דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט"ו
ישיבה ר"ב
הישיבה המאתיים-ושתיים של הכנסת העשרים
יום שלישי, י"א בשבט התשע"ז (7 בפברואר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 5
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 5
חיים ילין (יש עתיד): 6
איתן ברושי (המחנה הציוני): 6
דב חנין (הרשימה המשותפת): 7
יוסי יונה (המחנה הציוני): 8
אורן אסף חזן (הליכוד): 8
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 10
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 10
שרן השכל (הליכוד): 11
יעל גרמן (יש עתיד): 11
הצעות לסדר-היום 12
ציון יום זכויות בעלי-החיים 12
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 12
דב חנין (הרשימה המשותפת): 13
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי אגודת הידידות הבין-פרלמנטרית גרמניה–ישראל 14
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 14
הצעות לסדר-היום 15
ציון יום זכויות בעלי-החיים 15
יעל גרמן (יש עתיד): 15
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 18
תמר זנדברג (מרצ): 20
שרן השכל (הליכוד): 22
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 24
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 27
הצעות לסדר-היום 28
ציון יום האינטרנט הבטוח הבין-לאומי 28
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 28
רויטל סויד (המחנה הציוני): 29
דב חנין (הרשימה המשותפת): 32
ענת ברקו (הליכוד): 34
תמר זנדברג (מרצ): 36
אורי מקלב (יהדות התורה): 40
יפעת שאשא ביטון (כולנו): 42
מיקי לוי (יש עתיד): 44
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 45
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 50) (חובת עוסק להציב מכשיר שקילה במכר טובין לפי משקל), התשע"ז–2017 53
יעקב אשר (יהדות התורה): 53
הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים 55
דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): 55
שאילתות ותשובות 58
668. הקצאת כוחות משטרה לזיהוי נוסעים ברכבת הקלה בירושלים 59
אורי מקלב (יהדות התורה): 59
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 60
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 67
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום יום שלישי, י"א בשבט תשע"ז, 7 בפברואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום של שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (מס' 5), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 73), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון.
המלצת הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: הפרשות חברי הכנסת לקופת גמל – רכיבים פנסיוניים ושאינם פנסיוניים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, מי שמעוניין יוכל להירשם. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר יפתח בבקשה את הנאומים.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
נכבדי, זה לא אינסטרומנט, אל תיבהל, לא מחאתי. אנחנו מציינים היום את יום בעלי-החיים, וזה מאוד מרגש, גם כמי שגידל כלבים בעבר. אני רוצה להכיר לכם את גור. גור הוא גור כלבים בן חודשיים שהגיע להסגר, ובזמן הקצר שהוא שהה שם הוא נדבק בכלבלבת. בימיו האחרונים הוא היה לבד, עצוב, בודד בתא קפוא בקור הזה. גור הקטן לא הצליח לשרוד והוא מת, גם מאותה כלבלבת וגם משיברון לב, באותו תא סגור בהסגר עירוני. קוראים לו "גור" כי הוא פשוט בלי שם, והוא אחד מתוך 60,000 גורים שלא זכו לחיות ומתו.
ואני, ביום החשוב הזה, קורא לכולם, לכל עם ישראל, מי שיכול, לאמץ את החיות החמודות וגם חביבות וגם נחמדות האלה, שמחפשות בית, כדי שמקרים כמו של גור לא יקרו. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, לאחר המאורעות של אתמול בעזה, והטילים וההתקפות, אני קורא ששר החינוך אומר: סבב הלחימה הבא הוא שאלה של מתי ולא של אם. השאלה היא אם הממשלה צריכה לדאוג שזה לא יהיה, או צריכה להגיד אם כן. אני חושב שהשאלה צריכה להיות: מה צריכה הממשלה לעשות כדי שזה לא יהיה? וזו השאלה ההכרחית, כי גם אזרחים פה וגם אזרחים שם נפגעים, וזה לא לטובת אף אחד.
לכן, אני פונה לממשלה להסיר את הסגר שהוא כבר עשור, שהוא סגר פוליטי. יש 2 מיליון אנשים שהם סגורים, והממשלה הזאת לא נותנת להם הרבה ברירות. זה לא לטובת אף אחד, וצריך לדאוג שיהיו חיים נורמליים בעזה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, האמת היא שהתפתיתי לענות, אבל אני רוצה לברך את השדולה שהרימה את היום הנפלא הזה, איציק שמולי, יעל כפול שתיים – גם גרמן וגם פארן – וגם שרן. באמת, זה לא קל. כל מי שיודע, זה לא קל להרים יום כזה ולשמור על הזכויות של בעלי-החיים כאשר אנחנו לפעמים לא יודעים לשמור על הזכויות של בני-אדם.
הסיפור שלי הוא מאוד קצר. אנחנו מאוד אוהבים, הילדים שלי יחד אתי, לאכול חומוס – וזה לא פרסומת – בשדרות, בעוטף-עזה. ברגע שסיימנו שם יצאנו עם שני הרכבים וכלב חצה, כמעט דרסתי אותו. והבן שלי אומר: אבא, אבא, אבא, תסתכל. והוא אומר לי: על מה מתערבים שאחותי גיל – הבת שלי – לוקחת את הכלב הזה עכשיו ומביאה אותו הביתה? אמרתי לו: אני לא מתערב, כי הימורים זה לא בריא, ואני צריך גם לחנך את הילדים שלי. מחכים, מחכים, מחכים, מחכים, מחכים, הילדה לא מגיעה. בסוף היא מגיעה עם כלב בידיים – אותו כלב שאנחנו ראינו חוצה.
אז אני אומר לכל ההורים: כשהילדים אומרים משהו, תאמינו להם, זה נכון. אני מאוד מקווה, ואני אומר לכם את זה, שאנחנו נוכל כולנו ביחד – אני אומר לכם את זה עכשיו – שנוכל לדלג על המתת הכלבים; שנחנך את הציבור.
בקשה אישית לכל אנשי המילואים שמגיעים לצאלים: הכלבים הם כמו ילדים, אל תזרקו אותם כשאתם הולכים למילואים, או כי אתם עוברים דירה או נוסעים לחוץ-לארץ. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. זה גם בניגוד לחוק בישראל. בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בימים האחרונים היינו עדים לפינוי של עמונה, פינוי כשלא הייתה ברירה. ואי-אפשר שלא לגנות את האלימות ואת ההתנהגות שפגשנו שם, או כוחות הביטחון פגשו. אני חושב שכולם גינו, אבל צריך לומר פעם נוספת שמצד אחד המשטרה הפגינה גם יכולת וגם איפוק, והיה שם ציבור שהגיע לשם ובכוונה תחילה יצר את המתיחות ואת העימות שהיה שם.
בעניין הזה עוד לא חידשתי הרבה, אבל אני רוצה כן לומר איזשהו דבר ביקורת. ראיתי ושמעתי את הקולות של המפונים. נדמה לי, כמה שאפשר לומר, שהפינוי – לא היה ברירה, אבל היה פינוי מתוכנן, ובוצע. יושב פה השר לביטחון פנים, וצריך לומר לו על זה מילה טובה. לא הייתה היערכות נכונה לפינוי האוכלוסייה. ראית אנשים ומשפחות שעומדים שם – ואני, כידוע, תומך בפינוי עמונה, אבל דווקא משום שאתה מפנה, אתה צריך להתייחס אחרת לאוכלוסייה. כמי שטיפל בפינוי מגרון, כעוזר שר הביטחון ברק בזמנו – לא הייתה פה הכנה ראויה לטיפול במשפחות ובאוכלוסייה. לא סביר להביא משפחה עם שש–שמונה נפשות לחדר באכסניה. ראית אנשים שעומדים שם חסרי אונים, כאשר האי-ודאות היא המציאות. לא היה זמן להתכונן, כי כוחות הביטחון היו צריכים זמן להפתיע במצב שאין הפתעה, כדי למנוע כניסה של אנשים לא ראויים לשם. אבל זה לא נכון, והמדינה לא פעלה פה נכון בכל מה שקשור להכנות לקליטת המשפחות. צריך לומר את זה – דווקא כמי שדורש את הפינוי. מעולם לא התכוונו למציאות כזאת, ולא היה צורך להביא את המשפחות למצב כזה דווקא בתקופה כל כך רגישה. צריך ללמוד את הלקח וצריך לתקן ולתת על הראש למי שאחראי לתקלה הזאת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני שומע בדאגה גדולה על איומים על פינויים והריסות נוספים בכפר הערבי-הבדואי אום-אלחיראן בנגב. הייתה שם טרגדיה איומה לפני לא הרבה ימים, ואסור לחזור על טרגדיה כזאת. צריך לדבר עם התושבים שם ולא לבוא בכוח ולהרוס.
כמו חברי, גם אני רוצה להתייחס ליום בעלי-החיים בכנסת ולהביא את סיפורו של הכלב ברנדי, כלב בן שנה וחצי, שחי את חמשת חודשי חייו האחרונים בהסגר לאחר שנלכד מתרוצץ בפארק. ברנדי התגלה ככלב מיוחד מאוד, עם אופי מקסים, ומייד כל המתנדבים התאהבו בו. הוא נהפך לסמל ההסגר, והוא התפרסם ברשתות החברתיות, אבל משום מה, האימוץ לא הגיע. בוקר אחד, כשאחד המתנדבים הקבועים הגיע להוציא כלבים לטיול, ברנדי לא היה; לא היה מי שירים את הראש שלו מהכלוב הכי רחוק מהכניסה ויתרגש כשהמתנדבים מגיעים. ברנדי, שהיה מקנא כשליטפו כלב אחר, שהיה קופץ כמו איילה כשהתקרבו אליו עם הרצועה לטיול, שהיה נותן יד ונשכב כשהיו באים ללטף אותו – לא היה שם שום ראש שהציץ. ברנדי שלנו, הסמל של ההסגר, הומת, וביחד אתו הומתו עוד כשמונה כלבים.
ברנדי הוא אחד מתוך 60,000 כלבים שלא זכו לחיות. וכאן המסר הוא: מצד אחד, אמצו כלבים, הם חיות נפלאות; ומצד שני, בואו נפעל לעיקור וסירוס כלבים כדי שלא תהיה התרבות כל כך מיותרת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אתמול עבר פה בכנסת חוק ההסדרה, שהוא למעשה אחד הביטויים הקשים והמקוממים של איוולת שלטונית, חוק שבא לעולם בחטא, חוק המעיד על שיאים חדשים בסחטנות פוליטית. סיעה קטנה ובתוכה תת-סיעה מכתיבה לממשלת ישראל להעביר חוק שפוגע באינטרסים הלאומיים החיוניים ביותר שלנו. לא רק שהוא מסכל את האפשרות להגיע להסדר מדיני עם שכנינו, הוא מאיים להוביל אותנו לאופל, המשך מרחץ הדמים ואובדן אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אני רוצה להסב את תשומת הלב של באי הבית לפנייה שהגיעה אלינו לא מארגון שמאל בין-לאומי חתרני, אלא מהליגה נגד השמצה. הליגה נגד השמצה הפצירה בנו: חברות וחברי הכנסת נכבדים, אנא, אנא, אל תיתנו את ידכם לחוק הזה, כי הוא מביע חוסר אחריות של ממשלת ישראל לגורל יהדות העולם. והנה, אנחנו, אנחנו שתמיד אומרים שאנחנו ערבים גם ליהדות העולם, התעלמנו מהבקשה שלהם והלכנו והעברנו את החוק האווילי הזה, שבסופו של דבר פוגע, כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, באינטרסים החיוניים ביותר שלנו ומאיים לפגוע בהמשך קיומה של המדינה היקרה שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי השר, כנסת נכבדה, שמעתי את דבריך, ברושי, ואני חייב להסכים לחלק העיקרי שבהם. לפעמים אני תופס את עצמי ואני אומר: מי הם אותם חכמי חלם שאחראים לפינויים מסוג זה, שבסופו של יום זורקים לתוך חדר, בלי לדעת מה יהיה מחר בבוקר, משפחה שלמה? גם לרגע הרמתי גבה כששמעתי את חבר הכנסת חנין מדבר על הדאגה שלו מהפינוי הבא בכפר. לרגע הייתי בטוח שהוא מדבר על כפר-תפוח, שהתבשרנו שכנראה גם לשם אנחנו צועדים.
אבל לא זו השיחה. אתמול בשעה טובה עבר חוק ההסדרה. זה עוד שלב אחד, אמיתי ונכון בדרך לסיפוח מלא, לריבונות, שהיום כבר קיימת ועכשיו רק נותר לקבוע אותה בחוק. תראו איזה קטע, הפלא ופלא, אדוני היושב-ראש: השמים לא נפלו, אף אחד לא נעצר, שום הליך לא נפתח, עולם כמנהגו נוהג, השמש במרום, הציפורים מצייצות, ואני חושב שאת אתמול אפשר לציין לא רק כמעבר היסטורי של חוק ההסדרה, אלא כיום שבו ההפחדה של השמאל הישראלי פשוט מתה.
וברשות אדוני היושב-ראש,I would like to welcome a friend of Israel, my friend Bob from Detroit, Michigan, and I would like to thank you in the name of the Knesset and our friends for all the things that you do for Israel.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה, חברים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול, כפי שהזכירו חברי, חוקק חוק ההסדרה. נכון שיש כאלה שחושבים שהעולם כמנהגו ינהג, אבל ישראל – תראו, תראו את הפרדוקס: כאשר מועצת הביטחון מחליטה החלטה נגד ישראל, קמים וצועקים; בחוק ההסדרה חזרה ממשלת ישראל לאמירה המפורסמת "או"ם שמום", או לאמירה של בן-גוריון: לא חשוב מה אומרים הגויים, חשוב מה עושים היהודים. אז אם אתם מצפצפים על העולם כולו, למה אתם כועסים כאשר מחליטים החלטות נגד ההחלטות המצורעות של ממשלת ישראל, הימין – שהוכיחה אתמול שכן, היא ממשלה של המתנחלים? משום שכאשר אתה מכשיר התנחלויות בשטחים כבושים, אתה מכשיר את הגזלנות ואת הגנבה, כי כל הפרויקט ההתנחלותי הוא פרויקט של עבריינות בין-לאומית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, כבוד השר גלעד ארדן, אפילו בריטניה, אנגליה, שאנחנו מכירים את תפקודה הגרוע והשפעתה הגרועה ביותר על המזרח התיכון בכלל – ההתחלה בסייקס-פיקו, ההמשך בהצהרת בלפור ותקופת המנדט כאן עד 1947, 1948 – כנראה שיש חשבון נפש – אולי; אנחנו לא נהיה חפוזים ונסיק מסקנות. אבל בכל זאת, בשיחה אתמול של ראש הממשלה עם תרזה מיי היא אמרה: מה עם השלום? מה עם פתרון שתי המדינות? ובמקום שראש הממשלה יענה לשיח וידבר על השלום האמיתי, הוא העדיף לחזור על אותה דמגוגיה של הפחדה והתחיל לדבר על איראן. מה הקשר בין מה שתרזה מיי ביקשה והציעה לראש הממשלה – הוא ענה שיש איום של איראן. דמגוגיה ועוד דמגוגיה ועוד פחד.
האיום העיקרי על השלום ועל האזרחים הוא המשך הכיבוש, וראש הממשלה עוד לא רוצה להבין שאכן חייב להיות כאן סוף-סוף שלום אמיתי על בסיס שתי מדינות לשני עמים. והאיום העכשווי, יותר, לא רק הכיבוש – מה שיוצא מחוק ההסדרה שהיה אתמול. זה האיום היחידי והיחיד. איראן לא מאיימת ולא תאיים על השלום במזרח התיכון. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. חברת הכנסת שרן השכל תדבר אחריה.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי חברות וחברי הכנסת, כידוע, היום אנחנו מציינים כאן בכנסת את יום זכויות בעלי-החיים למען אותם אלה שאין להם קול ואין להם ייצוג והם לא יכולים לבוא ולהביע כאן את מצוקותיהם. ואני רוצה להצטרף ולדבר על המספרים של הכלבים הנטושים והמומתים.
אני רוצה להכיר לכם את ג'סיקה, שהיא מתוקה בת שנתיים, שנמצאה משוטטת בדרום, נלכדה ונזרקה בהסגר. אבל ההסגר היה מלא, אז היא אפילו לא זכתה להגיע לכלוב, והיא פשוט הורדמה והומתה מייד, פשוט בשל העובדה שאין לה בית ובהסגר אין מקום. ג'סיקה היא רק אחת מתוך כ-60,000 כלבים שמומתים כל שנה בהסגרים ברחבי הארץ, ואנחנו כאן קוראים לכנסת, לממשלה, לשים לזה סוף. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן.
<שרן השכל (הליכוד):>
תודה רבה. במסגרת יום זכויות בעלי-החיים אנחנו החלטנו להקריא סיפורים של כמה מבעלי-החיים שעברו מסע קשה ולקרוא מתוך כך לשינוי. אני רוצה לקרוא את הסיפור של רקסי, שננטש על-ידי בעליו כחפץ ישן שאין בו צורך עוד כשהיה בן חמש בלבד. בעקבות זאת הוא הושם בהסגר ומת משיברון לב. הסגר הוא לא מקום לכלבים שרגילים לחיות בבית. במקום לנטוש כלב, שבמקרה הטוב יגיע להסגר, אני מבקשת מכם מעל במה זו: אם אין ביכולתכם להמשיך להחזיק את בעל-החיים שברשותכם, עשו כל מאמץ כדי למצוא למי שהיה עד אתמול חלק מהמשפחה בית חדש, משפחה חדשה, חמה ואוהבת. אל תשאירו את בעלי-החיים חסרי הישע למות ברחוב או למות בהסגר, או למות בהמתה.
גם בהלכה היהודית מופיע, ב"קיצור שולחן ערוך", בהלכות איסור צער בעלי-חיים, המשפט: "אסור מן התורה לצער כל בעל-חי, ואדרבה, חייב להציל כל בעל-חי מצער".
