 אושרו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. לאחרי סעיף 116 יש הסתייגות של חבר הכנסת פולקמן, הסתייגות מס' 150. חבר הכנסת פולקמן מבקש להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. <קריאה:> נגד. <קריאה:> בעד. <דוד ביטן (הליכוד):> איזו הסתייגות זו? – – – פולקמן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני שאלתי פעמיים. הסתייגות של חבר הכנסת רועי פולקמן, שמספרה 150. רוצים להצביע או לא רוצים? להצביע. כן, בבקשה. הסתייגות של חבר הכנסת רועי פולקמן – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 303 בעד ההסתייגות – 64 נגד – 2 נמנעים – 1 ההסתייגות (150) של חבר הכנסת רועי פולקמן לאחרי סעיף 116 נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 64, שניים מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי ההסתייגות התקבלה – לאחרי סעיף 116, היא באה. הסתייגות מס' 150 התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, ברשותך, הערה לסדר. האופוזיציה מבקשת להדגיש שהיא לא השתתפה בהצבעה על הסעיף הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זכותה. בסדר גמור. זה גם רשום ודאי בפרוטוקול ההצבעה. אנחנו בסעיף 117. גם כאן יש חברי קואליציה שהגישו הסתייגויות. מה עושים עם זה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא מצביעים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא מצביעים? <קריאה:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה קרה? מה קרה? <קריאות:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא ייאמן. פשוט לא ייאמן. חברי הכנסת, אנחנו בסעיפים 117–151, בהנחה שחברי הקואליציה לא רוצים עוד להצביע על ההסתייגויות שלהם. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אם מצביעים בעד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, שרן השכל מחקה. אז ל-117–151 אין הסתייגויות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – הצבעתי נגד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ששש. 117–151, אין הסתייגויות – מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה. קריאה שנייה. הצבעה מס' 304 בעד סעיפים 117–151 – 55 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 117–151 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 55 בעד, 47 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 117–151, כולל, נתקבלו כנוסח הוועדה. טוב, את הדיונים הקואליציוניים תנהלו במקום אחר, חברים. לאחר סעיף 151– – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הם יתנהלו במקום אחר. זה לא בסדר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כי אנחנו מגישים בג"ץ, ואנחנו רוצים גם לא להשתתף בזה. אין לנו שם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 160. גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל אמרנו שזה שלא השתתפנו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא רשום לי. עיסאווי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. אבל אין לנו הסתייגות כזאת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל הוא רשום לי על אחרת. חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. הסתייגות 160. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג' רוצה לנמק את הסתייגות 160 או לחלופין (א)? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. מיקי רוזנטל מנמק את 160, ועיסאווי פריג' אחריו ב-151א. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 160. אוקיי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אתה תראה שיש לחלופין אחר כך. 160 עכשיו זה מיקי רוזנטל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אולי היא תעבור, אז אין צורך בחלופין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל יעלה לנמק הסתייגות שמספרה 160 לאחרי סעיף 151. עד שתי דקות לרשותך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת והשרים, אני לא שומע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קודם כול עוצר את השעון, אדוני. חברי הכנסת בקואליציה. חברי הכנסת בקואליציה. מכיוון שעמדת והמתנת, אני מוסיף לך עוד דקה. דבר, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי השרים וחברי הכנסת, מייד אדבר על גיל הפרישה של נשים, אבל אני חייב לדבר על – לא שומעים. יש בעיה במיקרופון. אפשר להגביר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, פשוט המיקרופונים שם שחבויים בגרונות, אז –. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני אנסה, בכל אופן, שלא להפריע למהלך הדיון. ובכן, אני לא יודע, חברי הכנסת, אם אתם יודעים, אבל בחוק ההסדרים יש מס גולגולת. אתם לא תאמינו. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מה קורה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת ביטן. <מאיר כהן (יש עתיד):> מי אתה בשבילו? מי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ביטן, אני עכשיו לא אפעיל את השעון לחבר הכנסת רוזנטל. ידבר כמה שהוא רוצה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם לא אתי, נכון? יש סדרנים באולם, בבקשה? טוב, חבר הכנסת פולקמן. חבר הכנסת פולקמן, וחבר הכנסת פורר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה לא נראה הכי טוב מפה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני מצטער בשבילך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני יודע. אני פה כבר כמה שעות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> צר לי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – לא. זה על מה שהיה. הסתייגות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מלינובסקי. חברת הכנסת מלינובסקי. השר כץ. השר כץ, שב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – פולקמן – אני לא יודעת אם היא עברה או לא עברה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עזוב, תן להם. