דברי הכנסת
דברי הכנסת
יא / מושב שלישי / ישיבות קפ"ט–קצ"א /
י"א–י"ג בטבת התשע"ז / 9–11 בינואר 2017 / 11
חוברת י"א
ישיבה קפ"ט
הישיבה המאה-ושמונים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שני, י"א בטבת התשע"ז (9 בינואר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 6
איתן ברושי (המחנה הציוני): 7
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 7
חיים ילין (יש עתיד): 8
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 9
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 9
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 10
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 11
דב חנין (הרשימה המשותפת): 11
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 12
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 13
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 13
רחל עזריה (כולנו): 14
אלעזר שטרן (יש עתיד): 15
יעל גרמן (יש עתיד): 15
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 26), התשע"ז–2016 16
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 16
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 17
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 77), התשע"ז–2017 20
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 20
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 21
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 22
חילופי גברי בוועדות הכנסת 25
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 26
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 26
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 26
הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 20), התשע"ז–2017 28
מכלוף מיקי זוהר (בשם ועדת הכספים): 29
מיכל בירן (המחנה הציוני): 32
הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 32), התשע"ז–2017 32
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 33
הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016 34
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 35
הצעת חוק הגנה על בתי-עסק (ימי המנוחה), התשע"ז–2017 35
מיכאל מלכיאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 36
יגאל גואטה (ש"ס): 37
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 40
הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017 42
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 42
הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017 45
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 45
מאיר כהן (יש עתיד): 47
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 48
אורן אסף חזן (הליכוד): 49
דב חנין (הרשימה המשותפת): 51
איתן ברושי (המחנה הציוני): 53
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז–2017 55
סגן שר האוצר יצחק כהן: 55
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 56
דב חנין (הרשימה המשותפת): 58
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 60
עודד פורר (ישראל ביתנו): 62
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון), התשע"ז–2016 64
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 64
דב חנין (הרשימה המשותפת): 70
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 70
נחמן שי (המחנה הציוני): 72
איתן ברושי (המחנה הציוני): 73
רויטל סויד (המחנה הציוני): 74
יואל חסון (המחנה הציוני): 75
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 76
אורן אסף חזן (הליכוד): 77
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 80
הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 27) (קרנות סל), התשע"ז–2016 82
סגן שר האוצר יצחק כהן: 83
יהודה גליק (הליכוד): 84
איתן ברושי (המחנה הציוני): 86
דב חנין (הרשימה המשותפת): 88
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016 90
שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 90
דב חנין (הרשימה המשותפת): 95
נורית קורן (הליכוד): 96
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 52), התשע"ז–2016 99
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 99
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 100
דב חנין (הרשימה המשותפת): 102
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"א בטבת התשע"ז, 4 בינואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 18), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (מס' 5) (סייג לחובה למסור פרטים ולענות על שאלות ועונשין), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת ישראל אייכלר.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3649/20 וכלה בהצעת חוק פ/3669/20 – הצעת חוק הרשויות המקומיות (התאמת תקציב החינוך), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הכנסת (תיקון – שלילת שכר ותשלומים מחבר הכנסת החשוד בעבירה נגד ביטחון המדינה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מתן הטבה ללוחמים לבניית בתים בבנייה עצמית ובמסגרת מכרזים להקצאת קרקע למגורים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק להסדרה ועידוד מקצוע ההוראה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק זכאות למענק להוספת מרחב מוגן דירתי ומרחב מוגן קומתי ביישובים סמוכים לגבול (הוראת שעה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת עמר בר-לב; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון – הגנה על זכויות מבצעים בגין יצירותיהם מקום המדינה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, רועי פולקמן, איילת נחמיאס ורבין, עודד פורר, עיסאווי פריג', רויטל סויד, אלי אלאלוף, רוברט אילטוב, יעל גרמן, עליזה לביא, מירב בן ארי, קארין אלהרר, מאיר כהן, עפר שלח ויהודה גליק; הצעת חוק שקיפות מחירי תוצרת חקלאית צמחית, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – אגרות פינוי חירום), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אכרם חסון; הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות בנושא מגדר ונטייה מינית, התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת מיכל רוזין, מרב מיכאלי ויעל גרמן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר בעד שירותי בריאות ויידוע בדבר נציב קבילות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, שולי מועלם-רפאלי ואילן גילאון; הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת עמר בר-לב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות החזקת רכב), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (טיפול באמצעות סם הקנבוס), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – חזקת דירה יחידה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התפטרות הורה על מנת לטפל בילדו), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יצחק וקנין, יגאל גואטה, מירב בן ארי ויעקב מרגי; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על מוהלים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אברהם נגוסה ורחל עזריה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פסילת רישיון לנהיגה על רכב מקצועי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, שולי מועלם-רפאלי, עליזה לביא ועמר בר-לב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מוסד הפועל לטובת מדינת ישראל), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, עודד פורר, יואב קיש, דוד אמסלם, מירב בן ארי, יצחק וקנין, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס, יגאל גואטה, אלי כהן, אמיר אוחנה, שרן השכל, אורן אסף חזן, נורית קורן, רוברט אילטוב, חמד עמאר, יוליה מלינובסקי, ניסן סלומינסקי, יעקב מרגי, ענת ברקו, אברהם נגוסה, נאוה בוקר ואבי דיכטר; הצעת חוק הבנקאות רישוי (שירות ללקוח) (תיקון – חובת הצבת מכשיר אוטומטי למשיכת והפקדת מזומנים ושיקים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איתן כבל, איציק שמולי, קסניה סבטלובה, יחיאל חיליק בר, יואל חסון, רויטל סויד, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, דב חנין, יעקב מרגי ונחמן שי; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – עיגון זכויות דייר ממשיך בדיור הציבורי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שלי יחימוביץ, דב חנין ואילן גילאון.
מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, יהודה גליק ועליזה לביא בנושא: הצורך בשינוי מנגנון האישורים להפסקת היריון. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו נפתח בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שחברי כנסת יוכלו להירשם. בבקשה. חבר הכנסת איתן ברושי, תפתח בבקשה את הנאומים בני דקה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, יום קשה במיוחד לכולנו, אני בטוח. אנחנו משתתפים בצערן של המשפחות השכולות ומאחלים החלמה לפצועים.
אני ביקשתי הצעה לדיון, או הצעה לסדר-היום, שלא אושרה, בנושא של: עוד לא יבשה הדיו על הכרעת הדין בנושא החייל היורה בחברון וכבר הזדרזו פוליטיקאים משמאל ומימין לבקש חנינה על עונש שעוד לא נגזר. אני חושב שדווקא בעת הזאת – אני בטוח שגם היושב-ראש ביטא את זה – דרושה התאפקות ודרושה סבלנות כדי למצות את ההליכים, לנצל אותם במידה שאפשר גם לסייע, אבל לא לשבש ולא לערער את יסודות הדמוקרטיה ושלטון החוק.
אני חושב שהחברה הישראלית עומדת במבחן, וצה"ל הוא חלק מהמבחן הזה. אנחנו מגבים את צה"ל בכל מצב, בכל אירוע, מאמינים במפקדים ובלוחמים ומודים להם, לכוחות הביטחון בכלל, על תרומתם לאורך כל הימים – והלילות – לביטחונה של מדינת ישראל.
אני חושב שמוטל על אזרחי המדינה בכלל, אבל קודם כול על נבחריה, למלא את שליחותם בהובלת העם, ובתקופה כזאת גם לתת דוגמה אישית של איפוק, לכבד את מה שקורה, לא לערער את היסודות שעליהם הוקמה המדינה ועליהם הושתתו עתידה וביטחונה.
אני קורא ליושב-ראש, לכנסת ולממשלה להיות מאוחדים ברגע הזה ולהנהיג את העם בבטחה, בוודאי בעת הזאת דרושה מנהיגות ברורה ואחראית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר רצח נורא טלטל את עירי היפה חיפה. המשטרה חשדה בבן-אדם מהשכונה חליסה, שכונה מוחלשת שיש בה גם ערבים וגם יהודים, טרף קל. מצור של שלושה ימים על השכונה; דלתות נבעטו, אנשים הוכו – השפילו שכונה שלמה.
אדוני היושב-ראש, בוועדת אור, ועדת חקירה ממלכתית, נאמר כך: המשטרה מתייחסת לערבים כאל אויבים ולא כאל אזרחים. מדי שנה נרצחים 70 ערבים, בקושי מצליחים לפענח מקרה אחד – כאשר הנרצח הוא ערבי. בוודאי יש לי עמדה ערכית נגד כל פגיעה בבן-אדם, נגד כל פגיעה בכל אזרח, אבל כאשר הנרצח הוא יהודי, כמו למשל בנאום דיזנגוף של ראש הממשלה, שהוא משתלח נגד חברה שלמה, אותו דבר קרה בחליסה, כאשר הנרצח הוא יהודי.
אני דורש שהמשטרה תתנצל בפני תושבי שכונת חליסה ותפצה אותם בכסף. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, שירה, יעל, שיר וארז, אלה השמות של חיילים שאתמול נהרגו, נרצחו, על-ידי הטרור, נרצחו על-ידי לא בן-אנוש; לא ייתכן שבן-אנוש מסוגל לעשות את הדברים האלה.
לכן, פה אנחנו בשתי חזיתות ובשתי מלחמות: המלחמה הראשונה היא מול הטרור, מול אותן חיות אדם; המלחמה השנייה היא המלחמה שלנו, המלחמה הפנימית, לשמור על הערכים שלנו ולהילחם בטרור בשמירה על הערכים.
אבל אני חייב להגיד שכשהובילו את הפצועים לבתי-החולים, כבר שמענו את הפוליטיקה נכנסת לכל פיגוע. כבוד היושב-ראש, לא האיראנים, לא ה"חמאס", לא הטרור, יפילו את מדינת ישראל. אנחנו בעצמנו נפיל את המדינה אם לא נדע לשמור ולחבר אותה. מה שכדור אחד עושה זה כלום לעומת מה שעושים דברי פוליטיקאים, חברי כנסת, שמסיתים ומפלגים את העם בין בוגדים ללא-בוגדים, בין פטריוטים ללא-פטריוטים, בין שמאל לימין, בין דתיים לחילונים. יש לנו תפקיד אחד, לפחות אחד, אי-אפשר לחוקק אותו – לאחד את העם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אתמול הייתי בביקור אצל המפקח המחוזי לאוכלוסייה הערבית, מחוז המרכז, מר טארק אבו חג'לה, אשר נורה בסוף השבוע האחרון. אנחנו לא יודעים מי ירה בו ולמה ירו בו, אבל זה המשך לסדרה של פגיעה באנשי חינוך; לפני כשנתיים נרצח מנהל בית-ספר בט ייבה, לפני כחודשיים הותקף מנהל בית-ספר – גם בטייבה, ובסוף השבוע ירו במפקח המחוזי.
לכן אני דורש, קודם כול, שמשרד החינוך ייתן גיבוי, וגיבוי מלא, לאנשי חינוך, וייתן להם ביטחון, גם שהמשטרה תפעל למתן ביטחון מלא לאנשי חינוך, כדי שיוכלו לעסוק בחינוך ולא להתחיל לחפש מחסה או הגנה עצמית. כתוצאה מזה, החינוך לא יהיה בסדר. נוסף על כך אני מבקש – בקשה שחוזרת תקופה ארוכה: אנחנו לא צריכים נשק בידי האוכלוסייה הערבית. המשטרה צריכה לאסוף את כל הנשק הזה. אנחנו עוד לא רואים ניצנים – אפילו ניצנים – של תוכנית כזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, ברצוני להביע תנחומים למשפחות השכולות, וכמובן, לאחל החלמה מהירה לפצועי הפיגוע הרצחני אתמול בירושלים.
לצערנו, זה איננו הפיגוע הראשון, וככל הנראה גם לא הפיגוע האחרון, בבירה שלנו ובמדינה שלנו. הסכסוך המתמשך ממשיך לקרוע את עיר הבירה וממשיך ליצור אווירה רעילה ומסוכנת וגובה מחיר דמים מכולנו. גם לסכסוכים אזוריים יש צד במה שקרה אתמול. לא על הכול יש לנו שליטה. יש שנאה תהומית לעם שלנו ולמדינה שלנו באזור. קיים טרור של קיצונים אסלאמיים – גם הוא – אבל עם זאת, על פתרון הסכסוך כאן בינינו לבין הפלסטינים יש לנו שליטה. רק אנחנו אחראים לגורלנו, רק אנחנו צריכים להוביל את התהליכים שיובילו אותנו בסופו של דבר להסדר המיוחל, שמאחר כבר 50 שנה לבוא ולהגיע. הוא לא יבוא מעצמו – רק הנהגה אמיצה, רק הנהגה פרגמטית, רק הנהגה שבאמת רוצה לקחת אחריות לגורל של המדינה הזאת ושל העם הזה, לכל מדינת ישראל – רק ההנהגה הזאת תוכל להביא אותנו קדימה לפתרון הסכסוך ארוך הטווח שגובה מאתנו את מחיר הדמים.
אני מקווה שממשלת ישראל תוכל לקחת את האחריות הזאת, ורק אז היא תוכל להסתכל בעיניים של אותם החיילים, ושל המשפחות שלהם, של המשפחות השכולות, של כל אזרחי מדינת ישראל, ולהגיד להם שהיא באמת עושה הכול כדי לשפר את המציאות הביטחונית בבירה שלנו ובמדינה שלנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, גם אני וחברי ד"ר אחמד טיבי, ועכשיו שמעתי שגם חברנו עבד אל חכים חאג' יחיא, היינו אתמול בביקור אצל המפקח במשרד החינוך, מר טארק אבו חג'לה, בכפר ג'לג'וליה, וכמובן הבענו הזדהות אתו אחרי שירו בו לפני כמה ימים שתי יריות שפגעו ברגליו. אני הגשתי שאילתה דחופה לשר לביטחון פנים. מאחר שיש שם מצלמות ואפילו יודעים את סוג הרכב וצבע הרכב שממנו ירו עליו, אבקש באמת שהמשטרה תמצא את הרוצחים, דבר שלא נעשה בהרבה מקרים.
אנחנו גם יודעים שאתמול בלילה נרצח בעיר סח'נין בחור צעיר, הילאל גנאים, בן 32, ולכן, חברנו מסעוד גנאים שהוא מהמשפחה לא נמצא אתנו היום, ואנחנו משתתפים בצער המשפחה.
היום גם נורו יריות על אוטובוס שמסיע תלמידים בשכונת הרכבת אל-מחאטה, בעיר אל-לד, ולכן אנחנו שואלים: עד מתי? עד מתי? עד מתי?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני אתן קול לחברי חבר הכנסת חיים ילין: גם אני התלבטתי אם לשאול את השאלה, אבל אני חושבת שחברי חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אני הייתי – שמחה, זה לא המילה – אבל הייתי רוצה לשמוע מילת גינוי מכם.
<חיים ילין (יש עתיד):>
לא יכולתי פשוט.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
חבר הכנסת ילין, כיוון שכבר ניצלת את זכותך, אני אהיה לך לקול בעניין הזה. גם אני רוצה לדבר על ארבעת האנשים הצעירים – הילדים האלה ממש – שנקטפו בדמי ימיהם. משפחות ישראליות מדהימות שנאלצו היום להיפרד מהילדים שלהן. באמת, זה פשוט בלתי נסבל לחשוב איזה סוף ארור לחיים שלהם.
אני רוצה לבקש מכולנו כאן, מחברי הכנסת וגם מהציבור: ברגעים האלה בואו נתעלה מעל הפיתוי המאוד גדול להטיח בצוערים המסכנים האלה שעמדו שם האשמות חסרות שחר; להטיח האשמות חסרות שחר ברמטכ"ל ובקצינים הבכירים. כשהבכי חונק את הגרון, אנחנו חייבים לגלות אחריות ובגרות, ולקחת עוד נשימה.
יהי זכרם של שיר, שירה, יעל וארז ברוך. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה. אדוני היושב-ראש, אנחנו, אני וחברי לרשימה, כמובן שותפים לצערן הכבד של המשפחות; מאחלים החלמה לפצועים באירוע הקשה באמת שהיה אתמול.
אני רוצה להגיד כמה מילים על דוח הביצוע של משרד האוצר שהתפרסם אתמול. הדוח הזה מלמד שיותר מ-25 מיליארד שקלים שהכנסת אישרה להוציא, נשארו בקופת המדינה. אנחנו מדברים על תת-ביצוע קיצוני בתקציבי המדינה בישראל. זה בהמשך לדברים שהעליתי כאן במליאת הכנסת על דוח המרכז להעצמת האזרח שסיפר על הרבה מאוד תקציבים שאינם מנוצלים ולא נוצלו.
אני רוצה גם לומר שגביית המסים עקפה את התחזית ב-7.6 מיליארד שקלים. האוצר אומר שהוא מופתע, אבל אם נסתכל על השנים האחרונות, נראה שזה עניין שיטתי. האוצר מופתע כמעט בכל שנה מזה שאנחנו גובים יותר מסים, כמובן חוץ מבתקופת התקציב הדו-שנתי 2011–2012, שאז זה היה כישלון, ולא שתחזית הגבייה הייתה באמת נמוכה.
מה הדבר הזה מלמד? הדבר הזה מלמד שהאוצר מנהל מדיניות שיטתית לומר למשרדי הממשלה שיש פחות כסף ממה שיש. לזה צריך גם לחבר את העובדה שהשר כחלון עכשיו אומר שיש כאלה עודפי גבייה שבכוונתו להחזיר את הכסף לציבור באמצעות הורדת המסים בשנה הקרובה.
עוד נתון שצריך לשים לב אליו הוא שלאורך כל השנה ההוצאה הממשלתית היא בסדר גודל של 27 מיליארד שקלים ובחודש דצמבר יש זינוק בהוצאות שמביא את ההוצאות לסביבות 46 מיליארד שקלים. מה אנחנו רואים? אנחנו רואים מדיניות של צנע לאורך כל השנה, והפקק נפתח רק בחודש דצמבר. מה שצריך לעשות זה בדיוק להפך: לחזק את מערכות השירותים לציבור. לא צריך לחסוך כסף על חשבון הבריאות שלנו, על חשבון הרווחה שלנו, על חשבון מערכת החינוך שלנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, בסעיף 71א לחוק בתי-המשפט נקבע כי "לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית-משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו". הסעיף גם ממשיך: "ראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה להשפיע, והכול אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור". אני חושב שהתבטאותו של ראש הרשות המבצעת במדינה – של ראש הממשלה – שראוי להעניק חנינה לחייל שהורשע אלאור אזריה, היא עבירה על החוק הזה, חוק הסוביודיצה, שכן ראש הממשלה בעצם אומר במפורש שלא אכפת לו מה היה בהליך בית-המשפט ואיך הוא הסתיים, הוא רואה שהחייל צריך להיות פטור מכל עונש. אין לי ספק שזו התערבות בהליכים משפטיים תלויים ועומדים. אין ספק שיש כאן אפשרות ממשית קרובה לוודאי שאין לה השפעה.
לכן, אני גם אפנה ליועץ המשפטי לממשלה בתלונה כנגד התנהלות זו. אני חושב שראוי להגן על מערכת בתי-המשפט ולהגן על בית-הדין שנתן את ההרשעה, ועדיין מחכים לגזר-הדין. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מטבע הלשון שנשמע הכי הרבה בכנסת בשבועות האחרונים הוא: מחכים לטראמפ. חכו עד 20 בינואר. ומה הבשורה? הבשורה הגדולה היא שיימנע כל הסדר, שיהיו התנחלויות, שתהיה תמיכה במדיניות הסרבנית של ממשלת ישראל.
כל ציוץ, כל איזה זיק של תקווה שיקרה משהו, נתפס כסכנה גדולה, עד שהאבחנה של ממשלת ישראל – שהיא לוקה בפיס-פוביה, כלומר הפחד מהשלום. כשדובר על ועידה בפריז – סכנה גדולה; נאום קרי – סכנה גדולה; החלטה נגד ההתנחלויות – סכנה גדולה; והסיכוי הוא מניעת השלום. אני חושב שראש ממשלה שמונע שלום – בידיו לעשות ומונע זאת – צריך ללכת הביתה, לא בגלל כמה סיגרים עלובים, אלא כי הוא נושא באחריות לכך שיש שפיכות דמים.
אני אומר שצריך ללחוץ על הממשלה כדי לשנות כיוון. זו התשובה לשפיכות הדמים הקיימת, עם כל הצער הכבד על אובדן חיים של אנשים צעירים כמו שקרה אתמול. איחולי החלמה לפצועים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת רחל עזריה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, ביום חמישי קיימה הוועדה לקידום מעמד האישה סיור בשני בתי-כלא – בית-כלא "נווה תרצה", וגם בבית-הכלא "השרון" – שם עמדנו מקרוב על מצב האסירות שנמצאות בתוך בית-הסוהר. דיברנו עם ההנהלה של המקום, ואני חייבת לשתף את כולם בהתרשמות הבסיסית על כלא "נווה תרצה": ראינו שמושקע שם מאמץ די רב של ההנהלה בטיפוח המקום, לעשות אותו מקום שקצת אפשר להישאר בו כל כך הרבה שעות, אבל המבנה הוא בעיני במצב קטסטרופלי. הוא מבנה מאוד ישן ומיושן, שקיימים בו פגמים רבים, והדבר מחייב גם את השב"ס וגם את המשרד לחשוב אולי על העתקתו של "נווה תרצה" למבנה אחר.
ההתרשמות הבסיסית שיצאתי אתה היא שכנראה המדינה מוכנה להוציא הרבה יותר כסף כדי להחזיק את האנשים בתוך בית-הכלא מאשר לשלם עבור עבודה שתכשיר אותם לחזרה לחיים נורמליים. אני רק רוצה להגיד שהופתעתי מאוד לגלות ששליש מהאסירות ב"נווה תרצה" הן נשים ערביות. זה שבר לי הרבה מהדברים שהיו במחשבות שלי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<רחל עזריה (כולנו):>
כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, הפיגוע הקשה שהיה אתמול בירושלים שוב הלם בלבבות של כולנו. המחשבה על ארבעת החיילים הצעירים, שיר, שירה, יעל וארז, שחייהם נגדעו באבם – אני מבקשת להקדיש את הנאום הזה לארז אורבך. ארז הוא אחיין של חברתי שמחה צדוק פלד, ממייסדות "ירושלמים", הסיעה שלי במועצת העיר.
ארז נלחם כדי להתגייס לצבא, למרות המחלה הנדירה שהוא התמודד עמה. הוא לא ויתר, הלך מוועדה לוועדה, מדיון לדיון, ממכתב למכתב, עד שהוא שכנע את כולם וקיבל את הזכות למלא את חובתו. בהמשך הוא נלחם להגשים את חלומו לצאת לקורס קצינים. מפקדיו השתכנעו מהנחישות שבו, ותמכו בו. בימים שבהם מקובל לדבר על ירידה במוטיבציה להתגייס לצה"ל, דמותו של ארז אורבך צריכה לעמוד בפני כולנו כאות ומופת. הוא מוכיח שתחושות האחריות והסולידריות בישראל לפעמים נעלמות מעינינו, אבל התחושות האלה הן כאן.
