דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ב
ישיבה קצ"ג
הישיבה המאה-ותשעים-ושלוש של הכנסת העשרים
יום שלישי, י"ט בטבת התשע"ז (17 בינואר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 15:59
תוכן העניינים
הודעה למזכירת הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
יואב בן צור (ש"ס): 3
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 4
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת הפרלמנט של אלבניה 5
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 5
נאומים בני דקה 6
ענת ברקו (הליכוד): 7
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 8
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 9
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 10
נחמן שי (המחנה הציוני): 10
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 11
יואב קיש (הליכוד): 12
רויטל סויד (המחנה הציוני): 12
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 13
רוב עצום של הציבור תומך בהחלת ריבונות ישראלית על מעלה-אדומים ללא תלות בהסכם מדיני כלשהו 14
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 14
נחמן שי (המחנה הציוני): 21
יהודה גליק (הליכוד): 25
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 28
אברהם נגוסה (הליכוד): 33
יואב קיש (הליכוד): 34
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 48
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 48
<הודעה למזכירת הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"ט בטבת תשע"ז, 17 בינואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, יהודה גליק ויחיאל חיליק בר בנושא: הנגשת מידע ומיצוי זכויות החולים בקופות-החולים. עוד הונחו מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות הצעתם של חברי הכנסת אוסאמה סעדי ומיכל רוזין בנושא: רק 7% מהסטודנטים בישראל גרים במעונות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה. חבר הכנסת יואב בן צור, תפתח בבקשה את הנאומים היום. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<יואב בן צור (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים כאן בבית הזה על צביון יהודי, מוכרים ססמאות של מדינה יהודית דמוקרטית לציבור, מתרגשים מכל החלטה הזויה וחסרת משמעות של השמו"ם המבטלת את הקשר היהודי למקומות הקדושים לנו, אך באותה העת, גורמים מתוכנו מרשים לעצמם למתוח את גבולות הסטטוס-קוו ולחלל את השבת בעיר הקדושה ביותר לעם היהודי, בירתנו הנצחית, ירושלים.
על-פי כתבה באתר "בחדרי חרדים", בארבע השנים האחרונות ישנה עלייה של כ-77 עסקים הפועלים בשבת בירושלים, והכול בשיטת "מצליח", שבעיקרה מצליחה לפגוע ולדרוס את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ואני שואל, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת: מתי הפקענו את השבת? מתי הענקנו לראשי הערים את הזכות לפגוע בקדושת השבת, בערכיה החברתיים ובצביונה היהודי של מדינת ישראל? עיר איננה מדינה, ועל המדינה להתוות מדיניות לעריה וליישוביה.
מהמקום הזה אני קורא לראש עיריית ירושלים, ידידי וחברי ניר ברקת, לחדול מהפעולות ומהמיזמים הפופוליסטיים המחללים את יום השבת בעיר ירושלים, לכבד את הסטטוס-קוו ולהכיר בערכיו הדתיים והחברתיים של יום השבת. ולכם, חברי חברי הכנסת, אני קורא לשתף עמנו פעולה בשמירה על הסטטוס-קוו ויום השבת כיום החופש הלאומי של מדינת ישראל, המעניק לכל אדם באשר הוא את זכותו הטבעית לשבות מכל מלאכה ולהקדיש זמן למשפחתו ולרווחתו. נשמור על השבת, והיא תשמור עלינו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
ואחריו?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ואחריו – חבר הכנסת יולי אדלשטיין, כי אני צריך לקבל משלחת ביציע.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום השתחרר שיח' ראאד סלאח מהכלא, אחרי תשעה חודשים בכלא. כל אסיר שמשתחרר, משתחרר מאותו כלא שהוא כלוא בו, ואלה שהוא יקר להם מחכים לו בחוץ כדי להסיע אותו הביתה. אבל המקרה של היום הוא בלתי ייאמן ובלתי ייעשה: הם לקחו אותו באישון לילה לכלא אחר, שחררו אותו בבוקר, הסיעו אותו ברכב והורידו אותו ביפו. הוא תושב אום-אלפחם. איך יכול להיות שעושים מעשה כזה?
ולא רק זה – חמור מזה: ראיתי את אימא שלו, שמגיעה עד כלא "רימון" בנגב, אימא שלו המבוגרת, והיא מחכה ומחכה עד שעות לפני הצהריים, עד שהיא יודעת שהוא בכלל לא נמצא שם, והיא יושבת ומחכה לו. דבר כזה הוא בלתי אנושי. לא יכול להיות שיבוצע. את העונש שלו הוא קיבל בכלא ובזה נגמר הסיפור. זה שמישהו אוהב אותו או שונא אותו – אסור שזה יקבע איך להתנהג. יש גבולות אפילו לשנאה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל-חכים חאג' יחיא.
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת הפרלמנט של אלבניה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אני שמח לברך כעת משלחת מן הפרלמנט האלבני המבקרת בישראל ובכנסת, שחבריה נמצאים ביציע האורחים. מותר למחוא כפיים.
(מחיאות כפיים)
ברוכים הבאים, מכובדינו, לירושלים בירת ישראל ולכנסת, משכן הדמוקרטיה שלנו. ביקור זה הוא חלק משיתוף הפעולה המתרחב בין המדינות וחלק משורה של ביקורי אישים מאלבניה בישראל, ובראשם ביקורם של נשיא אלבניה, של ראש הממשלה, של שרים בכירים ושל יושב-ראש הפרלמנט.
אנחנו זוכרים בהערכה רבה את העובדה שאלבניה היא המדינה היחידה באירופה שלפני השואה היו בה רק 200 יהודים, ואחריה 2,000 יהודים; נתון המדבר בעד עצמו. על אף היותה מדינה לא גדולה יחסית, מתגאה אלבניה בכ-70 חסידי אומות העולם אלבנים וכן בקהילה האלבנית הגדולה והתומכת כאן בארץ.
מכובדי, אני שמח לבשר לכם שבבתי-ספר בישראל מתחילים ללמוד השנה על הצלת יהודי אלבניה בשואה. הפרויקט המיוחד יתרום ודאי רבות להיכרות של הציבור הצעיר עם פרק חשוב זה בהיסטוריה המשותפת של שני העמים. אני מודע לקשרים ההולכים ומעמיקים בין המדינות בתחום הכלכלי, ומקווה שהפרויקטים הגדולים שעליהם דובר רבות, בעיקר בתחום האנרגיה, יצאו לדרך כמתוכנן. כולי תקווה כי ביקור זה יעמיק את הקשרים הפרלמנטריים ונגלה אפשרויות חדשות ללימוד הדדי.
לרגל חצי יובל שנים לכינון היחסים בין המדינות, ולרגל ביקורכם, השקנו היום בכנסת תערוכת צילומים המשלבת עבר והווה. לצד צילומים מלפני 25 שנים של עליית יהודי אלבניה לישראל, יש בה צילומים עכשוויים המבטאים את השינוי שחל באלבניה במרוצת השנים.
אנחנו רק בתחילת הדרך. הידידות בינינו טובה מאוד, ויש לנו עוד פוטנציאל רב להידוק הקשרים ושיתופי הפעולה. ברוכים הבאים.
(מחיאות כפיים)
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מזמין, בבקשה, את חבר הכנסת יוסי יונה. שאלת מי אחריו, אז הנה – חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
תהיתי, אדוני היושב-ראש, למה התכוונת. עכשיו הובהרה כוונתך.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים דיון בוועדת העלייה והקליטה בתוכנית לשילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה. משרדי הממשלה השונים הציגו את הפרויקטים שהם מקדמים ואת הפעילות שהם עושים. רוב הפעילות מתמקד ביוצאי אתיופיה – הכשרה מקצועית, העצמה, הנגשה; דברים טובים. אלו הן הדרכים המרכזיות שבהן פועלים משרדי הממשלה כדי להבטיח את שילובם של יוצאי אתיופיה בחברה.
אבל התמקדות בדרכים האלה זו רק חצי עבודה, אדוני היושב-ראש, ואפילו פחות מחצי עבודה. העבודה המרכזית צריכה להתמקד בנו, בחברה הלא-אתיופית. שם קיימים המחסומים העיקריים שמקשים על יוצאי אתיופיה להשתלב בחברה. אנחנו עיקר הבעיה, לא הם. המקרה המקומם של תרומות הדם מקורו בנו, לא בהם; המקרה המזעזע של המוהלים המתמחים מקורו בנו, לא בהם; את ההסללה של התלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך אנחנו עושים, לא הם; האפליה של יוצאי אתיופיה בכניסה למועדונים, לשוק העבודה, בדיור ועוד, זו אחריות שלנו, לא שלהם.
המסקנה מדברי, אדוני היושב-ראש, ברורה: עלינו להשקיע את מרב המאמצים כדי למגר ולהפיל את המחסומים שאנחנו מציבים מולם. אם נעשה זאת, אז הקליטה של יוצאי אתיופיה בחברה, ההשתלבות שלהם בתוכה, תהיה טובה יותר ומוצלחת יותר. אנחנו הבעיה, לא הם. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ממשיכה בסדרת הרצאותי על השקרים הפלסטיניים. ישנה מפלגה בישראל שלעת עתה היא – עדיין – חוקית. למרות זאת, אני רוצה לתת לכם נתונים על המפלגה, ששיגרה עד היום שישה נציגים לכנסת. חמישה מתוכם היו מעורבים בהליכים פליליים על רקע אידיאולוגי, כלומר, טרור, אידיאולוגיה לאומנית, ואלו הם השמות: עזמי בשארה נמלט מישראל לאחר שנחשד במגע עם סוכן זר וסיוע לאויב בזמן מלחמה; חבר הכנסת זחאלקה הורשע במעורבות בהתארגנות טרור, ואף ריצה עונש מאסר על כך; סעיד נפאע הורשע במגע עם סוכן זר ויציאה למדינת אויב, ואף הוא ריצה עונש מאסר; חברת הכנסת חנין זועבי הורשעה בהעלבת עובד ציבור – להזכירכם, היא ירקה על שוטר ערבי וקיללה אותו בעת מילוי תפקידו, וזה בנוסף לכל הפרובוקציות שאנחנו רגילים לקבל ממנה; וחבר הכנסת גטאס, שכעת הוגש נגדו כתב אישום.
