דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' י"א
ישיבה ק"צ
הישיבה המאה-ותשעים של הכנסת העשרים
יום שלישי, י"ב בטבת התשע"ז (10 בינואר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
אכרם חסון (כולנו): 4
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 5
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 6
ענת ברקו (הליכוד): 7
נחמן שי (המחנה הציוני): 8
יואב בן צור (ש"ס): 8
איתן ברושי (המחנה הציוני): 9
אורן אסף חזן (הליכוד): 10
דב חנין (הרשימה המשותפת): 10
מירב בן ארי (כולנו): 11
אברהם נגוסה (הליכוד): 12
אמיר אוחנה (הליכוד): 12
הצעות לסדר-היום 13
ציון יום המודעות לבריאות 13
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13
יעל גרמן (יש עתיד): 14
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 16
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 18
מירב בן ארי (כולנו): 19
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 21
אורן אסף חזן (הליכוד): 23
שר הבריאות יעקב ליצמן: 26
דב חנין (הרשימה המשותפת): 38
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 39
הצעה לסדר-היום 40
מחסור בתחנות מד"א במגזר הבדואי גורם לתמותת ילדים 40
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 41
שר הבריאות יעקב ליצמן: 41
שאילתות ותשובות 45
711. אישור בקשות לקבלת מרשם לקנאביס רפואי 45
שרן השכל (הליכוד): 45
שר הבריאות יעקב ליצמן: 45
714. התמחות בתזונה 46
חיים ילין (יש עתיד): 46
שר הבריאות יעקב ליצמן: 47
720. רכישת "ריטלין" 48
אורי מקלב (יהדות התורה): 49
שר הבריאות יעקב ליצמן: 49
748. תקציב בלתי מנוצל: טיפולי שיניים לקשישים 50
יואל חסון (המחנה הציוני): 50
שר הבריאות יעקב ליצמן: 51
450. התאמת מערכת החינוך לעולם התעסוקה העתידי 53
עליזה לביא (יש עתיד): 53
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 53
663. שילוב בוגרי המגזר החרדי במשק 56
אלי כהן (כולנו): 56
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 56
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"ב בטבת תשע"ז, 10 בינואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 47) (מניעת השתתפות בבחירות בשל התבטאות מועמד), של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, מי שמעוניין יוכל להצביע. בבקשה, חבר הכנסת אכרם חסון, תתחיל היום את הנאומים. אחריך – חבר הכנסת זוהיר בהלול.
<אכרם חסון (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערנו הרב, לפני יומיים איבדנו שלוש חיילות וחייל בפיגוע קשה, מחריד, בירושלים, כך שהטרור רודף את רוב האזרחים כמעט בכל מקום בעולם. באותו יום ראשון ביקרתי בעיר במשולש, בעיר טירה, ושם ביקרתי אצל משפחת ההרוגה ליאן נאסר, אשר נהרגה בפיגוע מחריד בטורקיה עם עוד 39 אזרחים, מתוכם 25 אזרחים זרים – ישראלית אחת והשאר מערב-הסעודית, מלבנון, מתוניסיה, מהודו, ממרוקו, מירדן, מכוויית, מעיראק, מקנדה, מסוריה ומרוסיה. כמו כן, ביקרתי אצל הפצועה רווא מנסור.
אני פונה אליך כאן, אדוני היושב-ראש: כפי שאתה יודע, כאשר אזרח ישראלי נפגע בפעולת טרור בחוץ-לארץ הוא לא מקבל פיצוי, לא מקבל עזרה, לא מקבל תמיכה, כך שבאותו יום שנודע לאב שהוא איבד את הבת, הפרח שלו, הבחורה הצעירה, בטורקיה, לא שחררו את הגופה מבית-החולים באיסטנבול עד שהמשפחה שלחה 4,000 דולר כדי להטיס את הגופה ולהביא אותה לקבורה בישראל. כמובן, אתה מתאר לעצמך באיזה מצב נפשי המשפחה הייתה. ובכל זאת, פעולת טרור בתוך טורקיה – חיפשו את הישראלים, חיפשו את הזרים. אני אומר לך גם שלצערי הרב שמעתי שאחרי שהיא נפצעה המחבל בא אליה וירה בראש ווידא הריגה. אנחנו מדינה שערך האדם הוא ערך עליון בה, וטרור לא מבדיל בין אירופי לבין אדם מהמזרח התיכון, לא מבדיל בין יהודי לערבי. כולם משלמים את המחיר.
אני חושב שהחוק שהצעתי לפני יומיים כדי לפצות את המשפחה, לעזור להם ולסייע להם, זה דבר שהוא מאוד אחראי, מאוד ענייני, ואני מקווה שהיושב-ראש, ביחד עם חברי הכנסת, יתמוך בהצעה שלי. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת אכרם חסון. ציינתי כבר אתמול במליאה ואציין עוד פעם שנשיאות הכנסת אישרה אתמול הצעה לדיון מהיר בוועדת החוץ והביטחון בדיוק על הנושא הזה, של ישראלים שלצערי הרב נפגעים בפיגועי טרור מחוץ לגבולות מדינת ישראל. אתה צודק לגמרי שיש עוד דברים בחוק לתקן. כמה חברי כנסת פנו, אני גם אשמח שאתה תתעדכן, ואני מקווה שכולנו ביחד נשנה את המצב האבסורדי הקיים היום.
<אכרם חסון (כולנו):>
תבורך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חבר הכנסת זוהיר בהלול, ואחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
הורסים וגודעים, אזרחים הרוסים, אנשים מופקרים – איך לא? הם ערבים. תשעה בתים, ילדים בוכים, הורים זועמים – איך לא? הם ערבים. מדינת הנאורים ללא חמלת היהודים מתעמרת בנטושים – איך לא? הם ערבים. ממשלת החטאים דוהרת ללא מעצורים, רומסת כל ערכים – איך לא? כי הם ערבים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר יעקב ליצמן, אני אתרגם את שירתו של חבר הכנסת היקר לי זוהיר בהלול, מה שהוא אמר עכשיו, לשפה הפוליטית הברורה והשקופה ביותר. אומנם הדברים שלו מזעזעים, אבל, לצערי הרב, כנראה רוב הפוליטיקאים – ממשלת ישראל לא מבינה את השפה הזאת, התרבותית, הנאורה, האנושית; היא מבינה רק שפה של גזענות, של אפליה, של הריסת בתים.
עדיין הדחפורים והבולדוזרים לא יצאו מהעיר קלנסואה, שהיום בבוקר תקפו אותה כוחות – אי-אפשר לתאר אותם – והרסו תשעה בתים של תושבים, בעיר קלנסואה, בתים שהם על אדמותיהם הפרטיות של אותם תושבים. הסיבה שהאנשים שם בנו ובונים ויבנו היא המדיניות הגזענית, האפליה, שלא נותנת לנו, כאזרחים ערבים, לבנות על אדמתנו שלנו, שנשארה אחרי גזלת האדמות בכלל. אם היו תוכניות של הממשלה, של ועדות התכנון הארציות בכלל, לפני עשר ו-20 שנה, לא היו בונים בנייה לא מוסדרת. עוד פעם אני אומר, בפעם האלף: אין בנייה לא חוקית אצל האזרחים הערבים, יש בנייה לא מוסדרת; המדיניות האכזרית, הגזענית הזאת – להסדיר את כל הבנייה הלא-מוסדרת.
מה שנעשה היום זה מתקפה ארסית על הבתים, על העיר קלנסואה. הריסת תשעה בתים ונטישת אזרחים ותינוקות ללא בית, זה מעשה – לתאר אותו בשירה אפשר, אבל צריך מילים שהן יותר גרועות מהשירה, שהמסר יגיע לאוזניו של ראש הממשלה, שאנחנו מעט רואים אותו כאן, ולשר ארדן, שאומר שיש שוויון – שוויון בהריסה, אבל לא שוויון בבניית בית, בזכויות ובפיצוי על הבתים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
לכן, יש לשים קץ למדיניות האכזרית הזאת ולהפסיק את הריסת הבתים אצל האזרחים הערבים ובכלל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, הרש"פ לא רוצה לגנות את הפיגוע שבו נרצחו סגן יעל יקותיאל והצוערים ארז אורבך, שיר חג'אג' ושירה צור, זכרם לברכה. כל אחת ואחד עולם ומלואו והלב שותת דם על האובדן והחלל שהותירו בהירצחם. איך תגנה הרש"פ אם היא קוראת שמות רחובות על שם רוצח כמו יחיא עיאש, אם מאדירים שמות של מחבלים, השהידים, בשלטי חוצות; קריקטורות שמראות מחבלים זורקים גופות של חיילים לפח האשפה, קריקטורות, רצח וריקוד על הדם.
אולי זה הזמן להדגיש, לאלה שעושים את ההבחנה הדקה בין "האחים המוסלמים", "חמאס" ו"דאעש": יש בכל אחד מהם קצת מכל אחד, והם אפילו חוצי ארגונים, וטוב עשה ראש הממשלה שהוציא מחוץ לחוק את התנועה האסלאמית הצפונית.
אני רוצה לספר לכם שלפני כמה ימים באתי לנחם את המשפחה מטירה, את משפחתה של ליאן נאסר, זיכרונה לברכה, משפחה ישראלית ערבית שהאובדן שלה אדיר. היא בחורה בתחילת חייה, מקסימה, שנרצחה בפיגוע טרור באיסטנבול רק משום שהייתה שם במקרה; חבורה של אנשים שבאו לשמוח ולחגוג ונקלעו לשם במקרה, ולכן רצחו אותם. הטרור העיוור הזה לא מבדיל בין דם לדם.
העולם מתחיל להבין שהטרור איננו בעיה רק של מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש. אנחנו חייבים לאחד כוחות ולהילחם מלחמת חורמה בטרור, וכדאי להתחיל זאת פה, בבירתנו הנצחית ירושלים: לשלול תושבות מחמולות שלמות שהעיסוק שלהן בחיים, הסטרט-אפ שלהן, זה טרור נגד יהודים, זה טרור נגד ישראלים, זה דריסה, זה דקירה, זה חגורות נפץ, זה שחיטה, זה עריפת ראשים, זה שימוש בטרקטור ושימוש במשאית. לכן, אני מקווה שאכן שר הפנים, כפי שהוא הצהיר, יגרש את המשפחות הללו, ונגבה מחיר כבד מאלה שמתפרנסים מלהיות תליינים שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על החלטה שקיבלו שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה בקשר לסמכויות של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הגברת עורכת-הדין דינה זילבר.
זה לכאורה עניין משני, בסך הכול פקידה בדרג השני במשרד היועץ המשפטי. אבל זו החלטה מרחיקת לכת בעיני, מפני שהגברת זילבר הייתה ידועה כילדה הרעה של המערכת הזאת, והיא הנפיקה כמה וכמה חוות דעת שלא נשאו חן בעיני הממונים עליה, כמו חוות דעת בעניין החטיבה להתיישבות של הסוכנות, כמו בעניין הגרעינים התורניים, כמו בעניין ניהול הגן הארכיאולוגי בירושלים.
אבל אני חושב שאנחנו מצפים מאנשי מקצוע במשרדים האלה, ובראש ובראשונה במשרד המשפטים, להביע את דעתם המקצועית, והדרגים הפוליטיים שמעליהם יכולים להחליט מה הם רוצים לעשות עם חוות הדעת. הגברת זילבר לא צריכה לשלם את המחיר של הפוליטיזציה של משרד המשפטים, ואסור שהיא וחבריה יתקרנפו נוכח הלחצים המופעלים עליהם.
אני חושב שזה נושא שצריך יהיה להיבדק ולהיחקר, מדוע נעשו לכאורה כמה שינויים ארגוניים. אבל בסופו של דבר, לב העניין הוא שהסמכויות המרכזיות האלה נלקחו ממנה והועברו לעובדים אחרים, אשר, אני מניח, יעשו את רצון הממונים עליהם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יואב בן צור – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
<יואב בן צור (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, השבוע טרור רצחני שלח את ידו ורצח בדם קר את חיילינו בעת ששהו בסיור חינוך בבירתנו הנצחית ירושלים. סיור חינוך. האם יש עוד צבא במזרח התיכון עם חיל חינוך ערכי ומוסרי כמו צבאה של ישראל, המקדיש זמן ותקציב לחינוך? בזמן שהטרור עוסק ברובים ובפיגועי דריסה, אנחנו עוסקים בערכים ובהגנה על חיי אדם.
אך זה לא הזמן לדיבורים; זו השעה למעשים. בימים הקרובים נקדם בדחיפות את החוק שיזם יושב-ראש תנועת ש"ס, שר הפנים הרב אריה דרעי, שישלול תושבות ללא שימוע מטרוריסטים ומשתפי פעולה עם טרור שיברחו או ברחו לחוץ-לארץ. אני מודיע כאן: לטרור לא ניתן תעודת זהות.
אני קורא לחברי חברי הכנסת המגנים את הטרור הרצחני לתמוך בחוק, ללא שיקולי קואליציה–אופוזיציה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, הזדמנתי היום בתוקף תפקידי לישיבות של ועדות שונות שעסקו בסוגיות מרכזיות של הפריפריה והבירה: עסקנו בעוטף-עזה, בהארכת תוקף ההטבות; היה דיון בהיקף גדול של שותפים על מצוקת הבריאות בדרום, בבית-חולים סורוקה; אנחנו באים עכשיו מדיון על תוכנית הצפון בוועדת הכלכלה, והיה דיון מיוחד על ירושלים.
בירת ישראל, הנגב והגליל – המשולש הזה הוא משולש שהוא מרכיב חשוב ביכולת הקיום ובעוצמה של המדינה. עוסקים הרבה מאוד בסוגיות האלה, אבל צריך לומר את האמת: ההתקדמות היא אטית, ולפעמים יש גם נסיגות. טוב שהכנסת מוצאת את הזמן, חשוב שהממשלה תתייחס ברצינות, אבל צריך שנדע את האמת: בסופו של דבר הנגב והגליל נשארים חלשים, ובירושלים יש קשיים רבים. לא בטוח שתקציב 2017–2018 משקף את הדאגה והמשבר בשאלות שאנחנו עוסקים בהן: גליל ונגב וירושלים.
