דברי הכנסת

דברי הכנסת ט / מושב שלישי / ישיבות קפ"ג–קפ"ה / כ"ו–כ"ח בכסלו התשע"ז / 26–28 בדצמבר 2016 / 9 חוברת ט' ישיבה קפ"ג הישיבה המאה-ושמונים-ושלוש של הכנסת העשרים יום שני, כ"ו בכסלו התשע"ז (26 בדצמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 13:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 6 דב חנין (הרשימה המשותפת): 7 אכרם חסון (כולנו): 7 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 8 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 8 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 9 נחמן שי (המחנה הציוני): 10 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 10 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 230), התשע"ז–2016 11 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 12 שר התיירות יריב לוין: 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 16 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 18 קארין אלהרר (יש עתיד): 21 אלעזר שטרן (יש עתיד): 22 נחמן שי (המחנה הציוני): 23 שר התיירות יריב לוין: 24 הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016 35 דוד ביטן (בשם ועדת הכלכלה): 35 דב חנין (הרשימה המשותפת): 36 עליזה לביא (יש עתיד): 38 הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים, התשע"ז–2016 41 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 42 חיים ילין (יש עתיד): 45 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 49 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 52 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 53 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 53 הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה 54 שר התיירות יריב לוין: 54 דב חנין (הרשימה המשותפת): 55 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 56 יוסי יונה (המחנה הציוני): 57 אלעזר שטרן (יש עתיד): 59 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 60 נחמן שי (המחנה הציוני): 61 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 63 יואב קיש (הליכוד): 66 אורן אסף חזן (הליכוד): 68 יואל חסון (המחנה הציוני): 71 שר התיירות יריב לוין: 74 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר 81 שר התיירות יריב לוין: 81 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016 82 אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 82 דב חנין (הרשימה המשותפת): 83 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 84 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 87 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 87 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ו בכסלו התשע"ז, 26 בדצמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 230), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2016. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3602/20 וכלה בהצעת חוק פ/3634/20 – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סינון אתרי הימורים ותכנים המציגים דברי תועבה באינטרנט), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הגבלת שידור משחקים בתשלום), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק דמי נסיעה לסטודנטים בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – מימון הגנה על חיילים וקצינים שהוגש נגדם כתב-אישום עקב פקודות שביצעו או שנתנו), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, שולי מועלם-רפאלי, בצלאל סמוטריץ, יהודה גליק, עמר בר-לב, איל בן ראובן, מרדכי יוגב, עליזה לביא, איציק שמולי, ענת ברקו, נאוה בוקר ואלעזר שטרן; הצעת חוק הצמדת תשלומים לחיילים בודדים למדד המחירים לצרכן, התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – הבטחת פלורליזם דתי), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, זהבה גלאון ומיכל רוזין; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – מניעת ריבוי נישואין), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – איסור מניעת כניסה לאספה עם דגל המדינה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקון – עיטור מערכה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, אכרם חסון, רוברט אילטוב, חמד עמאר, מאיר כהן, איל בן ראובן, עבדאללה אבו מערוף, יואל חסון, איתן ברושי, דב חנין, יגאל גואטה ואילן גילאון; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הורה מגדל יחיד), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק מתן חסינות מפני הליך פלילי או אזרחי למוסרי מידע בפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הרחבת התחולה לגבי מוסד ציבורי הנותן שירות חיוני), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, מירב בן ארי, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, נחמן שי, קארין אלהרר, עמיר פרץ ועליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצבת מצלמות במקום חניה לנכים), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק סדנאות הכשרה לשוויון מגדרי בגיל הרך, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, יחיאל חיליק בר, יוסי יונה, זהבה גלאון ודב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – קביעת היקף המזונות), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, אוסאמה סעדי ובאסל גטאס; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החרגת בעלי רישיון שימוש בקנבוס רפואי), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק קבלת החלטות בעניין הסכמי סחר, התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק מעונות-יום שיקומיים (תיקון – פעוטות עם צרכים רפואיים וחלופה ביתית), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק מעונות-יום שיקומיים (תיקון – פעוטות עם צרכים רפואיים וחלופה ביתית), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – אזור חיץ להגנה מדלקות בשולי יערות), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון – הרחבת הזכאות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי ודוד ביטן; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – סיוע בהחזרי הלוואות דיור לאזרח ותיק), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, דב חנין ואלי אלאלוף; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק הגליל (תיקון – הארכת התקופה למתן עדיפות לגליל), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין, יעקב מרגי, איתן ברושי, חיים ילין, איל בן ראובן, עמר בר-לב, יעקב פרי, משה גפני, מיכאל מלכיאלי, בצלאל סמוטריץ, יגאל גואטה, אורי מקלב, זהבה גלאון, איתן כבל, רועי פולקמן, מסעוד גנאים, אילן גילאון, אכרם חסון, אלעזר שטרן, עודד פורר, מרדכי יוגב, ענת ברקו, דוד ביטן, רוברט אילטוב, אברהם נגוסה, עיסאווי פריג', אראל מרגלית, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, נאוה בוקר, נורית קורן, נחמן שי, איציק שמולי, מאיר כהן, מנואל טרכטנברג, יעל גרמן, אוסאמה סעדי, אורלי לוי אבקסיס, רויטל סויד, עליזה לביא, טלי פלוסקוב ויעקב אשר; הצעת חוק הגליל (תיקון – הארכת הסובסידיה לייצור ביצי מאכל ופטימים), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכות המוסד לתביעה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודות מלצרות, טבחות, תחזוקה וניקיון במסעדות ובבתי-אוכל כעבודה מועדפת), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – אגרות פינוי חירום), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, מרדכי יוגב, רוברט אילטוב, עליזה לביא, איתן ברושי, יוסי יונה, יעל כהן-פארן, קסניה סבטלובה ועמר בר-לב; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – סדרי דין תביעת תגמולי ביטוח סיעוד), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, דוד ביטן, רוברט אילטוב, יגאל גואטה, אורי מקלב, רועי פולקמן, מכלוף מיקי זוהר, משה גפני, מירב בן ארי, יעקב מרגי, אורלי לוי אבקסיס, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, מנחם אליעזר מוזס, חמד עמאר, ישראל אייכלר, אכרם חסון, אלי אלאלוף, אמיר אוחנה, יהודה גליק, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, נורית קורן, יואב קיש, יעקב אשר, יעקב פרי, יואל חסון, זוהיר בהלול, נאוה בוקר, דוד אמסלם, איתן ברושי, קארין אלהרר, מיקי לוי, איימן עודה, נחמן שי, חיים ילין, יואל רזבוזוב, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, תמר זנדברג, מיכל רוזין, זהבה גלאון, אלעזר שטרן, מיכל בירן, עיסאווי פריג', יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, עליזה לביא, חנין זועבי, יחיאל חיליק בר, שרן השכל, איתן כבל, קסניה סבטלובה, אראל מרגלית, מאיר כהן, אילן גילאון, אוסאמה סעדי, יאיר לפיד, יוליה מלינובסקי, עמר בר-לב, טלב אבו עראר, אברהם נגוסה, יעל גרמן, יצחק וקנין ורויטל סויד; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – זכות במקרקעי ציבור), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, דוד אמסלם, מירב בן ארי, עליזה לביא, איציק שמולי, מרדכי יוגב, יפעת שאשא ביטון, יוליה מלינובסקי, טלי פלוסקוב, יואב קיש ונחמן שי; הצעת חוק איסור קבלת תרומות ממדינות אויב או מדינות תומכות טרור, התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת סתיו שפיר, יעל גרמן, מיכל רוזין ועבדאללה אבו מערוף בנושא: גופי בריאות המיוצגים בכנסת באמצעות חברות לובינג המקדמות במקביל אינטרסים של חברות טבק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו רק נזכיר שהיום, כמו בכל ימי השבוע, יש סדרי שעות מליאה מיוחדים שנקבעו על-ידי ועדת הכנסת. היום הישיבה נפתחה בשעה 13:00 ותסתיים בשעה 16:00, ואנחנו נתחיל בנאומים בני דקה. מי שמעוניין להשתתף יוכל להירשם. אני מפעיל את ההצבעה. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין יפתח. חבר הכנסת אכרם חסון יהיה השני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שאני מלא התפעלות מהצעדים של ראש הממשלה נתניהו, צעדים שהם מלאי גאווה לאומית וביטחון גדול מול החלטת מועצת הביטחון. אני שמעתי על ההחלטה להחזיר את השגרירים מסנגל ומניו-זילנד, על ביטול ביקורו של ראש ממשלת אוקראינה, על ביטול הפגישות עם ראש ממשלת סין, ואני מציע לראש הממשלה כמה צעדי ייעול בהמשך לאותו כיוון: למה לקרוא רק את השגרירים מסנגל וניו-זילנד? אני מציע, נקרא גם את השגרירים מצרפת, מבריטניה, מסין, מרוסיה. למה לקרוא רק את השגרירים? ההחלטה של מועצת הביטחון היא הרי באמת מאוד חריפה, וכל המדינות האלה תמכו בה – אולי בכלל לנתק את היחסים עם כל המדינות האלה? למה להפסיק את מימון האו"ם? הרי מי שאחראי להחלטה, אומר לנו ראש הממשלה, זה הממשל האמריקני. אז לא נפסיק את המימון לאו"ם, אני מציע לראש הממשלה להודיע בגאווה לאומית שהוא מפסיק את המימון גם לארצות-הברית. למה לממן את ארצות-הברית בשעה שהיא עומדת מאחורי החלטה כזו? ובכלל, למה להסתפק רק בערוצים הדיפלומטיים האלה? אולי נפסיק את קשרי התעופה עם כל המדינות האלה? בכלל, נחרים את העולם, ואז העולם ייעלם. זו בדיוק ההתנהגות של בת-יענה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום חמישי האחרון ייצגתי את חברי הכנסת בפסטיבל חג המולד, פסטיבל מאוד מיוחד, בכפר מעיליא, שהוא כפר נוצרי ליד מעלות, המונה כ-3,200 תושבים. ואכן, אני מלא התפעלות, מלא הערכה וכבוד לכלל האוכלוסייה, לראש המועצה, חאתם עראף, אשר אסף את כל המשפחות ואת כל האזרחים והפך אותם למשפחה אחת. ראינו תוכנית אמנותית עשירה מאוד, שמענו גם שירה של זמרים ידועים ומפורסמים מהמגזר הערבי, ואני רוצה להגיד שהכפר מעיליא הוא דוגמה איך לאחד את כל האזרחים, איך לאחד את כל התושבים, לשים את כל המחלוקות בצד ולהביא אותם לחגוג בצורה עניינית ואחראית, וראיתי לנכון גם לציין אותם לשבח. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו קודם כול מאחלים חג שמח – חג חנוכה שמח, וגם לחג המולד – לאחינו הנוצרים שחגגו לפני יומיים. אני רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, על החלטת מועצת הביטחון 2334, וזו החלטה היסטורית, כשמה היא, שקובעת את העקרונות שכבר שנים רבות ועשרות שנים הקהילה הבין-לאומית דיברה עליהם, על פתרון שתי המדינות, גבולות 4 ביוני 1967, וחזרה הדגישה את העיקרון של אי-חוקיות ההתנחלויות, וזה לא דבר חדש. הדבר החדש – שעכשיו 14 מדינות מה-15 החברות במועצת הביטחון הרימו יד בעד, וארצות-הברית נמנעה ולא הטילה וטו. ועכשיו, כל הזמן אמרנו בדיונים של חוק ההסדרה שהחוק הזה, והמשך הבנייה בהתנחלויות, יביאו את ראש הממשלה ואת התומכים ואת אלה שמקדמים את חוק ההסדרה לבית-הדין הבין-לאומי בהאג, ועכשיו הדרך פתוחה. כל הצעדים שנוקט ראש הממשלה לא יעזרו, אדוני היושב-ראש. מוטב ליישר קו עם הקהילה הבין-לאומית, להסכים לעיקרון – כל הזמן מתגאה שהוא בעד הפתרון של שתי מדינות לשני עמים; הדרך היא לקבל את העיקרון הזה ולהתחיל ליישם אותו בפועל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרה, החיים נמשכים, יש גם דברים טובים, דברים לא טובים. בראשית דברי, חג חנוכה שמח, ואני מברך את כל החוגגים את יום המולד שהיה אתמול, ועוד מעט שנה נגמרת, גם שתהיה שנה טובה, שנה של רוגע, שלום, ולפחות קצת תקווה לדרך של שלום. אומנם אני רציתי לנצל את חצי הדקה הזאת להעביר את תנחומי לממשלת רוסיה ולכל העם הרוסי עקב התרסקות המטוס הרוסי מעל הים השחור – נספו 83 אנשי מקהלת הצבא האדום ועוד שמונה אנשי צוות. זה אירוע טרגי, שבא עם החגים, אבל בכל זאת, מי שמכיר את המקהלה הזאת, מי שצפה וראה – זה אובדן יקר מאוד. במקרה הזה, הספציפי, אפשר להגיד – אני מנחם את עצמי, ומקווה שמקרים כאלו לא יישנו. סליחה, כבוד היושב-ראש, שתי מילים ברוסית: (אומר דברים בשפה הרוסית). <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים אלה, כשאנחנו מציינים את חג החנוכה ומאחלים אור, תקווה ואהבה לכל עם ישראל, לכל בית ישראל, לצערנו, אתמול אנחנו כולנו השקפנו כיצד בחיפה בוערים אורות אחרים לגמרי, אורות אש שמאיימת לכלות ולהשמיד ולפגוע, ומאיימת על כל מפרץ חיפה. שרפה פרצה במכל דלק בבתי-הזיקוק במפרץ חיפה מסיבה שטרם התבררה. היא איימה להתפשט למכלים הסמוכים של בז"ן, תוך סכנה ממשית לחיי אדם. אני רוצה לומר, אנחנו הזדעזענו כולנו כשראינו את האש הנוראית – במיוחד בימים של חנוכה, בימים של חג – אבל לא הופתענו, כי ידענו שהכתובת הייתה על הקיר. מדובר בפצצה מתקתקת. מדובר בסכנה ממשית, לא רק לבריאותם של תושבי חיפה. מדובר בסכנה ביטחונית ממש לכל המפרץ. אני מקווה מאוד שהממשלה תשכיל לקבל את ההחלטות הדרושות ולפעול בצורה נכונה ומיידית כדי גם לסגור את המפעלים האלה – המזהמים את הסביבה ופוגעים כל כך קשה באיכות הסביבה ובבריאות תושבי מפרץ חיפה – וגם להעביר אותם למקום בטוח הרבה יותר. ככה, בעצם, אפשר לנטרל את הפצצה המתקתקת הזאת ששמה בז"ן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סבטלובה. יצוין כי נשיאות הכנסת אישרה לפני שעה קלה דיון בהצעות דחופות בנושא השרפה. נשמע ביום רביעי גם את ההתייחסות של הממשלה לנושא הכאוב הזה. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני צופה בערוץ הראשון מדי פעם, ואני מציע זאת גם לכם. סדרה יוצאת מן הכלל: סדרה תיעודית בשם "והארץ הייתה תוהו ובוהו", שמשודרת בימים האלה. היא, לצערי הרב, כנראה אחת הסדרות האחרונות שהערוץ הראשון מפיק, אבל היא מוכיחה יותר מכל דבר אחר עד כמה שידור ציבורי הוא חשוב, עד כמה הוא יכול לתרום. אולי הרייטינג שלו לא הכי גבוה, אבל התרומה התרבותית שלו, וההיסטורית שלו, של הסדרה ושל הערוץ הזה, היא בלתי רגילה. אתמול ראיתי פרק נהדר שמראה את מה שאנחנו – זה מקשר אותי לדיון שהיה באו"ם. יש לי ולממשלה – סליחה – מחלוקת על ההחלטה וכדומה. אין לי, ואני מאמין שאין כמעט לאף אחד בבית הזה, מחלוקת על כך שהמדינה הזאת, שהאדמה הזאת היא האדמה שממנה צמח העם היהודי. אלה השורשים שלנו. אלה ההתחלות שלנו. כאן נרשמו פרקים מופלאים בהיסטוריה היהודית. מי שרוצה להיזכר – גם אם מחלוקות פוליטיות יחצו אותנו פה ושם – זה המקום שממנו יצאנו לדרך הארוכה שלנו והגענו למקום שאנחנו עומדים בו היום. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – בבקשה, אדוני. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> שלום, אדוני, יושב-ראש הכנסת, אני רוצה לקרוא כתבה מעיתון "מעריב", שנת 1982: הולך אני באחד מימי החנוכה האביביים ברחוב ופוגש במ', חברי מתקופת הלימודים באוניברסיטה. הוא מציג לפני את בנו ואומר בגאווה: הילד הזה עושה לי צרות. ומה הן הצרות שעושה הילד? הוא בא מבית-הספר בערב חנוכה ושואל: אבא, המכבים היו דתיים? מ' הוא בחור פיקח ומייד מבין שנקלע לצרה. הוא מנסה לצאת מן העניין על-ידי פיזור מסך עשן: אז עוד לא היה דבר כזה, הוא אומר. אז למה מתתיהו הרג את האיש שרצה להקריב חזיר? אנחנו לא אוכלים סטייק לבן? זה לא אותו דבר, מתפתל האב. זה כן אותו דבר. כשאכלנו בסטיקייה, שמעתי שהם אומרים שזה נקרא חזיר ואתה ואימא קראתם לזה "לבן". טוב, המכבים היו דתיים, נכנע מ'. אז אם היית בזמן המכבים היית נלחם נגדם? לא, ומייד הוסיף כדי לקדם את הרעה: כי הם יהודים. אבל כמו שאני מכיר אותך, אבא, לא היית מצטרף אליהם. אני לא יכול לדעת מה הייתי עושה אילו הייתי אז, אולי דברים היו נראים אחרת. אז נדבר על עכשיו, אומר האבא. למה אנחנו חוגגים את החג של הדתיים? זה היה ניצחון לאומי כללי, לא רק של הדתיים. הילד מחייך, ניכר שהוא הכין היטב את המלכודת: ככה? ומהו שכתוב על הסביבון "נס גדול היה פה"? זה לא נס פך השמן? זה לא בחנוכת בית-המקדש? מה עשו במקדש? התפללו. חברי ידע מראש שהוא נקלע לצרה. הוא פיקח ובנו פיקח כמותו, וחברי יודע שהילד צודק ושאין טעם להתפתל. אתה צודק, מיקי, הוא אומר, אנחנו לא עקביים. הילד מביט אליו במבט של מחנך ואומר: אבא, אז הגיע הזמן שתהיה עקבי. גם בזה אתה צודק, אומר האב, ומבין שהמערכה אבודה. או חזיר או חנוכייה; שניהם לא הולכים ביחד, לא אצל ילד שעיניו בראשו. ואצל המבוגרים? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. עד כאן נאומים בני דקה. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מבקשת להפנות את תשומת לבכם כי הצעות החוק שהנחנו היום על שולחן הכנסת והכרזתי עליהן – החל מהיום, כל מסמכי הצעות החוק, כפי שהונחו ויונחו על שולחן המליאה, מוצגים גם באתר הכנסת. הגישה למסמכים היא דרך התפריט "פעילות הכנסת – ישיבות המליאה". לכל ישיבה יש דף משלה ובו ריכוז כל הנושאים שנדונו בישיבה וכן המסמכים שהונחו בה. אנחנו מבקשים להודות לצוות אתר האינטרנט ולאנשי אגף המחשוב על הוספת השיפור לתועלתכם ולתועלת הציבור. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. אני מקווה שחברי הכנסת שמו לב להודעה. מעכשיו, כל הצעות החוק שמזכירת הכנסת הודיעה על הנחתן – והלאה, כל אלה שיונחו, כל הצעות החוק שיונחו כאן – תוכלו למצוא את התוכן באתר הכנסת בצורה פשוטה מאוד. אני מצטרף לתודות לכל אלה מקרב עובדי הכנסת שהכינו את השינוי המבורך הזה; גם מועיל וגם ודאי חוסך ומיטיב את עבודת חברי הכנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 230), התשע"ז–2016> [מס' מ/1101; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 19052; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. אני מתכבד להזמין – בעצם זאת הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 230), התשע"ז–2016, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה. בבקשה, אדוני. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 230), התשע"ז–2016. במסגרת הצעה זו, מוצע להאריך את התקופה שבה יינתן פטור ממס הכנסה על דיבידנד המשתלם לרשות מקומית שמחזיקה באמצעי שליטה בתאגיד מים וביוב רגיל או בחברה אזורית, עד תום שנת המס 2018, על מנת לעודד את פעילותן. דרך אגב, המצב היום הוא שבעצם החוק בזמנו אושר עד 2015. אנחנו בסוף שנת 2016, לכן חשוב מאוד להעביר את ההחלטה היום כדי שכל התאגידים והחברות יתייחסו בכל הנושא של הדוחות הכספיים שלהם לגבי שנת 2016. כמו כן מוצע לפטור רשות מקומית כאמור גם ממס המוטל על הכנסה מהפרשי הצמדה שנצברו בתקופת הפטור ומשולמת לרשות המקומית בתקופה זו על-ידי תאגיד מים וביוב רגיל או חברה אזורית שבהחזקת הרשות המקומית, בשל הלוואה שנתנה אותה רשות מקומית לאותם תאגידים. פטור זה משלים את הפטור הניתן מהכנסות מריבית ומגדיל את הכדאיות שבמתן הלוואה של רשות מקומית לאותם תאגידים ובכך מקדם את המטרות העומדות בבסיס הפטור. בהתאם לתיקונים שנעשו בחוק תאגידי מים וביוב במסגרת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, לעניין הקמתן של חברות ביוב, ביקשה הוועדה כי הפטורים האמורים יחולו גם על הכנסות מחברות ביוב, כדי להגדיל את הכדאיות ולעודד את פעילותן של חברות אלה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. דרך אגב, חבר הכנסת עבדאללה, אני רוצה להגיד משהו. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני שומע אותך. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני אסביר. יש פה שני צירים שבעצם לא מתחברים כרגע. יש הצעת חוק שעברה אתמול בוועדת השרים לגבי הנושא של צמצום תאגידי המים. סיפור אחד – שאתה תומך בו. אני מכיר את העמדה שלך בעניין הזה וזה בסדר; אני, דרך אגב, גם חושב כמוך. כאן מדובר על משהו אחר לגמרי. הרעיון בזמנו, לפני שהיו התאגידים – כל הסיפור של המים ישב בעיריות. העירייה הייתה מוכרת, בין יתר השירותים שהיא נתנה, הייתה מוכרת מים, והכסף היה נכנס לקופת העירייה, כמו כל מיני מקורות אחרים וכל מיני כספים, אם זה מאגרות, אם זה מארנונה וכו' וכו'. בזמנו, זה היה הבסיס בעצם להקמת התאגידים. מה שקרה, העיריות לא השקיעו בתשתיות – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כמו שמשרד האוצר היה לוקח את ה-300 מיליון שקל לקופת האוצר. מי כמוך יודע את זה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בדיוק. העיריות לא החזירו את הכסף לתשתיות, כי היו דברים אחרים דחופים יותר. תשתיות זה למטה, לא רואים כל כך. לכן קרו מצבים באמת אבסורדיים, שפחת המים לפעמים הגיע ל-50% או ל-60%. לכן, הקונספט הרעיוני לגבי הנושא של התאגידים, אני חושב שהוא נכון. יכלו לפתור את זה באמצעי אחר, באמצעות זה שהיו מקימים – או נותנים איזושהי תקנה בחוק שחייבים להפקיד את הכספים בחשבון מסוים שהוא רלוונטי רק לנושא התשתיות, ולא היה צריך במקום זה להקים את התאגיד. אבל אנחנו לא שם. כרגע יש 56 תאגידים, ואני באמת חושב שצריך לצמצם אותם כדי להביא את זה לידי ביטוי, בסופו של דבר, בתעריף המים. צריך להבין, כל ההוצאות האלה שאנחנו מדברים עליהן, וכל הגופים האלה, בסוף יושבים על תעריף המים, בגלל שמדובר במשק סגור. כאן המצב הוא כזה: בזמנו, כשהוקמו התאגידים, הממשלה באה ואמרה להם: אנחנו עושים לכם טובה. איזו טובה? אנחנו נפטור אתכם ממס חברות ומדיבידנד. לכאורה, אם היינו משווים למה שקורה בעירייה, העירייה עצמה פטורה, היא לא משלמת לא מס חברות – היא לא חברה – והיא גם לא משלמת על דיבידנדים, מפני שאין לה דיבידנדים. לכן, בעיקרון אני חושב שהיה בזה המון היגיון. תזכור תמיד שאם אותה חברה בעצם מושכת את הכספים ובעצם – – – <קריאות:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני רק אגמור את זה. משלמת דיבידנד – נניח שהם היו משלמים דיבידנדים ומס חברות, ברור לך שגם זה היה מועמס על תעריף המים. בסוף, בקצה, הכול יושב על תעריף המים. לכן הממשלה ביקשה להאריך את זה עד 2018. אני חשבתי שצריך בכלל להאריך את זה forever. לא הצלחתי להבין למה זה רק עד 2018, אבל כרגע זאת זו עמדת הממשלה, וכמובן, אנחנו מבקשים מכולם לתמוך בה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת אמסלם. היו בקשות דיבור של כמה חברי כנסת. אף אחד מהם לא נמצא כאן במליאה. חברי הכנסת זנדברג, גלאון, גילאון, פריג' ורוזין. לכן אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה על כל החוק. מכובדי. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 230), התשע"ז–2016, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיף 1 – 17 נגד – 3 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה ההתרגשות? 17 בעד, שלושה מתנגדים, אפס נמנעים. חבר הכנסת שטרן ביקש גם להצביע בעד, לא הספיק. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד החוק בקריאה שלישית? הצבעה מס' 3 בעד החוק – 20 נגד – 3 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 230), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 230) אושרה בקריאה שלישית, כי 20 הצביעו בעדה, שלושה הצביעו נגדה ואף אחד לא נמנע. <הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1102); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. ההצעה אכן קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. ביום ט"ו באב התשע"ד, 11 באוגוסט 2014, פורסם חוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד–2014. עניינו של החוק בהקמת תאגיד שידור ציבורי ישראלי שיחליף את רשות השידור הפועלת מכוח חוק רשות השידור, התשכ"ה–1965. סעיף 92 לחוק עוסק ביום תחילתו של חוק השידור הציבורי הישראלי, שבו אמורים להתחיל שידורי תאגיד השידור הישראלי ולהסתיים שידורי רשות השידור. בתיקון מס' 5 לחוק השידור הציבורי הישראלי תוקן סעיף 92 לחוק כך שיום תחילתו של החוק יהיה ביום 30 באפריל 2017. בנוסף, אותו סעיף ממשיך וקובע חלופות להקדמת יום תחילת השידורים. לפי אחת החלופות, עם הודעת מועצת תאגיד השידור הישראלי כי התאגיד יהיה ערוך להתחיל בשידוריו במועד מוקדם יותר, שר התקשורת ושר האוצר רשאים להקדים את יום התחילה לאותו מועד, ובלבד שלא יקדם ליום 1 בינואר 2017. שר התקשורת ושר האוצר הסכימו לבטל את האפשרות הנתונה להם להקדים את יום תחילתו של החוק אם הודיעה להם מועצת תאגיד השידור הישראלי כי התאגיד ערוך להתחיל בשידוריו לפני יום התחילה. לפיכך, מוצע למחוק את פסקה (1) שבסעיף 92(ב2) לחוק, ובהתאמה לתקן גם את פסקה (2). בישיבת הממשלה, וכן בישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה, שהתקיימו ביום ראשון האחרון, כ"ה בכסלו התשע"ז, 25 בדצמבר 2016, החליטה הממשלה, והחליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, לתמוך בהצעת החוק ולבקש מן הכנסת לאשר אותה. על כן ההצעה מובאת כאן בשם הממשלה, כדי לבקש את תמיכת הכנסת בהצעה. אודה אם אכן כך יהיה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. קריאה ראשונה. קיבלתי את רשימת הדוברים. אני סוגר – בבקשה, חברי הכנסת שטרן ושי מבקשים להצטרף. אני סוגר בזה את הרשימה. בבקשה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. בבקשה, עד שלוש דקות לכל דובר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, שבאולם לא שומעים את הדובר. אני ניסיתי להקשיב לשר לוין – אם אפשר להגביר את המיקרופון, או לא יודע מה לעשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פונה לאנשים שאחראים לזה, אם אפשר להגביר את המיקרופון של הדובר על הדוכן. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. עמיתי חברי הכנסת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגרתי את הרשימה. סגרתי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אני רוצה לפתוח בדברים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זו ישיבה קצרה, אז סגרתי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שאני אומר בנושא הזה לאורך השנים האחרונות. שידור ציבורי חיוני לדמוקרטיה. האמירה השנייה שלי היא: ראש הממשלה נתניהו לא רוצה שידור ציבורי. אני אמרתי את הדברים כאשר ראש הממשלה הוביל מהלך לפרק את רשות השידור ולהחליף אותה בתאגיד שידור ציבורי. אמרתי אז: ראש הממשלה לא מעוניין לא ברשות שידור ולא בתאגיד שידור ציבורי. והיום, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו רואים יום-יום הוכחות נוספות לכך שראש הממשלה מנהל מלחמה נגד עצם קיומו של שידור ציבורי. אני הקשבתי בקשב רב לשר לוין, שהביא בפנינו את הצעת החוק הזו. השר לוין הוא אחד מהדברים היותר מוצלחים של הממשלה, והממשלה שולחת אותו תמיד להסביר את הדברים שקשה להסביר. הקשבתי ברוב קשב לדברי השר לוין, אבל לא שמעתי שום הסבר למה לדחות את מועד תחילת פעולתו של תאגיד השידור הציבורי. למה השרים, שר התקשורת, מר נתניהו, ושר האוצר, מר כחלון, למה הם מוכנים לוותר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני. אדוני, אני עוצר את השעון. השרה גמליאל ויושב-ראש סיעת כולנו. חברים, זה מפריע מאוד. חברות הכנסת עזריה ופלוסקוב, שבו נא אחת ליד השנייה ותמשיכו את השיחה כך. אדוני יושב-ראש הקואליציה, תשכנע אותה בישיבה. <דוד ביטן (הליכוד):> אני לא רוצה לדבר אתה מילה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. אם גם חבר הכנסת מסעוד גנאים ישב, אז יהיה לנו סדר מופתי ונוכל לשמוע את דב חנין ואת טיעוניו החשובים. בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני. מדוע רוצים שר התקשורת נתניהו ושר האוצר כחלון לוותר על הסמכות שלהם לאפשר לתאגיד השידור הציבורי להתחיל לפעול, כאשר תאגיד השידור הציבורי אומר שהוא מוכן לפעולה? הרי בכך אנחנו חוסכים כסף, אנחנו מאפשרים ודאות, אנחנו מאפשרים למערכת הזאת להיכנס לפעולה. התשובה היא פשוטה מאוד: ראש הממשלה מעוניין לשמור את האי-ודאות, ראש הממשלה מעוניין לשמור על החרב המתהפכת מעל ראשם של העיתונאים, של השדרים, בשידור הציבורי, גם בגופי רשות השידור וגם בגופי התאגיד. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני פונה אליכם: אל תיתנו יד לדחייה הזו. הדחייה הזו עולה כסף, הדחייה הזו פוגעת באינטרס הציבורי, הדחייה הזאת פוגעת בעובדים – גם של רשות השידור וגם של תאגיד השידור הציבורי – הפגיעה הזו מיותרת, וצריך לא לאפשר אותה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני התחלתי בנאום הדקה לדבר על החלטת מועצת הביטחון. אני חושב שזה נושא חשוב מאוד. מדובר בהחלטה היסטורית, 2334. פה-אחד של מועצת הביטחון: 14 חברות במועצת הביטחון, ובהן חלק מהידידות של מדינת ישראל, בריטניה, רוסיה וגם שאר המדינות, וארצות-הברית נמנעה ולא הטילה וטו. אני חושב שהתגובה הישראלית – במיוחד של ראש הממשלה, שכאילו יצא למלחמת חורמה בעולם, והוא רוצה להחרים את העולם – אני רק מזכיר לראש הממשלה ולממשלת ישראל שמדינת ישראל קמה בעקבות החלטת האו"ם, ומי שרוצה להחרים את האו"ם ורוצה להילחם ולהחרים את כל מדינות העולם, עלול להיות ניזוק בסופו של תהליך. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לעמוד מול העולם כולו. אנחנו נהיה בודדים בעמדה הזאת. מה גם שזה פתח לבית-הדין הבין-לאומי הפלילי. מה שאמרנו כל הזמן שההתנחלויות – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – את הפלסטינים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> זה נורא – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אינן חוקיות – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו נוביל לשם את הטרוריסטים הפלסטינים – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתם, אתם, אם תמשיכו בקו הזה, חברת הכנסת ברקו וחבר הכנסת אוחנה, מהר מאוד – – <ענת ברקו (הליכוד):> את אלה שמתפוצצים, את אלה שדוקרים, את אלה ששורפים, את כולם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – תמצאו את עצמכם שם. ואתם – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> אוי ואבוי. אנחנו – – – ממך – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אם זו התשובה והעמדה של הממשלה, גם הסנקציות יגיעו. ועוד יגיעו, כמו שהיה באפרטהייד בדרום-אפריקה – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה ה-wishful thinking. <אמיר אוחנה (הליכוד):> בינתיים, מי שעומד לדין זה לא אנחנו, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ומדינת ישראל לא תוכל לעמוד לעד לבד – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> בינתיים, מי שעומד לדין זה לא אנחנו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – מול כל העולם, בו ידידות של מדינת ישראל. אתם אומרים שכל העולם עכשיו נגד מדינת ישראל פתאום. פתאום המדינות הידידות של ישראל, בריטניה ושאר מדינות אירופה, כולן עכשיו נגד מדינת ישראל. הן אנטי-ישראל. יש קהילה בין-לאומית שהיא מאוחדת נגד הכיבוש ונגד ההתנחלויות ובעד הקמת שתי מדינות – מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. <אמיר אוחנה (הליכוד):> תן לזה זמן – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה הפתרון ואין בלתו. אם תמשיכו בקו הזה, אתם תהיו לבד בעולם, ואתם אחראים לסנקציות שיוטלו נגד מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת קארין אלהרר – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <דוד ביטן (הליכוד):> מי עולה? – – – לא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. אין מיקרופון לחברת הכנסת אלהרר. עכשיו? <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברות הכנסת, תראו, מה שקורה פה הוא שבפעם המי-יודע-כמה ממשלת ישראל לא מסוגלת להוציא אל הפועל את החוקים שלה בעצמה. היינו כאן באין-ספור דחיות – אדוני היושב-ראש, נורא קשה לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, צודקת. חברי הקואליציה, ואפילו השילוב בין קואליציה לאופוזיציה, מפריעים לחברת הכנסת קארין אלהרר לדבר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה. אני אומרת שזו כבר הפעם המי-יודע-כמה שאנחנו נמצאים כאן כדי לדחות וכדי למחות, ובסופו של דבר – אני אעשה לכם ספוילר – גם הדחייה הזאת, אם היא תתקבל – וחלילה לנו שתתקבל – היא עוד דחייה אחת מני רבות ויבואו אחרות בעקבותיה. אני רוצה רק לציין את מה שאמר ראש הממשלה בישיבת הממשלה אתמול. הוא אמר: אני מתנגד, שר האוצר רוצה שהם יקומו, ולכן כרגע הפשרה היא לדחות. מה המשמעות של הדחייה? 140 מיליון שקל. רק בשבוע שעבר העברנו תקציב – תקציב שעדיין חסרים בו כספים למטרות חברתיות – ועל מה אנחנו מבזבזים 140 מיליון, אדוני השר? לא על תשתיות לכבישים, לא על תחבורה ציבורית. אנחנו מבזבזים 140 מיליון על גחמה של ראש הממשלה, שפתאום לא בא לו יותר תאגיד. זה, כמובן, מצטרף להתנהגות התינוקית של ראש הממשלה בעוד הרבה דברים אחרים. הגיע הזמן לומר שחוק צריך לקיים, ומספיק עם זה. היום, בית-המשפט העליון הוציא צו על תנאי. אתם צריכים להסביר למה התאגיד לא יתחיל לפעול ב-1 בינואר. במקום להמתין להחלטת בית-המשפט העליון, אתם ממהרים להביא חקיקה, כדי שראש הממשלה לא יתרגז. על מה? על חוק שהוא הביא? שגלעד ארדן, חבר סיעתו, הביא? על מה אנחנו דנים כאן היום? זו בושה וחרפה. זה חוק של הממשלה הזאת. אני מפצירה בכל חברי הכנסת שלא לתמוך. אני פונה במיוחד לחברי מפלגת כולנו, רועי, מירב, טלי: הכסף נמצא אצלכם בכיס. תשמרו עליו למען אזרחי מדינת ישראל. אל תפקירו 140 מיליון שקל רק כי ראש הממשלה ביקש. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מנסים לחפש את ההיגיון בבקשת הדחייה הזאת. אנחנו מנסים לסמוך על המילים של ראש הממשלה בבקשת הדחייה הזאת. אני מודה שמאז מוצאי-שבת אנחנו מתקשים. אנחנו בחנוכה, בחג הנסים, אבל אנחנו יודעים שאין סומכים על הנס, וגם החשמונאים לא סמכו על הנס – שקרה רק אחרי שלקחנו יוזמה. אני אומר את זה, כיוון שההחלטה באו"ם, שהיא באמת החלטה שצריך לגנות אותה בכל שפה, הייתה דבר שמבחינה הגיונית – ידענו שזה הולך לבוא. אני מודה שכשראש הממשלה נכנע ואפשר לקדם, אם אני אוכל לומר ככה, את חוק ההסדרה, לא הבנו איך הוא עושה את זה ולמה אי-אפשר להתאפק במשך החודש הזה שנשאר לנו. הכול היה כתוב על הקיר. צר לי מאוד שכחבר כנסת, כאזרח המדינה, ההצבעה הזאת באו"ם מחלישה, בעיני, לא רק את האו"ם אלא גם את ראש הממשלה כראש ממשלה אחראי שמפעיל שיקול הגיוני לטובת המדינה. אני חושב שאותו דבר נכון לגבי תאגיד השידור. אני מנסה להבין את בקשת הדחייה הזאת, אני שומע את שר האוצר, היינו פה בדיוני התקציב, ראינו את העלויות; לא מצליחים להבין מדוע זה נדחה עוד פעם בשלושה חודשים אחרי שראשי התאגיד אומרים: אנחנו מוכנים לעלות. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שבג"ץ, שהתכנס רק עכשיו בצהריים ופרסם הודעה בעניין, לא יהיה עוד פעם זה שיכפה את דעתו עלינו כאן בכנסת, ואז עוד פעם נתקוף את בג"ץ, במקום לתקוף את עצמנו שאנחנו דוחפים את בג"ץ להחליט החלטות שלכאורה סותרות את העצמאות של הכנסת, אבל אני חושב שבסוף אנחנו הרבה יותר אשמים מאשר בג"ץ. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חג שמח, אני מוכרח לציין שאני כבר לא מבין, לא מבין כלום. אני לא מבין מה הממשלה רוצה: האם היא רוצה תאגיד שידור ציבורי? האם היא רוצה שידור ציבורי או לא? אין שום היגיון בהחלטה אחת שמתחלפת באחרת, שעוברת לשלישית – כבר הייתי שותף לשתי החלטות קודמות, של דחייה ראשונה ודחייה שנייה, ועכשיו באה דחייה שלישית. את התאגיד הזה המציאה הממשלה. חשבתי בשעתו שעדיף להשאיר את רשות השידור, לערוך בה רפורמה רצינית, העובדים מוכנים, הקרקע הייתה בשלה, לא היו בזה פנפרות גדולות וזיקוקי די-נור והשידור הציבורי היה יכול להימשך. ואגב, מי שעוקב אחריו, הוא נמשך בימים האלה, גם ברדיו, גם בטלוויזיה, ואנשים שם עושים עבודה עיתונאית טובה. המציאו את התאגיד, גייסו מאות אנשים, ועכשיו עוד חודש, עוד חודשיים, עוד שלושה, משאירים אותם באי-ודאות. אני יודע אם זו הדחייה האחרונה? מישהו התחייב שלא תהיינה עוד דחיות? מישהו יודע שבעוד ארבעה חודשים באמת התאגיד הזה יתחיל לשדר? אני לא יודע. הממשלה הזאת היא לא קוהרנטית, היא לא יודעת מה היא רוצה. תחליטו פעם אחת, אתם רוצים או לא רוצים. ואני אומר לכם עוד משהו: מעבר לכל הדיבורים והחוקים תלויים פה חייהם של אנשים. מאות אנשים שעובדים היום ברשות השידור לא יודעים אם יש להם משכורת בחודש הבא או אין להם משכורת. אתם רואים אותם, אתם באים להתראיין, אתם פוגשים אותם, הם בכנסת, מגיעה להם גם כן איזו מידה של ודאות. מתוך כך גם מגיעים אלינו סיפורים מאוד מאוד קשים, יש שם אנשים מבוגרים שהפסיקו לתת להם את תנאי הפרישה, אמרו להם: אתם בלאו הכי כבר עומדים לפרוש, אז לא ניתן לכם את תנאי הפרישה המיוחדים. מתעללים בהם, פוגעים בהם, דוחים אותם. אם הם מבוגרים מדי, גם התאגיד לא מתלהב לקחת אותם, כי מה לעשות, הם אולי כבר לא חדים כל כך – אולי, אני לא בטוח בכך, כי בתקשורת הניסיון קובע ולא המהירות שבה רצים. כל הדברים האלה, כשמדובר בחיי אדם, בחיים המקצועיים שלהם, המשפחות שלהם – זה בכלל הפך להיות דבר לא רלוונטי, אף אחד לא מתייחס. ואני רוצה להיות להם לפה ולקול ולהגיד: מה עלינו? מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו? מי דואג לנו? ואני מציע מפה לתאגיד: עכשיו נשארו לכם עוד שלושה-ארבעה חודשים. אני לא יודע, קחו את העובדים הקיימים שעוד נשארו ברשות, תחליטו מי הטובים שבהם, את מי אתם רוצים, קחו כמה שאפשר יותר, אל תהיו כבולים ב-51%, קחו כמה שאפשר יותר, גם אתם תיהנו, גם הם ייהנו, ובעיקר השידור הציבורי יצא נשכר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. האם הממשלה רוצה להשיב לדוברים? לא. אז אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע. רגע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז למה השר שותק? שאלתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הצבעה שמית. הצבעה שמית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. השר יריב לוין, שהציג את הצעת החוק, רוצה להשיב לאלה שהשתתפו בדיון. בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, הייתי אומר, אדוני, שזו פרשנות קצת מרחיבה למונח "רוצה", אבל בסדר. אני אומר כך: רבותי, אני חושב שכל הדיון סביב הנושא של השידור הציבורי במידה רבה מנותק מהדיון האמיתי והעמוק שצריך להתבצע בעניינו. הוא הפך כבר מזמן לדיון שיש בו הרבה מאוד פופוליזם, הרבה מאוד התייחסות לדברים שהם בשולי העניין ולאו דווקא לנושא המרכזי. אני חושב ששידור ציבורי אמיתי צריך להישען על שלוש רגליים. רגל אחת שבה מרבים לעסוק ולדבר היא באמת הרגל התקציבית: שידור ציבורי הוא שידור שממומן מכספי הציבור. אני חושב שיש שאלה מאוד מאוד גדולה עד כמה, אם בכלל, יש מקום בעידן של היום ויש יכולת אמיתית לקיומו של שידור ציבורי שממומן בכספי ציבור וליכולת התחרות שלו. אני כן חושב שיש חשיבות גדולה בעידוד של הפקות מקור, והמדינה צריכה לסייע בעניין הזה. אני כן חושב שיש מקום לערוץ שמשדר סדרות שבבסיסן הן יותר דוקומנטריות, דברים שפונים לקהלים – שאולי מבחינה מסחרית אין להם היתכנות, אבל יש חשיבות לתת להם את השירות הזה. אני לא בטוח, למשל, שתחום החדשות יכול באמת להתנהל ולהתחרות באופן אמיתי בעוצמה וביכולות שיש לערוצים מסחריים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ברור שלא. אם מייבשים אותו וממיתים אותו, איך הוא יוכל להתחרות? <שר התיירות יריב לוין:> תראי, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, אני חושב שיש שאלה, אמרתי – מעבר לנושאים הפוליטיים שכולנו מתווכחים עליהם, יש באמת שאלה עקרונית-תפיסתית עד כמה יש באמת, באמת, באמת היתכנות לדבר הזה. לו דעתי הייתה נשמעת, אני חושב שהיה צריך לשקול טוב-טוב האם אין דרך יותר טובה, בסכום העצום שמוקצה לטובת העניין הזה, להגיע גם להפקות מקור, גם לערוץ שנותן דוקומנטריה, גם לגיוון של אופציות של הקמת חברות חדשות נוספות, לאו דווקא בדרך הזאת. אבל אני חושב – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל, אדוני השר, השבוע אישרתם לערוץ 20 לשדר חדשות. מה הבעיה? מה הבעיה? <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת נחמיאס ורבין, אני יכול להרגיע אותך שהעניין הזה הוכרע, הוא כבר הוכרע. אני חושב שלפחות זה כרגע לא מונח על השולחן. אני חושב שההסכמה הכללית כאן, בבניין הזה, לפחות כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בחוק הקיים וגם בכיוון שהממשלה הולכת אליו וגם בעמדות ששמעתי כאן מכיוון האופוזיציה, היא שיהיה ערוץ שממומן בכספי ציבור, שיפעל כערוץ מתחרה לערוצים המסחריים, על כל הגוונים, כולל שידור של חדשות. אבל אני בכוונה אומר, אני משאיר את העניין הזה בצריך עיון, למרות שהוא לא נמצא בליבת הוויכוח כאן ולטעמי בטעות, כי אני חושב שהיה צריך לקיים ויכוח ודיון ענייני ומעמיק אם נכון בכלל ללכת בדרך הזאת. הרגל השנייה שעליה נשען שידור ציבורי היא היותו שידור פלורליסטי, שידור רחב, שידור מגוון, שידור שיש בו קהלים רחבים מאוד שבאים לידי ביטוי. וכדי להגיע לשידור כזה, שהוא באמת פלורליסטי ומגוון, אין שום ספק שנדרשת הנהלה שמחויבת למהלך כזה. אני חושב שמה שמתרחש בתאגיד השידור היום רחוק מזה מאוד – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מאיפה אתם יודעים? <שר התיירות יריב לוין:> – – אני חושב שמה שקרה שם אלה דברים שאסור היה שיקרו. אני אומר יותר מזה, אני הזהרתי בשעתו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני השר, מאיפה אתה יודע? <שר התיירות יריב לוין:> אני הזהרתי בשעתו – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> קראת בפייסבוק של עובדי התאגיד? <שר התיירות יריב לוין:> – – כאשר כיהנתי כיושב-ראש הקואליציה ודעתי לא הייתה נוחה מהרבה מאוד מרכיבים של החוק הזה, מהעובדה שהפטנט הזה, שבו חושבים שמינוי ועדה עם שופט בראשה לכאורה נטולת אינטרסים ואג'נדות – הדבר הזה דווקא יביא לבחירה של האנשים הכי אינטרסנטים, עם האג'נדות הכי מובהקות – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מאיפה אתם יודעים? <שר התיירות יריב לוין:> – – באופן שהוא הכי לא פלורליסטי והכי לא מייצג – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני פשוט שואלת אם בדקת בפייסבוק או בטוויטר, שנדע. <שר התיירות יריב לוין:> – – ומה שקורה, לצערי, במערכת המשפט קרה גם כאן, בדיוק באותה מידה. ואת הדבר הזה אנחנו רוצים לתקן ורוצים לשנות. והרגל השלישית, יש צורך בציבור שצופה בשידורים האלה, ואני אומר כאן בצורה ברורה מאוד: אני חושב שאחת השאלות הכי מטרידות בעניין הזה היא בסוף איך נייצר ערוץ שבאמת יצפו בו, כי אחרת זה לא שווה שום דבר. ובעיני לפחות, באופן שהדברים התנהלו עד עכשיו, היינו מגיעים בסוף לערוץ שאין לו צופים, שאין לו משמעות ושלא מנצל באמת נכונה את כספי הציבור, ועל כן הניסיון לייצר מסגרת טובה יותר, נכונה יותר. אני אומר בצורה ברורה: מה שנעשה קודם לא היה מספיק טוב, חלקו נכשל, חלקו נידון לכישלון, ולכן הרצון לשנות, ואני חושב שפרק הזמן הנוסף שנדרש כדי לשנות, אם נשים ונשקול את סכומי העתק שמושקעים בעניין הזה ואת החשיבות שלו, אני חושב שיש בהחלט מקום לדחות, לעשות את הדברים בשום שכל – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> ומה יקרה בינתיים? <שר התיירות יריב לוין:> – – במחשבה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, 140 – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה שיקרה בינתיים הוא שרשות השידור תמשיך לפעול עוד כמה חודשים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה בסדר. זה בסדר – – – <שר התיירות יריב לוין:> זה המצב. לא, לא, זה המצב, חבר הכנסת נחמן שי. אפילו אושר, במסגרת ה-flat הרוחבי בקיצוץ התקציבי, התקציב שמבטיח את הפעולה הזאת – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה בסדר – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – באופן מסודר. <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, אני חושב שזו הדרך הנכונה לפעול, ואני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. הוגשו למזכירת הכנסת חתימות כנדרש לקיום הצבעה שמית. לכן, נתחיל בהצבעה שמית. גברתי המזכירה, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – נגד יהודה גליק – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – נגד מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – נגד אברהם נגוסה – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נגד רחל עזריה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – בעד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת – גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח חיים כץ – בעד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת איוב קרא – בעד מירי רגב – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, האם יש מישהו או מישהי שמעוניינים להשתתף בהצבעה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמו או בשמה? לא נמצאו כאלה. ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, אני מנצל את זמן ספירת הקולות על מנת להזכיר שבשעה 16:00 תתקיים בטרקלין שאגאל הדלקת הנר המסורתית. כל חברי הכנסת וכל עובדי הכנסת מוזמנים. השנה ההדלקה היא בסימן "קשת של תרבויות", עם אמנים נפלאים מכל מגוון התרבויות שיש רק לנו במדינת ישראל. כולכם ודאי מוזמנים לבוא להדליק את הנר יחד אתנו וליהנות. חברי הכנסת, הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה: בעד החוק הצביעו 45 חברי כנסת, נגד החוק הצביעו 36 חברי כנסת. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת – – – <דוד ביטן (הליכוד):> רפורמות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לוועדת הרפורמות? לוועדת הפנים? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ועדת הכלכלה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ועדת הכלכלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מכיוון שנזרקו פה שמות של כמה ועדות אז ההצעה תועבר לוועדת הכנסת וועדת הכנסת תכריע בנדון. <הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016> [נספחות.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: בקשת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016. ודאי שתתקיים הצבעה, לאחר הדיון. יציג את ההצעה, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת דוד ביטן; בבקשה, אדוני. מי שרוצה להירשם, אני אסגור את הרשימה מייד לאחר דברי המציג. <דוד ביטן (בשם ועדת הכלכלה):> אני מבקש מהכנסת לקבל החלטה בדבר פיצול חלק מהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. ההצעה שאנחנו מציעים היא כך: הכנסת מחליטה, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת הכלכלה לפצל את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016, כך שחלק אחד יכלול את הוראות סעיף 7(1) להצעת החוק, המתקן את סעיף 14טו(א) לפקודת התעבורה, לעניין התקופה למתן רישיונות קו שירות למונית ולנסיעת שירות במונית, וחלק אחר יכלול את יתר סעיפי הצעת החוק. הסיבה לכך שאנחנו מבקשים את זה היא שהצעת החוק שבנדון נתקבלה בכנסת בקריאה הראשונה ביום כ' בחשוון התשע"ז, 21 בנובמבר 2016, והועברה לדיון בוועדת הכלכלה. עניינה של הצעת החוק ברפורמה בענף מוניות השירות. סעיף 14טו(א) לפקודת התעבורה, כנוסחו היום, קובע כי רישיונות קו שירות למונית ולנסיעת שירות במונית יינתנו לגבי התקופה המסתיימת ביום ב' בטבת התשע"ז, 31 בדצמבר 2016. בשל לוחות הזמנים הדוחקים, וכדי לאפשר לענף מוניות השירות להמשיך ולפעול באופן חוקי מחד גיסא, ולאפשר לוועדת הכלכלה לקיים דיון ראוי בהסדרת ענף מוניות השירות מאידך גיסא. החליטה ועדת הכלכלה להאריך את התקופה האמורה עד ליום ו' בתמוז התשע"ז, 30 ביוני 2017, ולדון בנפרד ביתר סעיפי הצעת החוק. לפיכך, ביום ב' בכסלו התשע"ז החליטה ועדת הכלכלה על פיצול סעיף 7(1) להצעת החוק מיתר סעיפי הצעת החוק שבנדון, כדי שניתן יהיה להביאו לאישור בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בהקדם האפשרי ובנפרד מיתר הוראות הצעת החוק. הכנסת מתבקשת לאשר החלטה זו. פשוט, אם לא נאשר את זה, בעצם קווי מוניות השירות – הרישיון שלהם יתבטל בסוף החודש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. הרשימה סגורה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> רק מרגע שהדוכן עולה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני סומך עליך שתדע לקחת את עוד שלוש השניות האלה גם ככה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הבקשה הזו של ועדת הכלכלה שמגיעה היום לשולחן הכנסת היא תולדה של זלזול של הממשלה גם בכנסת וגם בענף המוניות. ענף המוניות עומד בפני מצב שבו בסוף החודש הזה, אדוני היושב-ראש, לא רק שמסתיים ההסדר שקיים לגבי ענף המוניות, אלא מסתיימת האפשרות של הממשלה להאריך אותו. הממשלה השתמשה באפשרות הזאת, להאריך את תוקף ההסדר בענף המוניות, פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, עד שמיצתה את מסגרת הזמן שהחוק אפשר לה לבקש הארכות. אנחנו בוועדת הכלכלה פנינו פעם אחר פעם אל הממשלה וביקשנו ממנה להביא בפנינו הצעה רצינית, יסודית, של התייחסות לתחום המוניות. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מוניות השירות הן חלק מרכזי מהפתרון של בעיות התחבורה הציבורית. יש להן הרבה יתרונות: זה אמצעי גמיש, זה אמצעי זול, זה אמצעי שיכול להיענות לביקושים גם כאשר הביקושים הם לא נמוכים, זה אמצעי משלים לאמצעי תחבורה ציבורית אחרים, זה אמצעי שיכול להיות האמצעי המרכזי והעיקרי כשאנחנו מדברים על יישובים קטנים ועל פריפריה. אבל, לאורך שנים רבות הממשלה התייחסה למוניות השירות כאילו שהן בן חורג, לא רק בן חורג אלא כאילו שהן איזשהו שריד – שהגיע זמנו ללכת לעולמו; שריד מהעבר שעבר זמנו ובטל קורבנו, והתפיסה השגויה והבעייתית הזאת של הממשלה הובילה אותה לגרור רגליים, להימנע מיצירת פתרון כולל ואמיתי לענף הזה. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, איך אני רואה את הפתרון הזה. במרכזו של הפתרון הזה אנחנו צריכים להחליט על הכללת מוניות השירות ב"רב-קו". ב"רב-קו" הרגיל. לזה יש משמעות גדולה מאוד. כי אם אדם שיש לו "רב-קו" ידע שהוא יכול לבחור ברכבת, באוטובוס או במונית שירות, כך אנחנו נמנע את ההידלדלות של הענף הזה, אנחנו נמנע את החנק ההדרגתי שעובר הענף הזה כיום. המודל של הממשלה, שמדבר על הגברת תחרות, הוא מודל רלוונטי רק בתנאי שיש כדאיות בהפעלה של מוניות שירות. אבל כאשר מוניות השירות אינן משולבות ב"רב-קו", אין כדאיות בענף הזה. ולכן אתם יכולים להחליט על הרחבת התחרות ככל שתרצו, אבל לא יהיו גורמים שירצו להיכנס לענף הזה. היום, אדוני היושב-ראש, אנחנו מחליטים בלית ברירה על הפיצול שוועדת הכלכלה מבקשת. אבל אני מבקש מחברי הכנסת להתגייס לנושא הזה ולפעול כדי שבאמת יהיה לנו הסדר אמיתי, ראוי, מתקדם, לענף מוניות השירות. מוניות השירות נדרשות, רצויות על-ידי הציבור; הרי הציבור רוצה אותן. הגיע הזמן שהן ייכללו ב"רב-קו". הגיע הזמן להיענות לתביעות המוצדקות של הנהגים במוניות השירות – למען הנהגים, אבל קודם כול למען הציבור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת עליזה לביא, אחרונת הדוברים. ולאחר מכן אנחנו ניגש להצבעה. יש כאן מעט אנשים והרבה רעש. <משה גפני (יהדות התורה):> היושב-ראש, אתה יכול לתת לה קצת יותר? – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> למה? למה? <עליזה לביא (יש עתיד):> יש פה בקשה של יושב-ראש ועדת הכספים. הוא אפילו לא יודע על מה אני רוצה לדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, גברתי. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> על נס חג החנוכה. אולי יהיה לנו נס חג חנוכה. אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי, חברי הכנסת, בימים האחרונים אנחנו שומעים שמשרד התקשורת, הוא ולא אחר, פועל במרץ לקידום מהלך הביטול של ההפרדה התאגידית בחברת "בזק". עוד פעם הסאגה הזאת חוזרת בהובלתו של משרד התקשורת. ובהמשך לכך, הדירקטוריון של "בזק" מחליט אתמול במהרה על מיזוג עם חברת yes – איך לא? – החברה בקבוצה. זה מהלך שמשתמע כניסיון לקבוע עובדות בשטח, שלפיהן המיזוג יתרחש עוד לפני תום 2016, למרות שעדיין לא ניתן לכך אישור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש כאן המון רעש. ככה אי-אפשר לדבר. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. מטרתה של ההפרדה המבנית הייתה להגן על המתחרות הצעירות בשוק התקשורת מפני הדריסה בידי מונופול תקשורת, תופעה שאנחנו מכירים אותה ואת ההשלכות שלה מצוין. "בזק" היא עדיין מונופול בשוק התשתית הקווית, ונהנית מרווחיות חריגה, גם ביחס לשוק המקומי וגם ביחס למקבילות של "בזק" בעולם. נוסף לכך, אני מזכירה לכולנו שבתחילת 2015 אושרה רפורמת השוק הסיטונאי, שבכוחה להגביר את התחרות בשוק. תחרות בשוק – תחרות בשוק, המשמעות שלה שאנחנו, כולנו, נשלם פחות, יהיה שירות יותר טוב, משופר, שיפחית את המחירים לכולנו. והיישום המלא של הרפורמה הזאת מתעכב משמעותית בשל קשיים מתמשכים ש"בזק" מערימה בכל פעם בעזרה של כלי אחר או יוזמה אחרת. היא נעזרת בהרבה מאוד עזרה. נוסף על כך, מאז האישור של הרפורמה של השוק הסיטונאי, "בזק" תוקעת מקלות בגלגלי הרפורמה בצורה עקבית, וזה מקשה מאוד על יצירת התחרות. לכן אני לא מצליחה להבין את הכוונה האומללה של משרד התקשורת לקדם את ביטול ההפרדה התאגידית במונופול הזה של "בזק". ההחלטה הזאת לוקה בחוסר סבירות קיצוני, והיא מחייבת בדיקה מחדש. המונופול של "בזק" זוכה במתנה יקרה מאוד על חשבוננו כולנו, על חשבון הציבור כולו. וזה צעד שמאפיין מאוד את הממשלה שעסוקה במקורבים שלה ובמי שטוב לו, בהשלכות של מה שהיא מחליטה, ולא בנו, כולנו, האזרחים. ולצערי הרב, שוק התקשורת בישראל כיום נגוע בשיקולים לא-ענייניים. זה פוגע מאוד בנו, הצרכנים, והופך שוק, שגם כך סובל מהיעדר תחרות, להיות ריכוזי הרבה יותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה, חברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, ההודעה הזאת באה בניגוד גמור להנחיה של מבקר המדינה, שלא לפעול בנושא טרם פרסום הדוח המקיף שלו בנוגע לשוק התקשורת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חברת הכנסת עליזה לביא – – <עליזה לביא (יש עתיד):> הוא הנחה את השר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – אנחנו עומדים היום על הזמנים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – צחי הנגבי, שעוד מעט נברך אותו כאן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. זה לא יהיה היום, חבר הכנסת הנגבי. <עליזה לביא (יש עתיד):> ואני מבקשת – זה לא יהיה היום? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. כנראה השר הנגבי לא יהיה היום. <עליזה לביא (יש עתיד):> אוקיי. אז שנברך אותו. ואני מוחה על כך – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ותוקפת את הכוונה של משרד התקשורת, מבקשת שנעצור אותה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה-רבה. אנחנו עוברים, אם כן, כעת להצבעה. חברים, תפסו נא מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על בקשתה של ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016. מי בעד הפיצול ומי נגד הפיצול? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 27 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. בקשת הפיצול אושרה. שני החלקים, שתי הצעות החוק הנפרדות עכשיו חוזרות לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. <הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים, התשע"ז–2016> [מס' מ/1075; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' לו, עמ' 16659; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים, התשע"ז–2016, קריאה שנייה ושלישית. מציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נדמה לי שהוא גם יוזם הצעת החוק. מה? <חיים ילין (יש עתיד):> אפשר להתנגד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה להתנגד? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אי-אפשר להתנגד. אנחנו בקריאה שנייה ושלישית. אפשר, אם אתה רוצה, להירשם לקבלת רשות דיבור. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אפשר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> צריך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים, התשע"ז–2016. הצעת החוק הזאת היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק פרטית שמוזגה בוועדת הכספים – מוזגו להצעת חוק אחת. זה היה, בניגוד למקרים אחרים שבהם יש מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק פרטית – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו צריכים קצת יותר שקט מכולם. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> פעמים רבות ממזגים הצעת חוק פרטית והצעת חוק ממשלתית, אבל לא נעשה שינוי בעובדה שלשני החוקים – החוקים בעצם הופכים להיות חוק אחד שלא השתנה בנוסחו והדיון הוא דיון אחד. יש הבדל בין הצעת החוק הפרטית לבין הצעת החוק הממשלתית, ובסופו של דבר התקבל הנוסח של הצעת החוק הפרטית. אפשר לראות את זה כבר בשם. הממשלה ביקשה לאשר – ואישרה – הצעת חוק סיוע למי שזכאי לכך, ומעט מאוד זכאים. נדמה לי שיש בסביבות 5,000 כאלה, שמצבם הכלכלי באמת קשה מאוד. אין להם שום דבר, כלום, מבחינה כלכלית, והממשלה אישרה רק להם. אנחנו, בהצעת החוק הפרטית, לא הסכמנו לזה. אנחנו דרשנו שיהיה סיוע גם לסטודנטים. ואז עלו כמה שאלות. הקריטריונים של לומדי התורה והקריטריונים של הסטודנטים הם שונים לחלוטין פעמים רבות. אחת הטענות גם הייתה שמספר הילדים של הסטודנטים הוא פחות מאשר מספר הילדים של לומדי התורה. היום, אגב, זה הולך ומצטמצם, אבל זאת הייתה טענה נכונה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שילדו יותר. מה הבעיה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שילדו יותר. מה הבעיה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. לא, בסדר. אני אומר: זה מצטמצם היום. היום גם אתה; אני אמרתי את זה גם לגבי הנושא של תוכנית החיסכון, וגם לגבי הפגנת העגלות שהייתה בשדרות-רוטשילד: היום יש יותר ילדים במשפחה ישראלית ממוצעת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ברוך השם. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – ממה שהיה לפני עשר שנים. זאת עובדה שהיא עובדה מבורכת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן ירבו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אנחנו טענו שבאמת צריך לעשות כללים אחרים ושונים לסטודנטים, אבל זה חייב להיות בחוק. לא יכול להיות שיהיה חוק שמיועד לנזקקים שהם לומדי תורה ולא יהיה חוק לנזקקים שהם סטודנטים. ואז נקבע בחוק, כפי שמופיע לפניכם – קודם כול, השם הוא גם "סטודנטים", ושנית, גם בקריטריונים; יש קריטריונים שהמחוקק קובע כאן ללומדי תורה, אבל החוק מחייב את הוות"ת לסייע לסטודנטים לפי הקריטריונים שלה. החוק לא מתערב בקריטריונים. זאת אומרת, הוות"ת יכולה לקבל החלטה שמספר הילדים יכול להיות – אפילו לא קיים; לבחון את הנושא של הנזקקות של הסטודנט לפי קריטריונים שהוות"ת קובעת. כך מופיע בחוק. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם, לו אני הייתי בוועד הסטודנטים, הייתי מודה לי, כי בלי החוק הזה הסטודנטים הנזקקים לא קיבלו את הכסף. לא קיבלו את הכסף, לא הוסיפו להם כסף. מוסיפים כסף בתקציב יותר ממה שללומדי תורה, כך נקבע גם בבג"ץ. בסופו של דבר, החוק הזה מדבר על נזקקים, נקודה; נזקקים שלומדים: לומדים בישיבה, או לומדים באוניברסיטה, או לומדים במכללה. לומדים ומצבם הכלכלי קשה. עכשיו, האמת היא שבוועדה זה עבר פה-אחד; גם הקואליציה וגם האופוזיציה הצביעו בעד. כך היה נראה שצריך להיות. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד גם במליאה. החוק הזה איננו מעדיף סקטור אחד על סקטור אחר. החוק הזה איננו קובע קריטריונים שיכולים לפגוע בסקטור אחד או בסקטור אחר, להפך. בחוק נקבע לומדי תורה; הוות"ת קובעת את הקריטריונים של הסטודנטים. עכשיו, אם החוק הזה לא עובר, גם הסטודנטים הנזקקים לא מקבלים. זאת אומרת, אין החובה שהחוק הזה מחייב לתת לנזקקים על-פי קריטריונים, כפי שאמרתי. החוק הזה יגרום לכך שהסטודנטים ולומדי התורה יקבלו. אגב, לומדי תורה מקבלים עכשיו, על-פי החלטת הממשלה, אבל אני מאוד מעוניין, וגם חברי מעוניינים, כולנו מעוניינים שזה לא יהיה בהחלטת הממשלה אלא יהיה בחוק גלוי לעין כול, שקוף, ברור, יודעים על מה מדובר, ושהוא איננו מפלה בין קבוצה אחת לקבוצה אחרת. זה חוק שוויוני, זה חוק שעוזר לשני הסקטורים, לכל אלה שלומדים. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, את תמיכת הכנסת בחוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים. לחוק אין הסתייגויות. יש בקשות רשות דיבור. ראשון המבקשים, חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן, מעוניינת לדבר? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותרת. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב פרי – מוותר. חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים ילין. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני מבקש שתנסו לדמיין עכשיו שבחוץ יש ריקודי עם וכולם חוגגים. אומנם חנוכה, אבל כולם חוגגים. בעד: ארצות-הברית, אוסטרליה, אורוגוואי, אקוודור, איסלנד, אוקראינה, ברית-המועצות, בלגיה, בוליביה, ברזיל, בלרוס, גואטמלה, דרום-אפריקה, דנמרק, הרפובליקה הדומיניקנית, האיטי, הולנד, ונצואלה, ליבריה, לוקסמבורג, ניו-זילנד, ניקרגואה, נורבגיה, פנמה, פרגוואי, פרו, הפיליפינים, פולין, צרפת, צ'כוסלובקיה, קוסטה-ריקה, קנדה, שבדיה. חברים יקרים, הוקמה מדינת ישראל על-ידי רוב המדינות באו"ם. עכשיו, בואו נראה מה הצביעו ביום שישי: גם הצביעו בעד; חצי מהמדינות שאני אקריא הצביעו בעד הקמת מדינת ישראל. מה קרה? תכף אני אסביר לכם. בעד: סין, צרפת, רוסיה, בריטניה, אנגולה, מצרים, יפן, מלזיה, ניו-זילנד, סנגל, ספרד, אוקראינה, אורוגוואי, ונצואלה. נמנעו: נמנעה מי שנתנה לנו את התקציב הגדול ביותר, למדינת ישראל, 38 מיליארד דולר לעשר שנים, מי שרק לפני שבועיים הנחיתה אצלנו שני מטוסי F-35. איך ייתכן, חברים יקרים, שאותן מדינות שהקימו – והצביעו בעד מדינת ישראל, עכשיו הצביעו נגד מדינת ישראל? כי הרי ברור לחלוטין שהן הצביעו נגד. חברים יקרים, המסקנה היא מאוד פשוטה: יש משתנה אחד. כנסת ישראל זה כנסת ישראל, האויבים שלנו הם האויבים שלנו – שום דבר לא השתנה. מה השתנה? מה השתנה, חבר הכנסת אוחנה? רק דבר אחד: כשהקמנו את המדינה היה דוד בן-גוריון, וכשניסו להפיל את המדינה היה בנימין נתניהו. חברים יקרים, לא ככה מנהלים מדיניות חוץ, האמינו לי. עוד יותר הוא לוקח, מתוך לחץ, ראש הממשלה אומר לכולם לא לנסוע לאותן מדינות. אני מוזמן לארצות-הברית, אני באמת רוצה להיות יחד עם ראש הממשלה, לעזור למדינת ישראל. לנסוע לארצות-הברית או לא לנסוע לארצות-הברית? <אמיר אוחנה (הליכוד):> מתי? <חיים ילין (יש עתיד):> עוד שבועיים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא לנסוע או כן לנסוע? אבל מי בסוף יבוא ויגיד שהטרור מפגיז את עוטף-עזה? מי יגיד שהמנהרות שהם סוללים הן לא מנהרות השלום אלא הן מנהרות של טרור? מי הולך להסביר את כל הדבר הזה באותן מדינות שהצביעו נגד? או בעד. נגד מדינת ישראל, בעד משהו אחר. איך, חברים, יקרים? חייבים לדעת להתמודד עם המציאות, להסתכל לה בעיניים ולא להיכנס ללחץ. ראש ממשלה שנכנס ללחץ עושה שטויות, הוא מאבד מהערך שלו כראש ממשלה של כולם. <אמיר אוחנה (הליכוד):> מה עם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אני חושב שזאת טעות פטאלית לקרוא לחברי הכנסת ולשרים לא לנסוע. להפך, ראש הממשלה היה צריך לשלוח את כל הכנסת עכשיו, לכל המדינות שהצביעו, להביא אותן לפה, גם, ולהסביר להן את הטעות שלהן. אבל כשאין הסברה, כשראש הממשלה אומר לכולם שהעולם אוהב אותנו, הוא כל כך אוהב אותנו, הם לעולם לא יצאו נגדנו, למה שיצאו נגדנו? מעולם לא הייתה ראש ממשלה בבריטניה שכל כך אוהדת את מדינת ישראל – איך הם הצביעו? שר החוץ של אורוגוואי היה פה, נפגש אתו. מה קרה? איפה נמצא? חברים יקרים, באמת, אני אומר לכם עכשיו לסיכום – – – <יואב קיש (הליכוד):> אז שלא נעשה כלום – – – <חיים ילין (יש עתיד):> רגע. ההחלטה של ראש הממשלה זה לא לעשות כלום. סלח לי. <יואב קיש (הליכוד):> – – – שידרכו עלינו. <חיים ילין (יש עתיד):> אל תצעקו, תעשו לי טובה, כי אתם יודעים שאני צודק, בקטע הזה. אבל, כבוד היושב-ראש, תרשו לי להגיד לכם שני דברים – – – <יואב קיש (הליכוד):> אז אם נשתוק – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני אומר לך את הדברים ההם כמו שהם. לקרוא לשגריר ארצות-הברית, להתנהג כאילו אנחנו הציר המרכזי של העולם – תסלחו לי – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת ילין, משפט סיכום. <חיים ילין (יש עתיד):> – – השמש זורחת, אתם יודעים מאיפה היא זורחת? היא לא זורחת מפה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. מצד מזרח. תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – תסלחו לי, מה זה הגדולת-נפש הזאת? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ילין, תודה. חנוכה שמח. תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> חנוכה שמח, אבל אני חייב להגיד לך – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – נס גדול לא היה באו"ם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – לא היה. ופך השמן לא הספיק אפילו לחצי יום. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואל רזבוזוב – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מוותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר – נאחל לו בהזדמנות זו מזל טוב לרגל אירוסי בתו. <קריאות:> מזל טוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק שמחות ובשורות טובות, בעזרת השם, הרב אייכלר. אם הייתי יודע הייתי מביא סוכריות, אבל לא ידעתי מראש. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד השרים, חברי הכנסת, אני חושב שימי החנוכה – זה יום גדול כדי לחוקק חוק שיעזור לצעירים עניים ולומדי תורה, לסטודנטים. אם אנחנו בחנוכה, אנחנו צריכים לדבר על הרעיון הזה. אנחנו יודעים שהיו הרבה נסים בחנוכה: נס המלחמות, רבים ביד מעטים, גיבורים ביד חלשים וכו'. למה הסמל של חנוכה הוא דווקא הנר, על שם הנס של פך השמן הטהור שמצאו בבית-המקדש? היו הרבה נסים. אבל על כל נס שהיה בחנוכה אפשר לומר: זה כוחי ועוצם ידי: אומנם זה גיבורים ביד חלשים, אבל אנחנו כאלה מוכשרים שניצחנו את האויב למרות שאנחנו מעטים. למצוא פכית אחת של שמן שיכולה לדלוק רק יום אחד ודולקת שמונה ימים – כולם צריכים להודות שזה נס. הרעיון שיש בימינו – מה שנקרא בעולם המודרני, 2016–2017 – יהודים שיושבים ולומדים תורה שניתנה לפני 3,300 שנה, ולהבין את התרומה לקיומו של עם ישראל על-ידי הלימוד הזה, זה נס חנוכה, זה נס פך השמן הטהור. כולם יודעים את התרומה של אנשים שלומדים כל מיני מקצועות, רפואה ואחרים; יש אפילו שמבינים את התרומה של אנשים שלומדים משחק, הם לומדים צילום, הם לומדים מוזיקה, מדעי הרוח שאינה מצויה – הכול טוב. אבל מה תורמים לומדי תורה? מה תרומתם? מה תרומתם למלחמה? אנחנו יודעים אצל דוד המלך שכאשר הוא היה יוצא למלחמה היו אנשים שיושבים ולומדים תורה ומתפללים כדי שהוא יצליח. כאשר אומרים בתפילה: רבים ביד מעטים, גיבורים ביד חלשים, וזדים ביד עוסקי תורתך – מי אומר שהזדים צריכים לנצח את עוסקי תורתך? מה פה הנס? הנס הוא שמכירים בתפקידם ובתרומתם של אנשים שמשקיעים את חייהם – חיים בעוני – בשביל ללמוד תורה ולקיים את עם ישראל. אדוני היושב-ראש, רק השבוע החליטה מועצת הביטחון באו"ם שהכותל המערבי והעיר העתיקה הם שטחים כבושים. התשובה היחידה שיש לנו לאומות העולם היא שיש לנו תורה שניתנה בסיני לפני 3,300 שנה, ושמרנו עליה, והיא אומרת שירושלים וארץ-ישראל היא שלנו בגלל שבורא עולם נתן לנו אותה. לא בגלל שכבשנו אותה. כמו שאמרו המכבים בימיהם: לא ארץ זרה כבשנו, וכל הדברים האלה. באיזו זכות אנחנו יכולים להגיד את זה? בזכות החשמונאים, בזכות זה שאנחנו דבקים בפך השמן הטהור. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – יהושע – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נכון. אבל בזכות מה הוא הצליח? בזכות מה הצלחנו? עד היום הזה נופלים רבים ביד מעטים. אל תשכחו, יש מאות-מיליוני מוסלמים שלא כל כך מסכימים אתנו, ואנחנו מצליחים. כתוב: "עֹמדות היו רגלינו בשעריך ירושלִם" – עומדות היו רגלי חייליו של דוד המלך בזכות השערים המצוינים בהלכה בירושלים. אז, לא רק היום. אז הקדוש-ברוך-הוא יעשה לנו נסים כבימים ההם – בזמן הזה, ואור התורה ואור השמן הטהור ואור המנורה יאיר על כל עם ישראל, וכל העולם כולו יכירו וידעו כי עם ה' בא לכאן בזכות התורה, בזכות שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו את הארץ הזאת. אנשי שלום אנחנו, לא ארץ זרה כבשנו, ואנחנו נשמור על קדושת ארץ-ישראל, קדושת ירושלים, קדושת בית-המקדש וקדושת הכותל המערבי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמן ואמן. אנחנו עוברים כעת להצבעה בקריאה שנייה. אין לנו הסתייגויות, אז אנחנו מצביעים על הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים, התשע"ז–2016, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–11 – 56 נגד – 12 נמנעים – אין סעיפים 1–11 נתקבלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בעד – 56, נגד – 12, אין נמנעים. חברים, הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הקואליציה. אנחנו עוברים כעת להצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 54 נגד – 13 נמנעים – אין חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים, התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בעד – 54, נגד – 13, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה גם בקריאה שלישית, ונכנסת אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. רוצה לברך, אדוני, בכובעך כמציע הצעת החוק הפרטית? חבר הכנסת הרב משה גפני רוצה לברך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות ליועצת המשפטית של הוועדה שגית אפיק ולאייל לב-ארי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם לבת שלה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה עוד התחיל לא עם הבת שלה, אבל נכון, גם לבת שלה; וגם לשלומית ארליך. אני רוצה להודות לטמיר כהן ולצוות הוועדה שעשה בעניין הזה עבודה. אני מבקש להודות למחנה הציוני, שתמך בהצעת החוק תמיכה נכונה. חייבים להגיד את זה. החוק הזה הוא חוק חברתי ממדרגה ראשונה. אני, כמובן, רוצה להודות גם לכל הסיעות שתמכו. אני מבקש להודות לקואליציה שתמכה, לשרים. החוק הזה, כפי שאמרתי, הוא חוק חברתי מהמדרגה הראשונה. הוא מאלץ גם את הוות"ת והוא מאלץ גם את המשרד שעוסק בלומדי תורה – אני מסיים. אבל להודות. נימוס צריך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה גם לעליזה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מודה לכולם – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – ואני מאחל חג חנוכה שמח. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה לא חג. אסור לך ליפול בזה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> חנוכה שמח. היא בלבלה אותי, עליזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מילא שאחרים נופלים בזה. תודה רבה לחבר הכנסת הרב משה גפני. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 110 – הוראת שעה) (פיצול דירות), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת אלי כהן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לאדוני סגן המזכירה. <הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: בקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר צחי הנגבי לשר לשיתוף פעולה אזורי במקום ראש הממשלה. מציג את ההצעה בשם הממשלה השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אדוני, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(א) – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה, אדוני השר. חבר'ה, במרפסות שם מאחורה – אי-אפשר לנהל ככה דיון. סדרנים. החברים בקואליציה במרפסת. עליזה. עליזה, נו, מה יהיה? אי-אפשר לנהל ככה דיון. אל תצעקו בחצי אולם. ברצינות. אדוני השר, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה. אני מתכבד להודיע לכנסת, כי בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה למנות את השר צחי הנגבי לשר לשיתוף פעולה אזורי, במקום ראש הממשלה; ראש הממשלה ימשיך לכהן כשר החוץ וכשר התקשורת נוסף על תפקידו כראש הממשלה. בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה זו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים, שנסגרה ברגע זה ממש. ראשון הדוברים, חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; חבר הכנסת דב חנין – שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, השר הנגבי, השר הנגבי הוא ללא ספק אחד האנשים המוכשרים בממשלה, ובממשלה שיש בה חלוקת עבודה, מן הסתם ראוי שגם אדם מוכשר ובעל ניסיון פוליטי כמו השר הנגבי ייקח לעצמו וייקח על עצמו תפקיד ומשימה בתוך הממשלה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, תשימו לב איך חלוקת התפקידים בממשלה הזאת מתנהלת; הנה, אנחנו רק עכשיו סיימנו דיון בענייני תקשורת, ושר התקשורת כמובן לא היה אתנו, אף שזה נושא שהוא מאוד מאוד מסור לו, וזה הנושא של חיסול תאגיד השידור הציבורי ורשות השידור. אנחנו פתחנו היום את מליאת הכנסת בהתייחסות להחלטת מועצת הביטחון, החלטה שמבטאת את ההסכמה הבין-לאומית הרחבה, מקיר לקיר, שמעשה ההתנחלויות הוא מעשה בלתי חוקי, מנוגד למשפט הבין-לאומי, מהווה עבירה על משפט העמים, וגם פוגע בסיכוי ליצור פתרון של שתי מדינות באזור שלנו, פתרון שהוא הדרך להגיע להסדר שלום היסטורי בין ישראל לבין הפלסטינים. שר החוץ, הלוא הוא שר התקשורת, הלוא הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אחראי, בין השאר, לעובדה ששירות החוץ הישראלי לא היה בכלל ערוך להתמודד עם ההחלטה הזאת, שכל המהלך הזה תפס את כל אנשי מערכת משרד החוץ באמת ברגע האחרון, לגמרי לא ערוכים, ונראה, מתוך סערת הרגשות של ראש הממשלה אחרי קבלת ההחלטה במועצת הביטחון, שהדבר הראשון והמתבקש, הדבר המתחייב, שהוא צריך היה לעשות, היה לזמן אליו את שר החוץ הכושל ולפטר אותו מתפקידו. במקום להתפטר מתפקיד שר החוץ, הוא מוכן רק להאציל את סמכויותיו כשר לשיתוף פעולה אזורי לשר הנגבי. עמיתי חברי הכנסת, מה שקורה בממשלה הזאת אולי יכול היה להצחיק, אם הבדיחה לא הייתה על חשבון הציבור הישראלי. התנהלות כמו ההתנהלות של הממשלה הנוכחית היא התנהלות שערורייתית. חלוקת עבודה בין שרים ובין משרדים היא דבר חשוב, היא דבר חיוני, וראש ממשלה שמרכז בידיו תיקים שהוא לא מסוגל לטפל בהם, שהוא כושל בהם, שהוא לא מצליח לתפקד בהם בצורה ראויה, עמיתי חברי הכנסת, זו מציאות שהכנסת איננה יכולה ואיננה צריכה להשלים אתה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, רק ביולי האחרון מונה השר הנגבי – חבר הכנסת הנגבי – לשר, שר ללא תיק, שהיה אחראי, בין היתר, לענייני אלוביץ במשרד התקשורת. התוצאה של זה, מבחינתנו, לא נראית טובה בימים האחרונים, לנוכח הניסיון לאחד את החברות-הבנות של "בזק". <השר צחי הנגבי:> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה יודע, זה עניין של נקודת מבט. נראה מאוד מטריד מבחינת אזרחי מדינת ישראל ומבחינת ההכנסות ממסים, בוודאי מחברות גדולות. אבל עכשיו אתה ממונה לשר – איך אני אקרא לזה – ביטחון אזורי? אני יכול לקרוא לזה ככה? כאשר אין שר חוץ, אני שואל את עצמי, למה צריך שר שעוסק במדינות האזור? כשמתברר שאנחנו מחרימים את העולם – התברר קודם שהעולם כולו נגדנו, וזה כנראה עובדה, כי אני מאוד מאוד קיוויתי שארצות-הברית תטיל וטו ביום שישי באו"ם, אבל מתברר שארצות-הברית גם לא פועלת לפי התקוות שלי, וגם לא לפי התקוות של ראש הממשלה, והיא לא הטילה וטו, ונמנעה, וכל יתר המדינות הצביעו נגדנו – אז מדיניות חוץ אין לנו. ואז הגדיל שר הביטחון לפני יומיים ואמר: מכיוון שאנחנו מאוד כועסים על העולם כולו, ואנחנו מאוד כועסים על הפלסטינים, אז הוא גם נתן הנחיה לקציני צה"ל להפסיק את כל הקשרים עם הפלסטינים ביהודה ושומרון. ואני חושב ששר הביטחון, במקום לעסוק בנושא של ביטחון, ואיכשהו לחזק את הביטחון השברירי שלנו, במהלך הזה הוא עוד יותר מערער את הביטחון השברירי שלנו, והתגובה הילדותית שלו משתלבת עם התגובה הילדותית של ראש הממשלה, שמחרים את כל העולם. אז רק חסר לנו שראש הממשלה יצליח בעניין הזה ובאמת יצליח להחרים את כל העולם, ואז השאלה איפה אנחנו נהיה. אז כל עוד מדינת ישראל – ולמיטב ידיעתי, היא רוצה להיות חלק מהעולם, בוודאי מהעולם הנאור והדמוקרטי – אני חושב שהדרך של ההחרמה היא לא הדרך הנכונה. אני חושב שהדרך הנכונה היא דרך של יוזמה, וכאן יש הרבה מה לעשות; מדינת ישראל – ראש הממשלה היה צריך ליזום להפסיק בנייה מחוץ לגושי ההתיישבות, דבר ראשון; לעשות פעולות נוספות, לעשות מהלך בין-לאומי שיוביל לפירוז ופיתוח רצועת-עזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת בר-לב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ולכן, כמו שאני אומר לא פעם, בשבועות האחרונים, אני אופטימי, כי יש מה לעשות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – הבעיה היא שראש הממשלה רק מדבר ולא עושה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת עמר בר-לב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – ולצערי, חבר הכנסת צחי הנגבי, כנראה גם המינוי שלך לא ממש יקדם אותנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת יוסי יונה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר צחי הנגבי, זו באמת הזדמנות לברך אותך על מינויך, שהוא מינוי ראוי, איש עם המון ניסיון, והנה אתה מתמנה לשר לשיתוף פעולה אזורי במקום ראש הממשלה, ובוודאי, כפי שחברי עמר בר-לב תהה לפני כן, מה יהיה פשר העניין, מה תהיה האחריות שלך ובמה תעסוק. אז אנחנו מאחלים – אדוני השר – עיסאווי, אתה מפריע לי, אני רוצה את תשומת לבו של השר החדש, או לפחות החדש בתפקיד זה – יש בפניך המון אתגרים. דובר רבות גם על יוזמות שלום אזוריות, ואנחנו מצפים בכיליון עיניים שתחת חסותו של ראש הממשלה יהיה לך תפקיד בקידומן של יוזמות כאלה. ובוודאי היום אי-אפשר לעבור לסדר-היום, מבחינתנו, מצדנו, חברות וחברי הכנסת, על האירוע שהיה באו"ם. אדוני היושב-ראש, לך יש תפקיד מאוד מכריע בהצעת ההחלטה הזאת, ואני אומר את זה בצער רב. במקרה הזה התפקיד שמילאת הוא תפקיד מאוד מאוד – מאוד מאוד – שלילי. אנחנו, חברי האופוזיציה, צריכים להתגבר, לכבוש את יצרנו ולא לשמוח לאידו של ראש הממשלה, משום שההצעה הזאת, ההצעה של מועצת הביטחון, היא פגיעה במעמדה של מדינת ישראל בעולם. אכן, ראש הממשלה הביא את זה עליו והביא את זה עלינו. אנחנו מצטערים באופן עקרוני שהחלטה שכזאת פגעה במעמדה של ישראל בעולם. כפי שאחרים אמרו, ראש הממשלה הגיב במידה רבה מאוד של היסטריה; במקום לומר: בואו נעצור, בוא נעשה חישוב מסלול מחדש, כפי שחברי עמר בר-לב אומר, אז הנה, החשש המאוד-גדול שלנו, שהעולם ילך ויחרים אותנו – מה עושה ראש הממשלה? הולך ומחרים את עצמנו מהעולם, הולך ומבודד את עצמנו במין קריאת תיגר, שאני הייתי מכנה אותה מאוד ילדותית, מאוד מאוד אימפולסיבית, וודאי שזה לא הצעד שמתבקש מראש הממשלה. לכן גם בהזדמנות זו אנחנו קוראים לו לחשוב מחדש – לחשוב מחדש, ולחשוב מחדש זה לא לקרוא תיגר על העולם, לומר: אנחנו נעשה דווקא, אנחנו נעשה נגד, אלא להתעשת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – כל היום עושים דווקא – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – אלא להתעשת, לבוא ולומר: חבר'ה, מפעל ההתנחלויות, לפחות על-פי המתכונת שלו – שימו לב לנזק האדיר. אפילו ירושלים, ירושלים המאוחדת, נחשבת היום בלתי לגלית, ולא בגללנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בגללכם. בגלל החברים שלכם שהולכים לאו"ם ופועלים נגד המדינה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> בגלל המעשים הנואלים של ראש הממשלה, ובמיוחד שעל פניו נראה שהוא נכנע לימין הקיצוני ומוביל אותנו, באמת, אל התהום מבחינה מדינית בין-לאומית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, השר הנגבי, אנחנו לא יכולים להתנגד באמת. אתה סך-הכול המינוי השני שאנחנו עושים בממשלה הזאת. המינוי הראשון זה שר הבריאות, שראש הממשלה – וגם השר ליצמן, האמת היא, לא רצה להיות שר – ואתה המינוי השני. דוגרי, אני הייתי מאחל לך מינוי מכובד יותר, אבל זה מה שראש הממשלה היה מוכן לשחרר עכשיו. אנחנו לא יכולים לברך, כיוון שאנחנו בעד ממשלה של 18 שרים. אין לנו ספק – ואני אומר את זה באמת – שהלוואי שכל השרים היו מוכשרים כמוך ומתאימים כמוך ובעלי ניסיון כמוך. דווקא בגלל זה, חבל שזה המשרד. אבל אני אומר גם לנו: אני חושב ששיתוף הפעולה כאן עם בית-המשפט העליון הוא לא לכבודה של הכנסת. זאת אומרת, אין ספק שבלי בית-המשפט העליון, בלי עתירה לבית-המשפט העליון, לא רק שלא הייתה תחבורה ציבורית בשבת – לא תחבורה ציבורית, סליחה, שידור ציבורי – אלא גם השר ליצמן לא היה מתמנה, וגם השר הנגבי לא היה מתמנה. חבל שהכנסת הזאת לא יודעת לשפוט את עצמה מול הערכים האמיתיים של העם; מול הצרכים האמיתיים של העם. ועוד פעם, מזל שיש לנו בית-המשפט העליון, שהפעם, צריך לומר, לפני שהוא החליט נפל פחדו, בצדק, על ראש הממשלה והוא החליט למנות את השר הנגבי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני ברשימה? אני נרשמתי, אבל אני לא מופיע פה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נחליט בסוף אם להיענות לבקשתך. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, אדוני, רק אני מבקשת לתקן, השם הוא פּארן. בג"ד כפ"ת בראש מילה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> פּארן. חברת הכנסת יעל כהן-פּארן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מתנצל. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אז תודה, אדוני היושב-ראש. כמו פרפר, כמו פרפר. אדוני השר, אני באמת מברכת כשממנים שר לנושא חשוב של שיתוף פעולה אזורי. אני גם מקווה שניישם איזשהו שיתוף פעולה אזורי, ואני באמת מביאה לפתחך נושא שבעיני הוא סופר-חשוב, שיתוף פעולה אזורי בנושאים של אנרגיה ומים. לנו יש היכולת להתפיל מים יחסית בזול, לשכנינו אין היכולת הזאת. אנחנו צריכים די הרבה שטח, אם אנחנו רוצים כאן שטחים נרחבים של אנרגיה סולרית. הנגב די מלא. אנחנו יודעים שבאזור מזרח-ירדן יש מדבריות ענקיים, אפשר לייצר שם אנרגיה סולרית ולהתחבר ולחבר את הצורך שלהם במים ואת הצורך שלנו באנרגיה. יש על זה עבודות; אשמח גם לקשר אותך לאנשים שעושים עבודות בעניין. אני חושבת שיש פה ממש מקום לשיתוף פעולה פורה לטובת הסביבה, לטובת האזור, לטובת פיתוח בר-קיימא. אתה היית השר להגנת הסביבה בעבר, ואני זוכרת שהנושא חשוב ללבך, ואני קוראת לך מאוד לקדם אותו. ועכשיו יש לי עוד דקה וחצי, אז אני רוצה לדבר על באמת הנושא הסביבתי אולי הכי משמעותי, הכמעט-אסון הסביבתי הכי משמעותי שעבר עלינו אתמול: מפרץ חיפה. כולם היו בשוק מאיזה עוצמות של אש יכולות להיות ממכל דלק אחד. ובכן, חברים, היה לנו שם הרבה מזל, שהמכל היה כמעט ריק – בואו נגיד את זה ככה. כי אם הוא היה יותר מלא או מלא, אני בכלל לא רוצה לדמיין כמה זמן האש הזאת הייתה נמשכת ולאן היינו מגיעים. כי אפקט הדומינו שיכול לקרות שם ממכל למכל – ולא כל המכלים הם רק דלק נוזלי, יש שם גם גז וגז מתפוצץ ולא רק נדלק – והחשש מאסון אתמול בבוקר היה אמיתי וקרוב. אני פה באמת אומרת: לא יכול להיות שאנחנו מתעלמים ממפרץ חיפה. מפרץ חיפה, חיים בו קרוב למיליון אנשים. אתמול כל מי שחי מסביב למפעלים ולמכל הדולק ראה בעיניים שלו את הפרומו של האסון הבא. כאן בכנסת אני קוראת לכולם, בקרוב תגיע הצעת החוק להצלת מפרץ חיפה, להבראת מפרץ חיפה. היא תגיע לוועדת השרים. אני ממש מקווה שכאן במליאה אנחנו נוכל לתת עתיד טוב יותר לתושבי מפרץ חיפה, לילדים של מפרץ חיפה, שגם כל יום סובלים מזיהום האוויר מאותם מפעלים, וגם מחשש תמידי מהיארעות של אסון בקנה מידה שאנחנו בכלל לא יכולים לתפוס. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פּארן. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו חבר הכנסת עיסאווי פריג' – שמוותר, אז אחריו חבר הכנסת אראל מרגלית. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חג שמח. אני רוצה קודם כול לברך את ידידי צחי הנגבי, שנכנס עכשיו למשרד לשיתוף פעולה אזורי. לדעתי הנעליים שם קטנות בשבילך, צחי, אבל זה כבר באופן ידידותי אני אומר לך. אתה תעשה מה שצריך לעשות שם. אני רק רוצה לומר לך את הדברים הבאים: שיתוף פעולה אזורי הוא בעל חשיבות עליונה. יש לנו ולמדינות השכנות שלנו הרבה מה לדבר והרבה מה לעשות. באיגוד הבין-פרלמנטרי – שם אני מייצג את הכנסת – אנחנו עכשיו מקיימים רב-שיח גדול על נושא המים, מתוך כוונה שגם בינינו לבין הפלסטינים וגם בינינו לבין מדינות שכנות, נפתח פרויקטים אזוריים. חברי אראל מרגלית, שהיה שם במפגש האחרון בז'נבה, הציג בפניהם – בצורה מרהיבה, הייתי אומר – איך אפשר לקחת את נושא המים ונושאים אחרים של שיתוף פעולה אזורי ולהביא קדמה לאזור הזה ולשים את הפוליטיקה בצד. היה קשה לשכנע את החבר הפלסטיני בעניין, אבל לקראת סוף המפגש הוא התחיל לדבר ביזנס. הוא הבין. החלטנו כולנו ללכת על נושא המים. כי המים הם צורך אנושי, מה לעשות, שבלעדיו אי-אפשר להתקיים. ויש לנו מה לתת ויש לנו מה לקבל. אני רוצה לראות אותך מקדם את הנושאים האלה. אני מאמין שאפשר. אבל איך הדבר הזה יצא לפועל כשאנחנו יוצרים סביבנו אווירה בין-לאומית – וגם אזורית – כל כך עוינת? בסופו של דבר, עכשיו, ממש בעצם הימים האלה, מצאנו את עצמנו מבודדים. איך מדינות שכנות לנו – ובמיוחד לצורך העניין גם הרשות הפלסטינית – תבוא לקיים אתנו שיתוף פעולה, כאשר כל האוויר הזה בינינו לבינם נעשה טעון, מלא איבה, מלא טינה? בשביל לדבר צריך אנרגיות חיוביות. אני לא מוצא אותן. זה מתחבר לאותו מסע של פעולות גמול עכשיו, שהממשלה מנהלת נגד מדינות אחרות בעולם. אני אומר לכם: תרגיעו, תרגיעו. השמים לא נפלו, המציאות הבין-לאומית לא השתנתה. הייתה החלטה, החלטה רעה. גם אנחנו מתנגדים לה, גם אנחנו היינו שמחים אם היא לא הייתה מתקבלת. אבל היא התקבלה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני לא בטוח. אני ראיתי איך אתם צוהלים בגלל שראש הממשלה – – – ראיתי מה אתם עשיתם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני אומר לך מה אני חושב ומה אני אומר מעל כל במה הבוקר. אני אומר לך מה אני חושב ומה אני אומר מעל כל במה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אתם לא מתביישים? זאת המדינה שלנו. זהו, עשיתם מדינה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> חברי דודי אמסלם, אני אומר לך, מעל כל במה אני אומר אותם דברים. הלוואי שההחלטה הזאת לא הייתה מתקבלת. אבל היא התקבלה, אוקיי. אבל בואו נמשיך את חיינו, לא ננתק את יחסינו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – עם ארצות-הברית, עם בריטניה, עם צרפת ועם מדינות אחרות. זאת טעות חמורה. הרבה הצלחה, צחי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אראל מרגלית. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. בהיעדרו – חבר הכנסת יואב קיש. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מסכים מאוד אני עם חברי נחמן שי וההצגה שהוא נתן לגבי האפשרויות האזוריות. אני רוצה להגיד לך באופן אישי, אני שמח מאוד שאתה מקבל את התפקיד הזה. אני חושב שאתה ראוי, ירושלמי. אומנם אוהד "מכבי תל-אביב" ולא "הפועל ירושלים", אבל בכל זאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אף אחד לא מושלם. אף אחד לא מושלם. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ואני חייב לומר שאני ראיתי אותך, אדוני השר, עובד בוועדת החוץ והביטחון בנושאים רגישים ביותר – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – שהם השוו, באר-שבע – ישב, דפק בראש על השולחן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – בנושאים רגישים ביותר, מצליח לאחד אופוזיציה וקואליציה בקור רוח, לפעמים בוויכוחים לא פשוטים גם עם המערכת החזקה ביותר פה, שהיא מערכת הביטחון, דורש ממנה הסברים ונותן לנו, בכנסת, לעמוד בכבוד מולם. אני חייב לומר שאת האינטגריטי הזה אני הייתי רוצה לראות בנושא של הפיתוח האזורי. ואני אגיד לכם משהו – אני אגיד לכם משהו, כחבר המחנה הציוני: אני רוצה להתחבר אתכם בבנייה ועשייה במעלה-אדומים. אני ואימא שלי הקמנו את המפעל הראשון במישור-אדומים, למחזור PVC, ובגוש-עציון – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אולי תצטרף לליכוד – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, לא לליכוד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, אל תפריעי לו לנמק, אל תפריעי לו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, אבל אני רוצה לומר, גם לכם, וגם לך, אדוני היושב-ראש – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תפריעי לו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, רגע, רגע – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן חזן, תכף יש לך רשות דיבור, לא להפריע. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – וגם לך, היושב-ראש. אני חושב שכדי לעשות דברים גדולים ברמה האזורית, צריך לקבל החלטות, כשאנחנו מובילים, ולא נגררים אחריהם: החלטות על גושי התיישבות ועל החלפת שטחים, ולשים את ירושלים במרכז, ולא תמיד כל מקום אחר. ולקבל החלטות קשות, שנלך עליהן בקונסנזוס. ושאנחנו נעמוד מאחורי – נלך עליהן בקונסנזוס של שתי מדינות. אני יודע שאתה לא מאמין בזה; אני מאמין בזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה להרוס, אראל, למה להרוס? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע. רבותי, אני חייב לומר שהיום האזור בשל להליכה אזורית. ירדן, היינו עכשיו, לפני שבועיים, יחד עם כל ראשי הרשויות בצד הירדני וראשי הרשויות בצד הישראלי, לנקות את הירדן בין הכינרת לים-המלח, להחזיר אותו להיות נהר בלי ביוב, ושיש בו מים, שיחזרו הציפורים, שתחזור התיירות, שיהיו שלושה אזורים של תעסוקה בחקלאות, בתעשייה, גלבוע עם ג'נין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, עוד שנייה אחת. ג'נין הייתה העיר מספר אחת של המתאבדים, והיום יש שם מכללה אמריקנית של 9,000 סטודנטים, בעיקר ערבים ישראלים. ואותו דבר מצרים בנושא המים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מרגלית, משפט סיכום. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – בנושא דגים, בנושא חקלאות. מרוקו, בנושא של חקלאות וטכנולוגיה. אני אראה לך את הפרזנטציה שאנחנו עשינו: שישה אזורי חדשנות במזרח התיכון שקיימים כיום ורוצים לעבוד עם ישראל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל לצורך זה צריכים גם את האומץ ללכת על מהלך פוליטי שאנחנו מובילים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אראל מרגלית, תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח. אה, סליחה, אתה כזה קטן, קשה לראות אותך, יואב. חמש דקות, אדוני. בבקשה. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להתייחס בקצרה, ראשית, למינוי עצמו, מה שלא בחרתם לעשות פה, חברים. באים ומתלוננים שראש הממשלה מחזיק הרבה תיקים. אז ראש הממשלה החליט להעביר את התיק לשר צחי הנגבי. אני חושב שזה מהלך ראוי. השר צחי הנגבי נמצא פה, הוא קיבל הערכה חוצה – מקיר לקיר, ולכן, חברים, אני קורא לכל הבית הזה לתמוך בהחלטה הזאת. זה דבר אחד. דבר שני, אני רוצה להתייחס לדברים שהעליתם פה, בעיקר חברי יש עתיד – חיים ילין – לגבי איך ראש הממשלה בתפקידו כשר החוץ מתנהל מול הסיטואציה שנוצרה וההחלטה שהתקבלה באו"ם. אני רוצה להגיד לכם: אני מצטער, לא מסכימים עם הגישה שלכם, עד כאן, אנחנו את הלחי השנייה לא ניתן. הגיע הזמן להגיד את זה בצורה הכי ברורה: מי שפועל נגד מדינת ישראל באו"ם – אנחנו נגיב, אנחנו לא נשתוק, אנחנו נעשה. אני מגבה את ראש הממשלה בהליכה הנחרצת בכיוון הזה. הגיע הזמן שגם האמת הזאת תצא לאור; שלא יחשבו שאנחנו נהיה אסקופה נדרסת, שכולם עושים מה שהם רוצים ממנה, מדינת ישראל. מי שרוצה מצד אחד להיתמך, לבוא, להיפגש, לעשות, לקבל, להשתתף – ושנעזור, לא יכול למחרת באו"ם להתהפך עלינו ולהצביע נגדנו. הגיע הזמן שאת המשוואה הזאת נשבור. טוב עשה ראש הממשלה שפעל כך, והגיע הזמן – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא עובד אצלך? <יואב קיש (הליכוד):> – – הגיע הזמן שגם ידידות שלנו יבינו את זה, שאי-אפשר להתעלם מהאינטרס הישראלי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת אורן אסף חזן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא ייאמן שבחור אינטליגנטי כמוך אומר דבר כזה. טייס. עוד ישללו ממך את הוויזה לארצות-הברית, ואז נראה מה תגיד. <יואב קיש (הליכוד):> אתם תיתנו את הלחי השנייה, אנחנו נעמוד על שלנו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אוהו. אתם אומרים? תתחילו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, זה יהיה במקום זכות הדיבור שלך? <יואב קיש (הליכוד):> אנחנו לא נהיה סמרטוטים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, זה במקום רשות הדיבור שלך תכף? <יואב קיש (הליכוד):> יואל, חוסר ההבנה שלך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ששש. אורן, שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת – יואב, אני אגיד לך דבר אחד: נראה שיואל, כמו שאר חבריו בשמאל ובשמאל הקיצוני, סובל מתסמונת האישה המוכה: כמה שמכים בהם, כמה שיורדים עליהם, כמה שפוגעים בהם – הם מגישים את הצד השני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אה, השמאל הקיצוני? אתה קיצוני, אתה קיצוני. אתה, אין יותר קיצוני ממך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תקשיב, חמוד, החלום ההזוי – ההזוי – שלכם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, עוד רגע הולכות להיות לך שלוש דקות שלמות. אם אתה מוותר, אני אתן לך לצעוק. אם אתה מוותר, אני אתן לך לצעוק. אם אתה רוצה לדבר אחר כך, אז בלי קריאות ביניים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה רוצה אולי לשלול את האפשרות שלי לדבר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני יכול לשקול את זה, אתה יודע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יום יבוא, יום יבוא, יום יבוא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> החלום ההזוי על שתי מדינות הוא זה שהוציא את החוסיין מאובמה. ואם גם אתם עכשיו לא הבנתם, אחרי יום שישי האחרון, אחרי ההחלטה ההזויה הזאת, שאין לנו חברים, שזה הכול אנטישמיות, אסופה של שונאים שלא מכירים בזכות של העם היהודי על ארץ-ישראל – אני אגלה לכם סוד: גם מקומכם לא כאן. זה מאוד פשוט, המתמטיקה היא פשוטה. אתם יודעים, לעם היהודי יש סימנים לדורות, סימני עד, בין היתר מזוזה, אבל היום אנחנו בחג החנוכה. זכיתי שלימד אותי חבר הכנסת אייכלר לפני כמה רגעים מה זה "השמח בחנוכה". שמ"ח, מתוך ראשי תיבות של שבת, מילה וחודש. אז, בעת ההיא, ניסו לגרום לנו להתנצר, ניסו להרחיק אותנו מהזהות שלנו. אז אנשים היו מוכנים להקריב את עצמם, למות למען קידוש השם, כדי שלא לקטוע את שרשרת הדורות של העם היהודי. והיום מה? היום יושבים בכנסת ישראל אסופה של חברי כנסת שלא יודעים את מקומם, שלא מבינים מאיפה הם הגיעו ולא מבינים שהם הנזק הכי גדול למדינה היהודית. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> יפה שיש לך מודעות עצמית, יפה שיש לך מודעות עצמית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כי בסופו של תהליך צריך להבין – הרי בסוף, כשזהבה גלאון התחילה לצעוק על סימון מוצרים, בעולם התחילו לדבר על סימון מוצרים. וכשבמרצ התחילו להגיד שצריך לסמן את יהודה ושומרון ולעשות חרמות, התחילו לקדם חרמות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> העוצמה של מרצ כל כך גדולה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> וכשהתחילו לדבר על 67', ועל הקו הירוק – הדמיוני, העולם התחיל להקשיב. כשיש חתרנים שהולכים בכל מקום בעולם ועושים הכול כדי לפגוע במדינה, לא פלא שהתוצאה תהיה כזאת. יקירי, תתעוררו, אולי הגיע הזמן שאנחנו נשפוך עליכם איזה דלי עם מים קרים, כדי שאתם תבינו איפה אתם נמצאים. וברגעים האחרונים של הנאום הזה, כי התחייבתי בפני יושב-ראש הקואליציה לקצר, אני רוצה לאחל בהצלחה – לא ל"מכבי תל-אביב", שם אני פחות מאחל, יסלח לי הבורא, אבל אני מקווה שיפסידו וכמה שיותר – אבל לך, השר הנגבי. אנחנו סמוכים ובטוחים שתדע גם לתפעל ולהפעיל את הסגן שלך, שיעשה עבודתו נאמנה, אבל מעל לכול – לשרת את עם ישראל וארץ-ישראל. אני מאחל לך הצלחה בתפקיד. חברים, שיהיה לכולנו חנוכה שמח. ואני גם מזמין אתכם היום – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> היושב-ראש, רק במילה, 20 שניות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא, לא – נו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מזמין את כולכם למסיבת חנוכה שאני עורך ביום רביעי הקרוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אשמח לראותכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, ומייד לאחר מכן אנחנו נצביע על הודעת הממשלה. השר הנגבי, הבאת סופגניות לחבר'ה, אחר כך? שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השרים, חברי הכנסת, השר הנגבי – השר הנגבי? השר הנגבי, אני אגיד לך ככה: המחנה הציוני היה שמח מאוד לתמוך היום במינויך לשר החוץ בממשלת ישראל, ולא לשר לשיתוף פעולה אזורי, קודם כול, כי ברמה האישית אתה ראוי לתיק הזה, של שר החוץ, ואני חושב שגם בצד השני יסכימו לזה, בצד שלך, ואני חושב שזה גם מה שנכון, אפרופו הסקת מסקנות ממה שאנחנו למדים מהשבת האחרונה. אם היה שר חוץ במשרה מלאה היינו יודעים לזהות אולי קודם לאן אנחנו הולכים. אתם יודעים, חברי חברי הכנסת, ראינו פה עכשיו – ושמענו את אנשי הליכוד ואנשי הקואליציה מדברים, ושמעתי שראש הממשלה אומר שהנשיא אובמה תקע לנו סכין בגב. אז אני שואל, מי תקע למי קודם? כשראש הממשלה נתניהו התערב בבחירות לנשיאות בארצות-הברית ותמך במועמד רומני, בגלוי, בחשוף, זו לא הייתה תקיעת חרב? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל מה זה קשור? <יואל חסון (המחנה הציוני):> תקיעת חרב בגבו של אובמה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל מה זה קשור? אז לפגוע בכל העם היהודי? <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואחר כך, כשראש הממשלה, לראשונה בהיסטוריה, כמו שלראשונה התערב בבחירות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל מה זה קשור, יואל? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – לראשונה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, זה לא הכול אישי. לא הכול אישי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – לראשונה התערב בתוך הפוליטיקה האמריקנית ובא לנאום בקונגרס, בניגוד לבקשתו של אובמה; שם פס על נשיא ארצות-הברית – אז הוא תקע לו גרזן בגב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, אז הוא מפגע בכל העם היהודי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז מה זה סכין בגב מול גרזן בגב ומול חרב בגב? ומה עשה אותו אחד, פצוע גב, נשיא ארצות-הברית, אותו נשיא פצוע גב, מה הוא עשה? הוא נתן את הסכם הסיוע הביטחוני הגבוה ביותר בהיסטוריה: 39 מיליארד או 38 מיליארד דולר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל למה אתה לא עושה את ההפרדה? תצא רגע מהדפים שכתבו לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא נתן לנו מטוסי 35-F – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תצא מהנאום הכתוב, המוכתב מראש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ואתם לא מתביישים להתגולל? אתם לא מתגוללים על אובמה, אתם מתגוללים על נשיא ארצות-הברית. ראש הממשלה לא לקח אחריות על שום דבר. לא לוקח אחריות על כל מה שהוא הוביל כאן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם לא מפחדים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כל הנזק הבין-לאומי הזה חתום על-ידי נתניהו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, למה אתה לא עונה, יואל? <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא נושא באחריות הזאת. הוא כשל כשר חוץ, כשל כראש ממשלה, מוביל אותנו להתדרדרות חמורה ביחסים הבין-לאומיים. אני רוצה שתדעו, ואני אומר לציבור הישראלי – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – נשיא ארצות-הברית הוא לא נגד מדינת ישראל. גם מועצת הביטחון היא לא נגד מדינת ישראל. היא נגד הפריבילגים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – הפריבילגים, המתנחלים וההתנחלויות, שהפכו להיות המנהלים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברי, תפסו מקומותיכם – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – בפועל של ממשלת ישראל ומי שמנהלים את המדינה הזאת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – אנחנו עוברים כעת להצבעה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – והאינטרסים של כולנו מופעלים על-ידי הפריבילגים האלה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – על בקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר צחי הנגבי לשר לשיתוף פעולה אזורי במקום ראש הממשלה. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אחר כך. <שר התיירות יריב לוין:> אני רוצה לסכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה רוצה לסכם? טוב. השר המקשר מבקש לסכם. נדמה לי שכולם בירכו פה ברכות עד בלי די, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי כנסת, לפני שאני אתייחס לעניין עצמו אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת יואל חסון – מתי תצא כבר הגלותיות הזאת מכם? מתי כבר? תפסיקו עם הגישה הזאת – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם הגלותיים, בדיוק ההפך. <שר התיירות יריב לוין:> – – הגישה מרכינת ראש הזאת – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, לא. <שר התיירות יריב לוין:> – – שמכים בכם, מכים בכם, מכים בכם – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם מרכיני הראש. אתם עם החרמות. <שר התיירות יריב לוין:> – – אנשים חשוכים, אנשים צבועים, בגוף צבוע ומושחת כמו האו"ם – ואתם? מאשימים את עצמנו – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – את ישראל, את הנהגת מדינת ישראל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איפה האחריות? איפה האחריות שלכם? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> זה בעיקר מדהים אותי, בעיקר מדהים אותי, חבר הכנסת חסון וחברת הכנסת קסניה סבטלובה, אתם שחתמתם על מכתב שקרא להחרים את דונלד טראמפ – הנשיא הנבחר של ארצות-הברית – אתם מלמדים פה מישהו איך לנהוג בנשיא אמריקני? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אתם לא מתביישים? אתם חתמתם על מכתב להחרים אותו? סתם ככה. סתם ככה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> שלא יהיה לך ספק שהיינו חותמים שוב. <שר התיירות יריב לוין:> ואתם מגינים על נשיא אמריקני שתקע סכין בגב של בת-בריתו הקרובה ביותר. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אתם תוקעים. תוקעים ומסובבים. אתם תוקעים ומסובבים את הסכין. <שר התיירות יריב לוין:> אתם יכולים להסביר לי את זה? מה זה אם לא גלותיות – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> רגע רגע, מתי אתם קוראים לפוטין – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אם לא הרכנת ראש בפני מי שפוגע בנו? איך אתם לא מתביישים? אני אומר לכם, ההחלטה הבזויה והצבועה הזאת – שאין לה שום קשר, אגב, לא למה שעשינו ולא למה שקורה כאן ולא לשום דבר; אגב, אפילו לא להתנחלויות – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אתם מנותקים, אין שום קשר. אתם מנותקים מהמציאות הישראלית. <שר התיירות יריב לוין:> – – היא החלטה אנטי-ישראלית, החלטה שמנסה לקעקע את יסודות הקיום שלנו כאן. וההחלטה הזאת, כמו הרבה החלטות אחרות מסוגה, לא ישנו דבר, ילכו לפח האשפה של ההיסטוריה – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> פישלתם, פשוט פישלתם; תודו בזה. פשוט תגיד: אני מצטער. <שר התיירות יריב לוין:> – – ואנחנו נמשיך לבנות את מדינת ישראל ולממש את זכותנו על ארץ-ישראל. כי זו האמת ההיסטורית – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סבטלובה, אני מנסה לא להעיר. <שר התיירות יריב לוין:> – – זה הצדק וזה מה שיקרה. אני מציע לכם, תפסיקו כבר עם המסכנות והעליבות הזאת. תפסיקו. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> פשוט תתנצלו ותבקשו סליחה. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, אני אומר עוד דבר אחד לעניין עצמו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי תנהלו את המדינה הזאת כבר. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – סליחה לעם ישראל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סבטלובה. <שר התיירות יריב לוין:> לעניין עצמו. אגב, עוד דבר אחד אני גם אגיד לכם, אני חושב שעוד דבר אחד לא הבנתם מזמן – שיש יותר מדי שוחרי רעתנו שהבינו שאי-אפשר לנצח את מדינת ישראל בכוח צבאי, אז הם מנסים לעשות את זה בדרכים אחרות: בחרמות, בהחלטות מהסוג הזה באו"ם, במוסדות אחרים. בעניין הזה, כשיש מלחמה – והיא מלחמה על מדינת ישראל, היא לא מלחמה על התנחלות, היא לא מלחמה על עניין של מחנה מסוים; היא מלחמה על מה שחשוב לכולנו, על מה שמשותף לכולנו – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מלחמה עם בריטניה? מלחמה עם ארצות-הברית? מלחמה עם אמריקה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – כי כשהם יקבלו החלטות להחרים, הם יחרימו אותך, אותך ואותך, חברת הכנסת גלאון, בדיוק כמו אותנו. הם לא מבחינים בינינו. כשיש מלחמה כזאת, אופוזיציה אחראית מגבה, מצטרפת, קוראת לנשיא האמריקני לחזור בו – – <זהבה גלאון (מרצ):> אחרי כל הפשלות שלכם – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – להודות שטעה. אתה יודע מה, חבר הכנסת חסון? כותבת לו מכתב. מה אתה אומר? אולי אחרי המכתב לטראמפ תכינו מכתב חדש? <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה? למה? <שר התיירות יריב לוין:> אולי איזה מכתב לנשיא אובמה הפעם, שבו אתם מוחים ומבקרים אותו ודורשים ממנו לחזור בו מהמהלך הזה, לחדול מהדרך הפסולה הזאת? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – לפוטין – – – <שר התיירות יריב לוין:> ואני רוצה לומר לכם עוד דבר: אם מישהו חושב שזה נגמר, הוא טועה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סבטלובה. <שר התיירות יריב לוין:> יש לנו עד 20 בינואר, אני לא יודע מה עוד יכול לקרות. אופוזיציה אחראית הייתה כותבת לו מכתב לחדול מייד, לא הייתה עושה מה שאתם עושים – לשפוך שמן למדורה הזאת. לשפוך שמן למדורה הזאת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – יש פה חוקים הזויים שמביאים למצב הזה. הכול מביא למצב הזה. <שר התיירות יריב לוין:> חסרי אחריות; חסרי אחריות, זה מה שאתם. עכשיו אני רוצה עוד דבר אחד לומר, משפט אחרון שאני רוצה לומר גם לגוף העניין. כל הזמן אתם מתלוננים כאן שראש הממשלה מחזיק תיקים. כשבא ראש הממשלה ואומר, הנה אני רוצה להעביר תיק, פתאום אתם מוצאים מאחורי הגב סיבות כאלה ואחרות להתנגד. אם יש בכם יושרה מינימלית, תתמכו עכשיו במינוי של חברנו, השר צחי הנגבי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> הוא תמיד יכול – – – הוויכוח – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר המקשר. אנחנו עוברים להצבעה על בקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר צחי הנגבי לשר לשיתוף פעולה אזורי במקום ראש הממשלה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד הודעת הממשלה – 43 נגד – 18 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 43 תומכים, 18 מתנגדים, נמנע אחד. בקשת הממשלה אושרה. מזל טוב לשר צחי הנגבי. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ואנחנו עוברים כעת להודעה מפי השר המקשר, חבר הכנסת יריב לוין. בשעה 16:00 השר הנגבי יחלק לכולם סופגניות באולם שאגאל. נכון? <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, ניתן להם דקה אחת לברכות. אני מזכיר בהזדמנות הזאת לכל חברי הכנסת: מוזמנים ביחד עם השר הנגבי לחגוג הדלקת נרות חגיגית באולם שאגאל. מייד אחרי ישיבת המליאה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת, כי כהונתו של סגן השר במשרד לשיתוף פעולה אזורי, חבר הכנסת איוב קרא, נפסקה היום, 26 בדצמבר 2016, במועד שבו אישרה הכנסת את מינויו של השר צחי הנגבי לתפקיד השר לשיתוף פעולה אזורי, במקום ראש הממשלה, שכיהן בתפקיד השר לשיתוף פעולה אזורי עד למינויו, כאמור, של השר צחי הנגבי, בהתאם לסעיף 26(2) לחוק-יסוד: הממשלה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר המקשר. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016> [מס' מ/1097; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 18647; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא והאחרון שהיום על סדר-היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, חבר הכנסת אורי מקלב. אדוני, בבקשה. <אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016. לאחר תקופה של קרוב לעשור שהנושא היה בדיונים, ולא היה מוסדר באופן מלא, חוקקה הכנסת השמונה-עשרה חוק שהסדיר באופן מפורט וברור את חלוקת העבודה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית. חוק זה חוקק על-ידי הכנסת כהוראת שעה לשלוש שנים, ולאחר מכן הוארך כמה פעמים, עד סוף שנת 2016. מהפעלת ההסדר בשנים האחרונות עולה כי חלוקת העבודה בין הגופים, שנקבעה בהוראת השעה, הוכיחה את עצמה כיעילה מאוד, ועל כן הצעת החוק הנוכחית מבקשת להפוך את הוראת השעה להוראת קבע. במסגרת הדיונים שהתקיימו בוועדה הוצעו כמה תיקונים קטנים, כלקחים מהפעלת ההסדר בשנים האחרונות: מוצע להעביר את העבירה של מעשה מגונה בפומבי לטיפולה של הפרקליטות, ומנגד, מוצע לתקן פרטים שונים בנוגע לעבירות בתחום הסמים, שיהיו בטיפולה של התביעה המשטרתית. להצעת החוק מצורפות הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. להצעת החוק הוגשו שלוש הסתייגויות על-ידי חברת הכנסת גרמן, שאמורה הייתה לעלות ולנמק אותן כעת. ומאחר שהיא אינה נוכחת, ההסתייגויות נופלות ואינן עולות להצבעה. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים – חברי הכנסת שביקשו רשות דיבור. איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. חמש דקות, אדוני, לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב ששגתה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת כאשר היא מציעה לנו היום להפוך את ההסדר של חלוקת העבודה בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית להסדר של קבע. עמיתי חברי הכנסת, הליקויים בעבודת התביעה המשטרתית רבים ומגוונים. אני לא מתכוון כרגע – אנחנו נמצאים ביום חנוכה, ואני יודע שהאנשים כאן ממהרים לאירועים משפחתיים – אני לא מתכוון כאן להביא פירוט של דוגמאות של ליקויים בעבודת התביעה המשטרתית, אבל נדמה לי שכל מי שייכנס בעובי הקורה יראה שהמערכת הזאת עדיין איננה בשלה להסדר של קבע. ההצעה של ועדת החוקה, להפוך את ההסדר הארעי הזה, של חלוקת העבודה בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית, להסדר קבוע, היא טעות. אנחנו בעצם מאפשרים לתביעה המשטרתית לעסוק במגוון גדול מאוד של עבירות, לא רק בכל העבירות מהסוג של עוון, כל העבירות מהסוג של חטא – אנחנו בעצם מאפשרים לתביעה המשטרתית לעסוק בחלק מאוד גדול מהעבירות שבהן חיי היום-יום של אזרחים נוגעים, וזאת טעות, כי לעתים דווקא תיקים כאלה הם התיקים שבהם יש אינטרס ציבורי גדול. דווקא התיקים האלה הם התיקים שמחייבים טיפול יותר רציני, יותר מקצועי ויותר מעמיק, כזה שהפרקליטות יודעת לעשות. לכן אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, להצביע נגד הצעת החוק הזאת, ולהשאיר, לפחות לעת עתה, את ההסדר הקיים היום, שמשאיר בידי הכנסת בקרה ומאפשר לנו לקבל דיווח ולראות איך הדברים עובדים בפועל. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. חמש דקות, אדוני, לרשותך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרים הנוכחים, כמובן, אי-אפשר לא להתייחס להצעת מועצת הביטחון – זה נושא עיקרי, יסודי, שאנחנו מתעסקים בו יום-יום מאז החלוקה, 56', 67', ועד עכשיו. כל עוד יש כיבוש, מתעסקים בנושא הזה. זה הנושא העיקרי ביותר, לכן אי-אפשר שלא להתייחס. העיוות הוא עצם המשך הכיבוש הנתעב, שנמשך מאז 67', והתכחשותה של מדינת ישראל להקמת מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל בגבולות 67', 4 ביוני. זה העיוות שיש, שראש הממשלה אולי לא מבין את זה – הוא מבין, אבל לא רוצה להשתכנע – שאכן זה העיוות הנכון. מה שמבייש הוא אי-ציותה של ישראל, ממשלת ישראל – נתניהו – להחלטות האו"ם והחלטת מועצת הביטחון. מה, בסך הכול? בסך הכול הייתה החלטה שאכן, ההתנחלויות הן לא חוקיות, לא לגיטימיות. זה לפי החוק הבין-לאומי. אז מן הראוי היה שראש הממשלה, אם יש לו האומץ, שיגיד: אני יוצא מהארגון הזה, הבין-לאומי, מהאו"ם, ואני מנהל את עסקי לבד, בלי – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – רעיונות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אז בבקשה, תוותרו על הימצאותכם שם, והמדינה תנהל את עצמה בעצמה נגד כל העולם. דרך אגב, אנחנו יודעים, כל ההחלטות – היו הרבה החלטות – מי מצביע? ישראל עם מיקרונזיה. מישהו יודע איפה זה מיקרונזיה? <קריאות:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> מדינה כזאת בעולם, שמה מיקרונזיה, ישראל, עם הווטו של האמריקנים. זה מאז 67'. רק הייתה החלטה אחת, 242, שהחליטה שאכן, ישראל תיסוג לגבולות 67', ועד עכשיו יש לי ויכוח איזה שטחים, מכל השטחים או מהשטחים – מה שאומרים באנגלית – – – או חלק. אבל העיוות עדיין – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – סוריה, רק – – – בשקט. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אז תעשו פרשנות טובה לזה. תעשו פרשנות. פרשנות שתדעו לפחות איזה חלקים, או איזה חלקים לא. לכן, אם אובמה, סוף-סוף, קצת שמר על הפנים שלו – בכל זאת, הוא קיבל פרס נובל בהתחלת כהונתו, ועכשיו הוא נהפך לאויב הגדול של הידידה הטובה ביותר בעולם, אז כנראה ראש הממשלה צריך לעשות חשבון עם עצמו, עם ההבנות שלו, בכלל, לכל הפוליטיקה, ולהגיד שיכול להיות שאי-אפשר לצחוק או לצפצף על כל העולם כל הזמן, אבל אפשר לצפצף חלק מהזמן על חלק מהעולם, או להפך. לכן, הגיע הזמן – אכן, לא לצפצף על כל העולם כל הזמן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. מישהו מעוניין לסכם? לא. אם כן, אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 40 נגד – 4 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 40 תומכים, ארבעה מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אם כן, אנחנו מצביעים עליה כעת בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד החוק – 43 נגד – 3 נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 43 תומכים, שלושה מתנגדים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית. אני מזכיר, חברים, לכולם, בשעה 16:00 הדלקת נרות חנוכה של הכנסת באולם שאגאל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ויש עכשיו הודעה מפי סגן המזכירה. אדוני, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 116), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני סגן המזכירה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, ברצות השם, מחר, יום שלישי, כ"ז בכסלו התשע"ז, 27 בדצמבר, בשעה 13:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 15:31.>