דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ג ישיבה קצ"ז הישיבה המאה-ותשעים-ושבע של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ז בטבת התשע"ז (25 בינואר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 294. תשלום בגין טיפולים פסיכולוגיים בבית-החולים שניידר – בניגוד להוראות משרד הבריאות 6 דב חנין (הרשימה המשותפת): 6 שר הבריאות יעקב ליצמן: 7 291. עיכוב מתן מענק הבירה לירושלים 9 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 9 סגן שר האוצר יצחק כהן: 10 293. קנסות על עבירות הבנייה של האזרחים הערבים 12 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12 סגן שר האוצר יצחק כהן: 12 דב חנין (הרשימה המשותפת): 14 יעקב אשר (יהדות התורה): 15 הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעי עבירות מין), התשע"ו–2016 20 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 21 שרת המשפטים איילת שקד: 22 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הקמת ועדת חריגים לנפגעי פעולות איבה שהתרחשו מחוץ לישראל), התשע"ז–2017 24 חיים ילין (יש עתיד): 25 שר החינוך נפתלי בנט: 27 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 28 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), התשע"ה–2015 30 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 30 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנשיא הפרלמנט של הרפובליקה ההלנית ניקולס ווצ'יץ' 32 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 32 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), התשע"ה–2015 33 יצחק כהן (ש"ס): 34 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הסדרת מבנים לתנועות נוער), התשע"ה–2015 36 עיסאווי פריג' (מרצ): 36 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הסדרת מבנים לתנועות נוער), התשע"ה–2015 38 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 38 דוד ביטן (הליכוד): 39 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – התאמת ימי ההיעדרות למספר הילדים), התשע"ה–2015 40 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 40 שר החינוך נפתלי בנט: 41 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 48 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 50 הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי 51 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 52 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ז–2016 55 עפר שלח (יש עתיד): 55 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 58 עפר שלח (יש עתיד): 61 הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2016 67 מיקי לוי (יש עתיד): 67 שר החינוך נפתלי בנט: 70 מיקי לוי (יש עתיד): 75 הצעת חוק לקידום החינוך המוזיקלי בישראל, התשע"ו–2016 77 יעקב פרי (יש עתיד): 77 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 81 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 81 הצעת חוק להגבלת הריסה וענישה על בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי (הוראת שעה), התשע"ה–201 81 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 82 שר החינוך נפתלי בנט: 88 הצעה לסדר-היום 92 הצורך בהקמת ועדת חקירה בנושא: אירועי אום-אלחיראן 92 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 92 הצעה לסדר-היום 97 הצורך בהקמת ועדת חקירה בנושא: האירועים בהפגנות בכפר אום-אלחיראן בנגב 97 תמר זנדברג (מרצ): 97 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 108 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 132 שעת שאלות לראש הממשלה 140 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 143 דוד ביטן (הליכוד): 144 יעקב פרי (יש עתיד): 146 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 146 דב חנין (הרשימה המשותפת): 148 רויטל סויד (המחנה הציוני): 153 יואב בן צור (ש"ס): 157 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 158 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 162 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 163 תמר זנדברג (מרצ): 166 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 167 אלעזר שטרן (יש עתיד): 172 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 173 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 178 נורית קורן (הליכוד): 180 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 184 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 187 חיים ילין (יש עתיד): 193 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 198 מיכל רוזין (מרצ): 203 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 205 מאיר כהן (יש עתיד): 213 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 213 מירב בן ארי (כולנו): 214 קארין אלהרר (יש עתיד): 216 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 236 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 242 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 242 הצעה לסדר-היום 243 הפגיעה בים-המלח נמשכת ולא מקודמים פתרונות 243 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 243 שר הבריאות יעקב ליצמן: 247 הצעות לסדר-היום 249 אוזלת היד באכיפת "חוק הסרטונים" 249 יעל גרמן (יש עתיד): 249 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 250 שרת המשפטים איילת שקד: 251 הצעות לסדר-היום 253 רבנים קיצוניים בשירות צה"ל מסיתים חיילים נגד ערכי צה"ל, גיוס נשים וגיוס בני העדה הדרוזית 253 אכרם חסון (כולנו): 253 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 254 אלעזר שטרן (יש עתיד): 255 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 258 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 259 רחל עזריה (כולנו): 263 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בוקר טוב. היום, כ"ז בטבת התשע"ז, 25 בינואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן, לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 294 מאת חבר הכנסת דב חנין. הנושא הוא תשלום בגין טיפולים פסיכולוגיים בבית-החולים שניידר – בניגוד להוראות משרדך. חבר הכנסת דב חנין יקרא את נוסח השאלה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שר הבריאות צריך להיות בריא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חייב לומר שביום שני אמרו לי שלא היית בקו הבריאות. אמרתי: אני סמוך ובטוח שמערכת הבריאות בישראל תדאג שביום רביעי תהיה בריא כבר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בעזרת השם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רפואה שלמה עד הסוף. <294. תשלום בגין טיפולים פסיכולוגיים בבית-החולים שניידר – בניגוד להוראות משרד הבריאות> <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני, לשר הבריאות ולכולנו צריך להגיד הבוקר: העיקר הבריאות. תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בניגוד לאיסור הגורף לגבות תשלום בגין שירותים בתחום בריאות הנפש במסגרות ציבוריות, פורסם ביום שבו הגשתי את השאילתה כי בבית-החולים שניידר נגבו אלפי שקלים בגין טיפולים שכאלה. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה ייעשה בעניין? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לשאילתה של חבר הכנסת דב חנין: הנושא אינו מוכר לנו, ואנו עורכים בירור ובדיקה אילו שירותים סופקו בתשלום בבית-חולים שניידר ובאיזו מסגרת. בהתאם לכך נגבש את עמדתנו ונוציא הנחיות. ככלל, יש מצבים, בעיקר ברפואה כללית, שבהם ניתנת אפשרות למבוטחים שאינם מקבלים מקופתם טופס התחייבות לבית-חולים מסוים לרכוש את השירות מכספם בתעריף הציבורי ותחת כל כללי הרפואה הציבורית באותו בית-חולים, כשבידם גם האפשרות להמציא טופס התחייבות מקופתם לאחר קבלת השירות כתחליף לתשלום הפרטי ששילמו. עם זאת, נוכח הרגישות המיוחדת בתחום בריאות הנפש, משרד הבריאות בוחן בימים אלה את מדיניותו בשאלה אם לאפשר זאת גם בתחום הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. האם שאלה נוספת? אכן, שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, ותודה לך, אדוני השר, על תשובתך. כאשר הבירור שלכם בנושא בית-החולים שניידר יסתיים אשמח לקבל את פירוט הבדיקה שלכם. אני רוצה, אדוני השר, ברשותך, לשאול אותך בהיבט אחר של נושא בריאות הנפש. כמו שאדוני יודע ומכיר, אנחנו נמצאים במצוקה גדולה מאוד בתחום הזה. יש תורים ארוכים מאוד מאוד במרפאות לטיפול פסיכולוגי בבריאות הנפש. יש בידינו משאב – יש 350 פסיכולוגים קליניים שסיימו את המסלול הארוך מאוד מאוד, הקשה מאוד, המאתגר מאוד, סיימו לימודי תואר ראשון, סיימו לימודי תואר שני – אגב, קשה מאוד להתקבל ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית – סיימו את כל התהליך הזה, והם ממתינים בתור להתמחות. עכשיו, האנשים האלה, כאשר הם יתמחו, הם נותנים לנו שני דברים: קודם כול, הם נותנים לנו פסיכולוגים קליניים לעתיד; דבר אחר, הם מקִלים על המצוקה של התורים הארוכים כל כך והבלתי-אפשריים כל כך בבריאות הנפש. הבעיה כיום היא כזאת שמכיוון שמשרד הבריאות מציע מודל חדש של התחשבנות מול קופות-החולים, קופות-החולים לא רוצות להעסיק מתמחים. קופת-החולים הכללית אומרת בפירוש: אנחנו לא נעסיק מתמחים יותר, זה לא כדאי לנו. גם בתי-החולים, אגב, שגם שם יש מרפאות, גם הם אומרים: זה לא כדאי לנו. עכשיו, לגבי בתי-החולים, משרד הבריאות יכול להגיד: אנחנו נכפה עליכם להעסיק מתמחים. לגבי קופת-החולים הכללית ויתר קופות-החולים, אי-אפשר לכפות עליהן, כי הן בסך הכול גופים עצמאיים והן אומרות: זה לא כדאי לנו. אז התוצאה היא גם מצד אחד, יש מצוקה קשה מאוד של תורים ארוכים – פגיעה בהווה; וגם מצד אחר, אנחנו פוגעים בעתיד המקצוע הזה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – כי אותם אנשים שצריכים לסיים את ההכשרה שלהם לא יכולים לבצע את ההתמחות. אם הם לא יבצעו את ההתמחות, הם לא יהיו פסיכולוגים קליניים מוכרים. עכשיו, אדוני השר, אני יודע שאתה מלווה את הנושא – אני מסיים בזה, אני מתנצל על אורך השאלה הנוספת – מדובר בסכום כסף קטן מאוד. בכמה עשרות מיליונים אנחנו יכולים לפתור את שתי הבעיות: גם את בעיית המתמחים וגם את מצוקת התורים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> האם יש לכם תוכנית לעשות משהו בעניין הזה? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מוכן לקחת את העניין הזה לידיים שלי אם תפנה אלי בכתב ותיתן לי את זה ביד. בעזרת השם, אטפל בזה. לגבי קופות-החולים, אני יודע, זה יותר בעיה, כפי שציינת, כי קשה לי – ואני לא יכול גם –להכריח אותן, אבל יכול להיות שבמסגרת הטיפול הכללי, גם בזה נטפל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן. תרגיש טוב. אנחנו מזמינים את סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, לעלות לדוכן על מנת להשיב על שתי שאילתות. הראשונה, שמספרה 291, היא מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. נושא השאילתה: עיכוב מתן מענק הבירה מהאוצר לירושלים. חבר הכנסת מלכיאלי ייגש למיקרופון באולם ויקרא את נוסח השאילתה. <291. עיכוב מתן מענק הבירה לירושלים> <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת. אדוני סגן שר האוצר, לא מכבר איים ראש עיריית ירושלים שישבית את שירותי העירייה בהיעדר סיוע מהאוצר. לפני שבועיים סוכם בוועדת הכספים, על דעת האוצר, לתקצב בסך 800 מיליון שקל. כעת שב ראש העירייה ומאיים בהשבתת העירייה, משום שהסכום אינו מועבר. רצוני לשאול: מה עמדת משרד האוצר בסוגיה זו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הרב מלכיאלי, בעניין השאילתה שאתה טוען בה שיש עיכוב במתן מענק הבירה מטעם האוצר לירושלים: הדברים אינם כך. אני לא יודע מאיפה הומצא המספר 800 מיליון. כבר כמה ימים אני מנסה לאתר מאיפה בא המספר הזה. לא כל ראש עיר שזורק מספר לאוויר, כולם צריכים להתכנס למספר הזה, אוקיי? בדקתי את זה כי שמעתי שמנכ"ל משרד האוצר אמר את זה. בדקתי אתו אתמול. הוא לא אמר את המספר הזה, גם לא יכול היה להגיד את המספר הזה. על כל פנים, במסגרת הדיונים על מענק הבירה ב-2017, הרב מלכיאלי, הובהר כי הסיוע התקציבי המיוחד לירושלים, שהוכר על-ידי משרד האוצר, יעמוד על 525 מיליון ש"ח, לעומת מה שהיה בשנה שעברה: 499 מיליון ש"ח. בשנה שעברה סוכם על 499 מיליון ש"ח, וזה יקודם בגידול של 5% לעומת 2016. שיעור הגידול בסיוע הממשלתי המיוחד הזה זהה לשיעור הגידול השנתי בתקציב המדינה ובתקציבי הרשויות המקומיות החברות בפורום ה-15. בתקציב המדינה שאושר לשנים 2017–2018 תוקצב מענק הבירה בסך 320 מיליון ש"ח, על כן הוצע לעירייה לפעול במשותף עם משרד האוצר לאיגום יתרת התקציב בהיקף של 200 מיליון ש"ח מתקציבי משרדי הממשלה הרלוונטיים. כך אנחנו נגיע, בעזרת השם, למספר של 525 מיליון ש"ח, שהוא גידול של 5% מהמענק שהיה בשנה שעברה – כמו הגידול בכל משרדי הממשלה ובתקציב המדינה וברשויות בפורום ה-15. אלה המספרים המדויקים. 800 יכול להיות נכון כמו 900, כמו מיליארד, כמו 700 – אבל אלה המספרים המדויקים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת, חבר הכנסת מלכיאלי? בבקשה, אתה יכול לשאול שאלה נוספת. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> תודה, סגן שר האוצר, הרב איציק כהן. האמת היא שאת הנתונים – אני לא ישבתי בישיבות שם – שמעתי כמו כולם מראש העיר בוועדת הכספים בעירייה. לטענתו זה נסגר עם מנכ"ל האוצר, שי באב"ד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בדקתי עם שי באב"ד. אני מצטער – – – <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> לא היו דברים מעולם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא היו דברים מעולם. יכול להיות שהוא הבין שללכת למשרדי ממשלה אחרים ולנסות לעזור לו לארגן תקציבים – כל תקציב שנצליח להביא ממשרדי ממשלה אחרים – – <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> יבורך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – יבורך. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אם אני מתרשם נכון מהעירייה, בעצם יוצא שאי-העלאה תוביל לפיטורי עובדים ולקיצוץ באגפים. אני חושב שכן כדאי להביא את זה בחשבון, אם כי אתה אומר שיש ההעלאה של 5%, אז – טוב, צריך לקחת את כל הנתונים שיש בדבר הזה. תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכנס לאולם ראש רשות לשעבר, חיים ילין. הוא יסביר לך שלא כל קושי בניהול תקציבי גורר אחריו פיטורי עובדים ושביתות והפגנות וכו' וכו'. אוקיי? <חיים ילין (יש עתיד):> אני מסכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. סגן השר נשאר אתנו על מנת להשיב על שאילתה דחופה נוספת, מס' 293, מאת חבר הכנסת מסעוד גנאים. הנושא: קנסות על עבירות הבנייה של האזרחים הערבים. בבקשה, אדוני, תקרא את נוסח השאילתה. <293. קנסות על עבירות הבנייה של האזרחים הערבים> <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד סגן השר, בהתבסס על מחקר שנערך על-ידי עורך-דין קייס נאסר, שהוא משפטן ומומחה לדיני תכנון ובנייה, עולה כי האזרחים הערבים משלמים קנסות על עבירות תכנון ובנייה של עשרות-מיליוני שקלים. בשנים 2011 עד 2016 מדובר ב-43 מיליון שקל, ואילו כל הוועדות המקומיות והמרחביות נתנו לו את הנתונים, אולי הסכום היה מגיע ליותר מ-60 מיליון. רצוני לשאול: 1. האם הנתונים מוכרים לכבוד סגן השר? אם כן – מה עושים? 2. מה התוכנית של המשרד לבעיית הבנייה בחברה הערבית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים, 1. עבירות התכנון והבנייה הן עבירות פליליות שבגינן ניתן להשית קנס על נאשם שהורשע. מערכת אכיפת החוק עיוורת צבעים, ואינה עושה הבחנה בין מגזרים, בין יהודים, לערבים, לדרוזים, לצ'רקסים, לנוצרים. 2. ממשלת ישראל השקיעה משאבים רבים בשנים האחרונות בתכנון ובקידום של תכנון מתארי ומפורט ביישובים הערביים. מינהל התכנון, הוועדות המחוזיות ומוסדות התכנון הארציים פועלים בהתאם למדיניות הממשלה ומשקיעים משאבים רבים במטרה להביא בשורה ושינוי בתחום התכנון והבנייה למגזר הערבי; זאת, תוך היוועצות ושיתוף פעולה הדוק עם ראשי הרשויות המקומיות ונציגי המגזר. אני מניח שגם אתכם יושבים. במסגרת הפעולות שנעשות בשנים האחרונות נכללים: א. קידום הכרזה על 22 מתחמים מועדפים לדיור ברשויות ערביות וקידום ותמ"ל, מתוכן תוכניות במסלול הוועדה לבנייה במתחמי דיור מועדפים. אושרו כבר שלוש תוכניות, ליישובים טורעאן מתחם צפוני – 800 יחידות דיור; בסמת-טבעון – גבעת קושט – 520 יחידות דיור; ביר אל-מכסור – 703 יחידות דיור. תוכנית אחת נמצאת לפני מתן תוקף, ארבע תוכניות בהפקדה ו-14 תוכניות בהכנה. קידום התוכניות במסלול ותמ"ל מאפשר מימוש היקף יחידות דיור גדול בטווח זמן קצר תוך התמודדות עם חסמי תכנון ברמה הארצית ומתן פתרון להם. בימים אלה, מסעוד גנאים, נמצאות בהכנה תוכניות מפורטות המקודמות לראשונה על-ידי מינהל התכנון לשני יישובים, פוריידיס וטורעאן, שיקודמו במסלול הוותמ"ל – בפוריידיס יש איזו בעיה וצריכים לפתור אותה. אתה בטח מכיר אותה. הן אמורות לתת מענה של תוספת ניכרת של יחידות דיור ליישובים האלה. ב. קידום תוכניות מתאר ליישובים ערביים – מתוך 110 יישובי המגזר הערבי, ל-99 יישובים יש תוכניות מתאר כוללות, מאושרות או בשלבי קידום שונים: ל-61 יישובים מתוכם יש תוכניות מתאר מאושרות משנת 2000 ואילך, כאשר מתוכן 50 תוכניות אושרו בעשור האחרון. ל-38 יישובים מקודמות תוכניות מתאר חדשות, הנמצאות בהליכי אישור או תכנון או קדם-תכנון. תוכניות המתאר המקודמות ליישובים הערביים נותנות מענה תכנוני לטווח של 20 שנה ומעלה, ובהיבטים של שטחי פיתוח למגורים, שטחי ציבור, שטחי מסחר ותעסוקה, תשתיות ושימושים נוספים. התוכניות מקודמות תוך קידום דיאלוג תכנוני שוטף עם הנהגת היישוב ושיתוף התושבים. התוכניות כוללות תוספת שטחי פיתוח בהיקפים ניכרים ביחס לתחום הפיתוח המאושר, וזאת על קרקעות פרטיות ועל קרקעות מדינה. בחלק מהתוכניות תוספת שטחי הפיתוח כוללת שטחים מחוץ לגבולות השיפוט המקומיים – כך לדוגמה בתוכניות של בסמת-טבעון, טירה, ג'לגוליה, ג'סר א-זרקא, פוריידיס, אבו-גוש, יפיע ויישובים נוספים. רבות מתוכניות המתאר כוללות תוספת שטחי פיתוח, המאפשרת הסדרת היקפים משמעותיים של בנייה קיימת ללא היתר. אבל זה כמובן מצריך שיתוף פעולה שלכם. אם לא תשתפו פעולה, לא יתקדם לשום מקום כל הדבר היפה הזה שהקראתי לך. 3. קידום תיקוני חקיקה שאושרו על-ידי כנסת ישראל, אשר מטרתם יצירת כלים תכנוניים ותמריצים משמעותיים להגדלת היצע הדיור ולעידוד בנייה על קרקעות פרטיות ביישובי מיעוטים במחוזות הצפון, חיפה ומרכז, המאפשרים בין היתר הגדלת מספר התוכניות שיוכלו להתאשר במסלול בוועדה לקידום מתחמים מועדפים לדיור – מה שנקרא ותמ"ל – על-ידי תיקון סף הכניסה למסלול זה מ-500 יחידות דיור מינימום לתוכנית ל-200 יחידות דיור; הקמת ועדות משנה של הוועדות המחוזיות שיעסקו באופן ייעודי באישור תוכניות ביישובי מיעוטים, לרבות תוכניות שמטרתן הסדרת רישום הקרקע ותוכניות נקודתיות למגורים; תוספת של עד 30% מהשטח הכולל המותר לבנייה במגרשי מגורים ביישובי מיעוטים, בהליך של הקלה בסמכות הוועדה המקומית. כל זה, כל היופי הזה, כל התכנון הענק הזה, תלוי גם בשיתוף פעולה שלכם. לא תשתפו פעולה – לא יהיה; תשתפו – יהיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת גנאים, וגם לחבר הכנסת דב חנין. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, תחילה, בכל הנוגע לפתרון בעיית הדיור בחברה הערבית – אנחנו מוכנים, ואנחנו הושטנו יד כדי לשתף פעולה באמת, כדי לפתור את המשבר הזה ואת הבעיה הזאת. יש לי שתי שאלות. שאלה אחת, שהיא מהתשובה שלך: האם ידוע לך, למשל, כמה קנסות משלמים במגזר היהודי, ביישובים יהודיים, על בנייה בלתי חוקית? שאלה שנייה – יש היגיון במחקר הזה שהצגתי. ההיגיון אומר כך: הקמת ועדת קמיניץ ואחר כך הצעת חוק, טמון בה כאילו אין אכיפה בבנייה לא מורשית בחברה הערבית. הקנסות האלה, המיליונים האלה, מעידים שכן יש אכיפה. אז שאלתי: במקום שאנשים ישלמו את כל המיליונים האלה, למה המדינה לא משקיעה את המיליונים האלה, בסוף, בתכנון ובנייה ובפתרון הבעיה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר, ואז סגן השר יתייחס לכל השואלים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, בימים האחרונים שמענו שגם בעזרת חברים פה במשכן – ונמצא אתנו חברנו אכרם חסון – הושג סיכום שנותן פסק זמן מסוים, של כמה חודשים, ביישובים הערביים הדרוזיים, כדי להרגיע את הרוחות, להקפיא את צווי ההריסה שנמצאים על השולחן ולאפשר תהליך של הסדרה. הדבר הזה כבר תרם תרומה מאוד חיובית לאווירה, ויוצר איזו רוח טובה. השאלה שלי: האם את אותו מודל אי-אפשר לקחת גם לגבי היישובים הערביים בכלל? לתת איזה פסק זמן, להיכנס לתהליך מואץ של הסדרה ושל פתרון בעיות. אדוני דיבר על שיתוף פעולה; אני יודע לפחות שפה, חברי הכנסת, כולנו מוכנים להתגייס לסיפור הזה, להקדיש יומם ולילה כדי לפתור בעיות. אבל לפתור את הבעיות לא תחת החרב המנופפת של סכנת איומי הריסה, שיכולה לייצר אוירה מאוד מאוד קשה ובוודאי לא אווירה קונסטרוקטיבית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יעקב אשר – בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> צביקה יעקובזון. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מזכיר הסיעה, אתה מפריע לסגן השר. אדוני היושב-ראש, ידידי סגן השר, שמעתי קודם את דבריך לגבי המגזר הערבי – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הלוואי, אתה אומר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – על מתחמים מועדפים, ואתן לך נתונים: עד היום הוכרזו בקבינט הדיור 53 מתחמים מועדפים לדיור הכוללים יחד כ-172,000 יחידות דיור, ובנוסף הוכרזו 16 מתחמים ביישובי מיעוטים הכוללים 32,000 יחידות דיור, ואתה אמרת שזה יהיה 22 ואולי אפילו יותר. אני אומר: גם בגבול הפוליטיקה, אחות לנו בבית המלך, הציבור החרדי; חוץ מזה שאנחנו מתבשרים כל הזמן על בית-שמש ושוב בית-שמש ושוב עוד מתחם בבית-שמש או חצי מתחם – אין מתחמים. אין מפה שלפיה האוצר ומינהל הדיור יבואו ויציגו איפה רוצים לשכן את הציבור החרדי. כשלא נותנים מקום ומגיעים, בסופו של דבר, ליישובים מעורבים, ראשי הרשויות עומדים ועוצרים. אדוני נמצא במשרד האוצר, בלב התכנון, בלב הוותמ"לים, בלב תוכניות הגג: היכן הציבור החרדי בתמונה הזאת? אני אומר את זה כבקשה ולא כמחאה, אבל אין מזרזין אלא למזורזין. תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני, הרב יעקב אשר, על שיחת המוטיבציה. אני באמת חיכיתי לה. אין יום שאני לא מחכה לשיחת מוטיבציה אתך בשביל לעשות דברים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מבין שכל פעם שעונים על שאילתה על המגזר הערבי אתה עולה לשאילתה. זה בסדר גמור. אבל טוב שאתה נותן לי שיחות מוטיבציה. רק ממך אני מחכה לזה, תאמין לי. זה טוב שאתה עושה את זה. זה חשוב, זה טוב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, לגבי השאילתות של החברים, כפי שאמרתי – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני גם יכול לעודד את המוטיבציה שלך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין שום בעיה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני יכול גם לקבל תשובה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תקבל תשובה. אתה מקבל אותה במעשים, לא בסיפורים. יש הבדל, יש חלוקת עבודה בינינו: אנחנו עושים – אתם מדברים. אוקיי? תמשיכו לדבר – נמשיך לעשות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תרד לשטח. <מאיר כהן (יש עתיד):> הוא מהקואליציה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, הוא מיהדות התורה – הוא מדגל. הם נורא אוהבים את ש"ס, אגב. על כל פנים, דב חנין, אתה יודע בדיוק מה צריך לעשות, אז תעשה את זה בתוך המגזר. מה שהקראתי פה זה באמת הכנה – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – לפעילות נוספת. מי עוד שאל? מסעוד. מערכת האכיפה היא עיוורת צבעים, היא לא רואה יהודים או ערבים. מי שעובר עבירה פלילית נידון לקנס. על כל פנים, לגבי השאלה של הרב יעקב אשר, אכן, במשרד האוצר, אביגדור יצחקי ואני שוקדים על פתרונות למגזר החרדי. נעשית שם עבודה גדולה. הרב יעקב אשר גם הזכיר שיש התנגדות חריפה, לא מובנת, של ראשי רשויות לכלול בתוכם, להכיל בתוכם, שכונות חרדיות. את התופעה הזאת צריכים לשרש, להוריד אותה. לא ייתכן שראש עיר יחליט שהוא ממדר חרדים. אני לא מאמין שהוא היה עושה את זה לציבור אחר, נגיד לציבור ערבי – אצלי אני לא רוצה ערבים. זו תופעה שצריכים להפסיק, אדוני היושב-ראש, שראשי רשויות מתנגדים להקמת שכונות חרדיות בתחומן. זאת תופעה לא מוכרת בשום מקום בעולם. אני לא יודע אם בארצות-הברית או באיזו מדינה יגידו: לא רוצים יהודים. זה פשוט לא ייאמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני סגן השר, באותה תקופה ששנינו נבחרנו לכנסת, אם אתה זוכר, שימשתי שר הקליטה, והתופעה הזאת הייתה מוכרת לי גם מוכרת, ולא הייתי אחראי לציבור החרדי. לכן – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חמור מאוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – כנראה לגבי כמה וכמה ציבורים במדינת ישראל התופעה הזאת מוכרת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה דבר שאסור שיעבור בשתיקה. ראשי הרשויות – כל פורום ה-15, והם יודעים להביע דעתם כששר האוצר מבטל את מכונות המזל; איך הם מסתערים על המדיה כדי להסביר כמה זה חשוב שמכונות המזל יהיו, שחלילה לא ייגרעו מהם תקציבים ששואבים מהציבור החלש ביותר בישראל. אבל כשיש כזאת תופעה גזענית, חמורה, שכשרוצים להקים שכונות חרדיות בתוך ערים מעורבות – הם בראש המתנגדים. והם, אין להם בעיה להתנגד. הם לא אומרים את זה בפרזנטציה; הם מאחורי הקלעים אומרים לקבלנים: אתם לא תקבלו היתרי בנייה, אנחנו לא נאשר לכם תוכניות אם הבניין הוא לא בגובה שלא מתאים לציבור החרדי; אם התכנון יכלול מרפסת סוכה זה לא יהיה. וזה חוזר על עצמו פעם אחרי פעם, ולצערי, צריך לעשות פה איזו פעולה באמת דרסטית להפסיק את התופעה הזאת. אני חושב שהציבור החרדי הוא ציבור נפלא. לכל מקום שהוא מגיע, לכל עיר שהוא מגיע – אנחנו יודעים שבנגב – יושב פה ראש עיריית דימונה לשעבר מאיר כהן. בעירו דימונה הוא קלט ציבור חרדי, וזה אך הוסיף לעיר, אך הפריח את העיר. היום העיר הזאת היא אחת הערים הטובות בזכותו של מאיר כהן, שקלט ציבור חרדי בעירו. אתה יכול לספר שראית בזה רק ברכה. <מאיר כהן (יש עתיד):> נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תגיד את זה גם לראשי הרשויות, שיוצרים מצבים בלתי נסבלים. הם אומרים לקבלנים בפירוש: תגיש תוכניות – לא תקבל היתרים. אם לא תגיש תוכנית של בניינים גבוהים שאין בהם שום אפיון של הציבור החרדי, כמו מרפסות סוכה – לא תקבל היתרי בנייה. זאת תופעה קשה, לצערי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> יש הסכמי גג. זה בידיים של האוצר. זה הרבה כסף. זה הכלי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא יעזור, הרב אשר. נכון, אנחנו כוללים את הציבור החרדי, כוללים שכונות חרדיות, אבל זה לא יעזור גם להסכמי גג אם ראש רשות – ואתה יודע את זה כראש רשות לשעבר – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אז תעצור לו את הכסף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תעצור לו את הכסף. בסדר, אתה רואה מה קורה בירושלים. הוא משבית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני סגן השר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק אם תבקש יפה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא רוצה את זה בכתב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודק. אני מודה מאוד לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן ולכל השואלים. <הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעי עבירות מין), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3295/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברות הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעי עבירות מין), התשע"ו–2016, של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מרב מיכאלי ואורלי לוי אבקסיס. תנמק חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי השר, חברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, חברי סגן-אלוף במילואים יפתח גיא, שהחליף לפני 20 שנה את הבעל שלי כמפקד רכס הבופור, והיום הוא בהנהגה הבכירה של משרד החינוך, הצעת החוק שאני מבקשת להציג לפניכם, יחד עם חברות הכנסת מרב מיכאלי ואורלי לוי אבקסיס, מדברת על כך שיינתנו ייצוג וליווי משפטיים מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים לנפגעי עבירות אינוס, מעשי סדום ועבירות מין בתוך המשפחה או כאלה שבוצעו בידי אחראי לחסר ישע. ייצוג נפגע העבירה יוענק בהליך הפלילי כנגד הפוגע, וסיוע במימוש זכויות של הנפגע על-פי חוק זכויות נפגעי עבירה. הזכויות המעוגנות בחוק זכויות נפגעי עבירה הן בעלות חשיבות מעשית רק ככל שנפגע העבירה מודע לקיומן ויש לו יכולת לממש אותן בהליך. לכן נקבעו בחוק ובתקנות הוראות לעניין חובות היידוע של הרשויות את נפגעי העבירה בדבר זכויותיהם. עם זאת, במקרים רבים יידוע הנפגע על זכויותיו אינו מספיק לצורך מימושן. זאת, נוכח מורכבות מיוחדת שעשוי הנפגע לחוות במהלך ההליך – מורכבות הקיימת באופן מובהק בעבירות מין. נפגעי עבירות מין, אדוני היושב-ראש, הם קבוצה מיוחדת של נפגעים, שהוכרה ככזאת גם בפסיקת בית-המשפט העליון. נפגעים אלה מתמודדים עם קשיים משמעותיים ביותר בעת ניהול ההליך הפלילי. עבור נפגעי עבירות מין ההליך הפלילי מייצר לא פעם טראומה משנית או חוזרת של האירוע הפוגעני שחוו. עניין זה נובע מהעובדה שהאירוע הפוגע הוא מעשה חודרני באופן מיוחד – הוא חילל את פרטיותם וכבודם במובנים עמוקים וקשים. במהלך ההליך הפלילי הנפגע עומד במפגש תדיר עם הפוגע, בד בבד עם הצורך לחשוף בפני אנשים זרים את הטראומה לפרטי הפרטים. נפגע עבירה מתמודד לעתים גם עם שאלות קשות המבקשות לערער את אמינות דבריו ולהטיל דופי באורחות חייו או באישיותו. בנסיבות אלה חווֶה וחווָה לא פעם נפגע ונפגעת עבירת המין קשיים נפשיים הנובעים מעצם ההליך הפלילי. לפיכך, אנחנו רואות חשיבות מיוחדת בייצוג ובליווי צמוד של נפגע עבירה בהליך הפלילי, ובמתן מקסימום אפשרות להבעת קולו ומימוש זכויותיו מכוח החוק שכבר קיים – חוק זכויות נפגעי עבירה. הצעת החוק שלנו מבקשת להעניק ייצוג וליווי משפטי בהליך הפלילי לנפגע העבירה לאחר שרשויות אכיפת החוק החליטו על הגשת כתב אישום כנגד הפוגע. אני מבקשת להוריד את המתח מאלה שחוששים מאיזה שגשוג של תלונות שווא, חלילה, שאנחנו יודעים שכמובן לא מוגשות במקרים האלה. הזכויות המרכזיות שהייצוג יאפשר לנפגע העבירה לממש הן הזכות להביע עמדה ביחס להסדר טיעון עם הפוגע, היערכות לטיעונים לעונש, עמידה על קבלת תזכירי נפגע ושמירה אמיתית על פרטיותו של נפגע העבירה, קבלת מידע על שלבי ההליך והתפתחותו והזכות להגנה מפני הנאשם. נפגעי העבירה, חברי, הם-הם האינטרס הציבורי שבשמו פועלות רשויות אכיפת החוק. מן הראוי שמדינת ישראל תעגן בחקיקה את זכותם של נפגעי עבירות מין קשות לייצוג ולסיוע משפטי, ובכך נצמצם את מספר הנפגעים אשר נאלצים להתמודד לבדם עם ההליך הפלילי הכה מורכב עבורם, ונקדם בכך את שיקומם ואת חזרתם למעגל החיים. אני רוצה להודות לחברתי שרת המשפטים איילת שקד ולמנכ"לית משרד המשפטים, הגברת אמי פלמור, על שיתוף הפעולה הטוב והמיטיב, על התמיכה בחוק, על גיוס תקציב מתוך תקציב המשרד והבנת הצורך בסיוע המשפטי לאותם נפגעים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אני מזמין את שרת המשפטים וחברת הכנסת איילת שקד להשיב בשם הממשלה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעי עבירות מין), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם ואחרות מציעה להעניק לנפגעי עבירות מין חמורות ייעוץ משפטי וסיוע מטעם המדינה במימוש זכויות הנתונות להם בחוק זכויות נפגעי העבירה. מדובר בהצעת חוק פורצת דרך, שיש לה חשיבות רבה לנפגעי עבירות מין, נוכח הקשיים המשמעותיים שהם חווים בהליך הפלילי. נרתמתי לקידום הצעת החוק והובלתי, בשיתוף פעולה מלא של משרדי ושל מנכ"לית משרדי. כיום חוק זכויות נפגעי העבירה מעגן זכויות חשובות לנפגעי העבירה במנותק מהשאלה מהי העבירה שבוצעה בהם. כך, החוק מאפשר קבלת מידע על מהלך התיק. כמו כן, לנפגע עבירה יש זכות להיות נוכח בדיונים המתנהלים בעניינו, להיות מוגן מפני הפוגע, ועוד. החוק מוסיף וקובע כי לנפגעי עבירת מין או אלימות יש זכויות מיוחדות, אשר בעיקרן כוללות את האפשרות של הנפגע להביע עמדה בצמתים שונים בהליך, כגון לפני הגעה להסדר טיעון עם הנאשם. לצד חוק זכויות נפגעי העבירה לא קיים כיום מנגנון מובנה מטעם המדינה שיסייע לנפגע עבירה במימוש זכויותיו. בין כלל נפגעי העבירה אני סבורה כי נפגעי עבירות המין החמורות – אינוס, מעשה סדום ועבירות מין במשפחה ובחסר ישע הם קבוצת נפגעים פגיעה במיוחד שראויה להגנה והתייחסות מיוחדת. פגיעה מינית היא טראומה הפוגעת בכל תחומי חייו של הנפגע. היא הורסת מרקמים עדינים ותובעת כוחות אדירים וממושכים לשם התמודדות ושיקום. תחושת אשמה קשה וחשש מהדרה חברתית לפעמים מלווים את הנפגע. מאפיינים אלה מביאים לכך שרק מיעוט מנפגעי עבירות המין מגישים תלונות במשטרה על אירועים שפגעו בהם. נתונים אלה על הפער הקיים בין ההערכות של מספר עבירות המין בפועל לבין מספר התלונות המוגשות הם עקביים על פני השנים. במחקרים שונים שנערכו בנושא עלה כי בהליך הפלילי כנגד הפוגע טמון פוטנציאל לשיקום הנפגע, מצד אחד, או להחמרת הפגיעה ויצירת טראומה, מצד שני. כאשר מדובר בעבירות מין, על נפגע העבירה לחשוף את הפגיעה הפרטית בו. השאלות האלה קשות. בית-המשפט מכיר בכך שמדובר בקבוצה מיוחדת של נפגעים, וכך גם החוק, אשר קובע הסדרים ראייתיים מיוחדים בהקשר זה. כלל המאפיינים שהצגתי מעידים על כך שקבוצה ייחודית זו זקוקה להגנה מיוחדת בהליך הפלילי. סיוע משפטי במימוש הזכויות המוקנות להם על-פי חוק יסייע גם בהתמודדות של הנפגעים עם ההליך הפלילי וימזער את הנזקים שנגרמים להם כתוצאה מההליך. מדינת ישראל הכירה בצרכים ובאפיונים המיוחדים של נפגעי תקיפה מינית, ואני סבורה כי הצעד הזה לטובת חיזוק אוכלוסייה זו הוא מתן סיוע משפטי בהליך הפלילי. נוכח האמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. האם יש מתנגדים מקרב חברי כנסת להצעת החוק? <קריאה:> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין כאלה. אז אנחנו עוברים להצבעה: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה – סליחה: הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעי עבירות מין), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מרב מיכאלי ואורלי לוי אבקסיס, בקריאה טרומית. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעי עבירות מין), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <קריאה:> מברוכּ, שולי – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הקמת ועדת חריגים לנפגעי פעולות איבה שהתרחשו מחוץ לישראל), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3708/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הקמת ועדת חריגים לנפגעי פעולות איבה שהתרחשו מחוץ לישראל), תשע"ז–2017, של חברי הכנסת חיים ילין ודוד ביטן. ינמק חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי כנסת, כנסת נכבדה, בשנה האחרונה כולנו ראינו איך הטרור פורץ גבולות ויבשות, כי אף מדינה בעולם לא חסינה בפניו. גל הפיגועים ששטף את אירופה הבליט את התעצמות הטרור הגלובלי ואת התחזקות ארגוני טרור קיצוניים כמו "דאעש". בדצמבר האחרון, בחודש אחד, שתי ישראליות מצאו את מותן בפיגועים רצחניים ואכזריים שבוצעו על-ידי פעילי הארגון. חוסר המזל המשווע שהכה בישראליות מחוץ לאדמתנו ממחיש את העובדה שהטרור נמצא בכל מקום בגלובוס ובכל זמן נתון. בעוד אצלנו הטרוריסטים בוחרים לדהור ברכבם לעבר תחנות אוטובוס מלאות חיילים, בחו"ל הם דורסים קבוצות תיירים בחג המולד ומרססים בירי נערים ונערות חפים מפשע שבאו לחגוג את ערב השנה החדשה באיסטנבול. טרור הוא טרור הוא טרור. אין שוני בין מרצחים בברלין, בירושלים, באיסטנבול או בתל-אביב. כל תיאבונם של אלו הוא לפגוע בבני-אדם דרך אפקט התיאטרליות וההפתעה, ומתוך כוונה להרוג כמה שיותר אנשים. חוק נפגעי פעולות איבה מכיר בישראלים שנפגעו בחו"ל באירועי טרור שכוונו רק למטרות יהודיות או ישראליות, כמו שגרירות ישראל בעולם – בבואנוס-איירס – או קבוצות מטיילים ישראלים, כפי שקרה במרס אשתקד באיסטנבול. אבל מה לגבי ישראלים שחוסר המזל הביא אותם למקומות שבהם מרצחי "דאעש" בחרו לבצע פיגועים בלי קשר לאופי המקום או זהות האנשים? לחוק הקיים אין תשובה לשאלה זו. דליה אליקים, זיכרונה לברכה, וליאן נאסר, זיכרונה לברכה, רק בת 18 – – <מאיר כהן (יש עתיד):> ושמחה דמרי מדימונה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> נכון, ושמחה מדימונה. זה בחצי השנה האחרונה, אמרתי. – – הן אזרחיות ישראל שנרצחו בפיגועי טרור בחו"ל בדצמבר האחרון והן לא מוכרות במדינתן שלהן כנפגעות פעולות איבה. משפחות הנרצחות לא בחרו לצאת למאבק בשביל כסף אלא בשביל הכרה, הכרה ממדינת ישראל רוויית הטרור ולמודת הפיגועים. מדינה שצריכה לדאוג לאזרחיה ולא לזנוח אותם לטובת חסמים ביורוקרטיים. אל לנו להותיר בצד משפחות שעברו טראומה קשה, התקפות רצחניות, שאיבדו את משפחתן בחו"ל, בגלל סבך ביורוקרטי וחוק לא מעודכן. אלו משפחות שצריכות את המדינה ברגעים הכי קשים שלהן, שתיתן להן כתף תומכת כדי שיוכלו לחזור לשגרה במהרה וללא פגיעה נוספת. בשביל זה אנחנו פה. בתור נבחרי הציבור חובתנו לוודא שהמדינה עומדת מאחורי כל אחד ואחת מאזרחיה בזמנים קשים, בדיוק כמו אחרי פיגועי טרור, ולא משנה אם זה בארץ או בחו"ל. ועדת החריגים שתוקם מנציגי משרד הביטחון, החוץ והעבודה והרווחה תבחן כל מקרה לגופו לפי קריטריונים, ויבדקו אם המדינה שבה בוצע האירוע הכירה בו כאירוע טרור ואם הארגון שלקח אחריות על הפיגוע קרא בעבר לרצח של ישראלים או יהודים – תיקון קל שיעשה רבות. בנימה אישית, אני מודה לוועדת השרים לחקיקה, שתמכה בהצעת החוק מתוך חשיבות הנושא ורגישותו, ולשותף לדרך במסע הזה, חבר הכנסת דוד ביטן, שעשה את כל מה שניתן בשביל שחוק זה יעבור. אני רוצה להודות לשני אנשים יקרים שבלעדיהם החוק הזה לא היה מגיע לאן שהוא: לדובר שלי, דור, ולסתיו, שבלעדיהם הדבר הזה לא היה קורה. אני קורא לכם, חברי הכנסת: תצביעו בעד חוק שאני מקווה שלעולם לא נצטרך אותו. כבוד היושב-ראש, בנימה באמת עמוקה ואישית מאוד, צר לי שאין חוק שיכול להגיד די לטרור ושהטרוריסטים יפסיקו. צר לי. אבל בהינתן שאין דרך אחרת, אני מוצא לנכון להגיד במילים הכי פשוטות שהחוק הזה הוא חוק של ערבות הדדית של מדינת ישראל כלפי אזרחיה. אין מצווה יותר גדולה מלעזור לאותם אנשים שזקוקים לעזרתנו' ואם אנחנו כחברי כנסת לא מסוגלים לעשות את זה, אז מקומנו לא כאן. לכן אני כל כך גאה גם בחבר הכנסת דוד ביטן, שהגיע עכשיו. קואליציה יחד עם אופוזיציה – כשיש מהות ממשית לעזור היא יכולה להתגייס, וכולנו ביחד – לשקף את מה שאנחנו רוצים לראות ככנסת ישראל: לא צעקות ותת-רמה אלא דברים ממשיים שיכולים לעזור לכל עם ישראל. כבוד היושב-ראש, תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אני מזמין את השר נפתלי בנט, בשם שר העבודה והרווחה והשירותים החברתיים, להשיב על הצעת החוק בשם הממשלה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ילין. חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה מעניק פיצוי לנפגעי פעולות איבה בישראל או מחוצה לה. החוק תוקן ב-2007 והרחיב את הגדרת "פגיעת איבה" כך שיוכרו גם נפגעי פעולות איבה מחוץ לגבולות מדינת ישראל ובתנאי שמטרתן הייתה פגיעה בישראל. כמו כן, הורחבה הגדרת פגיעת איבה לגבי תושב ישראל שנפגע בפגיעת איבה מפעולת איבה נגד העם היהודי, ובלבד שמטרתה העיקרית של פעולת איבה כאמור הייתה פגיעה בעם היהודי. על-פי הוראות החוק, הגורם המוסמך לקבוע אם פגיעה היא פגיעת איבה הוא הרשות המאשרת במשרד הביטחון. האחריות הנזיקית שיש למדינה על רקע לאומני נבדקת ונקבעת על-ידי משרד הביטחון, וכל התשלומים מבוססים על חוק הנכים. חוק התגמולים נגזר מהאחריות שנטל הריבון, המדינה, על עצמו לשלומם ולביטחונם של תושבי המדינה גם בעת שהותם מחוץ לגבולות המדינה, להבטחת פיצויים כאשר מדובר בפעולות של גורם אויב. זאת, בין היתר, נוכח העובדה שנפגע אינו יכול, ברוב המקרים, לתבוע את המעוול בפעולות טרור. מדובר בחוק מיטיב ונדיב ביותר שבמסגרתו משווים את הזכאויות של נפגעי איבה לאלו של חיילי צה״ל ובני משפחותיהם. הצעת החוק שבנדון מבקשת להקים ועדת חריגים אשר תהיה מוסמכת להכיר בתושב ישראל שנפגע בפעולת איבה שהתרחשה מחוץ לישראל כנפגע פעולת איבה גם אם הפעולה לא כוונה נגד העם היהודי או נגד ישראל או שמטרתה המשנית אינה פגיעה בישראל. הוועדה תשקול, בין השאר, אם הפעולה נעשתה בידי ארגון טרור שאחת ממטרותיו היא פגיעה בישראלים, באזרחי ישראל או ביהודים. אין ספק כי ההצעה מבקשת לענות על צורך שהתעורר בעקבות המציאות העולמית מהשנים האחרונות וגל הטרור השוטף מדינות רבות. עם זאת, ההצעה מעוררת קשיים שונים, למשל בעניין הקריטריונים לקביעת אירוע כאירוע טרור, שזו הגדרה שונה במדינות שונות, וכן, שאלת זהות המבצע. הרי הגורם החוקר הוא מדינה אחרת. נוכח המורכבות והשאלות המתעוררות בעניין ההצעה ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעה בקריאה טרומית בשלב זה. הצעת החוק תקודם בכפוף להסכמה עם משרדי האוצר, הביטחון, המשפטים, העבודה והרווחה ועם המוסד לביטוח לאומי ותוחזר לוועדת השרים לפני הקריאה הראשונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר נפתלי בנט. האם יש חברי כנסת שמתנגדים? כן, חבר הכנסת אייכלר מבקש להתנגד להצעת החוק. בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני רוצה להביע הסתייגות בעניין של החוק הזה – למרות ברכתי לחבר הכנסת ילין ולחבר הכנסת ביטן על הרעיון הזה – כי אנחנו יודעים מתוך ניסיון על מקרים שבהם אומרים שזה לא נגד ישראל וזה כן נגד ישראל – ואני רוצה לגולל בפניכם בדקות ספורות ממש את הסבל הנורא של שני פצועים ישראלים בפיגוע הנורא שהיה בבריסל. לפני כחצי שנה נפגעו שני ישראלים, שלמזלם או לרוע מזלם הם אברכים חסידים, אחד בשם חיים וינטרניץ והשני מנדי פורקוש. אני לא רוצה להגיד פרטים על הפציעה הקשה ביותר שהם עברו, ומדינת ישראל התנכרה להם ואליהם בטענה שזה לא היה פיגוע נגד ישראל. אז האברכים האלה היו בבתי-חולים בבלגיה, היינו חייבים להטיס אותם לארץ, והם סבלו פה ב"הדסה". עד היום אחד מהם עדיין מהלך על קביים, והאחר היה בסכנת נפשות. ומה הבעיה פה? מה העוול פה? שהתפרסמה ידיעה בטלוויזיה הצרפתית: המחבל הנחקר הודה בבית-המשפט שהוא התכוון לשני מקומות, למסוף של הנוסעים לארצות-הברית, "איירליינס" שלהם, והשני ל"אל על". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ל"יונייטד" ול"אל על" הוא התכוון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ול"אל על" הוא התכוון. ואני העברתי את הידיעה הזאת למשרד הביטחון ולוועדה ולשר הביטחון הקודם ולשר הביטחון הנוכחי, וביקשתי מיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ולמנכ"ל משרד החוץ, והתעלמו התעלמות מוחלטת. אמרתי: אני מבקש פשוט שמישהו ממשרד החוץ ייכנס לפרוטוקול בית-המשפט ויראה שהם נפגעו מפני שהם היו נוסעי "אל על", וזה לא עזר שום דבר. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה שהחוק יעבור ושיכניסו הסתייגות, אף שחוקים הם בדרך כלל לא רטרואקטיביים, אבל שהחוק הזה יחול גם על אותם שני אברכים, חיים וינטרניץ ומנדי פורקוש. ולמה? כי שבוע לפני כן היה פיגוע בטורקיה שגם יכלו להגיד שזה לא נגד ישראל, והיו שם ישראלים, ואני מברך על זה שמייד הוועדה החליטה שמדינת ישראל תכיר בהם כנפגעי פעולות איבה. ולכן אדוני היושב-ראש, עליתי לומר שחייבים לעשות את החוק הזה, וכל מי שיתברר שהיה גם בעבר מפני שזה היה נגד ישראל, שיכירו בהם כנפגעי פעולות איבה. תודה רבה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אדוני זוכר שעכשיו הוא לא יוכל ודאי לתמוך בהצעת החוק בהצבעה במליאה, כי עלית להתנגד להצעת החוק. חבר הכנסת חיים ילין רוצה להשיב על ההתנגדות? לא. גם אני חושב. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הקמת ועדת חריגים לנפגעי פעולות איבה שהתרחשו מחוץ לישראל), ההתשע"ז–2017, של חברי הכנסת חיים ילין ודוד ביטן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הקמת ועדת חריגים לנפגעי פעולות איבה שהתרחשו מחוץ לישראל), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 39, נגד – אין, גם נמנעים אין – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אפשר להוסיף אותי להצבעה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אי-אפשר להוסיף אותך להצבעה, חברת הכנסת מועלם-רפאלי. אבל רשמנו לפנינו שניסית לתמוך בהצעת החוק. חבר הכנסת חיים ילין, בניגוד למנהגי, אני לא מפרשן כאן הצעות חוק, ולכן גם לא רציתי לומר שום דבר לפני ההצבעה. אבל אני חושב שאתה ודוד ביטן עשיתם אחד מן התיקונים החשובים ביותר והמוסריים ביותר שאני יכול לחשוב עליהם בכנסת הנוכחית, ואני מקווה מאוד שלא תהיה סחבת והצעת החוק תעבור את שלוש הקריאות כנדרש. גם צורת הפעולה של ועדת החריגים אולי מאפשרת לתת מענה גם לאלה שנפגעו לפני שנה ושנתיים. פניות שאנחנו מקבלים מן המשפחות האלה פשוט קורעות את הלב, וכרגיל במדינה קטנה אנחנו מכירים חלק מן האנשים וחלק מן המשפחות. אני פשוט רציתי לומר לכם, כמו שאמרתי, בניגוד למנהגי, כל הכבוד על הרעיון, ואני מקווה שאוכל לומר גם כל הכבוד על הביצוע. ההצעה תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה, כפי שאמרתי, מקווים במהרה בימינו. <הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1103/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת עודה, עד עשר דקות לרשותך לנמק את ההצעה. ישיב סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, בשם הממשלה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אנחנו כולנו נמצאים במצב נפיץ מאוד ביחסי ערבים–יהודים; בקשר בין האוכלוסייה הערבית לבין מוסדות השלטון. יש מי שרוצה שכל היהודים יהיו נגד כל הערבים; יש מי שרוצה שכל הערבים יהיו נגד כל היהודים. אני חושב שאנשים אחראיים צריכים לבדוק אופציה שלישית שיהיו בה ערבים ויהודים יחד נגד הגזענות. אני הייתי שם באום-אלחיראן. אחרי זה עקבתי אחרי כל ההתרחשויות. ראיתי איך הרגו את יעקוב אבו אלקיעאן שלוש פעמים: בפעם הראשונה ביריות; בפעם השנייה כשהאשימו אותו שהוא חבר ב"דאעש" – לא פחות. זה היה אחרי חמש דקות מהפגיעה בו, ואיך המפכ"ל אמר שהוא מחבל בן-עוולה בלי לבדוק את הדברים? כולנו יודעים שאדם זכאי עד שהוכחה אשמתו, אבל כנראה זה לא לערבים. לערבים לא עומדת חזקת החפות. ועדת אור קבעה שהמשטרה מתייחסת לערבים כאל אויבים ולא כאל אזרחים. ועדת אור גם קבעה שהמשטרה מטפחת תרבות שקר. זה לא שקר, זה יותר מזה – תרבות שקר; בפעם השלישית, כאשר החזיקו בגופה שלו. מאז 48' עד עכשיו המדינה לא החזיקה בזדון גופה של אזרח במשך חמישה ימים. לא מדובר על זכויות אדם ועל אנטיגונה – כנראה אנחנו רחוקים מהערכים הללו. אבל חשוב לי לומר לכם שאתמול הייתה ההלוויה, והלוויה גדולה מאוד, הלוויה של עשרות-אלפים. האם מישהו נפגע מזה? האם לומדים לקח מזה? האם מישהו עכשיו יושבים ואומרים: למה החזקנו את הגופה חמישה ימים? אני לא רואה שמישהו מהממשלה חושב בכיוון הזה. על יעקוב אבו אלקיעאן אני רוצה לומר כמה מילים של מחמוד דרוויש, ומטעמי כבוד גם אתרגם אותן לעברית, כי חשוב לי שגם אתם תבינו מה מחמוד דרוויש אמר. (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם:) אני אתרגם לעברית. מחמוד דרוויש אמר: שמו על פיו שלשלאות ואת ידיו קשרו לסלע המתים. ואמרו: אתה רוצח. לקחו את מזונו ובגדיו ודגליו וזרקו אותו בכלא המתים ואמרו: אתה גנב. זרקו אותו מכל הנמלים, לקחו את אהובתו הצעירה ואמרו: אתה פליט. ואתה עם העיניים האדומות והכפיים, הלילה מסתיים. חדר המעצר לא ישרוד ולא השלשלאות. נירון מת, אך רומא לא מתה. בעיניה – היא נלחמת. וזרעי החיטה ייבשו, ויימלא העמק חיטה. זה מה שאר מחמוד דרוויש, וזה כל כך מתאים ליעקוב אבו אלקיעאן ולסיפור שלו. אני רוצה לספר לכם מה קרה לי. אני. אני חושב שאתם, בהיותכם חברי פרלמנט – זה צריך לעניין אתכם, כי זה חבר כנסת, זה המעמד שלו, זו החסינות. זה צריך לעניין כל אחד מכם. הייתי שם אחרי משא-ומתן מייגע עד השעות הקטנות בלילה. ביקשתי עוד יומיים. לא נתנו תשובה. הרגשתי שהם יבואו ויהרסו. חשבתי שאני, חבר כנסת – יכבדו אותי – אני יכול לנהל משא-ומתן בשטח. כשהגיעו השוטרים ניסיתי לדבר אתם. ממרחק אפס ריססו אותי בגז פלפל. ממרחק מטר אחד ירו עלי כדור ספוג פה על המצח. אחרי שנייה ירו בי על הגב עוד כדור ספוג. הייתי באמבולנס בדרך לבית-חולים. שמעתי בחדשות שהמשטרה אומרת שהמפגינים זרקו עלי אבנים. אתם לא צריכים להסכים שתהיה פה, במדינת ישראל, משטרה המשקרת במצח נחושה. אתם לא צריכים להסכים. זה מתחיל אצל הערבים, אבל זה לא עוצר שם. זה בדיוק כמו שקרה בכל מקום בעולם, גם בתוך מדינת ישראל: הסיתו נגד הערבים, זה הגיע עד לרצח של רבין; מסיתים נגד מיעוט – זה מגיע לשמאל, לקבוצה השולטת, בגדול. לכן זה עניין של דמוקרטיה, זה עניין של הפרלמנט וזכויות של חברי כנסת. אתם לא צריכים לקבל את הדברים הללו. אני ישר פניתי למכון לרפואה משפטית אבו-כביר, אמרתי להם: תבדקו אותי. אני רוצה דוח רשמי, אני רוצה דוח רשמי ממה נפגעתי. אני משער היום – אני לא יודע אם מחר, אני לא יודע אם בתחילת השבוע הבא, אבל אני אמור לקבל את הדוח הרשמי. אז מה תגיד המשטרה? מה יגיד ארדן השקרן? מה יגיד? שאני, יש לי דם על הידיים, כמו שכתב? שאני הסתּי? שאני פגעתי בשוטרים? כך הוא יגיד? חברים, אני רוצה לעבור לסוגיה העיקרית. תבינו אותי בבקשה. תבינו מה אני רוצה לומר עכשיו. אני לא טוען שיש במדינת ישראל מדיניות אפרטהייד. אני לא טוען זאת. אני לא אומר שיש במדינת ישראל מדיניות אפרטהייד. אני חבר כנסת – זה לא אפרטהייד; יש חברי כנסת – זה לא אפרטהייד; יש רופאים ערבים בבתי-חולים – זה לא אפרטהייד. אנחנו חלק מהכלכלה, למרות כל האפליה – זה לא אפרטהייד. אבל מדינה שבנתה 700 יישובים חדשים, כולם ליהודים ואפס לערבים; יש במדינת ישראל 930 יישובים שערבי לא יכול לגור בהם בגלל ועדות קבלה. אני הערבי יכול לגור בכל מקום בארצות-הברית, באירופה, באוסטרליה, באסיה, באפריקה. רק במולדת שלי יש 930 יישובים שאני לא יכול לגור בהם. יש גם כפרים בלתי מוכרים – אין מים, אין חשמל, אין מערכת חינוך. מסתכלים על האורות של הבקר, של החיות בקיבוצים ממול. אין להם חשמל. אין להם מים. אז תגידו לי, כאשר אנחנו יכולים לסמן במפה שאלה יישובים רק של ערבים ואלה רק של יהודים, זה segregation או לא? זו מדיניות אפרטהייד בתכנון ובנייה או לא? אז אני אומר לכם, אני לא יכול לטעון שבמדינת ישראל יש מדיניות אפרטהייד בין ערבים לבין יהודים, לא יכול, אבל בתחום התכנון והבנייה יש אפרטהייד ממוסד מטעם המדינה. אני אומר לכם, אני לא מאלה שממהרים לפנות לעולם. אני מאמין שהמאבק העיקרי הוא פה במולדת – ולא רק ערבים, לבד, זה צריך להיות ערבים ויהודים ביחד, למען הדמוקרטיה. אבל הגב שלנו אל הקיר. אין לנו לאן לחזור עוד יותר. אנחנו 20% מכלל האוכלוסייה, ומשתרעים רק על 2.5% מהאדמות בעקבות ההפקעות המסיביות של האדמות שלנו. לכן, אנחנו קוראים לציבור הרחב: בשבת הבאה אנחנו מקיימים הפגנה ענקית בתל-אביב. למה בתל-אביב ולא בנצרת? כי יש לנו מסר, יש לנו מסר להעביר את הזעקה הצודקת שלנו לרחוב, לציבור הכללי במדינת ישראל. אני פונה לציבור הרחב: תשתתפו אתנו. זה המאבק של כולנו למען מדינה דמוקרטית, אזרחית, שוויונית לכולם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. לפני שישיב סגן השר, אני אבקש מחברי הכנסת לשבת. לפני סגן השר – סגן השר יכול לשבת בינתיים. גם יושב-ראש הקואליציה ודאי ישב, תודה. גם חבר הכנסת איימן עודה ישב במקומו. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנשיא הפרלמנט של הרפובליקה ההלנית ניקולס ווצ'יץ'> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, חובה נעימה לי, בשמכם, לברך את האורח החשוב שלנו, כבוד נשיא הפרלמנט של הרפובליקה ההלנית, היוונית, מר ניקולס ווצ'יץ. ברוך הבא לך ולמשלחת שלך. (מחיאות כפיים) חברי המשלחת, אדוני השגריר, Ambassador, כל הנכבדים, אני שמח לברך אתכם כאן במליאת הכנסת בשם כל חברי וחברות הכנסת בירושלים בירת ישראל. זהו ביקורך הראשון כאן, מכובדי, וזהו, חייבים לומר, ביקור ראשון של נשיא הפרלמנט היווני בכנסת. אני שמח על ביקור גומלין זה לאחר פגישתנו המוצלחת ביוון בחודש יולי האחרון. זהו ביטוי נוסף ליחסים המיוחדים בין מדינותינו ולהידוק הקשרים בין הפרלמנטים. זוהי שותפות אסטרטגית אמיתית בכל הדרגים והתחומים. אני משוכנע כי שותפות זו יכולה להביא לא רק ליציבות אזורית במזרח התיכון אלא לשגשוג ופריחה בכל המובנים. בכוונתנו לקדם שיתופי פעולה בין בתי-המחוקקים, בין הוועדות ובאמצעות קבוצות הידידות הבין-פרלמנטריות – שאצלנו חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין מובילה את הקבוצה הזאת בגאון. אדוני היושב-ראש, אנו שותפים למאבק בגזענות, בשנאה ובאנטישמיות ורואים בו חלק מזהותנו. עליו לבוא לידי ביטוי גם במשלחות שלנו באספות הפרלמנטריות של הארגונים הבין-לאומיים שבהם אנו חברים, כדי למגר קריאה לפעולות נגד ישראל ואנטישמיות על ביטוייה. מחר יתקיים בכנסת מפגש משולש, ראשון מסוגו, בהשתתפותך, אדוני, ביחד עם הקולגה שלנו, יושב-ראש הפרלמנט הקפריסאי. במרכזו יעמדו תוכניות לשיתוף פעולה עמכם ועם מדינות האזור בתחומים מגוונים. אני תקווה כי אלו יתורגמו לשפת המעשה לרווחת עמי האזור ויגבירו את האמון בינינו ובין שכנינו. בשמי ובשם כל חברות וחברי הכנסת אני מאחל לכם ביקור פורה ומהנה. ברוכים אתם בבואכם. מותר למחוא כפיים. תודה. (מחיאות כפיים) <הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), התשע"ה–2015> (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, לעלות לדוכן כדי להשיב על הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), התשע"ה–2015. <יצחק כהן (ש"ס):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), של חבר הכנסת איימן עודה ואחרים. כבוד היושב-ראש, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. תיקון חוק חובת המכרזים באופן המוצע בהצעת החוק קשה מאוד ליישום ועשוי להוביל לחוסר יעילות. קיימות מטרות נוספות חשובות שאותן ניתן לקדם ולעודד, העולות בקנה אחד עם המדיניות שמובילה הממשלה. מתן עידוד והעדפה לאוכלוסייה מסוימת באמצעות חוק חובת המכרזים עשוי להוביל לשורה של הצעות חוק דומות. הצעת החוק היא התערבות ישירה של המדינה בניהול החברות המתמודדות במכרזים הממשלתיים. חיוב ספק הזוכה במכרז להעסיק אוכלוסיות מסוימות כתנאי להגשת הצעה פוגע בגמישות הניהולית של החברה, בעצמאותה העסקית ובלב-לבה של פעילותה, הוא גיוס ההון האנושי. התערבות כאמור היא מעבר להתערבות הבסיסית הנדרשת בשמירה על זכויותיו הסוציאליות החוקיות של העובד. איימן, חבר הכנסת איימן עודה, קיים קושי ביישום הצעת החוק, והוא עשוי לגרום לסרבול בהליך הרכש, שהוא הליך מורכב ממילא. משרדי הממשלה יידרשו להחליט על סעיף המגדיר ייצוג הולם במכרז ולאחר מכן לבצע מעקב שוטף אחר מצבת העובדים המועסקים בחברה, וזאת על מנת לוודא עמידה בתנאי זה לאורך כל ההתקשרות. בנוסף, כל חברה מעסיקה מספר שונה של עובדים לצורך ביצוע ההתקשרות. כיצד יקבע עורך המכרז ומהו התנאי לייצוג הולם? יודגש כי לנוכח מדיניות הממשלה לעידוד התעסוקה מפעיל משרד הכלכלה מסלולי סיוע שונים על מנת לעודד השקעות במשק וקליטת עובדים נוספים למעגל התעסוקה בקרב אוכלוסיות בני-המיעוטים. אדוני היושב-ראש, בהסכמה עם המציע, זה הופך להיות הצעה לסדר-היום. לאיזו ועדה זה עובר – לוועדת הכספים או ועדת הכלכלה? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אתה רוצה לעבוד, אתה לא רוצה לקנטר. כלכלה? אז בהסכמה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת חוקה? <יצחק כהן (ש"ס):> קודם כול זה הופך להיות הצעה לסדר-היום, ותעביר את זה לוועדת הכלכלה להמשך דיון בוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, בהתאם להסכמה עם המציע, זה הופך להיות הצעה לסדר-היום. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסיית הערבים במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), התשע"ה–2015, הופכת להצעה לסדר-היום. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר הנושא לוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במכרזים הממשלתיים בתחום ההיי-טק), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לוועדת הכלכלה לדיון. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הסדרת מבנים לתנועות נוער), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/221/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק לתיקון פקודות העיריות (הסדרת מבנים לתנועות נוער), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת. להצעה זו מוצמדת הצעה של חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני רק שואל את חבר הכנסת עיסאווי פריג': אני מבין שתשובה והצבעה במועד אחר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> תשובה והצבעה במועד אחר, על שתי הצעות החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אכן, אדוני היושב-ראש, מכובדי, התשובה וההצבעה במועד אחר. אני לא אאריך בהצגת הצעת החוק. חברים, הצעת חוק מאוד פשוטה ועניינית. אני מתפלא למה המצב הלא-מובן הזה קיים עד עכשיו במדינה. היום יש חוזר של משרד החינוך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רק רגע, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברי הכנסת, נגוסה ויושב-ראש הקואליציה, האזור שלכם שם רועש וגועש. נא להמשיך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היום, אדוני היושב-ראש, במשרד החינוך יש מצב שיש כללים להכרה בתנועות נוער ועל-פי הכללים האלה משרד החינוך מתגמל ומתקצב ונותן תמיכה לתנועות הנוער. אז משרד החינוך מאשר, אבל מצד שני הרשות המקומית לא מחויבת לכלום; אפילו לתת מבנה לצורך הפעילות הזאת היא לא מחויבת. אז תנועות הנוער והצעירים ובני-הנוער מוצאים את עצמם בלי מקום לקיים את הפעילות שלהם. משרד החינוך מאשר, הרשות המקומית, מסיבות פוליטיות או מכל מיני סיבות, מחליטה: אני לא רוצה להקצות מבנה או לתת מבנה לשימוש. ואז זה נופל. תראו איזה אבסורד. האבסורד – שהרשות המקומית מחליטה למי לתת את הפריבילגיה למבנה ולמי לא. אם יש לך, אדוני היושב-ראש, תנועת נוער, יש בה פעילות ופעילים והיא מקבלת תקצוב ממשרד החינוך, העירייה לא חייבת לתת לה מבנה שישמש אותה. אז יש אבסורד. הצעת החוק באה ואומרת כך: לתקן את העיוות הזה. ואומרת: תנועת נוער שמקבלת הקצבה והכרה ותמיכה ממשרד החינוך, חובה על הרשות המקומית להקצות לה מקום לקיום פעילות. חובה. המצב כיום לא מחייב. חובה עליה. הצעת החוק באה לתקן מעוות כדי להתייחס בשוויוניות וללא הבחנה בין תנועות נוער. אני סיכמתי עם יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן – אני מציין ואני רוצה לשמוע את זה ממך – אני סיכמתי עם יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן שבהצעת החוק הזו לא יתקיימו תשובה והצבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> תשובה והצבעה במועד אחר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> והיא חוזרת לוועדת השרים. אני מבקש. זה תיקון עיוות, חברים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אולי תודיע את זה על שתי ההצעות, כיוון שיש עוד הצעת חוק של מרב מיכאלי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מבקש לתקן עיוות. כן, כן. אני חוזר ואומר: משרד החינוך מאשר תנועת נוער? אנחנו רוצים לחייב את הרשות המקומית לתת מבנה ייעודי. המחלוקת עם אנשי המקצוע – בהצעת החוק אנחנו ציינו תנועת נוער שיש בה 50 בני-נוער פעילים. יש הסתייגות לגבי המספר, יש אנשים שאומרים שצריך להיות מינימום 100, מינימום 70, מינימום 80. על זה נדון, אבל יש לחייב את הרשות לאגד ולהביא מבנה ייעודי לקיום הפעילות. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הסדרת מבנים לתנועות נוער), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/614/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר יצחק וקנין:> אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי, שיש לה הצעת חוק שהוצמדה להצעת החוק של עיסאווי פריג' – הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הסדרת מבנים לתנועות נוער), התשע"ה–2015. חברת הכנסת מרב מיכאלי, עשר דקות לרשותך, אם תרצי את כל הזמן. תשובה והצבעה במועד אחר על שתי הצעות החוק, גם על הצעתך. תכף ידבר יושב-ראש הקואליציה, אני אתן לו את האפשרות אחרי שתסיים להציג את הצעת החוק. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. אז קודם כול, חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג' הציג בצורה מופלאה את ההיגיון הפשוט מאוד בבסיס ההצעה הזאת, שבאה לאפשר באמת לתנועות נוער לפעול בצורה סדירה ובצורה בטוחה. אולי צריך בכל זאת להוסיף, חברי חבר הכנסת פריג', איזה שתי מילים על התועלת בתנועות הנוער ועל כמה זאת מסגרת חשובה שמאפשרת לילדות-ילדים – צריך להגיד, זה מתחיל בגיל מאוד צעיר – מאפשרת להם מסגרות ערכיות שמוציאות אותם ממסגרות שהן רק צרכנות, רק מסכים, רק אינטרסים; באמת מלמדות אותם לאהוב את הארץ הזאת ברגליים; מלמדות אותם כישורים חברתיים, מלמדות אותם יחסים, מלמדות אותם כישורי מנהיגות, כי הן מאפשרות להם להיות אחר כך מדריכות ומדריכים וראשי גדוד או ראשי שכבה או מה שזה לא יהיה; מלמדת אותם לקחת אחריות על עצמם, על הקהילה שלהם, מלמדת אותם לקחת אחריות על החברה היותר רחבה שלהם; גורמת להם לחשוב על החברה היותר רחבה שלהם כבר מגילים צעירים ולא להיות קבורים בד' אמותיהם ורק להסתכל כל הזמן במסכים שלהם או מקסימום עם שניים-שלושה חברות וחברים. וצריך להגיד, אדוני היושב-ראש, שהיום, במציאות שבה גם עם החברות והחברים, שאת יושבת אתם ממש באותו מקום פיזי, את מתכתבת בווטסאפ ולא מדברת פנים אל פנים בהכרח, חשיבותן של תנועות הנוער היא גדולה פי כמה וכמה. וראוי שהמדינה תעשה את מה שלצערי היא לא עושה בהרבה תחומים אחרים – פשוט תשקיע באזרחיות ובאזרחים שלה. אדוני, אני רוצה להגיד לך, ברשותך, דבר: היום אנחנו נחשפות ונחשפים לדוח החמור על הזיהומים בבתי-החולים; דוח על זיהומים שגורמים לסדר גודל של 5,000 מקרי מוות בשנה – לא מהמחלה שאתה הגעת לבית-החולים, או הפציעה, אלא מהזיהום שחטפת בדרך. סיבה מרכזית לכך שזה קורה היא שהממשלה מתקמצנת על האזרחיות והאזרחים שלה, לא משקיעה מספיק בבריאות שלהם, כמו שהיא לא משקיעה מספיק – חוסכת ומקצצת – בכל השירותים החברתיים שהיא אמורה לתת. כאן זאת שאלה של חיים ומוות ממש, בצורה הכי מוחשית. אנחנו רואות ורואים איך לא רק שזה לא חיסכון – אנחנו גם מבזבזים עוד יותר ימי אשפוז, עוד יותר תרופות, עוד יותר כל האמצעים שאנחנו עוסקים בהם, ובסוף זה נגמר באובדן חיים. קו דק אבל ישיר מתוח מההשקעה בחינוך בגיל הרך, באפשרות לפעוטות להישאר עד גיל שנה בבית – מה שיעשה אותם יותר בריאים כמבוגרים, יותר עמידות ועמידים לכל חלק בחיים שלהם. ובדרך הם יעברו גם בתנועות הנוער. יש רק לקוות שכשהילדות והילדים של היום יגיעו לתנועות הנוער, כבר תהיה ממשלה שלא תתקמצן על הבריאות שלהם והם לא ימצאו את עצמם מתים מזיהומים בבתי-חולים. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אדוני יושב-ראש הקואליציה, רצית להודיע משהו בקשר לשתי הצעות החוק. <דוד ביטן (הליכוד):> שתי הצעות החוק האלה לא עברו בוועדת שרים. למרות זאת, אנחנו חושבים שהן חשובות, ואנחנו נחזיר אותן לוועדת שרים על מנת שיהיה דיון מחודש ותתקבל שם ההחלטה. תודה רבה. אנחנו נשתדל שזה יהיה בשבוע הבא. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אם כן, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – התאמת ימי ההיעדרות למספר הילדים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/946/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – התאמת ימי ההיעדרות למספר הילדים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וקבוצת חברי הכנסת. לרשותך עשר דקות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> חברי כנסת נכבדים, כבוד היושב-ראש, כבוד השרים שנמצאים, איוב קרא וסופה לנדבר, הצעת החוק הזאת באה לתקן את המצב הקיים שלהורה מגיעים שמונה ימי מחלה בשנה על מחלת ילדו, ואם זה הורה יחיד או שהילד מוחזק רק בהחזקתו, מגיעים לו 16 ימים. זה מתייחס לילד אחד, ולא חשוב כמה ילדים יש במשפחה. אנחנו יודעים שברוב המשפחות יש לא רק ילד אחד. זה טוב. משפחות – שני ילדים, שלושה ילדים, ארבעה ילדים, חמישה ילדים. ואני מציע תיקון שאכן, ימי המחלה במשך השנה יהיו בהתאם למספר הילדים עד הילד החמישי; לא יותר מהילד החמישי. אם זה ילד אחד – שמונה ימים, פשוט מאוד; אם שני ילדים – מגיעים לו 12 ימי מחלה; אם שלושה ילדים – 13 יום; אם ארבעה ילדים – 14 יום, זה לא הרבה; ואם חמישה ילדים – 15 יום. בסך הכול, על ארבעה ילדים נוספים אנחנו מוסיפים עוד שבעה ימים במשך השנה, וזה לפי החישוב האריתמטי. זה אפילו לא יזיק לקופת המדינה. לצערי הרב, אני עכשיו מסביר את דחיית הצעת החוק הזאת, שזה עולה כסף. אבל מצד אחר, עם כל הכבוד, הערה – כנראה ועדת השרים, עיינו או לא עיינו בחוק – אני מציע שבמקום שהגיל יישאר 16 שנים, נוריד את זה לגיל 12 שנה. אז הקומפנסציה הזאת בין 12 שנה ל-16 שנים להוספת ימי מחלה לכל ילד נוסף בשנה, זה אפילו חוסך. אני מכיר את הנושא טוב, מהיותי – עבדתי כרופא – כמה חופשות מחלה וכמה קשה להורים שיש להם יותר מילד אחד. אכן, שמונה ימים בשנה זה מספיק, לא תמיד מנצלים אותם, אבל קורה בתקופות מסוימות שמנצלים, וצריך יותר. ולכן, ההצעה הזאת באה לתקן את המצב הקיים, הצעה שלא עולה כסף, לפי החישוב המתמטי, ודווקא אולי תחסוך; מגיל 13 ומעלה אפשר להשאיר את הילד בבית, מכל הבחינות – הסוציאליות והרפואיות. ילד בגיל 13, כמעט אפשר לסמוך עליו ולהשאיר אותו בבית לכמה שעות, עד שההורים יחזרו מהעבודה. זה קורה במקרים נדירים, ולכן ההצעה הזאת, להוריד את הגיל של חופשת מחלה להורה מ-16 ל-12, גם עושה איזון טוב בחוק ובתקציב המדינה. רק עוד הערה. החוק הזה הוצע כמה פעמים על-ידי חברי כנסת אחרים, וזה עוד פעם מוכיח שוועדת השרים לחקיקה לא מעיינת בחוק, ולצערי הרב מסתכלת על מציע החוק. בואו נהיה קצת הגונים וקצת שקופים ופיירים; הצעת החוק הזאת הוצעה על-ידי חבר הכנסת חיים אורון – הוא אף פעם לא היה בקואליציה; על-ידי חברת הכנסת אורית זוארץ – אז, כשהיא הציעה אותו, בקדימה, היא הייתה באופוזיציה; על-ידי חבר הכנסת, ידידי עפו אגבאריה, לפני שלוש שנים, מובן שהוא היה באופוזיציה; וגם על-ידי חבר הכנסת היקר אילן גילאון, וגם ההצעה הזאת נדחתה – גם הוא היה כל הזמן באופוזיציה. הצעת החוק הזאת ברורה; כאן אין אופוזיציה ואין קואליציה. הצעת החוק באה לתקן מה שקיים והוא לא נכון. ואני אומר עוד פעם שאני מכיר את הנושא טוב מאוד, ואכן, אנחנו, אם נתקן את החוק הזה, ניתן אפשרות להורים להיות עם ילד חולה בבית. דרך אגב, זה גם חוסך לכלכלה, וזה חוסך למשק כסף בהשוואה למצב הקיים, ונותן אפשרות למי שיש לו יותר מילד אחד – שלושה ילדים –עוד יומיים או שלושה ימים בשנה שתהיה לו חופשת מחלה עבור הילד. לכן אני מציע ופונה לכל חברי הכנסת – זה חוק סוציאלי ממדרגה ראשונה. אני עוד פעם ממש תמה למה ועדת השרים לחקיקה דחתה את ההסכמה על החוק הסוציאלי הזה, הטוב ביותר, וכאן, עוד פעם אני אומר, אין קואליציה, אין אופוזיציה, זה חוק טוב לכולם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. ישיב שר החינוך. במקום השר חיים כץ, השר לשירותים חברתיים – השר נפתלי בנט. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) התשנ"ג–1993, מאפשר לעובד שיש לו ילד שטרם מלאו לו 16 שנים להיעדר מעבודתו עד שמונה ימים בשנה על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו. סעיף 1(ב) לחוק דמי מחלה מאפשר לעובד שהילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או עובד שהוא הורה יחיד של הילד, להיעדר מעבודתו עד 16 ימים בשנה. בהצעת החוק מוצעת תוספת מדורגת של ימי המחלה המגיעים לעובדים שלהם יותר מילד אחד בעבור מחלת ילדיהם, בהתאם למספר הילדים אשר עמם, עד חמישה ילדים. נוסף על כך מוצע להוריד את גילם של הילדים שעבורם יינתנו ימי מחלת הורה מ-16 ל-12. התאמת ימי ההיעדרות למספר הילדים טומנת בחובה השלכות משמעותיות הן על המעסיקים והן על העובדים. מבחינת המעסיקים, התאמת ימי ההיעדרות למספר הילדים של העובד תטיל עליהם עלויות כלכליות נוספות ויש חשש שהיא תשמש תמריץ שלילי להעסקת הורים, בעיקר אימהות, למשפחות גדולות, דבר אשר יסכל את התכלית המרכזית שעמדה מאחורי חקיקת חוק היעדרות בשל מחלת ילד. מבחינת העובדים, אומנם יש בהצעה התחשבות במספר ילדיו של העובד, אך ההצעה אינה מגדילה את מספר ימי המחלה של העובד עצמו. מאחר שלפי סעיף 4 לחוק דמי מחלה עובד יכול לזקוף ימי היעדרות בשל מחלת ילד רק אם נותרו לו ימי מחלה, יכול להיווצר מצב שבו עקב ניצול המכסה לימי מחלה של העובד עצמו, הוא לא יוכל לנצל את הימים לטובת מחלת ילד, ולהפך. מכלל שיקולים אלו החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה להתנגד להצעת החוק. דוד ביטן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יושב-ראש הקואליציה, השר שואל אם אפשר לרדת. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, אי-אפשר. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני אגיד במאמר מוסגר על הנושא הזה – פגשתי השבוע, ביום ראשון בערב, קבוצה בהקשר של חוק מעין זה, שהוא באמת ראוי ורצוי, קבוצת מנכ"לים במשק, והם מתארים תמונה קשה מאוד, תמונה שבגדול, את כל תחלואי החברה מפילים על בעלי עסקים במדינת ישראל ואת כל הצרות מצפים מהם לפתור. וחוק כזה, כמו מאות חוקים נוספים, הוא פשוט עוד נטל ועוד נטל, ויש פה אמירה. הייתי מנכ"ל בחברת היי-טק, היו לי 130 עובדים. חוק מעין זה יכול להשיג בדיוק את המטרה ההפוכה: אם אני יודע שבשל שינוי חוק אני יכול לאבד עובדים במשך ימים ארוכים, ואני כמנכ"ל זקוק להם, העובדים עובדים, אז מראש, בתת-מודע, או במודעות של מנכ"ל, עלול להיכנס הרעיון: רגע, אם זאת אימא עם הרבה ילדים, והיא תיעדר הרבה, אולי לא ניטה להעסיק אותה. ואז השגנו מטרה הפוכה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> העברנו חוק – – – האימא והאבא מתחלקות חצי-חצי. <שר החינוך נפתלי בנט:> בסדר, לא משנה. יכול להיות תעדוף – את צודקת, מרב. באמת, זה לא – אני משתף אותך במה עובר בראש של מנכ"לים – מוצדק, מבחינתם. הרבה פעמים יכול להיות למשל שאז ייטו להעסיק פחות הורים והרבה יותר רווקים. וזה לא דמיוני, כי מנכ"ל, הוא קם בבוקר, הוא גם ככה נאבק לשרוד – אוקיי? הוא נאבק לשרוד, הוא צריך להרוויח – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה אדוני מציע לעשות עם הילדים החולים? <שר החינוך נפתלי בנט:> – – ויש פה מתח. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל מה אדוני מציע לעשות עם הילדים החולים? <שר החינוך נפתלי בנט:> את צודקת, דרך אגב. מרב, את צודקת, אין פה פתרון קסם. זה כמו הסיפור עם הרב: את צודקת, הוא צודק – כולם צודקים. השאלה, מה עושים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> גם החוק צודק. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני רק מנסה להבהיר שהתמונה מורכבת. הרי אפשר גם ללכת ולהגדיל את המכסה ל-30 יום ול-60 יום, וזה עוד יותר בא לקראת, אבל בסוף אין בעיה; המנכ"ל לעולם לא יגיד – הוא לא איש רשע – הוא לא יגיד שהוא לא מעסיק הורה כי הוא הורה. הוא לא יגיד את זה. הוא לא צריך לנמק. בסוף, במקרה, את תראי שמעסיקים – זה מה שיקרה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – אני רואה את זה חמישה ימים בשבוע. <שר החינוך נפתלי בנט:> נכון. לכן אנחנו תמיד צריכים לראות את ההשלכות הבלתי-נראות, את ה-invisible implication. הרבה פעמים יש תופעה של השלכות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה אדוני מציע? <שר החינוך נפתלי בנט:> אין פה פתרון קסם. אין לי פתרון קסם. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> את מבינה את הדילמה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אתה מבין את המצוקה? <שר החינוך נפתלי בנט:> אני מבין את המצוקה, אבל יכול להיות שאם ניענה לזה, היא לא תקבל את העבודה in the first place, את מבינה את זה? <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> בואו נעשה רגע תרגיל מחשבתי; בואו נניח שלטובת הרצון החברתי האמיתי נעלה את שכר המינימום, שזה דבר ראוי – אני העליתי את שכר המינימום בהיותי שכר הכלכלה. ההעלאות שאתם רואים היום הן תוצאה של היותי שר הכלכלה, אבל גם עכשיו זה נמוך. בואו נגיד שבא שר כלכלה מאוד מאוד חברתי, והוא אומר: בואו נעלה את שכר המינימום ל-11,000. מה יקרה? זה רק טוב? יש מחיר? אני שואל אותך. העלאת שכר המינימום ל-11,000 – היית מצביעה בעד או נגד? עכשיו אני מביא חוק שכר מינימום – 11,000 שקלים. זה נפלא. השכר עולה – כולם מרוויחים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> השכר בישראל, הבעיה – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> הבעיה היא שיש לזה מחיר – יהיו פחות עובדים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אבל גם שכר מינימום המעסיק צריך לשלם. <שר החינוך נפתלי בנט:> תראי, אני הרי לא השר הממונה, אני פה עניתי בצורה טכנית, אבל אני רק מנסה להסביר שבכלכלה יש איזונים מאוד מאוד קשים. אני אולי היחיד פה, במליאה, שהיה מנכ"ל חברה במשך הרבה שנים. <היו"ר יצחק וקנין:> תראה, אדוני השר, האמת שהתרגלנו להצעות לסדר-היום ששר עונה במקום שר, אבל בהצעות חוק דבר צריך להיות יותר מסודר: השר צריך לבוא – אני אומר את זה כסגן יושב-ראש. <שר החינוך נפתלי בנט:> לא, לא, זה בסדר – – <היו"ר יצחק וקנין:> זו הערה שצריכה להיות במקומה. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – אני הקראתי את התשובה. אני רק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לצערי, הדבר הזה – לא נכון ששרים עונים במקום שרים אחרים – – <שר החינוך נפתלי בנט:> אבל אני רק אגיד פה ואני רוצה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – שהם לא כל כך מתמצאים במשרד שלהם. <שר החינוך נפתלי בנט:> שרת המשפטים הנוכחית איילת שקד לקחה על עצמה משימה אל מול המגזר העסקי להגן גם עליהם – לא כי הם נחמדים או לא נחמדים, לא כי יש להם עיניים יפות או לא, לא כי כוונותיהם טובות או לא; מסיבה אחת קטנה: הם מייצרים את העבודות במשק, הם מייצרים את ההכנסות ממסים. נקודה. כולנו יושבים פה ומקבלים משכורת בשל מסים שהמגזר הפרטי מייצר. אז אנחנו חייבים לשמור עליהם מכל משמר, ואני אגיד לכם שהם כרגע תחת תחושה של מתקפה קשה: שהם הרעים, שהם עובדים עלינו, שהם מרמים אותנו. וזה לא נכון. הם רוצים – ה-mission statement של חברה עסקית זה להצליח. זה לא חטא. הצלחה זה לא חטא. אבל במדינה שלנו אנחנו מטילים עליהם כל שני וחמישי עוד חוק חברתי וראוי. אני מחכה לביטן – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אתה לא יכול, יש לך עשר דקות – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> דוד ביטן – – – <קריאה:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חברות הכנסת, מאחר שהממשלה מתנגדת לחוק שלכן, מרב מיכאלי, יש לך אפשרות – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אחרי ההצבעה – ככה בתקנון. אחרי ההצבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא. יש לך עוד שלוש דקות, את יכולה להגיד. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> דקה. קודם כול, מרב מיכאלי, יש לה הזכות לעלות אחרי שהממשלה מתנגדת, ולכן לא אחרי הצעת החוק, זה משהו אחר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון, אתה צודק. זה משהו אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> זה משהו אחר בתקנון, אבל – – – <קריאה:> קודם כול, גם לאבו מערוף יש. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא לא רוצה. עבדאללה, אתה רוצה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר גם לך. עזוב, גם אתה תעלה, שלוש דקות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אחרי. אחרי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא משנה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלוש דקות, ואני אאפשר גם לו שלוש דקות. לכל הצעה בנפרד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, זו לא הצעה שלי. זו לא הצעה שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא הצעה שלך? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. רק אם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אז עבדאללה אבו מערוף, יש לך שלוש דקות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> נתתי לך את הבמה, בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר לך הערה מהצד אחרי כן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא מהצד. <היו"ר יצחק וקנין:> אני הייתי עדיין בהצעת החוק הקודמת שלך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני עליתי כדי שיושב-ראש הקואליציה ירוויח עוד קצת זמן, ואולי מישהו שלא נמצא כאן במליאה יבוא להצביע – זו הסיבה. כל ההסבר שנתן כבוד שר החינוך לא משכנע, ואם היו כאן מספיק חברי כנסת שיצביעו נגד, אז הוא היה עונה בחצי דקה, לצערי הרב. מה שהוא ענה לא משכנע בכלל, עניין המעסיקים ולא מעסיקים. עוד פעם אני אומר: זה חוק סוציאלי ממדרגה ראשונה, ואני פונה לכל חברי הכנסת לתמוך בו, ולא כל מיני תירוצים שלא מסבירים את החקיקה האובייקטיבית הזאת שאני מעלה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אדוני יושב-ראש הקואליציה, האם הצבעה שמית? <דוד ביטן (הליכוד):> רגיל. <היו"ר יצחק וקנין:> רגיל. הצבעה אלקטרונית. חברים, הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – התאמת ימי ההיעדרות למספר הילדים), התשע"ה–2015, של עבדאללה אבו מערוף וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 37 נמנעים – 3 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – התאמת ימי ההיעדרות למספר הילדים), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 37 מתנגדים, 26 בעד, שלושה נמנעים. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי> <היו"ר יצחק וקנין:> מרב מיכאלי, יש לך דקה מהצד להעיר מה שרצית. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – הערה אישית זה יותר מדקה. <היו"ר יצחק וקנין:> מה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הערה אישית בתקנון זה יותר מדקה, וזה מהדוכן. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מאפשר לך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא מוגבלת בזמן לדעתי, אפילו. <היו"ר יצחק וקנין:> על מה? לא מבין על מה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> על זה שהוא ציין אותי בשמי. זה לפי סעיף 90 ומשהו בתקנון. <היו"ר יצחק וקנין:> הבנתי אותך. אוקיי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר בנט, אני רוצה, ברשותך, להכניס רגע את הדיון הזה לאיזה הקשר יותר רחב. כששאלת אותי חזור ושאול מה הפתרון, אני אגיד לך, ברשותך, מה הפתרון: הגיע הזמן להכניס את עבודות הבית וגידול הילדות והילדים לתוך הכלכלה. אנחנו חיות וחיים במציאות שהחוקים שלה נקבעו – החוקים הגדולים, החוקים שמגדירים מהי המדינה, מהי הכלכלה, מהי מערכת המשפט, מה נספר, מה לא נספר, מה מותר, מה אסור, מי נחשב, מי לא נחשב – כל זה נקבע בימים שרק לגברים, וברשותך, גברים בעלי הון, רק להם הייתה גישה לחוק. רק הם יכלו לבחור, רק הם יכלו להיבחר, רק הם יכלו לכתוב את החוק ורק הם יכלו לפרש את החוק, לשפוט לפי החוק, והם שקבעו מי נכלל בכלל בחוק. ובימים ההם – שהם לא כל כך רחוקים, אנחנו מדברות על לפני 100 שנה – בימים ההם, אנחנו, נשים, ילדות וילדים, חולים או בריאים, היינו סחורה ככל שאר הסחורות שהוגדר בחוק איך אפשר להעביר אותן מכאן לשם. ובכן, ברוך השם, לפני כ-100 שנה, בסייעתא דשמיא – אני בטוחה שגם לה הייתה יד בדבר – קיבלנו זכות בחירה. ברוך השם, נשים קיבלו זכות בחירה, לאט אבל בטוח, ברוב העולם; עוד יש לנו כמה כיסים לטפל בהם. נכון, אגב, אדוני, שווה לעשות כוכבית ולהגיד שבחלק מהמקומות קודם כול קיבלו זכות בחירה רק נשים לא נשואות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, הרי נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן. למה? שלא יהיו חס ושלום בדילמה בין הבוס הגדול, הגדול גדול שלהן, לבין הבוס הקטן בבית. אותו דבר היה ההיגיון של זכות בחירה בהתחלה: שלא יהיו בדילמה בין מה שהבעל מצביע, חס וחלילה, אם ירצו להצביע משהו אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> לא תחסום שור בדישו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ובכן, אדוני, השתנתה המציאות הזאת. היום נשים, ברוך השם, הן חלק ממש כל כך דרמטי, משמעותי מכוח העבודה, גם במדינת ישראל וגם בכל העולם המערבי; חלק דרמטי מהתוצר של המדינה, מהיכולת שלה להתקיים בכלל. אבל באותה נשימה, אדוני שר החינוך – החינוך, נכון? עכשיו זה חינוך, לא כלכלה – זה התעלמות מכוונת או שאנחנו בענייני הזמן גרמן? כי אני אמתין. <היו"ר יצחק וקנין:> סיבכת אותנו עם הזמן גרמן. כן, אדוני שר החינוך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא יעזור לי? אני לא אצליח לקבל את תשומת לבך? <שר החינוך נפתלי בנט:> אני בודק את מה שאמרת על הזמן גרמן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אגב, הפרשנות הזאת היא של אבודרהם, לא אני המצאתי אותה. גש ובדוק, צא ולמד. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> פרשנות של אבודרהם. אני רק מצטטת, אני נתלית בעצים גדולים, גדולים מאוד. <שר החינוך נפתלי בנט:> גדולות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אגב, אם תרצה – עצים גדולים, לא גדולות בהקשר הזה. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אם תרצה – לא חשוב, אני תכף אגיד לך פסיקה אחרת שלו, שהיא מעניינת לא פחות – אבל בכל מקרה, ברשותך, בימים אלה נשים הן – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בכיף. בימים אלה, ברוך השם, נשים הן בעלות שוויון פורמלי בפני החוק – בישראל לא עד הסוף; לא בכדי לא כתוב אצלנו – בחוק כבוד האדם וחירותו לא כתובה המילה "שוויון", אבל אנחנו חלק מאוד מאוד מרכזי מכוח העבודה; אנחנו שותפות גמורות להתפתחות של המשק. נשאר רק העניין הפעוט הזה של עבודות הבית וגידול הילדים, שכל זמן שהן היו חלק מהכלכלה של הגבר – שהייתה לו בעלות על אישה, הייתה לו בעלות על ילדות וילדים – כל הכלכלה הזאת התקיימה בחסותו. הוא הלך לעבוד, היא דאגה לכל מה שבבית, לפעמים הילדות והילדים האלה היו כוח עבודה במשק, בחקלאות, ובשביל זה עשו אפילו עוד ילדות וילדים. אבל כרגע, מה לעשות? כולם הולכות והולכים לעבוד בחוץ, והילדות והילדים, מה? מי ישלם על העבודה השקופה הזאת? והיא שקופה – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – כי היא לא נספרת בכלכלה – ואני מסיימת. ולכן, עדיין, ב-95% מהמקרים נשים עושות את העבודה הזאת, בלי תגמול, בלי הכרה בערך הכלכלי שלהן, בלי פנסיה, בלי ביטוח לאומי, בלי כל הדברים האלה, וכשהן יוצאות החוצה נפער החור הגדול הזה. אז התשובה על שאלתך, אדוני, "מה לעשות?" היא למצוא את הפתרון איך לעשות את הכלכלה רלוונטית לימינו, כוללת את עבודות הבית וגידול הילדות והילדים והערך הכלכלי שלהם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3494/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ז–2016. ינמק חבר הכנסת עפר שלח. הצעת החוק במקור היא של עפר שלח, מיקי רוזנטל ואיתן כבל. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפנינו הצעת חוק פשוטה שנוגעת במצב בלתי נסבל שנמשך כבר הרבה מאוד שנים. אם נער או נערה מקבלים פטור מטעם כלשהו משירות צבאי ומתברר לפוקד, למערכת הביטחון, שהפטור הושג במרמה – תכף ניתן דוגמה לסעיף היוצא מן הכלל, אבל מטעם כלשהו – בלי קשר להליך שנוגע להשגה של הפטור במרמה, מייד הפטור הזה מבוטל והנער או הנערה מגויסים לשירות ביטחון; למעט סעיף אחד – והוא פטור שהושג מטעמי הכרה דתית, שכמובן נוגע בעיקר לבנות שנפטרו משירות צבאי בשל הכרה דתית. במקרה הזה, ביטול הפטור – גם אם למחרת, חברתי אורלי לוי אבקסיס, אותה בחורה שהצהירה על דתיות נראית בחוף הים בביקיני כשהיא קוראת בירחוני זימה – הפטור איננו מבוטל, אלא אם כן היה תהליך חלוט בבית-משפט, זאת אומרת, להגיע עד בית-המשפט העליון. אגב, היו מקרים שהגיעו עד בית-המשפט העליון כי צה"ל התעקש. כמה זמן לוקח לתהליך כזה להיות חלוט? בדרך כלל עד שהנדונה בעניין הזה היא בערך בגיל שאתה כבר פטור משירות צבאי מטעמי זיקנה. הדבר הזה, שנוגע – צריך להבין, חברי חברי הכנסת, הוא נוגע לאחוז ניכר של הבנות חייבות השירות במדינת ישראל. אני לא יודע, ידידי מאיר כהן, אם אתה מכיר את הנתונים: 42% מהבנות המועמדות לשירות ביטחון – זאת אומרת, לא כולל, למשל, ערביות – שהגיעו לגיל 18 אינן משרתות בצבא. 42%. זה יוצר מצב שכשאנחנו מדברים על שירות בנות אנחנו מדברים מראש על שירות של פחות מ-60%; זה יוצר מצב שבו כל הדיבורים על שוויון בנטל ונשיאה בנטל הופכים להיות מגוחכים. והרוב המכריע של 42% שפטורות משירות צבאי, כמעט כולן מטעמי הכרה דתית. זאת אומרת, הסעיף הזה – שזכה לכינוי הלא-מחמיא אך הנכון-מאוד "סעיף השקרניות" – שאומר שמי שנפטרה משירות צבאי בשל הכרה דתית לא תאבד את הפטור הזה גם אם הוכח לפוקד, למערכת הביטחון, באופן חד-משמעי שהיא משקרת, אלא בתהליך משפטי חלוט עד בית-המשפט העליון, נוגע לאלפי בנות במדינת ישראל מדי שנה. אני לא אומר חס וחלילה שכולן משקרות; אני אומר שאלה מהן שמשקרות – המדינה אומרת: תשקרו להנאתכן, עד בית-המשפט העליון. התיקון של הדבר הזה, צריך להבין, מתגלגל כבר כמה וכמה כנסות, עוד לפני שאני הגעתי לכנסת. מערכת הביטחון היא שהציעה את זה כהצעת חוק. זה הגיע לפה בכנסת השמונה-עשרה, והוחלט בכנסת השמונה-עשרה שזה יעבור, אבל יתקנו לזה תקנות. התקנות האלה לא תוקנו עד היום. בכנסת הקודמת, בעקבות הצעת חוק שלי, הוקמה ועדת משותפת בראשות ידידי, היום השר, יריב לוין; לא התכנסה פעם אחת, לא תיקנה תקנות. מערכת הביטחון עצמה היא שפנתה אלי בכנסת הקודמת, כשהייתי חבר כנסת בקואליציה, ובכנסת הזאת, כשאני חבר כנסת באופוזיציה, כדי שאני אקדם את הצעת החוק הזאת, מפני שמערכת הביטחון יודעת היטב שהבסיס של צבא העם הולך ונסדק, עם פחות ופחות אנשים שמשרתים, ואומרת: אנחנו חייבים לסגור את הפרצות. זה נאמר גם בדיונים של ועדת שקד, שדנה בשוויון בנטל בכנסת הקודמת. נאמר במפורש: אנחנו חייבים לבטל את "סעיף השקרניות" כדי להחזיר לא רק את הערך אלא גם את הבנות שחומקות דרכו. למה הסעיף הזה לא עובר? ניחוש. חברי יעקב פרי, אתה גם ותיק ממני וגם חכם ממני, תן לי ניחוש. <קריאה: > – – – <עפר שלח (יש עתיד):> מפלגה יש בישראל, הבית היהודי שמה, רוממות השירות בגרונה – אתם, נפתלי, נכון, אתם – רוממות השירות – ואתה הרי עשית שירות משמעותי, כמו רבים מהחברים שלך לסיעה, זה נכון – רוממות השירות בגרונה, ומשום מה, גם בכנסת הקודמת, גם בכנסת הזאת – ומן הסתם יעלה עכשיו סגן שר הביטחון מטעם הסיעה הזאת כדי לנמק למה – פעם אחר פעם היא עולה כדי להגן על הסעיף הזה, שלכאורה, אתם – נפתלי, עוד פעם אתה בורח. זה כל פעם שאני מדבר. <שר החינוך נפתלי בנט:> לא לא, אני פשוט – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אני מתחיל לחשוב שזה משהו ביחסים. באמת. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – ממש לא. <עפר שלח (יש עתיד):> אה, מאה אחוז. לא, אולי לידך תמלילים מישיבות הקבינט ואתה טורח לעדכן. מאה אחוז. המפלגה הזאת, שבאה ואומרת: מי שמשקר, שלא יהיה, וכן הלאה – אם ככה, סגן שר הביטחון, תעלו לפה, תתמכו בדבר הזה: מי שמשקרת – יבוטל לה הפטור; מי שלא, מי שדוברת אמת, תהיה פטורה מטעמי הכרה דתית. מדינת ישראל מכירה בזה, אני מכיר בזה. תסבירו לי בסיבה אחת טובה למה הסעיף הזה, שמערכת הביטחון מבקשת אותו והצדק מבקש אותו, לא יעבור סוף-סוף. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. ישיב סגן שר הביטחון, חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תפתיע אותנו ותגיד שאתה בעד. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אגיד לך מה – אתה יודע מה? אני עוד לא אדבר. אני רוצה לשאול אותך: חבר הכנסת שלח תקף אותנו, אותי, שאני – – – <קריאות:> לא לא לא – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, רגע, תן לי לומר. רגע, רגע, מה קרה? הרמת פה להנחתה ושתקתי, אז תן זמן לשמוע אותי גם. למה אין לכם סבלנות לשמוע? למה? מה קרה? אני ישבתי בשקט. תקפת אותנו שהשירות הצבאי לא מספיק חשוב בעינינו; אנחנו רק מדברים, אבל באמת לא עושים. אני אומר לכם, חבר הכנסת ילין וחבר הכנסת שלח, אני עומד פה, תגידו לי אתם: בין 120 חברי כנסת, כמה חברי כנסת עכשיו, היום, יש להם שני בנים קרביים בצבא? כמה? אתה יודע מה, אני היחיד. אז אל תגיד לי שהצבא לא יקר לי, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה רוצה שנרים ידיים? <עפר שלח (יש עתיד):> מה זה קשור לחוק? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה יודע מה? אל תגידו לי, באמת. הצבא לא יקר לי? <עפר שלח (יש עתיד):> מה זה שייך לחוק? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רק רגע, אני רק נתתי הקדמה. תגידו לי, באמת, הצבא לא יקר לי? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מיקי לוי מרים את היד. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה שעכשיו אמרת זה בסדר. אתה רוצה שנרים את היד? כולל בת נשואה שעושה מילואים ברמאללה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נהדר, מצוין. מיקי, אני גאה להיות אתך ביחד. אני גאה. אני גאה להיות אתך ביחד, מיקי. גאה, שמח, אני שמח מאוד. אבל אנחנו רק שנינו, תזכור את זה. זה לא סוד שהממשלה אכן מתנגדת להצעת החוק הזאת. הממשלה מתנגדת כיוון שחבר הכנסת שלח מבקש לתקן בחקיקה את ההסדר הנהוג כיום בעניין אי-הכרה בפטור מטעמי הכרה דתית של מיועדות לשירות ביטחון. כפי שאמרתי, הממשלה מתנגדת. כיום, בהתאם לחוק, על המיועדת לשירות ביטחון – אתה יודע מה? אני לא אאריך. הצגת את הצעת החוק, אני חושב, כראוי, ולא צריך להאריך בה. אבל אני רוצה לומר שלוש סיבות מדוע אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזאת: ראשית, צה"ל מבצע אכיפה במקרים שבהם מתקבלת ידיעה על הצהרה כוזבת מטעמי הכרה דתית גם היום, גם בלי תיקון החוק הזה; שנית, לפני טענתך, חבר הכנסת שלח, אם אכן קיימת בעיית אכיפה, הרי שתיקון החוק לא יתקן. <עפר שלח (יש עתיד):> לא בעיית אכיפה. צריך לעשות את זה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תיקון החוק – לא, הוא לא פתרון. <עפר שלח (יש עתיד):> מה זה שייך לאכיפה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הפתרון הוא הגברת האכיפה ולא תיקון החוק, כי הרי אם נתקן את החוק ולא נגביר את האכיפה, לא נשנה כלום. והדבר השלישי שאני רוצה לומר לך: כידוע לך, בעקבות הבג"ץ האחרון שהיה, בג"ץ כליפה, בג"ץ קבע בצורה ברורה שלצבא יש סמכות ורשות לבדוק כל הצהרה. <עפר שלח (יש עתיד):> לבדוק, לא לבטל את הפטור. זה לא העניין בכלל. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לכן, הצבא, בשנה האחרונה, בשנתיים האחרונות, הגביר את האכיפה. הצבא מבצע אכיפה מאוד מאוד ברורה בעניין הזה ונבדקות הצהרות של בנות כל הזמן. אם מתגלה שנאמרו אמירות של אי-אמת, אז הצבא באמת בוחן את התצהיר, ולא רק זה – הצבא קורא לבנות שהוא חשב, שאולי התעורר ספק בהצהרה שלהן, הצבא קורא להן חזרה לבדוק שוב האם אכן ההצהרה היא הצהרת אמת או לא. לכן, ההצעה הזאת, כפי שאמרתי – הממשלה מתנגדת לה, כי כבר עתה בידי הצבא יש הרבה מאוד סמכויות וחובה לבחון את ההצהרות, והצבא מבצע את זה. לכן אני מבקשת ממליאת הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, חבר הכנסת עפר שלח, יש לך שלוש דקות. <עפר שלח (יש עתיד):> אשמח אם יום אחד אקבל תשובה על הצעת חוק שגם תהיה בה תשובה על הצעת החוק. זה יהיה שינוי מרענן, עכשיו שאני כבר בכנסת השנייה שלי. <שר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> כמה ילדים יש לך בצבא? <עפר שלח (יש עתיד):> הבן היחיד שיש לי, מה לעשות. אה, אגב, צחי, גם הבת שלי שירתה בצנחנים, זה בסדר. כל הדברים שאמר סגן שר הביטחון, כולם נכוחים, רק אין להם שום קשר לעובדה שעדיין הצבא יכול לבדוק, ויש לו אמצעי אכיפה, והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. דבר אחד הוא לא יכול לעשות – הוא לא יכול לבטל פטור שהושג מטעמי מרמה, בדרכי מרמה. הוא לא יכול לבטל את זה, כי צריך תהליך משפטי חלוט. אז אם אתה רוצה שלאכיפה הזאת של הצבא גם יהיו שיניים אמיתיות, בוא נשנה את החוק, וכל האכיפה גם תהיה שווה משהו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. אני מבין שהקואליציה רוצה הצבעה שמית. הצבעה שמית. נא להקריא את שמות חברי הכנסת. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ז, של חברי הכנסת עפר שלח, מיקי רוזנטל ואיתן כבל. הצבעה שמית. נא להקריא את השמות. חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם המליאה בהקראה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד אלי כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> יש מישהו באולם שקראו בשמו ולא הצביע, מחברי הכנסת? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ז–2016 – 41 מתנגדים, 22 בעד. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3256/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, עשר דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו הפעם השלישית שאני ניצב כאן לפניכם ומעלה את חוק השקיפות של קרן קיימת. והפעם, בשונה מהפעמים האחרות, נפל דבר, ואני אפרט את זה בהמשך דברי, אדוני היושב-ראש. בשבוע שעבר התפרסם דוח מבקר המדינה על קרן קיימת, חלק קטן – רק אותם חלקים שלמדינה יש מגע עם קרן קיימת, מוסדותיה; מבקר המדינה לא עשה ביקורת על כל המרכיבים של קרן קיימת. ובמה שהוא בדק הוא חשף רק את קצה הקרחון במה שקורה בקרן קיימת, והוכיח בפעם המי-יודע-כמה מדוע כל סעיפי התקציב של הקרן הקיימת וההחלטות שמתקבלות בארגון הזה חייבים להיות תחת פיקוח וביקורת של רשויות המדינה. קרן קיימת מחזיקה כיום כ-2.5 מיליון דונם של אדמות מדינה, והונה נאמד, על-פי פרסומים שונים, במעל 4 מיליארד שקלים. על-פי דוח מבקר המדינה, בשמונה השנים האחרונות היא ניהלה סכום כסף של כ-10 מיליארד שקלים, וזה איננו שונה מתקציבו של משרד ממשלתי קטן. מדובר, אדוני היושב-ראש, בזרוע ביצועית של הממשלה, בין היתר להקמת תשתיות, רכישת קרקעות והכשרתן עבור ההתיישבות ופיתוח המרחב החקלאי בפריפריה. כל בר-דעת מבין, על-פי מה שתיארתי עד עתה, שכל תכליתה והווייתה ציבורית היא. וכפי שמצוין במכתב התמיכה הנלהב להצעת החוק שפרסמה התנועה לאיכות השלטון, בשל החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, קרן קיימת אף נרשמה בספטמבר 2014 בפנקס החברות כחברה לתועלת הציבור. הדבר נובע מכך שבפועל קרן קיימת מחזיקה ומפעילה סמכויות שחלקן סמכויות שלטוניות מובהקות, ושמבחינה משפטית היא אף גוף מהותי – כך אמר היועץ המשפטי לממשלה – אשר חלים עליו כללי המשפט הציבורי. מדובר פה במצב לא סביר שנוצר עוד מקום המדינה, שבו גוף שהיה צריך מזמן להיות מולאם מבצע פעילויות ציבוריות בעלות השלכות משמעותיות על המדינה, אינו משלם מסים על ההכנסות ממכירת קרקעות, מחזיק בחמישית מקרקעות המדינה, ולמרות כל זאת, זוכה לפטור גורף מבקרה או פיקוח כלשהם במדינת ישראל. וכשאין שקיפות ובקרה, בסוף תהיה שחיתות. שלא יובן כאן שלא כהלכה, קרן קיימת היא גוף חשוב שתרם רבות למדינת ישראל, להווייתה, להקמת תשתיות בה, אבל המצב שאליו הוא נקלע היום, לאחר 68 שנות קיום המדינה, אינו יכול להימשך. בתקופה האחרונה פורסמו אין-סוף פרשיות בעייתיות מאוד – שחלקן בניגוד לנוהלי הארגון וחלקן גובל במעשים פליליים של ממש – על החלטות שנויות במחלוקת ומאוד בעייתיות שהתקבלו בקרן קיימת, החל בארוחות במסעדות יוקרה על חשבון כסף שהיה מיועד לפרויקטים בפריפריה – גברתי יושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה, כפי שבא לידי ביטוי בוועדה ובישיבה שקיימת אך בשבוע זה – דרך כספים מפלגתיים וג'ובים מיותרים, משכורות מנופחות שהתפרסמו, שליחים לגיוס תרומות שעלותם גבוהה מהכסף שגייסו, ועוד לפרויקטים שאין להם שום קשר לקרקע ולייעור. עלה על כולם דוח מבקר המדינה מהשבוע שעבר, שפירט את תקופתם של היו"רים הקודמים, אפי שטנצלר ואלי אפללו, וחשף את ההפקרות שבה מנוהלת החברה. המבקר קבע כי המדינה מעלה בתפקידה. אומר מבקר המדינה: המדינה מעלה בתפקידה כרגולטור ואפשרה לקרן קיימת להתנהל כרצונה ולמנהליה – לעשות בכסף כבשלהם. בעקבות הדוח העביר מבקר המדינה ממצאים בחשד לשחיתות ליועץ המשפטי לממשלה, בנוגע להעברת תקציבים לפארק אריאל שרון ולמכללת שנקר. ואם זה לא מספיק, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, במהלך השנה האחרונה קיבלתי מכתב איום לפני תביעה על דברים שאמרתי על קרן קיימת ועל התנהלות מושחתת ששררה בארגון. לאן הגענו? אני מקבל מכתב איום לפני תביעה עם דרישה לשלם 100,000 שקל? מנסים להלך עלי אימים? <זהבה גלאון (מרצ):> מי? מי? <מיקי לוי (יש עתיד):> אנשי הקרן הקיימת. אז אני מודיע להם פעם נוספת מעל הדוכן שבימי חיי איימו עלי פעמים רבות; אף פעם זה לא ריפה את ידי, גם לא הפעם – ארגון שמנסה להלך אימים על נבחר ציבור כי הוא דורש שקיפות ובקרה. אדוני היושב-ראש, כל אדם שעיניו בראשו והחוק נר לרגליו מבין שהמצב הזה לא יכול להימשך. קרן קיימת חייבת להיות תחת ביקורת של מבקר המדינה, החשבת הכלכלית או תחת חוק חופש המידע. הברדק והאפליה האלה לא יכולים להימשך. בממשלה הקודמת ניסינו להחיל על הקרן הקיימת את חוק שקיפות ובקרה בדרכים שונות, וביניהן להכפיפה למשרד מבקר המדינה. כמו כן, תבענו מקרן קיימת בתקציב 2015 כ-1.3 מיליארד שקלים לקופת המדינה. גם אז, כמו הפעם, היו מי שהתנגדו ליוזמה והפילו אותה, והנהלת קרן הקיימת – בראש המתנגדים. אבל בניגוד לעבר, אדוני היושב-ראש, הגענו לימות המשיח, לא ייאמן, וכיום יושב-ראש הקרן הקיימת, חבר הכנסת לשעבר דני עטר, בעצמו מבקש להחיל את הביקורת של מבקר המדינה על קרן הקיימת, והממשלה היא שמתנגדת. לא ייאמן. ישבתי בוועדה לביקורת המדינה ושמעתי במו-אוזני. אומר יושב-ראש קרן הקיימת, דני עטר: אני רוצה בקרה וביקורת. הביקורת הצילה אותנו. עם זאת, אני לא מבין: הרי מדוע הממשלה מתנגדת. אם יש עניינים חסויים כאלה או אחרים, אפשר שהם ייחשפו רק לעיניו של מבקר המדינה, אבל אין שום סיבה שכלל התפקידים וכלל ההחלטות שקרן הקיימת מקבלת לא ייחשפו בצורה שקופה לציבור. אמר דני עטר, ואני חייב להדגיש את זה, בוועדה לביקורת המדינה: אני מבקש להכפיף את הקרן הקיימת לביקורת של מבקר המדינה. הביקורת מצילה אותנו. זה נותן לנו יותר שקיפות ונותן לנו יותר הערכה ציבורית. חברי חברי הכנסת, אינני מבין מדוע הממשלה מנסה למנוע ביקורת. מה אתם מסתירים? על מה אתם מחפים? מדוע אתם נותנים את ידיכם לשחיתות ולהתנהלות שערורייתית עם כספים של העם היהודי, כספים שהם ציבוריים לכל דבר ועניין? מדוע קרן קיימת פועלת במדינת ישראל כמו קופסא שחורה. בלי לתת דין-וחשבון? והרי הם רוצים לתת דין-וחשבון. אתם, חברי חברי הקואליציה, שמתכוונים להצביע נגד הצעת החוק הזאת, משתפים היום פעולה עם שחיתות וסיאוב ועם התנהלות בלתי מתקבלת על הדעת בכל אמת מידה, של גוף ציבורי במדינת ישראל. הכול בגלל אינטרסים זרים. בגלל ג'ובים אתם פוגעים שוב באמון הציבור במערכות השלטון בכנסת ובממשלה ומניחים על כולנו צל כבד. בגללכם, חברי חברי הקואליציה, כולנו מסומנים מראש על-ידי הציבור כמושחתים, כגנבים, כעבריינים, כלוקחי שוחד, כמי שהגיעו לשירות הציבורי שלא בשביל לשרת את הציבור אלא ליהנות ממנו. חבל. זה מצב בלתי נסבל, והיום אתם נותנים לו יד בהצבעתכם. אני קורא לכם להתעלות מעל השיקולים הללו, להצביע בעד החוק ולאפשר לקרני השמש של השקיפות והביקורת לחדור לתוך הקופסה השחורה. והיום זו הזדמנות בלתי חוזרת, כשבראש קרן קיימת עומד חבר הכנסת לשעבר דני עטר ורוצה את הביקורת. מחר הוא עלול להתחלף ואז תהיה התנגדות נוספת. אנא, בואו ננצל כולנו את ההזדמנות הזו ונצביע בעד החוק החשוב הזה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. ישיב שר החינוך נפתלי בנט, בשם שרת המשפטים. עשר דקות, אדוני השר. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי, מבקשת לתקן את חוק חופש המידע ולקבוע כי קרן קיימת לישראל תיחשב לרשות ציבורית לפי חוק זה. קרן קיימת לישראל נרשמה כחברה לתועלת הציבור ביום 1 בספטמבר 2014. בעקבות זאת, בהתאם להוראות חוק החברות, התשנ"ט–1999, חלות עליה חובות הדיווח והגשת המסמכים החלות על עמותה, כמו גם ההסדרים הנוגעים לעיון הציבור הקבועים בחוק העמותות, התש"ם–1980. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק. לפיכך, הממשלה, כאמור, מתנגדת להצעת החוק. מכיוון שאנחנו נדרשים להיות פה, אני רוצה לשתף אתכם בדילמה שניצבת לפתחנו, שגם היא חוצה מפלגות וזו סוגיה כבדה – כמעט הייתי אומר צונאמי – חינוכית, ערכית, רגשית. זה כל מה שקשור במכשיר הזה. המכשיר הזה הוא לא שינוי קטן. אספר לכם סיפור. נכנסתי לביקור פתע בתענכים לפני כמה שבועות, לכיתה ה'. אני בא, נכנס, מגיע לש"ג. הש"ג אומר: מי אתה? אני אומר: שר החינוך. קבעת? לא קבעתי, תכניס אותי. ישר נכנס לתוך כיתה, כיתה ה'. אני חושב שבית-הספר נקרא "יד לחמישה". <חיים ילין (יש עתיד):> ה' 1, 2, 3 או 4? <שר החינוך נפתלי בנט:> והם באמצע שיעור. שיעור תנ"ך. בית-ספר ממלכתי. אני שואל ילדים בכיתה ה': לכמה מכם יש המכשיר הזה? לכל ילדי הכיתה יש סמארטפון. תקשיבו טוב עכשיו. שואל שאלה שנייה: כמה מכם נחשפתם לתכנים בין גבר לאישה, לא ראויים? בעצם, פורנוגרפיה. הייתי אומר ששבעה מעשרה שם, הרוב המוחץ. בכיתה ה'. כמה שעות ביום? עשינו ממוצע: בערך חמש שעות ביום בתוך הדבר הזה. זאת לא בעיה, זה צונאמי שמשנה סדרי בראשית בצמיחה של ילד. תחשבו מה קורה לנפש של ילד בן תשע שנחשף לפורנוגרפיה. <היו"ר יצחק וקנין:> השם ירחם. <שר החינוך נפתלי בנט:> מה קורה לילד בן 11 שנחשף לסרטון עריפת ראש של "דאעש". היום ככה אתה נחשף לזה. הוא רואה סרט אחד ואז הוא רוצה לעלות את הרף, הוא רואה עוד סרט ועוד סרט. כינסתי השבוע מפגש גדול ראשון עם מומחים מכל התחומים – פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מומחי אינטרנט, מומחי חינוך. מה עושים? עכשיו, יש לנו תוכניות במשרד החינוך, הכול בסדר, אבל זה הרבה מעבר. בניתוח העניין יש שלוש בעיות שנובעות מהמהפך של הסמארטפונים. הבעיה הראשונה, עוד בלי פורנוגרפיה, בלי כלום, היא שעצם זה שילדים מוצאים את עצמם מתעסקים בזה חמש-שש שעות כל יום זה פוגע בצורה כבדה ביכולת הריכוז שלהם, ביכולת שלהם להתמקד בקריאה במשך שעה או שעתיים; זה מגביר דרמטית את בעיות הקשב והריכוז; זה פוגע בצורה משמעותית ביכולת של אמפתיה – אנשים פחות מדברים זה עם זה. הרי דרך המכשיר הזה, התקשורת פה היא הרבה יותר גסה, הרבה יותר קצרה. בסוף, דווקא התכונות שאנחנו הכי הרבה צריכים ב-2017 הן אמפתיה, עבודת צוות. לתקשר – זאת בעיה ראשונה. הבעיה השנייה היא הפגיעוּת והפגיעוֹת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה קשור לחוק? מה זה קשור לחוק? <שר החינוך נפתלי בנט:> האמן לי, זה יותר חשוב. <היו"ר יצחק וקנין:> זה יותר חשוב, תאמין לי. יותר חשוב מהחוק. <שר החינוך נפתלי בנט:> האמן לי. יואל חסון, תאמין לי, זה חשוב, שווה להקשיב. הדבר השני זה הפגיעות. שתי פגיעות עיקריות: הראשונה והפחות-נפוצה זה פדופילים וכדומה שמסתתרים מאחורי זהויות בדויות. הפגיעה שהיא הרבה יותר נפוצה, שקורית בהיקפים של מגפה, זה שיימינג. עכשיו, שיימינג זו מילה גדולה. בואו נסביר מה זה שיימינג. בואו נסביר מה זה שיימינג. שיימינג זה שילדים של כיתה מתלבשים על אחד הילדים או הילדות, מצלמים אותם – אתם יודעים מה, אני אפילו לא מדבר, סתם תמונה מכוערת – ומתחילים להפיץ. אתם יודעים שהמון ילדים, אגב בכל המגזרים, גם הדתיים, גם החילונים, ערבים, יהודים, עושים סלפי בעירום או עירום חלקי, יש עכשיו מגמה כזאת. שכל אחד מאתנו יבדוק את ילדיו. ילד מצלם את עצמו, מעביר, אבל הוא לא מבין שזה עכשיו עף ברשת לנצח. הוצאה מקבוצה – אתם יודעים מה זה הוצאה מקבוצה? אתם יודעים באיזו מהירות אפשר להשמיד, ממש להשמיד את הערך העצמי של ילד דרך הכלי הזה? והבעיה השלישית, כאמור, זו פורנוגרפיה וסרטוני ה"סנאף". <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, אני חייב להגיד לך, זו אולי צריכה להיות האסטרטגיה המרכזית של משרד החינוך. אני אומר לך, אנחנו נמצאים למטה למטה במסלול. <חיים ילין (יש עתיד):> מה זה, הצעה לסדר-היום? מה קרה היום? <היו"ר יצחק וקנין:> תאמין לי שזה יותר חשוב מהצעה לסדר-היום ומכל דבר. <שר החינוך נפתלי בנט:> עכשיו, מה שאני עושה בעניין הזה, הקמתי צוות פעולה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר'ה, אנחנו מבזבזים פה שעות על גבי שעות, אבל מה שמדבר עליו השר כרגע זה אולי אחד הדברים הקשים שיש בחברה שלנו. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל זה לא החוק של מיקי. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא משנה, בואו לא נגלגל עיניים. <שר החינוך נפתלי בנט:> חיים, האמן לי, זה בנפשנו. אנחנו פשוט – עכשיו אני רוצה לתת לכם סטטיסטיקה שתדהים אתכם. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מתחת למנהרה, אין לך מה לדאוג. <שר החינוך נפתלי בנט:> חברים, כולם פה הורים, אני רוצה שתשמעו את המספרים, שתבינו על מה אנחנו מדברים. תקשיבו טוב, תקשיבו, הורים: 75% מהנוער נחשף לסרטוני "סנאף". תקשיבו, יש לנו ילדים, לי יש ארבעה ילדים, ולפי הסטטיסטיקה הזאת, עד גיל 13 שלושה מארבעת ילדי יראו סרטון כריתת ראש של "דאעש", יראו התעללות בחיה, יראו חלילה סצנת אונס. שלושה מארבעת ילדינו – זה לא תופעה או קוריוז, זה צונאמי ערכי רגשי קשה. עוד נתון, תקשיבו: 71% מהנוער אומר במחקר שהוא גלש לפחות פעם אחת באתר פורנוגרפי. 71%, ילדים בני 13. חלק מהילדים, כבר בגן-ילדים יש להם סמארטפון. אנחנו עכשיו בפעולה, אני כן מנצל את הבמה הזאת. האחריות היא קודם כול על ההורים. האחריות היא על ההורים, בכמה פנים: צריך לנהל שיחה אינטליגנטית עם הילד, לתפוס את הילד – אני כבר עשיתי את זה עם הבכור שלי – ולשאול אותו בשקט, לא סביב אירוע; לתפוס רגע שקט, לשבת עם הילדים, להגיד: תגיד, יצא לך לראות סרט כזה וכזה? קודם כול להבין, ולייצר תקשורת בעניין הזה, זה לא טאבו. אם הוא אומר כן – לא להתעצבן, לא לכעוס, לא להתנפל עליו, כי מה יקרה? הוא לא יספר. לדעת. דבר שני, צריך להדריך אותם. צריך להסביר להם: ילד שלי, בדבר הזה יש סרטונים שאסור אסור לראות אותם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יש חוק שלי שיכול לעצור את זה. <שר החינוך נפתלי בנט:> שנייה, אנחנו נגיע. אסור לראות אותם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יש חוק שלי שיכול לעצור את זה. <שר החינוך נפתלי בנט:> ואם ראיתם אז הקשר בין גבר לאישה זה בכלל לא דומה למה שיש בסרט הזה, כי זה מעוות את הכול. אני לא פוסל בכלל חקיקה. אומרים לי: זה פגיעה בחירויות. נכון, נכון – באיזון. אנחנו כל הזמן פוגעים בחירויות. רוצים פגיעה בחירות? חגורת בטיחות היא פגיעה בחירות. לא בא לי לשים חגורה. הרי זה אפילו לא פוגע במישהו אחר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> קסדה, קסדה. <שר החינוך נפתלי בנט:> קסדה. באיזון בין חירויות לבין נורמליות מותר לנו להתערב. איפה הקו? אנחנו נבחן את זה בזמן הקרוב. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר החינוך נפתלי בנט. חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר החינוך, כידוע לך אין לי טענות אליך, ולא הורגים את השליח, כפי שנאמר, אבל תשובה עלובה יותר מזו שנשלחת להגיד מעל הדוכן הזה, כאילו קרן קיימת הוכרה כחברה לתועלת הציבור ולכן היא לא צריכה – באמת, זו המהות? ציפיתי שיבואו ויגידו למה לא, למה כן, מה עוד שיושב-ראש קרן קיימת, חבר הכנסת לשעבר דני עטר, בא ואומר: אנחנו רוצים, תחילו עלינו את ביקורת מבקר המדינה, אנחנו מבקשים, מתחננים. ומה עושה הממשלה הזאת? עומדת כאן ואומרת: חברה שנרשמה כחברה ב-2012. את זה ידעתי, לא הייתי צריך שתגיד לי את זה. הנה בא יושב-ראש הקרן הקיימת, חבר הכנסת לשעבר דני עטר, ובאומץ רב אומר: תחילו עלי את החוק. מה יותר טוב מזה? <דוד ביטן (הליכוד):> מיקי, רד. <מיקי לוי (יש עתיד):> ועכשיו תגיד לכולם, מרכז הקואליציה, נגד. על מה נגד? חלקם אפילו לא יודעים על מה נגד. מה ביקשנו? שהחגיגות האלה של קרן קיימת – חברה, אתה אומר? אז איך לוקחים מפרויקטים שאמורים ללכת לגליל, רשומים פרויקטים ומכניסים לשם ארוחות שחיתות במסעדות יוקרה? איזה מין ביקורת זו? פשוט בא לבכות. איך אתם לא מתביישים? מילא הייתה תשובה רצינית, אינטליגנטית, למה לא. ולזכותו – בפעם העשירית – של היושב-ראש הזה, שהוא רוצה. מחר מישהו יתחלף והוא לא ירצה, והנה, הזדמנות בלתי חוזרת לעשות סדר, לסדר את העניינים, לפקח על הכספים הגדולים האלה, הרחבים האלה, לפקח על הפרויקטים. ואני, שמצליף בקרן הקיימת כבר ארבע שנים, נאלץ פה לבוא ולהגיד ליושב-ראש הקרן הקיימת: כל הכבוד. אבל הממשלה, הממשלה, אתם לא רוצים? תגידו, איפה אתם חיים? <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לי מה – את טועה. לכי ללמוד. כנראה את טועה. לכי ללמוד. רצינו להחיל – הממשלה הכשילה. אין לי אלא באמת להצטער מעומק לבי על ההצבעה שתהיה פה במשמעת קואליציונית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אם כן, הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מיקי לוי. הצבעה בקריאה טרומית, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 מתנגדים, 34 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק לקידום החינוך המוזיקלי בישראל, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3326/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לקידום החינוך המוזיקלי בישראל, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי כנסת, תשובה והצבעה במועד אחר. <יעקב פרי (יש עתיד):> נכבדי היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, הפסקול של חיינו מורכב מאירועים, חוויות, שמחות וגם רגעי עצב ותוגה. אני לא שומע את עצמי. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנא מכם, חברי הכנסת. חבר הכנסת יואב קיש, שרת המשפטים, נא לשמור על השקט. <יעקב פרי (יש עתיד):> הפסקול של מדינת ישראל כולל בחובו את הרגע המכונן של הקמת המדינה, את עליית יהודים מכל קצוות תבל, שחרור ירושלים, מלחמות, אירועי צה"ל וביטחון. אם בהתחלה המדינה שבדרך והמדינה שבהקמה סבלו מקשיים רבים והיעדר תקציבים, ולמרות זאת המדינה סיפקה לאזרחיה דיור, חינוך, שירותים סוציאליים ובעיקר אחריות ציבורית, כיום אנו נתקלים במדינה אטומה, אינדיבידואליסטית, משוסעת, שהפריטה את עצמה לדעת כמעט בכל תחום אפשרי. אנו נתקלים במנהיגות פוליטית שלא רואה את טובת המדינה וכלל אזרחיה, לא רואה את התמונה הגדולה, הרחבה, ולטווח ארוך מדובר במנהיגות ששמה לה בחשיבות עליונה את מקורביה המקושרים עמה ובעלי האינטרסים הצרים. הממשלה הזאת לא מנהיגה, לא ראויה ולא בעלת ראייה לטווח ארוך. זה ממנה והלאה. היא עובדת בכיבוי שרפות ובקניית קולות של חברי כנסת מהקואליציה. מדוע אני אומר זאת? כי חברי כנסת, חברי, כמו נאוה בוקר או אורן חזן, יכולים לקבל 10 מיליון שקלים לשימוש כראות עיניהם. הממשלה הזאת יכולה גם למנות שרים בלי תיק או סגני שרים עד להודעה חדשה, אבל ילדי ישראל והוריהם, הנאנקים תחת נטל יוקר המחיה – מה פתאום; שימשיכו לבדם להיאבק למען החינוך, הערכים והמשך התרבות של מדינת ישראל. למיטב הבנתי, כדי להוציא לפועל את החוק לקידום החינוך המוזיקלי, מבחינת האוצר, הפער היום אינו עולה על הסכומים שקיבלו חברי כנסת עבור הרמת אצבע לאישור חוק התקציב, שגם בכך אני סבור שנציגי האוצר הפריזו וטעו. אבל נשים זאת בצד. אמרו לי שכל יוזמת חקיקה חיובית בנושא החינוך, החשוב כל כך, לנו, היא דבר מבורך, וכמעט אין על כך חולק, פרט למחלוקת אחת – המחלוקת התקציבית. חברי וחברותי חברי הכנסת, ברור לי שזאת הסוגיה המרכזית ברוב הצעות החוק שאנחנו מניחים – ביטן, אני אודה לך. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> אני אשמור עליו. <יעקב פרי (יש עתיד):> זה לא לשמור, זה הצעקות שמפריעות לי לשמוע את עצמי. ברור לי שבגלל זה הממשלה דוחה כל הצעה, או כמעט כל הצעה, שהאופוזיציה מגישה. הצעת החוק שיזמתי לקידום החינוך המוזיקלי בישראל – ויש שיגידו: להצלתו – היא הצעת חוק בלי לובי פוליטי, בלי אנשים שיצאו לרחובות, בלי לובי שילחץ על מקבלי ההחלטות בוועדות השרים לענייני חקיקה. שוב ושוב מוצאת לנכון ועדת השרים לדחות את ההחלטה אם לתמוך בחוק או לא. רוצים לתמוך, אבל אין כסף; זאת הצעה טובה, אבל חבל שהיא לא מקודמת על-ידי חבר קואליציה. הצעת החוק, חברי, נועדה גם לאפשר להוריד את יוקר המחיה לעשרות-אלפי הורים. שמנו דגש בערי הפריפריה ועל הערים החלשות כלכלית. היא נועדה בראש ובראשונה עבור ילדי ישראל; שלא יהיו ילד או ילדה בישראל שמבקשים ללמוד מוזיקה ולא מתאפשר להם בגלל הנטל הכלכלי. הצעת החוק הזאת נולדה מצורך – להציל את החינוך המוזיקלי בישראל, שעם השנים תקצובו הלך והידרדר. עברתי כברת דרך ארוכה עד שההצעה הונחה על שולחן הכנסת, כדי להביא את התוצר הטוב ביותר, לטעמי. קיימתי פגישות אין-ספור עם גורמים המעורים בתחום. קיימנו בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת, בראשות היושב-ראש חברי חבר הכנסת יעקב מרגי, דיון נוקב במצב הקיים ובצורך לשפרו. המציאות הזאת היא תולדה של הזנחה של שנים על-ידי כל ממשלות ישראל, לכן אין לי טענה ספציפית לשר החינוך נפתלי בנט, שהבנתי שדווקא פועל בעת הזאת לשנות את המצב הקיים, יחד עם הצוות החדש-יחסית שמינה כדי לטפל בתחום המוזיקה. הטענה בדבר הזנחה של שנים היא לא בעלמא; היא טענה שמגובה בנתונים: תקנת התמיכה הרלוונטית בשנת 2005 עמדה על 9.8 מיליון שקל, ובשנת 2015 – על 11.4 מיליון שקל, בעוד הכוונה המקורית הייתה להעמידה על 8.4 מיליון. במשך עשר שנים לא חל שום שינוי בתקציבי התמיכה בחינוך המוזיקלי, למרות עליית המדד בעשרות אחוזים ועליית תקציב משרד החינוך במיליארדים, משנת 2005 עד היום. על-פי דוח מרכז המחקר והמידע, המציאות היא שכדי ללמוד מוזיקה ברמה מקצועית נאותה הורי הילדים נאלצים לשלם בין 3,000 ל-9,000 שקל לשנה עבור כל ילד. ומה יעשו הורים לכמה ילדים המבקשים ללמוד מוזיקה? מה יעשו הורים ביישוב שאין בו קונסרבטוריון מוכר? רק 39 מהקונסרבטוריונים בישראל מוכרים ונתמכים על-ידי משרד החינוך, וקיימים עוד 145 קונסרבטוריונים שכלל אינם מוכרים או נתמכים על-ידי המשרד. עשרות יישובים משוועים לעזרת משרד החינוך, שבמשך שנים רבות לא הגדיל את מספר בתי-הספר למוזיקה. נמצא בדוח של מרכז המחקר והמידע גם כי ככל שהרשות המקומית חזקה יותר כלכלית – וזה גם מובן – חלקה בתקציב בתי-הספר למוזיקה גבוה יותר, מכאן שרשויות חלשות כמעט – עד בכלל – לא משתתפות בתקציב, ורוב הנטל נופל על כתפי ההורים. והנה עוד עיוות שקיים היום: רק 19% מהתקציב לשנת 2015 נועד לקונסרבטוריונים שנמצאים ביישובים באשכולות 3–4 במדד החברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. חוסר פרופורציה, היעדר שוויוניות ועיוותים – זוהי המציאות. במדינת ישראל, לצערנו, כמעט בכל תחום קיימים פערים, לפעמים דרמטיים, בין המרכז לפריפריה; פערים שהולכים ומתרחבים בחברה הישראלית, ואני מקווה שהם עדיין לא מספיק גדולים כדי לגשר עליהם. בתי-הספר המקצועיים למוזיקה מעניקים השכלה מוזיקלית רחבה ומקצועית לעשרות אלפי ילדים ובני-נוער עד גיל 18. חינוך באמצעות מוזיקה הוא כלי חשוב וערכי שהוכיח את עצמו במחקרים רבים, והוא בעל ערך רב לכל לומד בפרט, ובתרבות ובחברה בכללותה. חברותי וחברי חברי הכנסת, כידוע לכם, אני מוזיקאי, ואני יכול לעמוד דקות רבות ולדבר על המעלות הרבות שיש לחינוך מוזיקלי, הן בילדותו והן בחייו הבוגרים – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תשיר. <יעקב פרי (יש עתיד):> – – אבל יש גם הרבה מחקרים מדעיים אמפיריים המוכיחים את היתרונות הגלומים בחינוך מוזיקלי מקצועי, והדגש הוא על המילה "מקצועי". המחקרים מראים כי לימודי מוזיקה עשויים לתרום תרומה של ממש לחינוך, להתפתחות של ילדים, ויש להם תרומה ממשית לשיפור הישגי התלמידים, שיפור הכישורים החברתיים ותרומה כללית להתפתחותם. יש גם קשר ישיר בין לימודי מוזיקה לשיפור מיומנויות הקריאה, שיפור במתמטיקה – כן, אדוני שר החינוך, למוזיקה יש השפעה גם על ההישגים במתמטיקה – והישגים טובים יותר במבחני אינטליגנציה ויצירתיות. המחקרים מצאו עוד מעלות רבות ללימודי מוזיקה, ולא אלאה אתכם בהם, אבל זו רק הגושפנקה לחיוניות וליתרונות ללומדים. חבל שעד כה המדינה לא עושה די כדי להרחיב ולשפר את לימודי המוזיקה. אתמול אמר שר האוצר כחלון שהוא לא מאמין במשק בריא ובחברה חולה. אדוני שר האוצר, יש פה חוסר שוויון שממש זועק; היעלה על הדעת שחיינו לא ילוו במוזיקה? המספרים חשובים, אבל גם הרוח, שנדמה לי כי לפעמים היא נשכחת פה, בכנסת. הצלילים המלווים את חיינו שזורים כחוט השני בחיי המדינה, והם חלק אינהרנטי של ההוויה הלאומית, המורשת והחברה הישראלית. חברותי וחברי חברי הכנסת, יש דברים שצריכים להיקבע בחקיקה ראשית, ולא להיתמך בתקנות תמיכה או בהסדרה על-ידי נהלים פנימיים של משרד זה או אחר, בדיוק כמו הצעת החוק הזאת שלי. אני קורא לכם, חברי הכנסת, ובמיוחד לשר האוצר כחלון ולשר החינוך בנט, בואו נמצא את עמק השווה בנוסח ההצעה, בואו נקדם את החינוך, נקדם את ילדינו, ואל תשתיקו אותם ואת פסקול חיינו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 192) (חישוב תקופת אכשרה), התשע"ז–2017; הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, התשע"ז–2017; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 4) (הוועדה ליציבות פיננסית), התשע"ז–2017. כמו כן הונחה החלטת ועדת האתיקה בעניין העסקת יועץ פרלמנטרי המבקש לעסוק בעיסוק נוסף. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק להגבלת הריסה וענישה על בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי (הוראת שעה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1308/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק להגבלת הריסה וענישה על בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי (הוראת שעה), התשע"ה–2015, הצעת חוק ביוזמת חבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת אחמד טיבי, עשר דקות לרשותך. תשובה והצבעה במועד אחר. יש תשובה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בנט. <היו"ר יצחק וקנין:> לא. אבל הבנתי שתשובה והצבעה במועד אחר, כך כתוב. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, לא. סוכם שהשר יענה, אבל הצבעה תהיה במועד אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין יותר רלוונטית מהצעת החוק הזאת, שכבר הצעתי אותה בכנסת השבע-עשרה. בכנסת השבע-עשרה הצעתי את ההצעה הזאת למתווה – מין הסכם בין הציבור הערבי והנהגתו לבין הרשויות, לבין ממשלת ישראל – שבסיסו הקפאת צווי ההריסה והתחלה חדשה. גם בכנסת הקודמת העליתי את ההצעה הזאת, אבל יותר מזה – נפגשתי עם ראש הממשלה פעמיים בקשר לנושא הזה בכנסת הקודמת. הוא אף פעם לא אומר לך בישיבה שהוא דוחה את ההצעה שלך, אבל אתה יוצא ואז אתה שומע לאחר מכן שהוא לא מסכים – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> את ההחלטות אתה שומע אחר כך בערוץ 2. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שהוא לא מסכים להצעה. הרי מה מטרת ההצעה? גם אנחנו, מסעוד, בתחילת הקדנציה, ארבעת ראשי הרשימה המשותפת נפגשו עם ראש הממשלה. אחד הנושאים הראשונים שעלו היה הנושא הזה. ההצעה – המתווה הזה שוב עלה. שוב הוא הקשיב ואמר: אני אחשוב, אני אבדוק, אני – ולאחר מכן נודע לנו שהוא דוחה את ההצעה. חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואני, ומאזן גנאים, יושב-ראש ועד ראשי הרשויות הערביות, נפגשנו עם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ונכח שם גם ארז קמיניץ, המשנה. דנו בהצעה הזאת, והיא הועלתה גם בפני היועץ המשפטי. יתרה מזו, במשך שנים ועדת המעקב העליונה – כשמוחמד זידאן היה יושב-ראש – שיגרה מכתב לראש הממשלה כדי להסדיר את נושא הבנייה הלא-חוקית, so called. היא חוקית, אבל היא לא מורשית כי לא נותנים רישיון. אפילו מכתב תשובה ועדת המעקב לא קיבלה אז. מה התרחש לאחרונה מול עינינו? היה הנושא של עמונה – וטוב שהשר בנט הוא שישיב – ואז בגלל עמונה, הבנויה על קרקע שנגזלה מבעליה הפלסטינים, הודיע ראש הממשלה הודעה פומבית: הוריתי לשר לביטחון פנים ארדן להגביר את אכיפת עשרות צווי ההריסה במשולש, בוואדי-עארה, בנגב, בירושלים וכדומה, כלומר, נגד בתים ביישובים ערביים. והוא השתמש בביטוי "אכיפה שוויונית". אכיפה שוויוניות בין מי למי? בין עמונה, בין התנחלויות, לבין אזרחים ערבים בתוך מדינת ישראל שבונים על קרקע פרטית עם טאבו? הבנייה שלנו היא על קרקע פרטית. אף אחד, אדוני השר, אדוני יושב-ראש הכנסת, לא בא כאן להגן על מישהו שבונה בית על שטח שמיועד להקמת בית-ספר או מרכז רפואי. לא. אנחנו מדברים על בתים למגורים על קרקע פרטית. אז אנחנו מגיעים לעניין קלנסואה. באים, מדביקים צווי הריסה ואחרי יומיים: בום. דחפורים. לא היה סיפק, לא היה זמן לאנשים האלה לפנות לבית-המשפט. בדרך כלל אתה נותן אפשרות להליך משפטי. הכוונה הפעם הייתה למנוע את הפנייה להליך המשפטי, כי בייעוץ המשפטי לממשלה, בפרקליטות, חושבים שהפנייה לבתי-המשפט מאריכה את התהליך ופוגעת באפשרות להרוס, לאכוף. גם באום-אלחיראן היה משא-ומתן על פינוי. עשרים משפחות כבר התפנו. אבו חודייפה התפנו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – 20 עמודים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> וטיוטת חוזה – כמו שאומר חבר הכנסת סעדי – 20 עמודים. ניהלו משא-ומתן עד חצות. סיימו את המשא-ומתן. לא סוכם. ואז במקום לקבוע עוד ישיבה, חמש שעות לאחר מכן יש דחפורים, יש מאות שוטרים, יש תחמושת חיה ויש קורבנות. יעקוב אבו אלקיעאן נורה על-ידי שוטרים בתחמושת חיה. אפילו בסרטונים רואים שהוא נסע לאט, היו יריות, ואז הייתה האצה. לכן, מישהו צריך לבדוק. מי זה המישהו הזה? מח"ש? לא מח"ש, אלא גוף חקירה מקובל – ועדת חקירה ממלכתית, ועדת חקירה בראשות שופט – מי האחראי גם למותו של יעקוב אבו אלקיעאן וגם למותו של ארז לוי, השוטר. המשפחות זכאיות לדעת את האמת. עכשיו, אומרים שבנגב אין אכיפה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני רוצה לגלות לכם שבשנה שעברה – אתם יודעים כמה צווי הריסה בוצעו בדרום? כמה צווי הריסה בוצעו בדרום? 1,200 מבנים. 