אני שולחת בשם כולנו תנחומים למשפחה. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רחל עזריה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת יעל גרמן.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לדבר היום בלי להביע את צערנו על התקפת הטרור אתמול, את השתתפותנו בכאבן של המשפחות, ולאחל החלמה לפצועים. ובדרגה אחרת, אבל גם את הכאב על אלה שניסו כבר להמשיך את החגיגה המבזה הזאת של ביזיון בית-המשפט בהקשרי אלאור אזריה.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני רציתי לנצל את שלושת רבעי הדקה שנותרו לי – אנחנו היינו היום בוועדת הפנים של הכנסת בדיון על בריתות-מילה, וחברי הכנסת מהקואליציה מצאו את עצמם שואלים איך דחינו הצעת חוק שבאה לעשות בזה סדר של עשרות שנים, על הליך דתי, אבל גם רפואי. ובעצם מה שאני רציתי להגיד כאן, במליאה – שלפעמים, כשאנחנו שואלים את עצמנו איפה הכנסת, או למה המעמד של עצמנו, של כל אחד מאתנו, הוא כל כך נמוך, נשאל איפה חברי הכנסת של הקואליציה, בהקשר הזה, או איפה הקואליציה, שלא נותנת לחבריה אפילו להביע דעה בנושא חשוב כל כך כמו ברית-המילה, שבה הפכו תינוקות אתיופים לשפני ניסיון. אני מציע שנלמד כולנו, אם באמת מעמד הכנסת חשוב לנו, איך אין פה רק קואליציה ואופוזיציה, אלא גם כנסת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, חברי וחברותי, הלב נשבר לנוכח הרצח שהיה אתמול בארמון-הנציב, ארבעת החיילים שנרצחו באכזריות כל כך רבה. אז דבר ראשון, לפני שאני אמשיך, אני רוצה לשלוח את תנחומי למשפחות האבלות, למשפחותיהם של יעל יקותיאל, ארז אורבך, שירה צור ושיר חג'אג'.
אבל יש עוד משפחה שנפגעה מטרור, משפחת אליקים: האימא, דליה, נרצחה בברלין, גם כן באירוע מאוד דומה, והאב במצב מאוד קשה, והילדים נמצאים כאן כמעט לבדם, ואף אחד מהממשלה לא פנה אליהם ולא שאל אותם אם הם זקוקים לעזרה. אנחנו כאן, במדינת ישראל, דואגים לאזרחים זרים שנפגעו בטרור, אבל משום מה שכחנו שיש גם אזרחים ישראלים שנפגעים בטרור בחו"ל, ואותם אנחנו מזניחים. אז אני שמחה שהנשיאות אישרה את בקשתנו לקיים דיון מהיר, ואנחנו נקיים את הדיון הזה, אבל עד אז אני פונה לממשלת ישראל, אני פונה לראש הממשלה, שמשמש כשר החוץ, אני פונה לכל הגורמים, שיושיטו יד, יפנו אל הילדים וישאלו אותם במה אפשר לסייע להם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. כפי שגברתי ציינה, את שאלת שאילתה דחופה וכמה חברי כנסת הציעו דיון בוועדת החוץ והביטחון בנושא, ואנחנו אישרנו בנשיאות את הדיון. צירפנו גם את ההצעה שלך, ואני מקווה שהסוגיה הכואבת והלא-כל-כך ברורה הזאת סוף-סוף תבוא על פתרונה בעקבות הדיונים.
חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
<הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 26), התשע"ז–2016>
[מס' כ/668; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 18491; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף להציג לנו הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 26), התשע"ז–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בבקשה, אדוני.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במסגרת ההתמודדות עם הכרה בדיפלומות בכמה מקצועות בתחום הרפואי שלא טופלו בעבר, אני שמח להביא את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 26), התשע"ז–2016.
אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים, שהוצעה על-ידי, לקריאה שנייה ושלישית. על-פי ההסדר היום בפקודה, מי שמבקש לעסוק ברוקחות בישראל צריך לעמוד בבחינת רישוי שקבע המנהל הכללי של משרד הבריאות. דרישה זאת היא דרישה בעיקר ביורוקרטית, מכבידה, קשה לקליטת עולים ותושבים חוזרים, ולכן ההצעה שלי היא לתקן את המצב הזה. על-פי הצעת החוק, שר הבריאות יקבע את התנאים למתן פטור מבחינת רישוי לבעלי רישיון לעסוק ברוקחות מחוץ-לארץ, ולבטל את בחינת הרישוי לבוגרי אוניברסיטאות בישראל. אני חייב לציין שכל בוגרי האוניברסיטאות שעוברים את בחינת הרישוי הזאת – בממוצע, בשנה, 95%–98% מהעושים את הבחינה הזאת מצליחים, ולכן אין צורך להכביד עליהם.
מי שהוא בעל רישיון לעסוק ברוקחות במדינה בחוץ-לארץ, ועסק כדין ברוקחות במשך שנתיים לפחות, יהיה פטור מבחינת רישוי ויידרש רק לבחינה כללית על הנושאים המשפטיים המיוחדים למדינתנו, ויעבוד במשך שנה או שנתיים, לפי תקופת הניסיון הקודמת שלו, בחוץ-לארץ, תחת פיקוח של רוקח מורשה. למנהל שמורה גם הזכות לדרוש, למרות התנאים הקודמים, לבצע בחינת רישוי, לפי שיקול דעתו, אצל הרוקחים שהוא יחליט על כך.
הצעת החוק היא תוצר של מחשבה עמוקה, בעיקר בנושא האחריות הנדרשת לבריאות הציבור, וגם כדי להקל את הרגולציה שלפעמים אנחנו מכבידים בה בצורה בלתי נסבלת. לאור התוצאות המדהימות של בוגרי האוניברסיטאות, כפי שאמרתי, בישראל, בחינת הרישוי תבוטל לגמרי עבורם, דבר שוודאי שימח אותם, אבל זה התקבל בהמלצה של מנהלי בתי-הספר לרוקחות, שנמצאים בירושלים ובבן-גוריון, כפי שאתם יודעים. נוסף על כך, הצעת החוק קובעת שוועדה מייעצת של שר הבריאות בנושא רישוי רוקחים, הכרה בתארים אקדמיים ופיקוח, תכלול מעבר לחברים הקיימים גם נציגים של ארגוני הרוקחים וגם נציג ציבור שאינו רוקח.
מוצע שהתקנות ששר הבריאות יכין יוגשו לוועדה בתוך 60 יום מיום אישור החוק. כפי שאמרתי, הצעת חוק זו היא חלק ממגמה שלנו להקל בכל מקצועות הבריאות בלי לפגוע, חס וחלילה, ברמה הנדרשת. ב-pipeline נמצאים הרופאים והאחיות. בחודשים הקרובים אני מקווה שנוכל לסיים את העבודה עבורם.
אני רוצה בפעם הראשונה להודות במיוחד לפקידים; תרשו לי לעשות את זה. ראש אגף הרוקחות ד"ר אייל שוורצברג, שעשה עבודה אדירה כדי לקדם את החוק, בתמיכה מלאה של מנכ"ל משרד הבריאות, וכמובן של השר ליצמן, שלולא התערבותם לא היינו מצליחים לשכנע חלק מהמערכת הפקידותית של משרד הבריאות. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, ליועצים המשפטיים, לכל חברי בוועדה שהשתתפו ותיקנו והוסיפו והשלימו את הצעת החוק הזאת.
אני חייב לציין שבסוף הצעת החוק אושרה פה-אחד, ללא הסתייגויות. אני פונה לחברי הכנסת לאשר אותה גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. כאמור, אין הסתייגויות לחוק, אבל יש בקשות דיבור. האם חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מעוניין לדבר? כן. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה ידבר בשם הרוקחים בישראל. בשם הרוקחים הוא יישא דברים. עד חמש דקות לרשות אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נדמה לי שאני הרוקח היחידי בהיסטוריה של הכנסת. כאשר סיימתי את התואר הראשון ברוקחות חשבתי לפתוח בית-מרקחת בכפר שלנו. אז היה חוק שאמר שאסור לפתוח בית-מרקחת אם יש בית-מרקחת במרחק של 600 מטר או פחות, כלומר, הייתה מגבלה שאסור שיהיו בתי-מרקחת סמוכים – המרחק המינימלי צריך להיות 600 מטר. החוק נראה מוזר מאוד. אמרו: זה לא יכול להיות, זו גילדה, זה ככה. ביטלו את החוק ובתי-מרקחת התחילו לצמוח כמו פטריות אחרי הגשם, והחקיקה הסיטונית בכנסת, לצערי הרב – אני נלחמתי בה – דפקה את הרוקחים.
בתי-מרקחת קהילתיים – בצרפת שומרים עליהם בקנאות. בקנאות. הפרלמנט מחוקק חוקים כדי להגן עליהם. כאן חוקקו בשני העשורים האחרונים חוקים שפשוט לא היטיבו – הרעו את מצבם של בתי-המרקחת הקהילתיים. מה שיש, סניפי "סופר פארם", אותם מקומות גדולים שהיחס בהם הוא אימפרסונלי. זה בניגוד ללוגיקה של הרוקחות – שהרוקח מכיר את האנשים, מכיר את האנשים בשכונה שלו, מכיר את החוליים שלהם, הם יכולים לבוא אליו, לשמוע ממנו. היחס הקהילתי הזה – בסימן הגלובליזציה ומחיקת האדם והפיכתו למספר, ואטומיזציה של החברה – זה השתלב יפה. גם הרוקחים שילמו מחיר.
אני לא פתחתי בית-מרקחת, ובצר לי הלכתי ועשיתי מאסטר ברוקחות, ואחר כך עשיתי דוקטורט אצל מדען גדול, שאני גאה שלמדתי אצלו – אצל פרופסור רפי משולם, המדען הגדול ביותר בעולם בתחום שלו – ואני כאן בכנסת.
לפני כמה שנים חוקקו חוק שגם פגע ברוקחים, חוק שמאפשר מכירת תרופות בתחנות דלק, במרכולים – לא בפיקוח רופאים. הטענה, כפי שטוענים תמיד כאן: ככה זה באנגליה. קודם כול, באנגליה יש אנגלים; פה יש אנשים אחרים, לא אנגלים ולא בריטים. דבר נוסף, באנגליה זה היה תהליך שנמשך כ-50 שנה. בכל שנתיים-שלוש הוסיפו תרופה-שתיים. פה רצו לקחת את המוצר המוגמר ולאפשר מכירת תרופות במקומות שהם לא בתי-מרקחת – גם תרופות OTC, כלומר, תרופות ללא מרשם. לצערי הרב, לא שמעו בעצתי. אני הייתי בין הבודדים שנלחמו בוועדה, ולא הצלחתי למנוע את רוע הגזירה. הצלחנו כן להגביל את זה מאוד מאוד. אבל הגיע הזמן, כבוד יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לדאוג לרוקחים. הייתה רוקחות קהילתית. היא הפכה רוקחות של ההון הגדול. הגיע הזמן לעשות קצת איזון. קצת איזון זה אומר לדאוג למצב, לאפשר מצב, להקל על ענייניהם של הרוקחים הקטנים שנאבקים על פת לחמם בבית-מרקחת קטן ונותנים שירות מצוין לאנשים שבאים אליהם לקבל תרופות או לקבל מוצרים אחרים.
אני מברך על החוק הזה. זה היה לא צודק שדווקא בוגרי הרוקחות בארץ יעשו בחינות. גם הרופאים לא עושים. בתי-הספר לרוקחות בארץ, שני בתי-הספר, הם ברמה גבוהה מאוד, וטוב שהוכנסה הסתייגות בחוק לאפשר למנהל הכללי לקבוע בחינות מיוחדות, במיוחד. ואני מזהיר כאן – שזה יירשם בפרוטוקול – ממצב שבו בוגרים של בתי-ספר לרוקחות בכל מיני מקומות בעולם שהרמה בהם נמוכה יהיו רוקחים בארץ ויחלקו תרופות. יש בתי-ספר לרוקחות טובים מאוד בעולם, אבל יש גם כאלה שהם לא ברמה שאני רוצה שהבת שלי, אשתי או אח שלי או אחותי יקנו תרופות אצלם מחשש לשירות לא טוב.
אני מברך על החוק, וצריך לפעול לחיזוק הרוקחות הקהילתית ולא להחלשתה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
שאר המבקשים רשות דיבור לא נמצאים, לכן אנחנו נעבור להצבעה. כאמור, אין הסתייגויות. נא לשבת. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 26), התשע"ז–2016, בקריאה שנייה – על כל החוק כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–4 – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 26 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 25
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 26), התשע"ז–2016, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 25, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 26), התשע"ז–2016, אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
<הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 77), התשע"ז–2017>
[מס' מ/1069; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, נעבור עכשיו להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 77), התשע"ז–2017, גם כן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק ממשלתית לקריאה שנייה ושלישית. בפסק-דין בעניין גנני וסרוסי בית-המשפט העליון קבע שבשל פרשנות של סעיף 71א(א) לחוק העונשין – פרשנות שלא ידעו איך להסביר – ממילא קיבלו על עצמם שערכאת הערעור אינה מוסמכת להטיל על נאשם עונש של מאסר בפועל, אם ערכאה ראשונה קבעה שיש לו צו לשירות הציבור והאיש כבר התחיל לממש את זה או שהוא סיים את זה, ובינתיים מתנהל ערעור על זה. אם בית-המשפט קיבל את הערעור, הוא לא יכול להטיל על אותו אחד עונש מאסר. כך הבינו, וזה לא הגיוני. לכן מוצע לשנות את הלכת גנני ולקבוע בחוק כי בית-המשפט רשאי להטיל על הנאשם כל עונש שהערכאה הקודמת הייתה רשאית להטיל, בין שהנאשם החל לשאת את העונש שהשיתה עליו הערכאה הקודמת, או סיים לשאתו, ובין שלא.
אני רוצה להדגיש כי תיקון זה אינו בא לשנות את ההלכה הפסוקה שלפיה ערכאות הערעור לא ממצות את העונש עם הנאשם. כל תכליתו של התיקון המוצע היא להסיר מבית-המשפט את המגבלה המוחלטת על שיקול הדעת שהטיל בית-המשפט בפסק-דין גנני ולאפשר לו לשקול את כל העובדות הרלוונטיות.
אני רוצה להודות גם לידידי אוסאמה סעדי, שעזר לנו בעניין.
אין לחוק הזה התנגדויות, ולכן אני מבקש מחברי לאשר אותו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. כפי שהודיע יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת סלומינסקי, אין הסתייגויות לחוק. יש כמה אנשים שביקשו רשות דיבור: חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אורי מקלב, רויטל סויד, מיכל רוזין, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', תמר זנדברג. האם מישהו מעוניין לממש את זכות הדיבור?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אוסאמה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, חבר הכנסת אוסאמה סעדי מעוניין אכן לעשות זאת. אז בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה. כבוד השר, חברי חברי הכנסת, התיקון המבוקש נראה תמים על פניו, ולכן בתחילה סברנו שבאמת מדובר בתיקון שמתבקש לפי פסק-הדין בהלכת גנני, ואחרי זה הלכת סרוסי. בהתחלה באמת סברנו שאנחנו נימנע או אפילו נתמוך בחוק הזה, וניהלתי את ישיבת ועדת החוקה בנושא הזה, אבל התברר לי לאחר מכן – איפה חברתי רויטל סויד, שהיא הפליליסטית במקרה הזה, אדוני היושב-ראש? – כמובן התיקון המבוקש בא בעקבות הלכת גנני, אבל הפרקליטות כמובן היא שביקשה ולחצה לתקן את התיקון הזה. הכוונה והרציו של התיקון הזה הם באמת להחמיר בעונשים עם הנאשמים. זו המטרה היחידה המוצהרת והבלתי-מוצהרת: להחמיר עם הנאשמים.
למרות השגת כמה הצהרות בוועדה שזה לא ישנה את המצב המשפטי הקיים כיום, שלפיו סמכות הערעור לא ממצה את העונש עם הנאשמים – זו ההלכה הפסוקה, והיא נשמרת וקיימת, זאת אומרת, כאשר ערכאת הערעור סבורה שהערכאה הראשונה טעתה, ערכאת הערעור לא ממצה את הדין ולא מחמירה עם הנאשם כפי שהייתה מטילה עליו את העונש מלכתחילה. נציגי משרד המשפטים אמרו והדגישו שהתיקון המבוקש, אדוני היושב-ראש, לא משנה את ההלכה הפסוקה הזאת, והעיקרון המשפטי הזה שריר וקיים.
נקודה נוספת היא שלמעשה מדובר במקרים בודדים. הלכת גנני דיברה על זה שכאשר נאשם התחיל לבצע עבודות של"צ – שירות לתועלת הציבור – והוא סיים, אז ערכאת הערעור לא מוסמכת להטיל מאסר בפועל. אחרי זה הלכת סרוסי באה ואמרה שאפילו נאשם שהתחיל לבצע של"צ, גם אז ערכאת הערעור לא מוסמכת לתת עונש מאסר בפועל. מדובר בכמה מקרים בודדים שאינם מצדיקים שינוי בחקיקה.
לכן, מכיוון שמדובר בתיקון שלאמיתו של דבר, בסופו של יום, בא להחמיר עם הנאשמים, אנחנו מתנגדים לחוק הזה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שהציג את החוק, מבקש להשיב לחברי הכנסת שביקשו רשות דיבור. בבקשה, אדוני.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שוב אני רוצה – אני לא יודע אם קודם שמעת שהודיתי לך, כי אני חושב שהיית בחוץ, אז אני שוב רוצה להודות לך, אוסאמה, ולהסב את תשומת הלב לכך שמה שקיים ומקובל, שנניח בית-המשפט פסק עונש מאסר והאיש באמצע או סיים את תקופת המאסר, ומצד אחר מתנהל ערעור ובית-המשפט קיבל את הערעור וקבע שצריך להוסיף לו נניח עוד שנת מאסר, שזה הרבה הרבה יותר חמור, ובכל אופן זה קיים. זה קיים. רק מה, בנושא של צו לשירות הציבור, בגלל סעיף 71א(א), שהייתה שם מחלוקת לגבי הפרשנות, התקבל איזה עיוות: אם האיש יושב במאסר, אין בעיה לבית-המשפט שמקבל ערעור להוסיף. אבל אם הוא עושה צו לשירות הציבור, בית-המשפט השני, שמקבל את הערעור, מוגבל ולא יכול לעשות.
זה נראה לא נכון, לא טוב. בית-המשפט עצמו הרגיש בזה, אבל אמר: אנחנו כבית-משפט לא יכולים לקבוע. מי שצריכה לשנות את זה זו הכנסת, ולכן פנו לכנסת שתשנה ותייצב את זה. שיהיה אותו דבר, אם אדם קיבל עונש של מאסר או קיבל עונש של צו לשירות הציבור והוגש ערעור ובית-המשפט קיבל את הערעור, הוא יוכל להמשיך לתת מה שבית-המשפט הראשון היה יכול לקבוע. שלא יהיה מצב שאם הוא במאסר אז בית-המשפט שמקבל את הערעור יכול לקבל, ולעומת זאת בצו לשירות הציבור לא יכול לקבל, שזה עיוות. ולכן הבקשה כאן היא בסך הכול להשוות את הדברים האלה.
אני אומר שוב, מאחר שזו בקשה ובפועל גם בתי-המשפט מרגישים כך – פה לפחות, ואני פונה לחברי חברי הכנסת – פה לפחות בית-המשפט, במקום לקבוע בעצמו אמר: רבותי, אנחנו פונים לכנסת; אתם, הכנסת, תפרשו את סעיף 71א(א), תפרשו אתם. אני חושב שזה מכובד שהרשות השופטת לא נכנסת לנעליים שלנו כמחוקקים ואומרת: רבותי המחוקקים, תקבעו אתם. והנה, זו ההזדמנות שלנו לחוקק.
לכן אני פונה שוב לחברי – מאחר שאין פה הסתייגויות, לכן אני פונה לחברי ואומר, בואו נאשר את זה. ואיך אומרים? אם בית-המשפט פנה לכנסת בבקשה לפרש את זה כדי שיהיה שוויון בין אדם שקיבל מאסר לבין אדם שקיבל צו לשירות הציבור, אני חושב שוודאי שאנחנו צריכים להרים את הכפפה ולעשות את זה. זה גם נכון, גם הגיוני וגם ישר בעניין הזה. דוד – – –
<דוד ביטן (הליכוד):>
תמשיך.
<קריאות:>
– – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
בשני פסקי-דין, גם בעניין גנני וגם בעניין סרוסי, בית-המשפט קבע. בעניין גנני הוא קבע לגבי הנושא של מאסר בפועל, ובפסק-הדין של סרוסי הוא דיבר גם במקרה שהאיש החל לרצות צו לשירות הציבור, גם בשני המצבים האלה. כלומר, במילים פשוטות, אנחנו רוצים להשוות את ההלכה גם לגבי אדם שקיבל מאסר בפועל וגם לגבי אדם שקיבל צו לשירות הציבור. אנחנו רוצים בשני המצבים האלה להשוות ולאפשר לבית-המשפט – אם הוגש ערעור – לא להגביל אותו בערעור ולהגיד לו: אתה, בית-המשפט, לא יכול לקבל ערעור ולתת – עם כל מיני הגבלות שהן לא כתובות בחוק אלא רק פרשנות – – –
<קריאה:>
– – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
זו החמרה מסוימת למי שקיבל צו לשירות הציבור, אבל זה לא עומד בפרופורציה, כי אם מישהו קיבל מאסר, בית-המשפט שקיבל את הערעור ודאי יכול להוסיף לו. זה קיים. לגבי זה הייתה אי-בהירות. אמר בית-המשפט – פנה לכנסת – ואמר: תסדרו את זה שזה יהיה שווה, כי זה לא יכול להיות, אחרת זה דבר לא סביר. טוב, אז אני אומר שוב – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ניסן, אתה רוצה שאני אחליף אותך? נגמרו לך המילים.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, לא נגמרו המילים. אני צוחק, זה לא נעים באמת. מפני כבוד החברים זה לא נעים – – –
<קריאות:>
– – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
בכל אופן, אני רק אמרתי. אני רוצה לציין כאן, במתח שקיים כיום בין הכנסת לבית-המשפט, הנה פה יש לנו דוגמה מכובדת. מיקי, פה יש לנו דוגמה מכובדת, שבית-המשפט עצמו יכול היה לפרש את 71א כמו שהוא רוצה ונגמר הסיפור. הוא בכל אופן פונה ואומר: מאחר שזה חוק – אני פונה לכנסת ואומר לכנסת, אתם המחוקקים, בואו אתם תחוקקו. אז הנה, יש לנו כאן מערכת טובה, אז בוא נלך על זה. אוקיי. תודה. דוד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שכנעת את הבית.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ניסן, אנחנו בעד.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אתם בעד. אוקיי. טוב, שוב, אין הסתייגויות, ואני פונה לחברי שיאשרו את החוק הזה. תודה רבה לכם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 77), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. אין הסתייגויות, אנחנו מצביעים כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 4
בעד סעיף 1 – 46
נגד – 21
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 46, 21 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
אנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 46
נגד – 23
נמנעים – אין
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 77), התשע"ז–2017, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, בקריאה שלישית, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 77), התשע"ז–2017 – 46 בעד, 23 מתנגדים, אין נמנעים. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש למסור הודעה.
