דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"א ישיבה קצ"א הישיבה המאה-תשעים-ואחת של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ג בטבת התשע"ז (11 בינואר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 5 280. פגיעה בשכר המורים 5 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 5 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 5 281. תשלום פנסיה מממשלת רוסיה על-פי הסכם בין המדינות 10 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 11 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 11 282. קיצוץ תקציבי הסיוע במכוני הכשרה מקצועית לחרדים 12 יעקב מרגי (ש"ס): 12 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 12 284. עיכוב תעודות המרה 14 אלעזר שטרן (יש עתיד): 14 שר התיירות יריב לוין: 14 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין), התשע"ו–2015 18 איתן כבל (המחנה הציוני): 18 סגן שר האוצר יצחק כהן: 20 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הצמדת פרסומת לרכב), התשע"ז–2016 22 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 22 סגן שר האוצר יצחק כהן: 25 הצעת חוק הרשויות המקומיות (זכויות וחובות של חברי מועצה), התשע"ו–2016 29 יעל גרמן (יש עתיד): 30 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 32 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מניעת פעילות ארגונים הפועלים נגד מטרות החינוך ונגד צה"ל), התשע"ז–2017 33 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 33 שר החינוך נפתלי בנט: 46 נחמן שי (המחנה הציוני): 58 יאיר לפיד (יש עתיד): 63 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא-מקום ראש הממשלה) 74 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 74 שר התיירות יריב לוין: 79 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 85 הצעות לסדר-היום 86 משבר התעסוקה בצפון 86 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 87 יגאל גואטה (ש"ס): 88 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 90 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 95 הצעות לסדר-היום 96 ההתקפות הקשות על בית-הדין הצבאי והרמטכ"ל בעקבות הרשעתו של החייל אלאור אזריה 96 נחמן שי (המחנה הציוני): 96 ענת ברקו (הליכוד): 97 מירב בן ארי (כולנו): 99 יגאל גואטה (ש"ס): 100 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 104 מאיר כהן (יש עתיד): 105 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 106 הצעות לסדר-היום 110 הסתה פרועה נגד חיילים חרדים המתגייסים לצה"ל 110 עודד פורר (ישראל ביתנו): 110 יואב קיש (הליכוד): 111 עליזה לביא (יש עתיד): 112 יעקב מרגי (ש"ס): 114 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 116 ענת ברקו (הליכוד): 120 מירב בן ארי (כולנו): 121 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 123 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 123 הצעות לסדר-היום 124 הרגלי השתייה של הנוער הישראלי 124 יצחק וקנין (ש"ס): 124 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 125 יואל חסון (המחנה הציוני): 127 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 131 מאיר כהן (יש עתיד): 135 שאילתות ותשובות 136 691. הרס סביבתי על-ידי פלסטינים 137 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 137 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 137 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 138 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 138 <שאילתות דחופות> <היו"ר יצחק וקנין:> צהריים טובים. היום יום רביעי, י"ג בטבת התשע"ז, 10 בינואר 2017. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. כהרגלנו ביום רביעי, שאילתות דחופות – לסגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. אני מתכבד להזמין אותך לעלות לדוכן לענות על שאילתה מס' 280, של חברת הכנסת סתיו שפיר, בנושא: פגיעה בשכר המורים. כן, חברת הכנסת סתיו שפיר, רשות הדיבור שלך. <280. פגיעה בשכר המורים> <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה, כבוד היושב-ראש. על רקע הפגיעה המתמשכת בשכר המורים והמורות, שכמעט הביאה לשביתה השבוע, שנמנעה במאמצים של משרד החינוך – ושלא בצדק, אני חייבת לומר – אבקש לשאול: מדוע היקף הבעיה ומספר המורים ששכרם נפגע בחודשים האחרונים ובשנים האחרונות מוסתרים מעיני המורים והנהגת ארגון המורים וההסתדרות? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא הבנתי. מה לא היה בסדר, השביתה, או זה שמנעו את השביתה? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> העובדה שנמנעה השביתה ולא ניתנה למורים אפשרות למחות על כך ששכרם נפגע במשך שנים, ובעיקר בחודשים האחרונים, בסכומים שלפעמים מגיעים גם לאלפי שקלים – בן-אדם מגיע לעבוד כל בוקר, אבל לא מקבל את השכר שלו בסוף החודש – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – מותר לו למחות, ואף ראוי שהוא יוכל למחות על העניין הזה. השאלה שאני מפנה אליך, שהפניתי אל שר החינוך נפתלי בנט, היא מדוע המידע מוסתר מעיני המורים. עד היום לא קיבלו המורים דיווח על כמה מהמשכורות האלה נפגעו, באיזה סכומים, לאורך כמה זמן, ומה המשרד מתכוון לעשות בעניין. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אדוני סגן שר החינוך ישיב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת סתיו שפיר, משרד החינוך רואה בעובדי ההוראה את מרכז העשייה של המערכת. המשרד פעל וימשיך לפעול להעניק להם את הכלים הדרושים למימוש ייעודם וכדי ששכרם ישולם כראוי, בהתאם לכללים ולהסכמים הקיבוציים. מחאת עובדי ההוראה אשר התרחשה באוקטובר האחרון, בעקבות הרפורמה בתחבורה הציבורית שיזמו משרד התחבורה ומשרד האוצר – ואשר חלה גם על כלל עובדי המגזר הציבורי, ולא רק על עובדי ההוראה – הייתה הזדמנות חשובה עבור המשרד להעמקת תהליכי העבודה בהיבטי השכר השונים, ולשיפור וייעול של השירות והשקיפות לעובדי ההוראה. מאז פרצה המחאה ועד היום נעשתה עבודה רבה במשרד החינוך. הוקמה ועדה בראשות המנכ"לית, מנכ"לית המשרד, הוועדה לשכר תשלומי עובדי הוראה, שלקחו בה חלק מנהלים, מורים, גננות, נציגי בעלויות והשלטון המקומי, נציגי האוצר, נציגי הסתדרות המורים ונציגי משרד החינוך. הוועדה הגישה את המלצותיה לשר. אלה אומצו על-ידיו, והוצגו על-ידי מנכ"לית המשרד ביום 15 בדצמבר 2016 בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. הוועדה גיבשה מסקנות וקבעה לוחות זמנים מחייבים לייעול תהליכי השכר ושיפור השירות, אשר פורסמו לעיון כלל הציבור. מונה במשרד צוות משימה בראשות המשנה למנכ"לית, אשר מלווה את יישום המסקנות. יצוין כי המשרד החל בהטמעה של חלק מההמלצות ואף ימשיך בהטמעתן במהלך החודש הקרוב, וחלקן האחר יוטמע במהלך השנה הקרובה. אני מבקש לציין שהוועדה פעלה בשקיפות מלאה, דיוניה שודרו בזמן אמת בדף הפייסבוק של המשרד ומסקנותיה פורסמו באתר האינטרנט של המשרד לקהל הרחב. הוועדה קראה לכל מורה המעוניין בכך לבוא ולהציג את טענותיו בפניה. כיום אפשר לומר שמערכת השכר יציבה ולא קיימות תקלות רוחב. משרד החינוך אינו מסתיר מידע או נתונים מארגוני המורים. מנכ"לית המשרד והצוות המקצועי מקיימים הידברות שוטפת עם ארגוני המורים, גם בנושא השכר, והנתונים הרלוונטיים הובאו לידיעתם, תוך שמירה על צנעת הפרט. ככלל, יודגש שנתונים פרטניים של עובדי הוראה אינם מועברים לשום גורם, מפאת צנעת הפרט. ככל שיש לעובד הוראה בעיה, הוא יכול לפנות למשרד במישרין או באמצעות ארגונו היציג, והמשרד מחויב לתת לו או לארגונו מענה בעניינו. אני מבקש לציין שבפגישת העבודה האחרונה, שלקחו בה חלק מנכ"ל משרד האוצר, מנכ"לית משרד החינוך ומזכ"לית הסתדרות המורים, חלה התקדמות לשביעות רצון הצדדים. אני בכל זאת אבהיר עוד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יכול, יש לה שאלה נוספת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני יודע שיש לה שאלה נוספת. לי יש עוד הרבה מה לומר, אז השאלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> על השאלה הראשונה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בוודאי. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז אפשר. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יכול לסיים את התשובה, ואז היא תשאל. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לסיים? אני עוד לא התחלתי. אני רק אומר לך, שואל אם יש כבר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש, יש. אתה, אל תדאג לסדר. אנחנו – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אה, לא, בסדר. השר נמצא, אדוני סגן השר יכול – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז אני בשלב זה מסתפק במה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת סתיו שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מאוד סקרנית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, העניין היה אם – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> טכני בלבד. <היו"ר יצחק וקנין:> טכני בלבד, לא שייך אלייך. את יכולה לסמוך על מה שאני אומר לך, ואני מקווה שאת סומכת שזה לא נגע בך בכלל. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> סומכת, בוודאי. תראה, דיברת, כבוד סגן השר, על כך שאתם פעלתם בשקיפות. אבל לא אמרת, גם לא כאן, למליאת הכנסת מה הם הנתונים שאותם ביקשתי מפורשות בשאילתה. ביקשתי לדעת מה הם המספרים, כמה מורים ומורות לא קיבלו את שכרם המלא בחודשים האחרונים – מאז תחילת שנת הלימודים, מה היקף הלנת השכר בשנים האחרונות. אם הכול שקוף, לא צריכה להיות שום בעיה שתספר לנו על כך, אבל לא נתת לנו את התשובה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני חייבת לומר – רק להוסיף דבר אחד: אני בטוחה, כבוד סגן השר, שאתה ראית הרבה מאוד תלושי שכר של מורים. תלוש שכר של מורה הוא מסמך כמעט בלתי ניתן להבנה. המורים הולכים לעבודה ולא יודעים כמה כסף הם מקבלים. עושים להם כבר שנים טעויות, לפעמים קטנות, של כמה עשרות שקלים, ולפעמים גדולות יותר, של כמה מאות שקלים, ואפילו אלפי שקלים, בתלושי השכר שלהם. הם פונים ומנסים לקבל תשובה ולא מקבלים תשובות על זה, וגם היום לא קיבלנו תשובה רצינית על זה. רק נאמר שיש שקיפות, אבל אין שקיפות – אין מספרים ואין נתונים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ואחר כך, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אבל – סתיו, סתיו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – כשהולך שר החינוך וכותב בעמוד הפייסבוק שלו: איזה יופי שהצלחנו לעצור את השביתה, מה הוא אומר בעצם? איזו אחריות אתם לוקחים על המורים והמורות שמחנכים את הילדים שלנו? איזו אחריות זו לא לשלם להם משכורת ולדרוש שיבואו לעבודה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אדוני סגן השר ישלים את התשובה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן, אז אני אשתף את חברת הכנסת סתיו שפיר בהסתודדות שהייתה לי עם יושב-ראש הישיבה, ואני אמציא לך מסמך של כמה עמודים שבו יש יותר פרטים. אני התייעצתי אתו אם להלאות את כל הנוכחים במשכן עכשיו, או במליאה, ואני אמציא לך את הפרטים האלה, אוקיי? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר. אני מזמין את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ, לדוכן. ישיב על שאילתה של חברת הכנסת קסניה סבטלובה, שאילתה מס' 281. רשות הדיבור שלך. <281. תשלום פנסיה מממשלת רוסיה על-פי הסכם בין המדינות> <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר, בביקור ראש הממשלה במוסקבה בשנת 2016 סוכם כי רוסיה תשלם קצבה פנסיונית לעולים שעבדו טרם עלייתם ועלו עד שנת 1992. ב-2 בדצמבר אושררה ההחלטה בפרלמנט הרוסי, הדומה, וב-31 בדצמבר דיבר על כך ראש הממשלה בברכתו לחוגגי הנובי גוד בערוץ 9 בשפה הרוסית, הערוץ הישראלי. ברצוני לשאול: מי אחראי לעדכון הזכאים ומתי יחלו לקבל את הפנסיה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אדוני השר, רשות הדיבור שלך. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לשאלה מי אחראי לעדכון הזכאים – המוסד לביטוח לאומי אחראי לפרסם למבוטחים על כניסתן לתוקף של אמנות בתחום הביטחון הסוציאלי. לגבי האמנה עם רוסיה אשר תיכנס לתוקף בסוף חודש מרס – המוסד לביטוח לאומי יפרסם בתחילת חודש פברואר בשני עיתונים יומיים ברוסית הודעה בדבר מועד הכניסה לתוקף של האמנה ויפרט מתי והיכן יהיה אפשר להגיש תביעות לקבלת הפנסיה מרוסיה. במענה על השאלה מתי יתחילו לקבל את הפנסיה – לפי הקבוע באמנה, כניסתה לתוקף היא בתום שלושה חודשים מן האשרור האחרון שבין שתי המדינות. היות שהעדכון על-ידי משרד החוץ שהרוסים אשררו סופית את האמנה בצו נשיאותי של הנשיא פוטין הוא מסוף חודש דצמבר 2016, האמנה תיכנס לתוקף בסוף חודש מרס. לאור זאת, בתחילת חודש אפריל הזכאים יוכלו להגיש תביעות בארץ בכמה מרכזים שיפרסם המוסד לביטוח לאומי. הכוונה היא לקבוע ארבעה מרכזים בסניפי הביטוח הלאומי, בצפון, במרכז, בירושלים ובדרום, שבהם ניתן יהיה להגיש את התביעות, והמוסד לביטוח לאומי יקבל את התביעות שימלאו המבוטחים, וכמקובל בכל יתר האמנות, ישלח אותן לרוסיה לאישור. לאחר שהרוסים יאשררו את התביעות, הרוסים ישלחו באופן רבעוני ליחידה לקשרי חוץ של המוסד לביטוח לאומי רשימה שמית של התביעות שאושרו, ואת התשלום לחלוקה לזכאים לחשבון הבנק של הזכאים, ובשעה טובה – אני מקווה שזה ייקח עד אמצע שנת 2017 – יקבלו הזכאים את הפנסיה שלהם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, מסתפקת בתשובה? כן. אין לנו שואלים נוספים. אדוני יישאר על הדוכן. יש לנו שאילתה דחופה נוספת, מס' 282, של חבר הכנסת יעקב מרגי: קיצוץ תקציבי הסיוע במכוני הכשרה מקצועית לחרדים. אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, רשות הדיבור שלך. <282. קיצוץ תקציבי הסיוע במכוני הכשרה מקצועית לחרדים> <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, משרדך סייע בשנים האחרונות למרכזי הכשרה מקצועית שעודדו חרדים וחרדיות לרכוש מקצוע. כמו כן, סייעו למסלולי ההכשרה המקצועית בסמינרים. בשנתיים האחרונות קוצץ הסיוע. רצוני לשאול: 1. האם הפרטים נכונים? 2. האם משרדך כיום מסייע למרכזי ההכשרה פחות מבעבר? 3. האם הסמינרים לבנות מקבלים סיוע? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ועוד פעם, אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת מרגי, חברי הכנסת, תקשיב, הממשלה הזאת עובדת לאט. אתה לא מבין מה זה עובדת לאט. אני קיבלתי את המשרד ב-31 באוגוסט או ב-30 – אני מקווה שהיום החלוקה תתאפשר. היום יש לי פגישה, אחר הצהריים. נכון לעכשיו – אני אומר פה דברים שמעיקים עלי – נכון לעכשיו, משרד הכלכלה בעבר מנסה לחבל במעבר, מערים קשיים. העסק לא עובד כמו שצריך לעבוד עסק פרטי של שני שותפים שמעוניינים, כשהעסק מתחלק לשניים – הוא לא מתפרק, הוא מתחלק לשניים – שזה יצליח וזה יצליח, כי זה עסק משפחתי. כך מתפעלים אותו. אני לא רוצה – כתבו לי פה – אני לא רוצה לתת לך תשובה, אני רוצה להכין לך תשובה מסודרת. יחד עם זה, אני רוצה לומר לך שסך הלומדים המתוקצבים, כשאני מסתכל: ב-2014 זה היה 3,503, ב-2015 זה היה 4,245, וב-2016 זה היה 4,330. בקורסים לחרדים ולחרדיות – עלה מ-2015 מ-715 ל-785, וב-2014 זה היה 491. יחד עם זה – אתה רואה גידול, אבל אצלי זה ב"עוד לא". בוא נחכה קצת. בסדר? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. הוא רוצה שאלה נוספת, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> מכובדי השר, השאילתה באה בעקבות כתבה, אבל איך שפתחת את התשובה זה מסתדר. אכן, בבדיקת הנתונים, מה שקורה הוא באמת – העבודה הזאת, שזה גורר רגליים, גורמת לאי-ודאות למוסדות האלה. הם צריכים לתכנן לטווח ארוך, ואני שמח – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כנראה זה לא מעניין מישהו. כנראה זה לא מעניין מישהו. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – אני שמח שענית מייד לגבי הקושי האמיתי ולא התברברנו בנתונים. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אנחנו כבר מכירים איזה שבוע, שבוע וחצי. אתה לא מבין באיזו בריונות זה מופעל משם. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני שמח שאתה לוקח את זה לידיים, ואני מקווה שבעזרת השם, בשנת התקציב הקרובה זה יטופל ביתר שאת. תודה רבה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. תודה ליושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יעקב מרגי. שאילתה מס' 284 של חבר הכנסת שטרן – השר המקשר יריב לוין יעלה לדוכן. אני מזמין אותך לעלות לדוכן להשיב על שאילתה 284 של חבר הכנסת אלעזר שטרן: עיכוב תעודות המרה. חבר הכנסת שטרן, נא לקרוא את השאילתה. <284. עיכוב תעודות המרה> <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, אדוני היושב בראש, מתגיירים רבים מסיימים את הליך הגיור וממתינים זמן רב מאוד עד להנפקת תעודת ההמרה על-ידי בית-הדין, בעיקר בתל-אביב. כמה זמן אורכת פעולה טכנית זו? כמובן, ארחיב בהמשך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אדוני השר יריב לוין ישיב. <שר התיירות יריב לוין:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת שטרן על השאילתה ועל העיסוק בנושא הזה – ולא פעם אמרתי לו, ואני חוזר על זה כאן, שאני חושב שהוא עוסק בנושא מאוד חשוב; עושה את זה בהתמדה. לא תמיד בכל עניין אנחנו רואים עין בעין, ולא תמיד כל הרעיונות שיש – ויש בהם גם רעיונות טובים – אפשר תמיד לקדם ולבצע, אבל אני בהחלט חושב שהשאילתה חשובה, העיסוק חשוב, ובעניין הזה אני בהחלט מברך אותך ומודה לך. לכן אני גם אשתדל לתת תשובה שהיא קצת יותר מפורטת מאשר פשוט להגיד מספר. אתן את המספר של פרק זמן, אבל נדמה לי שהנושא הוא חשוב ומחייב לפחות התייחסות מעט יותר מרחיבה. קודם כול, חשוב להדגיש שהנפקת תעודת ההמרה היא לא פעולה טכנית. תעודת ההמרה מציינת את סיומו המלא של הליך הגיור. הליך הגיור אינו מסתיים רק בכך שבית-הדין החליט לקבל את המתגייר, בהתאם לחוק, להנחיות, ולכללים של מערך הגיור. לשם הנפקת התעודה יש לוודא התקיימותם של פרטים נוספים בהליך הגיור, המתבצעים לאחר החלטת בית-הדין. אלו כוללים, בין היתר: ברית מילה או הטפת דם לגברים, טבילה במקווה לכלל הגרים, רישום נישואים וחופה לבני-זוג. לשם הנפקת התעודה יש לוודא כי החלטת בין-הדין בעניינו של המתגייר בוצעה במלואה, וכי התיק מכיל את כל התיעוד לכך, כולל השלמת מסמכים נדרשים ועוד. רק לאחר בדיקת נציג הרב הראשי את תכולת התיק ואישורו מונפקת תעודת המרה, ועליה חותם ראש מערך הגיור. בעבר הזמן הממוצע שלקח מהרגע שבו בית-הדין קיבל את המתגייר ועד תום הליך הבדיקה והנפקת תעודת ההמרה עמד על כשלושה חודשים. כיום הזמן הממוצע התקצר משמעותית, ועומד על חודשיים. באגף הגיור נערכים לקראת שינוי מבני-ארגוני, שנועד, בין היתר, לייעל את השירות ולקצר את זמני הטיפול אף מעבר לכך, וכן הוכשרו עובדים נוספים באגף הגיור לסייע בטיפול בתיקים ובהנפקת התעודות כדי לקצר את זמני הטיפול בתיקים. אוסיף ואומר, חבר הכנסת שטרן, שאני באופן אישי אשמח אם בעוד כמה חודשים תבחן שוב את המצב ותציף את הבעיה מחדש אם יתברר שכל הפעולות הללו לא הושלמו, או אם הושלמו – לא השיגו את התוצאה המקווה, כי בהחלט המטרה היא למנוע עיכובים מיותרים ושאפשר יהיה להשלים את התהליך הזה עד כמה שניתן במהירות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר. חברה הכנסת שטרן, שאלה נוספת לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, תרשה לי לומר שחלקנו יחד דאגה משותפת. אני זוכר מה אמרת. לצערי הרב, אתה יודע, גם לפני שבוע הממשלה דחתה שוב את אותם רעיונות. אני אמשיך להציף את זה, ועוד פעם ניפגש על זה, אבל הבעיה הכי קשה – שהגרים שאנחנו מדברים עליהם, ואשאל עוד קצת, הולכים ומתמעטים בגלל שהם התייאשו מאתנו. ולכן, אני חושב שעד שאנחנו נתעורר ונעשה פה משהו, נקצר משלושה חודשים לחודשיים, ואני מקווה גם יותר – מי יהיה לנו בתור להתגייר? והילדים שלנו יתבוללו פה, במדינת ישראל. זה כאב שאני לא יכול להתעלם ממנו, אני מקווה שגם אתה לא, אבל באמת, אני מקווה שתיתנו לזה ביטוי בזה שאתם ממשלה – גם אתה, ויש לך תפקיד בכיר וחשוב. אני רוצה – שאלת ההמשך, ברשותך: בפסק-דין מלפני עשרה חודשים, אחרי ששופטי בג"ץ התאמצו המון, וישבו שם גם שופטים דתיים, ולכאורה ייחלנו שנים שיהיה יותר משופט דתי אחד בבית-המשפט העליון – בפסק-הדין שלהם הם כתבו, בין השאר: "לא נמצא כי בסמכותה השיורית של הממשלה לקבוע כי רק גיור במסגרת מערך הגיור הממלכתי הוא גיור לפי חוק השבות". במילים עדינות, מה שהם עשו, הם לא חייבו את הרבנות לחתן אותם, את הרבנות הראשית, אבל הם חייבו את מרשם האוכלוסין לרשום אותם כיהודים. ומרשם האוכלוסין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה השאלה, אדוני? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עכשיו אני שואל. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, זה לא הצעה לסדר-היום. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני יודע. אנחנו כבר מכירים, גם הצעות לסדר שלי הן לא תמיד נוחות ליושב-ראש הנוכחי, אבל אתה יודע, בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> לא לא, שים לב, אתה מדבר כבר שלוש דקות משם, ואני אומר לי שאני אהיה – כמה סבלני אני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני מעריך את זה. אני מעריך. תודה. עם זאת, מרשם האוכלוסין דוחה בקשות רישום של מתגיירים שהתגיירו בגיורים בבתי-דין פרטיים כפי שבית-המשפט העליון חייב אותם. האם התעלמות מבג"ץ היא מדיניות מוכתבת מלמעלה או החלטה של פקיד? מה הן הפעולות שהשר נוקט כדי למנוע המשך התנהלות זו? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, השאלה היא לכאורה באותו נושא, אבל היא כמובן בסמכותו של שר הפנים, איננה בסמכות ראש הממשלה, שאני משיב בשמו כאחראי למערך הגיור. אני עוד לא אחראי – ולא יכול להשיב בשם שר הפנים – לנושאים שנוגעים בפעולת מרשם האוכלוסין. חבר הכנסת שטרן, פתוחה בפניך הדרך להגיש שאילתה לגורם שממונה על העניין הזה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר לוין, כשהמילה היחידה שאני לא נהניתי ממנה היא לא "לכאורה באותו נושא" – איך כל מוסד ממשלתי מעכב גיור. <שר התיירות יריב לוין:> יכול להיות. חבר הכנסת שטרן, אתה שאלת על תעודות המרה. קיבלת תשובה על תעודת המרה, שזה בסמכות משרד ראש הממשלה. אתה רוצה עכשיו לשאול על משהו שנוגע במרשם האוכלוסין. חשוב ככל שיהיה, זה בסמכות שר הפנים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, משהו על הגיור, על הגיור. <שר התיירות יריב לוין:> על הגיור, אבל השאלה שלך מופנית למרשם האוכלוסין. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה צודק. הכותרת היא גיור. <שר התיירות יריב לוין:> הכותרת יכולה להיות הכול, אבל הנושא – בסמכות שר הפנים, מה אפשר לעשות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בסדר, אני מבין. <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, אדוני, מובן שמעבר לזה אין לי יכולת להוסיף. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין ותודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2344/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק 2344, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין), התשע"ו–2015. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> שלום, אדוני היושב-ראש, השר – אם יש כאן, מסתובב – חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, כן, יש. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן, כן, אמרתי. תיארתי לעצמי. אני מצטער, אין לי כאן רשימה של הח"כים שהצטרפו. בכל מקרה, אין ליטאים, יעקב אשר, בהצעת החוק שלי. יעקב אשר הגיש לי אתמול הצעה – רק ליטאים. רק ליטאים חתומים על החוק. אז אני מגוון, יש בהצעת החוק שלי מכל סיעות הבית. ברשותכם, אדוני היושב-ראש, החוק הזה, האמת, לא היה צריך להיוולד בכלל. אני רוצה שאנחנו גם נבין את זה. חבר הכנסת פרי, כשמתלוננים גופים – ואתה היית שנים רבות בשוק הפרטי ואתה היום, מה שנקרא, אחת הדמויות המרכזיות בוועדת הכלכלה, אתה שומע פעם אחר פעם את הסיפור של חקיקה רגולטורית שמכבידה על העוסקים. והם צודקים. אבל האם יום אחד מי מהם יתיישב לעשות חשבון, חבר הכנסת אלי אלאלוף, חברי, ולבחון על חלק, לפחות, מהדברים, למה זה בכלל קרה? בוא אני אתן לך דוגמה. יש היום חוק שמגדיר זמנים של הגעה של נציג חברה שבא לתת שירות, אוקיי? אתה מתאם – אתה מתאם אתו; הרי מה היה עד היום הזה? אנשים כילו את ימיהם כדי שיבוא מי שרכשת ממנו את המוצר כדי לבצע את ההתקנה. כבר יש היום חוק שאומר, חבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר – – <היו"ר יצחק וקנין:> והוא גם צריך להשיב לך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן, – – שצריך להשיב לי – דע על מה תשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה שאני אומר לאדוני, לחברי, שבעצם, מה העניין? יש היום חוק שמגדיר כמה זמן אתה צריך להמתין, ואם הוא לא מגיע, אז מתי. כאילו, לכאורה בסדר. רק מה? העוסקים תמיד עושים "הבה נתחכמה לו". הם כל כך עסוקים באיך לעקוף את התהליך, שכתוב בצורה ברורה. מה הם אומרים עכשיו? לא, אף-על-פי שאלי אלאלוף שילם את מלוא הכסף, או חבר הכנסת וקנין, או חבר הכנסת סגן השר יצחק כהן, הוא אומר: לא, החוק חל רק אחרי שביצעתי את ההתקנה. זאת אומרת, כשאני בא לבצע לך את ההתקנה, לא חל עלי החוק. אני יכול לבוא מתי שאני רוצה ואתה תשב בבית כמה שצריך – יום, יומיים, שלושה. ועוד דבר, כשאני בא להסיר את המוצר – אותו דבר. ואני שואל את עצמי באמת: למה היינו צריכים את החוק? חבר הכנסת יצחק כהן, תפסיק ללחוש לו. אני לא מסכים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> בפעם הבאה תהיה מורה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ואני אומר, ברשותכם, שבשורה התחתונה – זה מקומם. זה מקומם שהעוסקים גורמים לנו להביא חקיקה מן הסוג הזה כדי לנסות לסגור את כל הפרצות. בשורה התחתונה, הצעת החוק הזאת בעצם נועדה להסדיר לגמרי ולסגור עד כמה שאפשר את כל הפרצות בעניין הזה, כך שמרגע שביצעתי אתך את ההתקשרות חלות עליך כל החובות של מתי להגיע – זמן הוא זמן. זמני לא פחות יקר מהזמן שלך, והזמן שלך לא פחות יקר מהזמן שלי. כך צריך שיהיה גם בעת התקנה וגם בעת הסרה. אני מודה לוועדת השרים על שנתנה לי את הרוח הגבית בעניין הזה. כל משרדי הממשלה נתנו לי רוח גבית. חבר הכנסת יצחק כהן, גם אני מסכים, כמובן, שנבוא בדברים והדברים ייעשו בתיאום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הכלכלה, חברי, חבר הכנסת איתן כבל, אנחנו עדים כרגע לאחד הרגעים היפים – יעקב פרי – של הפרלמנט הישראלי, כיצד יושב-ראש ועדה מכובד, של ועדה מאוד מאוד חשובה ודומיננטית, מציע הצעת חוק חשובה, ואפילו שהוא באופוזיציה, לכאורה, הממשלה מתחברת אליו. מה שמראה, מה שמראה – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> ידידי יצחק כהן, המכובד והמוערך, הלוואי שהייתם נוהגים כך לגבי הצעות חוק אחרות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבודו מדבר ברבים, אני הייתי עובר ליחיד. פה באמת אחד מהרגעים היפים של הפרלמנט הישראלי, כיצד חברי כנסת, אף שהם מהאופוזיציה – הם מתייחסים ומתנהגים בצורה מאוד מאוד עניינית למען הציבור בישראל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מאוד פתוחים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זאת דוגמה יפהפייה של הצעת חוק של יושב-ראש ועדת הכלכלה, חברי חבר הכנסת איתן כבל, הדנה בהגנת הצרכן – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין. על כל פנים, אני באתי להודיע לכם, חברי חברי הכנסת, שהממשלה תומכת בהצעת החוק, כפוף, כמובן, לתיאום עם משרד התקשורת, משרד הכלכלה, משרד האוצר ומשרד המשפטים, ואני מבין מדבריו של חברי איתן כבל שהתנאי מקובל עליו. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני מציע לגשת להצבעה, ואני מבקש שיהיה פה-אחד, ותודה רבה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר, תודה למציע, לחבר הכנסת איתן כבל. אנחנו, חברים, עוברים להצבעה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין), התשע"ו–2015, הצעת חוק לקריאה טרומית של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי על איחור טכנאי בעת התקנה או הסרה של טובין), התשע"ו–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכלכלה להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הצמדת פרסומת לרכב), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3524/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק פ/3524, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הצמדת פרסומת לרכב), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת יוליה מלינקובסקי וקבוצת חברי הכנסת. עשר דקות לרשותך. רשות הדיבור שלך. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – כבוד היושב-ראש, שם המשפחה שלי מלינובסקי; מלנקובסקי זה של ראש ממשלה, אני לא קשורה אליו, לא ממשפחתי ולא בשום דרך אחרת. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – אחרי שהוא מצא שורשים ספרדיים, לכי תדעי. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> אז יכול להיות, אבל זה ברור שלא. <קריאה:> אני מציעה לעשות בדיקת דנ"א לאילן יוחסין. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> אוקיי. בלי שום קשר, אני גאה בשם שלי. איפה חבר הכנסת איתן כבל? חבר הכנסת כבל, איתן, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק, כי זה מאוד חשוב. אני בעצמי לא פעם נתקלתי – הרבה זמן לחכות לטכנאי כזה או אחר בתירוצים כאלה ואחרים. וזה שאתה ואני מתייחסים לחוק הגנת הצרכן היום, ושנינו בטרומית, זה רק אומר שאין קואליציה ואופוזיציה, בסוף אנחנו כולנו צרכנים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תודה. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך. אני מקווה מאוד שזה ירוץ. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה אצלי פשוט, זה ירוץ. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> כן. על מה מדברת הצעת החוק שלי, ובמה אני מבקשת מהכנסת לתמוך – אנחנו כקהל צרכנים, הפכנו להיות לקהל שבוי; אנחנו מקבלים בכל דרך: טלפון, אינטרנט, תיבות דואר, וגם על הרכב שלנו. לא פעם – כולנו חווינו את זה שאנחנו יוצאים מקניון, או מאיזשהו מקום, כל שורת הרכבים מלאה בפלאיירים על השמשה הקדמית של הרכב. אתה לא ביקשת את זה, ולא רצית את זה, ואתה לא צריך את זה, כי יש היום כל כך הרבה דרכים לקבל אינפורמציה, ובעלי עסקים יודעים היטב להשתמש בהן, וזה בסדר גמור, אבל לא צריך להגזים ולהשתמש ברכוש הפרטי של בן-אדם – כי רכב זה רכוש פרטי, ואין לך מה לעשות עם זה ככלי פרסום. לא הסכמתי בשום דרך ולא נתתי הסכמה בשום דרך שיצמידו לי את אותם עלונים לרכב. אני כבר לא אגיד שכמובן ב-99.999% מהמקרים בן-אדם לוקח את הפלאייר הזה, אם הוא הסתכל עליו זה כבר טוב, והוא זורק את זה על הרצפה – חוץ מנזק סביבתי זה לא גורם שום דבר; אין בזה שום תועלת, ואחר כך אנחנו רואים את כל הרחבה של כל המכוניות מלאה בפלאיירים זרוקים על הרצפה – זה לא מועיל, זה לא נותן לנו שום דבר, זה רק מזיק לסביבתנו. דבר נוסף שהחוק הזה מתייחס אליו, אולי בעקיפין, אבל עדיין – אנחנו לא פעם נחשפנו, במיוחד במרכזי הערים, כשאתה בא לרכב עם הילד, יש לך פלאייר עם שירותי זנות – שמציע לך שירותי זנות – ואתה לא יודע איך להתנהג, כי אתה לא כל כך מעוניין שהילד שלך או הילדים שלך יראו את זה, כי זה לא הדבר הכי מבורך בחיים. אז מה אתה עושה? אתה זורק גם את זה, ואז הילד מרים את זה, כי זה צבעוני, ויפה, עם תמונה יפה, והוא חושב שזה משחק. הילדה שלי, למשל, אוהבת לאסוף פלאיירים ולהביא אותם הביתה, זה משחק בשבילה. אז אדרבה ואדרבה, אנחנו בוודאי לא רוצים את זה ולא צריכים את זה, ולא צריכים בשום דרך לעודד פרסום של שירותי מין – בדרך כלשהי, ואם החוק הזה, התיקון הזה, יצמצם אפילו קצת את התופעה, כי אנשים ידעו שזה לא משתלם להם, אם יתפסו אותם – זה קנס 1,500 שקל – עלות הפלאיירים האלה לא שווה את הקנס שהוא עלול לשלם, גם בעל עסק מוסדר, גם כמובן כל שירותי המין שאנחנו בכלל לא רוצים לראות אותם במחוזותינו. וכמובן, נושא הסביבה. הכנסת הזאת עושה רבות כדי לסייע ולטפל בנושאים הקשורים להגנת הסביבה – נייר עודף זרוק ברחוב על הרצפה זה לא מועיל. החוק הזה, בעצם מטרתו לסדר את העניין, להימנע מפרסום יתר ומפרסום כפוי שאין לנו שום רצון בו ואין לנו דרך להימנע ממנו, וכמובן נושא הסביבה. אני רוצה לגלוש היום למשהו אחר, שכן, יש חשיבות-על להנגשת מידע לאנשים, ושם כן צריך לעשות פלאיירים ועלוני מידע. היום בוועדת העבודה והרווחה היה דיון מהיר בנושא הנגשת מידע לחולי סרטן. אז אם פה מבזבזים משאבים על משהו שאף אחד לא צריך ולא ביקש, אז שם, במקום שכן צריך, לא רק שזה מתבקש, המידע הזה, הקריטי – שם אין כסף לאף אחד לטפל בזה. היום גילינו בוועדה שחולי סרטן במדינת ישראל לא יודעים מה מגיע להם. ולמה הם לא יודעים? חברת הכנסת סתיו שפיר, זה מאוד יעניין אותך – היום בוועדת העבודה והרווחה היה דיון בנושא הנגשת מידע לחולי סרטן. אם פה אנחנו מקבלים פרסום כפוי ופלאיירים שאנחנו לא צריכים, שם, להפך – לא מקבלים. אנשים לא יודעים מה מגיע להם. אז גילינו שקופות-החולים, חלק עושות משהו, חלק לא עושות; קופת-חולים לאומית בכלל מתעלמת מהכנסת – צריך להגיד את זה, אבל אנשים שהם דוברי השפות רוסית, אמהרית, צרפתית – אין להם שום מידע. זה כבר היה היום בוועדת העבודה והרווחה, אז במקום שצריך להדפיס ולהביא מידע הם לא עושים את זה, מטעמים כאלו ואחרים, ובמקום שמציעים לנו לקנות טלוויזיה, בגדים או שירותי זנות – לזה יש כסף בשפע. אז כנראה צריך לעשות סוויץ' בראש. אז דיברנו היום, והתברר שחלק מקופות-החולים עושות הנגשת מידע, חלק – חלקי. קופת-חולים לאומית מצטיינת בכך שאין להם כלום, חולי סרטן לא קיימים מבחינתה, ואין להם שום זכויות, לא בסיסיות ולא נוספות. כנראה פשוט צריך לשנות את דפוס ההתנהגות, ובמקום שצריך – כן להדפיס, ולהביא לכל חולה את חוברת המידע על מה מגיע לבן-אדם בסיטואציה הכי קשה בחייו, ובמקום שלא צריך, שישלמו קנסות ולא יעשו לנו פרסום כפוי, ולא יעשו לנו זיהום סביבה ולא יציעו לנו דברים כמו שירותי מין שאנחנו בכלל לא רוצים ולא מעוניינים בהם. תודה רבה. אני מקווה מאוד שהכנסת תתמוך בהצעת החוק שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני מזמין את סגן שר האוצר להשיב על הצעת החוק. גם הצעה זו, בתמיכת הממשלה. אדוני סגן השר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, רשות הדיבור שלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אדוני. אני אקצר, ברשותך. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הצמדת פרסומת לרכב) – את מתכוונת גם לסטיקרים? <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> כמובן. <היו"ר יצחק וקנין:> פלאיירים שמדביקים על השמשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי מדביק? <היו"ר יצחק וקנין:> על השמשה, שמים לך מתחת לווישר או משהו כזה – זה מה שהיא מתכוונת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז זו הבעיה? <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מקובל עלייך לתאם אתנו את המשך תהליכי החקיקה, בהסכמת משרד האוצר? <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני מציעה לתאם עם המשרד – – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> במסגרת חוק הגנת הצרכן – בהסכמת משרד האוצר, בסדר? אנחנו נתאם תהליכים – – – <קריאות:> – – – ועדת הכלכלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא שומע. <קריאה:> – – – ועדת שרים לענייני חקיקה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, נכון, נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, הבנו. גם כשזה עובר, ועדת השרים מתנה התניות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם החוק של איתן כבל, שמפריע לנו עכשיו אחרי השבחים שהוא קיבל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גם הוא, גם אצלו נעשו התניות. חברים, זה לא דבר חדש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ההתניה הייתה מקובלת עליך, נכון? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז תגיד לחברת הכנסת – – – <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מקובל, כן. בסדר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אין הצבעה? <היו"ר יצחק וקנין:> יש הצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פה-אחד. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אסביר לך, אני אסביר לך – סיפור ארוך. אני אבוא ואסביר לך, בתנאי שתקשיב לי. מה שאני מבקש ממך, חבר הכנסת פורר, ומכל חברי הכנסת – להצביע בעד ההצעה. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר. חברי הכנסת, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הצמדת פרסומת לרכב), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת יוליה מילינובסקי – מלינובסקי, אנחנו נלמד אותו. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הצמדת פרסומת לרכב), התשע"ז–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (זכויות וחובות של חברי מועצה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2460/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הרשויות המקומיות (זכויות וחובות של חברי מועצה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת יעל גרמן – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> נכון. רבותי, על הצעת חוק זו – תשובה והצבעה במועד אחר. עשר דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כבוד השר, חברי וחברותי, אני חסידה של השלטון המקומי. אני חושבת שמן הראוי שהשלטון המרכזי, הממשלה וכל המשרדים יסתכלו על התפקוד של השלטון המקומי וילמדו ממנו מה זה ביצועיות, מה זה אפקטיביות, וגם מה זה איזונים ובלמים. בשלטון המקומי, כידוע לכם, יש עדיין בחירה ישירה. אולי שקצת שקט יהיה? <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, דוד ביטן, אנא מכם, זה מפריע לדוברת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אנשים מצביעים בשני פתקים – פתק אחד בעד ראש העירייה או ראש המועצה, בשמו, וזה מחייב אותו; זה מחייב אותו מפני שהוא יודע שאם הוא לא יעמוד בהבטחותיו או אכן לא ייתן שירות ציבורי ראוי, הוא לא ייבחר. הפתק השני הוא בעד מועצת העיר. מועצת העיר צריכה להוות משקל נגד לראש העיר. <היו"ר יצחק וקנין:> יש טלפון שמצלצל באולם; או שתשימו את זה על רטט, או שתיקחו את הטלפונים אתכם. <נורית קורן (הליכוד):> ראש העיר מצלצל – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יפה, נורית. ראש העיר הוא הגוף הביצועי, בעוד המועצה, ממש כפי שהכנסת צריכה להיות – המועצה היא גם הגוף המחוקק וגם הגוף המבקר את ראש העיר. אלא שבניגוד לכנסת – וזו הביקורת שיש לי על השלטון המקומי – למועצת העיר אין כמעט שיניים. יש לה סמכויות: היא יכולה שלא לאשר את התקציב, היא מעלה שאילתות, הצעות לסדר; היא כמעט לא יכולה להדיח ראש עיר – והדבר הבעייתי ביותר הוא שלחברי מועצת העיר, שהוא למעשה הגוף הדמוקרטי כמשקל נגד לכוח של ראש העיר, לא משלמים משכורת. אנחנו, חברי הכנסת, מעלים לעצמנו את המשכורות מדי שנה, ובכל מקרה המשכורת שלנו בהחלט ראויה, ואנחנו יכולים להקדיש את כל זמננו לעבודת הכנסת, לביקורת, לחקיקה, כפי שאכן מצפים מאתנו. אבל חברי מועצות עיר, אלפי חברות וחברי מועצות עיר ברחבי הארץ, אינם זכאים לגמול, ולא סתם, אלא שגם כתוב שאסור לתת להם גמול. מה מצפים? מצפים שאנשים שעושים עבודת ציבור, שנפגשים עם הציבור, שיושבים בוועדות, שמחוקקים את החוקים המקומיים, שמקדישים הרבה מאוד זמן כדי לבדוק את התקינות ואת הניהול התקין של ראש המועצה וראש העיר – מצפים שהם יעשו את זה בחינם? ממה הם יתפרנסו? אז ברור שאם הם רוצים להתפרנס, הם יוצאים לעבודה; ומה שעוד ברור – שברגע שהם יוצאים לעבודה, הזמן הפנוי שלהם לעבודת הציבור הולך ומצטמצם, ולפעמים בכלל אין להם את הזמן; אם הם אכן צריכים לפרנס את עצמם והם צריכים לצאת לעבודה והם עובדים במשרה מלאה, אין להם את הפנאי הראוי לעבודת הציבור. הצעת החוק הזאת באה לאחר שנים של ניסיונות לחוקק זאת, לעשות צדק ולשנות את העוול ולתת לחברי המועצה גמול. לא מדובר במשכורות עתק – מדובר בגמול כמעט סמלי. מדובר בגמול של בין 500 ל-800 שקל עבור ישיבה, לא יותר מארבע ישיבות. זאת אומרת, במקרה של עירייה גדולה, חבר המועצה יקבל 3,200 ש"ח, ובמקרה של מועצה קטנה, הוא יקבל 1,200 ש"ח. באמת לא מדובר בגמול גבוה. נעשתה עבודת מחקר והשוואה שהראתה שברחבי העולם חברי מועצה מקבלים משכורת קבועה, שלא לדבר על כך שהם מקבלים לשכה, ויש מקומות שבהם מעמידים לרשותם רכב; נותנים להם את הכלים לעשות את עבודתם הציבורית, הדמוקרטית. כאן לא נותנים כלים, ואפילו גמול לא נותנים. אני מאוד מאוד מקווה שההצעה הזו, באמת, לאחר שנים של מאבק צודק, תעבור. אני יודעת ששר הפנים הנוכחי תומך ברעיון, וגם מקדם הצעה ממשלתית ברוח זו. אני בהחלט שמחה ומוכנה להמתין עד שהצעת החוק הממשלתית תעבור, וזו הסיבה שאני הסכמתי, ואני אפילו שמחה שההצבעה והתשובה יהיו במועד אחר. אני רוצה לסיים ולומר: אנחנו מדברים הרבה מאוד על דמוקרטיה. ההצעה הזאת תאפשר לשלטון המקומי, לרשויות המקומיות, למעשה לחברי המועצה, לעשות את התפקיד שלהם, שעד היום הם עושים אותו בהתנדבות, ולא תמיד יכולים בכלל לעשות אותו. אם היא תעבור היא תחזק את הדמוקרטיה המקומית, תחזק את מעמדם של חברי המועצה, שיהוו סוף-סוף משקל נגד לכוח של ראש העיר. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעל גרמן. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 33), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין, קארין אלהרר ונורית קורן בנושא: מחסור של 50 מיליון שקלים לתקצוב הפנימיות וקיצוץ נוסף של 40 מיליון שקלים בסל השירותים לחניכי הפנימיות בתקציב 2017–2018 – סל לאור. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודות העיריות (הסדרת מבנים לתנועות נוער), התשע"ה–2015. ירד? רבותי, לי זה מופיע בסדר-היום. זה ירד, אדוני? ברור שאם ירד הראשי גם המוצמד יורד. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מניעת פעילות ארגונים הפועלים נגד מטרות החינוך ונגד צה"ל), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3643/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מניעת פעילות ארגונים הפועלים נגד מטרות החינוך ונגד צה"ל), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת. מי שאמור להשיב זה שר החינוך. עשר דקות לרשותך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, ביום ראשון נרצחו בפיגוע הדריסה ארבעה חיילי צה"ל: סג"מ שירה צור, סגן יעל יקותיאל, סגן שיר חג'אג' וסג"מ ארז אורבך. משפחתו של ארז אורבך, זכרו לברכה, מראה למנחמים את הסטטוס שבחר לכתוב בווטסאפ שלו – ואני מצטטת: חובת האדם בעולמו, כל עוד הנשמה בקרבו, להשתדל להיות הולך וגדל. זה משפט מתוך הספר "אמונה וביטחון" שכתב החזון-אי"ש. זה מה שראה כל מי שפנה אל ארז בווטסאפ, וממה שהבנתי זה מה שראה עליו גם כל מי שהכיר אותו. כולנו כאן מנסים ללכת ולגדול כאנשים פרטיים, ובעיקר כשליחי ציבור המשתדלים להעצים את מדינת ישראל. ועכשיו, אני רוצה לציין בפניכם, חברים, כמה אנשים שבעיני משתדלים לעשות זאת, ואני רוצה להסיר בפניהם את הכובע. סוף השנה האזרחית ותחילתה של אחת חדשה מביאים בדרך כלל לשלל מצעדים ולרשימות שונות, כמו מצעד שירי השנה בגלגלצ, 40 הצעירים המבטיחים של "גלובס" ועוד. בעיקרון אני לא חוגגת לפי תאריכים לועזיים, ובטח לא את תחילתה של שנה אזרחית חדשה; אצלי ראש השנה הוא בא' בתשרי. אבל היום אני מבקשת לחרוג ממנהגי ולהביא בפניכם את מצעד חמשת האנשים שעשו לי את השנה החולפת. קבלו את החמישייה שהרוויחה את זה בכבוד וביושר: במקום החמישי – מינהלת השירות הלאומי-אזרחי, שעושה עבודת קודש בחיבור של קהלים נוספים לשירות משמעותי. משרתי השירות הלאומי-אזרחי נמצאים בכל מקום שבו נדרשת הרוח הגדולה של הצעירים שעוסקים בבניית החברה הישראלית. ארגון "שוברים שתיקה" ביקש לקבל מתנדבים מהמינהלת ונענה בשלילה, ובזכות זה מינהלת השירות הלאומי-אזרחי נכנסה לחמישייה שלי. במקום הרביעי – ארגון "האמת שלי", ארגון של לוחמי צה"ל במילואים, המציג עדויות גלויות של חיילים וחיילות שבהן החיילים מספרים על חוויות אישיות משירותם הצבאי באופן המתאר את צה"ל כצבא מוסרי, הפועל להימנע מפגיעה בחפים מפשע בסיטואציות מורכבות וקשות. הארגון מציב בפני "שוברים שתיקה" מראה המשקפת לכולנו את עוצמת העוול שעושה ארגון "שוברים שתיקה" כלפי מדינת ישראל, כלפי קציני וחיילי צה"ל ובני-הנוער העומדים בפני גיוס. במקום השלישי – מנהל בית-הספר אמי"ת אשדוד, עידו אהרונוביץ, שמסרב בתוקף לתת לארגון "שוברים שתיקה" להיכנס לבית-הספר שלו. הוא מחנך את תלמידיו לשירות משמעותי בצה"ל. עידו, שהוא גם מ"פ במילואים, אומר – ואני מצטטת: במדינה יהודית ודמוקרטית, בחברה חפצת חיים, בית-הספר אינו יכול להכיל את מי שמבקש להעמיד לדין את הרמטכ"ל ואת קציני צה"ל הבכירים. מדינת ישראל מצפה ממני, כמנהל בית-הספר, לחנך את בני-הנוער לנתינה ולהקרבה למען המדינה, לגיוס לשירות משמעותי לצה"ל ולשירות לאומי. אי-אפשר לצפות לחנך לנתינה ולתרומה מצד אחד, ומצד שני לאפשר להכניס לבתי-הספר מי שפוגעים בצה"ל, בצדקת הדרך ובאמונתנו בחיזוק המדינה והחברה הישראלית. במקום השני, אדוני היושב-ראש, עשרות תלמידי גימנסיה "הרצליה" בתל-אביב שמחו על אירוע שבו יופיעו מולם נציגי ארגון "שוברים שתיקה", וחתמו על עצומה בקריאה למנהל הגימנסיה שלא לאפשר לחברי הארגון להיכנס למוסד החינוכי שלהם ולשוחח עם התלמידים. וכך הם כתבו: אנחנו, תלמידי גימנסיה "הרצליה", קוראים למחנכים שלנו, ובראשם למנהל בית-הספר, שלא לתת במה לארגון "שוברים שתיקה" בין כותלי בית-הספר שלנו. התלמידים הוסיפו: הארגון, ששם לעצמו למטרה להכפיש ולשקר על לוחמי צה"ל ומדינת ישראל, אינו ראוי לקבל במה בבית-הספר המכובד שלנו. איזה נוער נפלא יש לנו, אדוני שר החינוך. להם ברורה האמת, וברור בעיקר השקר. הנוער הזה, שלומד לנהל דיונים נוקבים, שכשם שפרצופיהם שונים – דעותיהם שונות, מציב לכולנו מראה. האמת היא ש"שוברים שתיקה" משקרים. ואת המקום הראשון, חברים, אני מתרגשת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> תגישי תביעת דיבה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> את המקום הראשון, חברים, אני מתרגשת לתת לגברת – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – אם הם משקרים תתבעי דיבה. בואי נראה אותך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – לגברת יולי נובק, מנכ"לית הארגון "שוברים שתיקה". המקום הראשון שלי הוא לך, גברתי, זו שמנצחת על ארגון שלם – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – שללא ספק קוצר פירות של עשייה משמעותית. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> את מסמנת אנשים, זה מה שאת עושה עכשיו. <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל רוזין. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברתי מיכל רוזין, כיוון שלא היית בהתחלה – זהו מצעד האנשים שבפניהם אני מורידה את הכובע השנה. הגברת יולי נובק מקבלת ממני את המקום הראשון במצעד. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הגברת שמנצחת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אני לא רוצה לקרוא אתכם בקריאות. <אילן גילאון (מרצ):> מצטרפים לאלה שאומרים שרבין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת. <מיכל רוזין (מרצ):> את רוצה להוכיח שהם משקרים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל רוזין, אני קורא אותך בפעם הראשונה לסדר. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברת הכנסת רוזין, האמת והשקר ברורים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל, מיכל – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אם את תומכת באמת, את צריכה לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני קורא אותך פעם שנייה לסדר. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אם את בעד שקר, אני מציעה לך להצביע נגד. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את לא תוכלי – – – <אילן גילאון (מרצ):> אלה האנשים – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יולי נובק, שמנצחת על ארגון שלם שללא ספק קוצר פירות על עשייה משמעותית, והנה חלק מהפירות של ארגון "שוברים שתיקה": הראשון – תדלוק מערכת השנאה כלפי מדינת ישראל – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין, את על הקשקש. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – על-ידי הפקת דוחות שקריים ופרסומם בחו"ל. <מיכל רוזין (מרצ):> אתם מתדלקים את השנאה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני עוד שנייה קורא אותך פעם שלישית. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – בעולם. <היו"ר יצחק וקנין:> את רוצה שאני אוציא אותך? אני לא רוצה להוציא אותך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ההישג השני של ארגון "שוברים שתיקה" – חיזוק תנועת החרם הבין-לאומי, ה-BDS; השלישי – הוצאת דיבתם של חיילי וקציני צה"ל בכל העולם והעצמת הדה-לגיטימציה נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל. הרביעי – הם פועלים לערער את מוסריותו של צה"ל. החמישי – שימוש בדוחות של "שוברים שתיקה" בהפגנות אלימות של אנטישמים באירופה. והנה רק ציטוט אחד מני רבים של אחד המפגינים שמשלהב את הקהל האנטישמי. הוא אומר להם: יש שלטון טרוריסטי, אפרטהייד בישראל. ברשעות חסרת רחמים ורצחנית ישראל הורגת אזרחים חפים מפשע. חיילי צה"ל לשעבר מארגון "שוברים שתיקה" הגיעו אלינו – אלינו, הארגונים האנטישמיים – כולנו צריכים לקרוא את הספר שלהם, כדי שנבין שכל מה שישראל עושה זה לחלוטין רצח בזדון. ועל זה אמר הנביא, חברים: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו". ההישג השישי שלהם זה עזרה לארגון מדהים שכל הדברים הטובים הם לנגד עיניו, כמובן, ארגון ה"חמאס", במלחמה שלו נגד מדינת ישראל. ארגון ה"חמאס" מפיץ דוח שקרי של "שוברים שתיקה" במטרה להוביל להעמדה לדין של ההנהגה הישראלית, של קצינים וחיילי צה"ל, על פשעי מלחמה. אתם מבינים? תנועת ה"חמאס", שבמדינת ישראל ובמדינות רבות אחרות מוגדרת כארגון טרור, מפרסמת בהודעה רשמית קריאה לארגונים הערביים הבין-לאומיים לנקוט פעולה נגד ישראל – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – כשהיא מסתמכת על העדויות של החיילים הישראלים במבצע "צוק איתן" – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אילן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – שפרסם – כמה מפתיע – ארגון "שוברים שתיקה". <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> הבית היהודי והבית המוסלמי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אילן גילאון. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כמה עצוב, חברי אילן גילאון, שאתם לא מוכנים לעשות את מה שצריך – – <קריאות:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – ואם אתם בעד האמת – להצביע, להצביע בעד החוק הזה. הדבר השביעי – ללא בושה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שביעי ואחרון, אני מקווה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> עוד קצת, אדוני. ללא בושה, אתם הולכים לשדות זרים, מוציאים את דיבת הארץ רעה, מעוותים את המציאות, משקרים, מערבים מדינות זרות ואת האיחוד האירופי בפעילות שלכם, וביכולת מעוררת השראה אתם מצליחים גם להוציא להם מהכיס לא מעט מזומנים שמממנים את העוול שאתם עושים, ומאפשרים לעולם להתערב בנעשה במדינת ישראל ולהמשיך את מסורת ההסתה נגד היהודים ומדינת ישראל. תודה לך, תודה לך, יולי נובק, שבעשייתך הרבה את מובילה אותנו להיות שליחי ציבור נאמנים, לעמוד על משמר ארצנו ולחוקק את החוק החשוב הזה. תודה רבה. בלעדייך, גברתי, כנראה זה לא היה קורה. ומכם, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזאת, המבקשת להקנות לשר החינוך נפתלי בנט, העומד בראש מערכת החינוך – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני, דקה אחת ואני מסיימת. – – שאינה בנויה רק על הישגים לימודיים וציונים של תלמידיה אלא גם אמונה מכוח החוק על הערכים שנרכשים במערכת, את הסמכות לאסור על אישים וארגונים שאינם חלק ממערכת החינוך לקיים פעילות בתוך מוסד חינוכי כאשר אופי הפעילות חותר תחת מדינת ישראל ומטרתו לפגוע בחיילי צה"ל. תודה לשר החינוך ולחברים שתמכו וכתבו אתי את הצעת החוק. אז עכשיו, יולי נובק – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, תודה. לא, לא, לא – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> משפט אחרון, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אני לא מוכן לזה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> משפט אחרון. <היו"ר יצחק וקנין:> תשמעי, אל תעשי אתי התחכמויות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא. <אילן גילאון (מרצ):> יש לך עוד הרבה – – – חברת הכנסת מועלם, את צריכה ללכת עוד הרבה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא על הדוכן. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אין בעיה. <היו"ר יצחק וקנין:> נתתי לך שתי דקות יותר. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אין בעיה. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. לא מאפשר לך אפילו דקה אחת, שנייה אחת יותר. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני רוצה לתרום את תרומתי הצנועה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שולי, את 12 דקות על הדוכן. זה כבר עובר כל גבול. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני, הפריעו לי במהלך הנאום לא מעט. <היו"ר יצחק וקנין:> אף אחד לא הפריע לך. עזבי, נו, קיבלת את הזמן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הפריעו לי במהלך הדיון לא מעט. <היו"ר יצחק וקנין:> את לא יכולה להשאיר את כל הדברים לסוף. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני מבקשת להגיד את משפט הסיום שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל את כבר 12 דקות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> משפט סיום, אדוני. הפריעו לי כמה פעמים פה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל את יכולה לעלות שוב. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני מבקשת לסיים עכשיו. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא מאפשר לך עכשיו. נא לרדת. אני אאפשר לך לעלות אחר כך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לך מתנגדים לחוק, תכף תעני להם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני שר החינוך יעלה להשיב. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אז בסדר, אז שתתלונן עלי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להמשיך את הוויכוח ביניכם. אילן גילאון ושולי. אילן, שולי. <קריאות:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הגיע הזמן להעמיד את המראה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שולי מועלם, אנא. סדרנים. אני לא רוצה להוציא את חברי הכנסת. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – אילן, תפסיקו לחלק ציונים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שולי, את יכולה להשיב להם אחר כך מעל הדוכן כמה שאת רוצה. אדוני השר, רשות הדיבור שלך, שר החינוך. <אילן גילאון (מרצ):> – – – נוער הזוועות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אילן גילאון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, ואם תמשיך, אני אוציא אותך. <אילן גילאון (מרצ):> תוציא אותי. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל אתה לא יכול להפריע בלי הפסקה. כמה אני יכול להתאפק. <אילן גילאון (מרצ):> הנה המרגיע הלאומי הגיע – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – "אין כאן שני צדדים; יש שלטון אפרטהייד טרוריסטי ישראלי, שברשעות חסרת רחמים ורצחנית הורג אזרחים חפים מפשע. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – הפרקטיקה שלו – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> "היו כאן אצלנו חיילי צה"ל לשעבר מ'שוברים שתיקה'. כולם צריכים לקרוא את הספר שלהם כדי שנבין מה שישראל עושה – זה רצח בזדון. אלו האנשים שעשו את זה, והם תיעדו איך קיבלו פקודה להרוג חפים מפשע ואיך נאמר להם מפורשות על-ידי מפקדם להתקיף דווקא אנשים תמימים, ליצור תוהו ובוהו, ליצור כאוס, ועלינו להכריח את הפלסטינים להגיב בחזרה. המדינה היהודית מאז הקמתה נולדה בדם, נולדה בגזענות, נולדה מטיהור אתני, נולדה באפרטהייד, וכל דבר שהמדינה הזאת עשתה מיום היווסדה קשור לטיהור – טיהור של העם הפלסטיני." <אמיר אוחנה (הליכוד):> זה "שוברים שתיקה" – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> במילים אלה הוביל אדם בדבלין הפגנה אלימה נגד מדינת ישראל. "שוברים שתיקה" נתנו לו את הדלק. את השקרים הבוטים שלהם הם מפזרים בכל העולם בנמרצות. כך, למשל, דנה גולן מ"שוברים שתיקה" אמרה בפרלמנט האירופי: מה שאנחנו חווינו במבצע "צוק איתן" זה שהצבא זרק את הקוד האתי מהחלון, בלי ליידע את החברה הישראלית על הנעשה. ועכשיו תשמעו טוב. זהבה גלאון, תקשיבי טוב – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – ואני חושב שאני אשכנע אותך לתמוך בחוק. אבנר גבריהו סיפר – תקשיבו מה הוא סיפר: "החייל יושב למעלה עם מכונת ירייה והוא כמובן לא יכול לדייק או לכוון עם קליק ימינה או שמאלה, אלא רק על-ידי צפייה איפה הוא פגע. אתה רואה שם אנשים שחיים כאן, וכשאתה יורה במכונת ירייה לתוך השטח, למכונת הירייה יש לפחות רדיוס של 50 מטר, ולפתע הוא יורה במכונה הזאת על אנשים ומכוניות, וזה טירוף, אבל יש פקודות. ואז אתה יורה – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> תקשיבו, זה "שוברים שתיקה" – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – "וככה למחרת, ואחרי הפעם השלישית והרביעית זה כמו משחק וידיאו". כל אדם ישר-לב, משמאל ומימין, שאי-פעם שירת בצה"ל, יודע שאלה המצאות מפוברקות. 50 מטר זה הרדיוס פה של הכנסת. האם חייל צה"ל עומד עם מקלע וברדיוס כזה מתיז כדורי הרג על אזרחים? יש פה מישהו שמאמין בזה? ועכשיו, הם מבקשים לא רק להרעיל את העולם נגדנו בשנאה לישראל, אלא להרעיל גם את הילדים שלנו, את הנוער – להיכנס לבתי-הספר כאן במדינת ישראל ולהרעיל אותם עם השקרים הדוחים הללו. רבותי, לא ניתן להם. החוק שאנחנו מחוקקים היום בבית הזה הוא לא חוק נגד; הוא חוק בעד – הוא בעד מדינת ישראל, הוא בעד צבא ההגנה לישראל, הוא בעד חינוך אמיתי: חינוך לערכים, לציונות, לגיוס לשירות משמעותי בצה"ל. זה חוק של ישראל הפשוטה, הציונית והשפויה, שמגינה על עצמה ועל הצבא שלה ולא מוכנה להשלים עם אלה שבדומה לימי חורבן בית שני שורפים עלינו את ביתנו. הצורך בחוק הזה הוא הזוי. הרי זה היה צריך להיות טבעי ומובן מאליו שמי שמזין את ועדת גולדסטון וועדת שייבס כדי לקשור את ידי חיילי צה"ל בזמן שהם נלחמים להגן עלינו – אנחנו נכניס אותו לבתי-הספר? אבל חוזרי מנכ"ל לא עבדו, יועצים משפטיים לא אהבו. אמרתי להם מהתחלה: אם לא תאפשרו לי בדרך המלך, אני הולך על חקיקה – ותודה לחברת הכנסת שולי מועלם שמובילה את זה. מול הבלבול המוסרי הכבד והנורא אנחנו צריכים להגיד את האמת הפשוטה: אנחנו ציונים, אנחנו אוהבים את ישראל, אנחנו אוהבים את צבא ההגנה לישראל. צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. כבר 25 שנה אני משרת בצבא האהוב שלנו, והייתי בקלנדיה, והייתי בדיר-אל-בלח, והייתי בדרום-לבנון – מעולם לא היו דברים כאלה. וגם אתה, חבר הכנסת בר-לב, ראית גם ראית שלא היו דברים כאלה. ולכן אני תמה למה מפלגת העבודה לא מצטרפת לחוק הקריטי הזה. מי שפוגע בצה"ל בעולם, מאבד את כרטיס הכניסה לפגוש את תלמידי ישראל. מי שינסה להרעיל את הנוער שלנו, לא יפגוש תלמידים. אנחנו בעד שיח, אנחנו בעד מגוון דעות. רוצה יריב אופנהיימר להיכנס לדיבייט מול אורית סטרוק – נהדר, אין פה דעה אחת, אנחנו בעד דיבייטים, אנחנו בעד ריבוי דעות, אבל יש גבול, והגבול הוא פגיעה במדינת ישראל. מי שמסתובב – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> תסביר לי, אילן, על מי אתה מגן? על מי אתה מגן פה, למען השם? איך אתה מעז להגן על ארגון שבעוד חיילינו, לוחמינו, מסתערים נגד כדורי אויב, הם יורים פה כדורי שנאה ורעל? איך אתה לא מתבייש? עליהם אתה מגן? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם לא הפטריוטים – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> ככה מגינים על חיילי צה"ל? איפה איבדתם את זה? שמאל זה בסדר, ימין זה בסדר, אבל להגן על ארגונים נגד מדינת ישראל? <מיכל רוזין (מרצ):> הם לא נגד המדינה. <שר החינוך נפתלי בנט:> בואו נדון בזה פה. <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל רוזין, את עדיין עם שתי קריאות, אל תשכחי את זה. <שר החינוך נפתלי בנט:> למה ללכת לאו"ם? למה ללכת לאו"ם? <תמר זנדברג (מרצ):> הם לא נגד המדינה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתם נגד המדינה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוציא אותך, מיכל. <שר החינוך נפתלי בנט:> מיכל רוזין – – – <תמר זנדברג (מרצ):> הם לא נגד המדינה, הם נגד הכיבוש שאתם מבקשים לשמר אותו. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת ממרצ. תמר זנדברג. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אילן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <שר החינוך נפתלי בנט:> איפה איבדתם את המצפן הבסיסי המוסרי? הדבר המוסרי ביותר – – – <תמר זנדברג (מרצ):> נגד הכיבוש זה נגד המדינה. <היו"ר יצחק וקנין:> תמר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <תמר זנדברג (מרצ):> נגד הכיבוש זה נגד המדינה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אחת לפני שאני מוציא אותך. <זהבה גלאון (מרצ):> הם פטריוטים לא פחות ממך, אל תלמד אותנו מוסר. <שר החינוך נפתלי בנט:> זהבה, זהבה, מיכל, אני לגמרי מקבל את הדיון בעד שטחים, נגד שטחים, הכול בסדר, אבל הגבול הוא: לא פוגעים במדינת ישראל, לא פוגעים בחיילי צה"ל. תתביישו. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה פוגע בהם. אתה פוגע במדינת ישראל. <שר החינוך נפתלי בנט:> כשחיילינו בחזית והם יורים עליהם כדורי רעל, איך עושים דבר כזה? <זהבה גלאון (מרצ):> אתה זה שפוגע בהם. <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל, אני מתאפק לא להוציא אותך. מתאפק, את יודעת כמה אני יכול. <שר החינוך נפתלי בנט:> חברים, יושבים פה בקהל לירן ועידו, פצועי צה"ל, הם פה, שומעים אותנו, לפני כמה דקות הם הגישו לי מכתב של פצועי צה"ל, שתומכים תמיכה עצומה במהלך הזה. לירן לוחם בגדוד 202 – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אולי, מיכל רוזין, תקשיבי רגע. – – צנחן, איבד את העין שלו בקלנדיה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה דמגוג. <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל. <שר החינוך נפתלי בנט:> תשמעי מה הוא אמר לי לפני חמש דקות – פעם אחת תקשיבי, זה יותר חשוב. <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל, אני אוציא אותך, זו הפעם האחרונה שאני מעיר לך. פעם אחרונה. <שר החינוך נפתלי בנט:> לירן, שאיבד את העין שלו כדי להגן עלייך ועלי – הוא נכנס לבית-ספר, ומה ילדים שואלים אותו? <מיכל רוזין (מרצ):> אתה פופוליסט, אתה דמגוג. <היו"ר יצחק וקנין:> נא להוציא את מיכל רוזין. נא להוציא אותה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה דמגוג. <היו"ר יצחק וקנין:> תוציאו אותה. <שר החינוך נפתלי בנט:> הם שואלים אותו: למה אתם רוצחים? ככה תלמידי ישראל אומרים. "שוברים שתיקה" והארגונים האלה יוצרים מסע של הרס. <היו"ר יצחק וקנין:> סדרנים, נא להוציא אותה. (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) <שר החינוך נפתלי בנט:> תלמיד ישראלי שואל – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אמיר אוחנה. תמר זנדברג – תמר זנדברג, פעם שנייה אני קורא לך, ועוד רגע אני מוציא אותך. חבר הכנסת אוחנה, אני לא אתן לעסק הזה לאבד שליטה פה. <שר החינוך נפתלי בנט:> תקשיבו עוד פעם, אדם, לוחם צנחנים, שאיבד את עינו בשדה הקרב, אחרי שהוא מגיע לבית-הספר – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתה לא הבעלים של הדבר הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> אילן גילאון, פעם שנייה. פעם שנייה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני חייב להשלים את המשפט. <אילן גילאון (מרצ):> אתה הבעלים של הדבר הזה? <היו"ר יצחק וקנין:> נא להוציא את אילן גילאון, שיירגע ויחזור. תצא, תירגע. (חבר הכנסת אילן גילאון יוצא מאולם המליאה.) <שר החינוך נפתלי בנט:> אתם לא תשתיקו אותנו, זה לא יעזור. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תוציאו גם את תמר. פעם שלישית – פעם שלישית. תוציאו אותה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אף אחד לא ישתיק אותנו. זה לא יעזור. אני אהיה פֶּה ללוחמי צבא הגנה לישראל, לא את ולא אף אחד ושום איש תקשורת לא ישתיק אותנו. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) <שר החינוך נפתלי בנט:> עכשיו תקשיבי טוב מה לירן סיפר לי. אם את לא רוצה לשמוע אותי, תקשיבי ללירן. <היו"ר יצחק וקנין:> היא כבר לא יכולה להקשיב לך, אדוני, היא כבר בקריאה שלישית. לצאת. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה הפכת את המשרד שלך, משרד שלם של משרד החינוך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה, כנראה את רוצה שאני אמשיך אתך גם. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה פשוט פופוליסט, זה מה שאתה. <שר החינוך נפתלי בנט:> זהבה, מצאת על מי להגן. מצאת על מי להגן. <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה פשוט פופוליסט. <שר החינוך נפתלי בנט:> איבדתם את המצפן הבסיסי שמבדיל בין טוב לרע. טוב זה לוחמי צה"ל, רע זה מי שפוגע בצבא הגנה לישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני השר. תודה. הזמן הסתיים. <שר החינוך נפתלי בנט:> לא, ממש לא. <היו"ר יצחק וקנין:> הזמן הסתיים, מה ממש לא – הזמן הסתיים. חבר'ה, אני לא אנהג איפה ואיפה עם אף אחד פה. הזמן הסתיים. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני מבקש עוד דקה להמשיך. <היו"ר יצחק וקנין:> עוד דקה אני נותן לך, אדוני. <שר החינוך נפתלי בנט:> מילה אחת בנימה אישית – אני באתי לפוליטיקה אחרי מלחמת לבנון השנייה, אחרי שראיתי מה קורה כשצבא לא מתפקד, כשצבא עם ידיים קשורות, ואני לא אתן לדבר הזה לקרות. אנחנו נגבה את חיילי צבא הגנה לישראל, נגבה את מדינת ישראל. תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה היחיד שהיה שם? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר החינוך נפתלי בנט. מתנגד לחוק – חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי, שלוש דקות לרשותך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שר החינוך נפתלי בנט, תסביר לי בבקשה, ממה אתה פוחד? אני רוצה לדעת מה מפחיד אותך. מפחיד אותך שאנשים צעירים במדינת ישראל ישמעו דעה שהיא לא בתחומי הקונסנזוס? <דוד אמסלם (הליכוד):> לא לא, הכבוד שלנו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מפחיד אותך שחיילים בצה"ל, הצבא המוסרי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר'ה – נחמן שי, אתה תקבל את כל הזמן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נחמן, אתה לא שמעת, הכבוד, זה מה שאמרו. <היו"ר יצחק וקנין:> איילת, אנא ממך, את מפריעה לחבר שלך מהסיעה, לא יעלה על הדעת. <דוד אמסלם (הליכוד):> הכבוד. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דודי – אנא מכם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אף אחד הוא לא בעל הבית של צה"ל, פה. אתם התבלבלתם. בזמן האחרון אתם התבלבלתם, החלטתם שצה"ל שייך לכם. לא, יש לי חדשות בשבילכם, צה"ל שייך לכולם בבית הזה. לכולם. <דוד אמסלם (הליכוד):> אין לכם כבוד, אתה והחבר'ה שלכם. אין לכם כבוד, אתם סמרטוטי רצפה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אתה מתכוון להפריע לי? <דוד אמסלם (הליכוד):> אתם מבזים את מדינת ישראל, אין לך כבוד. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דודי אמסלם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש לי חדשות בשבילכם, צה"ל שייך לכולם בבית הזה, לכולם, ולשר החינוך הייתה חוויה אחת – גם לי היו חוויות מצה"ל, גם אני עברתי חוויות. <דוד אמסלם (הליכוד):> אין לך כבוד, אין להם כבוד למדינה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דודי אמסלם, אני לא רוצה לקרוא לך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מפני שהחיילים לא – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תפסיקו לעשות מלחמות פוליטיות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שולי. חברת הכנסת שולי מועלם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתם התבלבלתם. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אמיר אוחנה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> פה לא לומדים, פה כבר יודעים, ואני שואל, מה מפחיד אתכם? <דוד אמסלם (הליכוד):> בגלל זה התנגדתם לחוק אחר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תשתה מים, נחמן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני לא פוחד מ"שוברים שתיקה", ואני לא פוחד מ"בצלם" ואני לא פוחד משום ארגון. אני אומר שעם ישראל לא פוחד בכלל, נכון, לא מדרך ארוכה ולא מדרך ארוכה מאוד, ואנחנו יכולים לעמוד בזה, השר בנט. אני אומר לך את זה במלוא הכנות. אין פה חלוקה, שאלה לא אוהבים את צה"ל ואלה כן אוהבים את צה"ל. כולנו אוהבים את צה"ל, כולנו מאמינים בצה"ל, כולנו יצאנו להגן על צה"ל בשבוע האחרון, אבל מה שאתם רוצים זה לחנוק את השיח הציבורי במדינת ישראל. ואם אתם חושבים שאנשים צעירים בני 16 ו-17, ששומעים דעות ועמדות מכל כיוון – כי אנחנו חיים היום בעולם פתוח, אין דעה שלא מגיעה אליהם, אין עמדה שלא מגיעה אליהם, אין תמונה שלא מגיעה אליהם, אז רק בבית-הספר יסגרו להם את הפה ואת העיניים? <דוד אמסלם (הליכוד):> אין לך כבוד, אין לך כבוד לאומי. <היו"ר יצחק וקנין:> דודי אמסלם, תסתכל לי בעיניים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> רק בבית-הספר? ואני אומר עוד פעם, אני חושב, שר החינוך, שאתה צריך לפתוח את בתי-הספר, ולתת להם להציג כל דעה וכל עמדה בפני התלמידים. אתה רואה תלמידים כל יום, ואתה יודע שהם אנשים נפלאים, הם לא יתקלקלו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הכול, סרסורים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> עודד, תעזור לי קצת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ואני אומר לכם, תנו לאלף פרחים לפרוח. <היו"ר יצחק וקנין:> שולי, מה קרה לך? <נחמן שי (המחנה הציוני):> מדינת ישראל היא המקום הכי נפלא בעולם, וכל דעה יכולה להתקיים בה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אל תהרסו אותה. <היו"ר יצחק וקנין:> שולי. חברת הכנסת שולי מועלם, זה חוק שלך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ואנחנו זכינו בעמדתנו בעולם כי כל דעה יכולה לחיות פה, במרחב שלנו, וכשהאנשים הצעירים האלה יתגייסו לצה"ל הם ישרתו בכל מקום שהם ירצו, והם ימלאו את תפקידם ואת חובתם, והם יהיו חיילים מוסריים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גם בית-הדין הבין-לאומי בהאג – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הם יהיו חיילים מוסריים, כי המוסר הוא לא באחריות של אף אחד בבית הזה, הוא המוסר של העם היהודי, והמוסר של עם ישראל, והחוק הזה הוא נגד המוסר הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אני מבין שמי שעולה לנמק – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חתום בחוק. חבר הכנסת יאיר לפיד – שלוש דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא רשאי לנמק אחרי שיש התנגדות. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא גם חתום על החוק הזה. לכן הוא רשאי לנמק. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום ראשון שעבר הייתה צעדה בבית-לחם. הכותרת הייתה: צעדה למען השלום. דבר יפה – צעדה למען השלום. סוף-סוף רואים פלסטינים צועדים למען השלום – עד שרואים אותם מקרוב. המפגינים צעדו עם תמונות של דלאל מוגרבי. מי שלא זוכר, דלאל מוגרבי הובילה את הפיגוע בכביש החוף בסוף שנות ה-70. 35 ישראלים נהרגו; 12 ילדים נרצחו, 12 ילדים. זו הגיבורה שלהם – אישה שרוצחת ילדים במו-ידיה. העובדה שהם קראו לזה צעדה למען השלום זו התגלמות של תעשיית השקרים. מול העולם הם מדברים על שלום, ובאותו זמן הם מקדשים את האלימות ומקדשים את ההסתה ומקדשים רצח של ילדים. ולתעשיית השקרים הזו יש שותפים ישראלים. פעם אחר פעם הוכח ש"שוברים שתיקה" משקרים, אבל לתומכיהם, גם בבית הזה, לא אכפת. אצלכם ישראל תמיד אשמה. <זהבה גלאון (מרצ):> תגיד, מה זה הפופוליזם – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> פעם אחר פעם התברר שהם לא באמת ארגון – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – שעוסק – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – במוסריות של צה"ל ולוחמיו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שולי, אל תעזרי לי. <יאיר לפיד (יש עתיד):> זה חלק מהשקר. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שולי, אל תעזרי לי. אל תעזרי לי. <יאיר לפיד (יש עתיד):> הם יודעים היטב שאין צבא יותר מוסרי מצבא ההגנה לישראל, אין צבא שמקפיד יותר על כללי הלוחמה. אבל אתכם זה לא מעניין, אצלכם תמיד ישראל אשמה. <זהבה גלאון (מרצ):> אותנו זה מעניין, ואנחנו פטריוטיים לא פחות ממך. <יאיר לפיד (יש עתיד):> פעם אחר פעם – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – תפסו אותם יושבים – – <קריאה:> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – בכנסים של ה-BDS – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – לא פחות ממך. <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה גלאון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – עוזרים להם להפיץ את הרעל שלהם בחו"ל. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> כי אותם לא מעניין עם מי הם משתפים פעולה. אבל אצלכם, ישראל תמיד אשמה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא. אצלך זה פופוליזם צרוב. <יאיר לפיד (יש עתיד):> ישראל מותקפת על-ידי טרוריסטים, מנהרות – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – נחפרות – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – טילים נורים על ילדינו – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – את היחידה שנשארת ממרצ פה. אנא. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – משאית דורסת צוערים בירושלים – אצלכם ישראל תמיד אשמה. <זהבה גלאון (מרצ):> אף אחד לא אומר את זה. אתה שקרן. <יאיר לפיד (יש עתיד):> במדינת ישראל יש חופש ביטוי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת זהבה גלאון – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> חופש הביטוי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – תצאי להירגע. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה משקר – – <היו"ר יצחק וקנין:> תצאי להירגע. <זהבה גלאון (מרצ):> – – במצח נחושה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> במדינת ישראל יש חופש ביטוי. <היו"ר יצחק וקנין:> נא להוציא – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני קורא אותך פעם שלישית. זה לא יעזור. <יאיר לפיד (יש עתיד):> חופש הביטוי לא נועד להגן על דברים נחמדים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אתה משקר במצח נחושה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> הוא נועד להגן על כל הדברים המגעילים – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לצאת בחוץ. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מעז להאשים אותנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לצאת בחוץ ולהירגע. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – והמרגיזים שאנחנו לא רוצים לשמוע. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו אמרנו שאנחנו תומכים – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> כל המרחב הציבורי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אל תעזי לגעת בי אפילו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – אני יכול לחזור? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אני יוצאת. <אילן גילאון (מרצ):> רגוע. <היו"ר יצחק וקנין:> תנו לה לצאת. (חברת הכנסת זהבה גלאון יוצאת מאולם המליאה.) <אילן גילאון (מרצ):> אני רואה את יאיר לפיד – אני רגוע. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל, אילן, אני אפשרתי לך להיכנס, אבל לא להפריע. <אילן גילאון (מרצ):> לא. אני רגוע לגמרי. <היו"ר יצחק וקנין:> לא להפריע, זה הכי חשוב. כן. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, יש חופש ביטוי. חופש הביטוי נועד להגן על כל הדברים, לא נועד להגן על דברים נחמדים; הוא נועד להגן על כל הדברים המגעילים והמרגיזים שאנחנו לא רוצים לשמוע, וכל המרחב הציבורי בגלל זה פתוח בפני השקרים של "שוברים שתיקה". אבל מותר למדינה להרחיק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מאפשר לך עוד דקה. הפריעו לך, אני מאפשר לך עוד דקה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> תודה רבה. מותר למדינה להרחיק אותם מבתי-הספר. זה מידתי, זה סביר, זה לא סוף הדמוקרטיה ולא נעליים. אני לא אתן שייפגעו בחיילי צה"ל. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> ילדים שעומדים בפני גיוס לא צריכים לשמוע עדויות שקריות – – <היו"ר יצחק וקנין:> אילן, מה סיכמנו? שאתה לא מפריע. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – ולא צריכים לראות צילומים מפוברקים – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – שכל מטרתם היא לשכנע אותם שצה"ל הוא צבא כיבוש אכזרי – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – וישראל תמיד אשמה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> ישראל לא תמיד אשמה. זה נעצר כאן. <היו"ר יצחק וקנין:> אילן – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> אני קורא לכנסת להצביע בעד החוק. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק חינוך ממלכתי – נא להכניס את חברי הכנסת ממרצ. זהבה גלאון יכולה להיכנס. דקה, דקה, רבותי. זנדברג ורוזין – שייכנסו, ורק אחרי כן נצביע. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מניעת פעילות ארגונים הפועלים נגד מטרות החינוך ונגד צה"ל), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 17 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מניעת פעילות ארגונים הפועלים נגד מטרות החינוך ונגד צה"ל), התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 51 בעד, 17 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותובא לוועדת החינוך להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא-מקום ראש הממשלה)> [הצעת חוק פ/3391/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא-מקום ראש הממשלה) – מוצע לקבוע חובה למנות ממלא-מקום לראש הממשלה – של חברת הכנסת מרב מיכאלי. עשר דקות לרשותך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה לאדוני. צהריים טובים, חברותי וחברי חברי הכנסת. אני מביאה לפניכם תיקון חוקתי, הגיוני, בסיסי, פשוט וממש ממש ממש מתבקש. מה שקורה היום, גבירותי ורבותי, הוא שיש לנו ראש ממשלה שמשול בעיני, אם תרצו, למי שמטיס מטוס גדול מאוד, מלא מלא נוסעות ונוסעים, ומן הסתם אוחז בידיו את ההגה ואת שלומם. אדוני היושב-ראש, נראה לך שאפשר לדבר ברעש הזה? <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. סדרנים. <יואב קיש (הליכוד):> לאיזו ועדה זה עבר? לאיזו ועדה עבר? <היו"ר יצחק וקנין:> חינוך. זה מה שכתוב גם בפרוטוקול, בסדר-היום, וזה גם מה ששמעתי בבקשה של המציעים. אנא, לשמור על השקט. כל הזמן לרשותך. אם נצטרך להוסיף לך זמן, נוסיף לך אותו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. ובכן, חברי וחברותי חברות הכנסת, אני מביאה בפניכם שינוי חוקתי קטן אבל חשוב, בסיסי וממש ממש מתבקש, שעניינו היציבות השלטונית במדינת ישראל. וראו זה פלא, דווקא בתור חברת אופוזיציה אני מביאה משהו שעשוי, חד-משמעית, לסייע לממשלה ולקואליציה הזאת להישאר על כנה, כמעט בכל מצב, משום שבשונה ממה שאתם כל כך אוהבים להאשים אותנו, אנחנו באמת באמת, בכל לב, מאוד מאוד אוהבות ואוהבים את המדינה הזאת ודואגות ודואגים ליציבות שלה; גם ליציבות השלטונית שלה. ככל שאנחנו, את הממשלה המאוד-מאוד בעייתית שלכם, שעושה דברים שלצערי פעמים רבות מזיקים למדינת ישראל, כמו הצעת החוק שזה עתה העברתם כאן – דברים שמפרקים את מדינת ישראל מבפנים – אנחנו שואפות ושואפים להחליף אתכם בקלפי, ולא לרסק את הממשלה באופן שייפגע, כאמור, ביציבות הבסיסית של ממשלה ושל המדינה. יש לנו ראש ממשלה. ראש הממשלה – ברשותכם, אני אחזור רגע על הדימוי שנתתי קודם. ראש הממשלה, אני ממשילה אותו כרגע לטייס שמטיס מטוס גדול, מלא בהמון המון נוסעות ונוסעים, והוא מחזיק את ההגה בידיים. אבל, אדוני היושב-ראש, שער בנפשך שהטייס הזה מטיס את המטוס הגדול הזה עם כל הנוסעות והנוסעים בלי טייס משנה לידו. אם חס וחלילה הוא לוקה בלבו, הוא חש ברע והוא מאבד את היכולת לשלוט על המטוס – הרי המטוס כולו מתרסק אם אין שם מישהו שייקח את ההגה במקומו. עכשיו, החוק במדינת ישראל מאפשר לראש הממשלה למנות ממלא-מקום, כך שאם חלילה הוא במצב נבצרות, מכל סיבה שהיא, ממלא-המקום הוא-הוא ראש הממשלה בפועל; הופך להיות בעצם ראש ממשלה. ואין שאלה, לא מתחיל משא-ומתן, לא מתחיל הליך בחירות, לא מתחיל הליך של מאבק פוליטי, אלא פשוט, נורא ברור מי מחליף את ראש הממשלה במקרה שהוא לא מסוגל למלא את תפקידו. מעבר חלק. עכשיו, לאסוננו, אנחנו חווינו את הדבר הזה לפני 11 שנה. ממש בשבוע שעבר ציינו 11 שנה לאירוע המוחי הקשה שתקף את ראש הממשלה המנוח אריאל שרון. זה באמת הביא למצב שהוא לא היה מסוגל לתפקד כראש ממשלה, ולצערנו אחר כך הוא לא חזר להיות ראש ממשלה. ברגע הזה, למרבה המזל, היה ממלא-מקום ממונה, וזה היה אהוד אולמרט, שמייד תפקד כראש ממשלה בפועל, אושר על-ידי הממשלה והפך להיות ראש ממשלה, כך שהטלטלה – ואין ספק שמדובר בטלטלה; כשראש ממשלה הוא לפתע נבצר, מכל סיבה שהיא, יש טלטלה בחברה ובמדינה. זה דבר קשה מאוד כשקורה משהו לראש הממשלה, ולצערי, אדוני, אנחנו חווינו את זה יותר מפעם אחת. אבל לפחות המעבר השלטוני היה חלק; לפחות הממשלה לא מתחילה להיקרע בין מי שהם בעיני עצמם מועמדים לרשת את ראש הממשלה; לפחות אנחנו לא נשארות ונשארים שבועות ארוכים בלי מישהו שהוא זה שיושב בכיסא הטייס ומטיס את המטוס הזה, אלא המטוס באמת ממשיך לטוס בבטחה יחסית – כאמור, בהינתן מה שעושה הממשלה הזאת. אבל, כמו שאמרתי, החוק מאפשר לראש הממשלה למנות ממלא-מקום – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – לבד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל הם לא פה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הם פה. ישראל מייצאת – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אבל לישראל יש מל"טים מדהימים. מי כמו אדוני, יושב-ראש ועד העובדים לשעבר של התעשייה האווירית, יודע איזה מל"טים יש לנו. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> 27 מטר מוטת כנף – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל הממשלה הזאת היא לא מל"ט. הלוואי עליהם – שהיה להם את התחכום. אל תיקח את זה אישית, אדוני. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אז היום מטוס טס בלי טייס ומנחית בלי טייס. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני): > אדוני, אל תיקח את זה אישית. הלוואי, אמן, שהממשלה הזאת היה לה אפס קצהו של התחכום, הידע וההישגים שהביאו ליצירת המל"ט, ובטח ובטח המל"טים הישראליים שלנו. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לה הרבה יותר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני): > אז כאמור, אדוני, החוק במדינת ישראל מאפשר לראש הממשלה למנות ממלא-מקום. יובהר, זה מישהו שהוא בעצמו בוחר. לא הכנסת בוחרת בשבילו, לא האופוזיציה חס וחלילה מכריחה אותו. הוא עצמו, ראש הממשלה, יכול לבחור את מי שהוא רוצה להיות ממלא-מקומו למקרה, על כל צרה שלא תבוא. התיקון שאני מציעה הוא פשוט מאוד: לחייב ראש ממשלה, כל ראש ממשלה – ודאי לא את ראש הממשלה הזה אלא כל ראש ממשלה – לחייב אותו למנות ממלא-מקום על כל צרה שלא תבוא. למה הדבר דומה, אדוני? ביטוח. מי מאתנו שמחה להוציא כסף על ביטוח? לא כיף. מה הסיכוי שיהיה לנו שיטפון בבית? נו, קשה לנו לצפות את המצב הזה. אנחנו אוהבות ואוהבים לחשוב שהכול יתנהל בסדר, הכול יהיה כרגיל. לא כיף לשלם ביטוח. אבל הרי אם לא נשלם ביטוח, נמצא את עצמנו עומדות ועומדים מול שוקת שבורה, חלילה, מול בית שרוף חלילה, מול תקלות שאחר כך לא יהיה באפשרותנו לשלם את הנזק שלהן. ולכן, יש לנו, למשל, אדוני, חובה של תשלום ביטוח חובה ברכב. המדינה מכריחה כל אחת ואחד מאתנו שיש לה או לו רישיון נהיגה, או יותר נכון רישיון רכב, שיש בבעלותה רכב, לשלם ביטוח חובה על כל מקרה שלא יבוא. תרצה השם שלעולם לא נהיה מעורבות באף תאונת דרכים, לא נגרום שום נזק, אבל ביטוח צריך לשלם. זה בדיוק המצב, אדוני, עם ממלא-מקום ראש ממשלה. עכשיו, מה למדתי? אך לפני יומיים התבשרנו כולנו שאפילו ליושב-ראש הקואליציה שלנו – תראו מה זה: יושב-ראש קואליציה לשעבר ויושב-ראש קואליציה בהווה, זה לצד זה. <שר התיירות יריב לוין:> את יכולה לחזור על ה"לשעבר"? <דוד ביטן (הליכוד):> אני סיכמתי אתו שאני אוכל פחות והוא יאכל יותר, שנהיה ביחד משקל דומה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל אתה, אדוני יושב-ראש הקואליציה, מינית לעצמך ממלא-מקום, כי אפילו אתה, בגודלך המאוד מאוד מכובד ובנוכחותך רועמת-הקול ובשליטתך היוצאת מן הכלל בקואליציה, מינית לך מישהו למקרה שאתה לא נמצא או למקרה שאתה עסוק או למקרה שחלילה, אולי דלקת גרון לא תאפשר לך לרעום בקולך – ממלא-מקום שימלא את מקומך. חבר הכנסת אורן חזן, הרי התבשרנו שימלא את מקומו של יושב-ראש הקואליציה. עכשיו, אדוני, מקל וחומר, באמת, בייסיק בייסיק בייסיק קל וחומר: אם ממלא-מקום יושב-ראש הקואליציה זקוק לממלא-מקום – כלומר, אם יושב-ראש הקואליציה זקוק לממלא-מקום, האם ראש הממשלה לא זקוק לממלא-מקום? ראש הממשלה, שכמו שאמרתי הוא בראש הפירמידה, הוא מטיס את המטוס; אפשר להתווכח על הדרכים שהוא בוחר לטוס בהן כשהוא מביא אותנו ל"חורים" שתשמור אלוהים, וכמו שהוא עצמו מעיד על עצמו, פעמים רבות הוא מביא אותנו להאג או לפחות בכיוון-של או לפחות כיוונים שעלולים, שאם הרוח תמשיך לנשוב כל כך חזק כמו שהיא נושבת נגיע להאג – אבל בכל זאת, טייס. אדוני, צחוק בצד, כמו שאומרות אנשים מבוגרות ממני, צחוק בצד. מדובר ביציבות השלטונית של מדינת ישראל. אני מאחלת לראש הממשלה שאנחנו נחליף אותו בקלפי בהקדם, במהרה בימינו, בהקדם, אבל אני גם מאחלת שאם יקרה כל דבר שהוא, שלא יהיה פה חוסר יציבות; שלא נמצא את עצמנו שבועות ארוכים שאין לנו מושג מי מנהל את המדינה, ובעצם גם אף אחד לא יהיה פנוי לנהל אותה, משום שהם יהיו עסוקים בלשכנע שהם הם המתאימים ביותר להחליף את ראש הממשלה. לכן, חברי וחברותי חברות הכנסת, אף שעמדת הממשלה היא נגד, אלוהים יודעת למה, כי כמו שאמרתי זה יתרום ליציבותה, אני מפצירה בכן ובכם להצביע בעד הצעת החוק שלי לחובת מינוי ממלא-מקום לראש הממשלה לטובת יציבותה של המשילות וההתנהלות במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. ישיב לה השר יריב לוין. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, מרב – – – <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל האופוזיציה לא מנהלת את המדינה. <דוד ביטן (הליכוד):> למה את לא ממנה ממלא-מקום לעצמך? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כי זה לא דומה. היא לא מנהלת את המדינה. <היו"ר יצחק וקנין:> השר יריב לוין ישיב. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אמרה כאן חברת הכנסת מיכאלי: יש לי הצעה – איך אמרת, אני אנסה: עניין ממש – אמרת: עניין ממש ממש קטן, תיקון חוקתי ממש ממש מתבקש. נכון? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה באמת מתבקש. <שר התיירות יריב לוין:> לא, אמרת: ממש ממש מתבקש, ואני אוסיף: ממש ממש בעיתוי מקרי לחלוטין. ממש, את יודעת, חלמת על זה במקרה עכשיו. ואני חושב – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, הגשתי גם בכנסת הקודמת – – – <שר התיירות יריב לוין:> מאה אחוז. הגשת אז והגשת עכשיו אבל הבאת את זה לדיון, משום מה, פלא פלאים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נו, למה לדעתך? <שר התיירות יריב לוין:> נו, אני שואל אותך, למה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אני שואלת אותך. אני כבר התייחסתי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> דווקא חברת הכנסת מרב עקבית מאוד. <שר התיירות יריב לוין:> אני מניח שאם זה היה ממש ממש קטן, וממש ממש חשוב, אז לא היית מחכה עד עכשיו בשביל להביא את זה למליאה. למה חיכית עד עכשיו? מה עורר את הרצון להביא את החוק הזה דווקא עכשיו? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> למה לדעתך? <שר התיירות יריב לוין:> לי יש הרבה השערות, אבל למה שאני אשער אם את פה כדי לספר לנו? הרי אני יכול לנחש אבל את בעל הדבר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כמו שאמרתי, שלא ניקלע למצב שאנחנו – – – <שר התיירות יריב לוין:> הבנתי. זאת אומרת, שהחוק הזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נישאר בלי ראש, את אומרת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. שלא נגיע למצב – – – <שר התיירות יריב לוין:> זאת אומרת שהחוק הזה הוא בעצם חוק שנולד נוכח המצב הקיים, נוכח מה שמתרחש בימים אלה. הוא לא איזו סוגיה חוקית תיאורטית כללית, שאין לה שום השלכה נקודתית עכשיו. <קארין אלהרר (יש עתיד):> על מה אתה מדבר? <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו תראי, חברת הכנסת מיכאלי, קודם כול, זה נוגע ללב; באמת, הדאגה שלך שהממשלה תתפקד 24 שעות, יום-יום, 365 יום בשנה, שיהיה ראש ממשלה אפקטיבי, פעיל, מוביל. הרי אני כל הזמן שומע כאן טענות: כמה דברים רעים אנחנו עושים, כמה המדיניות שלנו לא טובה, כמה היה טוב כל מעצור, בלם והפרעה לפעילותנו – רק יועילו ויצילו את המדינה. אז אני, אדוני היושב-ראש, לא מבין את ההיגיון. הרי אם כל כך רע, אז למה למהר ולייצר לנו מנגנון שיאפשר לנו לתפקד במלוא העוצמה והתנופה? לכאורה, היית צריכה לומר להפך: בוא נקבע שבכלל אי-אפשר למנות ממלא-מקום, שהממשלה תעבוד, איך אומרים, בלי שום יכולת פעולה, כמה שיותר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא. אני אומר שוב, אני רק מנסה להבין, כי לפעמים – את יודעת, חברת הכנסת אלהרר, לפעמים אתה אומר: תשמע, כמעט שמונה שנים כאן ואתה לומד דברים חדשים ומנסה איכשהו להרכיב את הפאזל. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אבל למה חוק ההסדרה קרה מתי שקרה? למה החוק על "שוברים שתיקה" היום? <שר התיירות יריב לוין:> לא, זה בסדר, חבר הכנסת טרכטנברג, אני – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> למה? הרי זה תמיד בתגובה. <שר התיירות יריב לוין:> בוודאי, אני לא טענתי שלא. אני מסכים. אני מסכים. אז לו הייתה באה חברת הכנסת מיכאלי והייתה אומרת: תראו, כך וכך המצב, נא תדאגו למנות ממלא-מקום, היינו מבינים איפה אנחנו חיים. אבל היא אמרה – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> לא, כי המקרה הפרטי מעלה את השאלה הכללית. <שר התיירות יריב לוין:> כן, אבל זה לא מה שהיא אמרה. אתה צודק, אבל זה לא מה שהיא אמרה, מה לעשות. היא אמרה: זה עניין חוקי ממש ממש קטן – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אחרי זה אני רוצה לעלות. <שר התיירות יריב לוין:> – – בוא נתקן אותו; אנחנו באיזה עולם תיאורטי בכלל, לא משהו קונקרטי, לא נוגע לעניין. ולכן, אני אומר לך, חבר הכנסת טרכטנברג, הרי אי-אפשר להתעלם מהעובדה שיש בעצם במהלך הזה, ובטח באישורו על-ידי הכנסת, במועד הזה ובעיתוי הזה, משום אמירה ביחס – שיכולה להתפרש, ואי-אפשר יהיה לבוא בטענה למי שיפרש אותה ככה, כאילו יש כאן כבר כל מיני מחשבות על מה עתיד לקרות ומה יכולות להיות תוצאות ההליכים שמתנהלים. ואני חושב שזה דבר שאי-אפשר להסכים לו. אפשר לדון בחוק הזה לגופו, אם וכאשר יסתיימו כל ההליכים הנוכחיים; אפשר היה לדון בחוק הזה לגופו לפני כמה חודשים. אני חושב שלא נכון לדון בו, ובטח ובטח שלא נכון לאשר אותו עכשיו, כי יש בו משום אמירה שמשפיעה על הליכים שאסור לנו להשפיע עליהם. יותר מזה, אני מוכרח לומר, יש גם שאלה מאוד מאוד גדולה עד כמה בכלל נכון למנות ממלא-מקום קבוע, וזו שאלה שיש עליה ויכוח. אני מוכרח לומר שאני באופן אישי, חברת הכנסת מיכאלי, דווקא נוטה לחשוב שהיתרונות עולים על החסרונות. אני אומר את זה בצורה גלויה, אבל אני יודע שיש סביב העניין הזה ויכוח. הראיה – שבמשך הרבה מאוד שנים, למיטב זיכרוני עשרות שנים, בכלל לא היה מוסד של ממלא-מקום. וגם כאשר באו ואמרו: הדבר הזה נדרש, לא קבעו את מה שאת מבקשת לקבוע כאן, ועשו אז דיונים ובדקו את הנושא ונשמעו דעות לכאן ולכאן, ובסוף החליטו, מכל מיני נימוקים שאין טעם אולי להתחיל למנות אותם פה, אבל הם בוודאי הגיוניים וסבירים, אמרו: לא, נייצר את האפשרות, אבל לא נחייב – למשל, בגלל המשמעות הפוליטית והקושי שדבר כזה יכול ליצור בעת הרכבת קואליציה. אגב, אני יכול להעיר עוד הערה, וגם היא חשובה: יכול להיות בכלל שצריך היה לתקן את החוק באופן הרבה יותר עמוק, ולהגיד שאם מחייבים מינויו של ממלא-מקום, חזקה – או תחול חובה שממלא-המקום הזה יבוא מתוך מפלגתו של ראש הממשלה המכהן. ולמה? כי לכאורה, אחרת נימצא במין מצב מאוד מאוד בעייתי שבתוך הליך של משא-ומתן קואליציוני, בגלל האילוצים שכולנו מכירים, תמצא את עצמה פתאום מדינת ישראל עם ראש ממשלה שאיש לא ראה בכלל אפשרות שמפלגתו תוביל את מדינת ישראל. ולכן, מכיוון שהנושא הזה, למשל, נעדר לחלוטין כאן מהצעת החוק, והוא בבחינת סוגיה אחרת לגמרי – יכול להיות, אגב, שדווקא את התיקון הזה היה נכון לעשות קודם, לפני שעושים את התיקון שמוצע כרגע על-ידך. לכן אני חושב, חברת הכנסת מיכאלי, שבעיתוי הזה לא היה נכון לדון בזה, וחבל שאנחנו נדרשים לזה, אבל בטח ובטח שלא נכון שהכנסת תאמר אמירה ותעשה מהלך מהסוג הזה, עם כל המשמעויות שהוא יקבל והאופן שבו הוא יפורש והאופן שבו הוא ייראה מבחינתה ציבורית. ואני חושב שכאשר נתנתק מהמועד הנוכחי, יכול להיות שצריך לעשות פה חשיבה יותר מעמיקה, ולעניין הזה אנחנו בוודאי נכונים. לכן, הייתי מבקש מהכנסת בשם הממשלה לדחות את הצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. שלוש דקות לרשותך, חברת הכנסת מרב מיכאלי. <דוד ביטן (הליכוד):> לשבת. כולם לשבת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה לך, השר לוין. קודם כול, בשורה התחתונה צריך להגיד שאתה לא מתנגד לעיקרון שעומד בבסיס הצעת החוק שלי, וגם להיגיון שלה. ההצעה שאתה אומר, שימונה ממלא-המקום מתוך מפלגתו של ראש הממשלה – אני לא מתנגדת לזה; גם בזה יש היגיון רב. אבל בשביל זה יש דיונים בוועדות, ואדרבה ואדרבה, הרי מקובל במקומותינו שאת מקדמת הצעת חוק בהסכמה עם משרדי הממשלה ובהסכמה עם הקואליציה, וזה נראה לי אך סביר שבוועדת החוקה, שבה יידון החוק, אם תרצה השם, אנחנו נוסיף שממלא-המקום ייקבע מתוך מפלגתו של ראש הממשלה. זה באמת נשמע לי ממש מתבקש. כאמור – מתבקש. אבל כמו שאמרתי, א. אתה לא כופר בהיגיון של הצעת החוק ובצורך בה, אפילו, הייתי אומרת; ב. מתוך דברייך עולה שאתה עצמך מבין שיש עיתוי רלוונטי להביא את הצעת החוק הזאת. זאת אומרת, מה שאתה אומר לי זה: אני לא רוצה שיצא כאילו זה לא באמת עיתוי, למרות שברור שזה עיתוי נכון. אבל אני שואלת אותך, אדוני השר לוין: האם הגיוני שהכנסת תדחה מעליה הצעת חוק נכונה בעיתוי שהוא נכון רק בגלל שפוליטית לא נוח לנו לרמוז שבעצם העיתוי הוא נכון להצעת חוק נכונה? הרי זה דבר בלתי מתקבל, זה ההפך מכל היגיון. זה ההפך הגמור מכל היגיון. לעניין העיתוי, תמיד מגיעים לכאן חוקים בגלל עיתויים – אם נזכיר את חוק ההסדרה פה, כמו שאמר בצדק חברי חבר הכנסת פרופסור טרכטנברג. או למה הבאתם דווקא עכשיו, נניח, את החוק הזה שרוצה לתת סמכויות בלתי מתקבלות על הדעת לשר חינוך לסתום פיות לכל תלמידות ותלמידי ישראל אם ככה רק בא לו? גם פה יש סיבה ועיתוי. אבל חד-משמעית יש פה עיתוי נכון לדאוג ליציבות השלטונית – ואגב, אני שמחה שזה נוגע ללבך, כי הדאגה היא דאגה אמיתית ליציבות שלטונית במדינת ישראל. ספציפית, אני אגיד שבעיתוי הזה התברר לנו שראש הממשלה הוא אדם שמעשן כמויות כל כך גדולות של סיגריות, שעל פניו הוא נמצא בסיכון בריאותי רב, והחשש לבריאותו הוא אך מתקבל על הדעת. ולכן, אדוני, דווקא מתוך תשובתך, אדוני השר, נדמה שהדבר הנכון הוא לתמוך בהצעת החוק שלי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא-מקום ראש הממשלה) – מוצע לקבוע חובה למנות ממלא-מקום לראש הממשלה. הצבעה בקריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? <יואל חסון (המחנה הציוני):> כנראה שתצטרכו ממלא-מקום בקרוב. חבל, תצטרכו ממלא-מקום. <דוד ביטן (הליכוד):> יואל, הצבעת בעד. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו עוזרים לכם, ביטן, בוקר טוב לך באמת. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא-מקום ראש הממשלה) נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 32 בעד. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעות לסדר-היום > <משבר התעסוקה בצפון> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: משבר התעסוקה בצפון, מס' 5722 ו-5736, של חבר הכנסת עמיר פרץ וחבר הכנסת יגאל גואטה. ראשון – חבר הכנסת עמיר פרץ. <נחמן שי (המחנה הציוני):> רגע, סליחה. בטעות הצבעתי נגד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה הצבעת נגד, והכוונה שלך הייתה בעד. זה לא משנה את התוצאה, אבל לפרוטוקול אני אומר: נחמן שי התכוון להצביע בעד והצביע נגד. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי השר חיים כץ, חברי הכנסת, אנחנו מקיימים היום דיון שבוודאי פחות מעסיק את הגורמים הפוליטיים. אבל, לצערנו, אלה החיים עצמם. להביט אל הצפון ולראות את זעקתם של האנשים שם, ולהבין שבעצם הדבר המרכזי שמכריע אצל אדם – היכן הוא מחליט לקשור את גורלו ואת גורל משפחתו – ובכן, מקורות תעסוקה הם הדבר המרכזי שבסופו של עניין משפיע על יכולת ההתפתחות, על יכולת הצמיחה של כל אזור. מתרחש בצפון דבר מדהים, דבר והיפוכו: מצד אחד, אנחנו רואים איך ההזדמנויות להשכלה של צעירים – הם מגיעים לצפון לכמה שנים, וקושרים את עצמם רגשית עם אותם אזורים, ופתאום, כשהם מתלבטים אם להישאר בצפון, אז המציאות המרה נגלית לנגד עיניהם. לא צריך להבין יותר מדי בפערים כדי לרדת לעומק העניין. הרי, אדוני היושב-ראש, השכר הממוצע במרכז הארץ אל מול השכר הממוצע בדרום – הדרום השתפר; ואז הולכים לצפון, ומסתבר ששם המשבר עוד יותר עמוק, והשכר הממוצע של מי שעובד בצפון כל כך נמוך וכל כך בלתי אפשרי להתקיים ממנו. אני חושב שאין שאלה. אדוני השר, מי כמוך מבין מה זה מקום עבודה. אתה הרי שנים רבות טיפלת באחד הארגונים הגדולים ביותר במדינת ישראל – עם מקומות עבודה מגוונים. מי שחושב שבתעשייה האווירית יש רק מהנדסים, טועה. יש את כל סוגי בעלי המקצוע שם, מכל הסוגים. אבל כולם שם ידעו שהם מתפרנסים בכבוד, שהם יכולים אחר כך לבוא, אחרי עבודה קשה, ולכלכל את משפחתם, לתת את הדברים המינימליים שהם נזקקים להם. ואני יודע שיש עוד מרכיב, וידברו בו. ראינו את הכתבות שהופצו בשבועות האחרונים על איכות החיים בצפון, על המצב הקשה גם בצריכת תרבות – שלכל דבר קטן הם צריכים לנסוע, שזה עולה להם המון כסף. אבל כל הדברים האלה הם בטלים לעומת מקור תעסוקה אמיתי ויציב עם שכר הוגן. מה זה עוזר שמשקיעים כל כך הרבה במערכת החינוך? אני הסתובבתי בפתיחת השנה בבתי-ספר בקריית-שמונה. פשוט להתפעל – איך הצוותים, איך ההורים, איך כולם יוצאים מגדרם כדי לקדם את הילדים האלה. אחר כך ראינו את מכללת תל-חי ומקומות חינוך נוספים שהם אבן שואבת לאנשים האלה, לצעירים האלה. והם מוכנים לקשור את חייהם עם הצפון. אבל אז, כשמציעים להם שכר של 5,000, 6,000 ו-7,000 שקל, איך הם יוכלו להתקיים? איך הם יוכלו לפרנס את משפחתם אפילו אם יש שני בני-זוג עובדים? ונניח שכל אחד מרוויח 8,000 שקל, יפה – אין בנמצא, אבל נניח – איך הם מצליחים להחזיר 5,000 שקל משכנתה או שכר דירה ועוד 5,000 שקל מעונות לילדים ועוד 1,000 שקל על הוצאות של חשמל ומים ועוד 1,000 שקל על הוצאות האגרה והבנזין של הרכב? ומה נותר? איך הולכים למכולת, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יצחק וקנין:> לא נותר. לא נותר גם הזמן. אבל עוד דקה לרשותך, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אין לי אלא לומר שזעקת הצפון היא מחויבות מוסרית של כולנו – מי כמוך יודע, איש שגר בצפון כל ימי חייו. אני גר בדרום, ולכן לא רציתי לערב נושא בנושא. ודאי, אם היינו דנים בדרום – יש לי הרבה מאוד מה לומר. אבל אני מכיר את הצפון. ביליתי שם כל כך הרבה עם מפעלים שנסגרו, עם אנשים שאיבדו את מטה לחמם והמשיכו להיאחז בקרקע. האנשים האלה הם ציונים אמיתיים – אנשים שמוכנים להישאר ולחזק את כנפיה של מדינת ישראל. אנחנו, לצערי הרב, לא נותנים להם את הכלים המינימליים כדי להצדיק את המחויבות הזאת שלהם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. יעלה חבר הכנסת יגאל גואטה; זאת הצעה רגילה, ולכן יש לו עשר דקות. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כמדי שבוע-שבועיים אני עומד כאן ומעלה על ראש שמחתנו את זעקת תושבי הפריפריה שקולם אינו נשמע. אני וחלק מחברי מדברים ומקדמים גם כאן וגם בוועדות את הצורך בשיקום ובקידום של הפריפריה; פעם זאת הפריפריה הדרומית, פעם זאת הפריפריה הצפונית, פעם זאת הפריפריה החברתית והמוחלשת שגרה במרכזי הערים. אבל היום, אדוני היושב-ראש, אני עומד כאן – ובניגוד לשאר הפעמים אני קצת נרגש גם – כשליח ציבור, במיוחד כמי שגדל בצפון, מהסיבה שלפני כמה ימים הממשלה אישרה את התוכנית לפיתוח הצפון בתקציב עתק של 15 מיליארד שקלים. התכנית גובשה בשיתוף פעולה של שר האוצר משה כחלון והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל הרב אריה דרעי, שעשו עד קצה גבול היכולת מבחינתם כדי שהתוכנית תיכנס לתקציב השנתי בכל זאת, אחרי שהתוכנית, כידוע, ירדה מסדר-היום של הממשלה – למי שלא זוכר. כאן המקום להודות להם על כך שהם שמים את הפריפריה במרכז, כפי שביקשה חברתי חברת הכנסת אורלי לוי – לשים את הפריפריה במרכז; לא להביא את זה לפה, אלא שהפריפריה תהפוך להיות מרכז. אהבתי את המשפט הזה בוועדה. במסגרת התוכנית יופעלו כלים לסיוע ולהגברת הפעילות העסקית בצפון בהיקף של למעלה מ-650 מיליון שקל בשנתיים הקרובות; כמו כן, יוקצו תקציבים להגדלת הפריון בתעשייה ובמסחר ויופנה תקציב ייעודי לתמיכה בעסקים קטנים ובינוניים – וזה, דרך אגב, להיות או לחדול עבור העסקים הקטנים. למי שלא יודע, בשנה החולפת נסגרו בישראל כ-43,000 עסקים קטנים. המשמעות של זה היא ש-43,000 משפחות נותרו ללא תעסוקה, וכנראה גם עם חובות לבנקים ולספקים. עוד במסגרת התוכנית, יופעלו כלים שונים למשיכת חברות לאזור הצפון, שיכללו, בין היתר, הטבות מס ומענקים – דבר שבאופן טבעי יוביל לגידול בהיצע מקומות התעסוקה בצפון ולשיפור איכות החיים של תושבי הצפון. יש עוד סיבה, חברי, שיכולה להוסיף על תחושת הסיפוק הקטנה – עליית שכר המינימום מתחילת השנה. כמו שאתם יודעים, חברים, שכר המינימום לשכבות החלשות ולתושבי הפריפריה הוא בהרבה מקרים גם שכר המקסימום. הודות למאבקו של שר הפנים הרב אריה דרעי, שכר המינימום עלה וימשיך לעלות עד לסך של 5,300 שקלים. אבל שלא נטעה, חברים, גם לאחר ההצלחות הללו – למה אתה צוחק, השר? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> העלאת שכר המינימום מגדילה את מספר העניים בישראל. <יגאל גואטה (ש"ס):> מגדיל? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. אני אסביר לך אחר כך, מלמעלה, למה. <יגאל גואטה (ש"ס):> בסדר. אחר כך תסביר לי. אבל בינתיים יש להם ממה לחיות. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל זה מגדיל את מספר העניים. <יגאל גואטה (ש"ס):> עד עכשיו אין להם ממה לחיות. הם מתים. זה בדיוק כמו שיושבים פה ומדברים על קצבת נכות לנכה 100% שאין לו הכנסה נוספת, וכולנו סוגרים את העיניים וחושבים שכאילו הוא יכול להתקיים מ-2,432 שקלים. מישהו פה חושב ככה? אף אחד לא חושב. אבל מצביעים נגד. למה? שימות. אבל שלא נטעה, חברים, גם לאחר ההצלחות הללו לא ננוח על זרי הדפנה. עוד הרבה עבודה לפנינו, ועלינו לעקוב ולדאוג שאכן התקציב כולו עובר ומיושם. כי אתם יודעים, למדנו פה במשך התקופה הקצרה הזאת שגם מה שכתוב בספר לא תמיד עובר, ולא תמיד כמו שצריך, ולא תמיד מגיע למקומות הנכונים. לאחר מכן עלינו לדעת שבזה לא הסתיימה עבודתנו, ועדיין, עם כל 15 המיליארד האלה לא פתרנו את בעיית הצפון. צריך להמשיך ולהיאבק בכל הכוח עד שבאמת גם האזרחים וגם העסקים וגם הילדים שלומדים באוניברסיטאות שם, כולם ירגישו שבאמת הם שווים בין שווים ואף יותר מזה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי עמיר פרץ, שמעת את יגאל גואטה, הוא ענה לך על מה הממשלה הולכת לעשות בצפון, הוא נתן סקירה מקיפה, כאילו, ואני לא צריך להשיב, לצורך העניין. אבל אני אשיב. יגאל גואטה, חברי, אני זוכר את תחילת דרכי בכנסת ישראל, אי-שם בשנת 1999, יחד עם עמיר פרץ במפלגת עם אחד, ואנחנו דואגים ומנסים להעלות את שכר המינימום. לאחרונה ראיתי את דוח העוני של הביטוח הלאומי. כשראיתי את דוח העוני של הביטוח הלאומי, והבנתי איך נקבע קו העוני, חייכתי כמו שחייכתי עכשיו. לשמחתי, שכר המינימום הולך לעלות בינואר – או כבר עלה בינואר – ל-5,000 שקל. כשאני מסתכל על קו העוני ליחיד, בגיל מסוים הוא 3,158 שקלים, וכשאתה מסתכל על אותו יחיד שמקבל קצבת זיקנה ומקבל הבטחת הכנסה – הוא 3,151 שקלים; 7 שקלים פחות – לא שאם ניתן לו עוד 8 שקלים הוא יעבור את קו העוני, הוא לא יהיה עני. אז נדבר על עומק העוני, בסדר? אבל אז התברר לי, כשהתחלתי לבדוק למה לא מוציאים את כולם בכסף קטן – כי קו העוני צמוד לשכר חברי הכנסת, והקצבאות צמודות למדד, ובשלוש השנים האחרונות המדד לא עלה. היום, כשאתה מעלה את שכר המינימום, לשמחתי, קו העוני יעלה, וייכנסו עוד עניים, המספר יגדל, כי – מה לעשות, ההצמדה של קו העוני לשכר הממוצע במשק – בהעלאת שכר המינימום השכר הממוצע במשק עולה, והקצבאות צמודות למדד ולא מתעדכנות. לכן, מצד אחד אנחנו שמחים להעלות את שכר המינימום, אבל סטטיסטית אנחנו מרעים את מצבם, לפחות סטטיסטית. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נכון. בוא נצמיד אותם לשכר חברי הכנסת. תגיש הצעת חוק כזאת. תגיש הצעת חוק להצמיד את הקצבאות – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – בוועדת שרים, כן – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא חבר בוועדת שרים. אני לא חבר בוועדת שרים, ואתה ממפלגה שיש לה שר חברתי, שדואג לפריפריה, וידאג לזקנים, וידאג לקצבאות – ותאמין לי, זה יעשה יופי של סדר. אל תגיד – אני, אתה חלק ממפלגה שחרתה על דגלה לעזור למסכנים ולחלשים, אז תעשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> זה מה שאנחנו עושים. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תעשה. אל תעבוד, תעשה. תודה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני לא מתערב לכם. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל אתה מסכים אתי – ואפילו תתמוך בהצעת חוק כזאת, ודאי – להצמיד את הקצבאות, בטח את הבטחת ההכנסה, לשכר חברי הכנסת. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לשכר הממוצע. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לשכר הממוצע. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כן, כי שכר חברי הכנסת יכול להשתנות. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא. הוא צמוד לממוצע. אבל בשביל התקשורת – בוא נצמיד את זה לשכר חברי הכנסת. זה נשמע – למה חברי הכנסת צמודים לשכר הממוצע והקצבאות לא צמודות לשכר הממוצע? <יגאל גואטה (ש"ס):> ואז יגידו שאתה עובד עליהם, כי – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא עובד על אף אחד. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – לממוצע זה בסדר גמור. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה יודע מה זה יעשה? זה יוריד את מספר העניים במדינת ישראל ב-11.1%, סטטיסטית. 187,000 קשישים יצאו מקו העוני, בהגדרה. מטורף, נכון? אז הנה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בסדר, אתה צודק. בסטטיסטיקה, אבל בעומק העוני – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא בעומק העוני, אבל אם קו העוני נקבע ככה, 187,000 קשישים יצאו מקו העוני, ופתאום תראה שינוי של 11.1%. זה משהו דרמטי. אז בואו נעשה משהו דרמטי. יחד עם זה, בתחילת השבוע, אדוני חבר הכנסת עמיר פרץ, חברי – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – הצעת החוק הזאת, אבל תגמור לי עם הצעת החוק של הביטוח הלאומי. היא מתעכבת אצלך כבר חודשיים. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאחר שאמרתי לך שאני לא חבר ועדת שרים, יחד עם זה, הביטוח הלאומי – אני אקבע את סדר העדיפויות, ואני מחליט כשאני רואה את כל התמונה – אתה רואה דבר אחד, יכול להיות שהוא חשוב – ואין לי כסף בלי הגבלה – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> זה לא עניין של כסף. זה לא יכול להיות שהביטוח הלאומי תובע את האזרח שבע שנים – – – מוחקים לו את החוב. זה נורמלי? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאחר שיש לי עוד 24 שניות – ממשלת ישראל החליטה השבוע לעודד את הצפון בהרבה מאוד כסף: בשנתיים הקרובות ייכנסו למעגל התעסוקה מענקים של 90 מיליון שקל לחברות המעסיקות עובדים בצפון; סיוע כספי של 60 מיליון שקל ייכנס לעסקים הפועלים בצפון. מענקי השקעות נוספים – עד 30% מגובה ההשקעה – למפעלים הנמצאים ברשויות המקומיות באזורי התעשייה בצפון המסווגים 1–4 פריפריאליות; פיתוח ושדרוג אזורי תעשייה קיימים במחוז הצפון בתקציב של 138 מיליון שקל – הכול בשנתיים הקרובות; פעילות לחיזוק עסקים קטנים ובינוניים במחוז הצפון, בין היתר בהענקת ליווי, מתן ייעוץ והפעלת חממות עסקיות אזוריות בתקציב של 44 מיליון שקל; תוכניות להגברת פריון בעסקים קטנים ובינוניים בתקציב של 30 מיליון שקל; קידום הקמת מכון לייצור מתקדם וחדשנות תעשייתית – 20 מיליון שקל; הקמת חממה ביו-טכנולוגית נוספת שתהווה מקור משיכה ליזמים – 27 מיליון שקל; הסרת חסמים וכלים נוספים שמשפיעים במישרין או בעקיפין על הגברת התעסוקה בצפון בצורה משמעותית; נוסף על כך, במסגרת הסיוע של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לתעסוקה בצפון, העניק המשרד שוברים ביחס של 40% מכלל השוברים שהוענקו להכשרה מקצועית בארץ, ומספר התלמידים המתוקצבים הוא כשליש מכלל התלמידים בארץ. בנושא התעסוקה באוכלוסייה הערבית בצפון – יש 11 מרכזי הכוון הנמצאים באזור הצפון ומשרתים 54 יישובים, בעלות תקציבית של 21 מיליון שקל לשנה. בשנת 2016 בלבד שירתה התוכנית באזור הצפון 5,730 משתתפים, בשיעור השמה רב-שנתי של 54%. נוסף על כך המשרד מנהל תוכנית להשמת אקדמאים ערבים בעלי השכלה טכנולוגית בתעשייה עתירת ידע, ובתחום זה הושמו בשנתיים האחרונות 324 מועמדים בחברות היי-טק מובילות. גם בתחום מעונות-היום, המאפשרים להורים לצאת לעבודה – בתקציב 2017 הוגדל באופן משמעותי תקציב הבינוי. יש פה פעילות ישירה מול התנועה – מול המגזר הערבי, ורואים שינוי דרסטי בארבעת החודשים האחרונים, שינוי דרסטי, של הפעלת מעונות ומשפחתונים בצפון. דרסטי. אני רוצה להגיד לך – לפני ארבעה חודשים, כאשר קיבלתי את בינוי המעונות על שנת 2014, לא 2017, וכבר היום, כשאנחנו ב-12 בחודש, כבר יצא קול קורא וכבר יש הקצאות, לבנייה ב-2017. אני לא חושב שיש לזה אח ורע, בסדר, אבל כשקיבלתי את העניין של המעונות, בסוף אוגוסט היו 23 מעונות עם סמלים – סמל זה מעון שנותן סבסוד – 23 מעונות, ב-31 בדצמבר זה גדל ל-95. באוצר אומרים – אנחנו רואים את הסבסוד, וסבסוד זה אומר נשים שיוצאות לעבודה. זה גדל דרמטית, לפחות פי-ארבעה, כי פתאום החליטו ללחוץ, ולא לוותר, ולנהל את זה כפרויקט עסקי, והעסק זז. אז גם שם אנחנו רואים תנועה גדולה. רציתי לשאול אותך מה אתה רוצה לעשות עם ההצעה – אתה מסתפק בתשובת השר? מה אתה רוצה? איזו ועדה? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא. ועדת העבודה והרווחה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני תומך במעבר לוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. הבעת דעה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; בבקשה, דקה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אתמול פתחנו את הבוקר בוועדה לצדק חלוקתי, כאשר דנו על מצב הבריאות בפריפריה הדרומית, על סורוקה – האם צריך להקים בית-חולים נוסף, האם צריך להרחיב, מה הדרישה, והפערים המטורפים בין הפריפריה הדרומית לפריפריה הצפונית. במהלך היום המשכנו לוועדה אחרת, לוועדת הכלכלה, ושם היה דיון על מצב הפריפריה הצפונית. אני חייבת לומר לכם משהו: נורא התבלבלתי. לא רק שמערבבים אותנו – משסים את אלו באלו; כי מדינת ישראל באה ואומרת, דרך משרד הבריאות: נתנו למעלה מ-500 מיליון לקופת-חולים כללית כדי שתחזק את סורוקה. באים מסורוקה ואומרים: סליחה, אבל אמרתם לנו שגם את "העמק" בעפולה. אז לאן? האם הכסף נמצא? לאן הוא הלך? למה הוא לא צבוע? משרדי הממשלה, יש להם אינטרס לא לצבוע את הכסף, כדי שמחר-מחרתיים הם יוכלו להצביע על האשם האחר, על קבלן המשנה, כאילו הוא עשה טעות. יש איזשהו פלוס אדיר באמורפיות הזאת, בטשטוש, במעורפלות הזאת, כדי להסיר אחריות. גם לילדים שלנו בפריפריה מגיעה בריאות בדיוק כמו לילדים במרכז הארץ. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. בעד – זה להעביר לוועדת העבודה והרווחה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעות לסדר-היום תעבורנה לוועדת העבודה והרווחה. <הצעות לסדר-היום > <ההתקפות הקשות על בית-הדין הצבאי והרמטכ"ל בעקבות הרשעתו של החייל אלאור אזריה> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: ההתקפות הקשות על בית-הדין הצבאי והרמטכ"ל בעקבות הרשעתו של החייל אלאור אזריה – הצעות לסדר-היום מס' 5677, 5684, 5689, 5712, 5717 ו-5732. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. עד שלוש דקות, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רואה בהצעה הזאת המשך למה שהתרחש במליאה לפני שעה קלה בהקשר של ההצעה שהציע שר החינוך לגבי הכניסה של ארגונים מסוימים לבתי-הספר. אנחנו נמצאים באחד מרגעי המבחן של הדמוקרטיה הישראלית. לפעמים לא רואים את הרגע בחשיבותו כשהוא מתרחש, אבל אחר כך, בפרספקטיבה היסטורית, זה מתברר. המשפט הזה הגדיר מה מותר ומה אסור לחיילי צה"ל לעשות, והוא הגדיר את זה בצורה חדה וברורה. אני אגיד לכם מעבר לכך: לא מעניין אותי מה יהיה גזר-הדין, לא מעניין אותי. גם את זה, כמובן, אני משאיר להכרעת בית-המשפט. לא מעניין אותי. אבל מה שכן מעניין אותי זה הדברים הברורים שנאמרו שם, מה מותר ומה אסור לחיילי צה"ל לעשות. כשב-1956 התרחש הטבח בכפר-קאסם, באו בתי-הדין, באה מערכת המשפט במדינת ישראל, ובית-הדין הצבאי הרים דגל שחור ואמר: לא יורים באנשים חפים מפשע. ובכן, במקרה הזה, לא היה אדם חף מפשע. על הרצפה שכב מחבל שבא לרצוח, ודינו, אם זה היה מתנהל כמו שמתנהלים אירועים מהסוג הזה, למות. אבל מרגע שהוא היה חסר אונים, ואני לא אחזור על כל מה שנאמר, אסור היה לירות בו. התגובה בחברה הישראלית היא המאלפת. במקום שהחברה כולה תתייצב מאחורי בית-הדין, מאחורי צה"ל ומאחורי הרמטכ"ל, השתוללו פה ברשתות החברתיות וברחובות אלפי אנשים. מאיימים, קוראים למוות, מאחלים לילדים שלי שיירצחו על-ידי מחבלים – זה מה שהם מצאו לומר – מאחלים לנשיאה של בית-הדין הצבאי, לאותה שופטת, מאיה הלר – ואני מחפש את הציטוט, אני רוצה שתשמעו אותו: "לקחת רימון ולפוצץ את השופטת ואת כל החלקים שלה לפזר במקומות שונים, שיאכלו אותה הכלבים, ה' ישלם לה על הכול". ככה מדברים במדינת ישראל בשנת 2017. ואני חיכיתי שהאדמה תזדעזע, ואני חיכיתי שהכנסת הזאת תזדעזע, ואני חיכיתי שהממשלה וראש הממשלה יאמרו דברים. לבנו עם החייל – זה בסדר, אפשר להגיד את זה, אולי קרתה לו טרגדיה; אבל מה עִם עם ישראל? ומה עם צה"ל? ומה עם הערכים שבלעדיהם מדינת ישראל היא לא מדינת חוק ולא מדינת צדק? תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, בפיגוע הדריסה ביום ראשון – פיגוע ברברי, נוראי וכואב – קיבלנו תזכורת מיהם האויבים שלנו, מה טיבם, מה טבעם וכמה אכזרים וצמאי דם הם. אויבים כאלה הם אויבים מרים, שייצאו את תרבות הטרור שלהם לכל העולם. אבל למה לנו להתקוטט ולהכות איש את אחיו ולהגביר את המחנאות ואת הפלגנות? במלחמות פנים אין מנצחים, יש מפסידים בלבד. אכן, המקרה של החייל אלאור אזריה הצית בבתינו את אש המחלוקת. זו בוערת עתה במלוא עוזה בלהבות ובטונים גבוהים מאוד, והדבר אינו מוסיף לחוסן החברתי שלנו, לא תורם לעניין עצמו ואף נראה כי לא מקל עם החייל. אין צורך לומר שהדבר מקשה עלינו להיות חדים ומרוכזים בלחימה האמיתית, עם האויבים האמיתיים שלנו, חדורי השנאה ותאבי הרצח, שממתינים לכל הזדמנות להרע לנו, כפי שראינו לפני ימים אחדים. במלחמות הפנים אין מנצחים. יש רק מפסידים. דרך ההתלהמות, ההתעמתות, הניגוח וההסתה לא תוביל לשום מקום. אפשר להעביר ביקורת, אפשר להציג השקפות עולם משונות ומגוונות, אבל לא בדרך של נאצות, השמצות, קללות ואיומים. הכול צריך להיות ענייני, תוך שמירת כבודם של מוסדות המדינה וגופי השלטון שלנו ושל ממלאי התפקידים. צה"ל, צה"ל שלנו, הוא גוף ערכי, מצוין, שמופקד על ביטחוננו כאן. משרתים בו החיילים של כולנו. רק אתמול הלכתי לבקר את הפצועים מהפיגוע; איזה אהבה לארץ, איזו מחויבות אחד כלפי השני, אחת כלפי השנייה. אין דבר כזה בשום מקום בעולם. צריך לשמור על המוסד הזה. אפשר להשמיע דעה אחרת בנחת רוח, אבל בטח לא לבזות את צה"ל, את בתי-המשפט הצבאיים, והפגיעה במפקד מספר אחת שלנו, הרמטכ"ל, היא פגיעה שראויה לכל גינוי. זה ברור שהחלשת צה"ל ומפקדיו תגרום לנזק למדינה בטווח הארוך והקצר. את בתי-המשפט הצבאיים ומערכת הצבאית באופן כללי אני מכירה מצוין, מתוקף זה שישבתי בהרבה מאוד הרכבים, גם כשופטת צד, גם בוועדות לעיון בעונש כנציגת הרמטכ"ל וכנציגת שר הביטחון. הם עושים עבודה מצוינת, מקצועית ורצינית, עם אמון בצדקת הדרך. מערכת השיפוט הצבאית אמרה את דברה והרשיעה את החייל. נכון, היא עשתה זאת במילים קשות ונוקשות, ומסמך הכרעת הדין שהוציאה מתחת ידה הוא מסמך נוקב וקשה לעיכול. אבל לא חולקים על הכרעת דין במסע של הכפשות – לא בקללות, לא בנאצות ולא בדברי הסתה. רוב האנשים שעשו את זה, אני מניחה שגם לא קראו את הכרעת הדין. בכל אופן, האנשים הללו הרגישו בני-חורין להטיל מורא על השופטים, ומכך יש להביע סלידה ושאט נפש. זה מסכן את החברה שלנו, זה מסכן את חוסנה של מדינת ישראל, ואני קוראת לריסון עצמי. גם אם הדבר כואב והוא בנפשנו, אנחנו יודעים שהאירוע היה מורכב, מלחיץ וקשה, אבל מערכת המשפט פסקה וצריך לתת זמן לדברים להתנהל. החייל יכול להגיש מחילה – עוד דקה, ברשותך; תודה – החייל יכול להגיש בקשת מחילה לאלוף, ואם הוא ילך בתהליך של ערעור – הוא יגיש בקשת מחילה לרמטכ"ל. יש את האינסטנציות הללו. ומובן שהאנשים הללו מכירים את המורכבות של הסיטואציות האלה, וברור שהם לא מסתכלים על זה באופן סטרילי. לי ברור כי הגם שמעשהו של החייל עלה כדי עבירה, ומסתייגים ממנו בצבא, עדיין רואים אותו בהקשר של האירוע עצמו – עדיין מדובר בחייל. חייל הוא, ולא פושע שהחברה צריכה להיפרע ממנו. אדרבה, צריך לנהוג בו מנהג בית הלל. ואם בית-הדין הצבאי יחליט למצות עמו את הדין, יש מספיק דרכים לעשות את זה, וכמובן גם להקל. אבל לעשות את זה מתוך כבוד למערכת הצבאית ולמערכת המשפט, ולהכיר בכך שהאויבים שלנו, אדוני היושב-ראש, לא מתלבטים בסוגיות מוסריות מהסוג הזה. וכמו שנאמר, דברי חכמים בנחת נשמעים, וזה הזמן להזכיר שוב: במלחמות פנימיות אין מנצחים, יש רק מפסידים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר חמד עמאר:> עד שלוש דקות, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – כנסת נכבדה, ראיתי שהנושא של ההצעה לסדר-היום, גם באמת הגנה על בית-הדין, אבל בעיקר על הרמטכ"ל, ולכן ביקשתי להביע את דעתי בעניין. ראשית, אני מסכימה גם עם חבר הכנסת נחמן שי וגם עם חברת הכנסת ברקו – עם הדברים שלכם. אני כן רוצה להגיד מילה לגבי הרמטכ"ל, בעיקר לאור המשפט – המשפט – השיר ששרו שם כמה אנשים קיצוניים: גדי, גדי, תיזהר, רבין מחפש חבר. לכל אדם זה כמובן נשמע – מעבר לאמירה קיצונית זו אמירה מזעזעת בעיני. אני חושבת שהיה כאן – אני לא יכולה להגיד התנערות – אבל לא באו ולא באמת הגנו על הרמטכ"ל, לכן אני חושבת שהדיון הזה חשוב. באופן אישי אני גם אספר לך, אדוני היושב-ראש, שהוא גם היה המפקד שלי במשך שנה וחצי. אני זכיתי בשני מפקדים אדירים בחיי: אחד, זיכרונו לברכה, ארז גרשטיין, והשני, ייבדל לחיים ארוכים, גדי איזנקוט. ולכן באמת חשוב לי לומר מילה אחת בעניין של גדי. אני לא אתן את כל סיפור חייו וכמה באמת הוא עבר, אבל בסופו של דבר אני חושבת שהדבר שהכי מפריע לי, ואת זה אני גם אומרת לך, סגן השר בן-דהן, שאתה אדם רציני מאוד – אני חושבת שאנחנו באיזשהו מקום, כחברה, ובעיקר כחברי כנסת, לא נתנו גיבוי אמיתי לרמטכ"ל בנושא הזה. עכשיו, באמת לא משנה מה אנחנו חושבים על תוצאות המשפט, על אלאור אזריה, העוול. מבחינתי, המשפחה הזאת היא משפחה שנכנסה לטרגדיה עצומה, ובאמת לבי להם. אני רוצה לומר לך, אם אתה זוכר שם, בזמן המשפט, אני – קודם כול, אני אף פעם לא התבטאתי, אני נותנת לבית-המשפט – אבל הגנתי על המ"פ. היה גם אירוע ששלחו את התמונות שלו בווטסאפ, והגנתי עליו גם פה, שוב, מתוך הגנה על חיילי צה"ל וקציני צה"ל, כי זה מה שאנחנו צריכים לעשות בתור חברי הכנסת; אל לנו להתערב במשפט עצמו – אנחנו כן, אבל, צריכים להיות פה. לדעתי – אני חייבת לומר משהו – לא עשינו כמו שצריך, ולא הגנו, והאירוע הזה, שהיה מחוץ לבית-המשפט, שפגע גם באנשי תקשורת, הרבה אנשים נפגעו שם, אבל בעיקר, בעיקר, בעיקר הרמטכ"ל, שבאמת, אפשר לומר, חטף את כל האש, והייתה כאן מין ישיבה מן הצד. אני מסכימה עם חברת הכנסת ברקו שאמרה שביקורת היא דבר נכון, ויש לי ביקורת גם על כל התהליך, יש לי ביקורת גם על זה שאלאור אזריה נמצא עדיין בקו האש, ועדיין יש כל מיני יועצים – טובים, לא טובים – אבל בסופו של דבר החייל הזה לא מקבל את ההגנה הראויה לו, בעיני. אבל מה שהכי חשוב זה שבסופו של דבר, גם אם יש לך ביקורת וגם אם יש חופש ביטוי, יש דרך להביע אותם. משפט אחרון, אדוני היושב-ראש – אני לא אאריך כמו ענת, אפילו שהקשבתי לה לכול – צה"ל הוא צבא העם; אנחנו מדברים על זה הרבה בוועדת החוץ והביטחון – הוא צבא העם. אנחנו נציגי העם. אם אתה מחבר את זה שאתה נציג העם אל מול זה שצה"ל הוא צבא העם, אנחנו היינו צריכים להיות יותר חדים ויותר נחרצים בהגנה על הרמטכ"ל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יגאל גואטה. עד שיגיע, אני רוצה לברך את האורחים ביציע, ראש האופוזיציה של דרום-אפריקה וחברי פרלמנט ממפלגתו, Democratic Alliance, ברוכים הבאים לכנסת ישראל. (מחיאות כפיים) <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר חמד עמאר:> עד שלוש דקות, בבקשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שזו טרגדיה עצומה, הסיפור של החייל הזה – שאני כן רוצה לקרוא לו הילד – אלאור אזריה. אבל אני לא יכול שלא לפתוח במשל שמובא במדרש תהילים, שהוא מהמדרשים הקדומים ביותר. מסופר שם על איזה מלך שחלה במחלה קשה, ואמרו לו שאין תרופה למחלה הזאת, עד שהגיע איזה רופא מיוחד ואמר לו: תשמע, יש לי איזה פתרון למחלה שלך, אבל אתה חייב לשתות חלב לביאה. אמר: מאיפה נביא? אמר לו: נכון, זה קשה, אבל תביא חלב של לביאה ותשתה את זה, ואתה תבריא. התחיל לשאול את כל העוזרים שלו והשרים איך מביאים חלב לביאה. אחד מהעוזרים אמר לו: יש לי דרך להביא לך חלב לביאה. אמר לו: איך? אמר לו: תן לי עשר עזים, ואני מביא לך חלב לביאה. <מירב בן ארי (כולנו):> עשרה עזים. <יגאל גואטה (ש"ס):> עשר עזים. <מירב בן ארי (כולנו):> עשרה. <יגאל גואטה (ש"ס):> עשר. עז זה נקבה. תיש זה זכר. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה צודק. <יגאל גואטה (ש"ס):> תודה לך. <מירב בן ארי (כולנו):> אבל איך אני מקשיבה לך? <יגאל גואטה (ש"ס):> כל כך חיכיתי שמישהו יעיר לי. תודה לך. גם עז וגם עזה זה נקבה, ותיש זה הזכר. <מירב בן ארי (כולנו):> כל הכבוד. <יגאל גואטה (ש"ס):> בכל אופן, נתן לו המלך עשר עזים, אמר: לך, לך מהר ותביא את החלב הזה. הלך לעיר רחוקה, הייתה שם לביאה עם הגורים שלה. אי-אפשר ישר להיכנס לכלוב של הלביאה, אז הוא, ככה מרחוק, זרק עז, והתקרב קצת, אחרי קצת זמן זרק עוד עז והתקרב עוד קצת, עד שהוא ככה התיידד עם הלביאה הזאת, והתחיל ללטף אותה, ותוך כדי זה גם חלב אותה ומילא ככה כד יפה של חלב לביאה. והוא, שמח וטוב לב, מתחיל לנסוע חזרה הביתה, למלך. בדרך הוא עוצר במלונית, ישן בלילה שם, והוא חולם חלום, שכל האיברים שלו רבים אחד עם השני: הידיים אומרות: ואללה, אם לא בזכותנו, שחלבנו את הלביאה, מי היה מביא את החלב? והרגליים אומרות: אם לא אנחנו היינו הולכות, מי היה מביא? וכל האיברים רבים על הקרדיט, כמו בכנסת פה. בסוף בסוף בסוף אומרת להם הלשון: על מה אתם מדברים? אם אני לא הייתי אומרת את זה, מי בכלל פה – לא היה מתחיל כל הסיפור הזה. ידיים, רגליים – הכול זה אני. אמרו לה: מי את בכלל? אפילו עצם אין לך, ואת נמצאת במקום חשוך. כבוד השר, למה אתה מפריע למירב להקשיב? עכשיו היא לא תוכל לתקן אותי על זכר ונקבה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> למה אתה יוצא מנקודת הנחה שאני פוגע בלהקשיב? <יגאל גואטה (ש"ס):> כי איך שבאת, ישר היא הסתובבה אליך. תראה איזה חתיך אתה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> איך אפשר? אתה יכול לעבור ליד מישהו ולא לקחת את תשומת לבו? <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש לסיים. <יגאל גואטה (ש"ס):> כן. <היו"ר חמד עמאר:> סיפור מעניין, אבל – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> בכל אופן, התחילו לריב, ואז הוא הגיע אל המלך והלשון אמרה לכל האיברים: עכשיו אני אראה לכם באמת מי פה קובעת את סדר-היום. ואז המלך מחכה: או, ברוך הבא, נו, מה הבאת? הוא אומר למלך: הבאתי לך חלב של כלבה. אומר לו המלך: מה? מה הבאת? אומר: חלב של כלבה. אומר לשומרים: תפסו אותו, קחו אותו, לכו תתלו אותו, מה זה – חלב של כלבה? בדרך לגרדום כולם בוכים, אומרים: תשמע, תחזיר – אבל אמרתי לכם שהכול ביד הלשון. אתם רואים, עכשיו, הולכים לתלייה ביד הלשון. אמרו לו: תעשה טובה, תשנה את גזר-הדין. בדרך לתלייה הלשון אומרת למלך: למה אתה לוקח אותי לתלייה? אז הוא אומר: אמרת שהבאת חלב של כלבה. אומר: לא, פשוט אני בא מעיירה שללביאה קוראים כלבה, אבל זה חלב של לביאה, תבדוק את זה. אכן בדקו את זה, וראו שזה חלב של לביאה, והחזירו אותו – וחיים ומוות ביד הלשון. ולכן, חברי חברי הכנסת, מאז אותה ירייה שנורתה לפני כתשעה חודשים, נשברו קולמוסים רבים – – <קריאה:> עכשיו אתה מתחיל את – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> לא, לא. אני מסיים, זה הסיום. – – ותחת כל מיקרופון רענן שמענו כל מיני כתבים ושדרנים, ולצערי, גם חברי כנסת, שאפילו אולי אם הכוונה הייתה טובה, המעשה לא היה טוב. וחכמינו אומרים: אם מילה שווה סלע, שתיקה שווה שניים. אז בואו, נשאיר את הנושא הזה כנושא שהשתיקה יפה לו. אני בטוח שאם היה קצת יותר שקט בכל הפרשייה הזאת, היא הייתה מסתיימת בצורה אחרת. בואו ניתן לזה קצת שקט, בתקווה גדולה שבאמת הנושא הזה יבוא לפתרון טוב ונשמע בשורות טובות. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מרדכי יוגב. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ברשות היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דברי אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחות של ארבעת קציני וקצינות בה"ד 1 שנהרגו בטרור בירושלים ולמשפחת ההרוג בחיפה, ורפואה שלמה לכל הפצועים. בשבוע האחרון חווינו פרשה כואבת שהביאה להתבטאויות מפלגות בחברה. אחריות כולנו כמנהיגים, מכל הקצוות, היא לקבל את הכרעת הדין, לגבות את צה"ל ומפקדיו ולחזק ולגבות גם את בנינו חיילי צה"ל, שבעת שירותם הם בראש ובראשונה בנים של המפקדים. כבר אמרתי שאני בעד הקלה לחייל אלאור אזריה, וגם חנינה – חייל שהיה חייל מצטיין, וגם אם עבר תקלה, התקלה עדיין הייתה בתוך אירוע מבצעי, וצריכים אנו, ההנהגה, הפיקוד הבכיר, לקחת את האחריות לתקלות כאלה שיכולות להתרחש. מאידך גיסא, באתי לומר כאן בקול ברור שלא ישתמע לשתי פנים: אין שום זכות לאף אחד לקרוא קריאות אלימות כנגד מפקדי צה"ל והרמטכ"ל, שמוסרים את כל חייהם על ביטחוננו. כעת חובה להתבונן ולפעול על ההשלכות השונות של הכרעת הדין – במישור הערכי, ההשלכות החברתיות והמבצעיות – ויש צורך בפעולות כדי ליישר אמות מידה מוסריות, לצנן להבות, לאחד לבבות ולהגביר את האמון בצה"ל ובמפקדיו. הבא להורגך – השכם להורגו; זה הכלל המוסרי הבסיסי של ברירת המחדל, והבסיס להוראות הפתיחה באש בצה"ל ובכל מקום. הוא מקנה, מחד גיסא, זכות להרוג את מי שמסכן את חייך או חיי זולתך, ולגבות בכך כל חייל, שוטר ואזרח שנמצא בסכנת חיים, לו או למי שבסביבתו. יחד עם זאת, משחלפה בוודאות סכנת החיים, אין שום היתר להרוג, אלא לכל היותר לפצוע על מנת לעוצרו מלפגוע. שלא נתבלבל גם – היה פה מחבל רוצח שבא להרוג את חיילי צה"ל שפעלו במשימת הגנה בחברון, אחד מהם אף נדקר ונפצע על-ידי המחבל שנורה, וכל האירוע, גם אם עברו כמה דקות, עדיין היה בתוך הזירה המבצעית, וככזה, עם ההתרגשות של הדברים, ראוי היה שייחקר וגם יישפט, בעיני, בדרגי הפיקוד הבכירים, ולא ברשויות המשפט הפליליות; כשם שגם כיום אני סבור שכל תחקיר, איך נהגו החיילים כאן או בפעולה אחרת, ראוי שייעשה בצה"ל, ובצה"ל בלבד, ונקבל את תחקיריהם של מפקדי צה"ל. אני לפחות מקבל את מה שיאמרו כל מפקדי צה"ל, זוטרים כבכירים, והרמטכ"ל בראשם, כי אין מקצוען מהם, ושהאחריות על כתפיו, ומה שיאמרו – ראוי לנו שנגבה אותם. לא הפלסטינים, עם של רוצחים, הם שישפיעו על עקרונות המוסר בצה"ל; גם לא יתר אומות העולם בצביעותן. צה"ל הוא צבא מוסרי יותר מכל צבאות העולם, ועם ישראל הוא עם מוסרי יותר מכל עמי העולם. זאת פרשה כואבת וקשה. נחפש כל דרך לצאת ממנה מחוזקים ומאוחדים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן – אחרון הדוברים. ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, ראו, חברי, אדוני היושב-ראש, אחת הבעיות של המקום הזה – כשהתרגשה עלינו אותה פרשה חשבו חברי כנסת ושרים, וראש הממשלה, שאפשר להלך בין הטיפות; אפשר להגיד גם את זה ואפשר להגיד גם את זה; אני אגיד לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע. במקום שאין נחישות, אתה הופך להיות לטובל ושרץ בידך. אתה צודק, חבר הכנסת יוגב, שלא היה צריך לערער על זה שצה"ל היה אמור לעשות את התחקיר. אני מסכים אתך לגמרי. אתה היית מפקד בצבא, כולנו היינו, וברור מי צריך לעשות את התחקירים ומי צריך להפיק את הלקחים, לשפוט ולהעניש. אבל מה לעשות שחלק מהבית הזה הלך לרקוד על הדם? אז אנחנו עכשיו מגלגלים עיניים לשמים ואומרים: לא, את זה לא רצינו. יכולנו ללכת לבית-המשפט ולחזק את אלאור אזריה, ויכולנו ללכת ולהטיל דופי בקוד האתי של צה"ל, ויכולנו ללכת ולזעוק. אבל עכשיו, כשפוגעים ברמטכ"ל, אנחנו מגלגלים עיניים: לא לזה לא התכוונו. גם אם חס ושלום – ואני לא חושד בכשרים – גם אם לא התכוונו חלק מחברי, אבל לשם בדיוק זה מוביל. אני מסביר לתלמידים כשאני עומד בפניהם ולחברי הטובים ביותר: צה"ל הוא לא צבא של כנופיות, אנחנו לא צבא של כנופיות. יוגב, אתה היית מפקד בכיר בצבא, אתה יודע את זה. אנחנו לא צבא של כנופיות; אנחנו צבא שמתנהל על-פי הוראות ועל-פי קודים אתיים ועל-פי חוקים והוראות פתיחה באש שהן מאוד מאוד ברורות. ולכן, רצוי היה שנפיק לקח בבית הזה, שכשמשהו מתרחש בצבא, נסמוך על האנשים האלה שנמצאים שם. הם יודעים לעשות את זה הכי טוב. ואני, בהזדמנות הזאת, א. רוצה להודות לכולם על כך שלפחות אנחנו מתאחדים סביב הרמטכ"ל וסביב צה"ל. זה הדבר שתמיד נדע לשמור עליו מעבר לכל ויכוח. אם יש קונסנזוס במדינה הזאת זה צה"ל, מפקדיו והרמטכ"ל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב סגן שר הביטחון – בבקשה – חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת הגישו בקשה להעלות על סדר-היום שתי סוגיות הנוגעות להרשעתו של סמל אלאור אזריה בהריגה על-ידי בית-הדין הצבאי המחוזי: האחת – המתקפה האישית על הרמטכ"ל ועל בית-הדין הצבאי ושופטיו; והשנייה נוגעת לאפשרות לחון את סמל אזריה. אדוני היושב-ראש, נגד סמל אזריה הוגש כתב-אישום לבית-הדין הצבאי המחוזי בגין כך שביום 24 במרס 2016 ירה בחברון במחבל פלסטיני אשר נוטרל קודם לכן על-ידי כוח צה"ל שהיה במקום. בכתב-האישום הואשם החייל בעבירת הריגה לפי חוק העונשין ובהתנהגות שאינה הולמת לפי חוק השיפוט הצבאי. ביום 4 בינואר 2017 הרשיע בית-הדין הצבאי המחוזי את סמל אזריה בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום, וזאת לאחר שדחה את כל טענותיו כפי שהועלו במהלך ההליך. לאחר ההרשעה הושמעה ביקורת כלפי הרמטכ"ל וכלפי שופטי בית-הדין הצבאי, כמו גם כלפי מערכת המשפט הצבאית, ולצדה השתלחות אלימה, חסרת רסן, הכוללת גם איומים חמורים לפגיעה בקצינים – יש להודות, בעיקר ברשת החברתית. יש להוקיע, לגנות ולדחות בכל התוקף כל אמירה מסוג זה. מערכת המשפט הצבאית נהנית מעצמאות מוחלטת ופועלת באופן ענייני ומקצועי. בעניינו של הסמל אזריה נערך הליך משפטי מלא והוגן. במערכת המשפט הצבאית זכאי כל נאשם להגנה המוענקת לו ללא תשלום על-ידי הסנגוריה הצבאית. גם לסמל אזריה ניתנה האפשרות לקבל הגנה מידי סנגור בכיר במילואים, אולם זכותו גם לבחור בסנגורים פרטיים, וכך בחר סמל אזריה. במהלך המשפט הוצעו למשפחת אזריה ליווי וסיוע מטעם גורמי הצבא. בנוסף, סמל אזריה יצא לחופשות סדורות והתאפשרה לו קבלת ביקורים באופן סדור לאורך כל תקופת המשפט. שר הביטחון וצה"ל מגנים כל התקפה על מערכת המשפט הצבאית והקצינים הנמנים עמה בבתי-הדין הצבאיים ובפרקליטות הצבאית. החלטותיהם של המשרתים במערכת המשפט הצבאית מתקבלות באופן עצמאי ומקצועי. שר הביטחון הדגיש בדבריו בטקס בבית נשיא המדינה את עצמאותם של שופטי בית-הדין הצבאי וחובתם לשמור על שלטון החוק בלא מורא, וכך הם פועלים. כאן ברצוני להדגיש כי יש להתייחס לביקורת שהושמעה בפרופורציה הנכונה. ברוך השם, לא הרמטכ"ל ולא שופטי בית-הדין הצבאי נמצאים בסכנת חיים. בהפגנה שהייתה נגד החלטת בית-הדין השתתפו כמה מאות בודדות, ורק קומץ קטן קרא קריאות גנאי, והראיה – שרק אדם אחד נעצר בגין קריאות אלו. השמעת ביקורת וקיום שיח ציבורי הולם על דברי הרמטכ"ל או הכרעת הדין של בית-הדין הצבאי הנה לגיטימית – ראש העיר של דימונה לשעבר, אני מבאר-שבע הקטנה, שעוד זכרנו שקראנו לדימונה, דמיונה, כידוע לך. <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> השמעת ביקורת וקיום שיח ציבורי הולם על דברי הרמטכ"ל או הכרעת הדין של בית-הדין הצבאי הנה לגיטימית ומותרת במסגרת חופש הביטוי, וזאת לאור זכותו של כל אדם במדינת ישראל לחופש הביטוי. ואולם, כמובן, לצד הביקורת, הביקורת אינה יכולה לזלוג לכדי איומים או דברי הסתה בוטים. כולנו מגנים זאת. אני רוצה לסיים. לסמל אזריה, בא-כוחו ומשפחתו נתונה הזכות לפנות בבקשת חנינה לאחר גזר-דין חלוט שיינתן בעניינו. כמובן, לא זה המקום לדון בבקשת חנינה בטרם הושלם ההליך המשפטי. תודה רבה לכם. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני סגן השר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מבחינתי, אשמח אם תסתפקו בכך. הם רוצים עוד דיון? אני לא חושב שיש צורך בעוד דיון. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מבקש דיון בוועדת החינוך. <היו"ר חמד עמאר:> דיון בוועדת החינוך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין לי התנגדות. <היו"ר חמד עמאר:> אז אנחנו נצביע על דיון בוועדת החינוך. יש – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מצטרפים. מצטרף – – – <קריאה:> אני מוותר על – – – <היו"ר חמד עמאר:> הוא ויתר. שאר החברים מסכימים לוועדת החינוך? <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן, כן. אני מצטרף. <קריאות:> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני מציע – – – <קריאות:> נכון – – – <היו"ר חמד עמאר:> מספיק שחבר כנסת אחד יבקש דיון – אנחנו מצביעים. ואם סגן השר מסכים, אז – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא רואה התנגדות. אני חושב שאפשר להסתפק בזה. <קריאה:> מסתפקים. <היו"ר חמד עמאר:> מסתפקים? <קריאות:> כן. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לדיון הבא. מסתפקים, תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תודה. <הצעות לסדר-היום > <הסתה פרועה נגד חיילים חרדים המתגייסים לצה"ל> <היו"ר חמד עמאר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הסתה פרועה נגד חיילים חרדים המתגייסים לצה"ל, מס' 5690, 5696, 5699, 5715 ו-5729. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> נבקש – – – הוא אמר שהוא – – – תזכיר את החגיגה שעשו בבני-ברק. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, עד שלוש דקות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, תראו, אם תעשו בגוגל ככה חיפוש, תרשמו: חייל חרדי הותקף – מהר מאוד עולות לכם הרבה תוצאות. ככה, רק בעמוד הראשון: ב-1 בספטמבר חייל חרדי הותקף במירון, חולץ על-ידי המשטרה – פורסם ב"כיכר השבת"; ב-18 בספטמבר חייל חרדי הותקף בבית-כנסת בירושלים – פורסם בערוץ 20; ב-10 באוקטובר חיילים חרדים הותקפו במאה-שערים – פורסם ב-ynet; ב-12 בנובמבר חייל חרדי מותקף בבית-שמש, וכמובן שעם הגעת כוחות המשטרה התוקפים נמלטו – פורסם ב"חדרי חרדים"; ב-1 בינואר חייל חרדי מותקף מילולית בבני-ברק, מזמין משטרה – פורסם בערוץ 7. רק במוצאי השבת האחרונה ראינו את הכתבה שפורסמה בערוץ 2 על התלאות שעוברים החיילים החרדים, וההסתה, ההסתה הפרועה שמתבצעת כנגדם בחברה שבה הם חיים. תראו, אני שירתי בצבא, ועשיתי אפילו שירות קבע. שירתי בחובלים. הייתי יוצא עם המדים גאה. הכי אהבתי לצאת – בחיל הים יש יום חיל הים, וביום העצמאות אתה יוצא עם מדים לבנים. אתה מסתובב כמו טווס. זה חלק מהגאווה שלנו כאן ומהיכולת שלנו לשרת. ועכשיו באים החיילים החרדים, וכשהם יוצאים הביתה הם צריכים להסתתר, ולהתחבא, ואולי להוריד את המדים לפני שהם מגיעים. ולכן, אני חושב שצריך להעריך – א. את המשרתים שבהם, הרבה מעבר למי שמשרתים איפה שנוח, כשאתה מגיע חזרה לחברה שלך. אבל חלה עלינו החובה למנוע את ההסתה הפרועה הזאת כנגד מי שמבצע את חובתו, את חובתו האזרחית. ופה אני חייב לומר שאתמול פרסמו גם איך מקבלים בשירה וריקודים את המסית כשהוא משוחרר מהמעצר, והוא עוד מתראיין ואומר: אני אמשיך. הוא לא מכה על חטא. אבל אני אומר לכם, ואני אומר את זה גם לחברי חברי הכנסת שלא נמצאים כאן: ההנהגה, ההנהגה החרדית, הכדור הזה מתגלגל לפתחכם כשאתם משפילים מבט ולא רוצים להתעמת עם החבורה הזאת. יש כאן בעיה קשה מאוד, ואני רוצה דווקא כן לציין לחיוב – ואולי אני עושה לו חיים קשים בחברה שלו – אבל חבר הכנסת מרגי עומד בעניין הזה, וסופג על העניין הזה, ומקבל על העניין הזה שבמקום שאין אנשים הוא איש. אבל במקום שאין אנשים אני רוצה שכל חברי הכנסת החרדים וכל ההנהגה החרדית יהיו איש; שכולם יבואו ויעמדו כחומה בצורה ויגנו עליהם, כי כשהם לא מגינים עליהם, זה בסוף תוקף אותם. וראינו איך חבר הכנסת – כבר לא חבר כנסת – איך סגן השר פרוש בעצמו סופג התקפות כי הוא לא מספיק קיצוני בתגובות שלו כלפי הנושא של גיוס חרדים. זה יגיע אל כל מי שמשפיל את המבט שלו, וזה בדיוק כמו שאנחנו למדנו, מי ששירת בצבא: כשאתה לא מטפל באיזושהי בעיה שיש לך כשהיא קטנה, אתה תיתקל בה כשהיא גדולה. וכל אלה שלא נמצאים כאן מההנהגה החרדית, שהיו צריכים לעמוד ולהגן על החיילים החרדים האלה, ימצאו את עצמם מותקפים על-ידי אותו אספסוף. ואנחנו צריכים לדרוש מרשויות האכיפה – ובזה אני מסיים, אדוני – אנחנו צריכים לדרוש מהם לעצור לא רק את התוקפים ולא רק את המסיתים, אלא גם את כל אלה שצולמו מקבלים בשירה וריקודים את אותו משתחרר ממעצר. כל אחד ואחת מהם צריכים להיות מוזמנים לחקירה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש – עד שלוש דקות. <יואב קיש (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני עומד כאן היום גאה ומתבייש. אני גאה בכל אחד ואחד מהחיילים החרדים שהחליטו להתגייס לצה"ל, ומתבייש במי שפוגע בהם, מנסה להוקיע אותם, להפחיד אותם, ומגנה את גיוסם לצה"ל. לפני כשנה וחצי, כשהכנסת הזאת רק התחילה למלא את תפקידה, עבר משהו משמעותי פה – עבר חוק גיוס לצה"ל שנגע במגזר החרדי, והוא עבר בתמיכת המפלגות החרדיות, לראשונה. אני, דרך אגב, לא הצבעתי על החוק, כי אני באתי בתפיסה אחרת, ואמרתי: אנחנו צריכים חוק אחד. אבל אני יכול להגיד לכם שמולי בליכוד אמרו: חברים, בואו נעשה את זה ביחד, בהבנה ובהסכמה. וזו הגישה שבסוף גם אני הבנתי: אוקיי, הולכים עם זה. ואני חושב שאותו מיעוט קולני במגזר החרדי – חייבים לגנות אותו. אנחנו לא יכולים להישאר פה בשקט, ואני מצטרף לקריאתו של חבר הכנסת פורר. הקריאה הזאת היא בעיקר לרבנים ולחברי הכנסת החרדים, ובאמת אני חושב שבעניין הזה חבר הכנסת מרגי בהחלט עושה ואומר את האמירה שלו. ואני שואל אתכם: כמה פעמים הבעתם הסכמה בריש גלי שמי שלא לומד תורה, מי שאינו אברך – שיצא לצבא? הרי זה מקובל על כולם. אז מדוע כשמגיע הרגע אתם נאלמים דום? רוצים לשמור על האברכים שלומדים תורה – זה מקובל, אבל עכשיו צריך לשמור על אלה שמתגייסים. אנחנו רואים אומנם עלייה במספרי הגיוס של חרדים לצה"ל, וגם בגיוס ללוחמים ולמסלולים קרביים בצה"ל. אני שוב פונה ומבקש לשמוע את הקול של חברי הכנסת החרדים שמגנה בחריפות את ההסתה וההתקפות נגד אותם חיילים. אתם צריכים להיות חוד החנית שלהם במאבק הזה, בשמירה עליהם. בנוסף, אני מבקש לפנות גם למשטרה. עד לאחרונה הייתי יושב-ראש ועדת משנה בוועדת חוץ וביטחון בנושא כוח-אדם, ועסקנו רבות בנושא של הסתה נגד חיילים חרדים. קראנו לשיתוף פעולה בין המסגרות – וזה צה"ל, זה המשטרה, זה הפרקליטות – בשביל לקצר את התהליכים האלה. צריך להמשיך להקצות את המשאבים לדבר הזה. אנחנו צריכים לייצר מצב שחייל חרדי יסתובב גאה ובטוח ברחובות; ואת המסיתים לרדוף, שירגישו רדופים ושימצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח. אני מצדיע לחיילים החרדים. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. חברותי, חברי, חברי הכנסת, אדוני השר, אתה יודע, אדוני, לדבר על הנושא הזה בין שבעה לשבעה בשבוע שנרצחו חיילות וחיילים שלנו – המתח הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. אני מקשיבה לחברי, שותפי להצעה לסדר-היום. לא יעלה על הדעת, לא יעלה על הדעת, בושה. שיתביישו כל המסיתים, המתקיפים בצורה מכוערת נגד חיילי צה"ל, נגד חיילים שבאים מהקהילה החרדית ומתגייסים לצבא הגנה לישראל. יש להם את הזכות לשרת בצבא של העם היהודי, בתקופה שבה זכינו לחיות, לגדול, לגדל את הילדים שלנו כשיש צבא לעם היהודי – ובדורות קודמים לא היה. הם שותפים לנס, לנס הזה של קיבוץ גלויות ושל הקמת המדינה והשמירה עליה, ובאים במתקפה מכוערת מהבית שלהם, מהקהילה שלהם, פעילים קיצונים מהפלג הירושלמי, ומפרסמים מאגר עם תמונות ופרטים של חיילים חרדים. שיימינג עושים להם. במקום שהם יתביישו, הם עושים שיימינג לאלה שבוחרים לשרת בצבא. זה קמפיין מביש, קמפיין נוראי, שקורא לציבור להוקיע את אותם חיילים ששומרים על כולנו. שנים אנחנו רואים התנכלות לחיילים חרדים ופעולות אקטיביות נגדם, כגון הטרדה בבית, הפגנות, הפחדות של משפחה. לא אחת אנחנו שומעים על חיילים שנאלצים להחליף את המדים שלהם, אם זה בשירותים של תחנה מרכזית או אם זה כמה בתים או כמה רחובות לפני השכונה, שלא יראו, כי יזרקו אבנים או כי ישפכו עליו כל מיני דברים כאלה ואחרים. בניית מאגר של תמונות של חיילים – לאן הגענו? בניית מאגר שמתעדכן בתמונות ובשמות של חיילים חרדים – זו קריאה ממשית, זו הסתה כנגד חיילים. ואנחנו כולנו – זה לא עניין של שמאל–ימין, דתיים–חילונים, חרדים ואחרים; זה החיילים של כולנו, והתפקיד של כולנו לשמור ולראות איך אנחנו, כולנו, מתמודדים עם התופעות הנוראיות והמבישות הללו. התופעות המכוערות האלה באות דווקא בתקופה שבה אנחנו עדים ורואים שיותר ויותר מתגייסים לצבא מהמרחב החרדי, ובכל שנה מתווספים יותר חיילים שמוצאים את עצמם – השנה 3,200 חיילים, גידול ב-500 חיילים, יותר, מהשנה הקודמת. העיר אלעד – העיר אלעד מובילה במדד, באחוז החיילים הקרביים מבין המתגייסים, כשיותר מ-50% שם הולכים לתפקידים קרביים ומסכנים את החיים שלהם למען כולנו, כולל למען ה-50% מהאוכלוסייה בישראל שלא בוחרים, או שמוצאים את הדרך לא לשרת בצבא. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> בשנה הקודמת הייתה הפעם הראשונה שחייל חרדי התקבל לקורס טיס יוקרתי. אני מקווה מאוד שהוא יפתח את הדלת לאלה שבאים אחריו בתור. אל תפחדו, אתם עושים מעשה שהוא באמת בנשמתה של החברה בישראל. אנחנו אתכם, ואני מוקיעה את אלו המפחידים והמסיתים, ואדוני, המקום שלהם הוא מאחורי סורג ובריח. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, סגן השר, תופעת ההסתה והשיימינג כלפי החיילים חרדים הולכת ומתעצמת, והיא עלתה כאן במליאת הכנסת פעמים רבות על-ידי ועל-ידי – אני חייב לציין – חברים מעטים מן הבית הזה. אני מדגיש: חברים מעטים מן הבית הזה. תשובות רבות קיבלנו המביעות אמפתיה וחיבוק לחיילים, ויד קשה כלפי המסיתים. שמענו רבות, אך מכל האירועים הרבים, בצער רב אני אומר, בוצע רק מעצר אחד לכמה ימים, ותו לא. השבוע אותם גורמים רשעים ארורים – סליחה על הביטויים הבוטים; כדי שיהיה חומר למחשבה על גבי גזית, שכל חייו – ובסך הכול מה הוא עשה למען המדינה, הוא קיבל מיקרופון ויודע לכתוב – משתלח באנשים. לא מצאתי אותו מגנה את הטרוריסט המפגע – ואני סוטה מהנושא, ברשותך, אדוני היושב-ראש. עכשיו שולחים לי איך הוא התבטא על ההצעה שלי לקבור את המחבל יחד עם ראש של חזיר. הרי הם אוחזים שהם הולכים לגן-עדן, ומחכות להם – כל מיני שקצים ורמשים. וידוע שבאמונה שלהם מי שצמוד לחזיר, הוא טמא. הייתי מצפה שהוא לפחות ישתוק, אבל הוא העדיף להשתלח בחבר הכנסת מרגי מאשר לגנות את המחבל. אז כדי שיהיה לו עוד חומר – הרי מה הוא עשה למען מדינת ישראל? קיבל מיקרופון – אז השבוע אותם גורמים רשעים ארורים הגדילו לעשות; מעשה המעיד כי איבדו כל רגש וחמלה – זעזוע, וללא חמלה: לפגוע בבני-משפחה של הרוגי תאונת האופנוע במוצאי-שבת המתגוררים באלעד. ההרוגים בתאונה היו חיילים חרדים. בבני משפחותיהם פגעו בצורה בוטה: במודעות האבל, במקום "בצער רב", כתבו: "בשמחה", "חרד"ק". מחקו את זה, והם חזרו על המעשה. אבל אני לא מלין עליהם, אני אסביר לכם למה, ואתם תבינו על מי אני הולך להלין. פעם אחר פעם, בעוד בני המשפחה מבכים את אובדן יקיריהם, באו אותם פורעים עם שלטי ה"חרד"ק", ואף ציינו בחוצפה על מודעות האבל התלויות בפתח בית המשפחה כי מדובר בחרד"ק. ממשלת ישראל, המשטרה וצה״ל יתעוררו רק כאשר תהיה פגיעה פיזית בחייל חרדי, או לחלופין, כאשר חייל חרדי ייקח את הדין וישיב לתוקפיו מנה אחת אפיים, נתכנס פה ונשפוך מלל, ונשפוך דמעות תנין, ונקים ועדות חקירה איך קרה שיהודי הורג יהודי. רבותי, חובה עלינו להבין כי אין זה מאבקם של החיילים החרדים, זהו מאבק של החברה החרדית ושל החברה הישראלית. אדוני, בדרך כלל אני לא – פה אני מבקש דקה תוספת. תודה. כיום המאבק של החברה החרדית הנו על הגיוס והיחס לחיילים המשרתים בצה"ל, אולם ייתכן שמחר המאבק יעסוק בזכות לבחור ולהיבחר, תוכני הלימוד ופסקי ההלכה – הרי הם לא יעצרו בחיילים החרדים. מאידך גיסא, החברה הישראלית מבקשת להציב יעדי גיוס במטרה לשלב כמה שיותר חרדים במערכת, אולם ברור כי מספר החרדים המתגייסים לשירות מלא נמצא במגמת ירידה. למה? בואו נשאל את עצמנו למה. כאשר לא תהיה עמידה ביעדים שהציבה הממשלה, את מי נוכל להאשים, את החברה החרדית? אני אומר לכם בכנות: לא. כי הם עשו מעשה – אתם יודעים, אתם רואים באיזה ויכוח ציבורי הם נמצאים, פנימי. ויכוח פנימי עמוק. אני מבקש להבין מדוע אותם מפגינים ופורעים שהפגינו מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, המשטרה עצרה אותם, הגישה כתב-אישום. אף הוגשו כתבי-אישום – מיידי, לא שנה. יואב קיש, מתי הייתה ועדת המשנה אצלך? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> עבדנו קשה מאוד ולא רואים תוצאות. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מסיים, אדוני. אני אומר: הפורעים האלה – יודעים מי הם; יודעים את בתי-הדפוס; יודעים מי מממן. יורדים לחיי החיילים החרדים. ננקטת יד רכה, ולא נעשות פעולות מיידיות למיגור התופעה. אין לי אלא לסכם ולהגיש מסקנותי לחייל החרדי: 1. החברה החרדית הפקירה אתכם; 2. צה"ל כנראה מפקיר אתכם; 3. גם המשטרה לא תגן עליכם. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם משהו: אני שמח. אני שמח, כי חברי המשכן סוף-סוף התעוררו. במהלך השנה וחצי האחרונות היו פה דיונים במליאה בדיוק באותו נושא, ומי נכח בהם? רק חבר הכנסת מרגי ואנוכי. אני שמח שכנראה התחקיר ששודר בערוץ 2 עורר את כולנו, אני שמח על כך, ומקווה מאוד שההתעוררות הזאת לא תשכך במהרה. אני רוצה לספר לכם, רבותי, שלפני שנה וחצי הגעתי לביתו של אחד החיילים, חרדי שסבל מהסתה. הוא ביקש להיפגש אתי, ואמר לי: עד היום אף אחד מאנשי הציבור שפניתי אליהם לא נפגש אתי. אתה הראשון שהסכים להגיע אלי הביתה להיפגש. למה הגעתי אליו הביתה? כדי שאוכל להיפגש גם עם אשתו ולראות את ילדיו. הוא הביא אתו עוד כמה חברים שגם הם סבלו מהסתה. ההסתה הפרועה הזאת מתחילה בטלפונים ב-02:00. האישה התעוררה, דיברה רגע – ניתקה; כעבור רבע שעה, 20 דקות – פעם נוספת; עוד חצי שעה – פעם נוספת; לצערי, אני יכול לומר לכם, לימים, בעקבות הפעילות שלי בעניין הזה, גם אותי הטרידו בשיטה הזאת ונתנו לי לטעום מה זו ההטרדה שהם סובלים. תמונת המצב שנחשפה לנגד עיני הייתה קשה. גורמי אכיפת החוק פעלו בעצלתיים לטיפול בתלונות על ההסתה נגד חיילים חרדים, ובהתאם, חיילים לא הגישו תלונות במשטרה. מאז, בעקבות לחצי, הוקם צוות משותף מיוחד לטפל בכל התלונות הנוגעות להסתה נגד חיילים חרדים. בצוות יש נציגים של פרקליטות המדינה, משטרת ישראל וצבא ההגנה לישראל. רק לפני כעשרה ימים הצוות הזה נפגש בלשכתי, בחדרי במשרד הביטחון, ועברתי אתם תלונה-תלונה. אני יכול לומר לכם שהיום ההתייחסות של משטרת ישראל שונה לחלוטין; יש מעקב שמתבצע כל הזמן, על כל תלונה. <עליזה לביא (יש עתיד):> במה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תלונה שנסגרה, נפתחה מחדש בעקבות פנייה של הצוות. במה משתנה? אני אספר לך. ביום חמישי האחרון, בלילה, נעצרה דמות מרכזית מאוד שעוסקת בתחום הזה של הסתה נגד חיילים חרדים. לפני כחודש ימים דמות אחרת בעולם החרדי, שהסיתה נגד חייל בבית-שמש, ניסתה לברוח לחו"ל ונעצרה בנתב"ג. הדברים הללו לא היו קודם. הם קיימים כיום, כי אכן משטרת ישראל מפעילה אמצעים מודיעיניים ומבצעים חדשים כדי לאתר את המסיתים ואת מארגני הקמפיין. בעניין הזה אני יכול לומר לכם שגם פועלים לאתר את שביל הכסף – מי מממן את קמפיין ההסתה – בתקווה שברגע שנגיע לכך נוכל לשים את ידנו עליהם ולעצור את המימון. לאחרונה פנה שר הביטחון אל השר לביטחון פנים ואל שרת המשפטים בדרישה שיפעלו בתחומים שבאחריות משרדיהם כדי למגר את תופעת האלימות כלפי חיילים חרדים המשרתים בצה"ל ולבדוק אם אכן ההתנכלות הזאת עולה לידי עבירה פלילית. המשימה אינה קלה. מארגני הקמפיין ככל הנראה מלווים בייעוץ משפטי, מה שמקשה מאוד את תפיסתם. עם זאת, על כל רשויות המדינה להבין שהסתה נגד החיילים חרדים היא הסתה חמורה, שפועלת בלב-לבה של מדינת ישראל ופוגעת בצבא ההגנה לישראל. את ההסתה הזאת צריך לעצור, כי אם היא לא תיעצר כאן, חס ושלום אנחנו עלולים להגיע לראות גם פגיעות בנפש. האלימות הזאת היא רעה חולה שיש לפעול בכל האמצעים נגדה, ולכן אנחנו מגנים בכל תוקף כל פגיעה בצה"ל ובמשרתיו. ואני אומר כאן: אני מצפה שגם אנשי הציבור החרדים, הרבנים ומנהיגי הציבור החרדי – גם הם יגנו. אומר לכם, רבותי, כרב בישראל: חילול השם הנגרם על-ידי המסיתים הללו נגד חיילים הוא ביזוי התורה. הם כאילו פועלים בשם התורה. אני אומר לכם, הם לא פועלים בשם התורה; הם פועלים נגד התורה. זו לא דרכה של תורה, לפגוע ברכוש פרטי או ציבורי, או לפגוע פגיעות אישיות או העלבות של חיילים. זו לא דרכה של תורה. אני מצפה שכל מי שיש לו עדיין נגיעה לעניין – מנהיגים, רבנים – כן, לרבנים יש השפעה גדולה. אם רבנים יצאו בקריאה שהדרך הזאת היא דרך אסורה, היא מנוגדת לדין תורה, אני מאמין שאותם פרחחים יפסיקו את הדרך הזאת. לצערי, חברי הכנסת החרדים לא נמצאים פה. אני מצפה גם מהם לגנות את האלימות המילולית והפיזית נגד חיילים חרדים. אי-אפשר להסכים להמשך הפגיעה בכוחות הביטחון. הניסיון הזה של פגיעה בחיילי צה"ל לא ירפה את ידינו. צה"ל ימשיך לפעול לשילוב כל אוכלוסיות המשרתים במסגרת הצבאית, ובפרט חיילים חרדים, בצבא. צה"ל ימשיך להקים מסגרות מיוחדות עבור חיילים חרדים. רק לאחרונה הוקמה פלוגה חדשה בצנחנים, הראשונה בהיסטוריה של צה"ל. המסגרות הללו מאפשרות למי שלא לומד ורוצה להתגייס – להתגייס לצה"ל, תוך שהוא ממשיך לקיים את אורחות חייו החרדיים, ומשרת שירות משמעותי. אני יכול להבטיחכם שמערכת הביטחון, צה"ל ומפקדיו, ואני באופן אישי, נמשיך להעניק תמיכה לכל החיילים מכל האוכלוסיות המבקשים לתרום את תרומתם למדינה, ובפרט לחיילים החרדים. תודה רבה לכם. <יואב קיש (הליכוד):> אפשר שאלה? אתה במקרה מכיר מה הסטטוס של – – – שלהם מצה"ל, מהשנה-שנתיים האחרונות – איפה אנחנו עומדים? בעקבות ההסתה הנוראית. <היו"ר חמד עמאר:> האם יש עלייה או יש ירידה? זו השאלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> יש עלייה. אמרתי את זה. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא בדקתי בימים האחרונים. אני יכול לומר שלאחרונה כשבדקתי, לפני כמה חודשים, בגרף ההתגייסות הייתה פגיעה מזערית ביותר. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני סגן השר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה שתרצו. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני חושב שנעשה דיון בוועדת הפנים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> למה ועדת הפנים דווקא? <מירב בן ארי (כולנו):> זה נוגע – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין לי התנגדות. <יואב קיש (הליכוד):> פנים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מקובל עלי שיתקיים דיון בוועדת הפנים. <יואב קיש (הליכוד):> פה-אחד. <היו"ר חמד עמאר:> אז נצביע על ועדת הפנים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה לא חוץ וביטחון? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כי זה נוגע בעיקר למשטרה, יואל. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> ענת ברקו – הבעת דעה, דקה. בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני סגן שר הביטחון, לפני כמה זמן ישבתי עם אחד מחברי הכנסת החרדים, והוא הראה לי תמונה של הדלקת נרות חנוכה באולם ענקי, עם הרבה מאוד צעירים חרדים, ואני אמרתי לו: אני רואה כאן אוגדת שריון. ואני אומרת לך שזה יגיע. ביום הזיכרון האחרון, במסגרת זה שאני באמת עוברת בין בתי-עלמין צבאיים, הגעתי באופן מתוכנן לבית-עלמין בבני-ברק, לקבר של חלל חרדי ממלחמת יום העצמאות שלנו, מלחמת השחרור. זאת אומרת שחיילים חרדים לחמו כאן, נפלו כאן, שילמו בדם, ולא מספיק מכירים בזה. משהו השתנה. משהו השתנה. עכשיו, הם על הכתפיים של צה"ל. אנחנו רוצים לקלוט כמה שיותר חיילים, כמה שיותר אנשים, ואני חושבת שהחברה החרדית הפכה להיות חברה עם בעיה קשה, כי יש הרבה מאוד אנשים שלא לומדים תורה, השבאב החרדים, כפי שהם נקראים. פרחחים שמסתובבים ברחובות, שהסיכוי שלהם היחיד להגיע למשהו בחיים שלהם זה להתגייס לצה"ל. ואסור לחבל במאמץ הזה. יש חבר'ה מצוינים בצה"ל, לוחמים, תוכניתנים, עוסקים בעבודות – בטכנולוגיות, באמת בתפקידים מגוונים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני, אני רק רוצה לומר שפעם אחת – ברשותך, עוד חצי דקה – פעם אחת, כשצעדתי בשדרה החמישית בניו-יורק ביום העצמאות שלנו, ראיתי המון אהבה וחיבוק לעם ישראל. אבל עמדה שם קבוצת חרדים שרק עמדה וקיללה את המדינה. לדעתי אלה אותם אנשים; אלו אותם נתיבים של הכסף שצריך לעקוב אחריהם ופשוט צריך לטפל בהם דרך המשטרה, ולעשות להם "בוק" עם פוטו-רצח ולהכניס אותם לכלא. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> לא לתת להם לפגוע בחיילים החרדים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, דקה, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אפשר גם הערה? רק שאלה לשר. <היו"ר חמד עמאר:> אחרי זה. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני נשארתי פה אפילו שאני לא מהמציעים, נשארתי כי זה דיון חשוב בעיני, גם בגלל מה שהיה כאן, וגם לשמוע את התשובה של חבר הכנסת בן-דהן. רואים שאתה מעורה בעניינים ובפרטים. אני חייבת לומר משהו. לדעתי – אני לא מהמציעים, שוב, כי דיברתי בנושא ההסתה נגד הרמטכ"ל – לדעתי זו צריכה להיות ועדה משותפת של ועדת הפנים וועדת החוץ והביטחון. אני רק חושבת את זה, כי בעיני זה גם ההגנה של המשטרה אבל זאת גם ההתנהלות בתוך הצבא. אנחנו לא יודעים אם – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אני זוכרת שהיה דיון אחד, שהיינו אצלך, שאתה היית יו"ר ועדה. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> כן. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חברת הכנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, אני דיברתי 30 שניות, אדוני. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – עצרו חיילים – ואחרי שעה הוא שוחרר. אז מה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אוקיי. אם כך, אדוני היושב-ראש, זה מעבר לחוץ וביטחון, כי שם עשינו מספיק דיונים. צריך להיות כאן איזשהו מנגנון שבא וגם עוצר את ההסתה, אבל גם מטפל באכיפה וענישה לאותם אנשים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת בן ארי. הערה חשובה מאוד. אנחנו ניגשים להצבעה. יש פה הסכמה על ועדת הפנים. הסכמה על ועדת הפנים. ולכן, מי שבעד ועדת הפנים יצביע בעד, מי שנגד יצביע נגד. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעות לסדר-היום: הסתה פרועה נגד חיילים חרדים המתגייסים לצה"ל, תועברנה להמשך דיון בוועדת הפנים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעת סגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק המים כאמור. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 39), התשע"ז–2017. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס, קארין אלהרר, אורן אסף חזן ואילן גילאון בנושא: זריקת אם יחידנית עם שתי בנותיה הקטנות לרחוב מדירת דיור ציבורי. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, אדוני. <הצעות לסדר-היום > <הרגלי השתייה של הנוער הישראלי> <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום – הצעה לסדר-היום נוספת: הרגלי השתייה של הנוער הישראלי, מס' 5713, 5733 ו-5734. ראשון המציעים – חבר הכנסת יצחק וקנין, ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת. בבקשה, אדוני. אפשר להגיד שזאת הצעה לסדר-היום של סגני יושב-ראש הכנסת. כולם סגנים. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני רוצה הבעת דעה, אפשר? <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שההצעה הזאת היא כל כך במקומה בתקופה הזאת. אני אסביר. אני זוכר שהיה דיון בנושא הזה לפני כשנתיים – יותר, שלוש שנים – בוועדת הכספים, כאשר רצו למסות את האלכוהול, ומיסו אותו בצורה מסיבית, ואז אני אמרתי שם, שלצערי הרב, הרגלי השתייה של הנוער – ואני אומר לכם, כשאני אומר נוער, זה לא פוסח על שום חברה, לצערי הרב, אפילו לא על החברה החרדית. אני אומר, זה פשה, הנגע הזה, בכל החברה הישראלית; אתה הולך לאירועים, אתה מוצא שם את הרד-בול, ואת הוודקה, ואת הערבוב של הדבר הזה, ואנשים יוצאים עם ראש מנופח, שלא לדבר על ההשלכות של כל הדברים האלה כשהחבר'ה הצעירים האלה גם צריכים לעלות על הגה, לא מעט תאונות היו בגלל הדברים הללו, לצערי הרב, אני אומר. מכיוון שאני רואה את זה גם כדבר שפשה, לצערנו, גם בחברה שלנו, בציבור החרדי, ולא פעם אני מעיר על הדברים הללו. אני לא יכול להגיד שזה כל – זה דבר שנכנס ולא היה לפני כן; לא הייתה תרבות כזאת, שלוקחים וודקה עם רד-בול וכל מיני דברים שמערבבים אותם – בחברה הישראלית בכלל זה מכה שלא כתובה בשום מקום. אין היום אירוע שלא מביאים את השתייה הזאת. החבר'ה שותים לשוכרה, נוהגים אחר כך, במיוחד מי שיוצא לבילויים שלו בסוף-שבוע. זה מביא דברים – לי יש שני חברים שנהרגו בתאונת דרכים – משפחה שלמה נספתה מדבר כזה, שמי שנהג ברכב היה שתוי לחלוטין. ולכן אני חושב שצריך למצוא איזו דרך – ואני אומר את זה לסגן שר החינוך – יותר להסביר את הדברים הללו. אנחנו מוצאים את עצמנו במקום שלא היינו בו. זה דבר שהוא נגע יותר מכל הנגעים שיש בחברה הישראלית. אני אומר, יש הרבה נגעים, אבל הנגע הזה ממש מפיל אותנו לקרשים, ואני שומע את זה פעם אחר פעם – החבר'ה הצעירים גומרים את הבליינות שלהם ועולים על ההגה, ולפעמים זאת כל החבורה, אין גם מי שיחליף את הנהג, שלא – אומרים, החבר'ה שותים. אחד לא ישתה, כולם שותים. וזאת תרבות של בילוי שלא הכרנו בשנים עברו. לכן אני חושב שכל גורם היום שיכול לתת את כל מה שהוא יכול לטובת הדבר הזה, כדי למנוע, כדי לתת גם הסברה לחבר'ה הצעירים. החבר'ה לא מבינים מה ההשלכות של הדברים ומה ההשפעה. שלא לדבר על זה שלפעמים שמים כל מיני סמים בתוך השתייה הזאת, ומערבבים את הכול יחד, וכבר קרו מקרים שאדם פתאום הופך להיות צמח, הוא לא בהכרה בכלל, לא חוזר להכרה. החשיבות של הדבר הזה היא מחויבת המציאות, אדוני סגן שר החינוך, בהסברה בבתי-ספר, לעשות פעולות שידריכו ויכוונו את הנוער. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, סגן יושב-ראש הכנסת. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה שהחלפת אותי. נושא חשוב. אני גם רוצה להודות למציע, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת וקנין. אני ביקשתי דיון דחוף בנושא לפני שלוש שנים, ארבע שנים. אותו נושא. וקיימנו דיון כאן, במליאה, וקיוויתי שהתופעה הזאת או שתיעלם או שמספר הצעירים, הילדים, ששותים – ירד. ודווקא להפך, אדוני היושב-ראש. יש לנו עלייה, בארבע השנים האחרונות, של 30% בשתיית אלכוהול בקרב צעירים. אנחנו מקום שני באירופה בשתיית אלכוהול של ילדים בני 11. ילדים בגיל 11 שותים אלכוהול. 19% מאותם ילדים שותים אלכוהול. אני עדיין לא מצליח להבין ולקלוט. אולי – בזמננו לא היינו שותים בגיל 11, ואפילו לא בגיל 17 ו-18. אבל ילדים בגיל 11 – לשתות אלכוהול? כל המחקרים מוכיחים ששתיית אלכוהול אצל ילדים יכולה לגרום לפגיעה חמורה ביותר ולנזק בלתי הפיך ואפילו למוות. בחדרי מיון בסופי-שבוע אתה רואה ילדים בני 11, בני עשר, מגיעים שיכורים לגמרי לחדרי מיון. התופעה הזאת חייבת להיעלם. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, זה גם עניין של אכיפה. נפתחו 1,900 תיקים בנושא מכירת אלכוהול לצעירים מתחת לגיל 18. מתוכם נסגרו 1,170 תיקים. קרוב ל-60% מהתיקים נסגרו, בגלל חוסר עניין לציבור, אין ראיות מספיקות, עבריין בלתי ידוע – כל מיני סיבות. אני אגיד לכם: כמעט אין אכיפה בנושא. אני גר בשפרעם, ולא זכור לי שניידת אחת שאלה: לאיזה גיל אתה מוכר? או אכפה את זה באיזשהו מקום שמוכר אלכוהול. בנושא תאונות דרכים, ואתה הדגשת: 69 תאונות דרכים נגרמו בשנת 2016 כתוצאה משתיית אלכוהול, ומתוכן ארבע תאונות דרכים קטלניות. אנשים נהרגו – בקרב צעירים, רק על צעירים דיברתי. אני בעצמי חוקקתי חוק אלכוהול אפס לפני שש שנים. עד עכשיו אין אכיפה בנושא. שוב אני פונה לשר לביטחון פנים: מתי יהיו "ינשופים" לאכיפת החוק החשוב הזה? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר, סגן יושב-ראש הכנסת. יעלה סגן יושב-ראש הכנסת יואל חסון. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן. אחר כך אנחנו נשמע את הבעת הדעה של סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מאיר כהן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עוד לא סגן יושב-ראש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לא. הוא אמר: מאיר כהן. <היו"ר יצחק וקנין:> אמרתי: מאיר כהן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אה, זה בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> סגן יושב-ראש הכנסת, הוא ביקש דעה נוספת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה שנים, כשהבעיה הייתה פחות נפוצה אבל אני יכול לומר שאני זיהיתי כבר את התופעה ולאן היא הולכת, הגשתי הצעת חוק בכנסת שמבקשת להגביל את השימוש במשקאות אנרגיה בגיל – מגיל 18, כמו שמדברים לגבי אלכוהול. משרד הבריאות וגורמים מקצועיים וכולם הסבירו לי כמה זה חוק שאסור שיהיה. מה פתאום? זה לא משקה אלכוהולי, אין שום סיבה. למה בעצם? מה ההבדל בין זה לבין קולה? קצת יותר קפאין, מה קרה? ואני אמרתי אז שזה לא המשקה עצמו אלא זה מה שמערבבים אתו, ושהציבור לא רואה במשקה משקה בפני עצמו, בוודאי חבר'ה צעירים, אלא רואה בו הזדמנות למהול, להמתיק אולי קצת את האלכוהול. אתם זוכרים – עדיין יש בינינו הבדלים, אבל לדעתי אתם גם זוכרים שכשהיינו קטנים היה "שנדי". אתם זוכרים, פעם היה "שנדי". מה זה היה "שנדי"? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> עד היום אנחנו שותים, מה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש "שנדי" עד היום? מה זה "שנדי"? <היו"ר יצחק וקנין:> בירה מתוקה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> "שנדי" זה "ספרייט" ובירה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה פשוט התקדמת לשמפניה ורודה, אז כבר שכחת מה"שנדי". אנחנו עדיין שותים "שנדי". <מאיר כהן (יש עתיד):> מה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הוא התקדם לשמפניה ורודה, אז הוא שכח – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איפה אני ואיפה שמפניה ורודה? איפה אני ואיפה שמפניה ורודה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו עדיין שותים "שנדי" בפריפריה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני יכולה להראות את בורותי ולהגיד שעד השבוע לא ידעתי שיש דבר כזה שמפניה ורודה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שולי, גם אנחנו. תתפלאי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בואו לא נשנה את הנושא, אבל במקומךְ אני הייתי נעלב ששרה לא הזמינה אותך לשמפניה ורודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> חוץ מזה – – – שידעו בנות כמה אנחנו? <יואל חסון (המחנה הציוני):> בכל אופן, נחזור לעניין. היה פעם – יש עדיין, אומר לי חבר הכנסת בר – "שנדי". מה זה למעשה? זה ערבוב של "ספרייט" עם בירה. למה היינו עושים את זה? כדי להמתיק קצת את הטעם המר של הבירה. אז היום הרבה צעירים לוקחים את משקאות האנרגיה, מערבבים את זה עם האלכוהול, עם הוודקה או עם העראק, ואגב, בדרך כלל אלכוהול לא ברמה כזאת גבוהה ולא איכותי במיוחד, כדי קצת להמתיק את האלכוהול. אמרתי בדיוק את הדבר הזה, שמשקאות האנרגיה הם זרז, הם תמריץ, לשימוש באלכוהול ולשתיית אלכוהול על-ידי בני-נוער. פשוט מאוד. לצערי, הייתה התנגדות ענפה לדבר הזה והתקדמנו לכאן, כשהיום האלכוהול יחד עם משקאות האנרגיה הפכו להיות למשקאות בסיס לכל בילוי של בני-נוער גילאי 14, 15 ו-16. ואתם יודעים מה? אני חושב שגם מי שהוא מעל גיל 18 – לפעמים יש לי ספקות אם הם יודעים לשתות ויודעים להתנהל בחוכמה אחרי שתיית אלכוהול. אנחנו חייבים לעשות מעשה בדבר הזה, חברי חברי הכנסת. כמו שהכנסת ידעה, בחקיקות בעבר, לבוא ולהגביל, לדוגמה, את מכירת האלכוהול בשעות מסוימות, או חבר הכנסת לשעבר אלכס מילר, שהעביר חוק חשוב שאסור לשתות אלכוהול במרחבים ציבוריים – היינו עדים לתופעה של בני-נוער ששותים אלכוהול בגנים ציבוריים, במרחבים ציבוריים, והיום זה אסור על-פי חוק – אפשר וצריך להילחם, אדוני סגן השר, בהגבלת בני-נוער בשימוש באלכוהול. צריך לייצר כאן אכיפה, מלחמה בדבר הזה. והגיע הזמן להגביל את השימוש במשקאות אנרגיה לגיל 18 ומעלה לפחות, אם לא לגיל 21, לפחות, כי הם הזרז המשמעותי לשימוש באלכוהול בקרב בני-נוער ומתחת לגיל 18. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. הבעת דעה של חבר הכנסת מאיר כהן. <קריאה:> – – – אחרי סגן השר. <היו"ר חמד עמאר:> אה, סגן שר החינוך. סליחה, חבר הכנסת מאיר כהן. סגן שר החינוך. סליחה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> סגן שר החינוך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מבקש שסגן השר יתייחס, בתשובה שלו, לְמה זה שמפניה ורודה ויסביר אם יש – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה רבה. בבקשה, אדוני. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – ידע. איך אתה רוצה שאני אדע? <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אפילו לא יודע להבדיל בין צבעים. <היו"ר חמד עמאר:> לפי השאלה שלך, אני חושב שלך יש הכי הרבה ידע בנושא. אז אתה תסביר את זה בהזדמנויות אחרות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז לפחות אם זה כשר. לא שתיתי שמפניה ורודה מימי. לא ידעתי – – – <היו"ר חמד עמאר:> סליחה, אדוני סגן השר. בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שלושת הסגנים התייצבו כאן מעל הדוכן והעלו נושא חשוב בהצעה דחופה לסדר-היום בעניין הרגלי השתייה של הנוער הישראלי תלמידי "הצופים". התופעה שתוארה בכתבה אכן מציירת תמונת מצב עגומה של מעורבות בני-נוער חניכי תנועת "הצופים" בשתיית אלכוהול, אך יחד עם זאת, התיאור בכתבה גרם גם לעוול לנוכח פועלה הערכי והחינוכי המתמשך של התנועה; כמו שתמיד אנחנו מתקיפים מישהו ולא זוכרים בדיוק גם לציין את הדברים הטובים שעושים. <היו"ר חמד עמאר:> אני חושב שכולנו הקפדנו לא להזכיר בכלל את תנועת הנוער. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> שמע, משרד החינוך מבקש לתת את התשובה הזו, אתה רוצה שאני אומר את מה שאני חושב על הנושא של שתיית אלכוהול? <מאיר כהן (יש עתיד):> תגיד. אוקיי. אבל – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זה לא יישמע כמו סגן שר החינוך. זה יישמע לגמרי אחרת. <היו"ר חמד עמאר:> לא להזכיר את תנועת הנוער. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בימים האחרונים התקבלו במשרד מכתבי תמיכה רבים של ראשי ערים, תנועות נוער, חניכי תנועות והורים שמביעים מחאה על הכתבה ועל הכתמת תנועה שלמה בגלל התנהגות של בודדים. משרד החינוך – מינהל חברה ונוער, ובכלל זה תנועות הנוער, מודעים לתופעת השתייה הנפוצה בקרב בני-הנוער, שלא פוסחת על חניכי התנועות, ולכן פועלים רבות למיגור התופעה הן במסגרות החינוכיות הפורמליות והן במסגרות הבלתי-פורמליות. במסגרת עשייתן החינוכית והערכית תנועות הנוער עוסקות ומתמודדות באופן אמיץ בתחום המאתגר של מניעת השימוש באלכוהול ובסמים, מתוך הכרת המציאות של תרבות הנוער ומתוך תחושת מחויבות ואחריות. תנועות הנוער לקחו על עצמן להתמודד עם הסוגיה המורכבת הזאת, ובראשן כמה וכמה תנועות, ולכן אני רוצה להביע הערכה לפעולה הזאת. מזה חמש שנים מתקיים שולחן עגול בהשתתפות משרד החינוך – השירות הפסיכולוגי הייעוצי, מינהל חברה ונוער, מועצת תנועות הנוער והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. במסגרת זו נעשית עבודה מערכתית עם כלל התנועות ללמידת התופעה בתרבות בני-הנוער, לקביעת מדיניות תנועתית, ללמידת דרכי התמודדות ולמתן כלים לשיח משמעותי על מנת להביא לשינוי. לצד המפגשים הקבוצתיים עם התנועות נעשה ליווי פרטני על-ידי מדריכת שפ"י במשרד החינוך ומנחה מטעם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול לבניית תוכנית מותאמת לערכי התנועה ולצרכיה ולמתן ליווי והדרכה במקרים של אירועים חריגים. חשוב לנו לומר – אני מדגיש בשם המשרד – חשוב לנו לומר דברים שנאמרו מעל במה זו כמה פעמים: משרד החינוך אינו מקל ראש בתופעה, ופועל בתוך בתי-הספר ובמסגרות הבלתי-פורמליות למניעתה, הן באמצעות תוכניות המועברות לתלמידים, הן באמצעות הכשרת צוותי החינוך והן באמצעות גיוס ההורים לשיתוף פעולה. כמו כן, המערכת יודעת לתת מענה גם כאשר אנו נתקלים באירועים דוגמת האירועים שתוארו בכתבה. המענה ניתן באופן מותאם לאירוע באמצעות הגורמים בתנועות הנוער והצוות החינוכי הבית-ספרי, בשיתוף פעולה עם כל הגורמים. המשרד עובד בשיתוף מלא עם ועדי ההורים, מועצות התלמידים, משרדי הממשלה והרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, ושותף גם לתוכניות לאומיות דוגמת התוכנית הלאומית לצמצום שתייה בעייתית של אלכוהול, כדי למגר ולצמצם תופעות אלה. עם כל זאת חשוב לציין כי המלחמה בשימוש בסמים ובחומרים ממכרים מצריכה שילוב כוחות של כלל הגורמים הנוגעים בדבר. רק כך נוכל למגר את התופעה. יש לי פה שורה שלמה של פעולות שהמשרד עושה, ואני יכול לתת זאת באופן אישי לאלה שהגישו את ההצעה כדי שהם ידעו איך המשרד פועל. אני לא יודע אם זה הזמן לפרט את הכול בפני הרכב די חסר של המליאה – אני משתמש בלשון זהירה. אני מתחייב לתת לחבר הכנסת עמאר, לחבר הכנסת חסון ולחבר הכנסת וקנין העתק ממה שהמשרד מפרט, ומבקש שלפחות חברי הכנסת המציעים ידעו את הדבר הזה. אני רק רוצה לומר, כחבר כנסת ולא כסגן שר החינוך – אני רוצה לומר לכם שאני מכיר את משרד החינוך – חבר הכנסת כהן, אני רוצה לומר כמה מילים; הצעה שלי לא כסגן שר החינוך. אני מכיר את משרד החינוך כאשר הוא רוצה לטפל בבעיות ובנושאים שחשוב לו שלא יקרו ושלא יתנהל כך בית-ספר או כל מה שהוא מוסד חינוכי. יש לו גם דרכים של ענישה כספית למוסדות. למה לא מנסים את הדבר הזה? מוסד שיש לו אחוזים ניכרים, בית-ספר שיש לו אחוזים ניכרים – צריך לקרוא לסדר את אותו מנהל, את אותה מנהלת. אותה תנועה שיש בה אחוזים ניכרים של הדברים האלה – למה רק לעודד ולא לבקש מהם כספים חזרה, או לדרוש מהם שיתאימו את עצמם לפחות, ולא שנשמע פה חברי כנסת שבאים ואומרים: תראה, בכל שנה האחוז עולה ועולה יותר ויותר. למה שזה יעלה? הרי הם מקבלים כספים מהמדינה, הם מקבלים כסף ממשרד החינוך. למה הם לא צריכים לתת דין-וחשבון על מה שקורה בבית-ספר? את זה אמרתי לא כסגן שר, מה שאמרתי לא כתוב פה בתשובה של המשרד, אבל אני חושב שאם משרד החינוך נוהג במקרים אחרים וקונס גם בכספים, בהרבה כסף – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, אני רוצה לשאול אותך – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תיתן לו אחר כך זכות – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה בלתי אפשרי. אין לי אפשרות, אז אני אשאל אותך רגע שאלה, ברשות היושב-ראש, כי זה משהו מוזר מה שקרה עכשיו. אתה קראת עכשיו תשובה של המשרד כמו איזה שליח, אבל אתה סגן השר, אתה הדרג המחליט. התשובה שלך אמורה להיות המדיניות של המשרד – – – לא מה שקראת במליאה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אם היושב-ראש מרשה לי, אני אומר לך. אני אמרתי את מה שאמרתי וקראתי את מה שקראתי למרות שחברי הכנסת לא הזכירו את זה. אני חשבתי שכן צריכים לומר היכן זה היה, שלא נחשוב כולנו שכל תנועות הנוער כך נראות. לא. אם קרה לנו המקרה הזה בתנועת "הצופים", אז אמרתי את זה. כך המשרד חושב, וגם אני חושב שנכון לומר את זה, כדי שלפחות אלה ששומעים אותנו בבית, ידעו שקרה מה שקרה בתנועה מסוימת, ואולי התנועה הזאת תלמד שאם קורים דברים חמורים כאלה, אז עם ישראל יודע על זה ומדברים על זה בכנסת. מתוך הגישה הזאת אני בא ואומר – לא מה שהמשרד אומר, אני בא ואומר: אני יודע שמשרד החינוך גם קונס מוסדות חינוך אם הוא חושב שהמוסדות לא מתנהגים בסדר. אני מעלה הצעה בין חברי הכנסת, אנחנו מדברים בינינו: איך יכול להיות דבר כזה שאנחנו לא בודקים מוסד, בית-ספר, שיש בו אחוזים ניכרים של אלימות או שתיית אלכוהול? צריך למצוא – דרך איך המוסד מרגיש, בית-הספר מרגיש משהו לא בסדר עם היציבות שלו, או תנועת נוער. אם קורים בו דברים כאלה, הוא צריך לדעת שהכסף לא מובטח לו אם הוא לא יעשה פעולות כדי למגר את התופעה הזאת. הצעתי הצעה – – – <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חברים, כשהם מעלים את זה פה, הכוונה שלהם זה למליאה, אבל אני מתאר לעצמי שירצו – יותר טוב שזה יהיה בוועדת החינוך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני דווקא חושב שוועדת הסמים, כי אלכוהול וכל הסוגיה – זו הוועדה שמתאימה לזה. <היו"ר חמד עמאר:> או ועדת החינוך. ועדת הסמים או ועדת החינוך. <מאיר כהן (יש עתיד):> ועדת החינוך. <היו"ר חמד עמאר:> ועדת החינוך. נדון בזה, כי זה מה שהעלה סגן השר, אז ניגע בדברים האלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> יש לך גם הצעה של חבר הכנסת חסון. הוא אמר סמים, אז ועדת הכנסת צריכה להחליט את זה. <היו"ר חמד עמאר:> נלך בהסכמה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרוב רוצים חינוך. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מאיר כהן, הבעת דעה, בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר החינוך, ראו, אני לא בא בטענות לשר לביטחון פנים; הכול זה חינוך, חינוך, חינוך, חבר הכנסת חסון. יש היום קלות בלתי נסבלת בבתי-ספר תיכון בכל מה שקשור לשתיית אלכוהול. הילדים שלנו, למי שיסתכל על המאמר הזה – הילדים שלנו, בכיתות ו' – 10% מתלמידי כיתות ו' טוענים שהם כבר פעם אחת לפחות צרכו מנה של אלכוהול. יש אפילו הסכמה שבשתיקה, יש אפילו הסכמה בקריצת עין. כשהולכים המורים והמנהלים למסיבות, אז הם שותים, וכשהולכים לאירועים שגם התלמידים שלהם נמצאים שם, זה חלק חברתי. היום שתיית אלכוהול זה סיפור חברתי במדינת ישראל, והוא מסוכן לא פחות מאשר הסמים, ובטח בגילי תיכון. חבריא, צודק סגן השר: יש טיולים שנתיים שהופכים להיות חגיגה של אלכוהול, ולא תמיד החגיגות האלה מדווחות, ולא תמיד בתי-הספר מתמודדים עם זה נכון. לכן, שוב ושוב החינוך – שם הוא מתחיל ושם הוא נגמר. ככל שנהיה נחושים בסיפור האלכוהול והסמים, ואם האמירה של משרד החינוך תהיה לא החלטית – 30 שנה ניהלתי בית-ספר, ובמקום להגיד לא לסמים, היו אומרים לא לדברים מסכני חיים. צריך להגיד: לא לסמים ולא לאלכוהול. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. בעד – להעביר לוועדת החינוך. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 6, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה תעבור לוועדת החינוך. <שאילתות ותשובות> <היו"ר חמד עמאר:> אני מזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן לענות על שאילתה של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שאילתה מס' 691: הרס סביבתי על-ידי פלסטינים. בבקשה. <691. הרס סביבתי על-ידי פלסטינים> <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אחר צהריים טובים, אדוני השר, חברי – רק חברי חברי הכנסת, אין פה היום חברותי – הרשמות חברותי, אדוני סגן השר, לאחרונה פורסם על הקמת מפעל מלט על-ידי הרשות הפלסטינית במדבר יהודה. רצוני לשאול: 1. האם הידיעה אכן נכונה? 2. אם כן – האם מקודמת תוכנית לבניית מפעל מלט בנחל-חצצון בתוך "שמורה הסכמית"? 3. האם תוכנית זו אושרה על-ידי גורמים ישראליים? 4. מה עושה ויעשה המינהל האזרחי כדי לעצור את הקמת המפעל? 5. מדוע מדינת ישראל מעלימה עין מפעילות הרשות הפלסטינית ב"שמורה הסכמית"? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכוונה להקים מפעל מלט בנחל-חצצון אכן מוכרת לגורמי המתפ"ש והמינהל האזרחי. מבדיקה שבוצעה, חלק מהשטח המיועד להקמת המפעל הנו בשטח B ב"שמורה הסכמית" שבה חל איסור בנייה. המינהל האזרחי פנה ליזם באופן רשמי והבהיר לו כי לנוכח ההשלכות של הקמת המפעל בהיבטי איכות סביבה, חשמל, מים, פגיעה בשגרה ואיכות החיים של תושבי האזור, לצד העובדה שמדובר בשטח שבו אסורה הבנייה, מדינת ישראל מתנגדת להקמת המפעל. המינהל עוקב אחר הדברים, וככל הידוע, מאז הפנייה ליזם לא חודשו העבודות במקום. אם יתברר לפקחי המינהל האזרחי כי העבודות יחודשו במקום זה או במקום אחר האסור לבנייה, יינקטו כל הפעולות הנדרשות נגד היזם. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת או מסתפקת? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, התשובה מספקת מבחינתי. אני מניחה שבמינהל האזרחי, אדוני – תקן אותי אם אני טועה – יש איזה סדר עבודה שבו הם בודקים את התפתחות הדברים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, אדוני סגן השר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת עיסאווי פריג' ואוסאמה סעדי בנושא: ליקויים חמורים בהתנהלות חברות ההסעות לילדים עם מוגבלות במזרח-ירושלים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ח בטבת התשע"ז, 16 בינואר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 14:42.>