רקסי הוא אחד מתוך 60,000 בעלי-חיים שלא זכו לחיות השנה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שרן השכל. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי, במסגרת יום זכויות בעלי-החיים אנחנו היום קיימנו דיון בוועדה לביקורת המדינה על דוח שהוציא מבקר המדינה בשנת 2010, ובדוח הזה ברור שלמדינת ישראל ולמשרד החקלאות אין בכלל תוכנית לגבי ההסגרים ברחבי המדינה. יש מקומות שבהם יש הסגרים, יש מקומות שבהם אין הסגרים, ובכל המקומות צפוף ובעלי-החיים לא זוכים ליחס הראוי, ומכאן גם – לאותה הרדמה מכובסת, שהיא למעשה המתה חסרת רחמים. מרלי הוא עוד סיפור כזה.
מרלי, כלב חמוד, צעיר, מלא חיים ועליז, לא נמצא לו בית חם. בגלל הביורוקרטיה בהסגר שבו שהה הוא לא שוחרר, הוא לא חוסן. הוא חלה והורדם. מתנדב למען בעלי-חיים מצא אותו בפח אשפה, בתוך שקית זבל, עם עוד כמה כלבים מאותו הסגר, כלבים שהוא הכיר וביקר.
כדי שהסיפורים של כל בעלי-החיים ששמענו היום, של כל הכלבים הנפלאים האלה, לא יחזרו על עצמם, כדי שהם יזכו באמת לבית חם ואוהב, כדי שהם יוכלו לתת אהבה, אני מבקשת שגם משרד החקלאות וגם המשרד להגנת הסביבה יעשו הכול כדי שבהסגרים יהיו התנאים הנכונים ומספיק מקום לכל הכלבים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. עד כאן נאומים בני דקה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום זכויות בעלי-החיים>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו נעבור לנושא הבא: ציון יום זכויות בעלי-החיים – הצעות לסדר-היום מס' 6127, 5968, 5974, 6085, 6129 ו-6161.
אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל היום למען זכויות בעלי-החיים, המתקיים היום בכנסת ביוזמתם המבורכת של ראשי השדולה למען בעלי-החיים, חברי הכנסת איציק שמולי, יעל גרמן, יעל כהן-פארן ושרן השכל, וכמה חברי כנסת נוספים שהצטרפו ליוזמה החשובה הזאת. במהלך היום קיימנו בכמה מוועדות הכנסת דיונים בהיבטים שונים של הטיפול בבעלי-החיים. לפני זמן קצר לקחתי גם אני חלק בכנס מרכזי ומשמעותי שנערך כאן באודיטוריום.
היחס הנאות לבעלי-החיים הוא חלק מתפיסה מוסרית, אנושית וגם יהודית, בריאה ושלמה. חמלה ואכפתיות כלפי בעלי-החיים, ובהם כלבים וחתולים – שהיום עומדים במרכז תשומת הלב – הן לא רק ראויות וטבעיות אלא גם מעידות על איכותה ועל רמתה של חברת בני-אנוש.
ישראל התברכה בארגונים ששמו להם למטרה לסייע לבעלי-חיים, במיוחד לעזובים או לאלה שבמצוקה, ובהם אגודת צער בעלי-חיים, "תנו לחיות לחיות" ורבים רבים אחרים. מעבר לכך, התברכנו במודעות גוברת והולכת להכרח להקדיש תשומת לב ומשאבים נאותים לבעלי-החיים סביבנו.
כמי שהיה, יחד עם חברי כנסת נוספים, בין היוזמים של תיקון חוק צער בעלי-חיים האוסר נטישת בעלי-חיים, אני מנצל את ההזדמנות הזאת, במיוחד אחרי ששמענו כמה סיפורים קורעי לב, לקרוא לערנות של הציבור וגם של מערכת המשפט. החוק קיים: אסור לנטוש בעל-חיים. מדובר בקנס, או אפילו, במקרים קיצוניים, במאסר. לכן, אני חושב שאם יהיו תלונות – והיו כבר מקרים כאלה – גם המשטרה וגם מערכת המשפט יפעלו, ונשמע קצת פחות סיפורים מהסוג ששמענו מכמה חברי הכנסת.
אני ודאי מזדהה עם היוזמות החשובות שעולות כאן בהקשר זה מעת לעת, ובהן צמצום המתות הכלבים בסיטונאות. יש לברך גם על היוזמה של עיריית תל-אביב, שהנפיקה מעין כרטיס חכם לכל הכלבים כדי לעקוב ולעדכן את בעליהם. תורת ישראל הציבה במקום המרכזי את איסור צער בעלי-חיים בשורה של ציוויים, וברוח זו אנחנו נקראים לפעול גם כיום: ברגישות, באחריות ובמוסריות כלפי כל יצור חי.
תודה רבה לכל יוזמי הדיון.
אני מתכבד להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה על רשות הדיבור. תודה על היום המיוחד הזה שאישרת לנו לקיים בכנסת, ותודה על המחויבות וההתייצבות שלך לאורך כל השנה במאבקים להגנה על בעלי-חיים, וככל הניתן למנוע צער בעלי-חיים. הערכה גדולה לכם, חברי איציק שמולי, יעל גרמן, יעל כהן-פארן ושרן השכל, ראשי השדולה שאני גאה להיות חבר נאמן בה. אני חבר בשדולה הזאת מאז נבחרתי לכנסת, ותמיד נהנה ללכת אחרי – בהובלתם של חברי כנסת נמרצים בתחום הזה.
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו לאורך היום קיימנו דיונים כמעט בכל ועדות הכנסת. קיימנו דיון לא פשוט בשאלות של אכיפה. אני שמח שהשר לביטחון פנים נמצא אתנו, כי יש עדיין מרחב גדול לעשייה בתחום האכיפה. אנחנו באים בטענות קשות למשרד החקלאות, שהוא האחראי להגנת בעלי-חיים, אבל הטענות צריכות להיות מופנות גם למשטרת ישראל. עדיין יש תחושה שעבירות שנוגעות לבעלי-חיים זוכות להתייחסות פחותה, ואת הדבר הזה צריך לשנות.
אנחנו עסקנו, ועוסקים, בנושא של חיות המשק. גם כאן הפערים בין המקום שבו אנחנו נמצאים לבין המקום שבו אנחנו צריכים להיות גדולים מדי.
אבל אני רוצה לייחד את עיקר דברי למאבק נגד מה שקרוי "המשלוחים החיים", או "משלוחי ההתעללות בבעלי-חיים". הכוונה היא לאותם משלוחים של עגלים ושל טלאים, שמובאים לישראל מחוץ-לארץ באוניות, לפעמים במטוסים, כדי שכאן הם יומתו לצורך מאכל. המשלוחים האלה, אדוני היושב-ראש – אנחנו למדים לגביהם בכל יום מחדש עדויות מזעזעות נוספות. אני לא רוצה מעל הדוכן הזה להקריא עדויות שהגיעו אלי. די לי לומר שהעדויות האלה הן פשוט מצמררות, לא פחות מזה. מדובר בהתעללות ובהתאכזרות לבעלי-חיים.
וכאן צריך לומר שלוש אמירות. האמירה הראשונה היא אמירה ערכית: הדבר הזה איננו מוסרי. אם אנחנו רוצים להיות ראויים לתואר בני-אדם, אנחנו צריכים להתנהל ולהתנהג בצורה אנושית. מבחן ההתנהגות האנושית הוא תמיד מבחן היחס שלנו למי שחלש מאתנו, ובעלי-חיים, שאין להם יכולת להתגונן מול כל היכולות העצומות שבני-האדם פיתחו לאורך ההיסטוריה, חלשים מאתנו, ראויים להגנה שלנו, ואנחנו חייבים להגן עליהם. זו האמירה הערכית.
האמירה השנייה היא אמירה חוקית. אדוני היושב-ראש, יש לנו חוק צער בעלי-חיים. סעיף 2(א) שלו אומר אמירה ברורה: "לא יענה אדם בעל-חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי". נכון, אדוני היושב-ראש, בחוק יש חריג. יש החרגה. סעיף 22 לחוק אומר: אנחנו מחריגים מהחוק "המתה של בעלי-חיים שנעשתה לצורכי מאכל אדם". אבל משלוחים של בעלי-חיים מאוסטרליה הם לא המתה שנעשתה לצורך מאכל אדם, זו סתם התעללות בבעלי-חיים, ולכן, גם לפי החוק הקיים היום ההתעללות הזאת אסורה וצריך לפעול נגדה.
והאמירה השלישית היא אמירה מעשית. אדוני היושב-ראש, אנחנו חיים בחברה שבה, למרבה השמחה, יותר ויותר אנשים בוחרים באופציה שהיא אופציה מוסרית וראויה של טבעונות. יש גם רבים שהם צמחונים, גם מטעמים עקרוניים ומוסריים. אבל אנחנו עדיין בחברה שיש בה אנשים רבים שהם לא במקום הזה, והם אוכלים מן החי, כולל בשר. גם לאנשים האלה יש תשובות, ויש מענה שאיננו מחייב את הדרך הזאת של התעללות בבעלי-חיים באמצעות המשלוחים החיים. זה יותר זול, בשר שמגודל בארץ; זה יותר בריא, בשר שמגודל בארץ. ואין שום סיבה שגם מי שאוכל בשר יאכל בשר לאחר שאותו עגל או אותו טלה עברו מסע עינויים במשלוח בדרך הים או היבשה.
לכן, אני רוצה מכאן, אדוני היושב-ראש, לפנות לממשלה. שר החקלאות, לצערי, לא נמצא אתנו עכשיו, אבל באמצעות השר לביטחון פנים אני מקווה שהפנייה תגיע לממשלה: לעשות מעשה ולהביא את הפרקטיקה הזאת לסיום. הגיע הזמן לשים סוף למסע ההתעללות בבעלי-חיים המובלים לשחיטה בדרך הים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין.
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי אגודת הידידות הבין-פרלמנטרית גרמניה–ישראל>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו נעשה הפסקה של דקה בדיון על מנת לנצל את ההזדמנות ולברך את אורחינו המיוחדים.
אני מתכבד לקדם בברכה נציגות מקבוצת הידידות הפרלמנטרית של הכנסת והבונדסטאג בראשות יושב-ראש הקבוצה חבר הבודנסטאג מר וולקר בק.
(מחיאות כפיים)
ברוכים הבאים לירושלים בירת ישראל ולכנסת, משכן הדמוקרטיה הישראלית.
בקרוב יסיים מר בק את תפקידו, ואני מבקש להודות לך, אדוני, על פועלך רב השנים ועל העשייה הברוכה יחד ולצד קבוצת הידידות. אתה ידיד אמת של ישראל, ואנחנו מוקירים אותך על כך.
על אף העבר המורכב, יחסי ישראל וגרמניה חמים וידידותיים. שתי המדינות חולקות ערכים משותפים וחברות דמוקרטיות חופשיות ושוחרות שלום, כמו גם רצון משותף לשמר את הזיכרון ולהעמיק את הקשרים ביניהן. לכנסת ולבונדסטאג יש מסורת ארוכת שנים של יחסים הבאים לידי ביטוי בכל רובדי העשייה הפרלמנטרית; זאת, במידה רבה, בזכות הפעילות הנמרצת במסגרת קבוצת הידידות. כך, הבונדסטאג היה הפרלמנט הראשון שעמו גובשה מסגרת לדיאלוג בין-פרלמנטרי, P2P, המאפשר חילופי דעות ובמה ליוזמות חדשות.
בחודש הבא נארח בכנסת שוב את נשיא הבודנסטאג פרופסור נורברט למרט, שמגיע לכאן במסגרת הדיאלוג המדובר, וכולי תקווה שנמשיך בעשייה מבורכת ומשותפת זו לטובת שני העמים.
היו ברוכים. ברוכים הבאים לכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום זכויות בעלי-החיים>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יעל גרמן להמשיך בדיון בנושא יום זכויות בעלי-החיים. אחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל קודם כול בתודות. זו לא הפעם הראשונה שאני אומרת שכאשר אנחנו מארגנים יום – יום זכויות האדם, יום זכויות הלהט"בים, יום זכויות בעלי-החיים – אני מגלה שמי שפעיל יותר מכול בארגון אותו יום זה היועצים שלנו. צודקת?
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
מאה אחוז.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אוקיי. אני רוצה להתחיל, ודבר ראשון להודות להילה, מורן, צפריר, יריב ואביבה, שהם היועצים המסורים שלנו, שבמשך החודשים האחרונים עמלו בצורה בלתי רגילה כדי שהיום הזה באמת יצא כפי שהוא יצא – ואני חייבת לומר שהוא היה יום מאוד מוצלח מכל הבחינות. הוא היה יום מוצלח גם מפני שהיו בו תכנים מאוד מאוד מעניינים, בייחוד עכשיו באודיטוריום, אבל גם מפני שבניגוד למה שחושבים, שיום כזה הוא יום שיש בו הכרזות ונאומים – לא; היו בו דיונים אמיתיים ורציניים. כל דיון היה דיון שגם אני, שאני חושבת שאני קצת מתמצאת בנושא, למדתי. למדתי וגם הגעתי לתובנות. ולא רק אני, אני חושבת שכולנו למדנו והחלטנו שיש מה לשנות וניתן לשנות, ואנחנו רתמנו כל כך הרבה גופים יחד אתנו, שאני באמת מאמינה שבנושאים המרכזיים שדיברנו עליהם נוכל לשנות.
אני רוצה להעלות כאן שני נושאים. אני רוצה להעלות את הנושא שדיברתי עליו קודם, והוא תחנות ההסגר. 60,000 כלבים שמומתים, שמורדמים מדי שנה, זה לא דבר שאפשר לעבור עליו לסדר-היום. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת, וכולם צריכים להתקומם, וזה דבר שניתן להפסיק עוד לפני שנעביר את החוק. אני לא יודעת אם ניתן יהיה להעביר את החוק, אבל ודאי שניתן יהיה קודם כול לעשות תוכנית מסודרת לתחנות הסגר בכל רחבי הארץ; לראות איך מאגמים את התקציבים – שקיימים גם ממשרד החקלאות וגם מהמשרד להגנת הסביבה – ובעזרת התקציבים האלה לסייע לעוד וטרינרים שיעבדו, שיסרסו, שיעקרו ושיטפלו בכלבים ובחתולים פצועים. אם כולנו נטה שכם, אנחנו יכולים, בלי חוק, לשפר את תנאי חייהם של כלבים וחתולים ולהציל עשרות-אלפי כלבים ממוות מיותר.
הנושא השני שעליו דיברנו, וגם חברי דב העלה אותו, הוא המשלוחים החיים. בשנה האחרונה ארגוני זכויות בעלי-החיים – במיוחד "אנונימוס", אבל לא רק הם – מדברים, מטפלים, עובדים ומוחים כנגד המשלוחים החיים. והנה, בדיון שהיה היום בוועדה בראשותו של איתן כבל, בוועדת הכלכלה, התברר שלמגדלי המקנה יש פתרון; אני לא יודעת אם הוא הפתרון הטוב ביותר, אבל יש להם פתרון. הם באו והציעו קודם כול להפסיק את הדואופול של "דבאח" ו"תנובה", שמסתבר שבגללו כל החיסכון שצריך היה להגיע לכיס שלנו מהוזלת הבשר בגלל הורדת המכס – כולו הגיע אליהם ולא אלינו; לא הייתה שום הורדה במחיר הבשר, אף שהייתה הוזלה ניכרת - - -
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אבל הם אמרו ששר האוצר הקודם הוריד את המכסים.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אתה רוצה לריב או להיות בעד?
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אני בעד - -
<יעל גרמן (יש עתיד):>
יופי. אז גם אני. אז עכשיו אני רק בעד.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
- - אבל - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אתה צודק. אני ניסיתי להיאבק נגד זה בממשלה - - -
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
לא. שר האוצר הקודם הוריד. עכשיו - - -
<יעל גרמן (יש עתיד):>
חברים יקרים, אנחנו ביום זכויות בעלי-החיים, לא ביום מריבות בין סיעות.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
- - - זכויות של - - -
<יעל גרמן (יש עתיד):>
למען בעלי-החיים – אני מבקשת להרגיע את הרוחות ולדבר למען בעלי-החיים - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
- - - שתגידי שאם תקבלו תפקידים משפיעים אז תתקנו - - -
<יעל גרמן (יש עתיד):>
הנה, הצטרפו אלינו בני-נוער, שגם להם חשוב, וגם הם מאוד מאוד פועלים למען בעלי-החיים, ואני מברכת אותם. הם היו גם קודם, והם נמצאים עכשיו.
אז למען בני-הנוער ולמען כולנו, אם אנחנו נקשיב ונראה איך ניתן באמת להילחם בדואופול, ועל-ידי כך אולי באמת להביא להורדה; איך ניתן דווקא לשתף את מגדלי הבשר בפתרון, אפילו שהוא לא יהיה פתרון אידיאלי – אני מאמינה שאנחנו יכולים לעשות צעד עצום קדימה בהורדה דרסטית של מספר המשלוחים גם של העגלים וגם של הטלאים החיים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יעל כהן-פארן; בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי חברות וחברי כנסת, קודם כול, אני באמת רוצה לברך את חברי ראשי השדולה למען בעלי-החיים חבר הכנסת איציק שמולי, חברת הכנסת יעל גרמן וחברת הכנסת שרן השכל, ובאמת הרמנו כאן יום בזכות הצוותים המדהימים של כל אחד ואחת מאתנו, בזכות הפעילים, ארגונים למען זכויות בעלי-החיים, ראשי הוועדות שנרתמו, פעילים שנמצאים גם כאן ביציע. באמת אני מברכת על היום הזה, ואני גם מצטרפת לדברים שאמרת כאן, חברתי חברת הכנסת יעל גרמן. גם אני מרגישה שהיו תוצאות ליום הזה. זה לא היה רק דיבורים בעלמא. השגנו כמה דברים: הצעת חוק שעולה עכשיו לקריאה ראשונה; תקנות מינהליות של מכלאות חזירים, שיהיה יותר קל לאכוף שם את תקנות צער בעלי-חיים.
