דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ח
ישיבה רי"א
הישיבה המאתיים-ואחת-עשרה של הכנסת העשרים
יום שלישי, ב' באדר התשע"ז (28 בפברואר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 4
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 5
אלעזר שטרן (יש עתיד): 6
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 7
אורן אסף חזן (הליכוד): 7
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 8
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 9
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9
דב חנין (הרשימה המשותפת): 10
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 10
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 11
יהודה גליק (הליכוד): 12
דברי יושב-ראש הכנסת 13
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13
הצעות לסדר-היום 14
ציון תוכנית נעל"ה 14
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 14
אלעזר שטרן (יש עתיד): 15
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 17
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 19
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 20
יהודה גליק (הליכוד): 21
שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 24
עודד פורר (ישראל ביתנו): 30
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 30
אלעזר שטרן (יש עתיד): 31
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 32
הצעות לסדר-היום 32
ציון יום העסקים הקטנים 32
היו"ר נאוה בוקר: 32
רועי פולקמן (כולנו): 33
עודד פורר (ישראל ביתנו): 36
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 38
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 38
הצעות לסדר-היום 39
ציון יום העסקים הקטנים 39
מיקי לוי (יש עתיד): 39
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 41
אורן אסף חזן (הליכוד): 43
עיסאווי פריג' (מרצ): 50
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 55
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ב' באדר התשע"ז, 28 בפברואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49) (זכאות לגמלה למי ששוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8) (הוספת הגבלות על סרבני גט במאסר), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה. חבר הכנסת אחמד טיבי, פתח בבקשה את הנאומים.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, זה כמה ימים רץ ברשת הסרטון של המורה ג'יהאן ג'אבר. אני מכיר את ג'יהאן; היא מהיישוב שלי, טייבה. היא מורה מצוינת, אדם טוב באופן יסודי. כך היא מוכרת גם בכיתה, גם בבית-הספר שלה.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
אחלה מורה שבעולם.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
ומה היה כאן? למה הסרטון הזה נהיה מפורסם וויראלי? כי היא העבירה מסר של לימוד שפה – עברית; היא ערבייה, ומלמדת תלמידים ערבים שפה עברית – היא העבירה מסר פשטני, קל, קליט, בסגנון לא רגיל, שחדר את ההבנה והראש והיה קליט לתלמידים. רוב הרשת, רוב האנשים, אני אומר לכם, הגיבו יפה, יהודים וערבים. בשוליים היו אנשים שלעגו. אלה אנשים שאני רוצה לומר שהם לא רק שלא רציניים – אלה אנשים לא אמיתיים, שלא התעלו למסר החיובי שגי'האן העבירה. דיבור שפה ולימוד שפה הוא כלי להכרת האחר. ג'יהאן עשתה את זה מצוין. אני מקווה שיהודים, מורים ומורות, ילמדו גם את התלמידים היהודים את השפה הערבית בכל שיטה, בכל סגנון.
אני התקשרתי לג'יהאן, והיא אמרה לי: חיכיתי לטלפון הזה. ואמרתי לה: עשית דבר נכון, שברת הרבה סטריאוטיפים. לא קל לערבי או ערבייה לחדור למיינסטרים. אגב, אתמול ראיתי פוסט בסינית על ג'יהאן ג'אבר ומה שהיא עשתה. מה שג'יהאן עשתה בפשטות, באותנטיות, רבים לא הצליחו לעשות. (אומר בערבית: ברכותי לך, ג'יהאן. שימי לבך להתקדם רק קדימה. זהו הכיוון שלך. יישר כוח.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת טיבי. אני חייב להודות שלפני 30 ומשהו שנה, כשלימדתי עברית במחתרת, בסוף כל שיעור גם אני השמעתי שיר, אבל מכיוון שאני לא יודע לשיר כמוה, אז השתמשתי ברשמקול, מה שנקרא, בקלטת. שיר זה בהחלט כלי מאוד מאוד מועיל ברכישת השפה, וחייבים לציין שגם אתמול חברי כנסת, יהודים כערבים, דיברו בשבחה, וטוב שכך.
חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בדקות אלה מוסר אמברגו מדוח חשוב מאוד של מבקר המדינה, דוח המכונה דוח המנהרות – דוח שחושף ליקויים משמעותיים בתוך הקבינט. קודם כול ברצוני לחזק את ידי מבקר המדינה מר יוסף שפירא על עבודתו המצוינת, על כך שהוא לא חש שום יראה, על כך שהוא לא חושש מלחשוף את הדברים כשומר הסף, כאדם שצריך לשמור על אמות הספים במדינה הזאת. הוא זה שאמון על חשיפה של ליקויים, אם יש כאלה, ומי שכרגע תוקף אותו בעצם רוצה לתקוף את הדמוקרטיה הישראלית.
ואשר לממצאי הדוח, אני אגיד רק כך: הדבר המרכזי, למרות שהדוח הזה מכונה "דוח המנהרות", הוא דווקא החשיפה של היעדר דיון על החלופות המדיניות שעמדו לרשות הממשלה אז ועומדות לרשות הממשלה היום. הבריחה העקבית הזאת מהחלופות המדיניות עולה לנו ביוקר; היא עולה לנו בחיי אדם, היא עולה לנו בביטחון, היא עולה לנו בעתיד שלנו ושל הילדים שלנו. מי שבורח מהאחריות שלו לדון ברצינות על החלופות המדיניות, ולא רק על שימוש באמצעים הצבאיים – האמצעים הצבאיים תמיד באים יחד עם דיפלומטיה. מי שלא מבין שהוא חייב לסיים את הסכסוך באמצעות דיפלומטיה מפסיד מראש בסכסוך הזה. ובדוח הזה אין מנצחים, רק מפסידים. המפסידים זה כלל מדינת ישראל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אבו עראר.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
תודה, אדוני. גם אני רוצה להתייחס, ברשותך, לדוח המבקר, אבל האמת היא – למעטפת שלו. אני רוצה לקרוא לראש הממשלה לומר למבקר המדינה: קראתי את הדוח, אני מקבל אותו ונלמד את הלקחים. במקום זה, מה שעושה ראש הממשלה – יורה במבקר המדינה ודואג ששליח שלו, לצערי הרב, השר גלנט, יירה במפקדי הצבא, ומצטרף לזה מישהו שהיה סגן פיקוד העורף, שגם כן רוצה לבוא לבניין הזה, ויורה במפקד שלו, באלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן, שלא יכול לענות לו.
אני יכול להבטיח לך, אדוני היושב-ראש, שאין גוף כמו צה"ל, שלא חיכה לשום דוח ומייד בתום המלחמה תחקר את עצמו, וכפי שכולנו גם יודעים הוא מיישם את הלקחים. ואנחנו, כשכבר פירקנו את מוסד הקבינט, עכשיו אנחנו מפרקים גם את מוסד מבקר המדינה, ועל הדרך פגענו בבית-המשפט העליון. במקום להתעסק בהפקת הלקחים וביישום שלהם, מתעסקים בהטחת האשמות אישיות.
שוב, אני לא קורא לראש הממשלה להתפטר בעקבות הדוח, אבל אני כן קורא לו ליישם את מסקנות דוח מבקר המדינה ולהודיע על כך. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מינהלת הבדואים, שנקראת "הרשות להריסת הבדואים", יותר נכון, מודיעה על פתיחת מתחם 6 בעיר רהט, שיש בו 300 יחידות דיור, שהיא פותחת את זה לשיווק. ואז, מגיעים היום למינהלת הזאת כ-3,000 תושבי רהט ומבקשים לרכוש מגרשים. הדבר הזה מצביע על מצוקת דיור, על מחסור אדיר במגרשים וביחידות דיור בעיר רהט, וגם זה ממש אות אזהרה לשר החקלאות, שמנסה ופועל למען העברתם של התושבים, תושבי היישובים הבלתי-מוכרים, ליישובים המוכרים; רוצה לעשות מהם שם סרדינים.
אבל מה שקרה היום, זה מראה ומחייב את הממשלה, את שר החקלאות, לחשוב – לפני שיעביר את התושבים האלה, תושבי היישובים הבלתי-מוכרים – על הרחבת תחומי השיפוט של היישובים הקיימים, שמאז קומם, מכובדי היושב-ראש, לא הורחבו תחומי השיפוט שלהם, דבר שיוצר מצוקת דיור, ובמיוחד בקרב הזוגות הצעירים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת אורן אסף חזן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשעה שכולם עסוקים ב"צוק איתן", צריך גם להזכיר שיש נושאים לא פחות חשובים. לפני כשעה קלה נכנס אלי חבר טוב שלי, אבידן כלפה, והוא בא וסיפר לי שהבן שלו צוריאל, שנאבק מעל שנה במחלת הסרטן האיומה, הלך לעולמו. הוא נכנס אלי ואמר לי: אפילו שאני נמצא במקום שבו עכשיו אני אמור להיות שקוע בעצב שלי, אני התחלתי את מחאת הקרחת, מחאה למען משפחות עם ילדים חולי סרטן, והיום, במקום שבו אני נמצא, אחרי שאיבדתי את היקר לי מכול – את בני צוריאל – אני רוצה להמשיך בסיפור הזה.
בשנה האחרונה התעסקנו לא מעט – לא מספיק אבל לא מעט – במשפחות עם ילדים חולים במחלות קשות, לא עלינו, בסרטן ובמחלות אחרות. הביטוח הלאומי כבר הכיר בצורך ובעובדה שהמשפחה היא חלק בלתי נפרד מהצוות הרפואי המטפל; שהמשפחה, כאשר הילד או הילדה, לא עלינו, חולים, נעצר כל עולמם – העבודה, המסחר, הקשרים – הכול נעצר והכול סובב סביב זה.
השלב הבא במאבק הוא כפול: להצמיד ולהשוות גם את התנאים, המאבק מול הביטוח הסיעודי שיכיר בצורך של המשפחה ברגעים הכי קשים; והדבר השני הוא שבמערכת הביטחון ובצה"ל – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – יפסיקו לבדל ולהבדיל את הילדים והילדות האלה מכלל החברה בישראל ויקבלו אותם, שייתנו להם לפחות את ההזדמנות להתנדב לצבא; לא ייקחו אחריות על המחלה, לא ייקחו אחריות על המשפחה, אבל ייתנו להם להרגיש חלק, כי הקושי בהתמודדות הוא מספיק קשה, וההתמודדות עצמה מול אנשים שמעקמים פנים היא אפילו יותר קשה, ולא צריך שגם אנחנו כמדינה נדחה אותם. חברים, אני קורא לכולכם להצטרף אלי. צוריאל, אחי הצעיר, יהי זכרך ברוך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, לאחרונה אנחנו עדים לגל חוזר של מעצרים מינהליים. נאסרו אנשים שכבר היו במעצר מינהלי תקופה ממושכת ושוחררו לאחר שביתת רעב ממושכת – וכולנו היינו עדים לימים ההם. ללא שום כתב אישום הם שוחררו, ועכשיו אלה שהיו עצורים מינהליים לפני כמה חודשים שוב נעצרו ללא כל אשמה.
אתמול הבענו מחאה נגד המעצרים המינהליים מול כלא רמלה, שאנחנו פוסלים את השיטה הזאת על הסף, כי אנחנו יודעים שהמעצר המינהלי מאפשר לרשויות לנקוט צעדים חריפים נגד בני-אדם בלי להגיש נגדם כתב אישום. המעצר המינהלי פוגע קשות בזכויות בני-האדם ומהווה מסלול עוקף למשפט הגון וצודק. המעצר המינהלי מטיל כתם שחור כבד על אופייה הדמוקרטי של המדינה. המעצר המינהלי מתבסס על ההנחה הפסולה שלפיה אפשר לשער שהבן-אדם ההוא מסוכן בלי להגיש נגדו כתב אישום, ואפילו בלי שהבן-אדם יודע במה הוא מסוכן ואם יש מסוכנות כזאת. המעצר המינהלי מאפשר את גזלת החופש של בני-אדם ללא שום אשמה בכלל. דווקא מכיוון שמדינת ישראל נחשבת למדינה דמוקרטית עליה לנהוג באחריות כלפי הדמוקרטיה ולהגן על בני-אדם, ועליה להתבסס על הדמוקרטיה שעליה היא נשענת.
לפיכך, אני מבקש ואנחנו דורשים לשחרר לאלתר את כל העצורים המינהליים, או לחלופין – להגיש נגדם כתב אישום, אם ישנו כזה, ושיזכו למשפט הוגן וצודק כמו כל בני-האדם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום התפרסם דוח המבקר על המלחמה על עזה, אבל כשאנחנו עומדים פה אנחנו צריכים לשאול את השאלות מה לא נבדק: לא נבדק אם היה אפשר למנוע את המלחמה הזאת, זה – 1; מה שלא נבדק זה ההרג של הילדים שהיה שם, ו-93 משפחות נכחדו לגמרי; כשמפציצים מבנה שלם עם תושביו – זה לא נבדק; לא נבדק המשך המצור על עזה, והמצור הזה הוא מצור פוליטי; לא נבדק אם סיימנו את המלחמה הזאת, אם יש פתרון מדיני, או שצריך להתכונן, כפי ששמענו גם משרים, לסיבוב הבא, ומה צריך לעשות כדי למנוע את הסיבוב הבא. ואני אומר: זה להסיר את המצור, זה נמל בעזה וזה אפשרות לחיות חיים נורמליים, ועם פתרון מדיני קבוע, עם ראייה לעתיד. זה יכול למנוע את הסיבוב הבא. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, לפני יותר משבוע היה לנו פה גיבור ששכחנו להצדיע לו ולברך אותו. הגיבור הזה הוא האח דאוד ותד מחיפה, שחשף את הזוועה ואת מעשי האלימות וההשפלה בבית-האבות בחיפה. דאוד החליט שהוא לא ישתוק על זה, על הזוועה, והחליט לחשוף את כל הדברים האלה ולא לפחד. ועד היום, למרות האיומים והלחץ, הוא החליט גם להעיד בבית-המשפט נגד האחראים.
לדאוד אני אומר: (אומר בערבית: תודה, דאוד. אתה ראוי לכל ברכה והערכה. אנו מתגאים ומתפארים באנשים כמותך. תודה על כך שעשית מעשה אנושי אמיץ ואציל ועל כך שהבלטת את הצד האנושי היפה ואת הרוח האצילית של כל ערבי בארץ הזאת.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. הקביעה החשובה ביותר, הכואבת ביותר והמצמררת ביותר בדוח מבקר המדינה היא הקביעה שראש הממשלה בנימין נתניהו לא בחן חלופות מדיניות כדי למנוע את המלחמה בעזה. הדוח מתאר איך שנה ושלושה חודשים לפני המלחמה מתאם הפעולות בשטחים התריע מאסון הומניטרי בעזה, אבל לא התקיים שום דיון. כאשר פרצה המלחמה אמר שר הביטחון יעלון בקבינט, שאם היו מטפלים במצוקה הנוראה בעזה, ייתכן שלא הייתה פורצת מלחמה. דוּבּר אז גם על מצוקת המים ללא פתרון שקיימת בעזה. ואני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: מצוקת המים הנוראית הזאת קיימת גם היום. אנשים בעזה שותים מי ביוב. מי שחושב שהמצב הזה יכול להימשך – ששם ישתו מי ביוב ופה הכול יהיה שקט – חי באשליה.
