דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט' ישיבה קפ"ה הישיבה המאה-ושמונים-וחמש של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ח בכסלו התשע"ז (28 בדצמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הודעת הממשלה על מינוי סגן שר 4 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 4 הצהרת אמונים של סגן השר איוב קרא 5 איוב קרא (הליכוד): 5 הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016 6 איציק שמולי (המחנה הציוני): 6 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 9 אכרם חסון (כולנו): 12 אלי כהן (כולנו): 13 חילופי גברי בוועדות הכנסת 17 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 18 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 18 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 18 חילופי גברי בוועדות הכנסת 18 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 18 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 19 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 19 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 20 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 20 הצעת חוק ממשל זמין, התשע"ו–2016 20 דוד ביטן (הליכוד): 20 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 21 הצעת חוק חובת החזקת תכשיר אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ו–2016 23 יהודה גליק (הליכוד): 23 הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ה–2015 27 יואל חסון (המחנה הציוני): 28 שר הבריאות יעקב ליצמן: 30 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 33 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על השכרה למגורים באמצעות מלכ"ר), התשע"ו–2016 33 יגאל גואטה (ש"ס): 33 סגן שר האוצר יצחק כהן: 35 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ז–2016 38 אורי מקלב (יהדות התורה): 38 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 41 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 41 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – משיכת כספי הפיקדון לחיילים משוחררים שנקלעו לבעיות כלכליות), התשע"ו–2016 42 עודד פורר (ישראל ביתנו): 42 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 43 הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ו–2016 44 אורן אסף חזן (הליכוד): 44 סגן שר הפנים משולם נהרי: 48 חיים ילין (יש עתיד): 52 אורן אסף חזן (הליכוד): 56 הודעה אישית של חברת הכנסת זהבה גלאון 65 זהבה גלאון (מרצ): 65 הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון – איסור מימון מדינה זרה), התשע"ז–2016 66 אמיר אוחנה (הליכוד): 66 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 71 עיסאווי פריג' (מרצ): 74 אמיר אוחנה (הליכוד): 79 הצעת חוק העונשין (תיקון – הכנת פרסום בדבר שירותי זנות), התשע"ו–2016 86 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 86 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ערבי), התשע"ה–2015 89 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 90 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 93 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה לפי שעה), התשע"ו–2016 95 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 96 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 99 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 101 הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – ערב השנה האזרחית החדשה), התשע"ו–2015 101 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 102 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 104 הצעה לסדר-היום 105 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הצלת החקלאות בישראל 105 איתן ברושי (המחנה הציוני): 105 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 110 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלום, חברים. היום כ"ט בכסלו התשע"ז, 28 בדצמבר 2016. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. הסעיף הראשון – הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חברי הכנסת אוסאמה סעדי ומסעוד גנאים ביקשו להסיר את שמם מהצעת חוק הגליל (תיקון – הארכת התקופה למתן עדיפות לגליל), התשע"ז–2016, שמספרה פ/3627/20. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הודעת הממשלה על מינוי סגן שר> <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת הודעה על החלטת הממשלה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר את מינויו של חבר הכנסת איוב קרא לסגן שר במשרד לשיתוף פעולה אזורי. ימסור את ההודעה השר זאב אלקין; בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן השר המיועד, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה, לאחר שניתנה הסכמת ראש הממשלה, לאשר את מינויו של חבר הכנסת איוב קרא לתפקיד סגן שר במשרד לשיתוף פעולה אזורי. הוא מתמנה על-ידי השר לשיתוף פעולה אזורי. סגן השר ייכנס לתפקידו לאחר מסירת הודעה זאת בכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני השר. <הצהרת אמונים של סגן השר איוב קרא> <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת אני מזמינה את סגן השר, חבר הכנסת איוב קרא, להצהיר אמונים. בבקשה, אדוני. <איוב קרא (הליכוד):> אפשר, גברתי היושבת-ראש? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, בבקשה, בוודאי. <איוב קרא (הליכוד):> כנסת נכבדה, אני, איוב קרא, בן עיזאת ווג'יה, זיכרונם לברכה, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן השר ולקיים את החלטות הכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. חתימה. <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> תודה רבה. אני מודה לכם מאוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לסגן השר חבר הכנסת איוב קרא – והמון הצלחה בתפקיד. <הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3523/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת, רבותי, אנחנו עוברים לחקיקה. החוק הראשון שאנחנו נדון בו היום הוא הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמינה את חבר הכנסת איציק שמולי להציג לנו את הצעת החוק שלו. אדוני, יש לך עד עשר דקות לרשותך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, באמת, חברי הכנסת, שהגיעו מים עד נפש. מים הם משאב טבעי, משאב שבלעדיו אין חיים, ולכן הזכות למים היא זכות יסוד. זה לפחות היה המצב לפני שהוקמו תאגידי המים במדינת ישראל. הסעיף הראשון בסעיף המטרה של חוק תאגידי מים וביוב שחוקק הבית הזה בשנת 2001 קבע כי מטרת התאגידים להבטיח רמת שירות, איכות ואמינות נאותות, במחירים סבירים וללא אפליה בתחום המים והביוב. אתם, חברי הכנסת, יודעים היטב כי המטרה הזאת – מאז הוקמו תאגידי המים – לא הושגה מעולם. אדרבה, למעשה, זכותם של אזרחי ישראל למים נפגעה בשורה ארוכה מאוד של היבטים. דוח מחלקת המחקר והמידע של הכנסת קובע כי מאז הוקמו תאגידי המים תעריף המים קפץ ביותר מ-100%. הזינוק המטורף הזה מורגש, בין השאר, בכיסה של כל משפחה ומשפחה במדינת ישראל, ובמיוחד במשפחות מעוטות אמצעים – ובהן קשישים ואנשים עם מוגבלות – שמרגישות את הדבר הזה באופן חריף ביותר. אבל לא רק הם; המשבר הזה של תאגידי המים פוגע גם במשפחות ממעמד הביניים, ששואלות את עצמן בכל חודש מחדש, כשמגיע החשבון: מה זורם לי בברזים של הבית, מים או קולה? נכון, לא התאגידים הם שקובעים את תעריף המים, אבל מכיוון שמשק המים במדינת ישראל הוא משק כספי סגור, חייבת הממשלה, חייבת רשות המים, להביא בחשבון את עלות החזקתם וקיומם של 55 תאגידים מנופחים, בזבזניים ומיותרים, היושבים כאבן ריחיים על גב הציבור. מנתוני רשות המים עולה, כי המרכיב של תאגידי המים בתעריף הוא קרוב ל-40%, שאולי אולי את רובו – אם נצליח להעביר בסופו של דבר את החוק – נצליח להוזיל לצרכנים. גם מבקר המדינה, בדוח שלו מאוקטובר 2012, קבע חד-משמעית כי בהליך הזה של קביעת תעריפי המים עשתה המדינה עוול קשה מאוד כאשר בניכוי הגדול ביותר היא החליטה להעמיס על העלות שמשלמים הצרכנים כל מיני דברים שהם לא מן העניין, כמו עלויות ההתפלה וכמו העלות של האחזקה של תאגידי המים. חברי חברי הכנסת, אין בעולם עוד מדינה – בטח לא בגודל של מדינת ישראל – שיש בה כל כך הרבה תאגידי מים. בכל תאגיד – מנכ"לים, סמנכ"לים וג'ובים. כשהדבר הזה היה מנוהל ברשויות המקומיות – באגף המים של הרשות המקומית – כל מה שהיה נדרש זה שליש מכוח-האדם שיש כיום בתאגידים. כלי רכב, הוצאות, שכירות – בדרך כלל במקום הכי יקר ברשות המקומית – הוצאות לפרסום ומה לא. מישהו משלם על כל החגיגה הזאת. את החגיגה הזאת הגיע הזמן להפסיק. מדינות גדולות פי כמה וכמה ממדינת ישראל מסתפקות בתאגיד מרכזי אחד או בתאגידים אזוריים, במספר מצומצם של תאגידים אזוריים. רק במדינת ישראל – ג'ובים ודיבידנדים וכלי רכב ומה לא. דוח מחלקת המחקר והמידע של הכנסת קובע שבשנת 2013 עלויות התאגידים לציבור הסתכמו ב-3.7 מיליארד שקלים, והרווח הנקי – 180 מיליון שקלים. הייתם אומרים לעצמכם: בטח את הרווח הנקי לוקחים התאגידים ומשקיעים מחדש במשק המים. אז חלק הם מוציאים, אבל חלק הם מושכים כל שנה כדיבידנדים בעשרות ובמיליוני שקלים, בלי שום הצדקה. הזכות למים היא זכות שאין בסיסית ממנה. בלי מים אין חיים, אין קיום, אין בריאות. למרות זאת, לאחר הקמת התאגידים – ויש שיאמרו בגלל הקמת התאגידים – גם הושת מע"מ על המים, וגם הופסק הסבסוד של המדינה את משק המים. התוצאה היא שבעבור משפחות רבות במדינת ישראל הפך חשבון המים לסיוט של ממש. אם פעם סייעו הרשויות המקומיות למשפחות מעוטות אמצעים בסיוע כספי, בשמיטת חובות, בהסדרי חוב מיוחדים, מאז הוקמו התאגידים הסיוע מהסוג הזה כבר לא קיים. גם אתם, חברי הכנסת, בדיוק כמוני, מקבלים כל חודש עשרות פניות ציבור מאזרחים שמתלוננים על כך שיש עלייה לא מוסברת בחשבון המים שלהם; על חיובים שגויים ומנופחים, על תקלות חוזרות ונשנות במדי המים שהתקינו להם; על חיובים לא סבירים של צריכה משותפת, ומעל הכול על אטימות ועל שרירות לב של פקידים שפשוט לא אכפת להם יותר מדי פעמים. אני רוצה להזכיר לכנסת הזאת שהגענו בכנסת הקודמת לרמת אבסורד כזאת של-70,000–80,000 איש במדינת ישראל תאגידי המים ניתקו את המים כל שנה, עד שהכנסת הזאת החליטה והצליחה לעשות סוף לדבר הזה. אז ניפוחי החשבונות והספסרות במים הם לא מקריים. הגולם קם על יוצרו, ומישהו צריך להאכיל את המפלצת הזאת של 55 תאגידי מים שקמו תחת כל עץ רענן. הזכות למים היא זכות יסוד, אך מדיניות התאגידים לא מכירה בדבר הזה. אתם יודעים, חברי חברי הכנסת, שמדברים בבית הזה הרבה מאוד על הגירעון הכלכלי והממשלתי. אני רוצה שנדבר קצת יותר גם על הגירעון האנושי – על חוסר היכולת של הבית הזה יותר מדי פעמים לשים את עצמו במקום של המוחלשים בחברה, לראות את העולם דרך העיניים שלהם: דרך הקשיש שאין לו בימים האלה כסף לחמם את הבית, דרך הפועל שמפוטר ממקום העבודה שלו, דרך ילד שאין לו כסף ואין להורים שלו כסף לתת לו לכריך לבית-הספר. את מה שאיבדנו בשנים האלה אי-אפשר למדוד רק במספרים, כי אם 2 מיליון עניים במדינת ישראל חיים בתחושה יומיומית שאין להם מה להפסיד, מה שאבד הוא גם הרעיון שמונח בבסיס ההקמה של המדינה הזאת: הסולידריות החברתית ותחושת הייעוד המשותפת. התאגידים לא השיגו את מטרות החוק שציינתי בתחילת דברי. הם אינם מסייעים ואף מזיקים. תקורת התאגידים ובחלק מהמקרים אי-שליטת הרשויות המקומיות עליהם מובילות לזעם של התושבים, ואכן בשנה האחרונה היו הרבה מאוד מחאות בכל רחבי ישראל כנגד מדיניות התאגידים. ההגינות מחייבת לומר כי לזכותם של התאגידים – ביחד עם גורמים נוספים – ייאמר שהם הצליחו לצמצם את הפחת במשק המים וטיפלו היטב בתשתיות. אבל אני סבור, וכך גם חברי, שזה לא משהו שאי-אפשר לעשות או להשיג באמצעות תאגידים אזוריים או באמצעות רשויות שיוכלו – בחלק מהמקרים לפי הצעת החוק הזו – להמשיך ולנהל את משק המים שלהן בעצמן, כל זאת בכפוף למשק כספי סגור ולרגולציה מתאימה. לכן, בהצעת החוק ההיסטורית הזאת, גברתי היושבת-ראש, שחבר הכנסת אלי כהן – שותפי וחברי המלא – שאנחנו שותפים מלאים ושווים להובלתה בתמיכה של כל הבית הזה – ויש פה בהחלט חברי כנסת שראויים לציון מיוחד: חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, חבר הכנסת איל בן ראובן, חברי הכנסת אלי כהן, מקלב ואחרים. ביוזמה נחרצת ומלאה של התוכנית "הכול כלול" בהנחיית סיון כהן, שמלווה את קמפיין המים הזה ואת חוק המים הזה מראשיתו, אנחנו עומדים כאן היום, ועומדים בדרישה לביטול מרבית תאגידי המים במדינת ישראל ולצמצומם ל-11 תאגידים אזוריים לכל היותר, תוך כדי זה שבנסיבות מיוחדות אפשר יהיה לקבל את האישור מהשר להמשיך ולנהל את משק המים באופן עצמאי באותה רשות מקומית. אני רוצה להודות בראש ובראשונה לך, כבוד השר, אדוני השר שטייניץ. אילולא אתה ואילולא התמיכה שלך, לא היינו עומדים כאן היום ומציגים בפני הכנסת את הצעת החוק הזאת. החוק הזה הוא לא רק בזכותנו, הוא גם בזכותך, ואני מלא הערכה ותודה לך. אני רוצה להודות גם לשר הפנים ולשר האוצר שתומכים בהצעת החוק. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה, אדוני, חבר הכנסת דוד ביטן. על אף המחלוקות בין הקואליציה לאופוזיציה, התעלינו מעל הפוליטיקה הקטנה, והחוק הזה הובא לוועדת השרים ביום ראשון האחרון. אני רוצה להודות ליואב קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת, שסייע לנו להוביל את החוק הזה בהליך מהיר, ולחברי הכנסת ברקו ואחרים שתומכים בהצעת החוק הזו. אני רוצה להודות לפעילים בכל רחבי הארץ, שהובילו בשנתיים האחרונות מחאה נחרצת כנגד מדיניות התאגידים; כמובן, גם לרשויות המקומיות ולראש המרכז לשלטון מקומי חיים ביבס, שאני כמהַ ומצפה שנגיע אתו ביחד, בוועדת הפנים או הרפורמות, להסכמות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – וכמובן לצוות שלי ולצוות של אלי כהן. לצוות שלי – אלעד גודינגר, שיושב כאן, יריב צור שור וארז בר חיים, וכמובן, גם למתמחים המסורים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. ישיב שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני. אחרי תשובתך, יש לנו בקשה להתנגד, ואז אחד מחברי הכנסת היוזמים יכול לעלות על הבמה ולשכנע. קודם כול תשובתך, ואז אנחנו נמשיך בדיון. בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תודה רבה. תודה רבה לידידי חבר הכנסת איציק שמולי, שהציג את הצעת החוק – הצעת חוק לתיקון חוק תאגידי המים והביוב, צמצום מספר תאגידי המים. אני רוצה לומר כבר בפתח הדברים: הצעת החוק הזאת הוגשה לפני כמה חודשים. הסעיף המרכזי, העניין המרכזי של צמצום מספר תאגידי המים נראה לנו – לי אישית – נכון. האמת שכבר לפני שמונה-תשעה חודשים, בדיון אצלי ביקשתי לעשות עבודה ולבחון את צמצום מספר תאגידי המים. היו כמה סעיפים אחרים שלא יכולנו לקבל, אבל בהידברות – ומסתבר שאפשר להשיג דברים בהידברות – עם איציק שמולי, עם אלי כהן ועם יואב קיש – שלושת הקודקודים של שתי ההצעות שהונחו כאן – הגענו בהחלט להסכמות. אני שמח על הצעת החוק הזאת, שתביא לצמצום מספר תאגידי המים מ-56 תאגידים – שזה בפירוש מסורבל יותר מדי, מנופח – ל-11 תאגידים שיכסו את מרחבי הארץ. התוצאה אמורה להיות התייעלות של התאגידים, חיסכון בהוצאות. החיסכון הזה בהוצאות של התאגידים בגלל ההתייעלות, יתורגם להפחתה מסוימת במחיר המים, וגם – לא פחות חשוב – לשיפור השירות, כי כאשר יש 11 תאגידים, ולא 56 תאגידים, גם יכולת הפיקוח על הסטנדרטים של השירות לאזרחים והטיפול באזרחים – ייתכן שיהיו משופרים יותר. ולכן, אנחנו בעד ההצעה הזאת – 56 תאגידים זה מנופח, זה מוגזם, זה מסורבל. עדיף 11 תאגידים. עכשיו אני רוצה לומר כמה דברים לגבי הנושא הזה. ראשית, ללא קשר להצעה הזאת, אנחנו כבר מצויים במהלך תיקון 27 לחוק המים שנמצא בוועדת הפנים בראשותו של חבר הכנסת דודי אמסלם. הוא מוביל את זה בנחישות רבה. ברגע שהמהלך הזה יעבור – אני כבר דנתי בעניין הזה עם רשות המים – המהלך הזה, ללא קשר לצמצום מספר התאגידים, יאפשר לנו להוזיל את המים בשיעור ניכר כבר ב-2017. אנחנו מדברים על הכמות הבסיסית, על 3.5 המטרים המעוקבים הבסיסיים לכל נפש, בערך 16 או 18 מטרים מעוקבים ראשונים של צריכת מים לכל משק-בית. כאן אנחנו מתכננים שההוזלה תהיה בשיעור של בין 13% ל-15%. אני מדבר על החודשים הקרובים, הרבה לפני התהליך של צמצום מספר התאגידים. אנחנו מתכוונים להוזיל את מחיר המים בזכות ההסכמה שהגענו אליה עם האוצר, שהיטלי ההפקות יחזרו למשק המים – כמשק סגור – ולא ילכו לקופת האוצר. כאן אני בהחלט מודה גם לשר דרעי ולשר כחלון, השותפים המרכזיים בהסכמה הזאת. ואני אומר כאן: ברגע שהחקיקה הזאת תסתיים בוועדת הפנים של דודי אמסלם, והוא באמת מוביל אותה במקצועיות ובנחישות בלתי רגילה – מגיעות מחמאות גם לדודי אמסלם, אף שהוא איננו כאן – ברגע שהחקיקה הזאת תסתיים, הכוונה שלי – ורשות המים כבר הצהירה על הכוונה הזאת, כבר הודיעה שהיא מוכנה למהלך הזה – אנחנו מתכוונים להביא להוזלה משמעותית במים למשקי-הבית כבר במחצית הראשונה, אני מקווה שכבר ברבעון הראשון של 2017, כמובן, כפוף לאישור הכנסת. עכשיו אני רוצה לומר לגבי התאגידים. מאז הקמת התאגידים, כמו שציין איציק שמולי ביושר, יש שני שיפורים מרכזיים: אחד, ואיציק ציין אותו, ירידה דרמטית בפחת המים ושיפור תשתיות של אספקת המים; השיפור השני הוא לא פחות חשוב: טיפול הרבה יותר טוב בביוב. יש פחות זיהומי מים בישראל, פחות חדירות של ביוב לאקוויפרים ולמערכות המים, פחות זרימה של ביוב. זה בעיקר נכון לגבי כפרים דרוזיים, ערביים ובדואיים. הביוב סוף-סוף טופל. יש הרבה פחות מקרים שהביוב זורם ברחובות. סיירתי בכפרים בדואיים בגליל. מבחינה בריאותית זה שיפור עצום. אז יש גם שיפורים עצומים, חשובים מאוד, בבריאות הציבור – לא רק באספקת המים – בעקבות הקמת התאגידים. אסור להתעלם מזה. יחד עם זאת, אנחנו מחויבים ליעילות, ומה שאפשר לעשות ב-56 תאגידים אפשר לעשות טוב יותר, ביעילות רבה יותר ובחיסכון, בפחות בזבוזים, ב-11 תאגידים. בדקנו את העניין הזה. אנחנו כרגע מעריכים ש-11 תאגידים – זה המספר הנכון, ולכן אנחנו תומכים בהצעת החוק הזו, לאחר שכמובן הורדו ממנה דברים שלא היו רלוונטיים לצמצום מספר התאגידים או שלא יכולנו לקבל אותם. אני רוצה לומר: התעריף עלה בשנים האחרונות לא רק בגלל הקמת התאגידים, או לא בעיקר. צריך להגיד ביושר, אסור להטעות את הציבור. התעריף עלה משתי סיבות: ראשית, תעריף הביוב, שפעם היה מופרד, כיום הוא חלק מתעריף הטיפול במים. שילמו אותו גם בעבר, אבל בעבר הוא היה נפרד: ביוב לחוד, מים לחוד. היום זה ביחד. שנית, רוב המים בישראל כיום הם מים מהתפלה. זה לא היה לפני עשר ו-15 שנים. היום אנחנו מתפילים את רוב המים ולא לוקחים אותם מהטבע. ההתפלה מאפשרת לנו גם בשנות בצורת להיות המדינה היחידה במזרח התיכון שאין בה בעיות באספקת מים. אזרחי ישראל כבר לא צריכים לייבש את הגינות הקטנות שלהם או את המדשאות שלהם. יש מים. אבל התפלה עולה כסף. היא גם צורכת אנרגיה. לכן, אנחנו נוזיל את מחיר המים בשני אקטים. הראשון, הדרמטי, ב-2017, קשור להכללה מחדש של תעריפי ההפקה במשק המים. זאת הוזלה של קרוב ל-15%. אני אומר כאן: שברגע שהחוק הזה יחוקק – הוא לקראת קריאה שנייה ושלישית – אנחנו נוזיל את המים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> 7%. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, אני מדבר על המים הראשונים, על התצרוכת. ההחלטה שלנו, כדי שזה יהיה בעיקר אפקטיבי גם לחלשים, למשפחות חלשות, לעשירונים התחתונים, היא שכל ההנחה בסקטור של משקי-הבית תהיה על הצריכה הבסיסית. כלומר, מי שיש לו בית רגיל, קטן, ייהנה יותר; מי שיש לו וילה גדולה עם גינות ובריכה, ייהנה פחות. אחר כך, האקט השני יהיה ההנחה בעקבות עניין התאגידים. אני רוצה רק לציין כאן, שמולי ואלי כהן, הדרך לא פשוטה. כדי לבצע תהליך של איחוד התאגידים, בשלב מסוים יצטרך להגיע גם סיוע משמעותי מהאוצר. כמו שבהקמת התאגידים היה סיוע במיליארדי שקלים מהאוצר לצורך הקמת התאגידים, גם בתהליך מספר צמצום התאגידים – מטעמים שאני לא אפרט כאן ונשאיר אותם לוועדה – יהיה צריך לבוא סיוע משמעותי של משרד האוצר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני השר, אני רק רוצה להזכיר לך שגם לרשותך עשר דקות, ואתה כבר סיימת אותן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן, אני מסיים. בקיצור, איציק שמולי ואלי כהן ויואב קיש, הממשלה תומכת בהצעת החוק. מברכת אתכם על הצעת החוק הזאת – אה, יואב קיש הגיע – ואנחנו קוראים לאשר, כמובן בתנאי שאתם מסכימים – איציק, יואב ואלי – שכל ההסכמות שלאחר הקריאה הטרומית יובאו בפני ועדת שרים והתהליך יהיה בתיאום ובהסכמה עם משרד האוצר, משרד הפנים, משרד המשפטים ומשרד האנרגיה. תחת ההסכמות הללו אני מציע ומבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק החשובה הזו ובמהלך החשוב הזה לצמצום ולייעול תאגידי המים בישראל. תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מסכימים לתנאים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ. יש לנו בקשה להתנגד מחבר הכנסת אכרם חסון. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <אכרם חסון (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתנגד עקרונית לכל התאגידים. אני חושב שצמצום מספר התאגידים לא יעזור ולא יסייע לאזרח הפשוט, שמשלם את המחיר הגבוה. עוד פעם ימרחו אותנו ועוד פעם נגיש הצעות לסדר-היום. כאשר הייתי ראש עיר, ב-2004, ביקש ממני משרד הפנים להיכנס לתאגיד. לא ידעתי מה זה תאגיד. הלכתי לראש עיריית יבנה ללמוד מה זה תאגיד. אז שמעתי על הביורוקרטיה, על המחירים המופקעים, על התשלום הגבוה שמשלם האזרח, על השירות הנמוך שמעניקים התאגידים, והחלטתי מאז שאני לא נכנס. ועד עצם היום הזה בדאלית-אלכרמל ובעוספיא אין תאגיד בזכות העמידה שלי והמלחמה שלי נגד התאגידים. אני אגיד לכם, מחיר המים לא קשור לתאגידים. רשות המים יכולה להוזיל את מחירי המים מחר, בלי לשאול את התאגידים. התאגידים לא קובעים בנושא הזה. אבל כאשר חוקקו את החוק של התאגידים קבעו שאזרח שיבקש מד מים ישלם אגרה, היטל, בגובה 162 שקל פר-מ"ק. ולכן, ידידי איציק, אם תושב בירכא ירצה להקים 1,000 מ"ר איסכורית שעולים 100,000 שקל, הוא יצטרך לשלם 162,000 שקל רק היטל מים. זה ללא היטלים לוועדת התכנון, ללא היתר בנייה – ללא כלום. אני אומר לך, הדבר הזה הוא בלוף אחד גדול. העסק הזה נעשה כדי לפתור בעיה לכל מיני עובדים, שימצאו להם ג'ובים על חשבון האזרח הפשוט. אתמול קיבלתי פנייה מאישה ממשפחת אבו מוך בבאקה-אל-ע'רביה. שלחו לה לפני שבוע – היא אלמנה עם שני ילדים – תשלום חשבון מים 50,000 שקל. התקשרה, התאגיד לא נמצא בבאקה-אל-ע'רביה. היא צריכה לנסוע לאום-אלפחם. תבואי מחר, תבואי עוד יומיים, עושים לה עיקולים. אין להם רחמנות, אין להם אלוהים. התאגידים האלה לא מתאימים למצב הסוציו-אקונומי הכי נמוך, שלא הובא בחשבון בהיטלים. לכן אני מתנגד. אני אומר לכם, אני מציע לחברי הכנסת – ואתם מייצגים את האזרחים במדינת ישראל: תלכו תבדקו מה עם התאגיד אל-עין בכפר ירכא, בג'וליס, באבו-סנאן, באל-מאכר, באל-מזרעה, ביאנוח-ג'ת – נכשל. מבקר המדינה כתב דוח קשה ביותר. אותו דבר התאגיד נכשל במודיעין. ראש עיריית אשקלון יצא מהתאגיד. מדוע אנחנו צריכים לצמצם ולהשאיר את העול הזה על כתפי האזרח הפשוט? אני חושב שאנחנו עוד פעם עושים טעות. מובילים אותנו למהלך שעוד פעם נצטער עליו. צריך לבטל את התאגידים, כי ראשי הרשויות כבר אין להם סמכויות. הם הפכו להיות פקידים במדינת ישראל. ואני אומר לכם: יפה שעה אחת קודם. תאמינו לי. תלכו לאזרחים, ותשאלו אותם בכל מקום. מחירי המים לא עלו, ידידי איציק שמולי, ב-100%. בהרבה מקומות הם עלו ב-300%. אין מי שיפקח, אין מי שיבדוק, אין מי שייתן תשובות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. נא לסיים. <אכרם חסון (כולנו):> לכן אני מתנגד נחרצות לכל התאגידים בארץ. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. אחד מהיוזמים יכול לחזור לכאן לשכנע. חבר הכנסת אלי כהן – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. <אלי כהן (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק שמגיעה היום באה לטפל באמת במוצר הבסיסי, הראשון במעלה, שזה באמת הנושא של המים. והנושא של התאגידים, ידידי וחברי הטוב אכרם חסון, זה בדיוק המקרה שהגולם קם על יוצרו. ככלל, הקמת התאגידים נועדה באמת למנוע מהרשויות המקומיות את המצב שבכספים מהמים משתמשים לתשלומי שכר ולתשלומים אחרים, אבל במקום לבוא ולקבוע משק כספי סגור, הקימו מנגנונים מנופחים, מיותרים, לא יעילים, בזבזניים, ולזה אנחנו צריכים לשים סוף, מתוך מטרה להוריד את תאגידי המים. הקימו תאגיד, מינו מנכ"ל; מנכ"ל, אז צריך סמנכ"לים; יש תאגיד, צריך יו"ר דירקטוריון; יש דירקטורים, הם כבר לא יושבים במשרדי העירייה, צריכים משרדים חדשים. בפנייה שהגיעה אלי גם מראש עיריית רעננה זאב בילסקי הוא מציג שרק ברעננה עצמה העלות לציבור היא 7 מיליון שקלים בשנה. כלומר, סגירת התאגידים – בשלב הראשון צמצום מספרם ואחרי זה סגירה של 40 מייד ואחרי זה את כולם – תחסוך יותר מ-400 מיליון שקלים, במטרה להוזיל את מחירי המים. כאמור, זה יתווסף להורדה של 15% שכבר מתוכננת. יש כאלה שאומרים שההוזלה של מחירי המים תהיה 5% נוספים, שיתווספו ל-15% שמתוכננים בתחילת השנה. ולנו יש אחריות לכספי ציבור, לנו יש אחריות לבוא ולהוזיל את המים, לבוא ולהוזיל את המוצר הבסיסי הזה. הקמת התאגידים כשלעצמה לא יצרה רק מנגנון מנופח, אלא גם המעבר מתאגיד עירוני לחברה היה בו פשוט משום ניסיון להוציא מהציבור את תשלומי המע"מ הנוספים, שכאמור גולגלו בעוד 17% נוספים, שגם הם תרמו לעלייה משמעותית במחירי המים. בשנה האחרונה הגענו למצב שהתאגידים מחלקים דיבידנדים. האם הגיוני שמים יהפכו למקור רווח עבור הרשויות המקומיות? המים זה מוצר שלא רק שהוא צריך להיות במחיר עלות, אלא הוא צריך להיות אפילו מסובסד. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אלי, תתחיל ב"מקורות". תתחיל ב"מקורות". <אלי כהן (כולנו):> ולכן, חבר הכנסת ברושי, הנושא הזה של ביטול התאגידים והחזרת העיריות נועד, בין היתר, לבוא ולצמצם גם את הנושא של השתת המע"מ, שלא הייתה מוצדקת מלכתחילה. לא בכדי על הצעת החוק הזאת חתמו 87 חברי כנסת, שלמעשה מראים לציבור שאכפת לנו: אנחנו קשובים לציבור, ואנחנו כאן נמצאים לבוא ולטפל בנושא של יוקר המחיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אלי כהן (כולנו):> אגב, אותם תאגידים במהלך השנה הזאת דאגו לגבות מהחייבים שלהם ריבית של 8% ו-9%, ולכן הובלנו מאבק, חבר הכנסת שמולי ואני, וזה ירד, ומינואר הקרוב גם הריבית תצומצם ל-4% בלבד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אלי כהן (כולנו):> ולכן ההצעה של סגירת תאגידי המים היא הצעה מתבקשת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון, בבקשה. <אלי כהן (כולנו):> גברתי, בדיוק עוד 30 שניות. קודם כול, אני רוצה להודות לחבר הכנסת איציק שמולי, שותפי המלא בהצעה. לא בכדי הוא חבר הכנסת החברתי ביותר שקיים בכנסת. אני מודה לך באמת על שיתוף הפעולה ועל הנחישות המשותפת שלנו יחד בהובלת המהלך; כמובן, לציבור כולו שתומך בנו, וגם לערוץ 10, ל"הכול כלול" ולסיון כהן על כל הקמפיין, שלווה באמת בראייה של כולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אלי כהן (כולנו):> באמת שני משפטים אחרונים, גברתי. תודה לחבר הכנסת אכרם חסון, שמוביל את המהלך הזה במגזר הדרוזי, וכמובן לשר האוצר משה כחלון ולשר התשתיות חבר הכנסת יובל שטייניץ על תמיכה בחוק. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ושר השיכון. <אלי כהן (כולנו):> אני קורא לכל חברי הכנסת לבוא ולתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי כהן. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, וכעת אנחנו נצביע על הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 55 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. <יואב קיש (הליכוד):> כלכלה, איציק? <קריאה:> ועדת הכלכלה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כלכלה. <יואב קיש (הליכוד):> רפורמות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, זהו, אין ויכוח. ברגע שאני שומעת שני שמות, שתי ועדות, זה עובר לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך בטיפול בהצעת החוק. הייתה פה הצעה של ועדת הכלכלה והצעה של ועדת הרפורמות, לכן זה עובר לוועדת הכנסת להכנה לקריאה ראשונה. תודה רבה, רבותי. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת קיש, בבקשה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושבת-ראש, מישהו שכח משקפיים. של מי המשקפיים האלה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תשאיר לנו אותם – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> השר שטייניץ? זה שלך? אני אביא לך את זה, בסדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מהר מאוד מצאת את בעל החפץ. בבקשה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, יש לי כמה הודעות, וההודעה האחרונה דורשת הצבעה. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ימונו ממלאי-מקום קבועים בוועדות הבאות: מטעם סיעת המחנה הציוני: בוועדת המדע והטכנולוגיה יכהן חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; בוועדת החוקה, חוק ומשפט תכהן חברת הכנסת מרב מיכאלי כממלאת-מקום. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה נוספת – ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל תדון בהצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 6), התשע"ז–2016, מ/1102, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> בנוסף, ביום כ"ב בכסלו התשע"ז, 22 בדצמבר 2016, מסרתי הודעה במליאה על חילופי אישים בוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע. הודעתי כי חבר הכנסת חמד עמאר מחליף את חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר בוועדה זו. הודעה זו נמסרה מבלי שעברה את אישורה של ועדת הכנסת. אני מבקש לתקן את הטעות ולהודיע כי ועדת הכנסת אישרה היום – זה היה בעצם ביום שני – את בחירתו של חבר הכנסת חמד עמאר במקום חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר בוועדה המשותפת האמורה, מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> זו ההודעה שדורשת הצבעה, חברים. הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, ו' בכסלו התשע"ז, 6 בדצמבר 2016, על העברת הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מסעוד גנאים בנושא: דוח משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מגלה כי חמישית מ-44,000 מקרי פגיעה בקטינים הם בקטינים עם מוגבלות, לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ועדת הכנסת החליטה היום להמליץ לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את ההצעה לסדר-היום האמורה מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד. אני מבין, חבר הכנסת מסעוד גנאים, שזה מקובל עליך. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת קיש. רבותי, אם כן, אנחנו נצביע כעת על הודעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת ועדת הכנסת – 42 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הנושא: דוח משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מגלה כי חמישית מ-44,000 מקרי פגיעה בקטינים הם בקטינים עם מוגבלות מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 42 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההודעה של ועדת הכנסת אושרה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חמד עמאר, יחיאל חיליק בר ואוסאמה סעדי בנושא: ישראל ראשונה בשיעור הילדים שנהרגים בתאונות דרכים, על-פי דוחות ה-OECD. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק ממשל זמין, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3073/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק ממשל זמין, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. הנמקה מהמקום – חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן – הנמקה מהמקום. בבקשה תציג לנו את הצעת החוק שלך. ההצעה הזאת ללא תשובת הממשלה, ולכן מייד אחרי הנמקת ההצעה נצביע. <דוד ביטן (הליכוד):> הצעת חוק ממשל זמין, מה שהיא אומרת זה שפקידי ממשלה, חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות וכו' יצטרכו לפרסם את כתובת האימייל שלהם על מנת שתושבי המדינה, אזרחי המדינה, יוכלו לפנות אליהם באופן ישיר, כמו שפונים לחברי הכנסת. מה שקורה היום, שלכל גוף יש מרכז לפניות ציבור, אפשר לפנות רק אליו, ובעצם לוקח הרבה מאוד זמן עד שבכלל פנייה מטופלת. מה שאני אומר – ועשיתי את זה בשיתוף עם מוקד 99 – שבסופו של דבר אפשר יהיה לעשות פנייה ישירה, אז אני מוותר על הטלפון שכתוב בחוק, אבל בסופו של דבר האימייל כן. הגעתי לסיכום עם הממשלה שהטיפול אחרי הקריאה הטרומית יעוכב לשישה שבועות, והממשלה צריכה להביא – היא תביא בתוך שישה שבועות תקנות, שינוי של תקנות המידע, באופן שייתן מענה על העניין הזה; אם לא יהיה מענה אז כמובן הסיכום הזה לא תופס, וכמובן, בתיאום אתי – שאני אראה שזה נותן מענה. אם לא יצליחו בתוך שישה שבועות, אז זה ימשיך לקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. יש בקשה להתנגד מחבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד חברי הכנסת, ההצעה להזיז במשהו את הביורוקרטיה השלטונית הממסדית היא הצעה טובה מאוד, אבל היא לוקה בחסר, כי אם ישלחו את כתובת האינטרנט בלבד, אז זה כמו את כתובת הבניין. צריך שיהיה בכל משרד ממשלתי – כבר דיברנו על זה הרבה שנים – נציב פניות הציבור. כמו שיש מבקר המשרד שבודק שחיתויות, צריך להיות נציב פניות הציבור בלשכת המנכ"ל שעונה ישירות בטלפון ובמייל ובכל דבר לכל אזרח שיש לו בעיה ספציפית שחורגת – לא מבחינת שחיתות אלא מבחינה של לפנים משורת הדין, ויש הרבה מקרים כאלה. וזה מביא אותי להצעת החוק הקודמת, גברתי היושבת-ראש, בעניין של תאגידי המים. את היית ראשת עיר ואת יודעת מה זה. כשהיו המים בעיריות הייתה ועדת הנחות לאנשים שאין להם. ישבו שם עובדים סוציאליים וחברי עירייה ודנו על כל תיק ותיק, והייתה להם סמכות חוקית לתת הנחה במים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כמו שקיים היום בארנונה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כמו שקיים היום בארנונה, כן, נכון. ברגע שהעבירו את המים לתאגידים, האזרחים איבדו את הזכות הזאת – ומדובר בעניים ביותר – ותאגידי המים אומרים: על-פי החוק אנחנו לא יכולים לתת הנחה. אדם שאין לו כסף למים, אי-אפשר לעזור לו. הגשתי הצעת חוק וביקשתי כמה וכמה פעמים בוועדת שרים, במשרד האוצר ובמשרד התשתיות לאפשר הקמה – בתאגידי המים הקיימים, שאנחנו נגדם בכלל, אבל כל זמן שהם קיימים, שיהיו שם ועדות הנחה שמורכבות מעובד סוציאלי, מנציג העירייה – הרי העירייה היא 50% בעלים בתאגיד – וההצעה הזאת נדחתה שוב ושוב. במשרד האנרגיה והתשתיות אמרו שצריך להביא תקציב נוסף של מיליארדים, עוד מיליארדים – ממש גוזמאות שאין כדוגמתן. ולכן, אני טוען שברגע שיצמצמו את מספר תאגידי המים – זה דבר חשוב, ולכן תמכנו בחוק הזה – רק ל-11; אני חושב שצריך לבטל את כולם, אבל כל מה שדיברו כאן על הבזבוזים בתאגידי המים ועל היוקר – הרי כשהקימו את תאגידי המים אמרו שרוצים להוזיל את המים, וזה רק ייקר – אבל כל זמן – ואני רוצה להיות בטוח – דיברתי עם חבר הכנסת שמולי – שלא יחייבו עיריות שעדיין לא נכנסו לתאגידים שייכנסו לתאגידים – כי פה כתוב שיחייבו אותן. לא ולא. עיריות שאין להן עדיין תאגידים לא חייבות להיכנס לתאגיד, וגם התאגידים – צריך לאפשר להם להקים ועדות הנחות כמו בעיריות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. כאמור, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק ממשל זמין, התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ממשל זמין, התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 52 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ממשל זמין, התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק חובת החזקת תכשיר אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3126/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק חובת החזקת תכשיר אפינפרין במקומות ציבוריים – אני מקווה שאנחנו נשמע עכשיו הנמקה – של חבר הכנסת יהודה גליק וקבוצת חברי הכנסת. להצעה זו הוצמדה הצעה נוספת, של חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יהודה גליק, יש לך עד עשר דקות להציג את ההצעה, וליואל חסון יהיו עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <יהודה גליק (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש חברת הכנסת טלי פלוסקוב, גברתי המזכירה והסגן, ירדנה ונאזם, הקלדניות המתוקות היקרות, חברי וחברותי – – <קריאה:> הסדרנים. <יהודה גליק (הליכוד):> – – חברי הכנסת המתוקים והמתוקות וגם הסדרנים הנפלאים, ראשית, אני מבקש להתנצל שאני קצת מתרגש. זו הפעם הראשונה שאני מעלה הצעת חוק בכנסת. אבל ראשית, תרשו לי שתי הערות קטנות. א. באמת אני שמח שזה חל בחג החנוכה, חג שכולו הארת פנים, חג שכולו אור, ואני באמת שולח לכולם חג כשר ושמח. ההערה השנייה, חברי – אני מבקש מכם הקשבה קצת. חנוכה זה גם מלשון חינוך. היום הייתה לנו ישיבת ועדת החינוך שלא הוסיפה כבוד לכנסת, לא הוסיפה כבוד לכנסת. ואני שמח – לצערי, זה מימין ומשמאל – שהיה דיון חשוב, אבל בזה שמכנים צד אחד בשם "בוגדים" וצד שני "כלבים" לא משכנעים אף אחד. אני מבקש מחברי הכנסת: אם נדע להקפיד זה על זה, זה לזה, זה עם זה, ביחס של כבוד והקשבה, נדמה לי שנוכל להתקדם הרבה יותר. נקודה אחרונה לפני החוק עצמו: אני באמת רוצה להזמין את כולם. החל מהיום, בוועדת החינוך – ותודה ליושב-ראש ועדת החינוך יעקב מרגי – התערוכה "ירושלים של שלום" בוועדת החינוך. אני מזמין אתכם להיכנס ולראות איך ירושלים היא סמל של חיים ביחד, של כבוד זה לזה, של שלום. ועכשיו, גבירותי ורבותי, חברי וחברותי, להצעת החוק, הצעת חוק חובת החזקת תכשיר אפינפרין במקומות ציבוריים. חברי, אני יודע שאסור להציג שום דבר במליאה, אבל, ברשותכם, כיוון שחלק מהחברים שאלו אותי מה זה, אז אני מבקש מהיושבת-ראש רק להראות שזה הדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> לא להציג את זה? לא להציג את זה. לא מרשים לי להציג את זה. מי שיראה, אני מסתובב עם זה בכיס מאז אני בן שמונה, לכל מקום, כי יש לי אלרגיה לבוטנים, שיכולה להביא גם לסכנת חיים. לא פעם ולא פעמיים הדבר הזה הציל את החיים שלי, לאחר שאכלתי אוכל שהיו בו בוטנים בלי שידעתי, ונאלצתי להשתמש בזריקת אדרנלין. כשהייתי צעיר לא היה לנו מזרק אוטומטי, והיינו צריכים להשתמש בקפסולה ובמזרק ולהכין את זה לבד. האפינפרין הזה הוא הדבר הכי פשוט שבעולם: פשוט מחזיקים אותו, מוציאים את הפקק, שמים על הרגל. אין בו שום נזק למי שמשתמש בו והוא בריא – סך הכול קצת אדרנלין – לא מזיק לאף אחד. אז הצעת החוק מבקשת שבכל חדר אוכל ציבורי יחזיקו את הדבר הזה, כדי שלא יהיו אנשים שייכנסו לסכנת חיים. מדובר בסכנת חיים בתוך פחות מדקה. אפשר פשוט למות. התגובה האלרגית היא שוק אנפילקטי – זה מצר, גורם לנפיחות ומצר את קנה הנשימה, את כלי הנשימה, ואנשים יכולים למות, ולא רק יכולים – זה קורה, וזה קרה, לצערנו, הרבה מדי פעמים. למשל, ברחבי