חברים, אנחנו פה – לפחות אני, ואני מקווה שכל חברות וחברי הכנסת כאן – כדי לעשות את העולם טוב יותר. בעצם, כשאנחנו מסתכלים על מה אנחנו מדברים, אז קודם כול מדובר בלקיחת אחריות. לקיחת אחריות – קודם כול, הבנה של האחריות שיש לנו ולמעשים שלנו על דברים אחרים שקורים בעולם וההשלכות שיש למעשים שלנו על מה שקורה בעולם; לקיחת אחריות ושינוי. בתחום הזה יש המון היבטים, אבל בתחום של בעלי-החיים אני חושבת: ההבנה של המשמעויות האדירות של תעשיית הבקר, תעשיית החי, תעשיית המזון מהחי – ולא רק הבקר; הבקר, החלב והביצים – שהן אדירות, וההבנה שבכל פעולה, שבכל אכילה, שבכל ארוחה, אתה משפיע, ההחלטה שלך מה אתה אוכל ומה אתה שם בצלחת משפיעה על העולם ומשפיעה על הסביבה. תעשיית המזון מן החי, לא רק שיש בה אכזריות קשה; יש בה גם פגיעה אדירה בסביבה: במקורות המים, בניצול משאבי טבע מוגזם, בזיהום סביבתי, זיהום אוויר ופליטות גזי חממה והתחממות כדור-הארץ. כל הדברים האלה הם חלק מההצהרות של איך אנחנו מחליטים לשנות את העולם.
אבל כל מה שאמרתי עכשיו – הכול בתחום השכל. בחינוך ובהשכלה אפשר להבין. אבל מה לעשות שאנחנו כבני-אדם פועלים, בדרך כלל, קודם כול מתחום הרגש. בסופו של דבר, זה מה שמניע אנשים, זה מה שמניע אותנו. אולי, לצערנו, מה שמשפיע עלינו היום יותר מכול זה הפחד; יש גם פוליטיקאים שבונים על זה קריירה. אבל, בעיני, מה שצריך להשפיע עלינו יותר מכול זה החמלה. ומי שאכפת לו מבעלי-חיים, ויש לו חמלה כלפי בעלי-החיים, תהיה לו חמלה גם כלפי אנשים; לפחות אותי היא מניעה. ואם העולם שלנו היה מלא חמלה, הוא בוודאי היה מקום טוב יותר. זה התפקיד שלנו כאן: מעבר למה שאנחנו מדברים ועושים למען בעלי-החיים, גם לשנות את התודעה האנושית ולמלא אותה בקצת יותר חמלה.
בואו נסתכל רגע, כדוגמה, על המשלוחים החיים, שדובר בהם היום גם בדיונים וגם כאן על-ידי הדוברים הנכבדים. תשמעו, עד לפני רק 200 שנה עוד היו משלוחים בספינות של בני-אדם. גם מיליוני בני-אדם הובלו בספינות רעועות ונוראיות, והיו בהן מעשי אכזריות והתעללות נוראיים, והם נמכרו בסוף לעבדות, והתייחסו אליהם פשוט כאל משהו שסוחרים בו, ומיליונים מתו בדרך. שורת הרווח הייתה מעל הכול, בזה אין ספק. ואנחנו רואים שהנורמות השתנו; לשמחתנו, הנורמות השתנו. עבר קצת זמן, ואנחנו מקווים, אנחנו רואים מה קורה היום בתחום היחס לבעלי-החיים, ומזון מן החי, ותעשיית המזון מן החי; והמשלוחים הנוראיים והאכזריים – אין להם פשוט מקום יותר בעולם. היום בוועדת הכלכלה הכנסת אמרה את דברה, ואני חושבת שהנושא הזה צריך לעבור הלאה. היום הציבור, גם אוכלי הבשר, לא רוצה להתעלל עד אין-קץ בבשר שהוא אוכל – גם מי שכן החליט לאכול בשר.
אנחנו צריכים להביא לכך שהמשלוחים האלה יעברו מן העולם, ושהיחס הנוראי לבעלי-החיים במשקים, במשקי החי, ישתנה מן היסוד. הנורמות החברתיות שאנחנו כאן בכנסת יכולים להביא לשינוי שלהן – זה התפקיד שלנו, זה המקום שלנו לשנות אותן, והן ישנו את החברה ויעשו את העולם שלנו טוב יותר. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת יואב בן צור.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת, גם אני רציתי להקדיש את דברי למשלוחים החיים – אותם מסעות מוות והתעללות שבהם עשרות בעלי-חיים נדחסים לתוך אוניות רק על מנת לעבור מסע מפרך, אכזרי, ובתנאים שאף אחד מאתנו לא רוצה לראות, בשביל להגיע לכאן וללכת לשחיטה, כדי להגיע אלינו בצורת אוכל. האמת, חברי תיארו את הדבר הזה די יפה, כולל הפעילות שעלינו בכנסת כאן לעשות על מנת לשנות את המצב הזה ולעצור את המשלוחים החיים. מפני שצריך להבין: המציאות הזאת היא תוצאה של מדיניות, זאת לא גזירה משמים. כאשר המכס יורד, אנחנו רואים תוצאה של זה בעליית המשלוחים; כאשר המחיר עולה, אנחנו רואים תוצאה של זה בהפחתת כמות – והמדיניות הזאת נקבעת כאן בכנסת. ולכן החשיבות, וחשוב לעמוד על זה שוב ושוב.
אבל מכיוון שחברי דיברו על זה לא מעט, אני רוצה להקדיש את הדברים שלי לשני דברים נוספים שליוו אותנו כאן היום. האחד זה הנושא של המתת כלבים בריאים. חברות וחברים, במדינת ישראל מדי יום, כל יום, מומתים, מוצאים להורג, כ-170 כלבים בריאים; כלבים שהם לא חולים ולא עשו שום דבר ולא נשכו ואין להם כלבת. הם מומתים רק מפני שאין לנו מה לעשות בהם, אין לנו איפה לשים אותם ואין לנו דרך למנוע את ההתרבות שלהם.
גם על זה יש הצעת חוק – אני הגשתי ושותפים לה עוד חברים: למנוע המתה של כלבים בריאים. אני חושבת שבעולם תרבותי ושוחר שלום וצדק כמו שלנו, להוציא להורג בעלי-חיים שהם בריאים ואין בהם שום סכנה והם לא עשו עוול לאף אחד רק מפני שאין לנו מה לעשות בהם, זה דבר אכזרי שצריך לעבור מהעולם. וגם לזה יש פתרונות בדמות מדיניות: האחד, והוא אולי הראשון וקודם לכול, זה קידום פתרונות של מניעת התרבות, ובראשם עיקור וסירוס, וגם פתרונות אחרים, על מנת למנוע מצב של התרבות לא מבוקרת של אוכלוסיית הכלבים, שלאחר מכן גם מביאה להזנחה, לבעלי-חיים משוטטים, חולים, ולהתרבות שהולכת וגוברת ומגיעה בסופו של דבר להוצאה להורג. והדבר השני, שגם הוא תוצאה של תקציב, זה טיפול בכלביות – כלביות עירוניות, וטרינרים עירוניים – שבהן הכלבים יוכלו למצוא בית עד אשר – וגם זה עניין שלנו, של מדיניות – הם יעודדו אימוץ במשפחות. אני לא צריכה להגיד לכם, למי שיש לו בעל-חיים בבית, אני לא צריכה להגיד לכם איזה עונג ואיזה אושר ואיזו חדווה זה יכול להביא, וזה דבר שמומלץ להרבה משפחות, וגם את זה אפשר לעודד באמצעות קמפיינים, באמצעות הסברה לציבור.
והדבר האחרון שאני רוצה להתייחס אליו זה האוכל שאנחנו אוכלים. אדוני היושב-ראש וגם גברתי המזכירה, נבצר מכם להגיע היום, אבל שניכם הייתם מוזמנים. אני רוצה להודות לכם, ובמיוחד לך, אדוני היושב-ראש, על שלקחת את המסורת של מזנון כנסת טבעוני ביום זכויות בעלי-החיים, ואימצנו אותו והפכנו אותו למסורת זו השנה השלישית. זה דבר שזוכה באמת להצלחה, וככה מעלה על נס את המודעות לאחד הדברים אולי החשובים ביותר לשמירה על זכויות בעלי-החיים – וזה לא לאכול אותם.
והיום במזנון הכנסת התארחה השפית אורי שביט כנציגה של עמותת "אנונימוס", ויחד עם השף שלנו, אביחי גלבר, שמבשל לנו כאן כל יום – הם התלבשו על המטבח, ומהחומרים שמשתמשים בהם כאן כל יום, חומרים שיש בכל בית, לא איזה זירעונים או עלים מיוחדים, אלא פשוט חומרי גלם רגילים לחלוטין, הכינו כאן ארוחה שאין בה שום סבל, היא נטולת התעללות, יש בה אך ורק מזון מהצומח, בלי מזון מהחי בכלל. השתתפו למעלה מ-20 חברי כנסת בארוחה; כולם ליקקו את האצבעות וגם ביקשו את המתכונים. אז באמת אני רוצה להגיד שהמסורת הזאת - - -
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
ביקשו תוספת.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
- - -
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
כולל ביטן.
<תמר זנדברג (מרצ):>
כולל יושב-ראש הקואליציה, כולל יושב-ראש הקואליציה – שהתבדח, אבל אכל.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
מה זה אכל? לא הצלחנו לעצור אותו.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אכל, אכל.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
מי שלא ראה את ביטן אוכל - - -
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
לא רק זה – הוא גם הלך לסדנת הכנת אוכל.
<תמר זנדברג (מרצ):>
נכון. הוא אכל, הוא לבש סינר, הוא חבש כובע, וכל הדברים האלה מתועדים, כך שיש תמונות.
ובאמת, אני רוצה לומר – תראו, אנחנו מחייכים, אבל באופן אמיתי, באמת, כבר יש לנו ניסיון, זו הפעם השלישית שאנחנו עורכים את היום הזה בכנסת. המנות שמוגשות כאן לאחר מכן נכנסות כמנות קבועות במזנון. כל יום – אני רוצה לעדכן את כולכם – כל יום מוגשות כאן לפחות שתי מנות צמחוניות וטבעוניות, וביום שני ארבע מנות. והמנות שמוגשות כאן ביום הזה נכנסות למחזור הקבוע של מזנון הכנסת, ובאמת הרבה מאתנו יכולים ליהנות הרבה יותר ממבחר של אוכל שלא כרוך בו שום סבל ושום התעללות לאף יצור חי. וזאת תרומה שהיא באמת קטנה ואישית שכל אחד מאתנו יכול לעשות, אבל היא שווה המון. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת יואב בן צור – איננו. אז אני מזמין את חברת הכנסת שרן השכל. לאחר מכן נשמע את תשובתו של השר גלעד ארדן.
<שרן השכל (הליכוד):>
שלום, כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השר גלעד ארדן, חברי חברי הכנסת, חברי יו"רי השדולה למען בעלי-חיים, חברי הכנסת יעל גרמן, יעל כהן-פארן ואיציק שמולי – קודם כול להגיד תודה רבה על היום הנהדר הזה, באמת; הצוות שלנו עבד מאחורי הקלעים כבר זמן רב וממושך על מנת להעלות את המודעות, לבצע פיקוח ומעקב אחרי הנושא של זכויות בעלי-חיים, וכמובן – הפעילים הרבים שהגיעו היום, שמלווים אותנו גם ביום-יום, כדי להשמיע את קולם של בעלי-החיים.
היום קיימנו כמה דיונים חשובים. אחד מהם היה בוועדת הפנים, על חוק צער בעלי-חיים, ואני רוצה לגעת בחוק הזה ולדבר על החשיבות שלו, משום שיש לנו כמה כלים בודדים למנוע התעללות וסבל של בעלי-חיים, כלים בודדים. המצב הוא שבעלי-חיים אין להם יכולת לבוא ולהתלונן למשטרה, אין להם יכולת לבוא ולבכות, להגיד שמשהו קרה, שמישהו התעלל בהם. את הדברים האלה אנחנו רואים אחר כך, בסוף הלילה של ל"ג בעומר, כשאנחנו רואים גופות של חתולים שהושלכו לתוך מדורות, או סרטונים בפייסבוק או ביוטיוב של התעללות מזעזעת של נערים או של אנשים בוגרים, או של קרבות כלבים נוראיים בכל מיני מקומות בארץ.
הדרך היחידה שלנו להתמודד עם הדבר הנורא הזה היא חינוך ומודעות. הדבר שיוצר את החינוך ואת המודעות הוא הרבה פעמים אכיפה והרתעה. אם אנחנו לא נרתיע את האנשים האלה שמתעללים בבעלי-חיים, איך אנחנו נעלה את זה למודעות – לא רק של בוגרים אלא של נוער בבית-ספר – שהדבר הזה הוא לא דבר נורמלי, הוא דבר נורא ואיום? אם אנחנו לא מעלים את זה על סדר-היום הציבורי, איך אנחנו בעצם מלמדים את הציבור שגם חיות חשות כאב? שהדברים האלה לא בסדר?
יש לנו חוק במדינת ישראל, חוק צער בעלי-חיים, וזה אסור על-פי חוק, ואפילו יש דין מאסר על הדבר הזה. אבל מה קורה בפועל? אין מי שאוכף את זה. הרבה פעמים, כשמתקשרים למשטרה – והמשטרה עושה עבודה מבורכת ויש שיפור אדיר. שמענו היום על הפעילות שלהם ועל כך שיש להם יועץ מיוחד שהולך ומלמד את השוטרים, ומסביר להם מה המשמעות של חוק צער בעלי-חיים וכיצד הם צריכים לטפל. אבל עדיין אנחנו שומעים – אנחנו, חברי הכנסת, ואלינו מגיעות כל הפניות מהציבור – שכל פעם שהם מתקשרים למשטרה אומרים להם שזה נסגר מחוסר עניין לציבור; או שאומרים להם במשרד החקלאות: סליחה, זה לא בתחום שיפוטנו; או שמנסים להתקשר למשטרה הירוקה או למשרד להגנת הסביבה ולא מקבלים מענה.
אנחנו דנו היום בכך שיש צורך להוסיף למי שבסמכותם לאכוף את חוק צער בעלי-חיים. היום יש רק את משרד החקלאות ואת יחידת הפיצו"ח. לא יכול להיות שבסך הכול 90 אנשים – 90 אנשים שהם אחראים לא רק לחוק צער בעלי-חיים, אלא גם לגנבות במגזר החקלאי. לא חסרות בעיות לחקלאות עם גנבות, עם שדידות, עם כל מיני זיהומים שהם זורקים או כל מיני חומרים שאסורים לשימוש. כל הדברים האלה – הם מטפלים גם בזה, ואז נוצר מצב אבסורדי שהנושא של פגיעה בבעלי-חיים יורד לתחתית סדר העדיפויות. אנחנו דנו אתם על כך שיש צורך בהרחבה של הסמכות הזאת של פיקוח, גם של המשטרה הירוקה וגם של הפיקוח העירוני. ברגע שיוספו עוד מאות אנשים שיוכלו לתת דוחות, שיוכלו להרתיע אנשים שפוגעים בבעלי-חיים, שמתעללים בבעלי-חיים – רק כך אנחנו נוכל לייצר הרתעה אמיתית, חינוך ומודעות אמיתיים לכל הנושא הזה.
תודה רבה לכם, ותודה לחברי. באמת העלינו את היום הזה וכך יצרנו מודעות לכלל הציבור. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שרן השכל. נשמע את תשובתו של השר גלעד ארדן, בשם שר החקלאות ופיתוח הכפר. ברוב המקרים אני עושה פרצוף כשאני רואה שהשר מדבר בשם מישהו. במקרה של השר ארדן, המחויבות שלו לנושא היא ארוכת שנים, אז אני דווקא שמח שהוא משיב בסדר הדיון המיוחד הזה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
תודה.
אדוני היושב-ראש, כפי שאמרת, בצדק, נושא ההגנה על בעלי-חיים – אני מחויב לו ומלווה אותו עוד מהיותי חבר כנסת, דרך כהונתי כשר להגנת הסביבה, וגם כעת, כשר לביטחון הפנים. אף שאני משיב כאן בשם שר החקלאות, שהוא הממונה על חוק צער בעלי-חיים – דבר שבעבר פעלתי כדי לשנות ולהעביר את זה למשרד להגנת הסביבה, שבעיני יש לו פחות ניגוד עניינים בפעילות להגנה על זכויות בעלי-חיים; לצערי הרב התהליך הזה לא הושלם, אבל אני חייב לומר לזכותו של שר החקלאות שהוא בהחלט נוהג באופן שונה בהקשר הזה, בנושא החשוב הזה, משרי חקלאות בעבר.
אני תכף אפרט כאן בשמו, אבל קודם כול אני רוצה באמת לברך את כל חברי הכנסת שיזמו את הדיון החשוב הזה, יושבי-ראש השדולה, על כל העשייה החשובה בנושא הזה. אני גם שוב מביע את המחויבות האישית שלי; יודעים חבר הכנסת שמולי ואחרים שבכל פעם שלדעת מי מחברי הכנסת יש טיפול לא מספיק טוב לטעמם של משטרת ישראל בתלונה שקשורה להתעללות בבעלי-חיים, מבחינתי אני מבקש לראות בי כתובת ישירה, וזה התפקיד שלי גם במסגרת הפיקוח על תפקודה של משטרת ישראל.
הגנה על בעלי-החיים ומניעת צער מיותר הן לא רק ערך מודרני של השנים האחרונות, אלא כפי שהוזכר כאן קודם, מדובר בצו מוסרי ובחובה יהודית שמעוגנת היטב במסורת ההלכה. יש בפנינו אתגרים לא מעטים בהגנה על בעלי-החיים, ומשרד החקלאות – ופה, שוב, אני עונה בשמו של השר אריאל – רואה חשיבות עליונה בשמירה והקפדה על מניעת צער בעלי-חיים, ואנשי המקצוע במשרד עושים לילות כימים להגביר עוד את הפיקוח והאכיפה בנושא חשוב זה.