דרך אגב, אדוני היושב-ראש, ראשי תיבות של נג"ב זה נגב גליל ביחד. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול יצאתי מבית-החולים, ובלי לחשוב פעמיים הלכתי ללוויה של שיר חג'אג' בהר-הרצל. נכחו שם חברי כנסת נוספים: מוטי יוגב, עמר בר-לב, אראל מרגלית. אבל זו לא הייתה הפעם הראשונה מאז התחיל גל הטרור הרצחני הזה, מאז כולנו חברים בכנסת הנוכחית, שבה לצערי לקחנו חלק במסע לוויה, בחלוקת כבוד אחרון למי שנשפך דמו ונרצח רק משום היותו יהודי.
ובמקום הזה לא נכחו נציגי ממשלה. הדבר הזה היה בשיח הציבורי לפני כמה חודשים; רק במדינה שלנו, בתוך כל הסערות, אנחנו ממהרים לשכוח. הייתה על זה ביקורת בעבר, אז גם אמרתי שאני אגיש הצעת חוק, ואמרו לי: אתה תמיד ממהר להגיש הצעות חוק שהן ברורות והגיוניות. אתה מחוקק את שם המדינה, אתה קובע שצריך שיהיה דגל, ועכשיו אתה גם רוצה לחייב שרים.
הפעם, בניגוד למה שהיה אז, לא אכפת לי מהביקורת. אני מתכוון – והיא כבר הונחה היום על שולחן המזכירות – לקדם הצעת חוק שתחייב שרים או שרות, סגני שרים או שרות, להיות נוכחים וללוות נרצחים שנפגעו בפעולות איבה, מסיבה מאוד מאוד פשוטה: אנחנו לא יכולים להיות שם רק בשביל לרוץ לטלוויזיה ולנחם, בשביל לקבל איזושהי כותרת טובה, אבל לא להיות במקום הזה של לתת אוזן קשבת, חיבוק חם, ולתת למשפחות ששילמו את המחיר הכבד מכול – לא לתת להן להבין שאנחנו נמצאים שם בשבילן.
אני מבקש מכל הכנסת הזאת, וגם ממך, ידידי היושב-ראש, לעזור לי לקדם את הדבר הזה. לפעמים מה שברור והגיוני לכל האזרחים לא תמיד ברור לפוליטיקאים. דווקא במקום הזה אנחנו צריכים להיכנס. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. תשע משפחות, חרב עליהן ביתן; תשע משפחות עם בני-אדם, עם ילדים חולים, נכים. הבתים נהרסו היום. כדי שנמנע כל אפשרות לטעות, לא מדובר בעמונה. הם לא לקחו אדמה לא להם. הם לא בנו את ביתם על קרקע מדינה. הם בנו את הבית הזה על אדמה פרטית שלהם. אם אפשר היה לקבל שם רישיונות בנייה, הם היו עושים את זה ברצון.
ביקרתי בבתים האלה, אדוני היושב-ראש, וראיתי את האנשים האלה – אנשים שעבדו ובזיעת אפם בנו את ביתם; אנשים שאין להם משאבים, אין להם כסף. וכשנהרס הבית הזה הם מסתכלים מסביב ושואלים איזה עתיד נשאר להם.
למה הרסו את הבתים האלה? הרי את הבתים האלה אפשר להכשיר. כבר היום אנחנו יודעים שיש, נמצאת על השולחן תוכנית להכשרת הבנייה הזאת. למה הרסו את הבתים אלה? אומר לנו ראש הממשלה שהוא עשה את זה כדי להפגין שמה שאולי יקרה בעמונה עושים עכשיו מראש לאזרחים ערבים בישראל. שני המקרים אינם דומים, אינם דומים, אבל ראש הממשלה הזה הוכיח פעם נוספת שהוא איבד כל גבול וכל קו אדום.
אדוני היושב-ראש, אם רוצים לראות איך נראה הרוע בחיים שלנו, צריך לראות בקלנסואה איך נראים החיים של האנשים שבתיהם נהרסו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אברהם נגוסה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אומנם הנושא הבוער והחשוב הוא באמת הרצח שנעשה אתמול בירושלים, אבל אני רוצה, להבדיל, לדבר על משהו אחד שעשינו היום בכנסת, בוועדת הכספים, בתמיכה של שר הבריאות ושר האוצר – וזה חשוב לומר, כי הרבה פעמים לא רואים את העשייה של חברי הכנסת ובכלל.
במשך שנים, שנים, משנות ה-60, יצרנים שייצרו תמרוקים – בשמים וקרמים – פשוט, בכל פעם שהם ייצאו לחו"ל, רק לחו"ל, הם היו צריכים גם לשלם אגרה כאן וגם להוציא רישיון על כל מוצר. אולי בעיניכם זה נראה פשוט, אבל בעיני כל יצרן כזה זה היה עודף רגולציה, ביורוקרטיה, ופשוט – עד לרמה של ייאוש, שמנהלי מפעלים מתקשרים אלי מה שנקרא בזעקות.
אני שמחה ששני השרים התגייסו. היום ביטלנו להם גם את העניין של תשלום האגרה וגם את העניין שהם צריכים להוציא רישיון. הם יכולים לייצא לחו"ל בלי רגולציה, ובכך הקלנו מעט את הביורוקרטיה במדינת ישראל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת אברהם נגוסה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אמיר אוחנה.
<אברהם נגוסה (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשנים האחרונות רישום הסטודנטים העולים למוסדות אקדמיים בארץ ירד באופן דרסטי. נחשפנו לכך הבוקר בדיון נוקב ומעמיק בוועדה בראשותי, בהשתתפות האוניברסיטאות ונציגי העולים. המפתח לשילוב העולים החדשים בחברה הישראלית הוא השכלה. היום בדיון נחשפנו גם למקרים שבהם עולים צעירים מבריקים ומוכשרים לא מתקבלים ללימודים בגלל דרישה מוגזמת של ידע בעברית של האוניברסיטאות. זאת סוגיה שעל הכנסת להתגייס לפתור, ואני באופן אישי מתכוון לפעול עד שהחסמים העומדים בפני העולים באקדמיה יוסרו באופן מלא. אני פונה לחברי חברי הכנסת להצטרף למאמץ הזה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – בבקשה, אדוני.
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
תודה לך. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני הולך להפתיע ולתת טיפ, בלעז, או תשר בעברית, ליושב-ראש האופוזיציה, לחבר הכנסת בוז'י הרצוג, כיצד לעצור את המנדטים הנוהרים מהמחנה הציוני לכיוון יש עתיד. באסל גטאס עדיין חבר כנסת, ועדיין חבר כנסת עד שיסתיים משפטו ופסק-הדין יהפוך לחלוט, כלומר שלא ניתן לערער עליו, אלא אם ננקוט את הליך ההדחה, שמחייב 60 חתימות של 60 חברי כנסת מהקואליציה, זה כבר יש, ועשרה חברי כנסת מהאופוזיציה.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
אפילו בני בגין לא מוכן לחתום – – –
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
ומי שהולך לגנוב לכם את המנדטים, שבסקרים הולכים ומתמעטים, זה יהיה יאיר לפיד, כי הם יחתמו על הדחת את המחבל הזה מכנסת ישראל ואתם תישארו בחוץ.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
רק בית-משפט מחליט במדינת ישראל, רק בית-משפט מחליט מי מחבל ומי – – –
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
בזכותכם באסל גטאס ימשיך להיות חבר כנסת עד סוף כהונתו בכנסת העשרים.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מה אתה – – –
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
אוי ואבוי. מצביעיכם כבר מסתייגים מכם וממשיכים לנהור לכיוון יש עתיד. תעצרו את זה, בחייכם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
נחמן, הוא הודה, אל תשכח.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עד כאן נאומים בני דקה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום המודעות לבריאות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו נעבור לציון יום המודעות לבריאות – הצעות לסדר-היום מס' 5638, 5663, 5710, 5728, 5737, 5738 ו-5741.
חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל יום המודעות לבריאות שהתקיים היום כאן בכנסת בדיונים של כמה מהוועדות. יום זה, העומד בסימן "בריאות ומניעה תחילה", מתקיים בשיתוף עם ההסתדרות הרפואית בישראל וביוזמתה המבורכת של חברת הכנסת יעל גרמן.
במרוץ החיים התובעני של האדם הממוצע, בתוך שלל העיסוקים, שבראשם עבודה, משפחה, גידול ילדים ומטלות תובעניות אחרות, אנחנו עלולים לא פעם לשכוח את הדבר החשוב ביותר: אנחנו ובריאותנו. השמירה על בריאותנו הנפשית והגופנית מוטלת על כל אחד ואחת מאתנו. זה נשמע מובן מאליו, אבל לא תמיד עומד במבחן המציאות והשגרה.
מילת המפתח היא ככל הנראה איזון. אין צורך להיות מומחה רפואי כדי להמליץ לכולנו לחתור להגיע לאיזון, מכל הבחינות: בין עבודה לשעות פנאי, בין פעילות גופנית למנוחה, בין צריכת מזון בעל ערך לכזה המסב לנו הנאה. ככלל, מלאכת האיזון בין גוף לנפש עשויה להיות תובענית, אבל תוצאותיה משתלמות.
אמר מי שאמר שאנחנו מעריכים את הבריאות רק בשעת מחלתנו. לצערנו, פעמים רבות אמירה זו נכונה. כשהכול בסדר, תודה לאל, אנחנו עוסקים בשלנו. כל יציאה מן השגרה, כל מחלה או רק חשד, מעוררים בנו הערכה לבריאות תקינה ולמערכות הגוף המתפקדות באופן כל כך הרמוני ועדין. אבל אם במניעה עסקינן, חשוב שניתן את הדעת למניעת מחלות או לתופעות שעלולות לפגוע בבריאותנו התקינה. עלינו לספק את צורכי הגוף באופן מבוקר, תוך שימת לב מתמדת לכך שלא הזנחנו שום תחום הדורש ביקורת ותחזוקה מתמדת. יום מיוחד זה ודאי מעלה תרומה חשובה לתודעה חיונית זו. כדאי גם להוסיף שרק לפני כמה ימים גם ציינו כאן יום של אורח חיים בריא, וגם בו השתתפו לא מעט חברי כנסת.
אני מברך בברכת יישר כוח את היוזמים ואת כל השותפים לארגון היום הזה, ומתכבד להזמין את המציעה הראשונה של הדיון, חברת הכנסת יעל גרמן, לעלות לדוכן. אחריה – חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, מיכאל מלכיאלי, מירב בן ארי, וכן הלאה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, ותודה שנתת את חסותך ושהסכמת לערוך את היום הזה, לא בפעם הראשונה. אני רוצה, ראשית, לומר תודה להר"י, הסתדרות הרופאים הישראלית, ולמי שעומד בראשה, לפרופסור אידלמן, ליאוניד אידלמן, ולחן, שעשו רבות למען היום ולמעשה הם יוזמים ממש יחד אתנו. השדולה היא גם בראשותי אבל גם בראשות דב חנין, שולי מועלם, חיליק בר ואילן גילאון. כולנו יחד עבדנו ועמלנו רבות כדי שהיום הזה יצליח, ואני חושבת שבהחלט העלינו לסדר-היום נושאים רבים שמן הראוי שנדון בהם בכנסת, לא רק ביום הבריאות אלא יום-יום.
אחד הנושאים האחרונים שאנחנו דנו בהם, ממש עכשיו, בכנס האחרון של השדולה שערכנו, היה הנושא של התורים בבתי-החולים. כולנו יודעים שיש תורים ארוכים מאוד בבתי-החולים. כולנו גם יודעים שאנחנו מכוונים, שמשרד הבריאות – גם כאשר אני הייתי שרת בריאות וגם כאשר מר ליצמן היום שר בריאות – רוצה לצמצם את התורים. תורים ארוכים עושים שני דברים: קודם כול, הם גורמים לכך שאנשים לא יכולים לקבל את הטיפול המגיע להם, עד כדי כך שזה יכול להגיע גם למוות; שנית, הם גורמים לפערים גדולים במערכת הבריאות, פערים כלכליים, כי מה שקורה הוא שכאשר בן-אדם לא יכול להגיע ולא יכול באמת לקבל את מבוקשו בבית-החולים הציבורי, הוא מוציא מכיסו – במידה שיש לו כסף; הוא מגיע לבית-חולים פרטי או לשר"פ, ושם, בעזרת הכסף, הוא מקבל תור מקוצר. זה דבר שלא יעלה על הדעת.
אני רוצה להזכיר לכולם שבשנת 2015, בתקציב 2015, אנחנו אישרנו מיליארד ש"ח לקיצור תורים: 300 מיליון היו חד-פעמיים ו-700 מיליון היו לבסיס. אם באמת אותו תקציב היה מאושר, ה-700 מיליון לבסיס היו 2.1 מיליארד – והיו יכולים לעשות הרבה. כן, נכון, הכסף לבדו לא ישנה, צריך גם לשנות את הניהול, צריך שתהיה תוכנית, צריך בהחלט לבטל את ה-cap כאשר אנחנו מדברים על צמצום תורים ולאפשר לבתי-חולים לעשות את הניתוחים הנוספים בלי שהם יסבלו או בלי שהם יפסידו. אבל, אדוני השר, אתה יודע, יש לך תוכנית, יש במשרד הבריאות תוכנית לקיצור תורים, תוכנית מאוד מסודרת, שבאה ומראה שניתן היום לערוך עשרות-אלפי ניתוחים נוספים אחר הצהריים – בכפוף, כמובן, לכך שיימצא הכסף; יש תוכנית שמראה שבתי-חולים יכולים היום להוסיף למכסת הניתוחים שלהם אחר הצהריים עוד עשרות-אלפי ניתוחים בלי שהם יזדקקו למיטה אחת נוספת או לבינוי נוסף.