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי השרים וחברי הכנסת, ובכן, אני רוצה לספר לכם שבחוק ההסדרים יש מס גולגולת. אני יודע שלא ידעתם את זה, אבל אסביר לכם. מס גולגולת בעולם העתיק היה מס לפי גולגולת: אדם היה לו חמישה ילדים ורעיה – הוא היה משלם שבע מטבעות זהב. לא חשוב מה הייתה ההכנסה שלו, אם היה עשיר או עני; היו סופרים ראשים, גולגולות. עכשיו ספינת האוצר של חוק ההסדרים, של שר האוצר כחלון, היא חוק ריבוי הדירות, או הדירה השלישית, מה שמכונה. איך סופרים את זה – השר כחלון, אחוריך יפים, אבל פניך יפים יותר. אני לא יכול לדבר ככה. אני נורא מצטער. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודק. אני עוצר, אדוני, את השעון. אדוני שר האוצר, אדוני שר האוצר, אדוני שר האוצר. אתה רוצה שאפסיק את ההצבעות על התקציב? אעשה את זה. עוד דקה ואני אעשה את זה. פשוט בושה. חבר הכנסת פולקמן. אני עכשיו אעצור את ההצבעות. אני לא צוחק. חבר הכנסת דוד ביטן, אני שואל אותך אותה שאלה: אתה רוצה שאעצור את ההצבעות? <קריאה:> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז תירגעו. חבר הכנסת מקלב, שב. חבר הכנסת מקלב, שב. חבר הכנסת מרגי, אשמח אם גם אתה תשב. כל אחד קם, הולך. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה קרה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת כספים, שב בשקט. בבקשה, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> טוב. תודה רבה שוב, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דבר בלי הגבלת זמן, כמה שאתה רוצה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא. יש לי איזה רעיון שאני מנסה להסביר. העניין הוא שלא באקראי סביב החוק הזה פתאום הקואליציה נסערת ונרגשת, משום שרוב חברי הקואליציה מסכימים למה שאני הולך לומר עכשיו. הם חושבים שהחוק הזה, שנקרא "חוק ריבוי דירות", או "מיסוי", או "הדירה השלישית", הוא חוק רע מאוד, ולכן גם זה נראה ככה, אדוני. אבל אני רוצה לומר שהחוק הזה הוא באמת באמת חוק שצריך להתנגד לו, משני טעמים עיקריים: ראשית, כי הוא לא הוגן; ושנית, כי הוא לא יעיל. היה פה איזה מהלך של בלוף אדיר על הציבור. הציגו את זה כמס חברתי, מאוד חברתי, שמשית לכאורה מס על האנשים האמידים או על בעלי האמצעים. כשהתכנסנו בוועדת הכספים וניסינו לשאול את האוצר: תגידו, כמה דירות יש לאנשים שיש – טוב, אני אחכה, נו. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אולי תפסיק את ההצבעה ונתפזר? מי צריך תקציב? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר אלקין, נא לשבת. השר אלקין, נא לשבת. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שבי. חבר הכנסת מיקי זוהר, שב בבקשה במקום. חבר הכנסת יעקב אשר, שב במקום. בבקשה, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה לך. אדוני שר האוצר, אולי תקשיב? אתה במשך שלושה חודשים מדבר על החוק הכי חברתי, שמשית מס על העשירים, על בעלי האמצעים, על בעלי הדירות. עכשיו, אתה אמרת את זה ואין לך אפילו נתון אחד. הדרג המקצועי באוצר, כשנשאל בוועדת הכספים: חברים, כמה אנשים יש להם שלוש דירות? אמרו: 56,000. שאלו: כמה מהם ירשו אותן? כמה מהם משקיעים? לאומר אין מידע. עכשיו, אני אגיד לכם: 70% מהדירות האלה, שנספרות – – – <שר האוצר משה כחלון:> אבל למה אתה נגד? למה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, תקשיב טוב. עד עכשיו בילפת את כולם, עכשיו תקשיב. <שר האוצר משה כחלון:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה יכול להשיב, אדוני השר. אתה תוכל להשיב, אדוני השר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עכשיו תקשיב. <שר האוצר משה כחלון:> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אתה, יש לך 20 דירות. אתה צבוע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת אמסלם, אם לא תפסיק לשקר עלי, אני אגיד את האמת עליך. תיזהר. <דוד אמסלם (הליכוד):> אתה, יש לך 20 דירות – – – חתיכת צבוע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> העניין הוא כזה: אין באוצר שום נתון שאומר כמה מהדירות האלה, מבעלי המשפחות שיש להם שלוש דירות, ירשו אותן וכמה הם משקיעים אמיתיים. ועכשיו אני אגיד לך את המספר האמיתי: 70% מהאנשים שאתם טוענים שהם משקיעים גדולים – 70% – הם תאים משפחתיים שירשו את הדירות הללו. הם לא משקיעים והם לא קנו את הדירות הללו. הם קנו דירה אחת, חלק מהם ירשו מצד אחד – מהאימא, ואחרים – מהאבא. <רחל עזריה (כולנו):> אז – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> רוב האנשים האלה, הרוב המוחלט, הגיל הממוצע שלהם הוא 56 – לא באקראי, לא באקראי, כי זה גיל שכבר, לצערנו, ההורים נפטרים והאנשים, יש להם דירות. ואתם סיפרתם סיפור על משקיעים שמשתלטים על שוק הדירות ולכן צריך למסות אותם, וזה בדיוק בדיוק כמו שהיה מס גולגולת בעולם העתיק. בדיוק; לא התחשבו בכמה כסף יש לאנשים, לא התחשבו בשווי של נכסים יש להם. זה המס הכי לא צודק שיש, כי זה שיש לו דירות בערך 40 מיליון וזה שיש לו שלוש דירות בערך 4 מיליון משלמים אותו דבר. איפה נשמע בעולם מס כזה? אני, לכאורה, הייתי אמור לתמוך במס הזה, הרי זה לכאורה מס צודק, זה מס על בעלי האמצעים. <שר האוצר משה כחלון:> רגע, רגע, איזה מפלגה אתה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא – זה סעיף תקציבי