בעניין אחר, אדוני היושב-ראש, בעשר השנים שבהן אני חבר הכנסת מעולם לא הגשתי עתירה לבג"ץ, ואני גם ממליץ לעמיתי חברי הכנסת שלא להגיש עתירות לבג"ץ, כי אני חושב שלנו, חברי הכנסת, יש כלים אחרים. ובכל זאת, אני רוצה לברך היום על הצו על-תנאי שבית-המשפט העליון הוציא כנגד הכנסת בעניין החוק למיסוי דירה שלישית. בעצם צריך כנראה להגן עלינו גם מפני עצמנו. אם אנחנו מחוקקים חוק שלא בהתאם לפרוצדורות ולא מתחשבים בייעוץ משפטי מקצועי שאנחנו מקבלים כאן בכנסת, אז מישהו צריך כנראה לעזור לנו להגן על עצמנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת דב חנין. אני מתאפק כבר פי-שניים ממך – כבר 21 שנה לא הגשתי עתירות לבג"ץ – אבל במקרה דנן אני מקווה שזו תהיה נורת אזהרה, כי בכל זאת, כשעבדך הנאמן והיועץ המשפטי לכנסת, בכתב, מבקשים לפחות לשחזר את הדיון ולחזור על הדיון, אז כדאי לעשות את זה, ולא לחכות לפסיקות בית-המשפט.
חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, לא ביקשתי רשות דיבור על דבריך, אבל אני רוצה לחזק את התזה הזאת. אתה יודע וכולנו יודעים שאנחנו מאוד מאוד מתנגדים להתערבות בג"ץ בהליכי הכנסת. דווקא משום כך הכנסת בעצמה צריכה להיות מוסמכת; אתה, אדוני היושב-ראש, או מישהו – אני לא רואה מישהו אחר – להגיד על חוק מסוים: אני מבקש הצבעה חוזרת, כי היא לא נעשתה בפרוצדורה המתאימה, ואז נשחרר את בג"ץ מלטפל בענייננו ואנחנו לא נצטרך לטפל בפסיקות בג"ץ.
אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר, וזה דוח מבקר המדינה – ולא על הדוח, כי לא קראתי אותו. הנה אני פה, כל הציבור מסתכל עכשיו בדפים של הדוח, ואני בחרתי לבוא לדבר לפני שראיתי את הדוח, כי אני לא רוצה לדבר על הדוח עצמו; אני רוצה לדבר על התופעה הנוראה של הפיכת כל מוסדות השלטון והביקורת לפוליטיקה זולה, תקשורתית, שפועלת לפי לחצים תקשורתיים. ומה שחשוב, בכותרת – אתן לכם דוגמה: עכשיו כולם מדברים על האמוניה. יש כאלה שאומרים שיש דברים הרבה יותר מסוכנים מהאמוניה. אבל למה כולם מדברים על האמוניה? כי כולם מדברים על האמוניה. הווי אומר שמוסדות השלטון – כמו מבקר המדינה, כמו מערכות המשפט, כמו מערכות אחרות – נסחפים אחר כמה עיתונאים שיושבים על כמה מקלדות וקובעים מה יהיה סדר-היום, וזה דבר חמור מאוד, בפרט בענייני שלום ומלחמה.
אני מקבל את מה שאמרו, שתפקידו של מבקר המדינה הוא חשוב ביותר, בפרט בענייני מלחמה ובכל עניין, בתנאי שהוא מדבר על התהליכים ולא על המהות הפוליטית של ההחלטות – אם הן טובות או לא טובות. מבקר המדינה, עם כל הכבוד, הוא לא ראש ממשלה. אני אקרא את הדוח. אם אני אמצא שם דברים שהוא אומר על הפרוצדורה שהיא לא בסדר, במאה אחוז אנחנו נתמוך בדברים שלו; אבל אם הוא יגיד שההחלטה הזאת לא טובה כי הוא חושב אחרת – ואני מקווה שזה לא כך, למרות ההדלפות השונות – זה יהיה חמור ביותר. לכן, הבה נשמור על המסגרות הקיימות, לא בגלל משהו אחר, אלא בגלל שאנחנו רוצים לחיות במשותף במדינה הזאת, כל מיני אזרחים, כל מיני דעות.
מבקר המדינה צריך למלא את תפקידו, הכנסת צריכה למלא את תפקידה, הממשלה צריכה למלא את תפקידה, התקשורת – את תפקידה, ואסור לעשות עירוב תחומים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יהודה גליק.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
שלום. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. אני רוצה להתנצל בפני 68 משפחות חללים שנהרגו במבצע "צוק איתן", משפחות של חמישה אזרחים וגם משפחתו של עובד זר על כך שמה שהם רואים הוא באמת קרקס של ציניות ואופורטוניזם. אף אחד לא עושה שימוש בדוח כדי לראות איך ממשיכים הלאה ומה עושים עם זה. כולם מתנהלים בעילום שם, באנונימיות, חוסים תחת איזו אצטלה של צדקנות מטורפת – כולל אנשים שישבו בקבינט במבצע "צוק איתן". וכמובן, צריך להתנצל גם בפני תושבי עוטף עזה לדורותיהם, כי מי שמכיר את תושבי עוטף עזה יודע שהם עדיין דרוכים מ"צבע אדום", גם אם יש היום פחות "צבע אדום".
מה שאנחנו עדים לו בימים האחרונים ובשבוע האחרון זה הטחת האשמות, גזירת קופונים פוליטיים, ממש כפי שהיה בימי הלחימה, והאשמות של כל גורם במדינה – מלבד בחינה עצמית; נטרול כל גורם, מהמל"ל, ועכשיו ניסיון לנטרל גם את מבקר המדינה. לא שועים לעצות ולא לוקחים ביקורת ברצינות. אני רוצה להגיד לכם שזה מפחיד, מה שאנחנו רואים כאן, כי בסוף באמת – נוהג ראש הממשלה כל הזמן לומר לנו: אלה החיים עצמם. אז כן, אדוני ראש הממשלה, אלה החיים עצמם, ואלה אזרחיך שמצפים לשמוע מהי תגובתך האמיתית על דוח המבקר.
אני רוצה להזכיר משהו כאן ליושבי הכנסת, ברשותך, היושב-ראש. לפני כשמונה חודשים, כשרק התחיל הדיון בנושא המנהרות, ועלתה השאלה אם יהיה מזכיר או לא יהיה מזכיר לקבינט, מינה ראש הממשלה כמפשר את השר ליצמן – מפשר בינו לבין השר בנט בהחלטה אם יהיה מזכיר אובייקטיבי לקבינט או שלא יהיה מזכיר לקבינט. אני הנחתי חוק למזכיר קבינט על השולחן של מה שנקרא "מועצת השרים לענייני ביטחון". אבל אני מוכרחה להגיד שאני ממש סקרנית לדעת: מה העלה בחכתו השר ליצמן? אני חושבת שלאזרחי ישראל מגיע לדעת אם לקבינט יש את כל הכלים לקבל את ההחלטות, לדון בסוגיות האסטרטגיות הרות הגורל ולא להביא אותנו עוד פעם אל דוחות כאלה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני.
<יהודה גליק (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, גברתי המזכירה, סגן המזכירה, חברי המתוקים והמתוקות, חברים וחברות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, ראשית, ברשותכם, אני רוצה להעיר – היום לא יוגש דוֹח מבקר המדינה כי אם דּוּחַ; כך נכון לומר. כל הדוברים לפני דיברו על דוֹח. כך נכון לומר בעברית.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
הערה במקום.
<יהודה גליק (הליכוד):>
נקודה שנייה – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אבל כל היתר שאמרתי נכון. נכון?
<יהודה גליק (הליכוד):>
כל היתר. דובר לפני כמה דקות על בית-הדין הגבוה לצדק, המכונה בג"ץ. מערכת משפט חשובה מאוד למדינה דמוקרטית כדי להיות כלי להגעה לצדק, ולכן בית-הדין הגבוה נקרא בית-דין גבוה לצדק. היום נהרסו תשעה בתים ביישוב עפרה בגלל החלטת בג"ץ. אף פלסטיני לא יוכל לבוא לקרקע הזאת. אם כן, היהודים דרי הבתים הפסידו את בתיהם; הפלסטינים הטוענים לבעלות הפסידו הזדמנות לקבל פיצויים. אז מי הרוויח? אך ורק אלו שנהנים מהרס וחורבן. מה ראינו? משפט, אבל משפט שהיה אמור להיות כלי לצדק הפך מאמצעי למטרה. אם משפט מוביל לאי-צדק, משהו כאן רקוב ומצריך מחשבה, כי המשפט הוא לא המטרה – הוא כדי להביא לצדק. מה שראינו היום הוא משפט שהוביל לאי-צדק. משהו כאן רקוב ומצריך מחשבה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. עד כאן נאומים בני דקה.
<דברי יושב-ראש הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, לפני שאנחנו נעבור לציון יום נעל"ה, אני אעשה מעשה קצת חריג. קיבלתי פנייה מקבוצה גדולה של משפחות שכולות של מבצע "צוק איתן"; הם ביקשו לנאום במליאת הכנסת היום. הסברתי להם שדבר כזה ודאי שלא ניתן על-פי התקנון. הם העבירו לי מכתב וביקשו בכל לשון של בקשה לקרוא לפני חברי הכנסת את המכתב, שכפי שאמרתי, מייצג קבוצה גדולה של משפחות שכולות ממבצע "צוק איתן". מצאתי לנכון למלא את הבקשה. אני קורא את המכתב כלשונו:
מקץ שנתיים וחצי, ולאחר המתנה ארוכה וקשה, זכינו לקבל את דוח המבקר. ברצוננו קודם כול להודות למבקר ולצוותו על העבודה המקיפה והחשובה. קיבלנו כעת לראשונה מסמך הבודק את האירועים שקדמו למלחמה ואת המלחמה עצמה, ויש בזה חשיבות עצומה לנו, המשפחות השכולות, ולאזרחי המדינה. ההמתנה הייתה קשה, אך היא כאין וכאפס ביחס לדברים העולים מן הדוח.
דוח המבקר מתאר כשלים רבים בהתנהלות הקבינט, המל"ל, השב"כ והמוכנות למנהרות, שעליהם אף אחד לא לוקח אחריות ויש סכנה גדולה שיחזרו גם בעתיד. כאזרחים, עלינו לסמוך על ראש הממשלה, שר הביטחון, חברי הכנסת והממשלה בימי שלום ובימי מלחמה. חברי הכנסת, אתם אלה ששלחתם את בנינו לקרב, ועליכם מוטלת החובה המוסרית להפקת הלקחים ויישומם. אנו דורשים יישום מלא של מסקנות הדוח, וקוראים ללקיחת אחריות של כל מי שהיה שותף למלחמת "צוק איתן". אנו דורשים להציג לציבור תוכנית מדינית וצבאית לשינוי הנהלים וסדרי העדיפויות ולפתרון המצב הביטחוני עוד בטרם יהפוך האיום למלחמה הבאה. מגיעות לנו תשובות. מגיעה לנו מנהיגות שלוקחת אחריות.
עד כאן לשון המכתב של המשפחות השכולות.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון תוכנית נעל"ה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, במעבר חד אנחנו נעבור לציון יום לנעל"ה, הצעות לסדר-היום מס' 6459, 6439, 6437, 6440 ו-6463. במהלך היום אנחנו ציינו חצי יובל לתוכנית נעל"ה. זה גם המקום להודות לחברי הכנסת שטרן ומרגי על שיזמו את האירועים האלה. אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד, הצדעה לתוכנית נעל"ה – נוער עולה לפני הורים – במלאת חצי יובל שנים לפעילותה, אירוע מרגש שצוין היום גם בוועדות הכנסת ובכנס מיוחד באודיטוריום.
כשהייתה התוכנית הזאת בחיתוליה היה דני נער בן 16, תושב מוסקבה. השנה הייתה 1992, לאחר ה"פרסטרויקה" בהנהגת גורבצ'וב, עם שקיעת 70 שנות קומוניזם, שעשה הכול כדי למחוק כל זכר לסממני תרבות, דת ולאום שאינם מבית-מדרשו של לנין. מובן שיהדות, ציונות והשפה העברית נאסרו בתכלית האיסור. גם דני לא הכיר כלל את יהדותו, אך כשמשפחתו החלה לתכנן לעלות לישראל הוא בחר לעלות לפניהם. לאחר תהליך הכנה ומבחני התאמה – שבהם היה אחד המראיינים שלו אדם צעיר בשם זאב אלקין, היום שר בממשלה – התקבל דני לתוכנית נעל"ה. הוא התמודד כאן עם קשיים טיפוסיים של צעיר בארץ חדשה, ללא הוריו ועם קשר טלפוני של פעם בשבוע, אבל סיים את לימודיו עם תעודת בגרות בישיבה תיכונית מובילה.
לימים סיפר כי הכרת הטוב שיש לו לתוכנית ולמנהליה היא אין-סופית, ואמר: אם יש דרך טובה לעלות לישראל – זו הדרך. הוא העיד כי הניתוק מההורים דווקא סייע לו בהתאקלמות מהירה, כי להורים יש לרוב קשיי קליטה גדולים יותר. דני, המתגורר היום בגרעין תורני בלוד, למד בפנימייה עם מי שהגדיר "חבר'ה ישראלים איכותיים", וזכה לליווי משפחה מאמצת. המסע הישראלי שלו הוכתר בהצלחה. כמוהו, לא פחות מ-17,000 צעירים וצעירות, רובם מחבר המדינות אבל לא רק, כבר צלחו את התוכנית המיוחדת הזאת. כמי שהייתה לו הזכות לסייע במשך השנים לפעילות נעל"ה, אני שמח על ההזדמנות לספר היום את סיפורה.
ראוי לציין את הצוות החינוכי המעולה, שהקדיש הרבה מאוד חשיבה ומאמצים לאורך השנים כדי להוביל להצלחה זו. השנה לומדים בארץ במסגרת נעל"ה 1,700 תלמידים מ-42 מדינות. הדבר מלמד כי העלייה והציונות חיות ובועטות. רבים מבוגרי התוכנית השתלבו בחברה הישראלית על רבדיה. רובם המוחלט השלימו בגרות והתאזרחו כאן. מאות מהם משרתים בימים אלה בצה"ל, ובהם כ-200 קצינים; הבכיר בהם משמש היום מג"ד, ואחד הוא טייס קרב. נעל"ה היא סיפור הצלחה ישראלי, ואנחנו מצדיעים לו היום בדין.
אני מאחל הצלחה רבה הן לתלמידים והן למנהלי התוכנית, לצוות החינוכי ולמשפחות המאמצות. יישר כוח גדול.
חברי הכנסת, נעבור לדיון במסגרת הצעות לסדר-היום. ראשון המציעים הוא, כאמור, חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשות אדוני.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
תודה, אדוני היושב-ראש. זה יום חג לנעל"ה, זה יום חג לנו. אנחנו לא פוגעים בו, וגם אני לא אפגע. אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לברך אותך על שבחרת על הדרך לא רק לתת את היום הזה, אלא גם עכשיו לקרוא את המכתב של ההורים השכולים, שהוא באמת מכתב מידתי מאוד של הורים. אני חושב שנכון עשית שנתת ביטוי, והלוואי שכולנו יחד ניישם את בקשתם. אני מכיר מכתבים של הורים שכולים; אני חושב שהוא מאוד ממלכתי. זה מה שיש לי לומר כאן.