אז בהזדמנות הזאת אני פונה לאוצר – לא לשר הבריאות, כי אני בטוחה שהוא רוצה בזה ממש כמוני, אלא לאוצר: להוסיף את הכסף הנחוץ. ואם חסר הכסף, הרי שיש הצעת חוק שאני מבקשת להעלות – היא עדיין לא עלתה לוועדת השרים, אבל זו ההזדמנות לעשות לה פרומו – הצעת חוק שמדברת על הטבת נזקים והשבת עלויות עבור טיפול רפואי. זוהי הצעת חוק שדרך אגב עברה בקנדה, וכתוצאה מכך שההצעה הזו עברה תבעו את חברות הטבק וקיבלו למעלה מ-300 מיליארד דולרים קנדיים בקנדה. אם ההצעה הזאת תעבור, הרי שארגונים – גם המדינה, גם קופות-החולים וגם חברות הביטוח יוכלו לתבוע בגין הנזקים שנגרמים כתוצאה מהעישון וההוצאה שנגרמת לקופות-החולים, למדינה ולחברות הביטוח כתוצאה מכך שמעשנים; יוכלו לתבוע את חברות הטבק, לקבל לפחות עשרות מיליארדים, ואולי המיליארדים האלה הם אלו שיוכלו בסופו של דבר לתת את הכסף המצופה ולצמצם את התורים ולהוסיף בריאות.
אני רוצה להודות מעל הבמה הזאת לכל מי שלקח חלק במלאכה, לכל מי שעזר לארגן את היום הזה, ובראש ובראשונה ליועצת הנפלאה שלי שיושבת כאן, לאביבה קוגוס, שעשתה באמת עבודה נהדרת, וכמובן לדניאל, ליונתן, ללירון, לטלי ולקסם, לכל העוזרים הפרלמנטריים. וזו לא הפעם הראשונה שאני באה ואומרת שאנחנו אולי נמצאים בפרונט, אבל הם עושים לנו את כל העבודה. תודה רבה, ושנהיה בריאים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת הד"ר עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר יעקב ליצמן, חברי כנסת נכבדים, טוב עושה הכנסת שהיא מציינת את יום הבריאות, ויש לציין בחיוב את קיום היום הזה בוועדות שונות בכנסת הבוקר ובמשך היום – בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בוועדה לקידום מעמד האישה, בוועדה לצדק חלוקתי ובוועדת המדע. דנו בהרבה נושאים שקשורים לרפואה ואיך לשפר ולקדם את הרפואה, במיוחד את השירות הרפואי ובכלל את מערכת הבריאות.
בהזדמנות הזאת אני צריך להודות גם להסתדרות הרפואית בראשותו של פרופסור ליאוניד אידלמן על תרומתה ביום הזה – ובארגון כבר עורכים את זה שלוש שנים והכנסת מציינת את זה שלוש שנים.
מהי מחלה, לפי הגדרת ארגון הבריאות העולמי? מחלה היא פגיעה בגופו או בנפשו של אדם הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף או הנפש ומונעת ממנו לתפקד באופן רגיל; זה מה שנקרא מחלה, ולכן אנחנו חייבים לשאוף, לראות, עם ההגדרה הזאת, איך אפשר שבגופו של בן-אדם לא יהיו הליקויים האלה. מה זה בריאות? בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית, ולא רק היעדר מחלה. כמובן, היעדר מחלה זה לא רק בן-אדם בריא; יש כאלה שמגדירים בריאות כמצב של חיים פוריים מבחינה כלכלית וחברתית.
כחברי הכנסת, המסר שלנו ביום הזה חשוב מאוד. למרות שבמדינה יש מערכת בריאות טובה מאוד, מצוינת, מבחינת הרמה הרפואית והמדע, יש הרבה דברים שהם עדיין לקויים, ובמיוחד השירות הרפואי במערכת הבריאות. זו החוליה החלשה ביותר – השירות הרפואי, שגורם לכל הפגמים במערכת הבריאות: אם זה תורים ארוכים, אם זה שירות ללא נגישות, אם זה הבדלים בין פריפריה למרכז. אנחנו לא מדברים על הרמה המקצועית ברפואה והידע והמדע הרפואי, אלא על השירות הרפואי, שהוא הפגם הגדול ביותר, החור הגדול ביותר, שגורם לכל המינוס של מערכת הבריאות בישראל.
כמובן, יש קשר הדוק בין שירות לקוי, מעט שירות בהרבה מקומות, לבין המצב הסוציו-אקונומי אצל המון אנשים. 1.7 מיליון אנשים בישראל עניים, ובמעגל הקסמים שישנו הם כמובן חולים יותר ובריאותם לקויה יותר והם עניים. אדם עני לא יכול לקנות לעצמו תרופות, ולא למשפחתו, כמובן. אדם עני עובד יותר שעות מכולם בשביל להתפרנס, ועל כן הוא סובל ממחלות רבות יותר משאר האזרחים. אדם עני מעדיף לקנות תרופות במקום אוכל, או להפך, ובשני הדברים הוא פוגע בבריאות שלו. אדם עני יסבול ממחלות נפשיות קשות, גם מיתר לחץ דם, גם מסוכרת ואפילו מדיכאון. לכן יהיה מעגל קסמים אצל האדם העני והמחלות עוד יגדלו אצלו.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מסתבר שאנו לא ממש מודעים לגוף שלנו. למה? כי במערכת הבריאות בכלל – המודעות שלנו לבריאות לקויה, וכנראה משקיעים מעט במודעות של האזרחים איך להיות אחראים לגוף שלנו. החינוך הבריאותי הטוב: התעמלות, ספורט, תעמולה, מאבק הדוק, לא מתפשר, נגד עישון – כל הדברים האלה הם במידה רבה לקויים במערכת הבריאות ובכלל ובמערכת הציבורית; הם נותנים לבן-אדם להבין מה זה ערך הבריאות שלו. המודעות לבריאות שלנו כאזרחים היא לקויה, ולכן חובה על משרד הבריאות ובכלל על המערכות – אפילו מודעות, שאדם ידע על מניעה של מחלות מסוימות, איך להימנע, איך לקיים אורח חיים בריא – גם לזה צריכה להיות מודעות טובה.
למשל, בשנה שעברה הצעתי חוק חינוך חובה בבתי-הספר – לבריאות, שאדם ידע את ערך הבריאות שלו בגיל מוקדם; אבל החוק נדחה, ולא הייתה סיבה לדחיית החוק אלא כאילו תירוץ שמערכת החינוך לא מחייבת שיעורי בריאות, קידום בריאות וחינוך לבריאות בבתי-הספר. אני לא יודע אם התירוץ הזה מוצדק או לא.
היום השתתפתי ברוב דיוני הוועדות בנושא בריאות. לא אפרט כאן על הליקויים שישנם, ואני מקווה שמהיום הזה יצא מסר, בנוכחות שר הבריאות כאן, שאכן צריך לעשות שינוים רדיקליים במערכת הבריאות. לא מספיק לשים 4 מיליארד שקל כשלא תהיה רגולציה טובה עם הזרוע המבצעת של קופות-החולים; צריך להיות קשר הדוק, וצריך שהרגולטור, שהוא משרד הבריאות, ידע איפה ואיך זה מתבצע ולאן הולך כל שקל ושקל לטובת הציבור, ואכן לשפר את השירות הרפואי ואכן לקדם את הרפואה הציבורית. כל שקל שיושקע ברפואה הציבורית יחזור גם למשרד הבריאות וגם לאוצר, וזה טוב. כל שקל חסר יגרום ליותר מחלות וליותר תחלואה, וזה יפגע בבריאות הציבור בכלל.
לכן, אני מקווה ואני רוצה שיצא מסר – לא רק על הנייר – שאכן יתחילו בתוכניות, לשנתיים, לחמש שנים, לעשר שנים, תוכניות מקצועיות של משרד הבריאות איך לשפר את כל מערך הרפואה והשירות הרפואי בישראל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי.
<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, מכובדי השר, הכנסת מציינת היום את יום המודעות לבריאות. האמת היא, אדוני השר, שאתה מהבודדים שלקחו את המשרד שלך ומינפו את נושא הבריאות. אין היום אדם במדינת ישראל שלא מכיר את האמירות שלך בנושא הסופגניות, הג'אנק פוד ועוד. הכנסת מודעות שרבים-רבים לפניך לא הצליחו להשריש כל כך.
אני אפתח בגמרא, מסכת שבת, אתה בוודאי מכיר. הגמרא מספרת שרב הונא פוגש את בנו רבה ושואל אותו: למה אתה לא הולך לשיעורים של רב חסדא? רב חסדא מוסר שיעורים, למה אתה לא הולך לשמוע אותו. עונה רבה לאביו רב הונא: כי יש שם דברים משעממים בשיעור, זה לא דבר שמרתק אותי. הוא אומר לו: תן לי דוגמאות, מה נאמר שם בשיעור? ואז הוא אומר לו שרב חסדא פותח כל פעם בדבר של בריאות: תאכלו מהאוכל הזה, אל תאכלו את המאכל המסוים השני, תפעילו את הגוף שלכם, תמעטו בכל מיני דברים. אומר לו רב הונא – במקום אחר הגמרא אומרת שהוא אמר שחינוך הילדים זה הדבר הגדול ביותר שיש בכלל, כצו אלוהי. הוא אומר לו: הרב שלך פותח את היום שלו, של לימוד התורה, בדבר של בריאות, לך ותהיה דבק ברב הזה. ולכן אז הלך רב הונא ורשם את בנו רבה לישיבה של רב חסדא, כי הוא היה מתחיל את השיעור שלו כל פעם בנושא של בריאות.
מי לנו גדול מהרמב"ם? הרמב"ם, עם כל חוכמתו הגדולה, היה גם רופא, והוא גם כתב ספר וכתבים – שנאבדו ברובם – בנושא רפואה. אדוני היושב-ראש, פעם שאלו אותו, את הרמב"ם – אומרים את המשפט "העיקר הבריאות". אומרים לו: מה זה הבריאות, על איזו בריאות אתה מדבר? העיקר זה אכילה או התנהגויות אחרות? יש מכתב, ואני לא יודע את הלשון, אבל הרמב"ם אומר שבמילה בריאות יש את כל הבריאות. אז אומרים: מה הכוונה? הוא אומר: בריאות זה ראשי תיבות של שלושה דברים, והרמב"ם כותב במקום אחר שמי שיקיים את שלושת הדברים האלה מובטחת לו בריאות. הוא כותב ככה – בריאות זה ראשי תיבות: בולם רוגזו יפחית אוכלו ויגביר תנועתו. אלה ראשי תיבות של המילה בריאות.
אני חושב שאם הכנסת החליטה לציין את יום המודעות לבריאות, צריך להעלות על נס את שלושת הדברים המיוחדים האלה: קודם כול, בולם רוגזו; מרגיזים אותך – תבלום את הרוגז שלך. הייתי פעם אצל רופא השיניים שלי והיה כתוב שם: להתרגז פירושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים. זה בולם רוגזו. דבר שני – יפחית אוכלו ויגביר תנועתו, שזה בכלל הנושא של הבריאות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יישר כוח. אני חושב שלא גוזרים על הציבור גזירות שהוא לא יכול לעמוד בהן – זה לגבי בולם רוגזו, בכנסת. אבל נשתדל, נשתדל על-פי דרכו של הרמב"ם.
<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
זה ממש היה קצר וקולע.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחברת הכנסת גרמן – אבל אני רואה שהיא לא כאן – להגיד לה תודה על היום הזה. אני הייתי בכמה ועדות, וגם אפילו הסתובבתי בין הרופאים ועשיתי בדיקת עיניים; זה נראה בסדר, אבל צריך עוד להמשיך לבדוק את זה. תודה רבה לכל הרופאים שהיו כאן היום ונתנו לנו ולעובדי הכנסת את ההזדמנות באמת לעשות בדיקות, שאני מודה – בתפקיד של חברי כנסת וחברות כנסת, בטח יודעים, אנחנו תמיד אחרונים, בסוף.
התלבטתי על מה לדבר ביום הבריאות. דיברנו בוועדת החינוך על אורח חיים בריא, דיברנו על המצב של התלמידים בבתי-הספר, שהסתגלו לאורח חיים ישבני, כמו שהגדירו את זה במשרד החינוך. זאת אומרת שאנחנו במקום האחרון – אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל אנחנו במקום האחרון בנושא של הספורט בבתי-הספר. אנחנו מעולים בסמ"סים ובטלפונים, אנחנו מספר ארבע בעולם, אבל מבחינת ספורט המצב קשה, וזה גם מתחבר למה שדיברת, אדוני היושב-ראש, על אורח חיים בריא, ודיברנו על זה לא מזמן.
אז אחרי שהתלבטתי, החלטתי שבעצם אני אדבר על המצב שלי, כי אני לא יודעת, גם החיים קצרים וגם זמן המליאה, ואני לא יודעת מה יהיה בקדנציה הבאה – אני לא יודעת כמה פעמים תהיה לי ההזדמנות לעמוד כאן באמצע חודש שביעי ולדבר על בריאות של נשים. אז תסלחו לי, אבל אני אנצל את המצב לדבר דווקא על המקום של ההיריון, ובאמת על אורח החיים שהשתנה.
אני יודעת שלרובכן זה פשוט, ויש הרבה נשים כאן שעברו ארבעה או חמישה הריונות כבר, אבל בשבילי זו פעם ראשונה, וזה בגיל 41, שזה יחסית גיל מבוגר – יחסית. כולם אומרים: כן, זה רגיל וזה טבעי, אבל בשבילי זה לא רגיל וזה לא טבעי. ואדם ספורטיבי – חיים מחייך – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
הכול בראש.
<מירב בן ארי (כולנו):>
נכון.
<חיים ילין (יש עתיד):>
הגיל בראש, לא בשום מקום אחר.
<מירב בן ארי (כולנו):>
חיים מחייך, כי עשינו ביחד אפילו מרוץ למען הדרוזים. אדם ספורטיבי, אדם שרץ, אדם שעושה הרבה פעילויות, פתאום מרגיש שכל החיים שלו משתנים, וזה דבר לא פשוט. אדם שהוא בריא תמיד – גם היום אני מרגישה שאני אדם בריא, אבל עדיין אני לא לבד בעולם, ויש לי אחריות מאוד משמעותית, ולרוץ, אתמול, בין הצבעה – לרוץ ממקום למקום, זה לדעת שזאת כבר אחריות מאוד מאוד גדולה.
אז אני רוצה לשלוח מכאן לכל הנשים בהיריון שנמצאות באותו מצב כמוני, באמת גם את החוזק וגם את האומץ, וגם לבוא ולהבין שאנחנו לא לבד בעולם ויש לנו אחריות. לשמחתי, יש לי אחריות עליה, אבל כל מי שבאמת יש לו אחריות לעוברים – להבין באמת את החשיבות של בריאות טובה, של מודעות למצב, ואיך אני אומרת? זו אומנם לא מחלה, חלילה, אבל זה בהחלט לא המצב הרגיל שלנו.
לכן אני מנצלת את המקום הזה של הכנסת גם כדי לאחל הריונות בריאים וטובים לשאר הנשים במדינת ישראל, אבל גם כמובן לשבח ולומר משהו טוב על מערכת הבריאות, אדוני השר, שמלווה אותי כבר שבעה וחצי חודשים, ובאמת עושה עבודה נפלאה, וזכיתי בצוות רפואי שמלווה אותי. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
<חיים ילין (יש עתיד):>
לעולם לא יהיה לי נאום כזה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברות וחברי הכנסת, תראו, אנחנו מציינים פה היום את יום המודעות לבריאות. לצערנו, כמו שגם אמרת בתחילת דבריך, אנחנו בדרך כלל מתחילים להיות מודעים לבריאות כשהיא נעדרת. דיברנו הרבה היום בוועדת הכנסת – וגם אני רוצה להצטרף ולהודות לשר שהשתתף בוועדות, וכמובן לשדולות, וליעל גרמן, שלא נמצאת כאן, שארגנה את היום הזה.
דיברנו הרבה על מערכת הבריאות, על התקציבים החסרים, על התורים הארוכים, על הקיפוח של הפריפריה. אין ספק שיש הרבה מאוד מה לעשות כדי להבריא את מערכת הבריאות שלנו, וצריך גם לשנות סדרי עדיפויות מבחינה תקציבית כדי לעשות את זה. אני חושבת שפה באמת, גם בדיונים שעלו בוועדות, אנחנו לא חלוקים בדעותינו, קואליציה ואופוזיציה, וכולם רוצים, לפחות היום, להתגייס ביחד כדי להביא לשיפור משמעותי. אבל צריך לזכור שמדובר בחיים של אנשים, בחיים שלפעמים נגדעים בגלל ליקויים במערכת, ואנחנו חייבים לזכור את זה, זה מעל הכול. באמת זה מעל הכול.
אבל אני רוצה לדבר על בריאות, ולא רק על מערכת הבריאות. אני רוצה לדבר על זה שהשקעה נכונה בבריאות היא לא רק לדבר על החולי אלא למנוע אותו, ואנחנו מדברים על זה – זה נכון כמובן ברמה הפרטנית, אבל גם ברמה המשקית; גם ברמה של כל המשק אנחנו היום משלמים מחיר של התנהלות של הרבה מאוד שנים שלא השקיעה במניעת המחלות. אני לא מדברת רק על צחצוח שיניים או גילוי מוקדם של תסמינים והתחסנות מפני מחלות; אני מדברת קודם כול – זה גם עלה כאן – על אורח חיים בריא, על מזון בריא, על סביבת חיים בריאה, על אוויר נקי, על מים זכים, על קרקע שלא מרעילה את מי שחי בה. לצערי אני באמת בתחומים האלה לא רואה את המדינה משקיעה מספיק; לפעמים אני אפילו אגיד שהיא נכשלת. וזאת משימה שגם משרד הבריאות – אני קוראת לך, השר, להוביל את התחום הזה, כי יש לזה השפעות בריאותיות והשפעות תקציביות אדירות על מדינת ישראל; אבל ההחלטות שקשורות לאנרגיה, שקשורות למפעלים מזהמים, נלקחות, מה לעשות, במשרדים אחרים, ובגלל זה, זה מחייב התגייסות ממשלתית כוללת והלימה בין כל צעדי המדיניות של כלל המשרדים.
אז באמת אני רוצה להתייחס לכמה נושאים, בשתיים וחצי הדקות שיש לי. קודם כול, זה מתחיל בתזונה. אנחנו רואים היום סל מוצרים מסובסד שבכלל לא חופף את המדיניות שמשרד הבריאות ממליץ עליה או אמור להמליץ עליה לגבי מזון בריא. מסבסדים, תחת זה, קמח לבן, סוכר לבן, שמנת מתוקה 38%, גבינה צהובה 28%, דברים ממש ממש לא בריאים. ואנחנו רואים את זה בתוצאות: הילדים, אחד מכל חמישה ילדים בכיתה א' סובל מעודף משקל; סדר גודל של 20% מהמבוגרים סובלים ממש מהשמנת יתר, לא רק מעודף משקל; אנחנו רואים שהעלויות של התחום הזה הן אדירות ומוערכות בערך בעשירית מההוצאה הלאומית השנתית על בריאות – העלויות של תחלואה מהשמנה.
על נושאים אחרים כמו זיהום אוויר דיברתי. אני מדברת כל הזמן על מפרץ חיפה, על זיהום אוויר מתחבורה, על זיהום אוויר מתחנות כוח. זה באמת מביא לתמותה, לפי משרד הבריאות, של 1,600 אנשים בשנה בישראל; לפי המשרד להגנת הסביבה – 2,500 אנשים, אז תלוי את מי שואלים. שני המספרים זה משהו שלא צריך לעבור עליו בשקט ובשלווה, זה פשוט מזעזע אותי שאנחנו מתייחסים לזה באיזושהי שלוות נפש. אנחנו חייבים לראות שינוי דרמטי בהתייחסות לנושא הזה. למרות שיש חוק אוויר נקי, למרות שיש הרבה מאוד הצהרות, אני לא רואה שינוי דרמטי באמת במצב זיהום האוויר, במצב איכות האוויר. זה הבסיס, מה שאנחנו נושמים, אנחנו פסיביים.
ואם נדבר על פסיביות, אנחנו גם חייבים להתייחס לנזקי העישון. לפי משרד הבריאות, 1,500 איש בשנה מתים מעישון פסיבי, וסדר גודל של 10,000 מתים מהשפעות העישון בישראל בשנה, לפי ארגון הבריאות העולמי. כמעט 90% מכל מקרי סרטן הריאות הם אצל מעשנים. אנחנו מדברים פה על תופעות באמת רחבות, והן בכל הסקטורים באוכלוסייה. אנחנו חייבים לקרוא לאנשים להפסיק לעשן, ולעשות את זה באמת בכל הכוח ובכל התעוזה.
יש נושא של חומרי הדברה. בישראל, אני לא יודעת אם אתם יודעים, השימוש בחומרי הדברה בישראל הוא מהגבוהים ב-OECD. אנחנו חשופים להרבה יותר חומרי הדברה בהשוואה למדינות אחרות בעולם. גם במזון נשארים שרידי חומרי הדברה, וגם בקרב אוכלוסיות שחשופות אליהם כי זה פשוט בשדות ליד הבית שלהן. יש בזה המון המון סיכונים בריאותיים: אסתמה, השפעות קוגניטיביות והורמונליות וסרטן. חומרי הדברה אלו באמת חומרים איומים ונוראים, ואין על זה אכיפה מספקת, ואין על זה הסדרה. על כל אלה אני יכולה להוסיף גם בנייה על קרקעות מזוהמות, שהרבה פעמים לא מטופלות באופן מספק, וייבוא של מוצרים זולים שלא מפקחים עליהם והם פולטים הרבה מאוד מזהמים.
הממשלה חייבת לשנות גישה ולטפל לא רק בתופעות של החולי אלא גם למנוע אותו ולחזק את הבריאות, את הסביבה הבריאה ואת החיים הבריאים, כי באמת אלה החיים שלנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו ישיב לכל המציעים שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
היושב-ראש, שר הבריאות, כנסת נכבדה, אורחים יקרים, צופים, תראו, כשראיתי שמציינים היום את יום הבריאות בכנסת התלבטתי רבות על מה לדבר: אם לעלות לכאן ועוד פעם לתקוף את מערכת הבריאות, שעברה שינויים, את מה שהיה בעבר, לאן אנחנו צועדים קדימה; אם לדבר על הקשיים במיטות ועל החולים במסדרונות; אם לדבר גם על ההישגים, על ההגדלה שהבאנו לסל הבריאות, 400 מיליון שקלים בתקציב האחרון, ועל הפעילות שהמשרד הנוכחי מבצע; אם לדבר על ביקורת ציבורית. כל כך הרבה נושאים לדבר עליהם, ואפשר למרוח פה שעות על גבי שעות על הדוכן, גם שבחים, גם ביקורת, גם מקלות וגם גזרים.
אבל ברגע אחד הבנתי שבסופו של יום, אם יש לי הזכות לשבת בכנסת, לעמוד מעל הדוכן הזה ולדבר אל הציבור שרואה אותנו עכשיו או שיצפה בנו אחר כך, אם אני לא אנצל את הבמה הזו כדי לשתף ולגרום לאנשים לשנות את אורח חייהם – לנסות לחיות חיים טובים יותר, בריאים יותר, בלי הסתכלות על מודל של יופי, על מודל של חוכמה, בלי אינטריגות פנימיות, בלי מאבקים אלא על דבר אחד קטן, על הקושי היומיומי שאנשים חווים – אז אני חטאתי לעיקר. אם אני לא אעמוד כאן ואשתף בסיפור האישי שלי, זה שרחוק מהמצלמות, רחוק מהסיפורים על בולגריה או לא יודע מה, אלא קשור למה שאני עברתי, ואני אנסה לתמצת את זה בשלוש הדקות שנשארו לי – אם אני לא אהיה מספיק אמיץ כדי לשתף, איך אני יכול לצפות מהחברה שלנו, 1. לקבל את השני, ו-2. לשתף בעצמו.
אז אני רוצה לספר לכם שאני רק אתמול השתחררתי אחרי שמונה ימים בבית-חולים. הייתי שוב מאושפז, כמו שקרה רבות בשנתיים מאז שנבחרתי לכנסת. התאשפזתי בגלל בעיה קטנה, שבאה לבקר עם החורף מיליארדי אנשים ברחבי העולם, מיליונים כאן בארץ, אסתמה וסינוסיטיס. אבל לפני האשפוז הזה היה לי סיפור חיים. הוא התחיל בלידה קשה שעברה אימא שלי. הסתבכה: בלעתי מי שפיר, בלעתי דם, נקרשו. עברתי ברית מילה רק בגיל חצי שנה, כי עד גיל חצי שנה הייתי צריך להיות מורדם באינקובטור. עד גיל שלוש, on ו-off, בית-חולים – בגיל שלוש רשמית השתחררתי. עד לפני כמה שנים בכלל היו בטוחים שיש לי סיסטיק פיברוזיס. הריאות שלי ביום-יום – הרבה חברי כנסת רואים אותי משתעל, רואים אותי גם צועק, ואומרים לי: איך אתה מצליח? אז לפעמים הלב והראש חזקים יותר מהכול, אבל הריאות שלי ביום-יום עובדות כ-60%. אני סובל ממחיקת ריאות.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תאר לך שזה היה 100%, מה היה קורה כאן בכנסת.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הקדמת את הפאנץ' בסוף.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
כן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה יודע, הרופא אתמול בבית-החולים – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אם זה 60% – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הרופא אתמול בבית-החולים, ב"הדסה", אומר לי: תשמע, אנחנו נביא אותך ל-100%. אמרתי: אני לא בטוח שכולם בכנסת ישמחו.
אני סובל גם מסינוסיטיס ובעיות בסיליות, בריריות. אצל רוב בני-האדם, כשאנחנו נושמים אוויר, את אותו אוויר שיעל נלחמת עליו כל כך, כמו רבים בבית הזה – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אם אתה ממשיך, אני מביא אלונקה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אנחנו מכניסים חמצן, הריריות זורקות את הפחמן הדו-חמצני החוצה, אצלי זה פשוט נשאר בפנים ואז נוצרות דלקות.
אבל הסיפור הוא לא זה, גם לא זה שסיפרו לפני יותר משנה שאני פגעתי בבעלי מוגבלויות, העלבתי – כשאני בעל מוגבלות בעצמי; לעתים אני משאיר אותה בבית, לפעמים אני לוקח אותה לבית-חולים. אבל אני אספר לכם סוד: אני לא קיבלתי תעודה בכיתה י' בבית-הספר, גם לא בכיתה ו', כי פשוט הייתי בבית-חולים כל השנה. מה אני אעשה, אלה היו חיי. רובם עברו בבית-החולים שניידר לילדים, גם בתקופת הצבא, אחרי זה בבית-החולים בילינסון, עכשיו אני גם פה ב"הדסה".
אבל אני מספר לכם את זה לא כדי שמישהו ירחם עלי – בכלל, רחמים זה דבר אכזר, אסור לרחם על אף אחד; אני מספר לכם את זה, רבותי, כי חוץ ממני יש מיליונים פה בארץ שסובלים. אנחנו עומדים פה, מנהלים דיונים, מנהלים שיחות, מנסים לשנות את שגרת היום, אבל יש אנשים שחיים את המצוקות האלה. ואתם יודעים מה, לפעמים הם מתביישים. הם מתביישים, כי אתה חולה וכולם הולכים לאיזו מסיבה, כולם מספיקים ללכת להשתתף בחידון התנ"ך – מה שלא יצא לי, כי גם אז הייתי בבית-חולים – כולם מתגייסים עם פרופיל גבוה והולכים לסיירות, חלקם גם לטיס – אבל גם לצבא לא ממש רצו לגייס אותי, אז נלחמתי ובסוף התגייסתי עם פרופיל 45. יש אנשים שקשה להם, ולעתים מתוך המקום הזה הם רוצים להראות משהו כלפי חוץ, ואז מודל היופי בא לידי ביטוי; צעירים וצעירות שהולכים לאיבוד ונקלעים לתוך הפרעות אכילה ומחלות קשות אחרות, ושוכחים שבסוף נפש בריאה בגוף בריא זה הסוד.
