דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ב ישיבה קצ"ד הישיבה המאה-ותשעים-וארבע של הכנסת העשרים יום רביעי, כ' בטבת התשע"ז (18 בינואר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 שאילתות דחופות 5 287. אי-אכיפת חוק השקיות 5 מיכל רוזין (מרצ): 5 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 6 אורי מקלב (יהדות התורה): 10 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 11 288. דליפת הנפט מתחנת הכוח באשדוד 18 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 18 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 18 285. הרחבת כביש 89 23 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 23 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 24 יעל גרמן (יש עתיד): 25 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 31 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 32 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ו–2016 32 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 32 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 36 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי למבקשים להירשם כארמים) (הוראת שעה), התשע"ו–2016 38 עודד פורר (ישראל ביתנו): 38 שרת המשפטים איילת שקד: 41 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מתן כספי הפיקדון לחיילים בודדים), התשע"ו–2016 43 ענת ברקו (הליכוד): 43 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 46 הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן-משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ו–2016 47 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 48 הצעת חוק קבלה, מסירה ושיתוף של מידע על קטין או על בן-משפחתו, התשע"ה–2015 49 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 49 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 51 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ביטול אשרה ורישיון לישיבת קבע למחבלים ולמשפחותיהם עקב השתתפות בפעילות טרור), התשע"ו–2016 54 יאיר לפיד (יש עתיד): 60 זהבה גלאון (מרצ): 78 שרת המשפטים איילת שקד: 82 הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון – הגבלה על פרסום שאינו לתועלת הציבור), התשע"ו–2016 84 מיכל רוזין (מרצ): 84 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 97 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבתי-הספר), התשע"ז–2016 104 מאיר כהן (יש עתיד): 105 שר החינוך נפתלי בנט: 107 מאיר כהן (יש עתיד): 122 הודעה אישית של חבר הכנסת עפר שלח 125 עפר שלח (יש עתיד): 126 הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין, מתורגמנים ויומנאים), התשע"ז–2016 127 מיקי לוי (יש עתיד): 128 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 130 הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016 135 אורן אסף חזן (הליכוד): 136 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 140 יואל חסון (המחנה הציוני): 143 אורן אסף חזן (הליכוד): 145 הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הגנה על עובדים זרים מפני ניצול ועבירות חמורות), התשע"ו–2016 149 מיכל רוזין (מרצ): 149 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי אגודת הידידות הבין-פרלמנטרית ישראל–ארמניה 152 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 152 הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הגנה על עובדים זרים מפני ניצול ועבירות חמורות), התשע"ו–2016 153 סגן שר הפנים משולם נהרי: 153 הצעות לסדר-היום 157 דוח משרד הבריאות על זמני ההמתנה הארוכים בחדרי המיון 157 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 157 יעל גרמן (יש עתיד): 158 שר הבריאות יעקב ליצמן: 160 אורן אסף חזן (הליכוד): 163 הצעות לסדר-היום 164 שינוי התגמול הבסיסי לניצולי שואה בעלי 40% נכות 164 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 165 אכרם חסון (כולנו): 171 אורי מקלב (יהדות התורה): 172 סגן שר האוצר יצחק כהן: 175 הצעות לסדר-היום 181 הזינוק בריבית המשכנתאות לדיור 181 יעקב אשר (יהדות התורה): 181 מיקי לוי (יש עתיד): 184 סגן שר האוצר יצחק כהן: 187 הצעה לסדר-היום 199 דוח "מרכז אדוה" השנתי – תמונת מצב חברתית 200 מיכל רוזין (מרצ): 200 סגן שר האוצר יצחק כהן: 187 יוסי יונה (המחנה הציוני): 211 הצעה לסדר-היום 212 350 מילואימניקים יוצאי אתיופיה הצהירו שלא ישרתו במילואים בצה"ל 212 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 213 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 214 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 216 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 216 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ' בטבת התשע"ז, 18 בינואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת נחמן שי בנושא: למעלה מעשרה חודשים לא מונתה מנהלת לרשות לקידום מעמד האישה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את השר להגנת הסביבה חבר הכנסת זאב אלקין לעלות לדוכן על מנת להשיב על שתי שאילתות. הראשונה – שאילתה דחופה שמספרה 287 מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הנושא: אי-אכיפת חוק השקיות. חברת הכנסת רוזין תוכל לגשת למיקרופון באולם ולקרוא את השאילתה. <287. אי-אכיפת חוק השקיות> <מיכל רוזין (מרצ):> שלום, בוקר קשה. אני רוצה לשאול אותך, השר להגנת הסביבה, קודם כול אולי אתה לא יודע אז אני רק אעדכן אותך, הצעת חוק השקיות הייתה הצעת חוק פרטית שלי בכנסת התשע-עשרה בשיתוף – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מבקש לקרוא את נוסח השאילתה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני קוראת, אני מעדכנת אותו. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> את תוכלי בשאלה נוספת לעדכן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בדיוק. <מיכל רוזין (מרצ):> היה משפט, הייתי מסיימת אותו. – – בשיתוף עם עמותת "צלול", ואני שמחה שהיא אומצה על-ידי הממשלה ועברה בכנסת הזאת. שבועיים עברו מאז נכנס לתוקפו חוק השקיות. רשתות השיווק מעדיפות שלא לחלק שקיות רב-פעמיות לצרכנים, חרף כוונת משרדכם לתקצב את חלוקתן. כמו כן, בחלק מרשתות השיווק עדיין מחולקות שקיות הגופייה ללא עלות. ברצוני לשאול: מה נעשה כדי לאכוף את החוק? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת רוזין. בבקשה, אדוני השר. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תודה. קודם כול, כדי לעדכן גם את חברי הכנסת שפחות מצויים בנושא מחברת הכנסת רוזין, השימוש בשקיות החד-פעמיות, שקיות נשיאה, הפך בישראל להרגל בלתי נפרד מהליך קניית מוצרי צריכה בקרב ציבור הצרכנים וגם בקרב הקמעונאים. למעשה התפתח נוהג שהשקיות האלה מסופקות חינם ללא הגבלה. אגב, אני אעיר בסוגריים שאין חוק שצריך לתת חינם, לכן הזעם הציבורי על אותן חנויות או רשתות שלא חייבות לפי החוק לגבות אגרה וכן התחילו לגבות, הזעם לא מוצדק, כי מותר להן לגבות. זה שהיה בחינם זה היה רק נוהג, ואגב, אנחנו נשמח אם יגבו גם במקומות נוספים שהחוק לא מחייב. כמובן, השקיות החד-פעמיות האלה הופכות לפסולת, מזהמות את הסביבה, ובמיוחד את השטחים הפתוחים ואת הסביבה הימית. המשרד להגנת הסביבה קידם חוק לצמצום השימוש בשקיות חד-פעמיות להבטחת קיומה של סביבה נאותה, למניעה וצמצום של מפגעים סביבתיים בריאותיים ולשיפור איכות החיים והסביבה. זה החוק שעבר ונכנס לתוקף בדיוק עכשיו, ב-1 בינואר 2017. אחת ממטרות החוק היא כמובן עידוד שימוש באמצעי נשיאה חלופיים הניתנים לשימוש רב-פעמי, וזאת מהות שאלתך. החוק חל רק על הקמעונאים הגדולים, כהגדרתם בחוק המזון, כלומר רק על רשתות המזון הגדולות. מכאן גם נובע לפעמים חלק מהבלבול בטענות שהחוק לא מופעל בחנויות כאלה או אחרות, או ברשת "סופרפארם" למשל. הוא לא חל עליהן מלכתחילה. לגבי הסלים הרב-פעמיים, חוק השקיות אינו מטיל חובה על הקמעונאים הגדולים לחלק סלים רב-פעמיים. למעשה, עד כמה שאנחנו בדקנו, כמעט באף מדינה שהוחל חוק דומה, לא חולקו סלים רב-פעמיים, אלא רק נדרש מהציבור לשלם בתמורה לשקיות חד-פעמיות. עם זאת – וזאת הייתה החלטה אישית שאני קיבלתי אחרי שנכנסתי לתפקיד וקיימנו דיונים של היערכות להפעלת החוק – אני סברתי שהיות שבחוק יש מעין היטל חדש על הציבור; הכסף הזה שנאסף על-ידי הרשתות בסוף מגיע למדינה, הוא מגיע לקרן הניקיון שמנוהלת על-ידי המשרד – נכון להחזיר לציבור חלק מההשקעה הזאת דרך מימון חלוקה בחינם של הסלים הרב-פעמיים. זו לא מהות החוק. אגב, חבל שהמחוקק לא חשב על זה מלכתחילה, אבל זה לא היה בחוק, אלא זו הייתה יוזמה שלנו, של המשרד. <מיכל רוזין (מרצ):> חשבו. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> הדרך היחידה לעשות את זה, למעשה, הייתה לעודד את הרשתות לעשות זאת, כי אם אנחנו כמשרד היינו עכשיו מנסים להיערך ולחלק סלים – זה לא בדיוק תפקידו של משרד ממשלתי – זה גם היה קורה בערך בשנת 2019 או 2020; עד שהיו מאפשרים לנו לעשות מכרז לרכישת הסלים הרב-פעמיים וכו'. ולכן אנחנו יצאנו בקול קורא לכל הרשתות שהחוק חל עליהן בהצעה לממן חלוקה בחינם של הסלים הרב-פעמיים בשבועות הראשונים להפעלת החוק. אגב, הקצבנו למטרה הזאת 22 מיליון שקל, אף שעוד לא קיבלנו אגורה מהחוק, אלא כאיזו מקדמה על חשבון ההכנסות שהחוק אמור להכניס למשרד. לצערי, כבר עכשיו אני אומר, רמת ההיענות לקול הקורא הייתה חלקית בלבד ורק בהיקף של 13 מיליון שקל. זאת אומרת, כשיש היום ברשתות מחסור בסלים רב-פעמיים, זה לא מכיוון שהמשרד להגנת הסביבה הגביל את הרשתות ואמר: זה התקציב המקסימלי. לא, הרשתות עשו הערכה כמה הן רוצות לרכוש, ולפי זה ניגשו לקול קורא, ולפי זה קיבלו מאתנו את התשובה החיובית. אגב, חברת הכנסת רוזין, היו רשתות שבחרו לא לגשת בכלל לקול הקורא משיקולים השמורים אתן. למשל, קבלת מימון מהמדינה מחייבת פרסום של משכורות הבכירים ברשת. היו רשתות שהחליטו שהן לא רוצות לפרסם את זה ומעדיפות לא לגשת. היו עוד כל מיני שיקולים אחרים לכמה רשתות לא לגשת. לכן, האחריות לכך שברשתות האלה לא מחלקים סלים רב-פעמיים היא על הרשת. הצרכן כבר יעשה את הבחירה שלו, עד כמה זה בעיניו שיקול באיזו רשת להשתמש, אבל אין לנו פה דרך באמצעות החוק לכפות את זה על הרשתות שבחרו לא להיכנס. נקודה נוספת: מראש היה ברור שיהיו רשתות שלא יספיקו להיערך באופן מלא, מה גם שאף אחד לא ידע להעריך את צמצום השימוש בשקיות החד-פעמיות ואת רמת הביקוש לסלים הרב-פעמיים. הייתה איזו הערכה, אבל, למשל, בינתיים – זה עוד מוקדם להסיק מסקנות לגבי החוק באופן כללי – הירידה ברוב הרשתות בשימוש בשקיות החד-פעמיות גדולה ממה שנצפה. כתוצאה מזה הביקוש לסלים רב-פעמיים גדול ממה שהיה צפוי. הרשתות עשו פה הערכת חסר. ברגע שהן עשו הערכת חסר, היה מראש ברור שיכולה להיווצר סיטואציה, שקורית לצערי היום בחלק מהרשתות, שהצרכן בא ואומרים לו: אין לנו כרגע במלאי. אגב, בכל הפרסומים מופיע שזה עד גמר המלאי. בפועל, כדי לפצות את הצרכן, אנחנו דרשנו במסגרת קול קורא מכל רשת שנקלעה למצב כזה לתת לצרכן, א. שובר שהוא יוכל לקבל את הסל גם בתום תקופת החלוקה; ב. גם לפצות אותו בסל נוסף על אותה עוגמת נפש שהרשת לא נערכה בזמן. זה המצב, אלה הן הדרישות. אין לנו דרך להחליף את הרשתות, אני לא יודע להביא סלים רב-פעמיים יותר מהר מכפי שהן יודעות לעשות. אנחנו כמדינה לא ערוכים לזה. לא היינו מחויבים לזה לפי החוק, זאת בסך הכול ג'סטה לציבור, שהיא לא עובדת אידיאלית – אני מסכים עם תוכן השאילתה שלך. בעיני זה עדיף מכלום. יכולתי לא לעשות שום דבר, ואז כולם היו משלמים גם על הסלים הרב-פעמיים. אני חושב שעשינו נכון, עדיין, עם כל מחלת הילדות הזאת של המחסור, בסוף הכסף חוזר לציבור. אני יכול רק להצר על כך שהרשתות לא נערכו מספיק מהר ומספיק בזמן, ויכול להצר על כך שחלק מהרשתות בחרו לא להיעזר בנו ולא לגשת לקול הקורא, או לא הגישו בקשת תמיכה למספר יותר גדול של הסלים כדי לחלק אותם לציבור. פשוט העריכו לא נכון את התגובה הציבורית לפעולה הזאת. כמובן, אין לנו שום מנגנון אכיפה על זה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לא להחזיר כסף לרשתות, אם הן פועלות לא לפי התקן. אנחנו שומעים לפעמים תלונות על כך שלמשל אדם מגיע ולא מקבל את השובר או לא מקבל את שובר הפיצוי. תלונות כאלה, בהחלט, האזרחים מוזמנים להעביר אלינו, ובהתחשבנות מול הרשתות אנחנו בהחלט נעשה אתן בירור. אבל אי-אפשר לעשות אכיפה על משהו שהוא בסך הכול קול קורא ופעולה התנדבותית ולא פעולת חובה. עכשיו, לגבי אכיפת החוק על עצם גביית התשלום, כמובן, נערכנו לכך בכמה מישורים, לפי מה שאנחנו – יש כל מיני דרכים לעשות את זה: גם ביקורות חשבוניות וגם ביקורים בסניפים וכו'. עכשיו, אני חייב לציין שיש פה עוד נושא שעוד לא נכנסנו משמעותית לאכיפה שלו, ואנחנו בהחלט ניכנס, וזה עובי השקית – כי החוק משנה גם את עובי השקית המותר, זה לא רק עניין התשלום, אבל זה דורש זמן היערכות, גם לתעשייה הישראלית שלא מספיק נערכה מראש לזה. ולכן אנחנו פה פחות מקפידים כרגע על האכיפה. נכון לרגע זה לנו במשרד לא ידוע על כך שיש חלוקת שקיות חינם ברשתות המזון הגדולות, שמחויבות לפי החוק. ולכן, אם יש ברשותך מידע על כך שרשתות שחייבות ממשיכות לחלק חינם בקופות, בעמדות החלוקה – אני לא מדבר על שקיות לירקות, זה סיפור אחר, אלא על מה שהחוק חל עליו – אנחנו כמובן נשמח לקבל את המידע ולבצע אכיפה באופן מיידי. לנו לא ידוע על מקרה כזה. ידוע על הרבה תלונות בנושא של הסלים, אבל כבר הסברתי את הרקע למצב הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת, חברת הכנסת רוזין? ואחר כך – חברי הכנסת אורי מקלב ויעל כהן-פארן יוכלו לשאול שאלה נוספת. <מיכל רוזין (מרצ):> קודם כול, אם ירשה לי היושב-ראש, אני רוצה באמת להחמיא לך על תשובה מנומקת, רצינית, שמראה שאתה מכיר את הנושא היטב. אין ספק, החוק הזה עבר הרבה מאוד גלגולים. חלק מהוויתורים לרשתות השיווק היו על מנת לאפשר לחוק הזה להתקיים. גם המחיר הנמוך של השקיות – כדי להקל על הציבור – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אגב, הוא בינתיים מוכיח את עצמו. <מיכל רוזין (מרצ):> אין לי ספק, כמי שיזמה אותו מלכתחילה, שהוא יוכיח את עצמו. למדנו לא לעשן במקומות ציבוריים, לא לקטוף פרחים; נלמד לא להשתמש בשקיות הגופייה, כמו שקורה ברוב מדינות העולם המתוקנות. אני כן רוצה לשאול – קודם כול, צדקת, ואני אביא לך את הדוגמאות של חלוקה חינם, שעדיין מחלקים חינם, וזה בהחלט קשור לאכיפה של המשרד שלך, ואני שמחה על כך. לגבי השוברים, יש הרבה מאוד אזרחים שפנו עם שוברים לקבל את השקיות. הבעיה שלי היא לא עם זה שחסר להם שקיות רב-פעמיות; הבעיה שלי שבעצם הרשתות מנסות לעשות איזה רווח על העניין הזה שחסר להם שקיות, ולהגיד – כל מיני מבצעים של "אם תקנה ביותר מ-100 שקלים תקבל שקית רב-פעמית", ואם אומרים: אני לא רוצה, אבל אני רוצה לרכוש, אז אין באפשרות הלקוח לרכוש. אנחנו רוצים בעצם לוודא שמטרת החוק תישמר, והמטרה תהיה להפסיק עם שקיות הגופייה ולאו דווקא שעכשיו רשתות השיווק ימצאו דרך נוספת להרוויח. ולכן, אני רוצה לשאול אותך בעצם: 1. איך תתגברו את האכיפה על חלוקת שקיות חינם? איך תעודדו את רשתות השיווק באמת לקדם את העניין הזה? כי בסוף זו מטרה של כולנו, ולא לעשות את זה למטרות רווח, שיפגעו בסופו של דבר בהשגת מטרות החוק. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני, שאלה נוספת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, אני דווקא רוצה לדבר על פן אחר של האכיפה. כפי שאמרת בדבריך, לא כל הרשתות יכולות לגבות; רק רשתות שקבועות בחוק – שלא ידועות לציבור – אבל אלה רשתות שיש להן שלוש חנויות ויש להן מחזור כספי של 250 מיליון שקל. מה שקורה בפועל, שרשתות רבות או חנויות שבכלל אפילו לא נכנסות להגדרה של רשתות גובות מהציבור את הכסף כשאין להן הסמכות לכך, וממילא הן גם לא מעבירות לשום קרן, מפני שהגבייה הזאת היא גבייה ללא סמכות וללא רשות. האכיפה צריכה להיות גם כלפי אותן חנויות ורשתות. בכלל, הציבור לא יודע איזו רשת חייבת ואיזו רשת לא יכולה לגבות. אף אחד לא יודע, ללא הפרסומים, אם לרשת הזאת יש שלוש חנויות ואם יש לה מחזור כספי של 250 מיליון שקל. איך הם יכולים לדעת? לכן כן היה מן הראוי – אני לא יודע באיזה מספר מדובר, של אותן רשתות שיכולות לגבות – שהמשרד יפרסם באיזו דרך שהיא מי הן הרשתות שיכולות לגבות על-פי חוק. באופן מעשי אתה אומר שזה צמצם, וזה נכון. אבל הציבור ממורמר. הציבור מרגיש שבעצם זה צמצם את ההוצאה של הרשתות, בלי שהם מקבלים על זה משהו ובלי שיש ירידת מחירים, גם אם מעבירים את 10 האגורות שלהם לקרן, אבל בינתיים אותן רשתות שהוציאו עשרות-מיליונים כל שנה על רכישת שקיות, עכשיו הן לא צריכות להוציא, והן לא נתנו, כגון את השקיות הרב-פעמיות – ובוורסיה הראשונה של החוק הם כן התחייבו לתת, זה לא היה המשרד. בוורסיה הראשונה של החוק הרשתות הן שהיו צריכות לתת אותן. מה שכן, הרווח היחיד שיש הוא לאוצר הבדיחות ולמפלס מצב הרוח במדינה – על חשבון השקיות עשינו רווח גדול: עשרות בדיחות, שירים רבים ועוד דברים שהתווספו למצב הרוח הלאומי בזכות השקיות, וזה בסדר גמור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מקלב. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. לאחר מכן השר ישיב לכולם. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לשאול – קודם כול, כמובן לברך על החוק שנכנס לתוקפו. באמת, בעיני, חוק מאוד מאוד חשוב. אני רוצה לשאול מה קורה באזור שמחוץ לקו הירוק, שמעבר לקו הירוק, מאחר שחוקי מדינת ישראל לא חלים על אזורי יו"ש. היום, כידוע, חוק השקיות לא חל על מרכולים באזורי יו"ש, ובכל זאת – ואני שומעת את זה מתושבי יישובים והתנחלויות – כן גובים מהם את אותן 10 אגורות. בדומה למה שאמר חברי חבר הכנסת מקלב, שגם ברשתות קטנות שלא אמורות לגבות את זה, גובים, ובעצם מכניסים את 10 האגורות האלה לכיס, אז גם באיו"ש, שלא מוחל שם החוק הישראלי, הכסף לא עובר בסופו של דבר לקרן של המשרד להגנת הסביבה, אבל נגבה מהתושבים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, השר אלקין. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אפתח דווקא בשאלה שהיא משותפת לחבר הכנסת מקלב וחברת הכנסת כהן-פארן. יכול להיות שמכיוון שהם נכנסו דקה או שתיים באיחור אז הם לא שמעו את מה שאמרתי בפתיחת דברי על השאלה של חברת הכנסת רוזין, כי אני חושב שכבר התייחסתי לכך. החוק במדינת ישראל, עד חוק השקיות, לא חייב אף אחד לחלק שקיות חד-פעמיות חינם. זאת הייתה החלטה וולונטרית של הרשתות, של החנויות, וזה הנוהג שהשתרש במדינה. אגב, לתפיסתנו כמשרד להגנת הסביבה זה נוהג מאוד בעייתי, כי הוא גרם לשימוש יתר – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> בקדנציה הקודמת סוכם – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אז עוד פעם, חבר הכנסת מקלב, אני עונה על השאלה שלך וגם על השאלה של חברת הכנסת כהן-פארן למה במקומות מסוימים שלא חייבים לפי החוק לגבות תשלום, גובים תשלום. התשובה היא שזו זכותם המלאה. יותר מזה, כמשרד להגנת הסביבה, אני מברך אותם על כך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זו זכות מלאה? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> בוודאי. אין חוק – עוד פעם, אני חוזר ואומר: חשוב להבין שאין חוק שחייב עד היום מישהו לחלק חינם. זה היה מנהג, מנהג מעין-פרסומי כזה: תבואו אלינו – תקבלו חינם. יש הרבה מדינות שבלי שום קשר לחוק השקיות זה אף פעם לא היה חינם אצלן, גבו על זה כסף. פה פשוט השתרש איזה מנהג, גם של הצרכנים וגם של המוכרים, גם בחנויות קטנות וגם בגדולות, לתת חינם. כתוצאה מהחינם הזה היה זיהום, היו יותר מדי שקיות פר-נפש בהשוואה כמעט לכל מדינה מערבית מתוקנת, ולכן נולד חוק השקיות. עכשיו, מה קרה כשנולד חוק השקיות? אמרו: אנחנו נלך בשלב הראשון רק לגדולים, כי הם כ-60% מהשוק, וברגע שנשנה שם נשנה כבר את התמונה המלאה. ועליהן עוד אפשר לאכוף; לך תאכוף על המכולת הקטנה, אם זה בחינם או לא בחינם – זה הרבה יותר קשה. ולכן אמרו: בשלב הראשון נעשה שם ואחר כך נראה – אולי נרחיב, אולי לא, אבל כרגע זה היה צעד ראשון. אבל בוודאי כתוצאה של השינוי בנוהג שעשינו ברשתות הגדולות עם החוק, אם יש היום חנויות קטנות או רשתות ביו"ש, שלא חייבות, ואומרות: אני עכשיו רוצה לקחת כסף – מבחינתי זה מבורך. כי מה יקרה? יהיה פחות שימוש בשקיות חד-פעמיות, גם בחנויות באיו"ש וגם בקטנות. זה שאת הכסף הזה שהם גובים הם לוקחים לכיסם ולא לקרן – גם זה נכון. זה זכותם, כי הם משלמים על זה. הרי בסוף שקית חד-פעמית כזאת עולה כסף למשווק; אין טובות חינם. אגב, כשזה היה חינם זה לא היה חינם. איפה גולם המחיר? במחיר המוצרים. הרי בסוף אף אחד מהמשווקים לא נותן מתנות חינם. ולכן, אם הם החליטו לקחת מוצר שעולה למשווק כסף ופשוט גילמו אותו במחיר כדי להסתיר מהציבור, וכתוצאה מזה הציבור לקח המון המון המון, והיום הם גובים על זה כסף ולכן הציבור ייקח פחות – מצדי זה מבורך. אני ודאי לא אעשה אכיפה הפוכה: למה אתם גובים כסף? זה לא תפקידו לפי החוק, אבל אף אחד גם לא יוכל לעשות אכיפה, כי זה זכותם. זכותו של כל משווק לתת משהו חינם אם הוא רוצה, וזכותו לגבות על זה מחיר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> חשוב לדעת מי יכול לגבות לפי חוק ומי לא יכול. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> כולם יכולים. עוד פעם, אני חוזר ואומר: יש כאלה שחייבים, ויש כאלה שזה ברשות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל הציבור צריך לדעת – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> האינטרס שלנו הוא שכולם יגבו. אם שינינו דרך החוק הזה את הנוהג הזה גם במקומות שלא רצינו לחייב – אנחנו לא רצינו לחייב, המחוקק. מלכתחילה המחוקק יכול לחייב בחוק – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> זכותו של הציבור לדעת למי מותר לחייב אותו לפי חוק. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני חושב שאפילו הזכרתי את זה: החוק הוא מאוד מאוד פשוט. החוק הרי לא קבע בתוך החוק; הוא פשוט הפנה את זה לחוק המזון, נדמה לי, אם אני זוכר נכון, להחלטה מי זה קמעונאי גדול. אז מי שרוצה יכול, ותקשורת כזאת או אחרת יכולה ללכת לשם ולקחת הגדרה. לי אין אינטרס לצמצם את התופעה הזאת, לכן, מבחינה זו, הציבור כבר יעשה את החשבון. סך הכול חלוקה חינם, זה תרגיל שיווקי. אם הוא רוצה, הוא ילך למקום שבו זה עדיין חינם, ולא ילך למקום שבו זה עולה כסף, אבל מבחינתי, כמה שפחות חינם כך עדיף, מבחינת הגנת הסביבה. זה שלא כפינו את זה, זה לא סיבה שאנחנו נתנגד לזה. זו הייתה שאלה, למעשה – זה נותן תשובה גם בנושא איו"ש. אנחנו לא יודעים לכפות באיו"ש, אבל זה שגובים – מצוין; שימשיכו לגבות באיו"ש, ויעשו עם הכסף מה שהם רוצים, כמו שהם עושים עם כל שאר הכסף שהם גובים תמורת מוצר אחר שעולה כסף. הרי הם לא גובים יותר ממה שזה עולה באמת – להם, כמשווקים. שאלה שנייה – שאל חבר הכנסת מקלב לגבי הרווחים של הרשתות, וזה שבגרסה הראשונה של החוק דובר על כך שהרשתות יחלקו את הסלים, ויהיו חייבות לעשות את זה, ועכשיו הן לא. קודם כול, זה החוק. אנחנו כמשרד פועלים לפי החוק שהכנסת הוציאה מתחת ידיה. מה שהיה בגרסאות הראשונות זה היסטוריה. בכל זאת, כדאי לזכור שבגרסה הראשונית של החוק מחיר השקית היה צריך להיות 50 אגורות, ולכן היה פה שינוי של הכול בכול, וכחלק מהשינוי הזה – הורדה מ-50 ל-10 אגורות – גם פטרו את הרשתות מהחובה לחלק את הסלים הרב-פעמיים. זה נכון שלרשתות יש פה רווח מסוים, כי הן רוכשות את השקיות החד-פעמיות, ומחיר השקיות לא חוזר אליהן כי הוא הולך למדינה, אבל מפני שפחות משתמשים בשקיות – את ההפרש הזה הם מרוויחים. אבל עוד פעם, הם מרוויחים מזה שיש להם פחות גימיק שיווקי, כי חלוקת החינם הייתה גימיק שיווקי. אז או שהן ישקיעו בגימיק שיווקי אחר, או שיורידו את זה מגילום המחיר שהיה, או שיוסיפו לרווחים, אבל זו התנהלות של כל רשת. כל רשת מחליטה כמה היא משקיעה בגימיק שיווקי מהרווחים שלה וכמה לא. זה לא ענייננו כאן כמדינה. חלוקת הסלים הרב-פעמיים – אין לי דרך לחייב את הרשת. כבר הסברתי – ניסינו לפתות, אמרנו, שימו לב – לא ביקשנו השתתפות עצמית. היו קולות במשרד שאמרו: בואו ניתן 75% והרשת תיתן 25%. אני אמרתי: לא רוצה, כי אז פחות רשתות ירצו להיכנס. האינטרס שלי הוא שכל אזרח, מקסימום אזרחים שרוצים, יקבלו את זה חינם, כי זה כסף שמגיע מהציבור – יגיע, עוד לא הגיע, כי נתנו מקדמה על חשבוננו. זה מה שקרה פה. לכן, רשת שלא רוצה להשקיע בזה, חבר הכנסת מקלב, אין לי דרך לחייב אותה. היא יכלה לעשות את זה ב-100% על חשבוננו. היא לא רוצה לפרסם דוחות מאזנים שלה, לא רוצה לפרסם משכורות של בכירים שלה? אין לי פה – שהציבור ישפוט וילך לרשת שזה חינם. <מיכל רוזין (מרצ):> השר, לא קבענו בחוק שהם מחויבים ממילא לפרסם את המשכורות – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> את זה אני לא יודע להגיד לך. <מיכל רוזין (מרצ):> קבענו בוועדת הכלכלה את החוק הזה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> למזלי, זה לא תפקידי לפקח על חוק המזון ועל פרסום מאזנים ומשכורות הבכירים, אבל אני יודע שחלק מהרשתות, בגלל חובות שקיפות של קבלת כסף מהמדינה, העדיפו שלא לגשת – לפחות כך אני עודכנתי. זאת זכותן המלאה. אני יכול להצר על כך. הציבור ישפוט וילך לאן שהוא רוצה ללכת. לגבי השאלה – כבר אמרתי: את המקרים אשמח לקבל. לגבי שימוש בזה למבצעים – אין לי דרך להתמודד עם זה. היינו חייבים לקבע איזשהו סכום מינימום. אגב, הערכנו מפתח של חלוקת הסלים: אחד ל-150 שקל. אני הצעתי למשרד, לקנייה הראשונה, לסל הראשון, להוריד כדי לתת מענה לקשישים, לסטודנטים, שקונים פחות, ולכן רף הכניסה הוא פחות מהמדרגות אחר כך, בדיוק מהסיבה הזאת. מצד שני, היינו חייבים רף כניסה כלשהו, אחרת כבר היינו מחלקים סלים רב-פעמיים בחינם, כמו שקיות חד-פעמיות, בכמות בלתי מוגבלת. זה כמובן לא נכון, כי אם נזרוק אותם, גם הם מזהמים. זו בוודאי לא הייתה הכוונה, ולכן היינו חייבים לייצר רף כלשהו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש שקיות מתכלות, שאפשר היה לעודד – – – <מיכל רוזין (מרצ):> המשרד לא מוכן. הם לא מוכנים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הם לא מוכנים, אבל שהציבור ישלם כי אין אופציה אחרת, כי אין שקיות רב-פעמיות – הוא אמור להוציא מהכיס כסף שאין לו קנייה אחרי קנייה. אז הצעת, המשרד לא קיבל, אז מה יצא מזה? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> לא. חברת הכנסת אורלי לוי, נדמה לי שאת כמוני היית מחוקקת בכנסת הקודמת, והיית שותפה, וגם בכנסת הזאת, והכנסת הוציאה חוק כמו שהוא. בחוק שהכנסת הוציאה, כולל את, כולל אני, כולל כולנו כאן, הציבור לא היה צריך לקבל כלום, אפס, אף סל רב-פעמי – לא בזה ולא בהנחה ולא בחינם ולא שום דבר. זה החוק שחוקקנו; אני לא אומר: חוקקתם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל לך, כשר, יש אפשרות להקל על הציבור. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אז זה מה שעשיתי. בתור שר – עוד פעם, לא היית פה בתחילת הדיון. אני תיארתי את ההליך. נכנסתי למשרד ואמרתי: המשרד הולך לקבל תקציב, אומנם למטרות חשובות של טיפול בזיהום האוויר והכול, וטיפול באיכות הסביבה, אבל עדיין אני רוצה חלק מהתקציב להחזיר לציבור. ואמרתי: כל רשת שרוצה לחלק, ניתן לה את הכסף ללא הגבלה. היו רשתות שבחרו לא לחלק; היו רשתות שביקשו פחות כסף ממה שרצינו לתת. הקצבנו לזה 22 מיליון, והרשתות ביקשו רק 13 מיליון – אמרו: אנחנו לא רוצים לחלק יותר. אין לי דרך לחייב אותן, כי אנחנו כמחוקקים לא חייבנו אותן. עוד פעם, אני לא רוצה להגיד – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז הרשתות קיבלו, בעצם, מהמדינה תקציב של – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> לא קיבלו תקציב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> לא קיבלו תקציב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> הרשתות קיבלו קו פתוח. אמרו להן: הנה קול קורא. מי שרוצה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> רק הרשתות? העסקים הבינוניים לא קיבלו? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> העסקים הבינוניים לא חייבים לגבות. כל מי שחייב לגבות לפי החוק על השקיות החד-פעמיות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני השר, אנחנו חוזרים. אי-אפשר שכל חבר כנסת ייכנס ואנחנו נחזור עוד פעם. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> טוב. אני אשמח לתת הסבר פרטי של מה שנתתי פה מעל הבמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – השר עצמו. כן. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אוקיי. אני חושב שסיימתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד כאן התשובה. תודה לכל השואלים. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 288 מאת חברת הכנסת יעל כהן-פארן; הנושא: דליפת הנפט מתחנת הכוח באשדוד. בבקשה, חברת הכנסת כהן-פארן, נא לקרוא את השאילתה. <288. דליפת הנפט מתחנת הכוח באשדוד> <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש. ביום שלישי שעבר התרחש זיהום ים חמור שפגע בחופים עד הרצליה ושיתק מתקני התפלה. רצוני לשאול: 1. מדוע הוגדר האירוע "קטן"? 2. מדוע טרם נרכש הציוד ואוישו התקנים בתוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לזיהומי ים בשמן? 3. כמה מִקְשרים – צינורות – ימיים דומים יש? תודה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תודה רבה. קודם כול, על-פי ההגדרות של התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לטיפול בתקריות זיהום ים בשמן, מה שנקרא תלמ"ת, יש שלושה שלבים לאירועים מהסוג הזה, שלוש הגדרות: הגדרה כמקומי, הגדרה כבין-מקומי והגדרה כלאומי. אין הגדרה של קטן. אלה שלוש ההגדרות. האירוע הוגדר בשלב הראשון כאירוע מקומי – יש לזה איזה שם בלועזית – בשלבי האירוע הראשוניים בלבד, כי כך סברו אנשי המקצוע של המשרד ביחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, וברוח זו גם יצא הדיווח, כי באמת בשלב הראשון דובר על כתם שהשתרע על שטח של 200 מטר בלבד. אבל כבר בסוף היום הראשון לאירוע, באותו יום, 10 בינואר, כשהתבררו בהדרגה ממדי האירוע וההשפעה שלו מעבר לאירוע הנקודתי עצמו, הובהר על-ידי המשרד כי מדובר באירוע בין-מקומי, קרי, עלינו משלב הראשון לשלב שני – ממקומי לבין-מקומי. כמובן, כבר אז האירוע הוגדר כנמצא בשליטה ובטיפול של חברת החשמל, הגורם המזהם, כי לפי החוק, עד שלא הגענו לאירוע לאומי, מי שמטפל זה הגורם המזהם. אבל, כמובן, הסיבה לכך הייתה ההגדרה אירוע בין-מקומי, כי ראינו שזה הולך להשפיע גם על חופים רחוקים יותר, בגזרות רחוקות יותר. כמובן, מעבר לתיאור בתשובה על השאלה הפרטנית שלך, מהי ההתגלגלות של הגדרת האירוע, חשוב לציין שהמשרד, לאחר האירוע, באופן מיידי, הורה לחברת החשמל להשבית לחלוטין את הצינור המקשר באשדוד ולא להזרים בו עוד שמנים. יש התרעמות רבה של חברת החשמל עלינו בטענות שזה יפגע בה וכו', אבל חשבנו שברגע שקרה אירוע כזה, זה לא נכון להסתפק בתיקון קוסמטי שייעשה ולהסתכן אחר כך בעוד אירוע מסוג כזה, והגדרנו בהנחיה שלנו שאם חברת החשמל בכל זאת רוצה להשמיש את הצינור הזה, היא לא יכולה לעשות זאת באופן מיידי על-ידי תיקון התקלה הספציפית הזאת, אלא יש לה שתי חלופות: או להחליף את הצינור לכל אורכו בצינור חדש ותקין, המוטמן בעומק ראוי מתחת לקרקעית הים – וזה כמובן פרויקט מאוד יקר ולא פשוט; אפשר לבצע אותו – הוא ייקח זמן. האפשרות השנייה – הם חייבים לגייס חברה שמתמחה בתחום הזה של צנרת דלקים תת-ימיים שתרכז את הפרויקט ההנדסי, תעשה סקר מה משמעות התיקון, מה ההשלכות של התיקון ומה היקפי התיקון הנדרש, ורק לאחר התקשרות עם חברה כזאת וסקר, המשרד יהיה מוכן בכלל להתדיין עם חברת החשמל על אופציה של תיקון הצינור הקיים. זאת אומרת, אנחנו לא מוכנים לקבל את חברת החשמל כגורם יחידי שיבוא עכשיו אלינו ויגיד: אנחנו רוצים לתקן, הבנו מה קרה, ואחר כך עולם כמנהגו נוהג, אלא אנחנו רוצים בדיקה מקיפה על-ידי גורם מומחה של כלל הצינור, הגדרה של דרישות התיקון שיבטיחו את הביטחון הנדרש כדי למנוע הישנות מקרה מהסוג הזה, ורק לאחר מכן אנחנו נהיה מוכנים להיכנס לדיון על הביצוע של תיקון כזה. לא נאשר, כמו שאמרתי, ביצוע של תיקון זמני כלשהו לצורך הפעלת צינור בלי הסקר הזה. כמובן, כדאי לציין כאן – אני, מטבע הדברים, לא יכול להיכנס לפרטים, וזה גם יגביל אותי קצת בהמשך התשובה על שאלתך – שהוחלט במשרד להגנת הסביבה לפתוח בחקירה פלילית בעקבות האירוע הזה, לבדיקת נסיבות האירוע, ולכן, דברים שרלוונטיים לחקירה פלילית אני לא אוכל לחלוק עם חברי הכנסת מעל הבמה הזאת. לגבי שאלתך מדוע טרם נרכש ציוד ואוישו התקנים הנדרשים בתוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לזיהומי ים בשמן, קודם כול, יש לציין שהשאלה שלך היא נכונה, רק היא לא רלוונטית לאירוע הזה; אני עדיין אענה, אבל כדאי לחדד. למה? כי הציוד והתקנים שאת מדברת עליהם רלוונטיים לשימוש באירוע בדרגה 3, קרי, אירוע לאומי, ובאירוע מהסוג הזה, כמו שאנחנו – מקומי ואחר כך בין-מקומי, מי שהיה צריך לטפל זה לא המדינה אלא חברת החשמל. אנחנו היינו צריכים להיות הרגולטור שאומר כן או לא, טוב או לא טוב, מזרז את חברת החשמל, אבל כל העלות והביצוע היו צריכים להיות עליהם. אני אתייחס לזה בהמשך, עד כמה שאני יכול. עדיין השאלה שלך במקום, כי יכול להתרחש עלינו, חס וחלילה, אירוע לאומי, ואכן יש פה בעיה. קודם כול, לגבי התקנים. מעשרת התקנים שהוחלט עליהם בהחלטת ממשלה הספקנו לאייש רק תקן אחד, כי מייד אחרי זה בא קיצוץ בתקנים. זה מעשה של הממשלות לדורותיהן, זו לא הממשלה הזאת, כי ההחלטה היא לא מעכשיו, אבל, לצערי, יש נטייה במשרד האוצר בשנים האחרונות לעשות קיצוצים של כוח-אדם במעין "פלאטים" כאלה, כמו קיצוצי תקציב. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> השרה – – – פגישה? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> כי מה שקורה – זה תמיד קורה עם התקנים הלא-מאוישים. כי המשרד לא יכול לפטר עובד שמפעילים עליו flat. זה כאילו flat, זה לא לשיקול דעתנו, כי לכי תפטרי עובד שיש לו קביעות בשירות המדינה. לכן הדבר הראשון שעושה נציבות שירות מדינה ועושה משרד האוצר כשיש flat תקנים, כל התקנים הלא-מאוישים במשרד – לוקחים אותם, והתקנים האלה נפלו קורבן ראשון לאותם "פלאטים" שעברו, כי פשוט לא הספקנו לאייש אותם, כי פער הזמן – אני אז לא הייתי במשרד. המשרד לא הספיק לאייש אותם. פער הזמן בין ההחלטה ל-flat היה קצר מאוד. אז תקן שאויש נשאר, ותשעת התקנים האחרים הלכו לקורבן למולך של קיצוץ כולל בשירות המדינה. זו בהחלט בעיה, ואנחנו מעלים את הנושא הזה מול משרד האוצר מעת לעת, גם בדיוני התקציב האחרונים, וגם עכשיו בעקבות האירוע. לצערי, מאז מגמת ה"פלאטים" רק גברה. אני, בדיוני התקציב האחרונים, סיכמתי עם האוצר על תוספת תקנים למשרד, אבל גובה ה-flat שהוחלט עליו לקח מהמשרד יותר תקנים ממה שהבאתי כתוספת. אז אומנם זה הקטין את הקיצוץ, אבל זה לא מאפשר לפתוח תקנים חדשים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – על ההצבעות של התקציב שהגדלת – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> את התקציב הגדלתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – תקנים. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> זה אמת וזה אמת. שני הדברים הם אמת. אם היו מאפשרים לי להמיר תקציב בתקנים הייתי שמח לעשות את זה – זה לא כל כך הרבה כסף – אבל זה לא בשליטתי. המשרד להגנת הסביבה סובל ממחסור קריטי בתקנים כמעט בכל נושא. יש חוקים שאנחנו לא יכולים לאכוף כי אין לנו כוח-אדם, כי כמות המטלות על המשרד גדלה בצורה משמעותית, בין השאר כתוצאה מחקיקה ברוכה בכנסת, אבל התקנים – רק לקחו לנו, זאת אומרת, מספר התקנים רק ירד, וכנ"ל גם בנושא הזה. לגבי הציוד, בהקשר הזה אין טעם בציוד אם אין תקנים, כי אף אחד לא יודע להפעיל אותו. צריך פה תקנים של מומחים, זה לא סתם לקחת עובד אחר של המשרד. ולכן – יש לנו הקצבה לציוד; בדיונים על התקציב לשנת 2017 אני אישרתי, בתוכנית העבודה של המשרד, את כל מה שדרוש לרכישת הציוד, אבל מצד שני, אנחנו לא נבצע את רכישת הציוד כדי שהוא יהיה במחסנים ולא יהיה לו שימוש, אלא קודם אנחנו צריכים לנצח בקרב שלנו עם משרד האוצר על התקנים. ואני אשמח על כל סיוע בכנסת לניסיון לשכנע את משרד האוצר להחזיר לנו את תשעת התקנים החסרים. כסף לציוד קיים, ונוכל לממש אותו מייד ולרכוש את הציוד הרלוונטי. חוץ מזה, חייבים לציין שקיבלנו החלטה – ועוד מעט תעבור החלטת ממשלה כתוצאה מזה – להשתתף במימון של אוניית המחקר "בת גלים", שאמורה לתת מענה גם באירועים מהסוג הזה – כן, גם באירועים של זיהום ים יש לה משמעות. לגבי הגופים הגדולים שצריכים להיות ערוכים עם צוותים שלהם וציוד שלהם – כן, גופים מסחריים, לאירוע מהסוג הזה, כמו במקרה הזה של חח"י – דווקא לגופים האלה יש ציוד והם עומדים בדרישות. מעבר לזה, אני לא רוצה להתייחס, כי כפי שאמרתי, האירוע הספציפי הזה נמצא בחקירה הפלילית, לכן זה לא נכון להתייחס כאן. לגבי השאלה על מִקְשרים ימיים דומים – האם יש? יש. אני אמנה את כולם. קודם כול, במתחם קצא"א באשקלון יש חמישה מקשרי צנרת מהסוג הזה, תת-ימיים; במתחם של חברת החשמל באשדוד יש שניים, ואחד מהם הוא זה המדובר. ברדינג בתל-אביב יש אחד שהוא לא פעיל, ולכן הוא פחות בעיה, אבל הוא קיים; בחברת החשמל בחדרה יש אחד; במתחם תש"ן בקריית-חיים יש אחד פעיל, ויש עוד שני קווי צינור ישנים שנמצאים בימים אלו במהלך הוצאה מהים, בין השאר בדרישה שלנו ולפי תקנים שלנו, וזה אירוע לא פשוט בפני עצמו, שהוא לא היה תוכן השאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. יש שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, קודם כול, על תשובה באמת מאוד מאוד מפורטת. אני בהחלט אירתם ככל שאוכל. זה פשוט נשמע קפקאי שכל כך הרבה שנים, מ-2007 או 2008, נדמה לי, מדברים על התוכנית הזאת, התלמ"ת, והתקנים – זה פשוט מדהים. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> יש הרבה מרכיבים שלה שבוצעו, אבל הסיפור של התקנים – לא. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כן, אני מבינה, אבל אם אין תקנים, אז אין ציוד, אז אין תוכנית. מ-2013 – אישרו אותה – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> יש, יש. יש הרבה דברים, אבל המרכיב הזה לא. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אבל אם אני יכולה להגיד שבסופו של דבר היום, שלא כמו – ב-2008 כבר היה – שלא כמו עשרות שנים אחורה, יש פעילות ענפה של קידוחי חיפושים, והפקה של גז, ומחפשים גם נפט בים, אז התלמ"ת דרושה יותר מאי-פעם, כי יש איזשהו סיכון בחיפושים האלה, וישראל בעצם לא ערוכה. אבל יש לי שאלה נקודתית על המִקשרים. אני הבנתי שאת הצינורות שציינת – בודקים בערך אחת לחמש שנים את התקינות שלהם, וזה נשמע לי לא הגיוני. כל רכב נבדק בטסט פעם בשנה, ודברים כאלה שגורמים לזיהום הרבה יותר גדול, כמו שאנחנו ראינו לפני שבוע, בודקים אותם רק אחת לחמש שנים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני לא יודע להגיד לך כרגע את התשובה. אני אבדוק את זה. השוואה לרכב נראית לי לא רלוונטית, כי כל מוצר יש לו תחזית משלו לסבירות התקלות, ומכאן צריך לבוא סטנדרט, שצריך להיות גם בין-לאומי – לא כדאי שאנחנו נמציא את הגלגל. אני בהחלט אקח את ההערה ואבדוק האם הבדיקות תואמות את הסטנדרטיים הבין-לאומיים, ואם לא, בהחלט יש פה נושא לדיון ולטיפול. אומנם, עוד פעם, לא אנחנו בודקים את תקינות הצנרת, אבל יש פה בהחלט מקום לנו אולי להתריע ולהרים קול מול הרגולטורים הרלוונטיים, במקרה הזה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר להגנת הסביבה חבר הכנסת זאב אלקין ולכל השואלים. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. השר ישיב על שאילתה דחופה מס' 285 מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. הנושא: הרחבת כביש 89. <285. הרחבת כביש 89> <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, כביש 89, שבו נתיב לכל כיוון, מהווה תוואי צר ובלתי בטיחותי לבית-החולים נהריה ולתחנות המשטרה וכיבוי האש. העומס והיעדר נתיב חירום פוגעים בעבודת רכבי ההצלה ומסכנים חיים. הרחבת הכביש הובטחה למאי 2015, אך בפועל לא קרה מאום. ברצוני לשאול: 1. מתי יורחב כביש 89? 2. מדוע אין מתקינים אמצעי בטיחות עד להרחבה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת לוי אבקסיס. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על כביש 89 עתידים להתבצע שני פרויקטים: בפרויקט הגדול שעליו אמונה חברת "נתיבי ישראל" עתיד הכביש להתרחב לכביש דו-מסלולי, דו-נתיבי, ותוואי הכביש יוסט מעט צפונה. הפרויקט נאמד ב-266 מיליוני שקלים ונמצא בשלב של תכנון מפורט, ובעוד כשנה וחצי תצא חברת "נתיבי ישראל" למכרז לביצוע. בינתיים, בשל הבעייתיות בגישת רכבי חירום לבית-החולים בנהריה, יזם משרד התחבורה פרויקט על כביש 89, שבו השול יורחב ויוכלו לעבור עליו רכבי חירום. הפרויקט נמצא בשלב של תכנון מפורט אשר יסתיים בחודש אוגוסט השנה, ובחודש ספטמבר יחל ביצוע הפרויקט, והוא יימשך כשנה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, שר התחבורה והבטיחות בדרכים. שאלה נוספת לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. גם חברת הכנסת גרמן ביקשה להפנות לשר שאלה נוספת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני השר, לפני חודשים מספר ועדת הכלכלה כבר דנה בנושא הזה. כפי שאמרת, הוא כבר תוקצב ואמור היה להיות בתוכניות העבודה. באמת, השאלה הכי חשובה היא: מאחר שבוועדת הכלכלה התקבלה החלטה שעליכם להציג לחברי הכנסת בתוך עשרה ימים את שרשור הבעייתיות ואיפה החסמים שהביאו לכך שהביצוע של אותו תכנון של הכביש התעכב – אני ביררתי עם ועדת הכלכלה. עברו חודשים מספר. עברו עשרה ימים, כבר כפול ומכופל, וטרם הגיעה התשובה ממשרד התחבורה. אדוני, אני יודעת איזו מהפכה אתה עושה בכבישים – בעיקר כמי שבאה מהפריפריה בצפון, אנחנו ערים לדברים האלה וגם להתנהלות הדי-רצינית של המשרד שלך – אבל אני לא יכולה שלא לשאול: 1. מדוע המשרד באמת לא העביר לחברי הכנסת את מה שאמור היה להעביר, עם ההחלטה של הוועדה? 2. האם באמת חלק מהדברים תלויים ברשות מקומית כזאת או אחרת, שגם הם מקבלים שירות בעצם גם מתחנת המשטרה, גם מכיבוי האש, גם מבית-החולים? שחלילה וחס לא תהיה קטסטרופה, שנצטרך את כל השלושה ביחד, ואז נגיד למה לא עשינו את זה. מה בסמכותך לכפות על ראשי הערים והמועצות המקומיות הסמוכות לאותו כביש ולאותו בית-חולים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה להזכיר לאדוני השר – הוא היה שר ואני מאוד מכבדת אותו גם בשנת 2014. ואז אתה שלחת את סגניתך לענות על אותה שאלה בדיוק. התשובה שנתנה סגניתך בשמך הייתה כדלקמן: היא מכירה באמת בבעיה של כביש 89 ובכך שהוא הכביש שמוביל לבית-החולים נהריה, לבית-חולים הצפון. אי לכך, הצפי לתכנון ראשוני של השול הרחב, שאתה כרגע אמרת שיתחיל בספטמבר ויימשך שנה, ב-2014 נאמר שהתכנון יימשך חודשיים וצפי סיום העבודה במאי 2015. כאמור, אני רוצה לדעת מדוע בשנת 2014 הצפי היה שבאמצע 2015 יסתיים השול ועד היום זה אפילו לא התחיל. יתרה מזאת, היום, כמעט השנה – לפני חודש, חודשיים – בנובמבר 2016, אנחנו דנו בוועדת הכלכלה. בוועדת הכלכלה אמרה נציגתך במפורש שיש 266 מיליון שקלים, כפי שאתה נקבת אומנם בסכום, אבל הם מיועדים לביצוע ב-2017–2018. והיא טענה גם שהתכנון, לפחות התכנון המוקדם, הסתיים. והנה, השנה, חודש לאחר מכן, אנחנו שומעים בוועדת הכספים שהתכנון עדיין לא החל. אז איך זה יכול להיות שבכביש אחד שאתה מודע לו, שרק לפני כמה חודשים גבה חיי אדם, שבתנועה על הכביש הזה תלויים 400,000 איש מכל אזור הצפון, שרכבי הצלה – כמו שאמרה חברתי חברת הכנסת אורלי לוי, גם אמבולנסים, גם רכבי הצלה של משטרה וגם של מכבי אש – לא יכולים לנוע עליו ברגע שהוא חסום – איך זה יכול להיות שמשנת 2014 עד השנה לא הצלחתם לפחות להרחיב את השול? ולסיום, אני רוצה לומר, נכון שלהרחבת השול לפעמים צריך תכנון רחב מאוד מאוד, ואני אולי יכולה להבין כמה חודשים של תכנון. אני לא יכולה להבין מדוע אתה, כשר תחבורה שיודע באמת להוביל דברים ויודע לקבל החלטות, לא מקבל החלטה מיידית עם מי שצריך לקבוע; ואני מתכוונת לרשויות המקומיות שם, ובעיקר לרשות המקומית נהריה. מדוע אתה לא מקבל החלטה שמייד ירחיבו את השול עם מצע, עבודה פשוטה שדורשת לא תכנון, לא הכנה, לא זמן רב וגם לא תקציב גדול? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת גרמן. בבקשה, אדוני השר ישראל כץ. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> טוב, אדוני היושב-ראש, אני מכבד מאוד את השואלות וגם מודה לאורלי על המחמאות. גם בנהריה, אגב, בוצעו לא מעט פרויקטים. בנהריה? בהרצליה. כן, זה ממש מתחרז. אז קודם כול אני שמח שיש כבר אפשרות לקחת את המפה שהשתנתה ותמיד לנסות להוסיף עליה. לא רק לנסות להוסיף אלא גם לתהות ולנזוף ולשאול. זה דבר חיובי מאוד. מעניין מה קרה 70 שנה, 68 שנה. אני לא אומר איפה אתן הייתן, כי אתן ממש צעירות, אבל איפה היו כולם? למה לא עשו? למה לא חיברו את הגליל והנגב בכבישים? ברכבות? למה לא עשו מערכות הסעת המונים במרכז ובפריפריה? למה לא הרחיבו? סללו? גישרו? ואת כל מה שאנחנו עושים היום – מהפכה ענקית שהיא חסרת תקדים במדינת ישראל. היא דומה למהפכות שהיו בארצות-הברית של אמריקה לפני כ-150 שנה, באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, באסיה בעשרות השנים האחרונות. הדברים מותנעים, מבוצעים, מתוקצבים ומסתיימים וקורים. כל מכלול כביש 89 – כדי שהציבור יבין על מה מדובר, יש כאן גם אורחים – זה לא שתי ספרות. זה כביש שבעצם אמור להיסלל מצומת כברי ועד לתוך נהריה. הוא מחולק לשני חלקים. יש החלק הבין-עירוני ויש החלק הפנימי, שהוא כביש פנימי של נהריה, מגבול נהריה ועד בית-החולים, לתוך נהריה עצמה. מטבע הדברים, החלק הפנימי הוא חלק שגם קשור בתיאום עם רשות. לא רק היא, אלא עקב העובדה שרשות מקרקעי ישראל – זה היום – היא המפתחת בנייה או קשורה לבנייה בתוך היישוב, גם בהסדר שקיים אתה – הסדר מימוני – היא גם שותפה וצריכה להקצות את אותו חלק יחסי פנימי של הביצוע בתוך נהריה. כל הדברים האלה הם דברים שמטופלים מטבע הדברים שנים ארוכות. כמו כל דבר, גם רכבת העמק, אורלי, לא התחילה לנסוע ביום אחד. כשבאתי והצגתי, אז זה נראה כחלום. לא רק כחלום, כחלום תעתועים בעיני מומחים גדולים שאמרו שזה לא כלכלי ולא צריך להיעשות ואף אחד לא ייסע ברכבת. והנה, קיבלנו אתמול נתון על 350,000 נוסעים, הרבה מהם כמה פעמים, זאת אומרת כולל נסיעות כפולות ואחרות, שנסעו בשלושת החודשים הראשונים ברכבת העמק בין בית-שאן לחיפה, תל-אביב לשאר מקומות הארץ. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גם כביש 531 שעשרות שנים הבטיחו לתושבי הרצליה, רעננה, כפר-סבא, תל-אביב – כל מי שנמצא באזור השרון והמרכז – גם אותו אני הוצאתי לדרך וגם אותו לוקח שנים לבצע. והנה, נפתחו כבר קטע אחד ועוד קטע. ובעזרת השם, בפסח עוד מחלף רעננה-דרום ומחלף מל"ל וכל הדברים. אז אפשר לבוא ולשבח. אפשר לבוא ולהגיד: עכשיו בוא, מה עם הדבר ההוא? אתה ידוע כמי שעושה, אבל למה לא עשית? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני, כבוד השר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז קודם כול אני רוצה גם להסביר. כביש 6 צפון, שגם אותו סירבו לאפשר לי להמשיך מיקנעם וצפונה, נמצא בשלבי עבודה מתקדמים עם מנהרות עוקפות יקנעם. הוא יגיע עד צומת סומך באזור קריית-אתא. אנחנו מקדמים תכנון משם ועד צומת כברי וגם עד שלומי. לא רק עד צומת כברי, אבל עד צומת כברי. ואז הכביש שאנחנו הולכים לסלול מכברי לנהריה והחלק שלו בתוך נהריה, הוא יהיה חלק ממכלול שיאפשר לגליל המערבי בעצם להתחבר בתוכו ולהתחבר למרכז המדינה, כי כיום יש שם כביש 70 וכפר-יאסיף. וכל מה שאנחנו עושים בכל מוקדי הסיכון לא פותר את הבעיה האסטרטגית של הצורך לנוע בביטחון, בבטיחות ובמהירות מתוך המקומות. אני בא עם ראייה היקפית. כשבניתי את תוכנית החומש הבאה, מ-2017, כן, למשך חמש שנים – אנחנו כבר ב-2017 – פעלנו לקדם תכנונים כדי שברגע שהתוכנית תאושר ותתוקצב ברב-שנתי נוכל להתחיל לבצע, אז כביש 89 – ואלה הנתונים שאני בודק, כי אותם הוצאתי לדרך וזה החזון שלי, אני מחבר את הגליל וגם את הגליל המערבי. כמובן, אני לא נוהג בטרקטור ולא מנהל את החברה, אבל אני נלחם על הדברים, מביא את סוג הפרויקטים, דואג לתקצב ונותן להם העדפה בשביל לחבר את נהריה. כי מה קרה שם? זה נהריה, מעלות, כפר-ורדים וכל היישובים בסביבה – יהודיים, לא-יהודיים – הוצאתי לדרך את פרויקט כביש עוקף-קריות, ששינה את החיים ואת איכות החיים של רבים מתושבי חיפה והקריות, אבל עד עכו. איך אומרים לי? – אנחנו מגיעים ברבע שעה בבוקר במקום בשעה וחצי. אבל לא היה תכנון שהיה צריך להיות כבר שנים אחורה. מי כמוך יודע, חברת הכנסת גרמן, כמה זמן מתכננים דברים – הרב-מכר, אפולוניה – רק דברים שקשורים להרצליה, שאנחנו הולכים לבצע. אני חושב שכבר 20 שנה אחורה מקדמים. בטח בזמנך עסקו בתכנון. ואני ידוע כאחד שכן מצליח להתגבר על הוועדות, ולא מתלונן ומקונן על זה שבלמו אותי ולא אפשרו לי ולא אישרו. אנחנו פתרנו. <יעל גרמן (יש עתיד):> לכן אני שואלת אותך: מדוע לא תרחיב את זה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני כבר כמעט שמונה שנים בתפקידי. התוכניות האלו מקודמות לפחות שמונה שנים ועוד יותר. את עוקף-קריות ביצענו, כי היה תכנון, השלמנו אותו ועשינו. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני השר, בלי תכנון, להרחיב את השול במצע – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מול ראש עיריית נהריה, מעלות, כפר-ורדים ויישובים אחרים, מועצות אזוריות, והכול עובד. ושמחתי מאוד ערב אישור התקציב לקרוא להם ללשכתי ולהגיד להם: תראו, אלה הדברים. אנחנו הולכים עכשיו לבצע את כביש 89, אנחנו הולכים לבצע את כביש 859 שהוא ליד היישוב רגבה – הכביש שפונה מזרחה – גם כן בהשקעה עצומה של מאות-מיליוני שקלים, כדי לאפשר לנהריה ולגליל המערבי להתחבר לתשתית האירופית המתקדמת שהבאנו לחיפה ולקריות ולכל האזור שם. גם בכבישים, גם בתחבורה ציבורית – הולכים להאריך את המטרונית – ואת כל הדברים האחרים. שיפרנו את תחנות הרכבת בנהריה. שנים עסקתי באיזה גשר שצריך למתוח שם, באיזה פסאז' שצריך לטפל כדי שאנשים יוכלו לעבור לא במים ובבוץ. אנחנו מכירים את התמונה. אנחנו מחברים את התמונה באופן שוויוני לכל חלקי המדינה. במקומות שלא רצו לעסוק בהם ואמרו שזה לא כלכלי ואין שם מספיק תנועה – איך רוצים שתהיה שם תנועה ואיך יגורו אנשים אם אין להם האפשרות? ואני כל כך מאושר כשאני שומע אנשים בכל יום, בכל חלקי הארץ, אומרים לי: עלינו לרכבת ואנחנו מגיעים. נסענו בכביש. עשינו אזורים שהם שעה דרומה, שעה, שעה וחצי, צפונה, שלא נגעו בהם. ואני שמח, אני מאוד שמח שרוצים עוד. איך אמר לי יהודי חכם שבמקרה הוא חבר סיעה שלך, יעקב פרי? ישבתי באיזה ועדה – דיברתם על ועדות בכנסת, לא כל כך יוצא לי לשבת בוועדות, יוצא לי לעשות את העבודה שדנים בה בוועדות – האמת, כשכולם שיבחו את הפעילות, מכל קצות הקשת, אבל שאלו על עוד דברים, כמו כאן, ואז הוא אמר לי: כמה שתעשה יותר, יבקשו יותר. תאמינו לי, הוא כל כך צודק שאני מצטט אותו בהרבה מקומות. אני מצטט אותו וזה נכון, כי מקום שלא היה בו כלום – ניקח את הושעיה. כל אחד כאן גר באיזה מקום ואני יכול לקחת, כי באמת אני מכיר את הנתונים – ואני קידמתי ותכננתי, ואני מבין שצריך לחבר את היישובים ממזרח, מצפון, מדרום, גם בים אנחנו מטפלים בשני נמלים חדשים, וגם שדות תעופה, וגם הכול הכול הכול. <יעל גרמן (יש עתיד):> מדובר על שול – – – כל כך פשוט לעשות את זה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ואנחנו עושים את זה עם ראייה אידיאולוגית, והפעילות היא בעוצמה גדולה, וזה לא התחום הכי לא מצליח במדינה. אפשר להגיד את זה על התחום הכי מצליח במדינה. המהפכה הזאת של התשתיות, התחבורה והרפורמות בנמלים, השמים הפתוחים – איך אמרו לי? זה לא יקרה לעולם, ואם זה יקרה, זה לא יעבור. ואחרי זה אמרו שזה לא עובד. היום כל העיתונאים, אדוני היושב-ראש – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני השר, אנחנו רק מבקשים שול, לא שמים פתוחים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – הם טסים על חשבון המערכות שלהם, זה בסדר גמור, מסין ועד אירופה בכל מקום, והם מספרים כמה זה זול וכמה זה משתפר. אז אמרתי להם באיזה כנס: אני כל כך שמח שאחרי שאמרתם בהתחלה שזה לא יקרה, ואני לא אצליח, ולא הצלחתי, אתם מדווחים על זה, רק שכחתם לציין דבר אחד, מי עשה את זה. זה נכון בשמים הפתוחים וזה גם נכון בשאר המקומות שיש כאן מהפכה אדירה. זו לא רק זכותכם, זה חובתכם לבוא ולהגיד: תשמעו, צריך להוסיף כאן, צריך לעשות. בכלל זה כבר נהיה – איך אמר פרי? יבקשו עוד, אז רוצים עכשיו שכל שביל בין מושבים כבר יהיה אוטוסטרדה, במקומות שהמדינה לא נגעה בהם. בבית-שאן אין תושב שנשאר בבית ולא נסע ברכבת, וגם בשדרות, ונוסעים גם לתל-אביב. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני השר, שול פשוט של 5 ק"מ. אם אפשר שמים פתוחים, למה אי-אפשר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני אומר: לבדוק – כן, לומר ולציין ולדון – כן, אבל להטיף זה קצת מוגזם. חברת הכנסת גרמן, אפילו לא ליווית את דברייך במשהו נימוסי, להגיד: נכון, הפעילות הרחבה מתבצעת, אבל. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני השר, אני מעריכה, כל מה שאתה אומר נכון. אנחנו רק שואלים מדוע שלא תגדיל את השול. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לכן, אני אסכם ואומר בתשובה ארוכה על שאילתות קצרות, שהמהפכה לא תפסח על נהריה ולא על הגליל המערבי, והמהפכה הזאת תאפשר להם לבנות אלפי יחידות דיור בכל מקום ותאפשר לעסקים הטובים והמתקדמים של מדינת ישראל לנוע גם שעה צפונה, שעה מזרחה, או חצי שעה מזרחה, שעה דרומה; בעצם לייצר גם שוויון חברתי, כי הכלכלי והתשתיתי הוא גם המסר החברתי הכי גדול שיש כאן. דין הרצליה כדין נהריה. ואני שמח שאכן גם מי שגרה שם וגם מי שמבקרת שם פונות למי שמטפל ומקדם את הדברים במסגרת הממשלה. אני לא עושה את זה לבד. את גם מכירה שר אוצר קודם שהיה, וגם עבדנו ביחד, וכך אנחנו עובדים מתוך אמונה אמיתית לעשות, וככה הדברים יתבצעו. כאשר אומרים שהנושא מתוקצב והתכנון הוא תכנון מפורט לקראת ביצוע – זה כבר תהליך של עשר שנים אחורה כדי להגיע לדבר שהתכנון כבר מפורט לקראת ביצוע ואחרי סטטוטוריקה, תכנון מוקדם ותכנון מתקדם ופינוי תשתיות וכל הדברים. הפעילות מתבצעת, ולכן זה לא הוגן ולא טוב – לא במקרה הזה כשיש חלילה תאונה באשמת נהג או מכל סיבה – למה השר לא עשה כבישים? השר עושה כבישים, הנהגים נוהגים, הערים מתפתחות, וכך אנחנו נמשיך לעשות את כל הדברים האלה. אלה פרויקטים שכבר קורים, ויש עוד אחרים. אנחנו עושים את הכביש מבית-שאן לכיוון עפולה, גם תקצבנו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הגשתי שאילתה גם בכנסת הקודמת, אתה שוכח, גם החמאתי על הדברים שעשית, והגשתי שאילתה על הכביש הזה שהיום – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – שאילתות, אנחנו גומרים ב-19:00. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ההערה לשאילתה עכשיו על נהריה, תבין שבעוד שנה אני אגיד לך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> קודם כול עוד יש עבודה רבה מבית-שאן לכיוון עפולה, זה מתוקצב, מקדמים את הזמינות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נדמה לי שאדוני השר נתן תשובה ארוכה ומקיפה הרבה מעבר למה שמקובל כאן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – וגם מעפולה לצומת גולני וגם בכל המקומות נמשיך לעשות. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מודים מאוד – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – וגם בנהריה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מודים מאוד לשר התחבורה. אדוני השר, אנחנו רק נשמח שהמהפכה תגיע גם ליהודה ושומרון. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כשאמרתי לך – – – חשבתי שהבנת – – – <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי המזכירה, הודעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לגברתי המזכירה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2420/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לשלב החקיקה – הצעות חוק לדיון מוקדם. הצעת החוק הראשונה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת. תציג את ההצעה חברת הכנסת מועלם-רפאלי. עד עשר דקות. בבקשה, גברתי. עשר דקות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, לפני שאתחיל לדבר על הצעת החוק החשובה, אני מבקשת להביע כאב והשתתפות בצער ובחושך שנפל על משפחתו של שוטר היס"מ, רב-סמל בכיר – הוא הועלה בדרגה אחרי שהוא נהרג – ארז עמדי לוי, בן 34. ארז נרצח היום בפיגוע הדריסה בשעה שהגיע עם כוחות נוספים של משטרת ישראל לחזק את הריבונות של מדינת ישראל בנגב ולקיים את הצו של מדינת ישראל, של בג"ץ, בפינוי הבתים באום-אלחיראן. אני מבקשת מכאן לחזק את המשטרה, את מפכ"ל המשטרה רב-ניצב רוני אלשיך, ואת כוחות הביטחון האחרים, על פעילות בלתי מתפשרת בכל רחבי הארץ, בניסיון להביא את מדינת ישראל באמת לשלוט ולא לאבד חלקים מהמדינה לידי מי שבוחרים לעבור על החוק. אני פונה בצער ובכאב לחברינו ברשימה המשותפת ולראש הרשימה חבר הכנסת איימן עודה, שבמקום להרגיע את הרוחות ולהביא לפינוי באופן שבו ראוי היה שזה יתנהל, הם בחרו להמשיך להסית ולהדיח ולהביא לשגשוג של המלחמה הבלתי-נתפסת היום בכוחות הביטחון שבאו לעשות את עבודתם – – <יעל גרמן (יש עתיד):> עכשיו צריך להרגיע ולא להמשיך את ההסתה. להרגיע. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – ואני קוראת – זה בדיוק מה שאמרתי – ואני קוראת מכאן לחזק את כוחות הביטחון, לסיים עוד היום את פינוי הבתים באום-אלחיראן ולהביא את ריבונות מדינת ישראל לידי ביטוי באופן הנכון ביותר. אני שולחת מכאן גם ברכת רפואה שלמה לפצועים, ואני מקווה שלא נראה עוד תמונות כל כך קשות של רצח של שוטרים במשטרת ישראל על-ידי אזרחי המדינה. הצעת החוק שאני מבקשת להביא בפניכם היום הוגשה לראשונה על-ידי חברנו האהוב, זכרו לטוב, השר אורי אורבך, שבעוד כחודש ימים נציין חודשיים להסתלקותו מאתנו ומהבית – – – <מיכל רוזין (מרצ):> חודשיים? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בעוד כחודשיים נציין שנתיים ימים להסתלקותו מאתנו, מהבית הזה, מהמשרד שבו הוא היה, ובעיקר ממשפחתו. במקרה של מות קרוב משפחה מדרגה ראשונה, מה שמוכר בהלכה היהודית כשבעת הקרובים שעליהם אנחנו יושבים שבעה – הורים, ילדים, אחים, ובעל או אישה – עובד שכיר במדינת ישראל שמקיים חובת אבלות על-פי דתו – וזה דבר שמקובל בכל הדתות – אינו עובד בימים האלה והוא זכאי לתשלום של שכרו עבור הימים שבהם נעדר ולא יותר משבעה ימים קלנדריים, שכוללים בתוכם גם את ימי המנוחה, ובתנאי שעבד שלושה חודשים לפחות במקום העבודה הזה. הזכות הזאת נקבעה מכוח צו הרחבה, והיא מתקיימת כרגע רק ביחס לעובדים שכירים. עובדים עצמאים, לצערי, לא מקבלים את הדבר החשוב הזה. מדינת ישראל עד היום לא מזכה אותם בדמי אבל על הימים שהם יושבים שבעה. אנחנו מבקשים בהצעת החוק הזאת – אני והחברים שחתומים עליה – חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, חבר הכנסת אלי אלאלוף וחבר הכנסת יעקב מרגי – בעצם לשנות את המצב הזה ולקבוע כי גם עצמאים יקבלו תשלום בגין ימי האבל שבהם לא עבדו. על-פי הצעת החוק שהבאנו, הגמלה תשולם רק עבור קרובים שנפטרו, וכמובן הם מדרגה ראשונה, והתשלום לא ישולם בעד יותר משישה ימים. אני רוצה, בבקשה, לתת שלושה היבטים שבעיני הם קריטיים בבקשה שלי מכם לתמוך בדבר הזה. בימי האבל, בשבעת ימי האבל, אנחנו שובתים, מנהג שהוא חובה, והוא גם נוהג שקיים בכל הדתות. העם היהודי, ואחרים, נוהגים כבר אלפי שנים שכאשר נפטר אדם מן העולם, קרוביו מפסיקים ממלאכתם במשך שבעה ימים ומתאבלים עליו. אנחנו שומעים על שבעת ימי האבלות בעם ישראל לראשונה כאשר יוסף – שממש נפרדנו ממנו בספר בראשית בשבת האחרונה – מנהיג שבעה ימי אבלות כאשר נפטר יעקב אבינו, "ויעש לאביו אבל שבעת ימים". מאוחר יותר המנהג הזה הופך להלכה מחייבת, וברור שבמדינה היהודית והדמוקרטית הנוהג הזה, שקיים בדת היהודית ובדתות אחרות – נכון לנו להשית את זה על אנשים נוספים בלי שייגרם להם, לאותם עצמאים, הפסד ממון. בימי האבל האלה יש גם ביטוי לערכם של חיי האדם. האבלות היא כבוד לחיי האדם שנפטר. חברה שכבוד האדם חשוב לה לא יכולה לעבור לסדר-היום על אובדנו של האדם. לכן החברה מאפשרת לקרוביו לעצור את שטף החיים, להכיר בחוסר, בחלל שנפער, באיבוד חיי האדם בכלל ובאובדן הקרוב בפרט, בלא שייגרם להם הפסד ממון. והאלמנט השלישי שאני מבקשת להביא הוא ימי האבל כצורך נפשי הכרחי עבור האבלים. האבלות מאפשרת לאבלים לעבור תהליך הדרגתי של הכרה והשלמה עם האובדן. כל הפסיכולוגים קובעים שהדחקה של אובדן עלולה לפגוע ביכולתו של האדם לתפקד באופן מלא בעבודתו ובשגרת חייו, לכן ראוי שהמדינה תפצה את האדם העובד המתאבל על אובדן ימי עבודתו. אני חושבת שאין מישהו מאתנו שלא עבר את זה באופן אישי, אם על עצמו ואם על קרובים אחרים שלו. כשאדם יושב שבעה, כל הקהילה, כל המשפחה, כולנו מתגייסים לסייע לו. אני חושבת שגם המדינה, כמדינה יהודית ודמוקרטית, צריכה להתגייס, למנוע מהאנשים הפסד, למנוע מהעצמאים את המקום הקשה הזה שבו הם יושבים שבעה אבל באיזה מקום במוח מנקרת להם כל הזמן הידיעה שאולי נגרם להם הפסד ומה קורה עם כל הלקוחות שלהם שבימים האלה אין מי שיענה להם. אני חושבת שהצעת החוק הזאת, כמו הצעות חוק נוספות, מעלה על נס את העצמאים, את בעלי העסקים, שכמו שאני אומרת שוב ושוב: אנחנו חברי הכנסת נותנים בסך הכול שלושה מקומות עבודה לשלושת היועצים שלנו; בעלי העסקים, הגדולים והקטנים, אנשי העסקים במדינת ישראל, הם אלה שמניעים את גלגלי התעשייה והכלכלה של מדינת ישראל, ומדינת ישראל, ברגעים הקשים שלהם, עומדת מאחוריהם, תומכת בהם. אני מבקשת מכולכם לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת, שעברה ועדת שרים. אני יודעת שאני אצטרך להמשיך את קידום החוק בתיאום עם משרד הרווחה ועם משרד האוצר. אני מודה כאן לאנשי משרד האוצר ולחברי שר הרווחה על ההבנה שמחלחלת דרכך – אדוני השר, אני מדברת אליך. אדוני השר, אני רוצה להחמיא לך. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואללה? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כן. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> היא רוצה להחמיא לי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני מבקשת להודות – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אז קחי את שלוש הדקות גם ממני. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני מבקשת להודות לשר האוצר ולאנשי משרד האוצר ולשר הרווחה – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – להודות – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אבל רגע. – – לשר הרווחה ולאנשי משרדו על ההבנה שמחלחלת בשני המשרדים האלה לחשיבות של תמיכה בעצמאים בשעתם הקשה, בשעה שהם יושבים שבעה. אני בטוחה שהעצמאים, שהם חלק בלתי נפרד מחייה וצמיחתה ושגשוגה של מדינת ישראל, מקבלים היום בזכות הצעת החוק הזאת, אדוני, ובזכותך, כשאתה תעלה להשיב עליה, את הנקודה הנוספת של האור בימים הלא-פשוטים, גם ברמה האישית וגם ברמה הכללית שכולנו עוברים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מועלם-רפאלי. משיב על ההצעה בשם הממשלה שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ, השר המוחמא. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת שולי מועלם – חברתי חברת הכנסת שולי מועלם, היי – החלק הכי חשוב בהצעה הזאת הוא שמי שיממן את הימים זה משרד האוצר, וצריך לשים את זה – כי זה לא יבוא על חשבון הביטוח הלאומי. כל שבוע אני נאלץ לעמוד פה, ולשמחתי כשהאוצר מאשר אז זה בסדר, כי אחרת, מי שהיה קובע את סדר-היום של הביטוח הלאומי זה כל חברי הכנסת בהצעות החוק, והם היו גומרים לי את התקציב – כשאני רואה את כל התמונה; הם רואים דברים שהם חשובים, אבל כשרואים את הכול אז יכול להיות שלפעמים סדר החשיבות הוא פחוּת או הצרכים – מה לעשות, כשאין מספיק אז זה חסר. אז הדגש – זה לא יבוא על חשבון התקציב של הביטוח הלאומי וזה יבוא על חשבון האוצר, כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק. הגמלה החדשה נועדה לתת מענה לעובדים עצמאים ולעובדים שכירים שטרם מות קרוב המשפחה לא עברו שלושה חודשים מאז שהם התחילו לעבוד. כמו כן, על-פי המוצע – אמרנו את זה כבר, שהם ישלמו, שהאוצר ישלם. ולכן, משהבהרתי שהאוצר ישלם, והצעת החוק הזאת היא הצעה הכרחית אם אנחנו רוצים לתת תגמול לעצמאים שמשלמים ביטוח לאומי, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אם כן, אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? בקריאה טרומית. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 32 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון ולהכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת עמר בר-לב בנושא: שקיפות תוכנית העבודה של משרד החוץ לשנת 2017 בעקבות החלטה 2334 במועצת הביטחון של האו"ם. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, גברתי המזכירה. <הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי למבקשים להירשם כארמים) (הוראת שעה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3266/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי למבקשים להירשם כארמים) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת פורר יציג את הצעתו במשך עד עשר דקות. אני מוכרח לומר שזאת הצעה שנדרש להסביר – כך על-פי הכותרת לפחות, אדוני. סמוך ובטוח שתעשה את זה. עשר דקות, אדוני, בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני רק רוצה, לפני שאני מתחיל, לברך פה. נמצאים ביציע אתנו חברי קהילה תומכת לבני גיל הזהב ביקנעם. שלום לכם. אנחנו שמחים לארח אתכם כאן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמח להציג היום הצעת חוק שמטרתה המרכזית היא לאפשר לאזרחי ישראל הנוצרים-ארמים לממש את זכותם הבסיסית ולהירשם ככאלה. מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית בנויה מפסיפס של עמים, דתות, זהויות. כפי שנכתב כמגילת העצמאות, "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". חברי, העם הארמי-סיריאני העתיק זכור לנו דווקא מהתנ"ך, בממלכותיו הרבות במרחב הסהר הפורה. לאורך השנים הם התנצרו ונוסדו כנסיות ארמיות. חלק שימרו את המורשת הזאת וחלק פחות; חלק מאנשיהם מכירים את הזהות הזאת שלהם וחלק פחות. מאז הכיבוש הערבי בארץ-ישראל ובארץ ארם – סוריה ועיראק – בדיוק כמו יהודי האזור, שנרדפו תחת שלטון הח'ליפות האסלאמית, נאלצו הם, הארמים, לאמץ כאן שפה ערבית, אבל חלקם שימרו את אותה שפה ארמית מקורית כשפת קודש רק בכנסיות שלהם. כולנו מכירים את ההיסטוריה ואת העובדה שירושלים נכבשה בשנת 638 לספירה על-ידי הכוחות האסלאמיים, והם גירשו את היהודים וכפו שלטון בני חסות על הנוצרים דוברי הארמית אז. לשני העמים, העם היהודי והעם הארמי, יש שורשים משותפים והיסטוריה משותפת. וכשאני שומע את חברי מהעדה הארמית מתפללים בשפה הארמית – אז אנחנו רואים כמה המורשת שלנו וההיסטוריה שלנו משותפות כאן, דווקא בארץ-ישראל, אם זה הקדיש, או ספר דניאל, או הגדת הפסח שלנו או התלמוד, שאנחנו מוצאים בהם את השפה הארמית. לקהילה הארמית, שמונה כ-130,000 איש בישראל – לשאלתך, חברת הכנסת אלהרר – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> עוד פעם – כמה? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> כ-130,000 איש בישראל. – – לא התאפשר עד לשנת 2014 להירשם כארמים בתעודת הזהות. בשנה הזו, ב-2014, החליט משרד הפנים לאפשר להם להירשם כבני הלאום הארמי, אולם מכיוון שתיקון רישום קיים במרשם האוכלוסין מחייב הצגת "תעודה ציבורית", ואותה יכול להעניק רק בית-משפט, והעובדה שההליך לקבלת אותה תעודה כרוך בהוצאות, ובהן תשלום אגרת בית-משפט ותשלום עבור הייצוג המשפטי מול בית-המשפט, המבוך הביורוקרטי הזה הקשה על בני הלאום הארמי לממש את זכותם. צריך לזכור: רבים מהם משרתים בצה"ל או בשירות הלאומי ומהווים שותפים נאמנים וחשובים למדינת ישראל. קצינים וקצינות בצה"ל, חיילים וחיילות, שרובם ביחידות הלוחמות, מעוניינים להשתלב במדינה על בסיס חובות וזכויות, על בסיס אזרחות נאמנה, כי גם הם מבינים שבלי נאמנות אין אזרחות. ז'בוטינסקי כתב כי עלינו להיות עם גאון, נדיב ואכזר: גאון – גם מלשון גאווה, שגאה במורשת שלו ובהיסטוריה שלו, וגם חכם וגאון בידע; אכזר – כלפי האויבים שלו; ונדיב – כלפי הידידים שלו. לפני יומיים אישרנו כאן תיקון של חוק-יסוד: הכנסת שימנע ממסיתים לטרור ותומכיהם וממי ששוללים את קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית להתמודד לכנסת. קיימנו את המחויבות שלנו להיות אכזרים וחדים כלפי האויבים שלנו ואלו שרוצים להשמיד אותנו, מבפנים ומבחוץ. היום, כשנאשר את הצעת החוק הזאת, אנחנו נוהגים בנדיבות בידידים שלנו, באלו שלוחמים אתנו כתף אל כתף, באלו שמוכנים לקיים אתנו מדינה עם שוויון זכויות ושוויון חובות לאזרחיה, כדמוקרטיה היחידה באזור, ששומרת על יציבותה ועל שלושת העקרונות הללו – גאון ונדיב ואכזר. יש לנו ברית עם כל נאמני ישראל, נדיבות כלפי ידידינו, כבוד, הכרה ואחדות בין כל אזרחיה הנאמנים של מדינת ישראל. זה החזון הציוני שלנו, וזאת תהיה גם התשובה על החזון הבדלני שמציגה ועדת המעקב לאורך כל הדרך, והמפלגות הערביות, שעד היום יודעות רק להסית את אותו מיעוט כנגד הרוב, כנגד המדינה היחידה שבה הם עצמם חיים כערבים יותר טוב מבכל מדינה אחרת באזור. רק הבוקר ראינו את התוצאות של ההסתה הפרועה שהם תקופה ארוכה דאגו לה, לשסות אוכלוסייה אחת בשנייה כדי לקדם את התוכנית הבדלנית הזאת. רק הבוקר ראינו מה קורה כשמנסים להפוך עבירות תכנון ובנייה לסכסוך לאומי, והתוצאה היא פיגוע חמור וקשה כנגד שוטרים שבאו לבצע את משימתם, כפי שנקבעה בצווי בתי-המשפט, כולל החלטת בית-הדין הגבוה לצדק. אני חייב בנקודה הזאת לעצור ולציין, כמובן, ולהשתתף באבל של כולנו על הירצחו של רב-סמל מתקדם ארז לוי, תושב יבנה, בן 34. אני שולח מכאן, יחד אתכם, תנחומים למשפחתו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. אני ממשיך ואומר שבסופו של דבר מכאן, מהצעת החוק הזאת, אנחנו רואים שבישראל הציונות כן מכירה במיעוטים שחיים כאן ובקיום קבוצת מיעוט ערבי. אגב, משרד החינוך גם מאפשר חינוך נפרד בערבית, ומלמדים את השפה ואת ההיסטוריה. לצערי, משרד החינוך בחר לעשות את זה באגף חינוך ערבי, שמלמד רק את ההיסטוריה המוסלמית ולא מלמד את ההיסטוריה הנוצרית והארמית של אותם נוצרים בישראל. גם את זה, אני מקווה, עוד נשנה בהמשך הדרך. אני חייב לומר שמהצעת החוק הזאת נרוויח בכך שניתן עוד הכרה באותה עדה נוצרית-ארמית, והרווח יהיה כולו שלנו. אחרי שנים של סבך ביורוקרטי זוכים הארמים להכרה נוספת בלאום שלהם ובקשר העמוק שלהם יחד אתנו כאן, בארץ-ישראל. זאת החלטה שתביא ברכה על העם הארמי והעם היהודי כאחד. אישור הצעת החוק הזאת יעשה צדק עם האוכלוסייה הנוצרית הנאמנה ויחזק אותנו בכל החזיתות והתחומים. ברצוני להודות בהזדמנות זאת לכל מי שסייע לקדם ולתמוך: לסרן במילואים שאדי חלול, קצין צנחנים במילואים, ממנהיגי הקהילה, שעובד ימים כלילות – לילות כימים – כדי לקדם את שילוב הנוצרים בישראל, בשונה מחלק מהמיעוטים ונציגיהם, או מעמיתינו כאן, שדואגים לערבים שנמצאים מעבר לגבול יותר מאשר לאלה שנמצאים בתוך מדינת ישראל. התמיכה בהצעת החוק הזו היא עדות לחוסנה של הדמוקרטיה בישראל ולציונות היפה, שמכירה בכל הלאומים, וגם תשובה לאותה בדלנות ערבית פאשיסטית, כפי שהם מנסים לקדם. אני בהזדמנות זאת רוצה להודות לך, שרת המשפטים, על שליווית וקידמת את החקיקה הזו יחד אתי. גברתי השרה, גם להודות לך, אבל האמת שיותר להודות לצוות שלך, שעבד על ההצעה הזו, והיה לא פשוט להגיע לכל ההסכמות. וכמובן, גם לצוות של שר האוצר, שסייע ונדרש לטובת העניין הזה, כדי להגיע להסכמות. אני קורא לחברי כאן לאשר את הצעת החוק. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת פורר. משיבה על ההצעה בשם הממשלה שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד; בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הסיוע המשפטי של חבר הכנסת עודד פורר ואחרים מבקשת להעניק סיוע משפטי ללא מבחני זכאות לבני האוכלוסייה הארמית המבקשים להירשם כבני הלאום הארמי. לפי הצעת החוק, הסיוע המשפטי יינתן בהליך קבלת פסק-דין הצהרתי, אשר יכריז כי המבקש הוא בן העם הארמי. פסק-דין כאמור מהווה תנאי לשינוי רישום הלאום במרשם האוכלוסין. התיקון המוצע אף יעניק למבקשים פטור מתשלום אגרה עבור הבקשה לפסק-דין הצהרתי, וזאת מכוח תקנות בתי-המשפט הקובעות פטור אוטומטי מאגרה למי שמקבל סיוע משפטי. לדברי המציעים, הצעת החוק נועדה להסיר את הנטל הכספי המוטל על כתפי בני הלאום הארמי, אשר לא היו יכולים להירשם בעבר במרשם האוכלוסין כארמים בשל מדיניות הרישום שהייתה בתוקף עד שנת 2014. ניהול הליך משפטי לבקשת פסק-דין הצהרתי כרוך בהוצאות משפט ובתשלומי אגרה, אשר מהווים נטל משמעותי על בני האוכלוסייה הארמית. הצעה זו עושה צדק עם בני האוכלוסייה הארמית, שההכרה בהם כלאום נעשתה ב-2014, והיא מאפשרת להם לפעול לשינוי הרישום של הלאום שאליו הם משתייכים מבלי שהנטל הכלכלי של ההליך המשפטי ימנע בעדם לעשות כן. יחד עם זאת, האפשרות למתן סיוע משפטי ללא מבחני זכאות נועדה רק למקרים חריגים, הנותנים מענה למדיניות חברתית בעלת אינטרס משמעותי. מתן ייצוג משפטי לאוכלוסיית הארמים לפי חוק מרשם האוכלוסין אינו עולה בקנה אחד עם יתר הנושאים: סיוע משפטי למי שאושפז בכפייה או לקורבנות סחר. יש לציין, כי האגף לסיוע משפטי נותן מענה גם היום לציבור הזקוק לייצוג לפי חוק מרשם האוכלוסין, לרבות מתן ייצוג בפני ערכאות, ככל שיש בכך צורך, ואולם, מענה זה ניתן על בסיס מבחן זכאות כלכלי ומשפטי. לאור האמור, הממשלה בחרה לנקוט דרך אחרת, ומתוך רצון עמוק לסייע לאוכלוסייה הארמית, לאחר התייעצות עם הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים, האוצר והפנים, ולאחר הסכמות עם חבר הכנסת עודד פורר – ואני מודה לך על שהעלית את הנושא החשוב הזה. ההסכמות הן: ההצעה תעבור היום בקריאה טרומית בתמיכת הממשלה ושם תעצור; משרד המשפטים ומשרד הפנים ייצרו טופס בקשה אחיד ופשוט לרישום מהיר של הלאום הארמי, כך שכל מבקש יוכל לטפל בבקשת הרישום לגמרי בעצמו וללא צורך בעורך-דין, עניין שכמובן יחסוך לו כסף; משרד המשפטים יאפשר מעתה והלאה להגיש בקשה אחת לשלושה דורות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש נורא רעש, חברים. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – של צאצאים בני משפחה אחת; בתוך שבועיים משרד האוצר יודיע לוועדת שרים לחקיקה באיזה דרך בחר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סבטלובה, ששש. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – כדי לחסוך לארמים המבקשים להירשם ככאלה את העלות שהם נאלצים לספוג במסגרת אגרת הרישום. היום הזה הוא יום היסטורי, ואני מברכת את חבר הכנסת עודד פורר ואת אוכלוסיית הארמים בישראל. אחינו אתם. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשרת המשפטים. נעבור, אם כן, להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי למבקשים להירשם כארמים) (הוראת שעה), התשע"ו–2016. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – 4 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי למבקשים להירשם כארמים) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 44 תומכים, ארבעה מתנגדים, שלושה נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מתן כספי הפיקדון לחיילים בודדים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2820/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת ענת ברקו) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מתן כספי הפיקדון לחיילים בודדים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון מבקשת לצרף לפרוטוקול את תמיכתה בהצעת החוק הקודמת. לא משנה כמובן את התוצאה. חברת הכנסת ברקו תציג את הצעתה במשך עשר דקות. תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, החייל בודד שון כרמלי, לוחם גולני שנהרג בעזה – הוא היה חייל בודד, אבל 20,000 איש, המשפחה המורחבת שלו, ובעצם עם ישראל ליווה אותו בדרכו האחרונה. הוא הגיע מארצות-הברית כדי לשרת, הוא חלק את הזמן בין ארצות-הברית לבין מדינת ישראל, הוא לא היה חייב לשרת על-פי חוק. לכן הצעת החוק שעומדת בפניכם לקריאה טרומית היא אחת מעוד הצעות חוק שיזמתי לטובת המשרתים בצבא הגנה לישראל. הצעות חוק לטובתם של חיילינו נועדו להוקיר, להעריך ולתגמל את המשרתים אותנו בנאמנות, במסירות ותוך כדי סיכון חיים, להיטיב אתם בשירות ולסלול להם את הדרך גם בשחרור. אנו חייבים להם, כחברה, חוב מוסרי גדול, חוב שאין לו שיעור. רק היום נהרג לוחם יס"מ, רס"מ לוי, שנרצח – ולצערי הרב בעידוד של חברי כנסת שהפריעו למשטרה במילוי תפקידה. הטעם לחוק מהסוג הזה שעוסק בחיילים בודדים הוא ברור וגלוי וחוצה גבולות ומחלוקות פוליטיות, כי אוכלוסיית החיילים עושה הכול למען כולנו, ללא שכר, ללא מגבלת שעות, ימים ולילות, שבתות וחגים. היא המופקדת על השמירה על שלומנו וביטחוננו, היא המגינה עלינו מפני האויבים מבית ומבחוץ, היא מבטיחה את המשך קיומנו כמדינה היהודית והדמוקרטית היחידה בעולם. אין לנו מדינה אחרת ואין לנו צבא אחר. אלו החיילים של כולם העומדים על המשמר, הנותנים הכול כדי שנוכל אנו לשבת לבטח, ליצור, לייצר, ללמוד ולפתח את המדינה שלנו. הצעת החוק שלי הפעם לא תעסוק בחיילים הנקראים לשירות על-פי חוק כדי למלא את חובתם. היא עוסקת דווקא באלה הפטורים ממילוי חובה זו, אלה שחוק שירות ביטחון לא קורא להם להתייצב לגיוס ומחריג אותם מחובת השירות בצבא ההגנה לישראל. בכל אופן, ואף שהם לא אמורים להתגייס, הם עושים זאת: הם באים לארץ, מתגייסים ומשרתים בצבא ההגנה לישראל, מתוך רצון להתנדב ולתרום למדינה. אלה הם אזרחים זרים הגרים מחוץ לישראל, בכל קצוות העולם. הם באים ממקומות קרובים ורחוקים, הם עוזבים את ארצם, מולדתם, הוריהם ובני משפחתם, הם באים לשאת בעול השירות בהתנדבות ומתוך רצון לתרום תרומה אמיתית למדינת ישראל. לא קל הדבר. יש תרבות אחרת, שפה אחרת, הווי שונה וייחודי למדינה שלנו. השירות הצבאי, מעצם היותו בתוך מסגרת נוקשה ולוחצת, גם כך הוא קשה. נוסיף על כך את כל המשתנים הללו שפורטו, והוא הופך להיות קשה עוד יותר לאלו שבאים מארץ אחרת, ואין להם את בית ההורים לתמיכה הפיזית והנפשית במהלך השירות. אני חוזרת ומדגישה: לא פשוט לשרת כחייל בצבא או כחיילת בצבא. עוד יותר קשה להתמודד עם שירות צבאי במדינה חדשה, ומיותר להכביר מילים על כך. הם באים ומתגייסים על-פי צורכי הצבא. מוצאים אותם ביחידות הקרביות, ביחידות העילית, ביחידות העורפיות, בקישור לכוחות זרים, ביחידות טכנולוגיות. הם מתייצבים בקריאתם לדגל. לפעמים אני משתאה כשאני רואה את העיניים הבורקות שלהם, עם הקושי בעברית, עם הזרות שהם לפעמים מביאים אתם. ותוך זמן מאוד קצר – הצבא הוא הגורם שקולט עלייה באופן המהיר ביותר. ואנו, אט-אט, גם צה"ל, כמובן, הופך להיות משפחה, והחברים מהצבא ובני משפחותיהם, וגם אנו, האזרחים במדינת ישראל נוטלים חלק בעניין הזה. מחמם את הלב לדעת שאנשים מגיעים ומתנדבים לטובת כולנו, ותופעת הצעירים היהודים המתנדבים לשרת בצה"ל היא תופעה שהיא היום רווחת; אנחנו מקבלים אותה כתופעה שכיחה, כבר לא מיוחדת במיוחד, אבל יחד עם זה אנחנו יודעים שבעוד שהצבא מחבק אותם וקולט את החיילים הבודדים שמגיעים מארצות זרות, כשהם משתחררים הם חווים את השחרור באופן אישי מאוד, והם פתאום חשים לבד, ואין מערכת התמיכות שהצבא נותן, והחיבוק של הצבא והחיילים האחרים נעלם. הרבה פעמים הם חשים אבודים ביציאה לאזרחות; חלקם בוחר לעזוב אותנו ולחזור לארצות המוצא. צריך לתת מענה לבעיות שלהם. חשוב לתגמל אותם, לסייע בעדם. ומכאן נולדה הצעת החוק שלי. הצעת החוק שלי, שאני מבקשת מכם לתמוך בה בקריאה טרומית, מתקנת את החוק לקליטת חיילים משוחררים באופן שחייל או חיילת בודדים שהגיעו בהתנדבות לשרת בצה"ל מארץ אחרת יוכלו לקבל מייד עם שחרורם מחצית מסכום הפיקדון לכל מטרה שבה יחפצו. לא יהיו עליהם הסייגים שיש על חיילים אחרים במימוש הפיקדון. וזו לשון הצעת החוק: חייל משוחרר שמתקיימים לגביו התנאים שלהלן יהיה רשאי לקבל לידיו עד מחצית מכספי הפיקדון עם שחרורו, ועל יתרת הפיקדון יחולו יתר הוראות חוק זה: בטרם השירות היה תושב חוץ-לארץ שלא נקרא להתייצב לשירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון והגיע לארץ כדי לשרת בשירות סדיר. הדבר השני, הסייג השני: שירת בשירות סדיר במשך תקופה של 20 חודשים לפחות כחייל בודד בהגדרתו על-פי פקודות הצבא. במילים אחרות, מי שבא הנה מחוץ-לארץ ושירת שירות צבאי 20 חודש לפחות, יהיה זכאי לקבל מחצית מהפיקדון, ויש בחקיקה מתגמלת זו אמירה ברורה וחד-משמעית האומרת: תודה לכם שבאתם, אנחנו אוהבים אתכם, מעריכים את התרומה שלכם למען המדינה. אני מבקשת את תמיכתכם בהצעת החוק שלי ומקווה שהחיילים הנושאים בתואר "חיילים בודדים" יבינו כי הם לא לבד. אמשיך לפעול למען חיילות וחיילים בודדים וחיילים משרתים בכלל וחיילים משוחררים גם עם צאתם לאזרחות; ללוות ולהשקיע, גם בחקיקה וגם את כל מרצי ומאודי לטובתם, כפי שגם היום אני תורמת את תוספת השכר שלי בכנסת לבודדים, לקרן לב"י. אני רוצה להודות לראש הממשלה; הצגתי בפניו את התפיסה לגבי ליווי של חיילים, חקיקה לטובת חיילים וגם חיילים משוחררים בראייה המערכתית, והוא תומך בחקיקה בתחום הזה. אני רוצה להודות במיוחד לשר הביטחון על עשייתו הברוכה למען חיילים בודדים, חיילי מקא"ם, חיילות – חג"ם, חיילים משוחררים בכלל; על כך שהתפיסה של שר הביטחון והתפיסה שהוא מוביל היא שצריך לתגמל את המשרתים – ואכן הוא עושה זאת, ואני מודה לו גם על התמיכה בחוק זה. אני רוצה להודות למשרד המשפטים גם על הפעילות, חקיקה, לטובת חיילים בכלל; לשר חיים כץ – והחוק בעצם יידון גם בוועדת העבודה והרווחה – גם על התמיכה שלו וגם על עשייתו גם במובן הזה של תעסוקה ומקצועות לחיילי צה"ל. אני אודה על תמיכה שלכם בחוק חשוב זה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת ברקו. משיב על ההצעה בשם הממשלה סגן שר הביטחון חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן; בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהצעת החוק שלפנינו מוצע לאפשר עם השחרור משיכה של עד מחצית מכספי הפיקדון לטובת חייל משוחרר בודד אשר בטרם שירותו היה תושב חו"ל ואשר שירת בשירות סדיר במשך תקופה של 20 חודשים לפחות כחייל בודד כהגדרתו בפקודות הצבא. <קריאה:> למה רק מחצית? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חיילים משוחררים אלה נמצאים על-פי רוב במצב כלכלי או חברתי לא קל ולכן זקוקים הם לסיוע כלכלי בתחילת דרכם האזרחית. אין ספק שתרומתם של חיילים בודדים לצבא ההגנה לישראל, למדינת ישראל, בזכות זה שהם באים כמתנדבים – בוודאי מחייבת אותנו גם לסייע להם. ועדת השרים לחקיקה תמכה בהצעת החוק, בכפוף לכך שהצעת החוק תחול על כל החיילים המשוחררים הבודדים, ללא הבחנה ביניהם, ותשולב בהצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק קליטת חיילים משוחררים כפי שאנחנו מתעתדים להגיש בקרוב לכנסת. על כן, אני מבקש שמליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק, בכפוף להסכמת המציעה, חברת הכנסת ברקו, לתנאים שהזכרתי לעיל. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מקובל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני סגן השר. אנחנו נעבור, אם כן, להצבעה על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מתן כספי הפיקדון לחיילים בודדים), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. תפסו נא מקומותיכם, חברי חברי הכנסת, מי שרוצה להצביע, שלא תצטרכו להוסיף אחר כך הצבעות לפרוטוקול. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מתן כספי הפיקדון לחיילים בודדים), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 44 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון ולהכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן-משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2561/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עוברים בשעה טובה ובעזרת השם לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן-משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וקבוצת חברי הכנסת. יש לנו הצעה נוספת, מוצמדת, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אנחנו נשמע, ראשית, את חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, אחריה – חברת הכנסת אבקסיס, ואז תהיה לנו תשובה ממשלה משותפת, והצבעות נפרדות, על-פי הנוהל. חברת הכנסת שאשא ביטון תציג את הצעתה במשך עד עשר דקות. עשר דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו בעצם מעלים הצעת חוק להסדרת דרכי העברת מידע, שיתוף מידע בין גורמי המקצוע וגורמים ממשלתיים, במקרים שבהם יש חשש להימצאות של קטין או קטינים בסכנה, לא רק בסיכון אלא בסכנה ממשית, וזה מתוך הצורך האמיתי להגן עליהם. לא פעם עמדתי כאן ואמרתי בצורה מאוד מפורשת: אין אסון יותר גדול מהצורך להציל ילדים מההורים שלהם, מאנשים שאמורים להגן עליהם ולהיות שם בשבילם, ולכן, הצעת החוק הזו היא בעצם מתבקשת גם מהבחינה הזו וגם מהבחינה שלנו, למלא את חובתנו להגן על הילדים. אנחנו מדברים בעצם על המלצות ועדת וינטר, שהוקמה ב-2009 בעקבות הרצח של רוז פיזם, ונתנה את המלצותיה ב-2010. מאוד יכול להיות שאם היינו פועלים במהלך השנים האלה היינו, אולי, יכולים למנוע את המקרים האחרונים, שזה עתה שמענו עליהם, בשבועות האחרונים. התחושה היא שקידשנו את ערך הפרטיות, שהוא חשוב וצריך לשמור עליו, אבל אם אנחנו שמים על כפות המאזניים אותו ואת החובה שלנו להגן על הילדים, אז אין שאלה שאנחנו קודם כול צריכים להגן על הילדים. בשבע השנים האחרונות החוק לא התקדם מהסיבה המשפטית הזאת. אני שמחה שזה כשנה, מדצמבר 2015, הצלחתי לחבור למשרד הרווחה, לצוות רציני מאוד, בתמיכה של שר הרווחה – כי ברור שבלי התמיכה שלו זה לא היה קורה – יחד עם מנכ"ל משרד הרווחה, שצריך לציין אותו כאן וזאת הזדמנות, אליעזר יבלון, זיכרונו לברכה, שליווה אותנו בתהליך של בניית המודל צעד צעד בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית ומקצועית. הצלחנו לגבש מודל של עובד סוציאלי שיארגן בעצם את המידע שיגיע מהגורמים השונים והוא שיפעיל את מה שנדרש על מנת שנוכל להציל את הילדים שלנו. בדיון שקיימתי בוועדה לזכויות הילד לפני כשבועיים העלינו סוגיה נוספת שחשוב לציין גם כאן: עניין הסיקור התקשורתי. נכון, חובת הציבור לדעת, אבל אנחנו חייבים מאוד להקפיד על סיקור תקשורתי שהוא זהיר ושהוא מביא בחשבון את העובדה שיש דבר שנקרא אפקט הדבקה. אם אנחנו מציגים אימא או אבא שרצחו את הילדים שלהם כקורבנות של מצוקה, ומחפשים את הסיבה שבגללה הם עשו את זה, אנחנו עלולים לתת את זה בפרשנות כאיזשהו פתרון לאנשים אחרים שנמצאים במצוקה. כנראה לא בכדי ראינו שכשיש אירוע אחד מגיע האירוע שרודף אותו; לצערנו, לפעמים זה גם יותר מזה. לכן חשוב מאוד להביא בחשבון גם את העניין הזה. נכון, יש עלינו גם את החובה לנסות ולעזור לאותו תא משפחתי, לאותם אם או אב, רגע לפני שהאסון הזה קורה, ובשביל זה אנחנו נדרשים גם כן לאותו חוק שיסדיר את דרכי העברת המידע ושיתוף המידע בין הגורמים המקצועיים. אני רוצה, ברשותכם, להודות לשר הרווחה, שבאמת נתן את תמיכתו לאורך כל הדרך והבטיח שיגיש הצעה ממשלתית בהקדם, כדי שנוכל למנוע את האסונות הבאים – ואני מקווה שלא יהיו כאלה אבל המציאות מלמדת אותנו קצת אחרת, לצערי הרב. אני רוצה להודות באמת לצוות המקצועי של משרד הרווחה, שממשיך גם בשעות אלה לעשות עבודת קודש כדי שאנחנו נוכל להביא את החוק הזה לכדי יישום. תודה רבה לכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. <הצעת חוק קבלה, מסירה ושיתוף של מידע על קטין או על בן-משפחתו, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/84/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כאמור, הצעת חוק קבלה, מסירה ושיתוף של מידע על קטין או על בן-משפחתו, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מוצמדת להצעה הזאת. חברת הכנסת אבקסיס תציג אותה במשך שלוש דקות. בבקשה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני שר הרווחה חיים כץ, אתה היית יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות כאשר אני טיפלתי בנושא או בניסיון להפוך את דוח ועדת וינטר, ועדה בין-משרדית שאמורה הייתה לגבש תוכנית – אולי אחת הוועדות הרציניות ביותר שקמו במשרד הרווחה – היא ישבה על המדוכה בעקבות רצח הילדה רוז פיזם ב-2008. נדמה היה שזו הייתה ילדה עלומה ולא מוכרת לשירותי הרווחה, ולאחר תקופה מסוימת גילינו שהילדה הזאת, רוז פיזם, כן הייתה מוכרת לשירותי הרווחה, אך בשל היעדר שיתוף במידע או הגדרה אחידה מיהו ילד בסיכון, היא נפלה בין הכיסאות ולא הצלחנו למנוע את האסון הנורא ההוא. וינטר ישב בראש הוועדה הבין-משרדית שהקיפה משרדים נוספים רבים: משרד הבריאות, משרד העלייה והקליטה, המשרד לביטחון פנים, משרד החינוך. הלכו ולמדו מודלים בעולם – איך עלינו לבוא ולזהות כל מיני אותות ואורות אדומים. קראו לזה מודל האורות האדומים, כדי שילדים כמו רוז פיזם לא ימצאו את עצמם חסרי הגנה או חסרי טיפול רק מפני שמישהו לא העביר נכון את המידע. הוועדה קמה ב-2009, הגישה את המסקנות שלה, אבל שום דבר לא קרה עם זה. בקיץ 2011 היה אירוע מזעזע. אני פגשתי את אחת הנשים החזקות, המדהימות ביותר שפגשתי בימי חיי, קוראים לה לילך שם טוב. לילך שם טוב באותו קיץ איבדה את שלושת ילדיה. היא איבדה את שלושת ילדיה אולי ובעיקר מאחר שמסקנות דוח וינטר לא יושמו. אז לעומר, רוני ואור לא הצלחנו לעזור, ולא הצלחנו לעזור כי התמהמהנו, כי לא אימצנו את המסקנות. כי מסתבר, אדוני היושב בראש, שהיה דוח מסוכנות על הפרוד של לילך שם טוב. דוח מסוכנות שקבע שלבן-אדם אין מה להפסיד, וכשלבן-אדם אין מה להפסיד הוא מסוכן לכל הסובב אותו, ובעיקר למשפחתו – כך נקבע באותו דוח מסוכנות. אממה? הדוח הזה לא הגיע לגורמים הרלוונטיים. אמרה לי הגברת לילך שם טוב: אם הייתי יודעת על הימצאותו של הדוח הזה או על מה שכתוב בו, לעולם לא הייתי נותנת את הילדים שלי לאותו רוצח אכזר – שהיה מטופל פסיכיאטרית ואיים לא פעם אחת גם על לילך וגם על שלום הילדים. אז היא הוכרחה לתת את הילדים שלה, וביום הולדתה איבדה את שלושתם ליצור שפל ונורא. ואני שואלת, האם לא הגיע הזמן, אדוני שר הרווחה – לשעבר יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אתה יודע כמה עמלנו; הסכמנו בתנאי אחד, בכנסת הקודמת – שאנחנו נחכה לפיילוט של משרד הרווחה. שר הרווחה מאיר כהן ומנכ"לו סילמן הבטיחו לנו את הפיילוט הגדול. כי החשש היה שככל שנדע על יותר ילדים נצטרך לתת יותר תקציבים ויותר תקנים. אז קודם כול, אנחנו לא כמו שלושת הקופים, לא רואים, לא שומעים, לא יודעים. אנחנו יודעים שיש ילדים בסיכון – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא שמתי לב לשעון, חבר הכנסת אורלי לוי. אז משפט סיכום, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מסיימת. אנחנו יודעים שאי-שם במחשכים נמצאים ילדים בסיכון, שאם לא נעשה שיתוף במידע בין המשרדים השונים ובין אנשי המקצוע השונים, לא רק שהם יהיו מתחת לרדאר, ייתכן מאוד שהם יהיו הכותרות של מחר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הגיע הזמן למנוע זאת. תודה רבה, ותודה לך, שר הרווחה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה תודה. ישיב על שתי ההצעות במשותף שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. כאמור, מייד אחר כך נקיים שתי הצבעות נפרדות. אדוני השר, בבקשה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אורלי, כל פעם שאני שומע אותך אני רואה איך את באה נחושה להילחם על זכויות הילד, להילחם על זכויות הפריפריה, להילחם למען החלשים בחברה הישראלית. ואללה, אשרינו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אנחנו שותפים לדרך. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אשרינו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעות החוק של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס מציעות לקבוע, כי מנהל מחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, או עובד סוציאלי שהוסמך לכך, יהיה רשאי לפנות לבעלי המקצוע המנויים בחוק ולקצין משטרה כדי לקבל מהם מידע על אודות קטין או בן משפחתו, שהגיע אליהם עקב עיסוקם המקצועי או תפקידם. אם נוכח המנהל כי יש חשש לפגיעה בשלומו הנפשי או הגופני של הקטין וכי המידע שהוא מבקש דרוש לשם מניעת הפגיעה, החמרתה או הישנותה, או לצורך טיפול בקטין בנוגע לאותה הפגיעה, המנהל אף יהיה רשאי למסור לבעל המקצוע את מהות החשש, כדי שבעל המקצוע ישקול את הצורך בהעברת המידע שברשותו לידי המנהל. על בעל המקצוע ועל קצין המשטרה למסור למנהל את המידע אשר בידיהם, אלא אם סברו שהנזק שייגרם בעקבות מסירת מידע כזה עולה על התועלת שבמסירתו. חשוב לציין כי המנהל יוכל לבקש את המידע רק לאחר שהודיע להורי הקטין או לקטין עצמו – אם הקטין מעל גיל 14 – על הבקשה, בשפה המובנת להם או בתרגום לשפה כאמור, ולאחר ששמע את טענותיהם בדבר הבקשה, למעט במקרים שבהם סבר המנהל כי ההודעה כאמור להורי הקטין או לקטין עצמו עלולה לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין או כי לא ניתן לאתר את ההורה במאמץ סביר ויש צורך בקבלת המידע באופן שאינו סובל דיחוי. במקרה של התנגדות ההורה או הקטין להעברת המידע למנהל, יהיה המנהל רשאי לפנות לעובד הסוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), שישקול להפעיל את סמכויותיו לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה). בנוסף, מוצע לקבוע כי על אף חובת הסודיות הקבועה בדינים שונים או בהסכמים, במקרים שבהם סבר בעל המקצוע כי קיים חשש ממשי לפגיעה בשלומו הנפשי או הגופני של הקטין, הוא יהיה רשאי להעביר ביוזמתו בכתב את המידע אשר ברשותו למנהל המחלקה לשירותים חברתיים – להבדיל מהחובה למסור מידע כאשר קיים רק חשש – וזאת כאשר נעשית אליו פנייה יזומה על-ידי המנהל. השימוש במידע שיתקבל ייעשה רק אם הוא דרוש לשם מניעת הפגיעה, החמרתה או הישנותה או לצורך טיפול בקטין בקשר לאותה פגיעה, והכול תוך שמירה על פרטיות האדם שעליו נמסר המידע כאמור. כמו כן, מוצע כי המנהל אשר קיבל מידע כאמור יהא רשאי להעבירו לעובד סוציאלי במחלקה, לבעל מקצוע או לאיש חינוך לשם טיפול בקטין, אם הדבר נדרש לשם מניעת פגיעה או החמרתה או הישנותה. ואולם, קצין המשטרה אשר היה שותף בשיתוף מידע כאמור, לא יוכל לעשות שימוש במידע שהגיע לידיו ולא יעביר את המידע שקיבל למשטרה או לכל גורם אחר. ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ולאחריה להמתין להצעת החוק הממשלתית בנושא. זה מקובל עליכם? מקובל – מקובל עליכם? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאחר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עליכן. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאחר שמקובל עליכן – הן הביעו את הסכמתן להמתין עד הצעת החוק הממשלתית – אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו שזה ייעשה במהרה, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק ולהעביר אותה בקריאה טרומית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נעבור, אם כן, כעת, כאמור, להצבעה נפרדת. ראשית, על הצעת החוק הראשונה: הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן-משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן-משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> איזה קונסנזוס יש כאן היום: 39 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק המוצמדת: הצעת חוק קבלה, מסירה ושיתוף מידע על קטין או בן-משפחתו, התשע"ה–2015 – אפשר, גברתי המזכירה? כן, זו הצעה מוצמדת של חברת הכנסת אורלי לוי אבוקסיס. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קבלה, מסירה ושיתוף של מידע על קטין או בן-משפחתו, התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 39 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק הזו התקבלה בקריאה טרומית וגם היא עוברת לדיון ולהכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים, אם כן – אני מתנצל על העיכוב. היו כאן שינויים של הרגע האחרון. הצעת החוק – שתי הצעות החוק המוצמדות שהיו לנו על סדר-היום כרגע ירדו מן הפרק: זו של חבר הכנסת עיסאווי פריג', שכנראה איננו נוכח ולכן ההצעה ירדה, וממילא, גם ההצעה המוצמדת, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שאיננה עומדת בזכות עצמה אלא היא מוצמדת להצעה המרכזית, אז לכן גם היא ירדה. מאחר שההצעה הראשונה ירדה, גם הצעתך ירדה. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ביטול אשרה ורישיון לישיבת קבע למחבלים ולמשפחותיהם עקב השתתפות בפעילות טרור), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2808/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ואנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ביטול אשרה ורישיון לישיבת קבע למחבלים ולמשפחותיהם עקב השתתפות בפעילות טרור), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת דוד ביטן ויאיר לפיד וקבוצת חברי כנסת. אמור להציג את הצעת החוק – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איננו, איננו, איננו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – חבר הכנסת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איננו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – דוד ביטן, אשר איננו נוכח. גם חבר הכנסת יאיר לפיד איננו נוכח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איננו. איננו. <קריאה:> ביטן – – – <יואב קיש (הליכוד):> ביטן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איננו. אין יאיר. <קריאות:> – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> ניסיון יפה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני יכול לתת ליאיר לפיד, נכון, אם הוא רשום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – אתה היית עכשיו. <קריאה:> אתה לא היית – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> ניסיון יפה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה עוד לא מוכן לזה. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – מציע נוסף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> האם חבר הכנסת ביטן העביר את הצעת החוק לאחד – למישהו אחר מן החותמים? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – מציע נוסף? <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים. חבר הכנסת יאיר לפיד, כמי שחתום כמציע הצעת החוק, יציג את הצעת החוק במשך – עד עשר דקות. אדוני, בבקשה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> תודה רבה. <קריאות:> – – – <קריאה:> רגע, אבל ביטן רצה לדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל הוא לא פה, מה אני יכול לעשות? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו לא מוכנים – – – במליאה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שנייה. ביטן – – – <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ביטן – – – <קריאה:> ביטן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ביטן – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – לא נכון. לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ביטן, ביטן, ביטן, ביטן – – <דוד ביטן (הליכוד):> מי הזמין אותך? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אני דחיתי. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> דחיתי את הצעת החוק שלי כשלא היית כאן. אז אני מסכים לעלות. שנייה, נו. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, רגע – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שנייה. אני מסכים לעלות. אני מסכים לעלות. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כי לא היית כאן – דחיתי את זה. <קריאה:> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא היית כאן. אמרה לי – – – תוריד את זה. <דוד ביטן (הליכוד):> אני פה. הייתי באולם. אני הייתי באולם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לפיד, אדוני, עשר דקות לרשותך. בבקשה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> תודה רבה. יש לי שאלה אחת. אדוני היושב-ראש, קשה להתחיל ככה לדבר, עם ההתקהלות הזאת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה מעורר כאן עניין רב. חברי חברי הכנסת, ששש. <יאיר לפיד (יש עתיד):> כי מישהו צריך להסביר להם איך מחנה לאומי מתנהל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת יאיר לפיד, עוד רגע. חברי חברי הכנסת, בואו ננסה קצת להרגיע את ההמולה כדי שחבר הכנסת לפיד – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע. <זהבה גלאון (מרצ):> איך זה יכול להיות ששני חברי כנסת מנמקים את אותה הצעה? איך זה יכול להיות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי, נכון לרגע זה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא יכול להיות שדוד ביטן ויאיר לפיד ינמקו את אותה הצעה. זה לא בא בחשבון. זה לא היה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – ואני כבר שנה-שנתיים פה – – – <קריאה:> – – – זה מקרה שעוד לא היה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה מקרה שלא היה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת זהבה גלאון, זהבה גלאון – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מקרה שעוד לא היה. יש כאן – – – זה מקרה שלא היה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – יש תקדים. גם לזה יש תקדים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי היקרים, אני מבקש – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בוא – – – מה התקנון אומר. מה התקנון אומר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי היקרים – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן. חברת הכנסת גלאון, אני לא רוצה להוציא אותך. אני רוצה להסביר לך. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. – – – תצעקי בעמידה. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יאיר לפיד יציג כעת את הצעת החוק במשך עשר דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – תקדים שלא היה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מייד לאחר מכן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך אתה מסביר את זה? תקדים שלא היה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מייד לאחר מכן, מייד לאחר מכן אני אסביר מה הולך להיות. מייד לאחר מכן אני אסביר מה הולך להיות. כרגע, חבר הכנסת לפיד מציג את הצעתו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אולי תסביר לנו לפני? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, אוסיף לך דקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אולי תסביר לנו לפני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תתחיל, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אולי תסביר לנו לפני? <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תסביר לנו לפני, כדי שאני אבין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – יש לי תחושה שאתה תסתדר. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, עוד לא היה כדבר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תסביר לנו לפני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה עוד לא היה? כרגע, הוא מציג את ההצעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תסביר לנו לפני – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גלאון – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – כרגע הוא מציג את ההצעה, וזה – – – נכון? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כרגע חבר הכנסת לפיד מציג את הצעתו. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה היה כבר בעבר פה, נכון? <קריאה:> לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גלאון, את הרי פה שנה וחצי כבר, נכון? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה שחבר כנסת מציג את הצעתו, זה כבר קרה, נכון? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא היה. זה תקדים. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה יקרה עוד מעט, אנחנו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא היה. זה תקדים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יאיר, בכבוד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה תקדים. לא היה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג' – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – כנסת נכבדה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא היה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם עושים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פריג', אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – בלשכה המשפטית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. אדוני, נא לצאת. <קריאה:> – – – היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', נא לצאת. בבקשה. (חבר הכנסת עיסאווי פריג' יוצא מאולם המליאה.) <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיליק בר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה? אני – – – <דוד ביטן (הליכוד):> תגידי את זה – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> שנייה שנייה שנייה. תנו לי רגע. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – זה לא הגיוני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חיליק בר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> בצלאל, הוא סגן יו"ר כמוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא סגן יו"ר? לכן הוא יודע איך צריך להתנהג. <קריאה:> אתה מחמיר אתי. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, זה לא על זמן שלי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא נראה לי שחסר לך זמן. הכול יהיה בסדר. תתחיל. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי שאלה אחת לממשלה הזאת ולקואליציה הזאת: למה צריך לכפות עליכם לעבוד? לעצור את הטרור זו העבודה שלכם; לתת ביטחון לאזרחי ישראל זו עבודה שלכם. העבודה שלכם זה לא רק להצטלם ולא רק לסדר ג'ובים לפעילים שלכם, ולא רק לסכסך את עם ישראל. אנחנו ידענו. אנחנו ידענו – כל אזרח ישראל ידע שאין לכם שום כוונה לעבוד בצמצום הפערים החברתיים או לבלום את הירידה ביצוא או לשפר את יחסי החוץ של מדינת ישראל. אבל ביטחון, מלחמה בטרור, מחבלים רוצחים ילדים ישראלים – אפילו בזה אתם כבר לא מסוגלים לעבוד? אולי זו לא אשמתכם. אם מישהו לא מסוגל להעביר עיפרון מצד אחד של השולחן לצד האחר של השולחן בשום נושא, אז למה שבמלחמה בטרור זה יהיה אחרת? אם אתם לא יודעים לעבוד, אתם לא יודעים לעבוד. אם אתם עסוקים רק בפוליטיקה ועסוקים רק בעצמכם, מה פתאום שזה ישתנה כשנלחמים בטרור? הליכודניק האחרון שידע לעבוד בזה, קראו לו אריאל שרון. מאז אתם לא עושים כלום. מאז אתם רק משחקים בפוליטיקה. לפני שלוש שנים קיימנו כבר דיונים בקבינט על זה שצריך לגרש משפחות מחבלים שמעורבות בטרור. לפני שנה כמעט הונחה הצעת החוק הזאת על שולחן הכנסת. במרס האחרון שלח ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מכתב ליועץ המשפטי לממשלה: הנדון – כתב ראש הממשלה – הרחקת משפחות מחבלים. אבקש את חוות דעתך המשפטית לאפשרות ההליך הרחקת בני משפחה המסייעים לטרור לרצועת-עזה. אני סבור – כתב ראש הממשלה – אני סבור שהשימוש בכלי זה יביא לצמצום משמעותי בפעילות הטרור נגד ישראל, אזרחיה ותושביה. בברכה, בנימין נתניהו. חיכינו עשרה חודשים; לא בסבלנות, בנשיכת שפתיים. אנשים מתו בינתיים ואתם לא עשיתם כלום. התברר שזו המלחמה בטרור של הממשלה הזאת: לכתוב מכתבים. כתבתם מכתב. זו המלחמה שלכם בטרור: לכתוב. ואם אני לא הייתי מתעקש היום להניח את הצעת החוק הזו, אתם הייתם דוחים את זה שוב בשלושה חודשים. כל הגיבורים הגדולים. הרי זה מה שהודעתם אתמול. זה מה שוועדת שרים לחקיקה החליטה אתמול; ואחרי שלושה חודשים הרי תתחיל הפגרה, ואחרי הפגרה הרי ממילא יהיו בחירות, ושוב לא יהיה כלום כי אין כלום. באמת אין כלום. אין ביצוע, אין עבודת צוות, אין מלחמה בטרור, אין כלום. גם אני – כמו ראש הממשלה – סבור שהשימוש בכלי זה יביא לצמצום משמעותי בפעילות הטרור נגד מדינת ישראל, אבל להבדיל ממנו, אני עושה משהו בעניין, כי אני בונה על זה שאתם מפחדים; שכמו שבוועדת השרים לא היה לכם אומץ להצביע בעד, פה בכנסת לא יהיה לכם אומץ להצביע נגד. תודה רבה. אני קורא לכנסת להצביע בעד הצעת החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מבקשת הערה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על מה ההערה? <זהבה גלאון (מרצ):> על מה שעכשיו הולך לקרות, שזה חסר תקדים בכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני עוד לא יודע מה הולך לקרות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני, אדוני, תן לה להסביר. אפשר? לאפשר לחברת הכנסת גלאון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על מה? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> היא תסביר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל עוד לא קראתי לחבר הכנסת דוד ביטן. על מה חברת הכנסת זהבה גלאון רוצה לדבר? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לא. זה נושא תקדימי. כדאי שהיושב-ראש יקשיב. <<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> > על מה? על מה שהיה פה עד עכשיו? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> לא, על מה שהיא תגיד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זו הצעה לסדר הדיון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא מבין. על מה את רוצה לדבר? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על זה שיאיר לפיד דיבר? <זהבה גלאון (מרצ):> לא, על זה שביטן רוצה לדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איך את יודעת שהוא הולך לדבר? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אבל מה זה הניחושים האלה? איך את יודעת שהוא הולך לדבר, אני שואל? <זהבה גלאון (מרצ):> הודיעו שהוא עומד לדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי הודיע? <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי הודיע לך? אני שואל אותך: מי הודיע לך? <זהבה גלאון (מרצ):> שמעתי שאומרים לו שהוא צריך לעלות לדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אנא. חברי הכנסת, נא לשבת ולהקשיב לי דקה. חברי הכנסת, רבותי השרים ואפילו סגנית השר. חברי הכנסת, השרים וסגנית השר, אנחנו כרגע מתמודדים – במהלך השעות האחרונות – עם מצב די תקדימי. לא די תקדימי – זה ביטוי חסר משמעות, אז במצב תקדימי בכנסת: הונחה הצעת חוק בנושא הנדון – כפי ששמעתם עכשיו מחבר הכנסת יאיר לפיד; על ההצעה חתומים כמה חברי כנסת, ואני מציין שאין הבדל בין היוזמים למצטרפים להצעה; מבחינת מזכירות הכנסת כולם יוזמי החוק. חבר הכנסת דוד ביטן, שהוא המוביל של ההצעה לפי סדר החתימות, הוא חתום ראשון על ההצעה, הגיש את ההצעה הזאת לוועדת שרים לחקיקה בחודש יוני – בחודש מאי אפילו אומרת מזכירת הכנסת. מאז ההצעה לא הגיעה לכנסת. חותם אחר, יוזם אחר, של ההצעה, חבר הכנסת יאיר לפיד, הגיש את ההצעה לדיון במליאת הכנסת. חבר הכנסת דוד ביטן גם כן הגיש את אותה הצעה לדיון במליאת הכנסת. שניהם, שני היוזמים, השתמשו במכסות של הסיעות שלהם. זאת אומרת, אין פה מצטרפים, מצורפים, מוצמדים. שניהם על המכסה. לפי בדיקת מזכירות הכנסת והייעוץ המשפטי, המצב הזה לא היה בכנסת אף פעם. היו צריכים לקבל פה החלטה תקדימית. לאחר שיחות רבות ולאחר שנכשלתי, לצערי, לשכנע את היוזמים שיש דרך פשוטה מאוד: מכיוון שאנחנו, כולנו – חוץ מן המילים הרשמיות שלי – אבל אנחנו גם חברי כנסת, וסביר מאוד להניח שההצעה הזאת, גם אם תהיה לה תמיכת ממשלה, יהיה מתנגד כלשהו מקרב חברי או חברות הכנסת, אז אמרתי: יכול להיות שאחד ידבר, יציג את ההצעה, בטוח מישהו יתנגד, האחר יוכל לעלות ולנמק עוד פעם את הצעת החוק. אני מודה ומתוודה שנכשלתי בניסיון הזה. לאחר סיבוב נוסף של התייעצויות עם הייעוץ המשפטי החלטנו שאנחנו כן נאפשר לשני חברי הכנסת – יאיר לפיד, שכבר שמענו, וחבר הכנסת דוד ביטן – לנמק את ההצעה. אני כבר מודיע, וזה יירשם גם בפרוטוקול: המצב הזה מאוד לא מוצא חן בעיני. הוא לא יהווה שום תקדים שעכשיו אוטומטית שני חברי כנסת יוכלו – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> איך הוא לא יהווה תקדים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> איך הוא לא יהווה תקדים? אבל איך הוא לא יהווה תקדים, אדוני? זה ברור שזה תקדים. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אומר: המצב הזה לא יהווה שום תקדים שמעכשיו כל חבר כנסת יוכל לטעון שאם זה היה פעם אז עכשיו זה מה שנעשה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני גם כולי תקווה שבפעם הבאה חברי הכנסת יחשבו איך הם מצרפים בתור יוזמים, בתור מצטרפים להצעה חברי כנסת נוספים, ודאי מסיעות האופוזיציה. <קריאה:> אדוני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני כבר מאפשר לך, עוד דקה. אני מאפשר לך עוד דקה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> תיתן לחברי האופוזיציה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם זה לא מספיק, חברי הכנסת, אם זה לא מספיק – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דוד ביטן, אני מדבר כאן. אני חשבתי שלפחות לך יהיה מעניין – יעניין אותך מה יש לי לומר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה תקדים דוד ביטן. זה תקדים דוד ביטן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה ברור שזה תקדים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה יכול להיות תקדים דוד ביטן, יכול להיות תקדים יאיר לפיד. אני כאן לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה. אני נמצא פה במצב מאוד לא נעים. אם זה לא מספיק – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, אז מה אתה מציע? לא לאפשר ליאיר לפיד לדבר? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> למה? הרי דוד ביטן הוא ראשון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דרך אגב, שלא תיפול שום טעות: האישור שלי לתת לחבר כנסת שני לדבר – ודרך אגב, אם מותר לי לגלות, אמרתי את זה לחבר הכנסת יאיר לפיד לפני שעה קלה כבר – האישור שלי ניתן לחבר הכנסת יאיר לפיד. שלא יהיה שום ספק כי חבר הכנסת דוד ביטן קדם לו גם בהגשת הצעת החוק לוועדת שרים וגם בסדר החתימות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בזה אין שום ספק. מי שאישרתי לו להיות דובר נוסף זה חבר כנסת יאיר לפיד. זה נושא שכבר מאחורינו. אבל אם זה לא מספיק, אז שני היוזמים גם לא מסכימים לגבי מועד ההצבעה. אחד מבקש תשובה והצבעה במועד אחר, והאחר מבקש תשובה והצבעה במקום. זה המצב שלנו כרגע. אני מזמין את חבר הכנסת דוד ביטן לעלות לדבר, וממש ברגעים אלה אני עדיין ממשיך בהתייעצויות. חברת הכנסת זהבה גלאון, לסדר הדיון, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אני גם מבקשת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. מספיק אחת. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אתה יצרת עכשיו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מספיק אחת, אמרתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, יצרת עכשיו לא תקדים יאיר לפיד ולא תקדים דוד ביטן – יצרת תקדים יולי אדלשטיין. אתה יושב-ראש הכנסת. אתה צריך לדאוג לפרוצדורה שבה הכנסת מתנהלת. מחר עשרה חברי כנסת יגישו עשר מכסות, וכולם יעלו לדבר? למה זה לא יקרה אם אפשרת את זה פעם אחת? אתה צריך לגלות מנהיגות, ולהגיד לדוד ביטן, שב, ותשברו את הראש בתוך הקואליציה. אתם מתחרים ביניכם מי יצהיר עכשיו יותר נאמנות לגירוש מחבלים, אז אתם מכופפים כל פרוצדורה של הכנסת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אתה צריך להיות מנהיג ולא להיכנע לזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חלק מן המנהיגות, כפי שאני – ללא הצלחה יתרה, כנראה – מטיף לחברי הכנסת, חלק מן המנהיגות זה לדעת להקשיב לייעוץ המשפטי של הכנסת. חלק מהמנהיגות זה לדעת להקשיב לייעוץ המשפטי של הכנסת. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה היושב-ראש פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני היושב-ראש, נכון – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ואני הייתי רוצה לשמוע מה תגידי לי אם הייעוץ המשפטי יתייצב ויגיד א', ואני מולם אגיד ב'. האם תחזרי על כל הדיבורים האלה ליד המיקרופון? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אני ממליץ גם לחברי הכנסת לדעת שהמנהיגות ניתנת גם על סמך חוות דעת של גורמים שמוסמכים לכך בכנסת – במקרה הזה זה הייעוץ המשפטי של הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דוד ביטן, אתה לא מעוניין? – אני רק אשמח. אם אתה מעוניין, אז תעלה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מעוניין לדבר? <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת דוד ביטן, אני מציעה לך לא לעלות. חבר הכנסת דוד ביטן, יו"ר הקואליציה, אני מציעה לך לא לעלות – – – הביזיון של הכנסת. לא היה מעולם תקדים כזה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כל הכבוד. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כל הכבוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דוד ביטן בחר שלא לדבר. אני מעריך מאוד את עמדתו. הנה, מתברר שאפשר לפתור דברים גם בצורה קולגיאלית. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תשובה והצבעה במועד אחר. לא צריך תשובה. <שרת המשפטים איילת שקד:> למה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תשובה והצבעה במועד אחר. אנחנו עוברים לחוק הבא. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תשובה והצבעה במועד אחר. <קריאות:> למה לא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זהבה גלאון ביקשה ממני להיות מנהיג. אני מפגין תכונת מנהיגות – תשובה והצבעה במועד אחר. אם יש למישהו בעיה, שיפנה לייעוץ המשפטי. הייעוץ המשפטי יגיד לי לקיים את זה עכשיו, אני אראה להם את הפרוטוקול של הנאום של זהבה גלאון. אני המנהיג – אני החלטתי: תשובה והצבעה במועד אחר. תהיו בריאים. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> למה לא הצבעה עכשיו? למה לא הצבעה עכשיו? מה זה הדבר הזה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> למה לא הצבעה עכשיו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפגין מנהיגות. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הממשלה לא רוצה. הממשלה לא רוצה. אנחנו רוצים לקיים תשובה והצבעה במועד אחר. אני לא יכול לקיים הצבעות במועד הזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל אנחנו מבקשים הצבעה. <קריאות:> – – – <קריאה:> איילת עלתה לדבר. <קריאה:> – – – ואיילת עלתה לענות, והוא אמר לה: אני לא רוצה לדבר. החלטתי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, תודה. אני שמעתי את כל הנימוקים. <הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון – הגבלה על פרסום שאינו לתועלת הציבור), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2454/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון – הגבלה על פרסום שאינו לתועלת הציבור), התשע"ו–2016 – של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי כנסת; בבקשה, חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. <מיכל רוזין (מרצ):> לא בטוחה שבאווירה הזאת יש לי שתי דקות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, יש לך עד עשר דקות. לא חייבתי אותך. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אני מדברת על היכולת פה לדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני עצרתי את השעון. חברי הכנסת, אנחנו בהצעת חוק חשובה אחרת. נא לשמור על שקט. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. אני אבקש מחברי הכנסת והשרים לשבת. אני רוצה לאפשר לחברת הכנסת מיכל רוזין לנמק את הצעת החוק שלה. <מיכל רוזין (מרצ):> טוב, האמת שלא מפתיע הברדק שקורה פה, לצערי הרב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת קיש, תעשה לי טובה, תשב. בבקשה, גברתי, אני מפעיל את השעון. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, אני חייבת לומר שלא מפתיע אותי, ובטח לא את יציע העיתונאים והתקשורת וגם לא את הציבור, לצערי, מה שהתרחש פה עכשיו. יש תחושה שכל החוקים נשברו, כל הכללים. גם הצעת החוק שלי שמנסה לעשות סדר כדי שלא יישברו כללים ברורים על מה ניתן ומה לא ניתן להוציא את כספי הציבור – גם ההצעה הזאת לא נתמכת על-ידי הממשלה. וואו, זה קשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני שם את בצלאל לעשות ביד קשה את הסדר. <מיכל רוזין (מרצ):> בצלאל דווקא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יאללה, אתה יכול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לעונג. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תוסיף דקה לרוזין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אפילו שתיים. את מכירה אותי. סדרנים, אם אפשר, בבקשה, להרגיע קצת את המרפסות של הקואליציה. החברים במרפסות מאחורה. <מיכל רוזין (מרצ):> "מרפסות" זאת הגדרה קשה בפוליטיקה הישראלית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> למה? על זה לא שמעתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לך זה לא קשה, לנו זה קשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כן. יפה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ביציעים. חברת הכנסת רוזין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני חייבת לומר שלכאורה נראה שמה שקרה פה עכשיו מבודח, אבל זה ממש לא מצחיק אותנו ולא נעים לנו שמדי יום ביומו נשברים כללים של מינהל הוגן ותקין, אם בתקנון הכנסת ובנוהלי הכנסת ונוהגי הכנסת ואם בחוקי המדינה. אבל אנחנו רואים את זה חדשים לבקרים – שהממשלה הזאת עושה מה שהיא רוצה איך שהיא רוצה. זה לא מפתיע אחרי השבועיים האחרונים שבהם התוודענו באופן כל כך ציני – ואני מאמינה שזהו קצה הקרחון – לכל הקשר של הון-שלטון-עיתון, בין ראש ממשלה ומו"ל עיתון ומו"לים אחרים ועורכים בכירים; באמת תחושה קשה מאוד שמועברת לציבור של אי-אמון בפוליטיקה ובתקשורת. אז לא מפתיע אותי שהצעת החוק שלי, שהיא כל כך הוגנת ונכונה, ואין לי ספק שאזרחיות ואזרחי ישראל תומכים בה, אינה נתמכת על-ידי הממשלה. הצעת החוק שלי אומרת בצורה ברורה, שאם משתמשים בכספי ציבור לשם פרסום – אם זאת חברת חשמל ואם זאת המשטרה ואם זה משרד ממשלתי כלשהו – לא ייתכן שהם ישתמשו בכספי הציבור כדי לפרסם את עצמם, לפרסם שרים, לפרסם אנשים, ולא כדי לתת מידע לתועלת הציבור. הרי חברת חשמל היא מונופול. מדוע היא צריכה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> "עמידר" זאת דוגמה. <מיכל רוזין (מרצ):> יש לי הדוגמה הזאת. אני מייד מייד אתן אותה. נכון, חברת הכנסת לוי אבקסיס. אז, באמת, מה ההיגיון שמשטרת ישראל עושה יחסי ציבור ומספרת לנו כמה היא נפלאה וכמה השוטרים עובדים קשה מאוד? אני אכן חושבת שהם עובדים קשה, אבל האם בכספי ציבור צריכים לשלם למשטרה בעבור תשדירי שירות, או האם תשדיר השירות הטוב ביותר הוא שכשאני צריכה משטרה היא נמצאת שם בשבילי להגן עלי ולתת לי את השירות? והאם חברת חשמל שהיא מונופול – הרי מה עוזר לי שהיא עושה לי תשדירי שירות, ומספרת לי כמה הם עובדים קשה למעני – האם אני יכולה להחליף חברת חשמל? האם יש לי דרך שבה אני יכולה להגיד: הו, הם באמת עובדים יותר קשה – אני אמשיך לשלם את חשבון החשמל שלי? לא. ולכן, האופציה היחידה היא בעצם לפרסם אך ורק כאשר הפרסום מכיל מידע לתועלת לציבור – אינפורמטיבי, מידע על טלפונים, ייעוץ, מה עושים עם החשמל, מה אסור לעשות עם החשמל. אם אתם זוכרים, פעם היו "שקע ותקע". בתור ילדה אני זוכרת שבאמת לימדו אותנו מה מותר להכניס לחשמל, אסור להכניס לחשמל. אבל היום באמת זה נהיה – חברת החשמל מוציאה 3 מיליון שקלים על "אתך בכל רגע"; מעניין אם ככה חשנו בסערה לפני שנתיים. משרד האנרגיה והמים – 3 מיליון שקלים; משרד המדע מפרסם את עצמו, שר המדע; השרה לשוויון חברתי מפרסמת את עצמה בקמפיינים. וכמו שאמרת חברת הכנסת אבקסיס, אני אישית הכי אהבתי את הססמה "לא רק מדברים חברתי אלא מבצעים חברתי" של הדיור הציבורי. אז אני חייבת לומר שלכל מעוטי היכולת וכל אותם אנשים שפונים אלי כל יום במצוקה, אנשים חסרי דיור, הומלסים חלקם, אימהות חד-הוריות עם ארבעה וחמישה ילדים, שלא מקבלות דיור בדיור הציבורי – לא ממש עוזר להם שמוציאים 300,000 שקלים על פרסום תשדיר שירות לעצמם בטלוויזיה. אבל האמת שזה לא – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> התקציב שלהם הוא למעלה מ-1%, שזה יוצא הרבה יותר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> רגע, יש הצבעה על זה? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה יוצא יותר ממיליון שקל – – – <מיכל רוזין (מרצ):> נכון. אז באמת בימים שבהם, אתם יודעים, אנחנו באמת נחשפים לכיעור הקשה של הון-שלטון-עיתון, אנחנו טענו ואמרנו חד-משמעית שהבחירות – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כּיעור. <מיכל רוזין (מרצ):> כיעור לדעתי אומרים. כּיעור? כ"ף בבג"ד כפ"ת, כן, נכון, אבל השאלה, אם אמרתי את זה בתוך משפט – צודק, במלוא כּיעורם. דווקא בימים אלה אני מצפה שתתמכו בהצעה כל כך צודקת ונכונה. הרי לא ביקשתי להגביל את הסכומים; לא ביקשתי להגיד שאסור לכם לפרסם. שר המדע, פרסמת את שבוע המדענים. נתת מידע לציבור. כאם לילדים הקשבתי לפרסומת וחשבתי – לצערי לא יכולתי: הנה אני יכולה לקחת את ילדי בחופשה, באמת ללמוד, ובאמת אלה דברים חשובים. כאשר נותנים מידע, כאשר מפרסמים אתר אינטרנט, קו חירום, כאשר נותנים מידע לציבור, אני לא מתנגדת. אני מתנגדת כשמספרים לי כמה עובדים קשה העובדים שלהם. ואין לי ספק שגם עובדי חברת חשמל וגם עובדי המשטרה ועוד עובדים של חברות שונות, או על האסדה, על המים, על הגז – כולם עובדים נורא קשה, אני בטוחה בכך, אבל הם לא צריכים לפרסם את זה על חשבון הציבור. הם צריכים לפרסם לציבור מה שלתועלת הציבור. ואני רוצה בכל זאת, ביום כל כך קשה, קודם כול להגיד תנחומים למשפחתו של רס"מ ארז לוי, זיכרונו לברכה. אף אחד מאתנו לא יודע מה קרה שם בדיוק, גם לא המתלהמים מכל הצדדים, כולל השר לביטחון פנים שטען שהשרפות שהשתוללו בארץ היו מהצתות לאומניות ועד היום כמובן לא הוכחה אף לא הצתה לאומנית אחת. וצריך אולי לסמוך על המשטרה שתחקור את הדברים ותביא לנו תוצאות. אבל בואו נדבר שנייה על אום-אלחיראן בכל זאת, ובואו נשווה את זה שנייה למה שקרה בעמונה. כי גם בעמונה וגם באום-אלחיראן היה פסק-דין חלוט, אבל איך נהגו עם עמונה, ואיך הגיעו לבית-משפט שוב ושוב לבקש את דחיית הפינוי כדי לרצות את התושבים, כדי לתת להם מה שהם רוצים, כדי שלא תהיה אלימות – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הזהירו את בית-משפט העליון מאלימות כל הזמן. <מירב בן ארי (כולנו):> הם לא קיבלו. <מיכל רוזין (מרצ):> ולכן, הדרך השונה שבה נוהגים, כשמגיעים לפנות בוקר עם דחפורים וכוחות גדולים של משטרה או צבא – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – ומגיעים עם צלפים על הבתים, עם צלפים – – <מירב בן ארי (כולנו):> על מה את מגינה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת בן ארי, היא מדברת עכשיו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – בתוך מדינת ישראל – – <ענת ברקו (הליכוד):> הם דורסים אנשי משטרה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – מול אוכלוסייה ערבית-ישראלית. אל תנסו להדביק לנו תמיכה בטרור – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – ואל תנסי להדביק לנו שאנחנו מצדיקים את זה. <קריאה:> – – – "דאעש". <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת ברקו. <מיכל רוזין (מרצ):> אל תצדיקי פינוי יישוב שאנחנו העברנו לשם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ששש. <מיכל רוזין (מרצ):> – – ואנחנו קבענו מקומו שם. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אל תצדיקי את זה בגלל אירוע אחד, נורא ככל שיהיה. <ענת ברקו (הליכוד):> אני לא מצדיקה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מירב בן ארי. <מיכל רוזין (מרצ):> ולכן, יש איפה ואיפה, ואתם יודעים היטב שאין תוכניות מתאר בחברה הערבית, לא נותנים להם לבנות. במשך 68 שנה לא קמה עיר ערבית חדשה אחת במדינת ישראל. הם לא יכולים לבנות, אין להם דרך לבנות עם אישורים, ולכן אל תשווי את העניין הזה. <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה "אל תשווי"? <מיכל רוזין (מרצ):> לכן כאשר מגיעים עם דחפורים לפנות בוקר ומביאים אווירה של אלימות ואווירה שבה מגיעים לאזרחי המדינה כאילו הם אויבים, ומפנים יישוב ערבי כדי לקבוע יישוב יהודי במקומו. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת רוזין, רגע. חברת הכנסת רוזין, רגע. <מיכל רוזין (מרצ):> לקבוע יישוב יהודי במקומו. לקבוע יישוב יהודי במקומו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת רוזין, עצרתי את הזמן. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> איך את מעזה? איך את לא מתביישת? תתביישי לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת עודד פורר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> משת"פית – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תתביישי לך. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> משת"פית – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא לא, חבר הכנסת חזן. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן. חברת הכנסת נאוה בוקר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אז יש פה בוגדת אחרת – – – את הכנסת מבפנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מתפלא איך את לא מבינה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת, חברת הכנסת רוזין עכשיו ברשות דיבור, והיא תאמר את כל מה שעולה על דעתה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זאת כנסת ישראל, מה זה "מה שעולה על דעתה"? <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה מה שאני עושה. עצרתי את השעון. אני נורא שמח על העצות שאני מקבל. אין לי ספק שממרום ניסיונך כאן אתה יכול לתת לי הרבה עצות. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן חזן, חברת הכנסת קורן, די. הרי אף אחד לא חושב שיש הסכמה כאן בין שני הצדדים בבית. חברת הכנסת רוזין עכשיו ברשות דיבור – היא תשלים את מה שהיא רוצה לומר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא יכול לשמוע את השטויות שלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה יכול לצאת. בבקשה, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ)> השיירה עוברת, הכלבים נובחים. לא יעזור לכם, כאשר בראשות הממשלה יושב המסית הלאומי העיקרי, שהוא שפרסם את אותו פוסט: איזה כיף, הלילה הרסנו בתים בקלנסואה, ואיזה יופי, אנחנו נראה להם מה זה ואנחנו נשמור על החוק ונהרוס בתים באום-אלחיראן. אני לא ראיתי כאלה פוסטים כשמדובר באותם יישובים, באותם מאחזים בלתי חוקיים. ראיתי רק ישיבות אל תוך הלילה של ראש הממשלה, פניות שלו לבית-משפט העליון בתחנונים לדחות, כי אימאל'ה, יש פחד מאלימות מהמתנחלים. מה זה צריך להביע? על מה בדיוק אתם מגינים? על מה אתם מגינים? <מירב בן ארי (כולנו):> כל הלילה ישבו ועשו דיונים בממשלה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתם שולחים יישוב ערבי, מפנים אותו ובמקומו רוצים לבנות יישוב יהודי? חסר יישובים יהודיים בנגב, חברת הכנסת בן ארי? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – מה קרה? <מיכל רוזין (מרצ):> יישובים יהודיים בנגב כורעים תחת נטל פרנסה, חסרי דיור, חסרי חינוך – אפשר להשקיע בהם. תשקיעי בשדרות ובירוחם ובבאר-שבע, תשקיעי את הכול ביישובים. חסרים יישובים חדשים? <מירב בן ארי (כולנו):> אי-אפשר להיכנס לנגב, אין להם איפה לגור. <מיכל רוזין (מרצ):> רוצים שכונת וילות במקום לתת לתושבי אום-אלחיראן לחיות שם. <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז באמת, הפופוליזם הזה של הממשלה, שברגע שזה קשור בערבים, הורסים עם דחפורים ומגיעים עם צלפים, וברגע שקשור בערבים, אז שמחים על הריסות בתים, וברגע שזה קשור בערבים, אז כולם מציתים בזדון לאומני, וכולם דורסים באופן לאומני וכולם רוצחים וכולם טרוריסטים, ואנחנו תומכי טרור. <מירב בן ארי (כולנו):> אי-אפשר לשמוע את זה באוזניים. <מיכל רוזין (מרצ):> כל ההסתה שלכם היא דמגוגיה זולה, והגיע הזמן שתפסיקו אתה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. ישיב על ההצעה, בשם שרת המשפטים, בשם הממשלה, שר המדע אופיר אקוניס. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לשלוח מכאן בשם הממשלה תנחומים למשפחת רב-סמל בכיר ארז לוי, שנרצח על-ידי מחבל מתועב הבוקר באום-אלחיראן. אדוני היושב-ראש, מי שנכח בדיונים באולם הזה בארבע או חמש השנים האחרונות, ובעיקר סביב מה שכונה בעבר תוכנית פראוור להסדרת ההתיישבות הבדואית בדרום, יכול היה לראות את ההסתה הפראית של כמה חברי כנסת מן הסיעה הערבית המשותפת היום ומן הסיעות המפוצלות בכנסת הקודמת. אחד מהם, אדוני היושב-ראש, עלה על הדוכן הזה ואמר, שאם יהיה מימוש של תוכנית פראוור המפורסמת על-ידי הממשלה, זוהי הכרזת מלחמה. מדובר על חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. כאשר סיים להסית נגד המדינה, עליתי לכאן, השבתי כסגן השר המקשר בין הממשלה לכאן ואמרתי שלאמירות כאלה עלולות להיות בעתיד השלכות קשות מאוד. ואשר יגורנו והזהרנו – בא הבוקר הזה באום-אלחיראן. הרי, אדוני היושב-ראש, יש, לדאבון הלב, ציבור, חלקו קנאי, שהקשיב לדברים שנאמרו בבית הזה וגם עשה. הפיגוע היום, חברת הכנסת רוזין, חברת הכנסת גלאון, הפיגוע היום באום-אלחיראן הוא תוצאה ישירה של ההסתה נגד המדינה, שמתחילה בבית הזה, בספסלים שממול. <מיכל רוזין (מרצ):> זה ממשיך – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ואף אחד לא יוכל להכחיש זאת. אף אחד לא יוכל להכחיש זאת. אפשר, אדוני היושב-ראש – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – עמונה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> גברתי, בכל הכבוד, לא הייתי משווה בין פיגוע נוראי שהתרחש הבוקר – – <זהבה גלאון (מרצ):> אין על זה ויכוח – – – שם בלילה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – לבין המתיישבים החלוצים של עמונה, שמישהו מעמותות השמאל שלך עתר בשם פלסטיני שבכלל לא ידע שהאדמה היא שלו, לא העלה על דעתו – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היא באמת לא שלו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – הוא עיבד את אדמתו, בעי"ן או באל"ף – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היא באמת לא שלו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא מיניה ולא מקצתיה. על כביש 60, אדוני היושב-ראש, תופסים פלאח פלסטיני או אזרח פלסטיני, אומרים לו: בוא, תגיש עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק, הידוע בטובו – הידוע בטובו – לא יודע כלפי מי, אבל ידוע בטובו. ודאי לא כלפי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – כלפי מתנחלים – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – ידוע בטובו כלפי הפלסטינים. תאמר שהרכס הזה הוא שלך – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מותח ביקורת על בית-המשפט? שאני אבין. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – תאמר שהחלקה הזאת היא שלך, נייצר לך נייר מזויף מימי הטורקים או מימי הצלבנים, או מידי הממלוכים – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה עכשיו מותח ביקורת על בית-המשפט? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – או מידי הכיבוש המוסלמי בארץ ישראל ב-700 לספירה. עד לשם הם הולכים. והדבר, אתה רואה אחר כך, אין אף פלסטיני שרוצה את השטח. לכן, חברת הכנסת רוזין, כל השוואה בין הפראות בהתרחשויות, הפיגוע הבוקר הזה באום-אלחיראן, לבין החלוציות של תושבי עמונה ושל תושבי נתיב-האבות ושל תושבי עפרה, שחיים באחד היישובים המשגשגים, היפים, הטובים בחבל-בנימין שבארץ-ישראל – אתם יכולים להתכחש אלף פעם; שם היינו לפני כולם וגם יכול להיות שנהיה אחרי. מתכחשים, וכאשר עוצמים עיניים, אדוני היושב-ראש, גם בפני בנייה בלתי חוקית בקלנסואה או בטירה או בטייבה או במה שמכונה באיזה מין מכבסת מילים "הפזורה הבדואית" – היא מתפזרת לה כל הזמן, הפזורה הזאת, מתפזרת לה על אדמות מדינה בנגב. ואנחנו – וכאן יש לומר, אדוני היושב-ראש, ביושר, עם יד על הלב, אדוני שר התחבורה – המדינה שאנחנו אחראים לניהולה, אנחנו וקודמינו, לא עשתה מאומה כדי להפסיק את הדבר הזה. כולנו נוסעים לערד, כולנו נוסעים לדימונה, כולנו נוסעים לאילת ורואים את ההשתלטות הפראית של מה שמכונה הפזורה הבדואית על אדמות שלא היה להן שום קשר וגם לא יהיה להן שום קשר לאותה פזורה בדואית. וכאשר המדינה באה ומציעה – ברוב טובה, אדוני היושב-ראש, ברוב טובה – הסדרה, הסדרה לבדואים, חברת הכנסת רוזין, כפי שמציעים הסדרות אחרות – עד אשר היא עושה את זה, תחת האיום של חברי הכנסת, או חלקם, אם להיות מדויק ובלי הכללות – להיות מדויק ובלי הכללות, לא כולם, אבל בוודאי הפלגים הקיצוניים ששם – – – <מיכל רוזין (מרצ):> יש מצב שאתה עונה לי מה התשובה בקשר להצעת החוק שלי? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> קודם כול, התשובה היא כן. קודם כול, אני אענה לך. אבל כיוון שהתייחסת לאירועי היום, ואת גם כינית – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – חוק. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא, חבר הכנסת אוחנה – – – ואת גם כינית – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא, בדברייך את גם כינית את ראש ממשלת ישראל – שנבחר בפתקם של מיליון ישראלים, שזה, אני לא יודע כמה, פי-שישה ממה שהצביעו למרצ, פחות או יותר – המסית הלאומי. אני מציע לכם להפסיק עם ההסתות הבולשביקיות שהכנסתם לשיח הציבורי בשנות ה-30 של המאה הקודמת. עכשיו, אני אגיד לך למה אני מציע לך – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא הייתי פה בשנות ה-30. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא, זה הכול החל אז, זה הכול אז. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, אדוני השר ישים לב לשעון רק, ויתכנן את הזמן כך שיוכל גם להשיב על הצעת החוק. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> סליחה, זמנו של שר מוגבל? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן. בהצעה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה דבר חדש? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה לא חדש, אבל ככה אומר התקנון. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ממתי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בתשובות להצעות טרומיות יש עשר דקות גג. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אה, בהצעות טרומיות זה עשר דקות? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן. רק אדוני יתכנן את הזמן כך שהוא יוכל גם לענות להצעת החוק. אני לא מנהל את אדוני, אבל – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בכל זאת אני אשלים את המשפט לחברת הכנסת רוזין. ראש הממשלה איננו המסית הלאומי, אף אחד משרי הממשלה לא מסית, כל אחד אומר את דעתו, ואני מציע שגם את תמשיכי לומר את דעתך, אני אעמוד על כך שתמשיכי לומר את דעתך – כדי שתמשיכו להפסיד בבחירות. זה רעיון יפה, לא? נכון. ולתשובתה של שרת המשפטים, שאני מביא כאן בשם הממשלה: חברת הכנסת רוזין, החלת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון – הגבלה על פרסום שאיננו לתועלת הציבור) – כנוסח שאת ניסחת, את קובעת שאיננו לתועלת הציבור – כפי שאמרתי, של חברת הכנסת רוזין ואחרים, מבקשת לקבוע כי פרסום על-ידי גוף ציבורי יותר רק במקום שרובו כולל מידע לתועלת הציבור. ההצעה כמובן עוסקת במשרדים ממשלתיים, חברות ממשלתיות, תאגידים וכן גופים נתמכים. תכלית ההצעה – לא תאמיני, חברת הכנסת רוזין, תחזיקי את כיסאך בשתי ידיים – תכלית ההצעה חיובית, אך היא בחלקה מיותרת לאור המצב החוקי הקיים, ובחלקה מעוררת קשיים – כך משרד המשפטים, אני מקריא. בכל הנוגע לפרסום ממשלתי, הוראת תכ"ם בדבר פרסומים ממשלתיים שאינם מסחריים קובעת הסדר מפורט הכולל אמות מידה מפורטות לשם אישור הפרסום, שנועדו להבטיח כי המשאבים הציבוריים ינוצלו לקידום מטרות המשרד. לכן, תכלית הצעת החוק מקבלת בהוראות מענה רחב בהרבה מזה המוצע. אני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש – עוד דקה, כי היה פה איזה שיח – אני, אף שקיבלתי בשבוע שעבר אישור מן היועץ המשפטי לממשלה להקריא תשדיר פרסום לטובת שבוע החלל שיתקיים בסוף ינואר ברחבי הארץ, והזמנתי אליו, או הייתי אמור להזמין אליו, את הציבור, כפי שעשיתי – זה היה ליל המדענים, לא שבוע המדע – אני ויתרתי על הדבר הזה, כדי שלא חלילה יבואו בטענות. ועשה אותו הבוקר קריין מקצועי, בשם טל ברמן, במקרה. אבל אני יכולתי לחסוך כמה אלפי שקלים למדינה, כמה אלפי שקלים. <מיכל רוזין (מרצ):> אז אם יש הוראות – – – מדוע כן חברת חשמל – – – עושים לעצמם יחצנות שאין בה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אשיב לך, אני אשיב לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק לאדוני נשארו עשר שניות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אז אני ביקשתי עוד דקה, כדי להשלים את התשובה. באשר לחברות ממשלתיות, ראשית, חלקן מתנהלות כחברות עסקיות לכל דבר ועניין ואינן מתוקצבות על-ידי המדינה. חוק החברות הממשלתיות מחייב כל חברה ממשלתית לפעול משיקולים עסקיים, ולפיכך כיום לחברות יש את החופש לבחור את הפרסומים שלהן. שיקולים עסקיים של טובת החברה יכולים להצדיק – כך משרד המשפטים – פרסומים שמטרתם, למשל, שיפור המוניטין של החברה. הממשלה לא רואה סיבה להגביל ולפגוע בחברות. בכל הנוגע לגופים נתמכים, חוק יסודות התקציב קובע רשימה סגורה של גופים נתמכים, שחלק ניכר מהם הנם גופים פרטיים במהותם. החלת דרישות כמוצע בחוק שהצעת, חברת הכנסת רוזין, עלולה לעלות כדי פגיעה בחופש ההתאגדות ובעצמאות הגופים, ואת ודאי אינך רוצה בזה. לכן הממשלה מבקשת להתנגד להצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת רוזין, מעוניינת להשיב? לא. אז אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון – הגבלה על פרסום שאינו לתועלת הציבור), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הגבלת פרסומים (גופים ציבוריים) (תיקון – הגבלה על פרסום שאינו לתועלת הציבור), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 22 תומכים, 44 מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק לא התקבלה. על רקע התנהגות טובה של יושבי הבית הזה, החליטו לנכות לנו שליש. אז שלוש ההצבעות שאמורות היו להיות כעת על סדר-היום ירדו, כך גם הצעת חוק זכויות חברתיות, גם כן ירדה. <הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבתי-הספר), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3512/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר כהן) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> על כן, אנחנו עוברים כעת, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבתי-הספר), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת כהן יציג את הצעתו במשך עד עשר דקות. לאחר מכן שר החינוך, השר נפתלי בנט, ישיב על ההצעה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני שאציג את הצעת החוק – באתי היום בבוקר מדימונה, ואני 50 שנה חי לצד האזרחים הבדואים שגרים בנגב. אכן, הפיגוע היה פיגוע מיותר, וראוי לעצור את הטרור בכל דרך. אבל, השר אקוניס, רק משפט אחד אני אגיד לך: אתם תשע שנים בשלטון. <קריאה:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אוקיי, אז היטבת לעשות. אפשר לפתור את הבעיה, זה בידיכם, זה בידי הכנסת הזאת. אין שם סיפור של רק רעים ורק טובים. הם אזרחי המדינה הזאת. צריך לקבל החלטה נחושה גם להציל את אדמות הנגב וגם להחזיר אותם להיות אזרחים. זכרו שבשנות ה-70 וה-80 25% מהם התגייסו לצבא. וחבל, אסור לנו לדחוק אותם לפינה. יחד עם זה, אנחנו צריכים בנגב להתנהג כמו ריבון, ושכחנו מזמן להתנהג כמו ריבון. תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בשנת 2008 התקבלה החלטת ממשלה, שבאה בעקבות המלצות ועדת פרידמן, על הפחתת מספר התלמידים בכיתות ל-32 תלמידים. כל המחקרים, ללא יוצא מן הכלל, מצביעים על כך שהלימודים בכיתות קטנות של 20 תלמידים ומטה אפקטיביים הרבה יותר מהמציאות היום. אני יכול לחזק את העובדה המחקרית הזאת גם על סמך ניסיוני כמורה ומנהל בית-ספר במשך שלושה עשורים. אין סיכוי שמורה יצליח לממש את משימותיו החינוכיות כשהוא עומד מול 35 ו-40 תלמידות ותלמידים. במצב זה הנזק הוא כפול ומכופל: התלמידים החלשים צוללים עמוק יותר, והתלמידים החזקים לא ינסקו למעלה. המציאות במדינת ישראל היא שקיימות כיתות, כ-40% מהכיתות, ובמיוחד ביישובים החזקים, סוציו-אקונומי 7, 8, 9 ו-10, כיתות שיש בהן 40 תלמידים – מספר שבמדינות המפותחות הוא בלתי נתפס. אגב, במדינות המתוקנות גם כיתות של 30 תלמידים נחשבות לצפופות במיוחד. לפני כמעט שנתיים הפך נושא זה למחאה ציבורית נרחבת של ההורים, תחת הכותרת "מחאת הסרדינים". הממשלה שמעה, התחייבה, ובפועל לא קרה הרבה – לא שלא קרה, אבל לא קרה שום דבר דרמטי שמשנה את המציאות. המחאה אומנם הוקפאה, אך המצוקה עדיין חיה ונושמת ומתעצמת משנה לשנה. אני שואל אתכם, חברי הקואליציה: האם יש בינינו מישהו שיש לו מחלוקת בנושא הזה? האם אנחנו לא יכולים להגיע להסכמה סביב הנושא החשוב הזה, שקשור לילדים של כל אחד מאתנו? אדוני שר החינוך, צמצום מספר התלמידים בכיתה יביא לתרומה משמעותית – בעיקר בהישגים במתמטיקה, שאתה כל כך שם דגש על כך. במציאות הישראלית שבה יש כיתות הטרוגניות של 40 תלמידים, אני אומר לכם, חברי, אין שום סיכוי להצלחה בכלום. זה המצב, וכזה הוא יישאר. ובל נשכח את הקושי הגדול שיש למורים להתמודד עם השאלה ההטרוגנית, הכל-כך מורכבת, בתוך הכיתות הצפופות האלה. שיהיה ברור, חברות וחברי הכנסת, גני-הילדים, תשימו לב, הם הצפופים ביותר בכל מדינות ה-OECD – גני-הילדים במדינת ישראל. הכיתות, שהן אבן הבוחן של החינוך הישראלי, בכיתות האלה, הצפופות, אדוני השר, אין שום שיח פדגוגי מפרה; אין שום שיח שמעצים. אי-אפשר לעשות דבר וחצי דבר אלא לקבל את התלמידים כמו שהם בכיתה ז' ולהמשיך להתמודד עד לכיתה י"ב. 40 תלמידים בכיתה מייד בתחילת כיתה ז' – מוצאים את המבחן שמסליל אותם, מתייג אותם וזהו. והדבר הזה נשאר כגזירה משמים: 30% חלשים, 30% בינוניים, ובמקרה הטוב, 30% טובים ומעלה. שום דבר – אין שום מוביליות בתוך כיתות כאלה. הצעת החוק הזאת נכתבה ביחד עם ועדי ההורים, עם הנהגות ההורים, שחלקם יושבים כאן. ואני חייב לציין, ללא שום הקשר פוליטי, שהמלחמה הנכונה והטובה של הנהגות ההורים צריכה לשמש נר לרגלינו. אנחנו צריכים להצטרף לדרישה הטובה שלהם, לדרישה ההגיונית שלהם, לדרישה שהיא חוצה את כל המפלגות – הילדים הם של כולנו. אני יודע, אדוני שר החינוך, שהתחלת והעצמת איזו רפורמה, אבל אם לא יהיה מהלך דרמטי – וזה לא מהלך שעולה; שאף אחד לא יעלה לכאן ויגיד שזה מהלך שעולה מיליארדים על מיליארדים. אני לא רוצה לחזור ולספר לכם שבכנסת הזאת ידעו להעביר מיליארדים מקצה אחד לשני בהינף יד. אז, אדוני שר החינוך, אנחנו נהיה שותפים מלאים שלך. אבל מעבר לפריסה שאתה פרסת, בוא תכריז על משהו דרמטי בשינוי מספר התלמידים בכיתות. אם נעשה טיפין-טיפין, שום דבר לא יקרה. דברים משמעותיים שכאלה, שישפיעו על כל המדינה, שיאפשרו מרחבי למידה טובים, אפקטיביים, עם למידה אפקטיבית – שהרי בלמידה משמעותית עסקינן. אין שום למידה משמעותית בכיתה הטרוגנית של 40 תלמידים. לבי לבי על הגננות. גם אם נכניס עוזרת כזאת ועוזרת אחרת, וסטודנט כזה, ועוזר הוראה כזה – הכיתות צריכות להיות עם כיתות של בין 20 ל-25. אגב, החישוב הוא 3 מיליארד שקלים, כן. <מירב בן ארי (כולנו):> כמה? <מאיר כהן (יש עתיד):> 3 מיליארד שקלים. זה החישוב של הוועדה שמשרד החינוך – – – <קריאה:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> הייתה ועדה שרק בשנה שעברה שמה את המלצותיה – תבדקו. <קריאה:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> השר, תעלה אחר כך ותגיד את זה, אנחנו נשמח לשמוע את זה. אנחנו לא האויבים שלך. בכל אופן, אני מאוד מקווה שתצביעו בעד הצעת החוק הזו, גם אם נצטרך לפרוס אותה על כמה שנים. אבל לא תקנות, לא רצונות של שרי חינוך, לא אם השר הזה רוצה – יבוא השר הבא וישנה. רק חוק במדינת ישראל שמתווה שתוך כמה שנים יהיו בכל כיתה לא יותר מ-32 תלמידים, מגן החובה ועד לכיתה י"ב – רק דבר כזה יבטיח שהסוגיה החשובה הזאת לא תהפוך לא למשא-ומתן קואליציוני ולא לרצונות של שר כזה או אחר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. משיב על ההצעה שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא בטוח שאני זוכר מפלגה שדוחפת כל כך הרבה פופוליזם בזמן כל כך קצר בכזאת אינטנסיביות כמו מפלגת יש עתיד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא היו אחים שלך? <שר החינוך נפתלי בנט:> תראו מה הולך פה. אני רוצה לספר לכם: שברו פה שיא של חוצפה. תקשיבו טוב. בקדנציה הקודמת, יש שר אוצר שאחראי לארנק הממשלתי, שר חינוך אחראי למערכת החינוך. <קריאות:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מדברים גבוהה-גבוהה: אנחנו נצמצם את גודל הכיתות. מה הם עשו? שום דבר. כותרות ולא מעשים. מפלגת יש עתיד – כותרות ולא מעשים. שנתיים היו. לפיד היה שר האוצר. מיליארדים בשבילי משחקי מע"מ אפס. שקל אחד להקטין כיתה אחת במדינת ישראל – נאדה. ועכשיו, אותה מפלגה, יש לה עוז לבוא ולהציע חוק? בוא אני אגיד לך: לא צריך חוק, כי אחרי עשרות שנים, מקום המדינה, 40 ילדים בכיתה – הפלא ופלא – אני לא שר אוצר, אני שר חינוך, ובחודש הראשון בתפקידי צמצמתי את הכיתות: שנה ראשונה, כיתה א' – 28 ילדים בכיתה; השנה כבר כיתות ב' – 28 ילדים בכיתה. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא נכון – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> הייתי באופקים. בוא אני אספר לך – כי בזה אתם טובים. כותרות ולא מעשים. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא נכון – – – כותרות שלך. <שר החינוך נפתלי בנט:> תראו לי דבר אחד שעשיתם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> בלי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כהן, דיברת עשר דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כהן, אתה יכול אחרי זה להשיב. <מאיר כהן (יש עתיד):> זו הצעה שלי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כהן, לא אתן לך להשיב אחר כך. <שר החינוך נפתלי בנט:> read my lips: אתם פופוליסטים, כי אני נכנסתי והקטנתי את כיתות א' ל-28; הקטנתי את כיתות ב' ל-28. מה עשיתם? כותרות. מפלגת הכותרות. <מאיר כהן (יש עתיד):> תשאל – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נכון, נכון. <שר החינוך נפתלי בנט:> הקטנתי את כיתות ב' ל-28. מה עשיתם? כותרות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> צודק, נכון. <שר החינוך נפתלי בנט:> מפלגת הכותרות. בואו תגישו הצעות חוק, בואו נראה. אבל כשהייתה לכם האפשרות, לא עשיתם כלום. בשנה הבאה – read my lips: כיתה ג', ואז כיתה ד', כי המציאות היא שצריך לעבוד קשה, ולא בססמאות. לא מנהלים כלכלה בססמאות. אבל זה לא נגמר בזה. יש לך עוד העוז לדבר על סייעת שנייה בגני-ילדים? מה עשיתם בעניין? היו לכם שר אוצר ושר חינוך – לא הוספתם סייעת אחת, והפלא ופלא, בחודש הראשון שלי בתפקיד – סייעת שנייה בכל גני-הילדים במדינת ישראל, מ-29 ילדים ומעלה. מה אתם עשיתם? כותרות. מפלגת הפופוליסטים. והנה, היום – דוגמה שלישית, רק מיום אחד. עומד פה ראש מפלגת יש עתיד, והוא יודע שהוא מקדם חוק שיקשור את ידי ממשלת ישראל מלשלול תושבות למחבלים. הוא יודע שזה יגרום נזקים כבדים מאוד בשדה הבין-לאומי. הוא יודע שזה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> על מה אתה מדבר? פחדנים – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – הכותרות. מפלגת הכותרות צועקת. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> כולם פה יודעים, כולם פה יודעים, אבל בוא ואגלה לכם. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אפילו לחוק הזה – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אולי תקשיב. תקשיב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי. <שר החינוך נפתלי בנט:> זה דבר שאתם חייבים לשמוע, אתם לא תאמינו: לוחם, האיש הביטחוני, שכל כך חשוב לו הביטחון, יאיר לפיד, זה אותו לפיד שבקדנציה הקודמת ניסה לעצור – תקשיבו טוב, אתם לא יודעים את זה. גם אתה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> ניסה לעצור באמצעות ערר לממשלה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיים ילין. <שר החינוך נפתלי בנט:> אתם לא אוהבים לשמוע, כי אנחנו עושים ואתם מדברים. <חיים ילין (יש עתיד):> זה רק סקר – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> מפלגת הכותרות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חיים ילין. <שר החינוך נפתלי בנט:> מפלגת הכותרות מנפיקה כותרות, לא מקטינה כיתות, לא מוסיפה סייעת שנייה, ואנחנו עושים, וכואב לכם. ונמשיך, ואתם תקשיבו. אין לכם ברירה. יאיר לפיד, הלוחם, בקדנציה הקודמת, ניסה לעצור, באמצעות ערר לממשלה, הצעת חוק לאיסור שחרור מחבלים מבתי-הכלא שאיילת שקד קידמה – כי אז הוא לא היה כל כך ביטחוני. מה קרה? עכשיו יש לנו את מר ביטחון. כשהוא נזכר, וזה, כשהוא יודע – – <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – שבעצם – תקשיבו טוב – אותו חוק, בלי שינוי, יקשור את ידינו מלשלול תושבות, כי אנחנו שוללים תושבות, והוא יודע את זה. אבל מה? אתם חוששים – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אתם פחדנים. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – שאנחנו חבורת שמאלנים, מה, איילת שקד שמאלנית? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי. <שר החינוך נפתלי בנט:> מה קרה? רק יאיר לפיד הביטחוניסט. אז אני אומר לכם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה שחררת מחבלים רוצחים לפני שבועיים. הממשלה הזאת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תתביישו – – – <קריאה:> שמאלנים, נמאסתם. <מיקי לוי (יש עתיד):> שמאלנים, נמאסתם. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – עפר שלח – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אגב, סתם מעניין אותי, ככה, בקטנה: איפה יעל גרמן ועפר שלח? איפה אתם נעלמים בהצבעות? <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> איפה אתם בהצבעות? מה, יאיר לפיד הביטחוניסט מסתיר מאחוריו אנשים שהוא מעדיף שלא ישמעו. מה לעשות, מפלגת הביטחוניסטים. מפלגת הדיבורים. תקשיבו, זה בסדר. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> תמשיכו עם התשדירים, תמשיכו עם הספינים, תמכרו למדינת ישראל את הספינים. אתם תדברו על הקטנת כיתות – אנחנו נקטין כיתות, כי אנחנו מקטינים; אתם תדברו על סייעת שנייה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> שנות שירות יותר – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אתם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <שר החינוך נפתלי בנט:> קשה לכם לראות אנשים שעושים. בואו ספרו לי. מדברים אתי על דיור. מה קרה למחירי הדיור תחת יאיר לפיד? ספרו לי, אני רוצה לדעת. בכמה הם ירדו? הרי הורשתם לנו קטסטרופה. רק זינק. אבל תדברו, תספרו לנו סיפורים. מה קרה למתמטיקה? <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> מה קרה למדעים? לא, יש לנו תוכניות, יש לנו רעיונות. הורשתם לנו קטסטרופה. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> מעולם לא הייתה מפלגה כל כך פופוליסטית, שכל כך לא יודעת דבר אחד לעשות – לעבוד. רק לעבוד. כי ההבדל בין ספינים וקמפיינים – בזה אתם מספר אחת. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> דרך אגב, דרך אגב – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה אתה עושה? <שר החינוך נפתלי בנט:> – – אני מודה – יש לנו הרבה מה ללמוד, אתם הקמפיינרים הטובים ביותר בעולם. אבל הפער בין המילים שלכם לבין העובדות, לבין המעשים – ותדעו, תדעו שמלאכת המשילות היא לא כותרות של מע"מ אפס אלא עבודה קשה. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> כי אני מכתת רגליים ורואה עלייה בפיזיקה, עלייה באנגלית – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כהן. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – וסוף-סוף תנופה. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> ואיילת שקד היא שרת משפטים מבצעת. אבל אתם מפלגת הכותרות. מפלגת הכותרות. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> מפלגת הכותרות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת עליזה לביא. <שר החינוך נפתלי בנט:> זה קשה לכם, אני יודע. אני יודע. <קריאה:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> זה לא קל. ובאמת, אני מבין ללבכם. הרבה יותר קשה, הרבה יותר קשה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> זה קל, זה קל מאוד. <קריאה:> זה קל מאוד, תאמין לי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת פארן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> ישראל, השר כץ, אני אשאל אותך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת פארן, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אוי, קשה לכם לראות ממשלה שסוללת כבישים; קשה לכם לראות ממשלה שמתקנת את לימודי המתמטיקה והמדעים בישראל; קשה לכם לראות ממשלה שמושלת באפקטיביות נגד הטרור, שמחוקקת חוקים – – – <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – אבל זה קשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה בקריאה שנייה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. <שר החינוך נפתלי בנט:> יש לי תחושה שדרכתי על איזו יבלת. יכול להיות? <מאיר כהן (יש עתיד):> לא, לא – – – <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> ככה זה מרגיש, כי אחרת מה אתם קופצים? <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> עכשיו שמישהו יסביר לי דבר אחד. רק שאלה אחת יש לי, למאיר כהן. שאלה אחת. אנשים, אני רואה פה אנשים עם שכל ישר. אתם שם לא פוליטיקאים, אתם קהל. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> שאלה. תן לי לשאול, שאלה קצת נדושה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> שאלה קשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קראתי לך פעם שלישית, ועוד מעט זו תהיה פעם רביעית. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני פשוט שואל שאלת שכל ישר. תגידו לי: אתה שר אוצר ושר חינוך. אתה יושב – שר אוצר יאיר לפיד, שר חינוך שי פירון, יושבים על הארנק ועל מערכת החינוך. כואב לכם שהכיתות גדולות. שאלה אחת: למה לא עשיתם כלום? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> ביטן – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. אין. יש עשר דקות. אני לא רואה איך הוא ישיב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נפתלי, אני רוצה לשאול עוד שאלה. <שר החינוך נפתלי בנט:> ועוד שאלה. ועוד שאלה. פשוט שאלה מס' 2. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, אבל, נפתלי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, אדוני השר. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני רק שואל שאלות. תענו. הייתם שר האוצר יאיר לפיד? שר החינוך שי פירון? ידעתם שחסרות סייעות, ידעתם שיש 35 ילדים בגני-ילדים. למה לא עשיתם כלום? למה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת מאיר כהן ינסה לשכנע אותנו במשך שלוש דקות נוספות בכל זאת לתמוך בהצעת החוק. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני שר החינוך, הרי אתה יודע שלא נתנו לנו לעשות. רק השבוע הודיע ראש הממשלה שהוא פירק את הממשלה בגלל עיתון "ישראל היום". אל תדאג. כשאנחנו נרכיב ממשלה אתה תהיה שר בממשלה. מה אתה לחוץ כל כך, תגיד לי. ממה נלחצת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מאיר, עוד פעם חלומות? עוד פעם חלומות – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> סך הכול, סך הכול עלה חבר כנסת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן. <מאיר כהן (יש עתיד):> סך הכול עלה חבר כנסת שאני חושב שמבין בחינוך לפחות כמוך והציע הצעת חוק פשוטה. היא לא הייתה של יש עתיד, היא הייתה פרטית של מאיר כהן. יכולת לעמוד כאן כשר חינוך עם אינטגריטי, לענות, לספר מה אתה עושה כמו שעושים שרים אחרים. אבל כנראה שאתה כל כך לחוץ. שמעתי שהיית בסיירת. תגיד לי, מה, ככה? ככה? ככה אתה יכול להיות ראש ממשלה? מה אתה לחוץ? תענה לי עניינית. תגיד לי: מאיר, אני חושב כך וכך. תאמין לי שאני אכבד אותך ואתה יודע שאני מכבד אותך. בשביל מה לעשות את ההצגה הזאת? אז אני חוזר על מה שאני אומר: כבישים? מזל שיש לכם את ישראל כץ. כמה נשמע על כבישים? מזל שיש שר שעובד. עכשיו, אני ואתה יודעים שהתחלת משהו יפה. אני מאחל לך – ההצלחה שלך זה ההצלחה של הילדים שלנו. השר בנט, אני באתי והצעתי הצעת חוק פשוטה שתעלה את מספר הילדים בכיתות, זה הכול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוריד. תוריד, לא תעלה. <מאיר כהן (יש עתיד):> תוריד, סליחה. <חיים ילין (יש עתיד):> תעלה את המנדטים, תוריד את התלמידים. <מאיר כהן (יש עתיד):> כל מה שהיית צריך – לבוא ולהגיד אם אתה עושה את זה, מה אתה עושה, ובזה נסיים. אבל בחרת כאן לעלות ולהשתלח. אתה יודע מה? גם בפוליטיקה אנחנו רואים מה קורה היום בתקשורת, איך עיתון אחד בשיח אלים כנגד עיתון אחר. גם ממך כשר החינוך אני מצפה לעמוד כאן ולא להדליק מדורות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה קיבלתם כדי להצביע – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא להדליק מדורות. להישמע כשר חינוך. חבל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה קיבלתם כדי להצביע – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אם אתה רוצה, אדוני השר, אני אשמח מאוד להגיע לחדרך מתי שתגיד לי. אני חושב שאתה צריך שיעור קטן איך לא להתלהם. זה יעזור לתלמידי ישראל. הם מסתכלים עליך, וכשהם מתלהמים בכיתות זה כנראה בגלל שאתה עומד כאן ועונה כאחרון הפוליטיקאים. זה לא מתאים, אתה שר החינוך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נעבור, אם כן, כעת להצבעה על חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבתי-הספר), התשע"ז–2016, בקריאה טרומית. מי בעד? ומי נגד? <קריאה:> בעד הילדים. <מיקי לוי (יש עתיד):> בעד ילדי ישראל. <קריאה:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> להפך – – – עם הילדים. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבתי-הספר), התשע"ז–2016, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 25 תומכים, 44 מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק לא התקבלה. <הודעה אישית של חבר הכנסת עפר שלח> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עפר שלח הוזכר בדבריו של שר החינוך וביקש הודעה אישית. שלוש דקות יעמדו לרשותו של אדוני – חמש דקות, סליחה; תודה רבה, גברתי המזכירה. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך מעכשיו. <עפר שלח (יש עתיד):> לא אזדקק לכולן. כבוד שר החינוך, תישאר פה. הזכרת אותי. שר החינוך, הזכרת אותי בשמי. שב נא. <שר החינוך נפתלי בנט:> שנייה, אני חייב ללכת לעבוד. יש לי עבודה. <עפר שלח (יש עתיד):> מאה אחוז. ייקח לך שתי דקות, אולי ישפר את העבודה שלך אפילו. <שר החינוך נפתלי בנט:> חייב לעבוד. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני שר החינוך, שאלת איפה עפר שלח ושאלת איפה ענייני ביטחון. במאי בשנה שעברה אתה חוללת משבר מרתק מול ראש הממשלה בשאלת המפתח של עבודתו של הקבינט הביטחוני, אחרי שההתנהלות שלך ושל אחרים בתוך הקבינט הביטחוני בזמן "צוק איתן" ביזתה את המוסד הזה, הקבינט הביטחוני, והביאה את ראש הממשלה לא לסמוך על הקבינט שלו עצמו. חוללת משבר. אי-אפשר להאמין איזה משבר. אמות הספים רעדו. אז הבטיח לך ראש הממשלה שראש המל"ל יעדכן אותך, ובזה תם. והדבר האחר, הוקמה ועדה בראשות האלוף יעקב עמידרור שתדון בזה. בין לבין ועד היום, אני מגלה לך, ידידי סגן שר האוצר – אתה עדיין, לצערי, לא חבר קבינט; אולי הייתה משתפרת שם העבודה – בין לבין ועד היום לא חל בקבינט שום שינוי. ועדת עמידרור – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> חברת הכנסת מועלם, תאזיני, תאמיני לי – תלמדי. תאמיני לי – תלמדי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ממך אני תמיד לומדת. <עפר שלח (יש עתיד):> ועדת עמידרור נתנה סדרה של המלצות אחרי חצי שנה, שכולן מופיעות בחוק הקבינט שעליו חתום ידידי, יושב-ראש הישיבה הזאת יחד אתי, ונאלץ להצביע נגדו כי השר בנט הכריח אותו להצביע נגד, אחרת, חס וחלילה, תיפגע שלמות הקואליציה. אין בקבינט עד היום לא סדר-יום – על הצוללות, למשל, ראש הממשלה הודיע לקבינט הרבה אחרי שזה הוצג לקנצלרית גרמניה והעסקה כבר נסגרה; התוכנית הרב-שנתית של הצבא אושרה בקבינט אחרי שהיא יצאה לדרך. עד היום הקבינט הביטחוני – אתם, שרוממות הקבינט בפיכם – עד היום הקבינט המדיני-ביטחוני לא מתפקד כמו שצריך וההמלצות של ועדת עמידרור, שהגיעו באיחור, גם הן לא מיושמות. זה מה שאכפת לשר בנט? הוא את הכותרות שלו קיבל. האיש הזה, שמדבר על לא לעשות. זה מה שאכפת לו מהביטחון? זה מה שאכפת לו מזה שדברים יתבצעו כמו שצריך? אבל לדבר ואחר כך לברוח כשעונים לו, את זה הוא יודע. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין, מתורגמנים ויומנאים), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3435/20; נספחות] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין, מתורגמנים ויומנאים), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת מיקי לוי. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי אני רוצה לייחד לרב-סמל ארז לוי, בן 34, אשר נרצח היום, נהרג בפיגוע דריסה ממחבל ששעט עם רכבו לעבר קבוצה של שוטרים שהגיעו לכפר כדי לבצע את תפקידם, הרג את ארז לוי ופצע אחרים. השם יקום דמו. ופטור בלא כלום אי-אפשר. הרי עמד כאן שר החינוך ודיבר על טרור. לפני שלושה ימים עמדתי כאן ודיברתי על טרור. והבאתי את ההצעה שלי לבוא ולעשות מעשה: לפוצץ את ביתו של המחבל מייד, תוך 48 שעות, עם מתן אפשרות לערעור בפני בג"ץ. ואומר בג"ץ: הרי כבר נתתי לכם אפשרויות לפוצץ. יש לכם רשימה של בתים, מדוע אתם לא עושים את זה? אבל הממשלה נאלמה דום. הרי זה לא ייאמן. ב-1 בחודש, בעוד שבוע וחצי, תלך אשתו של המחבל הנתעב מטיילת ארמון-הנציב, תעמוד בתור בסניף הדואר הקרוב לביתם בשכונת ארמון-הנציב, ותקבל בעבור ארבעת ילדיהם דמי ביטוח לאומי. זה נראה לכם? זה הגיוני? אז מי מדבר על פופוליסטים? איפה הוא, שר החינוך הפחדן? ברחת. חבורה של פחדנים. לא עשיתם כלום. מי מדבר ולא עושה כלום במלחמה בטרור? מי? מנעתם את דמי הביטוח הלאומי? העברתם את משפחתו? ההצעה שהובאה היום היא הצעה רכה מאוד מאוד. היא באה לתת אפשרות לשר הפנים לבחון שלילת תושבות. לא אזרחות. אחרי שימוע. אין יותר רכה מהצעת החוק הזו, שהיא רכה, ואני אומר – היא לא על דעתי. דעתי הרבה יותר אגרסיבית: לגרש לרמאללה ולעזה; לשלול את תעודות הזהות שנותנות מעמד של תושב; לעצור את דמי הביטוח הלאומי – כספנו אנו, של אזרחי מדינת ישראל. אז מי פחדן? חבורה של פחדנים שלא עושים שום דבר. אדוני היושב-ראש, לעצם העניין, הנתונים שנאספו במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מצביעים על מציאות עגומה ובלתי מתקבלת על הדעת: מתוך 40,000 פניות בשנה של נשים שדיווחו על תקיפה מינית למרכז, רק 20% הגיעו להתלונן במשטרה. ואני חוזר שוב, חברים, רק 20% שפנו בשנה האחרונה למרכז הסיוע התלוננו במשטרה. ואם זה לא מספיק חמור, אז מנתוני המשטרה עצמה עולה כי 70% מסך כל התיקים שנחקרים בשנה נסגרים מסיבות שונות, מחוסר ראיות, כיוון שאין יודעים מי העבריין, מטענות על חוסר עניין לציבור, או שהם נסגרים באין אשמה. חברי חברי הכנסת, הנתונים האלה לא משקרים, הם מספרים את הסיפור כולו. רובם המוחלט של הנפגעות והנפגעים מתקיפה מינית בישראל נמנעים מתלונה במשטרה, כיוון שהם חוששות וחוששים, ואינם מרגישות או מרגישים בטוחים דיים כדי להיפתח ולספר את סיפורם בפני חוקרי המשטרה. זוהי תעודת עניות למערכת אכיפת החוק שלנו, ואי-אפשר להישאר אדישים אליה. חייבים לפעול ולשנות את המצב. למרות שיש הוראות ולמרות שמכשירים חוקרים מיומנים, אין הדבר מספיק, והתוצאות הקשות מעידות על כך. הצעת החוק שאני מביא היום להצבעה במליאת הכנסת באה ליצור את התנאים שיאפשרו למתלוננות ולמתלוננים להרגיש בנוח, עד כמה שאפשר, כדי לספר את סיפורם במשטרה ולהגיע לחקר האמת. המטרה היא ליצור אווירה רגישה ותומכת. אני מציע היום לקבוע בצורה ברורה בחוק שהחקירה בדבר עבירות מין תיערך על-ידי חוקר שהוסמך לכך. כמו כן, אני מבקש לקבוע כי המשטרה תכשיר חוקרים, מתורגמנים ויומנאים ספציפיים לטפל בעבירות מין ותכניס אותם למאגר ייעודי שיתקיים לצורך כך. אותם חוקרים שיתמחו בטיפול בעבירות מין גם יעברו במהלך השנה ימי העשרה ויקבלו ליווי רגשי-מקצועי, כי הרי הם עצמם מעצם טיפולם נמצאים בפוסט-טראומה. אני מבקש להגיד: אני בא משם, אני מכיר איך זה עובד. הצעת החוק באה לתת מסגרת, והיא אינה נגד המשטרה ואינה נגד החוק עצמו. נהפוך הוא, היא תאפשר למשטרת ישראל לקבל תקנים נוספים כדי להכשיר חוקרים שיחקרו אך ורק עבירות מין. וצריך להבין שגם חוקרים הם בני-אדם, והם נשחקים עם הזמן, מה שקרוי עייפות אמפתית, לאור החשיפה המתמשכת שלהם לתכנים הטראומטיים. וצריך לטפל גם בהם, כדי שלא יפעלו בקהות חושים וחוסר רגישות כלפי המתלוננות והמתלוננים. ואני לא מדבר פה רק על יחס אנושי – זה עניין מקצועי ממדרגה ראשונה: חוקר אדיש זה חוקר שלא שם לב לפרטים ויכול לפספס ראיות ועדויות, ובגין זה ייסגר התיק. אדוני היושב-ראש, בעיות אחרות שיוצרות חסם בפני נפגעות תקיפה מינית מלהגיע ולהתלונן הן בעיות של תרבות ושפה. כמו שכולנו יודעים, שפה יכולה להיות לעתים מחסום בלתי עביר, ולא יכול להיות שמתלוננת שאינה דוברת עברית היא חסרת אונים אל מול החוקרים בסיטואציה הקשה שבה היא נתונה; והייתי שם. לעתים מתלוננות ממתינות שעות על גבי שעות לפני שמישהו ניגש אליהן, כי המערך המשטרתי אינו מושלם. המצב היום במשטרה – כמי שהיה שם עשרות שנים – הוא שיש מתורגמנים לכל מיני שפות שאמורים, על-פי מכרז של המשטרה עם חברה חיצונית, להתייצב על-פי בקשה בתוך שלוש שעות. צריך להבין שזה לא מצב סביר, כיוון שבסוג העבירות הללו הזמן יכול לשחק תפקיד קריטי מבחינת היכולת להשיג ראיות. מה גם שהחוקרים והמתלוננים לא מודעים לשירות הזה, ולעתים הוא אף אינו זמין כלל. בפועל, נוצר מצב אבסורדי שבו מתלוננים נחקרים שלא בשפתם ונאלצים לחתום על הצהרה שהם אינם יכולים לקרוא. ולכן הצעת החוק באה לטפל גם בבעיה זו. על-פי ההצעה, אני מבקש לקבוע כי ביישובים שבהם, לפי נתוני הלמ"ס, שיעור האוכלוסייה הדוברת ערבית, רוסית, אתיופית, גבוה מ־10%, תחויב המשטרה להציב בתחנות באזור שם חוקר מוסמך הדובר את השפה הרלוונטית. חברי חברי הכנסת, עד כה אפשרנו למשטרה לגבש נהלים, להכשיר חוקרים ומתורגמנים ולנסות לטפל בבעיה בכלים שלה. לצערי, המציאות מראה שבלי חקיקה וקביעת מסמרות בטיפול במתלוננות ובמתלוננים בעבירות מין לא ישתנה המצב, ולכן יש צורך לחוקק ולהכניס את הנושא למסגרת. זה ייתן יותר תקציב למשטרת ישראל, זה יאפשר יותר הסדרה של הנושא ואף הכשרה כפי שצריך. אני יודע שוועדת השרים הצביעה נגד החוק, ואני מבין שיש כאן כניסה לתוך עבודת המשטרה; אני מבין את זה. ואני גם יודע שיש נוהל מאוד מפורט במשטרה שמתייחס ספציפית לדרך שבה מטפלים בעבירות מין. המשטרה עושה את מרב המאמצים, ועם זאת צריך לוודא שאנשים מוסמכים לכך יטפלו בנושא ושההוראות לא יישארו על הנייר. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לקליניקה לשינוי מדיניות בבית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב ולעמותת "ידיד", שעזרו באיסוף הנתונים, בכתיבת הצעת החוק ובליווי שלה. שאפו גדול ותודה רבה. אני קורא לחברי חברי הכנסת, למרות מה שנאמר בוועדת השרים, להעביר את זה בקריאה טרומית, כדי שייבחן הנושא הזה בצורה יותר עמוקה ויותר מקצועית. לפסול את החוק תמיד אפשר, בואו נעביר אותו לידיים מקצועיות. אפשר וצריך לעשות יותר. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. ישיב השר יובל שטייניץ, במקום שרת המשפטים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ידידי היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מקריא את תשובת שרת המשפטים. הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין, מתורגמנים ויומנאים), של חבר הכנסת מיקי לוי, מציעה לקבוע הוראות מיוחדות בחוק זכויות נפגעי עבירה בכל הנוגע לחקירת עבירות מין. על-פי ההצעה, חוקרי עבירות מין יעברו הכשרה מיוחדת. כן מוצע כי ביישובים שבהם שיעור האוכלוסייה הערבית, הרוסית או האתיופית גבוה מ-10%, יוצב בתחנת המשטרה הסמוכה חוקר מוסמך אשר דובר את השפה הרלוונטית. עוד מוצע כי ראש מחלקת חקירות יוודא כי נפגע העבירה או נפגעת העבירה מודעים לכל זכויותיהם, ויוצבו שלטים שמפרטים את הזכויות בשפות הרלוונטיות. הצעת החוק נועדה לתת מקום מיוחד לחקירות של עבירות מין, נוכח הרגישות המיוחדת מבחינת נפגע העבירה. אין חולק על כך שצריך רגישות מיוחדת במקרים של עבירות מין, וחייבים שמי שנפגע מעבירות מין יהיה בקי בזכויותיו, וזאת כדי לא לגרום לנפגע העבירה לחוות טראומה נוספת לאחר הפגיעה שחווה. ברם, עניין זה מיושם במשטרה בפועל וכבר מוטמע בנהליה הפנימיים של המשטרה. חוקרי עבירות מין עוברים הכשרה מיוחדת, קיים מערך השתלמויות וליווי מקצועי, ולכן נראה שאין צורך בתיקון המוצע, שגם אינו מתאים מבחינת אופיו לחקיקה ראשית. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני השר, השאלה, בדיוק כמו עם השופטים כך גם עם החוקרים, האם הסדנאות האלה שיקימו – – – לא סתם – – – האם הן סדנאות חובה לשם חיזוק התפקיד? זה אחד הכלים של חוקר, של שופט, של כל מי שבא במגע. האם זה חובה? כמו שרואה-חשבון חייב ללמוד x, y, z, קורסים, אז – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> את שואלת אותי בתור שרת המשפטים או בתור השר לביטחון פנים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בתור פילוסוף. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בתור פילוסוף, זו שאלה עובדתית שאין לי תשובה עליה. תשאלי את השרים הרלוונטיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – קואליציה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני כאן מופיע בתור קריין של תשובת שרת המשפטים – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מההיגיון, מההיגיון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ואני מציע להפנות אליה את השאלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא סתם היא ביקשה ממך לקריין את התשובה. לא סתם – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הבנתי, נבחרתי לאור כישורי המיוחדים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אוקיי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל, מה ה-common sense שלך אומר? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני מודה לך על הפרגון וההערכה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, לא. הפרגון וההערכה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ובכל זאת אני לא אמציא תשובה מהשרוול כשאין לי מושג עובדתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> השאלה היא טובה, תשובה ממני אַין. תפני בבקשה לשרת המשפטים או לשר לביטחון הפנים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הייתי עושה זאת אילו היא הייתה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> טוב. על כן, אין צורך בתיקון המוצע, שגם אינו מתאים מבחינת אופיו לחקיקה ראשית. מטבע הדברים, מדובר בעניין שנכון שתהיה לגביו גמישות מקצועית וניהולית, בהתאם להחלטת הגורמים הרלוונטיים במשטרה. בכל הנוגע ליידוע נפגעי עבירות מין על זכויותיהם, בחוק הקיים ובתקנות שהוצאו מכוחו כבר קיימות הוראות לעניין זה, ולכן אין צורך בהסדר חקיקתי נוסף. לאור האמור לעיל, ומסיבות נוספות, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יובל שטייניץ. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה רוצה עוד שלוש דקות או שאתה רוצה הצבעה? כי יש בקשה להצבעה שמית. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצבעה. <קריאות:> – – – <קריאה:> לא צריך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. אדוני. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא צריך. הצבעה, אוקיי. אם כן, אתם רוצים הצבעה רגילה – הצבעה רגילה. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין, מתורגמנים ויומנאים), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת מיקי לוי. מי בעד? מי נגד? הצבעה בקריאה טרומית. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין, מתורגמנים ויומנאים), התשע"ז–2016, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 מתנגדים, 20 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת איתן ברושי לפרוטוקול בלבד ולא משנה את ההצבעה – לפרוטוקול. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד, ודאי בעד. <הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3626/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אורן אסף חזן) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת אורן אסף חזן. הצעה זו, בתמיכת הממשלה, קיבלה פטור מחובת הנחה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, אני מבקש להתנגד. <היו"ר יצחק וקנין:> מפתיע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברותי, חברי חברי הכנסת, האמת שהתרגשתי לקראת היום הזה, חשבתי שאני באמת אבוא לכאן ואדבר איך אנחנו לא מצמצמים את תאגידי המים אלא מבטלים לחלוטין את המפעל המושחת הזה, המפעל שעל חשבון הגב הציבורי מייצר לא יותר מאשר ג'ובים למקורבים, לאויבים שרוצים להפוך אותם לחברים, לא יותר מאשר מכבסה המונית של כסף ציבורי. אני מודיע לכם, ושלא יהיו פה אי-הבנות: הסיבה היחידה לכך שהצעת החוק שלי היא במתכונת מצומצמת היא כי בשלב הזה אי-אפשר היה להעביר הצעה רחבה יותר, אבל אני מודיע לכם ואני אשמח אם כל אחד ואחת מכם יצטרפו – לבטל לחלוטין את תאגידי המים. כולנו הבנו איך בקלות לוקחים מים שמגיעים עד הברז בעלות של 1.90 שקל, וברגע שהברז נפתח, גם הברז התזרימי של הכסף בחשבונות הבנק של האזרחים והאזרחיות הולך ונשפך, והמים הולכים ועולים מעלה מעלה – מי ישמע, מחלקים פה זהב ויהלומים. לפתע אתה מרגיש שהאוצר הזה הוא בדיוק שווה-ערך לאוצרות שיש באפריקה, רק ששוכחים שמים זה מוצר צריכה בסיסי, שוכחים שעל מים אסור לגבות עודפי תשלום, שבוחרים להתעלם ולא להבין שאם נבטל את התאגידים אז אוטומטית לפחות האחוזים של המע"מ ייעלמו והמחיר ירד ברגע, שוכחים שפעם ישראל התייבשה, אבל היא כבר לא מתייבשת כי אנחנו יודעים גם לייצר מים. או אולי לא שוכחים, אולי פשוט זה קל לזכור שאפשר לצחוק על כולם והמכונה המשומנת של העושק הציבורי תמשיך לדפוק. אז אני מודיע לכם, אין מה להכביר מילים. רבים חברי וחברות הכנסת, השרים והשרות, שמבינים את המצוקה. גם ההחלטה שעליה צריך לברך את השר שטייניץ, ליישר קו בתשלומי המים לחקלאים, הגיע הזמן לעשות צדק היסטורי והוא אכן עשה את זה, ואני בטוח שהשר שטייניץ ילווה גם אותנו ואת החברים היוזמים האחרים – איציק שמולי ואלי כהן וגם חברים שלי מתוך תנועת הליכוד כמו חברת הכנסת ענת ברקו, שלא יהיה לאף אחד אי-הבנה פה שהיא בעד פירוק תאגידי המים, רק יש מי שמנסים לעשות כותרות. אני בטוח שאנחנו ביחד נצעד ונחזיר מעט עטרה ליושנה ביחס שבין מים לאדם ואדמה. אחרי שדיברנו על הנושא הזה אני רוצה, ברשות כולכם, לנצל את הרגעים האלה כדי להתעסק בענייני היום, עניינים שאתם פתחתי את הבוקר, ובדיוק כמו כל אחת ואחד מכם אני בטוח שהזדעזעתם, למעט שוליים קיצוניים שעדיין נמצאים פה במליאה – לצערי הרב יהודים ויהודיות, בשר מבשרנו, דם מדמנו, שבשעה שהמחבלים מהרשימה הפלסטינית לא נמצאים בכנסת, הם ממלאים את מקומם. היה מי שהרים גבה שאני קיבלתי את תפקיד ממלא-מקום יו"ר הקואליציה, אבל אני מעדיף להיות ממלא-מקום בכל מקום אחר מאשר להיות כמותם ממלא-מקום של מחבלים, ומחבלים בפוטנציה. כשראיתי את ההודעה המצערת על רצח נוסף, רב-סמל בכיר ארז לוי, שבסך הכול הלך לעשות מה שעושים בכל מדינת חוק, לשרת את הציבור, לשמור על החוק והסדר, וסיים את יומו בגלל חבורה של מחבלים פושטקים שיושבים פה בתוך – רבותי, שלא יהיו לכם אי-הבנות – דמו של ארז לוי, זיכרונו לברכה, על-ידי חברי הכנסת של הרשימה הפלסטינית המשותפת. הם ורק הם בלבד אחראים. אותם לא באמת מעניין אום-אלחיראן, אותם לא מעניינת ירושלים, לא מעניין מסגד אל-אקצא, לא מעניינים הכפרים. אותם מעניין דבר אחד – הרס כליל של מדינת היהודים בארץ-ישראל. הם יושבים פה פעם אחר פעם – ולצערי הרב אני מחזיק את הדמעות, תאמינו לי כשאני אומר לכם – ומנצלים את הבמה הזו בחסות חברים אחרים; ריבונו של עולם, חברים אחרים שהאבות המייסדים שלהם בנו את המדינה הזאת, אבל היום הם נותנים יד לאלה שעושים הכול כדי להרוס אותה. אנחנו ביחד צריכים לעשות לזה סוף. אם יש חברים במחנה הציוני – אני לא יודע איך הם מרשים לעצמם לקרוא לעצמם ככה – אבל אם יש שם עוד חברים שאחרי התמונות של היום לא הבינו שצריך לחתום על הדחתו של גטאס, להטיס אותו מפה כמו טיארה אל מאחורי סורג ובריח, הגיע הזמן שיתעשתו. זה לא משחק פוליטי, זה לא מכבסת מילים, זו מציאות קשה שאנחנו מתמודדים אתה יום-יום. ובעזרת השם ובעזרתכם אנחנו גם נדאג לשלוח את יתר המחבלים שיושבים פה בכנסת לכלא. ואם לא רחוק יותר – אגב, אני בכלל חושב שצריך להעיף אותם מפה רחוק-רחוק, לחסוך את הכסף של העלות שלהם בבתי-הכלא. תשמעו לי טוב, אני ראיתי את התמונה של המחבל עודה עם הפנים הנפוחות והדם, רציתי להגיד – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לרגע זה הצחיק אותי – קח קצת קרח, בקשר לנפיחות תלחץ כל הלילה, זה יעבור – אבל זה לא מצחיק, רבותי, שחברים בכנסת ישראל מרימים יד על שוטרים. תתפכחו. תתפכחו. מספיק עם זה. כשאנחנו הלכנו ועמדנו על הגבעות, כשאני הייתי בפינוי של בתי-דריינוף בבית-אל, במאבקים אחרים על ארץ-ישראל – אם זה בהתנתקות עוד בהיותי קצת צעיר יותר ממה שאני היום, או כחבר כנסת, ולא מעט מחאות – אני לא רבתי עם שוטרים, לא הרמתי יד על חיילים. אני הייתי שם כדי לפייס, כדי להגן, כדי להפריד, כדי להעביר לדור הזה, שנלחם על הארץ הזו, שבסופו של יום הם כולם אחינו ואחיותינו. הייתי גם הראשון לגנות את אלה שתקפו את הרמטכ"ל, שבחרו באלימות, ואמרתי שאני בז להם. אתם יודעים למה? כי יש לי מחויבות, יש לי אחריות, כי אני לא שכחתי שהכיסא שקיבלתי פה בכנסת הוא בכלל לא שלי, הוא שייך לציבור. יש אחרים שבטוחים שהוא כיסא פרטי, הם אפילו לא מואילים בטובם להשתמש בו, כמו יהיר לפיד שמגיע לפה רק כדי לגרוף כותרות. מי שעמד בראש מה שכיניתי "המפלגה הלבנה", היום אנחנו מבינים שהוא עומד בלא יותר מאשר "המפלגה המזגזגת" – זו שמתאימה את עצמה למזג הרוח. <עליזה לביא (יש עתיד):> אורן, לא מתאים לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כשאני שומע ורואה שצריך להתחנן – – <קריאה:> לא מתאים לו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – וללכת עד הסוף כדי לקבל תמיכה, אבל כשהסקרים אומרים שזה יהיה טוב לחתום על הדחה של גטאס אז הוא חותם – זו זגזגנות. אבל אני גם לא פה בשביל להתעסק בו. אני הצעתי לו, מטוב לבי, שילמד דווקא מכם – שנמצאים פה ועובדים פה – שיקבל מכם דוגמה וישב פה, כמי שחולם לשבת כאן במרכז, חלום – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא יקרה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא. יישאר בגדר חלום. בעיני זה אפילו חלום בלהות, גם חלק מהציבור מבין את זה. אבל מי שלא יושב כאן – לא עובד, לא פועל, לא מחוקק, לא מפקח, לא לוקח חלק בוועדות – איך הוא רוצה לנהל את האופרציה? אבל יהיר לפיד הוא לא הסיפור. הסיפור הוא התמיכה המכוערת והמסוכנת שחברים בבית הזה נותנים לרשימה – רשימה שאני לא רוצה להגיד כולה או רובה ככולה, כי יש גם חברי כנסת טובים, ואנחנו לא פה בשם הגזענות או בשם השנאה ואנחנו לא נעשה את מה שהם עושים, אנחנו לא נסית – אבל לא מעט חברים בה הם מחבלים. אחרים מחבלים בפוטנציה. כבר ראינו את חנין זועבי בעבר מרימה יד על שוטר, והפרקליטות הגיעה אתה להסדר טיעון. היא יכלה כבר להיות מאחורי סורג ובריח, אבל בחרו להשאיר אותה כאן. היום שוב רואים אותה מחטיפה אגרוף. אתם נורמליים? אתם השתגעתם? אני קורא מפה ליועץ המשפטי לממשלה: גם זה חשוב, אפילו יותר חשוב מכל חקירה אחרת. כי פעם אחר פעם בכנסת הזו, בכנסת העשרים ראינו פה חברי כנסת – אני מתבייש להגיד שהם חברים בכנסת – שעומדים מעל הדוכן הזה, ודקה אחרי יש מי שלוקח סכין ודוקר; עומדים מעל הדוכן הזה, ושעתיים אחרי יש מי שמניע את הרכב ודורס; עומדים מעל הדוכן הזה, ורגע אחרי יש מי שיוצא ושורף את הרחובות, מצית כל פינה מארץ-ישראל, אותה ארץ שאנחנו כולנו אוהבים. חברים, הגיע הזמן לעשות לטרור הדיפלומטי סוף. הגיע הזמן לעשות סוף לחבורת אותם פושטקים שמנצלים אותנו. חבר'ה, הם לא אשמים. אנחנו אשמים שאנחנו נותנים לזה יד. דם של יהודים רבים על ידיהם. אמרתי פה לפני קצת יותר משנה שטיבי צריך לשטוף את הידיים מהדם שיש עליהן. הביקורת שחטפתי הייתה כל כך קשה. לרגע כמעט האמנתי שאמרתי משהו לא בסדר. אבל כשאני רואה איך שורפים את הארץ, איך שופכים דם יהודי בכל מקום, וכשאני רואה שזה הכול יוצא מפה, אותה במה שאני עומד עליה – ובזה הרגע אני מתבייש לחלוק אותה עם אותם אנשים, מתבייש. אדוני היועץ המשפטי לממשלה, תעשה מה שצריך לעשות כדי לזרוק את חבורת הפושעים האלה מאחורי סורג ובריח. תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אה, חשבתי את בנימין נתניהו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אנצל את השניות הבודדות כדי להגיד לך על נתניהו דבר אחד. אחד. אני תוהה איך אותם 42 שהצביעו בעד חוק "ישראל היום" לא הגיעו לחקירה. אני שואל את עצמי מה אתם קיבלתם כדי להצביע על אותו חוק. זו השאלה האמיתית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אורן, כמעט שכנעת אותי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כואב לי שאני מדבר מהלב ואתם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ישיב שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת השר יובל שטייניץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לך תאכל. אני מאשר לך לאכול. אקזז אותך, אם אתה רוצה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אני רוצה להצביע בעד החוק. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תצביע. תשאיר פתקה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> פתקה, תשאיר פתק. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני מודה לחבר הכנסת אורן חזן. הוא גם הזכיר באמת את המאורע ההיסטורי של צדק במחירי המים לחקלאים. אין יותר קיבוצים בצפון שישלמו 80 אגורות ומושבים בכל ארץ וקיבוצים בדרום שישלמו מחיר של 2.50 שקלים שהולך לעלות ל-3. כולם ישלמו 1.80 שקל, ובמקומות שאין אלטרנטיבה של מי קולחין – 1.50 שקל. בתיקון הזה, תיקון 27, עשינו עוד דבר, שיאפשר לנו בתוך כמה חודשים – ברגע שזה יעבור סופית פה בכנסת; זה כרגע חזר למליאה לתיקוני נוסח, כי הייתה טעות בנוסח – גם להוריד, שזו בשורה גדולה גם היא, להוריד את מחיר המים הבסיסי לבתים, את אותם 15 או 18 קוב בסיסיים למשפחה בערך ב-15%. אני מקווה שכבר בחודש אפריל הקרוב תהיה הורדה משמעותית במחירי המים. לגבי התאגידים. לתאגידים יש יתרונות רבים גם. מאז שיש תאגידים ירד מאוד בזבוז המים וירדו מאוד זיהומי המים לביוב. יש טיפול ברמה גבוהה מאוד בישראל בביוב, אז גם יש גם תועלות רבות. מחירי המים עלו, בין השאר, מסיבות אחרות – בגלל שהיום, בניגוד ללפני עשר שנים, רוב המים מותפלים והתפלה עולה המון כסף. אבל זה לא חשוב, איפה שאפשר לייעל ולחסוך צריך לייעל, לחסוך ולהוריד את המחיר. לכן ההצעה של צמצום מספר התאגידים כדי להוריד עלויות וכדי שגם יהיה אפשר יהיה לפקח יותר על 11 תאגידים מאשר על 56, ולדאוג גם לרמת שירות יותר טוב – זה טוב. אין לי הרבה מה להוסיף על ההצעה, כי ההצעה הזאת זהה להצעה שעברה כאן בכנסת ביוזמתם של איציק שמולי, יואב קיש ואלי כהן כמובן. <ענת ברקו (הליכוד):> וגם – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ורבים אחרים. בסדר, הזכרתי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא, לא הזכרת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם ענת ברקו וגם אברהם נגוסה, וגם את – גם נורית קורן. גם את? מי עוד רוצה שאני אזכיר אותו? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש לי שאלה: אנחנו מחוקקים את אותו חוק כמה פעמים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה קורה לפעמים. <קריאות:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו יודעים למה הוא אומר את זה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מאחר שחבר הכנסת חזן הסכים לאחד עם ההצעות הקיימות כבר, ומאחר שהוסכם על הכול שזה יהיה כפוף לתיאום והסכמה עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, אני מברך על הצעת החוק ומציע לכנסת לאשר אותה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר יובל שטייניץ. מתנגד להצעת החוק חבר הכנסת יואל חסון. אני חושב שהוא עושה את זה רק בשביל לקבל רשות דיבור. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אמרת שאתה תומך לפני שנייה. <היו"ר יצחק וקנין:> כנראה הוא רוצה להודיע משהו לאומה, אז הוא מנצל את התקנון בשביל – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הוא צעק לי שהוא תומך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה באמת להצטרף לדברים של חברי כנסת אחרים לגבי השוטר ארז לוי, זיכרונו לברכה, שנרצח היום בדרום באירוע קשה, מזעזע. אתם יודעים, כשרואים את הפנים של הבחור הזה, אי-אפשר לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מלח הארץ. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הלב לא יכול לא לצאת אליו. זה באמת עצוב. אב לשני ילדים. באמת, השם ייקום דמו, יהי זכרו ברוך. היינו חייבים להתייחס לזה. עכשיו לגבי החוק. צריך לזכור, תאגידי המים, ההחלטה על הקמת תאגידי המים הייתה החלטה נכונה ונבונה. עד שהקימו את הרעיון של תאגידי המים – כדאי שחברי הכנסת ידעו – כספים שהגיעו מהמים, הכנסות מהמים, לא הלכו לטובת טיפול בתשתיות, בפיתוח תשתיות, בהקמת מרכזי התפלה. הם הלכו בעיקר לכיסוי גירעונות של רשויות מקומיות. לכן רעיון התאגיד הוא רעיון טוב. הרעיון הלא-טוב היה באמת הקמת כל כך הרבה תאגידים, ואני שמח מאוד שהצעת החוק הזאת באה לתקן את זה. אבל למה אני בכל זאת מתנגד לחוק? אני אצביע נגד בקריאה הזאת, ואני מקווה שזה יתוקן לקריאות הבאות ואז אני אתמוך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גם התקנון לא מאפשר לך להצביע בעד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אני אצביע נגד. אני באמת נגד. אני נגד הנוסח כפי שהוא. למה, אדוני היושב-ראש? מכיוון שיש דבר נוסף שלא מתקנים אותו ואין אומץ לתקן אותו – זה עניין המע"מ, המע"מ על המים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, אתה טועה. אסביר לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם זה יתוקן, אני אצביע בעד. בחוק הזה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אעלה להשיב. אני אענה לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תפריע לי רגע. בחוק הזה אין הורדה של המע"מ, אין ביטול המע"מ על המים. אין שום היגיון ושום סיבה שאזרחי מדינת ישראל ישלמו מע"מ על המים. הם לא עשו את זה כשזה היה תחת הרשויות המקומיות, וכשהפכו את זה לחברות היו צריכים לפטור מהמע"מ בהקשר הזה. זה לא הוגן, זה לא נכון, זו אחת הסיבות הגדולות לגידול בהוצאה של בתי-אב בישראל על מים, ולכן אתנגד לחוק בנוסח הזה. לקראת הקריאות הבאות, אם תהיה התייחסות לנושא המע"מ, כזאת או אחרת, אני ודאי אתמוך. אי-אפשר להשאיר את נושא המע"מ ללא טיפול ולהמשיך להשית את ההוצאה הגדולה הזאת על משקי בית בישראל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליואל חסון. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להשיב, בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, בבקשה. עוד שלוש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אקצר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן, לזכותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא הייתי פה שבועיים. צריך להשלים פערים, נחמן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> דאגתי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא יודע כמה. גם אני לא ידעתי כמה עד שהצעתי נישואים. <קריאה:> מה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> טוב, אדוני היושב-ראש, אעשה את זה בפשטות. חברי חבר הכנסת יואל חסון, לעתים מרגיש, במיוחד בכנסת הזאת, ששכחנו איך עובד הליך החקיקה. יש קריאה שנקראת קריאה טרומית, שבה ברמה הרעיונית הכנסת מסכימה שהיא מקדמת חוק מסוים. ואז אנחנו מגיעים לדיון. והמקום היחיד שאפשר לקיים בו דיון אמיתי, עם נציגי הממשלה, עם הציבור, עם נציגי בעלי עניין ואינטרסים, זה בהכנה לקריאה ראשונה. לפעמים, כדי להעביר חוק ולהגיע אתו לדיון של ממש – ואני כחבר קואליציה, לצערי נתקל בזה כמעט כל יום – כמעט בלתי אפשרי להעביר חוק כמו שאתה רוצה שהוא ייראה בסוף, בלי להעביר אותו במתכונת קצת אחרת בהתחלה. אצלכם באופוזיציה אולי זה קצת יותר קל. אתם לא באמת עושים חשבון לוועדת שרים, משתמשים במכסה, מגישים. כשהייתה פה ממשלת 59–61 הייתה לי הצעת חוק שהדרך היחידה שלי להעביר אותה באותה מתכונת – ואגב, היא תקועה מאז ועד היום, אבל היום אני מודיע לכם שהיא תעבור – הייתה להגיד לאותו שר רלוונטי: שלא יהיו לך אי-הבנות, אם אתה לא תתמוך, יגיש אותה החתום השני, ואצביע יחד עם האופוזיציה ואעביר אותה. לא תמיד אפשר לעשות את הדבר הזה. לו היית מקשיב לדברי – ואני די בטוח שהקשבת, פשוט נראה לי שפספסת – היית שומע שאמרתי שהדבר הראשון שאלחם עליו הוא ביטול המע"מ. כדי לבטל את המע"מ היום מתאגיד צריך לעשות חוק מיוחד, כי היום הוא מחויב, התאגיד מחויב. לו היו משכילים להחזיר את הגלגל לאחור ולתת לרשויות לנהל את תאגידי המים, אוטומטית המע"מ היה מתבטל, ואת זה כולם יודעים. עכשיו אתה בא ואומר, בצדק: הכספים שנכנסו בעבר לא הופנו לתשתיות. סליחה, עם כל הכבוד, אם עיריות לא ידעו לעשות סדר בכספים שלהן – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שנייה. – – פה אתה יכול לכפות עליהן. זה בדיוק תפקידנו. אבל לקחת את זה ולכפות ולנהל את העיריות – איך הן ישתמשו בכסף של המים לשיפור תשתיות המים, שיפור איכות המים, שיפור השירות בנושא המים – זה לא לקחת את זה ולייצר איזשהו גוף, שבאחד התאגידים שלו, לא חשוב שמות, בשנה שעברה הוציאו 130 מיליון שקל דיבידנד. יש תאגידים שאני מכיר שבאים אנשים, צועקים קצת על ראש העיר, והוא אומר: בוא, בוא, בוא, אשים אותך, תעבוד בתאגיד. סוגר פינות. זה נהיה כמו פלסטר פוליטי, התאגידים האלה, וזו הסכנה האמיתית. ואני קורא לך, ואם יתאפשר תקנונית, אם הצלחתי לשכנע אותך, כן לתמוך. כי בסופו של יום אתה יודע – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני יכול להגיד משהו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> רגע, ברשותך. בסופו של יום אתה יודע שמילה שיוצאת לי מהפה – אני הולך אתה עד הסוף. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז תן לי להגיד לך משהו. משפט. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ואם אני אומר לך: לא יהיו בסוף תאגידים, ולא יהיה מע"מ על המים, אז אני יודע מה אני אומר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני עונה לך ככה: תקשיב, תודה על השיעור שנתת לי. אני תשע שנים פה, אני יודע בדיוק איך המערכת עובדת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא עבדה אחרת בעבר. היא השתנתה, לצערי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, הכנסת, הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נכון, נכון, היא השתנתה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – המע"מ לא יוכל להיכנס כאן, כי זה נושא חדש, וזה לא יוכל להיכנס לתוך החוק הזה. ואני אומר לך: עד שלא יפתרו את עניין המע"מ, כל עיסוק בתאגידים לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז אני אומר לך, ומנצל את השניות האחרונות שנותרו לי: בתיאום וסיכום עם חתומים אחרים על החוק, זה שהגיש איציק, ועל החוק הנוכחי – אתה אתי? – אני אומר לך שכולם יודעים ומסכימים שהחוק במתכונת הזאת הוא רק פתח כדי להביא אותו לדיון, כשהרציונל הוא לפרק את כל המערכת הגרועה, המושחתת, השחורה הזאת, שפוגעת אך ורק באחד – בציבור. ובמילה אחת אחרונה: צריך לזכור שגם עלות המים המותפלים היא לא גדולה, ולא ייתכן שבממוצע ירוויחו מרגע שהמים נפתחים 7 שקלים. לא יכול להיות מצב כזה. את הכסף הזה – יש הרבה דברים לעשות אתו, ובראש ובראשונה להשאיר אותו לאזרחים, שגם ככה אנחנו מעמיסים עליהם מספיק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורן חזן. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת אורן חזן – מי בעד הצעת החוק? מי נגד? הצעת חוק בקריאה טרומית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, אתה יכול לא להצביע, יואל. תעשה נמנע, אל תתנגד. שמע לי, יואל. <ענת ברקו (הליכוד):> אסור לו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, הוא יכול לא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 20 בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> סליחה, אפשר להוסיף את שמי לפרוטוקול בעד? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף את שמך לפרוטוקול, ולא משנה את תוצאות ההצבעה. לפרוטוקול – להוסיף את קולה של יעל כהן-פארן. אני עובר להצעת חוק – עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הגנה על עובדים זרים מפני ניצול ועבירות חמורות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3105/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מיכל רוזין) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הגנה על עובדים זרים מפני ניצול ועבירות חמורות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל רוזין. הנמקה מהמקום. נא לפתוח את המיקרופון. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, חברים וחברות, מטרת הצעת החוק שאתם עומדים להצביע עליה היא צמצום תופעות של עבדות מודרנית. החוק מאפשר למדינה להחליט לשלול היתרים ממעסיקים עבריינים ולהגביר את ההרתעה מפני ביצוע עבירות חמורות. הצעת החוק תאפשר לממונה מטעם משרד הפנים לבטל או לסרב לתת היתר למעסיק או לבעל זיקה לו, אם נודע לו כי המעסיק הורשע בעבירה שמחמת נסיבותיה, מהותה וחומרתה הוא אינו ראוי להעסיק עובד זר, ובין היתר, עבירות כמו סחר בבני-אדם, עבודה בתנאי עבדות ועבודה בכפייה. בנוסף, בעקבות מקרים רבים של פגיעה בשכרם ובזכויותיהם הסוציאליות של עובדים זרים, וקושי של גורמי הפיקוח להתחקות אחר התשלומים במזומן, מוצע לעגן בחקיקה את חובת תשלום השכר לעובד הזר לחשבון בנק בישראל. זהו מנגנון נוסף שנועד להילחם בניצול ולהעניק לעובדים את הזכות הבסיסית לקבל משכורת תקינה, מלאה ואמינה לחשבון הבנק, כמו כל עובד בישראל. בכך גם נגן בו-בזמן על העובדים מפני פגיעה בשכרם ועל המעסיקים מפני תביעות שווא על אי-תשלום מלא. כמו שכתוב: לא תעשוק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן, קולך מגיע עד אלי, וגם קולה של ענת ברקו. אנא מכם. <ענת ברקו (הליכוד):> סליחה, סליחה. <מיכל רוזין (מרצ):> כמו שכתוב, חבר הכנסת וקנין: "לא תעשֹק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך – – – ביומו תִתן שכרו". אני רוצה להודות קודם כול לעמותת "קו לעובד" – לנועה שאואר, למיכל תג'ר ולעידית ליבוביץ – על הייעוץ; ולשר הפנים ומשרדו על שיתוף הפעולה והנכונות לסייע ולתמוך – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> על סיוע למסתננים? <מיכל רוזין (מרצ):> – – לצוות המשפטי במיוחד, ולצוות לשכת השר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> על סיוע למסתננים? על פגיעה במדינה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן. <מיכל רוזין (מרצ):> – – לעורך-הדין איתי עצמון, שליווה אותי בתפקידי כיושבת-ראש הוועדה לבעיית העובדים הזרים בכנסת התשע-עשרה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לכם גבולות, אין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – לצוות הלשכה שלי: שי, יעל ומאיה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – עוכרי ישראל. <מיכל רוזין (מרצ):> – – ובעיקר ליועצת המדהימה שקד מורג, שבזכותה החוק הזה קורם עור וגידים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> החוק הוא למען הגנה על העובדים, שאנו בעצמנו מביאים אותם מדי שנה לארצנו. אנחנו רוצים להגן עליהם ועלינו כחברה עם ערכים מוסריים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן, אתה מפריע. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי אגודת הידידות הבין-פרלמנטרית ישראל–ארמניה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני שאקרא לסגן השר להשיב, יש לי חובה נעימה לברך גם בשמכם את המשלחת הנכבדה שנמצאת אתנו כאן ביציע. אני שמח לקדם כעת בברכה חמה משלחת מארמניה של פורום הידידות הבין-פרלמנטרי עם ישראל. ברוכים הבאים. (מחיאות כפיים) המשלחת כוללת, פרט לחברי פרלמנט, גם אורחים נכבדים נוספים. ברוכים הבאים לירושלים בירת ישראל ולכנסת, משכן הדמוקרטיה שלנו. העם הארמני והעם היהודי חולקים היסטוריה רבת שנים בעלת מאפיינים דומים. שני העמים סבלו במאה שעברה טרגדיה איומה שאיימה על קיומם. אנו רואים בכם ידידים ומעוניינים להוסיף לפתח קשרים ושיתופי פעולה בשורה של תחומים, ובהם תרבות, תיירות וכלכלה, ובעיקר בתחום החקלאי. זהו ביקור שני של משלחת נכבדת מארמניה בארצנו בשנה האחרונה. אנו מקווים לפעול להגברת הביקורים ההדדיים של חברי פרלמנט כדי להכיר טוב יותר וללמוד אלו על אלו. בהקשר זה אציין בשמחה את ביקורי בארצכם היפה עוד כשהייתי שר ההסברה והתפוצות. בדומה לישראל, גם לארמניה יש קהילות גדולות החיות בתפוצות, בעיקר בארצות-הברית ובצרפת. בדומה לעם היהודי, הקהילות הארמניות מקיימות קשר הדוק עם מדינת האם. הפזורה הארמנית בגולה גדולה בהרבה מאוכלוסיית ארמניה עצמה, וגם העם שלנו היה במצב דומה במשך שנים רבות. לפיכך, נשמח לשתף פעולה גם בתחום זה ולחלוק ידע וניסיון לגבי שימור הקשר עם התפוצות. בשם הכנסת וחבריה וגם בשמי, אני מבקש לברך אתכם ולאחל לכם שהות נעימה בישראל ובירושלים. היו ברוכים. (מחיאות כפיים) תודה. <הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הגנה על עובדים זרים מפני ניצול ועבירות חמורות), התשע"ו–2016> (הצעת חברת הכנסת מיכל רוזין) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתנצל בפני סגן השר. בבקשה, אדוני סגן השר, סגן השר משולם נהרי, אתה מוזמן להשיב. בבקשה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת מיכל, הצעת החוק נועדה לחזק את הסמכויות המינהליות של רשות האוכלוסין וההגירה בארבעה נושאים: א. עיגון בחקיקה של סמכות הממונה, כהגדרתו בחוק, לחייב מעסיק של עובד זר להפקיד את שכר העובד בחשבון בנק בישראל, ולהסמיך את שר הפנים לקבוע תקנות לעניין זה; ב. לקבוע כי הממונה רשאי שלא ליתן היתר להעסיק עובד זר למי שלא שילם עיצום כספי שהוטל עליו על-ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בגין הפרות חוקי עבודה כלפי עובדים זרים; ג. להבהיר כי הממונה רשאי לבטל היתר להעסיק עובד זר גם בעקבות הפרת תנאי שנקבע להיתר; ד. להסמיך את הממונה לבטל היתר או לסרב לחדש היתר אם נודע לו כי המבקש או בעל זיקה אליו הורשע בעבירה של סחר בבני-אדם, עבדות או עבודה בכפייה. ההתייחסות שלנו לארבעת הסעיפים הללו: לעניין הסמכות לחייב מעסיק של עובד זר להפקיד שכר בחשבון בנק, כבר כיום, לאור הנחיה בהחלטת ממשלה, הממונה מתנה היתרי העסקה לענפים מסוימים בחובת הפקדת שכר בחשבון בנק בישראל, במטרה לסייע בפיקוח על קיום תנאי ההיתר בדבר גובה השכר ששולם. יחד עם זאת, לאחרונה נמצאו קשיים ביישום הנחיה זו, ולכן ויש מקום לשקול לעגן את הסמכות לקבוע הנחיה זו בחקיקה בצורה מפורשת יותר. אפשרות אחרת שניתן לשקול היא תיקון החוק, על מנת לאפשר גם אפשרות הפקדת שכר עובדים זרים בחשבון בנק על שמם בחו"ל, בכפוף לתנאים שייקבעו. לעניין ההצעה להסמיך את השר לקבוע את ההנחיה בתקנות, בנוסף לקביעתה כתנאי להיתר – לטעמנו הדבר אינו נדרש מאחר שהנחיה זו מחייבת גמישות ולמידה, ונכון לקבוע זאת ולהתאים זאת לענפים השונים בהנחיות גמישות ולא בחקיקה. לעניין ההצעה בדבר אי-מתן היתר למי שלא הסדיר תשלום עיצום כספי – לאור מעבר משרד העבודה וההרווחה מהטלת קנסות מינהליים בגין הפרות של רבים מחוקי העבודה להטלת עיצומים כספיים, יש מקום לקבל את ההצעה, כתוספת להוראה הקיימת בדבר הסמכות שלא ליתן היתר להעסיק עובד זר למעסיק שלא שילם קנס מינהלי חלוט שהוטל בגין העסקת עובדים זרים. לעניין ההצעה בדבר הוספת המילים "לרבות תנאי שנקבע בהיתר" לסעיף המסמיך את הממונה לבטל היתר למעסיק שהפר הוראות דין או תנאים לפי תקנות – אומנם המשפט המינהלי מאפשר ביטול היתר בגין הפרת תנאיו, אך אין מניעה להבהיר זאת בחוק. לעניין קביעת סמכות לבטל היתר להעסיק עובד זר בעקבות הרשעה בגין עבירה חמורה – אומנם סמכות זו קיימת גם כיום, אך מחמת הרצון להוקיע את מבצעי העבירות החמורות ולמנוע מהם להעסיק עובדים זרים, ניתן לתמוך בהצעה זו, וגם לשקול לתקן את ההצעה ולקבוע כי מדובר בסמכות חובה, כך שרק בנסיבות מיוחדות יהא ניתן ליתן היתר העסקה למי שהורשע בעבירה כאמור. אם התיקון המוצע יתקבל, וכן לאור הערות מבקר המדינה, יהא צורך לקבוע נוהל לקבלת מידע מהמשטרה על הרשעות חמורות הנוגעות לתחום עובדים זרים באופן יזום, וזאת מאחר שאין זה מעשי שפקידי רשות האוכלוסין וההגירה יעיינו ברישום הפלילי של אלפי מטופלים סיעודיים או חקלאים המבקשים היתרים כאמור, ולכן נדרש הסדר יזום להעברת מידע מטעם משטרת ישראל במקרים מתאימים. לסיכום, אין בהצעת החוק משום חידוש משמעותי לעומת המצב החוקי הקיים, אך לאור הרצון להוקיע מבצעי עבירות חמורות כלפי עובדים זרים ולעבות את האכיפה המינהלית בתחום העסקת עובדים זרים, הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף לתיאום ותיקון הנוסח מול משרדנו לקראת קריאה ראשונה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין מסכימה להתניה, כן? אם כן, חבר הכנסת – מוותר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא. <היו"ר יצחק וקנין:> רוצה. חבר הכנסת אורן חזן מתנגד לחוק. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נו, תשחרר אותנו – – – <קריאות:> למה? למה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא יכול לתת לך באפשרות – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, האפשרות היחידה שאני יכול לאפשר לו זה שהוא יתנגד לחוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> טוב, בסדר. מוותר. בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מוותר. אם כן, הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הגנה על עובדים זרים מפני ניצול ועבירות חמורות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל רוזין – מי בעד הצעת החוק? מי נגד? קריאה טרומית, חברי הכנסת. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הגנה על עובדים זרים מפני ניצול ועבירות חמורות), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, אתה יכול עכשיו אולי להגיד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יכול עכשיו להגיד את העמדה? <קריאה:> יישר כוח. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותובא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעות לסדר-היום> <דוח משרד הבריאות על זמני ההמתנה הארוכים בחדרי המיון> <היו"ר יצחק וקנין:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: דוח משרד הבריאות על זמני ההמתנה הארוכים בחדרי המיון – מס' 5786, 5814, 5815 ו-5823. ראשון המציעים – חבר הכנסת איל בן ראובן, ולאחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. שר הבריאות יושב כאן. שר הבריאות יושב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הוא כאן. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא כאן. הוא כאן. אני הדגשתי זאת במכוון. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד שר הבריאות ליצמן, חברות וחברי הכנסת, אחת הדרישות הסבירות והנכונות של הציבור הנורמטיבי שמשלם מסים, שממלא את חובותיו למדינה, היא טיפול רפואי סביר בשעת צרה, ובדגש על הציבור המזדקן שנזקק לשירותים הרפואיים הציבוריים יותר ויותר. התמונה שעולה מהדוח – הראוי, אני מוכרח לומר – של משרד הבריאות שפורסם השבוע, באשר לזמני ההמתנה והתפוסה בחדרי המיון למול הצורך, מדאיגה ביותר ולמעשה מציגה, בעיני, תמונה של מערכת בדרך לקריסה. זמן ההמתנה הממוצע, ואני מדגיש: הממוצע, עומד על 3.79, כמעט ארבע שעות, ויש רבים שממתינים כחמש שעות ויותר. אני שומע את אמי בת ה-84, מחוויותיה בבית-החולים, ואני שומע אחרים, אנשים ששירתו את המדינה הזו ובזיקנתם מגיעים למצב שמבחינתם המצב בבתי-החולים – מבחינתם הוא בגידה של המדינה בהם, ולא פחות מכך. ברור לחלוטין שהמצב איננו בשל אנשי הצוות, הרופאים, האחים והאחיות; הם עושים את המיטב. הם פשוט קורסים תחת עומס ותחת התשתיות הלא-מתאימות – כמות כוח-אדם, מיטות וכו'. שמעתי השבוע את מנכ"ל משרד הבריאות סביב מצוקת בריאות הנפש ואת האמירה הברורה שלו שעם התקציבים הקיימים קשה מאוד לתת מענה לשם שיפור אמיתי ובזמן סביר של כלל משימות מערכת הבריאות – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני, אני דיברתי אתו על זה, ודיברנו ביחד על הסיעוד, לא על – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אוקיי, אני מקבל את ההערה, אבל אני מדבר על כלל משימות מערכת הבריאות, שאי-אפשר להגזים בחשיבותן. נראה שלאור מציאות גל ההזדקנות הנרחב באוכלוסייה, התייקרות סל התרופות, המכשור הרפואי – כל אלו – הזקן והזקנה במצב הנוכחי, כנראה חלק מהם ימשיכו לשכב במסדרונות ולהמתין שעות רבות בהגיעם לחדרי המיון. ומכאן, בעצם, דרישתי לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וניסיון לראות, לחשוב אחרת – חשיבה משותפת, עזרה שלנו, אולי, למערכת הבריאות ולציבור הישראלי לצאת מהמבוך הלא-ראוי הזה. אני חושב שמגיע לציבור, מגיע לרופאים, לאחיות ולאנשי הצוות המצוינים שעובדים בשטח, בבתי-החולים – מגיעים להם תנאים אחרים למימוש משימת הקודש שהם מבצעים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי. שלוש דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי, הסיפור הזה של המלר"דים הוא לא חדש והוא גם היה בתקופתי, והוא גם היה בתקופתך שלפני תקופתי. למעשה זאת כתובת שכתובה על הקיר כבר מזמן. אבל אולי לפני שאני אכנס לבעיה בכללותה וגם לפתרונות שישנם ואנחנו מכירים אותם, אני רוצה לקרוא את המספרים כדי שהציבור יבין על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על כך שתקופת ההמתנה, החציון של תקופת ההמתנה במלר"ד – מלר"ד זה מרכזים לרפואה דחופה, או מה שאנחנו קוראים כמובן חדרי מיון – הוא יותר משלוש שעות. אנחנו מדברים על כך ש-22% מהמטופלים שוהים יותר מחמש שעות בחדרי המיון ו-6% שוהים יותר מתשע שעות. אנחנו מדברים על כך שבשנת 2015 – לא השנה בשנת 2016, הדוח הוא משנת 2015 – התפוסה הגיעה בשניידר, בחורף, ל-185%; בקפלן ל-258%. רק השבוע ראינו את רמב"ם צועקים: הצילו, יש לנו 200% תפוסה בחדרי המיון ובמחלקות ואנחנו לא יודעים מה לעשות. אנחנו לא יכולים לטפל. אבל הנתון הכי מדאיג, שאני לא יודעת איך הוא נעלם מעיני התקשורת וגם מעיני הציבור, הוא עלייה בתמותה, אדוני השר. נכון שלכאורה עלייה מ-0.05% מתים ל-0.07% – אבל העלייה היא 40%. 40% יותר אנשים מתו בשנת 2015, מאז הדוח האחרון שהיה בשנת 2006. מדובר במאות אנשים, ואם המגמה הזאת תימשך, אנחנו מדברים על אלפי אנשים. למעשה בתי-החולים ומערכת הבריאות זועקים הצילו. ויש פתרונות והפתרונות נמצאים במשרדי האוצר. אתה, אדוני, בוודאי תעלה לכאן ותשאל מה אני עשיתי. רק כדי לשים דברים בפרופורציה: אני הייתי שנה ושמונה חודשים, אתה כבר שבע או שש בסך הכול; אבל אני יכולה לומר לך מה עשינו. אנחנו, שהיינו שנה ושמונה חודשים, העברנו לקראת שנת 2015 תקציב שהייתה בו תוספת ריאלית של מיליארד שקלים לקיצור תורים בבתי-החולים. 300 מיליון חד-פעמי ו-700 מיליון לבסיס. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מייד. אני רוצה לסיים. רוצה לומר, שאם היום אותו תקציב היה ממשיך, היו לנו עוד 2 מיליארד ו-100 מיליון שקל שבוודאי היו מצילים את הרפואה ומקצרים את התורים ומונעים את המוות המיותר בגלל הצפיפות. אני מצפה, אדוני השר, שאתה תפנה למשרד האוצר ותקבל את 2 המיליארדים שהיו מוכנים – שחתמו עליהם ושאושרו בשנת 2015. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת מרגי – איננו. אם כן, אדוני השר יכול להשיב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני קצת צרוד. <היו"ר יצחק וקנין:> מאחלים לך בריאות ורפואה שלמה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, אני מכיר את המצב. לא רק שאני מכיר, אני מבקר בחדרי המיון. בשבוע שעבר ביקרתי בכמה. עוד מעט אגיד את הצעדים שאנחנו עושים. אבל לפני שאני ממשיך, בנוגע לכסף שדיברת, קיבלתי כסף, נו, אז מה? מה פירוש נו אז מה? כשאני מתחיל לגלגל את ענייני המשרד בכל יום, אני לא יודע איפה להתחיל: כמה כסף אני צריך להשקיע על זיהומים בבתי-חולים? 