ועכשיו לחג שבגינו התכנסנו – למינהלת נעל"ה; וצריך אולי לומר, אדוני היושב-ראש, שאתה בצדק מזכיר את החיתולים בחבר המדינות. ככה זה נולד, בזכות זה זה נולד, אבל כמו שכבר ציינת, יש למעלה מ-40 מדינות היום שהמינהלת הזאת, התוכנית הזאת, משמשת להם מעטפת. ואכן, השנה עלו 1,700 נערות ונערים, ובשנה הבאה אנחנו כבר יודעים – 1,900. אמרתי באחד הדיונים שהתקיימו כאן היום, שאם עד היום היו 17,000, סימן שבמסגרת נעל"ה עלו למעלה מ-60,000 – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ההורים, האחים.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – כיוון שהרי חלקם הגדול מימשו את הפוטנציאל.
אני מודה שהתוודעתי לתוכנית הזאת ואני מלווה אותה – לא הייתה לי הזכות ללוות אותה שם ובאמת לעמוד ליד ערש הולדתה, אבל בצה"ל פגשתי את בוגריה. חלק מהתפקידים הזכרת כאן, אדוני, ואני מכיר את זה גם מהרבה מקומות אחרים.
יש דברים – זר לא יבין זאת. אמרתי, וברשותך אחזור – אולי זה קצת חשוב לפרוטוקול – שבאחד הכינוסים שעשיתי לחיילים בודדים, נדמה לי שהייתי אז קצין חינוך ראשי, ואספתי חיילים בודדים – זה היה ב"בית גודלמינץ" – ודיברנו ועשינו יום של כמה שעות. אחרי היום הזה ניגש אלי איזה סג"מ צעיר מגולני ואומר לי: המפקד, אתה חושב שאתה יודע מה זה חייל בודד? אתה לא יודע. אמרתי לו: דימה, מה תלמד אותי? הוא אומר לי: אגיד לך. אני בבה"ד 1, אתה מכיר את המקום טוב, הוא אמר לי. יום שישי בבוקר אנחנו יוצאים הביתה, אני צריך לרוץ, לחשוב מה אני קונה, מה אני מבשל, איך אני עושה את הכביסה – נותן למכבסה או עושה בעצמי; במוצאי שבת רץ לאסוף את הדברים שהפקדתי במכבסה, וביום ראשון חוזר לבה"ד 1. מגיעים לקראת הצהריים, אומרים לנו לעלות על ב', בגדי עבודה, משאירים את הצ'ימידנים סגורים ויוצאים לאימונים. בלילה חוזרים לבסיס, ואנחנו לוקחים את הצ'ימידן וכל אחד שם על המיטה בשביל לפרוק אותו. אני פותח את שלי, וזה שלידי, אני שומע אותו אומר: וואי, וואי, וואי. אני אומר לו: מה קרה? אומר לי ערן: וואי, וואי, וואי. אני אומר לו: ערן, מה קרה? הוא אומר: אל תשאל. אני אומר לו: מה קרה? הוא אומר: אימא שלי שכחה לשים לי את המגבת. ואומר לי דימה: אתה מבין שהוא אומר לי: אימא שלי שכחה לשים לי את המגבת – איפה אני ואיפה אימא שלי.
ואני חושב שזאת הגדולה. ואני חושב שאולי אנחנו צריכים לסמן לנו שני יעדים: האחד – בנעל"ה בוחרים בערך אחד משניים. שאלתי היום גם את מנכ"ל משרד הקליטה: איפה ה-50% שלא נבחרו? האם אנחנו יודעים לעקוב אחריהם? האם אנחנו יודעים – אוקיי, נעל"ה זה סוג של תוכנית מצוינות, אנחנו יודעים את זה; גם את הלא-מצוינים באותה נקודת זמן – האם אנחנו יודעים לעקוב ולהביא לכאן את העלייה הנהדרת הזאת, שאני אומר לכם: הצילה את מדינת ישראל? אני יכול להגיד את זה מבחינה כלכלית, ואני בטח יכול להגיד את זה כראש אכ"א לשעבר. אני לא יכול לדמיין צבא קטן ביותר מ-20%, בייחוד אם נביא בחשבון את האיכויות שהביאו לכאן. שמענו היום את התזמורת, אדוני היושב-ראש, את התרומה לתרבות שלנו. אנחנו מכירים את התרומה למדעים המדויקים. אני חושב שזה מכרה זהב שאנחנו מחויבים להמשיך ולחצוב ממנו.
ואולי יש אתגר אחד, שאני בטוח שלא אפתיע אתכם, שהוא לא פתור: הנוער הנהדר הזה שבא לכאן עכשיו, עקב תלאות יהדות חבר המדינות ב-100 שנים האחרונות, 70%–80% מהם לא רשומים כיהודים. הם אחים שלנו, הם ילדים שלנו, הם חשבו שהם יהודים, ומדינת ישראל חושבת שהם יהודים וככה היא מקבלת אותם, אבל לצערי הרב, הקשר שבין דת למדינה הביא אותם לזה שברבנות לא מכירים בהם. הם לא יכולים להתחתן כאן – הם יכולים להתחתן לא בדרך יהודית. אתם יודעים שכשאני עולה פה אני לא מפספס הזדמנות להעלות את הנושא הזה. אני חושב שדווקא ביום נעל"ה אולי תצא מכאן סוף-סוף איזושהי בשורה שבמסגרת המדידה שלנו, או החובה שלנו כלפי הנוער הנהדר הזה, לא נמדוד רק את ההישגים שלהם בצה"ל ובטכניון ובאוניברסיטה – שזאת חובתנו. חובתנו גם לחיות במדינת ישראל כיהודים על מלוא המשמעות של להיות יהודי במדינת ישראל.
חג שמח לנעל"ה ולמנכ"ל הבלתי-נלאה שלה ישעיהו יחיאלי. אני לא רוצה להזכיר כאן את כל מי שעמדו על ערש הולדתה וממשיכים ללוות אותה, ואלה שהצטרפו וכמוני ניתנה להם הזכות לתרום ולו קמצוץ ולהגיד שגם אנחנו תרמנו משהו לתוכנית הנהדרת הזאת. אז תודה לכם, ומכאן תודה מיוחדת למשפחות שעוד יעלו, ובטח לאלה שעלו, וגם למשפחות המאמצות והמלוות, שזה כל כך חשוב. תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
תודה לך, כבוד היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות במיוחד לחברי חבר הכנסת אלעזר שטרן על היוזמה הנפלאה. שאלו אותי רבים במהלך חצי השנה האחרונה מבוגרי נעל"ה – שרבים מחברי האישיים, הייתי אומרת שאפילו הרוב, הם חברים שלמדו שם – האם הכנסת עומדת לציין באיזשהו אופן את התאריך הזה, שחשוב להם כל כך באופן אישי. שמחתי כאשר יזמת את זה, ואמרתי להם שבהחלט כן. והיום היו ישיבות ועדות – היה דיון בוועדת החינוך וגם בוועדת העלייה. היה מאוד מרגש לראות גם את החניכים, אלה שלמדו פעם ואלה שלומדים היום בתוכנית הנהדרת הזאת.
אז הכנסת מציינת היום 25 שנים לתוכנית נעל"ה. אין מפעל יותר נעלה מנעל"ה – כך אמר פעם יצחק רבין, ראש הממשלה שלנו, זיכרונו לברכה, על התוכנית הזאת, שמאפשרת לבני-נוער יהודים לעלות לישראל לפני הוריהם, להתערות בה ולרכוש השכלה תיכונית ואקדמית.
מאז תחילת התוכנית כ-17,000 נערות ונערים בחרו לעזוב את מסלול החיים הנוח שלהם בגולה ולעלות לבד למקום שהם לא מכירים – במקרים מסוימים ביקרו פה אולי פעם אחת, במקרים רבים לא ביקרו כאן בכלל. קשה לתאר את תחושת הבדידות שבוודאי חשים נערים ונערות צעירים, שעולים לארץ רחוקה שהם לא מכירים ולא מכירים את השפה שלה, והם נמצאים פה לבד. אבל המחנכים הטובים, המלווים, המדריכים הנאמנים בתוכנית הזאת, ליוו אותם והקלו את התחושה הזאת ואת ההתערות שלהם.
את בוגרי התוכנית תמצאו עכשיו בכל הפקולטות – ולא רק כתלמידים, לא רק כסטודנטים, גם כמרצים – וביחידות הצבא המובחרות ובתפקידים בשוק הפרטי והציבורי. הצלחתם היא בזכות עצמם, כמובן, אבל גם בזכות הכלים שהעניקה להם התוכנית. חייבים להודות בכך שנעל"ה זה שם נרדף למצוינות. היום זה באמת ככה.
עלייה עשויה להימשך יום אחד או יומיים – במקרה של עולים מאתיופיה זה נמשך כמה שבועות – אבל בסופו של דבר מגיעים ארצה; אבל הקליטה – זו המילה השנייה, והיא חשובה פה לא פחות – לפעמים יכולה להימשך חיים שלמים. קליטתם של בני-הנוער במסגרת התוכנית הייתה מוצלחת במיוחד גם הודות לתנועה הקיבוצית, שקלטה כ-50 קבוצות בקיבוצים השונים. ייחודה של התוכנית הזאת אינו רק בהבאתם ארצה של אותם עולים אלא גם בהבאתם למצוינות, אם אקדמית ואם צבאית, ובעיקר בהפיכתם לישראלים לכל דבר ועניין, למרות שלא נולדו כאן.
למרות הכול, לצד ההצלחות של התוכנית, רבים ממשתתפי התוכנית שבוחרים להישאר כאן נתקלים עדיין בקשיים בכל מה שקשור לגיורם ולהצטרפות לעם שהעולים מבקשים לקשור עמו את גורלם. אני חייבת לציין את הבעיה המיוחדת של מה שנקרא "הדור הרביעי", של אותם ילדים שהם מזרע ישראל, מזרע העם היהודי, אבל כאשר הם מסיימים את לימודיהם פה בגיל 18, לעתים הם נתקלים בקיר אטום של הביורוקרטיה. חייבים להתגייס למענם; חייבים לעזור לילדים האלה ולנערים האלה, למתבגרים האלה, שקשרו את גורלם בגורלה של מדינת ישראל.
התוכנית מיושמת בהצלחה, ואחוזים גבוהים במיוחד ממשתתפיה נמצאים פה למרות כל מה שציינתי. אנחנו מחויבים לשאוף לכך שיותר ויותר נוער יהודי מהגולה יבוא לכאן, בין עם ההורים שלהם ובין בתוכנית נעל"ה. הצעירים שעלו במסגרת פרויקט נעל"ה תרמו תרומה עצומה לטובת החברה הישראלית. יש לעודד את דור ההמשך שלנו להמשיך לרכוש השכלה גבוהה, להגשים את שאיפותיו, להגשים את שאיפות העם היהודי, השאיפות הציוניות שלנו, ולהתקדם, כי כולנו רק מרוויחים מכך. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.
<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, היום, כמו שציינו לפני, מציינת הכנסת את יום נעל"ה. הכרתי כמה סטודנטים, חברים, שהיו שותפים בפרויקט הגדול הזה. מדובר על מספרים ענקיים – 17,000 בני-נוער. כשאנחנו מדברים על 90% מהם שנשארים לגור בארץ ו-60% מהם שההורים שלהם אחר כך נשארים בארץ, אנחנו מבינים כמה התוכנית הזאת היא תוכנית חיובית וכמה התוכנית הזאת – ראוי שיעצימו אותה, כי יש עוד הרבה אנשים שהיו רוצים להשתלב בתוכנית שכזאת.
רק ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני הייתי רוצה להעלות כמה תהיות. בפגישה שלי עם סטודנטים ועם בוגרי נעל"ה הייתה לי שאלה, ואני חושב שראוי שהשאלה הזאת תישאל גם להנהלה של נעל"ה וגם לנו בכלל בכנסת. אותם 17,000 נערים שבאו במסגרת הזאת של נעל"ה קיימו בעצמם "הֱוֵי גוֹלֶה למקום תורה", ארץ-ישראל, "כי מציון תצא תורה", והם בחרו לעזוב את עיר הולדתם ולבוא ולהשתקע – בתחילה בספקות ואולי רק ללימודים אבל בהמשך הדרך באו להשתקע כאן בארץ-ישראל. כשפגשתי את אותם נערים שאלתי אותם: תגידו לי, האם הכירו לכם את הפנים היפות של מדינת ישראל – מוסדות התורה של עם ישראל, היכלי הישיבות, רבנים – או שאת ההיכרות שלכם עם חלק גדול מהעם יצא לכם לעשות רק מכותרות העיתונים וקצת רדיו וטלוויזיה? קיבלתי תשובה כמעט חד-משמעית. כל כך הרבה כסף המדינה משקיעה, ובצדק, בתוכנית כל כך חשובה, אבל כשאתה בוחן אם המדינה רוצה להכיר לאותם נערים את הפנים הרוחניות של "כי מציון תצא תורה", התשובה הייתה: כמעט שלא וכמעט בכלל לא.
אני רוצה ביום הגדול הזה באמת, קודם כול, לברך את הנהלת נעל"ה ובכלל את המשרדים – את משרד החינוך, שנוגע בדבר – על הפרויקט העצום הזה, שהוכיח את עצמו, שהשאיר כאן מצוינים ומוכשרים במדינת ישראל, אבל לפתוח את העיניים של אותם אלפי סטודנטים לפנים היפות של הציבור החרדי במדינת ישראל.
הערה שנאמרה כאן קודם – אני רוצה לסיים בה. אין דבר כזה בעולם, עם כל הרצון הטוב, להקל בנימה אחת של שערה במושג של הלכה של גרות. עם כל הרצון שלנו לבוא לקראת כולם, יש הלכה שאי-אפשר להתפשר עליה. מה שאמר כאן חברי אלעזר שטרן קודם, שצריך להקל על האנשים האלה – מובן שצריכים להיות כפופים לאותה הלכה שאנחנו מחויבים לה כל כך הרבה שנים, עם כל הרצון הטוב, ויש רצון טוב, ולבוא ולחבק את אותם סטודנטים ואת הארגון החשוב. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יהודה גליק.
<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אקח את הדיון הזה היום לסיפור אישי, כי אני ומשפחתי חווינו מה זו תוכנית נעל"ה. זאת אומרת, אפשר לדבר גבוהה-גבוהה, יפה יפה, אבל אנחנו יודעים בדיוק מה זה, ותכף אספר. אחותי הקטנה, ב-96' באוקראינה, בעיר לוגנסק – ולא ברור מאיפה זה הגיע אליה בכלל, ועד היום אני לא יודעת מאיפה היא ידעה על הדבר הזה – יחד עם החברה הכי טובה שלה, פתאום הן החליטו שהן רוצות ללמוד בנעל"ה. אדוני היושב-ראש, תבין את השוק של אימא שלי כשפתאום באה ילדה ממשפחה טובה ומחליטה שהיא רוצה לעלות ארצה לבדה באיזושהי תוכנית לא ברורה, ותבין את הסבים והסבתות, שממש לא הבינו מאיפה זה בא להם: הילדה האהובה הקטנה שלנו. מה קורה? כן, הילדים הם עקשנים, והיא כן עשתה את זה. אימא שלי הסכימה – כמובן שיש שם הסכמה של ההורים – ונסעו לדונצק ועשו מבחנים, והיא עברה את המיון ונסעה ארצה.