בסופו של יום, אם אנחנו לא נדע להכיל את עצמנו ולסביבה שלנו לא תהיה מספיק סבלנות אלינו, אף אחד לא יוכל להכיל אותנו. וכשאנחנו עומדים כאן בכנסת הזו ומדברים באמת על מאבק בזיהום האוויר ומאבק בסופגניות ובג'אנק פוד ובמה שלא יהיה – אני לא אומר שצריך להכניס את כולם ולעטוף אותם בניילונים; אני אומר בדיוק להפך. בדיוק איפה שלי היה קשה, לקחתי את עצמי ונאבקתי – ובזה אני מסיים, היושב-ראש. אמרו לי: אסור כלבים – יש לי כלב; אסור סוסים – גידלתי סוסים; אסור טיולים – טיילתי בכל העולם, בעיקר בארץ-ישראל שאני כל כך אוהב. אבל עשיתי, כי זה הכול מתחיל ונגמר בראש. אז תיקחו את עצמכם ותראו שאפשר, ותאמינו לי שאם אני הצלחתי, מהמקום הקטן שלי, מהוויכוח הקטן שלי, מהריב הפנימי שלי עם הבעיות שאני עובר, כל אחד ואחת מכם יכול. גם השמים הם לא הגבול. רבותי, תהיו בריאים, אל תזניחו, קחו את עצמכם, תטפלו ותקשיבו להורים כשהם אומרים לכם ללכת לקופת-חולים. רפואה שלמה לכולם, וחברים, בריאות זו לא רק אמירה, זו דרך חיים. פשוט תחיו נכון יותר ובריא יותר. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חזן. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן להשיב למציעים. בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חיים, לא תיתן לי נאום בלי הערות ביניים? עד שבן-אדם פורק את הלב – – –
<קריאה:>
– – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שמח על הדיון הזה של יום המודעות לבריאות בכנסת. לפני שאני אולי אעיר כמה הערות כתוצאה מהדיון, אני רוצה להבהיר את מדיניות משרד הבריאות.
פערים בבריאות ובשירותי בריאות בין פריפריה גיאוגרפית וחברתית למרכז הם בעיה ידועה ומתועדת, ועל כך אין עוררין. לא זו בלבד שמשרד הבריאות מודע לכך אלא שהוא זה המפרסם מעקב שנתי, זה שבע שנים, על פערי בריאות, על מנת לנטר אחר הבעיה ולמלא תפקידו בשיקוף הנתונים לציבור.
אומנם קיימים פערים בתשומות, דוגמת מיטות, כוח-אדם ומכשור רפואי בין פריפריה למרכז, אך מעיון מעמיק בדוח תוכלו להבחין בשינויים הבאים: א. שיעור רופאים לנפש – שיפור במחוזות צפון ודרום בין השנים 2006 ו-2008 – ממוצע תלת-שנתי – לשנים 2013–2015: מ-1.6 ו-2.1 ל-2.3 ו-3.1, בהתאמה. קרי, חל שיפור אבסולוטי וצמצום מסוים של הפער היחסי. ב. שיעור האחיות לנפש – שיפור משמעותי במחוז הצפון ושיפור קל בדרום: עלייה מ-3.7 ו-3.2 בשנים 2008–2010 – ממוצע תלת-שנתי – ל-4.4 ו-3.3 בשנים 2013–2015. קרי, חל שיפור אבסולוטי וצמצום של הפער היחסי. ג. מיטות אשפוז – אין שינויים משמעותיים לאורך השנים. ביחס לשיעור מיטות כלליות, הוספת מיטות בבית-החולים החדש, "אסותא" אשדוד, צפויה להגדיל את שיעור המיטות בדרום. מבחינת מיטות ייעודיות בתחום השיקום, צפויה להיות גדילה עם הקמת בית-החולים השיקומי בצפון. ד. מכשור רפואי, מוקדי לילה, שיפוץ ובינוי – כידוע, הפריפריות הגיאוגרפיות תועדפו במכשור רפואי דוגמת MRI, הוקמו במימון משותף עם הקופות והרשויות המקומיות מוקדי לילה נוספים בפריפריה, וניתנו תקציבים לבינוי ושיפוץ של מחלקות בפריפריה, כפי שדיווחנו בחוברת. מינהל תכנון ובינוי מוסדות רפואה ביצע בשנים האחרונות פרויקטים בסכום של כ-859 מיליון שקל בבתי-חולים ממשלתיים, וכמו כן יש מימון השקעות בבתי-חולים של "שירותי בריאות כללית" בסכום של 275 מיליון שקל.
בהתייחס לשירותי הרפואה בקהילה, החל מנובמבר 2010 נכלל המשתנה הדמוגרפי בנוסחת הקפיטציה, באופן שמתגמל את קופות-החולים ביתר בעבור מבוטחים תושבי הפריפריה. צריך לברר – המנכ"ל או השר מעוניינים לדרוש תעדוף נוסף לתושבי הפריפריה במסגרת הקפיטציה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אז יש תעדוף או לא?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אני אמרתי שיש.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
יש. אנחנו עושים הרבה דברים שמתעדפים. כן, בהחלט.
במבחני תמיכה בקופות-החולים ניתן תעדוף בתגמול הכספי בעבור מתן שירות רפואי לתושבי הפריפריה – מבחן תמיכה בשיקום בית, למשל. מבחני תמיכה אחרים, העתידים להתפרסם בקרוב, יקדמו את תחום הרפואה מרחוק במטרה לגשר על פערי שירות בין מרכז לפריפריה. אגב, אנחנו גם הולכים לפרסם על זיהומים בבתי-חולים. זה אמור להיות משהו גדול מאוד.
בהתייחס לפערים בתוצאי בריאות – תוחלת חיים, תמותת תינוקות, סוכרת וכדומה – כפי שיודעים נכבדי, כאן נכנסים היבטים נוספים המשפיעים על בריאות: הכנסה, השכלה, תעסוקה, תנאי חיים ועוד. עד להקמתה ותקצובה של תוכנית זו, משרדי ימשיך לקדם את צמצום האי-שוויון בבריאות באמצעות היחידה הייעודית הפועלת בנושא זה במשרד ובאמצעות יחידות המטה הנוספות. אני לא יודע אם יש עוד משרד ממשלתי שיש בו מחלקה מיוחדת לצמצום פערים. במשרד הבריאות יש.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
כן. זה המשרד היחיד.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
בחודשיים הקרובים יפרסם המשרד את התוכנית הארבע-שנתית שלו לצמצום האי-שוויון בבריאות. כדי לעשות מהפך של ממש בפערים בבריאות נדרשת עבודה בין-משרדית, קבועה ומתוקצבת. נשמח אם נכבדי יסייעו באחת ההמלצות שנבקש לקדם, של החלטה בין-משרדית, רב-שנתית ומתוקצבת לצמצום פערים בבריאות.
נוסף על כך יקדם המשרד תוכניות נוספות לצמצום האי-שוויון על רקע מקום מגורים, תוכניות ייעודיות בנושא של עוני, בנושא של אי-שוויון בתוחלת החיים ועוד; זאת, לצד תוכניות בתחום הרחבת טיפולי השיניים לשנתונים נוספים, הנחות בהשתתפויות עצמיות, שירותי תרגום לשפות, הכשרות לעובדים במערכת על עוני ואי-שוויון, תעדוף שכונות חלשות בתוך יישובים בתמיכות המשרד בקופות-החולים, שינוי בנוסחת ההקצאה לקופות ועוד. הכנסנו את צמצום האי-שוויון לתוך כל המקומות האלה, כולל קופות-החולים.
אני רוצה להעיר כמה דברים על הדיון. חברת הכנסת גרמן, בקשר לתקצוב לקיצור תורים, אנחנו מגישים את זה בשבוע הבא. אנחנו כבר הגשנו את זה. באוצר כרגע יש משא-ומתן. הפערים לא גדולים, ואני מקווה שנוכל לגמור ממש בימים הקרובים. זה הרבה כסף, וזה אמור להקל את קיצור התורים.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
הלוואי.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
גם אני אומר הלוואי. הדבר השני – אני לא רואה כאן במדינה שאנחנו נקבל כסף מהמאבק בעישון. אני רוצה להבהיר חד-משמעית: אני נגד עישון, חריף נגד עישון. חריף נגד עישון. אני לא מעשן. אבא, זיכרונו לברכה, עישן פעם שתי קופסאות ביום. הוא קיבל דלקת ריאות – –
<קריאה:>
הוא יצא בזול.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
– – וכשהוא יצא מבית-החולים – הוא היה בגיל 40 ומשהו. כשהוא יצא מבית-חולים הרופא ליווה אותו ואמר לו, באנגלית: Rabbi, your lungs are black black – הריאות שלך שחורות שחורות –If you would not stop smoking, you will die , ואז הוא עישן שתי קופסאות ביום. הוא הפסיק באותו לילה – שתי קופסאות ביום – וחי עוד 40 ומשהו שנה.
קודם כול, אני נגד עישון, חריף. אני לא רוצה להתייחס לכל התחקירים למיניהם, השטויות שהיו שם. אני הגבתי מה שהגבתי, אבל כעיקרון יש לי את השיטות שלי להילחם בעישון; יש לי כיוונים אחרים מאלה שיש לאחרים. זה הנושא שלי בקשר לזה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אבל למה החוק לא יעבור? חוק שיכניס למדינה – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
איזה חוק, איזה חוק?
<יעל גרמן (יש עתיד):>
חוק השבה – חוק שמאפשר לחברות הביטוח ולקופות-החולים ולמדינה לתבוע את חברות הסיגריות על הנזקים שנגרמו.
<היו"ר נאוה בוקר:>
חברים, תיתנו לשר להמשיך, בבקשה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אז אני אומר ככה: החוק, גם את זה נבדוק. אמרתי: אני כרגע באוכל. אוכל זה המניעה הכי חשובה. איך הזכרת? השמנה – את הזכרת את זה, נדמה לי – ההשמנה, זה נורא ואיום במדינה. נורא ואיום. מספר ארבע בעולם. זה צריך טיפול.
<חיים ילין (יש עתיד):>
עישון זה מספר אחת.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
בעישון ירדנו דרסטית. אנחנו ירדנו בעישון דרסטית.
<חיים ילין (יש עתיד):>
מי?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
מדינת ישראל. הבעיה בעישון היא יותר במגזר הערבי – שגם צריך לטפל בהם, בהחלט כן, נרגילות וכל הדברים, אני לא מזלזל – אבל כרגע המאבק שלי הוא בעניין האוכל. אמרתי על הסופגניות, ובואו אני אגיד לכם דבר: מכירת הסופגניות ירדה בחנוכה דרסטית. וזה טוב. כי אנשים לא היו מודעים לנזק ולא היו מודעים לאוכל. סוף-סוף אנחנו מכניסים את זה. זה התחיל בג'אנק פוד, התחיל במדבקות בירוק ובאדום, מה שהולך להיות בעוד שנה. בהרבה כיוונים אנחנו מטפלים עכשיו באוכל, וזה יותר חשוב. המניעה יותר חשובה מהכול.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – צריך גם שיהיה – – – נגישות לאוכל בריא. יש לי ילדה שהיא צמחונית. תאמין לי – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
רגע, רגע, אני אגיד גם על זה. למשל, משרד הבריאות, ביוזמתי, לפני חודשיים-שלושה הוציא מכרז לסבסד לחולי צליאק את המזון שלהם. אנחנו מסיימים את המכרז הזה. בשבועות הקרובים זה הולך לצאת.
<מירב בן ארי (כולנו):>
יצא, נדמה לי.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
יצא. אבל אני מתכוון שעדיין לא הודיעו מי – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
מה?
<מירב בן ארי (כולנו):>
גם – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
כן, אבל עדיין לא הודיעו מי זכה, החברות. נדמה לי שאנחנו הולכים לסבסד ב-15 מיליון שקל את האוכל. מירב עזרה הרבה בזה. הולכים לסבסד אוכל לחולים. זה חלק מהמניעה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
זה יהיה בכל הארץ.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
כן, בהחלט, בכל הארץ. לכן אני אומר: ברור שאנחנו עושים דברים. הלוואי שהייתי יכול לעשות בנושא של קמח מלא. הלוואי. קמח מלא זה בריא ואין סיבה – אני אומר לכם בגילוי לב – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אין סיבה – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
רגע. אין סיבה בעולם שקמח מלא יעלה כפול מקמח רגיל. אין סיבה בעולם.
<קריאות:>
– – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
את צריכה לדבר בקול. לא שומעים.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
שבתי-חולים ממשלתיים יתחילו, ושידעו שהם קונים רק לחם מלא.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אני לא יכול להגיד אם כאן או כאן. זה אומר: בבתי-ספר, וזה אומר: בבתי-חולים. אם לעשות משהו, אנחנו צריכים לעשות זאת לכולם. זאת דעתי. אני לא מבחין. לך תתחיל להבחין.
<חיים ילין (יש עתיד):>
היום יש סבסוד של הקמח הרגיל. מה אנחנו עושים? אנחנו מסבסדים את הלא-בריא. תסבסד את הבריא – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אז, חיים, תן לי להפתיע אותך. תן לי להפתיע אותך. מותר לי להפתיע אותך פעם?
<חיים ילין (יש עתיד):>
אתה מפתיע אותי כל הזמן.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אוקיי, אז תן לי להגיד לך משהו. אני ניסיתי לבדוק ומנסה עדיין לבדוק מאיפה בא כל הסיפור הזה של הקמח המלא.
<חיים ילין (יש עתיד):>
הלבן – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
לא. קמח מלא עולה כפול. מאיפה זה בא? ביקרתי במאפיות. הלכתי לשאול. אז מה הם אומרים לי – אני לא בדקתי, אני זהיר, אבל הם אומרים לי שהרשתות עושות את זה כי הן לא מרוויחות על הקמח הרגיל. וזה – אם זה אמת, זה חמור. אם זה אמת – אני לא יודע, לא בדקתי – אבל אם זה אמת, זה חמור. לכן אנחנו צריכים לחפש את הדרך. אגב, אני רוצה לקרוא לראשי הרשתות אלי – לא לכולם, מי שירצה לבוא – ואני רוצה לבדוק במבט ישיר אתם מה המצב כאן. מי שלא רוצה לאכול לחם מלא, קמח מלא, שלא יאכל, אבל תפקידי לפחות לאפשר שאף אחד לא ישלם פי-שניים על קמח מלא. לכן, אני מודע גם לזה, ואני רוצה לעשות את זה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
צריך לדאוג – – – מחירים.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
מה?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
צריך לדאוג – – – מחירים.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
כן. לזה מישהו אחר צריך לדאוג, לא אני.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אבל צריך לעורר – – – בעבר כבר גילו – – – מאפיות – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זה יסבך אותי באיזשהו מקום.