איך אמר לי בכיר ברש"פ? אנחנו צריכים אותו בשביל שיבריח טלפונים סלולריים? צריכים אותו בשביל דברים אחרים. אגב, חבר הכנסת היחיד שלא היה מעורב בהליכים פליליים, טאהא, היה לא רחוק, מאחר שפרסם דברים שאפשר היה לפרשם כקריאה לטרור.
אז אני מציעה שאנחנו נתייחס למפלגת בל"ד כמו לתנועה האסלאמית. זה רק סמלי שראאד סלאח שוחרר היום מהכלא. אני מניחה שהוא עוד יחזור לשם, כי הוא בטח לא ישקוט על שמריו. ולכן אני מקווה שגם רשויות החוק יבינו שמפלגה שפועלת בניגוד לחוק-יסוד: הכנסת, והיא המקבילה כביכול החילונית של התנועה האסלאמית הצפונית, גם היא תהיה מחוץ לחוק וחבריה הטרוריסטים לא יגיעו לכנסת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני לברך את השיח' ראאד סלאח על – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
אהה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – שחרורו מהכלא היום – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
הוא יחזור – – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – לאחר שריצה תשעה חודשים בכלא במאסר שווא, כאילו הורשע על הסתה לאלימות. נדמה לי שבמדינה הזאת מי שמתנגד לחילול מסגד אל-אקצא הוא מסית, מי שמתנגד להריסת בתים הוא מסית – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
זה המסגד היחיד שעומד על תלו במזרח התיכון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברת הכנסת ברקו, רק עכשיו דיברת.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – ומי שמתנגד לקיפוח הוא מסית.
אבל, לצערי, כשראש הממשלה מבקש ורוצה לאכוף – איפה ואיפה. כשאנחנו רואים, שומעים וקוראים שישנם יהודים שקוראים לרצוח ערבים, להרוג ערבים, לשרוף בתיהם של ערבים, אלה כנראה לא מסיתים בעיני נתניהו או גורמי האכיפה, המשטרה והשב"כ. אבל ראאד סלאח, בגלל שהוא מתנגד לקיפוח, לחילול מסגד אל-אקצא, הוא מסית. ולצערי, גם שר הפנים, שאתמול חתם על צו איסור יציאה מהארץ – למה יציאתו של שיח' ראאד סלאח מסכנת את ביטחון המדינה? לאן הגענו? הרי שיח' ראאד סלאח הוא אזרח ערבי במדינת ישראל. נדמה לי שהגיע הזמן שתפסיקו עם ההסתה נגד החברה הערבית ונגד מנהיגיה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ומכובדי השר, יש לנו במדינה שעות שבהן יש אחדות בין כל חלקי העם; יש שעות של פירוד, יש שעות של מחלוקת, ויש שעות שבהן עם ישראל יודע להתאחד עם דברים מסוימים. בשבוע שעבר הלכתי לנחם את משפחת חג'אג' במעלה-אדומים על הירצחה של בתם שיר חג'אג'. כשהגעתי לבית, מצאתי שם יהודים דתיים וחילונים ושאינם יהודים. כולם הגיעו לבית אחד, בית של אבלים, וכולם באים להתרכז באבל על ילדה צעירה, חיילת שנרצחה. דיברתי שם עם בני המשפחה, והם אמרו שבתוך האבל הנורא, בתוך המכאוב, כשיושבים על הקרקע, הם ראו את היופי של אזרחי ישראל ואיך אנשים מהדרום ומהצפון באים לנחם ולהיקרא ולהיות קשורים בכאב של אנשים שהם לא מכירים בכלל.
אבל האבא שם אמר לי משפט שנחרת: חבל שרק בזמנים כאלה, כשרואים רצח של ילדה כל כך צעירה, עם ישראל יודע להתאחד תחת כאב ותחת שלום של אדם אחד. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, היום השתחרר השיח' ראאד סלאח, לאחר שדינו נגזר שלא בצדק לתשעה חודשים, והמשטרה עשתה תרגיל נבזי: בדרך כלל, אדם משתחרר מהכלא, ויש זכות למשפחתו לקבל אותו בשערי הכלא ולקחת אותו הביתה – משפחתו, חבריו ותומכיו. היא שמה אותו באוטובוס בעיר יהודית ושילחה אותו לאזור תל-אביב. זה תרגיל עלוב, נבזי ומיותר. לא כך אמורה לנהוג משטרה, או בעצם, משטרת ישראל – אי-אפשר לצפות ממנה לדבר אחר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שעה קלה נפרדנו פה בכנסת משגריר ארצות-הברית היוצא, דן שפירו. גם אתה היית שם, וגם רבים מחברי הכנסת – הרבה יותר מאשר נמצאים כרגע באולם המליאה. הייתי אומר שהיה שם מפגן יוצא דופן וייחודי של חברי כנסת מכל סיעות הבית, שבאו לומר לדן שפירו תודה והערכה על חמש וחצי שנים שהוא עשה אתנו, שהיו בהן עליות וירידות והן היו מגוונות, אבל בסופו של דבר הן הוסיפו עוד – הוא הוסיף והשנים האלה הוסיפו עוד ועוד נדבכים של ידידות, של תמיכה, של קרבה בין ארצות-הברית לבין ישראל.
בעוד שלושה ימים נראה נשיא חדש בבית הלבן. אני רוצה גם מפה לאחל לו הצלחה. אני חושב שהעולם החופשי זקוק למנהיגות, ואני מקווה שהוא ידע למלא את התפקיד הזה. אני מקווה שגם בעידן טראמפ, שמתחיל בסוף השבוע הזה, תימשך אותה ידידות מופלאה ששוררת כבר כמעט 70 שנה בין העם האמריקני לבין מדינת ישראל, וכולנו נתברך בה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת נחמן שי, וגם יישר כוח לך על זה שהגית וארגנת את האירוע הזה.
חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המשטרה פרסמה היום, או אתמול, הודעה על הפשיטות של המשטרה ביישובים הערביים, במיוחד בצפון, כדי להחרים ולתפוס כלי נשק. לפי ההודעה, נתפסו כלי נשק בכמה יישובים: מג'ד-אלכרום, שפרעם, תמרה, כפר-מנדא, באנה, עראבה, דיר-אל-אסד ונצרת. מהתחלת השנה נתפסו תשעה רובים, 12 אקדחים וארבעה רימונים.
אדוני היושב-ראש, בעניין הנשק החוקי, ואפילו הבלתי-חוקי, כנראה הפשע ומעשי הרצח מתבצעים בשניהם. שנים אנחנו דורשים מהמשטרה לפעול ולהפעיל מאמץ רב כדי להחרים את הנשק הזה, משום שבנשק הזה, מאז שנת 2000 נרצחו כ-1,200 צעירים ערבים, לצערי הרב. אנחנו מברכים על כל צעד, ואפילו על כל אקדח, אבל זה לא די; זה טיפה בים. לפי כמה נתונים – ואני לא יודע אם הם נכונים ומדויקים או לא – בישראל הנשק שהוא עם רישיון – כ-280,000 כלי נשק, אבל בלי רישיון – זה מגיע לכ-500,000 כלי נשק שהם בלי רישיון שמסתובבים. זו שאלה של זמן. אנחנו כל יום קמים עם מעשה רצח, לצערי הרב.
אני עכשיו מחַדֵש מחָדָש את הדרישה שלנו, כחברה הערבית, מהמשטרה לפעול, להפעיל מאמץ רב, כדי שהנשק הזה ייתפס וכדי שייפסק הדימום היומי ביישובים הערביים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חבר הכנסת יואב קיש.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי חברות וחברי הכנסת, היום התקיים דיון במועצה הארצית לתכנון ובנייה, דיון סגור ומצומצם שנועד רק לברר עניינים: האם נדון מחדש או לא נדון מחדש בתוכניות להרחבת התעשייה המזהמת במפרץ-חיפה. עם כל הדיונים שיש לנו כאן בכנסת על עוצמת האסון המתקרב ובא בחיפה, בכל זאת בוועדות התכנון מדברים על הרחבה.
אבל יש איזשהו אור בקצה המנהרה. עמד כאן על הדוכן לפני כמה חודשים שר האוצר, שאחראי למינהל התכנון, ואמר: אני עצרתי את הרחבת בתי-הזיקוק. מהאמירה הזאת, "אני עצרתי את הרחבת בתי-הזיקוק" – בואו נאמר כך: היום, בדיונים במועצה הארצית לתכנון ובנייה, לא ממש יצא הדבר. בסופו של דבר הוחלט חלק מהתוכניות להמשיך וחלק מהתוכניות לברר במשך החודשיים הקרובים, וכמו שנראה לי, הולכים לשבת עם היזמים ולראות איפה אפשר קצת לרכך ולמרוח את הציבור.
בסופו של דבר, אני קוראת מכאן, מהבמה הזאת, לשר האוצר לעמוד מאחורי דבריו. אם הוא הבטיח לציבור והבטיח לתושבים שהוא יעצור את הרחבת בז"ן – לדאוג לכך שזה קורה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת יואב קיש – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד.
