דברי הכנסת

דברי הכנסת יט / מושב שלישי / ישיבות רי"ג–רט"ו / ח'–י' באדר התשע"ז / 6–8 במרס 2017 / 19 חוברת י"ט ישיבה רי"ג הישיבה המאתיים-ושלוש-עשרה של הכנסת העשרים יום שני, ח' באדר התשע"ז (6 במרס 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. דוח המבקר המעיד על היעדר אסטרטגיה של ממשלת ישראל; 10 2. מסקנות דוח מבקר המדינה על המלחמה האחרונה בעזה; 10 3. אי-לקיחת אחריות של ראש הממשלה על כשלי "צוק איתן" וחוסר המוכנות לתיקון והפקת לקחים; 10 4. מסקנות דוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" 10 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 10 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12 עפר שלח (יש עתיד): 20 תמר זנדברג (מרצ): 23 שר התיירות יריב לוין: 26 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 34 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 35 חיים ילין (יש עתיד): 40 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 48 יואב בן צור (ש"ס): 50 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 53 אילן גילאון (מרצ): 55 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 57 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 57 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 58 1. דוח המבקר המעיד על היעדר אסטרטגיה של ממשלת ישראל; 58 2. מסקנות דוח מבקר המדינה על המלחמה האחרונה בעזה; 58 3. אי-לקיחת אחריות של ראש הממשלה על כשלי "צוק איתן" וחוסר המוכנות לתיקון והפקת לקחים; 58 4. מסקנות דוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" 58 השר איוב קרא: 58 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 17) (הלוואה לדיור לאדם עם מוגבלות), התשע"ז–2017 63 קארין אלהרר (יש עתיד): 63 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 65 נורית קורן (הליכוד): 70 דב חנין (הרשימה המשותפת): 72 אורן אסף חזן (הליכוד): 73 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 130) (תקופת ההתיישנות וחובת דיווח בעבירות מין שנעברו בקטין על-ידי בן-דודו), התשע"ז–2017 84 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 84 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 19), התשע"ז–2016 86 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 86 אורן אסף חזן (הליכוד): 86 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 91 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 91 הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017 92 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 92 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 95 עיסאווי פריג' (מרצ): 101 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 105 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 108 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 114 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 119 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 119 הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017 119 נחמן שי (המחנה הציוני): 120 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 121 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 124 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 126 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 129 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 130 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 135 חילופי גברי בוועדות הכנסת 155 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 155 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 155 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 155 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017 156 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 156 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 161 עיסאווי פריג' (מרצ): 165 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 177 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 178 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 180 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 186 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 191 נחמן שי (המחנה הציוני): 193 דב חנין (הרשימה המשותפת): 194 מיכל בירן (המחנה הציוני): 196 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 197 תמר זנדברג (מרצ): 198 יואל חסון (המחנה הציוני): 200 זהבה גלאון (מרצ): 201 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 205 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 207 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 209 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 211 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 217 רועי פולקמן (כולנו): 233 הודעה אישית של חברת הכנסת סתיו שפיר 235 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 235 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017 247 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 247 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 248 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 249 הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 249 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 249 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 251 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ז–2017 252 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 252 מיכל רוזין (מרצ): 254 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 114), התשע"ז–2017 255 סגן שר האוצר יצחק כהן: 255 אורן אסף חזן (הליכוד): 256 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49) (זכאות לגמלה למי ששוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017 259 זהבה גלאון (מרצ): 259 נחמן שי (המחנה הציוני): 262 יהודה גליק (הליכוד): 263 רויטל סויד (המחנה הציוני): 266 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 267 מיקי לוי (יש עתיד): 269 עליזה לביא (יש עתיד): 270 הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8) (הוספת הגבלות על סרבני גט במאסר), התשע"ז–2017 272 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 274 יהודה גליק (הליכוד): 280 עליזה לביא (יש עתיד): 283 אלעזר שטרן (יש עתיד): 288 רויטל סויד (המחנה הציוני): 292 אורן אסף חזן (הליכוד): 294 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ח' באדר תשע"ז, 6 במרס 2017, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (תיקון מס' 19) (ראיות חסויות וערעור על החלטות ביניים), התשע"ז–2017; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 62) (חממות טכנולוגיות וחברות הזנק), התשע"ז–2017; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 114), התשע"ז–2017. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2945/20 וכלה בהצעת חוק פ/3990/20 – הצעת חוק שיפוט בתי-דין דתיים (בוררות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי סכומים שהוצאו לצורך טיפול בילד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק גוש-עציון, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יהודה גליק; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – מימון המתה מרצון במדינת חוץ), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל, עפר שלח וקארין אלהרר; הצעת חוק מועצות התלמידים והנוער, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון, יוליה מלינובסקי, אלעזר שטרן, יוסי יונה, נורית קורן, מאיר כהן, ענת ברקו, מרב מיכאלי, עמיר פרץ וזהבה גלאון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – חוברת זכויות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – ביטוח הלוואה לדיור במקרה אבטלה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לגמלאים על תשלומי פנסיה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון הסכום הבסיסי לפי שכר המינימום לעניין קצבת שירותים מיוחדים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בקשה לעריכת שומת השבחה לצורך הערכת כדאיות עסקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, בצלאל סמוטריץ, שולי מועלם-רפאלי, ישראל אייכלר, יואב בן צור, יעקב אשר, יגאל גואטה, יהודה גליק, מסעוד גנאים, איתן ברושי, אברהם נגוסה, טלב אבו עראר, יצחק וקנין, עודד פורר, מנחם אליעזר מוזס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת גביית עמלה בעסקת מכר מרחוק שעניינה רכישת כרטיס למופע), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל ותמר זנדברג; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – הגדלת מלאי הדירות בדיור הציבורי), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – דיווח על המתת כלבים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יעל גרמן, יעל כהן-פארן, שרן השכל ודב חנין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל אי-אמת בפרסום), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (מועצות דתיות – בחירות), התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי ומירב בן ארי; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – שלילת תקצוב ממוסד תורני שהעומד בראשו מסית נגד שירות ביטחון או שירות לאומי-אזרחי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – עובד עצמאי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב, מרב מיכאלי, עאידה תומא סלימאן, איילת נחמיאס ורבין ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק להנצחת מורשת גוש-קטיף וצפון השומרון (תיקון – הגדרת מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, דוד אמסלם, רועי פולקמן, אורי מקלב, מיכאל מלכיאלי, עודד פורר, דוד ביטן, מרדכי יוגב, יהודה גליק, יצחק וקנין, נאוה בוקר, יגאל גואטה, אברהם נגוסה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, מנחם אליעזר מוזס ושרן השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לתושב ישראל לראשונה ולתושב חוזר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, איציק שמולי, רחל עזריה, יעקב מרגי, נורית קורן, מאיר כהן, איל בן ראובן, איתן ברושי, מרדכי יוגב, דוד ביטן, מיקי לוי, אילן גילאון, אברהם נגוסה, יחיאל חיליק