אני רק מזכירה, אדוני שר המדע, שאז לא היה עידן האינטרנט. הילדים קיבלו טלכרט כזה, שבו יש מספר שיחות מסוים שהם יכלו להתקשר. היא יכלה להתקשר אלינו, ואנחנו לא יכולנו. לא היה אינטרנט. מכתב בדואר היה מגיע מישראל לאוקראינה אחרי חודשיים. ילדה בת 15 נסעה לארץ עם כל המשתמע מכך. כמובן, הדעת לא סבלה את זה, ואחרי שנה אני כבר הייתי פה בארץ, האחות הגדולה. היום, בוועדת הקליטה, דיברתי ואמרתי שכל מי שלא מרוצה מהפעילות הפרלמנטרית שלי יכול לבוא בטענות לאחותי, כי בעצם היא גרמה לכך שהיום אני נואמת פה ומשרתת את הציבור בישראל. אבל מה כן? היא כבר עזבה לארצות-הברית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אוי.
<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>
היום היא גרה בסן-חוזה בקליפורניה ועוסקת שם בתוכניות צדקה ובחיים היהודיים, זאת אומרת, כדי לעסוק בזה היא הייתה צריכה לעזוב את ירושלים ולעבור לסן-חוזה. אבל זה כבר סיפור אחר.
התוכנית הזאת נתנה לה המון. דיברתי אתה בטלפון וסיפרתי שיכול להיות שבעזרת השם ובתמיכה של משרדי ממשלה יהיה ערב לכבוד 25 שנה. למה אני אומרת "בעזרת השם"? כי כפי שידוע לך, כולם אוהבים את נעל"ה, כולם תומכים בה – ומערימים קשיים. זה קורה עם המכרזים שהתוכנית הזאת צריכה לעבור כל שנה, כשלא ברור מי צריך את זה, וזה גם קורה כשכולם אוהבים: כמה זה יפה 25 שנה, 17,000 חניכים, משפחות שלמות שהגיעו ארצה. נכון, אני, אחרי שנה כבר הייתי פה; אימא שלי, עם כל הסבות והסבתות, אחרי שנה, בשנה שבאה אחריה, כבר הייתה פה, כאילו אחותי הקטנה גררה את כולנו לפה. אבל להרים אירוע ל-25 שנה אין כסף.
אז אני יודעת שמשרד הקליטה קצת עוזר, אני יודעת שיש תורם פרטי שעוזר – וזהו. אז זה מחזיר אותי לסיפור "אוהבים עלייה ולא אוהבים עולים". זה אותו דבר: מאוד אוהבים את נעל"ה, כמה זה יפה, אבל כשצריך קצת לעזור ולהפעיל ראש ושכל – זה לא שם. אני אפילו מתרגשת, כי תבין את הסיטואציה ההזויה הזאת: כשאני עליתי ארצה ב-1998 היא כבר הייתה פה שנה, היא כבר הייתה ותיקה, היא כבר עזרה לנו להסתדר עם העברית ועם כל קשיי הקליטה וכל זה. אז דיברתי אתה בטלפון ואמרתי שאם וכאשר השם יעזור ומשרדי הממשלה יתעוררו ויהיה כסף לאירוע גדול – היא אמרה: יוליה, אני קונה כרטיס עכשיו. זאת אומרת, זה כל כך חשוב לה, שהיא מוכנה לעזוב שם את המשפחה, הילדים, לקחת חופש מהעבודה, לקנות כרטיס מארצות-הברית ולבוא כדי לראות את החבר'ה שאתם היא גדלה. זה באמת, זה אמיתי. זה הסיפור של משפחתי.
אז אני מאוד שמחה היום לנאום פה, בכנסת ישראל, בתור חברת כנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו. יש לנו בסיעה עוד כמה אנשים: מנכ"ל משרד הקליטה נשוי לבוגרת נעל"ה; מנכ"ל ישראל ביתנו העולמי, שהיה דובר ראש הממשלה בעבר, אלכס סלסקי, הוא עצמו בוגר של התוכנית; אני מכירה טייסים – קיבלתי קצת נתונים על התוכנית – יש טייסים בוגרי נעל"ה; יש כיתה שלמה של קצינים; יש היי-טק. זאת אומרת, זה חומר אנושי ייחודי שבא לפה, ורובם גם נשארים.
אני מברכת אתכם. אני מקווה מאוד שאת כל הקשיים הביורוקרטיים נוכל להסיר ושהתוכנית הזאת תהיה שנים רבות, ואתם עושים עבודה מצוינת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. לאחר מכן נשמע את תשובת משרד החינוך, שימסור לנו השר אופיר אקוניס.
<יהודה גליק (הליכוד):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי וחברותי מן הקואליציה ומן האופוזיציה, המתוקים והמתוקות, אורחים יקרים מאוד, אנשי נעל"ה, ישעיהו וגברת יחיאלי – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תמי.
<יהודה גליק (הליכוד):>
תמי יחיאלי. – – – ישעיהו ותמי יחיאלי וכל הצוות של אנשי נעל"ה, כל תלמידי ובוגרי נעל"ה, כמובן, סגן המזכירה, רשמת וכולם. אני מוכרח לומר שאני באמת נורא מתרגש, גם אחרי הסיפור של יוליה. אבל אנחנו חיים במדינה שבאמת, כל הקמת המדינה הזאת הייתה אירוע חד-פעמי בהיסטוריה. דברי הנבואה יצאו מהתנ"ך ומתגשמים לנגד עינינו; אירוע בסדר גודל תנכ"י, גדול יותר מיציאת מצרים. כידוע, במצרים היינו 400 שנה, בגלות 2,000 שנה; ממצרים – היינו בארץ אחת, מהגלות חזרנו מ-180 ארצות; מצרים נמצאת 1,000 ק"מ מפה, אתיופיה – 20,000 ק"מ.
הקמת המדינה – אירוע בסדר גודל אדיר. השנה נציין 50 שנה לאיחודה של ירושלים, אירוע בסדר גודל שאין כמוהו. אבל בכל זאת, גם הסיפור הזה – בירתנו זה 3,000 שנה והר-הבית בידינו – על כל האירועים האלה שמעתי מהורי, קראתי בספרי ההיסטוריה, אבל יש תהליך אחד שזכיתי לראות במו-עיני, מה שמכונה "משק כנפי ההיסטוריה". שנים עסקתי בקליטת עלייה. במובן מסוים הודות לך, אדוני היושב-ראש, זכיתי לעשות את זה גם בשם מדינת ישראל. זכיתי לראות במו-עיני, מקרוב, בעבודה במשרד הקליטה, שעובדיו שותפים לנושא, לדבר הנפלא הזה.
פגשתי רבבות עולים, חברים וחברות, ולא פגשתי אחד – עולה אחד או עולה אחת – שבשבילם העלייה הייתה קלה. כמו שתיארה פה יפה יוליה, אין עלייה קלה – שפה חדשה, מדיניות חדשה, מנטליות חדשה, ראש חדש – כשזה נעשה בגיל 20 או 30; כשזה נעשה על-ידי ילדים בני 14 או נערים בני 16 או נערות, כמו שסיפרה כרגע יוליה – קשה כפל-כפליים. אתה מגיע למוסד, אתה לא יודע מימינך ומשמאלך; קשה לילדים, קשה להורים, קשה לסבא ולסבתא. הדבר הזה קשה מכל כיוון אפשרי. קשה להיות בוגר לבד.
ארגון נעל"ה בראשות ישעיהו יחיאלי הקים מערכת תומכת, עוטפת, מחבקת, מלטפת, באמת, ולכן אני שמח שאני מדבר אחרון בסדרה, כי את כל הבעיות הזכירו לפני, ואני יכול רק לחגוג. היום אני מצדיע בראש ובראשונה ל-17,000 תלמידים שעלו בנעל"ה עד היום. כל אחד ואחד מהם, כל אחת ואחת מכן – גיבור. כמו שהיא אמרה, הילדה הקטנה הזאת שכנעה את אימא שהיא רוצה, והחליטה שהיא רוצה. כמובן, אני מצדיע להורים שהסכימו לתת את אותה חתימה, ביד רועדת, על ההסכמה; אני מצדיע למוסדות שקלטו את הילדים פה. לא פשוט להיות מנהל מוסד, לקלוט פתאום ילדים שלא דוברים את השפה. אני מצדיע לכל העובדים הסוציאליים והעובדות הסוציאליות, לכל המדריכים והמדריכות ולכל מי שהיה לו חלק בכל התוכנית הגדולה הזאת, שזכיתי לראות אותה מקרוב ולחוות אותה מקרוב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
המשפחות המאמצות.
<יהודה גליק (הליכוד):>
וכמובן, המשפחות המאמצות פה בארץ, שהכניסו לתוך הבית עוד מישהו, בתוך הבית.
אולי, ברשותך, אדוני, אני רוצה להזכיר עוד שני אנשים יקרים מאוד שלא אתנו היום, וליוו את התוכנית הזאת: האחד הוזכר היום לא פעם – אריה קרול האגדי, באמת, חלומותיו ומעשיו, וגם ידיד יקר שלנו, שותף, חנוך צמיר, שגם הלך לעולמו בשנה האחרונה, וליווה מטעם משרד הקליטה את הפרויקט הזה מראשיתו ולאורך כל הדרך; ואיך שזה פרח לכל כך הרבה מדינות, וכל פעם סיפרו לנו על עוד מדינה ועוד מדינה ועוד מדינה.
איזה יופי, כמה נפלא. איזו זכות להיות חלק מהתהליך המקראי, התנ"כי הזה, לנגד עינינו. אני אוכל לספר לילדים שלי מה ראינו, מה חווינו; לא רק לקרוא על זה בספרי ההיסטוריה – לראות את זה במו העיניים. כיף לבוא לפה בשם כנסת ישראל ולהצדיע לכולכם. תודה רבה, חג שמח.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
רגע רגע רגע, זה אחרי תשובת השר. בטח. קודם כול נשמע, כמו שאמרתי, את עמדת משרד החינוך, תשובת משרד החינוך, שימסור השר אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני.
<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אימא שלי עד היום אומרת שהיא לא מבינה איך אז היא חתמה לאחותי על המסמך הזה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סיפרתי היום באירוע של נעל"ה שניסיתי לשכנע את מקימי התוכנית ששום דבר לא ילך, כי שום הורה לא יחתום להם אף פעם.
<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>
אבל זה קרה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני השר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, מר ישעיהו יחיאלי, אורחות ואורחים, אדוני היושב-ראש, תוכנית נעל"ה – נוער עולה לפני הורים – היא תוכנית חינוכית לאומית שבמסגרתה מערכת החינוך הישראלית קולטת נוער יהודי מחו"ל במטרה לחשוף את הנוער לישראל לקראת אפשרות של עלייה עתידית.
שנות הפעלתה של התוכנית מלמדות שכ-95% מבני-הנוער אשר היו לחלק מתוכנית בחרו להישאר בישראל בתום הלימודים. זהו הישג כמעט חסר תקדים למסגרת של תוכניות חינוכיות. אין ספק שמדובר בתוכנית שמעצימה את מגמת העלייה לישראל, תוך השקעה בדור הצעיר, דור העתיד של העם היהודי. זוהי תוכנית שיש לה חשיבות ומשמעות גדולה לבניין הארץ, לקידומה של המדינה ולחיזוק ההון האנושי בה.
נוער עולה לפני הורים – זה מעניין, הרעיון הזה, משום שזה כמעט כל הבסיס למבצעים הראשונים של הרעיון הציוני: כפי שקרה בתוכנית הזאת, שראשיתה, גברתי היושבת-ראש, בחבר המדינות, גם הרעיון הציוני כולו – או רובו הגדול, לא כולו – החל במה שכונה בהמשך הדרך "חבר המדינות". והם עלו לפני ההורים; חלוצים צעירים, חלוצות צעירות, עזבו את הבית והגיעו, גברתי היושבת-ראש – אז, לפני למעלה מ-100 שנה – לשממה כמעט מוחלטת, בלי ההורים, בלי המשפחות, עם רעיון חלוצי, ובנו והיוו את היסוד לעלייה הראשונה ולעלייה השנייה וגם לשלישית, וכמובן לאחר מכן.
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, תלמידי נעל"ה לומדים ומתגוררים בפנימייה עם בני-נוער מכל קשת החברה הישראלית. זהו מפגש שמהווה גורם מאיץ להשתלבות מיטבית בארץ, להבנת המנטליות הישראלית, לרכישת שפה, לרכישת חברים חדשים.
כפי שאמרתי, התוכנית, שהושקה בשנת 1992, מנתה – אם אפשר לבקש מיושב-ראש הקואליציה, גבו היפהפה של יושב-ראש הקואליציה – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
יושב-ראש הקואליציה – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – הוא יפה ברמה מאוד קיצונית.
<היו"ר נאוה בוקר:>
– – השר מבקש לראות את פניך.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
הגב הוא גב מרשים. אם הוא יכול להסתובב.
<היו"ר נאוה בוקר:>
אדוני, חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, השר מבקש שתסתובב.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
לביטן לוקח כמה דקות להסתובב.
<דוד ביטן (הליכוד):>
מה?
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה לך.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
יש לך גב מרשים, אבל החזית יותר מרשימה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
בהחלט.
<דוד ביטן (הליכוד):>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
עכשיו?
<היו"ר נאוה בוקר:>
בבקשה, תמשיך, אדוני השר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
תודה. ובכן, התוכנית, שהושקה בשנת 1992 ויועדה לחבר המדינות, כפי שאמרתי, מנתה במחזור הראשון 350 תלמידים. כיום, בשנת 2017, התוכנית מונה כ-1,700 תלמידים במחזור, שמגיעים מכ-50 מדינות, ובהן ארצות-הברית, קנדה, אוסטרליה, רומניה, גרמניה, איטליה, הולנד, דרום אמריקה, פינלנד, קניה ואוגנדה, והשנה לראשונה נקלטו גם שני תלמידים מטורקיה.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
אנחנו מגיעים לאוגנדה, אוגנדה מגיעה אלינו.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
גברתי, נדמה לי שתוכנית אוגנדה של הרצל נדחתה ברוב ענק – – –
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
נדחתה. לא, לא, נדחתה.
<יהודה גליק (הליכוד):>
התקבלה מאוד.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא, נדחתה ברוב ענק.
<יהודה גליק (הליכוד):>
לא. 275 מול 178.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
נדחתה ברוב, למיטב זיכרוני. אבל זה שווה בדיקה.
<יהודה גליק (הליכוד):>
רק אחר כך "ציוני ציון" – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אה, בוטלה. נכון. זה הנכון.
אבל תראי – גם מאוגנדה, כפי שאמרתי, ושני תלמידים מטורקיה. למעשה, בחמש השנים האחרונות חל גידול של כ-40% במספר התלמידים המצטרפים לתוכנית, דבר שבוודאי מעיד על הבעת אמון של ההורים בתוכנית נעל"ה ובמדינת ישראל. בשנת 2018, כפי שאושר כבר בכנסת, יוגדל תקציב התוכנית, והיא תיתן מענה ל-1,900 תלמידות ותלמידים. המשימה הלאומית של החינוך ההתיישבותי ועליית הנוער, שקלט וחינך אלפי בני-נוער בתקופת מלחמת העולם השנייה, לא תמה. משרד החינוך, המינהל וכפרי הנוער ממלאים גם היום תפקיד חשוב בקליטה מרבית ובחינוך של עולים חדשים ובני עולים, לצד תלמידים מכל קשת החברה הישראלית.