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
כבוד היושב-ראש, זו הודעה, ואז שתי הודעות שדורשות הצבעה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בסדר גמור.
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, ראש הממשלה, אבקש להודיע בזאת, כי במקום הפנוי לסיעת כולנו בוועדת החוץ והביטחון תכהן חברת הכנסת מירב בן ארי כממלאת-מקום קבועה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ח בכסלו התשע"ז, 28 בדצמבר 2016, להעביר את הצעת חוק ממשל זמין לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה לוועדת המדע והטכנולוגיה. ועדת הכנסת, בהחלטתה מהיום, ממליצה לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר את הצעת חוק ממשל זמין מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת המדע והטכנולוגיה.
אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אז תישאר על הדוכן, אני אספור את קולך.
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד הצעת ועדת הכנסת – 53
נגד – 1
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק ממשל זמין, התשע"ו–2016, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, בעד – 53, יש מתנגד אחד, אין נמנעים. אישרנו את העברת הצעת חוק ממשל זמין לוועדת המדע והטכנולוגיה, כפי שביקשה ועדת הכנסת.
בבקשה, אדוני ימשיך.
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, אבל בעצם זה 54, אני מוסיף את הקול של יושב-ראש ועדת הכנסת שהיה על הדוכן. 54 בעד, אחד נגד. בבקשה.
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
לא. הנגד זה לפרוטוקול בעד.
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
הנגד זה בטעות השרה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
השרה גילה גמליאל הודיעה שהיא טעתה בהצבעה, אז אין מתנגדים. בבקשה.
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ח בכסלו התשע"ז, 28 בדצמבר 2016, להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל) לוועדת המדע והטכנולוגיה לשם הכנתה לקריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת הכלכלה ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה לוועדת הכלכלה. ועדת הכנסת החליטה כך וממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל) מוועדת המדע והטכנולוגיה לוועדת הכלכלה.
אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת קיש.
אם כן, אנחנו נצביע גם על ההחלטה הזאת של ועדת הכנסת, העברת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל) לוועדת הכלכלה של הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד הצעת ועדת הכנסת – 57
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – דואר זבל), התשע"ז–2016, מוועדת המדע והטכנולוגיה לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 57 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. הבקשה של ועדת הכנסת אושרה על-ידי המליאה.
<הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 20), התשע"ז–2017>
[מס' כ/646; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ב, עמ' 14409; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר – עוד פעם נעלם.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, לא נעלם. בבקשה, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר יציג בשם יושב-ראש ועדת הכספים את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 20), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, אדוני.
<מכלוף מיקי זוהר (בשם ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 20), התשע"ז–2017. זו הצעת חוק שיזמנו אני וחברת הכנסת מיכל בירן.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
קודם כול חברת הכנסת בירן ואחרי זה אני.
<מכלוף מיקי זוהר (בשם ועדת הכספים):>
אז מיכל בירן וחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. בסדר?
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
כל הכבוד. ככה זה צריך להיות.
<מכלוף מיקי זוהר (בשם ועדת הכספים):>
סליחה. אבל אמרתי אני, לא אמרתי את השם שלי, אז לפחות – טוב. את הרעיון הביאה מיכל בירן, אני הייתי המנוע הפוליטי סביב ההצעה הזאת. בסדר? סיכום מכובד?
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
שיתוף פעולה.
<מכלוף מיקי זוהר (בשם ועדת הכספים):>
אוקיי. בבסיס הצעת החוק שבפניכם מונחת ההנחה שזיקה בין שיעור דמי הניהול לבין עמלת ההפצה הנקבעים במסגרת ההסכמים בין חברות מנהלות לבין סוכני הביטוח עלולה להטות את הייעוץ הפנסיוני שמקבל אדם במסגרת פעולה של שיווק פנסיוני לשם הצטרפות לקופת גמל, באופן שסוכן הביטוח עלול להעדיף את טובתו הכלכלית על חובות האמון שחלות עליו במסגרת הייעוץ שהוא נותן ללקוח.
כדי למנוע זאת מוצע לאסור על כך שעמלת ההפצה המשולמת לסוכן ביטוח תחושב בזיקה לדמי הניהול שייגבו מאדם שמצטרף לקופת הגמל. נוסף על כך מוצע לקבוע סעיף עונשי, שלפיו מי שמפר את ההוראה ומחשב את עמלת ההפצה בזיקה לשיעור דמי הניהול, צפוי לעונש של שנת מאסר או קנס, שכיום הוא בסכום שנע בין 226,000 ש"ח ל-3 מיליון ו-616,000 ש"ח, על-פי זהות המפר. עוד מוצע שתחילתו של החוק תהיה ביום ה׳ בניסן התשע"ז, 1 באפריל 2017, דבר שיאפשר לחברות המנהלות ולסוכני הביטוח להיערך ליישום החוק, שממועד זה ואילך תגרור הפרתו גם ענישה.
אציין שלתפיסת רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, הצעת החוק שבפניכם היא המשך לעמדה שפרסמה הממונה בתחילת שנת 2015, וכי הצעת החוק, לתפיסתה של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, מוסיפה על הנורמה הקיימת גם את הסעיף העונשי.
להצעת החוק אין הסתייגויות, ואבקשכם לאשרה בנוסח שאישרה הוועדה.
כמה מילים לא מן הדף אלא בעל-פה: זו הצעת חוק שבסופו של דבר מגינה על הציבור, היא עוזרת לסוכני הביטוח לפעול על-פי עיקרון של טובת הלקוח ולא על-פי עיקרון שיגרום לכך שסוכן הביטוח ישוכנע לעשות את הפעולה בשביל בצע כסף, באמצעות עמלה יותר גדולה שהוא יקבל מחברות הביטוח. זו בסופו של דבר הצעת חוק צרכנית מאוד, שמיטיבה מאוד עם הציבור – חלק מהמסע הגדול של כולנו להקל על ציבור אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר.
בהיעדר הסתייגויות – חברי, נא תפסו מקומותיכם – אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הפיקוח. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה – מי שרוצה להצביע יתפוס נא את מקומו – בקריאה שנייה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 20), התשע"ז–2017; בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–4 – 61
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
61 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים.
סגן השר, חבר הכנסת איוב קרא, מבקש לצרף את הצבעתו לפרוטוקול בעד הצעת החוק.
החוק התקבל בקריאה שנייה.
חבר הכנסת סלומינסקי הצביע בטעות במקומה של חברת הכנסת עזריה – רשמנו את זה בפרוטוקול, וחברת הכנסת מירב בן ארי מבקשת גם היא לצרף את שמה.
לכולכם, חברי, תהיה הזדמנות להצביע כעת על החוק כולו בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 56
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 20), התשע"ז–2017, נתקבל.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
56 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים.
חבר הכנסת זוהר, איפה אתה? איפה אתה? רציתי רק לומר שאתה מתחרה כאן בקונסנזוס שאתה מצליח לייצר – כמעט כמוני, ממש כמעט כמו בחוק ההסדרה.
הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, ונכנסה אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל.
מבקשת לברך חברת הכנסת מיכל בירן, אחת מיוזמות החוק – יוזמי החוק, יוזמות החוק. חברת הכנסת בירן, אנחנו בלוח זמנים ארוך היום, אז – רק ברכה, ברשותך. תודה רבה.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
ממש בקצרה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת שמקדמים חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת עמר בר-לב ועוד כמה חברי כנסת שסייעו לנו במהלך הדרך, נולדה בכנס של לשכת סוכני הביטוח, שבאו בטענות – שאני אוריד את הפרסומת של שוקה מהטלוויזיה. אמרתי להם את האמת, שעד שלא יימצא מודל הוגן שבו מצד אחד מתגמלים אותם על הידע ועל הניסיון ומצד שני זה לא בא על חשבון המבוטחים, לא יעזור, והפרסומת של שוקה תהדהד בלבבות הציבור.
שמחתי מאוד שהם נענו לאתגר; גייסנו את אגף שוק ההון, שכבר תמך בעמדה הזאת קודם, הוספנו סנקציות, הפכנו את זה למשהו שאני מאמינה שישנה את המערכת הפנסיונית, יאפשר לסוכני הביטוח לדאוג אך ורק למבוטחים, לא יאפשר לחברות הביטוח להשתמש בהם כבשר תותחים.
אני מודה מאוד לשותפי לחקיקה, עמר ומיקי, מודה מאוד לעוזר הפרלמנטרי שלי גלעד שץ, לעוזרת שלי שי פודולר ולעוזר שלי אילן לדרר. תודה רבה ויום טוב לכולנו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחברת הכנסת בירן על דברי הברכה הקצרים.
<הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 32), התשע"ז–2017>
[מס' מ/1056; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ג, עמ' 15196; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 32), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אדוני, בבקשה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חוק קצר ביותר – החוק קובע שכל פקודות המשטרה בדרך כלל לא מתפרסמות ברשומות אלא מתפרסמות בדרך שהמפכ"ל מורה, שזה באתר המשטרה. אבל היועץ המשפטי לממשלה, בהתייעצות עם המפכ"ל או עם מי שהמפכ"ל מינה, יכול להחליט שפקודה מסוימת היא עניין ציבורי ולפרסם אותה ברשומות. הבקשה של החוק הזה היא לומר שכמו המפכ"ל, יש מישהו שיכול להחליף אותו בהתייעצות עם היועץ המשפטי, אז כדי לשחרר את היועץ המשפטי של הממשלה יהיה גם מישהו שהיועץ המשפטי יכול למנות במקומו, ואז בהתייעצות בין שניהם הם יוכלו להחליט לפרסם את זה ברשומות – או לא.
במילים פשוטות: כמו שהמפכ"ל לא חייב להיות אישית, אלא יכול למנות מישהו, הצעת החוק הממשלתית אומרת שגם היועץ המשפטי, לא הוא אישית צריך להיות, אלא יכול למנות מישהו במקומו.
אין הסתייגויות, ואני מבקש מחברי שיצביעו בעד.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה. אין הסתייגויות, יש בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת.
אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 32), התשע"ז–2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד סעיף 1 – 49
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
49 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים כעת לקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 45
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 32), התשע"ז–2017, נתקבל.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
45 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ונכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016>
[נספחות.]
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016. מציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת סלומינסקי, ומייד לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה על החלטת הוועדה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שהעברנו בעוצמה גדולה, נפלו כמה טעויות לשוניות-טכניות, ולכן, בהתאם לסעיף 10א לפקודת סדרי השלטון, מוצע לאשר את תיקוני הטעויות הלשוניות-טכניות.
אני מבקש מכל חברי להצביע. אין הסתייגויות. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה.
אנחנו עוברים כעת, אם כן, להצבעה על החלטת ועדת החוקה, שהוסברה על-ידי יושב-ראש הוועדה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 12
בעד הצעת הוועדה – 45
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016, נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
45 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים.
חברת הכנסת פלוסקוב מבקשת לצרף את הצבעתה בעד – לטובת הפרוטוקול, זה לא משנה כמובן את התוצאה.
החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18) התקבלה.
<הצעת חוק הגנה על בתי-עסק (ימי המנוחה), התשע"ז–2017>
[מס' כ/658; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16708; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים, גברתי המזכירה, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הגנה על בתי-עסק (ימי המנוחה), התשע"ז–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. מציג את הצעת החוק – בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת מלכיאלי, אדוני יציג לנו את ההצעה. בבקשה, אדוני.
<מיכאל מלכיאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק הגנה על בתי-עסק (ימי המנוחה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת הרב יגאל גואטה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
המרפסת של המחנה הציוני מימין – חבר הכנסת ברושי, במרפסת, קצת יותר בשקט בבקשה. תודה.
<מיכאל מלכיאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי הוראות לעניין העסקת עובדים ועבודה של בעל העסק בעסקו בימי המנוחה השבועית – סעיף 9א לחוק – קובע איסור על בעל בית-מלאכה, בעל מפעל או בעל חנות לעבוד בעסק שלו בימי המנוחה. בפועל, עסקים רבים, לצערנו, פועלים בשבת, בשל הוראות בחוזים עם בעלי מתחמים מסחריים שפתוחים בשבת. גם אם על-פי החוק בעל העסק אינו רשאי לעבוד בעסקו בשבת, הוא נאלץ להעסיק עובדים ולהפעיל את העסק באמצעותם.
הצעת החוק שבפניכם, חברי חברי הכנסת, קובעת כי חוזה שמחייב פתיחה של עסק בימי המנוחה לא יהיה ניתן לאכיפה. כלומר, בעל המתחם לא יוכל להכריח את בעל העסק לפתוח את העסק בימי המנוחה, אף אם החוזה כולל הוראה מפורשת כזו, שמחייבת אותו לפתוח בשבת. נוסף על כך, ההצעה קובעת כי אם בעל העסק לא פתח את העסק שלו ביום המנוחה, בניגוד לחוזה, בעל המתחם לא יוכל לתבוע פיצויים מוסכמים או לבטל את החוזה בשל הפרתו.
הצעת החוק הזאת נועדה להגן בעיקר על עסקים קטנים ובינוניים, שיש פערי כוחות בינם ובין בעלי המתחמים המסחריים. ואולם, מכיוון שעלה חשש שהגנה על עסקים אלו בלבד תוביל להימנעות מחתימת חוזים אתם, מוצע להחיל את הוראות החוק על כלל העסקים.
בנימה אישית אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי חברי הכנסת, מילה אחת על החוק הזה. החפץ-חיים מביא משל על חנות בכפר, שיום אחד העוברים ושבים עברו לידה וראו שהיא סגורה. אמרו: בטח בעל החנות, יש לו איזה שמחה משפחתית, או לצערנו איזה אבל, והוא לא יכול להיות בחנות. למחרת עברו עוברים ושבים עוד פעם ליד החנות, ועדיין החנות סגורה. אמרו: שמא הוא מאושפז או לא נמצא במקום לפתוח את החנות. אומר החפץ-חיים: מתי אנחנו יודעים שחנות נסגרת לגמרי? כשמגיע בעל החנות ומוריד את השלט ממנה. השלט של עם ישראל זה השבת. כשמורידים את השלט של השבת, אז – חלילה – אנחנו מורידים את השלט של עם ישראל.
החוק הזה, של חבר הכנסת הרב גואטה, נועד לחזק את השבת במרחב הציבורי בכלל, ואני קורא לציבור לתמוך בו. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי. לא הוגשו הסתייגויות לחוק הזה, הוגשו רק שתי בקשות דיבור. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יגאל גואטה, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. כל אחד במשך עד חמש דקות – אם תנכו לנו שליש על התנהגות טובה זה בוודאי יהיה לשבחכם – ומייד לאחר מכן נעבור להצבעה. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני שמח שעלה בזכותי להגיש את הצעת החוק הזאת, כי אני באמת, בראש ובראשונה, חושב שזו הצעת חוק חברתית ממדרגה ראשונה. אני מקווה שאחריה – אני שומע שהצעת החוק של מיקי זוהר ושל עליזה לביא עדיין מתמהמהת – אני מקווה שתזדרזו עם זה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
מתבשלת.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
מתבשלת, אל תדאג.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
מתבשלת – יופי. רק אל תבשלו יותר מדי, בסוף זה נשרף.
בכל אופן, אני באמת רואה זכות גדולה בהצעת החוק הזאת. מי שפנה אלי בעצם להצעת החוק הזאת זה בחור בשם עופר שלייפר, בחור חילוני, שהיה לו קרפ צרפתי במתחם שרונה בתל-אביב, והבן-אדם בסך הכול עובד כל יום עד 01:00 – 24:00–01:00 – והוא אומר: רבותי, אני רוצה בשבת להיות עם המשפחה שלי. אמרו לו: אדוני, אנחנו מצטערים, תשלם על כל שבת שהחנות לא פתוחה 3,500 שקל קנס.
ונכנסנו לנושא הזה, וברוך השם, אני ממש גאה שכל חברי מהאופוזיציה – מהקואליציה ודאי – תמכו בחוק הזה. זו תעודת כבוד לבית הזה, לפי דעתי, כי יש הבדל בין לשנות חוקים ולשנות מדינה. אני חושב שחוק כזה הוא אחד מהחוקים אולי הקטנים, זה לא דברים מפוצצים, אבל זה משנה מדינה ברמה הזאת שאנחנו מבינים שאין שום סיבה בעולם לכפות על מישהו משהו שהוא לא רוצה – למה זה מצחיק אותך, שלי?
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אני מפרגנת לך על החוק הזה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
תודה.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
חוק מצוין.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
תודה. אז אני באמת רוצה להודות לחברי האופוזיציה, שתמכו מקיר לקיר, ואני באמת חושב שזאת תעודת כבוד לבית הזה. אני בהזדמנות זו רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה מר אלי אלאלוף – תודה רבה על ההובלה של כל הנושא הזה בוועדה. לא הבנתי רק למה לא הצגת אתה את החוק. חשבתי שאתה לא תהיה פה. בסדר. אז תודה רבה. תודה רבה לצוות.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
הוא חולק את הקרדיטים.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
מה?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
הוא חולק את הקרדיטים. הוא עושה את זה לא פעם ראשונה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
לא לא, הקרדיט כולו שלו. אני באמת – סתם לפרוטוקול רשום שזאת הצעת חוק שלי, אבל זו באמת הצעה של כל חברי הבית.
תודה רבה לצוות המקצועי: לענת, שהובילה את זה מבחינה משפטית, הצוות של משרד המשפטים, הצוות של משרד הכלכלה, תודה רבה לעוזרים שלי שעושים – לא, מה פתאום, הם לא עושים את כל העבודה, אני עושה את כל העבודה, הם סך הכול כתבו את זה. תודה רבה לעוזר שלי, עורך-הדין שמעון גיגי, שעמל רבות והיום זה גם יום חג בשבילו. ובאמת באמת אני מודה לכם, אחי, זו הצעת חוק ראשונה שלי. אתם יודעים, כבר התראיינתי על הצעת החוק הזאת איזה 15 פעם בתקשורת.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
זו הצעת חוק היסטורית – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אני שמח.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
– – שאתה חתום עליה. והרבה מאוד אנשים צריכים להודות לך עליה, כי הרבה אנשים, כפו אותם לבוא לעבוד – – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אז אני בסך הכול רוצה להודות – הפוך – לאנשים שתמכו בי בכל זה, ולא צריך להודות לי כלום, בסך הכול הייתי הדוור פה, שעשה את – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
השליח, השליח.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
שליח, דוור – אז דוור זה בסדר – – – שעשיתי את העבודה הזאת, ואני מקווה מאוד שזה יהיה אבן דרך לבאות, בעזרת השם, בבית הזה, שנדע לעשות דברים יחד, זה רק יעשה יותר טוב לעם ישראל. תודה רבה לכם.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חבר הכנסת גואטה. חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<חיים ילין (יש עתיד):>
גואטה, זה חוק משפחתי אנושי. לא משנה מדינה, אבל הוא חוק טוב.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בדרך כלל עולים פה לדבר ביקורת, ולטעון, להתווכח. הפעם אני רוצה לברך. אני רוצה לברך את חברי הכנסת, את כל חברי הכנסת, שזכו עכשיו לכבד את השבת, כמו שנאמר: "זכור את יום השבת לקדשו", וכתוב בזוהר הקדוש, שכל הברכות של כל השבוע תלויות בשבת, ואגיד את זה בארמית: כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין.
אף פעם יהודים לא הפסידו מזה שהם שמרו את השבת. אף-על-פי שהם היו בשווקים שהיו מלאים בחנויות ועסקים, הם סגרו את החנות והלכו הביתה, ולא הרגישו שהם הפסידו מהשבת, הם הרגישו שהם מרוויחים. אנשי עסקים גדולים היו סוגרים בערב שבת בשעת חצות, והפסידו לכאורה הרבה הרבה עסקים אפילו עד שבת. הם ויתרו, ובסופו של דבר התברר שהם הרוויחו מהדבר הזה, ואני גם מקווה שכל העסקים והקניונים שייסגרו בשבתות ירוויחו מזה.
ואני לא צריך פה להביא הרבה מובאות, כי אני רוצה לתת מתנה למליאה – לא לדבר את כל חמש הדקות שיש לי. גם זו תרומה, גם זה חסד. אני רוצה לברך את כולם בברכת השבת, כי השבת היא מקור הברכה. תודה רבה לכולכם.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר.
נעבור, אם כן, כעת להצבעה על הצעת חוק הגנה על בתי-עסק (ימי המנוחה), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 13
בעד סעיפים 1–4 – 39
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
39 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו נעבור כעת להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 14
בעד החוק – 41
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגנה על בתי-עסק (ימי המנוחה), התשע"ז–2017, נתקבל.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
41 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, ונכנסה אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל.
<הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017>
[מס' כ/663; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 18151; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי. אדוני, בבקשה. אני מדגיש שגם להצעת החוק הזו אין הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור, ועל כן מייד לאחר ההסבר של חבר הכנסת מרגי אנחנו נעבור להצבעות.
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
חמש דקות להוריד את הפודיום, חכה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אתה לא מוגבל בזמן, אדוני. יש לך בין – – –
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
רבותי, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, מי שאמר שתהליך החקיקה במדינת ישראל הוא תהליך מלאה – הצעת החוק הזאת מוכיחה זאת. כל הצעת החוק הזאת, בסך הכול מעבירה סמכות מוועדת הכלכלה לוועדת החינוך. עליתי לדבר עליה. חשבתי שהתקנות כבר עברו. כולה, כולה אנחנו מסמיכים את ועדת החינוך לדון בתקנות להסעה בטיחותית לילדים. אמרתי, רגע, התקנות לא עברו כבר? דיברתי 80 פעם על זה, אז תסלחו לי, אני מדבר על זה פעם – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אין שר כלכלה?
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
מוועדת הכלכלה לוועדת החינוך.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אבל אין שר כלכלה?
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אני מכיר את שר התקשורת, אתה רוצה שאני אחבר אותך אתו?
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 5), שיזמנו ביחד כמה חברי כנסת.
בחוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, התשנ"ד–1994, להלן: החוק, נקבע, בין היתר, כי לילד עם מוגבלות זכאות להסעה ממקום מגוריו למסגרת החינוכית שבה הוא לומד ובחזרה. לפי סעיף 2 לחוק, על שר החינוך, שהוא השר הממונה על קיום הוראות החוק הנוגעות לילדים עם מוגבלות, לקבוע כללים ומבחנים לעניין הסעה כאמור והליווי בה. בסעיף 8 לחוק נקבע כי התקנות לעניין ההסעה והליווי בהסעה של ילדים עם מוגבלות יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. כמו כן נקבע בסעיף 3(א1) לחוק כי רשות מקומית השולחת ילד עם מוגבלות למעון הנמצא בתחום שיפוטה של רשות מקומית אחרת, תשתתף בהוצאות ההסעה והליווי של הילד בהסעה בשיעור שיקבע שר החינוך בצו, באישור ועדת הכלכלה.