<יואב קיש (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, השרים, האמת, אני לא בטוח שאשתמש אפילו בדקה, היושב-ראש, לעניין הזה. זו פנייה לחבר הכנסת באסל גטאס, פנייה פשוטה מאוד: שיתפטר מהכנסת ויחסוך לכולנו את תהליך ההדחה שהוא עומד לחוות, תהליך שלא היה פה בכנסת הזאת. אני לא חושב שהוא נותן כבוד לכנסת, במידה מסוימת, אבל לפעמים זה כורח המציאות. אנחנו נמצאים בדיוק בנקודה הזאת.
אני פונה לחבריו מהסיעה, הרשימה המשותפת, חבר הכנסת אחמד טיבי, שתפנו אליו, תסבירו לו שהמהלך הכי נכון שהוא צריך לעשות זה להתפטר ולחסוך לנו, חברי הכנסת, את המשך הובלת חוק ההדחה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יואב קיש. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
גם אני, לפני שאנאם על מה שרציתי, מצטרפת לקריאה של חבר הכנסת קיש, ואני פונה אליכם, חברי פה: המעשה שעשה חבר הכנסת גטאס הוא בזוי. שיחסוך מאתנו את ההליך הזה של חוק ההדחה. אתם יודעים מצוין מה דעתנו על חוק ההדחה, כמה החוק הזה, מן הראוי שלא היה בא לעולם. אבל אין ספק שאתם אלה שצריכים להשפיע עליו להתפטר, כי דבר אחד בטוח: הוא יורשע והוא ישב וירצה מאסר, וחבל שכנסת ישראל מתבזה בחבר כנסת שכזה.
רציתי לדבר על דיון שהיה היום בוועדה לצדק חלוקתי. אני מדברת על מור גבאי, זיכרונה לברכה, שנפטרה בדיוק לפני שבוע, ביום שני שעבר, ביום הולדתה ה-23, שלושה חודשים לפני נישואיה. מור נהרגה בתאונת דרכים – נפטרה מפצעיה בעקבות תאונת דרכים – שאירעה בצומת בית-הדר בכביש 4, צומת מסוכן מאוד, שכבר גבה חיי אדם ופצועים רבים. פניות של התושבים ושל ראש המועצה למשרד התחבורה, פניות חוזרות ונשנות, לא הועילו. אני אישית פניתי למנכ"לית משרד התחבורה, הגברת טרנר, בבקשה שתפעל לכך שיהיה רמזור בצומת. לא צריך לגרום לכך שיהיה עוד קטל בדרכים, שעוד אנשים ישלמו בחייהם, כדי לדאוג לרמזור בצומת שהוא צומת קטלני.
היום היה דיון בוועדה. משרד התחבורה אמר שהצומת הזה ייכנס לרשימה של מוקדי הסיכון; הוועדה תקבע מה הפתרון הראוי, ללא מועד שבו אנחנו יודעים שהיא תתכנס ומה היא תחליט. תתקינו רמזור בצומת. חבל. מור גבאי נהרגה בשבוע שעבר ביום הולדתה, שלושה חודשים לפני נישואיה. אני מקווה שהיא תהיה ההרוגה האחרונה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – בבקשה, גברתי.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, הובלנו היום, חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חיליק בר, אורי מקלב ואני, את יום הצלת המזון בישראל. גם אדוני היושב-ראש וגם יושב-ראש האופוזיציה השתתפו בכינוס שסיים את היום.
אני רוצה לתת פה כמה נתונים לא פשוטים על זה שאנחנו לא החלטנו עדיין מה היעד הלאומי שלנו להצלת מזון: 18% מהאוכלוסייה במדינת ישראל במצב של אי-ביטחון תזונתי. מהצד האחר, מזון בערך של 19.5 מיליארד שקל, בהיקף של 2.4 מיליון טונות, הולך לזבל כל שנה. זה הולך לזבל ממטבחים גדולים וקטנים כאחד. אנחנו עדיין לא מצליחים להעביר את הצעת החוק, שהיא בעצם האמירה הברורה שלנו כאן על החשיבות בהצלת מזון.
הצלת מזון, יש בה שלושה רבדים: רובד אחד, חברתי – הערבות ההדדית. לא יכול להיות ש-18% באי-ביטחון תזונתי ואנחנו זורקים אוכל לפח; יש ילדים רעבים במדינת ישראל ואוכל נזרק לפח. הרובד השני הוא הרובד הכלכלי – אפשר לחסוך הרבה מאוד כסף ולהוריד את יוקר המחיה אם נציל מזון במדינת ישראל. הרובד השלישי הוא הרובד הסביבתי. אנחנו חייבים להתקדם עם הצעת החוק שלנו, לעבור את המשוכה של משרד המשפטים ומשרד הבריאות, ולתת מטרייה משפטית ובריאותית לכל מי שתורם. אנחנו חייבים להחליט מה היעד הלאומי שלנו בהצלת מזון. אנחנו חייבים לצרף עוד ועוד גופים ממסדיים ופרטיים לתהליך הזה של הצלת המזון.
היום, בכנס שסיים את היום הזה, קיבל תת-אלוף יוסי אילוק, קצין לוגיסטיקה ראשי, את אות עמותת "לקט ישראל", שאתה הובלנו את היום הזה, על העשייה הרבה של צה"ל והצלת מזון בכמות אדירה בצה"ל, שמגיע לבתי-ספר, לגנים ולבתי-תמחוי ברחבי הארץ. אני חושבת שנכון לכולנו להוסיף עוד ועוד גופים למהלך החשוב הזה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – בבקשה, אדוני.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
לנושא הבא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא ביקשת לנאומים בני דקה? אז טעות שלי. אם כן, חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
<רוב עצום של הציבור תומך בהחלת ריבונות ישראלית על מעלה-אדומים ללא תלות בהסכם מדיני כלשהו
["דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ט, עמ' 14070.]>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לדיון בהצעה לסדר-היום בנושא: רוב עצום של הציבור תומך בהחלת ריבונות ישראלית על מעלה-אדומים ללא תלות בהסכם מדיני כלשהו, מס' 3805. אני כבר מודיע שהצעת הסיכום, וגם ההצבעה עליהן, יבואו במועד אחר. יפתח את הדיון חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אחריו – יואב קיש, נחמן שי, יהודה גליק, אלי כהן וכן הלאה, על-פי הרשימה. עד עשר דקות.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אנחנו, בעזרת השם, חבר הכנסת קיש ואני, עם יתר החותמים מכל סיעות הקואליציה על חוק החלת הריבונות על מעלה-אדומים, נניח את החוק הזה, בעזרת השם, על שולחנה של ועדת השרים לחקיקה כבר בשבוע הקרוב. הנשיא טראמפ מושבע, כידוע, ונכנס לתפקידו ביום שישי. נדמה לי שתהא זו מתנת קבלה ראויה לנשיא החדש אם ועדת השרים תעביר את ההצעה הזאת ביום ראשון ונקדם אותה כאן לחקיקה.
אין דבר מתבקש מזה, גם בהינתן מאפייניה של העיר מעלה-אדומים – עיר ואם בישראל, נמצאת בקונסנזוס רחב מאוד בחברה הישראלית, יותר מ-40 שנה, יותר מ-40,000 תושבים. ערכנו במסגרת שדולת ארץ-ישראל סקר לפני כמה חודשים וראינו שהתמיכה הציבורית בהחלת הריבונות על מעלה-אדומים באמת חוצת מחנות וחוצת מפלגות. קרוב ל-80% חושבים שצריך להחיל את הריבונות על מעלה-אדומים כאן ועכשיו, ללא שום תלות בקיומו או בהיעדרו של משא-ומתן מדיני, למרות – ואנחנו לא עשינו הנחות לעצמו, ושאלנו את השאלות הקשות – האפשרות שיהיו לדבר הזה מחירים מדיניים. האמת, שכאשר ערכנו את הסקר לא חשבנו שאנחנו הולכים לקראת מהפך – אופטימי, אני חושב, ומלא תקווה – כפי שאנחנו חווינו עכשיו בארצות-הברית, כך שנראה לי שגם מחיר מדיני אנחנו לא אמורים לשלם על זה.
זה הדבר המתבקש בגלל הדמוקרטיה. צריך לזכור: למעלה מ-400,000 אזרחי מדינת ישראל שגרים ביהודה ושומרון הם אזרחים שווי חובות שמשרתים בצבא, עושים מילואים, משלמים מסים, וכמו כולנו כאן, וכמו היושבים ביציע, הולכים אחת לכמה שנים – בין שנתיים לארבע – לקלפי, משלשלים פתק. אבל בשונה ממרבית אזרחי ישראל, שהבחירה שהם בחרו בסופו של יום גם מנהלת את חייהם – אותה הכנסת, אותה ממשלה שהוקמה – אז את אותם 450,000 אזרחים סוג ד', את החיים שלהם מנהלים פקידים, בין שזה במינהל האזרחי, בין שזה במשרד המשפטים, וזה גירעון דמוקרטי, בעיני, בעייתי מאוד מאוד. צריך לחזור למצב שבו הכנסת מנהלת ומקבלת החלטות גם בעבור אותם אזרחים.
לפני שבוע, בנאום ארוך שנתתי כאן, שטחתי את השקפת עולמי על הדרך היחידה, לעניות דעתי, לסיומו של הסכסוך שאנחנו מנהלים כאן במשך יותר מ-100 שנות ציונות. אמרתי שאני משוכנע שדווקא כל הרעיונות של השמאל, שמשמרים את התקווה הערבית להקמת מדינה כאן, בארץ-ישראל, הם שינציחו את הסכסוך הזה ויבטיחו שגם הנכדים והנינים שלנו יצטרכו לחיות על חרבם ולנהל אותו. דווקא אם אנחנו נבהיר שלא אמורה להיות תקווה להגדרה לאומית, למימוש שאיפות לאומיות אחרות מעבר לאלו של העם היהודי בארץ-ישראל, דווקא אז ייכון שלום, ייכון דו-קיום ואפשר יהיה לסיים את הסכסוך הזה.