בקצרה, גברתי היושבת-ראש, כפי שציין חבר הכנסת גליק, 17,000 תלמידות ותלמידים למדו לאורך השנים בתוכנית נעל"ה. כפי שאמרתי בתחילת דברי, 95% ביצעו עלייה ובחרו להישאר בישראל בתום לימודיהם. על-פי הערכה, הוריהם ובני-המשפחה של כשני-שלישים מהם הגיעו בעקבותיהם. זה יפה מאוד. המחזור הראשון בשנת 1992 מנה 350 תלמידים, כפי שאמרתי, וכיום לומדים בו מעל 1,700 מכל מדינות העולם.
אנחנו מברכים את ראשי התוכנית, את משתתפי התוכנית, את הרעיון העיקרי שעומד בבסיס התוכנית הזאת. כל התוכנית הזאת מביאה לידי ביטוי את כל הרעיון הציוני כולו – עוזבים את הגולה, עוזבים את הנכר וחוזרים לארץ המולדת ההיסטורית של העם היהודי, שהיא ארצו העתיקה מצד אחד ומבטיחה את עתידנו מן הצד השני; ולרבים מהם – שכבר השתלבו בחינוך, במדעים, בטכנולוגיה, בחדשנות, בהיי-טק, ברפואה, בהנדסה ובשלל מקצועות מפוארים – לרבים מהם יש גם חלק בביצור עתידה של מדינת ישראל. היו ברוכים. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
סליחה, אדוני השר, מה אתה ממליץ?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני שמעתי מחבר הכנסת שטרן שיום הדיונים כבר התקיים היום בכנסת.
<קריאה:>
הבעת דעה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לפני הבעת דעה נוספת הממשלה צריכה להגיד את עמדתה. מה שהמציעים יבחרו. אם ירצו לקיים עוד דיונים בוועדת חינוך או משהו, אנחנו מקבלים את עמדת המציעים. אין לנו התנגדות לכלום.
<היו"ר נאוה בוקר:>
אתה מציע להעביר את זה לוועדת חינוך?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני לא מציע, אני – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
אתה מסתפק בתשובת השר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אפשר להסתפק.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
בהנחה שלחברי הכנסת האחרים כאן תינתן זכות הדיבור, אני אסתפק בזה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
ועדת חינוך גם ככה החליטה לקיים מעקב.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
מאה אחוז. תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, אדוני השר. הבעת עמדה, חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, דקה לרשותך.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
תודה, גברתי. שמעתי את הנאומים המרגשים. את הסיפור של יוליה מלינובסקי אני שומע בפעם ראשונה אף-על-פי שהיא חברתי לסיעה. זה מאוד מרגש. אני מכיר את הסיפורים של נעל"ה גם מתפקידי הקודם.
כשמדברים על נבואות הנחמה אז יש את הפסוק הידוע בישעיהו: "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם". זאת אומרת, הוא מתאר את שיבת ציון, ויש שני סוגים: יש "עב תעופינה", והכוונה לעננים – כדי לזוז העננים זקוקים לרוח, צריכים משהו שידחוף אותם; ויש את היונים שחוזרות לשובך שלהן, לבית שלהן, והלב שלהן מוביל אותן, והן עושות את זה לבד. אני חושב שפרויקט נעל"ה זה בדיוק כיונים אל ארובותיהן – אותם ילדים בגיל הזה, שכנראה הרגישו בבטן שהם צריכים לחזור לארץ-ישראל. אני חושב שפרויקט נעל"ה מבטא בדיוק את אותה נבואת נחמה. תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. לפני שנעבור לחברת הכנסת אורלי לוי אני רוצה לדעת אם המציעים האחרים שותפים לדעתו של חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<קריאה:>
כן.
<היו"ר נאוה בוקר:>
חברת הכנסת אורלי לוי – בבקשה, הבעת עמדה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. היום קוראים לזה פרויקט נעל"ה. כשההורים שלי היו עוד במרוקו קראו לזה עליית הנוער, ואז זה היה באמת מצב שאנשים – כמעט כמו עקדת יצחק – שולחים את הילדים שלהם. ואז, תחשבו, זאת הייתה עלייה בלתי לגלית; בעצם עזבו מדינה בהיחבא כדי להגיע למדינה כשאתה לא באמת יודע מה קורה. זאת הייתה מדינה בהתהוות. שם באמת לא יכולת לדעת אם תראה אי-פעם את הילדים, וגם תקשורת לא הייתה, בטח לא טלפוניה.
אבל אני רוצה לומר ביחס לכל הנאומים המאוד-מרגשים שהיו כאן שלדעתי, חברי הכנסת, פרט לנאומים מרגשים צריכים לעשות מעשה. המעשה הזה קשור לסל לאור. לאורך שנים סל לאור לא עודכן. אנחנו מדברים על סל שקובע מהו הרכב העלויות הנדרשות להפעלת פנימיות וכפרי נוער בהתאם למספר הילדים. העלויות עודכנו בפעם האחרונה לפני עשר שנים. הם באים וקובעים מהו המחיר של המזון, הדלק, החשמל, המים, התרופות, החזקת הבית, החזקת התלמידים. תקצוב סל לאור לא עודכן. מה הקואליציה עושה ביחס לזה? מה עושה מי שמחזיק בתיק הקליטה ביחס לזה? הרי בסופו של דבר אנחנו מדברים על שחיקה של 50 מיליון שקל במצטבר. על מי זה מגיע? זה מגיע על הגב של הילדים האלה שכולם מדברים בשבחם. זה מקצץ את השירותים ואת הפסיכולוגים ואת העובדים הסוציאליים ואת הדברים הבסיסיים ביותר שהנערים האלה זקוקים להם. אז הם זקוקים לא רק להצדעה – הם זקוקים לתקציב ריאלי ביחס להוצאות פר-ילד באותן פנימיות.
אני מצפה מכל אלה שדיברו פה גבוהה-גבוהה, שיעשו מעשה גבוה וידרשו את עדכון סל לאור, כי רק זה יספר כמה באמת אכפת להם מהילדים האלה. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. המציעים הסתפקו בתשובת השר, ולכן לא נצביע.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
הבעת עמדה?
<היו"ר נאוה בוקר:>
אפשרי? ממש בקצרה. שני משפטים.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
חברי יהודה גליק הזכיר פה שני אנשים שלא אתנו: את אריה קול ואת חנוך צמיר. אני מודה שביום השמח הזה אני בפעם ראשונה שמעתי שחנוך צמיר, שהיה ממלא-מקום מנכ"ל משרד הקליטה, נפטר. הוא אכן היה שותף פעיל מאוד בנעל"ה ובכל פעילות קליטת העלייה בחברה הישראלית, וגם בצה"ל. אני גם משתתף בצער המשפחה וגם מבטיח שזכרו יהיה ברוך. תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת –
החלטה בדבר פיצול הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 130) (תקופת ההתיישנות וחובת דיווח בעבירות מין שנעברו בקטין על-ידי בן-דודו), התשע"ז–2017.
כמו כן, הונחה החלטה בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 19), התשע"ז–2016. תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, סגן מזכירת הכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום העסקים הקטנים>
<היו"ר נאוה בוקר:>
אנחנו עוברים כעת לדיון בנושא: יום העסקים הקטנים והבינוניים, הצעות לסדר-היום מס' 6424, 6379, 6432, 6441 ו-6475.
אף שהעסקים הקטנים הם ממנועי הצמיחה החשובים של המשק הישראלי, נאלצים בעליהם להתמודד עם אתגרים שונים ורבים משל החברות הגדולות. בעלי עסקים אלו מעידים כי מציאת לקוחות ותחרות הם שני החסמים העיקריים העומדים בפניהם בדרכם לפיתוח העסק, לצד גישה למימון, עלויות ייצור וזמינות כוח עבודה.
מכובדי, אני מבקשת להפנות ביום זה זרקור לתופעת המגונה הרווחת במקומותינו המכונה "שוטף פלוס". זהו ביטוי מכובס לתשלום נדחה, לעתים עד אין קץ. ככל הידוע, זו המצאה ישראלית נפסדת שמאפשרת למזמיני שירות או עבודה לשלם לבעל עסק עצמאי בחלוף חודש, חודשיים, ולעתים גם שלושה. רבותי, זוהי לרוב הלנת שכר פר-אקסלנס. גם אם רשמית הדבר נקבע בהסכמה, יש לומר ביושר שלבעלי העסקים אין באמת ברירה. הם עצמם מעידים כי הם לא רוצים להפסיד עבודות ולכן הם נאלצים לקבל את התכתיבים הללו. הדבר החמור הוא שזו כבר תופעה נרחבת, הנעשית לאור יום ובלי נקיפות מצפון, רק משום שהיא קיבלה לגיטימציה מדומה. לכן, לא פלא כי בסקר שנערך לפני כשנתיים אמרו כרבע מבעלי העסקים שהם שקלו לסגור את העסק לצמיתות. עסקים רבים מדי אינם מחזיקים מעמד לאורך זמן ונסגרים אחרי תקופות קצרות. כי גם אם מחזור המכירות שלהם סביר או רווחי, מוסר התשלומים הירוד מכניס אותם למינוס תמידי על לא עוול בכפם. זו מציאות שבידינו ומחובתנו לשנות אחת ולתמיד.
אני משתמשת בבמה זו ביום העסקים הקטנים וקוראת לכל מי שהדבר בידו – רשויות מקומיות, גופים ציבוריים, מוסדות חינוכיים או חברות פרטיות: קיבלתם שירות, העבודה נעשתה – פשוט שלמו. אל תחכו ואל תידחו את תשלום התמורה. זו פרנסתם של אנשים, וחייהם תלויים בתזרים המזומנים הזה. זו גם חובתנו האנושית והמוסרית. תורת ישראל כבר הורתה: "לא תעשק את רעך ולא תגזל, לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר". כן, הדבר אסור אפילו עד היום שלמחרת, וודאי שלא שוטף פלוס 30 או 60 או עד ימות המשיח.
לסיום, אני מבקשת להוקיר את הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים "מעוף", הפועלת במשרד הכלכלה והתעשייה. היא עושה מלאכה חשובה בתווך, שלעתים נראה כקיר גבוה, בין הביורוקרטיה והממשל לבין בעלי העסקים. "מעוף" מעניקה כלים חשובים ומגוונים לעצמאים וליזמים בבואם להפוך יזמות עסקית מרעיון וחלום גדול למציאות ולמקור הכנסה. בהצלחה לכל בעלי העסקים בהגשמת חלומם. תודה.
הדובר הראשון – חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.
<רועי פולקמן (כולנו):>
תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, טוב, קצת הרמת להנחתה, כיוון שהאמת, לפני שעה, אחרי באמת עבודה קשה, סיימנו הכנה לקריאה שלישית של חוק מוסר תשלומים, ככה שלא צריך לבקש – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
יפה מאוד.
<רועי פולקמן (כולנו):>
– – טובות, לא מהשלטון המקומי ולא ממשרדי הממשלה ולא מחברת חשמל. ועכשיו הכנסנו גם, ברגע האחרון, את בנק ישראל, ואת הביטוח הלאומי, ואת החברות הממשלתיות ואת כולם. כולם נכנסו, את כולם הכנסנו לחוק. הגוף היחידי שהוחרג באמת הוא גופי הבריאות, אבל כל השאר בפנים. אז ככה שבאמת בעניין הזה זה היה דגל, והבאנו את זה ליום העסקים הקטנים, כי מבחינתי היום הזה – ותכף אני אגיד מילה על המעבר משנה שעברה, והצטרף אלינו שר הכלכלה אלי כהן, שבאמת היה – – –
<שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:>
– – –
<רועי פולקמן (כולנו):>
תודה רבה. השר היה – הוא באמת – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
שלום, אדוני השר.
<רועי פולקמן (כולנו):>
– – שותף מרכזי כאן, בוועדת הרפורמות, כחבר כנסת. הסימן מבחינתי הוא מדיבורים למעשה. כי גם יש פה היום כנסת עם חברי כנסת – כמובן, יושב כאן עודד פורר, שזה נושא מרכזי על סדר-יומו, אבל גם, בטח על חוק "שוטף פלוס 30" – סללו את הדרך רוברט אילטוב, שקידם את זה גם בכנסת הקודמת, שלי יחימוביץ, שקידמה את זה בעבר, כמובן איתן כבל, שבלעדיו זה לא היה קורה, ויעקב אשר ואיילת ורבין.
יש פה היום כנסת שבאמת באמת חשוב לה נושא העסקים הקטנים, וזה מתחבר גם לראשי ועדות שאכפת להם מאוד – שגם הגיעו היום לכינוס הרשמי, ראשי הוועדות המרכזיות – וגם לשר אוצר שלא רק אומר: זה חשוב לי, זה חשוב לי, זה מנוע צמיחה של המשק, אלא גם מוכן לשים כסף. בתקציב האחרון שמנו כ-400 מיליון שקלים למשל על חוק הפנסיה שקידם אלי כהן, היום שר הכלכלה.
אני עוד אדבר על חוק מוסר תשלומים בהמשך, עוד יהיה לנו זמן לדבר על זה, אבל באמת היה כאן מאמץ גדול, עם עזרה של המרכז לשלטון מקומי, שנרתמו לעניין הזה, עם "להב", שהיו שותפים ליום הזה מלמעלה עד למטה, וכמובן משרד הכלכלה – עוד עבדנו על זה עם השר אריה דרעי, ועכשיו עם התמיכה של אלי כהן, וכמובן נעמי, שהייתה שחקנית מרכזית בעניין הזה במשרד הכלכלה – אנשי משרד האוצר, וכמובן החשבת הכללית, שהייתה שחקנית.
אז אני בעיקר אבוא ואומר שבעיני אנחנו בסימן של מדיבורים למעשים. עברה שנה. לפני שנה גם הייתי שותף להובלת יום העסקים הקטנים בכנסת, ואני קצת אגיד, במשפט, מה עשינו מאז השנה שעברה. כי מעבר ללהגיד שעסקים קטנים זה מנוע צמיחה של המשק, וזה חשוב לצמצום פערים כי יש אנשים שאין להם אופציה אלא לעבוד בעסק קטן ולהיות עצמאים, בפריפריה במיוחד, ובגילאים מבוגרים במיוחד, ועוד ועוד – זה לא רק מנוע צמיחה כי לשם שוק העבודה הולך, אלא באמת זה צמצום פערים, כי יש הרבה אנשים שאין להם אופציה אלא להיות עצמאים. כמובן, אני בעצמי הייתי עצמאי לפני שהגעתי לכנסת.
אז מה כבר עשינו מעבר ללדבר? אז עשינו ביחד כאן בשנה האחרונה, בוועדת הרפורמות של אלי כהן, את חוק הבנקים; דיברנו על הוזלת אשראי, דיברנו על סולק מאגד שיוריד את עלויות הסליקה, שזה דבר משמעותי שיש לו השלכות על יוקר המחיה; עשינו הנגשה של מכרזים ממשלתיים – זה היה חוק שהייתה לי הזכות לקדם, כדי שיהיה קל יותר לעסק קטן לגשת למכרז ממשלתי, וגם פטרנו אותם מעמלות השתתפות; ועשינו תיקון, שהובילה חברת הכנסת טלי פלוסקוב מסיעתי, בחישוב דמי לידה לעצמאיות; וטיפלנו בפנסיה לעצמאים – פעם ראשונה במדינת ישראל יש חוק פנסיה לעצמאים, והוספנו שם סיוע במצבי אבטלה. לא דמי אבטלה, נכון, אבל כן, בפעם הראשונה, מדינת ישראל היא אחת היחידות בעולם שאם עסק עצמאי סוגר את שעריו הוא יקבל סיוע; ועשינו הקלות ברישוי עסקים בחוק ההסדרים האחרון, בעיקר בתחום הכבאות.