בר, מכלוף מיקי זוהר, אמיר אוחנה, טלי פלוסקוב, אכרם חסון, מירב בן ארי ויוסי יונה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות (ביטול הפקודה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול הצבת חיילים בשירות חובה ביחידות אחרות של משטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון – חובת מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון – ביטול היתר לעניין נתיבי איילון), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נורית קורן, דב חנין, איתן כבל, דוד ביטן, יעל גרמן, חמד עמאר, אכרם חסון ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – מאגר בודקים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יואב קיש, רוברט אילטוב, עמיר פרץ, מירב בן ארי, משה גפני, יעקב מרגי, ניסן סלומינסקי, דוד ביטן, יוליה מלינובסקי, קארין אלהרר, אילן גילאון, עבדאללה אבו מערוף, נורית קורן, יואב בן צור, אברהם נגוסה, מנחם אליעזר מוזס, יהודה גליק, יצחק וקנין, ישראל אייכלר, מכלוף מיקי זוהר, מיכאל מלכיאלי, אורי מקלב, אבי דיכטר, ענת ברקו, ג'מאל זחאלקה, עודד פורר, טלי פלוסקוב, רויטל סויד, אורלי לוי אבקסיס, יחיאל חיליק בר, יעקב פרי, מאיר כהן, יואל רזבוזוב, תמר זנדברג, מיכל רוזין, אלעזר שטרן, מיקי לוי, עליזה לביא, איל בן ראובן, מיכל בירן, נחמן שי, סתיו שפיר, יעל כהן-פארן, מיקי רוזנטל, עמר בר-לב, יעל גרמן, אוסאמה סעדי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, אחמד טיבי, חנין זועבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, איתן כבל, מרב מיכאלי, איתן ברושי, זהבה גלאון, איימן עודה, זוהיר בהלול, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, יצחק הרצוג, אראל מרגלית, יואל חסון, עיסאווי פריג', מסעוד גנאים, יגאל גואטה, יעקב אשר ומנואל טרכטנברג; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הקלה בתנאי סף למפעל קטן) (הוראת שעה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – כשירות לכהונה של נבחר ציבור, חבר הממשלה או סגן שר), מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק חסימת גישה לקווי טלפון המשמשים לפרסום ומסירת מידע בדבר זנות, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – דיון במעמד צד אחד באלימות נפשית), התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי, מירב בן ארי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20) (תיקון – ביטול הוראת שעה להגבלת גודל הממשלה בכנסת העשרים), מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק רשות שדות התעופה (תיקון – התחשבות במחיר הסופי לצרכן בבחירת ספקים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, יחיאל חיליק בר, איל בן ראובן, תמר זנדברג, אורלי לוי אבקסיס, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איציק שמולי ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – התחשבות במחיר הסופי לצרכן בבחירת מפעיל לחניונים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, יחיאל חיליק בר, איל בן ראובן, תמר זנדברג, אורלי לוי אבקסיס, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איציק שמולי ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק העונשין (תיקון – הפצת מידע על נפגעים מזירות אסון), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – מוות במרשם רופא), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא מקום ראש הממשלה), מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ביטול משרת שר בלי תיק), מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור הפליה על רקע מעמד חברתי-כלכלי), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק חג החגים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול, יעקב מרגי, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, רויטל סויד, אלעזר שטרן, יהודה גליק, מרב מיכאלי, מאיר כהן, איתן ברושי, חיים ילין, איציק שמולי, טלי פלוסקוב, אלי אלאלוף, יעל גרמן, עיסאווי פריג', אכרם חסון, מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, איתן כבל, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, יואל חסון, מיקי לוי, מיכל רוזין, נחמן שי ואראל מרגלית; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – סיוע ליוצאים בשאלה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – אישור העסקה למי שסיים התמחות בהוראה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, יעקב מרגי, איל בן ראובן, יעקב אשר, יואב בן צור, יצחק וקנין, נאוה בוקר, איציק שמולי, אלעזר שטרן, זוהיר בהלול, יפעת שאשא ביטון, אורן אסף חזן, יהודה גליק, יחיאל חיליק בר, אברהם נגוסה, נורית קורן, מיקי לוי, נחמן שי, איתן כבל, יעל גרמן, ניסן סלומינסקי, מנואל טרכטנברג ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת לידה והורות בתשלום), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, עבדאללה אבו מערוף, איציק שמולי, איל בן ראובן, יעל גרמן ורויטל סויד; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת לידה והורות בתשלום), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת השתתפות בבחירות של מכחיש שואה), מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מעבר חצייה בקרבת בית-ספר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, דוד ביטן, יואב קיש, איציק שמולי, מנואל טרכטנברג, זוהיר בהלול, יואל חסון, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי, אמיר אוחנה, יהודה גליק, יוסף ג'בארין, עפר שלח, יעקב פרי, מאיר כהן, איתן כבל, יעל גרמן, עודד פורר, מרדכי יוגב, יפעת שאשא ביטון, שרן השכל, אכרם חסון, מיכאל מלכיאלי, מיקי רוזנטל, נחמן שי, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, יגאל גואטה, יעקב אשר, אורי מקלב, טלי פלוסקוב, אלעזר שטרן, עליזה לביא, מיקי לוי, מיכל בירן, ניסן סלומינסקי, רועי פולקמן, ג'מאל זחאלקה, עמר בר-לב, מכלוף מיקי זוהר, ענת ברקו, אברהם נגוסה, נורית קורן, מרב מיכאלי ועמיר פרץ. לוח תיקונים מס' 2 להצעת חוק הסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. דוח המבקר המעיד על היעדר אסטרטגיה של ממשלת ישראל; 2. מסקנות דוח מבקר המדינה על המלחמה האחרונה בעזה; 3. אי-לקיחת אחריות של ראש הממשלה על כשלי "צוק איתן" וחוסר המוכנות לתיקון והפקת לקחים; 4. מסקנות דוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום אנחנו מתחילים מהצעות אי-אמון. סדרת ההצעות, כולן עוסקות בנושא של דוח המבקר. הראשונה בהן מטעם המחנה הציוני: דוח המבקר המעיד על היעדר אסטרטגיה של ממשלת ישראל. ינמק את ההצעה חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני. על כל ארבע ההצעות ישיב במשולב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין. עד עשר דקות לרשות אדוני. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, שנתיים וחצי לאחר מבצע "צוק איתן", נמצא המקור לרוב רובם של הכשלים במערכה: מבקר המדינה. הוא וצוותו הם הבעיה. ומי איתר את המקור? לא אחר מאשר מר ביטחון, ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמה מאכזב וכמה עצוב לראות ראש ממשלה, שאמור להוות דוגמה אישית לשרים, לחברי הכנסת, לעם, דוגמה בקבלה וניתוח של כשלים והתוויית דרך לתיקונם, וראש הממשלה עושה את ההפך – מתקפה על המבקר, ואמירה: אני מגבה את צה"ל ומפקדיו, לעומת המבקר, שפוגע בהם. כמה עלוב, כמה חסר טעם וכמה לא ראוי. כן, חברי לכנסת, ראוי ללמוד מצה"ל, מהרמטכ"ל, לקבל את הדוח, לוודא מה תיקנו ומה ראוי לתיקון. שמענו את דוח צה"ל של האלוף יוסי בכר, נוקב וראוי. ואני אומר כבר כאן, מהיכרותי את החומר: צה"ל למד, עשה, תיקן וראוי בהחלט להערכה על כך. יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, הטיעון של שנתיים וחצי שקט בעוטף-עזה הוא חשוב, הוא נכון, הוא רק לא מאוד רלוונטי לשאלה אם התכוננו נכון, אם ניהלנו את המערכה נכון, הן בהיבט הצבאי והן בהיבט המדיני. לצערי, גם ראש הממשלה ב-2006, במלחמת לבנון השנייה, טוען לכמעט 11 שנים של שקט. ומכאן, לכאורה, הכול היה בסדר, ולא כך. גם את מלחמת יום הכיפורים למדתי ולומדים בארצות-הברית כניצחון אדיר ממצב הפתיחה, ותוצאותיה של המלחמה – שלום. האם הכול בה פעל כשורה בדרג המדיני? בדרג הצבאי? התחקור והבחינה בדיעבד – איכותם בהיותם בדיעבד, והם מאפשרים בחינה ולימוד היכן טעינו ומה ראוי לתיקון במערכה הבאה, וזאת בתנאי שמוכנים ורוצים ללמוד ולתקן. בעיני זו אחת מחובותיה של מנהיגות ראויה. כן, עצוב לראות שוב, ב"צוק איתן", חשיבה אסטרטגית לקויה משולחן הדרג המדיני. אין חשיבה עמוקה על דרך מניעת המערכה, אין התייחסות למצב ההומניטרי בעזה כמרכיב מוביל בדרך לפיצוץ. ובהערת ביניים חשובה: מאוד רלוונטי גם להיום. ההכוונה האסטרטגית משולחן ראש הממשלה והקבינט איננה מכווינה כראוי את ההתכוננות של הצבא למערכה. אין יעדים בהירים מה רוצים להשיג במערכה, וכשמגיעים לשם עם פרוץ המערכה, בעצם זורקים לסל את התוכניות המבצעיות של צה"ל שהתכוננו להן, שתרגלו, והולכים למערכה, למנהרות ההתקפיות, שצה"ל לא מוכן להן. בנושא זה צה"ל בהחלט לוקה, וצה"ל מציג זאת כנושא ללימוד ותיקון. ובהקשר של הדרג המדיני והקשר עם צה"ל – ביקרנו לאחרונה בתרגיל מטכ"לי. שאלתי בתרגיל: מי הדרג המדיני המתורגל יחד עם צה"ל? והתשובה שקיבלתי: האלוף סמי תורג'מן, מנהל התרגיל. קצין מצוין, אבל הוא איננו דרג מדיני. לא לומדים, לא מתקדמים. חבל. ומכאן לכמה מילים בנושא הקבינט. ראשית, הקבינט הוא כלי עבודה באחריותו המלאה של ראש הממשלה. לראש הממשלה אחריות מלאה על מה שמוצג בו, על דרכי עבודתו ועל תוצאות הדיונים שבו. המל"ל הוא האמצעי להפעלת הקבינט, מסדר-היום ועד לכיבוד בדיון. והתוצאה ב"צוק איתן" רעה. ואי-אפשר לטעות מדוח המבקר בפרק העבה שהוא מקדיש, ובצדק, לכשלי הקבינט. אבל בקבינט הזה היו גם נקודות אור, דוגמת חברת הכנסת ציפי לבני, שמביאה רעיונות מדיניים, שאיננה מדליפה, שמוליכה הסכם ראוי וחשוב מול מועצת הביטחון וארצות-הברית, הסכם שמופל על-ידי ראש הממשלה. למול זאת, הקבינט הזה "מצטיין" בתככים והדלפות וברוח רעה, שאולי מאפשרת לראש הממשלה לומר: קבינט שכזה, אולי אני מעדיף שירחק ממני. אבל אני מזכיר לך, אדוני ראש הממשלה, אלו הם חייליך שלך, אתה בחרת בהם, אתה הפעלת אותם. הם נכשלו, וגם אתה. שקול הדבר, חבר הכנסת עמר בר-לב, למפקד יחידה שיטען: מה לעשות, חיילי גרועים. כן, אדוני ראש הממשלה, כישלון הקבינט, כמו שאר כשלי תהליכי קבלת ההחלטות והכוונת המשימות הצבאיות והמדיניות, נכשלת בהם. וראוי לומר זאת בקול צלול למען האפשרות והסיכוי לתיקון בעתיד. ניהלתם, ראש הממשלה ושריה, מערכה