ארצות-הברית, בבתי-הספר יש איסור להכניס כל מיני דברים אלרגניים. פעם נתתי הרצאה בבית-ספר בניו-יורק, בריברדייל, אמרו לי: בית-הספר שלנו הוא nut free, חוץ מזה שבכיתה ג' יש ילדה שקוראים לה שקד. וזה בארצות-הברית, שפעם אכלו כולם peanut butter and jelly. ממרח בוטנים היה המאכל האמריקני, והוציאו את זה מכל בתי-הספר. בכל מסעדה בארצות-הברית יש המתקן הזה, האפיפן. לא צריך הכשרה כדי ללמוד, אפשר לעשות הכשרה של שתי דקות. כל חייל לומד על אטרופין; זה עוד יותר קל מזה. זה מזרק אוטומטי. העלות של זה למסעדה או לחדר-האוכל היא 150 שקלים פעם בשנתיים. כיוון שלא רצינו לעשות רגולציה, קבענו שזה יהיה רק במקומות שמאכילים מעל 200 אנשים בפעם אחת. כלומר, רק במקומות גדולים. למרות זאת, פנה אלי שר התיירות וביקש שלא להוסיף רגולציה על בתי-המלון, ולכן סיכמתי אתו שנביא את זה לדיון בוועדה, ואני אכבד את בקשתו. אבל לא מדובר בתוספת רגולציה; הרי יש להם תיק עזרה ראשונה, מד"א כבר הכניס את האפיפן בתיקי העזרה הראשונה. אנחנו בסך הכול מבקשים שזה יהיה בתוך תיק העזרה הראשונה. יתרה מזאת, קראנו לזה חוק האפיפן, אבל אני מקווה שבוועדה נשנה את זה לחוק המזרק האוטומטי, כי אפיפן זה שם של חברה ואנחנו לא רוצים לכבד דווקא חברה מסוימת. אנחנו רוצים לעודד חברות נוספות שייצרו את זה זול יותר, כדי שזה יהיה זול עוד יותר. מעבר לדבר הזה, אני רוצה לומר שהחוק הזה כבר עבר בכנסת פעמיים בקריאה ראשונה: הוא עבר בכנסת שלפני הקודמת. חברת הכנסת רחל אדטו ממפלגת קדימה העבירה אותו בקריאה ראשונה – התפזרה הכנסת; חברת הכנסת יפעת קריב מיש עתיד העבירה אותו בכנסת הקודמת. חברת הכנסת יפעת קריב, אגב, מלווה אותי בדבר הזה כבר הרבה זמן, ממש בהמון אכפתיות. אני באתי לכנסת, רציתי להעביר את זה. לא ידעתי שזה כבר עבר, אבל יפעת קריב באמת מסייעת לי בעניין הזה. והיא העבירה אותו – ושוב הכנסת התפזרה. ברוך השם, תודה לאל, עכשיו בכנסת הזאת יש אופוזיציה מאוד קונסטרוקטיבית והיא רוצה להחזיק מעמד עוד שנתיים, אז הפעם אני מקווה שנגיע גם לקריאה שלישית, שהכנסת הזאת תחזיק מעמד עוד קרוב לשלוש שנים ויש מספיק זמן. חברי חברי הכנסת, אני כל כך מאושר שהצעת החוק הראשונה שלי היא לא קונטרוברסלית – היא גם בהסכמת הממשלה, היא גם – למשל, חברת הכנסת יעל גרמן, שרת הבריאות לשעבר, עודדה אותי בחוק הזה וגם היא חתמה עליו, חברי כנסת מימין ומשמאל חתמו עליו. זה באמת מרגש אותי מאוד שהצעת החוק שלי היא לא הצעה שיש בה משום מחלוקת בציבור אלא להפך, תרומה לחיי אדם. כמובן, קבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות; אני מרגיש כבוד גדול להודות לכמה אנשים. כמו שכבר הזכרתי, חברת הכנסת לשעבר רחל אדטו שהעבירה, וחברת הכנסת לשעבר יפעת קריב, שבאמת עזרה לי המון, אבל גם חבר הכנסת יואל חסון, שמעביר הצעה דומה מייד אחרי. אני רוצה גם להודות לכמה אנשים פרטיים: אודליה אלבו. אודליה אלבו היא מייסדת עמותת אנפילקסיס – לאלרגיות מזון. יש לה ילד שהוא אלרגי, והיא מלווה אותי ובאמת מטפלת בנושא הזה בהרבה מסירות נפש. אני רוצה להודות למירי כהן ממשרד הבריאות, שהדריכה והנחתה אותנו; אני רוצה גם להודות לשלומית רידר וצבי טסלר מעמותת יה"ל – העמותה לאלרגיות מזון. אני, כמובן, רוצה להודות לשרי הממשלה, ועדת השרים בראשות השרה שקד, וכמובן לשר יריב לוין, שהסביר לי על הקושי של הממשלה הזאת, שלא רוצה להכביד על בעלי עסקים עם רגולציות נוספות. באמת בעניין הזה אני מבין את זה ואני מקבל את זה. זאת עמדת ראש הממשלה, והיא עמדה נכונה. אנחנו לא רוצים להוסיף רגולציה. נקווה שהדבר הזה הוא לא תוספת רגולציה, אלא הוא בתוך רגולציה קיימת, ויש בזה משום חיי אדם ונעשה את זה בצורה הכי מאוזנת ובתיאום עם הממשלה. אני כמובן, מכאן שוב, לקראת סיום, אני שוב מנצל את כמה הדקות שנשארו לי רק לומר שאני כל כך רוצה שהחנוכה הזה יהיה חג שכולו אור בינינו. ואני מזמין את כולם, בבקשה, להיכנס לתערוכה שמוצגת בשבועיים הקרובים בוועדת החינוך. היה שם אתמול חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת זוהיר בהלול, היום ביקרה שם חברת הכנסת ציפי לבני, כמובן, חבר הכנסת יעקב מרגי, חבר הכנסת ידידי אילן גילאון. חברי הכנסת, זה פשוט מראה את הפנים היפות של ירושלים. יש שם 50 תמונות של ירושלים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> איפה זה? <יהודה גליק (הליכוד):> בוועדת החינוך. 50 תמונות של ירושלים שהולכות להיות מוצגות ב-50 מקומות בעולם – התחלנו מהכנסת, זה יסתיים באו"ם. התמונות הן פשוט תמונות אנושיות של חיי היום-יום בירושלים. <חיים ילין (יש עתיד):> בוא נתחיל מניו-זילנד ואחרי זה נעבור – – – <יהודה גליק (הליכוד):> יהיה גם בניו-זילנד וגם בסנגל, אל תדאג. <חיים ילין (יש עתיד):> כל מי שהצביע נגדנו. <יהודה גליק (הליכוד):> פשוט, העניין הוא שבשנה הקרובה אנחנו נהיה עדים בעולם לאנשים שיגידו שירושלים היא עיר של אפרטהייד, כי איפה הם רואים את ירושלים בחדשות? בפיצוצים, במחסומים. ירושלים היא עיר של חיים. רק לספר לכם אנקדוטה אישית: אני אומנם נפגעתי על-ידי מחבל מוסלמי, אבל מנתח הלב-חזה שלי היה מוסלמי. ואני שמח שבירושלים יש אנשים ערבים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, בכל התפקידים. וזאת עיר של שלום. ירושלים היא עיר של שלום. אני תמיד מקפיד לסיים לפני הזמן שלי, ולכן אני קורא לכולכם לתמוך בחוק הזה. אני מקווה מאוד שנתרום להצלת חיים, ובעזרת השם, שוב, שבוע וחג של הארת פנים זה לזה, וכולנו יחד נוסיף כבוד למדינת ישראל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. <הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/805/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, יש לנו הצעת חוק שהוצמדה, של חבר הכנסת יואל חסון: הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ה–2015. את השם של התרופה, הקראתי נכון? <יהודה גליק (הליכוד):> אפינפרין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. אני שמחה מאוד שאני לא מכירה את השם הזה, אבל בכל אופן – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אפיפן – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני באמת שמח להציג את הצעת החוק הזאת, שחבר הכנסת גליק הציג ופירט. אני הגשתי את הצעת החוק הזאת ממש עם כינונה של הכנסת העשרים, אולי אחת מהצעות החוק הראשונות שהנחתי. אני רוצה גם, בהזדמנות הזאת, לתת כאן קרדיט חשוב לחברת הכנסת לשעבר רחל אדטו, שהייתה הראשונה שהעלתה את הנושא הזה בכנסת וביקשה להעביר הצעת חוק כזאת. חברת הכנסת אדטו הייתה באמת מחברות הכנסת הטובות והמקצועיות בתחום הרפואי. היא, כמובן, בעצמה רופאה ועסקה בנושאים האלה. ואחריה, בכנסת התשע-עשרה – חברת הכנסת יפעת קריב. וגם לי יש מזל גדול שחבר הכנסת גליק, איש הקואליציה, העלה הצעה דומה, כי אחרת, כנראה, לא היה לי סיכוי להעביר אותה. אז אני קודם כול מודה לך ואני שמח – – – <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אוקיי. אתה אומר, השר, שהיית תומך גם בהצעה שלי. אז אני מודה לך על זה, אדוני השר, ומודה גם לקואליציה ולממשלה שגם תומכת בהצעה הזאת. ואני חושב שבאמת קודם כול צריך לומר פה על אותם מזרקים: אנחנו זוכרים את אותו סיפור על בחורה צעירה שישבה בבית-קפה בתל-אביב וקיבלה התקף אלרגיה חמור ביותר שבסופו, לצערי, היא מתה באותו בית-קפה, באותה מסעדה. אם היה באותו מקום אז את אותם מזרקים – אפינפרין או אפיפן, כל אחד קורא את זה, יש מה שנקרא גרסה מקצועית וגרסה עממית – – – <יהודה גליק (הליכוד):> התכשיר הוא אפיפן, והחומר הוא אפינפרין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפיפן. אפינפרין ואפיפן זה המכשיר, נכון. אני הבנתי שמבטאים פ"א דגושה רק בראשון, לא בשני. <יהודה גליק (הליכוד):> אפּיפּן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה פעמיים p? <יהודה גליק (הליכוד):> פעמיים p. <יואל חסון (המחנה הציוני):> פעמיים p, מאה אחוז. אז אפּיפּן. זה יכול היה להיות הרבה יותר "הֵפִּי" לאותם אנשים חולי אלרגיות, או בעלי אלרגיות, אם היה לכם את אותו מזרק. גם באותו מקרה טרגי, אם היה באותה מסעדה המזרק הזה – חייה, סביר להניח, היו ניצלים. הצעת החוק הזאת באמת חשובה, כי יש יותר ויותר אנשים שסובלים במדינת ישראל מאלרגיות. חלקם, אגב, לא מודעים לחומרה או לא מודעים לה עד הסוף. אצלנו, אפרופו הנושא של הבוטנים, ההרגל שלנו להאכיל את התינוקות הרכים שלנו ב"במבה" מהרגע הראשון, כנראה גרם להם להיות מחוסנים לפחות לאלרגיה הזאת. אבל עדיין, זו תופעה קיימת, והיא מסוכנת להרבה מאוד אנשים. אנחנו רוצים באמת לצמצם את החשיפה והנזק באמצעות המזרקים האלה. זאת חקיקה שהיא באמת בסופו של דבר מצילה חיים. היא לא תתפוס, כנראה, כותרות גדולות והיא לא תפתח את מהדורות החדשות, אבל היא תפתח את החיים של הרבה מאוד אנשים, שיודעים היום שהם לא יכולים לאכול במקומות מסוימים, פתוחים, בלי לוודא ולבדוק – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – מהקצה של הקצה, אף שהם צריכים – אני אסיים, לא שמתי לב – ההצעה הזאת באמת יכולה לעזור להם. אני, כמובן, אדוני השר, מחויב לכל הסיכומים שסיכמתם עם חבר הכנסת גליק, ואתאם זאת עם הממשלה ועם משרד הבריאות. אני מודה לכם על התמיכה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. ישיב לנו שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יואל פשוט טועה, כי אני חושב שהחוק הוא זול ופשוט – שני הדברים. ולכן אין טעם להתנגד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אסביר עוד מעט מבחינת המשרד, אבל – – – <יהודה גליק (הליכוד):> להפך, אומרים שזה peanuts. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה? <יהודה גליק (הליכוד):> זה peanuts. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> peanuts – יש אנשים שאלרגיים ל-peanuts, אבל אם אני חושב – היו לי הרבה דיונים במשרד על זה, הדבר הזה פשוט וזול. לא צריך להיות – זה לא נורא שיהיה. כמה זה עולה? 100 שקל או משהו; אני לא זוכר כמה. זה צריך להיות במקום ציבורי שנותנים בו אוכל, ובבתי-ספר. לדעתי, זה צריך להיות. זו התשובה העיקרית. אני רוצה אבל לענות, גברתי היושבת-ראש. הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ו–2016, עוסקת בהחזקת תכשיר אפינפרין במסעדות וכן במוסדות חינוך, לשימוש במצבים של תגובת אלרגיה חריפה למזון מסוג מסוים, אשר יכול להציל חיים. מתן התרופה באופן מיידי הוא חיוני, שכן מדובר בפעולה מצילת חיים שיש לבצע בשטח מייד. הידרדרות תופעות האלרגיה עד למצב של חנק ומוות עשויה להימשך דקות מעטות. לצערנו, ידועים מקרים שבהם פיתחו אנשים תגובה אלרגית עקב אכילה במסעדה, אשר אף הסתיימו במוות. תשומת לב מיוחדת יש לתת דווקא לאוכלוסיית הילדים, אשר ייחודית בכך שחלקם אינם מודעים להיותם אלרגיים לחומר מסוים. התגובה האלרגית עשויה להופיע לראשונה ללא כל הכנה מוקדמת. לעומת זאת, מטופלים המודעים לאלרגיה יכולים להצטייד מבעוד מועד במזרק אפינפרין מתאים ולשאת אותו עמם. הממשלה תומכת בהצעת החוק, ככל שהיא נוגעת למוסדות החינוך, כדי שהתכשיר יהיה נגיש להזרקה במקרים המתאימים לילדים על-ידי סייעת, ולצורך הצלת חיים. במסגרת הליך החקיקה תבקש הממשלה לתאם את נוסח החוק, כך שלא יחול לעת הזו על עסקים פרטיים. לא אהסס להגיד שאולי בהמשך אני מוכן גם לבדוק אפשרות לתמוך גם בהחזקה בעסקים, אבל כרגע – רק במוסדות חינוך. לפיכך אני מציע לחברי הכנסת לקבל את ההצעה, בדגש על מתן מענה לפעולות הצלת חיים ביחס לילדים במוסדות חינוך. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר ליצמן. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. יהיו לנו שתי הצבעות רצופות. ההצבעה הראשונה על הצעת חוק חובת החזקת תכשיר אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יהודה גליק. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת החזקת תכשיר אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 56 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק חובת החזקת תכשיר אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית, ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. כעת נצביע על הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואל חסון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 55 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק החזקת מזרקי אפינפרין במקומות ציבוריים, התשע"ה–2015, עברה בקריאה טרומית, ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 27) (קרנות סל), התשע"ז–2016; הצעת חוק להסרת תוכן שפרסומו הוא עבירה מרשת האינטרנט, התשע"ז–2016. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על השכרה למגורים באמצעות מלכ"ר), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3124/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על השכרה על מגורים באמצעות מלכ"ר), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יגאל גואטה וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, אדוני. ההצעה הזו בתמיכת הממשלה. לרשותך עד עשר דקות. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. <יגאל גואטה (ש"ס):> תודה. מבטיח לא לממש את כל עשר הדקות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – הצעת החוק החברתית הזאת, שעליה חתומים חברים מכל סיעות הבית, נועדה למעשה לתקן פרשנות שגויה שניתנה לחוק. החוק במתכונתו הנוכחית פוטר מתשלום מע"מ – גברתי היושבת-ראש, הרעש פה נורא ואיום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מהצוותים – חבר הכנסת אוחנה, חבר הכנסת אמיר אוחנה – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> סליחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – קצת כבוד לידיד שלך שעומד כאן. <יגאל גואטה (ש"ס):> החוק במתכונתו הנוכחית פוטר מתשלום מע"מ כל השכרת דירה למגורים. גם אדם שיש לו עשר דירות מגורים פטור ממע"מ. בשתי מילים, אדם שיש לו עשר דירות למגורים, 20 דירות, שזה עסק לכל דבר, והוא בא להשכיר אותן, הוא פטור ממע"מ. החוק פטר אותו ממע"מ, כי זה דירות למגורים. וזה בסדר. איפה הבעיה? לצערי הרב, בא מע"מ ונתן פרשנות שגויה, המחייבת מלכ"רים בתשלום מע"מ. חלק אינטגרלי מהפעילות שלהם מחייב תנאי מגורים. לדוגמה, האגודה למען החייל שוכרת דירות בעבור חיילים בודדים – מחייבים אותה לשלם מע"מ. אז זה שיש לו 20 דירות והוא משכיר אותן לא משלם מע"מ, והאגודה למען החייל משלמת מע"מ. הוסטלים לחוסים – יש הרי תוכניות של דירות לוויין, כדי לשלב פגועי נפש בקהילה. ההוסטלים שוכרים בעבורם דירות בקהילה. ומחייבים את העמותות, את המלכ"רים האלה, לשלם מע"מ. ויש ארגונים שמטפלים בנוער שוליים, ששמים אותם בדירות; ויש בנות שירות לאומי שנמצאות בדירות; ויש ישיבות שנמצאות בדירות. וכל העמותות והמלכ"רים האלה – מחייבים אותם במע"מ. לכן אני מבקש, ואני חושב – שוב, זו הצעת חוק חברתית, כי כל הארגונים האלה, בדרך כלל הפעילות שלהם היא חברתית – ולכן אני מבקש מהחברים את תמיכתם בחוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יגאל גואטה. ישיב לנו סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן; בבקשה, אדוני. רבותי, אנחנו מבקשים קצת שקט באולם. אין הרבה חברי כנסת באולם, אבל הרעש כאילו כל ה-120 כאן. אדוני, רק להזכירך שגם לרשותך עד עשר דקות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אנחנו לא צריכים עשר דקות, הזמן קצר והמלאכה מרובה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – והפועלים לא עצלים, ונר חנוכה מתקרב, הדלקה בשקיעה, צאת הכוכבים. כדאי לקצר, נכון? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עד שתכלה רגל מן השוק. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, לא, קח את הזמן שלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברל כצנלסון אמר "לא" – לא. גברתי היושבת-ראש, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על השכרה למגורים באמצעות מלכ"ר), של חבר הכנסת הרב יגאל גואטה, פ/3124. ועדת השרים לענייני חקיקה – אני רוצה שתקשיב, הרב יגאל. <יגאל גואטה (ש"ס):> אני מקשיב בקשב רב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בלבד. הצעת החוק תקודם בהסכמת משרדי האוצר – בבקשה? <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא תקודם בהסכמת משרדי האוצר והמשפטים ותחזור לוועדת השרים לענייני חקיקה – לקריאה ראשונה. האם מקובל עליך, אדוני? מקובל התנאי? <יגאל גואטה (ש"ס):> מקובל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מקובל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <יגאל גואטה (ש"ס):> אמרת "בלבד". בקריאה טרומית. זה לא בלבד. עכשיו בקריאה טרומית, בתיאום עם האוצר והמשפטים, ואחרי זה נמשיך בדיון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> העיקר שתהיה מתואם עם האוצר והמשפטים. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בסדר. אז אני מבקש מחברי לתמוך בהצעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אני מבינה מהיוזם – חבר הכנסת יגאל גואטה, לפרוטוקול: האם אתה מסכים עם כל מה שנאמר כרגע על-ידי סגן שר האוצר? <יגאל גואטה (ש"ס):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, וכעת נצביע על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על השכרה למגורים באמצעות מלכ"ר), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על השכרה למגורים באמצעות מלכ"ר), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 53 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על השכרה למגורים באמצעות מלכ"ר), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3371/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. הנמקה מהמקום, אדוני. יש לך דקה אחת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת חוק זו, לתיקון סעיף 30א לחוק התקשורת, באה להגיד דבר אחד: כשאדם רוכש לעצמו טלפון, פלאפון, הוא זה שיחליט מה הוא צריך, מה השימושים, מה הוא רוצה לעשות בו, איזה צרכים יש לו בו; ולא שמישהו ישתלט עליו מרחוק על-ידי כך שהוא מתקשר אליו הלוך ושוב, עוד טלפון ועוד טלפון, לא בשעות היום, ובוודאי לא בשעות הלילה וגם לא לפנות בוקר. תופעה נוספת שיש, מערכת צנתוקים, מערכת אוטומטית של שליחת הודעות על-ידי טלפון; הוא בא ואומר לו: אני מטלפן, אתה תחזור אלי. התופעות האלה מטרידות את האנשים, קשות, הן הפרעות, הן גם הטרדות, הן גם חדירה לרשות הפרט. גברתי היושבת-ראש, אנחנו בזמנו תיקנו את החוק על דבר מסחרי. דבר מסחרי זה דבר שהוא צרכני, רכישה של משהו. תיקנו אחרי זה, בתמיכה שלנו, גם לגבי תרומות על-ידי טלפון, מתוך נקודת הנחה שבתרומות אנחנו לא יודעים מי עומד מאחורי זה, ולפעמים גם גופים שרלטניים וגופים לא קיימים גם מבקשים – כשאנחנו לא יודעים. גם את זה מנענו. לא מנענו תכנים של חדשות, של רכילות, של מדור אופנה, מדור בידור, מדור אירועים; את כל זה אנחנו רוצים למנוע, על-ידי כך שייאסר לשלוח הודעות כאלה ומסרים וצלצולים. אדם רוכש טלפון, הוא זה שצריך להחליט מה הוא הוא יעשה בו ואיך יעשה בו, ולא שמישהו אחר יקבע לו ויטריד אותו, כשהתופעות כאלה באמת גרמו לתופעות קשות של פחדים של אנשים, הטרדות של אנשים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא צריך להסביר מה קורה למבוגר שמקבל טלפון ב-24:00. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. יש לנו שר שמשיב? <מירב בן ארי (כולנו):> לא, אין שר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו שר שמשיב. ישיב השר – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> הממשלה תומכת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הממשלה תומכת, אין תשובה. אין תשובה של השר, רבותי, אם כן, בגלל שהממשלה תומכת – – – <קריאה:> ועדת העבודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, אנחנו עוברים להצבעה. וכעת נצביע על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ז–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ז–2016, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 49 חברי כנסת בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ז–2016 עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכלכלה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לוועדת המדע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עבודה? יש הצעה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא. מדע. <יואב קיש (הליכוד):> מדע וטכנולוגיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מדע, לוועדת המדע. מוסכם על כולם ועדת המדע? <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוסכם. אז הצעת החוק עוברת לוועדת המדע להכנה לקריאה ראשונה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 26), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – משיכת כספי הפיקדון לחיילים משוחררים שנקלעו לבעיות כלכליות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3289/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – משיכת כספי הפיקדון לחיילים משוחררים שנקלעו לבעיות כלכליות), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, גברתי. אני לא חושב שצריך עשר דקות בשביל לדבר על החוק הזה, הוא בסך הכול די פשוט, וחבל שנדרשים שוב לחקיקה כדי לתקן את העניין הזה, אבל זה בהחלט נושא שדרוש בו תיקון. סעיף 9 לחוק קליטת חיילים משוחררים קובע את סכום הפיקדון שנזקף לזכותו של חייל משוחרר שסיים את שירותו הסדיר ואת התנאים שבהם הוא יכול למשוך את הפיקדון, אם זה בגלל נישואין או אם זה לטובת לימודים, ואם הוא לא מושך אותם אז כעבור חמש שנים הוא יכול להשתמש בכספי הפיקדון. אממה, כמו שאומרים אצלנו, לפעמים חייל נקלע לקשיים. חייל משוחרר, בטח אם הוא חייל בודד, עלול למצוא את עצמו בסבך הביורוקרטי, שיש לו חוב לאיזושהי חברת סלולר, או שיש לו איזשהו חוב לבנק שמגיע לכמה אלפי שקלים, ופתאום, אחרי שחוזר איזה תשלום אחד לחברת הסלולר, ממש מייד אחרי שהוא השתחרר, הוא מוצא את עצמו מתמודד עם הוצאה לפועל ועם רשות האכיפה והגבייה שרודפת אחריו – כששוכב לו איזה פיקדון של קרוב ל-30,000 שקל שהוא יכול היה להשתמש בו כדי באמת להתחיל את חייו עם דף חלק, מה שנקרא. הצעת החוק הזאת באה לאפשר לחייל משוחרר שנפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל או הליכים של רשות האכיפה והגבייה להשתמש בעד מחצית מכספי הפיקדון כדי למשוך אותם, לשלם את זה ובאמת להתחיל דף חלק. אני רוצה להודות לשר הביטחון וגם לשר האוצר, שניאותו לקחת חלק ולתמוך בפנייה הזאת. אני חושב שפה נצליח שוב לסייע קצת לחיילים המשתחררים, הבודדים והלא-בודדים, אף-על-פי שרוב החיילים שנפגעים מהעניין הזה הם חיילים בודדים – סיפורים של מישהו, שבגלל שהיה מצלצל הביתה לקנדה, להורים שלו, או לארצות-הברית, מצא את עצמו מתעסק עם הליכי הוצאה לפועל דווקא בחופשת השחרור שלו. ועם התמיכה פה אני בטוח שהוא יוכל למשוך את כספי הפיקדון ולהתחיל דף חלק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. ישיב לנו, בשם שר הביטחון, השר זאב אלקין; בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, בהצעת החוק שלפנינו מציעים חברי הכנסת מימוש מחצית מכספי הפיקדון לצורך כיסוי חובותיו של חייל משוחרר שננקט לגביו הליך הוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל או הליך לפי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. על-פי המצב החוקי הקיים היום, חוק קליטת חיילים משוחררים מאפשר משיכת הפיקדון העומד לזכות החיילים המשוחררים, וזאת בתוך חמש שנים מיום השחרור ורק לאחת מהמטרות הקבועות בחוק: השכלה, הכשרה מקצועית, רכישת דירה, הקמת עסק, נישואים ולימודי נהיגה. בימים אלה עמל משרד הביטחון על הכנת תזכיר לתיקון החוק, שיופץ לציבור בשבועות הקרובים. בין התיקונים בתזכיר החוק יוצע להוסיף מטרות שונות שלשמן ניתן יהיה לממש את הפיקדון. כך, בין השאר, יוצע לסייע לחייל משוחרר להתמודד עם מצוקות שונות, ובהן גם מצוקות כספיות. מאחר שנושא זה יקבל את ביטויו בהצעת חוק ממשלתית, הממשלה מבקשת כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק הפרטית בקריאה טרומית בלבד בשלב זה, בתנאי שחברי הכנסת המציעים מסכימים למזג בעתיד את הצעתם עם הצעת החוק הממשלתית – אתם מסכימים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר זאב אלקין. יש הסכמה מחברי הכנסת המציעים, כפי שהבנתי. ולכן, רבותי, אנחנו נצביע על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – משיכת כספי הפיקדון לחיילים משוחררים שנקלעו לבעיות כלכליות), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – משיכת כספי הפיקדון לחיילים משוחררים שנקלעו לבעיות כלכליות), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 45 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – משיכת כספי הפיקדון לחיילים משוחררים שנקלעו לבעיות כלכליות), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. לפרוטוקול – חבר הכנסת אמיר אוחנה מבקש להצטרף כתומך. תודה רבה. <הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3323/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אורן אסף חזן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת אורן אסף חזן, עשר דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> המשיב צריך להשיב. גברתי היושבת בראש, השרים, חברותי, חברי חברי הכנסת, בשעה טובה אנחנו צועדים עוד צעד כדי לחנך את אלה שעושים הכול כדי לבזות את המדינה, להתכחש לה, אבל לא מתביישים תוך צביעות רבה לשבת בכנסת, לאכול מהיד של המדינה הזאת, לנסוע בכלי הרכב שלה, ליהנות מהמשכורת, מהעוזרים, מהתקציבים. לא מתביישים ליהנות מכל הטוב הזה, בשעה שהם פוגעים במדינה. אני מביא בפניכם היום תיקון לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תיקון שיקבע דבר פשוט: כשכל אחד ואחת מכם – גם אתם, חברי הכנסת הפלסטינים שיושבים בכנסת; גם אתם – כשכל אחד ואחת מכם ילך להופיע בפני עם ישראל כולו, שלא לומר בפני העולם, הוא לא יתבייש לעמוד כאשר דגל ישראל ניצב לצדו. הפכנו לחברה שמתביישת בסמלים שלה, הפכנו לחברה שמי שמבזה את הדגל, דורך עליו, שורף אותו, הוא גיבור אמנות, גיבור תרבות, בשעה שמי שמניף את הדגל שלנו בגאווה הוא לא יותר מאשר קיצוני משיחי. ב-28 באוקטובר 1948 חוקק לראשונה ונקבע שהדגל שלנו, כפי שאנחנו מכירים אותו – מגן-דוד עם הפסים הכחולים לצדו – הוא הדגל והסמל של מדינת ישראל. ב-28 באוקטובר 1981 נולדתי אני. זה מצחיק לראות את הקשר המספרי והסימבולי בין הדברים. אגב, התאריך העברי שלי הוא ל' בתשרי – גם הכנסת הזאת, אבן הפינה שלה הונחה בל' בתשרי, אז כנראה לא סתם אני עומד פה פעם אחר פעם ונלחם כדי שאנחנו נשמור על כל מה שקשור לסמלים שלנו, לזהות שלנו. לעתים אני מתבייש לראות אותנו כחברה שעושה הכול כדי להתרחק מהמורשת שלה. לא רק זו הרחוקה, שהתחילה בדרכי אבות, מאברהם, יצחק ויעקב, לא רק זו, אלא גם זו שהחלה לא מזמן, לפני קצת פחות מ-69 שנים. אז לא התביישנו לעמוד למול אותו או"ם-שמום – אני רוצה לשדרג ולהגיד לכם: זה לא או"ם-שמום, זה או"ם-כלום – ולהגיד שזה שלנו. אז לא התביישנו לרוץ במרדף כדי להניף את הדגל שלנו בכל מקום. לא התביישנו להתעטף בטלית. לא התביישנו לקום בבוקר ולהגיד שחרית. היינו גאים אז במוצא שלנו, בזהות שלנו, בדבר היחיד שקושר ומחבר בין כל אחת ואחד מאתנו – העובדה שכולנו יהודים ויהודיות. כולנו חלק מעם הנצח שלא מפחד מדרך ארוכה, שבעזרת החוק הזה גם יחייב את המחבל העבריין גטאס – עוד לפני שהוא ייכנס לכלא – כשהוא מגיע בפעם הבאה לוועידה של מפלגת המחבלים בל"ד, להציב את דגל ישראל שם. למה? ככה. כי ככה החלטנו. כי מדינה שעומדת על זכותה ומכירה בסמלים שלה, תדע גם לעמוד איתן מול כל החלטה בזויה, הזויה ובדיונית של איזה או"ם-כלום שנמצא מעבר לים ומנסה להזיז אותנו כמו כלים שלובים. התבשרנו הבוקר על הקשר הייחודי והמדהים שבין המחבל גטאס למי שעד לפני כמה ימים עוד האמנתי שהוא מנהיג העולם החופשי, אבל מסתבר שהוא לא אחרון השליחים של אותו עם בדיוני פלסטיני; האיש שיצא ממנו ה"חוסיין" בימים האחרונים, הלוא הוא אובמה, שעשה הכול כדי לפגוע במדינת ישראל. זה הקשר. האחד מבריח טלפונים למחבלים, השני מריץ הצעות של מחבלים בביתן האו"ם, ובסופו של דבר אנחנו ניצבים מול חברים וחברות גם בבית הזה. לא ערבים שאין להם זיקה למורשת, להיסטוריה, לקשר הבלתי מתפשר של עם ישראל לאדמתו, לארצו, לארץ-ישראל, אלא בשר מבשרנו, דם מדמנו, אחינו יהודים ויהודיות שלעתים אני מרגיש שהם שכחו שהם כאלה. שכשמכים בהם פעם אחת, הם מגישים את הלחי השנייה. וכשמכים בלחי השנייה, הם נותנים גם את הראש, ואין להם בעיה גם לצעוד בבושת פנים בשם אותם אלה שנמצאים מעבר לים, אבל מנסים להכתיב לנו מה היא המציאות. הם שוכחים שבוקר-בוקר, שעה-שעה, הם מסתייעים ביכולות שלנו, לא רק באפריקה ביכולות חקלאיות, אלא העולם כולו, בהתמודדות שלו מול הטרור – חברים – אותו טרור שעד לא מזמן אמרו שהוא טרור שקשור לאותו סכסוך ישראלי מול העם הבדיוני הפלסטיני. כיום כבר כולם מבינים שזה אסלאם קיצוני, אסלאם קיצוני שכל מהותו לחרב את העולם. אבל אנחנו? אנחנו נמצאים כאן, בארץ-ישראל, ולא מתביישים להגיד שהדגל שלנו – של כולנו – הוא כחול ולבן היום, אתמול, היה גם ויהיה גם מחר. חברים, המציאות הזאת שיושבים פה חבורה של חברי כנסת פישרים, שמוכנים למכור את נשמתם רק בשביל איזושהי כותרת זולה, שעומדים ומתרפסים פעם אחר פעם בפני אסופה של מחבלים – המציאות הזאת תסתיים. כיף לי לראות – פחות כיף לי לראות אותו בכנסת – אבל כיף לי לראות שהוא נכנס לשמוע את דברי, כי גם טיבי, מי שהיה היועץ של הארכי-מחבל וכיום יושב בכנסת ישראל ובמתק שפתיים מחלחל ומניע ריב ומדון נגד מדינת ישראל, גם הוא יצטרך – אם לא בגלל שהוא מבין שזה מה שהוא צריך אלא בגלל שנחייב אותו – להעמיד ולהניף את דגל מדינת ישראל. ביום שני הבא, עת כינוס ישיבות הסיעה, אני מתכוון לבוא אישית ולוודא שחברי הרשימה הפלסטינית – זו שאחד מחבריה כבר נמצא ובעזרת השם גם יישאר לשנים רבות מאחורי סורג ובריח, וחלק נוסף מחבריה יגיע לשם כנראה בקרוב. אני נתקל במציאות שחברי כנסת רבים לא מסוגלים להתמודד עם האמת. חברים, זו לא האמת שלי, זו האמת של עם ישראל. עם ישראל, שבמשך אלפיים שנה חלם לחזור לאדמתו, חלם להיות עם חופשי בארצו. אני אגלה לכם סוד: אנחנו עדיין לא כאלה. הגיע הזמן שניפרד מהכבלים הגלותיים, הגיע הזמן שנשתחרר מחבלי ושרשראות הפחד של מה יאמרו בגויים. סיפרתי לכם לא מזמן שנכחתי באירוע, ובאותו אירוע ניגשה אלי גברת נחמדה ואמרה לי: חבר הכנסת חזן, אני מכירה אותך. אמרתי לה: מאיפה את מכירה אותי? היא אמרה לי: אתה, אתה השובב הזה מהכנסת. לרגע אחד הורדתי קצת את מבטי ואמרתי: אני מתנצל, לא התכוונתי להיות כזה שובב. היא אמרה לי: אני כועסת עליך מאוד. אמרתי לה: על מה יש לך לכעוס עלי? היא אומרת לי: אני כועסת עליך כי אתה עמדת בכנסת וצעקת על הערבים, על חברי הכנסת הערבים. אמרתי לה: תשמעי, כשאני מדבר מהבטן, אני מדבר מהלב ואני צועק את הצעקה של עם ישראל השפוי – השפוי ברובו – אז אני מתנצל אם נפגעת. היא אומרת לי: אתה הבנת אותי לא נכון. אני כועסת עליך, כי לא צעקת מספיק. אנחנו שפכנו דם כדי שתהיה לנו מדינה. הגיע הזמן שנפסיק לחשוב מה יאמרו הגויים. הגיע הזמן שנתחיל להכתיב להם. אני אגלה לכם סוד: זה לא עניין של "הגיע הזמן" – זה רק עניין של להשיב עטרה ליושנה, כי ככה תמיד עשינו. בימי החנוכה האלה אנחנו נזכרים – ודיברנו על כך רבות – שלפני אלפיים שנה היו אחרים שניסו להרחיק אותנו מהזהות שלנו, והיום יש דומים להם דווקא מתוך הבית הזה. רגע לפני שאני מסיים אני רוצה להגיד לכולם: הגיע הזמן להניף את הדגל, לשאת אותו לא רק ציונה אלא לכל מקום בארץ-ישראל. חברי חברי הכנסת, אני מודה לכם על התמיכה. התמיכה הזאת היא לא בי; התמיכה הזאת היא במדינת ישראל, היא בגאווה במורשת, היא בגאווה בסמלים. אני גם רוצה להגיד לכם עוד פעם: לא תמו המלחמה והמאבק שלנו בשונאינו מבית שיושבים כאן ובאויבינו מחוץ. זה הזמן גם להזכיר ברגעים אלה את אחינו היקרים הדר גולדין, שנמצא כבר 765 ימים מעבר לקווי האויב בשבי המר, ואורון שאול שנמצא כבר 788 ימים באותו מקום אכזר. צריך גם להזכיר את האזרח, אזרח תמים שלא עשה דבר רע, אברה מנגיסטו, שלא מקבל ביקורים הומניטריים, אבל אנחנו נותנים לחברי כנסת עבריינים בכנסת להבריח אמצעי לחימה למחבלים. הגיע הזמן לא רק לקדם חוקים שמגדירים את הזהות שלנו – הגיע הזמן לקדם חוקים שמגרשים מכאן מחבלים תומכי טרור. כמו שאמרתי בעבר, הסרנו חסינות מעל מחבל אחד; השלב הבא הוא להסיר את החסינות מעל יתר המחבלים. גברתי היושבת-ראש, אני מסיים ואומר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לסיכום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ראינו היום חברי כנסת שנלחמים בשם הבוגדים של "שוברים שתיקה". אמרתי: בוגד אחד, גטאס, כבר בדרך לכלא – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – יתר הבוגדים יהיו בדרך אחריו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עם ישראל חי, חברים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. יש בקשה להתנגד מחבר הכנסת חיים ילין, אחרי התשובה של סגן השר. בבקשה, ישיב לנו סגן שר הפנים משולם נהרי. בבקשה, אדוני. אחרי התשובה של הממשלה תהיה לכם אופציה להתנגד. בבקשה, אדוני. אדוני, רק להזכירך, עד עשר דקות יש לך. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אם ארצה לנצל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט–1949, כך שתחול חובה להציג את דגל ישראל בכל אירוע ציבורי שבו משתתף נציג רשמי של המדינה; ואם הנציג מיועד לשאת נאום, יוצב הדגל על הבמה שעליה ינאם, במקום בולט לעין ולאורך כל זמן הנאום. הגדרת "נציג רשמי" כוללת את נשיא המדינה, ראש הממשלה, חברי הכנסת, שרי הממשלה ושגרירי מדינת ישראל. אם השתתף נציג רשמי באירוע ציבורי שלא הוצג בו הדגל, כאמור, לא יוכל נציג זה להשתתף באירוע ציבורי של הגוף שארגן את האירוע, וזאת במשך שישה חודשים. הצעת החוק מבקשת לקבוע עבירה שלפיה מי שעובר על ההוראות הנ"ל דינו קנס של 5,000 ש"ח. לפי דברי ההסבר, מטרתה של הצעת החוק היא "למנוע מצב שבו משתתף נציג רשמי של המדינה באירוע שבו לא מוצב דגל המדינה". אדוני המציע, אשמח מאוד אם תאזין לחלק החשוב הזה: ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה ביום 25 בדצמבר 2016 לתמוך בקריאה טרומית בהצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה של חבר כנסת אורן אסף חזן ואחרים, ובתנאי שהמשך הליכי החקיקה ייעשה בהסכמת משרד הפנים ומשרד המשפטים, ועל-פי המתווה הבא: א. חובת הנפת הדגל תוחל רק באירוע ציבורי שמתקיים בתוך המשרד הראשי של משרדי הממשלה ושל הרשויות והתאגידים שהוקמו בחוק, המנויים בסעיף 2א(1) לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט–1949; ב. לא תוטלנה סנקציות בגין אי-הנפה; ג. החוק יהיה טריטוריאלי ולא יחול על פעילותם של נציגי המדינה בחו"ל. האם אדוני מסכים? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה המשמעות של החוק? <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא בדיוק, אבל בגדול כן. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אין "בגדול". <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא מה שסיכמתי עם משרד המשפטים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> גברתי, אלה התנאים, וזו ההחלטה של ועדת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא לא מסכים. הוא לא מסכים. <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה שאומר שהחוק מיותר ומטומטם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר, בסדר. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת אורן אסף חזן, האם מקובלת עליך ההצעה של סגן השר? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, לא מקובל. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם עכשיו יהיו לך שלוש דקות אפשרות לחזור לכאן, אתה תגיע. כעיקרון, עכשיו אנחנו ממשיכים. אם זה יהיה מקובל עליו אז אתם ממליצים לתמוך. זה מה שאני מבינה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כן, זו החלטת הוועדה, והתמיכה מותנית בהסכמה לשלושת התנאים הללו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הוא רוצה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, הוא יחזור. אבל בסדר, אנחנו נלך לפי זה. אם לא תהיה הסכמה, אז הממשלה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נותן הסכמה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא מסכים, מסכים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מסכים, מסכים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא לא מסכים. זה לא נכון, הוא אמר שהוא לא מסכים. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן אסף חזן, סגן השר רוצה לסכם את הנאום שלו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכים, מסכים, בסדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. מסכים. תודה רבה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> מסכים. דודו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא מסכים לבטל את החוק שלו. התנאים של הממשלה מבטלים את החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הפנים משולם נהרי. חבר הכנסת חיים ילין מבקש להתנגד. בבקשה, אדוני. לאחר מכן, אם חבר הכנסת אורן אסף חזן ימצא לנכון לחזור לכאן לשכנע, יש לזכותו. כן, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, אני צריך לעמוד פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> למה? אני מבקשת: מדברים כאן. אנחנו לא עושים פה הצגות. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא עושה הצגה. אני צריך לעמוד לפני הדגל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלוש דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כמה שנאה יכולה להיות אצל בן-אדם? כמה? כמה אפשר להפוך את אהבת מדינת ישראל, את הדגל ואת ההמנון לשנאה? כמה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמה אפשר להיות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> זו שאלה שאני שואל את עצמי. כמה אפשר להגיד על שלושה רבעים ממדינת ישראל שהם חבורת בוגדים? כמה אפשר כל הזמן לדבר ולדבר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – להטיף, לחנך? כמה? היום חבר הכנסת בא ואומר שהוא גאה להיות סרסור של זונות, אבל חברת כנסת אחת אמרה לו שהיא ספסרית והיא סוחרת במחבלים. כמה אפשר להגיד את הדברים ברמה הזאת בוועדת החינוך? כמה אפשר להמשיך ולהטיף לכל מדינת ישראל? <אורן אסף חזן (הליכוד):> עד – – – מפה. עד שנעיף מפה את הבוגדים. <חיים ילין (יש עתיד):> כמה וכמה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אבל לא באתי לדבר רק על זה. במקום שאנשים נלחמים, אנשים נותנים את חייהם, והוא קורא להם בוגדים – במקום הזה באתי לדבר. מטיפים לנו פה על ציונות, מטיפים לנו פה על ארץ-ישראל, ובסופו של דבר קוראים לנו בוגדים – לכולם. כל מי שלא נקרא עוד בוגד – בדרך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בוגד, בגוד, בגד. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, אני אומר לך שכל מי שמוציא את המילה הזאת מהפה בקונוטציות כמו שהוא הוציא אותה היום, צריך להוציא אותו החוצה, בדיוק כמו שלוש קריאות. אני מציע שהחוק הזה יעבור בעוד הסתייגות. סגן שר הפנים, אני מציע עוד הסתייגות: שכל פעם שמדינות מצביעות באו"ם תיסגר הכנסת וכולנו נלך לאותן מדינות עם דגל ישראל להסביר להם כמה אנחנו אוהבים את מדינת ישראל. למה אני אומר לך את זה? כי ראש הממשלה מתנגד לסגנית השר חוטובלי – ואני מאוד מעריך אותה, למרות שאידיאולוגית אין לי כלום אתה כמעט – – <יהודה גליק (הליכוד):> יש לך הרבה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – אבל היא יודעת דבר אחד: שלא מביאים אנשים לנזיפה. כשיוצאים למלחמה, יוצאים למלחמה על מדינת ישראל – לצאת כל כנסת ישראל עם דגל ישראל לניו-זילנד, לכל המדינות האלה שעכשיו הוא רוצה לסגור. לא נלחמים פה במדינת ישראל על התדמית של מדינת ישראל. נלחמים שם בחוץ – ואת זה לא יודעים לעשות. את החוק הזה צריך לבוא וללמד את חוץ-לארץ, את כל המדינות בגולה, מה אנחנו עוברים, מה זה טרור ואיך נלחמים מול טרור ומה זה ציונות ופטריוטיות – את כולם, קואליציה ואופוזיציה, צריכים לעשות בחוץ-לארץ. לא פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. משפט אחרון, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מסכם. אבל ראש הממשלה בוחר – ואני מזמין את כולכם לראות את הסרט המצויר "מולאן 2". ב"מולאן 2" הגיבורה עושה את התנועה הזאת – הפרד ומשול, הפרד ומשול. זה בדיוק מה שראש הממשלה שלנו עושה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא מפריד את העם, הוא שומר על הכיסא והוא ממשיך במשילות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן אסף חזן? איפה הוא? אני לא רואה אותו. האם אתה מעוניין, חבר הכנסת אורן אסף חזן? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אל תוותר, אורן. אורן, אל תוותר. רוצים דגלים קטנים קטנים כאלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עד שלוש דקות לרשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> "כחול ולבן אתמול, היום וגם מחר. הדגל שלי – – –" היושבת-ראש, השרים, חברי הטובים וחברותי בקואליציה, חלקם גם באופוזיציה, אני מחייך. אני מחייך, כי הציבור בישראל סוף סוף רואה את הפרצוף המכוער שלכם, סוף סוף הוא יוצא החוצה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אה, אה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם לא הספיק כשנתבקשתם לחתום על הדחה של מחבל בכנסת ישראל – לא פחות ולא יותר: מחבל. נשים לרגע בצד את העובדה שאתם לא עוזרים לנו להתמודד מול יתר המחבלים שעומדים ליד הדוכן הזה ומכנים את חיילי צה"ל רוצחים, מחבלים אחרים שעומדים בדוכן הזה וקוראים לצאת לפיגועים, מסיתים מעל בימת הכנסת. מחבלים אחרים שיושבים מעל הדוכן הזה וקוראים למרד. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז בואו נשים לרגע בצד את זה שאת זה אתם מוכנים לקבל. עם זה אנחנו יודעים להתמודד. הם פעם אחר פעם נתקעים בי ונתקלים בי ואני סותם להם את הפה. אבל העובדה שלא הסכמתם ואתם לא מוכנים לחתום על הדחה של מחבל – זה כבר סיפור אחר. והיום אנחנו מגלים את הפרצוף המכוער הנוסף שלכם, אותו מוסר כפול של השמאל הקיצוני שהפך להיות השמאל – – <קריאה:> להדיח אותך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שמתרפס מול הפלסטינים, הפלסטינים הדמיוניים שיושבים פה בכנסת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אורן – – – זה מה שהם יעשו לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אגב, אני רואה את הפרצופים שלהם, אני מבקש מהסדרנים אם אפשר להגיש ממחטות לח"כים הערבים מהרשימה הפלסטינית המשותפת. אגב, באתי להגיד לח"כים הערבים ממרצ כי מרצ היום, זה נהיה כמו הרשימה המשותפת. אולי תעשו, אולי תעשו, רשימה משותפת כפולה: זהבה גלאון, באסל גטאס, אילן גילאון, אחמד טיבי, וכן הלאה וכן הלאה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי אנחנו בארץ-ישראל, במדינת היהודים, נניף את הדגל גבוה בגאווה, גם פה וגם מעבר לים, כי אנחנו לא מתביישים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> לא מתביישים זה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם אתם רוצים לקבל מכות, להמשיך לקבל מכות, תגידו לי. אני אכוון אתכם לכל מיני שכונות פה במדינה ששם מרביצים לנכנסים. אני מסיים, אני מסיים ואומר רק דבר אחד; אני אגיד את זה בצורה פשוטה שכל עם ישראל ישמע: יש פה חבורה של פתטיים, חברי כנסת שלא יודעים לענות אידיאולוגית, אז פוגעים. אז לאלה שקראו לי בשם גנאי כזה שבית-המשפט קבע שלא היה – כן, זהבה גלאון היא סרסורית של מחבלים. ההבדל ביני לבינה שבמקרה שלי בית-משפט קבע שלא היה וזהבה עדיין לא נשפטה. וכמו שאמרתי, ואני מסכם, מחבל אחד כבר נשפט והוא בדרך להיות מאחורי סורג ובריח. לאט-לאט, הוא הראשון, היתר בדרך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, תרימו את הדגל בגאווה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. רבותי, אם כן, אנחנו – על-פי בקשת הממשלה ההצבעה תהיה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נמנע קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אנחנו מבקשים שקט באולם. לא שומעים. בהצבעות בבקשה בקול רם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד ביטן – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד יגאל גואטה – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – נגד יהודה גליק – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – נגד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – בעד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בעד הנפת הדגל. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – בעד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – בעד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נגד רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. נא לעבור על השמות של חברי הכנסת שלא השתתפו עד כה בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת יצחק וקנין – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת אראל מרגלית – אינה נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח אוסאמה סעדי – נגד רחל עזריה – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת סתיו שפיר – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת שלא הצביעו עד כה ורוצים להצביע – חבר הכנסת חיים ילין? <חיים ילין (יש עתיד):> נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) חיים ילין – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד חברי כנסת שמעוניינים להצביע? אין. תמה ההצבעה. גברתי, אני מבקשת לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את התוצאות. תודה. תוצאות ההצבעה: בעד – 44 חברי כנסת, מתנגדים – 34, נמנע אחד. אני קובעת כי הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> איזו? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ועדת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> טוב, רבותי, ביקשו פה שתי ועדות: אחת מהן היא ועדת הפנים והגנת הסביבה, והשנייה היא הוועדה למאבק בנגע הסמים. לכן, ההצעה עוברת לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך בטיפול בהצעת החוק הנ"ל. <הודעה אישית של חברת הכנסת זהבה גלאון> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, הודעה אישית לחברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, גברתי, לרשותך עד חמש דקות. אני מבקשת קצת להירגע. חברי הכנסת, צוותים, שקט באולם. אנחנו מבקשים שקט. תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היינו עדים לפני כמה דקות לאחד משיאי ההתבהמות של הכנסת הזאת. אנחנו מכירים את זה כשרימות קטנות מכרסמות, תולעים קטנים מכרסמים. אנחנו רואים כאן תולעת שעמדה על הדוכן ומכרסמת ביסודות הדמוקרטיה, כי כשמכנים חברי כנסת באופן קולקטיבי "בוגדים" והכנסת הזאת אינה מזדעקת, אתם מכרסמים ביסודות הדמוקרטיה. ועוברים על זה לסדר-היום, כי יש כאן מישהו שלא מתחילים אתו ולא מתעסקים אתו, והוא יכול לעמוד כאן על הדוכן ולומר דברים שהאוזן לא סובלת. כן, האוזן לא סובלת הכול. אנחנו ראינו כבר איך מילים הופכות לאצבע על ההדק; אנחנו ראינו איך אנשים תפסו אותן כפשוטן. ועומד לו כאן חבר כנסת זחוח ומעז להאשים אנשים פטריוטים, מחויבים לכנסת הזאת, מסיעות האופוזיציה, כבוגדים, כמשתפי פעולה. והכנסת לא מזדעקת, והיא לא אומרת מילה, ואחר כך שואלים איפה היינו. תולעים כאלה קטנות מכרסמות. אתם יודעים מה מאפיין רימות? שאין להן שכל. זה הדבר שמאפיין אותן; הן תולעים, הן יודעות לכרסם. זה מה שקורה כאן – הרימות הקטנות האלה מכרסמות בכנסת, ואז עומד כאן חבר כנסת על הדוכן זחוח. ואני שואלת: איפה החברים שלו? איך אתם שותקים? מי ששותק, הופך להיות שותף לרימות האלה, לתולעים האלה. אפס שכל – אבל לכרסם כן. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן, מספיק. <הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון – איסור מימון מדינה זרה), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3446/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון – איסור מימון מדינה זרה), של חבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה אדוני, עשר דקות לרשותך. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברי וחברותי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק הזאת היא לעשות סוף לאבסורד ולהפסיק את הסיוע שמדינת ישראל נותנת לגופים הפועלים נגדה. אני רוצה קודם להודות לידידי יושב-ראש הקואליציה, שהצטרף להצעת החוק הזאת, ולשרים שסייעו להעביר אותה בוועדת השרים לענייני חקיקה; אחד מהם הוא השר אקוניס, שגם ישיב. אני יודע, השר אקוניס, שזה נושא שבוער בעצמותיך, ואני רוצה להודות לך. חברים, דמיינו את התרחיש הבא: אדם שאיננו יכול לשרת בצה"ל, אם מסיבה רפואית, אם מסיבה דתית או אחרת, אבל הוא רוצה לסייע למדינת ישראל, מגיע לשירות הלאומי ואומר: אני רוצה לעזור. מסתכלים בשירות הלאומי ואומרים: כן, יש תקן פנוי ב"בצלם", לך תעזור ל"בצלם", זה יהיה הסיוע שלך למדינת ישראל. כבודו, אני רוצה להזכיר שכשאנחנו מדברים על "בצלם", אנחנו מדברים על ארגון, קודם כול, שעיקר המימון שלו ממדינות זרות, מממשלות זרות, והדבר הזה אומר שלכל הפחות האינטרסים של מדינת ישראל ושל הממשלות הללו אינם חופפים, ובמקרה הרע הם ממש סותרים. אבל יותר מזה, אדוני, אנחנו מדברים על ארגון שהעומד בראשו בשיא תקופת הלחימה ב"צוק איתן", בעוד חיילינו נהרגים, 67 חיילים, בעוד אזרחינו נהרגים, רץ לרשתות הטלוויזיה הזרות כדי לקרוא למדינת ישראל ולחיילי צה"ל "פושעי מלחמה" – על מה? על ששמו להם למטרה לפגוע בבתיהם של מפקדי ה"חמאס". עליהם הוא הולך להגן – על מפקדי ה"חמאס". <זהבה גלאון (מרצ):> אתה ממש שקרן. אתה יודע שאתה ממש שקרן? <אמיר אוחנה (הליכוד):> גברתי, את אמרת לי "שקרן" – – <זהבה גלאון (מרצ):> כן. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – ואני מצטט את זה, ואני אוכיח לך שאת השקרנית. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, ממש לא. <אמיר אוחנה (הליכוד):> את השקרנית. חגי אלעד הלך, בשיא תקופת הלחימה ב"צוק איתן", להציג את מדינת ישראל כפושעת מלחמה על כך ששמה למטרה לפגוע בבתיהם של מפקדי "חמאס". <זהבה גלאון (מרצ):> הוא מייצג את ה"חמאס"? נו, באמת. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אני אראה את זה בפייסבוק ונראה מי השקרנים, זהבה גלאון. אנחנו יודעים מי השקרנים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה תפסיד בתחרות הזאת. אתה תפסיד בתחרות הזאת. <אמיר אוחנה (הליכוד):> לא זו אף זו, הלך אותו אדם העומד בראש "בצלם" לפני חודשיים למועצת הביטחון של האו"ם וקרא למדינות העולם לנקוט סנקציות חריפות כלפי ישראל, וראינו שהתוצאה לא איחרה לבוא. חלק מהנהלת "בצלם", אדוני – צריך לשמוע את הקולות שהם משמיעים, כן? – הגברת אורלי נוי מהנהלת "בצלם" אומרת – – <זהבה גלאון (מרצ):> היא לא מהנהלת "בצלם". היא לא שם, שנים היא לא שם. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – אי-אפשר להבין באמת את זוועות הכיבוש של 67' בלי להכיר – גברתי – באסון, בנכבה של 48'. <זהבה גלאון (מרצ):> היא לא שם, ואתה משקר פעם שנייה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> על מה את מגינה? לא את עמונה הם רוצים. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל היא לא שם, אבל היא לא שם, על מה אתה מדבר? <אמיר אוחנה (הליכוד):> לא את עמונה ולא את אריאל הם רוצים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא נכון. <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש משניכם להפסיק. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> מה שהם רוצים, גברתי, זה את "יאפא, ועכא, וביסאן ואל-קודס". כפי שאמרה אותה גברת, זה האסון: הקמתה של מדינת ישראל; יפו ועכו ובית-שאן וירושלים. איך ניתן לטעון עוד כי את טובתה של מדינת ישראל הם מבקשים? הוויכוח בין ימין לשמאל בציבוריות הישראלית, בעד או נגד הקמת מדינה פלסטינית, בעד או נגד מסירת יהודה ושומרון, הוא ויכוח מקובל ולגיטימי. בין זה ובין "בצלם" המרחק ענק. אני פונה דווקא אל החברים משמאל, דווקא אלה שהמקום הזה, מדינת ישראל, חשוב להם, אלה שהעם הזה, עם ישראל, יקר להם, שלא תומכים בימין, שלא בחרו בנתניהו, אבל הם אוהבי הארץ: הדיון סביב "בצלם" אינו באמת דיון סביב העתיד של יהודה ושומרון, או אם תרצו הגדה המערבית והשטחים וההתנחלויות. השפה אולי שונה, אבל המקומות אינם. הוויכוח הזה הוא לגיטימי. אני אינני חושב כך, אתם כן, וזה לגמרי לא הופך אתכם בעיני לבוגדים, אויבים – זה לא הופך, לא הופך – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אה, תודה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – אלא, במקרה הגרוע, ליריבים פוליטיים בני עם אחד – לא צריך להיות ציניים, חברת הכנסת אלהרר, אני אומר את זה מכל הלב; גדלנו יחד, למדנו יחד, נמשיך לחיות כאן יחד, ואני יודע, חברת הכנסת אלהרר – כי אני מכיר אתכם ואני מכיר את הקהל – שכשאויבים אמיתיים קמים עלינו, אתם רצים כתף לצד כתף יחד עם כל אוהבי הארץ הזאת להגן עליה ועל תושביה בגופכם. צו 8 או לא, אתם קמים ועושים את מה שצריך, את מה שנכון. אבל מה שעושה ארגון "בצלם" הוא שונה, הוא שונה מאוד. הארגון הזה, שעיקר המימון שלו מגיע מממשלות זרות, ששולח את העומד בראשו לטנף, לערער את היציבות, לא של ממשלת הימין, חברים – אני מזכיר שמי שטבע את המונח "בלי בג"ץ ובלי 'בצלם'" לא היה ראש ממשלת הימין – אלא של מדינת ישראל ושל חיילי צה"ל בפני העולם ולהפוך למסכן ולקורבן את מי שהם בפועל שוחטי תינוקות במכוון. הם יטענו במתק שפתיים שהם כמוכם חושבים על טובתה של מדינת ישראל; הם ישקרו. שימו לב לדברים שהם אומרים. איך אפשר לטעון שזו טובתה של מדינת ישראל כשהולכים ל-Sky News בשיא תקופת הלחימה ואומרים את הדברים הללו? אני מזכיר: מדובר במלחמה שאנחנו נקטנו כמלחמת מגן אחרי אלפי טילים, כשהמטרה של כל אחד ואחד מהם הייתה לחסל אותנו, בלי הבחנה בין ימין לשמאל, יהודים וערבים – את כולנו. מידע אישי אני יכול לומר שכאשר אנשי צבא וביטחון מגיעים ארצה ללמוד על המאבק שלנו בטרור, הם נדהמים לשמוע איזה משאבים וכמה צה"ל משקיע בניסיונות להפחית פגיעה באוכלוסייה בלתי מעורבת בסביבה כה צפופה. "הקש בגג", כרוזים, טלפונים למיניהם, כאשר ה"חמאס" מנסה לעשות ככל יכולתו כדי למקסם פגיעה זו ומאיים על תושבי עזה המבקשים למלט את עצמם ואת בני משפחותיהם, תוך ידיעה שאידיוטים שימושיים בארץ ובעולם נוכח מראות קשים – והם קשים – של אזרחים שייפגעו, ישלחו את חציהם לעבר הצד המתגונן, הוא מדינת ישראל. עכשיו אני מצטט, חברת הכנסת גלאון. שימו לב לדברים שאומר מנכ"ל "בצלם". זה ציטוט: "ישראל פוגעת באופן בלתי חוקי בבתיהם של מפקדי ה"חמאס". התקפות אלה הן עבירה על-פי הדין הבין-לאומי". הרבה נזעקו להגן, כמו חברת הכנסת גלאון, על כך שאין בכך כדי להגן על "חמאס", אז מה יש בזה? זה מה שהוא עושה. בואו נחשוב על זה רגע: אם הערכת כוחות הביטחון היא שחיסול מפקדי ה"חמאס" גם כשהם שוהים בבתיהם – ואפילו אינם לבדם – יביא לשינוי פני המערכה וייתכן אף להפסקת הלחימה, דבר שיחסוך חיי בלתי מעורבים בשני הצדדים – בוודאי רבים יותר בצד העזתי – האם עליהם לעשות זאת למרות המחיר האפשרי בחיי בלתי מעורבים, או להימנע מלעשות זאת למרות המחיר הוודאי בחיי כאלה? על זה אתם רוצים להגן? לזה אתם רוצים לתרום? ולהבדיל – שמעו את קולונל ריצ'רד קאמפ, שלא רק שאיננו ישראלי, גם יהודי איננו. מה שהוא כן: הוא איש צבא עתיר ניסיון וידע. בסיומם של הדברים שהוא נושא באו"ם בנוגע למבצע "עופרת יצוקה", שימו לב מה הוא אומר: "יותר מכול, האבדות האזרחיות היו תוצאה של דרך הלחימה של "חמאס", אשר בכוונה ניסה להקריב את אזרחיו שלו. לישראל לא הייתה ברירה אלא להגן על אנשיה מפני טילי ה'חמאס'. צ"ל עשה יותר להגנת זכויות האזרחים באזור לחימה מאשר כל צבא אחר בהיסטוריה של הלחימה". כן, זה בסדר לחשוב אחרת. זה בסדר להתווכח. אפילו לקלל הולך, כפי שראינו כאן לא אחת. אנחנו במזרח התיכון, ומדובר על החיים של כולנו. אבל זה לא מה שעושה "בצלם". "בצלם" מספקת הגנה באצטלה של זכויות אדם לא רק לגרועים שבאויבינו, אלא לאויבי העולם החופשי. שאלו את עצמכם האם אנשי ה"חמאס", שוחטי התינוקות במיטותיהם, מדכאי זכויות הנשים, קוטלי ההומואים, משחיתי חופש הביטוי, המייחלים ליום שבו יזעקו העצים והאבנים למוסלמים לטבוח ביהודים – סעיף 7 לאמנת "חמאס" – נתרמים מפועלה של "בצלם" או לא? ומדינת ישראל שאתם אוהבים, בלי קשר לחלוקה המפלגתית ימין ושמאל, נתרמת או ניזוקה? צ'רצ'יל אמר פעם: "עשיתי לעצמי כלל: לעולם לא לבקר או להתקיף את הממשלה של מדינתי כשאני בחו"ל. כשאני בארצי – אני משלים את החסר". איפה הוא ואיפה הגמדים הפרלמנטריים שאתם? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אדוני השר, השר אקוניס, בבקשה. ישיב בשם הממשלה השר אקוניס. גם לך, אדוני, עשר דקות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברות וחברי הכנסת, אדוני, ברשותך, לפני התייחסות הממשלה להצעת החוק של חבר הכנסת אוחנה וחבר הכנסת ביטן, אני חושב שאי-אפשר שלא להתייחס לנאום או להודעה שאמורה להיות משודרת בעוד כחמש שעות מוושינגטון לכאן. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, ג'ון קרי, אנחנו לעולם לא נחזור לקווי ה-4 ביוני 1967. לעולם לא. אדוני היושב-ראש, ג'ון קרי, שר החוץ היוצא של ממשל אובמה, יכול להגיד הערב כל מה שהוא רוצה. אבל כדי שלא תהיה לו, אדוני היושב-ראש, ולאחרים בממשל האמריקני היוצא, שלא תהיה להם שום אי-הבנה: ישראל לעולם לא תיסוג לקווי 67' – לא בשומרון, לא ביהודה, לא ברמת-הגולן ולא בירושלים. לג'ון קרי ולממשל היוצא, חבר הכנסת פרי, ולכל מי שהצביע בשבוע שעבר במועצת הביטחון, אני אומר היום מירושלים: אין עם כובש בארצו. אין דבר כזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תספח, למה אתה לא מספח? אתם שקרנים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אנחנו בנינו ואנחנו נבנה במולדת ההיסטורית של העם היהודי, מכוח הזכות ולא בזכות הכוח. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אבל למה לא לספח? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אנחנו היינו – אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לערער על זה, אפילו ג'ון קרי, חברת הכנסת יחימוביץ, לא יוכל לערער על כך – היינו פה לפני כולם, ואין שום החלטה, או שום נאום, או שום הודעה שתשודר הערב בוושינגטון שתשנה את העובדה הבסיסית ביותר, היסודית ביותר, האמיתית ביותר: הארץ הזאת, ארץ-ישראל, היא ארצו של עם ישראל. יש קשיים, אדוני היושב-ראש? נתגבר עליהם. התגברנו עליהם. אנחנו מדליקים היום, נדמה לי, כבר נר חמישי של חנוכה. היה קושי, היה קושי גדול, כי אנחנו צריכים לזכור את זה. זה היה קשה, היה מאבק – הצלחנו, אנחנו פה. המאבק הזה נמשך – חבר הכנסת פריג', אני רואה שאתה מחייך, ודאי הדלקת נר חנוכה בכל ערב מהערבים של חנוכה, בחמשת הימים האחרונים. אפילו אתה לא יכול לערער על העובדות. עובדות, עובדות, עובדות. מדיניות צריכה להתבסס על עובדות ולא על בדיות. כל עוד, אדוני היושב-ראש, היא מתבססת על בדיות, כמובן אין לה שום היתכנות. יכולה להתקבל כל החלטה, אנחנו ממשיכים. לעניין הצעתם של חבר הכנסת אוחנה וחבר הכנסת דוד ביטן, אני אומר כמובן מייד בהתחלה: הממשלה תומכת בהצעת החוק – ביוזמת החקיקה – של חברי הכנסת אוחנה וביטן, לתיקון חוק השירות הלאומי האזרחי כך שיכלול איסור על ביצוע שירות לאומי בארגונים המקבלים את מימונם ממדינות זרות. אני לא חושב, חברת הכנסת גלאון, שיש צורך להשתמש בכינויים שאפשר להדביק לכל אחד במערכת הפוליטית: כינויים, כינויי גנאי, כינויים מעליבים, או כינויים שעשויים להתקבל, אדוני היושב-ראש, אצל חלק מן השומעים אותם, כפגיעה או כהעלבה. על העיקרון אני כן רוצה לדבר אתך, דווקא אתך, משום שהדבר הזה, גברתי, שבו ה-NGOs מקבלים מימון מקרנות של מדינות זרות – את כדמוקרטית שמאמינה בדמוקרטיה, היית צריכה לצאת חוצץ – כפי שנאמר בעבר על-ידי חברת הכנסת יחימוביץ פעמים רבות, לצאת חוצץ – לצאת חוצץ זה שלך לא? אמרתי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה לא אני, זו הדמות שלי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אז הדמות שלך. אז עם הדמות שלך נחכה לפורים, עכשיו חנוכה. בכל מקרה, חברת הכנסת גלאון, זוהי התערבות של מדינות זרות בדמוקרטיה הישראלית. אני לא מדבר על אופי הפעילות כרגע. בעיני הוא חמור, בעיני הוא חמור, בעיני הוא פסול. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני לא אומר את זה על אופי הפעילות – את יודעת מה דעתי על אופי הפעילות של "שוברים שתיקה" של "בצלם", של "עדאלה" וכדומה, וכדומה – אני מדבר על העיקרון. עכשיו, מה היה קורה, חבר הכנסת פרי, אם מדינות זרות, קרנות של מדינות זרות היו מזרימות כסף רק לעמותות של הימין? כאשר קורה כרגע המצב האבסורדי – – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חברת הכנסת גלאון, הקרן של הוד מלכותה מבריטניה מתערבת בוויכוח פוליטי-פנימי במדינת ישראל כאשר היא מזרימה כספים. אותו דבר עושים ההולנדים, אותו דבר עושות, כמובן, אדוני היושב-ראש, מדינות סקנדינביה שלהן יש קשר הדוק, חבר הכנסת פריג', לסכסוך הישראלי–ערבי. מה זה הדוק? קשר הדוק מאוד לארצות סקנדינביה עם הסכסוך הישראלי–ערבי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור להצעת החוק? <יואל חסון (המחנה הציוני):> מסכן אוחנה, הוא נעלב שאתה לא מתייחס לחוק שלו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אולי לא הקשבת, חבר הכנסת חסון. זו בדיוק התייחסות לחוק של חבר הכנסת אוחנה. אני הייתי מצפה ממך להיות מראשוני המצביעים בעד החוק הנכון הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מתנגד לחוק. אדוני, שלוש דקות, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, צדק חבר הכנסת מאיר אוחנה. <היו"ר מאיר כהן:> אמיר, אמיר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אמיר אוחנה. צדק כשדיבר על גמדים פרלמנטריים. זה אכן יום הגמדים הפרלמנטריים. אחד אחרי השני עולים כאן. התחלנו עם הגיבור, הרצל חזן, ועכשיו אתך. זה באמת יום הגמדים הפרלמנטריים. יום הפופוליסטים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אנחנו חמישה ואתם 30. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יום הפופוליסטים. חבורת גמדים. תלמד, תלמד, לפני שאתה מוציא את המילים מהפה. תלמד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, אני 1.80 מ'. זה לא גמד. 1.80 מ' זה לא גמד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שני גמדים, שאני רואה אתכם. גמדים. חברים, שירות לאומי הוא טוב – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ואמיר יותר גבוה ממני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – הוא טוב להתנחלות בסילואן, הוא טוב לרכוש אדמה מערבים, הוא טוב לבנות התנחלויות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מצוין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא טוב לשרת את הימין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מצוין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא טוב ללמד דת בבתי-ספר ממלכתיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מצוין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא טוב, אבל שירות לאומי שילמד זכויות אדם, במיוחד אם מדובר בפלסטינים – לא, לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אורן חזן, קריאה ראשונה. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שירות לאומי הוא שלנו. הוא בא לשרת את המחנה שלנו. וכל מי שלא חושב כמונו, מקומו – בוגד. אמרנו לכם, אל תתחילו עם הערבים כי זה יגיע לשמאלנים ויגיע לכל אחד ואחד. ועכשיו כל המחנה הבוגד הוא בסכנה, כי בשלב זה, זה בוגד. אחרי הבגידה תבוא גם התראה נוספת. חברים, מה זה טובתה של מדינת ישראל, אני שואל אתכם, מה זה טובתה של מדינת ישראל? האם טובתה של מדינת ישראל – אני שואל אתכם, רוצה להבין כי אני רוצה לפעול למען טובת המדינה שלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> האם טובתה של מדינת ישראל להמשיך במפעל ההתנחלויות? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> האם טובתה של מדינת ישראל להמשיך לרכוש קרקעות בלב סילואן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה, יפה, חבורת גמדים. יפה. האם טובתה של מדינת ישראל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמה פתטי אפשר להיות? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – להמשיך במאחזים, בעמונה? כן, נכון? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני וחברי חושבים שטובתה של מדינת ישראל לשמור על הבצלם, על האנושיות שלה. ואני חושב שסיום הכיבוש הוא טובתה של מדינת ישראל, חברים. תפסיקו עם השטויות שלכם. אתם, אין לכם גבול. זה אחד הדברים. והדבר השני, נתון שיהיה ידוע לכל החברים. ידוע לכם ש"בצלם" מיועד לה תקן אחד, שלא איישו אותו עד עכשיו? בשנה האחרונה כלום. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא נכון. לא נכון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> אל תתווכח אתי. עיסאווי, אל תתווכח אתי. אל תתווכח אתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תרבות השקר הזו, צריך להפסיק אותה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, אני קורא לאנשים בקואליציה, לא לגמדים שעולים כאן, לאנשים שהם באמת עם ראש על הכתפיים וחשובה להם המדינה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – החוק הזה, צריך להתנגד לו ולהוריד אותו מסדר-היום. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים – אתה רוצה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מי שלא טוב לו יכול לעזוב. <אמיר אוחנה (הליכוד):> קודם כול, תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת פריג', אמרת שהשנה התקן הזה לא היה מאויש בכלל. זה לא נכון. עד אוגוסט שירת אדם בשירות לאומי ב"בצלם". התקן עדיין קיים, וכמובן, לא מדובר פה בעניין של כוח-אדם. שלושה, אגב, איישו אותו בשנים האחרונות, שלושה. לא מדובר בכוח-אדם, אני לא חושב שהדבר הזה יפסיק את פעולתה של "בצלם". ואני אגיד לך עוד משהו: זו לא מטרת החוק. החוק הזה – שימו לב, חברים – לא אומר: נוציא את "בצלם" מחוץ לחוק, נכניס אותם לבית-סוהר, נתלה אותם על העץ הכי גבוה – – <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, תודה רבה, באמת תודה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – נסתום להם את הפה. החוק הזה בא להפסיק את האבסורד שמדינת ישראל בעצמה מספקת למי שיוצא נגדה כוח-אדם באמצעות השירות הלאומי. זה האבסורד שהחוק הזה בא למנוע, ואני מבקש מחברי להצטרף להצעת החוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני. מה החליטו בקואליציה? הצבעה שמית או אלקטרונית? <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> הממשלה מבקשת הצבעה שמית, גברתי המזכירה. בבקשה, אנחנו מתחילים את ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – נגד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – בעד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – בעד יואב בן צור – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – נגד יהודה גליק – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת אברהם דיכטר – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – בעד יצחק כהן – בעד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – בעד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת לקרוא שוב? <היו"ר מאיר כהן:> כן, כן, גברתי, לקרוא בשמותיהם. אנחנו נעבור על השמות שוב. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – בעד דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד נאוה בוקר – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת יעל גרמן – אינה נוכחת צחי הנגבי – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – בעד עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – בעד אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת רועי פולקמן – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת נחמן שי – נגד סתיו שפיר – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> יש מישהו או מישהי שלא קראו בשמו מחברי הכנסת? לא. ההצבעה תמה. בבקשה, גברתי. אם כן, בעד הצעת החוק – 49 חברים, נגד – 29 חברים. הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון – איסור מימון מדינה זרה), התשע"ז–2016, עברה בקריאה טרומית ותעבור להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק העונשין (תיקון – הכנת פרסום בדבר שירותי זנות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3128/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק העונשין (תיקון – הכנת פרסום בדבר שירותי זנות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי. תשיב שרת המשפטים בשם הממשלה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אין תשובה והצבעה היום. <היו"ר מאיר כהן:> אכן, אין תשובה והצבעה. רק הצגת החוק? <קריאה:> תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר מאיר כהן:> במועד אחר. זה הסיכום? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כן, זה הסיכום. כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, הצעת החוק או תיקון החוק שאני מעלה היום הוא עם קבוצה של חברי הכנסת: חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, יעל גרמן, עמר בר-לב, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עליזה לביא, זהבה גלאון, איימן עודה וטלב אבו עראר. כפי שאתם רואים, יש קבוצה די מכובדת של חברי כנסת שיוזמים אתי את החוק הזה, כי הרעיון שעומד מאחורי התיקון שאני מעלה – כיום חוק העונשין קובע איסור על פרסום מתן שירותי זנות. הרעש הוא בלתי נסבל. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, חברים, זה מפריע לחברת הכנסת להציג את הצעת החוק. אני מבקש שקט. תודה רבה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כיום החוק אוסר פרסום מתן שירותי זנות. לא מובע בו באופן מאוד ברור איסור הכנת פרסום. כלומר, כל בתי-הדפוס, כל האנשים שעוסקים במלאכת הכנת הפרסום עצמו, לפני שהוא יוצא, כמעט לא חושבים שהם עוברים עבירה, ובהרבה מקרים לא אוכפים עליהם את החוק; ברוב המקרים לא אוכפים עליהם את החוק. מה שאנחנו מציעים פה זה שהחוק יכלול גם כן את כל מי שמכין דבר פרסום – אם זה בתי-דפוס או אם זה גרפיקאים למיניהם, או מי שכותב את הטקסט, או מי שמאייר וכו'. למה הצעתי את ההצעה הזאת? בתחילת דרכי כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, בתחילת הקדנציה, ניהלתי גם, לתקופה של שישה חודשים, את הדיונים, פעם בשבועיים, סביב המאבק בתופעת הזנות והסחר בבני-אדם. תוך כדי הדיונים, והבנת חומרת המצב של נושא ושל תופעת הזנות במדינת ישראל, במיוחד לאחר ההצלחה שהייתה במאבק בסחר בבני-אדם, וכמובן במיוחד סחר בנשים למטרת העסקתן בזנות, וניצולן בזנות, עלתה ושגשגה תופעת הזנות המקומית וניצול נשים אזרחיות המדינה בתופעה המחפירה הזאת. הייתי צריכה להגיע לבתי-משפט בתל-אביב כאשר עמדה מול בית-המשפט בקשה לצו סגירת אחד מהמועדונים שבהם התנהלו כל נושאי הזנות האלה וכל הפעילות של הזנות. הגעתי לשם, נכנסתי לבית-המשפט, אני יוצאת מבית-המשפט, והפלא ופלא, אתם יודעים מה היה על חלון האוטו שלי בכניסה לבית-המשפט? פלאייר פרסום לשירותי זנות. אני מסתכלת על הקרקע, ואני רואה שהאזור כולו מלא בכרטיסי ביקור שמפרסמים שירותי זנות. וכששאלתי אם זו תופעה שכיחה בתל-אביב – כמי שבאה מעכו וזה לא כל כך נפוץ שם, אמרו לי שמאז שהתחיל המאבק בפרסומים באינטרנט ובפרסומים בעיתונים לשירותי זנות, כל המאמץ הועבר לפרסום מסוג זה, של פלאיירים, של כרטיסי ביקור, שמופצים בכל מקום. היום יש בתי-מלון במדינת ישראל, לצערי הרב, שעומדים שם ה-bellboys, האנשים שעומדים בפתח הכניסה לבית-המלון, ובסתר, או לא בסתר, מחלקים פלאיירים כאלה וכרטיסים כאלה לבאי בית-המלון. כלומר, אתה יכול להיכנס עם המשפחה שלך, עם הילדים שלך, או אתה יכול לטייל באיזשהו פארק עם הילדים שלך, לקחת אותם לשחק, ואז ילד בן חמש, ילדה בת שש או שבע או שמונה, יכולה לקחת לידיים שלה את הכרטיסים האלה ולשאול – לשאול את כולנו: מה מפורסם פה? מה זה בדיוק? ואני חושבת שהגיע הזמן להכריז באמת מלחמה מאוד קשה נגד הפרסומים האלה, ולא רק נגד מי שמחזיק ביד שלו את הכרטיסים ומחלק אותם, אלא גם מי שמכין את הכרטיס, מי שמדפיס את הפלאייר. כשהגשתי את הצעת החוק – ואני חייבת להודות פה – נשאלתי בעלייה לדוכן אם יש תשובה. ועדת השרים לחקיקה, לצערי הרב, החליטה נגד – לא לתמוך. ואז הוגש ערר מהשר לביטחון הפנים, חבר הכנסת גלעד ארדן, ואני מודה לו על זה, ומודה על התמיכה בהצעת החוק הזאת, כי הוא הבין שהצעה זו נותנת כלי מאוד חשוב למשטרה לבצע את העבודה שלה. חלק מההתנגדות להצעת החוק הייתה שהגרסה הקיימת מאפשרת פרשנות שיכולה לתת למשטרה כלי להשתמש בו גם כדי להגיש כתבי-אישום ולחקור מקומות אשר מכינים להדפסה. ואני שואלת, כאשר המשטרה צריכה להסתמך על פרשנות, כאשר לא ברור בחוק, בצורה הכי ברורה, שהכנה לדפוס והדפסה של שירותי זנות ופרסום שירותי זנות הם עבירה על החוק, המשטרה אכן תתחיל לאכוף את זה בצורה אקטיבית, או תחכה לאיזשהו מקרה שאולי יגיעו בחקירה שלהם גם למי שהדפיס, ואולי, אולי, יחליטו שזה לא הדבר הכי חשוב ולא יגישו כתבי-אישום? אני ניסיתי לברר כמה כתבי-אישום הוגשו נגד מי שמכין לדפוס, והתברר שיש מעט מאוד מקרים שהוגשו כתבי-אישום נגד מי שמכין את הפרסומים האלה, ויכול להיות שזה לא יותר ממה שאפשר לספור על כף יד אחת. אז – נו, באמת, זאת אכיפה? זה שימוש בפרשנות שמשרד המשפטים מדבר עליה, או שצריך באופן הכי ברור לשים את זה בחוק כדי גם לשלוח מסר חברתי? הרי בחוקים שלנו – אנחנו לא רק מחוקקים כדי להגיד זה בסדר וזה עבירה, אלא גם כדי לשלוח מסר לכלל האזרחים על העמדה של הבית הזה כלפי מה שהחוק מדבר עליו. ואני חושבת שהבית הזה צריך לשלוח מסר די ברור, שמי שנותן יד לפרסום שירותי זנות, כולל בזה שהוא מכין את הפרסומים האלה להדפסה, עובר על החוק. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת בגין, נעים לי תמיד לשמוע אותך, אבל לא עכשיו. זה מפריע. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> אני בעד. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אז יופי, תן לי להמשיך, כי אני מרגישה כל הזמן שאני מעלה את הקול שלי יותר ויותר. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> השתכנענו, עאידה. השתכנענו. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני חושבת שהגיע הזמן שהבית הזה, על כל המורכבות של החברים שלו, ישלח מסר די ברור, שאנשים ואזרחים צריכים להיות מודעים לכך שברגע שהם נותנים יד להכנת פרסומים לזנות הם לא רק עוברים על החוק, אלא הם נותנים יד לסחר בגופה של אישה ולסחר ברוחה של אישה, לשעבד אותה למצב איום, ולא מתקבל על הדעת שמשרד המשפטים יעמוד נגד הצעת תיקון כזו, לא מתקבל על הדעת שלא ייתן למשטרה את הכלי החשוב הזה כדי להשתמש בו נגד תופעת הזנות החמורה הקיימת במדינת ישראל. אני שוב אומרת, אני מבקשת ומקווה שהתשובה אשר תגיע אחר כך ממשרד המשפטים תהיה תגובה ותשובה תומכת בהצעת החוק, כדי שנוכל להעביר אותה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אם כן, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ערבי), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1461/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ערבי), התשע"ו–2015 – למה? 2016. טעות – של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני. תשובה והצבעה במועד אחר. <טלי פלוסקוב (כולנו):> גם על זה? <היו"ר מאיר כהן:> לא לא לא, כאן יש – סגן שר החינוך מאיר פרוש ישיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> יש הצבעה עכשיו? <היו"ר מאיר כהן:> אין הצבעה עכשיו. <דוד ביטן (הליכוד):> גם פה אין הצבעה, נכון? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זה כולל הצבעה. כן, יש. <היו"ר מאיר כהן:> זה כולל הצבעה. הקודמת לא כללה הצבעה ותשובה. זה כן. בבקשה, אדוני. עשר דקות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד – – – <היו"ר מאיר כהן:> צד ימין, המחנה הציוני, בבקשה שקט. תודה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחד מכללי היסוד של דמוקרטיה, כל דמוקרטיה, הוא שדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב, אלא גם זכויות המיעוט. בלי זכויות המיעוט אין דמוקרטיה, יש מיוריזציה – כה אמר דוד לוי, אמר מיוריזציה – כלומר, יש שלטון של טירניות של הרוב. אם אין זכויות למיעוט, אף אחד לא יכול להתהדר שיש כאן דמוקרטיה. על-פי העיקרון הדמוקרטי הזה, ועל-פי תפיסת העולם של זכויות אדם, ועל-פי החוק הבין-לאומי, ועל-פי מצע ויסודות מוצקים בתפיסת עולם דמוקרטית, בתפיסת עולם של זכויות אדם וקבוצות, אני מציע את הצעת החוק שלי. היא לא גחמה, היא לא איזשהו רעיון, אלא אני נשען על דברים מאוד מאוד מוצקים בעקרונות זכויות האדם והדמוקרטיה, וגם החוק הבין-לאומי. הצעתי היא לאפשר ניהול עצמי של מערכת החינוך הערבית. זה קיים בהרבה מדינות בעולם. יש הרבה דוגמאות של מצב דומה שבו מיעוט מנהל את מערכת החינוך שלו. אבל למה ללכת רחוק? בארץ. אני רוצה להעתיק – אומנם בבחינות לא יצא לי להעתיק, באוניברסיטה, אבל כאן אני מוכן להעתיק – את אותו חוק של חינוך ממלכתי-דתי, שייתנו לנו את אותן זכויות שנותנים לקבוצה מהיהודים. אני אפילו דורש פחות עצמאות משל החינוך העצמאי של החרדים – שאני תומך בו, אני חושב שזכותם; משהו בין לבין, ומסתפק במועט, אבל גם העיקרון חשוב, והגיע הזמן לשנות. אנחנו לא זקוקים לאפוטרופוסים על החינוך הערבי, לא זקוקים שמזרחנים ואנשי שב"כ ינהלו לנו את מערכת החינוך, את היסודות שלה, אלא הדרישה כאן היא לא חינוך עצמאי אלא חינוך ממלכתי רשמי. למה היהודים הדתיים, מה שנקרא דתיים-לאומיים, שיש להם מערכת חינוך, החינוך הממלכתי-דתי – מכירים בשונות שלהם מהקבוצה המרכזית בישראל, ואומרים: להם יש זכות לחינוך שיש בו סוג של אוטונומיה, רמה מסוימת של ניהול עצמי? למה הם שונים מהאחרים? אנחנו, האזרחים הערבים, לא שונים מאותה קבוצה בהרבה יותר: מבחינת תרבות, מבחינת שפה, מבחינת מורשת? למה לקבוצה שהיא שונה נגיד ב-20% נותנים אוטונומיה מסוימת, ניהול עצמי, ולקבוצה ששונה ב-50% ו-60% לא נותנים? הסיבות הן פוליטיות, אנטי-חינוכיות. אנטי-חינוכיות. אני תכף אגיד כמה מילים על האמנות הבין-לאומיות בנדון, אבל למה ללכת רחוק? יש כאן דוגמה, אפילו לא צריך להתאמץ. משרד החינוך לא נאלץ להמציא דברים חדשים לעולם; הוא פשוט יכול לקחת את הדוגמה ואת המנגנונים שמפעילים את החינוך הממלכתי-דתי, להעביר את זה לחינוך הערבי, ויהיה ניהול עצמי, מבחינת השלד של העניין, עם תכנים שונים, מתאימים. אנחנו לא דורשים יותר –Is it too much? ; האם זה יותר מדי? אני עכשיו לא רוצה להתייחס לחרדים. אצלם העצמאות החינוכית היא הרבה יותר גדולה; משרד החינוך, אין לו שום שליטה שם. אני מכבד זאת, שיהיה ברור, אבל מה שאני מציע הוא חינוך ממלכתי שיש בו האלמנט של הניהול העצמי. האמנות הבין-לאומיות, כבוד היושב-ראש, ברורות מאוד בעניין הזה. כל האמנות הבין-לאומיות, כולן – זו האירופית וזו הבין-לאומית, משנות ה-60 המוקדמות ומשנות ה-90; בעיקר רוב האמנות נכתבו דווקא בשנות ה-60 ובשנות ה-90, בדבר זכויות המיעוטים – כולן מדברות על הזכות לניהול עצמי של החינוך בשפה זו או אחרת. אנחנו מוכנים גם לקבל על עצמנו את ההגבלות שבחוק הבין-לאומי, שמטיל אונסק"ו על עניין הניהול העצמי של מערכות חינוך של מיעוטים. והנה מה שנכתב. אני אקרא את האמנה של אונסק"ו משנת 1960, שנכנסה לתוקף במאי 1962, כבר ב-1962: מכירה בזכויותיהם של מיעוטים לאומיים להוציא לפועל את פעולותיהם החינוכיות, כולל אחזקת בתי-ספר, וכן מאפשרת את השימוש בשפת המיעוט בחינוך. אונסק"ו אומר שלושה תנאים, מגבלות, שאנחנו מראש מוכנים לקבל אותן. מהן המגבלות? 