עוד יש לנו עבודה ענקית. אני בונה כאן על חבר הכנסת עודד פורר, וביחד אנחנו נתקוף את הנושא הזה של רישוי עסקים, כי הוא מכיר את זה היטב. יש לנו קרב גדול, עם תמיכה של משרד הפנים. אנחנו חייבים להצליח שם. והרפורמה בתקינה שעשינו – גם לה יש משמעות להרבה מאוד עסקים, יבואנים קטנים; מהלך גדול שנלחמנו עליו שנה.
והיום חוק מוסר תשלומים, ואני חייב לומר שזה היה החוק הראשון שהנחתי בכנסת, לפני שנתיים. לפני שנתיים. ידעתי שקודמי פה – מה שנקרא, על כתפי נפילים – סללו את הדרך חברי כנסת חשובים ומוכשרים שעשו כאן עבודה. הנחתי את החוק הזה שוב לפני שנתיים, החוק הראשון שהנחתי בכנסת בהיותי חבר כנסת. שנתיים עסקנו בו, והיום, ביום העסקים הקטנים – השני שיש לי הזכות להיות שותף לו – סיימנו אותו בקריאה שנייה ושלישית; לא מושלם, אבל התקדמנו המון, והכנסנו את כל החברות הממשלתיות.
ולכן אני אומר, זה לא רק ססמאות. ודיברו היום – היו חמש ועדות בכנסת שדנו היום בנושא העצמאים והעסקים הקטנים. דיברו על התנאים הסוציאליים ודיברו על התחרותיות ודיברנו על איך עוזרים לעסקים קטנים לייצא ולהיות טכנולוגיים יותר. כל הדברים האלה – בעיני, גולת הכותרת היא העובדה שאנחנו לא רק מדברים אלא גם מביאים תוצאות.
ובסוף, נושא שאני עוסק בו לא מעט הוא הביורוקרטיה – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. נא לסיים.
<רועי פולקמן (כולנו):>
כן, אני מתכנס לסיום. – – הוא הקלה בנטל הרגולטורי. אנחנו כחברי כנסת מביאים הרבה מאוד חוקים, גם כדי להיטיב עם העסקים הקטנים, אבל לא פעם גם מקשים עליהם. ולכן, אנחנו פה – יום העסקים הקטנים הוא בסימן של תוצאות, בזכות הרוח הגבית של הממשלה, שר האוצר ושר הכלכלה, והיד עוד נטויה.
עלו והצליחו, העסקים הקטנים. כנסת ישראל בוודאי אתכם בעת הזאת. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, חבר הכנסת רועי פולקמן. חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, חמש דקות לרשותך.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
תודה, גברתי. חברי חברי הכנסת, חברי רועי פולקמן, השר אלי כהן, אני רוצה לומר בהקשר הזה, ראשית, שאיפה שצריך לברך יש מקום לברך. אני, את המסע הזה של "שוטף פלוס 30" התחלתי עוד כשהייתי מחוץ לכנסת, כעצמאי, ב-2009. הייתה תקופה של משבר אשראי, וכתבתי אז מאמר ואמרתי לממשלה: חברים, האשראי מוחזק אצלכם. הרי כשאתם מחזיקים לי – אני הייתי אז בעל עסק – 180 יום תשלום, אני הולך לבנק לקחת אשראי בשביל לשלם לעובדים שלי. כשהחוק הזה יעבור בקריאה שנייה ושלישית נוכל להגיד שעשינו משהו חשוב, וכל מי שעסק במלאכה מתחילתה לאורך כל הדרך ועד עכשיו באמת ראוי לשבח.
אני חושב שאין שום מחלוקת בין הסיעות לגבי הצרכים שצריך לתת לאותו מגזר עצמאים, ואנחנו מדברים על חצי מיליון עסקים, 40% מהתוצר. אנחנו יכולים להמשיך לדבר; אין מחלוקת, אפילו שאנחנו לא מאותה סיעה. אני כן יכול לומר בהקשר הזה – ואני פונה גם אליך, רועי, וגם לשר כהן – שכדי להפוך את מנוע הצמיחה הזה למנוע אמיתי, זה דורש כסף והשקעה. הממשלה הזאת השקיעה בהסכם שכר עם ההסתדרות לעובדי המדינה 7.5 מיליארד שקל – הסכם שכר גדול שבו עשו הרבה תיקוני עיוותים, ואני לא נכנס עכשיו לשאלה אם הוא טוב או לא. אני חושב – ודרככם לשר האוצר – שאפשר לומר שבתחום הזה של עסקים קטנים ועצמאיים צריך להשקיע מהסיבה הפשוטה שזה העתיד, דווקא בעולם הזה שבו מקצועות הולכים ונעלמים. אם אנחנו מנסים לראות אילו מקצועות יהיו קיימים בעוד 20 שנה – מקצועות הולכים ונעלמים. אנחנו חייבים לייצר עוד פלטפורמה ועוד פלטפורמה, כי – תרשמו את הדברים האלה – בעוד 20 שנה 60% מהתוצר יהיה בידי העסקים הקטנים, מהסיבה הפשוטה: זה מה שאנשים ייצרו. לכן, צריך להשקיע פה כסף, צריך לתת פה את רשתות הביטחון. אני יודע שזה לא פשוט, ואני בהחלט חושב שעושים היום הרבה מאוד בתחום הזה.
יסלח לי השר כהן, השר אלי כהן. אני רוצה לנצל את הבמה פה כדי לדבר אתך דווקא על דיון שקיימנו היום בוועדת העלייה והקליטה בנושא – יסלח לי חבר הכנסת חזן. מה לעשות? אני רוצה לנצל את שתיים וחצי הדקות שעוד נשארו לי – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
נו, באמת. היום בדיון בוועדת העלייה והקליטה עלה נושא – יש היום שתי קרנות שנותנות לעצמאים עולים, וצריך להבין שעולים פונים הרבה יותר לעניין הזה של עצמאות. אגב, הם יותר שורדים כעצמאים, זאת אומרת, עסקים של עולים שורדים יותר, מחזיקים יותר, וגם מעסיקים בסופו של דבר בדרך כלל יותר עולים. הם פותרים לנו כמה בעיות בתוך העניין הזה. יש קרן של משרד העלייה והקליטה שנותנת תנאים מצוינים, ויש קרנות טובות של משרד הכלכלה, וגם הן נותנות תנאים לעצמאים. משום מה הממשלה – אני חושב, אגב, שזה מגיע דווקא מהחשב הכללי – יצרה איזושהי דיפרנציאציה בין הקרנות, והן אומרות: אם פנית פעם אחת לקרן אחת אתה לא יכול לפנות גם לקרן השנייה, ואז מתחילים להגיד לעולה שהוא יפנה לקרן של חצי מיליון שקל או של 250,000 שקל; אלה שתי קרנות שונות ונפרדות. אני חושב שצריך להסיר את ההגנות. אם מגיע – מגיע. לא צריך להפריד בין שתי הקרנות האלה. אחד הסיכומים של הוועדה היה שיפנו אליך, אל שר האוצר ואל שרת העלייה והקליטה למצוא במשותף את הפתרון לזה. אני חושב שזה נכון. זה לא דורש תקציבים נוספים, זה דורש קצת הסרה של ביורוקרטיה, ואני מקווה מאוד שנראה את זה כמוצלח.
לדעתי יש לנו חלון זמן. יש פה כנסת שהיא minded לעניין הזה, מכל סיעות הבית – קואליציה, אופוזיציה. יש שרים שחושבים כך. חלק מהאנשים פשוט ישבו פעם בכיסאות האלה של העצמאים, ולאו דווקא בכיסאות של השכירים, ולכן אני חושב שאנחנו יכולים לעשות בהחלט מהפכה אמיתית. מי שייהנה בסוף מהמהפכה הזאת זה כל מדינת ישראל, כי הכסף הזה שהעצמאים מייצרים חוזר במסים שהם משלמים לטובת בריאות, ורווחה, וחינוך. וככל שהמגזר העסקי יצמח יותר, אנחנו נגלה שאנחנו יכולים לתת יותר גם למגזרים האחרים, ולכן אני חושב שההשקעה בעניין הזה היא השקעה שהכנסה בצדה. תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר.
לפני שנמשיך לדובר הבא – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
התכוונתי – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
סליחה, חבר הכנסת חזן.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר נאוה בוקר:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
תודה, גברתי. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה בדבר מבצע "צוק איתן". תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום העסקים הקטנים>
<היו"ר נאוה בוקר:>
חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, חמש דקות לרשותך.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, ידידי שר הכלכלה חבר הכנסת אלי כהן, חברי הכנסת שיזמו את היום הזה, הכל-כך חשוב, ידידי עורך-דין רועי כהן, יו"ר "להב" לעסקים קטנים ובינוניים, חבר הכנסת פולקמן, שהוא באמת, יחד עם חבר הכנסת פורר, בין הדוחפים בכל נושא העסקים הקטנים, עם touch אישי ניכר כמעט בכל דבר ועניין.
מבחינתי מדובר באחד הנושאים החשובים ביותר למשק הישראלי, כיוון שהעסקים הקטנים והבינוניים הם עמוד השדרה של כל כלכלה בריאה והכלי המרכזי ליצירת מקומות עבודה, לקידום שוויון בחלוקת הכנסות ולמיגור העוני. מתוך נקודת המבט הזאת קידמנו גם בקדנציה הקודמת – חבר הכנסת פולקמן ציין את זה – גם כשהיינו במשרד האוצר, שורה של יוזמות רבות לטובת העסקים הקטנים והבינוניים במדינת ישראל במטרה להקל ככל האפשר בפתיחה, בהרחבה ובניהול של עסקים. שמנו למטרה כבר עם כניסתנו לבית הזה, לפני יותר מארבע שנים, להתיר את סבך הביורוקרטיה שבעלי עסקים ומייצגיהם נאלצים להיתקל בה, לסייע כלכלית באמצעות אשראי והון, ללוות ולהדריך עסקים בארץ ולעזור בחדירה לשווקים ברחבי העולם באמצעות מערך נספחים, וכן להמשיך בשיפור וקידום של תשתיות פיזיות והון אנושי, המפחיתות בצורה ישירה עלויות לעסקים, החל מטיפול בריביות הפיגורים, דרך ביטול מס מאוחד נפרד – שהיה מהלך מאוד מאוד מהותי לזוגות שעבדו יחד בעסק משותף – והגדלה משמעותית של השתתפות של עסקים קטנים ובינוניים במכרזים ממשלתיים.
ואני מברך אותך, חבר הכנסת פולקמן, ואת השר אלי כהן על צמצום המושג "שוטף פלוס 30". זה מהלך אדיר שיקיף את כל אושיות השלטון – משרדי ממשלה, וציינת גם את בנק ישראל. הגעתם בעניין הזה רחוק, וכל הכבוד לכל מי שעשה בעניין הזה. זה לא היה דבר של מה בכך ולא דבר פשוט. בהקלות בדיווח המקוון אני יכול למנות: מע"מ על בסיס מזומן, הכפלת קרן ההלוואות לעסקים קטנים הניתנת מהמדינה ועוד ועוד.
פעלנו רבות כי הבנו שעסקים קטנים ובינוניים הם המפתח לצמיחת המשק כולו והם הבסיס לכלכלה ישראלית חזקה. לשמחתי גם שר האוצר הנוכחי כחלון וגם שר הכלכלה – את מפריעה לי, חברת הכנסת יוליה – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
סליחה, חברת הכנסת יוליה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
מה זה חשוב לי שהוא ישמע.
<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>
אז אני לא אפריע.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אל תפריעי. תודה, אני מודה לך. אני אתחיל בשני המשפטים האחרונים. לשמחתי גם שר האוצר הנוכחי, השר כחלון, וגם שר הכלכלה חבר הכנסת אלי כהן, דבקים בתפיסת העולם ופועלים לחיזוקם של אותם עסקים, אך כאמור, המלאכה עוד מרובה.
אני שמח שבימים אלו מקודם בכנסת מהלך של הורדת העמלות בשוק כרטיסי האשראי – אמרתי את זה – והגדלת התחרות. אני מקווה שהמהלך הזה יושלם במלואו וייטיב עם העולם העסקי ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים. העמלות המשולמות בארץ, בעיקר בקרב עסקים קטנים – ואני יודע, אדוני השר, שאתה עוסק בזה לא מעט – והעסקים בפריפריה, גבוהות משמעותית מהנהוג בעולם. שכלול שוק זה יקטין את העלויות של העסקים ויוביל להגדלת השימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים, אשר יצמצם את הכלכלה השחורה.
אני מאמין שתכונת הצדק הועצמה גם באמצעות חוק הריכוזיות, שהוא אחת הפעולות הראשונות שעשינו עם כניסתנו לתפקיד, וזה טופל בהמשך על-ידי שר האוצר הנוכחי, שהרי כולנו מרגישים ויודעים עד כמה קטן וריכוזי המשק הישראלי וכיצד חלקים רבים ממנו מוחזקים על-ידי מספר קטן של קבוצות עסקיות וריכוזיות. הריכוזיות הזאת היא אחת הרעות החולות של הכלכלה הישראלית, והיא פוגעת בקיומו החופשי של השוק. העברת החוק מובילה כבר כיום להפרדת נכסים ריאליים משמעותיים.
מכיוון שלא הספקתי, אני רוצה לקצר ועוד פעם לציין את העניין של "שוטף פלוס 30" למגוון רחב – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
נא לסיים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
וכאן, אדוני השר – אני מסיים – אני פונה אליך באופן ישיר: אין כאן פוליטיקה של קואליציה ואופוזיציה, יש כאן רק טובת המשק הישראלי והכלכלה הישראלית וחיזוק התחרות בשוק. אני יודע, אדוני השר, שאתה עוסק ב"ערבה מיינס" באופן אישי. זהו מפעל חשוב שהשקיעו בו כבר כמה עשרות מיליונים או מאות מיליונים. הוא מספק עבודה גם לתושבי אילת, והאבנים שמובאות עם הנחושת מירדן יעובדו אצלנו. אני מבקש ממך באופן אישי שלא להסיר את ידך ולדאוג שהמפעל הזה יעלה על דרך המלך. אני יודע שנתת הוראה לתת את ה-40 מיליון שקל, ומחכים ל-40 מיליון שקל ממשרד ראש הממשלה. התערבותך ממש מתבקשת, ותודה לך על העשייה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – בבקשה, חמש דקות לרשותך.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אין פה חברותי אז רק חברי, חוץ ממך. אני כמובן משבח על ההתקדמות, רועי והשר אלי, על מה שכן עשיתם, אבל תסכימו אתי שיש עוד הרבה מה לעשות, שזה לא מספיק. אנחנו היינו בקשר, ועדיין בקשר, עם לא מעט עסקים. ראינו נתונים, והנתונים, ידידי עודד פורר, הם מדהימים כשאתה מסתכל עליהם. בישראל פועלים למעלה מ-450,000 עסקים קטנים ועצמאיים, ואחראים לקרוב ממחצית התוצר העסקי במשק, כ-49%; נתון מדהים. הם גם מעסיקים 66% מהעובדים במדינת ישראל. העסקים האלה מהווים 98% מהחברות העסקיות במשק.