בת 51 יום, שרק לאחר שפרצה נזכרתם לדון במה רוצים להשיג בה. הפעלתם אש ואוויר עוד ועוד, וגם כשהפעלתם תמרון, היה זה לעומק של תרגיל מחלקה בערך, בעגה הצבאית, ולמרחב מנהרות שאליו לא היו הכוחות מוכנים כראוי. אסטרטגיית הרמטכ"ל הנוכחית, שמדברת באופן ברור על ניצחון והכרעה בזמן הקצר ביותר, היא זאת שמבטאת, אולי יותר מכול, את הכישלון שלכם לפני שנתיים וחצי ואת תיקון הליקויים שמוביל הרמטכ"ל. וזה לא אומר בשום אופן כיבוש שטח לאורך זמן והחלת חוק ההסדרה הבלתי-רצוי על רצועת-עזה. לשם מימוש אסטרטגיה זו נדרשת ממשלה ראויה, ממשלה שמוכנה לקבל אחריות גם על כשלים; את זה, לצערי, אינני מזהה גם לא במשקפת שחלק פה מכירים, 20 על 120 – גדולה ורחבה. אינני קורא לך, ראש הממשלה, להתפטר בשל הטעויות המקצועיות שלך ב"צוק איתן"; מי שעושה, לעתים טועה. אני קורא לאי-אמון בממשלתך ובך כי לא שמעתי ממך ומרובכם את שהיה ראוי לשמוע ממך, ראש הממשלה, ואני אתחיל דווקא בנקודה אחת חיובית: אני אחראי לשנתיים וחצי שקט יחסי בעוטף-עזה – לזכותך. אבל גם אלה: אני אחראי לחוסר מחשבה וכיוון מדיני למניעת המערכה; אני אחראי לאי-הכוונת צה"ל ומערכות הביטחון להכנת תוכניות נכונות ומימושן; אני אחראי לקבינט כושל; אני אחראי למוכנות לקויה במערכה על המנהרות; אני אחראי לשיח הנוראי ולהדלפות לקראת פרסום הדוח ולאחריו. ועל כך אינכם ראויים לאמון העם. ועוד משפט אחד כואב ומציק: צר לי, ראש הממשלה, שאין בידך להיות כאן עכשיו אתנו. אתה עסוק בחקירות המשטרה ואי-אפשר שלא לשאול בימים אלה איפה באמת מונח ראשך: בתיקון הליקויים או בהישרדות ושמירה על כיסאך המתנדנד. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. אנחנו נעבור להצעת אי-אמון מטעם הרשימה המשותפת: מסקנות דוח מבקר המדינה על המלחמה האחרונה בעזה. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הפילוסוף הסיני סון טסו, אחד הגדולים והדגולים, שכתב על המלחמה בספרו "אמנות המלחמה", אומר שם מיהו המפקד, המנהיג, אפילו המצביא הדגול והמהולל – זה שלא נכנס למלחמה, זה שהוא לא לוחם בכלל. כוונתו היא שאין פתרון צבאי לכל סכסוך או לכל בעיה. אדוני היושב-ראש, כל אלה שקראו את דוח המבקר או שדיברו עליו – רובם עשו את הכשלים, את המחדלים הצבאיים, המנהרות וכו'. יש קטעים חשובים בדוח של המבקר, לפי דעתי הם החשובים, והם הקטעים על העניין המדיני, היעדר ראייה מדינית, היעדר פתרון מדיני ודחיית פתרון כזה. הדוח של המבקר מתייחס לעמדתו של נתניהו; למשל כאשר במועצת הביטחון הזכירו את עניין החלופות, על-ידי נציגת המל"ל, המועצה לביטחון לאומי, הוא דחה את זה בכלל, הוא לא רצה לשמוע. זה היה באחד הדיונים על המצב של עזה. אפילו כאשר בא ב-2013 מתאם הפעולות והזכיר את המצב ההומניטרי, הכלכלי-חברתי הקשה מאוד בעזה, שיגרום בסוף לפיצוץ, לא התייחסו לזה בכלל. אדוני היושב-ראש, אין פתרון צבאי בעזה. אנשים במצור כבר עשר שנים, המצב הכלכלי-חברתי ומצב התשתיות ירוד. לפי אחד הדוחות, של האו"ם או של ארצות-הברית, עזה היא מקום שאי-אפשר שבן-אדם יחיה בו. מה אתם רוצים מבני-האדם שם? פתרון צבאי בעזה אין, אולי יתגברו על המנהרות, אולי יתגברו אני לא יודע על מה, אבל בסוף האנשים יביאו פטנטים חדשים, אולי מהים, אולי מהאוויר. החוכמה היא למנוע את סיבוב הדמים הבא. זו תהיה החוכמה, אדוני היושב-ראש. בעזה היה הרג, היה הרס. מי שהצביע על זה לפני הפלסטינים זה הדוח של האו"ם על "צוק איתן", הוועדה הבינלאומית לחקירת המבצע בעזה. שם נכתב ונאמר – שם הם אומרים שהיקף ההרס והסבל האנושי בעזה היה חסר תקדים, וזה ישפיע על הדורות הבאים. הם גם אמרו שהם מביעים דאגה מהשימוש הנרחב שעשתה ישראל בכלי נשק בעלי נזק סביבתי, קטלני, רחב. השימוש בנשק הזה באזורים מאוכלסים ובצפיפות הביא להרג חסר הבחנה. וגם לפי הדוח מאות אזרחים פלסטינים נהרגו בבתיהם, בעיקר נשים וילדים. בתי מגורים נהפכו לערמות אבק ועפר בתוך שניות. אדוני היושב-ראש, את ההרג הזה, את ההרס הזה, עוללו צה"ל וטייסי צה"ל, וכל הניסיון להציג את צה"ל כאילו הוא ההומניטרי ביותר, האנושי ביותר – בגלל שהוא הזהיר בהתחלה? העובדות בשטח אומרות ההפך. שם הרגו משפחות שלמות – משפחת אל-קוארע, משפחת אל-בטש, כולם חוסלו בבתיהם. ההרוגים – 2,150 או 2,200 פלסטינים, רובם אזרחים, הרבה ילדים ונשים. בתים – כ-17,200 בתים נהרסו. משפחות שלמות, כפי שאמרתי, נמחקו. 10,000 ויותר נותרו בלי בתים. וכל זה למה? אני שואל בסוף, למה? כאשר אתה חושב שרק כאשר אתה משמן את המכונה הצבאית אתה יכול להגיע להכרעה, אתה יכול להגיע לפתרון, אתה טועה; זה רק יביא עוד סיבוב דמים שכולם יסבלו ממנו. האם לא בא הזמן, באה העת, שממשלת ישראל תגיד: רגע, אנחנו רוצים לעשות תפנית, אנחנו רוצים פתרון מדיני, אנחנו רוצים לחסוך חיי אדם ושפיכות דמים, רוצים להסיר את המצור הזה כבר עשר שנים מעל התושבים של עזה, שגורם לעוני ולרעב ולכל האסונות שהזכרתי, שגורם לזה שהאו"ם אומר שבן-אדם לא יכול להיות בעזה? בסוף הוא כל פעם מתפוצץ, והוא יתפוצץ יותר. אבל לא, ראש הממשלה עסוק במשהו אחר, עסוק בלשרוד, ויכוחים פוליטיים בקבינט, מי אמר ככה, מי אמר "לא", ובינתיים סיבוב הדמים הבא בפתח. אדוני היושב-ראש, הרבה חיילים שהתראיינו דיברו על הזוועות שם ודיברו על ההרג והרצח שם של אזרחים ושל נשים ושל ילדים – – ענת ברקו (הליכוד): ומה עם הטילים? ומה עם הטרור? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – אחד מהם, הוא אמר – – ענת ברקו (הליכוד): מה עם הטרור? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – המפקד אמר לנו: כל מה שאתם רואים – – ענת ברקו (הליכוד): מה עם הטרור מעזה של ה"חמאס"? מה עם הטרור? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – בשכונות שאתם נמצאים בהן, כל מה שאתה רואה בטווח – – – ענת ברקו (הליכוד): למה אתה מתעלם מהטרור? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – בטווח – אני אומר שהוא אמר: בטווח בין אפס ל-200 מטר, הוא מת במקום, בלי אישורים. כך אומר אחד המפקדים. ענת ברקו (הליכוד): ולירות טילים יש אישורים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ברקו. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): עדויות, עדויות רבות, על זקנים, על נשים, שהרגו אותם סתם – – ענת ברקו (הליכוד): – – – זה לא נכון. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – כי הוא נרגז, בגלל שאחד מהחברים שלו נהרג במבצע – – ענת ברקו (הליכוד): לא, כי ה"חמאס" מתחבאים מאחורי ילדים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – אז הוא הורג בלי הבחנה. נחסל בלי הבחנה. ובסוף אומרים: הצבא, צה"ל, הוא הצבא הכי הומניטרי ואינו רוצח ואינו עושה מעשי טבח. ענת ברקו (הליכוד): בטח שהוא לא. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): צריך להודות שצה"ל רצח, שטייסיו הרגו ילדים ומשפחות בבתיהם – – ענת ברקו (הליכוד): שלא תעז להגיד את זה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – ובינתיים ראש הממשלה – במה עסוק? הוא עסוק בכבישים ובדרכים, בכפרים ובערים הערביות. ענת ברקו (הליכוד): ואיפה ה"חמאס" שלך? איפה הוא? למה אתה לא אומר שום דבר על זה? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): בינתיים הוא עסוק כי הוא ראה ב-Waze שאחד – הראה שהשם של יאסר ערפאת בכפר ג'ת. ענת ברקו (הליכוד): מעולה. צריך למחוק את יאסר ערפאת – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): פתאום יאסר ערפאת, שבנימין נתניהו לחץ את ידו והיה אתו בפגישות, בישיבות, היה פרטנר לשלום, יאסר ערפאת – – ענת ברקו (הליכוד): אבל הוא היה רוצח. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – יאסר ערפאת קיבל פרס נובל לשלום, יאסר ערפאת היה זה שהכיר – הכירו במדינת ישראל בשנת 1988 – – ענת ברקו (הליכוד): תגיד, כמדינה יהודית הוא הכיר? ענת ברקו (הליכוד): – – והוא פתח במשא-ומתן שבסוף היה הסכם אוסלו. יאסר ערפאת, פתאום עכשיו – ראש הממשלה מתעסק ומתעניין מפני שהוא לא רוצה שיקראו כביש או דרך על שמו של יאסר ערפאת. השם הזה כבר שבע שנים או שמונה שנים, הבנתי, בג'ת; עכשיו התעוררתם? עכשיו התעורר ראש הממשלה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מהתקופה של ועדה קרואה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אפילו בתקופה של הוועדה הקרואה, כאשר היה איחוד בין באקה ובין ג'ת. יאסר ערפאת הוא דמות פלסטינית בהיסטוריה של העם הפלסטיני – – – ענת ברקו (הליכוד): אבל הוא היה רוצח וטרוריסט. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): יש הרבה רוצחים שלכם שיש כבישים על השמות שלהם – – ענת ברקו (הליכוד): רוצח. רוצח. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – והם רוצחים, ועשו מעשי טבח ב-1948. ענת ברקו (הליכוד): מה עם הטילים והמנהרות? למה אתה לא מדבר על זה? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): יאסר ערפאת הוא אחד – – ענת ברקו (הליכוד): למה אתה לא מדבר על הטילים והמנהרות של ה"חמאס"? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – מהדגולים של העם הפלסטיני, ואת התערבות ראש הממשלה בכבישים – הכנסת האף שלו – – ענת ברקו (הליכוד): זה במדינת ישראל. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – בכבישים שלנו, בדרכים, היא מעשה בזוי. ענת ברקו (הליכוד): זאת מדינת ישראל – – – מדינת ישראל. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): זאת מדינת ישראל – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. ענת ברקו (הליכוד): – – – לא היה כאן רחוב על-שם יאסר ערפאת; גם לא על-שם חאג' אמין אל חוסייני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו, אני מאוד שמח שיש נציגה לקואליציה בדיון הזה – – ענת ברקו (הליכוד): אני צריכה להגיב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – אבל זה לא אומר שצריך להפריע כל הזמן. ענת ברקו (הליכוד): אני צריכה להגן על המדינה הזאת, לא? יושבים כאן ושותקים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נכון שזה מחייב להיות הנציגה היחידה של הקואליציה במליאה – – ענת ברקו (הליכוד): – – – אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – אבל לא צריך להפריע כל הזמן. ענת ברקו (הליכוד): מה אפשר לעשות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת עפר שלח יציג לנו הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד: אי-לקיחת אחריות של ראש הממשלה על כשלי "צוק איתן" וחוסר המוכנות לתיקון והפקת לקחים. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשות אדוני. עפר שלח (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שלושה ימים רעשה הארץ על דוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן". שלושה ימים תמימים, חבר הכנסת ילין. חברי קבינט לשעבר תקפו זה את זה, ורוקנו את החץ האחרון באשפת ההדלפות ששמרו יותר משנתיים ליום הפקודה הזה. ראש המשלה תקף את המבקר, כי מה יעשה ראש ממשלה שנחשף בקלונו אם לא יהרוג את השליח. הפרשנים פירשנו, הפוליטיקאים המציאו תירוצים, הציבור הביט במחזה בגועל ובחרדה. ואחרי שלושה ימים, קול דממה דקה. במערכות קודמות, השר לוין, כמו שאתה יודע היטב, יצא הציבור להפגין בהמוניו על אוזלת היד של הקברניטים. לא הפעם. 51 ימים של לחימה, 74 הרוגים, חיילים ואזרחים; אויב שיצא בתחושת הישג, וממשיך להתחמש לנגד עינינו ולחפור את מנהרות המחר בעוד אנו עוסקים במנהרות האתמול. על כל אלה כיכר העיר איננה מתמלאת מפגינים. התקשורת עברה לדון בהקלטה התורנית של פליטת הפה התורנית של חבר הכנסת התורן. על שכחה כזאת, על ייאוש כזה, אמר המלט של שייקספיר, בדברו על אביו שנרצח: מת לפני חודשיים, ועדיין לא נשכח? ורק המשפחות השכולות, הן מסתכלות עלינו בבעתה ובזעם, בתסכול שאין לו מוצא. דוח המבקר, השר לוין, לא גילה דבר למי שעוסק בכך. כבר שנתיים וחצי שאנחנו יודעים. אנחנו יודעים שראש ממשלה, שהגדיר את המנהרות כאיום אסטרטגי, לא דן ולא החליט מה ייעשה בעזה לנוכח עימות בלתי נמנע שמפניו הוזהר פעם אחר פעם; אנחנו יודעים שראש הממשלה, האחראי העליון, לא הורה לצה"ל להציג לו תוכנית לטיפול במנהרות ולא וידא שהצבא ולוחמיו מוכנים למשימתם קודם ששלח אותם אליה, ללא תוכנית, ללא מודיעין, ללא אמצעי לחימה, ללא תורת לחימה, ללא יחידות שהוכשרו למשימתן. אנחנו יודעים שאותו ראש ממשלה איננו עושה דבר לנוכח ודאותה של המלחמה הבאה בעזה. דוח האו"ם קובע שהרצועה תהיה בתוך שנתיים וחצי מקום שלא ראוי לחיות בו. לא צריך מודיעין, לא צריך התרעות כדי לדעת שבצר לו יפנה "חמאס" את טיליו ומנהרותיו נגדנו. אבל כמו לפני שלוש שנים, למרות האזהרות המפורשות, ראש הממשלה איננו עושה דבר. כי ראש הממשלה הזה איננו עושה. ראש הממשלה הזה איננו מנחה, איננו מוודא, איננו מבטיח שכל האופציות מוצו, איננו לוקח אחריות. ראש הממשלה הזה הוא רק דבר אחד, הוא ראש הממשלה. האחריות הנגזרת מהתפקיד, המעשה המתחייב ממנו, כל אלה זרים לו לחלוטין. תואר יש לו, אבל הדר ואחריות – מה לו ולהם. זאת הסיבה שכיכר העיר ריקה. לא כי אין זעם, לא כי אין מחאה; כי אחרי שבע שנות נתניהו תפס את מקומם הייאוש. ציבור שמרגיש שממילא איש לא מקשיב, ציבור כזה איננו יוצא להפגין; ציבור שמרגיש שהבכירים ביותר מועלים בתפקידם ואפילו לא מתביישים, ציבור כזה איננו יוצא להפגין. הוא מסתגר בגלות פנימית שאת מחירה הכבד נשלם כולנו, כי ציבור שאינו מאמין ופוליטיקה שאיננה מעוניינת בדבר פרט לעצמה הם מתכון לאסון. דוח המבקר פורס בפנינו תמונה מבהילה, מדויקת בפרטיה, של התנערות מאחריות. נתניהו דיבר כבר ב-2013 על המנהרות כעל איום אסטרטגי, אבל מבחינתו בזה נגמר העניין. הוא לא קיים שום דיון מה אנחנו רוצים בעזה ומה חלקו של הצבא בהישג. כתוצאה מכך, אומר המבקר, ואני מצטט: "הדרג הצבאי נאלץ להתוות בעצמו את היעדים האסטרטגיים, כדי לתכנן לאורם את הפעילות הצבאית". בעולמו הריק של בנימין נתניהו, הדרג המדיני לא מקבל החלטות ונותן הנחיות; הדרג המדיני הוא מעין מגדיר צמחים לאומי כזה, שאומר על המנהרות: הי, תראו, איום אסטרטגי, ואחר כך לא עושה כלום. ראש הממשלה עיקר וסירס את הקבינט, שהוא, על-פי חוק והחלטת ממשלה, הגוף העליון המופקד על הצבא. עמודים על גבי עמודים המבקר מקדיש להסתרה המכוונת הזאת, לדיונים העקרים, לפוליטיזציה של קבלת ההחלטות בקודש הקודשים של ביטחון המדינה וחיי האדם. המבקר מספר לנו, ואני מצטט: "פסילתן על הסף של חלופות בתחום המדיני בלי שאלו הוצגו לקבינט, מנעה מחברי הקבינט לשקול חלופות אלו ולדון בסיכוייהן וסיכוניהן". לא מדינאות, לא הגנה, לא הכנה למלחמה. דבר מכל אלה לא עשה בנימין נתניהו בחמש השנים שבהן היה ראש הממשלה, ונגד עיניו נבנתה מלחמה ידועה מראש, שבגלל מחדליו סופה הוא שכול וכישלון. הוא לא פעל גם בתחומים שהם באחריותו הישירה. קחו לדוגמה את המודיעין. ראש הממשלה הוא האחראי לקביעת סדרי העדיפויות של קהילת המודיעין, מה שנקרא – מי כמוך יודע, ידידי יעקב פרי – הצי"ח הלאומי, ציון ידיעות חשובות; אבל הוא לא מיקם את האיום האסטרטגי הזה בצי"ח, לא דאג שהוא יזכה לתשומת הלב הראויה. בלשונו היבשה קובע המבקר שהמנהרות – שהאיום האסטרטגי של ראש הממשלה, אני מצטט: "לא שולב בצי"ח הלאומי לשנת 2014 כנושא העומד בפני עצמו, אף לא בעדיפות הנמוכה ביותר". אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 68 קצינים וחיילים נהרגו ב"צוק איתן". לא פחות משמונה מהם, חברי חיים ילין, כמו שאתה יודע, היו בניהם של חברי או חבריו לנשק של בני מחטיבת הצנחנים. בשנתיים וחצי האחרונות אני חי עם משפחותיהם, עוסק במפעלי ההנצחה שלהם, נמצא עם הוריהם בימי השמחה המעטים ובאבל המתמיד. מה הם צריכים לחשוב כשהם קוראים בדוח המבקר שראש הממשלה, שלא עשה דבר כדי להכין את המדינה ואת הצבא למלחמה, שלח את בניהם אל מול הסכנה, ואני מצטט: "בשטח לחימה רווי מנהרות ללא הכנה יסודית, ובלי שפותח או סופק להם האמל"ח" – אמצעי הלחימה – "הנדרש, וזאת, אף-על-פי שאיום המנהרות הוגדר כבר לפני שנים כאיום בעל משמעויות אסטרטגיות"? מה אמורים להרגיש הורי החיילים של היום, שיודעים שדבר לא תוקן בעבודת הקבינט, בתפיסת האחריות של ראש הממשלה, באיכות קבלת ההחלטות בישראל? אפילו בתולדותיו של ראש הממשלה הזה לא הייתה מעילה כזאת באמון. אפילו בדברי הימים של שלטונו, המלאים בהיסוס, חוסר החלטה, אי-כיבוד של החוק, סירוס של גופי מטה וקבלת החלטות, לא הונחה בפנינו התוצאה המדממת באופן כה בהיר ואכזרי. בנאומו בכנסת אחרי דוח וינוגרד אמר ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, ואני מצטט: "כשמערכת כלשהי נכשלת כשל עמוק שהתוצאות שלו כל כך עמוקות, ראשי המערכת שכשלו חייבים להתחלף. זה קרה אחרי כישלונות גדולים אחרים בתולדות המדינה וזה קרה במלחמה הזאת בצמרת הדרג הצבאי. היחיד שאצלו זה לא קרה ולא קורה, הוא דווקא זה שנושא באחריות העליונה לכישלון – ראש הממשלה, שרוקן מתוכן את המושג אחריות. אחריות זה לא לדבר על אחריות, אלא לעשות מעשה". והוסיף נתניהו אז: "ראש הממשלה, אחרי שקוראים את הדברים החמורים האלה – נשאלת קודם כול השאלה: מה עשית שם? מה עשית שם? לא קבעת אסטרטגיה, לא התווית מדיניות, לא נתת קו מנחה, אז מה עשית שם? – – – איך הייתה יכולה להיות הכרעה אם אתה, שאחראי על המערכה, כלל לא ידעת מה אתה עושה? – – – זה מה שקורה", הוא מסכם, "כשלראש ממשלה אין שיקול דעת, ואין לו ראייה אסטרטגית, כשהכול רדוד, חסר עומק ותועלתני, ומשתנה חדשים לבקרים לפי הצרכים הפוליטיים". סוף ציטוט. כמו תמיד אצלו, גם בעניין הזה, ביבי מדבר יפה, מגדיר היטב, ולא עושה דבר. הדבר ההגון היחיד שיכולה הכנסת הזו לעשות מול האטימות הזו, מול הידיעה שדבר לא תוקן, מול הייאוש שבכיכר העיר הריקה, הוא להביע אי-אמון בראש הממשלה הזה, בממשלה הזו. הוטלה עליכם החובה להכין את ישראל ואת צה"ל למערכה. מעלתם בחובתכם, כשלתם והכשלתם. את המחיר הנורא שילמו אחרים. עכשיו הגיע זמנכם לעשות את הדבר ההגון, וללכת הביתה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עפר שלח. מסקנות דוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" – הצעת אי-אמון מטעם מרצ. תנמק את ההצעה חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בדוח מבקר המדינה כתוב שיומיים אחרי תחילת מלחמת "צוק איתן" אמר שר הביטחון דאז בוגי יעלון שאם ישראל הייתה נותנת מענה הומניטרי למצוקה בעזה, ייתכן שניתן היה למנוע את המלחמה. מילים מדהימות, מילים שצורבות את העור – ייתכן שניתן היה למנוע. חברות וחברים, חברי הממשלה, אדוני השר, אם יש לכם עבודה אחת – אחת – לפני הכול, זה למנוע: למנוע מלחמה, למנוע מוות, למנוע הרג מיותר. אתה יודע, כשהייתי ילדה, גדלתי, כמו כולנו, על האתוס שישראל יוצאת רק למלחמת אין ברירה, שישראל הולכת להילחם במלחמה שהפסד בה משמעותו כליה, משמעותו חוסר הישרדות, השמדה של מדינת ישראל. נולדתי בשנות ה-70. מאז גדלנו והתחזקנו, ודווקא מאז אנחנו יוצאים שוב ושוב למלחמות מיותרות, למלחמות ברירה שניתן למנוע, למלחמות מיותרות, שגובות חיים של אלפים ומשאירות אחריהן הרס, חורבן, ייאוש. מלחמות שלא מקדמות אותנו בשום דבר לפתרון, אלא רק להפך, רק מעמיקות ומנציחות את הייאוש, את הסכסוך וגם את הכיבוש. 48 ימים אחרי שאמר בוגי יעלון שניתן היה למנוע, 48 ימים נוספים נמשכה מלחמת "צוק איתן", הארוכה ביותר בתולדות צה"ל, שהובילה למספר הרוגים משמעותי: 73 הרוגים ישראלים, מתוכם 68 חיילים; למעלה מ-2,200 פצועים, מתוכם למעלה מ-870 אזרחים. שלחנו חיילים למות בנגמ"שים עתיקים ובאפודים מחוררים, שכל כדור מפלח אותם, בזמן שראש הממשלה פעל לרכוש במיליארדים צוללות שלא צריך אותן. יש לי שאלה: אולי במבצע הבא נשלח את החיילים להיכנס לרחובות עזה בצוללות? אולי זה מה שיגן עליהם. ובעזה, אדוני השר, אבדות גבוהות פי-כמה: למעלה מ-2,200 הרוגים; למעלה מ-11,000 פצועים; לפחות, המספרים הנמוכים ביותר, מדברים על למעלה מ-760 חפים מפשע ולמעלה מ-360 ילדים פחות מבני 15; כחצי מיליון עזתים שנותרו פליטים. שר הביטחון דיבר על מצוקה הומניטרית בעזה לפני "צוק איתן", אבל היום אפשר לדבר על אסון הומניטרי: המים מזוהמים, לא ראויים לשתייה, צריכה יומית שעומדת על 85 ליטר מים לאדם, שזה פחות מהמינימום הנדרש, 100 ליטר לפי הגדרת ארגון הבריאות העולמי; החשמל נמצא בין ארבע ל-12 שעות ביום. עזה נצורה וחנוקה, ומיעוט קטן משני מיליון תושביה יכולים לצאת ממנה, והמספר הזה רק הולך ויורד. בשבוע שעבר התפרסם דוח המבקר על "צוק איתן". העיתונים, אולפני הטלוויזיה – אלפי מילים על מנהרות, על קרב הגנרלים, ומי היה הראשון לזהות. מנהרות, כמובן, יש גם היום. הן לא הלכו לשום מקום ולא ילכו, כל עוד אנחנו נמצאים בסכסוך, וסכסוך אלים, כל עוד יש מצור, כל עוד עזה היא חלק ממערך השליטה הישראלי הצבאי על העם הפלסטיני, שגם הוא לא הולך לשום מקום. וחוסר היכולת, או יותר נכון חוסר הנכונות שלנו, מדינת ישראל, להסדיר את חיינו זה בצד זה, עם בצד עם, בהסכם, לא בשליטה צבאית, לא ביחסי כוח אלימים, זה האיום המרכזי אם לא היחידי עלינו. אתם רוצים מלחמת אין ברירה? זאת מלחמת האין-ברירה: הצורך להגיע להסדר, לשלום – כן, שלום, הסכם שלום. מבקר המדינה, אדוני השר, הקדיש כמה הערות ביניים לעובדה המדהימה שלא נבחנה שום חלופה מדינית למניעת המלחמה. שום דיון בקבינט, שאותו מנעו באופן מכוון ראש הממשלה ושר הביטחון. אבל אני רוצה להצביע על שני דברים מדהימים אפילו יותר, שלא צוינו בדוח בכלל, לא הוזכרו בו אפילו. הדבר הראשון הוא איך הידרדרנו למלחמת "צוק איתן"; איך צה"ל יצא למבצע "שובו אחים" בגדה המערבית, שכלל גיוס מילואים, פשיטות ומעצרים, למרות שכבר היה ידוע