מעבר להצלחה בחקיקת חוק צער בעלי-חיים, שמחמיר את הענישה על התעללות בבעלי-חיים, הצלחנו לקדם לא מעט דברים בנושא, ואמנה רק חלק מהם: השלמנו במהלך השנה את הקמת אגף רווחת בעלי-חיים ושירותים וטרינריים במשרד החקלאות, וזאת מכוח החלטת ממשלה מס' 833. כמו כן, הקמנו לראשונה מועצה מייעצת בתחום רווחת בעלי-חיים בראשות ד"ר אמיר שטיינמן, מנהל בית-החולים הווטרינרי, וניתן לעדכן כי המועצה הזאת כבר עובדת ומטפלת בנושאים חשובים, המגיעים אליה בעיקר מהעמותות, שעושות עבודת קודש בתחום; בהחלט עושות. הניסוח הסופי של פקודת הכלבת נמצא בישורת האחרונה במשרד המשפטים, ואני מעריך כי בשבועות הקרובים נביא אותה לאישור הכנסת.
אחרי עבודה ממושכת, נפרסם בשבועות הקרובים קול קורא להקמת כלביות אזוריות בהיקף של 5 מיליון שקלים, תוך מתן העדפה לכלביות בפריפריה. הנחיתי את אנשי משרדי כי בשנה הבאה יוכלו לגשת לקולות קוראים בדבר הקמת כלביות גם עמותות הדואגות לרווחת בעלי-החיים. דרך אגב, הערה שלי: בהנחה שהתקציב הזה לא קוצץ במשרד להגנת הסביבה, גם שם יש תקציב לטובת הנושא הזה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
לטובת הארגונים.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
כן, שגם הארגונים יכולים לגשת אליו, לסיוע לעמותות. זה כמובן אף פעם לא מספיק, אבל אם גם השר אריאל הקצה לכך תקציב, אז יש כאן גידול משמעותי בהיקף.
אנשי אגף צער בעלי-חיים במשרד החקלאות העבירו הכשרה ליותר מ-100 מפקחים נוספים לאכיפת חוק צער בעלי-חיים, ובחודשים הקרובים נבצע הסמכות נוספות גם ברשויות המקומיות.
בעניין צמצום התרבות כלבים וחתולים, מוקצה תקציב שנתי של 4.5 מיליון שקלים למניעת התרבות חתולי רחוב – אם מותר לי לקחת קרדיט, זה חוק שלי. נוסף על כך מקודמת הסדרת חובת עיקור או סירוס לפני מסירה לאימוץ של כלבים מכלביות ומארגונים למען בעלי-חיים בתקנות צער בעלי-חיים (החזקה שלא לצרכים חקלאיים).
אשר למניעת התעללות והפחתת סבל של חיות משק – ששם באמת עניין ניגוד העניינים בלט תמיד – המשרד מקדם חקיקה והתקנת תקנות בעניין החזקת עגלים, עופות, בהמות בבתי-מטבחיים ועוד. אני חייב להעיר שאם התקנות האלה יותקנו, זאת באמת תהיה בשורה משמעותית, אחרי שנים רבות של ביקורת על משרד החקלאות שהוא לא מתקין תקנות בנושא הזה. כמו כן, חלק מהשיפורים בתשתיות, כגון שדרוג לולי ההטלה, תלויים בהקצאת תקציב ייעודי גדול, המותנה בהסכמת משרד האוצר.
בקשר למשלוחים החיים, חשוב להדגיש כי יש פיקוח של רופאי השירותים הווטרינריים הממשלתיים בכל העמסה בחו"ל ועל-ידי השירותים הווטרינריים בישראל טרם כל פריקה בנמל בישראל. ברוב המוחלט של האוניות התנאים נאותים ובעלי-החיים במצב טוב, ובמקרים חריגים, בנמלי ישראל מתקיימת אכיפה על-ידי יחידת הפיצו"ח ונגד מפרים נפתחת חקירה ויש טיפול משפטי. במקביל, משרד החקלאות פועל על מנת לקדם חקיקה ואכיפה, ובמקביל ממשיך במדיניות של הגברת ייבוא הבשר המצונן, ועל-ידי כך צמצום המשלוחים החיים. עד כאן הדברים מטעם שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל.
כפי שאמרתי, אני מרגיש צורך, גם כשר לביטחון פנים וגם כמי שהנושא יקר ללבו באופן אישי, לתאר גם את העשייה של המשרד שלי בנושא. כפי שאתם יודעים, ככלל, חוק צער בעלי-חיים נמצא בתחום האחריות של משרד החקלאות, אבל לפי החלוקה שנעשתה בוועדה הבין-משרדית במשרד המשפטים – ומייד ארחיב עליה מעט – משטרת ישראל גם היא אוכפת בעבירות של התעללות בבעלי-חיים מכוח סעיף 2 של החוק; ורק הבוקר, כפי שגם תואר כאן, המשטרה הציגה בוועדת הפנים נתונים של אכיפה הולכת וגדלה בשנים האחרונות וגם עונשים חמורים יותר – עדיין לא מספיק חמורים בעיני – למתעללים; אבל זה גם עניין של השופטים ותפיסת העולם שלהם. לצערי, כל עוד אנחנו כאן בכנסת תמיד נתקפל אל מול התנגדות משרד המשפטים לעונשי מינימום, אנחנו נמשיך לבכות כאן על העונשים המקלים לכל מי שמתעלל בחסרי ישע, וזאת רק דוגמה אחת.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
מסכימה אתך גם בנושא הזה. ללא ספק.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
בהתאם לחוק צער בעלי-חיים וחוק העונשין, מנוהלים בכלל יחידות המשטרה מאות תיקים בשנה בתחום זה, במטרה להעמיד את העבריינים לדין. במדור הגנת הסביבה של אגף המבצעים של המשטרה מונה לאחרונה רפרנט מיוחד לנושא צער בעלי-חיים, שפועל יחד עם הגופים החוץ-משטרתיים ששותפים לאכיפה בעבירות האלה. בנוסף, קיימת ביחידה להגנת הסביבה תובעת ייעודית לנושאים שבתחום המדור, שעובדת בתיאום עם הפרקליטות, ומונה קצין מטה לעבירות צער בעלי-חיים המרכז את הטיפול בתחום זה, לרבות בקרה על תיקי חקירה ועילות סגירה. כמו שציינתי קודם, המשטרה שותפה בימים אלו גם בצוות הבין-משרדי במשרד המשפטים שמטרתו להמשיך לשפר ולייעל את הטיפול בנושא הזה ולהסדיר את חלוקת האחריות בתחום האכיפה בין הגורמים השונים שרלוונטיים לתחום.
כפי שאמרתי, מפני שהנושא מאוד יקר ללבי, ואני מבין היטב שאין שום הבחנה בהתעללות בין בעלי-חיים לבין בני-אדם – מי שיכול לעשות את זה יעשה גם את זה בשלב מסוים, ובהיבט המוסרי זה אותו דבר בדיוק, ואולי לפעמים חמור יותר, כי מדובר באמת ביצורים חסרי ישע – הנחיתי את המשטרה לשים דגש מיוחד על אכיפה בעבירות בתחום הזה של התעללות בבעלי-חיים.
אני שוב אומר שאני מזמין כל אחד, אם זה "תנו לחיות לחיות" ואתי אלטמן – שכל פעם שאין טיפול נאות מבחינתה מסמסת לי, כולל תמונות מזעזעות של מה שקרה בשטח – וגם כל אחד מחברי הכנסת. זה באמת נושא שאני מאמין שהוא בסוף משקף את החברה הישראלית כולה. הטיפול בו – לא סתם אומרים שהחוליה החלשה בכל שרשרת היא זו שגם מבטאת את החוסן של השרשרת כולה, וזאת החוליה החלשה ביותר.
ככל שהמציעים יבקשו להעביר את זה לדיון מעמיק בוועדה או במליאה – מה שירצו – הממשלה מסכימה. אני מציע להעביר את זה לוועדת הפנים והגנת הסביבה – או ועדת החינוך, בעצם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו נחליט על ועדה, ואז יכולים להכריע.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
ועדת החינוך. היא מטפלת בחוק צער בעלי-חיים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ועדת החינוך. חוק צער בעלי-חיים הוא בוועדת החינוך.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
מסכים. אז ועדת החינוך, אני מציע. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר. עמדה נוספת – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להשלים את התמונה מבחינת הדת האסלאמית בקשר לצער בעלי-חיים, ואביא שתי דוגמאות, קצר. דוגמה אחת: אישה תיכנס לגיהינום בגלל חתול – היא כלאה אותו, לא האכילה אותו, ולא נתנה לו לאכול במרחב הפתוח. זו הראשונה. השנייה: אישה שעשתה את כל החטאים, באה לבאר לשתות, וכשהיא עולה היא רואה כלב מאוד צמא, עד כדי כך שהוא מלקק את העפר. היא חזרה לבאר והתחילה להעביר לו מים עם הנעל שלה, עד ששתה ועד שהיה במצב של רוויה. זה מעצים את המשמעות של לדאוג לבעלי-חיים ושל צער בעלי-חיים – לדאוג לכל הצרכים שלהם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
חברי הכנסת, אנחנו נצביע. מי שיצביע בעד – מסכים להעברת הדיון לוועדה. מי שיצביע נגד – מבקש להסיר מסדר-היום. בבקשה, זכויות בעלי-חיים. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי מליאת הכנסת אישרה להעביר את הנושא להמשך דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת.
הוועדה גם אחראית לחוק צער בעלי-חיים.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום האינטרנט הבטוח הבין-לאומי>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום האינטרנט הבטוח הבין-לאומי, מס' 5960, 5320, 6084, 6125, 6128, 6148 ו-6158.
אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל יום האינטרנט הבטוח הבין-לאומי. כולנו גולשים, מי יותר ומי הרבה יותר. הכול נמצא היום במרחק מקש או שאלת גוגל, ומידע חדשותי וכללי זורם אלינו ללא הפוגה בכמויות אדירות ביישומונים ובאתרים. במידה רבה, בעיקר אצל ילדים, בני-נוער וצעירים, הרשתות החברתיות הפכו להיות מרכז החיים. זו כיכר השוק המודרנית, והיא משנה ללא הכר את אופי החיים במובנים רבים מאוד. השינוי המהיר והחד בהיקף הגלישה במרשתת מחייב היערכות מקיפה ומתאימה לכל אדם ובכל גיל וליתר שימת לב בקרב המשתמשים הצעירים.
הרשת מלאה בסכנות כמו תכנים פוגעניים, ביוש, בריונות ולשון הרע, וכמובן – במתחזים, בפדופילים, בגורמי טרור עוינים ובפצחנים המנסים לגנוב זהויות ולבצע פשעים מקוונים, ובהם גנבות, הונאות או השתלת וירוסים, ואפילו, לאחרונה, דרישות כופר. בעידן זה של חופש, ליברליזם וזכויות, מורכב עוד יותר ליצור את הבלמים והאיזונים הנחוצים לגלישה בטוחה וזהירה בלי לפגוע בחופש הביטוי או בחירות הפרט. על ההורים והמחנכים להקדיש לכך תשומת לב, וגם עלינו, כמנהיגי ציבור, לתת את הדעת על ההשלכות מרחיקות הלכת של הרשת ושל המתרחש בה על כל אחד ואחת מאתנו.
לכן, יש חשיבות רבה לכך שמערכת החינוך מציינת השבוע את השבוע הלאומי לגלישה בטוחה, המוקדש השנה לנושא: עושים שינוי בחברה – וברשת מושיטים יד לעזרה. זאת, מתוך הבנה שילדים ובני נוער נמצאים ברשת זמן ממושך, ולכן הם לא רק המועדים ביותר לפורענות, אלא על-פי רוב יהיו גם הראשונים שיוכלו לדעת אם מי מחבריהם זקוק לעזרה. יש לחדד את המסר שלילדים ולנוער יש כתובת לעזרה בעת הצורך אם נפגעו ברשת, וכמובן, חשוב כי אנו, המבוגרים, נדע לאתר ולזהות סימנים של פגיעה.
תודה לכל היוזמים של היום הזה, ותודה לכל חברי הכנסת שפועלים בנושא במהלך כל השנה – ואני מתכבד להזמין חברת כנסת כזאת, חברת הכנסת רויטל סויד, לפתוח את הדיון. בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חייבת לומר, אדוני היושב-ראש, עוד לפני שאני מתחילה, שכשהגעתי לכנסת, בערך לפני שנתיים, והקמתי את השדולה למאבק בשיח אלים ובריוני ברשת, הראשון שהתגייס באופן מלא לנושא הזה היה אתה, מתוך הבנה מאוד ברורה של ההשלכות ההרסניות שיכולות להיות לשיח אלים ובריוני ברשת. לצערי הרב, מאז, בשנתיים האחרונות, ראינו רק - -
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עלייה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
- - עלייה מתמדת באלימות, בבריונות, בשיסוי, בפילוג, בהסתה, בגזענות ברשת, ואנחנו, כמובן, עושים את הכול כאן. גם כשיזמתי את היום המיוחד הזה והגעתי אליך והצעתי לך אותו, זה היה יותר מברור שכך הכנסת תתגייס, ותודה לך על זה. באמת, לפני כשנתיים, כשהגעתי לכאן והקמתי את השדולה למאבק בשיח אלים ובריוני ברשת, עדיין לא הבנו את הכיוון שאליו השיח עומד להגיע – את הפילוג, את השיסוי, את הבריונות ואת העובדה שבסופו של דבר כל אחד מאתנו יהפוך בדרך זו או אחרת לקורבן רשת; לא רק המבוגרים, לא רק בני-נוער, אלא היום גם ילדים בכיתות א', ב' וג' הופכים בדרך זו או אחרת לקורבנות הרשת.
אני חשבתי אז שהדרך הנכונה תהיה באמת באמצעות העלאת המודעות, חקיקה וחינוך. הייתי בטוחה שהתהליך יהיה באמת איזון בין שלושת האדנים האלה, כשהתובנה שלי הייתה שחקיקה באמת תצליח לגדור את השיח. ואז פתאום הבנתי שהסיפור הוא לא כל כך פשוט, כי העלאת המודעות קרתה; קרתה גם לנוכח התרחשויות של הזמן, וגם, לצערי הרב, כתוצאה מהתאבדויות – בין שזה של אריאל רוניס, זיכרונו לברכה, בין שזה של נערה בכיתה ו' בכפר-סבא, ובין שזה של דוד-אל מזרחי, כבר לפני מעל לשלוש שנים – אבל עדיין הן העלו את המודעות. אבל בעיקר מכיוון שאנחנו כל הזמן לא יודעים איפה נעביר את החקיקה, איפה יעבור הגבול בין מה שמותר ולגיטימי לומר לבין מה שאסור, איפה חופש הביטוי עובר.
וכשהגיע הבן שלי, עילאי – שאז היה בכיתה ג', והיום הוא בכיתה ד', והוא ואדל יושבים פה ביציע, הגיעו ליום המיוחד בכנסת, ודיברו גם בכינוס של השדולה – כשהוא הגיע אלי בשנה שעברה, ובדיוק פתחו את קבוצת הווטסאפ, ראיתי שהם מוציאים איזה ילד, ואמרתי לו: עילאיקי, מה אתה עושה? אז הוא אמר: תראי, אימא, הוא לא דיבר יפה. אמרתי לו: כן, אבל אתה מבין, עילאי, מה קורה פה? אתם עושים עכשיו חרם על הילד. והוא בכלל לא הבין על מה אני מדברת. ופתאום תפסתי שאנחנו, המבוגרים – אנחנו חווינו; אנחנו יודעים מה זו אלימות ומה זו בריונות ומה זה לבייש. אם אני עכשיו אומר משהו לא נעים לשר, השר יחזיר לי, והוא יגן; ואם אני אומר משהו לאחת מחברות הכנסת או מחברותי שנמצאות פה, אז או שהיא תבכה או שהיא תחזיר לי או שהיא תלך הצדה, ואני ארגיש מה היא חשה. אבל כשנמצאים מאחורי מסך ומאחורי מקלדת – ובמיוחד הדור הצעיר, שאין לו בכלל את הרגישות הזאת, אז הוא לא יודע. הם לא מבינים שהם פוגעים; הם לא מבינים שהמילים שלהם חדות כמו סכין; הם לא מבינים מה שהם עושים.
ולכן, לדעתי, היום החינוך צריך להתחיל קודם כול מהבסיס, כבר בכיתות היסודי, לא רק בכיתות של חטיבת הביניים. זה כבר לא "אל תכה זה לא נאה" שאנחנו צריכים ללמד אותם בגן, אלא גם איך מכבדים את השיח.
ואז הגיע היום המיוחד הזה שיזמתי היום בכנסת – ואני, אגב, מודה לכל ראשי הוועדות, ובין היתר לחברתי חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שהוועדה שלה תמיד מחויבת לנושא ותמיד נרתמת לנושא. שאלתי את עצמי: מה נביא היום, ביום הזה – כי השדולה שלי מתכנסת תדיר. אמרתי: איזו בשורה אנחנו נביא היום? מה נאמר היום שהוא שונה וחדש? ואני רוצה לומר לכם לאיזו תובנה הגעתי. אני רוצה לקחת אתכם לשנות ה-50 וה-60 בארצות-הברית: אנשים ראו אנשים נרצחים ברחובות ולא עשו כלום; אנשים ראו נשים נאנסות ברחובות והמשיכו הלאה ולא עשו כלום, עד שנאלצו לחוקק חוק – את חוק השומרוני הטוב, החוק שמחייב את כולנו להתערב ולא לאפשר אלימות כזאת. אני יכולה לומר היום שאצלנו בארץ כמעט לא קיים דבר כזה, וטוב שכך, ולא צריך את החוק הזה, שקיים גם אצלנו.
אבל פה אנחנו כבר בזירה חדשה, ואנשים נפגעים על בסיס קבוע; אנשים, נפשם נרמסת, הם נאנסים, משופדים כל יום וכל היום על בסיס קבוע, ואין מה לעשות. לנו, הצופים מן הצד, אין יותר את הפריבילגיה לעמוד ולא לעשות יותר כלום; אין לנו את הפריבילגיה להגיד: זה לא שלנו, הבריונות הזאת, רק אל תתקפו אותנו. אנחנו לא יכולים יותר; אין לנו את הפריבילגיה הזאת לעמוד ולשתוק. אנחנו חייבים להתערב – להתערב במובן החיובי, להתערב במובן המכבד, להתערב במובן של לפזר קטטות או לפזר אלימות ובריונות ולהעביר מסר משלנו. אנחנו היום חייבים להבין שהשומרוני הטוב חייב להגיע גם לתוך הרשת.
