דברי הכנסת

דברי הכנסת יג / מושב שלישי / ישיבות קצ"ה–קצ"ז / כ"ה–כ"ז בטבת התשע"ז / 23–25 בינואר 2017 / 13 חוברת י"ג ישיבה קצ"ה הישיבה המאה-ותשעים-וחמש של הכנסת העשרים יום שני, כ"ה בטבת התשע"ז (23 בינואר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 9 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9 אברהם נגוסה (הליכוד): 10 איתן ברושי (המחנה הציוני): 10 אכרם חסון (כולנו): 11 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 12 ענת ברקו (הליכוד): 12 עיסאווי פריג' (מרצ): 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 15 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 16 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 17 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר 17 שר התיירות יריב לוין: 18 הודעת הממשלה על צירוף שרים לממשלה ועל שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים 18 שר התיירות יריב לוין: 18 חיים ילין (יש עתיד): 19 דב חנין (הרשימה המשותפת): 21 מאיר כהן (יש עתיד): 22 אכרם חסון (כולנו): 23 יוסי יונה (המחנה הציוני): 25 מירב בן ארי (כולנו): 26 יואל חסון (המחנה הציוני): 27 יעל גרמן (יש עתיד): 29 אלעזר שטרן (יש עתיד): 30 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 31 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 33 נחמן שי (המחנה הציוני): 33 איתן ברושי (המחנה הציוני): 35 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 37 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 39 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 40 יאיר לפיד (יש עתיד): 41 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 42 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 43 עיסאווי פריג' (מרצ): 44 רויטל סויד (המחנה הציוני): 46 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 48 תמר זנדברג (מרצ): 49 מיכל רוזין (מרצ): 50 עודד פורר (ישראל ביתנו): 51 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 53 איתן כבל (המחנה הציוני): 54 איציק שמולי (המחנה הציוני): 56 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 57 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 59 דוד אמסלם (הליכוד): 64 הצהרת אמונים של חבר הממשלה איוב קרא 68 איוב קרא: 68 הצהרת אמונים של חבר הממשלה אלי כהן 69 אלי כהן: 70 שר האוצר משה כחלון: 70 הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 74 רועי פולקמן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 74 יוסי יונה (המחנה הציוני): 78 חיים ילין (יש עתיד): 81 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 86 נחמן שי (המחנה הציוני): 88 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 89 יואל חסון (המחנה הציוני): 91 עיסאווי פריג' (מרצ): 94 דב חנין (הרשימה המשותפת): 95 איתן כבל (המחנה הציוני): 97 שר האוצר משה כחלון: 100 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 110 דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): 110 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 110 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 111 הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017 111 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 111 עיסאווי פריג' (מרצ): 114 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 68) (הוראות שונות), התשע"ז–2017 117 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 117 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 119 אורי מקלב (יהדות התורה): 125 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 190), התשע"ז–2017 127 מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 127 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 130 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46) (בחירות בבתי-סוהר ובמקומות מעצר), התשע"ז–2017 132 אילן גילאון (מרצ): 133 עיסאווי פריג' (מרצ): 135 דב חנין (הרשימה המשותפת): 137 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 138 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 139 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ה בטבת התשע"ז, 23 בינואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 190), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6) (חניה במקום חניה מוסדר לנכים שיועד לרכב מסוים), התשע"ז–2017. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29) (פטור מארנונה לבית-כנסת בתוך בית-מדרש), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יואב בן צור ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי כנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/3709/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/3769/20 – הצעת חוק סיוע ליוצאים בשאלה, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון – סחר, העברה או החזקה בחיית בר מטופחת או מזיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, יוסי יונה, איציק שמולי, איל בן ראובן, מיקי לוי, אוסאמה סעדי, אכרם חסון, יהודה גליק, נחמן שי, איתן ברושי, תמר זנדברג, דב חנין, אילן גילאון, עפר שלח, נורית קורן, שרן השכל, מיקי רוזנטל, מיכל רוזין, עבדאללה אבו מערוף, יעל גרמן, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, חיים ילין, מיכל בירן, יואל חסון ורועי פולקמן; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן-זוג לומד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר, מירב בן ארי, בצלאל סמוטריץ, דוד אמסלם ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק איסור ייצוג לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים על-ידי שדלן (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, יעל גרמן, סתיו שפיר, עבדאללה אבו מערוף ומיכל רוזין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק להנצחת זכרם של ראשי ממשלת ישראל, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, יואל חסון, ענת ברקו, עודד פורר, יחיאל חיליק בר, מירב בן ארי, אורי מקלב, יעקב פרי, אילן גילאון, יגאל גואטה, דוד ביטן, אבי דיכטר, אלי כהן ואמיר אוחנה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (גבייה משפטית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סייג לאחריות פלילית בשל אי-קיום צו לאחר הרשעה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון – שמירת תנאי העסקה בעת החלפת קבלן כוח-אדם), התשע"ז–2017 , מאת חברי הכנסת יוסי יונה ועודד פורר; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הוספת שיעורי חינוך גופני), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב ויעקב מרגי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין קצבת נפגעי עבודה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, אלי אלאלוף, עודד פורר, איציק שמולי, אילן גילאון, מאיר כהן, בצלאל סמוטריץ, יגאל גואטה, אחמד טיבי ודוד ביטן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (היעדרות מישיבות המועצה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בשל הובלת עגלת ילדים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התפטרות הורה על-מנת לטפל בילדו), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל אי-אמת בפרסום), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אכרם חסון; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חופשה ללא תשלום בשל מחלת ילד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל אי-אמת בפרסום), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק דמי מחלה עבור מלווה לבדיקה רפואית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – עיגון זכויות דייר ממשיך בדיור הציבורי), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק חסימת גישה לקווי טלפון המשמשים לפרסום ומסירת מידע בדבר זנות, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, שולי מועלם-רפאלי, זאב בנימין בגין, יהודה גליק, עאידה תומא סלימאן ועליזה לביא; הצעת חוק חסימת קו טלפון של ספק שירותי מין, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת זקנה לשכר מינימום), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מרחב מחיה לאסיר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא מקום ראש הממשלה), מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק נוכחות נציג ממשלה בהלוויה של חלל כוחות הביטחון, ההצלה או חללי פעולות איבה, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (אי-הפללת צרכני קנבוס או שרף של קנבוס), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק נוכחות נציג ממשלה בהלוויה או בניחום אבלים של חלל כוחות הביטחון וההצלה ונפגעי פעולות איבה, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק נוכחות נציג ממשלה בהלוויה של חללי פעולות האיבה, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הגבלת עיקול מיטלטליו של קשיש), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק נוכחות נציג ממשלה בהלוויה או בניחום אבלים של חלל כוחות הביטחון וההצלה ונפגעי פעולות איבה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, שרן השכל, יחיאל חיליק בר, אורלי לוי אבקסיס, מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, אלעזר שטרן, איתן ברושי ויצחק וקנין; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – החרגת ביטוחים חיוניים מעיקול בידי צד שלישי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק אבטחה במוסדות חינוך, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור ההטבה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת קצבת נכות לגובה שכר המינימום), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק פיצויים בעד נזק עקב אסון טבע, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, משה גפני, זהבה גלאון, יעל כהן-פארן ודוד אמסלם; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור הפליה על רקע מעמד חברתי-כלכלי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הקנבוס הרפואי (גידול, ייצור וצריכה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – עבירות בתחום הבטיחות בענף הבניין), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל), מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות (ביטול הפקודה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – תוכנית לשילוב תעסוקתי של בני האוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אכרם חסון, אלי אלאלוף, אלי כהן, מירב בן ארי ויהודה גליק; הצעת חוק מכר סיטונאי וחקלאי, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הספקת החשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הכנסה נוספת), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – תיקון ליקויים המהווים סכנה בריאותית או בטיחותית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק המוהלים, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על מוהלים, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – הגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, עמר בר-לב, אורלי לוי אבקסיס, יוסי יונה ויואל חסון; הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת הסימנים) (תיקון – העלאת שיעור השידורים שילוו בתרגום לשפת סימנים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום עבור שמירת מקום ישיבה בתחבורה ציבורית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לנכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – ביטוח הלוואה לדיור במקרה אבטלה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, יגאל גואטה, דוד אמסלם, מכלוף מיקי זוהר, יואב בן צור, רוברט אילטוב, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן ואוסאמה סעדי; הצעת חוק ספרי לימוד דיגיטליים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יעקב מרגי, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, מיקי לוי, אלעזר שטרן, חיים ילין, יואל רזבוזוב, יעל כהן-פארן ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – סמכות בית המשפט לנוער להגבלת או שלילת אפוטרופסות על קטין), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, מסעוד גנאים, איימן עודה, טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף ובאסל גטאס; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – סייג לחסינות בפני מעצר במקרה של פגיעה בביטחון המדינה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון – הרחבת תקפו של רישיון), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – השעיית חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום), מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום המעלה חשש לסכנה לביטחון המדינה), מאת חברת הכנסת רויטל סויד. עוד אודיעכם, כי חברת הכנסת מירב בן ארי ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – הענקת רישיונות לעריכת דין בידי המדינה), התשע"ז–2017, שמספרה פ/3696/20. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. מי שמעוניין להשתתף יוכל להצביע על מנת להירשם. אני מפעיל את ההצבעה, בבקשה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, תפתח היום את הנאומים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אברהם נגוסה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש חברי חברי הכנסת, לפני כמה זמן הייתי עם שאר חברי בציבור הערבי בהפגנה מול הכנסת. ההפגנה הייתה נגד מדיניות ההריסה וקריאה לפתור את בעיית הדיור בחברה הערבית לא דרך ההריסה ולא דרך העקירה, אלא דרך תכנון ובנייה. המסר השני הוא בקשר לפשע שקרה באום-אלחיראן לפני כשבוע, אדוני היושב-ראש, שצריך להדיר שינה מעיניהם של כל אלה שאומרים שדמוקרטיה, הומניות, אנושיות היא נר לרגליהם. אי-אפשר לרצוח ולהרוג מחנך, מורה, יעקוב מוסא אבו אלקיעאן – – <ענת ברקו (הליכוד):> מה זה לרצוח? מה זה לרצוח? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – ובסוף לצאת בשקרים, לעשות ממנו שטן, טרוריסט. הוא לא כזה. אדוני היושב-ראש, עד היום לא מוסרים את גופתו של יעקוב מוסא אבו אלקיעאן כדי לקבור אותו בצורה מכובדת. רוצים תנאים. יעקוב מוסא אבו אלקיעאן הוא מחנך, הוא מורה, הוא לא מחבל, הוא לא טרוריסט, הוא לא "דאעש". מגיעה לו קבורה בכבוד כי הוא חלל והוא אינו פושע כמו ששיקרו במשטרה ובכלי התקשורת שמתעשתים ואני מקווה שיתעשתו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה אדוני. אחריו – חבר הכנסת ברושי. <אברהם נגוסה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אמש ביקרתי בביתם של בני משפחת מנגיסטו. בנם אברה מנגיסטו נמצא כבר 869 ימים בשבי "חמאס" ברצועת-עזה. מהיום המשפחה והפעילים מפסיקים לשתוק, משנים כיוון וממשיכים את המאבק עד שאברה מנגיסטו יחזור למשפחתו. אברה מנגיסטו הוא מקרה הומניטרי קלאסי שנמצא ביד של ארגון אכזרי. בזמן שמשפחות מעזה מקבלים רפואי בישראל – סיוע הומניטרי פה בישראל – משפחתו של אברה מנגיסטו לא זכתה לקבל אפילו אות חיים על גורלו. לכן על ממשלת ישראל ומדינת ישראל לדאוג לאזרחיה. האזרח אברה מנגיסטו נמצא במצב קשה, צריך לעבוד, להציל אותו. צריך גם לעצור את כל הסיוע ההומניטרי לעזה, עד שהם ישחררו את אברה מנגיסטו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. היום התקיים בוועדה לצדק חלוקתי בראשות חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, דיון על מצב הבריאות בצפון, בהשתתפות מנהלי בתי-חולים בצפון וגורמים נוספים במערך הרפואה הממשלתי ושירותי הבריאות. מאחר שהדיון הזה הוא ארוך ומורכב, אני רוצה להגיד נקודה אחת כאן באופן גלוי. אמר מנהל בית-החולים בנהריה, ד"ר ברהום – חבר, אני מכיר אותו שנים רבות – שנוסף לזה שיש עומס עצום גם בתקופה הזאת –כידוע, הוא מטפל בפצועים שבאים מהמערכה בסוריה – הוא בגירעון של 25 מיליון שקלים מהתקופה האחרונה, משום שהמדינה לא מעבירה לבית-החולים את העלות המלאה של הטיפול בפצועים שמגיעים מסוריה. טוב שישראל עושה כמיטב יכולתה כדי לטפל בנפגעים במלחמת האחים בסוריה, אבל לא ייתכן, אדוני היושב-ראש, שגם הבריאות שהיא מאוד לקויה בצפון, גם בתי-החולים לא עומדים בעומס, בוודאי בחורף. המדינה – ואני אומר המדינה. זה לא משרד הבריאות – המדינה, הממשלה, לא מעבירה את המתחייב מההחלטה ההומניטרית לטפל בפצועים שמגיעים מסוריה. אני קורא מכאן גם לך כיושב-ראש הכנסת – יש לך השפעה גדולה – וגם לממשלה, לא להעמיד במבחן את הציבור הישראלי ואת בית-החולים בשאלה החשובה כל כך של מתן סיוע לפצועים מסוריה. זו בוודאי לא דרישה מוגזמת לממן לבית-החולים את העלות הנדרשת מההתייצבות של המדינה, במקרה הזה לטובתם של הנפגעים. לא יכול להיות שאת המחיר ישלמו אזרחי המדינה על שירותי בריאות לקויים בצפון גם ככה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה אדוני. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תרשו לי קודם כול לברך את המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, שיח' מואפק טריף, וכל הדיינים והשופטים וכל המכובדים, השיח'ים, כל מי שהגיע אתם כדי לברך את ידידינו וחברינו השר, שכמובן יתמנה עוד מעט, חברנו איוב קרא. נאחל לו הצלחה ושימשיך לתמוך ולקדם גם את המגזר הדרוזי וגם את המגזרים האחרים. כמו כן, נאחל הצלחה בתפקיד החדש לידידינו ואחינו אלי כהן, שהתמנה לשר הכלכלה, ואנחנו גם שולחים ברכה לידידנו חמד עמאר, שנפגע לפני שבוע ועדיין נמצא בבית-החולים. אז החלמה מהירה גם לחמד עמאר. בשבת, אדוני היושב-ראש, ביקרתי בכפר מע'אר, וביקרתי אצל המשפחות שקיבלו צווי הריסה. מיותר להגיד לך איזו הרגשה זו שאתה רב-סרן במילואים ואתה נכה צה"ל ואתה ממשפחה שכולה, ולקבל צו הריסה – כאשר בנית בית על אדמתך הפרטית. אין ספק שמדינת ישראל קמה כדי לבנות, לא כדי להרוס. זה לא מוסרי, זה לא דמוקרטי, זה לא אחראי להרוס בתים. יש 50,000 בתים לאוכלוסייה הלא-יהודית במדינת ישראל שהם ללא היתרי בנייה. גם אם נהרוס 50 וגם אם נהרוס 100 – ואני נגד כל הריסה – זה לא יפתור את הבעיה. נפתור את הבעיה רק בדרכי נועם, באחריות, במסירות, בתכנון ובמתן שוויון לכל אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה לבשר לכבודו, וגם השיח' מואפק, שגם עושה עבודת קודש בנושא הזה, שאנחנו היום הצלחנו להקפיא את צווי ההריסה באופן זמני לכמה חודשים, כדי לקדם את התכנון, כי אנחנו נמצאים במסלול הנכון, וככה צריך לעשות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת ענת ברקו. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמחה לשמוע שהוקפאו צווי ההריסה נגד בתים כלשהם, והייתי מאחלת שהממשלה הייתה מתעשתת גם לפני יום רביעי האחרון ולפני יום רביעי שלפניו, כאשר נכנסו כדי להרוס באום-אלחיראן. ביום רביעי שעבר, הייתי שם ברבע לשבע בבוקר, ונמנענו, על-ידי המשטרה, אנחנו, חברי הכנסת, שאמורים להיות עם חסינות ויכולים להיכנס למקומות שאנחנו נשרת את הציבור שלנו, מנעו מאתנו להיכנס, היה ברור מהרגע הראשון שכנראה המשטרה מנסה להסתיר משהו. היה קשה מאוד לעמוד שם ולדעת שיש שני אנשים, גם השוטר וגם אבו אל-קיעאן, שנהרגו. היה קשה לעמוד שם ולראות את הבולדוזרים הורסים מצד אחד את הבתים באום-אלחיראן, אבל כמה מטרים מעליהם הם בונים, בונים את חירן, הכפר היהודי, מעל לכפר אום-אלחיראן. אנחנו כבר כמעט שבוע אחרי האירוע. התבדו הרבה מהשקרים, וברור יותר ויותר שאכן המשטרה הסתירה, ואכן שר המשטרה הסית בזה שדיבר על "דאעש" ודיבר על ניסיון דריסה ודיבר ודיבר בתוך פחות משתי דקות אחרי שקרה מה שקרה. אנחנו מאוד מצטערים שהגענו למצב הזה, אבל אנחנו דורשים ועדת חקירה רשמית, שאכן תוציא אחת ולתמיד את האמת לאור, ודורשים גם את התפטרות השר ארדן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הנשיא טראמפ הכריז בנאום ההשבעה שלו שהוא הולך להילחם בטרור האסלאמי. אני הייתי מציעה לומר סוני ושיעי כאחד, וזה מתחיל מתנועת "האחים המוסלמים" שמסיתה ומדיחה, וראינו את זה גם באום-אלחיראן, וזה לא משנה אם זה באום-אלחיראן או בוואדי-עארה, וזה לא משנה מכל תנועות הבת של "אל-קאעידה", של "דאעש" ושל כל שאר תנועות הטרור האלה. זה כלל לא משנה, כל אותם חברי כנסת שהולכים לרוץ לאבו מאזן ולייעץ לו איך לפעול נגד מדינת ישראל, כולל טלב אלסאנע וחבר הכנסת טיבי, כל אחד בתורו. המצעד הזה – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מזמן לא היינו שם. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – הדחיפה של השוטרים – אני ראיתי איך חבר הכנסת עודה דחף את השוטרים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני ראיתי איך בדיוק הוא דחף את השוטרים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> ראו את זה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> חברת הכנסת זועבי יורקת על שוטר ערבי ואומרת לו: אתה משת"פ. זה מה שהיה לפני כמה חודשים, לא? זה מה שהיה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אז מה? אז מה? אז את דורשת להדיח את השר ארדן? באיזו זכות את דורשת להדיח את השר ארדן? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא היו כאלה שחברו מהאזור הזה ל"דאעש"? ויש הוכחות כאלה. לא היו כאלה שהבריחו חגורות נפץ? יש לי – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> צורת המחשבה שלך לא נכונה בכלל. <ענת ברקו (הליכוד):> אני יכולה להעביר לך אותה, אם את רוצה – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – חוק וסדר, לא תהיה כאן פאודה. אתם לא תביאו את הפאודה הזה לשטח מדינת ישראל. את כל מה שהאומה – ה"אומה" הזאת, וכל מה שאנחנו רואים בגבולות שלכם – לא תביאו את זה לשטחה של מדינת ישראל. לא בוואדי-עארה ולא באום-אלחיראן, זה ברור? זה מה שיהיה. אנחנו נשמור על המדינה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> השבוע האחרון, צר לי מאוד, זה חלק ממדיניות של כמה שנים טובות, מדיניות של ממשלה ומי שעומד בראשה, שמתעקשת להפוך את אזרחי מדינת ישראל הערבים לאויבים; מדיניות רציפה להפוך אותם לאויבים בכל מחיר. אנחנו כאן – ההפגנה שהייתה היום, וגם ההפגנות שיהיו בעתיד, זה כדי להגיד שהמדיניות הזאת תיכשל, ואנחנו נגיד לה: די לשקרים ולהסתה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה ברשותך להתייחס למדיניות הלנת הגופות שנהוגה, ועכשיו אנחנו רואים אותה במלוא חוזקה. הרי, אדוני, אם היה מדובר ביהודי, מייד היו צעקות חילול כבוד המת, אבל גופות של ערבים מותר למדינה לחטוף. אני רוצה לצטט פסוק, איך האיסור החמור של הלנת המת ביהדות: קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלוהים תלוי ולא תטמא את אדמתך, אשר ה' אלוהיך נתן לך נחלה. אבל זה לא תקף ביחס לערבים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אכן, זה היה שבוע קשה במיוחד, וכואב הלב על הדם שנשפך באום-אלחיראן. כל טיפה של דם שנשפכה שם – לגמרי מיותרת. כואב לראות את היתומים, שני אנשים שנהרגו, לשניהם ילדים, וכואב הלב לראות אותם. לא הייתה שום סיבה בכלל להיכנס ליישוב הזה, מכיוון – אדוני היושב-ראש, הייתה פשרה, היה מתווה מוסכם על התושבים. חבר הכנסת איימן עודה ואחרים הקדישו למתווה הזה זמן רב, ואפשר היה לפתור את הבעיה הזו בדרך אחרת לגמרי. אני שואל, מי נתן את ההוראה להיכנס לשם בכוח? אני את הכפר הזה, אדוני היושב-ראש, מלווה בשנים האחרונות. זה כפר קטן, שהוקם בשנות ה-50 על-ידי תושביו, אחרי שהמדינה גירשה אותם מהאדמות הקודמות שלהם ליד קיבוץ שובל, ועכשיו רוצים לגרש אותם פעם נוספת, כדי להקים במקומם יישוב קהילתי דתי בשם חירן. למה אי-אפשר שכולם יחיו יחד ביישוב קהילתי? למה אי-אפשר שתהיה שכונה לאלה ושכונה לאלה ותשתיות משותפות ועתיד משותף? אדוני היושב-ראש, אני בדאגה גדולה רואה את הכיוון שבו הממשלה פעם אחר פעם מנצלת כל הזדמנות כדי להתסיס, כדי להסית וכדי להטביע תווית בעייתית בציבור הערבי. גם הפעם נחפז שר בממשלה – עוד לפני שהיה אפילו תחקיר של המשטרה עצמה – נחפז להאשים, להדביק תוויות של "דאעש" ולהגיד שמה שקרה זה פיגוע נורא. כך לא מתנהל שר אחראי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת זוהיר בהלול. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נכבדי העדה הדרוזית, כבוד השיח' מואפק טריף, אנחנו שמחים לברך אתכם, פה, בכנסת ישראל. ומכאן לנושא היום, נושא ההריסות ומדיניות מדינת ישראל ביחס לאלה שהכי זקוקים, לשכבות המוחלשות, לאלה שמתקשים כל כך גם ככה לסיים את יומם. בשבוע שעבר זה היה אום-אלחיראן, וכרגע קיבלו צווי הריסה בכפר מע'אר, בעוספיא, בירכא. אי-אפשר ולא מתקבל על הדעת שמדינה כל כך מתוחכמת כמו המדינה שלנו לא תגיע להסדר, לא תגיע להידברות, ותפגע כל כך גם בדרוזים וגם במגזר הערבי. אנחנו מדברים כעת על משפחות שכולות, שחיות במע'אר ובירכא ובכפרים אחרים, שקיבלו צווי הריסה לידיהן. אפשר להרגיש מה הייתה ההרגשה שלהן. ואני רוצה רק להדגיש את הציניות של אלה בתוך הממשלה, שכל הזמן שיננו את המנטרה "בלי נאמנות אין אזרחות", וכאשר אנחנו מדברים גם על כאלה שמשרתים בצבא, וגם על כאלה שלא משרתים בצבא, שניהם אזרחי מדינת ישראל, שמגיע להם הרבה יותר, מגיע להם יחס אנושי. קודם כול הם בני-אדם, ולא משנה באיזו שפה הם מדברים ולאיזה מגזר הם משתייכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> (אומר בערבית: בשמחה רבה אנו מברכים אתכם בברכת ברוכים הבאים, כבוד השייח' מוואפק טריף, ראש העדה הדרוזית, היקרה ללבנו, זקני העדה הנכבדים, מלומדות ומלומדים.) אדוני היושב-ראש, בירכתי – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ניחשתי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – את החברים הנכבדים. אינני יודע במה להתחיל ובמה לסיים כאשר בקרבי ובחזקתי רק 60 שניות, אבל נדמה לי שמסע ההסתה וההכפשה, מסע הרדיפה והגזענות, כלפי המיעוט הערבי, כבר גובל בדמוניזציה בלתי רגילה. ממשלתו של בנימין נתניהו חוצה כל גבול אנושי והופכת את הציבור הערבי לדמוני. לא יכול להיות שנשתוק יותר לנוכח מסע הרדיפה הקונסיסטנטי של בנימין נתניהו, באמצעות דוברו, השר לביטחון פנים גלעד ארדן, וחבר מרעיהם, שרודפים את הציבור הערבי בלי לחשוב אפילו לרגע ובלי למצמץ. הציבור הערבי בעיניהם הפך לשק חבטות. אבל אנחנו ציבור שיש לו כבוד עצמי, אנחנו לא נוותר ולא ניכנע, אנחנו נמשיך לדרוש ולתבוע את כבודנו, את קיומנו ואת זכאותנו וזכותנו גם לדיור, גם לכבוד עצמי וגם לאזרחות נכונה. באמצעותך, כאשר אתה מעניק לי את הדקה הזאת, אני אומר: די למדיניות המפוחדת, די לתוכנית הריאליטי, תנו לנו לחיות כאן בצלם אנוש. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום: הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, בדבר הפסקת כהונתו של סגן שר. ימסור את ההודעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. מייד לאחר מכן הוא ימסור הודעה נוספת: הודעת הממשלה על צירוף שרים לממשלה ושינוי בחלוקת התפקידים בין השרים, כדלקמן – כפי שיציג עוד שנייה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני בוודאי מצטרף לברכות לנכבדים, השיח'ים, שנמצאים כאן. ברוכים הבאים, ואני מוכרח לומר, אדוני, אני גם שמח מאוד הפעם להודיע את ההודעות שאני מביא כאן בפני הכנסת. ראשית, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת כי כהונתו של סגן השר במשרד לשיתוף פעולה אזורי, חבר הכנסת איוב קרא, נפסקה ביום 20 בינואר 2017, בחלוף 48 שעות מן המועד שבו הודיע חבר הכנסת איוב קרא על התפטרותו מתפקיד סגן השר במשרד לשיתוף פעולה אזורי – בהתאם לסעיף 26(1) לחוק-יסוד: הממשלה. <הודעת הממשלה על צירוף שרים לממשלה ועל שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים> <שר התיירות יריב לוין:> ומכאן – אני שמח לברך את חברנו הוותיק איוב קרא ואת חברנו הצעיר-יותר אלי כהן, ולהודיע לכנסת בשם הממשלה כי הממשלה החליטה כדלקמן: 1. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ועל-פי הצעת ראש הממשלה, ובהתאם לסעיף 5(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, לצרף את חבר הכנסת איוב קרא לממשלה כשר בלי תיק; ובהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ועל-פי הצעת ראש הממשלה, לצרף את חבר הכנסת אלי כהן כשר נוסף לממשלה. בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לשנות את חלוקת התפקידים בממשלה ולמנות את השר אלי כהן לתפקיד שר הכלכלה והתעשייה במקום השר משה כחלון, אשר ימשיך לכהן בתפקידו כשר האוצר. בהתאם לסעיף 15 ולסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה להודיע על החלטותיה לכנסת ומבקשת את אישורה להחלטות כאמור. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת ושר התיירות חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, הסבר קצר: ההודעה הראשונה שמסר כאן השר לוין, על הפסקת כהונתו של סגן השר, לא דורשת מאתנו שום דבר פרט לשמיעת לשון ההודעה. לגבי ההודעה השנייה, מדובר בהודעה אחת של הממשלה, שיש בה תת-סעיפים. לכן יתקיים דיון אחד, דיון אישי, וכל דובר יקבל עד שלוש דקות. לאחר מכן תתקיים הצבעה אחת לאישור או אי-אישור הודעת הממשלה. אנחנו מתחילים בדיון, ראשון הדוברים – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אנחנו היינו שמחים להעלות אותו לדוכן הנואמים, אבל הוא לא – אה, סליחה, מזכירת הכנסת אומרת לי, לא שמתי לב, שהוא עבר למקום אחר ברשימה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא ביקש ולא הופיע. חבר הכנסת מאיר כהן – כנ"ל. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. מי – מטבע הדברים, זה לא דיון סיעתי, זה דיון אישי – ומי שלא נמצא באולם מפסיד את האפשרות לדבר. חיים ילין, בבקשה. חבר הכנסת חיים ילין, אתה מוזמן, אם אתה רוצה בכך, לומר את דברך. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אשָמע כמו הפרסומת – אתה מכיר? – מהריצה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אבל אתה בכושר טוב, אני סומך עליך. <חיים ילין (יש עתיד):> כן, אבל הדופק עדיין גבוה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, זהו יום שמח, כך צריך להיות. זהו יום שחברי אלי כהן – אף-על-פי שהוא מהקואליציה ואני מהאופוזיציה – עבדנו יחד, מתחילת הדרך בוועדת הרפורמות, ואני חושב שהראינו לכל כנסת ישראל – כי חשובה לי הכנסת היום – מה זה שיתוף פעולה בקבלת החלטות, בקבלת חוקים, בהקשבה, ומעל הכול בשיתוף פעולה בלתי רגיל. אפשר לעשות את זה אחרת. פשוט אפשר לעשות את זה אחרת. זאת ההוכחה. נכון, יכול להיות שמכיוון ששנינו צעירים – בכנסת – ושנינו, אין לנו התביעות האלה, של ותק בכנסת, ולא מכירים את כל השטיקים, אנחנו דווקא בגלל זה הסתדרנו. אבל אני חושב שזה כבוד גדול לכנסת ישראל, לעם ישראל ולממשלת ישראל, שאדם כמו אלי כהן ייכנס לממשלת ישראל, והוא גם ייקח את התיק – לדעתי – אחד החשובים במדינת ישראל, מי שבעצם אחראי למנופי הצמיחה, מי שאחראי לזה שאנחנו נהיה במקום אחר מבחינה כלכלית. מי שייהנה מזה בסופו של דבר, אם הוא יצליח בתפקיד, כבוד היושב-ראש, זה שר האוצר וכולנו, כי הקופה תתמלא. מצד שני, אני רואה את כל העדה הדרוזית, והם בטח רוצים לברך את איוב קרא, שהופך להיות שר, ואני מאוד מכבד את זה שאיוב קרא הולך להיות שר – רק שאני לא מצליח להבין מה זה שר ללא תיק. אנחנו – אני אומר את זה פה בגדול – לא יכולים כל הזמן להיות במושגים של כבוד, ולשלם מסים בשביל הכבוד. הייתי שמח מאוד שראש הממשלה היה שם את איוב קרא כשר עם תיק, עם תוכן. זה מה שהיה צריך לקרות. אבל מה לעשות שבפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, אפשר להכתיר שר, גם כשעולה לנו מיליונים, למדינת ישראל, ואין לו תיק. אז אני שואל, איזה כבוד זה, גם לו, ואיזה כבוד זה גם לעדה – רק הכותרת של שר? במקום לתת את הכותרת האמיתית, שצריך, אם למיעוטים, ואם לעדה, ואם תפיסה שאומרת: אנחנו רוצים את איוב קרא כשר עם תיק שיש לו משמעות, שאנחנו יודעים שכל שקל שאנחנו נותנים ממשלם המסים הולך למטרה נאותה. כבוד היושב-ראש, להגדיל ממשלה בשביל לשרוד – לא מקובל עלי, לא הגיוני, ולכן זה לא נראה טוב, גם, כשמחברים את כל ההצבעה, כבוד היושב-ראש, במכה אחת, כי לגופו של עניין, כל שר צריך להתקבל כשר, זה הכבוד שגם מגיע לכל אחד, ולא לשים את כולם יחד, כי מישהו חושש ששר ללא תיק לא יתקבל להיות שר. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, כגישה עקרונית אני בעד כל תיק שיגיע לאדם ראוי שיוכל לנהל אותו בצורה אמיתית וראויה. תיק הכלכלה, אדוני היושב-ראש, אומנם חנה חניה קצרה אצל השר כחלון, אבל לפני כן שהה תקופה ארוכה מדי אצל ראש הממשלה נתניהו. זו הייתה תקופה קשה ומרה מאוד לא רק עבורי כחבר כנסת שלא קיבל תשובות על שאילתות משר הכלכלה נתניהו אלא גם לעובדי בניין שנהרגו בתאונות עבודה ושר הכלכלה לא התייחס אליהם, וגם לבעיות אחרות של המשק שלנו שלא זכו למענה מספיק משר הכלכלה נתניהו. אז לכאורה אני חושב שזה מהלך נכון. טוב שהתיק הזה יוצא לדרכו ושבסופו של דבר יהיה לו שר ממונה, שר אחראי שיהיה אחראי לניהולו של התיק הזה בצורה ראויה. אבל כאשר אנחנו מדברים על ריכוז התיקים שבידי ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר ביום הזה שלא להתייחס לתיק התקשורת. ראש הממשלה, הלוא הוא גם שר החוץ ועד לא מזמן שר הכלכלה והשר לפיתוח אזורי. מר בנימין נתניהו ממשיך להחזיק באופן אובססיבי בתיק התקשורת. זה תיק, אדוני היושב-ראש, שבצורה המתונה ביותר, צריך לומר, ראש הממשלה נמצא לגביו בניגוד עניינים קיצוני. הוא נמצא לגביו בניגוד עניינים קיצוני לא רק בגלל השיחות – שיחות השוחד שאנחנו קוראים שהתנהלו בינו לבין המוציא לאור של ידיעות אחרונות, שיחות שכמה קטעים קשים מהם שמענו לאחרונה בתקשורת – אלא גם בגלל מערכות היחסים האינטנסיביות מאוד שיש לו עם שחקנים מרכזיים בשוק התקשורת. אנחנו שומעים, למשל, שהוא לא רק ביחסים קרובים עם הבעלים של "וואלה", הוא גם ביחסים קרובים וחבריים, כך מסתבר לנו, עם אחד הבעלים של ערוץ 10. הוא ביחסים כל כך קרובים עם אותו בעלים של ערוץ 10, שבעזרת היחסים האלה הוא אפילו מצדיק את קבלת טובות ההנאה בהיקף של מאות-אלפי דולרים מאותו בעל הון. הוא אומר: זה פשוט חבר קרוב שלי ולכן אני מקבל ממנו טובות הנאה בשיעור של מאות-אלפי דולרים. אם זה כזה קרוב וידיד לך, למה לא הצהרת על הקרבה ועל החברות העצומה הזאת שיש בינכם כאשר הצהרת על היחסים שבינך לבין מר אלוביץ, הבעלים של "וואלה"? איך קרה שראש הממשלה שכח את ידידו וחברו, זה שמספק לו טובות הנאה בהיקף מאות-אלפי דולרים, כאשר הוא צריך להצהיר על החברים הקרובים שלו לצורך הסדר ניגוד עניינים? אחת מן השתיים: או שראש הממשלה נתניהו שכח את חברו הקרוב כי הוא פשוט רוצה להיטיב אתו כשר התקשורת ולכן לא מצהיר על ניגוד עניינים, או שבכל לא מדובר בחבר קרוב, אלא בבן-אדם רחוק שראש הממשלה לא נמנע מלקבל ממנו טובות הנאה. בשני המקרים, אדוני היושב-ראש, מדובר בעבירה פלילית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. בדברי הימים של הפוליטיקה הישראלית תירשם ותיזכר הממשלה הנוכחית כממשלה שהביאה אותנו לשפל הגדול מכולם. אין לזה קשר למדיניות שלה או לפרויקטים שמובילים שריה, פרויקטים שבחלקם אף ראויים לציון. השפל הגדול טמון, חברי, באופי הממשלה שכולו פוליטי, אופי ציני שסבך המינויים וההישרדות שלה מסתיר את האזרחים, את אלה שבעבורם היא צריכה לעבוד. היום מבקשת הקואליציה לאשר את השינוי העשירי בממשלה הנוכחית. חברת הכנסת גרמן זה השינוי העשירי בממשלה הנוכחית. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> חילוף שרים עשירי בפחות משנתיים. הממשלה הזו החליפה עד כה שליש מהשרים. שליש מהשרים הוחלפו מאז תחילת הקדנציה ועוד נזכה לראות את ראש הממשלה עולה לכאן, לדוכן, כדי לדבר על הפעילות הרבה שלו לחיזוק היציבות השלטונית, יציבות שבמסגרתה ייכנס ככל הנראה השר הרביעי בפחות משנתיים למשרד הכלכלה. אני מברך את אלי כהן. אלי ידידי, אני מברך אותך. אתה ראוי. אתה יודע שאני כל כך שמח. אני מאוד מקווה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים, אם עוד פעם יהיו מחיאות כפיים ביציע, היציע פשוט יפונה. אני רציני מאוד, ואנחנו נקלקל את היום החגיגי לשרים המיועדים. <מאיר כהן (יש עתיד):> למרות אהבתי הגדולה אליך, הסטטיסטיקה מראה שבזמן האחרון כל חצי שנה מחליפים שר. אני מאחל לך הרבה יותר כי באמת אתה אדם ראוי. יש פשוט שיטה של משרה חמה בשיטת המיטה החמה – כל פעם נכנס ויוצא. אני רוצה לדבר על איוב שגם אותו אני אוהב, אבל שימו לב מה קורה. אני מנסה לתאר בחצי שנייה איזה מין טקס יהיה כששר בלי תיק עושה חפיפה לשר בלי תיק. מה הוא אומר לו? הוא אומר לו: ברוך הבא והנה המשרד. יש לך לשכה. יש לך נהג, יש לך הכול. רק עבודה אין לך. אז תהיה בריא, תמשיך את הדרך. איוב, מגיע לך הרבה יותר. חבל שנפלת למלכודת הזו של שר בלי תיק. חבל שכך אנחנו מתנהגים. זה תפקיד מיותר, לא לאיש מיותר. אתה ראוי, אבל זה תפקיד מיותר. חבל לה לממשלה שדחתה – ביטלה את החוק שלנו שאמר לא יהיו שרים בלי תיק, והכניסה את זה בחזרה. לא ראוי לממשלה כזו להמשיך להנהיג את מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. אני שוב מברך את כל השיח'ים, שיח' מואפק טריף עם כל הדיינים שהגיעו מבית-הדין הדרוזי. גם אחינו האב מהעדה הנוצרית, גם אחינו המוסלמים, אחינו היהודים, כל מי שהגיע לברך את ידידנו ואחינו איוב קרא וגם את אלי כהן. ללא כל ספק אלי כהן חבר כנסת פעיל. היה יושב-ראש ועדת הרפורמות. עד עצם היום הזה קידם הרבה רפורמות לטובת כלל עם ישראל. כל האזרחים במדינת ישראל נהנו מהחקיקה החברתית למען האזרחים. אנחנו מאחלים לו שיצליח כי עשה עבודת קודש ומגיע לו בזכות להיות שר כלכלה. אנחנו זקוקים לשר כלכלה שיעזור לכלל האזרחים וימשיך לתמוך ולקדם, ומאחלים לו הצלחה מכל הלב. לאחי וידידי ובן כפרי איוב קרא שהוא אומנם שר בלי תיק אבל זו הדרך וככה מתחילים. אני רוצה להגיד לך: אני גאה שאתה תהיה שר ותייצג את העדה הדרוזית, ותייצג את כל האזרחים בגאווה ובכבוד גדול. אני רציתי לראות אותך עם תיק כי מגיע לך. אתה איש ליכוד מהוותיקים, ואתה נלחמת לבד בלי משפחה, בלי הרבה תמיכה בהתחלה. הדרך הייתה קשה, אבל הצלחת והגעת עד הלום. היה מגיע לך שראש הממשלה ייתן לך שר עם תיק. אני תמיד שמעתי את ראש הממשלה, בנימין נתניהו שאמר: אני חייב לעדה הדרוזית. הרי גם מי שהציל את חיי בצבא בזמנו, מר שופי, זיכרונו לברכה מרמת-הגולן. ולכן, החוב הזה, צריך לתרגם אותו למעשים. צריך לתמוך בך, לקדם אותך, לתת לך לעשות דברים חשובים מאוד בחיי החברה הדרוזית. לתת את השוויון המיוחל שמגיע לנו בזכות ולא בחסדים של אף אחד. אדוני היושב-ראש, אנחנו בשבוע האחרון התעסקנו עם שבעה צווי הריסה שהיו גם בעוספיה וגם במע'אר, והשייח' מואפק טריף יכול להעיד שגם הוא רץ ממקום למקום, מאחראי לנציג הירוקים, לנציג הרשויות המקומיות, לנציג המינהל, לנציג מינהל התכנון, כדי לפתור את הבעיה. העדה הדרוזית אף פעם לא גזלה אדמת מדינה. העדה הדרוזית תמיד הלכה בשלום ובאחווה עם כל העדות וכל העמים. אנחנו רוצים לחיות בכבוד, המדינה היא המדינה שלנו. העם היהודי הלך ביחד עם העדה הדרוזית עוד לפני קום המדינה, ואנחנו מאז 56' משרתים שירות חובה בצה"ל, ועשינו את הכול כדי שהמדינה הזאת תמשיך להתקדם, להתפתח, ותחיה בביטחון מלא. אבל לא יעלה על הדעת שבזכויות אנחנו נישאר מאחור, נישאר סוג ב'. אין תעשייה בכפרים שלנו. כל הזמן אמרנו שאנחנו במדינה מתקדמת, 60% חיים ממשכורת אחת. לא נותנים לצעירים שלנו להתקדם, להיות מנכ"לים וסמנכ"לים ולהוביל את המערכת הכלכלית במדינת ישראל. אחרי שאנחנו פושטים את המדים אנחנו הופכים להיות סוג ב'. אלה לא ססמאות ואלה לא דיבורים. אתם תשמעו אותם בכל מקום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אכרם חסון (כולנו):> אנחנו בונים על האדמות שלנו, כי מישהו ישן בעמידה ולא תכננו לנו. כפי שאמרתי, אנחנו לא גוזלים שום אדמת מדינה. לכן, המדינה הזאת קמה כדי לבנות, לא כדי להרוס. זה לא מתאים לדמוקרטיה הישראלית. זה לא מתאים לציונות, זה לא מתאים לאף אחד לשלוח צו כדי להרוס את ביתו. זו ההרגשה הכי קשה שיכולה להיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אכרם חסון (כולנו):> אני שמח, אדוני – מילה אחרונה – אני שמח, אדוני היושב-ראש, שהיום דחו את ביצוע הצווים ונותנים הזדמנות לראשי הרשויות לסיים את התכנון, כי ככה צריך לחיות, בדו-קיום אמיתי, ברווחה חברתית, לתת כבוד לכל אזרחי המדינה, ואני מקווה שלא נדע יותר צרות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. אני לא אערבב שמחה בטרוניה, נגיד, או בביקורת. הדיון שאנחנו מקיימים עכשיו הוא דיון חגיגי, שני אנשים טובים, טובים מאוד – ידידי היקר, באמת, אלי כהן, שהתוודעתי לעבודה המאוד-מקצועית, המאוד-מסורה ומאוד חשובה שלו כיושב-ראש ועדת הרפורמות, ימונה היום לשר הכלכלה, מינוי ראוי. הגם, כפי שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, קיימות מחלוקות מאוד עמוקות בין התפיסות החברתיות-כלכליות שאנחנו מייצגים כאן, המחנה הציוני ומפלגות אחרות באופוזיציה, לבין הממשלה ומפלגות הקואליציה, אבל עדיין, עכשיו זה רגע חגיגי, ואלי, אני מאחל לך הצלחה מאוד מאוד רבה, אולי לא יותר מדי, כן, כדי שלא יתנגש עם תפיסות העולם שלנו. וכן גם מתמנה היום חברי איוב קרא, לשר ללא תיק. נמצאת כאן נציגות מאוד מכובדת מהעדה הדרוזית. חברים, שותפים ותיקים לבניית הארץ. יושב מולי האב הרוחני – (אומר בערבית: האב הרוחני של המיעוט הדרוזי מוואפק טריף. אתם מכבדים אותנו בנוכחותכם.) אני מאוד שמח, באמת, להיות בהזדמנות הזאת, שבה איוב קרא מתמנה לשר. אתה אדם ראוי, איוב. יחד עם זאת אני לא יכול שלא – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ביקשתי לא למחוא כפיים בכנסת. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – שלא לומר כמה דברי ביקורת, לא חס וחלילה עליך; אני מכבד את המינוי שלך בשמחה רבה, ומאחל לך הצלחה רבה. אבל אני כאן פונה, בהזדמנות הזאת, לממשלת ישראל – יושבים כאן נציגים נכבדים של העדה הדרוזית, אנשים שמחויבים – הם, ילדיהם ונשותיהם – לרווחתה של החברה שלנו, לביטחונה של החברה שלנו, ואני, מעל במה זו, אומר: הם לא מקבלים את מה שמגיע להם. הם לא מקבלים את מה שמגיע להם, ואנחנו לא מתייחסים אליהם כאזרחים שווים. יש להפסיק באופן נחרץ ומיידי את הרס הבתים. הייתי בחורפיש לפני זמן מה וראיתי את ערמות הבית ההרוס של אדם שבאותה העת שירת בחברון, שאבא שלו איבד עין באחד מהאירועים הביטחוניים, ודוד שלו – אחד מהמצביאים הגדולים שקמו לנו. לא הגיוני, לא מוסרי ולא מתקבל על הדעת. לכן אני מפה קורא שוב לממשלת ישראל לנהוג בחוכמה, לנהוג בתבונה, לנהוג בשותפות, הן המיעוט הדרוזי והן מיעוטים אחרים שנאמנים למדינה, אנחנו צריכים לפעול – כי זה גם אינטרס, אדוני היושב-ראש, יהודי וציוני – כדי שנגיע לשילוב מלא שלהם בחברה בכל תחום ותחום. זה טוב להם וזה טוב לנו. אני, אם כן, מסיים בברכה, אדוני היושב-ראש, בברכה מכל הלב לך, איוב קרא. אני בטוח שאתה תמלא את תפקידך כראוי, ועוד נכונו לך מן הסתם תפקידים נוספים. אז אם כן, זה רגע חגיגי, שהיה מזל טוב, ובהצלחה, הן לאלי כהן והן לאיוב קרא. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אלי כהן, אני תהיתי אם להעיר – האם בגלל שיתוף הפעולה ההדוק בינך לבין יוסי יונה ישבנו פה כל הלילה לפני שבועיים – אולי לכן הוא שמח שאתה מתמנה לשר? <אלי כהן (כולנו):> – – – משהו לוועדת שרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפרוטוקול ייאמר שהדברים נאמרו – בוודאי – בצחוק. חבר הכנסת יהודה גליק איננו, אז חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני עליתי לכאן כדי לברך גם, כמובן, את חבר הכנסת איוב קרא, על המינוי החשוב שלך לשר. אני חושבת שאתה מביא הרבה גאווה וכבוד לעדה הדרוזית, שאני, בשנה וחצי האחרונה, חוץ מהתקופה שלי בצבא, בחטיבה 300, בשנה וחצי האחרונה אני פועלת המון למען המגזר הדרוזי, בעיקר בתחום החינוך. לכן אני חושבת שמעבר לגאווה וכבוד, זה גם מראה על עשייה ונכונות של כל ממשלת ישראל לפעול בתמיכה הראויה והמגיעה למגזר הדרוזי, כי זה מגזר שיותר – לדעתי, ויסלחו לי השאר – הברית היא לא רק במלחמות ובאיבוד, לצערי, של חיילים, אלא הברית מתחילה עוד בתקופת החינוך, עוד בתקופת התיכון, וגם כמובן לאורך השנים באקדמיה ובהמשך הדרך. אני חייבת לומר לך שאתמול הייתי בבית-ספר של ילדים בנתניה, כיתות ד', כל השכבה, וחצי מההרצאה שלי עסקנו רק במגזר הדרוזי, והצלחתי להעביר להם את המסר עד כמה חשוב באמת החיבור בינינו לביניכם. אז ברכות, ברכות לכל העדה על המינוי הראוי והחשוב הזה. אני רוצה להודות ולברך במיוחד את חברי היקר והמוכשר חבר הכנסת אלי כהן. אני יודעת, שמענו את נאום הבכורה שלו כבר מזמן, ואני הקשבתי לו, אבל אני חושבת שחוץ מזה שאנחנו קצת דומים באיך שהתחלנו את החיים שלנו, אני ואתה, אני חושבת שאין מינוי ראוי יותר ממך בסיעה שלנו. מובן שכולנו אנשים טובים ומוכשרים, אבל הראייה הכלכלית שלך, הרפורמות שהבאת – הבאת פשוט הצלחות למפלגת כולנו, ואני גאה בך, אני גאה במינוי, ואני רוצה להגיד לך משהו – חכה שנייה, חבר הכנסת חזן, כי אני עוד חצי דקה מסיימת – המשפחה שלך פה, נכון, והפעילים של כולנו, שלא סתם הגיעו, הם הגיעו כי באמת מגיע לך. אני מברכת את אשתך, את הילדים שלך, אני יודעת שאין לנו הרבה הזדמנויות להכיר טובה, גם כחברי כנסת וגם כמפלגה, אז היה לי חשוב לעלות ולומר לך תודה, אבל הכי חשוב – הרבה הצלחה בהמשך. אני בטוחה, אין לי ספק שתצליח. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים – יש שרים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גלנט, בפעם האחרונה שבדקתי, היה שר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> יש גם שרים מיועדים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> משום מה הוא הולך לספסלים האחוריים. אני לא יודע למה, אולי זה רמז או מסר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל יש שרים לעתיד, לא? <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש שרים לעתיד, אבל אותנו זה לא מספק. אני קודם כול רוצה, ברמה האישית, לברך את סגן השר איוב קרא, שישתדרג בעוד זמן לא ארוך להיות שר בממשלה, וגם את חבר הכנסת אלי כהן, שישתדרג להיות שר, אז אני באמת רוצה לעשות הפרדה בין הברכה האישית לבין ההתייחסות הפרלמנטרית-פוליטית למהלך הזה. אני באמת מברך אתכם, זה הישג אישי לכל דבר, חשוב, זה מכובד, ראוי, להיות שר בממשלת ישראל. אני באמת ברמה האישית מאחל לכם הצלחה. אני רוצה לברך גם את האורחים הרבים שבאו לברך אתכם; את ראשי העדה הדרוזית, אחינו הטובים, שנמצאים כאן ביציע. אבל האירוע הזה, חברי חברי הכנסת, עם כל הכבוד, הוא לא אירוע אישי, הוא אירוע פוליטי – הוא אירוע פוליטי שבו ממשלה, שהיא ממשלת fake news – ממשלת ה-fake news מנסה עכשיו להוסיף לעצמה עוד כל מיני שרים לממשלה שגם ככה ימיה ספורים וימיה יהיו קצרים הרבה יותר מהמצופה. אני רוצה לומר לכם, אזרחי ישראל בעיקר, וגם לקהל שנמצא כאן – זאת ממשלת שקר. לא תהיה שגרירות בירושלים. עמונה, חברי, תפונה. גם עפרה. נתניהו סיים את הכהונה שלו. נתניהו היום הוא ראש משלה בסיום כהונתו. כל יום מתגלה משהו חדש, כל יום פרשה חדשה, כל יום מוכיח כמה הממשלה הזאת היא על כרעי תרנגולת, כמה הממשלה הזאת לא באמת מנהלת את ענייני המדינה. זו ממשלה שבעיקר עסוקה בעצמה. וכאשר אתם שמים לממשלה הזאת אל מול עיניה את המציאות, אתם מגלים עד כמה היא לא מוכנה ולא יודעת להיערך. אבל יש דבר גדול מאוד שאנחנו הולכים להתמודד מולו, אדוני היושב-ראש, וזה באמת הדוח של מבקר המדינה לגבי "צוק איתן" – אירוע "צוק איתן", מבצע "צוק איתן", ודיוני הקבינט. אני קודם כול מברך את חברי ועדת המשנה, שקיבלו החלטה ברוב קולות, וחברת הכנסת מירב בן ארי, את היית הראשונה שהצהירה על זה – ואני מברך אותך על כך – שהדוח הזה, פחות הנושאים הסודיים, יהיה חשוף לציבור, ונוכל לדעת כיצד התנהלה ממשלת ישראל באחד המבצעים המורכבים ביותר, איזה החלטות נלקחו. ואני חושב שכשהנושא הזה יעלה על סדר-היום נוכל להבין ולדעת שהממשלה הזאת לאורך זמן, במיוחד ראש הממשלה, שעסוק כל כך הרבה בענייניו, לא היה מוכן, ולא ידע, למעשה, להיערך לנושאים החשובים באמת, וזה התמודדות עם איום ה"חמאס", עם איום המנהרות ועם האיום האסטרטגי המשמעותי שבא מדרום הארץ. פה, ועל הדבר הזה, בעיקר גם, תישפט הממשלה הזאת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, נכבדי ביציע, זה באמת יום חגיגי, ואני חושבת שבאמת ראוי שאיוב קרא ימונה לשר, ובוודאי אלי כהן, שגם אני מצטרפת לברכות חברי, ומברכת אותו, וחושבת שהוא ראוי. אבל אנחנו ביש עתיד נצביע נגד. אני רוצה לבוא ולהסביר לכם, לקהל הנכבד הזה, מדוע אין לנו ברירה אלא רק להצביע נגד משחק הכיסאות המבייש והמבזה הזה. אמרו כאן לפני, שממוצע של שר בממשלת ישראל הוא לא יותר משנתיים, ובממשלה הזאת הממוצע הוא כחצי שנה. מה כבר יכול שר לעשות בחצי שנה? ממנים כאן שר ללא תיק. מדוע? האם אין בעיות במדינת ישראל? האם לא היה אפשר למנות את איוב קרא לשר לענייני מיעוטים, כדי שסוף-סוף למדינת ישראל תהיה מדיניות – כדי שנדע: היא בעד המיעוטים, או נגד המיעוטים? היא מסיתה נגדם, או רוצה באמת לטפח אותם? היא בעד הבנייה בתוך הכפרים, או נגד הבנייה? היא בעד הריסה, או נגד הריסה? לממשלה הזאת אין מדיניות; היא שולפת החלטות, והתוצאות של ההחלטות שלה הן הרות אסון. מה שקרה עכשיו במגזר הדרוזי, שבהינף יד החליטו להרוס בתים, ואיזה בתים – בתים של הורים שכולים. טוב עשתה הממשלה שבאמת החליטה לדחות את זה, אבל מי יודע – אולי בעוד שבועיים, אולי כאשר על ראש הממשלה יאיים עוד איזה כתב אישום, שוב יוציאו את צווי ההריסה, כי מה יותר טוב מאשר לעשות ספין תקשורתי ולהעביר את כל תשומת הלב להריסת בתים, כאשר במקום זה אפשר לשבת וצריך לשבת למשא-ומתן ולמצוא פתרונות אמיתיים? אז זו אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנחנו נצביע נגד. אבל לא רק בגלל זה, אדוני היושב-ראש, חברי היקרים וקהל נכבד, אתם יודעים שבממשלה הזאת רוצים לבטל את הפקידות, רוצים להמשיך במדיניות של ג'ובים, רוצים לומר שכאשר שר ייכנס לתפקידו, הוא יוכל להחליף רשימה גדולה מאוד של פקידים. ואני שואלת אתכם: עם כל התחלופה הזאת, ועם כל משחקי הכיסאות האלה, אם לא יהיו לנו פקידים שנוכל לסמוך עליהם ועל הידע שלהם, איך נוכל לנהל את המדינה? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז אני מאחלת לך הצלחה, איוב קרא, וצר לי שאתה שר בלי תיק, כי יש הרבה מאוד תיקים שהיית יכול לקחת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> ואני מאחלת הצלחה גם לאלי כהן, אבל במשחק הכיסאות הזה אנחנו לא משחקים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מבקש להקפיד על מסגרת זמן של שלוש דקות. עם כל ההתרגשות הגדולה. בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, חברי בני העדה הדרוזית, בעיקר, שמכירים אותי ואני מכיר אותם ומכבד הרבה מאוד שנים, ויודעים שאני לא יודע לעשות הצגות. על פניו זה אמור להיות יום שמח, כי ידידנו איוב וגם חבר הכנסת המוכשר אלי כהן נהיים שרים. אבל אני אומר את האמת: זה לא יום שמח, ולא כי אני באופוזיציה. השיח' בטח יודע שבפרשת השבוע שקראנו נולדו הקשרים האמיתיים בין העם היהודי לעם הדרוזי, כשמשה פוגש את בנות יתרו – נבי שועייב, במדבר. זה המפגש הראשון שאחרי זה הוליד את היחסים בני אלפי השנים – לא מאות השנים – בין הדתות האלה. אבל אחרי שאמרתי את מילות הברכה האלה, אני באמת חושב שקשה לנו לשמוח, ואני הייתי צריך אולי אפילו לחייך, וזה קשה לי. אני חושב שכמו שאמרה פה חברתי, קודם, הלוואי שהשר קרא היה מקבל תפקיד אמיתי, ויש הרבה כאלה. ראש הממשלה היה יכול לוותר על משהו – אפילו לא על התקשורת – בשביל לתת לחבר כנסת מוכשר גם תפקידים אחרים. אבל הוא לא נותן לו כלום. הוא שומר את התיקים לעצמו ואומר לו: אתה תהיה שר בלי תיק. אנחנו מסתכלים על הממשלה הזאת כממשלה שמה שהיא באה לעשות, לצערנו הרב – אם היא הייתה מתעסקת בטובת העם, ולא בטובתה האישית, אם היא הייתה מסתכלת לא איך היא שורדת, אלא – אנחנו כאן במזרח התיכון שורדים יחד הרבה מאוד שנים, איוב קרא היום או מזמן היה מתמנה לשר אחר. אבל זה לא מה שמעניין את הממשלה הזאת. מעניין אותה רק איך לשרוד. לכן מתמנה היום כבר עוד שר, השר הרביעי בקדנציה הזאת, במשרד הכלכלה. תגידו, השתגענו? אנחנו לא יודעים כמה זמן לוקח להחליף מ"מ? מחלקה אחת? אתם משרתים אתנו בצבא – מ"מ היינו יכולים להחליף על מחלקה אחת, ארבע פעמים בשנתיים? איפה נשמע כדבר הזה? עכשיו, אני אומר לכם שכל מה שלא נראה בממשלה – מקימים ועדה, ממנים שר, העיקר איך שורדים. ובהקשר הזה, אני אומר את האמת: הכותרת הזאת היא של שר בלי תיק, אבל חברי חבר הכנסת קרא, תסתכל שלא יבטלו אותך מחר. זאת ממשלה שמבטלת חוקים השכם והערב. לא משנה אם זה חוק השוויון בנטל, אם זה חוק הגיור, אם זה חוק 18 שרים. כל החוקים שבאו לטובת המדינה, מבטלים אותם. אז גם אם איוב קרא – זה טוב שיהיה שר – תראה, מחר בבוקר יכול ראש הממשלה לקום על צד אחר ולחשוב איך הממשלה הזאת שורדת הכי טוב, ולזרוק גם אותך. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת קסניה. בבקשה, אדוני. חברים בצד שמאל, אנחנו מבקשים שקט. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, כבוד האורחים הנכבדים, בני משפחות השרים ובני העדה הדרוזית, ואחרונים חביבים, כבוד השרים הנבחרים, ידידי, יקירי וחביבי, חבר הכנסת אלי כהן וחבר הכנסת איוב קרא – שלשניהם יש המידה של פנים מאירות, של סבר פנים יפות, שהם עושים דברים, נאבקים על דברים בנאמנות עד שהם מעבירים את זה ועד שהם מגיעים. חבר הכנסת איוב קרא, אנחנו מכירים כבר כמה וכמה שנים – אדם שהעקרונות שלו, הוא לא זז מהם גם כשזה עלה לו במחיר כבד מאוד. פה בכנסת, גם כשהדרך הייתה ארוכה – חז"ל אומרים שיש דרך ארוכה וקצרה ויש דרך קצרה וארוכה. חבר הכנסת איוב קרא עשה דרך ארוכה, אבל קצרה. הגיע. אנחנו מאמינים – ואני חושב שזאת האמונה הדרוזית – שמה שנרשם משמים, ברגע שזה יהיה, לא יהיה רגע לפני ולא יהיה רגע אחרי. גם דברים קשים וגם דברים טובים. הקדוש-ברוך-הוא קבע שהיום איוב קרא יתמנה לשר, אז כל ההשתדלויות שהיו עד היום לא הועילו ואם הוא היה מוותר על הרבה עמדות שלו – אולי, אנשים חושבים – הוא היה מתמנה קודם. לא, הוא עמד על עקרונותיו בגבורה, והוא יתמנה היום לשר, בעזרת השם. וזה כבוד לא רק לעדה הדרוזית, אלא למדינת ישראל שיודעת להיות המדינה של כל אזרחיה, ללא הבדל דת וגזע. לחברי אלי כהן אני רוצה לומר: אתה יחסית חדש בכנסת, אבל מהרגע הראשון אתה דמות מופת להתמדה במה שאתה רוצה להגיע, ותמיד להיטיב עם האנשים שאין להם הקשרים והיכולות הכספיות להשיג דברים. אני חושב שזה כבוד לכנסת, כבוד למפלגת כולנו, לשר כחלון, שאתה תהיה שר הכלכלה, כי משרד הכלכלה צריך הרבה הרבה חיזוק ושימון כדי שיתחיל לגלגל את גלגלי המסחר והתעשייה בלי הביורוקרטיה. אנחנו יודעים שהאויב של כולנו – לא של המפלגה, של כולנו ממש – זו הביורוקרטיה. אני מקווה שאתה תצליח, בעזרת השם, לעשות את זה. ואני רוצה להגיד לך שהיינו שותפים בכמה וכמה דברים, ויש דבר שהיום עולה, ובחצי הדקה האחרונה, אדוני היושב-ראש, אני אזכיר את זה: אלי כהן הצליח לעשות משהו שיוריד את מחירי השכירות בדירות, חוק פיצול דירות. אבל בגלל כל מיני ראשי ערים, עדיין זה מוגבל לצמודי קרקע. אנחנו החלטנו בסיעה, שאנחנו נדרוש שזה יהיה גם בנייה רוויה על-פי אותם תנאים שאלי כהן קבע. גם אלי היה רוצה בזה, ואני מקווה, בעזרת השם, שביחד, בכוחות משותפים נעשה ונצליח. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוד פעם נמצאים במצב שבו אנחנו חייבים להיות עדים ואפילו משתתפים בשתיקה בזה שממשלת ישראל למעשה סוחרת בגופות. איך אנחנו יכולים לעמוד כאן, לשבת כאן ולהיות בכנסת ישראל, בלי שאנחנו ניתן את דעתנו על כך שיש גופה של ישראלי, בדואי, אזרח מדינת ישראל, שנהרג בנסיבות שעדיין מתבררות על-ידי המשטרה, על-ידי מח"ש, וקרובי המשפחה שלו לא מסוגלים לקבור אותו? איך זה יכול להיות? איך אנחנו מרשים שמדינת ישראל, מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית – אנחנו אוהבים להתפאר בדברים האלה – אבל מה זה אומר באמת? מה זה אומר לגבי עניין של הלנת המת? והאם אנחנו יכולים לדמיין מצב שבו אנחנו היינו מסתכלים על איך שמעכבים את ההלוויה של נפטר יהודי, ישראלי, לא משנה באיזה נסיבות זה קרה, אבל שהיו מכריחים את המשפחה להסתפק בעשרה משתתפים בהלוויה, 15 משתתפים בהלוויה, שתהיה בארבע בבוקר, שתהיה בשתיים בלילה? האם זה ייתכן בכלל, המיקח הזה? אני חושבת שהוא מבייש, הוא מביש, וקודם כול, הוא מביא קלון על מדינת ישראל, על מנהיגיה, על ממשלת נתניהו, שבמקום לעשות צדק באמת על-מנת באמת לקדם את העניין של תוכניות מתאר ביישובים ערביים, ביישובים בדואיים בלתי מוכרים, במגזר הדרוזי, במקום זה, בעצם היא מלבה את האש כל הזמן. מסך עשן סמיך שעכשיו בעצם אנחנו רואים אותו, מקודם על-ידי ממשלת נתניהו. הניסיון הוא להסיט את תשומת הלב התקשורתית, את תשומת הלב הציבורית מעניין החקירות, החקירות הקשות, החקירות שמעניינות את כל הציבור, לעניין של ההתפרעויות, וגם מייצרים את התנאים לכך. מייצרים את התנאים כדי ללבות את השנאה, ללבות את האש כל הזמן. לא להגיע, חס וחלילה, לדיון. לא להגיע להידברות. לא. לפרוץ בחמש בבוקר ליישוב, להרוס שם, לעשות שם תוהו ובהו מלא באישון לילה, באמצע החשכה, העלטה המוחלטת ביישוב הבדואי. אה, באמת, כן, זה יישוב בלתי מוכר, אין להם חשמל. ידעתם את זה? ועכשיו יש העניין הזה של הלנת המת. אנחנו צריכים להתנגד בכל הכוח, ויהיו הסיבות אשר יהיו. מדובר באזרח ישראלי. מדובר באזרח ישראלי שיש לו לא רק חובות כלפי המדינה שלו, יש לו גם זכויות. ולמשפחה שלו יש הזכות להיפרד מהמת שלהם, להיפרד מיעקוב אבו אלקיעאן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת נחמן שי, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה, קודם כול, לברך את שני חברי שיושבעו בעוד שעה קלה לשרים, את חבר הכנסת אלי כהן שמאוד הרשים בעבודה הפרלמנטרית שלו בשנה וחצי האחרונות. הוא אדם עם תודעה חברתית עמוקה, מחויב לחלוטין, והצליח להוביל באמצעות הוועדה וגם מחוץ לוועדה הצעות חוק חשובות. יש לו פרוטקציה שהוא במפלגה שנמצאת בקואליציה, אבל אני גם לא יכול להתעלם, גם מהמחויבות האישית שלו וגם מהרצון שלו לעשות שינויים חברתיים. ועל כך יבוא על הברכה. וגם לאיוב קרא – שהלך במדבר הרבה שנים עד שהוא הגיע אל הארץ המובטחת. תכף אני אומר משהו על הארץ המובטחת, אבל בכל זאת, איוב, באמת בשעה טובה שיהיה לך. אני הייתי רוצה לחשוב בדברים שאני אומר לך שזאת גם נקודת תפנית בהתייחסות לעדה הדרוזית במדינת ישראל, שהרבה מחבריה יושבים אתנו היום ביציע הזה, אבל אני לא יכול להגיד את זה. גם הממשלה הזאת, לאורך שנים, גם ממשלות קודמות – הממשלה הזאת, כי היא כבר יושבת על כסאה שנים ארוכות – לא מעניקה את המקום החשוב והמרכזי שמגיע לעדה הדרוזית במדינת ישראל. העדה הדרוזית היא עדה קטנה יחסית, אבל התרומה שלה למדינת ישראל, לצה"ל, לחיים המשותפים שלנו, היא עצומה, לאורך הרבה שנים, עם נאמנות מוחלטת, עם התגייסות מוחלטת, עם רצון להיות חלק מחברה אחת וממדינה אחת. לא פעם כשאתה הולך לבקר אצלם בכפרים ובעיירות – אלו כבר ערים – אני חוזר משם יותר מחוזק ממה שבאתי כי אני באמת שומע משם עד כמה הם חרדים ודואגים למדינת ישראל, לביטחונה של מדינת ישראל, להתקדמותה של מדינת ישראל. היה צריך למנות שר מקרב העדה מזמן; אני שמח שזה מתבצע עכשיו. היה כבר בעבר פעם אחת, אנחנו זוכרים, אבל מאז עברו שנים ארוכות. זה צריך להיות חלק מהרכבה הקבוע של ממשלת ישראל, אבל אל נסתפק בזה. אנחנו חייבים לתת לעדה הזאת את המקום הראוי לה, למשל, באותה סוגיה של חיילים שחוזרים מהצבא ורוצים להשתלב או בכפר או בסביבה ולא יכולים למצוא עבודה, או לא יכולים למצוא לעצמם פינה לגור בה. אותה סוגיה שעכשיו מעסיקה אותנו עם הבדואים, היא תקפה גם לגבי הכפרים הדרוזיים, גם לגבי העדה הדרוזית. כשלא מצליחים לקבל היתרי בנייה, בונים באופן בלתי חוקי ומאוימים באופן קבוע שמחר יבואו הדחפורים ויהרסו להם את הבתים. אדם שמשרת בצה"ל וחוזר לכפר והוא עבר מה שעבר – אחדים מבני העדה הזאת – וחוזר לכפר, והוא עבר מה שעבר – אחדים מבני העדה הזאת גם ממשיכים לשרת ומגיעים לדרגות גבוהות מאוד – זכאי שמדינת ישראל תסייע לו במגורים כשהוא מסיים את שירותו הצבאי. ובכלל בכל דרך להשתלב. אנחנו מדינה שלא מצאה דרך לסייע למיעוטים שחיים בה. ואני אומר לכם עוד פעם – דמוקרטיה נבחרת ונבחנת – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ביחס שלה למיעוטים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לך. תודה רבה. חבר הכנסת מנחם מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת איתן ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני בא. <היו"ר מאיר כהן:> אני שמח שאתה בא. בבקשה אדוני. אחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית, וחברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. גם אני מצטרף לברכות. אני מכבד את הנציגות הרחבה, המרשימה – מכאן זה נראה מרשים – של העדה הדרוזית, ואת חברינו, שמצטרפים לממשלה. אבל בכל זאת, אני רוצה לומר דברי ביקורת, למרות החגיגיות של העניין והתאמת החברים לתפקידים החשובים. תראו, מאז היינו בקורס מ"כים – ויש פה הרבה יוצאי צבא גם בקהל – תמיד עמדה השאלה של כמות או איכות. מה צריך יותר? מאז אנחנו יודעים שגם וגם. אבל אתה שואל את עצמך האם ממשלה גדולה כל כך – ופעם הייתה פה יוזמה לקבוע בחוק את גודל הממשלה – האם ממשלה גדולה כל כך טובה לישראל או לא? מה התפוקה ומה התועלת בממשלה כל כך גדולה, ובכל כך הרבה שרים וסגני שרים, עד כדי כך שחברי הקואליציה בקושי מצליחים לעמוד בתפקידים בוועדות? תראו, איך אפשר להסביר למשל שממשלה כל כך גדולה לא מסוגלת לפנות את עמונה? הלכו והתחייבו על כל מיני הסדרים. אפילו הוציאו באיזה לילה אחד 150 מיליון שקלים. חזרנו לנקודת הפתיחה, שאין פתרון לעמונה, אף שהייתה התחייבות של הממשלה, לרבות העומד בראשה, למתיישבים בעמונה והם התחייבו לפינוי בהסכמה. הנה, ימים בודדים לפני פינוי עמונה, אין פתרון. איך אפשר להסביר שאין פתרון לבדואים בדרום ולדרוזים בצפון? ממשלה כל כך גדולה, כל כך הרבה שרים, לא מסוגלת לפתור את בעיית הבנייה הבלתי-חוקית, כאשר היו אלף הזדמנויות. תמיד אמרתי על הבדואים – אני זוכר את זה מאז הייתי אדם צעיר – כמה יהודים התפרנסו מזה שלא פתרו לבדואים את הבעיות. כמה ועדות. כמה פקידים היו. כמה שרים. כמה סיורים. ובסוף מפנים באלימות את הבתים. אתה הולך לצפון – וישבנו היום עם מנהלי בתי-החולים בצפון – ואתה שומע את המחדלים של הרפואה בצפון. ואתה יודע – ואני בא מהצפון, אני גר בעמק יזרעאל, הייתי ראש רשות – אתה בא מהמקום שאתה יודע שאנשים שם מקבלים פחות ומתים יותר. אתה יודע שלמדינה אין תשובה, עד כדי כך שהא מגייסת תרומות ליום ההולדת שלה. אני הייתי מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט, ועסקנו בציון ה-60. איך זה שמדינה, עם ממשלה כל כך גדולה, הולכת לפשוט יד כדי לציין את שנת ה-70 שלה? יש כאן משהו מאוד לא ברור. האם יודעת המדינה להפעיל ממשלה כזאת? האם יש לה מטרות? כשאתה רואה את הערב-רב של הדעות, אתה רואה את ההתנהלות בתקשורת, אתה באמת שואל האם יש כאן יד מכוונת ורגל מסיימת. האם בסוף רק מכדררים, או שגם תוקעים גולים? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> ולכן אני אומר: ברכות למצטרפים, אבל אולי תחוללו שינוי. אולי נראה שהכמות – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – הופכת לאיכות, ויש תוצאות ויש תפוקות. שיהיה לכם בהצלחה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אראל מרגלית. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. חברי, חברותי חברות הכנסת, אנחנו דנות בהודעת הממשלה על מינוי שר הכלכלה, נכון? יושב פה שר הכלכלה המיועד, בא בעניבה חגיגית היום במיוחד, חבר הכנסת אלי כהן. תתחדש. ההתנגדות שלי היא לא אישית. היא באמת לא אישית. אני בטוחה שכלכלת ישראל היא בראש מעייניך ושיש בדעתך לעשות דברים נהדרים. אממה, אתה מגיע למשרד שלא מונה לו שר כבר – מה זה, שנה וחצי? לפחות. משרד מפורק, מפוצל, מעוך, שאין בו מדיניות, אין בו בעל-בית. <טלי פלוסקוב (כולנו):> לא היה – – – <קריאה:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, עדיין. <קריאה:> עכשיו כשיש שר, גם אין שר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, רגע, רגע, סליחה, א. זה מטריד. אם לא צריך את המשרד הזה, אז שלא יהיה. אם צריך את המשרד הזה, אז ראוי שיהיה לו שר והוא ינוהל. אבל אני חוששת שההתנהלות הזאת היא ממש בקליפת אגוז, עוד אחד מהדברים האלה שראש הממשלה בנימין נתניהו עושה ולא עושה לא מפני שטובת מדינת ישראל לנגד עיניו; לא מפני שטובת כלכלת ישראל לנגד עיניו. לא מפני שהאזרחיות והאזרחים במדינת ישראל – שרובן לא מצליחות ולא מצליחים לגמור את החודש – לנגד עיניו, כי השכר בישראל, אדוני היושב-ראש – ודאי עקבת, גם אתה, אדוני שר הכלכלה המיועד, אתה ודאי יודע – לא עלה. בכל שנות כהונתו של ראש הממשלה הזה לא עלה השכר הריאלי בישראל, ומצוקת הקיום הבסיסית של כל אזרח ואזרחית כאן רק הולכת וגדלה. אז ראש הממשלה עכשיו – מסיבות פוליטיות כאלה ואחרות שעכשיו נוחות לו לקיומו הפוליטי וכיסאו הפוליטי – ממנה אותך לשר כלכלה. גם אותך, אדוני איוב קרא, תתחדש גם אתה. ברכות. מזל טוב. אבל גם אתה נהנה מזה בגלל – כנראה הצגת איזו עמדת לחץ חדשה על ראש הממשלה שלא הייתה לך קודם, והנה, עכשיו הסתדרה, אז קיבלת את המינוי הזה. לסיבה היחידה, לצערי, אין שום קשר לכישורים שלך, אין לה שום קשר לצרכים של מדינת ישראל, פשוט ככה הסתייע עכשיו לטובתו של ראש הממשלה. יושבים פה חברי – מרחבא – חברים וחברות מהעדה הדרוזית המכובדת. רק היום התבשרנו שהולכים להרוס אצלכם 13 בתים. אתם מקבלים את אותו כבוד שקיבלו חברינו מהחברה הבדואית בשבוע שעבר, ולפני כן, החברים בקלנסווה. הכול מפני שצריך להסיח את הדעת ואת תשומת הלב הציבורית מהחקירות והשחיתות העצומה והמטונפת של ראש הממשלה נתניהו, שגם אם היא לא פלילית – כי אנחנו נמצה את החקירה ונחכה לסוף החקירה – גם אם היא לא פלילית – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – רק הדברים שהוא מודה בהם – אני רק אסיים את המשפט, ברשותך, אדוני – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – רק הדברים שהוא מודה בהם – קבלת המתנות ופירוק הממשלה בגלל "ישראל היום" – באמת, הצחנה עולה מהם. אז אדוני איוב קרא, לצערי, גם המינוי שלך לשר אולי ראוי כשלעצמו ככל שיהיה, לא יסתיר – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – את הטינופת והצחנה הזאת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, גברתי. חבר הכנסת טרכטנברג, ואחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צר לי מאוד שאנחנו מקיימים דיון – חשוב – על חלוקת תיקים, כאשר אם אני מסתכל לגופו של עניין – והנה, נמצא כאן ידידי, חבר הכנסת אלי כהן. אני לא יודע אם אתה ער לזה, אבל מה שאתה עומד לקבל לידך זה לא משרד כלכלה כפי שהכרנו אותו, כפי שהוא היה צריך להיות, אלא רסיסים כלשהם שנשארו מחלוקת השלל מסיבות שאף אחד לא יודע למה. לפני כמה חודשים ראש הממשלה לקח אחד מהתיקים הרבים שהוא מטפל בהם – ואני מתכוון, למי שלא הבין, לא תיקי החקירה. זה גם. אני מתכוון לתיקים המיניסטריאליים שהוא מחזיק בהם בשפע. הוא החליט לחלק את משרד הכלכלה, בלי שום היגיון, בלא שהתייעץ עם אף אחד, בלא שאכפת לו בכלל מהתכנים של משרד הכלכלה. משרד הכלכלה הוא אחד המשרדים החשובים במדינת ישראל – למשק, לרווחה של עובדי ישראל, לצמיחה, לתעשייה. מישהו חושב שזה נכון מה שקורה? שפעם זורקים כמה עצמות לשר הרווחה ופעם לידידי אלי כהן? באמת, אתה ראוי לזה, אבל אתה לא ראוי שיעשו לך כזה עוול. לוקחים רסיסים כאלה וזורקים כלאחר יד. לא ככה צריך לקבל החלטות במדינת ישראל. אלא מה? ראש הממשלה, לצערנו הרב, עסוק בתיקים אחרים – תיקי חקירה. הוא כל כולו בתוך זה. אני מבין למה הוא כל כולו שם, אבל ככה אי-אפשר לנהל מדינה. רבותי, זה יותר מדי רציני מכדי שמשרדי ממשלה יהפכו לכלי משחק של אדם אחד, של ראש ממשלה, שראשו כל כולו במקום אחר. נמצאים כאן בקהל גם נציגים ואורחים ממגזרים מסוימים בחברה הישראלית, מהמגזר הדרוזי וכו'. אנשים שתורמים את חלקם נאמנה למדינת ישראל. ומה התבשרנו? שכנראה בגלל עיסוק היתר בתיקים אחרים מתכוונים לעשות פעולות עוינות כנגד ציבורים נאמנים למדינת ישראל, ואוי לנו שזה הגורל שנגזר עלינו. אז אני רוצה להגיד לחברי הכנסת הנכבדים שאני באמת מכבד אותם ומאחל להם הצלחה. לא לזה פיללנו. אני בטוח שלא לזה אתם פיללתם, ואני מקווה שיבוא לזה סוף למען כולנו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו ­– עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אף שאין לי אמון בממשלה של בנימין נתניהו, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אלי כהן על זה שהוא ממונה להיות שר הכלכלה. אני חייב לומר שאלי כהן – הייתה לי הזכות להיות חלק מוועדת הרפורמות של המגזר הפיננסי ולראות איך האיש הזה עובד באומץ נגד הגורמים החזקים ביותר במדינת ישראל, שזה הרבה מאוד פעמים הבנקים, למען התחרות, למען העסקים הקטנים ולמען רווחתם הפיננסית של אזרחי מדינת ישראל. הוא מהקואליציה, אני מהאופוזיציה, ואני אומר לכם את זה בפה מלא. לכן אני מברך אותך ואני מאחל לך בהצלחה. אמר חברי חבר הכנסת טרכטנברג שרוקנו ממשרד הכלכלה חלק מהתוכן שלו, אבל בתוכן שנשאר יש הרבה מאוד עבודה, ואני, כחבר אופוזיציה, אתן לך תמיכה, למרות שבממשלה הזאת יש לי אמון מועט מאוד. חברי איוב קרא, אתה התחלת לעשות עבודה טובה כשר לפיתוח אזורי, ואני לא מבין למה לקחו לך את התפקיד הזה ולא נתנו לך להמשיך לעבוד. העניין הזה של תפקיד של שר בלי תיק, שעולה ארבעה מיליון שקל, זה דבר שלדעתי הוא בזבוז, הוא לא נכון. היו צריכים להשאיר אותך במשרד שבו עשית את העבודה שלך. ואם לצחי הנגבי רצו לתת תפקיד של שר, היו יכולים לתת לו את תפקיד שר התקשורת. דרך אגב, הוא פנוי והוא חייב להתפנות על-ידי מי שמחזיק אותו, בגלל החקירות. שר בלי תיק זה אתנן משונה מאוד דווקא לחבר בחברה הדרוזית. ואני רוצה להגיד שזה לא יעזור להסתיר את העוול הנורא שעושים כלפי העדה הדרוזית בימים אלה, כמו שעשו בקלנסווה וכמו שעשו עם הבדואים בנגב. זה לא שצווי ההריסה שיש נגד חלק גדול מהבתים הם לא באיזה מקום צריכים להיות נדונים, וזה לא שלא צריך להגיע להסדר, אבל יש עכשיו 13 צווי הריסה נגד בתים בעדה הדרוזית. חלק מהם בתים של משפחות שכולות שנלחמו על ביטחון מדינת ישראל. אז אני רוצה לומר לכם שכאזרח ישראלי וכמי שהיה אתם בצבא ושלחם אתם שכם אל שכם: העדה הדרוזית עושה דברים גדולים למען ביטחון ישראל על הגנת מדינת ישראל, אבל אי-אפשר להתעלם מזה שצריך את השותפות הזאת גם כשמשפחה צעירה רוצה לבנות בית, כשרוצים פרנסה וכשרוצים לדעת שאפשר לגדל משפחה בכבוד במדינת ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גם פה צריכים שותפות, ולהתנפל על העדה הזאת, זה להדליק אש במדינת ישראל – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לך, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אש במדינת ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צר לי על העובדה שהצעת החוק הזאת מחברת את שני התפקידים. חבר הכנסת כהן, אילולא ההצעה הייתה מחוברת הייתי מצביע בעד המינוי שלך לשר הכלכלה, אף שאני חושב שזה מנוגד למדיניות הממשלה למנות אנשים שמתאימים לתפקידם. אבל אתה יודע גם שעון עומד – אני חושב שאתה האיש הנכון, אני חושב שיש לך הכישורים, אני משוכנע שתעשה עבודה טובה. הכלכלה הישראלית זקוקה לך. אנחנו בפתחה של המהפכה התעשייתית הרביעית. אתה מכיר את זה טוב ממני. חבר הכנסת קרא, אתה יודע, אני מעריך ומכבד אותך, לצערי אותך אני לא יכול לברך בגלל התפקיד או בגלל חוסר התפקיד. הרי מה זה שר ללא תיק? שר ללא תיק זה אדם שיש לו אוטו של שר, לשכה של שר, תקציבים של שר, מקורבים של שר ומינויים של שר. רק דבר אחד אין לו – עבודה. זה לא איזה עלבון חלילה שאני מטיח במישהו, זה מה שאומר החוק. אם אתה שר ללא תיק, אין לך עבודה, אתה בא למשרד ואז אתה חוזר הביתה. הדבר העצוב הוא העובדה שהממשלה אפילו לא מסתירה את זה. אתה לא מזהה אפילו שבב של מבוכה בממשלת ישראל בזמן שהיא ממנה מינויים ריקים מתוכן של תפקידים לא קיימים. כי הם אומרים: הכול פוליטיקה. אין דבר מלבד הפוליטיקה, אין מטרה לפוליטיקה מלבד היותה הפוליטיקה של עצמה. זו חרפה ובושה וצר לי שאנשים טובים משתפים עם זה פעולה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני יודעת שמצופה מאתנו בעת הזאת כאופוזיציה לבוא ולתקוף את הממשלה על המהלכים שלה, אבל אני רוצה דווקא לדבר על החשיבות של מינוי שר למשרד הכלכלה. חברי חבר הכנסת אלי כהן, אני חושבת שכל מי שקורא את הנתונים, למרות ההתפעלות שלנו מיחס חוב–תוצר שהוא הנמוך בכל הזמנים כנראה – 61% או משהו כזה – נדמה לנו שהצמיחה במדינת ישראל היא במצב נהדר, אבל כשאנחנו נוסעים למפעלים, כשאנחנו רואים את מצבם של העסקים הקטנים במדינת ישראל, אנחנו יודעים שלכלכלה הישראלית הרבה, הרבה, הרבה זמן לא היו אבא ואימא, וזאת האמת לאמיתה. אני אומר לכם מדוע, כי בסופו של דבר הצמיחה כיום במדינת ישראל מאפשרת לנו בקושי לממן את העלויות של הגידול באוכלוסייה. זאת האמת. אין פה שום בשורה. אותה חדשנות שמאפיינת בצורה מדהימה כל כך לאורך שנים את מדינת ישראל, לאט-לאט נעלמת. קראתי חלק מהתוצרים של הוועדה במשרד האוצר שעוסקת בפריון, כבר אנחנו רואים שלתעשייה – בואו לא נממן מכונות ובואו לא נתעסק בהכשרת עובדים כי זה לא מה שחשוב, ובואו נייבא עובדים מהנדסים. הנה, אדוני השר לעתיד, חבר הכנסת אלי כהן, אחד הנושאים שעסקתי בו, שאלת ייבוא המהנדסים למדינת ישראל, כשיש כאן אנשים בלתי רגילים במדינה הזאת, שנפלטים משוק העבודה בגיל 40 ואף אחד לא דואג להחזיר אותם. אז נכון שהיום זה לא לגמרי במשרד הכלכלה, אלא עבר למשרד הרווחה במסגרת החלק של העבודה, של התעסוקה, אבל אני אומרת לכם, אני באמת באמת מודאגת מהכלכלה הישראלית. כלכלה שבה המגזר הערבי, הדרוזי, הבדואי, לא שותף בשוק העבודה, המגזר החרדי מנסה, משווע להזדמנות אמיתית. אנחנו יכולים לייצר שינוי. אני קוראת לאוכלוסיות האלה "האוכלוסיות השקטות". החרדים והמגזר הערבי – רבים מדברים עליהם, אבל יש כאן קבוצות ענקיות שנמצאות מחוץ לשיח התעסוקה, והן מיליון העולים החדשים הבאים של מדינת ישראל. זה מה שאנחנו צריכים לחפש כדי לבשר בשורה אמיתית לכלכלה הישראלית, לחברה במדינת ישראל, כי זה כמובן גם עניין חשוב מבחינה חברתית, חברי חבר הכנסת זוהיר בהלול. על-כן לאוכלוסיות השקטות האלה, אנחנו צריכים שיהיו להם אבא ואימא שמבינים את החשיבות של העניין הזה ומשלבים אותם בתוך שוק התעסוקה הישראלי ובעקבות זאת גם בחברה הישראלית. אני לא אוהבת את המשחקים שהממשלה עושה – שר לפה, שר לפה, מפרקת, "לגואים", כל הדברים האלה, פעם לגו, פעם פליימוביל, כל פעם אנחנו בוחרים משחק אחר, אבל בסופו של דבר משרד הכלכלה צריך שר, ועל כך אני, גם בנסיבות האלה, מברכת, ומברכת מראש את חברי חבר הכנסת אלי כהן. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, חברי, אחי בשנותי הארוכות בצה"ל, בני העדה הדרוזית – אני כל כך שמח בשמחתך, איוב קרא, ובשמחת בני העדה, ובשמחתך, חברי אלי כהן, ואני, מהיכרותי אתכם – אתם ראויים לכך. ואני רוצה לתת לכם עצה קטנה, שמסתכמת במושג "סוף מעשה במחשבה תחילה", גם אם לא תסכימו אתה לגמרי. תראו, רעיון שתי המדינות – שיקרה מתישהו, פלוס, מינוס, בצורה כזו או אחרת – זו הדרך היחידה שתאפשר לנו להתקיים כמדינה יהודית דמוקרטית. ובתוך הרעיון הזה יהיו גושי ההתיישבות, בתוכם מעלה-אדומים, חלק ממדינת ישראל. ואני תוהה, כמה מאמצים לא חכמים, בלשון המעטה, משקיעים כמה חברי ממשלה, חברי כנסת, בעתיד הנכון והכל-כך חשוב הזה – קידום חוק ההסדרה, ועכשיו קפיצת הראש ההזויה הזאת לסיפוח מעלה-אדומים. אכן, נשיא חדש בארצות-הברית, נשיא שמושגי היסוד שלו בשלב זה במדיניות חוץ בכלל ובהבנת המזרח התיכון הם כנראה לא רחבים מדי, ואני מקווה שיהיו יותר רחבים בעתיד. זו הזדמנות לנסות ליצור אתו ציר תנועה נכון, שיוביל לעתיד של שתי מדינות במרחב, ולהשתמש בהתקדמות בציר הזה לקידום תיקונים משמעותיים בהסכם הרע עם איראן, לקדם רעיונות נכונים במערכת שמתפתחת בסוריה ובמאבק מול הטרור באזורנו. ומה אתם עושים, השר בנט והקופצים לבריכה שעדיין אין בה מים? אתם רוצים לסחוב אתכם לשם מנהיג עולם, שאחר כך, אם יקפוץ אתכם לבריכה, לא ברור איזה מחיר נצטרך לשלם לרפא את הנזקים שניצור. ואני, כמו שאמרתי, מציע לכם להשתמש במשפט "סוף מעשה במחשבה תחילה"; זה הזמן לבנות עם הנשיא החדש את רעיון שתי המדינות, תוך חיזוק רעיון גושי ההתיישבות, תוך חיזוק רעיון בקעת-הירדן וירושלים על שכונותיה היהודיות בשליטה ישראלית; בניית מערך אזורי בשיתוף סעודיה, ירדן ומצרים; בניית תמיכה בין-לאומית ביצירת גבולות בטוחים למדינת ישראל תוך פרידה ממושג הכיבוש בשטחים לא לנו שהודבק לנו ולא מתאים לנו. צר לי, ראש הממשלה, שאני רואה את אלה שמקיפים אותך חוגגים על שינוי בממשל האמריקני. נשיא חדש, שלפחות בשלב זה הדבר הכי יציב במסע הבחירות שלו היה חוסר יציבות. זה הזמן לבנות רעיון שלם עם הנשיא החדש והממשל החדש, לעתיד טוב יותר – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – לילדינו. ולסיכום, שוב, השרים החדשים, הרבה הרבה הרבה הצלחה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חבר הכנסת פריג', בבקשה. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, מכובדי השר, קהל אורחים נכבד, חברינו בני העדה הדרוזית, אהלן וסהלן (אומר בערבית: ראשית, מזל טוב על השר, אבל ברצוני לומר כמה מילים, ואל תיקחו אותן באופן אישי. אתם יקרים ללבי. אנחנו משפחה.) אדוני היושב-ראש, היום – זה לא סוד שבמדינת ישראל בימים האלה נסללות שתי אוטוסטרדות – אוטוסטרדת 1000 ואוטוסטרדת 2000. לפי הניתוחים, ולפי כל מה שאנחנו שומעים, האוטוסטרדה תיגמר בכביש ללא מוצא, ידאגו למצוא לה, ואוטוסטרדה אחרת תיגמר בתהום. איזו מהן, 1000 או 2000 – 1000 גובר על 2000 או 2000 גובר על 1000 – ימים יגידו, אבל תהיה תהום. אני, איך אני מונע ואיך אני חושב לשנות כיוון ולהימנע מהקטסטרופה? אז יש לי שני כיוונים; א. למצוא אויב מבית, האויב הוא כאן – הערבים – האויבים. נתחיל ונשחזר ונחדש את תהליך ההסתה נגדם, וזה יעבוד. ישכחו ממני. יש אויב, נסית נגדו. כוחותינו הרסו 11 בתים לערבים. נתחיל. אבל לא נסתפק בכך; צריך גם לחזק את הבית מבפנים, את הממשלה. כמה שרים יש, אדוני היושב-ראש, בממשלה? 20? עכשיו אני צריך לשלם אתנן פוליטי – עוד שני שרים. אחד השרים – יש הסכמה קואליציונית לגבי השר אלי כהן, עמיתי, רואה-חשבון, שאתה ראוי, ומאחלים לך הצלחה. אבל האתנן הפוליטי, ידידי איוב, מה לעשות, יש – ראש הממשלה יש לו אמירה, אתה זוכר אותה, ידידי פרי – לא היה כלום ולא יהיה כלום. הוא טוב בזה. אז גם יהיה שר ללא כלום; כלום סמכויות, כלום אחריות, כלומניק, שר, שיהיה שר. למה? אני צריך את האצבע שלו בממשלה, אני צריך לשלם אתנן פוליטי. היה לפני שבועיים – תקשיבו, האימפריה מתפוררת – לפני שבועיים אישרו את חבר הכנסת חזן לסגן יושב-ראש הקואליציה, בניגוד לדעתו של דוד ביטן, היושב-ראש, שהוא כועס, רצה להיות שר, ידידי, ולא נתנו לו. הוא כועס, הוא לא נמצא – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אני מסיים, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> אל תסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – רק תן לי, את הפיניש עוד לא – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא לא, אתה תדבר כמו כולם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר. <היו"ר מאיר כהן:> משפט אחרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז נתנו את סגן השר בניגוד. התשלום, בשפה הפוליטית שלנו נקרא שוחד פוליטי. מפלגה – וראש ממשלה שמתקיים על אתנן ושוחד פוליטי לא ראוי לכהן ראש ממשלה, ועדיף שעה קודם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אלי כהן, אני רוצה לברך אותך. <אלי כהן (כולנו):> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בקרוב מאוד תהיה שר הכלכלה, ואין לי ספק שכמו שעשית חיל כיושב-ראש ועדת הרפורמות, תעשה חיל גם כשר, ואנחנו בוודאי נהנה ונתברך בך. ולך, חברי חבר הכנסת איוב קרא, ולכם, נכבדי העדה והשיח' מואפק טריף בראשם, אין ספק שזהו יום חג, אין ספק שזהו יום גדול, שמנציח את ההיסטוריה המשותפת, היסטוריה שבה אנחנו יודעים שאנחנו צועדים כברת דרך משותפת יחדיו, העדה הדרוזית – החברה הדרוזית חשובה, והיא חלק ממדינת ישראל, בכל המישורים. יש הקשר ההיסטורי, הקשר התרבותי, הקשר הכלכלי והקשר החברתי, ואין יותר ברור מאשר שאין רק חברי כנסת מבורכים – ונמצא פה גם חברי חבר הכנסת אכרם חסון, וחבר הכנסת עמאר, שלא נמצא כאן – והחלמה מהירה – אלא גם לך, חברי חבר הכנסת איוב קרא, מן הראוי שיהיה שר. חבל שזה אירוע חריג, זה צריך להיות אירוע שבשגרה, במדינת ישראל, בממשלת ישראל, יש שר ששייך לחברה הדרוזית. אבל, שותפות הגורל הזאת, והעובדה שאחים אנחנו, ולוחמים יחד למען ביטחונה של מדינת ישראל, ולמען החיים יחד על האדמה שאנחנו כל כך אוהבים, גם אתם וגם אנחנו, צריכה לבוא לידי ביטוי בהרבה מאוד מישורים – צריכה לבוא לידי ביטוי בשוויון הזדמנויות, בשוויון בתעסוקה, בשוויון חברתי ובשוויון גם במגזר הציבורי. אני, כעורכת-דין לשעבר, מייחלת ליום שתהיה גם שופטת דרוזית ראשונה. אני מייחלת ליום שבו במגזר הציבורי יהיה שוויון בין ישראלים מהחברה הדרוזית וישראלים יהודים, בדיוק באותה המידה. לפני כמה חודשים חווינו חוויה מטלטלת כשבית בחורפיש, בית של חייל שבדיוק באותה העת היה בחברון, נהרס. ואני אומרת שברית דמים ושותפות גורל נמדדים לא רק בשדה הקרב, נמדדים גם בחיי היום-יום, ולא להבין – שלא לטעות – אני נגד כל דרך וצורה שהיא של לעבור על החוק, וכל דרך וצורה שהיא שפועלים בניגוד לחוק. אבל כאשר אנחנו מדברים על אנשים שבכפרים שלהם במשך 20 שנה לא הייתה תוכנית מתאר מעודכנת, ואנשים שבונים על הבתים ועל אדמה פרטית שלהם, ואף שהם פועלים – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני ממש מסיימת, ממש מסיימת. – – – הם בונים על אדמה פרטית שלהם, כשאין תוכניות מתאר, וחלקם גם חיילים בצה"ל. לא יכול להיות שיבואו ואת הבתים האלה יהרסו. ועכשיו, ברגע הזה, אני קוראת גם לראש הממשלה, ולכל מי שהוציא את אותם 20 צווים, לא ליישם אותם, כי אנחנו צריכים להסתכל לא רק על העבר, אלא בעיקר אל החיים המשותפים לעתיד. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת זוהיר בהלול. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הבנות – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי פריג', חברי הטוב, אל תדאג, הכול מסודר. בבקשה, כבודו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שלום לכם, חברות וחברי הכנסת, מן הדין, מכוח הג'נטלמניות, לתת לשני המיניסטרים הבאים הזדמנות, ואני חושב, אולי בניגוד לכמה וכמה חברים כאן, שלאלי כהן הפרפקציוניסט יש היתכנות גדולה להצלחה. תבורך וצא לדרך. ולחברי ורעי איוב קרא יש גם כן היתכנות להצלחה, מכיוון שמדובר בבולדוזר של אופרציות באופן המדהים ביותר. גם כן – צא לדרך צלחה. אלא מאי? אתם נכנסים למים עכורים. שניכם עם כוונות טובות, אבל המציאות תטפח על פניכם, מכיוון שראש הממשלה שתעבדו תחת מטרייתו הוא ראש ממשלה מסיתן, וגם גזען. במסכת אבות, גבירותי ורבותי, נכתב: "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון". מה הסיפור של מסכת אבות? מספר הלל – באתוס היהודי יש בית הלל ובית שמאי; הלל הוא בדרך כלל סובלני ומקל ובית שמאי הוא הגרזני והתאצ'ריסטי. סליחה, אולי לא תאצ'ריסטי, מעבר לזה. הסיפור הוא שמצאו גולגולת בנהר, גולגולתו של אדם שרצח אדם אחר, אבל גם זה שרצח את זה שגולגולתו נמצאה בנהר – גם הוא נהרג וחוסל, משום שהעבירה היא דו-צדדית. בערבית, אולי, אני ניסיתי, כבוד השופט הנכבד, הדרוזי רם הדרג שנמצא ליד השיח' מואפק טריף, אחד מהגדולים באומה הדרוזית – אתה אולי תמצא באמת משפט אחר או דימוי יותר מדויק, אבל בערבית מאוד עממית אני מצאתי: (אומר בערבית: מי שחופר בור לאחיו ייפול לתוכו.) בנימין נתניהו לוקח אותנו לגיהינום. בנימין נתניהו וחבר מרעיו הם גזענים, והם אינם ששים אל מה שנקרא הערכים של זכויות אדם בישראל. הם רודפים את המיעוט הערבי כאילו מדובר בדמוניזציה בלתי נתפסת. אתם, איוב ידידי ואלי ידידי, תיכנסו לביצה מדממת, ביצה מלבלבת של גזענות ושל הסתה. אני מאוד מקווה – מעבר לעובדה שאני מאחל לכם הצלחה ובטוחני שדרככם מנותבת ומתועלת ומבויתת להצלחה – שתוכלו לעמוד כמגדלור של מוסר ושל זכויות אדם מעבר לתפקיד הספציפי שלכם, כי או אז תיזכרו לעד כאנשים שתרמו למוסר היהודי ולמוסר הערבי במדינת ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – את חברת הכנסת מיכל רוזין ואת חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בשבוע שעבר התרחש כאן, במדינת ישראל, אירוע שבעיני הוא אחד האירועים הקשים, חסרי התקדים והמכוננים בתולדות מדינת ישראל, ואני מדברת על האירועים באום-אלחיראן, ואני רוצה להגיד עליהם שני דברים: 1. לעניין האירוע עצמו. עומד כאן חבר הכנסת איימן עודה, שעדיין פצוע בראש – ומאחלים לך רפואה שלמה – אבל קודם כול, האירועים עצמם, והאופן הקל באופן באמת בלתי נסבל שבו אפשר פשוט להגיד כל דבר, לשחרר כל גרסה, לראות אותה אחר כך הולכת, משתכתבת, משתעתקת ומגלגלת את עצמה בכל מקום, כאשר הקשר בינה ובין המציאות הוא פשוט קלוש עד לא קיים. אני באמת חושבת שזה דבר – אומנם אנחנו בעידן של fake news ופוסט-אמת, אבל באמת שווה להתעכב על זה עוד רגע אחד ולהגיד את הדבר הברור והבסיסי, שמגיעות לנו משטרה וממשלה שמוסרות לציבור דיווח אמין ואמיתי, שאנחנו יכולים לסמוך עליו, ולא הפרחת שמועות שמונעות על-ידי אינטרסים פוליטיים מצד אחד וכסת"ח וניסיונות טיוח מצד שני. אני רוצה לחזור כאן על קריאה נורא נורא ברורה שאני חושבת שצריכה לצאת מהבית הזה, באמת בלי שום שיוך פוליטי, להקמת ועדת בדיקה, ועדת חקירה ממלכתית, שתבדוק את האירועים, מה קרה שם בדיוק, על סמך ניתוחים ונתונים ומידע מקצועי ומהשטח, ולא על סמך הפרחות, על סמך גזיר עיתון. מגיע לנו לא פחות מזה, לא פחות מזה, כדי שקודם כול נוכל לסמוך על רשויות אכיפת החוק, השלטון והממשלה. אבל אני כן רוצה להגיד עוד מילה, והיא אולי הדבר החשוב בהקשר של אירועי אום-אלחיראן, כי אום-אלחיראן כיישוב, כשם, הפכה לסמל לא רק באירועים שקרו שם בשבוע שעבר, ובמהירות הזאת ששחררו את אותו "פיגוע לאומני" שככל הנראה מסתמן שהיה תאונה שגרמה בסופו של דבר להרג של שני אזרחים או של אזרח ושוטר. אום-אלחיראן הפכה לסמל, כי זה מקרה נדיר ויוצא דופן בדמוקרטיה – לא רק הישראלית, בדמוקרטיה העולמית – שבה מדינה דמוקרטית לוקחת אזרחים מסוג א', מפנה אותם כדי ליישב במקומם אזרחים מסוג ב', כאשר כל ההבדל בין סוג א' לב' זה קבוצה אתנית, זה גזע. זה, חברות וחברים, הסיפור של אום-אלחיראן – יישוב שדחפורים מפנים את תושביו הבדואים כדי להקים במקומו גרעין תורני יהודי. מישהו יכול להסביר דבר כזה? מישהו יכול לתרץ את העוול המוסרי ההיסטורי הזה ולהסביר לנו למה? למה צריך לקרות דבר כזה? ועל הרקע הזה, אדוני היושב-ראש, צריך לראות גם את האירועים שקרו בשבוע שעבר, כי כשיש עוול מוסרי כל כך בלתי נתפס, כל הניסיונות להצדיק אותו ולתת לו תוקף מוסרי לא יצלחו וסופם להיכשל – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – ולצערנו הרבה גם באלימות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי. שלוש דקות, גברתי. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה, כבוד יושב-ראש הישיבה. אני רוצה להגיד בהמשך לדברי חברתי חברת הכנסת זנדברג - שכמובן הסכמתי עם כל דבריה – אני חייבת לומר שגם ממחקרים פנימיים של המשטרה שפורסמו אנחנו רואים ירידה משמעותית מאוד באמון הציבור במשטרה. האמון של הציבור נפגע לאורך השנים, חלק מכך באמת נובע מאי-יכולתה של המשטרה לתת באמת מענה למצוקות, לתלונות, לחקירות כאלה ואחרות. אבל הרבה מכך נובע גם מהתייחסות המשטרה למיעוטים במדינת ישראל. ואולי חבל שיצא מפה חבר הכנסת איוב קרא, שעומד להיות שר, מכיוון שאחת הסיבות לירידה באמון הציבור במשטרה היא היחס שלה למיעוטים בחברה הישראלית ולקבוצות מיעוט, כמובן, האוכלוסייה הערבית, דרוזים, בדואים. דיברנו בעבר כמובן גם על אתיופים, חרדים – כל קבוצה שהיא קבוצת מיעוט, בסופו של דבר סובלת מבריונות משטרתית – דרך אגב, גם מתנחלים לא פעם – סובלת מבריונות משטרתית והתנהגות לא שוויונית. התחושה של אמון הציבור שהמשטרה אכן נותנת את אותו מענה והיא עיוורת לצבעים, והיא עיוורת לעמים, והיא עיוורת לשוני בין קבוצה אחת לאחרת ובין אדם אחד לאחר, פשוט לא קיימת יותר בחברה הישראלית. מה שקרה עכשיו באום-אלחיראן, והטיוח, וההכפשות וכבר הקריאות של הפוליטיקאים שמעמידים לדין את חברי הכנסת מהרשימה המשותפת – כי זה הכי קל, זה הכי פשוט להסית, הפרד ומשול – אנחנו מסיטים את הדיון על חברי הכנסת ואיך הם הסיתו את האוכלוסייה ואנחנו כמובן טוענים שחבר הכנסת עודה נפגע מאבן מהמפגינים ולא, כמובן, מהמשטרה. כל הטיוח הזה, וכמובן הסרטון שיצא כאילו מדובר באיזו תעמולה בסוריה של השלטון אל מול האזרחים, כל זה פוגע בסופו של דבר – מעבר לכך שפוגע באמת – פוגע באמון הציבור במשטרה. ואמון הציבור במשטרה הוא אחד מהיסודות החשובים ביותר במשטר דמוקרטי. הוא חשוב, כי חשוב לנו שיתייחסו למשטרה כמשטרה של העם, של מי שנמצאת שם בשביל לשרת את העם, ולא משטרה שמשרתת את השלטון. לצערי הרב, המשטרה שלנו הופכת להיות משטרה שמשרתת את השלטון ולא את ציבור האזרחים והאזרחיות בישראל. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. עודד פורר, חבר הכנסת, אחריו – מיקי רוזנטל. בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, יש לי הרבה מה להגיד – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת פריג', יא חביבי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו – – – <היו"ר מאיר כהן:> בשקט, אתה מפריע לו. אתה מפריע לו, לא לי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> יש לי הרבה מה להגיד על האמירות שנאמרו כאן קודם אבל אני דווקא רוצה לנצל את הבמה הזאת לטובת מה שהיא נועדה. היא נועדה לדיון בנושא של הודעת הממשלה על צירוף שני שרים לממשלה, וראשית, לברך את איוב שאני מכיר שנים רבות. אין לי ספק שהעובדה שמתמנה שר מהעדה הדרוזית לממשלה זה בסך-הכול דבר טבעי. אני מקווה שלא נצטרך לחגוג את זה כל פעם, זה צריך להיות משהו טבעי שיש שר מהעדה הדרוזית בממשלה. העדה הדרוזית הולכת אתנו שנים ארוכות יד ביד, כתף אל כתף; גם לוחמים אתנו בקרב ואין שום סיבה שאנחנו נצטרך להתרגש מהעניין הזה. אני מאחל לנו שלא נתרגש מהנושא הזה. אני רואה שחבר הכנסת כהן יצא, אבל אני כן רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך אותו, כי העובדה שממנים שר כלכלה היא חשובה מאין כמוה. אני חושב שזו הייתה טעות שהממשלה התנהלה תקופה ארוכה מדי ללא שר כלכלה, ומונחות לפתחו של חבר הכנסת כהן כמה משימות קריטיות מאוד מאוד. הראשונה שבהן היא צמצום הרגולציה לעסקים, וכמובן משימה שטיפלנו בה גם כמחוקקים – ואין לי ספק שחבר הכנסת כהן ייקח אותה על עצמו – סיוע לעסקים הקטנים ולעצמאיים. בהקשר הזה הייתי רוצה לבקש ממנו לקדם בשיא המהירות את חוק צמצום ימי האשראי שנופל כנטל בעיקר על העסקים הקטנים ועל העצמאים. הנושא של דמי אבטלה לעצמאיים שלא נפתר, מונח לפתחו. אני חושב שאחריותו כשר כלכלה תהיה בהחלט לפתור את העניין הזה. אני מאחל לו שהוא יוכל להיות הקול של העסקים הקטנים והעצמאיים. כמובן שנוסיף לזה את התיקונים הנדרשים בחוק עידוד השקעות הון. איוב, עוד מילה שאני חושב שאולי אתה תדאג – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש ביציע, חברים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני חושב שאולי אתה תדאג אל מול השר המיועד, כהן, בשבתו כשר הכלכלה, אז אני חושב שעלה פה כבר כמה פעמים הנושא של אזורי פיתוח ופיתוח תעשייה דווקא באזור הכפרים הדרוזיים. אני חושב שזו משימה לאומית. זה מופיע בתוכנית החומש. עכשיו, כשיש שר כלכלה, זה בתחום משרדו, מן הראוי שזה יקודם ואני מקווה שבאמת נראה כבר בשנה הקרובה את העניין הזה מיושם. בהצלחה לשניכם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת כבל, חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת אחמד טיבי, ויעלה השר לסכם. בבקשה, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים מכובדים מאוד מהעדה הדרוזית, ברוכים הבאים לכנסת. תראו, אני מצטער שאתם, ביום שמחתכם, אלי כהן ואיוב קרא, יש איזו תבנית קבועה לנאומים פה. מצד אחד, אנחנו בהחלט מברכים אתכם על המינויים ומקווים להצלחתם. אתם חברים יקרים שלנו ובאמת אנחנו מקווים שתצליחו. מצד אחר, אתם מצטרפים לממשלה קלוקלת ואיומה, שאין לה זכות קיום יותר וזה כמובן מצער מאוד אבל זה הנושא המרכזי. אז אני מברך אתכם, ומצד אחר אני אומר לכם: אל תצטרפו לממשלה הרעה הזאת, משום שהממשלה הרעה הזאת היא רעה מהרבה מאוד סיבות, ולאו דווקא הפוליטיות, ולאו דווקא המדיניות שהיא מובילה, אלא קודם כול וראשית כול, הנורמות הציבוריות שהממשלה הזאת מקנה לציבור. ונורמות הן דבר חשוב מאוד. אנחנו נמצאים בבית המחוקקים אבל אי-אפשר לנהל מדינה בבתי-משפט וצריך לנהל מדינה על-פי מה שראוי ולא ראוי. והדוגמה שנותנת הממשלה הזאת היא דוגמה איומה ונוראית ואני רק אדגים את זה, בגלל הזמן הקצר, בכמה עניינים. בא השר ארדן לפני חודש וחצי, האשים ציבור שלם באינתיפאדת ההצתות, שלא הייתה ולא נבראה. ההבדל בין טיפש לחכם זה שחכם לומד מהטעויות של עצמו וטיפש ממשיך לעשות את אותן טעויות. השר ארדן הוא טיפש כי הוא עשה את אותו דבר גם באירוע הדריסה האחרון. עדיין אנחנו לא מבינים את טיבו ואני לא רוצה לקבוע מסמרות לגבי מה שאירע שם, אבל ברור שהקביעה הנחרצת של השר לביטחון פנים הייתה מבוססת על שום דבר ושום כלום, ושום ידע אלא רק על הסתה ועל המחשבה מה יהיה בפריימריז בליכוד ותו לא. או, למשל, חבר הכנסת אמסלם, הגאון התורן של הליכוד – ראש הממשלה משסה את מלחכי הפנכה שלו במשטרה ובפרקליטות, בנחקרים – שאמר אתמול – אתם לא תאמינו, מחוקק, יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, שהוא אמון על הביקורת על המשטרה – שמי שבא למסור עדות במשטרה הוא מלשן והוא שטינקר. לא פחות ולא יותר. זה מה שהוא אומר בקולו והוא עוד מגן על זה, על השטות הזאת. הרי יש חוק במדינת ישראל והחוק קובע חד-משמעית שאם יש בידך מידע על עבירה שנעשתה במדינת ישראל, עליך ללכת למשטרה ולהתלונן. והאדם הזה, מילצ'ן, הלך להתלונן על ראש הממשלה ובמקום להגיד לו תודה, חבר כנסת במדינת ישראל, יושב-ראש ועדת הפנים אומר על האיש הזה שהוא מלשן ושטינקר. אלה מושגים של מאפיה, אלה מושגים של עולם פשע. לא של מחוקקים במדינת ישראל. ועוד דבר אחד אני אומר, אדוני ראש הממשלה – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> משפט אחרון. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני לא יודע אם החשדות נגד ראש הממשלה יובילו לכתב אישום פלילי, אבל אני יודע דבר אחד, שכתב האישום הציבורי הוא חרפה למדינת ישראל. ראש הממשלה שמקבל מתנות במאות אלפים וחי על חשבון הציבור הוא פשוט לא ראוי, ולא ראוי שתצטרפו לממשלה שלו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לעונג לי לעלות לדבר כשאתה יושב-ראש הישיבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי השרה, רשמת פרלמנטרית, שיח' מואפק טריף, שלום לך, אני מברך אותך בברכה גדולה, אותך ואת כל הקהל המכובד הזה, שהגיע. אני רוצה לברך את חבר הכנסת איוב קרא מכל הלב, נו, שר, מגשים את זה, הצליח לך בסוף, באמת יישר כוח. ולחברי אלי כהן, שאני מאחל לך מעומק לבי הצלחה, אתה לוקח על עצמך תפקיד מאוד מאוד לא פשוט, שאני מקווה – הפוטנציאל שמתקיים בתפקיד הזה הוא הרבה יותר גדול ממה שחשבו אלה שעמדו בו לפניך. זאת אומרת, לצערי, אחד התיקים המרכזיים בממשלה הפך להיות תיק חורג, וצריך שהדברים האלה ייאמרו. אני מאוד מקווה ומצפה, שסוף-סוף, אחרי שנים רבות, תחזור לו תהילתו, שתצליח להשיב את תהילתו של המשרד. זאת גם הזדמנות לומר בהצלחה לחברתי רחל עזריה, חברת הכנסת רחל עזריה, אני מאחל לך, רחל, בהצלחה, מעומק הלב, רחל, אני מאחל לך הצלחה מכל הלב, את ראויה לכך. <רחל עזריה (כולנו):> תודה רבה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אנחנו עושים הרבה דברים משותפים יחד, ואת באמת ראויה, ושמחתי מאוד על העניין הזה. אבל יחד עם זאת, אני לא יכול, גם ביום השמח הזה – באמת, אני אומר את זה לשני החברים המכובדים, זה יום שמח להם; יום שבו אתה מתמנה לשר זה יום שממלא אותך, זה יום שממלא את בני משפחתך, זה יום שממלא את הסובבים אותך – אני רק יכול לקוות שהשמחה שלכם תהיה קצרה, אנחנו נעשה כל מאמץ לעשות את זה, אוקיי, באמת, נשתדל מאוד לגרום לכך שכהונתכם תהיה קצרה, אבל אני אומר לכם, באמת, יש רגע – להיות שר בממשלה, חברים, לפעמים יש נטייה לזלזל – זה ואזיר, זה שר, זה הרבה מעבר לעניין הזה של הכבוד; אתה חלק מהשלטון, אתה חלק מתהליכי קבלת ההחלטות, אבל אתם נכנסים לממשלה – אני אומר את זה לכם – הגרועה ביותר שהייתה. יש בה כמה נקודות אור, אבל – כל קוץ במדבר לפרח ייחשב. בסופו של עניין – אתה זוכר את המשפטים האלה, השר לשעבר מאיר כהן – בעצם זו ממשלה שאין בה כלום. אין בה כלום. זו כנסת שמי שמחזיק אותה זה השותפות הקואליציוניות של חבר הכנסת פרי. זה לא הליכוד, זה לא דוד ביטן, שחושב שנדמה לו שהוא מחזיק אותה, עם כל כתפיו הרחבות. בסוף בסוף זו ממשלה כושלת, כנסת כושלת, ואני באמת מצטער בשבילכם, גם האווירה לא משהו, כאן בתוך החדר; זה יום שבדרך כלל יש בו איזה סוג, אדוני היושב-ראש – ואני מסיים בזה – יום של התרוממות רוח – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – ויש כאן עניין של דאון לא קטן. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שמולי, ואחריו, אחרון הדוברים – חבר הכנסת אחמד טיבי. אדוני השר אופיר אקוניס, אתה עולה להשיב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, כבוד השיח' מואפק טריף, ראש העדה הדרוזית, נכבדי העדה הדרוזית וכל הקהל היקר, אני עליתי לכאן בראש ובראשונה כדי לברך את חברי ושותפי חבר הכנסת אלי כהן, השר המיועד, שר הכלכלה. יש בי חלק אחד שהוא עצוב וחלק אחד שהוא שמח, אתה יודע. החלק שמח, שאני יודע שאתה האיש הנכון במקום הנכון; אני יודע, כאשר מדברים על מצוקה של עסקים קטנים ובינוניים, כאשר מדברים על עובדים בשכר נמוך, כאשר מדברים על לעשות ששוק התעסוקה שלנו יהיה באמת מקום שבו תוכל להתפרנס בכבוד ולהשתכר בכבוד – אתה האיש הנכון במקום הנכון, ואני סומך עליך במאת האחוזים. החלק העצוב זה – אתה יודע – אנחנו צריכים אנשים טובים גם בכנסת, ואתה אחד האנשים הטובים כאן, אנחנו מובילים כאן הרבה מאוד מאבקים יחד, ובראשם המאבק הגדול הגדול שלנו לביטול תאגידי המים, ואני מקווה שגם ממקומך החדש אתה תוכל לעזור לנו לדחוף ולתמוך בהצעת החוק, ואני מאחל לך הצלחה רבה. אני רוצה לאחל הצלחה גם לידידי חבר הכנסת והשר המיועד איוב קרא. קודם כול, אני מצטרף לאיחולים, סוף-סוף הגשמת את החלום, ואני באמת מאחל לך הצלחה בכל הלב. עליך, כפי שאתה יודע יותר טוב ממני, יש גם אחריות נוספת, וזה ייצוג בממשלה, כפי שידעת לעשות גם כחבר כנסת, לא לתת לעניינים, לנושאים, להפקרות, להזנחה, שקשורים לאוכלוסייה הדרוזית, לרדת מסדר-היום. אני מסתכל עליך, השיח' מואפק טריף, ועל כל הנכבדים, ואני אומר לכם, העובדה שיכול להיות שעכשיו בירכא, או בג'וליס, או בדאלית אל-כרמל, או בכל מקום אחר, יש בן-אדם צעיר, בגיל שלי, שמקבל פחות הזדמנות, שמקבל פחות חינוך, שמקבל פחות אפשרויות בשוק התעסוקה – זה לא רק המאבק שלכם, זה גם המאבק שלי. זה לא רק מאבק דרוזי, זה מאבק כלל-ישראלי עבור שוויון ועבור צדק, ואני מתחייב לכם, בעזרתו של השר המיועד, להמשיך להיאבק בבית הזה עבור שוויון הזדמנויות של כל אחד ואחת מבני ובנות העדה הדרוזית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת טיבי, אחרון הדוברים, ואחריו – השר אקוניס יסכם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – אקוניס, שב, אני רוצה לדבר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מקשיב. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, (אומר בערבית: כבוד השייח' מוואפק טריף, זקני העדה הנכבדים,) אני אגיד בעברית. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תן גם למיעוט להבין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הבטחתי לכם שכשאני אהיה בשלטון אני אנהג בכם באותו יחס. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל מעבר לזה, מעבר לפרגון האישי, אני רוצה להיות כן אתך ועם החברים שיושבים כאן. אמרתי בעבר – אסמע, עיסאווי – אמרתי בעבר (אומר בערבית: הסכת לדברי: אף אחד לא עושה טובה לדרוזים.) אף אחד לא עושה טובה לדרוזים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> "מערוף" זה גם בעברית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הממשלה הזאת היא אחת הממשלות הגרועות ביותר, אתה לא בדיוק נכנס לפיקניק, זו ממשלה גרועה, שחייה קצובים עד תום השנה הזאת, מסיבות מאוד לא משמחות. לא יהיה לך הרבה זמן להיות שר, אבל אני מאתגר אותך, מול כל האנשים האלה, לאתגר אחד; יש לך כנראה עד סוף השנה זמן להיות שר, עד תום כהונת הממשלה. אני אפרגן לך אם בתום הכהונה שלך, בתום כהונת הממשלה, יהיו פחות בתי-קברות ביישובים הדרוזיים, ויותר אזורי תעשייה, יותר מקומות עבודה, תשתית יותר טובה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ולא הריסות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ובלי לחזור על ההריסה בחורפיש או על הריסות במקומות אחרים. צווי הריסה יש בכל היישובים הדרוזיים, כמו בכל היישובים במשולש, בנגב ובגליל. האמפתיה לדרישות של היישובים הדרוזיים ליוותה אותנו תמיד בעבודה הפרלמנטרית שלנו – גם כאן וגם בחוץ. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, בכל פעם שאתה תביא הצעה לטובת היישובים הדרוזיים, אתה תמצא שאנחנו נתמוך בה, כי נדמה לי שזאת האוכלוסייה שמתייחסים אליה בהכי הרבה כפיות טובה בארץ הזאת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן אני מאחל לכם הרבה הישגים, ואני מאחל לממשלה שתחיה כמה שפחות זמן, ואל תיקח את זה באופן אישי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> השר אופיר אקוניס יסכם בשם הממשלה. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תודה לך אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, נכבדי העדה הדרוזית, כבוד השיח'ים, חברים יקרים מכל רחבי הארץ שהגיעו לכאן, אדוני היושב-ראש, כדי להשתתף בשמחתם של השרים החדשים, הצפויים להישבע אמונים בעוד דקות אחדות. מניסיון אני אגיד לך, וגם אתה יודע, כי גם אתה הושבעת לשר: זה רגע מרגש מאוד מאוד בחיים. זה נורא מרגש. זה מרגש מאוד להישבע כחבר כנסת, אבל זה עוד יותר מרגש להגיע לממשלה. ואני מאחל כמובן הצלחה רבה לשני השרים. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש – חבר הכנסת חסון, גבך הוא מאוד יפה וגם חסון, אבל זה לא מנומס לשבת עם האחוריים לדוכן הנואמים של הכנסת. לא אלי. אני פחות חשוב. הדוכן הזה אומר משהו – אדוני היושב-ראש, יש פה באמת התנהגות אנטי-פרלמנטרית מובהקת. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חסון, נראה את זיו פניך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בהחלט. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא ראיתי בתקנון – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זיו פניך הם יותר בסדר מאשר הצד האחורי. אני רוצה לומר לאחים שלנו, לאחים הדרוזים שלנו, שכרתו ברית דמים, אדוני היושב-ראש, ברית אחים, עם התנועה הציונית – עוד לפני קום המדינה החלה הברית הזאת. היא נמשכת. היא מתחזקת כל הזמן. הנה היום אנחנו מביאים את איוב קרא, את חבר הכנסת איוב קרא, אל שולחן הממשלה. זהו יום מרגש ויום משמח. ואת חבר הכנסת אלי כהן, גם הוא, אל שולחן הממשלה. אפשר לומר, אדוני, שזוהי התחלה חדשה. ובכל הכבוד לשרים החדשים, איוב, עידן חדש החל גם ביום שישי – בארצות-הברית ובעולם כולו. נשיא חדש, אדוני היושב-ראש, נכנס לתפקידו, וכולנו מברכים אותו בהצלחה גדולה. כולנו, אני מקווה – כולנו מברכים אותו בהצלחה גדולה. משום שראיתי, אדוני היושב-ראש, שיש כאן, גם בבית הזה, ובעיקר באולפני הטלוויזיה, אנשים שפחות אהבו את העובדה שדונלד טראמפ, נשיאה ה-45 של ארצות-הברית, נכנס ביום שישי אל הבית הלבן והוא ידיד אמת של מדינת ישראל. זה קצת קשה, קשה להאמין, אדוני היושב-ראש, שיש, גם באולם הזה, ובקרב סיעות האופוזיציה בעיקר, שבמקום לברך, לשמוח, שהנשיא החדש של ארצות-הברית רוצה – הוא רוצה – להעביר את השגרירות – את שגרירות ארצו – לירושלים; שמדבר פעם אחר פעם, ולא לצורכי קמפיין, על אהבתו לישראל, נתקל דווקא כאן, על-ידי כמה גורמים פוליטיים בהחמצת פנים. ועל-ידי מי? על-ידי מי, אדוני היושב-ראש? על-ידי אלה, אדוני ראש הממשלה, שאמרו רק לפני כמה חודשים או רק לפני שבועות ספורים שהממשלה אשמה בדרדור היחסים בין ישראל לבין ארצות-הברית. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> האופן הזה שבו משתנה העמדה, במהירות כל כך גדולה – זה דבר שקורה רק בישראל. ובכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו שמחים ומברכים על ממשל ידידותי לישראל, שרוצה בטובתנו; שאמר כבר שנדרשים תיקונים בהסכם הגרעין עם איראן; שהצליח להוציא מפיו את הביטוי: "הטרור האסלמי הקיצוני", לאחר שמונה שנים שהביטוי הנכון הזה, לצערנו, קיים בעולמנו, ולהודיע שייאבק בו. אני מקווה מאוד, אדוני, שגם גורמי האופוזיציה ישימו בצד שיקולים פוליטיים וייתנו תמיכה בעניין זה לממשלה בישראל ולממשל החדש שבארצות-הברית. אדוני היושב-ראש, מובן שכמה מחברי הכנסת ניצלו – ובעיקר מן הסיעה הערבית המשותפת, אבל גם חברת הכנסת קסניה, נדמה לי, התייחסה לאירועים באום-אלחיראן – התיישבות בלתי מוכרת ובלתי חוקית, שהפינוי בה – ואני לא רואה שהיא נמצאת כאן. חברת הכנסת קסניה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> היא דווקא נמצאת פה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> איפה היא? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> קוראים לה קסניה סבטלובה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חברת הכנסת – אמרתי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> חברת הכנסת סבטלובה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חברת הכנסת סבטלובה, סליחה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, הדבר הזה נעשה – לא, רק שתדעי שהדברים, הפינוי נעשה בצו בית-משפט. במדינת חוק יש התיישבות בלתי חוקית והיא צריכה להיות מוסרת, לא בעלטה ולא בהסתר, אלא עם צווי פינוי מסודרים בדין ועל-פי חוק. ולצערנו, התערבות גסה ומיותרת, אדוני היושב-ראש, של כמה מחברי הכנסת של הסיעה המשותפת, הביאו להלהטת הרוחות, וכמובן לדריסתו למוות של השוטר ארז לוי, השם ייקום דמו. לעניין גודלה של הממשלה וגורלה, שמעתי, חבר הכנסת קרא המיועד לשר, שאמר חבר הכנסת טיבי שלא יהיה לו הרבה זמן להיות שר משום שהוא רואה בהתפרקותה של הממשלה. גורמים נוספים שכבר יושבים, ראש הממשלה, ומחשבים לאחור את קִצה של הממשלה. אני מזכיר להם; אה, הנה, את. את, למשל, חברת הכנסת מיכאלי. אני אומר לך, בכל הכבוד הראוי: את ספסלי האופוזיציה תחבשי עוד שנים ארוכות. שנים ארוכות. גם בכנסת הזאת, גם בכנסת הזאת יש לך עוד הרבה מאוד חודשים לשבת בספסלי האופוזיציה, לנסות לשכנע את הציבור, אדוני היושב-ראש, שדרכם המוטעית היא הנכונה, ולהיכשל פעם אחר פעם. הממשלה הזאת קיבלה אמון על-ידי רוב ברור של הציבור הישראלי, חבר הכנסת טיבי, והיא לא תסיים את דרכה כפי שאתה חוזה. לחבר הכנסת קרא יש הרבה מאוד זמן להיות שר בממשלה, וגם לחבר הכנסת אלי כהן. אני בוודאי לא מעלה על דעתי שאתה חושב שאתה – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אי פעם, תחשוב בכלל להיות שר בממשלה. זה ברור. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה ברור. אוקיי. אז על זה הסכמנו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> רק – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> עכשיו, לגבי כהונתו – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> רק ראש ממשלה. רק. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אוקיי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – הכיסא שלו. רק. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הכיסא. אם כך, כסאו מובטח בצורה מוחלטת. ובכל מקרה, אדוני היושב-ראש, כמו בדמוקרטיה, הציבור בחר את הכנסת הזאת, את הרכב הכנסת הזאת, שבה הליכוד קיבל קרוב למיליון קולות. זה דבר שלא היה כדוגמתו – זו עובדה – לא היה כדוגמתו בתולדות מדינת ישראל. דבר שהביא את הליכוד למספר השיא של 30. חבר הכנסת קרא, אתה תהיה שר הרבה מאוד זמן, וגם חבר הכנסת אלי כהן יהיה שר הרבה מאוד זמן וכל השרים שיושבים מסביב. חבר הכנסת אמסלם יהיה יו"ר ועדת – אני לא יודע לגבי שרות. זה לא אני קובע. אני מאחל לך. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מאחל לך. <דוד אמסלם (הליכוד):> טוב לי איפה שאני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אז אני אגיד שהוא יהיה הרבה זמן יושב-ראש ועדת הפנים, על דעתו. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ואתה, אדוני היושב-ראש, יושב ראש הכנסת העשרים. וכל גורמי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם על דעתי. כן. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה? מה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם על דעתי – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> גם על דעתך. בוודאי. וכל גורמי האופוזיציה, חבר הכנסת שמולי, גם אתה, תמתינו עוד הרבה זמן, הרבה מאוד זמן, ותחבשו את ספסלי האופוזיציה, כפי שקרא הציבור. אדוני, שמעתי התייחסות לגודלה של הממשלה. ובכן, בדקתי היטב את הדברים; בממשלה הזאת, עד הערב הזה, כיהנו 21 שרים ושרות. עם כניסתם של חבר הכנסת קרא וחבר הכנסת כהן לתפקידם, יהיו בממשלה 23 שרות ושרים, חברת הכנסת גרמן. המספר הזה כמעט – אני אומר כמעט – דומה לממשלה שאת כיהנת בה כשרת הבריאות, ובה היו – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> סליחה? <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אני אמרתי שהחוק, נדמה לי, אני לא זוכר את הציטוט המדויק אבל החוק מאפשר בכנסת הזאת, משום שהחוק הזה הוא כרגע לא הפך לחוק-יסוד, אלא רק עד סוף כהונתה של הכנסת הזאת, ובעצם מספר השרים בפועל איננו מוגבל, אבל הוא מביא אותנו, חברת הכנסת גרמן, הערב הזה, ל-23. כלומר בשר אחד – אגב, יפה שאת זוכרת את נאומי בחוק המשילות, ואת הדברים שאני אמרתי, אני מודה. אני מודה גם לאורחים ביציע, אני מודה בפניהם, אדוני היושב-ראש, שחברת הכנסת גרמן הצליחה להפתיע אותי, זה לא קורה לי הרבה – זכרה את הנאום, זכרה את הדברים, אפילו באילו נסיבות. תשמעי, אני באמת – זה אומר שאת מקשיבה לי. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אנחנו נוהגים להתכנס ולהקשיב יחד לנאומים שלך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מרגלית, קודם כול – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אחר כך מעבירים את זה לילדים, אני – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה כמו ברדיו, ליד הכרזת האו"ם. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> קודם כול, אני מודה לך; ב. אני מקווה שהנאומים טובים בעיניך. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חן חן, ואני גם מקווה שאתה משתכנע בסוף. <קריאות:> ספרות טובה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ולא זולה, כמאמר השיר. ובכן, זה יפה. ראש הממשלה, אני מוכרח להגיד שחברת הכנסת גרמן הפתיעה אותי, זוכרת נאום מלפני שנתיים, נדמה לי, או קצת פחות, שנה וחצי. אבל, ולצורך הטיעון, הממשלה הזאת, יהיה בה שר אחד יותר, לרגע זה, מאשר היה בזמן שחברת הכנסת גרמן בעצמה כיהנה בממשלה שבה כיהנו 22 שרות ושרים. ואם רוצים להחליף ממשלה, אדוני היושב-ראש, כמו בדמוקרטיה, או להחליף שרים, או לשנות את הרכב הכנסת, עושים זאת רק בדרך אחת, אין דרך אחרת. לדרך הזאת קוראים בחירות. ואני אומר לכם שבחירות אינן מתקרבות, לא תהיינה. לשמחתי, הציבור בחר את הממשלה הזאת בצורה כל כך נחרצת, והוא גם מרוצה מתפקוד הממשלה, ומתפקודו של ראש הממשלה, ואנחנו כאן כדי להישאר. אני מבקש מן הכנסת להביע – זה לא להביע אמון, זה להצביע בעד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לקבל את הודעת הממשלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, זה אמון בממשלה; לקבל את הודעת הממשלה על צירופם של חברי הכנסת קרא וכהן לממשלה, ולאחל לכם בשם כל הממשלה, אני מניח, וגם בשם חברי האופוזיציה, הצלחה גדולה מאוד בתפקידים החשובים שאתם נכנסים אליהם הערב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשר אופיר אקוניס, שסיכם את הדיון בהודעת הממשלה. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, אבקש מכולם לשבת. מי שלא מעוניין להצביע יכול לצאת, אבל לא לעמוד באמצע המליאה. חברי הכנסת, אנחנו, כפי שהסברתי בהתחלה, נצביע בעד או נגד הודעת הממשלה. קיבלנו מן הממשלה הודעה אחת, על צירוף שרים לממשלה ושינוי בחלוקת התפקידים בין השרים, לכן – מדובר בהצבעה אחת. מי שבעד אישור ההודעה יצביע מטבע הדברים בעד, מי שנגד – יצביע נגד. ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הודעת הממשלה – 45 נגד – 33 נמנעים – אין הודעת הממשלה על צירוף שרים לממשלה ועל שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 45, נגד – 33, אין נמנעים. הכנסת אישרה את הצעת הממשלה. (מחיאות כפיים) <הצהרת אמונים של חבר הממשלה איוב קרא> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים יקרים, אני מזמין את חבר הכנסת איוב קרא לעלות לדוכן להצהיר אמונים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה רק לחודשיים. תחשוב אם זה היה לשנה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <איוב קרא:> אני, איוב קרא, בן עיזאת בן סלמאן קרא ווג'יה בת עדואן חלבי, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <הצהרת אמונים של חבר הממשלה אלי כהן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלי כהן להצהיר אמונים. (מחיאות כפיים) חבר הכנסת אלי כהן מיועד להיות שר הכלכלה והתעשייה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק רגע, אדוני. (מחיאות כפיים) הסדרנים ילוו את השר איוב קרא למקומו ליד שולחן הממשלה. (מחיאות כפיים) זהו, זהו. מספיק, מספיק, מספיק. התאפקתי. מספיק פעם אחת. בבקשה, נא לשבת. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> במקרה שלו, השר אריאל, זה לא כזה דבר מופרך. כן, אני חושב שיש לנו חבר כנסת שכבר כמה דקות היה יכול להיות שר, וזה עוד לא קרה. נא לשבת. אדוני השר, תשב, תתרגל. בבקשה, חבר הכנסת אלי כהן. <אלי כהן:> אני, אליהו כהן, בן דוד, זיכרונו לברכה, ושושנה, שתיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ניתן גם כאן זמן של דקה-שתיים לחיבוקים ונישוקים. שר האוצר, השר כחלון, אם תארגן שם את פיזור ההפגנה אז אני אאפשר לך. חברים, נא לשבת. אני מזמין את שר האוצר משה כחלון לדוכן – הוא ביקש להתערב בדיון כדי לברך את השר הטרי, חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה. רק שנייה, ניתן, אדוני השר, לסדרנים לעשות את מלאכתם. זה לא פשוט. זהו, תם פרק מחיאות הכפיים להיום. זהו. <שר האוצר משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איוב, עכשיו כשתכתוב את הספר שלך, בעזרת השם, תגיד: פעם ראשונה שקראו לי השר איוב קרא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. <שר האוצר משה כחלון:> איוב קרא נכנס ב-1999 לכנסת, וב-2017 הוא שר. מברוכ, חביבי. השר אלי כהן, שיהיה לך בשעה טובה. חלקכם מכירים את אלי, חלקכם לא. כדי לנסות להבהיר איזה שר הוא יהיה, איך הוא יתנהל בתוך שר – ובאמת זה לא קל – אולי זה מהפעמים הבודדות שאני מזכיר את הסיעה שלנו; היינו צריכים לבחור שר, או שרה, לא היה קל, אבל את ההסברים האלה אני מסביר בסיעה, אני לא צריך פה במליאה. אבל ההיכרות שלי עם אלי התחילה ב-2003, וחשוב להסביר מאיפה הכרתי אותו, באילו נסיבות הכרנו – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> ובאיזו מפלגה. <שר האוצר משה כחלון:> הליכוד משריץ כל הזמן, כולם פה. חוץ מהצד הזה, כולם היו בליכוד. ש"ס זה ליכוד, הבית היהודי זה ליכוד, ראש כולנו בליכוד. מי עוד יש? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ליברמן. <שר האוצר משה כחלון:> ליברמן זה ליכוד. הליכוד משריץ כל הזמן, כמו באקווריום. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל נראה לי שיש בעיה עם – – – <שר האוצר משה כחלון:> אני, הייתה לי הצעת חוק בתור חבר כנסת, ב-2003. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא נעים לי לתקן את השר, אבל גם בצד הזה אני מזהה כמה שהיו בליכוד. <שר האוצר משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, אתה ידוע כהיסטוריון פוליטי, אני לא מתווכח. אולי. אני מנסה לזהות, לא מצליח, אבל אולי. <חיים ילין (יש עתיד):> יואל, יואל. <שר האוצר משה כחלון:> איפה יואל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא משנה, אדוני ימשיך. אני מתנצל על ההפרעה. <שר האוצר משה כחלון:> אז אני רוצה לתקן. אם כבר הזכרת את חבר הכנסת יואל חסון, שנינו התחלנו יחד, היינו עוזרים של עוזי לנדאו, סחבנו לו את התיק. אתה זוכר? זה היה. ב-2003, בתור חבר כנסת וחבר ועדת עבודה ורווחה, הצעתי – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תראה איפה אתה ואיפה אני. <שר האוצר משה כחלון:> – – הצעת חוק – גם אתה תגיע, בעזרת השם. רק סבלנות. סבלנות ואמונה, הכול מגיע – הצעתי הצעת חוק, ובה ביקשתי שדיירי הדיור הציבורי יקבלו דוד שמש. זהו. הצעת חוק פשוטה לכאורה. במפלגה הקודמת שלי יש פריימריז, כמו שאתם יודעים, ואנחנו כל הזמן הולכים לבקר את החברים. זה פריימריז, חלקכם מכירים את זה. והייתה איזו ידיעה קטנה, ככה, בעיתון, בזנב, שחבר הכנסת משה כחלון הציע את הצעת החוק הזאת. באותו ערב הגעתי לחולון, לכנס עם פעילים, לספר להם כמה אני עושה, כמה אני פועל; צריך להיבחר עוד פעם, להוכיח את עצמך. ובמפגש הזה היה חבר תנועה בשם אלי כהן, חבר סניף הליכוד בחולון. ובסוף המפגש הוא ניגש אלי ואמר: תשמע, אני מצעירי הליכוד – הוא היה בן 30 ומשהו, לא? צעירי הליכוד זה לא כמו מפלגת העבודה, עד גיל 90. אצלנו 35, זורקים אותך. אז אלי אומר לי: תשמע, אני רוצה לעזור לך, אני רוצה לתמוך בך, אני רוצה ללוות אותך. שאלתי אותו למה, הרי אנחנו תמיד חשדנים, אולי הוא רוצה ג'וב או משהו, אני לא יכול לתת. אז הוא אמר לי: אם אלה הדברים שאתה חושב עליהם בתור חבר כנסת, קדנציה ראשונה, חוק ראשון שלך זה דוד שמש לדיירי הדיור הציבורי, שכולנו יודעים מי הם, אני רוצה להיצמד אליך ולהיות אתך לאורך כל התקופה שלך בפוליטיקה. כשהתחלנו את הדרך, אלי, לא ידענו שהיא תהיה כזאת ארוכה. וגם איך שחצינו גם איזה נהר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> השר, אפשר לקרוא לזה מעכשיו מבחן הדוד-שמש. <שר האוצר משה כחלון:> אתה תקרא לזה מה שאתה רוצה, מה אכפת לי. אני אומר לכם, ושם נכרתה הברית, החברות, והכרנו. אז ביקשתי ממנו להצטרף לכולנו, והוא ויתר על הרבה מאוד הכנסות – הוא הרוויח שם הרבה מאוד כסף – ואז אני זוכר, בפגישה האחרונה, שהוא היסס כן לבוא, לא לבוא, אמרתי לו: אלי, תשמע, המבחן של בן-אדם, איך שאני רואה אותו – כל אחד יש לו מבחנים, ערכים ומדדים, והסולמות שלו – המבחן של בן-אדם ערכי, בן-אדם מוסרי, זה בגיל 80 לספר לנכדים מה הוא עשה בשביל העם שלו, בשביל המדינה שלו, בשביל הציבור, ויכול להיות שאתה תעשה עוד 100,000, פחות 100,000, אני לא יודע. אני לא נכנסתי למספרים. אבל אם אתה באמת רוצה לקדם את הנושאים שדיברנו עליהם, וחשבנו עליהם, וחלמנו עליהם, בוא תצטרף – אנחנו מקימים מפלגה חברתית, שתטפל בדברים האלה, ותעשה הרבה הרבה דודי שמש לדיור הציבורי. ומשם זה התחיל, ואני שמח שהיום אתה התמנית לשר הכלכלה של מדינת ישראל. זה שר שלישי בעוצמתו. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים. <שר האוצר משה כחלון:> ואלי, אין לי ספק – ואני באמת לא אקח פה את הזמן של האנשים – אין לי ספק שכפי שהיית, באמת, עם אוריינטציה חברתית, עם הפנים לחלש, עם הפנים לאזרח, עם הפנים לציבור, אתה תיישם את זה גם שם. שיהיה לך בהצלחה. איוב, אני כמובן מברך גם אותך, יש לנו גם חברות של הרבה מאוד שנים. אף פעם לא התמודדנו על אותה משבצת, כי אתה דרוזי ואני יהודי, אז באמת, אין לי ספק שהגיע הזמן שתגיע לאן שהגעת, שיהיה לך בשעה טובה, ובהצלחה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר האוצר משה כחלון. אני מקווה שלא בכל החוקים גם נמחא כפיים היום. אני מברך בוודאי את שני השרים החדשים, איוב קרא ואלי כהן. מאחל לכם, בשם כל הכנסת, הצלחה בתפקידים שלכם. <הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017> [מס' מ/1080; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16907; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בחקיקה. הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. מכיוון שאלי כהן כבר לא יכול להציג חוקים בשם הוועדה, אנחנו נזמין את חבר הכנסת רועי פולקמן – אני מבין שהיום נבחר לראשות הוועדה, להציג את הצעת החוק. לאחר מכן יש סדרה ארוכה של הסתייגויות. <רועי פולקמן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> תודה, אדוני היושב-ראש, הוועדה אצלי כרגע בפיקדון זמני עד שתעבור לחברת הכנסת עזריה. אז קודם כול, תודה. זה מרגש פעמיים – להציג את החוק הזה בשם השר אלי כהן, שעשה עבודה אדירה – זה מרגש, אלי, להגיד את זה. באמת, מרגש. זה גם כמעט סמלי, אני רוצה לומר, שהחוק הראשון שמוצג פה במליאה אחרי שאלי מונה להיות שר זה חוק הבנקאות, באמת חוק דגל מאוד מאוד משמעותי. זו הצעת חוק ממשלתית, שמיישמת את עיקר המלצותיה של הוועדה להגברת התחרות בשירותים הבנקאיים והפיננסיים שמינו שר האוצר משה כחלון ונגידת בנק ישראל ביוני 2016. בראש הוועדה עמד מר דרור שטרום, הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר. אני חושב שההצעה הזאת תביא – אני אתחיל מהסוף – לתוצאות הרצויות בשוק האשראי הישראלי, תגביר את התחרות, תביא להפחתת עלויות האשראי, דבר שייטיב עם הציבור ויהיה עוד נדבך במאמצים האדירים שמוביל שר האוצר – מפלגת כולנו והבית הזה – להפחתת יוקר המחיה. להצעת החוק הוגשו הרבה הסתייגויות, אנחנו נדבר על זה בסוף. אני כמובן חושב שהיו דיונים מאוד ממצים בוועדה, הרבה מאוד סבלנות של חבר הכנסת כהן. הוועדה לא אישרה אותן, ולכן אני גם מבקש לדחות אותן. אני דווקא אתחיל מהסוף ומהתודות – אז קודם כול, לשר האוצר משה כחלון, שהוביל את המאמץ האדיר הזה, של רפורמה בבנקים, דבר שלא נעשה כאן מקום המדינה. כמובן, כמו שאמרנו, לשר אלי כהן, שעמד בראש הוועדה, לחברי ועדת שטרום – פרופסור אבי בן-בסט, לאמיר לוי, יעל מבורך, ד"ר טרכטנברג, פרופסור דיוויד גילה, אבי ליכט, פרופסור נתן זוסמן, לאנשי משרד האוצר, שעבדו, לאנשי משרד המשפטים, כמובן לצוות ועדת הרפורמות, לאריאלה מלכה וצוותה, לצוות המשפטי, שעומד כאן, לאתי ולאביטל שעבדו באמת ימים כלילות על הצעת החוק הזאת, לאנשי בנק ישראל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לילות כימים. <רועי פולקמן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> לילות כימים. תודה רבה חברת הכנסת שולי מועלם, את צודקת ואני מודה על התיקון. אז אני טיפה אכנס, קצת, לפרטים, ואחזור בסוף לתודות. כדי לסבר את אוזניכם, אני אציין כי אשראי למשקי-בית ללא הלוואות לדיור עומד על כ-150 מיליארד שקל ויותר מ-160 מיליארד שקל לעסקים קטנים ובינוניים. כידוע, יש פער משמעותי ביכולת המיקוח של המגזר של משקי-הבית והעסקים הקטנים לעומת החברות הגדולות במשק; יכולת המיקוח של משקי-הבית והעסקים הקטנים נמוכה משמעותית, ולכן גם הריביות שהם משלמים גבוהות בהרבה. אין ספק שרק תחרות תוביל להפחתה של סכומי העתק שהציבור משלם לבנקים. לצערי, זה עשורים לא הוקם בישראל בנק חדש, ומשנת 2000 לא נכנס לישראל סולק חדש לשוק האשראי. הממצאים מלמדים שחסמי הכניסה לשוק גבוהים מאוד, וכדי לעודד כניסת שחקנים חדשים נדרשים הקלות ותמריצים. שר האוצר משה כחלון ומפלגת כולנו הגיעו עם אג'נדה ברורה לכנסת, שלפיה אנחנו מחויבים לציבור הישראלי ומוכנים להילחם בכל מוקדי הכוח המונופוליסטיים כדי להביא לצמצום פערים ולהורדה ביוקר המחיה. חוק זה מסמל יותר מכל דבר אחר עד עכשיו את האג'נדה הזאת, והוא אחד מ-50 רפורמות חברתיות שעברו עד עכשיו, אבל הוא הסמל של המאבק הזה במונופוליזם. ועדת שטרום קבעה במסקנותיה כי יש דומיננטיות לשני הבנקים הגדולים במשק – בנק הפועלים – שמחזיק בקבוצת "ישראכרט", ובנק לאומי – שמחזיק ב"לאומי קארד" – וכדי להתמודד עם כשלי השוק שציינתי, על שני הבנקים האמורים למכור את השליטה שלהם בחברות האשראי שבבעלותם. זהו למעשה לב-לבו של התיקון המונח בפניכם, חובת ההפרדה בין שני הבנקים הגדולים במשק ובין שתי חברות כרטיסי האשראי שבבעלותם. ההפרדה תבוצע בתוך שלוש שנים מיום התחילה, ואולם אם בתקופה זו פחת שיעור אחזקותיו של בנק בחברת כרטיסי אשראי ל-40% ופחות, החובה תחול בתום ארבע שנים מיום התחילה. יצוין כי אם הבנק לא עמד בהוראות סעיף זה, רשאי בית-המשפט, לבקשת המפקח או לבקשת התאגיד, למנות כונס נכסים למכירת אמצעי השליטה. הצעת החוק גם קובעת אמצעי הגנת ינוקא לחברות כרטיסי האשראי המופרדות, שתכליתן לשמר את כוחן של החברות כשחקניות בשוק האשראי ולהגדיל את נתחן בשוק. מתום שנתיים מיום התחילה ועד תום תקופת המעבר הקבועה בהצעת החוק, בנק לא יבצע באמצעות חברה מתפעלת אחת תפעול של יותר מ-52% מסך כרטיסי האשראי. בנק יהיה רשאי לפנות ללקוח בעניין חידוש כרטיסי אשראי, למעט במקרים הקבועים בהצעה, רק בתוך 45 ימי עבודה ממועד סיום החוזה, גם זה כדי להגדיל את הסיכויים של חברות האשראי לתפוס נתח שוק. כפי שאתם שמים לב – ואני עוד לא נגעתי בכול – יקטינו את מסגרות האשראי, השורה התחתונה, שכמעט לכל אדם בישראל יהיה כבר יותר מכרטיס אשראי אחד, ובשאיפה בעמלות זולות יותר; כמו שאתם רואים, החוק סבוך ומלא בפרטים, אבל שווה את תשומת הלב הציבורית, כי מדובר ברפורמה אדירה, שהושקעו בה עשרות שעות עבודה, ותהיה לה השפעה משמעותית על הכיס של כל אזרח. תפקידי הוועדה, ועדת הרפורמות – אומנם הזכרתי אותם קודם, אבל במקביל מונתה ועדת מעקב שתמשיך לעקוב אחר יישום הוראות החוק ולהמליץ על צעדים נוספים ולהגיש המלצות לממשלה, לוועדת הכספים ולוועדת הכלכלה פעם בשישה חודשים, כדי לראות שהרפורמה הזאת אכן מיושמת. עוד שתי נקודות קצרות שאני רוצה להזכיר, והן קריטיות ברפורמה, והגיעו גם בהרבה מאוד עבודה של חברי הכנסת, שחלקם גם יושבים כאן: הקמת תשתית המחשוב וחובת המכירה של שירותי מחשוב והשכרת מקרקעין המשמשים את הבנק לצורכי מחשוב ותפעול. אחד החסמים המרכזיים של כניסת בנקים וגופים נוספים שנותנים אשראי זה היעדר תשתיות מחשוב. הגענו למסקנה כי נושא התשתית מהווה חסם עיקרי, ולכן הכנסנו סעיף שמדבר – שבתוך תשעה חודשים מיום התחילה, אם לא הוקמו תשתיות טכנולוגיות מספקות על-ידי גורמים עצמאיים, יפרסם משרד האוצר מכרז להקמת תשתית טכנולוגית לאספקת שירותים לגופים פיננסיים, או יקבע כללים למתן מענקים, הלוואות או ערבויות, שיספקו את השירותים האמורים. אפשר יהיה להאריך את זה, אבל השורה התחתונה היא שבסוף התשתיות האלה יעמדו בצורכי התחרות, בעניין הזה. מובן שיש כאן שאלה של זכויות הקניין, אך עם זאת, לאור העובדה שהטלנו גם על המדינה את החובה לפעול להקמת תשתית טכנולוגית, וקבענו תנאים ברורים שרק בהתקיימם יהיה אפשר להחיל את החובה, ולאור האינטרס הציבורי המשמעותי בהקמת בנק חדש בישראל, מדובר בהסדר מאוזן וראוי. בדיונים גם נשמעה עמדת לשכת ארגוני העצמאים, "להב", בהקשר של עמלות הסליקה הגבוהות שחברות כרטיסי האשראי גובות בגין סליקת עסקאות. בעניין זה דרשנו מבנק ישראל להתערב ולנקוט צעדים כדי להביא להפחתה של עמלות הסליקה לעסקים. כדי לקדם את זה, ובהתערבות חברי הכנסת, נקבעו שתי הוראות: האחת לגבי סולק מתארח שיאפשר סליקה באמצעותו על התשתיות של הסולקים הקיימים. הנגיד, בהסכמת שר האוצר יקבעו כללים לעניין הזה, ואת תנאי האירוח, ובמקרה שלא תהיה הסכמה על המחיר, הנגיד יקבע את המחיר. ההוראה השנייה היא בעניין סולק מאגד, איסור סירוב בלתי סביר להתקשרות סולק עם מאגד למניעת התקשרות בין מאגד לספק. שוב – בשפה פשוטה, מדובר בהכנסת תחרות לשוק הסליקה בישראל, דבר שיוזיל את עמלות הסליקה לבעלי העסקים ובסופו של דבר גם לצרכן הישראלי. הנושא הנוסף שהחלטנו במהלך הדיונים על הוספתו הוא מה שמכונה read-only – מדובר בהוספת פרק שעניינו שירות להשוות עלויות פיננסיות, שיאפשר לצרכן להשוות בין השירות הפיננסי שהוא מקבל מגופי האשראי השונים. התגבשה ההצעה להקים מנגנון שיאפשר ללקוח לבקש השוואת עלויות פיננסיות. במסגרת הפרק המוצע נקבע כי גוף פיננסי יאפשר ללקוח, לבקשתו, או לנותן שירות, להשוות עלויות שקיבל מהספקים הפיננסיים ולצפות באופן מקוון במידע הפיננסי. כל זה באופן שמאפשר צפייה במידע בלבד, בלא אפשרות לבצע פעולות כדי להגן על הפרטיות ועל המידע. כמו כן נקבעו השימושים המותרים במידע הפיננסי לשם מתן שירות המוסדר בחוק נתוני אשראי או שירות המוסדר בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות – עוד פעם, כדי להגן על הצרכן. כמה עניינים, כמפורט בפרק, החלטנו להסדיר באמצעות תקנות שיתקין שר האוצר בהסכמת שר המשפטים ובהתייעצות עם נגיד בנק ישראל. אני רוצה לסיים ושוב לומר את הדבר הבא: כמו שאמרתי, מטרת ההצעה היא לצמצם את הריכוזיות במערכת הבנקאית, להגביר את התחרות בשוק האשראי, באמצעות כניסת שחקנים נוספים, בנקאיים וחוץ-בנקאיים, ולהגביר את התחרות כך שירדו פערי התיווך וירדו העלויות. כמו שאמרתי, הוגשו להצעה הזאת הרבה מאוד הסתייגויות ובקשות דיבור, אך הדבר הזה נדון באופן ארוך מאוד בוועדה, ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות. אני רוצה לסיים במה שהתחלתי – תודות לשר האוצר, שהוביל כאן את המאמץ הזה, לפתיחת שוק הבנקים לתחרות, דבר שאיננו מובן מאליו – כולם מבינים מה הכוח שיש למערכת הבנקאות בישראל – לחבר הכנסת אלי כהן, שהוביל דיונים תחת הרבה מאוד לחצים. הייתי מעורב בחלקם, ראיתי אותם מקרוב; הרבה מאוד לחצים לתיקונים, הרבה מאוד אינטרסים של גופים פיננסיים, שמגלגלים, כמו ששמעתם, מאות מיליארדים, והדבר הזה נעשה בצורה שהדבר המרכזי שעומד לנגד עינינו זה טובת הציבור, שהתחרות תשרת אותו, תוך הגנה על הפרטיות, על המידע, וליצור תחרות סבירה. אז אני מודה לכם, ואני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. נעבור לדיון בהצעת החוק. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – חברי רועי פולקמן הציג את החוק, חוק הבנקים כפי שאנחנו מכנים אותו, שנועד למעשה להתמודד עם הריכוזיות במגזר הפיננסי. המטרה בסופו של יום היא להוריד את עלויות האשראי במשק. אמר חברי רועי פולקמן שמן הסתם, בסופו של יום, אנחנו נוריד את העלויות של האשראי. עכשיו, ברור שזו הכוונה וברור שכל אחד מאתנו רוצה לברך, אם התוצאה הזו המיוחלת אכן תבוא לעולם, אבל בוודאי שקיים פער, כפי שאנחנו יודעים, במקרים רבים בין הכוונה לבין התוצאה שלה. ואני רוצה לציין, איך נאמר זאת, מספר הסתייגויות שמבחינתי לא קיבלו את הביטוי שלהן בהצעת החוק הזו. יש מקום לערוך את ההבחנה החשובה בין אשראי הצרכני לבין אשראי עסקי. אנחנו יודעים שנים ארוכות שאחת מן הבעיות שניצבות לפתחו של המשק הישראלי היא שרובו של האשראי הולך למיעוט מאוד מאוד קטן של אנשים במגזר הפרטי, במגזר העסקי. ולכן יש חשיבות גדולה מאוד –גדולה מאוד – לעודד או ליצור אפיקי אשראי לעסקים הקטנים. זו מטרה חשובה, זו מטרה ראויה. אבל גם מצד אחר, שמענו כאן נתונים מדהימים לגבי היקפו של האשראי הצרכני. אני מעלה את השאלה – ואני מעלה אותה כשאלה רטורית, אדוני היושב-ראש – עד כמה אנחנו רוצים לעודד את האשראי הצרכני. כלומר, האשראי הצרכני, מה משמעו? אנשים לוקחים הלוואות מהבנק – או שייקחו מגופי האשראי – כדי לממן את רמת החיים שלהם. במציאות מתוקנת הרי ההכנסה שלהם צריכה להיות כזו שמאפשרת להם לממן את רמת החיים שלהם. יש חשש משמעותי מאוד שהתחרות הזו שאנחנו רוצים לקדם בתחום האשראי תעודד עוד ועוד לקיחת אשראי. לא זו בלבד שזה יכול לבשר משבר כלכלי עתידי – משעה שהאנשים לא יוכלו להחזיר את הכסף הזה, אדוני היושב-ראש – אבל אנחנו שמים את יהבנו על אשראי במקום על להרוויח בזיעת אפיך, אדוני היושב-ראש. זו יכולה להיות בעיה גדולה מאוד מאוד אם זה מה שאנחנו נקבל בסופו של דבר. אין אנחנו מדברים על תחרות לשם תחרות, ואין אנחנו מדברים על הורדת עלויות האשראי לשם הורדת עלויות האשראי, אלא אנחנו רוצים שהאשראי שיבוא לחברה, למשק, לשוק, לאזרחי ישראל, יתועל באופן מיטבי. קיים אצלי חשש גדול מאוד מאוד שהצעת החוק כפי שהיא קיימת, לא תיתן מענה לעניין הזה. זה מביא אותי, אדוני היושב-ראש, להסתייגות ספציפית מאוד מאוד שאנחנו ביקשנו להביא בחוק הזה, והיא לא התקבלה. וההסתייגות הזו אומרת שימונו נציגי ציבור בעלי מומחיות בתחום הפיננסי וביניהם נציג ארגון חברתי ונציג מוסד אקדמי, שימנה שר האוצר. והכוונה היא בעצם, בהסתייגות הזו, ליצור את הזיקה בין החשש שאני הבעתי לפני כן לגבי שני סוגי האשראי ולגבי העובדה שאנחנו לא כל כך ששים – או אני לפחות, ואני לא יודע מי כן שש – להגדיל את האשראי הצרכני. לו הייתה נכונות, מוכנות, מצדו של שר האוצר ושל ידידי אלי כהן, יושב-ראש הוועדה, לאשר את ההכללה הזו בוועדה – שהיא ועדה חשובה ואתה אכן אישרנו מה שנקרא ועדת היישום – אדוני היושב-ראש, הרי שהיינו יכולים, אולי, באופן כזה או אחר, לתת מענה לסוגיה הזו של להיכן אנחנו רוצים להפנות את האשראי בסופו של יום. ולא קיבלנו מענה לנושא הזה. דבר אחר, דבר חשוב נוסף שעלה כאן ורועי פולקמן דיבר עליו, זה הנושא של פרטיות הלקוחות. ואנחנו כאן – אני אומר בלב כבד – מהוססים ביחס לסוגיה הזו. עד לרגע זה קיימים חילוקי דעות משמעותיים מאוד בערכאות המשפטיות, בייעוץ המשפטי לכנסת, האם החוק הזה שאנחנו מעבירים היום, החוק הזה שאנחנו מתבקשים להעביר היום, חוק הבנקים, האם הוא עולה בקנה אחד עם החוק של נתוני אשראי. יש דעות לכאן ויש דעות לשם. ואני אומר לכם בלב כבד, גם אנחנו הולכים להצביע בעד החוק באופן כללי, אדוני היושב-ראש, אז אני אומר שבלב כבד אנחנו נעשה זאת, משום שהחשש הזה עדיין ניצב בפנינו. הייתה תכתובת שאין פה הזמן לפרט אותה, בין נציגים שונים, אם של משרד האוצר, אם המפקחת על הבנקים, עם האנשים שאמונים על הייעוץ המשפטי, שבעצם משם עולה החשש שלא קיימת הלימה. ואנחנו גם, בדיוני הוועדה – יושב כאן חברי חיים ילין, שבאמת, אתה ליווית את כל – אני לא חושב שהחמצת ולו דיון אחד בתהליכי החקיקה של החוק הזה – ואנחנו הבענו את החשש הזה שלנו פעמים רבות, ואני הלכתי גם לבחון את זה אצלי בפרוטוקול מה נאמר. בזמני אמרתי את הדבר הבא: באשר לסוגיה הזאת של חיסיון של הפרטיות, של המידע הפיננסי של הלקוח, אנחנו עושים זאת על בסיס הנחת העבודה שקיימת הלימה בין החוק הזה לבין חוק נתוני אשראי. כלומר, אם יש פער או היעדר הלימה בין החוקים הללו, הרי יש לנו כאן בעיה. יכולה להיות לנו כאן בעיה, ולכן אני מעלה את זה. גם כאשר לא הצגנו הסתייגות בכתב, אני מעלה את זה כהסתייגות עבור כולנו, או איזו קריאת אזהרה עבור כולנו, שהיה והחוק הזה עובר כלשונו וככתבו, מן הראוי שתהיה לנו אולי הזדמנות נוספת – בזמן שיחלוף עד שהחוק הזה ייכנס לתוקף – שנוכל להתמודד עם הסוגיה הזו. אנחנו בהחלט לא מעוניינים שתהיה מציאות שבה לא תתקיים הלימה בין החוק הזה לבין חוק נתוני אשראי, החוק שעליו עמלו רבות והגיעו לאיזה איזון. אני חייב לומר גם שיש רבים שטוענים שגם האיזון שאליו הגיעו – נכנה אותו "האיזון" – שאליו הגיעו בחוק נתוני אשראי, הוא עדיין לא מספק רבים. אבל אמרנו, אוקיי, הנה, אם זה יהיה, למעשה, הרף שמולו אנחנו בודקים, הבה לפחות – בודקים, עד כמה הפרטיות של הלקוחות נשמרת – אז לפחות שזה יהיה הרף שעל-פיו אנחנו בוחנים את החוק הזה, את החוק של הבנקאות. אני מקווה שעם בואנו לאשר את החוק הזה בסופו של יום, לא עשינו – איך הייתי אומר זאת? – לא פגענו באינטרס הציבורי הכולל. לכן אני רוצה לחזור ולומר, נעשתה פה באמת עבודה יסודית, נעשתה פה עבודה מעמיקה, נעשתה פה, הייתי אומר, גם עבודה מפרכת, לעתים נשארנו עד שעות מאוחרות של הלילה. היושב-ראש של הוועדה, שהיום הוא שר – לפני דקות ספורות, לפחות חצי שעה, הוא מונה לשר – עשה עבודה מקצועית, עבודה יסודית, השקיע את כל יהבו ומרצו בניסוחו של החוק הזה. אבל אמרתי, ואני חוזר ואומר, שגם אם אנחנו נאשר אותו – עם קצת חששות שמא בסופו של יום הוא לא יממש את היעדים ואת המטרות שלו. ראשית, רפורמה בבנקים, כלומר, שאנחנו רוצים אכן להתמודד עם בעיית הריכוזיות בשוק הפיננסי. שנית, שאכן אנחנו נאפשר אשראי גדול יותר לציבור ושהוא יתמקד בעיקר, לפחות לטעמי, באשראי צרכני שיכול לעודד פתיחת עסקים קטנים ועוד דברים מהסוג הזה. אבל תהיה לנו בעיה גדולה מאוד – ואני לא אומר לנו, לי, אלא לנו בכלל, לחברה הישראלית, אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אם בסופו של דבר אנחנו נעודד איזה קזינו שבו אנשים ירוצו לגופי אשראי או שגופי האשראי ירוצו אחריהם וייתנו להם אשראי בסכומים גדולים או בהיקפים גדולים שבסופו של דבר יקלעו אותנו למשבר כלכלי גדול. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכבדה מאוד. אני חושב שאנחנו דנים פה היום, כבוד היושב-ראש, על אחד החוקים הכי חשובים שיש, אבל כנראה כולם יודעים הכול, וחברי הכנסת יבואו, בסוף יצביעו. אנחנו בעד החוק, אבל הם לא יודעים אפילו על מה הם מצביעים. קשה פה השיח הזה. ואני רוצה להגיד כמה דברים. כל החוקים במדינת ישראל שאני רואה שמחוקקים, כולם – או שיש להם קונוטציה פוליטית או שמנסים לתקן משהו. אבל אף אחד לא בודק, לא בודק אם אפשר ניהולית לבצע את המשימה. כבוד היושב-ראש, אני מדבר גם בלי שר? <היו"ר מאיר כהן:> אדוני ימשיך. אנחנו תכף נבדוק – איפה השר? <חיים ילין (יש עתיד):> מה? <קריאה:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא רואה. <היו"ר מאיר כהן:> הנה, השרה שקד נמצאת כאן. ברוכה הבאה. כן, היא פה. הכול בסדר. <חיים ילין (יש עתיד):> אה, טוב סליחה. למה אני מתכוון כשאני מדבר על הצד הניהולי? החוק הזה – אפשר לעשות עליו v. הוא יעבור. החוק הזה לא יתחיל לפעול או שיתחיל לפעול עוד שלוש-ארבע שנים, לא לפני זה. למה? המגבלות הגדולות ביותר שהיו בשביל לפתוח בנק או מתחרה לבנק או כל דבר שלא יהיה, היו עצומות: 1. הון עצמי גבוה מאוד; 2. תשתית; 3. מידע. שלושת המרכיבים האלה הם המרכיבים הבסיסיים שבעצם מביאים לפתיחת בנק. עכשיו בואו נראה על המידע. מידע – היו פה ושם ויכוחים פנימיים מה אפשר להעביר, מה אי-אפשר להעביר. אני לא מדבר על ה-read-only, זאת אומרת, על תחרות בתוך זה, אלא מה קורה עם כרטיסי האשראי שיש להם מידע ועכשיו הם מוכרים את זה לגורם חיצוני. זה מידע. הנושא השני הוא הון עצמי. אז הון עצמי טופל. הורידו בעצם את ההון העצמי כדי שיהיה אפשר לפתוח בנקים. דרך אגב, יש עוד חוק שלא דנים עליו, על אגודות אשראי, שהוא גם משתלב שם פנימה. והנושא השלישי, שהוא המהותי ביותר, הוא התשתיות. כיום התשתיות הם חסם בלתי רגיל מבחינת עלויות הכספיות ומבחינת מתן השירות כאשר – אין לי פה פלאפון, אבל לא רחוק היום, זה עוד שנה, שנתיים, שלוש, והכול יהיה בפלאפון. הבנק שלנו יהיה בפלאפון. הכול יהיה שם. אבל התשתית וההגנה והסייבר שצריך כדי לשמור על המערכת הזאת, עולות הון תועפות. המון, המון, המון כסף. והחסם הזה, דובר עליו רבות – ואני כאן אכנס להסתייגות שלי – הוא חסם שהאם הבנקים, לצורך העניין, כל בנק שיש לו תשתית יכול לארח בנק אחר בתחילת דרכו. מה זאת אומרת? אני אשתמש בתוכנה של בל"ל או בנק הפועלים או המזרחי או כל בנק שמוכן לתת לי את השירותים האלה, ואני אשלם שכר-דירה כמו שאני משלם על דירה או על עסק. אלא מה? הדבר הזה קורה לאחר קרוב לשנתיים. זאת אומרת, כל מי שרוצה להקים תשתית בנקאית אבל אין לו תשתית, הוא רוצה להקים בנק אבל אין לו תשתית, הוא יחכה עכשיו בין שנה וחצי לשנתיים כדי שבנק יוכל לארח אותו. אבל אם הבנק יוכיח שהוא לא יכול לארח אותו ולתת לו את השירותים האלה, אז הוא עוד פעם נמצא ב"לופ". הוא לא יכול לעשות שום דבר. לכן, כשאני ואני בא ואומר שהחוקים יש בהם הרבה היגיון ויש להם מטרות טובות, בפרקטיקה הניהולית, להקים את הבנק הזה, שום בנק לא יקום. שום בנק לא יקום, תאמינו לי, בארבע השנים הקרובות. אין חיה כזאת, אלא אם בחקיקה בעצם נוכל לבוא ולהגיד מייד, מייד, כל בנק שרוצה לקום, שיש לו ההון העצמי ויש לו המידע ויש לו הכול, הוא יכול לעשות את זה תחת התשתית של אותם בנקים. זאת הסיבה העיקרית שאני בא ואומר שלשר האוצר ולאלי שניהל את הוועדה יש רצון גדול מאוד לשרת את העם ושתהיה באמת תחרות. בנק ישראל, באמת, למרות הכול, בא ופתח את הדלת לתחרות הזאת. ראינו את האוצר וכל מי שאתם רוצים. היה שם פעיל מאוד. אבל בפועל זאת המציאות. לכן, אני באתי והבאתי הסתייגות שהיא הסתייגות מהותית. אמרנו: מידע פתרנו, הון עצמי פתרנו, תשתית לא פתרנו. מה נעשה? ביקשתי שלפחות במה שנקרא אגודות אשראי שבעצם זה בנקים – זה אגודות אשראי שיכולות להפוך לבנקים – אבל אגודות אשראי שרק החברים שלהם יכולים לקחת הלוואות ולהפקידו ולהזיז ולעשות את כל הפעילויות האלה, מייד – זאת אומרת, בתוך שלושה חודשים – יוכלו להתארח באותה מערכת בנקאית. זה מה שכתבתי. אמרו לי: חיים, תקשיב: רעיון גדול. בנק ישראל לא יסכים. כופפנו אותו יותר מדי. מה זאת אומרת כופפנו אותו יותר מדי? אם אנחנו רוצים חוק שהוא גם יעשה את עבודתו, אז צריך לכופף דברים, אין פה מה לעשות. כל הזמן הולכים על ביצים. מפחדים לא לעצבן את בנק ישראל, לא לעצבן את זה, לא לעצבן את זה. שחס וחלילה לא יתעצבנו אנשים. דרך אגב, לידיעתכם, פעמיים בנק ישראל יצא מהוועדה – פעמיים – והייתי מהדקה הראשונה עד האחרונה כמעט בכל הישיבות, לא פספסתי כלום. <היו"ר מאיר כהן:> כלומר, פעמיים הבנק התעצבן. <חיים ילין (יש עתיד):> פעמיים בנק ישראל התעצבן ויצא החוצה. איפה נהיה דבר כזה? איפה האחריות? תארו לעצמכם ששר מתעצבן, קם והולך. אנחנו משרתי ציבור, אין לנו את הפריבילגיה. אפשר להתעצבן, אבל לצאת החוצה? לעזוב? איפה האחריות שלנו? לכן אני אומר, צריך לשים את הדברים על השולחן. ההסתייגות הזו – חבל שהיא לא תעבור. היא הסתייגות חשובה. אז התפשרתי ואמרתי: אוקיי, לפחות אגודות אשראי שיקבלו את זה. אגודות אשראי יקבלו את התשתיות האלה ובתוך שישה חודשים עד שנה יוכלו לבוא ולתת הלוואות ולקבל גם פיקדונות. אלא מה? עכשיו אגיד לכם שני דברים עיקריים שצריכים לקרות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יש פה שר? יש פה שר במליאה? <היו"ר מאיר כהן:> יש, יש. השרה נמצאת. <חיים ילין (יש עתיד):> כן, יש שרה. השרה שם. היא ממש מקשיבה לי. ואני תמיד ראיתי שגיל גם מקשיב לי, הוא תמיד מקשיב. אפילו לא יודע שאני אומר את השם שלו, אבל הוא מקשיב יחד עם השרה. עכשיו, בוא נשים את הדברים על השולחן. אני מאוד בעד החוק. אני רוצה שהסתייגות הזאת תעבור. אני רוצה להבהיר איזה שני דברים אנחנו צריכים במדינת ישראל עכשיו ברמה אסטרטגית. אני לא יודע – כבוד שרת המשפטים, שרת המשפטים, אני מתייעץ אתך עכשיו – אבל שני חוקים הם must במדינת ישראל בשביל לפתור את הפלונטר של התחרות הבנקאית: 1. הקמת רשות פיננסית שתסתכל על הכול מלמעלה – בנק ישראל, ביטוח, פנסיה, חסכונות. יש שלושה טריליון שקל – לא מיליארדים, טריליון שקל – הפקדות של כל מדינת ישראל. איך הכול מסתדר למעלה. זה אחד הדברים שלדעתי הכי חשובים שיכולים לעשות. ואני חושב שזה ייתן לנו את האפשרות להסתכל על הניהול בצורה אחרת לגמרי, ואז בנק ישראל והאוצר והמתחים האלה ירדו לחלוטין. ואני חושב שזה קיים בעולם, זה לא דבר חדש. החוק השני, או האפשרות השנייה, כדי למנוע – מה שחבר הכנסת יוסי יונה אמר – שלא יהיה אשראי ללא גבולות, זול, שאנשים ייקחו, כי בסוף צריך להחזיר את ההלוואות האלה. זה להקפיד שאין אוברדרפט במדינת ישראל. אין יותר אוברדרפט. אין מסגרות אשראי שאי-אפשר להחזיר. לסיכום, אלה שני הדברים שלדעתי צריך להיות. אני רוצה להגיד פן נוסף שדנו בו, ובזה אני מסיים – נושא הענישה. משרד המשפטים אמר שענישה יכולה להיות גבולית. אני אסביר לכם: אם מישהו מגיע עם אקדח לבנק ושודד את הבנק במיליון שקל, השודד הזה ייתפס וייכנס לכלא, נכון? אבל אם יש בנק שמתוך רשלנות נתן 4 מיליארד שקל לפישמן, מי שהולך להיות בכלא זה כל עם ישראל. 4 מיליארד שקל כולנו נצטרך להחזיר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> אף אחד – אבל אף אחד – בבנקים לא ישלם את המחיר הזה. זו שערורייה. לכן, רשות פיננסית – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – אין אוברדרפט, ואשראי, צריך לתת אותו בשכל, כי בסוף צריך להחזיר. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אראל מרגלית, חמש דקות. בבקשה. חברים, היות שזה לא מעט זמן דיבור, אנא הקפידו על הזמן. <חיים ילין (יש עתיד):> גם אם ידברו שעה, תמיד יהיה דקה – – – <היו"ר מאיר כהן:> עכשיו אני מבין למה הגעתם לחצות אחרי כל דיון. בבקשה, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק לא מושלם, אבל חוק טוב. הוא חוק שסוף-סוף עושה סדר ומפריד בין הבנקים לבין חברות כרטיסי האשראי, ונותן אפשרות – ההסתייגות המרכזית שאני עבדתי עליה יחד עם חבר הכנסת, השר אלי כהן, זה בעצם להכניס עוד סולקים חדשים ועוד מאגדים לתוך חברות האשראי, שיכולים לעבוד מול העסקים הקטנים. אני אסביר למה הדבר הזה חשוב ולמה כדאי שנוודא שזה קורה. מה שקורה היום זה ש-460,000 העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, כשהם צריכים להשתמש בכרטיסי אשראי ולבצע סליקה, הם משלמים בממוצע 2.5%–3% על המחזור שלהם, בעוד חברה גדולה, כשהיא עושה את אותה סליקה, היא משלמת 0.7% או 0.8%. עכשיו, תחשבו איזה הבדל זה בעלות. עכשיו, לאן הולך כל יוקר המחיה הזה, גברתי השרה, שפעם הייתה בשדולה לעסקים קטנים? יוקר המחיה הזה הולך לצרכן, כי בסופו של דבר מגלגלים את זה עלינו. בעצם, מה שאנחנו ביקשנו מבנק ישראל זה: תנו להכניס סולק נוסף, מלבד חברות כרטיסי האשראי המקובלות, שמסוגל להיכנס ולעבוד מול העסק הקטן ולהתחרות בשתיים-שלוש חברות כרטיסי האשראי. הדבר הנוסף – חבר הכנסת מוזס, חבר הכנסת מוזס שאוהב לשתות מים אפורים בטייסת – אני מדבר על עלות של סליקה של כרטיסי אשראי ועל החשיבות של החוק הזה. הדבר הנוסף זה שהסכמנו להכניס מאגדים. מה זה מאגד? מאגד זה מישהו שיכול ללכת ל-100 עסקים ולעשות אתם דיל כאילו הם עסק אחד, ולקבל מחיר הרבה יותר טוב. ובעצם החוק הזה זה חוסך מיליארדים בשנה לצרכן הישראלי. בנק ישראל – כשדיבר חבר הכנסת ילין על זה שהם קמו ויצאו – באחת הפעמים הם יצאו, כשאנחנו הבאנו את הדרמה לתוך חדר הישיבות, והם בעצם לא רצו שיהיו מאגדים, והם לא רצו שיהיו סולקים חדשים – הם רצו שיהיו סולקים חדשים, ב-2010 הם החליטו שיהיה סולק חדש, אבל מ-2010 עד סוף 2016 לא היה שום סולק חדש. לכן ביקשנו שבנושא של הסולק בנק ישראל יהיה זה שקובע, והאוצר מאשר, ובנושא של המאגדים האוצר יהיה זה שקובע, ובנק ישראל מאשר. הם הרימו דגל אדום, אבל היועצת המשפטית של הוועדה, אתי, עשתה את עבודתה נאמנה, וניסחה את זה לדעתי בדיוק כמו שדיברנו על זה, ובעצם עמדנו בפרץ. עשינו ימים כלילות עם נציגי בנק ישראל. הם לא תמיד היו נורא מרוצים מההסכם – – – <היו"ר מאיר כהן:> לילות כימים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לילות כימים – אנחנו עשינו ימים כלילות. <היו"ר מאיר כהן:> ישנתם? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בסופו של דבר הגענו להבנה, שהיא לא הייתה אידיאלית, אבל מה שראינו בתוך התהליך הזה זה שבנק ישראל, עם כל הכבוד שיש לי להרבה מאוד מהאנשים שם, חייב לשנות דיסקט. בנק ישראל מגדיר את המטרה שלו כבנק שאחראי לאיתנות הפיננסית של הבנקים, שזה דבר חשוב, אבל בנק ישראל צריך לשנות את מטרתו – אני אחראי לאיתנות הפיננסית של המערכת הפיננסית והבנקים, ורווחתם הפיננסית של אזרחי מדינת ישראל – ואז התחרות היא במהות העניין. לכן אני מברך על החוק הזה. זו בשורה ענקית לעסקים הקטנים והבינוניים במדינת ישראל, זה יחסוך להם מיליארדים, אבל הכי חשוב, זה יחסוך לצרכנים בעלות יוקר המחיה. כשאתה הולך למכולת או כשאתה הולך למסעדה, או כשאתה הולך למאפיה, אתה עכשיו, במקום שזה יעלה לו – אני מקווה שנשלים את זה – במקום שזה יעלה לו 3% סליקה זה יעלה לו 0.8% סליקה, ומשהו מה-2.2% שהוא חוסך אני מקווה שיתגלגל לחיסכון גם לצרכן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. חבר הכנסת מרגלית, על השנייה דיברת. יפה מאוד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נתת לי קודם ג'סטה – אני אעמוד בזמנים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמח על הרפורמה בבנק, בענף הבנקאות. אני אשמח מאוד אם ייכנסו שחקנים חדשים. בכלל, מתקנים את העולם. אבל אני רוצה לדבר על קטע קטן בתיקון העולם. תיקון העולם המקומי שלנו. כביש ירושלים–תל-אביב. אני מודה שאני מאותם אזרחים שהכביש הזה הפך את חייהם לסיוט. באזור מגורי, מבשרת, גרים 30,000 איש, בסביבה גרים 50,000 איש, והממשלה, בתאבונה הגדול לעוד כבישים ועוד מחלפים ועוד פריצות דרך, זרקה מתחת לגלגלי המכוניות האלה את תושבי האזור הזה. החליטה שהם שוליים. זה לא אזור פיתוח, הם לא נזקקים לעזרה כזו או אחרת, אולי בסולם הסוציו-אקונומי הם בכלל גבוהים – אז אפשר. הם בטח לא יעשו הפגנות או מי יודע. וכך התעוררנו אחרי כמה שנים שחיינו היו כבר סיוט לא קטן – לסיוט הגדול. בדרך המקרה הזה, כמובן תכף אני אתאר, אני לומד – מהמיקרו תמיד אפשר ללמוד על המקרו, אבל המיקרו פה הוא לא כל כך מיקרו, הוא מיקרו גדול, של מיליארדים, שהמדינה החליטה לשפוך, אולי בצדק, לטובת כביש, אבל תוך התעלמות מוחלטת מהאוכלוסייה שיושבת לידו. יישוב, סתם – אתה היית ראש עירייה, אדוני – יישוב שהיו לו שלוש כניסות נשאר עם כניסה אחת. כל החיים מתנקזים בכניסה אחת. אתה יושב עם מומחי התחבורה, היהירים, כמובן, כי הם מבינים יותר טוב מכל אחד אחר – הם לא רואים אנשים, הם רק רואים כבישים, ואתה אומר להם, חברים, איך ניכנס ליישוב? איך נצא מהיישוב? מה יקרה אם יהיה אסון? מה יהיה עם מצב חירום? אם תהיה שרפה? – אה, אז אוקיי, נסדר לכם עוד יציאה. אה, לא, ייבנה כביש, עכשיו מס' 16 – תשמעו את השם הזה, זה עוד עשר שנים קדימה, עשר שנים. התושבים – אני אומר, לא רק היישוב ששמו מבשרת – גם היישובים הסמוכים, מוצא, בית-זית, אחרים, קצת יותר קרובים, קצת יותר רחוקים, בית-נקופה וכו'. מה הם צריכים לעשות? אנשים קמים בבוקר, ולא יודעים לאן לנסוע. עכשיו, למה זה מעצבן במיוחד? כי ביום חמישי גזרו את הסרט, ועוד עשו מצור על כביש ירושלים–תל-אביב. 12 שעות אסור היה להיכנס, אסור היה לצאת. מה הם גזרו שם בדיוק? כל אחד מכם נוסע על הכביש הזה. הפרויקט נגמר? סיימתם את העבודה? לא. אבל יש מספריים? אפשר למתוח חוט? בוא נגזור. אולי חס וחלילה יחול איזה שינוי פוליטי קטן, אולי מישהו ילך, מישהו יבוא, אולי מישהו יגנוב לנו את הטקס החשוב הזה. אז לא מיצו אפילו את העבודה המסוימת הזאת בצומת הזה. אני אומר – אין דבר יותר ישראלי מהחלטורה הזאת. לא גמרו. אמרו לנו: עוד כמה חודשים, עוד כמה חודשים, עוד כמה שנים. מה קרה? לקחתם על עצמכם משימה אדירה, שופכים שם מיליארדים על מיליארדים – אני אומר לכם, לא גמרו – גמרנו. קמו תושבי מדינת ישראל שנוסעים על הכביש, באו לכביש ביום ראשון, אמרו: ברוך השם, המשיח הגיע. זהו, לא פחות ולא יותר. 35 דקות מתל-אביב לירושלים. 35 דקות היו שעה וחצי. שעה וחצי נסעו אנשים לירושלים או מירושלים. רגע. הבוקר, יום רגיל, שום דבר מיוחד, ב-07:00 היה כבר הכביש הזה פקק ארוך. שעה לא הכי עמוסה. <היו"ר מאיר כהן:> וגם ב-09:00. <נחמן שי (המחנה הציוני):> וגם ב-09:00, אומר לי ידידי יושב-ראש הישיבה. אז מה עשיתם, אני רוצה להבין. קוראים לזה בעברית הפשוטה: חלטורה, אבל חלטורה שממצה את כל הכיעור והרוע שאפשר. ו-50,000 איש שגרים שם במקרה – לא שנה ולא שנתיים – חשך עליהם עולמם. ואת הסיפור הזה, שהוא לא רק שלנו, ועכשיו כולכם חולקים אתנו, רציתי להביא היום לכנסת בעיתוי החשוב של רפורמה במערכת הבנקאית. הוא יפה כשלעצמו, ואני אומר – בוא נחשוב על הרפורמה בכבישים ועל השינוי שהתחולל בחייהם של עשרות-אלפים, אולי מאות-אלפי ישראלים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. וֶרבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אמת. וֶרְבִּין ולא וַרְבִּין ולא וֶרַבִּין. <היו"ר מאיר כהן:> ורבין, סגן המזכירה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב בראש. טבעי מאוד בשבילי לדבר על נושא אגודות אשראי ועל הרחבת התחרות בשוק האשראי, ומדובר ברפורמה חשובה וחיונית מאוד, והרחיבו על זה את הדיבור חברי לפני. אני מתנצלת, אבל אני מוכרחה לדבר על נושא תאונות הדרכים. תקשיבו, זה לא יכול להיות. שרת המשפטים אומנם נמצאת במליאה, אבל אני אומרת לכם: הממשלה לא יכולה להמשיך להתנהל כפי שהיא מתנהלת בכל הקשור לקטל בדרכים. היום נהרגו שלושה אנשים נוספים. ארבעה – ארבעה נהרגו? ארבעה נהרגו. 376 אנשים נהרגו ב-2016, 20 אנשים נהרגו – אנחנו היום ב-23 בינואר – כמעט בן אדם ליום. אני לא מצליחה להבין מה קורה כאן. באה הממשלה ואמרה: אנחנו נקים ועדת שרים. אמרו: לא ועדת שרים – נקים ועדת מנכ"לים. ועדת המנכ"לים הזאת לא כונסה מעולם. ועדת הכלכלה בראשות איתן כבל ניהלה שימוע במשך חצי שנה, טיפלה בכל נושא, בכל פרט שקשור לקטל בדרכים. <היו"ר מאיר כהן:> שלושה בני-נוער ואישה ז"ל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לבי-לבי עם המשפחות, עם האנשים האלה שלא חזרו הביתה. ויסלחו לי כולם: סתם. סתם. למה זה צריך להיות? הגשנו דוח בחודש יולי 2016, דוח מפורט עם המלצות. חבר הכנסת פרי, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. המלצות שלי. כולנו התגייסנו לטובת העניין הזה. לממשלה יש כלי מעולה, לקחת אותו וליישם אותו. אני לא מצליחה להבין, למה לא עושים אותו? אנחנו זקוקים ליותר אכיפה, זקוקים ליותר ניידות, זקוקים לפתרונות עבור הולכי רגל. בשבוע שעבר טיפלתי בנושא של רמזור בצומת בת-הדר. בא ראש אגף תשתיות במשרד התחבורה ומסביר לנו שלוקח שנה פלוס מינוס לייצר פתרון עבור הצומת הזה. אדוני היושב בראש, חבר הכנסת מאיר כהן, איך זה ייתכן? אני לא מהנדסת תנועה. תבואו ותגידו שהפתרון שאנחנו מציעים לא טוב. אין לי בעיה עם זה. אני מטפלת במשך חודשים בתאורה בכביש 31 מערד. אתה חושב שמצליחים למצוא פתרון? לא. אני לא מצליחה להבין את זה. אז אני מבינה שלא הכול אפשר לפתור בבת-אחת, אבל לא יכול להיות שנמצא את עצמנו שוב ושוב עולים מעל הדוכן הזה ואומרים: חברים, זה לא יכול להימשך ככה. הקטל בדרכים לא יכול להימשך ככה. אנחנו קמים בבוקר ואנחנו לא יודעים לאיזו מציאות אנחנו קמים. אנשים קמים בבוקר, הולכים לעבודה, הולכים לבית-הספר ולא חוזרים הביתה. איך זה יכול להיות? הממשלה חייבת להתגייס לעניין הזה. ראש הממשלה – שלא נמצא כאן – עם כל הכבוד, זה לא רק עניינו של שר התחבורה; ודאי שזה גם עניינו של שר התחבורה. מובן שזה גם עניינה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שקיבלה יושב-ראש חדש. אני תוהה לעצמי: האם אנחנו לא נדרשים לפרק אותה? כבר אמרתי את זה פה במליאה. האם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עושה את מה שהיא אמורה לעשות? ואני אומרת לכם: אני לא מבינה איך זה יכול להיות שאנחנו עומדים מנגד וכל שנה בחמש השנים האחרונות יש עלייה במספר ההרוגים וההרוגות בתאונות הדרכים. לפני כחודש – ויושב פה סגן מזכירת הכנסת – זכיתי להעניק את פרס קרן יושב-ראש הכנסת לשני אנשים: אחד – לגיל ביילין, שיצר תוכנית מיוחדת לבני נוער ללימוד בטיחות בדרכים, והפרס השני – לארגון "בטרם". אבל אני אומרת לכם: זה כלום, זו טיפה בים. אם אנחנו לא נתחיל לאכוף בדרכים, אם אנחנו לא נביא יותר ניידות משטרה, שום דבר לא שווה. אמר חבר הכנסת איתן כבל כשאנחנו התחלנו את השימוע: אני לא רוצה לשמוע על הגורם האנושי. אז אנחנו יודעים שיש גורם אנושי, אבל התחושה שאנחנו לא יכולים לטפל בזה בגלל הגורם האנושי היא שטות גמורה. לבי עם המשפחות של אותם ארבעה הרוגים שהיום לא חזרו הביתה, עם כל הרוגי הקטל בדרכים. אילו זו הייתה מלחמה, כל הארץ הייתה נזעקת. אז אני מודיעה לכם: זאת מלחמה. והמלחמה הזאת היא של כל אחד ואחת מאתנו. בואו נעשה משהו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג', שאני עדיין לא רואה אותו באולם. בכל אופן, אם הוא שומע אותנו. חמש דקות לרשותך, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא רואה פה שר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השרה נמצאת שם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזו שרה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> שרת המשפטים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> טוב. גם בעניין הזה צריך לטפל, ששר בממשלה יושב בתא המומחים במקום לשבת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל שים לב – השרה משוחחת עם חברת כנסת מסיעתך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא צריך לקבל את זה. השרה צריכה לשבת ליד שולחן הממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אגב, אתה סגן יושב-ראש הכנסת. אתה יכול להציע את ההצעה בנשיאות הבאה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מאה אחוז. זה לא אומר, כשהיא יושבת במקום הזה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ממש לפני כמה דקות ראינו כאן דיון ובעיקר טקס שנראה כאילו מנותק מהמציאות שאנחנו חיים בה – ממשלת ישראל משביעה לעצמה עוד שני שרים. איזו חגיגה, איזו אופוריה. ממש פתח לעתיד. אתם יודעים, כשמשביעים שרים, כמו שאמרתי אז, זה סוג של הישג אישי חשוב, אבל כשזה מתחבר לממשלה מהסוג הזה, זה דבר שאפשר להבין שהוא לא יותר מסוג של דמיון או סוג של עבודה בעיניים של כולנו. בכלל, שמעתי היום את ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו מדבר על ההישגים הדמיוניים שלו; מדבר על מה הממשלה הזאת עשתה ועשתה, וכאילו שום דבר לא קרה. כולנו יודעים, חברי חברי הכנסת, שזה נגמר, שזה הסוף, שנתניהו הוא ראש ממשלה יוצא, שזה סוף דרכו. הוא עצמו, כשהוא מדבר היום על ההישגים, עושה סוג של סיכום של הכהונה המתמשכת מדי שלו בראשות הממשלה. לראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו אין באמת חזון, הוא לא יודע לאן מדינת ישראל הולכת. האמת היא שכבר עשר שנים הוא לא מייצר שום תוכנית, שום חזון. בעיקר הוא מייצר בלימה, חסימה, אם של אויבים פוליטיים, יריבים פוליטיים, או אם של תוכניות או יוזמות. הוא בעיקר עושה הכול כדי לגרום לכך שלא יצמח שום דבר לידו או בסביבתו. אבל החמצן, החמצן באקווריום של ראש הממשלה נגמר. ראש הממשלה הזה הטביע כבר ממשלה אחת בשביל עיתון, בשביל "ישראל היום". לא בשביל המדינה, לא כי הוא רצה, לדוגמה, לקדם את עולם התקשורת ולייעל אותו; לא כי הוא חשב שהחוק הזה פוגע פגיעה אנושה באינטרס הציבורי, אלא נתניהו התנהל כמו המוציא לאור של "ישראל היום". ברגע שהפרויקט שלו, האינטרס שלו, "ישראל היום" עמד בסכנה, הוא פירק פה ממשלה. הוא הטביע כאן ממשלה בלי להתייחס בכלל למשמעות התקציבית של זה. מה המשמעות לחבריו, מה המשמעות שמפזרים פה כנסת אחרי שנה וחצי. ראש הממשלה עשה את זה. הוא עשה את זה גם כמו שהוא עושה בלי בעיה: מתקשר ומספר למילצ'ן שהוא שכח להביא את הצמיד ולבקש עוד כל מיני מתנות, כי כך מתנהל ראש הממשלה היוצא שלנו בנימין נתניהו. גם בתוך כל הסבך הזה וכל המהומה הזאת, וכן, גם כל הגועל הזה שמלווה את התנהלות הממשלה הזאת בראשות נתניהו, יש גם דוח מבקר המדינה שהוא כבר בדרך אלינו. בקרוב כולנו נלמד ונדע כיצד ראש הממשלה עצמו לא ידע לנהל דיונים אסטרטגיים, עוד הרבה לפני "צוק איתן", ולהתנהל כמו ממשלה נורמלית שצופה פני עתיד, או כמו ראש ממשלה נורמלי שצופה פני עתיד. שוב נגלה ראש ממשלה שעסוק בעצמו, עסוק בענייניו ולא עסוק באמת בהכנת המדינה ובבניית חזון להתמודדות עם האתגרים הגדולים. הממשלה הזאת היא ממשלה באמת עייפה. מיותרת, יכולה להיות לנו ממשלה טובה יותר, ממשלה שלא יעמוד בה ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו, אלא תעמוד בה מנהיגות אמיתית שתראה חזון למדינת ישראל. הימים האלה קרבים, זה תלוי הרבה בנו, גברתי היושבת-ראש. זה תלוי באזרחים הטובים שיאמינו שאפשר כאן לעשות את המדינה הזאת באופן טוב יותר, ולנהל אותה באופן טוב יותר, שאפשר שתהיה כאן ממשלה ראויה יותר. וכן, גברתי – משפט אחרון – זה גם הרבה תלוי בנו, ב-120 שיושבים כאן. צריך לזכור: הציבור הישראלי לא בוחר את ראש הממשלה, הוא גם לא בוחר את הממשלה, הוא בוחר את הכנסת. הכנסת בוחרת את הממשלה, הכנסת בוחרת את ראש הממשלה. גם בידינו לשנות את המציאות של המדינה הזאת כבר עכשיו, ולשלוח את ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו באמת אל היציאה הביתה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת איתן כבל, לפני הסיכום של השר. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת. על פניו ברגע שאתה קורא את הכותרת של הצעת החוק, צמצום הריכוזיות, הצעת החוק אומרת וואו, זו הצעת חוק חברתית, מחויבת המציאות לפי כל המצב במערכת המשפט. אבל בכותרת נחמד מאוד וכולנו צריכים לתמוך בהצעת חוק כזו. אני אחד מחברי הכנסת שאכן לקח חלק בדיוני הוועדה, ועדה בראשות השר אלי כהן. ואני חייב להגיד לכם – תחושת לבי – מה היה בוועדה. הוועדה באה בהחלטה, אני רוצה להעביר את החוק. אז התקיים תהליך של חקיקה שהיה תהליך דורסני, אגרסיבי, העיקר להעביר את החוק. אבל האם החוק קולע למטרה? אני מראש אומר לכם חברים – וזה רשום בפרוטוקול – אנחנו לא נשיג את המטרה שלשמה נועד החוק. יוקר המחיה וכל עמלות הסליקה והתחרות כביכול שאמורה להוריד את עלות האשראי – אני אומר לכם, וימים יגידו, וזה יירשם בפרוטוקול – לא יתקיימו. זה לא יתקיים. אני אמרתי את זה יותר מפעם אחת, ואני שוב אומר, וידידי חבר הכנסת כבל זוכר את זה מוועדת הכלכלה כשאני השתמשתי בזה: לא כל תחרות תוריד עלויות, וימים יגידו שהצעת החוק הזו תפקידה אך ורק חלוקת העוגה, עוגת הרווח הבנקאי. הפרדת כרטיסי אשראי מהבנקים והכנסת שחקנים חדשים לשוק הבנקאות – זה דבר יפה, אבל באמת שתהיה תחרות אמת שמטרתה לחשוב על האזרח. אבל מה שיקרה הוא שלתחרות הזו ולדואופולים שייווצרו בעקבות התחרות הזו יהיה קורבן אחד. הקורבן שהיה כל הזמן. והקורבן הזה ימשיך להיות אותו קורבן בעתיד – שזה הצרכן. הצורך להציף את המשק באשראי – אני אומר לכם בתור מי שחי בתוך המשק הזה – לא חסר אשראי במשק. האשראי יקר. האם זו הדרך? לפי דעתי, לא הדרך. נקודה שנייה שרציתי להתייחס אליה – והיא לא פחות חשובה אם לא יותר חשובה – סוגיית הגנת הפרטיות בחקיקה. לפני שנה, כפי שאמרתי בעבר, עמלנו קשה כדי להעביר חוק נתוני אשראי. לילות וימים התקיימו שם ויכוחים כדי להעביר את החוק הזה. הפחדים על הגנת הפרטיות ופתיחת כל המערך, שלכל אחד אמורה להיות תעודת זהות בנקאית. בסופו של דבר החוק עבר. למרות כל ההסתייגויות העברנו את זה, בתקווה, תחת הכותרת: הגדלת התחרות. ועכשיו אנחנו בהצעת החוק המונחת כאן: צמצום הריכוזיות. שוב, שוב, אנחנו דורסים במו-רגלינו חוק שעמלנו קשה לחוקק ומאפשרים עוד פתח לצמצום הגנת הפרטיות. יעני, חופשיות זרימת המידע בין מערכות הבנקים, לא יהיו לה אבא ואימא. לא היה לה, לא היה לה תקדים. הקלילות אצלנו – ושרת המשפטים חייבת לתת את הדעת על זה, וטוב שהיא כאן – הקלילות בפריצת מערך הגנת הפרטיות חוק אחרי חוק, מחייב אותנו לחשיבה עצמית. היה שם ויכוח והיו חוות דעת של היועצת המשפטית של הוועדה שהתריעו ואמרו, ולמרות כל חוות הדעת שקיבלנו והייעוץ המשפטי שליווה אותנו בחוק הזה, התעקשנו – הוועדה התעקשה – הממשלה התעקשה להתעלם. אני חושב: הכותרת טובה, אבל החוק במהות לא ישיג את מטרתו. תודה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ואחריו, אחרון הדוברים – חבר הכנסת איתן כבל. הנה, איתן כאן, הוא נמצא. אחרי איתן כבל יסכם את הדיון שר האוצר. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש, אכן, כפי שנאמר פעם, יש שופטים בירושלים, ויש שופטים בבית-המשפט העליון, ואני מברך על החלטתו החשובה של בית-המשפט העליון מהרגעים האחרונים לאפשר מחר את ההלוויה של אחד ההרוגים באסון הנורא שהתרחש על כולנו באום-אלחיראן. כפי שאתם יודעים, עמיתי חברי הכנסת, נהרגו במקום שני אנשים – האחד מהם שוטר, שהובא למנוחות, וכולנו ראינו את הלווייתו המרגשת, את הילדים הקטנים שהוא השאיר אחריו. וההרוג השני, עמיתי חברי הכנסת, הוא אותו מורה ערבי בדואי, תושב אום-אלחיראן, שנורה ונהרג. הוא היה האדם שנמצא ברכב, אותו רכב שממנו נפגע גם השוטר, ומה לא אמרו לנו, עמיתי חברי הכנסת? אמרו לנו כבר שאותו מורה, בן 47, מורה למתמטיקה, הוא איש "דאעש", ואפילו שמצאו אצלו בבית פרסומים מפלילים. את יודעת, גברתי היושבת-ראש, מה הפרסומים המפלילים שנמצאו אצלו בבית? גיליונות של העיתון "ישראל היום", עם ידיעות על "דאעש". גיליונות של העיתון "ישראל היום". באמת, מצאו אצלו בבית. חמור מאוד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מילא אם זה היה גיליונות של "ידיעות" – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מילא אם זה היה – כן – וכבר הפכו אותו – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ב"ידיעות" היה תשבץ – ב"ידיעות" היה תשבץ, שאחת השאלות הייתה על "דאעש". <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ב"ידיעות" היו גם תשבצים, בוודאי. אני אומר, על זה יוצא שר לביטחון פנים ומאשים בן-אדם שהוא מקורב ל"דאעש". ואותו אדם, שנהרג בצורה כל כך קשה שם, באום-אלחיראן, באותו לילה נורא, ככל הנראה הוא מת מאובדן דם, אחרי שהוא הושאר בשטח בתוך הרכב בלי שניתנה לו עזרה. אחרי שהוא נפטר, עמיתי חברי הכנסת, נעשה ניסיון להרוג אותו פעם שנייה, ולהרוג אותו פעם שנייה גם על-ידי הכתמת שמו כטרוריסט וכאיש "דאעש" וכמי שניסה בכוונה לפגוע ולדרוס, וגם נעשה ניסיון להכתיב למשפחתו לקבור אותו בלילה, קבורה סודית, בלי משתתפים ובלי אורחים, ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שקביעתו של בית-המשפט העליון היום בעתירה לבג"ץ שהוגשה היא כל כך חשובה. בית-המשפט העליון קבע: ראשית, הגופה תוחזר מייד; שנית, ההלוויה תתקיים מחר באזור שבין אום-אלחיראן לבין חורה; שלישית, ההלוויה תתקיים בשעות היום, ולא בשעות הלילה; רביעית, לא תהיה שום הגבלה על מספר המשתתפים. כל מי שירצה להגיע להלוויה ולהשתתף בה יוכל לבוא ולהשתתף בהלוויה, כפי שמקובל. ההחלטה הזאת של בג"ץ היא החלטה עקרונית, היא החלטה חשובה, והיא בעיקר החלטה שמראה לנו באיזה טירוף מערכות הממשלה הזאת נמצאה בימים האחרונים. מה לא קרה כאן? לא רק שנעשה מהלך כוחני ופסול של כניסה ליישוב כדי להרוס בתים שכבר הייתה הסכמה על פינוים – הרי לא היה שום צורך בכל המהלך הזה, של הכניסה הכוחנית לאום-אלחיראן. היה הסכם עם התושבים, כולל, אגב, עם אותו אדם, עם אותו אדם שנהרג במכונית – גם הוא הסכים לפנות את ביתו, הסכים לפנות את ביתו ולעבור, אז למה צריך היה להיכנס לשם בכוח, באלימות, בשעות שלפנות בוקר? ולאחר מכן, כל מסע ההסתה וההשמצות נגד תושבי אום-אלחיראן, נגד כל הציבור הערבי הבדואי בנגב, נגד כל האוכלוסייה הערבית, נגד מנהיגי האוכלוסייה הערבית, נגד חברי הכנסת. חבר הכנסת איימן עודה, שהקדיש בשבוע שעבר ימים ולילות כדי לנסות לגשר ולהגיע לנוסחת פשרה, מותקף במקום על-ידי שוטרים, נורים עליו כדורי ספוג. אני במו עיני ראיתי, גברתי, את כדור הספוג, שהוא אחד משני הכדורים שפגעו באיימן עודה. ראיתי את הכדור הזה. ואחר כך עוד ממציאים סיפורים שהאיש נפגע מאבנים. אני עדיין לא ראיתי אפילו עדות אחת שמספרת שבמקום בכלל נזרקו אבנים. אז חבר הכנסת איימן עודה, כך נטען – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – נפצע מאבנים שלא נזרקו. עמיתי חברי הכנסת, את התהליך המסוכן הזה חייבים לעצור. את התהליך הזה, של ההשמצות, של ההכפשות ושל הטלת התוויות בציבור הערבי, צריך לעצור. זה מסוכן לציבור הערבי, לאוכלוסייה הערבית, אבל זה מסוכן גם לכולנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איתן כבל – בבקשה, אדוני. לאחר מכן שר האוצר משה כחלון יסכם את הדיון. לך, אדוני, יש שבע דקות. בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, הובלתי – אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת דב חנין ולאחרים – את חוק נתוני אשראי. היועצת המשפטית והמשנה ליועץ המשפטי של הוועדה ושל הכנסת, הגברת אתי בנדלר, הייתה היועצת המשפטית שעסקה גם בחוק הנוכחי וגם בחוק של נתוני האשראי. והנה, אדוני השר – בדיוק נכנסת – ואני רוצה קודם כול להבהיר כמה וכמה נקודות: אין חולק – גם לא אנחנו – על חשיבות החקיקה, אדוני השר. גם החוק הקודם של נתוני האשראי, שעמלנו קשות כדי להוציא אותו מן הכוח אל הפועל, וכך גם החוק הזה. אבל כשניהלנו את הדיונים על חוק נתוני האשראי, קבענו כמה מסמרות שאמרנו שהם יהיו בנושאים מסוימים, כמו הגנה על הפרטיות ואבטחת מידע. קבענו שהם יהיו אותם כלים שעליהם החקיקה מונחת, גם זו שתהיה בוועדה של מי שהוא היום השר אלי כהן. אני רוצה לרגע אחד לקחת צעד לאחור ולתקן רושם מוטעה שהיה אצל חברי הכנסת, כאילו היועץ המשפטי של הכנסת, עורך-הדין איל ינון, כאילו הוא קבע שמבחינתו מה שטוענת – שיש ויכוח בינו לבין המשנה שלו, לגבי המהות של החוק בכל הקשור לנושאים שאני פירטתי, ולא היא; היועץ המשפטי, איל ינון, למיטב הבנתי, לא עסק בכלל במהות, הוא דיבר על ההליך. מבחינתו, בעקבות טענות כאלה ואחרות ופניות אליו, הוא קבע שמבחינתו ההליך היה בסדר, והוא לא נגע במהות. אדוני השר, אני פונה אליך ומבקש, בלי להרחיב יתר על המידה, לומר לך ולבקש את העניין הבא – מה שאני לא מקבל – כי אני לא יודע עד מתי כולנו נהיה פה, כל אחד בתפקידו – אחד הדברים הבסיסיים – אתה היית יושב-ראש ועדת הכלכלה – – – <שר האוצר משה כחלון:> אנחנו יודעים עד מתי – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אוקיי. אל תבנה על זה. חברי שר האוצר – ואנחנו באמת חברים ואנשים שמאוד מכבדים ומעריכים זה את זה. אתה היית גם יושב-ראש ועדת הכלכלה, גם שר הכלכלה היית, ואתה יודע – לפחות את זה אני מבקש ממך – שהתקנות יידונו בוועדת הכלכלה. הרי פה זה – לא לעולם חוסן, זה האלף-בית הבסיסי. הוועדה שהיום היא בראשות חברת הכנסת רחל עזריה, היא לא לנצח. אתם הרי הקמתם אותה אד-הוק, ולכן אני מבקש ממך שבעניין הזה – חבר הכנסת טרכטנברג, זה מפריע לי. באמת, אני מתנצל. ברשותך, אני באמת מתנצל. אני מאוד מבקש שלפחות בעניין הזה – ואני גם הולך להיפגש עם המנכ"ל שלך, בעצתך, בעניין הזה, ואני מקווה שלפחות אתה תדע להגיד שזה אלף-בית. אנחנו לא ביקשנו לשנות. לפחות את הדברים האלה – כיוון שיש בידנו שתי המשקולות הנכונות – גם של הוועדה שלנו, וגם של הנושאים שנדונו בדיון, והיועצת המשפטית של הוועדה והמשנה ליועץ המשפטי של הכנסת מכירה ועסקה והובילה את שני הדברים בשני התחומים. אני חושב ומצפה שתיתנו לנו את הכלים – לא כעניים בפתח. אני חושב שלפחות מעל הבמה כאן אתה כן יכול לומר את הדברים. נשארו לי שלוש דקות. ברשותך אני רוצה לעשות מעבד חד בעניין ולדבר על הקטל בדרכים. באמת מעבר חד. אדוני השר, אני אשמח – גברתי, חברת הכנסת רויטל סויד, חברתי, בבקשה, חשוב לי שהשר – לא בכל יום יש לנו הזדמנות לראות את זיו פניו פה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> נכון, אתה צודק. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ברשותכם, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולומר את הדבר הבא: הסיפור של המלחמה בקטל בדרכים הוא פשוט שערורייה שחייבת להיפסק. הסיפור הזה, שראש הממשלה פנה למנכ"ל שלו להקים ועדת מנכ"לים אחרי שהוא הסכים להקים ועדת שרים, ששינה את דעתו שעתיים אחרי. יושב מנכ"ל משרד ראש הממשלה חמישה חודשים, שישה חודשים, אוסף חומר – מה הבושה הזאת? אוסף חומר – אתה שואל וכותב לו מכתבים, הוא עסוק באיסוף. אנשים נהרגים. 2015 – סיימנו אותה עם 357 הרוגים. בשנה שעברה סיימנו כמדומני עם 372, אני מקווה שאני לא טועה, אנחנו היום, בשעה הזאת שאני עומד כאן, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – 25 הרוגים, כבר בחמישה יותר מהשנה שעברה למועד הזה. עד כמה תהיה ההפקרות הזאת, אדוני שר האוצר? איזו הפקרות, אנשים נהרגים בכבישים. אנשים נהרגים, מאות אנשים, זה לא מעניין אף אחד? עמונה יותר מעניינת? בלי להיכנס עכשיו ולהפוך את העניין לפוליטי – אנשים נ-ה-ר-גים כל יום. היום – ארבעה הרוגים, וזה לא מעניין אף אחד, זה עובר ולא נודע כי באו אל קרבנה. זה מטורף. זה בלתי נסבל. כמה אפשר עוד לצעוק, לזעוק? ולא דיברנו עוד על אלפי המשפחות של הפצועים, המשפחות של ההרוגים, ואדוני שר האוצר, זה נזק ישיר של 15 מיליארד שקל לקופת המדינה. מה, השתגענו? לא אכפת לנו? ואם הממשלה לא הייתה יודעת לעשות זאת – ב-2012 הצליחה להוריד את מספר ההרוגים אל מתחת ל-300. מה זה? שר התחבורה אומר: זה באחריות זה. זה אומר: באחריות זה. מה הליצנות הזאת? אנשים נ-ה-ר-גים. ממשלות היו מתפרקות אם העניין היה עניין ביטחוני, גברתי. אני מסיים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ממשלות היו מתפרקות, ראשי ממשלה היו עפים בטיל הביתה. וכאן, בתאונות הדרכים, זה לא מעניין. שבוע אחר שבוע אני אעלה לכאן להזכיר את זה לממשלה, לראש הממשלה, שלא עושה כלום בעניין. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. כאמור, יסכם את הדיון שר האוצר משה כחלון. בבקשה, אדוני, ולאחר מכן נגיע להצבעות. <שר האוצר משה כחלון:> גברתי היושבת-ראש, ידידי השר איוב קרא, חברי הכנסת, אנחנו משיבים פה היום – אני משיב בשם הממשלה – על הצעת חוק הרפורמה בבנקאות, ועדת שטרום מה שנקרא. חשוב לדעתי לציין מאיפה בכלל הגיע כל העניין הזה, כל הוועדה, ועדת הרפורמות. הרבה מאוד שנים אני ועוד הרבה חלמנו על רפורמה בבנקאות. איפה צריך רפורמה? רפורמה צריך במקום שיש כשל שוק, במקום שיש ריכוזיות, במקום שיש מונופולים. בבנקים, חברי חברי הכנסת, יש ריכוזיות; כ-65% מהלקוחות נמצאים בשלושה בנקים. זה – ריכוזיות. רוב האשראי ניתן למעט מאוד אנשים. החלוקה של הכסף לא נכונה. אני לא רוצה להיכנס פה מי מקבל, למה מקבל, איך מקבל, זה באמת לא הזמן, אבל אני רוצה לדבר על נתונים ועל עובדות. אין מעבר מבנק לבנק. כמעט שאין מעבר בין בנקים. כשאין מעבר בין בנקים או אין מעבר בין חברות – תקן אותי, פרופסור טרכטנברג – אין תחרות. כשיש תחרות, יש מעבר. כשאין מעבר, אין תחרות, ולא צריכים להיות רפורמטורים גדולים כדי להבין את זה. אם לא עוברים מבנק לבנק, אם לא עוברים מחברה לחברה, סימן שאין תחרות. וכמעט שאין מעברים בין הבנקים. חברים, כסף זה אמצעי ייצור; כדי לעשות ביזנס צריך עובדים, צריך כסף. כסף זה חלק מאמצעי הייצור, אמצעי הייצור האלה נמצאים בבנקים, נמצאים בגוף ריכוזי. מה עשינו עם זה? במשא-ומתן הקואליציוני עם ראש הממשלה, כשמפלגת כולנו נקראה להצטרף לקואליציה, ביקשנו כמה נושאים, או דברים, או דרישות; אחד מהם זה רפורמה בבנקאות. ידענו שזה קשה. אם דבר לא נעשה הרבה שנים אחורנית, זה לא סתם, כנראה זה קשה, כנראה זה מסובך, כנראה זה מורכב. על הרקע הזה, התנאי הראשון שלי בהסכם הקואליציוני היה, חברים – לא שר האוצר, לא שר הכלכלה, לא שר הבינוי ולא יו"ר ועדה – רפורמה בבנקאות. ובדיון עם ראש הממשלה הצטרפה גם נגידת בנק ישראל – וזה הזמן והמקום להודות לה, גם לנגידה וגם לבנק ישראל, על שיתוף הפעולה, על ההבנה, על שינוי האווירה ושינוי הגישה בבנק ישראל, לפחות לצורך הרפורמה הזאת. ישבנו עם הנגידה וסיכמנו על רפורמה בבנקאות – ראש הממשלה, הנגידה ואני. ואז הבנו שהאירוע הזה הוא אירוע גדול, הוא אירוע משמעותי, ואי-אפשר לעשות את זה בחקיקת בזק, לא פרטית ולא ממשלתית. על רקע זה החלטנו יחד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, אדוני. חברים, אנחנו מבקשים קצת שקט באולם. האולם ריק, ושומעים כל שיחה פרטית שמתבצעת באולם. תודה רבה. <שר האוצר משה כחלון:> על רקע זה החלטנו הנגידה ואני להקים את ועדת שטרום, ועדה בראשות עורך-דין דרור שטרום. הוועדה שמעה מאות אנשים. הוועדה התייחסה כמעט לכל גוף שעוסק בבנקאות או בפיננסים במשק, בחברות. לדעתי, כשנה וחצי עבודה – אינטנסיבית, יסודית, מקצועית, מדויקת. בסוף עבודת הוועדה הוחלט על הסרת חסמים בבנקים, הסרת חסמי כניסה, הגדלת נפח האשראי והפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים. חברים, כ-50 שנה לא קם בנק במדינת ישראל. הרי בנקים מרוויחים, אז למה לא קם בנק? עסק שמרוויח, מיד קמים עוד עסקים לידו, וזה בסדר וזה טבעי. ככה השוק עובד. הרי הבנקים מרוויחים, למה זה רק הצטמצם? בקום המדינה היו פה כ-60–70 בנקים, אומנם קטנים, אבל היו. והיה קניבליזם כזה, אחד אכל את השני עד שנשארנו עם מספר קטן של בנקים כי היו חסמי כניסה וכל מי שניסה לפתוח בנק – חברים, כל מי שניסה לפתוח בנק – התקפל והלך. למה הוא התקפל והלך? כי הבנקים הקיימים היום פרוסים בצורה מדהימה. בנק שיש לו יותר מ-200 סניפים וגובה עמלות, בלי עין הרע, וגובה דמי ניהול ודמי שורה ועמלת שורה ועמלת פקיד ועמלת אשראי ועמלת ניצול אשראי ועמלת אי-ניצול אשראי – מה שאתם רק רוצים – פרוס בארץ ב-200 מקומות. מגיע בנק שרוצה להתחיל לעבוד, הוא לא יכול לפרוס בארץ ככה, זה לא פשוט, אז הוא מתחיל בבנק אחד בתל-אביב, פתח-תקווה, מרכז הארץ. ומה קורה? הבנק הזה קונה כסף כדי למכור אותו, זה הרי המהות של הבנקים: הם קונים כסף ומוכרים. אז הבנק החדש הזה בא וקונה כסף מבנק ישראל. כשהוא בא למכור אותו, אז אותו לקוח אומר לו: רגע, מהצד האחר של הכביש הכסף הרבה יותר זול. למה יותר זול? כי הבנק השני מרוויח מ-200 סניפים, אז אותו אדם שבא לקנות, מה זה מעניין אותו אם יש להם 200 סניפים או לא – אם מרוויחים מעמלות. אותו בנק, אין לו מאיפה להרוויח בעמלות, אין לו סניפים, אז הוא חייב למכור את זה במחיר גבוה יותר מאשר הם שמוכרים את זה – לא מפני שהם אנשים טובים, פשוט כדי לחסל אותו. אז פעם, פעמיים, שלוש, הבן-אדם מתקפל והולך. הם עוד פעם נשארים לבד ועוד פעם מרימים את המחירים. שנים זה עובד ככה. כל בנק שניסה להיכנס לארץ, קיפל את הזנב והסתלק. זה הכוח של הבנקים. הכוח שלהם הוא בפריסה. אף אחד לא יכול להתמודד עם לאומי והפועלים בפריסה שלהם. מה שעשינו ברפורמה הזאת, הובלנו הרבה לאינטרנט. מה אמרנו? היתרון שלהם זה הפריסה, באינטרנט אין בעיה של פריסה. כל אייפון זה סניף. אנשים יכולים לעבוד, להקים בנקים אינטרנטיים ואז דרך הסניף הזה שקוראים לו אייפון או גלקסי – אני לא עושה פרסומת פה ל"אפל" – זאת התשובה. התשובה היא הטכנולוגיה. הרפורמה הזאת מדברת הרבה מאוד על טכנולוגיות, על תחליפי בנקים. אתה יכול לשבת בעכו ולנהל את החשבון שלך דרך בנק – לא אפליקציה – ממש בנק שהוא באינטרנט. הסרת החסמים הזאת תאפשר תחרות. דבר נוסף שעשינו, כמובן בתוך תקופה לא ארוכה, הבנקים יצטרכו להיפרד מכרטיסי האשראי שלהם, הפועלים ולאומי, בשלב הזה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני השר, הנמכתם גם – – – <שר האוצר משה כחלון:> כן, חבר כנסת כהן. אנחנו הורדנו את ההון העצמי שהם ביקשו. זה היה בהתחלה 100 מיליון דולר, זה ירד ממש משמעותית. משמעותית זה ירד, כדי שאפשר יהיה להיכנס. לאחר מכן, ככל שהבנק גדֵל, גם ההון יגדל. אין סיבה שבנק חדש שאין לו עדיין לקוחות יחזיק – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר האוצר משה כחלון:> – – הלימות הון של בנק הפועלים למשל, אין שום סיבה בעולם. גם את זה ביטלנו. חסמי כניסה, כפי שאמרתי. הגדלת נפח האשראי. הכנסנו גופים נוספים שיוכלו לתת אשראי – חברות ביטוח, מוסדיים, קרנות. הכפלנו – יותר מהכפלנו – את נפח האשראי בשוק. משקי-בית יוכלו לתת אשראי. חבר הכנסת כבל, קודם כול אני רוצה לעבור רגע לנתוני אשראי שדיברת עליהם. ראשית, אני באמת מחויב – בלי קשר לחברות שלנו – להודות לך על חוק נתוני אשראי. אני חושב שזה חוק אדיר, חוק מכונן, וכשאני רציתי להעביר אותו לוועדת הרפורמות, אמרת לי: שמע – אתה קורא לי מוישה, פה אתה קורא לי שר האוצר אבל כשאנחנו מדברים אתה קורא לי מוישה, וזה בסדר – אמרת לי: אני אוציא חוק יותר טוב ממה שאתה הכנסת. אמרתי לו: ואללה? אמרת, אמרת. קח. אמרת ועשית. החוק שנכנס אליך כחוק נתוני אשראי, שעבדו עליו – השרה שקד, גם צריך להגיד לה תודה – היא גם דחפה את החוק הזה; משרד המשפטים ומשרד האוצר, עבדנו עליו מעל שנה – איתן, הגיע אליך לידיים, שינית אותו, שיפרת אותו, ייעלת אותו יחד עם חברי הכנסת של ועדת הכלכלה, ואני מודה לך. גם מודה לך וגם מודה שהחוק הרבה יותר טוב ממה שהוא נכנס. ולצורך זה אנחנו צריכים את הכנסת ואנחנו צריכים את הוועדות. אבל מצד שני, מצד שני, איתן, אנחנו לא יכולים להחזיק את כל מאגר נתוני האשראי במקום אחד. שוק חופשי צריך שתהיה לו נגישות ושקיפות לכולם. על הרקע הזה תמכנו ב-Wobi הזה, שזה סוג של חיתום, סוג של אפליקציה – לא רוצה לעשות לה פרסומת כי היא פרטית – אבל יש אפשרות ונגישות כמעט לכל אחד שרוצה, לקבל את נתוני האשראי. מי שמבין ומי שחי את זה יודע שזה אלף-בית של הכלכלה. אלף-בית של הכלכלה זה מידע וזה שקיפות. ולכן, איתן ידידי, אני באמת מעריך את העבודה שלך. אני רוצה להודות גם לשר אלי כהן על עבודה גדולה, מאומצת, בכל הרפורמות, ואחרונה, עשית פינאלה חבל על הזמן, מדהים. <שר הכלכלה אלי כהן:> תודה. <שר האוצר משה כחלון:> רועי פולקמן, שבאמת – איפה הוא? – הוביל יחד אתך ושיתף פעולה בצורה בלתי רגילה את החוק הזה. אני אומר לכם, היום זה יום – אני לא יודע, היסטורי זה מילה גדולה – אבל משמעותי מאוד לשוק הפיננסי במדינת ישראל. שנים דיברו על זה, והצלחנו. אני שמח שאין פה אופוזיציה וקואליציה, באמת, אני מקווה שאני לא טועה. כולם או רובם חושבים שהגיע הזמן לעשות את הרפורמה הזאת, להוריד קצת את המחירים של השירותים שהבנקים נותנים, להוריד קצת את מחירי העמלות, להוריד קצת את דמי הניהול, ליצור קצת תחרות, ואין לי ספק שזה ייטיב עם האזרחים. <דוד ביטן (הליכוד):> כחלון. לשבת – – – <שר האוצר משה כחלון:> איתן, לגבי התקנות אנחנו נבדוק את זה, וכמו שאתה מכיר אותי ואני מכיר אותך, נבדוק, נשב יחד, נראה, נכתוב את התקנות ואם זה צריך להגיע אליך זה יגיע ואם לא אז לא. אני רוצה שוב להודות לחברי הכנסת, לסגני איציק כהן. איציק כהן ידידי, לגבי כל שוק הביטוח, שוק ההון, שנעשית שם עבודה מדהימה, נעשית שם עבודה גדולה. רפורמות באמת מהגדולות שהיו בשנים האחרונות. איציק ידידי, אם אני אגיד ש-90% אתה, 10% אני, זה גנבת קרדיט. זה 100% אתה. תודה רבה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אין עליך, אין עליך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> איזה סיומת. תודה רב לשר האוצר משה כחלון. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אם כן, אנחנו נעבור להצבעה. אין הסתייגויות וכל בקשות דיבור מאחורינו. אין הסתייגויות, לא הוגשו הסתייגויות. <חיים ילין (יש עתיד):> מה זה לא הוגשו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני מחזיקה בחוק. <חיים ילין (יש עתיד):> אין דבר כזה, סליחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין הסתייגויות. אין הסתייגויות. <חיים ילין (יש עתיד):> סליחה, סליחה. סליחה, מישהו טעה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, דקה, בודקים. זה מה שקיבלתי מסגן המזכירה. אנחנו בודקים. <דוד ביטן (הליכוד):> אין הסתייגויות. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. יש הסתייגויות. צודקים. לכן, אנחנו כרגע נגיע להצבעות על הסתייגויות ואחר כך על הצעות חוק. הכול בסדר, רבותי, אנחנו ממשיכים, הכול בסדר. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן? אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 לסעיף 1 של חבר הכנסת חיים ילין וחברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן, להלן – קבוצת סיעת המחנה הציוני. <דוד ביטן (הליכוד):> נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 1? נא להצביע. שני השרים החדשים, אין להם עמדת הצבעה כעת, ואני כמובן אשמע את עמדתכם. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, לא, לא. <קריאה:> אתה עושה צחוק? אתה עושה צחוק? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת איוב קרא, עמדתך? <השר איוב קרא:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נגד. ואלי כהן – גם נגד. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם כן, בעד ההסתייגות – 27 חברי כנסת, 39 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 לא התקבלה. לסעיף 2 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על שני סעיפים: סעיף מס' 1 וסעיף מס' 2 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 כהצעת הוועדה – 64 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 66 חברי כנסת, כולל שני השרים החדשים, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 וסעיף 2 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 3 יש הסתייגות – מס' 2. כעת, נצביע בעד או נגד הסתייגות מס' 2. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 35 מנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 3 לא נתקבלה. <חיים ילין (יש עתיד):> מפלגת העבודה, אם הייתם מצביעים בעד – – – <קריאה:> תגיד לי, כמה הסתייגויות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 27 חברי כנסת, מתנגדים – 37, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2 לסעיף 3 לא התקבלה. כעת, רבותי, אנחנו נצביע על סעיפים 3–11, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 3–11, כהצעת הוועדה – 65 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 3–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 67 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 3–11 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 3, לסעיף 12. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 12 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 27 חברי כנסת, 39 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3 לסעיף 12 לא התקבלה. כעת אנחנו נצביע על סעיפים 12–14, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 12–14, כהצעת הוועדה – 64 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 12–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 66 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 12, 13 ו-14 אושרו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. כעת, אחרי שהוסרו כל ההסתייגויות, וכל הסעיפים אושרו בקריאה שנייה, אנחנו נצביע על כל החוק – הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 – בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. רבותי, כל החוק בקריאה שלישית. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 64 נגד – אין נמנעים – אין החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 66 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, עבר בקריאה שנייה ושלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, הודעה בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. חבר הכנסת דוד ביטן, איפה הוא? הנה, הוא חזר. בבקשה, אדוני. ההודעה לא מצריכה הצבעה. בבקשה, אדוני, בשם ועדת הכנסת. <דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזה על חילופי אישים בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (פיצול דירות), וכו' וכו': מטעם סיעת כולנו, במקום חבר הכנסת אלי כהן תכהן בוועדה חברת הכנסת רחל עזריה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני, יושב-ראש הקואליציה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת איל בן ראובן ורחל עזריה בנושא: התנכלות לחיילים חרדים. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות הצעה לסדר-היום של חברי הכנסת יעל גרמן ודב חנין בנושא: צמרת המשטרה לא חתומה על הסדר ניגוד העניינים. הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מסעוד גנאים ויוסי יונה בנושא: ירידה במספר המורים המועסקים בתוכנית לנוער בסיכון. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017> [מס' כ/658; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16868; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, שרים נכבדים, רשמות פרלמנטריות, חברות וחברים, זאת הצעת החוק הראשונה בקריאה שנייה של חבר הכנסת עיסאווי פריג', אז אני מבקש – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לקח לי ארבע שנים. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא משנה. עמלת, יגעת, מצאת – והנה. <קריאות:> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. זוהי הצעת חוק שהוביל חבר הכנסת עיסאווי פריג', יחד עם יוסי יונה, אתי, עם חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מיקי לוי, אילן גילאון, מאיר כהן ועאידה תומא סלימאן. חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), התשס"ה–2005, קובע הוראות לעניין ליווי משדרי טלוויזיה מסוגים שונים בכתוביות ותרגום לשפת סימנים. לגבי תשדירי פרסומת קובע החוק כי הוראותיו יחולו רק על תשדיר פרסומת שאורכו עולה על חמש דקות. מבדיקה שערכנו מול הגורמים הרלבנטיים עלה כי אין בנמצא תשדיר פרסומת בטלוויזיה שאורכו עולה על חמש דקות. אורכם הממוצע של תשדירי פרסומת נע בין חצי דקה לדקה. כדי לאפשר גם לאנשים עם מוגבלות שמיעה להיחשף לתשדירי פרסומת בטלוויזיה, מוצע לבטל את הפטור האמור ולקבוע כי החוק יחול על כל תשדיר פרסומת, מהשנייה הראשונה, ויחולו בעניין זה ההוראות בחוק החלות על תוכנית. משמעות הדברים היא כי כל תשדירי הפרסומות המשודרים בטלוויזיה יהיו חייבים בליווי כתוביות, ו-5% מהם יהיו חייבים בתרגום לשפת הסימנים. בדיוני הוועדה דנו גם בעניין תשדירים לשירות הציבור. מדובר בתשדירים הכוללים מידע חיוני לציבור שאינם נכנסים לגדר תשדירי פרסומת או לגדר הודעות חירום, שגם לגביהן נקבעו הוראות שונות בחוק. החלטנו כי גם תשדירים אלה יהיו חייבים בליווי כתוביות. סיכמתי עם הגורמים הרלוונטיים בממשלה, ובפרט לשכת הפרסום הממשלתית, כי תיעשה בחינה בעניין תרגום לשפת הסימנים, ובהמשך נשקול אם יש מקום לתקן את החוק ולהוסיף את החובה לתרגם לשפת הסימנים גם תשדירים לשירות הציבור. חברותי וחברי חברי הכנסת, הצעת החוק מעודדת את השתלבותם והשתתפותם הפעילה של אנשים עם מוגבלות שמיעה גם בתחום המדיה הטלוויזיונית, ואני שמח שנפלה בידי הזכות לקחת חלק בכך. להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני מבקש שתאשרו אותה בקריאה שנייה ושלישית. אני מודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג' על שהניח את החוק – אחרי, אחרי, עיסאווי, אחרי שמצביעים. ברצוני להודות לעורכת-הדין אביטל סומפולינסקי מהלשכה המשפטית של ועדת הכלכלה, וכן למרכז הישראלי ללימודי חירשות, ארגון "בקול", ועמותת "נגישות ישראל", שסייעו רבות בהכנת הצעת החוק, וכמובן ללאה ורון, המנהלת של הוועדה. תודה רבה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. כאמור, לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ולכן, רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–4 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 33 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, נצביע בקריאה שלישית, ואז נגיע. רבותי, הצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע, בבקשה. מי בעד? מי נגד? בסדר, הבנתי שיש חבר כנסת שרוצה לברך. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – אין הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, נתקבל. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בסדר, הבנתי שיש חבר כנסת שרוצה לברך. בעד – 33 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת עיסאווי, בוודאי יש לך עכשיו אפשרות לברך. זכותך. חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושבת-ראש, חברים וחברות, אילן, זהבה, אני מכריז בזאת – – – <אילן גילאון (מרצ):> ראס בן ענו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ראס בן ענו נהיה בממשלה הבאה? בשביל מאיר כהן? ראס בן ענו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, חבר הכנסת אלעזר וחברים, אני מכריז בזאת: אחרי ארבע שנים כחבר כנסת, נכנסתי לספר החקיקה של מדינת ישראל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ברכות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה חוק ראשון שעבר, עבורי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ברכות, ברכות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ראש הרשות מבקש לדבר אתך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז, חברים, זה באמת רגע מרגש. אני מתחיל – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מזל טוב, עיסאווי, מזל טוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מגיע לי, מיקי, דחילק, ארבע שנים. אתה בצ'יק עשית את זה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עיסאווי, תכף אנחנו בוכים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, זה לא חוק – – – <חיים ילין (יש עתיד):> עיסאווי, נשארו כמה כדורי פלאפל וחומוס. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הפלאפל, ראינו אותו. חברים, זה לא חוק פרסומות, זה חוק שוויון. אני לא רוצה להרחיב, רק אתן לכם נתון אחד: 10% מאזרחי מדינת ישראל, 10%, 800,000, הם כבדי שמיעה, ומהם 200,000 הם כבדי שמיעה – חירשות עמוקה. החוק הזה מאפשר ל-10% האלה סוף-סוף ליהנות מכל רגע שהם מסתכלים בטלוויזיה ולקרוא. חוק של כולם. לא ערבים, דיר-באלכ – של כולם. של כולם. אני מודה בראש ובראשונה לידידי הבולדוזר דוד ביטן, שאכן עשה רבות; לידידי יושב-ראש הוועדה איתן כבל, שלמרות כל הניסיונות תוך כוונה טובה של ידידנו יעקב פרי, עבר אותו בסיבוב והעביר את החקיקה. לאיתן, ליעקב ולכל מי שעמל, תודה לכם. אני, חברים, מאושר. תודה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. גם אנחנו מאושרים עבורך. חבר הכנסת פריג', אנחנו מאחלים לך עוד הרבה הצעות חוק שנכנסות לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 68) (הוראות שונות), התשע"ז–2017> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/677); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לחוק הבא: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 68) (הוראות שונות), התשע"ז–2017, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, התיקונים בחוק הבחירות לכנסת לא באים לרמז על שום דבר רלוונטי, זה דבר שוועדת הבחירות המרכזית ביקשה מאתנו, וכפי שמקובל, ועדת החוקה היא זו שמביאה את זה. <חיים ילין (יש עתיד):> הבית היהודי מריח משהו שאנחנו לא יודעים? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא לא, לכן אמרתי, זה לא קשור. יש 12 שינויים שהתבקשו, ואני אתן דוגמאות מהם: בקשה אחת היא שעובדי הוועדה המרכזית והוועדות האזוריות, שעד היום חלק מהם, משום שהם רחוקים מאזורי הבחירה שלהם, לא יכולים להצביע, הבקשה – להכניס אותם, שיוכלו גם כן להצביע במעטפות כפולות, וכנ"ל גם לגבי חברי הוועדה המרכזית – שבדרך כלל הם יושבים בירושלים או מסתובבים בכל הארץ, ולא מגיעים לאזורי הבחירה, קורה שהם גומרים את יום הבחירות והם עצמם לא מצביעים, כי הם לא מגיעים – לאפשר להם גם כן להצביע במעטפה כפולה. דבר שני – כשרוצים להעביר יישוב מאזור בחירות אחד לאזור בחירות אחר, אך ורק מטעמים של ניהול הבחירות, ובתנאי שהאזור שמעבירים צמוד לאזור השני – לאפשר לוועדה המרכזית לאשר גם את זה. בקשה נוספת היא שבמקום שמועד המינוי של ועדות הבחירות האזוריות יהיה 38 יום לפני הבחירות, להקדים את זה ל-52 יום לפני יום הבחירות, כדי לאפשר להתארגן יותר טוב. מוצע לנושא של סגני יושבי-ראש בוועדות האזוריות – מה שבפועל קיים אבל לא קיים בחוק – גם כן, לפי מספר החברים של כל סיעה בוועדה המרכזית, אותו דבר גם למנות את הסגנים. דבר נוסף – שמשרד הפנים ימסור לוועדה המרכזית מידע על פטירה של אדם הרשום בפנקס הבוחרים ביום החמישי לפני יום הבחירות, כדי שלא יהיה מצב שיכולים להצביע בשם נפטרים. דבר נוסף – שאם יש באותו מתחם כמה קלפיות, ואנחנו לפעמים רואים שקלפי אחת עמוסה ויש בה המון, וקלפי שנייה יש בה מעט, לאפשר ליושב-ראש הוועדה המרכזית וסגניו לעשות איזון ברשימות ולסדר שבאותו מתחם, הקלפיות שיהיו, פחות או יותר יהיו שוות, ולא תהיה אחת שיש בה הרבה ואחת שיש בה קצת. דבר נוסף – שרשימת הבוחרים שרשאים להצביע בקלפי, שעד היום מוסרים את זה ליושב-ראש הוועדה, ימסרו את זה היום למזכיר הוועדה, כי הרבה פעמים קורה שעדיין זהות היושב-ראש לא ידועה, ומזכיר הוועדה תמיד ידוע. כמו כן – אני קופץ קצת – מעטפה שיש בה שלושה פתקי הצבעה זהים, שהיום זה נפסל, לאשר את זה גם, כי הרבה פעמים הם נדבקים יחד. דבר נוסף – שיושב-ראש הוועדה המרכזית יהיה רשאי לבקש – לאשר – שחומר בחירות מקלפי מסוימת, כולו או חלקו, לא יושמד, או יושמד במועד אחר, כדי לאפשר בדיקה נוספת אם הוא מרגיש בזה. וכנ"ל גם – אני אתן דבר אחרון – להתיר מימון הסעות בוחרים מיישוב אחד למשנהו סמוך ליום הבחירות ללא תלות בשאלת המרחק בין היישובים, כי היום זה תלוי רק במרחק בין היישובים, אבל לפעמים הקשר בין היישובים הוא כזה שזה כן נזקק, אז לאפשר לוועדת הבחירות המרכזית לאשר. בקיצור, אלה בקשות שנמצאות כדי לייעל עוד יותר, על-פי הבקשה של ועדת הבחירות המרכזית. ועדת החוקה אישרה את הצעת החוק לקריאה ראשונה ואני מבקש מחברי לאשר אותה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אני חייבת להגיד לך, בתור ראש עירייה לשעבר, שהשינוי הזה מבורך מאוד, כי ראינו איך אנשים מבוגרים רצים מקלפי לקלפי וזה שאתה נותן קצת חופש פעולה שם, זו פעולה מבורכת מאוד. רבותי, רשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> מוותרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> מוותרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותרת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשעה הסתיים הדיון בבית-המשפט בעתירה לשחרר את גופתו של יעקוב אבו אלקיעאן, שנהרג על-ידי השוטרים שבאו להרוס את הבית שלו באום-אלחיראן. אני רואה שדווקא עכשיו השר ארדן עוזב את המליאה, במקום לשמוע מה שאני הולך לומר. גברתי, יש שר במליאה? אם אין שר אני אפסיק לדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני בדיוק בודקת. אני בודקת בדיוק את זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> השר ארדן, שבדיוק היה אמור להתייחס לנושא שהוא מופקד עליו, הוא פשוט ברח מהמליאה. זה לא ייתכן. זו בושה וחרפה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני עוצרת את השעון, אתה יכול לדבר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זו בושה וחרפה. <אילן גילאון (מרצ):> אולי המשטרה תחזיר אותו. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זו בושה וחרפה שהשר האחראי לנושא הזה עוזב את המליאה כשאני בא לדבר. <אילן גילאון (מרצ):> אולי כדאי לשלוח את המשטרה שתחזיר אותו. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> השר שהחזיק שישה ימים בגופתו של אבו אלקיעאן מתקשה להקשיב. אני יודע למה הוא מתקשה להקשיב, כי הוא צריך להתבייש בהתנהלות שלו ושל המשטרה שלו. לפני כחודשיים הוא היה הראשון שיצא להגיד שהשרפות ברחבי הארץ – אבל בעיקר באזור חיפה – היו הצתות של טרור. טרור ההצתות הוא קרא לזה. והיום אחרי כחודשיים מה נשאר מהאשמות הללו? אפס עצורים, אפס כתבי אישום על רקע לאומני. אפס פעולות איבה. אז מי שיקר כאן? מי שיקר כאן? כולם גם ראו את הסרטונים באשר למה שהתרחש באום-אלחיראן ביום רביעי בבוקר. מייד יצאו השר והמשטרה ומפכ"ל המשטרה כדי לדבר על פיגוע דריסה, ועל זה שההרוג מזוהה עם "דאעש". למה מזוהה עם "דאעש"? כי היה שם העיתון "ישראל היום". <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רק מפנה את תשומת לבך כי שרה נכנסה לאולם. אני ממשיכה את השעון, בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ועד היום, אף-על-פי שנחשפו הסרטונים שמראים בבירור שלא מדובר בפיגוע, אלא רואים בבירור שהשוטרים יורים על רכבו של יעקוב אבו אלקיעאן עוד כשהוא נוסע לאט-לאט – – <מירב בן ארי (כולנו):> בלי אורות. נוסע לאט-לאט. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ואז אחר כך, רק אחרי היריות שפוגעות בו, הרכב מתדרדר. <מירב בן ארי (כולנו):> ואז הוא מאיץ כשהוא רואה את השוטרים? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מאיץ כי או שהוא נפגע ואיבד שליטה או שהוא ברח מהיריות של השוטרים. <מירב בן ארי (כולנו):> איך? אם יורים למישהו ברגל, איך הברקס – – – תסביר לי רק מבחינה הגיונית. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני מקווה שאת לא מגִנה. אני מקווה שאת לא מגִנה על הגרסה של המשטרה. אני מקווה שאת לא מבקשת עוד פעם לטייח. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מבקשת לטייח? על מי אני מבקשת לטייח? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הציבור בישראל, הציבור בישראל ראה את זה. <מירב בן ארי (כולנו):> אני שואלת: אם יורים למישהו בברך, איך הברך – – – נוסעת? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ובכל מקרה, התנהלות אחראית של המשטרה והעומד בראשה ושל השר לביטחון פנים הייתה להגיד שמתקיימת חקירה ונחכה לתוצאותיה. אבל התנהגות כזאת, שמייד אחרי האירוע מדברים על פיגוע דריסה ועל מחבל – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – זו פשוט הסתה לשמה. זו אותה הסתה שהייתה לפני כחודשיים עם פרוץ השרפות באזור חיפה והגליל. <מירב בן ארי (כולנו):> ומה עם ההסתה של חברי הכנסת הערבים? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תפסיקו את ההסתה הזאת. <מירב בן ארי (כולנו):> זה לא נחשב? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אנחנו משלמים בנפשות שלנו עכשיו על ההסתה. <מירב בן ארי (כולנו):> ואנחנו לא משלמים? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> היום בבית-המשפט זה היה מחזה הזוי: הרגו את אבו אלקיעאן, הרסו את הבית שלו – – <מירב בן ארי (כולנו):> ומה עם השוטר? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – הרסו את הבתים של המשפחה שלו – – <מירב בן ארי (כולנו):> מה עם השוטר? למה אתה לא אומר כלום? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – עד היום החזיקו בגופה. איזה התנהלות זו? <מירב בן ארי (כולנו):> למה אתה – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> איזו התנהלות זו? לא רק שזה היה לא חוקי, אלא גם לא מוסרי בעליל. לא מוסרי בעליל. איפה אתם מוצאים מדינה שמחזיקה בגופה שישה ימים ולא מאפשרת את הקבורה? ואחר כך מדברים על מדינה דמוקרטית? ועל מדינת חוק? מדינה שמתנהגת ככה היא בוודאי לא דמוקרטית. אבל אני אגיד לכם עוד משהו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מדינה שמתנהגת ככה היא לא דמוקרטית וגם לא יהודית. תודה רבה. <מירב בן ארי (כולנו):> היא יהודית ודמוקרטית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון. <אכרם חסון (כולנו):> מוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותר. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חברת הכנסת אילת נחמיאס ורבין – מוותרת. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אני אשתדל לקצר. גברתי היושבת בראש, אם השר נמצא או לא, אבל חברי חברי הכנסת, זיכה אותי יושב-ראש הוועדה לנהל את הישיבה בנושא הזה. באמת, היה נעים להיחשף לרשות ממשלתית כמו ועדת הבחירות בראשותה של הגברת אורלי עדס, ולראות איך לומדים, מפיקים לקחים ומנסים להתייעל. סעיפים רבים שבאו מתוך למידה שלאחר הבחירות איפה אפשר להשתפר ואיפה אפשר להתייעל. ועדת החוקה היא שותפה, בראשותך אדוני חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, לשיפור התהליכים. יש בזה גם דברים ערכיים. לקחת עובדים של ועדת הבחירות וגם חברי ועדת הבחירות, לתת להם "פריבילגיה" של הצבעה כפולה, ויש עוד עובדים במשק שלא זוכים לזה, נניח עובדי חברת החשמל, כאלה שגם צריכים להיות מרותקים למקום, אנשים שהם אחראים לתת את השירותים לוועדת הבחירות – כמו חברות מחשבים – ולהם אנחנו לא נותנים את זה. זו שאלה ערכית אם לתת או לא. אבל נקודת ההנחה, גברתי היושבת-ראש, היא שצריך לאפשר כמה שיותר לאנשים בצורה הכי קלה לממש את הזכות שלהם, הגם שיכול להיות שזה גורם לתהליכים קצת יותר מסובכים ובזמן רב יותר. אבל במערכת האיזונים שווה לתת לאנשים את האפשרות להצביע ולמלא את זכותם ואת חובתם. אני רוצה לחדד את הבקשה שלא אישרנו. הייתה בקשה אחת – לציין את כל אלה שמגיעים מחוץ-לארץ, אחרי ששנים לא היו בארץ, בשנים האחרונות, וכשהם יגיעו היום לבחירות, לסמן אותם בכוכבית כדי שנדע בקלפי שהם לא היו כמה שנים בארץ. דהיינו, אולי יש אנשים שמתחזים. וזאת הייתה התנגדות נחרצת, גם לעצם המחשבה שאנחנו יכולים לקחת אנשים ולסמן אותם, כי הם לא אנשים שעברו איזו עבירה. הם – זכותם להיות בחוץ-לארץ – אם כן – והם, זכותם להגיע ערב הבחירות, זכותם להגיע יום, שעה, לפני הבחירות. באמצע יום הבחירות זכותם להגיע, ולבוא – ללכת על תהליך כזה של לזהות אנשים, רשימות של אנשים שמציינים אותם עם כוכבית מיוחדת ולבדוק אותם, ועד היום אנחנו לא יודעים מה הלכו לבדוק. אבל מה שכן, אני רוצה להוסיף, גברתי היושבת-ראש, עוד "סקטור" שביקשו גם אותו לציין: אלה הנפטרים. כדי שאם מישהו נפטר עד הרגע, היום-יומיים האחרונים, כדי שחס וחלילה לא – הנפטרים לא יבואו ברגליהם, המתים יקומו לתחייה ויצביעו. אבל מה שכן התגלה לנו, שכל מספר הנפטרים – מדובר על – בכלל, עוד לפני בדיקה מעמיקה – מדובר על פחות מ-32-30 נפטרים, שלכאורה הצביעו ביום הבחירות. זה עוד לפני הבדיקה שיכולות להיות טעויות בין הסימונים – ועוד כל מיני רשומות, שמדברים אחרים שבדקו, בדקו שזה יורד. ובאמת, מתמעט והולך. אם כבר, מדובר על בודדים. אז כל הפולקלור הזה, שמציינים על כך שיש סקטורים בציבור החרדי – יש, המתים – גם המתים באים להצביע. יש אצלנו 100% הצבעה, 110% הצבעה. בואו, פעם אחת, כמו כל מיני דימויים שיש לנו: החרדים זורקים אבנים בשבת על אמבולנסים, וביום כיפור – זה עשרות שנים ככה פותחים את מהדורת החדשות במוצאי יום כיפור. לא היה, לא נברא, אפילו משל לא. החרדים זורקים על אמבולנסים אבנים ולאחר מכן המתים באים להצביע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מתברר שמתוך מיליון זה הפרומיל של האחוז – הנפטרים באים להצביע – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – וזה גם לא נכון. אז את זה הרווחנו מהחוק הזה. תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> אורי, זה תחיית המתים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו עוד עבודה בקריאה שנייה ושלישית, ובטח עוד נתווכח על הנפטרים, וכן הלאה. תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. רבותי, אם כן, אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 68) בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 68) (הוראות שונות), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 17 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 68) (הוראות שונות), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה ומוחזרת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני רוצה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפרוטוקול – חברת הכנסת מרב מיכאלי תומכת בהצעת החוק הזאת. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 190), התשע"ז–2017> [מס' מ/1099, פ/1968/20; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 19037 ועמ' 19038; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 190), התשע"ז–2017. תציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה – – – <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. גברתי השרה, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 190), התשע"ז–2017. הצעת החוק היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית עם הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי כנסת נוספים. גמלת סיעוד משולמת מהמוסד לביטוח לאומי למי שהגיע לגיל פרישה והוא מתגורר בביתו וזקוק לעזרת אדם אחר בביצוע פעולות יומיומיות. חוק הביטוח הלאומי קובע כי זכאי לגמלת הסיעוד לא יהיה זכאי לגמלה בתקופה שהוא שוהה במוסד סיעודי. לכלל זה נקבע חריג, לפיו מבוטח שאושפז בבית-חולים ימשיך להיות זכאי לגמלת הסיעוד לתקופה שאינה עולה על 14 יום ממועד האשפוז. גמלת הסיעוד שמשולמת בתקופת האשפוז מאפשרת מתן טיפול סיעודי בזמן האשפוז ומקלה מאוד על בני המשפחה שמלווים את המבוטח בזמן אשפוזו. כיום, לאחר שחלפו 14 ימים ממועד האשפוז, מפסיק המבוטח לקבל את גמלת הסיעוד, וככל שהוא נדרש לסיוע נוסף בעת אשפוזו – עליו לממן את המטפל באופן פרטי. הניסיון מלמד שתקופה של 14 ימים אינה מספקת וכי מרבית המבוטחים שמאושפזים בבתי-החולים נזקקים לטיפול נוסף לתקופה ארוכה יותר. לפיכך, מוצע להאריך את התקופה ולקבוע כי גמלת הסיעוד תהיה משולמת למבוטח שאושפז בבית-חולים למשך 30 ימים. במהלך הדיון ביקשה ועדת העבודה והרווחה והבריאות מנציגי המוסד לביטוח לאומי לבחון במהלך החודשים הקרובים האם הארכת התקופה ל-30 ימים מספקת או שמא יש להאריך לתקופה ארוכה יותר. תחילתו של תיקון חוק זה הוא ב-1 בחודש שלאחר פרסומו, והוא יחול על מבוטח שאושפז בבית-חולים לאחר יום זה. מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד שמסייעת למקבלי גמלת הסיעוד ולבני משפחותיהם בעת אשפוז בבית-החולים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> צריך לומר שהיוזם הוא – – – <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני כבר אמרתי. לא הקשבת. זה היה הדבר הראשון שאמרתי. בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם יש – – <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ואני רוצה להגיד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – לחבר הכנסת עמר בר-לב בקשת דיבור. אנחנו כמובן ניתן לו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני רציתי – – – <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> וגם; יואל, אני לא אפספס את עמר. בוא. אני, בכל זאת. <קריאה:> חברת הכנסת – – – שיואל בהיריון. <קריאה:> בוא. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני רוצה גם להגיד משהו בשם הוועדה. קודם כול, באמת, אמרתי גם בהתחלה, אבל גם בסוף: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. זו הצעת חוק חשובה ונכונה. אני מוסרת לך גם את התודה מחבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש הוועדה, שנמצא בשליחות חשובה. אני רוצה להודות לצוות הוועדה שנמצא כאן. זה בכלל, ראוי לציון שכשיש חוק שלכן, אתן תמיד נשארות כאן כדי לשמוע שהוא עובר. אז כל הכבוד גם לכן. וכמובן לחברי הוועדה ולכל מי שתמך בהצעת החוק החשובה הזו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי, שהחליפה אותי היום בתפקיד של מציגת החוק, כי נאלצתי גם לנהל את המליאה. רבותי, כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך יש בקשת רשות דיבור. לכן, חבר הכנסת עמר בר לב, בבקשה, לרשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא יודע. לא הייתה הצבעה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> נותנים רשות דיבור, אני לוקח. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ככה רשום. כנראה ביקשת בזמן הדיון. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן. כן, כן. אז באמת, תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> וזה נהוג, כמובן, כיוזם החוק. בבקשה, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן. אז אני בהחלט נרגש לעמוד כאן. באמת, חוק חשוב. חוק, אגב שהגשתי אותו בכנסת התשע-עשרה והוא לא עבר. אני שמח שהכנסת הזאת אישרה את זה. אצלנו בלשכה קראנו להצעת החוק הזאת: הצעת החוק של סבא חזק'ל, שהוא סבה של שיר, העוזרת הפרלמנטרית הקודמת שלי. שהכול קרה מהרגע שהוא נכנס. הוא היה סיעודי, הוא נכנס לאשפוז, ואז התברר שבאמת כעבור שבועיים הזכויות נלקחות. והגשנו את ההצעה הזאת. כפי שאמרתי, בכנסת הקודמת זה לא עבר. בכנסת הזאת זה עבר, מה שמצביע שנחישות גם חשובה. אני רוצה באמת גם להודות לשר הרווחה, חיים כץ, שתמך בחוק הזה, ובהחלט, ליושב-ראש הוועדה, אלי אלאלוף, חבר הכנסת אלי אלאלוף, שגם בוועדה עצמה, לרגע חשבנו אם להשעות את אישור החוק ולבקש הארכה מעבר ל-30 יום: אולי 45 יום, אולי 60 יום, אבל בסוף באמת החלטנו, בעצה אחת, להתחיל בזה. וכפי שנאמר כאן, כפי שחברת הכנסת מירב בן ארי אמרה, הוא ביקש מהמשרדים השונים שיבדקו מה המשמעות לגבי הארכה, ובתוך, נדמה לי, חצי שנה, יחזרו עם התשובה, ואז נשקול האם להאריך. אז באמת, תודה רבה. תודה רבה לכולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר לב. אני מאמינה שיש עוד הרבה אנשים שיגידו תודה כשהחוק ייכנס לתוקפו. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 190), התשע"ז–2017 – בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני הבנתי שעמדתך – אה, פועל. הכול בסדר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–2 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 17 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. וכעת אנחנו נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <קריאה:> רגע, מה? <קריאות:> בעד. בעד. בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> קריאה שלישית. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 190), התשע"ז–2017, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 190), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה ושלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46) (בחירות בבתי-סוהר ובמקומות מעצר), התשע"ז–2017> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/676); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> וכעת אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה להיום: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46) (בחירות בבתי-סוהר ובמקומות מעצר), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה – של חברי הכנסת אילן גילאון ועליזה לביא. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה אדוני. <קריאה:> אילן, אילן, אילן, אילן. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה גברתי. אכן, הצעת חוק של חברת הכנסת עליזה לביא ושלי. בכלל, ברוח הימים האלה אנחנו צריכים כמובן לדאוג לאסירים. לפעמים, עושה רושם שכולנו יכולים להיות אסירים, אבל אם נאמר מילה אחת ברצינות, זה נובע מתוך השקפת עולם אולי תמה ותמימה, שאדם הוא טוב מנעוריו בכל מקרה ולכל אדם יש תקנה. אסירים נמצאים, בממוצע – 62% מן האסירים שנמצאים בבתי-הכלא – נמצאים תקופה פחותה מאשר קדנציה ברשות המקומית של ראש עיר. מסיבות ארגוניות לגמרי, ויכול להיות שלא היינו מגיעים אל החוק הזה אילו הדבר הזה היה מתארגן מעצמו – לכנסת יש הצבעה של האסירים. תמיד אנחנו מתבשרים, מחכים לתוצאות הימאים והאסירים. לפעמים התוצאות האלה משמעותיות מאוד. ובמקרה הזה, אנחנו מדברים גם על הרשויות המקומיות, מתוך תפיסת עולם שמדברת על כך שאדם יהיה מעורב בקהילתו ככל האפשר, בטח כאשר הוא יחזור אליה. ולכן, בהסכמת כל הצדדים, אנחנו מבקשים לייצר מצב שבו הבחירות לרשויות המקומיות, לפי כל יישוב ויישוב, יתקיימו בבתי-הסוהר בזמן אמת, בדיוק באותה המתכונת שבה מתקיימות הבחירות לכנסת. היות ולא הייתה שום התנגדות לדבר הזה משום צד, לא מהממשלה ולא ממשרד הפנים, וזה כמובן בתמיכת משרד הפנים, אנחנו מבקשים את תמיכת הכנסת. מדובר בכ-10,000 אנשים שיזכו לממש את זכותם האזרחית, וזה תפקידו הפוליטי של כל אזרח – ללכת ולהצביע בבחירות. לכן, אין מה להלאות אתכם יותר, נדמה לי שהדברים הם ברורים ובהירים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מתאר לי שאתה לא בונה על הקולות האלה. <אילן גילאון (מרצ):> תראה, אני עושה הרבה דברים שאנשים אומרים שהם מנוגדים לאינטרסים הפוליטיים שלי. אני, אתה יודע, בא ממפלגה שנועדה להצביע בעד האנשים האלה, גם אם האנשים האלה לא מצביעים בעדה. זה מה שאנחנו כאן עושים. מה עוד, שלך תדע, יואל, בחייך, היום כולם, אתה יודע, עלולים להגיע לאיזה שהוא מקום בבית-סוהר. זה סתם סרקסטי. אני מבקש את תמיכתכם. והנה, עשיתי את זה בקיצור, וכולם משוחררים מבחינתי, ורק תצביעו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. תשובה מכבדת מאוד בעיני. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אילן, בשבילך אנחנו מוכנים להישאר גם לפיליבסטר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. התרגילים שלי בעברית, אני מבינה. חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> אני מברכת אותך מכאן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מדבר. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא מאמין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אילן חבר שלי. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, זהבה אמרה לי: אתה תייצג אותנו בכבוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם נביא בחשבון שהשעון עדין מופעל על הזמן של אילן גילאון, אז הכול בסדר. תנו לו לדבר. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי שלוש דקות? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, אני לא אדבר לא על 2000 ולא על 1000 ולא על 3000 ולא על 4000. <חיים ילין (יש עתיד):> לא רצית לברך אותו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אני אפתיע אתכם. 3000 ו-4000 שאתם מדברים עליהם, ובחוץ וכולם – נשאיר אותם לימים הבאים. אני רוצה, ברשותכם, ברכות, אבל הברכות בשנייה והשלישית. חברים, בג"ץ היום החזיר את האנושיות למדינת ישראל. אנושיות שזרה לממשלה. ממשלה ששוברת שיאים ושיאים, שהגיעה עד למדיניות של הלנת גופות. אני חושב שהרגע הזה היה אחד הרגעים השחורים בממשלת בנימין נתניהו, שכפי שאמרתי, שוברת שיאים ושיאים בגזענות ובעליבות. היה חשוב לי להגיד את הדברים גם אם באיחור. הצדק נעשה ורק נגיד שחבל שנזקקנו לבג"ץ כדי שיעשה לנו את הצדק הזה. אני מקווה מאוד שהשר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, והמפכ"ל יסיקו מסקנות. ועדת בדיקה או ועדת חקירה מחויבת המציאות עכשיו. אנחנו זקוקים לה יותר מאשר בעבר. אנחנו פשוט מאוד רוצים את האמת. האמת והתנהלות הדברים מחייבות את השר ארדן להורות על הקמת ועדת בדיקה לכל תהליך ההתנהלות וניהול העניינים באום-אלחיראן, ועל כל תהליך ההסתה השיטתי שקיים – מאיפה ואיך זה התחיל. אני אומר לכם את זה: זו לא בושה להודות בטעות, להודות באחריות, על מנת שנמנע טעויות בעתיד. זה מחויב המציאות. ואני מקווה מאוד שהשר גלעד ארדן יבין את המסר, ויפה שעה קודם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. <ענת ברקו (הליכוד):> למה אתה לא דורש שגטאס יתפטר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – – <קריאה:> השר לביטחון פנים – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – מוותר. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, גברתי יושבת-הראש. אני עליתי לדוכן כדי לברך אותך, עמיתי, חבר הכנסת אילן גילאון, על הצעת החוק החשובה הזאת. יש כאן אמירה עקרונית חשובה מאוד מאוד: זכויות האדם וזכויות האזרח לא נעצרות בשערי הכלא. גם אנשים שעצורים, גם אנשים שאסורים, יכולים, צריכים, לממש את הזכויות האלה, בין היתר באמצעות הצבעה בבחירות. כאן מדובר על הבחירות לרשויות המקומיות. זה מהלך נכון. אנחנו רוצים שגם אנשים שנמצאים בבית-הסוהר יראו את עצמם – ימשיכו לראות את עצמם – כחלק מהחברה, יוכלו לממש זכויות אזרחיות כמו הזכות להצביע והזכות להשפיע. זו קביעה עקרונית, זו קביעה נכונה, ואני מאחל לכולנו מאוד שאנחנו נקדם את החוק הזה במהירות לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה – מוותרת. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. רבותי, אם כן, אנחנו נעבור להצבעה, וכעת נצביע על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46) (בחירות בבתי-סוהר ובמקומות מעצר), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46) (בחירות בבתי-סוהר ובמקומות מעצר), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 23 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46), עברה בקריאה ראשונה, ומועברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ו בטבת התשע"ז, 24 בינואר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:01.>