והשאלה שנשאלתי – נגעתי בזה ככה בקצרה – היא מה אני עושה עם הערבים ביהודה ושומרון ביום שאחרי. נחשף בפני כולנו אתמול אותו קמפיין של ההפחדה הגדולה על הדמוגרפיה, השד הדמוגרפי הענק הזה, שמאיים להטביע את מדינת ישראל. והשאלה היא שאלה טובה, והבטחתי להתייחס אליה, ואנצל, בעזרת השם, את השש ומשהו דקות שנשארו לי כדי לנסות לומר מה לדעתי קורה ביום שאחרי: אחרי שאנחנו גודעים את התקווה של הערבים להקמת מדינה, למימוש שאיפות לאומיות, אנחנו פותחים בפניהם את שלוש הדלתות שיהושע בן נון פתח: הרוצה להשלים ישלים, הרוצה ללכת ילך, והרוצה להילחם יילחם.
מה עושים עם "הרוצה להשלים"? אותם אלה שיבחרו לוותר על מימוש השאיפות הלאומיות וירצו לחיות כאן כאנשים פרטיים תחת השלטון של המדינה היהודית – כמובן, תוך שהם יכולים ליהנות מכל השפע והקדמה והטוב והיופי שהעם היהודי הביא לארץ-ישראל, כשהפריח אותה משיממונה לפני קרוב ל-100 שנה בראשית ימי הציונות.
אז נתחיל רגע במילה אחת על הדמוגרפיה. אנחנו ככה מאוד רגילים להפחיד את עצמנו מהמגמות הדמוגרפיות, אז בואו נשים את הדברים בפרופורציות שלהם. צריך לדעת שבהיבט הדמוגרפי הזמן עובד לטובתנו, נקודה. בכל פרמטר שבוחנים את המגמות הדמוגרפיות מאז הקמת מדינת ישראל ועד היום, הזמן בעניין הזה עובד לטובתנו. הרוב היהודי הוא שהולך וגדל בין הירדן לים – אגב, בלי שאני מתייחס לקו הירוק; הוא בעיני, בהקשר הזה, וירטואלי לחלוטין, בין שהחלנו את הריבונות ובין שלא החלנו את הריבונות. בסוף, בתא השטח הזה: כמה ערבים וכמה יהודים יש.
<יהודה גליק (הליכוד):>
אתה לא מתייחס לעזה, נכון?
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
אז בשנת 1960 ילדה אישה ערבייה בממוצע תשעה ילדים, קצת יותר מתשעה ילדים; ילדו אז הרבה. לעומתה ילדה האישה היהודייה קצת יותר משלושה ילדים – פער של פי-שלושה לטובת האם הערבייה. אחרי קצת פחות מ-50 שנה, בשנת 2009, הילודה אצל הערבים צנחה. זה כמובן תוצאה ידועה של תהליכי עיור והשכלה וחדירה של תרבות מערבית גם אל תוך הערבים משני צדי הקו הירוק. אז בשנת 2009 עמד ממוצע הילודה אצל אישה ערבייה על 3.5 ילדים, אצל האישה היהודייה – 2.9. צמצמנו את הפער משישה ילדים לאישה ל-0.6 לידות לאישה.
בואו נדבר במספרים מוחלטים. בשנת 1996 נולדו במדינת ישראל 80,000 תינוקות יהודים אל מול 37,000 תינוקות ערבים – אגב, לא לפני הרבה שנים, בסך הכול 1996 – פער של קצת יותר מפי-שניים לטובת היהודים. והנה, בשנת 2010 נולדו 125,000 ילדים יהודים במדינת ישראל אל מול בסך הכול 40,000 ילדים ערבים – גידול מאוד קטן אצל הערבים, מ-37,000 ל-40,000, אל מול גידול מאוד גדול, מ-80,000 ל-125,000. צמצמנו את הפער. כיום על כל ילד ערבי אחד נולדים שלושה ילדים יהודים בין הירדן לים – עוד פעם, משני צדי הקו הירוק.
בואו נוסיף לזה עלייה. באמת, היו לנו גלי עלייה, ובעזרת השם עוד צפויים לנו גלי עלייה גדולים של יהודים מכל מדינות העולם לארץ-ישראל. וגם הגירה שלילית – לא מעט ערבים. אגב, ראיתי לאחרונה איזה סקר שנערך באוניברסיטת ביר-זית שמדבר על זה ש-32% מכלל האוכלוסייה ביהודה ושומרון ו-44% מכלל הצעירים מעוניינים להגר. אנחנו יכולים וצריכים לעזור להם להגר, בין שזה למדינות ערב; אותם אלה שירצו לממש שאיפות לאומיות ולא מוכנים לוותר עליהן, שיחפשו לעצמם – דיברנו על זה בשבוע שעבר כאן – באיזה "דאעש" לממש את השאיפות האלה. מי שירצה לאירופה, אירופה משוועת כידוע לידיים עובדות. נעזור להם להגר. השד הדמוגרפי איננו גדול כפי שנוטים לצייר אותו.
וכמובן, גם להפך. אם חלילה, חלילה, חלילה, תוקם מדינה ערבית בארץ-ישראל, היא כמובן תפתח את שעריה לרווחה למיליוני פליטים שיבואו ממדינות ערב. דווקא המדינה הפלסטינית היא שתטביע את המאזן הדמוגרפי שבין הירדן לים. ועוד פעם, בואו לא נחיה באשליות שאותם מיליונים שיחזרו לכאן מירדן, או אני לא יודע מאיפה, יישארו רק בתחומי המדינה הפלסטינית שתוקם ביהודה ושומרון. ברור שהם לאט-לאט יעוטו על הגדר. הם צריכים גם לאכול, ואני לא חושב שיהיה להם את זה במדינה שתקום להם אך ורק ביהודה ושומרון. בסופו של יום, אם יש משהו שמאיים על המדינה היהודית הוא דווקא הקמתה מדינה ערבית, שכפי שאמרתי, תביא הנה, אל חלקת הארץ הקטנה הזאת, מיליוני פליטים.
ומה בכל זאת עושים? הרי אנחנו רוצים – הציב נכון מזכיר המדינה הפורש ג'ון קרי, לכאורה, משוואה: אם לא הולכים למדינה פלסטינית, אז או שאנחנו מדינה יהודית או שאנחנו מדינה דמוקרטית. אז אני לא מקבל את הדיכוטומיה הזאת, ואני הולך לפתוח עכשיו, ממש על קצה המזלג, שלוש אפשרויות למה עושים עם ערביי יהודה ושומרון ביום שאחרי. אני בכוונה לא מתכונן להכריע בזה; אני רוצה שנדבר על זה, אני רוצה שנתווכח על זה, שיתפתח בעניין הזה שיח בחברה הישראלית. אנחנו יותר מדי שנים מתווכחים בינינו על איזה שטות לא ריאלית, שמעולם לא הייתה ריאלית, שנקראת הקמת מדינה פלסטינית. ולא לחינם זה לא קורה – הרחבנו בזה בנאום הקודם.
בואו נתווכח פעם אחת על הפתרון הריאלי, וזה איחודה של ארץ-ישראל, רק מדינה יהודית, ועכשיו בואו נתווכח מה עושים עם הערבים ביום שאחרי. אז אפשרות אחת זה של אוטונומיות קטנות, אזוריות. אגב, מי שיסתכל על המזרח התיכון, אנחנו רואים שכל המדינות המלאכותיות, שסורטטו באיזה קווים גסים של עפרונות מערביים, קורסות כיום. להפך, דווקא הנסיכויות הקטנות שבנויות בהתאם לתרבות ולדמוגרפיה, דווקא הן מצליחות לשרוד.
<יהודה גליק (הליכוד):>
ראש העיר.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
אה, אנחנו מקבלים בברכה את פניו של ראש עיריית מעלה-אדומים. שלום, אדוני. שמחים שאתה כאן אתנו. מבטיחים לא לשעמם.
אם אנחנו נקים ביום שאחרי אוטונומיות ניהוליות קטנות בשכם, בחברון, ברמאללה, בג'נין, בבית-לחם – אגב, מי שמכיר יודע שאין הרבה קשר בין ערביי הערים השונות ביהודה ושומרון; גם הניב הערבי שלהן הוא ניב אחר בכל מקום – אז מצד אחד יש כאן מדינה אחת ריבונית, החלנו את הריבונות על כל השטח – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
אחמד, שב רגע, עוד רגע אני אסביר.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מ-140 מדינות.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
אחמד, אני הולך לדבר על התקווה שלך להיות ראש ממשלה. שב, תקשיב, לא תפסיד.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תמשיכו ככה – אני אהיה.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
זאת אפשרות אחת – להקים אוטונומיות. הן יצביעו על ניהול החיים השוטף שלהן. מי מהם שירצה, כמו שאמרתי, לממש שאיפות לאומיות, יכול לחפש הרבה מקומות לעשות את זה. אפשרות שנייה זה להעניק להם תושבות, כמו הרוב המוחלט של ערביי מזרח-ירושלים.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אזרחות – אה, לא.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
לא, רגע. זאת אפשרות שנייה.