אז בכינוס של היום, מה שעשינו הוא להקדיש אותו – את הכינוס המרכזי שהיה ב-14:30, כינוס השדולה שלי – לבוא ולשמוע בני-נוער וילדים ביוזמות מדהימות שהם עושים, ולראות איך הם, הם השגרירים ברשת. והיו הרבה מאוד קבוצות של בני-נוער, חלק של איגודים של בתי-ספר וחלק ממש ברמה ארצית – גם בתי אדל שיושבת כאן והיא בכיתה ה', גם היא שיתפה אותנו בקבוצת הווטסאפ של החברות שלה ואיך הם מנסים ליצור את הכללים שם לעצמם, אבל לפעמים הם צריכים גם את המבוגר שיבוא ויפקח. והמסר היום היה מאוד ברור, ובני-הנוער, הנערים והילדות דיברו בצורה מאוד מאוד מאוד משמעותית, והם באו ואמרו – ראשית, הם מבינים מצוין: הם קורבנות רשת לא פחות מאתנו. עכשיו, כל אחד מאתנו יכול לחשוב איך הוא מרגיש, מה הוא חש, כחבר כנסת, כנבחר ציבור ובכלל כמבוגר, איך זה מרגיש לו כשתוקעים לו את הסכין ומסובבים; איך מרגישים אותם בני-נוער וצעירים. והם היו פה ואמרו בשפה מאוד מאוד ברורה: אנחנו כאן כדי להעביר מסר בבתי-הספר לילדים הצעירים, ללמד שיח אחר, ובעיקר בעיקר – להתערב בתוך קטטות מילוליות, אלימות ובריונות, להפיג את השיח הזה ולשנות אותו לשיח מכובד.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אז אני בהחלט מודה לכל מי שנטל חלק ביום המיוחד הזה. המלאכה עוד רבה. אנחנו נמשיך אותה ולא נרפה. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת ענק ברקו. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. ברכות והערכה, חברתי חברת הכנסת רויטל סויד, על הובלת היום הזה והובלת היוזמות ביום הזה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
תודה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אני מסכים לחלק גדול מדבריה של חברת הכנסת סויד, לכן אני אדבר על כמה היבטים נוספים. מה שקורה ברשת, עמיתי חברי הכנסת, הוא תמונה של החברה שלנו. ולמרבה הצער, אנחנו חיים בחברה שהולכת ונעשית אלימה יותר, והאלימות הזאת לא תמיד מתבטאת באלימות פיזית; היא במקרים רבים אלימות מילולית. גם כשאנחנו מנהלים ויכוח אנחנו לא תמיד שומרים על המסגרת המכבדת והמכובדת, שבה גם אם יש מחלוקת – היא מחלוקת, היא לא צריכה להפוך למריבה. יותר מדי מחלוקות אצלנו הופכות למריבות, וכשזה קורה גם ברמות הגבוהות ביותר, כולל בבית הזה, מדוע אנחנו נבוא בטענות לילדים ולבני-נוער?
צריך להתמודד עם תמונת האלימות בחברה שלנו, כולל האלימות המילולית אצלנו. כשאנחנו מדברים על אינטרנט בטוח, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו נתנו לילדים שלנו, גם לילדים שלנו, מכשירים רבי עוצמה. המכשירים האלה שנמצאים ביד שלהם, יש בהם הרבה מאוד כוח. ומכשיר עם הרבה כוח, יש לו הרבה תועלות: אנחנו יכולים להגיע מהר ונוח ממקום למקום ברכב, אבל אנחנו יכולים גם לעשות תאונות דרכים. וגם כשמדובר באותם מכשירים קטנים שיש בידי הילד או הילדה – אלה מכשירים שיכולים לתת להם תשובות נהדרות על שאלות ב"ויקיפדיה", אבל גם לחבר אותם לתכנים אלימים, פוגעניים ואפילו מסוכנים. ולכן, הבעיה איננה במכשיר; הבעיה היא בצורת השימוש. מאוד נהניתי היום לראות את היוזמה שעשו בעיריית אשדוד, של עשרת הדיברות לשימוש בטוח ברשת. הייתי רוצה לראות את הממשלה מובילה מהלך כזה של מודעות ותובנות במערכת החינוך בכלל.
אבל אני רוצה לדבר על עוד כמה היבטים של הרשת, כי הרשת היא היום חלק מרכזי מהחיים שלנו, ואנחנו צריכים להבטיח שלכל אחד תהיה הזכות בכלל להיות מחובר לרשת. צריך לדאוג לכיסוי ולגישה אוניברסלית לרשת. כל עוד לא יהיה בכל הארץ כיסוי לרשת בצורה שתאפשר לכל אחד להתחבר לרשת ללא עלות, אנחנו בעצם מגדילים את הפערים החברתיים. אנחנו צריכים להבטיח שהרשויות המקומיות, ומשרדי הממשלה כולם – כולם יפעלו כדי להנגיש את הרשת למי שידו איננה משגת.
מעבר לזה, אנחנו חייבים להמשיך ולהבטיח את נייטרליות הרשת. אני מקדם בברכה את החקיקה שעכשיו מקודמת על-ידי משרד התקשורת, שתעגן את נייטרליות הרשת בחקיקה. אנחנו צריכים לשמור על המצב הקיים, שבו לספק האינטרנט אסור להתערב בתכנים שמועברים על-ידו. צריך לשמור על כך שאף אחד לא יוכל לקבוע עבור האזרחים מה הם קוראים, ואף אחד גם לא יחסום אתרים. הניסיונות לצנזר את הרשת בשנים האחרונות באים מתוך תפיסה שאם אנחנו נחסום את הגישה לאתרים פורנוגרפיים, אלימים, מסיתים לגזענות או מסיתים לטרוריזם, אותם תכנים ייעלמו. בפועל הדבר הזה איננו נכון. ברמה הפרקטית, כל מהלך שייעשה לצמצום הגישה לרשת בישראל לא יכול לתת מענה למה שקורה ברשת מחוץ לישראל, וברשת מחוץ לישראל אנחנו יכולים היום להגיע בקלות רבה מאוד, מכל מכשיר, לדברים שמתפרסמים בכל שפה ברשת, לא רק בישראל אלא גם מחוצה לה. אנחנו יודעים גם שחסימה של הרשת לא מונעת הימורים, וחסימה לא מונעת אלימות.
צריך לשמור על הרשת שלנו נייטרלית ונעדרת התערבות, אבל מצד שני, צריך לאפשר לנו גם התגוננות אפקטיבית מפני פגיעות ברשת. אני אומר, עמיתי חברי הכנסת, שכבר עשר שנים האזרח הישראלי עומד ללא חקיקה בנושא, אף שבית-המשפט העליון אמר שעל המחוקק להתערב ולקדם חוק שיאפשר לאזרחים לקבל, למשל, את פרטי מי שמבצע נגדנו עוולה. המחוקק – אנחנו בכנסת – לא קידמנו את הנושא לאורך עשור, ואנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבעוד המדינה יכולה לאסוף מידע על כולנו ללא חשש - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת חנין.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
- - האזרח לא יכול להגן על עצמו ממעוולים, ואת זה צריך לתקן. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת ענת ברקו. חמש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני אפתח בזה – אני רוצה לקחת את זה לכיוון קצת אחר, אבל אני רוצה קודם כול באמת להודות לחברתי רויטל על היוזמה הברוכה. זה מאוד חשוב, וזה נושא שהוא באמת ברומו של עולם, ובכל העולם, לכן זה מאוד יפה וחשוב.
אני רוצה לומר שהיום אני מתכוונת בפייסבוק שלי, בדף הפייסבוק שלי, לשים את הכללים הברורים ביותר, את התקנון איך מתנהלים, לפחות בדף הפרטי שלי. ואני רוצה להמליץ לכולם לעשות את הדבר הזה, כי אנחנו נוטים לפעמים לקבל תגובות לא מכבדות, או שיח שהוא לא הולם, ובמקום למחוק – להציב את הכללים, את הקווים האדומים: זו מסגרת השיח וכך אנחנו נתנהל. אבל, ברשותכם, אני רוצה לקחת את זה לכיוון קצת אחר, והכיוון הוא – כיושבת-ראש ועדת משנה לסייבר בוועדת חוץ וביטחון – של התייחסות גם בהיבט הביטחוני לזירת הסייבר שאנחנו היום לה חשופים.
מה שאנחנו רואים, מעבר לפעילות שנעשית במדינת ישראל – ובאמת, ראש הממשלה הפך את הנגב לבירת הסייבר – אנחנו רואים שקורית מהפכה אדירה. ומבחינה טכנולוגית, גם הסרטים שהיינו בהם לאורך השנים לא ניבאו שנגיע למצב כזה, שבלחיצת כפתור נעשה כל כך הרבה דברים. מובן שהתועלות הן אדירות במובן של הובלת המונים, וקדמה, ומדע, וכלי לחימה, לצערנו הרב, והרבה מאוד פיתוחים טכנולוגיים, אבל הסכנות הן אדירות. זהו ממד נוסף של לחימה. כמו שיש לנו זירת הים, היבשה, האוויר, יש זירה נוספת, שהיא זירת הסייבר. ובהרבה מאוד מקרים אלה שתוקפים, הם חושבים שאין להם פנים, הם אנונימיים. אז זו לא רק בריונות – זו גם פשיעה וגם טרור ברשת.
גם בהגנה וגם בהתקפה הדברים האלה באים לידי ביטוי – שינוי פני המלחמה – ואנחנו רואים את זה בעיקר במתקפות סייבר שהיו על תשתיות קריטיות. למשל, לפני שנה, בווייטנאם, שדות התעופה הבין-לאומיים שלהם שותקו לחלוטין והיו על המסכים תמונות ממקומות שונים. גם אצלנו, דרך אגב, יצא לנו לראות על המסכים את הדברים הללו. זאת אומרת, הדברים האלה הם מסוכנים, הם קיימים, והחשש לפגיעה בתשתית קריטית במדינה שלנו ובמדינות אחרות מצד מדינות עוינות ומצד האקרים הוא חשש שקיים.
אנחנו מדברים היום גם על מאגרי מידע, על פגיעה בפרטיות, על היכולת לפרוץ למאגרי מידע, שזו סכנה מאוד גדולה. אנחנו מדברים היום על הזיהוי הביומטרי, שהוא חשוב כדי להילחם בטרור ופשיעה – כי התיעוד שלנו קל מאוד לזיוף – ויחד עם זה, יש הרבה מאוד סכנות בצדו. ולכן, ההיערכות שלנו חייבת להיות מאוד מאוד זהירה, מתוך גישה של באמת מה יכול לקרות אם חס וחלילה יקרה דבר כזה.
אני רוצה להציע לכם מונח שאני לא יודעת אם הוא קיים: סטיגמה דיגיטלית. אנחנו רואים ילדים שסובלים ממתקפות ברשת או בקבוצות ווטסאפ, כל מיני תופעות של שיימינג, ואנחנו רואים שהם הולכים עם הסטיגמה הזאת וגדלים אתה, כי שום דבר לא יורד מהרשת; זה נשאר שם לדיראון עולם – אין מחיקה, אין חנינה, אין שום דבר. זה נשאר שם, ואז באמת הם חשים שהם לא יכולים להתמודד עם העניין הזה.
אני רוצה להתייחס לעניין הזה של אינתיפאדת הרשת – מה שראינו לפני שנה, ואנחנו רואים בעצם יום-יום; בעיקר, אני חושבת, זה עולה חזק מאוד באתרים של ממר"י ו-Palestinian Media Watch, שעושים עבודה נהדרת. אנחנו רואים, למשל, מישהו עם סכין במצב דרייב נוהג את האוטו שלו לתוך קהל של אנשים. רצח; על הסכין; קח את הרכב ודקור, דרוס. או גן-עדן – המציאות האלטרנטיבית שמציירים לצעירים של מפגשים בגן-עדן ומה מחכה להם שם, כדי שהם ימשיכו וירצחו: "דקור בן חברון"; "מחכים לך בגן-עדן".
אני רוצה להזכיר את מתקפת הסייבר, אם אפשר להגיד – אפילו שיחה ארוטית שהייתה ב-2001, שיחת הפיתוי של הנער אופיר רחום, זיכרונו לברכה – 2001 – שנרצח בסופו של דבר על-ידי מחבלת שהתחזתה לעולה חדשה, פיתתה אותו, והיא וחבר שלה רצחו אותו, את הנער הזה, והוא בסך הכול חשב שבאמת הוא הולך לפגוש מישהי ואולי יהיו איזשהם יחסי אהבה.
אני רוצה לספר לכם על כרזות מדפי פייסבוק, מתוך דף הפייסבוק, של עלילותיו של לוחם ג'יהאד שמדבר על "דקור - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חברת הכנסת ברקו, משפט סיכום, בבקשה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אוקיי. - - "סכינך גרמה לנו לאהוב סכינים. דקור, אל תחשוש". כל הנושא של כבוד המשפחה: דקור, ועידוד אחרים לעשות, או כאלה צעירים ששמים את הפוסט ואחר כך עושים מעשה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שהנושא הזה – הוא מאוד רחב. יש הרבה מאוד היבטים. כדאי להתייחס אליו ברמת הכלל, ברמת הפרט, ורשויות הביטחון, אדוני השר, יכולות, דרך מילות מפתח - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה, חברת הכנסת ברקו.
<ענת ברקו (הליכוד):>
עוד מילה אחת. - - מילות מפתח, להגיע לאנשים האלה, ובאמת להגן על ביטחוננו בצורה טובה יותר. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה, תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג. חמש דקות, גברתי. בבקשה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברתי חברת הכנסת רויטל סויד, ברכות על היוזמה של היום החשוב הזה. אכן, האינטרנט מעמיד בפנינו אתגרים, כמו כל התפתחות טכנולוגית, ואפשר להגיד שלאורך מאות ואולי אפילו אלפי שנים עומדים לפנינו אתגרים שלא היו בעידן הקודם. אבל אני שייכת לאסכולה – לא יודעת, אפשר לקרוא לה שמרנית, אפשר לקרוא לה לא יודעת מה – שסבורה שהמדיום הוא עוד מדיום, אבל האלימות, ההסתה, הגזענות שלנו כבני-אדם – הן באות לידי ביטוי בכל אחד מהמדיומים האלה. הרשת היא עוד זירה – חדשה, עם חוקים משלה, וייתכן שגם הרגולציה צריכה להדביק אותה בדברים כאלה ואחרים – אבל בסופו של דבר אותם כללים אנושיים וכללים חברתיים מגיעים גם לרשת.
אחת התופעות החמורות שאנחנו רואים בזמן האחרון, לדעתי, היא הסתה לאלימות והסתה לגזענות, שלצערי הרב הן רבות השפעה דווקא מפני שהן מגיעות לציבור מההנהגה, ולפעמים אפילו מההנהגה הבכירה, שלא בוחלת הרבה פעמים בשימוש ברשת כדי להפיץ לא רק fake news ועובדות אלטרנטיביות, אלא הרבה פעמים שקרים והסתה. אני רוצה לצטט. השרה איילת שקד, שרת המשפטים, שיוזמת יחד אתך, השר ארדן, הצעות חוק למלחמה ברשת, העלתה אצלה בעמוד הפייסבוק - - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
בהסתה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
מלחמה בהסתה ברשת.
<תמר זנדברג (מרצ):>
סליחה, מלחמה בהסתה ברשת. - - - אלא שהיא עצמה העלתה ידיעה שבה היא דיווחה לציבור ששלשום שרפו את בית-העלמין היהודי ביפו. בתגובות על אותו פוסט, בתגובות בעמוד של שרה בממשלה, נכתבו הדברים הבאים: נשרוף להם חזרה, לשרוף את כל יפו על כל תושביה, לשרוף אותם חיים, את הבני מוחמדים האלה – והיו עוד קללות שאני לא רוצה להמשיך. אלא מה? הדבר הזה לא היה ולא נברא; לא הייתה הצתה, ובית-הקברות בכלל לא נשרף. כולנו זוכרים בתקופת הבחירות את ראש הממשלה נתניהו: הערבים נעים בכמויות.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
מה את מציעה לעשות בעניין התגובות האלימות? זה יום האינטרנט הבטוח.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אנחנו דנים כאן ביום האינטרנט הבטוח, אז אני חושבת שהתגובות האלה הן תגובות מסיתות ואלימות בתגובה על פוסט שהוא עצמו יש בו – קודם כול הוא שקרי, נתחיל בזה. זה פשוט לא קיים, לא נכון.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
מה את מציעה לעשות – לא לשקר ולא להסית?
<תמר זנדברג (מרצ):>
בהחלט.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
בסדר.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אני חושבת שזאת הצעה מאוד מאוד הגיונית, ולצערי, בכירי - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
זה אפשרי כיום חינוך, לא - - - באינטרנט.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אז אני אומרת, הרשת היא לא מדיום שעומד בפני עצמו; היא מדיום שהוא ביטוי, ואולי מגאפון, ואולי יש בו תופעות, אבל תופעות ההסתה, הגזענות והאלימות - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
על מגאפונים יש איסורים ספציפיים בחקיקה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אין שום בעיה, אבל כאשר ראש הממשלה מסביר לנו שהערבים נעים בכמויות, ואחרי חודשיים מביע צער, ומסביר לנו בפייסבוק, ברשת, שאנסו אישה לוקה בשכלה על רקע לאומני, ואחר כך למחרת הוא כתב שזה "לא היה נכון שאתייחס לנושא זה לפני מיצוי החקירה"; וכמובן, גל ההסתה והשקר והחדשות המזויפות הגדול ביותר, שאתה, אדוני השר, לקחת בו חלק, היה גל השרפות.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אה, יש - - -
<תמר זנדברג (מרצ):>
השר בנט: "טרור לאומני של מחבלי אש" – הכול בפייסבוק.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
נכון.