1. אסור למערכת החינוך של המיעוט למנוע מבני המיעוט את הבנת התרבות ולשון החברה בכללותה ואסור לה לפגוע בריבונות המדינה – מקבלים; 2. רמת החינוך חייבת להיות תואמת סטנדרטים כלליים הנקבעים על-ידי הרשויות המוסמכות – מקבלים ועוד איך. אני לא רוצה מתמטיקה לערבים וביולוגיה לערבים; אני רוצה שעיקר הניהול העצמי הפדגוגי יתמקד בדברים שאנחנו שונים בהם מהחברה הישראלית. אני רוצה מתמטיקה שתצא למכון ויצמן, וגם ביולוגיה וגם כימיה – אותם דברים. זה בעניין המדעים, וגם בעניינים אחרים שיהיו אוניברסליים. אין לנו שום בעיה. מה שמייחד אותי תרבותית – העניין של השפה הערבית, ספרות ערבית, מורשת, לימודי קוראן, כמו שיש לימודי תנ"ך, דברים אחרים – אלו דברים שאנחנו רוצים את העצמאות היחסית בהם. לכן המגבלה הזאת – לא רק שאנחנו מקבלים אותה אלא דורשים אותה, ודורשים שתהיה השקעה ועבודה מסודרת בעניינים האלה. <היו"ר מאיר כהן:> גברתי שרת התרבות, שומעים – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> דבר שלישי: הכניסה לבתי-הספר של המיעוט – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, סליחה. גברתי שרת התרבות, שומעים את שיחתך. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הכניסה לבתי-הספר של המיעוט חייבת להיות בגדר רשות ולא חובה – מקבלים ועוד איך. כל אחד יכול ללמוד. גם יהודים יכולים ללמוד בבתי-הספר של המיעוט הערבי, ואנחנו נוכל ללמוד בבתי-ספר יהודיים. אין שום הגבלה. אנחנו לא מכריחים אף אחד מהציבור שלנו לבוא ללמוד בבתי-הספר האלה וגם לא עושים ההפך. לכן, אני חושב שההיגיון, גם במצב המינהלי הפדגוגי בארץ – זה תואם את הקיים, לא שונה ממנו, גם ברמת ההסדרים שקיימים בעולם זה תואם, וגם ברמת החוק הבין-לאומי זה תואם, אבל בעיקר, בעיקר – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – זה תואם לגמרי את תפיסת העולם הדמוקרטית של זכויות מיעוט ולא רק שלטון של הרוב. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. סגן השר פרוש – בבקשה – ישיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הנ"ל נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 25 בדצמבר 2016, והיא נדחתה. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, ולהוסיף את החינוך הממלכתי-ערבי כזרם מוכר נוסף בחינוך הממלכתי. בנוסף, מבקשת הצעת חוק זו להוסיף לחוק חינוך ממלכתי סעיף אשר יקבע את מטרות החינוך הערבי, כדלקמן: מטרת החינוך הערבי היא להשתית את החינוך הערבי במדינה על הערכים הנאורים שבמורשת הערבית, הישגי המדע, אהבת המולדת, ערכי הדמוקרטיה, נאמנות לחוקי המדינה, שוויון בין המינים ובין העמים והשאיפה לחברה הבנויה על חירות, שוויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות. זאת ועוד, מבוקש בהצעת חוק זו כי בהרכב ועד החינוך יינתן ביטוי הולם לייצוגה של החברה הערבית; כמו כן, תוקם מועצה לחינוך הערבי, אשר השר ייוועץ בה בטרם יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו ביחס לחינוך הערבי. אז קודם כול, אני רוצה לומר לחבר הכנסת זחאלקה, שבשלהי כהונת ממשלת רבין-פרס ב-1996, שר החינוך, התרבות והספורט אמנון רובינשטיין תיקן תקנות חינוך ממלכתי (מועצה מייעצת לחינוך הערבי), והדבר הזה פורסם והוא קיים. <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה רק לתקן משהו. אני רוצה לומר לחבר הכנסת זחאלקה שזה לא בדיוק כמו שהשתמשת במינוח, שלחינוך העצמאי יש את כל העצמאות שיש לו. זה לא נכון, בחינוך החרדי יש הבדלים. החינוך העצמאי הוא חלק ממה שעשו בשעתו את החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, כאשר יש מוכר שאינו רשמי שיש לו עצמאות מסוימת, אבל בוודאי ובוודאי שמשרד החינוך מעורב בחלק מהדברים. יש כן חלק, יש חלק שקוראים לו מוסדות פטור, שהם פטורים מחוק חינוך חובה, אלה תלמודי-התורה. זה מעט מאוד מהציבור החרדי. אם במחוז החרדי יש יותר מ-400,000 ילדים, מדובר פה ב-40,000–50,000. אז כמו שהחינוך העצמאי הוא אומנם חלק ממה שהיה אז בשעתו בחוק חינוך ממלכתי וממלכתי-דתי – שהיה מוכר שאינו רשמי, וזה החינוך העצמאי, שיש לו עצמאות מסוימת, אבל כן יש שם קשר עם המשרד – החינוך הערבי היה חלק מחוק חינוך ממלכתי. בניגוד למה שאמרתי קודם, מוסדות פטור זה משהו אחר. לכן ההצעה היא לדחות את הצעת החוק הזו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת זחאלקה, לרשותך שלוש דקות. לא? אנחנו עוברים להצבעה. <קריאות:> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> הצבעה. <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ערבי), של חבר הכנסת זחאלקה. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. אנא לשבת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם פוחדים מחינוך ממלכתי לערבים, אני לא מבין אתכם. – – – חינוך ממלכתי לערבים לא? אז מה כן? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ערבי), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, 41 מתנגדים, עשרה בעד, נמנע אחד. הצעת החוק נדחתה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה לפי שעה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2818/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> ואנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה לפי שעה), של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. תשיב השרה מירי רגב, בשם שר התחבורה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הצעה מצוינת. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז, השרה, חשוב שתקשיבי, שתדעי על מה לענות. <היו"ר מאיר כהן:> עשר דקות לרשותך. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – רק השופר. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שלחו אותך למשימה קשה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ממש לא. אין לי שום כוונה להתווכח אתך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, לא, אני יודע. קשה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תפנה לשר התחבורה – לא אלי. אני רק – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, ברור, ברור. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, אני בהחלט מסכים אתך. לכן אני אומר: שלחו אותך למשימה בעייתית. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, תציג את הצעת החוק. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מביא בפניכם היום הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה לפי שעה), ולפי התיקון המוצע – בכל חניון רכב בישראל. זאת אומרת, לא יהיה חניון שיהיה שם רק תשלום יומי כי אם תשלום לפי שעה, או גם תשלום יומי למי שמגיע ליום. בסוף שנת 2014, אדוני היושב-ראש, ערכה המועצה לצרכנות בדיקה מדגמית בלא פחות מ-85 חניונים בתשע הערים הגדולות במדינת ישראל. תוצאות הבדיקה משקפות מציאות בלתי מתקבלת על הדעת. לפי הבדיקה, בסוף 2014, 43% מהחניונים במדינת ישראל – מוצע שם רק מחיר יומי. ומה המשמעות? שוב, אתה רוצה להחנות, נגיד ליד בית-ספר, אתה רוצה להוריד את הילדים שלך לבית-הספר, נכנס לרבע שעה, ל-20 דקות – חייב לשלם תשלום יומי. אותו מחקר גם בדק את גובה התשלומים באותם חניונים שמבקשים תשלום יומי, כי הרי אם יבקשו 10 שקלים ליום, אז מצוין. אבל מתברר שבירושלים המחיר הממוצע היה לא פחות מאשר 60 שקלים ליום, גם למישהו שנכנס לחצי שעה או לשעה, ובתל-אביב זה היה קצת יותר נמוך, מעל 40 שקלים ליום. ומי הם אותם נהגים שמשלמים? עוברי אורח, אנשים, כמו שאמרתי, שמביאים את הילדים לבתי-ספר, סטודנטים, משפחות צעירות, משפחות מבוגרות. בקיצור, כולנו. ולכן הצעת החוק שלי מציעה תיקון קל, הגיוני מבחינה צרכנית, ומאוד פשוט: לחייב את בעלי החניונים האלה להציג – אם הם רוצים תשלום ליום, מצוין, שיציגו תשלום ליום; אבל גם, לצדו יהיה תשלום פר שעה, פר חצי שעה, כמו שמקובל בחניונים האחרים. והבן-אדם שנכנס להחנות יחליט: אם הוא רוצה ליום, ישלם את התשלום היומי; אם הוא רוצה לחצי שעה או לשעה וחצי, ישלם את התשלום המתאים. וזה מאוד מאוד חשוב, כי מי מאתנו לא נכנס לא פעם לחניון, ורק כשהוא נכנס וכבר עמד בקופה התברר לו שהתשלום הוא יומי, ואז יש לך כבר בעיה לחזור אחורה, לפעמים ישנם הדוקרנים האלה, ואתה לכוד. אז לכן, מעבר לתשלום השעתי חייב להיות גם פרסום גלוי וברור. עכשיו, לפני שאושר כאן תקציב המדינה בשבוע שעבר, דיברתי, כמו יתר חברי המחנה הציוני, על המסים הסמויים. וחלק מהמסים הסמויים זה היעדר תחבורה ציבורית במדינת ישראל. כתוצאה מזה רובנו, בוודאי אלה שמסוגלים לרכוש, רוכשים מכוניות ומשלמים אלפי שקלים בחודש, לעתים בשביל נסיעות של מספר קילומטרים קטן מדי חודש. אבל פשוט אין ברירה אחרת, כי אין מקום להחנות, והמקומות שיש – חלקם גובים מחירים בלתי מתקבלים על הדעת, ועל-ידי זה אנחנו משלמים עוד סוג של מסים סמויים. עכשיו, הצעת החוק הזאת הוגשה לוועדת השרים לענייני חקיקה בראשית השבוע, והתברר שוועדת השרים התנגדה. אז אני שואל: מדוע ממשלת ישראל מתנגדת לדבר כל כך פשוט, לדבר כל כך צרכני, שיבוא לתועלת הציבור כולו? והתשובה שקיבלתי, או שהבנתי, היא שזה התנגדות של משרד האוצר, והוא מתנגד בשם התחרות החופשית. הוא אומר: אלה חניונים פרטיים, חניונים פרטיים בבעלות פרטית. האנשים, הבעלים, יחליטו על-פי כוחות השוק איך לקבוע את רמת התשלום. וכאן, שוב, עגל הזהב שנקרא "תחרות חופשית" הוצא מהרפת, אבל הדוגמה לא רלוונטית. כי, שוב, באותם מקומות שיש חניון שמשלמים בו עבור – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבריא, אני מבקש שקט. במיוחד בצד ימין, אני פעמיים כבר מעיר לכם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. אותם חניונים שבהם התשלום הוא יומי, אין לצדם חניונים אחרים שבאמת מאפשרים תחרות חופשית ומבחר לצרכן. בדרך כלל במקומות האלה יש חניון אחד, ברדיוס גדול סביבו אין חניון אחר, ובעצם את זה שהחונה שבוי בידיהם מנצלים לרעה על-ידי זה שקובעים מחיר מופקע לאותן שעות או חצאי שעות שכל אחד מאתנו נכנס לחניון. לכן הטענה, עגל הזהב הזה, שמדי פעם האוצר והממשלה מוציאה וקוראת לו "תחרות חופשית" – הוא לא רלוונטי. לא מדובר כאן בתחרות, מדובר כאן בצרכנים שנשבים בידי בעלי חניונים פרטיים. כפי שאמרתי קודם, מדובר בעשרות אחוזים, בעשרות חניונים, בקרוב ל-40% מהחניונים. אני גם בעד תחרות חופשית, אבל כמובן לא במקרה הזה ולא בתור ססמה שברגע שמציגים אותה כל דבר אחר מתגמד לעומתה. לסיכום, אני יכול לומר שכאשר יש תחבורה ציבורית לא ראויה, המחייבת את רוב אזרחי המדינה שמסוגלים לעמוד בכך לרכוש רכב פרטי ולשלם אלפי שקלים מדי חודש ועל-ידי זה לשלם מסים סמויים למדינה ולגורמים אחרים כמו גורמים פרטיים כאלה – כאמור, 40% מהחניונים הם חניונים כאלה, ששובים את החונים ובעלי הרכב ולא מאפשרים להם באמת בחירה אמיתית. לכן גם אין כאן שוק חופשי אמיתי והאזרחים בעצם שבויים בידי מונופול אזורי קטן ששולט על כל האזור. לכן אני מבקש גם מהקואליציה: אף שוועדת השרים התנגדה, אני מבקש שתשקלו שוב ותחשבו על טובת הצרכנים. במשפט אחרון, אני רוצה להודות למועצה לצרכנות, שהביאה את הנושא לידיעתי. אני רוצה להודות לאהוד פלג, לשעבר מנכ"ל המועצה לצרכנות, שהביא את הנושא ונתן לי את הנתונים ושכנע אותי להגיש את הצעת החוק הזאת. זאת הצעת חוק ראויה, ואני מאוד מאוד מקווה שהכנסת כן תאשר אותה לטובת כל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. השרה מירי רגב תשיב בשם שר התחבורה. חברי הכנסת, לא נהוג לדבר במשכן במליאה בטלפונים. סגן השר, אדוני, אנא מכם, תפסיקו עם זה. מי שרוצה לדבר, שיצא החוצה. חבר הכנסת יוגב, גם אתה. תפסיקו עם זה. זה בניגוד לתקנון. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חנוכה שמח. חברי, כידוע לך, אני לא מביעה כאן את עמדתי האישית באשר להצעת החוק שלך ושל חבריך, אני מקריאה כאן כשרה תורנית את תשובתו של השר ישראל כץ. <יואל חסון (המחנה הציוני):> האם את, באופן אישי, תומכת, השרה? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרתה של הצעת החוק לקבוע כי בין השעה 06:00 לשעה 20:00, דמי החניה בחניון ייגבו לפי יחידות זמן של 15 דקות החל מתום שעת החניה הראשונה, אך ניתן יהיה לגבות גם דמי חניה כוללים בעד יום, שבוע או חודש. באופן זה הצרכן יכול לבחור את האופציה הזולה ביותר עבורו לפי משך הזמן שבו השתמש בשירותי החניון. עוד מוצע, למען נוחות הצרכנים ולמען הגילוי הנאות, כי מפעיל חניון יפרסם במקום בולט בכניסה לחניון את דמי החניה שהוא גובה בעד השעה הראשונה, עבור יחידת זמן של 15 דקות, וכן את גובה דמי החניה הכוללים בעד יום, שבוע או חודש, אם מפעיל החניון גובה דמי חניה בעד פרקי זמן אלו. יצוין כי כיום, לפי לשון החוק הקיים, אפשר לחנות גם לפי יחידות זמן של 15 דקות מתום השעה הראשונה, אך זה בגדר אופציה לבעלי החניון להחליט על אופן הפעלת החניונים: יומי, שבועי, חודשי וכדומה. הצעת החוק עשויה לעודד שימוש ברכב פרטי, בניגוד למדיניות הממשלה ומשרד התחבורה. לפיכך, עמדת הממשלה היא להתנגד לחוק המוצע. מה שאני גם מציעה לך, חברי, משום שיכול להיות שהאוצר יתנגד, כפי שאתה אומר וכפי שאתה יודע – אני לא יודעת, לא הייתי בוועדת השרים הזאת – בגלל ענייני שוק חופשי, משום שבסך הכול האוצר גם יכול להבין היבטים כאלה ואחרים שבסופו של דבר הם נכונים לאזרח: גם אם נפיל את הצעת החוק הזאת היום – ונפיל אותה – אתה יודע שאתה יכול להעביר הצעת חוק בעוד חצי שנה. חצי שנה זה עבודת מטה שאתה יכול לעשות מול האוצר ומשרד התחבורה, ויכול להיות שתצליח לשכנע אותם להעביר את הצעת החוק הזאת. שיהיה בהצלחה לכולנו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אם כן, הממשלה מתנגדת. אדוני חבר הכנסת בר-לב, אתה מקבל את הצעתה? יש התנגדות של הממשלה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, לא מקבל. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אז יש לך שלוש דקות להגיב, ונעבור להצבעה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שמעתי טיעון מעניין של משרד התחבורה. הטיעון אומר: מכיוון שאנחנו רוצים להגביל את הרכב הפרטי, אז אנחנו לא נאפשר את טובת הצרכנים, ונאפשר לגורמים כאלה או אחרים לגבות מהצרכנים מחיר מופקע. הסבר כזה לא שמעתי עד היום. אז אני מציע, לפי ההיגיון הזה: בואו בכלל נעלה את המחירים גם ב-60% מהחניונים – אלה שבהם כן אפשר להיכנס ולחנות לשעה או לשעה וחצי; בואו גם שם נעלה את המחיר רק ליום. ואתם יודעים מה, למה ליום? יהיה מחיר לשבוע: אתה נכנס לחניון לשעתיים, משלם מחיר לשבוע, וזה יהיה הפתרון של מדינת ישראל כדי להקטין את מספר הרכבים הפרטיים. זאת תשובה עלובה, מבזה ובושתית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. להזכירכם, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה לפי שעה), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 23 בעד, 35 מתנגדים. הצעת החוק נדחתה. <הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – ערב השנה האזרחית החדשה), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2314/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – ערב השנה האזרחית החדשה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, חבר הכנסת רזבוזוב. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדי שנה יוצאים מיליוני אנשים ברחבי העולם לחגוג את ערב השנה האזרחית החדשה, הנובי גוד. בישראל חוגגים את היום המיוחד הזה למעלה ממיליון אזרחים יוצאי ברית-המועצות לשעבר. אליהם מצטרפים לחגיגות אזרחים רבים – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה. אני מדבר לכל אלה שמסביב, בתאים, אי-אפשר לשמוע כאן. בבקשה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אני חוזר. בישראל חוגגים את היום המיוחד הזה למעלה ממיליון אזרחים יוצאי ברית-המועצות לשעבר. אליהם מצטרפים לחגיגות אזרחים רבים שרק מחפשים סיבה לשמוח במציאות הישראלית. בניגוד לטעות הנפוצה, הנובי גוד הוא חג נטול זהות דתית ופוליטית. כולם יודעים ששיא הערב הוא בחצות הלילה, עם כניסת השנה האזרחית החדשה. כולם מכירים את התמונות ממרכזי הערים בעולם, שם החוגגים סופרים לאחור את השניות האחרונות של השנה. אלא שישנו הבדל אחד משמעותי בינינו לבין מדינות העולם: אצלנו, כך קובע החוק, אסור לחגוג אחרי השעה 23:00. לכל אזרחי המדינה, אלו שעלו לישראל ואלו שנולדו פה, מגיע לחגוג את ערב השנה האזרחית החדשה מבלי שיסגרו להם את המסיבה באמצע. ההגבלות בחוק למניעת מפגעים אינן מתירות חגיגות ושימוש באמצעי הגברה מעבר לשעה 23:00. ישנם רק חמישה מועדים במהלך השנה שבהם מותר לחגוג גם אחרי השעה הזו, אך, כאמור, נובי גוד הוא לא אחד מהם. חג המימונה, למשל, נוסף במהלך השנה האחרונה, לאחר הצעת החוק של חבר הכנסת מיקי זוהר. אנו כיבדנו את הבקשה והצבענו בעד החוק. היום אני מציג בפניכם חוק דומה, ואומר: הפסיקו את ההתעלמות מהנובי גוד, שכל כך חשוב לציבור העולים. בברית-המועצות אסור היה לחגוג חגים דתיים, וכך הפך נובי גוד לחג החשוב ביותר בתרבות הרוסית. היום, 25 שנים אחרי העלייה הגדולה, אנחנו כבר לא צריכים להתנצל על החג שלנו. אנחנו רוצים הכרה רשמית בנובי גוד, וזה למעשה מה שהצעת החוק שלי מבקשת. החג הזה הוא חלק מהתרבות שלנו. כבר 25 שנים העלייה הרוסית תורמת רבות לכלכלה ולתרבות של מדינת ישראל. החג הזה הוא חלק משמעותי בתרבות שלנו, וכמו שאנחנו מכבדים תרבויות אחרות, אני מבקש מכם, כבדו גם את שלנו. אני יודע שלרבים מחברי הקואליציה יהיה קשה להצביע נגד הצעת החוק הזאת. אל תצביעו נגד החוק של סנטה נובי גוד בלוח השנה הישראלי – הוא מוציא מהלקסיקון את המילה סילבסטר. זוהי לא בקשה מופרכת. המדינה כבר מכירה בקיומו של החג הזה. משרד החינוך, למשל, כבר אימץ המלצות שהגשתי לו לגבי נובי גוד, וכיום מותר לתלמידים עולים להיעדר מהיום הראשון בשנה האזרחית לאחר חגיגות נובי גוד. הצעת החוק הזאת נתמכת גם על-ידי איגוד המסעדות והברים בישראל וגם על-ידי איגוד המועדונים הישראלי. הם פנו אלי ואמרו שמדי שנה הם שמחים לארח ישראלים רבים שיוצאים לחגוג ולבלות בערב הנובי גוד, אלא שבכל שנה, לצערם, הם נאלצים לשלם דוחות בסך אלפי שקלים או לסבול מסנקציות אחרות בגלל הפרה של תקנות הרעש. מה הם בסך הכול מבקשים? לאפשר לעם ישראל לחגוג את נובי גוד בלי לעבור על החוק. השר הממונה על תקנות הרעש, השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, אתה בעצמך עלית לישראל, אתה מכיר מהבית