דברי הכנסת

דברי הכנסת יז / מושב שלישי / ישיבות ר"ז–ר"ט / כ"ד–כ"ו בשבט התשע"ז / 20–22 בפברואר 2017 / 17 חוברת י"ז ישיבה ר"ז הישיבה המאתיים-ושבע של הכנסת העשרים יום שני, כ"ד בשבט התשע"ז (20 בפברואר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 8 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 8 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 9 יעל גרמן (יש עתיד): 10 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 10 אורי מקלב (יהדות התורה): 11 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 12 נחמן שי (המחנה הציוני): 13 עיסאווי פריג' (מרצ): 13 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 14 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 14 ענת ברקו (הליכוד): 15 איתן ברושי (המחנה הציוני): 16 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 16 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 17 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 17 דב חנין (הרשימה המשותפת): 20 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 21 שעת שאלות לשר הבריאות 22 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 23 שר הבריאות יעקב ליצמן: 23 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 25 מיכל רוזין (מרצ): 27 ענת ברקו (הליכוד): 29 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 30 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 32 עליזה לביא (יש עתיד): 34 יואל חסון (המחנה הציוני): 35 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 39 איתן ברושי (המחנה הציוני): 41 יעל גרמן (יש עתיד): 43 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 45 דב חנין (הרשימה המשותפת): 47 רויטל סויד (המחנה הציוני): 49 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 51 יהודה גליק (הליכוד): 55 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 59 הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017 61 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 62 הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017 64 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 64 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 66 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 66 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 68 דב חנין (הרשימה המשותפת): 69 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 71 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 73 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 74 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 75 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 77 חילופי גברי בוועדות הכנסת 79 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 80 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 80 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 80 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 81 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 81 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46), התשע"ז–2017 82 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 82 עליזה לביא (יש עתיד): 84 אילן גילאון (מרצ): 85 הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017 87 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 87 עיסאווי פריג' (מרצ): 90 איציק שמולי (המחנה הציוני): 91 איתן כבל (המחנה הציוני): 93 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 96 מיכל בירן (המחנה הציוני): 97 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 99 יואל חסון (המחנה הציוני): 100 יוסי יונה (המחנה הציוני): 103 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 105 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 106 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 108 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 109 דב חנין (הרשימה המשותפת): 111 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 112 הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התשע"ז–2017 117 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 117 יהודה גליק (הליכוד): 119 עיסאווי פריג' (מרצ): 123 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 126 רויטל סויד (המחנה הציוני): 130 איתן ברושי (המחנה הציוני): 133 דב חנין (הרשימה המשותפת): 136 אלעזר שטרן (יש עתיד): 136 ענת ברקו (הליכוד): 138 הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49) (תלונה של עובד משרד מבקר המדינה), התשע"ז–2017 141 דוד ביטן (הליכוד): 142 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 142 דוד ביטן (הליכוד): 143 מירב בן ארי (כולנו): 144 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 147 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 169 רויטל סויד (המחנה הציוני): 171 איתן ברושי (המחנה הציוני): 174 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 176 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 181 רועי פולקמן (כולנו): 187 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 34) (גוף פעיל בבחירות), התשע"ז–2017 191 יואב קיש (הליכוד): 191 תמר זנדברג (מרצ): 197 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 199 מיכל רוזין (מרצ): 200 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 203 יהודה גליק (הליכוד): 207 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 208 עיסאווי פריג' (מרצ): 210 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 212 נחמן שי (המחנה הציוני): 217 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 218 רויטל סויד (המחנה הציוני): 220 יואל חסון (המחנה הציוני): 221 מיכל בירן (המחנה הציוני): 227 יעל גרמן (יש עתיד): 229 דב חנין (הרשימה המשותפת): 232 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 235 יואב קיש (הליכוד): 238 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51) (שינוי תוכנית הטבות לצרכן או סיומה), התשע"ז–2017 253 איתן כבל (המחנה הציוני): 253 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 257 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 261 הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 5) (צמצום ההתרבות של כלבים משוטטים), התשע"ז–2017 262 נורית קורן (הליכוד): 263 איציק שמולי (המחנה הציוני): 264 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 266 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ד בשבט תשע"ז, 20 בפברואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3884/20 וכלה בהצעת חוק פ/3913/20 – הצעת חוק סיוע לגליל (תיקוני חקיקה) (הוראת שעה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק מיגון יישוב מאוים ביטחונית, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, יצחק וקנין, יהודה גליק, מרדכי יוגב, ענת ברקו, נורית קורן, אלעזר שטרן, אכרם חסון, עמיר פרץ, חיים ילין, עמר בר-לב, קארין אלהרר, נאוה בוקר, יוסי יונה, איציק שמולי ואיתן ברושי; הצעת חוק מתן היתר שליטה לתאגיד זר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, משה גפני, מיקי רוזנטל ומיקי לוי; הצעת חוק לשיפור השירות במגזר הציבורי ולמניעת התעמרות של עובדי הציבור בתושבי המדינה ובמגזר העסקי, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי ביטוח מופחתים לסטודנטים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון – יום זיכרון ממלכתי), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – שביתה בבתי-ספר יסודיים וגני-ילדים ללא אישור בית-הדין לעבודה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, יעקב מרגי ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה במסגרות השמה חוץ-ביתית כעבודה מועדפת), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, יפעת שאשא ביטון, שלי יחימוביץ, יצחק וקנין, אברהם נגוסה, מיכל רוזין, איל בן ראובן, אלי אלאלוף, שרן השכל, אורלי לוי אבקסיס, בצלאל סמוטריץ, יגאל גואטה, מיכאל מלכיאלי, טלי פלוסקוב, יהודה גליק ויעקב מרגי; הצעת חוק הדיינים (תיקון – קביעת תקנים של דיינים בבתי-דין רבניים אזוריים בהתאם למספר התושבים בתחום שיפוטם), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, משה גפני, ישראל אייכלר, רויטל סויד, מירב בן ארי, יגאל גואטה, מיכאל מלכיאלי ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון – הארכת ההטבות במס לאזור קו עימות דרומי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, חיים ילין, יצחק וקנין, עודד פורר, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, איתן ברושי, דוד ביטן, בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר ומנואל טרכטנברג; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור מטעמי מצפון), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף ואוסאמה סעדי; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – זכאות לביטוח סיעודי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יואב קיש, עודד פורר, יפעת שאשא ביטון, ענת ברקו, נאוה בוקר, אברהם נגוסה, טלי פלוסקוב, יחיאל חיליק בר, נורית קורן ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ועדת בדיקה לרבני ערים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יהודה גליק; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ביטוח עבור קטינים חסרי מעמד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, איל בן ראובן, קארין אלהרר ויוסי יונה; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הסמכת בית-משפט למתן צו מניעה או צו עשה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מכלוף מיקי זוהר, מיכל בירן, יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון, יגאל גואטה, אברהם נגוסה, מיקי לוי ונאוה בוקר; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגבלת שכר טרחת עורך-דין), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, חיים ילין, מאיר כהן, עמר בר-לב, בצלאל סמוטריץ, יהודה גליק, אכרם חסון, קסניה סבטלובה, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, יצחק וקנין, מרדכי יוגב, דב חנין ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, איתן כבל ויצחק וקנין; הצעת חוק הרשות לוועדות רפואיות, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איחוד שילוט בחנויות קטנות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אכרם חסון, דוד אמסלם, נאוה בוקר, זוהיר בהלול ויעקב אשר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הוראות שונות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השלמת קצבת נכות לשכר המינימום בהתאם לרמת הכנסה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר וחמד עמאר; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – תגמולים לנפגעי פעולות איבה מחוץ לישראל), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (תיקון – ביטוח שומר הנפגע בעת מילוי תפקידו), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (פטור מבחינות לרופאים ממדינות מסוימות בחוץ-לארץ בעלי ניסיון של חמש שנים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 8) (תיקון – ליווי תשדיר לשירות הציבור בשפת סימנים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', יעקב פרי ואיתן כבל; הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן (תיקון – יהודים מארצות ערב ומארצות האסלאם), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (פטור מבחינות לעובדי סיעוד ממדינות חוץ), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק הקמת בנק חלב אם, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס וישראל אייכלר; הצעת חוק חינוך לבריאות התלמיד, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – ביטול איסור הכניסה לצפון השומרון), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, דוד ביטן, בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, יעקב מרגי, מרדכי יוגב, אמיר אוחנה, אברהם נגוסה, נורית קורן, ניסן סלומינסקי ומיכאל מלכיאלי. הסכם בין מדינת ישראל לבין ממשלת ניו סאות' ויילס, אוסטרליה, בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי וחדשנות טכנולוגית, וכן הסכם בין מדינת ישראל לבין הממשלה המחוזית העממית של סצ'ואן, הרפובליקה העממית של סין, בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי וחדשנות טכנולוגית. הצעת ועדת הכנסת לתיקון הסעיפים האלה בתקנון הכנסת: סעיפים 35, 75, 77, 79, 82, 87, 92, 94, 96, 97 ו-99 בעניין יוזם ראשון של הצעת חוק; סעיפים 57, 60 ו-109 בעניין דיונים בוועדות משנה; סעיף 116 בעניין סדרי דיון מיוחדים בוועדת הכנסת. עוד אודיעכם, כי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון – הגנה על זכויות מבצעים בגין יצירותיהם מקום המדינה), התשע"ז–2017, שמספרה פ/3655/20. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם, מי שמעוניין ודאי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, את יכולה לפתוח נאומים היום, ואחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו שוב נדהמים מהזוועות שמתחוללות אצלנו במדינה שלנו, בחסות החוק, בחסות של אנשים שאמורים להיות אמונים על שמירת הזכויות והגנתם של קשישים חסרי ישע. התעללות מחרידה בקשישים ובקשישות בבתי-אבות, בבתי גיל הזהב. אנחנו שוב פעם נתקלים בזה, ולא בפעם הראשונה, באותן חיות-אדם שמתעללים ומתעללות באלה שהם זקוקים יותר מכול להגנתנו. "אל תשליכני לעת זקנה", ככה נאמר בכתובים, ואנחנו כולנו, כולנו, יש לנו יד במה שקרה. עלינו לעבוד על חקיקה שתגן על חסרי ישע, על קשישים ועל קשישות, שהם נתונים לחסדי האנשים שלא ראויים לטפל, לא בבני-אדם ולא בחיות ולא באף גורם. בכלל אנחנו לא יכולים לחשוב שהם יכולים להיות אחראים למשהו. האנשים האלה, אסור לתת להם אפשרות לנהל את החיים של אותם בני-אדם – קודם כול בני-אדם, לפני שהם היו קשישים וקשישות. כולנו נהיה קשישים וקשישות; קודם כול מדובר בכבוד של בני-אדם. עלינו להגן עליהם. על מערכת החוק במדינת ישראל לצאת להגנתם מייד. כל אלה שפגעו בכבודם, פגעו בגופם ובנפשם של אותם האנשים שנתונים לחסדיהם, צריכים להיענש בחומרה. ועלינו, על כנסת ישראל, להוביל את המהלכים האלה ובאמת להגן, להגן על כל אלה שהם יכולים להיות סבא וסבתא שלנו, אימא ואבא שלנו. אל לנו לשכוח את זה כשאנחנו מסתכלים על התמונות האלה וכל פעם מזדעזעים. להזדעזע זה לא מספיק, חייבים לפעול. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים, אדוני, חוקקנו חוק שנותן הנחה של 40% על תשלומי קנסות, והמבצע הזה אמור להסתיים ב-15 בחודש הבא, 15 במרס. והיום עדכן אותי ראש רשות האכיפה והגבייה שממש בימים האחרונים, עד אתמול, אדוני היושב-ראש, כ-60,000 ניצלו את המבצע הזה וסגרו את החובות שלהם, פתחו דף חדש ונהנו מהנחה משמעותית של 40%. היום הייתה לי ולחברתי נורית קורן פגישה עם מנכ"לית משרד התחבורה קרן טרנר, ויש לנו בשורה: החייבים שהגבילו להם את רישיון הנהיגה, היו להם תיקים בהוצאה לפועל והיו אמורים לעבור טסט ותיאוריה, אף ששילמו את החוב שלהם, חברת הכנסת יעל גרמן – אז היום כבר, לאחר שפנינו וביקשנו, עומדים לבטל את תקנה 172, ומי ששילם את החוב שלו בהוצאה לפועל או מי שהגיע להסדר, אחרי שתאושר התקנה על-ידי שר התחבורה, יכול היום ללכת, לגשת למשרדי הרישוי ולקבל את רישיון הנהיגה שלו ללא טסט וללא תיאוריה. אני חושב שזו בשורה לאלפי חייבים שבאמת פנו אלינו ופנו לרבים מחברי חברי הכנסת. זה יום בשורה לאותם חייבים. אני מקווה שאותן הצעות חוק, שרבים מאתנו הגישו, לבטל בכלל את ההגבלה, שנגיע ליום הזה, אבל לפחות – איך שאמרה מנכ"לית משרד התחבורה – זה עוזר ל-15%, 20%, מהחייבים. גם זה משהו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, נכבדי, אני חייבת לקלקל את מצב-הרוח הטוב שאוסאמה עשה לנו, ולספר על כך שאתמול אנחנו ראינו כתבה מזעזעת על כך שבבית-ספר בבאר-שבע מתעקשים להגיש אוכל שהוא אלרגני לרגישים לחלב ולהביא פיצה לחגיגת פורים, ובכך גורמים לכך שילדה בשם שרי בכיתה ג', ילדה בת שמונה, לא תוכל להשתתף במסיבת פורים. והילדה עומדת ובוכה בדמעות ואומרת: אני כל כך רוצה להשתתף עם הכיתה שלי, אבל אני לא אוכל אם יגישו פיצה. ומנהלת בית-הספר, בניגוד לחוזר מנכ"ל שאומר שבכיתות שבהן יש ילדים אלרגיים אסור להגיש מזון אלרגני – בניגוד לחוזר מנכ"ל, מנהלת בית-הספר מתעקשת להגיש את הפיצה. ההורים מוותרים על הפיצה, והיא שמה פיצה מול לב שבור של ילדה בכיתה ג'. אני ביקשתי לשאול על זה שאילתה ולא התאפשר לי, אז אני פונה מכאן לשר החינוך לעשות את הכול ששרי בת השמונה בבית-הספר היסודי בבאר-שבע תוכל להשתתף במסיבת פורים ושלא יוגשו בה מאכלים עם חלב המסכנים את חייה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת יעל גרמן. אני גם חייב להודות שדנו בשאילתה הזאת לא מעט זמן עם המזכירה וסגנה, פשוט לא היה כל כך ברור לנו אם זה ועד ההורים או חוזר מנכ"ל, כפי שאת אמרת עכשיו, אבל טוב שהעלית את הנושא הזה כי היה ברור לנו שהנושא ראוי להתייחסות. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מתוודעים בשבועות – וחלקנו גם בחודשים – האחרונים, לעימות בין שני הגופים כמעט הכי חשובים במדינת ישראל, לפחות בעיני, בכל הקשור להצלת חיים, וזה מגן-דוד-אדום ו"איחוד הצלה". אלה שני ארגונים בעלי חשיבות מדהימה מבחינת היכולת שלהם להציל אדם; לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות – עניינים של גודל, עניינים של מהירות להגיע, כישורים אחרים – ובשבועות האחרונים מתפרסמות כל הזמן כתבות על כך שיש עימות מאוד מאוד גדול בין הארגונים, וכתוצאה מכך עובדי "איחוד הצלה" ולפעמים עובדי מד"א לא יכולים להגיע לכתובות הנכונות, שוב, מפני שאין מוקד אחוד, אין מוקד ואין חובה על-פי החוזר של משרד הבריאות להעביר את הכתובות המדויקות. אתמול, לצערנו, נפטרה אישה באשדוד משום שלעובד – למתנדב, צריך להגיד – "איחוד הצלה" לא הייתה הכתובת המדויקת באשדוד, והאישה בת ה-70 נפטרה מחנק. אני באמת קוראת לשר הבריאות לגשת לעניין. אני יודעת שהוא מטפל בנושא הזה, אבל מדובר באמת – אתם יודעים, הרבה פעמים אנחנו מדברים על דברים – זה עניין של חיים ומוות, לא פחות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר הבריאות יהיה פה עוד שעה קלה לשעת שאלות עם חברי הכנסת. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, יצא המרצע מן השק; לעיני כל עם ישראל, לעיני כל האומה היהודית, התנועה הרפורמית אמרה והודיעה לאן היא משתייכת. היא כבר לא תנועה דתית, היא תנועה פוליטית, שקשורה לשמאל הקיצוני בארצות-הברית במאבקם נגד המינוי של המיועד להיות שגריר ארצות-הברית בישראל. ואני אומר לראש הממשלה ולמפלגות הימין, גם היום, כשהם נמצאים בשלטון: "ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה". אם הייתם יוצאים, שומעים לנו, מה שאמרנו מראש ואנחנו טוענים כבר הרבה זמן – מדוע אתם מתרפסים בפניהם, מדוע אתם מתמסרים להם, מדוע אתם מתבטלים בפניהם כשאתם רואים מה הדעות שלהם, והם תנועה פוליטית שלא קשורה, שנלחמת נגד מדיניות מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, מעבר לכך. לנו זה לא היה חידוש, כי ראינו גם רביי רפורמים בימי שישי יחד עם אנרכיסטים, יחד עם אנשי שמאל קיצוני, מתעמתים עם הצבא במחסומים ועוד מקומות כאלה. לנו זה לא היה חידוש. אבל אנחנו שואלים, מזמן אמרנו: מה הקשר שלהם לעם ישראל? מה הקשר שלהם למדינת ישראל? מה אפילו הקשר שלהם עם מדינת ישראל? במה הם קשורים, במה הם קושרים את עצמם? לא בתפילה ולא בערגה ולא בשום דבר, ודאי לא בייחוס של עם ישראל, שהם גורמים לכך ש-70% מהיהודים בארצות-הברית מתבוללים. היהודים הרפורמים מתבוללים – 71%. ואני אומר בעניין הזה: רווח והצלה לא יעמוד לעם ישראל מהארגון הזה, אלא רווח והצלה יעמוד ממקום אחר, לא על-ידיהם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): ואני רק אסיים, שהם באמת פועלים ומקעקעים את הייחוס בעם ישראל ואת האחדות בעם ישראל. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי 112 שנים לפתיחתו של השוק הבדואי, עיריית באר-שבע החליטה לסגור את השוק הזה, שהוקם – נפתח – בשנת 1905. השוק, מכובדי היושב-ראש, מהווה נקודת מפגש היסטורית של המון אנשים מהחברה הבדואית, שהפך עם השנים לחלק נכבד מהנוף של העיר ומאורח חייהם של הבדואים המבקרים בעיר. מכובדי, נראה שזה ניסיון למחוק את ההיסטוריה של הבדואים בבאר-שבע. זה התחיל במסגד שנהפך למוזיאון, ועכשיו זה השוק – לסגור את השוק. ואולי – יש לי חשש שראש העיר שם יחליט לסגור או לפנות את בית-העלמין, בית-הקברות המוסלמי, משם. לכן אני קורא לראש העיר לחזור בו מהחלטות לא שקולות אלה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כינסנו היום בבית הזה את שדולת הגמלאים שלנו כדי לדון בפער הדיגיטלי. זו תופעה שאנשים מעל גיל 60 חווים במלוא חריפותה – היכולת לתמרן בעולם החדש באמצעות מכשירים סלולריים, באמצעות מכשירי בנק מתוחכמים, באמצעות בתי-דואר שהפכו להיות אלקטרוניים, וחיוגים – שאתה הולך לאיבוד בקלות בין כל מיני ספרות ואופציות, וכן הלאה וכן הלאה, אפשר להרחיב את המרחב הזה עד לאן שהוא מתרחב באמת, מעמיד מיליון ישראלים, פה, אצלנו, היום, במצב של מבוכה גדולה. רובם ככולם אינם מצליחים להסתדר בעולם הזה. הוא נראה להם זר, הוא נראה להם רע, הוא נראה להם עוין, והבדידות שלהם, שהיא בלאו הכי גדולה, הולכת ומתעצמת. אנחנו היום בכנסת, חברי איציק שמולי ואני, ועוד חברי כנסת רבים – השר אלי כהן ועוד רבים שבאו – יושב-ראש ההסתדרות – ניסינו להעלות את הנושא הזה על סדר-היום, איך החברה הישראלית, במסגרת ההיערכות הכללית שלה – שלא קיימת – צריכה להביא בחשבון את צרכיה הדיגיטליים של האוכלוסייה המבוגרת הזאת. נמשיך לעשות את זה. זה נושא שצריך לעמוד בראש סולם העדיפויות שלנו בשבוע שבו מתעללים בחוסים בבתי-אבות בחיפה, ועל זה עוד נדבר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים, היום בצהריים ביקר בכפר-קאסם כבוד נשיא המדינה, יחד עם שר התחבורה, והם גזרו סרט לרגל סלילה של שכונה שלמה בכפר-קאסם, דבר שבאמת שדרג את היישוב בצורה מאוד משמעותית, ואנחנו חוגגים, שכן בעיר כפר-קאסם כמעט 100% מהרחובות עכשיו עם אספלט, והכול בסדר. אבל כבודו, אני שואל: בזמן שאנחנו רואים את ההתפתחות בסלילת הכבישים, אירוע כזה, שהיה אמור להתקבל ביישוב באווירה מאוד שמחה, אווירת חג, נתקל בעצב ועננה עצובה מעל כל היישוב: הרציחות – שהיישוב הערבי, ובמיוחד כפר-קאסם, שבשבועיים ארבעה צעירים נרצחו; מאז תחילת השנה – 11 רציחות. אני אומר לך אדוני: אני, כנציג ציבור וכחבר כנסת שובר את הראש, מה אני יכול לעשות, לתרום, כדי להפסיק את גל הדמים והרציחות שקיים אצלנו ביישובים. מצד אחד לא נוכל, אדוני, לקחת את החוק לידיים. אני מנצל את הבמה הזאת – ואמרנו את זה בכפר-קאסם – אני פונה אליך ופונה אל כל מקבלי ההחלטות: נושא הפשע והרציחות במגזר הערבי צריך להיות בעיה לאומית, וצריך להיות ראשון בסדר העדיפויות, כי כפר-קאסם זה תל-אביב – ולהפך. אדוני, אני מבין שהארכתי, אבל הנושא הזה – איבדנו כל ביטחון אישי ברחוב שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ואני, אדוני היושב-ראש, מחרה מחזיק אחרי ידידי עיסאווי פריג', ובאותו נושא, חייב לומר שזה תמוה בעיני שהיקר שביקום הפך להיות הזול ביותר בעולם שלנו. איך זה יכול להיות ש-11 ממיטב בנינו נפרדו מאתנו בטרם עת במעשי רצח מזוויעים? ואני תוהה, כיצד מדינת ישראל שמרשתת את עצמה באבטחה ובביטחון בצורה כמעט חסרת תקדים בגלובוס, איננה מצליחה לשים יד על אלה שתוקעים כדורים בראשם של אנשים, לעתים חפים מפשע ולעתים אפילו מעורבים בפשיעה. על דבר אחד אין מחילה ואין כפרה: משטרת ישראל אמורה או צריכה וחייבת, היא גם נתבעת, להגן על חיי אדם במדינת ישראל, ולא – נדמה לי שהמערב הפרוע כבר הגיע לכאן מזמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, יש פיקוח על הבנקים, לכאורה, אבל אנחנו שומעים ורואים את ההלוואות של הטייקונים, האנשים העשירים. רק לפי השם שלהם ולפי המעמד שלהם הם מקבלים את ההלוואות, לא צריכים לא ביטחונות, לא צריכים לדעת מה המצב הפיננסי שלהם או של החברות שלהם, והם מקבלים, ובזה הם מקבלים גם מקדמה להשתתף במכרזים, ואז יש בועה פיננסית גדולה, שאף אחד לא יודע מתי היא תתפוצץ. ופתאום, כשהיא מתפוצצת, היא מתפוצצת על הראש של החלשים, כי המוחלשים שנכנסים לבנק, לפעמים, ומתחילים להתחנן כדי לקבל כמה מאות שקלים כי הם עוברים את מסגרת האוברדרפט שלהם בכמה מאות שקלים – הם לא יכולים לקבל, ואותם רומסים. אבל אותם טייקונים, שמקבלים מיליונים רבים או אפילו מיליארדים, ובסוף הם יודעים שגם שם תהיה עוד תספורת, התספורת היא מהפנסיות ומהחסכונות של החלשים. המצב הקיים היום חייב להשתנות. אפילו שיש חוקים, החוקים לא מיושמים. לכן צריך לדאוג ליישום החוקים וצריך פיקוח גם על המפקחת על הבנקים, כדי לדאוג שגם הכסף של האנשים, של החלשים, לא ירד לטמיון. ובנוסף, גם האוכלוסייה החלשה ביותר, שזו האוכלוסייה הערבית – מוציאים מהסניפים של הבנקים – איפה שיש בנקים בכלל ביישובים ערביים – מוציאים את המחלקות העסקיות מחוץ ליישובים הערביים, ששם בסך הכול יש עסקים קטנים – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – וגם בזה פוגעים בהם, נוסף על כל הפגיעות הקיימות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דווקא זו התחלה טובה, לצאת מהעניין של מה שחברי חבר הכנסת פריג' העלה, של הנושא של הפשיעה בחברה הערבית. וזה מחזיר אותנו לחוסר הנכונות ולחוסר הפרגון ולתוצאה שיש כאן חברי כנסת שיושבים ברשימה המשותפת שהם נגד גיוס שוטרים ערבים, שהם נגד שירות לאומי, והם רואים בכך, בגיוס למשטרה של שוטרים ערבים שיכולים להיכנס ליישוב והם מתחברים לאוכלוסייה ויכולים לתת עבודה, כשיתוף פעולה, רחמנא ליצלן, עם ממשלת ישראל, עם השלטון הישראלי. אז אני בעד שתי מדינות לשני עמים, אבל אני לא בעד שמישהו שהוא ערבי-ישראלי יקרא לעצמו: אני פלסטיני ואני ערבי של 48'. זה אומר מה השאיפות. צריך להפסיק עם זה. לא להגיד, מצד אחד: אני דוגל במחאה, אני יכול לצאת; אני רוצה להחליף את טיבי, כי זה יהיה ביבי או טיבי. ומצד שני להגיד: אני אזרח ישראלי, אני רוצה את כל הדברים שנובעים מזה. חובות וזכויות, ולעשות את הדברים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ענת ברקו (הליכוד): אדוני, אני רק רוצה באמת לומר במילה אחת שהדברים האלה הגיעו למצב שאם רוצים לפתור את הבעיות הללו, צריך גם להדגיש את המחויבות ולא לצאת מהמליאה הזאת כשרואים מנהיגים זרים מגיעים לנאום בכנסת ישראל ולהגיד: יש מחאה כי הם הגיעו לכנסת ישראל. אנחנו כאן, בכנסת ישראל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בסוף השבוע שעבר, ביום חמישי, מלאו 37 שנים לפטירתו של יגאל אלון, חבר קיבוץ גינוסר, ממייסדי ומקימי המדינה ומי שעמד בראש התנועה הקיבוצית, מפלגת העבודה ושר – חבר כנסת ושר – בכמה תפקידים. אני רוצה לומר שבאירוע עצמו נכחו מאות בני-נוער, בעיקר חניכי מכינות, תנועות-הנוער, וגם חבריו של אלון. יגאל אלון ייזכר כמי שהגה את תוכנית אלון ממש ימים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים, בא והדגיש את החשיבות של הסדר שהתבסס על שיקולים דמוגרפיים וגיאוגרפיים. הוא ידע ושמר על הביטחון, אבל האמין שאין מנוס מהסדר שפירושו חלוקת הארץ. כשהלך לעולמו נשארנו עם האמירה שלו – בזמנו, כשלא התקבלה תוכניתו, הוא אמר: אתם עוד תתגעגעו לתוכנית אלון. אנחנו מתגעגעים היום לתוכנית אלון, בוודאי על רקע החלופות שנשמעות מכאן ומכאן, אבל מתגעגעים גם לדמותו של אלון, שהקפיד על האתיקה בפוליטיקה, שהיה דמות מיוחדת בנוף של מדינת ישראל. נזכור אותו גם כלוחם, גם כמפקד, גם כמנהיג, גם כאיש שחתר לשלום. איש צנוע וישר דרך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המשורר הערבי, המלך והנסיך של המשוררים, אחמד שַווּקִי, אמר בזכותו של המורה: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: קום לַמורה, חוש כלפיו יראת כבוד / המורה – כמעט שהוא נביא / היודע אתה על מישהו מכובד או נערץ / מזה שבונה ומטפח נפשות ומוחות.) הוא אומר: המורה הוא כמעט נביא. אבל לצערי הרב, למרות כל זה, כל יום אנחנו עדים להשפלה, להתקפה, על המורָה, על המורֶה. האחרון שבהם היה בשגב-שלום בנגב, שם הותקף מורה והושפל מול התלמידים על-ידי משפחתו של תלמיד, משום שהמורה העז להעניש אותו ולהוציא אותו מבית-הספר. מי שמשפיל מורה, מי שתוקף אותו, העתיד של הבן שלו בסכנה. כי מי שלא מכבד את המורה, הבן שלו בסוף לא יכבד אותו, לא יכבד את חברתו. ואני עוד אומר שהעתיד שלנו יהיה בסכנה אם אנחנו נרשה שבתי-הספר שלנו יהפכו לתוהו ובוהו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר ליצמן. אני אתייחס שוב ושוב – כולנו מתייחסים לדבריו והתבטאויותיו והצהרותיו של השר ליברמן בעניין החלפת שטחים. וכמובן, השר ליברמן הוא האחרון, האחרון-אחרון, שיהיה שוחר שלום או חסיד של שלום. רק רציתי להזכיר – אני לא רוצה להתייחס לדבריו, כי דבריו הם הזויים לחלוטין; באמת הם הזויים – להזכיר לו את החלטת האו"ם ב-1947 על חלוקה לשתי מדינות, זו לצד זו, וכל האזרחים במדינת ישראל שווי זכויות לאומיות ואזרחיות. מן הראוי שאכן השר ליברמן, אם הוא אכן, יש איזשהו 1% – מובן שאין – של שלום, שידרוש שהאזרחים הערבים יהיו שווי זכויות, גם אזרחיות וגם לאומיות, ולא להצהיר הצהרות הזויות ולהמשיך בהצהרות ההזויות שלו, שהן לשווא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, שר הביטחון שוב חזר לאותן עמדות שלו בקשר לטרנספר למיעוט הערבי. ענת ברקו (הליכוד): לא. זה טרנספר – – – ישראל. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): הוא הזכיר, הוא הזכיר – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): קודם כול, הוא הזכיר את הפתרון של שתי מדינות – – ענת ברקו (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שזה כשלעצמו אולי טוב. לפחות עוד מישהו בממשלה מדבר בטרמינולוגיה של שתי מדינות. ענת ברקו (הליכוד): לשני עמים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל להגיד שלא ייתכן שתקום מדינה פלסטינית הומוגנית – והכוונה הומוגנית, בלי התנחלויות, כאשר לצדה מדינת ישראל עם המיעוט הערבי – זו בהחלט קריאה לטרנספר. קודם כול, אין מה להשוות בין המתנחלים הלא-חוקיים בהתנחלויות בשטחים הכבושים ב-67', שבכלל העברת אוכלוסייה בשטח כבוש היום מוגדרת לפי האמנות הבין-לאומיות כפשע מלחמה, לבין המיעוט הערבי בישראל, מיעוט מולדת, מיעוט שחי בארצו מימים-ימימה. אנחנו לא היגרנו לכאן. לא הגענו לא בספינות ולא במעברות ולא במטוסים. ענת ברקו (הליכוד): כן, אבל הוא לא מדבר על טרנספר – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אנחנו חיים במולדתנו. ענת ברקו (הליכוד): הוא מדבר על שינוי קו הגבול, לא על טרנספר. טרנספר לישראל. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ולכן, כל דיבור על כך שמדינת ישראל כאילו תהיה הומוגנית בלי האזרחים הערבים זה בוודאי קריאה לטרנספר. זו קריאה בעצם לפשע מלחמה. ענת ברקו (הליכוד): כן, אבל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – – ענת ברקו (הליכוד): והוא מדבר על לטרנספר את מדינת ישראל, לא את האוכלוסייה הערבית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – אחרון הדוברים בנאומים בני דקה, חבר הכנסת עמיר פרץ. חברת הכנסת ברקו – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – זה מפריע לדובר הבא. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה עם נצרת? ענת ברקו (הליכוד): מה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה עם נצרת? – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. ענת ברקו (הליכוד): – – – 19490. הוא לא דיבר על נצרת. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. בוועדת המשנה לענייני תחבורה ציבורית של הכנסת אנחנו מרבים לעסוק בתנאי העבודה של הנהגים בתחבורה הציבורית, והתמונה היא תמונה מזעזעת: נוסעים נהגים ואין להם שירותים, מקום לעשות את הצרכים; אין זמן מנוחה סביר – זה פוגע גם בבטיחות; לא מוכר להם הוותק: נהג יכול לעבוד שנים, נכנסת חברה חדשה, מפעילה – הוותק מתחיל מאפס; השכר נמוך, האחריות עצומה – לא רק נהיגה, אלא גם שמירה על הסדר והניקיון והביטחון באוטובוס. התוצאה – נהגים נוטשים את תחום התחבורה הציבורית. היום חסרים בישראל 3,000 נהגים. יש אלפי אזרחים שמחזיקים ברישיון לנהיגה באוטובוס ולא עובדים במקצוע. המחסור בנהגים הוא היום החסם מספר אחת להתפתחות התחבורה הציבורית בישראל. היום אני שומע שההסתדרות מכריזה על סכסוך עבודה ב"אגד", ויכול להיות ש"אגד" יוּשבת בעוד חודש בגלל הפגיעה בתנאי העבודה של הנהגים, גם דור א', גם דור ב'. אני קורא לממשלה לשבת למשא-ומתן, לא לאפשר את ההשבתה הזאת בעוד חודש, אלא לפתור את הבעיות, לתת פתרונות לבעיות הנהגים. זה חשוב לנהגים, זה חשוב לציבור, זה חיוני לתחבורה הציבורית. את השביתה הזאת צריך ואפשר למנוע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת עמיר פרץ, אחרון הדוברים בנאומים בני דקה. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת עמיר פרץ. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר ליצמן, אני בהחלט מרגיש, כמו כל עם ישראל וכל מדינת ישראל, שאולי הדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים לעסוק בו זה לבחון כיצד הגענו למצב שאנחנו חיים בחברה כל כך אלימה. כאשר אנחנו רואים אלימות נגד ילדים, נגד פעוטות, כאשר הורים מתעללים בילדיהם, כאשר יש תופעות של התעללות בילדים במוסדות שונים. אבל אין ספק שהדבר המזעזע ביותר שנגלה לעיני מדינת ישראל כולה זה באמת ההתעללות באותם קשישים, באותם אנשים מבוגרים. כל אחד מאתנו יגיע לרגע הזה, אין דרך להתחמק ממנו, אני יכול רק לומר שבמקרה הזה אני פשוט מתחבר למשפטים שאמר הנביא ישעיהו, ואני שואל, האם כסדום היינו? האם לעמורה דמינו? אולי נלמד מזה. אני רוצה להודות לחברי, גם לנחמן שי וגם לאיציק שמולי, ולחברי כנסת אחרים, שעושים מלאכה מדהימה בהגנה על כבודם של הקשישים בישראל, כי זו ההגנה על כבוד החברה כולה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. עד כאן נאומים בני דקה. שעת שאלות לשר הבריאות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשעת שאלות לשר הבריאות. להזכירכם, בכל מושב יהיו עשרה מועדים שבהם תקיים הכנסת שעת שאלות, ובמסגרתה ראש הממשלה או אחד השרים יוזמן, על-פי בחירת האופוזיציה, להשיב על שאלות של חברי כנסת בעניינים שבתחום תפקידו, שאלות שלא יימסרו מראש. הזמן לכל שאלה יהיה עד שתי דקות, לכל תשובה – עד שלוש דקות. בין השואלים, שלושה-רבעים יבואו משורות האופוזיציה ורבע משורות הקואליציה. אם השר משיב שעליו לקיים בירורים נוספים לפני מתן תשובה עניינית, ייקבע מועד בתוך עשרה ימים שבו הוא ימסור את התשובה המלאה. חלים כל הכללים – בשעת שאלות – שחלים בשאילתות דחופות, כלומר יושב-ראש הישיבה רשאי לפסול שאילתה בעניין היפותטי או שאינה בתחומי תפקידו של השר, כזו העוסקת בעניינים שאירעו לפני תחילת כהונתו של השר במשרד או שיש בה פגיעה בביטחון המדינה – פחות רלוונטי לנושא שלנו, של משרד הבריאות. אני מאוד מקווה שנספיק היום מקסימום שאלות ונשמע מקסימום תשובות. בואו נקפיד על הזמנים. אני מפעיל את ההצבעה כדי שמעוניינים יוכלו להירשם. והשר ליצמן, בבקשה, אני מזמין אותך לעלות כבר לדוכן. נחמן שי (המחנה הציוני): לא הספקתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נתחיל מן הרופא, בינתיים. ד"ר עבדאללה אבו מערוף, בבקשה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, תשאל את השאלה הראשונה, ואנחנו נקבל את הרשימה המלאה, ואז אני אקבע. מיכל רוזין (מרצ): זו הבחירה הכי מוצדקת ever. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): מכובדי כבוד השר ליצמן, כמובן הנושא – תודה שהשר ליצמן עומד ואנחנו שואלים, יש הרבה הרבה שאלות, אבל אני אשאל שאלות שהן בינתיים לא מקצועיות, שבהן אנחנו דנים בוועדה ועם השר. בית-חולים הגליל המערבי נהריה משרת מאות-אלפי תושבים, והתפתח בזמן האחרון בצורה טובה מאוד בחמש שנים האחרונות. אבל חסר שם – הבעיה העיקרית היא החניון; אומנם בנו חניון לפני ארבע-חמש שנים, ודיברנו כמה פעמים עם מנהל בית-החולים ועם האגודה, אבל הבעיה עדיין לא נפתרה. הרבה מבקרים נאלצים להגיע ולחזור, וקשה להם לבקר – לא מספיקים לבקר את קרוביהם ואת החולים שם, כי אין מקום חניה. ואם הנושא מוכר לכבוד השר, ברצוני אכן לשמוע את התשובה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. עד שלוש דקות לשר להשיב. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מערוף, בוא, אני אגיד לך, השאלה – בנהריה חסרות לי כל מיני מחלקות יותר חשובות מאשר חניה – האם אני צריך להתייחס לחניה, או שאני צריך להתייחס לכל מיני דברים שחסר להם? אז אני מעדיף להתייחס יותר לכל מיני דברים שנתנו להם ונותנים להם כרגע לפיתוח ולבנייה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): התחלתי עם זה שהתפתח בזמן האחרון. אני מבין את העיקר. שר הבריאות יעקב ליצמן: כן כן, אני לא מזלזל בחניה, אבל אני אומר שאם משרד הבריאות צריך לבדוק במה הוא משקיע, למה הוא נותן, הוא נותן יותר לדברים שהם הצלת חיים מאשר לדברים של חניה. חניה חשובה, אבל יש לי דברים יותר חשובים. כשאתה מדבר על נהריה, אני רוצה להעיר כמה דברים; בנהריה יש בית-חולים מצוין, הוא משתפר, הוא עולה, הוא מתפתח. הוא נכנס קצת למשבר תקציבי, שאני מקווה מאוד שהוא יצא ממנו. משרד הבריאות שם לו חשב, כי הוא עבר את התקציב שמותר לו. הצבנו אותו בתחילת השנה, ואנחנו מקפידים עם כולם. הטענה שלו היא שזה בגלל המתחם תת-קרקעי שיש – לסורים. יש ישיבה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימים הקרובים – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אני יודע שזאת לא הבעיה. אני יודע – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: חד-משמעי, אני אסגור – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – של עשרות מיליונים, והם לא שילמו על – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: לא לא, ברושי, ברושי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בואו נחזור למתכונת של שאלות ותשובות. קריאות: – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: איתן, איתן, תן לי לענות. אני הודעתי שאני אסגור את המתחם התת-קרקעי, למטה, אם משרד הביטחון לא ייתן לי כסף. חד-משמעי. אני מחכה לישיבה. אם אני אראה שאני לא מקבל כסף, לא יעזור לאף אחד, אני אסגור את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. הסדר של הסיבוב הראשון הוא: עבדאללה אבו מערוף כבר שאל; קסניה סבטלובה; מיכל רוזין וענת ברקו. בבקשה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, השאלה שלך, עד שתי דקות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד השר, המדינה פעלה באופן הכי אנטי-יהודי, ולעת זיקנה השליכה את קשישיה החלשים והסיעודיים למוסדות מופרטים, חסרי פיקוח, העיקר להרחיק את כאב הראש מהמדינה ומאחריותה הישירה. במקום לבצע מהלכים פופוליסטיים ומחוללי תקשורת כמו לחנך את אזרחי מדינת ישראל איזה חטיף ואיזה ממתק הם צריכים לאכול או לא לאכול, המדינה צריכה לקחת אחריות למוחלשיה וזקניה, תוך הקפדה על נורמות איכות וביקורות פתע תכופות בבתי-החולים הסיעודיים, במוסדות אשפוז, שבהם האנשים האומללים האלה הופכים לגוש בשר חסר חשיבות. מתי נראה פיקוח הדוק ואמיתי וגם ענישה של אותם אלה שכשלו בתפקידם, הזניחו ופגעו כל כך קשה בקשישינו, שזה קודם כול – אני עוד פעם רוצה להזכיר לכולם, מדובר בבני-אדם, בני-אדם שבדיוק כמונו הלכו, התרוצצו, היו עסוקים בעניינים שלהם, וכרגע שוכבים חסרי ישע בבתי-החולים ובבתי-האבות הסיעודיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת סבטלובה. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: חברת הכנסת קסניה, בואי נשים את הדברים מההתחלה ונפרט: א. אני מזועזע ממה שהיה בתחקיר. אני מברך על התחקיר. אני חושב שטוב שעשו את זה, כי זה שעון מעורר לנו, כמשרד הבריאות, לטפל בבעיה הכאובה. ב. אנחנו עשינו ביקורים, פיקוח – מה לעשות, המבנה הזה, שהיה כל הבלגן שם, כלפי חוץ בניין יפה, אוכל מצוין, נקי, הייתי אפילו שם אתמול בלילה, אבל לא ידענו מה שקורה בפנים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אבל זאת לא פעם ראשונה, כבוד השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: רגע, רגע, רגע, תנו לי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זאת לא הפעם הראשונה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, תנו לי – אני אשמע ממך – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בלי דיאלוג, בבקשה. כן, השר משיב. שר הבריאות יעקב ליצמן: רק אני רוצה לענות. אני לוקח אחריות, אני לא זורק את זה. גם היום במשרד עשיתי סדר והתחלתי לבדוק כל מה שקורה; איך הולך הפיקוח, איך הולכים כל הדברים. אבל קודם כול צריך לדעת מה היה. לא ידענו על זה, וטוב שעשו לי את התחקיר הזה, וטוב שאנחנו מטפלים בזה. הפתרון הזה זה כמה פתרונות, ואני רוצה להתחיל: א. נתתי הוראה להכניס מצלמות בכל בתי-האבות. אגב, ביקשתי גם בבתי-חולים פסיכיאטריים ובבתי-חולים לבריאות הנפש, גם שם להכניס מצלמות, ואני רוצה שמי שלא רוצה – שיוציאו אותו משם. זה הפתרון שלי. זה חלק מהפתרון. ב. אנחנו קודם כול עושים ביקורי פתע עכשיו. עשו הלילה עשרה, ואנחנו הולכים לעשות את זה כל הזמן. ביקורי פתע. ג. היום פיטרנו עוד אנשים. המנהל של המוסד התפטר. יש כמה אנשים במשטרה, במעצר. אני חושב שזה נכון, ואני מברך על כך, ואנחנו אולי צפויים אפילו לעוד מעצרים, מה שהמשטרה – אנחנו בודקים את כל המקומות כרגע. לדעתי, פתרון אחד זה המצלמות; פתרון שני זה שנצטרך לתגבר את הפיקוח כאן; אבל הפתרון המרכזי זה הסיעוד. סיעוד ממלכתי פותר חצי מהבעיות מייד. למה? כי הסיעוד שאנחנו עושים, בתוכנית של משרד הבריאות, זה הסיעוד שחצי מהאנשים יהיו בבית, יקבלו את הטיפול, כולל כוח-אדם, כולל אפילו עובדים זרים שיקבלו תוספת שעות, תוספת תקציבים, וזו המטרה – לא להיות בבתי-אבות, שיהיו בבית. את זה אנשים אוהבים – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר הבריאות יעקב ליצמן: – – המשפחות שלהם, וזה הפתרון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, שאלה, עד שתי דקות. מיכל רוזין (מרצ): תודה לך. כבוד השר, ב-26 ביולי 2016 דווח שאמרת לראש הממשלה: רפורמת סיעוד או פרישה מהקואליציה. כפי שבוודאי אתה יודע, על הצעת החוק שלך, הרחבה והנכונה, גם אני חתומה, ורציתי לשאול אותך: הרי אנחנו יכולים לשים מצלמות ולעשות כל מיני טלאים, טלאי על טלאי, ובסופו של דבר גם לעשות פיקוח. אבל אנחנו יודעים שצריך לעשות פה רפורמה רצינית, וצריך גם להעלות – ואני חושבת שהציבור בישראל יקבל זאת בשמחה – להעלות אולי את מס הבריאות ב-1%–2% על מנת לכלול סל שיקום, סל סיעודי יותר רציני. אני בטוחה, קודם כול, שזה ייטיב עם כולנו. כולנו הולכים לשם וכולנו ניהנה מהפירות של אותה עלייה ואותו מיסוי, ואני חושבת שזה הפתרון האמיתי. אנחנו יכולים בסופו של דבר להתעסק בטלאים. ואני אשמח אם אתה יכול גם להוסיף משפט על הוועדה של הכבילה, הקשירות בטיפול הנפשי, האם יש תוצאות, האם יש מסקנות, ומה אתה מתכוון לעשות בעניין. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: יכולתי להגיד מילה אחת: אני מסכים אתך, כל מילה. אבל אני ארחיב קצת את התשובה. הייתה לי שיחה עם שר האוצר, שיחה רצינית, לפני שמונה ימים, על הסיעוד, והבהרתי לו חד-משמעית: אני לא הולך לוותר לרגע אחד. קודם כול, זה יהיה בשלב מסוים. אין מנוס שבמדינת ישראל לא יהיה סיעוד ממלכתי. זה יהיה. אני רוצה את הזכות שאני עשיתי את זה, אני אומר את זה לכם חד-משמעית. פשוט מאוד. אני חושב שאם היה לי הסיעוד, היה קורה פחות – אי-אפשר להגיד לא היה קורה – היה קורה פחות כל הסיפור הזה. אמרתי, ואני לא חוזר בי, שאם אצטרך אני אאיים בפרישה גם. נכון שלא קיימתי את זה, שאמרתי שב-1 בינואר 2017 זה יופעל. זה לא קוים. ואמרתי לשר האוצר, ודיברתי עם ראש הממשלה. אני מחכה שראש הממשלה – הוא היה עסוק בתקופה הזאת בכל מיני דברים שאני לא מבין בהם, אבל היה עסוק ונסע – נסע לטראמפ, נסע לאוסטרליה, ניו-זילנד, לא יודע איפה. הוא יחזור, הוא יבין את זה ממני, פשוט מאוד. אני לא הולך לוותר על הסיעוד. זה הפתרון. 2%-1% זה הרבה. שר האוצר חושב שזו תוספת מס, אני חושב שזו הורדת מס, כי אנשים שמשלמים היום תוספת דרך שב"ן או ביטוח פרטי משלמים פי ארבעה-חמישה ממה שישלמו כך. הדבר השני, וזה לא פחות חשוב, צריך להוריד את התשלומים לילדים. פשע שהם משלמים עבור ביטוח של הורים, ומספיק שההורים שילמו ביטוח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר ליצמן, שר הבריאות. שר הבריאות יעקב ליצמן: רגע, מילה אחת על קשירות. אני לא שכחתי מזה. אני חושב שהמצלמות וכל הדברים שאנחנו רוצים גם שם לעשות ייתנו פתרון גם לזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): יש דוח של הוועדה. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני יודע. בסדר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עד שתי דקות לחברת הכנסת ענת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני רוצה להעלות בפניך נושא שהעליתי אותו כבר בעבר, ואני חוזרת ומעלה אותו, ומדובר בחיילי צה"ל. אני לא מדברת על זה שהטיפול הרפואי שלו זוכים חיילי צה"ל הוא פחות טוב מאשר טיפול רפואי שזוכים לו מחבלים בבתי-הכלא. אני אפילו על זה לא רוצה לדבר. אני רוצה לדבר על זה שחיילי צה"ל שמשתחררים מהצבא, וקופות-החולים מתחייבות לתת להם שנה בחינם ביטוח רפואי – זה לא מתקיים היום בפועל. כי מה שקורה, חיילים – מעגלים להם את הביטוח הרפואי, תמיד לרעת החייל המשוחרר או החיילת המשוחררת. ולכן אני ממש מבקשת, אדוני השר, שתיכנס לעניין הזה. החיילים הללו יוצאים לאחר שירות ארוך. אף אחד לא מחלק להם מגרשים לבנייה או הטבות כלשהן, או אפילו עבודה בשירות הציבורי. לא מחכה להם הרבה, אבל לפחות הדברים הקטנים האלה שנותנים להם, ממש חשוב שהם יקוימו. אחד מהם הוא שנה קופת-חולים חינם. בפועל זה לא מתבצע. זה תמיד פחות משנה, ותמיד זה לא לטובת החייל או החיילת המשוחררים. אודה לך אם תטפל בזה ואם תוכל להתייחס לזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת ברקו. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: קודם כול, אני אטפל בזה, וזה חשוב לנו מאוד, הנושא הזה של זכויות חיילי צה"ל. אני יכול להגיד לך דבר אחד: אני אשתדל לטפל בזה ולבדוק. זה שדיברת אתי זה נכון, זה שטיפלתי ובדקתי את זה, גם זה נכון. זה לא פשוט. יש בכלל ויכוח לגבי קופות-חולים עם חיילים. רצו לזרוק את זה גם לקופות-חולים בכלל עם חיילים, את הטיפול הרפואי. יש כל מיני דברים גדולים, שכמעט מתקשר גם לזה. מה שאני יכול להגיד לך, אני אבדוק את זה בגישה חיובית. מה שהובטח להם, צריך לתת להם. שנה זה שנה, ולא מעגלים פינות. לכן את צודקת ואני אטפל בזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יעקב ליצמן, שר הבריאות. אנחנו עוברים לסבב השני, שבו ישאלו שאלות חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חברת הכנסת מרב מיכאלי, חברת הכנסת עליזה לביא וחבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד השר, בישיבה שהתקיימה לפני כעשרה ימים בוועדה אצלי ודנה בנושא של הפרעות אכילה, נדהמתי לגלות שמדיון קודם שהתקיים לפני חצי שנה התבשרנו שיש תוספת תקציבית של 10 מיליון שקל לטפל ולפתוח מרכזי טיפול יומי לנשים, או בכלל לאזרחים עם הפרעות אכילה. הנושא, כפי שאתה יודע, מאוד מאוד אקוטי. יש תור המתנה למיטות אשפוז שחסרות בכלל במערכת הרפואית. נשים מגיעות עד כדי מצב של גסיסה עד שמקבלים אותן. פניתי, נכון, אליך, וגיליתי ש-10 מיליון שקל – לא השתמשו בהם ולא הוקם אפילו מרכז יומי נוסף, חוץ מאחד בירושלים שעלה 800,000 שקל. ועכשיו אנחנו מתבשרים שוב שיש 10 מיליון שקל, כלומר הועברו משנה שעברה לשנה הזו. המצב מחייב פעילות מאוד מהירה כדי להציל חיים. אנחנו עוסקים בהצלת נפשות במקרה הזה. עוד דבר: גיליתי גם שלפי תוכנית החומש נתקבלו 20 מיליון שקל למשרד שלך, אדוני השר, לעידוד תעסוקת נשים ערביות, כדי שיהיה בהם שימוש להכשרות והכנות לתעסוקה; נוצלו רק 7 מיליון שקל. אני יודעת עד כמה אתה עובד קשה כדי להשיג תקציבים. אולי הגיע הזמן שהעובדים במשרד יעבדו באותה מידה כדי להוציא את התקציבים האלה על המטרות שהם התקבלו למענן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: הנושא של הפרעות האכילה, אנורקסיה, מאוד מוכר לי. את הכסף שהבטיחו – מותר לי לספר איזה סיפור, בדיחה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: במסגרת שלוש הדקות. שר הבריאות יעקב ליצמן: פעם אחת היה איזה חתן שהתלונן שהחותן שלו הבטיח לתת לו אוכל כדי שילמד, אבל הוא לא נתן לו. בקיצור, קראו לו לבית-דין, ושאלו את החותן: למה הבטחת ולא נתת? הוא אומר: תגיד, בורי טוב? הוא אומר: מצוין; בקר – טוב? הוא אומר: מצוין. אז הוא שואל את החתן: נו, מה אתה אומר? – זה הכול טוב ויפה, אבל הוא לא נותן את זה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: כי את באה לכאן, עם כל הכבוד – מבטיחים 10 מיליון כאן, הרבה כסף מתגלגל; עד שרואים את הכסף לוקח הרבה זמן. אנחנו בהחלט הולכים לפתוח מרכזים, גם לציבור הכללי וגם למגזר החרדי, בכמה מקומות – גם בדרום, בסורוקה, להרחיב שם. השקענו שם, ואנחנו רוצים להרחיב עוד, וגם לעוד מקומות. גם המגזר החרדי משווע לנושא הזה, ואנחנו נעשה את זה. עוד לא החלטתי בדיוק איפה זה, ואני מתכוון לעשות הכול ולהשקיע את הכסף הזה – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אז למה העובדים – – – שמגיעים לוועדות – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: את שמעת אותי. אני אחראי לזה, ואני אומר לכם את התשובה הרשמית, שאני הולך לעשות את זה. הם לא יודעים מה התוכניות שלי. בהחלט – אני אומר לכם חד-משמעית – אני הולך לפתוח מרכזים. חד-משמעית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): יש לי עוד שאלה בעניין הכשרות נשים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הכשרות נשים ערביות לתעסוקה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אני חושב שדיברנו כבר על זה פעם. אנחנו לא מפלים בין ערבים ליהודים, ערביות ויהודיות. מה שיש, מי שבא, אנחנו לוקחים. אין שום בעיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת מרב מיכאלי – השאלה שלך, עד שתי דקות. בבקשה, גברתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני. שלום, אדוני השר, כיף לראות אותך כאן. לפני חודש שלחתי אליך מכתב, משום שבאותו יום התפרסם תחקיר שלפיו התברר ששלושה בתי-חולים בישראל מתעלמים מהוראות החוק ולא מספקים את אחד הדברים שהם מחויבים לו – ועדה להפסקת היריון. כמו שאדוני יודע היטב במדינת ישראל הפסקת היריון כרוכה בצורך לעבור ועדה, ואם את מקבלת אישור ממנה אז את באמת יכולה לעשות את ההליך בבית-החולים. ובכן, בתי-החולים "שערי צדק" בירושלים, מעייני-הישועה בבני-ברק ובית-החולים לניאדו בנתניה מסרבים לקבל נשים בכלל – לא מחזיקים ועדה ולא מקיימים את ההליך, ואמרו לנשים: גשו וחפשו את החברים שלכן בבתי-חולים אחרים. אדוני ודאי מודע לקושי הרב שגם ככה יש בהליך הזה, ואני ביקשתי ממך במכתבי לפני חודש, כאמור, לפעול לכך שבתי-החולים ייתנו את השירות הזה. אני אשמח לשמוע מאדוני מה נעשה בנדון, ומה יש בכוונתך לעשות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני חשבתי לתומי שאת שואלת אותי בעניין שיש הרבה מדי הפלות, בלתי חוקיות גם כן. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בטח. אם הם מסרבים לתת להן ועדה, מה יעשו? הן עלולות למצוא את עצמן בהפלות לא חוקיות. זה בדיוק זה. שר הבריאות יעקב ליצמן: כן. אני צריך לבדוק את כל הנושא. אני צריך לבדוק גם אם במקומות מסוימים מקיימים את החוק, ואם שמים שלושה רופאים ולא חתומים שניים לפני כן, כמו במקומות מסוימים. גם זה צריך לבדוק. יש הרבה דברים לבדוק בנושא הזה. זה נושא רגיש. אני סומך על אנשי המקצוע כאן. לא התערבתי להם בשום דבר, ומה שהם יחליטו זה מה שיהיה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אדוני, סליחה, זו לא תשובה. יש שלושה בתי-חולים שמסרבים לתת את השירות. שר הבריאות יעקב ליצמן: אז אמרתי, עניתי – אני אבדוק את כל הנושאים. אני בודק גם למה יש מקומות מסוימים שיש בהם כל כך הרבה הפלות בלתי חוקיות, ולפי זה אני אחליט בדיוק מה צריך לעשות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. השאלה הבאה היא של חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, גברתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בית-חולים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבל על הזמן. יש רשימת – – – עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שתי נשים בזנות נפטרו בתחילת השנה. בדיון שקיימתי השבוע – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: לא שמעתי מה אמרת. סליחה. עליזה לביא (יש עתיד): שתי נשים בזנות נפטרו מתחילת השנה. בדיון שערכתי השבוע בנושא בוועדה שאני מובילה במאבק בסחר בנשים ובזנות עולה כי המרכזים של משרד הבריאות זקוקים לתקציב לצורך הקמת אשפוזית לנשים עם תחלואה כפולה ולצורך פרויקטים הכרחיים. למרות הבקשה של מנהלת המחלקה במשרד הבריאות לא התקבל תקציב, ונשים משלמות על זה בחייהן. מה התקציב המופנה היום למוסדות לשיקום? יש לנו רק מרפאה ניידת בתל-אביב, שהצטרפתי אליה לפני שבוע. אנחנו זקוקים לזה בעוד מקומות בארץ. עוד שאלה, אדוני, לגבי ביטול מע"מ לתרופות מצילות חיים שלא נכללות בסל התרופות – מה עמדתך, ואיך אנחנו הולכים לסייע לנשים ולגברים הללו? והאם אתה פועל מול שר האוצר לביטול מע"מ על התרופות מצילות חיים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: לגבי השאלה הראשונה, חברת הכנסת לביא, אני לא מכיר היטב את הנושא. אני אבדוק את זה. תקבלי תשובה ישירה ממני. אני לא אתחמק מזה – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: כן, אני אבדוק. אם יש דבר שאני לא מכיר, אני צריך לבדוק את זה כדי לתת תשובה רצינית. הדבר השני, לגבי מע"מ – ברור שכל שר היה שמח שביטול מע"מ היה מתקבל על נושאים כמו תרופות מצילות חיים שלא נכללו בסל. אבל השנה ניהלתי מאבק להכניס תרופות מצילות חיים ולהגדיל את הסל. הצלחתי. עשיתי את זה דרך השב"ן. אני צריך לשבח את שר האוצר. יחד אתו הגדלנו את הסל מ-300 ל-460. זאת התשובה לגבי התרופות מצילות החיים הקשות שהכנסנו לסל שברובו הדברים הקשים. כמובן, יש הרבה תרופות יתומות, שזו בעיה. יש דברים שלא בסל, שלא הצליחו להכניס את זה לסל. אני משתדל באופן פרטני להשיג להם כמה שאני יכול מקופות-החולים, לאנשים שצריכים, מכל מגזר – ערבים, יהודים, חרדים, חילונים – זה לא משנה. אני עושה את המקסימום להשיג את זה. המדיניות במשרד האוצר לביטול מע"מ היא נגד, כי הם אומרים שלא יכול להיות שכל דבר ינצלו מע"מ לזה. אני לא יכול להתווכח אתם אחרי שקיבלתי 160 מיליון שקל תוספת. כרגע זה המצב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. אני כבר מכריז על הסבב הבא: חבר הכנסת טלב אבו עראר, חבר הכנסת איתן ברושי, יעל גרמן וזוהיר בהלול. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כפי שאתה יודע, בעשר השנים האחרונות הכנסת חוללה מהפכה בכל הקשור למלחמה בעישון ויצרה חקיקה משמעותית, אבל לא מספקת, בנושא המלחמה בעישון. לכן יש לי אליך שאלה כדי להבין את עמדותיך בנושא הזה: קודם כול, אני רוצה לדעת, האם אתה פגשת או פוגש נציגי חברות טבק? עם מי נפגשת? על מה אתה משוחח אתם? בנוסף, אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר: פורסם לפני כשבועיים שפרופסור איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, שלח מכתב למכס במאי 2016 ובו הנחה את אנשי המכס לא להתייחס אל מוצר העישון החדש של חברת "פיליפ מוריס" כמוצר טבק. משמעות ההנחיה, שבחסות משרד הבריאות אפשר לשווק את המוצר, שהוא מוצר עישון לכל דבר, בלי שתוטל עליו שום מגבלה, לרבות מגבלת גיל או מגבלת עישון במקומות ציבוריים. נוסף על כך, המוצר הזה, כפי שאתה יודע, יכול להחזיר למעגל העישון קהלים שיצאו ממנו. אני מבקש לשאול אותך, אדוני, האם המכתב של פרופסור גרוטו לרשויות המכס נעשה על דעתך? האם הוא תולדה של מפגשים שקיימת עם פיליפ מוריס או נציגים אחרים? ומדוע קיבלתם את ההחלטה הזאת, שבכל מדינות העולם שבהן המוצר הזה נכנס לשוק הוטלו עליו מגבלות ככל מוצר עישון טבק? שאלה אחרונה, האם אתה בעד או תומך בעמדות של הדרג המקצועי הנוכחי, שמעוניין באימוץ רגולציה אפקטיבית בנושא, ולמה אתה מתנגד לעמדת אנשי המקצוע של משרד הבריאות, שהודיעו בוועדת הכנסת שהם מתנגדים להתרה גורפת והם בעד רגולציה אפקטיבית בין השאר של תמונות גרפיות שקשורות לעישון על קופסאות סיגריות? תודה, אדוני. המון שאלות, אבל נושא חשוב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חסון. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. יואל, אני חייב להגיד לך, הונחית בדיוק מה לשאול. יואל חסון (המחנה הציוני): אני עוסק בנושא הזה עשר שנים. שר הבריאות יעקב ליצמן: שום שאלה ששאלת – לא שלך. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה טועה. שר הבריאות יעקב ליצמן: שום שאלה. תאמין לי, אני אומר לך את זה. יואל חסון (המחנה הציוני): וגם אם לא שלי, אתה יודע שאני עוסק בנושא עשר שנים. עשר שנים. קריאה: מה זה קשור? שר הבריאות יעקב ליצמן: תן לי לענות, כי אני לא הולך להתחמק, אבל עניתי לך מה אני חושב. עכשיו לעצם הדבר. יואל חסון (המחנה הציוני): אני חוקקתי את חוקי העישון. שר הבריאות יעקב ליצמן: עכשיו לעצם הדבר. תקשיב, אני מתנגד בחריפות לעישון, בחריפות ממש – לא אני מעשן, לא משפחתי, לא הילדים, אף אחד לא מעשן אצלי. אני חושב שזה אסון, ועשיתי המון בקדנציה הקודמת, אבל אתה לא יכול להלביש עלי שאני חייב לתמוך בתמונות, שאני חושב שהן לא אסתטיות במדינת ישראל, עם כל הכבוד. רצו שאני אאסור בדיוטי-פרי למכור סיגריות. אמרתי, אם אמריקה – ארצות-הברית, גרמניה, בריטניה וצרפת יאסרו, גם אנחנו נאסור. למה אנחנו צריכים להיות ראשונים? כל מיני דברים לא נכנסים כרגע. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אני נפגש עם כל אחד. מי שרוצה פגישה אתי מקבל פגישה – מי שרוצה – תנסה אותי דרך מישהו שאני לא מכיר, תשאל את הערבים כמה ערבים אני מקבל, שאני לא מכיר אף אחד מהם. אני כל הזמן מקיים פגישות. אני רק מבקש את הנושא. ביקשו ממני פגישה, ואני מקבל ומקיים כל פגישה כפי שאני רוצה, ואני מזמין את אנשי המקצוע. גרוטו לא שאל אותי אם לשלוח את המכתב או לא לשלוח את המכתב, ואני סומך על היושר של גרוטו, כי הוא ישר כמו סרגל. קריאה: – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: ואני רוצה להגיד לכם יותר מזה: זה שקר שבחוץ-לארץ פסלו את המוצר החדש. ה-FDA לא נתן תשובה עד הרגע הזה, עם כל הכבוד, ואנחנו מחכים להחלטה המקצועית של ה-FDA באמריקה. אז מותר לגרוטו להגיד מה שהוא רוצה, ואני לא אגביל אותו, ואף אחד לא יגיד לי דעות על זה, עם כל הכבוד. ואני אומר את זה בתוקף רב, ואני לא אומר את זה ברוגז, חלילה; עברתי את התחקיר, עם כל הכבוד, אבל יש גבול לשקר עלי. אני נגד עישון, ואני אעשה בדיוק מה שאני מבין. אף אחד לא יכול להגיד לי איך אני בעישון; אני חוקקתי את רוב החוקים נגד עישון בקדנציה הקודמת, ואני ממשיך בזה גם עכשיו, אבל רוצים שאני אסכים – גם מישהו במשרד שלי, שהדליף כל מיני דברים, הוא רצה לסובב את זה לפי הראש שלו, ואני מתנגד לו. אני השר והוא פקיד, פקיד זוטר אפילו, לא פקיד בכיר, וגרוטו גם חולק עליו. אז מה שגרוטו עשה, עשה, אז לא משנה, הוא לא שואל אותי – הוא עובד אצלי, אבל הוא לא מתייעץ אתי על כל דבר. יש דבר אחד – אנחנו מחכים כרגע ל-FDA. ה-FDA, מה שהוא יגיד, גם האירופים, אנחנו נחליט בהתאם, אבל אי-אפשר לבוא ולהגיד לי שאני חייב את קופסאות הסיגריות בדיוק עם ריאה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: עם כל הכבוד, אני חושב שזה לא אסתטי. מחר יגידו לי שנגד סוכרת צריך לעטוף את האוכל במשהו נגד סוכרת – עם כל הכבוד, זו עמדתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר הבריאות. אם כן, השואל הבא חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, כידוע לך, מכובדי, אלפי סטודנטים ערבים לומדים רפואה בחוץ-לארץ. האם יש תוכניות לעודד סטודנטים אלו ללמוד רפואה בארץ? שאלה שנייה – הרי ברהט מתגוררים כ-70,000 תושבים. האם יש תוכניות לבנות בית-חולים בעיר רהט, שהיא העיר השנייה בגודלה, אחרי נצרת? השאלה השלישית והאחרונה – למה משרד הבריאות לא מפרסם מכרזים לבניית מרפאות ביישובים הבלתי-מוכרים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר הבריאות יעקב ליצמן: איזה מכרזים? לא הבנתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: למרפאות. שר הבריאות יעקב ליצמן: איזה מרפאות? לא הבנתי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ביישובים הלא-מוכרים. שר הבריאות יעקב ליצמן: אתה מדבר על חדר מיון קדמי? על מה אתה מדבר? על איזה מרפאות? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לא מפרסמים מכרזים להקים שם מרפאות קופות-חולים. שר הבריאות יעקב ליצמן: טוב, אז נתחיל בכך שיש הרבה סטודנטים, זה נכון, ויש מקומות שאנחנו מכירים בהם ויש מקומות שאנחנו לא נכיר בהם. יש מקומות שאנחנו בבדיקה רצינית לגביהם, זה לא בידינו אפילו. אנחנו לא מכירים בחלק מהמקומות, ויש מקומות שאנחנו נכיר בהחלט. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – יהודה גליק (הליכוד): להקים עוד בית-ספר לרפואה בארץ. שר הבריאות יעקב ליצמן: כן, אני בהחלט שוקל לפתוח עוד מקומות כפי שיש בצפת – בעוד מקומות. יש כל מיני מקומות, אני לא רוצה להגיד לך – יש דווקא מקום גם באריאל, אולי, יש בעוד מקומות. יש כל מיני הצעות, אנחנו נבדוק אותן, בודקים אותן גם כן. בית-חולים ברהט – אני לא רוצה לאכזב אותך, אבל אנחנו בונים כרגע בית-חולים חדש בבאר-שבע. יש מגרש חדש, זה יהיה בית-חולים ציבורי. אני לא יודע אם מישהו הזכיר את זה. מאיר כהן (יש עתיד): צמוד לשגב. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אבו עראר, תן לי, תן לי. אתה יודע שאני מכבד אתכם, רק תן לי. אני סומך על אנשי המקצוע, אני לא בודק אינטרסים. אנשי המקצוע החליטו ש"סורוקה" גדול מדי, צריך להקים משהו חדש. אני מכבד את "סורוקה", נותן להם הרבה דברים. אנחנו בסיור, מחר אם אני לא טועה, אפילו מחר אני עם עוד חברי כנסת – תן לי – אבל – בית-חולים חדש יהיה בבאר-שבע – חדש, גדול, ויש גם תוכנית להקים עוד אחד בצפון. לא הוחלט עדיין איפה, אבל יהיה עוד בית-חולים חדש. כרגע, זה המצב. יש הרבה ערים שרוצות בית-חולים – בית-שמש רוצה, כרגע אנחנו בודקים – בונים רק בשני המקומות האלה. לגבי פתיחת כל מיני מרפאות, מבחינת משרד הבריאות כל קופת-חולים יכולה לפתוח איפה שהיא רוצה ואיפה שצריך. זה מסחרי, ההתחרות היא ביניהן. משרד הבריאות עושה דבר אחד, הוא בונה והוא פותח חדרי מיון קדמיים, כולל במגזר הערבי, והבטחתי שאני אעשה את זה בעוד מקום במגזר הערבי. פתחנו 12, אנחנו רוצים לפתוח עוד שמונה. אנחנו בודקים כרגע את המחיר, כי היו לנו קצת בעיות במחיר, ולפי זה נחליט בדיוק איפה, ובקרוב נודיע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני השר, היושב-ראש, חברי הכנסת, אני קודם כול מודה לשר, ואני רוצה לומר שכולנו מעריכים את עבודתך כשר הבריאות, והציבור כולו מביא את זה לידי ביטוי בהרבה הזדמנויות. ובכל זאת, אני רוצה לשאול – ולהעיר, שבשנים האחרונות היו תקציבים מיוחדים לעודד רופאים, רופאים מומחים וגם מתמחים, לעבור לפריפריה, והיה לזה תקציב מיוחד, והיו לזה תוצאות. והנה, בתקציב 2017–2018 אין הקצאה למענקים האלה, ואני שואל מה אתה עושה כדי למצוא בכל זאת מקור תקציבי לעודד ולתמרץ רופאים לעבור ולגור ולשרת באזורים הרחוקים והקשים. גם במשרד שבאחריותך התפרסמו דוחות, אפילו לאחרונה, שמצביעים על פער בלתי נסבל בין הפריפריה – הצפון והדרום – למרכז הארץ, ואתה יודע את הנתונים. אני חושב לשאול אותך, אדוני השר, אם לא הגיע הזמן שתהיה מפת עדיפויות לאומית לבריאות, משום שהיא קיימת בהרבה מאוד משרדים, ואין מפה כזאת, ולהישען על תורמים וטייקונים ועל כל מיני גורמים זמניים שמביאים אתם עזרה, זה לא הפתרון של מדינה בת 70 עוד מעט. אני מאחל לך בכל מקרה הצלחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, איתן, על השאלה. דווקא אתמול והיום דיברתי עם האוצר על הנושא של לחדש את המענקים לפריפריה. עכשיו, אנחנו הולכים לחדש את המענקים, אבל בניגוד למה שהיה בעבר, אני נגד לתת את המענקים לסתם רופאים מתמחים שיבואו לפריפריה. לא שאני חושב שלא צריך אותם, הפוך – אני מכבד מאוד, אני רוצה שיבואו. לי חשוב שבפריפריה, בגלל הסיבה שאמרת, שיש פער בתוחלת חיים, אני רוצה להביא לשם רופאים בכירים ולהכפיל את המענקים – לא להכפיל, אני לא בטוח שזה – יכול להיות שזה די הרבה להגיד – אבל להגדיל בהחלט משמעותית מענקים לרופאים בכירים שישרתו, שיבואו לפריפריה. אני חושב שזה חשוב, אני בטוח שבקרוב אנחנו נוכל לבשר על זה – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): מתי זה יהיה, אדוני השר? מתי זה יקרה? שר הבריאות יעקב ליצמן: אתמול ישבתי עם הממונה על התקציבים על זה, עם סגן הממונה – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): השנה? שר הבריאות יעקב ליצמן: השנה, בהחלט. אני לא מדבר על שנה הבאה. בעזרת השם זה יהיה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): כבוד השר, אדוני היושב-ראש, חוק הפסיכולוגים משנת 1977 מפרט את עבירות המשמעת שבגינן ניתן להגיש תלונות נגד פסיכולוגים. החוק גם מתייחס למינוי שתי ועדות – ועדת תלונות וועדת משמעת – שתיהן אמורות לדון ולפסוק בתלונות האלה. הייתי רוצה לדעת אם ועדת התלונות התכנסה – אני יודעת שהיא מונתה במרס 2016, והייתי רוצה לדעת אם ועדת התלונות התכנסה עד היום, כמה פעמים התכנסה וכמה תלונות הועברו עד היום לוועדת המשמעת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. שר הבריאות יעקב ליצמן: עם כל הכבוד, חברת הכנסת גרמן, את לא חושבת שאני אבדוק במשרד הבריאות על כל ועדה אם היא התכנסה או לא וכמה תלונות – – – יעל גרמן (יש עתיד): לא, התכוונתי – – – גם שבוע זה בסדר. שר הבריאות יעקב ליצמן: אם את רוצה, אני מוכן לבדוק במשרד ואני אעביר את הנתונים. יעל גרמן (יש עתיד): מקובל בהחלט. שר הבריאות יעקב ליצמן: תקבלי את זה בתוך כמה ימים. אני אגיד לאנשים שלי שיכינו תשובה, ותקבלי תשובה מפורטת. יעל גרמן (יש עתיד): בסדר גמור. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני לא יודע לענות לך על זה. יעל גרמן (יש עתיד): תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מאה אחוז. אני רק מזכיר שאם השואלים ירצו לקבל תשובה בכתב מן השר, אין בעיה, אבל בעיקרון התקנון אומר שאתה משיב מן הדוכן במידה – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: לא, אבל יש שאלות, אדוני היושב-ראש, שאני אמור לדעת. היא שאלה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה טכנית, בסדר גמור. כמו שאמרתי, התשובה עוד תימסר בכתב – – שר הבריאות יעקב ליצמן: היא תקבל. היא תקבל תשובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – ואם חבר הכנסת מסכים אז שתימסר מן הדוכן. יעל גרמן (יש עתיד): – – – או בכתב – אין לי בעיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ברור. שר הבריאות יעקב ליצמן: היא תקבל. נתתי הוראה כרגע כבר למישהו מהאנשים שלי. הנה, הם עומדים פה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כבוד הרב, שר הבריאות מר ליצמן, הואיל וזיכרונך רענן – לפחות רענן יותר משלי – אז בוודאי זכורה לך – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אני מתחיל עכשיו לדאוג. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): זכורה לך השאילתה שהפניתי אליך בשבוע שעבר לגבי סוגיית החזרי הנסיעות לחולים האונקולוגים, שנאלצים כמובן לנסוע ממקומות מרוחקים בגליל העליון אל בית-החולים רמב"ם. ואתה, אדוני השר, אמרת לי שהמדיניות של משרדך היא להתחייב להחזרים בשיעור 50%. והפלא ופלא, כמו שאומרים, אולי 48 שעות אחרי דבריך מתייצב מנהל בית-החולים רמב"ם בחיפה, פרופסור ביאר, ולוקח על עצמו את המטלה, והוא מתחייב לשלם או לשאת באחריות של כיסוי ההיסעים בשיעור 100%. שאלתי היא כדלקמן: מדוע משרד הבריאות איננו יכול לחקות את בית-החולים רמב"ם ולהתחייב להציל את חייהם של אלה הנאלצים לכתת רגליים כאשר הם סובלים מהמחלה הממאירה ביותר בעולמנו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: חבר הכנסת בהלול, הנוהל אומר חצי, 50%. אין לי אפשרות להכריח לתת יותר מ-50%. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): זו מדיניות, אדוני השר, מדיניות. אתה יכול להחליט על מדיניות שלך. שר הבריאות יעקב ליצמן: זה לא רק מדיניות, זה גם כסף. התקציב הזה זה לא רק, אגב, חולים אונקולוגים, זה גם חולי דיאליזה. גם הם נוסעים שלוש פעמים בשבוע לדיאליזה. זה הרבה כסף, וגם הם צריכים הסעות. ואני ניסיתי לבדוק כמה זה עולה, ואמרו לי מחיר מוגזם, שאין לי אפשרות לזה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): יש יקר מאשר להציל חיי בני-אדם, אדוני השר? שר הבריאות יעקב ליצמן: לא, אבל אם אני צריך כסף, אני צריך – ה"בוקר טוב" שלי במשרד הבריאות זה איפה אני מטפל קודם: האם הזיהומים בבתי-חולים, 400–500 מתים בשנה? האם שם לטפל? חדר מיון נורא ואיום? יש לי סדר-יום שאני לא יודע איפה להתחיל. נניח שאני מקבל כסף, אולי לתת את זה לתרופות מצילות חיים? אני לא יודע. לא פשוט. אז מה הדרך? הדרך – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): זה לא שווה שיקול דעת מחודש שלך, אדוני? שר הבריאות יעקב ליצמן: אני אבדוק את זה, כי כל פעם שאתה שואל שאלה אני בודק. גם בשבוע שעבר, כשנכנסת, באת למשרד, בדקתי. התחלתי לבדוק כמה זה עולה לי. כי אני רוצה, אני חושב שזה נכון לעשות. אבל להגיד לך שאני יכול לבצע את זה? לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. אם כן, הסבב הבא: חברי הכנסת חנין, סויד, כהן-פארן ויהודה גליק. בבקשה, חבר הכנסת חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. כולנו פה בכנסת, אדוני השר, המומים וזועמים נוכח התחקיר הנוסף, הקשה, עם התמונות של אלימות זוועתית כלפי קשישים סיעודיים. אבל אני חייב לומר שאני שמעתי בצער גדול את דברי שר האוצר, שהציע להכות בפושעים עד שהיד תכאב. אז התשובה לבריונות לא יכולה להיות בריונות נגדית. התשובה נמצאת אבל במגרשו של שר האוצר; לא צריך דווקא אלימות, אפשר לייצר שינויים, אפשר להוביל מדיניות אחרת. אדוני השר דיבר כאן על השינוי המערכתי, על הכללת הביטוח הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי – זה פתרון שנמצא במגרשו של שר האוצר, הוא לא צריך ללכת ישר לאלימות; ובעיקר צריך לבטל את אותה התנתקות גדולה של מדינת ישראל מהאחריות שלה לקשישים שלנו. לקחת אחריות על הביטוח הסיעודי ולהכליל אותו בסל, כולל הגדלת התשלום. אני מברך לגמרי על דבריך בפתיחת הדיון הזה. אבל אני התייחסתי לדברי השר כחלון כי בכל זאת, נדמה לי, אני אומר את זה בהרבה צער, שיש בממשלה גם אנשים שמבינים רק כוח. למשל ראש הממשלה נתניהו מבין רק כוח. כשבא אליו חבר הכנסת סמוטריץ ואמר לו, אם אין עמונה אז אין ממשלה, קיבלנו את חוק ההסדרה. לכן אני מציע לך, מכובדי הרב, ללכת בדרך שפשוט הוכיחה את עצמה. שאלה בתחום אחר. אני העברתי אליך מכתבים בנושא המתמחים בפסיכולוגיה הקלינית. פסיכולוגיה קלינית זה מקצוע שההכשרה שלו מאוד מאוד ארוכה: צריך תואר ראשון, ואחר כך רק המצטיינים מתקבלים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית. יש 350 אנשים שסיימו את התואר השני בפסיכולוגיה קלינית, אבל הם לא יכולים לעבוד, אף שיש תורים עצומים של ממתינים שמחכים לתור במרפאות בריאות הציבור בנושא של פסיכולוגיה קלינית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): למה הם לא יכולים לעבוד? לא יכולים לעבוד כי אין מקומות התמחות. למה אין מקומות התמחות? כי קופת-חולים "כללית" לא רוצה לאפשר התמחות. למה קופת-חולים "כללית" לא רוצה לאפשר התמחות? כי משרד הבריאות שינה את הסדרי התמחור אתם. זה כסף קטן, אבל הוא יכול לעשות שינוי מאוד גדול אם יימצא פתרון לצוואר הבקבוק הזה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת חנין, שני דברים: על הנושא של הסיעוד כתבתי הבוקר מכתב לראש הממשלה ולשר האוצר, ודרשתי בתוקף עוד פעם, לאור מה שקרה, התחקיר השבוע, אתמול ובמוצאי-שבת, מה שהראו – אני לא ירדתי מזה שאמרתי – אמרתי את זה בתחילת דברי היום בערב כבר – אני קצת סבלני, קצת אולי עובד לאט, אבל אני לא שכחתי את הסעיף בהסכם הקואליציוני על הסיעוד, ואני מתכוון להעביר את זה בכל מחיר. בלי להיכנס לאיומים ככה או ככה, ראש הממשלה כרגע בניו-זילנד או באוסטרליה – אני לא יודע איפה הוא כרגע – סינגפור, מה זה משנה איפה הוא, הוא לא כאן. זו הבעיה. אני מתמודד עם הצרות כאן, וכרגע – אני לא מזלזל בנסיעה, חלילה. אני מאחל לו הצלחה, אבל אני אומר, קודם כול, הדברים האלה צריכים טיפול, ואני מתכוון לטפל בזה עם כל הכוח. גם אצלי בסיעה דיברתי על זה היום. אמרתי להם שיבוא רגע האמת בקרוב. אני מתכוון לטפל בזה. לגבי המתמחים בפסיכולוגיה קלינית – אני העברתי את זה לטיפול. אין לי תשובה עדיין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת סויד, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני אשאל את אדוני השר שאלה שקשורה למספר מיטות האשפוז, ויש בזה כדי להשליך גם על התקנים של המתמחים, גם על הזיהומים, ואני אסביר. בישראל יש מצוקת אשפוז, גם בחדרי המיון וגם במחלקות עצמן. ישראל היא שיאנית העומס בבתי-החולים במדינות ה-OECD: מספר מיטות האשפוז לנפש בארץ הוא חצי מהממוצע של ה-OECD. מבקר המדינה קבע שהדבר תורם לתמותה, עקב התפשטות זיהומים שאלפי מאושפזים בשנה מתים מהם. השאלה שלי לאדוני היא: האם משרדו של אדוני יכול להעריך את הנזק הבריאותי והכלכלי כתוצאה מהמחסור במיטות אשפוז ובתקנים? כמה אנשים מתים בשל כך בשנה? האם יש תוכנית לסגירת הפער? התוכניות שפורסמו מוסיפות פחות מיטות מהנדרש בשל הגידול באוכלוסייה, והדבר הזה, אדוני, משליך על שני דברים: גם, כמובן, על הזיהומים שאנחנו יודעים שחולים רבים נפטרים מהם בבתי-החולים – הם נדבקים. ואני אשאל גם – את אדוני – האם יש – מעבר לתחקיר שהיה, שפורסם, שמשרד הבריאות מודע לו ואף נתן לו יד – האם יש למשרד גם תוכניות נוספות בנושא הזה? ולגבי המתמחים ברפואה, שאנחנו גם שוחחנו – אני שוחחתי בעבר – עם אדוני השר, ואדוני השר אמר שנגזרת של שעות, בוא נאמר, התורנות נגזרת ממספר מיטות האשפוז. האם גם כאן יש שינוי כלשהו, בכך שמעלים את מספר מיטות האשפוז כך שזה ישליך גם על המתמחים ברפואה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: לצערי, בשורה גדולה אין לי בנושא מיטות האשפוז. בהסכם עם האוצר יש לנו 200 מיטות לשנה, מספר זעום מאוד, קטן מאוד, לצערי, והמספר הזה בקושי ישמור על הסטטוס-קוו. בקושי. זה לא ישפר את המצב, אני אומר את האמת. רויטל סויד (המחנה הציוני): זה גידול של 200 כל שנה? שר הבריאות יעקב ליצמן: כן. תוספת מיטות – יש לי בהסכם 1,000 מיטות לחמש שנים, 200 לשנה. אגב – צריך לסייג את זה – נפתח השנה בית-חולים חדש באשדוד, "אסותא", באשדוד, ציבורי, שזה גם 350, משהו כזה, מיטות. זה נוסף, זה נוסף. לכן, אולי זו בשורה, אבל עם כל זה, עם כל אשדוד, בקושי אנחנו נשמור את הסטטוס-קוו, מה שיש לנו כרגע היום. לשפר את המצב זה לא משפר. אני אומר את האמת. הייתי שמח מאוד לקבל יותר מיטות. בתקציב קיבלתי הרבה כסף לכל מיני דברים: קיצור תורים, זיהומים, חדרי מיון, הרבה הרבה כסף לתרופות. מעבר ל-200 מיטות – בקושי. אחרי מלחמה, בקושי קיבלתי את זה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אם זה משליך על הרבה תחומים, למה אדוני – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: זה משליך על כמה תחומים. זה משליך, כי מיטה זה רופאים ואחיות, זה לא סתם מיטת ברזל. בטח, כן, אבל בכל זאת, זה מה שיש לי. פה ושם אנחנו מוסיפים – למשל, בחדרי מיון מוסיפים רופאים כרגע, מוסיפים מנהלן, מוסיפים אחיות, כדי לקצר את השהייה בחדרי מיון, וגם בודקים את האפשרות, כפי שאמרתי לכם שאני רוצה לעשות – צג אלקטרוני, כדי שממשרד הבריאות אנחנו נוכל לבדוק כל חדר מיון, כמה אנשים כמה זמן מחכים שם. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה לגבי מתמחים ברפואה? שר הבריאות יעקב ליצמן: מתמחים? עניתי. פחות או יותר זה התשובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, כולנו זוכרים את השבוע המאוד-קשה שהיה לנו כאן בכנסת ללא מכונות הקפה, בעקבות גילויי העופרת במכונות קפה – גם כאן סגרו אותן. היה מאוד מאוד קשה. אבל באמת בשבועות האחרונים הצטברו – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אגב, מותר לי לשאול מה היה קשה? היה קפה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא, לא היה. שר הבריאות יעקב ליצמן: לא היה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): למי ששותה רק הפוך – זה לא. לא היה אפשר לשרוד. שר הבריאות יעקב ליצמן: אה, אוקיי, אנחנו הפוך על הפוך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): בשבועות האחרונים הצטברו עוד ועוד עדויות וממצאים על בעיית העופרת במי השתייה שלנו. והפעם האחרונה שנעשתה בדיקה בבתים, על-ידיכם או על-ידי גורמים אחרים, אבל דווחה על-ידיכם, הייתה ב-2011, ואז התגלתה עופרת במים ב-10% מהבדיקות. לנוכח הדאגה הציבורית, מדוע ההתעקשות של משרד הבריאות שלא לערוך עוד בדיקות? במצגת שלכם, של המשרד עצמו, נכתב שכל חשיפה לעופרת מסכנת את בריאות הציבור, ובעיקר ילדים קטנים. מה אתה מתכוון לעשות לנוכח בדיקות שבוצעו לאחרונה, שמצאו עופרת? בעצם למה שלא תורה על הגדלת מספר הבדיקות של מי השתייה, לעשות שוב בדיקות בבתים ובמוסדות חינוך ובמוסדות אשפוז, בבתי-חולים, לחייב בעלי בתים לבדוק צנרת, להחליף במידת הצורך, לממן בדיקות. בעצם אם אתם כרגע יוצאים לציבור ואומרים: תבדקו אתם, כל בדיקה עולה 500 וככה שקל, מה לעשות? אנחנו יודעים מי לא יבדוק, אלה החלשים ביותר, ואותם אני חוששת שאנחנו מפקירים. אני חייבת, אבל, לשאול – ויש לי עוד קצת זמן – לשאול מדוע המשרד בעצם זיגזג במענה שלו? וגם אתה עמדת כאן, מעל הבמה, והנחו אותך לענות בצורה אחרת מזאת שיצאה אחר כך בתקשורת, כשאמרתם שאין שום בעיה. בסופו של דבר אמרת: אין שום סיבה לדאגה. אבל אז גילינו שכבר ב-2013 המשרד היה מודאג ואמר שכל ריכוז של עופרת במים מסכן את הציבור, מסכן את בריאות הציבור, ו-10% מהבדיקות זה הרבה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה. חברת הכנסת כהן-פארן, א. אני חייב להגיד שמי השתייה בארץ הם מצוינים, בין הכי טובים, ולא נופלים ממים מינרליים. חייב להגיד את זה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – מי ברז – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אפשר לשתות. קריאה: אבל – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: רגע, תנו לי להגיד את כל התשובה. הנושא של מכונות הקפה שייך למשרד הכלכלה, לא לי. הוא לא שייך אלי בכלל. אנחנו מעודכנים, מקבלים עדכון מהם, אבל הם בודקים את זה וזה שייך להם בכלל. אבל, ככלל, אני חייב להגיד שהמים בארץ מצוינים, אפשר לשתות את זה ואפשר להרגיע את כולם. אני רוצה להתייחס, ברשותך, אדוני היושב-ראש – קיבלתי תשובות על כמה דברים קודם שבמהלך הישיבה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם חברי הכנסת נמצאים. אבל לא משנה. שר הבריאות יעקב ליצמן: כן? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, בבקשה. שר הבריאות יעקב ליצמן: אז – חברת הכנסת גרמן – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל הוא לא ענה לי. אדוני השר, לא ענית לי. המים נפלאים – אתה בעצמך אומר שב-10% מהבדיקות גילו עופרת, ואתם לא – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: בודקים את המים. אז אני אומר, שאלת על מכונת קפה, עניתי לך על זה שזה לא שייך אלי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מכונת הקפה הייתה סתם אמירה בתחילת הדיון. אני שאלתי אותך למה אתם לא עושים בדיקות של עופרת במים, במי השתייה. שר הבריאות יעקב ליצמן: מי השתייה – אנחנו בודקים שוטף. בהרבה מקומות אנחנו מודיעים לציבור שיש בעיה. היום אני יכול להגיד לכם שמי שתייה – להיות רגועים, מי השתייה טובים. זה מה שאני יודע. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מאז 2011 אתם לא בדקתם עופרת, זה – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אני יכול לבדוק את זה עוד מעט עוד פעם, אבל נדמה לי שזו התשובה. לחברת הכנסת גרמן, הוועדה התכנסה בדצמבר. יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: כן. תשובה מפורטת אני אשלח לך. אבל זו העובדה. דב חנין, בקשר לפסיכולוגים קליניים – הוקצו מלגות כך שתורי ההתמחות התקצרו. הבעיה עם בתי-חולים שהכשירו את המתמחים – פתרנו את הבעיה. בסדר? זה התשובה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני, השאלה שלך, עד שתי דקות. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר המוערך על-ידי הציבור הרחב מקצה ועד קצה, ברצוני לשאול אותך כמה שאלות: א. ציינת כבר לפני כן, בתשובה על שאלתו של חבר הכנסת חסון בעניין העישון, שזה מפריע לך, אבל באחד מערוצי התקשורת צוטטת כמי שאמר שאתה לא משוכנע שעישון מסוכן. אני אשמח לדעת מה המשמעות של הציטוט הזה. שר הבריאות יעקב ליצמן: זה לא מדויק, הוא לא דייק במה שאמרתי. יהודה גליק (הליכוד): טוב. מה שרציתי לשאול אבל בנושא הזה – אמרת שאתה עושה המון כדי להיאבק בעישון, שהוא כידוע הרוצח הכי גדול בישראל. אני אשמח לקבל פירוט מה אתה עושה; האם אתה תומך במיסוי על הטבק, שרוב המעשנים היום בישראל מעשנים טבק? האם אתה מוכן להצטרף למאבק בעישון דווקא בציבור החרדי? שם בחורי ישיבה מעשנים, ונראה שכאילו הרבנים, לא מפריע להם. נקודה שנייה, נושא אחר – היה פה דיון בוועדה בעקבות בקשה שלי לדיון דחוף על המקרה של אישה שהתאבדה והרגה את ילדיה, בנושא דיכאון אחרי לידה. נציגי משרד הבריאות כמעט שלא הגיעו לוועדה – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: סליחה, לא תפסתי מה שאמרת. יהודה גליק (הליכוד): הנושא השני שביקשתי לשאול עליו היה של דיכאון אחרי לידה. אדוני אמר שחשוב לו שלא יהיו הפלות וחשובה לו ילודה. אנחנו קיימנו דיון דחוף בעקבות מקרים קשים, ונציגי משרד הבריאות כאילו אמרו שהמשרד כמעט שלא עושה דבר בעניין. שאלה אחרונה וקצרה: לאחרונה התפרסם סיפור מזעזע על המחלקה האונקולוגית ילדים ב"הדסה עין-כרם" שרוצה לפרוש, וההנהלה אמרה: לא נורא, נמצא אחרים הולמים. האם תוכל לעדכן מה קורה עם הסיפור הזה? שר הבריאות יעקב ליצמן: אלה שלוש שאלות שעל כל אחת אני צריך שלוש דקות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תנסה בדקה. שר הבריאות יעקב ליצמן: אז בוא נתחיל – כן. אני נגד עישון, חריף. בגור יש איסור לעשן בישיבות. אני חסיד גור. חד-משמעית. אפילו כשמישהו מתארס מחלקים שוקולד, לא סיגריות. חד-משמעית. בגור יש מודעה שאסור לעשן בבית-כנסת. יהודה גליק (הליכוד): אצלנו ביישוב הרב לא מעלה לתורה מי שמעשן. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני אענה, אבל קודם כול תבין כמה אנחנו בכלל נגד עישון. זו התשובה לגבי זה. תן לי להפתיע אותך לגבי המס על הסיגריות: בקדנציה הראשונה שלי אני ביקשתי להעלות שני שקלים מס על הסיגריות. יהודה גליק (הליכוד): – – – מס על הטבק. שר הבריאות יעקב ליצמן: תן לי – זה אותו דבר בשבילי. תן לי. היום אני מוכן שיעלו בעוד חמישה שקלים לסיגריות. אין לי בעיה. אני רק ביקשתי דבר נוסף, ואת זה הם לא עשו לי – ביקשתי שההכנסות של זה יהיו לסל התרופות. לזה הם סירבו. אבל אני בעד. מבחינתי, היום יש לך מילה ממני – עשרה שקלים לסיגריה, אין לי שום בעיה. אני חד-משמעי. עכשיו בקשר למיקי וינטראוב – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בקשר – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: מיקי וינטראוב. זה הרופא ב"הדסה". יהודה גליק (הליכוד): אונקולוג ילדים ב"הדסה". שר הבריאות יעקב ליצמן: עכשיו תן לי להגיד לך משהו. באו אלי שאני אעביר מחלקה שלמה, מנהל מחלקה עם מחלקה שלמה של עשרה רופאים ל"שערי צדק". אמרתי: לעולם אני לא אאפשר להעביר מחלקה שלמה, לרוקן מחלקה, כאשר ילדים חולים נשארים שם. זה יהיה עוול ממני. לרוקן מחלקה שלמה? רופא רוצה ללכת? אני לא יכול להפריע לרופא. אנחנו מדינה דמוקרטית, כל אחד יכול ללכת לאיפה שהוא רוצה. אבל אי-אפשר שאני אאשר למחלקה שלמה לעבור עם כל הרופאים ולהשאיר את כולם ככה. ב. מה לעשות, בית-החולים "שערי צדק", אין לו רישיון לאונקולוגית ילדים. אז איך אני אתן להם לעבור ל"שערי צדק"? הרי אי-אפשר. הודענו את זה ל"שערי צדק". אני אומר לך, חבל לי על זה. ניסינו לתווך בין מיקי וינטראוב – הוא רופא דגול, מצוין, אני מעריך מאוד, באמת הוא עושה עבודה מצוינת. אבל ניסיתי לתווך בינו לבין בית-חולים "הדסה", ולצערי עד לרגע זה לא הצליח. אולי עוד נצליח, אבל זה המצב. לכן, החלטה היא שלא נעביר מחלקה שלמה מבית-חולים אחד לשני. זה יכול להביא למצב שבכל בית-חולים יריבו, אחד יעבור לשני, זה יהיה אסון למערכת הבריאות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שאלה אחרונה ואז מיצינו – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – נשים בדיכאון אחרי לידה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: דיכאון אחרי לידה. שר הבריאות יעקב ליצמן: אוקיי. דיכאון אחרי לידה, צריך להגיד כמה דברים: א. אנחנו עושים סקר בטיפות-חלב לאימהות אחרי לידה, בודקים את זה. אני אגיד לך דבר אחד, אני לא אוהב לדבר על זה, אבל אני אעשה את זה גם כן. אחת הבעיות במגזר החרדי הייתה שלא היו בתי-חולים עם מחלקה לנשים בנפרד. אז הרבנים נמנעו מלאפשר. עשיתי את זה. פתחנו. נפתח עוד אחד. יהודה גליק (הליכוד): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אני מעודכן. הוא פותח נשים, אבל הוא מחכה לצוות רפואי; בגלל זה הוא התעכב קצת. אבל דיברתי אתו, אני מעודכן, הוא הולך לפתוח. אבל פתחתי כבר במקום אחר, גם בירושלים, ב"איתנים" – פתחתי את זה שיהיה נפרד. זה פתרון אחד, שיקבלו טיפול מסודר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שאלה אחרונה, ברשותך, אדוני השר, של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואז אנחנו מילאנו את חובתנו לכל רשימת השואלים הודות לכך שכולם שאלו בזמן. עבד אל חכים חאג' יחיא, שאלה אחרונה, לפנים משורת הדין, כי סיימנו את הזמן, אבל אתה האחרון ברשימה שלא הספיק לשאול, אז השר מסכים לענות לך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד השר, כבוד היושב-ראש, התחקיר על הקשישים, אני רוצה לתקוף אותו מזווית אחרת עם שאלה. שמעתי היום שהשכר של העובדים שם הוא מעל לשכר מינימום בכ-25%. אבל זו לא השאלה. השאלה שצריכה לעניין אותנו היא עומס העבודה על אותם מטפלים שם, ואם זה נבדק או שצריך להיבדק על-ידי השר. אנחנו לא מתרצים בשום פנים ואופן את הפגיעה בקשישים, כי זה האבות שלנו, זה אנחנו בעתיד, אבל האם בודקים גם את עומס העבודה, כמה מטפל יכול לטפל באותה משמרת? זה דבר אחד. 2. יש הרבה מקרים שחולים מגיעים לרופא מומחה בקופות-החולים. הרופא מפנה אותו לבירור על-ידי בדיקה מסוימת, נניח MRI; הוא צריך לבקש את האישור של אותה קופת-חולים אף שהרופא הוא של אותה קופת-חולים; מעביר את זה למחוז – במחוז לא מאשרים ומפנים אותו לבדיקה אחרת. האם זה אי-אמון ברופא ששלח לאותו בירור, או שזה עניין של כסף, ולא מעניינת את קופת-החולים הבריאות של אותו חולה, שמבקשים ממנו – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: עם כל הכבוד, אני לא הבנתי את השאלה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז אני אומר ככה: חולה מסוים – שלחו אותו – אם ככה, אני אפרש את זה, אפשט את זה: חולה שהגיע לרופא מומחה, אמר: אתה צריך בירור על-ידי MRI. כדי לעשות את הבירור, לקבוע את התור, הוא צריך את האישור של קופת-חולים, של המחוז באותו אזור; המחוז אומר לו, אתה לא יכול לעשות, אנחנו לא מאשרים לך את הבדיקה. לך תעשה אולטרסאונד אולי, תעשה בדיקה אחרת. עכשיו, מי ששלח אותו זה רופא מומחה של אותה קופת-חולים. למה ההנהלה, שצריכה לנהל את זה אולי כספית, צריכה לקבוע שבדיקה אחרת מועילה יותר ואפשר לברר אותה בניגוד לרצונו ולחוות דעתו של הרופא המומחה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לסיים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. חכים, תקשיב. אני לא מוכן לקבל ששכר עובדים או תנאים גרמו למה שקרה. אני לא אקבל תירוצים. מי שלא רוצה לעבוד בשכר נמוך, שלא יבוא לעבוד. אבל אם הוא בא לעבודה, הוא צריך להתנהג כמו בן-אדם אנושי, לא לעשות כל מיני דברים נוראיים. לכן אני לא מוכן לקבל את זה. יכול להיות שצריך לבדוק את התנאים בכלל, כן. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: לא שללתי לך, אבל אני שמעתי את הטענה הזאת כל הזמן. לא מוכן לקבל את זה. מה שקרה זה נורא ואיום, ואני מודה להם על התחקיר. אני אומר לך את זה במפורש. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כנראה הבנת אותי לא נכון, אני אמרתי: אין תירוץ למה שהיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ברור. השר רק הדגיש – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: דבר שני, לגבי ה-MRI – אני מכיר את המצב. אני מכיר את המצב שבקופת-חולים לא אוהבים לתת אישורים ל-MRI, כי MRI עולה פי-ארבעה מ-CT, והם מביאים CT. אני לוחץ עליהם גם כן, מקבל פניות כל הזמן שרופא מומחה אומר ככה והם אומרים ככה. אפשר לפנות אלי אם יש כל מיני בעיות מסוג זה, לפתור את זה. אני לא יכול להיכנס במקום רופא, אני אומר לכם – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: כן, אבל כרגע הוא נותן את האישור. הוא רופא שלו, הוא הרופא של קופת-חולים, ואני לא יכול לתת לו. עשינו דבר חדש בימים האחרונים – החלטנו, במשרד הבריאות, שמהיום, כל מי שיקבל תור – נניח גם ב-MRI – אנחנו מנסים לעשות את זה גם כן – הוא צריך להוציא שקדים לילד, והוא מקבל תור חמישה-שמונה חודשים – החלטנו במשרד הבריאות שאם הוא מקבל תור מעבר ל-30 יום – אולי בשקדים זה ייקח 60 יום – הוא יכול ללכת לאיפה שהוא מקבל תור, ולא רק במקום שקופת-החולים שולחת אותו. אנחנו הולכים לצמצם את התורים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): האישור שיקבל בבדיקה? שר הבריאות יעקב ליצמן: אמרתי, אני לא יכול להיכנס במקום רופא, שרוצה לתת לו בדיקה x או y, אבל אני אומר, אני מודע לזה, ואנחנו הזהרנו את קופות-החולים כל הזמן שאנחנו לא רוצים שייתנו רק CT במקום MRI. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר, אלא אם כן יש לך שם תשובות נוספות. תודה רבה לך, הספקת להשיב ל-17 חברי כנסת, הספק לא רע. תודה לכל השואלים. תודה לך על התשובות המפורטות. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017 [מס' כ/669; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 18903; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שמובאת מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, היא הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת זהבה גלאון. היא מובאת כאן לקריאה שנייה ושלישית. על-פי חוק אלימות במשפחה, 1991 – החוק בא להגן על בני משפחה. אם יש מישהו מבני המשפחה שהוא אלים, מישהו מהקרובים שהוא אלים, החוק מסמיך את בית-המשפט לאפשר להוציא צו הגנה, להרחיק אותו מהבית. ואם התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח שהוא מהווה סכנה ממשית לבן משפחתו, או אם הוא התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או באופן שלא מאפשר לבן המשפחה ניהול חיים תקינים וסבירים, בית-המשפט יכול להוציא צו הרחקה מהבית. סעיף 7 מאפשר שאם אותו קרוב משפחה אלים הפר את הצו, אפילו כניסה לבית, המשטרה יכולה לעצור אותו. נקודה. זה נראה סביר וטוב, אבל בוועדת החוקה – באמת, אנחנו צריכים להודות לחברת הכנסת זהבה גלאון, שהיא הביאה גם את זה – בוועדת החוקה התברר שיש הרבה הפרות של צו ההגנה הזה, והקרוב האלים כן מגיע, וכן מסכן, וכן מסבך. אם המשטרה מממשת את הזכות שלה ועוצרת אותו, הכול טוב ויפה, אבל מה שקורה בפועל – שהמשטרה בחלק מהמקרים לא עושה את זה. לכן הצעת החוק של חברת הכנסת זהבה גלאון אומרת: אנחנו נחזק את זה. איך נחזק את זה? על-ידי כך שאם המשטרה החליטה לא לעצור את האיש, אפילו שיש לה סמכות לעצור, ההחלטה הזאת, לא לעצור, צריכה להיות לא על-ידי השוטר, אלא על-ידי מי שממונה, קצין שממונה על החקירה, ושהוא גם צריך לתת הסברים למה. יש לך סמכות לעצור, האיש מסכן ומסוכן, למה אתה לא עוצר אותו. אני חושב שזו הצעה טובה מאוד; הדבר הזה יאלץ את המערכת, נקרא לזה הקצין שאחראי לנושא הזה, לא השוטר, לחשוב עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם אם באמת יש סיבות מספיק חזקות לא לעצור. ואם אין, הוא כן יעצור, כי אחרת הוא גם יצטרך להסביר למה הוא לא עוצר אף-על-פי שיש לו סמכות. ההצעה הזאת היא טובה, אין לה הסתייגויות. אני חושב שגם לא ביקשו זכות דיבור. אני מבקש מחברי לתמוך בה ולאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. כפי שהוא אמר, להצעה זו אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אם כן, אנחנו נצביע על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד סעיף 1 – 30 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: אני אודיע לפרוטוקול: 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני רק מודיע לפרוטוקול שחיים ילין הצביע בטעות במקומו של יואל רזבוזוב. לפרוטוקול אני אומר, שלא יגידו שיש פה הצבעה כפולה. רבותי, החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד החוק – 31 נגד – אין נמנעים – אין חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 16) התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017 [מס' כ/638; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"א, עמ' 14461; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנו ממשיכים בסדר-היום – הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל, שכבר נמצא על הדוכן. אדוני, יושב-ראש ועדת הכלכלה, רשות הדיבור שלך. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס׳ 4) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ז–2017. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס׳ 4) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ז–2017, שיזמה חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000, להלן: החוק, קובע איסור הפליה באספקת מוצרים או שירותים ציבוריים מחמת עילות שונות, כגון גזע, דת, ארץ מוצא ומין. מטרת הצעת חוק זו לנסות למנוע את הסירוב, לעתים, מצד מי שעיסוקם באספקת מוצרים או שירותים ציבוריים לספק את אותם מוצרים או שירותים בשל מקום המגורים של הצרכן. לפיכך, מוצע להוסיף לעילות ההפליה הקבועות כיום בחוק עילה שעניינה הפליה מחמת מקום מגורים, ולקבוע כי מי שעיסוקו באספקת מוצר או שירות ציבורי לא יסרב לספק את אותו מוצר או שירות במקום עסקו, לרבות במחסניו ובכל מקום אחר שאליו צרכנים מגיעים כדי לרכוש או לאסוף את המוצר או לקבל את השירות, ולא ימנע כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי מחמת מקום מגורים. בדיונים בהצעת החוק הביעו הרשויות המקומיות את חששן שמא הנוסח המוצע יפורש כך שהענקת שירות על-ידי רשות מקומית לתושביה תיחשב הפליה אסורה מחמת העילה החדשה המוצעת של מקום מגורים. כדי להתמודד עם חשש זה קבעה הוועדה כי לא יראו כהפליה הבחנה שנעשית על-ידי רשות מקומית בין תושביה ובין מי שאינם תושביה במידה הנדרשת לביצוע תפקידיה או להפעלת סמכויותיה לטובת תושביה, שכן יש לזכור כי הרשות המקומית חייבת לפעול לטובת תושביה ולנצל את משאביה קודם כול לשם כך. יש לציין כי החרגה זו אינה גוברת על הוראות בעניין זה בחוקים אחרים. כך, לדוגמה, אם על-פי הדין הקיים נאסר על עירייה לגבות דמי כניסה בפארקים שהיא מפעילה, היא לא תוכל לגבות דמי כניסה לפארק ממי שאינם תושביה מכוח תיקון זה. נוסף על כך מוצע לתקן את חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, ולקבוע כי המקום שאליו יסופק לצרכן הנכס או השירות ייחשב לעניין מהותי בעסקה. כך, על העוסק ייאסר לעשות דבר, במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה, העלול להטעות את הצרכן בדבר המקום שאליו יסופק לו הנכס או השירות, ובין השאר בדבר אספקת הנכס או השירות לאזור יהודה והשומרון. דהיינו, על העוסק יהיה לגלות לצרכן מראש היכן הוא מספק טובין או שירותים. כמו כן, מוצע לקבוע כי אם נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן, והצרכן ביקש כי העוסק יספק את הנכס או השירות למקום שהוסכם ביניהם והעוסק לא סיפק אותו כאמור, בית-המשפט יהיה רשאי לפסוק בשל הפרה זו פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום שלא יעלה על 10,000 ש"ח. אני מודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי על הצעת חוק זו, שמחייבת עוסקים להתנהג בתום לב ובשקיפות ולהימנע מהפליות לא מוצדקות. כמו כן, ברצוני להודות לעורכת-דין אביגל כספי מהלשכה המשפטית, שליוותה את הצעת החוק, וכמובן ללאה ורון, מנהלת הוועדה. ברשותך אני רוצה לומר נקודה אחת, חברתי שולי מועלם. עמדותי ודעותי בכל הקשור למשא-ומתן ביהודה ושומרון הן ברורות, הן ידועות, אני אומר אותן על כל גבעה ותחת כל עץ רענן. יחד עם זאת, אני חוזר ואומר שכל עוד מדינת ישראל שלחה אנשים, ואין לה האומץ או ההחלטה לקבוע אחרת, אי-אפשר לזרוק את האנשים האלה, שמרגע זה ואילך הם אינם חלק בלתי נפרד מהכלכלה או מהעשייה במדינת ישראל. וכאן מדובר אפילו לא במצב שבו אנחנו אומרים מראש: הוא חייב לנסוע למקום זה וזה, אלא שהעוסק לא הודיע לו שאם הוא לא מוכן להגיע לאלקנה. שיגיד לו מראש, שלא אחרי שרכש ממנו את המוצר והוא צריך לקבל ממנו תיקון, הוא יאמר: אני לא מגיע לאלקנה. כמו שלא מגיע למקומות אחרים, אפילו לא באלקנה; כמו שיש היום מקומות בשטחי הקו הירוק, שיש עוסקים שלא מוכנים להגיע מסיבות כאלה ואחרות. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. כאמור, להצעת חוק זו אין הסתייגויות, אבל הוגשו בקשות רשות דיבור. אקרא את שמות חברי הכנסת. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נמצא באולם. חבר הכנסת מסעוד גנאים, רוצה לדבר? אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה. חמש דקות לרשותך. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, על פניו, כאילו הצעת החוק הזאת באה לעשות צדק ושוויון, אבל אי-אפשר לעשות צדק ושוויון ובאותו זמן לנצל את זה כדי לתת גושפנקה או לגיטימיות לאזור שהוא כבוש, וגם לתת יד לסיפוח זוחל, לפי דעתי. כי לאט-לאט, כאשר אתה עושה מהשטחים הכבושים – כאשר אתה עושה מההתנחלויות, כשההתנחלויות הן הפרויקט שגורם שאין תהליך שלום, או שיכשיל כל תהליך שלום, הן הפרויקט שמסמל את גזלת אדמתם של הערבים הפלסטינים – בגלל זה אנחנו נגד הצעת חוק זו, שבאה בסוף כדי להצדיק, לעשות לגיטימציה. מה זה מקום? המקום הזה, שהצעת החוק באה להכשיר בכל הדברים שהזכיר חברי איתן כבל בהצעת החוק – המקום הזה הוא שטח כבוש. אז כאשר אתה עושה לו לגיטימיות בצורה כזאת אתה כאילו מודה שהוא נהפך לחלק ממדינת ישראל. זה לא חלק ממדינת ישראל, ולאור כל הקריאות שאנחנו עדים להן בתקופה האחרונה – סיפוח מעלה-אדומים, סיפוח כל השטחים הכבושים – לכן אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזאת, שבאה כדי לרמות את מי שקורא שכאילו עושה צדק, כאילו עושה שוויוניות, אבל היא טומנת בתוכה הכשרת השרץ של ההתנחלויות. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, רוצה לדבר? מעוניין לדבר, חבר הכנסת אחמד טיבי? חברת הכנסת עאידה – אתה צריך להחליט. כן? חמש דקות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני, אדוני, רוצה לדבר על מקומות שנמצאים בתוך גבולות המדינה, מקומות שנמצאים מחוץ לגבולות המדינה, מעבר לקו הירוק. מעבר לקו הירוק זה נקרא התנחלויות. התנחלויות הן עבירה על החוק הבין-לאומי, ולכן לגיטימי שאנשים יתייחסו אל עבירה על החוק הבין-לאומי כאל דבר לא לגיטימי, ולגיטימי שאנשים יקראו ליחס שונה, להחרים – זה לגיטימי, זה צעד פוליטי non violent, לא אלים. מצד שני, אני מסתכל על היחס המפלה, חברי זוהיר בהלול, בין התנחלויות שמעבר לגבולות המדינה למקומות בתוך מדינת ישראל. למשל, היחס שהיה בפינוי ההתנחלות עמונה על-ידי המשטרה, והיחס של המשטרה וההתנהלות שלה באום-אלחיראן. לא רק זה, אלא מה שקרוי הסדרה – הממשלה עשתה ככל יכולתה לתת חלופות, כסף, פנייה לבג"ץ לא לבצע וכדומה. למה המאמץ הזה לא ניכר בתוך גבולות המדינה כאשר מדובר באזרחים ערבים? אתמול חברי הרשימה המשותפת נפגשו עם היועץ המשפטי לממשלה. נפגשנו עם היועץ המשפטי לממשלה מר מנדלבליט והמשנים שלו ודנו בנושאים רבים. הנושא העיקרי היה תכנון ובנייה, הריסות בתים, הכפר דהאמש והצורך להסדיר אותו, חוק המואזין, או: חוק מניעת השמעת קול המואזין, חקיקה מפלה, הסתה ברשתות. כידוע לך, אם אתה ערבי שכותב משהו שמתפרש כהסתה, הסיכוי להיעצר או שיגישו נגדך כתב אישום או שתהיה מפוטר מהעבודה גדול יותר מאשר אם אתה יהודי, על כמעט אותו נוסח. אפרופו גזרי-דין, פסקי-דין והפליה, בכתב העת של לשכת עורכי-הדין יש עבודת מחקר שמראה מה ההפליה – חברת הכנסת סויד, בכתב העת של לשכת עורכי-הדין, על הפליה בגזרי-דין או בפסקי-דין – על עבירות דומות – בין יהודים לבין ערבים. אגב, עבודה דומה הייתה של פרופסור רטנר מאוניברסיטת חיפה לפני 20 שנה, היו שתי עבודות בנושא הזה בחוג לסוציולוגיה. לכן, אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר, יא זוהיר? כלומר אם במערכת המשפט יש הפליה בפסקי-דין לנאשמים בעבירות דומות רק משום רקע – אגב, גם נגד אתיופים יש הפליה, אז על אחת כמה וכמה אנחנו רואים את היחס המפלה של המשטרה והטיפול שלה, אדוני היושב-ראש. דיברנו על הדרישה שלנו ברשימה המשותפת מהיועץ המשפטי, שהוא בעל הנגיעה בדבר מבחינה חוקית, להקפיא באופן טוטלי את כל צווי ההריסה ביישובים הערביים, ולפתוח דף חדש – דף חדש – מהיום והלאה. אתם רואים כמה הנושא הזה חשוב לכל אחד מאתנו, והציבור הערבי רוצה לפתוח דף חדש. כלומר, הכשרה של מה שקיים, הקפאת צווי הריסה, לרבות ההכשרה של הכפרים הלא-מוכרים בנגב, חבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בצדק, מרבה להציג את הנושאים האלה בכל מקום ובכל פורום. הכרה ולא פינוי. מתן שירותים בסיסיים – שירותי רפואה, תחבורה, טיפות חלב, בתי ספר, בכפרים הלא-מוכרים – אין. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, ב-2017 יישובים כאלה בלי הצרכים, בלי השירותים החיוניים האלה – זה ממש זועק לשמים. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה. עבד אל חכים חאג' יחיא, גם לך חמש דקות, ואחריך – חברת הכנסת חנין זועבי. אם לא תהיה – דב חנין. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת הגיעה לוועדת הכלכלה שבה אני חבר, ודנו בה ואמרנו במפורש: זה לא עניין של שירותים, זה לא עניין של מכירת מקלט טלוויזיה או מזגן ובאים לתקן אותו, לתת שירות או לא. חד-משמעית זה לא העניין, כי היום אנחנו רואים שיש טלוויזיות בהתנחלויות, יש גם מזגנים והכול, והם מקבלים את השירות. זה לא העניין, זו לא הצעת החוק. באו לנסות ולשכנע אותנו שזה גם ייטיב עם היישובים הערביים, החברה הערבית תיהנה מזה, כי היום מפלים אותם. מעניין מאוד, מאשרים שיישוב בתוך מדינת ישראל, אזרחים במדינת ישראל – מפלים אותם, ועוברים על זה לסדר-היום. זה שיישובים ערביים מופלים זה מובן מאליו, אבל מטרת החוק היא אחרת לגמרי: מטרת החוק היא סיפוח; מטרת החוק היא לנסות ולתת לגיטימציה לבניית ההתנחלויות מעבר לקו הירוק, שזה ניסיון של הנצחת הכיבוש. ועל זה גם באו לדבר ואנשים שמחו וצהלו שטראמפ, הליצן טראמפ – שעוד מעט יפסיק להיות ליצן על אותה במה ויתחיל גם לגלם את התפקידים הטרגיים, עוד מעט, ואז גם הוא יתפכח ויפסיק לגלם על הבמה את הצחוקים האלה, כי זה כל כך טיפשי: תלכו, תסתדרו, תסכמו ביניכם. שתי מדינות או מדינה אחת, תסכמו ביניכם. זה לא אתם? למה צהלתם? למה צחקתם? מה רציתם, שיגיד לכם כן? הוא אפילו לא אמר לכם כן, הוא אמר לכם: אתם לא מעניינים אותי במה שאתם מדברים. נחזור לאותו חוק. הוא אומר שאי-אפשר להפלות. אבל בואו נראה איך מיישמים את החוק, גם לאלה שיזמו אותו וחשבו שבאים עם איזה פצצה גדולה כזאת, באנו וגאלנו ועשינו משהו גדול. מה יהיה? אם אתה קונה מאיזה מקום, מאיזו חברה, וברגע שאתה קונה, הם צריכים להגיד לך שהם לא יכולים להגיע להתנחלות. זה מה שהוא אומר. אם לא אמרת להם, זה יכול להגיע לבית-המשפט, ואתה תקבל קנס עד 10,000 שקל. אבל בבית-משפט זה מילה מול מילה. בעל העסק יכול להגיד: אמרתי לו, והוא יגיד לו: שיקרת. למי יאמין בית-המשפט? כל החוק הזה הוא טיפשי אם הכוונה שלו מתן שירותים, אבל אם הכוונה שלו סיפוח זוחל – ולפי דעתי זו הכוונה, אז זה טיפשי כפליים – כי לא כך עושים את הסיפוח. אם יש אומץ לבוא ולהגיד: כן, מדינה אחת, אנחנו בעד מדינה אחת – תגידו את זה, ואז תעלו את הרעיון, ואז לא יהיה צורך גם בחוקים טיפשיים כאלה. הניסיון לבוא ולדבר על מתן שירותים, על שליחת טכנאים, והטכנאי כן ולא – וגם שמענו שיהודים לא רוצים שטכנאים ערבים יגיעו אליהם; שמענו את זה גם בכלי התקשורת. זה היה מוקלט וזה פורסם, זה היה ברדיו. אנשים אומרים: אני לא רוצה שערבי יגיע לתקן לי את המכשירים החשמליים. על זה תדונו, אל תדונו על זה שיגיעו או לא יגיעו. הם כן יגיעו, כי זו אחת הבעיות, שאנשים לא מצליחים להבין שבזה אתם מנסים לספח, אבל אתם יורים לעצמכם ברגל. אם אתם רוצים מדינה דו-לאומית, אהלן וסהלן, תמשיכו עם הקו הזה ונראה לאן מגיעים. אני אומר לכם במשפט האחרון שאתם עם החוקים האלה ועם המעשים שלכם, עם נערי הזוועות, עם עוד מאחז ועוד שעל, ועוד גבעה פה וגבעה שם, אתם מהווים מנגנון הרס עצמי, ואתם הסכנה הממשית היחידה לקיומה של מדינת ישראל. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי – איננה. דב חנין, ואחריו – טלב אבו עראר. חבר הכנסת דב חנין, גם לך חמש דקות. חמש דקות לרשותך, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. יש שר באולם היום? יש ממשלה בישראל היום? קריאה: הוא כאן. הוא כאן. דב חנין (הרשימה המשותפת): יש שר. אני שמח לראות. למה השרים כל כך מתביישים? פעם השרים היו מאוד גאים לשבת ליד שולחן הממשלה. היום השרים מאוד מתביישים. יושבים להם בפינה, בצד, מרוחקים. האמת, אני יכול להבין. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הם צנועים. הם צנועים. דב חנין (הרשימה המשותפת): חברת הכנסת מועלם אומרת שמדובר בצניעות. אני חושב שמדובר בתבונה, כי להיות שר בממשלה הזאת זה לא גאווה גדולה, ולפחות יש להם התבונה להיות צנועים, להיות צנועים בצדק ולהתחבא, כי להיות שר בממשלה הזאת זה אכן לא כבוד גדול. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הצעת החוק שבפנינו, ואני אומר לכם, הצעת החוק הזאת היא חלק מרצף, רצף של חוקים שבסופו של דבר מנסים לקדם בפועל פוליטיקה של סיפוח. הם עושים את זה כמובן לא בצורה גלויה וישירה; הם לא עושים את זה בצורה שאומרת לציבור בגלוי: אנחנו מספחים את השטחים. הם מספחים את השטחים בפועל. הם מחילים נורמות שיש להן מקום בתוך מדינת ישראל על שטחים שנמצאים מחוץ למדינת ישראל. וזה הוויכוח, עמיתי חברי הכנסת. על זה הוויכוח. כאשר הכנסת מחוקקת חוק, האם יש לחוק הזה תוקף מחוץ לשטחיה של מדינת ישראל – על זה הוויכוח. האם חוק של הכנסת יכול לקבוע לגבי מי שחי בלונדון? כולנו יודעים שלא. אז מדוע הכנסת מרשה לעצמה לחוקק חוק שחל בשטחים שנמצאים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל כמו השטחים הכבושים? עמיתי חברי הכנסת, צריך להבין שהחקיקה הזאת של הסיפוח הזוחל לא יכולה באמת לשנות את המצב. היא לא יכולה לשנות מציאות שבה יש מיליונים של פלסטינים בשטחים; היא לא יכולה לשנות מציאות בין-לאומית של משפט בין-לאומי שקובע באופן מאוד ברור מה דינם של השטחים האלה. השטחים האלה הם שטחים כבושים; היא לא יכולה לשנות את המציאות שבה המשפט הבין-לאומי גם קובע מה דינן של ההתנחלויות, והוא קובע שההתנחלויות הן עבירה ברורה על אמנת ז'נבה השלישית, וככאלה בהחלט מוגדרות כעבירה על דיני המלחמה. אז מה בעצם עושים כאן, עמיתי חברי הכנסת? מה שעושים כאן זה ניסיון לבלף את עצמנו, לבלף לציבור הישראלי, לנסות להעביר את המסר כאילו הסיפוח אכן הופך למציאות. עמיתי חברי הכנסת, זה סיפור שהימין מספר לעצמו. לבועה הזאת אין שום קשר למציאות. כל חוק שאתם תחוקקו כאן לא ישנה את המצב האמיתי בשטח, לא ישנה את קיומם של מיליוני פלסטינים, לא ישנה את החוק הבין-לאומי ולא ישנה את עמדות הקהילה הבין-לאומית. אז אל תמשיכו לבלף לעצמכם, ובטח הפסיקו לנסות לבלף לציבור. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואם הוא לא יהיה – עבדאללה אבו מערוף, ואם לא – עוברים להצבעה. חמש דקות, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, סלאם עליכום. היו"ר יצחק וקנין: ורחמת אללה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תודה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו שוב נתקלים בעוד חוק משורת החקיקה של הממשלה הזאת, שאנחנו קוראים להם חוקי הסיפוח – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – אותם חוקים שמבקשים בעצם להחיל את החוק הישראלי על ההתנחלויות, וכך לנסות ליצור מציאות של נורמליזציה משפטית עם ההתנחלויות הלא-חוקיות. זהו גם ניסיון לעשות mainstreaming של ההתנחלויות האלה, ולנסות להוציא אותן, כאילו, מהמחלוקת הפוליטית הקשה שקיימת בחברה היהודית-ישראלית לגביהן. אני חושב שהחוק הזה הוא בבחינת זאב בעור של כבש. נכון, חברי? זאב בעור של כבש. הכותרת היא כותרת של זכויות אדם והפליה, כותרת יפה לכל דבר ועניין. אלא מה שמבקשת, בעצם, חברת הכנסת מועלם, ואני גם מסביר את זה לחברי חבר הכנסת איתן כבל – שאני לא מבין איך אתה עולה ומציע חוק, שאתה מקדם אותו, כאשר המפלגה שלך בצדק מתנגדת לו – כי בעצם אנחנו שואלים את עצמנו, חבר הכנסת כבל, מה היה הרקע לחוק הזה. הרקע לחקיקה הזאת היה ברור; כאשר אמנים – כאשר אמנים מעמדות אידיאולוגיות ברורות ומבורכות הצהירו שהם לא מוכנים להופיע בהתנחלויות, מטעמים אידיאולוגיים, כי הם – בצדק – חושבים שההתנחלויות האלה הן התנחלויות לא חוקיות, התנחלויות לא מוסריות, החוק הזה הגיע פשוט כדי למנוע מצב שבו להקות כאלה, או אמנים, או מי שנותן שירותי בידור, אבל שירותים גם בכלל, יגידו שהם לא מוכנים לתת את השירות הזה בהתנחלויות הכבושו ת בעיקר מטעמים אידיאולוגיים. לכן משתמשים בשפה ובלשון של זכויות אדם והפליה, כאשר הכוונה היא דווקא לפגוע בזכויות אדם, ולהעמיק את ההדרה ואת הפגיעה בציבור – – יהודה גליק (הליכוד): – – – ערבים – – – ערבים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – הפלסטיני. עכשיו אומרים לי – אומרים לי: מה אתה מתנגד לחוק הזה? הרי הוא אמור לסייע גם ליישובים הערביים, שכששירות אומר, אני לא מגיע לאום אל-פחם, אפשר אחר כך לתבוע אותו. אז אני אומר לכם שהתשובה על כך היא: קודם כול, גם במצב המשפטי הנוכחי אסור שהשירותים הללו יגידו שהם לא מגיעים לאום-אלפחם או ליישוב ערבי אחר. לכן, זאת לא הסיבה האמיתית מאחורי החקיקה הזאת. גם במצב המשפטי היום הדבר הזה אסור. אבל אני גם רוצה להוסיף ולהגיד לכם, שלצערי, בדרך כלל, אנחנו לא שומעים אמרות מפורשות כאלה של "אנחנו לא משרתים את הציבור הערבי" או "אנחנו לא משרתים תושבים פלונים"; מה שאנחנו כן שומעים בריש גלי – ואמרתי, בצדק רב – זה עמדות של אמנים, להקות, שחקנים, זמרים ונותני שירותים למיניהם, לרבות שירותי בידור, שאומרים במפורש שהם לא יכולים לתת את השירות הזה; לא יכולים להופיע בהתנחלויות הכבושות מעבר לקווים של 67'. לכן נראה לנו בבירור שהמטרה כאן, עוד פעם, היא לקדם את חקיקת הסיפוח ולהתייחס להתנחלויות כחלק מהמדינה הישראלית, מה שכמובן עומד בניגוד לחוק הבין-לאומי. וכל אלה – כל אלה מחברי הכנסת כאן שמדברים על מדינה פלסטינית בגבולות 67' וכל אלה שאומרים שצריך לפרק את ההתנחלויות – אסור לתמוך בחוק הזה, כי הוא נועד ליצור מצב של נורמליזציה עם ההתנחלויות. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – עבדאללה אבו מערוף. אם לא יהיה, אני אתן אפשרות ליושב-ראש הוועדה לסכם את הדיון לפני הצבעה. אדוני, לרשותך חמש דקות. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא המשך סדרה של חוקים והצעות חוק שהם כבר בקנה ואו-טו-טו מגיעים גם למליאה, ואיך שאמר השר בנט – מדובר בהחלת הריבונות. אני אמרתי: זו סדרה של חוקים של סיפוח זוחל. ואין כמו החוק הזה, שמדגים איך לוקחים ערך עליון, כמו איסור הפליה, ושוויון, ומי כמונו, כמיעוט לאומי, דוגל ונאבק שנים על שנים למען ערכים נשגבים אלה, שוויון ואיסור הפליה, ומביאים לנו חוק שנקרא: חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, על בסיס איסור הפליה מחמת מקום מגורים. אנחנו אמרנו – חברי איתן כבל, יו"ר הוועדה, אני הייתי בוועדה, והגשנו הסתייגויות יחד עם חברי מהמשותפת – אמרנו שאנחנו כמובן בעד החוק הזה, ואין מישהו בבית הזה שהוא נגד שוויון ובעד הפליה, אבל תראו ותקראו את סעיף 2(1) לחוק הזה, שמדבר במפורש – כבר לא מסתירים את הכוונה, חברת הכנסת שולי מועלם, לא מסתירים את הכוונה שלכם שאתם רוצים סיפוח ורוצים להחיל את הריבונות, לכן אתם אומרים במפורש, שחור על גבי לבן: "המקום שאליו יסופק לצרכן הנכס או השירות, לרבות אספקה לאזור, כהגדרתו בתקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז–1967". זאת אומרת, מחילים במפורש את החוק הזה גם בשטחים הכבושים משנת 1967. ואמרנו, ואנחנו עדיין חוזרים ואומרים פה לפני ההצבעה על החוק הזה במליאה: אם הכוונה שלכם היא באמת שוויון ואיסור אפליה, אז אנחנו בעד זה, אבל תוציאו ותמחקו את הסעיף הזה 2(1), ואז באמת החוק הזה יחול בתוך שטחי מדינת ישראל ואנחנו נהיה בעד. אבל תראו מה עשיתם, חבר הכנסת גליק. לקחתם את הערך הנשגב הזה, שוויון ואיסור אפליה, ומה שיש בתוך המדינה, שיש אפליה בתוך פארקים ציבוריים בערים כמו רעננה, כפי שחברי דב חנין הזכיר את זה, ששם באמת צריך חוק לאסור אפליה ולהחיל שוויון בין אזרחים בתוך גבולות מדינת ישראל, אתם באתם ואמרתם: על זה לא יחול. למה? כי השלטון המקומי התנגד לזה. אז אם אתם רוצים שוויון ובאמת איסור אפליה – אנחנו בעד. תמחקו את הסעיף הזה ותחילו את זה בתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל, ואז אנחנו באמת נתמוך בחוק הזה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף מעוניין לדבר? עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כן. היו"ר יצחק וקנין: אחרון הדוברים, ואחריו – איתן כבל יסכם את הדיון ונעבור להצבעה. חמש דקות לרשותך, אדוני. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרים, אני מדבר לא בשביל לקחת זמן מעמיתי חברי הכנסת ולעכב אותם, אלא מפני שאני תמיד מביע את עמדתנו העקרונית האיתנה על הכיבוש, שהוא האסון על כולנו, שהוא העוול שישנו עדיין על העם הפלסטיני וגם משליך את השלכותיו הלא-טובות בכלל על מדינת ישראל. עמדתנו העקרונית – אנחנו נביע אותה בכל רגע ובכל פעם, בכל רגע שיתאפשר לנו, כי זו עמדה עקרונית, לא רק אידיאולוגית ופוליטית, גם אנושית, לפי מה שמקובל בכל העולם, לפי החוק הבין-לאומי ולפי מה שצריך להיות בכלל. אחרת אין – כמה שיהיו חוקים לסיפוח או לא לסיפוח על השטחים הכבושים, שהם בכלל כבושים ולא חוקיים ולא חוקי הכיבוש – תרצו או לא תרצו, מי שמציע את החוקים האלה, זה יהיה בהשפעה של ההיסטוריה. אם זה מוקדם, אם זה מאוחר, הרי זו עובדה. כמה אפשר להמשיך עם הכיבוש? עוד 100 שנה? עוד 50 שנה? כמה אפשר? כמה אפשר לתת לעמים שיסבלו עוד? מאז 1947 – בסדר, חלפה תקופה. מ-67' עד עכשיו. כמה אפשר? אומרים שהמדיניות של הממשלה הזאת, העם נתן לה מנדט ויש לה הלגיטימציה לחוקק חוקים. שישה חברי כנסת, זה הרוב. יצא סקר אתמול – 53% מהאזרחים בעד שתי מדינות. תקראו. זה שיש שם שישה חברי כנסת שאונסים את הכנסת ואונסים את הממשלה ואונסים את ראש הממשלה, זה לא ייתן להם לגיטימציה לחוקק חוקים כאלה. אם נוציא את ששת חברי הכנסת האלה שעושים אונס יום-יום בחוקים שלהם, שהם רוצים להנציח את הכיבוש, כמה יישארו? ש"ס לא עם הקו הזה, יהדות התורה לא עם הקו הזה, כחלון לא עם הקו הזה. מספיק לאנוס את הכנסת בחוקים שהם לא אנושיים וגזעניים ולהנציח את הכיבוש. מספיק. העם לא נתן לכם את המנדט לתמיד להרוס את הכנסת. מספיק עם החוקים האלה. הכיבוש יסתיים עוד 50 שנה, עוד עשר שנים, עוד שנה. יסתיים הכיבוש, תרצו או לא תרצו, ויהיו שתי מדינות; מדינת פלסטין תקום לצד מדינת ישראל. זו העובדה וזה מה שיהיה, ואי-אפשר לשנות את המהלך של ההיסטוריה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש הוועדה, יסכם את הדיון. חברי הכנסת, מייד בסיום דבריו אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה והשלישית. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, אני עליתי לדבר כיוון שנשאו יותר מדי את שמי. היום שמי היה, איך אומרים, בפי כול, ואני רוצה להבהיר את הדברים האלה בצורה מאוד ברורה. אם יגיע הרגע, ואני מקווה שהוא יגיע, שנגיע להסדר שלום בינינו לבין שכנינו, לא החוק הזה הוא שיעמוד לרועץ. לא בגלל החוק הזה יחזירו או לא יחזירו או יהיה הסכם שלום בינינו לבין שכנינו. והניסיון להציג את זה כאילו זה מה שיספח – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – עמדה עקרונית – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): עבדאללה אבו מערוף, ידידי, תרשה לי – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): – – אני לא שם, אני לא צריך ציונים מאף אחת ואף אחד לדעותי ולעמדותי, שאני נלחם עליהן יום-יום ,שעה-שעה, יותר מרבים וטובים בבית הזה. יחד עם זאת, חברי חברי הכנסת, במקום שיש בני-אדם, הם בני-אדם. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אי-אפשר להפוך כל דבר לעניין של פוליטיקה של שמאל–ימין. אני אפילו – דרך אגב, הקבוצה שהכי מופלית, אלה ערביי ישראל ועוטף-עזה. עכשיו, אני בגלל זה – – חיים ילין (יש עתיד): או. או. או. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): – – לא מוכן בשום – נכון. חיים ילין (יש עתיד): התחלת לדבר עכשיו. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אני אומר את זה, בין היתר, שלא מגיעים לשם כיוון שאומרים: יש שם קסאמים, יש זה, יש פצמ"רים, יש כל מיני דברים כאלה. ואת זה צריך לסיים אחת ולתמיד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. כאמור, אין הסתייגויות לחוק. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 51 נגד – 28 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 51 בעד, 28 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 54 נגד – 29 נמנעים – אין חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 54 בעד, 29 נגד, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי תברך כמציעת החוק. רשות הדיבור שלך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי השרים – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, יותר מדי רעש והמולה יש באולם המליאה. אני מבקש. את מה שאתם רוצים לעשות באמצע המליאה, תעשו בצד. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – חברי וחברותי חברי הכנסת, לא יכולתי לבקש עיתוי מתאים יותר להעברת החוק מאשר היום, כאשר ביום חמישי ימלאו שנתיים לפטירתו של חברנו האהוב, השר אורי אורבך, זכרו הטוב, שיזם את החוק החשוב הזה. הצעת החוק הזאת מבקשת בפשטות למנוע אפליה באספקת מוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים מחמת מקום מגורים. כל אדם עם היגיון בריא יבין כי הצעת החוק הזו תעשה חסד עם מי שמתגורר בבית-אל באותה נשימה עם מי שמתגורר בטייבה. אבל את חברי הכנסת הערבים שדיברו פה לפני זה לא מעניין. קריאות: – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא מעניין אותם לדאוג לבוחרים שלהם ולמנוע מציאות שבה הם מופלים לרעה בגלל המקום שבו הם מתגוררים. מה שמעניין אותם זה להרע למתנחלים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – אין קשר – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אמרתי לך, חברי, שמה שמעניין אתכם זה להוציא שתי עיניים לציבור הערבי, העיקר שעין אחת גם תצא למתנחלים. פתאום, כשמדברים על המתיישבים ביהודה ושומרון, הצדק והמוסר זזים הצדה, וחברי הכנסת הערבים מזדעקים: איך את יכולה לחייב אדם פרטי או עסק פרטי לספק שירות למישהו? אתם קולטים את האבסורד? אז אחרי מלחמה ממושכת ואין-ספור דיונים, אני שמחה שהעברנו את החוק בקריאה השנייה והשלישית. אני קוראת מכאן לציבור הערבי וממליצה לו בחום בבחירות הבאות להצביע לבית היהודי. הבטחנו לדאוג לתושבי יהודה ושומרון ולתושבי הפריפריה – – היו"ר יצחק וקנין: הצעה מאוד מעשית. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – ולא להרפות עד שהחוק החשוב הזה יעבור. וכמה שניסו לטרפד אותו, הצלחנו. בכנסת הקודמת אפילו הגישו ערר, ותקעו את החוק, ובכל זאת, בעבודה רבה, הצלחנו להעביר את החוק הזה, לטובת אזרחי מדינת ישראל – כל אזרחי מדינת ישראל. הבטחתי, וקיימתי. סיעת הבית היהודי הבטיחה את החוק הזה לבוחריה, אורי אורבך הבטיח אותו, ועכשיו אנחנו מקיימים. זה המקום להגיד תודה לכמה אנשים שבלעדיהם החוק הזה לא היה עובר: שרת המשפטים איילת שקד והצוות שלה; שר הכלכלה הנכנס – וברכות רבות יחולו על ראשו – השר אלי כהן, וצוותו; יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל, מנהלת הוועדה לאה ורון והצוות המשפטי של ועדת הכלכלה, בראשות אתי בנדלר ואביגל כספי; יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, שגיא קרייזלר, לשעבר יושב-ראש ועד מתיישבי השומרון, שהעלה את הנושא הזה על סדר-היום הציבורי, שילה אדלר, מנכ"ל מועצת יש"ע; גיל ברינגר, לשעבר יועץ החקיקה של הבית היהודי, שהתחיל עם אורי אורבך את הצעת החוק הזאת וליווה אותה לאורך כל הדרך; יוחאי רביבו, מנהל סיעת הבית היהודי; חבר הכנסת לשעבר חברי ינון מגל, שכשאני לא נבחרתי בתחילת הכנסת ה-20 המשיך את הצעת החוק הזאת, ואחרונים, חביבים כתמיד, הצוות שלי – אורי שגיא, עזרא גבאי וענאל וולינר-שהם. תודה רבה לכולכם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר יצחק וקנין: אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. הודעה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, יש הודעה אחת, והודעה עם הצבעה – כהודעה נוספת. אני אתחיל בהודעה, ואחרי זה אני אעבור להודעה עם ההצבעה. אני מבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון. מטעם סיעת כולנו – במקום חברת הכנסת רחל עזריה תכהן חברת הכנסת מירב בן ארי כחברה קבועה. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): הודעה שדורשת הצבעה, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, פ/3523, של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת, תידון בוועדה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת הפנים והגנת הסביבה. בוועדה יהיו 14 חברים, שבעה חברים מכל ועדה, בהרכב שלהלן: מטעם ועדת הכלכלה – חבר הכנסת דוד ביטן, שיכהן כיושב-ראש, נורית קורן, רועי פולקמן, יצחק וקנין, איתן כבל, יעקב פרי, עיסאווי פריג'. מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה – חברי הכנסת דודי אמסלם, בצלאל סמוטריץ, יואב בן צור, יעקב אשר, רויטל סויד, חמד עמאר ועבדאללה אבו מערוף. כמו כן, ביום כ' בשבט התשע"ז, החליטה הכנסת להעביר לוועדת הכלכלה את הצעת חוק תאגידי מים וביוב, התשע"ז–2016, פ/3636/20, של חבר הכנסת אורן חזן, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. מכיוון שמדובר בסך הכול בחוק דומה ומועתק, למעשה, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להמליץ לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר גם את הצעת החוק הזאת מוועדת הכלכלה לדיון בוועדה המשותפת האמורה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד הצעת ועדת הכנסת – 35 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב, התשע"ז–2017, מוועדת הכלכלה לוועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 35 בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. אם כן, הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת נתקבלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. לוח תיקונים להצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת יגאל גואטה וטלב אבו עראר בנושא: פער גדול ובלתי מוסרי בין סטודנטים במרכז לסטודנטים בפריפריה בתחום ההשכלה הגבוהה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6) (הוספת מגבלה לעניין לימודים), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46), התשע"ז–2017 [מס' כ/676; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 20077; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46), התשע"ז–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת אילן גילאון ועליזה לביא. על-פי החוק הקיים, לאדם שהוא אסיר או עצור יש זכות לבחור לרשות המקומית שבה הוא רשום בפנקס הבוחרים, אבל עד היום אסירים ועצורים לא היו רשאים לממש את זכותם להצביע בבחירות לרשויות המקומיות מכיוון שהם אינם יכולים להגיע לקלפי שבה הם רשומים כבוחרים ברשות המקומית, מצד אחד, ומצד שני ההליכים הנוגעים בקיום הבחירות בבתי-הסוהר ובמקומות המעצר מעולם לא הוסדרו בחקיקה. זאת בניגוד לבחירות הכלליות לכנסת, שלגביהן נקבעו הוראות בחוק הבחירות לכנסת המאפשרות לאסירים ועצורים להצביע בבתי-הסוהר ובמקומות המעצר שבהם הם שוהים ביום הבחירות. הצעת החוק שבפניכם מבקשת לקבוע לראשונה את ההוראות הפרוצדורליות שיאפשרו לאסירים ולעצירים לבחור בבחירות הכלליות לרשויות המקומיות הנערכות מדי חמש שנים. מוצע במסגרת הצעת חוק זו כי אסיר הנתון במשמורת בית-סוהר או עצור המוחזק במקום מעצר ביום הבחירות יהיו רשאים להצביע בקלפי לעצירים שיקבע שר הפנים בבית-הסוהר או במקום המעצר שבו הם נמצאים. כמו כן, מוצע כי בקלפיות לאסירים כאמור יורשו להצביע גם סוהרים ושוטרים הנמצאים ביום הבחירות בבית-הסוהר או במקום המעצר, וכן חברי ועדת הקלפי ומזכיר ועדת הקלפי. התיקון המוצע כולל הוראות לעניין סדרי ההצבעה בקלפיות לאסירים, וספירת הקולות, וגם מסמיך את שר הפנים לקבוע הוראות בכל הקשור לבחירות בקרב אסירים ועצירים, לרבות בעניין שעות ההצבעה בקלפיות לאסירים, אופן מיון מעטפות המצביעים בקלפיות כאמור, העברת המעטפות לוועדת הבחירות, ודרכי מינוים של חברי ועדות הקלפי. אני סבור כי מדובר בהצעת חוק חשובה, המאפשרת לאסירים ולעצורים לממש את זכותם הדמוקרטית הבסיסית להצביע בבחירות ומרחיבה את מעגל ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות. הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, לכן אבקש כי הכנסת תתמוך בה בקריאה שנייה ושלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אני כמובן רוצה להודות לתומר רוזנר ולאור אדלר, המתמחה שלנו בצוות, בלשכה המשפטית של הוועדה; כמובן, ללאה קריכלי ולכל צוות הוועדה, לעוזרים שלי – גם נמרוד, גם יפית, גם דוד – רפואה שלמה, אם אתה שומע אותנו, ולכם, אילן וגם עליזה, שאפו על ההצעה. ההצעה מדהימה, דמוקרטית, טובה, מאוזנת, האמת היא שעד היום הייתי בטוח שהם מצביעים, אבל כהרגלי בקודש כמעט כל דיון שאני עושה בוועדה, בהתחלה אני בטוח שאני טועה, אבל כשאני מתחיל לחפור אני מבין שזה הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי בהתחלה. אז באמת, שאפו לכם, וכל הכבוד. אני מבקש מכולם לבוא ולהצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה לך. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים. חברת הכנסת עליזה לביא ואילן גילאון, אם תרצו לברך אחרי ההצבעה, אני אאפשר לשניכם. אם כן, חברים, להצעה זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–3 – 40 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 40 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 46), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 43 בעד. אני מוסיף לפרוטוקול, כן. 43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. אני מצרף את קולו של חבר הכנסת דוד ביטן לפרוטוקול. לא משנה את ההצבעה. החוק נכנס – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: – – – החוק עבר. אני מוסיף גם את חברת הכנסת רויטל סויד לפרוטוקול. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יברכו המציעים. חברת הכנסת עליזה לביא – הוא ג'נטלמן. הוא נותן לך, אף-על-פי שהוא רשום ראשון, אבל אני מקבל את ההחלטה של אילן גילאון. הוא יברך אחרייך. חברת הכנסת עליזה לביא, רשות הדיבור שלך. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דודי אמסלם, תודה רבה לך על הדרך, על הסבלנות, על הלימוד, על ההעמקה. עברנו מסע ארוך. תודה רבה לך ולצוות המקצועי שמלווה אותך: לתומר, היועץ המשפטי; לדור – כבר עוד מעט, או-טו-טו, עורכת-דין – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – עליזה לביא (יש עתיד): אור. – – ולחברי היקר, חבר הכנסת אילון גילאון: מדהים לעבוד אתך, כיף לעבוד אתך, ואני שמחה מאוד, באמת, על הצעת החוק המאוד-חשובה הזאת, הצעה שהיא לשם שמים – אין לך או לי איזה אלקטורט או משהו שהוא בונוס. נכון שהיא הופכת להיות אקטואלית מיום ליום. לצערנו הרב, עוד אנשים נמצאים ויימצאו מאחורי סורג ובריח, גם במקומות פוליטיים. לרשות המקומית יש השפעה גדולה מאוד על חיי הפרט השוטפים, והזכות להצביע לרשות עיר חשובה לא פחות, כמו הזכות להצביע לכנסת ישראל. לכנסת ישראל – לאסירים יש האפשרות להצביע, ובאנו ומצאנו, אילן ואני, שלבחירות המוניציפליות אין, ואת זה באנו וביקשנו לתקן. כשנותנים לאסיר את היכולת לבוא, להשתתף, לקחת חלק, להשפיע על איך נראים החיים במרחב הציבורי, איך אני רוצה למצוא את עצמי ואת המשפחה שלי, את החברים; זמן להרהר מה לא עשיתי נכון, איך לא עשיתי נכון, ולבוא לראות, לקחת חלק – עד היום לא היה אפשר, המציאות מנעה, והצעת החוק שלנו מתקנת את העוול הרב לאסירים, שלא יכלו לבוא ולקחת חלק ולממש את הזכות הדמוקרטית שלהם. להזכירנו, הצבעה היא זכות בדמוקרטיה; וכן, היא כלי שיוצר אחריות ודרך, מחדש אולי, להיות שוב בקהילה ושייך לקהילה ולהביא אותה למקום טוב יותר. אז אין סיבה שבבחירות כלליות כן אפשר ובבחירות מוניציפליות, לעיריות, אי-אפשר. אסיר שמשלם את חובו לחברה בעצם זה שהוא יושב בבית-הסוהר – אסור לחברה דמוקרטית ראויה לשלול את היכולת הזו. ובאמת באנו, חבר הכנסת אילן גילאון, חברי היקר, ואני, ותיקנו זאת, ואני מברכת, ותודה רבה. תודה רבה לדודי, ותודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אילן גילאון. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, תודה רבה. זה בעיקר תודות וברכות. אתם רואים? כשאתם מצביעים בעד חוקים שלנו אני לא חופר הרבה, אז אהיה קצר. אני לא חותם על כך שלא יהיו לנו מצביעים בבתי-הכלא, ואתה רואה, בצוק העתים, אי-אפשר לדעת. החוק הקטן הזה הוא עוד כיוון באיתות שלכל אדם יש תקנה ולכל אדם יש מקום, וכל אדם חייב להיות וצריך להיות מעורב בתוך התהליך הזה. ובעוד העולם, בגלל מהפכת התקשורת, הופך לכפר גלובלי קטן, יש – – – היו"ר יצחק וקנין: אתה מכיר את הפתגם שאין לך אדם שאין לו מקום ואין לך אדם שאין לו שעה? אילן גילאון (מרצ): אין אדם שאין לו מקום ואין אדם שאין לו שעה ואין אדם שאין לו תקנה, ובכל מקום שאנשים חיים אפשר את הכול לתקן, ולכן התקווה הקטנה שלנו. אני בעיקר רוצה להודות כמובן לחברתי עליזה לביא, שכל מה שהיא אמרה אני חותם עליו, וגם לי הייתה מידה מרובה מאוד של הנאה בחקיקת החוק הזה, ולעוד כמה אנשים, כמו דודי אמסלם שעזר – יושב-ראש ועדת הפנים; וגם לשר הפנים עצמו, אריה דרעי, שבהחלט שיתף פעולה; ולשחר סומך, אדוני – זו המתמחה ששמה לב ללקונה הזאת שרבים מאתנו בכלל לא שמו לב אליה קודם לכן; ולעוזרים שלי: גידי ספיר וקסם רוזנבלט ודרור מזרחי ונמרוד ברנע. מי ייתן ויהיו לנו שם הרבה מאוד קולות. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אילן גילאון (מרצ): סתם. לזה לא התכוונתי. סתם אמרתי. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017 [מס' מ/1105; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 19767; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017. החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות הקים את מערך השיטור העירוני, שבמסגרתו פועלים פקחים של הרשויות המקומיות בסיוע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות. זה, דרך אגב, עיקר תפקידם בהיבט המשותף. לשם ביצוע תפקידם, מוענקים לפקחי השיטור העירוני סמכויות המאפשרות להם, במקרה של מעשה אלימות, לדרוש מאדם להזדהות ואף לחפש עליו נשק ולעכבו עד לבואו של שוטר, תוך שימוש בכוח סביר. החוק נחקק בשנת 2011 בהוראת שעה, לתקופת ניסיון של שנתיים. בשנת 2013 הוארך בשנתיים נוספות, ובשנת 2015 הוארך פעם נוספת עד ליום ב' באדר התשע"ז, 28 בפברואר 2017. מערך השיטור העירוני החל כפיילוט ב-12 רשויות מקומיות. לאורך השנים הורחבה תחולתו באמצעות מנגנון הקבוע בחוק, המאפשר לשר לביטחון הפנים, בהסכמת שר הפנים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה, להפעיל את המערך ברשויות נוספות. החוק חל כיום ב-73 רשויות מקומיות, אם כי בפועל הוא מיושם רק ב-45 מהן. ב-20 רשויות נוספות מצוי מערך השיטור העירוני בהליך הקמה שטרם הסתיים, ואילו בשמונה הרשויות הנותרות החליטו שלא להצטרף למערך, חלקן בשל קשיים בהקצאת המשאבים למערך וחלקן בשל היעדר עניין. דרך אגב, מדובר על מצ'ינג. הוא לא לינארי, זה דבר דיפרנציאלי. יש ערים – בעצם ככל שהמצב הכלכלי שלהן יותר גרוע אז ההשתתפות שלהן היא קטנה יותר, וערים שסך הכול הן איתנות, אז הן משתתפות בשיעור גבוה יותר. בהצעת החוק המקורית שהונחה על שולחן ועדת הפנים והגנת הסביבה התבקשה הוועדה לבצע בחוק כמה תיקונים: ראשית, הוצע להפוך את הוראת השעה שמכוחה פועל מערך השיטור העירוני להוראת קבע; שנית, הוצע לבטל את הדרישה לקבל את אישור ועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הוספה וגריעה של רשויות שבהן פועל המערך; ושלישית, הוצע לבטל את חובת הדיווח העתית של השר לביטחון הפנים לוועדת הפנים והגנת הסביבה על יישום החוק. בקיצור, רצו לבטל את הכול, יצחק. הוועדה השתכנעה כי בנקודת הזמן הנוכחית המערך פועל כבר זמן מספיק מכדי להתייחס אליו כפיילוט. עם זאת, הוועדה רואה בעיה בכך שרשויות מקומיות מסוימות גובות אגרת שמירה כדי לממן את חלקן במערך. משמעות הדבר היא כי התושבים באותן רשויות נדרשים לשלם מס נוסף כדי לממן פעילות שנועדה להבטיח את ביטחונם האישי. מה שקרה בפועל, שהרשויות בעצם נאלצו בזמנן לטפל בנושא של הביטחון בתוך היישובים, ולכן ראשי הערים כמעט גייסו משטרה, וזה באמצעות אגרת שמירה שהם הטילו על התושבים. היום תושב רגיל משלם גם ארנונה, גם מס הכנסה, גם ביטוח לאומי; כשהוא רוצה גם ביטחון, אומרים לו: נא לשלם אגרת שמירה. איך אמרתי? אגרת השמירה – האגרה הבאה שאמורה להיות, חבר הכנסת זוהיר בהלול, האגרה הבאה צריכה להיות עוד מעט אגרה להליכה על-גבי המדרכה. זה אומר, כל מה שאנחנו מדברים – האזרחים משלמים, עד עכשיו הכול בסדר; כשאתה צריך שירות כלשהו אתה גם משלם עוד אגרה. עוד מעט נתקשר למשטרה ונצטרך גם לשלם אגרה לפני שהשוטר מגיע. כמובן זה אבסורד, אני לא מקבל את זה. אני מבין את ראשי הרשויות, מפני שראשי הרשויות בסופו של דבר צריכים לתת פתרון לתושבים שלהם, ולכן יש אילוץ כזה. הם נאלצו בעצם לגבות את אגרת השמירה ולייצר את המנגנון הזה, מפני שבסך הכול המנגנון של המשטרה במדינת ישראל לא עובד בהיבט של הביטחון האישי. משטרת ישראל, דרך אגב, כמדומני, התקציב שלה כמעט 14 מיליארד שקל, וכשאתה רוצה ביטחון ברחובות – ביטחון פשוט, בעיקר על אלימות, אונס, ודברים מהסוג הזה – הרשויות בעצם צריכות לגייס את הניידות ואת הפקחים על מנת בעצם לתת את הביטחון. אני חושב שזה אבסורד, לא מתקבל על הדעת שזה יקרה. היות שלי לא היה פתרון מבחינת הרשויות, לא ידעתי איך לייצר להן עוד את הפתרון, לכן הסכמנו להאריך את זה בהוראת שעה, כמדומני לעוד שנתיים או שלוש שנים – השר ביקש שלוש שנים, אבל לי אין ספק שזה חייב להיפתר באמצעות זה שיתקצבו את משטרת ישראל; א. שיבדקו, לאן הולך התקציב הנוכחי היום, לעשות זום, פשוט, לאן הולך התקציב היום. 14 מיליארד שקל. לא יכול להיות שמשטרת ישראל מתוקצבת ב-14 מיליארד שקל ואין ביטחון לתושבים ברחובות. זה לא הגיוני. זה לא הגיוני שהרשויות בעצם מקימות להן כמעט משטרה של עצמן. ולכן, בעצם, במסגרת השלוש שנים אני לא הסכמתי להפוך את זה להוראה קבועה, אלא כרגע זה עדיין בהוראה זמנית, בתקווה שזה יתבטל. לא בתקווה שהפיילוט יצליח ובעצם נפרמל את זה, אלא הרעיון הוא לבטל את המס הזה, זה לא הגיוני. אגרות השמירה מוסדרות אומנם בחוק – דרך אגב, זה מוסדר בחוק אחר, אף הוא קבוע בהוראת שעה עד סוף דצמבר 2017 – אך הוועדה סברה כי נוכח גביית אגרת השמירה לשם מימון השיטור העירוני הדברים קשורים זה בזה. לי אין בעיה בשיטור המשולב, אבל היות שהבנתי שאת השיטור המשולב תממן העירייה באמצעות אגרת השמירה, לכן בעצם קשרתי את האירועים ובעצם החלטנו את מה שהחלטנו בוועדה, על מנת שבעצם – מבחינתי, כפי שאמרתי קודם, האגרה הזאת צריכה להתבטל מן העולם. אם למדינת ישראל יש בעיה תקציבית, שתעלה את מס ההכנסה, שתעלה את המרכיבים המיסויים הרגילים, ולא יכול להיות שכל רבע שעה ממציאים לנו עוד איזו אגרה; בגלל שאין לנו עוד מעט כסף לזה ולזה ולזה – נעשה אגרה. עכשיו סיימתי, דרך אגב, דיון עם קק"ל והאוצר לגבי קווי החיץ – למה הם לא מתקצבים את קווי החיץ אף שאלו כספים של קק"ל. אני מקווה שהרשויות, גם פה, לא ייאלצו לגבות אגרה בשביל זה כדי לטפל גם בזה. לכן, אני בעצם מבקש – אנחנו בעצם הארכנו את הוראת השעה לשלוש שנים עד יום ג' בטבת התש"פ, 31 בדצמבר 2019. אני מקווה שעד אז יימצא הפתרון הראוי לסוגיית המימון. לפי שעה, החוק המוצג לפניכם וההסדר יוארך כמות שהוא ללא שינוי. זאת אומרת, אנחנו בעצם מאריכים את זה לשלוש שנים בדיוק במצב הנוכחי, וכפי שאמרתי, אני מקווה שבמסגרת שלוש השנים הקרובות יימצא פתרון קבע לכל הנושא של הביטחון ברחובותינו. דרך אגב, מדובר על ביטחון בסיסי. אזרח רגיל קם בבוקר, לפי תפיסתי והבנתי, לא מתעניין לא בחיל האוויר, לא באסדות הגז ולא בדברים כאלה. הוא מתעניין שהבן שלו יבוא הביתה ולא יתקפו אותו, והבת שלו – דברים בסיסיים – שלא יפרצו לו את הבית. לא מבקשים הרבה. אזרחים רגילים לא מבקשים כמעט כלום, רק דבר בסיסי, וגם את זה אנחנו לא מספקים להם היום. ולכן בעצם אני מבקש שאנחנו נצביע עבור ההצעה הזאת. זאת תהיה ארכה לשלוש שנים, ואחרי שלוש שנים, כפי שאמרתי, בזמן הזה אני מקווה שכל הסיפור הזה כבר ירד מהמדף. תודה רבה לכולם. היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים. אין הסתייגויות לחוק, אבל יש בקשות רשות דיבור. אני אקריא את השמות, חבר שלא יהיה לא יקבל את רשות הדיבור. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; זהבה גלאון – איננה; אילן גילאון – מעוניין לדבר? לא; עיסאווי פריג' – איננו; מיכל רוזין – מעוניינת לדבר? לא; ציפי – – – עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת פריג' – – – היו"ר יצחק וקנין: עיסאווי, לא, לא, לא, מחילה, אני לא ראיתי, אתה לא היית במקומך, אם הייתי רואה אותך הייתי אומר. חמש דקות. ואחריך – ציפי לבני; ואם היא לא תהיה – שלי יחימוביץ; ואם היא לא תהיה – סתיו שפיר; ואם היא לא תהיה – איציק שמולי. יואל חסון (המחנה הציוני): ואם הוא לא יהיה? איתן ברושי (המחנה הציוני): אין דבר כזה. היו"ר יצחק וקנין: אם הוא יבקש לדבר, הוא יעלה. הוא הבא בתור. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, תגיד לי, אדוני, מה עלי לעשות כדי שלא להיות נוכח-נפקד? ישבתי במקומי. לענייננו, לעניין הצעת החוק. אני, שוב, חברים, רוצה לחזור אתכם – אתם מזכירים משטרה ופיקוח עירוני, ואני רוצה לשתף אתכם במה שאנחנו בחברה הערבית עוברים בשבועות האחרונים, במיוחד אצלנו, ביישובִי כפר-קאסם, לגבי הרציחות והזוועות והפשע שקיים ללא מענה. אדוני היושב-ראש, בשבועיים האחרונים נרצחו שלושה בני משפחה בשני אירועים, באירועי ירי, בכפר-קאסם. האירוע האחרון היה בלב היישוב בשעות הערב המוקדמות. אני שואל אותך – מאז האירוע ועד ההודעה למשטרה לקח למשטרה 25 דקות להגיע. דהיינו, הרוצח הספיק לעזוב את היישוב, הספיק להגיע לתל-אביב, והספיק לעשות המון המון דברים. בעבר היו טענות: אנחנו רוצים שיתוף פעולה, רוצים תחנות ביישובים הערביים. נתנו יד, ואכן קמו הרבה תחנות משטרה ביישובים הערביים. תחנת המשטרה בכפר-קאסם רחוקה מהאירוע שהיה כ-300 מטר, כלומר אמור לקחת כמה דקות למשטרה להגיע לזירת הרצח; לקח לה 25 דקות. היישוב הערבי עובר תקופה של חוסר ביטחון אישי מוחלט, שמקבל ביטוי בכך שבערבים אנשים כמעט ולא יוצאים, אלא רק לדברים החשובים. למה? אולי אני הבא בתור, אולי כדור תועה יפגע בי – יש מצב בלתי נסבל. מדינת ישראל היא המדינה שמוציאה הכי הרבה מתוך תקציב המדינה על ביטחון המדינה, אם ביטחון פנים או ביטחון חוץ. כל כך הרבה כסף יוצא על ביטחון, ואנחנו לא מרגישים ביטחון. איך הנוסחה הזו צריכה לעבוד יחד? אני שואל אתכם, אני שואל אתכם, האם כדי שאני אקבל הגנה וביטחון עצמי ולישון בשקט בבית שלי אני חייב להתגורר מחוץ ליישוב ערבי? הממשלה, לפני כשלוש-ארבע שנים לקחה – לפני חמש שנים – לקחה על עצמה להוריד את שיעורי הפשיעה ברחוב, במדינה. ואכן, שיעורי הפשיעה ירדו במגזר היהודי, אבל במגזר הערבי עלו. אז מה היה? ייצוא של פשיעה מתל-אביב לכפר-קאסם ולטייבה? אז מה עשיתי? יש לי חצר אחורית שאני זורק אליה את כל מה שלא מתאים לי? חברים, אנחנו לא יכולים לקחת את החוק לידיים. ניסינו הכול, ואנחנו ממשיכים לנסות. אני קורא לכל חברי הכנסת שמבקרים הרבה ביישובים הערביים ויש להם גם חברים ועניין: בואו נתלכד, כי הפשיעה בכפר-קאסם ובטייבה ובאום-אלפחם תגיע גם לכל המקומות האחרים בארץ. אלו גרורות. אלו גרורות. אתם לא יכולים לשבת כמו בת-יענה ולהגיד: אנחנו לא יודעים, לא רואים. חברים, אנחנו מושיטים יד, מבקשים עזרה. מצב הפשיעה בחברה הערבית צועק לשמים. צועק לשמים. וכל עוד אין אלמנט ההרתעה, הרצח הבא מוזמן. ואלמנט ההרתעה יבוא אך ורק ממשטרת ישראל. הוא לא יבוא מוועדה עממית, הוא לא יבוא מאזרח נכבד ביישוב, והוא לא יבוא מראש היישוב. אז – חברים, אני אמשיך לדבר על זה, כי זה דבר שצריך להיות בסדר העדיפויות שלנו. בלי ביטחון אישי אני לא יכול לתרום ולא יכול לנהל חיים נורמליים. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת ציפי לבני – אינה נוכחת; שלי יחימוביץ – אינה נוכחת; סתיו שפיר – אינה נוכחת. איציק שמולי, מעוניין? חמש דקות לרשותך, ואחריך – עמר בר-לב. אם לא יהיה – איתן כבל. חמש דקות. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, החוק הזה עוסק בפיקוח ואכיפה, ואי-אפשר להתעלם, לנוכח הכותרות באמצעי התקשורת בימים האחרונים, מהיעדר האכיפה והיעדר הפיקוח במקומות מסוימים. אני מדבר כמובן על בתי-האבות. בשורה מזעזעת של תחקירים, שהתחילו ב"ידיעות אחרונות" ואחרי זה בערוץ 10, בגלי צה"ל, היום ברשת ב', וכמובן התחקיר המטלטל מסוף השבוע, של יוסי מזרחי, שמראה עד לאן הידרדרה החברה הישראלית ביחס שלה כלפי קשישים חסרי ישע. ואני אומר לכם, אני בטוח שכל אחד ואחת כאן ישבו מול הטלוויזיה והזדעזעו, וכעסו, ואפילו קיללו, ושאלו את עצמם: איך יכול מישהו שנחשב בן-אנוש לנהוג בצורה הזאת? אבל מעבר לזה, יש אחריות על הבית הזה, והאחריות היא כפולה: קודם כול להבין שלא מדובר באירוע נקודתי; מדובר בתופעה, מדובר בתרבות של התעללות בתוך בתי-האבות. כי אנחנו לא מדברים רק על בית-אבות אחד שהוא נידח, ואנחנו לא מדברים על עובד אחד שסרח. אנחנו מדברים על בתי-אבות שהתגלתה בהם הזנחה פושעת, הפקרות והתעללות – בבת-ים ובפתח-תקווה, בחיפה, בתל-אביב, בקריות, בירושלים, איפה לא, ובסופו של דבר צריך לזכור שבדיוק במקומות האלה אנחנו נמדדים. כמו שאמר כבוד השופט חשין, חסרי הישע לא יודעים לזהות רוע וגם לא יודעים להתגונן מפניו. ואם אנחנו הגענו למצב שבו דרך קבע בבתי-האבות הסיעודיים שלנו הזנחה זה עניין רגיל – זה שאתה מעיר קשישים ב-2:00 בלילה כדי לחסוך בעלויות כוח-האדם זה כאילו כבר עניין שבקבע, זה לא נחשב התעללות. זה שחוסכים בחיתולים וחוסכים במקלחות זה בסדר. הזנחה והפקרות נמצאות כמעט בכל בתי-האבות. ונכון, מה שמטלטל במיוחד זה התוספת המזעזעת במיוחד של התעללות ופגיעה בחסרי ישע: אגרופים, ובעיטות, והשפלות, ומרפקים ומה לא. וצריך להבין: כמו שהאירוע הזה הוא לא אירוע נקודתי, כך גם הטיפול לא יכול להיות נקודתי. צריך להבין שכרגע מה שצריך לעשות זה בראש ובראשונה לשקם את כל מערך הפיקוח הגריאטרי במשרד הבריאות. משרד הבריאות ומערך הפיקוח שלו בכל הסיפור הזה הוא חלק מרכזי מהבעיה, הוא לא חלק מהפתרון. אנחנו ישבנו בוועדת הכספים השבוע ונאמר לנו, לעיניו ולאוזניו המשתוממות של כבוד השר ליצמן, איך לא הולכים לבצע יותר מביקורת אחת, טלי, פעם אחת בשנה, במקרה הטוב; איך באופן רקוב ומושחת, כמו שעלה בתחקיר של יוסי מזרחי, בחלק מהפעמים אתה בכלל מרים טלפון להודיע למנהל בית-האבות שאתה מגיע בעוד כמה שעות כדי לבדוק איך נראה המקום, ואז לוקחים מקום שהוא הגיהינום עלי אדמות, ובכמה שעות הופכים אותו לבית-מלון כביכול חמישה כוכבים, ובית-האבות הזה מקבל ציון 96. הציון הזה עולה לאתר משרד הבריאות, הציבור מסתכל באתר משרד הבריאות, אומר לעצמו: אני מוכן לשלם 20,000 שקל, העיקר שאבא שלי או אימא שלי יהיו במקום נורמלי. נכנס לאתר משרד הבריאות, רואה שאותו מקום שמתעללים ופוגעים בקשישים מקבל ציון 96. אז התיקון הגדול צריך להיות גם בתוך משרד הבריאות. מערך הפיקוח של משרד הבריאות הוא במקרה הטוב נרפה, ובמקרה הרע אני לא רוצה להגיד פה מעל הבמה הזאת מה. אבל שיבדקו מי קיבל מה על כל הטלפונים האלה של האזהרות מראש. ובסוף בסוף, החטא הקדמון הוא שתחום הסיעוד במדינת ישראל מנוהל באזור הפרטי ולא באזור הממלכתי. כי בסוף זה מגיע למקומות האלה שמנהל בית-האבות אומר לעצמו: טוב, לא נחליף לקשיש כל פעם, לא נקלח אותו כל יום, כי כל הערך של טיפול בקשישים מוכפף לעקרון הרווח של בתי-האבות. זה לא יכול לעבוד, ולכן התיקון הגדול, אדוני היושב-ראש – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – חייב להיות קידום החוק של ביטוח סיעודי ממלכתי, ובצדו הכנסה של מצלמות לבתי-האבות, הטלת אחריות גם על המנהלים, ורפורמה כוללת במערך הפיקוח של משרד הבריאות. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל, נוכח? איפה הוא? אה. תוריד את – – – קריאה: סמוטריץ, זה לא יפה לצחוק על איתן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לי מותר. איתן כבל (המחנה הציוני): זה לא בסדר שהיושב-ראש לא יכול להרים את הכיסא שלו. הוא לא רואה. הוא רואה רק את המחשב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: הוא העיר לי שלא יפה לצחוק, אמרתי שלי מותר לצחוק על נמוכים. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי הרשמת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. איתן כבל (המחנה הציוני): – – חברותי וחברי חברי הכנסת, האמת, בתוך הסיעה שלנו הייתה התלבטות מאוד גדולה בשאלה הזאת. זאת שאלה שאיננה פשוטה כלל וכלל. כיוון שמצד אחד יש משטרת ישראל, שאמורה לתת את המענה על כל העניינים האלה. אבל יחד עם זאת, חבר הכנסת זוהיר בהלול, שאתה היית מהמתנגדים להצעה, תשמע, לצערי זה לא המצב. אי-אפשר כל הזמן – אני אומר את זה בכאב מאוד גדול: הלוואי שמשטרת ישראל הייתה יודעת לתת מענה על שאלות היום-יום של החיים האזרחיים שלנו, ואתה יודע שזה לא המצב. עכשיו, אני לא עליתי כאן כדי להטיל דופי בעבודת המשטרה, כיוון שהמשטרה בישראל, חבר הכנסת אילן גילאון, היא לא משטרה קלאסית, כיוון שחלק לא קטן מפעילותה היא פעילות שאיננה עוסקת – כי כך פקדו עליה לעשות – איננה עוסקת בפעילות של שמירה על האזרח או בפעילות למען האזרח. היא עוסקת המון בענייני ביטחון, חלק ניכר ממשאביה מוקצה לענייני ביטחון, וכך אנחנו מוצאים את עצמנו שבנקודות המרכזיות שלשמן קיימת משטרה – השמירה על חיי האזרח לאורך ורצף כל העניינים, מגנבה ועד פריצה ועד מה שאתם לא רוצים – את זה אנחנו לא מקבלים כמעט. ואז, מה קורה בעצם? אנחנו מוצאים שקמות להן משטרות פרטיות. מי שצפה, כמדומני, אם אינני טועה, בערוץ 2 השבת – כמובן זה היה ביום חול, רק היה כתוב למעלה "צולם בשבת", ואני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, יש מקומות בארץ – הייתה, נדמה לי, כתבה על גל פריצות בצפון תל-אביב, כמדומני, אם אינני טועה. אם ראית את זה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): גם ברדיו. איתן כבל (המחנה הציוני): כן, כן. שם המשטרה לא נתנה את המענה מכל מיני סיבות: אין לה כוח אדם, היא לא יכולה, זה קטן עליה להתחיל לרדוף אחרי כל גנב וגנב שפורץ וגונב כל מיני עניינים. אז שכרו חברה. להם יש הכסף לשכור את החברה. אבל שם הם יכולים; בחלק ניכר מהמקומות אין. ואלה הדברים שמתווספים לאותם מהלכים של הדרה בחברה הישראלית יותר ויותר וכמעט בכל מקום קבוצות של אנשים שיכולים. ואינני מלין, זאת אומרת אני לא בא ממקום שאני בא ומלין עליהם. הם עושים את זה כדי להגן על עצמם. המשטרה לא יודעת לתת את המענה. היא באמת לא יודעת, היא לא מסוגלת. אין לה כוח-האדם המספיק, אין לה כוח-אדם מיומן. אנחנו רואים את זה, למשל, בענייני תחבורה – המאבק בקטל בדרכים. אין לה התקציב המספיק, המדינה לא נותנת לה את התקציבים המספיקים, ואין לה כוח-אדם. זה לא רק שאין ניידות – אין גם כוח-אדם. אז מצד אחד אנחנו תובעים מהמשטרה לעשות את המיטב, ומצד שני אנחנו לא מספקים לה את הכלים לעשות. אז לפחות אני אומר את זה, עם כל הקושי – ויש לי קושי אידיאולוגי שכל עירייה מקימה לה משטרה – אבל הסיבות הן שמה תעשה עיריית תל-אביב, או מה יעשו תושבי עיריית תל-אביב או ראשון-לציון או כל מיני מקומות אחרים שרוצים לשמור ולהגן על התושבים שלהם? האם הם רק יאפשרו לקבוצות שיש להן כסף להגן על עצמן, ואלה שאין להם לא יוכלו להגן על עצמם? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): במידה מסוימת כן. מדובר בהפרטה. עכשיו, מה עושים? במקום לשים את הדברים על השולחן, ואז גם לבנות את זה בצורה נכונה, לא טלאי על טלאי, אז לא נעים להגיד שמפריטים בדיוק את עבודת המשטרה. אז תופרים איזה סיפור כזה שזה משהו כזה לא ברור, ואז יש כל מיני עניינים ששומר של חברת כוח-אדם כזאת או אחרת נאלץ לבצע פעולות שאינן בסמכותו. זאת אומרת יש פה דילמות מאוד לא פשוטות, למרות שתמכתי – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני אומרת שבסופו של דבר – – – סמכותו – – – מחסום – – – איתן כבל (המחנה הציוני): נכון. יש אלף ואחת פעולות שיש כאן שאלות מאוד גדולות, והמדינה צריכה לתת על זה את הדעת. אז אני יודע שיש חקיקה ומכינים, אבל לא לחינם לא מביאים את זה, כי יש כאן שאלות מאוד גדולות. לכן, כפי שאמרתי, זה לא שאנחנו – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת כבל. איתן כבל (המחנה הציוני): אני מסיים. זה לא שאנחנו מצביעים עבור העניין הזה בצהלה ובשמחה, אבל בנסיבות הקיימות זאת ממש הצבעה בחוסר ברירה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אולי בעמדתי שתובא להלן יש הוכחה יותר מאשר ניצחת לעובדה שהמחנה שאליו אני משתייך הוא מחנה פלורליסטי. אז להלן הקונטרה שלי לנימוקיו של מורי ורבי איתן כבל. א. התלבטנו קשות במפלגה, בסיעה. אבל אני החלטתי להתנגד להצעת החוק הזאת בשל העובדה שמשטרת ישראל מפריטה את עצמה לדעת. במקום להמשיך ולהתמודד כיאות עם המטלות שמוטלות עליה היא משחררת את עצמה ומאפשרת לאנשים שאני מכבד אותם, אבל הם אינם מוסמכים לטפל בעבודתה של המשטרה. אם במשטרת ישראל יש מדיניות של איפה ואיפה, מה יאמרו אלה שיבואו כדי לשרת את דברו של ראש העיר? ראש עיר לא אמור להיות שריף במדינה דמוקרטית, ולכן לאפשר לשליחיו לעצור אנשים, לפשפש בקרביים שלהם, לחפש אחריהם, לרדוף אותם לעתים. זה נשמע לי מופרך. ההפרטה של המשטרה היא הפרטה שהופכת את המדינה לקניינם של אישים כגון ראשי ערים. ההסתייגות השנייה שלי היא הסתייגות שמקורה בעובדה שיכולים להיות מעצרים בשל העובדה שאותו פקח פוגש באופן רנדומלי איש כהה עור. מחאת האתיופים עדיין מרצדת אל מול עינינו. הערבים, שאני משתייך אליהם, שהם בני עמי, הופכים להיות אוטומטית לאנשים חשודים בעיני אותם פקחים, שעדיין לא קיבלו את ההסמכה האמיתית. אגב, תמוה מאוד בעיני שאומרים שלמשטרה אין יכולת לבזר את עצמה בכל המטלות המונחות על כתפיה. איך המשטרה, למשל, יכולה לפשוט על יותר מ-500 בתים בימים האחרונים בראס חמיס במזרח ירושלים? הם פושטים עם שחר – וזה לא שמו של הסרט המיתולוגי. הם פושטים עם שחר, בין 1:00 ל-4:00 לפנות בוקר, ובודקים משפחות שלמות במזרח ירושלים בשכונה הקרויה ראס חמיס. מנין המשטרה מגייסת את עצמה? מהיכן היא דולה את היכולת לגיוס כל כך אוטומטי לפשיטות על 500 משפחות? והפשיטות האלה מותירות ילדים עם חרדות בלתי נתפסות. פתאום למשטרה יש יכולת? אבל להסתובב בערים ולקיים את החוק כהווייתו? זה בלתי נתפס. אני בעצם הקול של אותם אנשים שיזדעקו בעתיד. אני מדבר לא על העבר אלא על העתיד, מכיוון שיש ביכולתי לסרטט תרחישים עתידניים. אותם אנשים, ברגע שיראו אתיופי, ברגע שייתקלו בערבי, ברגע שיבחינו בפליט – אלה יהיו באופן אוטומטי חשודים בעיניהם, והם ינגסו בצנעת הפרט שלהם, יפגעו בחירותם ובכבודם, וכך תהפוך מדינת ישראל למדינת משטרה; והרי יכול להיות שהיא כבר מדינת משטרה. אז אנא, הסירו מעליכם את אות הקין העתידני הזה, כי בלאו הכי אתם לא יכולים להתנקות ממעשיכם בעובדה שהמשטרה בדרך כלל מסמנת אנשים על-פי מוצא, צבע, מין ודת. נוסף לכך, אם שופטים, על-פי מחקרים, שופטים חשודים או אשמים – לעתים אולי נדירות – על-פי מוצאם, צבעם, דתם והאתניות שלהם, אז מה יאמרו אזובי הקיר כאשר ייתקלו באנשים כאלה ויהפכו אותם לחשודים במדינה שאמורה להיות דמוקרטית? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת בהלול. חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. חמש דקות, גברתי, בבקשה. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הסיעה שלי תצביע בעד החוק הזה – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): למה? מיכל בירן (המחנה הציוני): עשינו על זה דיון דמוקרטי, והצד שלי הפסיד. אני מקבלת את ההכרעה, אבל כן חשוב לי לבוא ולהציג גם את עמדתי בעניין. חבר הכנסת אמסלם פירט מאוד על מה שמפריע לו, שזה הצד המימוני – שהמדינה צריכה למצוא כסף לממן את זה כדי לא לגרום לרשויות להטיל עוד ועוד מסים וכל פעם בסלמי להטיל עוד ועוד עלויות על התושבים. מה שמפריע לי במידה רבה נגזר מאותן עלויות. העלויות משקפות משמעות הרבה יותר רחבה. מה שעומד כאן לפנינו זה בעצם הפרטה. המדינה מפריטה את הכוח של המשטרה, את הסמכות של המשטרה לעשות כל מיני דברים, למשל לעצור אדם, לעשות חיפוש על גופו, אם יש חשד לזה שהוא נושא נשק. עכשיו, כשאנחנו חושבים מי עושה את זה, כשיש לנו שוטרים ויש לא מעט טענות על המשטרה – תחשבו כמה הכשרה הם עוברים, כמה שנים, והכשרה ומקרים, ותגובות, ואתוס של עובדי מדינה. לצד המימוני, שדודי אמסלם התייחס אליו רק לעניין המס שמושת על האזרחים, יש עוד היבטים: מי האנשים האלה שהם המפקחים העירוניים? בסופו של דבר, אני בטוחה שרובם המוחץ הם עובדי קבלן – הם עובדי קבלן שכמעט לא מוכשרים לדבר הזה, ובכל זאת המדינה נותנת להם מהסמכויות הכמעט-קדושות שהיא נתנה לעצמה: הכוח להפעיל אלימות כלפי אדם אחר, כלפי אזרח, רק למטרות של טובת הכלל. ואני לא בטוחה שכשהאצבע קלה על ההדק ומדובר באנשים שבכלל לא הוכשרו לעניין – כל הדברים שאמרו פה חברי, גם על היכולת להפעיל פרופילים שחלקם גזעניים על כל מי שנראה קצת שונה, קצת לא מהשכונה שלו, כי צבע העור שלו אחר, כי הוא נראה ממעמד סוציו-אקונומי אחר – לפעמים יכול להיות שזה יציל חיים, אני בעד שהמדינה תגן על הביטחון, אבל שהמדינה תיקח על זה אחריות; שהמדינה תכשיר את האנשים, שהמדינה תוודא שלא ייגרם נזק בלתי מידתי לאזרחים. וכל הדברים האלה נגזרים מהאקט המימוני. לזה תוסיפו את הדבר הנוסף, שיש פה פער מאוד גדול בין רשויות שיכולות להרשות לעצמן, שהתושבים שלהן יכולים להרשות לעצמם את זה, שהן מטילות עוד ועוד מסים, כמו אגרות שמירה ואבטחה, ויש רשויות שלא יוכלו לעשות את זה, כי התושבים שלהן לא עומדים גם במסים הכי בסיסיים של הארנונה והדברים האלמנטריים; והדבר הזה גם רק יגדיל את הפערים בביטחון האישי של אזרחי ישראל. אני חושבת שהחוק הזה מלכתחילה היה טעות. ההארכה שלו היא כבר לא החוק עצמו. צר לי שהחלטנו כן לתמוך. אני לא אצביע בהצבעה הזאת. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. חמש דקות, בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברור לנו לגמרי שהסכסוך הישראלי–פלסטיני אינו נמצא גבוה בסדר-היום של העולם. במהלך שנים רבות התלוננו ממשלות ישראל לדורותיהן על כך שבאופן אובססיבי עוסקים בנו, באופן אובססיבי אנחנו נמצאים בזכוכית המגדלת של העולם, באופן אובססיבי עוסקים בנו ולא נותנים לנו בעצם בשקט-בשקט להגיע אל הפתרון המיוחל. נכחתי בוועידת מינכן, חזרתי ממנה רק היום, ובמהלך שלושה ימים עסקו – עד מאוד – בכל מה שנוגע לנו, לסכסוך הישראלי–פלסטיני, ושר הביטחון שלנו, אביגדור ליברמן, שנאם במליאת הוועידה הזאת, לא הקדיש לנושא הסכסוך אפילו דקה אחת. הוא התייחס יותר מאוחר לשאלות, אבל גם הזכיר שמבחינתו זה סכסוך פריפריאלי, זה סכסוך שנדחק מסדר-היום הציבורי, ובהתייחסות שלו הוא גם הזכיר בחצי משפט את הנושא של שתי מדינות לשני עמים. מובן שהזכיר גם באופן שאי-אפשר לטעות בו, באופן גזעני, שחייבים גם לטפל באוכלוסייה של ערביי ישראל, חייבים להעביר את האוכלוסיות. לא אזכיר את הדברים שהוא אמר, כי אני בטוחה שכולם שמעו אותם וקראו אותם. אבל מה שחשוב בעצם ומה שאני באה לומר, שלא צריך להיות כל כך אכפת לנו שבעולם לא עוסקים יותר בסכסוך הערבי–ישראלי. נהפוך הוא, נהפוך הוא – עכשיו אנחנו מבינים שהפתרון של הסכסוך ארוך הטווח הזה הוא רק בידיים שלנו. יכול להיות שבאמת כרגע סוריה יותר חשובה לדונלד טראמפ, או ייתכן שלאירופה יותר חשובים היחסים הטרנס-אטלנטיים עם נאט"ו או ברית נאט"ו עם ארצות-הברית, השתתפות בהוצאות הכספיות וכו' וכו'. יש בעיות רבות בעולם, והעולם ממשיך לחיות את החיים שלו, בלי לעסוק בנו יותר מדי. מה שאנחנו מסיקים מכל זה שהאחריות נמצאת אך ורק בידיים שלנו. אל לנו לחכות לא לדונלד טראמפ ולא לנשיא אחר ולא ליוזמות כאלה ואחרות שיבואו. היוזמות צריכות לבוא מבפנים, היוזמות צריכות לבוא מכאן, מהמקום הזה. אנחנו חיים במזרח התיכון, לא דונלד טראמפ הוא זה שחי במזרח התיכון. השכנים שלנו הם הפלסטינים, הם עמים ערביים שחיים לידינו, אתם אנחנו צריכים לדבר, אתם אנחנו להגיע לעמק השווה, אתם אנחנו צריכים להגיע לאיזו נוסחה שתאפשר לנו לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית, על מדינת ישראל כפי שאנחנו חולמים עליה, כפי שאנחנו רוצים לראות אותה. אם אנחנו נדחק את העיסוק בפתרון הסכסוך ליותר מאוחר, לעתיד הבלתי-ידוע, בסופו של דבר נראה שפספסנו את ההזדמנויות האלה. רק אתמול התבשרנו על דבר שחלקנו ידענו, חלקנו שיערנו שכך הדברים היו – שהיו עוד הזדמנויות אזוריות בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו, ועוד פעם הוא נפנף את היוזמות האלה, עוד פעם הוא לא התייחס ליוזמות האלה, ועוד פעם הוא העדיף למרוח ולמשוך את הזמן עד שלא יהיו עוד רלוונטיות. ואחרי זה אותו בנימין נתניהו נוסע לארצות-הברית, שם הוא נפגש עם הנשיא האמריקני, ושם הוא מדבר על יוזמות אזוריות. רק עכשיו הוא בעצם כן מציג את הדברים בצורה כזאת שמשתמע שישראל מאוד רוצה, אבל האזור הוא זה שלא מוכן. אז האזור אומר לבנימין נתניהו דבר אחד ברור: אנחנו רוצים להתקדם עם הפתרון של שתי המדינות; אתה, אדוני ראש הממשלה, אתה הוא זה שאינו מוכן. אנחנו מוכנים, אנחנו מוכנים לקראתך. ההסדר הזה לא יהיה קל, הוא לא קל לאף אחד. לא קל לחזור לשולחן המשא-ומתן, אבל אין מנוס מכך שזה יהיה; אין מנוס מכך שאנחנו עוד פעם ניקח את המושכות בידיים שלנו, לא נמשוך את הזמן, לא נגיד אנחנו משנים את פתרון הדבר הזה ליותר מאוחר, אלא שאנחנו, אנחנו מדינת ישראל, בסופו של דבר כן צריכים להוביל למעננו, למען ילדינו ולמען נכדינו ולמעננו עצמנו, גם אנחנו צריכים לחיות – אנחנו רוצים לחיות בשלום, אנחנו רוצים לחיות בביטחון. עכשיו שני הדברים האלה נעדרים מסדר-היום הציבורי ונעדרים מהחיים שלנו. עכשיו, מה שאנחנו צריכים לעשות באמת זה להסתכל טוב-טוב על המציאות, על המציאות המדממת של המזרח התיכון, ולדעת שהמשך ההתמזגות עם העם הפלסטיני שיושב בתוך הגבולות האלה של מה שנקרא כרגע בין הים לירדן, המשך השליטה והיעדר הפתרון, שכל הזמן אומרים שאין עם מי לדבר ויש סיבות כאלה ויש סיבות אחרות, יובילו אותנו בסופו של דבר למציאות שתיקרא – ויש כבר שם לזה; מועמר קדאפי בזמנו הציע שם, והשם הוא "ישראטין". יש אצלי ספר בלשכה, למי שרוצה לקרוא, עם מפה מאוד מפורטת. אולי לך, בצלאל, זה יהיה מעניין. המפה נראית מאוד סימטרית ומאוד יפה, מופיע השם "ישראטין", וזה מה שמועמר קדאפי רצה שנעשה. הוא אמר: אתם הישראלים לא מוכנים, אתם לא מוכנים לוותר על שום דבר, אז אתם בסופו של דבר תחיו עם הפלסטינים באותה מדינה, מדינה יפה מאוד; רק שזו לא תהיה מדינה יהודית, זו בוודאי לא תהיה מדינה דמוקרטית. ואני מציעה לכולם עכשיו להסתכל שוב פעם על אותה מפה ולחשוב טוב טוב איך אנחנו, אנחנו חברי הכנסת, מעצבים את המפה הזאת מחדש בצורה שתבטיח למדינה שלנו ביטחון, שתבטיח למדינה שלנו שלום והישרדות במזרח התיכון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חמש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ונשיא ארצות-הברית הייתה בעיני אירוע מכונן וחשוב. האירוע החשוב מבחינתי הוא שאולי בפעם הראשונה בציבוריות הישראלית הבחירה היא ברורה וניכרת. אני חייב לומר, אנחנו הרבה מאוד שנים מנסים להסביר את הדחיפות של הרעיון של ההיפרדות בינינו לפלסטינים, את רעיון שתי המדינות, ומנסים גם לשכנע, ומדברים על זה שזה לא קשור באמת לרצון שלנו לחולל מדינה פלסטינית לפלסטינים או שהפכנו להיות פתאום הרצל של הפלסטינים – ממש לא – אלא מתוך רצון קודם כול לשמר את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי באופן דמוקרטי. עכשיו, למה אנחנו פה בכלל? למה באמת אבותינו באו וטרחו? למה היה חזון ציוני של מאות שנים, שדיבר על מה? דיבר על בית לאומי לעם היהודי. בית לאומי בטוח, בית כזה שהאופי של המדינה יהיה יהודי באופן זה שרוב האזרחים שלו יהיו יהודים ויבחרו בכך שהמדינה הזאת תהיה ביתו של העם היהודי. ואנחנו מנסים וניסינו, וכמובן קמות ההשמצות שאנחנו מחוללי המדינה הפלסטינית ואנחנו דואגים לפלסטינים ודואגים לערבים והכול תמיד תמיד שהצד השני, שמונע את המדינה הפלסטינית, הוא הצד הציוני באמת. אבל מה לעשות שזה לא נכון? מה לעשות שעכשיו ברור – ואתה שומע יותר ויותר אנשים בצד של הימין שמדברים כמו השר צחי הנגבי, שאומר: אנחנו לא ניתן יד למדינה אחת. כשאתה אומר שאתה לא תיתן יד למדינה אחת זה קודם כול – אתה מבין שמדינה אחת היא סכנה, ודבר שני, אתה מבין שאם אין מדינה אחת יש שתי מדינות והפרדה בינינו לבין הפלסטינים. וכשמדברים על מדינה פלסטינית, אני אומר: אל תתווכחו בכלל על העיקרון של שתי מדינות, כי אתם יודעים שאין באמת פתרון אחר. אפשר להתווכח על הגבול, אפשר להתווכח על הביטחון, אפשר להתווכח על הצרכים, וזה הגיוני וזה נכון – אף אחד מאתנו במחנה הציוני לא יתפשר על הביטחון, לא יתפשר על גבולות בני-הגנה; ישמור על גושי ההתיישבות, ידע לנהל משא-ומתן כזה כמו שציפי לבני ניהלה בעבר, ששומר על האינטרסים של מדינת ישראל. בעניין הזה, חד-משמעית, אין לכם בכלל בכלל בלעדיות, וגם לא מונופול. אני, אגב, חושב ההפך – ראש הממשלה נוכחי ויתר הרבה יותר ממה שאחרים בעבר עמדו בצורה עיקשת. לכן, בסופו של דבר אני אומר דבר אחד ברור: מדינת ישראל, אם לא תהיה מדינה יהודית היא לא תהיה מדינה דמוקרטית; אם היא לא תהיה דמוקרטית, היא לא תהיה מדינה שלנו. ולפיכך אנחנו צריכים להבין שהבחירה הזאת היא בחירה שהוצבה על השולחן של אזרחי מדינת ישראל – מה אתם רוצים? האם אתם רוצים בכל מחיר חיים משותפים עם 2.5 מיליון פלסטינים, שלא רק יבקשו להיות אזרחים שווי זכויות, אלא הם יבקשו גם לממש – לממש – את הלאומיות הפלסטינית שלהם? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): באופן דמוקרטי. יואל חסון (המחנה הציוני): באופן דמוקרטי, בוודאי. ואם הם ידעו לממש את זה באופן דמוקרטי. ולאן נגיע? למדינה ששתי קבוצות בתוכה לא יהיו מסוגלות בכלל להגיע לשום דבר מוסכם, זה יוביל כמובן לדו-לאומיות, יוביל כמובן לאלימות. וכל זה בשביל מה? הרי הוסכם כאן, כמעט, אני חושב, ברוב צדדי הבית הזה – מוסכם כבר על רוב גושי ההתיישבות שאין ויכוח. מוסכם גם שברוב גושי ההתיישבות יושבים רוב המתנחלים. אפילו מוסכם גם – כמו שהיה בעבר בממשלות קדימה, הוסכם על בנייה בתוך גושי ההתיישבות. אז על מה אנחנו מדברים? על עשרות-אלפי מתנחלים שיושבים במקומות שכולנו יודעים בוודאות שלא יהיו חלק ממדינת ישראל בטווח הארוך – בשביל כל זה אנחנו מסכנים את המדינה היהודית והדמוקרטית? את הציונות במלואה? על הדבר הזה? בשביל מה? אבל אני אומר לסיכום, אדוני היושב-ראש, שאירוע גדול קרה, הבחירות לכנסת קרובות. הן יהיו עוד חצי שנה, עוד שנה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסיים, אדוני. – – הן קרובות, ובבחירות הבאות ההכרעה לציבור תהיה ברורה מאוד: האם אתה תומך במחנה שמעוניין במדינה אחת, סוף החזון הציוני, או אתה בעד שתי מדינות – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – שישמר את מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית לעולמי עד. תודה רבה, אדוני. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. חמש דקות, אדוני, לרשותך. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני הייתי בין אלה שצפו במסיבת העיתונאים, אדוני היושב-ראש, בין ראש הממשלה נתניהו לבין הנשיא טראמפ, ואני מתאר לעצמי שחלק מכם חוו את אותה חוויה שאני חוויתי, שאנחנו לא ידענו מה לעשות מההצהרות שנאמרו שם. שתי מדינות? מדינה אחת? Whatever, אמר הנשיא. לא כל כך ברור. עם ההתנחלויות הוא מציע: נתניהו, האט-משהו עם הפרויקט של ההתנחלויות. האם הוא בעד ההתנחלויות? האם הוא נגד ההתנחלויות? האם הוא בעד שתי מדינות לשני עמים? מייד לאחר יום או יומיים הבהירו יועציו של הנשיא האמריקני שאמריקה, ארצות-הברית, אינה נסוגה מהרעיון של שתי המדינות. מאוד יכול להיות שכאשר ראש הממשלה נתניהו יצא מהפגישה הזאת ואמר: אוהו, הנה, גם הנשיא טרמאפ לא אמר כלום על שתי מדינות, אולי לארצות-הברית אין מחויבות לשתי מדינות, איזה יופי. אבל שוב, אני חוזר ואומר, מי שצפה במסיבת העיתונאים הזאת נזכר אולי באחד מהמערכונים של "לול", אדוני היושב-ראש: גֶּפֶן במובן גָּפֶן או גָּפֶן במובן גֶּפֶן? כן, לא כל כך ברור, מה הנשיא לכל הרוחות אמר. אבל אתם יודעים מה, אולי לא חשוב מה הנשיא אמר, חשוב מה אנחנו רוצים, אדוני היושב-ראש, חשוב מה אנחנו רוצים, ועל כך המחלוקת. והנה, הגילוי הזה של ברק רביד בעיתון "הארץ" גילה לנו שוב עד כמה המנהיגות של המדינה הזאת כושלת, עד כמה הכישלון מהדהד, עד כמה הכישלון טרגי; עמדה בפנינו הזדמנות, אני מקווה שהיא תעמוד שוב, ההזדמנות הזאת להסכם אזורי עם המדינות המתונות, מדינות ערב המתונות. כן, על גבולות 67', אבל עם גושי התנחלויות, אדוני היושב-ראש. כן, 67', אבל עם סידורי ביטחון. כן, 67', אבל מדינה פלסטינית מפורזת. והנה ראש הממשלה היום אומר: אני לא מוכן להיכנס למשא-ומתן עם הפלסטינים, וזאת מדוע? כי הם לא מוכנים לקבל את התנאי של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אדוני היושב-ראש, ביוזמה הזאת, שדובר בה, מתחוור שאחד מהתנאים הראשונים הוא כן, אכן, הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. אז אנחנו עכשיו תוהים אם התנאי הזה, שנתניהו מעלה היום, הוא בעצם תירוץ, או באמת – תביעה אמיתית. ואני אומר לכם, זו לא תביעה אמיתית, כי גם את זה אפשר לקבל במשא-ומתן עם המדינות המתונות, וגם עם הפלסטינים. וזה חבל, חבל מאוד. כישלון היסטורי, היעדר מנהיגות, היעדר אומץ לומר לאזרחי מדינת ישראל: כן, אנחנו צריכים ויכולים להגיע להכרעה היסטורית שתבטיח את קיומה של מדינת ישראל בעתיד כמדינה יהודית ודמוקרטית, שתחייב גם הקמת מדינה פלסטינית לצדנו. אתה לא חייב להיות נלהב מהקמתה של מדינה פלסטינית, אתה לא צריך להיות מאוהב במדינה פלסטינית, אבל אתה כן צריך להבין שזה הפתרון המעשי היחיד שניצב בפנינו. וגם אתם, אדוני היושב-ראש, הבית היהודי, והימין הקיצוני בישראל – בסופו של דבר, תדאגו גם לעם. אני זוכר את הרב עמיטל, שאחרי הרצח הטרגי של ראש הממשלה שלנו, אמר לכם – איש שבא מקרב הציונות הדתית אמר: אחדות העם חשובה מארץ-ישראל השלמה. ואני רוצה כאן לומר לחברות וחברי הכנסת: דיברו רבות אם המחנה הציוני כן ייכנס, לא ייכנס, באיזה תנאים – היה ונתניהו מביא הצעה כזאת רצינית, של הסכם אזורי עם מדינות ערב המתונות, הסכם שמחייב נסיגה מהשטחים הללו – ואדוני היושב-ראש, אני גם לא עוסק בסוגיה אם יש לנו או אין לנו זכות – יש לנו זכות על כל ארץ-ישראל, אבל הנקודה היא לא אם יש או אין; לא כל זכות שיש לך אתה חייב לממש, אדוני היושב-ראש. יש לך סדרי עדיפויות, והאחדות של העם חשובה המון פעמים משלמות ארץ-ישראל. לכן אני אומר שהיה וגם מחר – אני כאן מתחייב בעצמי – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אני מדבר בשם עצמי, ומן הסתם גם על המחנה הציוני: היה ואכן ראש הממשלה יביא בפנינו הצעה שכזו, קונקרטית, להיכנס לאיזה דיון, משא-ומתן על הסכם אזורי על בסיס של שתי מדינות לשני עמים – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – לא נראה לי שאף אחד מאתנו יירתע, או יסרב, או ידחה את היוזמה הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה אתה חושב על החוק? יוסי יונה (המחנה הציוני): על? היו"ר בצלאל סמוטריץ: על החוק הזה. יוסי יונה (המחנה הציוני): which one? – איזה חוק? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת איל בן ראובן – היה ראוי שאני אשאל את זה גם את הדוברים שלפניך, כן? זה לא חלילה נגדך – חמש דקות, אדוני, בבקשה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אז אני אתחיל בשאלתך, כבוד היושב-ראש. אני אצביע בעד החוק. אבל אני רוצה, גם אני, לדבר על משהו קצת אחר, יותר חשוב בשלב זה. ואני רוצה לשאול את ראש הממשלה ושרי ממשלת ישראל: כמה שקרים וכמה הזיות אפשר עוד למכור לאזרחי מדינת ישראל בכלל, ולמתנחלים, למתיישבים בשטחים, בפרט? שמעתי את השרה שקד והשר בנט מדברים תוך כדי מסיבת העיתונאים בארצות-הברית על יום היסטורי של ביטול רעיון שתי המדינות, על היבט הבנייה בהתנחלויות, וזאת כאשר מתנהל שיח, בעיני מעט הזוי, כשהנשיא האמריקני פולט מילים, משפטים לא כל כך ברורים, וראש הממשלה שלנו עומד לצדו, צוחק ומתרגש מפתרון הקסמים החדש של "תחליטו מה אתם רוצים, מדינה אחת או שתי מדינות", והמלצת הנשיא האמריקני: תרסנו את הבנייה בהתנחלויות. ומשום מה במקרה זה רק נתניהו מבין שבשפתו של טראמפ זו בעצם פקודה לביצוע. וכאן לשמאלי – חגיגה. האם למישהו כאן לא ברור שכשמדברים על פתרון אזורי, והוא נכון וחשוב, הוא כולל בתוכו את הסוגיה הפלסטינית, ולא על-פי חלום מדינת האפרטהייד של הבית היהודי? ואני אומר בקיצור, אני מציע לכולנו לשקול מילים ולפעול נכון כאשר בראש העולם ניצב אדם שלפחות בשלב זה יורה מילים לאור חדשות ב"פוקס ניוז". וכשאלה הנתונים, אפשר אולי גם לנצל זאת ולהשתמש בעוצמה האמריקנית שניתן כרגע לכוון ולהשתמש בקשר החשוב עם הנשיא להתקדמות לעבר הדרך הנכונה והכמעט-יחידה של הסדרה אזורית, של העמקת הלחץ על איראן, של חיזוק גושי ההתיישבות על-פי מה שהובילה בעבר חברת הכנסת ציפי לבני, וזאת במחיר נכון של היפרדות מהפלסטינים, פרידה מאזורים לא לנו ביהודה ושומרון, תוך שמירה הדוקה על הסדרי ביטחון נכונים באמצעות צה"ל וזרועות הביטחון. ויש לנו העוצמה הזאת. הגיע הזמן לעבור מתגובה ליוזמה, גם בהקשר של הסדרים שתכליתם איננה מלחמה. זה כל כך חשוב, ובעיקר לנו, לחברה הישראלית, שבלעדי הסדרה שכזו אנחנו ממשיכים להקצין, אנחנו ממשיכים לשנוא את האחר. אנחנו ממציאים חוקים אנטי-דמוקרטיים, לא מוסריים, כאלה שמנסים גם לפגוע בשומרי הסף דוגמת בית-המשפט העליון. ואני אומר כאן: די, מספיק. יש קשר, יש קשר טוב, חשוב, אינטימי אפילו אולי, עם הנשיא האמריקני. זה הזמן להתקדם, אבל להתקדם לכיוון אחר, לכיוון הנכון, כיוון של הסדרה, כיוון של מדינה יהודית דמוקרטית, מוסרית, חזקה וצודקת. ואם ממשלת ישראל הנוכחית איננה יכולה להוביל למהלך כזה, אז פנו מקום ותנו למי שמסוגל. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. חמש דקות, אדוני. בבקשה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מאחר שמדובר על שיטור עירוני ועל אכיפה או פיקוח עירוניים ברשויות המקומיות, אני רוצה להציג את כל עניין הפשע והקטל וההרג ומעשי הרצח שהיו לאחרונה בחברה הערבית וביישובים הערביים. ואני שואל את עצמי, באמת, ואני מבקש שתבינו: כאשר אנחנו מתווכחים על כל התוכנית של השר לביטחון פנים לפתוח תחנות משטרה, כוחות משטרה, להגדיל את מספר השוטרים הערביים, כל הוויכוח שלנו הוא ויכוח על היעילות – האם זה באמת מביא ביטחון? האם באמת זה מונע את מעשי הפשע והרצח המשתולל ביישובים הערביים? ומה עם השאלה שלנו שאמרנו לשר בעצמו כמה פעמים? בעיר כפר-קאסם יש תחנת משטרה, יש שיטור קהילתי, יש "עיר ללא אלימות" – שלושה מעשי רצח בשבועיים. בשבועיים. והסטטיסטיקה והנתון הזוועתי, שבאמת מכעיס כל אחד, ומתבקשת ממנו אפילו ועדת חקירה, איך ייתכנו עשרה מקרי רצח בתוך חודש וחצי, ועד עכשיו לא תפסו את הפושעים? ואני מקריא את קורבנות הרצח האלה: הלאל גנאים מסח'נין; סאמי געאבס מן לוד; עבד עיאש מן יאפא; מוחמד אסרף מן יאפא; מוסטפא עאמר, עלאא עאמר, חקמת עאמר – כפר-קאסם; מחמוד נאדר ג'בארין – אום אל-פחם; מועתז מסרי – יאפא; אחמד סאלח ג'ורבאן – ג'סר א-זרקא. עשרה נרצחים, הרוגים, בחודש וחצי, ועד היום לא נתפס הפושע או הרוצח. אני רוצה תשובה מהשר לביטחון פנים – איפה הביטחון שהוא הבטיח לנו? ישבנו אתו כמה פעמים כנציגי החברה הערבית, ראשי הרשויות. מי לא רוצה ביטחון? מי לא רוצה למנוע את הפשיעה, את השתוללות הנשק? אבל הייתכן שהשר מתעקש רק על תוכנית אחת וזהו? תפתחו תחנת משטרה, הוקוס פוקוס – זהו, זה יסיים את העניין? קריאה: אבל פתחנו. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): פתחנו, מה זה הועיל? בכפר-קאסם – יש, בשפרעם – יש; בנצרת – יש, בבאקה – יש. קריאה: טייבה, טירה – כולם – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): בהרבה. בסח'נין תחנת המשטרה היא רק קילומטר, היא רק קילומטר אחד מהעיר סח'נין, למשל. תוכיח לנו שזה מונע את הרצח והפשע ומביא ביטחון. עד עכשיו המציאות אומרת שזה לא נכון. קריאה: מאז יש תחנות יש יותר רציחות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אחמד טיבי, חמש דקות, אדוני, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה, מכובדי. אפרופו שיטור – אתמול הרשימה המשותפת נפגשה עם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. אחד הנושאים העיקריים שנדונו היה נשק, פשיעה ומעשי רצח. אם אתה שואל את הציבור הערבי בסקר: מה הנושאים שמדאיגים אותך? אתה תמצא שאלימות ופשיעה הם אחד הנושאים הראשונים – פעם מקום ראשון, פעם שני, פעם שלישי. בתקופה האחרונה, למשל, הריסת בתים, תכנון ובנייה – מככב בראש, אחר כך נושאי חינוך ותשתיות וכדומה. למה אני אומר את זה? רק בכפר-קאסם נרצחו לאחרונה שלושה בני-אדם מאותה משפחה. מאז שנת 2000 ועד היום, כתוצאה מהאלימות הפנימית הזאת, נהרגו, נרצחו, כמעט 1,200 בני-אדם. 1,200. מה זה אם לא אסון שמאיים לפורר חברה שלמה? נכון, יש מרכיבים פנימיים. אבל יש אחריות של משטרה, אחריות מדינתית כלפי האזרחים, ביטחון אישי. יש רצח שהוא תוצאה של כנופיות, משפחות פשע, ואז מי אם לא המדינה צריכה לטפל בזה? המשטרה, כלומר. ותפסיקו לומר: טוב, צריך שוטרים ערבים. מה הקשקוש הזה? אם יש יותר תאונות דרכים למה לא אתם אומרים: צריך בוחנים ערבים של תנועה? למה לא? ממתי זהותו של השוטר במקרה הזה היא הקובעת? למה כשנפגע יהודי בתוך יישוב ערבי הפענוח הוא כמעט מיידי? אף אחד לא אומר אז: צריך שוטרים ערבים. צריך שוטרים, א. שימנעו את הפשע; ב. יפענחו ויענישו את הפושע במקרה שהפשע מתבצע. והעונש צריך להיות חמור, שירתיע את הרוצח הבא. אם אין הרתעה בנושאים האלה, של פשיעה, וכנופיות, ומשפחות פשע, הרצח הבא בפתח, וזה מה שקורה. לצערי הרב – כך גם אמר היום נשיא המדינה בכפר-קאסם, כשביקרנו – שיתוף הפעולה בין משפחות פשע של יהודים וערבים הוא פורה מדי. אגב, זה המקום היחידי כמעט שהרמטכ"ל הוא ערבי והחיילים הם יהודים, לרוב. יש רוטציות לפעמים. זה חמור. עכשיו, עכשיו – וגם אמרנו את זה אתמול ליועמ"ש – היות שהמשטרה למשל מיגרה את הפשיעה – כמעט מיגרה אותה – בנתניה, שגשג סוג אחר, שבא מהסביבה. לכן, למרות הביקורת הפנימית – ויש ויכוח פנימי ער, אצלנו, בחברה הערבית, בנושא הזה של אלימות, מה הסיבות, איך מטפלים – אבל המשטרה היא הגורם הראשון; האפליה היא אפילו בטיפול בערבי מת, לא רק בערבי חי, במדינת ישראל. אובדן הזכות לביטחון אישי או להרגשה של ביטחון אישי, של אימא שהבן שלה חוזר הביתה – ביישובים מסוימים, בתקופות מסוימות, כאשר היה רצח אחד אחרי השני, אנשים היו מודאגים שהבן שלהם לא חוזר הביתה. לכן, חבר הכנסת מיקי לוי, לא מספיק מדי פעם להודיע שנמצא מצבור קטן של נשק כאן ונשק שם. יש יישובים שהנשק בהם כל כך חשוף, כל כך בוטה, עד כדי כך שיש טילי "לאו". תאר לעצמך שמישהו היה מאיים להפנות טילי "לאו" מערבה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – חמש דקות הוא לא היה נשאר, לא הוא ולא השכן שלו. צריך להתייחס לנושא הזה כאל נושא קיומי לחברה שלמה, ל-20% מהאוכלוסייה שרוצה למגר את הנגע הזה היום, לפני מחר. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה חבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. חמש דקות, אדוני. בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, כשמדברים על המשטרה – והחוק הזה בא להפריט את המשטרה – אני אתייחס לאוכלוסייה הערבית, ליישובים הערביים. מאז 2000, עם דוח אור, ועדת אור, שפנתה במיוחד למשטרה ואמרה: תפסיקו להתייחס לאוכלוסייה הערבית כלאויבים; הם אזרחים, שיקבלו את שירותי המשטרה כאזרחים. זה עד היום קיים, ומספיק מה שהיה באום-אלחיראן, בהשוואה למה שהיה בח'לת-אלסולטאן, שגם את השם שלה גנבו וקראו לה עמונה. לא זה הנושא המרכזי, אבל בואו, כי שם השוטרים הצטיידו בנשק חם, באום-אלחיראן, ובח'לת-אלסולטאן הצטיידו בסבלנות; זה הנשק שהיה להם, הסבלנות, וראינו שמהסבלנות עשרות שוטרים גם נפגעו. אבל בואו נראה מה יש לנו – נתונים שחייבים להכיר אותם, מה עשתה המשטרה, מה עושה, ומה יש באוכלוסייה הערבית ולמה המשטרה מתנהגת כך: הממוצע של הרציחות ב-15 השנים האחרונות, עד סוף 2016, זה כ-70 נרצחים לשנה. ב-15 השנים האלה היו 1,184 מקרי רצח באוכלוסייה הערבית. המספרים האלה צריכים לזעזע מי שיש לו המינימום של בן-אדם. אני אומר לכם, אם מכאיבים לך ואתה מרגיש, זה סימן שאתה חי. אבל אם מכאיבים לאחר ואתה מרגיש זה סימן שאתה בן-אדם. לפי מה שאני רואה, יש הרבה אנשים שהם בחיים, אבל מעט מאוד אנשים בני-אדם. מקרי הרצח המיוחדים באוכלוסייה הערבית – פתאום אי-אפשר לפענח אותם. אני אדבר על מקרה הרצח האחרון שהיה בכפר-קאסם בשבוע האחרון. יש תחנת משטרה בכפר-קאסם, במרחק של כ-200 מטר ממקום הרצח. כ-40 שוטרים נמצאים שם, כבוד השרה. לקח להם 25 דקות להגיע לזירת הרצח. למה? למה? אני רוצה לדעת. הם משתפי פעולה עם הרוצח? הם לא רוצים לתפוס אותו? הם חוששים לתפוס אותו? אז מה התפקיד שלהם? במקום אחר היו מתנהגים ככה? ביישוב יהודי – אני אומר את זה במפורש – ככה היו מתנהגים? ברור שלא. המצב הזה – אני אתן עוד נתון: 80% ממקרי הרצח של נשים – שנרצחות בהם נשים – ב-80% מהמקרים הנשים הגיעו למשטרה והגישו תלונה. זה היה ממש על הקיר. זה היה על הקיר. מקרה הרצח היה ידוע, ורק התזמון שלו לא היה ידוע. מה עושה המשטרה? למה, היא רוצה שמקרי הרצח יימשכו? רוצה גם נקמת דם? זו הכוונה של המשטרה? זה התפקיד שלה? ואז גם להפריט – מה יעשו ביישובים הערביים? הניצב הראשון – ודיברו שזה היסטוריה – הגיע ניצב ראשון למשטרה שהוא ערבי, שהוא מוסלמי, ככה הגדירו אותו. מה התפקיד שלו? לגייס שוטרים ערבים. אם לא ישנו את הגישה, לא תחנות משטרה חדשות ולא שוטרים ערבים ולא שום דבר לא יעזור. המשך המדיניות הזאת של אפליה נגד האוכלוסייה הערבית, של התנהגות אליה כאויבת – אני אומר לכם, תהיה בומרנג הפוך. לכן, המצב הזה – עוד נתון, זה לידי המשטרה ולידי הכנסת; השרה, את יכולה להעביר את זה גם לממשלה: שיהיה ברור, 70% ממקרי הרצח באוכלוסייה הערבית היו בנשק חם. הנשק החם הזה לא יישאר לעד מופנה רק נגד ערבים. מי שרוצה להבין – שיבין. הצעת האי-אמון הראשונה שלי – ואני בקדנציה ראשונה בכנסת – הצעת האי-אמון הייתה על הנשק ביישובים הערביים בחברה הערבית, והבקשה – שאנחנו לא רוצים את הנשק הזה, לא רוצים אותו. אנחנו רוצים לחיות. מגיע לאזרחים הערבים לחיות. למה אתם מאפשרים את הרצח? המשטרה מאפשרת והיום רוצה לדבר על שיטור קהילתי? היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אם המשטרה עצמה לא ממלאת את התפקיד שלה, השיטור הקהילתי יפתור לנו את הבעיות? או שיש מדיניות וכוונה שזה המצב – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – שיישאר באוכלוסייה הערבית – ואני מקווה שלא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת חנין זועבי – מוותרת. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, חברי חברי הרשימה המשותפת שדיברו לפני התמקדו בעיקר בסוגיית הנשק הבלתי-חוקי והאלימות הגואה ביישובים הערביים. זה ללא ספק נושא שמטריד מאוד את הציבור הערבי בישראל, וצריך להטריד גם את הציבור היהודי בישראל. המסר של כולנו מכאן הוא לאסוף את הנשק ולמגר את האלימות. אז יכולים לשאול אותי: אם אנחנו כל כך בעד מיגור האלימות, ואם אנחנו כל כך בעד פעולה נחרצת נגד נשק ולאיסוף הנשק, למה אנחנו בעצם מתנגדים לשיטור עירוני? עמיתי חברי הכנסת, מה שצריך להבין זה שהחוק הזה איננו חלק מהפתרון, אלא הוא ממחיש את הבעיה. הבעיה היא התנתקות המדינה מהאחריות שלה. נושאים של ביטחון, נושאים של משטרה, נושאים של נשק, אינם נושאים של עירייה; אלה צריכים להיות התפקידים של המדינה. מי שצריך לטפל באיסוף נשק זה המשטרה – לא המשטרה העירונית, המשטרה של המדינה. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, כאשר הממשלה באה ומביאה בפנינו הצעת חוק כזאת, היא מבקשת פעם נוספת לגלגל ממנה הלאה את האחריות. הסיפור של הגלגול של האחריות מהממשלה לשלטון המקומי, אגב, לא נמצא רק בסוגיות של שיטור ומשטרה. הממשלה מגלגלת אחריות לרשויות המקומיות בשורה ארוכה ומגוונת של עניינים. בדרך כלל, התפקידים האלה מגולגלים על הרשויות המקומיות בלי שבמקביל ניתנים לרשויות המקומיות למשל הכלים התקציביים כדי להתמודד עם האתגרים ועם המשימות שמוטלות עליהן. אבל כאן, עמיתי חברי הכנסת, השאלה היא שאלה עקרונית. המדינה, בהגדרה הקלאסית שלה, היא ההתארגנות הציבורית החברתית ששומרת בידיה את מונופולין האלימות. שיטור ומשטרה הם הדרך של החברה המאורגנת להפעיל אלימות בצורה מסודרת, כדי להבטיח את הסדר החברתי. הכוח הזה חייב להישאר בידי המדינה. אסור לפצל אותו, אסור לגלגל אותו, אסור להפריט אותו, ואסור גם להעביר אותו על שכמה של העירייה או הרשות המקומית. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח. תמה רשימת הדוברים. אדוני יושב-ראש הוועדה מבקש לסכם. בבקשה, אדוני. לאחר מכן אנחנו ניגש להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. בהיעדר הסתייגויות, אנחנו נצביע כנוסח הוועדה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דב חנין, האמת היא שבעניין העקרוני אני מסכים למה שאמרת; א. המדינה באמת אמורה לא להתפרק, בוודאי לא להפריט סוגיות כסוגיות ביטחון. זה לא יעלה על הדעת. אמרתי קודם, בהצגת החוק, משטרת ישראל מתוקצבת בערך, בגרוסו מודו, כ-14 מיליארד שקל. זה לא הגיוני שבנתיבות למשל, אזרח רגיל שגר שם אמור לשלם גם אגרת שמירה על זה שהוא צריך שמירה עליו. אני חשבתי עד היום שמי שאמור לשמור על האזרחים הוא משטרת ישראל. אז א. אני מבקש מהשר לביטחון פנים, קודם כול, שייכנס לעומקם של דברים, לבדוק מה הם עושים ב-14 מיליארד שקל. מה קרה ברשויות? בדקתי את האבולוציה של העניין. מה קרה? ראש הרשות, מה שקרה לו – נוצרה קטסטרופה בתוך העיר שלו בהיבט של האלימות וביטחון. פנו אליו האזרחים, אמרו לו: תשמע, אתה חייב לפתור לנו את העניין. הוא, בלית ברירה, הלך, הקים כמעט משטרה של עצמו, ועכשיו הוא צריך לממן את זה מאיזשהו מקור. אין לו, בוודאי לא בערים פריפריאליות, שאני מספר לך שיש שם וקטורים הפוכים – ככל שהעיר יותר ענייה, לרוב גובים ארנונה יותר גבוהה, בגלל שאין ברירה: אין מסחר, אין מפעלים, העיר צריכה לייצר ארנונה כדי לתפקד. בתל-אביב, לעומת זאת, שהיא עיר מאוד עשירה – קח דוגמה, קח למשל ירושלים, תל-אביב – בתל-אביב גובים ארנונה, סדר גודל – אני זוכר לפני כמה שנים, לפני שנתיים – משהו, סדר גודל של 45 שקלים למ"ר. בירושלים זה יכול להגיע עד 75-70 שקלים. לכאורה, ברציונל שלנו, ככל שהעיר יותר ענייה היא אמורה לגבות פחות, אבל אין לה ברירה, מפני שהיא ענייה כי אין לה מקורות – אין לה מסחר ואין לה מפעלים, ולכן, by definition, כל אזרח שמגיע לעיר, אתה יודע שהוא גירעוני. אז לכן, אם זה לא בא ממקורות של מסחר ותעשייה, אז זה חייב לבוא מהמקור של הארנונה. לכן יש פה פרדוקס: ככל שאתה יותר עני ככה אתה משלם יותר ארנונה לרוב. מה עושים? עוד גובים מהם אגרת שמירה. אני, כאשר נכנסתי לכנסת, לפני שנתיים – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: על החמצן עוד לא משלמים אגרה פה? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כמו שאומר היושב-ראש, אמרתי להם: אתם, חסר לכם עוד שתי אגרות: 1. אגרה על הליכה במדרכה – דרך אגב, אני כבר רואה אותה מגיעה אלינו. אני אומר לך, אני רואה את האגרה מגיעה אלינו. איך אומר לי חבר הכנסת סמוטריץ? יכול להיות שאחרי זה אנחנו נפתח את זה גם לאגרת חמצן – נושם חמצן. לכן, אין לי ויכוח עם המדינה במובן זה שהיא צריכה לגבות מסים כדי לממן את השירותים. אז אם חסר כסף, תעלה את מס הכנסה, תעלה את הביטוח הלאומי, תעלה את המע"מ. אני לא נכנס לזה. אבל בוודאי ובוודאי, אזרח רגיל הוא לא טיפש. בקצה לא יושב אזרח טיפש. הוא מבין שמישהו עובד עליו, הוא מבין שמשהו לא בסדר. לכן, כשאני בעצם נדרשתי לאגרה הזאת, אני לא הסכמתי. אז באו ראשי רשויות ואמרו: תשמע, דודי, אם אתה לא מאריך את האגרה, אז המשמעות היא שיש כאוס פתאום בביטחון. אני הבנתי את המצוקה שלהם. אתה יודע, יש ראשי ערים – יש ערים שיש להן חמש ניידות של העירייה ואחת של המשטרה. לפעמים המשטרה מתקשרת: תשלחו לנו ניידת. חיים ילין (יש עתיד): דודי, אני אתך. אני מצביע בעד. אני מצביע בעד. שכנעת אותי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תן לחבר'ה לבוא, מה הקשר? דרך אגב, אתה חושב שאני מסביר לך את זה? אני נותן זמן לביטן להכניס את החבר'ה – ולדבר עם דב חנין, אני אוהב לדבר אתו. לכן, אני אומר – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): חלאס, גם חנין השתכנע. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תן לי עוד פעם, תן לי עוד קצת. אמרו אצלנו: אינו דומה שונה משנתו מאה פעמים לשונה משנתו מאה ואחת פעמים. אז יכול להיות שעכשיו אני אתן לו עוד איזה וריאנט שהוא לא חשב עליו. לכן אני אומר בגדול, חבר הכנסת חנין, אני מסכים אתך שאנחנו צריכים – אני אומר את זה לממשלה: יש שירותים שלא מפריטים אותם. אני אמרתי את זה באחד ההיבטים של הנושא שדיברתי עם שר התחבורה לגבי הנושא של הטסטרים, שהוא הפריט את הטסטרים. הוא חושב שהוא עושה איזה דבר חכם. אתה יודע, חשבתי הרבה זמן, יצא במחשבתי לחשוב על עגל הזהב. אמרתי: בני-ישראל יצאו ממצרים, הקימו את עגל הזהב. זה נכון שהם היו עבדים, אבל עדיין הם ראו שזה עגל מזהב. איך יכול להיות שהם עבדו לו? אלא בא לי בראש איזה רעיון, שאמרתי שעגל הזהב זה בכלל רעיון, זה לא העגל. העגל – שים אותו בצד. בכל דור ודור יש עגל זהב, שמה אומר? אתה הולך אחרי רעיון כמו עגל, לא בודק אם הוא נכון, לא נכון. ולכן, עגל הזהב של ימינו היום זה הפרטות, זה רפורמות, כאילו חושבים – אמרת מילה, "רפורמה", ואללה, אתה אינטליגנט, בחור רציני, ואללה, מוביל אותנו נכון. ואני אומר לך, חלק גדול מאוד מההפרטות – אני אומר, קובע את זה – הן כישלון חרוץ; הן יצרו גם שירות גרוע, גם דור עבדים בקצה עם איזה טייקון אחד בקצה השני, ושום דבר טוב לא קרה מזה. דרך אגב, זה מה שיקרה עם הטסטרים, שלא תתבלבל. הטסטרים, בסופו של עניין – שר התחבורה נחוש בעצם להפריט אותם. הוא בהתחלה, דרך אגב, לא תקנן אותם. יש 160 תקנים, אבל הם הגיעו ל-120, לא נתנו להם למלא את החסר. ואתה יודע איך זה עובד – כמו מחיר המים: קודם כול הם שמו לנו את הבחורה – אתה זוכר, בקטע של המים – שמתייבשת, ואז שכנעו אותנו שאין מים. ואז אמרנו: טוב, אם אין מים, בוודאי צריך להעלות את המחיר. זה מה שהוא עשה – הוא פגע בשירות באמצעות התִקנון, ואז אמר: תשמעו, השירות לא טוב, חייבים להפריט אותו. ואני אומר לך, בקצה, מה שיקרה – 120 איש טובים הולכים הביתה. אנשים שעושים 15 טסטים ביום כמעט. מכניסים למדינה כסף. דרך אגב, זה שירות שמכניס כסף. אבל בקצה, מה שיקרה זה שבסופו של דבר יבואו אנשים פרטיים שיעשו את הטסטים, וכידוע לך, איש פרטי הוא לא גמילות חסדים – זה פעם בשנה כשהוא בא ביום כיפור, אם הוא לא דתי, לבית-הכנסת, תורם, אבל פונקציית המטרה שלו זה לעשות כסף. ואני מניח שיהיו יותר כישלונות בטסטים, ורק – איך הוא יגיד לילד: אל תהיה כל כך מאוכזב. לא נורא. תבוא מחר, רק אל תשכח להביא את הצ'ק של אבא. זה מה שיקרה בפועל, אבל הרבה פעמים אנשים לא חושבים מתחת לאף שלהם. חיים, משהו לא טוב? חיים ילין (יש עתיד): הכול טוב. רק – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני משעמם אותך? חיים, אני משעמם אותך? מה, אשתך מחכה לך בבית? אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – חיים ילין (יש עתיד): אמסלם – – – דוד אמסלם (הליכוד): יש לי יושב-ראש, אתה יודע. היושב-ראש רק מסמן לי – גם אם לא הייתי אומר מילה, הייתי יורד. אדוני היושב-ראש, ביטן, החבר'ה פה לחוצים. חיים ילין (יש עתיד): לא, גומרים לנו את כל האוכל שם. דוד אמסלם (הליכוד): עוד לא הוציאו סנדוויצ'ים. בסופו של עניין, דב חנין, לכן אני אומר – גם זה – יש שירותים שלא מפריטים. אגב, בחנתי מה קרה עם מבחני הרישוי לרכב. אתם זוכרים, פעם כל מבחני הרישוי היו נעשים במכוני רישוי של המדינה: היית הולך לעשות טסט – – חיים ילין (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): גמרת? – – היית הולך למכון הרישוי הממשלתי, היית משלם, ובעצם היית עושה את הטסט. אותו בוחן, לא היה לו אינסנטיב, חוץ מזה שאולי הוא אוכל עכשיו סנדוויץ', נח עוד שעה. והיום המצב הוא בדיוק הפוך. אז היו 30 מכונים; היום יש פחות מכונים. אתה מוציא הרבה יותר כסף על הבחינות, מכשילים אותך הרבה יותר פעמים, מפני שבקצה יש מישהו שאמור להפיק כסף. זה הסיפור, וכשלאנשים לא יורד האסימון כאן – מה קורה. לכן, גם פה אני מסכים אתך. אני חושב – לכן לא הסכמתי – הממשלה בחוק הזה ביקשה לעשות את זה כחוק קבוע. אני לא הסכמתי. אני רציתי להגיש את זה רק לשנתיים, אבל השר ביקש לשלוש שנים. מפאת כבודו נתנו לו שלוש שנים, ואני מתכוון בשלוש השנים הללו שהממשלה תסדיר את הביטחון באמצעות משטרת ישראל בתקציבי מדינה, לא באמצעות אגרות או היטלים כאלה ואחרים. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. כאמור, אין לנו הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד סעיף 1 – 35 נגד – 13 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 35 תומכים, 13 מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק האמורה בקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 34 נגד – 12 נמנעים – אין חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 34 תומכים, 12 מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ונכנסת אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1114); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא על סדר-היום: הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון, חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק שלפנינו הנו מהפכה ממש. חוק זה הוא פרי דיונים ארוכי שנים בין משרד הביטחון, ארגון נכי צה"ל וגופים נוספים. בהצעת החוק שלפנינו מוצע לראשונה לעגן בחוק הנכים הטבות שונות המוענקות לנכי צה"ל שעד היום ניתנו מכוח הוראות פנימיות של משרד הביטחון. מטבע הדברים, הטבה הניתנת מכוח הוראה פנימית היא הטבה התלויה בכמה גורמים, ואינה הטבה מוחלטת וקבועה. ההטבות האמורות נוספו והצטברו במהלך השנים, כל אחת מהיבט שונה החל על אוכלוסייה ייחודית זו ובהתאם לצרכיה העדכניים, לפי סוגי הנכויות, דרגות הנכות ומצבם המשפחתי והסוציאלי של הזכאים. לידיעתכם, מדובר על מעל 100 הטבות. מהיום ה"הטבות" הופכות להיות זכויות שאינן ניתנות לשינוי אלא בחקיקה. הזכויות לנכים באות להיטיב עמם ולסייע להם בשיקומם ובהתמודדותם עם הנכות בכל מישורי החיים, ובכלל זה בתחומי הדיור, בשיקום תעסוקתי, ברווחה כלכלית, בקבלת טיפול שיקומי והטבות פסיכוסוציאליות, בתחום הרכב והניידות וכן בהטבות רפואיות. יובהר כי ההטבות האמורות שיעוגנו מעתה בחוק הנכים ניתנות מעבר לתגמולים, למענקים, לטובות ההנאה וליתר התשלומים הניתנים לפי חוק הנכים בנוסחו הקיים. על מתן ההטבות מכוח ההוראות הפנימיות, וללא מקור סמכות חוקי, מתח מבקר המדינה ביקורת לפני למעלה מעשר שנים, ובעקבות כך הנחה היועץ המשפטי לממשלה את משרד הביטחון לעגן את הסמכות להעניק את ההטבות בחוק הנכים. כאמור לעיל, ההידיינות בין הגופים השונים נמשכה שנים רבות, ועתה, ברוך השם, זכינו להגיע להסכמה עם משרד האוצר ועם הגוף העיקרי המייצג את נכי צה"ל – ארגון נכי צה"ל. הצעת חוק זו באה ליישם הנחיה זו, והיא מובאת בפני הכנסת בתום עבודת מטה ארוכה, שכללה מיפוי של עשרות רבות של הוראות והסבת נוסחן לנוסח שמתאים לחקיקה ראשית. עבודת המטה התקיימה בתיאום עם ארגון נכי צה״ל, הארגון היציג של הנכים, שסומך ידיו על הצעת החוק האמורה, ומסכים לקבוע בה. עוד כוללת הצעת החוק גם את עיגון עבודתן של ועדות החריגים השונות, הפועלות מכוח ההוראות הפנימיות של משרד הביטחון, ובכלל זה את פעולתה של הוועדה למתן סיוע לפנים משורת הדין – ועדה הקרויה ועדת למ"ד. כמו כן כוללת ההצעה הסדרה של עניינים שונים שמחייבים עדכון בחוק הנכים, ובהם אופן עדכון התגמולים לנכים ואופן ההשגה והערעור על ההחלטות המתקבלות בעניינם של הנכים על-ידי בעלי התפקידים השונים באגף שיקום נכים. גם הסדרה זו מתואמת עם ארגון נכי צה"ל, ובנוסף, הטבות שונות הנוגעות לנכים ולאלמנות הנכים. לפני סיום, זאת ההזדמנות – ברצוני להעלות על נס את זכויותיהם המיוחדות של נכי צה״ל וכוחות הביטחון. נכים אלו מסרו את גופם ממש, לא כפרפרזה, למען הצלת עם ישראל והגנה על ארץ-ישראל ומדינת ישראל. אני שמח שנפלה בחלקנו הזכות להוקיר את מסירותם זו גם בחקיקה, למנוע חילוקי דעות, עוגמת נפש וחיכוכים שונים, שהיו מנת חלקם של נכי צה"ל בעבר. אני סמוך ובטוח, כי הצעת חוק זו תאושר על-ידי כל חברי הבית, מימין ומשמאל. בעניין זה אין קואליציה ואופוזיציה; כולנו תומכים ומעריכים את פועלם של נכי צה"ל וכוחות הביטחון ואת שהקריבו למעננו. אני מבקש בהזדמנות זו להודות ולברך את שר הביטחון, מר אביגדור ליברמן, ומנכ"ל משרד הביטחון, האלוף במילואים אודי אדם, על תמיכתם ועידודם להביא חוק זה לסיכום עם ארגון נכי צה"ל. לסיכום, אני מבקש שמליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ותעבירה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לסגן שר הביטחון. אנחנו עוברים כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. חמש דקות , אדוני, לרשותך. בבקשה – סליחה, שלוש דקות. אני מתנצל. יהודה גליק (הליכוד): אל תדאג, אני תמיד לוקח פחות. אדוני היושב בראש, חברי וחברותי המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אדוני סגן המזכירה, רשמים – לא יודע איך אתם קוראים לעצמכם; אמרו לי שלא קלדניות, אז רשמים, חברי המשמר, אורחים שאינם. כמובן, אדוני כבוד הרב בן-דהן, שאני אוהב אותך ומכבד אותך, החוק הזה בוודאי חוק טוב, אבל אני רוצה להעלות נושא אחר לחלוטין. הוועדה למינוי שופטים אמורה להחליט ביום רביעי הקרוב על מינויים של ארבעה שופטים חדשים לבית-המשפט העליון. לכולנו, קואליציה כאופוזיציה, חשובה מערכת משפט חזקה. אנחנו קוראים על כך השבת בפרשת השבוע, על חשיבות של מערכת משפט חזקה, בעלת אמון מן הציבור, ועל כן כמה חשוב שייבחרו אנשים טובים וראויים לבית-המשפט העליון שלנו. לצערנו, בימים האחרונים, בעיתונות – הדלפות מגמתיות, מנוגדות לחלוטין לסדר הציבורי המסודר ולסדרי הדין, מופיעות בעיתונים ומזהמות את ההליך וגורמות לחשש שקיים ניגוד עניינים בין אחד או אחת מחברי ועדת המשנה לבחירת השופטים לבין מי מהמועמדים. הוועדה טרם בחרה את שופטי העליון, אבל ברור לחלוטין לכל בר-דעת שההדלפות הן מגמתיות. אין צורך להסביר לכולנו ולתאר עד כמה פוגעות הדלפות אלו מתוככי ועדת המשנה בניהול התקין ובנוהל התקין של המינוי ואת פגיעתן הרעה באמון הציבור, וכמה חשוב אמון הציבור במערכת המשפט ובבית-המשפט העליון לכולנו. פעם אחר פעם כולנו מצווים לבחון את הדברים האלה ולדאוג לכבודו של בית-המשפט העליון, ולכן אני קורא מכאן ליועץ המשפטי לממשלה לחקור מייד מיהם אותם מדליפים שפוגעים במערכת המשפט מתוך מערכת המשפט עצמה. האם אנחנו יכולים להרשות לדברים האלה להמשיך ולהתקיים? האם לא חשוב לכולנו שייבחרו האנשים הכי טובים בלי קומבינות ובלי שטיקים ובלי דילים? רויטל סויד (המחנה הציוני): ואם זה לא ממערכת המשפט? אם ההדלפה לא מחברי מערכת המשפט? יהודה גליק (הליכוד): את צודקת. מתוך הוועדה, שחברים בה רק חברי משרד המשפטים, אז איך הם הודלפו? – הציפור והזבוב. לא יודע. אז אני מבקש – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אין ארבעה פוליטיקאים – – יהודה גליק (הליכוד): אני ביקשתי – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – שר, שרה – – יהודה גליק (הליכוד): בסך הכול ביקשתי מהיועץ המשפטי לממשל לחקור. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – חבר כנסת, חברת כנסת, נציגי לשכת עורכי-הדין? יהודה גליק (הליכוד): אני מקפיד לסיים לפני הזמן. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל מה אמרת? מה אמרת? יהודה גליק (הליכוד): אני לא אתן לך למשוך אותי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני לא רוצה למשוך אותך, אני רוצה שתדייק. יהודה גליק (הליכוד): אני מבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לחקור את העניין. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. רויטל סויד (המחנה הציוני): אולי ההדלפה היא לא ממערכת המשפט. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. מיקי לוי (יש עתיד): – – – מערכת המשפט – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): מה אתה חורץ? מה אתה קובע? יהודה גליק (הליכוד): יושבים רק ממערכת המשפט. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברותי וחברי חברי וחברות הכנסת. יהודה גליק (הליכוד): אמרתי ועדת המשנה. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה פתאום, זה שטויות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת רויטל סויד. יהודה גליק (הליכוד): ועדת המשנה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אוי, נו, באמת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יהודה גליק. תודה, חברים. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים, אני אדבר על שני דברים ואעשה את זה מהר. התלבטתי קשות לגבי הצעת החוק הזאת, אבל מה לעשות, כשהרוח היא בכיוון של ממשלת הימין והקימו להם את המבצר "ישראל היום", אז הם מסודרים. יש מי שיגיד "ביבי טוב ליהודים", ויש מי שיעשה כל מה שצריך. ועכשיו אתם מנצחים – עצרנו את V15, חיים טוב, טוב לכם עם זה, אבל זה יהיה בומרנג נגד כל המערכת. הנושא השני שרציתי להתייחס אליו – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו לא בחוק V15 עכשיו. עיסאווי פריג' (מרצ): לא משנה, אבל התחושה הזאת שואללה, עצרנו אותם, הקמנו את המפלצת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה רק לא החוק הנכון, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): – – ויש לנו השופר ואז אנחנו – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו בחוק אחר. עיסאווי פריג' (מרצ): הנושא השני, חברים, שרציתי להתייחס אליו זה שאנחנו לפני תקופה של מינוי שגריר ארצות-הברית במדינת ישראל, דוד פרידמן. חברים, הולך להיות כאן שגריר שמעורב בפעילות בלתי חוקית, שגריר עבריין שעובר על החוק, שגריר שתורם כספים להתנחלויות בלתי חוקיות, למאחזים. תבינו מה שקורה כאן – מדינת ישראל אמורה לקבל שגריר מפר חוק. ואני שואל את עצמי: ארצות-הברית הייתה מקבלת שגריר שהייתה לו קליניקה להפלות באיזו מדינה בארצות-הברית? אני שואל אתכם, הייתה מקבלת? ענת ברקו (הליכוד): איזו השוואה. עיסאווי פריג' (מרצ): איזו השוואה? בן-אדם עובר על החוק, בן-אדם תורם כספים לבניית מאחזים ולגזל אדמות מפלסטינים. האם איש כזה ראוי לשמש שגריר במדינה כאן? יהודה גליק (הליכוד): כן. עיסאווי פריג' (מרצ): כן? למה? כי הוא גוזל אדמות מפלסטינים. זו התשובה, כן. אנחנו עומדים בפני תקופה מאוד מסוכנת שכל המוסר וכל המחסומים נשברים, וזורמים אתם. זורמים אתם. לא יכול להיות, חברים – יש לי זמן – לא יכול להיות, חברים – נחמן, תאר לעצמך שאתה הולך להתמנות לשגריר ואתה עבריין חוק במדינה שאתה הולך להתמנות אצלה. נחמן שי (המחנה הציוני): אי-אפשר. עיסאווי פריג' (מרצ): יכול להיות דבר כזה? אני שואל אתכם. נחמן שי (המחנה הציוני): לא יכול. ברור. עיסאווי פריג' (מרצ): תארו לעצמכם אחד שאומר על ג'יי סטריט – מה אמר? קאפו? אמר קאפו. תארו לעצמכם אחד במדינת ישראל אומר – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום בבקשה, חבר הכנסת פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): – – את הדברים האלה. הייתם סולחים לו? אני שואל אתכם, הייתם סולחים לו? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ענת ברקו (הליכוד): אני גם לא סולחת על מה שאמרת בפני ניצולי שואה כאן על הדוכן הזה. נו, אז מה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת ברקו, תם זמנו. עיסאווי פריג' (מרצ): אבל למי שגוזל אדמות מפלסטינים, הכול מותר. אפשר לסלוח לו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): אנחנו צריכים להגיד את זה נגד המינוי הזה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. שלוש דקות. בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מוכרחה לומר שאני די נסערת מדבריו של חברי חבר הכנסת יהודה גליק המתוק. "מתוק" אני אומרת בלי ציניות, אבל אני אומרת את זה בכנות. זה התחיל בשבוע שעבר, במה שהיה אמור להיות חגיגת הכנסת, יום ההולדת לכנסת, כשהשר יריב לוין עמד, כשנשיאת בית-המשפט העליון יושבת ביציע המכובדים, והתריס כנגדה ללא הפסקה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אוי ואבוי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – באירוע המכובד והחשוב ביותר – בעיני לפחות – של הכנסת, בישיבה מיוחדת. היום הגיע אלינו לוועדת הכנסת יולי אדלשטיין, לישיבה שלא מן המניין, שעסקה גם במיעוט נוכחות חברי הכנסת וגם בתגובות, לפחות של חלק מחברי האופוזיציה, על נאומו של השר יריב לוין. אז אני אומרת כאן מעל הדוכן: מותר לדבר על האיזון בין הרשויות, אבל אסור לעשות את מה שעשה כאן השר יריב לוין, כשהוא התריס בצורה בוטה כנגד השופטת מרים נאור. היום התפרסם שלט – אני כמובן לא אראה אותו, משום שזה אסור מעל הדוכן, אבל – "איילת" – מופנה כמובן לשרה איילת שקד – "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו". איך זה יכול להיות שמהלכים אימים על שרת המשפטים ואומרים לה: אם לא תקבעי כללים חדשים לבית-המשפט העליון ולא תצבעי את בית-המשפט העליון בצבעים שמתאימים לנו פוליטית, הרי שיבולע לך. יבולע לך, משום שלא תעשי את מה שמצופה ממך. לפני שנה וחצי התמודדתי כאן, במליאה הזאת, לוועדה למינוי שופטים יחד עם חברים נוספים מהבית הזה. עשו כאן עסקה בצורה ברורה, שני חברי קואליציה – כן, חבר הכנסת אילטוב היה אז באופוזיציה, אבל היה ברור לכולם שהוא חבר כנסת מן הקואליציה – הפרו כאן מסורת של שנים. זה נכון שבסיבוב לפני כן היו שני חברי כנסת מן האופוזיציה, חברים, אבל אני רוצה להגיד לכם משהו, באיזון החיוני כל כך בין הכנסת לבין הממשלה לבין בית-המשפט העליון, איזון שגם בעיני הוא חיוני וחשוב לא פחות מאף אחד מחברי הכנסת מן הימין או משרי הממשלה, אני חושבת שעדיף שיהיו שני חברי כנסת מהאופוזיציה, אבל אם לא רוצים, אז הרע במיעוטו זה שלפחות היה עושה נכון חבר הכנסת אילטוב, שהוא איש שאני מעריכה ומכבדת, ואומר: אני עכשיו בקואליציה, בואו ניתן לאופוזיציה נציג בוועדה למינוי שופטים. אבל את זה הממשלה הזאת לא מסוגלת לעשות, משום שהיא לא מסוגלת לאזן, ואז מהלכים אימים על שרת המשפטים ומהלכים אימים על נשיאת בית-המשפט העליון ומהלכים אימים על היועץ המשפטי לממשלה, וזה כבר נהיה נוהג, אין כבר משהו אחר. זה הכלי המרכזי. הכלי המשפטי, הפוליטי והדמוקרטי היחיד שנותר, בואו נהלך עליהם אימים, בואו נרמוס אותם, בואו נדרוס אותם. אחד רוצה לעלות עם D9, ואחד רוצה להיות נהג ה-D9. חברים וחברות, הדמוקרטיה הישראלית שייכת לכולנו, וכולנו צריכים להיות מודאגים מהמצב הזה – אני מסיימת – וכולנו צריכים לרצות שבוועדה למינוי שופטים תתקבל החלטה עניינית. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. לא. יהודה גליק (הליכוד): מה זה קשור להדלפות? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): משהו אחד אחרון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יש לנו יום ארוך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בכל פעם שניסו להתערב בבחירת השופטים על-פי שיקולים פוליטיים, חבר הכנסת סמוטריץ, יושב-ראש הישיבה, אני רוצה לומר לך שאתם התבדיתם, משום ששופטי בית-המשפט העליון, לגאוות כולנו, מכריעים על-פי המשפט הישראלי כמו שצריך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כך רצוי. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה מאוד. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – – – זהבה גלאון (מרצ): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: היא מוותרת. היא מוותרת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אה, סליחה. חברת הכנסת זהבה גלאון מוותרת. אני מתנצל. איתן כבל (המחנה הציוני): אמרתי לך: תרים את הכיסא. תרים את הכיסא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת רויטל סויד. יואב קיש (הליכוד): מי שמדבר, ידידי. איתן כבל (המחנה הציוני): – – – מסתיר לו. יואב קיש (הליכוד): מי שמדבר, ידידי. עיסאווי פריג' (מרצ): אבל למה היום אתה מעונב? תגיד, חבר הכנסת שיק, למה יש עניבה? יואב קיש (הליכוד): קיש. קריאה: קיש, לא שיק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל זה אכן שיק. יואב קיש (הליכוד): היום קיש זה שיק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת שיק. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, היה שחקן כדורגל. עיסאווי פריג' (מרצ): איך שכחתי להגיד את זה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת פריג', חברתנו מחכה לדבר. לא מנומס. בבקשה, גברתי. עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת שיק. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, חבר הכנסת גליק, כשאני הגעתי לכנסת – ואתה יודע שאני עורכת-דין כבר 26-25 שנים ומערכת המשפט יקרה לי מאוד, וכך גם שלטון החוק – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – 25. איך יכול להיות? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – חשבתי שכל מה שאני אצטרך להתמודד אתו פה יהיה איזה חוק עוקף בג"ץ. לא העליתי על דעתי שבמהלך שנתיים מה שיקרה בבית הזה זה תהליך שיטתי של רמיסה מוחלטת והפיכה לדה-לגיטימציה של בית-המשפט העליון, בית-הדין הגבוה לצדק, בג"ץ, שלטון החוק ושל שופטי בית-המשפט במדינת ישראל. זה לא התחיל רק עם ה-D9, עבר לריסוס כתובות גרפיטי, עבר לרב שקורא למרר חיי שופטים, להפגנות מול בתים של שופטים, אלא זה הגיע לכך שערב בחירת ארבעה שופטים בבית-המשפט העליון, בא חבר הכנסת אילטוב, ומקדמת את החוק הזה השרה, שרת המשפטים איילת שקד, לשנות או לבטל את זכות הווטו של השופטים בוועדה למינוי שופטים – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): – – – את זה – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – בלי להגיד על הדרך שבאותה מיטה יש גם זכות וטו לפוליטיקאים, בדיוק אותו דבר – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): מה את מדברת? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – ובלי להסביר שהצעת החוק הזאת בכלל הגיעה – – קריאות: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – כשלפני כן היה שר המשפטים פרידמן. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): תלמד לקרוא את החוק. רויטל סויד (המחנה הציוני): ורק אחרי שאני עמדתי ואמרתי שזה ניסיון להלך אימים על בית-המשפט העליון, הקפיאו את זה. ואז הגיע מניפסט המשילות של שרת המשפטים, ואחר כך הגיעה גם היוזמה של השר לוין. ועכשיו, אחרי שאנחנו נמצאים באמת ערב התכנסות הוועדה ביום רביעי, ולאחר מכן יש גם עוד מועד בחודש מרס, ויש כתבות בעיתון, וזה בהחלט מעניין את כל תושבי מדינת ישראל מי יהיו ארבעת שופטי העליון, אתה מעז לעמוד פה, להמשיך את מסע הדה-לגיטימציה וההסתה, לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לא לחקור מי המדליף – לא – לחקור מי המדליף מתוך מערכת המשפט, כשלך ברור, ואתה קובע את זה כאן מעל הדוכן, שזה מגיע מתוך מערכת המשפט. מנין לך? מנין לך? יהודה גליק (הליכוד): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): ועדות המשנה מאוכלסות על-ידי חבר הכנסת אילטוב, על-ידי חברת הכנסת נורית קורן, על-ידי שרת המשפטים, על-ידי השר כחלון, על-ידי נציגי לשכת עורכי-הדין – שניים. מנין לך שזה מגיע ממערכת המשפט? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): ואם אתה קורא לשר, ליועץ המשפטי, לבוא ולחקור את ההדלפה, תעשה את זה מאוזן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. חברת הכנסת רויטל סויד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אל תיגרר אחרי ההסתה והדה-לגיטימציה נגד מערכת בית-המשפט. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. שלוש דקות, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אני פונה גם אליך. עלית פה לדוכן מרוב התרגשות לברך על המוגמר, שכפי שאתה אומר נעשה במשך כמה שנים, וכנראה גם שרים ומנכ"לים קודמים, ואני מברך, אבל אני לא מתפעל כמוך. אנחנו מדברים על ציבור הנכים, שהוא ציבור שהמדינה חייבת לו יותר מאשר לנכים, ואני מכיר את זה גם מתקופות שהייתי במשרד הביטחון, כמה העסק הזה מסובך, רגיש וקשה. אבל יצא לי לבקר בכמה מקומות, גם בבית-הלוחם בתל-אביב וגם במקומות אחרים, ולהיפגש גם עם גורמים אחראיים ולשמוע גם נכים ולומר שהמצוקות גדולות, ואני לא בטוח שהתיקון הזה – הוא יותר מסדר מצב קיים, והוא לא יוצר מציאות חדשה. אני, עם קבוצת חברי כנסת, הגשתי הצעת חוק שקובעת שיש גבול לשכר טרחה שלוקחים עורכי-דין מנכים או מפצועים ברגע שהם פוגשים אותם בפעם הראשונה אחרי הפציעה או בתור נכי צה"ל, ויש נטל גדול של ייעוץ משפטי. פגשתי נכים, והם התלוננו, בוודאי משפחות שאין להן יכולות קיום ממה שנותנים להן. ראינו את זה גם בתחומים אחרים. הקצבה לא מספיק גדולה, ויש מקומות שיש מצוקה גדולה, ולא בטוח שהסדר הטבות – שלא אתם המצאתם, כולל הוועדה לתנאים מיוחדים או ועדת למ"ד, כמו שקוראים לה; לא אתם המצאתם את זה. בסך הכול, אתם מארגנים את זה, אז מה אתם מבשרים פה איזו בשורה גדולה? אני יכול להגיד לך שהיינו בבית-הלוחם, ומסתבר – באמת, אנשים עושים עבודה, וקשה לתאר איזה מאמץ – ש-50% מהתקציב הם תרומות. מובן שגם הם משלמים סכום כלשהו. כלומר, המדינה, שיש לה אחריות מלאה לנכים שנפגעו בפעולות איבה, במלחמות, בתאונות או ביניהן, לא מתקצבת את זה. אין בתקציב – תבדוק – אין בתקציב כיסוי מלא. אם יכולה להיות איזו תקלה? שאלתי את המנהלת: איך את עובדת בלי תקציב? מי נותן לך רשת ביטחון? מי יושיע אותך אם יהיה פה משבר במימון? לכן אני חושב שצריך לומר שבמקום כל מיני הטבות שבאמת לא הוספתי על זה שקל, מה שצריך לעשות זה להגדיל את הקצבאות, וצריך להבטיח בתקציב המדינה – בת 70 עוד מעט, ולא חיה מתרומות. מדינה כזאת, ששולחת את בניה לקרב, צריכה להבטיח את הטיפול המלא כשהם חוזרים, חס וחלילה, נכים ומוגבלים, ואתם לא עושים את זה. לכן החוק הזה הוא מעט מדי ומאוחר מדי. הוא לא יוצר מציאות חדשה. אולי תקבלו כותרת, אבל אין בזה שינוי של מצב הנכים והפצועים. אני מציע שתיפגש אתם ותשמעו אותם, ותראה מה הבעיות של מי שמטפל בהם. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: נפגשתי – – – יותר פעמים – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אני לא מתחרה אתך מי יותר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא יכול להיות. לא יכול להיות. איתן ברושי (המחנה הציוני): עם כל הכבוד, גם אני הייתי, וגם אני – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אל תחשוב שהכול רק הממשלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: סיכום, חבר הכנסת ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): אנחנו עשינו כמה דברים בחיים לא פחות ממך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): לכן, אני אומר שאין בחוק הזה שום בשורה. אני אתמוך בו, אבל לא שיניתם ממצב הנכים. קיבלתם כותרת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. חבר הכנסת ברושי, אמרת את הדברים. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – הסדרתם דברים שעשינו לפניכם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): בסופו של דבר, צריך לטפל באמת בבעיות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, אדוני, בבקשה. הרשימה סגורה כמובן. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, מובן שעיני איננה צרה בנכי צה"ל. אני בעד לעגן זכויות ולהבטיח זכויות, ובוודאי עדיף לעגן את הזכויות בחוק מאשר בנהלים. אבל, עמיתי חברי הכנסת, זו הזדמנות לדבר על מה שקורה בכלל אצלנו לנכים. הרי נכים בישראל זה מבנה בן ארבע קומות: בקומה העליונה נמצאים נכי צה"ל, והם מקבלים הגנה וטיפול והתייחסות מהמדינה, ועכשיו נעגן את הדברים האלה בחוק, וטוב שכך. מתחת לנכי צה"ל נמצאים נכים מתאונות דרכים, גם להם יש פתרון באמצעות הקרן של תאונות הדרכים. המצב שלהם פחות טוב ממצבם של נכי צה"ל, אבל עדיין מובטחות להם באמת הגנות כלשהן באמצעות הפיצוי שהם מקבלים מהקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. מתחת לאלה נמצאים נכים כתוצאה מתאונות עבודה. נכים כתוצאה מתאונות עבודה מקבלים הגנה מהביטוח הלאומי, וגם הם מקבלים הגנות מסוימות. לא תמיד ההגנות האלה מספקות ומספיקות, אבל הן ללא ספק קיימות. ומתחת, בקומת הקרקע, גרים הנכים הכלליים – שהם לא נכי צה"ל, לא נפגעו בתאונת דרכים, לא תאונת עבודה; אולי הם נולדו כך, אולי הם חלו במהלך החיים. ואלה, אדוני היושב-ראש, הם הנכים שמדינת ישראל הפקירה אותם, הפקירה אותם: קצבת נכות של 2,400 שקל, בהנחה שלמישהו יש 100% נכות. מישהו מעלה על דעתו שבן-אדם יכול להסתדר ב-2,400 שקל? האם נכה הוא חצי בן-אדם? אנחנו קבענו ש-5,000 שקל זה שכר המינימום, זה הסכום הבסיסי שאדם עובד צריך לקבל עבור עבודתו כשכר. למה כשמדובר בנכה אנחנו מסתפקים במחצית? נכה הוא רק חצי? אנחנו לא מבינים שלפעמים צרכיו של הנכה גדולים יותר מאשר צרכיו של האדם שאיננו נכה? אם כבר, אולי הוא צריך לקבל יותר? האם אנחנו לא מבינים שכשהעלינו את שכר המינימום אנחנו גם גרמנו לנכים רבים להעלות את ההוצאות שלהם על אותם עובדים שהם חייבים וצריכים להעסיק כדי להתקיים, כדי להסתדר בחיים? אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן לעשות סדר בכל תחום הנכים בישראל: לא רק חוק לנכי צה"ל אלא חוק לנכים, עם הגנה לנכים, עם זכויות לנכים בחוק ברור, מסודר ושוויוני. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, אני כמובן מברך את שר הביטחון, את סגן שר הביטחון, על החוק הזה. אני חושב שנכי צה"ל ראויים למעמד מיוחד בפני עצמו בתוך החוק, וטוב שהדברים האלה מסודרים בחוק. ואני אומר רק כאן – לדעתי עם השנים היו לנו נכי צה"ל שלא היו צריכים להיות זכאים, וקצת ביזינו את המושג הזה של נכה צה"ל, ולכן, טוב שהחוק הזה גם יתקיים וגם יוקפד עליו. לחברי עיסאווי פריג', אני רוצה להציע שלא נתערב לארצות-הברית במי הם ממנים לשגריר כאן, וכל שגריר שהסנאט האמריקני יאשר – אנחנו נברך אותו, ואם דייוויד פרידמן יבוא לכאן נקבל אותו בזרועות פתוחות ונקווה שבאמת יעשה את עבודתו נאמנה. ועכשיו לחברי יהודה גליק. לצערי הרב, אתה – איך אתה אומר לנו: חברי המתוקים מדבש, האהובים, וגם אתה חברי אהוב, מתוק, כל מה שאתה רוצה, אבל הכותרת הזאת לא מתירה גם לך לגנות, להטיל דופי במערכת המשפט – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, להטיל דופי, כיוון שאתה קבעת גם מי המדליף. ואני אומר גם לחברי היושב-ראש, שמכיר את זה, את הגמרא במסכת גיטין על ההשתלחות הנוראית, שלא שמעתי רבע מילה ממך, שעמד פה שר כאילו בשם ראש הממשלה – שאני בטוח שלא היה חותם על זה – והשתלח בנשיאת בית-המשפט העליון, שאם אתה רוצה, הזמין אותה יושב-ראש הכנסת כאורחת. בעולם הפלילי זה סוג של כיפה אדומה:– נזמין אותך לכאן, וכשאת תשבי שם ולא תוכלי להגיב, אנחנו נשתלח בך ונגיד לך את כל מה שאנחנו מכירים כבר. אבל זה טוב בתוך דיון פה. ואנחנו מכירים את מה שכתוב במסכת גיטין: הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה שמע מינה קא ניחא להו. וכל מי שישב כאן ולא מחה – ואני התאפקתי מלשבת כאן, אבל אתה לא יכול לראות כשמשמיצים את בית-המשפט העליון של מדינת ישראל ואת נשיאתו, שיושבת כאן, ולשתוק. ואני רק מזכיר לך את מה שאתה יודע, שהגלות לא נעשתה בגלל שנאת קמצא ובר קמצא שלא הכירו אחד את השני; הלכנו לגלות מפני שישבו שם רבנן ולא מחו ביה. ולכן, גם באירוע חגיגי, אם הוא חגיגי, קודם כול שר ממשלה שמדבר פה בשם ראש הממשלה, שיכבד הוא את החגיגיות ולא ידרוש את זה מאתנו ולא ידרוש שאנחנו לא נמחה, כיוון שבעיני זאת חובתנו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה גם לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו – אחרונת הדוברות והדוברים. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אלא אם כן סגן השר ירצה לסכם. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא. לא צריך. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני יודעת שהחוק שעומד מולנו, הצעת חוק הנכים, המתייחס לנכי צה"ל – לצערי הרב, הרבה מאוד דוברים בחרו שלא להתייחס לנושא שבנדון, וזה חבל לי כי אני חושבת שיש לנו חובה מוסרית לעשות את זה. אני רוצה לספר לכם על נכה צה"ל שהיה המפקד שלי, אלוף-משנה במילואים אמנון שרון, שאני זוכרת כקצינה צעירה, ראיתי את הקצין צועד בבסיס, את המפקד צועד בבסיס, מתקשה ללכת. זה היה כמה שנים לאחר מלחמת יום כיפור, שבה הוא נפל כשבוי בידי הצבא הסורי ברמת-הגולן. הוא היה מ"פ בשריון, וכתוצאה מהפציעה שלו והמכות, הפלקות ומכות החשמל ברגליים הוא התקשה ללכת, והוא עד היום מתקשה בכך. הוא חזר, החזירו אותו מהשבי לאחר כמה חודשים, והוא ממש היה מלא הכרת תודה למדינה וביקש לחזור לצבא. הוא היה מ"פ במילואים כשהוא נפל בשבי, חזר לצבא ושירת עד דרגת אלוף-משנה, למרות הקשיים הפיזיים והנפשיים שליוו אותו מדי יום ביומו, אותו ואת בני המשפחה. מה שאמנון אומר: הרווחנו את הנכות ביושר. לא צריך להרגיש שאני צריך להתחנן על הדברים שמגיעים לי. לפני שלוש שנים, אדוני היושב-ראש, גם כתוצאה מהפציעה וההתבגרות לאורך הזמן, הוא גם קיבל אירוע מוחי, ולמרות הקושי הרב הוא עשה תערוכה. הוא מצייר, הוא עוזר לנכי צה"ל אחרים – גם בבית-הלוחם וגם בבית-חולים "רעות" – ומרכז את כל כוחותיו כדי לעזור לנכים אחרים. אגף השיקום צריך לתת כמה שיותר לנכי צה"ל. אנחנו חייבים להם. ולצערי הרב יש פיחות במעמדם של נכי צה"ל. אני ראיתי את זה גם בדיונים בוועדת חוץ וביטחון – מי טרח להגיע לשם לדיונים הללו כשדנו בנכי צה"ל. זה לא מצטלם כל כך טוב לראות את כל הנכים עם כיסאות הגלגלים, את קטועי הגפיים; לא הרבה היו שם, לצערי הרב. אבל צריך לתת להם את המקום שלהם, שלא כל נכה שזקוק לפרוטזה יתחנן על נפשו, כי הוא צריך חידוש פרוטזה או צריך עוד תרופות, שהמדינה תואיל בטובה לתת לו. הציבור בישראל צריך להעריך יום-יום, שעה-שעה, את ההקרבה של אותם אנשים, את הצלקות הנפשיות, הפיזיות, שהם נושאים – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): – – על גופם יום-יום. ולכן אדוני, מה שאני חושבת, שבאמת כל דבר, גם שאנחנו מסדירים בחוק, גם דברים שהיו מקובלים – הגיע הזמן לעשות את זה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. ענת ברקו (הליכוד): ותודה, אדוני סגן שר הביטחון, שלקחת על עצמך את הנושא הכל-כך חשוב ואת חובתנו המוסרית כלפי נכי צה"ל. תודה רבה, אדוני. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. אדוני סגן השר, רוצה לסכם, או שניגש להצבעה? אז אנחנו ניגשים, אם כן, להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התשע"ז–2017. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 30), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 29 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. חברת הכנסת יעל גרמן הצביעה בטעות במקומו של חבר הכנסת יאיר לפיד, אשר איננו נוכח, וכרגיל – מבקשים רבים לצרף את שמותיהם לפרוטוקול. אנחנו שמחים בהצטרפותם. הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה ועוברת לדיון והכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. קריאות: תצרף אותנו. לפרוטוקול תצרף אותנו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה לא ייגמר, חבר'ה. חיים ילין (יש עתיד): אבל אתה יודע למה? כי מצפצפים כבר חצי שעה ולא יודעים מתי אמת ומתי לא. זו האמת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חיים ילין, חברת הכנסת מיכל רוזין, חבר הכנסת אילן גילאון, חברת הכנסת – תזכירי לי? – יעל כהן-פארן וחברת הכנסת נאוה בוקר מצרפים את תמיכתם, לפרוטוקול. אתה לא הצבעת אחרי שדיברת? אלעזר שטרן (יש עתיד): לא הספקתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת אלעזר שטרן, לא מגיע לך, אבל גם אותך אני מצרף לפרוטוקול כמי שתומך בחוק – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): פתאום לא מגיע לך – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חס וחלילה. וגם השר אלי כהן. הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49) (תלונה של עובד משרד מבקר המדינה), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/686); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברים, אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49) (תלונה של עובד משרד מבקר המדינה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה. תשמע, דוד, אתה גם עושה דברים טובים מדי פעם. הנה דוגמה. דוד ביטן (הליכוד): חוק מבקר המדינה מאפשר, כשיש חושף שחיתויות בגוף כלשהו, שהוא יהיה רשאי לקבוע שחושף השחיתויות זכאי להגנה. לחושף השחיתויות בדרך כלל יש שתי אופציות: אופציה ראשונה דרך מבקר המדינה, ואופציה שנייה דרך בית-הדין לעבודה. יוצא שיש חושף שחיתויות כזה בתוך משרד מבקר המדינה – שזה גם גוף ככל גוף, בעצם למבקר המדינה יש ניגוד עניינים, ולכן צריך מישהו מחוץ למשרד המבקר, שבמקרים כאלה – שהם מאוד מאוד נדירים, כן – שיקבע אם הוא זכאי להגנה או לא זכאי להגנה, והוא מקבל את הסמכויות של נציב קבילות הציבור כדי לקבוע אם הוא זכאי להגנה כזו. ימנה את השופט שיקבע אם הוא זכאי להגנה – יושב-ראש הכנסת, בהתייעצות עם נשיא בית-המשפט העליון. מבקר המדינה אמר בדיון בוועדה שהיה תומך בהצעת החוק הספציפית הזאת – יש לנו עוד ויכוח עם משרד המשפטים מי ימנה. בשלב הראשון, בקריאה הראשונה הגענו לסיכום הזה. יכול להיות שזה ישתנה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אז אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. עוד לא נולד הפרוטוקול שיודע גם לשדר חיוכים, אז אני מבהיר שההערה שלי כשעלית לדיון הייתה הערה בהומור. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים. חבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת בר-לב, שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אז ראשית, אדוני היושב-ראש, אני שמח שמבקר המדינה תומך בהצעת החוק, ואם הוא תומך בהצעת החוק גם אני תומך בהצעת החוק, אבל באמת השאלה המרכזית, או אחת השאלות המרכזיות – גם אתה, חבר הכנסת דוד ביטן, אמרת שזה נושא פתוח – היא מי קובע את הוועדה או הבן-אדם שיחליט. וכאן אני מאוד מאוד חושש, כי אני רואה, אני שם לב שמצד אחד יש כאן התקפות חוזרות ונשנות בכלל נגד בית-המשפט ונגד בית-המשפט העליון. מצד שני, אנחנו רואים שבכנסת – כאן מוזכר שיושב-ראש הכנסת יהיה אולי אחד האנשים. אנחנו רואים שכל פעם משנים פה החלטות לפי הנוחות של הקואליציה – מקימים ועדות ומפרקים ועדות לפי מי תומך ומי לא תומך בחוק, ובעצם, המסורת הקבועה בכנסת בעצם התפוררה, ומפרקים אותה חתיכה אחרי חתיכה. לכן אני מאוד מאוד מוטרד שהצעת החוק הזו, שבעיקרון היא הצעה חשובה, תנוצל לרעה. ולכן, כמו שאמרת, חבר הכנסת ביטן – – – דוד ביטן (הליכוד): אמרתי שבנושא הזה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה האופציות? דוד ביטן (הליכוד): יש כל מיני אופציות, אבל זה מוסכם כרגע, בקריאה הראשונה, משרד המשפטים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לכן אני אומר – עכשיו זו הקריאה הראשונה, אז מובן שאני אצטרף להצבעה בעד, אבל באמת המפתח יהיה בדיונים בוועדה – – – דוד ביטן (הליכוד): אתה יכול לבוא. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני אבוא, לראות איך באמת קובעים מנגנון שהוא לא יהיה מושפע מקואליציה כזאת או אחרת, משיקולים פוליטיים כאלה ואחרים, שאנשים שיחשפו וייתנו ביקורת באמת יהיו מוגנים. ראינו עכשיו בשבוע האחרון את החשיפה מבתי-האבות, מבית-האבות "כיפת הזהב" או משהו כזה, בחיפה. כל הכבוד, באמת, לאותו בן-אדם אמיץ לב שלקח וצילם וכן הלאה, אבל אם בן-אדם כזה לא יהיה מוגן מפני תקיפה כזאת או אחרת, מפני אובדן הכנסה וכן הלאה, אז כל החוק הזה יהיה באמת חסר טעם. דוד ביטן (הליכוד): – – – רק אם הוא חושף – – – מתוך משרד המבקר. ואז – – – הגנות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לכן, אחרי קריאה ראשונה אנחנו נוודא שבאמת לקראת קריאה שנייה ושלישית הנושא הזה יטופל, ובאמת יהיה כמה שניתן משוחרר מהשפעות פוליטיות. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): תודה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, אני חייבת לומר משהו אחד, כי אני כמעט ויתרתי על כל הזכות שלי לדבר בכל החוקים. ראשית, אני רוצה לברך אותך. זה חוק חשוב. קראתי אותו גם עכשיו, את כל הפרטים שלו. זה חוק מאוד משמעותי, וחשוב מאוד שאתה מקדם אותו. אני בטוחה גם ביכולת שלך לקדם אותו עד לקריאה שלישית. אני רוצה רק להגיד משהו על חיפה, דווקא לא על הקשישים, שחלילה פה לא נתפרץ לדלת פתוחה, אבל אני כן רוצה לציין את העיר חיפה. אתמול חנכנו את הבית החדש ברחוב חיים, שמי שלא יודע – אני הובלתי מאבק של כמעט שנה כדי שהבית יעלה מהדר תחתון, השכונה, למרכז הכרמל. וחשוב לי לומר שבזכות אנשים טובים – במיוחד איש אחד טוב, יצחק כץ, שהשכיר את הבית שלו לטובת הילדים האלה – אתמול חנכנו את המקום, מקום מקסים במרכז הכרמל, יפה, ואליו צעירים ובעיקר ילדים חסרי בית יוכלו להגיע. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שבניגוד לבית הקודם, שהיה במקום מאוד לא נעים ולא סימפתי, היום ילדים קטנים כאלה, שלצערי נאלצים לברוח מהבית ולקחת תיק אתם, מגיעים למקום אמפתי יותר, מקום שיש גם תחבורה ציבורית, והם מקבלים קורת גג, ואוכל, ואפילו מרכז למידה, ולפעמים נשארים כמעט שנה בבית. זו הייתה בשבילי ממש גאווה לראות שלמרות מאבק לא פשוט הצלחנו להעביר את הילדים האלה, וכבר אתמול פגשתי אותם וראיתי כמה שהם מוצלחים. הם כבר קרוב לחודשיים שם. אני רוצה לומר משהו אחד בעניין הזה של ילדים חסרי בית, כי הרבה פעמים אנחנו רואים את זה באיזו כתבה ואנחנו מדפדפים, אבל יש משהו מאוד מאוד משמעותי, בעיני, שאתה לוקח ילד או ילדה כזאת ואתה נותן להם אלטרנטיבה לחיים חדשים. אתמול פגשתי בחור מקסים שהגיע לכאן מרוסיה, ולצערי, הבית היה בית פוגעני, והוא היה שם שלוש שנים. אני רואה שאת מקשיבה לי, גברתי השרה, שזה מאוד חשוב, ואני אספר לך שלא רק שהוא סיים שירות צבאי מלא, היום הוא גם אחראי ב"סלקום". הוא סיפר לי על כל העבודה שלו, והייתי כל כך גאה בו. הוא גם סיפר את סיפור החיים שלו לכל האורחים, והוא אמר שבלי הבית הזה הוא כנראה היה במקום אחר – ברחוב. והוא גם סיים צבא, גם עובד בעבודה היום שהוא מרוויח בעצמו. פשוט הצלנו נפש אחת, וכל המציל נפש אחת, אתם יודעים, כאילו הציל עולם מלא. אז היה חשוב לי לומר משהו היום. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): למה לא נוכח? למה לא נוכח? היו"ר בצלאל סמוטריץ: ברוך הבא, ידידנו. עוד עם התיק על הגב. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני רוצה לדבר? אראל מרגלית (המחנה הציוני): כן. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: קדימה. רק יוריד נא את התיק. רויטל סויד (המחנה הציוני): למה? הוא רוצה עם התיק. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אני רוצה עם התיק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לא מכובד. תן לי, אני אשמור לך אותו. בבקשה, חבר הכנסת מרגלית. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אתה שם לב שאתה לא רואה אנשים? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני לא מחפש את חבר הכנסת אראל מרגלית בצד של הקואליציה. רויטל סויד (המחנה הציוני): משום מה, רק באופוזיציה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא בשנים הקרובות. איתן כבל (המחנה הציוני): תנמיך את המיקרופון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: בבקשה, אדוני. רויטל סויד (המחנה הציוני): משום מה, רק באופוזיציה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות לרשותך. מקבלים את פניך בברכה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): תודה רבה. יש פה סוכרייה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: רק לעדכן אותך על איזה חוק אנחנו מדברים? אראל מרגלית (המחנה הציוני): כן – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חוק מבקר המדינה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני דווקא רציתי להתייחס לוויכוח סוער שיש היום, שאני שומע שהיה בקואליציה היום, לגבי חוק המכללות. ואני רוצה לשאול אתכם: הרבה מכם חתמתם על החוק, ואני רק רוצה להזכיר לכם – – – קריאה: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): מיקי, אתה השני שחתום על החוק. אנחנו ביחד, אז תקשיב. אני רק רוצה להזכיר לכם במה מדובר: 50,000 משפחות בישראל משלמות פי-חמישה ויותר על ההשכלה הגבוהה לילדים שלהם. רוב המשפחות האלה באות לא ממרכז הארץ או מהפריפריה – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – תסביר לי את ההיגיון של החוק הזה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אני אסביר. מירב בן ארי (כולנו): תסביר לי איך המדינה לא נותנת שקל למכללה למינהל – – יואב קיש (הליכוד): יש לו דקה וחצי להסביר. תני לו להסביר. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אבל אני מסביר. מירב בן ארי (כולנו): – – שקל לבין-תחומי, שקל למכללת נתניה – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אבל אני מסביר. מירב בן ארי (כולנו): – – אבל אתה רוצה להקפיא להם את שכר הלימוד? דוד ביטן (הליכוד): המדינה תיתן. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אבל אני מסביר. דוד ביטן (הליכוד): המדינה תיתן. מירב בן ארי (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אבל אני מסביר. דוד ביטן (הליכוד): אני נלחם להפחית את שכר הלימוד יחד אתו. מירב בן ארי (כולנו): כן. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אבל אני מסביר. דוד ביטן (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): כן. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – דוד ביטן (הליכוד): מה – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): והנקודה המרכזית היא כזאת – – – דוד ביטן (הליכוד): למה שהוא – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): רבותי – – מירב בן ארי (כולנו): רגע, רגע – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – רגע, אני רוצה שתסתכלו. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): תלמיד – – – מירב בן ארי (כולנו): כן. אראל מרגלית (המחנה הציוני): זוג – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): זוג, נגיד זוג צעיר באוניברסיטה, משלמים על ההשכלה הגבוהה ביחד – – – מירב בן ארי (כולנו): 20,000 שקל. אראל מרגלית (המחנה הציוני): רגע. נגיד שלוש שנים, שלוש שנים וחצי – משהו כמו 70,000 שקל. ביחד. מירב בן ארי (כולנו): 60,000 שקל. כן. אראל מרגלית (המחנה הציוני): זוג שמגיע, נניח, מהפריפריה, לא התקבל לאוניברסיטה לאותו חוג שהם רצו, והיו צריכים ללכת למכללה בשכר – – – קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): רגע. לא. רועי פולקמן (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): המכללות המתוקצבות – יש להן מכסות. יפעת שאשא ביטון (כולנו): למה – – – מירב בן ארי (כולנו): מה – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): יש להן מכסות. רועי פולקמן (כולנו): – – – אם אתה רוצה – – – קריאה: הם מחפשים – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): הם משלמים – – קריאה: הם מחפשים סטודנטים – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – 250,000 שקל. רועי פולקמן (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): זה כמו עוד משכנתה. קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): זו מכת מדינה. מירב בן ארי (כולנו): מה המדינה נותנת למכללה למינהל? אראל מרגלית (המחנה הציוני): זה הדבר – – – תבדקו את התלמידים שם. מירב בן ארי (כולנו): מה המדינה נותנת – – – קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אני לא מדבר על כמה תלמידים מהבינתחומי – – קריאות: – – – מירב בן ארי (כולנו): איפה – – – בחיים לא שמעתי – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – של החבר'ה שיש להם יותר. אני מדבר על הרוב המוחלט. הם באים מהפריפריה. הם לא התקבלו לאוניברסיטאות. קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): הם לא מתוקצבים. קריאה: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): לא נכון. מירב בן ארי (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): יש מכסות. מירב בן ארי (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): וככה זה דבר – – דוד ביטן (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): מה אתה אומר? אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – שמשפיע על יוקר המחיה – – דוד ביטן (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): אתה רוצה – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – על הרבה מאוד משפחות. קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): ואם אתם מדברים על יוקר מחיה אמיתי – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – מירב בן ארי (כולנו): אז אני אראה – – – דוד ביטן (הליכוד): למה, האוצר – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – זה יוקר המחיה. מירב בן ארי (כולנו): מה אתה מבלבל? קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): עכשיו, אתם הופכים את המכללות האלה – – – קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אנשים מקבלים שם – – – מירב בן ארי (כולנו): הזוי. הזוי. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אנשים – תראה אותם, התעוררו. מירב בן ארי (כולנו): מה זה "התעוררו". כי – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): כולנו – – – רועי פולקמן (כולנו): – – – דמגוגיה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): דמגוגיה? רועי פולקמן (כולנו): ברור. מירב בן ארי (כולנו): מה – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): יאללה, בחייך – – רועי פולקמן (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – אתה, פולקמן. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): דמגוגיה. מירב בן ארי (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): מה דמגוגיה? מה אתה מבלבל את המוח? 50,000 האנשים – אתה ראית את הדמוגרפיה שלהם? אתה ראית אם המעמד הגבוה, הבינוני או הנמוך? רועי פולקמן (כולנו): – – – כולם. אראל מרגלית (המחנה הציוני): מה זה? מה דמגוגיה? רועי פולקמן (כולנו): – – – כולם. אראל מרגלית (המחנה הציוני): זה לא דמגוגיה. קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): לא ייתכן שיהיו מרצים שמקבלים מיליון שקל בשנה – – מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע. זהו. אני מבקשת לסיים. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – והם מוסד מוכר וזה. מירב בן ארי (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אתם נותנים את היד שלכם – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברי הכנסת מסיעת כולנו, אני מבקשת לסיים. מירב בן ארי (כולנו): לא – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא, אבל יש פה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כי גם – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): הם לא נותנים לדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: – – חבר הכנסת אראל מרגלית חייב לסיים. מירב בן ארי (כולנו): אבל – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לכן אני מוסיפה לך עוד חצי דקה. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מירב, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. רועי פולקמן (כולנו): מה עם השוק החופשי? זו לא פגיעה – – – קריאה: מירב – – – מירב בן ארי (כולנו): ברור שזה פוגע. קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): הם לא, הם לא נותנים לדבר. דוד ביטן (הליכוד): תגיד לי – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, חברים. תודה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים הפרעות. דוד ביטן (הליכוד): אבל זה כל הרעיון. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: ואני נותנת לך עוד חצי דקה לסיים. בבקשה, אדוני. יואב קיש (הליכוד): אבל למה להגיד: אסור לכם לגבות – – – מירב בן ארי (כולנו): מה זה הדבר – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אני לא אומר שאסור לכם. קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): יואב קיש – – יואב קיש (הליכוד): לא – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – אני לא אומר שאסור לכם. לא נכון. קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אני ביקשתי, מכיוון שהדבר הזה נהפך למכת מדינה, ביקשתי דבר אחד – – מירב בן ארי (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – התייחסות של המדינה לשכר הלימוד. שיהיה יחס. מירב בן ארי (כולנו): למה? המדינה נותנת משהו למכללה למינהל? אראל מרגלית (המחנה הציוני): כן. מירב בן ארי (כולנו): המדינה נותנת משהו לבינתחומי? אראל מרגלית (המחנה הציוני): כן, היא נותנת. מירב בן ארי (כולנו): ומכללת נתניה? אראל מרגלית (המחנה הציוני): היא נותנת מעמד. מירב בן ארי (כולנו): מה היא נותנת? אראל מרגלית (המחנה הציוני): היא נותנת מעמד של מוסד מוכר במס. מירב בן ארי (כולנו): – – – נותנת, מה? אראל מרגלית (המחנה הציוני): היא נותנת הרבה מאוד. מירב בן ארי (כולנו): – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): כן, היא נותנת. מירב בן ארי (כולנו): כלום היא לא נותנת. אראל מרגלית (המחנה הציוני): ואני לא אמרתי שלא ייקחו מחיר יותר גבוה. אמרתי – – מירב בן ארי (כולנו): כלום המדינה לא נותנת. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – שברגע שזה עבר – רגע, אני לא מבין, מירב בן ארי, זה תורך לדבר או תורי לדבר? מירב בן ארי (כולנו): לא, כי זה חוק שאני לא – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מירב, אני מבקשת. מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת מירב בן ארי. מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מבקשת להירגע. מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי, את יכולה להירשם. יש רשימת דוברים. וכעת תנו בבקשה לאראל מרגלית לסיים את דברו. בבקשה, אדוני. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אז אני אומר את הדבר הבא: כן, יש חופש עיסוק. כן, מותר בכל מיני מצבים לקחת יותר כסף. אבל לא ייתכן שמדינה עוזרת לסבסד מוסדות שמשלמים 800,000, 600,000 ומיליון שקל למרצים מצד אחד – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – ועברנו את ה-50,000 מבחינת מספר התלמידים – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – שמשלמים פי-חמישה מאשר האוניברסיטאות. ברובם הם המעמד הבינוני ומטה, ולא הבינוני ומעלה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): נקודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי. חבר הכנסת דוד ביטן, אני שומעת אותך כאן. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. אוקיי, רבותי, ברגע זה אני נועלת רשימת הדוברים ואנחנו ממשיכים. חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. יואב קיש (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון, אם תהיה. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רויטל סויד, אם תרצה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה – רגע, רגע, שנייה, גברתי. חבר הכנסת דוד ביטן, אנחנו מבקשים שקט. מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבינה, אבל אתם יכולים פה לדבר, פה, מהדוכן. לא שם. תודה רבה. כן, גברתי, שלוש דקות לרשותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום – בעצם זה היום, כן, זה היום במונחים של סינגפור – נשמע צירוף המילים הכי פחות אהוב לפחות על הצד הימני בקואליציה של הבית, והוא: שתי מדינות לשני עמים. ראש הממשלה, בביקור שלו בשבוע שעבר בארצות-הברית, חשב שהוא נפטר מהדבר הזה – one state, two states, מה שאתם רוצים. אז מסתבר שזה לא בדיוק מה שאנחנו רוצים. אבל אני אומר לכם מה הדבר שאותי מעניין: לדעת מה אנחנו רוצים. אני רוצה שראש הממשלה יבוא ויאמר לנו מה אנחנו רוצים, איזה חזון אנחנו רוצים שיהיה כאן, איזה מין מדינה אנחנו רוצים שתהיה כאן. בשבוע שעבר הנחתי את החוק לסיפוח שטחי C. כולם אומרים לי: להביך את הממשלה? לא. לאתגר את הממשלה. לבקש שיהיה שיח מדיני אמיתי, שממנו נוכל להבין מה הממשלה רוצה. בשבוע החולף קיבלתי תשובות מרתקות מחברי הכנסת מהימין. חבר כנסת אחד אמר לי, למשל: הסטטוס-קוו הנוכחי, המצב הנוכחי – שיישאר. זה הרע במיעוטו. חבר כנסת אחר אומר לי: מה פתאום סיפוח שטחי C? נספח את כל יהודה ושומרון. ניתן להם זכויות סוציאליות, ניתן להם זכויות אזרח, נגמור את הסיפור. קדימה. אני לא מפחד; חבר כנסת מהליכוד, צריך לומר. חבר כנסת אחר מהימין אומר לי: אני בעד אוטונומיה. ואני רוצה להגיד לכם – שומו שמים, אתם לא תאמינו – אני מסכימה עם ראש הממשלה. ראש הממשלה, לפני שבועיים, הגדיר את המדינה הפלסטינית העתידית "מדינה מינוס". הוא לא התכוון שהמדינה תהיה במינוס, הוא לא התכוון להפחית ממעמדה, אבל הוא התכוון לומר, מטבע הדברים, שהיא תהיה מדינה שמהמאפיינים האזרחיים שלה יהיו מאוד מאוד משמעותיים לצורך הזיהוי הלאומי שלה. כי זה ברור לגמרי שמבחינה ביטחונית אנחנו לא נוכל – לא תוכל להיות פה מדינה במלוא מובן המילה, בלי לפגוע, נקרא לזה, ברגשות הלאומיים של הפלסטיניים. ציפי לבני (המחנה הציוני): אבל – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתמול ביקרתי בשומרון – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אבל חשוב לומר שהפלסטינים כבר הסכימו, במשא-ומתן שניהלתי אתם, לזה שהמדינה תהיה מפורזת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת. אני יודעת, ציפי. ציפי לבני (המחנה הציוני): אבל הדרך להשיג את זה היא לא להגיד להם: תקבלו – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בסדר, אבל אני מבינה את זה, ציפי. אני מבינה מה שאת אומרת, גם מבחינה אסטרטגית וגם מבחינה טקטית. כל מה שאני אומרת זה שזו הגדרה שאנחנו כציבור – עזבי כרגע מול הפלסטינים, מול עצמנו זו הגדרה שאני יכולה לקבל אותה. מה ראש הממשלה רוצה – אני לא מבינה. אתמול ביקרתי בשומרון. עמדתי נפעמת מול ארץ האבות, באמת, מול הר-עיבל והר-גריזים. הסתובבתי שם עם ראשי המתיישבים ואמרתי להם, באמת באמת באמת, בנפש יהודי הומייה – אי-אפשר להיות יותר – טיפת ציניות לא הייתה בי כשאמרתי את זה: חברות וחברים, אנחנו נצטרך לדבר על חזון המדינה היהודית והדמוקרטית בלי להתבלבל, בלי לפחד. לא באתי להגיד להם את מה שהם רצו לשמוע, והם לא ביקשו להשמיע לי את מה שאני רציתי לשמוע. אבל דבר אחד אני יודעת: אנחנו רוצים כאן עוד מאות שנים של ציונות, וכדי לעשות את זה צריך גם להחליט איך אנחנו מתמודדים עם הקונפליקט הזה. שום פתרון אזורי, גברתי היושבת-ראש, לא יספיק לנו כדי לטפל בזה, כי שום פתרון אזורי לא יהיה בלי פתרון הבעיה הפלסטינית. בואו לא נשלה את עצמנו, ובעיקר שראש הממשלה לא יטעה את הציבור, זה שהצביע בשבילו וזה שלא הצביע בשבילו. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת איתן ברושי? איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תהיה מעוניין לדבר, אוקיי. שלוש דקות לרשותך, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, וגם את, גברתי חברת הכנסת ציפי לבני, שרת המשפטים לשעבר, בואו ניקח את השנה האחרונה – חבר הכנסת ביטן, בוא תקשיב גם אתה – בוא ניקח את השנה האחרונה ונראה מה היה לנו. אנחנו יודעים שכבר שמונה שנים ראש הממשלה שלנו אומר: חכו, אין מה לעשות, יש הנשיא אובמה, ואני לא יכול לעשות שום דבר, ידי כבולות. ואז נבחר טראמפ, והמשיח הגיע. יש כאלה שאפילו ראו בראשי התיבות של שמו את משיח בן-דוד. אני זוכרת סגנית שר שהתראיינה, וכששאלו אותה כל מיני שאלות מה יהיה, היא אמרה: יהיה טראמפ. חיים ילין (יש עתיד): לא, אבל המשיח לא מצלצל, הוא מצייץ. רויטל סויד (המחנה הציוני): ועכשיו אנחנו רואים שבשנה האחרונה הייתה לנו, בדיוק לפני כשנה, ועידה אזורית חשאית, ועידה אזורית, ואתמול בעקבות הפרסום של ברק רביד, שמענו עליה, ב"הארץ". ועידה שבה הגיעו ראשי המדינות המתונות, הסוניות מהאזור, ואמרו: בואו נמצא פתרון אזורי. ומה עשה ראש הממשלה? טרפד אותו. שלא לדבר על הרצוג שהיה מודע לכך ורצה להיכנס כדי לקדם את זה לטובת מדינת ישראל. ומה קרה מאז? טראמפ נבחר. היינו בטוחים שתהיה לנו פגישה של טראמפ עם ראש הממשלה ותצא ממנה אמירה כלשהי. ערב הנסיעה של ראש הממשלה לפני שלושה שבועות עמדתי כאן ואמרתי: ת-ספ-חו. הנה, אין עלה תאנה יותר, אין תירוצים, אין יותר אובמה, יש טראמפ, ת-ספ-חו, נראה אתכם. נסע ראש הממשלה, ומה הוא שמע? הוא שמע: two states, one state, the one state that both sides want. נפתחה הדרך. הייתי בטוחה שכשראש הממשלה יחזור לכאן אנחנו נשמע פתאום דברים מתקדמים. מה אמר אתמול ראש הממשלה בפתח הישיבה שלו? בא ואמר כך: אנחנו לא יכולים להתקדם עם בניית ההתנחלות למפוני עמונה. היום הוא כבר חזר בו. ואני שואלת אותך, אדוני ראש הממשלה, ואני שואלת אתכם, השרים, ואני שואלת אתכן, הממשלה והקואליציה, מה אתם רוצים? לא מה טראמפ רוצה, לא מה אובמה מנע, לא התירוצים, לא עלה תאנה – מה המדיניות שלכם? אתם בשבוע אחד כן בונים למפוני עמונה, ולמחרת לא בונים למפוני עמונה, או הפוך. תחליטו. אין יותר תירוצים. יהודה גליק (הליכוד): סבלנות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדרבה, אנחנו רוצים. יהודה גליק (הליכוד): סבלנות. רויטל סויד (המחנה הציוני): תיישמו את המדיניות שלכם. יהודה גליק (הליכוד): סבלנות. רויטל סויד (המחנה הציוני): היא מבורכת. פשוט תמשלו. תפסיקו לזרות חול – – יהודה גליק (הליכוד): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – קודם כול – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – בעיני המתיישבים, ודבר שני, בעיני מדינה שלמה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שאני לא רואה אותו; יואל חסון – שאני לא רואה אותו; אחמד טיבי – שאני לא רואה אותו. טוב, נמשיך. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני תומך בחוק, דוד ביטן, ואני רוצה לומר מילה על מבקר המדינה. תראו, אני חבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה, והשבוע היה דיון, בימים האחרונים, בשבוע שעבר, בנושא השלטון המקומי. אני חושב שהשאלה לגבי מבקר המדינה היא לא דווקא בנושא שעליו דנים, אלא השאלה היא מה התועלת של המוסד הזה אם אנחנו חוזרים ופוגשים את ההערות ולא את המימוש, ולא את הלקחים, ולא את המסקנות, ולא את התיקון. אנחנו רואים – "צוק איתן" כהערות שחוזרות על לבנון השנייה, במידה רבה; אנחנו רואים את הדוחות על השלטון המקומי. ובמגבלת הזמן אני רוצה לומר שקורה דבר מאוד לא טוב בשלטון המקומי. אני בא משם, גם את, גברתי, היית ראשת עיר, וזה לא מובן. עכשיו, כשהיה דיון בוועדה לענייני ביקורת במדינה, עסקו שם בזוטות שהמבקר העלה, כמו מינויים של גנן או בעל תפקיד אחר. אבל בעצם מה שעומד על סדר-היום זה ראשי רשויות שנבחרו על-ידי הציבור; הם לא נבחרו בוועדת מינויים או באיזו קומבינה, אלא היו בחירות כלליות של אותה עיר, ואנחנו עדים לקבוצה גדולה של ראשי רשויות – מצד שני, באמת מעשיהם של רבים טובים, והתוצאה ידועה. אבל משהו לא טוב קורה. והדבר העיקרי שצריך לשאול, אנחנו, כמי שעמדו בראש מערכות וגם ביקרו אותנו: האם המערכת הזאת של מבקר המדינה היא מספיק אפקטיבית? האם באמת מישהו קורא את הספרים שלהם? רק היום ישבנו על תאונות דרכים. יש יותר תאונות, ומנכ"לית משרד התחבורה בירכה על המאמצים, אבל מה עם התוצאות? והשאלה אם ההיקף העצום של המאמץ הזה מביא באמת למדינה יותר טובה. אין תחושה כזאת שהמערכת הזאת, שהיא חשובה ואני מעריך אותה, באמת מביאה אותנו לתוצאות של ניהול יותר נכון, של פחות תאונות, של פחות שחיתות, של יותר שקיפות, של שירות למטרת האזרח. וגם בביטחון, כשאתה רואה את התקלות שחוזרות בין מלחמה למבצע, או באסונות טבע, אתה מבין שמישהו לא פתח את הספרים האלה. וכשאתה רואה מה קרה בשרפה האחרונה בכרמל או בשרפות האחרונות, אתה יודע שחלק גדול מהליקויים לא תוקנו אף שהשרים, זה תפקידם, ויש בכל משרד מבקר, כמו שהיום חובה גם בכל רשות. לכן, השאלה היא – החוק הזה בא לענות על דבר שולי אצל מבקר המדינה, ואני תומך, אבל השאלה היא אם המוסד הזה ממלא את תפקידו, השאלה אם במדינה יש ביקורת, ויש אכיפה, ויש מי שמוסר דין וחשבון, ויש מי שצריך להיבחן על התוצאות ולא רק על הכוונות. ולכן, אני חושב שיש מקום לבחון – וראש הממשלה, כשיחזור מהמסעות ואם יהיה לו זמן בין החקירות, שיבדוק אם למדינה הזאת יש יד מכוונת ורגל מסיימת. התחושה היא לא פעם שאין כאן בעל-בית, ומנכ"ל ראש הממשלה כבר מזמן הוא לא הקמב"ץ או קצין אג"ם של המדינה. והתוצאה היא אוסף של משרדים ומדיניות לא ברורה, ואזרחים נפגעים. רק היום בוטלה ישיבת ועדת הרווחה – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – על דבר שהיה צריך להסדיר במעמד העובדים הזרים בחקלאות. וזה סוכם עם שר החקלאות, סוכם עם שר האוצר – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – סוכם עם שרת המשפטים ועם אלי אלאלוף, והגיע חיים כץ ומשך את זה ברגע האחרון, לאכזבתם של רבים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): ככה נראית המדינה. המבקר חייב לבחון אם הוא מביא בסופו של דבר למדינה יותר טובה, זה תפקידו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): התוצאות לא מראות את זה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חיים ילין (יש עתיד): סמוטריץ, מה קרה? עמונה לא תיפול שנית, שתי מדינות, קח מדינה, קח שלוש, מה? היו"ר טלי פלוסקוב: אחריו – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון; ואחרון הדוברים – חבר הכנסת רועי פולקמן. חיים ילין (יש עתיד): – – – כתוב, לא מתאים לך. תקשיב, אני – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ממש ממש לא. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, האמת, זה פשוט מדהים, פשוט מדהים מה שקורה פה. לא פעם אני צובט את עצמי ולא מצליח להבין אם זה אמיתי. היכולת של אנשים לדבר באיזה סופרלטיבים כאלה – שמענו קודם את חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מזועזעת, זה פשוט נורא ואיום, אין מילים איך השר יריב לוין לא מתבייש כשנשיאת בית-המשפט העליון עומדת כאן בחזית, שומו שמים, תצילנה אוזניים, להעביר ביקורת על בית-המשפט העליון. הסתה, השתלחות, בושה, חרפה, ביזיון. קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): בולדוזרים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חבר'ה, נשיאת בית-המשפט העליון היא בן-אדם, מותר לה לקבל ביקורת. לא, אבל היא לא יכולה להגיב. אפשר לחשוב שכשהיא כותבת פסקי-דין שמבטלת לנו חוקים – אנחנו בוודאי יכולים להגיב, נכון? היא נותנת לנו את זכות התגובה בתוך פסק-הדין. ואחר כך חברת הכנסת רויטל סויד חברתי, עורכת-הדין המלומדת, גם כן מזדעזעת: התפרסם איזה פשקוויל שמאיים על שרת המשפטים. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא אני אמרתי את זה. סליחה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): האמת? טעם רע, לא מי יודע מה. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא חברתך המלומדת. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא יודע. אז דיברת על חבר הכנסת יהודה גליק. את יודעת מה? עוד יותר גרוע. דיברת על חבר הכנסת יהודה גליק – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אני רואה שלא הקשבת – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ששומו שמים ותצילנה אוזניים, העז לבקש מהיועץ לחקור אם מוועדת המשנה מקרב המשפטנים הייתה הדלפה. איזו הסתה, חבר הכנסת גליק. תתבייש לך, אתה מסית לרצח, אין לי מילים אחרות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל מה הוא אמר? מה הוא אמר? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חברת הכנסת סויד, יש לך את זה בקצת יותר פתוס? כאילו, בקצת יותר, ככה, אותנטיות? רויטל סויד (המחנה הציוני): הוא אמר – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חברים יקרים, בית-המשפט העליון הוא לא בית-המקדש, הוא לא חסין מביקורת. יש לו תפקיד מאוד חשוב במדינה דמוקרטית וצריך לשמור עליו, אבל הוא גם עושה הרבה מאוד טעויות, כי מה לעשות, בניגוד למיתוס שמנסים לייצר, לא יושבים בו מלאכים, יושבים בו בני-אדם. מיקי לוי (יש עתיד): בצלאל – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בני-אדם בערך כמוני וכמוכם. כאלה, יצורי אנוש, עם ידיים, רגליים, עיניים, אף ופה. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה עם – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ואללה, אני אגלה לכם סוד, לא פעם הם צודקים, אבל לפעמים גם הם טועים, ומותר לבקר אותם במסגרת הדיאלוג הבריא – – רויטל סויד (המחנה הציוני): לא אמרנו שלא. לא אמרנו שלא. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – בין שלוש רשויות השלטון. יש רשות מחוקקת, רשות מבצעת, רשות שופטת. מותר להעביר ביקורת. מותר לחבר הכנסת יריב לוין לעמוד כאן ולתבוע את עלבונן ואת כבודן של הדמוקרטיה ושל הכנסת ושל הממשלה. כן, ולומר לנשיאת בית-המשפט העליון בפנים, בצורה מכובדת ועניינית, שהוא חושב שבית-המשפט העליון חורג מתפקידו, שהוא פוגע בדמוקרטיה, שהוא נותן לעצמו סמכויות שאף אחד לא נתן לו. מיקי לוי (יש עתיד): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אגב, זה דבר הזוי. אין אף גוף בעולם שקובע לעצמו את היקף הסמכויות והתפקידים, והוא מחליט עכשיו מה מותר לו ומה אסור לו. רויטל סויד (המחנה הציוני): זו דמגוגיה – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אגב, שני גופים, בית-המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה – שני הגופים היחידים שאין חוק. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חברת הכנסת סויד, לך יש חוק שקובע מה מותר, מה אסור, מה החסינות שלך, על מה היא חלה, על מה היא לא חלה, מהם החובות שלך, מהם התפקידים שלך. בית-המשפט מחליט את זה בעצמו. אסור אפילו לבקר אותו? אסור לומר? כל דבר זה כבר הסתה, כל דבר זה כבר נורא ואיום. ושוב, הכול באיזה פתוס כזה, ובסוף עוד נחשוב שזה נכון. רויטל סויד (המחנה הציוני): ומה עם הפתוס שלך? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תמיד הם אומרים את זה, חבר הכנסת גליק, בכזה זעזוע, שבאמת זה כאילו לא מובן איך אפשר לא להסכים אתם. מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני מסיים, גברתי, רק באמירה אחת. כפי שאמרתי, אנחנו נמשיך להעביר פה ביקורת – – חיים ילין (יש עתיד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה על העזרה, חבר הכנסת חיים ילין. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – מכיוון שאנחנו רוצים לתקן, מכיוון שאנחנו רוצים לשפר, וזו הדרך. אנחנו לא רק נדבר, אנחנו בעזרת השם גם נעשה: נייצב את המערכת הדמוקרטית הישראלית – – רויטל סויד (המחנה הציוני): איזו משיחיות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ונאזן נכון יותר את מערכת היחסים בין שלוש הרשויות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. שלוש דקות לרשותך, גברתי. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי לדבר בעקבות דבריו של חבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת מרגלית, אני באמת מכירה ומעריכה את הניסיון שלך לסייע גם לפריפריה, גם לצפון, אבל אני מאוד מאוד מאוד מתקשה לקבל אמירה כפי שנאמרה, שמרבית ילדי הפריפריה לא נכנסים או לא מצליחים להיכנס לאוניברסיטאות. ואני חושבת שזו עוולה נוראית, אני חושבת שזאת פטרונות, אני חושבת שזאת התנשאות. אראל מרגלית (המחנה הציוני): זה לא מה שאמרתי. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אתה עמדת פה ואמרת שרוב האנשים בפריפריה, רוב הילדים בפריפריה, לא מצליחים להיכנס למסגרת הציבורית. אראל מרגלית (המחנה הציוני): לא, זה לא מה שאמרתי. יפעת שאשא ביטון (כולנו): הכול מוקלט, נכון? אראל מרגלית (המחנה הציוני): אני אגיד לך מה אמרתי. אמרתי שמ-50,000 התלמידים במכללות הפרטיות, רובם הם – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): רובם מהפריפריה? אראל מרגלית (המחנה הציוני): רובם הם מהפריפריה החברתית. יפעת שאשא ביטון (כולנו): רובם מהפריפריה? בוא נבדוק בנתונים. בוא נלך לבין-תחומי ונבדוק מי נמצא שם: אנשי המרכז שמסוגלים לשלם את זה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אני בדקתי את זה ונתתי לכם פרזנטציות מפורטות על הדמוגרפיה של האנשים שהולכים למכללות היקרות. יפעת שאשא ביטון (כולנו): חבר הכנסת מרגלית, אני מוכנה לקבל ממך אמירה שבלהט הדברים זה יצא. אני רוצה לעמוד פה ולומר בשם כל ילדי הפריפריה: יש שם ילדים איכותיים, יש ילדים מצליחים – אתה מכיר חלק גדול מהם – והם עמדו בתנאי הסף, וגם אני עמדתי בתנאי הסף, ולא אני חריגה ולא הם חריגים. זה מייצג קבוצה מאוד גדולה של ילדים בפריפריה – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): מה זה קשור? מי אמר שלא? יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – ואי-אפשר, אי-אפשר – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אבל למה בן-אדם צריך לשלם 55,000 שקל – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני אענה לך על זה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – כאשר באוניברסיטה משלמים 12,000 שקל, ולמרצים משלמים 800,000 שקל, והמדינה מסבסדת את זה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני אענה לך על זה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): למה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני אענה לך על זה, אבל זה לא בסתירה לדברים שאני אמרתי. מירב בן ארי (כולנו): – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): מירב, אני לא צריכה עזרה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – – מעמד של מס. ענת ברקו (הליכוד): אתה רוצה להחזיר את זה לתקופה שרק אוניברסיטה, ואחרים לא למדו? היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת מחברי הקואליציה, קצת שקט. כאן נמצאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. תנו לה להביע את העמדה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): מה שחשוב לי, כפי שאמרתי כל הזמן – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): ויש מכסות במכללות המסובסדות. מכסות. מירב בן ארי (כולנו): איזה מכסות? מה מכסות? יפעת שאשא ביטון (כולנו): כפי שאמרתי כל הזמן – ואני אמשיך להיות עקבית בעניין הזה – בכל פעם שמישהו ירצה להעביר פה איזה חוק פופוליסטי ובשביל להצדיק את החוק שלו הוא ינמיך את אנשי הפריפריה, אתה תמצא אותי פה על הדוכן. ועכשיו לגבי מה ששאלת. אראל מרגלית (המחנה הציוני): מי הנמיך את אנשי הפריפריה? אף אחד לא הנמיך את אנשי הפריפריה, ואל תעשי עלינו אוונטה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אתה דיברת, אתה אפילו לא מודע למה שאתה מוציא מהפה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): בחייך, עשי לי טובה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): עכשיו אני רוצה לומר לך על 55,000 השקלים. אראל מרגלית (המחנה הציוני): זה לא חוק פופוליסטי, זה חוק שבא לתקן עוולה שהמדינה לא מסתכלת על הרבה מאוד – 50,000 משפחות שמשלמות פי-חמישה מהאוניברסיטה בלי תשובה. לא פופוליסטי, עובדה. מירב בן ארי (כולנו): – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): חבר הכנסת אראל מרגלית, נכון, יש הרבה מה לעשות בהשכלה הגבוהה. התפיסה שלי בכלל לגבי ההשכלה הגבוהה היא מאוד מאוד ברורה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): זה דבר ספציפי לעשות, לא הרבה מאוד ולא מעט, וזה אמר שהמוסד להשכלה גבוהה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אני לא ארשה שתתחילו לעשות פה דיאלוג. חבר הכנסת אראל מרגלית, לא, זה לא מכובד. לא הפריעו לך, ובכל מקרה ביקשתי לא להפריע. אראל מרגלית (המחנה הציוני): לא הפריעו? יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא ככה, אבל. היו"ר טלי פלוסקוב: כי זה הפריע לך. אז תן בבקשה לחברת כנסת אחרת להביע את עמדתה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): חבר הכנסת אראל מרגלית, אני מסכימה לגמרי שלגבי הנושא של ההשכלה הגבוהה יש הרבה מה לעשות. אני – התפיסה שלי בכלל, הפילוסופית וגם האקדמית, בשביל לתת הזדמנות שווה לכולם, בעיני כולם צריכים להיכנס בשנה הראשונה למערכת ההשכלה הגבוהה, ולאחר מכן לעשות את הסינון לפי מי שבאמת מתאים, ומי שלא – ימצא את עצמו באפיקים אחרים. אני מוכנה לנהל שיח כזה, כל עוד זה לא יעמוד תוך החלשה של אנשים מהפריפריה. נקודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): ואני אשמח אם תחזור בך מהאמירה הזאת. תודה רבה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): אני לא אמרתי את זה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חבר הכנסת רועי פולקמן – בבקשה, אחרון הדוברים. רועי פולקמן (כולנו): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באתי לדבר על נושא אחר, אבל אני אגיד רק משפט אחד. אראל מרגלית, אתה עשית את הדוקטורט שלך בקולומביה, נראה לי 60,000 דולר לשנת לימודים. זו חוכמה קטנה מאוד להציע להנמיך את הרמה לכולם, שהרמה תהיה בינונית לכולם, ומי שירצה ללמוד לימודים גבוהים איכותיים ייסע לחו"ל, ורק מי שיהיו לו עשרות-אלפי – כי זו בעצם ההצעה שלך אומרת, לעשות מינימום. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): האוניברסיטה זה בינוני? רועי פולקמן (כולנו): אני אספר לכם על אותו דבר. אני עם הילדים שלי בחופשות הולך לאתרים של רשות שמורות הטבע, וכשאמרתי: תראו, צריך שיהיו דמי כניסה מינימליים כדי שיפנו את הזבל, אז באו גם אנשים שמבלים בחופשות עם הילדים שלהם בארצות-הברית או בחו"ל, כי יש להם כסף, רוצים שגם כשאני נוסע לחוף הבונים עם הילדים שלי – אז אלה אמירות שתכליתן היחידה היא שהכול יהיה בינוני לכולם. אראל מרגלית (המחנה הציוני): למה? אני לא מבין. רועי פולקמן (כולנו): כי אתה אומר להם לא לגבות כסף ולמדינה – לא לסבסד. אראל מרגלית (המחנה הציוני): מה, אוניברסיטת תל-אביב היא פחות טובה ממכללת – – – רועי פולקמן (כולנו): לא, זה מה שהצעת – שלכולם יהיה רע. אראל מרגלית (המחנה הציוני): מה פתאום? מה פתאום? זה לא נכון. רועי פולקמן (כולנו): ומי שיהיה לו הרבה כסף, שייסע ללמוד בחו"ל. אראל מרגלית (המחנה הציוני): מה פתאום? מה פתאום? רועי פולקמן (כולנו): זה מה שהצעת. זו ההצעה שלך, אראל מרגלית. אם תרצה, נדבר על זה אחר כך. אראל מרגלית (המחנה הציוני): זה לא נכון. רועי פולקמן (כולנו): אתה מוזמן לדבר גם עם חברי סיעתך בעניין הזה. אבל אני אשב אתך, אם תרצה לדבר על זה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): שמעתי על טרכטנברג – – – רועי פולקמן (כולנו): טוב, אני רוצה לדבר אתכם, חברים, בקצרה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אראל מרגלית, אני לא מסכימה לשיח פה. רועי פולקמן (כולנו): נדבר על זה, אראל. אתה איש רציני, אני מחזיק ממך מאוד כאיש רציני. אתה איש רציני. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – – 50,000 שמשלמים פי-5.5. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לא להתייחס להערות של אראל מרגלית. רועי פולקמן (כולנו): בסדר. אתה איש רציני, נדבר על זה. אני רוצה לדבר על עוד דבר אחד שהיה היום, אני קורא לו fake news. עשו עליו ספין גדול היום בתקשורת, וזה דוח השמאים על מחירי הדיור. למה אני אומר שזה fake news? כי באה קבוצה של שמאים שיש להם אינטרס כלכלי מובהק לשדר לציבור פניקה על מחירי הדיור, ובמקום להסתפק ולהגיד: יש נתונים, יש גוף ממלכתי במדינת ישראל שנקרא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפרסמה נתונים על מחירי הדיור – ודרך אגב, לפעמים הם עולים, לפעמים הם יורדים; אנחנו עוקבים אחריהם. לא אומר שהושלמו המלאכות, אבל באה התאחדות השמאים, ומה הם עשו? קצת כמו הדיון הקודם, הם לקחו 16 ערים בלבד, מתוכן עשר ערים במרכז הארץ, בדגש על מודיעין ותל-אביב, ואמרו: תראו, מה שהלמ"ס פרסם לא נכון. המחירים עולים. למה? אנחנו לא החשבנו את הפריפריה, לא החשבנו את "מחיר למשתכן", וראה זה פלא, המדד שלנו עלה. מה אמרתי ליושב-ראש איגוד השמאים ברדיו? אמרתי לו: אדוני היקר, זה כמו שאני אשאל אותך מה מחירי הרכב בישראל, ואתה תגיד לי, בדקתי את מחירי ה"מרצדס" וה"אאודי", והמחירים גבוהים – מעל 200,000 שקל, או לא יודע כמה עולה "מרצדס" היום. אבל הציבור לא קונה רק "מרצדס", הוא קונה גם "מזדה" ו"טויוטה" ועוד הרבה רכבים אחרים. כנ"ל במחירי הדיור. הלמ"ס לוקח 60 ערים כי בונים. נכון, מחירי הדיור בתל-אביב עלו ברבעון האחרון של 2016, ועל זה השמאים מפחידים את כל הציבור שהמחירים עולים. אבל מה לעשות – לא כל מדינת ישראל גרה בתל-אביב. גרים בעפולה, בקריית-מוצקין, בירוחם, במעלות ובהרבה מקומות, ושם בנו יותר, ובלא מעט מהערים האלה המחירים לא עלו. לכן אני אומר לאיגוד השמאים – יש fake news. אני יכול להבין למה אתם רוצים שכולם ידברו על זה שהמחירים עולים. אני לא מתכוון להסתיר נתונים ולא אומר שהמשימה הושלמה. אנחנו נלחמים כאן בפשלות של עשור. ייקח זמן שהמחירים ירדו. אבל מה שבטוח, שאפשר לסמוך הרבה יותר על הנתונים של הלמ"ס ולא על הנתונים מאיגוד השמאים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. רשימת הדוברים הסתיימה, לכן אנחנו נעבור להצבעה. נצביע על הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49) (תלונה של עובד משרד מבקר המדינה), התשע"ז–2017, בקריאה הראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49) (תלונה של עובד משרד מבקר המדינה), התשע"ז–2017, לוועדה לענייני ביקורת המדינה נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 37 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49) (תלונה של עובד משרד מבקר המדינה), התשע"ז–2017, עברה בקריאה הראשונה ועוברת לוועדה לענייני ביקורת המדינה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. לפרוטוקול, חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת רויטל סויד, מיכל בירן ויוסי יונה – אתם הייתם באולם בהצבעה? אני פשוט לא ראיתי. יוסי יונה (המחנה הציוני): פתחנו את הדלת. היו"ר טלי פלוסקוב: אז צריך לבדוק פה. מבקשים להצטרף כתומכים להצעת החוק. יוסי יונה (המחנה הציוני): לשיקול דעתך. היו"ר טלי פלוסקוב: זה כמובן לא משנה את התוצאה. הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 34) (גוף פעיל בבחירות), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/678); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 34) (גוף פעיל בבחירות), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יואב קיש. הצעת חוק של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. יואב קיש (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, מדובר בתיקון לחוק מימון מפלגות, שזכה לכינוי "חוק V15". הסיבה לכך היא פשוטה; אתם ודאי זוכרים את אותו ארגון שניסה למכור לנו: פשוט מחליפים, כמה רע פה. אז מי שרוצה לדעת לאן זה התפתח, אז אף שהם נכשלו בבחירות הקודמות הם עדיין אתנו. הפעם יחד עם ארגון בשם "קול אחד". אותן עמותות שילבו ידיים לגוף אחד שנקרא היום "דרכנו". ואני שואל בכנות: זאת הדרך שאנחנו רוצים לנהוג בה – לקחת כספים ולנסות להשפיע על בחירות בכספים משמעותיים של גורמים משמעותיים? אני לא מדבר על כספים שהציבור רוצה, עושה – הדברים האלה נשארים ללא הפרעה. היום החוק לא נוגע במקום הזה, אבל הוא כן מטפל באותם מקומות – אם אנשים פרטיים או גופים שלוקחים כספים גדולים ומנסים להשפיע על מערכת הבחירות שלנו. מי שלא מכיר, פורסם לאחרונה – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): בתור מפלגה שגנבה את הבחירות בשעתיים האחרונות לא הייתי מדבר. יואב קיש (הליכוד): – – שגם V15 קיבלו מענק של מחלקת המדינה – ה-State Department האמריקני – על-ידי זה שקיבלו מאגר של נתונים של אלפי אנשים עם נטייה פוליטית ששימש תשתית לאותו ארגון; תשתית להחלפת ראש ממשלה; ארגון שממשיך לסרב לקבל את דעת הבוחר של כמיליון איש שבחרו בליכוד כמפלגת שלטון; ארגון שדווקא משבח ומהלל מנהיג אחר, מנהיג פלסטיני, שמסרב להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. זו השחתה של הדמוקרטיה הישראלית, ועוד באמצעות מימון של מדינות זרות. אני רוצה להגיד לכם, מנכ"לית ארגון "קול אחד" פולי בורנשטיין הסבירה לאחר האיחוד המרגש עם V15 – היא אומרת: הפעם אנחנו מחפשים את האנשים שהם לא אתנו מהסיבות הלא-נכונות; אנחנו רוצים למצוא את מצביעי הליכוד שמקומם בעצם במחנה המתון, לא בליכוד שהוא ימני. אנחנו ננסה להזיז אותם אלינו. ואני שואל את עצמי: כמה ארוגנטיות, כמה יהירות וזלזול ברצון הבוחר. מי שמך לקבוע למצביעים אם הם בוחרים נכון או לא נכון ואיך הם מקבלים את ההחלטות שלהם? עכשיו אתם רוצים לקחת מיליונים של דולרים, לזהות את אותם מצביעי ליכוד מתונים ולנסות לעשות להם שטיפת מוח כזו או אחרת? V15 כשלו ב-2015, ו"דרכנו" ייכשלו כישלון חרוץ ב-2019. יעל גרמן (יש עתיד): 2017. יואב קיש (הליכוד): 2019. יעל גרמן (יש עתיד): 2017. יואב קיש (הליכוד): 2019. יעל גרמן (יש עתיד): 2017. יואב קיש (הליכוד): וזה מדוע? כי לפי חוק V15, או התיקון לחוק מימון מפלגות שאנחנו מובילים בכנסת הזאת, אנחנו מגדירים מחדש גוף פעיל בבחירות. מה זה "גוף פעיל בבחירות"? זה גוף שעוסק בפעילות פוליטית בתקופת בחירות. אנחנו מאוד מאוד נזהרנו מלפגוע ברצון שלנו לשמר את חופש הביטוי. אני גם אגיד לכם במפורש איפה המקומות שנזהרנו. ראשית, מדובר רק על תקופת הבחירות. זאת אומרת אם "דרכנו" יחליטו שהם עושים את כל הפעילות הפוליטית שלהם "רק לא ביבי", ומה שהם רוצים, אבל יעשו את זה שלא באותם שלושה חודשים של תקופת בחירות, אלא במשך שנים – לא מושתת עליהם שום מגבלה. איפה המגבלות? המגבלות אם הם אומרים: כן, אנחנו רוצים להשפיע גם על תקופת הבחירות. אוקיי, אז קודם כול אנחנו עכשיו בוחנים מה הפעילות שלהם. אם הפעילות שלהם היא פעילות של קריאה לדרך מסוימת – "העם עם הגולן" – אני משתמש בכל מיני ססמאות שהיו לנו – גם בסדר. לא נכנסים לקריטריון. אז איפה הם נכנסים לקריטריון? אם הם אומרים: רק לא ביבי; אם הם אומרים: תצביעו לבית היהודי – אני בכוונה בוחר הכול מהצד שלי, כדי שלא, חס וחלילה, לפגוע פה באיזשהו משהו ששייך לצד השני. כן, אם איזה ארגון מחליט שהוא רוצה להיות מעורב בתקופת הבחירות ולקרוא חד-משמעית לבחירה או להתנגדות למפלגה מסוימת, אז סליחה, פה אנחנו רוצים לשמור שהכספים שמגיעים לאותה פעילות, תהיה עליהם ביקורת, יהיו עליהם הגבלות. אי-אפשר יהיה לבוא עם מיליון דולר ולהגיד: יאללה, סע. אם אתה באמת תנועה ציבורית אמיתית שמאחדת גורמים וציבור רב, זה לגיטימי, ותאסוף תרומות. דרך אגב, הגדרנו כמה שלבים בעניין הזה. אבל כן, אפילו את זה לא מנענו. אמרנו: בסדר, רק אל תביא את הכסף הגדול. זה מה שאמרנו. לכן, אותו גוף שנקרא "גוף פעיל בבחירות" למעשה אינו מפלגה, אבל עוסק בפעילות של מפלגה בתקופת בחירות, ועליו יחולו חובות דיווח למבקר המדינה, ואז תלוי מה ההוצאות שלו. דרך אגב, אם זה עד 100,000 שקלים – ואני זוכר, חברת הכנסת גרמן, שהיה לנו על זה דיון בוועדה – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – יואב קיש (הליכוד): נכון, רצית מאפס. אמרנו: אנחנו רוצים דיווח. אמרנו: אתם יודעים מה? עד 100,000 שקלים אפילו לא דיווח לא; מתחת לרדאר, לא מתעסקים. יש כמה חבר'ה – אפילו בן-אדם אחד, רוצה לשים 100,000 שקל על מגה-שלט באיילון – – – קריאה: – – – יואב קיש (הליכוד): זה עולה פחות, לא יודע, אבל נניח כמה פעמים, במשך שבוע – בסדר. אבל אם זה מעל 100,000 שקלים, אתה נכנס לקטגוריה שאתה צריך קודם כול לדווח; לדווח ולהעביר את התרומות של מה שאספת בצורה מסודרת דרך מבקר המדינה, והמגבלה עליך היא שהתרומה המרבית תהיה 22,000 שקלים. זאת אומרת שלא יהיה אפשר לבוא ולשים – אם מישהו רוצה פעילות בשווי 300,000 שקלים – לא יכול לבוא בן-אדם אחד ולשים 300,000 שקלים לפעילות פוליטית בתקופת בחירות, להסיע כאלה או אחרים מזוהים, מה שנקרא – הגדרנו את זה בכוונה "מזוהים" – כן, להסיע את מצביעי – את מי לא לקחתי שם? את מצביעי כולנו? אני ב-300,000 שקלים מהכיס שלי רוצה להסיע את מצביעי כולנו לקלפי שיצביעו. לא, את זה אתה לא יכול לעשות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה עם "ישראל היום", זה בסדר? יואב קיש (הליכוד): אני גם לזה אתייחס. הרי כתוב לי, אני ידעתי שתשאלו, ולכן גם הגבלנו את זה ל-22,000 שקלים. איפה השלב הבא? השלב הבא – אם אתה מדבר כבר על פעילות יותר משמעותית, מעל 400,000 שקלים. מעל 400,000 שקלים הורדנו את התרומה המרבית מ-22,000 שקלים ל-11,000. איתן כבל (המחנה הציוני): הכנסתם עיתון? יואב קיש (הליכוד): אני כבר אענה, שאל אותי גם חבר הכנסת עמר בר-לב. אני מבין שהנושא של העיתונים מאוד מעניין את הצד ההוא של המושב, ואני אתייחס גם לזה. כן, ב-400,000 שקלים, אם המדובר בעניין הזה, צמצמנו את התרומה המרבית. אני רוצה להגיד לכם עוד דבר: יש מקום אחד בחוק הזה שגורר ענישה פלילית, מקום אחד, וגם על זה דיברנו לא מעט, והמקום הזה, אם מישהו עושה פעילות בסכום מאוד משמעותי, מעל חצי מיליון שקלים, ולא מדווח, ועושה את זה – איך אמרנו? מנסה להיות מתחת לרדאר, במקרה הזה, שבו מדובר בצורה מובהקת. עכשיו, לא מדברים גם על חוסר ידיעה, אלא כן, על מישהו שמבין את החוק ועשה פה עבירה מודעת, מסתיר את הפעילות שלו בסכומים מאוד גדולים, זה מקום פלילי. אם טעית בדיווח, נרשמת לא נכון, חשבת ככה, לקחת תרומה קצת יותר – זה בסדר, לטעויות יש עלות, כמו מפלגה שמשלמת קנס פה, קנס שם. באמת ברמה הזאת יש זהות בין החוק הזה לחוק של מימון מפלגות. גם בחוק מימון מפלגות יש מקום של עבירה פלילית, ואנחנו לקחנו את זה למקום הזה, שאם מישהו עושה פעילות כזו בהיקפים מאוד גדולים של חצי מיליון שקלים ומעלה ומנסה להחביא אותה בצורה מכוונת, זה כבר דורש ענישה פלילית. המסר של החוק הזה, חברי וחברות הכנסת, הוא מאוד פשוט: אנחנו נלחמים על הדמוקרטיה הישראלית. לא ניתן יד לקניית שלטון בכסף. עיסאווי פריג' (מרצ): מה אתה אומר? יואב קיש (הליכוד): לא ניתן יד לקניית שלטון בכסף. עיסאווי פריג' (מרצ): לא ניתן יד – – – קריאה: – – – יואב קיש (הליכוד): "דרכנו" זה מפלגת "רק לא ביבי". מיכל רוזין (מרצ): שלדון שומע אותך? – – – יואב קיש (הליכוד): היא ממתגת את עצמה מחדש. מיכל רוזין (מרצ): – – – תגיד באנגלית. יואב קיש (הליכוד): היא ממתגת את עצמה מחדש בימים אלו עם מטרות פוליטיות מוגדרות, שינוי שיטת עבודה, אבל זו אותה גברת בשינוי אדרת, וכרגיל, הם מפספסים את התמונה הרחבה. כנראה קשה – דרך אגב, הפעם זה עמותות שמאל, אבל זה יכול לבוא גם מהצד השני. אני מבטיח לכם שאם לא נעשה את התיקון הזה, מה שיהיה פה ב-2019 יהיה פה מכל הכיוונים, ולכן אני אומר גם ל"דרכנו" שהגיע הזמן להפנים את הרובד הבסיסי ביותר של הדמוקרטיה, לתת קצת קרדיט לציבור, או יותר נכון למיליון בוחרים שאמרו את דברם בקלפי. כמו שאמר בזמנו בגין, זיכרונו לברכה – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקש לסיים, לסכם. יואב קיש (הליכוד): אני מסכם. – – התבונה והחירות כאחת מחייבות בדרך כלל את הכרעת הרוב, בתנאי שהרוב יכבד את זכויות המיעוט, לרבות זכותו העיקרית: להיות לרוב. בשם הדמוקרטיה ובשם שלטון החוק, הציבור הישראלי יאמר דברו בקלפי, כך ולא אחרת. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן-ארי – מוותרת. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. האמת, חבר הכנסת יואב קיש, שמעתי אותך והתרגשתי, במיוחד מהציטוט של בגין מלא הפתוס שהבאת בסוף. קריאה: – – – תמר זנדברג (מרצ): נכון, זה נשמע – כמעט השתכנעתי, במיוחד מהעיקרון הזה של דמוקרטיה, כי באמת, אתה יודע, בגין, שבאמת הרבה מהאבות הפוליטיים והרוחניים של היושבים כאן בבית, היו להם מחלוקות מאוד מאוד קשות ומאוד מאוד רציניות עם בגין; אבל באמת, אני חושבת שבגין אחראי לאחת ההפעלות הראשונות בפועל של הדמוקרטיה הישראלית, חילוף השלטון הראשון. וכל אותן שנים באופוזיציה, ודרך אגב, גם הרדיפה הפוליטית שבגין חווה על בשרו, לא שינו את האתוס הדמוקרטי, את הדנ"א הדמוקרטי הליברלי המאוד-מאוד בסיסי שהיה לו. אבל מה אתם עושים בתור ממשיכי דרכו? אתם אימצתם משהו אחר לגמרי מהמורשת הזאת. עבורכם יש חוקים, וזה טוב ויפה; אבל אם הם לא מוצאים חן בעינינו, אז יש לנו גם חוקים אחרים, ואנחנו נלך ונשנה את כללי המשחק, רק מפני שמישהו קצת הפחיד אותנו בבחירות. עכשיו, יש לי שאלה אליך: אם אתם כל כך בטוחים בעצמכם שהציבור יבחר בכם פעם אחרי פעם בקלפי, וכל איום עליכם, אין בו שום ממש והוא לא רציני והוא קטן והוא שולי, ואתם כל כך סמוכים ובטוחים בבוחר שיבחר בכם פעם אחרי פעם; הוא לשלטון בחר אתכם, ואין אף אחד אחר, הדמוקרטיה הישראלית לא יכולה לעבוד בלי שהליכוד שולט בה – ממה אתם כל כך בלחץ? למה ללכת ולשנות חוקים שנוגעים פעם אחרי פעם לכללי המשחק? אתם משנים את ההרכב של בית-המשפט, ואת הוועדה לבחירת שופטים, ואת חוקי מימון הבחירות, ואת חוקי העמותות – הכול רק כדי שהציבור ימשיך לבחור אתכם פעם אחרי פעם? עד כדי כך אתם לא סומכים עליו – – יואב קיש (הליכוד): לא לעשות? תמר זנדברג (מרצ): – – שהוא ידע לעשות את ההחלטות שלו באופן עצמאי ממה שהוא קורא בעיתון – לא של שלדון? או שכאן המימון נפסק? מימון הבחירות הראשון והמושחת והמשפיע ביותר הוא שלכם, אבל אתם מתכננים את החוקים ככה שזה לא ייחשב, ככה שמתנות מותר להעניק ותכשיטים מותר לקנות ושמפניה מותר ועיתון מותר, אבל עמותות אסור. למה? כי אלה עמותות של השמאל? אני מציעה לכם, אם אתם כל כך בטוחים בעצמכם וכל כך בטוחים שפעם אחרי פעם הציבור יבחר רק אתכם, בבקשה, למה צריך לשנות את כללי המשחק כל פעם? למה צריך כל פעם לשנות את החוקים ככה שהם יחסמו כל מתנגד שלכם ויאפשרו רק לכם להתמודד עם הכסף? – עם הכסף הזר שאתם משתמשים בו ואתם שכללתם את השיטה הזאת בחוסר שקיפות משווע, שכללתם אותה לאמנות, ובזה אתם קונים שלטון בכסף, ולא השמאל. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, שלוש דקות לרשותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת קיש דיבר על הדמוקרטיה, כאילו שהחוק הזה בא לשמר את הדמוקרטיה, לדאוג לדמוקרטיה, ולא לדאוג לכיסאות של אנשים פה או אנשים שם. בוא נבדוק מה זה דמוקרטיה. דמוקרטיה זה לאפשר את כל הנתונים וכל הידע בפני הבוחר כדי שיחליט נכון, כדי שידע את כל הנתונים על כל המפלגות ואז יחליט. אם לא, יש שיבוש מסוים בדמוקרטיה. מפלגה גדולה שיש לה הרבה כסף למימון בחירות, יש לה גם מתרומות, כי יש לה גם מספר יותר גדול של חברי כנסת. הם יקבלו יותר תרומות במסגרת החוק, לכאורה, ואז יש להם יותר כסף להגיע לאזרחים שיוכלו לבחור. המקרה היחיד שאני אומר – ולא מקובל – להשתמש בכסף כדי לקנות קולות זה אסור, כי זה שוחד, רק זה המקרה היחיד שאפשר לבוא ולהעניש אנשים ולהעמיד אותם לדין. מעבר לזה, להסביר לאנשים ולהגיד להם כמה מסוכן לבחור בא' וכמה טוב לבחור בב', זה הבסיס של הדמוקרטיה, ואסור בתכלית האיסור לפגוע בו. ולכן גם יש דברים שאפילו אומרים אותם שהם ללא מימון – כאילו, לכאורה, אבל הם במימון קטן – אבל הם פוגעים בדמוקרטיה, בדיוק כמו האמירה של ראש הממשלה שהערבים נוהרים בכמויות לקלפי; כמויות אפילו לא מדברות על בני-אדם – המקרה הזה הוא אנטי-דמוקרטי, לא שיש עמותות שבאות ומפרסמות ומזהירות את האזרחים מהסכנה שיכולה להיגרם למדינה כי הם בוחרים בא' או ב'. יואב קיש (הליכוד): אין בעיה שמישהו ישים 10 מיליון דולר – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): רגע, רגע, רגע, אבל הרי יש חוק. אתה לא יכול לכבול את הידיים ואת הרגליים של האיש. ולא רק זה, ולא רק זה, אלא אתה בא ועושה כלוב צמוד לגוף שלו ואתה אומר לו: אנחנו עדיין נבדוק אותך. הרי העברתם את החוק של העמותות, חוק העמותות, שעמותה צריכה לדווח על המקורות שלה ומאיפה; רק עמותות הימין, שמקבלות גם מימון ממשלתי, מקבלות מימון מחו"ל, ויש להן חיסיון מלא על הכספים שלהן. זה כבר קיים, מה אתה רוצה גם לכבול בעניין של הבחירות? לכן, אני אומר לך, אם אתה באמת דואג לדמוקרטיה אתה צריך למשוך את החוק הזה, לבטל אותו, כי זה מה שפוגע בדמוקרטיה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי. וכרגע אני מודיעה על נעילת הרשימה. לא נעלתי את הרשימה עד כה. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. מיכל רוזין (מרצ): תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת קיש, אני חייבת לומר לך, אני יושבת ומקשיבה לך, והייתי בדיוני הוועדה, ואני חייבת לומר שיש משהו מאוד מעודד בהצעת החוק הזאת, ואני אגיד לך למה. אתה יודע – איך אמר פעם נתניהו? "הם מפחדים". אתם מפחדים. זה כמעט הצליח בפעם האחרונה, ואתם בלחץ – אתם בלחץ שבבחירות האלה הגופים האזרחיים, המהפכה האזרחית מגיעה. כפי שהמהפכה החברתית פגעה בכם, כך גם המהפכה האזרחית תפגע בכם. אתם מפחדים. אתם מפחדים שארגוני החברה האזרחית יתאגדו ביחד ויגידו: עד כאן. לא מוכנים לשחיתות, לא מוכנים לצביעות, לא מוכנים לקיפאון המדיני, לא מוכנים למצב המזעזע בבתי-החולים ובבתי-האבות וכל המצב החברתי. על זה יקומו – – – יואב קיש (הליכוד): אין לך בעיה שמיליונים של דולרים ירוצו פה חופשי? מיכל רוזין (מרצ): לך אין בעיה שמיליארדים רצים פה. כמה מפסיד שלדון אדלסון על "ישראל היום"? 700 מיליון דולר? תזכיר לי – או שקל. יכול להיות שאני טועה. שקל או דולר? אתה בטח יודע יותר טוב ממני. לא חוכמה לקבל מתנות במאות-אלפי שקלים; לא חוכמה להיות חבר בקשרי הון-שלטון עם כל מיני אנשי ממון; לא חוכמה להחזיק עיתון שעושה תעמולה במשך ארבע שנים בין בחירות לבחירות, ואז לבוא ולהגיד לשדולת הנשים ולארגון איכות הסביבה ולארגון חיילי מילואים שאסור לכם לגייס כסף ואתם לא יכולים לעשות קמפיין, מכיוון שאנחנו מתייחסים אליכם כמו מפלגות ואנחנו נגביל אתכם. יואב קיש (הליכוד): זה לא נכון. זה לא נכון. מיכל רוזין (מרצ): כן, אני יודעת שיש סכום מסוים שהם יוכלו, אבל למה מגבילים אותם? הם לא מפלגה. הם לא מפלגה, ולכן הם לא פועלים למען מפלגה מסוימת, וכאשר – – – יעל גרמן (יש עתיד): הארגונים האלה מחוץ לחוק. מיכל רוזין (מרצ): מה זה מחוץ לחוק? יעל גרמן (יש עתיד): הם כלולים מחוץ לחוק. יואב קיש (הליכוד): הם לא נכנסים בתוך החוק, הם לא באים לבחירות. מיכל רוזין (מרצ): ברגע שהם – אני שאלתי אותך שוב ושוב והדברים היו מאוד ברורים, גם עם הייעוץ המשפטי בוועדה – – – יואב קיש (הליכוד): אם שדולת הנשים תגיד: תצביעו לביבי, אז היא – – – מיכל רוזין (מרצ): אם היא למשל תגיד: תצביעו – אמרתי לך את זה שוב ושוב – רק לאישה בראשות מפלגה; אם היא תגיד: תצביעו רק למי שדאג לאיכות הסביבה ותגיד מי היא חושבת שדאג לאיכות הסביבה – ודאי שזה ייכנס בחוק הזה, חברים. ודאי שזה ייכנס. ובסופו של דבר – – – יואב קיש (הליכוד): אם הם יגידו: תצביעו רק למי שטוב לאיכות הסביבה – מותר להם. מיכל רוזין (מרצ): יופי. למה? אם היא תגיד: תצביעו למפלגה הירוקה, או לירוקים, למי שמקדם זכויות של ירוקים – – – יואב קיש (הליכוד): – – – מפלגה – – – מיכל רוזין (מרצ): אף אחד לא אמר. גם V15 לא אמרו: תצביעו למפלגה כזאת או אחרת. יהודה גליק (הליכוד): הם אמרו "רק לא ביבי", "רק לא ביבי". מיכל רוזין (מרצ): הם אמרו, הם אמרו: תצביעו לאלטרנטיבה, תצביעו לאופוזיציה, תצביעו למשהו אחר. ולכן אתם רוצים שיתייחסו אליהם כמו למפלגה. לא סתם המחוקק קבע חוק שונה למפלגות וחוק שונה לארגונים. וכמו שבעבר היו קמפיינים "העם עם הגולן" – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. מיכל רוזין (מרצ): – – או קמפיינים אחרים שפעלו בהרבה מאוד כסף, במאות-אלפי שקלים, כדי להשפיע על שינוי מדיניות – וזה בסדר – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מיכל רוזין (מרצ): רגע, אבל הם הפריעו לי, הפסקתי כשהם – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הפריעו לך ממש שנייה. מיכל רוזין (מרצ): אז עוד רגע אני אסיים. הקמפיינים האלה של מאות-אלפי שקלים הם חלק מפעולת החברה האזרחית שרוצה לפעול ורוצה להביע את עמדתה. היא לא תחזיק קמפיין ארבע שנים, כי אין להם הסכומים האלה, ולכן בתקופת בחירות כן הם רוצים להביע את עמדתם – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): – – ואנחנו צריכים לאפשר להם. סתימת הפיות הזאת רק מוכיחה שאתם מפחדים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת אראל מרגלית – בבקשה, אדוני. שלוש דקות גם לרשותך. אראל מרגלית (המחנה הציוני): תקראו לחבר'ה מכולנו, אנחנו רוצים לדבר על המכללות. סתם, סתם. היו"ר טלי פלוסקוב: כואב הנושא, אה? אראל מרגלית (המחנה הציוני): כן. יואב קיש (הליכוד): עוד פעם על המכללות? היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אראל מרגלית (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לא ברור לי מה אתם מנסים לעשות. אני מבין איך זה משרת אתכם ברמה הפוליטית, אבל אני גם מבין שחברה אזרחית, מותר לה להיות פוליטית. מותר לה. חברה אזרחית, אנחנו מעודדים אותה להיות מעורבת בתוך מה שקורה בחברה הישראלית. ודרך אגב, יש הרבה מאוד מהלכים, גם של אנשי ימין, גם של אנשי שמאל, גם של אנשי מרכז – וזה בסדר, זה חלק מהמעורבות הפוליטית, שחשוב מאוד שהיא לא תהיה רק מפלגתית. בארצות-הברית, אם אנחנו לוקחים את המוסד הדמוקרטי הדגול הזה – שנניח שהיום הוא לא בשיאו, אבל היו לו ימי פאר – הרבה מאוד מהחינוך של קהילות מסוימות ללכת להצביע, הרבה מאוד מהיכולת להכניס את הממד הדמוקרטי לתוך אוכלוסיות שלמות שלא היו מעורבות בתוך הסיפור עד הסוף, הרבה מאוד מהדברים האלה התאפשרו על-ידי זה שתוכל להיות פעולה אזרחית למען עידוד המעורבות הפוליטית. יואב קיש (הליכוד): אין בעיה עם זה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): רגע. זה מה שקרה שם. עכשיו, לפעמים זה עזר לימין, לפעמים זה עזר לשמאל, לפעמים זה היה רפובליקני, לפעמים דמוקרטי; לפעמים העובדה שהכנסת בשכונות מצוקה בערים הגדולות בארצות-הברית הרבה מאוד מהאנשים שם להצביע, זה עזר בתקופה מסוימת לדמוקרטים – – – יואב קיש (הליכוד): אתה רוצה, אבל, שבישראל יהיו בחירות כמו בארצות-הברית, עם מיליארדים של דולרים שמגיעים מכל הכיוונים ומשפיעים על תוצאות הבחירות? זה מה שאתה רוצה? מיכל רוזין (מרצ): לא, שרק לביבי יהיו מיליארדים. אראל מרגלית (המחנה הציוני): תראה, בוא אני אגיד לך משהו. תראה, אני אגיד לך, יש פה כמה דברים לא לגיטימיים, כולל "ישראל היום". "ישראל היום" היה צריך להיות הוצאת בחירות בעבור מפלגה או אדם מסוים, ואני חושב שזה לא לגיטימי. אבל אני חושב שהעובדה שקבוצות מהימין, קבוצות דתיות, קבוצות מהשמאל, קבוצות חילוניות – – יואב קיש (הליכוד): עם קבוצות אין בעיה – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – רוצות להיכנס ולדחוף אג'נדה – – – יואב קיש (הליכוד): – – – 20 מיליון דולר. 20 מיליון דולר שבן-אדם אחד שם בשביל משהו, זה לגיטימי בעיניך? אתה רוצה – – – מיכל רוזין (מרצ): מה זאת הצביעות הזאת? אראל מרגלית (המחנה הציוני): אתה יודע, כרגע שלדון אדלסון שם 760 מיליון שקל, לפי מה שאני קורא, בשביל בן-אדם אחד. הלו? יואב קיש (הליכוד): אז גם תסגור את "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" אם אתה רוצה לאזן. מיכל רוזין (מרצ): נו באמת. נו באמת – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): למה? לא, לא, לא, הנה בדיוק ההבדל, הנה בדיוק ההבדל. הנה בדיוק ההבדל: עיתון שמוכר את עצמו ושיש לו מחיר ויש לו אג'נדה פוליטית מסוימת – זה בסדר גמור, ועיתון שמחולק חינם על-ידי זה שהתורם שלו רוצה לקדם מועמד אחד בלבד – זה לא לגיטימי. יואב קיש (הליכוד): יש לו – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. אראל מרגלית (המחנה הציוני): רגע, אני רק מסיים. אני חושב שזה חשוב שיהיו קבוצות פוליטיות לאו דווקא במסגרת מפלגתית. שיפוקח האופן שבו הן עובדות – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – לא בתוך המפלגות, אבל שהן תקדמנה אג'נדה פלורליסטית כזאת או אחרת, כדי שהדמוקרטיה הישראלית תהיה חיה וקיימת, ולא רק בתוך המפלגות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. עד שלוש דקות לחבר הכנסת יהודה גליק. אחריו – איתן ברושי, אם יהיה באולם, ואוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. יהודה גליק (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, גברתי המזכירה, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, גברתי השרה, הרשמות וכל חברי המשמר, אולי אני לא במקום הנכון, וקשה כשיש ויכוחים ועימותים ומחדדים את ההבדלים. אז אני רוצה לשתף פה בשתי יוזמות שקצת מחממות את לבי. באחת מהן אני שותף. ביום ראשון, בעזרת השם, חבר הכנסת זוהיר בהלול ואנוכי נצא ונסייר יחד בעיר המעורבת רמלה. נפגוש את רב העיר ואת המנהיג המוסלמי של העיר וננסה לקדם הידברות. היוזמה השנייה היא פרויקט נפלא שמובילים הרב בני לאו וגל גבאי, שנקרא פרויקט 929, ומחר הם מתחילים את כתובים; גמרו תורה, גמרו נביאים, מתחילים כתובים. חילונים, דתיים, שמאל וימין, עשרות אלפים כל יום לומדים יחד פרק אחד מהתנ"ך. פרויקט כל כך נפלא. כותבים על התנ"ך, מדברים תנ"ך. ולכבוד הפרויקט הנפלא הזה, 929, אני רוצה לקרוא את הפרק הראשון של הכתובים שיתחילו אותו מחר עשרות אלפים בכל רחבי הארץ: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח. לא כן הרשעים כי אם כמֹץ אשר תדפנו רוח. על כן לא יקמו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, כי יודע אדוני דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד". המשורר אינו מגדיר את הצדיק ואת הרשע – מי עושה יותר מצוות ומי פחות; הרשע הוא האדם שהוא מוץ אשר תדפנו רוח, אדם שאין לו שורשים, אין לו בסיס, אין לו אידיאולוגיה. הוא בסך הכול חופשי – לא לעצמו, אלא משוחרר לרוחות המזדמנות. והצדיק הוא אדם אשר יש לו שורשים ויש לו דרך והוא משוכנע בה והוא הולך בה. זה העניין: האם יש לנו שורשים, האם יש לנו עומק, או שאנחנו מתנפנפים כמוץ, קליפה, ברוח? תודה רבה לכולם, כל מי שיש לו שורשים ודרך ואיננו כמוץ שתדפנו רוח. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. שיעור חינוך מאוד יפה. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח באולם. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה – אין שרה, אין שר, אז אני אמשיך לדבר. עד שיביאו שר ננצל את הזמן. חברי, חברותי, חברי הכנסת – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – שר במיל' יכול – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): שרה במיל' אפשר. היו"ר טלי פלוסקוב: אני עצרתי את הזמן שלך, אתה יכול לדבר. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): כן. חברי יואב קיש, הלוואי, הלוואי, הלוואי שהכוונה האמיתית שלכם היא באמת שקיפות ועוד שקיפות ושאתם באמת רוצים מערכת בחירות נקייה וטוהר מידות – אה, הגיע השר אלי כהן – כי אנחנו, כעיקרון, נגד כל העניין הזה של קניית שלטון בהון וכל הקשר הזה בין שלטון להון. ואף אחד, חברת הכנסת גרמן, לא יאשים אותנו במפלגות הערביות וברשימה המשותפת שיש לנו שלדונים למיניהם או, אני יודע, מיליארדרים שתומכים ומפזרים לנו כסף. ואנחנו, אין לנו כוונות בשתי מדינות, שאנחנו, חבר הכנסת יואב קיש, נכבוש את השלטון או שנתמודד על ראשות הממשלה; אולי במדינה אחת שאתם מובילים אנחנו כן נחוקק חוק כזה, כי אז באמת אנחנו – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): כן, במדינה אחת. אז אני אומר, במדינה אחת, דמוקרטית וחילונית, אז אנחנו נעשה את זה. יואב קיש (הליכוד): – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אבל באמת: אמרת באמת, בכל הכנות, שהחוק הזה הוא חוק V15. אבל אנחנו כבר, אתה יודע, בוועדה אצלך, דנו ודשנו בזה; ואמרנו וקראנו את דוחות מבקר המדינה שאמר על V15 שהפעילות שלהם הייתה בסדר וניקה אותם. ומי שיצא שם רשע ועבר כל העבירות – נכון, חברת הכנסת השרה במיל'? – כל מי שעבר את העבירות על חוקי הבחירות וקיבל קנסות בסכומים נכבדים ביותר זה לא אחר מאשר אתם בליכוד, עם ראש הממשלה נתניהו, עם הבית היהודי, עם – – – יואב קיש (הליכוד): גם האופוזיציה. גם יש מפלגות באופוזיציה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): בכלל לא. לא, אני מדבר לא על מפלגות, אני מדבר על ארגונים ועל עמותות שהם מחוץ למפלגות. מי שקיבל דוחות שליליים וקיבל – ותקרא, ואני אמרתי לך: תקראו את דוח מבקר המדינה האחרון, שדיבר על ערב המופע של הימין בתל-אביב עם הזמרים והזמרות, ועם בנט ששר על הגיטרה. אתם זוכרים את זה, חבר כנסת איל בן ראובן? אז מבקר המדינה שם נתן לכם דוחות. ואני אומר לכם, יש שם סעיפים – איפה חברי הכנסת, גואטה – יש סעיפים בחוק הזה שמדברים על הסעת בוחרים ועל תעמולה. ואתם פשוט רוצים גם לסתום פיות, גם לדלל כמה שיותר בוחרים במגזרים שאתם יודעים שאין לכם בהם תמיכה. כי כל הזמן אתה אומר לי: כן, במגזר הערבי, במגזר החרדי. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אז אני אומר, לך יואב קיש, באמת חבל שהחוק הזה יהיה רשום על שמך. חבל. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברים, חבר הכנסת שיק, אתה היום נראה שיק. אני ראיתי אותך לפני זה ואתה נראה שיק, מעונב. וכששאלתי אותך למה אתה נראה שיק, אתה אומר: היום אות הניצחון בא. אני מכופף אותם. אני מכופף אותם. יואב קיש (הליכוד): לא, זה ניסוח שלך. לא אמרתי את זה. עיסאווי פריג' (מרצ): כן, שמעתי אותך ואתה – – – יואב קיש (הליכוד): לא אמרתי את זה. אתה לא יכול להגיד שאני אמרתי. עיסאווי פריג' (מרצ): כן: כופפתי אותם, הראיתי להם – יפה. יואב קיש (הליכוד): לא אמרתי את זה. עיסאווי פריג' (מרצ): יפה. שמע, אני שמעתי אותך ואתה משתמש במילים יפות בשם הדמוקרטיה, בשם שלטון החוק. תראה מה שקורה: מאז 2007, שהוקם "ישראל היום", אתם עסוקים בשטיפת מוח, בשטיפות מוח, לאנשים ולאזרחים: ביבי, ביבי, ביבי, ביבי, ביבי, ביבי – שטיפת מוח. אני שואל איזה מודל עסקי, כלכלי, מפסיד מיליארד שקל – אמרה מיכל 700, אני אומר לך מיליארד. מיליארד שקל. כמה, רונית? מיליארד? מיליארד. מיליארד שקל בעשור – וקורא לעצמו מודל עסקי? עמיתי רואה-החשבון, שר הכלכלה, תגיד לי, איזה מודל עסקי, איזה מודל עסקי הולך על עסק שמפסיד במצטבר שנה אחרי שנה כסף ומגיע למיליארד שקל וקורא לעצמו מודל עסקי? אני לא מוצא. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – – יש גם הרבה חברות הייטק – – – עיסאווי פריג' (מרצ): למיליארד שקל, ואתה לא רואה את הסוף. אז אני מעלה שתי נקודות. מה הטבת המס שמחכה למיליארדר שלדון, קיזוז הפסדים? נדאג לו לחוק משלו. אתם פוחדים מעמותות, שאתה בעצמך מתגאה ואומרV15, פוחדים מהם, שהם באים ומציגים אידיאולוגיה מסוימת, ואתם מ-2017 עוסקים בשטיפת מוח. שטיפה – יותר, מה זה שטיפת מוח? שטיפת מוח לא אידיאולוגית, אלא ביבי, חינמון. ואתה בא עם העקביות שלכם, ואתם קוראים לזה ניצחון? על איזה דמוקרטיה אתה מדבר? באיזו מדינה בעולם יש לראש הממשלה שלה עיתון מלבד ישראל? תגיד לי, איזו מדינה? אם ראש הממשלה יושב עם מקביל לעיתון אחר ומנהל אתו משא-ומתן – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): – – איך אני אגביל? איך אני אגביל את השיווק של העיתון? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עיסאווי פריג' (מרצ): וסמנכ"ל שיווק, ואתה בא מחריג – אני מסיים – ואתה בא, מציג חוק ומחריג את "ישראל היום" ממנו בשלושה חודשים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): תתביישו לכם. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש, יוזם החוק, אמרתי לך היום ואמרתי לך במהלך הדיונים בוועדה, וגם לחברתי חברת הכנסת יעל גרמן, אנחנו, אני, בעד שקיפות. אנחנו רוצים שתהיה שקיפות. אני יודעת שאתה יודע מתי זה התחיל, כל הסיפור הזה, עם אותו תורם מפורסם, גוטניק, ב-1996, שפרסם שלטי ענק: "ביבי טוב ליהודים", "פרס יחלק את ירושלים", ואנחנו יודעים איך נגמרו הבחירות. אבל מכאן ועד המהלך שאתם עושים פה בחוק הזה היום תהום פעורה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יעל, את לא יודעת שאני לא שומעת בלי משקפיים? אני לא מבינה אותך. תגידי לי לשים משקפיים, אז אני אקשיב. יעל גרמן (יש עתיד): גוטניק לא עבר אז על חוק הבחירות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, רגע, סליחה, גם מה שהיה בבחירות האחרונות לא היה עבירה על חוק הבחירות, עם כל הכבוד, יעל. גם הפעילות של 15V, שאותה מנסה הקואליציה לרמוס, לא הייתה עבירה על חוק הבחירות. 15V ביקשו להעלות את אחוז ההצבעה. זה מסר טוב, זה מסר מצוין, זה מסר טוב לימין, זה מסר טוב לשמאל, זה מסר טוב לכל – – – יואב קיש (הליכוד): אין בעיה עם זה. הם אמרו: רק לא ביבי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתם ניסיתם, אתם ניסיתם – יואב קיש, אתם ניסיתם לחבר בין V15 לבין המחנה הציוני, ומשזה לא צלח אתה הלכת וחיפשת דרך לחוקק חוק שירמוס את הדמוקרטיה הישראלית, עוד דרך יצירתית אחת לרמוס את חופש הביטוי הישראלי ואת הדמוקרטיה הישראלית. יואב קיש (הליכוד): את רוצה בחירות כמו בארצות-הברית? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אמרתי לכם, תגיד לי לשים משקפיים אם אתה רוצה שאני אשמע. כן? יואב קיש (הליכוד): את רוצה בחירות כמו בארצות-הברית? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד לך משהו. כפי שאתה יודע, אני מאוד מאוד חרדה מכך שהמערכת הפוליטית הישראלית אימצה את הדפוסים, נקרא לזה, הדפוסים האמריקניים, שיותר מדי כסף זורם לתוך המערכת הפוליטית. אני חושבת ככה באמת ובתמים. אבל אני חושבת שיש הרבה מאוד דברים שאפשר היה לעשות לפני שמחוקקים חוק כזה שיש בו סנקציות פליליות, שאתה יודע שאם יש דבר שהתנגדתי לו במהלך הדיונים זה בעיקר הסנקציות הפליליות, וגם את יודעת, יעל, כי עקבנו ביחד אחרי הדיונים, היינו שותפות לדיונים האלה; סנקציות אזרחיות היו מספיקות לחלוטין, אפילו סנקציות מינהליות. אנחנו יצרנו פה מצב שבו באמת יהיה מאוד מאוד מאוד קשה להשתתף במערכת בחירות בלי להיחשד מייד באינטרסים לא נקיים, ולכך אני חושבת שכולנו היינו צריכים להתנגד. אני חושבת שאפשר לייצר שקיפות, אבל מרגע שאתה בחרת לייצר שקיפות רק על מה שנוח ולא על מה שלא נוח ולא מתאים, כי לצורך העניין עיתון שמשדר את כל מה שנתניהו, את כל מה שראש הממשלה רוצה הוא לא נכנס לגדר החוק הזה. ושאלנו אותך במהלך הדיונים והקשינו עליך במהלך הדיונים, ואתה יודע שלא הבאת תשובות לעניין הזה, ואני לא מאשימה אותך – אין לך תשובה טובה לדבר הזה. יואב קיש (הליכוד): יש לי תשובה מצוינת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין לך תשובה טובה לדבר הזה, חבר הכנסת קיש, ואני מעריכה אותך מאוד. דוד אמסלם (הליכוד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת אמסלם, אני מזכירה גם לך – אם אתה רוצה שאני אשמע תגיד לי לשים משקפיים. דוד אמסלם (הליכוד): נראה לי, דרך אגב, שהבאת משקפיים רק כדי להגיד את המשפט הזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שמה? דוד אמסלם (הליכוד): שהבאת משקפיים רק כדי להגיד את המשפט הזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, זאת האמת. באמת אני לא שומעת בלי משקפיים. דוד אמסלם (הליכוד): הייתה לך בדיחה טובה, קנית בשבילה משקפיים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שככה יהיה לי טוב, זאת בדיחה ידועה, בצד הזה לפחות של הבית. היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו צריכים לסכם, לכן בבקשה משפט אחרון. דוד אמסלם (הליכוד): האם את תומכת בזה שממשלות בעולם יממנו קמפיינים – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא. אני חושבת שממשלות לא צריכות – אני חושבת שממשלות – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, חבר הכנסת אמסלם, אני בזכות דיבור ואני אענה לך על שאלתך. אני לא חושבת שממשלות צריכות להתערב בבחירות פנימיות, עם כל הכבוד. אבל אני רוצה לחדש לך, אדוני חבר הכנסת אמסלם: יש לך ראש ממשלה שגם הוא, בדרך שלו, ניסה להתערב בבחירות בארצות-הברית, עם כל הכבוד. אז נכון, זאת לא הממשלה, זה רק ראש הממשלה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל תן לי – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בכל אופן אני מבקשת לסיים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת אמסלם, יש לי תחושה שהיום אתה לא רוצה ללכת הביתה. אז תגיד מראש, אני אדבר הרבה יותר זמן, ואתה יודע, נריב כמו שצריך. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אני מבקשת לסכם, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז אני רוצה לסכם את הדיון. אנחנו באמת באמת בעד שקיפות. אני חושבת שכמו בהרבה חוקים בכנסת הזאת, הקואליציה הולכת צעד אחד מרחיק לכת ולצערי זורקת אבנים על מי שגר בבית זכוכית, וזה אתם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מובן שהחוק הזה הוא רע, והוא מתווסף לחוקים אחרים שהממשלה מנצלת את היתרון המספרי שלה כדי להעביר אותם. אבל אני רציתי לדבר על משהו אחר שהממשלה שותקת לגביו, וזה העלייה באנטישמיות בארצות-הברית. יש קשר של שתיקה סביב התופעה הקשה הזאת, שהתגברה מאוד במהלך השנה האחרונה, כשהיום הנשיא, אז המועמד, טראמפ, עם תומכיו, התחילו לצבור תנופה, ועכשיו זה כבר הפך לעניין של נושא מרכזי בחיים היהודיים בארצות-הברית. ארגון חשוב בשם הליגה נגד ההשמצה, שכבר עשרות שנים – חגג למעלה מ-100 – מגן על הקהילה היהודית בארצות-הברית מפני אנטישמיות – ולא רק על הקהילה היהודית – יצא בהודעה מאוד חמורה בסוף השבוע שעבר, אחרי שהנשיא טראמפ גם התחמק במסיבת העיתונאים מלענות על שאלה ישירה של כתב בשם ג'ק טורקס, כתב יהודי, שביקש לדעת מה השקפותיו של הנשיא וחטף ממנו בגדול. מאחורי זה כמובן הסתתרה עמדה לא ברורה. זה שנשיא אומר שחתנו, בתו, הם יהודים זה עדיין לא מנקה את הממשל הנוכחי מהחובה המוטלת עליהם להילחם בכל כוחם בגילויי אנטישמיות. הליגה נגד השמצה מזהירה – גם היום היו התרעות על פצצות במרכזים יהודיים; על ונדליזם נגד מטרות יהודיות; על קמפיין שמתנהל באינטרנט, ברשתות האינטרנט; על פשעי שנאה שמתבצעים, וכל זה בעשרות רבות של אחוזים מעבר למה שהיה מקובל או ידוע. כלומר אין ספק שהתחולל פה שינוי גדול. אז אני רגע רוצה להשאיר את האמריקנים במקומם ולשאול: איפה עומדת ממשלת ישראל ואיפה עומד ראש הממשלה? הוא פגש את הנשיא טראמפ בשבוע שעבר. אני לא שמעתי שהוא העלה את הנושא הזה בפניו. אני חושב שלממשלת ישראל וראש ממשלת ישראל יש גם אחריות לביטחונם ולשלומם של יהודי ארצות-הברית. כי אם זה היה קורה בפרו, או אם זה היה קורה בצרפת, או אם זה היה קורה במדינה ביבשת אחרת, כמובן הממשלה הייתה קופצת ודורשת מהשלטונות של אותה מדינה להגן. אני חושב שאחריותה של ממשלת ישראל במערכת היחסים בינה לבין יהדות ארצות-הברית היא להתייצב לצדה של יהדות ארצות-הברית, להביע את עמדתה הנחרצת ולפנות לנשיא טראמפ ולממשל החדש שהתופעה הזו פורחת תחת שלטונו, ולדרוש מהם לפעול בחריפות ובחריצות נגד הגל הגועש של אנטישמיות בארצות-הברית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה. רעיון המדינה האחת זה קץ הציונות. יואב קיש (הליכוד): אני מסכים אתך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כשהנשיא טראמפ אמר: מדינה אחת, שתי מדינות, אני לא חושב שזו הייתה פליטת פה. הוא איש עסקים, הוא אמר שהוא איש עסקים, הוא רוצה לעשות עסקה, הוא מינה את החתן שלו לסגור את העסקה בינינו לבין הפלסטינים, ומצדו לא משנה מה מהות העסקה; אם שני הצדדים מסכימים, בזה זה נגמר. לכן, כשהוא אמר: שתי מדינות או מדינה אחת, הוא התכוון לזה שמבחינתו הציונות יכולה להתחסל. מדינה אחת מהירדן עד הים התיכון, אם שני הצדדים יסכימו לזה, מבחינתו זה בסדר. אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, שזו לא מדינה אחת או שתי מדינות. מדינה אחת כמובן לא באה בחשבון, כפי שאמרתי; זה סוף הציונות. אני חושב שהייעוד שלנו, הסיבה שמדינת ישראל קמה, הסיבה שכולנו נמצאים כאן, זה שמדינת ישראל תהיה מדינת הלאום של העם היהודי. בשביל שמדינת ישראל תהיה מדינת הלאום של העם היהודי היא צריכה להיות מדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי מובהק. כל עוד מדינת ישראל, חברתי יעל, כל עוד מדינת ישראל רוצה לראות את עצמה כחלק מהעולם הנאור, כחלק מהעולם המערבי, היא חייבת – סליחה. היו"ר טלי פלוסקוב: זה עוד לא היה לנו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה עוד לא קרה לי. היו"ר טלי פלוסקוב: זה עוד לא היה לנו, ומי שעומד פה – מילא באולם. עמר בר-לב (המחנה הציוני): שזו תהיה הצרה הכי גדולה שקרתה לי כאן מעל בימת הכנסת. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בכל מקרה, כל עוד מדינת ישראל רוצה להיות חלק מהעולם הנאור, היא צריכה להיות מדינה דמוקרטית. ודמוקרטי אומר, בסופו של דבר, שכל בני-האדם בתוך הגבולות של המדינה, אם היא קבעה את זה לעצמה או אחרים קבעו לעצמם, הם בעלי זכות שווה. ולכן, המטרה שלנו, אם אנחנו רוצים לממש את החזון הציוני, היא להיפרד מהפלסטינים – שאנחנו נהיה כאן והם יהיו שם. הציונות מאז ומעולם לא התנתה את המשך דרכה או קיומה באיזה צד שלישי שיסדר לנו את הדברים. אם יש צד שלישי – מצוין. אם אין צד שלישי – אנחנו צריכים לקחת אחריות על עצמנו ולהתחיל בתהליך ההיפרדות מהפלסטינים, שאני מאמין שבטווח הארוך, אני לא יודע מתי הוא יגיע, תהיה לצדנו מדינה פלסטינית. אבל הייעוד שלנו זה מדינת ישראל בטוחה, דמוקרטית, ובעלת רוב יהודי מובהק. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ברמת העיקרון, כאשר הגיע חוק V15 לשולחן הכנסת, או יותר נכון לשולחן הוועדה המיוחדת, הבענו במחנה הציוני, ובכלל באופוזיציה, את העמדה שיש בנו בהחלט נכונות לבוא ולחוקק חוק שיעשה מערך של שקיפות בארגונים אזרחיים שרוצים ליטול חלק בהליך הבחירות, בהבעת עמדה, או בהבעת עמדה במפלגה מסוימת, במועמד מסוים, או אפילו בהבעת עמדה נגד. אמרנו גם שיכול להיות – ובאמת, הגיעה העת להסדיר את העניין בחקיקה, כדי שיהיו כללים שיחולו לא רק על מפלגות אלא גם על ארגונים אזרחיים. אבל אז הגענו לדיוני הוועדה, והתכנסנו ביחד, ומרגע לרגע נחשף באופן מאוד ברור, בולט וחד – נחשפה העובדה שכל מטרתו של החוק הזה היא לא באמת לאפשר שקיפות, לא באמת להסדיר, לא רק את מימון המפלגות אלא גם ארגונים אזרחיים, אלא בעיקר לקשור ידיים, או יותר נכון לסתום פיות של צד אחד של המפה הפוליטית; ואפילו, אומר, לא רק לסתום פיות ולקשור ידיים של צד אחד של המפה הפוליטית, אלא גם של הצד השני, למעט אם הוא חוסה תחת כותרת אחת: "ישראל היום". עיתון "ישראל היום". והמוצר שיש לנו היום, שאנחנו אמורים להצביע עליו היום, הוא מוצר שהוא מוצר שקרי. הוא לא מוצר שבאמת עושה את העבודה ההגונה והבסיסית שצריכה להיעשות כשרוצים להסדיר מערך התארגנויות. ואני רוצה להביא שתי דוגמאות מתוך החקיקה: האחת – זו שמדברת על פרסום שיטתי, שבמהלך תקופת הבחירות, כדי שלא תהיה השפעה על בוחרים, לא יצביעו על עיתון, אלא כלי תקשורת שהוקם לפחות שלושה חודשים לפני תקופת הבחירות. ואני שואלת אתכם – איזה עיתון היום במדינת ישראל, כלי תקשורת, לא הוקם שלושה חודשים לפני תקופת הבחירות? "ישראל היום". יואב קיש (הליכוד): רויטל, כלי תקשורת זה גם טלוויזיה. רויטל סויד (המחנה הציוני): ונעבור הלאה: גובה התרומות מאדם ובני ביתו – – היו"ר טלי פלוסקוב: ארבע שניות נשארו לה, אני מבקשת לא להפריע. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – מבחירות לבחירות לא יעלה על סך 11,000 שקלים, ויש איסור לקבל תרומה ממי שאינו אזרח ישראל. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): מי מממן היום גוף תקשורת והוא לא אזרח ישראל? "ישראל היום". זאת אומרת, אלה רק שתי דוגמאות מתוך שלל דוגמאות בחוק שבאות ומראות שהחוק הוא מוטה, חד-צדדי, לאו דווקא כנגד עמדת האופוזיציה, אלא גם נגד כל מפלגה שהיא לא מפלגת הליכוד, שבראשה עומד בנימין נתניהו. אני קוראת לחברי לא להצביע על החוק הזה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת לוי-אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת מרדכי יוגב – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני. שלוש דקות אתה יכול לקחת, אדוני. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת קיש, ראיתי אותך עכשיו מציג את החוק הזה, וזה היה נראה כמו נאום בר-מצווה – מאוד חגיגי. לדעתי, אין שום סיבה לחגיגה. אני חושב שאתה גם יודע שאין שום סיבה לחגיגה. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה לא רואה עניבה מיוחדת היום. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אומר, זה היה נראה סוג של חגיגה, ואין שום סיבה לחגיגה, כי מדובר באחד החוקים המיותרים ביותר שחוקקתם, ואתם בלי עין הרע חוקקתם חוקים מיותרים, וזה עוד אחד מהחוקים המיותרים. אני אגיד לך, קודם כול, בתחילת דברי, אדוני, החוק הזה הוא בעיני מייצג את הרצון שלכם לנתק כמה שיותר אזרחים ממעורבות פוליטית, ממעורבות חברתית. כבר היום במדינת ישראל "אדם פוליטי" זה כמעט אות קלון, שאת זה צריך לתקן בפני עצמו. מעורבות פוליטית במדינת ישראל נחשבת אות קלון. כשאתה מתמודד לתפקידים כאלו או אחרים, אם אתה אומר שאתה איש פוליטי, אתה בכלל יורד מהמועמדויות. פסילה מוחלטת. ומה הוספת לזה – – – קריאה: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אל תפריע לי, יש לי שלוש דקות, יש לי הרבה דברים לומר. לצערי, יש לי זמן קצר. מה אתם הוספתם, חבר הכנסת קיש? הפכתם את הפעילות הפוליטית של אדם – הוא יכול לקחת סיכון של הרשעות פליליות, של דוחות, ואומר: מה אני צריך להיכנס לזה עכשיו? אני רוצה להשפיע על מה שקורה במדינה הזאת. עכשיו, איפה הוכח בצורה הכי ברורה, חבר הכנסת קיש, חוסר ההגינות שלכם באופן הברור ביותר? קודם כול, כי אנחנו מתחילת – אתה יודע שהייתי שותף לכל הדיונים; מההתחלה הצעתי לך, חבר הכנסת קיש, ולחברים האחרים: בוא נלך על שקיפות, על 100% שקיפות. כל מי שמעורב בבחירות, כל מי שרוצה להתערב בבחירות – שקיפות, שקיפות, שקיפות. אמרת: לא, דיווח, נהלים, כללים, כסף זר. אין לכם בעיה לקחת כסף זר לפריימריז שלכם. לראש הממשלה שלך, ששלח אותך בחסות דוד שמרון – – – יואב קיש (הליכוד): – – – כסף זר לארץ – – – יואל חסון (המחנה הציוני): גם אני, ואני לא מתבייש בזה. אבל אתה מתבייש בזה, אז אתה אל תהיה צבוע. יואב קיש (הליכוד): אז למה אתה אומר "אין לכם"? אין לנו. אין לנו. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה וראש הממשלה שלך, ששלח אותך, עורך-דין הבית שמרון, שניסח לך את החוק הזה – וזאת האמת, ואתה יודע את זה, שממשרדו יצא החוק הזה. לא התייעצת אתו ולא בטיח; זה חוק שנולד אצלו; אצל ראש הממשלה ואצל עורך-דין הבית שלו. משם זה נולד. יואב קיש (הליכוד): מבטיח לך להתייחס לזה. יואל חסון (המחנה הציוני): מה הדבר החמור שעשיתם פה? דוד אמסלם (הליכוד): אתה מזלזל בנו, יואל. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה הדבר החמור שעשיתם פה? לצערי, אני לא מזלזל בכם. תאמין לי, אם הייתי מזלזל בכם לא הייתי עכשיו מדבר אתכם. עכשיו, תקשיב טוב, אל תפריע לי. תוסיפי לי, גברתי, עוד דקה. אני מבקש ממך עוד דקה, הם מפריעים לי כל הזמן. יואב קיש (הליכוד): אני גם מבקש שתיתני לו עוד דקה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני אוסיף לך, אבל אני באמת מבקשת מהיוזמים לא להפריע לי בדיון. יואב קיש (הליכוד): אתה חושב שאנחנו לא יודעים לנסח חוקים? היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. חצי דקה ותסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה רבה. דקה, גברתי. אם הייתם הגונים באמת, ובאמת היה לכם רצון לתקן, לייעל, לשמור, למנוע כסף זר, למנוע מעורבויות, למנוע התערבויות, למנוע את כל הדברים האלה – הרי הכול שקר, כי יש סעיף 41 בחוק. השר הנגבי, אל תפריע לי. אני מבקש ממך. דוד אמסלם (הליכוד): הוא לא מפריע. יואל חסון (המחנה הציוני): הוא מפריע לי. אני רוצה שקיש יקשיב. היו"ר טלי פלוסקוב: אני לא מתכוונת להוסיף עוד זמן, אז בבקשה לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): סעיף 41, חברי חברי הכנסת, כל מי שמצביע בעד בחוק הזה, מצביע בעד, בעד סעיף 41 – סעיף מושחת, שמוציא את "ישראל היום" מהחוק הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): מחריג את "ישראל היום" מהחוק הזה. יואב קיש (הליכוד): אין פה סעיף 41. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה החרגת את ישראל היום מהחוק הזה. זה חוק מושחת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): זה חוק שעוד יגיע לחקירת משטרה. זה חוק מושחת. אתם מנסים לחזק את עצמכם ומנסים לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. יואב קיש (הליכוד): יואל, אין סעיף 41, אני לא יודע על מה אתה מדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל בירן. יואב קיש (הליכוד): איזה סעיף? יואל חסון (המחנה הציוני): סעיף 1(4) – קטן. אל תהיה לי קטנוני עכשיו. דוד אמסלם (הליכוד): אה, 1(4) – – – יואל חסון (המחנה הציוני): סעיף 1(4) – – – יואב קיש (הליכוד): זה הסעיף. היו"ר טלי פלוסקוב: אני שוב פונה לחבר הכנסת קיש. אני מבקשת שלא להפריע לנו, כי בסוף הדיון תהיה לך פה אפשרות לסכם את הדיון. זה סתם. יואב קיש (הליכוד): בסדר. דוד אמסלם (הליכוד): רק לדעת – – – לא מקשיבים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כן. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. מיכל בירן (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הדבר שבאמת מטריף אותי בחוק הזה זאת הצביעות. כל התורמים שלכם מחו"ל. כל הכסף שמממן את הפעילות הפוליטית שלכם בכל המפלגות שיש בהן פריימריז, באופן חריג בהשוואה למפלגות אחרות, הוא מחו"ל. ציפי לבני (המחנה הציוני): ו"ישראל היום"? דוד אמסלם (הליכוד): אני לא מכיר שום תורם מחו"ל. מיכל בירן (המחנה הציוני): רגע. כל הקונספציה: אנחנו לא רוצים שזרים יתערבו לנו במערכת הבחירות – כש-100% מהתורמים בפריימריז בכל בחירות של נתניהו הם מחו"ל, ו-95% מהתורמים של בנט הם מחו"ל. אז אין בעיה בזה שכסף מחו"ל משפיע על המערכת הדמוקרטית שלנו. אז אין בעיה. "ישראל היום"? כמובן, זה המתבקש. מדברים על פרסום שיטתי בחוק שלך, אבל הוא לא כולל את העיתונים. נו, באמת, יותר שיטתי מזה אין, בכמויות כסף שאי-אפשר לדמיין ושלא נמצאות בשום מקום אחר במערכת הפוליטית. הצעת החוק שלך, מטרתה הברורה, יואב, היא להביא לך עוד קולות בפריימריז, תוך כדי זה שאתה דורס את הדמוקרטיה בישראל. יואב קיש (הליכוד): מה הקשר לפריימריז? מיכל בירן (המחנה הציוני): מה הקשר לפריימריז, באמת. יש תחרות בין חברי הכנסת של הליכוד למי יש הצעת חוק יותר מופרכת, יותר דורסת את הדמוקרטיה, בזמן שהמתפקדים שלכם צוהלים בבית על ההצעות המופרכות שלכם. את הנזק כולנו נשלם. גם ממש נראה שכתבת את הצעת החוק בשביל – היא ככה tailor made ל-V15, עם מאגרי המידע וזה. כל הדברים האלה, בסופו של דבר – אתם אומרים את זה כל הזמן, ואתם צודקים כשאתם מפנים את זה כלפינו: את נתניהו אנחנו צריכים לנצח בבחירות. בסופו של דבר מפלגה שרוצה להוביל את המדינה הזאת צריכה ללכת, לקבל את אמון הבוחרים; לא טריקים ולא מערכות מידע ולא הסעות מחליפים את זה שאנשים בוחרים – אגב, אנחנו יודעים את זה היטב – – – יואב קיש (הליכוד): – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): כשאין תקווה, שום דבר לא יוציא את הבוחרים מהבית, וכשיש תקווה – בלי הסעות, בלי שום דבר, בלי טלפונים, הם יוצאים ומצביעים. ברור שמטרתכם היא אך ורק לפגוע בצד אחד של המפה הפוליטית, כי אם באמת הייתם רוצים שקיפות – אנחנו תמיד בעד שקיפות; זה אתם שתמיד נגד שקיפות – נגד שקיפות בוועדת שרים, נגד שקיפות בכל מקום שאתם יכולים. בעד שקיפות – אנחנו בעד שקיפות. אבל כאן המטרה שלכם ברורה לחלוטין, היא באה לנסות – גם לחבל אך ורק בצד אחד של המפה הפוליטית, וגם בכלל, לנסות שוב לפגוע במרקם העדין שמאפשר לכולנו להתקיים כאן ביחד במדינה הזאת תוך הסכמה על חוקי משחק סבירים והוגנים כלפי כל הצדדים. אתה אולי תקבל על זה כמה קולות בפריימריז, יואב, אבל את המחיר תשלם מדינת ישראל. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חברת הכנסת יעל גרמן. אחריה – חברי הכנסת דב חנין ובצלאל סמוטריץ, ולאחר מכן יסכם את הדיון יואב קיש. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, זהו חוק טוב, ואם הוא לא היה מגיע מהכיוון של יואב קיש, קרוב לוודאי שכולנו היינו מצביעים עבורו. יואל חסון (המחנה הציוני): ממש לא. יעל גרמן (יש עתיד): זהו חוק שבפעם הראשונה בא ואומר שאי-אפשר לעשות monkey business; זהו חוק שבא ואומר שאי-אפשר להקים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – יעל גרמן (יש עתיד): יואל, אל תפריע לי. אנחנו לא מסכימים, וזה מותר, ואמשיך לאהוב אותך ולכבד אותך, וכנראה שגם להפך. זהו חוק שבא ואומר שמה שנעשה לפני הבחירות – שפעמים רבות זה העוגן והבסיס לשחיתות שלאחר הבחירות, כשכל התרומות בסופו של דבר אחרי הבחירות מגיעות לתמורות, כי כל מי שנותן תרומה רוצה בסופו של דבר תמורה – כל הדברים האלה לא יוכלו להיות, כי אנחנו נדע מי נתן, כמה נתן ולמי נתן, מה שהיום אנחנו לא יודעים. כי כאשר קמות כל מיני עמותות שלא נמצאות בתוך החוק, נמצאות מתחת לרדאר, אז זורמים כספים – יכולים לזרום כספים קטנים ויכולים לזרום כספים גדולים, אבל אלה כספים שאנחנו לא יודעים עליהם; אלה כספים שבסופו של דבר, כאשר מגיעים לשלטון – ואגב, התורמים מפזרים את לחמם על פני המים, פן יכזיבו אותם; הם יודעים לתת גם למחנה הציוני וגם לליכוד; הם מהמרים, מפזרים סיכונים, ואז, אם המחנה הציוני מגיע לבחירות, הם באים למחנה הציוני ומתחילים לבקש את הטובות. זה יכול להיות חוק שמיטיב עם מישהו וזה יכול להיות איזשהו ג'וב. ואותו דבר גם בצד הזה, ואין הבדל בין הצדדים – כל הצדדים מחויבים בסופו של דבר לאותם תורמים, שאנחנו לא יודעים עליהם. והחוק הזה בא לשים לזה קץ. החוק הזה בא ואומר: כל תרומה מעל 100,000 – אני, אגב, רציתי מאפס; אני חושבת שגם מי שתורם 10,000 שקל, בסופו של דבר אני רוצה לדעת מיהו, למי הוא נתן וכמה הוא נתן, אבל הלכנו על 100,000. מ-100,000 שקל – וזה מתחת לרדאר, מתחת ל-100,000 – עד 400,000 שקל כל מה שצריך לעשות, יואל, זה לדווח למבקר המדינה. למה לא? למה שאני לא אדע? למה שכל הציבור לא ידע שמישהו תרם 200,000 או 300,000 או 400,000? יואל חסון (המחנה הציוני): אני בעד. יעל גרמן (יש עתיד): אני רוצה לדעת את זה. אני חושבת שאנחנו חייבים לדעת את זה. יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא החוק. את מפספסת. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה לא החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: לא להפריע, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): בניגוד לכם, אני קראתי את החוק היטב, ואני חושבת שגם סייעתי קצת, לא הרבה, בשינויו, בין השאר בנושא הזה של ה-400,000, בין השאר בנושא של התרומות, כך שאל תלמדו אותי על החוק, כי אני מכירה אותו, ואני לא רוצה לפגוע באלה שעלו פה ודיברו בלי לקרוא אותו, בלי לדעת אפילו משפט אחד שלו. רוצה לבוא ולומר – – היו"ר טלי פלוסקוב: לסיכום, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): – – חוץ מהעניין בסעיף 1(4), של "ישראל היום", שעל כך אני מתרעמת, חוץ מהסעיף הזה, זהו חוק טוב, שאילולא היה מגיע מהצד הזה, אנחנו היינו מחוקקים אותו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד: מה אפשר לעשות? בנושא "ישראל היום", לדאבוננו הרב, אפילו מבקר המדינה בא ואמר, לדאבוננו: באשר לקביעה שפרסום תכנים פוליטיים על-ידי עיתונים מסוימים מביא לכך שאותם עיתונים בכללם מהווים תרומות אסורות לסיעות – בדיוק מה שמדובר פה – מדובר בסוגיה, אומר מבקר המדינה, המעלה שאלות מורכבות ויסודיות בכל הנוגע לחופש הביטוי, חופש העיתונות ותעמולה פוליטית. והוא מוסיף ואומר שאם נעז לגעת בזה, הרי שזה יהיה תקדים למדינה דמוקרטית. יואל חסון (המחנה הציוני): אז את בעד ההחרגה? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): יואל, אני מאוד מצטערת על הסיפה של 1(4). מאוד מצטערת, ומקווה שעדיין נצליח להוריד אותו. גם בלי זה אי-אפשר לפגוע לדאבוני ב"ישראל היום". היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): אבל חוץ מזה זה חוק שמתבקש, חוק דמוקרטי, חוק שקוף, ואני מקווה שגם ימנע שחיתות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו, אחרון הדוברים – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. יואב קיש (הליכוד): דב, בלי הטלפון. קודם צלצל למישהו. דוד אמסלם (הליכוד): תביא לי את הטלפון – אני אענה לך בינתיים. היו"ר טלי פלוסקוב: שלוש דקות, אדוני. אומנם אני יודעת שאני צריכה להמתין עד שאתה תרים את המיקרופון. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברת הכנסת חברתי יעל גרמן, את מאוד צודקת, אבל את גם מאוד טועה. את מאוד צודקת בעיקרון. אני חושב שהעיקרון שהציג חבר הכנסת קיש, אם זה היה אכן העיקרון, הוא עיקרון מצוין. אנחנו לא רוצים שבעלי הון ינהלו את הפוליטיקה שלנו, ואנחנו לא רוצים שהם יעשו את זה לא במישרין, באמצעות תרומה למפלגות, אבל גם לא בעקיפין, באמצעות תרומות שמארגנות את המגרש הפוליטי לפי מה שהם מעדיפים. בדמוקרטיה לכל אדם יש קול אחד, ולכל אדם יש הזכות להשפיע בצורה שווה. אין בדמוקרטיה זכות למי שיש לו הרבה מאוד כסף להשפיע על המערכת הפוליטית ועל התנהלות הפוליטיקה הרבה יותר מכל אחד אחר מאתנו. יואב קיש (הליכוד): אז תצביע בעד. דב חנין (הרשימה המשותפת): לכן, אם החוק הזה היה אכן כתוב כך מההתחלה ועד הסוף הייתי מצביע בעד; אולי אפילו הייתי יוזם אותו יחד אתך, חבר הכנסת קיש. בכך צודקת חברת הכנסת גרמן. איפה את טועה, לדעתי? את טועה לדעתי בזה שבכל זאת, מה לעשות? במרכז האולם שבו אנחנו מדברים ניצב פיל גדול. אי-אפשר להתעלם מהפיל הזה. הפיל הזה הרבה יותר גדול מ-V15 ואפילו מ-V15,000; הפיל הזה הוא פיל של מאות מיליונים, ואנחנו לא יכולים להתעלם ממנו. הפיל הזה הוא "ישראל היום" למשל, אבל לא רק "ישראל היום". אנחנו מדברים על מאות מיליונים – – – דוד אמסלם (הליכוד): מה עם עיתון "הארץ"? מה עם עיתון "הארץ"? דב חנין (הרשימה המשותפת): לא. ממש לא. דוד אמסלם (הליכוד): למה לא? דב חנין (הרשימה המשותפת): ממש לא דומה. קריאות: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): ממש לא דומה. חבר הכנסת – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני קורא אותו בכל בוקר – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): חבר הכנסת קיש, אני אומר לך שאם אתה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה איש הגון. אני יודע. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני אומר שאם אתם משווים את "הארץ" ל"ישראל היום" זה רק אומר לי שאתם לא קוראים את "הארץ". מה ש"הארץ" עושה לאופוזיציה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני מתחיל אתו בבוקר, בבחינת דע את האויב. דב חנין (הרשימה המשותפת): מה ש"הארץ" עושה לאופוזיציה בכנסת, איך ש"הארץ" מקרקס גם את המחנה הציוני, וגם את מרצ, וגם את יש עתיד – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): גם אתכם. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – וגם אותנו, ברשימה המשותפת – כן, את כולנו, בסדר. זה בסדר גמור. זה לא עיתון שלנו. ככה מתייחס "ישראל היום" להוד מעלתו הקיסר? חברות וחברים, אנחנו קוראים את אותו עיתון? אבל זה לא רק "ישראל היום". כשאנחנו מדברים על הצד הימני של המפה הפוליטית, על מערכות אדירות של תרומות למנגנונים פוליטיים – מה זה כל התרומות ל"גוש אמונים", זה לא תרומות פוליטיות? מה זה ארווין מוסקוביץ, זה לא תרומות פוליטיות? "אמנה", נכון, מקבלת הרבה מאוד כספים ממדינת ישראל, לצערי הגדול. כל הכסף מגיע למדינת ישראל? לא מגיעים מיליונים, עשרות מיליונים, מאות מיליונים מכל מיני תורמים פרטיים בעלי הון אולטרה-ימניים בעולם? אז כן – – – יואב קיש (הליכוד): אז החוק הזה – – – צודק, אם ככה. הוא מונע מהם להתערב בבחירות. מה אתה רוצה? דב חנין (הרשימה המשותפת): אז כן, חברות וחברים, בואו נשים קץ למימון הפוליטי על-ידי בעלי הון, אבל נתחיל בגדולים, בענקים, ואחר כך נגיע גם לקטנים ולבינוניים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. כאמור, אחרון הדוברים – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, אין שר. חברי חברי הכנסת, אני פעם שנייה כבר נדהם היום – אני אקדם בברכה את תלמידי כיתה י"ב מישיבת "אהבת חיים" כוכב-השחר שיושבים אתנו ביציע. יואל חסון (המחנה הציוני): הם לא אמורים לישון בשעה הזאת? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, אתה רואה? הם באו ללמוד שיעור באזרחות. אני מבקש שלא לקלקל אותם. תספרי לי מעכשיו, גברתי, את שלוש הדקות. חברים יקרים, אני קצת נדהם פעם שנייה היום, כי יש לי תחושה שלא היינו פה באותה מערכת בחירות במערכת האחרונה. דיברת, דב, קודם על "ישראל היום", ומי שלא ראה התגייסות של כל כלי התקשורת ללא יוצא מן הכלל להפלת נתניהו בבחירות האחרונות לא ראה התגייסות מימיו. "ידיעות אחרונות" – זוכרים? נוני מוזס – מכירים אחד כזה? השם שלו כיכב לא פעם אצלנו בחדשות בתקופה האחרונה. ynet, ו"הארץ" ו"וואלה" – – מיקי לוי (יש עתיד): ו"ישראל היום". בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – קמפיין אחד גדול. אז אם דיברנו על פיל, אז אם "ישראל היום" זה פיל, אז קיש, מה יש יותר גדול מפיל? יואב קיש (הליכוד): ממותה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – "ישראל היום". שכחת, בצלאל. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ממותה. אז יש לכם פה ממותה במרכז החדר, לא פיל במרכז החדר. חברים, טלו קורה מבין עיניכם. דוד אמסלם (הליכוד): בצלאל, זה לא במערכת הבחירות, זה גם היום קורה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): גם היום. קריאה: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): יואב, אתה מכיר את דעתי, ואני רוצה לומר אותה כאן. אני רוצה להגיד איפה לפי דעתי החוק הזה קצת מפספס, ובסוף זה מתכנס אל תוך הסכום של בן-אדם עם סכום נמוך מדי. תראו, אנחנו מבכים, בצדק, תקופה מאוד ארוכה את הניסיונות לערוך דמוניזציה למערכת הפוליטית, לייצר איזו הפרדה בין מערכת של עשייה, של ממשלה, של אידיאולוגיה, של מפעלים, של התיישבות, של חקלאות, של צבא, של תעשייה, של היי-טק, לבין הפוליטיקאים האלה שיושבים ומשחקים עם עצמם. ואני חושב, יואב, שאנחנו דווקא צריכים לעודד מעורבות של החברה האזרחית גם בפוליטיקה. אני רוצה שכל אותם ארגונים שעסוקים ביום-יום בעשייה, באידיאולוגיה – כל אחד, אגב, לפי השקפתו, זה בסדר גמור – כן, שיהיו מעורבים גם בפוליטיקה, שיעזרו גם למפלגות שהם מאמינים בהן לפני הבחירות. הנתק הזה שמנסים לייצר – עמותות, תורמים – תתרמו, אגב. דב, אתה קצת בלבלת בנקודה הזאת בין תורמים שתורמים לאידיאולוגיה – אגב, מכל קצוות הקשת הפוליטית – לבין פוליטיקה ממוקדת, אבל אני דווקא לא רוצה לעשות את ההבחנה הזאת. אני חושב שהחוק הזה מוריד מסך, ובזה הוא פוגע במערכת הפוליטית. כולנו, לפחות הצד הימני, אנחנו כואבים את העובדה שמנסים לאיין את המערכת הפוליטית, שמנסים לזלזל בה, שמנסים להפוך אותה למשהו כזה – נו, החבר'ה האלה, המושחתים האלה. אני מאוד רוצה לעודד מעורבות פעילה של חברה אזרחית, של עמותות, של ארגונים אידיאולוגיים, של תורמים, גם בעשייה פוליטית. ולכן, אני חושב שהסכום צריך להיות – התקרה צריכה להיות הרבה יותר גבוהה. אני מסכים שאי-אפשר לאפשר עכשיו לאיזה מיליארדר להיכנס כאן ולקנות את המדינה במיליארדי דולרים לפני מערכת בחירות, אבל לדבר על 100,000 או על 400,000 שקל – זה סכום קטן. אני מאוד רוצה שהתנועה הקיבוצית שלכם תעבוד לטובת המחנה הציוני בבחירות. זה בעיני דבר גדול – כן, שכל צי הרכבים שלהם יסיע את המצביעים לקלפי – – היו"ר טלי פלוסקוב: סיכום, בבקשה, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ואני רוצה לראות את הקיבוץ הדתי מהצד השני. אני רוצה מעורבות, כי אני לא רוצה שהתחושה תהיה שיש עולם של עשייה, של אידיאולוגיה, ויש איזה עולם פוליטי. אנחנו עוד נדבר – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אנחנו עוד נדבר בין הקריאות על הסכום. נדמה לי שבזה גם חבר הכנסת פולקמן – הם מסכימים אתי. אנחנו ננסה להגביה את הסכום, כדי שמצד אחד לא יהיה אפשר לקנות מערכת בחירות, אבל שלא נייצר את המסך הזה, שכן נעודד מעורבות של חברה אזרחית בפוליטיקה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. כאמור, יסכם את הדיון חבר הכנסת ויוזם החוק יואב קיש. יואב קיש (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני פותח בהתנצלות לצד הזה של האולם. ישבתי פה בערך שעתיים, הקשבתי לכל אחד מהדוברים ורשמתי הערות – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – יואב קיש (הליכוד): גם אתה, יהודה ידידי. – – – ורשמתי הערות ותשובות, ובכוונתי לענות לאותם חברים שדיברו. ולכן, אם אני אאריך טיפה, אני מקווה שתהיו סלחניים. זה לא ייקח יותר מדי זמן, ואני אשתדל לענות לחברים כפי שאני רואה אותם כאן. ראשית, אני רוצה להודות לנחמן שי ועמר בר-לב, שבחרו לדבר על נושאים אחרים. זה בסדר, זה לגיטימי. לי זה נתן הרגשה שאנחנו לא עוסקים פה במלחמה על הבית, ותודה שבחרתם לעסוק בנושאים אחרים. תמר זנדברג, את פתחת והיית ראשונת הדוברים, והדבר הראשון שאמרת זה "אתם משנים את חוקי המשחק" וניסית לייצר מצב כאילו – – – תמר זנדברג (מרצ): לא. קודם אמרתי שהשימוש שלך בבגין הוא מרגש. יואב קיש (הליכוד): נכון, אבל אני אומר, לקחתי את הנקודה שאמרת שאנחנו משנים את חוקי המשחק. אני אומר לך: את צודקת, יש חוקים, והבית הזה – תפקידו לשנות את החוקים ותפקידו לטפל בלקונות. במקרה הזה הגיע הזמן לתקן, ולכן אנחנו משנים את חוקי המשחק, ואני בהחלט מצטרף לדבר הזה. חבר הכנסת חאג' יחיא, היית פה ואמרת: זה חוק שיפגע רק בשמאל. נתת לדוגמה את חוק העמותות. אין קשר בינו לבין חוק העמותות. שום דבר. מעבר לזה, אם אתה באמת מאמין שחוק העמותות פוגע רק בעמותות השמאל והחוק הזה יפגע רק בצד השמאלי של המפה – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – וההוצאות שלהם. יואב קיש (הליכוד): – – אז אני רוצה רגע להגיד לך שאני באמת ובתמים מאמין שאם אנחנו לא נחוקק את החוק הזה, מהומת האלוהים שתהיה פה בבחירות הבאות, ב-2019, תהיה מהשמאל ומהימין יחדיו. אנחנו נראה פה עמותות מכל הכיוונים עם באמת באמת השפעות רוחביות עצומות. יואב קיש (הליכוד): חברת הכנסת מיכל רוזין, אמרת שאנחנו בלחץ ואנחנו מפסידים ושזו הייתה הסיבה. אז אני אומר לך: אף אחד לא בלחץ. הבית הזה עושה את הדברים האלה בצורה שקולה. אני יכול לענות גם במידה מסוימת לחברי יואל חסון: כן, התייעצתי עם כמה משרדי עורכי-דין – ביניהם, דרך אגב, המשרד של עורך-הדין שמרון – – יואל חסון (המחנה הציוני): איזה עוד שמות? יואב קיש (הליכוד): – – משרד אלמוג, משרד גולד. כן, אני מוכן לתת לך. יואל חסון (המחנה הציוני): תיתן, תיתן. יואב קיש (הליכוד): אבל אתה יודע מה? אני אגיד לך דבר אחד: המשרד של שמרון הוא הכי מומחה בעניין הזה – – יואל חסון (המחנה הציוני): אהה. יואב קיש (הליכוד): – – ולו רק בגלל התביעה שהוא הגיש כנגד V15. התביעה נגד V15– – יואל חסון (המחנה הציוני): נדחתה. יואב קיש (הליכוד): – – נפלה, כי בית-המשפט, או לפחות התובעים, לא הצליחו להוכיח בבית-המשפט קשר ישיר בין V15 למחנה הציוני. יואל חסון (המחנה הציוני): כי לא היה. כי לא היה. יואב קיש (הליכוד): יכול להיות שלא היה. יפה. לכן, החוק הזה לא בא להגיד עכשיו: יש פה גוף בתחפושת של מפלגה. לא. הוא באמת תיקון של לקונה, שאני אומר שנוכחנו – ובאמת, אני אומר לך שבעניין הזה אני מודה שישבתי והתייעצתי עם עורך-הדין שימרון, והוא אמר לי: תשמע, מדובר בלקונה, שבא גוף שלא קשור למפלגה ולא קשור לסיעה, אבל עדיין נכנס ורוצה להשפיע על פעילות פוליטית בתקופת בחירות. ואת זה בחרנו לתקן. אראל מרגלית (המחנה הציוני): שאלת את שמרון מי הטיס – – – יואב קיש (הליכוד): אראל מרגלית, אני רוצה לענות לך. אתה התחלת ב"לא מבין מה שאנחנו מנסים לעשות". קודם כול, אני אשמח לדבר אתך גם לאחר מכן, אבל יש נושא מרכזי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ראש הממשלה ביקש ממך – – – את החוק הזה? יואב קיש (הליכוד): יש נושא מרכזי – יואל, אני אגיע אליך. יש לי רשימה כזאת ארוכה לענות לך. אני רוצה לענות עכשיו לחברי חבר הכנסת מרגלית. בנושא של עידוד פעילות פוליטית – ובזה גם אענה לחברי בצלאל סמוטריץ – אנחנו בעד עידוד פעילות פוליטית. נקודה. אין מטרת החוק הזה לפגוע בפעילות פוליטית. ההפך, אנחנו רוצים שפעילות ציבורית, שבאמת באה מהשטח – ואתה יודע מה? אני הייתי שותף למחאה כזאת – לא צריכה להיפגע מהדבר הזה. איפה זה כן בא וזה משפיע? כשזה מתעסק בכסף הגדול; כשזה מגיע למצב שבא מישהו עם הרבה כסף ורוצה לתת את זה כבוכטה, מה שנקרא בשפת הרחוב שלנו, לטפל בנושא אחד, להגיד: חבר'ה, בואו נפגע בבוז'י שלא יהיה ראש ממשלה; קחו עכשיו צ'ק של מיליון דולר; אתם חבר'ה צעירים, לכו לאינטרנט ותעשו את זה. את זה צריך לעצור, אראל. את זה צריך לעצור, ואני חושב שבמקום הזה תסכים אתי. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל אם נקים עיתון, לא תהיה בעיה. יואב קיש (הליכוד): עכשיו, אני רוצה להתייחס לפיל בחדר, לממותה בחדר, לְמה שלא קראתם – – יואל חסון (המחנה הציוני): אז לא נקים עיתון. לא נקים עיתון. יואב קיש (הליכוד): – – וזה נושא העיתון. בסדר, יואל? הנה, אני מתייחס לנושא העיתון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אהה. יואב קיש (הליכוד): הנה, את שמה משקפיים – אז עכשיו את שומעת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – לשמוע. יואב קיש (הליכוד): עכשיו את כבר שומעת. יואל חסון (המחנה הציוני): אולי נקים עיתון. דוד אמסלם (הליכוד): יואב, יואב, היא קנתה ארבעה זוגות – – – יואב קיש (הליכוד): אני רוצה להקריא – חבר הכנסת מרגלית, זה פשוט מופיע לי במשפט שלך, משפט שאתה אמרת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): דוד, זה אותו זוג. זה אותו זוג. דוד אמסלם (הליכוד): – – – יואב קיש (הליכוד): עיתון עם אג'נדה פוליטית זה בסדר גמור, כי דיברנו על "הארץ", "ידיעות" ומן הסתם גם "ישראל היום", אבל לא שנותנים אותו חינם. אז בעצם אנחנו כאילו נכנסים לחוק "ישראל היום", מה שהיה בקדנציה הקודמת – זה קן צרעות. אני חייב להגיד שאני נזהר מלהיכנס אליו, אבל אני רוצה להגיד בצורה הכי ברורה – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אנחנו לא מקליטים אותך. יואב קיש (הליכוד): – – והקריאה את זה חברת הכנסת יעל גרמן בצורה הכי ברורה, וזה גם נושא שבחנתי אם אני רוצה בחוק הזה להיכנס לנושא הזה; ומדובר לא רק על עיתונים – על גופי תקשורת בכלל: האם אנחנו עכשיו, בחוק הזה, הולכים לפגוע בחופש התקשורת במדינת ישראל, למנוע ולנסות כביכול לסגור עיתון כזה או אחר? חברים, זו תהיה טעות, כי אי-אפשר להתעלם מזה, וזה לא פיל או ממותה, שיש פה עיתונים, גם משמאל וגם מימין, עם אג'נדות פוליטיות והם מנסים לקדם אותן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מצוין. יואב קיש (הליכוד): כולנו ראינו מה קרה בבחירות האחרונות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – מדינה, יואב. אראל מרגלית (המחנה הציוני): האם אתה – – – יואב קיש (הליכוד): החוק הזה – אני מבין שהשמאל מנסה לפגוע בעיתון עם אג'נדה ימנית, שזה "ישראל היום". אני מבין את זה – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא, לא. יואב קיש (הליכוד): – – אבל לא בחוק הזה. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): תנסו, תריצו את חוק "ישראל היום". לא בחוק הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (הליכוד): אוסאמה סעדי ידידי – איפה אוסאמה? אמרת שבחוק הזה אנחנו רוצים לסתום פיות – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): יואב, האם חוק "ישראל היום" הוא תרומה פוליטית? יואב קיש (הליכוד): – – אז אני אומר לך: ההפך מזה, ההפך הגמור. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ההפך. אנחנו – – – יואב קיש (הליכוד): אנחנו רוצים לשמוע את כל הקולות. אנחנו לא רוצים שהכסף יסתום את הפיות. רויטל סויד (המחנה הציוני): רק – – – בכסף. רק נעשה הפלה – – – יואב קיש (הליכוד): עיסאווי פריג' – איפה עיסאווי? דווקא הוא לא נמצא? הנה, עיסאווי. דבר אחד לא מכובד – אתה שאמרת "שיק, שיק. יואב הגיע שיק היום", ואמרתי לך: נכון, אני הולך לעלות לבמה לדבר, אז קיש יהיה גם שיק. זה בסדר. אבל אל תגיד: כופפתי אותם. זה לא נאמר. אני לא רואה את זה כ"כופפתי אותם". עיסאווי פריג' (מרצ): ניצלת שעת כושר. יואב קיש (הליכוד): מה? עיסאווי פריג' (מרצ): ניצלת שעת כושר וכופפת אותם. יואב קיש (הליכוד): לא, לא. אז אני אגיד לכם ככה: זה לא חוק קואליציה–אופוזיציה. אתם רואים שיש תמיכה של – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – יואב קיש (הליכוד): ביטן, אמרתי לך קודם, אתה לא היית: אני אתחיל בהתנצלות. ישבתי פה שעתיים והקשבתי לכולם. אני עונה להם ואני מסיים. דוד ביטן (הליכוד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): תמשיך, רוצה לשמוע. יואב קיש (הליכוד): הנה, דודי. בסדר. זה לא הרבה. תאמין לי, שאם היית מחכה פה שעתיים ולא רואה את "ארץ נהדרת", ביטן, בוטן, אז היה בסדר. יאללה, תחזור. תן לי לדבר. דוד אמסלם (הליכוד): יואב, יואב, תענה להם אחד-אחד. יואב קיש (הליכוד): אני עונה להם, זה מה שאני עושה. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): נו, חבר'ה, אני לא משחק, אני לא מבזבז זמן; אני עונה להם אחד-אחד. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לך בעיה שנקים עיתון, נכון? יואב קיש (הליכוד): היינו בעיסאווי פריג'. יואל חסון (המחנה הציוני): אם היינו מקימים עיתון, אין לך בעיה. יואב קיש (הליכוד): זה לא חוק קואליציה–אופוזיציה, וההוכחה הכי טובה לזה היא שמפלגת יש עתיד – אני לא יודע אם כולם, אבל לפחות חברת הכנסת יעל גרמן עלתה לפה ואמרה לך בצורה הכי ברורה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): בוא, בוא, בוא. יואב קיש (הליכוד): יואל, קשה לך לשמוע את זה – היא אמרה לך בצורה הכי ברורה – – יואל חסון (המחנה הציוני): יש – – – יואב קיש (הליכוד): – – זה חוק טוב, זה חוק נכון, והיא אפילו הייתה הולכת למקומות שאני בחרתי לעצור אותם, כי אמרתי: אוקיי, אני מבין, אני רוצה לעשות את זה גם מאוזן, לפחות לתפיסתי – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל החוק הזה לא יעבור. אתה יודע שהוא לא יעבור. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): – – ואני רוצה לברך את חברת הכנסת גרמן באמת על שותפות בעשייה בחוק הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): היא לא רוצה את – – – יואב קיש (הליכוד): לא רוצָה. אני רוצה רגע – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): טוב, בסדר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, את הזכרת – שימי משקפיים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שמתי, שמתי. יואב קיש (הליכוד): את הזכרת את "ביבי טוב ליהודים", ואמרת את "פרס יחלק את ירושלים". אני אגיד לך, בצורה הכי פשוטה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (הליכוד): – – ביום הזה, אם היינו מריצים את הקמפיינים האלה, זה היה פגיעה בחוק – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): – – ולכן החוק הזה ימנע גם את התופעות האלה. עיסאווי פריג' (מרצ): גם את ביטן? יואב קיש (הליכוד): אני מסיים. אני מסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – להוריד את החוק הזה. קריאה: תן ליואב להמשיך. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): חבר הכנסת יואל חסון, אתה יודע מה? אתה תהיה אחרון הדוברים שאני אתייחס אליהם, אף שבאמת התייחסתי לכל אחד, ואני מתנצל שבגלל השעה אני לא אאריך. ראשית, היו לנו דיונים ארוכים באמת. אני יודע שאתה מאמין בשקיפות בלבד, והתשובה שלי לך בנושא השקיפות בלבד הייתה: נכון, אם היינו לפני תופעת V15 הייתי מוכן ללכת אתך לשקיפות בלבד. אבל מכיוון שכבר ראינו מה קרה בבחירות הקודמות – ואני אומר לך: אני מבין. אני לא נביא, אבל רמת הסיכון למה שיהיה בבחירות הבאות אם לא נעשה את זה תעלה משמעותית, וחייבת להיות פה חקיקה שתמנע את התופעה. אנחנו לא בשלב של "זה קרה" או "לא קרה". זה קרה וזה יקרה אם לא נעצור את זה. לכן – זה לגבי נושא השקיפות. אני אומר לכל מי שאמר קודם: אנחנו לא מנתקים את האזרחים ממעורבות פוליטית-חברתית. יש לנו אינטרס שזה יקרה, יש לנו אינטרס לכבד את זה, ואנחנו נוביל ונבהיר בחקיקה הזאת שזה לא ימנע את זה. אני אענה לך עוד, במילה אחת, על נושא כסף זר, ואמרתי לך את זה גם ברמה האישית: נכון, בפריימריז לוקחים תרומות, מועמדים כאלה ואחרים, מאנשים בחוץ-לארץ, כסף זר. אני יכול להגיד לך שבמידה מסוימת אני מרגיש יותר נוח לקבל תרומה ממישהו שלא נמצא בארץ מאשר ממישהו בארץ. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (הליכוד): נכון, כי אז אתה אומר: הוא גר בארץ – יש לו אולי יותר אינטרסים. עכשיו, יכול להיות שגם בחוק הזה – הרי מה הבעיה? אנחנו רוצים למנוע את הכסף הגדול. בפריימריז מדובר על כסף קטן. דוד ביטן (הליכוד): – – – יואב קיש (הליכוד): אני מסיים. אני מסיים. כסף קטן. יכול להיות שגם בחוק הזה נוכל להוביל. דוד אמסלם (הליכוד): תדבר, תדבר. יואב קיש (הליכוד): לכן, חברים, אני רוצה לסכם בזה את דברי. דוד אמסלם (הליכוד): – – – רוצים כסף חופשי. יואב קיש (הליכוד): אני רוצה לסכם את דברי. חברים, החוק הזה הוא לא חוק של שמאל וימין; הוא לא חוק של סתימת פיות. הוא חוק של שמירה על הדמוקרטיה; הוא חוק שנולד בעקבות דברים שקרו פה, והוא חוק שאם לא נממש אותו – אנחנו בסוף נגיע למציאות של בחירות כמו בארצות-הברית, של מיליוני דולרים שהולכים להשפיע על הבוחר, וזו לא מערכת הבחירות שמדינת ישראל רוצה לשמר. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כאמור, רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כעת נצביע על הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 34) (גוף פעיל בבחירות), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 26 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 34) (גוף פעיל בבחירות), התשע"ז–2017, לוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 37 חברי כנסת, 26 מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 34) (גוף פעיל בבחירות), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לדיון בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51) (שינוי תוכנית הטבות לצרכן או סיומה), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/684); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מסי 51) (שינוי תוכנית הטבות לצרכן או סיומה), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה אדוני, ההצעה היא של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. איתן כבל (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, הצעת החוק הזאת באה לקבוע הסדר חדש לעניין שיש בתוכנית הטבות מסוג מועדון לקוחות או בסיומה. ההסדר המוצע יחול על עוסק, לרבות חברה המנפיקה כרטיסי אשראי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעה זו באה להסדיר את כל השוק שאנחנו קוראים לו "מועדוני לקוחות". אנחנו מכירים את זה שאתה היום מגיע לרשתות והן פותחות לך כרטיס של חבר מועדון, ולאחר זמן, כשאתה כבר צובר או יכול לצבור כמות כזאת או אחרת של נקודות, הם מודיעים לך, או אתה – פתאום נודע לך ששינו את הכללים. או לחלופין – כמו למשל עכשיו מקרה שקרה לי, חברת הכנסת שולי, שאני חבר ב"שופרסל". הרי אתה לא יכול להתחמק מזה. ואתה, מעודדים אותך לרכוש ואומרים לך: ככל שתרכוש יותר אתה תקבל גם יותר נקודות, ודאי, ולאחר זמן אתה מקבל – וקיבלתי לאחרונה – שובר זיכוי של 60 שקלים על נקודות. יפה מאוד. אלא שמה כתוב בשובר – ואני חייב להראות את זה – דבר פשוט. דוד ביטן, ביטן. סיימת לככב במרקע ועכשיו באת לככב לנו פה? קריאה: חיקוי עלוב. חיקוי עלוב. איתן כבל (המחנה הציוני): אני מבקש. יהודה גליק (הליכוד): איתן, מה אתה מקנא – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני רוצה שתביא בחשבון שהגב שלך מסתיר חצי מהקואליציה פה. עודד פורר (ישראל ביתנו): איתן, לא – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אז מה – – – דוד ביטן (הליכוד): איתן, לא קרה, ואם קרה אז קרה. איתן כבל (המחנה הציוני): גברתי, מה שאני אומר לכם – למשל, במועדון הלקוחות של "שופרסל", מה הם כותבים לי? בתוקף עד 28 בפברואר 2017. לא מספיק שאני נכנסתי להיות חבר במועדון, הנקודות – את יכולה ללכת, מיכל – – – מיכל רוזין (מרצ): אני רוצה להצביע לך – – – איתן כבל (המחנה הציוני): לא. אגב, זה יעבור, אני מודיע לך, גם בלעדייך. בלי לחץ. מיכל רוזין (מרצ): – – – לתמוך בך – – – איתן כבל (המחנה הציוני): המתנתי. גם את – אנחנו נוסעים באותו כיוון. ובשורה התחתונה, מה שאני אומר לכם בעניין הזה, יש להם החוצפה לבוא וגם להכתיב לי, זאת אומרת שאם אני לא אממש את זה עד 28 בחודש, אז השובר הזה בעצם לא שווה כלום. טוב, אני אבלבל לכם את המוח בקריאה השנייה והשלישית, בסדר? מיקי לוי (יש עתיד): אז מה עשית? איתן כבל (המחנה הציוני): אז אני מודה לכם מכל הלב. מיקי לוי (יש עתיד): אבל מה עשית? ברברת, לא אמרת כלום. איתן כבל (המחנה הציוני): תשמע, אתה כנראה היית בחרופ. קריאות: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): טוב, אני, אין לי ברירה. מיכל, הוא לא הבין. זה מיקי לוי, אני חייב להסביר לו. מיקי לוי (יש עתיד): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): בשורה התחתונה, באים להסדיר ולקבוע כללים מסודרים מהו מועדון לקוחות, איך נכנסים, מתי יוצאים, מתי מותר להם לשנות, איך הם משנים את הדברים האלה – שלא יקרה, אם אתם זוכרים, כמו עם הכוכבים של "ישראכרט", שבוקר אחד התעוררת והכול נגמר לך. זה שהם הודיעו לבורסה שזה שווה-כסף – פתאום זה כבר לא היה שווה-כסף, אם אתם זוכרים. הגענו להסדרה אז, וכל מה שאנחנו מבקשים זה להסדיר בגדול את כל העניין הזה, שהולך ותופס תאוצה, של מועדוני חברים ומועדוני לקוחות. תודה רבה לכם. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איתן – – – היו"ר יואל חסון: ראשון ברשימת הדוברים, חבר הכנסת זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת יהודה גליק – עושה שלום, שזה אומר מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – כמו שצריך, לא מוותר. איש עם עקרונות. קריאות: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אל תוותר. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני לא מוותר, מה אני אוותר. היו"ר יואל חסון: אני מבקש להירגע בספסלי הקואליציה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות עומדות לרשותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, החוק הזה – אני תומך בו, אבל רציתי לדבר על משהו אחר, ואני חושב שפה צריכים לשמוע את הדברים. אליפות – – – היו"ר יואל חסון: אני מבקש לשמור על שקט. חבר הכנסת גואטה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אליפות ישראל במרוצי שדה. מישהו, נתין אריתריאי, הגיע למקום השני, ויש לו מדליית הכסף. אבל יש תקנון: מכיוון שהוא בגיל 19, מעל 18, התקנון אומר שאזרח שאינו ישראלי לא יכול לקבל את המדליה. אז למה רשמתם אותו לתחרות? למה לפגוע בו? למה הגזענות הזאת? מי זה שהכין את התקנון הזה ועל מה הוא הסתמך? מה המשמעות של זה? רצו יותר אנשים להשתתף במרוץ כי אין אתלטים פה בארץ? מה הסיבה? למה שהוא ישתתף, יגיע למקום שני ולא יקבל את הפרס שלו? אבל מה שטוב, אני אומר לכם – השם שלו תחלואיני מלקה, בן 19, אבל חשוב מאוד וצריך גם להעלות את השמות של שני החברים במקום הראשון ובמקום השלישי. הם לא הסכימו לעלות לקבל את המדליות שלהם, וזה מעשה אצילי וזה מעשה מכובד – וכן, על זה אנחנו צריכים לתת את הדעת. תקנון כזה, גזענות כזאת, אי-אפשר לעבור עליה בפשטות – אשטו וורקו וגטו אדאמסו, שסיימו במקום הראשון והשלישי, לא עלו. לכן, אני אומר פה, יש הרבה דברים שמריחים גזענות, וצריך לסיים אותם. ואני אגיד לכם דברים מהמקורות שלכם: "וגר לא תלחץ וידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". לפחות לחשוב על זה. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; אוסאמה סעדי – לא נמצא. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): למה לא נמצא? היו"ר יואל חסון: נמצא, נמצא. כי אתה לא בספסל – – – קריאות: – – – היו"ר יואל חסון: רוצה לספר לנו משהו? אתה עובר למרצ? אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יואל חסון: אל תוותר. בבקשה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יואל חסון: אוסאמה – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא. חברת הכנסת נחמיאס ורבין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני – תודה רבה. היו"ר יואל חסון: מוותרת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד, מוותרת? רויטל סויד (המחנה הציוני): כן. היו"ר יואל חסון: באמת? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת איתן ברושי. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – אתה רוצה שננאם וננאם – – – היו"ר יואל חסון: אני נהנה לראות אתכם. קריאות: – – – היו"ר יואל חסון: ברושי – לא נמצא; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא. איתן כבל (המחנה הציוני): היושב-ראש עושה פיליבסטר. היו"ר יואל חסון: חברת הכנסת שרן השכל – לא נמצאת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. קריאה: כל הכבוד ליעל. היו"ר יואל חסון: חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש ממך לשמור על שקט. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יעל, אבל אפשר קצר, אפשר פחות משלוש דקות. קריאות: – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי, אני יודעת שכולם רוצים ללכת הביתה, ובכל זאת. החוק חשוב, החוק של איתן לגבי הצרכן הוא מאוד חשוב, אבל דווקא לא אליו אני אתייחס. אני אתייחס לחוק הקודם, כי פספסתי את התור שלי. אני חושבת שלמרות שכבר הצבענו, עדיין יש לפנינו קריאה שנייה ושלישית וועדות. אני חושבת שהאופוזיציה והקואליציה ומציעי החוק מדמיינים להם איזה מין דמיונות שווא על זה שכל הארגונים כמו V15 ואחרים היו בקשר עם המפלגות ונתנו להם הנחיות, ואנחנו בעצם ניהלנו אותם. מעבר לזה שזה מנותק מהמציאות והזיה, מה שאתם מציעים בחוק הזה הוא כל כך מנותק, כל כך יחליש את החברה האזרחית בישראל. אני מגיעה מהחברה האזרחית, וזו זכותם של האנשים להתארגן ולעשות פעילות – אם בתחום הסביבתי ובתחום של הגנה על זכויות בעלי-חיים או זכויות של אנשים שנפגעים כך או אחרת, מוגבלים, קשישים, להט"בים – כל ההתארגנויות. וגם, זכותם של האנשים להתארגן ולהגיד: אנחנו רוצים משהו אחר פה, במדינה, להגיד אמירה פוליטית. זה לא צריך להישאר רק בבית שלנו כאן, רק המפלגות שמדברות על פוליטיקה. ומעבר לכך – וחברתי חברת הכנסת גרמן, שאומנם עמדה כאן והיא לא נמצאת כאן כבר, ולא יכולה להגיב – אבל הדברים שנאמרו כאן לגבי המספרים, מאות אלפים וכו' – החוק הזה מטיל הגבלות כל כך דרקוניות על העמותות שיכולות ורוצות לפעול במרחב הציבורי, שוב – לא באמירה של הצבעה למפלגה מסוימת, אבל כן, באמירה של אנחנו רוצים פה עתיד אחר למדינה – וההגבלות שהם מקבלים הן הרבה יותר גרועות ממה שיש היום בחוק מימון מפלגות, שמגבילים אותנו, המפלגות, במימון בחירות ובתעמולת בחירות שלנו. הן בעצם מסתכנות בשנת מאסר ועוד דברים איומים ונוראים שיש בחוק. כמובן, אני לא אומר פה שצריך לפעול בחוסר שקיפות, חס וחלילה. החוק, ככל שהוא היום – פעילות בשקיפות של כל ההתארגנויות האלה כבר קיימת בחוק, אז שלא יספרו לנו כאן סיפורים, וברור שהחוק הוא אך ורק לרווח פוליטי של מישהו אחד, שמפעיל עיתון אחד שפועל לקידומו, ושכל האחרים יישארו בחוץ. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לחברת הכנסת פארן. חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; אחרון הדוברים, חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51) (שינוי תוכנית הטבות לצרכן או סיומה), התשע"ז–2017, בקריאה הראשונה. עוברים להצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51) (שינוי תכנית הטבות לצרכן או סיומה), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק אושרה ותועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה. הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 5) (צמצום ההתרבות של כלבים משוטטים), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/678); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת החוק האחרונה – חבר הכנסת אמסלם, נא להירגע, נא להתנהג בהתאם. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר יואל חסון: אבל כשאתה תהיה פה גם אתה תשמור על הסדר, אדוני. יום אחד גם אתה תגיע לפה. כשתהיה חבר אופוזיציה, אתה תהיה סגן נהדר. נהדר. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר יואל חסון: תנסה את זה באופוזיציה. טוב. אני מזמין את חברת הכנסת קורן להציג את הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 5) (צמצום ההתרבות של כלבים משוטטים), התשע"ז–2017. בבקשה, גברתי. נורית קורן (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יודעת שהשעה מאוד מאוחרת וכולנו רוצים ללכת הביתה, אז אני, ככה – הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מאוד הומנית ומאוד מאוד חשובה. היו כתבות בעבר שבמחנות צה"ל היו כלבים שהסתובבו והפריעו, ופשוט לכדו אותם ולקחו אותם ישר להריגה, לא נתנו להם אפילו אפשרות לאימוץ, ולכן באה הצעת החוק הזאת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – נורית קורן (הליכוד): שום דבר, לקחו והחליטו מה לעשות. לכן באה הצעת החוק, והצעת החוק אומרת שצריך לעקר או לסרס את הכלבים ואז לשחרר אותם חזרה, ובעצם על-ידי כך למנוע את התרבות הכלבים בצורה לא מבוקרת, אלא שהכול יהיה מבוקר על מנת שהם יוכלו לחיות בכבוד. לשר האוצר אני אומר תודה רבה על כך שהוא הקצה לזה 4.5 מיליון ש"ח, ואני מקווה שהצעת החוק הזאת תובא לקריאה שנייה ושלישית עוד במושב הזה, כי כולם מסכימים שזה מה שצריך, ולכן אני מבקשת מכם להצביע בעד. מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר יואל חסון: את יכולה לעלות לדבר. למה את צועקת קריאת ביניים? תודה רבה לך, חברת הכנסת קורן. מירב בן ארי (כולנו): – – – נורית קורן (הליכוד): זה כל הכלבים, בעיקר – בכל הארץ. מדובר על כל הכלבים בכל הארץ. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לחברת הכנסת קורן על הצגת החוק החשוב הזה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי, את לא רוצה לשאול מפה? אז לא. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – לא; חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר? באמת? חבר הכנסת איציק שמולי, זה נושא שלך, מה זה מוותר? זה חשוב, אני לא אתן לך לוותר. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – היו"ר יואל חסון: מה פתאום, זה חשוב. בבקשה, אדוני, יושב-ראש השדולה בכנסת למען בעלי-חיים בישראל. זה חשוב מאוד. בבקשה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני עליתי לפה רק כדי לברך את נורית קורן על החוק החשוב הזה. אנחנו נמצאים בתחום של המאבק למען בעלי-החיים בכנסת הזאת ממש במלחמה, ואני חושב שהחוק שלך, נורית, הוא נקודת אור באפלה. בתקופה שבה הפליגו בדמיונות וכבר דיברו על טרנספר לחתולים, ואני לא יודע מה לעשות עם הכלבים, אז סוף-סוף – – – נורית קורן (הליכוד): הצלחתי לשכנע את שר החקלאות. איציק שמולי (המחנה הציוני): אז יש בזה לא מעט ברכה, ואני חושב שבמקום שנמשיך להתעסק כל הזמן ברעיונות הזויים ולא אנושיים כמו הריגה, הריגה שיטתית של 60,000 כלבים וחתולים בריאים בשנה, רעיונות הזויים כמו טרנספר לחתולים ואני לא יודע מה, באמת, החוק הזה נותן תקווה. אומנם התקצוב שלו הוא כ-4.5 מיליון שקלים, אבל הוא נותן פלטפורמה חוקית להגדיל את התקציב הזה בעתיד, ועל כך תבורכי, וכל הכבוד. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; אוסאמה סעדי, חבר הכנסת, מעוניין? אתה כל פעם בשורה אחרת. ממש שובר שורות. אז אתה מעוניין או לא? אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): לא. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא. עולה? אמרת כבר מוותר. יש לנו אנרגיה, מה הבעיה? מה אתם עייפים? אני לא מבין. חבר הכנסת עיסאווי פריג', לא שמענו אותך הרבה זמן. מחוק. חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין? לא נמצאת; חברת הכנסת בן ארי? סליחה, רויטל סויד – לא נמצאת? לא מעוניינת? את נמצאת; חבר הכנסת ברושי – לא נמצא; חבר הכנסת טיבי – לא נמצא; חברת הכנסת שרן השכל – לא נמצאת. נחמן שי (המחנה הציוני): אל תמשוך, יואל, אל תמשוך. היו"ר יואל חסון: חברת הכנסת יעל כהן-פארן. חשוב. בבקשה. קריאות: – – – היו"ר יואל חסון: אני מבקש בספסלי הקואליציה קצת יותר סבלנות, אורך רוח ואנרגיה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר יואל חסון: גם אתה לא פספסת הזדמנויות בחייך, חבר הכנסת אמסלם. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): בדיוק. אני רק רוצה לברך את חברתי חברת הכנסת נורית קורן על שהצלחת לשכנע את שר החקלאות לקדם את החוק החשוב הזה. אנחנו כבר עובדים כאן זמן רב, שנים – אני רק שנה וחצי כמעט פה, אבל שנים – על זה שיהרגו פה פחות כלבים. 60,000 כלבים בריאים מומתים כל שנה. הגיע הזמן לעצור את זה, וכל הכבוד, נורית, וכולם – תצביעו בעד. תודה. היו"ר יואל חסון: מעולה. תודה רבה. אתם רואים כמה זה היה חשוב לשמוע את הדברים האלה. חברת הכנסת בירן – לא נמצאת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. אנחנו עוברים להצבעה על החוק החשוב הזה. בבקשה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 5) (צמצום ההתרבות של כלבים משוטטים), התשע"ז–2017, בקריאה הראשונה. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 5) (צמצום ההתרבות של כלבים משוטטים), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק אושרה ותועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ה בשבט התשע"ז, 21 בפברואר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 23:20