עכשיו, אתה מסתכל על הנתונים שנתתי לך, וללא ספק הם מדהימים. עם זאת – ולזה אני רוצה שרועי יקשיב, וגם השר: סך כל האשראי שעומד לרשות 450,000 העסקים הללו הוא 66 מיליארד שקלים, בעוד ל-2% מהעסקים הגדולים עומדים 800 מיליארד שקלים אשראי. למה? איפה ההיגיון המתמטי? הרי בכיתה א' אחד ועוד אחד שווה שניים, ופה אתה רואה עסקים שמהווים 98% מהחברות העסקיות, מעסיקים 66% מהעובדים בישראל, ואתה רואה את ההבדל הענק בין האשראי שעומד לרשות אלה לאשראי שעומד לרשות אלה.
עכשיו, אני אתן לך עוד נתון מדהים: העסקים הקטנים, רועי פולקמן, משלמים בממוצע 9.5% ריבית על האשראי שהם מקבלים, בעוד העסקים הגדולים, שמקבלים יותר אשראי, משלמים פחות מ-3.5%. למה? אני שואל אותנו, כמדינה, ככנסת, כממשלה: למה? ואני אשמח שהשר גם יענה לי על הדברים האלה. המספרים האלה משקפים עד כמה מכרעת ההשפעה של המגזר העסקי על המשק הישראלי, ועד כמה חשוב וקריטי לעצור את התהליך של היחס הלא-ההוגן – רשום לי פה "הפקרות", אבל אני לא אגיד את זה, מכבודי אליכם – היחס הלא-ההוגן לנתח השוק הכל-כך חשוב ומכריע הזה.
אתה יודע שבכל שנה נסגרים עשרות-אלפי עסקים קטנים ובינוניים. רשמו לי פה 60,000. אני לא יודע אם זה 50,000 או 40,000, אבל בכל שנה נסגרים עשרות-אלפי עסקים קטנים ובינוניים.
אני רוצה שנדמיין לעצמנו – עיסאווי, אתה דיברת פה כל הזמן על פלאפל ועל חומוס. אני רוצה שתדמיין לעצמך את אותו בעל מאפייה, את אותו אחד שהלך ועבד ופתח פלאפלייה או חומוסייה. את זה הוא פתח בכספו הדל, אחרי הצבא. מספרה; ההיא שפתחה חנות בוטיק, וזה היה החלום שלה, זה היה החלום שלהם, והם השקיעו בו כסף וזמן ויכולת ומחשבה. הם רצו לתרום לכלכלתם שלהם אבל גם רצו לתרום לאותו נתח עצום מכלכלת המדינה שנשען על העסקים הקטנים והבינוניים. אבל הם לא ידעו או לא הצליחו לקבל הלוואה, ולא היה להם מספיק אשראי, ולא הייתה להם מספיק הכוונה מקצועית. רק מה כן היה להם? טונות של ביורוקרטיה וביורוקרטיה וביורוקרטיה, וכשהיו צריכים את הסיוע של המדינה, אז חלקם קיבלו, אבל רובם לא, גם כי לא יודעים. אחת המחלות הקשות ביותר של העסקים הקטנים והבינוניים זו אותה ביורוקרטיה ואותו קושי שהמדינה מערימה על אותם אנשים חרוצים, נמלים חרוצות שהולכות ופותחות את העסק כדי להגשים את חלומן ולתרום לכלכלה הישראלית.
ואני אומר עוד פעם: נכון, בשנה האחרונה נעשו כמה צעדים ומהלכים שונים בשביל להקל ולו במעט על העסקים הקטנים והבינוניים, עם השלמת החקיקה – שכולנו היינו שותפים לה, קואליציה ואופוזיציה – בנושא מוסר התשלומים, בהורדת עמלות הסליקה הגבוהות שבית עסק צריך לשלם. ובאמת, אני מברך את כל מי שעשה במלאכה הזאת, אבל זה מעט מדי, מאוחר מדי, ויש עוד הרבה נושאים שקשורים לעסקים קטנים ובינוניים שצריכים וחייבים לטפל בהם.
ולכן, אני אומר את זה גם לשר אלי כהן, שאני מאוד מאוד מעריך ומכבד: עם כל הנתונים המדהימים האלה שתיארתי פה, אנחנו מבינים שהכלכלה הישראלית נשענת על העסקים הקטנים והבינוניים והעצמאיים, שמגזר העסקים הקטנים והבינוניים הוא בעצם הקטר שמניע את הכלכלה הישראלית, אבל עדיין, לא באשראי שניתן לו ולא ביחס ובריביות שאנחנו נותנים לו הוא מקבל את מה שמגיע לו. ולכן, אני מבקש שכולנו נבין ונתחייב מהיום הזה שישראל חייבת להתחיל להחזיר לעסקים הקטנים והבינוניים את מרחב הנשימה שלהם ואת היכולת שלהם לצמוח – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני מסיים. – – וגם את המודעות שלהם לזה שיש חקיקה שתורמת, שיש במשרד התמ"ת את אותה רשות שמסייעת. גם מודעות זה חלק מאוד מאוד חשוב, אבל מעבר למודעות זה גם אותם כלים שהתחלתם בהם אבל חייבים להעצים, להכפיל ולשלש אותם, כדי שאותו מנוע ואותו קטר – יהיו לו גם את הדיזל ואת היכולת לנסוע כמו שצריך. תודה, אדוני.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת אורן חזן – בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
איך אפשר בלעדיו?
<היו"ר נאוה בוקר:>
אי-אפשר בלעדיו. חמש דקות לרשותך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כנראה לא סתם יצא שאני לובש שחור היום. רגע לפני שאני אתעסק רבות בענייני העסקים הקטנים, אני רק רוצה להגיד מילה בנוגע למחול השדים המבלבל והמטורף שקורה בחוץ בנוגע ל"צוק איתן".
אני חושב שפה בכנסת עוד לא הבינו והפנימו שכבר מאוחר. אני חושב שהגיע הזמן שיתעוררו המנהיגים ויבינו שהפוליטיקה הקטנה והמכוערת של האתמול לא תמנע את המנהרה של מחר. אני חושב שהגיע הזמן שיבינו שבזמן שיש פה פוליטיקאים, באמת עסקנים מהזן המכוער ביותר שיכול להיות בשליחות הציבורית, בזמן שיש מי שמחפשים אשמים, ה"חמאס" מתכנן את הפיגוע הבא. רבותי, זה לא סוד שגם ברגעים אלה ממש ישנן מנהרות חוצות-גבול. אני ישבתי בוועדת חוץ וביטחון, דפקתי על השולחן ואמרתי: איך אתם ישנים בלילה? אני לא מצליח לעצום עיניים כשאני יודע שזה קיים. אני לא מגלה פה שום סוד, הדברים האלה נאמרו. מה שכן – אני מגלה שהם נאמרו מזמן, ועובר עוד יום, ועוד יומיים ועוד שלושה, ושום דבר לא משתנה.
מספיק עם העסקנות. אנחנו מתעסקים בחיי אדם. הייתי אומר שאני ברגשות מעורבים, כי זה יום קשה, כמו שאמרתי; יום שחור. הדוח הזה על "צוק איתן" הוא בהחלט שחור, אבל מבחינתי כחבר כנסת צעיר הוא נקודת אור. הוא מוכיח היום את מה שאמרתי מהיום הראשון שלי בכנסת ישראל. אז קראו לי ינוקא, ולאט-לאט הבינו שאני צודק, והיום יש דוח שלם של מבקר המדינה שאומר שמה שאמרתי הוא הנכון: בוגי יעלון שר הביטחון הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל, שר ביטחון שסרח, וטוב שנבעט מתפקידו. בוגי יעלון – אם אנחנו נעשה את הטעות וניתן לו לשוב למנהיגות, לאחד מהכיסאות של השולחן הקטן כאן במרכז, זו סכנה של ממש לביטחון המדינה. אני לא רוצה לומר, חלילה וחס, דברים גרועים מזה – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
תגיד לי, אתה לא מגזים קצת, אורן?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – אבל את האמת צריך להגיד.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אתה מדבר על יעלון. נו, באמת. האיש הזה תרם קצת יותר ממך לביטחון ישראל.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עכשיו, אני מבקש – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
קצת יותר ממך. אבל – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
חבר הכנסת חיליק בר – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – – אני מוצא את עצמי מגן על בוגי יעלון – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
– – אני מבקשת ממך לאפשר לחבר הכנסת חזן לומר את הדברים.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – אבל להגיד שהוא סכנה למדינת ישראל זה קצת ביזיון.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הזמן – ירדו לי כבר 20 שניות – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
זה קצת ביזיון, גברתי היושבת – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני חושב שסגן היושב-ראש צריך לדעת איך להתנהג.
<היו"ר נאוה בוקר:>
חופש הביטוי. תמשיך בבקשה, חבר הכנסת חזן.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
מה זה חופש – זה חופש השיסוי, זה לא חופש הביטוי. זה חופש השיסוי.
<היו"ר נאוה בוקר:>
חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני מבקש, 29 שניות הוא גזל מזמני.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
28, אבל מי סופר?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אחדד את הדברים: בוגי יעלון הוא שר הביטחון הגרוע בתולדות מדינת ישראל – שר ביטחון שכשל, שסרח, וטוב שנבעט מתפקידו.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אין בעיה – – – שהוא סכנה לביטחון ישראל. יש גבול – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עכשיו אני אומר מעבר. אני רוצה לכבד את היום הנכבד הזה. כרגיל, אנחנו רגילים שחברי כנסת לא מכבדים בנוכחותם את הימים בדיונים חשובים. אנחנו מדברים על יום העסקים הקטנים. אני רוצה לברך את חבר הכנסת רועי פולקמן, שעושה את זה פעם אחר פעם ומביא את הנושא הזה לקדמת הבמה.
אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת, תקופה שבה יש הרבה חברי כנסת חדשים שמאוד מאוד מאוד רוצים לעזור, רק שפשוט אין להם את הניסיון ואת הידע לפתור את הבעיות. אני רואה פה חוקים שמאבדים כל כיוון: יום חופש, ויום מנוחה, ויום הנקה, ויום מסירה, ויום תרומה, ויום חיבוק, ויום שישוק ונישוק וחגיגה שלמה. חבר'ה, תתעוררו, מחר בבוקר אנשים לא ירצו להעסיק נשים.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
חכה, אתה תכף תהיה אבא, ואז יגיע לך – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה יודע משהו שאני לא יודע?
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – – יום האב, ויום המשפחה – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, אני רק שואל: אתה יודע משהו שאני לא יודע?
<קריאות:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סיפרה לי אתמול חברת כנסת – אמרה לי: יש לך שמונה ימי הנקה. אמרתי לה: אל תסבכי אותי, אני לא מניק אף אחת, או אף אחד, או להפך, או איך שלא אומרים את זה.
בואו נתרכז. כמי שהיה בעל עסק צעיר, זעיר, קטן, אני מכיר את המצוקות. חברי כנסת וחברות כנסת לא מבינים שבסוף זה נופל על הכיס הציבורי. כל יום שאנחנו חושבים שאנחנו תורמים לעובדים – בסוף אנחנו גוזלים מיוקר המחיה. על מי אתם חושבים שזה נופל? הייתה לי שווארמה. בעוונותי הרבים, הייתה לי שווארמה. זה פחות מעניין; לא מספרים על זה הרבה.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
לא שווארמה, שווארמייה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
למה לא הבאת משהו?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
למה לא הבאתי משהו.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
שווארמה – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, היא שווארמה שווארמה, מספר שתיים בארץ; מספר אחת זה זה שלימד אותי. אבל, אתה יודע, צריך לשמור על הצניעות. קראו לזה "באבא גריל בר". אחלה באבא שבעולם. אתה רוצה באבא? בסבבה. בואו נהיה רגע רציניים. בכל בוקר הייתי קם, פורס את הבשר, מתבל אותו, בונה את השיפוד, עומד 14 שעות על הרגליים, חותך, מגיש חומוס-צ'יפס-סלט-עמבה-טחינה; בשבילך לארוז? לקחת? מלא. אבל לצד האהבה לתת בשפע – כי אוכל נותנים באהבה – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
תתכונן לסיים, בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – עושים באהבה או לא נותנים בכלל – אני מסיים.
<שר משרד הכלכלה והתעשייה אלי כהן:>
ואז – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
איך אני יכול לסיים כשכולם פה – תני לנו את – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
אתה עושה להם עניין, אז הם עונים לך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ברשותך, חצי דקה.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
בפעם הבאה תביא שווארמה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
אני מוסיפה לך עוד קצת, אבל תנסה לקצר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מתחייב אני להזמין אתכם לארוחת ערב שאני אבשל אצלי בבית. תבוא, זה לא יהיה פוליטי, אל תדאג. את החתונה כבר פספסת.
<שר משרד הכלכלה והתעשייה אלי כהן:>
אומרים לי שהיה פלאפל.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
פלאפל. איך הוא עשה? 40 כדורים? 50 כדורים? עזבו רגע, תהיו רגע רציניים. אני עמדתי בשווארמה, והזעתי ליד התנור החם, אבל לא הזעתי רק בגלל חום התנור; הזעתי כי הייתי צריך להתמודד כל רגע עם תקנות חדשות בביטוח הלאומי, עם ההתמודדות מול שוטף פלוס 30, ו-60, ו-90, ושוטף אני-לא-יודע-מתי-ישלמו-לי. אגב, עד היום יש מי שחייבים לי כסף ועוד לא שילמו; זה שוטף, זה נשטף עם הרוח. רבותי, הגיע הזמן – ובזה אני מסיים – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
משפט אחרון.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הגיע הזמן, אדוני השר – ואני שמח שיש שר כמוך במשרד הכלכלה. יש לך הרבה על הכתפיים. צריך למלא את החלל החסר של התקופה שלא היה מי שדאג לדברים האלה. הגיע הזמן שנפקח את העיניים ונבין שאם אנחנו לא נעצור את מחול השדים של הכותרות, אנחנו נמצא את עצמנו בהתמוטטות העסקים הקטנים והבינוניים.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, חבר הכנסת אורן חזן. אחרון הדוברים – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הוא יספר עכשיו על המקלובה שהוא יודע להכין.
<היו"ר נאוה בוקר:>
עשית לנו תיאבון. חמש דקות לרשותך.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, היום השתתפתי בחלק מהדיונים, במיוחד אצל חברנו חבר הכנסת פולקמן, בדיון מהנה ומעניין על עסקים קטנים. לפני שבאתי, ראיתי בין הנוכחים – וניסיתי לראות, ושאלתי: למה אין שום ראש רשות ערבי או איש ציבור ערבי שהשתתף בדיון, למרות כל ההזמנה? – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אבל אצל הערבים יש רק עסקים גדולים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
יפה. אתה ענית, אבל ענית בהפוך. אני אגיד לך למה: כי במגזר הערבי – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
במגזר הערבי המושג עסקים קטנים לא קיים. יש עסקים זעירים – יש שווארמה, שווארמייה – – איך אמרת?