ששלושת הנערים – גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח – נחטפו ונרצחו זמן קצר לאחר מכן. אני מזכירה לכם שזה התגלה לציבור – שיחת הטלפון עם המוקד זכורה לנו, רעשי היריות זכורים לנו, אבל העובדה הזו הוסתרה מהציבור שבועות ארוכים, שבועות שבהם צה"ל יצא למה שאין אלא לראות כמסע נקמה בפלסטינים באופן כללי, וספציפית ב"חמאס". האם הייתה הערכה מודיעינית ש"חמאס" יגיב בירי טילים מהרצועה כתוצאה מהמבצע הזה בגדה? האם היה על זה דיון בקבינט? האם הקשר הזה הוסבר לציבור? והדבר השני, אולי מדהים, חסר אחריות ופושע אפילו יותר: שנתיים וחצי חלפו מאז "צוק איתן", וגם בזמן הזה לא הושקעה כאן בישראל ולו דקה אחת במחשבה אמיתית על מניעת העימות הבא. אפס מחשבה, אפס דיונים בקבינט, אפס יוזמה מדינית, ואפס היענות לקריאות, שעולות אפילו כאן מהשרים, מהשר ליברמן ומהשר אורי אריאל, בדבר הצורך בפיתוח כלכלי, בהקמת נמל, במניעה או לפחות טיפול כלשהו באסון ההומניטרי בעזה, שהתריעו עליו לפני "צוק איתן" והיום הוא חמור בהרבה. עכשיו, בזמן מבצע "צוק איתן" העלינו את השאלות האלה. אני זוכרת את זה, אני זוכרת את הדיונים האין-סופיים באולפנים. העלינו את הדיונים האלה, ונשאלנו שאלה אחת: מה היית עושה עכשיו? זה לא הזמן לשאול שאלות כאלה, אמרו לנו. זה לא הזמן ללכת אחורה וגם לא הזמן ללכת קדימה. אבל מאז הסתיימה המלחמה, נגמר המבצע, וגם היום לא מעניין את אף אחד לשאול את השאלות האלה: מה היה צריך לעשות כדי למנוע? וחשוב מזה, מה אפשר לעשות היום כדי להימנע מהעימות הבא, שנמצא מעבר לפינה? אולי עוד שנתיים, אולי עוד שנה, אולי בקיץ הזה. ומסבירים לנו שזה בלתי נמנע, שהטילים נופלים מהשמים, ושגם בעימות הבא יהיו מנהרות ויהיו טילים. אבל למה מתרחשים העימותים האלה, וחשוב יותר, איך אפשר למנוע אותם – איבדנו כל יכולת להבין. בזמן "צוק איתן", בזמן שניסינו לשאול את השאלות האלה, נתקלנו בגל הסתה וסתימת פיות חסר תקדים. אמרו לנו שמה שאנחנו אומרים לא לגיטימי, שאנחנו בוגדים, הפייסבוק שלנו התפוצץ ממסרי שנאה והסתה וסמ"סים מלאי קללות. אלה היו ימים שהשנאה כילתה לא רק בפלסטינים, לא רק בערבים, אלא בכל מי שהעז לפקפק באיוולת שהיום התגלתה; כל מי שהעז לשאול כל שאלה או להעביר כל ביקורת על מצעד איוולת, שהיה אפשר למנוע אותו, ושאם לא נעשה שום דבר עומד לחזור על עצמו גם בעתיד. ועל המחיר שכולנו משלמים אפשר לשאול את ילדי עוטף-עזה: ילדי מועצה אזורית אשכול שעדיין מרטיבים במיטה, שעדיין נרעדים מכל טריקת דלת; את 40% מתושבי העוטף, שסובלים מפוסט-טראומה, ואת אלפי הילדים במועצה האזורית אשכול שנמצאים עד היום בטיפול נפשי. אפשר לשאול את ילדי עזה – נצורים, פליטים, ללא מים וללא חשמל – אפשר לשאול אותם: האם הם חושבים שהם הולכים לגדול לעולם שבו אנחנו, המנהיגים שלהם, יקדישו כל דקה למה שהם אמורים לעשות, למנוע מלחמה, ולא להתכונן לעימות הבא, שהוא בלתי נמנע? לכל הילדים האלה צריך להגיד את האמת: אי-אפשר יהיה לפתור באמצעים צבאיים את המציאות הזו. אומרים לכם את זה כבר כולם – ראשי השב"כ, אנשי צבא בכירים שאתם מאשימים בשמאלנות – אומרים לכם את זה. היה אפשר לצפות שעד עכשיו כבר נפנים את זה: יש מגבלות לכוח, אי-אפשר לפתור כל דבר במלחמה. וזה פשוט מטריף את הדעת, חוסר האונים שבו הממשלה הזו יושבת וממתינה לסיבוב הבא; סיבוב שגם הוא ישאיר אחריו הרוגים, פצועים, משפחות מרוסקות, ילדים בפוסט-טראומה ונזק אדיר. כל עוד עזה תישאר כלא ענק, לא נוכל להתקדם משם לשום מקום ולהציע לכל הילדים האלה מציאות טובה יותר וימים טובים יותר. אנחנו פשוט מסרבים לקבל את הנחת המוצא שלכם שאין שום דרך אחרת, שלא יכול היה – ולא יכול יהיה – להיות פה אחרת. זה לא נכון. יש לממשלת ישראל אחריות אחת, ובאמת אחת בלבד: להוביל אותנו, לחלץ אותנו מהמציאות הזו למציאות טובה יותר. זה אפשרי, זה בהישג יד. הדבר היחיד שמונע את זה הוא חוסר הרצון שלכם שהוא כל-כולו פוליטי. אז במקום לפחד מהטוקבקיסטים ומאלה שזועקים "בוגדים", תתחילו לעשות משהו כי החיים של אלפי ועשרות-אלפי ילדים בידיים שלכם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. שמענו את כל המנמקים, ואני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין, להשיב מטעם הממשלה על הצעות האי-אמון. לאחר מכן יתקיים דיון. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני לא יכול להימנע מלומר שהנושא הוא נושא כל כך כבד וכל כך חשוב, ואני אפילו אגיד יותר מזה: זה ברור לגמרי שבכל אירוע, בטח ובטח אירוע בסדר גודל כזה, יש מקום להפקת לקחים ולהסקת מסקנות ולדיוני עומק ולשיפור, וגם להודות שלא הכול טוב, וגם להודות שחלק מהדברים היו אפילו מצוינים, גם את זה אפשר לפעמים, ונדמה לי שעם האולם הריק הזה, הססמאות ששמענו פה כל הזמן, הדיון שהוא כמעט כולו לגופו של אדם ולא לגופו של עניין – כל אלה, לצערי הרב, בהמשך ישיר לדברים שגם נכתבו בחלקם באותו דוח של המבקר ולתגובות שהיו בעקבותיהם – אני חושב, אדוני היושב-ראש, שקשה להימנע מהמסקנה שלא כך אנחנו נצליח להגיע לתובנות שיש בהן ממש ושתהיה בהן איזושהי תרומה למערכה הבאה, וחבל. אם אני אאסוף את כל הדברים שנאמרו כאן – הלוא כשיסתכלו ממרחק השנים על הדיון שהתקיים כאן, אני לא מאמין שמישהו יוכל לתת לעצמו איזשהו הסבר איך יכול להיות שבזה באמת עסקו בדיון של היום. למשל, עלה כאן חבר הכנסת מסעוד גנאים והוא מבשר לאומה, אין לו איזו מילה לומר, אולי לקרוא לאנשי ה"חמאס" בעזה להימנע מלהמיט על אנשיהם שלהם את אותו אסון שהמיטו במבצע "צוק איתן". אין לו אפילו בדל של מחשבה להביע איזושהי הזדהות עם חיילי צה"ל שהגנו עליו ועל ביתו מפני הפורענויות האלה. הוא רק יודע לומר לנו שערפאת היה אחד הגדולים מהעם הפלסטיני. אני מוכרח לומר שאם הדבר הזה היה נאמר מספסלי הימין אז הייתי מבין, אדוני היושב-ראש, את הטענות או את הכעס שהיה בא מספסלי מי שמתיימרים לייצג את הציבור הערבי במדינת ישראל, שבוודאי לא רוצים שדווקא דמותו של ערפאת, טרוריסט מן הסוג הזה – זה אחד הדגולים שהם ידעו להוציא מקרבם? זה מה שאתם חושבים על עצמכם? לא ייאמן ממש. אני מוכרח לומר שאנחנו דווקא גאים יותר באנשים כמו אלברט איינשטיין מאשר בטרוריסטים כמו ערפאת, ואנחנו דווקא רואים בהם מהדגולים שיצאו מבני עמנו. נדמה לי שזה מבהיר ומסביר את כל ההבדל בינינו לביניכם בתמצית, מאוד בקצרה. עמד כאן גם חברי חבר הכנסת עפר שלח. אנחנו היינו שותפים בעבודה שלנו בוועדת המשנה למודיעין של ועדת החוץ והביטחון תוך כדי התהליך הזה ותוך כדי אירועי "צוק איתן". נדמה לי ששנינו יודעים שלפחות ראש הממשלה היה תמיד נכון לשמוע ותמיד שקל כל דבר, ונפגש אתנו אין-ספור פעמים, והאריך את הפגישות, שאל וחקר וביקש לדעת. גם נדמה לי כולנו יודעים שבקבינט אז היו כשלים ובעיות קשות מאוד של דליפות, של עבודה בלתי מקצועית, מוטה פוליטית, של חלק מהשרים שישבו שם. חבר הכנסת שלח, אתה יודע. לא אתה ולא אני היינו חברים בקבינט, אבל יושב-ראש מפלגתך, שמתיימר להיות ראש ממשלה, הוא היה. עפר שלח (יש עתיד): באותו קבינט – – – שר התיירות יריב לוין: אני לא ראיתי – חבר הכנסת שלח, הרי אתה ואני יודעים שאנחנו לפחות, על חלק מהדברים שנטען שהוסתרו שאלנו וגם נענינו, ולא ניכנס לפרטים שלהם, כמובן; אבל שאלנו ונענינו רק מסיבה אחת, כי התעמקנו בחומר וידענו לשאול. אני חושב שאי-אפשר – וצריך בעניין הזה להיות כנים וישרים עם עצמנו – לבוא ולהגיד: הסתירו ממני. אפשר לומר: שאלתי ולא קיבלתי תשובה מלאה ואמיתית, אבל זה לא נאמר, כי אפילו לא נשאלו השאלות, כי אנשים לא היו; ונדמה לי שהמבקר גם את זה אומר, אגב, אם כבר רוצים להתייחס לכל הדברים שהוא כותב. עפר שלח (יש עתיד): – – – ראש הממשלה – – – הקבינט – – – שר התיירות יריב לוין: ונדמה לי, חבר הכנסת שלח, שההתנהלות שהייתה שם מצד חברי הקבינט גם הם, הייתה בעייתית מאוד. יותר מזה, אני אגיד. יושב לצדך חברנו חבר הכנסת פרי, השר לשעבר. ושוב, אני מניח שפערי ההשקפות בינינו הם פערים גדולים, אבל אני מוכרח לומר שכשאני צריך עצה מאדם שמבין בביטחון אני לא מתבייש לשאול את חבר הכנסת פרי. יש מה ללמוד ממנו ויש מה להעריך את ניסיונו, ואני גם חושב – את אחריותו. והוא, בזמן אמת, תוך כדי האירועים וגם מייד לאחריהם אמר באופן פומבי, לא בחדרי-חדרים, בהגינות רבה, שהיה כאן ניהול מקצועי, שהשאלות נשאלו, שדברים נעשו. והנה, אני אומר: גם חבר הכנסת פרי כמו כל אחד מאתנו, לו נמצא שם – אולי לא שאל את כל השאלות ולא ראה את כל הדברים, כי כאלה הם בני-האדם, הם לא מושלמים. אבל לבוא ולצייר תמונה כאילו היה איזה מין ראש ממשלה שפעל באופן חסר כל אחריות וכל היום היה רק עסוק בהסתרות, וחברי קבינט שהם כולם היו רק שקדנים ושולטים בחומר ושאלו את השאלות והרעיפו מהידע שלהם על הדיונים, שראש הממשלה עיקר בכוונת מכוון – נו, באמת. הרי אנחנו יודעים, לפחות אנחנו, שלושתנו, יודעים טוב מאוד עד כמה זה לא נכון. לכן, אני באמת חושב שהיו דברים ויש דברים לתקן, והיו גם דברים טובים ותכף אני אגע בהם, אבל בטח ובטח הצגת הדברים הזאת, כפי שהייתה, חוטאת, אני חושב, לעבודה העמוקה שאגב, אתה היית ממוביליה ואולי המוביל שלה בתוך ועדת החוץ והביטחון סביב הנושאים האלה, וחבל. אני גם מוכרח לומר שאני רוצה להגיד משהו לזכותה של חברת הכנסת זנדברג, אדוני היושב-ראש, למרות שאנחנו מורגלים גם בנאומים מסיעת מרצ וגם בנאומים שלה בפרט. באמת, כל הכבוד. את מצליחה פעם אחר פעם להדהים אותי מחדש. למשל, את מציירת לנו איזו תמונה כאילו יש איזה איום לאירוע שעתיד לבוא ואיש לא עושה כלום, ואיש לא יודע. ואני רק שואל: איפה אתם הייתם כשאנחנו אמרנו בצורה הכי ברורה שיהיו טילים על אזרחי ישראל מעזה אם תהיה אותה התנתקות – – תמר זנדברג (מרצ): זה אתם עשיתם את ההתנתקות. שר התיירות יריב לוין: – – אם תהיה אותה עזיבה של גוש-קטיף וצפון השומרון? תמר זנדברג (מרצ): כן. ממשלת זהבה גלאון עשתה את ההתנתקות או ממשלת הליכוד? שר התיירות יריב לוין: כאשר אמרנו את זה, אתם סיפרתם לנו על השלום שיבוא והילדים בעזה שמחכים לשלום. חברת הכנסת זנדברג, לצערי הרב, הילדים בעזה לא מחכים לשום שלום. הם מחונכים מגיל שלוש ולפעמים אפילו מגיל יותר קטן רק לדבר אחד: לשנוא אותנו, לרצוח בנו ולהעדיף את רעתנו על טובתם שלהם. זאת האמת, זה האויב שאנחנו מתמודדים אתו, וכדאי מאוד לראות את הדברים. עכשיו אני אומר לאדוני היושב-ראש: בניגוד לכל הרושם שניסו לתת כאן, יש גם עובדות, והעובדות הן כאלה: 1. מבצע "צוק איתן" במבחן התוצאה היה מבצע מוצלח שהשיג הישגים גדולים, ואתה יודע את זה יותר טוב מכולם, אולי, חבר הכנסת חיים ילין. אני חושב שההחלטה – – – חיים ילין (יש עתיד): איזה הישג, תגיד לי? שר התיירות יריב לוין: רבותי – – – חיים ילין (יש עתיד): איזה הישג? שר התיירות יריב לוין: העובדה שיש דוח על מנהרות נובעת רק מסיבה אחת – אתה יודע בדיוק מהי: העובדה