<מירב בן ארי (כולנו):>
הם תיאמו מחירים יקרים.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אבל אני חושב שזה ברור שאלה דברים שאנחנו צריכים לבדוק.
זיהום אוויר – אני בהחלט מודע לכך, ואני מוטרד, במקומות מסוימים, במקומות מסוימים. אגב, את דיברת אתי פעם על חיפה, נכון? בזמנו, לפני – – –
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
– – – את הצעת החוק שלי – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
שאני הולך להפיל?
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
זה כבר נפל – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
זה לא אצלי, זה אצל אלקין. אגב, הוא יושב שבעה.
מה שאני רוצה להגיד לכם: זיהום האוויר במקומות האלו זה מאוטובוסים. אוטובוסים עולים על ההר, עולים גבוה, מוציאים עשן, מוציאים את כל הלכלוך, כל הדברים. וכפי שיש בחיפה, יש בכל מיני מקומות; תתפלאו לשמוע, בכיכר-השבת בירושלים יש.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
דיברנו על זה. בחיפה זה גם אוטובוסים וגם בתי-הזיקוק. זה יותר גרוע, יותר גרוע מכיכר-השבת.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
בתי-הזיקוק זה עוד סיפור, ואני אמרתי לך פעם: אני לא אהסס לצאת נגד חברות אם יש בהן בעיה ספציפית. אני מחכה עדיין, נדמה לי לאיכות הסביבה. אבל זה לא רק זה – ושם לפחות עושים דברים, מנסים להגן קצת, המפעלים. אבל באוטובוסים? לדעתי, צריך לחייב את כל האוטובוסים במקומות שעולים – יש פילטרים, יש דברים, ואפשר לחייב אותם לעשות את זה. אז אני אומר, כל הדברים האלו – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לא דיברת על – – – והשיקומיים. בפריפריה זה קטסטרופה אחת גדולה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אז קודם כול, את יודעת שבצפון אנחנו פותחים עכשיו חדש, בפוריה, בהשקעה, אנחנו משקיעים הרבה כסף. גם הסכמתי ואני מאשר בכרמיאל, הם גם רוצים לעשות שיקום. יש תוספת מיטות בצפון, בבית-החולים שם. בסורוקה. עשינו כל מיני דברים. כמובן, אני לא יודע מאיפה להתחיל. תקציבים – קיבלתי תוספת ממשרד האוצר, אבל כמובן, יש לי סדרי עדיפויות. זו פעם ראשונה שקיבלנו תוספת 160 מיליון שקל בסל התרופות. זה דבר אדיר. תשאלו את חברי הוועדה איך הם פתחו את העיניים הפעם.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני השר, מה שקורה, גם המסגרות שקיימות היום לאשפוזים סיעודיים ולטיפול ושיקום, בעיקר בפריפריה – זה קטסטרופה; אלה שקיימים, אולי כדאי לסגור אותם. אני מקבלת כל כך הרבה תלונות.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
משרד הבריאות בודק בתקופה האחרונה את כולם. הוא משנה והוא דורש שינויים גם בקיבוצים, גם בכל מקום. הוא עושה את זה, הוא דורש את זה. לכן, אנחנו באמצע העבודה, קשה לי להתייחס כרגע. אחרי שנסיים אני אוכל לעדכן יותר.
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להודות לכם היום. אני ביליתי היום די הרבה שעות בכנסת – בכל הוועדות שהשתתפתי. נהניתי, אף שפה ושם הייתה גם ביקורת; ביקורת – צריך לתקן, אבל בסך הכול אנחנו משתדלים לעשות את הדברים הנכונים. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. מה השר מציע?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
מה שרוצים. ועדה? הרי היו היום ועדות.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
זה היה בוועדות.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אני מציע להסתפק בתשובת השר, כי היו דיונים.
<מירב בן ארי (כולנו):>
כן, היו בכל הוועדות היום.
<היו"ר נאוה בוקר:>
בסדר גמור, מסתפקים בתשובת השר.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
רגע, אבל יש לך פה מציעים, סליחה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
המציעה לא נמצאת.
<מירב בן ארי (כולנו):>
המציעה הלכה.
<קריאה:>
רוצים דיון – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, מה אתה – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
רגע, סליחה – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
סליחה, אדוני. אני רוצה לשאול אותו מה הוא מבקש.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<היו"ר נאוה בוקר:>
בשמחה. הבעת דעה – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
להצביע?
<היו"ר נאוה בוקר:>
קודם כול הבעת דעה, ולאחר מכן הצבעה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני שר הבריאות, גם לך תודה, ותודה לכל אלה שלקחו חלק ביום החשוב הזה, יום הבריאות בכנסת, יוזמה שלנו יחד עם ההסתדרות הרפואית בישראל.
אני רוצה, אדוני השר, לזרוק אתגר: בקדנציה הקודמת אנחנו הגשנו ביחד הצעת חוק שמנסה לתת פתרון רוחבי לבעיות של מערכת הבריאות. הפתרון הרוחבי הזה אומר שהמערכת הזאת צריכה יותר כסף, והכסף הזה צריך לשמש גם לקיצור תורים, גם לייעול המערכת, גם לתגבור בתי-החולים, והוא יכול וצריך להגיע מהעלאה קטנה, מצומצמת, במס הבריאות. החוק הזה – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
דיברתי על סיעוד.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני דיבר על סיעוד, ואנחנו מדברים גם על עוד כמה מרכיבים נוספים.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
לא דיברתי על זה כי זה כרגע בוועדה מיוחדת. לא ארפה מהנושא הזה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אז א. אני מודה לך. החוק הזה נמצא כרגע על שולחן הכנסת, ואני מקווה, אדוני השר, שכאשר הוא יגיע להצבעה אתה תוכל ללחוץ על הממשלה כדי שלפחות יאפשרו לנו להעביר אותו בקריאה הטרומית ולנהל כאן, בכנסת, את המשך הוויכוח על הנושאים האלה – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
נא לסיים, אדוני.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – כי אם החוק הזה ייפול בקריאה הטרומית בכנסת, בעצם המסגרת הזאת תישאר רק בדיונים סגורים בתוך הממשלה. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. חבר הכנסת חיליק בר, דקה לרשותך. בבקשה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, קודם אני רוצה לברך שלושה אורחים שהגיעו מלונדון לירושלים: את אפרים פדהצור, את ישראל בר-און ואת מר יחיא באקר. ברוכים הבאים לכנסת, Welcome to Israel.
אדוני השר, אנחנו לא חושדים בך שלא אכפת לך מבריאות, אנחנו יודעים שאכפת לך מבריאות, אנחנו רק רוצים לקרוא לילד בשמו. ערכנו היום סדרה של דיונים שהיו לנו מאוד מאוד כואבים, והמסקנה היא אחת ופשוטה: אנחנו חיים פה בשתי מדינות. במדינה אחת, אם אתה חי באזורים מסוימים – תל-אביב, אולי חיפה, רמת-גן – אתה מקבל בריאות טובה יותר, חינוך טוב יותר, רווחה טובה יותר. היום דיברנו על קיצור של התורים: ילד שנולד בפריפריה, בטבריה, צריך לחכות 64 שבועות לתור לבדיקה איכותית, אל מול 18 שבועות במרכז. מזעזע. ועד שאנחנו לא נקרא לילד בשמו ונבין שצריכות להיות פה העדפות תקציביות ברורות בפריפריה – לבתי-החולים, למיטות, לשירותי הבריאות – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
שנייה, אני מסיים. – – וכמובן כמובן, לנושא של קיצור איכותי והבטחת רפואה איכותית, לא ישתנה המצב הזה. אנחנו קוראים לך, כמי שאכפת לו מזה, לבקש תוספות תקציביות משמעותיות על מנת להשוות את השוויון בבריאות בפריפריה לשוויון בבריאות במרכז. במדינה של 500 ק"מ לא צריך שתהיה פריפריה, ובוודאי לא כשזה נוגע לשירותי בריאות. תודה, אדוני השר. תודה, גברתי.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. הדיון יעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
בתמיכת השר.
<היו"ר נאוה בוקר:>
בתמיכת השר, כמובן. בהחלט.
<הצעה לסדר-היום>
<מחסור בתחנות מד"א במגזר הבדואי גורם לתמותת ילדים>
<היו"ר נאוה בוקר:>
נעבור להצעה דחופה לסדר-היום בנושא: מחסור בתחנות מד"א במגזר הבדואי גורם לתמותת ילדים – הצעה מס' 5727. ההצעה היא של חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, לפני כשעה חזרתי מהעיר קלנסואה, שבה נהרסו היום יותר מעשרה בתים שבנויים על קרקע פרטית. צווי הריסה נמסרו ביום ראשון, שלשום. בעיני ובעיני כל אדם שיש לו שכל ישר זה פשע, זה טרור. להרוס בלי לאפשר לתושבים, לבעלי הבתים האלו, לערער – אי-אפשר.
אני בטוח שראש הממשלה נתניהו, שמסית כל הזמן ושהייתה לו הנחיה ברורה להמשיך להרוס כמה שיותר בתים, שבזה הוא מתגאה – הוא וגלעד ארדן, שגם כתב היום בפייסבוק שלו שהוא גאה בזה – נדמה לי שהמדיניות הזו היא במיוחד בתקופה הזו, כדי לכסות תקשורתית על החקירה שמתנהלת נגד נתניהו, ראש הממשלה. ממש תקופה קשה לנתניהו, אבל אי-אפשר גם לפגוע באזרחי המדינה הערבים, להרוס להם את הבתים בלי לאפשר להם לערער ואפילו לאפשר להם לעבור מבתים אלו לבתים אחרים.
עכשיו לענייננו. מכובדי השר – המחסור בתחנות מד"א באזור הנגב ובמגזר הבדואי שם. כפי שידוע לך, מכובדי השר, בנגב חיים יותר מ-220,000 בני-אדם. תחנות מד"א קיימות רק ביישובים המוכרים, ביישובי הקבע, בשבעת היישובים. גם הניידת או האמבולנס שם עובדים עד השעה 15:00, בשעה שרוב התאונות או רוב המצבים שמצריכים באמת אמבולנס הם אחרי 15:00. לא לשכוח גם שיש יותר מ-90,000 נפשות שאין להם תחנות מד"א, דבר שגורם לאחוז גבוה יותר של תמותת ילדים במצבים שאי-אפשר, לא ניתן לעזור לתושבים שם, שיש אצלם באמת כל מיני תאונות והם זקוקים לעזרה, זקוקים לטיפול הרפואי שם. דבר כזה, נדמה לי שצריך – לא יודע, לפחות ביישובים הבלתי-מוכרים לדאוג שם לאמבולנס 4X4 למען ההגעה לאנשים שם; לדאוג גם שבכל יישוב תהיה תחנת מד"א שתאפשר לאנשים לקבל את הסיוע הרפואי הדרוש. תודה, מכובדי השר.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. ישיב שר הבריאות יעקב ליצמן, בבקשה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, זמינות שירותי חירום רפואיים היא חיונית למתן מענה רפואי מציל חיים. לא פעם ההבדל בין חיים למוות הנו בטווח של כמה דקות בודדות, וחובה על כולנו לעשות את כל האפשר כדי לשפר את הזמינות החיונית כל כך.
חיזוק שירותי החירום הרפואיים ומתן מענה מיידי מציל חיים לאוכלוסייה הבדואית הם הכרחיים לאור מאפייניה הייחודיים של אוכלוסייה זו. דוח "בטרם" על היפגעות ילדים שפורסם בשנת 2014 קבע: הסיכון של ילד ערבי ממחוז הדרום להיפגע ולהיהרג גבוה פי-12 מהסיכון של ילד יהודי ממחוז תל-אביב. הצורך בפינוי מיידי עקב שיעורי היפגעות גבוהים יותר – בילדים בפרט אולם לא רק – כמו גם שיעור תמותת תינוקות בקרב אוכלוסייה זו, שהוא הגבוה בישראל, ונתוני התחלואה והתמותה מצביעים אף הם על פגיעותה של אוכלוסייה זו ועל הצורך לחזקה.
בשל הנתונים הגיאוגרפיים, פריסת היישובים והריחוק מבתי-חולים כמו גם ממרכזים רפואיים אחרים היכולים לתת מענה מיידי במקרי חירום, יש צורך לחזק את שירותי מד"א מצילי החיים הניתנים לתושבי המגזר הבדואי. בהתאם לכך גיבש משרד הבריאות, יחד עם מגן-דוד-אדום, תוכנית לחיזוק שירותי רפואת החירום ביישובים הבדואיים. התוכנית כוללת הוספת אמבולנסים וניידות לטיפול נמרץ, סיוע בהפעלת אמבולנסים יישוביים, מתן ציוד רפואי מציל חיים, כמו מכשירי החייאה, קורסי עזרה ראשונה לאוכלוסייה ועוד. התוכנית תיתן מענה על צורכי החירום הרפואיים של האוכלוסייה במקום ותשפרם לאין-ערוך לעומת המצב הקיים.
התוכנית הוגשה בשנה החולפת על-ידי משרד הבריאות לשר החקלאות ופיתוח הכפר, האחראי גם למינהלת הבדואים, וזאת במטרה להכליל נושא חשוב זה בתוכנית לחיזוק היישובים הבדואיים במסגרת החלטת ממשלה שהוכנה ואמורה לבוא לאישור הממשלה בזמן הקרוב.
אני סבור – כפי שהודיעו גורמי המקצוע במשרדי לפני כמה חודשים לשר החקלאות – שלא ניתן לתגבר ולחזק את האוכלוסייה הבדואית בלא לדאוג לדבר הבסיסי והחיוני כל כך של הצלת חיים באמצעות חיזוק שירותי ההצלה הרפואיים, ואי-הכללת נושא זה בהחלטת הממשלה תעשה עוול לאוכלוסייה זו. מעל במה זו אני קורא לשר החקלאות ולשר האוצר, כמו גם לשאר חברי בממשלה, שהנושא יובא לאישורה בקרוב, לכלול בתוכנית החשובה לחיזוק היישובים הבדואיים גם את חיזוק המענה הרפואי המציל חיים.
אני משתדל, אנחנו משתדלים, בהחלט, לתמוך בזה שזה יהיה כלול. תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, אדוני השר. עכשיו יש שאילתות לשר הבריאות.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
לא מצביעים על זה?