<תמר זנדברג (מרצ):>
השר גלעד ארדן – שתכף יענה: "להרוס למציתים את הבתים"; ראש הממשלה נתניהו: "אנו עומדים בפני טרור מציתים". אלא שהמשטרה לא הגישה אף כתב אישום - -
<קריאה:>
- - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
יש לו חסינות.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
רק אתמול הוגש כתב אישום.
<תמר זנדברג (מרצ):>
- - כל העצורים שוחררו – וקבעה שלא ניתן לקבוע בוודאות שמדובר בהצתות.
<ענת ברקו (הליכוד):>
- - - רשת.
<תמר זנדברג (מרצ):>
ולכן, אדוני השר, ייתכן שהיד הקלה על המקלדת היא דווקא שלכם, השרים. ומה יגידו אותם בני-נוער שיושבים ומסתכלים, ואנחנו מטיפים להם על אינטרנט בטוח - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
הם יגידו - - -
<תמר זנדברג (מרצ):>
- - אבל הם יושבים וקוראים את עמודי הפייסבוק של ראש הממשלה ושל השרים הבכירים? מה הם ילמדו מכם? תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי מקלב. חמש דקות, אדוני. בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, גם אני מצטרף ביום הזה, ראשית – להודות לחברת הכנסת רויטל סויד על היוזמה ועל הפעילות הרבה במשך כל השנה, ולא רק ביום הזה. היום מציינים את יום האינטרנט הבטוח. מה שחסר לי לאחר היום הזה זה שלושה סימני שאלה, כדי שמישהו לא יחשוב ויטעה שיש דבר כזה – כי בסופו של דבר זה יום האינטרנט הבטוח – אחרי מה ששמענו היום. ועדת המדע והטכנולוגיה ייחדה היום את הדיון, במסגרת היום הזה - -
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
גם היום.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
גם היום, גם היום. - - על סדר-היום היה נושא שמצא חן בעיני – זו לא יצירה שלי: "נאה דורש נאה מקיים – חשיבות הדוגמה האישית של ההורים לילדיהם". באמת נחשפנו להרבה דברים: לשיתוף פעולה, לסטיגמות ולפערים גדולים מאוד שיש היום בין ההורים לילדים. זה נכון שאנחנו חושבים שהחינוך זה דוגמה אישית, אבל לפני זה מתחילה קודם כול המודעות, המודעות למה שנעשה ברשת. עדיין רבים מההורים לא חושבים שזה קורה אצלם בבית, שאצלם בבית הילדים שלהם נחשפים לאלימות, לשיימינג, לחשיפה פוגענית, למראות שפוגעים בהם בנפש ובהתנהגות, השיח האסור.
רק עכשיו, בין הדיון בבוקר לבין הדיון במליאה, נודע על סחיטה של מאות בני-נוער, האקרים שסוחטים בני-נוער אחרים, את החברים שלהם, במסגרת מה שנעשה ברשת. השתתפה אתנו בדיון גם חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון כיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד – שדנה גם במשך השנה – ונחשפנו בדיון היום לנתונים מזעזעים מתוך "דוח השנאה" של קרן כצנלסון. הביאו שם נתונים מדהימים בהיקפם. בבדיקה שלהם הם חשפו, בצורה טכנולוגית מתקדמת, 550,000 מסרים פוגעניים, גזעניים, מכל סוג – חוצה מגזרים וחוצה מגדרים, שנאה אתנית, שנאה לחרדים, שנאה למזרחים – ברמות שלא יכולים להכיל איזו כמות זאת בחודש. 550,000 מסרים כאלה. לא מדברים על ווטסאפ אלא על הרשתות החברתיות ממש.
בסופו של דבר הנושא הזה של המודעות הוא הדבר הכי חשוב. אחרי זה, השלב הבא זה שיש מה לעשות; לא לחשוב שהיום יש פערים גדולים מאוד. זה נכון שיכול להיות שהשימוש באינטרנט הוא גלובלי ושל כולם, אבל צריך לדעת שאומנם על השיח השתלטו בעיקר הצעירים, ומי שמשתמשים באינטרנט ורוב השיח שלהם הוא דרך האינטרנט הם בני-הנוער והצעירים, אבל עדיין יש לנו מה להגיד, עדיין יש לנו מה ללמוד, עדיין האחריות אצלנו. אי-אפשר להגיד שאנחנו לא מבינים בזה ולכן אנחנו מסירים אחריות ואין לנו חובה של חינוך. חלק מהחובה של החינוך זה קודם כול, ודאי, הידברות, הסברה; לתת את הכלים להתמודדות ולהיות הכתובת האישית לילד, שיוכל לפנות בדבר הזה, שזה גם דבר שמצוי. כמו שידענו להסביר – ואמרתי את זה בוועדה – כמו שידענו להסביר כשהיו לנו ילדים קטנים שלא כל אדם הוא הדוד שלנו ולא כל איש מבוגר הוא הסבא שלנו, באותה מידה הם צריכים לדעת שזה נמצא גם באינטרנט, במרחב האינטרנטי.
אנחנו חושבים שהדרך לעשות זאת היא הסברה, הפנמה, הרבה השקעה בעניין הזה, הבנה והכרה והסכמה עם הנוער. הילד רוצה, הנוער מבקש גבולות, הוא רוצה שייתנו לו את זה, אלא שהוא רוצה שיהיו לו שותפים שהוא מרגיש שהם מבינים אותו, שיש על מה. והעיקר בסופו של דבר זה דוגמה אישית. אם בסופו של דבר רואים מספיק – לא צריך הרבה מקרים; במקרה אנחנו עצמנו, המבוגרים, עושים אותו דבר בדברים שמעניינים אותנו, בדברים שמרגיזים אותנו, בדברים שאנחנו רוצים להגיד, ומגיבים באותה צורה, אז מה פתאום, מה יעשה הנער ולא יחטא? "מעשה אבות סימן לבנים", כמשמעו; מה שאנחנו עושים, האבות, זה סימן לבנים.
לכן, הנושא הזה – גם בהסברה לילד. מישהו אמר נכון: מדוע אותו ילד ואותו נער, דברים שהוא מבין שהוא לא יעשה באופן הלבוש שלו, באופן ההתנהלות שלו, בחשיפה האישית שלו – הוא לא יעשה את זה; הוא לא יצא מהבית, גם לא לחדר המדרגות, בצורה מסוימת, בוודאי לא לרחוב וודאי לכיכר המרכזית – מדוע הוא חושב שאותו דבר הוא יכול לעשות בבית ליד המצלמה ובשביל המצלמה, ובסופו של דבר המצלמה שמה אותו בכיכר-דיזנגוף ביום העצמאות, שמה אותו בכזאת חשיפה?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
משפט סיכום.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
בזה אני אסכם. אז הדבר הזה – לא צריך להיות בזה קושי, ולא צריך להיות פדגוג גדול מאוד או מסבירן. כל אחד יכול, בצורה שהוא מדבר, בצורה שהוא עושה את זה, להביא למודעות שבסופו של דבר – לא בדרך הקשה, אלא עוד לפני שזה מגיע לדרך הקשה – אותם דברים, אותן מוסכמות, התרבות האישית, איך שהוא מתנהג באופן פיזי, מה שעושה היום האינטרנט: אותו דבר הוא שם – גם אם הוא עושה את זה מול המצלמה. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חמש דקות, גברתי. בבקשה.
<יפעת שאשא ביטון (כולנו):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני באמת רוצה להודות לחברת הכנסת רויטל סויד על היום המיוחד הזה. אני יודעת שאנחנו עוסקים בנושא לא רק ביום המיוחד הזה, ואנחנו צריכים לשמור על שגרה של עיסוק בנושא, כי התחושה היא שלא משנה כמה אנחנו נעלה את זה על סדר-היום, אנחנו לא נגיע לרוויה; לא בנקודת הזמן הזאת. יש לנו הרבה מה לעשות, גם כדי להשאיר את זה במודעות וגם כדי להיות מסוגלים להתמודד עם כל מה שמזמן המרחב הווירטואלי.
אז באמת חשוב לומר שהמרחב הווירטואלי הוא לא מרחב רע. הוא מרחב חיובי ויש בו הרבה דברים שהוא יכול לתרום לנו, אבל יחד עם זה הוא מזמן לנו לא מעט אתגרים. הוועדה לזכויות הילד דנה בנושא כמה פעמים במהלך השנה וחצי האחרונה, והתחלנו באמת בסוגיית החקיקה, מתוך איזושהי תחושה שאם אנחנו נסדיר את החקיקה בתחום הזה אנחנו נצליח למנוע לפחות חלק מהעוולות שנגרמות במרחב הווירטואלי. אבל, לצערי הרב, מהר מאוד זיהינו שחקיקה לבדה לא תעשה את העבודה, ואם אנחנו לא נקיים תהליכים אמיתיים של חינוך, של מודעות חברתית, אנחנו לא באמת נצליח למגר את אותן תופעות שליליות.
בוועדה לזכויות הילד זיהינו כבר בהתחלה שאנחנו חייבים לגייס את ההורים לתוך הסיפור הזה. התחושה הייתה שההורים מאוד דואגים לילדים במרחב הפיזי; מאוד חשוב לנו שיישמר ביטחונם ושלא יקרה להם שום דבר רע. אבל משום מה, כשהם מאחורי המסך התחושה היא שהכול בסדר, אנחנו מתמוגגים מהיכולת שלהם לשלוט באותם מסכים קטנים, אבל אין לנו שמץ של מושג עם איזה חוויות הם מתמודדים שם. אני חושבת שאחד הצעדים שעשינו יחד עם איגוד האינטרנט זה לקרוא להורים להיות שותפים ומעורבים גם במרחב הווירטואלי; לא לחשוש מחדירה לפרטיות – זו לא חדירה לפרטיות של הילדים שלנו, זה צורך אמיתי בהגנה עליהם.
היום בוועדת המדע העלו את הנושא שוב מהצד של ההורים, אבל אני רואה את כולנו, כחברה, באותו משל של הורים כמי שצריך לתת דוגמה אישית. אנחנו לא יכולים להתנהל כפי שאנחנו מתנהלים בשיח בוטה, בשיח אלים ברשת, בשיח לא מאופק, ואחר כך לבוא אל הילדים שלנו ולבקש מהם לנהל שיח מכבד, אם זה בקבוצות הווטסאפ ואם זה בפייסבוק ואם זה בכל מדיה אחרת. ולכן, אני חושבת שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לעצמנו זה לא חקיקה, וזה לא לבוא ולהתריס בפני הילדים או ללמד אותם מה נכון לעשות ואיך נכון לעשות, אלא לתת להם את הדוגמה האישית. אני מאמינה שדרכנו הם יוכלו ללמוד טוב יותר מה נכון ומה לא.
את ישיבת הוועדה לזכויות הילד היום בחרתי להקדיש לנושא הכשרת מורים בתחום ההתמודדות עם האתגרים החברתיים שמזמנת הרשת. אנחנו יודעים שבתהליך הכשרת המורים הם מקבלים קורסים של אוריינות דיגיטלית, איך להפוך את הכיתה לסביבה טכנולוגית, איך ללמד בצורה מעניינת יותר, מאתגרת יותר, תוך שימוש במדיות החברתיות. אבל אנחנו לא נותנים להם כלים להתמודד עם כל החרמות שנוצרים ברשתות החברתיות, עם כל מה שמתרחש בקבוצות הווטסאפ, הפגיעה ההולכת וגוברת בילדים, והם לא תמיד מודעים, כפי שאמרה חברתי חברת הכנסת רויטל סויד. אין למורים ואין למערכת החינוך כלים אמיתיים להתמודד עם הסוגיות האלה; אין להם כלים להפוך את עצמם למבוגר רלוונטי, שהילד יוכל לבוא, לפנות אליהם ולספר להם את מה שמתרחש.
ומה שאנחנו ביקשנו היום במסגרת הוועדה זה לבנות מודולה שתהיה קורס חובה או איזושהי סדנת חובה לכל פרח הוראה, על מנת שכשהם יגיעו לבתי-הספר ויצטרכו להתמודד – לצערי הרב, חדשות לבקרים – עם אותן תופעות חברתיות, יהיו להם הכלים להתמודד עם זה, לילדים תהיה כתובת, הילדים ירגישו שהם יכולים לפנות ויש מי שמסייע, ויש מי שיכול באמת לסייע להם באותה התמודדות קשה. בעיני, אם אנחנו רוצים להפוך את מערכת החינוך לרלוונטית למציאות של היום, אלו הכלים שאנחנו צריכים, בין היתר, להקנות למורים שלנו. תודה רבה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי. חמש דקות לרשותך, אדוני.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אני מבקש לברך את ידידתי חברתי חברת הכנסת רויטל סויד על העלאת הנושא הזה שוב ושוב, ללא לאות. באמת, זה ראוי להערכה – שוב ושוב העלאה על סדר-היום הציבורי של הנושא הזה, שהקדשת לו יום מיוחד בכנסת. ברכות והערכה. שאפו ענק.
לעצם העניין, כולנו מודעים ועדים לאלימות המילולית ברשתות החברתיות. רובנו כנבחרי ציבור אף חשופים לא אחת לקללות ואיחולים רבים בשפה בוטה, לא תרבותית, שלעתים קו דק מפריד בינם לבין הסתה ואלימות. נראה כי הרשתות החברתיות, האפליקציות, המידע הרב שמציף אותנו באמצעות האינטרנט, עקפו מהר מאוד אותנו, המחוקקים, ולא הצלחנו להתאים את החקיקה כדי למנוע מצבים שבאמצעות טכנולוגיה מבורכת בסך הכול, וקדמה מבורכת בסך הכול, ואי-אפשר לעצור אותה, יש הפצת סרטונים בעלי רקע מיני, לעתים קשים מאוד ואלימים לא פחות, מאחד לשני, בני-נוער, תוך פגיעה קשה בחופש הפרט, ולא פעם עבירה על צווי איסור פרסום; קריאות ברשתות החברתיות לאלימות, הסתה וכן תמיכה באירועי טרור ואירועי אלימות. כל אלה הפכו זה כבר להיות חלק יומיומי מחיינו, וגם על כך אנחנו צריכים לתת דעתנו כמחוקקים, כנבחרי ציבור – תוך שמירה על הזכות לחופש הביטוי, אבל חד-משמעית לא לחופש השיסוי וההסתה, ולא אחת הגבול הדק הזה נרמס ברגל גסה.
חוק הסרטונים שקודם בכנסת הזאת הוא מבורך, והוא חלק מהמאבק שלנו למנוע שימוש לרעה באינטרנט, בווטסאפ, ברשתות החברתיות ובכל הפלטפורמות לשיתוף מידע שמסביבנו. חברי חברי הכנסת, לנו, הן כמחוקקים והן כשליחי ציבור – ואמרו כאן חברותי לפני שצריך לעשות מעשה, וחקיקה בלבד לא תספק אותנו ולא תבלום את הנושאים האלה – יש הרבה מה לעשות בעניין הזה. למשל, מתקפות הטרור שנקראו "אינתיפאדת הסכינים" הן תולדה של הסתה קשה מאוד ויומיומית ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט. כמה וכמה איבדו את חייהם בשנים האחרונות מההסתה הפרועה הזאת, כמה משפחות נהרסו בגללה, ובכך יש להילחם, הן בחקיקה והן בהידברות מול אותם בעלים ומנכ"לים של הרשתות החברתיות והאפליקציות למיניהן – כל זאת כדי למנוע ניצול לרעה של המערכות הללו לטרור, להסתה ולקריאה לאלימות.
לעתים הרשתות הן כלי נשק, כלי משחית שפוגע בכולנו – בנוער, במבוגרים. די אם נראה אירועים שבהם החרימו תלמיד או תלמידה מסוימים, או הפיצו תמונות קשות מאוד שלהם ברשתות החברתיות. היינו עדים לא אחת לבני-נוער שאיבדו את חייהם בגלל הבושה, בגלל הפגיעה, בגלל התדמית. כל אלה אמורים, כמובן, להיפסק.
אחת הדרכים, כפי שהזכירה חברתי חברת הכנסת שאשא ביטון, היא חינוך. אבל איך אמרת? לצערי, אין מספיק כלים בידי המורים להילחם בתופעה. ואני חושב שכאן, מהדוכן הזה, חובתנו לקרוא למערכת החינוך, לשר בנט, לעשות מעשה – אם ייתן דעתו לתופעה, ימנה איזו ועדה שתחשוב איזה כלים ניתן יהיה להפקיד בידי המורים כדי להילחם בתופעה. זו תופעה שפוגעת בכולנו, זו תופעה שפוגעת בילדינו, זו תופעה שפוגעת בנוער וזו תופעה שפוגעת בעתיד מדינת ישראל. טוב נעשה אם ניתן דעתנו על העניין הזה. תודה רבה על היום הזה, ושוב ברכות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת לוי. משיב על ההצעה, בשם שרת המשפטים, השר גלעד ארדן. אין לך למי לענות.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
מה? מי, תמר זנדברג? קיבלתי את אישורה להשמיץ אותה בהיעדרה, והיא תשקול אם להגיב, בכלים שיש לה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
בפייסבוק.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לברכות על העשייה הבאמת מתמדת ומקצועית של חברת הכנסת סויד; גם יש לנו דעות מאוד דומות בהקשר זה. זה נכון שאני משיב בשם שרת המשפטים, אבל אני חייב לומר שהחלק של המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל הוא לא פחות מזה של משרד המשפטים בהקשר הזה. בעיני, אם היה היגיון - -
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
- - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
- - אם היה היגיון בממשלה, זה כבר היה נושא שהיה עובר מזמן ממשרד המשפטים, והיה עובר – ואני אסביר עוד מעט למה – למשטרה ולמשרד לביטחון הפנים.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
ארדן, אתם מובילים, אתם מובילים. המשרד - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אבל בהחלט, יש לנושא הזה הרבה מאוד השלכות, וגם משרד החינוך, ובכלל התרבות הישראלית והתרבות של כולנו – משם הכול מתחיל. צדקה גם חברתי חברת הכנסת זנדברג – זה קורה לה פעם בהרבה מאוד אמירות – שזה רק מדיום; זה עוד מדיום שמבטא את הנורמות והערכים שבחברה הישראלית. אלא מאי, אדוני היושב-ראש, שהמדיום הזה חולל דרמה משמעותית. כי אם בעבר, כדי להפיץ דברי נאצה או הסתה או בריונות או לשדל אנשים לעשות עבירות פליליות היה צריך לפנות לאדם, להיפגש אתו, להגיע – ולא משנה אם זה לבית-ספר, לגן, למסגד, לכל מקום ומקום – אז מהפכת המידע מצד אחד עשתה דבר מופלא: היא הנגישה את המידע לכל אחד בכל מקום כמעט, בכל שעות היממה, ויש היום יכולת לחבר בין בני-אדם ולחשוף אנשים למידע שלא היה להם בעבר; מצד שני זה כמובן חושף אותנו ואת ילדינו לסכנות חדשות, שלא היו מעולם, כי הכלי הזה של הפצת מסרים יכול כמובן להיות כלי חיובי, אבל כפי שאני מניח דנתם היום, הוא גם יכול להיות כלי מאוד מאוד שלילי.