אצלך. <שר האוצר משה כחלון:> אתה מפלגת העבודה? איזה מפלגה אתה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה הונית את הציבור במשך שלושה חודשים. תכף אספר לך הכול. <שר האוצר משה כחלון:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שלושה חודשים עמדת וסיפרת מעשיות שאין להן שום בסיס עובדתי. אין לך נתון אחד לעלות הנה ולסתור אותי. תעלה ותסתור אותי. <שר האוצר משה כחלון:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, תעלה ותגיד שמשהו אחד שאמרתי כאן הוא לא נכון – – <שר האוצר משה כחלון:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – אחד. נתון, לא דיבורים. <שר האוצר משה כחלון:> אתה מפלגת העבודה? אתה מפלגת העבודה? אתה מפלגת העבודה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא קשקושים, לא דיבורים – רק עובדות. בואו נדבר עובדות. <שר האוצר משה כחלון:> אתה בא לכאן עם אידיאולוגיה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אל תדבר אתי על מפלגת העבודה, דבר אתי נתונים. <שר האוצר משה כחלון:> אני אדבר אתך על מפלגת העבודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, תקשיב טוב. אז, 1. המס הזה הוא לא צודק, כי הוא לא מתייחס לא להכנסה של האנשים ולא לערך של הדירות שלהם, רק למספר. כמו שאמרנו – מס גולגולת. ועכשיו בואו נדבר על היעילות שלו; כמה אנשים באמת ימכרו את הדירות? כי הרי זאת הייתה מטרת המס. כמה אנשים ימכרו את הדירות, שיהיו הרבה דירות בשוק והמחירים ירדו? מה ששר האוצר נכשל עד היום, לא מצליח. ואז הוא אמר: תראו, יש 56,000 דירות כאלה; כמה דירות כאלה באמת יימכרו? בסופו של דבר החוק שחוקק אומר שמי שמחזיק 249% דירות – מהמספר הזה הוא ישלם מס. מי שמחזיק אחוז דירות, מהמספר הזה הוא ישלם מס. עכשיו תראו מה יהיה פה בשנה הקרובה: פתאום תראו שאנשים מעבירים 2% מערך הדירה שלהם לילדים שלהם. רק 2%. למה? אני ואחי ירשנו דירה, אני אעביר לילד שלי 2% ואני פטור ממס. זה כל התרגיל שצריך לעשות בשביל לעקוף. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אל תגלה את הטריק. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גיליתי, מה לעשות. ואז, רוב האנשים שמחזיקים דירות – – <דוד אמסלם (הליכוד):> הוא כל הזמן קומבינציות, כל הזמן קומבינות. זה הראש שלו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – מחזיקים דירות שקיבלו אותן בירושה – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני מציע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני מודה לך. ובכן, האוויר יצא מהבלון הזה, השר כחלון. ועכשיו בואו נדבר על איך העברתם את החוק הזה, שזה השערורייה הכי גדולה, ואנחנו ניפגש בבג"ץ ונראה אותך גיבור גדול. אני יודע איזה לחצים הפעלת על גפני; אני יודע שהחוק הזה חוקק בניגוד לעמדת היועץ המשפטי של הכנסת; אני יודע שהחוק הזה חוקק בניגוד לעמדת היועצת המשפטית של ועדת הכספים; אני יודע שהחוק הזה חוקק בניגוד לרוב האנשים שיושבים פה באולם הזה, בניגוד לדעתם. אנחנו קיבלנו את החוק דקות ספורות לפני תחילת הדיון עליו. ואני אומר לכם, הייתה לכם הזדמנות נהדרת, אחרונה, חברי הכנסת – עכשיו יש לכם הזדמנות נהדרת, אחרונה, לפני שאנחנו הולכים לבג"ץ. אנחנו לא רוצים שבג"ץ יתערב בהליכי הכנסת, אבל מצד שני, לא תהיה ברירה, כנראה. לכן אנחנו אומרים לכם: תצביעו נגד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אנחנו מצביעים, אם כן, על הסתייגות 160 לאחר סעיף 151. אה, אתה רוצה להשיב, סגן שר האוצר? בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הרבה מתנגדים לחוק הזה, והסיבה ברורה: כולם באים מפוזיציה. זה צביעות. כולם מחזיקים שתיים, שלוש, ארבע, עשר, 15, 18 דירות. זה בושה. 50,000 איש מחזיקים 80,000 דירות להשקעה – שנייה ושלישית ורביעית. תשחררו את זה לזוגות צעירים, לחסרי דיור, למשפרי דיור. מה קרה? מה הצביעות הזאת? אני יודע שמתנגדים לחוק הזה, אבל מתנגדים לחוק הזה לא בגלל שהחוק לא טוב. החוק הוא מצוין. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא נוראי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא. לא נכון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> החוק הכי נורא שיכול להיות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם פשוט מתנגדים כי אתם באים מפוזיציה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שקר וכזב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא שקר וכזב. זו האמת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שקר וכזב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו האמת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שקר וכזב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו האמת. בושה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תביא נתונים אחרים, תסתור אותי. תביא לי נתונים אחרים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 50,000 איש. מה זה רלוונטי מי הוריש ומי לא הוריש? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תגיד לי מה לא אמרתי נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה רלוונטי מי הוריש ומי לא הוריש? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אהה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מחזיק חמש-שש-שבע דירות? זה לא רלוונטי איך קיבלת אותן, אם קנית אותן מכונס נכסים או קנית מ – זה לא משנה בכלל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין לכם שום נתונים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 50,000 איש מחזיקים למעלה מ-80,000 דירות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין לכם שום מושג על מה חוקקתם את החוק הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה המושגים. תבדוק את זה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה ביזיון – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז תשחררו את הדירות האלה לזוגות צעירים, לחסרי דיור. תפסיקו לחנוק את המשק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מצביעים על הסתייגות 160, כפי שנימק חבר הכנסת רוזנטל, שבאה לאחר סעיף 151. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 305 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (160) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 151 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 46, נגד – 58, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. ולכן יש לנו הסתייגות לחלופין, שאותה ינמק חבר הכנסת עיסאווי פריג'. לחלופין אחרי הסתייגות 160. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברים, אני, אחרי הקרקס שראיתי כאן, דברי הטעם שהכנתי על החיסכון הפנסיוני הפכו להיות לא דברי טעם. אני יושב ביני לבין עצמי שעתיים, והראש כבד, לא מסתדר לי, ואני מתחיל לחשוב מאיפה התחושה הזאת – הייתה לי בעבר. משהו, היה לי בעבר. כי תקציב – אני זוכר; התקציב הקודם, בזמנו של יאיר, היה מעניין, התקציב הזה עובר, עובר חביבי, יאללה, מאשי. מאיפה? בעבר, כשהייתי סטודנט, חברים, עבדתי במזרח-ירושלים, וכשהייתי בא לעבודה בשעה 10:00 – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אבל תמכת בתקציב שלו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב, דוד ביטן. בשעה 10:00, כל העובדים – הרוב היו מזרח-ירושלמים – מביאים לנו מנה של חומוס, ואז אנחנו אוכלים את החומוס. כל היום – הראש, מה אתו? כבד. יש לנו חולשה כללית ויציקת בטון. עכשיו אני מתחיל לחשוב, האם הייתה מזימה ממשלתית או קונספירציה, שהלכנו כולנו, עטנו על הפלאפל כאילו קוויאר מחכה לנו, ממש כאילו קוויאר. אני אכלתי שתי צלחות חומוס. יש חבר שם שגרס 40 כדורי פלאפל. גואטה אומר לי: 40 כדור, אני לא יכול, אני רוצה קיזוז. זאת הגרסה הרשמית, אני לא יודע מה. אולי 80, אני לא יודע מה. בינתיים גואטה – 40 כדורי פלאפל, ודוד ביטן הולך עם 40 מיליון. תראה את ההבדל – 40 כדור פלאפל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא, בלי שטויות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא לך אני אומר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו אני שואל – אני שואל: תקציב כזה, תקציב מדינה – אני חושב ואומר, חיסכון פנסיוני, אני יושב אתמול בלילה – זהבה, כשאמרת לי, ישבתי – מה אני צריך להגיד, לשכנע את שר האוצר ואת ראש הממשלה? מה יצא? יצא תקציב, ואנחנו נשארנו עם טעם החומוס. זה מה שאני אזכור מהתקציב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. חברת הכנסת מרב מיכאלי, את עדיין מבקשת להצביע על ההסתייגות לחלופין? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מושכת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ששש, נא לשבת. אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין לאחר הסתייגות 160, שנימק חבר הכנסת עיסאווי פריג'. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 306 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 151 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 48, נגד – 59, אין נמנעים. הסתייגות לחלופין (א) לא התקבלה. הסתייגות לחלופין (ב) – אנחנו נשמע את חברת הכנסת מיכל רוזין. זה עדיין לאחר הסתייגות 160, שלא התקבלה. היה לחלופין (א), שלא התקבלה, ואנחנו עכשיו בעמוד 209 עם לחלופין (ב), ומיכל רוזין מבקשת לנמק את ההסתייגות לחלופין (ב). בבקשה, עד שתי דקות לרשות גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> אחרי החומוס והפלאפל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, הכול חיוור, הכול חיוור. <מיכל רוזין (מרצ):> אי-אפשר להתחרות בחומוס ובפלאפל של עיסאווי, אבל אני כן רוצה לדבר אתכם בכל זאת על משהו רציני. אתם מדברים הרבה על הסתה ועל אלימות במרחב הציבורי, ומחוקקים כל מיני חוקים, אז הנה יש לכם הזדמנות להצביע על הסתייגות שמדברת באמת על הכנסת אנשים שסובלים מאוד מהסתה ומפעולות איבה לחוק נפגעי פעולות איבה, ואני מדברת לא רק על כאלה שנפגעים מאויבים מבחוץ, אלא גם מאויבים מבית. 10% מחברי הקהילה הגאה סובלים מאלימות פיזית מדי שנה, וקהילות מוחלשות נוספות בישראל סובלות מהסתה ואלימות ופעולות איבה. כולנו זוכרים את מותה – הקשה – של שירה בנקי, זכרה לברכה, את הרצח של ניר כץ וליז טרובישי ב"בר-נוער" בתל-אביב, אנחנו מכירים את הדברים האלה, ומשום מה מדינת ישראל עושה איפה ואיפה והייררכיה בין הרוגים, נרצחים, בין אויב מבחוץ לבין נרצחים מידי אויב מבית – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם אויב מבפנים, אויב מבפנים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – על הסתה ואלימות. ולכן, בסופו של דבר, האחריות של המדינה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הכי גרוע זה מה שאתם עושים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – ולכך הוקמה מדינה, וחברה, היא להגן עלינו לא רק מאויב מבחוץ אלא גם מאויב מבית. לכן יש משטרה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – ולכך יש אחריות של המדינה. מן הראוי להכניס את כולן, את הקבוצות המוחלשות שסובלות מחמת דת, מוצא עדתי, נטייה מינית, זהות מגדרית – להכניס אותן במקרים של הסתה ואלימות תחת חוק נפגעי פעולות איבה, ואני מבקשת שתתמכו בהסתייגות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יש תשובה? אין תשובה. אנחנו מצביעים. אנחנו נצביע על לחלופין (ב), עדיין אחרי סעיף 151, שנימקה חברת הכנסת מיכל רוזין. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 307 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 151 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 48 בעד, 59 נגד, אין נמנעים. גם לחלופין (ב) לא התקבלה. גברתי, לחלופין (ג) להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לחלופין (ג) – להצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להצביע על לחלופין (ג). הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 308 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 64 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (ג) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 151 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 41, נגד – 64, אין נמנעים. אני קובע כי גם לחלופין (ג) לא התקבלה. כל ההסתייגויות לאחר סעיף 151 הוסרו. יש לנו סעיף 152 ללא הסתייגות, ואנחנו נצביע עליו, כנוסח הוועדה. 152, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> גם 151 הצבענו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 151 הצבענו מזמן, כי כל ההסתייגויות היו לאחר הסעיף. הצבעה מס' 309 בעד סעיף 152 – 58 נגד – 49 נמנעים – 1 סעיף 152 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 58 בעד, 49 נגד, אחד נמנע. אני קובע כי סעיף 152 אושר, כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 152 – 161, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נמשוך את כל ההסתייגות עד סעיף 154. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 154, כולל? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אנחנו נצביע על 164 – הסתייגות מס' 164. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. אז אנחנו מצביעים כרגע על 154-153, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 310 בעד סעיפים 153–154– 60 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 153–154 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 153–154: בעד – 60, נגד – 48, אין נמנעים. הסעיפים אושרו בקריאה שנייה. לאחר 154 – יש הסתייגות מס' 164, ואנחנו מתבקשים להצביע עליה. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 311 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לאחרי סעיף 154 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 48, נגד – 60, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, מה עם כל הלחלופין? מה עם כל הלחלופין, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אנחנו נמשוך את הלחלופין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואז אנחנו בלי הסתייגויות נוספות ל-154– לא, סליחה, אחרי 154. 155 – אין הסתייגויות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 155 ללא הסתייגות, ואז אנחנו נמשוך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 165 – רוצה להצביע? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אנחנו נמשוך גם את 165. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אפשר להצביע עד סעיף 156, כולל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אנחנו נצביע כרגע על 155 ו-156, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 312 בעד סעיפים 155–156 – 60 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 155–156 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 60 בעד, 48 נגד. הסעיפים 155–156 התקבלו, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. יש לנו הסתייגות מס' – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> על 166 אנחנו נצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע על הסתייגות 166, שבאה לאחר סעיף 156. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 313 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לאחרי סעיף 156 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 48, נגד – 61, אפס נמנעים. לכן היא לא התקבלה, אבל יש לנו לחלופין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. איזה מזל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחלופין (א), חבר הכנסת יואל – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יציג – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יואל חסון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יואל חסון, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יואל חסון מבקש לנמק את ההסתייגות לחלופין (א) אחרי סעיף 156. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות לרשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, צריך לברך מעל הבמה הזאת את חבר הכנסת מנו טרכטנברג, שהציע את היוזמה הזאת שחברי כנסת תוך כדי הדיון ינמקו את ההסתייגויות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> Hear hear. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני שמח שגם יושב-ראש הכנסת וגם יושב-ראש הקואליציה נענו ליוזמה הזאת, וזה הופך את הדיון ליותר מעניין, מרתק, אולי גם קצת סוער, אבל זה בסדר, ולא רק לעניין טכני של הצבעות. אבל אני רוצה לומר לחברי הכנסת, וגם לשר האוצר, שאיננו פה, אז גם לראש הממשלה – – – <קריאה:> אני לא מאמין שהסכמנו לדבר הזה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – אבל גם לראש הממשלה – כן, אני יודע, הדמוקרטיה היא קשה, השרה רגב. הדמוקרטיה היא קשה. לשר האוצר אני רוצה לומר ששכחנו הסתייגות מאוד חשובה לסעיף מאוד חשוב בתקציב המדינה. אנחנו היינו צריכים בתקציב הזה לשלב סעיף – תקשיבו, חברי הכנסת, זה חשוב, שר האוצר – סעיף שיקום לראש ממשלה בסיום תפקידו. כשראש ממשלה מסיים את תפקידו, למדנו היום – או אתמול – שיש לו טראומות. שהוא נזרק מהבית, והוא צריך ללכת למלון, ל"שרתון". לכן אנחנו צריכים לעשות תקציב שיקום. צריכה להיות הסתייגות שתאפשר תקציב לשיקום ולהתאקלמות לראש ממשלה שמסיים את תפקידו. אני רוצה לומר שהתקציב הזה הוא רלוונטי, מכיוון שאני משער שראש הממשלה הנוכחי יסיים את תפקידו בשנת 2018 – שזה בשנת התקציב הנוכחית והבאה – ולכן חשוב שיהיה סעיף – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לדעתי 2017. 2017, יואל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> 17'? אני אומר 18'. אני אומר 18'. הערכה שלי – 18'. לכן צריך בתקציב הזה, אדוני ראש הממשלה, שיהיה לך סעיף התאקלמות, שחס ושלום, לא תהיה לך טראומה נוספת כשתיזרק מהבית – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בוא נראה מי יצטרך את סעיף ההתאקלמות – אני או אתה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ושתהיה לך התאקלמות. אני לא צריך התאקלמות, אדוני, אני בסדר. אבל אתה אמרת שהיית צריך להתאקלם, שנזרקת מהבית. אז לכן – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – צריך אולי סעיף, אדוני היושב-ראש, שיאפשר לראש הממשלה הנוכחי, ב-2018, לסיים את תפקידו, ולא להיזרק, ולא להיות עם טראומות. תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה 2018? 2017. אתה בקרוב מסיים את תפקידך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אנחנו נצביע על לחלופין, גברתי? חברת הכנסת מרב מיכאלי, נצביע. אנחנו מצביעים על לחלופין (א) – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> ראש הממשלה רוצה לענות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לאחר סעיף 156. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 314 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 61 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת מרצ לאחרי סעיף 156 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, נגד – 61, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לחלופין (א) לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> את (ב) ו-(ג) ו-167 ו-168 אנחנו נמשוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יפה. אז אנחנו מושכים (ב) ו-(ג), 167, 168. ולכן אנחנו יכולים להצביע על הסעיפים 157 ו-158 ללא הסתייגויות. 157–158, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 315 בעד סעיפים 157–158 – 59 נגד – 47 נמנעים – אין סעיפים 158-157 נתקבלו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, לדעתי, לא הצבעת על 156. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על 156 הצבענו. פשוט היו הסתייגויות לאחר סעיף 156. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הבנתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 59, נגד – 47, אפס נמנעים. הסעיפים אכן התקבלו – 157, 158. לסעיף 159 יש הסתייגות שמספרה 169. רשום לי שמסעוד גנאים מבקש לנמק אותה. בבקשה, אדוני. עד שתי דקות. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שההסתייגות הזו, אין יותר חברתי ממנה. היא מתייחסת ליום לימוד ארוך. לפי חוק ההסדרים מבקשים לדחות את יישום החוק לעוד ארבע או חמש שנים, לשנת 2020. ולצערי, זה נוהג. בכל תקופה מסוימת הם דוחים את יישום החוק, שהוא משנת 1997. חוק כזה, יום לימוד ארוך, אין יותר חברתי ממנו. כאשר החוק הזה חוקק, נכתב שם שמטרתו להרחיב ולהעמיק את הידע ולתת הזדמנות שווה בחינוך לכל ילד בישראל. אז אני שואל את שר החינוך: מה הבעיה ליישם באופן מלא ושלם את החוק החברתי הזה, שנותן מסגרת לתלמידים, מעמיק את הפעילות החינוכית הלימודית שלהם? וגם נותנים להורים, במיוחד לנשים העובדות, זמן שהילדים שלהם, התלמידים, נמצאים במסגרת. אני אתייחס, אדוני היושב-ראש, לדבר ההזוי והאבסורדי ששמענו אתמול בוועדת השקיפות, כאשר היה הדיון על התקציב לחברה הערבית. ושם נוכחנו לדעת שמתוך 130 המיליון המיועדים לחינוך בלתי פורמלי, עד היום אין תקנה, ויש אפס שקלים, למרות הקול הקורא שהמשרד הוציא. יישובים ערביים, רשויות ערביות, רובן, הגישו בקול קורא לגבי 70 המיליון שאמורים להיות מיושמים ב-2016. התקציב, עד עכשיו – אפס. האבסורד השני וההזוי הוא שכאשר אישרו את 130 המיליון בוועדת הכספים, הם התנו את זה באישור תקציבים לקריית-ארבע. כאילו האזרחים הערבים, התקציבים שלהם, הם על תנאי, הם לא בבסיס התקציב – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – ואם הם מועברים, על תנאי, שיועבר תקציב למתנחלים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אם כן, אנחנו נצביע על הסתייגות 169 לסעיף 159. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 316 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 159 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 45, נגד – 58. אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי, 170? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נצביע. אם כן, אנחנו רק נצביע על סעיף 159 ללא הסתייגויות כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 317 בעד סעיף 159, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 46 נמנעים – אין סעיף 159, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 159 בקריאה שנייה: בעדו הצביעו – 58, נגדו – 46. לכן הוא התקבל. לסעיף 160 קיימת הסתייגות שמספרה 170, ואנחנו נתבקשנו להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 318 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת מאיר כהן ואורלי לוי אבקסיס לסעיף 160 לא נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, איזה הסתייגות אתה עכשיו – – –? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 170 אנחנו מצביעים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> 170, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, ואת הבאה מנמקים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, נגד – 57, אין נמנעים. הסתייגות 170 הוסרה. אבל קיימת גם הסתייגות 171 לאותו סעיף, ותנמק אותה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשעה מאוחרת זו אני רוצה לדבר אתכם על העלויות של להיות הורה במדינת ישראל נוכח תקציב 2018-2017. העלויות של הצהרונים, העלויות של מה שמכונה במדינת ישראל חינוך חינם, מה שכמובן לא הובא בחוק הזה שוב – יום חינוך ארוך; אנחנו מוצאים הורים פשוט קורסים תחת הנטל. שלא לדבר על איזושהי שביתה קטנטונת שהייתה היום ומנעה מהורים ללכת לעבודה. אבל השיא בעיני הוא 370 מיליון שקלים שקוצצו מתקציב משרד החינוך, תקציב שנועד, אדוני השר, לוודא שכל ילד בכיתות א' וב' במדינת ישראל יקבל את הלימודים הקריטיים כל כך, קריאה, כתיבה וחשבון, בכיתות קטנות, בכיתות של 20 תלמידים. הממוצע הוא 28 תלמידים, אבל כשאנחנו רוצים לבקש את הנתון החציוני כדי לדעת באמת כמה תלמידים בכיתה יש במדינת ישראל, אנחנו לא יכולים לקבל את הנתון הזה. זה בלתי נסבל משום ששם מתחיל שוויון הזדמנויות. אדוני השר, אני יודעת שלך חשוב ה-Start-up Nation; גם לך, אדוני ראש הממשלה. אבל כשאנחנו רואים 2 מיליון עניים במדינת ישראל, יש דבר אחד שצריך לזכור: אנחנו לא נוכל להיות Start-up Nation לעד, אם 2 מיליון עניים במדינת ישראל לא יהיו חלק מהחדשנות והיצירה. אנחנו נהיה "איך משאירים מאחור את החלשים "nation, וזה הדבר הגרוע ביותר. תחזירו את הכסף הזה לילדים, תחזירו את הכסף הזה להורים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אם כן, אנחנו נצביע על הסתייגות 171 לסעיף 160. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 319 בעד ההסתייגות – 46 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 160 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 46, נגד – 57, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו הסרנו את ההסתייגויות לסעיף 160. ל-161–163 לא היו מלכתחילה הסתייגויות. אז אנחנו מצביעים על סעיפים 160–163, כולל, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 320 בעד סעיפים 160–163, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 48 נמנעים – אין סעיפים 160–163, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 59, נגד – 48, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 160–163, כולל, התקבלו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. <קריאה:> איך 163? הייתה לנו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לאחר פרק י"ג יש לנו הסתייגות 172, שאותה ביקש לנמק חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. בבקשה, אדוני. עד שתי דקות לרשותך. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לאחר הדברים של עיסאווי פריג', הייתי צריך לדבר על אסדו, אבל השעה מאוחרת ואסדו זה לא בריא. אז בוא ניגש לדברים יותר רציניים. תראו, לפני כמה שבועות פקד אותנו גל שרפות קשה ביותר שכילה בתים ורכוש רב של אזרחים שלא היה להם ביטוח – לחלקם – והמדינה לא יודעת לטפל. יש לקונה בחוק שלא מאפשרת לפצות את אותן משפחות, אלא אם כן הוכח שזה פיגוע ונעשה ממניעים לאומניים. רבותי, לא יכול להיות שמדינת ישראל, שחשופה לפגעי טבע, תמשיך עם הלקונה הזו לאורך זמן. על כן, הצעתי הצעת חוק, היא רשומה לפניכם, שזוכה לתמיכה רחבה, כולל תמיכתו של יושב-ראש ועדת הכספים, וההצעה הזו בעצם באה לתקן את העוול הזה ולתת פיצוי לנפגעים שאין להם ביטוח, ובאותו זמן לתמרץ את כולם לעשות ביטוח. אבל, לצערי הרב, משרד האוצר לא תמך בהצעה הזאת, ועל כן באה ההסתייגות. אני מקווה שתמיכה בהסתייגות תחזיר את זה לסדר-היום. אבל אם לא, אנחנו בוודאי נרצה לקדם את זה מייד לאחר אישור התקציב, ואני מקווה שכל הבית יתאחד מאחורי ההצעה הזו. תודה רבה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 171 שבאה לאחר פרק י"ג בחוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 321 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לאחרי פרק י"ג לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות הצביעו 49, נגד – 60, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> 172. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמרתי את זה, כן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אמרתי מאה שבעים ו– – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ההסתייגות מספרה הסידורי היה 172. בעדה הצביעו 49, נגדה הצביעו 60, אפס נמנעו. לכן, היא לא התקבלה. גברתי, 173? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מצביעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 173. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 322 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לאחרי פרק י"ג לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 49, נגד – 60, אפס נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות 173 לא התקבלה. ואנחנו עוברים לסעיף 164, ויש כאן כמה הסתייגויות. את הראשונה שבהן, 174, ינמק חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני. עד שתי דקות לרשותך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, בהמשך להצעת הצחוק של עיסאווי, אז אם עסקינן במנות אוכל וחומוס ופלאפל, אז לפחות, דוד ביטן, היינו עושים את המנה הטובה. היינו מביאים את החומוס האסלי ואת הפלאפל האסלי כפי שעשינו בימים הקודמים. ויש כאלה שיטעמו את זה ויגידו: נכון, ולא הייתם מביאים לנו את ההעתק. היינו מביאים את המקור, אז היינו מביאים את הפלאפל של "חומוס אבו-שוקרי", עיסאווי. אבל באמת, כשמדובר בהסתייגות האחרונה ואחרון אחרון חביב, אדוני היושב-ראש, ואנחנו מדברים על חוק ההסדרים, ומדובר בעניין רציני ביותר – אני מקריא לכם את מה שכתבו היועצים המשפטיים של הכנסת, וגם אדוני היושב-ראש, שחוק ההסדרים מעוות את ההליך הדמוקרטי, מעביר כמות אדירה של חוקים גדולים ומורכבים בחקיקה לא תקנית באופן מזורז, הרחק מעיני הציבור ובלי שניתן לחברי כנסת מספיק זמן ללמוד את הצעות החוק ולתת עליהן את הדעת. אנחנו עכשיו, בשעתיים האחרונות, מצביעים על עשרות חוקים, חוקים רציניים ביותר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אז למה הצבעת בעד? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אבל אני אומר לכם שאנחנו מתנגדים לתקציב הדו-שנתי, שר האוצר הקודם ושר האוצר הנוכחי, אבל מתוך הלילות הלבנים של השבועיים האחרונים אני אומר לכם: אם יש דבר אחד טוב בתקציב הדו-שנתי זה שהוא חוסך לנו את המראות הקשים שהיו בוועדת הכספים ואת הסחטנות שהייתה. ואז, אם זה היה תקציב חד-שנתי, היינו זוכים למראות של כל חבר כנסת, כל אצבע, זוכה לעשרות-מיליוני שקלים. אז זה בושה וחרפה מה שקרה כאן והתקציב הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. הסתייגות 174 כפי שנימק אותה חבר הכנסת אוסאמה סעדי לסעיף 164 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 323 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 164 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 49, נגד – 59, אין נמנעים. הסתייגות 174 לא התקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו נצביע גם על 5 ו-6. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצביע כרגע על הסתייגות 175 לסעיף 164. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 324 בעד ההסתייגות – 47 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (175) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 164 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 47, נגד – 59, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נצביע על הסתייגות 176 לאותו סעיף. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 325 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 60 נמנעים – אין ההסתייגות (176) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 164 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד הסתייגות 176 הצביעו 49, אבל נגד הצביעו 60. לכן היא לא התקבלה. לחלופין, גברתי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על לחלופין באותו סעיף. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 326 בעד ההסתייגות לחלופין – 48 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 164 לא נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, עכשיו בקשות דיבור של אורי מקלב, יואב קיש ואכרם חסון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל קודם כול, בעד – 48, נגד – 59, אין נמנעים. אני קובע כי גם ההסתייגות לחלופין לא התקבלה. חברי הכנסת שביקשו בקשות רשות דיבור – לא מבקשים לממש את רשות הדיבור. לכן, אנחנו עוברים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – אישרנו את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – קריאה שלישית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 164 לא הצבענו, אתם צודקים. סעיף 164 בקריאה שנייה – הסרנו את כל הסתייגויות. 164 בקריאה שנייה – נא להצביע. כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 327 בעד סעיף 164, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 49 נמנעים – אין סעיף 164, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, נגד – 49, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 164 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. כך התקבלו גם כל הסעיפים בקריאה שנייה, עם הסתייגות אחת. האם יושב-ראש ועדת הכספים מבקש לעבור להצבעה בקריאה שלישית? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אכן, יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני מבקש שנצביע בקריאה שלישית. הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), כולל הסתייגות מס' 150 וכולל לוחות התיקונים שמצורפים לחוק הזה – לפני שנצביע, כיוון שנאמרו על זה הרבה דברים, אני לא נוגע בעניין, אבל דבר אחד אני רוצה לומר: מכיוון שמדובר בתקציב דו-שנתי, למיטב הבנתי, ולא רק עמדתי האישית, אלא גם כל אנשי המקצוע בכנסת סבורים שחוק ההסדרים הנוכחי הוא הכי מצומצם מכל חוקי ההסדרים שאי-פעם התקבלו בכנסת, ואני מאוד מקווה שהמגמה הזאת, אדוני שר האוצר, רק תימשך גם בעתיד. תרשו לי להביע תקווה. אם כן, אנחנו יכולים להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 – עוד פעם, קריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 328 בעד החוק – 60 נגד – 48 נמנעים – אין חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, נגד – 48, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. אישרנו את כל שלושת החוקים בשלוש קריאות כנדרש. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום חמישי, כ"ב בכסלו התשע"ז, 22 בדצמבר 2016, בשעה 16:30. ישיבה זאת נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 01:15.>