<היו"ר נאוה בוקר:>
אדוני השר, אתה מציע שזה יעבור – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
– – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
זו הצעה לסדר-היום. בהחלט.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
הצעתך – להעביר לוועדה?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
– – – ועדה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
חבר הכנסת אבו עראר, איזו ועדה?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
עבודה ורווחה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<היו"ר נאוה בוקר:>
אנחנו עוברים להצבעה. ההצעה לסדר-היום בנושא: מחסור בתחנות מד"א במגזר הבדואי גורם לתמותת ילדים – תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצבעה. מי בעד? מי נגד?
<קריאה:>
מה זה? ועדה?
<היו"ר נאוה בוקר:>
לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כן.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – – כבוד.
<קריאה:>
– – – בשמחה.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר נאוה בוקר:>
אדוני שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן ישיב על השאילתות הבאות. חברת הכנסת שרן השכל – שאילתה 711: אישור בקשות לקבלת מרשם לקנאביס רפואי. בבקשה.
<711. אישור בקשות לקבלת מרשם לקנאביס רפואי>
<שרן השכל (הליכוד):>
שלום, כבוד השר. לדברי היועץ הרפואי הראשי ליחידה לקנאביס רפואי, ד"ר דור, מגיעות 200–300 המלצות ביום למתן טיפול בקנאביס רפואי; 80%–90% מהן מאושרות – זה מה שהוא אמר. בשנת 2015 אושרו כ-1,000 בקשות חדשות בלבד. אישור 100 בקשות חדשות ביום אינו מסתכם ב-1,000 מטופלים חדשים בשנה. אני מבקשת לשמוע באמת הסבר לזה; בבקשה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה, חברת הכנסת שרן השכל. בעת הזאת מספר המטופלים בקנאביס לשימוש רפואי במדינת ישראל הנו – –
<שרן השכל (הליכוד):>
– – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
לא. – – 26,000 חולים, ומתוכם כ-8,000 חולים אונקולוגיים.
אני רוצה שתדעו, ודיברנו על זה גם השבוע, כשהופעתי, שגם לעומת מדינות אחרות – אנחנו פי-עשרה במשתמשים בקנאביס; גם את זה צריך לבדוק, אבל בואו נעזוב את זה. למשל, החולים האונקולוגיים – אני מבין. דברים אחרים צריך לבדוק.
מדי יום מגיעות ליחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות כמה מאות פניות, כאשר מתוך סך הפניות המתקבלות בכל יום הרוב אכן נענות בחיוב. עם זאת, צריך לדייק ולהבהיר שלא כל הבקשות המגיעות הנן בקשות של מטופלים חדשים לקבל רישיון לשימוש בקנאביס רפואי. הפניות כוללות, מלבד בקשות חדשות, גם בקשות חידוש רישיון לקנאביס; בקשות לשינוי מינון; בקשות לשינויי מקור אספקה; בקשות לשינוי צורת צריכה; בקשות לשינוי פרטים ברישיון; המצאת חומר רפואי נוסף לתיק המטופל; בקשות לערר על החלטת מנהל; בקשות להוצאת רישיון במקום רישיון שאבד.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. שאלה נוספת?
<שרן השכל (הליכוד):>
לא.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. שאילתה מס' 714 של חבר הכנסת חיים ילין: התמחות בתזונה. בבקשה.
<714. התמחות בתזונה>
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, לפני שאני מקריא, אני חייב להודות שמעט מאוד פעמים ראיתי שרים שמבלים יום שלם בכנסת – אתה יודע, תמיד יש עיסוקים אחרים – ואני מברך אותך על זה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
שאלתי: סטודנטים למדעי התזונה נאלצים לחכות כשנתיים בתום לימודיהם עד שיוכלו להתחיל את ההתמחות, מכיוון שהשיבוץ להתמחות נעשה באמצעות הגרלה ויש מחסור בתקנים.
רצוני לשאול:
1. מה נעשה לפתיחת תקנים נוספים?
2. מדוע אין משנים את השיטה כך שההתמחות תהיה בזמן הלימודים? תודה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה, גברתי היושבת-ראש. ההמתנה הארוכה הקיימת כיום להכשרה מעשית נובעת מכמה סיבות: 1. פתיחת בתי-ספר חדשים עם מספר גדול של סטודנטים שכולם מחויבים בהכשרה מעשית. 2. היעדר מקומות מספקים לביצוע הכשרה מעשית – לא גדלו בהתאם לגידול במספר התלמידים; יש יותר תלמידים סוף-סוף, אבל אין מספיק מקומות שיעשו את ההכשרה. 3. מיעוט תקינה של תזונאים בבתי-החולים ובבריאות הציבור, שמקשה על קבלת הסטז'רים.
משרד הבריאות פועל להרחבת התקינה של התזונאים לסטנדרט תקינה גבוה יותר בבתי-החולים, ובמקביל אנו פועלים מול המועצה להשכלה גבוהה לקדם שנה רביעית, שתכלול גם את ההכשרה המעשית.
<היו"ר נאוה בוקר:>
שאלה נוספת?
<חיים ילין (יש עתיד):>
כן, זו שאלה נוספת. לפי התקנון אתה לא חייב לענות, אבל אני מוצא הזדמנות – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
לא, לא, זה בסדר.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – לשאול אותך שאלה. אתמול, כשעליתי פה לנאומים בני דקה, אמרתי למשותפת שלא יכול להיות שאף אחד לא מגנה את מעשה הטרור שאנחנו חווינו לפני כיומיים. ואכן, כך, עלו.
אני פונה אליך כאיש חרדי: האלימות שקיימת כלפי החרדים החיילים שמתגייסים היא, לדעתי, בלתי נסבלת. בכלל אלימות.
<היו"ר נאוה בוקר:>
זה לא שייך לנושא. אני מצטערת. אתה לא יכול.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אמרתי, אמרתי. אני יכול מה שאני רוצה – אפשר לא לענות. אני מצפה מהשרים – כשאלה שנייה אני יכול, בסדר?
<היו"ר נאוה בוקר:>
בסדר. אבל הוא לא חייב.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני מצטער. השר יכול לא לענות לי. אין שום בעיה עם זה, אני גם אכבד את זה. אני פשוט נלחם נגד האלימות, זה מה שאני מנסה לעשות.
למה אתם לא מוקיעים, באמת, את האלימות הזאת? בלי קשר מי מתגייס, מי לא מתגייס, מי עושה שירות, מי לא עושה שירות. אלימות בכלל זה דבר לא בריא, בשום קהילה, גם בקהילות סגורות. תודה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אני אגיד לך תשובה פשוטה: אנחנו מגנים כל אלימות. זה – כל דבר מיותר.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. שאילתה מס' 720, של חבר הכנסת אורי מקלב: רכישת "ריטלין".
<720. רכישת "ריטלין">
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה רבה, גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, עשרות-אלפי ילדים בישראל משתמשים ב"ריטלין". לפי התקנות הקיימות, לא ניתן לספק את התרופה מעבר לחודש ימים, והרכישה תתבצע בהפרש בן 30 יום מהרכישה הקודמת. מצב הדברים הנוכחי מכביד מאוד על ההורים.
השאלות:
1. האם ישקול השר למחוק את התרופה מרשימת הסמים המסוכנים?
2. אם לא – מדוע לא יתאפשר להורים לרכוש "ריטלין" לשלושה חודשים מראש לכל הפחות?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה, גברתי היושבת-ראש. 1. לא ניתן להסיר את החומר הפעיל methylphenidate, ואני לא יודע איך – זו מילה באנגלית – מרשימת הסמים. זאת רשימה סגורה על-ידי ארגונים בין-לאומיים ואמנות שישראל חתומה עליהן. אז פשוט אנו מנועים מלעשות את זה. כי יש חומר מסוים שם.
2. משרד הבריאות בוחן את האפשרות לשנות את תקנות הסמים המסוכנים ולאפשר רכישה לשלושה חודשים. אנחנו בודקים את זה.
יודגש כי הנ"ל הגיוני רק לאחר שהמטופל יציב והגיע למינון קבוע המתאים לו. מטבע הדברים, במיוחד באוכלוסיית הילדים, המינון משתנה, ובמיוחד בחודשים הראשונים. עד שהמינון מותאם, תיתכן רכישה שלא לצורך, ולכן הגיוני לאפשר מרשם לשלושה חודשים כאשר המינון קבוע, אך רכישה מדי חודש לפחות בתחילת הטיפול. השינוי הנ"ל יובא לכנסת לאחר קבלת הערות הציבור ויידון בוועדה הרלוונטית.
<היו"ר נאוה בוקר:>
שאלה נוספת?
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
קודם כול, לפני השאלה, באמת תודה רבה, אדוני, אתה איש בשורה להורים עם הבדיקה הזאת, ואנחנו מקווים שהתוצאה תהיה חיובית; היא תקל מאוד על ההורים – שהמרשם יהיה פעם בשלושה חודשים ולא פעם בחודש, נניח, כפי שאתה אמרת, אחרי שהמינון כבר יהיה קבוע.
אבל אם אנחנו כבר בסוגיה הזאת עסקינן, אז מעניין לעניין באותו עניין. מה שקורה היום הוא שקופות-החולים יותר ויותר מצמצמות את הטווח של המרשמים – לחולים כרוניים, לחולים אונקולוגיים, לחולים שמקבלים תרופות יקרות. פעם הטווחים היו יותר ארוכים, והיום בקופות-החולים בהנחיה לרופאים מצמצמים את זה מאוד, וזה גורם טרחה רבה. יש בזה משהו אכזרי כלפי החולים האונקולוגיים, שכאילו אולי הם לא יחזיקו מעמד ולמה שהם יישארו עם תרופות, תרופות אולי לא, יקרות. מצד שני, החולים האלה, במיוחד החולים האונקולוגיים, מאוד מאוד תשושים. כל הביורוקרטיה והמרשמים והעמידה בתור, ואנחנו יודעים שהמקומות האלה – לעמוד במקומות ציבוריים לא נוח להם ולא בריא להם ומסוכן להם. מעבר לזה, יש טרחה לעמוד אצל הרופא, לקבל את ההסכמה, ולתרופות האלה, על-פי רוב לא מספיק הרופא המטפל, אלא צריך להביא מהרופא המחוזי, וזו ביורוקרטיה הולכת וחוזרת, ואישורים – ולכן הם יוצאים בסופו של דבר מאוד מוטרדים ומטורטרים בעניין. האם המשרד יכול לפקח על הזליגה וצמצום הטווחים שקורים בתקופה האחרונה בקופות-החולים? תודה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה, אדוני. אני פשוט לא מכיר טוב את הנושא. אני מציע שתכתוב לי, בכתב, על הנושא הזה, ואני אעביר לאנשי המקצוע. אני אשתדל להקל.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. שאילתה מס' 748 של חבר הכנסת יואל חסון: תקציב בלתי מנוצל – טיפולי שיניים לקשישים. בבקשה.
<748. תקציב בלתי מנוצל: טיפולי שיניים לקשישים>
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, בשנים 2013–2015 תקציב טיפולי שיניים לקשישים עמד על סך של 1.626 מיליון שקל ומתוכו נוצלו רק 145,000 שקל – 9%.
ברצוני לשאול:
1. מדוע נוצלו רק 9%?
2. מה נעשה עם 1.481 מיליון השקל שלא נוצלו?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה, גברתי היושבת-ראש. 1–2. התקציב המדובר הנו חלק מפיילוט טיפולי שיניים לקשישים שקיים במשרד הבריאות במשותף עם משרד הרווחה, הגמלאים והעיריות השונות. הפיילוט הסתיים בשנת 2010. ניתן לציין כי בשנים 2013–2015 ניצול תקציב טיפולי השיניים לקשישים עמד על אחוז ביצוע נמוך היות שמדובר בהשלמות של התחייבויות מתקופת הרצת הפיילוט, כאשר התוכנית כלל לא הייתה פעילה בשנים אלו. התקנה נסגרה סופית ונמחקה ממערכות התקציב בשנת 2015.
אני רוצה לציין שבמשרד הבריאות, עם השרה גילה גמליאל, עם שר האוצר, שהסכים לכך – אנחנו בודקים אפשרות להביא טיפול שיניים לקשישים, מבוגרים. לא החלטנו על איזה גיל, אם מ-67 או מ-70, תלוי כמה כסף יש, אבל סכום די גדול. לתת טיפולי שיניים לקשישים. זה דבר חדש וזו יכולה להיות בשורה גדולה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
שאלה נוספת?
<אלי אלאלוף (כולנו):>
אבל, אדוני השר, דוח העוני קובע – ממליץ, אחרי בדיקה יסודית, מגיל 75.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אני אגיד לך את האמת, אדוני, אנחנו בודקים אפשרות אפילו להגדיל את זה – מגיל 70.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
לאור הגודל – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
כן, אבל, כמובן, גם תלוי איזה סוגי טיפולים אנחנו נאשר. זה הכול כסף. אבל שר האוצר דווקא היה איש בשורה. הוא דיבר אתי על זה, ואני מאוד מכבד – מה שהוא רוצה לעשות.
<היו"ר נאוה בוקר:>
בבקשה.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אדוני השר, אני קודם כול רוצה לברך אותך על ההתנהלות שלך ושל המשרד שלך בכל הקשור לשאילתות והיחס לשאילתות. אנחנו עוסקים בנושא הזה של מהירות התגובה והתגובה בכלל של משרדים אחרים, ואני באמת מודה לך על התגובות, שהן בדרך כלל מהירות ויעילות.