ומה שקורה זה שממשלות בדרך כלל נוטות להגיב לאט על טכנולוגיות חדשות ועל ההשלכות שלהן. אז מה קרה בפועל? בפועל יש לנו מרחב פיזי שיש עליו חקיקה, רגולציה, אכיפה; יודעים מה מותר ומה אסור. בערוץ 2, אם מחר יהיה מאמר או טור או כתבה שמעודדת לזנות או לרכישת סמים מסוכנים או לאלימות, אז מן הסתם תיפתח חקירה נגד ערוץ 2; ואם מחר אדם ברחוב יציע לקטין או לא לקטין לרכוש סמים קשים או כל פעולה שהיא הפרת חוק, המשטרה תוכל לפתוח נגדו חקירה פלילית. לעומת זאת, כל המרחב הווירטואלי לכאורה רחוק רחוק רחוק מלהיות מוסדר.
אני אתן לכם דוגמה אחת שמחר יתקיים לגביה דיון בוועדת החוקה בהובלתו של חבר הכנסת מקלב. כיום, מי שלא יודע – אני, כשראיתי את זה, הבנתי את זה, לא האמנתי – אין סמכות למשטרה להורות לספק אינטרנט – תקשיבו טוב – לחסום אתר שיש בו שידול או הצעה לשירותי זנות, או מכירה של סמי פיצוציות, או כל דבר אחר שיש בו נזק גדול מאוד לציבור והוא אסור על-פי חוק העונשין ועל-פי הדין הפלילי. לכן, אין ספק, חבר הכנסת חנין, שהאינטרנט לא קובע את הנורמות. הנורמות נקבעות במקומות אחרים לגמרי – הן נקבעות פה בכנסת, הן נקבעות בחינוך, הן נקבעות בהתנהגות של המנהיגות, של ההורים, של מובילי דעת הקהל, בערכים של החברה. אבל מה לעשות שהאינטרנט והרשתות החברתיות יצרו מכשיר חדש, שכפי שאמרתי, יש לו את החלק החיובי, המדהים והנפלא שלו שצריך לעשות בו שימוש, אבל אי-אפשר להשאיר את המרחב האדיר הזה, את מרחב ההשפעה הזה, להשפעות שליליות ושלגביהן לא תהיה שום אסדרה.
לכן – ופה אני מתחיל לענות קצת בשם חברתי שרת המשפטים איילת שקד – הנושא של האינטרנט הבטוח הוא בהחלט נושא חשוב שצריך לתת עליו את הדעת, ומשרד המשפטים, כפי שאני אפרט, פועל בכמה היבטים בהקשר הזה. בהיבט המניעתי, לרגל השבוע הלאומי לגלישה בטוחה ברשת מעבירים מאות מעובדי משרד המשפטים שיעורים בחטיבות הביניים בנושא "פרטי באופן ציבורי", העוסק במניעת עבריינות נוער ברשת. השנה צפויים להתקיים כ-1,400 שיעורים בבתי-ספר בכל רחבי הארץ. הפרויקט הזה הוא שיתוף פעולה של משרד המשפטים ומשרד החינוך, המתקיים זו השנה השנייה ברציפות, ובמסגרתו הוחלט על קידום תוכנית חינוכית למניעת הפצת תכנים מיניים באינטרנט. במסגרת השיעורים מנהלים עובדי משרד המשפטים – סליחה שאני גולש קצת לרמת המיקרו עכשיו – שיח על הגבול שבין שיתוף מידע לבין פגיעה בפרטיות, וידונו עם התלמידים במשמעויות המוסריות ובהשלכות הפליליות של הפצת תכנים מיניים ברשתות החברתיות.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
- - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
כן, אה? כמה שנדבר על זה יותר.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
לא, מפני שעובדי משרד המשפטים עושים פחות נזק - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אה, אתה אומר – כן. כן, כן. גם שרת המשפטים לפעמים אומרת שככל שנחזק במשרד המשפטים את המחלקה הבין-לאומית כן ייטב, על חשבון – כן.
במרכז היוזמה עומד המאמץ למנוע עבריינות נוער ולהגביר את המודעות לתיקון 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, שלפיו הפצת תוכן בעל אופי מיני ברשתות החברתיות ללא ידיעת המצולמים הנה עבירה פלילית שעונשה עד חמש שנות מאסר. הפרויקט הוא חלק מכלל הפעילויות בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה, המוקדש לקידום נורמות התנהגות ראויות ברשת, להעלאת המודעות לסיכונים ולהקניית כלים טכנולוגיים והתנהגותיים מתאימים לגלישה בטוחה. הרשתות החברתיות מספקות שלל הזדמנויות חדשות לתקשורת חברתית, אך מביאות עמן גם אתגרים חדשים, כגון חדירה לפרטיות ושיימינג. חינוך והדרכה לשימוש מושכל ונבון ברשתות החברתיות הם כלי הכרחי להסברת הסכנות הטמונות בהן. יוזמה זו תשפר את המודעות בנושא ותמנע תופעות לא רצויות במרחב הווירטואלי.
באופן אישי אני מבקש פה להוסיף, שהמשרד לביטחון הפנים עשה סקר בשנה שעברה כדי לשמוע אילו עבירות הציבור חש שאין מענה אפקטיבי באכיפתן מטעם רשויות המדינה. אני חייב לספר לחברי הכנסת, שהנושא של הבריונות והאלימות באינטרנט – כולל כמובן הנושא המיני – כלפי בני-נוער זה אחד משלושת הנושאים העיקריים שהציבור חש מאוים מהם ושאין לו מענה אפקטיבי. לכן, כבר עם כניסתי לתפקיד הנחיתי לקיים עבודת מטה על בסיס המודל הבריטי, והצלחנו להביא לאישור של הקמת יחידה חדשה, עם 130 תקנים – הצגתי את זה אצל חברת הכנסת שאשא ביטון בוועדה – ולמעשה, בימים אלה ממש כבר מונתה מפקדת ליחידה, מגויסים שוטרים, ועד סוף השנה הזאת תחל לעבוד יחידה חדשה, עם מספר חירום כמו 100, שמיועד אך ורק לתלונות של הורים ובני-נוער בנושא של אלימות ובריונות באינטרנט כנגד נוער וילדים.
בהיבט האכיפתי, פרקליט המדינה פרסם לפני יומיים הנחיה שנועדה להתוות עקרונות מנחים לעריכת החקירה ושיקולי התביעה בהעמדה לדין בעבירה על סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, שזכה לכינוי חוק הסרטונים. חוק הסרטונים נחקק בינואר 2014 ונועד להתמודד עם התגברות התופעה של פרסום תמונות, סרטונים או הקלטות בעלי אופי מיני ברשתות חברתיות ובאמצעות אפליקציות סלולריות להעברת מסרונים כאשר הפרסום לא נעשה בהסכמת המצולם. ההנחיה מדגישה את העניין הציבורי שבהעמדה לדין בעבירה זו, לנוכח התגברות התופעה והפגיעה המשמעותית בקורבנות, וזאת גם כאשר מדובר בחשודים קטינים, חסרי עבר פלילי, נוכח פגיעתה הקשה של העבירה והשלכותיה מרחיקות הלכת על קורבנות העבירה ובשל הצורך להטמיע את האיסור הפלילי גם בקרב בני-נוער. סגירת התיק בנימוק שמכלול נסיבות העניין אינו מצדיק העמדה לדין תישקל במקרים חריגים, למשל כאשר החשוד בן פחות מ-15, כאשר היקף תפוצת החומר הפוגע היה מצומצם וכאשר חלקו של החשוד במעגל ההפצה לא היה משמעותי.
ההנחיה מדגישה את חשיבות ההתמקדות בחקירה בחוליה הראשונה שהחלה את הפרסום, וכן בחוליות שהפיצו את הפרסום המיני לקבוצות גדולות. עם זאת, קובעת ההנחיה – בהתאם לנתח שזה תופס אתה רואה מי חשוב במשרד המשפטים, כן? – קובעת ההנחיה כי כאשר נמצא כי החשוד העביר את הסרט, התצלום או ההקלטה המינית לאדם אחד נוסף בלבד ואותו אדם העביר את הסרט, התצלום או ההקלטה הלאה לאנשים נוספים, הרי שגם ההעברה הראשונית עשויה לעלות כדי פרסום – זה ממש סמינר – ככל שהחשוד היה מודע או עצם את עיניו מלדעת שיש הסתברות ממשית לכך שמקבל הפרסום – טוב, בקיצור, הם עושים - - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
רציתי להגיד שאני לא בטוח שהתקנון מחייב אותך להקריא את הכול.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
לא, בקצרה, פרקליט המדינה מתייחס מאוד ברצינות והנחה להתייחס בחומרה לכל הנושא של הפצת תכנים מיניים בלא הסכמת המצולם או מי שהוקלט וכו' באינטרנט.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
מה אדוני מציע לעשות עם ההצעה?
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אני, קודם כול, לא אוכל להשאיר ללא תגובה את דברי הבלע של חברת הכנסת זנדברג, ואומר שוב שלא כל אמירה שהיא לא מסכימה לה או לא מבינה אותה או טומנת את ראשה בחול אל מול המציאות – ואני בדרך כלל מודה לה על כך, כי זה תמיד משפר מאוד את מצב המחנה הלאומי לקראת בחירות, שהציבור נחשף לכמה השמאל – גם כשהמציאות מאוד מאוד ברורה לכל אזרח, אז השמאל מעדיף לטמון את הראש בחול ולהגיד: זה לא יריקה, זה גשם; זה לא הצתות, זה מקריות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מקריות מופלאה: אותו מזג אוויר, אותו יובש, אותו חוסר במשקעים, בארץ-ישראל המבורכת, ברשות הפלסטינית, בירדן ובחלק מלבנון, והנה, הפלא ופלא, במדינת העם היהודי מאות שרפות - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
על רקע רומנטי.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
- - ולעומת זאת, מסביבנו – כנראה כי יש שם רק צדיקים – הגנה מלאה של בורא עולם: אפילו שרפה אחת לא פורצת.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
- - -
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
היו.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
וגם כשנתפסים, וגם כשנתפסים, וגם כשנתפסים - - -
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
היו. היו.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
לא אמרתי שלא היו. היו כמעט אפס.
<קריאות:>
- - -
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
- - - באותה סביבת זמן - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
עזוב, נחמן, ביקשתי את הנתונים. כמה היו?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני ראיתי מפה, וראיתי שגם בלבנון היו ובעוד מקומות. אני לא אומר - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
מספר זניח, זניח ביחס אלינו. ובאופן מקרי גם כן, בכל הרשתות החברתיות יש האשטאגים חדשים: burn Israel, Israel on fire.
<קריאות:>
- - -
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
- - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
רוב ההצתות – לא ההצתות, סליחה; רוב השרפות שפורצות פורצות דווקא בלילה, לא ביום. ביום הן עסוקות, השרפות, אוהבות להידלק בלילה, ודווקא באזור קו התפר, אבל ביישובים היהודיים, בחלק שקרוב, שנוח לחצות את הגדר וגם לחזור. אבל גם כשיש כתבי אישום, זה מאוד מאוד חשוב ל"גלי צה"ל", כי "גלי צה"ל", תמיד חשוב להם שלא יהיה איזשהו עוול – אז אם כבר הוגש כתב אישום נגד שלושה פלסטינים שהציתו את כל היער שדבוק לחלמיש ונותרו גם להסתכל, והם שכחו מרוב ההתרגשות הם לא חייגו למכבי אש להזעיק אותם – ברור שזה לא על רקע לאומני; נו, באמת, איזה מין חשיבה מנותקת ומסיתה יש לימין ולשר. בסדר. אז שוב, לא כל אמירה או פוסט, אפילו שהשמאל לא מסכים לו, זה הסתה או זה קשור בכלל לנושא של בטיחות באינטרנט.
אני מציע שכולנו כאן בכנסת נתאחד על מה שבאמת מוסכם: כשמדובר בעבירה פלילית ברורה – ומי שקובע את זה זו משטרת ישראל – אנחנו צריכים לתת את הכלים לגורמי האכיפה, בין שזה הפרקליטות ומשרד המשפטים ובין שזה המשטרה, לנקוט את האמצעים שצריך לנקוט, בין שזה לחסום גישה לאתר שעובר על החוק ובין שזה להוריד פוסט או להוריד דף שיש בו – בין שזה הסתה לטרור ובין שזה כל עבירה פלילית אחרת.
בכל מקרה, אני בהחלט מברך שוב את חברת הכנסת סויד על העשייה שלה, ואני מציע שגם הנושא הזה, יחד עם הצעות החוק – שנדונות חלקן בוועדת החוקה, חלקן בוועדת המדע – אבל לנושא הזה הבקשה היא ועדת המדע, נכון?
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אפשר, כן, ועדת המדע.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אז הממשלה מבקשת להעביר אותו להמשך דיון בוועדת המדע. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אם כן, אנחנו נצביע כעת על ההצעה להעביר את ההצעות לסדר-היום להמשך דיון בוועדת המדע. מי בעד? המציעים מסכימים, נכון? מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
11 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעות תעבורנה לדיון בוועדת המדע של הכנסת.
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 50) (חובת עוסק להציב מכשיר שקילה במכר טובין לפי משקל), התשע"ז–2017>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/682); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 50) (חובת עוסק להציב מכשיר שקילה במכר טובין לפי משקל), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב, לקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק חבר הכנסת יעקב אשר. אדוני, עד עשר דקות לרשותך. בבקשה.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפני הכנסת ולבקש את תמיכתה בהצעת חוק צרכנית פשוטה אבל חשובה. כידוע, היום המצב ברשתות השיווק ובמקומות שבהם יש מוצרים בתפזורת – אם זה ירקות, פירות או דברים אחרים שבתפזורת – שיש חובה לציין את המחיר לקילו. אבל אנשים שבאים לקניות, ובמיוחד הגברים שבינינו, כשאומרים להם לקנות קילו או 1.5 קילו או 750 גרם או משהו כזה, תמיד אנחנו חוזרים הביתה עם עודף של הדבר הזה.
ולכן הצעת החוק מדברת על כך שרשתות יחויבו להציב משקל באותם מקומות שבהם יש דברים בתפזורת. המשקל יהיה באזור של המוצרים בתפזורת, כדי שאדם יוכל במקום לראות אם הוא לוקח את זה במשקל שמתאים לו. וכדי שזה לא יהיה מעמסה על אותם עסקים קטנים ובינוניים – שאנחנו לא רוצים להעמיס עליהם, במקומות קטנים – אז אנחנו מחילים את החוק הזה רק על מי שנקרא "קמעונאי גדול", ככה שלא מדובר פה על כאלה שרכישת המשקל והמקום שהוא צריך יוכלו להכביד עליהם.
הדבר הזה יחסוך כסף לצרכנים. זה דבר צרכני נכון, ובתוך הדברים, השר יוכל להתקין תקנות: השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יהיה רשאי לקבוע הוראות לגבי סוגי המכשירים ולקבוע סוגי עוסקים נוספים שיחולו עליהם ההוראות.
אני חושב שפירטתי את כל הנקודות.
אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה מר אלי אלאלוף, לצוות הוועדה, לצוות שלי ולשר הכלכלה, שאני חושב שזה החוק הראשון שעובר בתקופתו כשר הכלכלה. אני מבקש את תמיכת הכנסת. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אני קיצרתי. תקצר.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח.
אם כן, אנחנו נעבור כעת להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 50) (חובת עוסק להציב מכשיר שקילה במכר טובין לפי משקל), התשע"ז–2017. קריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 50) (חובת עוסק להציב מכשיר שקילה במכר טובין לפי משקל), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
12 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא חוזרת להמשך דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת.
<הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים >
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו עוברים להצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה מיוחדת לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. מציג את ההצעה חבר הכנסת דוד ביטן, בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. לאחר ההודעה תתקיים הצבעה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אבל איפה היושב-ראש של הוועדה?
<דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):>
היושב-ראש בבית. אני יודע איפה? מאיפה אני יודע? הלך למשהו חשוב מאוד.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אדוני, בבקשה.
<דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, הכוונה להקמת ועדה אד-הוק לתשעה חודשים לעניין חטופי תימן, הילדים שנחטפו.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. שם הוועדה: הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן.
סמכויות הוועדה: הוועדה המיוחדת תדון בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן – להלן: הפרשה – ובכלל זה בעניינים האלה: פיקוח על יישום החלטת הממשלה שכותרתה: חשיפת חומרי ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954 – החלטה מס' 2040 מיום 11 בנובמבר 2016 – כפי שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בצו ועדות החקירה (היתר עיון בחומרי ועדת חקירה), התשע"ז–2016; פיקוח על פעילות הממשלה להגיע לחקר האמת בפרשה; מסמכים המצויים בארכיון המדינה בנושא הפרשה; ריכוז תלונות של משפחות הרואות עצמן קשורות לפרשה; מאגר דנ"א שעניינו התאמה בין קרובי משפחה בקשר לפרשה; איתור קברים בהתאם לאמור בפרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1948–1954 ובוועדות בדיקה נוספות. הוועדה רשאית לעסוק בחקיקה, אולם אם תובא חקיקה שעניינה מידע גנטי, היא תעבור לוועדת המדע והטכנולוגיה, שהנושא הוא בסמכותה.