ואפשרות שלישית, נחמן, מי שמכיר, יודע שאורי אליצור, זיכרונו לברכה, דגל בה – אני לא, הוא דגל בה – גם לתת אזרחות; ומי שהקשיב בפתיחת דברי – אני לא נופל על זה מהכיסא. ברור שכל אחת משלוש התוכניות האלה היא נדבך אחד שצריך להשלים בו עוד הרבה מאוד נדבכים נוספים. בלי קשר: צריך לעודד עלייה של יהודים לארץ-ישראל, צריך לעודד ילודה בעם היהודי בהמון המון דרכים – מה שלצערי הרב, מאיר, עשיתם את ההפך בקדנציה שלכם. כל מיני מושגים מכובסים של לפי כושר השתכרות וכו' – לא. אני רוצה לעודד ילודה בעם היהודי בקצבאות, בהטבות למשפחות ברוכות ילדים. אפשר לטפל. כבר היום המאזן הדמוגרפי לא עובד לרעתנו, ואפשר עוד לטפל בו הרבה מאוד.
ממש ייקח לי עוד חצי דקה, אדוני היושב-ראש. האם זה קץ הדמוקרטיה?
<מאיר כהן (יש עתיד):>
כשתגמור את המשנה ההזויה שלך, אז אפשר להתווכח אתך.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
נניח שלא ניתן להם אזרחות – כפי שאני חושב, אגב. אני חושב שצריך להקים להם אוטונומיות ברמה הפרטית. כמובן, מדינה – יש רק מדינה יהודית. האם אנחנו באמת לא מדינה דמוקרטית? אני רוצה לתת שלוש תשובות: ראשית, אנחנו מתנהלים ככה 50 שנה. מי שטוען שהמשמעות הזאת היא לא להיות דמוקרטיה, בעצם טוען שמדינת ישראל איננה דמוקרטיה כבר 50 שנה. זה פשוט קשקוש בלבוש: יש כנסת, יש ממשלה, יש בג"ץ. אנחנו מדינה דמוקרטית. מבחינתי, אם נישאר דמוקרטיה כפי שהיינו ב-50 השנים האחרונות, אני ישן עם זה בשקט נהדר.
צריך גם לזכור שאין חלופה אחרת – וזה הרי הוויכוח. הרי מה אמר ג'ון קרי? או שתקימו מדינה פלסטינית או שתצטרכו לבחור בין יהודית לדמוקרטית. אז אני אומר: קודם כול, אין דבר כזה להקים מדינה פלסטינית. זה לא ריאלי, זה מעולם לא היה ריאלי, הם לא מוכנים, אנחנו לא מוכנים, זה קשקוש. אם צודק ג'ון קרי בכך שאנחנו כרגע צריכים לבחור בין יהודית לדמוקרטיה, ברור לי, ההכרעה שלי לפחות היא ברורה: אם אני צריך לבחון לאן אני מטיל את חוסר השלמות של המציאות – המציאות מורכבת, היא לא מושלמת – לאן אני גורר את החיסרון הזה במציאות, ודאי שאני גורר אותו לרכיב הדמוקרטי ולא לרכיב היהודי. זאת מדינה יהודית – זה קודם כול.
ודבר אחרון, חברים, דמוקרטיות, מאיר, מכירות מצוין בקיומם של מרחבים שבהם ישנו גירעון דמוקרטי בלי שהן חדלות להיות דמוקרטיות. מעצרים מינהליים, לצורך העניין, זה גירעון דמוקרטי. בעקבות אילוצים מדינות דמוקרטיות נוקטות אותו. אף אחד לא טוען שהן לא דמוקרטיות. ארצות-הברית אחרי ה"Nine Eleven" התנהגה בצורה מאוד לא דמוקרטית, גם אל מול אזרחיה, בחדירות למיילים וכו', ובוודאי ובוודאי בעיראק ובאפגניסטן. לא שמעתי אף אחד שמאשים את ארצות-הברית שהיא סיימה להיות מדינה דמוקרטית.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
בלי שום קשר לדעתנו לגבי סיפוח מעלה-אדומים, אתה יוצר משנה שלא מבוססת על כלום חוץ מעל דעתך האישית.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
ומשפט אחרון.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
בכלום. אין שום דבר – – –
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
קודם כול, אני אומר כאן את דעתי האישית. אם הייתה לך הווה אמינא, אני אומר פה את דעתי האישית, ואני מרשה לעצמי להעריך שדעתי האישית משותפת לחלקים רבים בחברה הישראלית, וגם ליושבים בבית הזה, ולהערכתי יש לה סיכוי טוב מאוד גם להיהפך לעמדה רשמית של מדינת ישראל, לא בתוך הרבה מאוד זמן. ימים יגידו אם אני צודק או טועה.
אני ממש רוצה לסיים, כי באמת לקחתי יותר זמן ממה שמגיע לי. אני רק רוצה לומר: תראו, אותם ערבים שיגורו באוטונומיות ביום שאחרי, מתוך סל שלם של זכויות דמוקרטיות – רוב הזכויות יהיו להם. בסוף יש סט של זכויות דמוקרטיות: חופש ביטוי וחופש תנועה – יהיה להם; לא תהיה להם זכות הצבעה לפרלמנט ריבוני. אז יהיה להם 90% מן הזכויות הדמוקרטיות, לא יהיה להם 100%. זה לא מושלם. זה בוודאי לא דרמטי ונורא ואיום כמו שמנסים להציג את זה.
ומשפט אחרון, חברים: מותר לנו בהקשר הזה גם להשאיר משהו בסוף – האמת, אולי כבר מההתחלה – גם לריבונו של עולם. ההיסטוריה מלמדת שהוא הצליח להציל אותנו ממציאויות מורכבות בהרבה עם נסים גדולים בהרבה.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
לא תמיד. לא תמיד. לא תמיד.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
יש לי תחושה שלעזור לנו להתמודד עם הדמוגרפיה המפחידה הזאת זה קטן עליו, בטח אל מול יציאת מצרים, קריעת ים-סוף ודברים אחרים. אז אני מציע, חברים, 100 שנה יותר מדי אנחנו מנהלים סכסוך; הגיע הזמן להכריע בו. יש פתרונות לכל הבעיות שההכרעה הזאת מציבה בפנינו. חזק ונתחזק.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. בבקשה, לרשות אדוני עד שלוש דקות.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תודה. אדוני היושב-ראש – שני יושבי-הראש, היוצא והנכנס – חברי חברי הכנסת, המעשה הזה שמציע חבר הכנסת סמוטריץ הוא התגרות בקהילה הבין-לאומית – –
<יואב קיש (הליכוד):>
גם יואב קיש. אתה יכול להוסיף את שנינו.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
וגם יואב קיש, לא לאבד את הקרדיט. – – הוא אתגר לעולם הערבי ולפלסטינים, והכי גרוע – הוא מטיל ספק ומכרסם ביסודותיה ובערכיה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. זוהי הצעה גרועה, הצעה מסוכנת, ואני משוכנע – כבר בפתח דברי – שלעולם לא תצא לפועל.
מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, מדינת הלאום היהודי, נוסדה ב-1948 כדי להיות בית לאומי יהודי, ליהודים, ולא לשום עם אחר; זה היה החזון של התנועה הלאומית. וכל אחד שזוכר היסטוריה ויודע מה התרחש, מבין מדוע, בין היתר, העולם תמך בנו כדי שנצליח להקים את המדינה הזאת והיינו גם צריכים להילחם על כך. בשום אופן בחזון של מנהיגי הציונות לא דובר על שליטה בעם אחר; דובר על חיים משותפים, לא על שליטה – גם אלה שבאו משמאל וגם אלה שבאו מימין. אף אחד לא חשב שמדינת ישראל, ב-50 מתוך 70 שנותיה – כמעט 70 שנותיה – תשלוט במיליוני ערבים ותקיים שם משטר צבאי; חלק ניכר מכוח המגן שלה – אנחנו אוהבים להגיד "צבא ההגנה לישראל" – ישב ויוצב באופן קבוע בשטחים הללו כחיל מצב. אף אחד לא חשב כך.
מה שמציעים חברי הכנסת קיש וסמוטריץ – צריך להזכיר הרבה, כי זה בטח משרת אותם פוליטית – –
<יואב קיש (הליכוד):>
לא, זה ממש לא.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – זה להקים מדינה דו-לאומית.
<יואב קיש (הליכוד):>
זה לא.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
עוצרים את החזון של מדינה יהודית עם רוב יהודי מוצק, עם מיעוט ערבי של כ-20% – שצריך לכבד את הזכויות שלו, וגם את זה הכנסת שוכחת כל שני וחמישי – ובמקומה מדינה דו-לאומית. יהיו פה שני עמים. אני מאוד קשוב לסטטיסטיקות שמציב סמוטריץ, לעלייה בילודה ולירידה בילודה אצל יהודים וערבים. לא קונה את זה. שנים כבר מנסים למכור לנו את זה. בסופו של דבר, בין הים לבין הירדן יהיו פה יותר ערבים מאשר יהודים, וזו תהיה מדינה שמיעוט ישלוט בה ברוב ויהיו בה שני עמים, שתי קבוצות, אחת בעלת זכויות ואחת ללא זכויות.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
לא יהיו בחירות דמוקרטיות.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
בואו ננסה ונראה כמה חברי כנסת מהפלסטינים יהיו בבית הזה, אם הם ירצו להשתתף. אני מציע להם לעשות ניסיון בירושלים – פעם אחת להצביע לעירייה; ואז, אני אומר לך, חבר הכנסת טיבי, תראה שכל החיים בירושלים ישתנו, והם יוכלו לדאוג לזכויות שלהם. אבל אתה יודע שהם לא משתתפים בבחירות – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מה רע שכולם יהיו שווים? שווים?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אתה מפנה את השאלות אליו ולא אלי, כי אתה יודע מה עמדתי – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
זו מדינה יהודית, חבר הכנסת טיבי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
ברור שהם לא יהיו אזרחים, וברור שלא ישתתפו בבחירות, וברור שהם לא יהיו חלק מהעניין.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תן לו, תן לו לענות. תן לו לענות.
