דברי הכנסת

דברי הכנסת יד / מושב שלישי / ישיבות קצ"ח–ר' / ג'–ה' בשבט התשע"ז / 30 בינואר – 1 בפברואר 2017 / 14 חוברת י"ד ישיבה קצ"ח הישיבה המאה-ותשעים-ושמונה של הכנסת העשרים יום שני, ג' בשבט התשע"ז (30 בינואר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 7 דב חנין (הרשימה המשותפת): 8 חיים ילין (יש עתיד): 8 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 10 אכרם חסון (כולנו): 11 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 12 איתן ברושי (המחנה הציוני): 12 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 13 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 14 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 15 נחמן שי (המחנה הציוני): 15 אורן אסף חזן (הליכוד): 16 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 16 הודעת הממשלה על העברת סמכויות מהממשלה לשר 17 שר התיירות יריב לוין: 18 איתן ברושי (המחנה הציוני): 18 עיסאווי פריג' (מרצ): 19 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 20 חיים ילין (יש עתיד): 21 דב חנין (הרשימה המשותפת): 23 איתן כבל (המחנה הציוני): 24 מיכל רוזין (מרצ): 27 זהבה גלאון (מרצ): 29 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 30 יעל גרמן (יש עתיד): 31 שר התיירות יריב לוין: 32 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29) (פטור מארנונה לבית-כנסת בתוך בית-מדרש), התשע"ז–2017 37 יואב בן צור (ש"ס): 37 עליזה לביא (יש עתיד): 38 יעל גרמן (יש עתיד): 39 יוסי יונה (המחנה הציוני): 40 רויטל סויד (המחנה הציוני): 41 דב חנין (הרשימה המשותפת): 43 אורי מקלב (יהדות התורה): 44 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 46 יואב בן צור (ש"ס): 48 דוד ביטן (הליכוד): 54 הצעת חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ז–2017 55 דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת): 56 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 74 איתן ברושי (המחנה הציוני): 79 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 84 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 84 מאיר כהן (יש עתיד): 87 חיים ילין (יש עתיד): 88 יצחק וקנין (ש"ס): 91 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 96 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 108 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 108 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ז–2017 108 מנחם אליעזר מוזס (בשם ועדת הכספים): 109 הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017 111 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 111 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 113 עיסאווי פריג' (מרצ): 115 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 116 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 116 חילופי גברי בוועדות הכנסת 117 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 117 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 117 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 117 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017 119 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 119 איתן ברושי (המחנה הציוני): 122 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 191), התשע"ז–2017 123 טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 123 תמר זנדברג (מרצ): 125 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 6) (אמצעי זיהוי ביומטריים), התשע"ז–2017 127 שר הבריאות יעקב ליצמן: 128 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 129 נחמן שי (המחנה הציוני): 132 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 133 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 134 הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 139 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 140 מירב בן ארי (כולנו): 145 יהודה גליק (הליכוד): 148 איציק שמולי (המחנה הציוני): 150 מיקי לוי (יש עתיד): 151 רויטל סויד (המחנה הציוני): 153 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 155 ענת ברקו (הליכוד): 157 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 159 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 159 הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12) (הארכת התקופה למתן עדיפות למשק הלול במרום-הגליל), התשע"ז–2017 160 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 160 דב חנין (הרשימה המשותפת): 164 איתן כבל (המחנה הציוני): 165 יצחק וקנין (ש"ס): 168 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ג' בשבט התשע"ז, 30 בינואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] (מס' 22), התשע"ז–2017. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 50) (חובת עוסק להציב מכשיר שקילה במכר טובין לפי משקל), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3770/20 וכלה בהצעת חוק פ/3801/20 – הצעת חוק להנצחה, מחקר ותיעוד של פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יצחק הרצוג, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, עמר בר-לב, איציק שמולי, מרב מיכאלי, מיכאל מלכיאלי, שלי יחימוביץ, דוד ביטן, דב חנין, איתן כבל, עודד פורר, איל בן ראובן, דוד אמסלם, נאוה בוקר, קסניה סבטלובה, יעקב מרגי, איילת נחמיאס ורבין, איימן עודה, חיים ילין, תמר זנדברג, מסעוד גנאים, אלעזר שטרן, עיסאווי פריג', סתיו שפיר, אברהם נגוסה, יואל רזבוזוב, זהבה גלאון, אילן גילאון, אראל מרגלית, שולי מועלם-רפאלי, יגאל גואטה, יואב בן צור, מירב בן ארי, אלי אלאלוף, מאיר כהן, מנואל טרכטנברג ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין, מתורגמנים ויומנאים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – שינוי שם עילת "חוסר עניין לציבור" בסגירת תיקים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, אלעזר שטרן, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, יעל גרמן, זהבה גלאון, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יהודה גליק, קארין אלהרר, איתן כבל, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, אורי מקלב, רחל עזריה ושרן השכל; הצעת חוק זכויות חברתיות ושירותי רווחה לאנשים עם אוטיזם, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, דב חנין, דוד אמסלם, בצלאל סמוטריץ, אילן גילאון, איתן ברושי, מירב בן ארי, ישראל אייכלר, איציק שמולי, יגאל גואטה, עודד פורר, אברהם נגוסה, עאידה תומא סלימאן, יעל כהן-פארן, יעקב אשר, עבד אל חכים חאג' יחיא ונחמן שי; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – זכאות להטבות נלוות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף ומירב בן ארי; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – העדפה בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה לשכבות מצוקה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבית-ספר יסודי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – זמני הפעלת מעלית שבת בבית משותף שבו שתי מעליות לפחות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, מנואל טרכטנברג, מיכל רוזין, מרדכי יוגב ודוד אמסלם; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – נפגע איבה ממעשה טרור של ארגון טרור בחוץ-לארץ), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוסי יונה ומשה גפני; הצעת חוק שירות הביטחון (תיקון – חובת תשלום מס למי שאינו משרת שירות צבאי, שירות אזרחי או שירות לאומי-אזרחי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הגבלה לסך השינויים התקציביים בשנת כספים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק רפורמה בתקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת רחל עזריה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חובת יידוע מבוטחים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק מניעת בריונות ברשת, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ויגאל גואטה; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – איסור עישון בגן-שעשועים ציבורי לילדים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב ומירב בן ארי; הצעת חוק מיזם לאומי לביטחון תזונתי בישראל, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם, אורלי לוי אבקסיס, מיקי לוי, מאיר כהן, איציק שמולי, איילת נחמיאס ורבין, יעל כהן-פארן, יוסי יונה ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הכפלת עונש לנבחרי ציבור בעבירות ביטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון – הגבלת שכר טרחה על מכתבי התראה לפני גביית חוב), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אכרם חסון, יצחק וקנין, אורן אסף חזן, נאוה בוקר ויהודה גליק; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – תוכנית לשילוב תעסוקתי של בני האוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, אכרם חסון, יוסי יונה, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר ויהודה גליק; הצעת חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון – תוצאות אי-מילוי הוראות החוק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, מיקי לוי, קארין אלהרר, אלעזר שטרן, חיים ילין, יעקב פרי, נחמן שי, עמר בר-לב, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, רויטל סויד, יואל חסון, יואל רזבוזוב, אילן גילאון, יהודה גליק, עליזה לביא, זוהיר בהלול, איתן ברושי, קסניה סבטלובה, מיקי רוזנטל, איתן כבל, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, אחמד טיבי, זהבה גלאון, איימן עודה, אכרם חסון, יאיר לפיד, מיכל רוזין, איל בן ראובן, יוסי יונה, תמר זנדברג, דב חנין, אורי מקלב, דוד ביטן, מירב בן ארי, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, מנחם אליעזר מוזס, יעל כהן-פארן, בצלאל סמוטריץ ויעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום בת-זוג או בן-זוג כהורה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועץ משפטי וחשב למשרד ממשלתי), התשע"ז–2017 , מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – מנפיק בעל היקף פעילות רחב), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק המפלגות (תיקון – מימון בחירות מקדימות למועמד שהוא נבחר הציבור), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק העונשין (תיקון – קביעת עונש מינימום והטלת קנס כספי בעבירות הצתה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור נתינת משקאות משכרים לקטין), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב ועליזה לביא; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורי פג), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, אורלי לוי אבקסיס, משה גפני, זהבה גלאון, איתן כבל ויעקב מרגי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – זיכוי חודשי במשכנתה לזכאים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – מבחנים למתן שירות בתיקי מעמד אישי בעניינים הנוגעים לקטין), התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת מירב בן ארי, עאידה תומא סלימאן ורחל עזריה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שחברי הכנסת המעוניינים להשתתף יוכלו להירשם. אל תרוץ, חבר הכנסת חנין. תפתח את הנאומים, ואז נחסוך לך את ההליכה. <חיים ילין (יש עתיד):> יש לו – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני לא מאמין, אדוני היושב-ראש. לא מאמין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. בספרו "הנסיך" מקיאוולי כותב שכאשר נסיך רוצה לקדם צעדים רעים, כדאי לו לעשות אותם ביחד; הרבה דברים רעים ביחד – זו ההמלצה לשליט שרוצה לקדם דברים רעים. ואני אומר את הדברים כי אני מסתכל, אדוני היושב-ראש, על סדר-היום שלנו הלילה – אני לא יודע אם זה רק הלילה, אולי זה יימשך גם מחר ומחרתיים – יש לנו פה חבילה שלמה של דברים רעים: גם חוק שאוסר כניסה לישראל של אנשים שהביעו תמיכה בחרם על התנחלויות; גם חוק שאפילו היועץ המשפטי לממשלה אומר שהוא לא מוכן להגן עליו מכיוון שהוא בלתי חוקתי, בלתי מוסרי ובלתי אנושי, והוא נקרא בשם חוק הסדרה, אבל הוא עושה את הדבר ההפוך מאשר סדר. יש טעם לפגם בהעמסה של סדר-יום כל כך כבד על הכנסת. כל אחד מהנושאים ראוי לוויכוח, לוויכוח ענייני, שלא צריך להתנהל לא בשלוש בבוקר ולא בשבע בבוקר. ולכן הפנייה שלי היא אליך, אדוני היושב-ראש: הממשלה מעוניינת לקדם הרבה דברים, זו זכותה לקדם. זכותנו להתנגד. אבל יש טעם בחלוקה של נטל העבודה במליאת הכנסת כך שלא הכול יתנקז בלילה אחד. מספיק בלילה אחד לעשות רק מעט דברים רעים, לא צריך לעשות את כולם באותו לילה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. אחריו – אה, הנה, השתחרר. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אני קודם כול רוצה להודות לך. לא כולם יודעים, אבל הגיעה לביקור האלמנה של אלברטו ניסמן, שהיה התובע שחקר את הקשר בין איראן לבין ממשלת ארגנטינה גם בנוגע לפיצוץ בשגרירות של ישראל בארגנטינה וגם לפיצוץ באמי"ה – שני אירועי טרור מכוננים, בכלל, גם בדרום-אמריקה וגם מחוץ למדינת ישראל. אנחנו הגענו, וכבוד היושב-ראש קיבל אותנו, והם מאוד מאוד מאוד התרגשו. הם אומרים שהמקום היחידי שהם יכולים ומרגישים שתומכים בהם, ושהם באו לשאוב קצת מהאנרגיה החיובית, זה מדינת ישראל, כי בארגנטינה רדפו אחריהם עקב זה שהבעל, האבא, בעצם חיפש את החיבור הזה. קודם כול, אני אומר לך תודה, ולכנסת ישראל, כנציג של קבוצת הידידות ארגנטינה–ישראל. והקבוצה השנייה שאני גם אחראי לה היא ישראל–מקסיקו, שגם שם – בשיתוף פעולה של הכנסת. אנחנו מנסים, מה שנקרא, אם לקרוא לזה בעדינות, לכבות שרפות עקב אמירות שקצת לא היו במקום לגבי החומה. אתם לא יודעים, אבל חומה – כשאומרים את זה בספרדית המילה היא muro, ו-Muro de Lamentos בספרדית, כשאני מתרגם את זה לעברית זה הכותל המערבי. שימו לב איך מחברים גדר לכותל מערבי כשלא אומרים את הדברים בצורה הנכונה. אני מאוד מקווה שממשלת מקסיקו תקבל כל סוג התנצלות, גם של הכנסת וכל מי שנמצא שם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. <שר התיירות יריב לוין:> – – – בוא נשים את כל התמונה. אל תעשה הנחות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, אין לי שום בעיה לנהל אתך דיון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, יש בעיה, כי כרגע חבר הכנסת זוהיר בהלול ברשות דיבור. <חיים ילין (יש עתיד):> כמו שאנחנו לא רוצים שיתערבו לנו במדיניות בתוך מדינת ישראל, גם בחוק ההסדרה ובכל החוקים שאתם מעבירים, אתה לא רוצה להתערב למדינות אחרות במדיניות הפנים שלהן. מה לעשות, אי-אפשר לבוא כל הזמן ולהטיף מוסר לכל העולם, סליחה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מכיוון שחבר הכנסת דב חנין כיוון גבוה ודיבר על מקיאוולי, אז אני אדבר על דקארט אם אפשר. דקארט דיבר על השד המתעתע – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – יותר גבוה – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אתה לא חייב. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> לא, אני חייב. זה מאתגר. <חיים ילין (יש עתיד):> קודם כול, הוא בעשרה סנטימטר יותר גבוה ממך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> הוא דיבר על השד המתעתע בחלום או במציאות, הבלבול שקורה אצל כל אחד ואחד מאתנו כשהוא חולם, אם אכן זה קרה במציאות או לא. אז אני באמת, השד המתעתע בקרבי גדול, מכיוון שעומד להבליח בכנסת ישראל אחד מהחוקים הגזעניים הקשים ביותר כנגד האוכלוסייה הערבית, וזה חוק התכנון והבנייה שקרוי במקומותינו חוק קמיניץ. חוק קמיניץ בעצם רוצה, שואף להרוס 50,000 בתים שנבנו באופן בלתי מוסדר בחברה הערבית בשל כורח המציאות, שבה המדיניות הממשלתית התעלמה מהצורך של ריבוי טבעי ושל הרחבת שטחי המתאר והבינוי בחברה הערבית. אם זה יקרה, אדוני היושב-ראש, זה יהיה יותר חמור ממה שקרה להירושימה ולנגסקי ב-1945, בערוב מלחמת העולם השנייה או בשלהי מלחמת העולם השנייה. האם מדינת היהודים רוצה להרוס את כל הבתים האלה, או שמא עדיף במקום הענשה האנשה – באל"ף? במקום הענשה, בעי"ן, עדיפה האנשה, באל"ף. אני קורא דרכך ובאמצעות הבימה היפהפייה והערכית הזאת של נאומי דקה שממשלת ישראל תתעשת ותאמץ את הציבור הערבי אל חיקה, תחבק, ולאו דווקא תלך כנגדו ותכריז מלחמה כפי שהיא נוהגת בארץ הקודש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, היום דנו בוועדת הפנים בהצעת חוק התכנון והבנייה, תיקון 109. מובן שההצעה הזאת נעשתה כדי להעניש את המיעוטים במדינת ישראל על זה שבמשך שנים רבות, עשרות שנים, לא טופלו תוכניות המתאר. ודאי שיש אשמים – יכול להיות שהממסד אשם, ועדות התכנון והבנייה אשמות, ראשי המועצות אשמים, אבל האזרח הפשוט היה, מה שנקרא, עבריין על-כורחו, ומחדל התכנון – בזה שאנשים לא יכלו להוציא היתר בנייה כחוק. אין אזרח שכיף לו לעבור על החוק. האזרח עובר על החוק רק כאשר מחייבים אותו ואין לו ברירה, במיוחד בנושא קיומי. לכן, אמרתי, גם אם אני מהקואליציה, אני אתנגד לחוק הזה, אני לא אצביע בעד החוק הזה, כי החוק הזה לא מיטיב גם עם החיילים הדרוזים – לא החיילים המשוחררים, לא האוכלוסייה הדרוזית. אנחנו הצענו כזה דבר: צריך לתת עכשיו הזדמנות לתכנן מחדש, להקפיא את כל צווי ההריסה, להקפיא את הכול, לתת הזדמנות לשנה וחצי, ואז, כאשר כל האזרחים יהיו בנקודת זינוק שווה, אפשר לעשות חוק שוויוני לכולם. מי שיעבור על החוק ויש לו אלטרנטיבה שלא לעבור על החוק ישלם את המחיר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, ב-1938 ו-1939, לקראת מלחמת העולם הנוראית בכל ההיסטוריה, ועם כל הזוועות שלה, נשיא ארצות-הברית חתם על צו נשיאותי שאוסר על יהודים להיכנס לארצות-הברית. היום הליצן החדש בארצות-הברית חותם על צו נשיאותי שאוסר על מוסלמים להיכנס – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמה נזק אתם עוד רוצים לעשות לנו? לא הרסתם מספיק? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הליצן הזה מונע מיותר מ-200 מיליון מוסלמים להיכנס לארצות-הברית, ואנחנו רואים את התוצאות – מה שהיה אתמול בקנדה, הירי והרג המוסלמים שמתפללים בתוך המסגד, שישה מתפללים, ושמונה אחרים שהם פצועים. הייתי רוצה ומבקש ודורש מהממשלה שתהיה לה עמדה ערכית שתתנגד לצו הזה, תשמיע דעה, וגם שיושב-ראש הכנסת, הפרלמנט יאמרו: עד פה לגזענות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר, במסגרת דומה, של נאומים בני דקה, הופיעו שני חברי המחנה הציוני ודיווחו על כינוס שמטרתו הייתה לסכל בנייה של חמישה יישובים, כפי שהחליטה הממשלה, בנגב. כשנודע לי הדבר הזה השתתפתי בדיון כדי לבטא עמדה הפוכה ולומר גם מכאן שזו לא עמדת המחנה הציוני ולא עמדת מפלגת העבודה; מפלגת העבודה תמיד תמכה בהתיישבות, ובוודאי נתנה גיבוי לממשלות ישראל שהחליטו החלטות של התיישבות, בוודאי בנגב ובגליל. הרושם שיכול היה להתקבל מהופעה רצופה של שני חברי כנסת הוא רושם מוטעה. אני מודיע שאני הצגתי באותו כינוס עמדה אחרת, ואני מודיע שלא היה דיון כזה במחנה הציוני, בוודאי לא במפלגת העבודה, וודאי שעמדה ששוללת יישובים בנגב היא לא עמדה שמקובלת על מפלגת העבודה והמחנה הציוני. אני רוצה לומר את זה פה, באותו מקום, באותה מסגרת, כדי שהשומעים – ויש כאלה – והצופים לא יתבלבלו מעמדה שבעיני היא לא נכונה, היא חריגה, ומפאת מעמדה של הכנסת לא אכנה אותה בשמות יותר קשים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, בעקבות האירועים ביישוב אום-אלחיראן, שבהם נהרגו יעקוב אבו אלקיעאן והשוטר ארז – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עוד פעם החוצפה הזאת שמשווים מרצח, מחבל, לשוטר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – באותו יום המשטרה גם הרסה את ביתו ואת הבתים של משפחתו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בושה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אכן, בחברה הערבית היו כמה תורמים – ובהזדמנות זו אני מודה להם – מיפו, מערערה בצפון, מסח'נין, מכל רחבי הארץ, שתרמו שלושה מבנים יבילים, קרוונים, והניחו אותם שם. הופתענו אתמול שכוחות גדולים של המשטרה נכנסו ליישוב והדביקו שם צווי פינוי, סילוק יד, על הקרוונים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> על החוק במדינת ישראל שמעת? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ואני כאן שואל: איך אפשר להשאיר את המשפחה, את הילדים, את הנשים, את כל בני המשפחה, להשאיר אותם בלי קורת גג? הרסו את הבתים, אבל אין אלטרנטיבה אלא ליישב אותם במקום כמו בית, בוא נגיד מבנה יביל. המצב עדיין נפיץ שם, מאוד מאוד רגיש. לכן, נא להימנע מלהגיע לשם – במיוחד כוחות המשטרה. אני מזהיר, כל הזמן אני מזהיר – והמשטרה תישא באחריות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני חבר בוועדת ביקורת המדינה המסווגת. בשבוע האחרון דנו בביקורת מבקר המדינה בנושא "צוק איתן". תוך כדי כך היינו עדים לתופעת הדלפות חמורה, מכוערת ומסוכנת. לצערי, נראה שהמצב רק הולך ומחמיר. אני אומר מכאן: כל מי שהדליף מהדוח איננו ראוי להיות נבחר ציבור. הוא פסול, כי האינטרס האישי שלו עולה על האינטרס של ביטחון המדינה. צריך לעצור את הפרצה הנוראית הזאת, שהולכת ומתרחבת ופוגעת בביטחון המדינה, וצריך ליצור הרתעה, מסוימת, גם אם סיכויי ההצלחה כנראה לא מאוד גדולים. אתמול פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להנחות את המשטרה לפתוח בחקירה מיידית בנושא ההדלפות מדוח "צוק איתן", ובעקבות כך גם יוצא מכתב בנושא מוועדת ביקורת המדינה. חשוב להילחם בתופעה הבלתי-ראויה הזאת. לא ייתכן שנבחרי ציבור ינהגו בחוסר אחריות ויפקירו את ביטחון המדינה לצורך ספין, עוד מילה בתקשורת או אפילו לצורך הצגת עמדתם המתנגדת לדוח מבקר זה או אחר. לכן אני פונה לחברי הכנסת: אנא, קחו אחריות אישית בנושא. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל פעם אני מנסה לתת שם לממשלת בנימין נתניהו. אז בסוף, כאשר ביום ראשון, בישיבת הממשלה, הוא העלה ושיבח את הנושא של המלחמה בפוליגמיה, נזכרתי בנאום שלו בדיזנגוף, כאשר דיבר על המובלעות האלה, שהן תוהו ובוהו, ואין בהן חוק; והתחיל באכיפה של הבנייה, התחיל באלימות ובפשיעה - והלוואי שיתמקד באלימות ופשיעה. גם פה, אדוני היושב-ראש, כאשר השר לביטחון פנים ארדן רצה להשיב על הבקשה להקמת ועדת חקירה על הריגתו או רציחתו של המנוח יעקוב אבו אלקיעאן, לאן הוא ברח? – ברח לפוליגמיה. אדוני היושב-ראש, ממשלת נתיבי המילוט והבריחה לא יכולה לברוח מהאחריות לכל מה שקורה במדינה ולכל מה שקורה – גם מחדליה – לגבי הציבור הערבי. תכנון ובנייה – מה שקורה הוא מחדל, ובאחריות של ממשלת ישראל, שלא תכננה ולא בנתה, והיא מאמצת את הדחפוריזציה לגבי הערבים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת אורן חזן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יודע שמשה רבנו עבר דרכים ארוכות עד אשר הגיע לארץ המובטחת, אבל הוא מעולם לא היה בגבול מקסיקו–ארצות-הברית. זה ברור. ביבשת ההיא הוא לא היה. לכן לא מובן לי מדוע היה צריך ראש הממשלה לצייץ – זו הדרך החדשה לעולם ענייני החוץ של העולם, לא רק שלנו – בענייני הגדר הזאת. לא שכחנו שם שום דבר, לא היה לנו כלום ואין לנו כלום. נוצר משבר דיפלומטי חריף עם מקסיקו. עכשיו אני קורא ששר החוץ של מקסיקו התבטא בחריפות ואמר שהדברים האלה בלתי נתפסים, ויוצרים רושם של אקט תוקפני מטעם מדינת ישראל. בשביל מה אנחנו צריכים את זה? הלוא לא חסרות לנו צרות, אני לא צריך לתאר באוזניכם מה עובר עלינו בזירה הבין-לאומית. אז אנחנו נתקעים בין שתי מדינות שרבות ביניהן או דנות ביניהן בקו הגבול, ואנחנו מופיעים כאיזה גורם חיצוני שמייעץ להם כמה גדר חשובה וכמה גדר תורמת וכמה גדר יעילה. זה לא ענייננו, וראש הממשלה צריך להתנצל כמה שיותר מהר, ולהסיר את המשבר הזה מסדר-היום. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אורן חזן, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, חזרתי הבוקר, לפנות בוקר, מכמה ימים בפולין. טסתי בשביל לייצג ולכבד, לאור הזמנה שהגיעה, ביום שישי בגטו לודז'. בשעה שהעולם ציין את יום השואה הבין-לאומי, הייתי שם, שמעתי את הקולות וראיתי את האנשים. אני רוצה לספר לכם כמה דברים. הנסיעה הזאת הייתה מרגשת במיוחד. היא התחילה בחיבוק חם ואוהב. דווקא בתקופה הזאת, שה-BDS הולך ועולה, חברת תעופה פולנית, חברת "לוט", החברה המרכזית, הממשלתית, עשתה מחווה – חילקה בטיסה עצמה ספרים שמספרים את הסיפור של הגיבורים שהצילו יהודים ונלחמו, ושל היהודים שאיבדו את חייהם. גם שם, בפולין, מצאתי חברים רבים. אני חושב שאנחנו צריכים להבין דבר אחד: בתקופה הזאת, שכל העולם מנסה לצייר מציאות שכולם נגדנו – יש לנו חברים, אנחנו צריכים לחבק אותם. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להגיד תודה גם לג'וני דניאלס מארגון "ממעמקים", אבל מעל לכול לממשלת פולין, לפולנים עצמם, על הדרך המשותפת – גם הם סבלו, גם הם שילמו מחיר, ואנחנו, מבחינתנו – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אני חזרתי עם הבטחה לא לשכוח, לא לסלוח, ולהמשיך להיאבק גם בגרמנים הנאצים שהיום מממנים ארגונים שעושים הכול כדי לפגוע במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חזן. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בשבוע שעבר קיימו תלמידי בתי-הספר בחיפה הפגנה נגד הריסת הבתים באום-אלחיראן ובקלנסואה, ויצאו למען בקשה לתכנן את הערים ואת הכפרים הערביים כך שיוכלו לבנות ולהתקיים בלי מה שנקרא עבירה על החוק. עד פה זה דבר טוב – אנחנו אמורים להרגיש שכל עוד ההפגנה הייתה בגדר החוק וכל עוד ההפגנה הייתה כפי שאנחנו רוצים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> איך את יכולה להגיד "אנחנו" ו"חוק" באותה נשימה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, אדוני. אני לא מבין איך הם יכולים לדבר על החוק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – אנחנו אמורים לשמוח שהתלמידים שלנו והילדים שלנו יודעים למחות, ויודעים למחות באופן דמוקרטי וחוקי. אבל שהמשטרה תזמין – אומנם ההפגנה התקיימה מחוץ לכותלי בית-הספר וההתארגנות נעשתה מחוץ לבית-הספר, אבל שהמשטרה תזמין את מנהלי בתי-הספר כדי לדבר אתם ולהגיד להם שהם אמורים להגיד לתלמידים שלהם שאסור להם להשתתף בדברים כאלה, ושאנשי משטרה יגיעו בלבוש אזרחי לבית-הספר להגיד לשומרים שהם צריכים למנוע בצורה זו או אחרת את יציאת התלמידים בעת ההפגנה, אני חושבת שזו כבר עבירה שהמשטרה עצמה מבצעת, מה גם – מסר לא טוב לתלמידים שלנו על איך אפשר להשתמש בזכותם הדמוקרטית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עד כאן נאומים בני דקה. <הודעת הממשלה על העברת סמכויות מהממשלה לשר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מזמינים את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין להציג למליאת הכנסת את הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להשיב מהממשלה לשר הפנים את הסמכות, על-פי סעיף 258 לפקודה, בכל הקשור להצעת חוק עזר לתל-אביב–יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. יובהר כי שר הפנים לא יהיה כבול בהפעלת סמכותו להחלטות הממשלה הקודמות שהתקבלו על-ידי הממשלה בעניין חוק העזר האמור. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה זו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לוין. חברי הכנסת, בהודעה מסוג זה, מכיוון שמתקיימת הצבעה, יכול להתקיים גם דיון. יש כמה חברי כנסת שנרשמו, דיון אישי. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת איציק שמולי; חברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת איתן ברושי, מעוניין לדבר? בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר, לפי ההרשמה זה כנראה העסיק יותר מאשר בשעת הדיון. אבל נדמה לי שהיה נכון להציג, אדוני השר, מה המצב הזה מחליף. בעצם, מה מצאה הממשלה להעביר לשר דרעי את הסמכויות של תל-אביב, ולמה זה רק תל-אביב? אני רוצה לומר, אבל, שאני חושב שהממשלה למדה לקח בפרשת שיפוץ הרכבת. ממשלות קודמות למדו את זה, חלק גם שילמו מחיר על ניסיון, דרך החלטות של ממשלה וקואליציה, לעצב את השבת בישראל. השבת, יש לה מסורת עתיקת יומין, והיא דבר מאחד ולא מפלג, ותמיד ידענו את חשיבותה של השבת, את שמירתה של השבת, וגם את חופש ההבנה של הכללים, כל אחד על-פי השקפת עולמו, ונדמה לי שהחברה הישראלית התבגרה; אנחנו עוד מעט מדינה בת 70. מוטב היה לעסוק פחות בכפייה ולתת יותר לכל אחד לחיות על-פי דעתו והשקפת עולמו. זה נכון לכל הדתות וזה נכון בכל המקומות. אני חושב שהניסיון לומר שהשבת היא דווקא ששומרת ושהכול יהיה סגור, בדיוק כמו שזה לא נכון לומר הפוך, שהשבת היא שהכול מותר בה – אפילו אנחנו, שגדלנו בהתיישבות, למדנו לשמור ולהחשיב את השבת ואת החג. אבל זה גם לא נכון הפוך – לומר שעכשיו הכול יהיה סגור – כי לחלק מהציבור דווקא השבת היא שמאפשרת ליהנות או לפעול גם במקומות שלחלק מהאנשים נדמה שלא ראוי שהם יפעלו בשבת. לכן, לא ברור לי מה הממשלה רוצה. מה שהממשלה רוצה זה ניסיון לתת לכל אחד חלק בשלטון בהסכמים קואליציוניים שעוד לא גמרנו לשלם את המחיר שלהם, כולל בתקציב המדינה; וראינו איך חילקו כסף לחברי כנסת, כסף למפלגות, ורק למי לא נשאר? למי שבאמת זקוק לקצת יותר. לכן אני מתקומם על הניסיון הזה, בלי להציג תמונה שלמה של שמירת השבת מצד אחד, וחופש של הפרט, ולא להפוך את השבת למרכיב בקואליציה או כמכשיר לפירוק ממשלות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, 20 בינואר היה כבר לפני תשעה ימים. לפני כן שמענו רבות בקרב הממשלה ומחלק משריה: אחרי 20 בינואר יהיה עידן חדש, חכו ונראה; 20 בינואר מגיע, ואז יחד אתו תגיע הבשורה ונוכל לעשות מה שאנחנו רוצים. עברו תשעה ימים, בינתיים, מה אנחנו רואים? ראש הממשלה מצייץ: החומה במקסיקו דבר טוב – רצה לתת רוח גבית לנשיא ארצות-הברית. בו-בזמן ארצות-הברית אסרה, בצעד דורסני שמזכיר לנו משטרים אפלים בשנים שעברו, בצו נשיאותי כניסה לארצות-הברית משבע מדינות מוסלמיות. קולקטיב, להעניש בסיטונות, צווים, צווי גירוש וצווי איסור כניסה, ולא מצאנו שראש הממשלה מצייץ על אמירה כזו, שלפי דעתי הוא היה אמור לעשות, ולא לעשות לגבי החומה במקסיקו. במקביל, היום, אדוני היושב-ראש, קיימנו בוועדת החוקה הצבעות מרתוניות על קרוב ל-400 הסתייגויות לחוק ההסדרה, ויש רוויזיות, וההצבעה אמורה להימשך, והדיון אמור להתקיים היום. טרם הוכרע, ועד עכשיו, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא יודעים מתי חוק ההסדרה אמור לעלות לדיון במליאה. ונשאלת השאלה, מי קובע את הלו"ז? יש לנו ראש ממשלה שעובר תקופה אישית קשה, בואו נגיד את זה במילים עדינות, ויש משטר חדש בארצות-הברית, שלא יודעים עדיין את המדיניות ומה הוא מתכוון לעשות, עם כל הלחצים האזוריים, ויש חלקים בתוך הממשלה, כמו השר בנט, שמנצלים את הסיטואציה המיוחדת הזאת ולוחצים להעביר חוק בלתי חוקי כזה, חוק ההסדרה. מי בעל הבית כאן? ומי קובע את סדר-היום? אנחנו, כחברי כנסת, שנכון לעכשיו, חוק משליך כזה, חוק שיש לו חשיבות כה גדולה, אנחנו לא יודעים, נכון לעכשיו, אדוני היושב-ראש, מתי הדיון יתקיים, ואיך יתקיים, כדי לתכנן לפחות את זמננו. אין לנו תשובה, נכון לרגע זה, מתי החוק יעלה לדיון. ואני שוב חוזר, מי שקובע את סדר-היום כאן, אדוני היושב-ראש, הוא לא הממשלה, אלא גורמים מחוץ לממשלה, ואני חושב שאנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו נמצאים. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – כנ"ל; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת. <חיים ילין (יש עתיד):> זהבה גלאון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, זהבה גלאון ביקשה להעביר את עצמה לסוף הרשימה, לכן לא קראתי בשמה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – בבקשה, אדוני. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> תודה. אדוני יושב-ראש הכנסת, בימים האחרונים אנחנו עדים למתקפה מבית, אנשים מהבית הזה, שמנסים בכל דרך – תוקפים את החלטת הממשלה בדבר העברת הסמכויות בנושא השבת לידיו של שר הפנים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, כבר מזמן, בהיותי ילד, ראיתי דברים שקורים במדינה, דברים שאינם לרוחי. אני, כאזרח שומר תורה ומצוות, לא אהבתי את הדברים האלה. אבל לימדו אותי כבר כילד שיש משפט מקודש שאתו אי-אפשר להתווכח – יש סטטוס-קוו. אם רוצים לחיות יחד דתיים וחילונים, יהודים ושאינם יהודים, אחד צריך להתפשר, אחד צריך לדעת שהוא מתקפל על דברים שחשובים לשני, כדי שהשני יחשוב על דברים שחשובים לו. ואנחנו מגלים בשנים האחרונות את הסטטוס-קוו הולך ומתכווץ, הולכים ונוגסים בו, והכול לצד אחד. רואים את הכותל, שידענו במשך שנים על קדושתו, ידענו על אופיו של הכותל, ולאט-לאט הסטטוס-קוו מתחיל להתקווץ, כמה שיותר לקטון, כמה שפחות שורשי, כמה שפחות מסורתי, שהיינו רגילים לו. קדושת השבת – אין ספק שהיינו רגילים לשמירת שבת במרחב הציבורי. סיפר לי אחד שאביו הכיר את חיים נחמן ביאליק, שהיה מסתובב בתל-אביב בלילות שבת, והיו יושבים ועושים סעודת עונג שבת יחד, מדברים על הפוליטיקה היומית, אולי גם דברי תורה. כשביאליק יצא מהמקום שהם ישבו בו, ראה בחור יהודי עם סיגריה ביד. ביאליק, שלא היה ידוע כשומר שבת, נתן לו מכה על היד ואמר לו: בתל-אביב, בפרהסיה, לא יהיה אדם שמדליק סיגריה ברחוב. וככה אנחנו מגלים לאט-לאט כמה שהמרחב הציבורי הולך ונפגע, שהמרחב הציבורי – נוגסים בסטטוס-קוו שהיינו רגילים לו בשנים האחרונות. העברה של הסמכויות של השבת לידיו של שר הפנים – מנסים להפוך את זה למלחמה בין דתיים לבין שאינם דתיים, וזה לא נכון; במשך שנים היינו רגילים ששר הפנים הוא שאחראי לזה. כשזה מגיע לשר שחושבים מה דעותיו, כולם קופצים. אני רוצה לחזק את החלטת הממשלה, שהמקום הטבעי – שמי שאחראי לנושא הזה הוא דווקא שר הפנים, וקורא, כמובן, לכולם לתמוך בהחלטה הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. בבקשה. זה משמח מאוד. עד שלוש דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> תודה רבה, כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, יש במקסיקו קהילה יהודית – 40,000 יהודים; ובהם קהילה אדוקה מאוד של חרדים שמזוהים עם ש"ס. ממש מזוהים. למה אני אומר את זה? כי השר דרעי יצא להגנת הקהילה הזאת על-ידי זה שהוא הגן גם על מדינת ישראל ועל דברי ראש הממשלה. ואני מחבר את זה. אני אגיד לכם איך אני מחבר את זה: אותה קהילה יהודית במקסיקו שומרת על השבת, והסביבה שלה ממשיכה להתקיים – החנויות פתוחות, הרכבים והתחבורה הציבורית נוסעים. והם, לעומת אחרים, לא נולדו שם, הם בחרו לחיות שם, גם. הם בחרו לחיות – כבוד חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, אני אומר לך את הדברים האלה כי אלו חברים שלך שגרים במקסיקו. הם בחרו לחיות שם. והם רואים את האוטובוסים כשהם הולכים בדרך לבית-הכנסת להתפלל, והם רואים את החנויות פתוחות, והם חיים בשלום עם זה. האמירה שלך, ואני רוצה לציין אותה, של הסטטוס-קוו – גם אני שומע אותה. אני מציע, בוא לא נדבר על הסטטוס-קוו, נדבר – מה אנחנו רוצים, קודם כול אנחנו. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אנחנו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, שנייה, בוא נכבד אחד את השני, על זה אני מדבר. ואני מוכן הרבה מאוד דברים לתת. ואני בטוח שאתך אפשר לסגור עסקים – עסקים תרתי משמע – אבל גם לא להרוג את השבת. יש רב, ידיד שאני לומד אצלו. הוא אומר לי: חיים, תקשיב, השבת היא לא רק מקום במשמעות שהמשפחה נמצאת יחד, אלא גם שאתה עושה דברים אחרים לגמרי מהיום-יום. כך אתה יודע שיש שבת. שאלתי אותו פעם: תגיד לי, לרכוב על אופניים ולרוץ, איך אני מסתדר? הוא אמר: אם אתה עושה את זה בשביל הנשמה, אתה שומר על השבת; אם אתה עושה את זה למען תחרות ולמען הישגיות שלך, זה כבר סיפור אחר. אני מציע לכולנו לעשות את זה בשביל הנשמה. לעשות את זה בדו-קיום. לעשות את זה יחד. לא לעשות את זה על-ידי זה שעכשיו כולם מכופפים את היד לשני. אנחנו נצביע עכשיו נגד, כמובן, האופוזיציה, להעביר; לא כי אנחנו מתנגדים לזה שדרעי יקבע, אלא כי אנחנו מפחדים שזה לא ייעשה בשיתוף פעולה, כי הכוח לא נמצא – – – <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> מה ייעשה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, שנייה. זה דבר אחד. והדבר השני – ואני אומר את זה לסיכום – אני אומר את זה לסיכום – הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות זה להתערב בחיים של מישהו אחר. אף אחד לא אוהב שמתערבים לו, אז למה צריך להתערב בחיים של העיר תל-אביב, ריבונו של עולם, אם יש להם החלטות פנימיות שלהם? יש להם מועצה, הם קובעים את דרך החיים שלהם, בלי לפגוע בחוקים של מדינת ישראל, אז מה תפקידנו פה? עכשיו נחוקק מעל כל החוקים והתקנות של העירייה? זה לא עובד ככה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> לכן, כבוד היושבת-ראש, המציאות הזאת היא הזויה. אני מציע לכולנו להתחיל לדבר על דו-קיום, על הקשבה אחד לשני. אני מוכן הרבה מאוד – ואני בטוח שהרבה מאוד אנשים – צריך להתחיל לדבר על השבת הישראלית שלנו, ואיך אנחנו רוצים שהיא תיראה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש פה כזה רעש שאי-אפשר לשמוע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כנראה הצוות עושה רעש. חברי הכנסת היקרים שנכנסו עכשיו לאולם, הדיון בעיצומו, ולכן אני מבקשת לשמור על השקט. תודה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, יש שני היבטים לדיון הזה שנמצא בפנינו. ההיבט הראשון הוא המשחק הבלתי-נגמר של הממשלה הזאת בכיסאות מוזיקליים; תראו את הסוגיה הזאת מתגלגלת משר הפנים לממשלה ושוב לשר הפנים. אגב, זה לא שר הפנים הראשון שנדרש לשאלה הזאת. שרי פנים קודמים נזהרו ונמנעו מלהתייחס לשאלה הזאת, מתוך חשש לקבל החלטות. אני שואל, עמיתי חברי הכנסת, עד מתי אנחנו נימצא במצב שבו שרי פנים צריכים לאשר או לא לאשר החלטות של רשויות מקומיות? למה שר הפנים צריך לקבל את זכות הווטו כדי להחליט אם המלצה או עמדה של רשות מקומית שנבחרה בצורה דמוקרטית תעמוד בתוקף, או לא? אני מציע לכנסת לקחת את הסמכות הזאת גם משר הפנים וגם מהממשלה. אם יש רשות מקומית, עירייה, מועצה מקומית, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, צריך לתת לה את הסמכות להחליט ולהעביר חוקי עזר כמו שהתושבים באותה רשות מקומית צריכים ורוצים. הגיע הזמן לסיים את שלטון המנדט הבריטי. המנגנון הזה, שבו שר הפנים מאשר או לא מאשר הוראות של רשויות מקומיות, לא שייך לחברה – ולמדינה – דמוקרטית. וההיבט השני של הדיון הזה הוא כמובן נושא השבת. משהו רע קרה לשבת שלנו. הסטטוס-קוו, עמיתי חברי הכנסת, נעשה עקום ומקולקל; מצד אחד, זה הפך ליום של קניות ללא הפסקה במרכזי קניות; מצד שני, אין תחבורה ציבורית ואין שירותים בסיסיים שהציבור כולו נזקק להם. הגיע הזמן לחשוב על הסדר חדש ושונה לדמותה של השבת שלנו. השבת יכולה וצריכה להיות יום של תרבות, מנוחה, נופש, טיולים, בוודאי לא קניות ללא הפסקה, וכדי לקדם את זה צריך לארגן בשבת ולאפשר בשבת תחבורה ציבורית ייחודית, לפי תמונת הביקוש הספציפית שיש בימי שבת. צריך לארגן ולאפשר מערכת של חנויות מכולת תורניות בכל אזור, כמו שיש בתי-מרקחת תורניים, שכל אחד יוכל להגיע לחנות מכולת תורנית, להשלים את קניית החלב או הלחם אם הוא לא הספיק ביום חול. זה יאפשר איזון בין צורכי הציבור ואופייה המיוחד של השבת לבין הצורך של כולנו לאפשר שירותים ולאפשר גם לעסקים ולמכולות קטנות לחיות ולהתקיים בכבוד. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איתן כבל – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אני לא שומע את עצמי טוב, יש סיבה? שומעים טוב, או פשוט האוזניים – גברתי היושבת-ראש, אני, ברשותכם, רוצה להתייחס למסיבת העיתונאים שקיים היום ראש הממשלה בישיבת הסיעה. זאת אומרת – חבר הכנסת פרי, לא הייתה בכיינות מן הסוג הזה כפי שהתקיימה בדיון הזה. הרי זה לא ייאמן, 40 שנה הם בשלטון, להוציא שבע שנים שלנו, לא רצוף. הוא קדנציה שלישית, והוא מתבכיין – הוא לא מפסיק להתבכיין שרודפים אותו, המסכן הזה. יריב, עד מתי, אלוהים? עד מתי תתבכיינו? כל היום רודפים אותו, כל היום רוצים רק להיות נגדו. מה העניין? חבר הכנסת איוב קרא, אולי היית שוחט עוד כבש כדי שראש הממשלה אולי יפסיק להתבכיין? <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר איוב קרא. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה העניין, השר איוב קרא? הזדמנות. אני קורא היום מה שהוא אומר – – – <השר איוב קרא:> הכבשים שלי – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני השר, עזוב, עזוב, זה על חשבוני. אחר כך נדבר על הכבשים שלך. <השר איוב קרא:> אבל הזכרת אותי, אתה לא יכול – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה אחר כך, זה רק בשביל לעשות לך כבוד. אומר ראש הממשלה כך – פרי, אתה חייב לשמוע: מייצרים נגדנו מבול של חדשות מזויפות, מה שנקרא fake news – הוא מת על המילים האלה; מפעילים לחץ נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד גורמי האכיפה כדי שיגישו נגדי כתב-אישום. אוי, רחמנות. האם אתם יודעים להגיד על איש שסבל יותר ממנו, או שהוא גרם לסבל יותר לאחרים? איך אני מת על אלה שנזכרים במה שעושים להם ושוכחים מה שהם עשו. אני רוצה להזכיר כאן את ראש הממשלה הקודם, שבדין נכנס לכלא, וחבטו בו, וראש החובטים היה בנימין נתניהו. מה העניין? כי רוצים לברר את הדבר שנעשה? מה שנקרא פרשת ה-1000? אני פשוט לא מבין את העניין הזה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יש לך הסבר לעניין הזה? מתי הוא יפסיק להתבכיין? עד מתי הבכיינות הזאת תימשך? אני, קשה לי, גברתי, קשה לי. אני מקשיב לו ואני מרגיש לחלוחית בעין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> קצת חמלה, איתן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נכון, אבל באמת, אבל אי-אפשר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה אתה אכזר על חלשים? למה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי צודקת, אני חייב לשנות את דרכי. כמה אפשר להתעמר בו? כמה אפשר להיות אדם לא רגיש כלפי האיש הכי חלש במדינת ישראל? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – ואני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני רק רוצה לומר לך, גברתי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לסיכום. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – לסיכום, שיכול להיות שאני באמת אעשה תשובה, ובאמת כולנו צריכים להתאחד ולתת כוח לראש הממשלה, שימשיך להתבכיין. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חברת הכנסת מיכל רוזין, ולאחר מכן – חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה, כבוד סגנית יושב-ראש הכנסת, השרים, השר לוין, אם אתה עונה לנו, אני לא יודעת איפה השר דרעי, הוא אמור לשמוע אותנו, כי הוא רוצה שנעביר אליו את הסמכויות, לא? <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> כן, חבר הכנסת גואטה, אני רוצה לדבר אתכם על הסטטוס-קוו – איזו המצאה, כלי ריק מתוכן. הרי מה זה הסטטוס-קוו? הסטטוס-קוו אומר: עד כמה אנחנו כופים על החילונים את תפיסת עולמנו. הרי סטטוס-קוו אמור להיות איזו נקודת שוויון לשני הצדדים: חלק מתפשרים לכאן, חלק מתפשרים לכאן. אבל אחרי שבוטל השוויון בנטל, אחרי שבוטלו לימודי הליבה במערכת החינוך החרדית, איזה סטטוס-קוו בדיוק? הרי אף אחד לא רוצה לפתוח חנויות בבני-ברק, באלעד; אף אחד לא אומר: תלכו לקראתנו במקומות שבהם אתם חיים. רק אנחנו, כחילונים, אמורים באיזו דרך שקוראים לה סטטוס-קוו – וכמובן זה בדיחה, כי זה ריק מתוכן – אמורים ללכת לקראתכם ולהתחשב בכם, בתפיסת עולמכם, באמונתכם, בדרך החיים שלכם, במקומות שבהם אנחנו חיים. גם הדוגמה של בג"ץ – שעתרו לבג"ץ; הרי לא מדובר בתושבים שבאו ואמרו: מפריע לנו שהחנויות פתוחות. עיריית תל-אביב הגיעה להסדר, הסדר חכם, הסדר נכון, הסדר שאפשר להתווכח עליו, אבל בצורה מסוימת מאפשר לעיר הזאת להתקיים כמו שהיא, עיר חילונית, עיר תוססת. הרי מה אתה מצפה, שאני אוכל ללכת למסעדה ביום שישי בערב, אבל אם החלטתי לבשל ביום שישי בערב למשפחתי, ושכחתי, מה לעשות, רחמנא ליצלן, לקנות ביצים או משהו אחר אני לא אוכל לגשת לקנות? אז מה אני אעשה? אני אסגור חזרה את הדברים במקרר ואני אלך למסעדה, כי אני לא יכולה להכין מה שאני רוצה, כי אין לי מוצרים. לכן, כל העניין הזה של הסטטוס-קוו הוא בדיחה. הכי מעצבן אותי, אני חייבת לומר, זה השימוש בטעמים הסוציאליים. זה הכי מרגיז אותי. פתאום ש"ס נהיו החברתיים. כשהם היו צריכים להצביע על הצעת החוק של אילן גילאון להשוות את שכר הנכים לשכר מינימום הם הצביעו נגד; כשהם היו צריכים להצביע נגד העסקה קבלנית שמפלה אנשים בשוק העבודה הם הצביעו נגד, ועוד המון המון דוגמאות. פתאום בנושא השבת מאוד חשוב להם – וגם לי חשוב – שאנשים ינוחו בשבת. אבל מה לעשות, יש אנשים שלומדים כל השבוע, למשל סטודנטים, ורוצים לעבוד שישי-שבת; יש אנשים שמעדיפים לעבוד בשבת ב-150% משכורת ולנוח יום באמצע השבוע. כן, יש גם כאלה, וצריך לאפשר את זה. הטיעון הסוציאלי, אם אתם משתמשים בו לשבת, חייב להכיל גם את הנושא של תחבורה ציבורית בשבת, כי זה בדיוק הטיעון הסוציאלי המרכזי של תחבורה ציבורית בשבת: כדי שהסבתא מתל-אביב תוכל לבקר את הנכדים בבאר-שבע, ושמי שרוצה ייסע לטייל בשבת, כי זה היום היחיד. מה לעשות, אין לנו סוף-שבוע ארוך במדינת ישראל, וזה היום היחיד שאנחנו יכולים ללכת עם משפחתנו – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – לבלות וליהנות אתם. אל תשתלטו לנו על השבת. אל תגנבו לנו את השבת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> זו השבת שלנו, ואנחנו נחליט איך היא נראית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת זהבה גלאון – בבקשה, גברתי. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא ויתר. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, תל-אביב, מעוז החילוניות, עומדת, הייתי אומרת, בהתרגשות קלה לראות מה תהיה ההכרעה של שר הפנים אריה דרעי, שהסמכויות עוברות אליו עכשיו, מה יהיו גורלן של 164 פיצוציות ומכולות שפתוחות ברחבי תל-אביב. האם הוא יאשר את חוק העזר העירוני או האם הוא ידחה אותו? אני אומרת מראש לשר דרעי: אני סומכת על התבונה שלך, שתפעל בשיקול דעת. ותצא לנו מהשבת – זה מה שאני מציעה. תצא לנו מהשבת. אל תכריח את הציבור החילוני בעיר להתחיל ללכת לחפש ולעלות על בריקדות, כי תהיה כאן התקוממות; זה לא יעבור בשקט. אני אומרת את זה בצורה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים. המתווה שעיריית תל-אביב הציגה הוא מתווה מושכל. אין שום סיבה ללכת ולפתוח חנויות בלב שכונות דתיות וחרדיות, גם בתל-אביב וגם במקומות אחרים, ואין שום סיבה לחייב אנשים לעבוד בשבת – זה בניגוד לחוק וזו אפליה בוטה. ומי שלא רוצה לעבוד בשבת, החוק מאפשר לו את זה; החוק מאפשר לו יום מנוחה אחר, ומי שעובד בשבת מקבל 150% כפיצוי. אבל אם החלטה כזאת של סגירת הפיצוציות תתקבל לגבי תל-אביב, המשמעות של זה היא זחילה מדורגת בכל הארץ, בכל המקומות בארץ. אני חושבת שאנחנו צריכים לבנות כאן מרקם יחסים מכבד בין דתיים לחילונים, בעיקר בערים שיש בהן רוב חילוני ומיעוט דתי. צריך לשמור על הזכויות של המיעוט הדתי והחרדי – אין לנו שום עניין להיכנס להם בשבת – ואנחנו חושבים שכל אחד צריך את העונג-שבת שלו. אבל אנחנו לא רוצים ששר הפנים, בסמכות שיש לו, שהיא לא מתקבלת על הדעת בעיני, סמכות אנכרוניסטית, הייתי אומרת, שמאפשרת לשרי פנים לפסול החלטות של רשויות מקומיות, חוקי עזר עירוניים, שגם ככה עומדים בפני החלטה שיפוטית – בית-משפט יכול לפסול ממילא החלטות אם הן לא סבירות. הסמכות הזאת שניתנת לשר פנים היא לא סבירה, אין לה מקום בחוק. ביום רביעי אביא הצעה לכנסת לבטל את הסמכות הזאת. אל תגרור אותנו, השר דרעי, למלחמה מיותרת. אנחנו רוצים לשמור על הסטטוס-קוו. החילונים בישראל מרגישים תחת מתקפה של קואליציה שנכנעת לגחמות חרדיות ודתיות. אל תמשוך אותנו לשם. אני סומכת על התבונה שלך שתדע לפעול בחוכמה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת ישראל אייכלר. חברים, להזכירכם, הרשימה נעולה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, השרים, כולם דיברו כאן על צביון השבת בתל-אביב. חיפשתי בכל התורה כולה ולא מצאתי את המילה צביון בקשר לשבת. אולי בשמות נשות עשיו יש שם אחת עדה בת צבעון. השבת איננה עניין של צביון; השבת היא הסמל והאות שבעם ישראל בחר מכל העמים. "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדֹרֹתם ברית עולם" – קיבלנו מתנה מאלוקים והנחלנו אותה לכל העולם כולו, שזה יום השבת. אבל היסוד של השבת זה ברית ואות "ביני ובין בני ישראל אות היא לעֹלם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". זאת השבת. עכשיו, אנחנו יודעים שהמשטר החילוני שיש בעיר תל-אביב לא מאמין בבורא עולם ובנותן התורה. אבל יש בתל-אביב מאות-אלפי אנשים שכן רוצים צביון יהודי לשבת בתל-אביב. הם באו אלינו, וגם בוועדה לפניות הציבור התקיים דיון עם בעלי חנויות בתל-אביב, שזועקים געוואלד, שהחזקים והגדולים שיושבים על היאכטות בשבתות מעבידים ומעסיקים שכירי עבדות במחירי עבדות, בשכר מינימום, מוכרות ומוכרים, אורזים, ואנשים שעובדים בשבילם בשבתות. והם זועקים, הם רוצים את הדבר הזה. לכן במדינה הזאת יש שר פנים. ולמה מתנגדים פה? ששר הפנים יהיה מוסמך להחליט על החלטות עירוניות. רבותי, אתם רוצים שנאמר ששרים חילונים לא יכולים לקבל החלטות, סמכויות לגבי החיים שלנו? ברגע שאומרים ששר דתי לא יכול להחליט החלטות ענייניות על-פי השקפות עולמו, אז פירקתם את הדמוקרטיה. ואם עוסקים בדמוקרטיה, כבוד היושבת-ראש וכבוד חברי הכנסת, עכשיו יש זעקה גדולה ומרה בקרב האופוזיציה נגד חוק ההסדרה, והטענה היא שאלה אדמות גזולות של אנשים, ערבים, ביהודה ושומרון. ואני שואל שאלה: מה עם 400 היישובים בתוך הקו הירוק, והקיבוצים, והמושבים ושכונות בתל-אביב שהוקמו על האדמות הערביות? האם זה לא אדמות גזולות? מה התשובה שלכם על זה? התשובה היחידה היא שיש בורא לעולם, והוא בחר בנו ונתן לנו ארץ קטנה אחת בכל העולם, וזו ארצנו. ולכן, אין פה עניין של גזל, ולכן אנחנו מנסים לעשות את חוק ההסדרה. אמרתי כבר בוועדה שאני באמת דורש שחוק ההסדרה יחול גם על היישובים, הקיבוצים והמושבים, שאם יבוא יום ומישהו יטען שזה על אדמה ערבית וצריך לפנות אותם מהבית בבג"ץ, אז נוכל להחיל את ההסדרה גם בשבילם. אבל התשובה היחידה היא שיש לנו בורא לעולם. ואותו בורא נתן לנו את מצוות השבת, לעם ישראל, נתן לנו מתנה טובה, ואנחנו צריכים לשמור עליה ולכבד אותה למען כל אזרחי ישראל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת יעל גרמן. לאחר מכן יסכם את הדיון השר יריב לוין. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים – השר קרא, תתרגל, השר קרא, צריך להתרגל לזה – חברי וחברותי, נבחרתי לראשות העיר, לראשת העיר הרצליה, בסוף 1998. ב-1999 נבחר שר פנים חדש – הייתה אז תחלופה רבה – שמו נתן שרנסקי. ואני זוכרת שהוא זימן אותנו, פורום ה-15 – 15 הערים העצמאיות – והוא בא ואמר דבר כזה: אני רוצה לומר לכם, חברי ראשי הערים, אני חושב ששר הפנים צריך לתת כמה שיותר סמכויות לראשי ערים. אני חושב שהריכוזיות הזאת במשרד הפנים מזיקה – מזיקה לממשלה, מזיקה לערים ומזיקה בראש ובראשונה לתושבים. וכמה הוא צדק. כל כך התפעלתי מאותו שר פנים, שבמקום לקחת את הטריטוריה שלו ולקדש אותה, הוא הבין שלמעשה צריך לבזר סמכויות וצריך להעניק יותר סמכויות לרשויות המקומיות ולראשי הערים. כידוע לכם, ראשי ערים נבחרים בבחירה ישירה. למעשה, הם היחידים שנבחרים בבחירה ישירה. הם נבחרים בבחירה ישירה והם אחראים לבוחריהם, ולכן אינטרס הציבור הוא שמוביל אותם בדרך כלל; במרבית המקרים, בואו נאמר. אני סבורה שיש להשאיר בידי ראשי הערים ומועצות הערים את ההחלטה גם לגבי השבת, גם לגבי תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת וגם לגבי חוקים פחות משמעותיים. ייטיב שר הפנים לעשות ותיטיב הממשלה לעשות אם יכירו בכך שראשי הערים מכירים היטב את תושביהן, את התנאים הקיימים בהן ובעיקר את האינטרסים שלהם. הם גם מכירים – וגם תלויים בהם לצורך בחירה מחדש. לכן, כל העברת סמכות מראש עיר – סמכות, לא משנה אם זו סמכות כזו או סמכות אחרת, ובוודאי כשאני מדברת על הצעות חוק עירוניות מקומיות כל סמכות כזאת צריכה להישאר בידי ראשי הערים, וייטיב שר הפנים – ויש לי תחושה שהוא אולי אפילו לא יתנגד – אם הוא לא ייקח לעצמו את הסמכות הזאת וישאיר אותה בידי מי שבאמת מבין ואחראי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. כאמור, יסכם את הדיון השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה בפתח הדברים דווקא להתייחס לדברים שאמר ידידי חבר הכנסת חיים ילין קודם, בעניינה של משפחתו של התובע ניסמן, שהגיעה לכאן, ונדמה לי – מעל הבמה הזאת אני רוצה להצטרף לדברים שלך ולהביע הערכה גדולה לאיש אמיץ מאין כמוהו, יוצא דופן, שאפשר לומר ששילם בחייו; אף-על-פי שעד היום נסיבות המוות הן לכאורה לא ידועות, נדמה לי שכולנו מבינים את שהתרחש שם. אדם שבאמת באומץ לב בלתי רגיל שילם בחייו כדי לחקור את האמת וכדי למנוע את הניסיון לקבור תחת כל מיני אינטרסים כלכליים ואחרים את הניסיון לחשוף את מי שעוללו את אותם פיגועים נוראים שעלו בחייהם של כל כך הרבה אנשים. אני יכול בהחלט לומר שלפחות למיטב מה שאני יודע חודשה עכשיו החקירה בעניין הזה. <חיים ילין (יש עתיד):> לפני חצי שנה חודשה החקירה. <שר התיירות יריב לוין:> כן, קשה מאוד, אחרי שכבר הרסו כל ראיה אפשרית, באופן מכוון, אבל כולנו מקווים ומחזקים את ידי מי שעושה במלאכה הזאת, בתקווה שיצליח להגיע לחקר האמת בעניין הזה ולהעמדתם לדין של כל מי שאחראים לכל שרשרת האירועים הנוראה הזאת. בעניין הזה אני בהחלט מברך את המשפחה שהגיעה לכאן. <חיים ילין (יש עתיד):> היום נודע לי שהוא גילה את ההסכם שנחתם בין ממשלת ארגנטינה לאיראן. זה עוד יותר מוכיח, ולכן – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שבאותה הזדמנות אפשר גם בהחלט להודות לנשיא ארגנטינה דהיום, מאקרי, גם על גישה אחרת לחלוטין בעניין הזה, וגם על גישה אחרת לחלוטין למדינת ישראל עצמה, ועל הידידות בינינו. בנושא הזה, נדמה לי, חבר הכנסת ילין, שכולנו מסכימים, ועומדים מאוחדים מאחורי המשפחה, מחזקים אותה ומברכים אותה. לגופו של הנושא שעלה כאן, אני מוכרח לומר, גברתי היושבת-ראש, שבכל פעם מחדש אני יוצא מבולבל מהנאומים של דוברי האופוזיציה. אני אף פעם לא מצליח להבין אם הם בעד, אם הם נגד, אם הם כן רוצים שהשר דרעי יקבל את הסמכויות, אם הם לא רוצים, אם הם מתכוונים להצביע נגד רק כי זה איזה מין אינסטינקט אוטומטי של האופוזיציה, או שהם ממש רוצים שהממשלה תטפל בעניין הזה. אבל מה שבוודאי מאוד מאוד מסקרן, במיוחד, אני מוכרח לומר, זה שתיקתה של סיעת יש עתיד. זה דבר שאני ממש לא מבין. תראי, דיון בנושא השבת, בנושא כל כך מרכזי, פעם היינו רגילים לראות את חבר הכנסת ושר האוצר דאז, לפיד, עומד ונואם כאן נאומים שלמים עם משנה סדורה, את חברי סיעתו כולם מרותקים. תראי את המחזה, גברתי היושבת-ראש, פשוט לא יאומן. תראי את חבר הכנסת פרי משוחח עם חברת הכנסת עליזה לביא, בחיוכים, תראי את חבר הכנסת מאיר כהן, גם הוא שקוע כאן בשיחה רצינית. חבר הכנסת חיים ילין – כבר סיימנו עם הנושא הקודם, גם הוא כבר מזמן לא עוקב אחרי הדיון כאן. חבר הכנסת עפר שלח הגיע ברגע האחרון. הנה, חברת הכנסת גרמן לפחות מנסה, ככה, להציל את כבוד סיעתה, והנה חבר הכנסת לפיד, יושב-ראש יש עתיד, בעוד אנו דנים בענייני השבת, תראי במה הוא עסוק – בשיחה ערה עם חברנו חבר הכנסת גואטה מש"ס. ממש, אני לא יודע, גברתי, אולי ככה נשפשף את העיניים, ננסה לראות שאנחנו אכן רואים טוב את המציאות. חברת הכנסת גרמן, אולי נשמע, אני לא הבנתי מהדברים שלך יותר מדי – מה אמור לקרות? אתם תומכים במה – באישור חוק העזר או מתנגדים לחוק העזר? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> באישור חוק העזר. ואתם גם בוודאי תומכים בזה שחוק העזר יהיה בכל הארץ – חוק עזר דומה, שכל רשות תוכל, אני מניח. לא? למה? <יעל גרמן (יש עתיד):> שכל רשות תקבע מה – – – <שר התיירות יריב לוין:> כפי שהיא מוצאת לנכון. ומה עמדתכם בסוגיה של הפיכת יום ראשון ליום מנוחה שבועי? בעניין הזה יש לכם עמדה? אני שואל אותך, אני לא יודע. את היחידה, לזכותך ייאמר, שמקשיבה. השאר עסוקים בדברים יותר חשובים. <יעל גרמן (יש עתיד):> עדיין לא דנו בזה. <שר התיירות יריב לוין:> לא דנתם בזה. טוב, אז אני מוכרח לומר, גברתי היושבת-ראש, לי יש הפרשנות שלי למה שאנחנו רואים כאן לנגד עינינו, והיא דבר מאוד מאוד פשוט: שבסוף בסוף, את יושב-ראש יש עתיד – שכמו שאתם רואים שקוע עכשיו בשיחה נוספת – לא ממש ממש מעניין לא נושא השבת ולא יחסי דת ומדינה ולא נושאים שנוגעים במרקם החיים שלנו כאן. כמו שהוא היה בעד בנייה במעלה-אדומים ובאריאל לפני הבחירות לכנסת התשע-עשרה כשהוא נאם באריאל והציג את מפלגתו; כמו שהוא היה נגד הבנייה באריאל ובמעלה-אדומים כאשר הייתה לנו הזדמנות לבנות תוך כדי כהונת הממשלה הקודמת, ואז הוא מיהר להטיל וטו והודיע שהוא יביא לפירוק הממשלה אם אנחנו נאשר את הבנייה הזאת; כמו שאחרי שהוא חזר ועבר לשורות האופוזיציה פתאום הוא שוב החליף את דעתו, ועכשיו הוא מסתובב – כך סיפרו לי – במעלה-אדומים, ומספר שאם זה היה תלוי רק בו הוא כבר היה בונה מזמן במעלה-אדומים. אז כשם שלמפלגה הזאת אין שום דרך – לא במישור המדיני, ולא במישור הפנימי, ובסוף בסוף זה לא יותר מאשר איזה אוסף של ססמאות שמתחלפות עם הזמן, אני מציב לציבור מראה: כך זה נראה, כך נראית מפלגה שאנשיה באמת מתעניינים ובאמת אכפת להם מסוגיה כל כך מרכזית כמו הסוגיה של ההסדרה של עבודת או אי-עבודת עסקים בימי שבת בתל-אביב. מכאן אני רוצה לעבורא עוד נקודה, וגם היא חשובה. תראי, גברתי, אני יכול לומר שאני פעם אחר פעם – אני לא יכול להגיד שאני מתפלא, אני כבר הפסקתי להתפלא מזמן, אבל אני יכול להגיד – פעם אחר פעם מתקומם, אולי זאת המילה היותר-נכונה, על העובדה שנוצרה כאן איזו מציאות שבה יושבים שופטי בית-המשפט העליון והם פשוט מנהלים הלכה למעשה את סדר-היום הציבורי כאן, משל היו הממשלה והכנסת גם יחד, ונדמה לי שהדבר הזה בא לידי ביטוי גם בנושא הזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> היועץ המשפטי לממשלה הוא שופט בית-המשפט העליון, השר לוין? <שר התיירות יריב לוין:> זה לא שייך. היועץ המשפטי לממשלה, בכל הכבוד, גיבה לחלוטין את העמדה שאנחנו הגשנו לבג"ץ והגן עליה בפני בג"ץ. הגן עליה בפני בג"ץ, מה לעשות. עמדה מאוד מאוד הגיונית, אגב, כמעט מתבקשת מאליה, שבאה ואמרה שבשעה שמנהל שר הפנים הליך מורכב ורגיש של דיון בשאלה מאוד מאוד משמעותית של אפשרות איחוד בין תל-אביב לבין בת-ים, נכון, צודק וגם הגיוני שנאפשר לו לשקול את כל מכלול הנושאים שנוגעים לעניין הזה, לרבות סוגיה כל כך רגישה – גברתי היושבת-ראש, הייתי אומר אפילו כמעט הכי רגישה שיכולה להיות במהלך כזה – ונאפשר לו לקבל בעניין הזה החלטה אחת, אחודה, משולבת, אם יש איחוד או אין, ואם כן או אם אין, מה צריך להיות ההסדר בסוגיה הזאת של חוק העזר הזה – אם הוא חל בשתי הערים ביחד, אם הוא יחול בתל-אביב בפרט. ואני מוכרח לומר, גברתי, באופן לא מפתיע, שאחרי שבמשך עשרות שנים אין הכרעה בסוגיה הזאת, אחרי שבמשך תקופה מאוד ארוכה מתנהל לו איזה סטטוס-קוו כזה בשטח – בוודאי כל אחד היה רוצה יותר, זה לצד זה וזה לצד אחר, אבל בסך הכול החיים מתנהלים ולא נראה שלמישהו זה באמת יותר מדי מפריע – פתאום בהילות. פתאום כאן ועכשיו. אי-אפשר להמתין לדיונים, אי-אפשר לחכות. אגב, אומר בג"ץ – וזה דבר מעניין, גברתי – אומר בג"ץ: תראו, אנחנו דנים בעניין הזה משנת 2014, אז אי-אפשר יותר לחכות, מוכרחים להכריע. מוזר מאוד, כי אני מוכרח לומר שאני מכיר הרבה מאוד עתירות שיושבות בבג"ץ הרבה יותר שנים ולא מוכרעות ולא נראה שמישהו ממהר לאנשהו. אני לא רואה שבג"ץ כולו נזעק כשצריך לבצע הריסות של בנייה בלתי חוקית בהיקפים אדירים והוא לא ישן בלילה מפני שהדברים מתמשכים שנים. אני, אגב, גם לא מצליח להבין למה אם בבג"ץ הדברים מתמשכים שנים, דווקא הממשלה צריכה להחליט בן-לילה. ואני בעיקר לא מבין למה יש כל הזמן צורך ליצור את המתחים האלה, ליצור את הקרעים האלה וליצור את העימותים האלה. אני באמת חושב שהיה נכון שלא היינו צריכים בכלל להגיע לכאן והיה נכון לאפשר לשר הפנים למצות את התהליך כפי שהוא ראה לנכון מלכתחילה. אבל, משעה – ואני אומר את זה בצורה גלויה – שהדבר נכפה עלינו, אני חושב שזה נכון להשיב את הדברים לידיו של שר הפנים, מהטעם הפשוט שבסופו של עניין הנושא מצוי בתחום סמכותו. הנושא הוצא מידי שר הפנים לא בעת שבתפקיד הזה כיהן השר דרעי, אלא בעת שכיהן שר אחר, מסיבות שהיו אז, שהן נסיבות אישיות שנגעו לאותו שר פנים, הן לא סיבות ענייניות לגופו של הנושא. ולכן, משמגיע שר הפנים ואומר: רבותי, בנסיבות שנוצרו אני מבקש להשיב אלי את סמכותי, ואני לא רואה שום סיבה למה שלא אהיה אני זה שמקבל את ההחלטה, נדמה לי שזו החלטה מתבקשת. זה מינהל תקין בהתגלמותו. אגב, וכאן אני באמת תוהה – ותראי, גברתי, עוד פעם, אני מוכרח לומר, הבלבול אוחז בי. קשה שוב להבין. אני כל הזמן שומע מהצד הזה של המפה את רוממות בית-המשפט העליון בפיהם, והנה, שופטי בג"ץ עצמם העירו בדיון ואמרו פעם אחר פעם שהם לא מבינים וראוי היה שהנושא הזה יטופל על-ידי שר הפנים עצמו ולא על-ידי הממשלה. ואנחנו, בהחלטת הממשלה – צריך לומר באופן מפורש, אגב – באנו ואמרנו שאנחנו שמענו את השאלות האלה, ואם כבר אין ברירה אלא להתכנס ולדון בעניין הזה, נדמה לי שיש טעם בדברים. הנה, אפילו אני לפעמים מסכים גם עם האמירות של שופטי בג"ץ. צודקים בעניין הזה. אם כבר אנחנו נאלצים לעשות את זה, לפחות נאפשר לשר הפנים לבצע את העניין אז אנחנו מביאים לכאן דבר שהוא פשוט, שהוא אלמנטרי, שהוא נכון מבחינה עניינית, שהוא תואם את רוח הדברים כפי שנאמרה בדיונים עצמם בבית-המשפט העליון – ומה אתם עושים? מתנגדים. אני באמת אומר, אני באמת אומר, חבר הכנסת ביטן, אני לא מבין למה, אולי מי מכם, לפחות לציבור, ידע להסביר את זה. אם לא הצלחתם לעשות את זה לפני ההצעה, לפחות לאחריה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. כאמור, חברים, אנחנו כעת נצביע על העברת סמכויות מהממשלה לשר הפנים. מי שמעוניין להצביע מוזמן לשבת במקומו. שוב, אנחנו מצביעים על ההודעה על העברת סמכויות מהממשלה לשר הפנים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הודעת הממשלה – 44 נגד – 37 נמנעים – 1 הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות מהממשלה לשר הפנים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 44 חברי כנסת, 37 מתנגדים, אחד נמנע. הודעת הממשלה אושרה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29) (פטור מארנונה לבית-כנסת בתוך בית-מדרש), התשע"ז–2017> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/679); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לסדר-היום, וכעת לחקיקה. הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29) (פטור מארנונה לבית-כנסת בתוך בית-מדרש), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יואב בן צור ומנחם אליעזר מוזס, לקריאה הראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות להציג לנו את ההצעה. בזמן הזה אני מבקשת לברך את מחלקת לוחמים של בסיס חוות-השומר שנמצאים בקהל. אני מקווה שהספקתם לשמוע את הברכה שלנו. תהיו בריאים, תודה לכם. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, בעוד כמה דקות תתקיים הצבעה על החוק שיזמנו למתן פטור מתשלומי הארנונה לבתי-מדרש. ההצעה הזאת אינה הצעה חדשה, והיא מסתמכת על ההצעה שחוקקה ב-2010 על פטור מארנונה לבתי-כנסת. דא עקא, שבית-המשפט בירושלים קבע שבית-מדרש איננו בית-הכנסת, ואם צריך לתקן ולהבהיר אז אנחנו נתקן ונבהיר שבית-מדרש, נוסף על היותו בית-תפילה, בית-הכנסת הוא גם בית-מדרש, ולכן דינו להיות פטור. שלא יובן, אין פה הכוונה לעשות איזה מחטף נוסף ולפטור שטחים נוספים שנמצאים במרחבים של ישיבות או מוסדות אחרים, אלא כוונתנו היחידה היא לפטור בית-מדרש שמשמש כבית-הכנסת וגם כבית-מדרש. הדבר הזה מראה שבעצם אנחנו מרימים על נס את יהדותנו. דווקא בימים הללו, שבהם גורמים קיצוניים בעולם מנסים לנתק את הקשר בין היהדות למדינת ישראל, ראוי ביותר לחזק את הלבנים של הבית שלנו, לחזק את הזהות, לחזק את הצביון היהודי וסמליו, גם באמצעות חוקים נוספים, כמו חוק השבת, כמו חוק מתווה הכותל, דבר שיאפשר לכל אדם לבחור לו את השבת כיום חופש, יאפשר בלי שאותו אדם יעמוד באיזו סכנת פיטורין וקנסות. אני רוצה לציין שלגבי חוק בתי-המדרש, הוא יחול, כמו חוק בתי-הכנסת, על כנסיות ומסגדים, הוא יחול גם על מקומות של לימוד שיש לדתות האחרות שבהם גם מתפללים. חוק בתי-המדרש שאנחנו היום מבקשים להעביר הוא חוק מזערי מבחינה תקציבית, אבל הוא מסמל הרבה הרבה דברים ביהדות, ואני קורא לכם, חברי חברי הכנסת הפועלים ומצהירים על פועלכם למען חיזוק ושימור של הצביון היהודי של מדינת ישראל, לתמוך בחוק בלי שום שיקולי אופוזיציה–קואליציה. אני קורא לכולם לתמוך בחוק הזה ולתקן עוול שגרם הפסד ונזק לבתי-מדרש, שנאלצו, בניגוד לבתי-הכנסת, לשלם תשלומי יתר של ארנונה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. יש לנו רשימת דוברים: ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר. רבותי, אני נועלת את רשימת הדוברים ברגע זה. חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, חבר הכנסת בן צור, איפה אתה? אתה, ככה, הגבת בשמחה ובתדהמה כשראית שחלק מאתנו תומכים בהצעת החוק, אבל אני רוצה לבקש ממך להיות באמת שגריר של רצון טוב במימוש החוק הזה, וגם לראות שהדברים ייעשו באופן באמת אמיתי, ולא ניצול בשמה של תורה לכל מיני פתרונות כאלה ואחרים. אבל לא בשביל זה עליתי. אנחנו מדברים גם על מקומות שבהם נשים לומדות תורה, על מדרשות, על בתי-מדרש של נשים, על מקומות שבהם נשים מתכנסות ולומדות תורה. לצערי הרב, במדינת ישראל נשים שלומדות תורה לא מקבלות על זה לא תגמול, לא שכר ולא מלגות. אז אם אנחנו באים היום – סליחה, אני מבקשת שהוא יסיים, להקשיב לי, ואז בסוף הדברים נשמע מה עמדתך – אני מבקשת שבתיקון של החוק הזה יצוין שהדברים חלים על מקומות שבהם גברים לומדים תורה, אבל גם על מקומות שבהם נשים לומדות תורה ומתכנסות ללימודי קודש; שזה יחול על נשים ועל גברים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. אני כבר יכולה להגיד לכם ולהודיע שההצבעה על הצעת החוק הזאת לא תתקיים היום. חברת הכנסת יעל גרמן, הבנתי שפשוט לא שמתי לב שישבת במקום אחר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אין הצבעה על זה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין הצבעה. לא תתקיים היום ההצבעה על הצעת החוק הזאת. <דוד ביטן (הליכוד):> מי אמר את זה? למה לדחות? אני לא ביקשתי, אני קובע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> היוזם ביקש. תחליטו בינתיים. כרגע, חברת הכנסת יעל גרמן – ונא להודיע כאן אם ההצבעה כן תתקיים – בבקשה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי, נכבדי השרים, חברי וחברותי, עליתי רק לומר שאני תומכת בהצעה. אני חושבת שאכן לא צריך לגבות ארנונה מבית-כנסת, ואני מכירה, מהרצליה וגם מערים אחרות, שיש לפעמים בית-כנסת בתוך בית-מדרש. אני יודעת שההצעה הזאת מחריגה את השטחים שהם שטחים מסחריים, זאת אומרת שאם באותו בית-כנסת או בית-מדרש מקיימים מסיבת חתן, בר-מצווה או כל אירוע אחר שממנו יש כסף, שהוא נושא תשואה, הוא כן יחויב בארנונה. אם באמת מדובר על שטחים ללימוד תורה, אין סיבה ולא נכון לגבות ארנונה, ואנחנו בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כנסת נכבדה, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לדבר על משהו שלא קשור במישרין לחוק שעולה כאן להצבעה. אתמול השתתפתי בעצרת מחאה של מורי ומורות היל"ה, שבעצם מועסקים על-ידי עמותה פרטית, בואו נאמר, זה חלק מההפרטות שאנחנו חווים לאחרונה בתחום החינוך, הפרטות שבעצם קובעות באופן חד-משמעי, גברתי היושבת-ראש, שאיכות החינוך שילד בישראל מקבל בסופו של דבר נקבעת על בסיס ההכנסה, על בסיס מקום היישוב של ההורים שלו. ומי אתמול יצא להפגין נגד שר החינוך? מורי היל"ה. חברי יואב קיש, אתה יודע במה מדובר? מורי היל"ה אלה בעצם מורות ומורים שמטפלים בילדי קצה. זאת אומרת, אלה ילדים שזאת ההזדמנות האחרונה שלהם להיות במערכת החינוך. הזדמנות אחרונה. <יואב קיש (הליכוד):> חשבתי שאתה מדבר על הפטור מארנונה לבית-כנסת. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא לא, אני מדבר על מורי ומורות היל"ה, שעושים באמת עבודת קודש עם ילדים, תלמידי קצה, ודווקא אותם מערכת החינוך או שר החינוך מבקשים להעסיק על-ידי חברות קבלניות. תחשוב על מצב אבסורדי שכזה: מורים שכל מעייניהם נתונים לילדים הללו צריכים לעבוד במערכת החינוך כאשר חרב הפיטורים מתנוססת מעל ראשם. המורים הללו צריכים לעבוד כאשר הם מועסקים בעבודה שעתית. ריבונו של עולם, במקום ששר החינוך ומערכת החינוך יפקידו על הילדים הללו את המורים הטובים ביותר שבמערכת החינוך וייתנו להם את התנאים הטובים ביותר – ואומנם הם המורים הכי טובים – וייתנו להם את תנאי התעסוקה הכי טובים, דווקא אותם מעסיקים העסקה קבלנית. איך יכול להיות דבר כזה? כל מה שהם מבקשים לומר: אנחנו מורים ומורות במערכת החינוך. מדוע לא יעסיקו אותנו בהעסקה ישירה? כיצד בכלל עולה על הדעת שמורות ומורים במערכת החינוך הישראלית מועסקים על-ידי חברות קבלניות – דבר שהוא מטורף לחלוטין, דבר שמראה שבעצם מעייניה של מערכת החינוך, או של שר החינוך, זה לא באמת חינוך הילדים שלנו? אנחנו אומרים שבעצם החינוך של הילד, חינוך איכותי וטוב של הילד, קובע את סיכויי החיים שלו, יכול לאפשר לו להשתלב בחברה באופן מיטבי, להשתלב בשוק העבודה באופן מיטבי, ודווקא הילדים הללו – חברי זוהיר בהלול, שמקשיב בעניין רב – דווקא המורים הללו מועסקים על-ידי חברות קבלניות. אז אני בא לכאן, גברתי היושבת-ראש, להעלות את הזעקה של המורות והמורים הללו ולקרוא לשר החינוך, לממשלת ישראל: תשימו קץ לתופעה המבישה הזאת של העסקת מורים באמצעות חברות קבלניות. כל מורה ומורה בישראל חייבים להיות מועסקים בהעסקה ישירה. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת קיש, אני אשמח אם אתה תקשיב, וגם חברי הכנסת מהבית היהודי. אנחנו רואים את סאגת השתלשלות הצעת חוק ההסדרה, כפי שהיא עולה ויורדת כל פעם על-פי הגחמות של ראש הממשלה ושל הליכוד ושל הבית היהודי; פעם זה כדי להונות את תושבי עמונה, ואחר כך כשאין רטרואקטיביות אז זה רק כדי לקדם כאילו; אחר כך מחכים שטראמפ יגיע, ומתעכבים, וכשהוא מגיע לא מעלים אותו; ועכשיו, כשראש הממשלה חושש שיפגעו לו ב-base, אז הוא פתאום מעלה אותו עוד פעם, אבל בעצם דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, רוצה לדחות את זה בשבוע, ואנחנו רואים איך יש כל הזמן משחקים דואליים עם חוק ההסדרה. ואני אומרת לכם, חברי בקואליציה: ת-ספ-חו, אחת ולתמיד – – <יואב קיש (הליכוד):> תגידי – – – לא לספח. לספח זה אומר שזה לא שלנו. זה שלנו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – אחת ולתמיד. ממשלת ימין מלא מלא, קואליציית ימין מלא מלא – תספחו, תעבירו החלטה, תיקחו את יהודה שומרון, תיקחו את הגושים הגדולים, תיקחו את המבודדות, אחת ולתמיד. תפסיקו לאיים, תפסיקו לשחק משחקים, קחו את כל ההתנחלויות, תספחו אותן. בואו נראה אתכם, תעשו את זה. מתי יהיה לכם זמן יותר טוב מזה? הכול. הכול. מה אתם משחקים את המשחקים האלה? חוק ההסדרה זה קצת כמו: תחזיקו אותי. אני לא רוצה להרביץ, תחזיקו אותי. לא רוצים להחזיק אתכם, משחררים אתכם, תעשו מה שאתם רוצים. יש לכם רוב, למה אתם מחכים? אין אובמה, הלך. שמונה שנות ממשל בארצות-הברית הסתיימו. יש לכם עכשיו כנשיא ארצות-הברית, מנהיג העולם החופשי, את מר דונלד טראמפ, ואתם יכולים לספח הכול, אז תפסיקו עם המשחקים ותפסיקו עם חוק ההסדרה. ואתה, חבר הכנסת ביטן, שבעצם רוצה לדחות את ההחלטה ואת ההצבעה על חוק ההסדרה, היום – למחר, מחר – לעוד שבוע, היועץ המשפטי לממשלה בא ואומר לכם בצורה בוטה וברורה: אין אפשרות להגן על חוק ההסדרה בבג"ץ, החוק הזה הוא חוק אנטי-חוקתי. אז מה בדיוק אתם רוצים לעשות? תפסיקו לשחק אותה, תתנהלו כמו ממשלה, תפסיקו לשחק את זה גם בפני הבוחרים שלכם, ותחליטו שאתם מספחים. תעשו מה שאתם אומרים. ואתה, חברי השר יריב לוין, אל תאשימו אחר כך את בג"ץ שמחזיר לכם את החוק, אל תאשימו אחר כך את שופטי העליון שהם שמאלנים, אל תאשימו אחר כך את שופטי העליון שאם ישימו להם קלפי הם יצביעו רק למרצ. אל תאשימו אותם, אל תחכו שיגיעו חוקים אנטי-דמוקרטיים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – כשאתם יודעים שאלו חוקים אנטי-דמוקרטיים. ת-ספ-חו. יש לכם כוח, אתם בכוונה לא עושים את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עפר שלח – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, מוותרת. כשאתם לא יושבים במקום שלכם קשה לי, כמובן. חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר. חבר הכנסת דב חנין, ולאחר מכן – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אורי מקלב. יש עוד? מנחם מוזס. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, למרות רצונו העז של ראש הממשלה נתניהו חוק ההסדרה לא יגיע הלילה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. מה לעשות, לכנסת יש עדיין תקנון, לא הצליחו להשלים את ההצבעות על החוק הזה בוועדה, ולכן החוק לא יכול להגיע למליאה. אבל זו אחת ההזדמנויות, עמיתי חברי הכנסת, לחזור ולדבר על החוק הרע הזה, החוק המזיק, המסוכן, הבעייתי הזה. ואני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, היום, שהחוק הזה הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין שלוש קבוצות של אנשים רעים. הראשונים שבהם הם הקנאים. הקנאים הם אנשים שלא מתעניינים במוסר, לא מעניין אותם הצדק, גם לא מעניין אותם העולם. שיישרף העולם. הקנאים הם שהובילו לחורבן הבית הראשון ולחורבן הבית השני, והם גם נחושים לקדם את חורבן הבית השלישי. <יהודה גליק (הליכוד):> זה לא יפה שאתה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הם נחושים לקדם את חורבן הבית השלישי, והם יהיו אחראים לחורבן הזה, מכיוון שאין להם חשבון – אין להם חשבון לא עם מוסר, לא עם צדק, לא עם עמדותיהם של אנשים אחרים, לא עם השאלה מה אפשרי ומה בלתי אפשרי. הקנאות שלהם דוחה ומבטלת את הכול. זו הקבוצה הראשונה. אבל רעים מן הקנאים הם הנוכלים; הנוכלים רעים מהקנאים. הנוכלים, עמיתי חברי הכנסת, מתעניינים רק בעצמם. לא מעניין אותם לא ארץ-ישראל השלמה ולא ארץ-ישראל המחולקת. מעניינים אותם רק העניינים האישיים שלהם. וכדי להיחלץ מהבעיות האישיות שלהם הם מוכנים להדליק כאן תבערה גדולה. ואם התבערה הגדולה לא מספקת, הם מוכנים שהתבערה תהיה גם ענקית. אז – רעים הנוכלים מן הקנאים. אבל, עמיתי חברי הכנסת, רעים במיוחד הם המשת"פים, אלה שמשתפים פעולה עם הקנאים ועם הנוכלים. מה אומרים לנו המשת"פים? הם אומרים: אנחנו יודעים שזה פסול, אנחנו יודעים שזה גרוע, אנחנו יודעים שזה מזיק, אבל מה לעשות – אמר הלל הזקן, גברתי היושבת-ראש, במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש. אומרים המשת"פים: בממשלה הזאת אין אנשים, אז מה, אתם מצפים מאתנו שאנחנו נהיה אנשים? גם אנחנו נהיה חדלי אישים, כי כולם חדלי אישים מסביבנו. אין אנשים מסביבנו, ולכן גם אנחנו לא נהיה אנשים. עמיתי חברי הכנסת, אם החוק הנורא – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – המסוכן, המזיק, הלא-מוסרי, הלא-חוקתי הזה, אם החוק הזה יעבור, זה יהיה לא רק בגלל הנוכלים, ולא רק בגלל הקנאים; זה יהיה קודם כול בגלל המשת"פים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, בעצם, קודם כול צריך להודות למציעי החוק, חבר הכנסת יואב בן צור וחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, על הצעת החוק הזאת, שבאה לתקן עוולה, לתקן עיוות, לתקן פרשנות, או לפרש פרשנות שהייתה ברורה מאליה עד שהגיעה רשות מסוימת – בעיקר אפשר להגיד בעיקר עיריית ירושלים – ופירשה את החוק לא כפי התכלית ולא כפי שזה היה מובן. ולכן, אם ישאלו היום מישהו: מה הצעת החוק שאנחנו דנים בה? פטור לבתי-כנסת, פטור לבתי-מדרש. לא כן הדבר; הפטור לבתי-כנסת היה קיים מקדמת דנא וקיים כל הזמן. באה פרשנות, פרשנות שהיא פרשנות מעוותת ועקומה, לצערי, שמסבירה: אתם יודעים לאיזה בית-כנסת? בית-כנסת שפתוח פעם בשבוע, רק לתפילה אחת, בשבת, זה נקרא בית-כנסת. הנה, זה בית-כנסת, מתפללים. אבל אם מתפללים בשבת, ומתפללים ביום שישי, ומתפללים גם ביום ראשון, וביום ראשון מתפללים כמה פעמים, וגם לומדים שם, במקום, זה כבר לא נקרא בית-כנסת. מי יכול היום להפקיע – מי נתן את הסמכות להפקיע שם בית-כנסת? באיזה פרשנות צריך להגיד: מקום שמתפללים שם שלוש פעמים ביום לא יכול להיקרא בית-כנסת? ואני רוצה להגיד לכם, חברי חברי הכנסת, אם הפרשנות לחוק הזה בעיריית ירושלים, כמו שהם עושים פרשנות לתקציבים, ולהגיד – ואני אומר לאוצר, שאם ככה הם מסבירים את סעיפי התקציב ולכן שם משביתים – תבדקו טוב-טוב את הפרשנות. גם על החוק הזה עיריית ירושלים באה ואמרה: 35 מיליון שקל זה יעלה לנו. התברר בבירור קל, בחשבון מתמטי פשוט, שזה לא יכול להיות; אולי 5 מיליון, אבל גם לא 5 מיליון שקלים יותר – זה 5 מיליון שנלקחו עד עכשיו מבתי-כנסיות, שנאלצו לשלם. בתי-כנסיות נאלצים לשלם ארנונה רק מפני שכל חטאם שהם כאלה שגם יושבים ולומדים שם. רק היית מתפלל – זה בסדר. זו גזירה. מכיוון שאני גם לומד תורה, מכיוון שיש שם עוד פעילות תורנית, פעילות תורנית ממש, של תפילה ולימוד התורה ביחד – זה יכול להיגרע? הפרשנות הזאת גם מביאה את ההתייחסות לעיריית ירושלים במקרה הזה, ביקורת גם על כך: להניף את דגל ההתנגדות לחוק, כשהם היו צריכים להיות הראשונים, על תקציבים שהם מקבלים בתקנת ירושלים מפני שבירושלים יש מוסדות דת. אי-אפשר להרוויח פעמיים: לבוא לממשלה, לבקש מאות מיליונים, להגיד: אנחנו יש לנו מוסדות דת שלא משלמים ארנונה, ואחרי זה גם אותם לחייב. הנזק וחוסר האחריות בשביתה של היום, לא להבדיל בין קודש לחול – אבל גם לזה יש משמעות. להשבית את כל העיר על גב התושבים – מי נאנק תחת עול השביתה? מי סובל מזה? אם רוצים באמת להילחם באוצר, תשביתו את כל מוסדות התרבות בעיריית ירושלים. שעיריית ירושלים תשבית ותודיע: אנחנו לא עושים "פורמולות" מכאן ולהבא עד שנותנים לנו 800 מיליון; אנחנו נחשיך את כל מוסדות התרבות. להוציא את העובדים ואת המכוניות לכבישים, לגרום נזקים שקשה אפילו למדוד, הכול בשביל ההתמודדות – זה מותר, הכול? לכן אני חוזר, גם בהצעת החוק הזאת – הצעת החוק הזאת באה לתקן מעוות, באה לתקן תופעה ופרשנות לא ראויה ולא נכונה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – שבית-הכנסת זה מקום שרק מתפללים בו, אפילו פעם בשבוע. אבל אם מוסיפים על כך גם לימוד תורה – יהיה חייב לשלם את הארנונה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. אחרון הדוברים, מנחם אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני. לאחר מכן אנחנו נבקש מחבר הכנסת יואב בן צור לסכם, וגם להודיע לנו בסוף אם יש הצבעה או אין הצבעה. תחליטו. <דוד ביטן (הליכוד):> יש. מה זה אין? <קריאה:> הוא אמר שאין. <דוד ביטן (הליכוד):> אבל אמרתי שיש. מה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בסדר, בסדר, חבר הכנסת דוד ביטן. הוא יסכם את הדיון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. רבותי, אני מודיעה כרגע שיש הצבעה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קהל נכבד, הרב מקלב הציג כאן בצורה מאוד ציורית את האבסורד שהיה עד עכשיו כאשר הפרשנות המשפטית הייתה שרק איפה שפתוח פעם בשבוע זה בית-כנסת, ולא איפה שלומדים כל השבוע. ברצוני לומר: אומנם זו התחלה, יואב בן צור ידידי – זכיתי להיות שושבין, לא רק לשבת לידך אלא גם להגיש את החוק אתך – אבל אני חושב שעדיין החוק הזה מבחינת הארנונה הולך באמת להשוות בין זה ובין, להבדיל, כנסייה, מסגד וכדומה. אבל אני רוצה לומר לכם שיש כאן, יואב, עדיין אפליה אדירה. אני לא יודע כמה מיושבי הבית הזה יודעים שאם כנסייה בונה איזה מבנה אדיר, רב-ממדים, היא מקבלת בחזרה את כל מס ערך מוסף, את כל המיסוי, דרך סעיף 13, באוצר. ושאלתי, למשל, אתם יודעים שחסידות ויז'ניץ מקימים עכשיו בקריית-ויז'ניץ פרויקט של לא פחות מ-30 מיליון דולר. המסים על זה מהווים כ-50%. האם לא מגיעים להם החזרי מס לפחות כמו למסגדים? עוד מוסדות כאלה, ישיבות, מוסדות – לא תהא כוהנת כפונדקית, אומרים חז"ל – האם לא מגיעה ההשוואה הזאת בארץ-ישראל, במדינת היהודים? שתהיה כזאת אפליה שלא מקבלים בחזרה את כל המיסוי ואת כל המסים האלה? אשר על כן, קודם ברכה על החלק הזה, החלק הראשון, להשוואת הארנונה. החלק השני – גמר המלאכה יהיה אם אנחנו נצליח להביא גם לכך שנקבל בחזרה מס על בינוי למוסדות ולבתי-כנסת ולמרכזים עולמיים, לפרויקטים רציניים, כמו שמקבלים כאן שאר תושבי הארץ, להבדיל, כנסיות וכדומה. אני חושב שמן הראוי לקדם גם את החוק הזה. אני מודה לכם מאוד על התמיכה. אני מקווה שכולם הולכים לתמוך בחוק הזה. מה מחליטים? הולכים להצבעה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> יואב בן צור יסכם את הדיון. כן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> טוב. אז בכל אופן, אני שמח על גמר המלאכה של החוק הזה, ובעזרת השם נתקדם הלאה בכיוון הנכון. תודה רבה, ידידי יואב בן צור. מזמינים אותך, כנראה, לסכם. שזה יהיה סיכום טוב וגמר טוב. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. כאמור, חבר הכנסת יואב בן צור יסכם את הדיון, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. אני חוזרת ואומרת: ההצבעה אכן תתקיים. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, נדהמתי לשמוע שזורקים פה מספרים על העלות התקציבית של החוק הזה: 500 מיליון, 300 מיליון. אם היה לנו מספר כזה של בתי-כנסת במדינת ישראל, שגובה הארנונה שלהם הוא 300 מיליון או 500 מיליון, כבר הייתה באה גאולה לעולם. לצערי אנחנו עדיין לא שם, וגם אם ניקח את כל הפטורים מארנונה שנתנו לבתי-הכנסת בכל התקופות מ-2010 עד היום מסופקני אם נגיע לסכומים הללו. אבל אני רוצה לנצל, רבותי, את הרגע הזה. הלילה תהיה ההילולה של הבאבא סאלי. אני רוצה לספר לכם מה הייתה גדולתו של הבאבא סאלי, דווקא בהקשר של בתי-מדרש, דווקא בהקשר של תפילה ודווקא בהקשר של לימוד תורה. הבאבא סאלי עלה לארץ כשהיה בן 34. כדרכם של יהודים, עלה לירושלים עיר הקודש ליהנות מזיווה ולהיות מושפע מתלמידי החכמים שבה. מספרים שהוא הגיע לאחד מענקי הדור שהיו באותם זמנים, שקראו לו הרב שלמה אליעזר אלפנדרי. הוא היה יהודי רם קומה ורם מעלה, צדיק גדול. כדי שנבין את גדולתו של הרב אלפנדרי אני אספר לכם סיפור: הרב אלפנדרי נסע יום אחד לאיטליה לסעודת סיום מסכת שעשו שם יהודים טובים. כמה ימים לפני כן הייתה באיטליה רעידת אדמה – מה שקורה שם לעתים קרובות. ואז ישבה קבוצת סטודנטים יהודים ליד הרב והתחילו לדבר ביניהם איך זה קורה ומה התהליכים הטבעיים שגורמים לרעידת אדמה. כששמע אותם הרב אלפנדרי הוא דפק על השולחן ואמר: נכון שיש תהליכים כאלה ואחרים, אבל העיתוי – רעידת אדמה לא נוצרת אלא ברצונו של בורא עולם, ואם בורא עולם ירצה שעכשיו תהיה פה רעידת אדמה, אז עכשיו תהיה פה רעידת אדמה. והאדמה פתאום התחילה לרעוד. זה היה הרב אלפנדרי. כשנכנס אליו הבאבא סאלי, קם הרב אלפנדרי מלוא קומתו – הוא היה בן 94, וקם בפני הבאבא סאלי, שהיה בן 34. הבאבא סאלי התבייש, אמר לו: מה אתה עושה? אתה קם לכבודי? אני בסך הכול בן 34, אתה יהודי מבוגר. אמר לו: יש לך יראת שמים, ובגלל שיש לך יראת שמים אתה אדם גדול, ואני קם מפניך. אחד הדברים המיוחדים שהיו בבאבא סאלי היה התפילה שלו. הוא היה מתפלל כמונה מעות: מילה במילה, בלי להחסיר אף מילה, והיה מקפיד מאוד שאף אחד בסביבתו לא ידבר בתפילה. אנחנו היום נמצאים פה במציאות שאנחנו מדברים על מקומות שיושבים ולומדים בהם תורה כמעט 24 שעות ביממה, ומתפללים שלוש תפילות ביום בכל המקומות הללו. אין ספק שאי-אפשר שלא לתת לאותם מקומות – להקל עליהם במקצת את המעמסה התקציבית שרובצת עליהם, להחזיק בניינים כאלה, של מאות תלמידים שיושבים ולומדים, ולא משנה מאיזה דת, שיושבים ולומדים והוגים, כל אחד בדרכו. אני חושב שדווקא סמלי – שדווקא סמלי – שבימים האלה, וביום הזה, היום המיוחד הזה, מאוד סמלי שנרצה להיטיב עם אותם מקומות ולמנוע מהם תשלומי יתר שאינם מגיעים. אני מקווה, ואני מתפלא – אני מתפלא על מפלגת העבודה, שאני חושב שללא טעם היא מצביעה נגד. אני מברך את הרשימה המשותפת, שתצביע בעד, אני מברך את חברי מיש עתיד, ככל שנמצאים פה, שאמרו שיצביעו בעד, ואני רוצה לקוות, אני רוצה לקוות, שנצליח להעביר את הדברים הללו. מורי ורבותי, בימים האלה שאנחנו פה, בכנסת ישראל, נמצאים במחלוקות ובוויכוחים, אני חושב שאנחנו צריכים, וחובה עלינו, להישאר בימים האלה אנשים שמתייחסים בכבוד אחד לשני. אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים אחד לדעתו של השני, גם אם מדובר בחוקים שנחשבים חוקים, כמו שכינו אותם, חס ושלום, לא חוקתיים, או לא ראויים, עדיין – עדיין, עדיין – אנחנו צריכים לנהוג בכבוד אחד בשני. אני חושב – אדוני שר הרווחה, אדוני שר הרווחה, אני יכול להגיד משהו שקשור אליך? השבוע דיברת באיזו תוכנית רדיו ואמרת שהנשים החרדיות עובדות, אבל את הגברים החרדים אתה לא רואה שרוצים לבוא לעבוד. אני רוצה לומר לך – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני אתקן לך איפה הטעות שלך. <יואב בן צור (ש"ס):> תקן לי. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אמרתי שהנשים החרדיות עומדים ביעדים הממשלתיים באחוזים גבוהים, והגברים החרדים לא עומדים ביעדים שהממשלה הקציבה לאחוזי עבודה של חרדים. <יואב בן צור (ש"ס):> ואדוני יודע למה? כי – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא יודע למה. <יואב בן צור (ש"ס):> אני אגיד לך, זה תלוי גם בך. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <יואב בן צור (ש"ס):> כי יש הדרה של חרדים. לא מקבלים אותם כשהם הולכים למכרז. יש לי קבוצות שלמות של סטודנטים חרדים שמחכים לעבודה, ולכל מקום שהם הולכים, בגלל המראה החיצוני שלהם דוחים אותם. והם אנשים מוכשרים, ואנשים טובים, ומונעים מהם להשתתף במכרזים, מונעים מהם להתקבל: לא, אתה לא מתאים לאווירה, אתה לא מתאים לסביבה. בוא, אתה ואני – אני אפגיש אותך עם אותם סטודנטים. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אל תפגיש אותי. אני בא מהתעשייה האווירית, והחרדים עובדים שם במקומות יפים ותורמים תרומה גדולה – – <יואב בן צור (ש"ס):> אוקיי – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – ופתחו עכשיו קורס להנדסאים לחרדים, והכול בסדר. אבל אני אומר לך שביעדים, כשאני מסתכל על הדוחות של היעדים בתעסוקה של הממשלה, הנשים החרדיות – – – <יואב בן צור (ש"ס):> אבל תרד לשורש הבעיה, תראה את ההדרה – כמה פרקליטים יש בפרקליטות המדינה, חרדים? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה מה שאמרתי. <יואב בן צור (ש"ס):> מה? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה מה שאמרתי. <יואב בן צור (ש"ס):> כמה פרקליטים חרדים יש בפרקליטות המדינה? מ-900, כמה חרדים יש? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין לי מושג. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי השרה? <שרת המשפטים איילת שקד:> שלושה-ארבעה. <יואב בן צור (ש"ס):> שישה. או, איזה מספר יפה – כל הכבוד. אנחנו מתקדמים. <שרת המשפטים איילת שקד:> מתקדמים משנה לשנה. <יואב בן צור (ש"ס):> כן, יפה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כמה בוגרי פקולטות למשפטים חרדים? כמה בוגרי – – – <יואב בן צור (ש"ס):> מאות, מאות, מאות. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מעשרות אלפים. וכמה באחוזים הם? <יואב בן צור (ש"ס):> מה זה באחוזים? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כמה אחוז – – – <יואב בן צור (ש"ס):> תן העדפה, תן העדפה למיעוטים – זה מיעוט, אתה רוצה שהוא יצא לעבוד. הם עזבו את הכולל, עזבו את הישיבה, הלכו ללמוד באקדמיה, קיבלו תעודות, ואין להם עבודה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא ראש ממשלה, אם אתה לא יודע. <יואב בן צור (ש"ס):> לא אמרתי שאתה ראש ממשלה – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – יש לך גם ראש תנועה. <יואב בן צור (ש"ס):> – – אתה שר העבודה והרווחה. בוא נשב יחד, נחפש פתרונות איך עושים את זה. בוא, איך מקלים את זה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז. אוקיי, יואב. כמה זמן אתה עוד צריך למשוך? אתה יכול לשאול אותי עוד מה שאתה רוצה, דבר. <יואב בן צור (ש"ס):> לא, יושבת לידך חברת הכנסת שלי יחימוביץ – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – היא חברתית בצורה בלתי רגילה, היא מכירה את המצוקות האלה, היא מכירה את הדברים. אתה בטח איש חברתי ואיש של העם, אתה לא מתנהל באיזה – מורם מעם. אז אני חושב שבהחלט אפשר לעשות. ביטן – – – <קריאה:> בן צור, תמשיך, תמשיך. <דוד ביטן (הליכוד):> חבר'ה, כולם לשבת, אני רוצה לספור. כולם לשבת. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הייתי ב"בית יעקב" בירושלים וראיתי שם תוכנית שבנות חרדיות – – – לעילא ולעילא, עם השקעה, עם יכולת, עם יזמות – – – <דוד ביטן (הליכוד):> חיים, שב פה רגע. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מדבר אתו. <יואב בן צור (ש"ס):> אין ספק, אין ספק, הבנות, הנשים והגברים שלנו, אנשים, אלה שהחליטו שלא ללמוד, רוצים לעבוד, והם מוכשרים ומצליחים בכל מקום. אני אומר לך את זה מניסיון אישי משפחתי קרוב. אני רואה את זה, ואין ספק – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לך 50 איש? <יואב בן צור (ש"ס):> עד שפעם אחת אפשר לטפל באוצר, אתם ככה מצביעים נגד? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לפחות תעשה את זה מעניין. <יואב בן צור (ש"ס):> רבותי, חברי חברי הכנסת, אני מבקש מכולכם להצביע בעד הצעת החוק הזאת, שאני חושב שהיא הצעת חוק טובה ותועיל לכולם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29) (פטור מארנונה לבית-כנסת בתוך בית-מדרש), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת החוק בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62 נגד – 23 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29) (פטור מארנונה לבית-כנסת בתוך בית-מדרש), התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 62 חברי כנסת, 23 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ז–2017> [מס' מ/1008; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ז, עמ' 9677; מושב שלישי, חוב' י"ב, עמ' 19907; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016, חבר הכנסת דוד אמסלם. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. לפני שאני אקריא, יש פה איזשהו טקסט שאני אקריא אותו יותר מאוחר, כי הוא חשוב גם לפרוטוקול וגם להליך החקיקה, אבל אני רוצה קודם כול לפתוח בתודות, ואחרי זה להיכנס לגופו של עניין. קודם כול, אנחנו בהצעת החוק הזאת קיימנו, לדעתי, יותר מ-40 ישיבות. שנה שלמה עבדנו על החוק הזה. בוועדת הפנים קיימנו כמה דיונים, אבל יצחק וקנין ואני ישבנו גם עם הדרגים המקצועיים הרבה מאוד שעות, ולדעתי, כפי שאמרתי, ישבנו למעלה מ-40 דיונים. אז קודם כול אני רוצה להודות ליצחק וקנין, אחי ורעי, איש מדהים כשלעצמו, אבל בלי תרומתו הנכבדה לא היינו מצליחים לקדם את הנושא הזה. כמובן, אני רוצה להודות לאודי אדירי ממשרד האוצר ולצוות שלו, שירה ורעיה ועוד אנשים. באמת עשו פה עבודת קודש. כנ"ל לתומר, היועץ המשפטי של הוועדה, שירה, רוני – כל החבר'ה, באמת תודה רבה, אתם שם ביציע, אחלה, וכמובן – ללאה קריכלי ולצוות שלה. ובסוף אני רוצה להודות בקטע המקצועי גם לצוות שלי, לנמרוד, לדוד, ליפית. באמת תודה רבה לכם על כל העבודה. יש עוד שני שותפים בכירים בעניין הזה. אחד מהם הוא חברי ורעי השר יובל שטייניץ, שהוא בעצם יוזם החוק, ובאמת, יובל, שאפו גם על התמיכה, גם על הסיוע, גם על העצה, וגם בכלל על היוזמה של כל הסיפור הזה – שעוד מעט אפרט לאן הגענו אתו. כמובן יש גם שר החקלאות, שבתחילת הדרך היה אתנו, אחרי זה קצת התקרר, אבל בסוף גם בא, ולכן באמת גם שאפו. אחרי שגמרתי את כל ה"שאפואים", אני רוצה לעבור לעניין. תראו, רבותי, קודם כול, המים – צריך להבין. לפי תפיסתי, מים במדינת ישראל זה משאב לאומי ששייך לכל אזרחי מדינת ישראל, לא לפלוני ולא לאלמוני. זה בעצם משאב ששייך לכל אזרחי המדינה, ולכן הוא חייב להתחלק בצדק וביושר. אני אתחיל בסיפור. לפני כשנתיים עליתי על כך שהאוצר גובה היטלי הפקה ומוציא אותם ממשק המים. מה זה היטלי הפקה? יש ערים וגם אגודות מים ששואבות מים. יש להן מפעלי מים. הן שואבות מים ומוכרות את המים – אגב, עד שלא נכנסתי לסיפור הזה לא ידעתי שזה קיים בכלל; חשבתי עד אז ש"מקורות" מספקת מים לכל המדינה ובזה זה נגמר. מסתבר שבאה המדינה ואומרת להם: רבותי, המים שלי. נא לשלם היטל הפקה. המדינה בעצם גבתה כ-350 מיליון שקל היטלי הפקה והוציאה אותם ממשק המים. כשלקראת דיוני תקציב 2015–2016 עליתי על הנושא, ישבתי עם האוצר ועם שר האוצר. אמרתי: קודם כול אני מבקש להחזיר את הכסף. לא חוקי מה שאתם עושים עד היום. נא להחזיר את הכסף למשק המים, בגלל שמשק המים הוא משק סגור. וכאן נולד הסיפור של הפחתת תעריף המים. הם הבינו, מה שנקרא, שעלינו עליהם, ולכן בסופו של דבר למשק המים עכשיו חוזרים 350 מיליון שקלים היטלי הפקה, שמתחלקים: למשקי הבית 300 מיליון, ולחקלאות – שעוד מעט נדבר עליה – 50 מיליון שקל. לכן, דרך אגב, בתפר הזה נכנס גם שר הפנים, השר אריה דרעי, שבמסגרת דיוני התקציב 2015–2016, כידוע לכם, ביקש להוריד את המע"מ על המים והחשמל. כאן השתדכנו כולנו, ובסופו של דבר, מבחינתנו, תעריף המים למשקי הבית יורד, בעזרת השם, לאחר שנעביר את החוק, ועוד חודשיים, כשרשות המים תתארגן על הנושא, ב-14.5%. רבותי, זאת בשורה שלא הייתה במדינת ישראל הרבה מאוד שנים, וכאן, כמובן, שאפו לממשלה, שאפשרה לנו להתקדם בנתיב הזה. דרך אגב, את האירוע הזה יכולנו לסגור מייד בתחילת החוק. אחרי עשר דקות יכולתי לסגור את זה, ולכן בהתחלה חשבתי לפצל את החוק: מה שנקרא, לקדם את משקי הבית, ואחרי זה לדון על נושא החקלאות. מהר מאוד הבנתי שאם אני לא משדך את שניהם ביחד, סיפור החקלאות לא ייפתר במדינת ישראל, ואליו אני רוצה להיכנס ולספר לכם היום מה קורה בסיפור החקלאות. קיבלתי טלפון לפני למעלה משנה מבחור שמכיר אותי, והוא אמר לי: תשמע, דודי, אני רוצה לפגוש אותך. שומע, מר ברושי? תקשיב טוב, וגם אתה, זוהיר. תבין איך מדינת ישראל מתנהלת עד רגע זה. אני נפגש עם הבחור, ואז הוא מספר לי את הסיפור ההזוי הבא; הוא אומר לי: תקשיב, דודי, הקיבוצניקים אצלנו משלמים על המים בערך 60 אגורות, ואנחנו, המושבניקים, משלמים כמעט 2 שקלים. אני חשבתי שהוא עובד עלי, למה אני, בראש שלי, מחירי המים לכל המדינה זהים, כמו חשמל, כמו מס הכנסה, כמו ביטוח לאומי. לא נשמע לי סביר. אני נוסע למועצה, ואומר: תקשיב, בשבוע הבא אני בא אליכם למועצה. אני נכנס לחדר ראש המועצה, ואני כבר מכניס לו את התשובה לפה, בגלל שהבנתי שאולי אני שואל אותו שאלה טיפשית. ואז אני אומר לו: תגיד, יורם, יש מצב שהוא משלם כמעט 2 שקלים ואתם – 60 אגורות? אני רואה שקט. הבן-אדם שותק. אומר לי: תראה, זה לא ככה, זה לא בדיוק. אני אומר לו: רק רגע, רק רגע, יש מצב או אין מצב? עזוב בדיוק לא בדיוק. אומר לי: תשמע, כן, אבל. אמרתי לו: הבנתי. רבותי, מה שקורה במשק המים – עכשיו אני בא ל-bottom line – חוצפה ועזות מצח שלא שיערתי שיש במדינת ישראל בשנות האלפיים. הכול התחיל בתקופת מפא"י ההיסטורית. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אווו. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> שנייה, דקה. הם נתנו לאגודות המים רישיונות – אגב, אנשים שקיבלו רישיון לגנוב את אותם מים. קיבלו רישיונות. הלכו, שאבו מים, לעצמם מכרו ב-40, 50, 60, 70 אגורות, ולסביבה – בדרך כלל של המושבניקים – זה היה בסביבות ה-2 שקלים, 1.80 שקל. <נחמן שי (המחנה הציוני):> באותה מועצה. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> באותה מועצה. דרך אגב, אני מדבר על אותה מועצה. רבותי, אני התחלתי דיונים, ולא תאמינו מה קרה: כל ראשי הקיבוצים, מאבו וילן וכל חבר מרעיו, באו אלי, עם עשרות חברים. הקיבוצניקים של אגודות המים הפעילו לחצים מפה עד באב אל-ח'ליל. לא יאומן. פשוט לא יאומן. וכל זה למה? הם רוצים להמשיך בשוד; הם רוצים 60 אגורות לעצמם, ולמושבניקים – ב-2 שקלים. ואני שאלתי אותם: תן לי סיבה אחת. אני רוצה להבין, מר אבו וילן, תן לי סיבה אחת למה המושבניק לידך – שאמור לגדל את אותו תפוח, שאמור למכור אותו לסופר בדיוק כמוך – אמור לשלם כמעט 2 שקלים, ואתה 60 אגורות. תספר לי למה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אל תפריע לי, אני מבקש. נחמן, אם יש לך דברים מושכלים, אחרי זה תענה. אני לפחות אותך מעריך. רבותי, מתחילים לספר סיפורי עלי בבא. ואז הם באו אלי בעסקה, אמרו לי: דודי, יודע מה נעשה? דרך אגב, מי שמכיר את החקלאות יודע שלאחר תשומת העבודה, התשומה השנייה בחשיבותה, מה שנקרא, בעלות זה המים. דרך אגב, זו לדעתי אחת הסיבות שרוב המשקים החקלאיים, המושבניקים, לא שרדו, בגלל שזה סיפור שמתפתח ב-30–40 השנים האחרונות. וזה מה שקורה. ואז אני מתקדם עם החוק, כי הם לא הבינו שאני מתכוון ברצינות. ואז הם אמרו לי: תשמע, אנחנו נעשה אמבטיות אזוריות. אמרתי: מה זה אמבטיות אזוריות? הם אמרו לי: תשמע, כל אזור – אנחנו נמכור לכל האזור באותו מחיר. עד עכשיו בתוך האזור היו מחירים דיפרנציאליים: הקיבוצניק שילם 60 אגורות, המושבניק – 1.80 שקלים, 2 שקלים. הם אמרו: אנחנו מוכנים למכור למושבניקים במחירים קצת יותר זולים. אמרתי להם: רבותי, לא יקום ולא יהיה. משק המים הוא של מדינת ישראל. מה שקרה כאן זה חוצפה ועזות מצח. אנחנו מדברים, דרך אגב, על כ-300 מיליון קוב בשנה. ההפרש הוא שקל – זה 300 מיליון שקל בשנה. אם אנחנו מדברים על משק סגור שבגרוסו מודו – אני אומר בגדול, יש גם כמה מושבניקים שנמצאים באגודות – עובר מהנתיב של הקיבוצים לנתיב של המושבים, זה אומר שבעצם התנועה היא משק סגור. הרי בסופו של דבר מישהו משלם את זה. הם משלמים 60 אגורות, השניים משלמים 2 שקלים, ומי שקונה מ"מקורות", דרך אגב, משלם 2.40, 2.60, ובסוף החודש הזה הוא אמור לשלם 3 שקלים. אם אני מסכם את המחירים, זה אומר שמושבניק שקונה מ"מקורות" קונה כמעט ב-3 שקלים קוב מים עוד מעט, והקיבוצניקים משלמים לעצמם 60, 70, 40 אגורות. תבינו מה קורה במדינת ישראל היום, היום, ברגע זה. חוצפה שאין כדוגמתה. אני אמרתי להם, אני ציפיתי שאתם תיכנסו לאולם, תגידו: תשמע, דודי, תפסת אותנו, אתה צודק. 60 שנה אנחנו ככה עובדים. תפסת אותנו. תשפילו מבט ותצאו החוצה. מה שהם עשו – הם הפעילו את כל העולם ואשתו, הגיעו עד ראש הממשלה, ישבו על שר האוצר, שכנעו, לקחו את שר החקלאות לסיורים. לא נרגעו, דרך אגב, עד השעה האחרונה שלא העברנו את זה בוועדה. חוצפה ועזות מצח שהמפא"יניקים בעצם הובילו אותה; מתחילת הדרך חשבו שלא נעלה עליה. בסופו של דבר אמרתי להם: רבותי, אני מצטער, כאן בא איש ליכוד לוועדה; אני לא מושבניק, אני לא קיבוצניק, אני לא מפא"יניק, אני איש ליכוד. אני בית"רי. אותנו לימדו קודם כול שוויון, לכולם. דרך אגב, תתפלאו, אחינו הערבים, שוויון גם לכם. אנחנו מאמינים בזה, הם לא כל כך. אני מאמין בזה באמונה שלמה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> התחיל המרד. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> שנייה, דקה. לכן, כל אגודות המים האלה קיבלו רישיונות. דרך אגב, אין לי תלונה אליהן. איך אמרה חברת הכנסת גרמן, לא עכברא גנב, חורא גנב. הם קיבלו רישיון לגנבה הזאת, אין לי בעיה אתם. אבל רק שתבינו מה הראש שלהם. ככה, דרך אגב, נפגעו רוב המושבניקים. רוב המשקים היום כמעט לא מעבדים את עצמם. לדעתי התרומה של המים – יש להם תרומה נכבדה מאוד לכל הסיפור הזה. וכשאני שומע אתכם לפעמים בכל מיני סוגיות הזויות, ככה, אתה יודע, רוממות הצדק בגרונכם, אני כמעט נחנק מצחוק, ואחרי מה שאני רואה בשנה האחרונה. אז לכן אני אומר: רבותי, כרגע נעשה צדק היסטורי. אני יכול להגיד לכם שעד השעה האחרונה בוועדה, הלובי החקלאי, שאתם בעצם מובילים אותו – לא האמנתם שאנחנו נעביר את החוק הזה. חשבתם שבסוף לא נצליח. עשינו דיונים בוועדה עד שעה 22:00 בלילה האחרון, ועוד ב-21:00 ניסיתם לעבור, הקיבוצניקים ניסו לעבור בין חברי הוועדה ולנסות לשכנע אותם שלא יתמכו בהצעת החוק. דרך אגב, לאורך כל הדרך, עד היום לא קיבלתי תשובה אחת למה עשיתם את זה. למה עשיתם את זה? כי יכולתם? לא הבנתי, למה אתם נתתם את הצ'ופר הזה לקיבוצניקים? מה קרה? כי הם היו חברי המפלגה שלכם? אין לכם בושה? אתם לא חושבים שהמדינה צריכה טיפ-טיפה ממלכתיות? טיפה, לא הרבה, טיפה, קצת, משהו? לא אכפת לכם מכלום. כי אתם, בסופו של דבר מה שמעניין אתכם זה הראייה הסקטוריאלית שלכם. אתם לא מסתכלים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> דודי, אתה מדבר? באמת, תראה איך המפלגה שלך מתנהלת. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> דקה, דקה. אני אומר לך כרגע – תתייחס לחוק הזה. אני מבין שבעצם אתם – דרך אגב, אתם הפעלתם אפילו על החברים שלכם – ניסיתם לעשות משמעת סיעתית כדי להתנגד להצעת החוק, אפילו עכשיו, כי הלובי הקיבוצניקי בא אליכם ודיבר אתכם. לכן אני חושב, באמת, אני שמח שנפלה בחלקי – אמרתי להם: נגמרו הקלמנטינות. דודי אמסלם הגיע לכאן, לוועדה, הליכוד כאן. והליכוד – לנו אין קיבוצניקים, ואנחנו אנשים הגונים וישרים, ומדינת ישראל חשובה לנו. כולם אותו דבר – הקיבוצניק והמושבניק מבחינתנו אותו דבר; הם שניהם צריכים להתייעל באותה הדרך, הם צריכים לקבל את אותם משאבים, באותם מחירים, והם שניהם צריכים להתפרנס אותו דבר. אותו דבר. דרך אגב, הגדילו לעשות – אני אספר לכם מה הם עשו. חיים, אל תעשה לי פרצופים. אותו בחור שהתקשר אלי מאותו מושב מתקשר אלי יומיים לפני הבאת הצעת החוק. אתה שומע, כבוד השר? אומר לי: דודי, אני חייב לפגוש אותך דחוף. אני אומר לו: מה הבעיה עכשיו? הוא אומר לי: לא, אתה חייב לעצור את החוק. אני אומר לו: למה? הוא אומר לי: הם כבר הציעו לי 1.20 שקל. הסתכלתי עליו, אמרתי לו: תגיד לי, אתה לא מתבייש? הרי הם דפקו אותך עד לפני חודש, עכשיו הם שיחדו אותך, אז אתה עכשיו רוצה שאני אעצור את הכול ושכל המדינה תלך? עזוב אותי עכשיו, הבנתי, סע לשלום, המפתחות בפנים. אתה תשלם כמו כולם. וככה בעצם, אלה השיטות שהם עבדו בהן עד היום. לכן אני שמחתי. באמת, אני חושב שיש פה – אנחנו עושים היסטוריה, בקטע הזה. זה דבר שאף אחד לא האמין שנצליח לעשות, כבוד השר, אבל ברוך השם, באמת, עם הרבה נחישות, גם של הממשלה, גם של חברי הוועדה, בסופו של דבר אנחנו הובלנו את החוק הזה לקצה, והבאנו את זה היום לקצה כזה, שבעצם כל איש אדמה, שמעבד את הקרקע, ישלם את אותו מחיר על המים – בדיוק, לא פחות ולא יותר. ועכשיו, ברשותכם, אחרי שנתתי לכם את ההקדמה לגבי ההתפתחות של כל הנושא הזה, אני רוצה להקריא לכם את ההצעה כפי שנוסחה על-ידי היועצים המשפטיים. אני מקריא את כולה, כי חלקה חשוב מאוד לפרוטוקול, כי חלק מההבנות זה לא החוק, אלא הן עכשיו כרגע שזורות בנאום הזה. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לבצע רפורמה כוללת בניהול משק המים, לתקן עיוותים קשים הקיימים היום במשק המים ולהוביל להורדה של ממש בתעריפי המים. דרך אגב, חבר הכנסת שמולי, זה לא סותר את הסיפור של התאגידים. אני רואה את ההנחה המשמעותית בזה. בתאגידים, אם יהיה צמצום כזה ואחר, זה בשוליים. אבל כאן יש באמת תעריף אמיתי, כי יש כסף אמיתי שנכנס לאירוע. אני וחברי הוועדה קיימנו דיונים רבים בהצעת החוק, הן בדיונים במסגרת הכללית של הוועדה והן דיוני הכנה רבים בהשתתפות גורמים מקצועיים, נציגי החקלאים והאגודות החקלאיות וגורמים נוספים. דרך אגב, שאפו גם לשר. במועצת המים, אתה שמת את כל כובד משקלך כדי שמועצת המים תעביר את ההחלטה במועצת המים. בלי זה כל החוק שעשינו עכשיו לא היה שווה כלום. אני מלא אמונה שההצעה המונחת לפניכם היום היא הצעה שיוצרת הסדר מאוזן ושוויוני, אשר יש בו מהפכה של ממש לא רק לעניין תעריפי המים למשק הביתי – אשר בזכות הצעת חוק זו ירדו בכ-14.5%, 14.5% – אלא גם לעניין משק המים בחקלאות, אשר בעקבות ההסדרים שנקבעו בהצעת חוק זו יהפוך להיות משק שוויוני ואחיד, כפי שהיה ראוי שיהיה מזמן. אני אתן רקע קצר. הוראת החוק הקיימת קובעת כי היטלי הפקה נגבים ממפיקים פרטיים ומועברים היום לאוצר המדינה. מבנה ההיטל יוצר עיוותים במשק המים. עניין זה מתבטא, בין השאר, בהיעדר הלימה בהיטלי הפקה לתעריפים הנקבעים בכללים של מועצת רשות המים, הגורם להבדל לא מוצדק בין מפיקי מים לבין ספק המים אשר אינו מפיק מים. היעדר הלימה זה בא לידי ביטוי בצורה חריפה ביותר בהבדלים שהוא יוצר בין חקלאים שונים באזורים שונים. נוסף על כך, הוראות החוק הקובעות כי היטלי הפקה יועברו לאוצר המדינה מביאות לכך שכספי היטלי הפקה יוצאים ממסגרת משק המים הכללי ומשמשים לצרכים כלליים של אוצר המדינה שאינם משמשים את משק המים. זה מה שקרה עד היום בהיטלים, שאמרתי לכם – שהאוצר הוציא את זה ממשק המים. דרך אגב, יש לי עוד חבר נאמן, שאני חייב לציין אותו, שהיה אתי מתחילת הדרך, וזה עבדאללה אבו מערוף, שבאמת היה שותף נאמן בכל הצעת החוק, וליווינו אותה מתחילת הדרך ועד שהבאנו אותה לקצה. באמת, עבדאללה, תודה על כל החברות וכל העזרה בהצעה הזאת. כדי לתקן עיוותים אלה ולהביא להוזלה של ממש בתעריפי המים מבקשת הצעת החוק לבצע שינויים משמעותיים בחוק המים בכמה נדבכים. הנדבך הראשון להצעת החוק הוא ביטול סימן ב' לפרק השביעי, שעניינו קביעת הסדרים בנוגע להיטלי ההפקה ממקורות מים. כאמור, כיום כספים אלה יוצאים ממשק המים ומובאים לאוצר המדינה. ביטול הסימן והעברת הכספים למשק המים הכללי יקדמו את המהלך של ניהול משק המים כמשק כספים סגור, כך שהתשלומים שייגבו ישמשו את כלל צרכני משק המים, ואת הצרכנים של משק המים ולא צרכנים של המדינה. דבר זה יאפשר את הוזלת תעריפי המים הן למשק המים הביתי והן, ככלל, למשק המים החקלאי. הנדבך השני להצעת החוק הוא ביצוע התאמות נדרשות בהוראות הקבועות היום בחוק לעניין עלויות ותעריפי הפקת ואספקת מים ולקביעת הסדרים לעניין תשלומים בתעריפי הפקת המים. מוצע לקבוע בחוק הוראה משפטית שלפיה מים שיופקו על-ידי בעל רישיון הפקה שהוא גם בעל רישיון הספקה, יראו אותם כאילו סופקו על-ידי רשות המים הארצית לשם הספקה לעצמו או לצרכיו. הוראות חוק זו יוצרת הסדר שבו "מקורות" – חברת "מקורות", הכוונה – אשר הוסמכה היום על-פי הוראות החוק כרשות המים הארצית, תהווה מעין מסלקה אחידה שבאמצעותה יקבל מפיק המים את ההפרש בין תעריף ההפקה וההולכה של המים שהוא מפיק ומוליך לבין תעריף ההספקה האחיד שנקבע על-פי החוק. במקביל מוצע לבצע התאמות ותיקונים בהוראות הקבועות היום בחוק לעניין תעריפים, ולקבוע כי כללים לעניין עלויות דמי המים יתבססו על עקרונות אחידים ועל עלויות הנדרשות בקשר להפקת המים ואספקתם. עוד מוצע כי תעריפי המים אומנם ימשיכו להיקבע כפי שקבוע היום בחוק על-ידי מועצת המים הממשלתית, אך הם יהיו כפופים לעקרונות אחידים ארציים, לנוסחאות ברורות וכן לכללים לעניין העלויות כאמור. זה אומר, דרך אגב – בגדול, אנחנו בחוק מסמיכים את "מקורות" להיות המסלקה של כל האירוע הזה. גברתי היושבת-ראש, תיקונים אלו נעשו על-פי דרישת הוועדה, ויוצרים הסדר מאוזן שבו, מחד גיסא, מפיקי המים הקיימים והחדשים ימשיכו להפיק ולספק מים לצרכניהם – דרך אגב, זה דבר שעמדנו עליו, בגלל שהם טענו שאנחנו מלאימים אותם, אז אנחנו באופן בסיסי אפשרנו להם גם להפיק וגם לספק. דרך אגב, לאורך כל הדרך הם הפיצו שקרים לכל מיני אנשים, כל אחד שקר שמתאים לו. אז הם אמרו שאנחנו מלאימים, הם אמרו שאנחנו מעלים את המחירים של השפד"ן, הם אמרו הרבה דברים, והכול שקר, וכל זה כדי שהחוק לא יתקדם – ולהמשיך ליהנות מרווחיות, אם יפעלו – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מי אמר רשות המים – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> לא, אמרתי אגודות המים, שמי שהוביל את זה הם הקיבוצניקים. אבו וילן היה בראשם, הוא הוביל, ואמיתי מאגודת האיכרים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אמיתי הוא לא קיבוצניק, הוא מושבניק. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> זה לא קשור. אני מספר בגדול. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה מקלקל קצת את התזה שלך. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני אגיד לך, אני אגיד לך. אני אענה, אתה יודע. אתם מהלתם את זה בכמה מושבניקים. דרך אגב, הם התקשרו אלי, המושבניקים. אף קיבוצניק לא התקשר אלי, רק המושבניקים. הנדבך השלישי להצעת החוק הוא הפרדה בין רישיונות הפקה לרישיונות הספקה. על-פי הקבוע היום בחוק, רישיון הפקה ניתן היום הן למפיקי מים והן לספקי מים, בין שהוא מבצע פעולת הפקה, הספקה, ובין שאת שתי הפעולות גם יחד. מוצע להפריד בין הליך רישוי להפקת המים לבין הליך רישוי להספקת המים ולהסמיך את רשות המים לקבוע כללים למתן רישיון ולקביעת התנאים בו, לרבות חובות בעל הרישיון כלפי צרכניו, כלפי בעלי רישיונות אחרים וכלפי רשות המים הממשלתית. הנדבך הרביעי להצעת החוק הוא מתן אמצעים וכלים נוספים לפיקוח על ביצוע הוראות החוק והגברת סמכויות הפיקוח והאכיפה על השחקנים הפועלים במשק המים, לרבות על רשות המים הארצית, או בשמה המוכר "מקורות". מוצע לאפשר למנהל הרשות הממשלתית להסמיך מפקחים, מבין עובדי הרשות הממשלתית, שיהיו נתונות להם סמכויות פיקוח הקבועות בחוק לשם פיקוח על ביצוע ההוראות על-פי חוק המים. כמו כן, בדומה לקבוע היום בחוק, מוצע לאפשר למנהל רשות המים למנות מפקחים מבין הגופים הנוספים, שיהיו נתונות להם סמכויות פיקוח מצומצמות יותר, על מנת לבצע פיקוח יעיל על הוראות החוק. זאת אומרת, אנחנו בגדול הסמכנו אותם גם לפקח – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מי שצריך להתחיל לפקח – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> זה מי? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> זה בעייתי, מאיר, במובן הזה שיש – אני אסביר עוד מעט. אני אסביר עוד מעט למה לא. יצוין כי אם ימונו מפקחים שאינם עובדי רשות המים, יחולו עליהם הוראות הדין המשמעתי החלות על עובדי המדינה. כדי להבטיח אכיפה יעילה של הוראות החוק, מוצע עוד כי מנהל רשות המים יהיה מוסמך לראשונה להטיל עיצומים כספיים על אדם או בעל רישיון שיפרו את הוראות הקבועות בחוק. דרך אגב, היום זה לא קיים. מוצע עוד כי על רשות המים הארצית יוטלו עיצומים כספיים גבוהים יותר מאלו שמוטלים על אדם, או בעל רישיון אחר, וזאת בשל הסמכויות הנוספת שניתנו לה בהצעת החוק ומחזור העסקאות הגדול שלה. נדבך חמישי – אני רואה שעשיתם פה הרבה נדבכים. נדבך חמישי להצעת החוק הוא המעטפת להצעת החוק וההסדרים המשלימים שנקבעו מחוץ לחקיקה – דרך אגב, זה חשוב מאוד. ישנם הסדרים נוספים שהם לא במסגרת החקיקה, אבל הם נדבך חשוב, והם חלק מהחקיקה עצמה, רק שהם לא באו לידי ביטוי ישירות בחוק אך מהווים חלק בלתי נפרד ממנה. הסדרים אלו מחויבים על מנת שהצעת החוק תהיה שלמה ומידתית. ההסדר הראשון מצוי בהחלטות מועצת רשות המים שהתקבלו בשנה שחלפה. ההחלטה הראשונה נוגעת להורדת תעריפי המים במשק הביתי בכ-14.5%. החלטה זו מותנית באישור הצעת החוק המונחת בפניכם, כמובן, מותנה באישור הצעת החוק הזאת. היא מתאפשרת בזכות ביטול היטלי ההפקה והעברתם למשק המים. זאת אומרת, ברגע שאנחנו מבטלים את היטלי ההפקה ומשאירים אותם במשק המים, באופן אוטומטי הורדנו ב-14.5%. ההחלטה השנייה, שקיבלה מועצת הרשות התקבלה רק לפני כחודש ונוגעת לתעריפי המים לחקלאות. ההחלטה קובעת תעריף אחיד ושוויוני למים בכל הארץ, תוך התייחסות למגוון סוגי המים, ללא תלות בזהות המפיק או הספק, וזאת באופן הדרגתי לחמש שנים. על-פי המתווה הקבוע בהחלטה, תעריפי המים לחקלאות לצרכני "מקורות" ירדו בתוך שנתיים בשתי פעימות ממחירם היום, העומד על 2.50 שקל לקוב, למחיר של 1.81 שקל לקוב. בנוסף, תעריפי הרכישה של המפיקים הפרטיים יעלו בחמש שנים בפעימות מדורגות עד להגעה לתעריף דמי הרכישה האחיד. ההחלטה אף קובעת כי במקומות שבהם אין חלופה למים שפירים, תעריף הרכישה יעמוד על 1.54 שקל. דרך אגב, זה חשוב מאוד, מאיר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו בעד. בעד. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> רק שנייה, אני רוצה להסביר. <קריאה:> כולנו בעד. כולנו בעד. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני יודע, אבל כשאתה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> שנייה, דקה. <דוד ביטן (הליכוד):> הלו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כולנו בעד. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני רוצה שתבין על מה אתה בעד. אתה הרבה פעמים – – – <קריאות:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> שנייה. אתה הרבה פעמים טוען עלינו שאנחנו מצביעים בלי להבין על מה. אז אני בטוח שאתה לא מבין, ואני רוצה להסביר לך. את ההורדה עשינו – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> באתי לוועדה והבנתי. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> – – בשני טקטים, בשנתיים. עכשיו זה ירד מיידית – אני מדבר על חקלאות – מ-1.98 שקל בתוך שנה וחצי ל-1.81 שקל. בהעלאה אנחנו התחשבנו בקיבוצניקים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא אתך בקטע הזה, אבל. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אנחנו התחשבנו בקיבוצניקים, העלינו את זה בחמש פעימות. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – כשזה – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> כן. כן. בהעלאה אנחנו עדיין התחשבנו בהם. אתה שומע, עמר? לא העלינו להם את זה במכה אחת, אלא העלינו את זה בחמש שנים, באופן מדורג, ככה שהם יתחילו להתרגל לעניין. דרך אגב, עשינו עוד שתי פעולות משלימות בעניין הזה, ושאפו כאן לאוצר על העניין הזה. הסדר משלים נוסף להצעת החוק – אתם יודעים מה, אני אסביר לכם את זה בעל-פה, זה יותר נוח לי. בנוסף, עשינו, מאיר, שתי פעולות. אנחנו השלמנו את העסק. 1. אמרנו שמי שאין לו מי קולחין, הוא קונה ב-1.54 שקל, ולכן האוצר התחייב בפנינו שקורים שני דברים: האחד, שבכל שנה הם מעמידים לטובת המשך הפריסה של מי הקולחין בכל הארץ כדי להביא את כל מי הקולחין כמעט לכל נקודה שיש, מה שנקרא, היתכנות כלכלית להביא, והם הולכים להשקיע שם בכל שנה מאות-מיליוני שקלים. זו התחייבות אוצרית שכתובה בפרוטוקול של הוועדה, וזה חשוב. נושא שני – אנחנו סיכמנו עם האוצר להקים קרן – אתה שומע, עמר? זה חשוב, תראה כמה אנחנו אנושיים, הליכודניקים – של 100 מיליון שקל – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> – – של 100 מיליון שקל, שהקיבוצניקים, שבסופו של דבר כתוצאה מהתעריף יסתבר שיש להם בעיה בגידול – למשל, נניח שכתוצאה מזה יסתבר להם שאזור טבריה לא יכול להמשיך לגדל בננות. למה? צרכן בננות גדול – שתהיה ועדה שתשפה אותם בכסף לשנות את הגידול; שהמדינה תשפה אותו ותגיד לו: אדוני, נגרם לך, כתוצאה מהשינוי אתה צריך להשקיע עוד 30, 40, 50, לא חשוב – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> או הפוך. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> מה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> או הפוך. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אין הפוך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אם המדינה רוצה שהם יתחילו לגדל בננות בטבריה – – – <קריאות:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> שנייה, דוד. <קריאות:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> תקשיבו. מר דוד היקר, אני עובד על הסיפור הזה שנה. אני רוצה להסביר להם מה הליכוד עושה, ואתה אומר לי למהר? <דוד ביטן (הליכוד):> דיברת 40 דקות. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> חכה. רבותי, אמרתי, אנחנו בית"ריים, אנחנו אנשים יותר מאוזנים, אנחנו יותר אנושיים. אנחנו עשינו גם קרן שתשפה את החקלאים בעניין הזה. רבותי, היות שדוד ביטן חסר סבלנות כרגע, אני אעבור לסיכום, בגלל שאלה העקרונות בגדול. לסיכום, אני רוצה לחזור על מה שאמרתי בראשית דברי: הצעת החוק המונחת בפניכם היא הצעה היוצרת שינוי ומהפכה של ממש, מהפכה במשק המים, ההופכת אותו למשק שוויוני. אנחנו יוצרים הסדר יותר נכון, יותר מוסרי, יותר הוגן לכל הצדדים, הסדר שיביא בשורה לכל אזרחי מדינת ישראל, גם במשקי הבית העירוניים וגם במשקים החקלאיים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. כמובן, אני מבקש לדחות אותן, ובזה אני רוצה לסכם, רבותי, בשתי מילים. ביטן, אני רוצה לומר לך משהו, וגם לך, כבוד השר. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> שנייה. אני בסיכום. <דוד ביטן (הליכוד):> לא עכשיו. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> שנייה. דקה. תירגע. <דוד ביטן (הליכוד):> אם הוא לא יורד בתוך חמש דקות, אני מסיר החוק הזה. <קריאה:> הוא נהנה מכל רגע. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אין בעיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בקריאה שנייה או שלישית אין הגבלה ליושב-ראש הוועדה. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> בדיוק. קודם כול, שוב – אני רוצה לציין שוב – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> – – את אחי ורעי. באמת, אתה העיניים שלי, יצחק וקנין. דרך אגב, יצחק בא בשתי תרומות כאן: א. לא יכלו לעבוד עלינו, בגלל שהוא אמר להם: חבר'ה, אני חקלאי. <קריאה:> הוא מושבניק. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> הוא התחיל לספר להם כמה אבוקדו צורך, כמה חיטה, כמה הגפן. לא יכלו לעבוד עליו בעניין הזה. ויצחק באמת דיבר מנהמת לבו – ובלעדיך שום דבר לא היה יכול לקרות. דרך אגב, הוא היה בא מהצפון, הייתי קובע ישיבות ביום ראשון, ביום חמישי, כל השבוע, הוא היה בא אפילו בשביל שעתיים מהצפון. באמת, יצחק, אני אוהב אותך, אתה איש מיוחד ואתה פרלמנטר מהמעלה הראשונה, וכאן שאפו לך. בלעדיך החוק הזה לא היה עובר, וגם חלק מהאנשים לא היו מבינים אותו בכלל. זה לגבי יצחק. אמרתי: גם בלעדי האוצר ואודי אדירי והצוות שלו הסיפור הזה לא היה עובר. דרך אגב, הם היו סקפטיים בתחילת הדרך, יספר לכם גם יצחק. הם כבר הסכימו ל-12 אמבטיות, בגלל שהיום זה 50 אמבטיות, אבל יצחק ואני לא הסכמנו לאירוע, בגלל שאנחנו, בסופו של דבר, כפי שאמרתי, אנשים מוסריים ואנשים הוגנים. לכן, גם כאן לאוצר שאפו גדול. כמובן – לצוות של הוועדה שלי, לצוות המשפטי – ישב שעות על גבי שעות, באמת. יש פה הרבה צדדים טכניים, החוק הזה הוא בערך 50 עמודים, ובאמת הצוות המשפטי ישב על המדוכה שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים, ובאמת יישר כוח לתומר רוזנר, וכאן הזדמנות בשבילי גם לאחל לו רפואה שלמה, כי הוא לא מרגיש טוב. תומר, אם אתה רואה אותנו, אנחנו אוהבים אותך ומאחלים לך רפואה שלמה. האמת היא, אני כבר מתגעגע שתחזור. כמובן, גם שירה ורוני – אחלה, כל העבודה שאתם עושים. מנהלת הוועדה לאה קריכלי, וכל הצוות של הוועדה, הבנות המסורות שעבדו גם הן: כל ההזמנות לכל הוועדות, כל הדיונים, פרוטוקולים – שאפו. תודה על הכול. כמובן הצוות שלי – נמרוד, דוד עמר; גם הוא לא מרגיש טוב. דוד, אם אתה רואה אותי, גם לך אני מאחל רפואה שלמה, אריכות ימים ושנים. אני אוהב אותך וגם אליך אני מתגעגע ומחכה לך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כל מי שעובד אתך בסוף לא מרגיש טוב, דודי? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> תן לי. אני כרגע מודה לכל מי שתרם לחוק. כמובן, אני רוצה להודות שוב לשר יובל שטייניץ. מעבר לזה שהוא חבר שלי ואחד האנשים שאני מאוד מעריך ברמה המקצועית, האישית הפרסונלית – בסיפור הזה הוא שם, מה שנקרא את גופו, רץ לראש הממשלה. היו כאן הרבה מארבים בדרך, אולי הוא יספר לכם עליהם. יובל, גם בלעדיך הסיפור הזה לא היה מתקדם. בכלל, זה חוק שלך, זה יושב במגרש שלך. אתה התנעת אותו. באמת שאפו ותודה רבה. אני רוצה להודות לעוד איש יקר בסיפור הזה, וזה שר – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מודה לך. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> רק שנייה. – – הפנים. בסוף שר הפנים אריה דרעי הביא את זה מהזווית שלו, בלי קשר אלינו, באותה החלטת ממשלה ותקציב 2015–2016, שהוא בא לאוצר וקיבל הסכמה מהאוצר להוריד את המחיר, לפחות את המע"מ, לכל משקי הבית, וגם כאן מגיע לו שאפו. אריה, בסוף בסוף – לאחר שנה, אבל הגענו לקצה. וכאן אני רוצה לסכם בעוד שני משפטים אחרונים ואני יורד. תראו, רבותי, כמובן לשר האוצר ולכל הצוות שלו, אבל בסוף – דוד, זה אליך – – – <דוד ביטן (הליכוד):> עוד דקה. דקה. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> תראו, רבותי, היה כאן מאמץ אמיתי – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> תן לי. תן לי. היה פה – – – <קריאות:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> דוד, אל תפריע לי ותקשיב. סמוטריץ, אני בדרך כלל מקשיב לך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני מקשיב. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> לא, לא, לא. בוא תקשיב. כשמקשיבים לא עושים עוד פעולה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הסרתי את כל ההסתייגויות. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> דקה, ואני מסיים. דוד, היה כאן מאמץ ליכודי חסר תקדים, לדעתי. זה חוק – בסוף אני מדבר על המים לחקלאות. זה חוק שהוביל הליכוד, וזה בא לתקן מה שהמפא"יניקים עשו במשך 60 שנה – ככה אני רואה את זה; אני רואה את זה כהישג ליכודי, לא הישג שלי בכלל. באמת אני מודה. <קריאות:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> איימן, אתה לא חייב להגיב על כל דבר. גם לך הורדנו את מחיר המים. גם לך. הוא סתם התנגד בגלל שאנחנו ליכוד. <קריאות:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני רוצה להודות לכולם. הבנתי שהתעוררתם פתאום. אני רוצה להודות לכולם, ואני מבקש מכולם לדחות את ההסתייגויות. דרך אגב, רובן הזויות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין הסתייגויות. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אין הסתייגויות – עוד יותר טוב. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. כאמור, אין הסתייגויות, אבל יש לנו בקשות רשות דיבור, ולכן אני עוברת לרשימה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, יש לך בקשת רשות דיבור. האם אתה מוותר? מוותר; חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מדבר, כן? בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. יותר נכון – עד חמש דקות. בבקשה, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ראשית, אני רוצה להבהיר שגם אני וגם המחנה הציוני בעד הורדת מחירי המים – הורדת מחירי המים לשימוש הביתי והורדת מחירי המים לחקלאות – ואין ספק שהחוק הזה, יש בו בוודאי בשורה לצרכנים הביתיים. עם זאת, דודי, החיבור של מחיר המים לחקלאות למחיר המים הביתי זה תרגיל פוליטי נחמד בשביל לסמן לציבור הישראלי שהנה, החקלאים במדינת ישראל – הם אחראים ליוקר המחיה, הם אחראים לכל הדברים. הזכרת כאן את מפא"י. ב-40 השנה האחרונות, כמעט בכל 40 השנה האחרונות – מי היו ראשי הממשלה? מי הוביל את המדינה אם לא אתם? לבוא ולומר שהבעיה היא במפא"י, דודי? <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> לא, זה התחיל אצלכם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> דודי, בחייך. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אנחנו חברים, אני מצפה ממך לקצת יותר, דודי. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני מספר לכם. זה התחיל אצלכם, אני עליתי על זה. דרך אגב, אם לא הייתי עולה על זה, אני ויצחק, זה היה נמשך עוד 50 שנה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לחבר כאן את מחיר המים לחקלאים ומחיר המים למשקי הבית – אני חושב שזה צעד פופוליסטי, ששוב, מאפיין מאוד את הממשלה הזאת, שהיא – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> פופוליסטי או לא פופוליסטי, אם לא היינו מחברים, לא היינו מתקנים את העוול הזה – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> יובל, יובל, מי כמוכם, עם השליטה הבלתי-מעורערת שלכם, עם הקואליציה החזקה, יכולים לעשות כמעט כל דבר שאתם רוצים. במקרה הזה היה ראוי לעשות משהו שצריך לעשות. צריך להוריד את המים למשקי הבית, אין על זה ויכוח, וצריך לגבי החקלאות. במקום לעשות הפרד ומשול בין דרום לצפון – זה גם לא בין מושבניקים לקיבוצניקים. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> מה ההצעה? מה ההצעה שלך? מה ההצעה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה גם לא בין מושבניקים לקיבוצניקים. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> בחקלאות. בחקלאות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> היו מושבניקים וקיבוצניקים שהיו בעד והיו מושבניקים וקיבוצניקים שהיו נגד. דבר אחד היה משותף לכולם: כולם רצו להוריד את מחיר המים. ברור שאי-אפשר לעשות חקלאות עם מחיר מים של 3.5 שקל, בוודאי, ולא עם 2.5 שקל. ולכן זה שהחוק הזה מוריד את מחיר המים – נדמה לי בהתחלה ל-1.90 שקל ומשהו ואחרי זה ל-1.80 ומשהו – אני מברך על זה, אבל אני חושב שהשיטה שבה היה צריך לעשות את זה היא לא איפה ואיפה. היה צריך להוריד את המים מ-2.5 ל-1.80, כפי שעשיתם – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> איך? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> איך? אני אגיד לך איך: שהאוצר יכניס את היד לכיס ויוציא עוד 100 מיליון שקל. <קריאות:> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני מזכיר שוב את 300 מיליון השקל שחילקו כאן בין חברי כנסת ערב הגשת התקציב. לזה היה כסף לתת – לזה 30 מיליון ולאורן חזן 15 מיליון ולשני משהו – אבל לדבר הזה – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חלק היו משלמים 1.80 וחלק – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – לדבר הזה לא היה כסף. לגדל בננות – אתה הזכרת – בעמק-הירדן במי כינרת, שיעלו 1.85 או 1.90, זה בלתי אפשרי, אין מה לעשות. אז אם מדינת ישראל מחליטה שלא נכון לגדל בננות, שתחליט שלא נכון לגדל בננות, אבל להשוות את צריכת המים בדרום לצפון, במזרח למערב, בין גידולים שונים, בין חיטה לבננות או להדרים – כמובן שהדברים האלה לא מתחברים. לכן, דודי, לסיכום – דודי, לסיכום – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אני שומע. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא שכנעת אותי שהעוול ההיסטורי הוא אחריותה של מפא"י ההיסטורית – שכבר 40 שנה לא בשלטון. אתם בשלטון. אפשר היה לעשות את זה בצורה הרבה יותר נכונה. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אתה יודע במה אני אשכנע אותך? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני גם מזכיר לך את מה שאמרת בישיבה – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> כל הקיבוצניקים שבאו אלי לחדר הם לא אנשי ליכוד. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני מזכיר לך מה אמרת בישיבה, ואני מקווה שתעמוד מאחורי מה שאתה אמרת, כי אני מכיר אותך. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> שמה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני אגיד. אמרת שאחרי שנחוקק את החוק הזה, עכשיו אנחנו נראה האם באמת צריך להוריד את מחירי המים לחקלאות במקומות מסוימים – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> לכולם. לכולם, בוודאי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – ואת זה נעשה. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> בוודאי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז, דודי, זה במגרש שלך, עליך. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> עוד במושב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני מאוד מקווה שהאמון שלי בך לא ייפגע, ואתה תוכיח את זה עוד במושב החורף הזה. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אתה מכיר אותי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, השר, חברי הכנסת, יהיה קשה בחמש דקות להשיב על ההתקפה הבוטה של יושב-ראש ועדת הפנים, באמת, חברי, דודי אמסלם, שיש בה גם עוינות וגם הרבה חוסר התמצאות. עם כל הכבוד לזמן שהושקע בחוק הזה – אנחנו תמכנו בחוק הזה מהיום הראשון. המחנה הציוני תמך בחוק, תוך התחייבות – רגע, סליחה, חברי, זה מפריע לי. הייתה פה התקפה בוטה שהיה צריך להימנע ממנה. לא מתאים לכנסת לשמוע את השפה הזאת מול אלה שהקימו את המדינה, שהיו הרבה לפני "מקורות" במקומות האלה. כשאתם דיברתם על שתי גדות הירדן וישבתם משתי גדות הירקון הם כבר נלחמו את המאבק על המים מתחת לרמת-הגולן. הם היו בדן, בדפנה ובגדות כשאתם לא ידעתם על מה מדובר. מה זה דיבורי ההבל האלה? אנחנו מדברים על אגודות מים שיש בהן קרוב ל-200, 300, אולי יותר, מושבים וקיבוצים. זה לא מתחלק ככה. הרבה לפני "מקורות", הרבה לפני שקמה המדינה, כבר עשו שם חקלאות לתפארת. ההשקעות נאמדות ב-5 מיליארד שקלים. תקשיבו טוב: 5 מיליארד שקלים, כאשר בחוק נכנס סעיף – לא יודע אם חברי אמסלם אמר – שמי שירצה למכור, חובת המדינה לקנות. נראה אותם קונים. אני אומר לכם, עשרות אגודות ירצו למכור את האגודות. נראה ש"מקורות" תקנה. פתאום "מקורות" קדושה. שר האנרגיה והתשתיות מעודד את חופש היצירה במקורות אנרגיה, ו"מקורות" הופכת למונופול, כאילו אין לה תחליף. אנחנו מדברים על אזורים שלפי דעתי הממשלה לא הבינה עד הסוף מה היא עושה. הייתי בסוף השבוע בגליל-העליון, היינו בעמק-המעיינות, האוצר מצא לנכון, עם רשות המים, לבקר שם אחרי ההחלטות. למדנו, מאז קורס מ"כים ועד בכלל, שמודל עושים לפני הביצוע. פה הממשלה עשתה מודל אחרי הביצוע. לפי דעתי, הממשלה עכשיו מבוהלת מההחלטות האלה, משום שהאיום הוא שמחר לא יטפלו באזור עמק-החולה. נראה איך מטפלים במים בישראל בלי חקלאות בעמק-החולה. איזה חקלאות בעמק-החולה יכולה לשלם 1.5 שקל אפילו? לכן, אנחנו מדברים על מאבק למען החקלאות, כשהמים זה אמצעי הייצור, וצריך לשאול – ויושב פה שר בממשלה: מי העלה את מחיר המים לקרוב ל-3 שקלים? מי הביא את מחיר המים, שזה אמצעי ייצור בבעלות המדינה, למצב שאי-אפשר לעשות אתו חקלאות? המים זה לא המטרה, זה אמצעי. מי לא רוצה להוריד את המחיר? לכן תמכנו בחוק, והבטחתם לפצל. בפועל – שמעתם שלא פיצלו. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> ברושי, אתה לא תמכת בחוק. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אנחנו תמכנו בחוק. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אתה נמנעת. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> רגע, חכה. בקריאה ראשונה – אני אמנע גם עכשיו. בקריאה ראשונה המחנה הציוני כולו, וגם הפעם, תומכים בחוק. מי לא רוצה להוזיל את המים לצרכנים? <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> לא, השאלה היא לא להוזיל. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אתה אל תפריע לי. מספיק דיברת פה, בלי גבול. מי לא רוצה להוזיל את המים לצרכנים? מי העלה את המחיר ל-3 שקלים כמעט, לחקלאות, אם לא הממשלה? יושב פה שר שיכול להסביר איך ניהלו הממשלות האחרונות את משק המים, איך לא התפילו בזמן, איך הפכו אותנו כמעט לתלויים בארדואן – כמעט ארדואן היה תלוי במים לישראל. למה? בגלל מחדל של הממשלה. מי שהשקיע באגודות יכול היה ליהנות מהפירות. מי שלא השקיע באגודות לא יכול היה ליהנות מהשקעות של השכן שלו. יחד עם זה אנחנו חתרנו כל הזמן להוזלת המים לחקלאות. אי-אפשר לעשות חקלאות במים יקרים, אבל מה עשתה הממשלה? דרך אגב, מפא"י מעולם לא חילקה כסף לחברי הכנסת שיחלקו את זה לפי שיקול דעתם. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> היא חילקה את כל הכסף – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אבל אתם באמת לא סמל ליושר. מה שאני רוצה לומר – שלא הוזילו את מחיר המים כמו שצריך. עם כל הכבוד, 1.98 שקל זה גבוה. חשבנו שאפשר להוריד ל-1.5 שקל מההתחלה. אבל במקום להוריד את המים הגבוהים מעלים את המים הנמוכים. במקומות – תראו, עמק בית-שאן הולך להיסגר. רק לא מזמן היה קרב על הדגים. עכשיו מעלים את מחיר המים והופכים את גידול הדגים לבלתי אפשרי. עכשיו באמת אפשר להביא דגים מסין, כי פה לא יגדלו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל ברושי, ברושי, איך אתה – – – באותה מועצה אזורית – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> א. אני אומר לך שאת לא יודעת. לפני שאת מצטטת דברי חכמים, תדברי עם יורם קריב, הוא יגיד לך את האמת. את גם תושבת שלו. ב. אני הסברתי שיש כאן פער – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היה או לא היה? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> באמת שחלק מהדברים גם אני לא יודע. אבל אני אומר לך שהבעיה היא לא המחיר הנמוך, הבעיה היא המחיר הגבוה, ולכן זה לא קרב בין מושבים לקיבוצים, זה לא קרב בין דרום לצפון. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> לא. תענה לה, תענה לה. תענה לה. למה דגניה צריכה פחות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> למה דגניה צריכה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני, בגלל ההפרעות שלכם נתתי לו עוד דקה, אז אל תפריעו לו עכשיו. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר שאתם יכולים להתייחס יותר בכבוד למי שבנה את מערכות המים על חשבונו. לא המדינה בנתה את המערכות באותם אזורים. דרך אגב, יש גם ברשויות מקומיות אחרות, יש גם בארות ומקומות של מועצות מקומיות, לא רק במטולה. לכן – אני רוצה לומר – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> דרך אגב, חלקם שואבים מהכינרת – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר שהמים הם משאב לאומי, וזה בסדר שינהלו אותם. אני רוצה רק לסכם ולומר שהממשלה אחראית למחדל של מחיר גבוה. הממשלה אחראית להחלטות הזויות של משק סגור בתקופה שהיה כאן משבר, שייבשו שטחים, והממשלה לא ניהלה נכון את המשאב, וגם היום לא. אני רוצה לסיים ולומר: אין כלים לרשות המים לקבל החלטות על מחירי המים. מה התשתית שלהם, המקצועית והאידיאולוגית, של חמישה-שישה פקידים שמחליטים נגד משרד החקלאות, בסופו של דבר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני אומר לך, השר שטייניץ, הדרך היחידה היא להחזיר את קביעת מחירי המים – לא פעם בשנה דיווח, וגם על זה היה קרב גדול – צריך להחזיר את קביעת מחירי המים לבית ולחקלאות לוועדת הכספים של הכנסת. זה גוף ציבורי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת איתן ברושי, אני מבקשת לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – שיש לו שיקול דעת. הוא צריך לקבוע את מחיר המים כמשאב לאומי, כתנאי לצמיחה, חקלאות והתחדשות בישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף; עד חמש דקות לרשותך. בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר שטייניץ, אני לא אסביר עוד יותר, יושב-ראש הוועדה המשותפת חבר הכנסת דוד אמסלם נתן הסבר מלא ומשכנע, ולא בגלל ההסבר אנחנו מצביעים עם החוק הזה, אלא בגלל התפיסה שלנו, שלי ושל כל הרשימה, שאנחנו מהיום הראשון – אני, אישית, מהיום הראשון לעבודתי בכנסת, בחודש מאי 2015, העליתי את הנושא של המים ותעריפי המים מעל הבמה הזאת. התחלנו מאז לעבוד בצורה איתנה, ממושכת, איך אכן צריך להוריד את תעריפי המים, שהם מחירים גבוהים מאוד לצרכן, בכלל, כולל מאבק נגד תאגידי המים, שהם גם סיבה עיקרית להעלאת תעריפי המים. במהלך הזמן לא הרפינו בוועדת הפנים, אכן למצוא את הדרך, למרות התנגדות האוצר והממשלה, איך להוזיל את תעריפי המים, והגענו עד החוק הזה – שהוא חוק מבורך, וטוב שעשינו – שאכן מוריד את תעריפי המים ב-14%, וזה טוב מאוד לכל אזרח ואזרח. אני לא הייתי מסתפק בזה, והצעתי ש-300 מיליון שקל שבאים למשק המים מההיטלים של ההפקות לא ייכנסו לאוצר – יחזרו למשק המים. זה טוב, זו הורדה של המחיר. אבל לצערי הרב, האוצר לא מימש את הבקשה שלנו, שלי, שהוא אכן יתרום עוד 300 מיליון שקל, ואז תעריפי המים היו יורדים לא רק ב-14.5% אלא ב-30%. זאת הייתה עוד בשורה טובה לצרכן בכלל. אני מקווה שאנחנו נמשיך בוועדת הפנים, אכן, בכל הדרכים, להיאבק לעוד הוזלה של תעריפי המים, שאכן הצרכן – מים הם משאב שמגיע לכל האזרחים, והאזרח, הצרכן, חייב לקבל את הזכות למים במחירים ותעריפים נמוכים ביותר – זה מוצר בסיסי – ובמיוחד בלי מע"מ. אכן, עכשיו המע"מ ירד, אבל נשאר עוד 2.5% בכל זאת. אנחנו גם ניאבק שזה ירד, שכל המע"מ ירד. תודה רבה על כל הזמן שהשקענו בחוק הזה. החוק הזה, אני חושב, יהיה צעד ראשון לעוד צעדים, שמשק המים אכן יהיה ברגולציה יותר טובה והמים יהיו עוד יותר זולים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. עד חמש דקות, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השתתפתי בדיוני הוועדה המשותפת על חוק חשוב זה, חוק המים. אנחנו לא רצינו להיות, אדוני השר, חלק ממלחמות הדרום בצפון, חקלאי הצפון וחקלאי הדרום; אנחנו, הייתה לנו מטרה אחת ויחידה, והיא שמצרך חשוב, בסיסי, כמו מים – אני, כמו יתר חברי, מהיום הראשון, אדוני השר, מדברים על תעריפי המים ועל ההתייקרות של תעריפי המים הביתיים. ואם אני אביא לכם את התלונות שאני מקבל – ואני מאמין שגם אתם מקבלים תלונות – מאזרחים ששולחים את חשבונות המים, וכמה חשבון המים מהווה נטל על המשפחות החלשות והמשפחות הנזקקות, ואנשים כבר התחילו לעשות חשבון מתי יחסכו כסף כדי לשלם את חשבון המים. אני זוכר שבשנים שקדמו, לאזרחים והתושבים חשבון המים לא היה נטל; היו משלמים כמה עשרות שקלים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מה אתה רוצה? עשו 55 תאגידים, צריך לממן אותם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> נכון. אז לכן אני אומר – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מי עשה את זה? הממשלה עשתה את זה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אז לכן אני אומר – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא, תגיד לממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הממשלה הקודמת, כן? לתיקון. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> חלק מהעניין זה כל התאגידים, שאנחנו תמכנו ותומכים בצמצומם, וזה אולי יביא להורדה ניכרת בתעריפי המים. אני אישית הגשתי הצעת חוק לבטל את המע"מ על המים, וכאשר הונחו הסכמי הקואליציה ועלה השר דרעי ובישר שלפי חלק מההסכמים הקואליציוניים הוא עומד על זה – לבטל את זה בתעריפי המים – אנחנו הורדנו את הצעת החוק. ולכן, עכשיו ההסכמה הזאת מעוגנת בחוק המים, ואני מברך על כך, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הוועדה המשותפת, שבאמת עשית ועמלת והשקעת. אבל מפה ועד לניגוח הפוליטי המרחק רב, כי בכל זאת – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> תעצור פה, לא צריך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא צריך, אבל אתה המשכת, אז אני מניח לצרכים – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> הם דפקו גם אתכם – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני אומר, אנחנו, בדיונים שהיו, באמת כל מה שעניין אתנו, ואנחנו התרכזנו אך ורק באיך להוזיל ולדאוג להורדת תעריפי המים. ולכן, אנחנו בסופו של יום החלטנו לתמוך, להוריד את כל ההסתייגויות ולקרוא לתמוך בחוק הזה – חוק חשוב, חוק חברתי, הורדת תעריפי מים ב-14.5%. אני מקווה שאו-טו-טו האזרחים – דוד, זו אחריותנו לראות שבאמת או-טו-טו האזרחים ירגישו בכיס ובחשבונות שבאמת – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> לא לי, אנחנו – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> נכון, לכן אני פונה אליך. אני חושב שהאנשים והאזרחים שלנו מצפים שאו-טו-טו הם יראו שבאמת ההבטחות האלה והצעות החוק – בסוף יראו שבאמת תעריפי המים וחשבון המים ירדו ב-14.5%. ולכן, אנחנו מברכים על כך ומודים, ואנחנו נתמוך בחוק הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת דוד ביטן רשום אצלי – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת רועי פולקמן – אינו נוכח; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני השר, דודי, אני רוצה להגיד לך כמה דברים. האחד – התיקון של להשוות את מחירי המים לחקלאים היה מאוד מאוד חשוב, כי כמה שיסתירו את זה, הגיעו אלינו הרבה תלונות על כך. חקלאים התלוננו שבאותם תאי שטח זה משלם כך וזה משלם כך, והיה ראוי לתקן את זה. חבל מאוד שלא תיקנו את זה למחיר הנמוך, כי בסופו של יום חקלאות זה לא רק מקצוע במדינת ישראל; יש לזה ערך מיוחד. כשאתה בודק, למשל, במדינות ה-OECD את הסבסודים לחקלאים, אז אין שום בסיס השוואה. החקלאים בצרפת, למשל, מקבלים סבסוד עמוק, הרבה יותר מאשר החקלאים שלנו כאן. עכשיו הדבר השני: היות שטיפלתי הרבה מאוד בסיפור התאגידים במרכז השלטון המקומי – קוב מים, הפקה והובלה, עולה 2.8 שקלים. הוא נמכר לאנשים בין 7 שקלים ל-11 שקלים, ואת זה אתה יודע. למה הדבר דומה? החליט מי שהחליט להקים את התאגידים, להעלות את מחירי המים ב-1,000%, פשוט ב-1,000%. אתם זוכרים, מי שהיה במרכז השלטון המקומי, את ההלם שקיבלו התושבים שלנו שתוך חודשיים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בטח. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – גברתי היושבת-ראש, התחילו לקבל חשבונות שאף אחד לא הבין? מה אנחנו עושים כאן? הסכמנו להעלאה של מאות אחוזים, ועכשיו אנחנו – נחמה של עניים – אנחנו באים ואומרים: הורדנו 14%. אני מברך על זה, דודי, אבל צריך אומץ גדול מאוד לעשות את הדברים הבאים: להחזיר את מחיר המים למחיר הריאלי שלו – וזה לא להוריד ב-14%, זה להוריד ב-30%–40%. דבר שני – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתך לגמרי. אתה צודק בהערה שלך, בהחלט. הדבר השני, אנחנו כולנו צריכים לתמוך – כל הכנסת, לא אופוזיציה ולא קואליציה, בלי שום הבדל – בביטול התאגידים. זו אחת הרעות החולות. אז שני הדברים האלה. אני מקווה שאתה תמשיך להוביל את זה, דודי, כי אתה עושה דבר מצוין. עזוב, צריך להיות אמיצים. כל הממשלות, לרבות הממשלה שאני הייתי חבר בה, צריך להגיד כאן, לא היו מספיק אמיצות להתמודד מול רשות המים ולבוא ולהגיד: את מחירי המים צריכים להוריד, כי אפשר לוותר על 350 מיליון שקלים לקופת האוצר, כי מי שגר בפריפריה ומי שמכיר את הפריפריה החברתית – ואתה יודע מה? גם מעמד הביניים – זאת מעמסה גדולה ולא מוצדקת. תבורך על מה שעשית. אנחנו נתמוך, והדרך עוד ארוכה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת יעקב פרי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, צריך לאפס את השעון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם אתה אומר, אני עושה את זה. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מוכן לקבל דקה וחצי ועוד חמש, זה בסדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה היה רץ ככה, אבל בסדר. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> הרוויח זמן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> – – דודי ידידי, תראה, אני אומר את הדברים כמו שהם, הכי ישר שיש: אני תמכתי בחוק. ההסתייגות העיקרית שלי עברה, וקיבלת אותה, והוועדה קיבלה את זה. זה בעצם בא ואומר: שיניתם את כללי המשחק, מי שרוצה עכשיו לקבל מים מהמדינה – שיקבל מים מהמדינה. תקנו עכשיו ­– "מקורות", מי שלא יהיה – שיקנה עכשיו את כל ההפקה הזאת, ושלום על ישראל. ואני הסכמתי – אני אומר את הדברים הכי גלוי שיש. אבל אני רוצה להבהיר: אין פה עניין של קיבוצניקים ומושבניקים; ואני אנמק לך למה, בצורה הכי הגיונית שיש. במשך שנים שר החקלאות היה שלום שמחון, הוא מהצפון ומושבניק, אז לא יכול להיות, בינינו, שהוא רצה איוולת כל כך גדולה כמו שאתה מצייר, בסדר? אני אומר את הדברים כמו שהם. חלוקה אכן הייתה קיימת בין הצפון לדרום, או נגיד בין הצפון לבין המרכז והדרום. אכן ראינו שם עיוותים נוראים. אני אומר לך כראש מועצה לשעבר, שהיו לי קיבוצים ומושבים, חצי חצי, חלק קיבל ככה, חלק קיבל ככה. זה מפונה ימית – קיבל במחיר גבוה, זה שהגיע לפני פינוי ימית קיבל במחיר יותר נמוך. איוולת. אין ספק שהדרום חוגג, אני אומר לך את זה בצורה הכי נאותה שיש, אבל לא צריך כל הזמן לרדת על הקיבוצניקים ועל המפא"יניקים, כי זה לא נכון. אני אגיד לך משהו. ב-1964, 1966, התנהלה מלחמת אדירה, מלחמת התשה, על הטיית המים. הסורים רצו להטות את המים, ונלחמו בחירוף נפש, ומה שהחזיק שם זה החקלאות והמים. וזה דבר שאי-אפשר למחוק, ישראל לא יכולה למחוק את זה. אז כשאומרים את הדברים האלה – צריך קצת יותר עדינות, כי בפועל, ההחלטה שאני קיבלתי, ויש עתיד, זה לנסות לתמוך בחוק ולראות איזה דברים צריכים לשנות. אני רוצה להזכיר לך עוד משהו שלא הסכימו לשים בחוק, אבל לפחות נאמר לפרוטוקול: התמיכה של 100 מיליון שקל בשנתיים – כי אתה יודע שבחוק אסור לשים כספים, אבל נאמר לפרוטוקול – אותם אזורים חקלאיים ייפגעו, ייפגעו, כי אנחנו יודעים שייפגעו. המשמעות היא שגם התעשייה החקלאית תיפגע. ואנחנו לא רוצים שעמק בית-שאן וכל האזור הזה יהיו מובטלים, לא רק בגלל החקלאות, אלא כי החקלאות מספקת לתעשייה, ולכן עשינו את זה. עוד דבר שהיה ולא נמצא בחוק – אמרת אבל לא נמצא בחוק, זה נמצא בפרוטוקול – זה הקמת הוועדה שתבוא ותגיד את זה. ברגע ששלושת הדברים עברו, אני חושב שלא היה שום היגיון לא לתמוך, למרות הלחצים שהיו. תאמין לי, אני אומר לך את זה עכשיו כחבר, אתה קיבלת לחצים מתוך זה שאתה הצגת קו מסוים; אני קיבלתי לחצים כי אני קיבוצניק. אתה מבין מה שאני אומר? <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> בוודאי. <חיים ילין (יש עתיד):> ואני עמדתי בהם, כי אני חושב שיש פה באמת שינוי – תקשיב, יש באמת שינוי, אבל המבחן הוא לא החוק, המבחן הוא לא החוק; המבחן הוא בזה שבאמת מחירי המים – וכבוד השר, אני אומר לך את זה עכשיו – ורשות המים יעמדו במתווה הזה. כי בסוף, אתה יודע טוב, כולכם יודעים, האוצר לא ישים יד בכיס. הוא לא ישים. מה שיקרה, יעלו את המחירים, והופ – נפלנו בפח. וקנין, אתה אלוף העולם, ואתה מכיר את זה, ובלעדיך זה לא היה קורה. אתה יודע יפה מאוד, חקיקה חקיקה, אבל אם רשות המים לא תעמוד בתקנות ובמחיר המים, כולנו ניפול. עכשיו – כולנו ניפול. ודבר אחרון שאני רוצה להגיד – – – <דוד אמסלם (יו"ר הוועדה המשותפת):> אתה רוצה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אני לא רוצה, אני ממש לא רוצה, אני רוצה שיעמדו בזה. אין לי תקווה, עזוב. החקלאות יותר מדי יקרה לי. הבעיה היא שאתה דואג למים. שר החקלאות, דרך אגב, לא רצה את החוק הזה כל כך, אבל לא ניכנס לזה, כי זו פוליטיקה פנימית של הקואליציה, אני לא נכנס לזה – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל כל השיטה של החקלאות במדינת ישראל זה שיטת הסלאמי: מביאים פה את המים, מביאים פה את הקרקעות, מביאים פה, מביאים פה, ואין שום אסטרטגיה מה רוצים בחקלאות במדינת ישראל. שום דבר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אני רוצה לסכם ולהגיד שאני חושב שאפשר אחרת; אני אומר את זה בגדול – אומנם אני באופוזיציה, אבל אני חושב שהיה צריך לתמוך בחוק. אנחנו, כל יש עתיד, נתמוך בחוק, ואני מבקש מכם לעקוב אחרי רשות המים, כי פה הסכנה היא שכל החקלאות תיפול אם המחירים יעלו. אין גלגל הצלה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת קארין אלהרר; חבר הכנסת יואל רזבוזוב; חברת הכנסת עליזה לביא; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת יצחק וקנין, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל, חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת גילאון, עוד חמישה חברי כנסת. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשות כבודו. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ידידי יושב-ראש ועדת הפנים דודי אמסלם, האמת, התכוונתי רק לומר מילות ברכה, אבל מכיוון ששמעתי דברים מסוימים פה, אני חייב לשים כמה הבהרות, כדי שתנוח דעתנו בנושא של החוק הזה. אני רוצה לומר, מאחר שהגעתי לוועדה הזאת מתוך הוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת הפנים, וראיתי בזה דבר שהחשיבות שלו כל כך גדולה – לא רק למשק הביתי, להורדת המחיר לעקרת הבית, אלא גם הנושא של החקלאות, שלדעתי הוא נושא אקוטי ממדרגה ראשונה. אני לא אכנס אם הם קיבוצים, מושבים – זאת לא הנקודה. הבעיה, שבמשך השנים המחיר לחקלאות נקבע בוועדת הכספים של הכנסת. אני מספיק ותיק בבית הזה; עד שנת 2006 המחיר נקבע בוועדת הכספים. אז המחירים והפערים בין המפיקים הפרטיים, שזה אותם הקיבוצים שהפיקו את המים בצורה פרטית, למחיר שלקח המושב שלידם, דרך "מקורות", היה פער נמוך מאוד. זאת אומרת, אם שילמו חצי שקל למים חקלאיים – ואני מדבר כחקלאי, אני מדבר מתוך הגרון, ולא זורק פה סתם מספרים – והקיבוצניק, שהפיק את המים ב-20 אגורות, שילם 20 אגורות, אבל הפער היה נמוך. קיבלו החלטה. מי קיבל את ההחלטה? רבותי, קיבלו את ההחלטה – אני הייתי המתנגד היחידי. האוצר שם 450 מיליון פיצוי לחקלאים, ואמר להם: חבר'ה, אני מעביר את ההחלטה לגבי מחירי המים לחקלאות לרשות המים. אני אומר, חבר'ה, אתם נורמליים? מה אתם עושים? המחיר עלה מ-40–50 אגורות ששילמו לקוב מים ל-2.60 שקלים, אבל הפער נשאר גדול מאוד, בין המפיקים הפרטיים, שציין אותם ידידי דודי אמסלם, הם שילמו 40 אגורות. לא רק זה, היו גם עיוותים קשים – ואת זה אי-אפשר לטאטא מתחת לשולחן – שבאותה מועצה אזורית מישהו שילם 20 אגורות, 40 אגורות, והמושבניק שלידו, באותה מועצה, שילם 1.90 שקל לאותו תאגיד מים פרטי שמפיק אותו. זה מעוות עד השמים. אבל מה קרה? כשאנחנו התחלנו את התיקון – ואני רוצה להגיד לכם, אני ודודי לבד, מתוך כל הוועדה, ישיבה אחר ישיבה, ישיבה אחר ישיבה, ולא התעצלנו, כמו שהוא אמר, עבדנו קשה מאוד, לא היה קל להגיע לסיכומים עם האוצר. רבותי, היה קשה מאוד. מי חלם על כך שהם יורידו, הם לא רצו לרדת מתחת ל-2 שקלים בשום פנים ואופן; אמרו, זה הדדליין שלנו. אמרנו, לא יקום ולא יהיה. העיוות כל כך גדול, לכן אני לא רוצה לקחת את זה לוויכוח בין קיבוצניק למושבניק, אנחנו כבר לא שם. היה פה עיוות, היה צריך לתקן את כל העיוות הזה. העיוות היה כל כך גדול, שאני אומר לכם, אני לא יודע איך גידלו באזור אביבים ודוב"ב, וגם בדרום, איך גידלו בכלל, ב-2.60 שקל, אני לא יודע. אני יכול להגיד לכם, המושב שלי משלם לפני קבלן 2.60 שקלים, עם הקבלן זה מגיע כמעט ל-3.5 שקלים לקוב מים לחקלאות. לא משתלם לגדל כלום היום במחירים כאלה. העיוות הזה היה קשה מאוד. אני חושב שהתיקון הזה הוא צו השעה. אני אומר יותר מזה, צריך לעשות עוד דברים. כדי לקיים חקלאות במדינת ישראל, חייבים להבין שאי-אפשר במחירים כאלה. אנחנו מקבלים את זה בעלות שאנחנו משלמים עבור הפירות ועבור הירקות ועבור הכול. ופה אני חייב להגיד משהו אישי. אני רוצה להגיד לכם, אני אומר פה תודה אישית לדודי אמסלם. אני חושב שמה שהוא עשה, עבודה – אני ליוויתי אותו, אני הייתי בסך הכול העוזר שלו, ליוויתי אותו במשך כל התהליך הזה, ואני יכול להגיד שהרצינות שלו – ותראו, סיירנו בשטח, היינו במקומות, ניסו אפילו לעשות לנו ארוחות צהריים טובות, ולא התפתינו בכלום. המשכנו בקו כדי ליישר קו לכל החקלאים במדינת ישראל. ופה אני אומר לך תודה אישית שלי. אתה לא חקלאי, כמו שאמרת; אני חקלאי. <היו"ר מאיר כהן:> תתפלא, תתפלא. <יצחק וקנין (ש"ס):> אבל אתה לא חקלאי, ועמדת על הדברים האלה, ופה אני רוצה לברך אותך, להגיד לך תודה אישית כיושב-ראש הוועדה. תודה לשר, ותודה למנהלת הוועדה לאה קריכלי, תודה לתומר ולרוני, היועצים המשפטיים, שליוו אותנו לאורך כל החקיקה זאת, כל ישיבה. רבותי, מעל 30 ישיבות ישבנו, בימים לא ימים. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, ועדת הפנים, לאודי אדירי מהאוצר, לשירה ברגמן, לרעיה, ולשר, כמו שאמרתי – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – לשר החקלאות. ומילה אחרונה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ולווקנין – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אני – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי שאלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – אנחנו מודים. <יצחק וקנין (ש"ס):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה אמרת ארוחות – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבריא, זו לא – תיתנו לאדון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מתנות קיבלתם? <יצחק וקנין (ש"ס):> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מתנות קיבלתם? <יצחק וקנין (ש"ס):> לא קיבלנו, ברוך השם. שונא מתנות יחיה. לא סיגרים ולא כלום, אם זאת השאלה שלך. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <יצחק וקנין (ש"ס):> בכל אופן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד גם לידידי איתן ברושי: אני חושב שזה לא הזמן להימנע. אני חושב שבסופו של דבר לקיבוצים יש חלק בבניית מדינת ישראל. אנחנו לא עושים פה חשבונות, אבל היה צריך ליישר קו פה בנושא הזה. זה לא היה קל. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> חיכינו – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אדוני, תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> באמת, חיכינו – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> איתן, איתן – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> איתן, זה לא רק לקיבוצים, זה לא רק לקיבוצים – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – דבר לא נכון. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – ולכן אני אומר לך, אני כמושבניק אומר לך: אני חושב שלקיבוצים יש חלק נכבד בבנייה של המדינה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <יצחק וקנין (ש"ס):> ולכן, אני מודה לכל אלה שהיה להם חלק בדבר הזה. אני חושב שנעשה צעד נכון. תודה לכולם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח. אדוני השר, השר יובל שטייניץ, יסכם בשם הממשלה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מאוד גאה ושמח בחוק הזה שלפנינו, אבל ראשית, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה דודי אמסלם, ידידי דודי אמסלם, שגילה אומץ לב ועקשנות בלתי רגילים. כשאני הגשתי את החוק הזה והצמדתי את שני חלקיו – החלק שעוסק בהורדת מחיר המים למגזר הביתי בקרוב ל15% על הקובים הבסיסיים, שזה בערך 18 קוב למשפחה ממוצעת, ואת התיקון של העוול ההיסטורי והצועק לשמים בתחום החקלאות – לא תיארתי לעצמי, חברת הכנסת אורלי, לא תיארתי לעצמי שמערכת הלחצים תהיה גדולה כל כך. וכשראיתי את מערכת הלחצים והטירוף, שהצליחו אפילו לשבור ולשנות את דעתו של משרד החקלאות, שבהתחלה תמך בחוק, או לפחות לא התנגד, אמרו לי אנשים: זה לא יעבור; תפריד, תציל לפחות את ההוזלה הביתית, כי בגלל התיקון בחקלאות, שוויון של המחיר בחקלאות, כל החוק ייפול בסוף. ואומץ הלב והעקשנות ותחושת הצדק של דודי אמסלם הם שעמדו לנו כאן. היה פה יו"ר ועדה שהרגיע אותי ואמר לי: אל תדאג, יובל, זה יעבור – לא רוצה להגיד את המונח, ככה קצת עסיסי – זה יעבור בכל מקרה. אני מתאבד על זה. לא נוותר, וגם אל תדאג, אני לא אפצל את החוק, לא נפצל אותו. אני כמובן יכולתי לפצל, אבל היה לי טוב שדודי אמר: אני לא אסכים לפיצול, כי כשקראו לי לדיון דחוף אצל ראש הממשלה ואמרו לי: תפצל, נדון בזה לחוד, נוסיף כסף פה, אמרתי: אני לא מוכן לפצל, אבל גם אם הייתי מוכן, דודי כבר אמר לי שהוא לא מוכן לפצל. ככה שביחד הבאנו חומה בצורה פה. דודי, אני מודה לך מקרב לב. אני אומר לך: יו"ר ועדה אחר – החוק הזה נופל או מפוצל, ואם הוא מפוצל אז תיקון העוול הנורא הזה בתחום החקלאות לא היה קורה. אז קודם כול אני מודה לך, וגם לווקנין, שעמד לידך כעזר כנגדך, ולכל חברי הוועדה. אני רוצה לומר לכם, אני לא מבין דבר אחד: למה היה צריך לחכות לי כשר אנרגיה ולדודי כיו"ר הוועדה כדי לתקן את העוול הזה, את הטירוף הזה, שיש חקלאים שמשלמים 50 אגורות ויש חקלאים שמשלמים 2.5 שקלים, פי-חמישה, 500% יותר, והמחיר גם עמד לעלות להם ל-3, שזה 600% יותר? למה זה חיכה 68, 69 שנים? מאז קום המדינה. למה זה לא קרה קודם? אינני יודע. אבל אתה יודע מה, דודי, הייתה לנו זכות גדולה ביחד, לאו דווקא כליכודניקים, אבל כשני אנשים שהצדק חשוב להם, לתקן את זה, את הדבר הזה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> יובל, אתה מודע לזה שאתם 40 שנה בשלטון. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> יובל, זה הכול קרה מאז שאתה בממשלה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני מודע לזה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> רק הזכרתי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אבל אני לא 40 שנה שר האנרגיה והמים, רק שנה וחצי, ואת המהלך הזה התחלתי לפני שנה – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> רק לחדד את הנקודה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ודודי רק שנה יו"ר הוועדה המיוחדת שמטפלת בחוק הזה. עכשיו אני אומר לכם, החוק הזה עושה שני דברים חשובים: 1. באמת הורדה של מחיר המים למשקי הבית. וכאן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, יש שני הבדלים שלא התייחסת אליהם – וזה לא תאגידי המים. בעשר שנים האחרונות, לפני עשר שנים רוב המים ששתינו, שהשתמשנו בהם לכביסה, לניקיון, לשתייה, לרחצה, המים הביתיים היו מים שלקחנו מהטבע, מהכינרת, מהנחלים, מהבארות, אז מה שעלה היה רק להוביל אותם. היום 80% מהמים שלנו הם מים מותפלים. אין ברירה, האוכלוסייה גדלה, כמות הגשמים ירדה, ואנחנו חייבים להתפיל מים. מים מותפלים – שעם ישראל, מדינת ישראל הכי מתקדמת בזה בעולם – זה יותר יקר ממים שלוקחים מהכינרת. דבר שני, מחיר הביוב, שפעם היה נפרד, הוכנס לתוך מחיר המים, וזאת הסיבה לעלייה הגדולה בשנים האחרונות. אז את התאגידים נצמצם ונייעל, ומה שאפשר שם להוריד נוריד, אבל לא להטעות את הציבור: הסיבה שמחיר המים עלה היא שני דברים שדווקא לא – אם מחר התאגידים יתבטלו, לא נוכל לבטל את התפלת המים. רוב המים יישארו מותפלים, ונצטרך לשלם בעד ההתפלה הזאת – – <היו"ר מאיר כהן:> אני לא רוצה להפריע לכבודו – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – שהיא בערך 2 שקל לקוב. <היו"ר מאיר כהן:> – – אבל קוב מים, כולל מותפלים, מהולים, עולים 2.8. אני עומד על זה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אז אתה – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני בדקתי את זה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ההתפלה עצמה עולה בערך 2 שקל, לא כולל כל המערכת. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, 1.9 פלוס 80 אגורות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בוא, אני שמעתי אותך, אתה תשמע אותי. <היו"ר מאיר כהן:> רק התייחסת אלי, לא הייתי מפריע לך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שנית, מחיר הביוב, שהוא בערך 2.5 שקל לקוב, פעם היה נפרד, ועכשיו זה בפנים. זאת עוד התייקרות. את מחיר הביוב צריך לשלם – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> למה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – כך או כך. לכן גם יש חוק, ונצמצם את התאגידים. אבל בוא לא נפתח, בוא לא נטעה או נשלה את הציבור בנושא הזה. אני רוצה גם להגיד, דודי, כדי לדייק: רשות המים סוברנית לקבל כל החלטה. היא קיבלה החלטה עקרונית שהיא מעין קריאת כיוון. ודאי שהיא פועלת לפי המדיניות שלי, ואני כשר קובע את המדיניות, אבל מועצת רשות המים היא בסוף הסוברנית לקבוע את המחיר הסופי. ומאחר שהיא כבר קראה קריאת כיוון וכיוונה, אני מניח שזה יהיה במדויק או כמעט במדויק מה שנאמר. אבל רשות המים תקבל את ההחלטה הסופית בתוך חודשיים, וכמובן, היא אמורה לבטא את מדיניות הממשלה, או את המדיניות שלי כשר המים והאנרגיה. עכשיו אני רוצה לומר לכם, אני גם, כמוך, דודי, לא הייתי מודע לעוול. לפני שנה וחצי הייתי בדרום, במועצה אזורית מרחבי-נגב ובמועצה אזורית שדות, ונפגשתי שם עם אנשים, וחקלאי דיבר אתי על הנושא הזה ופרץ בבכי ואמר לי: אני משלם 500% יותר מחקלאי בצפון שיושב קרוב למקורות המים. גם אני אמרתי שזה נשמע לי מוגזם, אבל בדקתי וזה כך. עכשיו, מה קורה? תראו את העוול. מדינת ישראל החליטה עוד לפני קום המדינה ומייד עם קום המדינה שמשק המים הוא משק לאומי, זאת אומרת, המים הם משאב לאומי. ולכן, תושב באר-שבע ותושב טבריה משלמים אותו מחיר למים בבית, אפילו שתושב טבריה יכול לקחת אותם מהכינרת ולתושב באר-שבע צריך להסיע אותם מאות קילומטרים. עקרונית המים בטבריה היו צריכים להיות הרבה יותר יקרים, אבל המים בטבריה והמים בבאר-שבע, במדבר, אותו מחיר. המים בירושלים ובתל-אביב – אותו מחיר, אף-על-פי שלירושלים צריך לדחוף את המים לגובה 800 מטר, העלות הרבה יותר גדולה. קבענו שהמים משאב לאומי, לא חשוב מי יושב על מקורות המים, על הכינרת או על הנחלים, ומי יושב במדבר או במישור החוף – אותו מחיר. רק בחקלאות, 68 שנה, כמעט 69 שנים, משום מה אזרח בטבריה ואזרח בבאר-שבע משלמים אותו מחיר, אבל חקלאי בטבריה – חלק גדול מהחקלאים בטבריה או בעמק-המעיינות, וחקלאי בנגב, ליד באר-שבע, זה משלם 500% יותר מזה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> עד עכשיו לא למדת שלעולם לא היה מחיר שוויוני? יש הבדלים עצומים: בננה בעמק-הירדן שותה פי-שניים מים – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן, שמעתי אותך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אתה לא מבין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שמעתי אותך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אתה עד עכשיו לא מבין על מה אתה מדבר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שמעתי אותך. אבל גם הבננה – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא מבין מה קשור מים לבית למים לחקלאות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם החקלאי בדרום יכול לגדל בננות אם ייתנו לו את המים בחצי שקל. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אבל אתה – – – את רשות המים 3 שקלים לקוב. אתה אחראי למחיר המים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> רגע, רגע. סליחה, הוא מפריע לי. הוא מפריע לי. הקשבתי לו. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> קח כמה שאתה רוצה, אבל אל תגיד דברים לא נכונים. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ברושי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני בדיוק מגיע אליך ולהצעה שהזכרת כאן, וגם להצעה של עמר בר-לב. מה הייתה ההצעה? שמעתי פה את הדבר המגוחך הבא: תורידו את מחיר המים ל-1.80 שקל, אבל אל תעלו מחצי שקל ל-1.80, שהאוצר ישים פה עוד כסף. יעני, זה מרוויח, אבל זה לא מפסיד. זה יישאר בחצי שקל ולזה נוריד ל-1.80, שהאוצר ייתן עוד – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> ל-1.5 שקל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ל-1.5 שקל, לא חשוב. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> חשוב. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ההצעה הזאת היא לקבע את העוול. בסוף חשוב גם הצדק. כלומר, האוצר ישים כסף כדי להוריד להם קצת את מחיר המים, אבל אלה שלוקחים את המים של כולנו, שהם משאב לאומי, ימשיכו לשלם חצי שקל – לא, אם האוצר מוכן – והוא לא מוכן – לשים עוד מיליארד שקל או חצי מיליארד, אז שיורידו מ-1.50 שקל לכולם לשקל. לכן, ההצעה הזאת הייתה בלתי מוסרית. ההצעה ששמעתי מחלק מאנשי העבודה או המחנה הציוני פשוט בלתי מוסרית: בוא נשמור לאלה על הפריבילגיה שלהם – 30 אגורות, 50 אגורות – ואלה יקבלו 1.80, שלא יצעקו. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – ולתת לאורן חזן 20 מיליון שקל זה כן מוסרי? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ההצעה שלכם לא מוסרית, ולצערי הרב – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אנשי המוסר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – כשחלקכם ניסה להכשיל את החוק הצודק הזה – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> חוק ההסדרה הוא כן מוסרי? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – עשיתם את זה רק מסיבה אחת, ואמרו לי את זה חלקכם – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> חוק ההסדרה הוא מוסרי? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – עמר, רק מסיבה אחת: שיש לכם הרבה קיבוצניקים בתוך המפלגה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה זה קשור לקיבוצניקים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אחרת הייתם תומכים בהצעה הזאת, ולא מציעים הצעות מגוחכות כאלה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אמר לך חבר הכנסת וקנין שזה לא קשור לקיבוצניקים ומושבניקים. <אילן גילאון (מרצ):> מה מפריע לך קיבוצניקים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, לא מפריע לי קיבוצניקים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> דובי אמיתי הוא מושבניק. הוא מייצג את המושבים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הקיבוצניקים, אני מסכים, יש להם חלק חשוב בכינון המדינה ובמפעל הציוני. ועדיין אין סיבה להפלות חלק גדול מהקיבוצניקים לטובה וחלק גדול מהמושבניקים לרעה. אפילו אם יש להם זכויות היסטוריות, ואני מסכים, בקביעת גבולות המדינה, בהגנה על גבולות המדינה, בהגנת המדינה. זה לא קשור בכלל. זה לא קשור. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כל הכבוד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא קשור בכלל. מה, בגלל שיש להם החלק הזה צריך לתת להם זכויות יתר מול עיירות הפיתוח או מול המושבניקים? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתה צודק, אבל הנקודה הובנה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יפה. <אילן גילאון (מרצ):> יש לי שאלה: כמה זמן אתה עוד צריך לסיים – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני כבר מסיים. אני כבר מסיים, תירגע. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני רוצה לומר לכם: אני מאוד גאה בתיקון הזה, אני מאוד גאה בתרגיל – עמר בר-לב כינה את זה תרגיל – אני מאוד גאה בתרגיל של ההצמדה, כי אם לא הייתי מצמיד את תיקון העוול בחקלאות להורדת המים, מחיר המים לכלל האוכלוסייה, לא היינו מצליחים לתקן את העוול הזה בחקלאות, או שזה היה לוקח עוד שנים. <זהבה גלאון (מרצ):> השתכנענו, מספיק. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ואני רוצה לומר: עושים פה צדק למושבניקים, עושים פה צדק לחקלאים של הדרום והמרכז, הערבה ובקעת-הירדן ויהודה ושומרון – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה זה קשור לדרום? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – עושים פה צדק לחקלאים הערבים – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> חבר הכנסת וקנין גר בצפון, מה זה קשור לדרום? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – כי החקלאים הערבים והדרוזים במדינת ישראל לא נהנו ממחיר מים של חצי שקל או 60 אגורות – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה לא קשור לדרום ולא קשור לצפון – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – אלא המחיר שלהם היה 2.60, והלך לעלות ל-3 שקלים. אז עושים פה צדק גם לחקלאים הערבים, וגם לחקלאים הדרוזים, וגם לחקלאים הימנים בהתנחלויות, וגם בדרום וגם בבקעת-הירדן. אבל מי רצה לדפוק את כל זה? חלק מהחברים, חסידי הקיבוצניקים או אלה שהקיבוצניקים מפעילים עליהם לחץ. לכן אני מאוד גאה בתיקון הזה, וכבר הנחיתי את רשות המים בשיא המהירות לטפל בהשלכות של התיקון הזה, ואם יהיה לנו עוד כסף למים מוּשבים זולים, נעשה את זה. ודרך אגב, מי שטוען שצריך לסבסד את החקלאות או לחזק אותה – יכול להיות, אבל למה דרך מחיר המים? יש דרכים אחרות לחזק את החקלאות. מחיר המים צריך להיות ריאלי. יש גידולים שטובים יותר ונכונים יותר לארץ חמה כמו שלנו, ויש גידולים שאולי מתאימים יותר לגרמניה או לאלפים, ששם יש שפע עצום של מים. בקיצור, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח להגיד שהייתה פה גם הרבה צביעות, אבל היה פה הרבה צדק, היגיון ויושר, ואני אומר היום לאזרחי ישראל: יש פה בשורה גדולה – שתי בשורות, שתי בשורות – אחת, בתוך כמה חודשים, אני אדאג לכך אישית, המסקנות האלה יגיעו להורדת מחיר המים בקרוב ל-15% לכל אזרחי ישראל; והשנייה, בתוך כמה חודשים יהיה צדק בחקלאות, וכל עם ישראל, כל אזרחי ישראל, יהודים וערבים, ימין ושמאל, מושבניקים וקיבוצניקים, יחיו על-פי אותם עקרונות, שהמים הם משאב לאומי של כולנו, ולא מפלים בין אזרח ואזרח, לא מפלים בין חקלאי וחקלאי, לגבי מחירי המים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נשארו לך עוד עשר דקות. <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, אנחנו – אני מבקש מכולם לשבת – אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אני מבקש מכולם לשבת. בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–40 – 50 נגד – אין נמנעים – 4 סעיפים 1–40 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 50 בעד, אין מתנגדים, ארבעה נמנעים. ואנחנו עוברים – ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור לקריאה שלישית. אני מבקש – מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 5 בעד החוק – 51 נגד – אין נמנעים – 4 חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ז–2017, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 51 בעד, אין מתנגדים, ארבעה נמנעים. אם כן, הצעת חוק המים (תיקון מס' 27) עברה גם בקריאה שלישית. ברכות ליוזמים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אדוני סגן המזכירה, בבקשה. הודעה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי בנושא: 29 תלמידים מחמישה בתי-ספר יוקרתיים בירושלים נעצרו בחשד לסחר ושימוש בסמים; מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת יהודה גליק בנושא: אפליה לרעה של סופרי הילדים והנוער; מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת דב חנין, מיכל רוזין וזוהיר בהלול בנושא: רשות האוכלוסין וההגירה הסתירה מפני בתי-המשפט את קיומן של חוות דעת פנימיות בדבר מבקשי מקלט מאפריקה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ז–2017> [מס' מ/1068; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16902; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מנחם אלעזר מוזס. כבודו. לחוק הזה אין הסתייגויות. בבקשה, אדוני. <מנחם אליעזר מוזס (בשם ועדת הכספים):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ז–2017. סעיפים 67א ו-69א לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, קובעים הוראות מיוחדות לעניין הגשת דוח תקופתי מפורט על-ידי יחיד שמחזור עסקאותיו עולה על 2.5 מיליון שקלים חדשים, וכן חברות – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, חברים, אני מבקש מכולם. <מנחם אליעזר מוזס (בשם ועדת הכספים):> – – ועוסקים שמחזור עסקאותיהם עולה על 1.5 מיליון שקלים חדשים. כיום החוק קובע שהדיווח יוגש ביחס לתקופה של חודש בתוך 15 ימים לאחר סיום אותו חודש. בהוראת שעה לחוק נקבע שבתקופה שמיום י”ג באדר א' התשע”ד עד יום ב' בטבת התשע”ז, 13 בפברואר 2014 עד 31 בדצמבר 2016, הדיווח המפורט יוגש כדוח מיוחד נפרד, נוסף על הדוח התקופתי, כדי לבחון את ביצועי מערכת הדיווח המפורט. על-פי הוראת השעה יש להגיש את הדוח המיוחד בתוך 15 ימים ממועד הגשת הדוח התקופתי, כלומר עד 30 יום לאחר תקופת הדוח. הוראת השעה פקעה כבר בתום שנת 2016. עם פקיעתה צפויים העוסקים החייבים בדיווח מפורט להגיש את הדוח המפורט כדוח תקופתי, בתוך 15 ימים מתום תקופת הדוח. בהצעת החוק הממשלתית המקורית הוצע להאריך את התקופה בחוק להגשת דוח תקופתי ל-21 ימים במקום 15. בדיון בוועדה טענו המייצגים ש-21 ימים הם תקופה קצרה מדי, ולפיכך החלטנו להאריך את התקופה לתקופה המרבית האפשרית של 23 ימים. מוצע שתחילתו של חוק זה תהיה ביום ג' בטבת התשע”ז, 1 בינואר 2017. להצעת החוק לא צורפו הסתייגויות או בקשות רשות דיבור. לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אם כן, לא הוגשו לא בקשות דיבור ולא הסתייגויות. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–2 – 36 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה. ואנחנו מייד עוברים לקריאה השלישית. אני מבקש מכולם לשבת. מתחילים את ההצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – אין חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ז–2017, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55) עברה גם בקריאה השלישית. ברכות. <הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017> [מס' כ/669; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 18681; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ניסן סלומינסקי. אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה זה, עיסאווי עצמו לא נמצא? <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, איפה מציע החוק? איפה עיסאווי? הוא מגיע? טוב. אני רוצה, בשם ועדת החוקה, להגיש בפניכם לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק של ידיד וגם שכן. נדמה לי שזו הצעת החוק השנייה שלך, בעזר השם. הצעת החוק באה לעשות תיקון בתנאי הכשירות להתמודדות לקאדי בבית-הדין השרעי, וגם לקבוע את תנאי הכשירות למינוי כקאדי בבית-הדין השרעי לערעורים. עד היום, לפי חוק הקאדים, המינוי של קאדי לבית-הדין השרעי דורש השכלה דתית, והכוונה היא השכלה גבוה בדין השרעי, בלימודי האסלאם, להנחת דעתם של ועדת המינויים – דבר שהוא לא מוגדר. מוצע על-ידי חברי לחדד את הדרישה ולדרוש שהמועמד יהיה בעל תואר אקדמי מוכר בדין השרעי או בלימודי האסלאם, ושהתואר האקדמי הזה יהיה של מוסד מוכר בארץ או בחו"ל. דבר ראשון. צריך להסביר שכל תואר שעוסק בלימודי האסלאם, כפי שנלמד באוניברסיטאות ובמכללות שונות בעולם, ייחשב לתואר כנדרש. דבר אחד. דבר שני, מוצע לדרוש כי המועמד יהיה גם בעל רישיון להיות טוען שרעי, וכי עסק בטיעון שרעי ברציפות או לסירוגין לא פחות מחמש שנים – שזה דומה מאוד לדרישה שישנה מעורך-דין, שיהיה לו ניסיון של חמש שנים לפחות בעריכת-דין; להשוות את התנאים. דבר נוסף, מוצע לקבוע שתנאי הכשירות להתמנות לקאדי בבית-הדין השרעי לערעורים – שיהיה מי שכיהן כקאדי בבית-הדין השרעי לפחות ארבע שנים, דבר אחד, או מי שהוא בעל תואר אקדמי בדין השרעי או בלימודי האסלאם כאמור, ושהוא עוסק בטיעון שרעי שבע שנים לפחות, או מי שהוא עורך-דין ועסק בעריכת-דין שבע שנים לפחות. אלה התיקונים. מוצע שכל השינויים האלה ייכנסו לתוקף בעוד כשנה וחצי, מ-1 ביוני 2018. זה לא יחול על קאדים שמכהנים כבר בפועל, שיכהנו בפועל עד התאריך הזה, אלא רק על החדשים. עכשיו, מוצע כבר לעשות, בדרך אגב, גם שינוי, ובמקום ועדת המינויים, לקרוא לזה ועדה לבחירת קאדים, ושתהיה באותו הרכב של תשעה חברים, וביניהם שר המשפטים, חבר ממשלה שנבחר על-ידה ושלושה חברי כנסת, מהם לפחות שניים מוסלמים. מוצע לקבוע כי חברי הממשלה או חברי כנסת הנבחרים לוועדת המינויים לא ישתייכו לאותה מפלגה בעת היבחרם, אבל מצד שני, הדרישה שלפחות יהיו שני חברי כנסת מוסלמים היא עדיפה, ואם אין ברירה והם מאותה מפלגה, עדיף שיהיו שני מוסלמים, גם אם הם מאותה מפלגה; עדיף שיהיו שני מוסלמים ולא מאותה מפלגה. אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות, מצד אחד, לחברי אוסאמה סעדי ובני בגין, שהיו פעילים מאוד בחוק הזה, ולברך את ידידי ושכני עיסאווי, שעשה את השינוי הזה, ושיהיה לו, בעזר השם, בעוד כמה דקות החוק השני ברשימה שלו. אני מבקש מכל חברי לתמוך בהצעה הזאת בקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אין הסתייגויות, אבל יש בקשת דיבור. אוסאמה סעדי, הזכרנו לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זו קריאה ראשונה? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת סעדי. השר יובל שטייניץ, בשקט שם, בבקשה. חמש דקות, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מזל שאתה עושה רוטציה ועוזב את הכנסת, למה אני אוהב אותך, וכואב לי מה שנהיה ממך, וכואב לי איך – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ראשית, אני מבקש לברך את חברי עיסאווי פריג' על הצעת החוק שהוא יזם, שאנחנו תומכים בה ועמלנו ועשינו מה שיכולנו במסגרת ועדת החוקה כדי לקדם את זה. חשובה לנו מאוד, אדוני היושב-ראש, מערכת בתי-הדין השרעיים. אני גם, כחבר בוועדה לבחירת קאדים שרעיים – אנחנו מינינו לפני כמה חודשים שישה קאדים שרעיים: שניים לבית-הדין השרעי לערעורים וארבעה לבתי-הדין האזוריים. אנחנו עכשיו בתהליך של בחירת עוד כמה קאדים, וגם, פעם ראשונה, וכפי שכבר הודיעה שרת המשפטים, ואנחנו שמענו את זה, ואנחנו עכשיו עמלים במסגרת הוועדה הבוחנת לבחור פעם ראשונה בקאדית שרעית. את שומעת, עאידה? חברת הכנסת עאידה סלימאן, אנחנו בחודשים הקרובים נמנה פעם ראשונה קאדית שרעית. נוסף על כך, גם היינו בעיר סח'נין. הואיל וחברי מסעוד גנאים נכנס רק עכשיו, אז – גם שרת המשפטים ביקרה בעיר סח'נין, וחתמה על צו הקמת בית-דין שרעי בעיר סח'נין. הצעת החוק של חברי עיסאווי מבקשת לעשות סדר בכישורים שמועמד חייב למלא על מנת להיות מועמד לכהונה. אנחנו, אכפת לנו מבתי-הדין השרעיים. אנחנו רוצים קאדים שרעיים ברמה מקצועית גבוהה, ולכן חשוב מאוד התנאי הזה, שהיה פרוץ, למען האמת, ולא היו הגדרות ברורות לפני הצעת החוק הזאת בכל מה שקשור לבקיאות בהלכה השרעית, ועכשיו יש הגדרה ברורה. אומנם זה לא יחול על המינויים שאנחנו עכשיו עמלים, בחודש הזה, בחודשים הקרובים, למנות ולבחור, אבל חשוב מאוד שכבר נדע שמ-2018 אלה יהיו התנאים, ותנאי הכשירות יהיו ברורים, קבועים, ברמה גבוהה. אנחנו, אכפת לנו מאוד וחשובה לנו מאוד המערכת של בתי-הדין השרעיים, ולכן אנחנו עושים את הכול כדי שהם יקבלו את כל מה שמגיע להם. אנחנו רוצים להשוות את התנאים שלהם לתנאים בבתי-המשפט האזרחיים, ולכן אנחנו עמלנו גם שהפגרה בבתי-הדין השרעיים תהיה כמו הפגרה בבתי-המשפט האזרחיים; בתי-הדין השרעיים, אדוני היושב-ראש, היו מקבלים רק חודש אחד פגרה, להבדיל מבתי-משפט אזרחיים, שמקבלים חודש וחצי. אנחנו השווינו את התנאים שלהם גם מבחינת פנסיה, וכל הדברים האלה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הנהלת בתי-הדין השרעיים, וזה גם המקום לברך אותם ועל שיתוף הפעולה, ואנחנו ממשיכים ורוצים שיתוף פעולה. אני מברך את משרד המשפטים, את ועדת החוקה, את בני בגין, חברי, שניהל את הוועדה, ואת היועצים המשפטיים. וכמובן, עוד תיקון חשוב – ששני החברים בוועדה לבחירת קאדים, הנציג של הממשלה והנציג של הכנסת, לא יהיו מאותה מפלגה. גם זה חשוב מאוד. ולכן, עיסאווי, מברוכ, ואנחנו נתמוך בחוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אין הסתייגויות. אנחנו נעבור להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה, בקריאה שנייה. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, תרשום אותי בעד, תרשום אותי. אני לא יכול לרוץ יותר מהר. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–5 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו נוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת ביטן, את חברת הכנסת נורית קורן ואת חבר הכנסת איתן ברושי. חכה, עיסאווי. עבר בקריאה שנייה, ואנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 40 נגד – אין נמנעים – אין חוק הקאדים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 40 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הקאדים עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ברכות – בבקשה, עיסאווי, חבר הכנסת. <דוד ביטן (הליכוד):> בעד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בעד, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, טוב, אני לא אחזור על מה שאמרתי קודם. זה מרגש, זה משמח שהצעת שלך חוק עוברת. אבל, חברים, אני – שני משפטים ולא אאריך אתכם. בתי-הדין השרעיים במדינה הם הגוף העצמאי היחידי שיש לחברה הערבית, והגוף הזה, חייבים, חייבים לשמור עליו, להעלות את רמתו, כדי שיוכל לתת מענה להרבה סוגיות בחברה הערבית. הצעת החוק שבאה להעלות מהרמה של השופטים והטוענים שם, רק החברה בכללותה תרוויח מזה, ותרוויח בגדול. אז לשם כך. הצעת החוק הזאת באה באיחור, אבל היא הגיעה, והיא מחויבת המציאות. לשם כך, ברשותך, אדוני, אני רק אגיד כמה תודות. אני אתחיל בנועה, היועצת המשפטית – איפה נועה? הנה נועה. נועה, עם כל הקשיים, עם כל השאלות, עם כל החפירות, הצלחנו, למרות כל זה. תודה לך על הרצון, על כל מה שעשיתם. וליושב-ראש הוועדה, ניסן, אומנם לא יצא לך לסיים אתנו את החקיקה, ובני השלים אותה, לכם, לשניכם, תודה, וכמה זה טוב גם מדי פעם ששכן ייתן רוח גבית לשכן. אז תודה לך, ולשרה שקד, שאכן נתנה לנו גם רוח גבית במעבר החוק הזה. ובסוף, חברים, אני אומר וממשיך את דבריו של חברי אוסאמה: עכשיו מתקיימת בוועדה לבחירת שופטים שאני וחבר הכנסת סעדי חברים בה – מתקיים עכשיו תהליך לבחירת קאדים חדשים. אנחנו התחייבנו, והייתה לי הצעת חוק, למנות אישה ערבייה קאדית ראשונה במדינה, ויש התחייבות של השרה ושל כל הוועדה. עכשיו אנחנו בתהליך הבחירה. אני אומר לכם, אני מאמין שאנחנו עומדים לעשות היסטוריה, ותהיה קאדית אישה מוסלמית ראשונה בהיסטוריה של המדינה, וזה אמור להיות בחודשיים הקרובים. זה תעודת כבוד וזה באמת שינוי שמבשר רבות. תודה לכולם, ושירבו – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, מברוכ, תודה רבה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> יושב-ראש ועדת הכנסת, שלוש הודעות, בשתיים מהן אנחנו – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> שתי הודעות – – <היו"ר מאיר כהן:> שתי הודעות. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – ארבע הודעות. <היו"ר מאיר כהן:> ארבע הודעות ושתי הצבעות. בבקשה, אדוני. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה, כבוד היושב-ראש. זה שתי הודעות ושתי הצבעות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ו–2016, פ/2633, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת, לשם הכנתה לקריאה ראשונה – כמו שאמרתי, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת הכספים: מטעם סיעת כולנו – במקום חבר הכנסת אלי כהן יבוא חבר הכנסת רועי פולקמן כחבר קבוע במקום ממלא-מקום. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> יש לי עכשיו שתי הודעות שדורשות הצבעה. חברי הכנסת, ביום ו' בטבת התשע"ז, 4 בינואר 2017, החליטה מליאת הכנסת להעביר לוועדת החוץ והביטחון את ההצעה לסדר-היום בנושא: פוגרום, הכאת יהודים וחילול קברו של רבי נחמן מברסלב בצבע ואף בראש חזיר באומן שבאוקראינה, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מבקש להעביר את ההצעה לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אשר דנה בנושא מעקב אחר מקרי אנטישמיות בעולם. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להמליץ לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את ההצעה האמורה מוועדת החוץ והביטחון לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. אנא הוסף את קולי למצביעים בעד. <היו"ר מאיר כהן:> נצביע על החלטת ועדת הכנסת להעביר את הדיון בנושא פוגרום, הכאת יהודים וחילול קברו של רבי נחמן מברסלב מוועדת החוץ והביטחון לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד הצעת ועדת הכנסת – 28 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הנושא: פוגרום, הכאת יהודים וחילול קברו של רבי נחמן מברסלב בצבע ואף ראש חזיר באומן שבאוקראינה מוועדת החוץ והביטחון לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בעד – 29, אין מתנגדים ואין נמנעים. אדוני. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> והודעה נוספת שדורשת הצבעה: אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להקים ועדה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת המדע והטכנולוגיה לדיון בשתי הצעות חוק בנושא הסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט – הצעת חוק ממשלתית 1104 והצעת חוק פרטית 3110/20, של חברת הכנסת רויטל סויד. לאור העובדה שהצעת החוק הממשלתית עברה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט והצעת החוק הפרטית עברה לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה, נדרשת הצבעה על העברתן לוועדה המשותפת, שתהיה בהרכב הזה: מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – חברי הכנסת ניסן סלומינסקי – יושב-ראש, זאב בנימין בגין, מיכאל מלכיאלי, רויטל סויד, אוסאמה סעדי ומיכל רוזין; מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה – חברי הכנסת אורי מקלב, דוד ביטן, יואב קיש, יפעת שאשא ביטון, יואל חסון וחיים ילין. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, תודה. אנחנו נצביע על הקמת ועדה משותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעתה של חברת הכנסת רויטל סויד – עם רשימת השינויים שיושב-ראש הוועדה הציע. בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד הצעת ועדת הכנסת – 30 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להקים ועדה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת המדע והטכנולוגיה לדיון בהצעות חוק בנושא הסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט ולהעביר את הצעות החוק בנושא לוועדה המשותפת נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017> [מס' כ/664; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 18173; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דודי אמסלם. בבקשה, אדוני. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברושי, עכשיו זה החוק שלך, למרות שקודם, איך אמרת לי, דודי, דיברת יותר מדי, אז שקלתי אם להעלות את החוק שלך, כן או לא, בסוף אמרתי: אוותר לך ונעלה את זה. אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <היו"ר מאיר כהן:> חברים, חבר הכנסת יוגב, אנא מכם, בשקט. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, מסמיך את שר הפנים, בין היתר, להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר מעבר לתקופה המרבית הקבועה בחוק, אם נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומת העובד הזר לכלכלה, למשק או לחברה. בהצעת חוק זו, שיזמו חברי הכנסת איתן ברושי, נורית קורן, מירב בן ארי ויפעת שאשא ביטון, מוצע להבהיר, לאור כמה מקרים שהתעוררו לאחרונה, כי אפשר להאריך רישיון לישיבת ביקור כאמור לעובד זר גם אם התקיימו נסיבות מיוחדות של תרומתו לתרבות ולספורט – ברושי שוחר תרבות וספורט. הארכת רישיונות של עובדים זרים לפי סעיף זה תיעשה לאחר התייעצות עם שר האוצר ובהסכמת שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. כמו כן מוצע לקבוע כי שר הפנים יהיה רשאי, לאחר התייעצות עם שר האוצר, בהסכמת שר העבודה, הרווחה – אגב, רק על המשפט הזה עיכבנו את החוק איזה שלושה שבועות – והשירותים החברתיים, ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לקבוע בתקנות נסיבות שיראו אותן כנסיבות מיוחדות וחריגות של תרומת עובד זר כאמור. הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, לכן אבקש כי הכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אגב, גם החוק הנוכחי היום, במצב היום, מסדיר את הנושא הזה שגם תרבות וספורט, אבל היות שמר ברושי ביקש להדגיש את זה באופן חיובי, נענינו להצעה הזאת, ואני מבקש מכולם לתמוך בהצעה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, אתה תוכל לברך אחר כך, לא עכשיו, אדוני. אין הסתייגויות, אבל יש רשימת דוברים. חברת הכנסת זהבה גלאון – בבקשה, גברתי; מוותרת. חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג, גברתי – מוותרת. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שנייה. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיף 1 – 32 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 32 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, ברשותכם – – – <דוד ביטן (הליכוד):> נא להוסיף לפרוטוקול. <היו"ר מאיר כהן:> לפרוטוקול להוסיף את מי? את דודי ביטן, את חברת הכנסת טלי? לא. את חבר הכנסת נגוסה, את חבר הכנסת אכרם ואת חבר הכנסת ילין. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 37 נגד – 4 נמנעים – אין חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 37 בעד, ארבעה מתנגדים. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. חבר הכנסת ברושי, בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בחוק הקודם, חברי דודי אמסלם, נמנעתי, כי הייתי חלוק על חלק מהדברים. אנחנו בעד הפחתת מחירי מים. פה, אדוני היושב-ראש ואדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו תומכים בהצעת חוק שהובלתי יחד עם חברים נוספים, לשילוב אמנים וספורטאים ממדינות נוספות. זה מה שמאפיין עולם של תרבות וספורט, שהוא פתוח ואין לו גבולות מדיניים. אמנים זרים וספורטאים זרים תורמים רבות בתחומים האלה בישראל, כמו שגם אמנים וספורטאים ישראלים משולבים בפעילות בחו"ל, וגם קבוצות וגופים מופיעים, והם שגרירים נאמנים של מדינת ישראל, שהפכה להיות בהחלט מקור גאווה בתחומים רבים, ודאי בתרבות, באמנות ובספורט. וכך אנחנו הגענו להצעה הזאת, שאומרת שאפשר, לפי כללים ברורים, לאפשר לספורטאים ואמנים בתחומים הללו להיות כאן יותר מתקופה שמוגדרת חמש שנים ועוד שלושה חודשים, שזה תקופה של מה שנקרא עובד זר. החוק הזה נעשה יחד עם מינהל האוכלוסין ומשרד הפנים, ואני חושב שיש כאן תרומה – ורבים מחכים להחלטה הזאת – כדי לאפשר לתרבות ולספורט להישאר ולהיות אבן יסוד בחברה הישראלית. במסגרת תפקידי כראש המועצה האזורית עמק-יזרעאל, כמנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט וכמזכיר התנועה הקיבוצית, פעלתי רבות לקדם תחומים אלה. אני רוצה להודות בראש ובראשונה לשר הפנים אריה דרעי, שנתן את ברכתו להצעה, וליועצת שלו נילי ברוש; לשרת התרבות והספורט מירי רגב ולצוות שלה; לחברות הכנסת נורית קורן, מירב בן ארי וד"ר יפעת שאשא ביטון, שהיו שותפות וחתומות על החוק; למינהל האוכלוסין; לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולעומד בראשה, חברי דודי אמסלם, ולצוות שלו, וביחד עם האחרים – הצוות של הלשכה שלי בעבר ובהווה. לכולם אני מודה, ואני אומר לכם שזה חוק חשוב ולטובת המדינה, ללא חלוקות של פוליטיקה או מפלגות. בהצלחה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 191), התשע"ז–2017> [מס' כ/661; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 18148; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 191), התשע"ז–2017. תציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברת הכנסת טלי פלוסקוב. בבקשה, גברתי. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 191), התשע"ז–2017, שמקורה בהצעת חוק פרטית אשר הגישה חברת הכנסת תמר זנדברג. חוק הביטוח הלאומי קובע כי מענק לידה ישולם רק ליולדת שאושפזה בבית-חולים בקשר ללידה. הוראה זו נועדה לעודד נשים ללדת בבית-חולים תחת השגחה רפואית. בהצעת החוק שלפניכם מוצע לקבוע כי מענק לידה ישולם גם ליולדת שלא הזדקקה לאשפוז בקשר ללידה, במצבים שבהם מיילדת או רופא אישרו כי הם נכחו בלידה והלידה התקיימה בהתאם להוראות חוזרי משרדי הבריאות בעניין לידות בית. הוראות משרד הבריאות נועדו להבטיח את בריאות האם והיילוד במהלך הלידה שהתקיימה בבית ולאחריה. על מנת לקבל את מענק הלידה תצטרך היולדת להעביר את תצהיר המיילדת או את תעודת הרופא למשרד הבריאות, ומשרד הבריאות ימסור על כך דיווח למוסד לביטוח לאומי, והוא ישלם ליולדת את המענק. מה שבעצם זה אומר – שחסכנו לנשים ריצות בין משרדי הממשלה ולקחנו את זה על עצמנו. מסירת תצהיר המיילדת או תעודת רופא למשרד הבריאות תיעשה באמצעות טיפות-החלב, אשר יעבירו את המידע לביטוח הלאומי באמצעות מערכת ממוחשבת. במהלך דיוני הוועדה התברר כי נדרשת תקופה של כשנה וחצי לפיתוח המערכת הממוחשבת, ועד לפיתוחה יועבר המידע באמצעות קובץ מחשב שבו מרוכזים כל הפרטים. הצעת החוק מאפשרת ליולדות שרוצות בכך ללדת בביתן, ועם זאת ההצעה קובעת שלצורך קבלת מענק הלידה יש לשמור על הכללים וההוראות שיבטיחו את שלומם של האם והיילוד. להצעת חוק זאת לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. כמובן, מכאן ברכות לחברת הכנסת תמר זנדברג. אני חייבת להגיד, אנחנו בוועדה תמיד – אדוני יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף, אני יודעת שמילאת את תפקידך בחו"ל כנציג מדינת ישראל. בדיון שהיה בוועדה אמרנו לנציגי הביטוח הלאומי שאנחנו, גם נשים וגם גברים שמטפלים בהצעות חוק שקשורות לנשים, נמשיך לשגע את אנשי משרד הבריאות – לשגע, כמובן, במובן הטוב – בהצעות חוק שמיטיבות עם נשים, במיוחד נשים בלידה ואחריה. אז תודה רבה לכל השותפים, וכמובן, אני מבקשת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> מתי החוק נכנס לתוקף? <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> החוק נכנס לתוקף חצי שנה – – – <קריאה:> – – – <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הגענו להבנה בסוף על שלושה חודשים? הביטוח הלאומי ביקשו שלושה חודשים, כי הם טענו שהם עכשיו בלחץ של הרבה הצעות חוק שקשורות לחוק ההסדרים. מאוד ביקשנו מהם להצטמצם בזמן, כי חצי שנה – חשבנו שזה הרבה מאוד זמן. אדוני היושב-ראש, אמרתי להם שאם היית אתה מנהל את הדיון, לא היית נותן להם חצי שנה. אז אני שמחה מאוד שהגיעו להבנה והצטמצמו – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר להחריג את מירב בן ארי? <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – לשלושה חודשים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה רבה לכולם. כמובן, אני מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת תמר זנדברג ביקשה רשות דיבור – בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. החוק הזה עושה דבר נורא נורא פשוט: הוא בא לתקן אפליה כלכלית שעד היום הונהגה על סמך מקום הלידה. בעבר הייתה מדיניות לעודד לידות בבית-חולים ולא בבית, על סמך התובנה שלידות בבית מסוכנות יותר. אבל היום ידוע שלידה שהיא בסיכון נמוך ומלווה על-ידי מיילדת מוסמכת, על-פי נוהל שקבע משרד הבריאות – לידה שעומדת בנוהל הזה אינה מסוכנת יותר. ועל כן, כל מה שנשאר זה בעצם אפליה כלכלית על בסיס אותו מענק לידה, שהוא בעצם מענק שמיועד להוצאות הראשוניות על התינוק או התינוקת. ועל כן, אנחנו היום מבטלים את האפליה הזאת ומעניקים את מענק הלידה על-פי לידה שהיא בטוחה, שהיא מפוקחת, שהיא לפי הנחיות משרד הבריאות, ללא קשר למקום שבו היא התקיימה. ולתודות. אני רוצה מאוד מאוד להודות קודם כול לשר הבריאות יעקב ליצמן. תודה לך, אדוני השר, גם על התמיכה וגם על העבודה. זה המקום גם להודות לצוות שלך, ובמיוחד למוטי בבצ'יק, שעוזר לנו כאן בכול; ולשאר צוות משרד הבריאות – לעו"ד טל נשרי מהייעוץ המשפטי ולעו"ד טליה אגמון, גם היא מהייעוץ המשפטי של משרד הבריאות; מהביטוח הלאומי – למנכ"ל הביטוח הלאומי, למנכ"ל המוסד שלמה מור-יוסף; לאורי קנדל ואלעד זכות, שני היועצים שלו, שעבדו אתנו על החוק הזה; לאתי נמרודי, מנהלת תחום אימהות, ועליזה ברלזון, מנהלת אגף משפחה; ולעו"ד מיכל מזוז מהלשכה המשפטית של הביטוח הלאומי. תודה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ליושב-ראש הקבוע אלי אלאלוף, שנתן "פוש" לחוק הזה בהתחלה, ולמחליפה שלו חברת הכנסת טלי פלוסקוב – – <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה בדיוק כמו לידת בית. <תמר זנדברג (מרצ):> נכון. – – חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שסיימה את הדיון וגם הציגה כאן; למנהלת הוועדה ענת כהן שמואל ולצוות הוועדה; ליועצות המשפטיות עו"ד שמרית שקד ועו"ד ענת מימון, שליוו אותנו. תודה לכולכן. תודה לשרת המשפטים ויושבת-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה איילת שקד על התמיכה; תודה לארגון "נשים קוראות ללדת", ובמיוחד לקשת קורם, שהיה לי הכבוד שהייתה היועצת שלי בתחילת הכנסת הקודמת, לנילי אלכסנדרוביץ, ולארגון אמה"י, שזה ארגון מיילדות הבית בישראל, ובמיוחד למיכל בונשטיין ולמיילדות. ותודות אחרונות – לצוות שלי, ליועצת הפרלמנטרית טלי טסלר, לאופיר בר-זוהר, אלעד וולף, לתום כהן ודור בן-דור. תודה לכולכם, תודה על התמיכה. נצביע בעד. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה, בקריאה ראשונה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 191). <טלי פלוסקוב (כולנו):> שנייה. <היו"ר מאיר כהן:> בקריאה שנייה, סליחה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–2 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 191), עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 191), התשע"ז–2017, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 191) עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ברכות ליוזמים. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. חבר הכנסת סמוטריץ – חבר הכנסת סמוטריץ לא נמצא. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 6) (אמצעי זיהוי ביומטריים), התשע"ז–2017> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1108); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 6) (אמצעי זיהוי ביומטריים), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים. אם לא – השר ליצמן. בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מציג את החוק בשם שרת המשפטים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 6) (אמצעי זיהוי ביומטריים), התשע"ז–2017, היא תולדה של הטמעת מערכת טלפוניה חדשה בשב"ס בשם מערכת "שחף". מטרת המערכת היא הקניית יכולת בקרה בידי שב"ס בניהול מערך הטלפונים בגבייה באגפי שב"ס לצורך שמירה על התנהלות תקינה ומניעת שימוש לרעה במערכת הטלפונים על-ידי האסירים. המערכת מבוססת על זיהוי קולי של האסיר. דגימת קול ניטלת מן האסיר, במטרה לאפשר לאסיר שימוש בטלפון ללא חשש מגנבה או מאובדן הכרטיס. ככלל, למעט במקרים חריגים, נטילת דגימת הקול תיעשה בהסכמת האסיר. השימוש בדגימת קול העלה את הצורך בעיגון חוקי של השימוש באמצעי זיהוי זה, וכן צורך בתיקון רחב יותר של חוק אמצעי זיהוי, שיאפשר, לאור הטכנולוגיה המתפתחת, שימוש באמצעי זיהוי ביומטריים נוספים במסגרת המאגר המשטרתי. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו–1996, כולל כבר היום הוראות שנועדו להבטיח כי נטילת אמצעי זיהוי תיעשה תוך שמירה מרבית על כבוד האדם ופרטיותו. הוראות שונות בחוק נוגעות בהגבלות על השימוש באמצעי הזיהוי שניטלו, חסיון הנתונים שבמאגר, הגבלת השימוש למטרות מסוימות והוראות נוספות הקשורות לניהול המאגר. מטרתו של תיקון זה היא הסדרת ההיבטים הקשורים לנטילת דגימת קול של אסירים, שמירתה במאגר מידע, תכליותיה והשימוש בה. נוסף על כך, הצעת החוק פותחת את האפשרות לשימוש באמצעי זיהוי ביומטריים אחרים, כפוף לשיקול דעתו של השר לביטחון הפנים ולהחלת הוראות החוק ביחס אליהם, כדי להבטיח שהשימוש בנתונים ביומטריים יהיה כפוף להוראות החוק המגינות על הפרטיות ועל חסיון המידע. הצעת החוק גובשה בתיאום עם המשרד לביטחון הפנים, משטרת ישראל ושירות בתי-הסוהר. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. יש רשימת דוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. ההרשמה סגורה. אדוני, שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרה שקד – שהייתי רוצה, אם היא הייתה פה, לשמוע – מפרסמת את ההודעה הבאה: השר דרעי אישר בישיבת קבינט כי מדינה שתעביר את השגרירות שלה לירושלים תקבל פטור מארנונה. את הדברים האלה השר דרעי אמר בקבינט. זו לא בושה? קבינט דן בשוחד למדינות, בטובות הנאה כל כך זולות. לדבר על ארנונה למדינה, זה לא כבוד שנותנים למדינה. תשכנע אותה שתשנה את העמדה הפוליטית. כבר 50 שנים האנשים בכל המדינות קבעו ואמרו במפורש: ירושלים עיר שהיא כבושה. אתה רוצה שאנשים ישנו את הדעה שלהם על סמך פטור מארנונה? אין גבולות גם לחוצפה? אין גבולות לזלזול באנשים? מה, התרגלתם שטובת הנאה זה דבר רגיל ומובן מאליו, כמו ראש הממשלה, שעונה לי על שאלה כל כך פשוטה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> על איזה חוק אתה מדבר? <ענת ברקו (הליכוד):> על מה אתה מדבר? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תשמעו ותבינו. ראש הממשלה, כשאני שואל אותו שאלה – כל השרפות, שאתה דיברת על טרור הצתות, פיגועי הצתות, הערבים מציתים – אתה עונה לי תשובה: אם לא הצלחנו להוכיח – אם לא הצלחנו להוכיח זה לא אומר שלא היה? הרי היועץ המשפטי לממשלה סגר שמונה תיקים לראש הממשלה, שבכולם יש חומר. אם לא הצליחו להוכיח, אז הוא עשה את כל ההאשמות שם, את כל העוולות שנמצאות שם – לא מספיק שמתנות קיבל, הוא ומשפחתו, לפי בקשות? ההודאות כבר נמצאות, והוא מצוטט, הוא מבקש את המתנה, זו טובת הונאה, ואתם רוצים לתת טובות הנאה גם למדינות? אין בושה? אין גבולות לחוצפה? מה זה? <ענת ברקו (הליכוד):> למי – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – לא הבנתי – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זו לא הבעיה שלי, דרך אגב, שלא הבנת, בסדר? עוד פעם, רוצים לשחד, השרה שקד, בעוד נושא? העברתי כעת – ציטוט – את החלטת הממשלה למיגור תופעת הפוליגמיה. <ענת ברקו (הליכוד):> נו, אתה לא מרוצה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> צוותי עבודה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> נהדר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מצטט עדיין. צוותי עבודה יבחנו דרכים בתחום החינוך, האכיפה, התעסוקה, קיצוץ קצבאות ותמריצים. ההמשך, התגובה של מי? של השר אריאל, מאותה מפלגה: נכון, זה חשוב, ודרך להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, תודה רבה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מה, עקירת אנשים קשורה לריבוי נשים? <ענת ברקו (הליכוד):> אתה בעד שיהיה הרמון בנגב? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> איזה חוסר הבנה – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה בעד הרמון? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – איזו גזענות. הבעיה של הבדואים היא הקיום – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – לא ריבוי הנשים. <ענת ברקו (הליכוד):> וריבוי נשים, אתה בעד? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, שלוש דקות, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, חברי, לנצל אולי את ההזדמנות האחרונה הזאת, לפני שכולנו ניפול לאותו בור שכרתה לנו הממשלה וכרה לנו ראש הממשלה, שקוראים לו חוק ההסדרה. צריכים להיות אנשים – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> זה בשבוע הבא. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אין דבר, אנחנו רוצים לעצור את זה. מה זה חשוב אם זה יהיה בשבוע הבא? האסון שאנחנו הולכים אליו הוא אותו אסון אם זה יהיה השבוע או בשבוע הבא. הייתה לי הרגשה שבאיזשהו מקום איזשהו היגיון השתרר פה בשורות הממשלה ואצל ראש הממשלה, והוא אמר לעצמו, אולי נעבור את זה. אבל השיגעון התגבר על ההיגיון – השיגעון התגבר על ההיגיון, הקיצוניות היתרה התגברה על הקיצוניות, כי מתינות כבר אין בתוך הממשלה, והשורה התחתונה היא שהחוק הזה יעבור. היום היינו בוועדה המיוחדת. יש שם מאות הסתייגויות; ההסתייגויות כמובן הופלו. זה לא משנה, זה הכול טכניקה. יש פה דבר מהותי אחד: ישראל עומדת לעשות צעד מכריע בדרך לסיפוח. לפעמים קשה להבחין בתהליכים, כי מטבעם הם מתנהלים לאורך תקופה ולא רואים אותם, אבל כשיש אירוע אחד הוא פתאום בולט, ואז מסתכלים אחורה ואומרים: רגע אחד, הלוא כל הדברים האלה היו כבר ברורים כשהם התרחשו. חוק ההסדרה הוא מהמשפחה הזאת. ברגע שהוא יעבור, תהליך הסיפוח יקבל את הלגיטימציה שלו, ומרגע זה ואילך אפשר יהיה כבר לעשות כמעט מה שרוצים. יש בחלק הזה של הכנסת המון אנשים מאושרים. הם הולכם וחוגגים. זה לא חג, זה חגא, מפני שהצעד הזה, שאתו יבוא גם ראש הממשלה לנשיא ארצות-הברית, הנשיא הכי בלתי צפוי, בלתי מתוכנן ובלתי פוליטיקלי-קורקט שיש היום, אולי שהיה – אל תהיו בטוחים שהוא יקבל אותו בחיבוקים ונשיקות; אל תהיו בטוחים שהוא יברך על כך. התגובה יכולה להיות בדיוק הפוכה, וזה יכול להסתיים בתסריט מאוד גרוע. אבל נעזוב כרגע את אמריקה, הפטרון שלנו, ונלך לאירופה, נלך לגופים בין-לאומיים. זאת הזמנה לסטירת לחי שהקהילה הבין-לאומית תיתן לישראל, וכל מי שאתנו ובינינו שעדיין מאמין שלמדינה הזאת יש ערכים ושהיא עדיין נוהגת באופן אנושי ובאופן דמוקרטי, זאת תהיה נקודת התפנית שממנה לא נאמין עוד. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הצעת החוק הזאת – אם היינו חיים במצב נורמלי ביותר והיה לנו מלוא האמון במשטרה, בתפקוד המשטרה, בהחלטות המשטרה, בהצהרות המשטרה ואיך המשטרה משתמשת בכוח שיש לה כדי להעביר דברים, היה מן הראוי לחשוב עליה כמה פעמים ולהחליט עד כמה היא פולשת לפרטיות ועלולה להיות כלי בידי המשטרה כדי להגביל את החופש האישי של אנשים, אפילו אם הם עצורים. אבל להביא את הצעת החוק הזאת לאחר כמה שבועות שישבנו והקשבנו איך המשטרה, בדורסנות רבה, עם ראש הקודקוד שלה, משתמשת בכוח שבידיים שלה כדי להעביר גם שקרים, גם גרסאות מפוקפקות, גם להשתמש בכוח הפוליטי שבידיים של שר המשטרה כדי להכפיש אוכלוסייה שלמה, כדי לתקוף חברי כנסת, כדי לטעון שהם צריכים להיות בחקירות פליליות על עבירות שהם עשו – לבוא אחרי שבועיים כאלה, לבוא ולתת למשטרה, אותה משטרה שהתנהגה בצורה שהתנהגה בשבועיים האחרונים, גם את היכולת ואת האפשרות לאסוף נתונים ביומטריים, להוציא אותם מעצורים ולהשתמש בהם, כשיכול להיות שנעצרו ואחר כך ישוחררו ואין שום בעיה עם ההתנהגות שלהם – לבוא ולתת להם את הכוח הזה, בעיני זה מסוכן מאוד. מסוכן מאוד לתת את הכוח ואת האפשרות הזאת, לצערי הרב, למערכת של משטרת ישראל, שהוכיחה בשבועיים האחרונים שהיא מובלת יותר מאינטרסים פוליטיים של מי שעומד בראשה ושל מי שעומד בראש ראשה, כלומר, ראש הממשלה – ומוכנים לשחק לידיים של הפוליטיקאים ולא להתנהג במקצועיות. אני חושבת שאנחנו צריכים לעצור לרגע ולחשוב ולהחליט אם זה סוג המשטר שאנחנו רוצים לקיים במדינה, שאנחנו מוותרים בשם כל ההסתות שעושים בתקופה האחרונה, גם בענייני השרפות, גם בענייני הריסת הבתים וגם בענייני אום-אלחיראן – בשם ההסתה הזאת להתחיל לכרסם יותר ויותר במה שנשאר ממרחב של תפקוד דמוקרטי, ולתת את הכוח למי שנוהג בדורסנות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי, יש דברים שאמורים להדאיג את כולם. אחד מהם – כאשר המשטרה והשר לביטחון פנים משקרים במצח נחושה. ואני אסביר: אחרי האירועים של אום-אלחיראן אני עצמי פניתי למכון לרפואה משפטית, אבו-כביר, וביקשתי מהם לבדוק אותי ולהוציא דוח. לפני שעה קלה קיבלתי את ממצאי הדוח, וכתוב שם כך: הפצע בראש הוא מוארך, עם שפשוף ושפך דם מקביל לו. ממצא זה יכול להתיישב עם פגיעת קליע, כלומר, משפשוף של קליע ספוג, כפי שטוען הנבדק. זו ההחלטה. זה כדור ספוג שפגע בי. הובלתי באמבולנס לבית-החולים ושמעתי את המשטרה אומרת שנפגעתי מאבנים, לכן החלטתי לפנות למכון לרפואה משפטית – כמו ששמענו שיעקוב אבו אלקיעאן שייך ל"דאעש"; שתי דקות אחרי האירוע כבר בדקו וכבר החליטו. אני חושב שהסיפור שלי הוא הסיפור הקטן ביותר בנושא. הסיפור של יעקוב בוודאי יותר גדול מהסיפור שלי, הסיפור של הריסת הבתים יותר גדול, וכל סיפור התכנון והבנייה בקרב האוכלוסייה הערבית הוא הסיפור הגדול ביותר. כשהשר לביטחון פנים משקר בזה – משקר לגבי יעקוב אבו אלקיעאן, משקר לגבי האירוע כולו; והיה עוד שקר לפני חודשיים – הוא אמר לי: בבקשה, קח, אני חותם לך, תבקר אצל האסיר מרואן ברגותי. אני מבקש, אני יוצא, ואני קורא ציוץ של השר שהדם שלו רותח: איך חבר כנסת מבקר אצל מרואן ברגותי. <ענת ברקו (הליכוד):> מה יש לך לבקר – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני חושב שכולנו עכשיו מבינים שהוא שקרן סדרתי. <ענת ברקו (הליכוד):> מה יש לך לבקר אצל ברגותי? <יהודה גליק (הליכוד):> – – – ברגותי – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לומר לכם שוועדת חקירה ממלכתית – – <ענת ברקו (הליכוד):> לך לבקר אצל ברגותי. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – זה לא אני, ועדת חקירה ממלכתית בישראל, קבעה שהמשטרה מטפחת תרבות שקר – – <ענת ברקו (הליכוד):> ועדת חקירה על זה שאתה הולך לבקר את ברגותי. לא צריך לעשות מאמץ. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – והיא גם קבעה שהמשטרה מתייחסת אל הערבים כאל אויבים, ולא רק כאל אזרחים. אני רוצה לומר לכם: אני קורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> על השקר הזה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז השר ארדן לא הסכים לוועדת חקירה פרלמנטרית. למה אנחנו רוצים ועדת חקירה נייטרלית, והשר לא רוצה. עכשיו הוא צייץ בטוויטר שאני שקרן – אחרון הטוקבקיסטים, השקרן ארדן, השקרן הסדרתי. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. תודה רבה, אדוני. תודה לך. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אתה מוותר? מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – מוותרת. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רגע, אני אמור לעלות? <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, אדוני? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אמור לעלות? <היו"ר מאיר כהן:> לא, לא, אתה כבר – אם אדוני רוצה – אנחנו עוברים להצבעה. נעבור להצבעה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> את מי? יהודה גליק? יהודה גליק, הקראנו את שמך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יאללה, עבר זמנו בטל קורבנו. <היו"ר מאיר כהן:> כן, אני – טוען חבר הכנסת שהוא ישב פה ולא הקראתי את שמו – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הקראת. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הקראת, הקראת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כמה שאוהבים את יהודה – הקראת. <היו"ר מאיר כהן:> – – אדוני המזכיר. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו רוצים לעבור להצבעה. <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <קריאה:> שמית. <היו"ר מאיר כהן:> מה? <קריאה:> הצבעה שמית. <היו"ר מאיר כהן:> מי? רגע. <קריאה:> הצבעה שמית. <ענת ברקו (הליכוד):> אבל הוא לא נותן ליהודה גליק לדבר. <היו"ר מאיר כהן:> חבריא, אני מפעיל הצבעה. בבקשה, אני מבקש מכולם לשבת. מי בעד ומי נגד? בקריאה ראשונה. <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל די, אנחנו בעד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> איזה שמית? <היו"ר מאיר כהן:> חברים, חברים, חברים. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון מס' 6) (אמצעי זיהוי ביומטריים), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 29 בעד, שמונה מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. <הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/679); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> סמוטריץ, מדברים לפי גובה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ארים את הפודיום. אדוני היו"ר, יש לך את הנוסח – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן. רגע, רגע. אדוני, סליחה. הצעת החוק הקודמת עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט. עברה את הקריאה הראשונה. בבקשה, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר, חברי חברי הכנסת, אני שמח להציג שוב בפניכם היום לקריאה ראשונה הצעת חוק בקונסנזוס – זה קורה לי יותר מדי, אני מתחיל לחשוש. חתומים עליה באמת מכל קצוות הבית היקר הזה. הצעה זו אומרת דבר נורא נורא פשוט: יש מסוג – לא יודע, אני קצת מתלבט אם צריך לחוקק בכלל דברים כאלה, אבל היא עושה דבר נורא נורא פשוט, ואומרת שחיילי צה"ל יוכלו להצביע, להזדהות, כאשר הם באים להצביע בקלפי בבחירות, באמצעות כרטיס חוגר. מדהים כמה דבר כל כך פשוט יש לו חבלי לידה כל כך קשים, ולתאם עם זה ועם ההוא, ועם משרד הביטחון. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תעודת חוגר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה אמרתי? אה, תעודת חוגר. תודה רבה, חבר הכנסת כבל. באמת הצעה פשוטה וטובה. כמו שאמרתי, היא בקונסנזוס, שום ויכוח, שום מחלוקת. ולכן אבקש מכם להצביע בעדה בקריאה ראשונה, ואחר כך, בעזרת השם, נקדם אותה מהר מאוד. חבר הכנסת סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, יקדם אותה לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה לנצל ממש בקצרה – אני מניח שהפעם קצת פחות בקונסנזוס, כנראה, מה שאני הולך להגיד עכשיו, אני מקווה שזה לא יקלקל – אבל היה כאן דיון בתחילת סדר-היום על החזרת הסמכות לאשר או שלא לאשר את חוק העזר העירוני לתל-אביב מן הממשלה אל שר הפנים. זו סוגיה ידועה וכאובה שנמצאת בוויכוח כאן, בבית הזה, כפי שהיא נמצאת בוויכוח בחברה הישראלית, על צביונה וזהותה של השבת, כחלק מן הדיאלוג שאנחנו מנהלים על זהותה וצביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. והקפדתי לומר דיאלוג שמתקיים בחברה הישראלית ומתקיים כאן גם בבית הזה, כי אני חושב שאחת הבעיות, או מי שיצר לנו את הבעיה בהקשר הזה, זה שוב בית-המשפט העליון. אנחנו חברה מורכבת. וכשם שפרצופיהם שונים, אדוני היושב-ראש, כך גם דעותיהם. <היו"ר מאיר כהן:> אין דעותיהם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כשם שפרצופיהם שונים, כך גם דעותיהם שונות. ואגב, זה לא דבר שצריך להיבהל ממנו. באנו מארבע קצוות הארץ לפני לא הרבה מאוד שנים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> העולם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תבל. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כן, הארץ זה ביטוי. ארבע קצוות הארץ – הכוונה מכל העולם. מארבע קצוות העולם. תודה על התיקונים היום, חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הפרוטוקול לא יודע את זה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> וברוך השם, באנו עם זהויות שונות ותרבויות שונות ואמונות שונות ומנטליות שונה, ואנחנו הולכים ומתקבצים ובונים כאן חברה אחת. והדיאלוג הזה שאנחנו מנהלים בינינו, מה לעשות – אחת הסיבות, אגב, שעוד אין לנו חוקה היא שעוד לא הצלחנו להגיע לבשלות כזאת שאפשר יהיה לייצר הסכמה לאומית רחבה, שנדרשת כאשר מכוננים חוקה למדינה. זה ייקח כנראה עוד כמה שנים. צריך לא להיבהל מזה, צריך לקחת את זה ברוח טובה, וללמוד לנהל את הדיאלוג הזה. איפה מתחילה הבעיה? כאשר זה מגיע לבית-המשפט העליון, והוא מבקש להכניס אותנו למיטת סדום, שאומרת: תכריעו – או תסגרו מחר את כל המרכולים, או תאשרו אותם על-פי החוק. זו עמדה שברמה המשפטית יש בה היגיון: מדינה מתוקנת מתקשה להתנהל בצורה שבה החוק אומר א' והפרקטיקה הנוהגת היא ב'. תחליטו: או שתתקנו את החוק ותתאימו אותו לפרקטיקה, או שתתמודדו עם הפרקטיקה, תאכפו את החוק ותסגרו את המרכולים. עכשיו, ברור שאני – ונדמה לי שהאגף הדתי, ולא רק הדתי, כאן בכנסת, שחרד לצביונה של השבת, וחושש מאוד – חלקנו באים לזה מצד של הזהות היהודית ומקומה היהודי של השבת, אחרים באים לזה מצד הערך הסוציאלי והחברתי שלה – אנחנו לא יכולים לתת סטמפה, אנחנו לא יכולים לתת תעודת כשרות פורמלית, לפתיחת עסקים בשבת. לכן, אם מישהו מצפה שאנחנו עכשיו נאשר את חוק העזר של עיריית תל-אביב, וניתן עכשיו גושפנקה – לראשונה, אגב, בניגוד לקונסנזוס שהיה נהוג במשך הרבה מאוד שנים, לפתיחת עסקים בשבת – זה לא יקרה. אז מה האלטרנטיבה? אנחנו צריכים לסגור את כל המרכולים. אם זה תלוי בי, אם אני צריך לבחור בין שני הדברים הללו, אז ודאי זאת הברירה שלי. אני גם חושב, אגב, באמת באמת, אמונתי שזה הדבר הנכון. זה הדבר הנכון מצד הזהות היהודית של מדינת ישראל, מצד הערך של שבת כמשהו יהודי, וזה גם הדבר הנכון מצד הערך הסוציאלי של שבת. אבל אני שואל אותך, חבר הכנסת שמולי: האם לדעתי זה הדבר הנכון היום, זה הדבר הבריא לחברה הישראלית היום, שבצעד חד נסגור? אפילו אתה מתלבט, כנראה. זאת אומרת, יש דברים שלא נכון להכניס אותם אל תוך מיטת סדום. כאשר אתה בא אלי ואומר לי: תשמע, או תסגור את הכול או תאפשר פורמלית – זה חוסר הבנה של המורכבות של המציאות. עכשיו, זה כשל שהוא אינהרנטי לשיטה המשפטית השגויה שבית-המשפט העליון פיתח בעשורים האחרונים. תפיסת "הכול שפיט" אומרת: כל המציאות – אני יכול לנתח אותה באזמל המנתחים המשפטי. עכשיו, מה לעשות שמשפט, באופן בסיסי הוא דיכוטומי: מותר, אסור, שחור, לבן, חוקי, לא חוקי. אז נכון, כאשר בית-המשפט היה צריך להתאים את המשפט למציאות – ומה לעשות, המציאות קצת יותר מורכבת וקצת יותר צבעונית מצבעי השחור-לבן שהמערכת המשפטית יודעת – אז הוא בנה כל מיני מושגי שסתום: איזונים, מידתיות. בעצם הוא קצת הרס גם את המשפט, כי המשפט הפסיק להיות כללים ברורים. עקרון הוודאות, שהיה אחד מעקרונות היסוד של השיטה המשפטית שלנו, ולא רק שלנו, די – כמעט נעלם בשיטת המשפט הזאת. ועדיין, המשפט – מה לעשות, הוא מכניס אותנו למיטות סדום, הוא מכניס אותנו לאיזשהן מגירות, והמציאות היא הרבה יותר מורכבת. עכשיו, זה קורה בהמון סיטואציות. קחו את חוק ההסדרה, שנדבר עליו בימים הקרובים פה במליאה. מה קרה בכל העתירות בשנים האחרונות? הרי נוצרה פרקטיקה של מאחזים לא חוקיים, אין כרגע זמן להרחיב בה. היא נוצרה בכוונה, כי הממשלות רצו לפתח את ההתיישבות, כל אחת מסיבותיה שלה: פוליטית, מדינית, ביטחונית, אידיאולוגית, קלף מיקוח למשא-ומתן – לא חשוב כרגע. מצד שני, לא רצו לעשות את זה לקול תרועת החצוצרה, כדי לא להרגיז את "הדוד מאמריקה". אז יצרו פרקטיקה מורכבת. בא בית-המשפט העליון ואומר: חברים, אין דבר כזה. או תסדירו או תהרסו. עכשיו, להרוס הכול אנחנו לא מסוגלים – לא רוצים, לא מאמינים, לא מוכנים. אין ברירה, צריך להסדיר. אז הולכים לצעדים דרסטיים של חוק ההסדרה. אני מוכרח לומר שהפעם זה שירת אותי, כן? את האידיאולוגיה שלי, וכתוצאה מהאילוץ הזה אנחנו מביאים חוק מצוין, לשיטתי. אני מניח שאחרים – כמובן – יחלקו עלי בעניין הזה, אבל אנחנו מביאים חוק שלשיטתי הוא טוב. אבל התפיסה הבסיסית הזאת שאומרת למדינה: או תהרסי עכשיו את הכול או תסדירי את הכול – אגב, אצל הבדואים איכשהו בית-המשפט לא אומר את זה. הרי ברור לכל בר-דעת שאי-אפשר מחר בבוקר להורות למדינה: תהרסי 60,000 בתים לא חוקיים של הבדואים. מצד שני, גם להסדיר אותם מחר בבוקר as is אי-אפשר כי אנחנו לא רוצים; צריך להזיז אותם – חלקם. אני חושב שכל אדם שיש לו קצת common sense מבין שאי-אפשר להכריח את המדינה לקבל את ההחלטה הזאת כך, שחור–לבן, כי מה לעשות, המציאות היא קצת יותר מורכבת וצבעונית. ואני חוזר עכשיו לעניין השבת. הדיאלוג הזה על צביונה של השבת בחברה הישראלית צריך להתנהל בציבור; הוא צריך להתנהל במרחבים הדמוקרטיים לסוגיהם: ממשלה, כנסת, רחוב – "שבתרבות" הם קוראים לזה. ברוך השם, אני פטור מהעניין הזה, יכול להיות עם משפחתי וילדי בשבת, אבל אתם עוברים את ההתעללות הזאת. יש מרחבים דמוקרטיים שבהם אנחנו אמורים לנהל את הדיאלוג הזה ובסוף גם להגיע לאי-אלו הבנות. לא תמיד הן יהיו חותכות, לא תמיד זה יהיה הכול מוסר, שחור–לבן, הכול כן, הכול לא. לפעמים אנחנו ניתן למציאות להיות לא מושלמת בלי שנצטרך לתת לזה חותמת, בלי שנצטרך לתת לזה סטמפה. ככה מנהלים חיים ודיאלוג בחברה מורכבת ומגוונת דמוגרפית, תרבותית, כמו החברה שלנו. והניסיון הזה לגרור את הוויכוחים הציבוריים האלה לתוך בית-המשפט – כאשר בית-המשפט כביכול חייב להיות החלטי, הוא חייב לבחון את זה בהתאם לארגז הכלים המשפטי, שבאופן טבעי הוא הרבה יותר חותך – הניסיון הזה גורם נזק גדול מאוד לחברה הישראלית. הוא פוגע ביכולת שלנו לנהל את הדיאלוג הזה, הוא פוגע ביכולת שלנו להישאר מאוחדים, הוא פוגע ביכולת שלנו לגבש את אותן הבנות מאוד עדינות של הסכמה בשתיקה, של הבחנה בין עיר כזאת לעיר אחרת. הרי אחת ההתנגדויות שלנו לחוק העזר בתל-אביב היא מכיוון שברור שזה לא ייעצר בתל-אביב. ילך מחר בעל מרכול בראשון-לציון לבג"ץ ויגיד: סליחה, למה בתל-אביב מותר ובראשון-לציון אסור? ושוב יבוא בית-המשפט עם המשפטיזציה המאוד-מאוד מוחלטת ויגיד: סליחה, שוויון. כשאתה בא אל תוך המערכת המשפטית קשה לך לייצר את ההבחנה עכשיו בין תל-אביב לראשון-לציון, או לירושלים, או למקום אחר. <מירב בן ארי (כולנו):> בערים אחרות אין – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מצד שני, כשאתה לא בתוך בית-המשפט אתה מבין שיש הבדל: תל-אביב זה ככה – ושוב, שיהיה ברור, דעתי היא שבכל הארץ עסקים צריכים להיות סגורים בשבת, אמרתי את זה קודם, גם מהסיבה היהודית, הערכית, ולא פחות מזה, או לצדה של הסיבה היהודית, גם מהסיבה החברתית. אבל אני מוכן לקבל את העובדה שמכיוון שלא כולם חושבים כמוני, אז אני פה ושם יכול לעצום עין – שוב, לא כאשר דורשים ממני באופן אקטיבי לתת לדבר הזה הכשר, שאת זה כמובן אני לא יכול לעשות, לא מצפונית, לא ערכית, לא אידיאולוגית. אמרתי, זו דוגמה, ואני רוצה שנחשוב עליה, כי לכולנו חשוב בית-המשפט העליון, וכולנו מבינים שיש לו תפקיד חשוב. אבל צריך לדעת שבמקום מסוים התפקיד החיובי שלו נגמר והוא מתחיל לגרום נזקים – באותו מקום שבו הוא מנסה לאכוף הסדרים שהם מורכבים, והנכון הוא לתת להסדרים האלה להתעצב במרחבים הדמוקרטיים השונים בדיאלוג, בהסכמות, בהבנה שזה לא תמיד יהיה שחור–לבן, או הכול או לא כלום. והפטיש הזה של בית-המשפט – אני קראתי לו פה באחד הדיונים הקודמים, נדמה לי על חוק ההסדרה, "עריצות הרשות השופטת", ונורא נורא כעסו עלי, אבל זה חלק מזה – זו המחשבה הזאת שאפשר לכפות על החברה החלטה מסוימת, או אפילו לכפות על החברה את החובה להחליט החלטה מסוימת. אז אני מציע לכולנו פחות ללכת לבג"ץ. אני מציע לבג"ץ קצת ענווה, קצת הבנה של המורכבות והצבעוניות של המציאות והצורך לתת לה לפעמים להסתדר בעצמה. לא תמיד הכול שפיט. אני מזכיר לכם שאנחנו לא מצביעים על זה עכשיו, שלא תצביעו נגד בטעות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו לא מתבלבלים, אל תדאג. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אנחנו מצביעים על חוק טריוויאלי של הצבעה באמצעות תעודת חוגר לחיילי צה"ל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. רשימת הדוברים: חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת בצלאל: קודם כול, אני כמובן בעד החוק. זה חוק חשוב, פשוט, נחוץ ונכון. אבל אני רוצה להגיד לך גם בתור חברת מועצת העיר תל-אביב–יפו לשעבר, גם כאחת שמתגוררת בעיר כבר 15 שנה – קודם כול, בוא אני אגיד לך כמה דברים שטעית בהם: בכל הארץ, ולא רק בתל-אביב, יש עסקים שפתוחים בשבת. גם בנתניה, כשאני נוסעת למשפחה שלי ביום שישי, יש עסקים שפתוחים בשבת, וגם בראשון, וגם בקריית-שמונה – בטח, הנה, יפעת מהנהנת – וגם בערד. בכל הארץ יש עסקים פתוחים בשבת. <מיקי לוי (יש עתיד):> גם בירושלים. <מירב בן ארי (כולנו):> גם בירושלים, נכון, ואני בטוחה שכל אדם שיושב כאן במליאה יודע. לכן, לבוא ולהגיד שזה רק עניין של תל-אביב זה קודם כול לא נכון בבסיס. אני שמעתי את הדברים שלך, אז קודם כול בוא נשים את הדברים על השולחן: בכל מדינת ישראל, לאורכה ולרוחבה, מצפון לדרום, ממזרח למערב, יש עסקים שפתוחים בשבת. כנראה, דרך אגב, שרוב האוכלוסייה במדינת ישראל מרוצה מהסידור הזה. בזה אין ספק. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אל תבקשו ממני לתת לכם תעודת כשרות. אני לא – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אז אני רוצה להגיד לך, קודם כול, אני בטוחה שאתה לא צריך לתת תעודת הכשר, כי, ברוך השם, זה לא בידיים שלך. אבל כן, אין ספק שהנושא הזה של פתיחת עסקים בשבת, או פתיחת מרכולים בשבת, או לא משנה מה זה יהיה – מ"סופר-פארם" ל-AM:PM, או פיצוצייה, לצורך העניין – זה דבר שחברי הכנסת צריכים להחליט עליו, ובעיני כמובן זה לא צריך להיות במקום אחד, ודרך אגב, במשרד אחד או אצל שר אחד. אבל אין ספק שזה אחד הנושאים החשובים ביותר שאנחנו נצטרך להתמודד אתם. כי בסוף – אני רוצה להגיד לך עוד משהו – בסוף רוב אזרחי מדינת ישראל, רובם, רובם, אם אנחנו רוצים לשמור על הסטטוס-קוו, אם אנחנו רוצים לכבד את אזרחי ישראל – בשבת, נתנו כאן דוגמה אחרת, אוהבים גם להסתובב, גם לטייל בארץ, אבל גם לעשות את הקניות. <מיקי לוי (יש עתיד):> וגם ללכת לבית-כנסת בבוקר. <מירב בן ארי (כולנו):> נכון, וגם ללכת לבית-כנסת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אין להם משפחה, אין להם חברה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני, אני רוצה להגיד לך, אני רוצה להגיד לך משהו, כי זה קצת מטריד, זה קצת מטריד – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה לא דואג להם, אתה לא דואג להם. אתה עסוק בזה שאתה רוצה לכפות את אורח החיים שלך על כולם, וזה בלתי אפשרי – – – <מירב בן ארי (כולנו):> ענת, חברת הכנסת ברקו, צודקת במשהו אחד – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה לא דואג להם. הם לא מעניינים אותך. <מירב בן ארי (כולנו):> ב-30 השניות שנותרו לי אני רוצה להגיד לך משהו – העניין הזה של לבוא ולהגיד: אם אני יושב עם המשפחה בבית אז אני כאילו יותר טוב מכם, מאלה שמטיילים או עושים קניות – לא. כל אחד חי במדינה הזאת וצריך לבחור את אורח החיים המקובל עליו, וזה העניין. וחבל מאוד שזה מצטמצם לדיון קטן, כי זה לא שם; זה דיון חשוב, זה דיון עקרוני. ואתה יודע מה? זה בידיים של כולנו, תרתי משמע, לקבוע מה תהיה ההחלטה לגבי פתיחת עסקים בשבת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רק תסכימי אתי שאנחנו צריכים לנהל את זה, ולא בג"ץ. זה מה שאמרתי. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק. רשימת הדוברים נסגרה. <יהודה גליק (הליכוד):> חברים וחברות מתוקים ומתוקות מהקואליציה ומהאופוזיציה, "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך". רבותי, ירושלים היא בירתנו, וזאת עובדה. היא בירת העם היהודי שנים רבות, אלפי שנים. זאת עובדה. ירושלים היא בירת עם ישראל, וזאת עובדה. עכשיו, השאלה אם יכירו בכך או לא – זאת לא בעיה שלנו, זו בעיה שלהם. מי שלא מכיר בה הוא מנותק מהמציאות. כשאני קורא ושומע שיש גורמים ישראליים – אני חוזר עכשיו מארצות-הברית, באים אלי, אומרים לי: יש גורמים ישראליים שמשכנעים אותנו שלא להעביר את השגרירות – אני תופס את הראש שלי: לא יכול להיות, הרי אלפי שנה כל יהודי שמתחתן שובר את הכוס ואומר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". יש משהו יותר מירושלים? לא יכול להיות שאנחנו נבוא ונגיד לאנשים: אל תעשו את הדבר הנכון, כי יש טרור. סליחה, אם יש טרור, מתמודדים עם הטרור. חייבים לעשות את הדבר הנכון. שנת ה-50 לאיחוד ירושלים, שנת ה-50 ליום הנפלא הזה שבו כל העם היהודי, מקצה ועד קצה, עמד כולו נפעם: הודו לה' כי לעולם חסדו. האם יכול להיות שבאה מדינה בעולם, ארצות-הברית של אמריקה, רוצה להעביר לפה את השגרירות ואנחנו נשכנע אותם: אל תעשו את הדבר הנכון, כי יש טרוריסטים? הכניעה לטרור היא העידוד הכי גדול לטרור. חברים וחברות – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> סליחה. <ענת ברקו (הליכוד):> תזדכה על ג'בל-מוכבר. תזדכה. <יהודה גליק (הליכוד):> אנחנו מדברים על מערב-ירושלים, העברת השגרירות למערב-ירושלים, עם כל הכבוד. ירושלים רבתי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה אמרת ירושלים המאוחדת. איזה ירושלים מאוחדת? <יהודה גליק (הליכוד):> חברים – אל תפריע לי להפריע לך. חברים וחברות, מן הראוי שמן הבית הזה תצא קריאה, מהמתוקים והמתוקות שבקואליציה ועד המתוקים והמתוקות שבאופוזיציה, קריאה המאחדת את כולנו, שנאמר לכל העולם כולו: אם אתם לא מכירים בירושלים, הבעיה שלכם. אתם מנותקים מהמציאות. המציאות הזאת חזקה מכל דיבור. ירושלים היא בירתנו, ובמרכזה הר-הבית, הר בית ה', ציון מקום מקדשנו. תודה רבה לכם, חברים. אהבה גדולה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני המתוק. ואנחנו עוברים לחבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי, מוותר? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, אני עולה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למה שאמר פה חבר הכנסת סמוטריץ. כמובן, אני חושב שהחוק שלך הוא חוק מצוין וטוב, והקשבתי בקשב רב מאוד לדברים שאמרת, ואני מסוגל להבין את הטיעון שאמרת – שלא בכל דבר צריך לכפות בחירה. לפעמים יכול להיות שנכון יותר להשאיר איזשהו מרחב של גמישות. השאלה היא, איפה אתה שם את הגבול? כי הרי מה כמו הממשלה הזאת והקואליציה הזאת שיכולה היום, היום, עכשיו, להביא חוק למליאה שעכשיו אור הבוקר בחוץ – והכנסת הזאת תצביע בעד. כלומר, השאלה בסופו של דבר היא לא מה יגן – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הנה, זה בשבילך, מוטי. השאלה היא לא מה יגן בפני מה שאתה כינית עריצות הרשות השופטת, אלא מה יגן מפני עריצות הרוב הפרלמנטרי שנמצא כאן בכנסת – והרוב הזה משתנה. אבל מה יגן על המיעוטים? מה יגן על האופי היהודי והדמוקרטי של המדינה? מה יגן על עקרונות מגילת העצמאות? כלומר, העובדה שמדינת ישראל קמה יש מאין ובמשך – בעיקר בשנותיה הראשונות – מצאה כל מיני אלתורים בכל מיני תחומים שהלכו בין הטיפות, זו הייתה האמת שהייתה יפה לשעתה. אבל אני חושב שבסופו של דבר, כמו שאמר בן-גוריון, אנחנו ניבנה גם על החרב אבל גם על המוסר. כן הקשבתי לדבריך וכן הצלחתי להבין את ההיגיון שטמון בטענה של הגמישות. השאלה שלי: מה יגן לא על החרב, אלא על המוסר, שגם עליו ציווה בן-גוריון. ואם הולכים לשיטתך, אז אני לא יודע איפה אנחנו שמים את הגבול. ברגע שתוכל לפתור את זה – ולדעתי הכנסת, ולא משנה מי הרוב הקואליציוני, כי פעם זה אתם ופעם זה אנחנו – אבל כל עוד לא פותרים את השאלה הזאת, אני חושב שאי-אפשר לוותר או לפקפק בנחיצות של בית-המשפט העליון. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר. חבר הכנסת מיקי לוי. <מירב בן ארי (כולנו):> שאלו שלום ירושלים. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת סמוטריץ, קודם כול, החוק שלך נהדר. אנחנו נצביע בשבילו. הוא עושה שכל. יישר כוח. אבל לא יכולתי להישאר אדיש לדברים שאמרת מעל הדוכן, ולו רק בגלל ש-1%, 51%, חושב אחרת ממך. לא לקחתי הרבה יותר, למרות שזה הרבה הרבה יותר. ואתם כל פעם נוגסים עוד פעם ועוד פעם, ודווקא ה-51% נותנים את הכבוד לצד של המאמינים, של הדתיים, שרוצים לסגור שכונה פה ורוצים לסגור רחוב שם. ואני בא מירושלים, ממקומות שסגרו רחובות, והבנתי את זה והגנתי על כך. אין שום סיבה שכלי רכב יסתובבו ברחובות סמוכים, סתם לדוגמה, לשכונות חרדיות או לשכונות דתיות; ואין שום סיבה שלשכונת בית-וגן ייכנסו משכונת רמת-שרת כלי רכב. אבל יש מיעוט קטן, קטן, שהוא 51%, שרוצה לחיות אחרת. תאפשרו לנו את זה. אתם כל הזמן נוגסים בעניין הזה. ואתה מדבר אתי על סגירה, וחמור מאוד שפתוח פה וחמור שפתוח שם. חיה ותן לחיות. מה קורה לכם? תשמרו על האיזונים, אחרת לא נוכל לחיות פה ביחד. תזכרו, אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית. ליהדות יש כמה וכמה פנים, לא רק צד אחד, וגם הצד שלנו הוא עם פוני, או אולי הצד שלכם מושך את השיער לאחור. ותיקחו צעד אחורה ותחשבו איך אתם יכולים לחיות בכפיפה אחת. אנחנו יודעים לחיות בכפיפה אחת יחד אתכם. אז מחר תסגרו את חוף הים, ומחר תסגרו את המכולת שפתוחה באמצע קריית-שמונה – ומישהו שכח לקנות חלב, והוא רוצה לקנות חלב. תנו לאדם שיחיה באמונתו. אדם באמונתו יחיה. אני בא מבית דתי, אני שומר על מסורת ישראל, אני איש מאמין, ואני נוסע עם אוטו לבית-הכנסת, מה לעשות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה? <מיקי לוי (יש עתיד):> זה מה שאני עושה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נוסע עם אוטו לבית-הכנסת? <דוד ביטן (הליכוד):> מה המרחק של בית-הכנסת מהבית? <מיקי לוי (יש עתיד):> מה המרחב שאתם נותנים לנו, החילונים, לחיות? תנו לנו לחיות, אל תנגסו. הגבולות צריכים להיות ברורים. חיה ותן לחיות. תכבדו את הרצונות שלנו כמיעוט, אנחנו רק 51% – הרבה יותר. כמיעוט חילוני אנחנו הרבה יותר. <יהודה גליק (הליכוד):> הרבה פחות. <מיקי לוי (יש עתיד):> הבנתי אותך, יהודה גליק. אל תאכוף עלי את אורח החיים שלך. תן לי לחיות כמו שאני רוצה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת יהודה גליק, מה רצית לומר פה קודם כשעלית ודיברת על המעבר של השגרירות לירושלים? <יהודה גליק (הליכוד):> אמרתי בדיוק מה שרציתי לומר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> למה אתה פונה אלינו ואתה חושב באיזשהו אופן שחלקנו – ואני אדבר בשם עצמי – לא בעד העברת השגרירות לירושלים? אתה עומד פה, בכנסת ישראל, במליאה, ונואם ופונה למחנה הציוני, או בכלל לצד הזה, ומדבר בלשון של הכללה. למה? למה אתה עושה את זה? ולמה אתם עושים את זה? איך יכול להיות שאתם לא בודקים מה העמדה שלנו? <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה אנחנו חושבים? <יהודה גליק (הליכוד):> פניתי לכולם. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז אני רוצה לומר לך שאני ברמה האישית, וגם חלק מחברי, בעד המעבר של השגרירות לירושלים. <קריאה:> איזה יופי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ירושלים היא הבירה של מדינת ישראל. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל תעשו את זה לא בהצהרות בטוויטר, לא בכל מיני הצהרות במליאה, לא בשחרור של כל מיני דברים בתקשורת, לא באתגורים של הממשל של טראמפ. תעשו את זה בצורה מסודרת, מושכלת, כמו שצריך, בלי לגרום נזק – לא בזירה הבין-לאומית, לא בארץ – בלי להביך את הממשל שאתם כל כך חיכיתם שהוא יגיע. תתפלאו, אתם תמצאו בצד הזה שעמו אני נמנית הרבה מאוד שותפים למהלך הזה, הרבה מאוד חברי כנסת שחושבים שירושלים היא בירתנו הנצחית ואין שום מניעה שהשגרירות תהיה בירושלים. אז יש לי שתי בקשות: א. כשאתם עומדים ונואמים, אם זה בכנסת ואם זה בתקשורת, תפסיקו לפנות לצד הזה של האולם ולדבר בהכללה, כאילו אנחנו נגד המעבר של השגרירות לירושלים. אנחנו לא. ודבר שני – תפעלו באח-ר-יות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גילאון – אינה נוכחת. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זהבה גלאון. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חבר הכנסת איל בן ראובן. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אצביע בעד החוק הפשוט והנכון הזה, חבר הכנסת סמוטריץ. ומאחר שמדובר על תעודה צבאית אישית, אני רוצה לדבר דקה-שתיים על תעודה אחרת. בשבוע שעבר, כבוד היושב-ראש, אני נחשפתי לתעודה צבאית אחרת, ואני מודה שכחייל ותיק לא הכרתי אותה – תעודה שמאפשרת לחיילים לנוע ללא מדים. ומי הם עיקר המשתמשים בתעודה הזאת? המשתמשים בה הם חיילים חרדים שחוששים לחזור לבתיהם לבושי מדים. היכן? בירושלים, בתל-אביב, בחיפה. אני לא מדבר לא על שכם ולא על שום מקומות כאלה, אני מדבר על יישובים במדינת ישראל. הם חוששים מתקיפה, הם חוששים מאיומים עליהם, הם חוששים אפילו מאיומים על בני משפחותיכם. חברי הכנסת, אני מצביע כאן על תופעה לא סבירה, לא ראויה ומסוכנת. חיילים מאוימים בשכונות מגוריהם על-ידי גורמים – – <דוד ביטן (הליכוד):> אתה מבין למה אסור להוריד דברים מסדר-היום – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – מאורגנים וממומנים – – <ענת ברקו (הליכוד):> צריך להכניס את הגורמים האלה לכלא. <דוד ביטן (הליכוד):> אה? <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אכן. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת ברקו, יש לך שלוש דקות אחרי זה, אז אנא ממך. <ענת ברקו (הליכוד):> מה – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – וכל זאת כדי למנוע מבחורים צעירים חרדים שבחרו, מבחירה, בדרך הגיוס לצה"ל ונדרשים לעמוד בפני תופעות שהמרחק בין איום עליהם לפגיעה בנפש לא רחוק. ואני רוצה לקרוא לכל הגורמים, החל מגורמי האכיפה, ויותר מכך – מגורמי המנהיגות בזרמים החרדיים כולם: עצרו את התופעה הנוראה הזאת לפני שיהיה מאוחר. תנו לבחורים הצעירים שרוצים להתגייס. הם יהיו אזרחים טובים, יצאו למעגל העבודה ויתרמו לעצמם, ואין לי ספק שיתרמו גם לחברה החרדית. אני קורא לכם להפסיק את התופעה הזאת. מגיע לבחורים המצוינים האלה שיוכלו להגיע לבתים שלהם כאשר הם גאים במדיהם, גאים בתרומתם למדינה ולחברה הישראלית. איומים ואלימות אינם, בשום אופן, דרך פעולה, ואל למישהו לחשוב בכלל לפעול בדרך הזאת. ושוב, גורמי האכיפה והמנהיגות, תתחילו לפעול לפני שאנחנו נצטער. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת ענת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מבטלת? <ענת ברקו (הליכוד):> יש הצבעה מייד אחרי? <היו"ר מאיר כהן:> אם השר רוצה לענות. אם לא, אז נצביע. <ענת ברקו (הליכוד):> אני אגיד כמה מילים. טוב, יאללה מהר, אני אדבר קצר. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת ברקו הבטיחה רק כמה מילים. בבקשה, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אחרי שאמרו פה את השם ברגותי? <ענת ברקו (הליכוד):> – – טוב, אני לא יודעת איך עד היום לא הצבענו עם תעודת חוגר או תעודת קצין, וזה יפה מאוד, החוק הזה, ואני תומכת בו בכל לב. אני רוצה להתייחס למה שאמר חברי חבר הכנסת האלוף במילואים איל בן ראובן, ואני רוצה לדבר על ההתנכלות לחיילים חרדים ואי-יכולתם להגיע הביתה במדים. איל, מי שמפריע – אתה עומד מול קצין משטרה בכיר שיגיד לך מה אפשר לעשות מבחינת החוק – מי שפוגע בחיילים במדים, צריך להכניס אותו לכלא; לעצור אותו על המקום ולהכניס אותו לכלא. אם הדברים הללו לא יהיו ברורים ולא ייעשה מעשה ממש, ואנשים ישלמו מחיר ברמה האישית, ולא ייטמעו בהמון שמפגין נגד חיילים, אז המדינה הזאת – אני לא יודעת לאן היא הולכת. אין דבר כזה. אסור. החיילים האלה צריכים להגיע – ואנחנו זוכרים את הזמנים שחיילים חרדים שירתו בצבא והגיעו עם מדים והם היו גאים במדים. זה לא חיבל כהוא זה בדתיותם, נהפוך הוא. ולכן, צריך לאפשר לחיילים הללו – שהצבא עושה מאמץ כביר לתת להם את התנאים המתאימים לשרת בצה"ל – להגיע בבטחה ובגאווה למקומות מגוריהם, גם אם זה בבני-ברק וגם אם זה במאה-שערים. זה ממש לא משנה. פשוט להעניש את אלה שפוגעים בהם. בכלל, צריך לומר: חיילי צה"ל לא זוכים למספיק הכרה מהמדינה הזאת. צריך לתת להם יותר בכל מובן שהוא. זה מה שאני עושה בחוקים שלי, וזה מה שאני אמשיך לעשות. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, גברתי. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אדוני השר רוצה לענות או שאפשר לעבור להצבעה? <דוד ביטן (הליכוד):> לשבת. <היו"ר מאיר כהן:> עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 22 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה כלשונה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית. ואנחנו עוברים להצעת חוק הגליל, רבותי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היו"ר, היו"ר. <היו"ר מאיר כהן:> אה, סליחה, אדוני. הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היו"ר, תוסיף פה אנשים. <היו"ר מאיר כהן:> רגע, אדוני. להוסיף לפרוטוקול. נוסיף בכבוד: חבר הכנסת חיליק בר, חברות הכנסת רויטל סויד, מיכל בירן ואורלי לוי – בבקשה, גברתי. מי עוד? זהו. אנחנו עוברים להצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12) (הארכת התקופה למתן עדיפות – – – <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> נעצור – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי על-פי סעיף 96(ה)(1) לתקנון הכנסת, עם מינויו של חבר הכנסת אלי כהן לשר ביום כ"ז בטבת התשע"ו, 25 בינואר 2017, נמחק שמו מהצעות החוק שהוא היה שותף להן עם מציעים אחרים. כמו כן, לפי סעיף 96(ה)(2) לתקנון הכנסת, הודיע חבר הכנסת אלי כהן כי חברת הכנסת מירב בן ארי תהיה יוזמת של הצעות החוק שמספרן פ/2724/20 ופ/2489/20; חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון תהיה יוזמת של הצעות חוק שמספרן פ/3634/20, פ/3406/20, פ/3043/20, פ/2826/20 ופ/2711/20; חבר הכנסת אכרם חסון יהיה יוזם של הצעות החוק שמספרן פ/2801/20, פ/3078/20, פ/3155/20, פ/3539/20, פ/2334/20 ופ/2781/20; חברת הכנסת טלי פלוסקוב תהיה יוזמת של הצעות חוק שמספרן פ/3398/20, פ/3314/20, פ/3094/20, פ/2750/20, פ/3005/20, פ/3650/20 ופ/3050/20; וחבר הכנסת רועי פולקמן יהיה יוזם של הצעת חוק שמספרה פ/3044/20 – במקומו. כמו כן, הצעות החוק שמספרן פ/2966/20, פ/2881/20, פ/2723/20, פ/2670/20, פ/2245/20, פ/2645/20, פ/2602/20, פ/2564/20 ופ/2422/20, שהוגשו מטעמו של חבר הכנסת אלי כהן כמציע יחיד, הוסרו מסדר-היום. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12) (הארכת התקופה למתן עדיפות למשק הלול במרום-הגליל), התשע"ז–2017> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/681); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12) (הארכת התקופה למתן עדיפות למשק הלול במרום-הגליל), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יצחק וקנין ויפעת שאשא ביטון – שגם תציג את הצעת החוק – לקריאה ראשונה. בבקשה, גברתי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תיקון חוק הגליל הוא בעצם תיקון שמובילים חבר הכנסת מרגי ואנוכי יחד עם קבוצת חברי כנסת נוספים, ומטרתו להאריך את מתן הסובסידיות לענף ההטלה והפטם ביישובים בגליל בעשר שנים. תחולתו של החוק, למעשה, אמורה לפוג בסוף 2017, ואנחנו בחרנו לטפל בסוגיה הזאת כבר עכשיו על מנת להמשיך ולהבטיח את הרצף של החוק החשוב הזה. אני התוודעתי לנושא בעקבות פניות רבות של חקלאים שהגיעו אלי, והבנתי כי מדובר בקיום האמיתי של הרבה מאוד משקי-אב, בפרנסה של אלפי בתי-אב, פרנסה של אנשים שהם ותיקים, הם לא יוכלו לפנות לערוצים אחרים בנקודת הזמן הזאת. מבחינתנו, הארכת החוק היא בהחלט כדי לאפשר להם את המשך הקיום של הפרנסה שלהם ושל המשקים שלהם. אני רוצה להודות גם למשרד האוצר, וגם לחבר הכנסת וקנין, על חודשים ארוכים שבהם אנחנו נאבקנו כדי לאפשר את הארכת תוקף החוק – שלא הייתה פשוטה בכלל מכל מיני סיבות. אנחנו התחייבנו גם במסגרת ועדת הכספים שאנחנו נטפל בסוגיות השונות שעלו, חלקן אפילו מוצדקות. אבל מחובתנו, למען אותן משפחות ויישובי הגליל, להאריך את החוק כרגע כמו שהוא, ולהמשיך לטפל בדברים האחרים בתהליכים מקבילים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה, ואני מבקשת, כמובן, להצביע בעד החוק. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לך. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גליק פה. גליק פה. <היו"ר מאיר כהן:> אני יודע. <דוד ביטן (הליכוד):> גליק – – – <היו"ר מאיר כהן:> גליק, בשקט בשקט. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – היום – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מר גליק – – – <דוד ביטן (הליכוד):> דיברת היום בבוקר – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני – – – <דוד ביטן (הליכוד):> הנושא האחרון – – – <היו"ר מאיר כהן:> מוותר. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – יהודה, זה לא בסדר – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – ראו איזה לחץ חברתי יש פה – מוותר; חבר הכנסת פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת ורבין – – <יהודה גליק (הליכוד):> אמרתי – – – <היו"ר מאיר כהן:> – – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; אכרם חסון, חבר הכנסת – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; שרן השכל, חברת הכנסת – אינה נוכחת; עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת אבקסיס – מוותרת; חבר הכנסת בהלול – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח. לא, בהלול לא נמצא כאן. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, נו, ראה אותך עכשיו, ביטן. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו רוצים הסבר על החוק הקודם. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. קדימה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <יהודה גליק (הליכוד):> קדימה כבר לא בכנסת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתי חברי הכנסת, אני תומך בחוק הגליל, אבל עליתי לדוכן הזה כדי להשמיע בפניכם את המחאה של הבית הזה, של הכנסת, על הניסיון לרמוס את כל צורת הדיון והעבודה שלנו בכנסת. הממשלה מעוניינת לקדם במהירות את החוק שהיא קוראת לו חוק ההסדרה. זכותה של הממשלה לקדם חוקים. זכותה של הממשלה לקדם חוקים, ואני מניח שמכיוון שבחוק הזה תומכים חברי הקואליציה – לצערי הגדול, כולל רבים בקואליציה שלא מאמינים בחוק הזה וגם הם תומכים בו – אז הממשלה תעביר את החוק הזה, וכך מתנהלת דמוקרטיה. אבל כדי שאפשר יהיה להעביר חוק צריך לקיים עליו דיון, ודיון בכנסת מתנהל לפי כללים ידועים ומוכרים, כללים שנקבעו לפני הרבה שנים. יש לדיון הזה התחלה, יש לו אמצע ויש לו סיום, בהצבעה. מה שהממשלה והקואליציה רוצות לעשות הפעם זה דבר חסר תקדים: לא לקיים דיון כמו שמקובל בכנסת, אלא לייצר דיון שיהיה מורכב משאריות. מצאו חצי שעה פנויה שם, עוד שעה פנויה שם, כמה שעות פנויות שם, יש איזה לילה, ובין הקטעים האלה תימשך עבודת הכנסת כרגיל. הממשלה רוצה שהדיון יתחיל מחר אחרי הצהריים, אחרי שנסיים את יום ניל"י. ביום רביעי בבוקר הכנסת תתחיל בעבודה רגילה: ועדות, אחר כך מליאה, הצעות חוק פרטיות, הצעות לסדר-היום. בערב יישאר זמן פנוי? אין בעיה, תמשיכו לדבר על מה שאתם רוצים. אתם יכולים לדבר גם כל הלילה אל הלמפה. יום שני – הכנסת תתחיל את עבודתה כרגיל: ועדות, דיונים, המליאה תתכנס – דיון רגיל. אחרי זה נחזור לחוק ההסדרה. אתם חושבים שזה רציני? אני אומר לכם, עמיתי חברי הקואליציה, ואני פונה במיוחד למפלגה שאחראית באופן ישיר לכל הקטסטרופה הזאת, חבר הכנסת פולקמן, וזו המפלגה שנקראת כולנו; מפלגה שחושבת שאין לה ברירה אלא לתמוך בכל הדברים הרעים שאני חושב שגם חבריה מאמינים שאין להם שום טעם ושום יסוד. למה אתם תומכים בדבר הזה? אני כבר לא שואל למה אתם תומכים בחוק ההסדרה, כי את זה אני לא הצלחתי להבין אף פעם. אני שואל למה אתם תומכים ברמיסת הכללים ההיסטוריים של הכנסת. למה אתם משתפים פעולה עם מהלך שהורס את כל התקדימים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ואת כל צורת העבודה שלנו בכנסת לאורך כל כך הרבה שנים? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים בזה, אדוני היושב-ראש – משפט אחרון. היום אתם בשלטון, ואתם אומרים: כדי שנישאר בשלטון אנחנו מוכנים לרמוס את כולם, אנחנו מוכנים לצפצף על הדמוקרטיה, אנחנו נחסל את כל הכללים בכנסת. נישאר בשלטון – זה שווה את הכול. מחר, חברי לסיעת כולנו, אתם תמצאו את עצמכם באופוזיציה, ואז לא יישארו כללים שיגנו עליכם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חיליק בר, חבר הכנסת – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל, קדימה, בבקשה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש – – – למהר – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, אתה יודע. גמרנו 30 שניות. בבקשה. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> שלום, בבצ'יק. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גליק. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גליק, אנחנו לא בהר-הבית. אדוני יכול להנמיך. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> תודה. אני, ברשותכם, רק עליתי ממש לברך את המגישים של החוק החשוב הזה, ולו רק מהסיבה שהייתה לי זכות, כאיש צעיר – אומנם לא הרבה יותר גבוה ממה שאני היום – אבל לפני שנים – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת כאן מצד שמאל, אנא מכם. חבר הכנסת ביטן, תסתובב, גם נראה אותך. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו רוצים לשמוע את – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> סליחה, דוד, דוד, אדוני רוצה גם פיצוחים? <קריאה:> יש לנו, יש לנו. <דוד אמסלם (הליכוד):> אם יש לך פיסטוקים – תביא, למה בוטנים יש לנו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, זה יכול להית יותר נחמד, כאילו, הפתיחת-שולחן הזאת. <דוד אמסלם (הליכוד):> תביא, תביא. אתה תימני, רק תביא משהו. תביא, לא משנה מה. תביא. <יהודה גליק (הליכוד):> ג'עלה, ג'עלה. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ג'עלה. מה שאני רוצה לומר לכם, ברצינות, חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת וקנין וגברתי חברת הכנסת שאשא ביטון, אני רוצה להגיד לך, הייתי – כאיש צעיר – עוזר שר החקלאות כשהתקבלה אותה החלטה מפורסמת לחוקק את חוק הגליל, ואני אף פעם לא שוכח את זה. זה היה עד כדי כך אירוע מסעיר, שהעבירו משם, מהגליל – נדמה לי שזה היה באביב, אם אינני טועה – העבירו בשידור ישיר את תוכנית "מוקד" עם יורם רונן. זה היה אירוע מסעיר, כי בעצם מטה לחמם של התושבים שם נגדע. זאת אומרת, העניין הזה של להביא להם את כל הרפורמה שעכשיו אתם מבקשים בעצם להאריך את תקופתה – זה היה כמעט הדבר היחיד. והממשלה אז נאלצה לעשות מעשה לא פשוט, בעצם – אני רוצה להזכיר לכם: לקחת ממרכז הארץ, בעיקר מאזור מטה-יהודה, כן, ממש כך, לקחת מאזור מטה-יהודה, שהיה בית-הגידול המרכזי, הלולים והביצים – ולהביא זאת לגליל. וזה היה קרב פוליטי. אז ההתיישבות החקלאית הייתה מאוד מאוד חשובה, והאזור המרכזי היה בעצם שם, וזו הייתה החלטה מאוד מאוד דרמטית. הייתי אז עוזרו של שר החקלאות אברהם כ"ץ-עוז, ובעצם אתם ממשיכים כאן את התהליך הזה. וכיושב-ראש ועדת הכלכלה, שעוסק בעניין הזה מדי שנה, לפחות בשנתיים האחרונות, אני מכיר את החשיבות הגדולה של ההמשכיות של החוק שאתם מביאים, כי, לצערי, ממשלות ישראל לא השכילו עד היום למצוא תחליף לנושא מכסות הביצים, ואולי הגיעה העת לתת את הדעת על כך שהתושבים שם צריכים – אני, אח שלי, יש לי עשר שניות. אני אדבר אחרי זה עוד עשר – ואני אומר את זה כך, בצורה ברורה: הגיעה העת שהממשלה תיכנס בעובי הקורה ותיתן באמת מענה לתושבים שגם מחזיקים את הגבול וגם צריכים להתפרנס, ופרנסתם קשה. תודה רבה לכם, ושוב בהצלחה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> יש שר. גמרנו את רשימת הדוברים. בבקשה, אדוני. <יצחק וקנין (ש"ס):> אני מסכם את – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן. בבקשה, חבר הכנסת יצחק וקנין. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הטיב לתאר את זה חבר הכנסת איתן כבל, את התקופה. אני זוכר, שימשתי אז כמזכיר המועצה האזורית מעלה-יוסף. ישבנו פה ביציע, עבדנו על החוק הזה – חוק שבעצם נתן העדפה לפטם ולביצים, יותר לענף ההטלה, שזה הענף המרכזי של כל יישובי קו העימות. בשנת 1989 חוקק החוק בפעם הראשונה. דרך אגב, הסובסידיה הייתה הרבה יותר גבוהה – פי-שניים ממה שהיא היום. בשנת 1995 גדליה גל, כיושב-ראש ועדת הכספים, עוד לפני רצח רבין, קיבל החלטה להוריד את הסובסידיה ולגמור את חוק הגליל. חוק הגליל היה צריך להסתיים ב-1996. אני ב-1996 יושב בספסלים, חבר כנסת חדש, בסוף הספסלים שם, ואני בקואליציה עם הליכוד – ממשלה ראשונה של ביבי נתניהו. מצביעים, ושלום שמחון הגיש – בעצם זו הייתה הסתייגות שלו לחוק התקציב – להאריך את חוק הגליל בחמש שנים. הוא נופל בהצבעה כי הוא היה באופוזיציה. הוא ביקש הצבעה שמית, אבל אני קלטתי את העסק – חבר כנסת חדש – ובסוף אני אומר: חבר'ה, אני רוצה הצבעה אלקטרונית. מייד הייתה הסתייגות שלי אחריו. ודן תיכון, כיושב-ראש הכנסת, לא האמין. הוא אומר: חבר'ה, אני אומר בעד. החבר'ה לא הבינו – הצביעו. העברנו את זה. עברה הסתייגות בפעם הראשונה בחוק התקציב, לחמש שנים. אני זוכר את זה. ואז מאיר שטרית, כרכז הקואליציה, בתפקיד של דוד ביטן, אומר להם: חבר'ה, אני מושך את זה. לוקח את החוק. מה פתאום – נוריד את זה לוועדת כספים? הסתייגות של – חבר'ה, מדובר פה, הוא אומר להם, בחצי מיליארד שקל. מה עושים? אני קם, אני זוכר שרביץ, זיכרונו לברכה, היה יושב-ראש ועדת הכספים, ואז הוא אומר: חבר'ה, אני לא מושך, לא מושך את בחזרה לוועדה; ואז זה נכנס לחוק כהסתייגות. ומאז אנחנו מאריכים את זה. עם שלום הארכתי את זה, ביחד עם שלום שמחון, ב-2002, בממשלה, עד 2007. ב-2007 הארכנו את זה בעשר שנים, ועכשיו שאשא ביטון, אני לא יודע אם אני – אני כבר הודעתי שאני פורש, כן? אז אני משאיר לך את – – – <קריאות:> מה אתה פורש? אתה לא פורש. אתה לא פורש. <יצחק וקנין (ש"ס):> סוף – איך אומרים? כל דבר מגיע הזמן שלו. <ענת ברקו (הליכוד):> לא, אתה לא עושה לנו. <יצחק וקנין (ש"ס):> אז אני אומר, יש – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> יש החלטה חד-משמעית שלא לפרוש. <יצחק וקנין (ש"ס):> ובאמת אני אומר, הדבר הזה הוא העוגן המרכזי של יישובי קו העימות, הנושא של הפטם והביצים. <דוד אמסלם (הליכוד):> אנחנו – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> ואני מודה, אני מודה לחברת הכנסת שאשא ביטון, שגם היא נכנסה לדבר הזה. היא תושבת קריית-שמונה, מכירה את התושבים באצבע-הגליל, וביחד עם השר אנחנו גם מקווים לקדם גם את הרפורמה בענף – הרפורמה של לשדרג את הלולים. הלולים ישנים. אני חושב שגם זה, אם נעשה, אם נשקיע שם – בעצם זה העוגן היחידי לפרנסה של 3,000 חקלאים ביישובי קו העימות. ואני רוצה להגיד לתודה גם לשר כחלון, גם לממשלה, גם ליושב-ראש הקואליציה וגם לחברי הכנסת. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אם כן, חבר הכנסת ביטן, אנחנו עוברים להצבעה. כולם במקום? אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12) – – – <קריאה:> רגע, רגע – – – <היו"ר מאיר כהן:> מחכים. שבו. הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12), בקריאה ראשונה, בבקשה – מי בעד? ומי נגד? <קריאות:> איזה כיף. בעד הגליל. בעד הגליל אנחנו. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12) (הארכת התקופה למתן עדיפות למשק הלול במרום-הגליל), התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 28 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכספים. אני מוסיף לפרוטוקול את אדוני שר הדתות אזולאי ואת חבר הכנסת יגאל גואטה. אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי, ה' בשבט התשע"ז, 31 בינואר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:29.>