הבסיס לקביעות אלו היה שתחום הפעילות של ועדת הכלכלה כולל, בין היתר, את תחום התחבורה לענפיה, אלא שלהסעת ילדים בכלל והסעת ילדים עם מוגבלות בפרט היבטים נוספים אשר אינם בתחום התחבורה. בין היתר, להסעת ילדים עם מוגבלות היבטים בריאותיים, פדגוגיים וחברתיים, ואלה שייכים לתחום הפעילות של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ויש לתת להם מענה הולם במסגרת זו.
לפיכך, מוצע להעביר את הסמכות לאשר את התקנות לעניין הסעת ילדים עם מוגבלות וליווים בהסעה, וכן את הסמכות לאשר את שיעורי ההשתתפות של הרשות המקומית בהוצאות ההסעה והליווי, כאמור – מוועדת הכלכלה לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. עם זאת, מוצע להותיר בידי ועדת הכלכלה את הסמכות לאישור התקנות שמתקין שר התחבורה בנושא בטיחות הרכב.
הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
וכאן המקום להודות ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שאישר ותמך בהעברת הסמכויות, ליועצת המשפטית של הוועדה – כמעט אמרתי "חברת הכנסת" – מירב ישראלי, עורכת-הדין מירב ישראלי, היועצת המשפטית של ועדת החינוך, התרבות והספורט; לירדן הומינר, מתמחה – ירדן הומינר, מתמחה בוועדת החינוך, התרבות והספורט; למנהלת הוועדה, לצוות הנפלא של הוועדה, לצוות של הלשכה שלי. תודה רבה.
אני מבקש לתמוך בהצעת החוק.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת.
כאמור, להצעת החוק הזו לא הוגשו הסתייגויות ולא בקשות דיבור. על כן, אנחנו עוברים כעת להצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, כנוסח הוועדה. מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 15
בעד סעיפים 1–4 – 33
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
33 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים כעת להצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 16
בעד החוק – 31
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, נתקבל.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
31 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, ונכנסת אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב.
<הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1105); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים, בשעה טובה ובעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017, קריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק, בשם השר לביטחון הפנים, שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. אדוני, בבקשה. בבקשה, אדוני השר.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע'"ז–2017, לקריאה ראשונה. כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע'"ז–2017.
החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011, נחקק בהמשך ובהשלמה להחלטת ועדת השרים לבחינת הקמתו של מרכז השיטור העירוני המורכב מכוח שיטור ייעודי ומיחידת פיקוח עירונית ייעודית ברשויות מקומיות, אשר ירתיע, ימנע ויאכוף בתחום עבירות איכות החיים, האלימות וההתנהגות האנטי-חברתית. זאת, כדי להגביר במידה משמעותית את הביטחון האישי ואת תחושת הביטחון האישי של אזרחי ותושבי המדינה, כדרך מרכזית וכמנוף לשיפור איכות החיים במדינת ישראל.
החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים נחקק במטרה לייעל את יכולת הפיקוח והאכיפה של הרשויות המקומיות בעבירות שבתחום אחריותן ולאפשר להן לסייע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות בשטחן. נוכח חדשנות מערכי האכיפה העירוניים בעת קבלת ההחלטה בנושא, ועל מנת לבחון את האפקטיביות שבהקמתם ואת מידת יעילותם בהשגת המטרות שלשמן הוקמו, נחקק החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים בשנת 2011 כהוראת שעה; בתחילה לתקופה של שנתיים, בהמשך הוארך תוקף הוראת השעה לשנתיים נוספות, עד 31 ביולי 2015. בהמשך, החליטה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת להאריך את תוקף הוראת השעה לתקופה נוספת, עד 28 בפברואר 2017, זאת כדי לאפשר דיון מקיף ומעמיק בתוכנית מערכי אכיפה עירוניים ובהצעה להפוך את החוק להוראת קבע. נוסף על כך, הוחלט לפצל מהצעת החוק שנדונה באותה העת כמה סעיפים ולדון בהם כהצעת חוק נפרדת שתובא לאישור הכנסת במועד מאוחר יותר.
עד כה הוכללו בתוספת הראשונה לחוק שבמסגרתה מנויות הרשויות המקומיות שבהן הוחלט להפעיל מערכי אכיפה עירוניים, 71 רשויות מקומיות. בחלקן פועלים מערכי אכיפה עירוניים, בחלקן נמצאים מערכי האכיפה העירוניים בשלבי הקמה והיערכות ובחלקן טרם החלה הקמת מערך האכיפה העירוני בשל קשיים שונים. נוסף על כך, פועלים מערכי אכיפה עירוניים בכמה רשויות מקומיות באזור יהודה ושומרון.
הנתונים שהצטברו במשרד לביטחון הפנים ובמשטרת ישראל מעידים כי פעילות מערכי האכיפה העירוניים במתכונתם הנוכחית היא יעילה ואפקטיבית. נוסף על זה, יש שביעות רצון רבה בקרב ראשי הרשויות המקומיות שבהן הוקמו מערכי אכיפה עירוניים מהידוק שיתוף הפעולה בין משטרת ישראל לרשות המקומית ומהיוזמה לפעילות משותפות בתחומי האכיפה השונים.
כעת, מאחר שמטרות חקיקת החוק – ובהן המאבק באלימות, בעבריינות ובעבירות הפוגעות באיכות החיים של התושבים ברשויות מקומיות – בעינן עומדות, ונוכח הצלחת המודל של מערכי האכיפה העירוניים, מוצע להפוך את הוראת השעה בנושא להוראת קבע. נוסף לזה, נוכח הניסיון שהצטבר בנושא, וכנדרש במסגרת הפיכת הוראת השעה להוראת קבע, מוצע לערוך בחוק כמה תיקונים ושינויים. עיקר התיקונים הוא בקביעת הסדרים מעודכנים להקמה והפעלה של מערכי אכיפה עירוניים ברשויות מקומיות, וכן להפסקת פעילות של מערכי אכיפה עירוניים ברשויות מקומיות.
מוצע לקבוע כי מערך אכיפה עירוני יוקם ויפעל ברשויות מקומיות שיקבע השר לביטחון הפנים בצו, בהסכמת שר הפנים, בהתבסס על תנאי סף ואמות מידה שיקבע השר, בהסכמת שר הפנים, אשר עיקריהם יפורטו בחוק. עוד מוצע לקבוע את העילות שמכוחן רשאי השר לביטחון הפנים, בצו, בהסכמת שר הפנים, להפסיק פעילות מערך אכיפה עירוני, לאור הניסיון שהצטבר בנושא בשנות הפעלת מערכי אכיפה עירוניים ברשויות המקומיות. רשימת הרשויות המקומיות שבהן פועל מערך אכיפה עירוני תפורסם באתר האינטרנט של המשרד לביטחון הפנים, ולא בתוספת לחוק, כפי שקבוע כיום.
לאור האמור, אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהניחו על שולחן ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לשר הבינוי והשיכון על הצגת הצעת החוק בשם השר לביטחון הפנים. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים, שנסגרה ברגע זה ממש. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מאיר כהן. עד שלוש דקות לכל דובר. שלוש דקות, אדוני.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מברך על הצעת החוק הזאת. הייתי ראש רשות עשר שנים, יש בהחלט מקום, אבל אני רוצה ששני דברים תדעו, כולכם, איציק, אדוני סגן שר האוצר: הקמת קבוצות השמירה האלה, שחוברות למשטרה, היא סוג של מס שמוטל על האזרח. שיהיה ברור שזה קורה בערים שהתושבים משלמים אגרת שמירה. ובתקופה שאנחנו מנסים לצמצם את נטל המסים, שיהיה ברור שהם מעבירים במועצות הערים אישור לאגרת שמירה. לא שאני נגד זה, אלא, אני חושב מה קורה ביישובים שהם לא מבוססים. ושוב, אלי, אנחנו מגיעים לשאלה של חזקים וחלשים. ואני מאוד מקווה, ותקפידו על זה, אלה שמנסחים את החוק. ואני מקווה שבתוך החוק והתקנות שיגיעו לכאן, יהיה ברור שביישובים חלשים, עם אוכלוסייה במצב סוציו-אקונומי נמוך, לא ימנעו מהם את השיטור הקהילתי כי לא יכולים לגבות מהם את הכסף, ושוב אנחנו נמצא את עצמנו – יישובים מבוססים, יש להם אכיפה יוצאת מן הכלל ושיטור קהילתי טוב, וברוב היישובים, שלא יכולים להטיל את המס הזה או שהתושבים לא יוכלו לשלם את המס הזה, נמצא אכיפה פחות טובה. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני ממלא-מקום יושב-ראש הקואליציה – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
– – עכשיו יש לך אחריות.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, זה כעשור, אפילו יותר, יש סגר שהוא פוליטי על רצועת-עזה, לפחות לפי דעתם של הרבה אנשי ביטחון שמבינים בזה. בגלל זה יש מחסור במזון, ובמיוחד מחסור בתרופות ומחסור בציוד לבתי-חולים. בסוף השבוע ראיתי הפגנה של נשיים חולות סרטן בעזה, שכל הדרישה שלהן – לאפשר להן להגיע לבתי-חולים בישראל כדי לקבל את הטיפול או בישראל או בירושלים, בבית-חולים "אל-מקאסד". ולמה? כי בבתי-חולים ברצועת-עזה אין תרופות, אין אפשרות לקבל את הטיפול הזה. ומה הבקשות שלהן בסך הכול? בקשות של בני-אדם שרוצים לחיות. למה למנוע מהן להגיע לפה?
ראיתי את אחת הססמאות, שהיא מאוד מרגשת: תאזקו אותנו, תיקחו אותנו לטיפול, תחזירו אותנו אזוקות. נשים שמבקשות לחיות – למה למנוע? למה מדינת ישראל לא מאפשרת לנשים חולות סרטן להגיע, ואפילו בתנאים האלה, לקבל את הטיפול? לכן, האם הממשלה – אני שואל – האם הממשלה כל כך אטומה? ממשלה שמדברת על דמוקרטיה, ממשלה שמדברת על זכויות אדם, ממשלה שמדברת על זכות לחיות מונעת טיפול. אם אתם לא רוצים שייכנסו לפה, תאפשרו להכניס גם את המכונות, גם את התרופות, גם את המומחים – שאנשים יוכלו לקבל טיפול לסרטן. מה, זה כל כך קשה? זה ביטחוני גם? זה יכול לפגוע בביטחון המדינה? הפרה הקדושה הזאת של הביטחון – כמה אנשים נרמסים מתחת לרגליה של הפרה הקדושה הזאת.
לכן, אני פונה מפה לשר הביטחון, לראש הממשלה: נשים כאלה, זכותן לחיות. תנו להן אפשרות לצאת מרצועת-עזה, תאשרו להן לבוא ולקבל טיפול. הן לא באות משום סיבה אחרת – חוץ מלקבל טיפול. האם זה הגיוני? האם זה אנושי? האם זה יכול להתקבל אצל בני-אדם שהם רגילים, פשוטים, שמבינים מה זה חיים?
לכן, עוד פעם אני מפציר: את זה צריך לאשר לאלתר. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בהיעדרו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בהיעדרה – אוסאמה סעדי, ובהיעדרו – נדון אחר כך. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי, חברי, חברי הכנסת – אני מתנצל על הקול. אני, כמו שאתם יודעים – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
בגלל התפקיד אתה – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, זה לא בגלל התפקיד.
אני רוצה לנצל קודם כל את הבמה – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
לא איחלתי לך מזל טוב, חבר הכנסת חזן, אני מתנצל, שכחתי: שתזכו להקים בית נאמן בישראל, בניין עדי עד.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אמן. תודה רבה. יותר מדי מזל-טובים לאחרונה.
אני רוצה דווקא להתחיל – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זה הכי חשוב. בסוף זה הכי חשוב.
אני רוצה להתחיל קודם כול באמירת תודה רבה לראש הממשלה נתניהו וליושב-ראש הקואליציה דוד ביטן על האמון, על התפקיד – ממלא-מקום יו"ר הקואליציה, שהתבשרתי עליו בדקות האחרונות. אני מבטיח לעשות את הדבר הזה בצורה הכי טובה. כשם ששיתפנו פעולה עד היום בצורה הטובה ביותר, גם למען הקואליציה וגם למען הציבור, אני בטוח שנמשיך הלאה, ואין מה להכביר מילים. באמת, פשוט תודה רבה על האמון.
תודה גם לכל המברכים, אבל אני רוצה לשים לרגע בצד אותי, ולהתעסק בעיקר. תראו, חברים, היום, מבית-החולים, לאחר שעשיתי עוד סבב ביקור אצל פצועים ופצועות, הלכתי להר-הרצל, ללוויה של שיר חג'אג' ממעלה-אדומים. עמדתי שם – היו שם חברי כנסת נוספים, בהם אראל מרגלית, עמר בר-לב, מוטי יוגב – הסתכלנו אחד על השני, הסתכלנו על המשפחה, אבל בעיקר הסתכלנו על הציבור, שמנסה להבין מה באמת קורה אתנו בימים האחרונים.
אני חושב שברגעים האלה, במיוחד לאחר השנה וחצי שחלפה מאז אותו גל שהפך לצונאמי, שהפך אינתיפאדה – אז קראו לה בודדים – וטרמפיאדות ודריסות, וכאלה שלקחו את עצמם לבד, וכבר חשבתי אולי להציע להם "טינדר", לשדך את עצמם. וכאלה שניסו לתת תירוצים – כאילו אנחנו מחקים את האסלאם בעולם, בלי להבין שהאסלאם הקיצוני בעולם רק מחקה את הפלסטינים כאן, שקמים בוקר-בוקר מתוך מחשבה איך לפגוע בנו. הבנתי שהדבר הכי נכון בעת הזאת זה פשוט לקרוא להרגעה, לקרוא לאיפוק. הכאב הוא קשה, הלחץ הוא עצום. אנחנו לרוב ממשיכים רגע אחרי, גם פה, בבית הזה, וגם בכל מקום בארץ-ישראל, ושוכחים שיש משפחות שלמות שנקרעו, שממשיכות עם הצער, ממשיכות עם הכאב, ולהן אנחנו צריכים להביא תקווה.
הצלחנו, בלי לפתוח עין הרע ובלי לזמן אף אחד בפתח, להרגיע את המצב המטורף שהיה פה אך לא מכבר. נעשו פה צעדים גדולים, נכונים, חלקם ידועים, על חלקם אסור בכלל לדבר, ובזמן הזה אני קורא גם לראש הממשלה, גם לשרים כולם, לחברי הקבינט וכל חברי הממשלה, להבין שיש צעד אחד נכון לעשות בעת הזאת – אנחנו הורסים בתים, אנחנו כבר מענישים קולקטיבית, אנחנו מעלים מחסומים, הוצאנו את התנועה האסלאמית מחוץ לחוק, ביטלנו את "מוראביטאת" ו"מוראביטון", אנחנו שוללים אישורי כניסה, וזה עדיין לא מספיק; הצעת החוק שלי לגירוש מחבלים ובני משפחותיהם תקועה יותר משנה וחודשיים בוועדת שרים. ומשפט אחד אחרון, אדוני היושב-ראש: היא מאוד פשוטה. היום יש רשות לשר הפנים לשלול תושבות, אזרחות, ולבצע גירוש. הוא עושה את זה טיפין-טיפין, פעם בכמעט אף פעם. את הזכות הזאת צריך להפוך לחובה; את הרשות לקבועה.
הגיע הזמן שגם אנחנו, כמו כל מדינה אחרת בעולם, נבין שמתוך אמונה הדוקה לשמור על ביטחוננו, לתת תקווה לתושבים ולתושבות, לאזרחים ולאזרחיות, ולעמוד על הזכות הטבעית שלנו כאן, נזרוק מכאן מי שלא שייך. מי שיבחר בטרור, ימצא את מקומו מחוץ לכאן. תודה רבה, רבותי.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בהיעדרה – חבר הכנסת זחאלקה. בהיעדרו – אחמד טיבי. בהיעדרו – איציק שמולי. בהיעדרו – נראה מה הלאה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכם, עמיתי ועמיתותי חברות וחברי הכנסת, להתנגד להצעת החוק הזאת. המהלך הזה הוא מהלך בכיוון הלא-נכון. צריך לחזק את המשטרה בישראל. צריך לתת לה יותר תקציבים. יש עליה נטל כבד מאוד של משימות. אבל הדרך לעשות זאת היא לא באמצעות העברת התפקיד המשטרתי לרמה של השלטון המקומי. לשלטון המקומי בישראל יש כבר כיום יותר מדי מטלות. הקושי הגדול – אדוני השר לשעבר וראש העיר לשעבר של דימונה מאיר כהן – הקושי הגדול של השלטון המקומי זה שיש לו המון מטלות, מעט תקציבים ומעט סמכויות. צריך לתת לשלטון המקומי יותר כוח לעשות את מה שהשלטון המקומי צריך לעשות. במדינה מתוקנת תפקידי שיטור צריכים להישאר נחלתה של המדינה. ובר הגדיר פעם מדינה כארגון בחברה המודרנית שיש לו המונופולין על הכוח. משיטור, משטרה – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
על האלימות.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
כן. – – זה בדיוק התפקיד של המדינה. זה בדיוק התפקיד של המדינה. המהלך הזה שמוצע לנו היום, עמיתי חברי הכנסת, בעצם מציע לנו לנרמל לחלוטין את התהליך שהתחיל בהיסוס מסוים בכנסות הקודמות. קודם היו לנו הוראות שעה, עכשיו מציעים להפוך את ההסדר הזה של מערך השיטור העירוני להוראת קבע. קודם היה צורך באישור של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. היום לא יהיה יותר צורך באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. אנחנו עוברים לטייס אוטומטי של הרחבת השיטור העירוני.
אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, מבצעים בזה מהלך בעייתי מאוד מאוד. המהלך הזה גם פוגע בשוויון. ברשויות חזקות שיש להן הרבה כסף, אפשר יהיה לייצר שיטור עירוני חזק, מקצועי, מתוקצב. ברשויות עניות שאין להן הרבה כסף, זה יהיה שיטור עירוני לעניים. מעבר לזה, יש פה גם חשש לדמוקרטיה. בידי ראש הרשות יהיה מעתה גם כוח משטרתי. לא רק כוחות של פקחים לאכיפת חוקי עזר עירוניים, אלא ממש כוח משטרתי כדי לבצע אכיפה בתחומים שהם תחומים גרעיניים לחלוטין של פעולת המשטרה.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אין דבר כזה כאן.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט סיכום, חבר הכנסת חנין. בבקשה, אדוני.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
ומשפט סיכום, אדוני היושב-ראש – וכמובן יש בזה גם החלשה של הפיקוח הפרלמנטרי. כאשר אנחנו מחלישים את היכולת של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לבקר את התהליך הזה, אנחנו בעצם מחלישים את כולנו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר. חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן ברושי.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זהו יום לא קל, במיוחד היום שנערכו בו הלוויות, ופצועים נאבקים. נאחל החלמה לפצועים והשתתפות בצער המשפחות, אבל נאמר שפעם נוספת בולט הצורך בהגנה עצמית. זה נכון שיש הבדל בין רשויות, יש הבדל גם בחומרת האיומים, ויחד עם זה, אין זה משחרר את הממשלה מאחריות. זו ההזדמנות לקרוא לחברי הכנסת וגם לשרים לנהוג באחריות. אנחנו נותנים אמון מלא בצה"ל, במפקדים, בלוחמים, בכוחות הביטחון האחרים שפועלים ללא לאות ביום וגם בלילה ובכל ימות השנה, ואנחנו קוראים גם מכאן לא להתלהם ולומר שהמדינה זקוקה למנהיגות, במיוחד בימים אלה, שיש בה גם אחדות וגם אחריות.
אני חושב שהניסיון של גורמים שונים לקרוא לחנינה בטרם יבש הדיו ובטרם נגזר הדין, הוא חלק מהפגיעה גם בדמוקרטיה וגם בערכים של צה"ל. אני חושב שמה שעומד למבחן הוא לא רק אירוע זה או אחר, ויש לנהוג על-פי הכללים וגם על-פי מידת הרחמים. אבל קודם כול צריך לזכור שיש כאן מסורת ארוכה שנבנתה במשך שנים, ולפנינו עוד מבחנים רבים. אני חושב שיש מקום לבחון את ההתנהגות וללמוד ולהסיק את המסקנות לא רק אם חייל תפס עמדה וירה, אלא גם מה אמר מנהיג זה או אחר, ומה האווירה – כולל בכנסת – בנסיבות המיוחדות שבהן אנחנו עוברים את הימים האלה. והיו כבר ימי מבחן, והיו ימים קשים יותר וייתכן שגם יהיו כאלה. לכן זה נכון לומר שמכאן תצא הדוגמה האישית, האחריות, שיקול הדעת, שמירה על אותם ערכים ואותם כלים שבלעדיהם לא הייתה קמה מדינה ובלעדיהם יהיה לה קשה להבטיח את עתידה.
אני רוצה לומר לגבי האכיפה, שזה לא רק המגזר העירוני. היינו עדים בתקופה האחרונה לשימוש בנשק חם גם במגזר הכפרי, וגם לתגובות שקולות – שזכו להכרת המשטרה – מצד חקלאים ומתיישבים שנאלצו להפעיל את הנשק האישי שהיה ברשותם ברישיון כדי למנוע פגיעה גם ברכוש וגם בנפש. המרחק מפגיעה או מאיום פלילי ללאומני עד כדי אובדן חיי אדם הוא מרחק קצר, במיוחד בשעות המוקדמות של הבוקר או בלילה.
אני חושב שצריך לומר שלא מוקדשת תשומת לב מספקת למרחב הכפרי, שהוא פרוס על 85% מקרקעות המדינה. אנחנו צבא ההגנה לאדמות ישראל, וכדי לשמור על האדמות האלה וכדי להבטיח את הריבונות וכדי לשמור על החקלאות וההתיישבות והשטחים הירוקים והפתוחים נדרשת נוכחות. הנוכחות הזאת צריכה להיות מגובה גם באמצעים, גם במשאבים, גם בשוטרים, גם במשטרה ירוקה, וגם – ולא פחות נכון – בכל המקומות שניתן לגייס ולהפעיל מתנדבים. ההצטרפות של אזרחים בתרומה לקהילה בכל תחום, בוודאי גם בביטחון, היא קודם כול מחזקת את המעורבות ואת ההזדהות, אבל יש בה גם תרומה ממשית ומעשית להגברת הביטחון והאכיפה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט סיכום, חבר הכנסת ברושי. בבקשה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אנחנו נצביע בעד.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
זה לא במקום המדינה, אבל זה חיזוק חשוב למה שהמדינה עושה והרשויות עושות, ולכן צריך לתמוך. לא צריך לפחד משום דבר, צריך לפחד רק מהוואקום ומאובדן המנהיגות ומהשתוללות של פורעים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה, חבר הכנסת ברושי. תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד? אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת אף היא.