לקראת תום תקופת עבודתה תגיש הוועדה דוח מסכם על פעילותה. תקופת עבודתה של הוועדה: הוועדה המיוחדת תפעל עד ליום 6 בנובמבר 2017.
הרכב הוועדה: הוועדה תהיה בת 16 חברי הכנסת. לסיעת הליכוד – ארבעה חברים: נורית קורן, נאוה בוקר, יהודה גליק ואמיר אוחנה; לסיעת המחנה הציוני – שלושה חברים: מרב מיכאלי, איתן כבל ויעל כהן-פארן; לסיעת הרשימה המשותפת – חבר אחד: ג'מאל זחאלקה; לסיעת יש עתיד – שתי חברות כנסת: יעל גרמן ועליזה לביא; לסיעת כולנו – חברה אחת: יפעת שאשא ביטון; לסיעת הבית היהודי – חברה אחת: שולי מועלם-רפאלי.
אני רואה שאין הרבה תימנים בכנסת, כי כל התימנים בפנים פה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אין לך אף תימני שם.
<דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):>
לא, יש, יש. למה? נורית קורן, נאוה בוקר.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אה, איתן כבל.
<דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):>
יואב בן צור מטעם סיעת ש"ס; לסיעת יהדות התורה – חבר אחד: ישראל אייכלר; לסיעת ישראל ביתנו – חבר אחד: עודד פורר; לסיעת מרצ – חברה אחת: מיכל רוזין. יושבת-ראש הוועדה תהיה חברת הכנסת נורית קורן.
היועץ המשפטי של הוועדה – אני צריך להגיד, ארבל? לא צריך להגיד. רגע, נחמן, תצביע בשביל התימנים. שב רגע.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני בעד התימנים. איפה היא?
<דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):>
אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. צריך הצבעה.
<קריאות:>
- - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, אדוני. אני רק מבקש להבהיר: יושב-ראש הוועדה איננו כאן לא כי הוא בבית אלא כי הוא בשירות מילואים. הוא עושה לנו "שלום" כרגע מלמעלה. תסתכלו פה למעלה, תראו אותו טס מעלינו. הוא טייס בחיל האוויר, כרגע הוא מטיס. חבר הכנסת קיש נמצא עכשיו ביום מילואים.
<קריאות:>
- - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אנחנו מצביעים על הצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד הצעת ועדת הכנסת – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים נתקבלה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אני הסברתי שחבר הכנסת ביטן הקריא את ההודעה של ועדת הכנסת מכיוון שחבר הכנסת קיש אינו נוכח כי הוא במילואים.
תשעה תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת ועדת הכנסת אושרה.
<קריאות:>
- - -
<מיקי לוי (יש עתיד):>
יושבת-ראש הוועדה לא מכבדת את הוועדה שלה. זה העניין.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חברי, אנחנו עוברים לסעיף האחרון שעל סדר-היום. אדוני השר יתפוס נא את מקומו לשלב השאילתות. שאילתות לשר לביטחון הפנים. אם אדוני ממש לא רוצה לנסוע הביתה מוקדם, יש לי על מה לדבר אתך אחר כך.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני השר, מה עכשיו?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
שאילתה מס' 610 של חברת הכנסת שרן השכל – מאחר שחברת הכנסת אינה נוכחת, השאילתה יורדת מסדר-היום. שאילתה מס' 649 של חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח אף הוא. גם השאילתה הזאת מוסרת מסדר-היום.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
את רוצה לשאול משהו, זהבה?
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
שאילתה מס' 668 של חבר הכנסת אורי מקלב – כמובן, מתמיד: הקצאת כוחות משטרה לזיהוי נוסעים ברכבת הקלה בירושלים. חבר הכנסת מקלב יקריא נא את השאילתה מן המקום.
<668. הקצאת כוחות משטרה לזיהוי נוסעים ברכבת הקלה בירושלים>
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
המשטרה אשמה בכול.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
להיות טוב זה מחייב. חבר הכנסת מקלב, בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה, אדוני היושב-ראש. מזה תקופה אזרחים מורדים מהרכבת – מהרכבת הקלה, הכוונה – על-ידי פקחי הרכבת הקלה בירושלים, וכוחות משטרה מוזעקים לזיהוים, וזאת בשל בעיות בתיקוף כרטיסם הנובעות מבעיות טכנולוגיות.
ברצוני לשאול, אדוני השר:
1. בכמה מקרים מדובר?
2. האם מחוז ירושלים ערוך להקצאת כוחות למטרות אלו – אולי על חשבון הביטחון השוטף שבו הוא עסוק?
3. מה ייעשה לשינוי המצב הקיים? תודה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
כמו שהיושב-ראש חידד, יכול להיות שחלק מהשאילתה יצטרך להיענות בהמשך המעקב שלך אחרי הנושא, כי הוא לא בשליטת המשטרה. אני אתייחס.
אני נשאלתי על-ידי חבר הכנסת מקלב לגבי הקצאת כוחות משטרתיים לזיהוי נוסעים ברכבת הקלה ולגבי תכיפות המקרים שבהם מוזעקים שוטרים לשם אותו זיהוי. קודם כול, חשוב להבין במה מדובר מבחינת היקף הנוסעים. ברכבת הקלה בירושלים משתמשים מדי יום בממוצע כ-140,000 נוסעים. לעתים מתבקשים הנוסעים להזדהות על-ידי פקחי הרכבת במסגרת סמכותם. אני חושב שאנחנו מבינים היטב שבקשת ההזדהות היא גם לפעמים בקשר לתשלום וכו', אבל לפעמים גם בהקשרים ביטחוניים, וזה צו השעה. במקרים מסוימים הנוסעים אינם נושאים עמם אמצעי זיהוי מסוג כלשהו, ולחלופין – מסרבים להזדהות. לפיכך, במקרים אלו, לצערנו, מתבקשת, או מוזמנת משטרת ישראל ומתבקשת מעורבותה לצורך זיהוי באמצעות מאגרי המידע המשטרתיים.
1. על-פי מה שנמסר לי מהמשטרה, מבדיקה שנערכה לכבוד השאילתה, מדובר בשבעה אירועים בממוצע שבהם מוזעקת המשטרה בכל יום. נוסף על כך, יש כעשרה אירועים בממוצע – אתה מבין, האזרח לא חושב; רק על זה, להזדהות, על זה מזמינים שבע פעמים כל יום את המשטרה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
למה - - - את הפקחים עצמם?
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
לא, כי אין להם אמצעי זיהוי, או שהם מסרבים, ואתה רוצה שיסתכלו במאגרים המשטרתיים במי מדובר – אם מדובר במישהו עם איזשהו רקע או עבר או חשוד.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אם אין אמצעי זיהוי, איך השוטר יודע לזהות אותו? יש לך מאגר של תמונות?
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
לא, לשוטר יש חיבור למסוף המשטרתי.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אבל אין לו אמצעי זיהוי. הוא לא מחזיק עליו תעודת זהות, הבחור. הוא מפחד מהשוטר.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
הוא נותן תעודה, אחרת הוא ייעצר, מה זאת אומרת? אם הוא לא משכנע את השוטר שהוא זה הוא, אז - - -
נוסף על כך יש כעשרה אירועים בממוצע המטופלים בסיוע שוטרים הנמצאים גם כך בתחנות ההסעה – כי יש שם הצבה קבועה – או ברכבת הקלה, בלי שייפתח אירוע ובלי שהמשטרה תיקרא למקום.
2–3. משטרת ישראל משקיעה מאמצים ומשאבים לטפל בכל אירוע שאליו היא נקראת בהתאם למאפייניו, דחיפותו וחומרתו, בין שמדובר באזרחים ובין שמדובר בבקשות סיוע של גורמי אכיפה שונים, כגון פקחי הרכבת הקלה.
לעניין הסוגיות הקשורות בתיקוף הכרטיסים ובבעיות טכנולוגיות שונות, כנטען על-ידי חבר הכנסת מקלב, לצערנו הדבר אינו בתחום עיסוקה של משטרת ישראל, ולכן הכתובת למענה היא מפעילי הרכבת הקלה, שהם תחת הרגולציה של משרד התחבורה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אמרת "לצערנו". זה אומר שאתה רוצה שנעביר את זה אליך גם כן?
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
כן, יש לי נטיות אימפריאליסטיות באופן כללי – סמכויות, שטחים, מה שאתה רוצה. רק תביא.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
חבר הכנסת מקלב, יש לאדוני שאלה נוספת? בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה רבה, אדוני השר. ראשית, אני יודע שההתנהגות והאגרסיביות והנוקשות של הפקחים של הרכבת הקלה, שמתנהלים מול הנוסעים של הרכבת הקלה – זה לא בסמכותך. אני רק רוצה להגיד לך שמשטרת ישראל, גם בזמן פינוי וגם בזמן הפגנות, בזמנים קשים, מתנהגת הרבה יותר בעדינות מכפי שפקחים מתנהלים מול נוסעים.
עכשיו, מילא אם זה נושא ביטחון; אני לא מדבר על כך, וגם לא על כאלה שנכנסים לרכבת הקלה ולא שילמו. מדברים על אנשים בטענה שהם לא תיקפו. ואיך אתה יודע שזו רק הטענה הזאת?
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אנחנו היינו מאוד שמחים שירד מאתנו העניין הזה. אני בטוח שהמשטרה הייתה מאוד שמחה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
איך אנחנו יודעים את זה? מכיוון שלאנשים האלה יש "חופשי-חודשי", הם סטודנטים – הם פטורים מתשלום. אין עניין של לא לשלם, מפני שהם לא מרוויחים מזה שום דבר, הם פטורים איך שלא יהיה. מה האבסורד פה? אנשים מסתכלים על ההתנהלות שלהם בעין רעה מאוד. הם מכניסים את המשטרה כשותפה לכל התהליך הזה. תאר לך סיטואציה: אישה מגיעה מבית-שמש עם תינוק בן שלושה חודשים לטיפול רפואי ב"שערי צדק" – אלו מכתבים שיש לי; זה קרה ב-4 בדצמבר השנה הזאת. פעם ראשונה שהיא נוסעת ברכבת הקלה. היא קונה כרטיס, אבל לטענת הפקח היא לא תיקפה אותו. מורידים אותה; ארבעה פקחים מסביבה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
מה זה אומר לא תיקפה אותו?
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אחרי שאתה קונה כרטיס, אתה צריך לתקף אותו. יש מכשיר תיקוף בכניסה. מכשיר תיקוף בכניסה. הטענה היא – כן תיקפה, לא תיקפה, היא לא ראתה שהאור עוד לא התחלף לירוק; דברים הזויים, הזויים; מערכות – אני לא רוצה לתת לכם את כל הדוגמאות שיש, דברים אבסורדיים שאנחנו מפעם לפעם שומעים כאן בכנסת. אבל מה האבסורד? ארבעה פקחים מבקשים ממנה להזדהות. אבל אין לי תעודת זהות. אין לי. קניתי כרטיס ב-5.9 שקלים – אישה עם עגלה, בדרך ל"שערי צדק". מחכים חצי שעה, ארבעה פקחים סביבה, חצי שעה, עד שהמשטרה תגיע. ואנשים לא פעם רואים את הבכיות, וזה לא נגמר ככה. הסיטואציה הקשה הזאת, שארבעה פקחים – כמו אחד המחבלים או אחד הגנבים שתפסו. ילדה בת 14 – ואני לא מספר לך עכשיו סיפורים הזויים. ילדה בת 14 - - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אני אומר ביושר, אני הופתעתי כשראיתי בתשובה ששבע פעמים ביום מזמינים את המשטרה לזיהוי.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
זה אבסורד. על זה מזעיקים את המשטרה? במקום כמו ירושלים, לזהות, בשביל לתת קנס של 185 שקלים על אי-תשלום, לטענתם, של 5.9 שקלים? לחכות חצי שעה שהמשטרה תאפשר להם לתת את הקנס? ילדה בת 14 נוסעת, אדוני היושב-ראש - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
- - - הפוך – שהמשטרה לא מגיעה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אז יהיה סקנדל מהצד השני, כשפעם אחת לא נגיע.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
- - לבית-הספר. ילדה בת 14 נוסעת לבית-הספר, לטענתם, עם ה"רב-קו" של אחיה. לא מסכימים. מורידים אותה מהרכבת, מחכים לזיהוי. אין לה תעודת זהות, היא לא יודעת שום דבר. מחכים ארבעה פקחים – שוב, אותו דבר, זה הנוהל – מחכים סביבה. ניגשת מנהלת בית-הספר – היא סיפרה, המנהלת – ואומרת: זאת הילדה, קוראים לה דבורה, מבית-וגן, זאת הילדה, אני מכירה אותה. מה שאתם צריכים; קח מספר טלפון. לא עזר שום דבר. היא טלפנה לאימא. האימא עזבה את מקום העבודה, הגיעה יחד עם המשטרה – אחרי חצי שעה היא הגיעה עם המשטרה.
זו לא אשמת המשטרה, אבל הדימוי של המשטרה – בסופו של דבר האזרחים רואים את הסיטואציות הקשות האלה, ורואים שהנה, משטרה היא שמגיעה והיא חלק. מקשרים את המשטרה לכל האירוע הזה. זה נראה מאוד מאוד משונה בתקופות שיש מצבי חירום. יש הרבה תפקידים למשטרה מעבר לשבע פעמים ביום – גם אם זה היה שלוש פעמים ביום – להגיע לזהות לא בגלל דברים ביטחוניים; לאפשר לחברת "סיטיפס" לתת דוחות כאלה ואחרים. זאת השאלה.
ולכן אנחנו אומרים – אם לא הייתם משתפים פעולה וההוראה הייתה אחרת: תסתדרו אתם עם הזיהוי. אתם לא יודעים לזהות? תזהו בדרך אחרת. תיקחו מספר טלפון, תוודאו, תשמעו, תאמתו מספרים. גם השוטר לא יודע. איך השוטר יודע? הוא אומר מספר זהות והוא אומר את השם, אז הוא מניח שזה אותו אחד – זו כל הפעולה שהמשטרה עושה. תודה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
איך אומר רזי ברקאי? הבהרת את הנקודה שלך.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אתה מרשה לי להתערב? אני באמת שואל, השר. אני מתערב, סתם, כי אין פה הרבה אנשים. למה לא להגיד למשטרה: אם מדובר על קריאה ביטחונית, ודאי לבוא, אבל אם מדובר על קריאה שמראש נועדה רק בשביל שהם יוכלו לתת את הקנס, להגיד: זה לא בסדר העדיפויות שלנו כמשטרה, יש לנו הרבה מאוד משימות. לא מוכרחים לבוא. איפה כתוב שהמשטרה חייבת להתייצב כשהפקח של הרכבת קורא לה, אם הפקח מראש – אני מניח שאם זה ביטחוני זה לא ייקח חצי שעה. אם הפקח יגיד שיש משהו ביטחוני המשטרה תגיע בתוך שלוש דקות, לא בתוך חצי שעה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
כפי שנאמר לי, ואני יודע - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
אפשר להגיד שזה סדר העדיפויות של המשטרה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
- - יש היום הצבות של שוטרים בחלק נכבד - -
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
בתחנות עצמן.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
- - מהתחנות באופן קבוע, כל היום.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
יכולים להגיד שמשטרה לא חייבת לתת את השירות הזה לרכבת. אם זה שירות שהוא לא הגיוני והוא לא – הרכבת עובדת בלי היגיון וסדר, והמשטרה לא צריכה לשתף עם זה פעולה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
ואז הם לא יעשו את זה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
אני לא יודע מה להשיב. אני מוכן לבדוק את הנקודה הזאת. בכל מקום שאנחנו יכולים להוריד עבודה ובזבוז זמן של שוטרי משטרת ישראל, אני מאוד מאוד אשמח לעשות זאת. זה שהרבה פעמים פעולה מזוהה עם המשטרה זה מצער, אבל זו המציאות. גם בהריסת בתים או פינוי יישובים, המשטרה נגזרה עליה אותה משימה – לאבטח את הגוף ההורס או המפנה במסגרת ביצוע צווים, החלטות ופסקי-דין של בתי-משפט.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
- - -
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
זה תפקידה של המשטרה. בגלל זה היא לא יכולה להתחרות בצה"ל בפופולריות, מה לעשות.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אבל דברים מיותרים, כמו על 5.90 שקל, להזעיק ולעכב חצי שעה?
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
מה?
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אני אומר, על דברים מיותרים. זה לא פינוי-בינוי, הריסת בתים.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
נדמה לי שהשר אמר שהוא יבדוק את העניין ויחזיר תשובה.
<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:>
בסדר. הנה, היושב-ראש הבין. אפילו הוא הצליח להבין את העניין, כי הסברת כל כך בפירוט. אפילו אנחנו הצלחנו להבין. זהו, שבע פעמים ייפול צדיק וקם.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה. שאילתה מס' 685 של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. השאילתה יורדת מסדר-היום. אדוני השר משוחרר. תודה רבה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
הודעה לסגן המזכירה – בבקשה, אדוני.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת רועי פולקמן, קארין אלהרר, מרב מיכאלי, יצחק וקנין, אורי מקלב, תמר זנדברג ובאסל גטאס בנושא: מפעל הפיס לא העביר את 230 מיליון השקלים לבניית כיתות לימוד במחאה על ביטול מכונות המזל; בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי, דוד ביטן ואראל מרגלית בנושא: חשש מהעברת מיזם תמנע לירדן ופיטורי מאות עובדים בדרום; בהצעתם של חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ענת ברקו ודב חנין בנושא: הנחה בארנונה לניצולי שואה המקבלים מענק שנתי לפי חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז–2007. תודה.
<היו"ר בצלאל סמוטריץ:>
תודה רבה, אדוני סגן המזכירה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, ברצות השם, מחר, יום רביעי, י"ב בשבט התשע"ז, 8 בפברואר 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:26.>