את חשיבותו של נובי גוד ויודע שלחג הזה אין שום זהות דתית. כבוד השר אלקין, אני פונה אליך כי אני יודע עד כמה החג הזה חשוב לך ולציבור שאתה מייצג. אני לא צריך שהחוק הזה יהיה רשום על שמי. טובת ציבור העולים בישראל והציבור בכלל חשובה לי מכל קרדיט כזה או אחר. אתה, כשר הממונה על החוק הזה, יכול לתקן אותו בתקנות משרדך כבר היום. אתה יכול לתת בשורה גדולה ליותר ממיליון אזרחים יוצאי חבר המדינות כבר עכשיו. בוא תתחייב בפניהם שבנובי גוד הזה כולנו נוכל לחגוג את החג הזה כמו שהיינו רוצים. מובן שאם לא אשמע התחייבות כזו, אנחנו נצטרך להצביע על החוק. חברים, אל תתעלמו מהתרבות הרוסית. בואו ותראו שאתם בעד ציבור העולים, בואו ותראו שאתם מכבדים אותם ואת תרבותם. מפה אאחל "סנובים גודם" לכל עם ישראל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, ישיב השר זאב אלקין. בבקשה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, חברתי השרה, חברי חברי הכנסת, וקודם כול יוזמי החוק, חברי הכנסת יואל רזבוזוב, יאיר לפיד, טלי פלוסקוב, סופה לנדבר, לפני שנהייתה לשרה, קסניה סבטלובה ועפר שלח. עמד כאן יואל ונימק למה לדעתו התאריך הזה, 31 בדצמבר, הלילה הזה צריך להיות מוחרג מתקנות חוק הרעש. והאמת, מה שהוא ביקש – הוא לא ביקש משהו חריג שלא קיים לגבי אירועים אחרים. יש מסורת ויש דרך מסוימת להחריג אירועים מסוימים מהמגבלות של חוק הרעש, מהמגבלות של תקנות הרעש. הדבר נעשה, אגב, בתקופה האחרונה לגבי ל"ג בעומר, ואפילו לגבי המימונה הייתה יוזמת חקיקה שבסוף תורגמה לתיקון של התקנות. הצעת החוק של חבר הכנסת רזבוזוב וחבריו עלתה לדיון בוועדת השרים ביום ראשון האחרון. לצערי, בנסיבות אישיות, לא נכחתי, הייתי בחו"ל – לא נכחתי באותה ישיבה. הודיעו שם, ואני מוכן לשתף אותך בזה, שאני באופן אישי מתכוון לתמוך בהצעת החוק או להציע לפתור את זה בתקנות. אתה צודק ששתי האופציות פתוחות, ובהחלט אפשר לעשות את זה גם בתקנות, אולי יותר מהר. הדיון בוועדה לא התקיים היות שהנושא הוא באופן מקצועי בתחום האחריות של המשרד שלנו, והיו גם עמדות אחרות, וגם אני לא רציתי שהדיון יתקיים בהיעדרי, ואני לא אוכל להגן על הצעת החוק ולא אוכל להגן על התיקון שאתה מציע, ולכן הוחלט לדחות את זה בשבועיים. אבל בהחלט בכוונתי, בדיון שיתקיים, אני מניח – אם תבקש את זה בעוד שבועיים בוועדת שרים לחקיקה, אני מתכוון להציע לוועדה או לתמוך בהצעת החוק או להנחות אותי לפתור את העניין בתקנות. ולכן, אני מציע לך – חבל; הרי ברור שברוב קואליציה–אופוזיציה זה ייפול פה, אבל אני חושב שבהחלט יש סיכוי טוב מאוד לפתור את הנושא, מה גם שסך הכול מדינת ישראל הכירה במעמד של האירוע הזה; 1 בינואר נכנס לרשימה של ימי הבחירה במשק, כל עובד יכול לבחור אותו כאחת מהאופציות, לכן אין פה משהו חריג, שלראשונה תהיה איזושהי הכרה של המדינה בציבור שמציין את היום, ובהחלט יש הרבה היגיון בדבריך שבלילה כזה אפשר להחריג את זה מחוק הרעש – זה לא אומר שהייתי ממליץ לציבור להרעיש בלי הפסקה ולהפריע את מנוחת השכנים, אבל כמו שזה גם נכון לגבי המימונה ול"ג בעומר וחגים אחרים, בהחלט אפשר להקפיד קצת פחות ולא לאכוף ביום הספציפי הזה. זאת עמדתי לפחות. אני מתכוון להילחם עליה בפורומים הרלוונטיים, אני בטוח שיהיו גם שרים אחרים שיתמכו בי בעניין הזה, והיות שיש סיכוי טוב להגיע לתוצאה שאתה רוצה להגיע אליה, אם בתקנות ואם בחקיקה, אני הייתי מבקש ממך שלא נצביע היום, אלא תאפשר לנו לסיים את הדיון, ואני מקווה שנצליח להביא גם לתוצאה ששנינו רוצים להגיע אליה. לכן, אני פונה אליך ומציע שנדחה את ההצבעה ונמצה את הדיון בוועדת שרים לחקיקה. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, על-פי סעיף 35, אנחנו דוחים את ההצבעה. ההצבעה תתקיים במועד אחר, אדוני. תודה רבה, אדוני השר. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הצלת החקלאות בישראל> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הצלת החקלאות בישראל, מס' 5480. ינמק המציע, חבר הכנסת ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אתה מכוון את השעון? <היו"ר מאיר כהן:> כן כן. בבקשה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת – שולחן הממשלה, אני מקווה שיתמלא בהמשך – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש מכולם. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – הגענו לקצה הסבלנות, ואין לנו מנוס – כדי להציל את החקלאות מקריסה, יש צורך להקים בדחיפות ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא הצלת החקלאות בישראל ולבדיקת מצבה הקשה. אין מדיניות, אין ודאות ויציבות, וכך לא תהיה חקלאות. זהו איום אסטרטגי על ישראל. רק בשבוע שעבר הגיעו אלפי חקלאים ובני-נוער מכל הארץ כדי להפגין מול הכנסת ולהביע את מחאתם ודאגתם העמוקה למצב של החקלאות ולעתידה ולעתידם של החקלאים. זוהי הזדמנות להודות ולשבח את התאחדות חקלאי ישראל, התאחדות האיכרים, תנועת המושבים, המועצות האזוריות, הקיבוצים, "הנוער העובד והלומד" ו"בני המושבים", על הארגון וההתגייסות המרשימה. החקלאות שלנו היא מפוארת, רבת הישגים וקוצרת תשבחות בכל העולם. העידו על כך ראש הממשלה ונשיא המדינה כאשר חזרו ממסעות בחוץ-לארץ. לנוכח הכשל המתמשך של הטיפול הממשלתי בנושא החקלאות, יש צורך דחוף לבצע בדיקה פרלמנטרית מסודרת, שתוכל להציף את הבעיות ולגבש יחד את הפתרונות. מצב החקלאות הישראלית מידרדר במהירות, עקב משבר גדול בייצוא, שהוא מנוע הצמיחה העיקרי, בקרוב למיליארד שקל בשנה. חלה ירידה תלולה במספר העוסקים בחקלאות, והגענו ל-0.56% מכלל המועסקים במשק, שזה המקום הנמוך במערב. התוצר הגולמי החקלאי לא גדל מעבר ל-30 מיליארד שקלים בארבע השנים האחרונות, ונוצרה תחושה קשה שאין לחקלאות תקווה ואין לה עתיד. הממשלה תומכת רק במחצית התמיכה הממוצעת הקיימת במדינות ה-OECD, אין כל מדיניות לאומית ואין תקציב ואין חזון למען החקלאות בישראל. ממחקר שהכין עבורי מרכז המחקר והמידע של הכנסת לכבוד יום החקלאות וההתיישבות שנערך בחודש נובמבר האחרון, עולה כי קיימת עליה במדד מחירי התשומה בשיעור גבוה יותר ממדד מחירי התפוקה. כלומר, מחירי התשומות לחקלאים עלו בקצב מהיר יותר מאשר מחירי המוצרים שאותם החקלאים מוכרים לסיטונאים ולתעשייה. פריון העבודה של ענף החקלאות בשנת 2010 היה נמוך משמעותית מזה המקובל ב-OECD, ועמד על קצת יותר ממחציתו בלבד. כמו כן, מדוח בנק ישראל עולה כי בשנת 2011 פער הפריון בחקלאות בין ישראל לממוצע בעולם עמד על 44.3%. פערי התיווך בשיווק פירות וירקות מגיעים לעשרות אחוזים – בין המחיר המשולם לחקלאי למחיר שמשלם הצרכן. משקל התמיכות בחקלאים מסך התקבולים בישראל עומד רק על 13%, והוא נמוך בהשוואה לממוצע של האיחוד האירופי, שעומד על 17% ו-19%. בחרתי להקדיש את חלקו הגדול של הנאום שלי לדבריהם של החקלאים. אני רוצה להקריא לכם מכתב, חלקים ממכתב, ששלח חקלאי פעיל, שכתב מדם לבו לאחר ההפגנה. אני מציע לכם להקשיב: "הגעתי אתמול להפגנה בירושלים עם חלק נכבד מחקלאי ישראל. הגעתי לכעוס והגעתי לזעוק את זעקתי. כן, גם זעקת אחי החקלאים, חברים מצביעי הימין ומצביעי השמאל, יוצאי עדות המזרח ואשכנזים. הגעתי לזעוק את זעקת משפחתי, אבל, בפעם האחרונה, בעתיד זאת תהיה זעקתם של כל תושבי ישראל – – – בתוך שנה אנחנו, החקלאים – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, אני מבקש שקט שם. סליחה, בצד שמאל, שקט. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> "בתוך שנה אנחנו, החקלאים, נפעל לחסל את החקלאות, נסגור את המים ונלך הביתה. אנחנו לא נהיה המסכנים, לא נהיה לנטל על החברה. אנחנו נעסוק בעיסוקים אחרים. כמוני, כמו רבים מבני דורי, אנחנו עם ראש על הכתפיים, בעלי תארים, לוחמים בצה"ל, מפקדים לשעבר, נהיה יד אחת ביחד עם אלה שיותר קשה להם, המבוגרים, שפחות חזקים. ביחד נעזור אחד לשני להסב את עיסוקנו למשהו אחר שהוא לא חקלאות. החקלאות בישראל תיסגר. ואם היא תיסגר, היא כבר לא תוכל לשוב. "בפעם הבאה שמישהו יעלה להפגין בירושלים – אלה לא יהיו החקלאים. אנחנו סיימנו. בפעם הבאה אלה יהיו עובדי מפעל הקרטונים משדרות, עובדי מפעל הפלסטיק מהצפון, נהגי המשאיות, עובדי המסוף בנמל בן-גוריון ועוד. – – – ואחריהם יבואו רבבות-רבבות של אזרחים, אזרחי ישראל, עשירים ועניים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים ויוצאי עדות המזרח. הם יכעסו, יזעקו שאין להם מה לאכול, שאין להם תוצרת טרייה, אין להם פירות וירקות וחלב וביצים וגבינות ופרחים. כל תוצרת חקלאית שתהיה תעלה הון, והיא לא תהיה בהישג יד. ואם היא תהיה, היא תהיה באיכות ירודה והיא תהיה מסוכנת לבריאות, והיא תגיע ממדינות שכנות לא יציבות באזור – – –" "את מי הקולחין שאנחנו משתמשים בהם לחקלאות אנחנו נזרים לים. כן, את מי השפד"ן ואת קולחי עמק-חפר וקולחי הצפון. אנחנו כבר לא נצטרך אותם, כי את הפרדסים ואת המטעים אנחנו ננטוש. אתם, נושאי המשרה, תצטרכו לטפל בהם. זהו, הכול כבר נאמר – שמירה על האדמות, שמירה על ריאות ירוקות, ביטחון תזונתי לאזרחי ישראל, שמירת הגבולות, יישוב הארץ ושימוש במי קולחין – או במילים אחרות: את הביוב של אזרחי המדינה אנחנו קונים ומשתמשים אתם לגידולים לפי הכללים – מתן פרנסה למשפחות רבות" – חקלאים ואחרים – "ייצוא סחורות והכנסת כסף זר למדינה, ייצוא ידע וטכנולוגיה חקלאית המושתתת על מחקר ופיתוח של הייצור החקלאי המקומי – – – אז זהו, חברים, מעכשיו חוקי המשחק הולכים להשתנות. מעכשיו אתם וכלל האזרחים תבואו לבקש מאתנו שנמשיך לייצר, אתם תשלמו לנו שנעבד את האדמות. אתם תשאלו אותנו: מה אתם צריכים כדי להמשיך לעשות כאן חקלאות? זה מה שיקרה בקרוב. היוצרות הולכים להתהפך. העם בישראל יגיע למשכן הכנסת בהמוניו, ואתם תשבו בפנים ותטכסו עצה. אתם אז תקראו לנו." מי כותב את זה? "אני עופר, חקלאי ממרכז הארץ, בן 44, דור שלישי להתיישבות ולחקלאות, נשוי ואב לשלושה, בעל תואר ראשון ושני במינהל ומשפטים, מתנדב כלוחם ביחידה מובחרת במילואים מעל 20 שנה." וכעת אני רוצה להקריא לכם קטע ממכתב שכתב חברי נחום זרחי, אב שכול ממושב נהלל, המושב הראשון בישראל. אני מכיר אותו מקרוב כראש המועצה האזורית עמק-יזרעאל לשעבר. הוא כותב: "כמ"פ טנקים ביום כיפור זכיתי להיפגע מספר פעמים, ולאחר הפציעה המשכתי להילחם. אני אבא לארבעה חיילים, שלוש בנות ובן. שלושה מהם קצינים וקצינות ביחידות קרביות אני יודע מה זה להיות אבא של חייל – – – אני אב שכול. בשנת 2001 טל, בתי הבכורה, שהייתה קצינה בצה"ל, סטודנטית מצטיינת באוניברסיטה העברית בירושלים, נפטרה בחטף, והיא בת 24. ביום האחרון למלחמת לבנון השנייה, ב-13 באוגוסט 2006, צור בני, קצין שריון במילואים, נפל בקרב. צור, בן ממשיך במשק החקלאי של משפחת זרחי, דור רביעי בנהלל, בן אשר ראה את עתידו כחקלאי, רפתן בנהלל". והוא פונה לראש הממשלה במכתבו ואומר: "למה אתה והמדיניות של ממשלתך גורמים לאלפי חקלאים, ששורשיהם קשורים ונטועים עמוקות לאדמה החקלאית, שזהו ביתם, לאבד את פרנסתם ובהמשך המציאות תנשלם מביתם?" והוא חותם: "נחום זרחי, מס' אישי 2030450, בן נהלל, פשוט שריונר וחקלאי בהישרדות." ביקרתי אתמול בערבה התיכונה, אימפריה של חקלאות – אימפריה קורסת. נפגשתי עם החקלאים וסיירתי במשקים, ואני רוצה להקריא קטע קצר ממכתב שקיבלת לאחר הסיור ממרכז המשק ומזכיר מושב עין-יהב: "מר בנימין נתניהו, רק אם מישהו כמוך וכמו חברי הממשלה יבינו זאת נוכל להמשיך לחיות פה. אני מבקש ממך, לאחר תקופה של יותר מעשור שאתה מוביל את המדינה, שתגיע גם לערבה, תגיע לשמוע את התושבים, תבוא הנה ותסתכל לאנשים פה בלבן של העיניים. תן לאנשים מוטיבציה להמשיך ולקוות, להמשיך ליצור, להמשיך לשמור על הערבה שתגדל ותפרח. מסביבי כבר הרבה אנשים נוטשים את החקלאות בשנים האחרונות. אין דור צעיר שאומר לעצמו שזה מקצוע ראוי ואין תחושה של המשכיות, אין תחושה שאפשר לשרוד במקצוע הזה. המלחמות הבלתי-נגמרות בטחנות הרוח, ההפסדים העצומים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. אדוני, אתה צריך לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני מתקרב. – – "משפחות של חקלאים איבדו את כל מה שהיה להם, אנשים שעבדו כל חייהם קשה מבלי להתלונן נשארו חסרי כול". ואני אומר פה, תקשיבו, אלה שמדברים בצד: רק בשבוע שעבר התאבד חקלאי מהערבה בשל המצב, ואין אופק. אתם לא מבינים שההתפוררות הזאת בכמה שנים הורסת מפעל התיישבות של יותר מיובל שנים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> עוד משפט לסיום. אני רוצה לומר – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אני מבקש ממך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> רגע, לפחות משפט אחד. <היו"ר מאיר כהן:> אתה מדבר, כבר קיבלת, היות שזה מרגש – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> עוד דקה. אני קורא לקואליציה לראות בהצעה הזאת הזדמנות ולא איום. אתם הרי חושבים כמוני – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – הגיע הזמן לטפל בחקלאות. זה לא איום על הקואליציה, זו הזדמנות למדינת ישראל. ההצבעה היא שמית, היא הצבעה ערכית, מוסרית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> כל אחד ייבחן על-פי הצבעתו, גם באופוזיציה וגם בקואליציה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, חבר הכנסת ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> צריך להציל את החקלאות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תשובת השר אורי אריאל – השרה מירי רגב; בבקשה, גברתי – בשם שר החקלאות אורי אריאל. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> האם גם החקלאות היא היסטוריה או רק אובמה, השרה רגב? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כרגע רק אובמה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה את אומרת? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אובמה כרגע. אתה יודע כמוני הרי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> נראה לי שהחקלאות יותר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אבל תשאל את שלום שמחון ואת אורית נוקד, הם היו שרי חקלאות פעם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> החקלאות הייתה במצב הרבה יותר טוב. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תשאל אותם מה הם חושבים על החקלאות, ומה הם השאירו מהחקלאות, אז בוא לא נדבר על החקלאות. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, גברתי השרה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ידידי, ברושי, אתה באמת חבר, אני מאוד מעריכה אותך, ואני חייבת להגיד לך שאני מסכימה עם כל הדברים שלך. אני חושבת שאנחנו צריכים ביחד לעשות מהלך שיחזק את החקלאות בארץ. שוב, אני לא מקריאה מתשובתו של השר אורי אריאל, אני אומרת את דעתי. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לטפל ולהשקיע בחקלאות בארץ. הבת שלי עושה עכשיו "עבודה עברית". היא השתחררה מהצבא, וזו העבודה שהיא החליטה לעשות במשך חצי שנה בערבה. אנחנו מבינים את החשיבות של הציונות, של החלוציות, של ההתיישבות, של שמירת הקרקעות, ושהחקלאות היא שגריר מצוין של מדינת ישראל. מאידך – אני חושבת שהפתרון הוא לא בוועדת חקירה. ועדת חקירה מעולם לא הביאה פתרונות, היא מוצאת אשמים, ואנחנו לא באנו למצוא אשמים. אנחנו רוצים למצוא פתרון אמיתי לבעיית החקלאים במדינת ישראל, ויש לך פרטנרים, יש לך ממשלה שמבינה את חשיבות ההתיישבות, מבינה את חשיבות החקלאים. צריך לשבת על זה בצורה מסודרת, אם אתה החלטת שאתה מייצג אותם, יחד עם הארגונים החקלאיים – ואתה יודע שגם בתוך הארגונים החקלאיים הם לא מסכימים – יחד עם השר אורי אריאל ויחד עם האוצר, ולהביא פתרונות. אני מוכנה להיות חלק מאלה שיעזרו לך לקדם את המפגש הזה, אבל ועדת חקירה שעליה אתה מבקש מאתנו היום להצביע – אתה לא מבקש מאתנו להצביע היום אם אנחנו בעד החקלאות; כולנו בעד החקלאות לא פחות ממך. אתה מבקש להצביע על ועדת חקירה, ואני מתנגדת לוועדת חקירה, כי היא לא תעזור לחקלאים. ולכן, אם באמת אתה רוצה לעזור לחקלאים, אני מוכנה ללכת אתך בעניין הזה, שנקים יחד עם מי שצריך בממשלה צוותים לעזור לחקלאים, זה באמת בדמנו; אני אוהבת את החקלאים, אני מאמינה בהם, ואני מאמינה בשליחות שלהם, וזאת הצעתי כחברת הממשלה, ולאור זה שניתנה לי הזכות או החובה לעמוד כאן כשרה תורנית ולענות את תשובתו של השר אריאל. אני אומרת לך את זה ואני קוראת לך שנשתף פעולה. ולכן, ההצבעה היום היא לא הצבעה על החקלאות, אלא הצבעה על ועדת חקירה, ואנחנו מתנגדים להקמת ועדת חקירה. אני אעבור לתשובתו של – – – <קריאה:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא צריך. אוקיי, אז אני לא מקריאה את תשובתו של אורי אריאל. אנחנו נצביע על הצעתך על ועדת חקירה, אנחנו נפיל את עניין ועדת החקירה, אבל אני מוכנה ללכת יחד אתך כדי לעשות כל מה שצריך כדי לחזק את החקלאות ואת החקלאים שלנו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יפה מאוד, רק שהייתם צריכים לעשות את זה לפני, ולא אחרי. <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת ברושי, הצבעה על להעביר לוועדת הכנסת ולהחליט איפה דנים המשך דיון? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא, אנחנו מתנגדים לוועדת חקירה. אנחנו מפילים את זה. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, בהתחלה הוא רצה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא. הוא אמר – – – <היו"ר מאיר כהן:> אז עכשיו אנחנו עורכים הצבעה בעד או נגד העברה לוועדת הכנסת. הם ביקשו שמית – אנחנו נערוך הצבעה שמית. בבקשה, גברתי המזכירה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מי שמצביע בעד – הוא בעד ועדת חקירה פרלמנטרית. <היו"ר מאיר כהן:> כן. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד <היו"ר מאיר כהן:> המזכירה, חברי הכנסת רוצים לחדד שוב. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ההצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית; על-פי התקנון, מקימה ועדת הכנסת, ולכן ההצבעה היא בעד או נגד העברה לוועדת הכנסת. <היו"ר מאיר כהן:> כדי להקים ועדה פרלמנטרית. בסדר? ברור? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> תתחילי מההתחלה. <היו"ר מאיר כהן:> מי שבעד – הוא בעד ועדת חקירה. מי שנגד – הוא נגד. בבקשה להמשיך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שתתחיל מההתחלה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד <יואל חסון (המחנה הציוני):> איך נגד? איך? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח <יואל חסון (המחנה הציוני):> שר החקלאות – אינו נוכח. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת לקרוא שוב? <היו"ר מאיר כהן:> כן, נא לחזור. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיק לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח <היו"ר מאיר כהן:> לא לא, הוא כאן. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא משתתף. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עמיר פרץ – אינו משתתף בהצבעה יואב קיש – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת עפר שלח – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> יש מישהי או מישהו מחברי הכנסת שנמצא כאן ולא קראו בשמו? השר אקוניס, בבקשה – נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) אופיר אקוניס – נגד יש עוד מישהו? <היו"ר מאיר כהן:> לא. יש? תמה ההצבעה. בבקשה. <קריאה:> דוד ביטן – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת מרגי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, בעד הצעתו של חבר הכנסת ברושי – 24, נגד – 39. ההצעה נדחתה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, ד' בטבת התשע"ז, 2 בינואר 2017, בשעה 16:00. הישיבה הזו נעולה. חג שמח לכולם. <הישיבה ננעלה בשעה 14:54.>