אנחנו נעבור, אם כן, להצבעה על הצעת חוק ייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20
נגד – 8
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
20 תומכים, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון ולהכנה בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.
<הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז–2017>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1106); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אדוני, בבקשה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תודה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238) – לקריאה ראשונה.
הצעת החוק שלפניכם כוללת כמה תיקונים בתחום המיסוי הבין-לאומי אשר נועדו למנוע ניצול לרעה של כללי המיסוי הקיימים על-ידי תאגידים, ובפרט תאגידי ענק רב-לאומיים. בין היתר, מוצע להטמיע את המלצות ה-OECD בתחום מחירי ההעברה אשר ניתנו במסגרת פרויקט ה-BEPS. המלצות אלה נועדו לצמצם את שחיקת המס בשל הסטת רווחים בין מדינות על-ידי תאגידים רב-לאומיים. הטמעת המלצות אלה היא בהתאם להתחייבות שניתנה על-ידי הממשלה. עוד מוצע לקבוע חזקות לעניין מקום מושבה של חברה לצורכי מס. הגדרת תושב ישראל הקיימת כיום בפקודת מס הכנסה מפנה למבחן מקום השליטה והניהול של החברה. מבחן זה פותח פתח לפרשנויות רבות אשר באופן טבעי מביאות להתחמקות מתשלום מס ומסבכות את הליכי הפיקוח והבקרה. לפיכך מוצע לקבוע חזקות פשוטות הניתנות לסתירה אשר בהתקיימם יראו שליטה על עסקי חברה וניהולה כמופעלים בישראל. נוסף על כך, כדי לצמצם התחמקות ממס על-ידי בעלי שליטה בתאגידים שמושבם מחוץ לישראל, מוצע לקבוע כללים מבהירים לעניין סיווגה של הכנסת תאגידים אלו כהכנסה פסיבית.
חברי חברי הכנסת, אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לאדוני סגן השר. אנחנו נעבור, אם כן, לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. בבקשה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, דיברנו רבות על העוני, ועל דוח העוני, ועל משמעות העוני. אני קורא פרסום אחרון, שמדבר על משהו שכנראה תלוי – ובטוח שזה תלוי – גם בעוני, וזה רשימה של הערים לפי השמנת יתר. יש פרסום כזה, אחוז השמנת היתר בערים מסוימות, והיישובים הערביים מככבים. למה מככבים? כי ברור שאחוז העוני באוכלוסייה הערבית הוא – 53.2% מתחת לקו העוני, לפי הדוח האחרון שפורסם רק לאחרונה. ברור שגם השמנת יתר תשפיע על הבריאות, ותשפיע על החיים, למה? כי האוכל לא בריא, כי אוכל לא בריא יותר זול, ואנשים מחפשים את האוכל היותר-זול, כי הם רוצים לחיות.
אני רק אעלה לפניכם את האחוזים, למשל: במקום ראשון בכל הארץ – נצרת, עם 32.4% השמנת יתר. במקום השני – רהט, עם 30.6% השמנת יתר. מקום שלישי – עכו, עם 30.1% השמנת יתר. כנראה גם הערבים שנמצאים שם גם תורמים ומוסיפים לאחוז הזה.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
הכול בגלל החומוס.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
זה בגלל החומוס, כי החומוס יותר זול, ומי שאין לו כסף יקנה חומוס. אתה מגיע ליישובים ערביים כדי לנגב חומוס – –
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
חומוס זה אחד הדברים הכי בריאים.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – כי מבחינתך זה יכול להיות משהו כמו ממתקים, כמו קינוח, כי אתה לא בכל יום אוכל חומוס, אבל החומוס של היום-יום, ברור שהוא גורם להשמנת יתר.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
הבקלאווה, החומוס לא.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
וגם הבקלאווה, אבל לא בגלל הבקלאווה, אלא בגלל האוכל היותר-זול. אצלנו מדברים – כמה לחם אכלת. למה אתה צריך לחם? כדי למלא את הקיבה שלך, כדי להשתיק את הרעב שאתה חי בו, וזה מאוד חשוב, שכדי לטפל בעניין של העוני – זה יכול גם לחסוך בתרופות וזה יכול לחסוך גם בחולים, אלא אם כן יש כוונה ליותר חולים, זה כבר משהו אחר.
אני אומר ואמרתי את זה כבר כמה פעמים פה: העוני הוא לא גזירה משמים, הוא תוצאה של מדיניות. האם הממשלה תשנה את המדיניות שלה ותטפל בעוני הגדול ביותר, שנמצא באוכלוסייה הערבית? בזה גם נקטין את המחלות וגם נקטין אולי את העלות של התרופות שהמדינה משלמת.
חברים, אני פונה לשר, ודרכך – לממשלה; צריך לטפל בעוני שנמצא באוכלוסייה הערבית, בתוכנית, לא רק בהצהרות. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חבר הכנסת דב חנין – לעולם אינו מוותר.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
לא, לא, היו מקרים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
כן? היו מקרים?
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
כן, זכיתי.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת חנין, לשבחו ייאמר – הוא לא זקוק לשבחים ממני, זה בטח לא עושה לו טוב פוליטית, אבל לשבחו ייאמר – הוא גם מדבר על כל חוק עניינית, ולא מנצל את הבמה לדברים אחרים. אדוני, לרשותך שלוש דקות. בבקשה. מקווה שלא פגעתי בך – בבסיס התמיכה הפוליטית.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אין הרבה כזה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, תודה על הדברים שאמרת. אני, האמת, הפעם דווקא רוצה לדבר על שאלת ההכנסה ומס ההכנסה מזווית אחרת, כי – אני אומר את זה בצער, אדוני היושב-ראש ועמיתי חברי הכנסת, נראה לי שבימים האחרונים אנחנו עוברים תהליך מדאיג ומסוכן של טשטוש נורמות מוסריות מאוד מאוד בסיסיות.
היה לנו כבר בעבר ראש ממשלה שהודח מתפקידו כי הוא נאשם בכך שהובאו אליו מעטפות כסף. והנה יש לנו ראש ממשלה שלא מואשם, כנראה, בקבלה של מעטפות, אלא בקבלה של קופסאות. בקופסאות יש שווה כסף, שווה הרבה כסף, סיגרים שעולים הרבה מאוד כסף.
אני שמעתי פעם שראש הממשלה לשעבר אולמרט, בכספים שהיה מקבל, היה קונה סיגריות. יכול להיות שיש לנו הפעם איזשהו קיצור של התהליך; במקום לשלוח את האדם לקנות סיגרים, כבר מביאים אותם, פשוט חוסכים את הדרך. אני אומר את הדברים בחיוך מסוים, אבל הם לגמרי לא מעוררי חיוך.
אנחנו גם שומעים על הקלטה של שיחה לגבי עסקת תן וקח בין ראש הממשלה לבין מו"ל "ידיעות אחרונות". הדברים האלה, גם הפרשה הזאת, גם תיק 1000, גם תיק 2000, מותירים טעם מר, אבל גם מעוררים שאלות משפטיות מאוד כבדות; שאלות אמיתיות של חוק פלילי. וכשאנחנו, עמיתי חברי הכנסת, מתבקשים עכשיו לתקן את הוראות המס שלנו, כשאנחנו באים לקבוע חזקות וכללים שמבחינים בין המותר לבין האסור בתחום הכלכלי, איך אנחנו יכולים לעצום את עינינו כאשר ביחס לראש הממשלה, לראש הממשלה של המדינה הזאת, של כולנו, מועלות טענות כל כך קשות? האם שני הדברים האלה יכולים באמת לעמוד בקנה אחד?
השאלות שמתעוררות גם בשתי הפרשות האלה, גם בפרשה 1000 וגם בפרשה 2000, הן שאלות קשות ורציניות, ושאלות שבהחלט מעוררות גם סוגיות פליליות. מי יחליט בשאלות האלה? אני שומע, אדוני היושב-ראש, שמי שצריך לטפל בכל הנושאים האלה הוא היועץ המשפטי לממשלה, שבעברו הקרוב-מאוד היה קרוב מאוד לראש הממשלה, כמזכיר הממשלה. הדבר הזה מתווסף לתחושה הקשה שחייבת להיות סביב כל הפרשות האלה.
אני קורא ליועץ המשפטי לממשלה להודיע שבשל ניגוד העניינים שבו הוא נמצא הוא מפסיק לטפל בתיקי ראש הממשלה ומעביר את הטיפול הזה לאדם אחר בתוך המערכת של הייעוץ המשפטי. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
למה אתה אומר שאני לא נוכח?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אחמד טיבי, סליחה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מה, כל הערבים לא נוכחים כאן?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני חיפשתי סוודר ירוק ולא מצאתי, חבר הכנסת טיבי. אני מתנצל. אדוני רוצה לדבר?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
זה חד-פעמי – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אתה רוצה לדבר, אדוני? אדוני רוצה לדבר? אני מתנצל ממש, חבר הכנסת טיבי, לא התכוונתי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אתמול, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אירע מעשה רצח בעיר סח'נין, הילאל גנאים. זה מעשה הרצח הראשון זה 16 שנים בסח'נין. סח'נין היא עיר שמצטיינת במרקם חברתי מיוחד במינו, עם אמנה חברתית שהובילה ל-16 שנים ללא מעשה רצח אחד. זאת עיר שהיא נקודת אור מהבחינה הזאת בהשוואה ליישובים אחרים – יהודיים וערביים כאחד.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
16 שנה לא היה רצח?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
לא היה רצח. 16 שנה. אתמול היה הרצח הראשון זה 16 שנים. ולכן זה היוצא מן הכלל המדבר על הכלל. על המרקם, על האחריות, על המיוחדות והמבנה החברתי החזק, האיתן של סח'נין, שהפכה להיות סמל בהרבה מובנים. מבחינות רבות. ולכן גם אני וגם תע"ל, המפלגה שלי, וגם הרשימה המשותפת כולה מגנה את הרצח הזה וקוראת למשטרה לעשות הכול כדי למנוע מעשים כאלה, גם בסח'נין וגם ביישובים אחרים שכורעים תחת נטל האלימות והפשיעה והנשק הלא-חוקי. זה המקום לדרוש מהמשטרה שוב ושוב לאסוף את זה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אבל היא עושה את זה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
עושה לא מספיק, נחמן, לא מספיק.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מה הרקע לרצח הזה?
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אתה מגנה גם את הרצח שהיה בירושלים? אתה מגנה גם את הרצח שהיה אתמול בירושלים?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
ולכן אני אומר, רבותי, מהעמדה הזאת – –
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אתה מגנה גם את הרצח בירושלים?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – מהעמדה הזאת, של מוביל חברתי ונבחר ציבור, אנחנו רוצים שכולנו נהיה רחוקים מאלימות, מפשיעה, מנשק לא חוקי; לעשות הכול כדי שנגיע להסדר שלום שיחסוך בחיי אדם, גם יהודים, גם ערבים, גם ישראלים, גם פלסטינים.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אתה מגנה את הרצח שהיה אתמול?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הדבר הטוב ביותר לחסוך בחיי אדם זה סיום הכיבוש. תודה רבה, אדוני.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
תגנה את הרצח אתמול, יש לך עוד 20 שניות.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. חבר הכנסת עודד פורר, אדוני, בבקשה. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
תודה, אדוני. קצת חבל שחבר הכנסת אחמד טיבי לא מצא לנכון – לפחות בזמן שעוד נותר לו – לגנות את הרצח ואת הפיגוע הקשה אתמול. אבל אני חושב שזאת ההזדמנות, אולי, לפתוח בתנחומים למשפחות השכולות, וכמובן – איחולי החלמה לפצועים.
תראו, ב-24 השעות הראשונות – מייד אחרי אותו פיגוע נוראי נוכחנו לגלות שיש כל מיני אנשים שיושבים מתחת לפלורוסנט והם כבר יודעים בדיוק איך היה צריך כל חייל בשטח לנהוג. אז אני רוצה לומר לכל החבר'ה האלה, שכמו שאני לא חושב שכל מי שישב תחת הפלורוסנט וידע איך צריך לנהוג החייל בחברון, הם גם לא יודעים כשיושבים תחת הפלורוסנט איך היו צריכים לנהוג החיילים בשטח ומה הם הרגישו ומה הם חשבו שהם רואים בדיוק כשקרה שם העניין הזה. כי זה קל מאוד לשבת במיזוג, מאחורי השולחן או מול מסך מחשב, ולהגיד מה היה צריך לעשות ההוא שנמצא שם. אבל בתוך אירוע כזה – זאת לא חוכמה גדולה לשפוט, לא את אלה וגם לא את החייל.
בהקשר הזה, אני, כמו רבים אחרים, חושב שבהחלט הכרעת הדין שניתנה בעניין של החייל הייתה צריכה להיות אחרת. ככה אני חושב. חשבתי ככה גם במהלך ההליך. אני חושב שההליך עצמו, בתחילת הדרך נהגו בו לא נכון, אבל – וכאן יש אבל גדול, שגם אותו חשוב להבהיר – מרגע שניתנה הכרעת-דין, גם אם אני לא אוהב אותה – מותר לי לחשוב שהיא מוטעית, ואני חושב, אפילו אחרי שניתנה הכרעת-הדין, אני חושב שהיא מוטעית – אבל היא ניתנה, ומאותו רגע היא הכרעת-הדין של אותו בית-דין שדן כל מי שעומד מולו. אנחנו צריכים לקבל אותה כפי שהיא, ובטח שלא להרהר, לא על השופטים ועל יושרתם, ולהתחיל להאשים את כל העולם בהכרעת-דין שאני לא אוהב. גם אם אני לא אוהב אותה. אנחנו לא נוכל לפגוע במעמד – לא של השופטים ולא של בית-הדין, ובטח לא במעמד של מפקדי צה"ל בהקשר הזה.
אני כן רוצה לומר לחברי שטובת החייל אלאור אזריה לנגד עיניהם: תראו, הקריאות לחנינה, שאני יכול להבין מאיזה מקום הן באות – הן באות מהבטן – אבל גם צריך להבין מה הן אומרות מהראש ומה התהליך של החנינה ואיך אפשר לנהוג בתהליך הזה. מבחינה חוקית אין הליך של חנינה באמצע הדיון המשפטי, והדיון המשפטי הזה עדיין לא הסתיים. עוד אין גזר-דין, עוד לא יודעים אם יהיה ערעור או לא יהיה ערעור, כי הוא מוגש רק אחרי גזר-הדין. ואחרי גזר-הדין ישנה האפשרות לבקש המתקת עונש, אם זה מאלוף הפיקוד – אם יגישו ערעור, רק אז אפשר לפנות לרמטכ"ל; וחנינה – לנשיא, על-פי החוק אפשר לבקש רק אחרי שהסתיימו כל הערכאות בבית-הדין הצבאי, כולל הבקשות להמתקת העונש והחנינה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת פורר.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
ולכן אני מבקש ממי שמנסה אולי ללבות את היצרים ובסוף פוגע בטובתו של הלוחם הזה, להבין איך עובדת המערכת הזו ומה הם התהליכים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
והתהליך הנכון הוא שבסיום ההליך, אז תוגש הבקשה להמתקת העונש או לחנינה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת פורר.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 18
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 238), התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
29 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון), התשע"ז–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1095); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו, חברים, שימו לב, עושים שינוי בסדר-היום ועוברים כעת למה שאצלנו בסדר-היום נמצא בסעיף האחרון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, בשם שרת המשפטים, שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
לא היה אמור להיות עכשיו – – –?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני אמרתי, אדוני השר, אנחנו משנים את סדר-היום ונחזור לאחר מכן לסעיף מס' 12. אוי, חוק רע. כן, אדוני, בבקשה.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון) – תיקונים שונים; מבקש לתקן את החוק בשני תחומים.
תחום אחד נוגע לכמה שינויים שנובעים מניסיון ההפעלה של החוק והבהרה של הוראות החוק, כגון קבלת נתונים של בעל מקצוע, אפשרויות ערר, הבהרת סעיף שמירת הדינים, וכן החזרת חובת דיווח לכנסת על מספר הצווים וההיתרים לפי החוק. תחום אחר נוגע למתן סמכות לקבלת נתוני תקשורת מסוימים לגופי חקירה נוספים. גופים אלה יכולים היו לקבל נתוני תקשורת עד לחקיקת החוק, ומניעת סמכות זו מהם בעת חקיקת החוק לא נעשתה באופן מכוון. לפיכך, לאחר בחינת הצרכים של גופי החקירה השונים, הצעת החוק מאפשרת לגופי חקירה שונים לקבל נתוני תקשורת, אם כי באופן מצומצם יותר מאלה שהמשטרה וגופי החקירה שמנויים כבר עתה בחוק רשאים לקבל.
הרשו לי, לאור זה שאני נמצא על הבמה ויש לי הזכות לדבר בפני הכנסת, לומר כמה מילים על האירוע החמור והקשה שפקד אותנו אתמול. מצד אחד, כאשר – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
ששש. חברי הכנסת, ובעיקר במרפסות מסביב.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אין לך בעיה עם האגף ההוא, הוא ריק בכלל. תשאל אותם איפה הם בכלל. ברור שפה יהיו דיבורים, כי מדברים. שם ריק, אף אחד לא בא. זאת ההתייחסות לכנסת של חברי כנסת – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אז אני מעת לעת מבקש קצת פחות לדבר. חבר הכנסת נחמן שי, כשהייתי תלמיד בבית-הספר אמרו לי שאם אני רוצה לדבר אני יכול לצאת החוצה, אבל לא בכיתה. אז – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
הם באמת – הם בחוץ כל הזמן – – –
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש מפריע לדובר לדבר.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
מי שם לידך דיבר, חבר הכנסת נחמן שי?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אתה ממחזר אותי, זה רע מאוד.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני השר, בבקשה.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
היופי של החיים הפרלמנטריים זה שאנחנו מצליחים ללמוד זה מזה. אני מקווה שגם את הדברים הטובים.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
תמיד.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
אני רוצה, ברשותכם, להתייחס לאירוע ולפיגוע החמור הזה, שאירע אתמול. ראשית, להשתתף בצער המשפחות. ארבע משפחות פתחו את יומן כאשר הן שולחות את בנותיהן ובניהן לצה"ל, לסיור חינוכי שהן כנראה ידעו עליו, וסיימו אותו באבל כבד, בצער עצום, ובמציאות שתלווה אותן ואותנו לאורך כל חייהן. שנית, לאחל החלמה לחיילים הפצועים – יש בהם גם פצוע קשה ופצועים בינוני – ולחזק את ידי החיילים על פעולתם.
אם אתה מסתכל על האירוע כאירוע בדיד, הרי שיש מי שיראה בו אירוע טקטי, אירוע טקטי חמור, יוזמה מקומית, השראה של "דאעש", השראה עולמית, השראה מקומית, כי אכן, כאשר בעולם עורפים ראשים, דורסים במכוניות בפריז או בניס, מפגעים באורלנדו, או במקומות אחרים, באנטוורפן, אז למעשה מתקבלת איזושהי תחושה שהכול מותר, והכול אפשרי, ואדם בודד עם כלי נשק ומצלמה יכול לעורר סנסציה עולמית.
אבל האירוע הזה הוא לא רק אירוע טקטי; מדובר פה בדבר שהוא הרבה יותר מכך. למעשה, אנחנו מתמודדים, כמדינה, עם אירועי טרור למעלה מ-100 שנה. פיגועים היו פה מפני שמעולם לא הייתה השלמה עם כך שליהודים מגיע לקיים כאן מולדת ריבונית, עצמאית, דמוקרטית, בלב אזור שחלק גדול ממנו הוא אזור עוין.
והרשו לי לומר לכם על הדבר הזה כמה מילים. בתפיסה – בתפיסתי – היהדות נתנה לעולם חלק מן הערכים הנעלים ביותר, עשרת הדיברות. נתנה לעולם את ספר התנ"ך, העמידה לרשותה של האנושות אנשים דגולים, כמו איינשטיין, והרמב"ם, ושפינוזה, וודי אלן, כל מי שתרצו, ולאורך כ-2,000 שנה ספגה כתמורה פוגרומים, רדיפות, אינקוויזיציה, ולפני 70 שנה גם שואה חמורה. המסקנה ולקח הדורות של התנועה הציונית היו שהדרך היחידה שבה יהיה אפשר לבסס מציאות שונה היא להקנות ליהודים את היכולת להגן על עצמם בכוחות עצמם, והמשתמע – ארץ ריבונית, מדינת ישראל, וכלי המגן שמקנה להם חיים הוא צבא הגנה לישראל.
ההבדל האמיתי בין מה שאנחנו חווים היום לבין מה שחווה העם היהודי במשך 2,000 שנה איננו נעוץ בשינוי ובאופי של האדם. הוא לא קשור לאותו אדם שהיה במרוקו או בפולין או ברוסיה או בעיראק, אלה אותם אנשים. רק שם הם היו מיעוט נרדף שלא היה מסוגל להגן על עצמו בכוחות עצמו, וכאן קרה ונפל דבר והוא דבר חדש: עיצבנו את כלי המגן שמאפשר לנו חיים ומאפשר לנו את היכולת לשמר אותם. זהו צה"ל – וארגוני הביטחון. הדבר הזה הוא כמובן לצנינים בעיניהם של אויבינו, כי הם לא יכולים לאיום הזה.
