דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ז ישיבה ר"ו הישיבה המאתיים-ושש של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ט בשבט התשע"ז (15 בפברואר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 305. החזרי נסיעות מבית-החולים רמב"ם לחולי סרטן מהגליל 6 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 7 שר הבריאות יעקב ליצמן: 7 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 8 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 8 306. מבחן הרישוי ברפואה 9 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 9 שר הבריאות יעקב ליצמן: 10 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 10 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 11 307. אי-הקמת ועדת ערר לבחינה באופטומטריה 14 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 14 שר הבריאות יעקב ליצמן: 15 יעל גרמן (יש עתיד): 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 17 304. עיכוב בריתות לגרים מבוגרים 19 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 19 השר איוב קרא: 19 303. יישום מתווה חלופת האגודה לבנייה בקיבוצים 20 איתן ברושי (המחנה הציוני): 20 סגן שר האוצר יצחק כהן: 21 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 23 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 24 הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו–2016 27 דוד אמסלם (הליכוד): 27 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 30 הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחיר קייטנה ציבורית), התשע"ו–2016 32 דוד אמסלם (הליכוד): 32 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מחיר מרבי לקייטנה מקומית), התשע"ו–2016 38 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 38 סגן שר הפנים משולם נהרי: 39 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 43 דוד אמסלם (הליכוד): 45 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 48 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 48 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ו–2016 48 רועי פולקמן (כולנו): 48 סגן שר האוצר יצחק כהן: 54 הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016 55 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 55 הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ה–2015 60 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 60 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 61 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 66 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 68 ציפי לבני (המחנה הציוני): 70 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 71 דברי ברכה של היושבת-ראש לסגנית יושבת-ראש הפרלמנט של גאורגיה תמר צ'וגושוילי 73 היו"ר טלי פלוסקוב: 73 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 73 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 74 הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשע"ז–2016 74 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 74 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 78 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 83 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשע"ה–2015 85 תמר זנדברג (מרצ): 85 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ז–2016 87 דוד ביטן (הליכוד): 89 קארין אלהרר (יש עתיד): 90 דוד ביטן (הליכוד): 90 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 91 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 95 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 95 הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ז–2016 96 אלעזר שטרן (יש עתיד): 96 השר איוב קרא: 105 אלעזר שטרן (יש עתיד): 107 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – מטרת שירות המילואים), התשע"ה–2015 115 עפר שלח (יש עתיד): 115 השר איוב קרא: 117 הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016 124 מאיר כהן (יש עתיד): 124 עיסאווי פריג' (מרצ): 131 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשע"ה–2015 135 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 135 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 139 מאיר כהן (יש עתיד): 147 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 148 הודעה אישית של חבר הכנסת משה גפני 188 משה גפני (יהדות התורה): 188 הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום למאבטחים חמושים), התשע"ו–2016 193 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 193 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 197 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 203 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 212 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 212 הצעת חוק הבוררות (תיקון – ערעור לפני בורר), התשע"ו–2015 212 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 213 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 214 הצעה לסדר-היום 215 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הקטל בדרכים ומספר ההרוגים הערבים הגבוה 215 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 216 דוד ביטן (הליכוד): 217 הצעות לסדר-היום 221 המשבר החריף במחלקת אונקולוגיה ילדים ב"הדסה" 221 איציק שמולי (המחנה הציוני): 221 שר הבריאות יעקב ליצמן: 222 הצעות לסדר-היום 225 לראשונה לפלסטינים יהיו יותר נציגויות בעולם מאשר לישראל 225 מאיר כהן (יש עתיד): 225 ענת ברקו (הליכוד): 226 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 228 יואל חסון (המחנה הציוני): 232 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 235 יהודה גליק (הליכוד): 242 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 244 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 244 הצעות לסדר-היום 245 בישראל 2017 אין פתרון לאנשים עם מוגבלויות בתחבורה הציבורית 245 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 245 הצעות לסדר-היום 250 חוסרים משמעותיים במצבת המשפחתונים והמעונות לגיל הרך 250 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 250 אורי מקלב (יהדות התורה): 252 הצעות לסדר-היום 255 נצרת-עילית זקוקה לטיפול נקודתי 255 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 255 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 256 דוד ביטן (הליכוד): 258 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 260 סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי: 261 עודד פורר (ישראל ביתנו): 265 יעקב אשר (יהדות התורה): 266 נחמן שי (המחנה הציוני): 267 הצעות לסדר-היום 268 המחאות האלימות וההסתה הגוברת נגד צה״ל וחייליו ברחוב החרדי 268 נחמן שי (המחנה הציוני): 269 אכרם חסון (כולנו): 270 עודד פורר (ישראל ביתנו): 271 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 273 הצעה לסדר-היום 275 דברי מנכ"ל הביטוח הלאומי הפורש על העוני, הקצבאות שנשחקו, העתיד שאינו מזהיר והמחאה החברתית הבאה 275 יואב בן צור (ש"ס): 276 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 281 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ט בשבט התשע"ז, 15 בפברואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הודעת שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת טלי פלוסקוב ונורית קורן בנושא: התפתחותו של שוק שחור בהמרת רישיון נהיגה לעולים חדשים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, ביום רביעי אנחנו כמובן מתחילים עם שאילתות דחופות. אני מזמין את שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן, לעלות לדוכן לענות על שאילתה דחופה מס' 305, מאת חבר הכנסת זוהיר בהלול. הנושא: החזרי נסיעות מבית-החולים רמב"ם לחולי סרטן מהגליל. אדוני ייגש למיקרופון באולם ויקרא את נוסח השאילתה. <305. החזרי נסיעות מבית-החולים רמב"ם לחולי סרטן מהגליל> <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אתה ואני וכולנו יודעים שמכת הדור – אדוני השר, סליחה. אדוני שר הבריאות, אדוני הרב ליצמן, אתה ואני וכולנו מכירים את מכת הדור הזה, מחלת הסרטן, ולפיכך אני מדבר על העניין הזה בשאילתה שאני מפנה אליך. חולי סרטן מהגליל, ולא פעם דיברנו על כך, מיטלטלים לבית-החולים רמב"ם בחיפה לטיפולי הקרנות בשל היעדר מכון הקרנות בצפת, בבית-החולים זיו, שטרם נפתח. הבעיה שההסעות בשלב הזה להקרנות ברמב"ם בוטלו, ועלותן, עשרות-אלפי שקלים לחולה, מושתת על החולים בעצמם. ברצוני לשאול אותך, אדוני השר: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה תעשה להחזרת ההיסעים או ההסעות לאותם חולים שנאנקים בלאו הכי תחת נטל אותה מחלה מצמררת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת בהלול. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת בהלול, הזכאות במסגרת סל הבריאות הממלכתי לחולה האונקולוגי הנוסע לטיפול בבית-חולים היא קבלת החזר כספי מלא מהקופה של הוצאות הנסיעה מביתו לבית-החולים ובחזרה בגובה דמי תחבורה ציבורית. במידה שהחולה האמור מוסע באמבולנס או במונית, הוא זכאי להחזר בגובה 50% מההוצאות. בבית-החולים רמב"ם היה קיים שנים באופן וולונטרי מערך הסעות למטופלים אונקולוגיים, כשירות למטופליו. מאחר שכאמור, בית-החולים אינו מחויב להסעות למטופלים, ניסה בית-החולים להגיע להסדר עם הקופות לשם המשך מערך ההסעות על-ידי בית-החולים. הצדדים לא הגיעו לסיכום, ולכן בית-החולים הפסיק את ההסעות. החולים האונקולוגיים זכאים באזור זה, כמו בכל מקום אחר בארץ, להחזר כספי מהקופות בגין הסעה, כפי שנקבע במסגרת סל התרופות, סל הבריאות הממלכתי כאמור. בימים אלו בוחן המשרד את נושא ההחזרים עבור הסעות באמבולנס לחולי דיאליזה ולחולי אונקולוגיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם שאלה נוספת לחבר הכנסת זוהיר בהלול? כן, מהמיקרופון, אם אתה מעוניין. אחריו – גם חבר הכנסת יוסף ג'בארין רוצה לשאול שאלה נוספת. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> דבר אחד, אדוני השר ליצמן, לא הבנתי: האם הבדיקה הזאת תביא להחזר מלא של אותה הוצאה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא. אמרתי, לא. על-פי החוק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק רגע, אדוני השר. זאת השאלה הראשונה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אתה יכול לשבת, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, לפי הפרסומים שהיו בשבוע האחרון, קיים גם מחסור אקוטי באונקולוגים, וכנראה גם זאת הסיבה שמטופלים עוברים פשוט מהגליל לרמב"ם. השאלה, האם למשרד הבריאות יש תוכנית שתוכל לענות על המחסור הקיים באונקולוגים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואז נשמע את התייחסות השר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, היו רופאים שעבדו או עברו לעבוד בפריפריה, וקיבלו מענקים. המענקים האלה שיפרו את הרפואה בפריפריה ואפשרו לתושבים רבים לקבל רפואה זמינה ואיכותית. האם ימשיכו הרופאים לקבל מענקים אלו? זו שאלתי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בהלול – לא מגיע לו יותר מ-50%, זה מגיע לפי הסל. לפי החוק, לפי הסל, מגיע לו 50%. עכשיו, בחיפה, ברמב"ם, היה נהוג שהייתה לו איזו דרך בינתיים להביא את שאר 50% הנוספים, לתת לו את זה. הם ביטלו את זה, ואני לא יכול על-פי חוק לחייב אותם. מה שכן, אנחנו עושים עכשיו בדיקה של כל נושא ההסעות, גם לדיאליזה וגם לאונקולוגיה, לראות כמה ניתן. אולי נעשה איזה משהו כללי בכל המקומות. לגבי האונקולוגים – הבעיה שם, בצפת – בצפת אמורים לפתוח מחלקה בקרוב. דיברתי אתם אפילו השבוע, והיא תיפתח בקרוב. זה לא העניין דווקא, שחסר – לא חסר. סתם חסר. הייתי רוצה שיהיה יותר, בוא נגיד ככה, אבל זו לא הסיבה למה לא נפתח שם. שם נפתח, ובקרוב נפתחת המחלקה בשיתוף פעולה עם אחד מבתי-החולים הגדולים, ולכן זו לא הסיבה שבגליל חסר. אני מקווה שברגע שייפתח בזיו, הכול יהיה בסדר. לגבי מענקים – בוא אגיד לכם, פשוט מאוד: המענק לרופאים בפריפריה. אני בדיונים עם שר האוצר על זה. שר האוצר חושב על זה, אבל אני בכלל רוצה לשנות את זה שיהיו לפריפריה יותר רופאים בכירים, לראות אם אני יכול להצליח בנושא הזה, אפילו על יותר כסף. ברגע שתהיה הסכמה על המענקים, אנחנו נבדוק גם לאיזה סוגי רופאים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות. הוא נשאר אתנו גם לשאילתה הבאה, שמספרה 306, מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הנושא הפעם: מבחן הרישוי ברפואה. <306. מבחן הרישוי ברפואה> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מאות סטודנטים שסיימו לימודי רפואה בחוץ-לארץ נרשמו לפני חודשים לבחינת ההסמכה שתתקיים ב-2 במרס, והם נתקלים בסחבת: הרבה מהם עדיין ממתינים לאישור הזכאות לגשת לבחינה של משרד הבריאות; הרבה מהם בכלל לא יודעים מה המצב שלהם, איזה מסמכים צריך להשלים. אני אשמח אם השר, שאני מניח שהוא מודע לסוגיה הזו, יוכל להתייחס לכך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת ג'בארין, הבחינה ברפואה תתקיים ב-2 במרס 2017. אין מאות בוגרים ברפואה שמחכים לתשובה לגבי זכאותם לגשת לבחינה. עם זאת, יש בוגרים מארמניה שבעייתם מוכרת לי היטב, אני חושב שגם לכם. כבר ענינו בהקשר הזה פעמים אין-ספור. יש בוגרים נוספים שכשלו במוסד אחד ועברו לאחר, והתבקשו להמציא מידע ומסמכים נוספים כדי שנוכל לקבוע את זכאותם לגשת לבחינה. כאשר יעשו כן, נמשיך ונדון בבקשתם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – גם חבר הכנסת אחמד טיבי מבקש לשאול שאלה נוספת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, היות שאנחנו מכירים את הסוגיה הזאת, התחושה שלי היא שאין כיום כוח-אדם מספיק במשרד הבריאות כדי לטפל בפניות של הסטודנטים. יש מציאות שבה יש מאות סטודנטים שמסיימים בחו"ל, לרבות במדינות שהזכרת: ירדן, ארמניה, גאורגיה, רומניה. כנראה כוח-האדם לא מספיק לטפל בכל הפניות הללו בזמן סביר, ולכן צריך להתמודד עם הקושי הזה ולהגביר את כוח-האדם שמטפל בפניות הסטודנטים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, באותו הקשר. לגבי בוגרי ארמניה, שלחתי לך שאילתה, ואדוני ענה ואמר: מקרב בוגרי ארמניה שניגשו לבחינה הממשלתית ועמדו בה בהצלחה, היו כאלה שקיים ספק לגבי לימודיהם, והם התבקשו להמציא מסמכים. לאחר שנקבל את הנדרש, וככל שהלימודים יאושרו, יוכלו בוגרים אלה לקבל הרשאה לסטאז'. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זאת בדיוק התשובה שעניתי היום. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> דקה. סעיף ב': בדיקה ראשונית של הבקשות החדשות שהגיעו למשרדנו תסתיים בתוך שבועיים. מי שלימודיו יוכרו יהיה זכאי לגשת לבחינה, גם אם מועד הרישום הרשמי לבחינה חלף, וזאת בהמשך לפנייתך ופניות אחרות בנושא. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, השר עונה לי – אני מאמין לך; אני גם מכבד אותך, אתה אדם אמין. אבל כל פעם אנחנו מקבלים מקרים שהטיפול בהם סותר את התשובה שלך, בגלל פקידים במשרד האוצר. לא יעלה על הדעת שהתשובה שקיבלתי לפני יומיים: בנושא ארמניה הכול מוקפא כי יש בדיקה בארמניה. תגיד, כמה אפשר להתעלל באנשים שלמדו? אם יש מקרים לא בסדר, תטפלו במקרים החריגים, אבל אי-אפשר לעשות עונש קולקטיבי. אתם רגילים לעונש קולקטיבי כנגד אנשים. אלה אנשים שלמדו שש שנים. הם והמשפחות שלהם חייבים טיפול מקצועי, אדוני השר, ואתה ער לנקודה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני, ואז נשמע את התייחסות שר הבריאות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בהמשך לשאלה של חברי יוסף ג'בארין ואחמד טיבי, אנחנו כורעים תחת העול של הפניות הבלתי-פוסקות של סטודנטים שסיימו ללמוד, במיוחד בארמניה. באחרונה היו גם עשרות סטודנטים שפנו אלינו בעניין האוניברסיטה בגאורגיה. הסטודנטים היו צריכים לפנות לערכאות, לבית-המשפט המחוזי, והוא נתן פסק-דין שחייב את משרד הבריאות להכיר בלימודים בגאורגיה. עכשיו, בעניין ארמניה, לאחר מה שהקריא חברי חבר הכנסת טיבי, את מכתב התשובה, אנחנו פרסמנו את זה, ואמרנו לסטודנטים: חכו שבועיים-שלושה. אבל אתמול פניתי למשרד הבריאות, אדוני השר, בעניין מישהו ברומניה בכלל, לא גאורגיה ולא ארמניה. הטיפול שם אטי מאוד. סטודנטים שסיימו ופנו בבקשות לזכאות לפני חודשיים-שלושה, עכשיו מקבלים מכתב: תביאו לנו מסמכים. הבחינה היא ב-2 במרס, ואז התשובה היא שהם לא יכולים לגשת לבחינה במרס. צריך לטפל בזה. אי-אפשר שפקיד אחד או שניים יטפלו במאות בקשות כאלה ואז זה מעכב את כל התשובות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת סעדי. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> קודם כול, תשובה לכולם: אין בעיה בכוח-אדם, זאת לא הבעיה. אין-ספור פעמים הסברתי לכם לגבי מקום או שניים מסוימים שיש לנו בעיה שם. אני לא רוצה כרגע מעל במת הכנסת לפרט. הסברתי לכם את זה בפירוט ודי במפורש. אני לא חושב שצריך עוד פעם לפרט את זה. זה לא הנושא. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רגע. אתם יודעים שאף פעם לא ברחתי מכם בתשובות, ואני ארצה לעזור לכם. אני מבטיח לכם שבעזרת השם נשתדל בקרוב מאוד שהטיפול בבקשות יהיה הרבה יותר מהיר. אנחנו עושים הרבה דברים בכיוון זה. אני בטוח שכל הדברים יבואו על פתרונם. אבל יש, כפי שאמרתי לכם קודם, מקום אחד או שניים שאנחנו בודקים ברצינות שלא לאשר להם בכלל. לא יעזור. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא לאשר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא לאשר. אם יש בעיה אז יש בעיה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לאנשים ספציפיים או מקום מסוים? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מקום מסוים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מקום ספציפי. אתה מתכוון לארמניה, אני מבין. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא אמרתי. אמרתי שיש מקום שאנחנו – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה לא צודק, אדוני השר. זה לא צודק. אנשים סיימו ללמוד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בואו נשים את הדברים על השולחן. רבותי, אל תעשו מזה שאני מתכוון לערבים. גם יהודים שנבחנים – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו מדברים על ביורוקרטיה של משרד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא. אחמד טיבי, אל תכניס אותי למקום שאתה יודע שהוא לא בעיה. יש מקום מסוים שאנחנו בודקים לגבי המבחנים שם, שיש בעיה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה הודעת לי זאת לפני שנתיים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יפה. זה לא משנה, ואני עדיין עומד על זה עוד פעם – לא שנתיים, כי אני לא שר שנתיים. לפני שנה, כן? ואני עדיין עומד על זה. אנחנו בודקים משהו רציני. יש בעיה, ונודיע על זה. לגבי הזריזות – כל הבקשות, אני מבטיח לכם שבקרוב יהיה יותר מהר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. אתה נשאר אתנו לעוד שאילתה, שמספרה 307. השואל הפעם הוא חבר הכנסת אחמד טיבי. הנושא הוא: אי-הקמת ועדת ערר לבחינה באופטומטריה. שואלת נוספת תהיה חברת הכנסת יעל גרמן, שהגישה שאילתה דומה השבוע. <307. אי-הקמת ועדת ערר לבחינה באופטומטריה> <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בהחלט. חברתי יעל גרמן ואני הגשנו שאילתה דומה. פנו אלינו בוגרי האופטומטריה. גם העיתונאית טלי חרותי-סובר פרסמה ידיעה מפורטת בדה-מרקר. כמעט שנה מעכב משרד הבריאות את בוגרי מקצוע האופטומטריה שניגשו לבחינה המעשית במרס 2016, אך אינם יכולים להתחיל לעבוד במקצוע, כיוון שלא הוקמה ועדה לבחינת ערעוריהם על תוצאות הבחינה המעשית למרות צו בית-המשפט – כלומר, משרד הבריאות מפר צו של בית-המשפט. יש הרגשה שכאילו אתם מנסים לסחוב את התלמידים עד למועד הבחינה הבאה באפריל. רצוני לשאול: 1. מדוע? 2. הייתכן, אדוני השר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טיבי, משרד הבריאות אינו מעכב את בוגרי המקצוע באופטומטריה שניגשו לבחינות המעשיות שהתקיימו בחודשים מרס–מאי 2016. בהתאם להסכמות שהוגשו לבית-המשפט בחודש נובמבר 2016, הוחלט להקים ועדת ערר אשר תדון בעררים שיוגשו על-ידי העותרים. העררים הוגשו רק ביום 20 בדצמבר 2016. במקביל מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדת ערר בהתאם להסכמות. לאחר שנודע לעותרים כי הרכב הוועדה אינו כולל משפטן, הם פנו אל מנכ"ל משרד הבריאות בבקשה לשקול הוספת חבר ועדה משפטן. בימים אלו משרד הבריאות עושה ככל יכולתו להשלים את המינוי לחבר ועדה נוספת – משפטן, שופט, בהתאם לדרישת העותרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת טיבי, לחברת הכנסת יעל גרמן ולחבר הכנסת דב חנין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, האם תוכל לומר לנו, לחברי הכנסת ולציבור, האם הנבחנים האלה יוכלו לגשת לבחינה, או שאתם מתכוונים לדחות את כל הפניות שלהם מבחינת זמן ולמשוך אותם שייאלצו להיבחן באפריל – שלא כמתוכנן על-ידי האנשים האלה, שקופחו? לכן הם פנו על-ידי עורך-דין גלעד שר לבית-המשפט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה לחדד את השאלה. מסתבר שכל הנושא של המבחן המעשי באופטומטריה – היו בו באמת הרבה מאוד ליקויים. אני חושבת שאדוני השר מודע לכך שניתנה הודעה מראש להחמיר עם התלמידים. אותו אדם שנתן את ההוראה היה גם הבוחן וגם זה שניסח את הבחינה וגם זה שלאחר מכן בדק את העררים; בתחנות השונות שהיו לא נרשמו, לא רשמו מה היו השאלות; השאלות לפעמים ניתנו – שאלות ותשובות, ביקשו אותם בכתב. היו באמת הרבה מאוד כשלים. בגדול, מעבר לשאלה שחבר הכנסת טיבי שאל, וגם אני, אני חושבת שצריך להוציא נהלים ברורים כיצד עושים את הבחינה המעשית, ואסור לעבור עליהם. לגבי ועדת הערר – ועדת הערר נקבעה בנוהל מפורש. זו לא בקשה שעכשיו הוגשה, לצרף את מי שצריך לצרף. יש נוהל ברור. לא יכול להיות שרק – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> נוהל משפטן, עד כמה שידוע לי. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן, הנוהל – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> עד כמה שידוע לי, לא. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. ועדת הערר צריכה להיות מורכבת מחמישה חברים: שניים הם באמת אופטומטריסטים, שניים רופאים ומשפטן. כל מה שמבקשים זה רק למלא אחר – ועדת הערר נקבעה והורכבה שלא על-פי חוק, אבל זה תקנון. אני רוצה לחדד את שאלתו של טיבי: בפברואר הובטח שייתנו לנבחנים לגשת למבחן. בפברואר. זה היה חלק מההסכמות עם בית-המשפט – גם שתוקם ועדת ערר, גם שהתשובות שלה יינתנו בדצמבר – ואנחנו היום בפברואר – וגם שהמבחן – שכל אותם עוררים יוכלו לגשת למבחן בפברואר. אבל אנחנו כבר נמצאים באמצע פברואר, לא הוקמה ועדה, וכיצד הם יוכלו לגשת למבחן בפברואר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת דב חנין. אחרי שאלתו, השר יתייחס לכל השאלות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, היום התפרסם פרק נוסף מסדרת התחקירים החשובה של אריאלה שטרנבך ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet בנושא בתי-האבות. מצוטטת שם עובדת בבית-אבות שאומרת כך: אם למישהו כאן היה אכפת מהקשישים והמשטרה הייתה פותחת בחקירה, הייתה אצלנו רעידת אדמה. אתה אמרת לנו, אדוני השר, אמירה חשובה מאוד השבוע בוועדת הכספים, ואני מצטרף לאמירה הזאת: הפתרון היחיד של הבעיה הזאת הוא הכנסת הביטוח הסיעודי לסל הבריאות הממלכתי. השבוע התפרסמה ידיעה שגרמה לי לרגע של אופטימיות; הייתה ידיעה שהתפרסמה בעיתון שנפגשת עם שר האוצר, וכי שר האוצר הציע שהביטוח הסיעודי ייכנס לשנתיים הקרובות לסל הבריאות הממלכתי, ואחר כך ידובר, אולי בהמשך, שיעלו את המס וכדומה. שאלת העלאת המס היא לא השאלה החשובה; השאלה החשובה היא הכנסת הביטוח הסיעודי לסל. למרבה הצער, כמה שעות לאחר מכן התפרסמה הודעה מטעם שר האוצר שהוא לא עומד מאחורי הדברים. איפה אנחנו עומדים? האם יש איזו בשורה? האם יש איזה אור בקצה המנהרה הזאת? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. בבקשה, חבר הכנסת יעקב ליצמן, שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> חבר הכנסת טיבי, אני לא מתכוון לדחות שום דבר. גם לחברת הכנסת גרמן – אני אישית בדקתי. פניתי לעוזר המנכ"ל, ראש המטה של המנכ"ל, ד"ר ספי מנדלוביץ. הוא בדק אחד-אחד את המבחנים אם יש בעיה או לא, כדי לראות אם החמירו, לפנים משורת הדין. עד כמה שידוע לי, הייתה באחד או אולי בשניים, אולי, איזו בעיה שהחמירו מדי, אבל לא בכוונה ולא שום דבר. אנחנו נעשה את כל הדברים. אני לא יכול להבטיח לכם, כי אני לא מכיר את הנושא כדי להגיד לכם בדיוק לגבי התחייבות לגבי המבחן כאן, אבל אני בהחלט אבדוק את זה עם המנכ"ל אחרי התשובה כאן. דב חנין, ברור לי שהפתרון לכל הנושא הזה של בתי-אבות זה סיעוד ממלכתי. זה מה שאמרתי בוועדה. עוד מעט אני אסביר לגבי מה שהיה – הייתה אי-הבנה, קצת, עם שר האוצר. שוחחתי אתו, ואני אסביר עוד מעט מה היה. קודם כול, צריך לדעת שמשרד הבריאות בכלל עשה בדיקה ב-14 המקומות שצוינו בעיתון; מתוכם לשני בתי-אבות היו תוצאות מצוינות, לעשרה – היה בסדר, ולשניים – גרוע מאוד. השניים האלו, אנחנו הזמנו אותם. אני לא עודכנתי אם זה כבר היה או לא; אני מניח שהיה כבר. אני לא יודע את התוצאות כי המנכ"ל טיפל בזה, אבל ראינו את זה מאוד בחומרה. תתפלא לשמוע, דווקא שמחתי על התחקיר, כי זה נתן לי אפשרות גם כן – לפעמים אני לא ער לבעיה, ודרך התחקיר דווקא נודע לי וטיפלנו מייד בבעיה. ברור שהטיפול בכל הנושא הזה זה סיעוד. מה שיצא ממני – ואני אשם במה שאמרתי בוועדת הכספים, ככה בדרך אגב, למי שהיה נוכח – אני שוחחתי עם שר האוצר שיחה רצינית ביום ראשון על נושא הסיעוד. הוא לא אמר לי את זה כהצעה, הוא אמר לי את זה כאילו בדרך אגב, ואני אמרתי את זה גם כדרך אגב, אבל לא חשבתי שייקחו את זה הכתבים ויעשו מזה כותרת שכאילו שר האוצר הציע וסיכמנו. לא. אבל ראיתי גם בזה אור, בדבריו, כי אני מכיר את שר האוצר. הוא מבין גם שבסך הכול יצטרכו להגיע לכאן לאיזה שלב של סיעוד ממלכתי. לדעתו, כל הבעיה היא – כמו שהסברתי בוועדת הכספים, כשנכחת – הוא טוען שזה כרוך בהעלאת מסים, מה שאני מציע, להעלות את מס הבריאות ב-0.6%-0.5%, לממן את הסיעוד. אני טוען שזה הורדת מסים, כי לאנשים היום יש ביטוח פרטי, יש להם שב"נים ומשלמים הרבה כסף והתוצאות לא כל כך טובות. אני חושב שאני מוריד מסים. אבל יש לשים דברים על דיוקם: שר האוצר באמת לא הציע לי את זה. דיברנו בינינו והוא אמר: אולי דרך ככה ודרך ככה; אבל לא כהצעה. אבל אם אני יכול לשבח את שר האוצר, אני יכול להגיד ששר האוצר מאוד חברתי ושר האוצר מבין היטב שזו הבעיה לפתחנו. לגבי הפתרון, לא הגענו לסיכום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת ליצמן על תשובותיו. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זהו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה רוצה להישאר עוד? שלוש שאילתות ביום אחד – אני חושב שזה לא רע. אני מזמין את השר במשרד ראש הממשלה, חבר הכנסת איוב קרא, לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 304, שהופנתה במקור לראש הממשלה. חבר הכנסת מרדכי יוגב יקרא את נוסח השאילתה. הנושא כאן: עיכוב בריתות לגרים מבוגרים. <304. עיכוב בריתות לגרים מבוגרים> <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני מוכרח לומר, השאילתה הזאת נוגעת גם לשר הבריאות. אנחנו בשנים מבורכות עלייה וגיור – מאות מתגיירים, פוטנציאלים של אלפים – ובריתות מילה למבוגרים כרוכות גם בטיפול בבית-חולים. השאילתה: זה יותר משלושה חודשים שאין עושים ברית-מילה לגרים מבוגרים, שסיימו את כל הליכי הגיור בבית-הדין הרבני ורק ממתינים, והדברים לא נעשים. טרם נחתם חוזה חדש עם בתי-החולים העורכים בריתות. הוויכוח הוא כנראה על גובה התשלום שדורשים המוהלים. אוסיף ואומר שמינהל הגיור, שכפוף גם הוא למשרד ראש הממשלה, היה מוכן בעצמו לבצע את הדבר, להוציא את המכרזים ולקחת את הנושא לאחריותו. אם כן, השאלה: 1. האם הבעיה ידועה? 2. אם כן – מה ייעשה לפתרונה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מרדכי יוגב. השר קרא, בבקשה. <השר איוב קרא:> אדוני היושב-ראש, התבקשתי להשיב על השאילתה של חבר הכנסת יוגב בשמו של ראש הממשלה. אכן כבר חודשים רבים, לא רק שלושה חודשים כפי שנקבע בשאילתה, יש עיכוב בחידוש ההתקשרות, ומופנות למערך הגיור במשרד ראש הממשלה תלונות רבות בעניין זה, ואין בידינו להושיע. כידוע, באופן היסטורי, ההתקשרות בעניין עריכת בריתות למבוגרים נעשית על-ידי הרבנות הראשית. עם זאת, בשנים האחרונות, המשתמש העיקרי בהתקשרות זו הוא מערך הגיור, ואנחנו שולחים מאות מתגיירים לבריתות מדי שנה. הצוות שמלווה את הנימול הוא צוות של מערך הגיור ולא של הרבנות הראשית. גם כאשר ההתקשרות הייתה פעילה, הרי שהעובדה שנדרש תיאום בין שתי יחידות ממשלתיות, השייכות למשרדים שונים, יצרה באופן טבעי עיכובים בהליך. כל מועמד שעובר גיור צריך לעבור דרך בית-הדין לגיור, לשלוח בקשה להתחייבות לרבנות, ולאחר אישור ההתחייבות על-ידי הרבנות נקבע לו תור לידי מערך הגיור, ושאר התיאומים נעשים דרך מערך הגיור. מבחינת מערך הגיור, העובדה שיש מרכיב חיוני בשירות שבו הם מחויבים לתת למתגיירים שאינם תחת שליטתם ואחריותם מקשה מאוד על התנהלותם ומציבה אותם במצב בעייתי מול הפונים. למערך הגיור יש אינטרס וחשיבות במתן שירות יעיל וראוי למתגיירים, ולכן מתבקשת העברת האחריות להתקשרות זו למערך הגיור, וזאת כחלק ממכלול השירותים שהם נותנים למתגיירים. כפועל יוצא – אומר מערך הגיור – אנו סבורים שיש בכך כדי לייעל את ההליך ולשפר את השירות שאנו מעניקים למתגיירים. חבר הכנסת יוגב, נקבעה פגישה חשובה בין מנכ"ל הרבנות הראשית לראש מערך הגיור לשבוע הבא, כדי למצוא הסדר שיוכל – גוף אחד בעצם – להוביל את כל הביצוע של הליך הגיור, כמו שכתוב. ולכן המטרה בסופו של יום, עניין של כמה ימים – אני מקווה שיצאו מהפגישה הזאת מתואמים, כדי לפתור את הבעיה הזאת פעם אחת ולתמיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, השר קרא. אין שאלות נוספות. תודה על תשובתך בשם ראש הממשלה. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. סגן שר האוצר ישיב על שאילתה דחופה מס' 303 מאת חבר הכנסת איתן ברושי, הנושא: יישום מתווה חלופת האגודה לבנייה בקיבוצים. בבקשה, סגן השר יעלה לדוכן, ואז חבר הכנסת ברושי יקרא את נוסח השאילתה. בבקשה, אדוני. <303. יישום מתווה חלופת האגודה לבנייה בקיבוצים> <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שר התחבורה שנוכח, סגן השר וחברי הכנסת, השאילתה שלי מכוונת לשר האוצר והיא אומרת כך: מתווה חלופת האגודה לבנייה בקיבוצים קיבל את תוקף בג"ץ מיולי 2016. קיבוצים רבים, לרבות בעוטף-עזה, מעוניינים ופועלים למימוש חלופה זו, וההחלטה עדיין לא יושמה אפילו במקום אחד. אני שואל: 1. הם תאפשר בנייה בקיבוצים על-פי חלופת האגודה? 2. אם כן – מתי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, כבוד השר, שאילתה דחופה של חברי איתן ברושי בעניין יישום מתווה חלופת האגודה לבנייה בקיבוצים. איתן, בנייה בקיבוצים יכולה להתאפשר רק במקרים שבהם הקיבוץ הצטרף להסדר אופציית האגודה והשלים את העסקה – – אתה מכיר את זה בטח. מכיר? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> בוא נשמע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – לרבות תשלום בגינה וחתימת חוזה חכירה. לשם קידום בנייה במקביל להתארגנות לביצוע שיוך על-פי אחת מהאופציות הקיימות, ניתן להתקדם על-פי הסדר הביניים הקבוע בהחלטת המועצה 1473, ואני אתן לך אותה. יישום מתווה חלופת האגודה לבנייה בקיבוצים: חלופת האגודה בקיבוצים (החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1488) – – אני אתן לך את החומר הכתוב אחרי זה, איתן. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני מכיר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אה, אתה מכיר. – – מאפשרת לקיבוץ שיחליט לאמצה לרכוש את זכויות המגורים בקיבוץ על-פי תוכנית מתאר ארצית 35 בהינף אחד – הכול – או באופן משולב – שניים או שלושה. על מנת להצטרף להסדר זה, על אגודת הקיבוץ להגיש בקשה מלאה, שבמסגרתה יצורפו כלל המסמכים לביצוע העסקה כנ"ל. כיום יש כ-20 קיבוצים – מתוך 100 שאנחנו מכירים – אשר הביעו עניין בחלופה הזאת וביקשו לקבל פרטים בדבר מימושה. אגף חוכרים לדורות נועד עמם בעניין והבהיר את הנדרש בהחלת מהלך זה. כ-13 קיבוצים מתוך רשימה זו החלו באיסוף המסמכים הנדרשים להגשת הבקרה. ברם, עד כה רק קיבוץ אחד, מעלה-גלבוע, הגיש בקשה מלאה ובוצעה בגין העסקה שומה ביחס לכל יחידת דיור בקיבוץ. אולם הקיבוץ בחר להגיש השגה על שווי עלויות הפיתוח אשר הוכרו בחלק ממתחמי המגורים בקיבוץ. בימים אלה מתנהל בירור בנושא. אשר ליתר הקיבוצים – הוגשו בקשות חסרות, אשר הוחזרו לשם השלמת מסמכים חסרים, ובהיעדרם לא יהיה אפשר להחיל את מהלך רכישת הזכויות. עוד פעם, אני חוזר, בנייה בקיבוצים תתאפשר רק במקרים שבהם הקיבוץ יצטרף להסדר אופציית האגודה והשלים את העסקה, לרבות תשלום בגינה וחתימה חוזה חכירה. לשם קידום בנייה במקביל להתארגנות לביצוע שיוך על-פי אחת מהאופציות הקיימות, ניתן להתקדם על-פי הסדר הביניים הקבוע בהחלטת מועצה 1473. מה עוד תבקשי מאתנו מכורה ואין ואין עדיין? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> זה שיר שאנחנו שרנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, בבקשה, אם אתה רוצה לשאול שאלה נוספת אתה יכול, אדוני. גם חבר הכנסת טלב אבו עראר מתעניין בבנייה בקיבוצים, וגם חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, בהתיישבות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אנחנו למכורה נתנו מספיק, ועכשיו אנחנו רוצים מהממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל לקחתם פי-שישה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שהתשובה היא מאוד חלקית והיא מגלגלת את האחריות למקום שאיננו נכון. אני רק רוצה לומר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לאן? לאן? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני אסביר. הייתה התחייבות, גם בכתב וגם בעל-פה, ש-30 קיבוצים ישלימו את המהלך הזה עד סוף 2016. אני חושב שהנימוקים שאנחנו מקבלים, גם מעל הדוכן וגם במינהל, הם לא ענייניים, ואני חושב שאנחנו נמצאים בנקודה שיש פה אינטרס למדינה לא פחות מאשר לנו, והחלטה שקיבלה תוקף בג"ץ, אף שמתוך המינהל היה מי שהתנגד לה, היא עכשיו לא מבוצעת, מאותם שיקולים של מי שהתנגד לה. לכן אני קורא לשר, אחרי התוצאה העגומה, להחליף את הצוות שמטפל במושבים ובקיבוצים. הצוות הזה שמטפל בהתיישבות לא הצליח לפתור את הבעיה. ומדינה שרוצה לבנות לא יכולה לקבל תשובות כאלה, שהן לא נכונות ולא הולמות. אני מבקש מסגן השר ומהשר שיתקיים דיון במשרד האוצר, שיבררו באמת מדוע לא בונים על חלופה שאושרה על-ידי הממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי סגן השר, ביום גשום זה, יום קר בנגב, בדרום, הרסה המדינה בתיהם של כמה תושבים, וביניהם זקן נכה ביישוב הבלתי-מוכר זערורה. ואני חושב שרק במשטר שפל ביום כזה הורסים בתים. אבל אני פונה אליך, מכובדי סגן השר, האם משרדכם יסכים להקפיא את הריסת הבתים לשנה, שנתיים, שלוש, ובמיוחד לזקנים האלו ביום גשום כזה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, ואז נשמע את ההתייחסות של סגן שר האוצר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, מאחר שמשרד האוצר הוא האמון על רמ"י, רשות מקרקעי ישראל, אז שאלתי היא לגבי עסקות החליפין שמינהל מקרקעי ישראל מבצע בכלל, אבל בפרט ביישובים ערביים. נודע לי, ושלחתי גם מכתב לרמ"י, לרשות מקרקעי ישראל, על עסקות חליפין עם אנשים פרטיים, באזורים – בסדר, אלה קרקעות של המינהל, אבל תחת שיפוט, למשל, עיר כמו סח'נין, כמו עראבה, כמו נצרת – והוא מבצע עסקאות חליפין באזורים שהם מיועדים לפרויקטים של דיור לפעמים. אז שאלתי לגבי המדיניות הזאת שמעכבת את פתרון משבר הדיור בכלל, בכל מדינת ישראל, או בפרט ביישובים הערביים. אז שאלתי: האם כבוד סגן השר מודע לזה? ומה עמדתו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> האומנם, האומנם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב, ראשון ראשון – חברי איתן ברושי, א. אני שמח לשמוע מדבריך גם את המילה "מושבים", כי עד עכשיו שמתי ממך רק "קיבוצים", "קיבוצים", "קיבוצים", "קיבוצים", והיום סוף-סוף אמרת גם "מושבים", אני שמח מאוד לשמוע את זה. אשריך שסוף-סוף הבנת שיש גם מושבים. ב. זה לא יפה לומר שאתה מקבל נתונים לא נכונים. תבדוק את הנתונים שאני מביא. אני אומר את זה לפרוטוקול, אני אומר את זה קבל עם ועדה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מה אמרת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא יפה שאתה אומר דברים, שאנחנו מוסרים לך נתונים לא מדויקים. זה לא נכון, הנתונים שאתה מקבל מדויקים, תבדוק אותם לפני שאתה מאשים אותנו במיקרופון מול המצלמה. לגבי טלב אבו עראר – המדינה גם הרסה 40 בתים לא חוקיים בעמונה. אכיפה היא דרך בתי-המשפט. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> עמונה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה מאמין למה שאתה אומר? אתה מאמין למה שאתה אומר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע, לא הרסה? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אתה זוכר שהם – – – שטחים והם לא מתנחלים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אל תשווה, אל תשווה, תעשה לי טובה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בדרך כלל המדינה לא עושה הריסה אם זה לא עבר כמה אינסטנציות משפטיות. כי אם זה עבר את כל בתי-המשפט – לא עבר משפטים? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא. במקרה של עמונה בית-המשפט העליון דרש מכם לפנות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל הם הרסו או לא הרסו? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש אפשרות. זה לא אותו דבר. מבחינה משפטית זה לא אותו דבר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> חוץ מזה, כבוד סגן השר – – – על הדיוק בין קיבוצים ליישובים. אז נא לדייק: בין יישובים בתוך גבולות מדינת ישראל לבין התנחלויות – – – נא לדייק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מדבר על האכיפה. הוא דיבר על האכיפה. האכיפה היא שווה בכלל מקום. לגבי השאלה שלך, מסעוד גנאים, אין לי פרטים, אני שמעתי את השאלה. אני אבדוק עם המינהל, ואני אחזור אליך. ברגע שיהיו לי פרטים מדויקים אני אחזור אליך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן על תשובתו. תודה לכל השואלים ולכל המשיבים. <הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3242/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה, חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דוד אמסלם. הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), תשע"ו–2016, של חבר הכנסת דוד אמסלם וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת דוד אמסלם, כאמור, יציג את הצעת החוק – בבקשה, אדוני. ישיב לו שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. <דוד אמסלם (הליכוד):> למה צריך להשיב? זאת הצעת חוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בשם הממשלה. זאת עמדת הממשלה. איך נדע מה הממשלה חושבת? <דוד אמסלם (הליכוד):> אבל זה עבר ועדת שרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל הוא צריך להציג לנו את העמדה. לא נכחנו בוועדת שרים. לא נותנים לנו להיכנס לוועדת שרים. <דוד אמסלם (הליכוד):> בסדר גמור. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח להציג את הצעת החוק לגבי הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו. האמת היא שאני לא ידעתי בכלל שהמצב הוא לא כפי שהצענו. עד היום הייתי משוכנע לחלוטין שמדינת ישראל עושה לפחות דבר אלמנטרי – לא נותנת כסף – מקצה מקום חניה לבן-אדם נכה ליד מקום מגוריו. בעיקר מדובר על נכים שהם נכי גפיים, שמתניידים עם כיסא גלגלים. גם ככה החיים קשים להם, וגם ככה קשה להם בכלל ללכת. אני עשיתי דיונים – הם חונים על המדרכות, הם לא מסוגלים ללכת על המדרכות או להסיע את עצמם על המדרכות. אז אני הייתי משוכנע שזה המצב. הפלא ופלא הגיעו אלי ארגוני הנכים לפני חודש וחצי או חודשיים, סיפרו לי את הסיפור. אני הייתי בשוק. לא האמנתי שזה המצב. לכן הגשנו הצעת חוק שאומרת שכל רשות תקצה מקום חניה באזור מגורי הנכה במרחק שלא יעלה על 250 מטר מביתו. כמובן, אם אין כזה מקום – אז אין. אבל הרעיון הוא לעשות מאמץ כדי לעזור לאותו נכה, שגם ככה לא שפר עליו גורלו, וגם ככה קשה לו בחיים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – חניה – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> כן, בוודאי, אנחנו מדברים על נכה שאין לו חניה צמודה בבית. זאת אומרת אין לו חניה פרטית בבית שלו, אלא הוא נאלץ להחנות את רכבו מחוץ לבית. לרוב הוא מגיע וכבר אין לו מקום חניה כי תופסים, והוא מוצא את עצמו לפעמים משתרך על כיסא הגלגלים. זה יכול להיות גם בחורף, בלילה ובגשם – קילומטרים עד שהוא מגיע למקום מגוריו. אז אנחנו מדברים על נכה שאין לו מקום חניה בבית. כמובן, אנחנו מדברים על כך שרשות התמרור העירונית תציב את התמרור במקום החניה המוקצה, וזה יהיה גם על חשבונה, הוא לא צריך לשלם את זה. בשביל זה אנחנו משלמים ארנונה. אין טעם להאריך בחוק הזה כי הוא – אני לא אקרא לו "מוסרי", אלא זה אפילו מעבר לזה – זה דבר בסיסי מאוד. אני מעריך שהוא גם חמק בין האצבעות. אני לא מאמין שמישהו לא רצה לקדם את זה אלא זה נפל, כנראה, ולא שמו לב. אני שמח שארגוני הנכים פנו אלי בעניין הזה, ונפלה הזכות בחלקי לקדם את הצעת החוק הזאת. אני לא חושב שלהצעה הזאת צריכים להיות מתנגדים, ואם יש, הייתי רוצה לדעת מי זה. דב חנין, לגבי הנושא של הריסות הבתים. אתה מכיר אותי בוועדה – אני בדרך כלל מנהל דיונים בלי קשר להבדלי דת, לאום, גזע ומין. זה לא מעניין. חוק זה חוק, ובמדינת ישראל אמורים לשמור על החוק כל אזרחי המדינה, בין שהם יהודים ובין שהם ערבים. אני רוצה לומר שברמה היומית הורסים יותר בתים ומרפסות ליהודים, אבל זה לא בא לידי ביטוי בתקשורת, וזה לא מעניין אף אחד, וטוב שכך. אבל כשמדובר באיזה בית שהורסים אותו לאיזה ערבי אז כולם מזדעקים כאילו הורסים את הבתים רק לערבים. אז למען האיזון אני אומר לך: זה לא ככה. אני רוצה רק לחדש לך עוד דבר: לאף ערבי לא הורסים בית בלי שיש פסק-דין. אי אפשר. אז לכן הכול זה דרך פסקי-דין, דרך החלטות שיפוטיות – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – צו מינהלי. <דוד אמסלם (הליכוד):> גם צו מינהלי, דרך אגב, עומדת זכותו – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> שנייה. אתה יודע יפה מאוד שצו מינהלי זה צו דרקוני, שבדרך כלל לא מוציאים. ואם מוציאים אותו, עומדת זכותו של אותו בן-אדם להגיע לבית-המשפט, ובאותו רגע הוא גם מוצא את הצו המינהלי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – 24 שעות. <דוד אמסלם (הליכוד):> בסדר, 24 שעות זה הרבה זמן. אז לכן אני אומר, בגדול, תשתדלו לא להביא כל דבר ליחסים יהודים–ערבים. זה לא שם. כאן הייתה עבירה. הבן-אדם בעצם, צריך לאכוף ביחס אליו את החוק. אני לא מכיר את המקרה הפרטי הזה. אני מניח שזה עבר, כמו שאמרתי, ערכאה שיפוטית כזאת או אחרת. אני חושב שכמו כל אזרח – צריך לשמור על החוק. תודה רבה לכולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. ישיב להצעת החוק הזאת שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ – בבקשה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק חניה לנכים של חבר הכנסת דוד אמסלם ואחרים. מטרת הצעת החוק הנה קביעת הסדר ארצי אחיד שלפיו רשות מקומית תקצה לנכה מקום חניה קבוע סמוך ככל האפשר למקום מגוריו אשר ייוחד לרכב אחד של הנכה ויוקצה לו ללא תשלום. רשות תמרור מקומית תציב במקום החניה שהוקצה כאמור תמרור מתאים על חשבונה. חוק חניה לנכים, התשנ"ד–1993, קובע הסדרים מיוחדים לחנייתם של כלי רכב המשרתים נכים מתוך הכרה בצורך החיוני לאפשר לנכים להתנייד באמצעות רכב ולהחנות את רכבם סמוך ככל האפשר למקומות שבהם הם צריכים לשהות. החוק אינו מסדיר הקצאת מקום חניה קבוע לנכה סמוך למקום מגוריו, וכך נוצר קושי של ממש לנכים המגיעים לביתם ולעתים נאלצים לחפש מקום חניה פנוי או להחנות את רכבם במקום שהחניה אינה מותרת בו אך נכה רשאי להחנות את רכבו שם. לעתים אף נוצר מצב שבו לא נמצא מקום חניה מותר או מקום אחר שבו הנכה רשאי להחנות את רכבו, והנכה נאלץ לחנות הרחק מביתו, דבר המקשה עליו את ההתניידות אל מקום מגוריו וממנו. מתוך ראיית הצורך בהגברת הנגישות של ציבור הנכים ובמטרה להגביר את השוויון, אני משבח את הצעת החוק, ועמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. אין מתנגדים להצעת החוק. לכן כעת, רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. נצביע על הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו–2016 עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לאיזו ועדה אתה מבקש, אדוני? <דוד אמסלם (הליכוד):> לוועדת הפנים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> פנים והגנת הסביבה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מבקש כלכלה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני מבקש פנים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה אומר שההצעה עוברת לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך לדון בהצעת החוק הנ"ל. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחיר קייטנה ציבורית), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3174/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחיר קייטנה ציבורית), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דוד אמסלם וקבוצת חברי כנסת. אני מזמינה את חבר הכנסת דוד אמסלם להציג את הצעת החוק – בבקשה, אדוני. לידיעתכם, יש לנו הצעה של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון שהוצמדה להצעה הזאת. חברת הכנסת שאשא ביטון, את תקבלי שלוש דקות להציג את ההצעה. בבקשה, חבר הכנסת אמסלם, עשר דקות לרשותך. <דוד אמסלם (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני באמת שמח להביא לפני הכנסת את הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחיר קייטנה ציבורית), התשע"ו–2016. דב חנין, רק כשירדתי בא אלי חבר הכנסת מלכיאלי, אמר לי שרק היום בירושלים הרסו בית-כנסת, לא בית פרטי, ואתם לא מזדעקים על העניין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני כן מזדעק. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני מניח שאם זה היה מסגד – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – בכלל כל הבית היה מזדעזע לגמרי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא. <דוד אמסלם (הליכוד):> אבל בכלל לא יודעים מה זה, אפילו לא קמצוץ של ידיעה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אבל אתם כל הזמן – לכן אני רוצה להראות לך – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – שהריסת בתים יהודיים זה דבר שמדי יום ביומו – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – ובוודאי – אפילו בית-כנסת. אבל כשזה מגיע למגזר הערבי, אתה, חבריך, ואפילו כל הצד הזה עושים מהומות כאילו אנחנו – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – כל היום הורסים רק את הבתים של הערבים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אז אני מפנה אותך להתנגדות שלי להריסת בתי-כנסת בדרום תל-אביב. <דוד אמסלם (הליכוד):> מאה אחוז. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא מקרה אחד, כמה מקרים. <דוד אמסלם (הליכוד):> מצוין, אתה צדיק. אתה יודע, אצל חיים הכט יצאת צדיק, תקבל מדליה בסוף. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אני בעצם רוצה להסביר את כל מהות החוק הזה באופן כללי. עשיתי דיונים בוועדה. במהלך כל השנה עשינו לפחות שישה-שבעה דיונים, ושם הסתבר שהיום הורה ממוצע עם שלושה ילדים, זוג הורים עם שלושה ילדים, כשהם מגיעים ליולי-אוגוסט מתחיל סיוט חייהם. הבעל אומר לאשתו: מה נעשה, עוד מעט מגיע הקיץ. ואז היא אומרת לו: תקשיב, משה, קח אתה שבוע חופש תהיה עם הילדים, ואחרי זה אני אהיה עם הילדים. עברו שבועיים. מה עושים? רושמים אותם לקייטנה. דרך אגב, אנחנו מדברים על קייטנות ציבוריות, שמי שמנהל אותן אלו העיריות והמתנ"סים. קייטנה ממוצעת שבדקנו עולה מ-1,200 עד כמעט 2,000 שקלים לשלושה שבועות, דבר שלא מתקבל על הדעת. רק זה לבד, בכפולות, ואנחנו מדברים כמעט על 6,000 שקל. מדובר, כפי שאמרתי, על משפחה עם שלושה ילדים. רק גומרים את זה, מתחילים הלימודים: מחברות, ספרים, וכו', אירוע של כמעט 20,000 שקל. מה עושה הזוג? אין לו הרי ה-20,000 שקל – שכירים, יש משכנתה. הולכים לבנק יהב, אם הם עובדי מדינה, לוקחים הלוואה, פורסים את זה לעשרה תשלומים, וכן הלאה. וככה בעצם הם שורדים כל שנה. אם אתם שואלים איך אני יודע זה, זה פשוט סיפור חיי, זה מה שאני עשיתי כשהיו לי ילדים קטנים. לכן, אני חושב שזו חוצפה ועזות מצח שעיריות אפילו עושות מרכזי רווח, יש להן סעיפים, חלק מהן, שנקראים "הכנסות מקייטנות". אז מילא, אל תפסיד, אבל למה אתה צריך להרוויח? וזה המצב היום. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זאת בעיה גם. <דוד אמסלם (הליכוד):> נכון. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> וצריך להתערב. <דוד אמסלם (הליכוד):> בדיוק. עשינו, אמרתי, כשבעה-שמונה דיונים, ואז הסתבר לי כדבר הזה: אנחנו מזמינים את משרד החינוך ואת משרד הפנים. אני שואל את משרד הפנים: תגיד, למה אתם לא נכנסים לעניין? הוא אומר: זה לא אנחנו, זה משרד החינוך. אני עובר לנציג משרד החינוך, ואני שואל אותו: תגיד, למה אתם לא מתערבים במחיר הקייטנה? אז הוא אומר לי: זה לא אנחנו, זה משרד הפנים. אז אמרתי להם, כנראה נצטרך להזמין את משרד החקלאות ולדון אתם על נושא הקייטנות. רבותי, הסתבר שעד היום מחירי הקייטנות היו דבר וולונטרי; כל עירייה עושה מה שהיא רוצה, ואיפה? במתקנים העירוניים. לרוב זה בבתי-הספר. הילד מפסיד פעמיים, מי שלא בקייטנה: הוא גם לא יכול לבוא לשחק כדורגל בבית-הספר שלו, שהוא גר לידו, כי יש קייטנה. ומי עושה את הקייטנה? או שנותנים את זה ליזם פרטי, משכירים לו את בית-הספר לתקופת הקיץ כדי שיעשה קייטנה, או שהרשות עושה קייטנה במחירים גבוהים. דרך אגב, הדובר שלי נמרוד, הדובר המסור, באמת נכנס לעניין, ועשינו עבודת עומק. פגשנו, קיבלנו באמת מחירים בכל הארץ, אבל בסוף גם בנינו סל קייטנה ועשינו בעצם תחשיב כמה באמת עולה קייטנה. הצגנו את זה בוועדה. העלות של קייטנה עם סל קייטנה סביר – לא באים, משחקים כל היום כדורגל ואוכלים שוקו ולחמנייה, העלות שלה היא בסביבות – בין 700 ל-800 שקלים. <מאיר כהן (יש עתיד):> הם נוסעים כמה פעמים למרכזי מים. <דוד אמסלם (הליכוד):> בדיוק. לפארקים, וכו'. לכן אני אומר, בנינו באמת סל קייטנה סביר, הגיוני. אנחנו חושבים שהעלויות לא צריכות להיות יותר מ-750, מקסימום 900, 950 שקלים לקייטנה. ולכן, בעצם – רצינו בהתחלה להביא גם את המחירים בחוק, אבל ברור שזה בעייתי מפני שיש כל מיני השפעות על נושא העלויות, גם אם החוק הזה אמור לתת תשובות גם עוד 10–20 שנה, אינדקסים וכו'. לכן, מה שקרה, ובעצם אני חושב שהדבר הכי מאוזן שעשינו כאן, זה שנתנו בחוק הזה לשר הפנים את הסמכות להתקין תקנות ולקבוע את המחירים. דרך אגב, זו הזדמנות כאן להודות לשר הפנים. בשנה שעברה השר אריה דרעי נכנס לעניין, הוא הביא 30 מיליון שקל, הוא הקצה 30 מיליון שקל מתקציב נגב וגליל, דבר שהוא לא מחויב, ולדעתי גם לא חונה אצלו. אבל בכל מקרה הוא נרתם לעניין הזה, ובאמת שאפו על היוזמה שהוא בעצם הוביל אותה, ביחד אתנו, בשנה שעברה. כך שבמקומות בנגב ובגליל ובפריפריה החברתית בעצם המחירים, כמעט, עמדו על 550 עד 600 שקלים לילד לקייטנה. דיברתי עם השר, הוא גם רואה את הדברים עין בעין אתנו. גם לא מדובר על איזה מחיר לינארי שיהיה, אלא משהו דיפרנציאלי. זה ברור שיש הבדל אם יש להורה ילד אחד, שניים או שלושה. אני מניח שככל שיהיו לו יותר ילדים שהוא יהיה אמור לשלם עליהם, ככה התשלום פר ילד ילך וירד. לכן, אני באמת חושב שזאת בשורה חשובה מאוד לכלל הציבור, מפני שמדובר – דרך אגב, זה חוק שנוגע לכל הציבור. לרוב – דרך אגב, מי שהתקשר אלי הכי הרבה הם דווקא הסבים והסבתות, כי הם בעצם הרבה פעמים משלמים וגם מביאים את הילדים לקייטנות. לכן זה באמת חוק שמבחינתי הוא מאוד חשוב. אני באמת מקווה שהנושא הזה יבוא על פתרונו. דרך אגב, אני בטוח גם, אני משוכנע שהשר אפילו לא יצטרך להפעיל את סמכותו. ברגע שתהיה האופציה הזאת על השולחן, אני מניח שראשי הערים כבר יתכנסו לכיוון המחירים, שהם לא ירצו שמי שיאזן להם את זה בחוק זה השר, ואז הם יצאו כאילו הם לא מתחשבים בתושבים שלהם. דרך אגב, היום בחוק, לפחות כיתות א' וב', משרד החינוך – כשאלו קייטנות של המשרד החינוך, העלות היא כ-820 שקלים פלוס מינוס. לכן אני חושב שזאת המסגרת שבסופו של דבר צריכה להיות: בין 750 ל-900 שקל, כל מספר זוכה, מה שנקרא, מפני שאנחנו נותנים tolerance גם לרמת הקייטנה. מי שרוצה לעשות קייטנה של רכיבה על סוסים, טיסנים וחוג לתספורות, אין שום בעיה, רק שישלם את זה מכיסו, ושאלו לא יהיו קייטנות ציבוריות. האבסורד הוא, כפי שאמרתי קודם, שהקייטנות מתבצעות בבתי-הספר ובמתנ"סים, שהציבור כבר שילם את העלות שלהם. לכן, זה בעצם בא להסדיר את העניין. אני שוב פעם – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איך אתה מגדיר קייטנה ציבורית? <דוד אמסלם (הליכוד):> מה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איך אתה מגדיר קייטנה ציבורית? <דוד אמסלם (הליכוד):> קייטנה ציבורית – קייטנה שהעיירה בעצם מפעילה אותה במתקן ציבורי. קייטנה ציבורית – לא המפעיל הוא החשוב, אלא המתקן. אם זה בית-ספר, זה מתקן ציבורי, זו קייטנה ציבורית; אם זה במתנ"ס, בבקשה. כפי שאמרתי, אם מישהו רוצה לעשות קייטנה בחוות הסוסים הפרטית שלו, מצדי הוא יכול לגבות 5,000 דולר, זה לא מעניין אותנו. אז אני כמובן מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני שוב פעם, לסיום, רוצה להודות לשר הפנים, גם על ההירתמות שלו – לא רק במילים, גם במעשים – בשנה שעברה, וגם כאן. אני דיברתי אתו, הוא מתכוון לפקח אישית ולבדוק שכל תלמידי ישראל או ההורים ישלמו מחיר הוגן. אף אחד לא מבקש פה צדקות. מחיר הוגן. תודה רבה לכולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (מחיר מרבי לקייטנה מקומית), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3096/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, יש הצעת חוק שהוצמדה, הצעת חוק הרשויות המקומיות (מחיר מרבי לקייטנה מקומית), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי, יש עד שלוש דקות לרשותך להציג לנו את ההצעה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, הצעת חוק מאוד חשובה. אנחנו יודעים שהקייטנות הן בעצם מסגרת בלתי פורמלית עם ערך מוסך חינוכי, חווייתי, ערכי. אבל אנחנו יודעים שהיום זה גם לא רק בהיבט הזה של הערך המוסף, אלא זה גם לא מותרות. אנחנו יודעים שההורים זקוקים למענה הזה, וככל שהוא ניתן במסגרות הציבוריות – אנחנו מדברים על קייטנות שמופעלות על-ידי הרשות המקומית או באמצעות המתנ"סים. חשוב מאוד שאנחנו נתחיל לפקח על המחירים, כי אנחנו מזהים שהרשויות המקומיות הרבה פעמים עושות הון על הגב של ההורים, ואנחנו חושבים שזה משהו שצריך לאזן. אני רוצה ברשותכם להתייחס לתפיסה שלי לגבי מחירי הקייטנות. אני חושבת שהרשות צריכה לקחת את זה כחלק מתפיסת השירותיות שלה ולאפשר עלות שהיא עלות התפעול פלוס בלתי צפוי – אנחנו לא רוצים שהרשויות יפסידו, אבל אנחנו גם רוצים שיהיו מחירים הוגנים להורים. כשאני הגשתי את הצעת החוק הזאת והתחלתי את השיח עם השלטון המקומי, זה לא היה פשוט. השלטון המקומי לא אוהב שמתערבים לו יותר מדי בהתנהלות, וגם הוא רוצה בעצם להרוויח מפעילויות שונות, כדי להחזיר את זה בחזרה לציבור בפעילות אחרת; על פניו זה נשמע לגיטימי מאוד, אבל כשאנחנו מדברים על פעילות, כפי שאמרתי, שהיא לא מותרות – אני חושבת שזה צריך להיות חלק מתפיסת השירות – לכן כן נדרשת התערבות שלנו כמדינה. אני מודה שהדיונים – דודי, חבר הכנסת דודי אמסלם, קיים כמה דיונים בוועדה שלו, ואני חושבת שהם נתנו דחיפה מאוד משמעותית לנושא. כבר שם ראינו שרשויות מקומיות מתחילות להתכנס לתוך הסיפור הזה, ובעצם כבר בשנה שעברה ראינו רשויות מקומיות שהורידו את המחירים. מפתיע היה שדווקא רשויות בפריפריה ידעו לעשות את זה הרבה פעמים יותר טוב מרשויות במרכז הארץ, אבל בסופו של דבר אני מניחה שהשיח האינטנסיבי יוביל את כולם להתכנס למחיר שהוא הוגן, ולראות את זה כחלק מהשירות הבסיסי שניתן לתושבים. תודה רבה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון. ישיב לנו על שתי הצעות החוק הללו סגן שר הפנים משולם נהרי – בבקשה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לקבוע ששר הפנים יקבע את המחיר המרבי לקייטנה ציבורית, כהגדרתה בהצעת החוק, לפי ההסדר שנקבע לעניין קביעת מחירים בחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו–1996. בהמשך לכך, מוצע לקבוע ששר הפנים יהיה ממונה על ביצועו של חוק זה ויהיה רשאי להתקין תקנות לביצועו. מקור ההצעה בטענות המועלות בדברי ההסבר, ולפיהן שוק הקייטנות הוא שוק פרוץ לחלוטין, שבו כל רשות מקומית קובעת מי יפעיל את הקייטנה, מה יהיה מחירה, וכן כמה יש לשלם לרשות המקומית תמורת הזכות לקיים את הקייטנה במבנים של אותה רשות – ועלות זו מגולגלת בסופו של דבר על ההורים. בנסיבות אלה, סבורים המציעים כי על שר הפנים לקבוע מחיר מקסימלי בגין שירותי קייטנה ציבורית כאמור. כידוע לכם, בשנה שעברה החליט שר הפנים ושר הפריפריה, הנגב והגליל להקצות 30 מיליון ש"ח לקייטנות דווקא לאוכלוסייה המוחלשת, במיוחד כאשר משרד החינוך החליט שקבוצות שלמות לא ייכללו במסגרת הקייטנות, לא לכלול אותן, ומה שעשה שר הפנים זה להביא רווחה לקבוצות שלמות שמוגדרות כמוחלשות, וגם קבע תעריף מקסימלי מרבי. זה לא היה תקציב חד-פעמי, אלא זה תקציב שגם השנה יוקצה, בעזרת השם, כדי לתת ליותר ויותר ילדים את האפשרות להשתתף בקייטנות. ועדת שרים שדנה בנושא החליטה – ואני מביא את דבריה: לתמוך בקריאה טרומית בלבד, ובתנאי שהליכי החקיקה ייעשו בהסכמה עם משרד האוצר, משרד החינוך ומשרד הפנים. כמו כן, יוחרגו קייטנות המתקיימות על-ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, והחקיקה תקודם במסגרת חקיקה ייעודית של משרד הפנים. האם מסכימים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> האם היוזמים מסכימים להצעה? חבר הכנסת אמסלם, ההצעה של משרד הפנים, לא שמעת? שכל הצעדים שלכם יהיו מתואמים וההצעה תצא מטעם משרד הפנים. <דוד אמסלם (הליכוד):> מה זאת אומרת? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אתה רוצה שאני אומר את זה שוב? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה תחזור על המשפט שלך מה התנאי, כדי שהכול יהיה פה מתואם. דקה. תקשיב, בבקשה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני אומר את מה שוועדת שרים לענייני חקיקה החליטה. ההחלטה שלה היא לתמוך בקריאה טרומית בלבד, ובתנאי שהליכי החקיקה ייעשו בהסכמה עם משרד האוצר, משרד החינוך ומשרד הפנים. כמו כן, יוחרגו הקייטנות המתקיימות על-ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, והחקיקה תקודם במסגרת חקיקה ייעודית של משרד הפנים. <מאיר כהן (יש עתיד):> למה יוחרגו? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> למה להחריג – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> לא הבנתי מה זה להחריג. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אני לא מכיר את הסידור הזה. אנחנו נדון – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> זאת החלטה כתובה של הוועדה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אני מסביר לך. לא הבנתי למה צריך את ההחרגה או לא החרגה, אנחנו מדברים על קייטנות – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אתה רוצה, תקיימו דיון אחר כך, במסגרת הוועדה. <דוד אמסלם (הליכוד):> יפה – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – הדיון בוועדה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אז אתה מסכים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – – שלושה משרדי ממשלה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני מסכים רק לדבר אחד, שבדיונים הוועדה יבוא משרד הפנים ויגיד את עמדתו. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> זאת החלטת הוועדה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לסגן שר הפנים משולם נהרי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, ויהיו עכשיו שתי הצבעות רציפות. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מבקשת להתנגד – בבקשה, גברתי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאשר הממשלה תומכת, אפשר התנגדות. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני לא יכולה פה לקבוע מי מהקואליציה ומי מהאופוזיציה. בבקשה גברתי, שלוש דקות לרשותך. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> תודה, כבוד היושבת-ראש, חברת הכנסת מירב בן-ארי, חברת הכנסת שאשא-ביטן, חבר הכנסת דודו אמסלם, ההתנגדות שלי היא לא מהותית לחוק ולמהות. אני נלחמתי פה בכנסת ודיברתי גם אתכם ואתך כבוד חבר הכנסת דודו אמסלם, שזה דבר נחוץ ונכון, ומזמן כבר היו צריכים לעשות את זה. ההתנגדות שלי היא מהותית בנושא של מיקום הפיקוח. אני סבורה ובטוחה, שקייטנות הקיץ, שהן קייטנות ציבוריות ומתקיימות בבתי-ספר או במתנ"סים או בכל מקום שקשור לשלטון מקומי, הן ברצף החינוכי של ילדינו. עקב כך, אני חושבת שהמקום הטבעי לכל הנושא של ההסדרה, הפיקוח, התכנים וקביעת המחירים זה משרד החינוך, וגם כן ועדת החינוך של הכנסת, שתהיה מפקח-על לכל קביעת המחירים; כי פיקוח פרלמנטרי נותן גם שקיפות וגם נראות ציבורית. אני מבינה שאתה, חבר הכנסת דודו אמסלם, חשבת שזה צריך להיות אצלך בוועדה, כי אתה יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, אבל במהות, כשאנחנו מסתכלים, יש לנו בתי-ספר, יש לנו אחר כך צהרונים, ואנחנו רואים שהילדים שם – זה לא בייביסיטר, כפי שגם את אמרת. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> צהרונים זו סוגיה אחרת. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> לא, סליחה, אני אומרת את דעתי. אני מסבירה את עצמי עכשיו, ואחר כך בהמשך אנסה לשכנע את חברי הוועדה שהמקום הטבעי לכל ההליך ולרצף החינוכי זה ועדת החינוך של הכנסת, וזה גם משרד החינוך, כי כבר היום יש בית-ספר של הקיץ, שזה לכיתות א', ב' וג', וזה מפוקח ומוסדר על-ידי משרד החינוך. אז כרגע אנחנו מדברים על כיתות גן וכיתות ד'. אין שום סיבה שכיתות א, ב' וג' יהיו תחת משרד החינוך וכיתות אחרות יהיו תחת משרד אחר. זה לא נכון, במהות, זה עושה בלבול במערכות. הרשויות יצטרכו לעבוד בו זמנית עם כמה משרדי ממשלה, וזה גם פוגע בעיקרון שאת דוגלת בו של רצף חינוכי. אז אני רוצה להבהיר, שהנושא של ההסדרה, של השקיפות, של הנראות הציבורית, וגם שילדי ישראל הם לא פרה חולבת – העיקרון הזה מקובל עלי. מה שלא מקובל עלי ומה שאני חושבת שלא נכון, ועשית את זה, כבוד חבר הכנסת דודו אמסלם, מטעמים אחרים – המקום הטבעי זה ועדת החינוך; זה משרד החינוך, וגם כן פיקוח פרלמנטרי, בהמשך, בוועדת החינוך של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי חברת הכנסת מלינובסקי, לאיזה הצעת חוק את מתנגדת? <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> שתי הצעות החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש פה שתי הצעות חוק, את יכולה להתנגד רק להצעה אחת, את צריכה להגיד לאיזה הצעה את מתנגדת. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> שתי הצעות החוק מדברות על משרד הפנים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון, אבל את צריכה להגיד – לראשית? <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> לראשית, כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הראשית – אוקיי. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה רוצה להשיב. בבקשה, חבר הכנסת אמסלם. זכותך להשיב. יש לך שלוש דקות. <דוד אמסלם (הליכוד):> חברת הכנסת מלינובסקי, אני – כשאני מגיש הצעת חוק, זה לא קשור. רוב הצעות החוק הן לא רק הצעות חוק שנדונות בוועדת הפנים. צריך להבין, אני מגיש הצעת חוק מפני שזו הצעת חוק שאני חושב שצריך להסדיר אותה במדינה, וזה עובר לפי הנושא. אני עשיתי למעלה מעשרה דיונים בנושא הזה. הקדשתי מאות שעות, מאות. דרך אגב, הבאנו את משרד החינוך בכל ישיבה, הבאנו את משרד הפנים. כל ארגוני ההורים היו. את לא היית. אבל אני אספר לך, זה עוד לפני שהגעת לכנסת. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> – – – לא הייתי – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> תני רק להשיב לך. תבינו, אנחנו פנינו בישיבות למשרד החינוך. משרד החינוך טען שזה לא הוא. טען. היות שמדובר בקייטנות שמי שמפעיל אותן זו הרשות המוניציפלית, אם היה מפעיל אותן משרד החינוך – את צודקת. היות שבעצם מפעילה אותם הרשות המוניציפלית, וזה בעצם הנושא, אז לכן שר הפנים, היות שיש לו מנופים על הרשות המוניציפלית והוא מנחה אותם בחוזרי מנכ"ל באופן שוטף כל הזמן, אז לכן הוא צריך בעצם להגביל ולתת את תקרת המחיר. דרך אגב, אני אדיש. לא אכפת לי מי, רק שיהיה. אבל אני אספר לך – דרך אגב, משרד החינוך גם יושב בוועדת שרים ומביע את עמדתו. אם הוא היה רוצה הוא היה אומר: זה אני. אז לכן זו החלוקה. מכיוון שהנושא המוניציפלי – דרך אגב, עד היום אף אחד לא מטפל בקייטנות. אז לכן הנושא המוניציפלי, בעצם הם מטפלים. הרשויות מטפלות בקייטנות, ובגלל זה כל רשות יש לה מחיר שונה, מכיוון שראש הרשות הוא הגורם שבעצם משפיע. את תתפלאי – רק התחלנו את הדיונים והתחלנו לבוא לקצה עם הצעות החוק, את ראית, פתאום הרשויות מתחילות להוריד מחירים. קראתם בעיתונים? פתאום ההוא אומר: תשמע, אני עושה ב-900; ההוא אומר: אני עושה 800. דרך אגב, זו הזדמנות – טוב שהחזרת אותי – הזדמנות: שאפו גדול ל"ידיעות אחרונות", שלקח את הנושא הזה, מכיוון שאני מבין – אנחנו יכולים לדבר פה הרבה, אבל אם זה לא עושה רעש ציבורי אז זה לא קורה. ובאמת שאפו כאן לעיתון עצמו, שלקח את הנושא הזה, שם אותו בחזית, והוא היה אחד הגורמים המרכזיים לזה שהגענו עד הלום. אז לכן הנושא יהיה במשרד הפנים גם אם אני לא אנהל. יוליה, זה לא כי אני מנהל את הוועדה. תצאי מהראש הזה, אנחנו לא נמצאים שם. בכלל, אני לא מבין מאיפה הבאת את הרעיון ההזוי הזה. אבל לא חשוב. כנראה את באה מעירייה. איך אני תמיד אומר? כל אחד מביא לכאן את הרעיונות מהבית, שהוא רגיל אליהם. אני לא רגיל לרעיונות כאלה, לא מכיר. אבל כנראה איפה שהיית, ככה זה היה עובד. לא אצלי. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אז לכן, אני מבקש מכולם, באמת מכל החברים, לתמוך בהצעה הזו. אני חושב – – – <קריאה:> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> זה אחרי זה. תודה רבה לכולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, וכעת יהיו שתי הצבעות רצופות. ההצבעה הראשונה היא הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחיר קייטנה ציבורית), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחיר קייטנה ציבורית), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 53 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחיר קייטנה ציבורית), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. וכעת אנחנו נצביע על הצעת החוק השנייה שהוצמדה, הצעת חוק הרשויות המקומיות (מחיר מרבי לקייטנה מקומית), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מחיר מרבי לקייטנה מקומית), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 56 חברי הכנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מחיר מרבי לקייטנה מקומית), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית, וגם היא עוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חברי הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר ביקשו להסיר את שמם מהצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ה–2015, שמספרה פ/1710/20. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3029/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמינה את חבר הכנסת רועי פולקמן. חבר הכנסת רועי פולקמן, חבר הכנסת רועי פולקמן, אני מזמינה אותך להציג את הצעת החוק שלך. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. <רועי פולקמן (כולנו):> תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, טוב, היה לנו פה תקדים קודם, אז אולי אפשר לאמץ אותו, שבעצם מעבירים שלא בהסכמת ועדת שרים. זה יפה. אני אעשה משהו קצת שונה. תכף אתייחס בכמה מילים לחוק, וגם חבר הכנסת יוסי יונה – אני לא רואה אותו כרגע – הבטחתי לו שאני אתייחס לאיזו נקודה בחוק הזה של דיור בהישג יד. <קריאה:> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> מאה אחוז. אני מייד אתייחס לנושא ה-35%. אבל אני דווקא רוצה להתחיל מהתודות, כי יש כאן סאגה אדירה מבחינתי בחצי השנה האחרונה סביב החוק הזה. יש עוד דרך ארוכה כדי להשלים אותו, אבל אתחיל רגע מהתודות, כי הן מציגות קצת את המורכבות של הסוגיה הזו ולמה עד עכשיו היא לא קודמה. אז כמובן אני פותח באמירת תודה לשר האוצר משה כחלון, יושב-ראש מפלגתי, ולצוות הדיור של משרד האוצר: ארז קמיניץ ומעיין נשר; לשר השיכון יואב גלנט ולצוות המשרד: חגי טולדנו, נדב לחמן ועינת גנון, שמתעסקים בכל נושא ההתחדשות העירונית; לשר הפנים וצוותו, שהיו מעורבים בעניין הזה; לראש מינהל התכנון שירי ברנד וצוותה שהיו מעורב בעניין; לצוות משרד המשפטים ארז קמיניץ וכרמית ואנשיהם, שהיו מעורבים בנושא; למרכז לשלטון מקומי, שהיו שותפים לדיונים; למרכז הגר למדיניות חברתית, סבסטיאן, אורי ופרופסור נטע זיו; כמובן לרן מלמד; למנכ"ל משרד השיכון לשעבר חיים פיאלקוף ולפרופסור אמילי סילברמן, שהרבה שנים מתקיים השיח אתם על דיור בהישג יד. ואחרונות חביבות, כמובן, ליועצת שלי גילית רובינשטיין, שסיימה את תפקידה בשבועות האחרונים ועבדה אולי חצי שנה באינטנסיביות על החוק הזה, ולמחליפתה אילה לנדנר, שהמשיכה אותו בשבועות האחרונות. וכמובן לחותמים – אמסלם, גפני, מירב בן ארי, רחל עזריה ויואב בן צור. אבל למה התחלתי בתודות? כיוון שהסוגיה הזאת של דיור בהישג יד, בוודאי בהקשר של החקיקה, של חוק התכנון והבנייה, נמצאת בצורה מעורפלת, בוודאי מול השלטון המקומי. אני לפחות מתעסק עם זה מחוץ לכנסת כבר שש שנים – זאת אומרת, כולל השנתיים שאני פה – שש שנים הנושא הזה על השולחן, כמו ששמעתם, רק בעניין הזה של החוק הזה ולהגיע להסכמות. היו מעורבים בזה באינטנסיביות שלושה משרדים עם הערות רבות, עם התנגדויות רבות – סליחה, ארבעה: משפטים, אוצר, שיכון ופנים. ולכן, מבחינתי יש פה צעד ראשון להקשר של: 1. ההגדרה של דיור בהישג יד בחקיקה הישראלית, שמדובר על דיור במחירים מופחתים; 2. וזה מבחינתי האירוע הגדול – עד היום הדרך שבה אנחנו עובדים כדי לאפשר דיור מוזל היא דרך קרקעות המדינה. מה שעושה משרד האוצר בעידן כחלון זה פשוט לשווק קרקעות במחיר למשתכן במחירי אפס; עד היום 7.5 מיליארד שקלים שניתנו לציבור כדי להוזיל עלויות. אבל מה הבעיה? באזורי הביקוש בערים הגדולות בישראל, בסוף הרבה מהקרקע הוא פרטי. וכדי לעודד דיור בהישג יד על קרקע פרטית אין למדינה כלים אפקטיביים. ושני הכלים האפקטיביים הגדולים הם: 1. סיוע כספי, שעליו אני עובד בהצעת חוק נפרדת של הטבות מס לדיור בהישג יד; 2. וזו ההצעה הזו – הקלות תכנוניות למי שישווק דיור בהישג יד. החידוש הנוסף שיש בחוק הזה הוא שפעם ראשונה אנחנו מדברים על תמהיל. לא בניין שלם של דיור בהישג יד, כמו דיור ציבורי, שמייצר גטאות של שכבות חלשות ושכבות חזקות, אלא תמהיל. כלומר, באים ליזם – וכאן אני גם פונה לשאלה שהגיעה מהמחנה הציוני – ההתייחסות ל-35% הקלות הייתה בנוסחים מוקדמים, היא מופיעה גם בכיתוב בנוסח של סדר-היום, אבל זה לא בנוסח שעבר בוועדת השרים. אנחנו לא מדברים על הקלות של 35% תוספת, אלא אנחנו מאפשרים ומעצימים את השלטון המקומי. אין כאן, בשונה בהרבה ממדיניות אחרת שמועברת כאן, כפייה של המדינה. מה שאנחנו אומרים כאן זה מאפשרים – לא כתבנו "35%"; מה שאמרנו זה שהשלטון המקומי, הוועדה המקומית יכולה לקיים דיון עם יזם על זכויות בנייה, כמו שדרך אגב נעשה היום בכל הערים הגדולות, בכפוף לתב"ע, לתמ"א – לא הגדרנו הקלות – בכפוף לכל דין קיים אחר, אבל היא יכולה לבוא ולהגיד ליזם – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> זה היה בנוסחים קודמים; איננו בנוסח שעבר ועדת שרים. לכן מה שאמרנו, הוועדה יכולה לקיים דיון ולהגיד: אדוני היזם, התב"ע שלך הייתה שש קומות, עכשיו אנחנו יכולים לדבר על שמונה – זה קורה בהרצליה, ברעננה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לדין קיים, בלי תוספת. <רועי פולקמן (כולנו):> לדין קיים, בהחלט. תוספות קיימות – שבס, שבס-כחלון. בדין קיים, לא חדש. לא חדש. <קריאה:> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> לא, נכון. לא תוספת מעבר לזה, זה הנוסח כרגע שעבר. אכן, מה שאתם אומרים, לא תוספת מעבר לדין קיים. אבל החידוש הוא שפעם ראשונה יכולה ועדת התכנון – ניסיתי את זה בתקופתי בירושלים כמה פעמים – להגיד ליזם: אתה רוצה שמונה קומות במקום שש, ואפשר לתת לך? אנחנו רוצים ש-15% מהדירות בפרויקט הזה יהיו דיור בהישג יד; במקרה שאנחנו דיברנו עליו, שכירות מוזלת. עד היום, כשעשינו את זה – אני הייתי שותף פעמיים בירושלים עם סגן ראש העיר דאז קובי כחלון, ואני יודע על ניסיונות בתל-אביב וברעננה – באו היועצים המשפטיים ואמרו: אי-אפשר, אתה לא יכול להגיד ליזם 15% דירות מוזלות. ואת זה אנחנו מתקנים בחוק הזה פעמיים: 1. מגדירים מהו דיור בהישג יד; 2. מאפשרים לוועדה המקומית להכניס הגדרה שחלק מהפרויקט יהיה דיור בהישג יד. זה החידוש בחוק הזה. אנחנו נצטרך עוד לדון בכמה פרטים שמדברים מי הם הזכאים, והתייחסתי לזה בגדול – זכאי משרד השיכון, כפוף לתנאים מסוימים; צריך לדון בסוגיית הזכאים; זה צריך להיות אחיד, ארצי; לא מניפולציות; לא לפתוח את זה לקומבינות של השלטון המקומי, אם יהיו כאלה כמובן, אלא אחיד, כי השלטון המקומי רוצה גם בני מקום, גם צעירים, גם משפחות שיש להן יכולת מוגבלת שיוכלו לגור גם בערים הגדולות. לא רק במקומות מרוחקים, אלא גם בתל-אביב, וברעננה, ובהרצליה, ובראשון-לציון, בפתח-תקווה, חיפה, ירושלים. אנחנו רוצים לראות גם את מעמד הביניים גר בערים האלה, ובשביל זה צריך חוקים כמו החוק הזה שעוסק בדיור בהישג יד – אז זו המטרה, קודם כול, של החוק. <קריאה:> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> כן, אני כמעט מסיים. החידוש השני כאן, ואני דייקתי אותו שוב, הוא שמדובר בקרקע פרטית. פעם ראשונה אנחנו באים ואומרים: אנחנו רוצים שגם על קרקע פרטית יהיו לנו כלים חוקיים לתמרץ דיור מוזל, כי אין מה לעשות, הקרקע הציבורית נגמרת. בגוש-דן אין הרבה קרקע ציבורית, אולי שדה-דב, אין הרבה קרקע ציבורית. ולכן, אם נרצה דיור מוזל בשנים הבאות בערים הגדולות, אם לא ניתן תמריצים ליזמים, לא יהיה דיור מוזל, והמדינה חייבת לשנות דיסקט בעניין הזה. מבחינתי, זו התחלה של הכיוון. יש כאן עוד עבודה שצריכה להיעשות בוועדה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> כן, אז הגדרנו 20 שנה. כרגע, בחוק, ההגדרה היא 20 שנה שכירות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> לא, הגדרנו שכירות – חוזה עד חמש שנים – בחוק. אמרנו 20 שנה שכירות, שאחריה יכול היזם למכור. עוד פעם – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> 20 שנה ליזם, חמש שנים לשוכר. <רועי פולקמן (כולנו):> נכון, מדויק. 20 שנה ליזם, חמש שנים לשוכר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הדיון בוועדות, בטח אתם תדונו בדברים האלה. <רועי פולקמן (כולנו):> אני מסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> הבנתי. חברת הכנסת אורלי לוי, זו סוגיה נכונה, צריך לדון בה בוועדה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> רועי, גם – – – <רועי פולקמן (כולנו):> בסדר. צריך לדון בזה בוועדה. אני רק אומר, המהות של החוק הזה, ועל זה הגענו להסכמות אחרי עבודה של חצי שנה, זה על קרקע פרטית, תמהיל דירות, שכירות במחיר מופחת שיוסף לתוספת השישית לחוק התכנון והבנייה. אלה החידושים, יש כאן סוגיות לגבי התוספת, עניתי על זה. אין כאן 35% האלה. אני מקבל את זה, זה לא תוספות נוספות, וזה בסמכות השלטון המקומי. ואני אומר את זה כי הם שותפים לחוק הזה. אלה הדברים. אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת. זו פריצת דרך חשובה, יש לנו עוד הרבה עבודה, ונעשה אותה בוועדות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. ישיב לנו על הצעת החוק הזאת סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. אני מבקשת מחברי סיעת הרשימה המשותפת וחבר הכנסת אכרם חסון – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, ישיבות מסוג זה אפשר לקיים מחוץ לאולם. תודה רבה. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, גברתי היושבת-ראש, הצעת חוק תכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ו–2016, של חברי רועי פולקמן. הוא מציע להסמיך ועדות מקומיות עצמאיות וועדות מקומיות עצמאיות מיוחדות לאשר בתנאים המנויים בהצעת החוק שלו תוספת שטח המותר לבנייה, שאינה עולה על 35% מהשטח הכולל המותר לבנייה למגורים במגרש לפי תוכנית, מבלי שהתוספת תיחשב לסטייה ניכרת. הוא מציע גם, חברי פולקמן, בין היתר, לשנות את ההגדרה של דיור בהישג יד, מדיור להשכרה לטווח ארוך לדיור להשכרה לטווח ארוך במחיר מופחת המיועד לבעלי הכנסה בינונית ונמוכה – איך יגדירו את זה, איך תמצאו אותם – ולהסמיך את הרשות המקומית. רועי, נבשר לך שוועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף להסכמות המציע עם משרדי האוצר, פנים, בינוי ושיכון. ועוד דבר, שסעיף 3 בהצעת החוק, שעניינו פקודת העיריות, ייגרע. מקובל עליך? אוקיי, אז אבקש מכולם, מחברי, מכולם, להצביע בעד ההצעה. הצעה מצוינת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. כאמור, רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ו–2016, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 55 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך דיון בהצעת חוק הנ"ל. כן, אדוני סגן השר, לא הספקת להצביע? חבר הכנסת יצחק כהן מבקש לפרוטוקול להצטרף כתומך, וחבר הכנסת אראל מרגלית כנ"ל. גם חבר הכנסת יגאל גואטה מבקש להצטרף כתומך. שוב, אני חוזרת, ההצעה עוברת לוועדת הכנסת שתמשיך ותחליט איזו ועדה תדון או ועדת הפנים, או ועדת הרפורמות. תודה, רבותי. מי עוד? חברת הכנסת מיכל רוזין וחבר הכנסת איתן כבל גם מצטרפים כתומכים בהצעת החוק הנ"ל. <הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3354/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חבר הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ה–2016, של חברת הכנסת סתיו שפיר וקבוצת חברי הכנסת. גברתי, בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. להצעה זו יש לנו הצעת חוק שהוצמדה, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. אחרי תשובתה של הממשלה נצביע. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, החוק שאני מעלה כאן עכשיו להצבעה, לא עולה בכנסת בפעם הראשונה. כבר עשרות פעמים ניסתה הכנסת לבקש דבר אחד פשוט מאוד מהממשלה – סליחה, גברתי, אבל אין פה – טלי, זה קשה לדבר כשאין פה הקשבה של חברי הכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני חייבת לציין שיחסית להצעות אחרות באולם די רגוע, אבל אני מבקשת מהצוות של הקואליציה – אנחנו מבקשים קצת שקט באולם, וכמובן גם מחברי הכנסת. חבר הכנסת יוסי יונה, יש כאן חברת כנסת מהסיעה שלך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> קיבלתי את הנזיפה באהבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. בבקשה, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כנסת נכבדה, הרבה מדובר פה בשבוע האחרון על חיזוק מעמדה של הכנסת. הוגשה הצעה לכנסת על-ידי השרה שקד והשר לוין בטענה שהכנסת היום לא מספיק משתמשת ביכולות שלה כגורם מפקח ועוסקת יתר על המידה בחקיקה – הפצצות בחקיקה, אלפי חוקים שמגיעים, וחלקם אולי לא מקצועיים מספיק או לא רציניים מספיק, ובסופו של דבר גם רובם לא עוברים ומעסיקים את הכנסת לשווא, ככה טוענים השרים. אבל חברים, לפני שאנחנו אומרים אם יש פה טירוף של חקיקה, צריך לומר האם הכנסת היום יכולה בכלל לעמוד במחויבות הבסיסית שלה לציבור. אזרחי ישראל זכאים לדעת מהן ההחלטות שמקבלים חברי הכנסת והשרים בשמם. אני מניחה שכולם פה מסכימים על האמירה הזאת. כל החלטה שמתקבלת כאן, כל החלטה שמתקבלת בשמו של הציבור, על כספו של הציבור, כספי המסים של אזרחי ישראל, ועל חוקים שמשפיעים על החיים פה, על היום-יום של החיים כאן בישראל – כל החלטה כזאת חייבת להיות מדווחת לציבור באופן שקוף וברור, ללא כל סייגים. אבל מה קורה כאן? בתוך הממשלה מתנהלת לה ועדת השרים לחקיקה כוועדה חסויה וסודית. כל הצעת חוק, מהצעות חוק חשובות מאין כמוהן, כמו הצמדת קצבת הנכות לשכר מינימום, ועד להצעות חוק שנועדו לדאוג ולהשוות את התקציבים שמגיעים לפריפריה הרחוקה ביותר ולדאוג לחולים, לדאוג לנכים, לדאוג לדיור ציבורי – כל הצעות החוק האלה, כדי לעבור, צריכות לעבור דרך ועדת השרים לחקיקה ולקבל את אישורה. וההחלטה של ועדת השרים לחקיקה היא ההחלטה האמיתית לגבי מה שיקרה או לא יקרה לחוק הזה; לא כאן בכנסת. המשחק שמתנהל כאן בכנסת הוא משחק מכור. ההצבעות שאתם עכשיו הולכים להצביע נכתבו לכם בדפים, בעמדות שקבעה ועדת השרים לחקיקה, וכל חבר כנסת בקואליציה נדרש להצביע לפי מה שקבעה ועדת השרים ולא לפי מה שהוא חושב ומאמין, ומאמין שטוב ביותר לציבור הישראלי. אבל מה שמחליטה ועדת השרים לחקיקה נמצא בחשכה מוחלטת. אין לציבור שום דרך לדעת מה הצביעו השרים, מה התנהל במהלך הדיון, מה היו הטיעונים בעד ונגד, אפילו לא כמה זמן הושקע בדיון כזה. לפעמים הצעות חוק שיכולות להציל נפשות זוכות לדיון עלוב של 20 שניות בלבד בוועדת שרים לחקיקה, ואף אחד לא יכול לדעת מה קרה ולמה החליטו בסופו של דבר להצביע נגד. שום דין-וחשבון לבוחר. אין טענה אחת רצינית שנשמעה כנגד החשיפה של הדברים האלה. כבר היום באופן וולונטרי יש שתי שרות שבוחרות כן לחשוף את ההצבעות שלהן – איילת שקד וגילה גמליאל. אבל מדוע, מדוע לא חושפים את ההצבעות של כל השרים שנמצאים בוועדה הזאת? מדוע לא חושפים את הפרוטוקולים של כל מה שקורה בוועדה הזאת, את העמדות המקצועיות של המשרדים? אני בספק בכלל אם יש עמדות מקצועיות כאלה. אני, כשניסיתי לקבל את העמדה המקצועית של המשרדים לגבי חלק מהצעות החוק שלי, לא הצלחתי להשיג אותה. כלומר מגיעה הצעת חוק, אומרת הממשלה לא, מכריחה את כל הקואליציה להצביע לפי ההחלטה העלומה הזאת, ואפילו לא מסבירים לציבור למה ההחלטה התקבלה? כל מה שאנחנו עושים פה בכנסת זה משחק מכור? ואתם רוצים את הדוגמה הבוטה ביותר למשחק המכור הזה? בבקשה. 65 חברי כנסת חתמו על הצעת החוק שאני מציגה בפניכם עכשיו – 65 חברי כנסת מתוך 93 חברי הכנסת המכהנים, כלומר חברי כנסת שאינם בתפקידים של שרים וסגני שרים. יותר משני-שלישים מחברי הכנסת מסכימים על הצעת החוק הזאת. האם עכשיו הקואליציה תאפשר לחברי הכנסת שחתמו מהקואליציה – יותר מעשרה חברי כנסת – להצביע לפי צו המוסר שלהם? הם חתמו על הצעת החוק הזאת, הם חלק מהיוזמים שלה, הם מסכימים לה, הם יודעים כמה שזה נכון, אבל השאלה אם פה הם יוכלו להצביע לפי מה שהם מאמינים בו – או לפי המשחק המכור שקובעת הממשלה. יותר מזה אני אגיד לכם, גם השרים שדיברתי אתם לפני שעלתה הצעת החוק אמרו לי ברובם המוחלט שהם בהסכמה מלאה לכך שצריך לחשוף את ההצבעות ואת הפרוטוקולים, אבל מה הם הצביעו כשזה יגיע לוועדת השרים – אי-אפשר לדעת. זה בחושך מוחלט. איך נבחרי ציבור מעזים להסתכל לציבור בעיניים ולא לספר לו לאילו החלטות הם הגיעו על חוקים שכל כך חשובים לציבור? איך? איך אפשר לעמוד ולא לתת להצעת חוק כל כך ברורה מאליה – אפילו לא היה צריך לחוקק אותה, היא הייתה צריכה כבר לבוא כיוזמה של הממשלה – איך אפשר לא לתת ולהצביע נגד ההצעה הזאת? איך תסבירו לציבור שאתם לא רוצים להסביר לו על הצעות חוק: שאין לכם תשובות בשבילו? שאין לכם טענות? שאין עמדות מקצועיות? מדברים פה השרים על כך שהכנסת צריכה להתחזק, וצריכה לחוקק פחות, ויותר רציני. בבקשה. כדי שהכנסת תוכל לעשות את עבודתה – ואני משקיעה הרבה מאוד מהזמן שלי כאן בפיקוח על עבודת הממשלה, וכשאני מגישה הצעות חוק אני עובדת עליהן בצורה הכי מקצועית ורצינית שאני יכולה, ומגישה הצעות חוק ספציפיות שמאוד חשובות, ולא הולכת ומגישה 500, 600, אלפי חוקים – לא, רק מה שבאמת חשוב ומצדיק את המאבק ואת העבודה הזאת. והרבה מהזמן אני משקיעה בפיקוח. אבל האם אפשר לפקח באמת על עבודת הממשלה? לא. כי הממשלה באופן עקבי לא מעבירה לחברי הכנסת תשובות על שאילתות שאנחנו שואלים. גם כשעומדים פה שרים – הם שולחים לרוב את סגני השרים, ולא עומדים פה ומתייצבים ועונים על שאלות של חברי הכנסת; בטח ובטח ראש הממשלה, שמתחמק מלענות על שאלות של חברי הכנסת, לא מגיע לוועדות וגם לא לוועדות שאמונות על משרדים שהוא עצמו עומד בראשם. מידע על התקציב לא מגיע לחברי הכנסת. ההצבעה על תקציב המדינה נמשכה פחות משעתיים בסך הכול, ואת התקציב קיבלנו כמה שעות לפני ההצבעה הזאת. זה פיקוח? אפשר לעשות עבודת פיקוח ככה? לא. כשאנחנו אמורים ויכולים להשתמש בזכות שלנו להסתייג מהצעות חוק ולהתנגד להן, הקואליציה לפעמים כופה על הכנסת את סעיף 98, כדי לבטל את האפשרות שלנו להסתייג ולהתנגד להצעות חוק רעות, או אפילו לנסות לשפר אותן. פקידים במגזר הציבורי ושרים לא מתייצבים בפני ועדות הכנסת כשהם נקראים להתייצב מולן ולתת להן תשובות; הם חושבים שהם לא צריכים לתת תשובות, שאף אחד לא מחיל עליהם ביקורת. לא פעם נשאלתי בוועדת השקיפות – כששאלתי שאלות את פקידי הממשלה, שאלתי אותם שאלות על הנתונים שהם הביאו לי – נשאלתי: אבל למה את שואלת אותנו שאלות כאלה? למה את חוקרת אותנו ככה? ובכן, כי זה התפקיד שלי, וזה התפקיד שלנו כאן בכנסת. אנחנו הרשות המחוקקת והרשות המפקחת על עבודת הממשלה. הממשלה הזאת לא רוצה שיהיה אפשר לפקח עליה. הממשלה הזאת עוסקת באופן עקבי ועיקש כבר שנים בהחלשת הכנסת ובהחלשת כל מוסדות המדינה: בהחלשת בית-המשפט העליון ותקיפת בית-המשפט העליון, כדי שהשופטים לא יוכלו לקבל החלטות ראויות, מקצועיות ורציניות; בהחלשת אמצעי התקשורת, כדי שהתקשורת תפחד לפקח, לבקר, לחשוף עוולות, לחשוף שחיתויות; בהחלשת הכנסת, כדי שכל מה שיישאר לנו מהכנסת זה רק כל מיני צעקות וויכוחים שאנחנו רואים כאן, אבל לא דיון אמיתי, עקרוני, על מה באמת מדינת ישראל צריכה, על איך באמת משפרים את המצב הנוכחי, איך מתמודדים עם העוולות, איך מצמצמים פערים חברתיים, איך דואגים לחלשים. הממשלה הזאת מחלישה את רשויות אכיפת החוק כדי למנוע חקירות נגד ראש הממשלה, כשחקירות כאלה חייבות להתבצע, ובמהירות האפשרית, כשברור שכרגע ראש הממשלה מקבל החלטות מאוד שנויות במחלוקת שנובעות מאינטרס אישי ולא מתוך האינטרס הלאומי, ומעמיד את כולנו בסכנה. הממשלה הזאת עושה הכול כדי להחליש את מוסדות המדינה. למעשה, מעולם לא נראתה ממשלה שכל כך שונאת את מוסדות המדינה, שכל כך רוצה לפרק אותם, לחסל אותם ולהעיף אותם, וליצור פה מבנה שבו החוק הוא רק כלפי מי שלא עם הממשלה, בעוד כל מי שתומך בממשלה יכול לעבור על החוק כאוות נפשו, בעיקר אם הוא גם תורם לאותם פוליטיקאים שנמצאים בקואליציה. לא ככה הדברים האלה חייבים לעבוד. חברים, אני מבקשת מכם, ובעיקר אני פונה פה לחברי הקואליציה שחתמו על הצעת החוק הזאת; 65 חברי כנסת חתמו על הצעת חוק לשקיפות בוועדת שרים לחקיקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הבקשה שלנו היא בקשה מאוד מאוד פשוטה: פשוט תגידו לציבור למה הצבעתם בעד או נגד ותראו לציבור שקיימתם על זה דיון רציני. נורא פשוט. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מבקשת ואני פונה אליכם – גם היושבת-ראש של הישיבה הזאת חתמה באומץ רב על ההצעה הזאת, ואני מודה לך, וגם חברים נוספים שיושבים כאן עכשיו – אני פונה אליכם ומבקשת: תצביעו את ההצבעה הזאת לטובת הציבור ולא לפי איזו הוראה שקיבלתם עכשיו מהקואליציה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – שלא ניתנה לה מעולם הצדקה או סיבה מפורשת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. <הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ20//486; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, יש לנו הצעה שהוצמדה, הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך להציג את הצעתך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי. אני חייבת להגיד שאני קודם כול חתומה – במקביל לכך שאני הגשתי את הצעת החוק שלי, חתמתי גם כמובן על הצעת החוק של חברת הכנסת סתיו שפיר, וצריך להגיד שיושבת אתנו חברת הכנסת ציפי לבני, יושבת-ראש התנועה, חברת המחנה הציוני, שכשרת משפטים ניסתה להנהיג את הדבר הבסיסי המתבקש הזה של מינהל תקין, של דיווח ציבורי מתבקש – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – של עבודת ממשלה ראויה. באמת, לא נדרש פה מי יודע מה. זה פשוט דיווח לציבור. אגב, דיווח גם לחברות וחברי הכנסת שמציעות את הצעות החוק האלה, שאנחנו לא נצטרך לחפש דרכים-לא-דרכים לקבל את האינפורמציה, למה התקבלה לגבי הצעת החוק שהצענו החלטה כזאת או החלטה אחרת. מעניין שהממשלה מתייחסת לעצם הבקשה לקבל את הדיווח על ההחלטה כאיזו מתקפה עליה. ואני אומרת, הרי מה שאנחנו באות ואומרות הוא לא ביקורת על ההחלטה, אלא אך ורק בקשה לקבל את הנימוקים להחלטה ואת מי שהצביעו בעד ונגד ההחלטה. זה באמת – את יודעת, גברתי היושבת-ראש, לפעמים כשדברים הם כל כך מובנים מאליהם, זה קשה להסביר למה בכלל את מבקשת אותם. כי באמת מה יש להסביר בבקשה המתקבלת על הדעת הזאת, שפשוט החלטות ממשלה יהיו שקופות לציבור. אגב – את יודעת – עודי עומדת פה על הדוכן, אני חושבת שאולי תחת חוק חופש המידע אנחנו, חברות וחברי הכנסת, יכולות לדרוש לקבל מוועדת השרים את האינפורמציה הזאת. אבל גם אם כן, האם לא תסברי, גברתי היושבת-ראש, שיהיה זה מגוחך שאנחנו נצטרך להשתמש בחוק חופש המידע כדי לדרוש מוועדת השרים את האינפורמציה הבסיסית של מהם הנימוקים המקצועיים להחלטה ומהם הנימוקים הפוליטיים להחלטה ומי הצביע בעד ומי הצביע נגד הצעת חוק שעלתה לדיון בוועדת שרות ושרים? חברותי וחברי חברות הכנסת, בממשלה שהולכת ורומסת את הפרדת הרשויות במדינת ישראל ולא מאפשרת לכנסת לתפקד ככנסת אלא הפכה בעצם את השלטון בישראל לשלטון של ממשלה שמנצלת את הרוב שלה באופן דורסני וקבוע מול אופוזיציה, לפחות לדעת איך החליטה הוועדה שקובעת את עמדת הממשלה, שמחייבת לא רק את הממשלה אלא גם את כל חברות וחברי הקואליציה, היא באמת דרישת-יסוד הכרחית. הלוואי שיהיה פה באמת ההיגיון הבסיסי, הבסיסי ביותר, שיגרום לכן ולכם, חברותי וחברי בקואליציה, להצביע אתנו בעד שקיפות החלטות ועדת שרות ושרים לחקיקה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. בשם שרת המשפטים ישיב לנו השר ישראל כץ. אדוני השר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה יודע, השר כץ, השר כץ, השר ישראל כץ, אני חייב להגיד לך שלך, לך, לא מתאים להקריא תשובות של אחרים. יש כאלה אולי שזה מתאים להם; לך זה לא מתאים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה לא מתאים? <יואל חסון (המחנה הציוני):> להקריא תשובות שלא רלוונטיות למה שאתה עושה, של שרים אחרים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מתאים לי להקריא, לא מתאים לי לתמוך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני חושב שבמקרה הזה זה גם וגם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני, בשמה של שרת המשפטים, בדחילו ורחימו, קורא את התשובה שהיא ניסחה לגבי הצעת החוק. אין ספק שיש היגיון רב גם בחוק הזה או במגמה של לחשוף את דרך ההצבעה, אבל מנימוקים שונים שאותם הגדירה שרת המשפטים, הממשלה לא תומכת כרגע בדבר, ואני אקריא את מה שנכתב ונאמר כאן. חוק-יסוד: הממשלה קובע כי הממשלה רשאית לפעול באמצעות ועדות שרים, ומכוחו היא קובעת את סדרי ישיבותיה ועבודתה. ועדת השרים לחקיקה שבראשה היא עומדת, בדומה לוועדות השרים האחרות, פועלת לפי הוראות התקנון לעבודת הממשלה, שהוא המסגרת הנורמטיבית הקובעת את סדרי הדיון, התיעוד והפרסום של דיוני הוועדה. בשונה מוועדות שרים אחרות, ועדת השרים לחקיקה אינה מקבלת החלטות אופרטיביות פרטניות, אלא כידוע היא מגבשת עמדה בשם הממשלה ביחס להצעות חוק שעולות לדיון כאן במליאת הכנסת. הצעות חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה) מבקשות לקבוע בחוק ראשי הוראות שמקומן הרגיל בתקנון הממשלה. יתר על כן, הן מבקשות לייחד דווקא לוועדת השרים לחקיקה הוראות המחייבות פרסום מפורט של הדיון ושל עמדות השרים אחד לאחד. כאמור, אין זו המסגרת הנכונה לטעמי להסדרת הנושא. לצד זאת, היא סבורה ששקיפות היא עיקרון חשוב ביותר והיא מיישמת אותו בכל שבוע בעת פרסום הצבעותיה בסיום ישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה. הסוגיה שבה נוגעות הצעות החוק אכן ראויה לליבון על-ידי חברי הממשלה. לכן, הממשלה סברה שיש לדחות את הדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. משהחליטו המציעים להעלות את הצעת החוק לדיון מוקדם כבר עתה, עמדת הממשלה היא שיש להתנגד להצעות החוק. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זו התשובה שאני מוסר כשר תורן, כשר תורן שמייצג בגאווה רבה את שרת המשפטים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מה אתה חושב? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני חושב שנדרשת שקיפות. אני חושב שאין סיבה, אבל אגב, גם שרת המשפטים אומרת, רק שהיא אומרת – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אז תצביע בעד? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – שהדרך לעשות את זה היא לא בחקיקה ראשית וזה מחייב עדיין דיון של הממשלה, שלא התאפשר לה, ולכן הממשלה – והיא בשם הממשלה – מתנגדת להצעה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, רק לידיעתך – – – <קריאות:> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני לא כל כך שומע. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זה נדחה כבר שלוש פעמים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> השר כץ. השר כץ, רק שתדע – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אין לי בעיה לאפשר לדבר, ואני אנסה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> השר כץ, השר כץ – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אם היושבת-ראש תאפשר לדבר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אדוני השר. אתה לא חייב כמובן לענות על הערות מחברי הכנסת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, הוא לא חייב. הוא לא חייב. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הבעיה שאני לא שומע את מה שהיא אומרת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו רוצים שתדע, השר, שיש הצעות כאלה כבר חמש שנים. <קריאות:> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> איך אני אשמע – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם אני לא שומעת, חברת הכנסת סתיו שפיר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> איך אני אשמע כשאת מדברת, והוא שואל – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני יכולה להסביר משהו? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אין לי אין בעיה שידברו ברמקול גם, אין שום בעיה, גברתי היושבת-ראש, אני לא יודע מה התקנון אומר. יש אפשרות שידברו בנושא כל כך חשוב גם במיקרופון תוך כדי? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כן, כן, כן, אנחנו רוצים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני יכולה לתת לשני אנשים. בבקשה, חברת הכנסת סתיו שפיר, תיגשי בבקשה למיקרופון, שנשמע את שאלתך, ואחר כך מיקי רוזנטל. בסדר, שני אנשים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תדמיינו שאתם מדברים לשרת המשפטים, אף שזה לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, גברתי, המיקרופון – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> קודם כול, אתה שר חשוב ומכובד, ומאחר שהבעת עמדה בעד השקיפות אני גם בטוחה שאתה תצביע בעד הצעת החוק הכל-כך חשובה הזאת. עמדת שרת המשפטים, גם הנוכחית, וגם כפי שהוזכר ששרת המשפטים הקודמת ציפי לבני הייתה בעד ההצעה, והן גם חשפו את ההצבעות שלהן, אבל יותר מזה – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני רוצה להסביר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – התקיים על זה דיון, לא פעם אחת. החוק הזה הוגש כבר כמה וכמה פעמים, חלק מחברי הכנסת המגישים של החוק יושבים היום בוועדת שרים לחקיקה בעצמם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – מתייחסים אלי – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> החוק הזה הוגש, התקיימו עליו דיונים. זה שאין לכם היום הצדקות או טיעון אחד שמסביר את חוסר השקיפות הזה, זה מאוד מאוד לא ברור, וזה מסביר שיש פה איזה הסבר אחר שהוא פשוט מנותק ממה שהציבור יכול לגלות עליו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אגב, חברת הכנסת סתיו שפיר, בלי קשר לתוכן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני השר, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני אצביע בעד כשאת כאופוזיציה תצביעי בעד כל דבר שהקואליציה מביאה ונראה לך הגיוני, בניגוד לעמדת האופוזיציה – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – אני מצביעה בעד – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני השר, בוא נשמע, אני פשוט נתתי – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – אף שבתוכן – אני לא חולק עלייך בתוכן. בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, דקה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גם חברת הכנסת לבני ביקשה להתבטא. היא הייתה שרת משפטים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני השר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> פשוט ביטן ביקש למשוך זמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, רגע. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני קודם כול צריכה לבדוק אם אתה מהיוזמים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> השר כץ, רק לידיעתך, התירוץ של שרת המשפטים שלפיו יש לדון בעניין הזה בממשלה ולא במסגרת הצעת חוק הוא מעליב, כי הרי אנחנו הגשנו את הצעת החוק כזאת כבר בכנסת הקודמת, והתחיל תהליך שהגברת לבני תדבר עליו אחרי. אבל הדבר הזה מעולם לא הובא לדיון בממשלה מהטעם הפשוט, שהשרה חושבת – שרת המשפטים הנוכחית חושבת – שאם תהיה שקיפות השרים לא יגידו את דעתם האמיתית בוועדת השרים, וזה כמובן הכי מעליב, הכי מלעיג והכי דוחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אם איש ציבור לא יכול להגיד את האמת, מה שהוא חושב, גם בפנים וגם בחוץ – יותר טוב שלא יהיה איש ציבור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. חברת הכנסת ציפי לבני – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> כן. אני רק רוצה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> דקה, דקה. חברת הכנסת ציפי לבני, תקשיבו. עכשיו עשיתי משהו מאוד חריג, כי השר פשוט לא שמע את ההערות מהאולם. חברת הכנסת ציפי לבני היא אחת מהיוזמות. כעת אנחנו נמצאים במצב שהממשלה מתנגדת לחוק, לכן אחד מהיוזמים או היוזמות יוכלו לחזור לכאן לשכנע. אני רוצה להציע לך, גברתי, כשרת המשפטים לשעבר, לחזור כמשכנעת אחרי תשובתו של השר. בבקשה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בשלב זה נגמר סדר הדוברים, גברתי היושבת-ראש? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. אין דוברים כאן. אין דוברים. עשיתי פה צעד חריג. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> קודם כול, מאוד נאה. זה הפרה את הדיון הדמוקרטי. אמרתי: התכנים עצמם נראים לי תכנים נכונים. אני בעד שקיפות, אני חושב שכל שרה וכל שר צריכים להתגאות בהצבעות שלהם ובעמדות שלהם. אבל הנימוקים ששרת המשפטים נתנה הם שילוב של נימוקים פרוצדורליים ודברים מהסוג הזה. ולכן עמדת הממשלה, כפי שהיא מביאה אותה לידי ביטוי, היא להצביע כאן נגד הדבר הזה. מה הנוהל, גברתי? עכשיו ארד ואאפשר למישהו לדבר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעיקרון כן. אתה יורד. ברגע שהממשלה מתנגדת, אחד מהיוזמים או היוזמות של החוק – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> שרת המשפטים לשעבר, בבקשה. כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בדיוק. אז נבקש מחברת הכנסת ציפי לבני להביע את עמדתה ולשכנע. גברתי, יש לרשותך עד שלוש דקות. בבקשה. <קריאה:> ואחר כך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> ואחר כך גם לחברת הכנסת מרב מיכאלי יש זכות לחזור לכאן ולשכנע, כהצעה שהוצמדה. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> תודה רבה. הדיון שהתקיים כאן היה דיון ענייני, ואמר השר ישראל כץ שהלוואי שגם אנחנו, באופוזיציה, היינו מצביעים עניינית, לפני נושאים שעולים – וכך אנחנו עושים. אבל נשאלה שאלה למה חקיקה, כי התשובה אמרה: אולי כן לשקיפות, אבל לא בחקיקה, שזו בעצם הייתה השאלה. אני רוצה להבהיר שעם מינויי לשרת משפטים בממשלה הקודמת הבאתי החלטה לוועדת השרים לחקיקה, שבה ההחלטות שלנו והדיונים שלנו יהיו שקופים לציבור – המובן מאליו. בלי חקיקה, סתם החלטה שלנו. נזעק מייד ראש הממשלה ואמר: לא יעלה על הדעת. הרי אם ידעו מה אומרים בדיון ואיך מצביעים, מחר יבקשו, חס וחלילה, את אותו דבר על ישיבות הממשלה. וכך הגיע גם – היום היועץ המשפטי לממשלה – מזכיר הממשלה דאז ואמר: אי-אפשר. אתם, בוועדת השרים לחקיקה לא יכולים לקבל את ההחלטה הזאת, כי זה מנוגד לתקנון עבודת הממשלה, ולכן צריך דיון בממשלה. דיון בממשלה, כשראש הממשלה לא רוצה משהו – לא יקרה. לכן לא נותר לאלה שרוצים שקיפות אלא לעשות בחקיקה את מה שהממשלה משתדלת לא לעשות, על-פי החלטותיה הסוברניות. לכן הדבר הענייני, הנכון, הציבורי, השקוף, הוא לאפשר לציבור לדעת מה קורה בוועדת השרים לחקיקה. ולמה זה חשוב? דווקא מתוך זה שכאן, בכנסת, ההצבעות בסופו של יום הן הצבעות שנקבעות במקום אחר. הציבור מסתכל כאן ונדמה לו שעכשיו יש דיון שלפיו יצביעו. לא. ההחלטה איך יצביע הצד הזה – הקואליציה – נקבעת במקום אחר, במשרד ראש הממשלה, בחדר של ישיבות ועדת השרים, בוועדת השרים לחקיקה. הכנסת עשתה הליך מדהים של שקיפות. בוועדות יש מצלמות, שומעים מה אנחנו אומרים, רואים איך מצביעים. הדבר המובן מאליו, שהדבר הפשוט הזה יקרה גם בוועדת השרים לחקיקה, כי אתם יודעים מה? אני לא מעלה על דעתי ששר שמגיע לוועדת השרים לחקיקה, ויש לו עמדה, מצביע לפיה, לא רוצה שידע הציבור מה הוא מצביע ולמה, ולכן החקיקה נדרשת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. האם חברת הכנסת מרב מיכאלי גם מעוניינת? בבקשה, גברתי. שלוש דקות גם לרשותך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, גברתי. אני רוצה, א. להגיד לפרוטוקול לשר כץ – לשר ישראל כץ, סליחה, שלא יהיה ספק – שהאופוזיציה מצביעה באופן מאוד ענייני. על הרבה מאוד מההצעות שהממשלה מביאה אנחנו מצביעות ומצביעים בעד, אנחנו חושבות שהן טובות; על הזוועות שהממשלה מביאה אנחנו מצביעות נגד, וכך הוכח. ההצעה הזאת, בהיותה הכי הגיונית, הגונה וראויה בעולם, אני מזמינה את חברי וחברותי מהקואליציה להצביע בעד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. כעת, רבותי, אני מזמינה אתכם להצביע שתי הצבעות רצופות. ההצעה הראשונה: הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016, כפי שהציגה חברת הכנסת סתיו שפיר. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 39 חברי כנסת, 49 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016, לא התקבלה. כעת נצביע על ההצעה שהוצמדה: חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ה–2015, כפי שהוצגה על-ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 40 חברי כנסת, 49 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ה–2015, לא התקבלה. <דברי ברכה של היושבת-ראש לסגנית יושבת-ראש הפרלמנט של גאורגיה תמר צ'וגושוילי> <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, אני מתכבדת לקדם כעת בברכה את הגברת תמר צ'וגושוילי, סגנית יושב-ראש הפרלמנט של גיאורגיה, ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית עם ישראל. (מחיאות כפיים) סגנית היושב-ראש הגיעה לכנסת לביקור עבודה, במטרה להעמיק את שיתוף הפעולה בין שני הפרלמנטים. השנה אנו מציינים חצי יובל לכינון היחסים הדיפלומטיים, וזוהי ההזדמנות להרחיב ולהעמיק אותם עוד יותר. אנחנו מודים לך ולמדינתך, גברתי סגנית יושב-ראש הפרלמנט הגאורגי, על יחסכם החם לישראל. בשם הכנסת וחבריה, אני מאחלת לכם ביקור פורה ומוצלח. ברוכים אתם בבואכם. (אומרת בגאורגית "ברוכים הבאים"). אפשר מחיאות כפיים. (מחיאות כפיים) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אמרתי בגרוזינית "ברוכים הבאים". אני רוצה גם לציין את יושב-ראש קבוצת הידידות מהצד הישראלי, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, שעושה את העבודה הנאמנה בתור יושב-ראש הקבוצה. תודה, רבותי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49) (תלונה של עובד משרד מבקר המדינה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דוד ביטן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3454/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת מסעוד גנאים וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמינה את חבר הכנסת מסעוד גנאים להציג לנו את ההצעה – בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. וגם כאן, בשם שרת המשפטים, ישיב לנו השר ישראל כץ. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זאת לא פעם ראשונה שאני עולה על הדוכן ומציג את הצעת החוק שלי – אולי זאת הפעם השלישית – והממשלה דוחה את ההצעה. לפני שלושה או ארבעה חודשים שלחתי לשרת המשפטים וגם ליועץ המשפטי תלונה על פוסט שכתב בנצי גופשטיין – מנהיג, יושב-ראש, הראש של תנועת להב"ה הגזענית. בפוסט הזה הוא מעליב את האסלאם ואת הנביא מוחמד, וכותב הרבה דברים משפילים, והוא מאשים את האסלאם בשפיכות דמים, בהרבה דברים, בזוועות. אז בתשובתה, שרת המשפטים אמרה לי, אנחנו לא יכולים – לא מצאנו להעמיד אותו לדין, משום שהמעשים שלו לא מוגדרים כעבירות בחוק, משום שחוק העונשין של 1977 לא מגדיר השפלה או התקפה של קבוצת מאמינים או דת כחלק מהגזענות שמתייחס אליה החוק. על-פי חוק העונשין הישראלי מוגדרת הגזענות כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני-אדם או חלקים של אוכלוסייה או יחידים, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני. אין שם העניין, בכל העבירות האלה אין ההגדרה או המושג של קבוצת מאמינים או דת או נביאים או כל דבר אחר ששייך לדת. ואני שואל: למה? למה? אנחנו חיים בעידן שבו, לצערי הרב, יש הידרדרות בשיח הפוליטי, באווירה הפוליטית. יש גילויי גזענות בכל מקום. זה התחיל נגד ערבים במקומות העבודה, במרחב, בשיח הציבורי, בלימודים, במערכת החינוך, איפה לא? איפה לא? כמה השפילו בני-אדם בגלל מוצאם הערבי, אבל כמה גם התייחסו בהשפלה או בהתקפה או בקריאה לאלימות נגד בני דת מסוימת, נגד קבוצת מאמינים. כולנו היינו עדים ועדים עד היום, לצערי, למצב במגרשי כדורגל. למשל, חלק – חלק – מאוהדי בית"ר ירושלים, שתמיד תקפו את הנביא מוחמד. והם קיללו; לא תמצאו את זה במגרשים הערביים למשל. אתם יודעים למה? כי אני כמוסלמי, מאמין שאני צריך לכבד את כל הנביאים: את הנביא משה וישו ואת כולם ולא אקלל או אשפיל אותם. אבל לצערי, אנחנו רואים שחלק במגרשי הכדורגל, ובמיוחד – לא רק האוהדים של בית"ר ירושלים, יש עוד אוהדים, לצערי; אבל כאשר חלק מהם מקללים ללא שום תגובה, מבחינת החוק, אני אומר – יש האנשים של להב"ה, שתמיד תוקפים את האסלאם, את הנביא מוחמד, את שאר הנביאים, גם את הנצרות. ויש כל מיני ארגונים כאלה. אז צריך להיות מענה. לכן באה הצעת החוק שלי, כדי להוסיף רק – לא במקום, אני לא רוצה במקום; לכן ההוספה היא, שנוסף על גזע, על מוצא לאומי-אתני יבוא: קבוצה דתית או קבוצת מאמינים, כדי שאנשים כאלה – תהיה רתיעה, תהיה ענישה. בני דת מסוימת – בני הדתות בכלל יהיו בטוחים שהחוק גם מגן עליהם, מגן על האמונה שלהם מפני מתפרעים, תוקפים וגזענים. גברתי היושבת-ראש, העניין מאוד חשוב, ונוסף על היותו הצעת חוק הוא אמירה, הוא עמדה ערכית, שמדינת ישראל וחוקיה צריכים לכבד את האחר – האחר הדתי, האחר המאמין; שמגִנים על הרגשות הדתיים והאמונה שלו, וגם על הסמלים שלו, ובמיוחד הנביאים. אי-אפשר שלא לתת מענה, לא בהרתעה ולא בענישה, לגזענים, שכל יום מתחזקים, וכל יום השיח מידרדר. אני מאמין שהעניין של הגזענות הוא גם עניין חינוכי ותודעתי, וצריך לחנך לסובלנות, לקבלת האחר ולשוויוניות. זה צריך להיות גם במעשים ולא רק במילים, משום שאנחנו עדים בבית הזה להרבה הצעות חוק שבצורה ישירה או עקיפה מגבות ונותנות גב לגילויי גזענות – דרך הרבה הצעות חוק, כמו חוק ההדחה, כמו חוק האד'אן, ואני מקווה שהאד'אן לא יבוא בכלל להצבעה פה. אז הצעת החוק שלי היא גם אמירה, כפי שאמרתי. היא אמירה למוסלמי, לנוצרי, לכל מאמין אחר, שגם הדת שלו מכובדת, שאנחנו גם לא נרשה למי – גם לא נרשה – – – <יהודה גליק (הליכוד):> גם היהדות. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> בטח. לא נרשה – אמרתי, כל הדתות. גם היהדות, בטח, אין ספק. אבל אתה יודע שהמדינה מגדירה את עצמה כמדינה יהודית, וכל החוקים הם כדי להגן גם על ההגדרה הזו. אז אני רוצה את המיעוט. אני רוצה להגן על המיעוט, משום שמבחנה של דמוקרטיה, המבחן של דמוקרטיה בסוף זה לא רק: אנחנו רוב אז מחליטים – לא, אלא להגן על המיעוט, לתת לו לבטא את עצמו. חופש ביטוי לו, למיעוט הזה, וגם לתת לו להגדיר את עצמו כפי שהוא רואה עצמו, לא אתה תיתן לו. <יהודה גליק (הליכוד):> שהמיעוט היהודי יוכל להתפלל במקום הקדוש לו, בהר-הבית. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת גליק – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת גליק, אתה יודע ששם, אל-אקצא זה מקום כבוש. אני לא מדבר על שם, אני מדבר בתוך מדינת ישראל. שם מקום כבוש. בהתחלה שילך הכיבוש, אחר כך נדבר על חופש ביטוי. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> עכשיו, בקשר להצעת החוק, גברתי היושבת-ראש, אמרתי שהגשתי את ההצעה כמה פעמים. לצערי, הממשלה לא רוצה לחרוג מההגדרה הקלאסית של הגזענות. וזה לא נכון, לפי דעתי, זה לא נכון. צריך לחשוב טוב-טוב; מאחר שאנחנו מידרדרים, מאחר שהשיח מידרדר, וגורם לפגיעה בבני דתות וקבוצות דתיות ועדות אחרות, אז צריך לכלול את העניין הדתי – התקפה, השפלה, לקרוא לאלימות נגד דת מסוימת, להשפיל סמלים דתיים, כמו נביאים, כמו ספרי דת מסוימים – – <יהודה גליק (הליכוד):> כמו תפילה בהר-הבית. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – צריך שיהיה מענה. <יהודה גליק (הליכוד):> כמו תפילה בהר-הבית. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> זה לא שלך שם. זה לא שלך. זה לא שלך. צריך לתת מענה לזה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אז אני מקווה שהממשלה תתעשת באמת ותסכים להצעת החוק שלי. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. כאמור, בשם שרת המשפטים ישיב השר ישראל כץ – בבקשה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת מסעוד גנאים, מבקשת לתקן את חוק העונשין, התשל"ז–1977, ולקבוע כי בהגדרת המונח גזענות בסעיף 144א לחוק העונשין תיכלל גם קבוצה דתית. אני מביא את תשובתה של שרת המשפטים, כפי שהיא נוסחה. עבירה של איסור פרסום הסתה לגזענות, לפי סעיף 144ב(א) לחוק, שהעונש בצדה הוא חמש שנות מאסר, אוסרת פרסום דבר מתוך מטרה להסית לגזענות. גזענות מוגדרת כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכול בשל צבע, השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני. בשנת 2004 נוסף לחוק סימן עבירות השנאה, ובו סעיף 144ו, הקובע נסיבה מחמירה כאשר עבירה אחרת נעברת מתוך מניע של גזענות או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או היותם של עובדים זרים. במהלך השנים שחלפו נעשו ניסיונות להרחיב את הגדרת הגזענות, כך שתכלול ציבורים נוספים אשר אינם נכללים בהגדרת הגזענות. ניסיונות אלו לא צלחו, בעיקר עקב רצון המחוקק לייחד את עבירת פרסום הסתה לגזענות, שהיא עבירת ביטוי, לאותם מקרים מובהקים של גזענות במובן הצר – כלומר, פגיעה בציבור מחמת צבעו, השתייכותו לגזע או מוצאו האתני. הממשלה סבורה כי יש להתנגד לתיקון המוצע מהנימוקים הבאים: ראשית, הרחבת הגדרת הגזענות עלולה להביא לפגיעה בחופש הביטוי, שכן, כאמור, העבירה של פרסום הסתה לגזענות היא עבירת ביטוי. כאשר מדובר בביצוע עבירה ממניע של שנאה או עוינות כלפי ציבור, יש הצדקה להרחבה מעבר לקבוצות המנויות בהגדרת הגזענות, וכך נעשה בסעיף 144ו לחוק. אולם כאשר עצם הביטוי מהווה עבירה – ראוי להותיר את ההגדרה המצומצמת. בנוסף, המונח "גזענות" אינו כולל קבוצות אחרות המועדות לפגיעה; הכללת קבוצות רבות נוספות במסגרת העבירה של פרסום הסתה לגזענות עלולה לרוקן את העבירה ממשמעותה החמורה והמיוחדת ועלולה להחמיר את הפגיעה בחופש הביטוי. שנית, בסימן ז' לפרק ח' לחוק העונשין קבועות עבירות מיוחדות שנועדו להגן מפני פגיעה ברגשות דת או מסורת. עבירות אלו נותנות, במידה רבה, מענה לדוגמאות לפגיעה בסמלי דת שהובאו בדברי ההסבר להצעת החוק. כך, סעיף 170 לחוק קובע עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר להורס, מזיק או מחלל מקום פולחן או עצם המוחזק מקודש לקהל אנשים בכוונה לבזות את דתם או בידיעה כי קהל זה יראה במעשה עלבון לדתם. סעיף 173 לחוק קובע עבירה שעונשה שנת מאסר על מי שמפרסם פרסום שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים. נוכח האמור לעיל, מתנגדת הממשלה להצעת החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר המשיב ישראל כץ. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר רוצה להמשיך? <עיסאווי פריג' (מרצ):> דבר עוד חמש דקות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, יש לך עוד חמש דקות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> טוב. אז באמת בהזדמנות הזאת, אני אנצל את הבמה כדי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> דבר על ראש הממשלה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – לאחל הצלחה לראש הממשלה בפגישתו החשובה היום עם נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ. פגישה ראשונה בין ראש ממשלת ישראל לבין הנשיא הנבחר של ארצות-הברית. יש סוגיות נכבדות שעליהן יהיה צורך ועליהן יהיה הדיון. קודם כול, סוגיית הביטחון: הצורך לצמצם את מעורבות איראן, את המעורבות החתרנית של איראן באזור, את התמיכה האיראנית בארגוני טרור באזור הזה, ובראש ובראשונה ארגון ה"חיזבאללה", שהוא ארגון טרור, עם מנהיגו חסן נסראללה, שהוא מנהיג טרור. יש מצב מאוד מיוחד, שדווקא משתקף גם בכנסת הזאת: מדינת ישראל רואה ב"חיזבאללה" ארגון טרור, הליגה הערבית רואה ב"חיזבאללה" ארגון טרור, מועצת מדינות המפרץ רואה ב"חיזבאללה" ארגון טרור, ויש גורם אחד, גברתי היושבת-ראש, בכל המרחב הזה שלא ראה ב"חיזבאללה" ארגון טרור, זו סיעת הרשימה המשותפת, כאן, בכנסת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אלה היו ההודעות שהוצאו בזמנו – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – שתקפו את הליגה הערבית. אכן, יצאה הודעה רשמית של הרשימה המשותפת, שתקפה את הליגה הערבית על זה – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – שהיא קוראת לפעול נגד ה"חיזבאללה" כארגון טרור. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כי ה"חיזבאללה" מאיים על משטרים ועל מדינות במרחב הזה. ה"חיזבאללה" מאיים על סעודיה והוא מאיים על ירדן – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – וה"חיזבאללה" שלח, בהוראת איראן, מחבלים לוחמים לתימן, להילחם לצד החות'ים השיעים נגד הממשל התימני, שנלחם נגד סעודיה ומדינות ערביות אחריות, וגם ירה לא מזמן טיל לעבר ספינה סעודית. כלומר, האזור הזה היה באנדרלמוסיה, באנדרלמוסיה משמעותית. איראן בונה ציר שיעי, ציר שיעי של טרור, שהוא תומך במשטר הסורי, שהוא תומך ב"חיזבאללה", שהוא תומך בחות'ים בתימן, שהוא תומך בשיעים בעיראק, והוא בעצם מאיים על כל המרחב, על כל המדינות המתונות – – <דוד ביטן (הליכוד):> ישראל – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – על כל המשטרים ועל מדינת ישראל. וחשוב מאוד שהיום ראש הממשלה, בפגישה החשובה, יביא עם נשיא ארצות-הברית להסדרה את העניין הזה. ציר בהנהגת ארצות-הברית, בשותפות ישראל, ומדינות במרחב שהן נגד החתרנות האיראנית ונגד הטרור שמגובה על-ידי איראן: ה"חיזבאללה", ה"חמאס", "הג'יהאד האסלאמי", מול הציר האחר, כדי שאפשר יהיה להפסיק את החתרנות באזור הזה. אני מאחל לראש הממשלה הרבה הצלחה. ואם אני שומע כאן הערות, שחלק מהרשימה המשותפת מסתייג מה"חיזבאללה", אני מוכן על חשבון זמני לתת להם דקה לכל אחד לבוא ולהגיד את זה. כי באמת, זה אבסורד ושערורייה שחברי כנסת במדינת ישראל תומכים באויבים מרים של המדינה – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – באויב שיורה כאן טילים על כלל האוכלוסייה, הוא גם לא הפלה בין אוכלוסייה יהודית לערבית. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> שראש רשימת בל"ד שעמד להיות – נעצר על רקע שיתוף פעולה וריגול ביחד עם ה"חיזבאללה". <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן, ממפלגתה של חברת הכנסת חנין זועבי. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> שהוא ברח מכאן – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ואתם עומדים ותומכים בארגון הזה. בושה וחרפה שקורה דבר כזה בכנסת ישראל. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר ישראל כץ. האם חבר הכנסת מסעוד גנאים מעוניין? בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, באמת, מבין כל הטיעונים נגד החוק הצחיק אותי העניין של הגבלת חופש הביטוי. אם אנחנו מוסיפים קבוצת מאמינים, או דתית, להגדרת הגזענות, זה יגביל את חופש הביטוי. עכשיו מבכים את חופש הביטוי? אתם רמסתם את אבו אבו אל-חופש-הביטוי" חוק ההשעיה, חוק ההסדרה, חוק העמותות – – <קריאה:> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – חוק המואזין. מה לא. ולפני שבוע או שבועיים רק, מחוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א, כבוד השר, סעיף 7א, שבו הגבלה של אנשים לרוץ לכנסת או מפלגות, בגלל התבטאות, ועכשיו אתה מבכה את חופש הביטוי, בגלל הוספת קבוצת מאמינים להגדרת הגזענות? ואללה, דבר מוזר מאוד באמת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. כאמור, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. וכעת נצביע על הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשע"ז–2016, כפי שהוצגה על-ידי חבר הכנסת מסעוד גנאים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> נגד הגזענות, בעד החוק – – – הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשע"ז–2016, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 30 חברי כנסת, 44 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשע"ז–2016, לא עברה. לפרוטוקול: חבר הכנסת יוסף ג'בארין, חבר הכנסת אוסאמה סעדי וחבר הכנסת אחמד טיבי מבקשים להירשם כתומכים בהצעת החוק. וחבר הכנסת חיליק בר גם כן. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/37/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי כנסת. אני כבר מציינת, כמובן, חברת הכנסת תמר זנדברג, כי תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא שומעים אותה. משהו, מיקרופון. בבקשה תבדקו. <תמר זנדברג (מרצ):> עכשיו שומעים? לא? <היו"ר טלי פלוסקוב:> עכשיו שומעים. תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> טוב, אז שוב תודה, גברתי היושבת-ראש. תודה, גברתי המזכירה, על הדאגה שקולי יישמע כאן במליאה. חברות וחברים, החוק הזה, בואו נגיד את האמת, לא היה צריך להיות כזה חשוב. הוא חוק די מובן מאליו. למעשה, זה חוק בשביל 4 שקלים או יותר נכון 3.90 שקלים. ולמה אני מתכוונת? אני לא יודעת מי מכם לאחרונה הזמין כרטיסים לקולנוע, איזה בילוי כזה שהרבה מאתנו אוהבות ואוהבים לעשות מפעם לפעם. מחיר הכרטיס 39 שקלים, אבל אם דאגתם בעצמכם להזמין את הכרטיס באינטרנט מראש – לא 39 שקלים, אלא 42.90. עמלה של כמעט 10% ממחיר הכרטיס שמתווספת על כל כרטיס. כך שאם הלכתם בקבוצת חברים של עשרה אנשים – 3.90 כפול 10. אם הלכתם משפחה, ארבעה או חמישה אנשים לסרט – כפול ארבעה או חמישה. למעשה, העמלה הזאת, כבר התרגלנו אליה, היא הפכה להיות חלק ממחיר הכרטיס. היא לא בדיוק עמלה, היא יותר מין – אפשר לקרוא לזה חלק מהמחיר, כי אפשר. שיטת מצליח, עמלת מצליח: אם אפשר, אז נגבה. אם לא יהיה אפשר, אז אולי לא נגבה. וכאן אני מגיעה להצעת החוק הזאת, שבעצם באה לעשות דבר נורא פשוט ומובן מאליו: אין לעמלה הזאת שום היגיון, לא כלכלי, לא ארגוני, לא עסקי, לא אחר. אנחנו פשוט גובים אותה בגלל שאפשר לעשות את זה, כי אפשר להוסיף עוד 4 שקלים למחיר כל כרטיס, ויאללה, העלינו את המחיר ב-10% בלי שדיווחנו על זה לציבור. עכשיו, הנושא הזה חזר ועלה כאן, בכנסת, בשנים האחרונות. למעשה, בשנת 2014 כבר הייתה הודעה על איסור לגבות את המחיר הזה בתור עמלה. מעכשיו לא יהיה אסור לגבות אותו, אלא יהיה צריך להצהיר עליו כחלק מהמחיר. כלומר, מחיר הכרטיס הוא 42 שקלים אבל אם נבוא לקופה – רק 38 שקלים. עוד ארבעה שקלים זה ככה איזה פרס, או יותר נכון קנס, למי שעשה את הדבר הצרכני, האחראי ואפילו חסך כסף לבית-העסק – כי במקום לבוא לקופה, להעסיק את הקופאית, לעמוד בתור, לגרום לכך שהקופה, יהיו לה שעות פתיחה והיא תצטרך להיות פתוחה ולענות לטלפון וכו', הוא הצטרף למאה ה-21 ועשה את הדבר ההגיוני וקנה את הכרטיס הזה באינטרנט. עכשיו אומרים לנו, חברות וחברים, שאם אנחנו נבטל את העמלה הזאת, אז פשוט המחיר יעלה. זאת התשובה שתמיד נותנים לנו בכל דבר צרכני שאנחנו רוצים לעשות כאן בכנסת. מסבירים לנו שהמחיר יגולגל על מישהו אחר. רוצים להגביל את שכר-הדירה, המחיר יגולגל לשוכרים. רוצים לשמור על העסקה הוגנת, המחיר יגולגל לצרכנים. כל דבר פה יגולגל. אז אני אומרת: בואו נבדוק את זה, הרי העמלה הזאת כל כך אבסורדית, היא כל כך הזויה. אין בה שום טעם ושום היגיון. לכן גם אין שום סיבה להאמין שהיא תגולגל על מישהו אחר. ואתם יודעים מה, נותנים לנו תמיד את ההשוואה לחו"ל, שבהרבה מדינות אכן קיימת העמלה הזאת, אבל במדינות האחרות יש עוד דבר, יש תחרות על מחיר כרטיס הקולנוע. שמתם לב שבמדינת ישראל לא משנה לאיזה רשת אתם הולכים, תמיד המחיר אותו דבר. למה, מה קרה? זה עמלה ממשלתית? זה בנק? זה ביטוח לאומי? יש פיקוח על המחיר הזה? איך זה יכול להיות שיש כזה תיאום מחירים בין הרשתות השונות, שלמעשה מוביל כאן למצב שמצריך התערבות של ההגבלים העסקיים, כי יש כאן כשל שוק. ולכן, אין תחרות אמיתית, כי אני בטוחה שאם הייתה תחרות אמיתית במחירי הכרטיסים אז היינו רואים מחירים שונים, והיינו רואים תחרות על לב הצרכן, והיינו רואים רשתות שבהחלט מבטלות את העמלה הזו או מורידות את המחיר. ואגב, בתגובה על הצעת חוק של מיקי רוזנטל מלפני כשנתיים-שלוש, הסינמטק בתל-אביב, למשל, הסכים לעשות דבר כזה וגבה עמלה רק על קנייה ולא על כרטיס. כדאי לכסות עלות שכביכול קיימת, ככל שעולה היום כסף לדאוג למודם ולאתר אינטרנט מתפקד. אבל אין שום סיבה שאותה עמלה תיגבה על כל כרטיס ולא על כלל הקנייה. ולכן, אני רוצה לומר שני דברים: 1. באמת לפי יוזמה של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, שאני שמחתי להצטרף אליה, אנחנו נגיש הצעת חוק כזאת נוספת, נוסף על הצעת החוק הזו, שמדברת על ביטול העמלות. אנחנו נגיש יחד הצעת חוק שמחייבת, אם נגבית עמלה, שהיא תיגבה פר-רכישה ולא פר כרטיס. כבר כך אני מאמינה שנוכל להוזיל את המחיר הזה בצורה משמעותית. והדבר השני שאני רוצה לומר זה ששר הכלכלה החדש, אלי כהן, שנכנס ממש בשבועות האחרונים לתפקידו, אכן הרים את הכפפה, לקח את הנושא הזה לתשומת לבו, עושה כרגע עבודה ממשלתית במשרד על מנת לבדוק האם אומנם יש באמת עלות כזאת ומה הסכום שצריך לגבות עליה, אם בכלל. ולכן, אני גם נעניתי לבקשתו ולבקשת הקואליציה בראשות יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, לא להצביע ולא לקבל תשובה על הצעת החוק הזו כרגע, עד שתתבצע אותה עבודה ממשלתית, ומשם להמשיך ולקדם את הצעת החוק הזאת ביחד. אז לסיכום אני רק אגיד שאומנם זו הצעת חוק ה-4 שקל או ה-3.90 אבל אני לא חושבת שיש הרבה דברים יותר מעצבנים מהעמלה הזאת, שאתה צריך לשלם אותה על כלום, שהיא מיותרת ובעצם כל מה שנשאר ממנה זה עמלת מצליח. אני בטוחה שביחד, יחד עם שר הכלכלה, עם צוות המשרד שלו ועם חברי הכנסת, אנחנו נבטל את העמלה הזאת ונעשה משהו קטן אבל טוב לטובת הרבה צרכנים במדינת ישראל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3466/20; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 20437.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שבעצם הוצגה כבר במליאה על-ידי חברת הכנסת קארין אלהרר, שהיא גם היוזמת, וקבוצת חברי הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ז–2016. ישיב לנו על הצעת החוק הזאת – חברת הכנסת קרין אלהרר, את ביקשת להביא את זה להצבעה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. אוקיי. אז אנחנו ממתינים לתשובתו של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ, למרות – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני יושב-ראש הקואליציה, אתה רוצה להגיד לנו משהו? חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן, יש לך איזו הודעה? ניתן לו כמה דקות, אולי יש שם פרטים שאנחנו לא יודעים. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני השר, אתה מברר אם אתה צריך להשיב? חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, האם אני מקיימת – אני פונה ליוזמת של החוק חברת הכנסת קרין אלהרר, אני ממתינה לתשובתך האם להמשיך בתשובה והצבעה? טוב אני לא מקבלת תשובה, רבותי, לכן אני חייבת – – – <דוד ביטן (הליכוד):> רגע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה תחליטו, אני לא יכולה למשוך. למה הגעתם? <דוד ביטן (הליכוד):> אני אענה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני יושב-ראש הקואליציה רוצה לתת תשובה. <דוד ביטן (הליכוד):> אני אעלה למעלה או מהצד? <היו"ר טלי פלוסקוב:> מהצד. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (הליכוד):> ביחס להצעת חוק של קארין אלהרר – בישיבה הקודמת ראש הממשלה אמר דברים שנשמעו במליאה – רגע, תני לי – ואז לגבי תקופת הזמן שהוועדה תוכל לסיים את התפקיד שלה כדי שנוכל לתת תשובות ולסיים את ההצעה, ראש הממשלה אמר שהוא יברר עם שר האוצר ויחזור. הוא חזר באמצעותי. אני הודעתי בישיבה הקודמת שהמועד הוא שלושה חודשים. בתוך שלושה חודשים לכל היותר אנחנו נביא את התשובות לעניין הזה, ואני מקווה שעד אז הבעיה תיפתר. זה הכול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, גברתי, עכשיו ההחלטה – חברת הכנסת קארין אלהרר, אני רוצה לשמוע מה החלטתך. בבקשה, גברתי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת ביטן, יושב-ראש הקואליציה, בואו נעשה סדר בדברים. החלטת ועדת השרים הייתה – דוד, אתה מקשיב? אחרי זה אתה שואל – החלטת ועדת השרים הייתה לדחות בשלושה חודשים. אני יודעת מה הייתה החלטת ועדת השרים. זו הייתה ההחלטה, לדחות בשלושה חודשים. עכשיו תגיד לי מה החידוש אם אתה אומר לי שתהיה ועדה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אני אגיד לך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> רגע, לא סיימתי. לא סיימתי. אתם אומרים: תקום ועדה. מי זו הוועדה? איפה היא? הוועדה שקמה היא לעניין של הצעת חבר הכנסת אילן גילאון. זו הצעה אחרת, על קצבה אחרת, אל תערבבו את הדברים. אז אני רוצה לדעת, קודם כול שלושה חודשים זה הרבה זמן. מדובר בסכום כסף קטן, אתם לא צריכים שלושה חודשים. ראש הממשלה ביקש שלוש דקות, לא שלושה חודשים. דבר שני, אני רוצה לדעת במה הוועדה הזו דנה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (הליכוד):> טוב, אני לא מבין את הוויכוח הזה, ולדעתי הוא לא במקום. כשנתתי את התשובה את לא היית באולם, זה היה סוף סדר-היום של הצעות החוק, ולכן הודעתי במקום וסיימנו את הדיון. הוועדה הזאת תדון גם בהצעת החוק שלך, אין שום בעיה עם זה. ושלושה חודשים – ועדת שרים שהחליטה, אין מחויבות, היא יכולה לדחות את זה שוב. הפעם, לאור ההצהרה שלי, בתוך שלושה חודשים העסק הזה חייב להסתיים, זה הכול. את לא רוצה, אז לא, מה אני אעשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, גברתי, מה החלטתך? השר מוכן לתת לך תשובה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני השר. אני מבינה שהשר כבר כאן. כמובן ישיב על הצעת החוק הנ"ל שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, צר לי שעניין כזה צודק הופך להיות עניין של אגו ועניין פוליטי. צר לי שעניין כזה צודק הופך להיות עניין של אגו ועניין פוליטי. לא יכול להיות שאני מגיע ואומר: תני לי שבועיים לדבר עם ראש הממשלה, אם לא, תעלי להצבעה, ואומרים לי: לא, עכשיו. <קארין אלהרר (יש עתיד):> למה צריך לחכות שבועיים? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כי צריך להביא תוצאה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הוא אמר שלושה חודשים. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כי צריך להביא תוצאה, בוז'י. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> תגיד שבועיים. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אמרתי. אמרתי לה: אם לא, תבואי להצבעה. היא אמרה: לא, אני לא רוצה, כי אני רוצה לנצח. כי אני רוצה. העניין צודק. מי שעשה את זה בפעם שעברה והביא את 100 המיליון זה הייתי אני. מי שהביא את 100 המיליון הייתי אני, וחילקנו את הכסף שלקחנו עם נציגי הנכים שחילקו את הכסף. והעניין צודק. <עפר שלח (יש עתיד):> בשבוע הבא אתה תצביע בעד? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, הוא בחו"ל. אל תעשה לי התניות. <עפר שלח (יש עתיד):> אתה אמרת שבועיים. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עפר, אני אמרתי: תני לי שבועיים ללכת לראש הממשלה, לנסות להביא תוצאה, כי העניין צודק. אני חלק ממפלגה. אמרתי: תנו לי צ'אנס. <אילן גילאון (מרצ):> חיים, שבועיים היא מוכנה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כשאתה נגעת במילואים, מה אמרת לי? תן לי זה, תן לי – בסוף הבאנו תוצאה, הבאנו תוצאה. אני לא רוצה לנצח, אני רוצה להביא תוצאה. מה אתם אומרים לי? לא, תקשיב, אנחנו רוצים לנצח. זה לא עובד. <אילן גילאון (מרצ):> היא מוכנה שבועיים. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> יש לך שבועיים, חיים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אל תתחייב לשבועיים – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מתנתק מדוד ביטן. מה שאני אומר, אני בשבועיים האלה אפנה לראש הממשלה, אגיד את מה שיש לי להגיד, והיה ולא – תביאי את זה בעוד שבועיים להצבעה ונצביע את מה שאנחנו חושבים. מוכנה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מוכנה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, יש פה הצעה של השר לדחות בשבועיים. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> והיא מוכנה. <דוד ביטן (הליכוד):> תישאר, אני מצביע. או שלושה חודשים או עכשיו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה. אדוני יושב-ראש הקואליציה. אדוני יושב-ראש הקואליציה – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> חיים, זה ביזיון לך. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> דוד, אני מקבל את הצעתה, אדבר עם ראש הממשלה, ייקח שבועיים. תודה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זהו? ואז יסכים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש פה שר שכרגע אמר – רגע, רבותי, תנסו להיות קצת בשקט כדי שאני אעשה פה סדר קצת. השר עלה עם תשובתו והציע לדחות את ההצבעה בשבועיים. חברת הכנסת קארין אלהרר, קודם כול שאלתי אלייך, האם את מסכימה לדחיית ההצבעה בשבועיים? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. עכשיו בוא ניתן דקה ליושב-ראש הקואליציה מול השר כדי שנדע איך לפעול. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> למה צריך לתת דקה? למה? למה לתת דקה? איפה זה נמצא בתקנון? סליחה, למה לתת דקה? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> דבריו של השר קובעים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הכול בסדר? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הכול בסדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הכול בסדר. רבותי, לפי מה שאנחנו ראינו פה, ויש פה הסכמה של שני הצדדים, ההצבעה נדחתה על-פי בקשתו של השר והסכמתה של חברת הכנסת היוזמת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חבר הכנסת אברהם נגוסה ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ה–2015, שמספרה פ/1710/20. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3394/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלעזר שטרן) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. ישיב לנו בשם ראש הממשלה השר איוב קרא, אני מקווה שעד אז הוא יגיע לאולם. בבקשה, עשר דקות לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גברתי היושבת בראש, השרים, עמיתי חברי הכנסת, שמעתם? שמעתם? הצעת חוק הגיור – בשם הממשלה ישיב השר איוב קרא. <שר התיירות יריב לוין:> אין לך בושה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תגידו, אין גבולות? <שר התיירות יריב לוין:> אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> הוא שר במשרד ראש הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> מה זה הדבר הזה? תתנצל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הם צודקים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הם לא צודקים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> למה הם לא צודקים? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כי השר איוב קרא יעמוד פה ויעשה מלאכתו נאמנה ויקרא לא יודע את מה, ואין מה לעשות – – – <שר התיירות יריב לוין:> תתבייש לך, שוויון – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יריב לוין, אל תלמד אותי שוויון מהו אחרי חוק ההסדרה. <שר התיירות יריב לוין:> תתבייש לך. תתנצל ותחזור בך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אל תלמד אותי שוויון מהו אחרי חוק הגזל שלך. לך לחבר הכנסת בגין שיגיד לך מי צריך להתבייש. <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל ותחזור בך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לך לחבר הכנסת בגין שיגיד לך מי צריך להתבייש. יש פה מנהג בכנסת – חברי הכנסת הערבים לא משתתפים בהצעות של דת ומדינה. <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל ותחזור בך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה חדש לך? אתה מנצל את זה. <שר התיירות יריב לוין:> אני העברתי את החוק שמסדיר את מינוי הקאדים הדרוזים, אז מה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אוקיי, שמעתי אותך. <שר התיירות יריב לוין:> אז מה? מה, זו לא האחריות של כולנו כאן? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אל מי שצריך להתבייש – – – <שר התיירות יריב לוין:> זו לא האחריות של כולנו כאן? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר לוין, נגיע אל מי שצריך להתבייש. <שר התיירות יריב לוין:> תתבייש. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בסדר? <שר התיירות יריב לוין:> תתבייש. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נגיע אל מי שצריך להתבייש. אני עומד פה – – <שר התיירות יריב לוין:> תתבייש. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – ואני מעלה את זה פעם ועוד פעם כדי שאתה תתבייש. <שר התיירות יריב לוין:> תעלה. תעלה את זה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> דרך אגב, היה כתוב בדפים של הכנסת – – <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – ישיב: השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל בפניו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ככה כתוב. <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל בפניו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז מי מתבייש? <שר התיירות יריב לוין:> תתנצל בפניו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה כתוב? גברתי היושבת-ראש, מה כתוב? מי יענה לי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה לא חשוב, זה משנה בהתאם לנאום. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מי יענה לי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בהתאם – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מי יענה לי? <קריאה:> גם כבוד השר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז מה אם הוא לא מתבייש? אוקיי, אז עכשיו אני אחזור. הממשלה מתביישת בעצמה, וישיב לי שר שלא נוכח כאן. השר לוין, שכתוב שהוא ישיב נוכח כאן, אבל הוא מתבייש מעצמו, מפני שהחוק הזה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> הוא כבר לא נוכח. הוא כבר ברח. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הוא כבר ברח. זה מתאים. <קריאה:> אבל הנה איוב קרא הגיע. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, אוקיי. השר איוב קרא, אני מבין שאתה לא צריך להקשיב לי מפני שהתשובה כתובה. אני יודע. אז כאילו אל מי אני מדבר? אבל אני אגיד אל מי אני מדבר, אל המוני עמך בית ישראל; אני מעלה את החוק הזה כבר פעם רביעית, כל שישה חודשים, זה המינימום שאני יכול, ובין הפעם הקודמת לפעם הזאת אני צריך להגיד לך, חברי השר איוב קרא – בוא, תעדכן את המספרים, בוא, אני אגיד לך. השר קרא, בוא, אני אעדכן אותך. תכתוב: בין הפעם הקודמת שהשר יריב לוין עמד פה ודחה את זה לבין עכשיו נולדו עוד 2,520 תינוקות שלא רשומים כיהודים, כיוון שהחוק הזה לא התקבל. השר לוין כנראה ישיב שכשהוא הולך לפתרון המדינה הדו-לאומית – איפה יהיו אחינו שבאו מחבר המדינות ואמרנו להם: אתם לא יהודים? באיזה צד של הלאומיות תשימו אותם? יהודים או לא-יהודים? ראש הממשלה נמצא בארצות-הברית, אנחנו מחזיקים לו אצבעות ומברכים אותו, אבל אני גם רוצה לברך את הראשון-לציון, את הרבנות הראשית לישראל, שהתכוננה טוב לביקור של ראש הממשלה בארצות-הברית, והכירה ברב שגייר את הבת של נשיא ארצות-הברית איוונקה טראמפ. "כי נפל פחד היהודים עליהם", ככה כתוב במגילת אסתר, שאנחנו עוד מעט קוראים. אבל זה לא הפוך; פה נפל פחד הגויים על הרבנות הראשית, והם מכירים ברב שעד לפני חודשיים לא הכירו בו. אבל הפחד מהעתיד שלנו – הוא לא נופל על אף אחד, מההתבוללות שאנחנו מביאים לכאן, מהבושה שאנחנו שמים על רבנים. השר קרא, אתה לא יודע, אני אגיד לך: החוק שאני הבאתי משאיר את כוח הגיור בידי הרבנות הראשית. אבל מה? הוא קצת מפרק את המונופול. הרי אנחנו יודעים, יש רב ראשי לישראל שהבית הזה בחר אותו, שעשה הסכם טיעון על זה שהוא מכר גיורים. זה יותר טוב? תגיד לי אתה את האמת. רב ראשי שנבחר כי יש לו מונופול, והוא מוכר גיורים בכסף, ועל זה עכשיו הוא עשה הסכם טיעון והוא נכנס לשנים לבית-סוהר, על גיורים – אז איפה אנחנו עומדים בתוך הסיפור הזה? באמת, אין לנו בושה? עכשיו, למה מתנגדים? הרי השר לוין, שברח מכאן – קיבלת עדכון, השר קרא? <השר איוב קרא:> לא. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא? השר לוין שברח והשאיר אותך לענות לי, כי בדפים שחילקו לנו כתוב שהוא עונה; הוא עמד פה בפעם הקודמת. אתה יודע מה הוא אמר? זה החוק הכי חשוב שיש בכנסת, ככה הוא אמר, אבל יש שיקולים קואליציוניים ואנחנו מתנגדים, צריכים להתנגד – בזה אני מוסיף את הפירוש. אבל בשורה התחתונה אתה, להבדיל מהשר לוין, יודע שאצלי כולם נולדו שווים והזכויות שוות. אנחנו מכירים הרבה שנים, אני לא צריך לקבל ממנו ציונים. על זה ששולחים שר דרוזי לענות על שאלת גיור, שלא ימשוך אותנו לפינה הזאת של הכאילו-אפליה, מפני שהצרחות שלו הן אלה שאומרות שזאת האפליה בהקשרים האלה. אבל באמת, סוגיית הגיור היא סוגיה שבגלל זה חברי הכנסת הערבים, ואני לא בא אליהם בטענה, עומדים בצד אף-על-פי שהם אופוזיציה; הם לא יצביעו אתנו, אבל הם יודעים שזאת סוגיה דתית יהודית, ולכן הם לא מצביעים. אני חושב שזה מנהג הכנסת הרבה שנים בהקשרים האלה. אבל לענות, להיות חשוף בצריח בשאלה רגישה כמו סוגיית הגיור, שמעליבה מאות אלפים של אחינו שבאו מחבר-המדינות – דרך אגב, היא גם אחרי זה מוליכה לעניין שיקברו אותם לחוד, גם אם הם חיילים; שתהיה להם תקנה, או חוק שונה, מפני שהם חיילים והם נפלו אחרי שלא הכרנו ביהדות שלהם. וגם אם הם רצו, אמרנו להם שהם יכולים להיות יהודים רק אם הם יחבשו כיפה וילבשו ציצית כמו שאני לובש, בהקשרים האלה, אבל את זה לא רוצים לסדר. ופרשת השבוע, לך אני לא צריך להגיד, אתה יודע, נבי שועייב, פרשת יתרו. ככה כתוב: "וישמע יתרו כהן מדין חֹתן משה את כל אשר עשה אלוקים, – והוא נתן לנו אולי את אחת העצות הכי טובות שיש. ואני אשאל אותך איזה גיור הוא עבר? <השר איוב קרא:> אני לא יודע. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה לא יודע. אם הוא היה עובר גיור לא הייתם הולכים לנבי שועייב, נכון? <השר איוב קרא:> יש כאלה שאומרים כן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יש כאלה שאומרים כן. אז נגיד שהוא עבר גיור. לא כתוב בשום מקום. והוא נתן עצה נהדרת למשה. <השר איוב קרא:> זה נשאר לך לדמיון. לדמיון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. בשורה התחתונה, כיוון שאני רוצה לראות תכף את השר לוין חושב, ובטח אחרי זה אתה תתנגד ואני אענה עוד פעם – אנחנו צוחקים, אבל הסוגיה הזאת היא סוגיה כואבת. היא לא רק סוגיה דתית, היא גם סוגיה של אנשים שמעליבים. וגם, גברתי היושבת בראש מכירה את העיוותים הקשים האלה. אני לא יודע איך היא תצביע, אבל אני אומר לך, כמו לרוב חברי הקואליציה, שאם זה היה תלוי בהם הם היו מצביעים בעד החוק הזה, מפני שהם מכירים את העוול שנגרם, בעיקר לעולי חבר-המדינות; את זה שהמבחן היחיד שיש להם, אם הם יהודים או לא יהודים, זה משהו שקובע, אם אתה רוצה, מישהו שחושב שלנשים אסור לשרת בצה"ל, והוא גם קובע אם הם יהודים או לא. וגם בתוך הצעת החוק הזאת – זה משאיר את זה בתוך העולם האורתודוקסי, אבל קצת מפרק את המונופול, נותן גמישות גדולה קצת יותר לרבני עיר להקים עוד בתי-דין, ולא שאתה תהיה חייב ללכת לאותה עיר שלך. גם את זה הממשלה הזאת לא נותנת. ואם עכשיו תשאל את חברי הקואליציה למה, נראה מה התשובה שהם ייתנו לך. ואני אמרתי לך, אתה תראה מי יבוא להצביע על ההצעה הזאת, ואני לא מתנצל בפני חברי חברי הכנסת שאני כל שישה חודשים מעלה את זה עוד פעם. אני חושב שאת ההצעה הזאת היו צריכים להעלות שרת הקליטה, ושר הדתות, וסגנית יושב-ראש הכנסת, וכל מי שהעלייה הזאת וזהותה היהודית-דמוקרטית של מדינת ישראל חשובה לו בהקשרים האלה. אבל מה כולם יגידו בראש? רפורמים, קונסרבטיבים. בהקשר הזה דווקא צריך להגיד תודה אפילו לאחים הרפורמים והקונסרבטיבים שלנו – החוק הזה לא דן בגיורים שלהם, הוא דן רק בגיורים אורתודוקסים; אבל הם, בהכירם את חשיבות החוק, החליטו לעמוד בצד ולא להתנגד לו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני רואה שהשר קרא קיבל פתק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> פשוט עשר הדקות שלך תמו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז אני מודה לך. תודה. אני ארד, ואני אנצל את שלוש הדקות הבאות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בסדר גמור. תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. כאמור, ישיב לנו בשם ראש הממשלה השר איוב קרא – בבקשה, אדוני. <השר איוב קרא:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אליעזר שטרן היקר – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אלעזר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אלעזר. <השר איוב קרא:> – – אצלנו הדרוזים, ברוך השם, חוקי הגיור ברורים מאוד. אין לנו בעיה, ברוך השם. אף אחד לא יכול להיכנס, אף אחד לא יכול – אני חייב להגיד. <קריאה:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה על התשובה, אתה יכול לרדת. <קריאה:> תודה רבה. <השר איוב קרא:> אבל כחלק מכל העניין הזה, היות שאני צריך לייצג את ראש הממשלה פה, אני רוצה לומר לך שהצעת החוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ז–2016, שלך, אדוני, עלתה בתחילת ינואר בוועדת השרים לענייני חקיקה. עמדת הממשלה הייתה לדחות את הדיון בשלושה חודשים. למעשה, ועדת השרים לא קיימה דיון לגופה של ההצעה, ועל כן לא התקבלה עמדת ממשלה מסודרת של הממשלה בעניין. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <השר איוב קרא:> לא התקבלה עמדת ממשלה מסודרת בעניין אז, לפני שלושה חודשים. מכל מקום, לגופו של עניין אנו סבורים שעל הממשלה להתנגד ולדחות את ההצעה – כדלהלן: לפני כ-20 שנה התכנסה ועדת נאמן, ועסקה בתחום הגיור כשהעיקרון המנחה שעמד לנגד עיניה היה הצורך בשמירה על אחדות העם באמצעות גיור אחד המוסכם ומקובל על הכול ומאושרר על-ידי הרב הראשי. מסקנותיה של ועדת נאמן התקבלו על דעת הממשלה בסדרת החלטות ממשלה, ובהתאם לכך הקימה הממשלה את מערך הגיור ובתי-הדין לגיור הכפופים לרב הראשי; זאת, לשם קיומו של הליך גיור אחד המקובל על הרבנות הראשית ועל מוסדות המדינה, דבר שישמור על אחדות העם ועל כבודם ומעמדם של המתגיירים. לעומת זה, עיקרה ומטרתה של הצעת החוק הנ"ל לאפשר גיור על-פי מגוון הרכבי בתי-הדין שממומנים על-ידי עצמם ואשר אינם נדרשים להיות כפופים לרב הראשי. דבר זה יכול להוביל למגוון גיורים שעלולים לא להתקבל על-ידי הרבנות הראשית, וזה ייצור סוגי מתגיירים ורמות שונות של מתגיירים, וממילא יפגע במתגיירים שגיורם לא יוכר כראוי וכן יהיו פגיעה באחדות העם ויצירת מחלוקת וקיטוב. זו הייתה מטרה שהממשלה ראתה לנכון לאמץ, כאמור, בעקבות ועדת נאמן. אני רוצה לומר – הזכרת כאן את פרשת יתרו, האלוף במילואים, והיה לי הכבוד לעבוד לצדך ולהיות בקשר אתך עוד לפני שנכנסת לבית הזה. אני יודע עד כמה היה חשוב לך הקשר עם צאצאי יתרו. לפי מה שאנחנו יודעים, לפי התורה, יתרו היה היועץ מספר אחת למשה רבנו, וגם היום אנחנו, כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו, עושה הכול כדי לייעץ לעם ישראל, לפחות בכל מה שקשור במזרח התיכון – – – <אכרם חסון (כולנו):> לא קיבלנו תמורה. <השר איוב קרא:> אבל לא קיבלנו תמורה. עד היום אנחנו עצמנו לא גילינו אם באמת הוא הפך להיות יהודי או נשאר דרוזי. לכן הפרשה השבוע והכבוד שהוא זוכה לו מחייבים אותנו להתייצב תמיד בנאמנות לדרך הזאת שהוא התווה וקיווה ועשה הכול כדי לסייע לעם ישראל. אני מקווה שהמחלוקת הזאת בעניין הגיור תהיה הבעיה האחרונה שאנחנו נצטרך להתמודד אתה. אני חושב שיש פה סוגיה שמחייבת מחשבה יותר רחבה בהמשך. כרגע עמדת הממשלה היא לדחות את ההצעה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר איוב קרא. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, שלוש דקות שלך, שביקשת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ידידי השר קרא, יתרו הביא עצה מבחוץ, לא בפתק. השר לוין, צרחת עלי קודם אם אני לא מתבייש – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא צרחתי עליך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אומר צרחת, עזוב אותך, אם אני לא מתבייש – – <שר התיירות יריב לוין:> אתה מתלהם. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – ואני אשאל אותך: מותר להתווכח, נכון. באמת אתה לא רואה את האבסורד הזה? אל תלמד אותי, אני מקווה שאתה לא רוצה ללמד אותי איך להתייחס בשוויון למי שלא יהודי. אתה לא יכול ללמד אותי. אמרתי לך, לא בגלל חוק ההסדרה, בגלל מה שאמר השר קרא – – <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שכן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – על השנים שאני מכיר וחי עם הדרוזים ועם הבדואים ועם מי שאתה רוצה. <שר התיירות יריב לוין:> חבל שזה לא – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל כשאתה נותן לו, כשאתה בורח מלענות על הגיור, כשאתה יודע מה אתה אמרת לי, וגם אני יודע על החשיבות – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא נכון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, אתה יצאת מהאולם. <שר התיירות יריב לוין:> – – – שום דבר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> וגם בניגוד למה שכתוב, אתה לא שמעת. <שר התיירות יריב לוין:> אני לא בורח – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כתוב שאתה עונה לי, ואתה לא רצית לענות לי את התשובה הזאת. <שר התיירות יריב לוין:> לא נכון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ואני רוצה להגיד לך: תסתכל מי לא יהיה באולם הזה בהצבעה הזאת או מי יתבייש מלהצביע נגד החוק הזה. אני יודע שגם אתה – לא מתבייש, אבל זה לא נעים לך. אתה יודע את החשיבות, אתה יודע את המאמצים – – <שר התיירות יריב לוין:> אני לא מתווכח על זה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – אתה יודע את ההסכמים שהגענו אליהם על זה – – <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – ולא משנה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – להגיע להבנה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל הגענו להבנה. זה שקר. הגענו להבנה עם הבית היהודי – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, זה לא – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה שקר. <שר התיירות יריב לוין:> – – – עובדה שזה לא אושר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז בוא נדבר. היה אתמול דיון על מעמד הכנסת. תכף נדבר עליו מילה. אבל החוק הזה, שהגענו להסכמה עליו – עם ראש הממשלה, דרך אגב, אתה יודע שבלילה אחד בשתי דקות ביטלתם. תגיד לי, מה זה כבוד הכנסת? בית-המשפט העליון? אני אגיד לך מה זה כבוד הכנסת – שחוק גיור שעובדים עליו שנתיים או חוק גיוס שעובדים עליו שנה וחצי לא מבטלים אותם בהסכם קואליציוני של שתי דקות בלילה. זה כבוד הכנסת. <שר התיירות יריב לוין:> לא נכון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה הביזוי. <שר התיירות יריב לוין:> באה הממשלה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה יודע מה זה כבוד הכנסת? אני אגיד לך. <שר התיירות יריב לוין:> באה הממשלה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שיושב-ראש הכנסת יכול לדבר אתנו על איך זה שנשיא המדינה יושב פה, ויושב-ראש הכנסת יושב, ביום חג, ואין פה אפילו רבע מחברי הכנסת – זה כבוד הכנסת. בית-המשפט העליון זה כבוד הכנסת? אני אגיד לך מה זה כבוד הכנסת – שחבר קואליציה אחד מאיים שהוא יצביע נגד, אז מקימים לו ועדה. זה כבוד הכנסת. כבוד הכנסת – זאת הבעיה, שבאה לפה אורחת חשובה כמו נשיאת בית-המשפט העליון, ואנחנו מנצלים את הזמן הזה לעשות אתה את ההתחשבנות הזאת. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרנו, ראש הממשלה בארצות-הברית – דיברת במקומו. אתה חושב שאם ראש הממשלה היה עומד פה הוא היה משתלח בבית-המשפט העליון? <שר התיירות יריב לוין:> אני לא יודע, אני לא יודע. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הרי אתה דיברת בשמו. <שר התיירות יריב לוין:> לא יודע. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ניצלת את זה, או היושב-ראש רצה לנצל את זה, שבאירוע חגיגי אנחנו לא יכולים לענות, ואני אומר, לא הרגשתי נוח להתערב – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – אירוע חגיגי. זאת הדמוקרטיה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – לא הרגשתי נוח. אבל מי שניצל את ההזדמנות זה אתה – – <שר התיירות יריב לוין:> רק – – – שלכם – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – והיושב-ראש שנתן לך. <שר התיירות יריב לוין:> יושב-ראש האופוזיציה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עכשיו אני רוצה – אני צריך לסיים, נכון? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בדיוק עכשיו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז הנה, אני יודע לפני שאומרים לי. השר לוין, אני מבקש ממך, באמת. אני עומד פה כל חצי שנה, ואני לא יודע אם בעוד חצי שנה אני אעמוד פה, מפני שכנראה, יכול להיות, שכולנו נהיה בפגרה כפויה לקראת בחירות, יכול להיות. ואני לא יודע אם אני אעמוד פה באותו כובע. אבל תעשה אתה משהו. אם אתה אמרת לי שזה הנושא הכי חשוב, בכנסת הקודמת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – לא עשיתם כלום חוץ מזה שמחאנו יחד כפיים ל-2,260 תינוקות לא יהודים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – יהודים, אבל אתם לא מכירים בהם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – כיהודים, שנולדו כאן מאז. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. כעת נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ז–2016, כפי שהוצעה כאן על-ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 37 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ז–2016, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 26 חברי כנסת בעד, 37 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ז–2016, לא התקבלה. לפרוטוקול, חברת הכנסת עליזה לביא מבקשת להירשם כתומכת בהצעת החוק. <הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – מטרת שירות המילואים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/284/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עפר שלח) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המילואים (תיקון – מטרת שירות המילואים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עפר שלח. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, גברתי, חברי חברי הכנסת, לא חוק מז'ורי אני מבקש להביא בפניכם היום, אבל סיפור שההשלכות שלו בדרך שבה הצעת החוק הזאת – שתכף אני אפרט בפניכם – התגלגלה, מלמד כל כך הרבה על הממשלה הנוכחית, על ועדת השרים שלה לחקיקה ועל אחריותו של שר הביטחון היושב בתוכה. קודם כול, למהותה של הצעת החוק – הצעת החוק עוסקת בתופעה ידועה, שלפיה חיילי מילואים שבמהלך שירותם הצבאי אירע אירוע אזרחי או פלילי, שאחר כך מתברר בבתי-המשפט, והם נדרשים גם להכנה לעדות וגם אחר כך להופיע לעדות בבית-המשפט; חיילי המילואים האלה, היום הדבר הזה איננו נחשב להם ליום מילואים והם אינם מפוצים עליו, אף שהאירוע – ואני מדבר על עדים, חברי יענקל'ה פרי, אני מדבר על עדים, לא על נאשמים; נאשם זה סיפור אחר, אבל עד שהיה בשירות מילואים, ובאירוע הזה – וזה מה שהקפיץ אותי, סיפור של תאונת אימונים שאירעה במהלך שירות מילואים, ונקראו אנשים לעדות, וזה עוד פעם ועוד פעם, ויש הכנה לעדות הזאת וזה ימים שלמים, וזה בדרך כלל גם בבית-משפט שיכול להיות בפריפריה באיזה מקום, ועל הימים האלה הם לא זוכים לפיצוי; זה לא מוכר להם כימי מילואים. מה יותר אלמנטרי מזה? זה כל כך אלמנטרי, שעד 2012 היה הסדר שבמקרה של תביעה אזרחית, חייל כזה שנקרא לעדות, זה נחשב לו ליום מילואים. רק שההסדר הזה פקע. ואני ביקשתי בהצעת החוק הזאת לעשות שני דברים: א. להחזיר את המצב לקדמותו; ב. שגם למי שנדרש למשפט פלילי, כעד – אני חוזר ומדגיש, כעד ולא כנאשם – זה ייחשב לו, גם ההכנה לעדות וגם העדות עצמה ייחשבו לו והוא יקבל על זה ימי מילואים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> וגם שיתייצב במדים. <עפר שלח (יש עתיד):> כן, מי כמוך, חברי עמר בר-לב, שהיית גם בכנסת הקודמת יושב-ראש ועדת המשנה לכוח-אדם – אנחנו יודעים מה המשמעות של שירות המילואים, כמה מעט אנשים משרתים במילואים, כמה העול היחסי שמוטל על האנשים האלה שמשרתים במילואים – ואגב, הנקראים לעדות הם בדרך כלל אנשים שמשרתים הרבה, זה מג"ד, זה מ"פ, זה אנשים שעושים 40, 60 ו-80 ימי מילואים בשנה, כמה העול היחסי הזה מקשה על חייהם היום, כמה המילואים הפכו להיות עניין של מתנדבים, ויש האומרים – ואפילו פורום כזה כבר קם, של חיילים – הפכו להיות הפראיירים של המדינה. אז התיקון של הדבר הזה, שאיננו נוגע להרבה אנשים ובוודאי איננו כרוך בכסף, אני העליתי אותו, השר קרא, ולתומי גם על-ידי דברים שנאמרו לי על-ידי חברים בוועדת השרים לחקיקה, כולל שרת המשפטים שעומדת בראשה – תיקון הגיוני, זה תיקון חיובי, אנחנו נהיה בעדו. ואז קרה מה שקורה בוועדת השרים לחקיקה בכנסת הזו – דחו בשבוע, הסכמתי; דחו בעוד שבוע, הסכמתי; דחו בשבועיים, הסכמתי. כל הזמן הזה אני מנהל משא-ומתן עם לשכת שר הביטחון. לשכת שר הביטחון אומרת לי: אנחנו בעד, זה דבר הגיוני, זה חשוב לנו, שירות המילואים חשוב לנו. וכל הזמן הזה לא קורה שום דבר. ובסוף ההצעה בשבוע שעבר מקבלת דחייה של שלושה חודשים, דהיינו יעמוד לגורלו לקץ הימים. כל הזמן הזה כמובן כל הרטוריקה היא: אנחנו בעד המילואים, אנחנו מודעים לצדק שבהצעת החוק, אנחנו מודעים לזה שזה לא עולה כסף, אנחנו נהיה בעד זה; רק הידיים ידיים אחרות לגמרי מן הקול. עכשיו, אני מחבר את זה ברשותכם למשהו שגם הוא אירע השבוע. השבוע הגיעו אלי, גם דרך הפורומים של ארגוני העצמאים וגם דרך פורומים של מילואימניקים, עשרות תלונות של עצמאים שמשרתים במילואים, שאינם מפוצים בפיצוי מוגבר, כפי שקבע שר הביטחון בעקבות הצעת חוק שלי, והודיע ברבים: אני אחראי לזה, יהיה פיצוי של עוד 25% כמו שהבטחתי, אנשי המילואים יפוצו. רק מה, בפועל לא קורה שום דבר, גרוש לא מקבלים. פניתי לשר הביטחון יחד עם ראש להב, ראש ארגון העצמאים הגדול. פניתי לשר הביטחון, אנחנו בשבוע הבא נביא את זה להמשך חקיקה, כי אין לי ברירה. אין ברירה, כשהדברים לא נעשים, הולכים עליהם בחקיקה. אני לא רוצה על שמי, אני רוצה שהדבר הזה יסודר, רק הוא איננו מסודר, ואני מחבר את זה להצעת החוק שלפניכם, כי פעם אחרי פעם הממשלה הזו, בכל עניין, ובטח בעניינים שעליהם יש קונסנזוס מוחלט שלכולם ברור כמה הם צודקים, אומרת דבר אחד ולא עושה שום דבר, קרי עושה דבר אחר. אז החוק הזה, שהוא חוק כל כך פשוט וכל כך צודק וכולם מסכימים אתו ולא נעשה בו דבר, רק מוכיח דבר אחד – המילואימניקים והעצמאים, כולם הפראיירים של הממשלה הזאת ושל שר הביטחון הזה ושל כל מי שמבטיח להם הבטחות ואיננו עומד בהן, ואני מניח גם כל מי שיצביע נגד הצעת החוק הזאת, כי זה מה שקבעה ועדת השרים לחקיקה, ואין לנו מושג למה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. ישיב לנו, בשם שר הביטחון, השר איוב קרא. בבקשה, אדוני. <השר איוב קרא:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת עפר שלח היקר, כנסת נכבדה, התבקשתי על-ידי שר הביטחון להעביר לך את תשובתו בעניין הצעת החוק. הצעת החוק מבקשת להוסיף מטרה למטרות הקריאה למילואים, כך שניתן יהיה לקרוא בצו לאזרח לשירות מילואים גם במקרים שבהם רוצים לזמנו לעדות או לבירור או לחקירה או להכנה לעדות מטעם המדינה בתביעות אזרחיות או פליליות בקשר לפעילותו בכוחות הביטחון. כיום, כאשר אזרח מזומן לעדות בבית-המשפט, הרי שבהתאם לתקנות ועל-פי החלטת בית-המשפט, הוא זכאי להחזר בגין הוצאותיו. לעומת זה, אזרח שהנו עד הנקרא לחקירה במשטרה או להכנה למתן עדות בפרקליטות אינו זכאי להחזר כלשהו. לעומת המצב בהליכים האזרחיים, הרי שמי שזומן להעיד בפני בית-דין צבאי זכאי כמובן להחזר הוצאותיו, אלא שלהבדיל, בהליכים בבית-הדין הצבאי הוא זכאי אף להחזר מסוים בחקירתו במצ"ח, בהכנה לעדותו, ואם הוא מעיד בפני ועדת חקירה וכדומה. בכל אלו משלם צה"ל את הוצאותיו של העד, בניגוד למצב של אזרח רגיל – כאמור לעיל. הנה כי כן, כבר כיום קיימת אפליה לטובת אזרח או חייל שצריך לתת עדות בבית-הדין הצבאי, לעומת מקבילו האזרח. אך יתרה מכך, משרד הביטחון וצה"ל קיימו עבודת מטה רחבה, אשר הסתיימה זה מכבר. בהתאם לעבודת המטה שתאושר בקרוב, יועלו החזרי הוצאות של העדים מעל החזר ההוצאות הניתנות כיום. כאמור, כבר היום החזר ההוצאות גבוה יותר וניתן במקרים שבהם לא ניתן באזרחות. אשר על כן, אני מציע כי מליאת הכנסת תתנגד להצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר איוב קרא. האם חבר הכנסת עפר שלח מעוניין לחזור? <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא מעוניין? לא מעוניין. אם כן, רבותי, אנחנו נצביע כעת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הממשלה מבקשת הצבעה שמית, אז בבקשה, מזכירות. ניתן דקה אחת למזכירות להתארגן להצבעה השמית. <עפר שלח (יש עתיד):> דוד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, ההצבעה היא שמית, בבקשה להתארגן. גברתי מזכירת הכנסת, בבקשה להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לעשות סבב נוסף של חברי הכנסת שעדיין לא השתתפו בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת אראל מרגלית – בעד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. האם יש מישהו באולם, חברות או חברי הכנסת, שעדיין לא הצביעו ומעוניינים בכך? אין. תמה ההצבעה. אני מבקשת לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את תוצאותיה. תוצאות הצבעה: בעד – 31 חברי כנסת, 43 מתנגדים. אני קובעת כי הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – מטרת שירות המילואים), התשע"ה–2015, לא התקבלה. <הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3530/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אפשר לבקש שקט? <היו"ר טלי פלוסקוב:> מרגישים בניסיון של סגן יושב-ראש. <מאיר כהן (יש עתיד):> של מנהל בית-ספר. של מורה, מורה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. מנהל בית-ספר ומורה, כן. בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> החיים שלנו בתוך הבועה הצינית של הפוליטיקה מובילים אותנו לעיתים לרגעים משמעותיים ומכוננים, לחוקים שיש להם השלכה ממשית על האזרחיות והאזרחים שהכי הכי צריכים אותנו, לחוקים שיש להם אמירה ערכית ויהודית ראשונה במעלה. חברות וחברים, כמו רבים אחרים, הייתי מעדיף לוותר על נחיצותו של חוק זה. חבר הכנסת יצחק הרצוג, אתה מפריע לי. תודה רבה. כמו רבים אחרים הייתי מעדיף לוותר על נחיצותו של חוק זה. הלוואי שהיה נמנע מאתנו הצורך להתמודד כאן במדינת ישראל עם תופעות של הדרה ואפליה עדתית כמעט 70 שנים לאחר הקמתה, אולם לצערנו, המצב אינו כך, וממש מתחת לאפינו מתרחשת אפליה של מוסדות חינוך חרדיים אשכנזיים כלפי תלמידים, ובעיקר תלמידות, ממוצא ספרדי. מה זה מפלים? מסרבים להכניס אותם לבתי-הספר, מסרבים לרשום את אותן בנות לבית-הספר מחשש, חלילה, שהן תשבנה ליד התלמידות האשכנזיות. ולמה? כי הן ספרדיות. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה זה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> רק השנה הגיעו אלי 12 פניות של בנות ספרדיות שישבו בביתן ולא פתחו את שנת הלימודים כמו יתר בנות גילן. התירוצים שנאמרו לאימהות של אותן תלמידות היו מקוממים, ולעתים אף נאמרה להן האמת בלא כל בושה. אומר מנהל בית-ספר לתלמידה: מפני שאת ספרדייה. ואומר לאימא שלה: אם את תמשיכי לעשות בעיות, גם הבת הגדולה שלך תורחק מבית-הספר. <קריאה:> בושה. <מאיר כהן (יש עתיד):> העובדה שאותן אימהות פנו גם אלי מדגישה את עומק השבר, את עומקו של העוול. אותן אימהות פנו אלי כי הן קצו בקשר ההסכמה שבשתיקה שבו עוטף העולם החרדי את התופעה הבזויה הזאת. <מיקי לוי (יש עתיד):> מוזס, תקשיב למה שהוא אומר. תקשיב, תקשיב. <מאיר כהן (יש עתיד):> ונשאלת השאלה, רבותי חברי הכנסת: איזה צידוק יש לדבר המביש הזה? איזה צידוק – הלכתי? מוסרי? חברי לקואליציה, במיוחד אנשי ש"ס, כולנו, הליכוד, תארו לעצמכם את המצב הבא, מירב: תיכון "אליאנס" ברמת-אביב שבתל-אביב אינו מוכן לקבל לשורותיו את שלושת התלמידים האלה – מובן שהשמות הם פרי דמיוני: דודו דוד ביטן, אריק מכלוף דרעי, מירי סיבוני. מה הייתם עושים, תגידו לי? הייתם שותקים? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – מרוקאים – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> השרה רגב-סיבוני, את היית שותקת? אריה מכלוף דרעי, "פֵין תינה"? איפה אתה? אריה מכלוף דרעי, אתה היית שותק? כחלון, היית שותק? חזן, היית שותק? אמסלם, היית שותק? מועלם, היית שותק? ביטן, היית שותק? נגוסה, היית שותק? ביטון, היית שותקת? אתם הייתם שותקים? ובכן, סליחה, זו המציאות, רק שהיא לא מתרחשת בתיכון "אליאנס" ברמת-אביב ולא בתיכון "זינמן" בדימונה, אלא בבית-שמש, בירושלים, ובעוד יישובים שיש בהם אוכלוסייה חרדית. <משה גפני (יהדות התורה):> למה מנעת מהתלמידים הספרדים תקציבים? למה מנעת מהם תקציבים – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> יתרה מזו, ולידיעת שר החינוך, סגנו ואנשי הקואליציה, גם בשעה זו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז. קייטנות לא נתתם לספרדים החרדים, קייטנות. ילדים בשדרות – מנעת מהם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> גפני, גפני, גפני, גפני, גפני, יש פעמים שגזענים מורידים – יש פעמים שגזענים מורידים את הראש. תתבייש לך, גזען שכמוך. אתה עוד בא לכאן? צא החוצה, תתבייש. צא החוצה, תתבייש. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם צבועים, אתם צבועים. <מאיר כהן (יש עתיד):> צא החוצה, תתבייש. גזען שכמוך. צא החוצה, תתבייש. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. אני פה, אני פה. אתה תתבייש, אתה תתבייש. מנעתם מהספרדים החרדים – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה לא מקבל בת משפחה שלי כי היא מרוקאית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, אני מבקשת להירגע. חבר הכנסת גפני, תודה, תודה. <מאיר כהן (יש עתיד):> תתבייש לך, תתבייש לך. גזען, לך הצדה. לך הצדה, תתבייש. לך, תתבייש, גזען שכמוך. גזען שכמוך. הגזענים מדברים, תגיד לי? הגיע הזמן שיסבירו לגזען כמוך. מקומך לא בכנסת ישראל. אני לא מתווכח אתך על תקציבים. אני מרוקאי, אתה לא מקבל את בת המשפחה שלי, יא גזען שכמוך. תתבייש לך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> את, היושבת-ראש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – שטויות – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> גזען שכמוך. תתביישו לכם, גזענים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת גפני, אני מבקשת להפסיק. אני מבקשת מכם להפסיק. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני לא מדבר על חרדים, אני מדבר עליך. אתה גזען, לא החרדים גזענים. אתה גזען. אתה יכול לענות כמה שאתה רוצה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת כהן, חבר הכנסת כהן, אני חוזרת על בקשתי. תפסיקו. <מיקי לוי (יש עתיד):> עצם זה שעלה זה בושה. <מאיר כהן (יש עתיד):> חברי השר אריה דרעי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא. אני רוצה לשמוע מה הצעת החוק של חבר הכנסת כהן. זה לא צריך להיות דו-שיח כאן. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – עצם העלאת הנושא – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בסדר, גפני. אני מבקשת לחזור למקום ולהירגע. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו בשנת 2017 – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> קשה לשמוע את זה, אה? קשה לשמוע את זה. חשבתי שאתה תעדיף ללכת לשתות קפה, כי מה תוכל לענות על זה, תגיד לי? <משה גפני (יהדות התורה):> ממש לא קשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה תוכל לענות לנערות האלה, שגבן, חרצת בו חריצים של בושה? מה אתה יכול לענות להן, תגיד לי? אתה עוד עולה לדבר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר, תהיה לך עכשיו אפשרות לענות. אני מבקשת לא להפריע. <מאיר כהן (יש עתיד):> תישאר פה, סגן שר החינוך. אויה לכם, אויה לבושה שלכם. אויה לבושה שלכם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – אני אענה. <מאיר כהן (יש עתיד):> ראו מה עזות המצח שלכם. אתם עומדים כאן ומפריעים לי במקום להתבייש וללכת הצדה. אני רוצה לראות כאן את כל אנשי ש"ס. זו המלחמה שלכם כמו שהיא שלי. המלחמה גם שלכם. ממה אתם מפחדים? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – בין הספרדים לחרדים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני. <מאיר כהן (יש עתיד):> ממה אתם מפחדים? <משה גפני (יהדות התורה):> מנעתם מהם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, אני מבקשת להפסיק להפריע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה נגד הצעת החוק? <מאיר כהן (יש עתיד):> כי מה יש להם להגיד? אני רוצה להמשיך, גברתי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אתה תשמע, אני עוד מעט עולה. הוא אמר שאני גזען? <קריאה:> מה, זה שקר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> התופעה הזאת, על-פי משרד החינוך – ואם תגיד שזה שקר, אני עכשיו נותן לך נתונים – על-פי משרד החינוך התופעה הזאת התעצמה בשנים האחרונות. התופעה גדלה ב-300%, גברתי היושבת-ראש, כאשר 70% מהתלונות שנבחנו נמצאו מוצדקות. אומרים לי את זה אנשי משרד החינוך. אני אומר להם: רבותי, למה אתם לא פועלים? הם מורידים את העיניים ואומרים לי: מאיר, זה גדול עלינו. זה לא נגד חרדים, זה לא נגד דת; זה נגד אפליה. בבית-הספר שלי קיבלתי ילדים ערבים. לא העז אף אחד להגיד להם: מפני שאתם ערבים אתם לא תלמדו. ואם מישהו היה אומר דבר כזה, אני הייתי מתייצב בפתח בית-הספר ולא נותן לו לדרוך בבית-הספר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> למה פגעת בהם? <מאיר כהן (יש עתיד):> אבל אצלכם הכול מותר. ואם לא די, במקום לפחות לבלוע את הבושה ולשתוק, אתם גם עומדים כאן וצועקים ולא נותנים לדבר. זה לא יעזור לאף אחד מכם. אני אמשיך לעמוד כאן בכל הזדמנות. אין בזה פוליטיקה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זאת לא פוליטיקה. למה בגדת בהם? למה בגדת בילדים האלה? <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא הליכוד, זה חבר כנסת וקבוצה של חברי כנסת שאכפת לנו. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתה היית בממשלה. <מאיר כהן (יש עתיד):> כשאני הייתי בממשלה טיפלתי ועצרתי את התופעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אשר, אני מבקשת שלא להפריע. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זאת צביעות, זאת צביעות. <מאיר כהן (יש עתיד):> אשר, זה לא יעזור לך, אתם גזענים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתה צבוע. <מאיר כהן (יש עתיד):> ואתה גזען. אתה יודע מה? הולך. אתה גזען. בגלל מי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יעקב אשר, אני פעם אחרונה מבקשת ממך לא להפריע. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתם התרגלתם לזה שאתם חושבים שאתם מלכי הכנסת. אנחנו נגיב לגזענים ונילחם בגזענים. ואתה לא תצליח להשתיק אותי, בטח ובטח, וגם לא אחרים. לא יעזור לכם. אני נולדתי במרוקו, עליתי למדינה הזאת ולא האמנתי שישבו אצלי בחדר אימהות מרוקאיות בשנת 2017 ויגידו לי: אנחנו מפחדות ללכת לשם כי מאיימים עלינו. אמרתי: אתן רציניות? הן אמרו לי: כן, מאיר. לא נותנים לנו ללמוד כי אנחנו עיראקיות; לא נותנים לנו ללמוד כי אנחנו ספרדיות; לא נותנים לנו ללמוד כי אנחנו מרוקאיות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לנו לא נותנים ללמוד כי אנחנו חרדים. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה שההצעה שלי מבקשת, גברתי היושבת-ראש – אגב, אני מבקש שההצבעה תהיה שמית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שמית, אנחנו צריכים רשימה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני אגיש לך. במרוקאית יש משפט שאומר: תבע אלגדב תה לבאב דר. <קריאה:> תבע אלגדב תה לבאב דר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עכשיו תתרגם לנו. <מאיר כהן (יש עתיד):> לך אחרי המשקר עד לפתח ביתו. אני רוצה הצבעה שמית. אני רוצה שכל מי שבכנסת הזאת שמצביע נגד, שמו יתנוסס לדיראון עולם. זאת הזדמנות לתקן את המציאות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני חוזר שוב: לא חרדים, לא שמאל, לא ימין, מדינה יהודית ודמוקרטית, שבראש ובראשונה צריכה לעשות חשבון נפש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה שאני מבקש, שמוסד שממשיך עם האפליה הזאת, לא יתקצבו אותו, יפסיקו את תקצובו. ושמשרד החינוך לא יספר שיש תקנה 5. לא מפעילים את תקנה 5, אדוני סגן השר. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בושה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/379/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, יש לנו הצעה שהוצמדה להצעה הזאת, היא הצעה של חברת הכנסת מרב מיכאלי: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב אפליה), התשע"ה–2015. גברתי, עד שלוש דקות לרשותך להציג את ההצעה. אם יהיה צורך בהצבעה שמית, אז כמובן אתם צריכים להגיש לנו רשימת 20 חותמים להצבעה. בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להוסיף על דבריו, איך להגיד, שבאו מהלב, של חברי חבר הכנסת מאיר כהן, שבאמת דיבר פה מדם לבו. אני חושבת שאי-אפשר היה לטעות בזה. אבל אני רוצה לדבר, נוסף על המקרים שחבר הכנסת כהן דיבר עליהם, על התלמיד, שאני לא רוצה לנקוב דווקא בשם שלו, התלמיד בן העדה האתיופית שמתחילת השנה – הוא גר בפתח-תקווה, אגב; עיר שהייתה לי הזכות להיוולד ולגדול בה. אי-אפשר להגיד עליה שהיא עיר חרדית, גברתי היושבת-ראש. היא עיר גדולה, עיר כאילו נורמטיבית לכל דבר ועניין. תלמיד בית-הספר היסודי הזה, יוצא העדה והקהילה האתיופית, ארבעה חודשים מתחילת שנת הלימודים לא הצליח להתקבל לאף בית-ספר בעיר, למרות ניסיונות ראש העיר. פתח-תקווה – שלושה בתי-ספר סירבו לקבל אותו. שלושה בתי-ספר בפתח-תקווה סירבו לקבל אותו. לא הועילה התערבות התקשורת ולא הועילו מאמצים בתוך העירייה ולא הועילה מודעותו של ראש העיר. בתי-הספר האלה סירבו לקבל את התלמיד. את רק יכולה לנסות – באמת, אני מעדיפה שלא לנסות ולדמיין את המצב הנפשי שלו, אחרי ששלושה בתי-ספר הרשו לעצמם שלא לקבל אותו, לא לרשום אותו ללימודים. אין דבר ברור יותר מזה, שהמדינה לא יכולה לממן אפליה. יש חוק חינוך ממלכתי במדינת ישראל. יש חוק חינוך חינם, שבגללו המדינה מממנת את החינוך של חברות וחברים. אתה הפסדת את תחילת דברי, אני דיברתי על התלמיד האתיופי שלא התקבל לשלושה בתי-ספר בפתח תקווה. לצערי, המוסדות שאתם מזוהים אתם הם לא לבד באפליה, בגזענות, בעזות המצח והחוצפה לא לקבל תלמידות ותלמידים. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם דואגים לזה שיתקבלו תלמידים למוסדות החרדיים. מה שאמרו ב"צוק איתן", שר החינוך הקודם אמר: למה אתם צריכים ללמוד במקום שאין לכם מקלט? תעברו לממלכתי. הוא אמר את זה באשדוד. מה אכפת לך מהילדים האלה, שיעברו לממלכתי. התחלת לדאוג לחינוך החרדי? <קריאה:> ואם הם רוצים להיות בחרדי? <משה גפני (יהדות התורה):> הם יכולים להיות בגיל צעיר. זה שקר, כל הדבר הזה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מר גפני, לא מתאים לך הטיעון הזה. יותר מתאים לאדוני לדרוש שיבנו מקלטים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני ביקשתי ממך לא להפריע. אני חוזרת על בקשתי. תהיה סבלני. ביקשת הודעה אישית. <משה גפני (יהדות התורה):> זאת הסתה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני רק רוצה להבין אם הבנת את הטיעון. לא צריך מקלטים בבתי-הספר החרדיים, העיקר שלא יכריחו אותנו לקבל את מי שאנחנו רוצים? לא הבנתי. זה מה שאתה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, אני לא רוצה לבקש ממך לצאת מהאולם. אי-אפשר ככה. להירגע, אני מבקשת. <משה גפני (יהדות התורה):> להירגע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. תהיה לך אפשרות להגיב. אבל בבקשה, כשחברי כנסת כאן מציגים את החוק, לא להפריע. גברתי, אני הוספתי לך חצי דקה, בבקשה לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה את לא קוראת אותו לסדר? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני מודה לך מאוד, כי אני רוצה להבין את ההיגיון של חבר הכנסת גפני. אתה אומר: אני מוותר על מקלטים בבתי-הספר החרדיים, העיקר שהם לא יצטרכו לקבל את מי שהם לא רוצים? אני לא הבנתי. <משה גפני (יהדות התורה):> ממש לא. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כי ככה השתמע מדבריך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא השתמע. אני אעלה עוד רגע ואגיב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז אני אגיד לסיום דברי, כי נשארה לי באמת רבע דקה, שלא יכול להיות שהמדינה תממן גזענות ואפליה מכל סיבה שהיא. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לכן, חד-משמעית, אם יש מוסדות שמה שהם עושים זה מפעילים גזענות ואפליה בקבלת תלמידות ותלמידים, הם לא יכולים להיות מתוקצבים. זאת הצעת החוק שלנו, אנחנו מבקשות ומבקשים מכם לתמוך בה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. ישיב על שתי ההצעות הללו סגן שר החינוך מאיר פרוש. כאמור, על הצעת החוק הראשונה הוגשה בקשה להצבעה שמית. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר כהן מציע – מבקש להציע תיקון בחוק לימוד חובה התש"ט–1949: בסעיף 10א. בסופו יבוא: ובלבד שלא קיימת במוסד פטור אפליית תלמידים אסורה, לפי סעיף 5(א) לחוק זכויות התלמיד, התשס"א–2000. כך הוא גם מבקש לתקן בחוק חינוך ממלכתי התשי"ג–1953, בסעיף 11: האמור בו יסומן (א), ואחריו יבוא: נוכח השר כי מוסד חינוך שהוכר כאמור בסעיף קטן (א), עבר על הוראות איסור האפליה שבסעיף 5(א) לחוק זכויות התלמיד, התשס"א–2000, תישלל ממנו השתתפות המדינה בתקציבו. אז קודם כול, גם חבר הכנסת כהן יודע שיש את חוק זכויות התלמיד, שאומר: רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם, לא יפלו תלמיד מטעמים עדתיים, מטעמים של ארץ מוצא, מטעמים של רקע חברתי-כלכלי, מטעמים של נטייה מינית או זהות מגדרית, או מטעמים של השקפה פוליטית, בין של הילד בין של הוריו. בכל אחד מאלה: ברישום; בקביעת תוכנית לימודים; בקיום כיתות נפרדות; בזכויות וחובות תלמידים, לרבות כללי משמעת והפעלתם. אני מתאר לעצמי, אבל בכל אופן, מאחר שזה לא נאמר פה, ובאה דרישה כאילו חוק זכויות התלמיד לא מספיק ברור, אומר לחברים שאולי לרגע נבהלו או התרגשו מהשאגות של חבר הכנסת כהן – שלרגע חשבתי שהוא היושב-ראש, כשהוא אמר לרב גפני: תצא מהאולם. ואת, גברתי, הערתי לך גם, ואמרתי: לא הוא היושב-ראש, אבל אולי יש כאלה שמתרגשים משאגותיו של חבר הכנסת כהן – ואני רוצה לומר: סעיף 32(א1) לחוק הפיקוח, נאמר בו כך: נוכח המנהל הכללי כי בבית-הספר הופר איסור האפליה כאמור בסעיף 5 לחוק זכויות התלמיד, התשס"ה–2000, רשאי המנכ"ל לצוות על סגירתו של בית-הספר. כאשר נאמר בחוק שהמנכ"לית יכולה לצוות על סגירת בית-ספר כאשר היא נוכחת – כאשר נוכח, אם זה מנכ"ל – שבבית-הספר הופר איסור אפליה, לסגור בית-ספר, המשמעות היא גם להפסיק לתת תקציב לבית-הספר. אני רוצה להזכיר כאן לחברי הכנסת: הייתה ליש עתיד משמרת קצרצרה מאוד בממשלה. במשמרת הקצרצרה הזאת יש עתיד העבירו את החוק שמתנה תקצוב של תלמודי תורה, פטור, מול לימודי חול, והכניסו גם סעיף – את החוק הזה הם תיקנו. ואחר כך אנחנו הבאנו חוק אחר, ואמרנו שהאמירה הזאת והתוספת שבחוק שיש עתיד הביאו במסגרת חוק ההסדרים מיותרות, מכיוון שיש חוק זכויות התלמיד; יש גם, כמו שאני אמרתי עכשיו, את סעיף 32(א1) לחוק הפיקוח, ואנחנו באמת תיקנו את זה. אני רוצה להוסיף ולומר שבתקנות החדשות – כי הרי העברנו לפני חצי שנה את החוק שהוציא את מה שיש עתיד ביקשו להכניס לחוק, ובתקנות החדשות שהמשרד הכין יש גם פסקה ברורה ותנאי ברור שאסור לפעול בניגוד לחוק זכויות התלמיד. כשאני מדבר על מה שיש עתיד עשו במשמרת הקצרצרה שלהם, אני רוצה לומר את מה שאולי לא שמעו כאשר הרב גפני ניסה לומר לחבר הכנסת כהן. אתם לא התעסקתם בשאלה הזאת של מניעים עדתיים, כי אתם גרמתם – הוצאתם מהתקציב של משרד החינוך את האפשרות שבבתי-ספר של המוכר שאינו רשמי, לילדים שלהם, כיתות א' וב', תהיה קייטנה כמו לכל ילדי ישראל, ולא הלכתם לבדוק אם בית-הספר הזה שלא יקבל את התקציב – כאשר פירון היה שר חינוך – יש שם ספרדים או יש שם אשכנזים; לא, שללתם מכולם. למה? לא מכיוון שיש שם מניעים עדתיים, אלא מכיוון שהם חרדים. מכיוון שהם חרדים. הרב ליצמן, אני מציע שיש עתיד ישמעו את מה שאני אומר להם עכשיו. על כל פנים, לא רק בקייטנות אתם מנעתם מהמגזר החרדי. יש מושג שקוראים לו "שעות תמרוץ וטיפוח"; אם הכיתה גדולה מדי וצריכים לעודד את המורה, צריכים לעודד את בית-הספר – שיהיה עוזר, מסייע למורה. גם שעות תמרוץ וטיפוח. פירון, במשמרת הקצרצרה שלכם, גרם לכך שהחרדים לא יקבלו את זה. וזה לא היה ממניעים עדתיים, חבר הכנסת כהן, או חברי הכנסת מיש עתיד, לא, לא מסיבות עדתיות, אלא מכיוון שמדובר בחרדים. אתם, במשמרת הקצרצרה שלכם, מנעתם מאתנו את זה. ולא רק זה – גם עשיתם רעה, גם הריעותם לילדי החינוך המיוחד של המגזר החרדי. למה? ילדים מסכנים מהחינוך החרדי – – – <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא יורד. אני לא יורד, אני עונה, לא? <קריאות:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני עונה. אתם מנעתם מילדים בחינוך המיוחד כי הם חרדים, לא כי הם אשכנזים, לא כי הם ספרדים. חבר הכנסת כהן, כן, אל תעשה לי כך. פירון גרם לכך שלא יהיו לנו קייטנות, ושלא יהיו לנו שעות תמרוץ וטיפוח, ושלא יהיה לחינוך המיוחד של הילדים החרדים. כן, במשמרת הקצרצרה שלכם. נכון, אנחנו תיקנו את זה – עשינו הסכם קואליציוני ותיקנו את זה. ולמה אני מזכיר את מה שאתם עשיתם? למה אני מזכיר את זה שאתם פגעתם בחרדים? כי זו השיטה של יש עתיד; זו האג'נדה שלכם. האג'נדה שלכם הייתה מאז ומתמיד לפגוע בחרדים. עכשיו, ליש עתיד יש תקופה חדשה, הם עוברים איפור מסוים, מתאפרים – שמים פודרה, מנסים להיראות כאילו הם בסדר עם החרדים. אז מה מצאת חבר הכנסת כהן? מצאת משהו חדש. באת לפה, סיפרת לכולם שאנחנו החרדים פוגעים בספרדים. כן, סיפרת לכולם. אני רוצה לספר לכולם שאותה הגברת בשינוי אדרת – האג'נדה שלכם היא נגד חרדים. אני אסביר גם למה עוד מעט. אתם נגד חרדים, ורוצים לפגוע בנו. זו המטרה, אין שום סיבה אחרת. <מאיר כהן (יש עתיד):> כשאין מה להגיד, אז – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מבקש לומר לך שיש לי מה להגיד. ביקשו ממני לרדת – ויש לי מה להגיד. אתה, בדברי ההסבר, כותב כך: בשנת הלימודים התשע"ז, מעל 30 תלמידות לא התחילו את שנת הלימודים בבית-ספר, בעקבות אי-הסכמה של בתי-ספר וסמינרים לרשום אותן ללימודים במסגרתם בשל מניעים עדתיים. תגיד לי, אתה חבר כנסת, אתה היית ראש עיר מכובד, היית שר מכובד, שר רווחה. אתה יכול להסביר לי איך אתה מביא כזה נתון לכנסת בלי לבדוק אותו? אני אסביר לך למה לא בדקת את זה. אתה מספר פה לחברי הכנסת שדיברת עם אנשים ממשרד החינוך והם השפילו את פניהם. אני רוצה להקריא לך פסק-דין של בית-המשפט בנושא הזה מלפני חודשיים, פחות מחודשיים. בית-משפט כותב בפסק-דין: יודגש כי בא-כוח משרד החינוך – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מבקש מגברתי, אל תיתני לחבר הכנסת מאיר כהן להשתלט פה, כן. – – – יודגש כי בא-כוח משרד החינוך אמרה במהלך הדיון, בהגינותה – כך היא אומרת, השופטת – כי התרשמותו של משרד החינוך היא שההתנגדות של מוסדות החינוך הרלוונטיים לקבלת התלמידות לא הייתה ממניעים פסולים של אפליה עדתית. מנהלי בתי-הספר שהופיעו לדיון הכחישו נמרצות, ובית-המשפט מקבל את הקביעה הזאת. בית-המשפט אומר במפורש שהדבר הזה לא היה מסיבות עדתיות. אז מה אתה בא לכנסת, מדפיס, נותן להדפיס, בדברי ההסבר דברים שאינם מציאות? דיברת עם משרד החינוך. עם מי דיברת במשרד החינוך? אני מקריא לך פסק-דין של בית-משפט שאומר שבאי-כוח משרד החינוך אומרים שלא הייתה סיבה עדתית. למה אתה מספר סיפורים פה? אני הייתי מצפה מחבר הכנסת מאיר כהן – כאשר אתם הייתם במשמרת הקצרצרה שלכם, וחבר הכנסת פירון דאג מאוד לחינוך בישראל, הצעתי פה הצעת חוק, אולי תחשבו על זה; אני לא אומר את זה דווקא על בתי-ספר שהם לא של חרדים – שיהיה איזה מדד, שיהיה מדד של תקצוב לבתי-ספר כפוף לרמת האלימות של התלמידים – מתנהגים. יש בתי-ספר שיש בהם הרבה אלימות, יש בתי-ספר שיש בהם הרבה תלמידים ששותים משקאות חריפים, ובבתי-הספר האלה, לצערנו הרב, יש הידרדרות נוראה בתחום החינוך. תבואו, תציעו להציל את החינוך, שמדד ההשתתפות של המדינה בבתי-ספר יהיה לפי: אם פחות אלימות – נותנים יותר כסף; יותר אלימות – צריכים לעשות סדר ובדק-בית מה קורה פה. או למשל, אני ראיתי – חברת הכנסת ברקו, גם את הצטרפת להצעת החוק הזאת. חברת הכנסת ברקו, את הצטרפת להצעת החוק הזאת. אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת כהן, למה אתה לא בא בהצעת חוק שמדברת על מעשים שנעשים בבתי-ספר שיש בהם הסתה נגד המדינה? חוק הפיקוח אומר שמנהל כללי של משרד החינוך רשאי לצוות על סגירת בית-ספר – תשמע טוב, חבר הכנסת כהן, חברי ביש עתיד, תשמעו טוב – חוק הפיקוח אומר שהמנכ"ל רשאי לצוות על סגירת בית-ספר אם בבית-הספר מתנהלת או נסבלת הסתה נגד המדינה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר, אני מבקשת לסיים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – מה אתה מקשקש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. גם עשר דקות, אדוני ראש הקואליציה. גם עשר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> למה אתה מגיש הצעת חוק נגד חרדים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני יושב-ראש הקואליציה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בוא תגיש הצעת חוק נגד בתי-ספר שמתנהלת שם הסתה נגד המדינה, נראה אותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא נגד חרדים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> או שאתה מחפש קולות אצל הערבים, לכן אתה מפחד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר, אני מבקשת לסיים. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עם יד הלב. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה בעד מזרחים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תשב, תשב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עכשיו תשב. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה בעד ספרדים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עכשיו תשב. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא נגד חרדים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן השר, אני מבקשת לסיים. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה בעד ספרדים. זה בעד מזרחים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם אתה מוגבל בעשר דקות. עשר הדקות שלך תמו. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה בעד מרוקאים, זה בעד טריפוליטאים, זה בעד עיראקים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מאיר כהן, אתה מפריע לי לנהל מליאה. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא נגד חרדים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לשבת ולהירגע. כבוד סגן השר, אני מבקשת לסכם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה לומר: לכן, הדברים האלה הם ממניעים נגד החרדים, כי אתה יודע באמת שכולנו מגנים בתי-ספר או מנהלים או כאלה שמתנהלים ופוסלים בנות מלהיכנס מסיבות עדתיות. שיהיה לך ברור: הדבר הזה פסול בתכלית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הוא פסול בתכלית, וכולנו ככה מתנהגים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> יש סיבות דתיות שזה יכול להיות דבר שקורה בכל מקום ובכל מגזר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לכן מן הדין שהחוק הזה יידחה, ושהכנסת תצביע נגד החוק. אני אומר לך: מי שמצביע בעד הצעת החוק שלך – מצביע נגד פסק-הדין של בית-המשפט מלפני חודשיים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן, אתה יכול לחזור. אני מבינה שאתה ביקשת הצבעה שמית. יש לנו בקשה להצבעה שמית על הצעת החוק הזו. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, צר לי שכל פעם שהסוגיה הזאת עולה, זה מתחיל – יש מי שמוביל את זה לחרדים וחילונים. זה לא חרדים. אין בלבי ולא היה מעולם כנגד חרדים, וכמו שתמיד אני אומר למגינת לבכם, של חלק מכם: מה לעשות שחצי ממשפחתי הם חרדים. אני כואב את כאבם, ואני מדבר מתוך הכאב שלהם. זאת הצעת חוק בעד הספרדים ובעד בנות ספרדיות ובעד יהודים שגרים במדינה הזאת שרוצים ללמוד במוסדות ומגיעים לבית-הספר. והרי אתה יודע, אדוני סגן שר החינוך, את מה שאני יודע. אתה יודע שזה לא נכון. אתה יודע שקשה לכם להתמודד עם זה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בית-המשפט – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> יעיד כאן יושב-ראש ועדת החינוך – היה מנהל האגף החרדי, היו אנשים ממשרד החינוך – כיצד הם הסבירו שקשה להם לעסוק בזה. זאת הצעת חוק שבאה להגן על האנשים האלה, ומי שמצביע בעד הצעת החוק הזאת ומי שיושב כאן – דבר אחד מחזק: את היותנו מדינה יהודית ודמוקרטית. כל מי שרוצה לקחת את זה לחרדים ולחילונים ולמפלגות, שיבושם לו, שזה יהיה המפלט שלו. אבל אני מבקש ממך להאמין לי: כשכתבתי את הצעת החוק, לרגע לא חשבתי במושגים מפלגתיים ופוליטיים. לנגד עיני היו הבנות האלה. ובסוף, אתה אמרת, ככה במשפט: ויש דברים של הדת שאני לא אפרט כאן. אז אם דת ישראל, שבה חביב האדם שנברא בצלם, אם הדת הזאת אומרת משהו על כך שצריך להפלות בנות ספרדיות – תפנה אותי בבקשה למקור הזה. אני רוצה לראות אותו. תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גפני – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. לא, לא. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – בעניין הזה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, כשאתה מבקש הודעה אישית, היא תמיד יכולה להגיע רק לאחר ההצבעה. רשום אצלי שביקשת. כעת, רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. אה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, גם את מעוניינת? כמובן, גם לרשותך עד שלוש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> מרב – – – את אומרת דברים חכמים. למה עכשיו את צריכה לשנות את זה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני לא יודעת, אדוני מר גפני ואדוני מר פרוש, אם הקשבתם לדברים שאני אמרתי, מעבר לדברים שאמר חבר הכנסת כהן. אני דיברתי על דוגמאות אחרות לגמרי. החוק, צריך להגיד, מדבר על סוגי האפליה ולא מזכיר במילה, לא מוסדות חרדיים, לא לומדים חרדים ולא מלמדים חרדים – שום דבר מהמחלקה הזאת. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אפילו לא מדובר שם על שוויון מגדרי, שזה אצלכם בכלל – בוא נגיד – בת מלך, כבוד בת מלך וכל זה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – למאיר כהן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אפילו לא נכנסות לדבר הזה. אבל על ראש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אז מה – – – מאיר כהן – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כשהיינו ילדים וילדות בבית-ספר, היו אומרות: על ראש הגנב בוער הכובע. <משה גפני (יהדות התורה):> הכובע. כן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> למה אתם עולים לפה וצועקים: "חוק נגד החרדים"? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם זה לא נותן – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אוה. אדוני באמת בא למליאה בלי כובע, אבל בחוץ מחזיק כמה. בכל זאת, חוששתני שההתגוננות של המפלגות החרדיות – המפלגה החרדית הספציפית, כי המפלגה החרדית השנייה בחרה להיעלם בהצבעה הזאת – אבל ההתגוננות התוקפנית, מר גפני, הצעקות המתגוננות והתוקפניות שלכם גורמות לזה – מה להגיד – שאתם מביאים על עצמכם, בדיוק חושפים – ואני אומרת "חושפים" בזכר – כנראה את האשמה שכנראה אתם עצמכם מרגישים אותה – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – משום שאלמלא כן אין לכם שום סיבה בעולם להתנגד להצעת החוק הכל-כך מתבקשת הזאת. <משה גפני (יהדות התורה):> החוק קיים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> יש חוק, קיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. כאמור, רבותי, ההצבעה שמית. אני מבקשת ממזכירת הכנסת להתחיל בהצבעה, ומחברי הכנסת – בבקשה לשמור על השקט באולם. על החוק של מאיר כהן כרגע אנחנו מצביעים, בוודאי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברות הכנסת היקרות, זה מאוד מפריע לנו כאן. המזכירות עובדת, וזה מפריע. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. אני מבקשת לעבור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו עדיין בהצבעות. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח <קריאות:> – – – <קריאה:> זה נורא מפריע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברים, אני לא מבינה מה קורה באולם. ההצבעה בעיצומה, והצעקות שלכם מפריעות להתרכז כאן. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) אראל מרגלית – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, רגע, גברתי, דקה. תני לי דקה בבקשה. אני מבקשת מכל הצוות שנמצא בצד שמאל של האולם או לצאת החוצה או להפסיק לדבר. מאיר כהן, ידידי היקר, אנחנו לא שומעים את ההצבעות על הצעת החוק שלך. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה קורה שם? חבר הכנסת גפני. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני מבקשת לחזור למקומכן. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. מי מחברי הכנסת הנמצאים באולם מעוניין להצביע? בבקשה. חברת הכנסת מירב בן ארי – נגד. <קריאה:> רגע. רגע. רגע. רגע. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, שנייה. חברי הכנסת מסיעת יש עתיד. <קריאה:> אני לא יכולה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מהסדרנים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מהסדרנים להרגיע את חברי הכנסת המפריעים להצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה. אנחנו רואים. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חברת הכנסת) מירב בן ארי – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי מירב בן ארי. מירב בן ארי. חברת הכנסת מירב בן ארי, איך את מצביעה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> את לא חייבת, מירב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה עמדתך? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מי מחברי הכנסת מעוניין להצביע? חבר הכנסת יואב בן צור – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> למזכירה. למזכירה, בבקשה. אני קוראת בשם, ואתם צריכים להגיד איך אתם מצביעים. חברת הכנסת מירב בן ארי – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נגד, אמרה. <קריאה:> – – רגע. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואב בן צור. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, חבר הכנסת יואב בן צור – נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) יואב בן צור – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> מי עוד? חבר הכנסת יגאל גואטה, אתה מעוניין להצביע? כן. <קריאה:> נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה עמדתך? נגד. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יגאל גואטה – נגד. רשום? <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא מקובל. זה לא עובד ככה. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה הדבר הזה? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו נוציא אתכם מהאולם, רבותי. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – מה זה הדבר הזה? – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – – חבר הכנסת יואל חסון, אני מבקשת להירגע. <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין דבר כזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת שמעוניינים להצביע – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> מה שקורה – היא אמרה, וזה מופיע בתקנון, שמי שבאולם ועוד לא הצביע יכול להצביע, אז אמרה מירב, אמר זה, ועכשיו אני מחכה לדעת אם גואטה רוצה להצביע, זה הכול. וזה לפי התקנון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – את לא אמורה לקרוא בשמות שלהם – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אסור לך לעשות את זה. <קריאות:> – – – <קריאה:> אבל זה לפי התקנון. מה אפשר לעשות? שישבו בשקט. אני גם לא שומעת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת להרים יד – מי מעוניין להצביע, רבותי. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא אומרים את השמות ולא חוזרים שלוש פעמים, וחזרת שלוש פעמים. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> את חזרת שלוש פעמים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתם לא יכולים להפריע לנו. <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתם עושים צחוק מהעבודה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני מבקשת – אני קוראת אותך לסדר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אל תקראי אותו לסדר, תעשי את העבודה שלך. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – צחוק מהעבודה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי – – <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא מצביעים ככה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סידור ההצבעה אומר ככה: בפעם הראשונה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> קראת להם שלוש פעמים, לא עושים את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני. אדוני, אני מבקשת לשבת. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בפעם הראשונה מקריאים את שמות חברי הכנסת – – <קריאה:> בושה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא עובד ככה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – בפעם השנייה מקריאים את שמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם, ובפעם השלישית קוראים בשמות חברי הכנסת שמעוניינים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בפעם השלישית – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תלמדי את העבודה שלך – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – מי שמעוניין להצביע ואומר שהוא מעוניין להצביע – – <קריאה:> לא נכון – – – <קריאות:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – בלי להגיד שמות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – רשאי להצביע – – <קריאה:> לא נכון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – הוא יכול להרים יד וזה מספיק. גברתי – – – <קריאה:> – – – משכת את ההצבעה בכוונה, גברתי. הצבעה לא חוקית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> את משכת בזמן – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> היא שאלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע. אני קראתי בשמם של חברי הכנסת שהרימו יד, רבותי – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> אבל היא אמרה שהיא נגד. מירב בן ארי אמרה לי שהיא נגד. יואב בן צור אמר – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתם עושים צחוק מהעבודה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי האופוזיציה, חברי האופוזיציה, אתם לא תגידו כאן ולא תנהלו פה את העניינים. אני מבקשת לשבת ואני יכולה להסביר בשמות איזה חברי הכנסת אני קראתי – – – <קריאה:> – – – <קריאה:> כן, שהוא רוצה להצביע. היא אמרה לי – – – <קריאה:> זה לא עובד ככה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני קראתי בשמות חברי הכנסת שהרימו יד, רבותי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה בניגוד לתקנון – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא בסדר – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> הוא רוצה להצביע או לא? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני שוב שואלת. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני ראיתי ידיים של חברי הכנסת שהיו מעוניינים להצביע. <קריאה:> אתם לא נותנים, אני לא רואה מתי שהוא מצביע. היא שואלת אותו אם הוא רוצה להצביע. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא נכון. משכת את הזמן. זה לא נכון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מלכיאלי, אתה הצבעת בסיבוב השני. אתה הצבעת בסיבוב השני. <קריאה:> מי? <קריאה:> זה לא נכון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מלכיאלי הצביע בסיבוב השני. רק מי שלא הצביע בסיבוב הראשון והשני ומעוניין להצביע, שירים יד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זה להרים יד? <קריאות:> – – – <קריאה:> זה חוקי. זה חוקי. הוא צריך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, רבותי, רבותי. אל תנהלו כאן את העניינים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זה לא לנהל? את לא מנהלת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני שוב חוזרת ואומרת: מי שמנהלת כרגע את המליאה זו אני. אני מבקשת מכולם לשבת ואני אסיים את ההצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני שואלת את חברי הכנסת. <קריאה:> הוא הצביע או לא הצביע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> מי? <קריאה:> גואטה. אני לא יודעת. <קריאה:> זה נראה לך הגיוני – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה לא הליך מקובל בכנסת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> המזכירה שואלת האם חבר הכנסת יגאל גואטה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> היא לא שואלת, אין דבר כזה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה מעוניין להצביע? <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זה? מה זה? <קריאה:> אין הליך כזה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, חבר הכנסת יואל חסון, אני מבקשת לצאת מהאולם. לא, אדוני, זו פעם שלישית שאתה מפריע לי. אני מבקשת לצאת מהאולם. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לצאת מהאולם. נקודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – חברים, מה זה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> לצאת מהאולם. חבר הכנסת יואל חסון, אני מבקשת לצאת מהאולם. (חבר הכנסת יואל חסון יוצא מאולם המליאה.) <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה בניגוד לתקנון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יגאל גואטה מצהיר שהוא הצביע בעד. נגד, סליחה. <קריאה:> הוא לא הצביע. הוא לא הצביע. <קריאות:> – – – <קריאה:> מה עכשיו אתה מצביע? אתה מצביע? <קריאה:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה זה? למה? כי טעית – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יגאל גואטה, אני מבקשת לגשת למיקרופון ולהגיד מה עמדתך. <קריאות:> – – – מה זה, מה זה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אני לא שומעת. <קריאה:> אי-אפשר לשמוע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם עוד מישהו רוצה לצאת מהאולם, אני אעשה את זה עכשיו. <קריאות:> – – – <קריאה:> אל תתערבו. זה לא בסדר מה שאתם עושים. היא מנהלת את ההצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רוצה לשמוע במיקרופון – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – מה הצבעתו של – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, יגאל גואטה. <יגאל גואטה (ש"ס):> כן, מה את רוצה לדעת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה רצית להצביע, זה הכול. <יגאל גואטה (ש"ס):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> איך אתה מצביע? <יגאל גואטה (ש"ס):> מתבייש ומצביע נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יופי. תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד כאלה? <יגאל גואטה (ש"ס):> מתבייש, מתבייש, מה לעשות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. הנה השר אזולאי רוצה להצביע, גברתי. <קריאה:> אין דבר כזה, הוא לא היה באולם – – – <קריאות:> – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חברי הכנסת) דוד אזולאי – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד חבר כנסת שמעוניין להצביע? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה זה, אין דבר כזה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> ההצבעה נעולה. גברתי, נא לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את תוצאותיה. זהו, ההצבעה תמה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זה? – – – <קריאה:> בושה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> משכת את ההצבעה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, רבותי, כל מה שלא נראה לכם – – – <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – ככה לא מארגנים הצבעה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כל מה שלא נראה לכם, אתם רשאים להגיד, אבל לא בצורה כזאת, אני מצטערת. תודה. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – ראש הממשלה שיצביע – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> לא, אתה לא יכול לעמוד כאן. מה זה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו מבקשים מחברי הכנסת שלא להפריע לצוות לעבוד. מאוד קשה בצורה כזאת לעבוד. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רק רוצה להגיד לכם שגם על הצעת החוק הבאה – אדוני יושב-ראש הקואליציה, גם ההצבעה הבאה הצבעה שמית? <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תסבירו לקואליציה – – – <קריאה:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא, לא, זה אותו דבר. זה מחובר. אל תבלבל את המוח. אתה לא יכול לעלות. לא יכול לעלות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני יושב-ראש הכנסת. בבקשה, אדוני. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, להלן התוצאות של ההצבעה הראשונה – יש לנו מייד עוד הצבעה: 38 בעד, 43 נגד. אני קובע כי הצעת החוק של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת לא התקבלה. <קריאה:> – – – גואטה – – – <קריאה:> בושה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו דורשים הצבעה חוזרת, אדוני. אנחנו רוצים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא מפריעים. אנחנו עוברים להצבעה שמית גם על ההצעה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהוצמדה להצעת החוק שמספרה פ/3530. לא להפריע בזמן ההצבעה. זה מאוד יעזור אם גם תשבו במקומות ולא תעמדו. גברתי מזכירת הכנסת, אתם ערוכים? <קריאה:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, נא להתחיל את ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, גברתי המזכירה. זה מפריע. יושב-ראש הקואליציה, יושב-ראש הקואליציה, חברי הכנסת, זה מפריע. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, לא להפריע. חבר הכנסת גפני. מפריע מאוד לנהל את ההצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, מספיק. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מספיק. בבקשה, גברתי תמשיך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז אנחנו צריכים – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – לא משתתף בהצבעה תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי המזכירה, נא לחזור על שמות חברי וחברות הכנסת שלא ענו בסיבוב ההצבעה הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי וחברות הכנסת, האם יש באולם מישהו שמעוניין עדיין להשתתף בהצבעה לפני שאני נועל אותה? כן, בבקשה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בעד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) דב חנין – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ישראל כץ. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) ישראל כץ – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש עוד חברי כנסת? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה. בבקשה, גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. אנחנו מברכים את ראש עיריית נצרת-עילית, את ממלא-מקומו, כל פרנסי העיר, ביציע הציבור, ומודיעים להם שהדיון בנושא נצרת-עילית יתקיים רק בעוד כשעה, שעה וחצי, לפי סדר-היום. חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה: בעד החוק – 35, נגד החוק – 42. אני קובע כי גם הצעת החוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי שהוצמדה להצעה הקודמת לא התקבלה. <הודעה אישית של חבר הכנסת משה גפני> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה אישית – חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. עד שלוש דקות, עם טקסט מדוד, להתייחס. אם תנצל פחות, נשמח. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, מכיוון שמאיר כהן אמר עלי שאני גזען – זה שאני חוצפן זה בסדר, לא הייתי מבקש על זה הודעה אישית, אבל על שאני גזען, אני מבקש הודעה אישית. אני רוצה להתחיל קודם בו. רק לפני שנתיים – יש בית-ספר של החינוך העצמאי בשדרות, כולו ספרדי, אין שם אשכנזי אחד. הממשלה שלו, בשדרות מוכת ה"קסאמים", והילדים האלה הם ילדים ספרדים, לא נתנו להם קייטנה. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה אתה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> אפשר שלא להפריע? אני הולך להגיד את האמת היום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> לא נתנו לספרדים בבית-הספר בשדרות, לא נתנו קייטנה; רק לבית-הספר החילוני שנמצא ליד, או בית-ספר של הממ"ד, אבל החרדים הספרדים – לא מגיע להם. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כל הקייטנות – ואני אדבר על עוד כמה דברים – כל הקייטנות שיש בהם ילדים ספרדים, גם בתי-ספר של "מעיין החינוך התורני" וגם בית-ספר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה אתה שואל מאיזו עדה הם? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – בנות ספרדיות. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש יותר זמן. אני לא יכול לדבר עם השאגות האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני אכן אעצור את השעון. אתם מכירים את המנהג. יהיו הפרעות – יהיה יותר זמן לדובר. <משה גפני (יהדות התורה):> גם בית-ספר – אין לי ילדים היום בבית-ספר יסודי. היו לי. גרתי באופקים, והילדים שלי למדו באופקים, למדו בכל האזור. כמובן, יש לי נכדות, והנכדות שלי לומדות בבית-ספר "כהנמן" בבני-ברק. 1,400 תלמידות, 65% מהתלמידות – אפשר לבדוק את זה – 65% מהתלמידות הן ספרדיות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למה לדבר ככה? <משה גפני (יהדות התורה):> ככה, מפני שאתם מדברים. אין לכם משהו אחר לדבר עליו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למה לדבר במונחים כאלה? כולם ישראלים. למה אתה מדבר במונחים כאלה? <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש לדבר, אדוני היושב-ראש. הם דיברו, לא אני. המציאות הזאת – אני הצבעתי בעד החוק שהיה פה בכנסת לפני הרבה שנים, שאסור להפלות על רקע עדתי. הזכיר את זה סגן השר פרוש. הם באים עכשיו לעשות הון פוליטי והם רבים מי מהם דואג יותר לילדים הספרדים. המציאות היא שהבנות, הנכדות שלי, שלומדות בבית-ספר "כהנמן", ש-65% מהבנות בו הן ספרדיות – ואני גאה בכך – לא נתתם להן קייטנה, מפני שאתם גזענים. אתם נגד חרדים – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה גזען, ואתה יודע את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – וזה לא משנה בכלל – אני לא יכול ככה – זה לא משנה בכלל אם החרדים הם אשכנזים או ספרדים. אצלנו אין הבדל. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה משנה, מרוקאים אתם לא מקבלים. <משה גפני (יהדות התורה):> אצלכם יש הבדל. אתם מקוששים קולות אבודים. אתם רוצים לעשות את עצמכם מגִני היושר. <מאיר כהן (יש עתיד):> תתבייש לך, אתה. ככה אתה מדבר על ילדים? <משה גפני (יהדות התורה):> תתביישו לכם. אנחנו והספרדים נלחמנו יחד נגד זה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תקבל אותן, הגיע הזמן שתקבלו ספרדיות. <משה גפני (יהדות התורה):> – – שאתם ניסיתם לערטל אותנו מהיהדות – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תקבלו ספרדיות, הגיע הזמן. <משה גפני (יהדות התורה):> – – ניסיתם לפגוע במסורת שלנו, של אלה מארצות המזרח. ניסיתם לפגוע בכל מה שקדוש ויקר – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תתבייש לך. למה אתה לא מקבל אתיופים? למה אתה לא מקבל מרוקאים? למה אתה לא מקבל עיראקים? <משה גפני (יהדות התורה):> – – לתלמיד ולתלמידה ספרדים ולתלמיד ולתלמידה אשכנזים. התורה שלנו היא אחת. אנחנו מתחנכים יחד. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה גזען. אתה יודע שאתה גזען. תתבייש לך. <משה גפני (יהדות התורה):> לכם יש תורה אחרת, גזענית, מושחתת, שרוצה לפגוע ביהדות. הם הוכיחו לכם היום, אנשי ש"ס – – – <קריאות:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> כהן, שב. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – תקבלו אצלנו איזשהו מוסר, איזשהו – – – אתם שקרנים, גזענים, חוצפנים ומושחתים. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – לא מקבלים ספרדים. תתביישו לכם. אתם לא מקבלים ספרדים, ספרדים מוקצים אצלכם. <הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום למאבטחים חמושים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3339/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמיר פרץ) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום למאבטחים חמושים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשות אדוני. בבקשה. מיצינו את הנושא. חברי הכנסת אשר ומיקי לוי, מיצינו את הנושא, תודה. בבקשה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> עוד לא. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שאתם ודאי יודעים, אני עושה כל מאמץ לחפש דרכים שישמשו מנוף וישמשו מנוע חשוב לצמצום הפערים במדינת ישראל. והמפתח הוא בראש ובראשונה פרנסה בכבוד; המפתח הוא להתפרנס כאשר יש לך יכולת להתמודד עם הדרישות המינימליות המצופות מהמשפחה שלך. נכון, דנים הרבה מאוד ביוקר המחיה, אבל יוקר המחיה הוא צד אחד של המטבע. יש כיס אחד שהוא הכיס של ההכנסה, ויש הכיס שני שהוא הכיס של ההוצאה. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שאחת הבעיות הקשות במדינת ישראל היא העובדה שהאינפלציה – שהיא לא מגדירה במיוחד את הצרכים המיידיים של כל משפחה ומשפחה – אבל בממוצע היא נשארת אינפלציה מאוד נמוכה, ולכן כל אותם עובדים במשק שצמודים למדד מוצאים את עצמם במצב שיש קיפאון של עליית השכר שלהם. אך בתוך כל זה, השוק הישראלי הוא שוק מגוון, ושוק העבודה, לצערי הרב, יש בו אלמנטים של ג'ונגל, ג'ונגל. ראיתם כולכם אתמול את המנופים הענקיים האלה שהרוחות בבת-ים הפילו, ורק בנס לא היה לנו אסון כבד של הרוגים ושל אירוע שיכול להיות אירוע מקיף מאוד. ואתם חושבים על כך שבמנוף הזה, למעלה, עשרות מטרים, ברוחות העזות שנושבות שם – – <היו"ר מאיר כהן:> 60 מטר גובה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> 60 מטר גובה. – – יושב לו אדם שעובד כל כך הרבה שעות, בסיכונים כל כך גדולים, ובסוף מגיע הביתה עם עיניים מושפלות כלפי הילדים שלו, כי הוא צריך – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ברישיון מזויף. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> ולעתים, כמו שאומר שר הרווחה, ידידי – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> 1,500 מנופאים הם עם רישיון מזויף, וכל השאר עובדים תחת קרטל של חברות כוח-אדם. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הנה, מפי הגבורה אנחנו שומעים זאת. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל נעשה סדר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מפי הגבורה אנחנו שומעים זאת. אני מאוד מכבד את חברי חיים כץ. צעדנו יחד דרך ארוכה בנושאים רבים. היום הוא שר, אז הוא מחויב לעובדות, הוא מחויב לפרטים. הוא אומר 1,600 מנופאים – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> 1,500. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> 1,500 מנופאים ללא רישיון בכלל, שעל מנת להשיג פרנסה הם מקבלים בדרך לא דרך רישיון. הוא יפרט אם הוא ירצה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא כולם ישראלים – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בסדר, לא זה הנושא המרכזי. רק רציתי להצביע על אותם מנופאים כדי להסביר ולהמחיש את הבעייתיות של שוק העבודה בישראל, שחייבים, אין ברירה, להתחיל לפלח אותו ולהגיע למקומות הנכונים. נכון שההצעה הכי הכי משמעותית שהגשתי לכנסת, שאני מקווה שיום אחד היא תעבור – ואני מודיע לכם כאן: ביום שזה יהיה תלוי בנו, ויום אחד נחליף את הממשלה הזאת, אחת מהצעות החוק הראשונות שיהיו במדינת ישראל זה ביטול חברות כוח-אדם בישראל והוצאתן אל מחוץ לחוק. לא תהיה חברת כוח-אדם שתעסיק עוד. תפקידה המקורי של חברת כוח-אדם זה להכשיר אנשים; תפקידן המקורי של חברות כוח-אדם זה לעשות השמה. אסור בשום פנים ואופן שהן ימשיכו לגדול כמעסיק – לא המעסיק הישיר, אבל המעסיק העקיף. והיום אני רוצה להתמקד בקבוצה אחרת, קבוצת המאבטחים. תחשבו רגע: יש היום בישראל 100,000 מאבטחים, שהשכר שלהם צמוד לשכר המינימום; מאבטחים שאנחנו נותנים להם אחריות לשאת נשק, שלעתים, בימי משבר, בימים קשים מבחינה ביטחונית, הם הופכים המוצב האזרחי הראשון של כל אזרח ואזרח בישראל. עליהם אנחנו סומכים, עליהם אנחנו מטילים את יהבנו שהם אלה שימנעו את הפיגועים, שהם אלה שיזהו ראשונים את הפיגוע שבדרך. חברי חיים כץ וחברי ביטן. יש לך גב רחב. אם היה לך גב צר, היינו מתעלמים ממנו, אבל יש לך גב רחב, חביבי. ולכן אני מנסה היום לשכנע את מליאת הכנסת: בואו לפחות ניקח קבוצה אחת וניתן לה איזה אופק חדש. 100,000 מאבטחים בישראל שמרוויחים שכר מינימום. אנשים שעוסקים בתפקידים רגישים ביותר, וחלקם, לצערי הרב, מכיוון שהם לא מקבלים שעות אבטחה, גם מקבלים פחות משכר מינימום. יש כאלה שמועסקים לפי שעות, ואין להם מספיק שעות להשלים את המשרה כולה. ואני חושב שאנחנו צריכים לתת להם את המעמד המיוחד שלהם. אנחנו פוגשים אותם בכל מקום – במוסדות הציבור, בבתי-הספר, בבתי-החולים, במרכזי הקניות, ברחובות – בכל מקום אנחנו פוגשים את אותם אנשים, שברגעים מסוימים הם יהיו חומת המגן של הילדים שלנו, של ההורים שלנו. הם אלה שיבואו ויצטרכו לתת מעצמם כדי להגן על כל אחד ואחת מאזרחי ישראל. לכן הצעתי אומרת שאנחנו נקבע בחוק שמאבטחים עם רישיון – אותם מאבטחים שהוגדרו וקיבלו רישיון לשאת נשק, והם אלה שיכולים להיות בכל מקום ומקום – אנחנו נגדיר שהשכר שלהם יעמוד על 80% מהשכר הממוצע במשק, ואז אנחנו נראה כיצד הטובים ביותר רוצים להיות מאבטחים. אנחנו נמצא את עצמנו לפתע כשאותן חברות שמירה שיכולות להתפשר על איכות של מאבטחים כי אין להן ברירה, חייבות להשיג את המספר הנדרש – פתאום נראה שהרמה עולה, פתאום נרגיש הרבה יותר בטוחים. לפתע. זה לא רק הצורך של המאבטחים עצמם, זה הצורך של מדינת ישראל, זה הצורך של כל אחת ואחד מאתנו, כי אני חושב שכאשר מדברים על שכר ממוצע במשק, הרי הם לא הולכים להיות מיליונרים – הם יגיעו לשכר של 8,500 שקל ברוטו. זה יהיה השכר שלהם; זה לא יהיה שכר של מיליונרים. אני מאמין שאם תשאלו כל אזרח שהולך למוסד ציבורי אם הוא מסכים שהעלות של השירותים שהוא מקבל תעלה בעוד אחוז או שניים אבל הוא ירגיש יותר בטוח – בואו לא נחכה לימים כשלצערי הרב היו פיגועים ברחובות וכל מסעדה הייתה חייבת לשים מאבטח, ובכל פינה שהלכת ראית מאבטח, ואז גייסו אנשים שהם לא מוכשרים, לא מאומנים, ולצערי נשק פוזר בכל מקום. בואו נעשה סדר בענף הזה, אבל נדאג לאותם מאבטחים, כי אני חושב שאנחנו חייבים להם. אדוני היושב-ראש, אני מכיר גם את רגישותך. אני יודע גם כמה אתה עצמך נמצא בכל מיני מקומות ופוגש את האנשים האלה, ואני בהחלט מקווה שגם השר חיים כץ, שאין לי ספק שהוא בהחלט מפגין את הרגישויות ומפגין עמדות עצמאיות ולא נכנע רק לעמדות ועדות השרים – אני מקווה שהיום המאבטחים האלה ששומרים עליך גם בבית היום כשר, הם גם מחכים לבשורה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – מקבלים – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אוכל לא מספיק, הם רוצים אוכל למשפחה. אוכל לא מספיק. אני בטוח שאתה מטפל בהם יפה, כאדם לאדם, אין לי ספק. אבל הם רוצים, אדוני השר, הם רוצים להגיע הביתה ולהצליח לשלוח את הילדים שלהם לחוגים, ולהצליח לקנות אופניים, ויש – חלקם לצערי הם גם כאלה מבוגרים שנאלצים לעשות זאת כהשלמת הכנסה, אז הם רוצים שיהיו להם כמה פרוטות, כמה שקלים שיוכלו לקנות גם מתנה לנכד. כשאתה עולה להשיב כאן אל תשיב לי את התשובה הפורמלית ששלחו לך מוועדת השרים, או של אנשי המקצוע שלך. לא מתאים לך. לא מתאים לך. אם אתה יודע שאנחנו צודקים, אז תבוא באומץ ותאמר זאת. אני מסיים בברכה למנכ"ל הכנסת לשעבר, חברנו. אני מסיים בברכה למנכ"ל הכנסת רונן פלוט, שלקח על עצמו משימה מאוד גדולה, לעמוד בראש עיריית נצרת-עילית, שאני מקווה ששם הוא עושה גם את העבודה החברתית, גם את עבודת השיקום, גם את עבודת הפיתוח וגם את העבודה של דו-קיום – אחד המקומות שאתם יכולים להצליח להפוך לדוגמה איך מקיימים שירותים לכל האזרחים בישראל. ואני מקווה מאוד שיחד עם חבריך שהגיעו אתך – יושב-ראש המרחב וקבוצה גדולה שהצלחת לאחד – אני מאחל לכם הצלחה מכל לב. כל טוב. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אדוני השר, בבקשה. וכשהשר בדרך לכאן, אני מבקש להגיד משהו אישי. טלי, תודה רבה לך. אני הייתי צריך לעלות לתורנות בשעה 14:00 ואת אפשרת לי להעלות את הצעת החוק, וסליחה שהיית במוקד הצעקות. תודה רבה, תודה רבה לך. בבקשה, אדוני. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי עמיר פרץ, גם אתה יודע שאתה לא צודק. למה? אני אגיד לך למה אתה לא צודק. ואתה – אני אגיד לך. אני אגיד לך בצורה חברית, כי אף אחד לא ייקח ממך את הרגישות החברתית, אף אחד לא רוצה לקחת ממך את הרגישות החברתית, אבל כשאתה עושה את סדר העדיפויות, ואני מסתכל על המאבטחים שאני חתמתי להם על צו הרחבה והם מרוויחים 5,300 שקל – חלילה, אני לא אומר שזה הרבה; חלילה, אני לא אומר שזה יותר מדי. אבל אם נסתכל על סדר העדיפויות, 70%–80% מהעובדים במגזר הציבורי מקבלים השלמה לשכר מינימום. לא מגיעים ל-4,000 שקל. לא מגיעים. אז לפני שאנחנו מדברים על מאבטחים, בואו נדבר על עובדי עיריות, עובדי המשרדים הממשלתיים. המשרד עובד על הצעת חוק, אני מקווה שהיא תונח במושב הזה, ששכר תחילי במשק יהיה שכר מינימום. תחילה, כי לא יכול להיות שבן-אדם במגזר הציבורי – אנחנו עדים לתופעה בלתי סבירה, שמגיע בן-אדם לגיל 28, 29, 30, לא חשוב – נכנס למעגל העבודה, גם בעירייה, בנצרת-עילית, ויש לו מתח דרגות – כן, בכל העיריות, אבל יושב כאן מנצרת-עילית רונן פלוט, אז אנחנו מדברים לרונן פלוט. ולעמיר. עמיר? עמיר, אני אליך. אני אתן לך זמן לעשות גיוס. אני אתן לך זמן לעשות גיוס, נו. עכשיו, במתח הדרגות הזה – דוד ביטן, דוד ביטן, היא יושבת מולך, עושה לך היסח דעת, שם עמיר פרץ עושה גיוס, ואתה ישן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אמרת שתיתן לו לעשות גיוס. לא יפה, לא יפה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני אתן לו. אני אתן לו, הכול יהיה ברוח טובה. אני אתן לו לעשות גיוס, ברוח טובה. מתי שתגיד לי שאני יכול להמשיך, אני אמשיך אליך. עכשיו מגיע עובד – ואתה היית מזכ"ל ההסתדרות, ואני חלק מהעניין הזה, אני לא חלילה אומר שום דבר. אתה – – – <קריאות:> אה, אתה עושה שמי, עמיר? לעזור לך? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> טוב, אני אחכה לך, עמיר. אתה חייב להקשיב לי. אני, יש לי זמן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה יש לו להקשיב לך, חיים? אתה נותן לו תשובה שלילית. מה יש לו להקשיב? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כי הוא יודע שמגיעה לו תשובה שלילית במקרה הזה. שמעת, איתן? מגיעה לו תשובה שלילית, כי בסדר העדיפויות גם הוא מבין שעובד שבא למגזר הציבורי והוא בן 28 ו-29, ויש לו מתח דרגות, והוא בתוך ארבע שנים או חמש שנים מגיע לשיא סולם הקידום שלו, שהוא מתחת לשכר המינימום, ויש לו 30 או 32 או 34 שנים לחכות עד גיל 67 כשהוא מועד להיות בעתיד נזקק, כי השכר במגזר הציבורי הוא מתחת לשכר המינימום וכולם מקבלים השלמת הכנסה, וכשהוא מקבל דרגה הם עוד מקזזים את השלמת ההכנסה, וכשהוא מקבל עוד דרגה מקזזים עוד את השלמת ההכנסה. אז כשאנחנו באים ומדברים על השומרים שמקבלים 6% מעבר לשכר המינימום בצו הרחבה, ואנחנו קובעים את סדר העדיפויות – אם אנחנו לא רוצים לשחק פוליטיקה ואנחנו רוצים להביא תוצאה, אז הצעת החוק הזאת הייתה מכוונת אחרת; היא הייתה צריכה להיות מכוונת לקשישים בישראל, כי 234,000 קשישים בישראל חיים מתחת לשכר המינימום – סליחה, מתחת לקו העוני. וכשאתה מסתכל על קו העוני – ומה – אני מקשר את זה להצעת החוק של עמיר – אם אנחנו מעדכנים את הבסיס שלהם ב-662 מיליון ומשנים את ההצמדה מהצמדה למדד להצמדה לשכר חברי הכנסת או לשכר הממוצע במשק, אנחנו מוחקים מדוחות העוני – מעכשיו ואילך ולעתיד ובכלל – את כל האזרחים הוותיקים במדינת ישראל. כי קבעת קו, והורדת את דוח העוני ב-14%, ב-662 מיליון. ועמיר, שהוא רגיש חברתית, והוא עושה את סדר העדיפויות, היה אומר: יש לי זמן עם המאבטחים – חשוב, אבל יש לי זמן – ואני הולך על האזרחים הוותיקים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני אתמוך בך. אני אתמוך בך. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני עובד על זה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אבל – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני יודע שאתה תתמוך, כי אתה באופוזיציה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, גם בקואליציה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא יודע. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא יודע. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> תעמיד – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא יודע. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> תצביע בשבילנו לכנסת, תעמיד במבחן, נו, מה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> טוב, בסדר, אתה יודע מה, ואללה, זו הצעה יפה, אני אשקול את זה. להצביע לו לכנסת ולהעמיד במבחן, כשאנחנו נהיה – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בסדר. אני אדבר עם מאיר כהן שגם יצביע לך אולי. בסדר, מאיר? אנחנו נשקול את זה. אנחנו נשקול את זה. אנחנו נשקול את זה בצורה – אני לא רוצה להגיד אוהדת – חברית; אנחנו נשקול את זה בצורה חברית. מאחר שגם אתה מבין – מאחר, עמיר, שגם אתה מבין, ואני אומר לך עוד פעם, אני לא אומר, חלילה, שאתה לא רגיש חברתית לפחות כמוני, בסדר? לפחות כמוני. אני לא מתווכח מי יותר, אנחנו לא שם. גם אתה יודע שבסדר העדיפויות של הצמדה לשכר הממוצע במשק המאבטחים זה לא המקום הראשון. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש, אני אומר לך, המטפלות – יש אחר כך הצעה לסדר-היום – המטפלות במשפחתונים; גם שם פתרנו את הבעיה, דרך אגב, עשינו שכר תחילי – 5,400 שקל. מ-1 בינואר 2017 הקפצתי מ-4,800 – 5,400; 600 שקל – 12%. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> 100. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה לא מעט. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> 100, 100 שקל. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה, למה 100? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כי באפריל כל השכר – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא יודע באפריל. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> חיים – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני אגיד לך עוד פעם משהו. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> חיים – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה יודע, אתה יודע מה עשינו שם, שאף פעם לא – מה שלא נעשה בעבר מעולם? אני אגיד לך מה עשינו: שהאוצר משלם את ההוצאות הסוציאליות, את ההפרשות הסוציאליות, ולא המעסיק. טוב, אמרו לי – מאחר שאתה מבקש הצבעה שמית ויש לנו עוד הצעות לסדר-היום, אמרו לי לרדת. אז – כמוני כמוך; אנחנו יודעים שצריך לתת למאבטחים. הם לא הראשונים בסדר העדיפויות שצריכים לקבל את ההצמדה למשק. אז אני מכיר את יושרך, תעלה לפה, תגיד: ואללה, אתה צודק, בואו נמיר את זה לקשישים בישראל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. המציע, בבקשה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השרים, האמת, חיים ידידי, זו התשובה האחרונה שציפיתי לקבל ממך. זה הדבר הכי קשה שיכול לקרות למדינת ישראל – אם אתה תתחיל להעמיד אוכלוסייה אחת במצוקה מול אוכלוסייה אחרת. כי לפי תפיסת עולמך, בוא נגיד: קודם כול, נפסיק את עליות השכר לכל נבחרי הציבור, כי יש – קודם נתחיל במטפלות. בואו נפסיק את – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> סליחה, סליחה, אדוני. כל עליות השכר בכל התעשיות הביטחוניות, כי – נתחיל קודם באלה שיש להם פחות. ואני יכול לרדת אתך בשורה. אתה יודע מה הבעיה? שעכשיו, כשאתה מעמיד את הקשישים מול המאבטחים, זה פשוט לא הוגן. כלומר – מחר, אם נעלה למאבטחים שקל, מישהו יגיד: לקחנו את זה מפת-לחמם של הקשישים, מהתרופות שלהם. שומו שמים, לאן הגענו? זה כמו שאני התנגדתי כל חיי, גם כשהייתי שר הביטחון, כשאמרו לי: אם נקנה טנקים, לא יהיה כסף לילדים. מה זאת אומרת? כל פעם כשרוצים לעשות מעשה, מביאים צרכים אחרים. ואתה צודק, הצרכים החברתיים במדינת ישראל הם רבים, ואתה עושה עבודה חשובה, אבל מה ההבדל? שהמטפלת, שהלוואי שתצליח, ותעלה לה עוד יותר; שהקשיש, שאני מאחל לך שתצליח ותעלה לו עוד יותר; ועובדי המדינה – הלוואי, אלה שמקבלים השלמת הכנסה; אבל המאבטחים הם הקבוצה היחידה שלא נשענת על תקציב המדינה. למה מאבטח בקניון, שהקניון מרוויח כל כך הרבה – מה יקרה לקניון אם הוא ישלם עוד 3,000 שקל? איך זה קשור לקשישים? איך זה קשור לעובדי המדינה? מה יקרה לאותו מפעל שמחזיק מאבטח? מה יקרה לו? זו קבוצה אחרת לגמרי. היא לא משפיעה על תקציב המדינה. היא לא נשענת על תקציב המדינה. אז יש מאבטחים לשרים, יש מאבטחים במשרדי הממשלה, אבל רוב המאבטחים הם בשוק הפרטי, ולכן הגיע הזמן שנאמר לאותן חברות שמירה: אנחנו דורשים מכן להתייחס אחרת למאבטחים שלכן. יכול להיות שהם יעלו את מחיר האבטחה. יכול להיות. ואז הקניון ישלם להם יותר. יכול להיות. אבל אני לא יודע כמה אתה חיית את חייו של מאבטח. היום אני שמח שאמרת מה שאמרת – כיצד אתה מטפל במאבטחים שנמצאים ליד הבית שלך. אתה רואה איזו עבודה קשה הם משקיעים. אבל תשאל אותם מה הם מרגישים כשהם מגיעים הביתה. תשאל אותם למה אחרים שעושים את אותה עבודה מקבלים תנאים ושכר אחר. אני לא רוצה להתחיל להשוות עכשיו עם אנשים שעושים כמעט את אותה עבודה, אבל נמצאים בשירות הביטחון, ואני בעד שייתנו להם את מה שמגיע להם. אני אומר לך, אדוני השר, אתה עושה עבודה חשובה. כל הנושאים שהצגת, תקבל תמיכה מאתנו בכול, עם הידיים והרגליים, אבל אני מבקש ממך שלא תיפול למקום הזה, שאומרים: בואו נבדוק מי במצב הכי קשה, נגמור אתו, נעלה למעלה. לא, באת לעשות מהפכה – תעשה מהפכה עם כל הקבוצות. תשדרג את כולם. ובמקום שבו המדינה לא מעורבת, אין שום סיבה שאתה תתנגד. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, התבקשנו לערוך הצבעה שמית. הוגשו הטפסים. גברתי מזכירת הכנסת, אנא קראי בשמות חברי הכנסת. תודה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו משתתף אורי אריאל – נגד יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת לוי – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חברת הכנסת) שרן השכל – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> – – בבקשה, זה מפריע למזכירת הכנסת. סליחה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) יצחק וקנין – אינו נוכח <היו"ר מאיר כהן:> זה מפריע למזכירת הכנסת. לא שומעים אותה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה קראי שוב בשמות חברי הכנסת שלא נכחו כאן. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אברהם דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יעקב מרגי נוכח. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר מאיר כהן:> יש חבר או חברת כנסת שקראו בשמו או בשמה או שנמצא כאן ולא הצביע? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני – בעד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) אלעזר שטרן – בעד <היו"ר מאיר כהן:> ההצבעה תמה. בבקשה, גברתי. ובכן, בעד ההצעה – 23 חברי כנסת, נגד ההצעה – 38 חברי כנסת. כמובן, הצעת חוק שכר המינימום לא התקבלה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כמה כמה? מה התוצאה? <היו"ר מאיר כהן:> התוצאה – אני חוזר שוב, ברשותך, המזכירה: בעד ההצעה – 23; נגד – 38. תודה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> על חודו של קול. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים; הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017, והצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוסי יונה, יוליה מלינובסקי ותמר זנדברג בנושא: אי-הקמתה של הרשות להתחדשות עירונית; בהצעתם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, איציק שמולי, נורית קורן, יגאל גואטה, אורי מקלב וטלי פלוסקוב בנושא: אי-מיצוי זכויות אזרחים ותיקים בקבלת הטבות ממשרד הבינוי והשיכון. מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון בהצעתן של חברות הכנסת יעל גרמן ועאידה תומא סלימאן בנושא: אוזלת היד באכיפת חוק הסרטונים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, גברתי מזכירת הכנסת. <הצעת חוק הבוררות (תיקון – ערעור לפני בורר), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2139/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך הצעות החוק: הצעת חוק הבוררות (תיקון – ערעור לפני בורר), התשע"ו–2015. ינמק חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני, נמק בפנינו את ההצעה. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, מהותה של הצעת החוק הזאת היא לזרז ולייעל את כל נושא הבוררות. כולנו יודעים שבוררות זה דבר חשוב מאוד, ואנחנו רוצים לקדם את המוסד הזה, והמטרה פה היא לייעל. מה שקורה, שסעיף 21א לחוק הבוררות מאפשר ששני הצדדים מופיעים לבוררות ונותן אפשרות, אחרי שיש פסיקה של הבורר, לאחד הצדדים – בדרך כלל לזה שהפסיד – להגיש ערעור. ואז יש בורר שבודק את הערעור, ורק לאחר שהערעור הזה נבדק, ואו שמקבלים אותו או שלא, רק אז יכול הבורר הראשון לקדם את הפסיקה. בחוק יש הסבר לגבי הנושא של הערעור, אבל חסרות בחוק הזה שלוש נקודות מרכזיות, והחוק שאני מביא בא לתקן אותן. דבר ראשון זה הנושא של כמה זמן אפשר למשוך את קביעת המערער. הרי באופן טבעי, זה שמפסיד ואומר: אני רוצה לערער, ונותנים לו, יש לו זכות – עכשיו צריכים לקבוע מי זה הבורר שיברור, שיטפל בערעור. אז בחוק אין זמן, ולכן המפסיד יכול למשוך ולמשוך ולמשוך, וכל עוד לא נדון הערעור, ממילא הפסיקה של הבורר לא מתממשת, ואי-אפשר להגיש אותה. כך, המפסיד בבוררות, דרך הערעור יכול למשוך ולמשוך. אז החוק הזה בא לתקן את החוסר הזה ולקבוע שאם בתוך 60 יום לא נקבע בורר לערעור, לא יהיה אפשר לערער עוד. זאת אומרת, זה יאלץ את זה שהפסיד ורוצה לערער להתגמש ולהסכים בתוך 60 יום שייקבע בורר כדי לדון בערעור שלו. זו נקודה אחת. נקודה שנייה – גם לא נקבע כמה זמן הבורר יכול למשוך את הנושא של הערעור. לגבי הבורר הראשון יש זמן, אבל אחר כך, אחרי שהבורר הראשון קבע וזה שהפסיד מגיש ערעור וקובעים בורר שידון בערעור, אין בחוק הגבלה כמה זמן זה צריך להיות, ויכול להיות ששוב – זה יכול להימשך ולהימשך, וכתוצאה מזה כל הבוררות יכולה להיכנס, איך אומרים – זמן ארוך מאוד. אז החוק הזה בא לתקן והוא אומר שאותם זמנים שחלים לגבי הבורר הראשון, שלושה חודשים, יחולו גם לגבי הבורר שצריך לדון בערעור. זה תיקון שני. תיקון שלישי זה שכתוב בחוק שהבורר לא יכול להאריך מועדים. בא הבורר של הערעור ואומר: זה מדבר על הבורר הראשון אבל עלי זה לא חל. אז החוק הזה בא לתקן ולומר שאותו דבר חל גם על הבורר של הערעור. בסך הכול שלושה תיקונים חשובים מאוד, כדי לאפשר את מוסד הבוררות וכדי שהוא ירוץ ויהיה יעיל יותר. הבורר הראשון קובע אם יש ערעור, יש הזמן הקצוב, יש המסגרת, כדי שכל מוסד הבוררות יוכל להתקיים. אני פונה לחברי לאשר את ההצעה. זה מייעל ומקצר את זמן הבוררות. תודה לך, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת סלומינסקי. השר אריאל אמור להשיב. בבקשה, אדוני שר החקלאות אורי אריאל, בשם שרת המשפטים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, כולנו עובדים היום אצל שרת המשפטים, ואני, יש לי העונג להקריא בשמה את התשובה על הצעת החוק של חברי מהסיעה, חבר הכנסת סלומינסקי וחבר הכנסת יוגב. הצעת חוק הבוררות מבקשת לתקן את ההסדר הקיים הנוגע להליך הערעור על פסק בורר בפני בורר אחר. בהצעת החוק מוצע לערוך שלושה תיקונים. בתיקון הראשון מוצע לקבוע כי אם לא התמנה בורר בערעור בתוך 60 יום מיום שפסק הבוררות הומצא לצדדים, לא ניתן יהיה לערער על פסק הבוררות לפני הבורר, אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת, או אם אחד מבעלי-הדין הגיש בקשה לבית-המשפט למינוי בורר, או אם ניתן לכך היתר מבית-המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו. התיקון השני מציע לקבוע, בתוספת לחוק, שפסק הבוררות יינתן בתוך שלושה חודשים מיום הגשת תגובה לתשובה. כמו כן מוצע להסמיך את הבורר להאריך את התקופה למתן פסק הבורר בערעור עד לשלושה חודשים נוספים. כמו כן מוצע, במסגרת התיקון השלישי, להבהיר בתוספת כי הוראות שנקבעו בהסכם הבוררות העיקרי בדבר הגבלת סמכות הבורר להאריך מועדים יחולו גם על הבורר בערעור, וזאת כדי לממש את רצון הצדדים להגבלת שיקול דעתו של הבורר להארכת מועדים בהליך. הצעה זו מבקשת למלא פגמים וחסרים בתוספת לחוק הבוררות המקשים את יישומו של הסדר הערעור על פסק בוררות בפני בורר. אין מחלוקת כי ההסדר הנוכחי מצריך תיקונים והבהרות. יחד עם זאת, הליך הבוררות הוא הליך ייחודי המצריך איזון עדין בין רצון הצדדים מחד גיסא לבין שמירה על ייחודיות ההליך, המתאפיין במהירותו ויעילותו ללא התערבות בית-משפט, מאידך גיסא. כמו כן, הליך הערעור בפני בורר מחייב הסדרים ייחודיים בסדרי הדין, שכן מדובר בהליך קצר יחסית, שבמסגרתו הבורר מכריע על סמך החומר שהיה בפני הבורר הראשון, על סמך כתבי הטענות והסיכומים שהוגשו, ואין בו שמיעת עדויות ובחינת ראיות מחדש. התיקונים המוצעים אומנם נותנים מענה מסוים לקשיים שעלו מתוך יישום הסדר הערעור על פסק בורר, אך יש צורך בחשיבה נוספת ומתן משקל לאיזונים הצריכים להיעשות במסגרת התוויית ההסדר הדיוני בהליך הערעור בפני בורר. נוכח האמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף לתיאום והסכמה עם משרד המשפטים. יש הסכמה לתיאום? חבר הכנסת יוגב, אתה מוכן לתאם עם השרה איילת שקד את ההתקדמות? כן? טוב, תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. סליחה שהתערבנו בהליך פנימי של הבית היהודי, אבל ברכות. ניגש להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הבוררות (תיקון – ערעור בפני בורר), התשע"ו–2015. הצבעה עכשיו, בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבוררות (תיקון – ערעור בפני בורר), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הבוררות (תיקון – ערעור בפני בורר), התשע"ו–2015, עברה. אני מוסיף לפרוטוקול את הצבעתם בעד של השר דוד אזולאי ושל חבר הכנסת אוחנה – בעד, נכון? עברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תם פרק החקיקה של היום. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הקטל בדרכים ומספר ההרוגים הערבים הגבוה> <היו"ר יואל חסון:> עוברים להמשך סדר-היום. עכשיו הצעה לסדר-היום מס' 6245 בנושא הקטל בדרכים ומספר ההרוגים הערבים הגבוה, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לא תהיה תשובת שר. עשר דקות, אדוני, עומדות לרשותך, עד עשר דקות. Take your time. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – – – <קריאה:> יש הסכמה שזאת הולכת להיות הצעה לסדר-היום? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כן, כן. <דוד ביטן (הליכוד):> אתה רוצה שאני אגיד את שתי ההחלטות? <היו"ר יואל חסון:> לא לא, אין צורך, הכול בסדר. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, יש פה משהו נוסף. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני אגיד שיש הסכמה ביני לבינו. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – כבוד היושב-ראש. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יואל חסון:> ניתן ליושב-ראש הקואליציה. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גם עם איתן כבל יש הסכמה, אז הוא בטח יגיד את זה. <דוד ביטן (הליכוד):> כיוון שאנחנו באמת רואים בעיה בכל הנושא של תאונות דרכים בקרב המיעוט הערבי, הגעתי להסכמה עם חבר הכנסת זַאחלַקֶה שנעביר את זה לוועדת הכלכלה – אני תמיד מחליק את השם, אין מה לעשות – אנחנו נעביר את זה לוועדת הכלכלה, ושם אנחנו נקים ועדת משנה מיוחדת, בראשותו, לתקופת זמן מוקצבת כדי שהנושא הזה יטופל כמו שצריך. <היו"ר יואל חסון:> זחאלקה – חבר הכנסת זחאלקה, שנדע את זה. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תודה, מכובדי היושב-ראש, לצערנו הרב, אנחנו שמענו את החדשות מהדרום, על תאונת דרכים קשה שבה נהרגו שני בני-אדם בשנות ה-40, ה-50, לחייהם, אחד תושב רמת-גן ואחד תייר צרפתי, חמישה פצועים, וזו הייתה תזכורת למצב הקשה. המצב מאוד קשה בעניין תאונות דרכים בארץ. בעשור שבין שנת 2002 לשנת 2012 ירד מספר ההרוגים בכל שנה – מ-548 ל-290. מאז 2012, כבוד היושב-ראש, יש עלייה כל שנה במספר ההרוגים, אף-על-פי שהובטח חגיגית, בשנת 2012, בישיבת ממשלה מיוחדת, שהנושא יטופל, ומספר ההרוגים ירד אפילו מתחת ל-290. ומה קורה מאז? אחרי 2012 הגיעה 2013 – 309 הרוגים; 2014 – 319 הרוגים; 2015 – 356 הרוגים; 2016 – 370, הרוג כל יום, יותר מהרוג כל יום. וזה נמשך. במקביל, יש ירידה בתקצוב המלחמה בתאונות דרכים. התקציב בשנת 2008 היה 550 מיליון שקל, זה ירד ב-2015 ל-230 מיליון, ונדמה לי סכום די דומה ב-2016. מבקר המדינה הוציא דוח קשה מאוד בעניין תאונות דרכים; הוא כתב בדוח שלו שמאז 2012 ירד התקציב לחצי – ירידה בתקציב הכללי; ירידה בהדרכה ובחינוך; הפחתה של מספר הניידות; של מספר השוטרים; אי-ניצול תקציב של 99 מיליון שקל לצמתים ולכבישים מסוכנים במיוחד. הדוח מאוד ברור וחד-משמעי. אומנם לא היו מסקנות, חבר הכנסת ביטן, מדוע הייתה ירידה, אין היום בפנינו. אתה רוצה ללמוד, אנחנו, כפרלמנט – למה אני הצעתי ועדת חקירה? אתה לא יכול למצוא חומר רציני כיצד הייתה הירידה במספר ההרוגים בין 2002 – מ-548 ל-290 ב-2012. אנחנו לא יכולים ללמוד, אין מסקנות, לא היו דוחות שילמדו אותנו מה הדברים שהיו יעילים, בשביל לעשות, ועכשיו, מ-2012 יש עלייה, מצביעים על בעיות, אבל לעשות את הקישור הזה, את הלמידה המושכלת מה גורם יותר, מה חשוב יותר, איפה להשקיע יותר – אין את זה. וזו חובתו של הפרלמנט. בשנת 2017, שנה חשובה מאוד בעניין הזה, למה חשובה? כי הרשות לבטיחות בדרכים תהיה "פג תוקף". הקיום שלה, על-פי צו שעה, הוא עד 2017, והשנה צריכים להתחיל לחשוב מה עושים אחרי 2017. וצריך להשקיע מחשבה, כי אחת המסקנות, דרך אגב, של המבקר – ונדמה לי מהחשובות ביותר – שהוא אמר שהרשות הוקמה כלאחר יד, בלי מחשבה, בלי תכנון, בלי תוכניות, והתוצאות העידו, בפני עצמן. למה לחזור על אותה שגיאה? למה לא לעשות תכנון? ולמה שהפרלמנט בצורה מסודרת לא יקדיש לזה – לכן אני הצעתי ועדת חקירה – מחשבה, שיבואו כולם, כל הפקידים, כל החשובים, והוועדה יכולה להוציא דוח מסודר, כמו שעשינו בעניין, נגיד, רעידות אדמה, או בעניינים אחרים, ואז אפשר שב-2018 יהיו מסקנות, יהיו התוויות, תהיה התגייסות לתקציב מתאים, כי זה נושא בנפשנו. עכשיו, אחת הסיבות העיקריות לעלייה המתמדת היא מה שקורה בציבור הערבי; בעשור האחרון, בממוצע, שליש מההרוגים הם ערבים. אפילו שאנחנו 20% מהציבור. למי שיודע קצת מתמטיקה – קצת מסובך החישוב – לפי המספר באוכלוסייה, פר-100,000 תושבים, מספר ההרוגים הערבים הוא פי-שניים. אבל הפי-שניים הזה ממוקד במקומות נוראים. ותקשיבו למספרים – לא שלי, של הרשות הארצית למלחמה – לבטיחות בדרכים: בגיל 0–4 פי-20, כבוד היושב-ראש, לא פי-שניים, פי-20. ההרוגים הערבים הם פי-20 מהיהודים. פי-20. יותר מ-90%. צעירים בגיל 17–24 – מספר ההרוגים הערבים הוא פי-עשרה מהיהודים. נורא. אני יכול להביא בכל תחום, בכל עניין, אז הנושא הזה צריך טיפול. לעומת זאת, ברשות יש 60 עובדים. כמה עובדים ערבים? שלושה. והם עושים עבודת קודש, ועבודה מצוינת – אנשים ראויים וברמה גבוהה, והם – איך אומרים – במעט הכוח שיש להם מנסים להילחם ולעצור את הגוף המדמם, לעצור את שטף הדם, אבל הם לא יכולים. ולכן, צריך לעשות מעשה, צריך לעשות משהו ממוקד, וזה אפשרי. וזה אפשרי, זה לא – איך אומרים – בעננים. <ענת ברקו (הליכוד):> אבל אתה לא משווה את זה לדברים אחרים, חבר הכנסת זחאלקה? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לרתום את החברה, אני רוצה תוצאה. ואני אומר שכל החברה שלנו צריכה להירתם לעניין הזה. ואכן, אנחנו מנסים לרתום אנשי דת, לרתום מחנכים, לרתום מנהיגי ציבור, רשויות מקומיות, חברי כנסת – אנחנו דורשים גם תקציב נוסף, כי התקציב, היום, שמוקצה למאבק בתאונות דרכים בציבור הערבי, על-פי הנתונים הממשלתיים, הוא 17 מיליון שקל מתוך 230. זה מעט. צריך להשקיע יותר בשביל להדביק. הייתה ישיבה של ועדת הכספים, ואני, כבוד היושב-ראש, היו לי שתי בקשות בעניין התקציב – איך אומרים? העניין של תוכניות מפורטות כדי למנוע הריסה בגלל היעדר תוכניות ותקציב לזה; והדבר השני זה העלאת התקציב למאבק בתאונות דרכים. יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת גפני אומר: אני תומך בעניין הזה תמיכה מלאה. ואני פונה לחבר הכנסת ביטן: בוא ניקח את הנושא הזה ברצינות, בכוח. אני חושב שאפשר להקטין בצורה דרמטית את מספר ההרוגים בתאונות דרכים באופן כללי ובציבור הערבי. דרך אגב, כשמקטינים בציבור הערבי מקטינים גם אצל היהודים – לפעמים יש התנגשויות; בכלל, זה תורם לאווירה בכביש. אז המאמץ הממוקד הוא בגלל שהבעיה היא קשה, ובגלל שצריך לעשות מאמץ מיוחד וספציפי בעניין הזה כדי למגר את התופעה. אני רק רוצה לסבר את אוזניכם עד כמה המצב חמור, רבותי חברי הכנסת: כביש 6 – כביש 6 הוא כביש שנאמר שהוא הבטוח ביותר בישראל. 2012, כמה הרוגים? שלושה הרוגים; 2016 – 12 הרוגים – פי-ארבעה. זה סימן. אז יש כאן התפרקות. אי-אפשר להמשיך עם זה. ואני שוב חוזר לעניין הזה. קודם כול שתהיה ועדת משנה שתטפל בנושא הזה של תאונות דרכים בציבור הערבי; זה דבר אחד. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. משפט אחרון. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כן. דבר שני, אנחנו צריכים להיות מעורבים. אני ממליץ לכולם לקרוא מה כתב המבקר על המחדל הנוראי, כיצד קמה הרשות טלאי על טלאי בלי שום מחשבה, בלי שום אסטרטגיה. למה לחזור על אותה שגיאה? בשנת 2017 מסתיים המנדט שלה, צריכה לקום רשות חדשה, וצריכים להשקיע מחשבה להקים רשות מודרנית, אפקטיבית, פעילה, עם תוצאות; ללמוד מהניסיון ומהכישלונות, ללמוד מההצלחות בארץ ובעולם, כדי להביא למצב שבו תהיה מלחמה אפקטיבית בתאונות הדרכים ולמנוע קטל בדרכים. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זחאלקה. אין לנו תשובת שר. <דוד ביטן (הליכוד):> אני מבקש להעביר את זה לוועדת כלכלה. <היו"ר יואל חסון:> אתה מבקש לוועדת כלכלה. נעבור להצבעה. מי שבעד כלכלה יצביע בעד, מי שנגד הוא נגד – – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא. להפוך את זה להצעה לסדר-היום, ולהעביר – – – <היו"ר יואל חסון:> את ההצעה לסדר-היום. מי שבעד הוא בעד ועדת הכלכלה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא הקטל בדרכים ומספר ההרוגים הערבים הגבוה תעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <המשבר החריף במחלקת אונקולוגיה ילדים ב"הדסה"> <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא: הצעה לסדר-היום מס' 6124, המשבר החריף במחלקת אונקולוגיה ילדים ב"הדסה", של חבר הכנסת איציק שמולי. ישיב השר ליצמן, שנכנס לכאן. חבר הכנסת שמולי, בבקשה אדוני, שלוש דקות, אומרים לי כאן. אז תפעיל את כישוריך הרבים למצות את הנושא. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי להעלות לסדר-היום של המליאה בדיון דחוף נושא שהוא גם חשוב וגם דחוף. דומה שכל הנושאים שקשורים במערכת הבריאות הם חשובים ודחופים. אפשר לקטלג אותם ככאלה, כי לא פעם אנחנו עוסקים, אדוני היושב-ראש, בחיי אדם. הנושא הזה הוא חשוב ודחוף במיוחד, מכיוון שמדובר בילדים שנאבקים במחלה אולי החמורה והארורה מכול, מחלת הסרטן. לפי פרסומים שעלו בתקשורת יש משבר בבית-החולים "הדסה"; משבר שקשור במחלקה האונקולוגית. בגלל חילוקי דעות מקצועיים בין מנהל בית-החולים – כך לפי הפרסומים – לבין מנהל אותה המחלקה, החליט מנהל המחלקה לעזוב את בית-החולים, ואתו כל הצוות הרפואי של אותה מחלקת אונקולוגיה ילדים בבית-החולים "הדסה". הם פשוט החליטו לקום ולעזוב ולנטוש את בית-החולים. יש דיבור אולי לעבור לבית-חולים אחר בירושלים; בזה אולי השר יוכל לעדכן אותנו, אבל בכל מקרה ההורים והילדים מאוד מודאגים. אני בחרתי להביא לכאן למליאה רק חלק מהדברים שאותם מביעים ההורים; מביעים חשש כבד מאוד לגורל הטיפול שיהיה לילדים שלהם. כך כותבת אחת האימהות, אם בשם קרן אור, אמו של יהודה יהורם: אין לנו כרגע מושג מה יהיה – כך היא אומרת – איפה נהיה במעקב. בית-החולים לא מדבר אתנו. לפני תשע שנים יהודה יהורם חלה בלוקמיה, בגיל שנה וחצי. עברנו שנתיים של טיפולים במחלקה האונקולוגית לילדים ב"הדסה עין-כרם", תקופה קשה שבה ראינו את מלאך המוות בעיניים. הצוות המדהים, ובראשו פרופסור מיקי ויינטראוב, היוו קרן אור בחשכה בטיפול המסור, בידע, בעזרה היומיומית. שמענו בצער את העובר על המחלקה. אנו ההורים לא נגיע לביקורת השנתית בעין-כרם אם מיקי לא יהיה – מיקי זה כמובן הרופא. זו אימא אחת. אימא אחרת אומרת: אני כותבת בין השאר כדי להסביר להנהלת "הדסה", למשרד הבריאות ולשר הבריאות שאנחנו ההורים לא מריונטות של אף אחד – טוב, אני אמנע מחלק מהביטויים – אנחנו מבינים מה נדרש כדי שהמחלקה תפעל כמו שצריך. אנחנו לא מדברים רק מתוך הכרת תודה או מתוך היסטריה, אלא מתוך הבנה עמוקה מה ילד חולה בסרטן ומשפחתו צריכים, וכמה נדיר למצוא מנהל מחלקה ומחלקה שהצליחו לתת מענה לצרכים הללו. אני, אדוני השר, ממש לא מתכוון להיכנס ולפסוק בין מנהל בית-החולים לבין מנהל המחלקה. זה לא מקומי. זה כמובן תפקיד המשרד ותפקידך. אני לא יודע מה ברמה המקצועית נדרש כאן; אני כן יודע – וכאן בקשתי אליך – לעשות כל מאמץ שלא יקרה מצב שבשם הוויכוח המקצועי, חשוב ככל שיהיה, הילדים ואיכות הטיפול שמגיע לילדים חס וחלילה ייפגעו. אם אתה רואה לנכון, ואם הכנסת רואה לנכון, אני גם מבקש להעביר לאחר מכן את הדיון לדיון נוסף בוועדת הבריאות של הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שמולי, רציתי לשאול אותך, זאת בעיה חדשה? זה משהו מהזמן האחרון? או שזה דבר שנמשך לאורך זמן? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זו בעיה שהיא יחסית חדשה. היא עלתה בעבר בתקשורת, אבל ככל שידוע לי, לפני כשבועיים, ב-25 בינואר 2017 הנושא הזה עלה שוב בתקשורת, ומשכך בחרתי להביא את זה לכאן למליאה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> מצוין. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת שמולי, על העלאת הנושא החשוב הזה. השר ליצמן, אתה מוזמן להשיב. שלום לך, אדוני השר. בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שמולי, מחלקת אונקולוגיה ילדים ב"הדסה" על אנשי צוותה נחשבת מחלקה מקצועית ומסורה מאוד. כידוע, רישיון לפעילות תחום כלשהו כמו אונקולוגיה ניתן לבית-חולים ולא למנהל המחלקה. לבית-החולים "שערי צדק" אין רישיון להפעלת מחלקה אונקולוגית, ולכן המחלקה לא תועבר אליו ולא תופעל בבית-חולים זה. לצערי, איננו יכולים למנוע מעבר רופאים או צוות מבית-חולים אחד למשנהו, גם אם נצר על כך מאוד. בכל מקרה, על הנהלת בית-חולים "הדסה" להבטיח מתן שירות רפואי טוב לטובת הילדים המטופלים בבית-החולים, גם אם תהיה עזיבה של חלק מאנשי הצוות, וכך הובהר לי שיהיה. אני באופן אישי אשמח מאוד אם ד"ר ויינטראוב יחזור בו מרצונו לעזוב את "הדסה". אני רוצה להבהיר כמה דברים בתשובה. אני לבד ישבתי עם פרופסור ויינטראוב. אמרתי לו שאני אשתדל לגשר שם. גם המנכ"ל שלי ישב אתו וניסה לגשר בין שני הצדדים. לצערי, לא כל כך הצליח. <היו"ר יואל חסון:> זה באמת מקצועי או שזה אישי? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, אני לא יודע, אל תכניסו אותי. <היו"ר יואל חסון:> לנסות להבין. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, אבל זה לא הפורום שאני אגיד את זה. בכל אופן, אני רוצה להגיד מה עמדתי, ממה שנראה לי כאן. אין מצב, לנוכח עשרות ילדים חולים, אולי הרבה יותר, במחלקה הזאת ב"הדסה", שאני אתן למחלקה שלמה לעבור. אני אעשה חוקית את כל מה שביכולתי למנוע ממחלקה שלמה – יש פה ושם רופא שרוצה לעבור, זכותו, לא אמנע, אבל להגיד למחלקה שלמה ואז כולם יישארו בלי טיפול רפואי? אין מצב. מה עוד, קל וחומר של"שערי צדק" אין רישיון למחלקה, זאת אומרת, אני צריך לבנות מחלקה, ואחר כך כן לתת לרוקן מחלקה שלמה. צריך להיות בן-אדם לא רציני לאשר דבר כזה, ואני לא אתן את זה. אגב, הובטח לי על-ידי מנהל בית-החולים שהטיפול יימשך, גם אם פה ושם תהיה עזיבה, אבל זה לא אומר שאני אאשר מחלקה שלמה; גם אם יש ביקורת עלי, אבל לטובת הילדים חייבים להמשיך לקבל טיפול במחלקה. מה שאני מציע כאן, רבותי – ביקשת שאני אעביר את זה לוועדה. אני אשמח מאוד, אין שום בעיה. אם אני אוכל, אני אפילו אשתתף, ואם לא אז המנכ"ל. אני חושב שהנושא הזה רציני מאוד. נעביר את זה לוועדה, אדוני, בסדר? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר יואל חסון:> בסדר גמור, תודה רבה לך. אנחנו נעמיד את זה להצבעה להעברה לדיון בוועדת הפנים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, העבודה והרווחה. <היו"ר יואל חסון:> סליחה, ועדת העבודה והרווחה. מי שבעד להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה יצביע בעד. מי שמתנגד יצביע נגד. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנשוא המשבר החריף במחלקה האונקולוגית לילדים ב"הדסה" תועבר להמשך דיון בוועדת הרווחה. <הצעות לסדר-היום> <לראשונה לפלסטינים יהיו יותר נציגויות בעולם מאשר לישראל> <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא הוא הצעות לסדר-היום בנושא: לראשונה לפלסטינים יהיו יותר נציגויות בעולם מאשר לישראל, שמספרן 6186, 6188, 6258 ו-6259. ראשון המציעים – חבר הכנסת כהן. בבקשה, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, בעוד כמה שעות ייפגש ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו עם הנשיא האמריקני הנכנס דונלד טראמפ. שעות של דיונים ניהל הקבינט לקראת נסיעה זו במטרה לגבש את האסטרטגיה מול הנשיא הנכנס. אנשי הבית היהודי ביקשו, דרשו מראש הממשלה לפעול לביטול המונח "שתי מדינות לשני עמים" – במילים אחרות, לבטל את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית. חברי אנשי הבית היהודי, אם טובת ישראל לנגד עיניכם, הדרישה הבאה שלכם מראש הממשלה צריכה להיות מינוי שר חוץ במשרה מלאה. אומנם לפלסטינים אין מדינה, אך מסתבר שיש להם – מר יוגב, תקשיב – יותר נציגויות ביותר מדינות בעולם מאשר לישראל. שמעתם נכון, הפלסטינים גוברים עלינו בזירה הבין-לאומית. יש להם יותר נציגויות הסברה, נציגויות לכל פעילות. לישראל יש 102 נציגויות ב-72 מדינות העולם, לעומת 103 נציגויות ב-95 מדינות לפלסטינים. המצב גרוע עוד יותר בהשוואה למדינות אחרות באזור, כמו איראן, למשל, שמחזיקה 142 נציגויות בעולם; טורקיה – 223 נציגויות; מרוקו 135 נציגויות; פקיסטן – 118; ערב הסעודית – 108; מצרים – 166 נציגויות בעולם. בסך הכול לליגה הערבית ולאיראן יש ביחד, גברתי סגנית שר החוץ, 1,941 נציגויות ברחבי העולם, ולצערי, לנו יש הכי פחות. רק בשנה האחרונה משרד החוץ סגר ארבע נציגויות ברחבי העולם: השגרירות באל-סלבדור, השגרירות בקריביים, הקונסוליה בפילדלפיה והקונסוליה במרסיי. נזכיר כי רק במרסיי אירעו בשנה האחרונה כמה מקרי אנטישמיות של פגיעה ביהודים. עד כדי כך המצב קשה, שנוסף על סגירת הנציגויות אין לנו שר חוץ במשרה מלאה. עכשיו, זה לא לבוא לקנטר; זה לבוא ולהגיד: למה הפקרנו את מדינות העולם רק לנרטיב הפלסטיני? למה אנחנו לא שמים דגש על כך שיהיו יותר ויותר נציגויות, ויותר ויותר דיפלומטים, ויותר ויותר אנשי הסברה? מה קרה, הסיפור שלנו לא ראוי שיסופר? אנחנו צריכים לתת ל-BDS לשלוט ברחובות העולם? לנו אין מסבירנים? לנו אין סיפור צודק – גם אם אנחנו כאן נתווכח עליו? אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בכך שפגשה אותי חברת פרלמנט – ענת, תקשיבי לי – ושאלה, ואני אומר שחלק מהעניין הוא זה שהסיפור הציוני, הסיפור של המדינה הזאת, הסיפור של המדינה היהודית והדמוקרטית והסיפור הצודק שלנו, לא מסופר דיו, ואני מציע לראש הממשלה לעשות הכול כדי למנות מייד שר חוץ למדינת ישראל. אנחנו זקוקים לזה כמו אוויר לנשימה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – <היו"ר יואל חסון:> עד שלוש דקות. <ענת ברקו (הליכוד):> אוקיי, תודה לך. – – נתחיל בזה שאנחנו לא משווים את עצמנו לפלסטינים, והם לא מודל בעיני לשום דבר. משרד החוץ עושה את עבודתו נאמנה, והרבה מאוד נציגויות התכנסו – ואני יודעת שלאורך השנים, גם כשאנחנו באים היום כנציגים של מדינת ישראל, או אפילו לפני שהייתי בכנסת, תמיד היה ליווי מקצועי רציני של אנשי משרד החוץ; וזה בתחומים רבים – גם בתחומי המדע, התרבות, הקהילה היהודית, הביטחון, ויש הרבה מאוד שיקולים בקיום של הנציגויות הללו. אבל מה, הפלסטינים – כשאתה מדבר על נציגויות, אלה נציגויות שאין מאחוריהן הרבה. זאת דרך לעשות תעמולה, הסתה ובינאום הסכסוך, הצורך להפוך את הסכסוך לבין-לאומי ולהשתמש בתעמולה ישראלית; אני מסכימה אתך מאיר, גם ה-BDS, גם החרמות, גם להוביל מה שלא יהיה לך, ולהפוך את הסיפור הפלסטיני לקריירה של קורבנות ומסכנות, בלי רצון לקחת אחריות ולפתור את הבעיה. זה הסיפור, ואלה הנציגויות, שנותנים להם בעולם, גם הרבה מאוד פעמים ללא כל תשלום – מדינות מארחות וכל מיני מדינות, שלחלקן יש אינטרסים כאלה ואחרים, ויש להם גם הרוב האוטומטי של המדינות הבלתי-מזדהות באו"ם, והם מנצלים את המוסדות הללו. אני רוצה לספר לכם סיפור: אני ראש המשלחת ל-OSCE, הגוף שעוסק בנושאים ביטחוניים מטעם הכנסת. לפני שנה בדיוק, בכנס בווינה, כשישבו כל הפרלמנטרים ממדינות המזרח התיכון, גם מאלג'יר וגם ממרוקו וגם ממדינות אחרות, גם ממצרים וגם מירדן, הגיע הנציג הפלסטיני ואמר: אני בקושי הגעתי. הוא היה עם חליפה של ורסצ'ה, לבוש ככה מדוגם, אדוני היושב-ראש, כמו שצריך – בקושי הצלחתי לצאת משכם, כי היא תחת כיבוש. מישהו רץ אחריך? שאלתי אותו: מישהו רץ אחריך עם סכין לתקוע לך בגב כמו שאתם עושים אחרי אזרחי מדינת ישראל באותו זמן של גל הטרור? זה הסיפור. ואתה יודע מה – פעם ראשונה שראיתי שאמרו לו: אדוני היקר, שב, כרגע אנחנו לא עוסקים רק בזה, זה לא הסיפור. והסיפור היום הוא הרבה הרבה יותר גדול. אז כשאנחנו רואים נציגויות, או אחד כמו ג'יבריל רגו'ב, כשהוא בא במשא-ומתן עם פיפ"א, והוא בסך הכול טרוריסט, גם אם הוא לובש טרנינג, אז מה זה משנה, אז יש לו עוד נציגות – ולאן הולך הכסף? הכסף שנותנים לפלסטינים, המדינות התורמות – הוא מגיע לפלסטינים? כמו שהכסף בעזה לא מגיע לתושבי עזה, וגם כשמעבירים צמנט בשביל לשקם את עזה זה מגיע לבניית מנהרות, את מי מעניינים האזרחים בעזה? אפשר לבוא בטענות לישראל; הנציגויות האלה לא מובילות לשום רצון למשא-ומתן אמיתי לשיפור המצב. הקריירה הקורבנית הזאת לא תוביל לשום מקום, ולא משנה עוד כמה נציגויות יהיו להם. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היקר, רק עוד משפט אחרון. <היו"ר יואל חסון:> משפט אחרון. <ענת ברקו (הליכוד):> במקום שימשיכו לבזבז כסף, שידאגו לבני עמם, ואנחנו נמשיך לשלוח את האנשים הכי טובים שלנו, סגנית שר החוץ, חברת הכנסת חוטובלי, לחזית הדיפלומטית, לעשות את העבודה. צריך לתת לכם יותר, מגיע לכם, אתם עושים עבודה מצוינת. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. בלי חליפת ורסצ'ה. לא מתאים לך, אגב. קצת מאוכזב מהלוק שלך היום, אדוני. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הכסף לא מגיע לציבור. <ענת ברקו (הליכוד):> התווית, התווית – – – היא רוצה שיראו שזה בצחוק. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אתה לא דואג לאזרחים, טיבי, אתה הולך לוורסצ'ה. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו רגילים ללוק יותר אלגנטי. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא דואג לאזרחי ישראל. הוא אזרח ישראלי, לא? אנחנו מדברים על נציגויות של הרשות הפלסטינית – או שהתבלבלת? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, א. אני רוצה להודות ליוזמים, שהעלו עובדה נכונה: יש יותר נציגויות למדינת פלסטין מאשר למדינת ישראל בזירה הבין-לאומית. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא רק נציגויות. יש יותר מדינות שמכירות במדינת פלסטין מאשר במדינת ישראל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נכון. <ענת ברקו (הליכוד):> איזה יופי, אז יש לכם דגל. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יש לנו דגל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ויש סיבה, יש הסבר. יש סיבה ויש הסבר. הסיבה היא שהעולם, א. מכיר בעוול ההיסטורי, וב. יש מדינות שלא נוח להן להזדהות עם ממשלה שהמדיניות שלה נוגדת את החוק הבין-לאומי, הפרות בוטות פעם אחר פעם, והשיא, או השפל, היה במה שקרוי חוק ההסדרה, או חוק גזל הקרקעות של הפלסטינים, שאני מודה שמאוד לא רציתי שאנשים יפנו לבג"ץ, כי חשבתי שהדרך הטובה ביותר היא שהעוול והפשע הזה יגיעו לבית-הדין הבין-לאומי לפשעי מלחמה בהאג; אבל אנשים הגישו. אפרופו בג"ץ, כשאני רואה את השופטים בבתי-המשפט בארצות-הברית בשבועיים האחרונים מבטלים צווים של נשיא נבחר ונמהר, אני אומר, תראו מה יש כאן – בית-משפט עליון שאישר הפקעות, חיסולים, סיכולים, גירוש, התנחלויות – אין עוולה של הכיבוש שבית-המשפט העליון לא אישר. בלעדי הגושפנקה של בית-המשפט העליון, מפעל הכיבוש הנורא והאכזרי הזה לא היה ממשיך להתקיים ולהתרחב בצורה הדרקונית הזאת. אני חושב שהמדיניות של הנשיא מחמוד עבאס, שהיא מדיניות שכלתנית, פרגמטית, של התנגדות שלא בדרכי אלימות, של הפעלת גופים בין-לאומיים, דוחקת אל הפינה את המדיניות הסרבנית של ממשלת ישראל, ואנשים משווים: יש עם שנמצא תחת כיבוש, וההנהגה שלו פועלת בדרכים מאוד תרבותיות ומשכנעות כלפי הקהילה הבין-לאומית, ויש ממשלה של הכובש, שפשוט עושה דברים בוטים, מכשירה גזל, שוד קרקעות, שהוא השוד המתמשך הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית – – – <יהודה גליק (הליכוד):> איפה זה? איפה המדינה שאתה מדבר עליה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואם ישראל תסכים, היא תהיה בגבולות 67', ואם היא לא תסכים, בעתיד מדינת ישראל לא תהיה. <יהודה גליק (הליכוד):> אתה מאיים עלינו? אתה מאיים עלינו? <ענת ברקו (הליכוד):> Wishful thinking, wishful thinking. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כי מדינת ישראל, הערובה של הקמת מדינת ישראל זה הקמת מדינה פלסטינית. כי אם לא, היא תוביל למדינה דו-לאומית, כמו שאמר ג'ון קרי. <ענת ברקו (הליכוד):> תחלום. <יהודה גליק (הליכוד):> סליחה? סליחה? אתם מאיים עלינו? ראינו – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תקשיב לי, למה אתה מפסיק אותי? שאלת, ואני נותן לך כבוד ואני עונה לך. יש אנשים שאני לא עונה להם. אוקיי. <יהודה גליק (הליכוד):> ראינו איך בששת הימים – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אז ג'ון קרי אמר שאם לא יהיו שתי מדינות, תהיה מדינה דו-לאומית. הוא אמר את זה בחשש. אני לא אומר את זה בחשש. במקום שתי מדינות – לא רוצים שתי מדינות? שתהיה מדינה אחת דמוקרטית עם שוויון לכלל האזרחים, one person, one vote. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואז ראש הממשלה – ובזה אני אסיים, בבשורה החשובה הזאת בשביל כולכם – ראש הממשלה יהיה טיבי, ולא ביבי. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <יהודה גליק (הליכוד):> אין סיכוי. <ענת ברקו (הליכוד):> מה שנקרא, בחלום הלילה. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, סגנית השר, חברי חברי הכנסת, הדיון הזה בא בעיתוי מתאים וראוי. ממש עוד שעות ספורות ייפגש ראש הממשלה נתניהו עם הנשיא הנבחר החדש טראמפ, דונלד טראמפ. קודם כול, אני בטוח שכולנו מאחלים ומייחלים לפגישה טובה – לפגישה טובה בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות-הברית, שהיא באמת הידידה החשובה – הטובה והחשובה – של ישראל בעולם, והקשר האסטרטגי – תמיד חשבתי – הוא קשר שצריך וחשוב שיישמר, ללא שום קשר למי הדמויות שמובילות את שתי המדינות. לדעתי זה חזק – הקשר בין שתי המדינות חשוב מזה שבין כל אדם וכל איש, יהיה ככל שיהיה – ראש ממשלה, נשיא, זה לא משנה. אבל השאלה הגדולה היא עם מה ראש הממשלה מגיע לפגישה הזאת, מה ראש הממשלה באמת רוצה. וכשאני רואה פה כל הזמן את חבורות הימין והימין הקיצוני שהפכו את טראמפ לסוג של משיח עבורם, א. אני אומר להם, בואו נחכה ונראה, לשיטתכם, מה זה טראמפ, מי זה טראמפ, מה הוא מקדם, מה הוא לא מקדם. בעיני טראמפ הוא לא רפובליקני ולא דמוקרטי, הוא טראמפ, הוא איש עסקים, הוא לא פוליטיקאי, הוא לא מחויב למדיניות כזאת או אחרת, וכולנו צריכים להיות די צנועים, ולהגיד שאנחנו לא באמת יודעים לאן הנשיא הזה יוביל, ומה תהיה עמדתו, ואיך הוא רואה ומה יהיו הפתרונות שלו לגבי המזרח התיכון. אבל אנחנו צריכים לשאול מה אנחנו רוצים, מה לנו נכון, ולא מעניין אותי להתעסק במדינה הפלסטינית, לא מעניין אותי. מעניין אותי להתעסק בנו, במה נכון לנו. ואני מציע לכם מאוד מאוד לא לזלזל במשפט האחרון שנאמר על-ידי אחמד טיבי; המדינה הדו-לאומית היא סכנה אמיתית לחזון הציוני. אמיתית. אני בכלל שואל את עצמי: עד כדי כך כל איזה הר או פיסטין חשוב כדי לקלוט 2.5 מיליון פלסטינים ולהמציא כל מיני המצאות שאני רואה עכשיו בליכוד – כל אחד יש לו תוכנית מדינית חדשה; היום סיפר לי חבר הכנסת זוהר שיש לו תוכנית מדינית, וחבר הכנסת קיש – כל אחד ממציא תוכנית מדינית – זה נותן אוטונומיה, זה נותן קנטונים, זה נותן מוניציפליות – הכול כדי להכניס לפה 2.5 מיליון פלסטינים? מה, אתם עושים פריימריז לאחמד טיבי, ראש הממשלה הבא? אתם מקדמים אותו? אז לא, אני לא רוצה לראות את אחמד טיבי ראש ממשלה. אני רוצה שאחמד טיבי יישאר פה חבר כנסת וייצג את המיעוט הערבי במדינת ישראל, במדינה היהודית והדמוקרטית. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מה הבעיה עם זה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה מה שאני רוצה, ואני אומר לכם – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מה הבעיה עם זה? למה זה כל כך מפחיד? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אומר לחלוטין למה זה מפריע: מדינת ישראל, גברתי, היא מדינת ישראל, היא מדינת העם היהודי, בתוקף היסטורי, והוא תוקף רב מאוד – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אבל גם מתוך זה שרוב אזרחי מדינת ישראל רוצים שהמדינה הזאת תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תגיד את זה, אתה חושב שיש לנו זכות עד גבול מסוים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני חושב – לא, אתם אזרחים שווי זכויות כמובן – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, זה מה שאתה אומר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא לא לא, אם אחמד טיבי ישכנע את הציבור הישראלי כולו – להיות ראש ממשלה, הוא יוכל להיות ראש ממשלה, חד-משמעית, אין ספק. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, זה ברור. אתם לוקחים לי את הזמן. תן לי רגע, עוד דקה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אגיד את זה בצורה ברורה: אם אחמד טיבי בהרכב הנוכחי של מדינת ישראל ישכנע יום אחד את הישראלים או את רוב הישראלים להצביע עבורו, הוא יכול להיות כאן ראש ממשלה, בוודאי. אבל הוא יכול להיות כאן ראש ממשלה בוודאות אם תהיה כאן מדינה דו-לאומית. ואני בא ושואל: האם אנחנו מקבלים את ההחלטה הזו ומבינים שמניעת המדינה הדו-לאומית היא הפרדה בינינו לבין הפלסטינים? ואל תתווכחו אתי על העיקרון של ההפרדה במדינה הפלסטינית. אני כן פתוח, גברתי, להתווכח על הגבולות. <ענת ברקו (הליכוד):> אני בעד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בואי נדבר על גבולות; בואי נדבר על גושי ההתיישבות; בואו נדבר על גבול בר-הגנה; בוא נדבר על מדינה מפורזת; בוא נדבר על ערבויות בין-לאומית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ומשפט אחרון, אדוני. תודה, תודה לך. וחשוב להגיד – בואו נדבר גם על מה שיודע היטב ראש הממשלה, על ההזדמנויות האמיתיות שיש היום במזרח התיכון, האמיתיות, של מדינות ערב, שהן רוצות ומעוניינות לנרמל את היחסים עם מדינת ישראל ולעשות כאן מין חבילת הסדר שלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב נוספות. בואו נדבר על זה, בואו נראה את ראש ממשלת ישראל מנצל ממשל אוהד, נשיא ארצות-הברית אוהד לישראל, כדי לייצר פה מזרח תיכון טוב יותר, שישמר את מדינת ישראל כפי שאנחנו אוהבים ומכירים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך. גברתי סגנית שר החוץ, בבקשה. בבקשה, גברתי. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, אתה גם אחד מחברי הכנסת שהעלו את הסוגיה הזו, ואני מאוד שמחה שאתם מעלים את הסוגיה הזו ביום החשוב הזה. היום בערב, 20:00 שעון ישראל, ייפגשו ראש ממשלת ישראל נתניהו עם הנשיא האמריקני הנבחר דונלד טראמפ. בפגישה הזאת, אני מאמינה, יש הזדמנות לראש הממשלה לומר לנשיא טראמפ את הדבר הבא: הפלסטינים שקרנים. הם אומרים לכל העולם שהם רוצים מדינה, אך מעולם בהיסטוריה של האנושות לא היה מיעוט שביקש מדינה והוא סירב לקבל אותה בגלל גודל הטריטוריה. מעולם. התנועה הציונית התחילה בחבלי ארץ שעל-פי דעתנו היו חלק מאוד קטן מארץ-ישראל, אבל רצינו ריבונות ומימשנו אותה. בשנת 1947 דחיתם את ההצעה; בשנת 2000 דחיתם את ההצעה; בשנת 2007 דחיתם את ההצעה. כמה תוכלו לשקר לעולם? אתם חושבים שלהקים נציגויות זאת באמת העבודה? תמשיכו להקים נציגויות, אין שום בעיה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> לא תהיה לכם מדינה. אני אגיד את זה בצורה ברורה: לא תהיה לכם מדינה. לא תהיה – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> סליחה – – – על מה את מדברת? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אתה היית יועץ – להזכיר לך את התפקיד הקודם שלך? יועץ של ערפאת? <היו"ר מאיר כהן:> תאפשרו לסגנית השר. תומא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תפני אלי, לא לעאידה. תפני אלי. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אל תפחיד אותם עם מדינה דו-לאומית. יהיה כאן רוב יהודי בין הים לירדן. אנחנו לא דואגים. תאמין לי, אנחנו לא דואגים. אנחנו סומכים על הרעיון הציוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יואל, יואל מודאג. יואל מודאג. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> יואל מודאג – בגלל זה הוא יושב באופוזיציה, שם דואגים. בימין הפוליטי, שנמצא בממשלה, מחזקים את האחיזה שלנו בארץ. <היו"ר יואל חסון:> הלוואי שאני טועה. הלוואי שאני טועה. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> עכשיו אני רוצה לומר את הדבר הבא: מאחר שהפלסטינים שיקרו לעולם במשך כל כך הרבה שנים, ומה שהם באמת רוצים זה את שלילת הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית, אפשר להתחיל לחשוב על פתרונות אזוריים שיהיו טובים לכל הצדדים. כן, מותר לחשוב מחוץ לקופסה. מותר אחרי 25 שנות כישלון – כישלון מהדהד, כישלון שעלה בדמים של ניסיון לחלק את הארץ בתפיסה של חברי באופוזיציה – כן, אפשר להתחיל לחשוב מחדש. דיבר חבר הכנסת מאיר כהן – חבר הכנסת כהן, אני רוצה לענות לך על שאלת הצדק. אמרת: למה לנו אין מסבירנים? אני רוצה להסביר לך משהו. <מאיר כהן (יש עתיד):> אין מספיק מסבירנים. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> תכף, תכף אני אגע בנקודה, כי דיברת על נקודה מאוד חשובה בעיני, נקודת הצדק. מה זה נקודת הצדק? נקודת הצדק זה להגיד: זאת הארץ שלי. במשך עשרות, באמת, עשרות שנים, היה כאן נרטיב – 25 שנה אפשר להגיד, בסדר? בוא נגיד את זה מדויק – היה כאן נרטיב שאמר: זאת לא באמת – חבלי הארץ האלה הם לא באמת הארץ שלנו. המסבירן הטוב ביותר בעולם – הייתי שולחת 5,000 מסבירים, היו שומטים את הקרקע תחת הצדק היהודי כשזה הסיפור שלהם. כשלא באנו וסיפרנו לעולם את הסיפור שזאת אדמת הנצח של העם היהודי, שם הפסדנו את המערכה, לא במספר האנשים. אנחנו חיים בעולם שבו – שמעתי פעם משפט יפהפה מאיש שיווק: העולם שייך למי שמספר את הסיפור הטוב ביותר. והסיפור של העם היהודי, הסיפור הציוני הוא אחד הסיפורים ההרואיים והיפים בעולם. סיפור של עם ששב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות. חלק מרכזי מאותם חבלי ארץ שאתם רוצים להתנער מהם, היה בהם רצף התיישבותי של אלפי שנים: חברון, ירושלים, נווה-יעקב, מקומות שבהם ישבו יהודים ברצף. כן, אחמד טיבי, אתה תמיד שולח אותנו לפולין, לרוסיה, לתימן, למרוקו. אנחנו לא נחזור לשם, כי מכאן המקור שלנו ואנחנו מחוברים לארץ הזאת. כשאנחנו מדברים על צדק אנחנו קודם כול צריכים לספר את הסיפור הזה, כי יש איזו אשליה שאנחנו יכולים לחלק את הארץ ולהישאר, מה שנקרא, בשלום ולבטח. לא – הם דרשו מאתנו לחלק את ירושלים, הם דרשו מאתנו לוותר על העיר העתיקה, הם דרשו מאתנו לוותר על הר-הבית, הם דרשו מאתנו את זכות השיבה לחיפה, ליפו, לעכו, לרמלה ולוד. <היו"ר יואל חסון:> אז הם דרשו, את לא חייבת להסכים. תנהלי משא-ומתן, תגידי מה הקו האדום שלך. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> נכון, ומאחר שמנהיגים אחראים כמו נתניהו לא הסכימו – לצערי הרב, היו כאן מנהיגים כמו אולמרט וכמו אהוד ברק שכן הסכימו – אנחנו נמצאים היום במציאות פוליטית חדשה, וכדאי מאוד שתתרגלו, כי באמת זאת מציאות שמשנה את כללי המשחק. ואני אומרת לכם שאין אפשרות להסביר את ישראל. המילה "הסברה", אגב, אני מתנגדת לה. מה זה "הסברה"? צריך מדיניות, ואם המדיניות שלך היא לא מדיניות שמאמינה דה-פקטו שזאת הארץ שלך אלא אתה רק תשדר שאתה מת להיפטר מחבלי הארץ האלה. תעזרו לנו – איך אמרתם? – תעזרו לנו להציל את עצמנו. לא, זה לא מציל אותנו. זה פוגע בנו, זה פוגע בצדק ההיסטורי של העם היהודי ובשייכות העמוקה שלו לירושלים, בשייכות העמוקה שלו ליהודה ושומרון. איזו זכות יש לנו להיות בתל-אביב אם אין לנו זכות להיות שם? אין לנו. אני אומרת לכם שלדעתי המלחמה האמיתית היא המלחמה על שינוי הסיפור, הסיפור ההיסטורי שלא סופר. כל הזמן אמרנו טיעוני ביטחון: אנחנו חייבים להיות שם כי זאת הדרך היחידה להבטיח את הביטחון. אז באים כל מיני גנרלים ועושים לי קמפיין בכל כביש איילון ואומרים: אפשר לסדר סידורי ביטחון. הם צודקים. לכל דבר אפשר לסדר סידורי ביטחון. רק על דבר אחד אי-אפשר להגן בשיטה הזאת: על הצדק. וזאת מלחמה על הצדק, זאת מלחמה על הסיפור הצודק והמוסרי. והסיפור שלנו הוא הסיפור הכי צודק והכי מוסרי. עכשיו אתם מדברים אתי על פריסת נציגויות. אז אני רוצה לתת את הנתונים הבאים, שחבר הכנסת מאיר כהן לא הביא: ממשלת ישראל פתחה נציגויות חדשות בשנים האחרונות. הפריסה הדיפלומטית שלנו, לאלו מבין השומעים פה שלא מכירים: למדינת ישראל יש יחסים דיפלומטיים עם 158 מדינות; יש לה 102 נציגויות, מתוכן 79 שגרירויות, 22 קונסוליות כלליות, ושש נציגויות מיוחדות: לאו"ם, לאיחוד האירופי, ל-OECD, לסבא"א בווינה, למועצת זכויות האדם בז'נבה ולאונסק"ו. אלה הנציגויות המיוחדות שלנו במקביל לשאר הנציגויות שלנו. בשנים האחרונות פתחנו נציגויות במקומות אסטרטגיים, ואני כבר אפרט: פתחנו את הקונסוליה הכללית ב-2013 בבנגלור בהודו, הידועה כ"עמק הסיליקון" של הודו; ב-2014 פתחנו את הקונסוליה הכללית בצ'נגדו שבסין, מערב סין, אחד המרכזים הכלכליים הפיננסיים והתרבותיים החשובים ביותר בסין; ב-2011 נפתחה מחדש הקונסוליה הכללית במינכן, כדי לבסס ולהרחיב את אחד ממרכזיה הכלכליים החשובים ביותר באירופה; ב-2011 פתחנו נציגות בסנט-פטרסבורג; ב-2015 פתחנו נציגות בפרגוואי. כלומר, משרד החוץ הישראלי גם מרחיב את השורות. המחשבה כאילו הוא רק מצמצם את השורות היא פשוט לא נכונה. כמו כן, חשוב להבין, כשנסגרות נציגויות משיקולים תקציביים הפעילות המדינית באותם מקומות ממשיכה באמצעות נציגויות סמוכות, כך בפריז מול הזירה שטופלה על-ידי מרסיי, וכך בוושינגטון מול הזירה שהייתה באחריות הקונסוליה בפילדלפיה. כן, נכון, אתם צודקים. למשרד החוץ הישראלי אתגרים רבים. בקרוב תוגש תשובת המדינה לבג"ץ למה ראש הממשלה יכול להמשיך להחזיק בתיק החוץ. בתשובה המפורטת שמגיש משרד החוץ בעניין הזה מפרטים את שלל הפעילויות שאני, כסגנית שר החוץ, עושה ביחד עם ראש הממשלה בשבתו כשר חוץ. אין משלחת, אין שר חוץ, אין ראש ממשלה, אין נשיא, שלא מקבל או פני ראש הממשלה או את פני. המשרד מתפקד. הוא כן זקוק לתקציב נוסף, הוא כן זקוק להבנה שבעידן שלנו, המודרני, שבו מדינת ישראל פועלת כדי להרחיב את הקשרים, כשיש לנו כל כך הרבה אתגרים בתחומים רבים ושונים צריך יותר תקציב, ועל כך אני נאבקת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יש לי הצעה: ששר החוץ ידבר עם ראש הממשלה ויבקש ממנו להגדיל את התקציב. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> קודם כול, סגנית שר החוץ מדברת גם עם ראש הממשלה וגם עם שר האוצר כדי להגדיל את התקציב, ויש על זה מאבק גדול שלנו כמשרד. כן, זה נכון, אני מסכימה. <היו"ר יואל חסון:> אני מכיר אמירות של ראש הממשלה הנוכחי שהוא אומר שמה שהוא רוצה הוא מקבל. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אני רק אגיד, השר ארדן, כמי שמחזיק 100 מיליון שקל, תקציב מאוד מכובד למאבק ב-BDS, משרד החוץ ישמח לשיתוף פעולה עם התקציב החשוב הזה. אמרתי לך את זה גם בשיחות פרטיות, לא רק כאן על הדוכן. אז באמת, יש כאן נקודה שאתם נוגעים בה שהיא מאה אחוז נכונה, אבל חשוב במקביל לראות את העבודה החשובה של משרד החוץ אל מול אתגרים אדירים. חשוב במקביל לראות את הנושא של החלפת הדיסקט, שהיא בעיני הדבר החשוב ביותר. כי אם הדיסקט הוא דיסקט של נסיגות, ודיסקט של ותרנות, תאמינו לי, לא יעזרו גם 100,000 נציגויות ו-100,000 נציגים. כשיש לך תחושת הצדק ההיסטורי – היינו מדינה קטנה עם תחושת צדק והצלחנו לעמוד בהרבה מאוד אתגרים. ודאי שמדינת ישראל היום, כשהיא חזקה יותר, מבוססת יותר כלכלית, עם חוסן לאומי גדול יותר, יכולה לאתגר. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. מה את מציעה, גברתי סגנית השר? <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> מבחינתי, אפשר, אתה יודע, להעביר את זה לדיון במליאה. מה אתם מציעים? <היו"ר יואל חסון:> אני חושב שנציע ועדת חוץ וביטחון, כי זה ענייני חוץ, אבל לא יודע מה המציעים האחרים. מה את אומרת? <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> בבקשה, אין לי בעיה. <היו"ר יואל חסון:> אין לך התנגדות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> סגנית השר – – – אמרה שהיא שוחחה – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> לא. הוצאתי הודעה שנפגשתי עם זיאד אבו זיאד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> חס וחלילה, לא נכון. בסדר גמור. שניהם אנשים מאוד חשובים ברשות הפלסטינית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. תודה, גברתי הסגנית. תודה לסגנית השר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> האם אתם, המציעים, מסכימים להצעת סגנית השר להעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון? חבר הכנסת טיבי, ברקו – ועדת חוץ וביטחון? <ענת ברקו (הליכוד):> כן, ועדת חוץ וביטחון. <היו"ר יואל חסון:> מה אתה רוצה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ועדה למאבק בסמים. <ענת ברקו (הליכוד):> כן, כן, ועדת סמים למען הסמים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש פה אנשים מסטולים, זה המקום – – – <ענת ברקו (הליכוד):> ועדת חוץ וביטחון. <היו"ר יואל חסון:> יהודה גליק – בבקשה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש המכובד, גברתי סגנית השרה, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אדוני סגן המזכירה, חברי המשמר, הרשמים וכו', הקהל באולם, גברתי סגנית השרה, אין שום ספק שהרוח הרעננה שאת הבאת למשרד החוץ בהחלט מרעננת. עצם העובדה ששמעת פה שני חברי כנסת ערבים, שכשלרגע היה נדמה להם שאת רוצה לתת להם תעודת זהות פלסטינית, הם נעמדו על רגליים אחוריות: בחיים לא. כלומר, אנחנו הצלחנו להידחף לאוטובוס, אבל הנהג: סע, אל תיתן לאחרים לעלות. אז קודם כול – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – אומרת סגנית השרה, ומביאה רוח רעננה ורוח ברורה לכל העולם כולו בשם משרד החוץ – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <יהודה גליק (הליכוד):> אבל גברתי סגנית שר החוץ, יש פה נקודה – אדרבה, נדמה לי שהיא נקודה לכנסת, והיא קשורה בדיוק לנושא שבסוף דנו לאן להביא את זה. לצערנו, בכנסת אין באמת ועדה שעוסקת במשרד החוץ. ועדת החוץ והביטחון, מבדיקתי, 94% מהדיונים שלה עוסקים בביטחון. נפגשתי עם יושב-ראש ועדת החוץ של הקונגרס, והוא אמר לי: מה הקשר בין חוץ וביטחון? היה מן הראוי שבכנסת יהיה מקום, שאדרבה, נציגי משרד החוץ הם מצוינים, יוכלו לבוא ולהציג את פעילותם, יוכלו לבוא ולקבל פידבק חיובי וביקורת בונה. הם, לצערי, אין להם פה במקום הזה בית. אפילו ועדת החוץ והביטחון – כאשר עוסקים בחוץ זה סודי. נדמה לי שהיה מן הראוי שאת, משרד החוץ, יעודד את הכנסת להקים פה ועדת חוץ נפרדת. הדברים האלה עלו גם במחקר אובייקטיבי שחקר את מדיניות החוץ של משרד החוץ. אדוני היושב-ראש, אתה יושב-ראש מקסים, מתוק ואהוב. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. אנחנו באמת רוצים להתקדם. את מציעה במליאה. חבר הכנסת טיבי, גם אתה מציע במליאה אז אני אלך אתכם במליאה. מי שבעד המליאה – יצביע בעד; מי שנגד – יצביע נגד. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובע שהצעה לסדר-היום בנושא: לראשונה לפלסטינים יהיו יותר נציגויות בעולם מאשר לישראל תועבר להמשך דיון במליאה – נכללת בסדר-יום של המליאה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעת לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון מס' 6) (החמרת ענישה בשל מתן שירותי מורה דרך ללא רישיון), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 5) (צמצום ההתרבות של כלבים משוטטים), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת. עוד אודיעכם, כי חבר הכנסת רועי פולקמן ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ה–2015, שמספרה פ/1710/20. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <בישראל 2017 אין פתרון לאנשים עם מוגבלויות בתחבורה הציבורית> <היו"ר יואל חסון:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: בישראל 2017 אין פתרון לאנשים עם מוגבלויות בתחבורה הציבורית, מס' 6194, 6197, 6241, 6242 ו-6261. ראשון המציגים, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, נכבדי רונן פלוט, מנכ"ל הכנסת לשעבר, ראש עיריית נצרת-עילית, ידידנו הטוב, אני מתאר לעצמי תושבי נצרת שאתו, ברוכות וברוכים לכנסת. זכיתם בראש עיר שאנחנו מתקנאים. <היו"ר יואל חסון:> לפחות יכולנו ליהנות ממנו תקופה לא מעטה פה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני, עד כמה שתתפלא, או שלא, מסתבר שבישראל בשנת 2017, אם אתה אדם עם מוגבלות, אין לך סיכוי להשתמש כמו שצריך במערכת התחבורה הציבורית. בישראל, ה-start-up nation, אם אתה בן-אדם עם מוגבלות, אין לך סיכוי להשתמש כמו שצריך בתחבורה הציבורית. אנשים עם מוגבלויות, שגם ככה מתקשים להשתמש בתחבורה ציבורית, מתבססים בעיקר על תחבורה ציבורית. אנחנו רגילים לראות אותם בכל מיני מכוניות גדולות כאלה וכו', עם הדבר הזה על הגג, אבל רובם, כדאי שנדע, משתמשים בתחבורה הציבורית: מערכות כריזה שלא תמיד עובדות; קווים בין-עירוניים שאין שום סיכוי לאדם עם מוגבלות לעלות עליהם עם כיסא גלגלים; תחנות בין-עירוניות שלא נגישות ללקויי ראייה ולקויי שמיעה; תחנות אוטובוס במקומות רבים נראות – במקומות רבים, לא תמיד, לא במטרופולינים הגדולות – כמו בעולם השלישי. ואתם מכירים את תחנות האוטובוס האלה, כאלה שלא מתחשבות באנשים עם מוגבלויות: אין כריזה, אין סימון ברור, אין גישה לכיסאות ואין גישה לכיסא גלגלים, וגם אין לפעמים סימון ששמור לאדם נכה ובעל מוגבלויות. מבדיקת עמותת "אור ירוק" באוקטובר 2016, עולה שתחנות רבות מדי בארץ לא מונגשות כראוי לציבור הנוסעים, ובעיקר לאלה כבדי הראייה והשמיעה – וזה, אדוני, נתון מבייש, מעבר לזה שהוא מסוכן, ומונע מהרבה מהם פשוט לצאת מהבית מפחד שהם יידרסו; גם זה קורה לאנשים עם מוגבלויות. זו זכותם הבסיסית ביותר של אנשים עם מוגבלויות להתנייע ברחבי הארץ, כמו שכל אחד ואחת מאתנו רשאים בכבוד ובקלות וללא חשש. צריך וחייבים לטפל בהנגשת התחבורה הציבורית לאנשים עם מוגבלות, הן מבחינת תשתיות והן מבחינת הגורם האנושי. צריך להתאים את התשתיות של התחבורה הציבורית. הפתרונות, אגב, אדוני היושב-ראש, ידועים; יש כבר עשרות, מאות ואלפי ניירות שמציעים כיצד לספק פתרונות שמתאימים את התשתיות לאדם עם מוגבלות, ואף אחד – או בטח לא מספיק – לא עושה עם זה כלום. צריך גם לשפר את היחס והמודעות של מגישי השירות, של נותני השירות, של נהגים למשל – את הסובלנות שלהם, את היכולת לסייע להם. המודעות לאנשים עם מוגבלות לא פחות חשובה – אולי לא יותר, אבל לא פחות חשובה – מהתשתיות הטכניות עצמן. אדוני, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע כי יש להנגיש קווים עירוניים בלבד. מדהים. במשרד התחבורה אומרים שאי-אפשר להנגיש אוטובוסים בין-עירוניים, בשל המבנה הטכני שלהם, ולכן החוק לא חל עליהם. את זה אומרים במשרד התחבורה עם אותו שר תחבורה שקוראים לו – והרבה פעמים בצדק – בולדוזר. דיברנו על זה היום, אני ומוטי יוגב, והחמאנו לשר התחבורה, אבל זה תירוץ שמשרד התחבורה נותן למה אוטובוסים בין-עירוניים, בגלל המבנה הטכני שלהם, אי-אפשר להנגיש. אני חושב שזה פשוט לא הגיוני. אני חושב שאפילו להפך; אוטובוס בין-עירוני הוא גבוה משמעותית מאוטובוס עירוני, וכניסתו אחרת בגודל, ולכן אני בטוח שאפשר למצוא לזה פתרון טכני ראוי. אני קורא מפה לשר התחבורה לעשות מאמץ בעניין הזה. אני גם שואל, בשניות שנותרו לי, מדוע לא מתקבלות תקנות חדשות שישוו את ישראל למדינות המפותחות. אנחנו עדיין לא שווים להן – הרשויות מתנהגות לאנשים עם מוגבלות כאל חצאי בני-אדם, לפעמים כאל נטל, אבל אנחנו צריכים לזכור שהם בדיוק כמונו, שווים בין שווים, והם זכאים ורשאים לקבל תחבורה ציבורית הולמת ונגישה כמו כולנו, בכל מקום ובכל עת. אדוני, צריך להנגיש את התחבורה הציבורית, וצריך לעשות את זה עכשיו. אני מבקש ממך להעביר את ההצעה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כדי שנעשה דיון הולם ונקדם סוף-סוף נגישות ראויה לאנשים עם מוגבלות בתחבורה הציבורית בישראל. אני חושב שזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות, אדוני. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת אליעזר מוזס – אינו נוכח. חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת. יש תשובת שר? אין לנו תשובת שר, ולכן אנחנו נעביר את זה להמשך דיון – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> עבודה, רווחה ובריאות. <היו"ר יואל חסון:> – – בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי שבעד – יצביע בעד. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> זה לא בכלכלה בדרך כלל? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה? זה מוגבלות. <היו"ר יואל חסון:> לא, זה מוגבלות, זה כן רווחה. מוגבלות זה רווחה בדרך – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אם היה השר מתכוון לבוא, היינו שואלים אותו. <היו"ר יואל חסון:> אתה מעדיף את זה בעבודה ורווחה, או בכלכלה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה חושב שזה יותר כלכלה? למה כלכלה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יותר מתאים לרווחה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא לא לא, אבל זו נגישות לאנשים עם – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נגישות – זה רווחה. <היו"ר יואל חסון:> אז למה שר התחבורה – – –? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נו, השר כץ הוא שר הרווחה, מה אתה רוצה? <היו"ר יואל חסון:> לא, השר ישראל כץ. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> איזה כץ? <היו"ר יואל חסון:> ישראל, כי התחבורה הציבורית היא בסמכותו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה אתה אומר, אייכלר? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני חושב שרווחה. זה סוציאלי. אם אתה רוצה שזה יישאר עוד שנה – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, אישרנו את זה לרווחה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אין לי בעיה. אני מכבד את נאזם – – – <היו"ר יואל חסון:> אז נעביר את זה לוועדת הכלכלה? בוא נצביע שוב. לא צריך להצביע שוב? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא צריך. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. אז הסכמנו פה: לא לוועדת העבודה והרווחה, אלא לוועדת הכלכלה. ההצעה, בישראל 2017 אין פתרון לאנשים עם מוגבלות בתחבורה הציבורית תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. תודה לך, חבר הכנסת חיליק בר. <הצעות לסדר-היום> <חוסרים משמעותיים במצבת המשפחתונים והמעונות לגיל הרך> <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא: חוסרים משמעותיים במצבת המשפחתונים והמעונות לגיל הרך – הצעות לסדר-היום מס' 6225, 6228, 6239, 6250 ו-6251. יציג – ראשון המציגים, חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – נמצאת גם נמצאת. כמו תמיד. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אחרת, למה מציעים? אני לא מבינה. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, גברתי. שלוש דקות עומדות לרשותך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> למה שלוש? חיליק לקח ארבע. <היו"ר יואל חסון:> חיליק, בואו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, כי אני הדובר היחיד ואין שר, אז מגיע לי ארבע. זה מה שאמרו לי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> סתם, סתם. הנה, אורי הגיע. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני פה. <היו"ר יואל חסון:> אתן לך אחריה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> האמת היא שההצעה שלי הייתה בנושא מותם של שלושה תינוקות בשבוע אחד במעונות-יום ומשפחתונים, דבר שהוא מזעזע כשלעצמו, אפילו אם זה תינוק אחד. זה מעיד על תופעת המוות בעריסה, אבל מצד שני זה גם מעיד על – אולי – המחסור הקיים בהכשרות מתאימות לנשים שעובדות במשפחתונים ובמעונות-יום. יש סדרה של פעולות שאפשר לנקוט במערכות הקיימות במעונות-היום, וגם בבתים, כדי להזהיר על מקרים שעלולים להגיע למוות בעריסה. כמעט לא קיימות המערכות המזהירות האלה במעונות-היום הקיימים. צורפתי להצעה הזאת, להצעה על מחסור במשפחתונים ועל מערך מעונות-היום, ואני רואה את הקשר בין שני הנושאים, כי כולנו יודעים שרק 20% מהילדים שאמורים להיות במסגרות נמצאים במעונות-יום, ולא משום שההורים לא רוצים, אלא בגלל המחסור האדיר הקיים. דיברנו הרבה פעמים על הנושא של משפחתונים ועל התנאים של העסקת מה שנקרא "מנהלות" המשפחתונים. אני חושבת שהגיע הזמן שהכנסת תקדיש את הזמן הראוי לדיון רציני ביותר על מענה לצרכים הקיימים לטיפול בגיל הרך, אם במעונות-יום ואם בהרחבת המערך שנקרא משפחתונים, אבל תוך כדי ההרחבה הזאת, המתחייבת מהצורך להעלות את רמת השירות הניתן ורמת ההשתכרות, גם, של הנשים העובדות במערכות האלה, כדי שימלאו את העבודה מתוך – באמת – רצון אמיתי. להגיע למקום העבודה עם הרגשה של קיפוח, עם הרגשה של ניצול, אני לא חושבת שזה תורם. מצד שני, לדעת שהמחסור הקיים גורם לתחרות בין ההורים על הרשמה לכל מקום שנחשב למעון-יום, בלי לדקדק, בלי לפקח, בלי לבדוק מה התנאים שהמקום הזה נותן, אני חושבת שהחוסר הקיים גורם למצב שההורים מסתפקים במה שקיים, ולא מנסים, אפילו, ללחוץ לכיוון אחר. הגיע הזמן שנקיים דיון רציני, שהממשלה תיקח על עצמה את האחריות, ותספק גם את התקציבים וגם את הידע כדי לפתח את מערך מעונות-היום והמשפחתונים – את כלל מערך החינוך בגיל הרך. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת סוּלימאן – צריך לומר: סַלימאן. עכשיו חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני מודה גם לחברי הכנסת הנוספים שהצטרפו להצעה לסדר-היום בעניין חוסרים משמעותיים ומצבת המשפחתונים והמעונות לגיל הרך. ממש בתחילת בדברי, התנצלות של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, שלא יכלה, מסיבות מיוחדות, להגיע לכאן, והיא מצטרפת לכל מה שנאמר כאן על החוסרים ועל התוצאה: כשאין מעונות ואין משפחתונים, מה שקורה זה שיש הרבה גופים, אנשים פרטיים, שמפעילים, ושם אין בכלל פיקוח, וזה מגביר את הבעיה הקיימת ממילא בחוסר שיש במשפחתונים ובמעונות הממוסדים הניתנים על-ידי הממשלה או על-ידי הרשות המקומית. אני מצטער באמת שהשר לא נמצא, לא כי הוא לא נותן את התשובה, אלא גם הוא היה גם שומע איזו מחמאה, שמהבחינה הזאת, בנושא משפחתונים והמעונות היא מחמאה משמעותית, מכיוון שאני לא חושב שקירות הבית הזה שמעו כמעט, בעשר השנים האחרונות, איזו מחמאה בנושא משפחתונים, בנושא המעונות. אין ועדה – ומליאת הכנסת, וכל הפורומים שיש בכנסת, כולם דיברו ודנו בנושא המחסור, ובכל מיני היבטים של המשפחתונים. הוועדה לקידום מעמד האישה, או למגדרים, איך שאנחנו היום קוראים לזה, דנה הרבה היום, לא מזמן, כמה דיונים. והיום אפשר להגיד שיש איזה שינוי; יש שינוי ששר העבודה מוביל, גם בנושא הרישום, גם בנושא היחס. מוקדי הרישום זה משהו אחר, אבל עדיין במהות של החוסר הבעיה נמצאת במלוא חריפותה ורק מוסיפה והולכת. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אנשים לא משיגים בעיר שלהם משפחתון אחד לרפואה. אישה ילדה, רוצה לחזור לעבודה, וכשהיא מבקשת לקבל סידור, סידור ממוסד מהרשויות – היא לא יכולה לקבל אותו. בכוח דוחקים אותה למקומות פרטיים, כפי שאמרנו, והם בעייתיים ויקרים מאוד. המחיר היום למשפחתון יכול להגיע בהרבה מקומות ל-3,000 ו-3,500; לא בתל-אביב, בערים שנחשבות באשכולות הנמוכים בסולם הסוציו-אקונומי. מי יכולה לצאת לעבודה כשהיא צריכה לשלם 3,500-3,000 למשפחתון? במעונות יש בעיה לא קטנה. לבנות מעונות זה לא דבר קל. משפחתון זה כבר לא בנייה, אלה נשים שרוצות להפעיל, וזה גם נותן מענה של עבודה להרבה נשים שיכולות להתפרנס. זה מוסיף למעגל העובדים נשים רבות שעוברות את כל ההכשרה, יש להן רישיון להפעיל משפחתון. זה רק תקן, לא יותר מזה. את הבית, את המקום הם נותנים, את כל מה שצריך הם נותנים. עברו את כל ההכשרה, רק תקנים, וגם לזה אין? אנחנו נמצאים באמת במצוקה מיוחדת ואדירה, אנשים באים אלינו, אנחנו כנציגי ציבור – מה אני יכול לענות להם? הם אומרים – אנחנו מחכים כבר חצי שנה, שלושת-רבעי שנה, אין מקום אחד. לא בטווח של 100, 200, 300 – בטווח של שניים ושלושה קילומטרים גם אין להם, בעיר שלהם אין להם משפחתון אחד. וזו לא עיר אחת, וזה לא דבר שהוא רק זמני, זה דבר מתמשך. לכן אנחנו חושבים שכן, אנחנו צריכים היום לתת מענה – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – גם בתוך הפתרון הארוך-טווח, של בניית מעונות ופתרונות כאלה, צריך את הפתרון המיידי. יש אמירה ביידיש, שאני אוהב להשתמש בה – ביידיש זה נשמע יותר טוב, אבל – כשמישהו הולך, עד שהוא מגיע לבית-המרזח הוא צריך גם כן איזו כוסית קטנה לדרך. עד שהוא מגיע למקום, הוא צריך גם כוס קטנה. עד שאנחנו מגיעים לפתרון – והלוואי שהוא יהיה – לא הייתי מעלה את הנושא הזה, ואני אומר את זה בכנות, אדוני היושב-ראש, אם לא הייתי רואה שיש אווירה אחרת. יכול להיות שאם זה היה בהמשך למה שהיה במשרד הכלכלה, ובצורה שהממשלה טיפלה בזה עד עכשיו, הייתי אומר: חבל לבזבז את הזמן של האנשים בהצעה לסדר-היום בשביל – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני גומר. מסיים. אבל היום, כשאנחנו כן רואים שיש תשומת לב, שיש שינויים בעניין הזה, מכירים ופועלים במצוקה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – אנחנו קוראים לדבר אחד: המשפחתונים, שהפתרון להם הוא מיידי, אני מבקש מאוד, ואנחנו חושבים באמת שצריך לפתור את זה מייד. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, רצית דעה נוספת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רק רציתי לבקש שזה יועבר לוועדת הכספים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> איזו ועדה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועדת הכספים. <היו"ר יואל חסון:> גם המציעה מבקשת כספים. מאה אחוז. נעמיד את זה להצבעה. מי שבעד כספים – יצביע בעד. מי שנגד – יצביע נגד. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז, נעלה את זה להצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעה לסדר-היום, חוסרים משמעותיים במצבת המשפחתונים והמעונות לגיל הרך, תועבר לדיון בוועדת הכספים. <הצעות לסדר-היום> <נצרת-עילית זקוקה לטיפול נקודתי> <היו"ר יואל חסון:> עכשיו, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא חשוב, שגם עבורו ובזכותו נמצא כאן ראש עיריית נצרת-עילית וכל בכירי העירייה, אני מתאר לעצמי, ומנהיגי העיר, ותושבים ואנשים שהם בעד העיר הזאת, כמו כולנו. הנושא הוא: נצרת-עילית זקוקה לטיפול נקודתי, מס' 6192, 6201, 6202, 6220, 6232, 6247, 6249 ו-6260, ואנחנו אכן מקיימים דיון חשוב כזה כאן, במליאת הכנסת. אני אבקש מחבר הכנסת, האלוף במילואים איל בן ראובן, להיות ראשון המציגים של הנושא. בבקשה, אדוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ראש העיר נצרת-עילית רונן פלוט והחברים מנצרת, אני מדבר כאן, יוגב, בשמי ובשם חבר הכנסת איתן ברושי, שנמצא כרגע באזכרה לחללי המסוקים בצפון. נצרת-עילית, שאני עובר לידה בדרכי ליודפת כמעט מדי יום, חשיבותה לגליל היא עליונה. עסקנו לאחרונה הרבה ביצירת עדיפות עליונה לצפון. נצרת-עילית חייבת להיות חלק מרכזי במאמץ החשוב הזה. המצב הנוכחי מצביע על איזו קריסה מתמשכת מהעבר, שבאה לביטוי בהגירה שלילית מדאיגה של אוכלוסיות חזקות וחשובות לעיר. העיר הולכת ומזדקנת, ומצבה הסוציו-אקונומי נמצא בירידה. למול זה אפשר לציין בהחלט שלאחרונה, תחת שרביטו של ראש העיר החדש רונן, יש ניצני התאוששות בנושאים שונים, ובראשם מערכת חינוך שמאפשרת אחוזים גבוהים של זכאי בגרות. נתון זה כשלעצמו מחייב יצירת תשתית בריאה לבני-הנוער, כדי שיסיימו את לימודיהם, ישתחררו מהצבא ויחזרו לעיר, כדי להרים אותה ולהפוך אותה לבירת הגליל, שמאפשרת מקומות עבודה הן לתושביה והן לפיתוח יישובים רבים בסביבתה. אם כך יהיה, יבואו גם אנשים מהמרכז ליהנות מאיכות חיים בעיר גלילית איכותית בצפון. לפיכך נדרש טיפול נקודתי של ממשלת ישראל, שייתן דחיפה הכרחית לעיר ויאפשר לראש העיר לקדם אותה למקומה הראוי. ומכאן המלצתי החמה והצעתי להעביר את הנושא לטיפול בוועדת הכספים, ואני בטוח שנמצא את הדרך הנכונה לעזור לעיר החשובה הזאת. ולך, רונן, אני מאחל הצלחה, לך ולאנשי נצרת. עזרת לנו הרבה כשהיית כאן, ועכשיו התור שלנו לעזור לך במשימת הקודש הכל-כך חשובה שלקחת על עצמך. בהצלחה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. אתה צודק, אדוני. הדובר הבא – חבר הכנסת דוד ביטן – אני לא רואה אותו פה, הוא בטח עסוק בדברים חשובים, אבל צריך לומר שהרבה בזכותו ההצעה הזאת לסדר-היום עולה היום, וזה חשוב. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, ברוכים הבאים, ראש העיר, רונן פלוט, מנכ"ל הכנסת לשעבר, חברי העירייה ואנשי נצרת-עילית. רבותי, לא נכחיש ולא נכחד כי בירת הגליל נמצאת בתהליך קריסה. בשעתה, נצרת-עילית הייתה מעוז של התיישבות יהודית בגליל, אבל זה היה בימים שבהם המילה "ייהוד" הגליל לא הייתה מילת גנאי. היום כבר ייהוד ירושלים, הס מלהזכיר, כי מדינה יהודית היא לא לגיטימית בלי להלביש לה מסכה דמוקרטית. הווי אומר, כל המושג של יישוב יהודי הוא היום באיזו מגננה. אבל זכתה נצרת-עילית בראש עיר שכולנו מכירים ומוקירים, רונן פלוט. הוא ישב בכבודו של עולם כמנכ"ל הכנסת, עם תקציב ענק; הוא בחר ונבחר בנצרת-עילית בידיעה מראש שמצב העיר בכי רע, והוא הלך לשם בעיניים פקוחות, והוא הלך לשם כדי לשקם, לבנות, לפתח את העיר הזאת, ואנחנו צריכים לעזור לו, ולא יעזור לנצרת-עילית שום דבר שהוא בנורמות המקובלות, אלא מה שנקרא "טיפול נקודתי", כי יש הרבה עיירות וערים וערי פיתוח שנמצאים במצב קשה מאוד, ואם לא יהיה להם טיפול נקודתי, והכול ילך בצורת flat, אף אחת מהן לא תשתקם. זכתה נצרת-עילית לתקווה גדולה, למרות המציאות הקיימת, שקיבלנו פה דוח – נדמה לי שחבר הכנסת ברושי ריכז את זה – שיותר מ-50% מתושבי נצרת-עילית כבר עברו את גיל הפנסיה, ואחוז הילדים – מחצית מהמקובל בארץ כולה; משפחות חד-הוריות – כפול מכל ערי ישראל. בקיצור, מצב שצריך ישועה גדולה. ולכן, יש תקווה גדולה של אלפי משפחות צעירות מן הציבור החרדי שבחרו ללכת רחוק לגור בגליל, בנצרת-עילית, להפריח אותה ולהרבות אותה, ואם מותר לומר – גם לייהד אותה, תרתי משמע. ובכל זאת, אם לא יכינו את התשתיות כפי ששמענו מראש העיר, שזעק מקירות לבו איך זורקים שם מאות משפחות בלי להכין בתי-ספר, בלי להכין תשתית, בלי להכין כבישים, בלי להכין מוסדות חינוך – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני אתן לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – בלי להכין שום דבר – ובאמת הוא צודק, זה עוול גדול. העיר בית-שמש גם הייתה במצב דומה, וכאשר בא הציבור החרדי הם הפריחו את העיר הזאת, גידלו את העיר הזאת, והיא תהיה עוד מעט העיר החמישית בגודלה בארץ. נצרת-עילית וכל הגליל, יש להם תקווה, מפני שראש העיר פתח את לבו, שלא כמו ראשי ערים שפוחדים מהציבור החרדי. אדרבה, הוא אומר; אדרבה, יבוא הציבור הזה. הוא רוצה להכין להם תשתית, ולכן אנחנו צריכים לעזור לו. והציבור הזה יבוא, ויבואו גם ציבורים אחרים. במציאות של עיר שיש בה מגוון של ציבורים, כולם נהנים מזה, זה win-win situation. אין עיר שמצליחה כשיש בה רק אוכלוסייה מסוימת. לכן, אני תמיד בעד שכונות חרדיות בערים מעורבות ולאפשר לכל האוכלוסיות לגור, כי זה עוזר לכולם. אני רוצה לברך את נצרת-עילית, שנבוא ונתראה בעזרת השם בחגיגות כשתראו לנו את כל התשתיות ואת כל ההצלחה של הטיפול הנקודתי. ואני מבקש להעביר לוועדת הכספים להקצות להם כסף לטיפול נקודתי. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה – בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (הליכוד):> תודה רבה. כבוד ראש העיר נצרת-עילית, אני רוצה להציג פה את העניין הזה, והצטרפתי לבקשה מכיוון שהשלטון המרכזי לא יכול להתנער מבעיות נקודתיות רק מפני שמדובר בשלטון מקומי, ובעצם זה לא דבר שהוא בסמכויות או בתקציבים שהשלטון המקומי צריך לתת. לא יכול להיות מצב – ואת זה צריכים לשנות, זה עניין עקרוני – שראש עיר נכנס לעירייה ובעצם לא יכול לעשות כלום מכיוון שהגירעון הוא כל כך גדול, עד כדי כך שהוא לא יכול לתת שירות לתושבים. ולכן, זה בדיוק המקרה שהשלטון המרכזי צריך להיכנס – לא באמצעות הקמת ועדה קרואה, כיוון שוועדה קרואה מוקמת, בדרך כלל, כשאין לעיר שום סיכוי לעשות את הרוויזיה הנכונה במסגרת נבחרי הציבור שלה. אבל ראש עיר שרק נכנס ויש לו הניסיון והיכולת, ברור שהשלטון המרכזי צריך לתת לו את האפשרויות לעשות את הדברים הנכונים כדי שהעיר תצא מהמצב שהיא נמצאת בו. ולכן, השלטון המרכזי חייב, לא בדיבורים אלא בתקציבים, לתת את התקציבים הנכונים, לאשר את התוכניות הנכונות במסגרת איזו תוכנית חומש, על מנת שעיר מסוימת תוכל לצאת מהבעיות שהיא נמצאת בהן, ובכלל לא משנה מה הסיבה שהם נמצאים בבעיות האלה. זו הדרך – שהשלטון המרכזי ייקח מדי פעם עיר במצוקה ויעזור לה לצאת מהעניין, מכיוון שבסופו של דבר גם תושבי אותה עיר הם תושבי מדינת ישראל והם ראויים לאיכות חיים ברמה הנכונה, בדיוק כמו בתל-אביב, בראשון-לציון, בכל מקום. דבר נוסף שמתבטא בעיר נצרת-עילית זה המצב הדמוגרפי שלה, מכיוון שבסופו של דבר היא גם עיר שקרוב ל-20% מתושבי העיר עצמה הם מיעוט מהמגזר הלא-יהודי, דבר שמצריך תקציבים מיוחדים לכל מיני דברים – בתרבות, בדברים מהסוג הזה. והבעיה השנייה, שלא קיימת בערים מעורבות, שדווקא המגזר הלא-יהודי הקפיץ במידה מסוימת את הדירוג הסוציו-אקונומי של העיר. זאת אומרת, אם העיר הייתה בהרכב של האוכלוסייה היהודית, היא הייתה זכאית לתקציבים נוספים כתוצאה מהצרכים של העיר. מה קרה? האנשים החזקים מהסביבה הערבית עברו לגור בנצרת-עילית, והיא עלתה בדירוג הסוציו-אקונומי מ-5 ל-6, אני חושב, נכון? <קריאה:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> או ירדה? עלתה. עלתה ל-5. אנחנו יודעים היום שרוב התקציבים במדינה – מצאו שיטה מיוחדת. לא בודקים מה הצרכים אלא אומרים: אם אתה סוציו-אקונומי 5 אז אתה יכול לקבל כך וכך; אם אתה 4 אתה יכול לקבל; זה הפך להיות איזה מדד "אובייקטיבי" על מנת לסייע לעיר מסוימת. ודווקא בעיר מעורבת שהמגזר הלא-יהודי העלה את הדירוג הסוציו-אקונומי שלה, יוצא מצב מאוד מאוד מצחיק שהיהודים, שזקוקים לסיוע הזה, לא יכולים לקבל אותו מספיק מפני שהאוכלוסייה הערבית מצאה בנצרת-עילית איזו עיר נכונה לגור בה – להתגורר בה ולחיות בה. ולכן, אני מבקש באמת להצטרף לבקשה. אני חושב שהממשלה צריכה באופן מיוחד לתת תקציבים, להכניס יד לכיס ולתת כספים לנצרת-עילית, על מנת שראש העיר שנבחר על-ידי התושבים יוכל לתפקד, לתת לאזרחים שלו איכות חיים נכונה, ולתכנן את המסגרת התקציבית של העיר לחמש השנים הבאות, לשבע השנים הבאות, במסגרת פרויקטים מיוחדים שיאושרו. זו גם עיר מעורבת, גם עיר שצריכה סיוע, גם מצב כלכלי לא טוב, וגם עיר בגליל. אנחנו צריכים לסייע לערים שנמצאות בפריפריה, אבל על אחת כמה וכמה לסייע לערים שהתקציב שלהן לא מאפשר לעיר לתת לאזרחים שלה איכות חיים. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת מרדכי יוגב, בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן, חברי מנצרת-עילית – ראש העיר רונן פלוט, סגנו אלכס גדלקין, כל הצוות העירוני, המנכ"לית חוה בכר – וחברי חברי הכנסת. נצרת-עילית היא איננה רק משימה עירונית, כמו שאמרו פה כבר קודמי. היום – ואני פונה פה בפירוש לידידי השר גלעד ארדן – זו משימה לאומית, משימה לאומית קריטית וחיונית. כיושב-ראש השדולה לחיזוק הגליל והצפון – ואני מבקש להזכיר פה גם את חברי איל בן ראובן ואת איתן ברושי, שאולי יזם ודחף שנגיש את ההצעה כדחופה, משום שניסיונותינו הנוספים, בדרכים של העבודה הרגילה אל מול המשרדים ואל מול משרד ראש הממשלה ואל מול דברים אחרים, לא הזיזו עוד את הלבנה הגדולה הזאת, ולכן יש צורך להניע אותה גם בדרכים נוספות, ואני מצטרף יחד לאותה יוזמה. נצרת-עילית חגגה בחנוכה 60 שנה, וכבת 60 היא לא זקנה, היא צעירה. היא צעירה גם בזכות הכוחות הגדולים שבאו אליה – ואת כוחותיו של רונן וגם את כוחותיהם של האחרים אנחנו מכירים גם מהכנסת וגם משם – והיא בירת הגליל. היא נוסדה על-ידי ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון מתוך חזון שכולו ציונות להתיישבות בגליל. על הרי נצרת קמה עיר לתפארת, עיר מחוז שקולטת עלייה מכל קצוות תבל. והחזון הזה, יש בו גם סיכונים בעת הזאת. אינני רוצה לספר סיפורים, אינני רוצה להאריך, כי בנצרת-עילית קורים גם דברים מאוד טובים. הזכיר פה לפני חבר הכנסת אייכלר את ההגעה של משפחות חרדיות לנצרת-עילית, ואני מזכיר פעולה קטנה יותר של השבה של משפחות צעירות, שהיא באיבה כרגע, בתוך תהליך, של מספרים קטנים יותר, אבל פריצת דרך שתשדר גם לאחרים שיש דברים טובים וקורים דברים טובים בנצרת-עילית. והמקום הזה הוא מקום כל כך מרכזי וכל כך חשוב, וצריך לתת לו חיזוק, וזו לא רק משימה עירונית – זו משימה לאומית. נצרת-עילית, כמו שאמרו פה, סבלה בשנים האחרונות מהגירה שלילית. אני יכול לציין, למשל, בציבורים שאני הסתובבתי בעת שבאתי וביקשו ממני, על המדרכות – אם בשעת המנחה או בשעה זו של מעריב – ואין לבית-כנסת מניין, לבית-כנסת גדול, ונותרו בו רק שבעה ושמונה ושישה; ומספרים שאדון כהן כבר עזב למגדל-העמק, ואדון לוי כבר עזב לחיפה או לעפולה. אז אנחנו רוצים להפוך את הדבר הזה. ואני שוב אומר, אדוני שר הביטחון, כנציג הממשלה: אנא ממך, חשוב להעביר, תהיה פה לעניין, שיעבור גם למשרד ראש הממשלה וגם ליתר המשרדים, את אותה החלטה, שנאמר בה: לקדם טיפול נקודתי בעיר נצרת-עילית. יש צורך למנות פה איזה צוות שרים מוביל, יחד עם מנכ"ל ראש הממשלה ומנכ"לי המשרדים, ולקדם – ויפה שעה אחת קודם – תקציבים משמעותיים, שיאפשרו לצוות העירוני, שהוא צוות מצוין ומתחדש, לקדם את העיר הזאת בכל ההיבטים – בהיבטי הבנייה, בהיבטי התעסוקה, בהיבטי החינוך ובהיבטי הקהילה והחוסן הקהילתי, בכל הקבוצות הנמצאות בה – עולים מכל הארצות. ועוד העיר רוצה ומתאמצת לקלוט גם היום עולים מכל הארצות, ויש לתת לה את הכוח הזה. שוב, אני מסיים בכך שנצרת-עילית היא לא משימה עירונית בלבד, והאלונקה הזאת, מתחתיה צריכה הממשלה להיכנס, ואנחנו, חברי הכנסת, נשתדל לעשות כל אשר לאל ידנו כדי לסייע לצוות העירוני, ויחד להצעיד את העיר הזאת למקום שבו היא צריכה להימצא – נצרת-עילית בירת הגליל, בירת הצפון, בעזרת השם תשגשג ותפרח. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יוגב. חברת הכנסת טלי פלוסקוב – אינה נוכחת. אני מבקש מסגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, משולם נהרי, להשיב בשם הממשלה. בשורות טובות, בעזרת השם. אתה מגיע עם חיוך, זה אומר שיש בשורות לעיר. אפשר לחסוך את הדיון בוועדה; אם נפתור את הבעיה פה, במליאה, לא יהיה דיון בוועדה. הכול יהיה מצוין. בבקשה, אדוני. <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, ברוכים הבאים האורחים היקרים, ובראשם רונן, ראש העיר. יצא שדווקא אני צריך להשיב על הנושא הכאוב של נצרת-עילית. צר לי עלייך, נצרת-עילית. צר לי על נצרת-עילית, שרואים אותה היום בעליבותה. אני זוכר את נצרת-עילית בתפארתה. אני זכיתי להתחיל את הזוגיות שלי בנצרת-עילית – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> למה עליבותה? <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> – – והייתי תושב נצרת-עילית תקופה ארוכה. גם דרכי בהוראה הייתה כשהייתי בנצרת-עילית, ולא הייתי לבד, אלא המון המון צעירים, קהילה גדולה, קהילה של עובדי הוראה שראו את ביתם בנצרת-עילית – אהבנו את המקום, והעיר הייתה שוקקת. לצערי, יותר ויותר זוגות צעירים עזבו את המקום. אני זוכר שבאותה תקופה פנינו לראש העיר והצענו לו להביא קבוצות שלמות שמעוניינות לבוא לגור בנצרת-עילית – במקרה זה היה מהמגזר החרדי. הייתה התעניינות עצומה, כי באמת – עיר יפה, אוויר טוב, מקום טוב, שקט, מטופח, והרבה רצו לבוא. ואז בנו את שכונת בן-גוריון – עוד לפני שבנו את שכונת בן-גוריון והשכונה הדרומית היה הרבה מקום שהיה אפשר להביא קבוצות שאני בטוח שלא היו עוזבות את נצרת-עילית ואני בטוח שלא היו גורמות בסופו של דבר לעיר למטה להתרחב על חשבון נצרת-עילית. זה שהגבולות – נקראות "נצרת" ו"נצרת-עילית", אבל התחומים האלה הולכים ומיטשטשים, במיוחד בשכונה הדרומית. אז ראש העיר ענה לי – לקבוצה שהיינו אצלו: ביפיע בנינו קומות, והערבים לא רוצים את הדירות האלה, הם רוצים צמודי קרקע. קח אותם לשם, קחו אותם לשם. <קריאה:> את החרדים. <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> את החרדים, את החרדים, קחו אותם לשם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה מתחשבן אתם עכשיו? <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> אני לא מתחשבן, אבל אני אומר. אני עכשיו רוצה לומר את הדברים הטובים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> למה שהוא לא יתחשבן? נחמן, למה לא? <נחמן שי (המחנה הציוני):> כל עיר עם המבנה שלה. <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> ואז, רבותי – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לא להפריע לסגן השר. <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> ואז לא באו חדשים, והישנים התחילו לעזוב את המקום. היום יש פתח של תקווה. אני מכיר את רונן – כולנו מכירים אותו, כולנו מכירים את אישיותו, כולנו מכירים את המסירות שלו ואת הראייה הנכונה שלו. נצרת-עילית עכשיו אומנם – בהר-יונה, אני לא הייתי מעדיף שהם יהיו בהר-יונה, כל הבנייה החדשה – יש מספיק מקום בשכונה הדרומית, שאפשר לעבות אותה ולהחזיר אותה לתפארתה, אבל זוהי עובדה – היום בונים, והיום יש ראש עיר שרוצה להצעיד ולשדרג ולעשות הכול כדי שהעיר היפה הזאת תהיה בירת הגליל, תמשוך ציבור – ציבור צעיר, ציבור משכיל, ציבור שיוכל באמת להיות מוקד משיכה לכולם. מאחר שאני מדבר בשם משרד הפריפריה, הנגב והגליל, אני רוצה לומר כמה דברים שכבר עכשיו המשרד עושה, וחשוב שכולם ידעו; אם בתחום החינוך, אז זה כיתות חכמות – המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, בשיתוף ארגון "קדימה מדע", הקים כיתות חכמות בעיר, שכוללות מקרן, מחשבים ניידים וחיבור לאינטרנט. הכיתות החכמות חושפות את המורים והתלמידים לשינוי בדרכי הלמידה, ומטמיעות טכנולוגיות מתקדמות. ססמה לכל תלמיד – מאות תלמידים בעיר משתתפים בפרויקט המאפשר להם להתחבר דרך ססמה מכל מחשב למערכי השיעור ולהשלים מרחוק פער לימודי. yschool – המשרד מממן למאות תלמידי תיכון בעיר קוד לאתר yschool, שדרכו הם נחשפים למערכי שיעור מצולמים ולשיעורי און-ליין, במטרה להתכונן לבחינת הבגרות; דיגיטוב – מאות תלמידים בעיר זכו לשיעורי עזר מקוונים על-ידי סטודנטים, במימון המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. התיישבות ומוסדות ציבור – המשרד תומך, בעשרות-מיליוני שקלים, בהקמת מוסדות ציבור לרווחת תושבי העיר, בין היתר בשכונת הר-יונה ג׳, ובהקמת מוסדות נוספים ברחבי העיר, בהם פארק קק׳׳ל, בריכת שחייה עירונית, שיפוץ מרכז הקליטה והכנסת גרעין התיישבות מקומי לתוכו, תמיכה בגרעיני התיישבות, מיתוג ושיווק העיר למשיכת אוכלוסייה להתגורר בה, מרכז תרבות ליוצאי אתיופיה ועוד. תרבות ותיירות – המשרד תומך לאורך השנה באירועים ופסטיבלים שונים בעיר, בין היתר, פסטיבל השוקולד, אירוע 60 שנה לעיר, פסטיבל לעולים חדשים ועוד. תעסוקה ותעשייה – המשרד משקיע רבות בשיפור התעסוקה, התעשייה והמסחר בעיר, ובחודשים האחרונים העניק הרשאה כספית לרשות לשיפוץ ושדרוג מרכז מסחרי "רסקו" בעיר. הגיע הזמן, כל כך הרבה שנים עברו מאז – כבר היה צריך שיפוץ, כשהייתי שם. מרכז צעירים – המשרד תומך – ומלווה את מרכז הצעירים בעיר, אשר במסגרתו מוענקים שירותים רחבים למאות צעירים גילאי 18–35 בעיר, בתחומי ההתיישבות, פיתוח קריירה, הכוון לימודים, קורסים והכשרות. אלה דברים טובים, אבל זה לא מספיק כדי להוציא את העיר ולהצעיד אותה ממה שהיא נמצאת היום. לצורך זה צריכה להיות החלטת ממשלה שנוגעת לקידומה של נצרת-עילית. משרד הפנים והמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל יהיו ממובילי ההחלטה והראשונים לקדמה, אם תהיה כזו. ואני, כתושב נצרת-עילית לשעבר, אין לי ספק שגם במשרד הפנים, שאני סגן שם, וגם במשרד הפריפריה, הנגב והגליל, נתמוך, נסייע ונקדם ככל האפשר, יחד עם ראש העיר וחברי מועצת העיר. תודה. <היו"ר יואל חסון:> מה אתה מציע לגבי ההצעה? מה לעשות אתה? יש פה הצעות לוועדת כספים. אתה בעד? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני בעד, כן. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני רוצה לדבר. <היו"ר יואל חסון:> לא, אחרי – תכף, יש עמדות נוספות. הבעת דעה נוספת, עודד פורר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני ראש העיר, חברי העירייה, שאני רואה אותם פה מעבר למעקה, אנחנו כבר קיימנו לא מעט דיונים על נצרת-עילית, גם בזמן חוק ההסדרים, גם השבוע קיימנו דיון בוועדת הכספים, אנחנו עכשיו מקיימים דיון בכנסת, ואנחנו נחזיר את הדיון הזה עוד הפעם לוועדת הכספים, אבל אני חושב שחברי העירייה מנצרת-עילית לא רוצים ללכת הביתה עם דיונים. הם רוצים ללכת הביתה בסוף עם תקציב לעיר הזאת. ממשלת ישראל חייבת למצוא את הפתרון, לצאת מהשבלונות האלה, שעכשיו פתאום היא עלתה במדד הסוציו-אקונומי, אז נשללים ממנו תקציבים, ויש לו תקציבים ואין לו תקציבים. אם מדינת ישראל רוצה את הגליל מפותח, היא צריכה לשים תקציבים בנצרת-עילית ובערים נוספות בגליל. אין מה לעשות, זה בא לפעמים על חשבון דברים אחרים. צריך לעשות את זה, צריך להוביל את זה. צריך להוביל החלטת ממשלה לעניין הזה ולהקצות תקציב נוסף לעיר נצרת-עילית. אני חושב שזה יועיל יותר מהדיונים שלנו פה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת יעקב אשר. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני מבקש. <היו"ר יואל חסון:> לא, אתה דיברת, אתה לא יכול. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> יש לי שאלה. <היו"ר יואל חסון:> אתה לא יכול. יעקב אשר. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, גם החלטת הממשלה להקצבת 15 מיליארד – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת יוגב, אמרו לך לא. תשב במקום, ולא. סליחה, אדוני. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – בנגב ונצרת-עילית. <היו"ר יואל חסון:> יופי, מאוד בוגר, אדוני. מאוד בוגר. תשב בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש העיר – אני לא רציתי לעמוד עם הגב לראש העיר. אדוני היושב-ראש, אני חושב שיהיה לא נכון להגיד שמבקשים איזו תמיכה או שמבקשים איזו עזרה ראשונה. יש כאן הזדמנות, וצריך כאן טיפול שורש. אני אומר את זה כאחד שהיה כמה ימים בשלטון המקומי. יש כאן הזדמנות לעיר הזאת, לעשות טיפול שורש אמיתי. טיפול שורש אמיתי, שאתה יודע גם שיש מי שיבצע אותו. אתה יודע שזה יכול להביא לשינוי אמיתי, ולא סתם עוד איזה פלסטר ועוד איזה סיוע תקציבי כזה קטן, כזה או אחר. ראש העיר חייב להיות עם ראש שקט, ולהיות עסוק, איך להביא יזמים, איך להעיף תב"עות נוספות, איך להביא עוד תעסוקה לעיר הזאת, איך להביא את מוסדות החינוך – הרי יש דברים אובייקטיביים; מימון של משרד החינוך לכיתת לימוד בנצרת-עילית הוא אותו מימון שנותנים במקומות אחרים, והוא לא מספיק, בגלל הקושי של הבנייה. שם הבנייה היא הררית וקשה, שיש בה השקעה הרבה יותר גדולה. אי-אפשר שראש העיר יהיה במאבק של הישרדות. חייבים להגיע לתוכנית שתביא בסופו של דבר להחלטת ממשלה על טיפול נקודתי בעיר, כדי שיהיה אפשר לפתח, ליזום, להביא משקיעים ולהפוך אותה לבירת הגליל באמת. <היו"ר יואל חסון:> בהחלט. תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, מהמקום. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה תמיד מרענן לשמוע שחברים בקואליציה טוענים שהמדינה צריכה להשקיע יותר. קודם כול, עם כל הכבוד, אתם צריכים לעשות את מה שאתם יכולים לעשות שם. אנחנו באופן טבעי נחשוף את החולשות האלה, אבל אתם יושבים במקום, אז תקצו את המשאבים. זה בידיכם. <דוד ביטן (הליכוד):> אנחנו לא שרים, אל תשכח. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה לא עניין של שרים. בוא נאמר שההשפעה מתחלקת בכל זאת לא ככה. חבר'ה, יש לכם דרכים לעשות את זה. מילים לא מסייעות וסימפתיה לא עוזרת. דבר שני, אני רוצה לומר משהו על נצרת-עילית. יושב פה ראש העירייה, וחברים אחרים. רונן הוא איש בעל יכולת בלתי רגילה. תראו, נצרת-עילית עומדת בחזית. כל אחד מבין את זה, היא בחזית. יש לה ערך אסטרטגי ממדרגה ראשונה, במקום, באזור, בסביבה. היא נועדה לשמור על איזון דמוגרפי בחלק הצפוני של מדינת ישראל. זה האינטרס הלאומי שלנו, והיא חייבת ליהנות ממשאבים מעל ומעבר למה שמקבלים יישובים אחרים באזורים אחרים בארץ. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מודה באמת לכל הדוברים המציעים, שהציגו באמת בצורה מהירה וברורה את הצרכים של נצרת-עילית. אני חושב שבאמת יש הסכמה, גם מצד סגן השר וגם מצד החברים, שראוי שזה יידון בוועדת הכספים, שם נוכל באמת לדון לפרטי פרטים. אני אומר זאת גם לאורחים ביציע. ראש העיר יבוא, יציג את הנתונים, יציג את הצרכים; אנחנו, כחברי כנסת, נוכל – אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני חושב שיש לך פה קונסנזוס, אופוזיציה וקואליציה, באמת לקחת את נצרת-עילית לטיפול נקודתי, כערך אסטרטגי חיוני וחשוב בצפונה של הארץ. אני אומר לך, יש לך פה הסכמה מקיר לקיר לדבר הזה. נצביע כרגע. מי שבעד ועדת הכספים – יצביע בעד, ומי שנגד – נגד, אבל אני לא מאמין שיש כאן מישהו שהוא נגד נצרת-עילית. בטח לא נגד היושב-ראש. למי יש אומץ להיות נגד יושב-ראש ועדת הכספים? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 11 בעד, אין מתנגדים, כמובן, גם אין נמנעים. הנושא עובר לוועדת הכספים, ושם, אני מקווה, נחולל את השינוי הנדרש. הנושא, נצרת-עילית זקוקה לטיפול נקודתי, עובר לוועדת הכספים. תודה רבה לאורחים ביציע. שיהיה לכם ערב טוב ותודה שהגעתם. <הצעות לסדר-היום> <המחאות האלימות וההסתה הגוברת נגד צה״ל וחייליו ברחוב החרדי> <היו"ר יואל חסון:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: המחאות האלימות וההסתה הגוברת נגד צה״ל וחייליו ברחוב החרדי. הצעות מס' 6196, 6211, 6219, 6203 ו-6215. ראשון המציעים, חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פלג קטן, קומץ, חרדי ליטאי, שיש לו מנהיג רוחני משלו, בשם הרב אוירבך, מנהל מערכה נגד הגיוס לצה"ל. וזה אחרי שמדינת ישראל כבר עשתה את כל ההקלות האפשריות במה שקשור לציבור תלמידי הישיבות. אני חושב שאולי אפילו הלכו רחוק מדי, אבל החלטות וחוקים אנחנו נקיים. אבל גם המעט הזה מתקבל באלימות על-ידי הפלג הזה, שהוא לא קטן בכלל, והתופעה הזאת היא תופעה שיש לעקור אותה מהזירה הציבורית שלנו – אנשים פועלים באלימות נגד קיום החוק, אנשים מקיימים מצוד אחרי חיילים חרדים במדים, שנאלצים, על כן, להחליף את המדים שלהם בדרך הביתה, ולהחליף למדים אחרי שהם יוצאים משכונות מגוריהם, כדי שלא ידעו ולא יראו שהם חיילים בצבא ההגנה לישראל. האלימות הזאת היא במאגרי תמונות, שנצברו במקום שנצברו, ושם אפשר לדעת מי משרת בצבא ומי לא משרת בצבא. האלימות הזאת באה לידי ביטוי באתרים או ברשתות חברתיות כאלה ואחרות, שבהם משמיצים ותוקפים את אותם צעירים שהחליטו בכל זאת לשרת בצה"ל ועושים את התפקיד הממלכתי הזה מתוך רצון, לא מתוך כפייה. זאת תופעה בלתי נסבלת. אני מתפלא על מידת אורך הרוח שנוהגים בהם. מי שיוצא נגד חוק במדינת ישראל, אי-אפשר לנהוג בו במידת הרחמים. חוק הוא חוק, גם כשלא מסכימים אתו הוא עדיין נשאר חוק. זו לא שנה ראשונה, לא שנה שנייה ולא שנה חמישית או עשירית, זה כבר עשרות שנים שהקרב הזה מתנהל. אני מצפה – יושב פה השר לביטחון פנים, שמופקד על פעילות המשטרה – לא להסתפק אחר-כך במחילה וסליחה וחנינה, כי זה רק מזמין את הסיבוב הבא. זה בא בגלים, וצריך לעצור את הגל הזה. אנחנו עכשיו נמצאים בו, והוא מתפשט מהר מאוד, כמו אש. יש לפעול ביד חזקה – אני לא אומר באלימות, למשטרה, אבל לפעול ביד חזקה, כדי לבלום את האלימות של הציבור הזה ולהעניש את האחראים, למען יראו וייראו. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, גם אני ראיתי את המראה הקשה, שתוקפים חיילי צה"ל בצורה מאוד מבישה, לא אחראית ולא הוגנת, וזה כמובן מסוכן ומודל רע מאוד לחיקוי. גם הלכתי ובדקתי מה חושבים גדולי התורה והרבנים, וגם חברי הכנסת החרדים, ולשמחתי הרבה, אין אחד שמצדיק את המעשה הזה, אין אף אחד שמצדיק את הקומץ שעושה מעשים חמורים ביותר, שגורמים נזק לכלל החברה, גם החרדית וגם כלל החברה הישראלית. והבנתי שהחרדים, מאז ימי בן-גוריון, היה להם סיכום עם הממשלה, ולכן כל מי שהלך ללמוד תורה, היו דוחים לו את הגיוס לצה"ל. אחרי זה היה מתחתן, מקים משפחה, ובאים לקראתו, והולך למילואים או שלא משרת בכלל. ברגע שאנחנו החילונים – חלק מהחברים באו ורצו לגייס את החרדים, התחילו כל מיני מחלוקות, כל מיני בעיות, ואנחנו רואים שבסופו של דבר תוקפים את חיילי צה"ל. ראינו את זה ב-2015, בשכונות חרדיות, כאשר תקפו מפקד שבא לבקר את חייליו, ומאז הדברים לא מסתדרים נכון. אבל מאחר שגדולי התורה ורוב הרבנים ורוב חברי הכנסת החרדים, אם לא כולם, הם לא בעד הדבר הזה, אסור לנו לתקוף עדה שלמה, אסור לתקוף מיעוט. לפי דעתי, צריכה להיות הידברות, צריכה להיות הסברה. אנחנו צריכים גם להיכנס לישיבות וגם לדבר עם הצעירים, כי זה חלק מהתרבות, זה חלק מהחינוך, כדי שלא נביא לריחוק, לשנאה. יש מספיק שנאה בחברה הישראלית, יש מספיק דברים שלא מוסיפים כבוד לכל מי שחי כאן. ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד אחראים. אנחנו צריכים כמובן לנקוט, באמצעות השר לביטחון הפנים, את מלוא החומרה עם אלה שבאמת תוקפים חיילים ותוקפים אחרים, ולא מקבלים את האחר, אבל מצד שני אנחנו גם צריכים ללכת למערכת החינוך ולמערכת התרבות, ולחזק את העמדה שלנו. גם להסביר להם ולדבר, כי לא נסכים, וגם הרבנים צריכים להשמיע את הדברים בצורה חדה, אחראית ועניינית. אנחנו מחנכים את הבנים שלנו לשרת את המדינה, זו זכות, ולכן, גם החרדים שמשרתים ומתנדבים, אני חושב שהם עושים עבודת זכות גדולה מאוד, והם ראויים לכל הערכה וכבוד. ומצד שני, אנחנו צריכים לא לתת יד לאלה שמזיקים לחברה להמשיך ולעשות אותם מעשים קשים וחמורים. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני, אולי אני אתחיל, קצת, דווקא, במקרה הזה, בפרשת השבוע. אולי דווקא כאן, בפרשת יתרו, יבינו, אותה חבורה, איזה חילול הקודש הם עושים בהתנהגות שלהם ובהתנהלות שלהם. בפרשת יתרו אנחנו שומעים על יתרו שבא אל המדבר ומגיע אל משה. וכתוב: ויאמר אל משה: אני, חותנך יתרו, בא אליך, ואשתך ושני בניה עמה. מפרש רש"י, שהוא שלח לו שליח, והוא אומר לו: צא אלי. אתה יושב במדבר עכשיו, לומד תורה – צא אלי. ואם לא בשבילי, צא בשביל אשתך. ואם לא בשביל אשתך, צא בשביל שני בניה. ואז כתוב: ויצא משה לקראת חותנו, וישתחו ויישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום, ויבואו האוהלה. מה אומר רש"י על העניין הזה? הוא אומר: לא רק שיצא משה – יצא משה, ואחרי שיצא משה יצא אחריו אהרן, ואחריו יצאו גם בניו, וכל ישראל יצאו בעצם לקבל את יתרו. ללמדנו, שקבלה ומתן כבוד לחותן שלו היה חשוב יותר, באותה שעה שהוא עומד ומכין את עצמו לקבלת התורה, לא פחות מזה. ואנחנו נתקלים כאן בחבורה שבשם שמים ובשם התורה מרשים לעצמם להתפרע, לעלוב בחבריהם שמתגייסים, לקרוא נגד הגיוס לצה"ל, ולא רק נגד הגיוס לצה"ל, אפילו גם נגד השירות הלאומי, ולא רק נגד השירות הלאומי, גם נגד השירות האזרחי, והם עושים את זה תוך שהם יוצאים נגד החוק, החוק שחוקק כאן, שבסך הכול גם אומר, שיבוא אותו אחד ללשכת הגיוס ויצהיר שתורתו אומנותו, וידחו לו את הגיוס. נגד אלה הם יוצאים – אפילו אל תלכו ללשכת הגיוס לדחות את הגיוס. על זה יוצא הקצף של אותה חבורה קיצונית, שגורמת נזק – יותר משהיא גורמת נזק לחברה הישראלית כולה, היא גורמת נזק לעדה החרדית. זה הנזק שהם גורמים. ואני חושב, במובן הזה – א. מובן שהבית הזה צריך להוקיע את ההתנהגות הזאת, וממשלת ישראל צריכה להוקיע את ההתנהגות הזאת, ויעלה פה השר לביטחון הפנים, ואני מצפה ומקווה לשמוע עד כמה נוקטים יד קשה נגד אותם מתפרעים, ועד כמה נגד אותם מסיתים. ולא רק אותם מתפרעים שחסמו את הכבישים, אלא גם אלה שיצאו נגד אלה שהתגייסו ושעלבו בחיילים ובחיילות, ובמשרתים ובמשרתות. גם הם וגם המסיתים האלה, שעושים לכאורה שיימינג, או ביוש – אין מה להתבייש בזה, אבל מנסים ליצור ביוש בעניין הזה – צריך לצאת נגדם. אבל דבר אחרון, ובזה אסיים. היום התחוור לי שבעיתון שהוא השופר של אותה עדה חרדית, עיתון "הפלס" – הוא מתפרנס מממשלת ישראל, ומשרדי הממשלה עצמם מעבירים לו מודעות: גם המשרד להגנת הסביבה, וגם משרד הבריאות, וגם משרד הכלכלה. פניתי היום גם ללפ"מ, ופניתי לשרי הממשלה הרלוונטיים, ואני מבקש גם ממך, אדוני השר, תעביר את זה לממשלה: אותו עיתון לא צריך לקבל גם תקציב מממשלת ישראל כדי להסית את הציבור לצאת נגד החוק, להתפרע ולחסום כבישים, ולפעול נגד ממשלת ישראל ומדינת ישראל עצמה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת שרן השכל – אני לא רואה אותה פה, אז היא לא פה. אדוני השר, השר ארדן, השר לביטחון הפנים, בבקשה, אדוני. אני רואה שאתה משיב בשם שר הביטחון, בהקשר הזה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בשם סגן שר הביטחון, שמשיב בשם שר הביטחון. אל תגזים – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, פתאום חשבתי שקיבלת איזה שדרוג. חיפשתי את ההמשך של שר הביטחון, וזה נעצר בשר הביטחון. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שדרוגים זה רק מחוץ למפלגה. מצחיק, אה? <היו"ר יואל חסון:> עצוב בעיקר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לנו, לא לך. <היו"ר יואל חסון:> גם לי עצוב, אדוני. למה? אני בעדך, אתה יודע. אני לא יודע אם זה טוב להגיד שאני בעדך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> פרסונלית. <היו"ר יואל חסון:> חברית, לא פוליטית. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני חושב ששניכם הייתם יושבי-ראש צעירי הליכוד. <היו"ר יואל חסון:> תמיד החלפתי אותו. בכל תפקיד אפשרי, תמיד אני זה שהחלפתי אותו. אולי יום אחד – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל הוא כבר בהקפאה כמה שנים, עם המנהג הזה. <היו"ר יואל חסון:> מתחיל לשכוח את המנהג, את ההרגל. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אז כפי שנאמר, אני משיב כאן בשם שר הביטחון וסגנו, שהנושא הזה הוא רלוונטי בעיקר להם, אבל כמו שציין, בצדק, חבר הכנסת פורר, הוא רלוונטי בהחלט גם למשרד לביטחון הפנים ולמשטרת ישראל, ואני מברך את חברי הכנסת שהעלו את ההצעה החשובה הזאת. בהחלט – ככה אנסה לשלב בעל-פה בין התשובה שהוכנה על-ידי סגן שר הביטחון ובין מה שלי יש לומר בנושא הזה, כי אני עוסק בו ומשקיע בו זמן רב. אני קודם כול חייב לומר שאני מאוד מעריך ומכבד וחושב שלציבור החרדי במדינת ישראל יש תרומה חשובה מאוד. יש לציבור הזה גם מסירות וערכים ייחודיים, של דאגה לזולת, והרבה דברים שלכולנו יש מה ללמוד מהם, כמו למשל, כפי שאמרתי, בנושא של דאגה לזולת וסיוע לחלשים. אני גם בהחלט חושב שיש חשיבות גדולה מאוד ללימוד התורה, ולכך שנאפשר מסגרות של לימוד תורה. לימוד תורה, בכלל, זה דבר ששמר לאורך הדורות על קיומו של העם היהודי כעם ועל הזהות היהודית של מדינתנו, ולי באופן אישי יש בהחלט חלום לראות את הציבור החרדי משתלב כולו בחברה הישראלית ובמוסדותיה, בין שזה בכלכלה, במקומות העבודה, וגם – כן, בשירות הצבאי או בשירות הלאומי ובמסגרות שקיימות. בשנים האחרונות אנחנו פועלים רבות לשם כך, גם בשילוב בשוק העבודה וגם בהגנה על ארצנו. אבל חייבים לומר גם את הדברים בצורה ברורה: מרגע שיש מסלול ומסלולים שמאפשרים ומעודדים צעירים חרדים להתגייס לצה"ל, למי שבוחר זאת, אנחנו צריכים לעשות הכול, כמדינה, כדי לסייע לאותם צעירים שבחרו בשירות ובהגנה על חיי כולנו. אסור לאפשר לבזות אותם, אסור לאפשר להסית נגדם, ובטח ובטח אסור לאפשר לתקוף אותם פיזית, ולכן, בהחלט, האירועים בכלל, של החודשים האחרונים, ועוד יותר בשבועות האחרונים, של גורמים שתוקפים אותם, שמבזים אותם, שבעיני מתירים את דמם – אלה תופעות קשות מאוד, שאנחנו צריכים להיאבק בהן בכל הכלים. בשבועות האחרונים גם נחשפנו לפעולות של פלג בציבור החרדי בירושלים, פלג קיצוני, פלג שלא מייצג את העדה החרדית – דרך אגב, מי שרוצה יכול היה לראות תמונות באירועי חסימת הכבישים איך גם נהגים חרדים ונשים חרדיות יוצאים מהמכוניות בכבישים שנחסמים ומתעמתים עם אותם מפגינים. לצערי, אותם מפגינים נקטו אלימות שהמטרה שלה הייתה להלך אימים על – בעצם – מי שמשתף פעולה עם הגיוס לצה"ל, או עם פעולות אכיפה שננקטו אז על-ידי המשטרה הצבאית, שכפי שניסו להציג זאת באופן מעוות –הרי אין היום שום גיוס בכפייה, זה הכול הטעיה של הציבור והסתה כדי לעשות דה-לגיטימציה לשירות בצה"ל ולהגנה על חיי כולנו. לפני כשנה הוקם צוות משותף מיוחד לטיפול בהסתה נגד חיילים חרדים, אני אישית נפגשתי עם חברי הצוות כמה פעמים. חברים בו הצבא, פרקליט המדינה, המשטרה. תלונות של חיילים חרדים שמוגשות למשטרה מועברות גם לצוות הזה ומטופלות עד לדרגים הגבוהים ביותר. אני חושב שגם היה אפשר להתרשם מהימים האחרונים שמשטרת ישראל נוקטת שם מדיניות של אפס סובלנות, ולא מוותרת, וכאשר, לצערי, מושלכות אבנים כלפי כוחות המשטרה, מבחינתי המדיניות היא אותה מדיניות כלפי כל אוכלוסייה, ולמיטב ידיעתי יש גם כתבי אישום בהליכים מאוד מתקדמים שמוגשים ויוגשו נגד כל מי שהפר את החוק ונקט אלימות נגד כוחות המשטרה, נגד אזרחים, או הפר את הסדר. לכן, אני חושב שהנושא הזה, כפי שאמרתי, הוא חשוב מאוד, שחייב להיות כל העת על סדר-יומם של נבחרי הציבור, ולכן אני שוב מברך את המציעים על העלאת הנושא. אני מציע להעביר אותו לוועדת החוץ והביטחון, או הפנים והגנת הסביבה. סליחה? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> ועדת הפנים – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ועדת הפנים, בסדר גמור. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הצעת השר – לוועדת הפנים – יצביע בעד. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, לכן אני קובע שהנושא של המחאות האלימות וההסתה הגוברת נגד צה"ל וחייליו ברחוב החרדי יועבר להמשך דיון בוועדת הפנים. <הצעה לסדר-היום> <דברי מנכ"ל הביטוח הלאומי הפורש על העוני, הקצבאות שנשחקו, העתיד שאינו מזהיר והמחאה החברתית הבאה> <היו"ר יואל חסון:> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: דברי מנכ"ל הביטוח הלאומי הפורש על העוני, הקצבאות שנשחקו, העתיד שאינו מזהיר והמחאה החברתית הבאה, מס' 6231, של חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה, אדוני. קיבלת פינאלה רציני, עד עשר דקות. <יואב בן צור (ש"ס):> שר הרווחה לא פה? <היו"ר יואל חסון:> לא. השר ארדן ישיב. <יואב בן צור (ש"ס):> השר ארדן ישיב? אוקיי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת שכבר גם עוזב – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני מתנצל, יש לנו ישיבת סיעה. <יואב בן צור (ש"ס):> בסדר, אין בעיה. – – מכובדי השר, ביום שישי התפרסמה כתבה בעיתון "הארץ", על בסיס אמירותיו של מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופסור שלמה מור-יוסף, הפורש עכשיו מתפקידו, תפקיד שהוא לכל הדעות מהותי בתחום הרווחה, תפקיד שנמצא בצומת דרכים חברתי חשוב מאוד. עמדות ודעות שמשמיע נושא התפקיד הזה יש להן משקל, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בשלמה מור-יוסף, וכאן המקום להזכיר מקצת שבחו. במגבלות הקיימות הוא הצליח להביא את המוסד לביטוח לאומי למקום טוב יותר. המדדים בכל הקשור לשירות לאזרח מעידים שחל שיפור ניכר, והדבר מבורך. אבל, בל נשכח שלא פחות מהיחס לאזרח הפוקד את הלשכות, חשוב מאוד – האם המוסד עונה על הציפיות של הנזקקים לו? האם אותו נכה מקבל מה שהוא אמור לקבל? האם אותו קשיש מסוגל לחיות ממה שהוא מקבל מהביטוח הלאומי? האם קצבאות הילדים שאמורות לסייע או אפילו במעט לעודד משפחות ברוכות ילדים, אכן מעודדות? לביטוח לאומי, לצערנו, יש תדמית גרועה. הוא לא מהגופים הכי אהודים במדינה. יש טענות על חוסר רגישות, על חוסר נגישות, על ביורוקרטיה אין-סופית שבה נתקל אזרח שבא לסניף כדי למצות את זכויותיו. אני מבקש להיות פה לאוכלוסייה גדולה שאינה חשופה ואינה נגישה לאינטרנט. העולם, ואתו משרדי הממשלה, מתקדמים טכנולוגית. לכאורה זה מעולה, זה משדרג את השירות לאזרח. אבל יש צד שני, ובצד השני אסור לנו לשכוח את הקשישים ואת המוחלשים – כן, וגם את החרדים, שמדירים את עצמם מכל מה שקשור לאינטרנט, שאין להם גישה לאינטרנט, ובשבילם שטרודל זה בכלל שם של עוגה. <היו"ר יואל חסון:> גם בשבילנו זה עדיין שם של עוגה. <יואב בן צור (ש"ס):> כן, אבל אתה משתמש בו – יותר מאשר אתה אוכל את העוגה הזאת אתה משתמש בו לצרכים אחרים. <היו"ר יואל חסון:> זה נכון, זה נכון. <יואב בן צור (ש"ס):> כפי שכבר אמרתי, כיום הביטוח הלאומי רגיש יותר לנושא מיצוי זכויות, אם כי לא מספיק. אבקש להתייחס לנושא הקצבאות. הביטוח הלאומי הוקם כחלק מתפיסת עולם שמדינת ישראל היא מדינת רווחה, מדינה שחייבת לספק או מספקת לאזרחיה רשת ביטחון סוציאלי במגוון תחומי החיים. כחלק מאותה תפיסת עולם, הביטוח הלאומי נותן קצבת ילדים, קצבת לידה, נכות וקצבת זיקנה, או ברוח החוק החדש של חברנו נחמן שי, שכבר הספיק לעזוב – קצבת אזרח ותיק. אבל למרבה הצער, יש פער בין הרצוי למצוי. אומנם, מאז פרוץ המחאה החברתית כולם נהיו חברתיים, והמושג "חברתי" הפך לסעיף במצע הבחירות של כל מפלגה. אין מפלגה שלא משתמשת בנושא החברתי ורוצה לראות ולהראות להדגיש כמה היא חברתית. אני שמח שאני שייך למפלגה שלא רק מצהירה אלא גם חרתה על דגלה ועושה את הדברים יום-יום כדי להציף את הנושא החברתי, לטפל ולעשות מעשים בנושא החברתי, בכל עניין ועניין. אבל אם אנחנו מסתכלים על הנתונים המדאיגים, אין ספק שיש עוד הרבה עבודה. כשבוחנים את היקף ההוצאה הלאומית על רווחה ובריאות בהשוואה למדינות ה-OECD, מדינת ישראל, כמו בתחומים רבים אחרים, נמצאת בחברה לא טובה; סמוך לה, תחתיה ברשימה, נמצאות המדינות טורקיה, קוריאה, צ'ילה ומקסיקו. בעוד במדינות ה-OECD ההוצאה על רווחה ובריאות היא בשיעור 21.6%, מדינת ישראל מוציאה פחות מ-17% על רווחה. הפער הקטן הזה, של 4.5%, מסתכם ב-70 מיליארד שקל. זה המון, ובמדינה כמו שלנו זה המון המון. זה לא מעט. אז נכון שצרכיה הביטחוניים של מדינת ישראל גדולים, אבל מדינה שיש בה קשישים רעבים ונכים שאינם מסוגלים לרכוש תרופות, זה גובל בצורך ביטחוני. חברה מוחלשת היא פגיעה. מתהווה פגיעה אנושה בחוסן הלאומי שהוא מרכיב חיוני לא פחות מביטחון המדינה. אני רוצה לציין בפניכם דוגמה אחת, שהביא אותה כאן במליאה לא מזמן חברי שר הרווחה חיים כץ. בשנת 2003, בחוק ההסדרים, תיקון לחוק שנכנס ב-2006 קבע שקצבאות הביטוח הלאומי יפסיקו להיות צמודות לשכר הממוצע במשק ויהיו צמודות למדד המחירים לצרכן. מאז חוקק התיקון לחוק, השכר הממוצע במשק עלה ב-30%, ובחמש השנים האחרונות עלה השכר הממוצע בכ-11%, ואילו מדד המחירים לצרכן עלה בחמש השנים האחרונות רק ב-2%. כלומר, אנחנו מצפים מהנכים במדינת ישראל שאינם מסוגלים לעבוד להסתפק בקצבת נכות של 2,342 שקלים. איך נכה יכול לחיות מקצבה כזאת, קצבה שאמורה להחליף את מקור ההכנסה שלהם, בלי שהיא תעודכן בהתאם? לדעתי, זו מציאות בלתי נסבלת ובלתי נתפסת, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להשאיר את המציאות הזאת על כנה. זה גזר-דין מוות, וכך גם פחות או יותר ביתר הקצבאות. חשוב להדגיש שהביטוח הלאומי לא עושה טובות – זה לא כסף שלו, אלא של הציבור. זה כסף שנגבה מהציבור, שהפריש אותו ליום צרה, והנה מגיע יום צרה, ולא משחררים את כספו שלו. אדוני היושב-ראש אני רוצה לומר, אין ספק שהממשלה הזאת היא חברתית הרבה יותר מקודמותיה, וההישגים שהביאה הממשלה הזאת לאוכלוסיית הקשישים והעניים, ובכלל לאוכלוסייה המוחלשת במדינת ישראל, ראויים לשבח, אך אסור לנו לשכוח לרגע שהזמן קצר והמלאכה מרובה, ואין אנחנו רשאים להיבטל ממנה או לומר לעצמנו שעשינו את המרב למען הציבור. יש מה לעשות וחובתנו לעשות ומיד. אדוני היושב-ראש, הכנסת סערה היום בעקבות החוק שהעלה חבר הכנסת מאיר כהן. דיברו סרה בסיעת ש״ס. אני מבקש להתייחס לנושא. ראשית, ברשותכם, אקרא תגובה שפרסמה סיעת ש״ס: הצעת החוק שעלתה היום למליאה בכנסת הובאה על-ידי אותה מפלגה שהמציאה את האפליה הגזענית שקיצצה בבשר החי של מוסדות הלימוד החרדי, ללא רחמים וללא הבדל בין ספרדים לאשכנזים. זאת הצעת חוק שכל מטרתה לקנטר את הממשלה. זה לא יעזור להם. הממשלה הזאת תמשיך להתקיים, וש״ס תמשיך להיאבק באפליה במוסדות החינוך, כפי שהיא עושה עד כה בהצלחה. עד כאן נוסח התגובה שלנו. אני מעוניין, כשם שדברי הבלע הדמגוגיים שהושמעו כאן הונצחו בפרוטוקול הכנסת, כך תונצח התגובה שלנו. ועוד מילה כואבת לי על הצביעות. הרי יש עתיד היו בממשלה הקודמת. הם יודעים מהי משמעת קואליציונית. הרי אנחנו כבולים על-ידי אותה משמעת שבלעדיה אין קיום לקואליציה. חברי הכנסת של יש עתיד, כולל ידידי ואהובי מאיר כהן, הצביעו בכנסת הקודמת על הצעות חוק שהם עצמם היו חתומים עליהן, כי הם היו בקואליציה. אז – די לתמימות. בוודאי די לצביעות. מרגע שוועדת שרים החליטה שהממשלה נגד הצעת החוק, תהא הסיבה אשר תהיה, כל הסיעות מחויבות להחלטה הזו, ירצו או לא ירצו. ואנחנו, אולי לא יהיה לכם נעים לשמוע את זה, חלק מהקואליציה. ולא, אין לנו שום כוונה לכרסם בה. אדוני היושב-ראש, אמר כאן סגן שר החינוך שאין צורך בחוק, כי יש כבר סנקציות במשרד החינוך. לא רק יש, אלא הן מופעלות. מאיר כהן בכל זאת עמד על שלו. אז תרשו לי לומר כאן בכל העדינות והחברות כמה מילים. בקדנציה הקודמת העלה חבר כנסת אריה דרעי הצעת חוק ששמה היה חוק שירותי הסעד (תיקון – תוכנית למניעה, חילוץ ושיקום מעוני). שר הרווחה ביקש אז מהכנסת להצביע נגד החוק. ממש כך. אתם יודעים מי היה אז שר הרווחה? מאיר כהן. תרשו לי לצטט אותו: אני חושב שלא ראוי שאנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת. אתם תמיד מוזמנים לבוא, להציע, לדבר, אבל בחקיקה זה מיותר. את זה אתה אמרת אז, מאיר ידידי. היום אתה אומר אחרת, כי אתה באופוזיציה. אבל, רבותי חברי הכנסת, זה הרבה יותר מזה. הרי מה חשוב יותר, התכלית או הדמגוגיה? אם היינו חושבים שהחוק יפתור את הבעיה, אולי היינו שוקלים איך לתמוך בו. אבל החוק לא הוא שימנע את העושק והרשעות כלפי הבנות הספרדיות והבנים הספרדים, אלא ההידברות. ימין מקרבת, אבל עם שוט ביד. אין לנו עניין לפרוס את הכול פה במליאת הכנסת, כי לא זה המקום, אבל ברוך השם, בכל שנה מהשנים האחרונות התקדמנו כברת דרך גדולה במאבקנו למחיקת הקיפוח. סיעת ש״ס חוללה מהפך בנושא, בשיתוף פעולה ובהידברות. ממקרים של מאות הגענו למצב של מקרים בודדים. כאן המקום לציין את ידידינו, יושב-ראש התנועה ושר הפנים, השר לפיתוח הנגב והגליל, הרב אריה דרעי, שלא נח ולא שקט, וכמובן את צביקה כהן מעיריית ירושלים, את אלי דדון מעיריית בני-ברק, את הגורמים הנכונים במשרד החינוך, ומעל לכל את מרן נשיא מועצת – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. <יואב בן צור (ש"ס):> אני מסיים. <היו"ר יואל חסון:> לא, היו לך עשר דקות, אנחנו בלחץ זמן. <יואב בן צור (ש"ס):> אני מסיים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יואב בן צור (ש"ס):> – – – ומעל לכול, את מרן נשיא מועצת החכמים הרב שלום כהן שליט"א, את הגאון הרב שמעון בעדני ואת כל חברי מועצת החכמים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יואב בן צור (ש"ס):> לא ננוח ולא נשקוט עד שהאפליה הזאת תימחק לחלוטין, והיא תימחק. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. השר ארדן ישיב. בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש, אני משיב בשם שר העבודה והרווחה חבר הכנסת חיים כץ. הדברים שנאמרו על-ידי מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אינם חדשים, ומובן שאת הפרשנות להם יכול כל אחד לתת לפי השקפתו. נושא העוני – חזר המנכ"ל על נתונים המפורסמים שנה אחר שנה בדוח העוני. נתוני האבטלה אשר ידועים לכול, והמנכ״ל רק חידד את ההבנה שלהם, אינם מתייחסים לחלקיות ואחוזי משרה, ולכן הם למעשה גבוהים מאלה שמופיעים בפרסומי הלמ״ס. הקצבאות נמוכות מדי ולא מספיקות, כפי שפורסם בדוח השנתי של הביטוח הלאומי כבר ב־2012. בשנים האחרונות הייתה שחיקה גדולה בקצבאות הביטוח הלאומי, כמתואר בדוח ממדי העוני שפורסם בדצמבר 2016. חשוב לציין שיש עבודה חשובה שנעשית על-ידי הממשלה בנושא זה. ב-2016 ו-2017 קיבלנו החלטות חשובות לשיפור המצב החברתי כלכלי. בין הצעדים החשובים היו התוכניות האלה: 1. הבטחת הכנסה בקרב חד-הוריות, הורדת שיעור הקיזוז מ-60%, שזה המצב שהיה, ל-25%; 2. חיסכון לכל ילד וילדה; 3. השלמת הכנסה של קשישים; 4. הגדלת קצבאות נכות כללית. נוסף על כך, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מטפל באוכלוסיות החיות בעוני והדרה ומפתח שירותים ומענים עבור אוכלוסיות אלו. אנו פועלים בכל עת לפתח תוכניות עבור אותן אוכלוסיות חלשות החיות בעוני ובמצוקה ונמצאות בסיכון לחיות בעוני. בין התוכניות הבולטות המקודמות בימים אלה אציין את תוכנית "נושמים לרווחה", תוכנית הדגל של המשרד בנושא העוני, המסייעת ל-3,020 משפחות שחיות בעוני ובהדרה. מרכזי עוצמה למיצוי זכויות, העצמה ושיקום כלכלי שמופעלים ב-95 יישובים בארץ. מרכזי תעסוקה. תוכנית "אשת חיל", המיועדת לאוכלוסייה הערבית ולאוכלוסיות העולים. תוכנית "תעסוקה לרווחה", תוכנית מפ"ה – משפחות פוגשות הזדמנות. ביטחון תזונתי – הטיפול בנושא זה הוא אחד הצעדים המשמעותיים שננקטים כדי להרחיב את הסיוע לנזקקים ולצמצם את תופעת העוני והפערים החברתיים. רק השבוע יצאנו במיזם לאומי לביטחון תזונתי, בשיתוף פעולה עם אש"ל ירושלים, חב"ד וארגון "לקט ישראל". המיזם יהיה בפריסה ארצית, ב-36 רשויות, ובמסגרתו יחולקו לכ-11,000 משפחות שסובלות מאי-ביטחון תזונתי חמור כרטיסים נטענים לרכישת מזון, ועלותו השנתית נאמדת כבר כיום ב-60 מיליון שקלים לשנה. במסגרת התוכנית ישולב נושא הצלת המזון עם הביטחון התזונתי במערך הסיוע למשפחות. כמובן, אלה חלק מהפרויקטים שהממשלה מקדמת, ויחד, בשיתוף פעולה עם המפלגות החברות בקואליציה ובהובלת, כמובן, משרדי הממשלה, ובראשם משרד העבודה והרווחה, נמשיך לקדם את המאבק בעוני כדי לצמצם את מספר האזרחים שנמנים עם האוכלוסיות החלשות והמוחלשות. הממשלה מברכת את המציע על יוזמתו ומציעה להעביר את הדיון להמשך דיון מעמיק בוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יואל חסון:> אתה – בסדר? מאה אחוז. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הצעת השר יצביע בעד, מי שנגד נגד. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שלושה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעתו לסדר-היום של חבר הכנסת יואב בן צור בנושא דברי מנכ"ל הביטוח הלאומי הפורש על העוני, הקצבאות שנשחקו, העתיד שלא מזהיר והמחאה החברתית הבאה תועבר להמשך דיון בוועדת – – <יואב בן צור (ש"ס):> העבודה – – – <היו"ר יואל חסון:> – – העבודה והרווחה. חברי חברי הכנסת, אדוני השר, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ד בשבט התשע"ז, 20 בפברואר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:40.>