דברי הכנסת

דברי הכנסת יח / מושב שלישי / ישיבות ר"י–רי"ב / א'–ג' באדר התשע"ז / 27 בפברואר – 1 במרס 2017 / 18 חוברת י"ח ישיבה ר"י הישיבה המאתיים-ועשר של הכנסת העשרים יום שני, א' באדר התשע"ז (27 בפברואר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 7 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 7 יהודה גליק (הליכוד): 8 איציק שמולי (המחנה הציוני): 8 מיכל רוזין (מרצ): 9 איתן ברושי (המחנה הציוני): 10 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 11 אילן גילאון (מרצ): 11 נחמן שי (המחנה הציוני): 12 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 12 דב חנין (הרשימה המשותפת): 13 איתן כבל (המחנה הציוני): 14 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 15 רויטל סויד (המחנה הציוני): 16 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 16 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 17 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 19 הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017 19 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 20 נחמן שי (המחנה הציוני): 23 אורי מקלב (יהדות התורה): 23 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 67), התשע"ז–2017 24 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 24 אורי מקלב (יהדות התורה): 27 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21) (שלילת זכאות לקצבאות ולפיצויי פיטורים עקב ביצוע עבירת ביטחון), התשע"ז–2017 30 יעקב פרי (יש עתיד): 30 עיסאווי פריג' (מרצ): 32 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 34 יהודה גליק (הליכוד): 37 איציק שמולי (המחנה הציוני): 38 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 39 מירב בן ארי (כולנו): 41 רויטל סויד (המחנה הציוני): 45 איתן ברושי (המחנה הציוני): 46 אורן אסף חזן (הליכוד): 48 יואב בן צור (ש"ס): 50 יצחק וקנין (ש"ס): 51 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 52 נאוה בוקר (הליכוד): 54 אברהם נגוסה (הליכוד): 56 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 60 יואב קיש (הליכוד): 64 ענת ברקו (הליכוד): 65 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 66 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 78 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 78 הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017 79 ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): 79 דב חנין (הרשימה המשותפת): 86 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 89 רויטל סויד (המחנה הציוני): 92 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 95 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 95 הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2016 96 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 96 עיסאווי פריג' (מרצ): 98 חיים ילין (יש עתיד): 119 יוסי יונה (המחנה הציוני): 123 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 126 נחמן שי (המחנה הציוני): 128 איתן ברושי (המחנה הציוני): 130 איתן כבל (המחנה הציוני): 132 יעל גרמן (יש עתיד): 134 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 136 נורית קורן (הליכוד): 139 אורי מקלב (יהדות התורה): 140 יואב קיש (הליכוד): 143 ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): 145 חילופי גברי בוועדות הכנסת 167 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 167 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 167 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 168 הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6) (הוספת מגבלה לעניין לימודים), התשע"ז–2017 168 יעל גרמן (יש עתיד): 168 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 169 אורן אסף חזן (הליכוד): 171 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), התשע"ז–2017 174 יעקב אשר (יהדות התורה): 175 אורן אסף חזן (הליכוד): 176 יעל גרמן (יש עתיד): 178 הצעת חוק הענקת אותות לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017 179 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 180 אורן אסף חזן (הליכוד): 182 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום א' באדר תשע"ז, 27 בפברואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3914/20 וכלה בהצעת חוק פ/3944/20 – הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – מקדמת גיוס לחיילים בשירות חובה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – בחירה של בעל עסק בתחום רשות מקומית שעסקו רשום בה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – אחסנה וייבוא של אמוניה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, אכרם חסון וציפי לבני; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (פומביות הדיונים בישיבות מועצה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, זהבה גלאון, סתיו שפיר, איציק שמולי, נחמן שי, מיקי לוי, דוד ביטן, אמיר אוחנה, רועי פולקמן, מנחם אליעזר מוזס, דב חנין, חיים ילין, יואל רזבוזוב ואילן גילאון; הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – איסור הבערת פסולת), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, זהבה גלאון, סתיו שפיר, איציק שמולי, נחמן שי, מיקי לוי, דוד ביטן, אמיר אוחנה, רועי פולקמן, דב חנין, חיים ילין, יואל רזבוזוב ואילן גילאון; הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – העברת נטל הראיה למעסיק במקרה של סירוב למסירת מידע וחובת מסירת מידע לארגון עובדים יציג), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, נאוה בוקר, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, שרן השכל, מיכל רוזין, תמר זנדברג ואיתן כבל; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – תפיסת כספים הניתנים למשפחת מבצע מעשה טרור בעקבות מעשה הטרור), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הצהרת האמונים של ראש הממשלה והשרים), מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרת אמונים), מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – לימודי אנגלית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, יוסף ג'בארין ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק הבטחת סידור ביתי לקטינים נזקקים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק המועצה הלאומית לחינוך, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון – התקשרות למימוש מטרות ציבוריות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון – התקשרות למימוש מטרות ציבוריות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד ביטן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שיפוי בגין תביעות פיצויים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – פירוט ריבית והצמדה הסכמיים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, שולי מועלם-רפאלי, יעקב מרגי, יואב בן צור, אכרם חסון, ישראל אייכלר, מירב בן ארי, רועי פולקמן, אברהם נגוסה, יצחק וקנין, עודד פורר, דב חנין, טלי פלוסקוב, אורן אסף חזן ויואב קיש; הצעת חוק תשלום בעד מים בשל צריכה בפועל של צרכן (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, איציק שמולי, זהבה גלאון, נורית קורן, ישראל אייכלר, נחמן שי, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, עמר בר-לב, איתן כבל ויואל חסון; הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון – החלת חובת דיווח על נותן שירות עסקי ומשפטי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, דב חנין, איציק שמולי, איילת נחמיאס ורבין ונחמן שי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הרכב הוועדה לבחירת שופטים), מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מינוי חשב המשטרה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני ודוד אמסלם; הצעת חוק-יסוד: משאל עם (תיקון – הכללת יהודה והשומרון), מאת חבר הכנסת יהודה גליק; הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – המשפט הבין-לאומי), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק פיקוח על עסקאות רכש מערכת הביטחון, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, רועי פולקמן, מנואל טרכטנברג, עפר שלח, מירב בן ארי, בצלאל סמוטריץ, עמיר פרץ, איל בן ראובן, מנחם אליעזר מוזס, מרב מיכאלי, יחיאל חיליק בר, יעקב פרי, אלעזר שטרן, מיקי לוי, נחמן שי, יוסי יונה, עליזה לביא, סתיו שפיר ומיכל בירן; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – השוואת הענישה בעבירות מין לדין האזרחי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן, עמר בר-לב, שולי מועלם-רפאלי ורחל עזריה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הליך פסילה לכהונה של חבר מועצה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, חיים ילין, יעל גרמן, מיקי רוזנטל, יעקב מרגי, מאיר כהן, תמר זנדברג ואורי מקלב; הצעת חוק יישובי ישראל (סיפוח שטח C), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – שקיפות כספית בפני שוכרי דירות בבית משותף), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, דב חנין ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הגנה על פרטיות של קטינים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, אכרם חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, רחל עזריה, איתן כבל, איילת נחמיאס ורבין, מירב בן ארי, רועי פולקמן, שולי מועלם-רפאלי, ענת ברקו, אברהם נגוסה, מכלוף מיקי זוהר, מרדכי יוגב, יעקב מרגי, אורי מקלב, יוליה מלינובסקי ותמר זנדברג; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – חיוב קופות-החולים לשלב את רופאי השיניים בין נותני השירותים לקופות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי, אמיר אוחנה, יעקב מרגי, יעל גרמן, מכלוף מיקי זוהר, דוד אמסלם, אברהם נגוסה, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, איציק שמולי, מנואל טרכטנברג, מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, איל בן ראובן, נחמן שי, זוהיר בהלול, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, יוסי יונה, איתן כבל, עמיר פרץ, מיקי רוזנטל, נורית קורן, שרן השכל, נאוה בוקר, אורן אסף חזן ואלי אלאלוף; הצעת חוק לטיפול בהטרדות מיניות בצבא הגנה לישראל, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, זהבה גלאון ועליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעקב אשר, יגאל גואטה, מיקי מכלוף זוהר ורויטל סויד בנושא: הכללת היישובים נווה ובני-נצרים בחוק הסיוע לעוטף-עזה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם, מי שמעוניין. אני מבקש מחבר הכנסת מסעוד גנאים לפתוח את הנאומים. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בכל הסיורים שלי בכפרים, בערים הערביות, אני נתקל בתופעה שהאחראי לה זה מינהל מקרקעי ישראל או רשות מקרקעי ישראל. בכל פרויקט, בכל כביש שמע"צ עושה, או משרד התחבורה, לצערי הרב, כאשר השכנים הם קרקע פרטית של תושב או של אזרח, או הקרקע של מינהל מקרקעי ישראל, תמיד מעדיפים לקחת מהקרקע הפרטית של האזרח או של התושב, כאילו מינהל מקרקעי ישראל, חסרות לו קרקעות. למה, מאיפה הקרקעות של רשות מקרקעי ישראל, מהירח? אלה האדמות והקרקעות שהפקיעו מהתושבים, במיוחד מהאזרחים הערבים. למה החמדנות הזאת של מקרקעי ישראל במעט הקרקע והאדמות שבידי האזרחים והתושבים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, המזכירה והסגן של המזכירה, חברי וחברותי המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, משנכנס אדר מרבין בשמחה. קודם כול, חג שמח, חודש טוב לכולם. בשבוע האחרון התפרסם שיר: "גשם גשם מטפטף, / גשם גשם איזה כיף, / לי קנו מעיל חדש / ואותו היום אלבש". מצד אחד, לצערי, הרשת חגגה ועשתה צחוק ממורה ערבייה, וחבל. נדמה לי שהכנסת צריכה להוקיר את האישה הזאת, שפעלה במשך קרוב ל-20 שנה לשילוב הילדים הערבים ולימוד השפה העברית, ובעזרת השם כולנו נשתלב יחד, יהודים וערבים, ונלמד לחיות יחד. אתמול זכיתי לסייר עם חבר הכנסת זוהיר בהלול, שוב – לעשות שלום בתוך רמלה, עם הרב הראשי של העיר, ראש הווקף. אנחנו מחויבים לעודד את שיתוף הפעולה, ולכן הייתי מציע הוקרה לגברת הזאת, הגברת מטייבה, ג'יהאן ג'אבר, שבאמת מגיע לה כל הכבוד, ולא לעשות צחוק מאישה רק בגלל מראה וקולה. להפך – לעודד אותה ולכבד אותה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להעלות כאן, בהמשך לתחקירים המזעזעים בבתי-האבות, את הנושא הזה, ואחד הדברים הכי מטרידים, אדוני היושב-ראש, הוא העובדה שהתפתחה פה תרבות של התעללות; זה לא איזה בית-אבות נידח ולא איזה עובד שסרח. והיום אנחנו מקריאים במליאה עדויות מכל מיני מקומות, במקרה הזה של דניאלה חרמון, כדי להראות שאכן מדובר בתופעה: אני דניאלה חרמון, נכדתו של עמרם כהן, זיכרונו לברכה, מדימונה, שנפטר לפני 14 שנים והיה מאושפז ב"נווה שבא". סבא שלי נכנס ל"נווה שבא" כשהוא בסך הכול קיבל דלקת ריאות ואושפז בפנימית ב"סורוקה". לאחר חודש אשפוז התפתח לו פצע והוא הועבר ל"נווה שבא". שם החל הסיוט הגדול והנורא; כל יום הייתי מגיעה ל"נווה שבא" אחר-הצהריים או בערב ורואה אדם אחר: אדם מפוחד, בוכה, מוזנח – כשהצרכים מעלים צחנה בכל החדר. הוא ירד במשקל, הפסיק לדבר והחל להזות. יום אחד הגעתי ושמעתי כיצד המטפל צורח עליו ומסובב אותו מצד לצד, כמו בובה, מטיח בו את החולצה שאותה הוא היה צריך להלביש מעל ראשו וצועק עליו: שקט, עמרם, שקט. עמדתי ליד הדלת, רציתי לראות מה הוא עושה, ואז הגיע הנורא מכול – הוא חנק את סבא, ובמבט של – אני לא אגיד את המילה – הוא חנק אותו ואמר לו: שקט, עמרם. בגלל קוצר הזמן אני לא אמשיך, רק – אני אספר, אדוני היושב-ראש, שגם המקרה הזה דווח למשרד הבריאות, ולא נעשה שום דבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת איתן ברושי. מיכל רוזין (מרצ): תודה לך. בשבוע האחרון קרו שני דברים מאוד חיוביים בקשר לקהילת הלהט"ב. אחרי שבשבוע שעבר ציינו את יום זכויות הלהט"ב בכנסת, באמת התבשרנו שמשרד החינוך מקציב סכום מכובד להכשרה, לסדנאות בבתי-ספר, ללמוד על מיניות בריאה, על מגדר, על זהות מגדרית, ועל כך אני מברכת. אתמול חיל האוויר העלה פוסט של שני בני-זוג מחיל האוויר, והתגאה בכך – לכבוד יום המשפחה חיל האוויר מתגאה בכל המשפחות שלו, גם משפחות מקהילת הלהט"ב. התגובות ברשת כמובן היו קשות מאוד, ובהן גם תגובות של חברי כנסת, גם על התוכנית של משרד החינוך וגם על חיל האוויר; תגובות מעליבות וקשות. אני חושבת שהגיע הזמן לא רק שנציין פה את יום זכויות הלהט"ב ונדאג לזכויות, אלא שצריכה לצאת גם אמירה ברורה מהכנסת שכל משפחה באשר היא, גם משפחה של בני-זוג מאותו מין – כל משפחה, גם של הורה יחיד, היא משפחה, כי משפחה, מה שעושה אותה משפחה זה האהבה, התמיכה, ההענקה ההדדית, ולכן אנחנו צריכים שהקול הזה יצא מהכנסת הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מחר הכנסת תציין 25 שנה לתוכנית נעל"ה — נוער עולה לפני ההורים. תוכנית נעל"ה החלה בשנת 1992 ביוזמת "נתיב", גוף ממשלתי העוסק ביהודי ברית-המועצות לשעבר, אך התוכנית הזאת פתוחה מ-2002 לנוער יהודי מכל העולם. מאז תחילת התוכנית ועד היום הגיעו לארץ כ-17,000 בני-נוער ונקלטו כאן במספר גדול מאוד של בתי-ספר ופנימיות, בעיקר מהחינוך ההתיישבותי. התוכנית פועלת באחריות משרד החינוך, המינהל לחינוך התיישבותי, ועל הפעילות בחו"ל – גיוס מועמדים, ארגון המיון, הטסת התלמידים וקשר עם ההורים – מופקדת הסוכנות היהודית. התנועה הקיבוצית, שאני בא ממנה, נרתמה למשימה כבר בתחילתה, ובשיא פעילותה, בשנות ה-90, היא אירחה, לימדה וקיבלה קרוב ל-50 קבוצות נעל"ה בקיבוצים, בבתי-הספר בכל רחבי הארץ. בשנות קיומה בגרו בתוכנית קרוב ל-5,000 חניכים שהתגייסו לצה"ל מתוך התנועה הקיבוצית, שירתו שירות משמעותי ורובם הגדול הפכו לאזרחים מהשורה. כ-70% מהורי התלמידים והבוגרים עלו ארצה בעקבות ילדיהם. כ-45 קיבוצים מנהלים כיום תוכניות של "בית ראשון במולדת", וקלטו בין היתר את הוריהם של חניכי נעל"ה וסללו את דרכם לקליטה טובה בארץ. מדובר במפעל יפה, חשוב, ציוני, ולא סתם מציינים כבר חצי יובל להקמתו, או כמו שהיטיב לבטא זאת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, זיכרונו לברכה, בבואו לנתב"ג לקבל את פניהם של תלמידי נעל"ה החדשים באוקטובר 1993: "אין מפעל יותר נעלה מנעל"ה". תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. אני גם אקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדוק איך הנאום שלי, שאני אמור לשאת מחר, דלף אליך, ואתה קראת אותו עכשיו במלואו, אבל טוב, את זה אנחנו נסגור. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. אילן גילאון (מרצ): עשה לך ספוילר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ממש מילה במילה. בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אני לא רואה שרים – יש שיטות לימוד שתמיד מתעדכנות, ויש מחקרים, והכוונה לשינוי בשיטות, איך להגיע לתלמיד שיבין את הנושא שנלמד. המורה ג'יהאן ג'אבר, תושבת טייבה, באה עם שיטה מקורית, באה לתופף ולשיר לילדים. הילדים זוכרים את השיר, זוכרים את המילים, מבינים את השיעור, ויוצאים, חוזרים הביתה עם ידע מושלם. זו שיטה חדישה שצריך לעודד. לכן מפה אני מודה לאותה מורה, לג'יהאן ג'אבר, על החידוש שהיא עשתה, ועל הכבוד שהיא נתנה לבית-הספר שבו היא מלמדת ועל קידום השיטה שלה. אני מקווה שילמדו ממנה ולא ילעגו. נוסף על כך, אני זוכר את עצמי כתלמיד, שמורה לאנגלית לימד אותנו באותה שיטה, את השיר Oh My Darling. עד היום, מהמורה עבד-אלקאדר עמשה ג'אבר – עד היום אני זוכר. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, ג'ורג' אורוול כותב בספרו – סליחה רגע, רונית, תודה – ג'ורג' אורוול כותב בספרו 1984: "'כיצד יוכיח אדם אחד את שליטתו על אדם אחר, וינסטון?' וינסטון הרהר: 'על-ידי כך שיגרום לו סבל', אמר. 'בדיוק כך, על-ידי כך שיגרום לו סבל. אין די בצייתנות. אם אינו סובל, איך תוכל להיות בטוח שהוא מציית לרצונך, ולא לרצונו שלו? שליטה משמעותה גרימת כאב והשפלה. שליטה משמעה לקרוע לגזרים מוחות של בני-אדם ולשוב ולאחותם בצורות חדשות על-פי בחירתך'". זה, אדוני, מביא אותי לפרסום מכרז השבוע של משרד החינוך, שנקרא: מכרז פומבי למשרה חדשה: מנהל תחום מודיעין. לשיטה הזאת קראו במקומות שמהם אתה באת, אדוני היושב-ראש, ז'דנוביזם, בתקופה של ז'דנוב, אבל יש לזה שמות אחרים, במקומות אחרים: "מקארתיזם", "ז'דנוביזם". תאר לעצמך, אדוני, שמקימים אגף מודיעין של מלשינון ומלשנות שהורים ותלמידים יוכלו להלשין על מורים ועל מנהלים למשרד החינוך, מי המרה את פי המשרד. נדמה לי ששיטה זו, מקומה לא יכירנה במשרד החינוך. אני כבר מזמן מתריע כאן ששר החינוך חושב שמשרד החינוך זה הבר-מצווה הפרטי שלו, והוא מזכיר את אותה עדת כלבים שמשתינה סביב עצמה כדי לסמן את מגרש השליטה שלה. אני לא מתכוון בהשוואה – אלא רק בהשוואה של המעשה. אני חושב שהמעשים הם חמורים, ואני קורא מכאן לכל ההורים במדינת ישראל, ולתלמידים, להתקומם נגד שטיפת המוחות והמלשנות הזאת, שנהוגה במשרד החינוך ובמערכת החינוך כולה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. נחמן שי (המחנה הציוני): המאמץ של כולנו הוא להביא לתיקון המצב בבתי-האבות. כולנו יודעים על הטרגדיות ועל הסיפורים הקשים שם, ותכף אקרא. אני רק רוצה באותה הזדמנות לומר שאני משוכנע שיש גם בתי-אבות שמתנהלים כהלכה, ואני משוכנע שיש גם אלפי מטופלים שעובדי המקומות האלה מטפלים בהם כפי שצריך, בהרבה אהבה ובהרבה חום, והמשימה שלנו היא להפריד בין הקבוצה הזאת לקבוצה האחרת. רק אקרא עוד משפט אחד שכתבה בת-אל ביטון: אימא שלי עברה ניתוח בעמוד השדרה, ובזמן הניתוח עברה אירוע מוחי. היא נשארה משותקת בחצי גוף ימין. הכנסנו אותה ל "נווה שבא", כי לא הסכימו לקבל אותה בשום מוסד שיקומי אחר. ב"נווה שבא" היו מסממים אותה כל היום עם כדורים עד לרמה שלא יכלה להחזיק את הראש ישר בישיבה. פניתי פעם בפעם, יום אחר יום, לצוות במחלקה להפסיק לה את הכדורים, וכו' וכו' – כל הסיפורים האלה הם שוברי לב. משרד הבריאות, מדינת ישראל – חייבים להיכנס בעובי הקורה ולטפל בסוגיה הזאת, וכפי שאמרתי קודם – ביד זהירה, כדי לא לפגוע באלה שעושים את עבודתם כהלכה, ולהתמקד באלה שפוגעים ומתעללים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הגשתי הצעה לסדר-היום, ולצערי היא לא התקבלה. כנראה הדבר לא עניין את חברי הנשיאות שדנו בעניין הזה, שהגשתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בשבוע שעבר, אדוני, התקיים – אני אמרתי בנשיאות שההצעה נראית לי חשובה, ואמרו לי אנשי המזכירות שבשבוע שעבר התקיים דיון בנושא כרייה, או אי-טיפול במחצבות בדרום. על זה אתה מדבר, אדוני? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): על זה אני מדבר, אבל לצערי, זה קרה ביום חמישי בחצות. מתי דנו בזה אני לא יודע. אני מדבר על אירוע, מכובדי היושב-ראש, על אירוע שקרוב משפחה שלי נפל מגובה 15 מטר במקום של מחצבה נטושה. בשבת ביקרתי שם, לאורך כל המסלול – יצאתי מערוער, מערערה בנגב, זה, דרך אגב – המקום הזה קרוב, צפונית-מזרחית לדימונה. במרחק של שני ק"מ מדימונה יש מחצבה שהיא באחריות מינהל מקרקעי ישראל, וכנראה עבדה שם חברה, או כמה חברות, ונטשו את המקום לאורך כל הדרך. קודם כול, האתר לא נחסם, אין שם גידור, אין שם שילוט, ועשרות משפחות מגיעות לשם לטיולי ג'יפים וכדומה. המקום מהווה סכנה לחיי אדם, לכל אדם שמגיע לשם. לכן האדם נהרג ומת. אני מבקש, פונה מכאן, שבאמת מינהל מקרקעי ישראל יטפל, יחסום את הכניסה לאתר המסוכן ההוא, אחרת נאבד הרבה נפשות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. קריאתך נרשמה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – נעלמה בינתיים? אז חברת הכנסת קסניה סבטלובה. מה זה היעלמות חברי הכנסת כאן? אחד אחרי השני. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. הגילויים שהתפרסמו היום על הרקע ועל המהלכים שקדמו למלחמת עזה האחרונה, מה שמכונה אצלנו מבצע "צוק איתן", צריכים להדאיג ולקומם את כולנו. הגילויים מתייחסים לדיון הקבינט ב-14 ביוני 2014. מסתבר שבאותו יום חברת הכנסת אורית סטרוק, עלה בדעתה הרעיון לעצור משוחררים של עסקת שליט. היא פנתה לשר בנט ושכנעה את השר בנט. השר בנט העלה את זה בישיבת הקבינט. הצבא התנגד; הצבא העריך שהדבר הזה יוביל לתגובה. הצבא שאל: אם אין מניעה לעצור את האנשים האלה, מדוע לא עשו את זה עד היום? אומר שר הביטחון דאז: ההשפעה של המעצר הזה על התנהלות האירועים הייתה דרמטית. מעצר משוחררי שליט הוא אחת הסיבות המרכזיות להסלמה המואצת והלא-מתוכננת של "חמאס", שהובילה לעימות הקשה ברצועת-עזה. לפי יעלון, ההערכות של אגף המודיעין היו מדויקות: פניו של "חמאס" לא היו להסלמה. הפעולה הישראלית בשטחים – המעצרים האלה הם שהובילו לשינוי הדרמטי בפעולת "חמאס" וללחימה שבסופו של דבר גבתה חיים רבים. השר יעלון סבור כי לו "חמאס" היה מעוניין מראש בהסלמה, הוא היה פותח במתקפת פתע בדמות ירי מסיבי של רקטות, למשל, או חדירה מכמה מנהרות לשטח ישראל בו בזמן. מה אנחנו לומדים, אדוני היושב-ראש? אנחנו לומדים ששיקולים ציניים, חסרי כל בסיס בעולם המציאות, הובילו חברת כנסת קיצונית ושר קיצוני לשכנע את ראש הממשלה, שלמרבה הצער התכופף לצדם, ללכת למהלך שהוביל למלחמה שבה נהרגו עשרות חיילים, נפגעו אלפי אזרחים ונגרם סבל איום ונוראה ברצועת-עזה, וגם בתוך ישראל. על זה נאמר: אם זו לא שערורייה, כנראה אין שערוריות בעולם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איתן כבל – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, בהמשך לפעולה החשובה של איילת נחמיאס ורבין ושל איציק שמולי, גם אני רוצה להקריא מכתב, של דליה צמח: שמי דליה צמח, אני בתה של רשל ששוניאן. אימא שלי הגיעה ל"נווה שבא" לחודש בלבד. יום אחד לקחו אותה לדיאליזה ולאחר בדיקת דם פינו אותה לבית-חולים "סורוקה". ב"סורוקה" אמרו לנו שאין "קומדין" בדם. מסתבר שלא נתנו לה ב"נווה שבא" את ה"קומדין" בכלל. לפעמים לא היו נותנים לה כדורים, לפעמים היו נותנים לה פעמיים, הכול טעות. כשהיינו צריכים לחזור מ"סורוקה" ל"נווה שבא" אמרו שאין מקום ולא מקבלים אותה. התקשרתי למשרד הבריאות לבקש עזרה, הם הציעו לעבור לפתח-תקווה, אבל זה רחוק מהמשפחה. אימא שלי, חולת דיאליזה סיעודית אחרי אירוע מוחי, נשארה בבית ללא עזרה. מנהלת "נווה שבא" לא מקבלת אותה חזרה, כי התקשרתי למשרד הבריאות. ביקשתי לא להתנקם באימא שלי, כי אין לה איפה להיות, אבל זה לא עזר. כשאימא שלי הייתה שם, האחות הראשית אמרה לי שם: את צריכה לסמוך עלינו. סמכתי עליהם, ובתמורה הם לא נתנו לה את הכדורים, המצעים מלוכלכים ומכובסים ללא סבון, חיתולים משומשים בפרוזדור וריח רע באוויר. הצוות אינו קשוב לקשישים – שלא ידברו, שיישבו בשקט וימתינו למותם. באחת הפעמים הם ביקשו מאתנו לאסוף את אימא לבית-החולים – היא קיבלה מכה. אימא שלי מפחדת לדבר, כדי שלא יסלקו אותה או לא יקבלו אותה חזרה. נגמרתי נפשית, אני מתמוטטת ואין מי שיעזור. בעבר ביקשנו כמה פעמים מהרווחה בעירייה עזרה – אין עזרה מאף אחד. למרות הכול, אני מקווה שסוף-סוף יעשו מהפך ויחזירו את אימא שלי, כי בבאר-שבע אין מקום אחר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אחריה – חברת הכנסת רויטל סויד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה לחברי הסיעה הנהדרים שלנו, של המחנה הציוני, שנעתרו לבקשה של איציק שמולי ושלי ומקריאים סיפור ממקום שאני מלווה אותו, אדוני היושב-ראש, חודשיים, עוד מהוועדה לצדק חלוקתי, "נווה שבא". ואתמול השתתפתי בהפגנה שם יחד עם האנשים הנהדרים, באמת המשפחות שנושאות על גבן את זה. אני רוצה להקריא את הסיפור האישי של ציפורה חלפון, שאיבדה את אבא שלה לפני שלושה שבועות: אני ציפורה חלפון, הבת של דוד כהן, זיכרונו לברכה, שנפטר לפני שלושה שבועות. הוא הוגדר סיעודי מורכב בדיוק לחודשיים וחצי. אני מביטה באבא הקשיש שהיה לי עד לפני שבוע בלבד, ומבינה פתאום כי לאבא שלי היו הרבה שמות וכינויים, אבל מעט מאוד כבוד. קראו לו: מבוגר, קשיש, ישיש, גמלאי, הגיל השלישי, תרח, סיעודי, סיעודי מורכב ועוד. הוא היה שקוף. אני ראיתי אותו כי הוא אבא שלי, אבל האחרים לא ראו, אפילו לא האחות, שאמרה לחברתה במשמרת שהוא משוגע, כי הוא צעק מכאבים. גם לא האחות האחראית, שקשרה אותו לכיסא בכוח והכריחה אותו לשבת חמש שעות כשהוא נאנק מכאבים, מפצעי הלחץ באחוריו, ואני חסרת אונים, רצה מאחות לאחות, מרופא למנהל בית-האבות, וכל תחינותי לקבל מענה – ליחס המשפיל, להתעללות – נפלו על אוזניים ערלות. הם עשו כל כך הרבה בשבילנו; בזכותם יש לנו מדינה, הם התאהבו, שנאו, ועברו את גיל ההתבגרות, הם התגייסו ונלחמו כדי שתהיה לנו מדינה, הם בנו את הארץ הזאת ביד, עם טיט ומלט, שתלו ועדרו. אם היינו טיפה פחות אגוצנטריים היינו רואים שבזכותם אנחנו כאן. אבא שלי, הקטן בין שבעה אחים, עם אב ואם, אחים, אחיות, היה בחור יפה תואר שחלם על אהובתו, היה הצלף הראשון של צה"ל, עבד את הארץ וסגד לכל רגב באדמתה, היה חסון ומוכשר, תורם הזהב של מד"א, שכל את אחיו הבכור בצבא, נישא, הביא ילדים והקים משפחה. בימיו האחרונים הבנתי שבתוך הגווייה הזקנה יש איש צעיר שזוכר הכול, ומקבל את העובדה ששום דבר לא לנצח. על החתום, בתו הקטנה – ואני עצובה לומר, חברתנו ציפורה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. רויטל סויד (המחנה הציוני): גם אני רוצה לברך את חברי, חברתי חברת הכנסת איילת ורבין וחבר הכנסת איציק שמולי, על היוזמה המבורכת להקריא סיפורים. אני חייבת לומר שכשעברתי, ככה, על כל הסיפורים, אמרתי, לא יכול להיות ולא ייתכן שאנחנו נמצאים בעידן כזה, בשנת 2017, ואלה הסיפורים שילדים מספרים על מה שהוריהם עוברים. אספר את סיפורה של גלית, גלית ביטון, שמספרת על אביה: אבא שלי, שמעון ביטון, אושפז ב"נווה שבא" לאחר ששבר את הירך, לשם שיקום. במהלך האשפוז הוא לא הרגיש טוב וטען לכאבים עזים בבטן. שם לא ניגשו אליו. רק לאחר שצעק את נשמתו ניגשו אליו וצעקו עליו להפסיק לצעוק כי הוא מעיר את שאר החולים. אבא התקשר אלי בשעה 23:00 בוכה מכאבים ומספר לי שלא ניגשים אליו. אני מנסה לתפוס את המקום ומתקשרת, אבל אין מענה. הגעתי למקום, אך המקום היה סגור עם שרשראות ואין שומר בחוץ. צעקתי שיפתחו לי. דפקתי על הדלת חזק אך אין מענה, עד השעה 1:30 בלילה, ואף אחד לא מגיע, והצלצולים מאבא פסקו. הנחתי שהכול בסדר ואבא הלך לישון, אבל לצערי, בבוקר התבדיתי; בשעה 7:00 בבוקר מתקשרים אלי להגיע דחוף, כי מפנים את אבא שלי לבית-חולים. אני מגיעה, ואבא כועס עלי, כי לא עשיתי כלום, ואיפה הייתי ואיך לא הגעתי לעזור לו. אך זה לא מה שהיה – מה שקרה זה שלקחו ממנו את הנייד כדי שיפסיק להתקשר אלי. עד הבוקר לא היה לו נייד, לכן הפסיק להתקשר. הכאבים נמשכו, וגם הצעקות. הגענו לבית-החולים עם צהבת חסימתית, ומשם לטיפול נמרץ למשך חודשיים וחצי. אבא שלי היום מונשם ומורדם, בגלל זלזול וחוסר טיפול במהלך הלילה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אמש שוב זה קרה: פורסם, כך קראתי באתר "חדרי חרדים", כי נהג אגד בקו 450 מאשדוד לירושלים עצר את האוטובוס, שהיה מלא בנוסעים עד אפס מקום, באמצע כביש ראשי, ודרש שאחד הנוסעים – שעצבן אותו – ירד. לטענת הנוסעים, הנהג דיבר בגסות, ובמשך כשעה החזיק את כל הנוסעים, ובהם ילדים, תינוקות ונשים, כבני-ערובה. גם איבוד הסבלנות ובכי התינוקות לא גרמו לו להתחשב בנוסעים, והם איחרו להגיע ליעדם. המצב הוא שכל יום שומעים על אירוע אחר בתחבורה הציבורית. עד לא מזמן ביקשתי לקיים דיון בוועדה לפניות הציבור בנושא תחבורה ציבורית לקויה, יחס של נהגים למשתמשים בתחבורה הציבורית. אנחנו שומעים את זה שוב ושוב – בירושלים, בבני-ברק, עכשיו באשדוד – והתופעה חייבת להיפסק. ההתייחסות – ואני מדגיש: בקווים ובאזורים מסוימים – בלתי נסבלת. כנראה, ככל שההתנהגות של הציבור מתקבלת בהבנה, כך הנושא חוזר על עצמו. אנו היושבים בבית הזה חייבים להעביר את המסר. יש לחדד נהלים, וככל שצריך אף להעביר נהגים מתפקידם, ולומר בקול ברור: אירועים כאלה אינם מקובלים בחברה מתוקנת, וכלפי כל ציבור, וככל שיקרו, תהיה תגובה חריפה וקשה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מלכיאלי. חברת הכנסת סתיו שפיר – בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה לך, כבוד היושב-ראש. אני רוצה לקרוא לכם את הסיפור של שלי, שמספרת את הסיפור של "נווה שבא", שמוכר כבר שנים רבות. רבים מהמשפחה של אבא שלה, היא מספרת, היו חולים ב-ALS, ובאיזשהו שלב היו בטיפול ב"נווה שבא". היא הייתה עדה לכל מה שמספרים עכשיו שקורה שם. היא אומרת: היינו מגיעים ורואים את ההורים סחוטים בפיפי של עצמם, וכל הזמן התרענו, זה לא משהו שנולד היום או שהתחיל עכשיו. אימא שלה באותה תקופה עבדה בחברת "תגבור", ונשלחה לעבוד שם עם קשישים. כשהיא הגיעה וסיפרה מה ראתה שם, על ההתעללות, אמרו לה שתעשה את העבודה שלה ולא תתערב בדברים אחרים – אותה חברת "תגבור", שמגייסת עובדים שיעבדו ויהיו למען הקשישים. לא מדובר במקרה אחד. שלי מספרת שגם לבעלה היה דוד שחלה בסוכרת שפגעה בו מאוד, הוא היה ב"סורוקה" ולא היו לו בני משפחה שיכלו לקחת אותו לטיפול בביתם. מ"סורוקה" הוא עבר לטיפול סיעודי ב"נווה שבא". יומיים אחרי שהגיע לשם הוא כבר לא היה בחיים. זה לא סיפור חדש בבאר-שבע. קוראים ל"נווה-שבא" "התחנה הסופית", היא אומרת. מכעיס שבכל פעם צריך לקרות משהו קיצוני כדי שמישהו יפעל למענם. גם אח של שלי חולה ב-ALS והוא צריך עזרה סיעודית, שמישהו יאכיל אותו, יזיז לו את היד אפילו. זה לא פשוט לטפל באדם סיעודי, ואותו – היא אומרת – אני לא אכניס בשום פנים ואופן ל"נווה שבא". אני אטפל בו, ולכן אני לא עובדת. אני עם אחי שמונשם ונמצא אצלי. אפילו עזרה מהמדינה ותמיכה אני לא מקבלת. ואני רוצה להוסיף משהו, ברשותך כבוד היושב-ראש. אנחנו נחשפנו בשבועות האחרונים למצוקה הקשה ולעוולות החמורות כל כך שמתרחשים במוסדות הסיעודיים. את הסיפורים האלה, שעכשיו נחשפו בתקשורת, כולנו מכירים כבר שנים ארוכות. הם לא מתרחשים רק במוסדות סיעודיים לקשישים; הם מתרחשים במוסדות סגורים לאוטיסטים ולאנשים עם בעיות התפתחותיות ולנכים ולאנשים במצוקה; לאנשים החלשים ביותר בחברה הישראלית, שזקוקים לתמיכה הגדולה והמשמעותית ביותר, לביטחון הגדול ביותר, ליציבות במקום שבו הם חיים ובו הם מטופלים. ואחד הדברים שמשותפים לכל המוסדות האלה זה שאותם עובדים שעושים עבודת קודש ועובדים עם האוכלוסייה הזו בטיפול שהוא קשה ביותר מקבלים בדרך כלל שכר רעב. בחלק מהמוסדות האלה על שעות השינה, המשמרות שאותם עובדים עושים בתוך המוסד בשינה, הם לא מקבלים שכר בכלל. אופק תעסוקתי – אין; דרישות קבלה לתפקיד – שום דבר; הכשרה – כלום. האנשים שעובדים במקומות הכי קשים בחברה הישראלית לא מקבלים שום גיבוי – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – לא הכשרה, לא תמיכה, לא משכורת שמאפשרת להם להמשיך לעבוד שם. אם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה, אנחנו מוכרחים להסתכל על האנשים שמטפלים בקרובי המשפחה שלנו, בחברים שלנו, באותם אנשים שכל כך זקוקים לתמיכה הזאת בחברה הישראלית – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ולשם אנחנו חייבים לגשת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אחרונת הדוברים היא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, את האמת, היינו רוצים להשתמש בדקה הזאת לפעמים לבשר בשורות טובות, אבל לצערנו, מרוב הסיפורים שאנחנו שומעים מסביבנו, אנחנו מתמקדים רק בסיפורים הקשים. ואני היום מביאה את הסיפור של רנין אחסן. רנין אחסן היא סטודנטית שלומדת באוניברסיטה העברית בירושלים, שלתומה חשבה שהיא יכולה לצאת עם אחותה לשתות כוס קפה ולאכול עוגה באחד מבתי-הקפה בעיר ירושלים. והיא אכן עשתה כך, והכול היה טוב ויפה, והייתה לה שיחה יפה עם אחותה והן שילמו את החשבון שלהן ויצאו. ופתאום פנו אליהם שני גברים שהזדהו כשומרים, כנראה אנשי שירות ביטחון שעובדים ליד בית ראש הממשלה, שבמקרה בית-הקפה הזה היה קרוב, באזור הזה, ותשאלו אותן מה הן עושות במקום הזה, ועיכבו אותן 50 דקות כדי לשאול אותן מה יש להן בתוך התיק, ואם יש להן פצצה בתוך התיק, ואם יש להן נשק, ומה הן לומדות, ואיזה בחינות יש להן, ועיכבו אותן 50 דקות באמצע הרחוב כאשר אנשים הולכים וחוזרים ורואים שתי בחורות שבמקרה או לא במקרה אחת מהן עם חיג'אב על הראש מתושאלות על-ידי אנשי ביטחון. אני חושבת שעידן ה-profiling אמור להיות עידן שבו מדברים באופן הכי ברור, שאם היו שתי הצעירות אולי אשכנזיות, אולי מדברות צרפתית, אולי מדברות אנגלית ולא ערבית בינן לבין עצמן, ואחת מהן לא הייתה עם רעלה, אולי כל זה לא היה קורה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק את זה, ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? אני רק שמחה על דבר אחד – שלא השתמשו בחוק המישושים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אנחנו סיימנו עם נאומים בני דקה. הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017 [מס' מ/881; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י', עמ' 7626; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה: הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. לחוק יש הסתייגויות, נכון, גברתי? אם אני לא טועה, יש הסתייגויות לחוק. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, גברתי הרשמת, הצעת החוק שאני מביא לקריאה שנייה ושלישית – חוק הדואר (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, נחמן שי, תמר זנדברג ודב חנין. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017. הצעת החוק היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית עם שתי הצעות חוק פרטיות – האחת של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, והשנייה של חברי הכנסת נחמן שי, תמר זנדברג ודב חנין. הצעת החוק שבפניכם היא אומנם הצעה קצרה, אך בעלת תועלת גדולה לאזרח. בהצעה נקבע עיקרון פשוט: מי ששולח דואר רשום חייב לציין על גבי דבר הדואר את הפרטים האלה: שם השולח, ואם השולח הוא מיופה כוח – גם את שם האדם שייפה את כוחו, מען השולח והאפשרות שחזקת מסירה הקבועה בדין תחול לגבי דבר הדואר. בהתאמה לחובות השולח, מוצע כי בעל רישיון למתן שירותי דואר לא יקבל למשלוח דואר רשום שלא מצוינים על גביו הפרטים האמורים, ופרטים אלה יצוינו גם בהודעה אשר מזמינה את הנמען לאסוף את דבר הדואר. החוק המוצע פוטר את המדינה ומסודותיה, לצערי, שהם לעניין זה – איך אומרים? זה תוספת שלי, הפטור שניתן למדינה – שהם לעניין זה משרדי הממשלה ויחידות הסמך שלהם, משטרת ישראל, הרשות הארצית לכבאות והצלה, בתי-משפט ובתי-דין, מהחובה לרשום את שם השולח ומענו, ובמקום זאת יירשם רק שם השולח: מדינת ישראל. הנימוק לכך הוא בעיקר החשיבות הרבה שיש לאיסוף דברי דואר רשמיים הנשלחים מהמדינה בכלל ומרשויות האכיפה והערכאות השיפוטיות, הכוללים בין היתר זימונים לדיונים, החלטות ועוד, שלגביהן לא תמיד קיימת בדין חזקת מסירה. אני רק רוצה לומר כאן בכל זאת את הדברים האלה: המדינה – וזו דוגמה מצוינת לכך – היא ראש וראשונה למתחמקות ולמתחמקים מכל פעולה שמושתת עליה. אנחנו העברנו את הצעת החוק, חברי הכנסת מקלב ונחמן שי, רק בשביל להוציא את החוק הזה לדרך, כי הממשלה עמדה על רגליה האחוריות, והיא הופכת בעצם את אזרחי ישראל – בפוטנציאל, כולם נוכלים ורמאים, דהיינו, אם הם יראו שכתוב "מדינה" אז הם לא יבואו לקחת את דבר הדואר. ואני אומר לכם שאין לי ספק שהמציאות היא אחרת לגמרי, ואין כמונו שמוציאים דיבתנו רעה על עצמנו. ולפעמים אני יושב בוועדה ואני שואל האם אנחנו הקמנו את המדינה הזאת בצורה שכזאת, אם כולנו חבורת נוכלים, שקרנים רמאים, שכל מטרתנו היא "לנכלל" תמיד. וזו דוגמה מצוינת. אבל שוב אני אומר: התעקשתי בעניין הזה, חבר הכנסת חיים ילין, אבל בשלב מסוים לא רצינו לעכב את החוק ולא להוציא אותו לדרך. אציין שמעבר לפטור האמור הוועדה לא מצאה לנכון לפטור גופים נוספים מהחובה לציין את הפרטים האמורים, הגם שגופים שונים שהופיעו בפני הוועדה ביקשו זאת. אנו סברנו שככל שנוסיף עוד גופים שיהיו פטורים מהחובה לציין את שם השולח וכתובתו, החוק המוצע יתייתר והוא יחול רק על קומץ אנשים פרטיים שעוד שולחים דואר רשום. כמו כן, מוצע לאפשר למנכ"ל משרד התקשורת להטיל עיצום כספי על בעל רישיון כהגדרתו בחוק הדואר, התשמ"ו–1986, בשל הפרת הוראות התיקון. אם כן, ממועד תחילת החוק תהיה שקיפות גם בנושא זה, ואזרחי המדינה יוכלו לדעת מי שלח להם את דבר הדואר הרשום אף לפני שהם מגיעים לסניף הדואר כדי לאסוף אותו. בהתחשב בכך שחברת דואר ישראל צריכה זמן על מנת להיערך ליישום החוק, כמו גם הגופים האחרים, נעתרנו לבקשה לדחות את תחילת החוק לשנה ממועד פרסומו. חברות וחברי הכנסת, להצעת החוק הוגשו שתי הסתייגויות של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בראשונה מוצע שלא לפטור את המדינה ומוסדותיה מחובת ציון שם השולח, ובשנייה מוצע לדחות את תחילת תוקף הסעיפים המאפשרים הטלת עיצומים כספיים בשל הפרת הוראות התיקון כך שתחילתם תהיה שנתיים מיום התחילה. מהנימוקים שפירטתי לעיל ביחס לפטור של המדינה ומוסדותיה, ובהתחשב בתחילה הנדחית ממילא של החוק המוצע, אני מבקש מכם – אני אומר בצער – לדחות את ההסתייגויות ולקבל את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח הוועדה. ברצוני להודות לעורכת-הדין אביגל כספי, שהייתה שותפתי לעבודה הזאת ולהצעת החוק הזאת, ולבנדלר תמיד אנחנו אומרים תודה, אז בכל הזדמנות שיש לנו אני אומר תודה, וכמובן למנהלת הוועדה לאה ורון. תודה רבה לכן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. כפי שאמרתי, לחוק יש הסתייגויות של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. האם אדוני רוצה לנמק את ההסתייגויות? עיסאווי פריג' (מרצ): אני מוריד אותן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסיר את ההסתייגויות. אנחנו מודים לך מקרב לב. אם כן, אנחנו נצביע על הצעת חוק הדואר (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד החוק? מי נגד החוק? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–3 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזמין בינתיים – אחרי הקריאה השלישית אזמין את חבר הכנסת נחמן שי לברך בשם היוזמים. אבל זה אחרי השלישית. בקריאה השנייה, בעד – 19, אין מתנגדים או נמנעים. החוק אושר בקריאה שנייה, ואנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק הדואר (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת שי, וגם חבר הכנסת אורי מקלב ביקש לברך, אז בבקשה, אני אאפשר לשניהם. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה נשמע כמו ביאת המשיח, בערך, מפני שהחוק הזה עמד הרבה זמן על סדר-יומה של הכנסת. השר גלעד ארדן סיפר לי שכשהוא היה חבר כנסת הוא כבר ניסה לקדם אותו. אני שמח שהיום הוא יוצא לפועל. אומנם צולע במידה מסוימת, ייקח גם שנה, וכפי שציין חברי איתן כבל הוכנסו בו כל מיני מגבלות והמדינה פטרה את עצמה בדרכה. עדיין חשבנו לעצמנו, אורי ואני, שאנחנו מעדיפים לאכול את הענבים מאשר לריב עם השומר. ואם נהיה עקביים, אולי נצליח בסיבוב הבא גם לשכנע את המדינה לתת אמון באזרחיה ולהבין שאם אזרח רוצה הוא בא לקחת, ואם הוא לא רוצה הוא לא בא לקחת, ולא צריך לרמות אותו ולהטעות אותו ולא להגיד לו מאיפה הדואר בא כדי שיבוא לקחת אותו. זאת כוונת העניין. אבל אני חושב שהכנסת עשתה היום צעד חשוב, העבירה חוק חברתי צרכני שנוגע לכל אחד ואחד מאתנו שנתקל באותו דבר דואר, שהפך אותו מצד לצד וניסה לנחש איזה דודה ואיזה דוד שולחים לו. אני רוצה להודות לכל אלה שתמכו. לציין במפורש את עיסאווי פריג' חברי, שהסיר את ההסתייגות; את איתן כבל, יושב-ראש הוועדה; את עוזרי נעה אמיר ולפיד לוי; את היועצת המשפטית אתי בנדלר, שתרמה את שלה; את מנהלת הוועדה לאה ורון, שדחפה; לכל אלה שעשו פה את כל יכולתם, וכמובן לידידי אורי מקלב, תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת שי. בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב. כאמור, גם הוא בין היוזמים של ההצעה. בבקשה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת נחמן שי, היה באמת מפעים לעבוד ביחד על הצעת חוק שיש לה כבר זקן לבן וארוך מרוב – זה כמה כנסות שאנחנו מנסים להעביר את זה ולא מצליחים. אף שהדבר כל כך ברור, הזכות האלמנטרית של זכויות הפרט, שאדם – אי-אפשר להטריח אותו לבוא לבית-דואר בלי שהוא יודע מי מבקש ממנו לעשות את הצעד הזה. היום יש אפילו הצעות חוק שגם לשים לך בתוך תיבת הדואר אצלך בבית – אומרים לך: אתה יכול לשים, אי-אפשר לשים – לא כל אחד יכול למלא את תיבת הדואר. להביא אותי עוד לבית-הדואר, לעמוד בתור, עם כל מה שתלוי בזה, ולהזדהות, כי מישהו שאתה לא מכיר רצה לשלוח לך דבר דואר. ונכון, הפרקטיקה כאן הועילה, ואני מציע את זה גם כן, לקחת חצי דבר בידך גם אם אתה לא יכול להגיע לכל הצעת החוק, כי הממשלה מוחרגת, אף שאנחנו לא חושבים שזה נכון. הממשלה לא צריכה להיות מוחרגת, והיטיב להסביר את זה היושב-ראש חבר הכנסת איתן כבל, שכאן אנחנו מודים לו על המאמץ שהוא עשה – השותפות הייתה כאן בגלל ההזדהות; וגם ליועצת המשפטית בנדלר ולמנהלת הוועדה לאה ורון, על המאמץ שנעשה גם בלחץ שיש להכניס את החוק הזה. אדוני היושב-ראש, מה שקרה – ככל שסחבו את החוק הזה ולא חוקקו אותו, כך יותר גופים מסחריים ופרטיים ניצלו את זה שהם יכולים לשלוח דבר דואר בלי שצריך להזדהות, והם מינפו את זה לצרכים הפרטיים. הצעת החוק הזאת – בסופו של דבר גם הרשויות המקומיות נכנסות לתוך הצעת החוק, וזה דבר חשוב, אבל הרבה הרבה מהאנשים שהם שהיו המחוללים של החוק, הם שבאו וביקשו את החוק, היום מודים לכנסת, לכל מי שאישר את הצעת החוק הזאת, שתמנע מהם טרדה, לא פעם טרדה מיותרת. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אורי מקלב ולכל היוזמים והמברכים. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 67), התשע"ז–2017 [מס' מ/677; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 20072; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 67), התשע"ז–2017. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, להציג לנו את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק, חוק הבחירות לכנסת, וכפי שמקובל, בקשת ועדת הבחירות המרכזית מובאת בדרך כלל כהצעת חוק של ועדת חוקה, חוק ומשפט. אני רוצה רק להקדים שתי הקדמות לפני כן: זה שאנחנו דנים בנושא זה לא אומר שמישהו רוצה לרמוז שיש בחירות קרובות. זה לא בא להגיד. ההפך, אני משבח מאוד את ועדת הבחירות המרכזית ואת אורלי עדס ואת כל האחרים, שבאמת מפיקים לקחים כל פעם מהבחירות ורואים מה שווה לשפר, מה צריך לשפר, עובדים על זה, וכתוצאה מזה הגיע הזמן לעשות את זה. זו הקדמה אחת. הקדמה שנייה, אני רוצה מאוד מאוד לשבח את ידידי וחברי אורי מקלב, שמשקיע הרבה מאוד, איך אומרים – באמת, מגיע לך יישר כוח גדול, גם על זה וגם על החוק הבא, מתי שיגיע. כפי שאמרתי, ועדת הבחירות המרכזית מפיקה לקחים. התקיים דיון אצלנו, הצגנו את זה כבר כאן לקראת קריאה ראשונה, ועכשיו קריאה שנייה ושלישית, ואני אגיד את תמצית השינויים כדי לחסוך בזמן, וודאי שזה מונח בפניכם. דבר ראשון, הבקשה היא – וזה נושא ראשון – שעובדי ועדת הבחירות המרכזית וועדות הבחירות האזוריות וחברי ועדת הבחירות המרכזית, שהם בדרך כלל עסוקים – נניח חברי ועדת הבחירות המרכזית, שאמורים להיות בירושלים או להסתובב בכל הארץ – בחלק גדול מהזמנים הם לא מצליחים להגיע לקלפי שבה הם רשומים, ואז יוצא מצב משונה מאוד, שחבר ועדת הבחירות המרכזית של כנסת ישראל לא הצביע. למה? כי הוא הסתובב, היה בירושלים, או שלחו אותו למקומות אחרים, והוא לא הצליח להגיע לקלפי שלו. ולכן הבקשה בהצעת החוק היא – אחד הנושאים הוא שהם יוכלו להצביע בקלפי מיוחדת, מעין מעטפה כפולה. יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט, יקבע איזו קלפי, והם יוכלו להצביע במעטפה כפולה. דבר נוסף זה שאם רואים שיש יישוב – בדרך כלל זה במועצות אזוריות – שיש יישוב שהיה משויך לאזור אחד, ונוח וטוב מבחינה מינהלתית להעביר אותו לאזור אחר, בלי לשנות שום דבר, מקום הקלפי יישאר אותו דבר והכול, אז לאפשר להם גם לעשות את השינויים הקטנים האלה אם זה יותר נוח. אותו דבר מוצע – אלה דברים טכניים – להקדים את מינוי ועדות הבחירות האזוריות, שעד היום זה 38 יום לפני הבחירות, להקדים את זה ל-52 יום לפני הבחירות, כדי לאפשר להם להתארגן יותר טוב. אותו דבר גם – דבר שקיים בפועל אבל לא קיים בחקיקה – מינוי של סגני יושב-ראש בוועדות האזוריות, שגם שם זה ייקבע לפי המפתח שמורכב, שמספר החברים של כל סיעה בוועדה המרכזית – לפי זה גם ימונו הסגנים. דבר נוסף זה שתימסר האינפורמציה על פטירתו של אדם, כדי שיסדרו את הרשימות – שזה יוקדם ליום העשירי לפני יום הבחירות, כדי שלא יהיה מצב שאדם נפטר ובכל זאת מישהו בא והצביע תחת שמו. אז לכן ימסרו את זה עד עשרה ימים לפני כן, ואז אפשר יהיה לסדר את זה. עוד דבר חשוב זה הנושא של פסילה. עד היום מקובל שאם יש שני פתקים – אם אדם הצביע, נניח, והיו שני פתקים בתוך המעטפה, אומרים שזאת שגגה וזה בסדר ומאשרים, אבל אם היו שלושה פתקים אומרים שזה פסול. למה? כי יכול להיות שהוא רצה לסמן למישהו שהוא התחייב בפניו שהוא יצביע עבורו, או למפלגה מסוימת: הנה, ראיתם? שמתי שלושה. אבל מתברר שכנראה ברוב המקרים פתקים נדבקים ואנשים לא שמים לב וכו', לכן הבקשה בחוק היא שגם שלושה פתקים לא ייפסלו, ורק מעבר לזה ייפסלו. אותו דבר גם אם צריכים לווסת עומסים. אם יש מתחם אחד, וזה מקובל היום – נניח יש בית-ספר, ובבית-הספר הזה יש שלוש קלפיות או ארבע קלפיות, וקורה לפעמים שאנחנו מגיעים ורואים שבקלפי אחת יש תור שמשתרך וקלפי אחת כמעט ריקה. כדי שלא יהיה מצב כזה, מראש לאפשר לוועדה לסדר, לנווט ולראות שבכל קלפי – יהיה איזון; מאחר שכולם נמצאים באותו מתחם, כדי לאזן, שיהיה בכל קלפי אותו מספר. אחר כך, אם אנשים לא יגיעו, זה משהו אחר, אבל מראש לסדר כמה שאפשר שלא יהיה באחד צפוף ובאחד, איך אומרים, יש הרבה זמן. כך – עוד נושא אחד שאני אדבר עליו זה הנושא של השמדה. מייד אחרי שהבחירות נגמרות, והערעורים, וכל הדיון שקשור בזה – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): קורא לזה ביעור, לא השמדה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): רגע, עוד לא הגעתי, אז אתה צודק. אז אחרי שנגמרים הערעורים, החוק מחייב – איך אמרנו? דב חנין (הרשימה המשותפת): לבער. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לבער – טוב, לבער זאת גם מילה בתנ"ך, בתורה. לבער – לבער את כל ההצבעות ואת הכול, אבל קורה לפעמים – וזה באמת לעתים רחוקות, אבל קורה לפעמים שבוועדת הבחירות המרכזית, לעובדיה יש תחושה על קלפי מסוימת ששם צריך חקירה, שנעשו שם דברים, אולי, שלא ייעשו, משהו לא מסתדר, ולכן יש צורך לשמר את זה. שוב, אנחנו בוועדה אמרנו שזה חשוב, אבל לא רוצים שישמרו את זה לשנים, אין שום ערך, ולכן הכנסנו מסגרות של זמן. בתוך 90 יום הוועדה צריכה להחליט, בעיקר יושב-ראש הוועדה, שהוא השופט, שופט בית-המשפט העליון, ומנכ"לית הוועדה – בתוך 90 יום צריכים להחליט אם אכן הבירורים שהם עשו הביאו לידי חשד ויש לפנות למשטרה. אם יש בקשה להוסיף עוד 90 יום, כי הם מרגישים שהם צריכים, אפשר, ואז הם צריכים להחליט. אם הם לא החליטו שזה מספיק כדי להעביר למשטרה, הם צריכים לבער גם את הקלפי הזאת. אם הם החליטו שכן, נכנסים למסגרת אחרת, ולצערי, המשטרה בנושאים האלה, כנראה לנוכח פניות שהיו, לא ששה לטפל ולא מטפלת, וזה נמשך, אז אנחנו נותנים להם אפשרות לשנה, ואחר כך עוד שנה, לשמר את זה, אבל בעיקרון רצינו שיהיה תחום של זמן, כדי שזה לא יתגלגל ויתגלגל שנים, וככה עוד כמה סעיפים. אני חושב שלהצעת החוק אין הסתייגויות; יש אולי בקשות דיבור. אני פונה ומבקש מחברי שנוכל להצביע ולאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אין הסתייגויות לחוק. יש בקשת דיבור, של חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות עומדות לרשותך. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי חברי הכנסת, אני אשתדל שלא למלא את כל המכסה של הדקות שציינת. ראשית, אני רוצה להודות ליושב-ראש הקבוע של ועדת החוקה, חוק ומשפט על הקרדיט ועל האמון שנתן בי לנהל את הדיון בנושאים האלה. באמת זה קצת מאזן בין חוק הביומטרי, ששם לא היו דברים קלים, לבין חוקים שהם חוקים פרקטיים, יישומיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): מאחלים לך שיהיו לך רק חוקים כאלה. אורי מקלב (יהדות התורה): נכון, גם אני מאחל לעצמי, תודה רבה, דב. טוב שאתה מזדהה אתי, וזה נכון. זאת הצעת חוק שהיא פרקטית, שהיא באה מהשטח, מתוך העבודה של ועדת הבחירות המרכזית – כולנו מעריכים את העבודה של ועדת הבחירות המרכזית – ובאה לתקן תיקונים. אני בכל אופן כן רוצה להתעכב, אדוני היושב-ראש, בנושא שקצת התלבטנו בו; הצעת החוק מבקשת, כפי שהזכיר היושב-ראש חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, כשהיא באה לתת איזו פריבילגיה, אולי במירכאות, לעובדי ועדות הבחירות האזוריות, שיוכלו להצביע שלא בקלפי שלהם אלא בקלפיות אחרות, וגם לחברי ועדת הבחירות המרכזית. אני השתמשתי במונח שלימדו אותי בנשיאות, אדוני היושב-ראש, שיש הגדרה: לא תחסום שור בדישו. אני לא יודע אם היום משתמשים בהגדרה הזאת, אבל כשנותנים לחברי נשיאות לפעמים להצטרף להצעות דחופות לסדר-היום או לדיונים מהירים, מגדירים את זה כ"לא תחסום שור בדישו", שלחברי נשיאות נותנים להצטרף ללא המכסה שלהם. וגם לא יכול להיות שעובדי ועדת הבחירות האזוריות וחברי ועדת הבחירות המרכזית, שעסוקים כל הזמן, באמת, במסירות, איך לאפשר קודם כול את תקינות הבחירות, וגם להנגיש את הבחירות, שכמה שיותר יוכלו לבוא להצביע, ושכל אחד יממש את הזכות לבחור, ושבאופן מעשי, בגלל המחויבויות שלהם לוועדת הבחירות, הם לא יכולים להצביע. זה נושא אחד. נושא שחבר הכנסת סלומינסקי לא הזכיר – מה לא אישרנו. כפי שאמרת, קודם כול אישרנו שרשימה של נפטרים – שוועדת הבחירות או חברי ועדת הבחירות המקומיות – הקלפיות יקבלו רשימה של נפטרים עד לימים האחרונים – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לזה הסכמתי. אורי מקלב (יהדות התורה): לזה הסכמת. לזה הסכמת. – – עד לימים האחרונים, מי שנפטר, כדי שלא יבואו נפטרים, יבוא הרוג ברגליו, נפטר ברגליו, ויצביעו. אנחנו יודעים שיש איזה תזה כזאת, ויש איזה דימוי כזה, שבאזורים, בוודאי באזורים החרדיים, באים הנפטרים להצביע, ויש תחיית המתים ביום הבחירות, והנה מתברר, תוך כדי דיון בעניין הזה, שכל הנפטרים – ואחרי בדיקה בכל הארץ – שלפי הרישומים הם נפטרים – שיש בין 20 ל-30. מדובר בין 20 ל-30 שלא נבדק לגביהם אם זאת טעות, אם הרישומים לא נכונים – כל מה שאנחנו מדברים על נפטרים, שבאים להצביע – שזה פולקלור, לא אמיתי. הנושא השני שאנחנו התנגדנו לו – וחשוב לציין את זה – זאת רשימה של שוהים בחוץ-לארץ, אתה תמכת בהתנגדות שלנו, אדוני יושב-ראש הוועדה. עלתה בקשה של ועדת הבחירות, או בכל אופן אולי של מבקר המדינה, שכל מי ששוהה יותר משמונה שנים בחוץ-לארץ, חברי ועדת הקלפי שבה הוא אמור להצביע יקבלו איזו כוכבית: האדם הזה שוהה שמונה שנים בחוץ-לארץ, לפי הרישומים שלנו. שאלתי אותם: מה תעשו עם כזאת כוכבית? – שידעו. מה זה שידעו? ישאלו אותו: באת? מתי באת? לצורך מה באת? חשבנו שזה יותר מדי. לא יעלה על הדעת שאדם ששהה בחוץ-לארץ לפי חוק, וזכותו לממש את זה לפי חוק, מישהו ישאל אותו שאלה שלא שואלים אף אחד. רוצים לברר אם הוא הגיע או לא הגיע – תבררו בביקורת הגבולות. יש דרכים לברר. דרך אגב, באמת יש אנשים שבאים להצביע במיוחד, ויש אנשים שמקרה נמצאים. לא יכולנו לאשר את זה, ואני חושב שבזה ביטאנו את הדעה של כל חברי הוועדה. אני מודה לכם, תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. כאמור, אין הסתייגויות לחוק, לכן אנחנו מצביעים על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 67), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–19 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–19 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בקריאה שנייה, 26 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. לכן אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 67) – נא להצביע בקריאה שלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 67), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, התוצאה היא 27 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21) (שלילת זכאות לקצבאות ולפיצויי פיטורים עקב ביצוע עבירת ביטחון), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/685); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, שימו לב, שינוי בסדר-היום: הצעת חוק הזיהוי הביומטרי, הכללת הזיהוי הביומטרי, טרם הונחה על שולחן הכנסת, ומקורות מודיעיניים של מזכירת הכנסת הודיעו לה שהיא ירדה לדפוס וכנראה צפויה לעלות משם עוד מעט, ולכן אנחנו פשוט ממשיכים בסדר-היום. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב פרי להציע לנו את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21) (שלילת זכאות לקצבאות ופיצויי פיטורים עקב ביצוע עבירת ביטחון), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה, כאמור של חבר הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת פרי יציג לנו את ההצעה לקריאה ראשונה. יעקב פרי (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברותי וחברי חברי הכנסת, הצעת החוק לשלילת זכויות פנסיוניות ופיצויי פיטורים למחבלים שיזמתי הִנה הצעת חוק מחויבת המציאות. לצערי, לעולם כנראה מדינת ישראל תצטרך להיות חזקה, הן ביכולותיה ההתקפיות והן ביכולות ההרתעה שלה. הרשתות החברתיות, האינטרנט והתקשורת הפלסטינית מלאים בהסתה לשנאה – שנאה שהיא בחלקה לצערי שורשית, שמושרשת מינקות. עבור רבים מהמחבלים, אותה הסתה, אותה שנאה, מהווה מקור מרכזי ליציאה לפעולה כנגד אזרחי ישראל. יחד עם זאת אנו למדים שלעתים, ולעתים אפילו די קרובות, לא מדובר בשיקול היחיד לצאת לפיגוע. בבואנו לפענח מה מניע חלק מהמחבלים, אנו מוצאים את המצב הכלכלי כסיבה נוספת לצאת לפעולה כנגד אזרחי ישראל. לצערנו, הרשות הפלסטינית מממנת מחבלים ובני משפחותיהם כאות הוקרה וכגמול על פעילותם. לא יכול להיות שמדינת ישראל תיתן יד לדבר הזה. לא יכול להיות שאזרחי מדינת ישראל יממנו בדרך כזאת או אחרת את המחבל ובני משפחתו. אז איך נמנע את הפיגוע הבא? "הרתעה ביטחונית" היא מושג רחב, והיא כוללת את העוצמה הצבאית של צה"ל, של שירותי הביטחון, המודיעין, הטכנולוגיה וכוח-האדם, ואת היכולת להגיע כמעט לכל אדם המבקש לפגוע באזרחי מדינת ישראל ולמצות אתו את החשבון. ההרתעה היא הנראות של החייל או השוטר בעמדה שבה הוא שומר, אבל גם אמצעי הענישה שבאפשרות מדינת ישראל לנקוט כנגד הבאים לפגוע באזרחיה; החל בענישה באמצעות תקיפה מהאוויר ועד הכנסת מחבלים לכלא. לצערנו, אנו נדרשים לא פעם לכלי הרתעה נוספים, כאלה שהם מעבר לפגיעה במחבל, שלרוב ממילא מבקש למות במסגרת הפיגוע. מניסיוני רב-השנים למדתי שגם הרתעה כלכלית יכולה להיות אפקטיבית. מחבל שקם בבוקר ויוצא לפגע, להרוג באזרחי ישראל, צריך לדעת שמעבר לפגיעה בו גם הסביבה שלו עלולה להיפגע – יהיו אלה הריסת הבית או שלילת היתרי הכניסה, וארחיק ואגיד אפילו לכל הכפר שלו. כשהוא יודע שמעבר לחיים שלו גם רווחתם של בני משפחתו והסובבים אותו עלולה להיפגע, הוא יחשוב פעמיים אם לצאת לפיגוע. מעבר להרתעה יש בהצעת החוק הזאת גם פן ערכי. לא יעלה על הדעת שאזרחי מדינת ישראל יממנו את המחבל שבא לרצוח אותם, את בני משפחתו, ולא יכול להיות שמחבל ייהנה מזכויות סוציאליות שמדינת ישראל יודעת להעניק לאלה הלוקחים חלק במארג החברתי של מדינת ישראל. מחבל שיוצא להרוג אינו עוד חלק מהחברה בישראל, הוא אינו עוד חלק מהאמנה החברתית של ישראל, ולכן כל מחבל שיוצא באופן מודע מהחברה הישראלית צריך לדעת שהוא גם יוצא מהמארג של הערבות ההדדית. ממשלת ישראל מעת לעת סותמת עוד פרצה בחוק המאפשרת למחבלים ובני משפחותיהם לזכות בתגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, אך אין במדינת ישראל ראייה רחבה וכוללת על מארג הזכויות של אזרחי ישראל, ולכן עד היום לא הייתה התייחסות לקרנות הפנסיה כלל. הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון עד לא מזמן במשרד האוצר דרשה שינויים בתקנוני קרנות הפנסיה ואישרה את פוליסות הביטוח השונות, אבל עד כה לא עלה בדעתה לסגור את הפרצה המאפשרת תשלום למחבלים על חשבון כלל עמיתי הקרן. עד עכשיו לא בא שר האוצר, האמון על תחום הפנסיה והביטוח, ומאז אירועי אוקטובר ב-2015, ואמר: לא יכול להיות שעמיתי קרנות הפנסיה ישלמו למחבלים זכויות. הממשלה על זרועותיה שכחה את קרנות הפנסיה, אף שהייתה לה ידיעה מפורשת שעמיתי הקרנות משלמים או עלולים לשלם כספים למחבלים ובני משפחותיהם. אני מניח שרבים אינם יודעים, אבל היום, כשמחבל נפצע בפיגוע ויש לו קרן פנסיה, מי שמשלמים לו את פנסיית הנכות – כי הוא איבד את כושרו לעבוד, מטבע הדברים – אלה עמיתי קרן הפנסיה. זהו אבסורד שחייב להיפסק, וכמה שיותר מהר. האם ייתכן, עיסאווי, ויעלה על הדעת, שאזרחי מדינת ישראל ישלמו מכספם שלהם למחבל עלאא אבו-ג'מאל, תושב מזרח-ירושלים, עובד חברת "בזק", שרצח ישראלי עם רכב החברה? מחבל שבא לקחת חיים, אזרחי ישראל לא צריכים לתרום לרווחתו או לשאיריו. הרשו לי להדגיש בפניכם עד כמה יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. בדיון בוועדת העבודה והרווחה, בהכנת הצעת החוק שלפניכם לקריאה ראשונה, נודע לנו מנציגי הביטוח הלאומי שגופי אכיפת החוק, ובכלל זה משטרת ישראל, הפסיקו להעביר לביטוח הלאומי את פרטי המחבלים שנעצרים או נהרגים. כך יוצא שמדינת ישראל לא מעבירה מידע חיוני לביטוח הלאומי, שגם הוא כמובן חלק ממדינת ישראל, והפועל היוצא מכך הוא שהביטוח הלאומי עלול לשלם קצבאות למחבלים אף שאלה נשללו על-פי חוק כבר לפני הרבה זמן. אני קורא מעל בימה זו לכלל המעורבים בדבר: קדמו את הצעת החוק במהירות האפשרית, כי מדינת ישראל צריכה להוסיף כלים לסרגל הכלים שלה, והצעת החוק תהיה כלי נוסף בהתמודדות עם הטרור. עלינו לעמוד זקופים, גבירותי ורבותי, ולא להרכין ראשנו ולקבלו בהכנעה. הציבור הישראלי לא צריך לשלם לרווחתו של מחבל שבא להרוג, לזרוע הרס, פחד וטרור. הצעת החוק הזאת היא מחויבת המציאות, והיא נוסחה בתיאום עם גורמי הממשלה הרלוונטיים, ועלינו להכניסה לתוקף כמה שיותר מהר. אני קורא לכם לתמוך בהצעה ולקדמה במהירות האפשרית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב פרי. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי? חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חברי הכנסת קסניה סבטלובה, מיקי לוי ועבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות לרשותך, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, חברי חבר הכנסת יעקב פרי, אומנם יש הרבה דברים שאנחנו מסכימים, אבל עכשיו אני חולק עליך, וחולק עליך בגדול. תראה, אני שם לב שאתם, חברים שלנו מיש עתיד, מדי פעם זולגים ומתכוונים להראות את זה בזליגתכם ימינה כדי לתת פייט – כאילו אנחנו חייבים להראות שאנחנו החלופה של ראש הממשלה, אנחנו נגד מחבלים ונגד טרור ואנחנו נוכיח לכם. אבל הפעם הלכתם כמה צעדים – – – יעקב פרי (יש עתיד): עיסאווי, אני לא צריך להוכיח שאני נגד הטרור. עיסאווי פריג' (מרצ): אני אגיד לך איך אני רואה את זה. אתם – ואתה באת ואמרת: אני רוצה, אנחנו רוצים להוסיף עוד כלים לארסנל הכלים כדי להיאבק בכל הפיגועים שאנחנו רואים. אני שואל אותך ושואל את החברים: הרי הריסת בתים הייתה מאז ומתמיד. זה הרתיע? זה פגע? יעקב פרי (יש עתיד): בתקופה מסוימת כן. עיסאווי פריג' (מרצ): מחסומים היו מאז ומתמיד. זה הרתיע? זה פגע? צלפים היו מאז ומתמיד. זה הרתיע? זה פגע? והיו עוד הרבה דברים. במקום שתנסו לחשוב מחוץ לקופסה אתם מתעסקים בלהיות חלק מהמיינסטרים שהולך ומתהווה, הנה, נביא עוד פתרון, עוד פטיש בראש. אז אני רוצה לחשוב יחד אתך: אנס – לא צריך לשלול לו קצבת זיקנה או קצבת שאירים? הרי הוא אנס; פדופיל – לא צריך לעשות לו את זה? למה אני רוצה להגיב על טעות בעוד טעות? למה? הצעת החוק הזאת, הארסנל שאתה מציע כאן, מה בא ואומר? הוא אומר: אני רוצה להעניש את הילדים כי השנאה שורשית. זה מושג מעניין – כי השנאה שורשית. השנאה שורשית, אני צריך להעניש. אז למה אתה מעניש רק אותו? אולי תעניש את אחיו? אולי תעניש את בן-הדוד? אולי תעניש את השכן? אתה אומר: שורשית. חברים, אתם מנסים לחקות את הליכוד ואת ראש הממשלה בקו הפסול שהוא מוביל, בחשיבה בתוך הקופסה, עוד פטיש בראש. אז כל הדוגמאות שציינת שקרן הגמלאות צריכה לשלם גמלאות למחבל או לטרוריסט או למפגע – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): – – אדוני, אתה מוסיף צרה על הצרה. במקום לחשוב על חינוך הילדים, שאני לא צריך להעניש אותם, אתה בא, נותן פטיש לכולם. מה ההבדל? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני, יעקב, זה חיקוי. וחיקוי לא צריך ללכת אתו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, איך שאומרים: מה שלא בא בכוח בא ביותר כוח. אבל מה לעשות, יעקב פרי, אתה דוחף את הדלת, הדלת לא נפתחת. אתה דוחף בעוד יותר כוח, והיא לא נפתחת. פשוט אתה לא חושב שהיא נפתחת לצד השני. זה כל כך פשוט. אם היית מנסה לפתוח אותה לצד השני, היא הייתה נפתחת. אבל זה העיקרון של להיות סגור, להיות נעול בכיוון מסוים ולא לפתוח את היריעה ולא לחשוב יותר טוב. מה שיפתור את הבעיה זה שלום, פתרון מדיני. אני לא ראיתי אותך עומד פה כי כנראה עוד לא שינית את הדיסק הישן שלך. עדיין עם אותן מחשבות, עם הדיסק הישן של הרבה שנים, והגיע הזמן להחליף דיסק ולשנות אותו, להעביר אותו לאזרחי, ואז תחשוב יותר פתוח ויותר רציני. לא שמעתי אותך אומר אותם דברים על הארור גולדשטיין עם מה שעשה בחברון. לא ראיתי אותך עם נערי הזוועות ועם אלה ששרפו את משפחת דוואבשה. יעקב פרי (יש עתיד): אתה כנראה לא רואה תקשורת. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, אני כן רואה. לא ראיתי אותך, לא ראיתי אותך מכניס את זה בהצעת החוק שלך. לא ראיתי אותך מכניס את זה להצעת החוק שלך. יעקב פרי (יש עתיד): מה זה שייך? מה זה שייך? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לכן, מה שקורה פה – אנשים, אנשים שביצעו, אלה שביצעו את המעשה – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את לא שומעת. עוד פעם, תקשיבי. אולי תביני. את תמיד קופצת בלי להבין. מירב בן ארי (כולנו): – – – של ערבים – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז מה שאני אומר, ככה, פשוט מאוד: מי שעושה את המעשה שבגינו את רוצה את הצעת החוק הזאת נמצא באחד משני המצבים: או שהוא אינו בין החיים, או שהוא מאחורי סורג ובריח. את מי מבקשים להעניש? את הילדים שלו. הרסו בתים – ולא הרתיע; כלאו ועצרו במעצרים מינהליים – לא עזר. האם זה מה שיחליט מי שרוצה לעשות את המעשה הזה, זה מה שימנע ממנו? זה מה שירתיע? בואו נחשוב פעם אחת לעניין אם הכוונה היא נקמה או הרתעה. מירב בן ארי (כולנו): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אם הכוונה הרתעה – זה לא המקום; אם הכוונה היא נקמה, אז דברו על נקמה בלי לנסות ולייפות את העניינים. החוק הזה בא לפגוע בילדים, והילדים – אתה מעביר אותם לאותו מקום של האבא. אז זה לא ירתיע. מירב בן ארי (כולנו): – – – על מה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לכן, צריך לחשוב מחוץ לקופסה. אם היה מוציא, אם אותו בן-אדם היה מוציא את הפנסיה שלו, את קרן הפנסיה שלו ושם מתחת לבלטה, היו באים ומרימים את הבלטה ולוקחים את זה מהילדים שלו? מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור? אז המדינה צריכה לשלם לו את זה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): איזו טיפשות, איזו טיפשות. צריך לחשוב. המעשים האלה – פותר אותם אך ורק תהליך מדיני ופתרון מדיני, ולא רק לדבר. תודה רבה. מירב בן ארי (כולנו): – – – הבן-אדם עשה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לך, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברי הכנסת יהודה גליק. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ג'מאל זחאלקה, מיכל רוזין וכן הלאה; אם יהיו, אם יהיו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. יהודה גליק (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, גברתי המזכירה, סגן המזכירה, הרשמת, חברי וחברותי המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אדוני השר, שני נושאים הייתי רוצה לדבר עליהם: האחד – שוב הבוקר היינו עדים למלחמות היהודים בכותל המערבי. כמה עצוב. באים אנשים, נשים, להתפלל לאלוהים, ובאים אנשים אחרים שכל התפקיד שלהם הוא להפריע ולשים רגליים ולצעוק ולהביע. כמה צער זה לראות את זה בכותל, ועוד בשם הדת. שמו של הקדוש-ברוך-הוא הוא שלום, ולכן, כשם שמדינת ישראל הוציאה אל מחוץ לחוק את אותם פורעים ופורעות בהר-הבית, את ה"מוראביטון" וה"מורביטאת", שכל תפקידם היה להפיץ שנאה ואלימות, כך המדינה צריכה לעצור את כל אלה שהפריעו לנשים להתפלל בכותל המערבי. ומכאן אני רוצה לעבור לנושא השני. אני רוצה, קודם כול, לברך את חברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין על הצעת החוק המצוינת שלה להחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון. אגב, למה רק על שטח C? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יהודה גליק (הליכוד): לצערי – אני רוצה לומר את הדברים האלה בצורה הכי ברורה – פעם אחר פעם אנחנו שומעים את חברינו שמאיימים עלינו: אם אנחנו נחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון, מה יקרה? נפסיק להיות מדינה יהודית. כלומר, מה אתם אומרים? איזו טענה לא מוסרית זאת. אנחנו נמשיך, ניתן לפלסטינים לסבול, שימשיכו לסבול, כי אנחנו רוצים מדינה יהודית. סליחה. איזו טענה, חוסר מוסריות. אם נכון לתת זכויות שיש לתושבי טייבה לתושבי חברון, בני-דודים, שבבאקה אל-שרקיה יקבלו אותו דבר כמו באקה אל-ע'רביה, אם זה נכון, אז גם אם זה יהיה על חשבון מדינה יהודית, איזה מוסר זה לבוא ולהעניש אנשים אחרים לטובת האינטרסים האישיים שלי? אלא מה? – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יהודה גליק (הליכוד): לא, לא. אני לא – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה אומר את זה לנו? תגיד, אתה רציני? תגיד את זה למפלגה שלך. לנו אתה אומר את זה? מה רוצה הליכוד? תגיד את זה למפלגה שלך. נו, באמת. לנו אתה מטיף מוסר על זה? יהודה גליק (הליכוד): סליחה, סליחה, לא להפריע לי בבקשה. סליחה, אני מדבר בשם יהודה גליק. אני מבקש בשם יהודה גליק לא להפריע לי. תודה. אם כן, מי שבא ורוצה להעניש אחרים ושהם יסבלו ושימשיכו לחיות במקום שהתל"ג השנתי הוא 5,000 דולר במקום להיות חלק ממדינתנו של 35,000 דולר, ובשם זה שהוא ימשיך ליהנות ממדינה יהודית, זה לא מוסרי בעליל, חברי וחברותי. ולכן, השאיפה צריכה להיות – התחלה בהחלט מצוינת, גברתי חברת הכנסת איילת, אבל להמשיך ולהחיל את החוק על כל יהודה ושומרון כך שגם פלסטיני, הבן-דוד שלך, שגר בחברון ובג'נין יקבל את אותו איכות של שירות רפואי כמוך. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, תשמעו, זה פשוט לא ייאמן מה שקורה במליאה הזאת. יהודה גליק, אתה פשוט הפכת את היוצרות. אתה עומד כאן, מדבר בשם המוסר, שאנחנו בעצם, הגזענים הגדולים בצד השמאלי של המפה הפוליטית, חוטאים בזה שאנחנו אומרים בלי להתבייש ובלי להתבלבל: כן, אנחנו רוצים היפרדות מהפלסטינים כי אנחנו רוצים לשמור על הצביון, על הצביון – – – יהודה גליק (הליכוד): אז זה העניין. תגידו את האמת: אנחנו – – – אבל אל תשקרו. איציק שמולי (המחנה הציוני): אנחנו – אני אומר את זה בצורה ברורה – אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד, כי אנחנו צריכים לשמור על הרוב היהודי ועל הצביון הציוני של מדינת ישראל. זה לא אומר שום דבר על זכויות המיעוט. אני לא רואה שום סתירה בין ציונות לבין מתן זכות שווה ומיגור אפליה וקידום שוויון בכל תחומי החיים עם ערביי ישראל, להוציא הזכות להגר ולעלות למדינת ישראל. זה – לא. עכשיו, את הדבר הזה אנחנו לא מתביישים ולא נרתעים מלהגיד. אנחנו רוצים להיפרד מהפלסטינים, בראש ובראשונה לא – כפי שאתה אמרת פה, כדי להשוות את תנאי חייו של הפלסטיני מ-5,000 דולר ל-35,000 דולר. לא, אנחנו מסתכלים על הצד הישראלי, אנחנו מסתכלים על מה טוב למדינת היהודים. כן, אכפת לנו גם, מבחינה הומניטרית, מה שקורה ברצועת-עזה, בגדה, זה בוודאי קורע את הלב, אבל אנחנו מסתכלים אל העתיד. ואתה יודע מה? הדור שלי והדור של הילדים שלי יצטרכו אולי לעמוד במקום הזה שבו אנחנו, חס וחלילה, ניאלץ לבחור מה אנחנו רוצים להיות יותר: האם חשוב לנו לשמור יותר על הצביון היהודי והציוני של מדינת ישראל או חשוב לנו יותר לשמור על האופי הדמוקרטי של המדינה? אני לתוך קיר הבטון הזה לא רוצה שנגיע. אני רוצה להתייחס גם לדברים שאמר חברי חבר הכנסת חאג' יחיא. אני לא רואה סתירה בין לנסות לקדם בכל מאודנו את תהליך השלום, לנסות לקדם את ההידברות, לנסות לקדם את הדיאלוג וליצור מצב שבו אנחנו נפרדים מתוך הסכם – שלמרבה הצער כולם מבינים שהפרמטרים שלו כבר ידועים, אבל יש בעיה של נכונות ורצון טוב ואחריות, משני הצדדים, כדי להתקדם במתווה הנכון – זה לא סותר את זה שמי שמעורב בפעולות של טרור, צריך לשבור לו את הידיים והרגליים. מדינת ישראל רשאית לעשות כל מה שהיא צריכה, וכל מה שהיא יכולה, כדי להגן על עצמה לא רק מול מי שבא לפגע, אלא – אם יש אלמנט של הענשה, גם של הסביבה הקרובה, שעלול להפחית במשהו את המעורבות של אותם אנשים בטרור, צריך לעשות את זה. לכן, ההצעה שלך, חברי חבר הכנסת פרי, היא הצעה נכונה, היא הצעה טובה, והיא הצעה צודקת, שלא סותרת כהוא זה את הצורך להגיע לשלום עם השכנים שלנו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. אחריה – חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, מירב בן ארי, רויטל סויד. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, חברתי היושבת-ראש טלי פלוסקוב, ותודה רבה לחברי חברי הכנסת. אני רוצה לומר תודה לחבר הכנסת הכי מתוק בבית – כולם יודעים על מי אני מדברת. בואו נאמר את האמת, הממשלה הזאת לא רוצה לעשות שום מהלך מדיני; אני הנחתי הצעת חוק שקיבלה "פ" – לספח את שטחי C. הייתי בשבוע שעבר בשומרון, ביקרתי שם, סיפרתי לכם על זה. אני אומרת לכם, זאת ממשלה שמעדיפה שיתוק מדיני על פתרון מדיני. אומר חבר הכנסת יהודה גליק: בואו נספח את כולם, אנחנו לא רוצים אפרטהייד. פה, בצד הזה של הבית, אתם גזענים, אתם רוצים להיפרד מהפלסטינים. אומר חבר כנסת אחר: מה פתאום, נספח את שטחי C ולא ניתן להם זכות הצבעה, כי מה פתאום? יש שרה בממשלה שאמרה: אנחנו יכולים לספוג את 100,000 הפלסטינים, כאילו זו רקמה שאפשר לספוג אותה. אני לא מבינה את צורת הדיבור הזאת. נעזוב את זה. אומר חבר כנסת אחר – מהליכוד: מה פתאום? אנחנו נשאיר את המצב כפי שהוא, זה הרע במיעוטו. אז בואו, במחילה מכבודכם, תגידו לציבור את האמת. אתם לא יודעים מה אתם רוצים. אתם לא רוצים לעשות את מה שאתם יודעים שצריך לעשות. האמת לא מעניינת אתכם ולא באמת מעסיקה אתכם. אתם תמשכו ותגררו את הגופה הזאת שנקראת משא-ומתן מדיני כל זמן שאתם תוכלו, ואתם תמשיכו לשקר לציבור. פעם משקרים לעמונאים, לאותם תושבי עמונה המסכנים, שעדיין מסתובבים כנוודים בארץ משום שאת היישוב שצריך להקים עבורם והבטיחו להקים להם לא יקימו. בינתיים מפנים את תשעת הבתים מעופרה, שאני רוצה לקוות שלהם יימצא פתרון יותר בקלות, אבל ימשיכו לשקר וימשיכו להגיד להם: אנחנו נקים לכם יישוב ואנחנו נעשה ככה ונעשה ככה. אתם מקבלים פה, בצד הזה של הבית, תמיכה להמון מהלכים שהם חשובים – במלחמה בטרור, בשמירה על ההתיישבות, באמת, על מה שחשוב, במלחמה בחרם וב-BDS; אתם מקבלים מאתנו המון תמיכה. במקום זה אתם מנסים לירוק עלינו, ובא חבר כנסת וטוען שאנחנו גזענים – אז תתחילו לחפש בעצמכם את התשובה על השאלה למה לא מצליחים להגיע להסדר מדיני. התשובה היא נורא נורא נורא פשוטה; אפשר להסתובב באוסטרליה, בסינגפור ובאנגליה ולחפש את התמיכה בכל מקום, אבל בסוף אתם תידרשו להגיע חזרה לבית שלכם, ל-home base של כולנו, פה בישראל, ולומר את התשובה האמיתית לציבור. הפתרון היחיד לשמור את מדינת ישראל יהודית ופלסטינית – יהודית ופלסטינית, אתם רואים מה יצא לי – יהודית ודמוקרטית. אני אגיד לכם למה, אני אגיד לכם מדוע: משום שניהלתי משא-ומתן קודם עם ראש הממשלה העתידי אחמד טיבי על התפקיד שלי בממשלה העתידית. תפסיקו, זה נראה כמו בדיחה. תחזרו לנהל את המשא-ומתן, תעשו את זה כמו שצריך. על האופציה האזורית כבר ויתרתם, אז בואו לפחות תעשו את זה כמו שצריך עכשיו, גם מול הפלסטינים וגם באזור. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני עליתי לפה, חבר הכנסת פרי, כדי לברך אותך על הצעת החוק החשובה הזאת. אני גם שמעתי את מה שאמר חבר הכנסת חאג' יחיא, ולא יכולתי שלא לענות. אני רוצה להגיד לך שכשנכנסתי לכנסת גם ראיתי – הצעת החוק הזאת היא מהכנסת הקודמת, או מהכנסת הזאת? אז אני אומרת לך, אחרי כמה חודשים היה לנו דיון על זה בסיעה, והשר שלנו בעצמו, כחלון, אמר, תעשו עם החוק הזה משהו. הלכתי, ראיתי שהחוק שלך, ומה שנקרא בניגוד לכל מיני עניינים אחרים, הנחתי לזה, אמרתי שנהיה מאחוריך כשצריך. אני אומרת "עניינים אחרים", כי לפעמים חברי כנסת מהקואליציה חושבים שהם ילכו, הם יקדמו. מגיע לך כל הקרדיט. זה חוק חשוב, זה חוק נכון. אני חושבת שאנחנו, קואליציה ואופוזיציה, צריכים להיות מאוחדים, ואני חייבת להגיד לך משהו, חאג' יחיא, זה בכלל לא קשור לתהליך השלום. תהליך השלום יכול להתנהל במקביל. אין לזה שום משמעות, אין לזה – והקשבתי לכל מה שאמרת. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לשלול מילדים לחיות בכבוד, זה אנושי? מירב בן ארי (כולנו): איך הם לא הגיבו? אני הגבתי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לשלול מילדים לחיות בכבוד זה אנושי? מירב בן ארי (כולנו): סליחה, אדוני, אם אדם עושה מעשה פשע, לפי איך שמוגדר, הוא צריך לשלם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לשלול מילדים קטנים? למה לא שללו לברוך גולדשטיין? מירב בן ארי (כולנו): מדינת ישראל ממשיכה לשלם ביטוח לאומי ולשלם כספים למשפחות של מחבלים. למה? למה? איזה מדינה מתוקנת בעולם משלמת למשפחות של מחבלים ביטוח לאומי? אין. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – מירב בן ארי (כולנו): למשפחות של רוצחים – כי יש להם תעודה זהות כחולה – למה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – מירב בן ארי (כולנו): חבר הכנסת חנין, הייתי בוועדת חוץ וביטחון השבוע – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – מירב בן ארי (כולנו): אני רוצה להגיד לך משהו, תקשיב לי רגע. דוד אמסלם (הליכוד): תסבירי מה הם רוצים, שנשלם – – – מירב בן ארי (כולנו): כן. אם לא, זה פוגע בתהליך השלום. דוד אמסלם (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): כן, בדיוק. אין מדינה בעולם שתסכים לעוול הזה. הגיע הזמן לחתוך את זה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת מחברי הכנסת להירגע. חבר הכנסת חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – מירב בן ארי (כולנו): אתה מפריע לי. היו"ר טלי פלוסקוב: אני רוצה לעזור לך, אבל – דקה. חבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת חאג' יחיא, אני לא חושבת שהיו הפרעות כשאתה היית פה. מירב בן ארי (כולנו): כן, זה מפריע לי. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אז אני מבקשת לתת כבוד לחברת הכנסת שנמצאת כאן. מירב בן ארי (כולנו): מדינת ישראל, כן, היא מדינת – אני רציתי להגיד לך משהו על מה שהיה בוועדת חוץ וביטחון, שתשמע, שבא הרמטכ"ל ואמר בצדק, זה כבר פורסם, אז אני אומרת את זה, על העניין של כמה מחבלים באו עם תעודת זהות כחולה ועשו את הפיגועים שלהם. נכון, ישבנו ושמענו את זה, כל חברי הוועדה. אין שום מדינה בעולם שממשיכה לשלם קצבאות על חשבונה למשפחות של מחבלים. הגיע הזמן לשים לזה סוף. דוד אמסלם (הליכוד): מירב, זה מה שהוא רוצה? מירב בן ארי (כולנו): כן, והוא גם אומר – – דוד אמסלם (הליכוד): הוא אומר שלא. מירב בן ארי (כולנו): – – שהחוק הזה, הוא אומר לחבר הכנסת פרי, יכול לחבל לך בתהליך השלום. אז עם כל הכבוד, תהליך השלום יוכל להתקיים, ולהפסיק את הקצבאות האלה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש לך בעיה בהבנת הנשמע. מירב בן ארי (כולנו): אדוני, אם היית מקשיב לי – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, אם את היית מקשיבה – – – מירב בן ארי (כולנו): אני שמעתי, דרך אגב, שאמרת. בגלל זה זה כל כך – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש לך בעיה בהבנת הנשמע. מירב בן ארי (כולנו): הנה חבר הכנסת יולי בא להרגיע את העניינים. אני מודה לחבר הכנסת פרי בשם כל מפלגת כולנו, ואני בטוחה שמכל ספסלי הקואליציה, על חוק חשוב, נכון והגיוני למדינת ישראל. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. אחריה – חברי הכנסת יעל כהן פארן, אלעזר שטרן, איתן ברושי. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. רויטל סויד (המחנה הציוני): טוב, קודם כול, חברי חבר הכנסת פרי, אני מברכת אותך כמובן על הצעת החוק וכל הכבוד עליה. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר שנוגע לכולנו. אנחנו לא שמים לב אליו בחיי היום-יום. הוא כל כך מעסיק אותנו, אנחנו כל כך מחויבים לזה, אבל בחיי היום-יום שלנו אנחנו לא שמים לב אליו. אתם יודעים שבכנסת ישראל יש עובדים ועובדות שהם עובדי קבלן? ב-8 במרס אנחנו מציינים את יום האישה הבין-לאומי. ביום האישה הבין-לאומי אנחנו אמורים להוקיר כל אישה באשר היא ולתת לה את התשורה, ובין היתר גם לעובדות הכנסת הכל-כך כל כך מסורות. והנה, מסתבר שיש בכנסת ישראל עובדות קבלן – עובדות קבלן שלא זכאיות להגיע לאירועים שמוזמנים אליהם העובדים הרגילים; עובדות קבלן שלא זכאיות לקבל תשורות שמקבלות עובדות אחרות. העובדות האלה, שבמסירות מגישות לנו את התה, מגישות לנו את הקפה, עובדות במזנון, מכילות אותנו תמיד ברגעים הכל-כך טובים וטובים יותר שלנו, הן לא נחשבות ככל העובדים בכנסת ישראל. חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, ביוזמה מאוד יפה וייחודית, הביאה לכך שאנחנו נתרום כסף כדי לקנות לאותן עובדות תשורה ומתנה ונגיש להן אותה ביום האישה הבין-לאומי. אז מעבר לזה שזאת יוזמה מדהימה, וטוב שהצטרפנו ועשינו וטוב שחשבת על כך וכולנו מחויבים לזה, איך יכול להיות שאנחנו נמצאים בכנסת ישראל, עובדים בשביל ולמען שלא יהיו עובדי קבלן במדינת ישראל, עומדים ונואמים על הדבר הזה – כל קבוצה של 300 עובדי קבלן ששר האוצר או שיושב-ראש ההסתדרות מצליחים להוציא אותם מהמעמד הזה, כל קבוצה כזו אנחנו עומדים ומריעים ונאבקים למענם; אבל פה אצלנו בכנסת אנחנו לא עומדים על הרגליים האחוריות, ומסרבים, מסרבים בכל תוקף, שעובדים כאלה יהיו פה בינינו? אז אני מצפה מכולנו להתגייס כדי לסיים את ההעסקה הלא-ראויה הזאת, בלשון המעטה, ולגרום לכך שכל עובדי הכנסת, שאם יש משהו שאפשר לומר עליהם זה שהם עובדים במסירות, במחויבות ובסבר פנים יפות – לדאוג לכך שכולם פה יהיו שווים. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר טלי פלוסקוב: מוותרת. חבר הכנסת אלעזר שטרן – מוותר. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת שרן השכל, אחמד טיבי וסתיו שפיר, ונמשיך. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, לפני שעה קלה נפגשתי עם עשרות צעירים חברי ארגון "איילים", שזה כמה חודשים הממשלה מתעלמת מהקשיים שלו, מביאה אותו על סף רעב ופשיטת רגל. הצעירים האלה, שפרוסים מקריית-שמונה בצפון עד דימונה בדרום ובדרך בעשרות יישובים, שהתמסרו לשליחות של חינוך, הדרכה ופעילות עם נוער במקומות קשים, השכלה אקדמית יחד עם עבודת כפיים – הממשלה מגלה אטימות, ופעם נוספת היא נאחזת באמירות כלשהן של יועצים משפטיים כאלה ואחרים. יושב פה שר השיכון, שאני יודע שהוא מודע ומשתדל לפתור את הבעיה, אבל אם בתוך כמה ימים לא תיפתר הבעיה ועוד פעם נהיה תלויים בפילנתרופים, כמו קרן מיראז' וקרן היסוד ותורמים מחוץ-לארץ – הפעם תרומות מותרות, לא שמפניה ולא סיגרים – אם הממשלה לא מבינה שזה לא נכון לומר שרק עמונה היא לפני דימונה; אם זה היה במקומות הללו, היו מוציאים מהיקב ומהגורן את הפתרונות, גם באמצע הלילה. והנה יושבים פה, מטרים ספורים מהאולם הזה, בשעה הזאת, עשרות צעירים שהתחנכו בבתים של כולנו ברחבי הארץ, בוגרי בתי-הספר שלנו בחינוך ההתיישבותי, בעיר, בכפר, בכל מקום. הם יושבים שם ולא מבינים איך מדינה שלמה, איך ממשלה שמנהלת תקציבים במאות מיליארדים, לא מסוגלת ולא יכולה לתאם פתרון, שהוא לא פתרון בשמים ושהוא לא עולה מעבר לסכומים סבירים. אבל בינתיים הצעירים האלה – ופגשנו את זה לפני חודשים גם בגרעינים עירוניים. ומעניין, כשאלה גרעינים במקומות אחרים, מוצאים את הדרך ויש תמיד משרד שמתנדב. והנה החבורה הזאת של "איילים", שבנו בעשר אצבעות – ואני רוצה להזכיר פה את חברי, זיכרונו לברכה, שמוליק ריפמן, שהיה מאלה שהקימו, לחמו, ואני בטוח שאם הוא היה אתנו הוא לא היה מאפשר למצב הזה לקרות. דיברנו היום על זה שראשי רשויות התגייסו, והשם שעלה של ראש עיריית דימונה, שיש שם קבוצה כזאת. הקבוצות האלה הן איכותיות, הן מביאות בשורה שאין לאחרים כמוה, גם במסירות, גם בשליחות, וכנראה גם בתמימות. כי אם יכלו להביא אותם למצב של השפלה וכמעט רעב וחוסר יכולת קיום, כאשר הממשלה עומדת חסרת אונים – וישבו אתמול באוצר; לא מסוגלים לפתור דברים כאלה פשוטים, כאלה בסיסיים. מנכ"ל האוצר שי באב"ד הוא ממקימי "השומר החדש", הוא בא מעשייה. איך זה יכול להיות שאנשים שבאים מעשייה, כל כך מהר משתלטים עליהם הפקידים? כל כך מהר הם הופכים להיות חסרי אונים? איפה חוט השדרה? איפה היכולת לפתור בעיות לא כל כך מסובכות? איך מסבירים לצעירים בשנת שירות, לתלמידי המכינות – גברתי, גם את היית ראשת עיר – איך מסבירים לדור צעיר שהמדינה עומדת חסרת אונים מול השליחות שלהם? אדוני השר, אתה דיברת אתמול על הכנה לקויה של צה"ל ל"צוק איתן" ואמרת שמות. אלה באים גם לפני או אחרי השליחות הצבאית. הממשלה צריכה לעצור את המהלך השוטף שלה ולתת פתרון לאלפי בני-נוער בעשרות כפרים שפרוסים במקומות הקשים ביותר, תוך שליחות נעלה שהם עושים. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אבל הם יושבים בחוץ, בקור, והם יושבים ולא מבינים. אני מציע לך, דב חנין, תלך לשם, כי אף שאתה פה הרבה שנים, לא כל החיים זה האולם הזה בכנסת. רוב הדברים החשובים קורים מחוץ למקום הזה. כדאי לכבד את אלה שקמים בבוקר ועושים משהו ולא רק מדברים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני קורא לכנסת ואני קורא לכם לומר לממשלה שנחוץ כאן פתרון. תכבדו את מי שעושה, תכבדו את מי שעוד מאמין שאפשר לשנות בארץ הזאת דברים, תנו להם גיבוי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: מוותר. חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת טאלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהר בהלול – מוותר; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר. חבר הכנסת אורן אסף חזן. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): שלום, גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברותי חברי הכנסת, האווירה במליאה כל כך רדומה, והיום א' באדר, וצריך לשמוח ולהתעורר ולהרבות בשמחה – אולי נשיר קצת, נשמור על המסורת. הרב בן-דהן, אולי תצטרף אלי: משנכנס אדר מרבין בשמחה – הם עייפים פה, אני אמשיך את השיר בסוף הנאום. אני רוצה להגיד לכם, קודם כול, כיף לראות את כולכם. כיף לראות כמה שבת אחים יש פה, כמה אהבת חינם, כמה סוף-סוף הכנסת הזאת לאט-לאט מתרכזת לתוך מקום של הבנה, שיש כל כך הרבה נושאים שהם קונסנזוס. ואם אנחנו היינו מדברים קצת יותר בשקט וקצת פחות רבים ומקשיבים אחד לשני, אז נבין שבסוף אנחנו לפעמים פשוט אומרים את אותו דבר רק במילים אחרות. כבוד השר, זכיתי שאתה נמצא פה במליאה. אני מגיע עכשיו מגן הוורדים. יושבים שם חבר'ה צעירים, שין-שינים, שהחליטו לוותר על שנה אחרונה לפני צבא בחוף הים; שנה אחרונה שבה הם יכלו לרכוב על סוסים, לנסוע על טרקטורים, לטוס לאיה-נאפה, או לבורגס, או לא חשוב שמות, והחליטו ללכת ולשרת. ובגלל – וזה מצער – שבכנסת הזאת ישבו גם אנשים שחשבו שהכסף הציבורי הוא הכסף הפרטי שלהם, שחשבו שאם הם עוזרים לציבור ומעבירים כסף לציבור אז הם צריכים לקבל איזשהו קומיסיון קטן, אז החבר'ה של "איילים" כבר שנתיים לא מתוקצבים מהמדינה. שמעתי שבעוד כעשרה ימים, ב-10 במרס, אם לא יהיה להם כסף כדי לשלם את החובות שנוצרו, אז החבר'ה הצעירים האלה יצטרכו לחזור כל אחד לביתו. אגב, לצדם של השין-שינים יש גם סטודנטים וסטודנטיות שגרים בכפרים האלה, שאם הם לא יוכלו להמשיך לקבל את השירות הזה אז מי יודע לאן הם יחזרו. אבל אני אומר שאני שמח שאתה כאן, כי שמחתי לשמוע מהמנכ"ל שלך, מחגי, שהחלטת לעזור ושזה בלבך – ואין מילה יותר טובה חוץ מלהגיד שאני מצדיע לך. אני גם אגיד לך, כבוד השר, שאני כאן כדי לסייע. עד לא מזמן דובר רבות במדינה על אותם כספים קואליציוניים שעברו – יכול להיות שבתוך הכספים שאנחנו קיבלנו בקואליציה גם אנחנו נוכל להעביר משהו כדי לסייע. תפעילו אותנו. אנחנו לא מחפשים קרדיט, אנחנו לא מחפשים את השם שלנו בעיתון – זה קרה איזו פעם או פעמיים, אנחנו לעתים מסתפקים בזה. אבל לעמוד בחוץ ולראות את החבר'ה יושבים, שרים, מנגנים, עם תקווה – אגב, זה לא שונה כמעט במאומה ממה שקורה במחוזות אחרים במדינת ישראל. חבר'ה, בואו נתגייס כולנו כדי לעזור ל"איילים", כדי להמשיך את המפעל המטורף הזה, המדהים הזה, של יישוב הנגב והגליל, של אחווה ורעות, של אנשים שהחליטו שציונות זו לא מילה גסה, והם באו כדי לעשות. אנחנו כאן בשבילם. אני מסיים, גברתי היושבת-ראש, במש-מש-מש-מש-מש-משנכנס אדר – חבר'ה, משנכנס אדר מרבין בשמחה – תחייכו, תשמחו, ואל תשכחו להיות טובים. אנחנו כאן כדי לשרת את האזרחים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. הדובר הבא, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב בן צור – בבקשה, אדוני. אחריו ­– חבר הכנסת יגאל גואטה, גם אותו אני לא רואה כרגע. לאחר מכן – יצחק וקנין, יפעת שאשא ביטון, נאוה בוקר. יואב בן צור (ש"ס): גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, ידידי ואהובי חבר הכנסת יעקב פרי, עד שיש לנו זכות לעמוד לדבר לזכותך – אתה יודע שאנחנו רוצים לעשות את זה הרבה, זה לא תמיד יוצא, אבל עד שאפשר, תהיה בקשב. כולם פה עומדים רק בגללך, אין שום סיבה אחרת. אני רוצה לברך אותך באמת על החוק הזה, אני חושב שזה חוק חשוב, נכון וצודק. אתה תמיד מוציא מתחת ידיך דברים חיוביים וטובים. אנחנו רוצים לזכור אותך רק כך. תמשיך ותעלה, ותאריך ימים ושנים בטוב ובנעימים, בבריאות איתנה, בעזרת השם. חברי חברי הכנסת, אומנם בקצב החדשות שלנו במדינה נושא ההתעללות בזקנים בבתי-אבות הפך להיסטוריה, אבל אני חייב לומר לכם שאני עדיין בהיסטריה. אני בהיסטריה ממצבם העגום של הקשישים במדינת ישראל; אני בהיסטריה מההזנחה הקשה שמייסדי המדינה, מפריחי השממה, אלה שבזכותם אנחנו כאן, חווים מדי יום ביום; אני כואב את הדלות, את העוני, את הבדידות ואת המחדלים שלנו כחברה, ואני שואל את עצמי ואותנו: עד מתי? מתי אנחנו נשכיל להבין שהצעירים של היום הם הזקנים של מחר? שאנחנו לא עוד הרבה שנים – 20, 30, 40 שנה – נהיה קשישים? כן, כן, אותם קשישים שהיום סובלים מההזנחה שלנו, מהאטימות החברתית שלנו. קל מאוד להיתפס ולהתגולל על פושעים ונבלים שהולמים בפראות בקשישים חסרי ישע. קל מאוד להתרשם ממחזות שמזכירים לנו את אותם קלגסים ממחנות הריכוז. אבל, חברי חברי הכנסת, מצבם של הקשישים לא טוב, ולא רק לא טוב, אלא רע מאוד, ולא בגלל אותם מנוולים שעשו את מה שעשו, אלא גם בגללנו כחברה. אנחנו כחברה בעידן הטכנולוגי התקדמנו, אבל השארנו הרחק מאחור את אבותינו, את אמותינו, את אלה שגידלו אותנו, שבנו וטיפחו אותנו ואת אדמתנו. אני כקשיש לעתיד קורא אליכם, חברי קשישים לעתיד: אנא, בואו נתעורר, בואו נפעל, בואו נעשה ונחלץ חושים. עלינו לבחון כל דרך אפשרית לרכז את זכויותיהם של הקשישים, אם באמצעות הקמת ועדה מיוחדת – בדיוק כמו שיש ועדה לזכויות הילד ולזכויות האישה, תהיה ועדה לזכויות הקשישים – או בהקמת משרד ייעודי, שכבר קיים אולי, אבל אולי צריך לרכז את הטיפול בצורכי הגיל השלישי. זה אינטרס של אבותינו ואמותינו היום, וזה אינטרס שלנו כקשישים לעתיד וכחברה בריאה בהווה. חברה שזונחת את זקניה, את הוריה, זונחת היא את עצמה, זונחת את עתידה. כמה אנחנו משקיעים בדור הצעיר, בילדים, בנוער, וכמה לצערי אנחנו לא משקיעים מספיק בדור המבוגר, באלה שאנו חבים להם את חיינו, את מה שאנחנו. אין ספק שמה שקרה בבית-האבות יטופל על-ידי שר הבריאות, שהוכיח את יכולתו לטפל בדברים מיידית, ואין לי ספק שאותו שר בריאות פופולרי ומצוין ידע להעמיד את האנשים שצריכים להעמיד במקום. אני רק מקווה שדברי בקשר לקשישים, דברי היוצאים מן הלב, ייכנסו אל הלב, ואכן כולנו יחד נפעל לחולל מהפכה של ממש למען הורינו ולמען עתידנו. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. באמת, מחמם את הלב לשמוע את דבריך. חבר הכנסת יגאל גואטה – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק וקנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, נאוה בוקר, יעקב מרגי ואברהם נגוסה. שלוש דקות, בבקשה, אדוני. יצחק וקנין (ש"ס): גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ידידי יעקב פרי, אני חושב שהצעת החוק שלך נדרשת, במיוחד כאשר אנחנו יודעים את המוסר של עם ישראל – רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים. אבל יש מקום שכל המרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר אל הרחמנים. מתוך הרחמים, מתוך רצון לחיות פה בחברה שהיא לא פשוטה – אוכלוסייה מעורבת, רב-גונית – יש חובה לשים מסמרות במקומות שאין ברירה כדי להרתיע את אום אלה שלצערנו הרב לוקחים נשמות ומתאבדים ועושים פעולות בשם הדת, לצערי הרב. אבל זה, אני חושב, מספיק לגבי הצעת החוק. אני רוצה לנגוע בנושא מכל האמוניה, שהתקיים עליו היום דיון בוועדה המשותפת של ועדת הפנים וועדת הכספים. היה דיון משותף, ואני שם אמרתי שבמשך שנים לא היו נסתרות לאף אחד הסכנות שמכל האמוניה מהווה באזור הרגיש הזה של מפרץ חיפה. ואמרתי שם דבר שקראנו בפרשה; כתוב שעבד עברי, כאשר נמכר בגנבתו – גנב ולא היה לו להחזיר את הגנבה – מה עושים לו – אם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בני, לא רוצה לצאת חופשי – לוקחים אותו ורוצעים לו את האוזן. חז"ל שואלים, מה ראתה אוזן זו להירצע, מכל האיברים? למה דווקא האוזן? העין יש לה אפילו משמעות הרבה יותר גדולה. אז כתוב, חז"ל דורשים – אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוזן ששמעה במעמד הר סיני לא תגנוב – זה אחד מעשרת הדברות – והוא גנב – תירצע האוזן הזאת. אמרתי: נכון, אוזן, אבל גם כשאתה שם איזו מוסכמה מסוימת, צריך שהשמיעה תגיע למקום שיש לו שליטה על הגוף של האדם על הרצונות של האדם, וזה הלב – עין רואה ולב חומד. דהיינו, צריך משהו שיתריע. חז"ל אומרים, המרחק בין האוזן ללב כולה חצי מטר, אבל בהפנמת הדברים האלה – זה אלפי קילומטרים. לפעמים לאדם יש דעה מסוימת. עד שהוא לוקח את אותו דבר ומפנים אותו ומיישם אותו, לוקח לו שנים. מה קרה במפרץ חיפה – כולם ידעו. כל עוד זה הניב 100 מיליון שקל בשנה ארנונה, כולם עצמו עיניים; אבל כשהתחילה הצעקה, אמרתי למישהו: זה כמו המנהרות. תתארו לעצמכם שחלילה וחס – היה איזה מקרה במנהרות שיצאו והצליחו להרוג כמה בפיגוע, אבל היו כמה ניסיונות דרך המנהרות – תארו לעצמכם שזה היה אסון, חלילה וחס, כמו בכרמל, באותה אש. אני בטוח שהייתה צעקה גדולה. המזל הגדול – שלא היה, ואנחנו מודים לקדוש-ברוך-הוא שלא היה. אותו דבר במכל האמוניה – מישהו צריך להבין שזה מפגע לא פשוט, בתוך אזור צפוף, שיכול חלילה וחס לגרום לנזק. לכן – טובה שעה אחת קודם להסיר את המפגע הזה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. אחריה – חברי הכנסת נאוה בוקר, יעקב מרגי, אברהם נגוסה ודוד אמסלם. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. שולי לפני? בסדר. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, עליתי לדבר כי אני רוצה להתייחס קצת לסוגיית היכולת שלנו להגן על הילדים. אני מרגישה שאנחנו לוקים בחסר בעניין הזה. זה גם מתכתב קצת עם הדברים של החבר הכנסת יואב בן צור, שדיבר על היכולת שלנו להגן על הקשישים, ואם נחפש את המכנה המשותף אנחנו נראה שבעצם החברה שלנו קצת כושלת ביכולת שלה להגן על חסרי הישע. בעקבות התחקירים שהיו על ההתעללות בקשישים וגם בעקבות הטיפול שלי, במסגרת הוועדה לזכויות הילד, בכל אותם ילדים שסובלים מהתעללות במוסדות שונים, הגשתי הצעת חוק להתקנת מצלמות במוסדות שבהם יש חסרי ישע, וזה מתחבר גם להצעת החוק שהגיש חבר הכנסת איציק שמולי לגבי התקנת מצלמות גם בבתי-אבות וגם במעונות יום – הצעה שאני שותפה לה. הסיפור הגדול הוא שבמשך שנים אנחנו מקדשים את הפרטיות – ומפקירים את הילדים, ואם אנחנו נכליל את זה, אנחנו מפקירים בכלל את חסרי הישע, במדינת ישראל. אני עדה מדי יום לסגירת תיקים, על-ידי הפרקליטות, של ילדים שסבלו מהתעללות; בחלק מהמקרים גם יש הקלטות, אבל זה לא מספיק לפרקליטות כדי להמשיך את התהליך בבית-משפט. אני לא יודעת אם זה כי אנחנו סלחנים מדי או שבאמת – הפרקליטות טוענת שאין מספיק ראיות או שהעדות לא מספיק בשלה כדי שאפשר יהיה למצות את הדין עם מי שפוגע בילדים שלנו. ולכן, אני מאמינה שאם יהיו מצלמות אנחנו נוכל במקרים של ספק פשוט להגיע ולבדוק את זה, כך שלא יהיה אפשר יותר להתחבא מאחורי ערפל או איזה מסך עשן ולצאת ללא פגע, כשהילדים שלנו נמצאים בחזית ומופקרים. אבל סיבה נוספת שאני כאן היא כדי לחזק ילד בוגר מהחברה החרדית שאני מלווה את המשפחה שלו זה שנה וחצי; הוא נפגע מינית על-ידי המורה שלו, ולפני שבוע וחצי, בתום תהליך משפט מאוד ארוך, הוא שלח לי הודעה שנשלחה בבניין המגורים שלו, ואני רוצה שתשמעו מה כתוב כאן: תושבי עזרת-תורה, שימו לב: בבניין זה גר – מופיע השם של הילד – "מויסר", שהלשין למשטרה על אברך שנכנסה בו רוח שטות, והתעסק קצת עם ילדים – באמת מסכן, התעסק קצת עם ילדים – ובעקבות ההלשנה נהרסו חייו של האברך, ומאז הוא שרוי בדיכאון עמוק – באמת, להזיל דמעות – במקום ללכת ולדבר עם הרבנים, הוא בחר ללכת להלשין למשטרת הכופרים. מבקשים בעצם להוקיע אותו. אני נמצאת כאן כי אני קוראת בלב בוכה לחברים שלי חברי הכנסת מהחברה החרדית: אני מכירה את החמלה שיש בכם, אני משתתפת אתכם בדיונים השונים. תעזרו לנו – – – יעל גרמן (יש עתיד): אין כאן אף אחד. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני מקווה שהם ישמעו אותי. תעזרו לנו להוקיע את הקיצוניים האלה בחברה שלכם. החברה החרדית עוברת תהליך יפה בנושא. תנו לנו לעשות את העבודה. אנחנו נתאים את אנשי המקצוע כדי שהם יוכלו להיכנס פנימה, אבל תוקיעו את כל אותם אנשים שבמקום לתמוך במשפחות האלה, לחבק אותן, הם מקיאים אותן מתוכם. אני רוצה שהילדים האלה יקבלו מסר ברור שהם גיבורים אמיתיים של החברה, ואני פונה אל אותו ילד – אני יודעת שהוא שומע אותי עכשיו: הוא הגיבור האמיתי של החברה שלהם, ואנחנו צריכים עוד ילדים שבמקום לפחוד פשוט יקומו ויזעקו את הזעקה, ואם צריך, אנחנו, החברים שיושבים כאן – ואני בטוחה שאתם מסכימים אתי – אנחנו נהיה כאן בשבילם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חיים ילין (יש עתיד): כשלחוצים, אז כל שנייה זה: תסתמו את הפה, אבל כשרוצים למשוך זמן – – – יעל גרמן (יש עתיד): באמת. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הנושא היה בעיני מספיק חשוב לתת לחברת הכנסת להמשיך בדבריה, נכון, חברת הכנסת גרמן? הנושא היה כל כך חשוב שיכולנו באמת לשמוע עד הסוף. חיים ילין (יש עתיד): לא אמרתי, אבל תסתכלי – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): הממשלה עושה – – – קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. אנחנו ממשיכים. חברת הכנסת נאוה בוקר – בבקשה, גברתי. יעקב מרגי, אברהם נגוסה, שולי מועלם, דוד אמסלם – זה הסדר של ארבעת הדוברים הבאים. שלוש דקות, גברתי, בשבילך. נאוה בוקר (הליכוד): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, דיברה כאן חברתי יפעת על להגן על הילדים חסרי הישע, אבל יש ילדים שלצערנו אף אחד לא חשב להגן עליהם. אני רוצה לספר לכם שהיום בפעם הראשונה קיימנו בכנסת הצגה, "החטופים", וההצגה הזאת עסקה בנושא האחריות הממסדית בנושא החטיפות שבוצעו כאן, במדינת ישראל, בימיה הראשונים של המדינה. כי לצד הזיכרונות של הקמת המדינה, אנחנו נזכור את התקופה הזאת כתקופה של עוול מאוד גדול, של פשע נורא, שנגרם למשפחות ממגוון של עדות – תימנים, מרוקאים, עיראקים, טורקים, רומנים, יוצאי הבלקן, ועוד ועוד. אלה היו הורים צעירים מאוד, שהביאו ילדים לעולם, ואלה נגזלו מהידיים שלהם ונמכרו בסתר למשפחות אחרות, ואולי אף בוצעו בהם מעשים חמורים מזה. כואב לנו ועצוב לחשוב שבמקרים כל כך רבים נעשו מעשים כאלה – לקרוע את הילדים מהאימא ולהמציא סיפור אכזרי שהילד נפטר, כשבפועל הם חיים ושלמים ונמסרו למשפחה אחרת. ואותם פושעים, לצערנו, דאגו להסתיר כל מידע שקשור למעשים שלהם, ולכסות ולבטח את עצמם בכל דרך אפשרית. ארבע ועדות חקירה לא הועילו; הוועדות האלה קבעו שרובם המכריע של הילדים נפטרו, ולכאורה לא קיים מספיק מידע שקובע בוודאות מה עלה בגורלם. ואני רוצה לומר לכם שלמדינה, לממסד, יש אחריות ישירה לפרשה הזאת. אני חושבת שרק אם נגביר את המודעות ונפעל לחשיפת האמת על חלקה של המדינה בפרשה נוכל להגיע לפתרון התעלומה. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה לשאת באחריות, כי לא מדובר בתיקי אימוץ אלא בתיקי חטיפה, וכך צריך להתייחס אליהם. מה אתם חושבים, בעצם, שאותם פקידים, אותם שוטרים, אותם שופטים ודיינים, אותן עובדות סוציאליות, רופאים, אחיות, פעלו ללא מדיניות מתואמת ומכוונת מלמעלה? הרי מי שחותם על תעודות פטירה זה אנשי משרד הפנים; מי שאחראי לקבורה זה משרד הדתות; מי שמוציא צווי אימוץ זה משרד הרווחה – בזמנו משרד הסעד. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): טלי, יש עוד ארבע הצעות חוק. זה בסדר – – – נאוה בוקר (הליכוד): אני חושבת שצריך לפתוח בחקירה משטרתית. רק כך נוכל לפתוח את כל תיקי האימוץ, קרי, החטיפה. רק כך אנחנו נגיע לאמת. ודבר אחרון – אנחנו בראש חודש, משנכנס אדר מרבין בשמחה. שיהיה לכם חודש שמח. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם נגוסה – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אברהם נגוסה (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היום קיימנו פגישה של שדולה למען השבתו של אברה מנגיסטו. 904 ימים אברה מנגיסטו נמצא בעזה בידי ארגון "חמאס". ההורים, כל המשפחות, לא זכו עדיין לאות חיים מהארגון. הוא נמצא בעזה. המקרה של אברה מנגיסטו הוא מקרה הומניטרי. הוא לא חייל, הוא לא הגיע לעזה להילחם, הוא בטעות עבר את הגבול ונכנס לעזה, ומאז אנחנו לא יודעים מה מצבו, והוא בחור לא בריא. אנחנו היום קיימנו את ישיבת השדולה פה, בכנסת, כ-15 חברי הכנסת, כולל יושב-ראש הכנסת, והגיעו ההורים, המשפחה והפעילים, ואנחנו דרשנו מממשלת ישראל – מדינת ישראל, יש לה חובה כלפי אזרחיה. אברה מנגיסטו הוא אזרח ישראל, ולכן לממשלת ישראל יש חובה לפעול להשבתו למשפחתו, ולהפסיק את כל הסיוע ההומניטרי לארגון ה"חמאס". לא צריך לאשר למשפחות לבוא ולבקר את האסירים ולא לתת להם טיפול רפואי במדינת ישראל. אם הם לא יודעים ולא מכירים ודוחים מה זה הומניטרי, כך גם צריך להתנהג. והמשפחה של אברה מנגיסטו – הם צריכים לקבל אות חיים. אנחנו גם פונים פה – אני מעביר את המסר של המשפחה, פה, במליאת הכנסת, שהאימא והאבא פנו אלינו בשדולה, היום, בדמעות, וביקשו שכנסת ישראל תפעל להשבת הבן שלהם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אברהם נגוסה (הליכוד): פונה לארגונים הומניטריים, שהם ישאלו ויביאו תנאים לשחרר את אברה מנגיסטו לפני שהם נותנים את הסיוע ההומניטרי. העניין של זכויות האדם ההומניטריות צריך להיות דו-צדדי, לא רק צד אחד. איפה הארגונים לזכויות אדם? הארגונים פועלים. למה מתעלמים מהנושא של אברה מנגיסטו? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. נא לסיים. אברהם נגוסה (הליכוד): הנושא שלו הוא הומניטרי ממדרגה ראשונה. תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל מה עם ראש הממשלה? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, אנחנו מדברים על לכבד את הכנסת. יושב-ראש הכנסת מדבר פעמים רבות על כך שאנחנו צריכים לכבד את הכנסת. מה שנעשה כאן לא מכבד את הכנסת. אם באמת רוצים להעלות חוק, כולנו נהיה כאן, אז באין זמן, או יש פער זמנים, תעשי הפסקה. אבל לא יכול להיות שיעלה חבר כנסת אחרי חבר כנסת, ימשוך את הזמן ולא – – – יואב קיש (הליכוד): למה לא? אסור לנו לדבר? למה, אתם לא עושים את זה? קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): – – – לדבר? רק אתם מדברים? היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, אני ארשה לעצמי להשיב לך. יואב קיש (הליכוד): רק האופוזיציה מדברת? קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע. תודה, תודה, חבר הכנסת יואב קיש. יואב קיש (הליכוד): מה קרה? מה זה הדבר הזה? תארי לך שהיו אומרים לכם: אל תעלו ותדברו. מה זה? מה זה הדבר הזה? היו"ר טלי פלוסקוב: בקריאה ראשונה, רשימת הדוברים, כרגיל, כמו שאתם נרשמים כשיש לכם מה לדבר. יואב קיש (הליכוד): רוצה דיקטטורה? קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כל חבר כנסת יכול להירשם. כן, כל חבר כנסת יכול להירשם. קריאות: – – – קריאה: לא ייאמן. יואב קיש (הליכוד): לא ייאמן. אני אזכיר לך את זה. חברת הכנסת גרמן, אני אזכיר לך את מה שאמרת עכשיו. היו"ר טלי פלוסקוב: ואף פעם אנחנו, הסגנים, לא מתערבים בנושא שאתם מדברים – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): קיש, בוקר טוב. יואב קיש (הליכוד): מה זה הדבר הזה? היו"ר טלי פלוסקוב: – – ותאמיני לי, הרבה פעמים אנחנו שומעים דברים שהם לחלוטין – – – קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): אני אזכיר לחברת הכנסת גרמן את מה שהיא אמרה. כולם יזכרו את זה. קריאה: מה קרה לך? סוגרים את הרשימה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני אנעל את הרשימה. זה כבר בסמכותי, ואני אנעל את הרשימה כשאני אמצא לנכון ואני אראה לנכון. קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): אז אני זוכר בדיוק מה שאתה אמרת. אין לי בעיה גם עם מה שאתה אמרת, יש לי זיכרון. יואב קיש (הליכוד): תודה. לי יש זיכרון למה שאתם אמרתם. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, גברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שלוש דקות לרשותך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה, גברתי. האמת היא שקצת עצוב לי, חברת הכנסת גרמן, כי אני דווקא חושבת שכמה שיותר ח"כים יעלו וידברו בחוק הזה, אפילו אם אל כל הדיבור שלהם – – – יעקב פרי (יש עתיד): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): שנייה, יענקל'ה, שנייה, אני אתך, אתה יודע שאני אתך. יעל גרמן (יש עתיד): אף אחד לא מדבר על החוק. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): רגע, אבל רגע. יעל גרמן (יש עתיד): יש גבול. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): שנייה. אני חושבת שגם אם חברי כנסת עולים ומדברים רק חלק מהזמן על החוק הזה – כי הוא כל כך נראה מתבקש, ויש לומר שזה אפילו מפתיע שהגענו אליו רק ב-2017. יעל גרמן (יש עתיד): – – – שידברו על החוק. שורה של חברי כנסת – אף אחד לא מזכיר את החוק. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אז אני מבקשת לחזור אל הנושא שעליו אנחנו מדברים. קריאה: אני אדבר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): יחד עם זאת, יחד עם זאת, מעולם, מעולם, מעולם, לא שמענו טענה כזאת בדיבור של חברי כנסת אחרים על חוקים אחרים. יעל גרמן (יש עתיד): זה כל כך שקוף. זה שקוף. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, יעל – – – יעל גרמן (יש עתיד): יש פה פיליבסטר – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חברת הכנסת יעל – – – יעל גרמן (יש עתיד): לפני שהביומטרי יעלה, זה בסדר גמור, שהביומטרי יעלה. אבל יש עוד ארבעה חוקים לפני כן, יש הצעת חוק שלי, יש עוד הצעות. למה? – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חברת הכנסת גרמן, מעולם, מעולם, לא עצרו פה חבר כנסת מלדבר על כל נושא שהוא בחר, גם כשהצעת החוק שהוא עלה לדבר עליה הייתה רחוקה כרחוק מזרח ממערב מהנושא. יעל גרמן (יש עתיד): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, זה בסדר גמור, אני רק מתפלאה קצת עליכם, כי בעיני הדבר הזה קצת פוגם דווקא בחוק הזה. אני חושבת שחשוב שכמה שיותר חברי כנסת יעלו לדבר, וחשוב שכמה שיותר חברי כנסת יעלו וידברו על החוק הזה, ואם הם לא יסיימו את הזמן שלהם וירצו לדבר על עוד נושא, אדרבה ואדרבה. הצעת החוק הזאת שמביא לפנינו חבר הכנסת יעקב פרי, יענקל'ה חברי האהוב, שאני מפה רוצה באמת להודות לו על זה שהוא איפס אותנו רגע אחד – איך יכול להיות שרק ב-2017 נפקחו עינינו לראות את הטירוף הזה, שרק ב-2017, אחרי שפעם אחרי פעם נרצחים יהודים וערבים, אזרחי מדינת ישראל, על-ידי מחבלים, שלצערי הרב חלקם אזרחי מדינת ישראל וחלקם משתמשים באזרחות הזאת וביכולת המעבר הבלתי-נעצרת שלהם ממקום למקום, והם בוחרים לנצל את האזרחות שלהם לבצע פיגועים? אני חושבת שהצעת החוק הזאת של חבר הכנסת יעקב פרי היא פשוט כל כך מתבקשת, שהדבר שהכי מפתיע אותי זה איך לא עשינו אותה עד היום. איך יכולה להיות מציאות שבה מישהו שהרג מישהו אחר ונפצע בתהליך הזה, בסוף נוצרת סיטואציה הזויה שההרוג ורוצחו מקבלים את אותן זכויות? ברור שהכול נובע מזה שרוצחו הוא בעל תעודת זהות ישראלית ויש לו את כל הזכויות שיש לאזרחי מדינת ישראל. אז אני מודה מאוד לחבר הכנסת פרי. אני חושבת שהמציאות שאנחנו נמצאים בה מחייבת אותנו באמת בחשיבה מחוץ לקופסה. הצעת החוק הזאת היא ברוכה, היא מחויבת המציאות. אסור שיהיה מצב שבו אנחנו מאפשרים לרוצחים לקבל כסף על מעשי רצח שהם עשו, אם הם נפצעו או אם הם מתו. אני רוצה לחבר את זה, ברשותכם – ובזה אני אסיים, גברתי – – היו"ר טלי פלוסקוב: משפט אחרון, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – לאורחים שלי שנמצאים כאן מארצות-הברית, יעקב וצילה מורגנשטרן, שאחות של יעקב, ננסי, נרצחה באסון התאומים ב-11 בספטמבר 2001, בשיא חייה, בשיא פריחתה. יעקב מעורב מאוד בתמיכה בחיילי צה"ל, בתמיכה בפצועי צה"ל ובסיוע למשפחות שכולות, ואני חשה שהצעת החוק הזאת שאנחנו מעלים עכשיו מכבדת את זכרם של כל מי שנרצחו בפיגועי טרור בעולם כולו. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב קיש – בבקשה, אדוני. רשימת הדוברים נעולה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. יואב קיש (הליכוד): שלוש דקות. תודה. אני אהיה קצר, למרות שאלה שלושה נושאים, אז על כל נושא אני אדבר בקצרה 30 שניות. ראשית, לגבי חוק המצלמות וכל מה שראינו בבתי-החולים הסיעודיים. מובן שאנחנו מובילים את הצעת החוק יחד עם חברים נוספים. נדאג שזה יעבור. אני רק רוצה לציין דבר אחד לידידי איציק שמולי, ואמרה את זה גם חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – אנחנו נכניס לחוק הזה את כל חסרי הישע: נכים, ילדים, עם בעיות נפשיות – כל חסרי הישע צריכים להיות מוגנים תחת מצלמה. ובעניין הזה אני רואה את כולם מנדנדים "כן" עם הראש. אני אומר את זה כי הרבה פנו אלי, וחשוב שהדבר הזה יצא. אלה 30 השניות הראשונות. נושא שני, ידידי יענקל'ה פרי, אני זוכר שאתה הגשת את החוק הזה. נדמה לי שנתתי לו פטור מחובת הנחה – אמת. חוק חשוב, חוק ראוי. אני מאוד שמח שאנחנו מקדמים ומעבירים אותו, ואני חושב שכמו שרואים, בבית הזה יש שיתופי פעולה בין אופוזיציה לקואליציה כשרוצים לעשות את הדברים הנכונים, ויש אוזן קשבת גם בקואליציה לדברים האלה. יישר כוח לך על הצעת החוק הראויה הזו. אני רוצה להגיד דבר אחד שדווקא אולי קצת מתנגש לי עם יו"ר המפלגה שלך. אתה נותן כזאת הצעה טובה, והוא כל פעם אומר דבר והיפוכו, ואני כבר לא יודע למה להאמין. אם הוא מדבר על "צוק איתן", אז המערכה נוהלה בכובד ראש, באחריות לאומית, במקצועיות. ככה נאמר על הניהול של ראש הממשלה. עכשיו מגיע – איך נקרא לזה? יושב-ראש יש עתיד בקמפיין שלו, והוא עכשיו בקמפיין. אז עכשיו: "טעויות" ו"להפיק לקחים", ואפילו המילה "להתפטר" עלתה, אפילו עם שלילה – "אל תתפטר". בסדר. יעקב פרי (יש עתיד): יואב, בלי להפריע לך, זה לא סותר. זה לא סותר. זה לא סותר. יואב קיש (הליכוד): שמענו את – אני אגיד לך דבר אחד. אותו דבר, דרך אגב, גם לגבי החנינה. כן, בוא ניתן חנינה מצד אחד, אבל מצד שני: בואו, פוליטיקאים, אל תתערבו. אז אני מבקש להפסיק לזגזג. ואני אגיד לך, התרבות היא פשוטה: צריך לקבל את זה כתחקיר, להסתכל, להפיק לקחים. העניין הזה מקובל. אני קראתי את הדוח. אני קראתי את הדוח. אין שם דברים שיש להם מהות שיכולה לגרום איזו חובה של פיטורים, חס וחלילה, או משהו כזה. יש כמה ליקויים שצריך לטפל בהם. שישה דיונים מתחילת השנה עד "צוק איתן" בנושא עזה מפורטים. עכשיו אפשר להתווכח – זה יותר, זה פחות; הנושא הזה היה בשיא המודעות; ראש הממשלה הוביל את המערכה, הוביל אותה באחריות, והגיע הזמן להגיד לכל שרי הקבינט – ובעניין הזה אני גם חושב שהגיע הזמן שהקבינט ידע להפסיק לעשות פוליטיקה בקבינט. רוצים? שילכו למכונת אמת ונראה מי הדליף מהקבינט. קבינט זה הפורום הכי מקצועי שצריך להיות. פורום סגור. לא לעשות פוליטיקה קטנה בקבינט. תודה. קארין אלהרר (יש עתיד): יואב, קראת את הדוח? יואב קיש (הליכוד): כן, קראתי. לקחתי אותו מהוועדה. תכף אני אראה לך. קראתי את הדוח. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואב קיש, תודה רבה. חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. לאחר מכן – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת נורית קורן. אה, יוסף ג'בארין גם. אוקיי. ענת ברקו (הליכוד): תודה, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לברך את חברי יעקב פרי על חוק כה חשוב. אתה יודע, יעקב, אנחנו חיים במדינה אבסורדית. אנחנו בעצם מממנים את התליינים שלנו. זה מה שקורה. זה מה שקורה גם במזרח-ירושלים, ואני מציעה לשר החינוך לחזור ולבדוק מה קורה במזרח-ירושלים. היה דיון בוועדת החינוך, ואנחנו כבר מדברים על זה שיש שם מורים שהם אסירים ביטחוניים, שהם מורים ומשלמים להם; אנחנו מדברים על ההסתה הבלתי-פוסקת שם; על עמותת "אלראזי" לשלהוב לבבות השנאה וההסתה באופן אינטנסיבי; על כך שעיריית ירושלים הסירה מהם את התקציב, אבל עדיין הם ממשיכים. העמותה – קיבלתי עדכון – מחדשת את פעילותה ה"חינוכית", והיה גם כנס בכפר עקב עם 250 תלמידים ותלמידות ממזרח-ירושלים, כפי שפורסם בחדשות 0404, שעסק בדלאל מוגרבי, הרוצחת הטרוריסטית מכביש-החוף, לא פחות ולא יותר. זה לא חינוך לשלום, זה חינוך להסתה ולטרור. וניקח את אורח הכבוד שהיה שם, הארכיבישוף עטאללה חנא, הארכי-מסית – מכירים אותו? אותו חנא, שדרכונו נשלל על-ידי המשטרה, ששנים כבר הוא מסית ומדיח, מבקר במדינות אויב, תורם לבתי מחבלים שנהרסו, משתתף בכנסים של התנועה האסלאמית לצד ראאד סלאח. ומה לעשות? לנוצרים הוא לא עוזר, אותו ארכיבישוף נוצרי. שוחטים נוצרים במזרח התיכון – שילך ויראה מה קורה בבית-לחם, כמה נוצרים נותרו מהעיר הנוצרית בית-לחם – זה לא מעניין אותו. הוא עסוק בתנועה האסלאמית וקורא להציל את אל-אקצא. מה לומר? אין מה לומר, זאת פשוט מנהיגות שמובילה לקטסטרופה. ואחד כזה, שתומך בעמותת "אלראזי" בכנס למנהיגות צעירה – מנהיגות למה? מנהיגות להסתה? מנהיגות לרצח? למה? איזה סוג של מנהיגות? כזו שמעודדת לדו-קיום ולשלום לא תהיה שם. לסולידריות? חס ושלום. לכן, באמת, מה שאני חושבת זה שצריך להתמיד וללכת באמת על חוקים שאלה שפוגעים בנו – אנחנו נשלול מהם את כל ההטבות. לא טוב להם? שיבחרו מקום אחר לגור בו. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת נורית קורן – לא. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחרון הדוברים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני תוהה מתי ייפסק גבול החקיקה הזאת, שכמעט בכל יום אנחנו נאלצים להתמודד אתה, חוק אחרי חוק אחרי חוק. מילת הקסם בכל החקיקה הזאת היא המילה "ביטחון". כשאומרים "ביטחון" – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כשאומרים "ביטחון", הכול מותר: אפשר לעצור אנשים עד 20 שנה על יידוי אבנים; אפשר לעצור בבית-סוהר ילדים מתחת לגיל 14; אפשר לשלול פנסיה; אפשר לשלול קצבאות. הכול מותר כאשר אומרים את המילה "ביטחון". הכול מותר. ואני תוהה לפעמים – אם זה מגיע מספסלי הימין הקיצוני, הימין הסהרורי, אני יכול להבין את זה. אבל עכשיו יש עתיד מתחילים להתחרות באותה ממשלת ימין? מריחים בחירות ביש עתיד? איציק שמולי (המחנה הציוני): על מי אתם מגינים? בחייך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אנחנו מגינים על השפיות. מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אנחנו מגינים על השפיות. אנחנו מגינים על השפיות. ענת ברקו (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – ימין ושמאל בכלל. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): במזרח-ירושלים – – – ענת ברקו (הליכוד): תגיד להם שלא יעשו טרור. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני אגיד לכם. במזרח-ירושלים – – – ענת ברקו (הליכוד): זה מה שאתה צריך להגיד להם. מירב בן ארי (כולנו): אלו מחבלים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): במזרח-ירושלים – – ענת ברקו (הליכוד): מה אתה מגן על מחבלים? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – חיים 300,000 פלסטינים – – ענת ברקו (הליכוד): אז מה אתה מגן על מחבלים? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שלא מכירים בשלטון הישראלי. ענת ברקו (הליכוד): למה אתה מגן על מחבלים? מירב בן ארי (כולנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): רואים בו שלטון זר. קריאות: – – – ענת ברקו (הליכוד): אז על מי אתה מגן? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אתם רוצים בכוח, לכפות עליהם בכוח – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – ענת ברקו (הליכוד): שלטון זר לא צריך ביטוח לאומי. לא צריך – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – לכפות עליהם את הציות לחוק הישראלי, שהם לא רוצים בו. נורית קורן (הליכוד): – – – שילך. ענת ברקו (הליכוד): הם שלטון זר? היו"ר טלי פלוסקוב: חברות הכנסת היקרות, אני ממש מבקשת לתת לחבר הכנסת לסיים את דבריו, ואנחנו נעבור להצבעה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): למה אתם לא מעכלים שבמזרח-ירושלים חיים יותר מרבע מיליון פלסטינים שפשוט לא מכירים בשלטון הישראלים? מה שלכם נראה ביטחון המדינה, להם יכול להיראות כתנועת שחרור לאומי – – נורית קורן (הליכוד): זו לא תנועה ברגע שהם לא מבינים – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – כשאנשים נאבקים – – מירב בן ארי (כולנו): על מי אתם מגינים? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – כשאנשים נאבקים להקמת מדינה פלסטינית. קריאה: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז תפסיקו עם גל החקיקה הזה. תפסיקו עם גל החקיקה הזה, שכל מה שהוא מבקש – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זו תנועת שחרור? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – להעניש את האוכלוסייה ולדכא את האוכלוסייה, להעניש אותה. מירב בן ארי (כולנו): זה להעניש טרוריסטים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ואתם מבקשים מהם לשבת בבית בחיבוק ידיים – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זו תנועת שחרור, אתה אומר, ואתה רוצה קצבאות מהכובש? נו, באמת. מירב בן ארי (כולנו): מה מבקשים ממך? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – תוך שליטה ישראלית עכשיו, שנמשכת כ-40 שנה. מירב בן ארי (כולנו): – – – נורית קורן (הליכוד): זה לא להעניש – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – מירב בן ארי (כולנו): זה בא מהמסים שלנו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אי-אפשר – – – מיקי לוי (יש עתיד): תשאל אותם – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – ואתה רוצה קצבאות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אי-אפשר להכניע – – – מיקי לוי (יש עתיד): תשאל אותם, אף אחד לא רוצה לעבור לרמאללה. תשאל אותם. אני מכיר אותם, לא אתה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אי-אפשר להכניע עם שמבקש להשתחרר על-ידי חקיקה כזאת. איציק שמולי (המחנה הציוני): איזו בושה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): והגיע הזמן – – – מיקי לוי (יש עתיד): אף אחד לא רוצה – – – נו, באמת. איציק שמולי (המחנה הציוני): על מי אתה מגן? תגיד. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): והגיע הזמן להתעשת – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): על מי ומה אתה מגן? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני מגן על השפיות – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זו שפיות? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – מההידרדרות הזאת של החקיקה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): למה, ערבים לא נפגעים בפיגועים? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שכל יום יש חוק חדש – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת מחברי הכנסת להירגע – – איציק שמולי (המחנה הציוני): ערבים לא נפגעים בפיגועים? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – כאילו שאלה סטנדרטים – – היו"ר טלי פלוסקוב: – – ומחבר הכנסת יוסף ג'בארין – לסיים את דבריו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – כאילו שאלו הסטנדרטים בעולם. איציק שמולי (המחנה הציוני): תפסיק, בחייך. היו"ר טלי פלוסקוב: משפט סיכום, בבקשה, אדוני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני אומר לכם, אם הכוונה היא להמשיך ולהעניש את תושבי מזרח-ירושלים, יש שם 300,000 פלסטינים שלא מכירים בשלטון הישראלי. קריאה: אז יאללה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא מכירים בכיבוש הישראלי. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא מכירים ורוצים קצבאות? לא מכירים ורוצים קצבאות? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): וברגע שתקום המדינה הפלסטינית – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא מכירים ורוצים קצבאות? ענת ברקו (הליכוד): אני מוכנה שהם – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אתם בספסלי האופוזיציה, אם אתם תומכים במדינה פלסטינית, אתם צריכים לתמוך בהם – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. איציק שמולי (המחנה הציוני): הקצבאות – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ולהתנגד לסוג הזה של החקיקה – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אני מבקשת לסיים. איציק שמולי (המחנה הציוני): הקצבאות מגיעות עם דרישה לממלכתיות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שמבקשת רק לדכא את הפלסטינים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): הקצבאות מגיעות עם גינוני ממלכתיות. מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. רבותי – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – בחוק. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יעקב פרי, אני רואה את ההתרגשות. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21) (שלילת זכאות לקצבאות ולפיצויי פיטורים עקב ביצוע עבירת ביטחון), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21) (שלילת זכאות לקצבאות ולפיצויי פיטורים עקב ביצוע עבירת ביטחון), התשע"ז–2017 לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 37 חברי כנסת בעד, 12 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21) (שלילת זכאות לקצבאות ולפיצויי פיטורים עקב ביצוע עבירת ביטחון), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מבקשת להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי כתומכת. עוד מישהו? עליזה לביא בעד. אוסאמה סעדי מתנגד. תודה, רבותי. הודעה למזכירת הכנסת. עיסאווי פריג' מתנגד. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברים, אני מבקשת שקט באולם. חברי הכנסת, אם יש ויכוחים – סליחה, גברתי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אני מבקשת לצאת החוצה ולהמשיך בוויכוחים בחוץ. זה מפריע לנו להמשיך בדיון המליאה. תודה. בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה, בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע, התש"ע–2009. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק אותות לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איל בן ראובן וקבוצת חברי הכנסת. נוסח מתוקן להצעת חוק לטיפול בהטרדות מיניות בצבא הגנה לישראל, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017 [מס' מ/1100; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 19042; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה, בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, החוק המוצג עכשיו הוא למעשה לא חוק שקשור לקואליציה או אופוזיציה. זה לא חוק שקשור לימין או שמאל. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): דקה. דקה. אני אגיד את זה. רק מה? יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה צודק, כולם מתנגדים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כולם מתנגדים. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): רק מה? בהצבעה, בסופו של דבר, יבוא לידי ביטוי קואליציה ואופוזיציה, אף שלגופו של עניין – וגם בדיונים – ראינו מגוון דעות. יוסי יונה (המחנה הציוני): כולם מתנגדים. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): מגוון דעות. הוועדה המשותפת קיימה הרבה מאוד דיונים, גם לשלב הראשון, גם לשלב השני והשלישי. נשמעו דעותיהם של מומחים, גם מתוך הבית – הכוונה ממשרדי הממשלה – וגם מבחוץ. אני יכול לומר רק שבסופו של דבר, הרבה מאוד מהדברים שנאמרו נכנסו לחוק ושינו את פניו של החוק. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא, אל תגיד את זה. די, אל תגיד את זה. תגיד מה שאתה רוצה, רק אל תגיד סתם. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): למה? אני אומר, הרבה מאוד שינויים מהרגע שהחוק הזה התחיל. אני אומר שמהרגע שהחוק התחיל עד החוק הזה – שינויים דרמטיים, זאת אומרת, נקלטו הרבה מאוד דברים. וזה נכון שזה לא פשוט, גם לי, גם לחברי, כי הדילמות הן גדולות. אבל בסופו של דבר, כשנשים את המשקולות, כל אחד היה צריך – ויצטרך – להחליט לאיזה צד המשקל נוטה. ואני אומר שוב, בעיקרון בתעודה עצמה אין בעיה. מקובל על כולם שבתעודת הזהות עצמה יהיה צ'יפ, יהיו גם תמונה וגם טביעות אצבע, וזה קיים, על זה אין מחלוקת. הבעיה הגדולה היא לגבי המאגר, אם צריך מאגר או לא צריך מאגר, ואם כן מאגר – מה יהיה בתוך המאגר. מצד אחד, יש חששות כבדים. זה מלווה אותנו. אולי אפשר לפרוץ למאגר, ואם יפרצו למאגר יכול להיגרם נזק גדול, כי זה מאגר של כל המדינה, תלוי מה יש שם. גם בצד של החששות, "האח הגדול", מה שנקרא, יש לו מאגר שאולי הוא יוכל לעשות בו שימושים, וזה עוד יותר מפקח, מגביל את האדם הפשוט מהשורה, שיש לו את כל הנתונים. זה הצד האחד – איזה רעשים, אני מדבר לעצמי. מצד שני, מאחר שעכשיו הולכים למבצע של תעודות ביומטריות, תעודות זהות, חשוב מאוד למנוע כמה שאפשר כפילות זהות, שלא יהיו אנשים שיקבלו תעודה לא על שמם וישתמשו בזה לדברים אחרים, ועד היום לצערי תעודות הזהות של מדינתנו פרוצות מאוד ונמצאות בידיים שלא צריכות להיות. לפחות בתקופה הזאת צריך להיות – זה הצד של המאגר – מאגר שבו כשאדם יבוא ויגיד את שמו, אפשר יהיה לאמת שזה האיש ולא שהוא מתחזה. וזו אחריות גדולה, כי כולנו רוצים שאחת ולתמיד יהיו תעודות זהות אמיתיות ויהיה קשה קשה קשה ליצור זהות כפולה. אלה הצדדים שנמצאים על המשקולת, וכל אחד צריך לקבל את ההכרעה שלו. הדיון ארוך. אני חושב שב-2010 הועבר החוק על-ידי חבר הכנסת מאיר שטרית, שהיה יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, ומאז הוא התגלגל, הוחלט על פיילוטים, ושרי פנים לדורותיהם כל פעם דחו ודחו. אני רוצה בנושא הזה לשבח את שר הפנים אריה דרעי, שבאמת נכנס – ביקש פעם אחת לדחות כדי לתת לו זמן, אבל נכנס לעומק העניין, למד את הנושא, מבין אותו לעומק וקיבל החלטה מאוד – נקרא לזה – נועזת ביחס למה שהיה קודם. אני רוצה לשבח אותו, גם אישית. נפגשנו אתו וראינו שהוא מבין ויודע. אני רוצה בזמן הקצר שנותר רק להגיד את עיקרי הדברים. הם נמצאים בפניכם, והרבה שמעו וקראו, אז אני רוצה רק להגיד את עיקרי הדברים: קודם כול, השר החליט שיש מאגר חובה – נקודה אחת; נקודה שנייה, במאגר החובה הזה צריכות להיות תמונות של כל אחד. וזה קבוע, זאת אומרת חוק. הוראת שעה תאמר שאפשרי גם, למי שרוצה, לתת טביעות אצבע. מי שרוצה. מאחר שתמונות – אדם משתנה בכל תקופה מסוימת, ולא הרי פניו עכשיו כפניו בעוד כמה שנים – בדקו המומחים ומצאו שחמש שנים בידע של היום זה הטופ שבו אפשר להסתמך באופן מעשי, אמיתי, מדויק, על תמונת הפנים כדי לזהות שלא תהיה כפילות. ולכן, מי שמחליט שהוא לא רוצה טביעת אצבע ויסתפק רק בתמונה, יצטרך בכל חמש שנים לחדש את תעודת הזהות שלו. מצד שני, טביעות אצבע מחזיקות מעמד יותר זמן. נכון לא לתמיד, גם הן משתנות קצת, אבל לפחות עשר שנים, ולכן מי שכן נותן את טביעות האצבע שלו יוכל לחדש את תעודת הזהות שלו בכל עשר שנים. אני לא מאושר מזה, כי זה דוחף את האנשים יותר ויותר לתת טביעות אצבע, ולא כולנו רוצים בנושא, לכן סיכמנו עם השר – וזה נכנס לחוק – שניקח גוף שלא היה פעיל עד היום בנושא, אבל גוף שהוא אובייקטיבי, מקובל על כולם, מי שאחראי למערך הסייבר, שהוא יבדוק, וביום שהוא ימצא – הוא יצטרך לתת בכל שנה וחצי דוח, פעמיים לשר, ואחר כך זה יעבור לוועדה, אבל ברגע שהוא ימצא – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): מה הסמכות של ועדת החוקה? למה לא עשינו לוועדת חוקה סמכות לדון – לא רק לדון בחוק הזה אלא גם לקבל החלטות? ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): כן, יש סמכות. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא. לא נכון. שום דבר. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): יש לוועדה, ודאי שיש. תכף תשמעי, אם אני רק אספיק. רויטל סויד (המחנה הציוני): סליחה. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): לכן – שהוא יבדוק, וביום שהוא ימצא טכנולוגיה שמאפשרת לשמר תמונת פנים לזמן – נניח שמונה שנים, תשע שנים או עשר שנים – הוא עצמו, השר, כך אנחנו מקווים, יקבל החלטה לבטל את תעודת – למחוק את טביעות האצבע לגמרי מהמאגר ולהסתפק אך ורק בתמונות. לקחנו את האיש שאנחנו סומכים עליו, ומרגע שהחוק יתקבל הוא יתחיל לעבוד על זה, ואני מקווה ומניח שבסוף תימצא טכנולוגיה כזאת שאפשר יהיה. בכל מקרה, קבענו שבסוף חמש השנים המאגר של טביעות האצבע מתבטל, אלא אם כן השר יפנה – הממשלה תחליט והשר יפנה לוועדה המשותפת, והוועדה המשותפת – את שומעת, רויטל? – תחליט שהיא רוצה להאריך את זה. אם לא, זה ייעצר שם, ואם היא תחליט שכן, זה יוכל להיות. רויטל סויד (המחנה הציוני): כן, אבל ניסן, מ-2005 דנים בזה. תראה לאן הגענו, תראה כמה שרי פנים. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): רק שנייה. אני אומר שוב, בחוק הכנסנו הרבה, וזה עוד יגיע לתקנות, שהציבור הרחב שמגיע למשרד הפנים ידע את האופציות שעומדות לרשותו. הוא ידע שאת זה הוא חייב ואתה הוא רשאי, בשפות שונות, כדי שהוא יוכל להבין את הנושא הזה. גם בדקנו את הנושא של ביטחון המאגר. דיברתי, ואני אומר שוב, אני חושב שזה יצא. ברשותכם, אני יכול להגיד שכשישבנו עם שר הפנים הוא סיפר לנו שכשהוא בא לראש הממשלה ואמר לו שהוא רוצה להגיש את זה, ראש הממשלה אמר לו: לא, תן לי שלושה שבועות, אני רוצה אישית לבדוק את עמידותו של המאגר. הוא פנה אל כל הגופים הכי-הכי שיש לנו במדינה ואמר: תנסו לפרוץ את המאגר, לראות אם אפשר, והתשובה הייתה שלא הצליחו. זאת אומרת, זה יהיה המאגר הכי מאובטח, ברמה הכי גבוהה שיש לנו של הגופים, הרבה הרבה יותר מאובטח ממאגרים אחרים גדולים שיש – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): – – כולל אפילו אמצעים של דנ"א וכו', שהם נמצאים בדרגות הרבה יותר נמוכות של ביטחון מהמאגר הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): אוקיי. אם כך – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני רוצה רק להזכיר לך, אדוני, שבסיכום – – ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): אני רוצה רק עוד משפט אחד. היו"ר טלי פלוסקוב: – – בטח אתה עוד תשיב. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): רק עוד משפט אחד, בנושא של השימושים. המטרה המרכזית היא אך ורק למנוע זהות כפולה. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): רק שנייה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – למשטרה? ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): האם אפשר יהיה לעשות שימושים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא, חברי הכנסת, עכשיו אין שאלות. כל אחד מכם יעלה לכאן, יעלה את הנושאים. יוסי יונה (המחנה הציוני): קריאות ביניים זה שאלות רטוריות. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): השימושים הנוספים, אם יהיו או לא – אמרנו שזה יעבור לתקנות. החוק הזה לא יוכל לפעול כל עוד לא אושרו התקנות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): קבענו גם תאריכים, ובתקנות עצמן יבואו לידי ביטוי תחושתנו ורצוננו שהשימושים של המאגר הזה יהיו המינימליים ביותר. אוקיי, פתחתי את הדיון, נשמע, ואני מקווה שבסופו של דבר הבית הזה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: ותחזור לכאן, אני מאמינה, עם הרבה תשובות. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): אוקיי, תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים לדיון סיעתי. מטעם הרשימה המשותפת הדובר הוא דב חנין. סליחה, אנחנו מדברים כרגע על הנמקת הסתייגויות. מטעם הרשימה המשותפת – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לא מטעם הרשימה המשותפת. היו"ר טלי פלוסקוב: ככה בכל אופן רשום אצלי – מטעם הרשימה המשותפת. דב חנין (הרשימה המשותפת): הדיון הוא דיון אישי. אנחנו מדברים על דיון בהסתייגויות. אין "מטעם". הנמקת הסתייגויות. היו"ר טלי פלוסקוב: הזמן שאתה קיבלת הוא מטעם הרשימה המשותפת. דב חנין (הרשימה המשותפת): אין בעיה. תקנונית גברתי טועה, אבל זה לא משנה. היו"ר טלי פלוסקוב: 12 דקות לרשותך, אדוני. 12 דקות לרשותך. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הכנסת עומדת לאשר עכשיו חוק גרוע ומסוכן. אני התנגדתי לחוק המאגר הביומטרי מהיום הראשון שהחוק הזה הגיע לכנסת, והתנגדתי לחוק הזה גם ברמה העקרונית וגם ברמה המעשית; ברמה העקרונית התנגדתי כי אני לא רוצה, ואני חושב שכולנו לא רוצים, לחיות בחברת האח הגדול, וחוק שבו נתוני הגוף של כל אחד ואחת מאתנו, האזרחים, נמצאים בידי השלטון, הוא חוק שמקדם אותנו צעד גדול, צעד משמעותי, לחברת האח הגדול. התנגדתי לחוק הזה גם ברמה המעשית – התנגדתי ברמה המעשית קודם כול כי החוק הזה הוא מיותר. הוא מיותר, כי אין שום צורך במאגר ביומטרי אם אנחנו רוצים תעודות חכמות. תעודות חכמות אפשר בהחלט לקיים ולייצר גם בלי מאגר ביומטרי. אבל הבעיה העיקרית איננה בזה שהחוק מיותר; הבעיה העיקרית היא בזה שהחוק מסוכן, והחוק מסוכן כי למרות כל ההבטחות החגיגיות, ולמרות כל ההצהרות הרמות, המאגר הזה בהחלט עלול להיפרץ. אני שמעתי את דבריך, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, ואני רוצה לומר לך שגם במשרד החוץ האמריקני היו משוכנעים שהתכתובות שלהם לא ייפרצו, וגם בפנטגון האמריקני לא ידעו שוויקיליקס יגיעו לכל החומרים שלהם. כל החומרים האלה נמצאים היום ברשת, וגם נתוני הגוף שלנו, עמיתי חברי הכנסת, יכולים להיות מחר בידי גורמים שאיננו מעוניינים בהם, אם יהיה מאגר אחד גדול שיכיל את הנתונים האלה. אנחנו לא רוצים, אנחנו לא צריכים, לא שתווי הפנים שלנו ולא שטביעות האצבעות שלנו יגיעו לגורמים שלא צריכים להחזיק בהם. המאבק הזה מתנהל בכנסת שנים. אני עוד זוכר את היום, 29 באוקטובר 2008 – זה היה היום שבו החוק הזה הגיע בפעם הראשונה למליאת הכנסת. אני הייתי חבר הכנסת היחיד שהצביע נגדו בקריאה ראשונה. עברנו מאז, עמיתי חברי הכנסת, דרך ארוכה מאוד. אין היום בבית הזה כמעט חבר כנסת אחד שבאמת מאמין שמאגר ביומטרי הוא רעיון טוב. אמרת, ובצדק, אדוני, יושב-ראש ועדת החוקה: בהצבעה יופעל כאן כוחה של הקואליציה, כי אלמלא המשמעת הקואליציונית, היום החוק הזה בוודאות לא היה עובר כאן. רוב מכריע של חברי הכנסת – יותר מ-90 חברי כנסת – מתנגדים לחוק הזה היום, מבינים שהוא גם מיותר וגם מסוכן. התוצאה הזאת הושגה בזכות התנגדות ציבורית מרשימה, מאבק ציבורי גדול שהתנהל פה לאורך השנים. התוצאה הזאת הושגה גם בזכות התנגדות מקצועית רצינית; כל אנשי המקצוע, מכל התחומים – החל במומחי המחשבים וכלה במשפטנים – התייצבו נגד חוק המאגר הביומטרי, ואפילו הגיעו לכאן, לכנסת, כדי להסביר לחברי הכנסת כמה הרעיון הזה בעייתי, כמה הרעיון הזה מסוכן, כמה הרעיון הזה מיותר. אבל למרות כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, בצער גדול אני רוצה לומר לכם שהקואליציה תעביר היום בכוח, למרות רוב חברי הכנסת, את הצעת החוק המזיקה והבעייתית הזאת, ואני קורא לציבור הרחב מכאן להמשיך במאבק נגד המאגר הביומטרי ולפעול נגד המאגר הביומטרי בכל דרך אפשרית, עד שאנחנו נגיע לרגע שבו המאגר הזה יבוטל, ומתוך החוק הזה צומחות האפשרויות לביטול כזה. אני רוצה לומר כמה דברים על הסיבוב האחרון של הדיונים שהתנהלו בוועדה, ורוצה בהזדמנות זאת להביע הערכה לחבר הכנסת אורי מקלב, שהיו לי אתו ויכוחים רבים אבל הוא עשה מאמץ גדול כדי לנהל בוועדה דיון. רק הצרה הגדולה היא שלא היה שום קשר בין הדיון ובין העמדות שהביעו שם, גם המומחים החיצוניים וגם חברי הכנסת, מתוך הכנסת, לבין התוצאה שאנחנו מקבלים כאן. אנחנו מקבלים כאן תכתיב ממשלתי שאין לו שום קשר לדיון שהתנהל בוועדה המשותפת. אני רוצה גם להביע הערכה ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין נירה לאמעי, שוב – היא עשתה פה עבודה אובייקטיבית ורצינית. לא בכל עניין אנחנו הסכמנו אתה, אלה שהתנגדו לחוק, אבל הערכנו מאוד את העמדה המקצועית הרצינית והמעמיקה שלה. בואו נדבר על כמה מהבעיות שיש בהצעה הנוכחית. קודם כול, מאז 2008 ועד היום עברנו דרך ארוכה. היה פיילוט. הפיילוט הוכיח שאין צורך. אנחנו גם למדנו שכל הסיפור הזה של ההרכשות הכפולות, שזו הייתה במקור הסיבה המרכזית להקמת המאגר – עד עצם היום הזה לא קיבלנו נתונים מדויקים לגבי ההרכשות הכפולות האלה; לא קיבלנו שום תשובה קונקרטית. הנתונים לגבי זיוף תעודות חלקיים לגמרי. התמונה הכוללת שמצטיירת מישיבת הוועדה היא דווקא ירידה דרסטית בשנים האחרונות בהיקף של זיוף מסמכים. אגב, לזיוף מסמכים, תעודה חכמה נותנת מענה מצוין גם ללא קיום מאגר לצדה. אנחנו דיברנו על חלופות למאגר הביומטרי, חלופות שמאפשרות תעודות חכמות בלי הקמת מאגר מרכזי. היה דוח מומחים שהעלה כמה רעיונות בהקשר הזה, אבל גם מדוח המומחים הזה הממשלה התעלמה. אחד הנושאים המסוכנים ביותר שנמצא על שולחננו הוא השימוש במאגר הביומטרי לצרכים אחרים ונוספים, מעבר לאותם יעדים שהסבירו לנו שבשבילם מקימים את המאגר הביומטרי. המשטרה, למשל, מצהירה לאחרונה שהיא תפעל להגברת גישתה למאגר, ושהיא מתכוונת, באמצעות הנתונים שתשיג, להקים, גם אצלה, מאגר ביומטרי משלה. כאן אני רוצה לומר, בצער גדול, שבמסגרת התיקונים שנעשו עכשיו להצעת החוק, הרוב בוועדה לא הסכים לדרישתנו לבטל בהזדמנות זו של התיקונים בחוק את האפשרות של כל מיני גורמים נוספים, כולל המשטרה, לקבל גישה לחומרים מהמאגר הביומטרי ללא צו שופט. המערכת הזאת, שמאפשרת לגורמים חיצוניים גישה לשאילתות מהמאגר הביומטרי – זה בעצם החלון המרכזי שיאפשר דליפות מידע חמורות ביותר, ולאורך זמן, על-ידי גורמים שינצלו את האפשרות הזאת לרעה. לא צריך יותר מאיזה פקיד או איזה שוטר מושחת שיש לו יכולת להגיע לנתונים האלה כדי שהוא יגיע לנתונים האלה וכדי שהנתונים האלה יודלפו. דליפות אינן קורות; דליפות נגרמות, למשל על-ידי התכנון הבעייתי הזה של המערכת. מעבר לזה, אנחנו מאפשרים – הכנסת מאפשרת – במהלך הזה להרכיש טביעות אצבע למאגר בהסכמה בכתב של האזרח. זה דבר מאוד בעייתי. אנחנו רואים שמשרד הפנים מצא ומוצא מגוון דרכים עקומות ופסולות לשכנע אזרחים להצטרף למאגר למרות רצונם. בואו נאמר כמה מילים על המודל האחרון, הטריק האחרון: מי שלא מוסר טביעות אצבע יצטרך לחדש תעודה כל חמש שנים. איזה טרטור. בא האזרח הישר ואומר: למה לי לבוא לפה כל חמש שנים? אני כבר אתן את טביעת האצבע שלי ואשתחרר מעולה של הביורוקרטיה הממשלתית. מי שרוצה לשמור על הפרטיות שלו צריך לקבל עונש – זו הגישה של הממשלה – ולקבל עונש באמצעות טרטור שפוגע באזרחים, מסרבל את המערכת, עולה כסף, מיותר ומזיק. הלאה. כשאנחנו מדברים על הנושא של טביעות האצבע, אנחנו צריכים לזכור שהוועדה המייעצת-מפקחת מצאה שאין כל צורך בטביעות האצבע במאגר כדי לקיים את מטרותיו המוצהרות של המאגר, ולכן דרשנו לבטל את טביעות האצבע. מדוע הדבר הזה לא קרה? מדוע צריך ללכת גם בנושא הזה באיזה מין מסלול עקום שכאילו אומר: אנחנו לא נחייב אנשים לתת טביעות אצבע, אבל מי שלא ייתן טביעות אצבע, אנחנו נעניש אותו בדרכים עקיפות ובעייתיות? אני רוצה לומר שחבל שהכנסת לא למדה בהקשר הזה מניסיונן של מדינות אחרות. יש מדינות שבהן יש מאגר ביומטרי אוניברסלי, אבל אלה אינן המדינות שאנחנו רוצים להידמות להן. מדינות דמוקרטיות לא מקיימות מאגר ביומטרי לכלל האזרחים שלהן; במדינות דמוקרטיות ניסיונות להקים מאגרים כאלה כמו שמוצע להקים אצלנו נכשלו בגלל התנגדות הציבור ובגלל התנגדות של גורמים מתוך השלטון עצמו. עמיתי חברי הכנסת, במאגר אין הגנה מספקת על ילדים. אנחנו לוקחים נתוני גוף גם מילדים, ולוקחים את זה אף שילדים אינם מסוגלים לתת הסכמה לפעולה כזאת כפי שאנחנו היינו צריכים לדרוש. זאת ועוד, המאגר הזה ינוהל ויתופעל לא רק על-ידי עובדי מדינה. נאמר לנו בצורה מפורשת שגם עובדי קבלן יוכלו לעבוד עם המאגר הביומטרי ולנהל את המאגר הביומטרי. תראו עד לאן אנחנו מתגלגלים, עד לאן אנחנו מתדרדרים. לסיכום, עמיתי חברי הכנסת, החיוני ביותר הוא ליצור חומת ברזל מסביב למאגר כל עוד הוא קיים, כדי למנוע אפשרות של גורמים נוספים מעבר לרשות האוכלוסין להשתמש בנתוני המאגר למטרות שונות ומשונות. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק מיותר. החוק הזה הוא חוק בעייתי. החוק הזה הוא חוק שאני מקווה שאנחנו ביחד, במאמץ משותף כאן בכנסת, נמצא את הדרך לבטל אותו כבר בחודשים הקרובים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, גברתי. אחריה – חברי הכנסת רויטל סויד, זוהיר בהלול וחיים ילין. לרשותך, גברתי, עד עשר דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברות וחברי הכנסת, תראו, חוק המאגר הביומטרי, שאנחנו עומדים להצביע עליו היום, הוא חוק שיציב את ישראל במקום הראשון במדינות העולם – לא באיכות חיים, לא בהישגים חינוכיים, גם לא בהישגים בטיפול בקשישים שלנו, אלא במקום הראשון המפואר בין מדינות העולם כמדינה שאוספת הכי הרבה מידע על האזרחים שלה. הציבור בישראל עדיין לא מבין על מה החוק הזה מדבר ואיך הוא ישפיע על החיים שלו, אבל בקרוב מאוד הוא יתעורר, והוא יבין, והוא יסתכל עליכם, חברי חברות וחברי הכנסת מהקואליציה, עם אצבע מאשימה. כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל יצטרך בקרוב להחליף את התעודה – את תעודת הזהות שלו ואת הדרכון שלו – בתעודה חכמה, בתעודה שמכילה טביעות אצבע וכמובן תמונה, והוא יצטרך להחליט אם הוא נותן או לא נותן אישור לשמירת טביעות האצבע במאגר. בהתחלה רצו גם לחייב מתן טביעות אצבע, ונכון שזה ירד, בעקבות הלחץ הציבורי וגם הלחץ שלנו כאן בכנסת, אבל בסופו של דבר – אבל גדול מאוד – מי שלא ירצה לתת טביעות האצבע שלו יצטרך לחזור ללשכת האוכלוסין ולחדש את התעודה שלו כל חמש שנים, ומי שכן יסכים – כל עשר. ממש תמריץ שלילי. רק תיתנו הסכמה, רק תרשו לנו לשמור את טביעת האצבע שלכם, ולא תצטרכו להגיע לפה. עכשיו נשאלת השאלה מדוע בכלל צריך את המאגר ואם באמת נדרש מאגר של טביעות אצבע כדי לזהות אזרחים. אולי מספיק רק תעודות חכמות? אולי מספיק רק תמונות פנים? בדיוק על השאלות האלה אנחנו ניסינו לענות – ולברר – בעשרות השעות של הוועדה המשותפת שהתכנסה בחודש, חודש וחצי האחרונים. ובאמת, למה בכלל מאגר טביעות האצבע לא ירד מסדר-היום? זה נפלא מבינתנו. אומנם היו גם דעות – שהוצגו בצורה חלקית בוועדה – רוב הדברים שהוצגו על-ידי נציגי הממשלה ורשות האוכלוסין וההגירה ורשות המאגר הביומטרי אמרו: רבותי, זאת המסקנה שלנו, אי-אפשר להשתמש רק בתמונות פנים ולזהות בן-אדם; בתוך חמש שנים הפנים משתנים, ואנחנו לא נוכל לזהות אדם בוודאות; עם טביעות אצבע נוכל. רק תמונות פנים – לא. לכן – חמש שנים, ועם טביעות אצבע יותר מכך. אבל ראו זה פלא, אתמול בלילה, בשעה 23:45, קיבלתי במייל – לאחר שחזרתי לדרוש, ולא עזבתי את העניין – קיבלתי במייל מהממונה על היישומים הביומטריים במשרד ראש הממשלה מסמך שלהם שמתייחס בדיוק לחוות הדעת הזאת. הם הציגו חוות דעת שהם אמרו אותה: אנחנו חושבים שאפשר רק תמונות פנים, אבל את המסמכים האלה, שהם שלחו לי ב-23:45 – מעניין שאנשים עובדים קשה בממשלה, לזכותם ייאמר – בעצם הם אומרים שם בצורה מאוד מאוד ברורה, אני מקריאה: במסמך שהוגש לוועדה מתוארות מסקנות הרשות, הרשות למאגר הביומטרי, שעל-פיהן אין אפשרות להתבסס על מאגר של תמונות פנים בלבד, בפרט בטענה שלא יעמוד בדרישות החוק ויצריך עבודה ידנית מרובה, שאינה ישימה. בחלקים שונים במסמך יש אי-דיוקים רבים. במסמך הרשות לא מתואר ניסיון לבדוק הקמת תהליך חדש למערכת, אלא יש התייחסות רק לכמה טענות נקודתיות. לאחר שלמדנו את המסמך, לא מצאנו שיש בו לשנות את ההמלצה של הוועדה המייעצת להסתמכות על מאגר פנים בלבד. עכשיו, תראו, זה מסמך קריטי שלא הוצג בפני הציבור. התאריך שלו הוא 4 בפברואר 2016, לא 2017. חלפה יותר משנה מאז שהמסמך הזה קיים, והוא לא הוצג לציבור והוא לא הוצג בפני חברי הכנסת ובפני הוועדה. מסמך נוסף, שמתאר עוד יותר לפרטים איך יקימו מערך ביומטרי של זיהוי פנים בלבד, גם הוא הגיע אלי ב-23:45, בלילה אתמול. הוא בלתי מסווג, ולכן מפתיע שבו יש כמה דפים מושחרים לחלוטין, כאילו יש כאן דברים סודיים שאסור לחשוף אותם לציבור ולחברי הכנסת. ואני שואלת אתכם: מה עוד אתם מסתירים מאתנו? מה עוד אתם מסתירים מהדיון הכל-כך לא רציני, עכשיו, בדיעבד, שהיה בוועדה במשך כל השבועות האחרונים? ומה המניע האמיתי לכך שלא קיבלו את חוות הדעת – לא שלי, לא של מומחים מהטכניון – של הממונה על היישומים הביומטריים במשרד ראש הממשלה, שאמר: אפשר תמונת פנים, אפשר תמונת פנים לעשר שנים? זה מה שכתוב כאן. זה מה שהסתרתם מאתנו. ועכשיו נשאלת השאלה: כשמאשרים עכשיו מאגר, ובתוך חמש שנים נבטל אותו, אם יביאו לנו חוות דעת וכו', למה שאנחנו כאן, חברי הכנסת, נאמין בכלל שיביאו לנו חוות דעת כשבינתיים רק מסתירים מאתנו חוות דעת? למה שנאמין לשר שהוא יביא המלצה כזאת או אחרת מראש מערך הסייבר? למה שנאמין בכלל למה שכתוב כאן – שיהיה כתוב שם – כשכרגע מה שכתוב כאן מסביר כבר הכול? לא צריך יותר מזה, לא צריך טביעות אצבע במאגר. למה ליצור יעד מודיעיני חדש לאויבינו? למה ליצור מקום שכדי לפרוץ אליו – כולם יתאמצו לעשות את זה, כי יש ערך רב בפריצת המאגר הזה. למה לעשות את זה? אני באמת לא יכולה להבין, ולא יכולה להבין את המדיניות הזאת של הסתרה. תראו, אין חולק שאנחנו רוצים תעודות חכמות, שלא יוכלו לזייף תעודות זהות. היום המצב – האבסורד הוא שדווקא בגלל המאגר, והוויכוח הציבורי שיש עליו, והוויכוח בכנסת שיש לנו עליו, לא יוצאת לפועל הרפורמה של תעודות חכמות, כי אנחנו לא מסוגלים להחליט אם זה יהיה או לא יהיה, בלי או עם מאגר. זה צריך להיות עסק נפרד, החלטה נפרדת. אפשר תעודות חכמות בלי מאגר. זה אפשרי, זה נעשה בעולם. אנחנו רוצים למנוע זיופים. תגידו, כמה פעמים ניסו לעשות הרכשה כפולה, זהות כפולה – אתם יודעים? כל ההצדקה לחוק הזה, מאות מיליונים מכספי ציבור, כל ההצדקה היא כמה עשרות מקרים. בזה מדובר. תגידו לי, אתם מבינים על מה אנחנו מדברים כאן, על מה אנחנו הולכים להצביע היום? על בזבוז כספי ציבור – זה מה שאנחנו הולכים להצביע עליו היום. תראו, בסופו של דבר, אני חייבת לומר שבדיונים גם רבים מחברי הקואליציה – ואני לא אזכיר כאן שמות, כי הם באמת רבים, והם נמצאים גם כאן, בחדר, חלקם – חשים אי-נוחות רבה ללחוץ היום על הכפתור הירוק ולהצביע בעד החוק הזה, גם עם השינויים שחלו בו. גם עם זה, יש כאן הפרה של זכויות פרטיות בסיסיות. יש כאן חשש אמיתי. אף אחד לא יכול להתחייב על ביטחון מלא של המאגר, נהפוך הוא; אפשר להתחייב שהוא לא בטוח. את זה אפשר להבטיח: יום יבוא והוא ייפרץ. ולכן, אני היום בבוקר, לאחר שקיבלתי אתמול ב-23:45 את המסמכים האלה, פניתי בפנייה דחופה מאוד לשר הפנים, לשר דרעי, שהוא בעצם היום המשרד והגורם המרכזי שמקדם את הצעת החוק, ואני אמרתי לו: אתה חייב לעצור את החקיקה, אתה חייב לעצור את ההתקדמות של החוק היום, כי לא ייתכן שכך יתנהלו הדיונים, שמסמכים כל כך משמעותיים לדיון לא הובאו בפני הוועדה, ואנחנו נמשיך כאילו כלום. אבל לצערי, מובן שלא קיבלתי תגובה, ולצערי המשכנו כאילו כלום. ולמרות ויכוחים וצעקות שהיו כל הבוקר כמעט, בדיונים בוועדת החוקה, בכנסת וכו', הדברים כן הגיעו עכשיו לפתחנו ולהצבעה. ואני באמת קוראת מכאן לכל חברי הכנסת בקואליציה: תשמעו, בסופו של דבר, אם אתם לא מאמינים בחוק הזה, ומאמינים כמוני שיש בו יותר סכנה מתועלת, ויותר נזק מתועלת, אל תיתנו למשמעת הקואליציונית להכריע, ותצביעו עם מה שאתם מאמינים בו. כי כמו שאמר יושב-ראש ועדת החוקה, שפתח את הדיון, זה לא נושא של קואליציה ואופוזיציה. נכון, זה נושא שכמעט כל חברי הכנסת כאן מאוחדים נגדו, ולכן, אולי תאזרו אומץ ולא תיתנו למחדל הזה להיות על ראשכם. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. עשר דקות לרשותך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין הרבה חוקים שכשעומד יושב-ראש הוועדה ומציג אותם, הוא אומר: אין בחוק הזה קואליציה ואופוזיציה, למעט ההצבעה הקטנה הזאת, שתהיה בסופו של דבר. ואתה צודק, חבר הכנסת סלומינסקי, אין בחוק הזה קואליציה ואופוזיציה. מה שיש בחוק הזה זה סימן שאלה אחד גדול, למה אנחנו בכלל הולכים להצביע היום על המשך הארכת הפיילוט של המאגר הביומטרי. עכשיו, נקודת המוצא שלנו היא: חד-משמעית, צריך תיעוד ביומטרי. צריך תעודות זהות ודרכונים עם תיעוד ביומטרי. השאלה הגדולה היא למה צריך מאגר. למה לקחת את כל הנתונים האלה ולשמור אותם במקום אחד? יותר מזה: בואו נסתכל על המדינות הנאורות מסביבנו, ובכלל בעולם. לא עיראק, לא המדינות שאנחנו לא רוצים להידמות להן; בואו נסתכל על כל המדינות הנאורות. המדינות האלה בורחות ממאגרים ביומטריים. המדינות האלה לא מחזיקות גם טביעות אצבע וגם תמונת פנים במאגר אחד. ולמה? ברור – המאגר הביומטרי מסוכן. המאגר הביומטרי, אם הוא דולף, או זולג, או נפרץ, הוא יכול להוות מאגר זהב לכל ארגון טרור, לכל מדינת אויב. אתם מבינים מה זה שמאגר שלם של קציני צה"ל, חיילי צה"ל, אזרחי מדינת ישראל, עובר לידיים עוינות? כל אחד מאתנו, מהילדים שלנו, נוסע לחו"ל – בשנייה אפשר לזהות אותו. ואז אומרים: טוב, יש מאגרים שאם הם זולגים ואם הם דולפים – בואו ניקח לדוגמה כרטיסי אשראי. אבל אם כרטיס אשראי אבד, או הנתונים בו באיזושהי דרך דולפים, הדבר הראשון שאנחנו עושים זה לבטל אותו. אבל מה נעשה עם הזהות שלנו? מה נעשה עם טביעות האצבע והתמונה שנשמרות באותו מקום? מה נעשה? מה נעשה עם הזיהוי החד-חד-ערכי הזה? אי-אפשר להחליף אותו. עמדנו היום בוועדת החוקה, חוק ומשפט ובוועדה המשותפת הביומטרית. אנשים בקואליציה, בין היתר חברי חבר הכנסת פורר, עמדו וזעקו: למה אנחנו עושים את המאגר הזה? למה אנחנו במודע מסכנים את אזרחי מדינת ישראל? למה אנחנו גורמים לכך, מתוך הבנה ברורה שהמאגר ידלוף? עכשיו, זה לא אני אומרת שהמאגר ידלוף; עומדת היועצת המשפטית של היישומים של המאגר הביומטרי ומצהירה בוועדה, לפני כמה חודשים: חזקה שהמאגר הזה ייפרץ. אי-אפשר למנוע את זה, אין מה לעשות. אז אם זאת נקודת המוצא – שהנתונים האלה ידלפו – מישהו הציג לנו בוועדה תוכנית איך מאבטחים את המאגר הזה? מישהו הציג לנו בוועדה איזושהי תוכנית פעולה מה לעשות אם זה דולף? מישהו הציג לנו, ממשרד הביטחון, באיזשהו אופן, מה הסכנה שנתונים כאלה ידלפו? זה רציני? את מי אנחנו מוכרים פה היום, ובשביל מה אתם מוכרים פה היום? 70%, אם לא יותר, מאזרחי מדינת ישראל נגד המאגר הביומטרי. רוב חברי הכנסת, כולל בקואליציה, הם נגד המאגר – – – היו"ר מאיר כהן: החברים בצד שמאל, בשקט. רויטל סויד (המחנה הציוני): רוב חברי הקואליציה הם נגד המאגר הביומטרי. אז אם רוב אזרחי ישראל נגד המאגר הביומטרי, ורוב חברי הכנסת נגד המאגר הביומטרי, מי אם כן בעד? מה אנחנו משרתים? מ-2005 המנגנון הזה הולך ונמשך. מה אתה אומר לנו פה היום: נדון בזה בתוך חמש שנים, כל שנה וחצי – 17 שנה אנחנו לא מצליחים לבטל את השטות הזאת, 17 שנה, וכמה שרי – ועדת הפנים? עומדים וזועקים אנשים, מתריעים. למה – כי המנגנון הזה כבר משומן, עם עבודה, עם מעסיקים, עם מקומות עבודה? על מה אנחנו מדברים בכלל? עכשיו, תדמו לעצמכם – אתה יודע, היום היה רגע שאני לא יכולתי להכיל; זה היה הרגע שאנשי המאגר נלחמו על זה שיהיה אפשר לקחת מעתקי טביעות אצבע ותמונות מילדים מגיל 12. והם נאבקו על זה, הם רצו שיהיו שם גם מעתקי אצבע של ילדים מגיל 12. מה קרה? למה? מה היה כל כך דחוף לקחת את הילדים, שהם בכלל קטינים, ולקחת מהם גם טביעות אצבע וגם תמונות? רק באמת בקושי וברגע האחרון הצלחנו לתקן את זה שזה יהיה רק מגיל 16 ומעלה – ובעיני גם זה פסול. אתם יודעים שאנחנו מחזיקים פה מסמך שהגיע אתמול בחצות, בלילה, שמדבר על הממונה על היישומים הביומטריים, ששולל אחת לאחת כל טענה על כך ששימוש בתמונות פנים בלבד אינו נותן מענה מספיק? שלל את השאלה הזאת, שלל את זה שאי-אפשר שיהיה בו קושי, שלל כל דבר כזה. זאת אומרת שהממונה על היישומים הביומטריים ממליץ בעצמו: אל תיקחו גם טביעות אצבע. הוא המליץ לשר הפנים: אך ורק מאגר של תמונות פנים. ובכל זאת, כשהממונה ממליץ, אנחנו נמצאים עם מאגר גם של טביעות אצבע וגם של תמונות פנים? והבדיחה הזאת, שיגידו: זה יהיה וולונטרי – אתם ראיתם מישהו שמגיע באיזושהי דרך למשרד הפנים, כשהוא לחוץ, והוא צריך דחוף ללכת, ויש תור ארוך, שהוא ירצה דרכון לחמש שנים במקום לעשר שנים, או תיעוד לחמש שנים במקום לעשר שנים? או שהוא לא יעשה את המסלול המקוצר? ומה זה "להסביר"? אני רוצה לשתף אתכם – בהורי; הורי, שהם אנשים מאוד איכותיים, ומאוד מביני עניין, הלכו לעשות דרכון. וכשהם הלכו לעשות דרכון, לכאורה היו אמורים להסביר להם בדיוק מה זה הדרכון הביומטרי – לא, הם מצאו את עצמם עושים דרכון ביומטרי בכלל בלי להבין את המשמעויות. אז אם הם עושים את הדרכון הביומטרי בכלל בלי להבין את המשמעויות, מה הסיפורים האלה על כך שיהיה מערך הסברה? האם מערך ההסברה יסביר רק את היתרונות, או שמערך ההסברה יסביר גם את החסרונות? האם האנשים האלה שנאבקים פה עכשיו כמו שלא ראינו איך – אותם אנשים שיש להם עניין במאגר, שאנחנו עוד לא מבינים כל כך מדוע, האם הם ישימו שם מערך הסברה שבאיזשהו אופן יסביר לאנשים את הסכנות שיש במאגר? אתם יודעים, רק עכשיו אנחנו מתחילים להבין שיש טענות מאוד כבדות משקל שהבחירות בארצות-הברית "נגנבו" – במירכאות – בגלל פריצת סייבר לתשדורות מייל של הדמוקרטים. רק עכשיו מתחילים להבין את זה. עכשיו באירופה, בהולנד, בגרמניה, בצרפת, כשעומדים שם בפני בחירות, בודקים שם – כבר זיהו ניסיונות פריצה למאגרי סייבר, הם כבר זיהו את זה, והם עכשיו מנסים למנוע את זה. אז כשאנחנו יודעים שהיום דליפה היא רק עניין של זמן, מה עושים? כלום, שום דבר. לא מגינים על אזרחי מדינת ישראל, לא מבחינה ביטחונית ולא מבחינת הזכויות שלהם, זכויות הפרט. וכל זה בשביל מה? שחס וחלילה לא תהיה לנו הרכשה כפולה, הרכשה כפולה של תעודות זהות. עכשיו, אני לא מזלזלת בזה, בהחלט לא. אני מבינה. יש גנבת זהויות, ואנשים עושים בין היתר עבירות, גם בתחום הנדל"ן, עם קרקעות. מה אנחנו מציבים פה על המאזניים? מה אנחנו מציבים פה זה מול זה? אילו ערכים? פגיעה חמורה בזכויות פרט, סיכון חיי אדם – כך, סיכון חיי אדם – לעומת העובדה שיש גם הרכשות. ותבינו, כשאנחנו דרשנו נתונים – כמה הרכשות כפולות, האם יש דרך אחרת למנוע את זה, האם יש דרך אחרת להתמודד עם זה, האם אין משהו אחר חוץ ממאגר ביומטרי – לא קיבלנו מענה. ואני שואלת את כל החברים שלי פה, אלה שהולכים להצביע היום על החוק הזה, אלה שהולכים היום להצביע בעדו כשהם נגד, והשרים: כשיקרה חס חלילה האסון, וכשחס וחלילה אנחנו נראה איך המאגר הזה נפרץ – ומאגרים במדינת ישראל כבר נפרצו – מי יהיה השר שייתן את הדין על כך? מי יהיה אותו אדם שייתן את הדין על זה שהוא סיכן את ביטחון אזרחי מדינת ישראל? תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: סגן מזכירת הכנסת, הודעה. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הנוסח המתוקן להצעת חוק לטיפול בהטרדות מיניות בצבא ההגנה לישראל, התשע"ז–2017, הוא של חברת הכנסת ענת ברקו, ולא כפי שהוכרז. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2016 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי, החוק הזה בחטא נולד. אני יכול לדמיין לעצמי שהאצבע של כל ח"כ וח"כית באולם הזה, מהקואליציה, תורם מעלה מעלה, אבל שאלתי היא: האם היד תרעד, והאם הלב יקבל בהכנעה הסכמה לאחד מהחוקים הקשים ביותר והמסוכנים ביותר שכנסת ישראל יכולה להביא אל אוויר העולם? זהו חוק המערטל את האדם מצנעתו. זהו חוק החושף אותו, את האדם, מענוותו – מהענווה שלו – על-כורחו. אדם או אזרח במדינת ישראל לא יוכל לשמר את זכותו הפרטית לפרטיות. זהו חוק הדורס ברגל גסה את צנעת הפרט; חוק המפר זכות חוקתית של אחד מהחוקים הקונסטיטוציוניים הכי חשובים במדינת ישראל: כבוד האדם וחירותו. אין איש – אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, מר סלומינסקי – אין איש בבניין הזה ובאולם הזה שאינו חש אי-נוחות לנוכח החוק הביומטרי הידוע לשמצה שלכם. ואני עדיין משתמש במילים סובלימטיביות ואינני מחריף את הטרמינולוגיה שלי, מכיוון שהח"כים משני קצות הקשת הפוליטית כאן בבניין הזה היו מעדיפים לשרוד ללא כתם החוק הזה, החוק הביומטרי. מדוע החוק הזה בחטא נולד? מכיוון שהמאגר הזה הוא מאגר פציח – אפשר לפצח אותו; זהו מאגר חשיף – שאפשר לחשוף אותו; וזהו מאגר פריץ – שאפשר בקלות לפרוץ אותו. אז היכן הביטחון של האזרחים במדינת ישראל בעובדה שהם נותנים את נתוני הגוף שלהם לרשות שמנסה לתעתע בנו ולומר שהמאגר הזה הוא מאגר סגור הרמטית, ולא כך הוא הדבר? אדוני היושב-ראש, החוק הזה מבקש להעניק כוח בלתי מוגבל לרשויות החוק במדינה, תוך מעילה באמון האזרח, שאין ביכולתו – אין ביכולתו להתנגד לחוק הזה, לאיסוף המידע הרגיש הזה בצורה זו או אחרת. אני רוצה לחשוף בפניך חלק מתיאטרון האבסורד שנחשפתי לו בהתלווּתי לתהליך הזה, שהגיע עד הלום, ואני הרי חבר ועדת הפנים בראשות ידידי דודי אמסלם. אני ראיתי את יושב-ראש הקואליציה רובץ – דוד ביטן, חברי – רובץ פעם אחר פעם על הגב של הנציגים בוועדה הזאת, המשותפת, פעם אחר פעם – פעם אחת הוא מזליג – – דוד אמסלם (הליכוד): אם הוא רבץ, הם לא זזים. הם לא באים להצבעות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – אל האוזניים עצה, ונעלם מן החדר כאילו שהוא הלך באמת ובתמים, אלא שיש ביכולותיו המאגיות של יושב-ראש הקואליציה להיות גם השד המתעתע בחדר. גם כשהוא איננו, השפעתו על חברי הקואליציה היא כמעט אבסולוטית. וכך נולד איש שבו בזמן, באופן סימולטני, גם מזליג עצות – לדעתי, אחיתופל – מדי פעם לאוזניים של חבריו וחברותיו, וגם כאשר הוא נעלם הוא ממשיך להשפיע בצורה בלתי נתפסת בעליל על אותו תהליך, שאמור להיות תהליך מעמיק. אדוני היושב-ראש, אתה שר לשעבר במדינת ישראל, בעל יכולת אינטלקטואלית אנליטית בלתי רגילה. תאמר לי, האם – אני לא יודע מה תהיה הצבעתך, כי אני הבנתי שההצבעה של יש עתיד תהיה – ועכשיו אתה כמובן יושב-ראש הישיבה, ואני כמובן לא מערב מין בשאינו מינו, ובכל אופן – כיצד אנחנו יכולים לדמיין בעיני רוחנו חוק, אחד מהחוקים החשובים ביותר, כאשר נמנע מאתנו להיעזר בחשיפה אינטלקטואלית של אותם ידענים שהיו יכולים להביא ולהפריך, כמובן, את כל הנדבכים שעליהם החוק הזה מושתת? לא היה לנו סיפק לכך – לא ספק, לא היה לנו סיפק – שהנתונים האלה יזלגו לתוך הוועדה, כדי שאנחנו נקבל נתונים שסותרים את הגחמות של אלה שרוצים להעביר את החוק הזה. זוהי תקיעת סכין בלב-לבו של אמון הציבור. אפילו הקואליציה לא מאמינה בחוק הזה, וברגע האחרון הבינה את גודל האסון, נלחמה וניסתה למנוע את המאגר. איך העניין האמביוולנטי הזה יכול להחזיק מעמד? הרי מצד אחד כמעט כל חברי הקואליציה מתנגדים למאגר הביומטרי, אבל הם ייאלצו על-כורחם להצביע בעדו. היכן האמון של הציבור בכם? הכיצד תישירו מבט אל הציבור, שידע שאתם לא מייצגים אותו, ש-70% ממנו איננו מסכים למאגר הביומטרי הזה? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, בדרך כלל אומרים: יש סכנה לביטחון של הציבור. הממשלה הזאת והקואליציה הזאת היא בעצם הסכנה לציבור, מכיוון שהיא בעצם מנסה להריץ חוק שמנוגד לחלוטין לערכים הבסיסיים של פרטיותו של האדם. כיצד אנחנו יכולים לומר שזה חוק חשוב כאשר בעצם הנתונים אומרים שבשנים האחרונות חלה ירידה דרסטית בזיוף מסמכים במדינת ישראל? האם הפכתם את המדינה למדינת משטרה? איזה כוח אתם מעניקים למשטרת ישראל, כדי שהיא תרדוף אנשים באמצעות טביעת אצבעות? למה, מה קרה? מה קרה, רחמנא ליצלן, שלפתע פתאום אתם רוצים גם טביעות אצבעות ואינכם מסתפקים בתמונת פנים וגם לא בתעודה חכמה? הפיילוט שהחל ב-2008 לא הוכיח את נחיצותו. הוא בעצם גרם לכך שאתם תמשיכו בעקשנות שלכם כדי לפגוע באופן אובססיבי בזכויות הפרט והאזרח במדינת ישראל. לכן אני פונה אליכם רגע לפני שהפור ייפול: משכו את ידיכם מהחטא הנורא הזה והעניקו לאזרחים במדינה לפחות קמצוץ של תקווה שאתם מייצגים את השכל הישר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ילין. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, מכובדי – אני לא רואה כאן שר, פחות מעניין אותם; אין לנו שרים באולם, הרי הם רק ישתתפו בהצבעה – אדוני היושב-ראש, החברים לפני דיברו והתייחסו מכל הכיוונים למה החוק הזה אסור שיהיה. אני היום – – – דוד אמסלם (הליכוד): לאיזה כיוון אתה רוצה לדחוף את זה? אתה אמרת "מכל הכיוונים". עיסאווי פריג' (מרצ): לא, אני חושב – תראה, תאר לעצמך, חבר הכנסת אמסלם, שדוד ביטן בא למסעדה. תאר לעצמך: בא למסעדה – – – דוד אמסלם (הליכוד): מי? עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת ביטן, בעל הבית, הבולדוזר. דוד אמסלם (הליכוד): הוא שואל איזו מסעדה, "ציפורי" בראשון-לציון? עיסאווי פריג' (מרצ): לא, סתם, בא לכפר-קאסם, בא למסעדת "פלפלה". דוד ביטן (הליכוד): לערבים הוא לא נכנס. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה לא נכנס לערבים? דוד אמסלם (הליכוד): לא, חלבי – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): תביא דוגמאות אמת, לא סתם. עיסאווי פריג' (מרצ): בסדר, בכפר-קאסם יש מסעדה אחת, בעל מסעדת "פלפלה" בכפר-קאסם, בסדר? יפה. ואללה, דוד ביטן חבר הכנסת בא, שילם, והוציא מהכיס שטרות של 200 שקל. שילם. דוד ביטן (הליכוד): מה זה? נראה לך שאני אוכל ב-200 שקל במסעדה? עיסאווי פריג' (מרצ): בוא, לצורך ההנחה. תראה, הנה חברי הכנסת מרגי וגפני נכנסו, שמעו "כסף". עכשיו תקשיב. ביטן, הוא משלם בכסף מזומן, ובא חוקר פרטי, ראה אותו מרחוק. הוא עוקב אחרי דוד ביטן, ראה אותו משלם בשטרות של כסף. דאג לקחת את השטר הזה מבעל המסעדה. המאגר קיים – אנחנו נדע מה כל האצבעות שנגעו בשטר. תאר לעצמך לאיזו רמה אנחנו חשופים: נדע את כל הדרך שהשטר הזה עבר: מהבנק, מהפקיד, מהמוסר, מהמתווך, עד שהגיע לדוד ביטן. תאר לעצמך לאיזו רמה אנחנו מגיעים במאגר. פה אין פרטיות. אח גדול – מה זה אח גדול, אח ענק הולך להיות. לא אח גדול – אח שכל דבר עלינו מסתובב חופשי. החוקר הפרטי, שמגלה כל דבר תמורת כסף, יש לו מאגר, וחברים – – – דוד אמסלם (הליכוד): עיסאווי, אתה מדבר מזווית השטר? השטר הוא הבעיה? עיסאווי פריג' (מרצ): לא, אני נתתי דוגמה. דוד אמסלם (הליכוד): זה מה שנקרא צנעת השטר? הוא לא רוצה שנדע מי נגע בו? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – דודי. עיסאווי פריג' (מרצ): נתתי דוגמה לרמת הפרטיות שפרוצה. דוד אמסלם (הליכוד): הוא עכשיו מגן על השטר – – – עיסאווי פריג' (מרצ): למה אני אומר את זה, חברים? כל המומחים שהתחברו בוועדה והוציאו חוות דעת היו תמימי דעים: אין נתונים שאי-אפשר לפרוץ אותם. ההאקרים הוכיחו בעבר שהם מסוגלים לכל דבר. מסוגלים. הרי, אדוני, במשרד הפנים, יש לנו מאגר מאוד חשוב, מאגר עם תעודות זהות – הוא נפרץ תשע פעמים. אם נתוני משרד הפנים נפרצו תשע פעמים, ועדיין, למרות כל ניסיונות האבטחה, נפרצו, מי מבטיח לך שזה לא יגיע לידיים חיצוניות וזרות? מכאן – אני שואל – אמר חברי חבר הכנסת דב חנין: כל העולם הדמוקרטי, שאנחנו מתגאים שאנחנו חלק ממנו, נפל. נפל. זה עבר בעיראק, בפקיסטן, באינדונזיה ובירדן, ובכמה מדינות שרוצות לשלוט בציבור. בכל העולם הדמוקרטי זה נפל, ואנחנו מתעקשים שזה יהיה אצלנו. למה? מה מסתתר מאחורי זה? מה מסתתר מאחורי זה? אני, עדיין אין לי תשובה. היום בוועדת – החברים לפני ציינו את הקרקס ואת תיאטרון הבובות שהיו בוועדה המשותפת. שם, חברי חבר הכנסת מקלב ניהל את הוועדה, ישב בכיסא, נראה כיושב-ראש, אבל היה חבר הכנסת דוד ביטן, שנתן את ההוראות, הכתיב את הקצב, ואפילו היועצת המשפטית – ביטל אותה כשהיא דיברה: זה מה שאני רוצה. וכשהגענו להצבעות, נו, בסוף, מה, תדברו לכיסאות ריקים. נכון, אנחנו מדברים לכיסאות ריקים, אבל אנחנו מדברים לאזרחי מדינת ישראל, ששומעים אותנו, ואנחנו צריכים להסביר להם איזה חוק חמור הקואליציה הזאת מתעקשת להעביר, חוק שמוכר את כל סממני הפרטיות שלנו בזול. זה – 1. 2. קראנו ושמענו, וניהלתי גם שיחות עם חברים בכנסת, ומתברר שרוב חברי הכנסת נגד החוק הזה. רוב הציבור במדינה נגד החוק הזה, הרוב נגד. אם הרוב נגד, מה השיקולים של הקואליציה להעביר ולהתעקש על חוק כזה? זה סימן שאלה אחד גדול, ואנחנו צריכים להבין את זה. אמרו לפני לגבי תעודות חכמות. נכון, צריך להשקיע בתעודה החכמה ולהמעיט את הזיוף, אבל לשם כך אני לא צריך מאגר. ושאלה נוספת שאני צריך לשאול: המאגר, אומרים שנועד לאפשר זיהוי של אדם שהמשטרה רוצה לגלות, לעזור בגילויי פשיעה. והשאלה שנשאלת: המאגר נועד לאפשר זיהוי של אדם שהמשטרה כבר מצאה – אם המשטרה כבר מצאה פושע, לקחה טביעות אצבעות, כבר יש לה – לא לאתר פושעים. החוק לא עוזר למשטרה לאתר פושעים, כי ממילא, כשהיא תופסת מישהו היא לוקחת טביעות אצבעות. בכל מקרה, הזיהוי הזה לא מספיק כדי להרשיע. נושא נוסף – נושא בזבוז כספי הציבור, שהוזכר. חברים, המאגר הזה אמור לעלות כחצי מיליארד שקל. אדוני סגן שר האוצר, יש לכם מספיק כסף לזרוק? חצי מיליארד שקל. יצחק כהן (ש"ס): אני אסביר לך. היתרון הביטחוני – שלא ייכנסו מחבלים ומרגלים – יאפשר לי יותר מחצי מיליארד שקל. עיסאווי פריג' (מרצ): יפה, יפה. אז למה המערכת – יפה. אתה אומר שהשיקול הביטחוני שווה יותר מחצי מיליארד שקל. יצחק כהן (ש"ס): בוודאי. עיסאווי פריג' (מרצ): למה המערכת הביטחונית נגד החוק הזה, מלבד משרד המשטרה? יצחק כהן (ש"ס): לא נכון. עיסאווי פריג' (מרצ): נו, אני קראתי חוות דעת שהן נגד החוק הזה. החוק הזה מאוד מסוכן – – – יצחק כהן (ש"ס): למה? עיסאווי פריג' (מרצ): מאוד מסוכן, אני קראתי חוות דעת ביטחוניות. יצחק כהן (ש"ס): עיסאווי, נסעת אתי לארצות-הברית, וכמו ילד טוב שמת את האצבעות שלך, ואת הראש שלך, ואת הפנים שלך – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל זה לא מאגר אחד. עיסאווי פריג' (מרצ): זה זרים. לא – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): זה לא מאגר אחד. לא יודעים שהוא אזרח ישראל ואחר כך רואים את כל האזרחים. עיסאווי פריג' (מרצ): ארצות-הברית עושה את זה לתיירים זרים שנכנסים לתחומה, לא לתושביה. בוא – לא להטעות את הציבור. שאלה נוספת אני שואל אותך – – – יצחק כהן (ש"ס): רגע, בארצות-הברית שמת את הידיים ואת הראש? עיסאווי פריג' (מרצ): ידידי, אני תייר זר, ולא אזרח ארצות-הברית. ארצות-הברית לא עושה מאגר ביומטרי לאזרחיה. יצחק כהן (ש"ס): לא, תפסיק. עיסאווי פריג' (מרצ): עכשיו, אני שואל אתכם: 5% מאזרחי מדינת ישראל קשישים, או פלאחים, חקלאים, שאין להם טביעות אצבעות, נשחקו עם הזמן, או קטועי ידיים – גם הם, צריך שיהיו חלק מהמאגר? גם הם? בעיה שלישית, חברים, כפי שציינתי, והשאלה שנשאלת: למי מיועד המאגר הזה? המאגר הזה, את מי הוא ישמש? וזאת שאלת השאלות. או אנחנו שהולכים בשיטת הסלאמי, אנחנו נעשה כל מה שביכולתנו כדי לאבטח את המאגר, אבל אחרי זה יהיו גורמים שידאגו איך להגיע לזה. אמרו שהעובדים שאמורים לעבוד במאגר הזה יהיו ברמת סיווג גבוהה. יפה. העובד הזה היום נמצא ברמת סיווג גבוהה, דרך השב"כ, אבל מחר העובד הזה יוצא, העובד הזה רוצה גם להיכנס לשוק העבודה. העובד הזה, כבר יש לו ניסיון, העובד הזה כבר מכיר את המערכת. מי מבטיח לי שרמת האנשים שיש להם גישה למערכת תבטיח שאכן רמת האבטחה תהיה חזקה? סוגיה נוספת – לגבי הקטינים, סוגיה שעלתה היום בוועדה. תארו לעצמכם, אדוני היושב-ראש, היום בוועדה, בהצעת החוק, כל ילד קטין, מגיל 12, חייב להיכנס למאגר. ילד בן 12 חייב להיכנס למאגר. אפילו הגיל הזה שטביעות האצבע הולכות להשתנות – נכניס אותו למאגר. אחרי איום של ישראל ביתנו העלו את זה ל-16 שנה. דוד אמסלם (הליכוד): עיסאווי, יש לך עוד דקה. קנח עוד פעם עם המסעדה של ביטן, ספר לנו – – – עיסאווי פריג' (מרצ): לא, אני רק מזהיר אותו, שישים לב לעתיד – – – דוד אמסלם (הליכוד): לא, ספר לנו מה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אתה, נושא השטרות מדאיג אותך. דוד אמסלם (הליכוד): – – – המסעדה. עיסאווי פריג' (מרצ): כן כן כן כן, המסעדה עושה תיאבון, אה? דוד אמסלם (הליכוד): סגור לו 30 שניות עם המסעדה של ביטן. עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת ביטן – הנה, אתה לא רואה? הוא לא שם לב. הנושא האחרון שאני רוצה לציין, חברים – אני אסיים בנושא אישי שהחוק הזה מחזיר – אמרתי את זה – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש לדאוג שיהיה שר. אני מכבד את סגן השר, אבל שיהיה שר כאן. עיסאווי פריג' (מרצ): למה שיהיו, אדוני היושב-ראש? למה שיהיו? היו"ר מאיר כהן: בבקשה, תמשיך. עיסאווי פריג' (מרצ): למה שיהיו? מה, הם בכלל – אנחנו מדברים לאזרחי המדינה, לא לשרים. חיים ילין (יש עתיד): עיסאווי, יש פה שרים בפוטנציה, זה לא אותו דבר? עיסאווי פריג' (מרצ): מבחינתי, חבר הכנסת ביטן – – מיכל רוזין (מרצ): הוא התכוון אלי, הוא התכוון אלי. עיסאווי פריג' (מרצ): – – חבר הכנסת ביטן בדרגה שעולה הרבה על מחצית השרים שנמצאים במעגל מסביב., הוא מזיז דברים יותר משרים. דוד ביטן (הליכוד): הלו, אין שר. עיסאווי פריג' (מרצ): היית צריך לראות אותו היום בוועדה. דוד אמסלם (הליכוד): אתה מוזמן לארוחה גדולה אצלי מחר במשרד. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה צריך לראות אותו היום בוועדה אפילו – – – היו"ר מאיר כהן: תסיים בבקשה, חבר הכנסת פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): אין שר, אדוני. עד – כשייכנס שר, אני ארד. אדוני, יש תקנון. גם אתה רוצה לעבור על התקנון? גם אתה רוצה – – – דוד אמסלם (הליכוד): דבר, דבר. היו"ר מאיר כהן: שתי דקות – הוא מגיע. דבר, עיסאווי. עיסאווי פריג' (מרצ): גם אתה רוצה לעבור על התקנון? היו"ר מאיר כהן: אני לא מתכוון לעבור לדובר הבא. דוד אמסלם (הליכוד): עיסאווי, שים לב מה קרה. הרי אתה לא ידעת שאין שר. אני שאלתי, הוא צעק, שמעת, אמרת יאללה – – – יושב-ראש הקואליציה מגלה לכם את הסודות. דוד ביטן (הליכוד): עיסאווי, המסעדה שאתה מדבר אתי עליה – – עיסאווי פריג' (מרצ): כן? דוד ביטן (הליכוד): – – מה זה היה, חומוס או חלבית? עיסאווי פריג' (מרצ): לא, תראה, אתה לא בסדר, המסעדה שהבטחת לנו פעם בשבוע – קיימת את זה, אתה, באופן חד-פעמי – – דוד אמסלם (הליכוד): לא לא לא – – – חיים ילין (יש עתיד): לא נכון, כל יום רביעי ב-11:00. עיסאווי פריג' (מרצ): – – חד-פעמי. דוד אמסלם (הליכוד): לא – – – עיסאווי פריג' (מרצ): לא לא לא, מה שנכון נכון. דוד אמסלם (הליכוד): לא, אני אספר לך, עיסאווי. הוא מביא את האוכל, והוא מביא רק את ניירות הקינוח, וזה הכול. דוד ביטן (הליכוד): ביום רביעי יש לנו ב-10:45 ארוחה נוספת. עיסאווי פריג' (מרצ): ארוחה, אבל – – – דוד אמסלם (הליכוד): עיסאווי קונה את האוכל, והוא מביא רק את הניירות. דוד ביטן (הליכוד): לא נכון, גם אני קונה דברים. דוד אמסלם (הליכוד): הוא קונה טונה. עיסאווי פריג' (מרצ): עכשיו אני מסיים – – – דוד אמסלם (הליכוד): הוא קונה שתי קופסאות – – – דוד ביטן (הליכוד): תראה איזה חוצפן, הוא לא קנה כלום – ומדבר. עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת ביטן, אני מסיים, רק יש לי שאלה – – היו"ר מאיר כהן: איגוד המסעדנים. עיסאווי פריג' (מרצ): – – שהציבור במדינה יבין מה קורה. דוד ביטן (הליכוד): בוא'נה, אתה – – – כבר לארוחה הזאת. עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת ביטן, למה אתם מתעקשים על החוק הזה? מעניין אותי. דוד ביטן (הליכוד): אתה יודע למה? עיסאווי פריג' (מרצ): למה? דוד ביטן (הליכוד): אתה מתעקש, אז אנחנו מתעקשים אתך. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה מתעקש להיות כמו ירדן ועיראק. למה? דוד ביטן (הליכוד): שכנע אותי כבוד היו"ר. עיסאווי פריג' (מרצ): באמת? דוד ביטן (הליכוד): באמת. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה איש ביצוע, אבל אתה לא נכנס למהות. נתנו לך משימה: תעביר את החוק. מה החוק הזה אומר – זה פחות מעניין. דוד ביטן (הליכוד): נכנסתי היום למהות. נכנסתי. דוד אמסלם (הליכוד): אני חושב והוא מבצע. דבר אתי. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה חושב והוא מבצע. ואדון חושב, למה החוק הזה טוב וחשוב למדינת ישראל? דוד אמסלם (הליכוד): אתה לא מבין כמה הוא חשוב וכמה כל מה שאמרת לא לעניין. עיסאווי פריג' (מרצ): מה אתה אומר? דוד אמסלם (הליכוד): תן לי שתי דקות, אני אסביר לך. עיסאווי פריג' (מרצ): חשוב לי לשמוע את זה. דוד אמסלם (הליכוד): אני אסביר לך. עיסאווי פריג' (מרצ): עשר שנים – – – דוד אמסלם (הליכוד): דרך אגב – – – דוד ביטן (הליכוד): כל היום "דרך אגב", זה. דוד אמסלם (הליכוד): אני אסביר לך. היו"ר מאיר כהן: יש קשר למסעדות בחוק הזה? דוד אמסלם (הליכוד): בוא אני אסביר לך. שים את השטר בצד שנייה. עיסאווי פריג' (מרצ): איך? דוד אמסלם (הליכוד): אתה דואג לשטרות, שים אותו שנייה בצד. תבין טוב, היום מזייפים תעודות במדינת ישראל. כמעט כל העולם הולך לכיוון הביומטרי. עכשיו, ברגע שבמאגר יש רק תמונת פנים – ולא חייב בכלל טביעת אצבע – באותו רגע אי-אפשר לזייף גם את התעודה. זה מה שאני מסביר לך עכשיו. עיסאווי פריג' (מרצ): אז למה בבריטניה והאיחוד האירופי וכל העולם המודרני זה נפל? דוד אמסלם (הליכוד): הם מחכים לראות מה נעשה. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה החלוץ. דוד אמסלם (הליכוד): הם מחכים לראות מה אנחנו נעשה. עיסאווי פריג' (מרצ): כן? דוד ביטן (הליכוד): לא לא, הבריטים לא מוכנים להיות כמו האירופים, זאת הבעיה היחידה. עיסאווי פריג' (מרצ): כי זה מזכיר לי את חבר הכנסת – – – דוד אמסלם (הליכוד): למה חשוב לנו מה הם עושים? אנחנו, חשוב לנו מה אנחנו עושים. מה זה מפריע לך? עיסאווי פריג' (מרצ): אני, מפריע לי שאני לא רוצה שיהיה "אח גדול" מעלי. דוד אמסלם (הליכוד): בוא אני אסביר לך. בוא אני אסביר לך, אני אסביר לך – – – עיסאווי פריג' (מרצ): יש חשיבות לפרטיות שלי, הבנת למה אני מתנגד? דוד אמסלם (הליכוד): אמרת הכול. אתה מדבר עשר דקות, 15 דקות, הבנתי. עיסאווי פריג' (מרצ): נו, יש לי חשיבות לפרטיות שלי. דוד אמסלם (הליכוד): אז אני מסביר לך שהפרטיות שלך תישמר. מי שירצה לזייף – – – עיסאווי פריג' (מרצ): איך תישמר? מי מבטיח לי שתישמר הפרטיות שלי? מי מבטיח לי? דוד אמסלם (הליכוד): לא הבנת. נגיד שלקחו את טביעת האצבע שלך. מה יכולים לעשות אתה? גם היום אפשר לקחת. עיסאווי פריג' (מרצ): ידידי, מי מבטיח שהמאגר לא – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): זה לא טביעת אצבע, זה הכול יחד – – – עיסאווי פריג' (מרצ): מי מבטיח – – – דוד אמסלם (הליכוד): הרי אמרת – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל, אתה לא עונה לי. מי מבטיח שנתוני המאגר האלה, לא יפרצו אותם? מי מבטיח לי? דוד אמסלם (הליכוד): אז אני אסביר לך. נגיד שיפרצו – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אומרים שהם בטוח ייפרצו. עיסאווי פריג' (מרצ): אני אומר לך: בטוח. דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה, דקה. נגיד שיפרצו – יש שם טביעת אצבע של אוסאמה – – עיסאווי פריג' (מרצ): נו? דוד אמסלם (הליכוד): – – של עיסאווי. עיסאווי פריג' (מרצ): נו? דוד אמסלם (הליכוד): מה הם יכולים לעשות – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אה, זה – אה, כן? דוד אמסלם (הליכוד): הרי אתה אמרת: ההוא עקב אחרי ביטן בבנק, אז למה צריך את השטר? שייתן לו כוס, שיכבד אותו, ייקח אותה, ושלום על ישראל. עיסאווי פריג' (מרצ): הבנתי, הבנת. אתה מתאמץ – אתה מתאמץ לשכנע את עצמך בעובדות אלטרנטיביות, למדתם את השיטה. אתה בתוך עצמך יודע שזה חוק רע – הפרטיות. דוד אמסלם (הליכוד): לא, תסביר לי אתה. רק שנייה, אני הרי מחזיק ממך בחור אינטליגנטי. אל תחזור על הדברים עוד פעם. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, אני חוזר כי זו המהות. דוד אמסלם (הליכוד): שנייה, דקה, תן לי. אתה רוצה, שנייה – אז אני אענה לך. עיסאווי פריג' (מרצ): נו, דבר. דוד אמסלם (הליכוד): בן-אדם רגיל רוצה את טביעת האצבע שלך, עשר דקות – יש לו אותה, אם הוא רוצה. עיסאווי פריג' (מרצ): נו? דוד אמסלם (הליכוד): עכשיו נניח שאני מקבל את טביעת האצבע שלך דרך המאגר. מה נעשה אתה? עיסאווי פריג' (מרצ): יפה, אז למה אתה עוזר לו ונותן לו את זה כמאגר ונותן לו את הכוח הזה ביד? למה אתה עושה את זה? דוד אמסלם (הליכוד): אני אסביר לך מה הבעיה. הרי אין שר. אני אסביר לך איך זה קורה. עיסאווי פריג' (מרצ): עד שהשר – אני – – – דוד אמסלם (הליכוד): על התעודה יש גם טביעת אצבע וגם תמונה. עיסאווי פריג' (מרצ): נו? דוד אמסלם (הליכוד): אבל קשה מאוד לזייף את התעודה. עכשיו, אפשר לזייף רק פעם אחת, בפעם הראשונה – אני לא רוצה להלאות כאן את הציבור. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. עכשיו, ברגע שיש מאגר רק עם טביעת אצבע, אין מה לעשות אתה. עכשיו, אתה מחר תבוא – – – עיסאווי פריג' (מרצ): איך אין מה לעשות עם זה? אתה כבר אומר לכל מי שיש לו את המאגר הזה את כל הדברים עלי: מה אני, איפה הייתי, איפה עשיתי, מה עשיתי – על מה אתה מדבר? דוד אמסלם (הליכוד): אני מסביר לך. עכשיו אתה תבוא – אני אסביר לך מה קורה – הרי אתה, אין לך בעיה עם התעודה, יש לך בעיה עם המאגר, נכון? עיסאווי פריג' (מרצ): נכון. דוד אמסלם (הליכוד): יופי. עכשיו, נניח אני עכשיו מגיע למשרד הפנים, שם תעודה, מזייף אותה או נותן למישהו 100 שקלים, אומר לו: תרשום שאני עיסאווי פריג', מהתעודה שלי. בא למשרד הפנים – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אז תתאמץ, תתאמץ למנוע זיופים. כבוד השר הגיע. היו"ר מאיר כהן: כבוד השר הגיע. לא, אתה תסיים עכשיו. עיסאווי פריג' (מרצ): חוק רע, אדוני, וצריך להתנגד לו. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה לך, אדוני. דוד אמסלם (הליכוד): אתה לא – – – היו"ר מאיר כהן: כבוד השר, בבקשה, אתה אפשרת לעיסאווי לדבר. כבוד השר, בבקשה, אדוני. חיים ילין, בבקשה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא סתם היום בדיונים אנחנו ראינו את נציגי ישראל ביתנו בעצם נלחמים – – מה קורה שם? היו"ר מאיר כהן: עיסאווי, השר כבר הגיע. בבקשה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): – – לא סתם נלחמו נגד החוק, או לפחות על חלק מההסתייגויות, ולא סתם אני מהיום הראשון, בעצם, לפני שנתיים, פחות או יותר, כשהתחילו הדיונים, גם התנגדתי. הסיבה היא מאוד פשוטה: כל מי שחי במשטר טוטליטרי יודע מה הרגישות שיש לאנשים כששמים טביעת אצבע. זה לא יעזור. חלקם, בשבילם זה פוסט-טראומה, וחלקם, זה מזכיר להם שלטונות אפלים, משטר צבאי, או משטר משטרתי, איך שתקראו לזה. החוק הזה, בבסיס שלו, נועד למנוע הרכשה כפולה וזיופים. לזה הוא נועד. באו עם פיילוט ואמרו: בשביל לבדוק את זה צריך מאגר. בשביל המאגר הזה אנחנו בעצם צריכים לסכן משהו, כי אין מאגר שהוא אטום. לאורך כל הדרך אנחנו שמענו שההרכשה הכפולה, כדי למנוע אותה ולמנוע זיוף של הזהות, אנחנו חייבים את המאגר. מצד שני, סדר גודל של כ-70 מומחים, בצורה זו או אחרת, אבל חלקם, נציגים שלהם הגיעו לוועדה, ושמענו שיש תחליף למאגר. התחליף למאגר זה תשאול. אלא מה? תשאול זה קצת בעייתי, כי תשאול – צריך לשאול, ובעצם הסטטיסטיקה אומרת שבתשאול אפשר לזייף הרבה יותר מהר ממה שכנראה בטביעת אצבע יחד עם תמונת פנים. בסופו של דבר, היועצת המשפטית של הוועדה המייעצת, נעמה, קובעת, כבוד היושב-ראש: אנחנו ממליצים על תמונת פנים במאגר. אין צורך בטביעות אצבעות. הלוט"ר נציג הלוט"ר, אומר – גם מסכים לדעה הזאת. אלא שמשהו בדבר הזה משתבש, ואני תכף אנסה לנמק, ואני אומר לכם שמאחורי החוק הזה מסתתרת תפיסה דיקטטורית, של משטר טוטליטרי, וכל הקואליציה הולכת להצביע על זה בלי להבין אפילו. כשהלוט"ר אומר את הדברים האלה, והוועדה המייעצת אומרת: אין צורך בכלל בטביעת אצבע, אנחנו לא צריכים את זה, פתאום מופיעה בחוק תמונה של טביעת אצבע. עכשיו, בא השר, בגדולתו, שר הפנים דרעי, ואומר: אתם יודעים מה? ניתן הנחה, לא תהיה חובה. זה יהיה וולונטרי לחלוטין, התנדבותי, מה שנקרא; כל אחד יקבל החלטה אם הוא רוצה או לא רוצה. אוקיי, אבל גם אומרים: מי שרוצה לתת טביעת אצבע וזה יהיה במאגר, אנחנו ניתן לו את התעודה לעשר שנים, ומי שלא – לחמש שנים. זאת אומרת, מי שרוצה שלא להיות במאגר, כל חמש שנים יבוא לעשות את זה. זה קצת בעייתי, כי אתה יודע, בסופו של דבר אתה יכול להגיד: חברים יקרים, אנחנו, כל מי ששם אצבע, ולא בצורה וולונטרית, או כן בצורה וולונטרית, לא משנה, אבל הוא מסכים שהאצבע שלו תהיה במאגר, הוא יקבל את התעודה, כולל דרכון חינם. למה לא לעשות את זה? בואו נהיה ישרים – אנחנו כמדינה רוצים את זה. למה כמדינה אנחנו רוצים את טביעת האצבעות ובעצם את תמונת הפנים? אמרנו בהתחלה: למנוע הרכשה כפולה וזיוף. ועכשיו אני אספר לכם מה מסתתר מאחורי הדבר הזה. בעצם המשטרה לאורך כל הדרך אמרה: לי אין אינטרס. המשטרה – זה לא הלוט"ר ולא הוועדה המייעצת. המשטרה זה המשטרה. היא קבעה: אני רוצה להתחבר למאגר הזה בצורה זו או אחרת ולקבל – ולעקוף את כל המערכת. מה המשמעות? כל שוטר יוכל לקחת טביעת אצבע. אני אומר לכם שזה מה שהולך להיות, אחרת אין היגיון בכלל בכל החקיקה, ונוסף על זה – לתקנות שצריכות להגיע. התקנות שיגיעו תפורות לחוק, אחד על אחד. בסוף נמצא את עצמנו שמי שאין לו תעודות, הוא חשוד – ישים אצבע; ישים אצבע ובעצם יהיה חיבור. השימוש במאגר – למרות מה שכתוב בחוק, התקנות ישנו, ויתאימו את זה למשטרה. זה לא סתם. אני אומר לכם שהשר לביטחון פנים רב היום עם שר הביטחון על המשמעות, כי שר הביטחון מייצג את התפיסה של המשטרים הטוטליטריים, שאסור לתת את זה, וארדן מסתכל על התפיסה שבסופו של דבר כולם חשודים.– כולם יהיו חשודים במדינה הזאת. חברים יקרים, יש משהו שבחוק אני לא יכול להעביר, אבל כשאני יצאתי מהדיקטטורה בארגנטינה, והגעתי לקיבוץ, והבנתי שאני יכול להסתובב במדינת ישראל בלי תעודות, ואני לא צריך לנעול את הבית שלי, ואני לא צריך לפחד משוטר, ולא מחייל, ולא מצבא, הדבר הזה – רק מי שחי במקומות האלה יכול להבין על מה אני מדבר. כל מי שנולד פה בארץ, בדמוקרטיה, לא מבין על מה אני מדבר. לא מבין. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): חיים, אני מבין מאוד. מאוד מבין. חיים ילין (יש עתיד): מה אתה מבין? עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): מה שאתה מתכוון להגיד, מה – כל מי שחי – – – חיים ילין (יש עתיד): אז יש לפחות אחד – יש אחד שנולד פה ומבין אותי. יופי, אז אני מאוד שמח. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): מבינים מאוד, מבינים מאוד. חיים ילין (יש עתיד): אני מאוד שמח. כבוד היושב-ראש, יש לי הסתייגויות אחת – יש לי הרבה הסתייגויות, אבל אחת ההסתייגויות שאני מבקש, ואני מציין אותה פה, כי עכשיו, אחרי שאמרתי שאני לא מאמין למשטרה, ואני חושב שהמשטרה, יש לה תוכנית מאחורי המאגר הזה והשימוש בנתונים – עכשיו אני אגיד משהו שהוא עוד יותר גרוע: אני חושב – ואני יכול גם להוכיח את זה – ש-HP, שזכתה במכרז, עושקת את המדינה בסדר גודל של חצי מיליארד שקל. ותלכו תבדקו מי היה ראש הממשלה, ותבדקו מי היה שר הפנים, שחתמו על המכרז הזה ועל ההסכם הזה. עכשיו, חברים, אדון ליצמן היקר, כבוד השר, אם היום הממשלה הייתה נותנת לך חצי מיליארד שקל, היית מאושר שבמשרד הבריאות יהיה לך עוד חצי מיליארד, נכון? למה מוציאים את זה פה על המכרז הזה? למה? דודי אמסלם לא נמצא פה, הוא בדק את זה; ועדת ביקורת המדינה רוצה לבדוק את זה; כולם רוצים לבדוק את זה, כולם מפחדים לבדוק את זה, כמו תפוח אדמה לוהט. אבל אני אציין את זה. למה אני אומר את זה? כי אני נלחמתי. למה? כי כראש מועצה היה מפעל שהתמודד מולHP , ואני, לא מעניין אותי אם המפעל הזה זוכה או לא זוכה, אותי מעניין שבעוטף עזה – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): – – יהיו עוד 50 או 70 מקומות עבודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): אבל מעל לכול, כבוד היושב-ראש – ואני מסכם – אם אתם כבר רוצים מאגר ביומטרי – ואני לא רוצה אותו, אז לפחות במכרז החדש שיקום תכתבו – וזאת ההסתייגות – שכל מי שזוכה חייב, חייב, לפתח מנגנון שיבטל את המאגר הביומטרי. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. אני מבקש מכל חברי הכנסת: תקפידו על הזמן. ממילא לכל אחד יש די והותר זמן. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת ריקה, ראו, כשמגיעה הצעת חוק מהסוג הזה לפנינו, שיש בה פוטנציאל מאוד מאוד גדול לפגוע בפרטיות של האדם, לפגוע באחת מזכויות היסוד של האדם, גם היא – בוא נאמר שהיא לא זכות אבסולוטית, ואנחנו, כאשר אנחנו מתעמתים, בצורך לאזן בין זכויות יסוד לבין שיקולים כאלה ואחרים, שיקולים ביטחוניים, אנחנו עושים עבודה יסודית כדי להגיע לאיזון הנכון. אנחנו – אני מבקש להסתייג מה"אנחנו", כי אני חושב שבחודשים האחרונים התקבלו כאן המון הצעות חוק שדווקא הפרו את האיזון בין הערכים הדמוקרטיים הבסיסיים שלנו לבין שיקולים אחרים, אבל נניח, במקרה הזה, שיש שיקולים שיכול להיות שהם שיקולים טובים. השאלה החשובה שניצבת בפנינו: האם השיקולים הללו, שבגינם מתכוונים להקים את המאגר הביומטרי, הם כל כך עקרוניים וחשובים כדי להטות את הכף נגד זכויות יסוד של היחיד? לא שמעתי שדיברו אפילו על שיקולים ביטחוניים. אדוני היושב-ראש, על מה דיברו? על אפשרות של זיופים. האם מישהו הציג לפנינו נתונים משמעותיים כדי להראות שאנחנו מדברים על מגפה רווחת, רבתי, שאי-אפשר לעמוד בפרץ ולכן חייבים להקים את המאגר הביומטרי? לא היו דברים מעולם. לא נאמר הדבר הזה. והנה, הרי בא לעולם, היה פיילוט, והמומחים שהתבקשו להביע את דעתם ועמדתם על הפיילוט הזה אמרו באופן חד-משמעי, אדוני היושב-ראש, שהפיילוט כשל, שהפיילוט הוא כישלון. אז מה המשמעות לעשות פיילוט ולא להסיק את המסקנה מכישלונו? אז אומנם הפיילוט כשל, ודעת המומחים היא דעה יחידה בעניין הזה, אבל ממשיכים לקדם את הפרויקט הזה. נניח שהיינו אומרים שיש הצדקה להקים את המאגר הביומטרי משום שהוא נותן פתרון לבעיות כאלה ואחרות – של זיופים, או אתם יודעים מה? אולי פה ושם גם של שיקולים ביטחוניים. אבל מה הבעיה הנוספת שאתה אנחנו מתמודדים ולה אין פתרון? וחבר הכנסת סלומינסקי, שהציג את החוק, לא הציג את הדברים נכוחה, אדוני היושב-ראש. המאגר הביומטרי אינו מוגן מפני חדירה ופריצה לתכניו. אינו מוגן. זאת אומרת שגם לא עמדנו במינימום הדרוש. נניח שהחלטנו שיש צורך לעשות את המאגר הביומטרי, אז בבקשה, שיבואו המומחים לסייבר, שיבואו המומחים לטכנולוגיה מתקדמת, ויאמרו שאנחנו מעניקים הגנה סבירה למאגר הזה, כך שהוא לא ניתן לפריצה בקלות יחסית. גם את זה לא קיבלנו. אז בשביל מה צריך את המאגר הביומטרי, כאשר אנחנו רואים שהאיזון מופר באופן בוטה בכיוון של שיקולים שהם דלי חשיבות אל מול זכויות יסוד של האזרח? הפרטיות שלו, צנעת הפרט, עומדת שם חשופה בפני כול. השר ליצמן, אני חושב שהוא – – – היו"ר מאיר כהן: השר ליצמן נמצא כאן. בבקשה תמשיך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ראוי ששולחן הממשלה, ישב בו – – – איתן כבל (המחנה הציוני): מתביישים. יוסי יונה (המחנה הציוני): השר ליצמן, היינו שמחים לו היית מכבד אותנו בנוכחותך היותר-אינטימית. סתיו שפיר (המחנה הציוני): שלא לדבר על הקואליציה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל הנה, השר נענה. שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – היו"ר מאיר כהן: מאה אחוז. יוסי יונה (המחנה הציוני): מה הוא אומר? היו"ר מאיר כהן: הוא שותה, יסיים ויבוא לכאן. יוסי יונה (המחנה הציוני): אוקיי. אז הנה, השר ניאות לבקשתך, חברת הכנסת שפיר, ומתקדם בעצלתיים אל קדמת האולם. היו"ר מאיר כהן: גם זמנך מתקדם בעצלתיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): מתקדם במהירות רבה לסיום. אז בכל אופן, אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות, הדבר הזה נולד בחטא, והדבר הנורא ביותר – ובזה אני באמת מסיים, אדוני היושב-ראש – רוב חברות וחברי הכנסת מתנגדים לחוק הזה, והנה עוד איוולת שמגיעה לעולם, שהולכת לעבור, אולי, בסופו של דבר – החוק הזה יעבור בסופו של דבר בניגוד לרצונם של כל חברות וחברי הכנסת. אם כן, זו פרקטיקה שהיא אווילית, פרקטיקה שאין לה מקום כאן, וחבל שאנחנו, או אלה שיאשרו אותו, יאשרו את החוק האווילי הזה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. נאמר לי שיוסי יונה החליף אותך כדובר, אז אני מזמין עכשיו את חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה לך, כבוד היושב-ראש. האמת היא שרציתי לפנות כאן אל חברת הכנסת שולי מועלם ולהעלות נושא לפני חברי הליכוד והבית היהודי. מצער מאוד שהם לא כאן. יכול להיות שהם הלכו לגייס תרומות איפשהו. אני לא יודעת אם שמעת, אבל לחברת הכנסת שולי מועלם יש הצעת חוק חדשה, שאומרת שארגוני שמאל לא יוכלו יותר לקבל מידע ציבורי ממשרדי הממשלה, מגופים ציבוריים, לפי חוק חופש המידע. מה זה "ארגוני שמאל"? היא אומרת: ארגונים שמקבלים את רוב תרומותיהם מגורמים זרים. אז קודם כול רציתי לפנות לשולי ולבקש ממנה: למה שלא תלך כבר עד הסוף? מה זה ארגונים? למה לא פוליטיקאים – פוליטיקאים שמקבלים את רוב תרומותיהם מגורמים זרים? יכול להיות שזה יעשה לה קצת בעיות קואליציוניות. אנחנו הרי יודעים שראש הממשלה למשל אוהב לגייס תרומות אך ורק בחו"ל. למעשה, מאז 2011 היה לראש הממשלה תורם ישראלי אחד בלבד. תורם אחד בלבד. בבחירות האחרונות, בפריימריז האחרונים, לא היה לו תורם ישראלי בכלל; 100% תורמים שהם, להגדרתה של שולי, גורמים זרים. גם לראש מפלגתה של שולי מועלם, נפתלי בנט מהבית היהודי, היו תרומות בסך 1.3 מיליון שקלים מתורמים זרים. כלומר, יכול להיות שבימין מאוד אוהבים תרומות זרות כשמדובר בתרומות להם, אבל פשוט לא כל כך אוהבים את זה כשמדובר בארגונים חברתיים שמבקרים את פעילות הממשלה. אני חייבת להגיד שזה מעט מפתיע; אם נסתכל על המצב של המפלגות עצמן, לפי תחקיר דה-מרקר, 52.1% מהתרומות של הבית היהודי הגיעו מגורמים זרים; 52% מהתרומות של הליכוד. כלומר, פוליטיקאים שאצבע שלהם יכולה להיות שווה 400 מיליארד שקלים בהצבעה על תקציב המדינה, אין מה לחשוש מההחלטות שלהם, שיושפעו על-ידי גורמים זרים. לעומת זאת, כל מיני עמותות קטנות, חלקן אפילו ממש קיקיוניות, יש מה לחשוש ולא להעביר להן מידע ציבורי. באמת. אגב, אם כבר מדברים על תרומות, מן הסתם אפשר לעשות את זה אחרת. תסתכלו למשל על מה שקורה בצד הזה של המליאה; בתוך המחנה הציוני אני גייסתי את רוב-רובן – 99% – מהתרומות שלי בפריימריז מישראלים – אגב, תרומות של בין 50 ל-100 שקלים, שהגיעו מיותר מ-1,500 תורמים. עובדה שאפשר. גם חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ גייסה את רוב התרומות בקמפיין שלה מתורמים ישראלים. אני יודעת שבמרצ מגייסים את רוב התרומות מתורמים ישראלים. עובדה שזה אפשרי. אבל בימין נורא נורא מפחדים מתורמים זרים כשמדובר בארגונים שבאים לבקר אותם, לא משום דבר אחר. החוק הזה, כמו כל החוקים המבישים שאנחנו קיבלנו מהקואליציה בשנה-שנתיים האחרונות, הוא לא חוק שנועד להיות חוק; הוא חוק שנועד אך ורק לייצר הפחדה והכפשה. כי בימין הקיצוני גילו שיטה – ביבי הוביל אותה בעבר, איילת שקד ונפתלי בנט הצטרפו אליה בחפץ לב; השיטה הזאת היא כזאת: רוצה להעלים את מי שמבקרים אותך? רוצה לא להתייחס לטענות שמופנות כלפיך? תכפיש, תזרוק רפש, תהפוך את היריבים שלך ללא לגיטימיים. האם יש לזה איזשהו קשר למציאות? לא. האם צריך לדבר שם אמת? הם לא חושבים שצריך לדבר אמת. העיקר להכפיש ולהפוך את כל אותם גורמים מבקרים ללא לגיטימיים. אנחנו רואים את הימין עושה את זה באופן שיטתי; לא רק ארגונים ועמותות; כל גורם שמעז לבקר את מדיניות הממשלה, כל גורם, מבחינת נתניהו והימין. עיתונאים לא אמורים לחקור ולחשוף שחיתויות אם אלה שחיתויות של הימין; מבחינת נתניהו והימין שופטים לא אמורים לשפוט על-פי חוק ביושרה ובאומץ; מבחינת נתניהו והימין מורים לא אמורים ללמד לפי הערכים שלהם; אקדמאים לא צריכים לחקור את האמת; ובשנה האחרונה ראינו את זה גם מגיע לצבא – מבחינת נתניהו והימין, אם אנשי הביטחון שלנו מביעים עמדה מקצועית שלא מתאימה לאג'נדה הפוליטית שלהם, עדיף שלא יביעו את העמדה ושילכו לחפש. המתקפות שאנחנו ראינו מהימין – נגד כל גורם: ממוסדות המדינה, מרשויות אכיפת החוק, חברי כנסת, ארגונים, עובדים, עובדי המדינה – כולם. כולם מוכפשים אם הם אומרים משהו שהוא נגד מדיניות הממשלה. זאת השיטה: להפוך את מי שאומר משהו נגדך ללא לגיטימי. זאת שיטה מכוערת. אין ספק שבפוליטיקה כנראה היא עובדת באיזושהי מידה. אולי ביבי לא מצליח לגייס תרומה אחת מישראלי – קצת עצוב שישראלי אחד לא מוכן לתרום לו – אבל הוא הצליח להשיג את 30 המנדטים שלו עם השיטה המבישה הזאת. אזרחי ישראל צריכים לחשוב עכשיו – וזה לא עניין של ימין ושמאל – הם צריכים לחשוב עכשיו באיזו מדינה הם רוצים לחיות, אם הם רוצים לחיות במדינה של ביבי ובנט, מדינה אפופה בפחד, בשנאה, בפרנויה, כזאת שמחפשת אויבים בכל מקום, שמשותקת מרוב פחד ושנאה, או מדינה שיוזמת, שפותרת בעיות, שמתקדמת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): כי אין קדמה ואין שינוי ואין שיפור אם אין יכולת של ביקורת עצמית, אם אין יכולת להסתכל על המציאות, לבחון אותה ולחפש את הדרכים לעשות פה יותר טוב, לפתור את הבעיות שעומדות בפנינו. אין. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): המדינה שביבי ובנט מנסים ליצור לנו, אדוני, היא מדינה משותקת ומפוחדת. החקיקה הזאת היא לא חקיקה שנועדה לעשות דבר בספר החוקים, אבל היא נועדה לייצר פה וליצור פה אזרחים מפוחדים, מבוהלים, משותקים. זאת לא מדינת ישראל שכולנו מכירים ואוהבים. היו"ר מאיר כהן: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אנחנו חייבים לעצור את המגמה האיומה הזאת מייד. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, יש רגעים שעוד אפשר לעצור את הרעה לפני שהיא מתחוללת. יש איזו תחושה שההיגיון יגבר. אבל כשמגיעים לחוק הזה ולחיה הרעה הזאת, ששמה המאגר הביומטרי, כנראה כלו כל הקצים. לא מצליחים. בשנותי בכנסת כבר כמה וכמה פעמים הנושא עלה על סדר-היום, ועדיין דחו אותו; דחו אותו פעם, דחו אותו פעמיים, ביקשו לשקול, חשבו – בכל זאת, הלוא הייתה פה ויש פה התנגדות עצומה, של כל הגורמים, מהאקדמיה, מהמחקר, מומחים גדולים, שאומרים: אל תעשו את זה. אני רוצה להזכיר פה מה כתבה קרין נהון, שהיא פרופסור ומומחית ממדרגה ראשונה, בקנה מידה עולמי, בעניין הזה. היא אמרה כבר לפני כמה שנים שזה חוק מגלומני, מסוכן ושנוי במחלוקת, ומאז היא לא שינתה את דעתה. הצטרפו אליה עוד רבים וטובים. אני זוכר שעל שולחננו הונחה פטיציה של עשרות פרופסורים מהאקדמיה שכולם קראו לעצור. עכשיו, אין התנגדות – גם זה נאמר באותה עת – אין התנגדות לתעודות זהות חכמות; תעודת זהות חכמה זה בסדר גמור, בעיקר כדי שיהיה אפשר למנוע זיוף שלה. אנחנו יודעים שהרבה אנשים מחפשים זהות כפולה, זהות משולשת, לשימוש לרעה, לצורך פשיעה, לכל מיני צרכים שליליים., אוקיי, אז מדינה צריכה להגן על עצמה, ואזרחים צריכים להיות שומרי חוק. הכול עד כאן נכון. מה שמפחיד, בסופו של דבר, ואת זה כל אחד שהתקרב לחוק הזה הבין, זה המאגר הביומטרי – אותה בריכה גדולה שתכיל את כל הנתונים שלנו ועלולה להיפרץ. עכשיו, אנחנו חיים בארץ שיש בה הרבה נסים והרבה נפלאות, ואנחנו יודעים ששום דבר באמת לא סגור, ותמיד תימצא אותה פרצה שקוראת לגנב, שקוראת לפושע, ותאפשר להגיע למאגר הזה ולמשוך ממנו נתונים. איך אני יודע? כי אנחנו רואים מה קורה בתחומי חיים אחרים; אנחנו יודעים שיש פה, מה לעשות, שחיתות. אנחנו יודעים שיש פה אנשים שרוצים אינפורמציה, ואנחנו יודעים עכשיו שיש אנשים ויהיו אנשים שתהיה להם האינפורמציה, ואז היא עוברת מיד ליד. מי שיחזיק את המפתחות לאותו מאגר ביומטרי יחזיק אוצר, והאוצר הזה, אם ייפרץ, יוכל לשמש למגוון עבירות ופשעים, החל בעבירות פליליות רגילות וכלה בעבירות ביטחוניות. אני לא צריך לספר עד כמה המדינה רגישה למידע האישי על האזרחים שלה, לסימנים הביומטריים האלה שלהם, שהם נותנים, והם ייחודיים. אם מישהו מצליח לגנוב, להתחזות, לזייף, לקחת את המידע הזה ולהשתמש בו לרעה, אז אנחנו במו-ידינו יצרנו את המפלצת הזאת שמזמינה את השימוש לרעה. כי אם המאגר לא קיים, הוא לא קיים, ואי-אפשר להגיע אליו ואי-אפשר לדעת איך לזייף, אבל אם הוא קיים, הוא ימשוך כבר את כל המומחים. אנחנו הלוא יודעים, גם – רק עכשיו ראינו איזה שימושים נעשו במדינות אחרות בעולם של התערבות מרחוק של האקרים. מה לעשות, ככל שממציאים אמצעי הגנה, היכולות של ההאקרים הולכות ומשתכללות, עד כדי זיוף של מערכות בחירות במדינות אחרות. אני לא מדבר על פגיעות שונות ומשונות במערכת הבנקאית, במערכת הביטחון, בתשתיות, בייצור, בתעשייה – הכול פתוח. התלות שלנו ברשתות היא כל כך גדולה, שאפשר לעשות הכול. אנחנו יודעים את זה. גם מדינת ישראל, מדינה מהמובילות בעולם, שיודעת לעשות את שני הדברים – על האחד אנחנו בכלל לא מדברים, ועל השני – אנחנו יודעים שכל הזמן אנחנו יושבים וחושבים איך למנוע פריצה, איך למנוע מגורמים חיצוניים לשוטט בתוך המערכות, בתוך הרשתות שלנו, ולהשתמש בהן לרעה. אני אומר לכם, ברגע שמדינות ידעו – עכשיו הן ידעו – שיש פה במדינת ישראל בריכה גדולה שבתוכה נמצא המידע הביומטרי של אזרחי מדינת ישראל, הם יגיעו לשם, וישייטו שם, בפנים, וייקחו את מה שהם רוצים, כמו שהם עושים במערכות שהן מוגנות פי כמה וכמה מהמערכת הזאת. יש עכשיו הזדמנות לעצור – אפשר היה לעצור את זה. אני לא יודע מה הכוחות שדוחפים. אני לא יודע למה משרד הפנים כל הזמן הולך שני צעדים, עוצר, הולך, ועכשיו הוא אמר: קדימה, ללכת. ניסינו לעצור בוועדה, ועכשיו ננסה לעצור בהצבעה. אני אומר לכם שזאת תהיה בכייה לדורות. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן. איתן ברושי (המחנה הציוני): רגע, אני. היו"ר מאיר כהן: לא לא. דב חנין (הרשימה המשותפת): איתן ברושי רשום לפני יעל גרמן. היו"ר מאיר כהן: אוקיי. איתן ברושי, כבודו, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כגודל החשיבות של הדיון, ככה הכנסת ריקה מחברים, בטח מהקואליציה, שבקושי השאירה פה תורנות, על איזה חוק שהוא לא בשל, חוק שמעורר מחלוקת, ודאי בתקופה רגישה, בשאלה מה התועלת שלו, ואנחנו יודעים שבתוך הביקורת הזאת יש גם שאלה אם החוק הזה בשל, או שמביאים לפה חוק לא בשל ואולי אפילו הזוי, ואני אתן דוגמה: הפרויקט הביומטרי מגדיל באופן משמעותי את מספר תעודות הזהות הנדרשות. כבר בפיילוט המדינה משלמת פי-חמישה ממחירי השוק עבור כל תעודה, זאת אומרת, אין פה כמעט דבר שנקי – ככה זה נראה, ואני אתייחס גם לביקורת המדינה. האבסורד הוא שאין פה יד מכוונת, ויד ימין לא יודעת מיד שמאל. הייתי אומר לפעמים: זאת ממשלה ימנית עם שתי ידיים שמאליות. משרד התחבורה באותה ממשלה, אולי זה ישראל כץ, שמשיג יותר מהאחרים, הוא בין היתר לא נותן לאוצר להתערב לו יותר מדי במשרד, והוא השיג רישיון במכרז במחיר של עשרה שקלים ליחידה; משרד הפנים משלם 60 שקלים ומעלה לתעודה, וצריך לומר פה בקול גדול, עם כל הביטחון – זו לא חברה ישראלית, זאת חברה זרה שמפעילה קבלן ישראלי. כלומר, מדברים פה בשם איזושהי סודיות. אנחנו מדברים על זה שהחוק הביומטרי – שהפיילוט כאמור נגמר, ומזה חלק מהלחץ – מכפיל ומשלש את מספר התעודות, ועל-פי מסמך שהוצג באופן מסודר וגלוי, ההתעקשות של משרד הפנים להמשך במכרז הקיים – הנה, הגיע נציג של הקואליציה, קיש, ידידי, תשמע טוב – במכרז הזה, שנראה לא תקין, משלם המסים משלם מאות מיליוני שקלים יותר ממה שהיה צריך לשלם, אדוני יושב-ראש הוועדה. משום שמדובר פה במשהו אחר, משהו שהוא שינוי, היה מקום, גם משיקולים ממש מקצועיים, לצאת למכרז חדש, ותמוה שהמשרד מתעקש גם על שאלה שבמחלוקת וגם בהתנהלות שהיא כנראה לקויה, עד כדי כך שגם משרד מבקר המדינה התייחס, וכבר נקבעה ישיבת ועדת ביקורת בעניין הזה. אני רוצה לומר שבמהלך המשא-ומתן הגדיל משרד הפנים את ההכנסות הצפויות של HP – זאת החברה הזרה שעושה תעודות זהות, כשיש גם יכולת בישראל – הגדיל מאוד את ההכנסה, מ-160 מיליון שקלים ל-235 מיליון שקלים. החששות של מבקר המדינה – וכבר במאי 2011 הוא פרסם דוח, מבקר המדינה, שיש בו ביקורת על הפרויקט של תעודות הזהות החכמות, וביקורת חריפה על הליך ההתקשרות עם HP. מישהו פה או לא אומר את האמת או שנדמה לו שהוא עושה את הדברים הנכונים, ובמידה רבה של תקלה, ובביקורת – שאנחנו אומרים אותה פעם נוספת – שיש כאן הזדמנות, מעבר לוויכוח על החוק, לעשות אותו בניהול תקין. ואנחנו מדברים על זה שמדובר פה כבר על שנים שהופכות את חומר הגלם ללא אפשרי, מדובר על מיליונים של תעודות, שהוזמנו, וזה עוד לפני שהעסק הזה נכנס להרצה. אנחנו מדברים פה גם על ספק זר, גם על קבלן שהועדף על אזור עדיפות לאומית, גם על שאלה שהיא במחלוקת, וגם, הפתרון שנמצא על-ידי הממשלה – שמגינה עליו בחירוף נפש – הוא פתרון שעולה הרבה מאוד כסף על דבר שספק אם הוא נכון, תוך כדי המשך קיומו של מכרז לא תקין, עם תוצאות לא ברורות, שכבר מבקר המדינה העיר – עוד קודם – ותהיה ישיבה. היה נכון שהממשלה תאמר לפחות שהיא תעכב את הביצוע עד שהעניין הזה ייבדק. אם יש כאן הערות נכונות, על התנהלות לא תקינה, מדוע, מעבר להחלטה השנויה במחלוקת לבצע מהלך שגוי? הרי הממשלה מסובכת עכשיו באין-סוף חקירות, מה, חסרה לכם עוד חקירה? אני רוצה להגיד משפט אחד נוסף, אדוני היושב-ראש. היום נודע לנו ששר האוצר ממשיך לתעתע בחקלאים, בחקלאות, במשרד החקלאות. בשם יוקר המחיה הוא אישר יבוא של עשרות אלפי טונות של ירקות שאין בהם מחסור, אחרי שכבר החזירו את הנושא של בשר ודגים. יש משהו לא מובן בהתנהלות. עכשיו משרד החקלאות – שלא שיתפו אותו, אין תרבות כזאת, לא שיתפו אותו – מנסה לצמצם את הנזק. עם החקלאים לא מדברים. כאילו מישהו החליט – אחרי שראש הממשלה חזר מאפריקה, והנשיא מהודו, ושר החקלאות חזר ברוב התרגשות מהסכמים ענקיים שנחתמים בשם החקלאות הטובה בעולם – מישהו החליט כאן לחסל את ההתיישבות והחקלאות, וביום שדנים בנושאים חשובים בכל מרחבי מדינת ישראל הגדולה, צריך לומר שהחקלאות בצרה גדולה, ודווקא ממשלה, אדוני יושב-ראש הוועדה, דווקא ממשלה שההתיישבות נישאת בגרונה, והיא רוצה ליישב את הארץ מהים עד הנהר, היא מחריבה את מה שביניהם, ואין הצדקה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): עוד משפט אחד. לא מזמן היה דוח מבקר המדינה שהוכיח שמי שהרוויחו מהיבוא בחגים הקודמים היו הסוחרים והיבואנים. כמה עוד צריך להגיד לממשלה: תיזהרי? לא מספיק שנתנו לרמי לוי להדליק משואה? עכשיו גם צריך לתת לו ולחברים שלו לחסל את החקלאות ולהביא לכאן את היבוא המופקר הזה? תשמרו על החקלאות – זה תנאי למדינה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל, כבודו. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי הרשמת הפרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, האמת, מדהים איך גם עניין כזה הופך לעניין של ימין–שמאל, קואליציה–אופוזיציה. זה פשוט לא נתפס, ולא מתקבל על הדעת. ואני אומר את זה לך, כי אני מכיר את העניין הזה כבר שנים. יש לי הצעת חוק שכבר העליתי כמה וכמה פעמים נגד המאגר הביומטרי. יצא לי להיות מהמובילים במאבק נגד המאבק הביומטרי. ולמען השם, למה זה תמיד צריך להיתפס כאילו יש אלה שלא מודאגים אף פעם, ויש אלה שמודאגים? אני אומר ליושב-ראש ועדת החוקה, בעניין הזה, אילו – הרי היה ויכוח שלם, אמיתי, מקצועי בעניין הזה, זה לא שזה מובא לכאן ויש חברי כנסת שלראשונה עוסקים בעניין הזה וזה עבר כלאחר יד. לאורך כל הדרך הייתה התלבטות. וחבר הכנסת דב חנין, זה היה עוד לפני כל הסערות הגדולות, שמצאנו את עצמנו כל שני וחמישי עם הדלפה כזאת או אחרת. בימים שאמרו: לא יקום, לא יהיה, על כל שם אנחנו נשים גדר, ועל כל גדר נשים עוד גדר. והעובדה היא שהמאגרים הכי גדולים נפרצים. עכשיו, אני אומר לכם את הדבר הזה: יש מי שאומר לי: שמע, אם אתה בסדר, מה אתה דואג? ואני אומר לכם, זו הטעות הגדולה. מי שדואגים אלה מי שהם בסדר; אלה שלא בסדר הם כבר יודעים להסתדר, יודעים לתחמן את המערכות. למה בן-אדם, סתם מן היישוב, איש ישר דרך – שזה רוב אזרחי מדינת ישראל – צריך למצוא את השם שלו מגיע לכל מיני מקומות כמו שאנחנו רואים אצלנו כל יום בסמארטפון, יעל – אתה מקבל, ואתה שואל את עצמך: למען השם, איך הפרטים האישיים שלי מסתובבים אצל כל מיני אנשים, אצל חברות, אצל גופים, ששואלים אותי שאלות, מודיעים לי הודעות, אומרים לי מה אני אוהב ומה אני אקנה ומה אני אעשה – האם יש דבר שיכול למנוע את זה? למה זה נדרש? למה זה נדרש? אמרנו "תעודה חכמה", "תעודת זהות חכמה". אין בנמצא כאן מישהו, אני אומר כמעט אין, לא רוצה לומר אין – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – שיש פה הרבה. איתן כבל (המחנה הציוני): לא, אני אומר בכלל. חשבתי, הסתכלתי וראיתי את כולם פה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כולם בעד. איתן כבל (המחנה הציוני): בסך הכול, בשורה התחתונה, תעודת זהות חכמה – אין ויכוח כמעט. הוויכוח אם זה יהיה צ'יפ כזה, יהיה כזה או אחר. אין גם ויכוח, ודאי וודאי אפילו בכל הקשור לדרכונים. אין. השאלה היא למה צריך את המאגר? עכשיו, לצערי אני אומר את זה, שרים הופכים להיות עבדים של אנשי המקצוע במשרדם. למעטים מאוד יש אומץ ויכולת להסתכל בעיניים של אלה שמוגדרים עובדי המשרד המקצועיים ולהגיד: אדוני, זה לא יהיה. זה לא יהיה. זה – לא צריך את זה. כי כשאתה בא לאנשי המקצוע, ודאי הביטחוניסטים – הוא רוצה מאגר, והוא רוצה גם, אם הוא יכול, שתהיה לו מצלמה על כל בית בישראל. לא מכירים את זה? כשאנחנו מסתכלים על ג'ורג' אורוול, "1984", זה מדע בדיוני לילדות וילדים בכיתה א'. ונכון, יש מי שיאמר שהדברים מוצדקים. אתה לא רוצה בחצר, באזור שלך, ביישוב, ששם כל זמן שוברים ומרעישים ומעשנים – אז אומרים: בסדר, צריך לשים מצלמות. אנחנו מוצאים את עצמנו היום, לעתים לכאורה רק מסיבות מוצדקות, שאין לנו טיפת פרטיות. אין טיפת פרטיות. למען השם, זה לא חשוב? זה לא חשוב? ומי משתמש בפרטיות שלנו, וברוב המקרים נגדנו? – אני מסיים, אדוני – אלה החזקים. המערכת תמיד, תמיד, בסופו של עניין, תשתמש בזה נגד הקבוצות המוחלשות. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת גרמן, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי, אני רוצה להראות לכם מה קיבלנו לפני שעה וחצי: קיבלנו את מה שאנחנו קוראים לו "פונץ'-בננה" – הפעם יש שם 22 עמודים של הסתייגויות ועשרה עמודים של החוק עצמו, ויש לנו כמובן החוק עצמו. אפילו לא קיבלנו נוסח משולב, זאת אומרת שאם אני רוצה לעשות עבודה – ואני רוצה לעשות עבודה רצינית – אני צריכה לשבת עם החוק, לראות: יש לי פה סעיף 14, וכאן יש לי תיקון לסעיף 14. תגידו לי, אפשר לעשות את זה בשעה? לא. אז יש לי בקשה לכל החברים: מי שעשה את זה, מי שבאמת עבר על החוק ועשה השוואה בין החוק לבין כל השינויים שהתקבלו – שירים יד. כל הכבוד, איך הספקת? אבל אני מאמינה עליך. אבל חוץ מזה אף אחד לא קם, כי זה בלתי אפשרי. אז אני אפילו לא יכולה לעמוד פה, כמו שאני רגילה ואוהבת, וחושבת שמחובתי לעשות, לעמוד כאן ולנתח אחד לאחד את החוק, כי החוק הזה, עדיין אף אחד לא הספיק בדיוק לקרוא אותו, כי נותנים אותו שעה לפני הדיון. אבל אני כן יכולה לתאר לכם תרחיש – תרחיש לא דמיוני, שפורצים את המאגר אנשים, גורמים עוינים, מוציאים ממנו את תמונות הפנים – אני אפילו לא מדברת על טביעות אצבע, שאתן אפשר לעשות עוד הרבה מאוד דברים אחרים; לפרוץ לטלפונים שלנו ולכל דבר שאנחנו היום נועלים עם טביעת האצבע – רק פנים, ונותנים את זה לגורמים עוינים בניו-יורק, לונדון, פריז, קופנהגן, לא יודעת איפה עוד, והם רק מאתרים את התמונות שהוציאו, כי הם יודעים שהם ישראלים; ואני לא רוצה עכשיו לומר לכם מה אפשר לעשות – מחטיפות ועד רצח, ופיגועים. וזה לא דבר דמיוני, ממש ממש לא. זה דבר אפשרי, ואנחנו יודעים היום שכמעט אין מאגר שאי-אפשר לפרוץ אותו, בעולם. אז יש סכנה, שכולם מדברים עליה, סכנה של פריצת מאגר של כל אזרחי מדינת ישראל – שרים, חברי כנסת, אנשי ביטחון, משטרה, צבא – כולם יהיו במאגר הזה. ואנחנו יודעים את הסיכון האדיר שבפריצתו, ואנחנו יודעים שאין לנו היום עדיין כל האמצעים באמת לשמור את המאגר הזה. אז השאלה היא: לשם מה המאגר? החוק המקורי נותן לנו תשובה. ודרך אגב, מאז החוק המקורי ועד היום, השינויים שמונחים לפנינו – ואותם אנחנו נאשר – מאז ועד היום, הסיבה היא אחת, אדוני היושב-ראש. אתה יודע מה החשש ולמה בכלל חוקקו את החוק הזה, אליבא דחוק? בגלל הרכשות כפולות; בגלל החשש שבן-אדם יוציא זהות כפולה. אז נשאלת השאלה – מהיום הראשון שאנחנו דנו בוועדה, שאלנו: אולי תגידו לנו, כמה הרכשות כפולות היו? הסתירו את המידע הזה. אבל יש לנו מידע. יש לנו מידע שאומר שבשנת 2014 היו 71 הרכשות כפולות, ואומרים שאף אחת לא היה אפשר למנוע – סליחה, רק אחת היה אפשר למנוע עם המאגר; בשנת 2015 היו 80 הרכשות כפולות. ואני שואלת אתכם, חברים יקרים: 70, 80, או 100 או 200 או 300 או 1,000 הרכשות כפולות – זו סיבה לחוקק חוק שמסכן את כל האזרחים? זו סיבה לחוקק חוק שיפגע בפרטיות שלנו? התשובה היא חד-משמעית: לא ולא. אין שום סיבה מוצדקת בהרכשה הכפולה לחוקק חוק כל כך מעורר מחלוקת. אז אולי מאחורי החוק הזה, כרגיל בכנסת ישראל, מסתתרים מניעים נסתרים? בהחלט יכול להיות. ואולי בכלל מטרת החוק הזה היא לשרת את גורמי הביטחון? אולי גורמי הביטחון במדינת ישראל רוצים להפוך את המדינה שלנו למדינת משטרה, אדוני השר, לכך שהם יוכלו לחדור לתוך המאגר ולראות בדיוק מי הפגין פה נגד המדינה, ומי הפגין שם, ומה עשה פלוני, ומה עשה אלמוני – זה מה שאנחנו רוצים? מדינת משטרה, שבה אפשר להיכנס למאגר ולהוציא מידע על כל אחד ואחת? אז נכון, זה עדיין לא נמצא בחוק. החוק מאפשר העברת מידע מן המאגר הביומטרי לרשויות החוק – למשטרה, לרשויות הביטחון, ועדיין צריך יהיה להעביר תקנות לשם כך. התקנות, דרך אגב, תוגשנה לוועדה במאי ותאושרנה עד יולי, וחברתי יוליה מלינובסקי, כמו ששתינו דיברנו, המאבק הגדול שלנו יהיה במאי וביולי: לראות מהן התקנות, מהם הקריטריונים, איך באמת מרשים לכוחות הביטחון להיכנס למאגר, ואיך אנחנו נמנע את הפגיעה בזכויות הפרט שלנו, ואיך נמנע את מה שאנחנו מדברים עליו כל כך הרבה – את ה-profiling. יש כל כך הרבה profiling – נגד ערבים, ונגד חרדים, ונגד שמאלנים, ונגד הומוסקסואלים, ונגד אתיופים – ואת זה, חברים, נצטרך למנוע במאי–יולי. החוק הזה, כמו שהוא מוגש היום, אין לו הצדקה. להרכשות הכפולות בוודאי אין הצדקה. ודאי וודאי אין הצדקה לכך שנוסף על תמונות הפנים לוקחים גם מאגר של טביעות אצבעות. אומנם נותנים לנו אפשרות לומר שאנחנו לא מוכנים שישמרו לנו את מאגר טביעות האצבע, אבל מה, נותנים לנו עונש: אם אני אומרת: לא רוצה שתשמרו לי את טביעות האצבע, אומרים לי: אוקיי, אבל תעודת הזהות שלך והדרכון יהיו בתוקף רק לחמש שנים, ולא לעשר שנים. זאת אומרת, כל חמש שנים אצטרך לעבור את הפרוצדורה, ואני גם לא יודעת כמה זמן באמת ישמרו, וגם שם יש לנו עדיין בעיות. אז רוצה לומר – לא רק אני אומרת זאת, חברים בקואליציה אומרים זאת; יש לי כאן התבטאות מאוד מאוד ברורה וחד-משמעית של אחד מחברי הקואליציה הבכירים, שאני לא רוצה לומר מה שמו – כיום הוא הצביע בעד, ויצביע בעד – שהוא אומר: אני לא אתמוך במאגר שמישהו מתכוון להחזיק אותו לנצח. לא יהיה. אני אתנגד. אני רוצה אחד שיסביר לי בשביל מה לשמור את זה. אחד שינסה לשכנע אותי. אני לא חושבת שהוא מצא את האחד הזה. גם אני לא מצאתי את האחד הזה, ומכיוון שלא מצאתי, אני אצביע נגד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה, עשר דקות לרשותך. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה רבה, אדוני. מרוב ריצות היום בכנסת כבר לא מרגישים את הרגליים, אבל זה טוב לכושר. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ישבתי באולם ושמעתי חברים מכל סיעות הבית, ובחלק מהדברים אני מסכימה אתכם. נכון, אנחנו נמצאים היום בעידן חדש, מעלים הרבה שאלות, ולדעתי אין מחלוקת בשאלה אם אנחנו רוצים תעודות חכמות. כן, העולם השתנה, וזה מתבקש. זה גם מאוד מקל, במיוחד לאנשים – היום העולם הוא פתוח, אנשים נוסעים לחו"ל, זה מאוד חכם, זה נכון, זה גם מגן על האזרח. שאלה נוספת היא מה קורה עם המאגר. האם אנחנו, כמדינה מודרנית מתוקנת – אנחנו לא מדינה טוטליטרית – רוצים את הדבר הזה? שכן יש חשש שביום מן הימים זה אמור לצאת החוצה בדרך כזו או אחרת. ישבתי עם אנשי משרד הפנים, והשתכנעתי שבמצב של היום, לעומת מאגרים אחרים שקיימים היום במדינת ישראל, המצב הוא טוב. עד כמה טוב – אני לא יודעת. אבל לעומת מה שקורה עם מאגרים ביומטריים אחרים שהיום המדינה מחזיקה – קיימנו על זה דיון מאוד גדול בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת – שם זה בכלל המערב הפרוע. פה לפחות יש אנשי מקצוע שהצליחו לשכנע אותי שהסיכוי הוא לא גבוה. מובן שהוא קיים. היום אנחנו עברנו יום לא פשוט בוועדת הביומטריה על כל הנושא הזה של המאגר, של התעודות, על החוק הזה, ואני אצביע היום בעד החוק הזה – בלב לא שקט, אבל אני יודעת שיש לנו מהדורה שנייה – מהדורה שנייה, כפי שאת ציינת, חברת הכנסת גרמן – התקנות, ושם תהיה עבודה מאוד רצינית. ואם מישהו חושב ששם הם יבואו בלחץ לחברי הכנסת ויקבלו הכול על מגש הכסף כבקשתם, אז הוא טועה, ואני רק רוצה להצדיק את הטעות הזאת. היום אנחנו – סיעת ישראל ביתנו הגישה הסתייגויות סיעתיות לחוק הזה, ובמשא-ומתן לא פשוט הצלחנו היום להשיג ארבעה דברים, שבעיני הם דברים מאוד מהותיים. זה לא מתקן את החוק הזה במאה אחוז, אבל לפחות נותן כיוונים מסוימים, וגם נותן הבנה לגורמי ממשל שזה הכיוון והם יצטרכו להתחשב בכך. קודם כול, הנושא של הסמכות – באיזו סמכות המשטרה תוכל לגשת למאגר. כפי שציינתי בוועדה היום, היה לי המזל לגור ולחיות במדינה דיקטטורית, טוטליטרית, בזמנים של ברית-המועצות לשעבר, שעל כל אחד היה תיק, והיה הקטע הזה של "האח הגדול", וידעו שעל כל אחד יודעים הכול, וזה הדבר האחרון שאני רוצה פה. אנחנו חברה אזרחית, חברה בריאה, חברה תוססת, וצריכה להיות הפרדה ברורה בין השימושים האזרחיים לבין שימושים משטרתיים. אז ההסתייגות שהצלחנו להכניס היום, והיא מופיעה בנוסח החוק, היא שהמשטרה תוכל לגשת למאגר הזה אך ורק באישור בית-משפט מחוזי, כי קודם הם ביקשו בית-משפט שלום, ואני חושבת שבגלל רגישות העניין, בית-משפט מחוזי הוא הערכאה הנכונה לעניין הזה. מי שיחליט על זה הוא נשיא בית-משפט מחוזי או שופט שימונה לזה. זאת אומרת, יש פה אחריות מאוד גדולה, וזה רק על עבירות מסוג פשע, כי בנוסח הקודם רצו גם עוון. אז – זאת אומרת שהמקרים האלה צריכים להיות בודדים, המקרים האלה צריכים להיות חריגים, וכאשר אין אפשרות אחרת – הם יצטרכו להוכיח בבתי-משפט שאין אפשרות אחרת, ובתקנות, שאנחנו נדון בהן בקיץ, אני מתכוונת להכניס עוד דבר – שהרשות השופטת תצטרך לדווח לוועדה פעם בשנה על מספר המקרים ועל חומרתם, כדי שיהיה גם פיקוח פרלמנטרי על הנושא הזה. הייתה שם גם פרצה שהיה אפשר לעכב בן-אדם לצורך בירור זהות, לקחת ממנו את האמצעים הביומטריים ולשלוח למאגר לצורך זהות. אבל מה שכן, זה לא היה מוגבל בשום זמן. אז אם זה שישי-שבת, המאגר לא עובד – אזרחים לא נמצאים בעבודה 24/7 – אז מה, תעכבו בן-אדם עד שאותו פקיד יגיע? לא הגיוני. אז הצלחנו להכניס גם פה הסתייגות, שזה יהיה על-פי הוראות הדין. הוראות הדין אומרות שאפשר לעכב בן-אדם לצורך בירור זהות עד שלוש שעות. זאת אומרת, משטרת ישראל לא תוכל לעשות שימוש בעניין הזה – צורך הבירור, כבקשתם – הם יהיו מוגבלים לשלוש שעות. אם את שואלת אותי, הייתי מבטלת גם את זה, שגם זה לא יהיה אפשרי, כי עד עכשיו הם הסתדרו בלי מאגר – שימשיכו להסתדר, שזה לא יהיה סיבה למסיבה. דבר נוסף זה הנושא של הקטינים. פה אני חייבת להודות לחבר הכנסת עודד פורר, שהעלה את הנושא, כי מרוב לחץ – מרוב לחץ איכשהו פספסתי את זה. בעצם הצלחנו פה להכניס בנוסח החוק שילדים על גיל 16 יקבלו דרכון ביומטרי לצורך מעבר גבולות – אם נוסעים עם ההורים או משהו אחר – אבל טביעת האצבע שלהם לא תישמר במאגר. אין, לא יהיה, לא יהיה מאגר של ילדים. אין דבר כזה במדינת ישראל. היו"ר מאיר כהן: מגיל 16. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): עד גיל 16 בכלל לא יהיה מאגר – עד גיל 16 אין מאגר. לוקחים טביעת אצבע, מכניסים לדרכון, לא שומרים אותה. מגיל 16 עד 18 זה יהיה באופן וולונטרי ובהסכמת האפוטרופוס, קרי: ההורים – שההורה יסכים שהילד שלו ייתן טביעת אצבע שתישמר במאגר. לדעתי זה מאוד חשוב, כי ילדים לא מבינים את כל ההשלכות של הדבר. גם מבוגרים לא מבינים. הייתה לי שיחה מאוד מעניינת עם בעלי, שהוא תואר ראשון, תואור שני, עובד, קורא, מתעניין. כשהתחלנו לדבר והתחלתי להסביר לו בזעם על כל המאגר ועל כל החוק הזה, אז הוא אומר: נו, אז זה בסדר, תעודה ביומטרית זה בסדר, זה מאוד נוח. אז, כשהסברתי לו והוא הפנים והבין, הדעה השתנתה. לצורך זה אנחנו הכנסנו הסתייגות רביעית שלנו: שמשרד הפנים יחויב להקים מערך הסברה לאנשים – שיגיעו למשרדים ויקבלו הסברים: מה זה המאגר, מה הם עושים, מה התעודה, חמש שנים, עשר שנים, מה ההשלכות של הדבר, וזה יהיה בחמש שפות. זאת אומרת, אנחנו מדינת עלייה, יש לנו פה אנשים מכל הקשת, ויש שפות שמדוברות ברבים – אני לא מדברת על מישהו אחד שמדבר פורטוגזית, אבל צרפתית, אנגלית, ספרדית, רוסית, אלה שפות שהן די מדוברות פה, בארץ, במיוחד זה אקטואלי לעולים חדשים. יתרה מזאת, כשאתה רוצה להיכנס לחומר מאוד קשה ובעייתי, ובעל משמעות – אני מכירה את זה בעצמי. אני מעדיפה – אומנם העברית שלי בסדר, אני קוראת, הכול מצוין, אבל כשאני רוצה להתעמק בנושא ולהעמיק בו ולהבין עד הסוף, אני מעדיפה לעשות את זה בשפת האם, כי עדיין ההבנה שם יותר גדולה, במיוחד דברים שמעלים מושגים טכניים ומשפטיים, כי לא כל אחד למד משפטים, ולא כל אחד מהנדס. דרך אגב, זה גם מה שעשינו בנושא של התחדשות עירונית, שדרשתי שם שכל נושא החוזים בהתחדשות עירונית – מה שמשרדי ממשלה עושים – יהיה בכמה שפות. אז אלה בעצם ההישגים שלנו. האם זה מספיק? תלוי את מי שואלים. תמיד אפשר יותר, אבל זה מה שאנחנו היום הצלחנו להשיג, בקרב לא פשוט. יש לי פה גם טענות כלפי האנשים של משרד הפנים, שלא מצאו לנכון להגיע להידברות בזמן, והיום עשינו את זה בצעקות ובריב ובעצבים. לפחות ההסתייגויות שלנו, של ישראל ביתנו, היו ידועות וברורות מראש, אבל בעזרתו של יו"ר הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן, הצלחנו היום להזיז את הרכבת הזאת. אז האם זה מספיק? לא יודעת. אנחנו היום נתמוך, אבל כפי שאמרתי לך, חברת הכנסת גרמן, הקרב האמיתי יהיה בתקנות, ושם הם יצטרכו להיפגש אתנו, וזה לא יהיה פשוט, את זה אני כבר מבטיחה. בזה אני מסיימת, ואני מסירה את כל ההסתייגויות שלי. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר ליצמן, אנחנו היום מדברים על תעודת זהות חכמה, דרכון חכם, אנחנו בעצם רוצים להתאים את אמצעי הזיהוי לטכנולוגיה, וגם לעולם החדש, אבל צריך לשים לב לכמה עניינים. אני, מאוד היה לי חשוב בדיונים בוועדה, בפעמים שהייתי בדיונים, שהמאגר הזה יהיה מאגר שמור, שלא יהיה אפשר לפרוץ אותו. זה מאוד מאוד חשוב. אני חושבת שלא צריך טביעת אצבעות, מספיק תווי פנים, כי אני חושבת שתווי פנים זה הדבר שהכי מזוהה. לא צריך טביעות אצבעות. אני לא מבינה מדוע הדרג המקצועי עמד על זה שיהיו גם טביעות אצבעות. אני הייתי רוצה מאוד שגם נערים בני 18 לא יצטרכו לתת טביעות אצבעות, אלא רק פנים, אבל הדרג המקצועי גם לזה התנגד. אני רציתי לכרוך את החוק בנושא של – לתחום את הפיילוט לתקופה מסוימת, וגם שיהיה בתוך שנה מכרז, שעוד חברות תוכלנה לבצע את תעודות הזהות החכמות. כיום יש רק לחברת HP יכולת לבצע את התעודות האלה, והיא מעבירה אותן לספקי משנה, והם בעצם מבצעים את זה. העלות של התעודה – העלות למדינה היא 60 שקלים, ובעצם זה עולה עשרה שקלים להנפיק תעודת זהות חכמה. גם המבקר בדק את הנושא הזה, ולכן אני חושבת שהיה חשוב ביותר לקבוע שבתוך שנה – לצאת למכרז ולתת לחברה שיכולה לעשות את זה בצורה הזולה ביותר, זה מה שחשוב, וכך לחסוך למדינה כחצי מיליארד ש"ח. גם הנושא הזה היה צריך להיות בחוק. גורמי המקצוע במשרד הפנים אמרו שזה לא שייך, זה יהיה אחר כך בתקנות. אני מאוד מקווה שהדברים האלה יהיו בתקנות. ולכן אני עומדת פה, על הדוכן, ואומרת את ההסתייגויות שלי, אבל בלית ברירה, מכיוון שאנחנו בקואליציה, ויש משמעת קואליציונית, ואחרי שהצלחנו להכניס שינויים רבים לחוק – החוק לא נכנס במתכונת שאנחנו מצביעים עליו היום – לכן, אין לי הרבה ברירות. כשיגיעו התקנות אנחנו נבדוק שאכן כל הנושאים שדיברתי עליהם יופיעו בחוק. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, ואחריו – יואב קיש ידבר. אתה רשום, חבר הכנסת מלכיאלי – אתה מוותר. בבקשה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לדבר ולו רק כי אני צריך להודות, כאחד שמונה – ואני גם מודה לניסן סלומינסקי – לנהל את הדיונים בחוק הזה. אז אני, חובתי להודות לכל מי שטרח ועסק בהצעת החוק הזאת, מוועדת החוקה, כולל מנהל הוועדה, שטרח הרבה – לא קל לנהל ועדה כזאת ולקבוע דיונים על ציר זמן של 28 בפברואר, כשתקופת הפיילוט נגמרת – ולאחר מכן, כמובן, לנירה לאמעי, היועצת המשפטית, על ציר זמן מאוד צפוף, להגיע במסירות. דיברתי על אסף פרידמן, ונטלי, וכל הצוות, וגם לחברי הכנסת וחברי הקואליציה. קשה לי להגיד חברי הקואליציה או לא, מכיוון שהחוק הזה, בתחילתו ודאי לא היה הבדל בין חברי הקואליציה לחברי אופוזיציה; גם בסופו – אולי בצורת ההצבעה, אבל לא בצורת החשיבה. ואני – כן חשוב לי להגיד – אני יוצא היום, אחרי שהיו קרוב לעשר ישיבות, ושעות רבות – עשרות שעות – של דיונים – לא שיניתי את דעתי בעניין הזה. דעתי בעניין החשיבות של תעודת זהות חכמה – כמובן, אבל תעודת זהות עם מאגר ביומטרי? אני חושב שהיו דרכים אחרות. ולכן, אי-אפשר להגיד כאן – אני לא רואה את עצמי מצביע נגד מצפוני. יש מצפון ויש דעה. אני מבדיל בין הדברים. מצפון – להצביע נגד המצפון זה כבר דבר יותר קשה. דעה – כשיושבים, יש דעה כזאת, דעה אחרת, יש כאלה שרואים. לעניות דעתנו, אם גם יש 90% מאומת, זה טוב. לא צריך להגיע ל-95%, ויש כאלה שחושבים שרק 95%. לא שהדעה שלי היא לבד, באה מהאוויר, אלא יש גם דעות מקצועיות שמגבות את הדעה שלנו, והוויכוחים המקצועיים היו תוך כדי הוועדה. זכותה של הממשלה להביא – השר במיוחד, והממשלה, או במקרה הזה משרד הפנים, לקחת מכל בליל הדעות, או מכל מכלול הדעות, שהגיעו לוועדה, ולנקוט עמדה בצד מסוים. יש מצד אחד אומרים: לא, אנחנו רוצים שיהיה אימות הרבה יותר בטוח והרבה יותר מדויק, ואנחנו לא רוצים שיסתובבו עשרות אלפי תעודות זהות מזויפות ואולי כמה אלפי תעודות מזויפות. ואני באמת אשאל אתכם: מה זה, לעניות דעתכם, חברי חברי הכנסת, 5,000 תעודות זהות מזויפות – נניח שזה נתון אמיתי, אני לא מתווכח עם הנתון – זה קצת? זה הרבה? בשביל 5,000 תעודות זהות מזויפות, או תעודות זהות עם הרכשה כפולה, כמו שאנחנו קוראים לזה, זיהוי – – – יעל גרמן (יש עתיד): אורי, אורי, אנחנו גילינו שמדובר רק ב-70–80, לא 5,000. אורי מקלב (יהדות התורה): רק דקה, אני רק אסביר. רק רגע, רק רגע. שנייה, שנייה. זיהוי אחר. אנשים מסתובבים עם השם שלי. יש מישהו שלוקח את הזהות שלי ומשתמש בה עם תעודה, וככה יש כמה אלפים כאלה – זה קצת או הרבה? יעל גרמן (יש עתיד): לא, יש כמה עשרות, לא אלפים. אורי מקלב (יהדות התורה): גם על זה יש ויכוח. יעל גרמן (יש עתיד): מה יש ויכוח? יש – – – אורי מקלב (יהדות התורה): אבל זה בדיוק חלק מהוויכוח. היום יש כמה עשרות, זה נכון, אבל ודאי שיש אלפי תעודות זהות שהן מזויפות – לא זהות אחרת – תעודת הזהות מזויפת. זה הדבר שהכי קל לזהות. אם יסגרו את האפיק הזה, יבואו לאפיק אחר. מה זה נקרא? 1,000 זה הרבה? 2,000 זה הרבה? 3,000 זה הרבה? באים מהצד המקצועי ואומרים: אנחנו לא רוצים שיהיו בכלל. את מה שיש בידינו לעשות אנחנו רוצים לעשות. אני תומך בהם? לא תומך בהם. אנחנו חושבים שיש דבר אחר. אם, נניח, ההרכשה הכפולה קורית כשאדם אומר: אבדה לי תעודת זהות. מה עכשיו צריכים לעשות? עכשיו, בן-אדם, אבדה לו תעודת זהות. אתה לא יודע מי הוא; אין לו דרכון, אין לו שום דבר, ויש חשש אצל אנשי המקצוע שהוא לוקח זהות בדויה, לא שלו, והוא מזדהה אתה, והוא ינפיק לעצמו תעודת זהות לא שלו, לכן עושים ככה וככה וככה. מה אנחנו אומרים? תשמע, בשביל אלה יש דרך אחרת, של תשאול: שיביאו – מתי הוא יצא, מתי הוא נכנס, מה היה. אנשי המשרד אומרים: זה לא נראה לנו. אנחנו חושבים שצריך אחרת, ככה זה יותר בטוח. אלה דעות שונות, זאת תפיסה. ברגע שהממשלה נקטה עמדה מסוימת בעניין הזה, ואין ספק שהממשלה במקרה הזה, והשר אריה – צריך באמת לציין אותו, אני באמת חושב שזו הדעה של החברים; הוא לקח דבר שלא הוא המציא אותו, ולא הוא הוביל אותו, אלא דבר שבמשך שנים טיפחו אותו, וזה כבר סוג של איזו משאלה שמגשימה את עצמה: אנשים הקימו רשות, ועכשיו כדי לפרק אותה צריך איזה אומץ, מעשה – זה אנשים, ומשרות, זה כספים, זה השקעות, זה ביקורת בפני עצמה. עכשיו, השאלה היא איך עושים את זה במציאות נתונה. במה שהיה לו, נראה לי שהוא עשה את זה בדרך המקסימלית שאפשר לבקש משר לעשות, אבל גם מי שחולק עליו – זכותו. בסופו של דבר, הממשלה נקטה כאן עמדה בעניין הזה. לכן, אני כן רוצה להביע את דעתי, ועל זה אני אגיד עוד ממש משפט אחד – זה על המהות של החוק, אבל אני כן רוצה לציין את התהליך של החוק. אני חושב שבתהליך הזה, בשונה מהביקורת שיש לאופוזיציה על כמה חוקים שחוקקו בתקופה האחרונה, ההליך, אני חושב שהוא היה שקוף, מתון, ממצה. לא היו מחטפים, נתנו להתבטא לכולם, לגופים – אני רוצה לציין גם את הגופים שליוו את הוועדה, גופים שמטבע הדברים הם נגד תעודת זהות ביומטרית, חוששים ממאגרים ביומטריים. הם העמידו את הדברים בצורה נכוחה, בצורה אמיתית, מקצועית, ניסו להוביל שינויים, להציע הצעות, את חלקן אני חושב שהטמענו, גם אם אנחנו מייחסים את זה לנו, מי שחולל את המחשבה על הסכנה הם אותם גופים שבאו ואמרו את הדברים – על השולחן, והוועדה שמעה רוב קשב. גם נתנו לנו את כל האפשרויות, שבסופו של דבר נוציא – אני לא יכול להגיד – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): אני מסיים. אני לא יכול להגיד: נוציא דבר מתוקן מתחת ידנו, אבל מתוך מה שיש, ודאי שניסינו, בדברים האמיתיים, לצמצם את הדברים. זה שאנחנו גם היום חוששים – ובזה אני מסיים – מהשימושים הנוספים, זו יכולה להיות הבעיה. שימושים נוספים במאגרים האלה, כמו משטרה ועוד, כאן מתחילה בעיה חמורה ביותר. אני חושב שחלק מזה שאנחנו באים היום, בלי שאנחנו נגענו בעניין הזה, והשארנו את זה לדיונים אחרים, בלי הלחץ של הזמן, אני חושב שיש לזה חשיבות גדולה מאוד. זה שהיום – אדוני בוודאי מכיר את זה כראש עיר – 95% מבני-הנוער הנפיקו תעודת זהות בגיל 16, במסגרת בתי-הספר, במסגרת מוסדות החינוך. כולם קיבלו תעודת זהות. אין כמעט נערים שמסתובבים בלי תעודת זהות. היום זה לא יהיה. זה, במערכת האיזונים, בעיני זה באמת דבר שמכריע לצד של לא לתמוך בזה. והדבר האחרון – זה שהיום אנחנו מנפיקים תעודת זהות לחמש שנים, זה קצת מדי. אנחנו גורמים לכך שמיליוני איש יבואו בכל חמש שנים – – היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): – – למרשם האוכלוסין, וזה דבר חמור. תודה רבה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יואב קיש. אחריו יעלה לסכם יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת סלומינסקי. חמש דקות. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבר אמרו את זה פה לפני, באופן עקרוני, יש לא מעט מהחברים – אופוזיציה וקואליציה – שדעתם לא נוחה מהמאגר הזה. הנושא של תעודות חכמות והמעבר לתעודות חכמות הוסכם, אני חושב, פה-אחד, בוועדה, שהוא חשוב וצריך אותו, וזה מהלך שאנחנו מחויבים לעשות. באו הרשויות שמתמחות – משרד הפנים, לאחר בדיקה, אמר: יש לנו בעיה של הרכשה כפולה, ובשביל זה צריך מאגר. זה ימנע את הבעיה הזאת. לעניין הזה כבר הייתה שאלה – מה היקף ההרכשה הכפולה? צודקת חברת הכנסת גרמן שאמרה שכרגע זו לא הבעיה. אבל החשש הוא שברגע שיודיעו שאין יותר תעודות רגילות, ועוברים לתעודות חכמות ללא מאגר, תהיה פה פרצה גדולה מאוד שיכולה ליצור את הבעיה הזאת. כשמסתכלים על מאגר, יש לו כמה חסרונות שאנחנו רוצים לטפל בהם; ראשית, אנחנו רוצים שהוא יהיה כמה שיותר מינימלי, כדי שלא יהיה מצב שאם הוא נפרץ – שמענו את כל ההבטחות שהמאגר הזה הוא הכי בטוח, אבל זה לא משנה; בסופו של דבר, בהחלט הסכנה קיימת. ולכן – מינימום פרטים, קודם כול. לגבי נושא התמונות, לפחות אני הגעתי להחלטה שנושא התמונות הוא לא איזה מידע אישי שקשה מאוד שיישמר במאגר. יש לנו כבר היום מאגרים של תמונות, גם במדינת ישראל, כמו ברישיון נהיגה, וגם, בסופו של דבר, תמונות שלנו די חשופות ונמצאות בכל מקום. מה כן מאוד רגיש? נושא טביעות האצבעות. נושא טביעות האצבעות – אני לא יודע מתי תהיה טכנולוגיה שיוכלו לשתול טביעת אצבעות באיזשהו מקום. זה עוד לא קיים, אבל אין ספק שזה מאוד מדאיג, שטביעת האצבעות שלנו, כאזרחים, תגיע למקום לא רצוי. מהדבר הזה צריך להימנע. ואמרנו, דרך אגב, בשיחות גם עם השר דרעי, וגם בוועדה: בואו נימנע מטביעות אצבעות. בואו נלך רק על תמונות, וזו הייתה הכוונה. אנשי המקצוע אמרו – היו פה דעות חלוקות; חלק אמרו: יש טכנולוגיה שתאפשר, על סמך תמונה בלבד, ללכת למאגר ולתת תעודת זהות לעשר שנים. חלק מאנשי המקצוע אמרו: אם אנחנו נשענים רק על תעודות, רק על תמונות, אי-אפשר יותר משלוש וחצי שנים. אלו היו, דרך אגב, אנשי המקצוע שיעצו לשר הפנים בעניין הזה. הוא אמר: שלוש וחצי שנים, מכיוון שאני רוצה לתת לאותם אנשים שלא רוצים לתת טביעות אצבע למאגר – דרך אגב, צריך לשים לב, כשהם יבואו למשרד הפנים הם יצטרכו לתת טביעות אצבע, כי זה ייכנס – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מי שלא רוצה, לא חייב? יואב קיש (הליכוד): לא, טביעת אצבע יהיו חייבים לתת, כי זה נכנס לתעודה החכמה, אבל אם אתה לא רוצה את טביעות האצבע שלך במאגר, אתה יכול להגיד את זה, ואז תקבל תעודה לחמש שנים. השר העלה משלוש וחצי לחמש שנים. אז אמרנו: איך פותרים את הדבר הזה? בנינו מנגנון מובנה בתוך החוק, שמדבר על בחינה יסודית של כל הטכנולוגיות הקיימות, עם המלצה של ראש יחידת הסייבר, בתוך שנה וחצי – דרך אגב, רצו שנתיים, הורדנו את זה לשנה וחצי – עושים את זה פעמיים במסגרת חמש השנים של מאגר האצבעות. אחרי חמש שנים מאגר טביעות האצבע מבוטל. יבוא שר הפנים באותה נקודת זמן ויגיד: סליחה, אין לנו תחליף, צריך להאריך, ישכנע את הוועדה – זה סיפור אחר, אבל החוק היום אומר – ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה – א. מי שלא רוצה להכניס את טביעות האצבע שלו למאגר, הן לא ייכנסו; ב. אחרי חמש שנים מאגר האצבעות מבוטל. במהלך חמש השנים האלה – שתי בדיקות, בכל שנה וחצי, למציאת טכנולוגיה שתחליף ותעביר את המאגר לתמונות בלבד. אני חושב שזה מהלך מאוד משמעותי, שהובלנו. אין ספק שיהיה מאבק ודיון עיקש בוועדה בנושא התקנות עצמן. צריך לשים לב, בנושא התקנות, לשני דברים; ראשית, תקנות לשימוש שהוא מעבר לנושא של משרד הפנים. בדבר הזה, כולנו, כוועדה, נשיב – נשמור שאין פה זילות של העניין הזה ושימוש לרעה במאגר. ונושא נוסף, חשוב מאוד, ואני חושב שגם אנשי משרד הפנים מבינים את זה: כשכל אזרח שיגיע למשרד הפנים כדי לחדש פספורט או תעודת זהות ייתן את טביעות האצבעות שלו ויצולם, תישאל השאלה: האם אתה מעוניין שטביעות האצבעות שלך יהיו במאגר, כן או לא? כדי שאותו אזרח יבין מה המשמעות של העניין הזה – ולא עכשיו, בשיטת הפס הנע, יביאו את כולם, הם יחתמו על איזה טופס, ואנחנו רצים למאגר לעשר שנים – חשוב שהאזרחים יבינו את האפשרות שעומדת בפניהם, שפתח המחוקק. בזה אני אסיים, נושא התקנות – אי-אפשר למרוח את זה עד אין קץ. גם פה, לראשונה בחוק, משהו שעמדתי עליו והקפדנו שייכנס לחקיקה, 1. נדמה לי שעד 1 במאי המשרד התחייב להגיש את התקנות עצמן. התקנות צריכות להיות מאושרות עד 3 ביולי, אחרת החוק לא נכנס לתוקפו. הדבר הזה מאוד חשוב. אנחנו כוועדה – אני אומר את זה גם ליושב-ראש הוועדה, ניסן סלומינסקי, ואם ממלא-מקומו חבר הכנסת מקלב ימשיך – נצטרך להיות עם היד על הדופק בכל נושא התקנות. לא תהיה פה חתימת סרק. הכול ייבחן. האזרחים צריכים לדעת לקראת מה הם הולכים, וודאי וודאי כשמדובר בשימוש שלא לצורך משרד הפנים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, בבקשה, חבר הכנסת סלומינסקי, יושב-ראש הוועדה, יסכם. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לפתוח בתודות. הרבה פעמים מדברים על החוק עצמו ושוכחים להגיד תודה. דבר ראשון, אני רוצה להודות לידידי וחברי חבר הכנסת אורי מקלב, שעשה עבודה מדהימה. יישר כוח גדול. חיים ילין (יש עתיד): אין עליו. אין עליו. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): להודות לעורכת-הדין נירה, שעבדה לילות כימים וימים כלילות, מול כל איתני הטבע – מגיע לך יישר כוח גדול; לאסף וכל צוות הוועדה; לצוות שלי; לנציגים – לעירית ויסבלום מרשות האוכלוסין, לנציגי משרד הפנים, שגם אם היו לנו הרבה חילוקי דעות – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, אי-אפשר לשמוע אותו. אפשר להוריד את מפלס הלחץ. יש לנו זמן, לא ממהרים לשום מקום. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): ליהודה זמרת ומרגלית לוי ממשרד הפנים – אני אומר שוב, למרות חילוקי הדעות הרבים שהיו לנו, ושוב, לנציגי הציבור, התנועה לזכויות דיגיטליות – יכול להיות שנשארנו עם חילוקי דעות, אבל הם תרמו הרבה מאוד ויש להם חלק גדול בחוק כפי שהוא נוסח עכשיו; לפרופסור אלי ביהם, ליונתן קלינגקר, לדורון שקמוני, לפרופ' קרין נהון, לצבי דביר ולכל האחרים. רציתי רק להודות, כדי שאני לא אשכח את זה בסוף. קודם כול, דברים שנוספו לאחרונה ואולי חברי לא שמו לב, אז עוד שני דברים: א. ברגע האחרון הכנסנו את זה שטביעות אצבע של קטינים עד גיל 16 לא יוכנסו למאגר בכלל; ב. מי שמתלבט וכן נתן טביעת אצבע, ברגע שהוא רוצה, בכל עת, הוא יכול לבקש – ומוחקים את זה. בהתייחס למה שאמרו חברי – שמעתי את רוב הדוברים – אני רוצה רק לומר, דבר ראשון, הציגו כאן כאילו הגיע ברגע האחרון מסמך סודי שלא היה ידוע והיה אמור לשנות את כל התמונה; אני רק רוצה לומר שבדיונים הראשונים הדברים האלה נאמרו, היועצת המשפטית שלהם אמרה את זה, וזה הופיע גם במסמך של היועצת המשפטית שלנו. זאת אומרת, הדברים האלה נאמרו, אבל צריכים לדעת שיש מחלוקת, גם בגופים האלה יש מחלוקת, והוועדה המייעצת שמפקחת על העניין – הם באמת חושבים שיש, ולעומת זאת הרשות לניהול המאגר הביומטרי חושבת שאין. כלומר, יש מחלוקות בין המומחים על ההצהרה הזאת, אם יש טכנולוגיה כזאת או לא, ובגלל המחלוקות האלה, שאנחנו לא יודעים להכריע בהן, והסיכון הוא גדול – כי אם לוקחים תמונות פנים ואין אפשרות לשמר את זה עשר שנים, ונותנים בכל אופן כל עשר שנים, אחרי חמש שנים אתה מאבד את היכולת שלך לאמת – בגלל הדילמה הזאת החלטנו עם השר, ודיברנו אתו – על השולחן: החלטנו לקחת גוף כאילו אובייקטיבי, שלא היה בתוך העניין, אבל שבדקנו ושאנחנו סומכים עליו ועל העומד בראשו מאוד, ראש מערך הסייבר – ובדקתי, איש מדהים. אמרתי לו: אתה לוקח את זה, עוד לא נכנסת, מרגע שהחוק יעבור תעשה את הבדיקה בכל אתר ואתר בעולם; אם תמצא טכנולוגיה שמאפשרת לשמר את התמונה שמונה שנים, תשע שנים, עשר שנים – להערכתי גם השר, וגם זה הופיע בחוק, וגם הוועדה – נמחק את טביעות האצבע לחלוטין, אנחנו לא רוצים את זה, אבל כרגע אנחנו לא יודעים על טכנולוגיה כזאת, ולכן קבענו בחוק: בתוך שנה וחצי, שלב ראשון, ואחר כך עוד שנה וחצי, אבל זה גם יכול להיות מוקדם יותר, הוא יבדוק, ויגיד: מצאנו טכנולוגיה – באותו רגע זה ישתנה, אבל עד אז אנחנו לא יודעים, ואנחנו לא רוצים לקחת סיכון שאחר כך לא נדע איך לצאת ממנו. אני רוצה עכשיו להסביר, רק – עוד דקה – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הסיכון עם מאגר של טביעות אצבע הוא כל כך יותר גדול, ומה שאמרו שם זה לא פיתוח טכנולוגי, אלא זה פיתוח ראייתי – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): לא, אני אומר לך שוב. אנחנו שמענו את כל המומחים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני קראתי את המסמך הזה. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): אני יודע. זה היה מסמך – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה לא קראת אותו. ניסן סלומינסקי (יו"ר הוועדה המשותפת): אני רוצה רק להסביר. אומנם גם אני אישית מתלבט מאוד, כמו כל חברי, בעיקר בנושא של טביעות האצבע, אבל אני אסביר למה אני בכל אופן עושה את זה. אנחנו הולכים עכשיו להנפיק לכל אזרחי מדינת ישראל תעודת זהות ביומטרית, ובתעודה יהיו גם פנים וגם טביעות אצבע, וזו תהיה התעודה הכי חזקה, מה שנקרא. אם פה נפספס, ונוציא, נניח – לאדם בזהות שהוא גונב, נוציא לו תעודה כזאת, איבדנו את הכול. כי עד היום תעודות הזהות של מדינת ישראל, לצערי, איך אומרים, גונבים אותן, מצלמים אותן, יש בלי סוף. עכשיו אנחנו הולכים לעשות פעם ראשונה תשתית של תעודת זהות ביומטרית. לתקופה הזאת – לתקופה הזאת, שאנחנו מנפיקים פעם ראשונה תעודות זהות ביומטריות, אני חושב שהאחריות שלנו מחייבת שנהיה סופר-סופר-סופר-זהירים, וננקוט את כל האמצעים, אפילו אם זה מוגזם, לוודא שאין זהות כפולה, או הרכשה כפולה, או איך שתרצו לקרוא לזה – שלא יהיה מזויף. לכן, בחמש השנים הראשונות שבהן תונפק לכל אזרחי מדינת ישראל התעודה הביומטרית שווה לקחת את הסיכון: גם תמונה, ומי שירצה אפילו טביעת אצבע, כדי לוודא שהתחלנו עם תעודות זהות בלי זיוף, בלי זהות כפולה, בלי כלום, ואחר כך, אם יבואו בודדים – בהם אפשר יהיה לטפל גם בדרך אחרת. אני רוצה רק להודות, שוב, לכל חברי הוועדה המשותפת, שלוש הוועדות, ולכל לאחרים, ולבקש מחברי – אני אומר שוב, עם כל הלב הכבד שיש לכולם – לתמוך בחוק הזה ולאשר אותו בקריאה שנייה ושלישית, ולדעת שבתוך חמש שנים הוא נגמר, אלא אם כן השר יבקש והוועדה תאשר את זה שוב. אני מקווה שבסך הכול, עם כל הסיכונים, אנחנו עושים מעשה נכון וטוב. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אדוני, חבר הכנסת סלומינסקי. אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעות על ההסתייגויות של החוק ולחוק ולסעיפיו השונים. חברות וחברים, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הסתייגות לסעיף 1, של – – – דוד ביטן (הליכוד): הצבעות. כולם לשבת. היו"ר יחיאל חיליק בר: בהתחלה אקרא את כל השמות והקבוצות, ולאחר מכן נישאר עם הקבוצות. לסעיף 1, חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף (להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת); חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין (להלן: קבוצת סיעת מרצ); חברי הכנסת יעל כהן-פארן, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה ואיל בן ראובן (להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני). אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על הסתייגות 1 לסעיף 1. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 30 בעד, 37 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על לחלופין. נא להצביע על לחלופין, בבקשה. לחלופין להסתייגות 1. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 29 בעד, 39 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגות לחלופין לסעיף 1 לא התקבלה. עכשיו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 38 נגד – 29 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 38 בעד, 29 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות 2. חברי הכנסת – מלינובסקי, כל ההסתייגויות ירדו? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): כל ההסתייגות ירדו. היו"ר יחיאל חיליק בר: של הסיעה, לא רק שלך? אם כן, לא נצביע על הסתייגות 2 וגם לא על 3. אנחנו עוברים להסתייגות 4, של קבוצת הרשימה המשותפת, קבוצת המחנה הציוני וקבוצת מרצ לאחרי סעיף 1. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לאחרי סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 28 בעד, 38 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2. קבוצת הרשימה המשותפת, קבוצת המחנה הציוני וקבוצת מרצ – הסתייגות 5, לסעיף 2. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 28 בעד, 38 מתנגדים. אני קובע כי הסתייגות 5 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 6, לסעיף 2, של אותה קבוצה. נא להצביע. הסתייגות מס' 6. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 27 בעד, 37 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות 6 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 7, לסעיף 2. נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 27 בעד, 38 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות 7 לא התקבלה. הסתייגות 8 – להצביע? על הסתייגות 8 לא נצביע. עכשיו נצביע על סעיף 2 לחוק, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 40 נגד – 26 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 40 בעד, 26 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 2 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עכשיו עוברים להסתייגויות – סליחה, רגע, דב חנין, מה אתה אומר? דב חנין (הרשימה המשותפת): לחלופין – לא – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לחלופין? לא, אבל יש לנו הסתייגות 9. להצביע עליה? אז אני מוריד את זה, וגם לחלופין להוריד? גם לחלופין. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 3. הסתייגות מס' 10, של חברי הכנסת חיים ילין ויעל גרמן – להצביע? אנחנו מצביעים בעד או נגד הסתייגות מס' 10, של חברי הכנסת גרמן וילין. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של חברי הכנסת חיים ילין ויעל גרמן לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 28 בעד, 39 מתנגדים. אני קובע כי הסתייגות מס' 10 לא התקבלה. חבר הכנסת חנין, על הסתייגות 11? 11 ו-12 – מורידים את ההסתייגויות, ולכן נצביע עכשיו על סעיף 3 כנוסח הוועדה. נא להצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 16 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 27 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 27 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 3 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 4. הסתייגות 13, של חברי הכנסת יעל גרמן וחיים ילין, נא להצביע. מי בעד ומי נגד הסתייגות מס' 13? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של חברי הכנסת חיים ילין ויעל גרמן לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 28 בעד, 39 נגד. אני קובע כי הסתייגות מס' 13 לא התקבלה. הסתייגות של הרשימה המשותפת – דב חנין, הסתייגויות 14 ו-15 ולחלופין – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: בלי לחלופין, יורד הלחלופין. אם כן, אנחנו מצביעים על 14 ו-15. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 14, לסעיף 4, של קבוצת הרשימה המשותפת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ונכון – זה גם של קבוצת המחנה הציוני וקבוצת מרצ. אמת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 27 בעד, 39 נגד. אני קובע כי הסתייגות 14 לא התקבלה. מצביעים על הסתייגות 15, של אותה קבוצה. נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 27 בעד, 39 מתנגדים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 15 לא התקבלה. לחלופין ירד, ולכן נצביע עכשיו על סעיף 4 כנוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 27 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 27 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 4 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 5. הסתייגות 16, של ישראל ביתנו – ירדה. לחלופין – ירד, נכון? יוליה? הורדתם הכול. על כן, נעבור להצבעה על סעיף 5 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיף 5 – 37 נגד – 28 נמנעים – אין סעיף 5 נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 37 בעד, 28 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 5 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לאחרי סעיף 5. ירד? 17 ירד? סעיף 6, אוקיי. אם כן, אנחנו עוברים לסעיף 6 כנוסח הוועדה, כי אין לו הסתייגויות. נא להצביע, מי בעד? מי נגד סעיף 6? הצבעה מס' 22 בעד סעיף 6 – 39 נגד – 26 נמנעים – אין סעיף 6 נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 26 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 6 התקבל כנוסח הוועדה. לסעיף 7 יש הסתייגות 18 של חברי הכנסת ילין וגרמן. להצביע? נא להצביע על הסתייגות 18 לסעיף 7. בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (18) של חברי הכנסת חיים ילין ויעל גרמן לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: בעד – 28, 39 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לחלופין לסעיף 7. נא להצביע. ההסתייגות לחלופין לסעיף 7 – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של חברי הכנסת חיים ילין ויעל גרמן לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 27 בעד, 39 מתנגדים. אני קובע כי ההסתייגות לחלופין לא התקבלה. נצביע על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 27 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 27 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 7 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות 19, לסעיף 8, של השר לביטחון הפנים. האם הממשלה רוצה להצביע על ההסתייגות? דוד, יש הסתייגות של השר לביטחון הפנים. לא מצביעים? מישהו מהממשלה צריך להגיד לנו. השר צחי הנגבי אומר שהסתייגות 19 לסעיף 8 ירדה. אם כן, יש עוד הסתייגות 20 של קבוצת ישראל ביתנו – גם ירדה. אנחנו מצביעים על סעיף 8 כנוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד סעיף 8 ­– 39 נגד – 29 נמנעים – אין סעיף 8 נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 29 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 8 התקבל כנוסח הוועדה. ההסתייגות של לאחרי סעיף 8, של ישראל ביתנו – ירדה. היו"ר יחיאל חיליק בר: הסתייגות 22, של חברי הכנסת ילין וגרמן – מצביעים. נא להצביע. מי בעד? מי נגד הסתייגות 22 לאחרי סעיף 8? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (22) של חברי הכנסת חיים ילין ויעל גרמן לאחרי סעיף 8 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 30 בעד, 39 מתנגדים. אני קובע כי הסתייגות 22, לאחרי סעיף 8, לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 23. דב חנין? לא מצביעים. גם על החלופין לא? דב חנין (הרשימה המשותפת): על הלחלופין כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: על הלחלופין כן. אנחנו מצביעים על ההסתייגות לחלופין לאחרי סעיף 8. מי בעד ומי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לאחרי סעיף 8 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 27 בעד, 40 מתנגדים. אני קובע כי ההסתייגות לחלופין לאחרי סעיף 8 לא התקבלה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: יעל גרמן וסתיו שפיר, אנחנו לא משנים את ההצבעה בעד, אבל אנחנו מציינים שהתכוונתן להצביע בעד. אנחנו עכשיו בסעיף 9. אין הסתייגויות, לכן אנחנו מצביעים על סעיף 9 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד סעיף 9 כנוסח הוועדה? הצבעה מס' 29 בעד סעיף 9 – 39 נגד – 29 נמנעים – אין סעיף 9 נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 29 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 9 התקבל כנוסח הוועדה. דב חנין, הסתייגות 24, לסעיף 10. דב חנין (הרשימה המשותפת): אנחנו מורידים את כל ההסתייגויות עד הסתייגות 32. היו"ר יחיאל חיליק בר: עד הסתייגות 32. בסדר. גם את ההסתייגות לחלופין, דב? סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה הפכת לדובר האופוזיציה, אדוני סגן השר כהן? אנחנו נשמח לקבל אותך. על 32 כן להצביע? דב חנין (הרשימה המשותפת): כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: בסדר. אז אנחנו עכשיו מצביעים על סעיף 10 כנוסח הוועדה – סעיפים 10–18, כולל, אנחנו מצביעים עכשיו כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. סעיפים 10–18, כולל, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 30 בעד סעיפים 10–18 – 38 נגד – 29 נמנעים – אין סעיפים 10–18 נתקבלו. היו"ר יחיאל חיליק בר: 38 בעד, 29 מתנגדים. אני קובע כי סעיפים 10–18 התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 32, לסעיף 19 של החוק. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 19 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 28 בעד, 38 מתנגדים. אני קובע כי הסתייגות 32, לסעיף 19, לא התקבלה, לכן נצביע עכשיו על סעיף 19 כנוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 29 נמנעים – אין סעיף 19, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 29 נגד. אני קובע כי סעיף 19 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות 33, לסעיף 20, של גרמן וילין. להצביע? נא להצביע. הסתייגות 32, לסעיף 19. בבקשה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (33) של חברי הכנסת חיים ילין ויעל גרמן לסעיף 20 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 30 בעד, 38 נגד. אני קובע כי הסתייגות 33, לסעיף 20, לא התקבלה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: בוודאי שהצבענו. על 33, לסעיף 20 – הצבענו. עד 37 כל ההסתייגויות הן של ישראל ביתנו. ההסתייגויות עד 37 ירדו על-ידי ישראל ביתנו. יש לנו הסתייגות 38, של חברי הכנסת ילין וגרמן. אנחנו מצביעים עכשיו על הסתייגות 38, לסעיף 20. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (38) של חברי הכנסת חיים ילין ויעל גרמן לסעיף 20 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 30 בעד, 38 מתנגדים. אני קובע כי הסתייגות 38, לסעיף 20, לא התקבלה. דב חנין, 40-39 – להצביע? דב חנין (הרשימה המשותפת): להצביע. היו"ר יחיאל חיליק בר: עוברים להסתייגות 39, לסעיף 20, של קבוצות סיעות הרשימה המשותפת, המחנה הציוני ומרצ. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות (39) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 20 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 28 בעד, 37 מתנגדים. אני קובע כי הסתייגות 39, לסעיף 20, לא התקבלה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אנחנו מסירים עד 43. היו"ר יחיאל חיליק בר: 43 – להצביע? דב חנין (הרשימה המשותפת): כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, מסירים את הסתייגות 40, את ההסתייגות לחלופין, את 41 ואת 42, ואנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 43, לסעיף 20. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (43) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 20 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 28 בעד, 38 מתנגדים. אני קובע כי הסתייגות 43, לסעיף 20, לא התקבלה. להצביע עכשיו? דב חנין (הרשימה המשותפת): מסירים עד 51. היו"ר יחיאל חיליק בר: מסירים את 44, 45, 46, 47, 48, 49, 50, לחלופין. אנחנו מצביעים על 51, דב? גם את הלחלופין הורדת? דב חנין (הרשימה המשותפת): כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו מצביעים על הסתייגות 51, לסעיף 20. מי בעד? מי נגד? דב – לחלופין שאחרי 51 – לא להצביע? דב חנין (הרשימה המשותפת): לא. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא להצביע. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 38 נמנעים – אין ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 20 לא נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 29 בעד, 38 מתנגדים. אני קובע כי הסתייגות 51 לא התקבלה, לכן אנחנו עוברים עכשיו להצביע על סעיף 20 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 38 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 29 נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 29 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 20 התקבל כנוסח הוועדה. סעיף 21 – רגע, קודם כול יש הסתייגות 52, שירדה. אה, סליחה, להצביע עליה, דב? דב חנין (הרשימה המשותפת): אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות עד סוף החוק. היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי. אם כן, אנחנו עוברים להצביע על סעיף 21 כנוסח הוועדה, כי כל ההסתייגויות ירדו. נא להצביע. הצבעה מס' 39 בעד סעיף 21 – 39 נגד – 29 נמנעים – אין סעיף 21 נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 29 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 21 התקבל כנוסח הוועדה. אם כן, אנחנו מצביעים עכשיו על הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראות שעה), התשע"ז–2017, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 40 בעד החוק – 39 נגד – 29 נמנעים – אין חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, 29 נגד. אני קובע כי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה ליו"ר ועדת הכנסת, חבר הכנסת קיש. בבקשה. זה דורש הצבעה? לא דורש הצבעה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזה על חילופי אישים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מטעם הרשימה המשותפת: במקום חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא יכהן חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. קריאה: הפוך. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): מה הפוך? אה, עבדאללה הוא החבר? אז אני מתקן, יש פה טעות סופר. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): תחזור על ההודעה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): הסיכום הוא שבמקום חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף יכהן חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אני מדבר על ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): נוסף על כך, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: השרפה בבתי-הזיקוק במפרץ חיפה וההשלכות על תושבי אזור חיפה והקריות, הצעת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6) (הוספת מגבלה לעניין לימודים), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/688); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים עכשיו לחוק הבא שעל סדר-היום. אנחנו קודם כול נדון על הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6), של חברת הכנסת יעל גרמן, שתציג את החוק בקריאה ראשונה. בבקשה, גברתי. יש לך עד עשר דקות. יעל גרמן (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, נכבדי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני לא חושבת שסביב החוק הזה יהיה בכלל ויכוח, אחרי המאבקים והוויכוחים וחילוקי הדעות בחוק הקודם. אני חושבת שכולנו מסכימים שיש להגן על נפגעות ונפגעי עבירות מין. החוק הקיים היום מאפשר את הרחקתו של עבריין המין ממקום מגוריו וממקום עבודתו של נפגע העבירה אם נפגע העבירה חושב שייגרם לו נזק. הדבר נתון לשיקול דעתו של בית-המשפט. נפגע העבירה יכול לפנות לבית-המשפט ולבקש זאת, ובית-המשפט, לאחר ששקל, ולפעמים גם מקבל חוות דעת מקצועית, כדי באמת לאשש את הפגיעה שתיגרם לנפגע העבירה מהיותו סמוך לעבריין שפגע בו, יכול לאפשר ויכול להורות על הרחקת עבריין המין. אבל החוק לא חשב על כך שיש גם מוסד חינוכי. רק תתארו לעצמכם נפגע עבירה – נפגעת או נפגע עבירת מין – שמגיע למוסד החינוכי שבו הוא נמצא, ולא משנה אם זה אוניברסיטה, מכללה, מדרשה, אולי אפילו מתנ"ס, ושם הוא פוגש את עבריין המין שפגע בו. כל הטראומה חוזרת; איזו פגיעה נפשית אנושה יכולה להיגרם לו, לאותו נפגע או נפגעת עבירת מין. לכן אנחנו מבקשים להוסיף לחוק את האפשרות של בית-המשפט להרחיק ממקום הלימודים את עבריין המין – כמובן, כפוף לשיקול דעתו, וכמו שכתוב בחוק המקורי, לאחר שבאמת מקבלים חוות דעת ומוודאים שאכן ייגרם נזק. בהכנה לקראת קריאה ראשונה חשבנו שצריך להגדיר טוב יותר מהו מוסד לימודי – האם מוסד לימודי הוא רק מוסד שבו אנחנו לומדים, כמו אוניברסיטה או מכללה, או שמא מוסד לימודים זה גם למשל מדרשה – מדרשה שבה לומדים לימודי דת? אולי נרחיב את זה בכלל למוסדות דת? הרי אנחנו יודעים שיש פגיעות מיניות גם במוסדות דת, ואולי גם שם צריך להביא לכך שעבריין המין יוגבל ולא יוכל להגיע לאותו מקום של נפגע העבירה, שרוצה להמשיך ללמוד במוסד הדתי, או אפילו להיות בבית-הכנסת? היום, דרך אגב, ביקשו להרחיב את החוק גם לצבא. אנחנו מבקשים להצביע על נוסח החוק כפי שהוא מונח לפנינו בקריאה ראשונה, אבל לקראת קריאה שנייה ושלישית אנחנו נחדד את המושג "מוסד לימודי" ונרחיב אותו ככל האפשר, כדי למנוע את הפגיעה האנושה בנפגעי עבירות מין מכך שהם נפגשים שוב עם העבריין שפגע בהם. היו"ר יחיאל חיליק בר: זהו? תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברות והדוברים. אני מקריא אותם: טרכטנברג; נחמן שי; מרגלית; פריג' – עיסאווי? סבטלובה; מיקי לוי; עבד אל חכים חאג' יחיא – כן? בבקשה אדוני. תודה. עד שלוש דקות, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הגשתי בקשה לדיון מהיר בנושא של ועדות רפואיות של הביטוח הלאומי. הוועדות האלה הן סיוט, סיוט גדול להרבה אנשים שזקוקים להן. ביקשתי לדון, כי קיבלתי הרבה תלונות, ולדון – 1. בתפקודן של הוועדות הרפואיות האלה ובהרכבן. למשל – הנה כבוד שר הבריאות – למה צריך להיות ניגוד עניינים? למה הרופא צריך להיות מועסק על-ידי המוסד לביטוח לאומי כדי לבדוק את האנשים, ואז הוא תלוי בו והבדיקה שלו לא כל כך מדויקת ולא חשובה, כי יש הנחיות להחמיר? אז היום, מי שניגש לוועדות רפואיות בלי עורך-דין או בלי חברות שבאות למטרות רווח, הוא לא יקבל; כמעט לא מקבלים, גם אם יש להם כל הסיבות לקבל. לכן, נושא כזה – היו חייבים לדון בו, ואני חושב שיש עדיין מקום. אני אפנה גם ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדון בנושא הזה, כי אנשים שלא מגיע להם, מכיוון שיש להם כסף והם מגיעים עם עורך-דין, הם מקבלים. אז הייתי רוצה – 1. שההרכב שלהן יידון פה מחדש, ו-2. התקופה שאנשים מקבלים את התשובה: הרבה ערעורים, גם מגיעים לפעמים לבתי-משפט, ואנשים לא יודעים מה קורה שם. לכן, הנושא הזה של ניגוד העניינים, ניגוד אינטרסים, צריך לטפל בו אחת ולתמיד, שהוועדות האלה יהיו נייטרליות מהמוסד לביטוח לאומי, ויש קריטריונים שאפשר לקבוע להן, אבל לא להשפיע עליהן בתוך הוועדות עצמן, כי אנחנו רוצים שהאנשים שמגיע להם יקבלו, ורק אלה שמגיע להם – כי אנשים לא מקבלים את מה שמגיע להם, ואנשים מקבלים מעבר לזה. הנושא הזה מחייב דיון, ואני חושב, כבוד השר, שעדיף שהרופאים יהיו עובדים מהמשרד שלך מאשר כפופים למוסד לביטוח לאומי, כי שם יש השפעה וגם כוח, בהשפעה הזאת, כי מי שלא ייתן את הסחורה ומי שלא יספק אותה לא ימשיך לעבוד במוסד לביטוח לאומי. הנושא הזה חייב להידון בוועדה, ואני אפנה, עוד פעם, כמו שאמרתי – אני אפנה ליושב-ראש הוועדה, ואני מקווה שזה יידון. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אדוני. אני ממשיך להקריא את השמות: מסעוד גנאים; עליזה לביא; גליק; אבו מערוף; זחאלקה; זועבי; מיכל רוזין – מה? מוותרת. את מוותרת, רוזין? אייכלר; יוסי יונה; איציק שמולי; סעדי; נחמיאס ורבין; מירב בן ארי; רויטל סויד; שטרן; ברושי; השכל; טיבי; מאיר כהן; זוהיר בהלול; אורן אסף חזן; נורית קורן. אם כן – את רוצה לסכם? אתה רוצה לדבר? בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: זו זכותו המוקנית. זכותו המוקנית. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): חזן, אתה צריך להיענות לכל – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: יש לי הרגשה שהצעקות שלכם מעודדות אותו לדבר עוד יותר. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): זחאלקה ביקש, כמעט השתכנעתי שלא לדבר, אבל ביקש מנומס לשם שינוי. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה. שלוש דקות, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנשים קצת שוכחים שהיום היחיד, בגדול, שיש לנו בו הזדמנות לדבר זה בחוקים בקריאה ראשונה במליאה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת לדבר על משהו אחר. תסלח לי המורה גרמן. קיבלתי עכשיו תזכורת לימים עברו, כשעוד הייתי תלמיד בבית-ספרך; אז היא תסלח לי שאני לא מדבר על החוק. תראו, אני רוצה לשתף אתכם. אתמול הוזמנתי על-ידי אדווה ביטון לערב שהוא לא רק ערב לזכרה של אדל, שנרצחה, אלא ערב שמסמל מבחינתי, שוב פעם, את כל המעטפת של החיים המשוגעים שלנו, את ניצחון הרוח. אדווה, שאיבדה את בתה התינוקת, החליטה אחרי שזה קרה, שמהמקום העצוב שלה, שאת הצער שלה היא לוקחת וממנפת – לא בשביל עצמה, אלא בשביל משפחות רבות, משפחות שכולות, ששילמו את המחיר הגדול מכול – אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם תסתום למחבלת את הפה לפחות בזמן שאני מדבר על נושא כזה כואב. היו"ר יחיאל חיליק בר: קודם כול, לשמור בבקשה – סליחה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): מה זה? מה זה? מה זה הדבר הזה? באמת. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת זועבי, את מפריעה. וממך אני מבקש – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מציע לכולכם לפתוח את ההגדרה במילון כדי להבין מה זה אומר. אחרי שתפתחו את ההגדרה במילון ותלמדו עברית תקינה מהי, תהיה לכם זכות להעיר לי אם אמרתי מילה לא במקום. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אם כבר בעברית עסקינן, אז הביטוי הוא או "שוב" או "עוד פעם". אין בעברית ביטוי "שוב פעם". יעל גרמן (יש עתיד): נכון. אורן אסף חזן (הליכוד): למדתי. הנה, מתגלה מורה נוספת במליאה, ואחרי שעברתי מבית-הספר היסודי של המורה גרמן, אני מתקדם לחטיבת-הביניים של המורה מועלם. מי יודע לאן הימים יובילו אותנו. אבל אני רוצה רגע לחזור – לא, אני החמאתי מהלב. יעל גרמן (יש עתיד): אני רק רוצה לומר לך שאני לימדתי מבוגרים לקרוא ולכתוב. אורן אסף חזן (הליכוד): את השלב הזה בחיים כבר עברתי, אבל בסדר. יעל גרמן (יש עתיד): לא, רק כדי שתדע. אורן אסף חזן (הליכוד): אני גם יכול להעביר שיעורים, אבל אנחנו לא פה כדי לדבר עלי. תנו לי לחזור לנושא, הוא מאוד חשוב, ונותרה לי רק דקה. אני שמח שמי שהייתה הסתלקה מהמליאה, ונחזור רגע לענייננו. אתמול בערב, באולם הקטן ב"הבימה" בלב תל-אביב, התקיים ערב – ערב בהובלת משפחת ביטון, שהחליטה לקחת את המקום של הכאב שלה ולהקים מרכז למשפחות שכולות, למקום הבודד שבו הן נמצאות רגע אחרי שכולנו מתפזרים ועוברים, לצערי ולצער כל אחד ואחת מאתנו, למשפחה השכולה הבאה. אדווה הקימה פרויקט בשם בתה אדל שנרצחה, אד"ל, מתוך ראשי התיבות שהיא פירשה: אני דואג לאחר. כשהיא פנתה אלי לפני כמה חודשים ואמרה לי: אני פותחת קמפיין "הדסטארט", כדי לגייס כספים – אחרי שניתקתי את הטלפון אמרתי: היא לא באמת צריכה אותי, היא יכולה לעשות את זה. אני מסיים ואני קורא לכל אחד ואחת מאתנו: תראו, מדינת ישראל – ואני לא צריך לספר, כולם יודעים – הסיפור שלנו הוא סיפור הכאב והשכול של העם היהודי לדורותיו. המשפחות האלה נושאות על הכתפיים שלהן את הדבר ואת המחיר הכבד מכול, והניצחון שלהן והתרוממות הרוח שלהן – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסיים. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – הוא הניצחון שלנו כחברה. אדווה הצליחה להרים את הדבר הזה לבד, אבל זה רק הצעד הראשון. לפעמים אנחנו צריכים מישהו שיאיר לנו את הדרך, יצעד את הצעד הראשון כדי שאנחנו נמשיך לצעוד בעקבותיו. בואו נתרכז כולנו, מימין ומשמאל, כל מי שעתיד המדינה הזאת ואזרחיה חשוב לו, כדי לעזור בקמפיין הזה, לא בשביל אדווה, ולא רק לזכר אדל, אלא לזכר כל אחד ואחת מאלה שנרצחו רק על שום היותם יהודים, ולכבוד המשפחות שנותרו בבדידות. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת מפגע העבירה (תיקון מס' 6) (הוספת מגבלה לעניין לימודים), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 41 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6) (הוספת מגבלה לעניין לימודים), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אפשר להוסיף אותי? היו"ר יחיאל חיליק בר: כן. 25 בעד, אני מוסיף לפרוטוקול את תמיכתה של חברת הכנסת זועבי, ללא מתנגדים, ואני קובע כי הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6) (הוספת מגבלה לעניין לימודים), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה ראשונה ותוחזר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/688); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יעקב אשר, שיעלה להציג את החוק לקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): יש הרבה דוברים? היו"ר יחיאל חיליק בר: יש, אבל רובם כמעט ככולם לא פה, אז איך שאת רוצה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אין דוברים, נכון? היו"ר יחיאל חיליק בר: יש, אבל רובם כנראה לא פה. מוותרים. תכף נראה, אנחנו נקרא בשמותיהם. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני לא אנצל את עשר הדקות. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מציג לפניכם את הצעת חוק עבודת נשים (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות). כידוע, אישה שחוזרת לעבודה לאחר חופשת לידה זכאית, אם היא עובדת במשרה מלאה, לשעת האכלה, שעת הנקה, כמו שזה נקרא, במשך ארבעה חודשים מיום חזרתה לעבודה. מאחר שהחוק אינו מגדיר בצורה ברורה מה זה משרה מלאה, התיקון של הצעת החוק שאנחנו הגשנו אומר שגם מי שעובדת שמונה שעות – משמונה שעות ומעלה היא זכאית. גם אם זה לא משרה מלאה, היא זכאית לאותה שעת האכלה כמו אלה שהן תשע שעות או לפי הנהוג במקום העבודה. הצעת החוק הזאת בעצם נותנת אפשרות – יש הרבה מקצועות, במיוחד מקצועות הייטק וכו', שבהם נשים עובדות שמונה שעות, ועכשיו הן יהיו זכאיות. כמובן, ההסדר המוצע יאפשר למספר רב יותר של עובדות לממש את הזכות לשעת הורות ולשהות עם ילדיהן בחודשים הראשונים לחייהם, וכך יש בו כדי להיטיב עם הילדים. אלפי עובדות, בעזרת השם, ייהנו מהחוק הזה. אני רוצה להודות למשרד האוצר ולמשרד הרווחה, שתמכו בזה, ולהודות לצוות הוועדה, ואנחנו נגיע, בעזרת השם בקרוב, עוד במושב הזה, לקריאה שנייה ושלישית. אני מבקש מהכנסת לאשר. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. יעקב אשר (יהדות התורה): תשאל מי רוצה לדבר וזהו. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, אנחנו חייבים להקריא: טרכטנברג; נחמן שי; מרגלית; פריג'; סבטלובה; מיקי לוי; חאג' יחיא; גנאים; עליזה לביא; גליק; אבו מערוף – לא פה; זחאלקה; זועבי; רוזין – לא מדברת? אייכלר; יוסי יונה; איציק שמולי; סלימאן; סעדי; נחמיאס ורבין; חיליק בר; בן ארי; רויטל סויד; כהן-פארן; שטרן; ברושי; השכל; טיבי; כהן; בהלול. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא רשום לי. יעלה ויבוא החתן, אורן אסף חזן. בבקשה. עד שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): יש לך שנה לדבר ככה, כך אומרים. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל דווקא מכבוד השר ולנצל את ההזדמנות שהוא כאן. שמעתי בקשב רב את דבריך על כל הטלטלה שקיימת היום, כל עניין בתי-האבות. ראיתי את הכאב גם בעיניך וגם בדבריך. אנחנו כאן כדי לסייע לך במלחמה בזוועה הזאת – וזו זוועה, כשמה כן היא. גם שמעתי היום שאנחנו רוצים לקדם ולהתקדם עוד צעד בטיפול בפצועים סורים. אני לא תוקף, חלילה, אותך, או פונה אליך, אני רק – – שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): ברור. – – אני רק רוצה לבקש ממך בקשה, שלפני שאנחנו נטפל בפצועים סורים, אנחנו נטפל בפצועינו. שר הבריאות יעקב ליצמן: זו הטענה שלי כל הזמן. אורן אסף חזן (הליכוד): עניי עירנו קודמים. לא יכול להיות מצב שיש מי שיושב בבית הזה ומעניינים אותו יותר הפצועים של האויבים שלנו. ושלא תהיה פה אי-הבנה, אומרים: בנפול אויבך אל תשמח – אנחנו לא שמחים בנפול אף אחד. אולי קצת שמחים, אבל המצוקות של החברה הישראלית שקיימות היום מצריכות אותנו – ואני אומר לך את זה מהלב, אנחנו כאן כדי לחזק אותך – אנחנו לא מאותה מפלגה, לא מאותה סיעה, ואולי גם לא רואים את רוב הדברים עין בעין, אבל בנושא הזה יש לך גב ותמיכה שלנו, כי כשאני אומר: "אל תשליכני לעת זקנה", אני לא מדבר רק על סבתא שלי, שתיבדל לחיים ארוכים, ושמי ייתן ובורא עולם יחזיר לה מחשבותיה, רוחה ונפשה – היא חולה באלצהיימר, היא לא בדיוק אתנו; או על הסבתא השנייה שלי, ששוכבת כבר קרוב לארבע שנים במוסד שיקומי, בקומה, וכשאני רואה ושומע את הדברים – אי-אפשר שלא לחשוב עליהן. מה שיותר מטריד אותי זה שאנחנו מפספסים עובדה אחת קיימת: שמחר אלה יכולים להיות אנחנו. כשאנחנו מסתכלים על זמן בעתיד, זה נראה כל כך רחוק; כשאנחנו מביטים לאחור, שנים נראות כמו רגעים בודדים, עשרות בשנים נראות כמו דקות, והרגע שבו אנחנו מגיעים לאותו גיל שלישי, לעת זיקנה, ויושבים ומסתכלים ימינה ושמאלה – מובן שאני מאחל לכולנו שנשב על ספסל בגינה ונזכה להגיד: חיינו חיים שלווים ומאושרים, אבל יש הרבה שלא עברו את זה ולא יעברו את זה, והם מוצאים את עצמם, דווקא ברגעים האחרונים של חייהם, לבד, וכולנו יודעים – לדבר זה לא מספיק. אז אדוני השר, אני מהלב אומר: שאף אחד לא ישבור אותך ואף אחד לא יכניע אותך; עניי עירנו קודמים, חולי ביתנו קודמים, אחינו ואחיותינו כאן, בישראל – שים לב, לא אמרתי רק היהודים – אזרחי מדינת ישראל, באשר הם, בטח ובטח לפני הגרועים שבאויבינו. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אחרונת הדוברים, הדוברות – חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. עד שלוש דקות. יעל גרמן (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, נכבדי השר, חברי וחברותי, אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת יעקב אשר, זהו חוק נפלא, ואני רק מקווה שאחרי החוק שלך, שבאמת מיטיב עם אותן נשים שמקבלות שעת הנקה במסגרת החוק של ארבעה חודשים – אני רק מקווה שגם יעבירו את החוק שלי, שמדבר על כך שיש להרחיב את שעת ההנקה מעבר למה שקורה במגזר הציבורי. אורן אסף חזן (הליכוד): רק שבסוף לא נמצא את עצמנו במצב שמעסיקים לא ירצו להעסיק נשים. יעל גרמן (יש עתיד): לא, היום המגזר הציבורי מחייב, או יותר נכון מאפשר, לנשים לצאת לשעת הנקה 12 חודשים, לא רק ארבעה חודשים, זאת אומרת, עד שנה לאחר הלידה, ומה שקורה זה שנשים שעובדות במגזר הפרטי נאלצות לעבוד את כל שמונה השעות שלהן, ואין להן שעה באמת להיות – ואני לא מדברת רק על נשים, כן? זה גם הגברים, זאת שעת הורות, לדעתי – ואין להם הזמן להיות עם התינוק ולהקדיש לו. אז אני מאוד מקווה שבעקבות החוק שלך יעבירו גם את החוק שלי. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), של חבר הכנסת יעקב אשר, בקריאה ראשונה. בבקשה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? עיסאווי פריג' (מרצ): רואים אותך ב"ארץ נהדרת". אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אותי לא עושים כבר, נשמה. אני כבר לא מעניין. הצבעה מס' 42 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) (היקף המשרה לצורך מימוש הזכות לשעת הורות), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 18 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56) התקבלה בקריאה ראשונה ותוחזר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, נראה לי שזה שיא חדש, שחברי כנסת – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו מוסיפים לפרוטוקול את חבר הכנסת מקלב, כתומך. הצעת חוק הענקת אותות לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/690); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים עכשיו לחוק האחרון – לא, יש עוד אחד. אורן אסף חזן (הליכוד): אם יש עוד אחד, תרשום אותי גם אליו. היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עם הצעת החוק האחרונה, של חבר הכנסת איל בן ראובן: הצעת חוק הענקת אותות לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): איך אדוני מרגיש שח"כים רואים "ארץ נהדרת" – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אגב, אני רק אומר: מי שרוצה לדבר – אני עוד דקה סוגר את רשימת הדוברים, אז חוץ מאורן אסף חזן, כמובן, רשומים – אף אחד, אז מי שרוצה להצטרף. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, יעל גרמן נרשמה. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה אדוני, עד עשר דקות. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, חוק ההוקרה למשתתפים אזרחים במערכות ישראל נועד להכיר ולכבד את תרומתם של אזרחים שפועלים בשעת חירום למען ביטחון המדינה ותושביה ולבטא את ההערכה שהמדינה רוחשת להם, והחברה הישראלית. נחשפתי לראשונה לנושא בפגישה שהייתה לי עם בני משפחה של חללי עובדי רכבת ישראל שנהרגו במטח הקטיושות שירה ה"חיזבאללה" לעבר חיפה ב-16 ביולי 2006, והתוצאה הכואבת הייתה שמונה הרוגים ו-23 פצועים – עובדים שיצאו לעבודתם כדי לקיים ככל האפשר את פעילות המשק הישראלי תחת אש. המלחמה המודרנית הנוכחית, שבין צבא לארגוני טרור, הכניסה למעגל המלחמה הישיר רבים מאזרחי המדינה, והאש שהייתה מוכוונת בעבר, במלחמות העבר, בעיקר אל חיילי צה"ל, מופנית היום אל יותר ויותר אזרחים. התפתחות איום האש, בהיבט הטווח והדיוק, מכניסה יותר ויותר אזרחים למעגלי האש, שהולכים ומתרחבים ולצערי גם הופכים ליותר מדויקים ואפקטיביים. במקביל לכך יש חשיבות גדולה ביותר להמשך פעילות המשק, פעילות של מערכות חיוניות – ממשלתיות, רשויות, תשתיות, משטרה, בתי-חולים, מערכות הצלה ואחרות. המערכות האלה מופעלות על-ידי אזרחים, שחלקם מגויסים בצווי חירום, חלקם עובדים וחלקם מתנדבים. כולם עושים עבודתם ימים ולילות במטרה להתמודד עם האיום ולהמשיך את החיים בצורה הנכונה והטובה ביותר האפשרית. ראינו, הן ב-2006, בלבנון השנייה, והן ב"צוק איתן", ניסיונות אויב לפגוע במערך התשתיות האזרחיות של המדינה. מנגד ראינו דוגמאות יוצאות דופן של עזרה – אספקת מזון לקשישים – של מערכות חיוניות שפעלו כמעט ללא תקלות, וזה הודות לאנשים מגויסים, מתנדבים, שהפעילו אותן. אין לי ספק שעמידותה של ישראל בעת מלחמה היום מבוססת, לצד עוצמתם של צה"ל ומערכות הביטחון – ואני מתכוון לשב"כ, מוסד, משטרה, כבאות, מד"א – גם על היכולת האזרחית לתפעל את מערך התשתיות החיוניות המצויות בעורף, אשר תורמות יחד עם צה"ל להכרעת האויב. צורך זה, בהתאמה לאיום הגובר, רק ילך ויגבר. בעוד בצה"ל יש מערכת מוסדרת של חלוקת אותות ועיטורים לאחר המלחמות, שמבטאת כבוד והערכה למשתתפים במאמץ המלחמה, לא קיימת מערכת מקבילה כזאת למתן הוקרה לאזרחים שגויסו למערכה ולקחו בה חלק כאזרחים. הצעת החוק שלי נועדה לקיים הליך הוקרה והערכה לכלל מערכות הביטחון – כמו שאמרתי, לחיילים, לשוטרים, לכבאים, לאנשי מד"א, לאנשי בתי-החולים ולכלל האזרחים שהשתתפו באופן פעיל במערכה, בין אם עשו זאת כשירות ועבודה תחת צו בשעת חירום, בין אם כעבודה ובין אם כהתנדבות בארגון עזר או עבודה בארגונים אחרים. הכוונה היא שבסיומה של מלחמה, שר הביטחון – שהוא בעצם השר שמוביל את המערכה –יוביל וינחה, והשר הממונה יעניק אותות ותעודות מערכה לכל מי שגויס לשירות חירום עקב המערכה: לעובדים, למתנדבים בארגוני העזר ובארגונים נוספים, ובעצם לכל מי שפועל בחירום ואיננו חייל, לעובדי המשק שגיוסו לעבוד בצו, יעניק שר העבודה והרווחה; לשוטרים, לסוהרים ולכבאים יעניק השר לביטחון הפנים; למד"א ולארגוני חירום רפואיים אחרים יעניק שר הבריאות. על האותות ותעודות המערכה יהיו חתומים שר הביטחון והשר הממונה. אין ספק שראוי שנוקיר, נציין ונגביר את המוטיבציה בקרב האזרחים לתת יד, להשתתף, אם בצו ואם בהתנדבות, כדי להגיע לתוצאות מיטביות בסיומה של מערכה. אני רואה בהוקרה של כלל המשתתפים במערכה, בתרומתם של האזרחים שפעלו בשעת חירום, נדבך חשוב ביותר של ביטחוננו, ולכן אני מבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזאת בקריאה ראשונה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, חדש לנו. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, ידידי השר, כנסת נכבדה, קודם כול, עצוב לראות שיש יותר חברי כנסת שיושבים בפרסה ורואים "ארץ נהדרת" מאשר נמצאים במליאה, אבל טוב, נראה שיש דברים יותר חשובים בסדר העדיפויות, ומי אני שאטיף מוסר. עיסאווי פריג' (מרצ): "גשם גשם מטפטף" היה שם. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא יודע, לא ראינו גשם כבר מזמן, הארץ קצת יבשה. אדוני היושב-ראש, אני שמעתי את ראש הממשלה נתניהו אומר בימים האחרונים שהוא מציע הצעה חדשה: עזה תחילה. אני חייב להגיד לכם שאני מסכים עם ראש הממשלה. כששמעתי שראש הממשלה מספר לשרת החוץ באוסטרליה – – עיסאווי פריג' (מרצ): חיליק, למה יש לו חמש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): – – שהוא אומר לשרת החוץ באוסטרליה: תכניסו כוח בין-לאומי לעזה, שייאבק ויילחם בטרור, שימגר את הטרור, ואז נבחן את החלופות כלפי אותו בלוף של שתי מדינות לשני עמים – נרגעתי. עיסאווי פריג', שכבר לא נשארו לו שערות על הראש, פחות רגוע. כי גם חבר הכנסת פריג', שמאוד זוהר בימים האחרונים – אני לא יודע, אגב, אני מוחה פה על אפליה, מה פתאום השם שלו זוהר מכולנו? זוהר – יש בהלול, למה גם הוא זוהר? אני חוזר לעניין. סוף-סוף אנחנו נוכיח לעולם כולו, עם מראה מול הפרצוף, שלא לומר מראה שחורה, את האמת: שלא אנחנו אלה שמחפשים ריב ומדון, שלא אנחנו שקמים וששים אלי קרב, כי אם הטרוריסטים, יימח שמם וייאבד זכרם, אלה שכל חייהם עסוקים בדבר אחד: להרוג, לאבד ולהשמיד את העם היהודי. איך יכולים לדבר על שתי מדינות לשנים עמים, על מסירת שטחים? כל פעם מנסים למצוא תירוצים – כאילו אנחנו מדברים על – תירוץ ביטחוני, תירוץ חברתי, תירוץ כלכלי – רק כי זו ארץ אבותינו. מספיק יהיה לומר: זה שלנו, זה תמיד היה שלנו. גם הגיס החמישי שיושב פה, בכנסת, חברי כנסת ברשימה הפלסטינית המשת"פית, טרוריסטים בפוטנציה, חלקם מחבלים בפועל – לצערי עוד מקבלים משכורת מהכנסת, נהג, עוזרים – שעושים חוכא ואטלולא מכולנו. לצערי, ההתמודדות שלנו לא תמה. הבמה – שאנחנו נותנים להם לעמוד פעם אחר פעם כאן ולהתריס נגד המדינה; לא מזמן ראינו את חלקם יורדים דרומה לאום-אלחיראן, מרימים ידיים על שוטרים, מעודדים מחבל לרצוח שוטר, מפעילים לחץ כל כך מטורף שהמדינה מתחילה להתבלבל ומפחדת להגיד: כן, הוא רוצח. אני הייתי בעמונה. בעמונה לא ראיתי אף אחד מניע את האוטו, לוחץ על דוושת הגז כאילו הייתה זו רגל של פיל, נוסע בפול-גז לתוך אסופה של שוטרים שבסך הכול באו לעשות את תפקידם, לשמור על החוק והסדר במדינת ישראל. רבותי, יהיה נכון שכולנו נתמוך בשני דברים: דבר ראשון, בכוח בין-לאומי שייכנס לעזה, אותה עזה שהם קיבלו אותה קרקע פורייה והפכו אותה לאדמה חרוכה של טרור – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש; ודבר שני, הצעת החוק של חברת הכנסת ורבין, שתגיע בקרוב למליאה, שמדברת על סיפוח מלא. חברים, אני מתכוון להצביע בעד הצעת החוק הזאת. היו"ר יחיאל חיליק בר: רק תסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש מבקש ממני לסיים. היינו פה, אני ואתה, באותו מעמד, בשעה קצת יותר מאוחרת, בדיוק לפני שנה. אז חייכת במבוכה והתביישת להצטרף אלי. אני מקווה שהיום הניצוץ היהודי שבלבך יגרום לך להצטרף אלי בשירת "מִשֶּ- מש- מש-" – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אדוני, אני מזכיר לך שאסור לשיר במליאה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – "משנכנס אדר" – אדוני היושב-ראש, "משנכנס – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מאחל לך אדר שמח ופורים שמח. אורן אסף חזן (הליכוד): אל – רק תחייך לכל עם ישראל. היו"ר יחיאל חיליק בר: אמן ואמן. אורן אסף חזן (הליכוד): – – "אדר, מרבין בשמחה". היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן, אנחנו שמחים אתך. נא לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): בשורות טובות. בשורות טובות, כבוד השר שטייניץ, שהצטרף אלינו. אדוני היושב-ראש, בנימה רצינית – הגיע הזמן – – היו"ר יחיאל חיליק בר: בנימה מסיימת. אורן אסף חזן (הליכוד): בזה אני מסיים – – הגיע הזמן שנפסיק לחשוב שמליאת הכנסת היא במה ותפאורה לכותרות בעיתונים, והגיע הזמן שנתחיל להפוך אותה למה שהיא באמת: מה שמסמל יותר מכול את הריבונות של העם היהודי, ששב לארצו אחרי אלפיים שנה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. אנחנו מצטרפים לברכות שלך לחודש אדר שמח. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הענקת אותו לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. בבקשה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 43 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הענקת אותו לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה – מזל טוב, איל – ומוחזרת לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום שלישי, ב' באדר תשע"ז, 28 בפברואר 2017, בשעה 16:00. הישיבה הזאת נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 22:04.