5,000–6,000 בשנה מתים מזה? כמה כסף אני צריך להשקיע שם? את מדברת על מיון? מיון זה חשוב מאוד, עוד מעט אגיע לזה. אבל כשאני מקבל כסף, זה הדבר הראשון. דבר שני, קיצור תורים. גם על זה אני עוד מעט אדבר. דבר נוסף, חדרי מיון קדמיים שאני עושה בכל מיני מקומות כדי להציל את חדרי המיון שלא יהיו שם עומסים. גם לשם אני צריך כסף. אני צריך כסף גם לסל התרופות שהגדלנו ב-40%. יש לי עשרה סעיפים כאלה שאני אגיד לכם – ה"בוקר טוב" וה"צהריים טובים" שאני מקבל במשרד. אז כשמדברים על כסף, קודם כול, קיבלתי הרבה כסף. לא אשקר לך. אבל מה? כשאני מתחיל לחלק את הכסף, זה יוצא לא מספיק לכל דבר. כאשר חבר הכנסת איל בן ראובן אמר קודם שהמנכ"ל אמר שצריך להעלות את מס הבריאות, דיברתי על זה – סיכמנו אתו ביחד – שאנחנו מדברים על סיעוד. אני לא רוצה לערבב שמחה בשמחה, כי ברגע שאני אגיד כללית, לא אקבל כסף. אני לא רוצה לדבר על זה. סל הסיעוד, זה ה-priority להעלות את מס הבריאות. לכן עדכנתי אותך, מצאתי לנכון לתקן אותך – דיברתי אתו היום כי קראתי בכלי התקשורת שהוא אמר. הוא הסביר לי גם כי אני יודע שאנחנו סיכמנו. אני רוצה להגיד לכם – לפני שאני מקריא את התשובה: כל הנתונים שאתם מקריאים, זה ממני. משרד הבריאות מוציא את זה. אני מעוניין לפרסם את זה, אני רוצה שהציבור ידע. במקום x – 200%, במקום x – 300%. אני מקבל את הנתונים יום-יום, אני חייב להגיד לך שלא בדקתי ביומיים האחרונים, אבל אני מקבל – כמעט תמיד כשאני רוצה – את הגרף של כל בתי-החולים, תפוסה כל יום, אין 200%. אז אני לא יודע בדיוק למה התכוון. אנחנו עשינו הרבה דברים. קודם כול אקריא את התשובה ואחר כך אסביר עוד דברים. אבל בשביל לקצר, אני בעד לדון בזה בוועדת העבודה והרווחה; אין שום בעיה בזה, אדרבה ואדרבה. אם תצליחו לשכנע את האוצר שייתן לי עוד יותר כסף, אני בעד. אני התנגדתי? רק מה, תבינו, כשאני מקבל כסף, יושב אצלי צוות מקצועי וכל אחד סוחב את זה. כשמדברים על מיטות – כשהתחלנו את הדיון התקציבי, בהתחלה לא היה לנו לשנה הבאה בסל הבריאות בכלל מיטות – קיבלנו. ואל תשכחו שהשנה אנחנו מוסיפים עוד 340 מיטות באשדוד. עוד שלושה חודשים, משהו כזה. אז סך הכול עשינו דברים. ברשותכם, אקריא את התשובה של המשרד: משרד הבריאות פרסם בימים האחרונים את הנתונים על אודות ביקורים בחדרי המיון לשנת 2015. המשרד שם בראש סדר העדיפויות את הטיפול בעומסים בחדרי המיון, המהווים את חלון הראווה של מערכת הבריאות. קידום המצב בחדרי המיון מעסיק את בכירי המשרד באופן אינטנסיבי. כפי שמופיע בנתוני הדוח, משנת 2012 נרשמה ירידה של 3% בשיעור הביקורים בחדרי המיון. בקרב מבוגרים גילאי 65–74 חלה ירידה של 7% בשיעור הביקורים, וכן חלה ירידה דומה בכלל הגילאים, פרט לקשישים מעל גיל 85. הירידה נצפתה בקרב מבוטחי כלל הקופות. במקביל לירידה בשיעור הביקורים במלר"ד, חלה עלייה בזמן השהייה במיון, הן של מטופלים שמשתחררים לביתם והן של מטופלים המופנים לאשפוז. כמו כן, התפוסה הממוצעת במיון עלתה בשנת 2015 ביחס לשנת 2012, והערך הוא יציב במהלך רוב חודשי השנה, ללא הבדלים מהותיים בין עונות השנה. ב-14 בתי-חולים התפוסה היא מעל ל-100%, לעומת תפוסות נמוכות מ-90% ב-14 בתי-חולים אחרים. רובם של הפונים למיון מגיעים עם הפניה רפואית, ומספר זה נמצא במגמת עלייה. עלייה זו בזמני שהייה ובעומסים נובעת ממחסור במיטות אשפוז, כאשר חולים מושהים במיון בהיעדר מיטות אשפוז במחלקות. כידוע, שיעור מיטות האשפוז בבתי-החולים בארץ הוא מהנמוכים במדינות ה-OECD, ולאור זאת וכן לאור צפי ההזדקנות באוכלוסייה, משרד הבריאות שם כיעד הוספת מיטות אשפוז לבתי-חולים כלליים. במסגרת זו התווספו בתוכנית האשפוז לשנים 2011–2016, 960 מיטות סך הכול, כאשר בשנים הקרובות, 2017–2022, אנו נוסיף 1,200 מיטות בבתי-חולים כלליים, וכן נפתח בית-חולים עם עוד מעל 300 מיטות – בית-החולים "אסותא" באשדוד. סך הכול צפויות להתווסף במערכת 1,500 מיטות כלליות בשנים אלו. בנוסף, אנו פועלים לפתיחת מיטות גריאטריה פעילה, שגם הן יקלו את העומסים בבתי-החולים. עיקרי התוכנית שיצאה לדרך בשנת 2016 הנם כדלהלן: 1. תוספת כוח-אדם; הוקצו לבתי-חולים תקנים ייעודיים לחדרי מיון: א. רופאים – שני תקנים לכל מלר"ד; ב. אחיות – 2.6 תקנים לכל מלר"ד. נוספים – – – <קריאה:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש מישהו שמערער על זה? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי. ג. הוגדר תפקיד חדש במיון שנועד לייעל את עבודת הרופאים, והוא עוזר רופא; ד. הוקצו תקנים למינהלן תפעולי במלר"ד, וכן יוקצו תקנים לאנשי מקצועות בריאות נוספים; ה. מקצועות בריאות אחרים – יוקצו אנשי מקצועות בריאות, דוגמת גבסנים ונוטלי דמים, לסיוע בתהליך העבודה במלר"ד; 2. הכשרות מקצועיות לצוותים, כולל הכשרות ייעודיות לשיפור חוויית המטופל במיון, הכשרות מקצועיות לאחיות, הכשרות לעוזרי רופא, הכשרה למינהלן תפעולי במיון ועוד; 3. מודל תמרוץ למלר"ד: בסוף 2016 הוחל בתהליך של מדידה של מרכיבים שונים בעבודות המלר"ד וחולקו תקציבים בהתאם לניקוד שהושג, באופן יחסי. כל בתי-החולים קיבלו תוספת תקציבית בסיסית, כאשר בתי-החולים שקיבלו ציונים גבוהים קיבלו תוספת יתר. המרכיבים שנמדדו כוללים זמני המתנה, מדדי איכות: ביצוע הדמיה מוחית בחשד לאירוע מוחי, נוכחות רופא בכיר בערב ובלילה, כמות אחיות בכל משמרת והצטרפות לפרויקט המחשוב. מטרת המודל הנה להעלות למודעות נושאים שמשרד הבריאות איתר כבעייתיים ביותר בתפקוד המלר"ד, וכן לתמרץ את בתי-החולים לתהליכי שיפור. בנוסף לכל אלה, משרד הבריאות פועל לחיזוק המענה בקהילה על מנת לצמצם את הגעת החולים שיכולים לקבל מענה בקהילה ולא בבתי-חולים. במסגרת זו, משרד הבריאות תומך בפתיחת מוקדי לילה בפריפריה. כיום ישנם 12 מוקדים הנתמכים על-ידי המשרד בפריסה ארצית, ואנחנו מקווים להגיע ל-20. המקומות האלו הם: ערבה-תיכונה, מצפה-רמון, ירוחם, ערד, דימונה, קריית-גת, שומרון, אום-אלפחם, סח'נין, בית-שאן, קריית-שמונה ושדרות. מתוכננים להיפתח ארבעה מוקדים נוספים במהלך השנה, ולדעתי עוד שניים: קצרין, אופקים, חורה ואשכול. לסיום, הטיפול בסוגיית העומסים בחדרי המיון בבתי-החולים עומד במרכז הפעילות של משרד הבריאות, ששם לו למטרה לקצר ולייעל את הטיפול הניתן לכלל החולים, תוך התייחסות לכלל המרכיבים הנוגעים לעניין וחיזוקם, הן בבתי-החולים והן בקהילה עצמה. אני רוצה להוסיף דבר אחד: אנחנו בשיא העונה של השפעת, ולכן אי-אפשר כל פעם למדוד את בתי-החולים בשבועיים האלו. זה לא אומר שאני אומר ששבועיים צריך לסבול; חלילה וחס. אבל זה אומר שהתוכנית צריכה להיות כללית, על הכול, ולראות אם אנחנו יכולים לעשות צעדים זמניים רק בזמן השפעת, ואנחנו בודקים את זה. תודה רבה. כאמור, אני בעד להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יעקב ליצמן. יש דעה נוספת. הבעת דעה של חבר הכנסת אורן אסף חזן, ומייד אחרי כן אנחנו נצביע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, אנחנו נמצאים פעם אחר פעם פה במליאה ומדברים על הקשיים במערכת הבריאות. מדברים על הקשיים בבתי-החולים, על התורים הארוכים, על חוסר מיטות. אני, לצערי, רואה את זה גם בעיניים שלי. רק בשבוע שעבר, בבית-החולים, עת שהייתי באשפוז, ראיתי, מתוך כאב עצום – לא ידעתי אפילו איך להתמודד עם הדבר הזה – ראיתי איך שמים חולים נוספים במסדרון. ואני לא מדבר אתכם על הפריפריה הרחוקה או על מקומות אחרים. אני מדבר אתכם גם פה. הגיע הזמן שניקח את הדיבורים האלה ונהפוך אותם למעשים. אדוני השר, בתקציב האחרון עשינו הכול כדי לעזור גם למשרד שלך להגדיל את התקציב. הבאנו הגדלה של התקציב. שב אתנו, תראה לנו מה צריך, ואנחנו נדע להילחם כדי להגדיל אותו עוד. בסופו של יום, כשאדם קם בבוקר, ובזה אני מסיים; אדם או גברת קמים בבוקר, מתקשים לנשום, מתקשים ללכת, יש להם כאבים – לא מעניינים אותם הסיפורים הפוליטיים שלנו, מה כן עשו, מה לא עשו. אם באותו יום הם מסיימים על כיסא במסדרון ולא מסיימים תוך שהם מקבלים טיפול הכי מלא שאפשר, הגלגל הזה רק מחמיר והם חוזרים שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. הגיע הזמן להפוך את זה. אני אומר לך, אדוני השר: אני אלחם במי שצריך, ואני בטוח שגם בקואליציה וגם באופוזיציה יעשו את זה כדי לתקן. כי בסופו של יום, הבסיס שלנו כחברה הוא מערכת הבריאות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורן חזן. אם כן, חברי הכנסת מסכימים להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. דוח משרד הבריאות על זמני המתנה ארוכים בחדרי המיון – מי בעד ומי נגד העברת הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעות לסדר-היום> <שינוי התגמול הבסיסי לניצולי שואה בעלי 40% נכות> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 5755, 5762, 5825 ו-5829: שינוי תגמול הבסיס לניצולי שואה בעלי 40% נכות. חבר הכנסת חיליק בר – ראשון הדוברים. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ולאחריו – מה? <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, סליחה, יש פה איזה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. זה תורי. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> אני – – – אלי כהן. <היו"ר יצחק וקנין:> אה, אתם – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בסדר. זה לא קשור אלי. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – מסתדר אתו? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, אבל מי השר שעונה? סליחה. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> מה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני רוצה להבין: שינו את סדר-היום? אדוני. מי הודיע? <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> אנחנו ביקשנו להתחלף, שנינו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל מה זה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה, אדוני, מסכים? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, אבל מי השר שאמור לענות לי? <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מי השר שאמור לענות לי? <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אני פה. <היו"ר יצחק וקנין:> ליצמן. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אני פה. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> לך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לך – סגן השר כהן. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – כהן. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> סגן השר – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל הנה, הוא פה כבר. בוא נגמור עם זה. מה הבעיה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> סגן השר פה ואני פה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – תקלה. אנחנו גם – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נכון, מה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – אוקיי, חבר'ה – – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> אוקיי, אוקיי, אין בעיה, חבר'ה. אם מלחמת עולם – אני מסכים לוותר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מחשבה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מודה ועוזב ירוחם. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, חברים. טוב, הדברים, צריכים להכין אותם לדבר – פשוט, אני אפילו לא הבנתי מה אומר לי המזכיר, סגן מזכירת הכנסת. אם כן, חבר הכנסת חיליק בר: שינוי התגמול הבסיסי לניצולי שואה בעלי 40% נכות. בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> ולאחריך – יואב קיש. ואם הוא לא יהיה – אכרם חסון. ולאחריו – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אורי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אורי מקלב. שלוש דקות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. אני מבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת הצעה שמדברת על שינוי התגמול הבסיסי לבעלי 40% נכות – וצריך לציין: מקרב ניצולי השואה, זה חשוב. אנחנו שוב ושוב לא יודעים כיצד לתגמל מספיק ובזמן את האנשים היקרים האלה. עכשיו, אני רוצה להסביר לכם את האבסורד. בעקבות התוכנית הלאומית לסיוע לניצולי שואה, שהתקבלה כבר ביוני 2014, הועלה סכום התגמול הבסיסי המשולם בגין אחוזי נכות מינימליים של 25% ל-2,248 שקלים. איפה האבסורד? לעומת זאת, במדרגת אחוזי הנכות העוקבת לדרגת הנכות הזאת, קרי 40%–49% אחוזי נכות, לא נעשה שום שינוי, והתגמול הבסיסי הוא 2,271 שקלים. זאת אומרת, הפרש של 23 שקלים בלבד לעומת הדרגה הקודמת. תסכים אתי שזה לעג לרש. עכשיו, גובה התגמול הבסיסי שמשולם מדי חודש באופן אוטומטי משולם לפי אחד משני דברים: או לפי השיטה הלינארית, שבה גובה התגמול נגזר מגובה דרגת הנכות, קרי, גובה התגמול למשל נכון לחודש אפריל 2016 עומד על 5,644.73 שקלים לדרגת נכות של 100%, ומכאן שכל 1% נכות מזכה את אותו ניצול שואה ב-56.4 שקלים לערך; או שזה מחושב לפי שיטת המדרגות, אני קורא לה, לפי גובה התגמול החודשי הרגיל, צמוד ל-75% מהרנטה הגרמנית, וזה בעקבות ועדת דורנר, החל מ-1 בינואר 2008. ראוי גם לציין כי למרות היחלשות היורו החליט משרד האוצר שלא להפחית את גובה התגמול המפורט לעיל. התוספת המזערית הזאת – העלובה הזאת, סליחה, חברות וחברים – לא משקפת בכלל את ההכרה בהחמרה במצבו הרפואי של ניצול השואה; היא לא משקפת את הנכות שלו בפועל כפי שהיא באה לידי ביטוי באחוזי הנכות שניתנו לו. ולכן אני מבקש מהכנסת להבין שיש צורך בעדכון מדרגת הנכות של 40%–49% נכות בסכום שבאמת ישקף את מצבו הרפואי של ניצול השואה, ושתהיה בו תוספת הולמת, הוגנת ומשמעותית ממדרגת אחוזי הנכות הנמוכה יותר לפניה. אני גם מבקש להעביר את הצעת החוק הזאת לוועדת הכספים. הגיע הזמן לתקן את התיקון החשוב הזה ולאפשר לאנשים האלה לחיות סוף-סוף בכבוד במדינה שלנו. אנחנו לא עושים להם טובה. זו הזכות שלהם כאזרחים ,ובוודאי ובוודאי כניצולי שואה – שכידוע לכם הולכים ומתמעטים. בואו ניתן להם לסיים את חייהם בכבוד. אני מבקש מהכנסת ומהשר להעביר את הנושא הזה לדיון בוועדת הכספים. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיליק בר. יעלה חבר הכנסת יואב קיש – איננו. חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – אורי מקלב. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני גאה, כבן מיעוטים, לעמוד כאן ולבקש סיוע ותמיכה לניצולי השואה, וכמובן זו חובתו של כל חבר כנסת. אבל אני רוצה לשתף אתכם שכאשר הייתי בגיל 21, בשנת 1982, ביקרתי במחנה הריכוז דכאו בגרמניה, וגם כשהייתי ראש עיר עשיתי הסכם עיר תאומה עם עיר היהודים לודז' בפולין; וגם הייתי באושוויץ וראיתי מה עבר על המשפחות ועל העם היהודי. אין ספק שהטראומה שעבר כל ניצול שואה היא נכות מלאה. ולצערי הרב, מדינת ישראל לא ידעה להעריך את אלה שהקריבו את היקר, את אלה שעברו טראומה קשה ביותר, ואנחנו לא מאחלים לאף אזרח מאף עדה ובאף מדינה – שלא יעבור מה שעברו. ולכן, קשה לי לראות שנעשה עוול ואנחנו ממשיכים לשתוק. כאשר ניצול שואה מקבל היום קצבה של 2,248 ש"ח – קודם כול, זו בושה. איך אדם כזה יכול לחיות במדינת ישראל כאשר אין לו משפחה, אין לו תמיכה והוא עבר טראומה קשה ביותר? חייו הם גיהינום. לכן, לצערי הרב, אנחנו אכזבנו, כל ממשלות ישראל, ולא ידענו לכבד ולהעריך את האנשים הנפלאים האלה. ולכן, גם כשראיתי את האחוזים – לא יעלה על הדעת שאדם שיש לו נכות 25%, ומישהו אחר שיש לו 49%, כמעט פי-שניים, מקבל תוספת, יותר ממנו, רק 23 שקלים. זה בדיחה, זה דבר מצחיק, זה דבר לא מכובד ולא אחראי. ולכן, עם חברי, אני מבקש לתקן את העוול הזה ולהעביר את הבקשה הזאת לוועדת הכספים; נשב שם, תהיה תוכנית מכובדת, אחראית, שמכבדת את האנשים האלה – שחלק מהם כבר אינם בחיים, ואנחנו לא נתנו להם את התגמול בזמן, וגם זו הייתה שערורייה. אני שמח שאני שייך למפלגת כולנו, שהשר נתן יותר מ-400 מיליון שקל – סגן השר, שנמצא כאן, אני מברך אותו – כדי להחזיר להם קצת ממה שאיבדו במשך השנים, וכמובן, זה לא מספיק. אני גם, לשמחתי הרבה, בן המיעוטים היחידי שנמנה עם הנהלת העמותה "יד עזרה לישראל", שמטפלת בניצולי שואה, ואני נמצא שם, קרוב אליהם. אני רואה שהם צריכים תמיכה מתמדת ועזרה, ובואו נתקן דבר קטן ונשמח את האנשים האלה. בסוף, אדוני, אני בחצי דקה רוצה להגיד לך: היום קראתי ב"ידיעות אחרונות" על הרב, שכמובן העביר אינפורמציה לכל הצוערים הדתיים שעוברים קורס קצונה כדי להיות מה שנקרא רבנים צבאיים, והוא אמר שם שזו סכנה לקלוט בצה"ל אנשים – בדרך כלל לקלוט עולים שהם לא יהודים, לקלוט דרוזים, לקלוט בני מיעוטים, ובמיוחד נשים. אין ספק שזה לא רוח העשייה של הרבנות הצבאית בארץ, זו לא רוח של הרבנים המכובדים שאנחנו מכירים. אנחנו יודעים שכאשר זידאן סייף הגן בגופו על בית-הכנסת בירושלים ונהרג, כל הרבנים הגיעו לכפר הדרוזי יאנוח ואמרו: אנחנו אחים, אנחנו לא ניתן לאף אחד לקלקל את ברית החיים, הברית הקיימת מלפני קום המדינה ואחרי קום המדינה. אנחנו עם אחד ויש לנו עתיד אחד. ולכן, אני מגיש הצעה לסדר-היום: קודם כול, צריך להביא את הרב הזה לדין, צריך לפטר אותו. יש מספיק גזענות בחברה הישראלית, יש מספיק אפליה. אסור לנו לתת שבצבא, שהוא מוסרי ועקרוני והוא שוויוני, יהיו אנשים שידריכו את חיילי העתיד בצורה כל כך מבישה. תודה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת אורי מקלב, שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, חברי חברי הכנסת, צריך לזכור שאנחנו מדברים על שלושה פרמטרים, וכל אחד יש לו ערך מיוחד: ניצול שואה – ניצול מניצולי השואה, שכל יום, לדאבוננו, לצערנו, עשרות מהם נפטרים. אין הרבה; אנחנו מדברים על נכה – גם ניצול שואה וגם נכה 40%–50%; ואנחנו מדברים – אם אנחנו עושים את החשבון הפשוט, אני לא חושב שיש אפילו ניצול שואה אחד שהוא גם נכה והגיל שלו פחות מ-90. אנחנו מדברים על קבוצה של אוכלוסייה שבאמת, לפי כל פרמטר, נמצאת במצב קשה, במצוקה קשה. וכפי שדי ברור לאור זאת – לא מדברים על השלכות רוחב. אם אנחנו לוקחים פרמטרים שניצול שואה הוא נכה, ואנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנשים מעל גיל 90 – מלכתחילה אם היינו נותנים את הקצבאות והיינו עושים פרמטר כזה שמגיל 90 מקבלים, ודאי שהיינו נותנים גם קצבאות אחרות לגמרי. אנחנו יודעים מה המשמעות לאנשים כאלה, מה המשמעות לניצול שואה כשהוא נכה – מה ההוצאות שיש לו, כמה עזרה הוא צריך, ואנחנו צריכים לבוא ולדון במה שהוא מקבל. אז יש כאן בוודאי בעיה של הדרגתיות – המדרג לא נכון. לא יכול להיות שהפער ב-10% נכות הוא פער של 30 שקלים, כשב-10% למעלה ולמטה הפערים הם הרבה יותר גדולים. אבל לגופם של דברים, אנחנו יודעים שניצולי השואה של היום, שחלקם חיים בחרפת רעב, במצב שהם לא יכולים לקבל מענה תרופתי, לא כסף לתרופות ולא לטיפולים רפואיים – זה לא סיפורים; אנשים שחיים אתם יום-יום מספרים לי סיפורים מזעזעים. אין לנו מחויבות ערכית מינימלית כלפיהם? עליהם אנחנו צריכים – אני לא מזלזל בכלל. ראיתי שסגן השר הרים את הראש בכוונה להעיר משהו. אין ספק שדברי תשובה נעשים, אבל אנחנו עושים גם בתוך הסדר, גם בתוך ההסתכלות האחרת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ניצולי שואה פטורים מתשלום על תרופות. בוא תגיד לי; אני לא יודע מי הניצול שמשלם על תרופות. כל ניצולי השואה פטורים מתשלום על תרופות. הם פטורים מתשלום על תרופות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו מדברים על טיפולים רפואיים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תרופות חינם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו מדברים על טיפולים רפואיים, על פרוצדורות רפואיות – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – על ביקורים אצל רופאים וכו' וכו' – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – בארץ? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – שיש להם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בישראל? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני נפגש עם אותם ניצולי שואה. דווקא ניצולי שואה שאולי פעם ראו טעם, שהצליחו להתגבר, הצליחו להיכנס לחיים והקימו משפחות, בשנים האלה, השנים המבוגרות, זה חוזר אליהם, דברים שלא היו פעם. הם הרבה יותר נכים לא רק גופנית – גם באופן המעשי, ונפשית, הם הרבה יותר מותשים מכל אחד אחר. בוודאי ובוודאי שכל ניצול שואה, גם אם נקבע לו פעם אחוזי נכות, היום המצב שלו, בגילים כאלה, הוא הרבה יותר קשה. ולכן, אני אומר לך, סגן השר, אני ליוויתי מישהו חולה מאוד לרב מקובל מאוד צדיק ומאוד ידוע, והוא אומר: אתם באים מעל גיל 90 – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא שילם על תרופות? הוא משלם את תרופות? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – והוא בא ואומר לי: אתם באים לבקש ברכה ממני? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> תבקש מניצול שואה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. אני שואל – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אל תבקש ממני – תבקש מניצול שואה. באמת הזכות היא לקבל מהם את הברכה. ככה אנחנו צריכים להסתכל עליהם, ככה אנחנו צריכים להעריך אותם, ויותר מזאת – ככה אנחנו גם צריכים לתגמל אותם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מקלב. ישיב לכל המציעים סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, חברי מקלב, אני שומע את הנאומים שלכם ואני תוהה אם בדקתם את הנתונים. הרב מקלב, אתה יודע מה התקציב של הרשות לניצולי השואה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> 40% ו-50% – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תכף אני אפרט, אני אכנס לפרטים. אתה יודע מה התקציב של ניצולי שואה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> 23 – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 4 מיליארד ו-200 מיליון שקל. ועכשיו יש תוספת – חבר הכנסת אכרם הזכיר 400 – של כמעט 500 מיליון שקל. שקל אחד לא חוזר לאוצר. זאת אומרת, לא אמור להיות ניצול שואה נזקק; לא אמור להיות ניצול שואה אחד שמשלם על תרופות. אין דבר כזה. אם יש דבר כזה, סימן שהוא לא יודע. על כל פנים, שר האוצר משה כחלון הקצה מתחילת כהונתו מאות מיליונים של שקלים לטובת העברת הסיוע לטובת ניצולי השואה; בין היתר: הכרה באוכלוסיות נוספות כזכאיות לתגמולים חודשיים, ובהן יוצאי גרמניה, עובדי כפייה וילדים שהתלוו לעובדי כפייה; הכרה באוכלוסיות נוספות כזכאיות; תיקון, צדק היסטורי: העולים מעיראק, העולים ממרוקו ומאלג'יר, לוב, תוניסיה, כאוכלוסיות שהתווספו – תקשיבו לי, חברי הכנסת, כדאי שתדעו – כזכאיות למענק שנתי ופטור מלא, פטור מלא; אני חוזר: פטור מלא ברכישת תרופות. אני מתקומם כשאני עומד פה על הדוכן ושומע שניצולי שואה משלמים כסף על תרופות. לא בארץ. אין דבר כזה, ואם יש, אנא הביאו את המקרים האלה, כי זאת בוודאי טעות חמורה. פטור מלא ברכישת תרופות, וכן תשלום מענקים לניצולי שואה נזקקים אשר לא קיבלו את המענק שלו היו זכאים מהחברה להשבה. אגב, אנחנו כבר מזמן הפסקנו לטפל בחברה להשבה, וצריכים לטפל בה ולראות מה קורה שם, באמת. כמו כן, חברי חבר הכנסת חיליק והרב מקלב, בימים אלה מיושמת תוכנית סיוע של שר האוצר מר משה כחלון בהיקף של כחצי מיליארד שקל, חצי מיליארד, הכוללת צעדים נוספים שנועדו להיטיב עם ניצולי השואה ולשפר את רווחתם: הגדלת הסיוע לנזקקים – ביטול ניכוי קרן, סעיף 2, מתגמול נזקק. הם היו מקבלים את הרנטה מגרמניה, והחוק הישן היה מנכה להם את הסכום הזה. זה בוטל. אין יותר הניכויים האלה. הגדלת המענק השנתי ל-125,000 איש, כפי שאמרתי – האוכלוסיות שהתווספו; הגדלת הסיוע לבני-זוג של ניצולים שנפטרו – תשלום מענק רבעוני; כמו כן, הוגדלו קצבאות הבטחת הכנסה לכלל הקשישים בישראל באופן הכולל גם את ניצולי השואה. לעניין ההצעות לסדר-היום אני מבקש להבהיר – ופה אני נכנס לנתונים. ידידי היקר הרב מקלב וחברי חיליק בר – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם חבר הכנסת חסון. <היו"ר יצחק וקנין:> אכרם חסון הוא אחד המציעים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ידידי היקר. מפה נשלח רפואה שלמה לחמד עמאר. <אכרם חסון (כולנו):> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לעניין ההצעה, התגמולים מתעדכנים בכל שנה באופן שמיטיב עם כל דרגות הנכות. העדכון בגובה התגמולים שעליו חתם שר האוצר לאחרונה חל על כל דרגות הנכות, כולל 40%–49%. את שומעת? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני גם מקשיבה. עדיין צריך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עלותו הכוללת של העדכון עומדת על תוספת של 48 מיליון שקל לשנה, והוא חל על תגמולים המשתלמים לבני-זוג של ניצולי שואה שנפטרו. עוד נציין, ברשותכם – כי הנושא הזה כל כך רגיש, ומדינת ישראל באמת מטפלת בו ברגישות מרבית – שגובה התגמולים ככלל אף גבוה מהסכום שהומלץ על-ידי ועדת דורנר, שהוציאה דוח בנושא בשנת 2008. ועדת דורנר המליצה על הצמדת התגמול ל-75% מהרנטה הגרמנית, בעוד העדכונים שבוצעו לאחרונה על-ידי שר האוצר גבוהים יותר. כך גם לגבי מדרגת הנכות שבין 40% ל-49%. למשל, תגמול בדרגה 43% בטרם העדכון עמד על 2,397 שקלים, ואילו לאחר העדכון הוא עומד על 2,427 שקלים; תגמול בדרגה 49% בטרם העדכון עמד על 2,732 שקלים, ואילו לאחר העדכון הוא עומד על 2,766 שקלים. מפה אני רוצה לשלוח מפה ברכות ליושבת-ראש הרשות לניצולי השואה עפרה רוס, ליועצת המשפטי שלה גליה מאיר-אריכא, לצוות הרשות ולכל מי שעוסק במלאכת הקודש הרגישה הזאת, ברכת יישר כוח. הם באמת עושים את עבודת הקודש הזאת ואת לילותיהם כימים, ולא מניחים לאף ניצול, חלילה, לא לקבל את הטיפול המיידי והמתבקש באופן שמעורר כבוד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> מה אדוני מציע? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו מבקשים ועדת כספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כספים? הייתי דווקא מציע ועדת עבודה ורווחה. ניצולי שואה – זה עבודה ורווחה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, זה עדכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עבודה ורווחה, כן. ביטוח לאומי – עבודה ורווחה, חיליק. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מקלב, מה אתה אומר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עבודה ורווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> עבודה ורווחה. אוקיי, מסכימים כולם לוועדת העבודה ורווחה. אם כן, נעבור להצבעה. מי בעד ומי נגד העברת ההצעות לסדר-היום בנושא שינוי תגמול הבסיס לניצולי שואה בעלי 40% נכות לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רגע, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שנייה, אני ביקשתי לפני כן. <היו"ר יצחק וקנין:> מה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני רוצה להתנגד. אני רוצה לכספים בכל זאת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה? לְמה? אתה שם אותי – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כי אני דיברתי אתם – – – האנשים שדיברו אתי על הנושא הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – אבל זה עבודה ורווחה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל לא נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חיליק, זה סתם. אתה שם אותי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חיליק, אין בעיה גם ברגע זה לשלוח את זה לוועדת הכנסת. היא תחליט לאן להעביר את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איציק, בשביל מה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל מה ההתנגדות שלך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כי זה שלו, של אלי אלאלוף. למה לפגוע בו? הוא עושה עבודת קודש בעניין הזה. אין, זה לא – אני מציע – – – חיליק, אני לא מבקש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חברים. <הצעות לסדר-היום> <הזינוק בריבית המשכנתאות לדיור> <היו"ר יצחק וקנין:> אני ממשיך בסדר-היום: הזינוק בריבית המשכנתאות לדיור – הצעות לסדר-היום מס' 5812, 5821, 5826 ו-5845. ראשון המציעים – חבר הכנסת יעקב אשר. שלוש דקות לרשותך. חבר הכנסת מיקי לוי נמצא? <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, סגן השר ידידי הרב יצחק כהן, כואב הלב לראות את המאמצים שמשרד האוצר עושה בנושא הדיור בכל תחום אפשרי: רפורמות מרחיקות לכת, עבודה קשה וסיזיפית כדי להוריד את מחירי הדירות, ומצד שני, גוף אחר – שלמשרד האוצר יש מה לומר לאותו גוף, ואני מתכוון לבנקים: המשכנתאות עולות בצורה בלתי הגיונית, בלתי סבירה. רק לדוגמה, בשנה וחצי האחרונות יש זינוק של 35% במסלולים של הריבית הקבועה; במסלול הריבית הקבועה הצמודה למדד – עלייה ב-80%, אדוני סגן השר; במסלול בריבית משתנה – ב-90%. לא כואב הלב? אני חושב, אדוני, לפי בנק ישראל – הם טוענים שהסיבות הן הסיכונים שגדלו בשנתיים האחרונות, הגדלת סכום המשכנתה, הארכת משך ההחזר וכו'. בנק ישראל, מעבר לכך שהוא מעלה את הריביות, גם מקשה – היו 12 תקנות חדשות שבהן מקשים על הציבור את קבלת המשכנתה, אז גם המשכנתה קשה להשגה וגם הריבית גבוהה. שלא לדבר על ציבור מסוים מאוד שמעניין גם אותך וגם אותי, אדוני סגן השר. בציבור החרדי בכלל הפסיקו להכיר בחלק מההכנסות. <היו"ר יצחק וקנין:> מה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא הבנתי. אני אדבר בזמן שהוא ירד ומיקי לוי יעלה. בין אחד לשני אני אגיד את מה שאני חושב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> רק תחזיר לי את 30 השניות האלה. <היו"ר יצחק וקנין:> קבל אפילו עוד דקה, אם אתה צריך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני סגן השר, אתה אתי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל הזמן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתה אתי תמיד, אבל עכשיו תהיה אתי בהקשבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לצערי – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> גם הקשיחו את התנאים לקבלת משכנתה, גם מעלים את הריבית בצורה בלתי סבירה. היום הדירה שהיית צריך, אם יש לך מימון מסוים, היית צריך משכנתה מסוימת – על אותה משכנתה אתה מוסיף עשרות-אלפי שקלים. הכניסו גם תקנות חדשות, למשל: ברגע שאתה מקבל את ההצעה של המשכנתה, 12 יום זה תקף. לאחר 12 יום, אם לא גמרת את כל הניירת ב-12 יום, אתה מגיע לפקיד, יש פקיד חדש שאומר לך: רגע, השתנו התנאים. שלא לדבר על דברים שקשורים לציבורים שונים – למשל, הציבור החרדי, שחלק מההכנסות שלו, אם זה במלגות על-ידי כולל או דברים מהסוג הזה – לא מוכרות בצורה שהוכרו קודם. הבנקים התכווצו פנימה; המדינה באה לתת דירות, והבנקים שמים חסמים. החסם הגדול ביותר – חוץ מהביורוקרטיה והרגולציה שנעשו בעניין הזה – זו הריבית. בסופו של דבר, אתה תוזיל את מחיר הקרקע, אתה תעשה מחיר למשתכן, ובא בנק ישראל ומהצד האחר מעלה את המשכנתאות בצורה בלתי סבירה. אני חושב שהדבר הזה נובע מחוסר תחרותיות. אין תחרות, יש מונופול של הבנקים על המשכנתאות. אני חושב שהגיע הזמן לחשוב באומץ – ואני לא רואה בזה לא בעיות כלכליות וגם לא סיכוניות – לפתוח את נושא המשכנתאות גם לגופים פיננסיים ולתת תחרות, שתתחיל תחרות פה במדינה. אדוני סגן השר, אני פונה אליך בתור נציגו של שר האוצר, ואני יודע כמה אתה טורח גם כן יחד עם שר האוצר ועם שר השיכון בוועדות השונות. אנחנו נמצאים בכל ההחלטות, נותנים יד לקואליציה בעניין הזה, כדי להפחית את מחיר הקרקע, כדי להפחית את מחיר המכרזים, כדי להגיע – ופתאום מגיעים בסוף מה שנקרא לפינאלה – אתה משלם יותר; אתה כבר לא משלם על הדירה, אתה כבר משלם על ההלוואה. לא יכול להיות שדבר כזה יקרה, לא יכול להיות שלא יתחשבו באוכלוסיות מעוטות הכנסה. אני קורא לשר האוצר לפתוח את שוק המשכנתאות גם לגופים הפיננסיים השונים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי לוי. בזמן שמיקי לוי יעשה את דרכו לפה, מכיוון שגם לי יש הצעה לסדר-היום באותו נושא – חבר הכנסת מיקי לוי בדרך לכאן – אני אומר לסגן השר: אתה יודע שעד לפני שנים מספר בעלי הזכאות לא לקחו משכנתאות ממשרד השיכון, לא עברו דרכו, כיוון שהריבית הייתה יותר גבוהה, והלכו דווקא לבנקים. <מיקי לוי (יש עתיד):> נכון, המדינה לקחה יותר. <היו"ר יצחק וקנין:> המדינה לקחה יותר כסף. אני לא יודע מה קרה בשנים האחרונות, כנראה מישהו רואה שזה טוב, והדבר הזה מקשה על הזוגות הצעירים בצורה קשה ביותר. הדבר הזה הוא פשוט אבסורד. אין פה שום גורם שלוקח את הדבר הזה ומנסה לפתור את הבעיה. זה תפוח לוהט. אנחנו נמצאים באחד המשברים הקשים. אני מבין את הניסיון של האוצר לפתור את הבעיה, אבל לצערנו הרב גם הנושא של המשכנתאות מגיע למבוי סתום. הבנקים העלו את הריבית בשנה האחרונה, כי כנראה זה אפיק לעשות בו כסף. אתה יודע שעד לפני שנה לקחו רק דרך הבנקים, למה? כי הריבית של המדינה לזכאים במשרד השיכון הייתה הרבה יותר גדולה, אז כולם הלכו לאפיק של הבנקים, העדיפו את זה, הריבית היותר-נמוכה. פתאום הכול קפץ. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, גברתי השרה, הזינוק בריבית המשכנתאות חוצה גבולות ומקשה מאוד גם על הזוגות הצעירים וגם על משפרי הדיור ללכת לבנק ולקחת משכנתה. זה כמה חודשים שאני מתריע וזועק, גם בוועדת הכספים עם חברי, גם עם אדוני היושב-ראש, וגם בפגישות שקיימתי עם המפקחת – וקיימתי אתה כבר שתי פגישות בעניין הזה – וגם עם הממונה על ההגבלים העסקיים קיימתי פגישה, כי אני חושד שהבנקים מתאמים את חוסר התחרות בתוך התחום הזה, וביקשתי ממנה – יחד עם חבר כנסת נוסף ממפלגת כולנו, רועי פולקמן – לבחון את העניין הזה. לא רק שהפעולות של בנק ישראל לא מורידות את – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה יודע מה זה 0.25%? 0.25% בריביות האלה על 7 מיליארד או על 6 מיליארד? מישהו יכול לעשות את החישוב? <מיקי לוי (יש עתיד):> טירוף. <היו"ר יצחק וקנין:> טירוף הדעת, ומספיק ש-0.5% – בכלל זה לוקח אותך – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה עלה כבר ב-1.6, 1.45. <היו"ר יצחק וקנין:> הבנקים מצאו אפיק להגדיל את הרווחים פשוט. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, הפעולות של בנק ישראל – ואמרתי את זה גם לנגידה, ואדוני היושב-ראש היית באותה ישיבה – לא רק שלא מורידות את המשכנתאות, אלא יש עלייה בעקבות צעדים אלו בשער הריבית. חברים, יכול להיות שהפתרון צריך לצאת מהבית הזה. אולי צריך לקדם חקיקה בתחום, אדוני סגן השר. אמרתי למפקחת על הבנקים: תהיו רגישים, בסופו של דבר המחאה על המשכנתאות תגיע מהרחוב, לא משום מקום אחר. אז אני אקרא לך מה היא אמרה, גם בפגישות שלנו – זה סטנוגרמה של ועדת הכספים, זה לא משהו שאני ממציא – "בשנים האחרונות הסיכון בתחום המשכנתאות עלה. הסיכון גם למשקי הבית וגם לבנקים. משקי הבית הגדילו את כמות המשכנתאות שהם לוקחים. כל משכנתה ממוצעת היא גדולה יותר. הם האריכו את התקופות לפירעון והסיכון עלה". איזה סיכון? בארץ החזרי המשכנתאות הם בין הגבוהים בעולם, כמעט אין החזרי בתים לבנקים. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע, אני עוזר לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> בבקשה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אישית, הייתה לי פגישה עם נגיד בנק ישראל הקודם, ואתה יודע מה הייתה האמירה? הם אומרים תמיד את הסיכון – דרך אגב, הם הקשו. הם הקטינו את גובה המשכנתה, זאת אומרת בנק ישראל במכוון התערב, הקטין את גובה המשכנתה שהזכאי יכול לקחת. לפני כן הוא יכול היה לקחת גם משכנתה וגם מה שנקרא משכנתה משלימה. לצערי הרב, הם הקטינו והם אומרים שיש סיכונים הרבה יותר גדולים. על מה הם מדברים בכלל? יש פה איזו מגמה, לצערי הרב. מישהו צריך לבדוק את הדברים לעומק, איך מתקבלות החלטות על כל מערכת הריבית הזאת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, כששאלתי אותה מה הסיבות לעלייה בריבית של המשכנתה, היא אמרה לי כך – ואני מצטט בשפתה – "הסיבה הראשונה היא עליית סיכונים בתחום המשכנתאות, ותכף אני אראה לכם קצת נתונים". היא לא הראתה לנו נתונים. "הסיבה השנייה זה הצעדים שבנק ישראל נקט לנוכח עליית הסיכונים – דרישות הון, הפרשות לחובות ועוד. והסיבה השלישית, שהמשכנתאות לא נקבעות רק על-פי ריבית בנק ישראל" – על זה אמרתי שאני מסכים אתך, כי השוק מגדיר את זה, אבל אם תכניסי את המוסדיים כדי שגם יבצעו הלוואה, את תגבירי את התחרות בשוק. הלכנו לסיבות האחרות. מגיעים זוגות צעירים, והבנקים עושקים אותם. הרי אף זוג צעיר מן השורה אינו מבין בשלושת המסלולים שהבנק מביא לפניו ואינו מבין לאורך טווח של 20 שנה כמה ריבית הוא צריך לשלם ואיך זה בא לידי ביטוי בריבית דריבית. אני מנסה לקדם איזשהו פתרון, שייתנו ליועצי המשכנתאות. בשביל זה הייתי אצל המפקחת על הבנקים, להסדיר את זה בתוך שוק, כמו לשכת עורכי-הדין, כמו לשכת יועצי המס. אולי נגיד שאלה יצטרכו לעשות את זה, כי יש גם כאלה שהם אינם רשאים. הבנק לא רוצה לדבר עם יועץ המשכנתאות, כי הוא רוצה למקסם את הרווח שלו, ואמרתי: חברים, זה חייב לבוא מן האוצר. אני אומר לכם, חבל שהבית הזה יביא חקיקה ויקבע מה ריבית המשכנתאות. איננו רוצים להתערב בעבודתה של הנגידה ובעבודתו של בנק ישראל, אבל שלא נתפלא אם הזעקה הזו תגיע מהרחוב, מהזוגות הצעירים. יופי, הולכים לפתרונות בנושא הדיור – אני מברך אתכם על כך, מגדילים את ההיצע, וזה באמת הפתרון. אבל מה שווה אם לא על כל דירה של עוד מיליון שקל, הוא משלם עכשיו, בריבית החדשה, סדר גודל של 90,000 שקל? <יעקב אשר (יהדות התורה):> כשהמדד לא עולה. <מיקי לוי (יש עתיד):> וכשהמדד לא עולה. <היו"ר יצחק וקנין:> יורד. הוא במינוס, המדד, כן. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן שר האוצר – תודה לחבר הכנסת מיקי לוי – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מקדם אתכם בברכה, את החיילים ביציע. ברוכים הבאים. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני מודה לך. אדוני סגן השר ישיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. יש לנו אורחים ביציע, אדוני היושב-ראש. שלום לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מברכים את חיילי צה"ל ביציע. ברוכים הבאים למשכן הכנסת. אדוני סגן השר, רשות הדיבור שלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי, הרב יעקב אשר, ההצעות שהגשתם, הדחופות, בעניין הריבית על המשכנתאות – אני מביא לפניכם את עמדת בנק ישראל, ואחרי זה אני ארחיב מה אנחנו באוצר חושבים לעשות. הוא חילק את התשובה שלו לשמונה סעיפים. 1. בראייה ארוכת טווח, כך טוען בנק ישראל – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. לא שמעתי, אבל בסדר. 1. בראייה ארוכת טווח, הריבית כיום עדיין נמוכה מזו ששררה במשק בשנים האחרונות – מצורף בזה תרשים; היא צירפה גרף שאכן מראה ירידה משמעותית משנת 2003 עד שנת 2016. ירידה מאוד מרשימה. 2. הריבית שמשלמים נוטלי המשכנתאות מושפעת גם מעלות גיוס המקורות של הבנקים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אבל אני באמת רוצה – אני לא ראיתי את הגרף, אני שואל שאלה אמיתית: אדוני השתכנע – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אצרף אותו לפרוטוקול. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, השאלה שלי היא אם אדוני סגן השר השתכנע שהגרף הזה מראה שדווקא בשנים האלה – אני רוצה מ-2008 ועד היום: האם עלו הריביות או ירדו הריביות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אפרט, אני אפרט. <היו"ר יצחק וקנין:> או, זה חשוב. ב-2008, יש לנו את העלייה במחיר הדירות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מלבד זה שאני אצרף את הגרף לפרוטוקול, לארכיון, אז, אדוני היושב-ראש, הריבית שמשלמים נוטלי המשכנתאות מושפעת גם מעלות גיוס המקורות של הבנקים. אף שהריבית לטווח קצר – ריבית בנק ישראל – הייתה ללא שינוי מאז מרס 2015 – לשאלתך – חלה עלייה מסוימת בעלות גיוס מקורות ההון לטווח הארוך של הבנקים. ריבית בנק ישראל אינה מגלמת סיכוני אשראי, והנה כאמור ריבית לטווח קצר מאוד, בעוד שריביות השוק הרלוונטיות לאשראי לדיור הן ריביות לטווח ארוך, המגלמות סיכוני אשראי וכן ציפיות לשינוי בריבית העתידית. ריביות אלה עלו בשנתיים האחרונות. נכון, אפילו בנק ישראל מודה שאתם צודקים. 3. מיקי, עליית מחירי הדירות בשנים האחרונות הביאה לגידול משמעותי בהיקף המשכנתאות, בסכום המשכנתה הממוצע ובתקופת ההחזר הממוצעת. הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל נערך בהתאם ופעל בשנים האחרונות להטלת מגבלות שיצמצמו את הסיכון במשכנתאות – הסיכון של ציבור הלווים ושל הבנקים כאחד. 4. הפיקוח על הבנקים הגביל את שיעור ההחזר החודשי למשכנתה מההכנסה של הלקוח, הגביל את שיעור המימון להלוואת משכנתה משווי הנכס, דרש מהבנקים להגדיל את כריות ההון וההפרשה כנגד הסיכונים שבמשכנתאות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה הביא לעלייה. זה הביא לעלייה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, אני מודע. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתם יודעים מה זה גורם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> שאלתי אותה כמה מאלה פשטו את הרגל והחזירו את הדירות. לא היה לה תשובה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נמוך מאוד. אני אגיד לך. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אגיד לך מה התחושה האישית שלי. יש פתגם שאומר: מי שלא ילד אותו לא מרחם עליו. אני אומר לך: אלה אנשים עם כפית של זהב, בבנק ישראל. יושבים טוב-טוב עם משכורות עתק, אני אומר לך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> התשובה שלהם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, לא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> והם, לא אכפת להם מזוג צעיר. לא מעניין אותם. אם הם היו מבינים מה עובר זוג צעיר כדי לרכוש בית, לא את התשובות האלה היינו רואים פה היום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבודו, יושבים שם אנשים טובים – – <היו"ר יצחק וקנין:> אה, אנשים טובים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אנשים מקצועיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אומר לך, מי שמקבל 40,000 שקל לחודש יכול לשלם משכנתה, יכול לעמוד במשכנתה. לא זוג צעיר, שלא יכול לעמוד בזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, יש בטוחה – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> גורמים לכך שאי-אפשר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – הבטוחה זו הבית. הבטוחה זה הבית. ממה יש לבנק להיבהל? הוא צריך לתת – אתה יודע, אבל, מה הסכנה? אם מחר בבוקר יש 150,000 כלי רכב בחוץ בהלוואות – זה 5 מיליארד שקל; הסכום של האוטו, אחרי שמוציאים אותו, יורד, כלפי מטה – שם יש סכנה לבנקים. בדירה יש בטוחה בטוחה לחלוטין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שם זה בדרך כלל מימון ישיר. בדרך כלל זה דברים – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני אומר לך, הם פוחדים. הסיכון שלהם הוא שתורידו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני סגן השר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תן לו, תכבד את הרב. <מיקי לוי (יש עתיד):> מתנצל. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הם פוחדים שאתם תצליחו ותורידו את מחירי הדיור, ואז ממילא – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה? זה יקרה. מה זה? זה יקרה, נראה לך – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – הנכסים שבידיהם ירדו, אז הם מכים אותנו בכיוון השני ומגבילים את – – – בלקיחת המשכנתה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני בדרך כלל מסכים אתך, אבל הפעם אני לא מסכים אתך. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אני מסכים עם יעקב אשר. אני אומר לך: מה שהוא אומר זה נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רבותי, אני חולק עליכם. <היו"ר יצחק וקנין:> נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חולק עליכם. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נכון. בנק ישראל עומד במשך השנים – אני, היה לי ויכוחים קשים עם נגיד בנק ישראל – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד השרה. השרה גמליאל. <היו"ר יצחק וקנין:> – – על הנושא הזה. ואני אומר לך, אין להם רצון שמחירי הדיור ירדו. אני אומר לך את זה חד וחלק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חס וחלילה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע מה, נחיה ונראה. אני כבר שש שנים "טועה", לצערי הרב – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא תלוי בהם. מחירי הדיור ירדו, והם במגמת – בעזרת השם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני, כל מה שאמרתי בשש השנים האחרונות בנושא הדיור, אחד לאחד התקיים, לא נפל דבר אחד. ואני אומר לך: מחירי הדיור, בשיטה הזאת לא ירדו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יֵרדו, יֵרדו. <היו"ר יצחק וקנין:> ואתם תעשו את כל מה שתעשו, ואתם תאכלו, איך אומרים – גם הבאתם את הדבר הזה, גם תירקו, וגם תאכלו את – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חס וחלילה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני לא רוצה להגיד את מה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, הפסקתם את סעיף 4 באמצע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, תשמע, זו המציאות, זה האמת, אני אומר את זה. אתה יודע, אני זעקתי בוועדת כספים מול הנגיד הקודם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> החיילים ביציע רוצים לשמוע את כל הסעיף ואנחנו הפסקנו אותו באמצע, אז אני אחזור להתחלה. מה לעשות, זה תשובה של בנק ישראל, אנחנו חייבים לכבד אותם. 4. הפיקוח הגביל את שיעור ההחזר החודשי למשכנתה מההכנסה של הלקוח, הגביל את שיעור המימון להלוואת משכנתה משווי הנכס, דרש מהבנקים להגדיל את כריות ההון וההפרשה כנגד הסיכונים שבמשכנתאות ועוד. צעדים אלה נועדו לצמצם את חשיפתם של הלווים ושל הבנקים לסיכונים הגלומים בהתפתחויות בשוק הדיור, ובעיקר לצמצם את הסיכון לתרחיש של קשיים ביכולתם של הלווים לעמוד בהחזרי התשלום, כמו גם לחזק את יכולת הבנקים לספוג הפסדים עם, חלילה, התממשות הסיכון. 5. צמצום הסיכונים כאמור הביא לתמחור הולם יותר – זה מה שאתה שאלת והיא ענתה לך. אני חוזר על התשובה שלה אליך, גם לחברים. צמצום הסיכונים כאמור הביא לתמחור הולם יותר של הסיכונים על-ידי הבנקים. תמחור זה בא לידי ביטוי בחודשים האחרונים בעלייה בריביות על המשכנתאות. תמחור לא הולם של הריבית משמעו הגדלת הסיכון על הלווים ועל הבנקים כאחד. 6. שוק המשכנתאות מתאפיין בתחרות יחסית גבוהה, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, במרווחי ריבית נמוכים וביכולת של הלווים לקבל ולהשוות הצעות מחיר למשכנתה מהבנקים השונים. נכון לספטמבר 2016 עמד המרווח מפעילות מתן אשראי במשכנתאות על 0.8%. מרווח זה נמוך משמעותית מהמרווחים של האשראי הצרכני ושל האשראי העסקי, והוא מהווה אינדיקציה לתחרות בתחום. אני, כמוכם, סקפטי. 7. לאורך זמן ייתכן שעליית הריבית על המשכנתה תביא למיתון הביקוש בשוק הדיור – תודה רבה – ובמקביל למאמצים שעושה הממשלה להגדיל את ההיצע – גם לבלימת עליית מחירי הדיור ואולי אף לירידתם. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני במקומך לא הייתי מקריא את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אומר לך: אני לא הייתי מקריא את התשובה הזאת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "מויחל טויבס". <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא הייתי מקריא אותה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חוזר ואומר, זו תשובת בנק ישראל. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לי רק בקשה: עזוב את התשובה, זה הכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני בסוף, מיקי, אני בסוף, הרב בן-דהן ממהר. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, יש לי רק בקשה אחת אליך: תקיימו דיון עם מומחים, אוצר מול בנק ישראל, בנוגע לריבית המשכנתאות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מתקיים על בסיס שבועי. <מיקי לוי (יש עתיד):> זאת הבקשה שלי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מתקיים על בסיס שבועי. 8. כלים נוספים שעשויים להקל על ציבור הלווים הם הקלה בתנאי הזכאות להלוואה מהמדינה והגדלת היצע האשראי לדיור על-ידי גופים חוץ-בנקאיים. זה מה שרציתי לבשר לכם. אגב, את התשובה מבנק ישראל אני אעביר לפרוטוקול יחד עם הגרפים. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה מה שביקשנו ממנה, נכון, חבר הכנסת אשר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה כבר עובר לפרוטוקול. לגבי פתיחת השוק לגופים מוסדיים למתן אשראי לתחרות עם הבנקים גם בשוק הקמעונאי – בשעה טובה ומוצלחת, שלשום הושק מכשיר שיאפשר למוסדיים להיכנס לענף האשראי הקמעונאי, ותתחיל תחרות, תחרות בריאה. תמיד תחרות זה דבר טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> במשכנתאות עוד לא? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> במשכנתאות כבר יש. במשכנתאות כבר יש, ואנחנו נרחיב את זה, אנחנו נרחיב את זה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> סגן השר, אתה לא יכול להגיד דבר כזה – שבכל מקרה תחרות זה דבר טוב. לפעמים זה עובד טוב, לפעמים זה לא עובד טוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תמיד תחרות עבדה – תמיד תחרות ראויה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן, אני לא – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אם עושים אותה נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> המכשיר היחיד שאני מכיר זה תחרות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אם עושים אותה נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין דבר שמוזיל יותר מתחרות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל אתה לא יכול – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה גם מייעל את השירות, גם מוזיל מחירים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אומרים על אלוהים: הוא היה, הוא הווה והוא יהיה, זה הדבר היחיד שהוא ודאי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יוסי יונה, אדוני סגן השר סיים את תשובתו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני סיימתי, ואני מעביר את התשובה. רק רציתי לבשר על השקת המכשיר – האשראי החוץ-בנקאי בגופים מוסדיים. הכנסת הגופים המוסדיים למתן אשראי קמעונאי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם, גם. יש את זה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי לוי, ועדת כספים? נכון? גם יעקב אשר מסכים, גם סגן השר מסכים. ההצעות לסדר-היום: הזינוק בריבית המשכנתאות לדיור, של חבר הכנסת יעקב אשר, שלי, עבדכם הנאמן, ושל חבר הכנסת מיקי לוי, תועברנה לוועדת כספים, בהתאם להצעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תצרף אותי, מכיוון שלא הספקתי. <היו"ר יצחק וקנין:> שמונה – כולל קולו של סגן שר האוצר – בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעות לסדר-היום יועברו לוועדת הכספים להמשך דיון. <הצעה לסדר-היום> דוח "מרכז אדוה" השנתי – תמונת מצב חברתית <היו"ר יצחק וקנין:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: דוח "מרכז אדוה" השנתי – תמונת מצב חברתית, מס' 5801, 5820, 5832 ו-5835. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יגאל גואטה – איננו. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – עמיר פרץ. אם לא יהיה, נעבור מייד לתשובה של סגן השר. שלוש דקות, חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה. סגן יושב-ראש הכנסת, כבוד סגן השר, שני סגני שרים, היו פה באמת דיונים נלהבים וחשובים, ואני רוצה קודם כול לברך את "מרכז אדוה", שממשיך לעקוב אחרי המצב החברתי-כלכלי במדינת ישראל ולהראות לנו מראה – להציב מולנו מראה של הפערים המתרחבים בין העשירון העליון והתחתון, או יותר נכון אולי להגיד – העשירון העליון של השמפניה והסיגרים מול רובנו, כולנו. אז הממשלה הזאת והעומד בראשה אומרים כל פעם, מתראיינים ואומרים שהמצב הכלכלי בישראל הוא בין הטובים בעולם, והשוק שלנו הוא יציב, הוא במגמת צמיחה, וזה יכול בהחלט להיות, אבל תפקידה של ממשלה הוא לדאוג לכך שהעושר הזה יתחלק בין כל קבוצות האוכלוסייה באופן כמה שיותר שוויוני, ויגיע לכל שכבות האוכלוסייה, ובוודאי לא יישאר בעשירון העליון. אז הנה כמה נתונים על הפער העצום שבין – באמת, יש לי כל כך מעט זמן? <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות. דקה בינתיים עברה, יש לך עוד שתיים. אם תרצי, אני אוסיף לך עוד. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה. אז באמת הנתונים שרואים בדוח – ואני מקווה שקראת אותו, סגן שר האוצר, כי דווקא אני מאמינה שאתה, יש לך בעניין הזה תפיסת עולם מאוד קרובה לשלי, ושאתה בהחלט מאמין בצמצום פערים חברתיים. אבל אם שליש מהשכירים במשק הישראלי עדיין משתכרים פחות משכר מינימום, או שכר מינימום ומטה, ומשפחה אחת מתוך חמש משפחות היא מתחת לקו העוני, ואנחנו יודעים כמובן על המספרים הגבוהים של ילדים עניים, והפערים הגדולים בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית – אנחנו יודעים שהאי-שוויון בישראל הוא מן הגבוהים בארצות ה-OECD. על-פי מדד ג'יני, האי-שוויון בישראל הוא בין הגבוהים בכל מדינות ה-OECD. אנחנו במקום חמישי מלמטה בין 31 מדינות. יש, כמובן, פערים בין גברים לנשים, ופערים בין יוצאי חבר המדינות ומזרחים לעומת אשכנזים, וכמובן, כמו שאמרתי, ערבים מול יהודים, ואתיופים. כמובן, זה מתבטא בכל כך הרבה תחומים, לא רק בשכר: זה מתבטא בבריאות – יהודים חיים שלוש שנים יותר מערבים; שיעור תמותת התינוקות בישראל הוא הגבוה, מהגבוהים בעולם המערבי המתוקן. תוחלת החיים הכללית, מצד אחד היא מצויה בעלייה מתמדת, אבל יש הבדלים בין קבוצות החיים השונות. אנחנו יודעים בפירוש שתוחלת החיים במרכז הארץ גבוהה יותר מאשר בפריפריה בדרום ובצפון. וזה לא מפתיע שכאשר לבתי-חולים בצפון ובדרום מגיעים אנשים עם מחלות קשות, מפנים אותם לבתי-חולים במרכז ואומרים להם: עזבו, לא כדאי לכם להישאר אצלנו, כי לא תקבלו את הטיפול ההולם, תלכו לבתי-חולים במרכז. אז רמת החיים אולי טובה בישראל, אבל עדיין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר. <מיכל רוזין (מרצ):> אני לקראת סיום. לצערי הרב, בתקציב האחרון התנהלו, לפחות מבחינה ציבורית, כסוחרים בשוק. ההקלטות האחרונות שפורסמו, הדרך שבה ועדת הכספים התנהלה, הכספים הקואליציוניים – אתה יודע מה, אולי טוב שנחשפו ונראה, אבל התחושה היא שבעצם לא רואים את הכלל. לא רואים את המדינה. דרך המלך לעתיד חברתי טוב יותר זה שיפור של מערכת החינוך, גם את זה אתה יודע, והשקעה בהשכלה הגבוהה, ובבני ובבנות הנוער שלנו; בריאות, רווחה. והדרך באמת – אנחנו גם תמכנו בכם בכנסת הקודמת בנושא קצבאות הילדים. אני מאמינה בתשלומי העברה. מחקרים מראים בכל העולם שתשלומי העברה מוציאים משפחות מהעוני, ולא הפוך. הגישה שפעם הייתה הפוכה, של: בואו ניקח קצבאות ואז אנשים יעבדו יותר קשה – היא לא הגישה הנכונה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> תשלומי העברה הם אלה שדואגים להוצאת משפחות מהעוני. אני רואה אותך שליח בעניין הזה, ובאמת שותף לתפיסת העולם שלי. אתם חייבים לזעוק את הזעקה הזאת. הזעקה מהדוח הזה היא בלתי נסבלת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. ישיב סגן השר, ומייד לאחריו אני אאפשר דעה נוספת. אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני אעשה את זה במהירות. לטענת חברת הכנסת מיכל רוזין – ודוח "מרכז אדוה" שמתבססים עליו – בשנתיים האחרונות התרחבו הפערים בהכנסות בין העשירון התחתון לעליון. ראשית, הדוח אינו מציין כי הפערים בהכנסות התרחבו, אלא מציין דווקא כי בשנתיים-שלוש האחרונות נרשמה עלייה בשכר. הניתוח שנערך באגף הכלכלן הראשי באוצר קושר את עליית השכר לגידול בשכר המינימום, הסכמי השכר במגזר הציבורי ושיפור בשוק העבודה, אשר יחד הובילו לגידול מהיר בשכר הריאלי. יתרה מכך, הגידול בשכר התמקד בענפים המאופיינים בשכר נמוך יחסית, כגון ניקיון, אירוח, מזון וחקלאות, כך שהפערים בשכר במשק הצטמצמו; זאת, למעט הגידול בשכר בענף ההיי-טק, המשקף מחסור בכוח-אדם בעל כישורים מתאימים. 2. לטענת חברת הכנסת מיכל רוזין, פירות הצמיחה אינם מגיעים אל העשירונים התחתונים. מיכל, הדוח של המרכז בחר להתמקד בקבוצת מנהלים המהווים קבוצה מצומצמת ביותר שאינה מייצגת את המגמות בחלוקת ההכנסות במשק. מממצאי בדיקה שנערכה באגף הכלכלן הראשי על סמך נתוני הלמ"ס עולה כי בשנים 2006–2014 השיפור בהכנסות ובהיקף הצריכה של משפחות מהעשירונים התחתונים היה גדול משמעותית ביחס לצמיחה בעשירונים גבוהים, וכן ביחס לקצב הצמיחה במשק. הבדיקה צפויה להתפרסם בשבועות הקרובים. אני בלי נדר אדאג לך לזה. <מיכל רוזין (מרצ):> עכשיו תגיד לי מה אתה חושב – לא מה המשרד כתב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זה מחקרים. אני קורא מחקרים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיכל, מיכל, מיכל, זה לא – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיכל, אני חושב – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיכל, זה לא סרטוט. זה מכתב שהכלכלן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן השר, חברת הכנסת היחידה שלא צריכה מיקרופון זו מיכל רוזין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיכל, זה עבודה של הכלכלן הראשי, ואני סומך עליו, על הצוות שלו. אנשים מאוד רציניים. הם עבדו קשה והכינו, לקראת ההצעה שלך לסדר-היום – הם לוקחים אותך ברצינות גמורה ובכבוד גדול, וכשאת מגישה להם הצעה לסדר-היום הם יושבים ומכינים תשובה רצינית. אז בואי נכבד אותם כמו שהם מכבדים אותך. ממצאים דומים עולים מניתוח השינוי בהתפלגות ההכנסות שנערך על בסיס הנתונים של ה-OECD. על-פי הממצאים, בשנים 2007–2014 ירדו ההכנסות מעבודה של העשירון התחתון בשבדיה, בארה"ב, ובממוצע בקרב מדינות ה-OECD. מדינת ישראל מהווה את אחד המקרים הבודדים, לצד גרמניה, שבה דווקא נרשם שיפור בהכנסות של העשירון התחתון. 3. לטענתה של חברת הכנסת מיכל רוזין, לטענת הדוח, למרות שיעור האבטלה הכללי הנמוך קיימים מוקדי אבטלה, בעיקר ביישובים הבדואיים. בניגוד לתמונה השלילית ש"מרכז אדוה" מנסים לצייר, שיעור האבטלה במשק ירד בכל קבוצות האוכלוסייה, ובכלל זה במגזר הערבי; שם האבטלה ירדה משמעותית משיעור של כ-10% לפני עשור למחצית ב-2015, ל-5.2%. <מיכל רוזין (מרצ):> איך זה יכול להיות? נשים ערביות ירדו מ-20% לפחות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מ-10% – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הנה, יושבת פה השרה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אין פה התפלגות נשים וגברים. במגזר הערבי ירד – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא יכול להיות שירד רק אצל הנשים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לפני עשור זה היה 10%, וב-2015 – 5.2%. לטענת חבר הכנסת יגאל גואטה – איפה הוא? <היו"ר יצחק וקנין:> הוא הלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שיקרא בפרוטוקול. דוח "מרכז אדוה" שב ומוכיח כי הפערים החברתיים בישראל לא רק שלא מצטמצמים אלא מתרחבים: חמישית מהמשפחות בישראל חיות מתחת לקו העוני – גם מיכל אמרה. זה לא תואם את ממצאי דוח "מרכז אדוה". על-פי הדוח, תחולת העוני ירדה בין השנים 2006 ל-2014 מ-20.0% ל-18.8%. מעט מאוד. ב-2015 עלתה תחולת העוני בקרב המשפחות ל-19.1%. עם זאת, נמשך השיפור ביחס לעוני בקרב נפשות, ילדים וקשישים. מפנים אותנו פה לכך שעל-פי דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי הירידה בתחולת העוני של נפשות וילדים מצד אחד והעלייה בתחולת העוני של משפחות מהצד האחר מוסברת בירידה של מדדי העוני בקרב משפחות גדולות יותר עם ילדים, לעומת עלייה מקבילה בקרב משפחות שאין בהן ילדים אך אינן משקי בית של קשישים. אני חוזר. פתחנו סוגריים. <מיכל רוזין (מרצ):> אין מצב שאתה מסכים לחלק האחרון הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פתחתי סוגריים: ביטוח לאומי. <מיכל רוזין (מרצ):> הם ממשיכים להאשים משפחות מרובות ילדים בעוני שלהם. זה מזעזע אותי וצריך לזעזע אותך יותר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את יודעת איפה הילדים שלי, שיהיו בריאים? <מיכל רוזין (מרצ):> אני שואלת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני כולי מזועזע. <מיכל רוזין (מרצ):> זה פרשנות. זה לא עובדה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היציאה מהעוני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני מדברת עם מפלגת ש"ס? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אנחנו אתך לגמרי. מחזקים אותך, ואת מחזקת אותנו. אני אומר לך שהיציאה מהעוני היא בעיקר דרך עבודה ולא דרך קצבאות. לכן – טוב, זו תשובה של "מחקריסטים". לכן תופעת העוני ניכרת במיוחד בקרב משפחות ללא מפרנסים ומשפחות גדולות. הירידה בתחולת העוני של – טוב, הלאה, נדלג על זה, כי אני לא מסכים. אני לא מסכים. ילדים זה ברכה. ילדים זה ברכה. <מיכל רוזין (מרצ):> ברור – – – ילדים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בדוח נטען כי ממשלות ישראל קיצצו – כי ממשלת ישראל קיצצה – ברמת השירותים החברתיים שהמדינה מספקת. זה הדוח. בחינה לאורך זמן מראה כי מאז סוף שנות ה-90 מתרחבת ההוצאה הממשלתית על תשלומי העברה, בקצב דומה לקצב צמיחת התוצר, לאחר שהיקף ההוצאה התמתן מעט לאחר השיא שנרשם בתחילת שנות ה-90 על רקע העלייה הגדולה. עוד נוסיף כי בישראל מאז תחילת שנות האלפיים נרשם שילוב מוגבר בכוח העבודה של קבוצות אוכלוסייה, מהלך שצמצם את הצורך בתשלום קצבאות והוביל לקיטון הפער בין האי-שוויון ברוטו לנטו. תופעת המשך ההתרחבות בין שני אלה במדינות המערב – – אולי ניתן להם להתכתב עם "מרכז אדוה"? למה אנחנו צריכים להיות המתווכים? את מוכנה להסביר לי? <מיכל רוזין (מרצ):> אני אגיד לך למה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ניתן להם להתווכח ביניהם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – כי החוקרים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אני מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> תני לו לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – עלייה בברוטו לצד קיפאון בנטו, איננה בת-קיימא. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו המנהיגים, ואנחנו צריכים להחליט – – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כולנו ממהרים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מדיניות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיכל, כולם ממהרים, גם הרב יצחק והרב אלי. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה? <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 6. בדוח הוצגו פערי השכר בין ילידי ישראל ממוצא שונה בשנת 2015. הודגש כי שכר נמוך במיוחד ביחס לממוצע נרשם בקרב ילידי ישראל וחו"ל ממוצא אתיופי וערבים. <היו"ר יצחק וקנין:> הם כתבו לו חוברת תשובה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרתי, מיכל: ניתן ל"מרכז אדוה" להתכתב עם מרכז המחקר, ושישחררו אותנו. <מיכל רוזין (מרצ):> בוא נעשה פגישה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בכיף. <מיכל רוזין (מרצ):> עם האוצר ועם "מרכז אדוה". <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עשינו. <מיכל רוזין (מרצ):> יאללה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קיבלת. אעביר את זה לפרוטוקול. תקראו את זה בפרוטוקול. 7. בדוח צוין כי כשליש מהשכירים בישראל מרוויחים שכר מינימום ומטה. בהערות חברי הכנסת מיכל רוזין ויגאל גואטה נטען כי לפיכך – ובהתאם להגדרות ה-OECD – העבודה לא מחלצת מעוני. ראוי לציין כי שכר המינימום בישראל גבוה מאוד בהשוואה למדינות המפותחות: ישראל ממוקמת כמעט בראש מדינות ה-OECD ביחס בין גובה שכר המינימום לשכר החציוני במשק, והוא צפוי להמשיך לעלות בשנתיים הקרובות, בהתאם למתווה האחרון שאושר. פה אפשר לומר יישר כוח לרב דרעי – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – על ההצעה ולשר האוצר משה כחלון. הטענה שהעבודה אינה מחלצת מעוני איננה נכונה. הלאה: פערי שכר מגזריים. סך הפער המגדרי בשכר עמד בשנת 2014 על 3,650 שקלים. כ-60% מפערי השכר בין נשים לגברים מוסברים על-ידי שוני בהיקף העבודה וכ-30% – על-ידי זה שנשים נוטות לעבוד במקצועות ובענפי משק שבהם השכר נמוך יחסית. את בטח לא מסכימה. סיבה מרכזית למיעוט הנשים המועסקות בענפים שבהם השכר גבוה, כמו ענפי ההיי-טק – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה נשמע כמו הצהרת הון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – היא שפחות נשים בוחרות ללמוד את המקצועות המדעיים – גם לזה את לא מסכימה – – <מיכל רוזין (מרצ):> הן בוחרות. יש להן כל האופציות והן מעדיפות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – במיוחד מדעי המחשב, הנדסה ופיזיקה – זה גם לא מדויק, אגב – קודם ברמת 5 יחידות בבית-הספר התיכון, ואחר כך, וביתר שאת, במסגרות ההשכלה הגבוהה. בחירות אלה נעשות על אף העובדה שהשכר של בוגרות לימודי הנדסה ומדעי המחשב גבוה בהרבה מהשכר של בוגרות תחומי לימוד אחרים. אנחנו צריכים לבדוק את זה. אני מקבל את הצעתך לעשות פגישה של החברים יחד עם "מרכז אדוה" ועם מרכז המחקרים של הכלכלן הראשי. מקובל? <מיכל רוזין (מרצ):> בהחלט. <היו"ר יצחק וקנין:> לאן את רוצה? <מיכל רוזין (מרצ):> לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מסכים. אני מסכים. <היו"ר יצחק וקנין:> מסכים. נעבור להצבעה על ההצעה לסדר-היום. יוסי יונה רוצה לומר הבעת דעה מהצד. דקה לרשותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר, ידידי, אומר זאת באהבה – המענה שאתה סיפקת, בלשון המעטה, אינו מספק לתפיסתנו, אדוני היושב-ראש. הדוח של "מרכז אדוה", אדוני היושב-ראש, הוא עקיב. אמרה חברת הכנסת מיכל רוזין שהדוח עוקב אחר הפערים – גם בהכנסה וגם בתחומים אחרים. אנחנו – זה עשורים מספר שהנתונים הללו חוזרים ונשנים על עצמם. מצד אחד, אנחנו רואים את הפערים הגדולים מאוד בשוק העבודה – זה אחד הליקויים המאוד-גדולים של שוק העבודה הישראלי, ומצד אחר, המדינה מצמצמת את המימון של שירותים חברתיים, והנה יש לנו אחת המדינות שבהן הפערים הם הגדולים ביותר בעולם המערבי. אנחנו מצרים על כך. יש מקום לקדם מדיניות חברתית כלכלית הפוכה לחלוטין מזו שמקדמת היום ממשלת ישראל, ואני מתאר לעצמי שהדבר הזה לא יבוא לעולם אלא לאחר שינוי של הממשלה, ואני מייחל לך. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה לסדר-היום: דוח "מרכז אדוה" השנתי – תמונת מצב חברתי. מי בעד ומי נגד להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שישה בעד, אחד מתנגד, ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך דיון. <הצעה לסדר-היום> <350 מילואימניקים יוצאי אתיופיה הצהירו שלא ישרתו במילואים בצה"ל> <היו"ר יצחק וקנין:> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: 350 מילואימניקים יוצאי אתיופיה הצהירו שלא ישרתו במילואים בצה"ל, מס' 5806. חבר הכנסת עמר בר-לב, רשות הדיבור שלך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפתוח בציטוט ממכתב המחאה שעליו חתמו מאות מילואימניקים ישראלים יוצאי אתיופיה, ואני מצטט: "אנו אזרחים בישראל יותר ממחצית חייה של המדינה, ורובנו נולדנו וגדלנו בה. אנחנו רואים בישראל בית שלנו, וממלאים אחר כל חובותינו האזרחיות. עם כל זאת, ההיסטוריה של יחסי אזרח-מדינה שבינינו חושפת שהמדינה מתקשה לראות בנו אזרחים שווים ופועלת מתוך גזענות שיטתית וממוסדת, החל ברמת המדיניות במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות ועד לפרקטיקה גזענית ביום-יום. מאסנו בדרישת המדינה מאתנו להמשיך ולקיים את החוזה שלפיו אנו אזרחים בעלי חובות אך לא אזרחים שווי זכויות. את חוסר הנחת שלנו אנחנו מביעים במעשים מאורגנים של מרי אזרחי, שהראשון בהם יהיה הימנעות מהתייצבות לשירות מילואים". אדוני היושב-ראש, המכתב הזה הוא מכתב מזעזע. מצד אחד, הוא שם בפני החברה הישראלית עוד מראה שמצביעה על הגזענות שקיימת בחברה הישראלית ובפרט כנגד יוצאי העדה האתיופית; ומצד אחר, הוא מזעזע כי הבחורים הצעירים האלה קוראים לסרבנות. כמובן, אני פוסל את הקריאה הזאת בכל דרך שהיא. בעיני, השירות בצה"ל הוא זכות וחובה, אבל בראייה שלי הוא בראש ובראשונה זכות. ואין ספק שצה"ל הוא אחד הגורמים, אולי אחד הגורמים הבודדים במדינה, שמהווים עדיין כור היתוך, ושכם אל שכם פועלים ולוחמים בו צעירים וצעירות מכל שכבות האוכלוסייה, והוא דווקא המקום שבו כולנו מאוחדים. אבל מצד שני, אני לא יכול להתעלם מהייאוש שאותם צעירים הגיעו אליו, עד כדי כך שהם קראו לסרבנות. כשנחשפתי לראשונה למחאה הזאת, מה שזעזע אותי – שהתקשורת במדינת ישראל כמעט ולא שמה לב לדבר הזה, זאת אומרת, לא נותנת ביטוי. אני חושב שזאת עוד דוגמה לגזענות שטבועה עמוק בקרב חלק גדול מאזרחי מדינת ישראל, שאפילו דבר כזה – למעלה מ-350 חיילי מילואים, לוחמים מיואשים עד כדי כך שהם קוראים לסרבנות בצה"ל – זה כמעט לא נחשף לתקשורת, ולא קמה סערה ציבורית סביב העניין הזה. אני לא רוצה להזכיר, או אני דווקא כן אזכיר את מכתב הקצינים מ-1977, שבערך 400 קצינים חתמו עליו. היו מכתבים, נדמה לי, של טייסים בחיל האוויר וכן הלאה. כל דבר כזה יצר מהומה גדולה בחברה הישראלית ובתקשורת, וזה, לצערי, לא זכה לחשיפה הראויה. לכן, לסיכום, אני רוצה לומר, שבפירוש אני מגנה, אני מגנה ואני נגד כל סרבנות לשירות מילואים בצה"ל, שירות כלשהו במילואים בצה"ל, אבל מצד שני אנחנו לא יכולים לאטום את עינינו למצוקה ולייאוש שאותם צעירים, ולא רק צעירים, סובלים מהם. זאת אחת הדרכים להאיר את הנושא הזה, וגם לדון בו בוועדות. אני אשמע את סגן שר הביטחון, למרות שבעיני זה בכלל לא עניין של משרד הביטחון. להפך, משרד הביטחון כאן הוא הכי בסדר, ולכן אני קצת מאוכזב שדווקא סגן שר הביטחון יענה לי, כשאני מבין שבעניין הזה אנחנו מסכימים לכל דבר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. צודק אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. ישיב סגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קראתי בכאב את מכתבם של "הפעילים החופשיים", אשר מלינים על יחס מפלה ארוך שנים. ואני אומר לחבר הכנסת בר-לב: יחס מפלה, לא גזעני. אני חושב שאנחנו קצת מוזילים את הביטוי "גזעני", וכל דבר אצלנו זה גזענות. יש פה יחס מפלה, זאת לא גזענות. לא צריך להעצים את העניין יותר ממה שהוא. אבל יש פה באמת יחס מפלה, לפחות לטענת כותבי המכתב, מצד ממשלות ישראל לדורותיהן במגוון משרדים, כפי שמצוין במכתב. אני אומר לכם פה שעם כל הכבוד וההערכה, וכמי שפעל רבות למנוע את האפליה הזאת – רק בתפקידי הקודם כסגן השר לשירותי דת אני קידמתי מאוד את הרבנים האתיופים, והקמתי מוסדות של העדה האתיופית בהרבה תחומים, וגם כשהיה מצב שהיו טענות כלפי רישום הנישואין שלהם – אפליה, כאילו מפלים אותם – אני התערבתי ומנעתי את הדבר הזה. ולמרות זאת, ובגלל הדבר הזה, אני רוצה לומר לכותבי המכתב: אל לנו לפגוע בצה"ל בשם הצדק החברתי. צבא ההגנה לישראל – ואני מסכים אתך מאוד, חבר הכנסת בר-לב – הוא המוביל בקידום מגמות חברתיות מתוך תפיסה שהוא צבא העם, וכל פגיעה בקונסנזוס סביב חיילי צה"ל וחיילי המילואים היא באמת לא לעניין ולא מוסיפה שום ערך מוסף למאבק הזה למניעת האפליה כלפי העדה האתיופית. אני בהחלט מציע שוועדות הכנסת ידונו, כל אחת, באפליה, והן יבחנו, יבדקו מה האפליה וידונו בה. אבל עדיין אני מבקש מכותבי המכתב – כנסת ישראל פה אומרת: אנחנו מוכנים לדון, מוכנים לשמוע. אל תערבו את צה"ל במאבק הזה. אל תכניסו את המילואים ואת שירות המילואים למאבק הזה. אני מציע מאוד מאוד לשים את זה בצד. אנחנו נדון בכובד ראש בוועדות, ואני בטוח שאם תהיינה מסקנות, אז נדון גם בהן. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. מה אדוני מציע? עמר, אתה רוצה לוועדה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אפשר במליאה לדון בזה? <היו"ר יצחק וקנין:> כן, ודאי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז אני חושב – – – במליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם סגן השר מסכים למליאה, אנחנו נעבור להצבעה על ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת עמר בר-לב: 350 מילואימניקים יוצאי אתיופיה הצהירו שלא ישרתו במילואים בצה"ל – הצעה להעברה לדיון במליאה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> ארבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יובא למליאת הכנסת לדיון. אני עובר לנושא הבא בסדר-היום: ידם הקלה של שופטי בג"ץ בעתירות העוסקות בסוגיות דת ומדינה, כמו "נשות הכותל" או בתי-הדין הרבניים, של חבר הכנסת יואב בן צור – איננו. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת > <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אדוני סגן מזכירת הכנסת – הודעה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות), התשע"ז–2017; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 73), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 34) (גוף פעיל בבחירות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. דוח מבקר המדינה על קרן קיימת לישראל בנושא: פעולות לפיתוח מקרקעי ישראל. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של סינגפור בדבר שיתוף פעולה בתחומי התרבות, החינוך והמדע. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. אם כן, חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ה בטבת התשע"ז, 23 בינואר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:27.>