1,200 מבנים נהרסו בשנה שעברה בדרום – של ערבים, כמובן. עכשיו באים, הורסים יישוב שאנשיו הובאו אליו בשנות ה-50, אום-אלחיראן, והמטרה המוצהרת של הקמת יישוב יהודי מעל הבתים ההרוסים של אום-אלחיראן מהי? המטרה המוצהרת: לבלום את התפשטות הבדואים בנגב, לפגוע ברצף. אגב, מי מתנגד להקמת חירן? ראשי רשויות יהודיות כמו דימונה, ירוחם וערד. אומרים: יש יישובים, למה צריך להקים יישובים? זה מחליש את היישובים הקיימים. עכשיו, בדקנו כאן בכנסת לפני כמה שנים; רוב צווי ההריסה והפרות הבנייה – הם יותר ביישובים היהודיים מאשר ביישובים הערביים. רוב. עכשיו, לגבי יישום צווי ההריסה, אני רוצה להקריא לכם, אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, מספרים. הם התפרסמו בדה-מרקר על-ידי עיתונאית מכובדת מאוד, מירב ארלוזורוב: ב-2012, רבותי, יושמו, נאכפו שבעה צווים מינהליים אצל יהודים ו-118 צווים מינהליים אצל ערבים – שבעה מול 118 ב-2012. ארבעה צווים שיפוטיים נאכפו אצל יהודים ותשעה אצל ערבים. תראה מה קרה ב-2014, אדוני השר בנט שיעלה לענות: שני צווים מינהליים נאכפו כנגד יהודים ו-112 צווים מינהליים כנגד ערבים ב-2014 – שניים כנגד 112. אפס צווים שיפוטיים, ותשעה צווים שיפוטיים אצל ערבים. אפס אצל יהודים. מה זה אם לא אכיפה סלקטיבית? מישהו מטעה. אפילו הייתה תוכנית חומש לגבי הבדואים בנגב, הייתה צריכה להיות מאושררת בממשלה. שני שרים, נדמה לי גלנט ולוין, התנגדו, בטענה שהבדואים בונים בנייה לא חוקית וכדומה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> הצעה של מי זה – הצעה של אורי אריאל? הם התנגדו להצעה של אורי אריאל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן. זו הצעה שגם אנחנו – יש לנו הרבה מה לומר נגדה. אבל תראה, הוויכוח הוא אפילו ביניהם. באיזו שפה משתמשים עם הציבור הערבי, לרבות הציבור הבדואי? שפה של דחפורים, שפה של אכיפה; לא שפה של זכויות, של שילוב, של מתן אפשרות, של תקווה. הרי, חבר הכנסת רוזנטל, הערבים רוצים לבנות בתים עם אישורי בנייה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אמת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני יודע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא נותנים להם. ואז זורקים אותם לים ואומרים להם: אל תירטבו. גם לא נותנים להם תוכניות מתאר, גם לא מרחיבים את שטחי השיפוט, ואומרים להם: אתם עוברים עבירות בנייה ובונים באופן בלתי חוקי. לכן באנו, חבר הכנסת סעדי ואני, עם הצעת החוק הזאת, שהצגנו בעבר בפני ראש הממשלה; אנחנו מציגים אותה בפני הכנסת, מאתגרים את הכנסת, מאתגרים את דעת הקהל – הנה, הציבור הערבי רוצה לפתוח דף חדש: להקפיא את צווי ההריסה לכמה שנים, עם התחייבויות של ראשי הרשויות, של ועדת המעקב, של הרשימה המשותפת, של מובילי דעת קהל, ולהתחיל דף חדש, פרק חדש – לא פרק של דחפורים אלא פרק של בנייה, של זכויות, של חיים מכובדים. הרי קורת גג היא מעל – זאת זכות טבעית בסיסית, והיא מעל לחוק היבש. אי-אפשר להשאיר אנשים בלי לבנות – על קרקע פרטית, אני אומר. על קרקע פרטית. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לכן, אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים – אנא ממך, אני מודה לך. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מאפשר לך עוד דקה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מודה לך. לפני כמה ימים היו דיבורים על הריסה במע'אר, אחרי שכבר הרסו בחורפיש בית. במע'אר. התושבים עמדו כולם מאוחדים, מכל הזרמים, מכל הדתות; סגרו את היישוב. ואז פתאום, אדוני היושב-ראש – אני אקריא לך: עורך-דין אבי כהן, ראש היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה – אגב, שהוא גר במאחז, so called, מאחז לא חוקי, פלגי-מים, והבית שלו ללא היתר, אתה מבין? למה? כי הוא יהודי, מותר לו. הוא גם הורס בתים של אחרים, ערבים במקרה זה, וגם גר ב-so called מאחז לא חוקי, והבית שלו ללא היתר. ואז הוא משגר את המכתב הבא לראש הרשות. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אבל אני הוספתי לך עוד שתי דקות. נא לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בגלל הנושא החם, תגלה הבנה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מגלה הבנה ואיפוק גדול. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בהתאם להנחיית שר האוצר נעשים מאמצים להאיץ את הליכי התכנון ביישובים הדרוזיים והסדרת נושא הבנייה. במסגרת זו נערכו ישיבות רבות עם ראשי הרשויות, אשר מוטלת על כתפיהן האצת נושא התכנון, ובעקבותיו – פתירת סוגיית צווי ההריסה עד להסדרת נושא הבנייה. במקביל לפעילות זו נבחנים היבטי האכיפה באופן פרטני אל מול הפעילות בשטח על מנת לתמוך במהלך התכנון המשמעותי ולא לפגוע בו. לגבי הכפר מע'אר, הוחלט וסוכם עם התביעה, עם הפרקליטות ועם סגן היועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ – מר הריסות – שלא תהיה הריסה. נותנים הזדמנות לתהליך תכנוני נכון, מעכבים את הצווים ודוחים את הצו של משפחת אסלאן, עד שגברת שרי ברנד, הממונה על התכנון, תגיש תוכנית חדשה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני, א. אני מברך על ההקפאה, כולנו מברכים – מברכים על המכתב ועל רוח המכתב. האם אפשר – אני היום, חבר הכנסת סעדי ואני, שיגרנו מכתב ליועץ המשפטי ולארז קמיניץ, המשנה. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האם את המכתב הזה ששלחו לכפר מע'אר ואת רוח הדברים אפשר להחיל גם על היישובים הערביים בנגב, במשולש ובגליל ולשלוח אותו מכתב לראשי הרשויות הערבים? זאת דרישה שוויונית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אם מדברים על אכיפה שוויונית – אכרם, אנחנו דיברנו עם ארז קמיניץ בנוכחותך חמש פעמים. ראשי הרשימה המשותפת נפגשו חמש פעמים גם כדי לחבר את הבתים לחשמל, והתשובה תמיד הייתה מגיעה: הבנו. ראש הממשלה לא מסכים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> למה לעזאזל ראש הממשלה מוביל לעימות עם הציבור הערבי? מה קורה לאחרונה שהוא כל כך שש להסית את האש מהחקירות אל ההריסות? די להריסות. אנחנו רוצים שיח של זכויות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – לא שיח של דחפורים במדינת כל דחפוריה. רוצים שוויון אזרחי ושותפות אזרחית מלאה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מודה לך. אדוני, השר בנט ישיב. הייתי מאוד מאופק. מסגן יושב-ראש הכנסת – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תשע דקות. <היו"ר יצחק וקנין:> לפחות 14 דקות. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לפתוח בתודה – תודה לשר לביטחון פנים גלעד ארדן, שהביא עמו לתפקיד הכל-כך חשוב רוח חדשה; תודה למפכ"ל רוני אלשיך, שמנהיג את המשטרה בעוצמה; מעל לכול – תודה לשוטרי ישראל. זה מקצוע כפוי טובה. השוטרים לא מקבלים קרדיט וגב מספק, אבל תמיד הם שם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש בחירות בפתח? <שר החינוך נפתלי בנט:> כשטרור האוטובוסים מכה בנו, אתם, שוטרי ישראל, שם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זאת תשובה על ההצעה שלי? <היו"ר יצחק וקנין:> לא. תקשיב, אתה דיברת פה 14 דקות. אף אחד לא הפריע לך. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני אגיע לזה. אני אגיע, חבר הכנסת טיבי. <היו"ר יצחק וקנין:> תאפשר לשר לענות גם אם הדברים לא נעימים. <שר החינוך נפתלי בנט:> כשטרור האוטובוסים מכה בנו, אתם שם בשבילנו; כשטרור הסכינים שוטף את הארץ, אתם שם בשבילנו; בשיא הקיץ, בקור של החורף, אתם שם בשבילנו; כשאנחנו הולכים לישון בלילה, אתם שם בשבילנו; כשאנחנו מתכנסים לחגוג את סדר פסח, ראש השנה, כולנו עם המשפחות, אתם שם בחוץ בשבילנו; כשיש הפגנות אלימות, אתם שם בשבילנו. אז תדעו לכם, שוטרים יקרים, בשם אזרחי ישראל ובשם ממשלת ישראל: אנחנו מגבים אתכם. עכשיו אני רוצה לדבר אליכם, חברי הכנסת הערבים. ההתנהלות שלכם בשבועות האחרונים, בתקופה האחרונה, של אמירות על כמה חשוב שיישפך דם – אני אגיד דבר שממש מתסכל, כי אנחנו עובדים כל כך קשה להכניס את המגזר הערבי, בחינוך יותר טוב, אתם יודעים, באנגלית, במתמטיקה, בתנועות נוער, בהיקפים שלא היו. אני רוצה לומר שמאז חאג' אמין אל-חוסייני, לא הייתה מנהיגות פוליטית שהביאה נזק כל כך כבד על ערביי ישראל כמוכם. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כמו הממשלה הזאת. <שר החינוך נפתלי בנט:> אבל אנחנו לא נוותר. אנחנו נמשיך לתת חינוך טוב, נמשיך לתת בריאות טובה, נמשיך לתת רווחה ונמשיך לאכוף את החוק. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – אוי ואבוי אם תמשיכו. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני רוצה לומר לכם עוד משהו – כי המנהיגות בשטח היא מנהיגות שאכפת לה מהתושבים. אני אשאיר אתכם בשאלה אחת קצרה, ובזה אני אסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> שאלה אחת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אולי תתייחס לעובדה, אדוני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, תאפשרו לשר לומר את דבריו. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין הצבעה. הצבעה במועד אחר. <שר החינוך נפתלי בנט:> רבותי חברי הכנסת, השבוע אירע אסון אזרחי: אם ושלושת ילדיה הקטנים, באבו-גוש, עין-נקובה, נשרפו. כנראה הייתה שמיכה ליד התנור הספירלי. הגעתי להלוויה באבו-גוש, חיבקתי את המשפחה, את הסבא, את האבא, את בני הכפר, כי כולנו בני-אדם. שאלה אחת: למה לא היה שם אף חבר כנסת ערבי? תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצעה לסדר – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מותר לי לעלות. <היו"ר מאיר כהן:> לא, לא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הזכות שלי לענות. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה בנושא: אירועי אום-אלחיראן> <היו"ר מאיר כהן:> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה לבדיקת אירועי אום-אלחיראן, מס' 5863. חבר הכנסת טלב אבו-עראר – בבקשה, אדוני. ישיב במשולב – גם על הצעה השנייה, של חברת הכנסת תמר זנדברג – השר גלעד ארדן. בבקשה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום, אחרי כל השתלשלות הדברים באום-אלחיראן, אפשר לעמוד רגע ולהתבונן במה שהתרחש. אנו עומדים בפני סוגיה שבה צריך לקרוא לדברים בשמם בכדי לא לקבוע עובדות לפני חקר האמת. תקרית ולא פיגוע, באום-אלחיראן. נהג הרכב נורה למוות; שוטר שנפטר או נהרג – – <קריאה:> נרצח – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> נרצח. נרצח. <קריאה:> הוא נפטר מדום לב. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – קובעים עובדות ואחר כך בודקים. <קריאות:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מאשימים ואחר כך חוקרים. המפכ"ל, מפכ"ל המשטרה, אחרי כמה ימים, אומר: אנחנו נחקור חקירה ארוכה. לא היה אפשר להגיד את זה לפני, או ביום התקרית? המפכ"ל אינו פוליטיקאי, הוא חייב להשתהות ולאחר מכן לצאת בהצהרות. לא ייתכן שהוא וראש הממשלה והשר ארדן יתנהגו כמו אחרון הטוקבקיסטים ויובילו מסע הסתה שפל המבוסס על שקרים וקביעות לא בדוקות כדי ללבות שנאה כלפי אזרחים ערבים. העובדות שאני מבקש לבדוק – יש טענה שהנהג נהרג בדם קר, וזה עולה מהעובדה שהוא יצא מביתו ונסע לאט ואז נורה, איבד שליטה על רכבו, ובגלל מדרון גדול הידרדר במהירות, ואת זה ניתן לראות מצילום האוויר. יש טענה שהשוטר נדרס על-ידי הנהג. האומנם? אני שואל: למה הוא נקבר במהירות כל כך רבה, שעתיים-שלוש אחרי שמת? יש חשד למוות מאש חיה. צריך לבדוק את זה. הנהג, מכובדי היושב-ראש, נשאר מדמם עד מוות, כי מדוח הנתיחה של אבו-כביר עולה שנפגע בברכו וכן בעורק בחזה, ודימם במשך שעות, והיה אפשר להציל את חייו. זה נושא שמצריך בדיקה. הפקודות, שנשמעו מבלבלות בשטח, בזירה: נא להיזהר – כך נשמעו קולות של שוטרים, של מפקדים; נא להיזהר, יש ירי. המפקד, מפקד השטח, לא מבהיר מה מקור הירי, ומתחולל בזירה קרב. מי נגד מי – לא יודעים. חבר הכנסת איימן עודה חטף שני כדורי גומי, ניגש לבית-החולים מרצונו, אף אחד לא דאג לקחת אותו לשם – נושא שטעון בדיקה. ברדק אחד גדול מתחולל שם בזירה. יש פה מקום לחקור, חברי חברי הכנסת, כדי ליצור אמון, כדי שאני ובני עמי נהיה רגועים, כדי שאמו ואשתו של השוטר יהיו רגועות. צריך לבדוק את התקרית. מותו של השוטר מדאיג אותנו באותה מידה שיעקוב אבו אלקיעאן נרצח. לא יכול להיות שנשאיר עניין זה פתוח כמו שמשאירים פצע מדמם, שיוביל לעוד קרע באוכלוסייה. השר ארדן, השר ארדן, אני פונה אליו בשאלה. מהשעה הראשונה, מהרגע הראשון שהיה אירוע, הוא התחיל להצהיר לתקשורת: מדובר בפיגוע דריסה, מדובר במחבל, מדובר באיש "דאעש". עדיין לא בדק, לא חקר. לא חקר, רק מרוב שהוא ממש מתכוון למקום יותר גבוה, אולי בליכוד, אולי בממשלה, כדי לרצות חלק מהאוכלוסייה שבחרה בו, הוא מצהיר. ללבות שנאה נגד הערבים, אין לו בעיה. כבוד השר ארדן, אתה שר של כל אזרחי המדינה, לא שר ליהודים, לא שר למתנחלים, לא שר לימין. אתה שר לימין וגם לשמאל, וגם נתניהו, וגם מפכ"ל המשטרה. ושמענו אתמול מה אמר המפכ"ל לשעבר, שהצהרותיו של המפכ"ל ושל ארדן הן רק לצורך הון פוליטי. אם הייתי אני המפכ"ל, הייתי זהיר מלהצהיר ולומר אמירות כל כך חמורות. ואני כאן, מזירת האירוע, מכובדי – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה כמו בעניין השרפות. אותה התנהלות בעניין השרפות, ההצתות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נכון – – – <ענת ברקו (הליכוד):> נו, מה? זה פשוט אהבה בוערת לארץ-ישראל. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> גם שם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אהבה בוערת לארץ-ישראל. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> טרור ההצתות. <ענת ברקו (הליכוד):> אהבה בוערת לישראל, קוראים לזה. אהבה בוערת לארץ-ישראל. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכאן אני קורא – או אנחנו, כאוכלוסייה הערבית, ביקשנו ומבקשים להקים ועדת חקירה ממלכתית שיעמוד בראשה שופט העליון ושהחברה הערבית תהיה מיוצגת בה. רק כך אפשר להגיע לחקר האמת. ואם לא, הרי אנחנו ימים כבר מבקשים – אני פונה לחברי חברי הכנסת להסכים, להצביע בעד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית כדי ממש לחקור את האמת, להגיע אליה. אנחנו גם מעוניינים, כאוכלוסייה הערבית בנגב, מעוניינים להגיע לאמת. זה מה שהשר ארדן לא מעוניין בו. אם אין לך, כבוד השר, מה להסתיר, למה אתה מתנגד להקמת ועדת חקירה? למה? לפי הדוח הפתולוגי שהועבר למשטרת ישראל ולמח"ש הירי התרחש בטרם האיצה המכונית – כך כתוב, בטרם האיצה המכונית. הקליע השני פגע בעורק בבית החזה. יכול להיות שאזרח במדינת ישראל, מכובדי היושב-ראש, יישאר מדמם משעה 06:00, בבוקר, עד 14:00 – זרוק, זרוק? מה, הוא לא בן-אדם? קבעו שהוא מחבל, שהוא "דאעש", והוא נורה, בעדויות אנשים שהיו בשטח, ערבים ויהודים. וגם הסרטון הבדואי מראה את זה בצורה הכי ברורה שיש. רק התחיל לנסוע מטר אחד, קיבל, חטף כדורים, נורה. מה אומר גם הדוח, לפי דיווח מבצע הנתיחה, במכון לרפואה משפטית – קבע כי אילו קיבל יעקוב אבו אלקיעאן, רחמתו אללה, טיפול ראשוני בשטח, והועבר לבית-החולים, היה אפשר להציל את חייו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> היה אפשר להציל את חייו. ואני מכאן מבקש להוציא גם את גופתו של השוטר, כדי להראות לכל הציבור ממה הוא נהרג – דריסה או חטף כדור מהשוטרים. מעוניין מאוד אני. שעתיים – ייקבר השוטר. למה? ממה אתם חוששים? למה? אני מעוניין לדעת. ובסוף, אין לי שום בעיה, מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, להפגיש אפילו בין משפחת יעקוב אבו אלקיעאן למשפחת השוטר, אחרי שתוקם ועדת חקירה והאמת תצא לאור, להפגיש ביניהן. אין לי שום ספק כי האמת תשאיר את הקשר בין שתי האוכלוסיות ברמת אמון הרבה יותר גבוהה מאשר תישאר תחושה שאוכלוסייה שלמה אשמה ברצח שלא ביצעה. מרקם היחסים עדין מאוד מאוד ואסור לנו לתת כל סיכוי פגיעה בו, אף שראש הממשלה והשר ארדן והמפכ"ל אלשיך לא הותירו סיכוי להידברות. אבל אנחנו לא נתייאש, נמשיך לנסות לשמור. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני מזמין את חברי חברי הכנסת להצביע בעד ועדת חקירה פרלמנטרית, ומזמין אותם שוב לבקר אצל משפחת אבו אלקיעאן, ולשמוע את השיחות, את השיחות המוקלטות; המורה, המחנך, האיש התמים הזה שנהרג בדם קר, הוא מבקש מבני-משפחתו – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – לא להתעמת עם המשטרה, שיהרסו. אנחנו יוצאים מהבית – שיהרסו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה שהאשימו אותו שהוא איש "דאעש". <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה בנושא: האירועים בהפגנות בכפר אום-אלחיראן בנגב> <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת תמר זנדברג, באותו נושא, בבקשה: הצורך בהקמת ועדת חקירה לאירועי אום-אלחיראן, הצעה מס' 5916. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברים. היום לפני שבוע, ביום רביעי שעבר, נהרגו שני בני-אדם, שני ישראלים, שני אזרחים, אחד מהם שוטר. היום לפני שבוע לפנות בוקר בוצעה עקירה אכזרית של אזרחי ישראל מביתם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק רוצה לשאול שאלה. <היו"ר מאיר כהן:> מר חזן, אני מבקש ממך. מר חזן. חבר הכנסת חזן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – לא כי היה צריך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בכפיפה אחת רוצה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא יודע להקשיב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה, בכלל יש לך זכות לדבר, אחרי אתמול? עדיף תשתוק את הפה, יותר טוב לך. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> היום לפני שבוע לפנות בוקר התבצעה עקירה אכזרית של אזרחי ישראל מביתם בשטח מדינת ישראל, לא כי היה צריך ולא כי בית-משפט קבע. בית-משפט לא קבע שצריך. בית-משפט קבע שאפשר, ומדינת ישראל החליטה שהיא רוצה; רוצה לפנות אזרחים ערבים בדואים מהבית שלהם רק בשביל ליישב במקומם, על אותה אדמה בדיוק, אזרחים ישראלים, אבל יהודים. זו גזענות מהסוג הפשוט ביותר, שהיא פשוט כתם שחור על כל מדינה דמוקרטית. ומה שאירע בשעות שלאחר מכן מראה שכשמנסים לעשות משהו רע, זה מסתבך, וזה מה שראינו בשבוע שעבר. אירועי אום-אלחיראן – שמצריכים ועדת חקירה – מתחלקים לשניים: מה שקרה ביום רביעי שעבר וכל מה שקדם לזה. וכל אחד מהחלקים האלה ראוי לוועדת חקירה בפני עצמו. וגם מה שקרה אחרי, נכון. בקרב הציבור הבדואי וכלל הציבור הערבי במדינת ישראל וציבור יהודי גדול, שנשארה לו לא רק סולידריות אלא גם תחושה בסיסית של צדק, יש תחושה קשה. יש תחושה של עוול עמוק, שכולם יודעים שאי-אפשר להמשיך כאילו לא קרה כלום אחרי שמדינת ישראל הכריזה מלחמה נגד אזרחיה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> איזה שטויות את מדברת? <תמר זנדברג (מרצ):> – – ואחרי שממשלת ישראל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זאת ההסתה הזאת נגד המדינה? צריך להקים ועדת חקירה על הבוגדנות שלכם. ועדת חקירה על הבוגדנות שלכם. <תמר זנדברג (מרצ):> – – העבירה את עצמה תהליך של פוליטיזציה והתחילה לייצר fake news. פשוט ככה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בוגדים, נמאסתם. בוגדים, נמאסתם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה שומע מה הוא אומר? אתה שומע מה הוא אומר? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – מה הוא אומר. <תמר זנדברג (מרצ):> זאת רק הפעם הראשונה? <היו"ר מאיר כהן:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <ענת ברקו (הליכוד):> גירשת ניצולי שואה מכנסת ישראל. על מה אתה מדבר בכלל? גירשת ניצולי שואה מכנסת ישראל. זה שאתה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> מה זה? איך אני אמשיך? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> גירשת מכאן ניצולים. את מי זה מעניין? <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי פריג', עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה הוא אומר. <היו"ר מאיר כהן:> עיסאווי פריג', אני לא צריך את עזרתך. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> לראות רק סיפור קטן, דוגמה קטנה – אספר לכם סיפור קטן מאתמול, שבטח השר מכיר היטב. אתמול באופקים צעיר ישראלי לקח רכב, נהג באופן מסוכן, ברח מהמשטרה, התנגש בכמה ניידות וכמעט דרס הולכת רגל. ואף אחד לא ירה בו, וטוב שכך. ממש מצוין – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא רצח שוטר? הוא רצח שוטר? ריבונו של עולם. <היו"ר מאיר כהן:> אני קורא אותך פעם שנייה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שומו שמים, אדוני היושב-ראש – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אבל ההבדל הוא שיש לנו תחושה קשה, שהחיים של ערבים במדינת ישראל זולים, שהם שווים פחות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם מנצלים את השם שלהם. <תמר זנדברג (מרצ):> לשם מגיעים לפינוי עם אש חיה. שם היד קלה על ההדק; שם סוגרים את הגישה לכפר כמו שטח צבאי סגור, בתוך גבולות מדינת ישראל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> שם מרכזים את האוכלוסייה, מאות אנשים, נשים וילדים, ברחבה של מסגד מול 500 שוטרים וצלפים על הגגות. הלו, זה מדינת ישראל. זה אזרחי ישראל. ושם מופגנת שוב – ולא בפעם הראשונה, לאורך זמן, לצערנו – תרבות הטיוח של משטרת ישראל. אלמוג בן-זכרי, כתב "הארץ", פנה למשטרת ישראל השבוע לשאול מתי נקבע מותו של יעקוב אבו אלקיעאן. שאלה אינפורמטיבית – רוצים להביא את האמת לציבור. התשובה הייתה שהנושא נמצא בחקירה ואי-אפשר להתייחס לזה. אבל להגיד שהוא מחבל – את זה אפשר היה ברגע; את זה לא צריך לבדוק, לא צריך לשאול. קשר ל"דאעש", קשר לתנועה האסלאמית. אחר כך בטוויטר, השר ארדן, אדוני השר, צייצת במה שנראה כמו ניסיון למתן ולעדן את ההאשמה החריפה הזאת, שבינתיים לא הוצגה לה שום ראיה. כתבת ככה: כתוב במפורש שנבחן הקשר שלו ל"דאעש". לא כתוב שהוא פעיל "דאעש". באמת, כבוד השר? נבחן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – נבחן הקשר. <תמר זנדברג (מרצ):> מסתבר שבעברית, אחרי המילה "נבחן", אפשר לכתוב כל דבר, בלי שתוצג לזה ראיה, בלי שתובא לכך איזו עדות. כל דבר. אבל זה לא מקרה, כי המילה "דאעש" מעוררת פחדים ומעוררת אימה, ובצדק. אבל כשמשתמשים במילה הזאת אחרי המילה "נבחן", הכול הולך, ואפשר להמשיך הלאה. בטח אף אחד לא ייקח על זה אחריות. הרי אותו דבר בדיוק קרה עם גל השרפות בנובמבר. בדיקה אם מדובר בהצתות וכמה הפכה בתוך שעות ספורות לכותרות אדומות על אינתיפאדת הצתות, על טרור המציתים ופרעות תשע"ז, לא פחות מזה. ואף אחד לא שם לב שאחרי חודשיים יש לנו אפס עצורים, אפס כתבי אישום, אפס חקירות פתוחות ואין ראיות משמעותיות. אדוני השר, זו לא בושה להגיד: טעינו, מיהרנו, סליחה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נכן, טעינו, נתנו לך לדבר. נכון, טעינו, נתנו לך לפתוח את הפה. נכון, טעינו. <מיכל רוזין (מרצ):> מה זה? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אורן חזן, אני לא רוצה להוציא אותך, אבל אם אתה תאלץ אותי, אעשה את זה בשמחה, כי באמת אתה עובר את הגבול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני עובר את הגבול? <היו"ר מאיר כהן:> מספיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מותר לאנשים לדבר אחרת ממה שאתה חושב. סליחה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אסור להסית. <היו"ר מאיר כהן:> תהיה לך הזדמנות, תמצא את ההזדמנות, תעלה ותגיב, אבל אנא ממך, תפסיק עם זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אסור להסית נגד המדינה. <היו"ר מאיר כהן:> תזכור, אתה בקריאה שנייה. אתה באזהרה שנייה. תמשיכי, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – למה אתה לא מוציא אותו? מה הפחד מזה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. בינתיים גם את מפריעה. תנו לה לדבר. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני השר, עוד לא התנערת מהבדיקה על ההצתות, שהפכה ל-fake news הגדול במדינה, וכבר התחלת בבדיקה חדשה על הקשר ל"דאעש" ולתנועה האסלאמית, ובמקום לבדוק את אירועי הדריסה על סמך נתוני אמת, מיהרתם לשחרר את המילה "נבחן", לשחרר אמירה רפה, ואחרי זה – ואללה, מי יבדוק אתכם על זה? ועוד זה מדבר וזה בא, ראש הממשלה מתגאה, בפייסבוק שלו, שכוחותינו שלנו – מי זה "כוחותינו", היהודים או הישראלים? כוחותינו פועלים בשטח, ונגד מי? נגד אזרחינו. אותו דבר קרה עם הפציעה של איימן עודה. אנחנו עדיין ממתינים, חברי. כל יום אנחנו שואלים אותך מה קורה עם דוח המכון לרפואה משפטית. אתה רוצה לבדוק, לברר את האמת. מה מקור הפגיעה בראש שלך? אתה עדיין מסתובב עם התפרים ואנחנו מאחלים לך רפואה שלמה, אבל לממשלה זה לא מספיק. הם מיהרו לבדוק שנפגעת מאבן – אגב, כאילו שזה משנה. חבר כנסת שנפצע ושוכב מאושפז בבית-חולים, באותו זמן, אדוני השר, אתה ביקשת לבדוק אם אפשר להעמיד אותו לדין על הסתה לרצח, לא פחות מזה. אלה המילים שבהן השתמשת: דם ההרוגים על ידיכם. לחברי כנסת. זאת אמירה קשה, חצופה ומרושעת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זאת האמת. זאת האמת. <היו"ר מאיר כהן:> קריאה שלישית, חבר הכנסת חזן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – לא טומנים ידם בצלחת. <היו"ר מאיר כהן:> קריאה שלישית, אדוני, אני מבקש ממך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נותנים להם, נותנים להם להפיץ פה רוע במקום לסתום להם את הפה. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <תמר זנדברג (מרצ):> השר אורי אריאל אמר שזה פיגוע נגד מדינת ישראל, והשר גלנט – שצריך להשיב את הנגב לידיים יהודיות. כל הכבוד לממשלה. על הרקע הזה צריך לקרוא את אירועי אום-אלחיראן בשבוע שעבר, כי תושבי אום-אלחיראן וכל התושבים הבדואים וציבור גדול מאוד במדינת ישראל מרגיש עוול עצום לא רק בגלל הפינוי ולא רק בגלל אובדן הבית ואפילו לא רק בגלל העימות בין המשטרה לבין אזרחים, אלא בגלל התסכול על מדיניות ארוכת שנים של הפליה והזנחה. בנגב, חברות וחברים, יש מקום לכולם. הבדואים הם 30% מאוכלוסיית הנגב ומחזיקים פחות – יושבים, לא מחזיקים, יושבים – על פחות מ-3% מאדמות הנגב. מה קרה? זאת השתלטות? זה נקרא שצריך להחזיר את הנגב לידיים יהודיות? האמירות האלה זה גזענות ותו לא. אתם יודעים, ההשוואה לעמונה כבר נהייתה קלישאה, אבל אני חייבת להשתמש בה. השתלטות על קרקע פרטית מחוץ לגבולות מדינת ישראל עם צו שיפוטי, "צו עשה" של בית-משפט. ושם, אני מבטיחה לכם שתהיה התבצרות של חברי כנסת ושרים. אנחנו יודעים את זה. תהיה שם. למה? כי המדינה חרגה מהסכמים. אתם מבינים? יש מי שאתו מסכמים ויש מי שאליו שולחים את המשטרה באלימות ואחר כך מחזיקים בגופה כאילו ממשלת ישראל היא אחרונת הנקרופילים. כשהשר גלנט נשאל על זה ברדיו – על ההשוואה לעמונה – הוא ביקש לחזור ולדבר על הנגב. אז בואו באמת נחזור ונדבר על הנגב. אום-אלחיראן, ובצדק, הפכה לסמל – הפכה לסמל לאחת העוולות המובהקות ביותר בתולדות מדינת ישראל. התוכנית להקים את היישוב חירן במקום היישוב הבדואי אום-אלחיראן היא מקרה נדיר – – <היו"ר מאיר כהן:> גברתי, זמנך עבר, אז אנא. זמנך תם. <תמר זנדברג (מרצ):> אני חייבת עוד דקה של הפרעות. <היו"ר מאיר כהן:> עוד חצי דקה, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – הוא מקרה נדיר של גזענות גלויה, מוצהרת ובלתי ניתנת לטשטוש, שלא נוכל להסביר אותה בעתיד. זה כתם היסטורי, חברות וחברים, וזה על הראש שלנו. והנגב באמת מצריך טיפול. הוא מצריך הסדרה. אם יש מקום שצריך ללכת בו לחוק הסדרה, זה לא בגדה המערבית, זה בנגב, איפה שיש התיישבות בדואית כפרית. כן, גם לבדואים מותר לגור בהתיישבות כפרית – לא רק באורבניזציה כפויה – כמו שלנו, היהודים, מותר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> אבל במקום זה דוחקים אותם לתשתיות ירודות באופן שאחר כך מידרדר לאלימות. חברות וחברים, משפט אחרון, אדוני: אם יש לנו תחושה אחת מכל האירועים האלה היא אכזבה וייאוש, שדווקא גורמים שהיו אמורים להיות ממלכתיים ורשמיים לא נבהלים ולא בוחלים באמירות נמהרות וחסרות אחריות, שמלבות פחד ושנאה במקום לרדת לרגע האמת. <היו"ר מאיר כהן:> גברתי, תודה רבה, תודה רבה. אני מצטער. את מדברת כבר דקה אחרי הזמן. <תמר זנדברג (מרצ):> כן, אבל דקה. הפריעו לי שלוש דקות פה. <היו"ר מאיר כהן:> נכון, התחשבנו. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, אבל זה היה על חשבון הזמן שלי ולא עצרת את השעון. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> אז תן לי לסיים, זה המשפט האחרון שלי. אבל לצערנו הרב זה לא היה מקרה, האופן שבו המדינה והמשטרה התנהגו באום-אלחיראן, אלא זה הפך לשיטה. קודם מפריחים, אחר כך מסיתים, ואם במקרה מתברר שהיו צילומים או גורמים אזרחיים שמכריחים אתכם לבדוק את האמת, אז קודם אתם מנסים להחביא ולטייח אותה ורק אם אי-אפשר, אז פונים לנתיב הידוע – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה לך, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> – – להאשים את התקשורת, את מערכת המשפט ואת השמאלנים, וממשיכים הלאה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אדוני השר. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו, עם השיטה הזאת לא ניתן להמשיך. נעמוד על בדיקה עצמאית ובלתי תלויה של האמת. מגיע לנו לא פחות מזה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, גברתי. אדוני השר ישיב על שתי ההצעות ולאחר מכן נצביע על כל הצעה בנפרד. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שבוע בדיוק, במהלך פעילות לאכיפת חוק של משטרת ישראל – שתפקידה, הלא-נעים יש לומר, הוא לאבטח ביצוע של החלטות צווים שיפוטיים או החלטות של ועדות תכנון ובנייה או פעילות של מנהל מקרקעי ישראל לשמירה על קרקעות המדינה – במהלך הפעילות הזאת לאכיפת החוק, יחד עם גורמים נוספים, פעילות שהתבצעה ביישוב הבדואי הבלתי-חוקי לפי קביעת בית-המשפט העליון של מדינת ישראל, אום-אלחיראן, נדרס למוות רס"ב ארז עמדי לוי על-ידי תושב המקום. התחקיר – אני קיבלתי את הבשורה המרה הזאת בשעות הבוקר המוקדמות. אני חושב שראינו כולנו את התמונות הקשות של האלמנה שלו, קלרה. היו לזוג שני ילדים קטנים, תאיר ויאיר. עוד באותו יום התבצע תחקיר משטרתי, נגבו עדויות מהשוטרים בשטח וביחד עם הסרטון המשטרתי שצולם מהמסוק שנתן שם חוזי אווירי, התמונה שעלתה מהתחקיר המשטרתי הייתה מאוד מאוד ברורה: מדובר בפיגוע, מדובר בדריסה מכוונת. אפשר לראות עד עכשיו – לא בסרטונים הערוכים שהופצו ברשת; בסרטון שצולם מהמסוק המשטרתי – אפשר לראות שהג'יפ מאיץ, שובר ימינה, דורס את קבוצת השוטרים ולאחר שהוא עובר את קבוצת השוטרים, שלצערנו ארז לוי, זיכרונו לברכה, מתחת לגלגלי הג'יפ, שוב שובר את ההגה ימינה כדי להימלט. ואז נעצר, ואז נעצר – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה חוקר – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – וטנדר משטרתי הוא שעוצר אותו ומנגח את הג'יפ. ועכשיו השאלה או השאלות שעולות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, אני לא אתן לך להפריע. סליחה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוא לא מתבייש – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני קורא לך. אבו עראר, חבר הכנסת אבו עראר, אתה בקריאה ראשונה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> קצת כבוד – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, אתה לא תעמוד כאן ותגיד לו – אתה בושה. סליחה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוא אומר עובדות – – – <היו"ר מאיר כהן:> השר מגיב, אני מבקש. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> שיתבייש כבר. <היו"ר מאיר כהן:> אתה בקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני השר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אנחנו ראינו אותם סרטונים – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> השאלות שעולות, אדוני היושב-ראש – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לכן צריך ועדת חקירה, כדי שזה יתברר. מה הבעיה? מה הבעיה עם חקירה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מבקש ממך. <היו"ר מאיר כהן:> חברים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני לא יודע אם אני מוגבל בזמן, אבל לפחות תעצרו אותו אם אני דקה וחצי לא מדבר. <היו"ר מאיר כהן:> תקבל את זמנך. חברים, אני מבקש לא להפריע לשר. אני מבקש מכם. בבקשה, אדוני. <זהבה גלאון (מרצ):> איך ב-07:00 בבוקר כבר ידעתם שהוא מחבל – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כמות השקרים פה היא כל כך גדולה, שפשוט קשה. אני אתייחס שקר-שקר, זהבה. שקר-שקר. <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ועדת חקירה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אבו עראר, אתה בקריאה שנייה. חאג' יחיא, אתה בקריאה ראשונה. שב, אדוני. שב, אדוני. שב, אדוני. שב, אדוני. שב במקומך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> השר צודק, כמות השקרים – אבל במשטרה, לא פה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – ועדת חקירה שתברר את השקרים. מה הבעיה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני חושב, בהחלט, שיש מספר רב של שאלות שנותרו פתוחות, ואני מקווה שהתחקיר העצמאי והבלתי-תלוי שמתבצע גם על-ידי מח"ש, וגם על-ידי השב"כ, ייתן להן מענה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> למה לא ועדה? למה לא ועדה? אנחנו לא מאמינים במח"ש. מח"ש אף פעם לא הגישה כתב אישום. למה לא ועדת חקירה? <היו"ר מאיר כהן:> אני לא מבין אתכם. הוא עומד ועונה. רשמו את הדברים. אם יש בעיה מיוחדת, תוכלו להגיב, אבל תפסיקו עם זה. נו, באמת. אתם מעלים שתי הצעות, רוצים שיענו לכם. תיתנו לשר לענות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם תגן עלי קצת יותר ביעילות, כדי שאני אוכל לדבר ברצף. <היו"ר מאיר כהן:> תודה על המלצותיך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בבקשה. התחקיר המשטרתי באותו יום העלה באופן ברור שמדובר בפיגוע. אני, כשר לביטחון פנים שמופקד על משטרת ישראל, קודם כול – תאהבו את זה או לא תאהבו את זה – נותן גיבוי לכוחות שלי בשטח. מדובר ביישוב בלתי חוקי, מדובר בנהג דורס שלא אמור היה להיות איפה שהוא היה ולא אמור לנסוע לכיוון – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – איפה שהוא היה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא אמור לנסוע לכיוון כוחות המשטרה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – הבית שלו. הבית שלו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כולנו זוכרים היטב, רק שבוע לפני כן – – <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – את פיגוע הדריסה בירושלים, שבו נהרגו חיילות וחיילי צה"ל – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת דב חנין. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שכולם קמים בטענות ואומרים: למה החיילים לא ירו ולא מנעו את הפיגוע? אז קודם כול, אם צריך לשאול שאלות – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – צריך לשאול שאלות את מי שביצע את הדריסה, וחוץ ממי שביצע את הדריסה יש עוד כמה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – המשטרה. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אבו עראר, קריאה שלישית. אני מבקש ממך לצאת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> המשטרה – – – <היו"ר מאיר כהן:> לצאת החוצה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה המחבל. "דאעש". <היו"ר מאיר כהן:> לצאת החוצה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה מחבל. <היו"ר מאיר כהן:> לצאת החוצה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה מחבל – – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתה עבריין פוליגמיה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה מחבל. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתה עבריין פוליגמיה, ואם לא האינטרס הפוליטי אז תמר זנדברג הייתה שואלת אותך שאלות אחרות. (חבר הכנסת טלב אבו עראר יוצא מאולם המליאה.) <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה נכון. אמת. זה נכון. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל כמובן יש פה מופע צביעות ושקרים שכולם מבינים היטב, ואני אתייחס נקודה-נקודה. <קריאה:> שלא לדבר על השאלות – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא שמעתי אף אחד מכם גם קורא למחבל באסל גטאס, שמבריח טלפונים למחבלים, להתפטר או לעשות ועדת חקירה פרלמנטרית. <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז בואו, אל תטיפו לאף אחד פה. חבורת צבועים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> איזו חוצפה. אתה חוצפן. השקרים של – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> השקרים שלך – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני חושב, אדוני היושב-ראש, שיש באמת הרבה דברים – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, אתה בקריאה ראשונה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> גם אותך. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ג'בארין, גם אותך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> על כל השקרים שלך – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני קורא אותך – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> על השקרים שלו. <היו"ר מאיר כהן:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מסעוד גנאים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – ותקפו את הדיון באג'נדה של משטרת ישראל – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש – – – הם לא גבו עדויות מהתושבים. הרבה אנשים לא – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – זו הסתה אחת גדולה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הסתה? את לא אמורה לדאוג לזכויות נשים? מתי פעם נשאת פה נאום על פוליגמיה? זו הפרת חוק, מעבר לפגיעה בנשים ובילדים. <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> את פשוט צבועה, זהבה. תתביישי לך. היה עדיף שתהיי בשקט ולא תדברי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה, אתם רבים על קולות עכשיו ביניכם? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> למה? <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש לאפשר לשר להמשיך לדבר. בבקשה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> להמשיך לדבר, אבל אמת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> זה העניין. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, אני חושב – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני חושב שיש בהחלט הרבה דברים לחקור, אבל צריך לחקור לא רק מה שקרה באותו יום – שאת זה כבר חוקרים גורמים אובייקטיביים – – <קריאה:> לא אובייקטיביים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – צריך גם לחקור מי ליבה והסית את כל מה שהתרחש באום-אלחיראן, וגרם לכך באמת – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שכששואלים מדוע צריכים להגיע מאות שוטרים בבוקר ולהיערך באופן מבצעי כדי לאבטח את הכוחות – למה זה קורה? אז אני אסביר לך ולאזרחי מדינת ישראל למה זה קורה. כי בכל החודשים לפני בוקר הפינוי הזה – שוב אני מזכיר שהוא מתבצע על-פי החלטה של בית-המשפט העליון, שקובע שהיישוב הוא בלתי-חוקי – נעשים מאמצים כבירים – וגם פה ההשוואות השקריות: למה בעמונה עושים מאמצים להסדיר? רק בעמונה עושים? זו בורות או שאתם משקרים כאילו שאתם לא יודעים? <זהבה גלאון (מרצ):> למה לא עושים בעמונה – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתם לא יודעים שהמינהל ומינהלת הסדרת ההתיישבות הבדואית ישבו עם התושבים? אתם לא יודעים שמציעים לכל אחד דונם בח'ורה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – השקר. שקר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אפילו לאישה השנייה מציעים דונם בח'ורה. את יודעת את זה, זהבה? <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מזה אתם מתעלמים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> למה – – – למה – – – <היו"ר מאיר כהן:> מסעוד גנאים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> די עם השקרים. <היו"ר מאיר כהן:> מסעוד גנאים, תעזוב – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> 20 משפחות – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. תעזוב את המקום. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – הוא ממשיך בשקרים שלו. <היו"ר מאיר כהן:> פעם שלישית – תעזוב את המקום. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא ממשיך בשקרים שלו. שיגיד – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מסעוד גנאים, פעם שלישית – תעזוב את המקום. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – בשקרים שלו. הוא ממשיך לשקר. ארדן שקרן. (חבר הכנסת מסעוד גנאים יוצא מאולם המליאה.) <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הקמפיין שלכם לא יעבוד. אנחנו לא נירתע מלהמשיך לאכוף את החוק. לא יעזור. אבל האווירה וההסתה וליבוי האלימות – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> למה – – – למה שלא – – – בעמונה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, אני הולך לדבר עוד הרבה. רק התחלתי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לעמונה הבאתם חוק, אדוני השר. חוק הסדרה הבאתם במיוחד. <זהבה גלאון (מרצ):> חוק ההסדרה לא – – – של הערבים – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> האירוע הזה והאווירה המתוחה וכל מה שקרה שם לא קרו במקרה. זה קרה כי למרות שאנחנו כממשלה הצלחנו באמת להגיע להבנות עם 20 משפחות שבתמורה לעזיבת הבית הבלתי-חוקי שהן בנו הן קיבלו מגרש והשתתפות כספית גם בעלות התשתיות בדיור חלופי, היו מי שליבו את האש ואת ההסתה ואת התחושות שם בחודשים שקדמו ליום הקשה ההוא. אני אזכיר. הסרטון הזה מופץ ברשת ומתועד. לגביו אין פרשנויות. חברי הכנסת של הרשימה המשותפת נפגשו פעם אחר פעם עם תושבי אום-אלחיראן, וכך אמר להם חבר הכנסת זחאלקה: אם יישפך דם אז יישפך דם, והוא ממשיך: הם – הם זה הממשלה – צריכים לדעת שבנושא הזה אנחנו משוגעים. אנחנו, בני העם הפלסטיני, בנוגע אלינו, אנחנו מוכנים למות ולא לעזוב. נכבה שנייה בנגב לא תהיה. הם צריכים להבין את הנקודה הזאת. המשיך אחריו ראש הרשימה, זה שמציג את עצמו כאיש פיוס ודו-קיום – תחפושת שקרית – שאמר באותו אירוע מתועד כך – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – על שקר? – – – על שקר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – אנחנו נלך עם הנושא הזה עד הסוף. עד הסוף – אולי תסביר לנו, חבר הכנסת עודה, מה זה ללכת עד הסוף? <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – מה נהיה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יכול להיות שראש עיריית נצרת עלי סלאם מכיר אותך יותר טוב מאתנו, ולכן לא במקרה הוא אמר לך בחודש אוקטובר 2015, כשהוא גירש אותך מעירו, מנצרת: הרסתם לנו את העיר. לך מפה. מה אתה עושה בשבילנו? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתה לא עושה כלום. שרפתם את העולם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – תראה מה שאתה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זה התיאור המדויק של הפעילות שלך, איימן עודה. <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ולסיום אמרת כך – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – אדוני, לדבר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – לעולם לא נקבל את המצב הנוכחי. לעולם לא. גם גיבורת משטי הטרור נגד מדינת ישראל, חברת הכנסת חנין זועבי – – <זהבה גלאון (מרצ):> כבוד השר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – לא טמנה את ידה בצלחת ואמרה לתושבי המקום: זה מאבק על החיים שלנו ועל האדמה שלנו. אז עכשיו, חברות וחברי הכנסת, לא מדובר הרי בדיון תאורטי אקדמי. מדובר בנאומים שחברי הכנסת של הרשימה המשותפת נשאו בפני התושבים על רקע הפינוי הצפוי של יישוב בלתי חוקי. לכן, כשאנחנו שואלים מה הוביל לתוצאה הקשה של מה שקרה באותו יום, אז קודם כול מה שצריך לחקור זה את האווירה שמי שייצר אותה אלה חברי הכנסת המסיתים, אותם חברי כנסת – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה מסית נגדנו – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שקשה מאוד לשמוע מהם גינויים פומביים למה שעושה חברם לרשימה, שמבריח פלאפונים לרוצחים, לטרוריסטים – שמכווינים אתם לאחר מכן עוד פיגועים; לעבירות על החוק שפוגעות בנשים וילדים כמו פוליגמיה, שמעולם לא נשמע לא מכם ולא ממרצ, בצביעות שלה, אמירות פומביות – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> למה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – וגם על זה אתם צריכים להיחקר, ואולי אפילו לשאת באחריות פלילית. ולא במקרה, חברת הכנסת זנדברג, אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, בהחלט, כדי לבחון את ההתבטאויות הללו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – ואתה גם – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> עכשיו אני אדבר קצת על למי באמת אכפת מאזרחי ישראל הערבים ולמי לא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – להוכיח את – – – למה באים – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה שאלה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני, מאז נכנסתי לתפקידי כשר לביטחון פנים שמתי בראש סדר העדיפויות – לא רק במילים, גם בתקציבים – את השוויון במתן שירותי אכיפה ביישובים הלא-יהודיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> למה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ביקשתי מכם עזרה. ביקשתי מכם שיתוף פעולה. פעם ראשונה בהיסטוריה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> למה עם נשק חם? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> פעם ראשונה בהיסטוריה שמשטרת ישראל מפרסמת בערבית – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – נשק חם. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – קוראת לצעירות ולצעירים מוסלמים – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תחמושת חיה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – להצטרף למשטרת ישראל. פעם ראשונה מאז קום המדינה. זה לא קרה במפא"י, זה לא קרה במפלגת העבודה, שמתמנה ניצב ערבי מוסלמי – ג'מאל חכרוש – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה משקר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – כדי לבנות אמון, כדי לסייע לכם – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מה אתה רוצה – – – <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – לכם, לעזור לאזרחים שאתם מתיימרים לייצג. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> את זה שב-60% ממעשי הרצח בישראל ערבים רוצחים ערבים, זה לא קורה בגלל משטרת ישראל. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זה קורה כי במקום לייצג את האזרחים שלכם ולהתמקד במה שחשוב – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אנחנו – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – אתם פועלים רק למען האויב הפלסטיני. וזה מה שאתם מתעסקים בו. <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתם הופכים הכול לעימות לאומני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – לחקור ההסתה שלך. את ההסתה שלך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> יאללה, לך. יאללה, לך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – עימות. זו הסתה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתם הופכים הכול לעימות לאומני. <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שום דבר אצלכם לא נעשה כדי באמת לייצג את האזרחים שאתם אמורים לייצג. הם שסובלים ביום-יום מתאונות הדרכים והמעורבות שלהם בתאונות הדרכים. <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הם שסובלים מהירי הבלתי-חוקי ומהחזקת אמצעי לחימה; הם אלה שסובלים מרמת הפשיעה הגבוהה והאלימות בתוך המשפחה. וכשיש לכם פה יד מושטת עם תקציבים היסטוריים שלא היו מעולם – 1.5 מיליארד לטובת הנושא הזה – במקום לעשות את זה, אתם הולכים להתסיס וללבות את הציבור – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה משקר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שאתם מתיימרים לייצג. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה משקר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> וכשאתם מדברים – גם זה, שמעתי, יש פה כל כך הרבה שקרים, באמת, זה ייקח שעות לתאר את כל העובדות. קודם כול לגבי טלב אבו עראר: שיקרת כאן כשדיברת על גופתו של ארז לוי, זיכרונו לברכה. זה כן נבחן, נבדק במכון לרפואה משפטית, וחד-משמעית נקבע שהוא נהרג, נרצח מהדריסה של המפגע ולא מירי של כדורים. <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – הייתה שביתה באבו-כביר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הכול, הכול שקרים. תמר זנדברג מדברת, או טלב אבו עראר – גם הוא דיבר על כך שאין יכולת לבנות. הממשלה הנוכחית השקיעה, אישרה תוכנית של 15 מיליארד שקלים, עוד מהממשלה הקודמת – כל השקרים שלכם שאי-אפשר לתכנן ואי-אפשר לבנות – 750 מיליון שקל כדי לסבסד ולקדם תוכניות בניין ערים ביישובים הערביים. ל-70% מהיישובים יש היום תוכניות בניין ערים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה לא נכון. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתם יודעים את זה היטב. אבל המאבק שלכם הוא הרי לא למען האזרחים הערבים כדי לשפר את איכות חייהם; המאבק שלכם זה על מדינת כל אזרחיה כנגד מדינתו של העם היהודי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה עוד שקר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זה מאבק על הגליל, זה מאבק על הנגב, זה מאבק של השתלטות בלתי חוקית על אדמות המדינה – אלה הדברים שהם בסדר-היום של הרשימה המשותפת. ולכן, אדוני היושב-ראש, אם יש מה לחקור, זה אולי לחקור את עבירות ההסתה הפליליות – – <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – את התמיכה במעשים פליליים שחלק מחברי הרשימה עושים – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – בין שזה בהברחת פלאפונים בלתי חוקיים, בחיים בפוליגמיה, ועוד ועוד עבירות על החוק – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – שיתחילו לחקור – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שאתם משתתפים בהן; הזדהות עם האויב וייעוץ לרשות הפלסטינית – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – השתתפות במפגשים אצל בשאר אסד או אצל מנהיגים רוצחים אחרים – אלה הפעולות שלכם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> צריכים לחקור. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל אתם עושים אפס למען אזרחי ישראל הערבים, כי אנחנו אלה שבאמת כנראה דואגים להם – אנחנו וראשי הרשויות הערביות שמשתפים אתנו פעולה – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> שיתחילו לחקור. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – למען אזרחי ישראל הערבים. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהכנסת לדחות את ההצעות להקמת ועדות חקירה פרלמנטריות. תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון פנים. <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – אתה בורח מהשאלות – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> למה עם נשק חם? למה עם נשק חם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. נא לשבת. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קיבלתי, אבל אני לא רואה סיבה. לא רואה סיבה. השר ציטט דברים שפורסמו בתקשורת. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר ציטט דברים שפורסמו בתקשורת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת מסעוד גנאים וטלב אבו עראר, אני מודע לכך שסגן היושב-ראש מאיר כהן הרחיק אתכם בשלוש קריאות. בניגוד לעמדתי בדרך כלל, אחרי ההצבעה אני מאפשר לכם להישאר באולם לשעת השאלות – כי ההרחקה היא עד סוף הישיבה, אבל אני מאפשר לכם להישאר. מיותר לציין שלא צריך עוד שלוש קריאות. אני מקווה שתשתתפו כמו כולנו בדיון, אבל לא תפריעו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, יש תקנון של הכנסת. הוא תקף אותי, אני צריך להשיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה לא צריך. הגשת בקשה – אני דחיתי אותה. אתה לא צריך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> למה דחית? למה דחית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי אמרתי – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אתה לא סובל מהם – – – <קריאות:> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תתבייש לך. תתבייש לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אל תצעק עלי. זה ממש לא עובד. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ממש לא עובד. חבר הכנסת איימן עודה, אתה יודע שזה לא עובד עלי. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> זה נכון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. בסדר. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני הותקפתי. אני הותקפתי פעמיים בגללו. תן לי לדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זהו? סיימת? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תן לי לדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סיימת? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תתבייש לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה רוצה להצביע או לא רוצה להצביע? <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> היושב-ראש נותן לכם כבוד. לפחות לכבד אותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תאמין לי, היית עושה את זה לאחד הסגנים שלי – היית חוטף סנקציות. אני עוד מוכן להיות רחמן ולבלוע את זה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אתה רחמן? <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אני אגיש תלונה לוועדה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני רק מזכיר את אופי ההצבעה: אנחנו מצביעים על הנושא של הקמת ועדת חקירה. מי שיצביע בעד תומך בכך שההצעה תועבר לוועדת הכנסת על מנת להקים ועדת חקירה; מי שתומך בעמדתו של השר לביטחון פנים להסיר את זה מסדר-היום יצביע נגד. אנחנו נצביע בנפרד – קודם כול על ההצעה של הצורך בהקמת ועדת חקירה בנושא אירועי אום-אלחיראן של חבר הכנסת טלב אבו עראר. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא להפריע בזמן ההצבעה. חבר הכנסת חאג' יחיא, אתה גם עם קריאות לסדר שלא נמחקו. בבקשה, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 22 נגד – 42 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 22, נגד – 42, שלושה נמנעו. אני קובע שההצעה של טלב אבו עראר לא התקבלה. אנחנו נעבור להצביע על הצעתה של חברת הכנסת תמר זנדברג: הצורך בהקמת ועדת חקירה בנושא האירועים – – <קריאות:> נגד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד לא יודעים על מה מצביעים, אני עוד לא סיימתי. – – בנושא: האירועים בהפגנות בכפר אום-אלחיראן בנגב. מי בעד? מי נגד? נא להצביע? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 22 נגד – 43 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת לא נתקבלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 22 בעד, 43 מתנגדים, שלושה נמנעו. אני קובע כי גם הצעתה של תמר זנדברג לא התקבלה. הכנסת דחתה את שתי ההצעות לגבי הקמת ועדת החקירה. <שעת שאלות לראש הממשלה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני אבקש שקט. לא מוצא חן בעיני ריבוי האנשים שם, אז אנא, להיות בשקט. אנחנו לקראת שעת שאלות עם ראש הממשלה. לפני שאני אזמין אותו לדוכן, אנחנו אומנם זוכרים, אבל למי ששכח – מזכירים את הכללים. עשינו תיקון מבורך בתקנון, ויש אפשרות פעם במושב להזמין או את ראש הממשלה או את אחד השרים, לפי בחירת האופוזיציה, לשעת שאלות. כל שואל יקבל שתי דקות, כל תשובה – עד שלוש דקות. שלושת-רבעי השאלות יבואו משורות האופוזיציה, רבע – משורות הקואליציה, כפי שאני אקבע. אני אשתדל לתת זכות דיבור – יש לי פה רשימות מסודרות, תודה למזכירות – לאלה שנרשמו בפעם הקודמת לשאלות עם ראש הממשלה ולא קיבלו מענה – ודאי, הכול במידת האפשר. ראש הממשלה מכהן גם כשר החוץ ושר התקשורת, לכן הזמן הוא 80 דקות; שעה ו-20 דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת ורבין, בר. אני רק מייד אציין. הסעיף בתקנון מאוד מפורש, הוא גם מפנה לסעיף לגבי שאילתות. ראש הממשלה, כמו כל אחד מן השרים, מגיע לענות על שאלות בענייני משרדו, במקרה זה משרדים – משרד ראש הממשלה, משרד החוץ ומשרד התקשורת, או פעילות הממשלה. ראש הממשלה לא מגיע לענות על שאלות בשום תחום אחר, ודאי לא לשמש תפאורה להצהרות. הדברים האלה ברורים, ולכן אני גם מודיע מראש ששאלות בתחומים לא רלוונטיים ייפסלו – סעיף 47 בתקנון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – לא רלוונטי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 47 בתקנון מפרט. אתם יכולים לעיין מה רלוונטי ומה לא רלוונטי. אני חושב שיש שיקול דעת לכל השואלים, וגם לי, בנושא הזה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מבקשת הצעה לסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. כן. <זהבה גלאון (מרצ):> לא רלוונטי זה להגיד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את רוצה שאני אקרא את הסעיף? <זהבה גלאון (מרצ):> כן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן, אדוני. אנא קרא את הסעיף. אולי תתייתר ההערה שלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 47. <דוד ביטן (הליכוד):> יש. יש סעיף כזה. יש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיף 47 קובע: "(1) כינוי או ביטוי פוגע או גזעני או פגיעה בכבוד הכנסת; (2) בקשה לחוות דעת כללית או לחוות דעת בשאלה משפטית מופשטת, עניין היפותטי או עניין שאינו בתחום תפקידו של השר הנשאל; (3) פרטים אישיים" – דרך אגב, ב-47(ב) כתוב כך: "יושב-ראש הכנסת רשאי לפסול שאילתה העוסקת בעניינים שאירעו לפני תחילת כהונתו של השר הנשאל, באותו תפקיד, או באירועים שאירעו זמן ניכר לפני מועד הפניית השאילתה". כלומר יש פה שורה של הגבלות. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – גם שאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גם אתה יכול לדבר. אני חושב שהדברים ברורים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אבל אדוני, המסקנה היא – לא כתוב משהו שהוא לא רלוונטי. זה לא כתוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ודומני – ותקן אותי אם אני טועה – אבל דומני שראש הממשלה, בהיותו ראש הממשלה, הרי יש לו אחריות מיניסטריאלית גם לעניינים שנדונים או מטופלים על-ידי המשרדים שהוא – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – מינה את השרים אליהם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שאילו הייתם מקשיבים – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה אמרת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אז זה לא רק לא היה מייתר את ההערה, אלא אמרתי: פעילות הממשלה. מה לא ברור בנושא הזה? אני חושב שאת צודקת לגמרי. יתר על כן, גם כל שר, כפי שהסברתי בעבר, יכול להישאל. נניח הוא חבר קבינט – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נניח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – או חבר בוועדת שרים כלשהי – הוא יכול להישאל על פעילות הממשלה. הדברים ברורים מאוד. תודה, גברתי. בבקשה, חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> מזכיר למרב מיכאלי שכשתיקנו את התיקון הזה של שעת שאלות, סיכמנו שכל שאלה שהיא לא רלוונטית למשרד, יושב-ראש הישיבה יכול לפסול – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> או לפעילות הממשלה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – לא לתת לשר לענות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. הדברים ברורים. סעיף 47 ברור. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא נכון. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ראש הממשלה, אני מזמין אותך לעלות לדוכן, ואת חברי הכנסת – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, זה לא נכון, אני מצטערת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אנחנו מזמינים לשבת במקומות ולהצביע, מי שמעוניין להשתתף, בבקשה. ההצבעה – לצורך ההרשמה בלבד. בבקשה, חברי חברי הכנסת מוזמנים להצביע. יש לנו 48 נרשמים, אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו. חבר הכנסת עפר שלח, למה שלא תפתח את שעת השאלות? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני פספסתי. <עפר שלח (יש עתיד):> אני לא שאלתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז מי זה? זה יעקב פרי? חבר הכנסת יעקב פרי, אני פשוט מכאן חשבתי שזה אתה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, כן, רק עוד אין לי רשימה. ברור שאני אכריז על כל הסבבים כמו שאני תמיד עושה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני פספסתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, רשמתי. חבר הכנסת יעקב פרי, עד שתי דקות לרשותך. נא לשמור על שקט. תנו לי לעבוד עם הרשימה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – תקרא את השמות הבאים, מי הבא בתור. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, כידוע לכולנו, המל"ל הוא גוף המטה שלך לנושאי חוץ וביטחון, וחשיבותו לעניין הקבינט עלתה – ואינני מתכוון להכביר מילים – בנושא דוח המבקר. מדוע מתחילת חודש דצמבר 2015, יותר משנה, אינך ממנה לתפקיד הזה ראש, ראש מטה ביטחון לאומי? מה גם שזה אחד התפקידים שאתה לא נדרש בו למכרז, ואתה יכול למנות את מי שאתה חושב שראוי ומתאים לתפקיד. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת פרי. אדוני ראש הממשלה, עד שלוש דקות לרשותך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מיניתי את יעקב נגל לממלא-מקום. אני חייב להגיד לכם שהוא יוצא מן הכלל. יש לו גם רקע ביטחוני-טכנולוגי – אתם יודעים שאומרים על מישהו "הוא לא מהנדס טילים", אז הוא מהנדס טילים – אבל הוא גם מבין את הנושאים המדיניים, את הנושאים הביטחוניים, לפרטי-פרטים. הוא עסק בפרויקט חשוב מאוד למדינת ישראל. מה זה חשוב? רק 38 מיליארד סיבות טובות, בדולרים. חשוב. והוא ייצג אותי בשיחות החשובות עם הממשל היוצא – או לשעבר – של אובמה והשלים את המלאכה הזאת לשביעות רצוני המלאה, ואני בטוח שגם לשביעות רצונכם. ולכן, קודם כול, הוא היה נתון בתוך הדבר, התהליך הזה, החשוב ביותר, מול המקבילה שלו סוזן רייס. אני ביקשתי ממנו בעקבות ההתנסות הזאת, כולל היום בבוקר – ומעניין שאתה שואל – היה לו יום-הולדת 60 – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תשמע תכף כמה. ובירכתי אותו, והיו שם כל האחרים. אני אמרתי לו: תשמע, יש לך הרי כל הסמכויות ויש לך כל התוצאות – זה לא שהוא כממלא-מקום, אין לו סמכויות; הוא ממלא-מקום עם כל הסמכויות – אמרתי לו: נגל, יש לי רק בקשה אחת ממך – חוץ מזה שאני מברך אותך במזל טוב: תמשיך, אני רוצה אותך כאן קבוע. ואנחנו מנהלים את הדו-שיח הזה עכשיו כמה חודשים טובים, ועד לרגע זה אני לא קיבלתי ממנו את התשובה שאני רוצה, אבל אני לא מוותר. אני אמשיך לנסות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יעקב פרי (יש עתיד):> כלומר – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כלומר, אם הדבר תלוי בי, יעקב נגל צריך להמשיך כראש המל"ל והיועץ לביטחון לאומי של מדינת ישראל. אני עוד לא אמרתי נואש. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש הממשלה, תודה לחבר הכנסת פרי. השואל השני יהיה חבר הכנסת דב חנין, השואלת השלישית תהיה חברת הכנסת רויטל סויד, והשואל הרביעי יהיה חבר הכנסת יואב בן צור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה אסר עליך לעסוק בענייניו של איש העסקים שאול אלוביץ' בגלל החברות שביניכם. הוא קבע שיש כאן ניגוד עניינים שהוא אסור על-פי החוק, ובעקבות הקביעה הזאת של היועץ המשפטי אנחנו קיימנו כאן במליאת הכנסת דיון בנושא הזה והעברנו את הסמכויות הרלוונטיות ממך לשר אחר בממשלה, כדי למנוע מצב שבו אתה תהיה בניגוד עניינים. עכשיו מתפרסם שלאורך השנים אתה קיבלת טובות הנאה מהמיליארדר ארנון מילצ'ן. נאמר בשמך שמדובר במתנות מחבר קרוב. שאלתי היא: האם מדובר כאן בטובות הנאה אסורות מבעל הון או שמדובר בחבר קרוב שאתה פשוט הסתרת את הקשרים אתו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דב חנין. נו, בסדר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אף שנמצאת בניגוד עניינים? <קריאות:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> השאלה פשוטה מאוד. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לאיזו תשובה אתה מצפה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, השאלה היא פשוטה, אדוני היושב-ראש – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אתה בא להכשיל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ממה אתם חוששים? ממה אתם מפחדים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני לא רוצה לשמוע מן הצד הזה אלא שאלות. לא צריך שום עזרה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם מבזים אותך, היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן, מספיק. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – הוא גם שואל, הוא גם חוקר, הוא גם – – – בית-המשפט – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת והשרה מירי רגב – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ממה את מפחדת? ממה את מפחדת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני אקרא אותך לסדר מייד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זו מדינת חוק, לא? <קריאות:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, שאלתי היא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, אם אכן מדובר בחבר קרוב, האם לא נכון היה שתודיע לכנסת שיש כאן חברות קרובה, כך שגם בעניין הזה אתה נמצא בניגוד עניינים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ונעביר את סמכויותיך לשר אחר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור. ברור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> רגע, אתה לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אגיד לך. תראה, הנושא הזה של ניגוד עניינים נמצא הרי בבג"ץ. מי שקובע זה היועץ המשפטי, אבל אתה רוצה לשאול בכל מיני דברים, ואני מטבע הדברים אגיד דברים, במגבלות האפשר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מציע, אדוני ראש הממשלה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואולי בסוף אני אגיד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בדיוק. אני רוצה להציע לך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שיאספו כמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש תקנון, ואני לא רוצה משום צד לקבוע כאן תקדימים. אנחנו נסיים עם השאלות בענייני פעילות הממשלה והמשרדים שאתה מופקד עליהם. אם תבקש להתייחס לדברים נוספים אני אאפשר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנחנו קיימנו על זה דיון בכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק אני מראש אומר – – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – ראש הממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מראש אומר: אם תהיה התייחסות כזאת – אני אעלה גם את ראש האופוזיציה לדבר אחריך, כפי שמחייב אותי התקנון – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אבל אנחנו לא נהפוך, כמו שאמרתי, את שעת השאלות – לא עם ראש הממשלה ולא עם השרים – לשום דבר אחר שהיא לא נועדה לו בתקנון. בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, גברתי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – איך אפשר להגיד שזה לא רלוונטי לעבודה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. אני שמעתי את השאלה, לכן גם אפשרתי לשאול אותה. שמעתי את השאלה עד הסוף. בבקשה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, לטענתך, לא היית מודע לכך שעורך-דין שמרון ייצג את גנור בתיווך מול חברת "טיסנקרופ" ושהוא פועל מתוך ניגוד עניינים. מדוע, גם לאחר שנודע לך שהוא הסתיר ממך אינפורמציה כל כך חשובה, אתה ממשיך להעסיק אותו ואת שותפו, שנשלחים ונשלחו מטעמך לייצג את המדינה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה להגיד גם לחבר הכנסת שלפנייך וגם לך, חברת הכנסת רויטל סויד: כל כך רוצים שאני אתייחס לכל הפרשיות שעולות חדשות לבקרים – עולות, נופלות, עולות, נופלות – אני אגיד לכם – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני, למה, יש פה פרשייה? יש פרשייה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אגיד לך, אני לא רוצה – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> האם אדוני אומר שיש בכך פרשייה, בפרשת גנור? <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני לא רוצה לאכזב אותך, אבל למה את רוצה לקלקל לחברים שלך? למה את רוצה שיהיה פה ספוילר? חכי. אני אמרתי, עכשיו, לפני רגע הציע לי היושב-ראש, אני אגיד בסוף דברי, אני אתייחס למכלול הזה שאתם מדברים עליו. אני אתייחס אליו, זה בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אל תקלקלי. תתאפקי. אל תקלקלי לחברים שלך. <קריאות:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו לא מקלקלים. אני רק רוצה שאדוני יתייחס גם לשאלה האם הוא רואה בכך פרשייה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת רויטל סויד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – האם הייצוג של גנור הוא בעיני אדוני הוא פרשייה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, השרה רגב. בבקשה, חבר הכנסת בן צור. <קריאה:> מי אחריו? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה זה "סוף דברי"? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם לא רוצים שראש הממשלה יתייחס לשאלות שלכם? אין בעיה. <קריאה:> זה קשור לחקירות? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אמרתי: השאלות יהיו בתחומי פעילות הממשלה והמשרדים. <קריאה:> זה בתחום פעילות ראש הממשלה, אדוני. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – אבל הפעילות במשרד התקשורת זה פעילות הממשלה. <קריאה:> הייתה שאלה – רוצים תשובה. מה זה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> שאלה – תשובה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, יש פה שאלה. איזה סוף דברי? באיזה עולם סוף דברי? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זה קשור לחקירות? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אני מבקשת הצעה לסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת יואב בן צור. שתי דקות לרשותך. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני ראש הממשלה, פורסמה הודעה מבורכת בשמך ובשם שר הביטחון שאישרתם כ-2,500 יחידות דיור לבנייה ביהודה ושומרון. מצוקת הציבור החרדי, מצוקת הדיור של הציבור החרדי, ידועה לאדוני והיא לא סוד. אנחנו זקוקים לעשרות-אלפי דירות. שאלתי: מדוע בביתר – בביתר מספר זעיר מאוד – ובקריית-ספר לא אישרתם מאות יחידות דיור לבנייה, או אלפי יחידות דיור לבנייה? זעקת הציבור החרדי כולה מבקשת שתתקנו את זה מיד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. עד שלוש דקות לרשותך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת בן צור, אנחנו יוצאים מתקופה לא פשוטה של שמונה שנים. כשהגעתי לוושינגטון בביקורי הראשון, אמר לי הנשיא אובמה, וזה נאמר אחר כך באופן פומבי: not one brick – אפילו לבנה אחת לא; אני מתכוון מעבר לקווי 67', אני מתכוון לפה – להר-חומה או לגילה, לרמות. אני כבר לא מדבר על ביתר, ביתר-עילית וכדומה. בכל מקום. not one brick. בשמונה השנים הללו היו גם היו לבנים ומבנים, גם בביתר וגם ביישובים אחרים. אנחנו יוצאים מהתקופה הזאת. יצאנו עכשיו בפעימה אחת, תהיינה עוד פעימות. אנחנו בוודאי מבינים את מצוקת הדיור של הציבור החרדי. אנחנו דואגים לכל אזרחי ישראל – לכולם בלי יוצא מן הכלל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש הממשלה. הסבב הבא: חבר הכנסת אוסאמה סעדי, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וחברת הכנסת תמר זנדברג. לא הגעתי עדיין לקואליציה, כי הייתי עסוק. כן, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא הגעתי בסבב הזה, אני מתכוון – בסבב השני – לקואליציה. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, ב-22 בינואר כתבת פוסט שכוחותינו פועלים כעת בקלנסואה, ומייד נהרסו 11 בתים. לפני כמה ימים הרסו שמונה בתים באום-אלחיראן וגם הרגו את יעקוב אבו אלקיעאן. אנחנו אומרים כל הזמן – וגם היו פגישות שלך, אדוני ראש הממשלה, עם ראשי הרשימה המשותפת – והצענו פתרון לבעיית הבתים שנבנו ללא רישיון. אין לנו תחביב, אדוני ראש הממשלה, לבנות בלי היתר, אבל כאשר רשויות התכנון מעכבות תוכניות מתאר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא תחביב, זה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תשתוק. תשתוק, אל תפריע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אבל כאשר רשויות התכנון מעכבות תוכניות מתאר – למשל בקלנסואה; תוכנית המתאר, אדוני ראש הממשלה, הוגשה ב-2003. עכשיו אומרים לי שעכשיו, אחרי ההריסות, פתאום משרד האוצר אישר את תוכנית המתאר. אנחנו הצענו פתרון: להקפיא את כל צווי ההריסה למשך תקופה מוגבלת, ובתקופה הזאת אנחנו, ראשי הרשימה המשותפת, כל ראשי הרשויות הערביות, יתחייבו לא לבנות בלי היתר עד שיאושרו כל התוכניות. זה גם בעצם תוכניות צוות 120, תוכניות צוות 120 שקדמו לחוק קמיניץ. אז למה, אדוני ראש הממשלה, אתה לא נותן ולא מדבר עם ראשי הרשימה, עם ראשי הרשויות על מנת למצוא פתרון? במקום שתדברו אתנו אתם שולחים לנו דחפורים והורגים אותנו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מתפלא, חבר הכנסת, כי אתה יודע יפה מאוד – – – <זהבה גלאון (מרצ):> קוראים לו אוסאמה סעדי. <קריאה:> מה השם שלו? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת סעדי, אני רוצה שתדע, כי אתם יודעים את זה: אין ממשלה – אין ממשלה – ואין ראש ממשלה שפעל יותר לסגור את הפערים ולהשקיע במגזר של האזרחים הערבים – ביישובים, בכפרים – ממני. התוכנית הגדולה ביותר הייתה לפני כמה שנים, תוכנית שיא, שלא הייתה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אלה רק תוכניות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כסף, השקעה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תוכניות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כסף, כסף, בהיקף של, אם אינני טועה, 1.5 מיליארד שקלים. זה היה יותר מכל תוכנית של ראש ממשלה וממשלה בישראל עד אז. ועכשיו, לפני זמן קצר, העברנו תוכנית נוספת, לא של 1.5 מיליארד – זה היה השיא עד אז – אלא של 13 מיליארד שקל. 13 מיליארד השקלים האלה הם לאזרחים הערבים שלנו, כדי לסגור את הפערים בתשתיות, בחינוך, ברווחה, ומיליארד שקל, מיליארד שקל, שהוצאו רק לצורך פיתוח, בנייה, תוכניות – דבר שלא היה, דבר חסר תקדים. זה מתוך האמונה שלי, האמיתית, שאנחנו צריכים לקחת את אזרחי ישראל הערבים ולשלב אותם בחברה שלנו, בכלכלה שלנו – של כולנו – ולהצעיד אותם קדימה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שינהרו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל יש מישהו שמנסה למשוך אותם אחורה וכל הזמן להתסיס אותם. חלק מההליכה קדימה, ואני אמרתי את זה ישר בהתחלה, אמרתי את זה ישר בהתחלה כשהתוכנית הזאת הגיעה – תוכנית באמת חסרת תקדים של 13 מיליארד שקלף חסרת תקדים – אמרתי בישיבת הממשלה: זה מחייב את אכיפת החוק במגזר הערבי. אגב, רבים מאזרחי ישראל הערבים באים אלי ומתחננים – הם מתחננים, אין מילה אחרת – ואומרים: אנחנו רוצים אכיפת חוק. ואני אומר: אכיפת חוק לכל רוחב השדרה. אנחנו יודעים שיש בנייה בלתי חוקית עצומה, והטענה שאין מספיק בנייה – אני אומר: בבקשה. אז הנה, אנחנו משקיעים מיליארד שקל בפיתוח. במפרט. הנה אנחנו מדברים על בנייה לגובה, מה שאני רואה בקהיר וברבת-עמון ובעוד כמה מקומות בעולם הערבי, שאני במקרה מכיר אותם, בלשון המעטה. אז הנה, בבקשה, יש פתרון. והוצעו גם פתרונות, גם בקלנסואה וגם בנגב, בכל המקומות. הוצעו פתרונות והם נדחו כלאחר יד. במקום זה באה התססה בלתי פוסקת, בלתי פוסקת, ואני חייב להגיד – מרבים מחברי הכנסת כאן שמייצגים את המגזר הערבי. במקום להרגיע, במקום להגיד: כן, יש אכיפה שוויונית פה – פה ובכל מקום – באים הפוך ומתסיסים. כל הזמן מתסיסים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> עם מי דיברת שם? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה לקחת את אזרחי ישראל הערבים למחר, לעתיד המשותף שלנו. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אל תיקחו אותם אחורה. אל תיקחו אותם אחורה. אם אוכפים את חוקי הבנייה – אוכפים אותם בכל מקום. בכל מקום, בלי יוצא מן הכלל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת סעדי ולראש הממשלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מבקשת הצעה לסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אני לא נותן לך הצעה לסדר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל אין ברירה. אדוני קובע פה סדרים חדשים שלא יכולים להתקיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני מצטערת, אדוני. אני מבקשת לחלוק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, את לא מקבלת הצעה לסדר. עם כל הכבוד, אנחנו באמצע הדיון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל זה נוגע לדיון, זה בדיוק העניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני לא מאפשר לקיים את הדיון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל עוד – כמו שאמרתי, כל עוד שואלים שאלות וראש הממשלה עונה, אני לא רואה שום סיבה לשנות משהו בדיון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, סליחה, אבל אנחנו רוצים לקיים כרגע דיון על השאלות – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל למה ראש הממשלה לא ענה על השאלה שלי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את לא רוצה להשתתף בדיון – את מוזמנת ללכת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני מאוד רוצה, לכן אני מבקשת ממך לתת לי הצעה לסדר בצורה מסודרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז לכן, תשבי במקום. אם יגיע התור שלך, תוכלי לשאול. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. עד שתי דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. אני רוצה להקריא לראש הממשלה טקסט: מדובר בראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות. אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של הישרדותו הפוליטית ולא על בסיס האינטרס הלאומי. אני שואלת אותך באמת מה דעתך, אדוני, על הטקסט הזה. ולמען הסר ספק, אני אוסיף ואומר שאין כאן אף אחד בבית הזה ששמח שאדוני מצוי בחקירות. תודה רבה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חברת הכנסת ורבין, נוגעת לי ללב הדאגה שלך אלי והרצון הכנה שלכם שאני – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן. כן. אין כנה בעברית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אחמד טיבי, מי כמוך יודע עד כמה זה כנה וכמה זה כן, כמה זה אמיתי. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כן, גם אתם. כן. כולכם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, אצלי זה כנה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אז נגעתם ללבי. נגעתם ללבי. אני מקבל את ההחלטות על מה שאני חושב חשוב למדינת ישראל ולביטחון ישראל. זה הכול. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל אתה לא עונה לי על הטקסט. <קריאה:> אבל השאלה לא הייתה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל על הטקסט הזה – מה אתה אומר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה. חברי הכנסת, גם לי יש הצעה לסדר. אולי אפנה בקריאה נרגשת לעיתונאים ביציע – אני לא יודע אם יכבדו את זה או לא: תרשמו, חברי העיתונאים, שהאופוזיציה ניסתה בכל הכוח ובאומץ לב בלתי רגיל לשאול שאלות בנושא החקירות של ראש הממשלה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה לא נוגע לחקירה, זאת אמירה ערכית. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואז אולי אנחנו נחזור לשעת שאלות בלי שתיקנו את התקנון. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סוף-סוף יש משהו טוב ומבורך במליאה, וחוזרים לקלקל את זה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> את זה אמר ראש הממשלה. זה לא נוגע לחקירה. ראש הממשלה אמר את זה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת – למי קראתי? חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מי אחריה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני ראש הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פשוט כל חלקה טובה צריך לקלקל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אתה ממש מעוות את התקנון. <תמר זנדברג (מרצ):> אני חושבת שחברת הכנסת ורבין – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <תמר זנדברג (מרצ):> חברת הכנסת נחמיאס ורבין, כידוע, ציטטה אותך, אדוני ראש הממשלה. אתה אמרת ב-2008 שראש ממשלה ששקוע בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים, כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות שלו, ולא לפי האינטרס הלאומי. ועל כן השאלה היא, אדוני ראש הממשלה: אם יוגש נגדך כתב אישום, האם בכוונתך להתפטר? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – ראש ממשלה עובד למען ביטחון המדינה. איזה שאלה חוצפנית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אפשר לעבור לשאלה הבאה. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא, לא, סליחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא, לא, לא, סליחה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה, אדוני. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – זה לא עומד בתנאים של – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני, עד שתי דקות לרשותך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא, לא, סליחה, סעיף 47. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> על מה? זה הסעיף. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני ראש הממשלה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא כינוי או ביטוי פוגעני, זה לא בקשה לחוות דעת כללית, זה לא שאלה משפטית מופשטת. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – ברצוני לדבר על מצוקת הדיור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שבי, בבקשה. שבי במקומך. <תמר זנדברג (מרצ):> למה? אני רוצה תשובה על השאלה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קראתי אותך לסדר. שבי במקומך. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, אני לא רוצה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. תודה. שבי במקומך. את כרגע מפריעה לחבר כנסת אחר. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני ראש הממשלה – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, סליחה, מרב – – – <קריאות:> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – אני יודע – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו מבקשים חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את מוזמנת לפנות. ואני קורא אותך בינתיים לסדר בפעם השנייה, כי ביקשתי ממך לשבת. <תמר זנדברג (מרצ):> אפשר לקרוא לפה ליועץ המשפטי לכנסת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת מן האולם. <תמר זנדברג (מרצ):> השאלות האלה עומדות בסעיף 47. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תראו, בכל זאת, אז גזען כבר הייתי לפני כמה דקות. את יכולה עכשיו לקרוא לי דיקטטור – בסדר, אני אוסף היום ביטויים. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו רוצים להבין. אתה יכול להוציא אותי. זה לא ישנה את העובדה שזה עומד בתנאים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. להתראות. תודה רבה. תוכלי לחזור להצבעות, אם יהיו. (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני ראש הממשלה, היות שאני יודע עד כמה קרוב אליך פתרון מצוקת הדיור, רציתי להציע לך: מרכיב המיסוי של כל יחידת דיור הוא למעלה מ-60% לכל יחידת דיור. מדוע שהממשלה לא תוותר על חלק ממסיה או ממחירי הפיתוח על הקרקע? לדוגמה, בבית-שמש, שנבנות שם אלפי יחידות דיור, מחיר הפיתוח ליחידת דיור עומד על בין 300,000 ל-350,000 שקל. אז איך אפשר להוזיל דירה, שתעלה במחיר סביר, אפילו ב"מחיר למשתכן"? 2. אולי באמת לחזור לתקופה שהיו נותנים מענקים גם לדירות יד שנייה, ואז הזוג הצעיר לא צריך לחכות ארבע-חמש שנים עד שתיגמר בניית הדירה, עד שיקבל את המפתח, ובינתיים הוא שורף שנים על שכר דירה; להפך – לתת מענקים גם לרוכשי דירות יד שנייה. שלישית, אני רוצה לאחל לך שבעזרת השם מהר מאוד תינצל ותתגבר על כל אלה שרוצים בשקיעתך, ויקוים בך: ואתה תעלה מעלה מעלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת מוזס, קודם כול אעביר את ההצעות שלך לשר האוצר ולשר השיכון, שבפועל מטפלים יומיומית, אפילו הייתי אומר שעה-שעה, בנושא הזה. אבל אני רוצה להגיד לך את העיקרון הבסיסי, ובסוף זה הדבר העיקרי: אתה יכול לשנות את מגמת המחירים רק אם אתה מגדיל היצע. בסוף אין דרך אחרת. ואנחנו עושים שורה של דברים, שמוכרים לך בוודאי, להגדיל את היצע הדירות באופן משמעותי: זה הסכמי גג, באלפים אלפים של דירות, עם רשויות מקומיות ברחבי הארץ; זה גם "מחיר למשתכן", כדי לעזור לאלה שידם אינה משגת גם כשאתה מרחיב את ההיצע. וכיוון שהעלית גם הצעות אחרות, אנחנו נעשה את זה. אני רוצה להגיד לך שגם פריסת התשתיות שלנו ברחבי הארץ – הכבישים, הרכבות, המחלפים, הגשרים – הדבר הזה מקרב, מייצר עתודות קרקע חדשות שביכולתן גם כן ליצור נקודות יישוב חדשות, לייצר אפשרויות של דיור שלא היו קיימות במקומות הצפופים והיקרים. וזה נכון לגבי כולם, גם לגבי הציבור החרדי – כולם: הציבור הערבי, הציבור החרדי, הציבור הלא-חרדי וכדומה. לכן, יש כאן פעולה נמרצת. זה לוקח זמן, אבל בסוף זה הגדלת ההיצע – היצע, היצע, היצע. את ההצעות הספציפיות שלך אעביר למשרדים הנוגעים בדבר. <זהבה גלאון (מרצ):> אני שואלת: האם השאלה על הדיור היא בתחום סמכותו של ראש הממשלה כרגע – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פעילות הממשלה אכן בתחום סמכותו, חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אה. אני חושבת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא רק שלו, אלא גם אם היה עומד פה למשל השר להגנת הסביבה, עדיין אפשר לשאול אותו אם הוא דואג לפתרונות לאוכלוסייה. הסבב הבא הוא חבר הכנסת אלעזר שטרן, חבר הכנסת זוהיר בהלול, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וחבר הכנסת – את מי עוד רשמתי? טוב, אלה השלושה בינתיים. בבקשה, אלעזר שטרן, עד שתי דקות לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה. אדוני ראש הממשלה, יש לנו רמטכ"ל מצוין, וכולנו מצטרפים לאיחולי החלמה מהירה; יש לנו מפכ"ל מצוין. בכנסת הקודמת מנעת הצעת חוק שלי לקצוב מראש את תקופת הכהונה שלהם ולהאריך אותה, לקבוע אותה מראש לארבע שנים, ואותו דבר אני אומר גם על ראש המוסד – רק חמש שנים. לפני שבוע, פחות משנתיים מאז מונה הרמטכ"ל, החליט שר הביטחון להאריך את כהונתו לארבע שנים, ואני כמובן מברך אותו על כך. המפכ"ל נשאר תלוי ועומד, ודווקא הוא התפקיד הרגיש מכולם. כאשר הארכת כהונתו של ראש זרוע תלויה בשר ממונה או בראש ממשלה, קיים חשש להשפעת הדבר על תפקודו. הדברים נכונים ביתר שאת, מכל התפקידים האחרים, כאשר מדובר בתפקיד הרגיש במיוחד של מפכ"ל המשטרה. ברצוני לשאול, אדוני: האם תתמוך בימים הקרובים, ודווקא בימים אלה, בהארכת כהונתו של מפכ"ל המשטרה, כדי לנתק כל הארכה של כהונת נושא תפקיד כזה מכל מיני שיקולים של חקירות או של תלות באישיות פוליטית? תודה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת שטרן, אבחן את הצעתך, אבל תדע לך שממשלות בישראל בחנו את ההצעה הזאת פעם אחר פעם, והיו להן שיקולים אחרים ממה שאתה חושב. היו שיקולים אחרים. אם לאפשר לאדם להאריך זה לא קשור בהכרח בכלל – לא קשור, מטבע הדברים, בכלל לשאלה שאתה שואל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שר הביטחון האריך לרמטכ"ל. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא. קודם כול, שר הביטחון הוא לא זה שהאריך לרמטכ"ל. ביחד, בעצה אחת, הארכנו לרמטכ"ל. ויש סיבה שממשלות ישראל לדורותיהן יצרו את הדבר הזה – כדי לבחון דברים אחרים לחלוטין ממה שאתה אומר. אחרים לגמרי, ולכן זה שיקול דעת בהחלט נכון. עובדה שישבנו כרגע הגיע המועד, החלטנו. אגב, בהזדמנות זאת אני מאחל לגדי איזנקוט, שהוא רמטכ"ל מצוין – דיברתי אתו כמה פעמים לפני כניסתו לניתוח ואחר כניסתו. הוא נשמע מצוין, נראה לי שהוא בדרך להחלמה מהירה, ואנחנו מאחלים לו החלמה מהירה. אבל הסידור הזה שהונהג בממשלות ישראל הוסדר משיקולים אחרים לגמרי, ולכן, לדעתי הצעת החוק שלך לא מכוונת בכלל לשיקול המרכזי, של תפקוד אחר לגמרי, בכלל לא בנושא שאתה מדבר עליו, בשום צורה שהיא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש הממשלה. אנחנו עם חבר הכנסת זוהיר בהלול. אחריו – עבדאללה אבו מערוף. אחריו – נורית קורן. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש ואדוני ראש הממשלה, אני מרגיש כמי שמעלים אותו לגיליוטינה ומאפשרים לו רגע לפני המוות רק שאלה אחת, כאשר באמתחתי מיליון שאלות הקשורות לתפקודו של ראש הממשלה, שמתחמק באופן קונסיסטנטי משאלות שאין – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> סליחה, לא הבנתי. מה אמרת? אתה רוצה לחזור בהתחלה? לא, לא הבנתי, סליחה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> האם אתה לועג לי, אדוני ראש הממשלה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, לא, אני רוצה להבין מה אמרת. אתה רוצה להגיד – בתחילת דבריך? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> על מה רצית, אדוני? על הכן או על הכנה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> את הספתח שלך. הספתח. מה אמרת, בבקשה? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> האם ראש הממשלה מזלזל בח"כים בכנסת ישראל, אדוני היושב-ראש? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, לא שמעתי את תחילת דבריך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> העובדה שאתה לא עונה על שאלות, אתה מתחמק. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, אמרת משהו על גיליוטינה? משהו כזה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זאת השאלה היחידה פה. היחידה. אתה מסתתר מאחורי היושב-ראש. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, נדמה לי שהסרקזם – – – <קריאות:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> סליחה, חברים, אני יכול להגיב. נדמה לי שהסרקזם שלך הוא מהסוג הנמוך ביותר, לצערי הרב. הוא לא משפיע עלי ולא מרשים אותי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זוהיר, תביא לו סיגר. תביא לו סיגר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ולשאלה. חבר הכנסת רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תביא לו סיגר, אולי שמפניה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רוזנטל, מה קרה? <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שום דבר. ראש הממשלה לא עונה פה על אף שאלה, ואתה מגן עליו. זה מה שקורה פה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אז אם שאלת על הגיליוטינה, היא שייכת אלי, לא אליך, כמובן, מכיוון שאני הרי אחד מהחשודים האולטימטיביים להעלות אותם לגיליוטינה, בתור איש שמייצג – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, חבר הכנסת זוהיר בהלול, אני אוסיף לך זמן. אנחנו פשוט ביום רגיש, שלא תהיה איזו אי-הבנה, אני צחקתי כשפתחת את דבריך. אמרת בפירוש, לא התכוונת לאף אחד אחר, אתה אמרת: אני מרגיש כאילו עליתי לגיליוטינה ויש לי רק שאלה אחת לשאול. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נכון, זה מה שהוא אמר, אבל ראש הממשלה כהרגלו עושה טוויסט, הופך את זה לשקר כמו שהוא רגיל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. בבקשה, אני הוספתי לך את הזמן, אתה יכול להמשיך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני מאוד שמח שעוררתי סערה קוגניטיבית בתוך הבניין הזה, שלא תמיד העניינים האלה הם ברומו של עניין. על כל פנים, עושה רושם, אדוני ראש הממשלה, שאתה מסתתר באופן די מכוון מאחורי תקנון די יבשושי שלא מעניין אותך, ואתה בעצם לא עונה על שאלות שקשורות למשרדך; אתה מתחמק משאלות שבאמת, הקשר הטבורי שלהן – הן שאלות שקשורות גם במשרדך, ולאו דווקא בחקירות. לכן אני שואל אותך עקרונית: האם אינך מוכן להשמיע כאן, בכנסת ישראל, באופן הדקלרטיבי ביותר, את נכונותך להשעות את עצמך באותו רגע שיוגש נגדך כתב אישום? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> טוב, חברי הכנסת הבאים מוכנים כל הזמן עם אותן שאלות, מקבלים את הלייקים. קיבלת כבר את הלייקים בפייסבוק, זה בסדר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה מתחמק. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אזרחי מדינת ישראל זה לייקים בפייסבוק? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אתייחס לנושאים האלה, שאינם קשורים בכלל לנושא, אם תאפשר לי, בסוף דברי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם אני אאפשר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש כאן שאלה עקרונית: האם ראש ממשלה צריך להשעות את עצמו או לא? לא שייך אליך. עקרונית, מה עמדתך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מציע לך, חבר הכנסת רוזנטל, וגם לכל האחרים: במקרה ספציפי זה כתוב במפורש, כמו שאומר ידידנו זוהיר בהלול, באופן קונסיסטנטי – כתוב בסעיף 47 מה עלי לעשות במקרה של שאלה משפטית מופשטת. בבקשה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. בבקשה, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> היא לא שאלה מופשטת. האם ממלא-מקום לראש ממשלה זה שאלה מופשטת? לא מופשטת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, עד שתי דקות לרשות אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אדוני ראש הממשלה, אתמול הייתה שביתה כללית ביישובים הערביים הדרוזיים במחאה על הריסת בתים וצווי ההריסה שמקבלים שם התושבים, והם תחת איום ממושך של הריסת בתיהם שבנו על אדמותיהם שלהם, שחייבים היו לבנות. האם לא היה מן הראוי שראש הממשלה אכן ילך להסדר והסדרה של כל הבתים שישנם שם עם צווי הריסה, לבטל לאלתר את כל צווי ההריסה שישנם ולהסדיר שם את הבנייה – שהיא לא מוסדרת בגלל תוכניות הבנייה שאתה אחראי להן, ומשרד האוצר – ולהפסיק את מסע ההסתה בתקשורת ואת התעמולה נגד כל מה שנקרא בנייה לא מוסדרת אצל האזרחים הערבים וכל מסע הדה-לגיטימציה נגד האזרחים הערבים? האם לכבוד ראש הממשלה יש איזו תוכנית להפסיק את התעמולה הזאת ולהסדיר את הבנייה הלא-מוסדרת? תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת אבו מערוף, אני לא מקבל את ההנחה שביסוד השאלה שלך. קודם כול, לגבי המגזר הדרוזי, אני חושב שזה יום חג בשבילו. שלום לך, השר קרא. הנה, יום חג, חג, ממש חג. חוץ מזה, יום חג, נכון? <זהבה גלאון (מרצ):> מה זה חג? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> היום זה יום חג לעדה הדרוזית, חג הנביא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נפתח שמפניה כולם. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אז קודם כול יש יום חג, ואני חושב שכולנו צריכים לברך על זה. זה חשוב. שנית, ההנחה בתוך השאלה שלך, ההנחה בתוך השאלה שלך היא שיש – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זה ביקור במקום קדוש, זה לא חג – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ביקור במקום קדוש, בסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדרבה, מקבל את החידוד, בהחלט, אבל התכוונתי ליום חג מסיבה אחרת. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני לא מקבל את ההנחה, הנחת היסוד בדבריך, שיש קודם כול איזו אכיפה סלקטיבית, לא שוויונית. לצערנו, יש לפעמים מצבים של אזרחים שנמצאים בהפרה אף-על-פי שהם גרים במקום הרבה זמן; הם יכולים להיות דרוזים, יכולים להיות ערבים ויכולים להיות יהודים. יש צו של בית-משפט וזה מחייב. כשם שרוצים שזה יחויב במקום אחד, זה מחויב גם במקום אחר. אני תמיד אמרתי לציבור הערבי ולציבור הדרוזי ולציבור היהודי: אנחנו מכבדים את ההחלטות של בית-המשפט, מנסים לתמרן כמיטב יכולתנו גם במערכת המשפטית, אבל בסופו של דבר מגיע יום. והגיע יום, וזה לא מופעל באופן סלקטיבי; להפך, אני חסיד אמיתי של אכיפה שוויונית. אני מדבר על זה כל הזמן, כל השנים הללו, ומדבר על זה עם הקמת הממשלה ועם הקמת המשרדים ועם תוכניות הפיתוח שלנו במגזרים – אכיפה שוויונית. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אין שום אמת במה שאתה אומר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אבל גם אישור תוכניות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, ראש הממשלה. מי אמרנו? חברת הכנסת נורית קורן – בבקשה, גברתי. אחריה – הסבב הבא. סליחה, חברת הכנסת קורן, אני רק אומר מי אחרייך: עמר בר-לב, אחמד טיבי, חיים ילין ובצלאל סמוטריץ. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שאלתי היא בנושא פרשת ילדי תימן ומתוקף היותך ראש הממשלה שהיה צריך לאשר את פתיחת הפרוטוקולים. אז חברי חברי הכנסת, אני שמחה לשתף אתכם שאחרי שמונה חודשים של מאמצים רבים, יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן הודיע היום על הקמת הוועדה למען חקר האמת בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן החטופים, שאני אעמוד בראשה. ראשית, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להודות לך, שהיית ראש הממשלה האמיץ והיחיד מבין כל ראשי ממשלות ישראל שהתגייס למען חקר האמת בפרשה. ואחרי כל כך הרבה ממשלות –ועברו שנים – הפרשה המזעזעת הזאת, שהיא פצע מדמם בלב החברה, עכשיו תזכה לטיפול הולם בזכות הוועדה. חשוב לי להודות לראש הממשלה, לאדוני יושב-ראש הכנסת ולחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, שהשתדלו למען פתיחת הוועדה החשובה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אלה שאלות? זאת שאלה מצוינת. רק שאלות כאלה תביאו. רק שאלות כאלה. <נורית קורן (הליכוד):> אני מודה לכל המשפחות שעומדות מאחורי לאורך כל המאבק. והודות למאגר הגנטי, השבוע הפגשתי בין מאומץ למשפחה, ואני אמשיך בשיתוף הפעולה עם חברת myheritage. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה השאלה? <קריאה:> מה השאלה? <נורית קורן (הליכוד):> אדוני ראש הממשלה, מה הניע אותך לפתוח את החיסיון בפרשה הזאת? תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זאת השאלה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שאלה מעולה. רק שאלות כאלה צריך, אדוני. רק כאלה שאלות. סעיף 47. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ראש הממשלה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתם תמשיכו להיות שם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת והשרה מירי רגב. תודה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> למה, כשאת היית באופוזיציה לא היה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא היה בחיים – – – תמשיכו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. השרה רגב, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. בבקשה, אדוני ראש הממשלה, אתה רוצה להתייחס? בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מה שקרוי "פרשת ילדי תימן", שזה חובק עוד עדות בישראל – פרשייה או פרשה מאוד מאוד כאובה שמלווה אותנו עשרות שנים. הדברים הללו היו עולים מעת לעת. הם הגיעו אלי כמה פעמים, ואני שאלתי: יש אמת בדבר? מה הבסיס העובדתי? כי הרי הדבר מזעזע: חוטפים ילדים, נקרא לזה כך, מעבירים אותם מהוריהם למשפחות והם גדלים בלי לדעת את מוצאם, וההורים לא יודעים מה קרה, מה גורל ילדיהם, ואחים ואחיות שמנותקים – דברים איומים. אני רציתי לדעת מה הבסיס העובדתי לזה. <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרו לי: יש לך רק דרך אחת. היו ועדות חקירה בעניין הזה, ועדות מוסמכות, אחת, שתיים, שלוש אם אינני טועה, והן הביאו ממצאים שבעצם לא פתחו, לא נתנו פתרון לשאלה הזאת. הגיעו אלי לפני שמונה, עשרה חודשים בערך. את הגעת אלי, נורית, עם כמה נציגים, אנשים שנפגעו או חשבו שהם נפגעו מזה, והם סיפרו לי את הסיפור האישי שלהם. אתה שומע את זה ואתה יודע שזה אמיתי. אתה שומע את הכאב, אתה רואה אותו מול הפנים שלך ואתה חושב: רגע, מה אם זה היה האח שלי או הבן שלי, הילד שלי או הילדה שלי – מה היינו עושים? והדבר פשוט נגע ללבי. היו גם אחרים שבאו, אבל זה פשוט חדר לי פנימה עמוק לתוך הנשמה, ושאלתי את עצמי שאלה: רגע, למה ועדות החקירה האלה הן חסויות? למה ועדות החקירה האלה הן חסויות? מה זה, יש כאן סודות מדינה? מה פתאום זה חסוי? ולא קיבלתי תשובה. שאלתי, התייעצתי גם גורמים משפטיים, עם גורמים שבקיאים בדבר הזה – לא קיבלתי תשובה על השאלה הפשוטה הזאת. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, תכף – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ולכן אני החלטתי – והתייעצתי על זה גם עם השר הנגבי, שביקשתי ממנו לעמוד בראש המאמץ הזה – להקים – – – <קריאה:> גם רינה מצליח – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בהחלט, גם רינה מצליח. מגיע לה הרבה מאוד, היא העלתה את הנושא – – <קריאות:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אם כבר אדוני מדבר, אז גם אני – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כי אני חושב שזה כואב גם לה. זה כאב אמיתי – – <קריאה:> יש הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל הכאב מובא גם בשאלה הגיונית פשוטה: למה החומר הזה לא פורסם אחרי עשרות שנים? וכיוון שלא מצאתי תשובה, הטלתי על צחי הנגבי לבדוק את כל הנושא, במגמה לפתוח אותו. ואכן, צחי עשה עבודה של כמה חודשים, בליווי שלך ושל חברי כנסת אחרים, והגיע למסקנה שאין שום סיבה שלא לפתוח את זה, פתח את זה – והנה, עכשיו בישרת לנו שעשו כבר בדיקת דנ"א אחת בבנק הדנ"א והתגלה כבר קשר, כנראה, בין בני משפחה. זה דבר מרגש. אם הדבר הזה יביא מזור אחרי כל כך הרבה שנים ופתרון לאי-ידיעה – נו, הרי אנחנו יכולים להתברך בזה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אולי תאריך בזה עוד קצת? לא הבנו את העומק של זה. <נורית קורן (הליכוד):> אני רק רוצה להודות לשר צחי הנגבי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לוודא שאני לא עובר על כלל, אז אני רק אקריא את "שאילתה פסולה וסירוב להשיב: שאילתה לא תכיל – 1. כינוי או ביטוי פוגע או גזעני או פגיעה בכבוד הכנסת; 2. בקשה לחוות דעת כללית או לחוות דעת בשאלה משפטית מופשטת – – –; 3. פרטים אישיים של אדם שיש בהם פגיעה בפרטיות או שפרסומם אינו הכרחי להבנת השאלה – – –". לכן, שאלתי היא כזאת: בתמליל השיחות שפורסם הבטחת לנוני מוזס שתדבר עם הג'ינג'י בתוך שבוע-שבועיים. שאלתי היא: האם אכן דיברת עם הג'ינג'י? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עמר בר-לב. אנחנו עוברים לשאלה הבאה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תן לי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא, אדוני ראש הממשלה – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם אתה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, תן לי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם אתה לא צריך לעבור על התקנון. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אמרתי שאני לא חייב, אבל כיוון שהחבר'ה באו – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני לא פוגע בשום דבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אל תעשה ספוילר עוד פעם, אבל משהו אני אתן לך – – <זהבה גלאון (מרצ):> מי זה הג'ינג'י? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – רק לטעום, כן, רק לטעום. הרי אתה לא מתכוון באמת לומר, חבר הכנסת בר-לב, אתה לא באמת מתכוון לומר שאני הראשון שנפגשתי עם מו"לים, מוציאים לאור, עם עורכי עיתונים ואחרים שמשפיעים בתקשורת, או אפילו שיש להם חברים, אפילו חברים עשירים. אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש: אני שמח – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – אני שמח שמיזוג האוויר עובד פה כמו שצריך, כי אחרת הררי החמאה שיושבים פה לאנשים על הראש לרוחב הכנסת – אני לא יודע מה היה קורה לכם אז, או שהיא הייתה נמסה כאן בשלוליות אדירות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה התשובה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה הראשון שרקחת עסקה אפלה של – – – שלטון ועיתון. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, על השאלה אם אתה מוכן להשעות את עצמך לא ענית. האם אתה מוכן לענות על השאלה: האם אתה מעוניין לא להשעות את עצמך? האם תענה על השאלה הזאת? ב. אני אומר את זה בהקשר שלנו, לא בהקשר אחר. העלית פוסט לפני שבועיים ושיתפת מאתר הזוי תמונה של דחפורים, בתים ערביים, ושם בדף שלך היה כתוב: כוחותינו פועלים, הורסים בתים של ערבים. אתה, ראש הממשלה, העלית את הפוסט הזה, שמתייחס אל הערבים בקלנסואה, אל האזרחים, כאל אויבים. לאחר מכן, מי שמתייחס אל האזרחים כאל אויבים שולח אותם לאום-אלחיראן עם תחמושת חיה. אתה ראש הממשלה, מתחתיך יש שר לביטחון פנים. אני שואל: מי נתן את ההוראה? האם אתה נתת את ההוראה לשלוח שוטרים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> המחבל שלחץ על הגז. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – עם תחמושת חיה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> המחבל שלחץ על הגז. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – עם נשק חם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם מוחאים כפיים – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האם אתה נתת את ההוראה לשלוח שוטרים עם נשק חם לתוך יישוב בתוך מדינת ישראל? האם השר לביטחון פנים הוא שנתן את ההוראה? האם המפכ"ל הוא שנתן את ההוראה? וממתי נותנים הוראות לשלוח שוטרים עם אש חיה, ומשתמשים בה לאחר מכן, ונופל אזרח, יעקוב אבו אלקיעאן, באש השוטרים? אדוני ראש הממשלה, לאחרונה משהו קורה לך, משהו קורה לך. אני לא יודע אם זה עמונה, נפתלי בנט, החקירות – אנחנו הקורבן של הדבר המוזר הזה שקורה לך. שלחת אותנו לנהור ולא נהרנו; שלחת אותנו להצתות ולא הצתנו – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שלחת אותנו לדרוס ולא דרסנו. עד איפה אתה יכול להוביל את הציבור עם – הזאת? עד איפה? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> דורסים שוטר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני ראש הממשלה, תכף אני – השרה, אני לא רוצה להרחיק אותך בשלוש קריאות. או שתצאי או שתפסיקי. באמת, נו. שרים להרחיק בשלוש קריאות – לא זכור לי דבר כזה. בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת טיבי, אני רוצה להגיד לך משהו: כוחותינו כוללים כל מי שמשרת בצבא ובמשמר הגבול, ויש שם יהודים וגם לא-יהודים, יש שם ערבים – אלה כוחותינו. זה – 1. 2. מי שאוכף את החוק זה משטרת ישראל, לפי הנחיות ברורות. הם יודעים, יש להם פק"לים, והם לא צריכים החלטה מיוחדת למקרה ספציפי של אכיפת חוק. 3. אני רוצה לשאול אותך, כשאתה מדבר על שלטון החוק ועל מידות ראויות, תסתכל אתה סביבך, סביב כל חבריך: האם הבעת את אותו זעם – כולכם – בעניין של החבר שלכם באסל גטאס – – <ז'קי לוי (הליכוד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שהלך והעביר אמצעים סלולריים, אמצעי קשר, לרוצחים, אלה שרצחו כאן את אזרחי ישראל? האם עשית את זה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זו התשובה על השאלה שלי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> האם עשיתם כולכם את זה? כי אני לא שמעתי – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תפסיק להסית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא שמעתי את אותו זעם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זאת תשובה על השאלה שלי? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שמעתי מבוכה כזאת או אחרת, אבל את ההטפות אל תטיף לנו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אל תטיף לי ואל תטיף לאף אחד כאן. אנחנו אוכפים את החוק. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה שולח שוטרים עם נשק חם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טיבי, שאלת, אתה רוצה תשובה – תן לראש הממשלה לענות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אומנם זאת שעת שאלות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, תן לו לענות, אולי הוא יענה לך. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא. הוא לא עונה. הוא שוב מסית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טיבי, נו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש לך שאלה על – – – תימני? תשאל. <קריאה:> הוא עונה מה שהוא רוצה, לא על מה שטיבי שאל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זאת התשובה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו עוברים לשאלה הבאה, שהיא של חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת סמוטריץ. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השאלה מופנית לראש הממשלה. נפגשנו לפחות שלוש פעמים ב"צוק איתן". אמרת לי שאתה אחראי ושאתה נושא בכל האחריות, כי אתה ראש הממשלה. כל גננת, כל סייעת בפעוטון ובגן, כל צוותי הצח"י – צוות חירום יישובי – כל כיתות הכוננות, כל ילד שנולד תרגל פשיטה של מחבלים דרך מנהרות מ-2011, 2012, 2013. רק גורם אחד לא ידע שיש מנהרות, הגורם הכי חשוב במדינת ישראל – הקבינט. אדוני ראש הממשלה, אתמול שמעתי אותך אומר: התרעתי בינואר 2014. אתה יודע יותר טוב ממני, כי אתה היית ביחידה – אני לא הייתי ביחידה, הייתי שריונר – אבל כשנותנים הוראה מוודאים גם ביצוע, זה אלף-בית. ועכשיו כל עוטף-עזה עוד פעם חשוף למנהרות. כמות הטילים – ואתה יודע את זה טוב ממני – יותר גדולה מאשר לפני "צוק איתן". אדוני ראש הממשלה, בשיחתנו אתך ועם האלופים אמרת וציינת: אני נושא באחריות, אני ראש הממשלה. ושאלתי: איפה האחריות, אדוני ראש הממשלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש, קודם כול, הנחה שמקופלת בהטחה שלך, שהיא לא נכונה. אמרתם שהוצג בקבינט – לא אמרתי שהוצג בקבינט, לא גרסה. זה נדון 13 פעמים בקבינט, עם התרעות יוצאות – פשוט בעוצמתן, בחומרת הדבר. אגב, אני אתמול אמרתי על ינואר 2013, אז אני רוצה להגיד לך – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ינואר 2014. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ינואר 2014, בסדר. אני רוצה להגיד לך שאני דיברתי על זה כבר ב-2013, בפני הקבינט: הם חופרים שם את כל עזה, ואם אנחנו לא נפתור את זה אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב שהם מושכים לנו את השטיח. כלומר, זה ב-2013. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואחר כך ב-2014, אפרופו דיונים בקבינט – כי הגרסה הרי כל הזמן משתנית, ומה מטיחים? קודם כול זה לא הוצג בקבינט; הרי זו הטענה ששמענו, שמעתי את זה מראש מפלגתך. זו הייתה הגרסה הראשונה: זה לא הוצג בקבינט. ובכן, ב-12 בינואר סיכמתי את הערכת המודיעין השנתית כך: אני מצביע על שני דברים: האחד – הטילים; הדבר השני – המנהור, חטיפות או חדירות ליישובים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עם זה הקבינט – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שני הדברים האמיתיים – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שנראים לי החמים ביותר כרגע: העובדה שיכולים לירות מאות טילים על ערי ישראל או לחדור פיזית לשטחנו. המנהרות יוצרות לנו בעיות קשות מאוד – בקבינט – אלה הם ארבעת האיומים הגדולים על מדינת ישראל – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – גרעין, טילים – כל מה שאני אומר פה זה דברים שאני יכול למסור, שביררתי, של ביטחון מידע, בסדר, אחרת לא הייתי מוסר. בניגוד לאחרים. הדברים שהגדרתי כארבעת האיומים הגדולים: גרעין, טילים, סייבר ומנהרות, ואני מדבר על רשת ענפה של מנהרות התקפיות והגנתיות – מהקבינט, כן? אחרי חודש שני כלים חדשים שמפתחים – הרקטות והתווך התת-קרקעי – אנחנו מדברים על זה. זה דיונים. זה קצה-קצהו של הקרחון. אגב, כשזה יפורסם – ואני אשמח מאוד אם הכול יפורסם – אנחנו נראה. ולא רק שזה נעשה, ולא רק אני דיברתי – גם צה"ל דיבר, גם המוסד וגם אנשי הטכנולוגיה באו. כי אני הרי נתתי הנחיות – גם בתוך הקבינט וגם מחוץ לקבינט – איך להיערך נגד זה בשנת 2013, בשנת 2014, ישיבות על ישיבות אין-סופיות איך לטפל בזה. ובכן, למבצע הזה בסופו של דבר היו תוצאות, ואתם יודעים מה התוצאות. התוצאות הן שהכֵינו את ה"חמאס" במכה הקשה ביותר בתולדותיו – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – הכול אותו דבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ואתה יודע את זה. איך אמר גדי איזנקוט, הרמטכ"ל? הוא אמר: השקט שיש בשנתיים וחצי האחרונות סביב עוטף עזה זה דבר שלא היה מאז מלחמת ששת הימים. כך הוא אמר. אמרתי לוף גדי, אתה מגזים קצת. הוא אומר: לא, 50 שנה לא היה שקט כזה. כי המכה הייתה כל כך חזקה. כמובן, אנחנו ממשיכים לעבוד, וגם את זה אתה יודע. אני לא רוצה לפרט' כי את זה כבר כתבו בעיתונים – כתבו את זה בעיתונים מה אנחנו משקיעים – הרי מאז ימי הבבלים לפני אלפי אלפי שנים לא פתרו את הבעיה הזאת של מנהרות, ואנחנו פותרים ומשקיעים גם לפני המבצע ומאז המבצע – – <חיים ילין (יש עתיד):> חבל על הזמן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – דבר שלא נעשה בתולדות האנושות. דיברתי עם נאס"א ועם כל ראשי המדינות' לחפש את הפתרון הזה – אף אחד לא מצא. אנחנו, בעזרת השם, מוצאים. אני לא רוצה לפרט. אבל יש מישהו שדיבר על האופן שבו ניהלתי את המערכה הזאת יחד עם שר הביטחון יעלון ויחד עם הרמטכ"ל גנץ – באחריות, בתקיפות, בצורה שהביאה את התוצאות הללו. ובכן, הנה מה שאמר מישהו: אני חושב שראש הממשלה מוביל מהלכים באופן שקול ואחראי. זה מבצע מוצלח, ו"חמאס" נחלשה משמעותית. אני יושב בצוות המדיני, אני יושב בקבינט הביטחוני. כשאני אומר מה שאני חושב, מה זה עולה לי להגיד שמפלגה אחרת מתנהלת נכון? נתניהו מנהל את זה נכון. מי אמר את זה? על מי? לפיד, ראש הסיעה שלך. אז אני מבקש, חבר'ה, אל תעשו לי כאן – אני מכיר את המשחק. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – אחריות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אתם משנים גרסאות כל הזמן. בהתחלה אמרתם – ולצערי, אתם לא היחידים, כי היו עוד כמה שהיו בקבינט ומשתמשים בזה כקרדום לחפור בו; מעוותים, מוציאים, מדליפים. בהתחלה נאמר: לא הוצג בקבינט. טוב, זה לא החזיק הרבה זמן; אחר כך הוא אמר: הוצג, אבל לא במלוא חומרתו. השר לוין, איום שווה לאיום הגרעין? לא. הוא מדורג. איום הגרעין, הטילים, הסייבר והמנהרות. נשמע לך חמור? נשמע לכם חמור? בוודאי. טוב – הוצג בחומרתו אבל לא מנהרות חודרות. טוב, יש מנהרות חודרות. אז הוצגו מנהרות חודרות, אבל לא בדיון נפרד. לא הייתה הפסקת קפה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לפני חמש דקות – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – היה דיון, אבל ראש הממשלה לא נתן הנחיות. אבל כן נתן הנחיות, מה לעשות. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הניסיון הזה לפגוע בכולם, לא רק בי – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לפגוע בצה"ל, לפגוע במערכת הביטחון, לפגוע בגורמים האחרים – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בשב"כ – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זאת ההוכחה שאתה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לפגוע ביחידות הטכנולוגיות, זה דבר לא ראוי. זה הדבר הפסול, לא שום דבר אחר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> האמת אוכלת אותם. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני ראש הממשלה, היחיד שפוגע בצה"ל זה אתה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לשאלתו של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואחריו – מיכל רוזין, עבד אל חכים חאג' יחיא, מאיר כהן ומירב בן-ארי. בבקשה, חבר הכנסת סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, אדוני פתח קודם בתשובה על שאלתו של חבר הכנסת מוזס בתיאור אותה פגישה ראשונה שהתקיימה בין אדוני לבין נשיא ארצות-הברית הקודם אובמה, עם האיסור: אף לא בלוק אחד נוסף. אנחנו אכן נטינו לדון את אדוני לכף זכות בשנים הללו ולייחס את נאום בר-אילן לאילוצים המדיניים של הממשל העוין. נטינו להאמין לך ערב הבחירות האחרונות כאשר התנערת מהרעיון הרע של מדינה פלסטינית, אותה מדינת טרור בלב-לבה של ארץ-ישראל. אגב, אדוני ודאי יודע שהוא ראש ממשלה בזכות אותה התנערות. העובדה שמצביעי הימין הצביעו לאדוני, ולכן אדוני היום עומד, ברוך השם, בראש הממשלה, היא בזכות העובדה שהוא חזר בו מנאום בר-אילן ומההתחייבות להקים מדינת טרור בלב-לבה של ארץ-ישראל. אני רוצה לשאול: האם עכשיו, בעידן החדש, עידן טראמפ, שאין ספק שפותח בפנינו הזדמנויות חדשות – אבל אי-אפשר לצפות שנשיא ארצות-הברית יהיה צדיק יותר מן האפיפיור ובוודאי, שלא ימני יותר מממשלת ישראל – אותי מאוד מעניין כחבר קואליציה. אדוני הרי ילך לפגוש את הנשיא כנראה בתחילת החודש הבא, בשליחותנו, לא כאדם פרטי; אז האם אדוני בשמנו הולך לחזור בו בפני נשיא ארצות-הברית מנאום בר-אילן ולהודיע שאין ולא תקום מדינת טרור בלב-לבה של ארץ-ישראל, לא בשם כזה ולא בשם אחר – לא מדינה פלסטינית מינוס ולא מדינה פלסטינית פלוס? איך הדבר הזה מסתדר עם אותה חבילת בנייה שאדוני הודיע עליה אתמול בתקשורת? אגב, ההוראה עדיין לא ניתנה למטה, למועצת התכנון העליונה, אלא רק בתקשורת. עדיין רוב-רובה של החבילה הזאת מרוכז אך ורק בגושי ההתיישבות. אני מזכיר לאדוני שההבחנה הזאת בין גושים ללא גושים באה מבית-המדרש של הצד השמאלי של המפה הפוליטית במדינת ישראל, מי שרוצה להקים מדינת טרור, ואז הוא עושה את ההבחנה בין מה שיישאר בשטחנו במסגרת הסכם עתידי לבין מה שחס וחלילה לא. האם כאשר אדוני עכשיו, בתחילת כהונתו של נשיא ארצות-הברית, מצהיר שהוא יבנה רק בגושים – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – לא חותר להקמת מדינה פלסטינית – הפעם בלי התירוץ של ממשלת אובמה? כחבר בקואליציה של אדוני, ממשלת הימין הזאת, זה מאוד מטריד אותי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – בתקנון. אולי זה לא בסעיף 47, אבל הזמנים הם בתקנון. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה מירי רגב, צאי, בבקשה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מה אתה אומר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צאי, צאי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> בחרת מכולם להוציא דווקא אותי? גם מהאופוזיציה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. כי ממך לא ציפיתי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כל הכבוד לך. הצלחת בזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי ממך לא ציפיתי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מכל האנשים – – – רק אותי החלטת להוציא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בכל זאת שולחן ממשלה, לא? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אפשר לשתות מים ולהיכנס שוב או שאי-אפשר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תשתי כוס תה, כוס קפה – מה שאת בוחרת. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> היא אמרה שבגלל שאני אישה. תתייחס לזה. (שרת התרבות והספורט מירי רגב יוצאת מאולם המליאה.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חבר הכנסת סמוטריץ, אנחנו צריכים לנהוג גם באחריות וגם בנחישות לא רק בתקופה שעברנו אלא גם בתקופה שאנחנו עוברים ונעבור. זה מחייב תמיד את תבונת המדינאות. זה לא דבר שאומר: מה שאני רוצה אני עושה, אלא: איך אני חותר למה שאני רוצה בתבונה, ולא בפעולה שתיצור את התוצאה ההפוכה. אנחנו בנינו גם לפני כן ובנינו גם עכשיו, ואני אדון בשאלה הספציפית של הבנייה וגם בנושאים אחרים עם הנשיא טראמפ. הוא אמר את זה אתמול או שלשום, ואני אומר את זה כאן היום. כמובן, חשוב לנו לנסות לעבור את הימים הקרובים עם חברינו ואחינו ואחיותינו בעמונה. אני מקווה שהם ייענו להצעות שאנחנו מציעים להם. מנסים עד לרגע זה – אם אנחנו לא מצליחים לפתור את זה בצורה משפטית – וכנראה, אין לנו, לצערי, הכלים – אז שיתפנו מרצון. גם הצענו להם אלטרנטיבות – יישוב אחר. אני מקווה שכל מי שיכול כאן יפעיל את השפעתו או את השפעתה כדי שהדבר הזה אכן יתרחש. אבל לגבי שאלתך על המדיניות – אני דבק במדיניות פשוטה. אני לא מדבר עליה כתנאים – שני תנאים או תנאים כלשהם – לכניסה למשא-ומתן. אין לי תנאים כאלה. אבל כדי שהמשא-ומתן הזה יישא פירות יש שני עקרונות בסיסיים: 1. הפלסטינים שדורשים מאתנו הכרה לאומית חייבים להכיר בנו הכרה לאומית. הם חייבים סוף-סוף להכיר במדינת הלאום של העם היהודי, במדינה יהודית. הם צריכים להכיר בזה, והם לא מוכנים להכיר בזה, לצערי, עד לרגע זה. הדבר השני – והיה ויכירו בזה, אז השטח שיהיה נתון למרותם חייב להיות נתון למרותנו מבחינה ביטחונית. ישראל תהיה הגורם השליט מבחינה ביטחונית מהירדן מערבה. אין שום אפשרות ריאלית אחרת. באו אלי אנשים, פלסטינים וגם אחרים, אירופים ואמריקנים, ואמרו לי: אתה מדבר על שתי מדינות לשני העמים. איך זה מתיישב? איך יכול להיות אם זה העיקרון שלך, של שליטה ביטחונית – וזה העיקרון שלי כל הזמן, אגב, גם בנאום בר-אילן, כדאי שתקרא אותו, תתרענן קצת, תרענן את זיכרונך. זה העיקרון הבסיסי. אמרתי: אין אפשרות. אומרים: אז זה פחות מריבונות. היה פה מישהו שעמד על הבמה הזאת, מהמפלגה שלך, חבר הכנסת הרצוג, שלצערנו נקטל. אבל הוא אמר את זה לפני האביב הערבי, לפני ההשתוללות הכבירה שיש פה. מישהו מדמיין דבר אחר? אז הם אומרים לי: אז זה לא ריבונות. אני אומר: אז יש סייג, סייג לריבונות, אם אתם רוצים לקרוא לזה כך. אבל זו האמת. עכשיו, אני רוצה להתייחס גם למה שאמרת. אלה שני העקרונות, לא שיניתי אותם כהוא זה, כהוא זה; בדיונים בקבינט, בדיונים עם חברים, מעל הבמה הזאת, לא שיניתי כהוא זה. אתה יכול לתת לזה כותרת כזאת, כותרת אחרת – אלה שני עקרונות יסוד לא לכניסה למשא-ומתן – ליציאה מהמשא-ומתן – והם נכונים. עכשיו לגבי ההתיישבות. אני מעולם לא קיבלתי שההתיישבות היא המקור או שורש הסכסוך או היא מקיימת את הסכסוך. אני לא מקבל את זה, כמו שלא קיבלתי את ההגדרה שהסכסוך הישראלי–פלסטיני הוא בלב – הוא לב הסכסוך – ביחיד, תמיד – של המזרח התיכון. כן, כל המזרח התיכון מתפרק, מדינות מתפרקות, אבל כולם אמרו: לב הסכסוך זה הסכסוך הפלסטיני. מישהו חושב את זה ברצינות? בתוניס? <קריאה:> כן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כן, בטח, יש. אולי, זהבה, את אחרונת – אחרונת המוהיקניות, כן? עדיין מאמינה בשטות הזאת, כן? תשאלי בתימן אם זה לב הסכסוך, תשאלו בלוב אם זה לב הסכסוך, תשאלו באלג'יריה אם זה לב הסכסוך, או בתוניסיה, או בסוריה, או בעיראק. נו, באמת. אז האמינו לשטות הזאת, וכך מאמינים גם לשטות השנייה, שההתיישבות היא הבעיה. נו, יצאנו מעזה, עד היישוב האחרון, עד הקבר האחרון, אז זה שינה משהו? הם באים להשמיד אותנו. להשמיד אותנו. וכשאני פונה לאבו מאזן, לאנשים ברמאללה, ואני אומר: מה אתכם? תכירו אתם סוף-סוף במדינה יהודית – לא מוכנים, לא מוכנים, משום שהם רוצים לשמר; הם לא רוצים מדינה ליד ישראל, ומדינה מפורזת – מפורזת כמובן על-ידינו – וכדומה, עם כל הסייגים. ותקראו לזה איך שתקראו – זה הם לא מוכנים; הם רוצים לעקור את אחינו ואחיותינו קודם כול ביהודה ושומרון, ואחר כך לעקור אותם גם בהתיישבות האחרת – ביפו, בעכו, בנצרת וכדומה – והם אומרים את זה. אז אלה הדברים האמיתיים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – עם השקר הזה. <קריאה:> איזה – – – <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תצטרכו להכיר במדינה יהודית, וישראל תצטרך להישאר הכוח השליט מבחינה ביטחונית מהירדן ועד הים. אלה העקרונות שלי, חבר הכנסת סמוטריץ. לא שיניתי אותם. שום דבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, תודה, אדוני ראש הממשלה. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <מיכל רוזין (מרצ):> שלום, שלום, כבוד ראש הממשלה. שאלתי אליך היא בתחום עניינך כשר התקשורת: האם מדינת ישראל הלכה לבחירות בגלל חוק "ישראל היום", או האם אתה עדיין עומד מאחורי התצהיר שלך שאין לך שום קשר לעיתון? האם הצעת לנוני מוזס להקים ועדה בכנסת להעביר חוק מתוקן על "ישראל היום"? האם דיברת עם הג'ינג'י, כמו שהבטחת לו? האם ניסית לשכנע את פאקר או מרדוק להשקיע ב"ידיעות אחרונות"? ולא, אין לי חמאה על הראש, ולכן אני אשמח לצאת אתך לשמש ברגע זה. תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני, הרי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אדוני. או שאנחנו באמת – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אגיד את מה שאני יכול להגיד בסוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז בסוף אתה תגיד. אבל אנחנו או שנשמור על התקנון או שלא – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שומע את הטון המלגלג והמתריס, ואני אמצא את הדרך להשיב לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה הבעיה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני, שאלתך. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שהוא יכול לענות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם מפריעים כרגע לחבר הכנסת לשאול. <מיכל רוזין (מרצ):> זה אפילו לא היה על החקירה, זה על עיתון "ישראל היום" והאם הלכנו לבחירות בגלל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אילו היית שואלת את השאלה הזאת אולי מישהו היה עונה. <מיכל רוזין (מרצ):> זו השאלה ששאלתי. שאלתי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. בבקשה, אדוני, אני מוסיף לך את הזמן – בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני עומד מאחורי כל מילה שכתובה שם, בתצהיר. היא נכונה. אז רצית לדעת – כן. רצית לדעת, אז נתתי לך בקשיש. אבל תישארי פה, אל תלכי. תישארי עד הסוף. גם אתם. אל תקלקלו, תישארו עד הסוף. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בשביל מה? שאתה תנאם ותנאם ולא תענה על שום שאלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, אנחנו בשאלה הבאה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הנה, נתתי לך תשובה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אדוני, אין בתקנון "סיום דבריו". אין בתקנון שום דבר שמאפשר לראש הממשלה בסוף לשאת דברים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בבקשה, כן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין דבר כזה. או שהוא עונה על שאלות או שהוא לא עונה על שאלות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> או שהוא עונה על שאלות או שלא. אבל אין שום דבר בתקנון שמאפשר לו לשאת דברים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, גברתי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אגב, ראש הממשלה, אני מציע לך שלא להשתמש במילה "בקשיש". בהקשר שלך זה לא נשמע טוב. <קריאה:> – – – לקבל או לתת? מה אתה אומר? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> טוב, בסדר. אני מחכה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, אני – יש לי סבלנות. אני פעם רביעית אחזיר לך את השעון. נו, מה אני אעשה? בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <קריאה:> יש – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, בכמה הזדמנויות הסתת נגד האוכלוסייה הערבית, ובמיוחד – אני לא אספור את כולן – אני אדבר על השרפות. בתקופה של השרפות יצאת – שיש טרור הצתות, ו-, ו-, ו-. עכשיו, כשאין חשוד, אין עצור, אין כתב אישום ואין חקירה פתוחה, אני דורש שאתה, מעל הדוכן הזה, תבקש סליחה מכל האוכלוסייה הערבית. האם תעשה את זה? זה – 1. 2. דיברת על התוכנית 922, שבאה לסגור פערים לאוכלוסייה הערבית, ואתה מנדנד את הראש כאילו אתה מאשר, ומה שאני שואל: 13 מיליארד השקלים לחמש שנים, זה אומר פחות מ-1% מהתקציב לאוכלוסייה הערבית, זה 0.6% מהתקציב. האם בתקציב הזה אתה תוכל לסגור פערים? 3. – – – <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני רוצה – סליחה, תנו לי את הזמן – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מאחל לכולכם להיות ראש ממשלה, אבל כרגע אתם לא. תנו לראש ממשלה לענות, אל תפריעו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> 3. כבוד ראש הממשלה, חשוב מאוד, אני מגדיר "אדמת מדינה" – האדמות של האזרחים שמנוהלות על-ידי הממשלה וזרועותיה. אם אתה כן מאשר, זאת אומרת שגם לאוכלוסייה הערבית יש זכות באדמת מדינה. מה התוכניות שלך לאוכלוסייה בנגב, שגם הם אזרחים שיש להם זכויות, גם על האדמה, כמו כל אזרח? ובנוסף, יש לי עוד שאלה, כי יש לי הזמן שלי – דיברת על שוויון באכיפה, שזה דמוקרטי. זה נכון, אבל לפני זה הדמוקרטיה מדברת על שוויון הזדמנויות, שוויון בתכנון, שוויון גם בקורת גג, גם לכל האזרחים הערבים, אחר כך תבוא תדבר. אם אתה מחפש דמוקרטיה, או חושב על דמוקרטיה, או בכלל אתה קרוב לדמוקרטיה, תתחיל בדברים של התכנון, של השוויון המלא, ואחר כך תדבר על שוויון באכיפה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> השרפות בישראל באו משני דברים – יכולות היו לבוא משני דברים – וזה בכלל לא מופרך, אלה דברים שהם – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז אתה עומד על – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא לא. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שני דברים: האחד זה ההסתה, והשני זה ההצתה. עכשיו, זה שאתה לא יכול להוכיח את הדבר הזה זה לא אומר שזה לא היה. עדיין בודקים את זה. אינני יודע אם הבדיקה הסתיימה, אוקיי? אבל זה דבר שקיבלתי עליו תדרוכים ברורים, זה לא דבר שמישהו הזה, מדמיונו – מהגורמים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל עמדת על הזכות שלך לדבר ושלא ייקחו לך שנייה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> דבר שני, לגבי התקציב – אני רוצה להגיד לך, קודם כול, קודם כול, לגבי התקציב – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אז לא הייתה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אזרחי ישראל הערבים הם חלק באוכלוסיית ישראל. כשיש לנו תקציב גדול מאוד, של מאות-מיליארדי שקלים, גם הם נהנים מזה. כשאנחנו בונים כביש בגליל – אז מה? אזרחי ישראל, שזה חלק מהתקציב, אז התושבים לא שם? <קריאה:> ביטוח לאומי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ביטוח לאומי – הם לא שם? הם שם, ועוד איך הם שם. אתה יודע את זה. לכן, זה לא מבחן בכלל. <קריאה:> – – – ביטחון, רווחה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> פה יש כסף מיוחד לסגירת פערים, ואתה שואל: האם זה הרבה? מה זה הרבה? לעומת הממשלה הקודמת, שנתנה הכי הרבה – שזה הממשלה שלי – זה הרבה מאוד, יותר מכל ממשלות ישראל. ולכן, אין בסיס לדבר הזה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – מיליארד – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה מגוחך להגיד: יש לי 6% מהתקציב, כשיש חינוך, בריאות, רווחה, ומחולק לכולם, ובזכות ההחלטה הזאת יש 13 מיליארדים נוספים לדברים האלה. זאת אומרת, אזרחי ישראל הערבים – להפך – מקבלים יחס לא פרופורציונלי, כדי לסגור את הפערים. זה דבר ראשון – דבר שני, יותר נכון. דבר שלישי, אתה מדבר על אכיפה. כן, קודם כול שוויון הזדמנויות, ועוד איך. אני רוצה לראות – הלכתי לבית-ספר ערבי ביישוב בגליל – פתחתי את זה, אני לא יודע אם מישהו פתח לפני בית-ספר ערבי – וראיתי שם את הילדה, ילדה חמודה וחכמה, ואמרתי לה: אני רוצה שתגשימי את החלומות שלך. ויש שם חלומות: להיות עורכי-דין, ולהיות רופאים, ולהיות טכנאים ומהנדסים. אמרתי: בטח, זה מה שאני רוצה. וגם תלמדו עברית, ואנחנו נלמד ערבית. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אז אני מאמין בזה. אם יש מישהו שמאמין בזה, אם היה פה ראש ממשלה שמאמין – לא היה מישהו שמאמין בזה יותר ממני, ואני חושב שהיו אולי כמה שהאמינו כמוני, אבל לא יותר ממני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו הדבר השני. הדבר האחרון שאתה שואל הוא לגבי שוויון באכיפה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לגבי שוויון באכיפה, אמרתי לך כבר את מה שאמרתי: זה דבר מתבקש. אבל אתה אומר: הנה, לא נתנו לנו. אף אחד לא רצה לשמוע בכלל. הרי הייתה פריסה, בנייה לכל הרוחב. אתה הולך לגליל – התפרסות מטורפת. בתים, אתה יודע, מתפרסים; לא ליד היישוב, תופסים עוד מרחק ועוד מרחק ועוד מרחק. בונים נמוך ועוד ועוד ועוד ועוד. אז אל תספרו לי את הסיפורים האלה. פשוט לא היה פה שום חוק, שום דבר; פשוט תפיסת שטחים שאתה לא רואה את זה ביישובים אחרים, אבל אתה רואה את זה שם. מתכסים ואומרים: מה זה? לא רצינו. לא נתתם לנו. אתם לא רציתם בכלל לשמוע. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אז עכשיו אנחנו באים ואומרים לכם: אנחנו אוכפים. אנחנו שמחים להיכנס אתכם לדיונים. אתם תבנו לגובה כמו כל היישובים בישראל. מה זה? בפתח-תקווה בונים ובונים ובונים – בונים לגובה. גם אתם תבנו לגובה. תבנו כחוק. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הלוואי שכולם ישתלבו בדבר החשוב והנכון הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן. עד שתי דקות לרשותך. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אני שמח שציטטת את הדברים של לפיד. אני חושב שהיה ראוי שבשעת מלחמה אנחנו ניתן גיבוי מלא, ושלא כחבריך, שאתה מתחמם לאורם היום, אנחנו לא ירינו בנגמ"ש. תזכור את זה. כך אנחנו מצפים מחברים בקואליציה – שבשעת מלחמה לא יתקפו את ראש הממשלה. אנחנו גאים בזה. עכשיו לשאלתי. כמי שכיהן בממשלה הקודמת שלך, אני מוכרח לומר לך שאני מבולבל, מאחר ששמעתי ועודני שומע גרסאות שונות לעניין. שלא כמו חברת הכנסת רוזין, אני שואל אותך: מה הביא אותך לפרק את הממשלה הקודמת? אולי תספר לנו את הגרסה האמיתית. תודה רבה. <שר התיירות יריב לוין:> אני יכול לתת לך הרצאה שלמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברת הכנסת מירב בן-ארי – בבקשה, גברתי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו סקרנים. מה הבעיה לענות על זה? אני לא מבין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם אני סקרן. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, יש לי שתי שאלות. אפשר שקט? ראשית, כפי שאתה יודע או לא, אני חברה בוועדת המשנה של ועדת ביקורת המדינה לנושא מסקנות "צוק איתן". שמעתי אותך עונה פה כבר לחבר הכנסת חיים ילין, אבל אני אשמח לשמוע את תגובתך הנחרצת לגבי פרסום דוח המבקר בנושא "צוק איתן". כידוע לך, ביום ראשון תתכנס הוועדה שוב לטפל בהסרת החיסיון ופרסום הדוח. אני אשמח לשמוע. אני מודה ששמעתי קצת את מה שאמרת לחבר הכנסת ילין, אבל אפשר ליישר קו בעניין הזה. אני גם רוצה לומר משהו בעניין, כי היו מין שמועות על לחצים שהופעלו על חברי הקואליציה. אז אני מהקואליציה ולא הופעל עלי שום לחץ. זה בעניין, אבל אשמח לשמוע את תגובתך. דבר שני – אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל ברגע זה ממש מתכנסת בכנסת שדולה למען החזרת החיילים החטופים, עם המשפחות של הדר גולדין ואורון שאול; לפחות אימא של אורון שאול. אני ארצה לדעת מה ממשלת ישראל עושה להחזיר את גופות החיילים – סליחה, להחזיר את החיילים הביתה, וכמובן גם את שני האזרחים שנמצאים שם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> קודם כול, עמדתי החד-משמעית – ואת שמעת את זה, ואם לא שמעת את זה באופן אקטיבי אז שמעת את זה באופן פסיבי, כי לא הגיע אליך מסר אחר, אז אני נותן לך את זה באופן אקטיבי: שיפרסמו הכול, אין לי בעיה עם זה, מה שאפשר – ואני בודק; מה שאני אומר אני בדקתי מבחינת ביטחון המידע. ביטחון המידע, מה שאפשר – שיפרסמו, אדרבה. אני חושב שראוי שהציבור ישמע את הכול ויוכל לשפוט מה באמת היה וכמה דיברו, מי דיבר ומה עשו. חשוב מאוד לדעת. בטח לא לפגוע באנשים טובים, במפקדים רציניים ובחיילי צה"ל וגם באנשים שעסקו בטכנולוגיה, במאמצים כבירים אל מול האיום הזה. לגבי הדר גולדין ואורון שאול – זה פצע פתוח. אנחנו פועלים בהרבה מאוד מישורים. כשאני אומר את זה, זה לא מן השפה ולחוץ. זה לא רק במפגשים עם מנהיגים, זה גם במגעים אחרים. אני לא אפרט. הייתי אומר שזה לא רק במגעים – גם בדרכים שאני לא יכול לפרט. אנחנו עושים את זה. אולי בוועדות המשנה אפשר לפרט יותר, בטח לא כאן. הרי אתם כולכם שותפים לרצון שהדבר הזה יצלח. יש לנו גם, אל תשכחו, אזרחים ישראלים שנמצאים שם, ואנחנו מנסים גם אותם לחלץ בדרכים שונות. לכן זה חשוב. אני חושב שכולם מבינים – אנחנו עוד נדון בזה בקבינט – אני חושב שכולם מבינים שאנחנו בעידן חדש, ובעידן הזה, אם הציפיות של "חמאס" זה שאנחנו נציע להם הצעות שהם חושבים שאנחנו נציע להם – זה לא יקרה. זה פשוט לא יקרה. אנחנו נוהגים פה באחריות. אנחנו אמרנו שיש לנו גופות של אנשי "חמאס". הצענו את זה. הם כנראה לא כל כך מעוניינים, הם בונים על לחץ שייבנה פה. אבל כדאי שהם יבינו שמה שהם מצפים לא יקרה. ככל שיקדימו להבין את זה – וגם מתוך הבית הזה – כך הייתי אומר שהסיכויים שלנו להביא את חיילינו לקבורה בישראל ולהשיב את אזרחינו החיים לישראל, כך האפשרות הזאת תגדל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו בסיבוב הבא. אני בספק אם נגמור אותו. חברת הכנסת קארין אלהרר – בבקשה, גברתי. אחר כך יואל חסון רשום, אבל אנחנו לקראת סיום הזמן, אז נראה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לפי מה נקבע הסדר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפי חלוקה בין הסיעות ולפי האנשים שלא קיבלו בשעת שאלות אחרת עם ראש הממשלה. <יואב קיש (הליכוד):> יולי, בליכוד רק אחד לא קיבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ובישראל ביתנו אף אחד לא קיבל. נו מה אני אעשה שלקואליציה יש רק רבע מן השאלות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סיעה של 30 חברי כנסת. אולי אם היית מוציא חלק מהצעקנים מהאופוזיציה היה יותר זמן לשאול שאלות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, הערה לגבי דוח "צוק איתן": אני חושבת שצריך לכבד את הכללים הבסיסיים ואני קוראת לך, אדוני, וליתר השרים שמפטפטים את עצמם על גבי דפי העיתונים – הרי למה מתכנסת אחר כבוד ועדה לדון בחיסיון, אם הכול כבר פרוס בצורה רחבה על גבי העיתון? יש כללים בכנסת הזאת, ולצערי, הם לא מתקיימים. לשאלתי, אדוני. אני מאמינה שכראש ממשלה גם אתה מאמין בכללי המינהל התקין. אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה, לבדוק קיומם של הסדרי ניגוד עניינים לכל היועצים. נמסר לי, אדוני, שלחלק מיועציך אין. אני רוצה לדעת, אדוני, א. האם בכוונתך לפעול לקיומם של הסדרי ניגוד עניינים ספציפיים ולא כלליים? ב. אם אין באפשרותכם לקיים כללים כאלה, האם תורה להם לעזוב את תפקידם? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חברת הכנסת אלהרר, את הרי לא מיתממת ואת ודאי אינך תמימה, ואת יודעת שעושים שימוש סלקטיבי – כן? – בכל מיני הדלפות מהדוח הזה של מבקר המדינה. עושים את זה כל הזמן, כל הזמן. מפרסמים, ואתה בעצם נמצא במצב שאתה לא יכול לעשות כלום. אני, להבדיל מאחרים, הולך ובודק לפרטי פרטים עם הגורמים המוסמכים לגבי ביטחון מידע. מה שפרסמתי עכשיו אלה דברים בדוקים שלא פוגעים בשום צורה שהיא בביטחון המדינה. אבל אי-אפשר להיתמם, הרי זה לא רק מכאן. אתם מדברים על כל הנושאים שאתם מלגלגים ושואלים עליהם. נו, אז מתפרסמים כל הזמן בתקשורת כל הזמן כל מיני דברים, תדרוכים מתוך החקירות. העובדות ידועות. אין ויכוח על העובדות., הכול ידוע. יש ויכוח, והכול לא ידוע, ולא הכול נכון, ויש הרבה דברים שהם לא נכונים – אבל מוציאים. כאן, במקרה הזה, במקרה שאת מדברת עליו, במקרה של דוח "צוק איתן" – בכלל, דוח מבקר המדינה – זה ברור שיש פה שימוש מגמתי בשיח שנוצר למטרת ניגוח פוליטי. בזה אין שום ספק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לכן, ההגנה היא הגנה המבוססת על טענות מסוימות, שלא היו דיונים בקבינט. ריבונו של עולם, לא היו דיונים – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> זה אנשים שלך מהממשלה שלך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, זה אנשים שלך. במקרה זה ראש הסיעה שלך שאמר שזה לא הובא לקבינט – ציטוט מדויק – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אז מה קרה? שר החינוך – – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא הובא לקבינט, ויש לצערי גם אחרים. נכון, יש לצערי גם אחרים שאמרו במשך שנתיים, לפני "צוק איתן", ובמהלך כל השנתיים האלה. זה נכון. הקבינט לא ידע שיש מנהרות חודרות. מה לעשות? אז הדברים הללו אינם נכונים, והתיקון שאני עושה הוא תיקון מינימלי. לכן, לשאלתך, כשהדבר יתפרסם, אדרבה, שיתפרסם במלואו, והציבור סוף-סוף יוכל להבין שהיו פה דיונים בקבינט שעמדו על מלוא חומרתו של האיום, שהוצעו פתרונות אם היו לנו. זו בעיה קשה מאוד, אין ספק. וגם – את זה אני מספר לכם – במהלך המבצע עצמו היו דיוני קבינט כל יומיים. לא היה דבר כזה בתולדות ישראל. אז עכשיו לבוא ולטעון נגד הדבר הזה? עכשיו לגבי השאלה של ניגוד עניינים – הדבר הזה נקבע על-פי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, זה מבוקר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, וכל קביעותיו בעניין הזה – מבחינתי, בסופו של דבר אני מקבל את קביעותיו; לא תמיד מסכים, אבל אני מקבל את קביעותיו, מה אני יכול לעשות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו סיימנו שעה ו-20 דקות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה רצית להתייחס, כמו שהבטחת לחברי הכנסת. אני אמרתי שבמסגרת השאלות אנחנו נשמור על התקנון, אבל מכיוון שזה מחוץ לזמן השאלות, אז אם ראש האופוזיציה ירצה לדבר אחריך, הוא יקבל בדיוק אותו זמן שאתה קיבלת. בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תודה רבה. אני שמעתי שורה של דברים שנאמרו כאן, על מגעים כאלה ואחרים, על פירוק הממשלה. אני שומע את הלגלוג וההתרסה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני מכחיש שהוא פירק את הממשלה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> איזו חגיגה של צביעות. תמתינו. אני אומר: איזה קרנבל, איזה קרנבל של צדקנות. עכשיו, מובן שבהשיבי לכם אסור לי להתייחס לפרטי החקירה, אז במקום זה אני רוצה לספר לכם סיפור. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בפייסבוק שלך אתה מתייחס יופי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כל שבוע אתה מתייחס לחקירה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ב-2010 הובאה לכאן, לכנסת, הצעת חוק להגביל את הבעלות על עיתון בישראל רק לבעלי אזרחות ישראלית. הכוונה הייתה ברורה: לחבל ב"ישראל היום", העיתון היומיומי, היומי, הימני היחיד במדינה ברמה הלאומית – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה אכפת לך ממנו כל כך? מה אכפת לך ממנו כל כך? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כלי התקשורת הלאומי הגדול, היחיד, שאיננו נשלט על-ידי השמאל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה רמת המעורבות הזאת שלך? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> שמאל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שמאל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא לא ימני. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו, אני נלחמתי נגד זה בכל כוחי, ואכן, רק עשרה חברי כנסת הצביעו בעד הצעת החוק המעוותת הזאת. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל הנה, אחרי כמה שנים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – כל פעם שאומרים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אחרי כמה שנים מגיעה הצעת חוק נוספת, שמטרתה בעצם לסגור את "ישראל היום". אני כמובן התנגדתי גם לזה בתוקף. זו עמדתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ההצעה הזאת מגיעה תחילה לוועדת שרים לחקיקה. השרה שעומדת בראש ועדת השרים לחקיקה היא שרת המשפטים ציפי לבני. היא מקבלת חוות דעת מהיועץ המשפטי של הכנסת שקובע שההצעה הזאת היא למעשה בלתי חוקית, חוקתית. יש לה חוות דעת דומה – שרת המשפטים – מהיועץ המשפטי לממשלה, שקובע שזה על גבול החוק, אבל היא זורקת את חוות הדעת הללו הצדה, ובמקום זה היא באה עם חוות דעת מטעם נוני מוזס – היא אגב מודה בזה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> שאלת אותו? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ובאופן מפתיע אני רואה שהיא מעבירה את החוק – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה היה בשיחות? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זה היה בשיחות שלכם? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ויש לה הקולות הדרושים לכך בוועדת השרים. בשלב הזה אני עושה כל מאמץ, הכול, כדי לעכב את העברת החוק מוועדת השרים להגעה לקריאה טרומית לכנסת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, זה קשור לחקירה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני, זה קשור לחקירה. <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, זה קשור לחקירה. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אלה דברים ידועים. אלה דברים ידועים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני ראש הממשלה, רק שנייה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אסור לו לדבר על זה. מה זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק שנייה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, כידוע, אתה פרופסור למשפטים, וגם כנראה היועץ המשפטי לממשלה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם ראש הממשלה בוחר מעל דוכן הכנסת לעבור עבירה כלשהי על החוק, אז החסינות המהותית עומדת לו. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא יכול לקבוע את זה. <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה פסלת את כל השאלות – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואני מבקש, סליחה – ואני מבקש, סליחה, אני מבקש – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דוד ביטן, אל תעזור לי. אני מבקש, אלה תשובות במסגרת שעת שאלות. זה לא אומר שאפשר להשתולל ושאני לא אקרא לסדר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני לא משתולל. הערתי, הערתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז תקשיבו, תקשיבו. יש פה ושם קריאת ביניים, גם קרה. אבל תקשיבו. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, אין כאן דבר שאני אומר שהוא לא נחלת רבים וידוע לכולם. מה, אתם לא יודעים מה היה פה? אתם לא יודעים שאחרי כמה חודשים, כשאני ניסיתי כאן בכל דרך לעכב את ההגעה להצבעה, זה הגיע להצבעה. אתם מכירים את זה היטב. זה מגיע למליאה. ואני שוב מתנגד לחוק בכל כוחי, רואים את זה בצילום. באמת, סודות מדינה. אבל ראו זה פלא – וזה באמת פלא – מעשרה חברי כנסת בלבד שתמכו בחוק הקודם, פתאום יש תמיכה, אני חייב להגיד – מכל קצוות הקשת הפוליטית – של 43 ח"כים. רוב מוחץ. אני מוצא את עצמי בתוך מיעוט מזהיר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הגיע הזמן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ולכן פירקת את הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא רק שאין טיפת הוגנות ואיזון בתקשורת, אז עכשיו באים לסגור את כלי התקשורת היחיד שמייצג – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אותך, אותך. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – עמדה אחרת, של ציבור גדול. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אותך, אותך. אותך הוא מייצג. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חסון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואני רואה בעניין הזה, אבל גם, לצערי, בעניינים אחרים – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל נוני שואל, נוני שואל, כשירדתם מ-9.5 ל-9, מה קרה אז? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כשחותרים נגדי כראש הממשלה בכמה וכמה תחומים, בין השאר כדי לסתום את הפה של כלי התקשורת הזה, שלא מיישר קו עם הקו של הברנז'ה – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ולחנוק את מגוון הדעות, שהוא חיוני לדמוקרטיה, שאני מאמין בו, ובשלב הזה, כשאני רואה שחותרים נגדי, גם בעניין הזה וגם בעניינים אחרים, אני כן מחליט לפטר – לפזר את הממשלה. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואחרי הבחירות האלה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גרמן, לא להפריע. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ובמהלך הבחירות האלה, בקמפיין הבחירות – כדאי שתשמעו את הסוף, אני תכף מגיע לדבר העיקרי. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. לא כדאי. חברת הכנסת יעל גרמן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זו התמורה שנתת לאדלסון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דב חנין, גם אתה במועדון הקרואים לסדר בפעם הראשונה. בבקשה, אדוני ימשיך. אני מבקש לא להפריע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> במהלך הבחירות האלה, שבהן אני ומשפחתי – אשתי וגם ילדי, גם ילדי – שאנחנו סופגים התקפות איומות, איומות ויומיומיות מצד "ידיעות אחרונות"; ואני רוצה להגיד לכם, מדי שעה ב-ynet, מדי שעה, אחרי שאנחנו מנצחים בבחירות האלה, אני עומד על כך שבהסכם הקואליציוני של הממשלה החדשה לא יוכלו להגיש חוק כזה בלי אישור שלי – ואכן לא הגישו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> רבותי וגברותי, אין מי שנלחם נגד חוק "ישראל היום" יותר ממני. ועשיתי זאת מטעמים של חופש הביטוי, של גיוון, של פלורליזם. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה שקר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> למעשה, אני חייב להגיד למנהיגים שיושבים פה ולאלה שלא יושבים פה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה הפסטיבל הצדקני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> למעשה, אף אחד אחר לא נלחם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הנה, עכשיו הגיע הפסטיבל של הצדקנות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואותי חוקרים? אותי מאשימים? זו בדיחה גרועה. לפני שחוקרים אותי צריכים לחקור את כל 43 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק וקיבלו עיתונות מלטפת ומפנקת מנוני מוזס, ולא מתקפות חוזרות ונשנות מעל דפי העיתון ודפי ynet כפי שאני קיבלתי. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל אני רוצה להבהיר לכם משהו. אני רוצה להבהיר לכם משהו חשוב – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הכול הכנת מראש. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לדעתי, לדעתי, לא צריך לחקור איש – לא איש ולא אישה – כי כשמדובר ביחסים מורכבים בין התקשורת לפוליטיקה – לא רק באמריקה ולא רק במדינות דמוקרטיות אחרות – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איך הוא נותן את גרסתו על במת הכנסת. זה לא ייאמן. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אני חושב שלא צריך לחקור אף אחד. אבל לנוכח הטררם הבלתי-פוסק בתקשורת ושלכם, וחגיגת הצביעות הזאת – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה וינרוט כתב? זה טקסטים של וינרוט? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – הייתי מצפה שאתם בתקשורת תדרשו – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> רגע, זה חקירה פוליטית? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רוזנטל, גם אתה קרוא לסדר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מי יזם את החוק? מי יזם את החוק? מדוע יזם את החוק? מי הגיש את החוק? מי הגישו את החוק? מי? מי הגישו? מדוע הגישו? מי הצביע בעד? מי נמנע? איזה סוג כיסוי תקשורתי קיבלו אותם אנשים ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet? אבל את זה את זה, כמובן, אתם והתקשורת לא דורשים, כי הצביעות חוגגת, כי המטרה ברורה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו החלטנו לפתוח בחקירה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רוזנטל, פעם שנייה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – להפיל אותי ואת ממשלת הליכוד בראשותי, ולצורך זה כל האמצעים כשרים. אותה הצביעות – בדיוק אותה הצביעות – אנחנו רואים גם במה שקרוי פרשת המתנות, כי הרי מותר לפי החוק לקבל מתנות מחברים, אז מעוותים את החוק. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חוק אחד לנתניהו, חוק אחד לכל השאר, והם אומרים עכשיו – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – תראו מה הם אומרים, זה פנטסטי. הם אומרים: אסור לקבל מתנות מחברים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דב חנין, פעם שנייה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ואם מותר לקבל מחברים, אז אלה לא חברים שלך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מה מותר לקבל מחברים, אדוני ראש הממשלה? מי צבוע כאן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת ורבין, פעם ראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ארנון מילצ'ן ואני חברים כבר 20 שנה, חברים קרובים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מי צבוע כאן? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הנשים שלנו חברות קרובות, המשפחות שלנו ביחסי חברות קרובה. <קריאות:> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> למה לא אמרת שיש אינטרסים? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית – שנייה, סליחה, טעיתי, פעם שנייה. דב חנין בטוח פעם שלישית. אדוני יצא. (חבר הכנסת דב חנין יוצא מאולם המליאה.) <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, כל מי שעיניו בראשו רואה שיש פה קמפיין חסר תקדים של ציד ורדיפה, של צביעות והפעלת לחץ. המטרה היא להחליף שלטון באמצעות לחץ תקשורתי – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – על היועץ המשפטי כדי שיגיש כתב אישום בכל מחיר. אגב, אנשים אומרים את זה – פוליטיקאים, אנשי תקשורת, פרשנים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מי אומר את זה? אולי במפלגתך, אדוני ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אומרים את זה. מהלכים אימים על גורמי אכיפת החוק. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא באופוזיציה. במפלגה שלך אולי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והמסר שלהם חד וברור – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אם אתם לא מגישים כתב אישום נגד נתניהו, אתם לא משפטנים. <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה שכרת חוקרים פרטיים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תביא לנו את הראש של נתניהו, ואם לא, אתה לא יועץ משפטי, אתה לא פרקליט מדינה. ומי מפעיל את הלחץ הזה? אותם אנשי מוסר כפול; אותם אבירי שלטון החוק שאתרגו את ראש הממשלה אריאל שרון אחרי ההתנתקות מעזה; אותם אנשים שהמציאו שיש כאן סוללות עמוסות בכסף בדרך לפנמה; אותם אנשים שהמציאו את "ביביטורס", שסיפרו לציבור על מימון כפול של נסיעות – דברים שלא היו ולא נבראו. תיק 1000, תיק 2000, תיק 3000, תיק 4000, 5000, 6000 – אין-סוף מספרים, אין-סוף תיקים. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זו השיטה. אין סוף לציד, אין גבול לרדיפה – דבר שלא היה. לא היה דבר כזה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אין סוף גם לשקרים. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> התקשורת, הפרשנים, הפוליטיקאים, מנסים ומנסים. הם עובדים – אתה יודע איך הם עובדים, אדוני היושב-ראש? הם עובדים בשיטת מצליח – אולי בסוף הלחץ יצליח. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זאת השיטה שלך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אחרי שיסגרו את כל התיקים, אחרי שיסיימו את כל הבדיקות, יצטרכו הרי לתת משהו, כך הם מקווים; יצטרכו לתת משהו כדי לרצות אותם, כתב אישום על משהו, לא חשוב על מה. העיקר שמישהו ינסה לרצות אותם. זאת התוכנית. אז אני אומר לכם שוב: לא הייתה פה שום עבירה, ולא מחליפים ראש ממשלה בחקירות. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חברי בשמאל, יש לי חדשות בשבילכם – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת יעל כהן-פארן, פעם ראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אני אמשיך להוביל את מדינת ישראל עוד שנים רבות, עבור אזרחי ישראל, עבור מדינת ישראל ועבור העם היהודי. וכדאי שתתחילו להתרגל לזה. תודה רבה לך, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הדרך לקיסריה קרובה מתמיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה, אם אתה רוצה לדבר, בבקשה, אתה תקבל 11 דקות, כפי שדיבר ראש הממשלה; עד 11 דקות – אתה לא חייב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חיבוק, מירי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תקנא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חיבוק מכל הלב. חיבוקי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני עדיין בשתי קריאות לסדר, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון, אתה עדיין בשתי קריאות לסדר. אני אפעיל את השעון, אדוני, רק כשיהיה שקט באולם. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, את ההצגה הזאת אפשר להפסיק לרגע, נכון? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אתה לא היית בחקירות אף פעם, נכון? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני גם לא משחק אותה בקורבנוּת, מה אתה רוצה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ראש האופוזיציה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני ראש המשלה, אני אגיד לך, אני חושב שהמליאה הזאת מרגישה מבוכה עמוקה, מבוכה עמוקה, מכיוון שההתנהגות שלך מראה שאתה לא מסוגל לקבל החלטות בקור רוח, ואתה שקוע עד צוואר בחקירותיך, וזה מסיט את יכולת שיקול הדעת שלך. אני לא רוצה לומר לך שיכול להיות שהסיגרים והשמפניות השפיעו עליך. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> נו, באמת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ואיך השתיקה בחקירה השפיעה עליך? <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה לא יכול – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, זה בריא לצוואר שלי. אני הסתכלתי ימינה – עכשיו אני אסתכל שמאלה. זה מאוד בריא לצוואר. לא להפריע. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כיוון שתפקידו של ראש הממשלה הוא להוביל את הממשלה, אין תחום בממשלה ובמדינה שלא עובר תחת ידו ואין החלטה בוועדות השרים ובמליאת הממשלה שלא כפופה לו, כולל חקיקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אז כל מה שראש הממשלה נשאל כאן קשור לתחום פעולתו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה אפילו לא – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ולכן, כשבנימין נתניהו אמר – ואני מכניס את זה ל"דברי הכנסת" – על אולמרט: ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, וקיים חשש – והוא אמר, נתניהו: אני חייב לומר, אמיתי ולא בלתי מבוסס – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר אקוניס. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות – תקשיבו – הפוליטי שלו – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ולא על בסיס האינטרס הלאומי, הדבר שצריך היה להיעשות זה שהממשלה הזאת תלך הביתה, ושתחזיר את המנדט לבוחר. את זה אמר בנימין נתניהו. עכשיו, הסתכלתי עליך כאן, והגעתי למסקנה שכולם ראו: אין לך מנדט ציבורי ומוסרי, מכיוון שאתה שקוע עד צוואר, כמו שאמרת על אולמרט. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לך יש. לך יש ארבעה מנדטים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אורן חזן, שתי קריאות לסדר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יוצא. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה לא יכול לקבל החלטות הרות גורל, ולכן עליך לפעול כראש ממשלת מעבר. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה זה שהסתבך, אל תסבך פה את כולנו. המתנה הכי גדולה שאתה יכול לתת לעם ישראל זה שתניח את המפתחות ותתפטר, כי אתה יודע להיות חזק מול ה"חמאס", אבל לא להיות חזק מול חברי הכנסת ששואלים אותך שאלות. אז בוא נזכיר את השאלות. פרשת "ישראל היום" – "ישראל היום" זה עיתון שאתה מכוון אותו, התנהלת כמו סמנכ"ל השיווק שלו, ניהלת משא-ומתן על גובה המודעות שלו, אתה הכתבת בו כותרות ומכתיב בו כותרות, ומה לעשות שאתה קיבלת שם קו אשראי של מאות-מיליוני שקלים, ששברו את עולם הפרסום, שהשפיעו על כל עולם התקשורת, שעיוותו את התוצאה, כשאתה כרגולטור וכמנחה מדיניות, זה שאמור לקבל החלטות. אז אתה – באשכרה – בשיא ניגוד העניינים האפשרי. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה בניגוד עניינים בוטה, ולכן אתה לא יכול לשמש כשר התקשורת של ישראל – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרה רגב. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ואתה צריך מייד לחתום את תפקידך כשר התקשורת של ישראל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ביבי, תראה מי מגן עליך ואז תבין באיזה צרות אתה. תראה מי נשאר להגן עליך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> דבר שני, אני רוצה לומר לך משהו. אנחנו מעולם לא החלטנו כאן שמשנים את הנורמות של מדינת ישראל. אתה עומד בראש השירות הציבורי. זורקים עובדי מדינה לכלא, מעמידים אותם לדין על קבלת זוטי דברים, על שק ירקות בשוק, על קבלת מנת פלאפל, ואתה מסביר לנו היום, כמה המתנות – ואני באמת לא נכנס לחקירה, אבל אני רק רוצה לומר לך שיש מתנות ויש גם משכורת של מתנות, ולכן אתה לא יכול להתהדר כאן – אתה שמת את הפיל הזה באמצע החדר, ולכן אנחנו עונים לך. מי שהשחית את המוסר של המדינה זה אתה, ואני מתפלא על עמיתיך לקואליציה שהם לא רואים זאת. איפה שר החינוך ואיפה שר האוצר ואיפה השר לביטחון פנים? אי-אפשר להמשיך להשחית את הנורמות הציבוריות במדינת ישראל ולומר: הכול בסדר. זה השמאל רודף אותי. זה לא השמאל; זאת מערכת אכיפת החוק שאתה מינית; זה היועץ המשפטי לממשלה שאתה מינית, והמפכ"ל שאתה מינית, והפרקליטות, והחוקרים. ואני חייב לומר לך, ואתה שמעת היטב את כל האופוזיציה אומרת: אנחנו לא רוקדים על הדם, ולא שמחים לאידך, ואנחנו מאמינים שצריך להחליף אותך בקלפי, אבל מה לעשות שבסוף אנחנו מדינה שומרת חוק ומכבדת חוק, והחוק מעל הכול. וכשחוק מעל הכול, אתה צריך להרכין ראש ולכבד זאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ולכן אני חוזר ואומר לך, אדוני ראש הממשלה – – <דוד ביטן (הליכוד):> כבוד היו"ר, הם שאלו שאלות וראש הממשלה השיב, לא שום שר או דברים – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אתה מגיע לסוף כהונתך, ואני מציע לך – – <דוד ביטן (הליכוד):> הם שאלו שאלות שהם לא היו צריכים לשאול. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הוא בא מוכן עם נאום. <קריאות: > – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מה עם זכות השתיקה? מה עם זכות השתיקה? מה עם זכות השתיקה שלך? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – להחזיר את המפתחות ולומר – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מה עם זכות השתיקה, חבר הכנסת הרצוג? <קריאות: > – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – סיימנו. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 191), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים והאלכוהול בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יהודה גליק, עבדאללה אבו מערוף, חיים ילין ומיקי רוזנטל בנושא: 8,000 מתים מעישון, אפס שקלים השקעה בקמפיינים נגד עישון; מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, מסעוד גנאים, אורלי לוי אבקסיס ועיסאווי פריג' בנושא: הקשיים שבהם נתקלים חולים במחלות קשות בזמן תהליך החלמתם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <הפגיעה בים-המלח נמשכת ולא מקודמים פתרונות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: הפגיעה בים-המלח נמשכת ולא מקודמים פתרונות, מס' 5855. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. השר ליצמן ישיב לך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אדוני, אין שר במליאה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, כל דוכן הנואמים מלא חמאה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שר במליאה אפשר, בבקשה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> דביק שם? דביק שם מחמאה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> את יכולה להתחיל. אני לא אפעיל את השעון עד שיגיע שר. בבקשה, יש לך שלוש דקות, אבל אני עדיין לא מתחיל. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אוקיי, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, טוב, אחרי הדיון הסוער הזה לעבור להצעה לסדר-היום שהגשתי, שהצעתי, קצת קשה, אבל בכל זאת יש לנו גם דברים אחרים לדבר עליהם, בהינתן כל החקירות והעניינים שברומו של עולם. אני חושבת שהנושא הזה צריך להיות לגמרי ברומו של עולם של כולנו. תראו, ים-המלח הוא אחד מפניני הטבע המדהימות לא רק בישראל אלא באמת בקנה מידה בין-לאומי; מה שנקרא, אין עוד הרבה דברים כאלה, אין כמעט דברים כאלה בכלל. זה המקום הנמוך ביותר, קודם כול, ידוע לכול. לצערנו, הוא הולך ונהיה נמוך יותר ויותר, ותכף אני אכנס לפרטים. אנחנו רואים אוזלת יד מוחלטת עשרות שנים, מאז קמה המדינה. מצד אחד, לא מוזרמים המים, נעצרים, מפני שאנחנו שותים אותם. מי הכינרת – אולי כבר פחות שותים אותם היום, אבל הם לא מוזרמים לים-המלח. הירדן, כל המערכת האקולוגית הזאת, מהכינרת, הירדן ועד ים-המלח, נעצרה לפני משהו כמו 60–70 שנה – המוביל הארצי, סכר דגניה וכו'. מצד שני, יש מפעלים. גם מפעלי ים-המלח הוקמו לפני קום המדינה. מנצלים את משאבי ים-המלח לכריית המלח, אבל מה אני אגיד לכם? זה הלך וגדל וגדל. זה התחיל כמשהו יותר קטן, והיום פשוט מוציאים את מי ים-המלח הצפוניים ומעבירים אותם לדרום ים-המלח, לבריכות תעשייתיות שמאדים בהן מים כדי להפיק את המלח. וזה כבר נהיה תעשייה ענקית, שכמובן כל מי שיושב כאן יודע שהיא עברה מידי המדינה מזמן לידיים פרטיות, בשליטת "החברה לישראל", האחים עופר, משפחת עופר. אנחנו רואים את הניצול הבלתי-ניתן-לעצירה של משאבי ים-המלח והייבוש של ים-המלח בחלקו הצפוני לצורך עשיית הון, פשוט כך; אין דרך אחרת לתאר את זה. וכאן אנחנו לפעמים מגיעים לדיון בוועדת הפנים ובוועדה לביקורת המדינה על מה שקורה עם היישובים, מה שקורה עם ההתיישבות ליד ים-המלח בגלל האסון. בגלל האסון שנוצר שם, בגלל האסון האקולוגי שאנחנו יצרנו במו-ידינו, נוצרה תופעת הבולענים – תופעה שבה למעשה הקרקע קורסת. כמעט כל יום נוצרים בין בולען אחד לשניים; כל יום, ממוצע של 500 עד 700 בשנה. ים-המלח יורד כל שנה במטר, מטר ו-10 ס"מ. בשנה הקודמת – במטר ו-20 ס"מ. אנחנו רואים שהכבישים נהרסים, החופים נהרסים. אני לא יודעת כמה מכם ביקרו בים-המלח לאחרונה, אבל בכל חלקו הצפוני יש גדר וכתובים שלטים: "אין ירידה לים", "הירידה לים אסורה", "הירידה לחוף מסוכנת". למעשה, למעט חוף אחד – חוף קליה, סמוך לקיבוץ קליה, סמוך לצומת אלמוג בצפון ים-המלח ועד כל חופי החלק הצפוני, שהוא למעשה הים הטבעי היחיד שקיים. עין-גדי, מה שהיה חוף "מינרל" ליד מצפה-שלם – כל החופים האלה: אין גישה. החוף סגור. הים סגור. הים איננו. הוא הולך ומתרחק. הבולענים נפערים כל יום ופשוט מסוכן להגיע. בחוף "מינרל" חלק מהתשתיות קרסו. בחוף עין-גדי התשתיות כל כך רחוקות מהים, וגם שם הסכנה של הבולענים מונעת את הכניסה מאנשים. הנה, הגיע אלינו שר. תודה לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך שלוש דקות. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> נשאלת השאלה מה אנחנו עושים, ואין ספק שהפתרונות לא קלים. לא קל להחליט להזרים מים מהכינרת לים-המלח. גם הכינרת במצב ירוד, והמפלס שלה יורד כי אין מספיק גשם. אנחנו לא מדברים בכלל, לא מתחילים לדבר על מה קורה עם מפעלי ים-המלח. בשנת 2030 מסתיים הזיכיון של "החברה לישראל" במפעלי ים-המלח. גם את המינימום שהם נדרשו לעשות, שנקרא קציר המלח בבריכות כדי להוריד את המפלס שלהן, כי היום הוא כבר מאיים על המלונות – גם את זה אנחנו יודעים שהם לא עושים, כי הם לא רוצים להשקיע את המשאבים הנדרשים. וב-2030 ישראל תצטרך להחליט מה קורה עם המשאב, עם ניצול ים-המלח וניצול המשאבים שם. כרגע ההחלטות שיושבות על שולחן הממשלה ומשרד האוצר שדן בכך נוגעות רק – נמשיך את הזיכיון, איך נפתח את הזיכיון, נעשה מכרז כזה או אחר. אף אחד בכלל לא אומר: אולי בכלל אנחנו לא יכולים להמשיך להרוס ככה את ים-המלח? מותר לנו כגורם אנושי לבוא ולא לעצור את עצמנו בראותנו את הדבר הנורא הזה, את האסון הזה שיצרנו במו-ידינו? ואני הבאתי את ההצעה הזאת היום כי אני חושבת שהגיע הזמן שהממשלה ושאנחנו כאן בכנסת נתחיל לקדם חשיבה אחרת, חשיבה על מה כן עושים כדי לשפר את המצב של ים-המלח; לא רק לנטר איפה יהיה הבולען הבא ולהיזהר ממנו – שגם זה חשוב – אבל לראות איך אנחנו מחזירים את ים-המלח למה שהוא היה, או לפחות עוצרים את ההידרדרות, כי ההידרדרות היא כל יום, היא כל יום, שעה-שעה. המים נעלמים, הים נעלם, החופים נהרסים ואנחנו ממשיכים לכרות את הבור הזה, ממשיכים להרוס, ממשיכים את ההרס. אף אחד לא עוצר. וכשמגיעים לדיונים אומרים: בסדר, עכשיו מדברים על הפגיעה בחקלאות. בסדר. לא אמרתי שלא לדבר על הפגיעה בחקלאות. אנשים חיים שם מחקלאות, ואף אחד לא מתייחס לכך שפשוט נעלמו להם אזורים שלמים שהם היו יכולים לעבד, שהם לא יכולים להגיע אליהם – עין-גדי וקיבוצים אחרים. ויש על זה החלטת ממשלה שלא מיושמת, והתקציבים הנדרשים לא מועברים. אבל אנחנו צריכים כבר להתחיל לתכנן, גם אם זה ייקח 30, 50 שנה, לעצור ולהחזיר את ים-המלח אולי לקדמותו, או אולי למצבו היום. אנחנו כבר צריכים לדון בפתרונות, ואנחנו לא שם, אנחנו לא מדברים על זה. אם לא נדבר על זה היום, בעוד מעט מאוד שנים ים-המלח לא יהיה; תהיה בריכה מאוד קטנה שממש לא נוכל – בטח לא נוכל להמשיך לנצל אותה. לא נוכל אפילו לראות אותה ממה שהיום נמצא לחופו של ים-המלח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני באמת מזמינה מכאן, מעל הבמה הזאת, את כל חברי הכנסת להצטרף לשדולה להצלת ים-המלח ולסיור שאנחנו נערוך בחודש הבא בים-המלח ולראות את הדבר הזה בעיניים, כי אנחנו חייבים להציל אותו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. אני חבר בשדולה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני יודעת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבין שהשר לא עונה על זה, נכון? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אולי אגיד להעביר את זה לוועדה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מסכים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אגיד מילה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי. אתה רוצה לעלות בשביל זה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אעלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אתה לא חייב לעלות. אין בעיה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מילה. אנחנו נכבד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת פארן, הנושא חשוב, המציעה חשובה, אבל תשובה לא קיבלתי מהשר, לכן, מה שאני מציע הוא שנעביר את זה לוועדה, והשר בטח יבוא לשם ויסביר את עמדת המשרד. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני מקווה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לאיזו ועדה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> איזו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איזו ועדה גברתי רוצה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כנראה רק פנים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> פנים? פנים. אוקיי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נאפשר לשר לחזור, ואנחנו נצביע, כשהוא יהיה במקומו, על העברת הנושא – הפגיעה בים-המלח ממשיכה ולא מקודמים פתרונות – לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שמונה בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר תעבור להמשך דיון בוועדת הפנים של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <אוזלת היד באכיפת "חוק הסרטונים"> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: אוזלת היד באכיפת "חוק הסרטונים" – מס' 5871, 5892 ו-5955 – של חברות הכנסת גרמן, סלימאן וסויד. חברת הכנסת גרמן, בבקשה. אני מברך את חיילי צה"ל שיושבים אתנו ביציע. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני בטוחה שאתם זוכרים את פריצת הדרך הבלתי-רגילה שנעשתה לפני שלוש שנים, כאשר חוק הסרטונים נחקק כאן בכנסת על-ידי חברתי חברת הכנסת יפעת קריב – חברת הכנסת לשעבר יפעת קריב. אז הייתה בכך פריצת דרך. החוק בא ואמר שאם מישהו מצלם תמונות אינטימיות של בן או בת ולאחר מכן מפרסם אותן ברשת ללא רשותו של האדם שצילם זוהי עבירה פלילית, ממש כמו עבירה על חוק הטרדה מינית. אכן, כולנו שמחנו, ולא רק זה אלא שמשרד החינוך לקח על עצמו להפיץ את החוק, לספר בבתי-הספר, בתיכונים, שיש חוק, להסביר לבני-הנוער – שהם הנפגעים והם הפוגעים העיקריים במקרה הזה – להסביר להם שאם הם מצלמים או מגיעה אליהם תמונה אינטימית של מישהי והם מפרסמים את זה ברשת ללא ידיעתה, הם עלולים לשבת עד שלוש ואפילו עד חמש שנות מאסר. לדאבוננו הרב, בתחקיר מאוד מאוד יסודי וחשוב שערך "ידיעות אחרונות" התברר שממאות התלונות שהוגשו במהלך שלוש השנים האחרונות רק בודדות הגיעו בסופו של דבר לכדי כתב אישום. זאת אומרת, חוק שצריך היה להגן על הבנות שלנו ועל הבנים שלנו, להגן עליהם מפני בושה והשפלה – שהן כל כך קשות כאשר מישהו מצלם אותך בתמונה, בתנוחה, שאתה לא ידעת אפילו שצילמו אותך ולאחר מכן מפרסם את זה – החוק שבא לעשות שינוי למעשה לא נאכף. לכן אנחנו מעלים את זה. חברתי חברת הכנסת סויד נאלצה לעזוב, ואני יחד אתה מבקשת להעלות את זה לסדר-היום, לדון בזה, ולבקש – לדרוש, למעשה – מן המשטרה שתיקח ותעמיד את החוק הזה בעדיפות גבוהה ולא תוותר לאף ילד שמפרסם תמונה מבישה ומביישת, אינטימית, של נערה או נער – לא תוותר לו, תעמיד אותו לדין. רק כך אנחנו נפסיק את התופעה הכל-כך מבישה וכואבת הזאת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת גרמן. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה. אחריה, אם לא תהיה פה חברת הכנסת סויד, תשיב השרה שקד. יצאה? אוקיי. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברות כנסת וחברי כנסת נכבדים, כשחוקק החוק הזה היה דיון מאוד אינטנסיבי האם זו הצעת חוק פופוליסטית או האם באמת הצעת החוק הזאת באה להגן על נשים וגם על צעירים וצעירות, שאפשר באמת לעשות להם עוול דרך הפצת כל מיני סרטונים אינטימיים, או לנצל את הסרטונים אפילו לאיום על חיי הצעירים האלה, או לגרור אותם למצוקות שלצערנו הרב יכולות להגיע לפעמים למקרים של התאבדות. היו כאלה שטענו שזה פופוליזם, שאנחנו עכשיו כאן קבוצת הנשים הפמיניסטיות שרוצות כל הזדמנות כדי לעורר שיח כזה או אחר. חברות הכנסת וחברי הכנסת שחוקקו את החוק הזה ראו קצת קדימה מעבר לכולם; ראו איך אפשר לנצל את הכלי הזה, שנקרא הרשתות החברתיות, כדי באמת להפוך למשהו ממש אנטי-חברתי, כדי להשתמש בזה דווקא לבצע כל מיני פעילויות שיכולות לגרום לא רק לשיימינג ולא רק לניצול, אלא לפעמים למקרה של דחיפה עד כדי התאבדות. וטוב הם עשו, אבל כנראה עדיין מישהו לא הבין שכאשר מחוקקים חוק חשוב כזה צריך לאכוף אותו; צריך לפעול בצורה די רצינית כדי לאכוף את החוק, כדי להביא לתוצאות. או שהם רוצים שהנבואה תגשים את עצמה, כאילו אמרנו על זה פופוליזם – אם לא אוכפים אותו, אז מביאים אחר כך סטטיסטיקה ומראים עד כמה החוק לא חשוב. אבל כאשר מביאים את הסיפורים של האנשים, במיוחד האנשים הלא-מפורסמים – האנשים שלא ידוע שמם ולא עוקבים אחרי מה שקורה להם ולא קופצת כל המשטרה כדי לחפש את הטלפון שנגנב להם, אלא הנשים הפשוטות, שאף אחד לא מכיר את השם שלהן, ואז שומעים את הסיפורים מה קורה להם – ותאמינו לי: ללשכתי מגיעים סיפורים ומגיעות הרבה מהנשים שמאחורי הסיפורים – יש איומים על החיים שלהן, יש ניצול שלהן בגלל כל מיני סרטונים שנלקחו או מרצונן או שלא מרצונן, ואפילו אם נלקחו מרצונן וצולמו מרצונן, לא צולמו למטרה זו ולא כדי שישתמשו בהם, ויש להן את הזכות לשמור עליהם. אז איפה המשטרה במקרים האלה? מכל הסטטיסטיקה שהייתה, רואים שמכל התלונות – מ-461 תיקים שנפתחו מאז הוחל החוק, רק כמה עשרות הבשילו לכתב אישום ובודדים הסתיימו בהרשעה. אני חושבת שמשטרת ישראל, שיכולה לעקוב אחרי כל מה שנכתב בפייסבוק בנושאים אחרים ולעצור כל מיני צעירים וצעירות על דברים שהם מפרסמים, יכולה לאכוף את החוק הזה לטובת כלל הצעירים והצעירות במדינת ישראל, כדי שפעם אחת כולם יבינו שאי-אפשר להשתמש בהפצת סרטונים לכל מטרה שתפגע בכל אישה או צעיר ולהביא אותם למצב מצוקה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת סלימאן. השרה איילת שקד. השרה איילת שקד תשיב, ולאחר מכן נצביע. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, חברות כנסת יקרות – אנחנו רוב פה – ראשית, באשר לחשיבות הנושא הזה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, את התפרצת לדלת פתוחה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לצד ההליך הפלילי, שתכף אפרט עליו, אני הובלתי במשרד, עם המנכ"לית, שני תהליכים משלימים של חינוך והסברה, כי אנחנו כל הזמן – ביחס לעבירה הזאת – רוצים לבוא ממקום מניעתי; אנחנו לא רוצים לשלוח קטינים או אנשים לכלא, אלא לחנך אנשים פשוט לא לעשות את זה. משרד המשפטים יצא בקמפיין הסברה תקשורתי. אם ראיתם, מאות מעובדי משרד המשפטים העבירו ועודם מעבירים שיעורים בבתי-הספר בנוגע לתופעה, וגם אני, באופן אישי, העברתי שני שיעורים. בקשר להליכים הפליליים, בהצעה לסדר-היום מצוינים הנתונים מתחקיר של "ידיעות אחרונות" שלפיהם מתוך 461 תיקים שנחקרו במשטרה בחשד לביצוע עבירה לפי סעיף 3א(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, שזה "חוק הסרטונים", מאז הוחל החוק, רק 29 תיקים הבשילו לכתבי אישום. לגבי נתונים אלה אציין כי אין לפרקליטות מידע על כל 461 התיקים שנחקרו במשטרה, בין היתר מכיוון שחלקם עדיין נחקרים ולא הועברו להכרעת הפרקליטות, אך מהנתונים שקיימים בידי הפרקליטות עולה כי הוגשו על-ידי הפרקליטות 30 כתבי אישום המתייחסים ל־97 תיקי חקירה שהועברו מהמשטרה לפרקליטות, שזה מספר די גבוה. מ-30 כתבי האישום שהוגשו, 22 עדיין מתנהלים בבתי-המשפט ושמונה הליכים הסתיימו. משמונה כתבי האישום שההליך בעניינם הסתיים שישה הסתיימו בהרשעה, תיק אחד הסתיים בהרשעה בהסדר טיעון, שבמסגרתו סעיף העבירה הנדון נמחק והחשודים הורשעו בסעיפי עבירה אחרים, ותיק אחד הסתיים ללא הרשעה. הפרקליטות מתעדפת את נושא הטיפול בעבירה האמורה במקום גבוה. מייד עם פרסום החוק הוציא המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים הנחיה מקצועית הן לפרקליטים והן לחוקרים בנוגע לטיפול בעבירה. כמו כן, בימים הקרובים יפרסם פרקליט המדינה הנחיה בנושא. ההנחיה מתווה את המדיניות של התביעה ביחס לעבירה זו, תוך עמידה על מאפייניה הייחודיים והנזק החמור שהיא מגלמת לנפגעות ונפגעי העברה. אני שוב חוזרת ואומרת שאני, לפחות, כל מקרה שמתפרסם, כמו שהיה של שרון פרי, של ענת הראל – אני משתמשת במקרים האלה להסברה, כי הדרך הכי טובה להתמודד עם התופעה הזאת זה להסביר ולהבהיל – להבהיל שיש עד חמש שנות מאסר על העבירה הזאת, וכך למנוע אותה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה מציעה גברתי? <שרת המשפטים איילת שקד:> להעביר לוועדת החוקה. לא, לוועדה של עאידה תומא סלימאן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מעמד האישה? אנחנו נבקש להצביע על העברת ההצעה בנושא אוזלת היד באכיפת "חוק הסרטונים" לוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חמישה בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום עוברת לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. <הצעות לסדר-היום> <רבנים קיצוניים בשירות צה"ל מסיתים חיילים נגד ערכי צה"ל, גיוס נשים וגיוס בני העדה הדרוזית> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: רבנים קיצוניים בשירות צה"ל מסיתים חיילים נגד ערכי צה"ל, גיוס נשים וגיוס בני העדה הדרוזית, מס' 5860, 5864, 5893, 5930, 5945, 5946 ו-5969, של כמה חברי כנסת. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אכרם חסון, שיזם את הדיון. בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת בוקר, שטרן – מי שיהיה פה – בר-לב, סמוטריץ, רוזין ומלכיאלי. מלכיאלי פה. בבקשה, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר ליצמן, כמובן, העליתי את נושא ההסתה נגד נשים, נגד דרוזים ורוסים בקורס רבנים בצה"ל. לצערי, בוגרי קורס רבנים צבאיים מספרים על אווירה קיצונית ועל אמירות נגד גיוס נשים, וכתבו שזו הסכנה הכי גדולה, נגד שירות של דרוזים ועולים לא-יהודים, מחשש של התבוללות, וגם נגד הוראות פתיחה באש בצה"ל. כמובן, בדקתי מה עוד כתבו. כתבו שאחד הרבנים שם, הרב קוסטינר, כותב, על-פי הטענות שאני מעלה כאן: היחס לשירות של גויים, דרוזים, בדואים ועולים מחבר המדינות שאינם יהודים על-פי ההלכה – זה חומר נפץ. אומר גורם המעורה בנושא שיש תפיסה אצל כמה רבנים, שהולכת ותופסת מקום של כבוד, גם אם בשוליים של הרבנים, שאין מקום לחיילים לא-יהודים בצה"ל. לטענת התלמידים, אותו רב מתנגד לשירות של לא-יהודים בשל חשש מהתבוללות, וגם בשל חשש שהדתיים יתפתו להיעזר בהם כדי לחלל שבת. כמובן, בצה"ל אומרים שהדברים אינם עולים בקנה אחד עם רוח הרבנות הצבאית, והרב הצבאי הראשי הורה לחקור. אין ספק שאני כמה פעמים אמרתי כאן, ואני חוזר ואומר – ויש חיילים כאן ביציע – אמרתי שכל המערכות האזרחיות צריכות ללמוד מצה"ל, שהוא מוסרי, שהוא ערכי, שהיום נותן הזדמנות שווה לכלל האזרחים שמשרתים את המדינה. ואני רוצה להזכיר גם לרבנים האלה, ולסגן שר הביטחון, שהוא גם דתי, ונמצא במשרד הביטחון, שהדרוזים משרתים עוד מלפני קום המדינה. אני אישית – בן-דודי נתלה בשכם כי הוא הואשם לפני קום המדינה כמרגל לעם היהודי, ואחרי קום המדינה איבדתי שניים מבני המשפחה שלי, ויש היום גם תת-אלוף במשפחה שלי, וגם אלופי-משנה, ואנחנו ככה מחנכים את כל בני העדה הדרוזית: שזו מדינתנו וצריך להגן על המולדת, ולכן – אני גם מכיר את הדתיים; כאשר הרבנים ראו שזידאן סייף הגן בגופו על בית-הכנסת בירושלים ונהרג למען הדתיים ולמען עיר הקודש, הם באו לכפר יאנוח ואמרו: אנחנו אחים, יש ברית דמים, יש ברית חיים בינינו. ואני יודע שהרבנות, התורה והציונות לא מסכימות לדבריהם של אנשים קיצוניים כאלה. אבל השאלה שלי: מה נעשה עם הרב הזה, או עם רבנים מהסוג הזה? אם השיח' מואפק טריף היה עומד באיזה מקום ומדבר נגד היהודים, הייתם מעמידים אותו לדין ומביאים אותו לדין מייד. מדוע ראש אכ"א לא פיטר את האיש הזה, שלא מוסיף כבוד לא ליהדות, לא לציונות, לא לישראליות ולא לשום אדם שנותן את הדם למען המדינה, מתוך אמונה שאנחנו עם אחד ויש לנו עתיד אחד? אני מתפלא. אני אומר לכם: לא ראיתי אנשים, גם דתיים, מכל הקשת החברתית במדינת ישראל שקמים ואומרים: דבריו לא מייצגים אותנו. הוא לא מוסיף כבוד למדינת ישראל, וזה נגד הרוח שאנחנו מלמדים. אני נבחנתי בתנ"ך בבגרות, ואני יודע מה רוח התנ"ך. הרבנים בדרך כלל מטיפים לסלחנות, לאהבה, לאהדה, לדו-קיום, לשלום; ורבנים כאלה הם מסוכנים, אסור להם להיות בצה"ל, כי אנחנו מכבדים את צה"ל, ואני תמיד אמרתי: הלוואי שילמדו מצה"ל איך לתת זכויות ושוויון לבני העדה הדרוזית. כבוד סגן השר, וגם השר ליצמן, שיושב שם, אתם הראשונים שצריכים לדרוש לפטר את הרב הזה, כי הוא גורם נזק, והוא לא משמש דוגמה טובה לכל הצעירים הדרוזים, שאנחנו מחנכים שצריכים לבוא ולהגן על המולדת. העדה הדרוזית הקריבה 414 חיילים עד עצם היום הזה, ו-1,200 נכי צה"ל, ואנחנו ממשיכים באותה רוח, כי לא ניתן יד לרב מהסוג הזה לקלקל לנו את ברית החיים שיש לנו עם מדינת ישראל והעם היהודי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת בוקר ושטרן לא פה, לכן – חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, ואחריו – סמוטריץ, רוזין, מלכיאלי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מהפרסום בעיתונות מהשבוע האחרון ומעדויות של צוערים בקורס רבנים עולה תמונה קשה, תמונה חמורה ביותר. אני ממש לא מוצא את המילים הראויות לשימוש בשביל לתאר את התופעה הזאת, שבה מרצים – מרצים לרבנים צוערים, שלומדים איך להיות רבנים בצה"ל, מתבטאים נגד גיוס נשים ומי שאינם יהודים, כולל המתגייסים הדרוזים, עולים חדשים וכן הלאה. הכתבה חשפה תפקיד נוסף שהם אימצו לעצמם, שהוא לא על-פי פקודות צה"ל, הוא לא על-פי עקרונות צה"ל – תפקיד נוסף שאותם רבנים רואים לנכון שהרבנים הצעירים ייקחו לעצמם – תפקיד שלא עולה עם רוח צה"ל, לא עולה עם העקרונות, ובמילים פשוטות קוראים לזה הסתה, פשוט הסתה נגד כל מי שאיננו גבר יהודי. עם הזמן צצות עוד ועוד התבטאויות של רבנים – כמובן לשמחתי זה לא כולם, אני מאוד מקווה, ואני גם מאמין שזה מיעוט, אבל זה מיעוט בעל השפעה – שאינן עולות בקנה אחד עם הערכים האלה שעליהם דיברנו. דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל, אמר: "הצבא שלנו בנוי על יקר האדם". בן-גוריון לא הבדיל אם האדם הוא גבר או אישה, יהודי, דרוזי, ערבי, מוסלמי או נוצרי, הטרוסקסואל או מקהילת הלהט"ב. האדם הוא אדם, קבע בן-גוריון, ואכן, כך צריך להיות. המגמה שצה"ל הולך בה היא פתיחת שורותיו לכלל האוכלוסייה, לכלל המגזרים במדינת ישראל. יותר ויותר תפקידים פתוחים ליותר ויותר גברים ונשים ואחרים. זאת המגמה הנכונה, זאת המגמה הראויה, אין מגמה בלתה. אני קורא מכאן לראש אכ"א לחקור מייד את התכנים שמועברים בקורסים האלה. אני קורא לו לא רק לחקור כי אם לנקוט את הצעדים הראויים – ואני סומך עליו – לנקוט את הצעדים הראויים כנגד אלו שהפרו את הכללים הנדרשים, את ערכי צה"ל, את ערכי השוויון, את הערכים שלאורם כולנו גדלנו ורוצים להמשיך לגדול ורוצים להמשיך לחנך. אני גם קורא לרב הראשי הצבאי, גם הוא, לעשות בדק-בית בקרב הרבנים המלמדים, וכמובן, אני קורא לרמטכ"ל לעקוב אחרי הנושא הזה, להקפיד, להמשיך בהגדרה הברורה של תפקיד הרבנות בצבא, תפקיד חיל החינוך ובהגדרת התפקיד של הרבנות, לעמוד על ההגדרה הראויה והנכונה, ובוודאי לא כל מה שקשור בהסתה כנגד כל מי שהוא טיפה שונה מהממוצע או מהגבר היהודי. עד כאן, אדוני. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר הביטחון, אדוני שר הבריאות – אני רואה אותו. אני רוצה לומר לפני הכול שאנחנו מתייחסים לדברים בהנחה שהם קרו. אנחנו מתפללים שהם לא קרו, שהדברים האלה לא נאמרו. כל מה שאני אומַר כאן אני אומַר בהנחה שהדברים התרחשו, ואני רוצה, ברשותך, היושב-ראש, רק לצטט כמה מהאמירות שבגינן ביקשנו את הדיון הזה: אחת הסכנות הכי גדולות לצה"ל היא שילוב של נשים; הוראות הפתיחה באש לא רלוונטיות בכלל למה שקורה בזמן אירוע; אי-אפשר לשבת במשרד ולהחליט עבור החיילים בשטח איך לנהוג כשהם מרגישים מאוימים – כאילו שמי שכתב את הוראות הביטחון – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – בשטח. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – יושב בחדר של ראש ישיבה כל החיים שלו. מי יכתוב את הוראות הביטחון אם לא מפקדים בצה"ל? רבנים? על אנשי השמאל נאמר: הורסים את המדינה. ואני מציע לחברי הרב אלי סדן – סליחה, הרב אלי בן-דהן: בוא נספור יחד, שנינו, ששייכים לאותו מגזר, לאיזה מגזר יש יותר גיבורי ישראל וצל"שים. לא אומר לך דברים פלואידיים. לאורך שנות המדינה, האם מה ששרת המשפטים, או ראש הממשלה – אתם שמאל, אתם שמאל, אתם שמאל – שמסתכל על כל הצד הזה, שיבדוק פעם שנות שירות, צל"שים וגם אותות גבורה, ואחרי זה נלך לשאול: האם באמת אין עוד תורות שהיינו רוצים לתת להן אולי מקום יותר גדול בצה"ל? אבל להגיד עליהם שזה הורס את המדינה? אני רוצה לומר יותר מזה: האמירה שאין מקום לחיילים שאינם יהודים היא מזעזעת. הרי אליבא דאותה שיטה, גם חיילים שבאו מחבר המדינות הם חיילים שהוא לא מכיר ביהדותם, אותו הרב. <מיקי לוי (יש עתיד):> בחלקם הצילו את המדינה ביום כיפור. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא הצילו – מצילים אותה כל יום. על הדרוזים: ברגע שהם יוכלו הם יתהפכו עלינו עם הנשק. הם לא יכולים? הם לא בחרו? הם לא אחזו נשק להגן על המדינה הזאת עוד לפני שהרב הזה נולד? הם לא עמדו בבחינה הזאת? הם לא עומדים בה כל יום? אני לא מדבר על איזה התנשאות זאת – איזו יהדות זאת. איזו יהדות זאת. עכשיו, אני אומר משהו: אני חושב שזכותו להחזיק בעמדות כאלה. זו זכותו. אבל מכאן ועד לזה שבצה"ל אנחנו נבנה לו במות? חזור למערתך. אנחנו מכירים את זה, הרב. חזור למאורתך. אל תשרוף את העולם. אלה אמירות ששורפות עולם. אבל אני רוצה להגיד משהו אולי יותר מזה: אנחנו עוסקים בצה"ל ביהדות. זה לא טריוויאלי. זה לא טריוויאלי. זה לא טריוויאלי שמי שבחיים שלו לא שמע קידוש, נגיד לו בליל שבת: אתה לא יכול לאכול עד שאתה לא שומע קידוש. זה מה שקורה בצה"ל. זה לא טריוויאלי. זה לא טריוויאלי שרב ראשי יבוא – לא משנה אם לפני ימים נוראים – וכולם ישבו שם. לא מדבר על דרוזים ולא-יהודים; גם לא כל היהודים רוצים לשבת שם. כל העיסוק של צה"ל בתחומים האלה הוא לא מובן מאליו. ושלא יצא מהחדר הזה – יש עוד יהודים גאים במדינה הזאת שיש להם תפיסות עולם שונות משל שנינו. ומזל שהם גאים להיות יהודים – אני מדבר עליהם כמובן – ודרוזי גאה בדרוזיות שלו, וכל אחד בדתו, בצה"ל. זה חלק מהיופי. מה האסון שאם מציגים רוב הזמן יהדות מסוג מסוים, נציג גם יהדות אחרת? אני אומר לך, כבוד הרב, חובה עלינו – בבקשה, שיתמודדו. אבל מה האיום? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בבקשה. שאם אנחנו נכניס ביטויים כאלה לצבא, שום דבר לא יהיה בצה"ל. אולי לפי אותו רב גם הוראות פתיחה באש לא צריך. נמחק את הוראות הפתיחה באש בגלל שמי הם המפקדים שיקבעו? ואני רוצה לסיים בדבר אחד: אותו הרב – אנחנו מכירים אותו. אם הוא אמר את הדברים האלה, לא שאסור לו להיכנס יותר לצה"ל – ואני פונה אליך כסגן שר הביטחון – אסור שבישיבה שלו, מי שרוצה ללכת ללמוד – שילמד, אבל אם צה"ל מחזיק שם חיילים, גם אם קוראים לזה שירות ללא תשלום אבל זה חלק מהשירות שלהם, או שהוא יחזור בו מדבריו הכי מהר שאפשר, או שסגן שר הביטחון ידאג שאף חייל של צה"ל שהוא תחת הכותרת חייל צה"ל לא ילך ללמוד את התורה המעוותת הזאת. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברי הכנסת סמוטריץ ורוזין – לא נמצאים. חבר הכנסת מלכיאלי – בבקשה, לך יש עד עשר דקות, כי זו הצעה רגילה. בבקשה, אדוני. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> תודה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת. כבוד סגן השר, השר, אני לתומי חשבתי שיש כל כך הרבה נושאים שבוער לדבר עליהם במדינה – אם מה שקרה השבוע בכותל המערבי, שבחסות פסק של בית-משפט ביזו את הכותל, הכניסו למקום את נשות הפרובוקציה בצורה שלא מכבדת את הבית שם, לא מכבדת את הכותל המערבי; אם על אנשים שמפנים אותם מביתם; אם אנשים שאין להם איך לגמור את החודש. יש הרבה נושאים שיש מה לדבר עליהם. אבל מסתבר שאלו הן הבעיות הקטנות. יש בעיות מרכזיות יותר שעומדות במדינה, והן רבנים קיצוניים בשירות צה"ל שהעזו להביע דעתם נגד דעת תורה. ואני רוצה לומר לך, ידידי חבר הכנסת אכרם חסון, שאני מסייג את הדברים שלי לחלק מההצעה לסדר-היום, כי ההצעה לסדר-היום כאן מדברת על שני דברים: על רבנים שדיברו נגד גיוס בנות לצה"ל, והנושא השני זה גיוס בני העדה הדרוזית. אני לא מכיר את הסיפור שאמרת, אבל אין ספק שהעם היהודי שיושב בארץ-ישראל, יש לו ברית דמים וידידות אמיתית עם העם הדרוזי, ואי-אפשר לתת לאף אחד להכניס חיץ ביניהם, אי-אפשר לתת לאף כתבה או לאף אמירה של אף אדם – ואני לא רוצה להתייחס למה שנאמר – על הברית האמיתית שיש בין העם היהודי לעם הדרוזי. אני כן רוצה לדבר על הכותרות המרעישות שיש מדי פעם כנגד רבנים שמביעים את דעתם, שהיא דעת תורה, כנגד הגיוס של נשים לצה"ל. אני לא מדבר, אדוני היושב-ראש, על חופש הביטוי. כשקמים אנשים ובאים לדבר נגד, עם תמיכה משפטית כזאת או אחרת, אז זה חופש הביטוי שיש להגן עליו; אבל כשבאים לדבר על חופש ביטוי של רבנים נגד דבר שהם מאמינים בו, נגד ההלכה, נגד דבר שגם הרבנות הראשית ורבנים ציוניים הסכימו עם זה, אז אין חופש ביטוי. אז באים כולם בנאצות ובגידופים; אז כולם מגיעים ואומרים: רבותי, אנחנו יהדות מתקדמת, אנחנו יהדות מקרבת, מחבקת. וגם אם זה לא מקובל עליכם, רבותי, אנחנו אומרים: ההלכה לא השתנה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר משל קצר. אדוני סגן השר, אתה בטח מכיר. היה פעם אחת איזה בעל עגלה שנסע ממקום למקום. בא אליו איזה יהודי מהכפר ואומר לו: אני רוצה להביא סחורות לעיירה הגדולה, ללכת למכור. הוא סוגר אתו מראש: תשמע ידידי, אם בתוך חודש אתה לא מגיע ליעד שלך, אני לא משלם את הכסף. הוא סוגר, אומר לו: תראה, לא אכפת לי אם יהיה אונס בדרך, תישבר לך העגלה. לא מעניין אותי. אם בתוך חודש לא תגיע ליעד שלך – אין כסף. אחרי שבועיים התחיל שלג גדול והעגלה נתקעה. בעל העגלה אומר לאותו סוחר, אומר לו: תראה, מה אני יכול לעשות? אני לא אשם בזה, ירד שלג. אז הוא אומר לו: תשמע, אבל הסכם זה הסכם. אני סיכמתי אתך שאם בתוך חודש אתה לא מגיע לשוק, אני לא משלם לך. טוב, הוא מנסה את כוחו, אבל הזמן – לוח השנה התקדם – ולא הגיע לשוק. הוא לוקח אותו לדין תורה, ובדין תורה הרב פוסק שאם באמת קבעו חודש ימים והוא לא עמד ביעד, הוא לא ישלם לו על הטרחה שלו. שואל בעל העגלה את הרב: תגיד לי, איפה זה כתוב בתורה? אז הוא אומר לו: שמע, בתורה יש הלכות תנאים. אז הוא אומר לו: ומתי התורה ניתנה? אז הוא אומר לו: בחודש סיוון. אז הוא אומר לו: תראה, בחודש סיוון לא יורד שלג. אז רבותי, התורה לא משתנה. התורה ניתנה לפני אלפי שנים ובאלפי השנים האלה היהדות האורתודוקסית, המסורתית, הרבנית – שאתה, אדוני סגן שר הביטחון, נמנה עמה – אתה יודע שהתורה לא תשתנה. וכשרבנים מחוץ לצבא באים ומביעים את דעתם – שהיא דעת תורה – נגד גיוס בנות לצבא, ואז קופץ כל העליהום, ואז אין את חופש הביטוי הנכון ואז אנשים לא יודעים לכבד את האחר. אני באמת רוצה להצטרף לדברים – שאם יש דברים שנאמרו נגד, אנחנו ודאי לא מתחברים לשם. וכמובן, הדברים שאמר ידידי אכרם חסון, דברים שנאמרו – אם נאמרו – נגד העדה הדרוזית, אנחנו בוודאי לא מתחברים לשם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. יעלה השר בן-דהן להשיב. סגן שר הביטחון. אחריו – הבעת דעה של חברת הכנסת עזריה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר התפרסמה במוסף "24 שעות" של העיתון "ידיעות אחרונות" כתבה שכותרתה: "ביד אחת מקבלים מצה"ל משכורת, ובשנייה מסיתים את החיילים נגד ערכי הצבא". בכתבה נפרסו טענות לגבי אמירות שנויות במחלוקת שהושמעו, לכאורה, בקורס הרבנים הצבאיים של הרבנות הצבאית שהתקיים לפני חצי שנה – לא קורס לאחרונה – בעיקר על-ידי רב הקורס, רב-סרן במילואים הרב צבי קוסטינר. אני רוצה לפתוח ולומר לכם בצורה ברורה – אמרתי כבר בדיון בצהריים: יש לי שני בנים שמשרתים היום, שני בנים קרביים, ואני שֵרַתי במילואים, אף שהיו לי סיבות טובות גם להיות פטור מהם, עם תשעה ילדים. שרתי במילואים הרבה. אני אומר לכם את זה, רבותי: ערכי צה"ל לא מנוגדים להלכה היהודית, ולכן הדברים שפורסמו הם חמורים ביותר – אם אכן הם היו. הם חמורים ביותר ואין להם שום מקום. עם זאת – ואני רוצה לומר ולהסתייג – הנושא עדיין נמצא בעיצומו של תחקיר בצה"ל. ואני אומר לכם: צה"ל לא יוותר עד שיגיע לחקר האמת. מנגד, אני רוצה לומר שתי מילים: הרב קוסטינר, ראש ישיבת ההסדר במצפה-רמון, מן הדמויות המוערכות בציונות הדתית, שימש במשך למעלה מעשור כרב יחידה במילואים. בשנים האחרונות הוא משמש רב קורס הרבנים הצבאיים, ובמהלכו מוסר שיעורי הלכה בשאלות מצויות ושכיחות במציאות הצבאית, שאלות שמתחדשות במציאות המתחדשת, שאין להן תקדים בספרות ההלכתית לדורותיה. הרב קוסטינר מצטיין ביכולתו להתאים – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, תני לי לסיים. רגע, תני לי לגמור. אני לא מפריע לאף אחד. הקשבתי פה בסבלנות לכולם. באמת, תנו לי. <רחל עזריה (כולנו):> בסדר, בסדר. תמשיך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הרב קוסטינר מצטיין ביכולתו להתאים בין ההלכה ובין מימושה במציאות הצבאית המשתנה. אני רוצה לומר לכם, כשהכתבה פורסמה, מייד נערך תחקיר על-ידי הרב הצבאי הראשי, ובמסגרתו תושאלו כ-15 חניכים. הקורס עצמו מנה 39 חניכים. כל החניכים שתושאלו על-ידי הרב הראשי לצה"ל או על-ידי סגנו טענו שהדברים שפורסמו לא נאמרו על-ידי הרב קוסטינר. הרב הראשי לצה"ל עצמו דיבר גם עם הרב קוסטינר, והוא הכחיש את הדברים שנאמרו – דברים שכפי שאמרתי כולנו מסכימים שאינם עולים בקנה אחד עם רוח צה"ל ועם חזון הרבנות הצבאית, שבמרכזו פעילות לקירוב לבבות והעמקת האחדות בקרב חיילי צה"ל. בימים אלה התחקיר בנושא נמשך, והרמטכ"ל הנחה שהתחקיר יסתיים עד סוף השבוע הזה, ואני מקווה מאוד שעד סוף השבוע הזה יגיעו בצה"ל לחקר האמת. זה אומר: ראיונות עם כל החניכים – כולם, בלא יוצא מן הכלל. עכשיו בטח תשאלו: איך זה יכול להיות שלא הספקנו עד היום? אני אסביר. מדובר בקורס שהסתיים לפני חצי שנה, חלקו הגדול לאנשי מילואים. הם אזרחים, הם לא בצבא, שאפשר למצוא אותם מהרגע להרגע. אבל כולם, כולם יבואו ויישאלו על מה שנעשה בקורס ועל התכנים שנאמרו, אם אכן נאמרו כפי שפורסם בכתבה. נוסף על כך, מהיום ואילך בכל קורס רבנים צבאיים הרב הראשי לצה"ל יבוא וידבר עם הרבנים שמעבירים את הקורס ומפקד הקורס עצמו. יתודרכו כולם ששום פעילות, שום אמירה ושום שיעור לא ייעשו בניגוד לרוח צה"ל ולערכי צה"ל. מפקד הקורס, שנמצא יום-יום עם הקורס עצמו, גם הוא תודרך לגלות ערנות מיוחדת לכל אמירה חריגה או בעייתית, וידווח על כך מייד לרבצ"ר. תחקיר האירוע והתהודה שיצר יוצגו בהרחבה בכל אישורי התוכניות לקראת קורס הרבנים הצבאיים הבא כדי להפיק את הלקחים ולקיים את הדרכת חז"ל: חכמים, היזהרו בדבריכם. אני רוצה לומר לכם בצורה הכי ברורה: אם יתגלה כי הדברים נאמרו על-ידי מי ממפקדי הקורס, מרבניו, צה"ל יפסיק מייד כל קשר עמם ויוודא כי כל תוכני הקורס בעתיד יעמדו בנורמות המצופות ממפקדי וחיילי צה"ל. הרב הראשי לצה"ל הביע צער על כך שצוערים מן הקורס, שהם רבנים ומפקדים בצה"ל, לא מצאו לנכון ליידע את סגל הפיקוד של הקורס או את הרבצ"ר עצמו או מישהו מטעמו על הדברים שנאמרו בקורס, אם נאמרו, ותחת זאת בחרו לפנות ישירות אל התקשורת. אני מזכיר: מדובר בקורס שהסתיים לפני חצי שנה. אף אחד לא מבין למה הדברים פורסמו היום ולמה הדברים לא נאמרו לרב הראשי לצה"ל – הקודם והחדש. זה היה עוד בתקופת הקודם, ואף-על-פי-כן הדברים לא נאמרו. אין לי ספק, ואני רוצה לומר בצורה הכי ברורה, שהתנצחות תקשורתית איננה חלופה לשיח פיקודי כן וישיר. זאת ועוד, נראה מן הכתבה כי היא חלק מהתנצחות חברתית בין פלגים שונים בתוך הציונות הדתית, אני מודה בכך, וחבל שהתנצחות שכזאת נקשרת, שלא בצדק, אל קורס הרבנים הצבאיים. הרבנים הצבאיים בקבע ובמילואים משרתים בכלל יחידות צה"ל, ויוסיפו ויפעלו מתוך שליחות, אחריות, מסירות, אמונה בצדקת הדרך, למען חיילי ומפקדי צה"ל, בהתאם לרוח צה"ל ולמען המטרה של שמירת ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. מה מציע אדוני השר? מה מבקשים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מבחינתי, להסתפק בזה. אתם רוצים עוד דיון? <רחל עזריה (כולנו):> כן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בבקשה. <אכרם חסון (כולנו):> אני מציע להעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון – – – <רחל עזריה (כולנו):> כן, בהחלט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. <רחל עזריה (כולנו):> ועד אז יהיה תחקיר גם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפני ההצבעה נאפשר לחברת הכנסת עזריה עמדה נוספת. הבעת דעה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אם יימצא נכון, כל קשר עם צה"ל. <רחל עזריה (כולנו):> כן, כל קשר עם צה"ל. אני מסכימה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הדברים נאמרו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <רחל עזריה (כולנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, השר, חברי – אין חברותי – חברי חברי הכנסת, חשוב לי לומר כמה דברים: קודם כול, אני קיבלתי לא מעט מידע, ובדקתי אותו. קיבלתי מידע מכמה וכמה אנשים. והשאלות שלך, כבוד סגן השר, לגבי למה אנשים לא פנו בקורס – כי האווירה בקורס הייתה שאם מדברים על זה עפים מהקורס. ולא נתנו ל"אלומה" לבוא לקורס. וכשהגיעה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <רחל עזריה (כולנו):> אני מספרת לך דברים. וכשהגיעה אישה לדבר בקורס הפריעו לה כל הזמן, והתנצלו על זה שהיו נשים, שהיה אפשר לראות אותן באיזה שלב. השיח גם כלפי נשים היה בלתי נסבל. גם כלפי מתגיירות – האמירה שאסור למהר לתת לנשים להתגייר בתוך הצבא, אף-על-פי שאנחנו יודעים שזה נושא שמאוד מאוד חשוב, גם לצבא וגם לרבנות, לוודא שאנשים ונשים בצבא – שאנחנו מכירים את גיורי "נתיב", שמאוד חשובים להם – אמרו: תעכבו להם את החתימה הראשונה לפני שהם יוצאים לגיור. גם זלזול במתגיירים, גם זלזול בנשים. וכמובן – הזלזול בדרוזים. עכשיו, אני חייבת לומר לך, כבוד סגן השר: כשקיבלתי את המידע, זה נשמע לי כמו "עליסה בארץ הפלאות". ואני מבינה למה אתה מגיב ככה. לא יכול להיות שבצה"ל יש קורס כזה. לא יכול להיות. זה כאילו נשמע כמו איזה עבודה בעיניים. אבל כשביררתי את העובדות וירדתי לשורש העניין, גיליתי שזה מה שקורה. עכשיו, יש פה – אתה צודק – יש קמפיין מתמשך של קבוצה מסוימת בציונות הדתית נגד שירות של כל הנשים בצה"ל ונגד כל העניין של שילוב נשים בצבא, אפילו שבוועדת החוץ והביטחון אומרים לנו פעם אחרי פעם שרואים את העתיד של הצבא בחרדים ובנשים. ואין מה לעשות, נשים יהיו בעמדות פיקודיות, ונשים יהיו בעמדות קרביות. זה מה שמחכה לנו, והעובדה שבתוך צה"ל יש קורס שאומר את הדבר ההפוך – זה בלתי נסבל. עכשיו, אני מאוד שמחה שאמרת שאתם מתכוונים לרדת לשורש העניין. אני יודעת שכבר יש תחקיר מאוד מאוד מעמיק בתוך הצבא. אבל שיהיה ברור: אם יהיה איזשהו ניסיון לטייח, אם יהיה איזה ניסיון לגרום לכך שהרב שאמר את הדברים האלה – שכולנו יודעים מיהו – שיהיה איזה המשך התקשרות אתו – שיהיה ברור שלא ניתן לזה לקרות. צה"ל הוא צבא העם. זו העוצמה שלו. היכולת של צה"ל להתמודד עם זה שיש קבוצות שונות ולחיות יחד – זו העוצמה. ואגב, זה אחד המקומות היחידים שבהם זה עובד. ויש פה קבוצה, מאוד קטנה, שלא מעוניינת שדרוזים ישרתו בצה"ל, שלא מעוניינת שנשים ישרתו בצה"ל, שלא מעוניינת שאנשים שרוצים להתגייר – שהם יוכלו להתגייר בתוך הצבא; לעכב, להקשות על הגיורים. אלה דברים שלא יוכלו לקרות. אני מודה מאוד לעמיתי לסיעה אכרם חסון, שהעלה את הנושא הזה לסדר-היום, ואני מאוד מקווה שבאמת נשמע בשורות טובות בוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אם כן, נעבור עכשיו להצבעה על העברת ההצעה לסדר-היום בנושא: רבנים קיצוניים בשירות צה"ל מסיתים חיילים נגד ערכי צה"ל, גיוס נשים וגיוס בני העדה הדרוזית, לוועדת החוץ והביטחון. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שבעה בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום עוברת להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. חברה וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר – סליחה, ביום שני, ג' שבט התשע"ז, 30 בינואר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:24.>