<יואב קיש (הליכוד):>
היה. לא היית כשהוא דיבר, חבל. גם אני אדבר, אבל בסדר.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
הוא שמע, הוא עמד בפינה.
<היו"ר מאיר כהן:>
זמנך, אדוני.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני מייד מסיים.
<היו"ר מאיר כהן:>
אני מבקש.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא יהיה סיפוח, לא תהיה החלת החוק הישראלי על מעלה-אדומים – –
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
תהיה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – ולא על 1E ועל שטח C – שזה הכול מסכה כדי להתקדם ל-B ו-C ולהשלים.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
זה לא יקרה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
יקרה, יקרה. בעזרת השם, יקרה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. סמוטריץ, סמוטריץ עם חולם, אתה לא חייב להעיר לכל אחד. בבקשה, חבר הכנסת גליק.
<יהודה גליק (הליכוד):>
תודה רבה, אדוני – –
<היו"ר מאיר כהן:>
בבקשה, כבודו.
<יהודה גליק (הליכוד):>
– – היושב-ראש הכוהן הגדול, המתוק.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. בבקשה, שלוש דקות, כבודו.
<יהודה גליק (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, אדוני השר, חברים מתוקים מאוד, מתוקות, גברתי המזכירה, אנשי המשמר, הקלדנית, ראשית, ברשותכם, בשם כולנו אני רוצה לשלוח ברכת רפואה שלמה לחברנו סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת חמד עמאר, שלפי מה שדווח הוא נפצע. אני מאחל לו בריאות שלמה.
חבר הכנסת נחמן שי, כדרכו, משום מה זרק והלך – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא, לא הלך – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
איפה הוא?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני פה.
<יהודה גליק (הליכוד):>
סליחה, סליחה, סליחה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני פה, אני פה. לא אזוז.
<יהודה גליק (הליכוד):>
טוב. קודם, שלום, אדוני ראש העיר.
אני באמת לא מבין, אדוני חבר הכנסת ד"ר נחמן שי, למה אתה כל כך שואף להקים עוד מדינה ערבית במזרח התיכון, אם חלק גדול מהקיימות כבר מתרסקות. ישראל, חברים, הוקמה ב-1948 על-פי תוכנית החלוקה. בצד הישראלי היו 55% יהודים. אף אחד לא חשב שזאת לא מדינה דמוקרטית.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני הייתי שם.
<יהודה גליק (הליכוד):>
חברים, אני רוצה להזכיר לכם: אתם יודעים, לפעמים אחד הדברים הכי מרגיזים – מגיע אוטובוס מלא לתחנה, עומדים שם אנשים, רוצים להידחף פנימה, פותח הנהג את האוטו. בבקשה, תעצור, תעצור. הוא עוצר, אנשים נכנסים פנימה, ואז אלה שמצליחים להיכנס אומרים: תסגור, תסגור, תסגור, תסגור.
אחמד טיבי, חברים, עומדים פה ערבים ישראלים, תושבי אום-אלפחם וטייבה, שיש להם את כל הזכויות. אני מציע, אם אתה תקים את המדינה הפלסטינית שלך, תציע לו לוותר על תעודת הזהות הישראלית שלו לטובת תעודה פלסטינית – בחיים לא, כי גם הוא יודע מה טוב לו. גם הוא מבין מה טוב לו. למה ילד בדהריה ובדורא וביטא ובחברון צריך להיות מצבו פחות טוב משל ילד פלסטיני שחי בטייבה או באום-אלפחם?
חברים, המדינה הפלסטינית שאתם רוצים להקים תהיה בוודאי פחות מוסרית בכל קנה מידה. בוודאי שהרבה יותר מוסרי לשלב אותם עם ערביי ישראל בהדרגה.
חברים, מעלה-אדומים היא חלק מירושלים, וירושלים היא בירת ישראל, ואין שום סיבה שבעולם להמשיך עם האשליה הזאת שתקום פה עוד מדינה, ושאנשים ימשיכו לחיות כמו שהם כבר חיים 70 שנה במחנות פליטים. לכן, אין ספק שהשכל הישר מחייב, כמה שיותר מהר, לטובת האזרחים הפלסטינים, להחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון. לא תהיה פה מדינה דו-לאומית ולא תהיה פה מדינה לא דמוקרטית; היא תהיה דמוקרטית.
ואגב, כשיהיו פה עוד פלסטינים שיצביעו לכנסת, הם לא כולם יצביעו לרשימה המשותפת, שזרקה אותם לכלבים; יהיו במפלגת העבודה – אם היא עדיין תהיה קיימת – יהיו ערבים, וגם בליכוד. יהיו ערבים בכל המפלגות. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך. חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, כבודו.
<יואב קיש (הליכוד):>
טיבי, אתה תומך, טיבי. תפתיע.
<יהודה גליק (הליכוד):>
הוא לא רוצה, הוא לא רוצה – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
אנחנו לא רוצים מדינה דו-לאומית. אנחנו לא רוצים מדינה דו-לאומית.
<יהודה גליק (הליכוד):>
הם יתחרו עם הפלסטינים. הוא רוצה להיות ראש ממשלה. הם יתחרו על אותו תפקיד.
<ענת ברקו (הליכוד):>
הרעיון שלך הוא לא רעיון טוב.
<היו"ר מאיר כהן:>
בבקשה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תודה רבה. יש לי שלושה עוזרים, בלי דוברים. אני לא צריך דובר, חבר הכנסת גליק. אני אחד הבודדים בכנסת שלא מעסיק דובר.
אדוני היושב-ראש, האמת היא שבפני כל ראש ממשלה, על שולחנו, מונחות שתי אופציות, אלעזר: אופציה של חזון שתי המדינות, מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל על בסיס קווי 67' – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
יהודית? יהודית?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
לא, סינית, סינית. – – על בסיס קווי 67' – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
יהודית? יהודית? הוא לא יגיד "יהודית".
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – ומדינת ישראל – זאת האופציה הראשונה. האופציה השנייה היא מדינה אחת, שממנה הזהיר ג'ון קרי, המדינה הדו-לאומית, שממנה הזהירו רבים בישיבות ממשלה בממשלות קודמות. אני יודע שהישראלים, רוב מוחלט של הציבור הישראלי, לא רוצה מדינה אחת, ואני חושב שהרוב בשני העמים רוצה בחזון שתי המדינות.
אבל בכל פעם שאתה מציג שתי אופציות לראש ממשלת ישראל, כמו ישראלים רבים הוא בוחר באופציה השלישית, שלא הוצגה לו, והיא הסטטוס-קוו, המצב הקיים. והמצב הקיים לא יכול להישאר קיים לאורך זמן. הוא יוביל – אם לא יוביל לא לשתי מדינות ולא למדינה אחת – למצב של אפרטהייד מעמיק, שבו, כמו שסמוטריץ אומר, מספחים אבל לא כולם יהיו שווים. כאשר יש מדינה שלא כולם בה יהיו שווים, יש חלק שיש לו זכות בחירה וחלק שאין לו זכות בחירה, אלה סממנים של אפרטהייד.
עכשיו, אם אצה לכם הדרך בבית היהודי – או יואב בליכוד – לספח או – –
<יואב קיש (הליכוד):>
להחיל ריבונות.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – או להחיל ריבונות על כל השטחים שנכבשו ב-1967 – כל השטחים – דמוקרטיה צריכה to prevail, לשלוט. בדמוקרטיה כולם מצביעים. הבשורה הלא-כל-כך משמחת בעבורך, ידידי חבר הכנסת קיש, שבמצב כזה, במדינה מהים אל הנהר – –
<יואב קיש (הליכוד):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – כאשר יש דמוקרטיה וזכות שווה לכולם לבחור, אני אהיה ראש ממשלה, לא בנימין נתניהו.
<יהודה גליק (הליכוד):>
הם לא יצביעו עבורך – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אתם כבר אומרים את זה 20 שנה, וכל פעם מצביעים לנו יותר.
<יהודה גליק (הליכוד):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כל פעם. אז אני רוצה לאתגר אתכם. אני רוצה לאתגר אתכם, את אמצעי התקשורת, ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 3: תעשו סקר דו-לאומי – סקר בישראל, שחברה ישראלית תעשה, וסקר בגדה המערבית ובעזה.
<יהודה גליק (הליכוד):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אם יהיו שני מועמדים – תקשיב גליק: אם יהיו שני מועמדים, ביבי וטיבי, תראו מה תהיה התוצאה, כי רוב הערבים יצביעו עבורי ועוד יהודים, ושם לא כל היהודים יצביעו בעבור נתניהו ואף ערבי לא יצביע בעבורו.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה.
<יהודה גליק (הליכוד):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
התוצאה ברורה. לכן, דמוקרטיה היא גרועה בשבילכם.
<יהודה גליק (הליכוד):>
לא, לא, לא.
<היו"ר מאיר כהן:>
גליק. חבר הכנסת גליק.
<יואב קיש (הליכוד):>
אתה סופר את – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
חבר הכנסת טיבי, זמנך עבר.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אתה יכול ללכת – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אל תגיד לי זמנך עבר, כי הם ישמחו.
<היו"ר מאיר כהן:>
אה, לא, לא. חס ושלום. זמנך תם, אדוני.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
זמן הנאום שלי תם.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אבל זאת הייתה הקדמה. כל זה היה הקדמה – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
הבטחה כמו – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
עכשיו, משפט אחרון: מעלה-אדומים היא התנחלות כמו כל שאר ההתנחלויות בגדה, ודין ההתנחלויות לפי החוק הבין-לאומי ידוע.
<יהודה גליק (הליכוד):>
כמו שירושלים היא התנחלות.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת סמוטריץ, לא היה גיוס? חבר הכנסת מרדכי יוגב – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אברהם נגוסה, אדוני.