צריך לומר, ההתייחסות שלי לגבי תקציב לא מנוצל הגיעה, אדוני השר, מחוברת שהכין המרכז להעצמת האזרח. שם הכניסו ועשו בדיקה, ככה, במסרקות ברזל, של כל תקציבי המדינה מ-2013 עד 2015, והוכיחו המון אי-ניצולי תקציב, ברמה גבוהה מאוד. והתוצאה היא שדברים שהממשלה רוצה לקיים לטובת האזרח או לטובת מטרות שונות, לא מתקיימים בפועל. רציתי לשאול אותך: האם אתה מכיר את החוברת הזאת, והאם אתה עוקב אחרי אי-ניצול תקציבים במשרדך?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
קודם כול, אני לא מכיר את החוברת, אבל אני מכיר את משרד הבריאות, משרדי. אני מאוד מאוד מאוד מקפיד שאנחנו ננצל הכול, כי יש לנו חסר בתקציבים; שננצל את זה. לפעמים, בגלל כל מיני סיבות טכניות, אי-אפשר לנצל, אז אנחנו מעבירים את זה לכספים מחויבים, אתה מכיר את זה. אבל, חלילה וחס להחזיר כסף. אנחנו משוועים לעוד כסף. לכן, משרד הבריאות, אני מאוד משתדל ומקפיד שלא יחזור כסף. תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, אדוני שר הבריאות. סגן שר החינוך מאיר פרוש ישיב על השאילתות הבאות. שאילתה מס' 450, של חברת הכנסת עליזה לביא: התאמת מערכת החינוך לעולם התעסוקה העתידי. בבקשה. לא שומעים אותך.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אין לה מיקרופון.
<היו"ר נאוה בוקר:>
אולי תתקרבי.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
בסדר? אדוני שומע?
<היו"ר נאוה בוקר:>
כן. שומעים.
<450. התאמת מערכת החינוך לעולם התעסוקה העתידי>
<עליזה לביא (יש עתיד):>
גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני סגן שר החינוך, מסקר שנערך לרגל יום "אתגרי המחר בתעסוקה" שקיימתי פה בכנסת עלה ש-40% מהישראלים ישקלו לרדת מהארץ אם לא ימצאו עבודה. מומחים ועתידולוגים מתריעים שבעתיד לא יהיו מקומות עבודה ושמערכת החינוך לא מותאמת לשוק העבודה העתידי – והוא ממש פה בפתח.
רצוני לשאול:
אדוני, מה נעשֶה ומה נעשָה במערכת החינוך כדי להתאים לדרישות שוק התעסוקה העתידי ולהכשרת הדור הבא כראוי? זה כבר פה, אדוני.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת לביא, בתשובה על השאילתה שלך אומר את הדברים הבאים: המאה ה-21 אכן מציבה בפני מערכת החינוך אתגרים שחייבו שינוי בתפיסת הלמידה. המציאות הדינמית המשתנה תדיר, המתאפיינת בהצפה של מידע, השינויים במבנה ההייררכי של מקורות הידע והנגישות של המידע, עולם התעסוקה המשתנה וההתפתחויות הטכנולוגיות, וביניהן הטכנולוגיה הדיגיטלית – כל אלה ועוד הובילו את מערכת החינוך לחשב מסלול מחדש ולבצע שינוי עמוק במבנה הלמידה, באופן הלמידה ובמטרותיה.
באוגוסט 2014 אימץ המשרד מודל למידה חדש, מודל הלמידה המשמעותית, ויצא לתוכנית הלאומית ללמידה משמעותית. התוכנית ללמידה משמעותית שינתה את פני ההוראה והלמידה במערכת החינוך והציבה כמטרה עיצוב בוגר ערכי המצויד בכלים מעשיים, כישורים ומיומנויות שיסייעו לו להתמודד עם האתגרים הגדולים של המאה ה-21. בשונה מהליך הלמידה בעבר, מודל הלמידה המשמעותית שם דגש על לימוד עצמי, פיתוח כושר החשיבה והיצירתיות, יכולת עבודה בצוות ומעורבות חברתית. אלה כישורים הנדרשים כבר כיום, ויידרשו ביתר שאת גם בעולם העבודה העתידי; לא עוד שינון אלא למידה חווייתית והתנסותית, משמעותית ומאתגרת, שבה התלמיד מעורר שאלות, מאתר מקורות מידע, מעבד מידע ויוצר ידע חדש הרלוונטי לעולמו האישי ולחיים בעידן הטכנולוגי במאה ה-21.
שר החינוך הנוכחי, שראה בתוכנית חשיבות רבה – בדיוק מהטעמים העתידיים שאליהם את מתייחסת בשאלתך – החליט להמשיך בהטמעתה גם בקדנציה זו. התוכנית ללמידה משמעותית מיושמת כיום בכל תחומי הדעת ובכל הגילאים, ובמשרד ממשיכים בהעמקת הטמעתה.
חשוב להוסיף כי מערכת החינוך אינה פועלת בוואקום. מערכת החינוך קשובה כל העת למגמות בארץ ובעולם ומקיימת שיח מתמיד ושיתופי פעולה הדוקים עם התעשייה, צה"ל, האקדמיה וארגונים מהמגזר השלישי. המערכת שואפת להתאים את עצמה כל העת לעולם המשתנה תדיר ורואה חשיבות בהיותה רלוונטית, עדכנית ורואה פני העתיד.
תוכנית העבודה של מערכת החינוך לשנים הבאות מתייחסת לסוגיה הנדונה בכמה מטרות מרכזיות. מטרות אלה קובעות יעדים לטיפוח אישיותו של הלומד ומימושו העצמי, ובד בבד רואות את פני העתיד בחברה ובמשק של המאה ה-21. תוכניות עומק הפועלות במערכת כנגזרת ממטרות העבודה, כגון חיזוק החינוך הטכנולוגי-מקצועי, קידום לימודי המתמטיקה והאנגלית, תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי, תוכנית "אתגרים" למגזר הערבי, תוכנית "הדרך החדשה" להשתלבותם המיטבית של יוצאי העדה האתיופית – כל אלה ועוד מכוונים ליצירת בוגר המסוגל להתמודד עם אתגרי המאה ה-21 ובתוך כך להשתלב בחברה, באקדמיה ובשוק העבודה העתידי.
כדוגמה ניתן להתייחס לתוכנית לקידום לימודי המתמטיקה. זוהי תוכנית שהוגדרה כיעד אסטרטגי, ומטרתה לייצר את התשתית לחיזוק הכלכלה הישראלית ולהיותה של ישראל מובילה עולמית בפיתוחים אקדמיים, תעשייתיים – היי-טק – וצבאיים, כמו "כיפת ברזל". נקודת המוצא שהובילה את המהלך לקידום לימודי המתמטיקה ברמה של חמש יחידות לימוד היא שבמתמטיקה ובמדעים נמצאים המדענים הבאים, ממציאי "כיפת ברזל" הבאים והיזמים של הדור הבא. בחיזוק תחומים אלו יהיו בידי הבוגר הכלים להשתלבות באקדמיה ובשוק העבודה בעתיד, ובד בבד, הדבר יתרום לעתידה ולחיזוק חוסנה של מדינת ישראל.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. יש שאלה נוספת?
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני, תודה על התשובה שלך, אבל אני רוצה באמת להבין: האם המערכת מודעת לכך שבעוד קרוב לעשר שנים 40% מהמקצועות ייעלמו, להכוונה המקצועית שצריכה להיערך במערכת החינוך, וגם לנתון שיביא לנו – בסביבות 2050, 50% מכוח העבודה יהיו אנשים שיבואו מהמגזרים גם הערבי וגם החרדי, וזה יקרין על כל אותם דברים שאתה כרגע דיברת עליהם. אז איך כמערכת, אם בכלל, משרד החינוך מתייחס? האם הנושא הזה עולה בישיבות, בעבודה – ההבנה של המציאות שמשתנה, ואיך זה מתכתב עם המציאות שמחכה לנו בפתח? האם זה נושא שעל סדר-היום בכלל?
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
גברתי חברת הכנסת לביא, מהתשובה המפורטת שנתתי, ביקשתי והמשרד מבקש לתת דגש, כדי שהכנסת תבין, כדי שאת תביני, שהנושא הזה נלמד באופן שוטף במשרד. הוא עם היד על הדופק. הוא בודק את הדברים המשתנים, ובודק את הדברים שנעלמים, וחושב מה הם הדברים שיהיו בעתיד. אף אחד מאתנו לא יכול לדעת בדיוק מה יהיה בעתיד. אנחנו יודעים שיהיו שינויים, ובשביל שלא נופתע, המשרד עם היד על הדופק. אם את רוצה לדעת מה התשובה הזאת אומרת, בלי להיכנס לפרטים, התשובה היא שהמשרד נערך. אני לא יכול לומר שאנחנו ערוכים במאה אחוז. למשל, הזכרת שבעתיד החרדים יהיו גורם יותר משמעותי בשוק העבודה. בתשובה שהקראתי, לא ראיתי שיש התייחסות למה שיש לחרדים. ערבים – הזכרתי; אתיופים – הזכרתי. אני חושב שהחרדים הם יותר מהערבים והאתיופים ביחד במדינת ישראל.
בכל אופן, אני לא אומר שאנחנו ערוכים לכל מה שאנחנו צריכים להיות ערוכים לו, אבל המשרד עם היד על הדופק, בודק, חושב, רוצה להצליח, רוצה להיות זה שנותן את התשובה על השאלה שאת או אחרים שואלים, ובצדק.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אתן דוגמה: למשל – – –
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
זה לא דיאלוג. התשובה היא שהמשרד יושב עם היד על הדופק ועושה. עושה מספיק? אז אני נתתי את הדוגמה של החרדים, שאין לי תשובה עליה פה בכתב. אני מתאר לעצמי שהוא מנסה. את שואלת אותי – תמיד יכול להיות שאפשר להביא עוד רעיונות. אם יש לך רעיונות – ישמחו לשמוע, אבל המשרד יושב על המדוכה הזאת.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה. אנחנו עוברים לשאילה האחרונה להיום, מס' 663, של חבר הכנסת אלי כהן: שילוב בוגרי המגזר החרדי במשק. בבקשה.
<663. שילוב בוגרי המגזר החרדי במשק>
<אלי כהן (כולנו):>
במל"ג ובמשרד-החינוך מגדירים "חרדי" מי שלמד מכיתה ט' עד כיתה י"ב במוסדות חרדיים. ההגדרה היא משנת 2008. 20% מהחרדים, שנשרו מהלימודים לפני גיל 18, נמנע מהם להשתלב באקדמיה ובמשק.
ברצוני לשאול:
מה ייעשה לתיקון ההגדרה, כדי לסייע ל-20% שנשרו להשתלב במשק?
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת אלי כהן, התשובה היא כדלהלן: המועצה להשכלה גבוהה – המל"ג, והוועדה לתכנון ותקצוב – ות"ת, משקיעות מאמצים ומשאבים רבים להנגשת הלימודים לאוכלוסייה החרדית – תכף אגיד הערה לעניין הזה – כדי לאפשר לאלו מהם המעוניינים בכך לרכוש השכלה אקדמית. הנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה החרדית הייתה אחד מיעדיה המרכזיים של תוכנית החומש שהסתיימה, וממשיכה בתוכנית החומש החדשה.
הסוגיה הנזכרת בשאילתה מוכרת לנו, ועל כן אופן הפיקוח בודק את המופע האחרון של התלמידים במערכת החינוך. לפיכך, תלמידים בחינוך חרדי שנשרו לפני סוף לימודיהם מוגדרים כחרדים לצורך לימודים במסגרות האקדמיות לאוכלוסייה החרדית. זאת אומרת, אף שהם נרשמים ככאלה שנשרו, הם מקבלים כן – חכה שנייה, אני עוד לא – הם כן מקבלים. התשובה אומרת ככה: לפיכך, תלמידים בחינוך חרדים שנשרו לפני סוף לימודיהם מוגדרים כחרדים לצורך לימודים במסגרות האקדמיות לאוכלוסייה החרדית. למשל, אני רוצה לומר לך: בצבא, כשמנסים למדוד כמה חרדים מתגייסים, אז אם אתה מדבר על נושרים, הם לא נחשבים לחרדים, אז פה יש איזושהי פריבילגיה.
<אלי כהן (כולנו):>
– – –
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אבל אני עדיין לא סיימתי.
<אלי כהן (כולנו):>
אני מקשיב, אדוני.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אני יכול להעלות עוד נושא.
<אלי כהן (כולנו):>
אני מקשיב בקשב רב, אדוני.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אני יכול להעלות עוד נושא. יש בנות חרדיות שמוגדרות כחסידות חב"ד או צאנז, שהמוסדות שלהן הם בהגדרה ממלכתי-דתי. בנות כאלה, כאשר הן מבקשות לקבל את הזכויות שמקבלים עבור לימודי אקדמיה, לא נחשבות לחרדיות. אני, לפחות, כבר מתעסק יותר משנה עם המל"ג בדבר הזה. הרי הבנות האלה הן חרדיות לכל דבר, אורח החיים שלהן חרדי, אבל מכיוון שבהגדרה שלהן – הוריהן או מוריהן החליטו בשעתו – ובמערכת הלימודים הן בממלכתי-דתי, הן לא נחשבות חרדיות ולא מקבלים אותן והן לא זכאיות ללימודי אקדמיה שנותנים לחרדים. אז יש דברים שעוסקים מולם. אני מתאר לעצמי שאם אתה מעלה את זה פה אתה בוודאי גם מעלה את זה מול המל"ג והוות"ת באופן שוטף.
אבל אני אומר לך שוב: יש כאן פריבילגיה, כי בספירת האלה מהחרדים שבאים לצבא, אם הם נושרים הם לא נחשבים כחרדים. אז הנה, במל"ג הם נחשבים לחרדים.
<היו"ר נאוה בוקר:>
שאלה נוספת?
<אלי כהן (כולנו):>
רק, אדוני, להבהיר: מה שאתה הבהרת – יכול להיות שאלה שהם כן נושרים כן יוּתר להם להשתלב ולהיכנס ללימודים?
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
כן, כן.
<אלי כהן (כולנו):>
תודה, אדוני.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אני מקריא שוב: הסוגיה הנזכרת בשאילתה מוכרת לנו – –
<אלי כהן (כולנו):>
לא, לא, לא, הקראת. אני רק הבהרתי.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אני רוצה שיהיה ברור גם לקצרנית, כן? – – ועל כן אופן הפיקוח בודק את המופע האחרון של התלמידים במערכת החינוך. לפיכך, תלמידים בחינוך החרדי שנשרו לפני סוף לימודיהם מוגדרים כחרדים לצורך לימודים במסגרות אקדמיות לאוכלוסייה החרדית.
<אלי כהן (כולנו):>
תודה, אדוני.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
מה שבצבא – הם לא נחשבים כחרדים.
<אלי כהן (כולנו):>
תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לסגן השר מאיר פרוש.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ג בטבת התשע"ז, 11 בינואר 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:53.>