ואני רוצה – כמה מילים על תופעת הטרור, ואיך הגענו עד הלום. כאשר אתם הולכים ומסתכלים 100 שנה לאחור – ב-100 השנים האחרונות, רבותי, היו רק 25 שנים שבהן חווינו מלחמות קונבנציונליות. יש לי עוד הרבה, אתם מוכנים? היו רק 25 שנים שבהן חווינו מלחמות קונבנציונליות – בין 1948 ל-1967 – ארבע מלחמות. עד לשם היו בעיקר אירועי טרור, שבהתחלה היו שהגדירו אותם פשעים על רקע פלילי, אבל מהר מאוד התברר שהם קשורים לרקע לאומני, ולאחר מכן קרה דבר, ואני רוצה להסביר את הדברים לפי תפיסתי. בארבע המלחמות שהתחוללו נוצרו העקבות והמסלולים שמלווים אותנו עד ימינו אנו. כלומר, מצד אחד התהוותה מציאות מאוד נוחה למדינת ישראל, כיוון שאם אתה לוקח את הדוגמה המצרית – מה אמרו לעצמם המצרים? הם פתחו נגדנו במלחמה ב-1948, ב-1956, ב-1957, והובסו שוק על ירך. הגיעה מלחמת 1973, ויחד עם הסורים הם פתחו בהפתעה במלחמה. אבל המלחמה הזאת לא הסתיימה 101 קילומטר מתל-אביב, היא הסתיימה 101 קילומטר מקהיר.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – – עכשיו מלחמות ישראל? – – עוד מעט תייחס לפדאינים – – – לטרור.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
על כל דבר, רק התחלתי. אני אגיע לטרור, אני אגיע גם – – – כתוצאה – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא, אבל ברמה של – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני השר, אני רק רוצה להזכיר שהמסגרת של הדיון היא הצעת חוק, ולא מחקר ב-INSS.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
מוכנים להצבעה?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
יש רשימת דוברים שלמה, אדוני. יש רשימת דוברים שלמה, יש רשימת דוברים שלמה עד ההצבעה.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
יש?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
כן, כן, אין עכשיו סיכום.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
אוקיי, אין סיכום.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – – הצעה. אני מוכן על המכללה. לא, ברמה של המכללה. לא ברמה של בה"ד 1. אני רוצה, בבקשה. השר, השר, תסביר – – –
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
רק שנייה, מאחר – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
ההמשך יבוא – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא, זה חשוב מאוד. רק תן לנו את זה בניתוח של המכללה לביטחון לאומי, לא של – – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אז אני רק – – – שההמשך יבוא בכנס של המכללה לביטחון לאומי.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
אני הרי מדבר בעל-פה, אם יהיה צורך – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
זה בעל-פה, אבל – – – מכללה, לא בבה"ד 1 – – –
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
לאט-לאט, בוא נראה שכולם מגיעים לפו"ם לפני שאנחנו מגיעים למכללה. אז אם כך, לאחר שעצרנו את השלב הזה – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה, אדוני השר. המשך יבוא.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
– – אנחנו נמשיך בשלב הבא לאחר מכן.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לשר יואב גלנט. אנחנו עוברים כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, הפעם אני אהיה קצר. אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, להתנגד להצעת החוק הזאת, מכיוון שנתוני תקשורת הם נתונים שאינם שייכים, מטבע מהותם, לרשויות אכיפה למיניהן.
עכשיו, יש לנו חוק. החוק, אגב, מאפשר, למשל למשטרה, לגורמי הביטחון השונים, להגיע לנתוני תקשורת. זה חוק קיים, לא צריך להוסיף. תסתכלו על רשימת הגופים הארוכה, שגם הם יוכלו לשאוב נתוני תקשורת. עכשיו, אפשר כמובן לבוא להצדיק – כל גוף עושה פעילות חשובה; מה, משרד החקלאות זה לא גוף חשוב? משרד החקלאות עושה עבודה חשובה, ואנחנו בעד הפעילות, כולל פעילות האכיפה של משרד החקלאות. יש שם גופים מאוד ראויים וערכיים – הרשות לשמירת הטבע – בהחלט. יש רשימה ארוכה מאוד של גופים שנמצאים כאן, במשרד העבודה, במשרד פיתוח הכפר, רשות העתיקות. האם באמת נכון לתת לכל הגופים האלה את היכולת להגיע לנתוני תקשורת? האם אנחנו לא נמצאים באיזשהו תהליך אינפלציוני שבו אנחנו בעצם מאבדים את הקו העדין הזה שבין הצורך לבצע פעולות חקירה חשובות – בהחלט תוך פגיעה בפרטיות, בהחלט – לבין שבירה של כל נורמה, של כל גבול, ולהגיד, בעצם לא תיוותר יותר פרטיות בנתוני התקשורת שלנו, כי כל מיני גופים, שכל אחד מהם עושה את עבודתו בתחומו, גם הם יוכלו לפנות ולקבל את נתוני התקשורת הפרטיים שלנו. אני מציע לכנסת להתנגד לכך.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין על דבריו המאלפים. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חבר הכנסת זוהיר בהלול – שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
דמותה של המדינה, הדמות הזאת חשובה לכולנו. אני חרד בימים האחרונים – שמא דמותה הערכית של מדינת ישראל היא לא בראש מעיינינו. זה החל, גבירותי ורבותי, בתקופה האחרונה, הניצנים נראו על פני השטח. הוא אמר לצעירים: לכו וקנו דירות. לפני כן הסתכסך עם בעלת-הברית החזקה ביותר בעולם, אמריקה. אחר כך, כאשר בעוד ימים אחדים תתקיים בפריז ועידת השלום – אנחנו לא נהיה שם, בשל גחמות. זהו בידוד בין-לאומי לכל דבר, פר-אקסלנס.
גבירותי ורבותי, ראש ממשלת ישראל, ראש הממשלה שלנו, איננו מתפקד בתקופה האחרונה. הוא הפך לאוליגרך. בתוך האוליגרכיה אנחנו נמצאים, ואנחנו תוהים, האם המדינה הזאת, החשובה, אולי החשובה ביותר ביקום, יכולה לתפקד ללא ראש ממשלה? ראש הממשלה עסוק בחקירות על אודות העשן, או החדרים אפופי העשן, מאותם סיגרים שבגינם הוא נתון לחקירות צולבות. הוא מדבר, מנסה להגן על עצמו ועל אותם בלדרים ואותם אנשי עסקים שאתם הוא הסתבך, לכאורה, בתקופה האחרונה, והוא החרה והוסיף, בתקופה האחרונה, כאשר תיק מס' 2000 נגלה אל מול עינינו, בניסיון שלו, הידוע מראש, צריך לומר, כמו בכרוניקה ידועה מראש, ההשתלטות הגחמתית שלו על התקשורת בישראל, וזה הגיע עד לידי אותה פגישה מסתורית מוקלטת עם העורך הראשי של "ידיעות אחרונות". דילים, סיגרים, עסקאות, וגם אנשי עסקים – כל אלה משתלטים על סדר-יומה של המדינה הזאת. "לא היה כלום כי אין כלום" – זה כבר לא עובד. זה היה "סאונד בייט" שהילך עלינו קסמים בתקופה הראשונה. היום זו אמירה נבובה וחלולה, שאין בתוכה שמץ של תוכן.
גבירותי ורבותי, ראש ממשלת ישראל – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט סיכום, בבקשה.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
– – שהשררה השתלטה על קודקודו, הכוח והשליטה הפכו להיות מנת חלקו. שנות העינוגים והתענוגות – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
– – שלטו בכיפה. הוא צריך לומר: אינני מסוגל להנהיג את המדינה הזאת – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חבר הכנסת בהלול.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
– – המדינה הזאת יקרה מכדי שנפקיר אותה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
ראש הממשלה, שלכאורה נתפס בקלקלתו – –
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת בהלול, תם זמנך.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
– – צריך לומר שבאותו רגע שיוגש כתב-אישום, הוא יגיש את ההתפטרות שלו. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. שלוש דקות, אדוני. בבקשה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תודה רבה. אני רוצה מפה לשלוח קודם כול תנחומים לארבע המשפחות שאיבדו את יקיריהן אתמול. היום נקברו – כל אחת במקומה – והדמעות זולגות. הפצועים עדין מתמודדים בבתי-החולים, והתמודדויות כאלה, כמו שאנחנו יודעים, הן להרבה זמן.
תוך כדי הפיגוע אתמול, כמו בשבוע שעבר, התברר שלצה"ל יש הרבה מפקדים. פעם התבדחנו שיש לצה"ל 6.5 מיליון רמטכ"לים. לא בטוח שכל אחד בדרגת רמטכ"ל, יש גם חלק אלופים, אולי בדרגות יותר נמוכות. אבל קרה משהו בזירה הציבורית, שהוא חמור בעיני: ההתייחסות לפעולות שעושה הצבא, כמו למשל המשפט, או כמו למשל האירוע אתמול. זה שמתנהל דיון ציבורי זה בסדר גמור. אבל זה שהדיון הציבורי מתנהל באופן שכל אחד ואחת יכולים באותה שנייה לדעת מה קרה, לפני שהיה בירור אמיתי של הנסיבות, לפני שצה"ל בדק ובחן, פוגע עמוקות, בעיני, במעמדו של הצבא, ובעיקר באמון שהוא ראוי וזקוק לו מהציבור הרחב.
אני בעד ביקורת. דמוקרטיה, ביקורת היא כמעט נשמת אפה, הזכות והיכולת של האנשים להביע את דעתם, וגם צה"ל צריך להיות חשוף לביקורת. אבל בין ביקורת לבין הדברים שנשמעו בשבוע שעבר באותה הפגנה אומללה בשערי הקריה בתל-אביב, לבין הדברים חסרי המציאות שהוטחו אתמול בצוערים שנפגעו מההסתערות של אותו רכב, המרחק הוא רב.
הנסיבות בארץ הזאת מזמנות לנו כל פעם דברים חדשים, איומים חדשים, וכמו שאמרתי, גם צער וכאב. זה בסדר, אנחנו יודעים להתמודד עם זה. אבל יחד עם זה חשוב מאוד, בעיני, שנדע גם ברגעים האלה לכבד את המערכות האלה, לתת להן את חופש הפעולה שהן זקוקות לו.
אני יותר ממשוכנע שבסופו של דבר נדע היטב מה קרה אתמול – מי ירה, מי ברח, מי מילא את תפקידו, מי לא מילא את תפקידו. אני משוכנע שצה"ל ימצה את התחקיר, וגם, בעיני, הוא חייב לתת לו ביטוי. כך אני חושב שהדיון הציבורי יהיה רלוונטי. בדרך שהוא התנהל, גם אתמול וגם בשבוע שעבר, הוא שוחק את האמון החשוב כל כך בין הציבור לצבא, וממילא גם פוגע עמוק באמינותו של הצבא. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, שר השיכון, חברי הכנסת, אני חושב שהחוק הזה הוא דוגמה – והיו כאלה בזמן האחרון יותר מאחת – שמצד אחד יש הסכמה, ומי כמו המחנה הציוני, מי כמו מפלגת העבודה, דואג לביטחון? מעולם לא היה מישהו שדאג יותר מאתנו, עוד מאז הקמת המדינה, ששת הימים, ועד הימים האחרונים. הבעיה זה המינון. אתם מופיעים כל פעם באיזה חוקים שאי-אפשר להתכחש לחשיבותם, לדוגמה, הדגל, לדוגמה, דברים אחרים, אבל אתם מצליחים להדביק להם תווית שלילית על-ידי יצירת חוסר איזון ומינון לא הגיוני. ואז אתם יוצרים פיצול, כאילו שעל זה יש מחלוקת.
למשל, אתם מציעים בחוק הזה – אתם, הממשלה, מי שמציע – החמרה מעבר לנדרש. כאילו הפיקוח פה הוא לא מספיק, כאילו אין השגחה מכל מיני כיוונים על כל מיני מצבים. בצדק, ראינו רק לאחרונה – מה שקרה אתמול, וכבר דיברתי על זה. אבל מה הקשר לרשות הטבע? לרשות הגנים? למשטרה הירוקה? מאיפה אתם מביאים את ההמצאות האלה? מי צריך את זה כדי לחזק את הביטחון? או שאתם חסרי ביטחון עד כדי כך שאתם ממציאים דברים הזויים, או שיש דברים שאנחנו לא יודעים.
אין סיבה, במדינה שגם כך היא במצבים מיוחדים והאיום הביטחוני הוא לא דבר חולף ולא דבר אחד – באמת לא צריך ללמד אותנו מה זה הביטחון. אתם באים כל פעם ובשם איזה רצון למשוך לכיוון הקיצוני, אתם יוצרים ויכוח ופער מלאכותי, כך שאנחנו לא יכולים לתמוך בהצעה שיש בה חוסר איזון ואין בה איזונים ובלמים ויש בה חדירה לתחום הפרט מעבר לנדרש.
כי אם גוף – אחד מהגופים – שאין סיבה שתהיה לו נגיעה ישירה לנתונים, זקוק לצורך חקירה אמיתית, אז המשטרה קיימת, בתי-המשפט קיימים. משהו בסיסי מאוד שמעיד על חוסר ביטחון עצמי שלכם, על אובדן הביטחון עד כדי חוסר איזונים ובלמים. בעקבות זאת, יצירת מצבים מיותרים. אני בטוח שהשר גלנט, שהוא בא ממעמד ממלכתי בתפקידים שהוא מילא, יודע שהעניין של האיזונים והבלמים, העניין של המינון הנכון, הוא חלק מהניסיון – בוודאי של מפקדי צה"ל, שיודעים ללכת לפעמים גם בין הטיפות, בין חופש הפרט ובין היכולת לקיים כאן שגרה ובין הצורך היומיומי בהקפדה על הביטחון. הרי אנחנו בעד הביטחון, אדוני השר, אבל נגד חוקיים הזויים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אנחנו עוברים ימים – אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת – אנחנו עוברים ימים קשים ומורכבים מאוד. השתתפתי היום בהלוויה של אחד החיילים, של החייל שנפגע, אורבך, שנפגע, נרצח אתמול בפיגוע. הלוויה קשה מאוד. קשה היה לראות את ההורים, את הסבתא, את האחים, כולם עומדים שם חבוקים. קשה היה לשמוע את המפקדים שבאים ומספרים איזה בחור ערכי ומוסרי. מנהיג. שנלחם כדי להגיע להיות בכלל חייל, כי הייתה לו מחלה נדירה. בסופו של דבר, לא רק שהוא נלחם על כך אלא הוא גם הגיע לקצונה. עוד יותר קשה היה לשמוע שמדובר במשפחה שכולה, שכבר מתמודדת בפעם השלישית עם השכול. אני שולחת, כמובן, את תנחומי למשפחות, ובמקביל גם החלמה מהירה לפצועים.
אבל מה שאני רוצה לומר פה היום זה שלצד הטרגדיה שהייתה אתמול וחווינו אותה אתמול כעם, אנחנו גם במקביל ראינו את ראש הממשלה שלנו שנחקר תחת אזהרה בשתי פרשיות, פרשייה 1000 ופרשייה 2000. אני מאחלת לו שיצא נקי מכל הפרשיות האלה, כי אנחנו רוצים להחליף אותו, אבל לא בדרך הזאת. אבל כבר עכשיו אפשר לראות שיש ניגוד אינטרסים בולט, שממילא היה ידוע מראש, אבל עוצמתו לא הייתה ברורה, בעובדה שהוא, ראש הממשלה, מחזיק את תיק התקשורת והוא שר התקשורת.
אני קוראת לו עכשיו מכאן: תתפטר, תוותר על התפקיד. אתה לא רק מועל באמון של הציבור, אתה פוגע באינטליגנציה של הציבור. איך יכול להיות שנחשף מה שאנחנו רואים על הפגישות שקיימת, שקשורות ישירות לתיק שאתה מחזיק בו? זה בכלל לא קשור אם מהחקירה הפלילית הזאת יצא מעשה פלילי או לא יצא מעשה פלילי; אם תהיה עבירה פלילית או לא תהיה עבירה פלילית. ברור כבר עכשיו שבמצב שנוצר, זה שראש הממשלה ממשיך להחזיק את תיק התקשורת זה עזות מצח. אני קוראת לו להתפטר מייד ולהעביר את התיק הזה לשר או לחבר כנסת אחר. לא יכול להיות שכאשר הוא נחקר בפרשייה כל כך חמורה – בלי שום קשר אם היא מגיעה לרף הפלילי או לא מגיעה לרף הפלילי – הוא עדיין ממשיך להיות שר התקשורת. ראש הממשלה, תתפטר מייד מהתפקיד, תעביר את התיק עכשיו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
למה לא נוכח? אני פה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אז תשב במקומך, חבר הכנסת יואל חסון.
חבר הכנסת יואל חסון נוכח גם נוכח ועולה לדבר במשך עד שלוש דקות, אדוני, שעומדות לרשותך מרגע זה. בבקשה.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מצד אחד, אנחנו באמת נמצאים בתקופה שהיא תקופה קשה מבחינה ביטחונית. חזרנו למראות שחשבנו שלא נראה יותר. חייל ושלוש חיילות, באמת אנשים מדהימים שקיפחו את חייהם בפיגוע טרור בשל המציאות הביטחונית. מצד אחר, אנחנו נמצאים במציאות פוליטית קשה, מציאות פוליטית מעורערת; מציאות שבה ראש ממשלת ישראל עומד בפני שאלות קשות מאוד שעליהן הוא צריך לתת תשובות.
מבחינתי, בסוגיה – וצריך להתייחס מאוד בזהירות למה שאנחנו שומעים כי הרוב זה מאמצעי התקשורת ואנחנו לא יודעים מה אמת ומה לא אמת. אנחנו נחכה בסבלנות בכל ענייני החקירה – ולראות לאן זה יוביל. אבל דבר אחד אנחנו יודעים היום בצורה ברורה וחדה ונחרצת: בנימין נתניהו הוא לא רק ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו הוא גם מוציא לאור. הוא מוציא לאור של עיתון. היום ברור לכולם: "ישראל היום" זה העיתון של בנימין נתניהו. לא יעזרו יותר ההכחשות, לא יעזרו יותר האמירות; לא יעזרו יותר כל ההצהרות בשקר למבקר המדינה וליועץ המשפטי לממשלה, שבהן חתומים נציגיו של ראש הממשלה שמכחישים כל קשר ל"ישראל היום". דבר אחד ברור: ישב בנימין נתניהו בבית ראש הממשלה וניהל משא-ומתן עם העיתון המתחרה בשם "ישראל היום". אני לא נכנס כרגע להיבטים החוקים והלא-חוקיים, אני לא יודע; אני סומך על מערכת האכיפה והצדק. אבל דבר אחד ברור לכולנו: נתניהו התנהל שם כמייצג של "ישראל היום", ככזה שקובע מה יהיה ב"ישראל היום" ומה לא יהיה ב"ישראל היום", איזה מוסף יצא ואיזה מוסף לא יצא, איזו תחרות תתקיים בין העיתונים ואיזו תחרות לא תתקיים בין העיתונים. ברור שנתניהו התנהל כמו מוציא לאור לכל דבר.
זאת אמת, אדוני היושב-ראש, שיצאה החוצה, ואנחנו מתכוונים שתצא החוצה. פניתי למבקר המדינה. מבקר המדינה יהיה חייב לפתוח בבדיקה ובחקירה ולחשוף רשמית וסופית את הקשר של בנימין נתניהו ל"ישראל היום". תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת חסון. חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנסות לדבר על רצף האירועים המאוד-מאוד מורכב החל בשבוע שעבר, מיום רביעי. באמת, יום שבו נשפט החייל – בעצם פורסם פסק-הדין של החייל אלאור אזריה. שבוע מאוד קשה, כי לראות מה שקרה ברצף האירועים מאז, ובאמת, אחד מהצמתים הקשים באותו יום היה הרגע שבו קרא מישהו – שהתנצל, כך אני מבינה – קרא לרמטכ"ל: גדי, תיזהר, רבין מחפש חבר; זאת קריאה שאנחנו לא יכולים לסבול, וזאת האמת, כי ההסתה הזאת היא הסתה מאוד מאוד מסוכנת.
ותראו מה קרה לנו מאז אותה השתוללות – במוצאי-שבת התכנסנו, הרבה מאוד חברי כנסת, בכיכר, פגשנו אחד את השני – חבר הכנסת גליק, אני מדברת גם עליך – פגשנו אחד את השני בכיכר-רבין, שם ביקש סרן זיו שילון שאנחנו נבוא ונגיד כן לאחדות עם ישראל ולאחדות הציבור הישראלי. ואז, מתי אנחנו מוצאים את עצמנו? לפחות בדרך כלל היינו מוצאים את עצמנו מתאחדים מייד אחרי פיגועים. והנה, קורה לנו אסון כל כך קטסטרופלי אתמול, עם ארבעה פרחים, באמת – שיר, שירה, ארז ויעל – פרחים, ואנחנו לא מחכים אפילו שנייה, והרשתות מפוצצות בהסתה נגד החיילים. ואני שואלת אתכם, באמת, חברי חברי הכנסת, מתי כבר כולנו נפנים את גודל האחריות שמוטלת עלינו?
אף אחד, עם כל הכבוד, לא היה זקוק לנו באירוע בחברון, וזאת האמת. המערכת הצבאית לא הייתה זקוקה לנו. התערבות חברי הכנסת ופוליטיקאים היא זאת שזיהמה את האירוע יותר מכל דבר אחר. ואף אחד גם לא היה זקוק לנו אתמול, אחרי הפיגוע הנורא הזה. מתי אנחנו נפנים שאנחנו, בסוף, הקול שהציבור מחכה ומצפה לשמוע, אבל לא בצורה הזאת? כשאנחנו מחפשים את האחדות בתוכנו, זה המקום למצוא אותה – להגיד, חברים, אסון גדול קרה לנו אתמול. איך אנחנו מייד מטיחים האשמות בחיילים המסכנים האלה שנדרסו תחת המשאית? ואתה רואה עכשיו את החיילים מתראיינים, נאלצים – צוערת מדהימה, סגן, נאלצת להגן על עצמה, שהיא כן ירתה. איך אנחנו הגענו למצב הזה? איך אנחנו הפכנו את צה"ל לעניין מפלגתי, לעניין פוליטי של ימין ושמאל?
חברים, בואו נשמור על האתוס כמעט האחרון שנותר לנו, המשותף הזה, החזק הזה, העוצמה הפנימית שלנו. אני מתחננת לפניכם, ולא בפעם הראשונה, זה תלוי בנו איך זה נראה. ולהיות מאוחדים, חברים וחברות, זה לא רק בשעת אסון, וזה לא רק בכיכר-רבין כשכולנו כבר חשים את גלי ההדף המטורפים של הרשתות החברתיות, כשצריך להצמיד שמירה לחבר הכנסת אראל מרגלית. אני מבקשת מכם, זה בידיים שלנו הרבה יותר ממה שנדמה לכם. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר. אדוני השר מעוניין לסכם? סליחה, חבר הכנסת אורן אסף חזן. אנחנו חוזרים אליו לרגע. בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אורן אסף חזן. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, השרים, קודם כול, אני רוצה לברך, יש לנו אורח במליאה – ברוך הבא, יאיר לפיד, מזמן לא ראינו אותך במחוזותינו.
תראו, חברים – הוא כבר הספיק ללכת, זה כמו שד הזמן, הוא בא, עושה "פו", ובורח – מדהים.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
טעה בדרך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
כנראה הוא באמת טעה בדרך. יש אנשים שלא יודעים לעשות שום דבר חוץ מלהראות פנים יפות – במקרה הזה אני לא בטוח שגם זה הסיפור.
תראו, חברים, אני רוצה רגע להתעסק בליבה. אני לא רציתי לעלות שוב לדבר, אבל אני רואה אתכם עולים פה אחד אחרי השני, ושנייה אחרי הראשון, ופעם אחר פעם תוקפים את ראש הממשלה – חבר'ה, תתעוררו. מדינת ישראל עוברת טלטלה, אלה ימים מאוד קשים. מה הצביעות הזאת לכם, שכמעט כל אחד ואחת מכם עושה דילים עם עיתונאים? אני לא מתעסק בכלל בליבה, אבל כמה אנשים ישבו פה ומכרו סודות ומכרו קומבינות ואינטריגות פוליטיות ומכרו את החברים שלהם, את האחים שלהם, את הנשים שלהם, בשביל לקבל איזושהי כותרת בעיתון. ופתאום, שומו שמים, כואב לכם שמנהיג מפלגה, ראש מדינה, שומר על אינטרס תקשורתי בשביל שהוא יוכל להוביל את המדינה? חלאס עם הצביעות – הרי אף אחד לא מאמין לדבר הזה.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אתה לא מאמין בזה, נכון?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
רק דקה, יואל, אני לא בא לריב.