<יואב קיש (הליכוד):>
בואו נצביע על זה עכשיו.
<היו"ר מאיר כהן:>
יואב, אל תפריעו לחבר הכנסת נגוסה. בבקשה, אדוני.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
שאל אותי אלעזר – הבטחה שלטונית: כשאני אהיה ראש ממשלה, אני לא אהיה חד-צדדי. אני אתייחס אליכם כמו שאתם מתייחסים אלינו. למה אתם משקשקים מפחד פתאום?
<קריאות:>
– – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
למה לא קידמתם – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
חברים. גליק, גליק, אני מבקש, אדוני, מכבודו. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. שלוש דקות.
<אברהם נגוסה (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ההתיישבות היהודית היא מאבני היסוד של קיומה של מדינת ישראל. הדרישה של שדולת ארץ-ישראל בכנסת, שאני חבר בה, להחיל את הריבונות במעלה-אדומים היא דרישה נכונה ומוצדקת. מעלה-אדומים היא חלק בלתי נפרד של ירושלים. אלפים גרים בה – עולים חדשים, ותיקים; אלפים גרים בה, ולכן צריך להחיל את הריבונות במעלה-אדומים.
כיום המצב בהתיישבות אינו תקין. אני מסייר ביהודה ושומרון במסגרת תפקידי כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה ואני נפגש עם ראשי המועצות, עם עולים חדשים, עם התושבים. יש בעיה קשה שהעולים שרוצים לגור שם – לא נותנים להם לקנות דירות; הדור הצעיר שרוצה לקנות דירה, לבנות ליד ההורים שלו – לא נותנים לו זכות. זה לא תקין.
ההתיישבות מעולם לא הייתה מכשול לשלום. אנחנו יודעים שהיו ניסיונות, שעשו הקפאות כדי להביא את הצד האחר לשולחן המשא-ומתן. אנחנו ראינו – זה לא קרה, לא באו, ולכן, לא לקחת תמיד את התירוץ של התיישבות.
כיושב-ראש השדולה לקידום יחסי ישראל–ארצות-הברית, גם אני, כמו רבים מאזרחי ישראל, מצפה שב-20 בינואר יהיה שינוי, שתהיה תמיכה בהתיישבות, באחדות ירושלים, לבנות ביהודה ושומרון ובירושלים.
לכן, חשוב מאוד שכולנו בבית הזה נתאחד ונפעל להחיל ריבונות על מעלה-אדומים. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואב קיש – נוכח. בבקשה, מסכם את הדיון.
<יואב קיש (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, השר, חברי הכנסת, ועידת פריז שהתכנסה בתחילת השבוע החלה במילים האלה: הגענו היום כדי להביא משהו חיובי לשיחות השלום, שנמצאות בעצירה מוחלטת.
אני רוצה להזכיר לכולם שהייתה לערביי יהודה ושומרון אפשרות לסגור עסקה בתקופת ברק – והם סירבו; ולאחר מכן, בתקופת אולמרט – הם סירבו. איך אומרים? הם לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות. המסקנה שצריך היה להגיע אליה היא שגם במתווה הפשרני ביותר שישראל הציעה לא הייתה תמיכה בצד הערבי.
אנחנו לעולם לא נאפשר זכות שיבה לתפיסתם, והם לא מוותרים עליה. אנחנו לעולם לא נוותר על ירושלים, בירתנו הנצחית, והם רוצים אותה. לכן, המסקנה שצריך להסיק מכך – וזו המסקנה שוועידת פריז הייתה צריכה להסיק, אולי עם צער מסוים – שלא יהיה הסכם שלום, והמשמעות היא שלא תהיה מדינה ערבית בין הים לירדן, אלא מי שרוצה להסתכל על עזה כמדינה ערבית – כי באמת מעזה יצאנו, וממצב שאותה ישות הייתה יכולה להתפתח ואולי להוביל מודל סינגפורי היא הפכה להיות מדינת טרור לכל דבר; סמי-מדינה, בואו נגיד כך.
לכן, במקום לעסוק בתקוות שווא, על הציבור בישראל ועל ההנהגה לשנות כיוון ולפעול לקידום מהלך עצמאי של ישראל המונע מאינטרס ישראלי. ומה יותר נכון מאשר להחיל ריבונות על מעלה-אדומים, עיר ואם בישראל, שנמצאת בלב הקונסנזוס הישראלי? לכל מי שחושב שהחלת ריבונות במעלה-אדומים היא מכשול לשלום, אז התשובה מאוד פשוטה: שלום כזה, שחושב ככה – אני לא רוצה אותו.
ורק מילה אחת לכל אלה שאוהבים להשתמש במילה סיפוח: המונח הנכון הוא החלת ריבונות, מכיוון שאנחנו מחילים ריבונות על מה ששלנו. מי שנוהג להשתמש במילה סיפוח, מייצר הרגשה כאילו זה לא שלו והוא לוקח משהו, ולכן אנחנו משתמשים באמת בנושא של החלת הריבונות.
נמצא פה ראש העיר מעלה-אדומים, בני כשריאל. אני רוצה להבטיח לך אישית, שאני וידידי בצלאל סמוטריץ והשדולה כולה נפעל בכל כוחנו לקדם את הצעת החוק הזאת, שעולה לוועדת שרים ביום ראשון הקרוב. אנחנו נעלה אותה לוועדת שרים, ואני מקווה שנקדם אותה ונביא לחקיקתה בהקדם האפשרי.
ומילה נוספת לגבי הצגת הדברים שהציג פה חבר הכנסת טיבי. אמרת: היום בשיח הישראלי, או שתי מדינות לשני עמים – דרך אגב, אתה לא אומר שני עמים, כי זו לא מדינה יהודית; נכון, אז בסדר – שתי מדינות או מדינה אחת דו-לאומית. אז אני אומר: לא. יש עוד אפשרות, ועליה צריך לדבר, וזו תוכנית האוטונומיה, חזרה לעקרונות של האוטונומיה של בגין. ואני הצגתי את התוכנית שלי השבוע, אפילו במוצאי שבת. יש לה כמה עקרונות מאוד פשוטים: ראשית – נכון, זה מהלך עצמאי של מדינת ישראל, כי בצד השני לא תהיה אתם שום עסקה, לצורך העניין.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יואב, יש עם פלסטיני?
<יואב קיש (הליכוד):>
האינטרס – – –
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
מה פתאום.
<יואב קיש (הליכוד):>
האינטרס – אני אסביר לך, אני אחרי זה אענה גם על השאלות שלך, אבל תן לי רגע להגיד: האינטרס הוא מאוד ברור.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
– – –
<יואב קיש (הליכוד):>
60% מהשטח ביהודה ושומרון, נחיל עליו את הריבונות. כ-20,000 ערבים באותו שטח יקבלו אפשרות לקבל אזרחות ישראלית – תושבות ישראלית מן הסתם ואזרחות ישראלית – ואותם 40% מהשטח יהיו אוטונומיה, במנגנוני אוטונומיה, עם ניהול ושלטון עצמי, מלבד נושא הביטחון, השמים – – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
כמו שיש היום.
<יואב קיש (הליכוד):>
במידה מסוימת דומה.
<יהודה גליק (הליכוד):>
כמו שיש היום.
<יואב קיש (הליכוד):>
דרך אגב, אני רק רוצה – יש לי שני דברים שאני משיג בדבר הזה: ראשית, אני אומר בצורה הכי ברורה שכל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון היא חלק ממדינת ישראל, חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ובעניין הזה אנחנו עושים צדק. והדבר השני שאני עושה – וזה בניגוד אליך, ידידי יהודה, שאני אוהב ומחבב ומעריך, המתוק – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
תודה.
<יואב קיש (הליכוד):>
– – אני מתנגד לנתינת אזרחות ישראלית לערביי יהודה ושומרון, בניגוד אליך. לתפיסתי זה סוף החלום הציוני – במידה מסוימת אולי כמו אחמד, שאומר שיהיה פה – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
– – – בן-גוריון.
<יואב קיש (הליכוד):>
– – שיהיה פה – – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
בן-גוריון לא ראה בזה – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
בסדר, אז אני אומר לך שזו דעתי. בסדר, אני מכבד.
עכשיו, מצד שני, אחמד, אתה לא יכול לבוא ולהגיד שאם נלך לבחירות – כמו שאתגרת את ערוץ 3, נכון? ערוץ 3. אתגרת את ערוץ 3, אמרת: אחת, שתיים או שלוש. אמרת: בוא נראה. אתה מוסיף לנו את עזה, אז רגע, אנחנו בעזה או שאנחנו לא בעזה? הרי אם נוציא את עזה מהמשוואה, אז הרוב היהודי, ברוך השם, עדיין מוצק בכל ארץ-ישראל.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אז סיכמנו על בחירות?
<יואב קיש (הליכוד):>
סיכמנו על אוטונומיה. תתחיל לשנן את המילה, טיבי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<יואב קיש (הליכוד):>
או-טו-נו-מיה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
למה אתה לא עונה על השאלה ששאלתי אותך?
<יואב קיש (הליכוד):>
מה השאלה שלך?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הפלסטינים הם עם?
<יואב קיש (הליכוד):>
הם נמצאים בירדן, ואם אתה רוצה לקרוא להם ירדנים, אני מוכן שתקרא להם ירדנים.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אז תגיד שהם לא עם. תגיד: הם לא עם.
<יואב קיש (הליכוד):>
אתה רוצה שאני אגיד שהם עם?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הם עם.
<יואב קיש (הליכוד):>
אה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
עכשיו, מה העמדה שלך?
<יהודה גליק (הליכוד):>
אתה מוותר – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
אני אגיד לך בצורה הכי פשוטה.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
– – –
<יואב קיש (הליכוד):>
אני אגיד לך מה התשובה שלי על השאלה שלך.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
אחמד – – – עם בן שנה וחצי?