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
שווארמייה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – שווארמייה, יש מספרה, יש נהג מונית, יש נהג משאית. כל העסקים האלה נקראים עסקים זעירים, אדוני, על-פי החוק – נכון, אדוני השר? – עסקים שמעסיקים פחות מחמישה עובדים והמחזור שלהם – –
<שר משרד הכלכלה והתעשייה אלי כהן:>
מתחת ל-70,000, משהו כזה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – מחזור נמוך. אז המגזר – יש בו עסקים זעירים. כשאתם מנהלים דיון – ואנחנו מנהלים דיון חשוב ופורה, וכל הכבוד על כל ההישגים, ואני אתייחס אליהם קצת – אבל יש מגזר שלם וחשוב של עסקים זעירים. חבר הכנסת חיליק בר דיבר לפני והזכיר את המספרה, והזכיר את הפלאפלייה והחומוסייה, ועכשיו חבר הכנסת חזן – את השווארמה. אתם – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
היה לי גם בר, ואומרים שגם עבדתי בקזינו.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
כן, עוד מעט תגיע לבולגריה, אז תישאר עם השווארמה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זה עסק גדול. קזינו זה עסק גדול, עזוב.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תישאר – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה יודע מה זה קזינו. אני כבר – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
טוב. אתה רואה? אז אתם, אדוני ומכובדי השר – אנחנו מפספסים דבר מאוד חשוב: העסקים הזעירים, שגם הם המנוף לעסקים הקטנים. ואיפה המענה לעסקים האלה? שכיר שרוצה להרוויח ולא מוצא עבודה הולך, קונה מונית, וזה נקרא "עסק"; נהג שלא מוצא עבודה הולך, קונה משאית, מתחיל להוביל, וזה נקרא "עסק" – עסק שאין לו פנסיה, עסק שאין לו ממה לאכול בעתיד. עסק. זה – 1. זו סוגיה שצריך לשים אליה לב.
היום, בדיון בוועדה, השר אלי כהן – ואני מבין את האמירה – אמר: העסקים הקטנים זה של כולנו.
<שר משרד הכלכלה והתעשייה אלי כהן:>
עסק של כולנו.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
עסק של כולנו. זה משפט יפה, אבל אני אגיד לך מה: אני קיבלתי את זה, אבל אני רוצה לראות את ה-benefit שאכן מגיע לכל אזרחי המדינה. קח את הקרדיט. אין לי בעיה.
<שר משרד הכלכלה והתעשייה אלי כהן:>
עוד שתי דקות אני עונה לך.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אין לי שום בעיה, קח את הקרדיט, אבל אני רוצה להרגיש את זה, כי יש שני מנגנונים: יש מנגנון השוק ויש מנגנון חקיקה, שאתה ואני וכל הכנסת ממונים עליו. איך אנחנו יכולים לכופף את מנגנוני השוק בעזרה לעסקים הקטנים והזעירים? איך אנחנו יכולים? האם החקיקה של היום בוועדת הכלכלה – שצריך רק להגיד מילים טובות, לגבי אשראי שוטף פלוס 30 – האם אכן נוכל ליישם אותה הלכה למעשה? אני שואל: האם נוכל? כי קראתי את זה והשתתפתי בחלק מהדיונים: 30 יום מיום אישור התשלום, ואז אישור התשלום כפוף – לא בידיים שלך, אלא בידיים של הרשות המשלמת או הגזבר. זאת שאלה מהותית: איך אנחנו יכולים לתמרן ולכופף את כוחות השוק כדי להחזיר, שזה יהיה טוב לעסק הקטן?
סוגיה שנייה שרציתי להתייחס אליה היא לגבי תשלום המס; וזה מרכיב – זה מרכיב חשוב. היום בשקלול, בכל ההטבות ובכל מה שאנחנו רואים – ואמרו את זה לפני – החברות הגדולות משלמות בממוצע 6% מס; החברות והעסקים הקטנים משלמים בממוצע 23% מס חברות, כי אין להם את ההטבות, אין להם אפשרויות תכנון מס, אז הם צריכים להתמודד. האם אנחנו לא צריכים לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא מנגנון עזרה במיסוי לעסקים הקטנים והזעירים?
אדוני, אני מסיים. הדרך ארוכה, אתם ואנחנו על המסלול הטוב, אבל לא צריך רק להזכיר את היום הזה – אנחנו חייבים שהעשייה תחלחל לשטח. תודה לכם.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עיסאווי, מה אתה אוהב יותר, רולטה או – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, בבקשה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני רוצה לשמוע את השר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חבר הכנסת פריג' – – – מה אומר לך?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ואלכ, תן כבוד לתואר שאתה נושא – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
בבקשה, אדוני השר. חברים, חברים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תן כבוד לתואר שאתה נושא – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה מפריע לשר לדבר.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה אות קין לליכוד. שב.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אה, עכשיו לכלכת.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה לכלכתי? – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת אורן חזן – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
השערות – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה מהווה דוגמה לאלה. תסתכל, תסתכל, באים לראות – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
חבר הכנסת אורן חזן, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה ראשונה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', לפני שאני קוראת קריאה ראשונה את שניכם, אני מבקשת מכם לתת לשר לשאת את דבריו. שקט.
<שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:>
תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים פה היום לכבוד יום העסקים הקטנים והבינוניים, שהוא בהחלט יום חשוב ויום מרכזי לכלכלה הישראלית. בפתח דברי אני רוצה לברך את חבר הכנסת רועי פולקמן. רועי, אני חושב שהיום הזה עבור העסקים בישראל הוא היסטוריה. הזכות לקבל תשלום בזמן היא זכות, איך נאמר, בסיסית, אלמנטרית: נתת שירות – תקבל את התשלום, ובזמן, במיוחד כאשר האמור הוא לגבי המדינה. לא ייתכן שעד היום היה מצב האיוולת שבו מדינת ישראל מעכבת תשלומים ללא הצדקה. אותם עסקים נאלצים לקחת מימון מהבנקים על מנת לשלם למדינה או לממן את הזמן עד שהמדינה משלמת. היחידים שמרוויחים מזה הם הבנקים. הדבר הזה ללא ספק מתקן כשל שוק מהותי, ויבוא ויקדם את הכלכלה בישראל, יבוא ויקדם את המשק, יפנה את מקורות המימון לדברים החשובים באמת ולא לטובת מימון למדינה. על כך, חבר הכנסת פולקמן, ברכותי. אנחנו נמשיך לאחר מכן בדברים ובהישגים נוספים.
בהחלט, נאמר כאן, גם על-ידי חבר הכנסת חיליק בר – והנתונים שאמר חבר הכנסת בר הם נתונים נכונים ונתונים מדויקים: העסקים הקטנים בישראל מהווים למעלה מ-50% מהתוצר במדינת ישראל. 520,000 עסקים כאלה יש, והם בהחלט ליבת הפעילות במשק. צריך לבוא ולזכור שאם אנחנו רוצים תחרות במשק, אם אנחנו רוצים להוריד את יוקר המחיה, זה דרך העסקים הקטנים והבינוניים. תמיד אני אומר ש"ישקר" הייתה עסק קטן, אבל משם מתחילים, ואנחנו צריכים לבוא ולתת להם את הכלים לגדול ולצמוח. הדבר הזה הוא בנפשנו, ואנחנו צריכים ולתת לעסקים האלה את כל הכלים הנדרשים.
חבר הכנסת פורר, אני חושב שבנושא הזה, במשרד הכלכלה והתעשייה קלענו לדעת גדולים. הצעתך בעניין האפשרות לתת לעולים חדשים לקחת חלק במסגרת הקרנות של משרד הכלכלה – הגישה שלך נכונה. אנחנו מתכוונים לאמץ אותה, ושיחה ברוח הזאת כבר הייתה עם הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. והנה, אתה יוצא מכאן עם בשורה ביום: אנחנו לא נדחה הצעות כאלה. אנחנו דווקא רוצים לבוא ולתת לכמה שיותר עולים להשתלב ביזמות. אתה היית מנכ"ל משרד הקליטה, אם זיכרוני אינו מטעני. אנחנו הולכים לעשות תוכנית דומה גם למגזר האתיופי, שאנחנו רואים שם פערי שכר גדולים ומשמעותיים, ולא רק במסלולי תעסוקה קונבנציונליים אלא במסגרת עידוד ליזמות – שהם יכנסו גם לנושא הזה.
במהלך השנתיים האחרונות נעשו לא מעט דברים לטובת העסקים הקטנים והבינוניים. בתחילת השנה נכנס לתוקף חוק פנסיה לעצמאים, שעולה למדינה 380 מיליון שקל בשנה. מדינת ישראל מכירה גם בצורך של העצמאים להזדקן בכבוד. סיפר קודם חבר הכנסת חזן כמה הוא עבד קשה בתור עצמאי. אבל כפי ששכיר יכול להזדקן, לצאת לפנסיה בגיל 67 – ואישה בגיל 62 – גם עצמאי זכאי לאותה זכות. ולכן, בינואר האחרון – הממשלה הזאת החליטה וזה נכנס לתוקף – לפחות עוד 380 מיליון שקל על מנת שגם אותם עצמאים יוכלו להזדקן בכבוד.
עסקים קטנים ובינוניים, על מנת לצמוח, צריכים מקורות מימון. הרפורמה בבנקאות הובילה לכך שירדו עמלות הסליקה על מנת שיהיו יותר מקורות מימון לעסקים שהמחזור שלהם עד 100 מיליון ועד 400 מיליון שקלים. האפשרות לבוא ולמשוך כסף מקופת פיצויים בפטור ממס – גם לזה חבר הכנסת פולקמן היה שותף, וגם זה סיוע לעסקים הקטנים. לא בכדי אמרנו, חבר הכנסת פולקמן, שהעסקים הקטנים הם עסק של כולנו. ואני חושב שגם אתה וגם חברים אחרים אצלנו מוכיחים שבאמת זה עסק של כולנו, ואנחנו בהחלט נמשיך בכך.
אנחנו מתכוונים לקדם נושאים שיקלו עליהם מול רשויות מס הכנסה – חבר הכנסת פריג', אני יודע שאתה רואה-חשבון – וגם כאן אנחנו יכולים להגדיל את בסיס המזומן לעסקים קטנים מ-3 מיליון שקלים ל-5 מיליון שקלים על מנת להקל עליהם בהתנהלות השוטפת.
אם אנחנו מדברים על מס הכנסה, הורדנו את מס החברות בצורה הדרסטית ביותר ב-20 השנים האחרונות, מ-26.5% ל-23% בלבד בשנת 2018 – הפחתה של 15% בנטל המס. זאת הפחתה משמעותית, עם ההפחתה במע"מ, ועם הפחתה של 2% לשכירים שמשתכרים עד 20,000 שקלים, וזאת במטרה שיהיו להם יותר מקורות הכנסה. ושוב, אנחנו רואים שהתוצאות האלה של הפחתת המס – הן באות לידי ביטוי בצמיחה. היום פורסם בין היתר שיש הקלה ברגולציה של עסקים קטנים ובינוניים, והדבר הזה – אנחנו נמשיך בו.
אני קורא גם לכם, חברי חברי הכנסת: כמובן שחקיקת חוקים היא תפקידנו העיקרי, אבל אנחנו צריכים לחוקק חוקים שיקלו על העסקים, לבוא ולהפחית את נטל הרגולציה – חוקים שיפחיתו את הביורוקרטיה ולא שיכבידו ויפגעו בהם. הרפורמה במכון התקנים – שגם אותה ציין חבר הכנסת פולקמן, וגם היא חשובה לפתיחת התחרות, ליוקר המחיה והיא בעיקר נועדה לעסקים הקטנים – לא לעסקים הגדולים; הם יודעים להסתדר, להם יש את המקורות לשלם – הדבר הזה לא רק מקל עליהם, הוא למעשה בא ופותח את השוק לתחרות.
אנחנו הולכים למדיניות של מעבר להצהרה במסגרת הפחתת הרגולציה – דברים שכאמור הוביל שר האוצר ב"רפורמת הקורנפלקס", רפורמת המזון – בפרפומריה. כל אותם דברים יסייעו גם ביבוא וגם בהורדת יוקר המחיה.
ביום זה חשוב לי לדבר על דבר שהוא מרכזי עבור העסקים הקטנים והבינוניים, וזה הנושא של כחול-לבן. רכישת מוצרים כחול-לבן היא דבר שאנחנו צריכים לעודד, לקדם. זה שומר על התעשייה הישראלית, זה שומר על העובדים הישראלים. ולכן, אנחנו במשרד הכלכלה והתעשייה נפעל בכל הכלים שעומדים לרשותנו, מכיוון שאנחנו קודם כול רואים את העסקים הישראליים וקודם כול רואים את העובד הישראלי. אני קורא מעל במה זו: קנו כחול-לבן. קנו דברים של התעשייה הישראלית. זה דבר שהוא מרכזי.
אנחנו כמובן דואגים להגדלת הייצוא. לא היססנו לעצור מכרזים שאין בהם רכש גומלין מתוך מדינת ישראל – דבר שאנחנו נוביל גם במסגרת הסוכנות לעסקים קטנים והבינוניים לצד הנושא של ליווי עסקים. זה חיזוק עסקים בפריפריה, בעיקר עסקים קטנים – לתת להם לצמוח – ויש לנו תקציבים גם לדרום וגם לצפון בהיקף של 60 מיליון שקלים כדי לתמוך בקידום של יוזמות. כאמור, לצד עולים, כפי שציין חבר הכנסת פורר, אנחנו נתמוך גם במגזרים ייחודיים כמו נשים, כמו בני מיעוטים, על מנת שגם הם ייכנסו למסלול היזמות.
יש לנו קרנות של מעל 2.5 מיליארד שקלים לטובת העסקים הקטנים והבינוניים, ובשנת 2016, שאנחנו מסכמים אותה עכשיו, נתנו סיוע ליותר מ-5,900 בתי עסק שונים להקים את הפעילות שלהם.
ביום הזה גם הודענו על דירוג של הרשויות המקומיות וההתנהלות שלהן מול העסקים הקטנים והבינוניים, וגם כאן אנחנו עושים את המדד ואנחנו רוצים שיהיה שירות לעסקים, שיקלו עליהם לפתוח עסק. פתיחת עסק זה לא עונש; פתיחת עסק זה אינטרס של המדינה – שעסקים ייפתחו, ישגשגו ויוכלו להמשיך לצמוח. ולכן, גם כאן אנחנו נמשיך בזה, בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, וגם עם השלטון המקומי. וכפי שאני אומר, אם אנחנו רוצים לחזק את הכלכלה הישראלית – זה עובר דרך הנושא של עסקים קטנים ובינוניים, והחוקים שסקרתי עכשיו בנושא של פנסיה לעצמאים, בנושא של רפורמה בבנקאות, בנושא של הגדלת החיסכון הפנסיוני, הורדת המסים, "שוטף פלוס 30", הוראות בתחום כיבוי אש – כל הדברים האלה הם דברים שקרו, ואין לי ספק שנמשיך כך בשנה הקרובה. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, אדוני השר. מה אתה מציע – סליחה? נסתפק בתשובתך?
<שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:>
אני מציע שנתספק בתשובתי, אלא אם כן – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
מה אומרים המציעים?
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
מסתפקים.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. עיסאווי? הכול טוב. תודה רבה לכולם.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ג' באדר התשע"ז, 1 במרס 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:01.>