הדבר השני – יש פה איזו חברת כנסת שהיה לה חלום, פעם, גדול, להיות ראש ממשלה, כנראה החלום שלה התנפץ בלא כלום. שמעתי אותה ברדיו שעות לפני הפיגוע הארור, אומרת משפט כמו: חבר כנסת ישר מדווח על מתנות שהוא מקבל. אני תוהה לעצמי, איפה היושרה של צפורה לבני? איך היושרה שלה לא פורצת החוצה, ולמה היא לא משתפת את החברים, לפחות שלה, באופוזיציה, על מתנות, פינוקים, תפנוקים שהיא קיבלה במשך שנים במלון "קרלטון" בתל-אביב? יש פה חברים, בבית הזה, שיודעים על מה אני מדבר. אם יש רשויות חוק שרוצות לקבל פרטים, תבואו אלי; אני אפרסם, אני אתן לכם את הכול. כמה עזות מצח צריכה להיות לו לאדם לעמוד מתחת לשמש הקופחת במרום כאשר לא חמאה ומרגרינה על ראשו, אלא גבינה שכבר החמיצה?
הפוסל, במומו פוסל – רבותי, תעזבו. יש פה ראש ממשלה שצריך לנהל מדינה, תנו לו לנהל את המדינה. אמרנו, וגם קרא ראש הממשלה – אם יש לחקור, נחקור. נחקור, והלוואי, כמו שאומר ראש הממשלה, לא יהיה כלום כי אין כלום. אבל תפקידה של המשטרה לחקור, של היועץ המשפטי לקבל החלטות, ותפקידכם לעזור לנו להביא עתיד טוב יותר למדינת ישראל.
בשניות שנותרו לי אני רק רוצה להזכיר עוד פעם: אנחנו עוברים ימים קשים. איילת נחמיאס ורבין, אני בז לכל מי שתקף את הרמטכ"ל. אני בז לכל מי שבחר באלימות. האנשים האלה הם לא חלק מאתנו. אסור לנו לנסות לעשות מה שעשיתם בתקופת רצח רבין שהפכתם את כל הימין לאשם. יש קומץ מגעיל ומכוער מקרבנו, הוא לא חלק מאתנו.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט סיכום. בבקשה, חבר הכנסת חזן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אנחנו נגד האלימות הזאת. אני הייתי הראשון שעמד פה, ולא רק שליווה את אלאור אזריה, שבעזרת השם נביא לו חנינה, אלא גם הראשון שעמד פה ואמר: מי שיתקוף את הרמטכ"ל – אני אעמוד כחומת מגן.
אני רוצה לסכם ולומר, במילה אחת פשוטה – יאיר, תודה רבה שאתה מכבד אותנו בדקות הספורות בנוכחותך. מי יודע, אולי בישיבתך במליאה תשכיל ללמוד קצת איך עושים ואיך מנהלים מדינה. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. אדוני השר מעוניין לסכם? החלק השני בהרצאתך במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי, כאן, מעל דוכן הכנסת – רק נאמר לאדוני שבמסגרת הזאת קצובות לו עד עשר דקות; ככה לפי התקנון.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
עשר דקות?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני מניח שאת אחת מארבע המלחמות אדוני יצליח – בבקשה, אדוני.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
יום הכיפורים. אני חושב – – – בנושאים האלה.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
אני רואה שאתה מקדיש יותר זמן לנושא הזה מאשר לנושאים אחרים. אתה אומר שסוף-סוף אני מדבר על משהו שאני מבין בו – הבנתי.
לכן, אני, ברשותכם, רוצה להמשיך את הקו שפיתחתי קודם לכן. ומה אמרתי? ב-100 השנים האחרונות, למעשה התמודדנו רק ב-25 שנים עם מלחמות קונבנציונליות. קודם לכן, היו אלה אירועי טרור, שבהתחלה הוגדרו אירועים פליליים, אבל מהר מאוד התברר שאלו הם אירועים לאומניים, ולאחר מכן הגענו למציאות שאני מבקש לעמוד עליה לאחר תיאור המלחמות. ב-25 השנים האלה, למעשה התפתחו שתי תופעות. האחת, מאוד נוחה ומאוד טובה למדינת ישראל; למעשה, היא מיוצגת דרך ההסתכלות המצרית. המצרים פתחו נגדנו בשלוש מערכות – 1948, 1956, 1967, והוכו שוק על ירך. לאחר מכן, בהפתעה, פתחו במלחמת יום הכיפורים, והמלחמה הזאת הסתיימה 101 קילומטר מקהיר, ולא מתל-אביב.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חברי הכנסת סעדי וג'בארין, תקשיבו, תלמדו קצת מההיסטוריה. אתה לא מוגבל, אדוני השר, תיקנו אותי.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
ולראיה, שיחות השלום התקיימו שם. כתוצאה מהעניין הזה, בשלה בראשם של המצרים התובנה שאין אפשרות להכריע את ישראל בדרך של מלחמה, והמשמעות הגיעה לאחר מכן בביקורו של סאדאת ובכריתת הסכם השלום.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
בעזרת מזכיר המדינה קיסינג'ר. לא לשכוח את המעורבות האמריקנית.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
גם בהרצאות מפריעים.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
זו לא הפרעה, אני עוזר לך.
<שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:>
אני מודה לך. אני אסקור את מעורבותו של קיסינג'ר על רקע חולשתו של ניקסון והנגזרות מהעניין בסקציה אחרת של הדברים, אבל אני רוצה לדבר על הנושא הזה כעת.
עכשיו, לכאורה, הדבר הזה הוא תופעה רצויה מאוד לישראל, ואכן זה המצב. קיבלנו את מצרים, ולאחריה ירדן. כידוע, ירדן רצתה עוד מימי המלך עבדאללה הראשון – שנרצח בשל כך בתחילת שנות ה-50 – בהסכם שלום עם ישראל, והיא מימשה אותו. אבל לצד העניין הזה התפתחה מציאות בעייתית מאוד בקרב אלה שלא הסכימו עם קיומה של מדינת ישראל, עם ההכרה בצורך שכאן תתקיים מדינה יהודית ודמוקרטית כפי שאנחנו צריכים אותה. בעקבות זאת, למעשה, אמר לעצמו אותו הצד שקרא לעצמו חזית הסירוב – וכפי שאמר ידידי חבר הכנסת נחמן שי: התבטא באמצעות שלושת הלאווים של חרטום – אמר לעצמו את הדבר הבא: אם איננו יכולים להביס את מדינת ישראל בדרך של מדינה קונבנציונלית – קרי: במרכז קשת האיומים, כנגד השריון, החי"ר, חיל האוויר, חיל הים והגופים האחרים – אזי בואו נלך לקצוות. מה הם הקצוות? מצד אחד, איומים תת-קונבנציונליים. אמר גמאל עבד אל-נאצר תוך כדי מלחמת ההתשה: אם אנחנו לא ניצחנו את ישראל בשדה הקרב, אנחנו נביא את המלחמה אל ביתם של היהודים. כולנו, המבוגרים שבינינו, זוכרים את המודעות ב"ידיעות אחרונות" מעל הכותרת של התמונות של אלו שנפלו ביום האתמול.
זאת אומרת, מצד אחד, מלחמה תת-קונבנציונלית, גרילה, טרור, אינתיפאדות ומעשים דומים. אבל מצד אחר, פיתוח של יכולות אחרות. היכולות הללו, רבותי, הן יכולות על-קונבנציונליות. כלומר, אם איננו יכולים להביס בדרך הרגילה, אנחנו נפתח מערכת טילנית וחומרי לחימה ואמצעי לחימה גרעיניים, כימיים, ואולי גם ביולוגיים, כדי לאכוף את רצוננו על הצד הישראלי.
אם כך, המצב שקיבלנו כעת חיה הוא תולדה של אותם ניצחונות ישראליים במהלך 25 שנות קיומה הראשונות של מדינת ישראל. מצד אחד, הסכמי שלום מרחיקי לכת שמקנים לכולנו גם אופק, גם תקווה, גם מחשבה שאפשר אחרת – כמו שנעשה בינינו לבין מצרים, וכ-20 שנה לאחר מכן בינינו לבין ירדן. אבל מצד אחר, התופעות שאנחנו חווים כיום במזרח התיכון הן תולדה של אז. מצד אחד, התפתחותו של איום הגרילה עד לכדי לוחמה בלתי קונבנציונלית בממדים נמוכים: טרור, אינתיפאדה, עלייתם של ארגוני טרור רצחניים, ותופעות שאנחנו חווים אותן יום-יום, החל מאתמול בירושלים, דרך מה שקורה בגבולנו הצפוני עם לבנון, עבור לרצועת-עזה ולמקומות אחרים. במקביל, חתירה – אתם מוכנים? – ובמקביל חתירה לנשק בלתי קונבנציונלי הנישא על-ידי טילים כנגד מדינת ישראל. ההמשך יבוא כאשר אהיה תורן בפעם הבאה. אני מודה לכם.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לשר על הרצאתו המאלפת. בכל יום שני בסדרת הרצאות, כבוד השר גלנט.
אנחנו נעבור, אם כן, כעת להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון), התשע"ז–2016. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 19
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36
נגד – 23
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
36 תומכים, 23 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
<הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 27) (קרנות סל), התשע"ז–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1103); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו חוזרים, בעזרת השם, לסדר המקורי שבפניכם, סעיף מס' 12 – הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 27) (קרנות סל), התשע"ז–2016, כנראה טעות, התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אדוני, בבקשה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לא לצאת.
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות לניירות ערך בתיאום עם משרד האוצר ומשרד המשפטים. מטרת הצעת החוק להסדיר את ענף תעודות הסל ולהסיר את הסיכון המערכתי והיציבותי הטמון בענף זה.
בשנת 2000 החלו תאגידים פרטיים להנפיק לציבור מכשירים פיננסיים חדשים מסוג תעודות סל כניירות ערך מסוג תעודות התחייבות. תעודת סל נסחרת בבורסה ומעניקה למחזיק בה זכות לקבל מאת מנפיק התעודה את תשואת הנכס שאחריו היא עוקבת, בהתאם לנוסחת המרה.
על אף הדמיון הכלכלי בין תעודות סל לקרנות הנאמנות – אשר הן הסדרים להשקעה משותפת בשוק ההון – תעודות הסל מוסדרות במסגרת חוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, ואילו קרנות הנאמנות מוסדרות תחת חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד–1994. בשל כך קיים פער, ארביטראז' רגולטורי גדול ומשמעותי בין מוצרים אלה. בעוד חוק השקעות משותפות בנאמנות הוא חוק מפורט המחיל משטר פיקוח קפדני והוראות רבות ביחס לדרך הפעולה של מנהלי הקרנות לשם שמירה על עניינם של ציבור המשקיעים בקרנות הנאמנות, חוק ניירות ערך עוסק בעיקר בהיבט הגילוי הנדרש ממנפיקי תעודות סל.
נוסף על כך, ההתחייבות להשגת תשואת הנכס שאחריו עוקבת תעודת הסל טומנת בחובה סיכון אשראי מובנה לציבור המחזיקים בתעודות סל ואף לשוק ההון בכללותו. כך, במקרה שבו מנהל תעודת הסל לא יעמוד בהתחייבותו, עלול הדבר לגרום לציבור לדרוש את פדיונן של תעודות סל רבות אחרות ולהעמיד בסיכון את יציבותו של מנהל תעודות הסל. מקרה כזה אף עלול להשליך על ענף תעודות הסל בכללותו וכפועל יוצא מכך להוביל למכירת נכסים בהיקף גדול בבורסה, דבר שיש לו השלכות על שוק ההון בישראל.
הצעת החוק מחילה את חוק השקעות משותפות בנאמנות על תעודות סל ויוצרת קרן נאמנות מסוג חדש: קרן סל. קרן סל דומה במאפייניה לתעודת סל, אך איננה מכילה רכיב התחייבותי ועל כן אינה יוצרת את הסיכון המערכתי והיציבותי הגלום בענף תעודות הסל כיום. לפי הצעת החוק, כל תעודות הסל יהפכו לקרנות נאמנות ויוסדרו תחת חוק השקעות משותפות.
לפי הצעת החוק, תהיה קרן הסל קרן סגורה הנסחרת בבורסה ושר האוצר יוסמך לקבוע הסדרים ייחודיים הנוגעים ליחידות קרן זו. הסדרים אלה עתידים לכלול התייחסות למסחר ביחידות קרן הסל, לרבות מינוי עושה שוק, חובת פדיון ויצירה יומית של יחידות קרן הסל תוך שימוש ב"מחסנית" של יחידות – מנגנון של דמי ניהול משתנים בהתאם לתשואת הקרן וכן הוראות שונות ביחס לפירוק הקרן ומימוש נכסיה.
על כן, חברי חברי הכנסת, אבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנת לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, אדוני סגן השר. אנחנו עוברים, אם כן, כעת לרשימת הדוברים, שנסגרה ברגע זה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; מוותר, סליחה. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני.
תכף תשמע, חבר הכנסת מרגלית. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. תגביה לך את הדוכן. לא, אל תתעללו במיקרופון. יהודה, תגביה לך את הדוכן עם הכפתור. לא.
<יהודה גליק (הליכוד):>
איך מגביהים?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אתה לא יודע איך עושים את זה?
<יהודה גליק (הליכוד):>
לא יודע. אני לא מבין בדברים האלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
כפתור – מעלה ומוריד.
<יהודה גליק (הליכוד):>
יעלה ויבוא, כאילו? טוב, מתנצל, אני חדש פה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
<יהודה גליק (הליכוד):>
חברי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חברים, בתור מורה דרך במשך שנים, לא פעם ולא פעמיים עמדתי שם, במקום הזה, בתצפית בארמון-הנציב, במקום שבו רואים את ירושלים המאוחדת, במקום שבו רואים את כל ירושלים לנגד עינינו. כמה פעמים קראנו את הפסוקים האלה, כמה פעמים אמרנו? ביום השלישי, לאחר שאברהם אבינו צועד, הוא מגיע למקום הזה והוא רואה את המקום מרחוק, והבן שלו שואל אותו: איה השה לעולה? אבל ברגע האחרון קורא המלאך מן השמים ואומר: "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה". אתמול המלאך לא קרא, וארבעה נפשות – – –
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
ארבע.
<יהודה גליק (הליכוד):>
ארבעה נפשות.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
ארבע.
<יהודה גליק (הליכוד):>
ארבע.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
ארבע.
<יהודה גליק (הליכוד):>
ארבע. ארבע נפשות – הוא אשר אמרתי. ארבע נפשות עלו לשמים בסערה, והלב ממאן לראות את זה ולא לבכות. ומכאן אנחנו בוודאי שולחים לכל המשפחות חיבוק גדול, גם לפצועים וגם למשפחות שקברו היום נער או נערה בני 20, קצין, קצינה. רציתי רק לומר: "אלהים אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקט אל. כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד ויתייעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד". לא אלאה אתכם, אני רק רוצה לסיים בפסוק שבעיני היה חזק, שהיום ראיתי אותו בתפילה: "יענך ה' ביום צרה, ישגבך שם אלהי יעקב, ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך – – – אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. המה כרעו וגם נפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו".
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת גליק. חבר הכנסת איתן ברושי.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא רואה את סגן השר, אבל אני רוצה לברך את משרד האוצר, שאחרי תקופה ארוכה, ואחרי תקציב דו-שנתי רב-תלאות ורב-תהפוכות, הוא מצא לנכון סוף-סוף להקים ועדה לבחינת דרכים לחזק את התעשייה בישראל. זאת אומרת, אבן היסוד של המשק הישראלי היא לא מכירת מכוניות ונסיעות לחו"ל, כפי שדווח לאחרונה על-ידי בכירי האוצר, אלא התעשייה. אז אני מצטרף לברכות של שרגא ברוש, ושל המגזר היצרני כולו, שסוף-סוף שר האוצר – אחרי שהוא טיפל במכונות המזל, אחרי שהוא החליט להביא דגים, ולהביא בשר ועגבניות מטורקיה, הוא החליט סוף-סוף לטפל בדבר המרכזי.
אנחנו בכלל עדים למדיניות לא מספיק ברורה – דברים משתנים; למשל, רק גמרו את התקציב, עכשיו שוקלים להוריד מסים. זאת אומרת שיש בעיה עד כדי כך שעכשיו מסתבר שיש בעיה עם תוכנית אסטרטגית, שהוחלט להקים צוות, כאילו פעלנו עכשיו בלי תכנון, בלי יעדים.
דרך אגב, בתקציב המדינה מעולם לא הציגו את היעדים ואת התוכנית, אלא בעיקר את המספרים. מה שלמדנו, שהאוצר כותב גם את המילים וגם את המנגינה. אז אני מצטרף לברכה על הבנת מקומה של התעשייה. אני מקווה שהאוצר מבין שבלי לייצר אי-אפשר להתפרנס. אני רק רוצה לבקש עוד בקשה אחת, שלא מפתיעה פה אף אחד – שאם הגיעו להבנה שהתעשייה במשבר, אולי גם ייפקחו העיניים של אנשי האוצר להבין שהחקלאות במצב קשה יותר, ויש גם חיבור בין התעשייה לחקלאות, משום שהחקלאות המקומית מעבירה מוצרים ומפרנסת גם חלקים חשובים בתעשייה, תעשיית המזון בעיקר, או תעשיות נלוות. אנחנו יודעים שמעגל העוסקים בחקלאות הוא לא גדול, אבל משקלה במדינה הוא עצום, גם ערכית וגם תפיסה של קרקעות ואבטחה, אבל גם מייצרת הרבה מקומות עבודה, ולא רק בחקלאות, אלא בתעשייה, והרבה בפריפריה, והיא מרכיב חשוב בכלכלה.
לכן, כשאנחנו מדברים על מה שקורה למשק הישראלי יום אחרי אישור התקציב, עם לא מעט מחלוקות, שהפכו את רשות המסים בראשות משה אשר לגורם המרכזי ביצירת המקורות לשימושים גדולים מהמקורות – עד כדי לפעמים דברים מוזרים, תוך כדי שינויים שנעשים אפילו רק לאחרונה במס על הדירה השלישית. ועכשיו שר האוצר, כפי שכתוב בעיתונים, מנצל את היעדרותו של ראש הממשלה ומוביל מהלכים עצמאיים. הוא כבר מדווח, עוד לפני ההחלטה, על הורדת המסים. והנה, אנחנו רואים שסוף-סוף – לקח הרבה זמן; ישבתי שעות עם שרגא ברוש. שמעתי אותו מתלונן בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה. ראיתי אותו במשבר, יוצא בטריקת דלת מהדיונים בחוק ההסדרים. ראיתי אותו יחד עם המטה שלו, יחד עם חברים רבים, כמו איילת נחמיאס, מהשדולה, גם פולקמן, יחד אתי בתעשייה. דאגנו אתו. והנה, פתאום מסתבר שזו לא הייתה דאגה סתם. זו לא הייתה ביקורת מיותרת. ואותה ביקורת ואותה דאגה היו על המגזר היצרני בחברה הישראלית. אי-אפשר להעדיף את הסוחרים ואת המתווכים ואת היבואנים על אלה שמעבדים את האדמה ומייצרים את מקומות העבודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חבר הכנסת ברושי.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
צריך לברך על מה שיש, ולהיות מודאגים מחוסר עקביות וחוסר רצינות בחלק מהמהלכים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה. תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. חבר הכנסת דב חנין.
<יהודה גליק (הליכוד):>
אנחנו לא מוותרים עליו. לא מוותרים על לשמוע את דב חנין. אנחנו לא מוותרים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני נזהר מלתת מחמאות. בפעם האחרונה שנתתי, זה גרם לך לעשות ההפך. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצא אתנו שר האוצר לשעבר חבר הכנסת יובל שטייניץ כדי לחלוק אתכם את הדאגות שלי נוכח דוח הביצוע של משרד האוצר שהתפרסם אתמול. לפי דוח הביצוע, שאנחנו למדנו אותו, מסתבר שיותר מ-25 מיליארד שקלים שהכנסת אישרה להוציא נשארו בעצם בקופת המדינה. אנחנו מדברים על תת-ביצוע רוחבי בכל משרדי הממשלה כמעט. אנחנו יושבים כאן בכנסת, מתווכחים, דנים על התקציב לילה שלם, ובסופו של דבר התקציב הזה, בחלקו, איננו ממומש. 25 מיליארד שקלים שאושרו על-ידי הכנסת לא מומשו בפועל בהוצאות של משרדי הממשלה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא, בוצעו העברות.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
לא, לא בוצעו. לא בוצעו.
עכשיו, נתון שני, שגם הוא מטריד, הוא הנתון לגבי גביית המסים. גביית המסים עקפה את התחזית ב-7.6 מיליארד שקלים. אני רוצה לומר לכם שזו אולי בשורה משמחת, אבל בעצם, אם אנחנו נסתכל אחורה, אנחנו נראה שזה מה שקורה במשרד האוצר כמעט בכל שנה, למעט תקופת כהונתך, השר שטייניץ.
כמעט בכל שנה אנחנו נמצאים במצב שמשרד האוצר מפרסם תחזית מסים, ולאחר מכן מסתבר שהוא גובה יותר מסים. מה הבעיה בזה? הבעיה בזה היא שכולנו פועלים לפי הנחת עבודה שאין כסף, ואז אתה לא יכול לשחרר כספים לפעולת המשרדים הממשלתיים, לשירותים החברתיים, כמו שצריך. אני רוצה לתת לכם נתון נוסף: תסתכלו על הפריסה של התקציבים הממשלתיים לאורך השנה; בכל חודש זה בממוצע 27 מיליארד שקלים, עד שאנחנו מגיעים לדצמבר – 46 מיליארד שקלים. מה זה אומר? זה אומר שלאורך כל השנה משרדי הממשלה בעצם עובדים במצב של דיאטה תקציבית, לא מוציאים את מה שצריך, ורק בסוף השנה משחררים להם כספים שהם יכולים לנצל במסגרת התקציב השנתי. זוהי התנהלות בעייתית.
תקציב המדינה איננו קופת חיסכון. אנחנו מעוניינים שהכספים שצריכים לצאת לשירותים חברתיים יצאו באמת לשירותים חברתיים, לרווחה, לבריאות, לחינוך של כולנו. בדברים האלה אנחנו לא היינו רוצים לחסוך יותר מדי. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. תעלה חברת הכנסת שרן השכל – עם הגב אלינו – מוותרת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה. חבר הכנסת מאיר כהן; אורן אסף חזן – מוותר עאידה תומא סלימאן – איננה.
אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 27) (קרנות סל), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 20
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33
נגד – אין
נמנעים – 3
ההצעה להעביר את הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 27) (קרנות סל), התשע"ז–2016, לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
33 בעד, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1067); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת יובל שטייניץ.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אמרתי שר התשתיות ואמרתי הכול, אבל הוא גם חבר הכנסת.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני מציג את הצעת החוק אני רוצה רק לענות לדב חנין בכמה מילים. הדברים שאמר דב חנין היו כמובן רהוטים ונשמעו על-פניהם יפים וגם לעין בלתי מקצועית מוזרים – עודף ביצוע של כמה? 27 מיליארד?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תת-ביצוע.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
סליחה, תת-ביצוע. תת-ביצוע של 25 או 27 מיליארד? איך קורה דבר כזה? התשובה היא פשוטה מאוד – זה קורה בכל המדינות בעולם. מכיוון שבכל סעיף תקציבי ובכל תקציב אסור לך לחרוג כלפי מעלה, זאת אומרת שאם יש חריגות הן רק כלפי מטה. אתה לא יכול להוציא יותר ממה שאישרו לך, אז יש רק מקרים שבהם לא הספקת להוציא את כל הכסף, כי פרויקטים לא התקדמו כראוי, או לא התממשו בגלל בעיות כאלה או אחרות – רגולציה, נדחו לשנים הבאות. אין מקרים הפוכים שבהם בתקציבים מוציאים משמעותית יותר ממה שהיו אמורים להוציא, ולכן בדרך הטבע תמיד יש תת-ביצוע. התופעה הזאת, ידידי דב חנין, קיימת לא רק במדינת ישראל. ברוב המדינות המערביות יש סוג כזה של תת-ביצוע בשיעור דומה, ולכן – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אבל במהלך השנה – – –
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
להציג את זה כאילו יש פה איזה פגם חמור – אני כבר לא שר אוצר – אני רוצה להגיד לך: אין שום פגם חמור.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – – יש דוגמאות שלא מנצלים את התקציב כי אין להם מצ'ינג, ואז זה חוזר – – –
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
יכול להיות שגם זה קורה. הערה טובה, אבל זה לא הרוב. פשוט, יש תקציב מסוים לשנה מסוימת לפרויקטים. אם משלימים את הפרויקטים גם משלמים. אם לא משלימים חלק מהפרויקטים, אז לפעמים חלק נדחים לשנה הבאה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
אני אומר: אולי שווה – – –
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
אתה מתחיל להפריע לי. הערת הערת ביניים, עכשיו אתה כבר מפריע. התופעה הזאת קיימת בכל מדינות העולם המאורגנות והמסודרות.
הדבר השני שדב דיבר עליו זה תחזיות המסים. אני יכול לומר לך, דב, אם תחקור את העניין – אתה בחור רציני – תחקור את העניין לעשר, 20, 30 שנים אחורה, אף פעם אין דיוק מושלם בתחזית. במחצית מהשנים תגלה שגביית המסים עלתה על התחזיות, ובמחצית מהשנים, פלוס מינוס, תגלה גם מקרים של גביית מסים – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
בעשור האחרון כמעט תמיד יש כאן גביית – – –
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
זה לא נכון. זה לא נכון.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
שש שנים מתוך עשר.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
כשאני הייתי שר אוצר – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אצלך לא.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
– – שלוש שנים היה עודף, כלומר, גבינו יותר מאשר התחזית, ושנה אחת היה חוסר, ובדקתי את זה אחורה וראיתי שזאת הסטטיסטיקה ב-10–20 השנים האחרונות, כך שגם זה לא צריך להפתיע. ודאי שהתחזיות לא יכולות להיות מדויקות עד הסוף. בשום מדינה בעולם – גם כאן, דרך אגב, הסטיות מהתחזיות בישראל לא שונות מהותית ממה שבמדינות מערביות מתוקנות אחרות. קל להציג דברים כמחדל לאוזן הבלתי-מקצועית, אבל כשרואים מה קורה בעולם בתחום הזה ומבינים את ההסבר, רואים שלא יכול להיות אחרת. לא יכול להיות עודף ביצוע, כי זה חריגה מחוק התקציב; כן יכול להיות תת-ביצוע, ולכן יש תמיד תת-ביצוע. תחזיות מדרכן הן לא מדויקות. החמצה של כמה מיליארדים היא לא משמעותית, היא החמצה של אחוזים בודדים – לא מדובר פה על שגיאה של 20%–30%, מדובר פה על שגיאה של 1%, 2% או מקסימום 3%, וזה כמובן דבר שהוא בגדר הסביר.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, לחוק שלפנינו כאן. החוק הזה שאני מקדם הוא חלק ממאמצי להסדיר את שוק הגז הביתי; מה שנקרא גפ"מ – גז פחמימני מעובה. קודם כול, אני רוצה לחדד ולהבהיר, כי הרבה אנשים מבלבלים: מאז 2009–2010 יש לנו תגליות משמעותיות ביותר של גז טבעי בים – שדות הגז "תמר", "לווייתן", "כריש" ו"תנין"; אנחנו מקווים שיהיו עוד בהמשך. גז ביתי או גז בישול או גפ"מ, גז פחמימני מעובה, הוא לא גז שנוצר בטבע, זה לא אותו גז. גז הבישול או הגז הפחמימני המעובה הוא תוצר לוואי של זיקוק הנפט בבתי-הזיקוק בארץ ובעולם, זה מוצר אחר לחלוטין. זה לא הגז הטבעי, זה לא מאגרי הגז שגילינו בים. המון אנשים מתבלבלים. אין שום קשר בין השניים.
ברוב הבתים בישראל, אני חושב יותר מ-90%, מחממים מזון – לפעמים גם מחממים את הבית או את המים – באמצעות גז פחמימני מעובה, וגז כזה היה קיים בישראל גם לפני 20, ו-30 ו-40 שנה כמוצר לוואי של בתי-הזיקוק, הרבה לפני שגילינו את שדות הגז בים שאנחנו שוקדים לפתח אותם כעת. זה קודם כול.
<דוד ביטן (הליכוד):>
יובל, אם אתה לא יורד, כולנו נגד.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
עכשיו רק כמה מילים על ההצעה הזאת, בכל זאת, דוד.
<דוד ביטן (הליכוד):>
רק ככה. אין דרך אחרת.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
ההצעה הזאת נועדה ליצור יותר פיקוח, יותר תחרות ויותר בטיחות בשוק הגז הביתי.
<דוד ביטן (הליכוד):>
אמרתי לו. הוא לא רוצה לרדת.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
בשוק הגז הביתי אין תחרות, יש כשל שוק, המחירים גבוהים מדי, וגם אין לנו אמצעים לאכוף את הרגולציה על חברות הגז.
<דוד ביטן (הליכוד):>
– – –
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
כבר אני מסיים. נודניק. חכה שנייה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
אנחנו נהיה נגד.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:>
תעשה מה שאתה רוצה.
עיקר החוק הזה זה לתת לנו, למשרד האנרגיה, למינהל הדלק, את הזכות להטיל עיצומים כספיים בגובה של עשרות ומאות אלפי שקלים לחברות אספקת גז שלא מאפשרות תחרות; שפוגעות בתחרות, שמסתירות אינפורמציה שהן חייבות למסור ללקוחות שלהן; שהן מסתירות מחירים; שהן מסתירות אינפורמציה מהמפקחים. הצעת החוק הזאת נועדה לתת לנו שוט כלפי חברות הגז הביתי, כדי לאפשר תחרות בשוק ולגרום לכך שהמפקחים יוכלו לפקח על כך שאף אחד לא מונע תחרות ואף אחד לא מונע החלפת ספק גז אחד באחר – מה שכמובן מעכב את התחרות ומעכב את הורדת המחירים.
אדוני היושב-ראש, זה רק חלק מרפורמה גדולה מאוד שאנחנו מתכננים בשוק הגז הביתי, שבסופה המחירים ירדו והשירות ישתפר ותהיה תחרות אמיתית בשוק הגז הביתי שמשרת 90% ויותר מהמשפחות בישראל. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר יובל שטייניץ. אני עובר לדיון בהצעת החוק. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; יותר נכון – מוותרת. מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. נחמן שי – מוותר. דב חנין.
<קריאה:>
קצר, דב, תעשה – – –
<דוד ביטן (הליכוד):>
דב, תגיד: נאום מס' 18.
<היו"ר יצחק וקנין:>
דב אמר לי לתת לו רק דקה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, אני תומך בהצעת החוק שלכם, אני חושב שהצעת החוק הזאת מקדמת בטיחות וכולנו בעד לקדם בטיחות בשוק הגז ובכלל. אבל אני חייב תשובה קצרה על הדברים שאמרת כאן, אדוני השר.
אנחנו לאורך כל השנה נתקלים בעמדות של משרד האוצר, שכל פעם כשאנחנו באים עם בעיה חברתית אומרים לנו: אין כסף; אומרים לנו: אין כסף. אנחנו כולנו גם מכירים את המנגנון שמאפשר להעביר מסעיף לסעיף. אם בסעיף מסוים יש תת-ניצול, תאפשרו להעביר אותו לסעיף אחר ונוכל לתת מענה לבעיות של בריאות, לבעיות של רווחה, לבעיות של חינוך, שצריך להן כל כך הרבה כסף. בסופו של דבר, כאשר אנחנו מסיימים את השנה עם עשרות-מיליארדים של שקלים שאישרנו למטרות חברתיות ואינם מנוצלים בפועל, זה חבל, זה בעייתי וזה מיותר. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו עוברים לחבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; רויטל סויד – אינה נוכחת; אראל מרגלית – מוותר; איציק שמולי – אינו נוכח; מאיר כהן – מוותר; יהודה גליק – מוותר; מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; מיקי לוי – אינו נוכח; איתן ברושי – אינו נוכח; אכרם חסון – אינו נוכח; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; זוהיר בהלול – מוותר; ישראל אייכלר – אינו נוכח; עמר בר-לב – מוותר; יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; אחמד טיבי – אינו נוכח; שרן השכל – מוותרת; אמיר אוחנה – אינו נוכח; יעל גרמן – אינה נוכחת; עליזה לביא – אינה נוכחת; משה גפני – אינו נוכח; אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; יוסי יונה – אינו נוכח; עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; אוסאמה סעדי – אינו נוכח; קארין אלהרר – אינה נוכחת; חיים ילין – אינו נוכח; איילת נחמיאס ורבין – נמצאת, מוותרת; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; אלעזר שטרן – מוותר; אורן אסף חזן – מוותר; מיכל בירן – אינה נוכחת; יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; שלי יחימוביץ – מוותרת; יואב קיש – אינו נוכח רועי פולקמן – מוותר; טלי פלוסקוב – מוותרת; יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת; אלי כהן – אינו נוכח; ענת ברקו – אינה נוכחת; יוסף ג'בארין – אינו נוכח; דוד אמסלם – אינו נוכח; טלב אבו עראר – אינו נוכח; ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; איימן עודה – אינו נוכח; נורית קורן – אינה נוכחת.
אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה.
<נורית קורן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נורית קורן כאן.
<נורית קורן (הליכוד):>
קצר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תנו לה דקה בשביל כל הרשימה הגדולה הזאת.
<נורית קורן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם מה עבר עלי היום. היום התקשרו אלי מפולומבו ואמרו לי שנמצאת אישה שרוצה לדבר אתי – היא מחפשת את אחותה החטופה, ואם הם לא ייתנו לה להיכנס אלי היא תתאבד, או תעשה משהו, היא תזיק לעצמה. יובל, שהיה המנהל של פולומבו, ובמשמרת שלו, התקשר אלי, התקשר למשרד שלי ואמר לי את הדברים. ברור שיצאתי לראות מי זאת האישה ולשמוע מה בפיה. ראיתי אישה נרגשת ביותר, אישה מעל 70, שאמרה לי: אני מחפשת את אחותי, ואני רוצה לדבר אתך, אני רוצה להראות לך את כל המסמכים שיש לי. אתם יודעים שאני יושבת-ראש השדולה לחקר האמת בפרשת ילדי תימן, ומובן שלא יכולתי לסרב. על המקום סידרתי לה אישור כניסה, הבאתי אותה למשרד שלי ושמעתי מה בפיה.
אחותה, ציונה עומסי, נחטפה כשהיא הייתה בת עשרה חודשים, לקחו אותה מהיד שלה – היא הייתה בת שמונה או תשע – ואמרו לה שלילדה יש אבעבועות רוח, וכדי שהיא לא תדביק אותה לקחו אותה לבית-חולים. האבא הלך לבית-חולים, אמרו לו שהוא יכול לבוא מחר לקחת אותה. למחרת הוא בא, שוב, הריטואל הקבוע: הילדה חולה, הילדה מתה, קברנו אותה. אמרו לו, יש קבר בירושלים – כי הם גרים במושב נחם, וזה נמצא בהר-טוב, פה לא רחוק. הם ראו תלולית עפר, לא הייתה מצבה, לא שום דבר. הם חפרו את הקבר וראו שאין אף אחד.
ברור לכם שאני הסתכלתי בפרוטוקולים, מצאתי את האחות, עם שיבוש של השם, והיה כתוב שם שהיא נפטרה כשהיא בת שלושה חודשים מסיבוכים של תסמונת דאון, בינואר 1951. אני שואלת אתכם, באותן שנים ידעו מה זה תסמונת דאון, אדוני היושב-ראש?
<היו"ר יצחק וקנין:>
וגם אם ידעו, אז מה?
<נורית קורן (הליכוד):>
אז איך הם ידעו לקבוע את הדברים האלה? ולמה הקבר ריק – ולמה הקבר ריק?
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – – ידעו מה זה תסמונת דאון – – –
<נורית קורן (הליכוד):>
באותן שנים, עם קום המדינה?
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – –
<נורית קורן (הליכוד):>
לא יודעת אם קראו לזה ככה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
נורית, כן – – –
<נורית קורן (הליכוד):>
לא קראו לזה ככה. אבל היה לה אבעבועות – היה לה אבעבועות, אז אני לא מבינה את הדברים האלה. אז זהו, ככה עבר עלי היום הזה, והייתי צריכה להרגיע את האישה, שאני אחפש את אחותה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת נורית קורן.
אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד?
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תסמונת דאון זה מ-1866.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לכן הערתי מה שהערתי.
הצבעה מס' 21
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 52), התשע"ז–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1087); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 52), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר צחי הנגבי, השר לשיתוף פעולה אזורי.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
אֲזורי.
<השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:>
אֵזורי. אֵזור ולא אֲזור.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת, תיקון 52 לחוק ההוצאה לפועל, נועדה לסייע לזוכים בהוצאה לפועל בניהול התיק.
במערכת ההוצאה לפועל יש חייבים שמתנהלים נגדם תיקים של כמה זוכים. במקרה שאחד מהחובות שמתנהלים נגד החייב הוא חוב מזונות, יש לו קדימות בקבלת כספים המתקבלים בתיק ההוצאה לפועל. המשמעות היא שכאשר נתפסים כספים של חייב, הכספים האלה ישמשו קודם כול לכיסוי חוב המזונות ורק לאחר מכן לכיסוי שאר החובות בתיק, גם אם הכספים התקבלו בשל פעולות שנקט זוכה אחר בתיק. עקב כך ייתכנו מצבים שבהם זוכים ישקיעו מאמצים לעיקול ומימוש נכסים לצורך גביית חובם, אך הכספים שהצליחו לתפוס בהליכים האלה לא יגיעו כלל לידיהם אלא לתיק המזונות. לכן, אדוני היושב-ראש, מוצע לאפשר לזוכה שמנהל תיק נגד חייב לברר אם יש לאותו חייב תיק מזונות בהוצאה לפועל, כדי להעריך את הכדאיות שלו בנקיטת ההליכים בתיק הזה.
בשלב ראשון הזוכה יוכל לקבל מידע באמצעות המערכת הממוחשבת לגבי עצם קיומו של חוב מזונות נגד החייב. המידע הזה יימסר רק לזוכה של החייב, ורק לגבי תיקים שבהם חוב המזונות הוא משמעותי. במקרים שבהם נמסר לזוכה שקיים תיק מזונות לחייב, יוכל הזוכה לבקש מהרשם לקבל מידע על היקף החוב.
בתיקים שמנוהלים במסלול המקוצר מצטמצמת ההצדקה לקבלת המידע בדבר קיומו של חוב מזונות וגובהו, מכיוון שמי שמנהל את התיקים זה עובדי מערכת ההוצאה לפועל, שמודעים לקיומו של תיק מזונות, וכן מכיוון שגם כך ניתן לנקוט בגדרם רק הליכי גבייה מצומצמים. לכן, במסגרת המסלול המקוצר לא יוכל הזוכה לקבל את המידע באמצעות המערכת הממוחשבת, אלא הוא יידרש להגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל, והוא ישקול אם הדבר הזה נחוץ לצורך ניהול התיק.
אציין שהצעת החוק גובשה בראי זכותם של החייבים לפרטיות, והיא נותנת מענה לזוכים תוך פגיעה מזערית, ככל האפשר, בפרטיות החייבים. לשם כך, לשר המשפטים – לשרת המשפטים – ניתנת סמכות לקבוע תקנות כדי להסדיר את אופן מסירת המידע ולהבטיח את אמינותו וזמינותו ואת ההגנה מפני שימוש בלתי מורשה בו.
ולאור האמור, אדוני היושב-ראש, אבקש, הממשלה מבקשת, לתמוך בהצעת החוק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר צחי הנגבי. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; אוסאמה סעדי – אינו נוכח. עבד אל חכים חאג' יחיא יעלה לדוכן; שלוש דקות. ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק; מוותר. אני אעבור ישר לישראל אייכלר – שאינו נוכח, ונמשיך הלאה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, האזרחים הערבים שמנסים לטוס ב"אל על" עוברים השפלות, עוברים חקירות, וחלק מהם אפילו הגישו תלונות וקיבלו פיצויים בבתי-משפט.
ואני שואל ואני תוהה: האם כדי להבטיח את ביטחון הנסיעה צריך לחקור את האנשים חקירות שלא קשורות לנסיעה, לטיסה? תעשו את החקירה לטיסה, להבטיח את הטיסה. הרי בודקים בשיקוף את כל המזוודות, עוברים את האנשים, בודקים אותם, שואלים אותם: מישהו שלח, לא שלח, דיברו אתך, עם מי – סיימנו, שיעלה. לא צריך שעות לעכב גם את האנשים, ולפעמים לקחת אותם למרתפים ולהשפיל אותם. אם יש משהו שאתה חושב שיש מקום לחקור אותו, אחרי שהוא חוזר ארצה תקראו לו לחקירה, תדברו אתו. אבל לעכב אותו? להשפיל אותו? אין מקום בעולם שדבר כזה קיים. אבל מה לעשות.
חוץ מזה, "אל על" זה התפארת של המדינה, וזה "אל על", והשם שלה, אבל היא מככבת, ו"אל על" מובילה. כן, זה נכון שהיא מובילה, אבל במה? בואו נשמע במה היא מובילה, חשוב לדעת. לא בכיוון הנכון, כי דירוג חדש קובע: "אל על" היא החברה הגרועה בעולם בלוחות זמנים – היא הגרועה בעולם בעמידה בלוחות זמנים.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אז אתה לא טס ב"אל על"? היא הכי בטוחה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
היא לא הכי בטוחה, היא הכי משפילה, ולכן לא צריך לנסוע בה. אני לא יכול לקרוא מפה לחרם, אבל הערבים יודעים – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
זה מה שאתה עושה עכשיו.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – שהם לא נוסעים, כי הם לא צריכים את ההשפלה הזאת. אבל בלוחות זמנים היא במקום האחרון בעולם, אתם יודעים מה זה? אפילו מדינות עולם שלישי עומדות בלוחות זמנים יותר טוב מ"אל על". אם הזמן והדיוק בזמן לא חשובים, כאילו שזה לא החיים של האנשים, שזה לא כל כך בסדר העדיפות של "אל על" והמפעילים שלה. לכן אני מתריע שיש מקום לתקן וצריך לתקן. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; איתן ברושי – אינו נוכח; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; יעל גרמן – אינה נוכחת; רויטל סויד – אינה נוכחת; מירב בן ארי – מוותרת; אראל מרגלית – מוותר; עליזה לביא – אינה נוכחת; יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; אכרם חסון – אינו נוכח; אחמד טיבי – אינו נוכח; איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. דב חנין – עולה. שלוש דקות. שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך. אדוני השר – רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, צריך רפורמה בהוצאה לפועל, אבל הרפורמה בהוצאה לפועל שדרושה לנו, עמיתי חברי הכנסת, היא רפורמה בכיוון ההפוך; המהלך שהממשלה מנסה לקדם הפעם הוא מהלך נוסף שמחזק את הזוכים מול החייבים, מאפשר להשתמש בנתונים של החייבים, משקיף אותם – הופך אותם לשקופים – בפני הזוכים, עם מנגנונים כאלה או אחרים, אבל זה העיקרון. ומה שצריך לעשות, עמיתי חברי הכנסת, זה להגן על אנשים שנכנסים למטחנה הבלתי-אפשרית הזאת של ההוצאה לפועל בישראל.
אני מקבל פניות ציבור רבות בנושאים של הוצאה לפועל, והתמונה האופיינית היא אנשים שנקלעים לאיזשהו מעגל של חובות שקשה לצאת מהם. תהליכים בהוצאה לפועל, מרגע שנקלעת לתוכם, היכולת שלך להיחלץ, להשתחרר ולפתוח דף חדש מוגבלת ביותר. ואני לא מדבר, עמיתי חברי הכנסת, על אנשים אמידים ועשירים שמנסים להתחמק מחובות. אני מדבר על אנשים שמנסים להמשיך בחייהם, נקלעו לאיזושהי מצוקה כלכלית ויחד אתה נקלעו למערכת ההוצאה לפועל.
השינוי שאנחנו צריכים ליצור בהוצאה לפועל צריך לאפשר לאנשים האלה לקבל יחס הוגן, לקבל נתיבי יציאה מהנתיב הזה, של חייבים שאינם מסוגלים ואינם יכולים להשתחרר מהחובות שלהם. לכן, מתוך הגישה הזאת, אני מציע להתנגד להצעת החוק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; אמיר אוחנה – אינו נוכח; מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; יעקב מרגי – מוותר; זוהיר בהלול – מוותר; עפר שלח – אינו נוכח; אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; אלעזר שטרן – מוותר; דוד אמסלם – אינו נוכח; נחמן שי – מוותר; אורן אסף חזן – אינו נוכח; קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; יוסי יונה – אינו נוכח; מיקי לוי – מוותר; מאיר כהן – מוותר; יחיאל חיליק בר – מוותר; איל בן ראובן – אינו נוכח; שלי יחימוביץ; קארין אלהרר – אינה נוכחת; שרן השכל – מוותרת; איציק שמולי – אינו נוכח; נורית קורן – אינה נוכחת; טלב אבו עראר – אינו נוכח; מרב מיכאלי – אינה נוכחת.
אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 52), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 22
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28
נגד – 3
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 52), התשע"ז–2016,
לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
28 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ב בטבת התשע"ז, 10 בינואר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 19:37.>