<יואב קיש (הליכוד):>
הפלסטינים – לפני 100 שנה לא היה עם פלסטיני. הם נוצרו מכך שהיהודים הגיעו לפה וסידרו עבודה.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
– – –
<יואב קיש (הליכוד):>
הגיעו כל מיני ערבים, אל-מצרי וכל אלה, אבל מה לעשות, היום יש שם 2 מיליון – חלק אומרים 2.5, חלק אומרים 1.5 מיליון – ערבים ביהודה ושומרון, שאני לא אתן להם אזרחות, להיות אזרחים של מדינת ישראל, נקודה. אתה רוצה? אתה תקרא להם עם. אני אקרא להם ירדנים. זה לא מה שמשנה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תמשיך ככה.
<יואב קיש (הליכוד):>
באוטונומיה – – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
למה הירדים לא הקימו להם מדינה?
<יואב קיש (הליכוד):>
עכשיו, אני אגיד לך עוד דבר. הרי בנט בא ואמר: בואו נספח את C. מה ההבדל הגדול? אני אגיד לך מה ההבדל הגדול. אם אתה מספח את C, לתפיסתי אתה נופל למלכודת של שתי מדינות שהופכות למדינה אחת, ולכן אי-אפשר לספח את C. מה שאני עושה, אני מגדיר אוטונומיה שטח – דרך אגב, אתה מוזמן לראות את המפה שהכנתי – והגדרתי שטח נוסף שנקרא שטח I. שטח I זה שטח ישראל לכל דבר עם הסתייגות אחת: לשטח I ערביי יהודה ושומרון יוכלו להיכנס ולצאת ממנו ללא צורך באישור כניסה לישראל.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מה זה, עם חדש? יהודה ושומרון זה עם חדש?
<יואב קיש (הליכוד):>
יהודה ושומרון, 40%, האוטונומיה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
זה עם חדש?
<יואב קיש (הליכוד):>
האוטונומיה. ולשאלתך, איפה הם יממשו את הריבונות של הצבעתם לפרלמנט? איפה אותם ערביי אוטונומיה יצביעו לפרלמנט? וזה מה שאמר ידידי בצלאל – שאת זה הוא משאיר מחוץ למשוואה הדמוקרטית. התשובה שלי היא כרגע, קודם כול, האמת הכי פשוטה היא שאין תשובה ואין תוכנית מושלמת. אם הייתה תוכנית מושלמת כולנו כבר היינו בדרך לשם. זה לא מושלם. אבל מה אני אומר? אני אומר: בואו לא נחליט עכשיו. אני אומר: בואו נדחה את ההחלטה הזאת לעתיד, להסכם אזורי יחד עם ירדן. זה לא יהיה רק אנחנו – אתה רוצה לקרוא להם פלסטינים? בשבילך – והפלסטינים; אני קורא להם ערביי יהודה ושומרון. אבל זה לא יהיה רק אנחנו.
<יהודה גליק (הליכוד):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אל תעשה ויתורים פעם אחר פעם – – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
– – –
<יואב קיש (הליכוד):>
אנחנו נצטרך לשבת עם הירדנים, שהם פלסטינים, לתפיסתך, ולהגיע יחד עם הירדנים כנראה להסדר שבו ערביי יהודה ושומרון יממשו את זכותם הריבונית בירדן. היום למלך זה לא מתאים, זה ברור, ואין לו שום אינטרס, וזה נשמע אולי קצת הזוי, ובגלל זה אני אומר: היום אין פתרון. מצד שני – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
העמדה שלך מקובלת על ראש הממשלה?
<יואב קיש (הליכוד):>
מצד שני, עזה – אני אגיד לך גם על ראש הממשלה תכף.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
היא מקובלת עליו?
<יואב קיש (הליכוד):>
אני אגיד לך. מצד שני, גם עזה – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הדברים הנוראיים שאתה אומר על – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
מצד שני, גם עזה – אנחנו – – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
למה לא דרשתם מהירדנים מדינה פלסטינית? אני לא מבין. למה – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
סליחה, אפשר להוריד את – – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
19 שנה – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
מצד שני, גם עזה – לא נצליח לפתור את עזה בלי מצרים. זה ברור לכולם – –
<יהודה גליק (הליכוד):>
למה לא דרשתם – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
– – שכל מהלך שאנחנו נוביל יחד עם מצרים לגבי עזה חייב להיות משותף; זה לא יכול להיות מהלך ישראלי לבד ולא מצרי לבד. תמיד חושבים ומאשימים את ישראל באמברגו גדול על עזה. מה לעשות, יש לעזה גבול גם עם מצרים. אז אתה יודע, עם כל הכבוד – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
לירדן יש הסכם, יואב.
<יואב קיש (הליכוד):>
כן.
<קריאות:>
– – –
<יואב קיש (הליכוד):>
תן לי רגע, יהודה. תן לי לשמוע את אחמד.
<היו"ר מאיר כהן:>
גליק, חבר הכנסת גליק.
<יואב קיש (הליכוד):>
כן.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יואב, לירדן יש הסכם שלום עם מדינת ישראל.
<יואב קיש (הליכוד):>
נכון.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
זו מדינה ריבונית. עכשיו, בהצעות שלך אתה מבטל את הריבונות של ירדן. זה דבר מסוכן, מה שאתה עושה.
<יואב קיש (הליכוד):>
אני אמרתי בצורה הכי ברורה, שכל הסכם שאנחנו נצטרך להגיע אליו בעתיד עם ערביי יהודה ושומרון לגבי מימוש זכותם להצבעה לפרלמנט יצטרך להיות בתיאום של הסדר אזורי. לא אמרתי שאנחנו כופים על ירדן, אמרתי שזה יהיה ביחד עם ירדן.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אבל זכות ההגדרה בירדן.
<יהודה גליק (הליכוד):>
למה לא דרשתם מהירדנים מדינה פלסטינית?
<יואב קיש (הליכוד):>
מה?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אבל זכות ההגדרה העצמית בירדן.
<יהודה גליק (הליכוד):>
למה לא דרשתם מהירדנים מדינה פלסטינית?
<יואב קיש (הליכוד):>
אני חושב שמדינת ירדן, שבה הזהות של רוב האזרחים היא – ערביי יהודה ושומרון, תקרא להם פלסטינים, איך שאתה רוצה, זה לא משנה – הזהות היא מאוד גדולה בין ערביי יהודה ושומרון לערביי ירדן, בסדר? אתה תקרא להם פלסטינים, אני אקרא להם ירדנים.
ולכן, אני רק רוצה להסביר לך. מה שעושה שטח I – הוא מאפשר רציפות תחבורתית – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יכול להיות – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
רגע, תן לי לסיים, אני מסיים בקצרה ועונה לך. זה בערך 15% משטח יהודה ושומרון, וזה מאפשר רציפות תחבורתית ושמירה על מרקם חיים, ואפשרות של השקעות בשלום כלכלי, אזורי תעסוקה משותפים.
תראה איזה יופי הדברים האלה. כשאנחנו חיים ביחד ולא נלחמים אפשר לעשות רבות. אבל אתם צריכים להבין דבר אחד: הארץ הזאת שלנו וזו מדינתנו.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יואב, יכול להיות שטייסים, בהתחלה, כשהם – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
דרך אגב, היום הייתי במילואים – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – – הם רואים – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
היום הייתי במילואים. אני חייב להגיד לך, נהניתי. נו?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
טייסים רואים את המציאות אחרת, וכשהם מפסיקים לטוס הם מעוותים את המציאות, או שהמציאות מתעוותת.
<יואב קיש (הליכוד):>
תראה, ידידי בצלאל סמוטריץ הוא לא טייס – רואה את המציאות; ידידי יהודה גליק רואה את המציאות. יש פה כמה, לא מעט ידידים שהם לא טייסים – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
סמוטריץ הוא לא טייס, אבל הוא כל הזמן מרחף.
<יואב קיש (הליכוד):>
ואתה יודע מה, טיבי? אולי אתה מעופף, וזו הבעיה שלנו.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הוא כל הזמן מרחף.
<היו"ר מאיר כהן:>
טוב.
<יואב קיש (הליכוד):>
רגע, אני מסיים.
<היו"ר מאיר כהן:>
בבקשה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – – כל הזמן – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
בסדר גמור. טיבי.
<יואב קיש (הליכוד):>
אני רוצה לסיים. בקיצור, אם אני – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – – מרחף – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
אם אני לוקח את המסר העיקרי בדברי, אני אומר לך בצורה הכי ברורה: הגיע זמן למהלך עצמאי של מדינת ישראל.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תשכנע – – –
<יואב קיש (הליכוד):>
הגיע זמן לריבונות. ולידידינו – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יש לכם עוד כמה חודשים לשכנע – – – רק עוד כמה חודשים.
<יואב קיש (הליכוד):>
– – מוועידת פריז, בעולם, אני יכול להבטיח לכם: אתם יכולים להפסיק לדאוג. לא תהיה מדינה פלסטינית.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<יואב קיש (הליכוד):>
תהיה במעלה-אדומים ריבונות ישראלית. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר מאיר כהן:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברות הכנסת שרן השכל וקארין אלהרר בנושא: מתן כלים לשילוב החרדים בלימודי ההשכלה הגבוהה.
החלטת ועדת האתיקה בעניין היעדרות חברי הכנסת מישיבות הכנסת בכנס הקיץ של המושב השני של הכנסת העשרים, ממאי 2016 עד אוגוסט 2016. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. כאמור, תשובה והצבעה על הצעות הסיכום, בסיכום עם המציעים, במועד אחר.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי, כ' בטבת התשע"ז, 18 בינואר 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:09.>