שכל השאר, ובראש האיום הכי גדול, שהיווה 95% מהאיום, נושא הטילים, טופל בצורה הכי טובה שאפשר להעלות על הדעת. ואיך הוא טופל? לא מהשמים. משום שראש הממשלה הוא זה שהחליט להצטייד באלפי מיירטי "כיפת ברזל", יצר מערכת שבלמה את האיום המרכזי באופן מוחלט. ה"חמאס" ספג את המכה הקשה ביותר בתולדותיו. יש לנו מאז שנתיים מהשקטות ביותר שהיו לנו אי-פעם. חוסלו 1,000 מחבלים, 5,000 תשתיות טרור. אגב, כל הניסיונות של ה"חמאס", גם בתחום המנהרות, לחדור ליישובים ולבצע פיגועים דרכן באזרחים, גם הם כמובן נכשלו, ניסיונות באמצעות רחפנים, באמצעות צוללות. עכשיו אני אומר לך, חבר הכנסת חיים ילין, ואתה יודע את זה, יש היום בעוטף-עזה פריחה כמו שלא היה שם מעולם. חיים ילין (יש עתיד): נכון. שר התיירות יריב לוין: נכון? חיים ילין (יש עתיד): נכון. שר התיירות יריב לוין: יפה. הנה, אדוני היושב-ראש. אז כנראה המבצע – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): יריב, בגלל הפריחה. בגלל הפריחה מביאים עגבניות עכשיו. מביאים עגבניות עכשיו בגלל הפריחה. שר התיירות יריב לוין: כנראה המבצע הזה הביא שקט עד כדי כך שיש לנו היום ביקוש לדירות שעולה על ההיצע, דבר שלא היה אף פעם. חיים ילין (יש עתיד): נכון, נכון. שר התיירות יריב לוין: אז כנראה המבצע הזה הצליח הרבה יותר ממה שמישהו כאן רוצה לתאר ביצירת השקט. חיים ילין (יש עתיד): לא, אלה התושבים וראשי המועצות ששמים בכיס הקטן את כל הממשלה. את זה תגיד, אנחנו שומעים – – – שר התיירות יריב לוין: הבנתי, הבנתי, הבנתי. חיים ילין (יש עתיד): את זה תגיד, אנחנו שומעים. שר התיירות יריב לוין: אגב, יש שם ראשי מועצות טובים מאוד, שאני מעריך אותם מאוד – – חיים ילין (יש עתיד): יופי, יופי. שר התיירות יריב לוין: – – ויש עבודה משותפת מצוינת בינם לבין הממשלה וכך מגיעים לתוצאות. אבל יש עובדה אחת – אנשים לא הולכים לגור איפה שיורים עליהם ואיפה שהם מרגישים מאוימים, והעובדה שיש שם ביקוש כפי שלא היה מעולם אומרת שתחושת הביטחון שם, ותחושת הביטחון של אזרחי ישראל ביחס למקום הזה, היא הכי טובה שהייתה אי-פעם. אלה עובדות ברורות, פשוטות, שאי-אפשר לברוח מהן. אגב, אני יכול לומר לך יותר מזה. גם בנושא של המנהרות, הקבינט עודכן על האיום הזה פעמים אין-ספור. ראש הממשלה עצמו הגדיר אותו כאיום אסטרטגי. אני יכול לתת כאן כל מיני דוגמאות. למשל, ישיבה מ-12 בינואר 2014: הנושא של המנהור יוצר לנו בעיות קשות מאוד, גם של חטיפות, גם של חדירות לתוך יישובים, זה אחד מארבעת האיומים המרכזיים. ראש הממשלה מסכם ומנחה, ב-16 בפברואר: "נשקף איום ממשי מרצועת-עזה על מדינת ישראל – – – עשרות-אלפי לוחמים, אלפי רקטות מייצור עצמי ורשת ענפה של מנהרות". אני חושב שהתמונה הייתה ברורה. ההתמודדות אתה הייתה ההתמודדות שאפשר היה ביכולות שהיו לצה"ל אז. ואני חושב שגם בעניין הזה צריך לומר דבר. אני שמעתי כאן הרבה – ושוב, חברי חבר הכנסת שלח, אני חושב שאנחנו גם ראינו את זה בזמן אמת – כתוב שהיו פערים בתמונת המודיעין; אני מוכרח לומר: אינני מכיר מצב שבו אין פערים בתמונת המודיעין. תמיד יש. הנה, מחייך חבר הכנסת פרי. זה טיבו של העניין. אני אומנם לא הגעתי לעמדות שבהן אתה היית אבל גם מהמקום הצנוע שאני הייתי בו במערך המודיעין, תמיד יש פערים. זה דינו של עולם המודיעין. השאלה היא אם עשית במשאבים שהיו לך את המקסימום כדי להגיע לתמונה הכי שלמה שיכולת להגיע אליה, ונדמה לי שבעניין הזה אין ספק שנעשתה עבודה אדירה והיו הישגים לא מבוטלים. וצריך גם לומר עוד דבר – שאם היו מושקעים הרבה יותר משאבים אולי היה יותר, אבל אז זה היה בא על חשבון פערי מודיעין במקומות אחרים, או אולי על חשבון רווחה, או על חשבון דברים אחרים. כולם יודעים את זה. ולכן, אני חושב שגם הניסיון הזה, להטיל איזו אחריות על גורמי המודיעין כאילו הם לא עשו את מה שמוטל עליהם, הוא ניסיון לא הוגן. בכלל, תרבות "חוכמת הבדיעבד" הזאת, של לשבת בחדר הממוזג בדיעבד ולנתח את האירועים אחרי שהם קרו ולהגיד מה היה צריך לעשות תוך כדי שהם קרו, לפני שהם קרו – לא חוכמה גדולה. אני רוצה לומר עוד דבר: יש צורך לעשות שינויים באופן עבודת הקבינט, אין על זה ויכוח. לכן גם הוקמה ועדת עמידרור. אני מקווה שהיא תביא את מסקנותיה במהירות ואנחנו נוכל – – – עפר שלח (יש עתיד): הם כבר הגיעו, יריב, זה עלה בחדשות. הם הגיעו כבר לפני שלושה – – – שר התיירות יריב לוין: אני יודע, אני יודע, אבל כשהיא תביא אותן באופן כזה שהציבור גם יוכל לדעת אותן ואפשר יהיה גם ליישם, לפחות את הדברים שבאמת יוכלו לתרום לעניין הזה. אבל בסוף, חבר הכנסת שלח, הקבינט הוא סכום שריו ואם – – – עפר שלח (יש עתיד): לא, הוא האיש שעומד בראשו, הוא היחס של האיש שעומד בראשו. שר התיירות יריב לוין: כולל העומד בראשו. אבל אני חושב שאם שריו מפטפטים את עצמם לדעת ולא לומדים את החומר ולא חושבים שהם צריכים ללמוד את החומר, וכן הלאה, שום דוח ושום נהלים לא יעזרו. ואם האנשים רציניים ולומדים את הדברים, ועושים ושואלים את השאלות – ובוודאי קודם כול שומרים על הסודיות – התוצאות תהיינה כפי שהן צריכות להיות. דבר נוסף שאני מוכרח לומר, והוא חשוב. כאן אני רוצה לומר לאזרחי ישראל באופן חד וברור ואחראי: כמו בכל אירוע, גם באירוע הזה יש דברים מצוינים – ונתתי דוגמה, התמודדות עם איום הטילים – ויש דברים שהתגלו בהם פערים. ואני יכול לומר שמאז המבצע, גם בצה"ל, וגם במשרד הביטחון ובכל גורם רלוונטי אחר, נלמדו לקחים. רובם כבר יושמו, חלקם מיושמים בימים אלה. רובם ככולם, אגב, בכלל אינם מופיעים בדוח, הדוח בכלל לא עוסק בהם. הדברים נעשים ביסודיות, באחריות. הם כמובן לא יכולים להיעשות באופן גלוי אלא נעשים בשקט, כפי שצריך להיות. אני יכול לומר לאזרחי ישראל: אתם בידיים בטוחות עם ראש הממשלה, כפי שהיה במבצע "צוק איתן", כפי שהיה קודם לכן וכפי שהמצב מאז. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לשר המקשר יריב לוין. אנחנו פותחים בדיון סיעתי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, המחנה הציוני, תהיה הדוברת הראשונה. אחריה – חברת הכנסת חנין זועבי, הרשימה המשותפת. עד שלוש דקות לרשות גברתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני, בדרך כלל תענוג לשמוע את חברי השר יריב לוין, שבדרך כלל מדבר באמת בצורה רציונלית, שקולה, בעברית טובה, בשפה אינטליגנטית, וכמו שהוא פתח ואמר, יש דברים שכדאי וצריך להעביר עליהם ביקורת, וצריך לדבר עליהם בכובד ראש ולהסתכל עליהם אחורה. אבל זה באופן עקרוני בלבד. באופן מעשי וענייני, כשהגענו לדבר, כשאתה הגעת לדבר על דוח המבקר, אז בעצם, במילים יפות – צריך לתת לך את זה – במילים יפות בעצם ביטלת את כל מה שנאמר פה לפניך וחזרת לאמירה השחוקה, שתיים בעצם. האחת: זה לא לגופו של עניין, זה לגופו של אדם. לא נכון. אתה הקשבת, הקשבת, אני יודעת, אתה מקשיב. הנאומים שנאמרו, שנישאו כאן, ציטטו התרחשויות שלמות מתוך דוח המבקר, דברים שקרו במהלך המבצע, ודובר לגמרי לגופו של עניין. זה שיש אדם שעומד בראש הפירמידה ויש לו אחריות – נו, בשביל זה הוא אמור לעמוד בראש הפירמידה ובשביל זה הוא גם עושה מאמצים גדולים להישאר בראש הפירמידה, ואתה יודע, זכותו הלגיטימית, אבל מה לעשות, זה בא עם הטריטוריה. אבל האמירה שמטרידה אותי יותר היא האמירה הזאת, הקלישאה הזאת, של השקט שהיה, שלא היה כמותו מאז המבצע הזה. אתה יודע מתי שמענו את זה פעם אחרונה, חברי השר יריב לוין? אחרי "עמוד ענן". אח, איזה שקט נהדר היה לנו אחרי "עמוד ענן", איזה יופי, זה היה פשוט יוצא מן הכלל. וראו איזה פלא, כמה מעט זמן עבר עד שחזרנו לעוד סבב, ואיזה סבב דמים נוראי, וכמה ברור – וכבר אנחנו שומעות ושומעים את הקולות שעולים, אם ממרחבי הביטחון ואם מהמרחבים הפוליטיים, על הסיבוב הבא. ואין סיבה שלא יהיה הסיבוב הבא, משום ששום דבר במציאות לא השתנה באופן שימנע את הסיבוב הבא. הדבר הזה, שאנחנו כבר – אתה יודע, אני מרגישה בעצמי שזו קלישאה להגיד אותו: המעשה המדיני, המעשה המדיני שאיננו, לא לגבי רצועת-עזה, לא לגבי הגדה המערבית, לא לגבי האזור. ראש הממשלה נתניהו כל כך אוהב לדבר על האופציה האזורית, מדי פעם, כשזה מסתייע, עכשיו הוא גם אוהב לדבר על האופציה של עזה תחילה, אבל זה הכול נאמר ואז באמת לא קורה עם זה כלום. יש לי בסך הכול 27 שניות להגיד, ואני אגיד את הדבר, שאני מרגישה לפעמים כקאטו הזקן, ואני אחת מהקטואים הזקנים הרבים שאומרים ואומרות: בפני מדינת ישראל מונחת זה 12 שנה יוזמת השלום של הליגה הערבית. מעולם לא היה צריך לקבל אותה as is, כמו שהיא, אבל היא הייתה ועודנה צריכה להיות בסיס למשא-ומתן שיביא הסדר אזורי שיעשה את ישראל יותר בטוחה, יותר שקטה ויותר משגשגת מכל מבצע צבאי שהוא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת חיים ילין. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, מה בדיוק בוחן מבקר המדינה במלחמה על עזה? מה הוא מחפש? האם היה מחדל? ובואו נשאל: מחדל של מה? רציחתם של 2,200 פלסטינים זה מחדל? רציחתם של 500 ילדים בעזה זה מחדל? המצור על עזה – – ענת ברקו (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – לפני המלחמה – – ענת ברקו (הליכוד): למה שלא – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – המצור על עזה הוא מחדל? ענת ברקו (הליכוד): "רציחתם". לא השתמשו – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): חיילים שמשתעשעים בירי – – ענת ברקו (הליכוד): לא ישתמשו בילדים כמגן חי – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – בעזה, זה מחדל? ענת ברקו (הליכוד): – – אז זה יפתור את הבעיה ולא יירו טילים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): לשטח שכונות, ממש – – ענת ברקו (הליכוד): לא יירו – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – לשטח שכונות בעזה – – ענת ברקו (הליכוד): לא יירו טילים, לא ישטחו שכונות. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – זה מחדל? למה זה מחדל? אתם יודעים מה, זה לא מחדל. הרי זה קורה כמעט כל שנתיים. המצור עכשיו – אתם סופרים את שנות המצור? ענת ברקו (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אתם מודעים בכלל לכך שאתם כולאים שני מיליון בני-אדם? אתם סופרים את שנות המצור? עכשיו זו השנה התשיעית. זו מדיניות. מלחמה על עזה זה 2008, זה 2011, זה 2012, זה 2014. זו מדיניות. למה מחדל? הרי כל שנתיים, שלוש שנים, יש מלחמה. אז לחקור את המדיניות. ומי שותף למדיניות הזאת? הממשלה הזאת. כן, ומי עוד? הממשלה שקדמה לממשלה הזו, חברת הכנסת מרב מיכאלי. הממשלה שהצהירה על המצור על עזה הייתה ממשלת אולמרט. הממשלה הקודמת גם כן הכריזה מלחמות על עזה. אז זה לא מחדל. רוב הציבור תומך בממשלה הזו, והציבור שלא תומך בממשלה הזו כבר תמך בממשלה שקדמה לה; גם הוא כבר תמך במצור. גם הוא כבר תמך במלחמות הקודמות על עזה. אז בואו נחקור את זה. בואו נחקור: לא מחדל – מדיניות. וכתוצאה של המדיניות, אלפי תינוקות וילדים ונשים ואנשים מתו. ואיך קוראים לזה? קוראים לזה פשעי מלחמה, לא מחדל. ענת ברקו (הליכוד): – – – ומה עם ה"חמאס"? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): קוראים לזה פשעי מלחמה. ענת ברקו (הליכוד): ומה עם ה"חמאס"? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אבל מה הבעיה? למבקר המדינה אין סמכות פלילית. צריכים פה סמכות פלילית. למבקר המדינה יש סמכות מינהלית, לא פלילית. אתם יודעים למי יש סמכות פלילית: לבית-הדין הפלילי בהאג. לבית-הדין הבין-לאומי – – ענת ברקו (הליכוד): אז ניקח – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – שבסמכותו לחקור פשעי מלחמה. וברשותכם, אל תקשיבו לחנין זועבי. אני רוצה שתקשיבו לחייל שאומר: לפני שנכנסנו ראינו פרדסים שעולים, גדר נמוכה, ואז יש את ג'וחר א-דיכ – גבעונת כזאת. יש את גדר המערכת ואז ג'וחר א-דיכ עולה, כשטח ששולט על הגדר ואתה רואה מלא ירוק. כשיצאנו אחרי המבצע, אתה רואה פלטה של מדבר. מדהים. מדהים מה שעשינו שם. מתוך כל הבתים, אני חושב שראיתי רק אולי ארבעה-חמישה בתים עומדים שלמים. שלמים, יחסית. זה היה מטורף. אבל זה היה משעשע. גם דיברנו על זה אחר כך, אחד מול השני. דיברנו על זה המון בתוך החבר'ה בפלוגה: שזה מטורף. מטורף הנזק שעשינו שם. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): ואני מסיימת, משפט סיום. אני אצטט. החייל אומר: "אני אצטט: 'תשמע, אחי, זה מטורף מה שהלך שם'. 'תשמע, אחי, פירקנו להם את הצורה'. 'Fuck, תראה, אין פה זכר לג'וחר א-דיכ. עכשיו הכול זה מדבר. מטורף'". זה שרצחתם 2,200 פלסטינים; זה שרצחתם, גם האופוזיציה וגם הקואליציה, 500 תינוקות בעזה – – ענת ברקו (הליכוד): – – – ישראל – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – על זה אתם לא רוצים לחקור. את זה אתם לא רוצים לחקור. ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. היא תסיים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – גם כן. היו"ר אחמד טיבי: היא מסיימת. ענת ברקו (הליכוד): – – – אזרחי מדינת ישראל. היו"ר אחמד טיבי: תודה. תודה רבה. ענת ברקו (הליכוד): איפה הרצח – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. ענת ברקו (הליכוד): – – של אזרחי מדינת ישראל? היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. שלוש דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, כבוד השר, יריב. כבוד השר. אני אומר פעם אחרונה: אני רציתי לנאום, אבל אני חייב לך תשובה, והתשובה היא אליך. אליך, ודרכך, לממשלת ישראל. מלחמות, ברמה הפילוסופית, זה כישלון אנושי. אין מה לעשות ואיך שלא תסובב את זה, גם אם אנחנו בשכונה קשה, למען התושבים, אזרחי מדינת ישראל, צריך לעשות הכול. עכשיו, אני אספר לך את הסיפור: בכירי משרד הביטחון קראו לזה מלחמת הכוסברה. לך תשאל אותם. אני אספר לך את מה שאתם לא יודעים. למה קראו לזה ככה? כי הם קיבלו החלטה: כמות משאיות ומה ייכנס, על הגרם, לתוך רצועת-עזה. והם אמרו לי: לחצנו יותר מדי. לא אני אומר את זה, עזוב ימין–שמאל; עובדות. עובדות ממשיות. במרס 2014, כרם-שלום כולו סיירת מטכ"ל – – שר התיירות יריב לוין: – – – חיים ילין (יש עתיד): – – סיירת מטכ"ל. תקשיב למה שאני אומר לך, אני עונה. סיירת מטכ"ל. למה, יש מנהרות מול כרם-שלום. רק הקבינט לא יודע את זה. ממרס, ראש מועצה באשכול – אני, עם הקב"ט, היחידים שיודעים מה קורה שם. רק הקבינט לא מודע למה שקורה. שר התיירות יריב לוין: – – – חיים ילין (יש עתיד): ב-2012 אנחנו מגלים את המנהרות. כל מטפלת, כל תינוק, כל ילד שנולד בעוטף-עזה תרגל כניסת מחבלים דרך מנהרות. רק הקבינט לא יודע את זה. שר התיירות יריב לוין: – – – למה תרגל אם – – – חיים ילין (יש עתיד): רק הקבינט. כבוד השר, תרשה לי. שר התיירות יריב לוין: נו, באמת. חיים ילין (יש עתיד): אני באמת – – – שר התיירות יריב לוין: אבל איך אתה יכול להגיד דבר כזה? חיים ילין (יש עתיד): כבוד – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – חיים ילין (יש עתיד): אני אומר לך את העובדות כמו שהן. שר התיירות יריב לוין: איזה עובדות. ענת ברקו (הליכוד): את גלעד שליט לא חטפו במנהרה. חיים ילין (יש עתיד): את העובדות כמו שהן. שר התיירות יריב לוין: – – – חיים ילין (יש עתיד): אף אחד לא יכול. תקשיב, זו בעיה. ענת ברקו (הליכוד): – – – חיים ילין (יש עתיד): אתה יודע, זו בעיה. ברגע שראש מועצה יודע יותר מהקבינט, זו בעיה. ועכשיו אני אגיד לך משהו לגבי החוסן של האזרחים: כל פעם שאתם יריתם, כל פעם שאתם יריתם בתוך הנגמ"ש, ואתה יודע בדיוק למי אני מתכוון – – – שר התיירות יריב לוין: מה קרה? יאיר לפיד היה – – – חיים ילין (יש עתיד): כל יום שאתם – לא. שר התיירות יריב לוין: יאיר לפיד היה – – – חיים ילין (יש עתיד): זה בנט וליברמן – – שר התיירות יריב לוין: – – – חיים ילין (יש עתיד): – – ירו בתוך הנגמ"ש. שר התיירות יריב לוין: ומה עם לפיד? חיים ילין (יש עתיד): לא. הוא היה ממלכתי. שר התיירות יריב לוין: אה, הוא היה ממלכתי. חיים ילין (יש עתיד): ידידי היקר, אתה לא יכול להגיד את הדברים האלה. אבל אני אגיד לך עוד משהו: אין התייחסות בכלל להפסקות האש. 12 הפסקות אש, מה אכפת לכם? שר התיירות יריב לוין: אבל הוא היה בקבינט. חיים ילין (יש עתיד): מה אכפת לכם – – שר התיירות יריב לוין: זה יאיר לפיד היה בקבינט. חיים ילין (יש עתיד): – – להכריז הפסקות אש? מי שסובל את הפסקות האש זה אנחנו – – שר התיירות יריב לוין: יאיר לפיד הצביע נגד הפסקת אש? חיים ילין (יש עתיד): – – כי אני מכיר את ה"חמאס". הם – כבוד השר – – שר התיירות יריב לוין: יאיר לפיד הצביע נגד הפסקת אש? חיים ילין (יש עתיד): – – אתה שר. אתה שר, אני ח"כ. שר התיירות יריב לוין: תענה לי. נו, תענה ברצינות. חיים ילין (יש עתיד): אתה שר. אתה שר, אני ח"כ. שר התיירות יריב לוין: נו, אז מה? חיים ילין (יש עתיד): אני לא הפרעתי לך כשאתה דיברת. אני עונה לך. שר התיירות יריב לוין: אבל אני שואל שאלה: יאיר לפיד – – – חיים ילין (יש עתיד): לא. שר התיירות יריב לוין: לא – – – חיים ילין (יש עתיד): הוא היה חלק מהקבינט. שר התיירות יריב לוין: ומה הוא הצביע? חיים ילין (יש עתיד): אבל מי שאחראי לקבינט זה ראש הממשלה. ענת ברקו (הליכוד): – – – חיים ילין (יש עתיד): זה לא יעזור כלום. שר התיירות יריב לוין: הבנתי. היו"ר אחמד טיבי: אתה סיימת ואני מוסיף לך חצי דקה. חיים ילין (יש עתיד): לא יעזור כלום. היו"ר אחמד טיבי: סיימת – – – חיים ילין (יש עתיד): כבר סיימתי? היו"ר אחמד טיבי: כן. חיים ילין (יש עתיד): אם אתה רוצה; בוא, אני אגיד לך, ואני אסכם. באמת אני אומר לך את זה עכשיו: כל מפעל, גם של נייר טואלט במדינת ישראל, יש לו אסטרטגיה, יש לו חזון ויש לו ביקורת. רק במקום אחד, שאתה משלם ב-74 חללים, אתה לא נותן דין-וחשבון אפילו למשפחות השכולות. זה בהיעדר אסטרטגיה, חזון וביקורת. במקום לחבק את הדוח הזה, לחבק אותו; ללמוד בשביל למנוע את המלחמות ואת ההרג הבא – בלי קשר לשכנים, אתה צריך לעשות את המקסימום; במקום לעשות את זה ולהגיד: אוקיי, אנחנו נלמד – אתם תוקפים. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חיים ילין (יש עתיד): אתם תוקפים את מבקר המדינה. כי במדינה הזאת כולם אשמים, רק בן-אדם אחד לא אשם: ראש הממשלה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר. חבר הכנסת סמוטריץ – שלוש דקות, בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ארבע הצעות האי-אמון שמונחות כאן לפנינו עוסקות בדוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן", ואני רוצה לדבר לא על מה שיש בדוח, דברים נכונים יותר ונכונים פחות, אלא בעיקר על מה שאין בו. וזה, אני חושב, על החולשה של רוח הלחימה והחתירה לניצחון, גם במנהיגות וגם בפיקוד הבכיר של צה"ל מול שיח של הכלה ושל אופציות מדיניות. שני אירועים חדשותיים מהימים האחרונים מתחברים לתמונה הכוללת הזאת. האחד זאת ההתבטאות האומללה מאוד של שר הביטחון הבוקר בוועדת החוץ והביטחון; והשני, התמונות העוד-יותר אומללות של אותו ג'יפ מג"ב בהתפרעות בסוף השבוע בנבי סאלח. והשורש של שתי החדשות הללו הוא, אני חושב, שורש אחד, וזה הבלבול הערכי ואובדן האמונה בצדקת הדרך. צה"ל, אנחנו כמובן מאוד אוהבים אותו. צבא של כולנו, ויש, אלעזר, דילמה מאוד גדולה. כשרוצים להעביר ביקורת, זה כמובן גם עלול להחליש ולשחק לידי מי שרוצה לראות את צה"ל חלש ובשביל זה הפיץ את התמונות האלה. ומן הצד השני, כאשר לא מציפים את הדברים ולא מעבירים את הביקורת, אז גם התוצאות הן תוצאות קשות. אז אני רוצה לומר את הביקורת באהבה גדולה. צה"ל בשנים האחרונות מכיל. הוא לא מכריע, הוא לא מנצח. מתחת למרפסת שלי בבית כבר חמש שנים, פעמיים בשבוע, כל יום שישי וכל שבת, הפס"דים, מוקד חיכוך – גם כן, מילים יפות – בקדום. חמש שנים, כל שבוע חתול ועכבר. חתול ועכבר משחקים אותם פורעים מול החיילים היקרים שלנו, ובמקום להכריע את זה, אנחנו שוחקים שוב ושוב את יכולת ההרתעה של צה"ל. מי שאשם בזה זה הדרג המדיני. ברגע שהדירקטיבה שאנחנו, שהדרג המדיני, מכתיב לצה"ל היא לא לנצח, היא לא להכריע, אלא לשמר אופק מדיני, אז צה"ל משחק במקום להכריע. מפגש בין מחבל, בין אויב, לחייל צה"ל צריך להיגמר בהכרעה. אין מצב לתמונות של משיכה בשערות, של דחיפות, של לינץ' כזה על ג'יפ, בלי שהוא נגמר בתוצאה כואבת, חדה, מרתיעה. היום אנחנו המורתעים. שר הביטחון שלנו מורתע מנשיא ארצות-הברית. כבר חודשיים זה מה שהוא מספר לנו. למה אי-אפשר לבנות בכלל, ובטח לא יישוב חדש לאנשי עמונה כמו שהבטחנו? ולמה אי-אפשר להחיל ריבונות? כי אוי ואבוי מה יגידו בעולם. אני אמרתי היום, מזל ששר הביטחון לא כיהן בתפקידו גם בתקופת ממשלת – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מה תודה רבה? עוד לא גמרתי. מזל – תראה, את חנין זועבי לא עצרת, אדוני היושב-ראש. אלעזר שטרן (יש עתיד): בצלאל, אז אתה מצביע אי-אמון? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מזל, מזל ששר הביטחון לא כיהן גם – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – נגד ראש הממשלה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה נשמע לי כמו הודעה – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הוא סיים. הוא סיים את דבריו. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שהוא לא כיהן כאשר אנחנו החלנו את החוק הישראלי על רמת-הגולן. זה לא היה קורה. מה, אז העולם אהב את זה? המפתח, אדוני היושב-ראש, המפתח הוא שאנחנו – לא אתה – אנחנו נחזור חזרה לאמונה בצדקת הדרך – – היו"ר אחמד טיבי: הוא מתכנס למשפט הסיום. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – נחתור להכרעה, נחתור לניצחון גם בהיבטים המדיניים, נעשה מה שטוב לנו, כמובן כמובן נחלחל את זה אחר כך למטה גם לצבא – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – לדרגים הטקטיים. תודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אחמד טיבי עוד לא ראש ממשלה, מה אתה – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אמרתי: אנחנו – לא הוא. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת יואב בן צור. תודה רבה. יואב בן צור (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אתה היום איש נדיב. תמשיך ככה, זה בסדר. היו"ר אחמד טיבי: כשאני בשלטון אני מגלה רוחב לב. יואב בן צור (ש"ס): כן, אבל אל תפסיק את זה אצלי. תמשיך ככה. היו"ר אחמד טיבי: לא, לא. זה כולל יהדות ספרד. כולל יהדות ספרד. אלעזר שטרן (יש עתיד): הוא מתייחס למיעוטים בכבוד. היו"ר אחמד טיבי: למיעוט היהודי במיוחד. בבקשה. יואב בן צור (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש פתגם סיני עתיק: מי שלא עושה לא טועה, ומי שלא טועה לא יודע כלום. חברי חברי הכנסת, הבית פה מתחלק – – – עפר שלח (יש עתיד): בגלל זה ראש הממשלה לא טועה? יואב בן צור (ש"ס): חברי חברי הכנסת, הבית פה מתחלק לשניים: כאלה שעושים, וכשעושים טועים, מה לעשות, ולכאלה שלא עושים, לא טועים ולא יודעים כלום. כמאמר הפתגם. אלעזר שטרן (יש עתיד): מי טעה? מי טעה? מי טעה? ראש הממשלה טעה? לא יכול להיות. יואב בן צור (ש"ס): אני מבקש שתחכה עד סוף הנאום שלי, ואז, אם יהיו לך השגות, נשמח לדבר עליהן. קל מאוד לשבת בספסלי האופוזיציה, מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא קל בכלל. יואב בן צור (ש"ס): – – לפזז ולכרכר, להעיר ולבקר את מחדלי העושים, להבליט, להדגיש את הכשלים ולהתעלם התעלמות מוחלטת מההישגים הרבים. פחות קל לשבת בקואליציה, לעשות ולפעול, ולהתפאר בהישגי העשייה, ולהתעלם ממחדלים המחייבים הפקת לקחים. אבל הדבר הקשה ביותר זה להצליח להשיג הישגים ואחרי כל זאת להתייחס גם למחדלים ולהפיק לקחים שייושמו בפועל. ואני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, אי-אפשר להתעלם מהישגי "צוק איתן". במהלך "צוק איתן" ה"חמאס" קיבל את המכה הקשה ביותר בתולדותיו. ישראל חיסלה 1,000 מחבלים והשמידה אלפי רקטות. ישראל מנעה את תוכנית ה"חמאס" לחדור ליישובים דרך המנהרות ולחטוף אזרחים. השקט חסר התקדים ששורר בעוטף-עזה מאז "צוק איתן" הוא מבחן התוצאה. היישובים בעוטף-עזה נמצאים בפריחה, ואלפי ישראלים עוברים לגור שם. אבל לצד כל ההישגים הרבים, אל לנו להתעלם מהמחדלים והכשלים. להיכשל זה לא בושה, לטעות זה אנושי, אבל לחזור על אותה טעות פעמיים, זה כבר טיפשי. תפקידה של הממשלה ללמוד את הכשלים, להפיק לקחים ולהסיק מסקנות, והכי חשוב – ליישם את המסקנות. בעוד האופוזיציה, שנמצאת מחוץ למעגל העשייה, יש לה הפריבילגיה להתעלם מצד אחד של המטבע ולהבליט את צדו השני של המטבע, אנו כקואליציה, תפקידנו להנהיג, לראות את הטוב, אבל לא לשכוח את הלא-טוב, את הכשלים ואת המחדלים, כדי לשפר את העשייה לעתיד. חברי חברי הכנסת, אי-אפשר להתעלם מהעשייה של הממשלה הנוכחית, העשייה החברתית, הכלכלית, הביטחונית. אנחנו עדים לאחת מהממשלות החברתיות ביותר שקמו בשנים האחרונות. אנחנו עדים למהפכה חברתית שנמצאת בעיצומה: הפחתה של מחירי התחבורה הציבורית, שעשה יושב-ראש תנועת ש"ס, הרב אריה דרעי, הפחתה של מחירי המים, עלייה בשכר המינימום, תנופת בנייה חסרת תקדים לחסרי דיור, ועוד פעולות רבות שבעזרת השם יסייעו לכל אותן שכבות חלשות שהוזנחו עד עתה בחצר האחורית של הפוליטיקה הישראלית. נכון, אנחנו עדיין – – – היו"ר אחמד טיבי: סיימת את הזמן. יואב בן צור (ש"ס): אנחנו עדיין רחוקים – מילה – אנחנו עדיין רחוקים משלמות. יש עדיין מה לתקן, לשפר, לייעל. אבל לכם חברי, חברי האופוזיציה, אני רוצה לומר: טוב שאתם קיימים, טוב שאתם מדי פעם מדליקים לנו זרקור על מחדלי הממשלה. כי בשרשרת ההצלחות וההישגים של הממשלה, אנחנו עלולים לשכוח את הנקודות הטעונות שיפור, ואתם פה כדי להזכיר לנו אותן, כדי שנשתפר ונתייעל, לטובת אזרחי המדינה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – איננו. חבר הכנסת מוזס. מוזס. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): המיעוט היהודי. היו"ר אחמד טיבי: נציג המיעוט היהודי. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת רוצה לדבר על מה שמעוללים לנו, למיעוט היהודי. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): היום בית-המשפט המחוזי פסק שבעיר אלעד לא יכירו ברישום הקיים, שנרשמו כבר כל תלמידי ותלמידות בתי-הספר לשנה החדשה – להפסיק עם זה ולעבור לרישום אזורי. לרישום אזורי. זאת אומרת, לעשות פריש-מיש, מחדש, ולרשום את התלמידים ברישום אזורי. אלעזר שטרן (יש עתיד): מה זה נקרא, שאשכנזים ילמדו עם ספרדים? מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אני מבקש ממך, אלעזר, אם תשמע אותי עד הסוף, כל כך טוב תבין את זה. מערכת החינוך החרדית מיום היווסדה הייתה עצמאית, על כל המשתמע מכך. כל המערכת, החל מתוכני הלימוד ועד לקבלת התלמידים והתלמידות, לפי ההתאמה הרוחנית של התלמיד או התלמידה, שהתקבלה לאותו בית-ספר שהיה מתאים לה. והנה מגיע בית-המשפט המחוזי ומחליט על ערעור כל הנוהג הנ"ל – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – בתי-ספר. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – ומאלץ את עיריית אלעד להפוך את הקערה על פיה, ולחייב את העירייה, כדרישת מנהל המחוז החרדי, שהוא עדיין מבית-מדרשו של השר פירון – – קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה שומע? הוא רוצה שספרדים ילמדו עם אשכנזים. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – לרישום אזורי ללא התחשבות במהות החינוך הערכי שלנו. הציבור החרדי כבר הוכיח, בפרשת עמנואל, כאשר הורים הלכו בשמחה לבתי-הכלא כאשר בית-המשפט העליון – לא המחוזי – ניסה להתערב בניהול מערכת החינוך החרדית. אני רוצה לומר לכם, אני כיושב-ראש הסיעה, ברצוני להודיע כי סיעתנו שישבה קודם החליטה לגבות את עיריית אלעד ובראשה את הרב ישראל פרוש על עמדתו האיתנה. לא ניתן לגורמים שחינוך ילדינו זר להם להתערב בחינוך ילדינו. אנו כפופים לגדולי ישראל בלבד, ואנו נקיים את "ועשית ככל אשר יורוך". ככל אשר יורו לנו גדולי ישראל, כן נעשה. כולנו מאוגדים ומאוחדים לשמוע בקול גדולי ישראל. היום בעוד שבוע חג הפורים. למה התחילו במשלוח מנות? כי בפורים היה "לך כנוס את כל היהודים". היו באחדות. באחדות מנצחים כל דבר. אני מקווה, בעזרת השם – – אלעזר שטרן (יש עתיד): כל היהודים. גם ספרדים. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – שאנחנו נהיה כולנו מאוחדים יחד, ואנחנו נשמע בקול גדולי ישראל ונקיים "ועשית ככל אשר יורוך". תודה רבה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה שוכח – – – היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת גילאון, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. אני מודה לך, אדוני. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, תודה. חבר הכנסת מוזס, "ווס זוג מיר", שספרדים ילמדו עם אשכנזים באותו חדר? זה מסוכן. זה לא מסוכן? מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אתה תלמיד של אלעזר שטרן? אילן גילאון (מרצ): אבל זה, חברים, מציאות בדויה לא הומצאה פה. הומצאה באבא של פה. זה לא שם כל כך רחוק. אני יודע שיש היום אחד, טראמפ, שכל הטרמפיסטים פה הולכים לחסות בצלו של האטד הזה, שישרוף את כולם. במקרה הזה, זה לא יהיה ארזי הלבנון אלא אזובי הקיר, שמנהלים כאן בכחש ובמציאות בדויה את החיים של כל כך הרבה אנשים מתוך התנהלות מתמדת של משבר, שכל דבר הופך להיפוכו; שהמצוקה היא רווחה והמלחמה היא שלום עבורם, והיכולת לנהל סכסוך היא היכולת שלהם לשרוד ולמשול. וכבר אמרתי את זה אלפי פעמים, אדוני, עד שהכחילו לי הידיים: עד שהעם הפלסטיני לא יחווה את חווייתו של השחרור הלאומי שלו בדיוק כמו שהעם שלנו חווה את החוויה הזאת ב-48' כאן, שום דבר לא ייפתר כאן בשום מקום. לכן מי שרואה את עזה ורואה את רמאללה ורואה כל מקום ומקום כזה – כל האנשים האלה שרוצים לנהל את המשבר הם אויבי המדינה; הם האנטי-ציונים הבולטים והפוסט-ציונים הבולטים והגדולים ביותר שקיימים כאן. כי הם משתעשעים ומענגים את עצמם במדינתם. אני רוצה לתת לך דוגמה, אדוני, מהשבועיים האחרונים, וחשובה לי מאוד תשומת לבך למרות שאני לא מדבר אתך ביידיש, ואולי זה לא כל כך מעניין. אני הייתי יחד עם חברתי קארין אלהרר – נפגשנו בשבוע שעבר עם השר משה כחלון בעניין אותו חוק מפורסם שעבר כאן בשגגה, מבחינת רבים בתוך הקואליציה ובתוך הממשלה, שבסך הכול בא לעשות קצת מן הצדק; שבא לעסוק בחלוקה של העושר הלאומי פעם אחת ולתמיד. באנו אל השר, והוא התחייב שבעוד יומיים – ביום רביעי, נכון לעכשיו – הוא ייתן לנו תשובה מפורשת וברורה. אבל בינתיים, בכחש ובמציאות בדויה ובשקר מכינים ומקימים ועדות. מה, אנחנו באנו אתמול? עשו אותנו באצבע? אנחנו לא מבינים שמי שאומר שהוא רוצה להקים לנו ועדה ולדחות אותנו לתוככי הפגרה הוא בעצם מתכוון לכך שהוא רוצה למוסס? שהוא רוצה לקחת ולעשות הסחת דעת כדי לא לקיים את החלוקה הזאת? אמרתי, אדוני, לשר האוצר שזה ייקח לי בערך 15 – לא 15 אלא 11; לא 11 אלא שמונה שניות להראות לו מהם מקורות המימון לחוק הזה שהתקבל בכנסת ישראל, שלכולי עלמא ידוע שזה חוק צודק – – היו"ר אחמד טיבי: תודה. אילן גילאון (מרצ): – – בכל המפלגות, כי זאת החלוקה האמיתית – משפט אחרון, אדוני – ועוד יישאר לו כסף לקנות – אתה יודע מה? עוד שמונה, תשע, אם חייב, עשר צוללות. הוא יוכל עדיין לקנות. היו"ר אחמד טיבי: תודה. אילן גילאון (מרצ): אבל זה לא יקרה. אז קחו את הקרדיט שאנחנו לא לוקחים אותו, והעניין כבר ברור, כי מעולם לא היה המושג "פרות הבשן" כל כך אקטואלי ואמיתי כמו שהוא בימינו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תשובת הממשלה תהיה עוד מעט. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אחמד טיבי: לפני כן, מזכירת הכנסת תגיד את דבריה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 17) (הלוואה לדיור לאדם עם מוגבלות), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65) (סיום התקשרות בעסקה מתמשכת או ביטולה כמתן הודעת סירוב), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52) (שקיפות מרכיבי תשלום בעסקה מתמשכת), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיונים מהירים בהצעתם של חברי הכנסת יואל חסון, אילן גילאון, חיים ילין וענת ברקו בנושא: תנאי העסקת עובדים מקומיים ישראלים (עמ"י) בנציגויות ישראל בחו"ל, ובהצעתם של חברי הכנסת אילן גילאון, מיכל בירן וקארין אלהרר בנושא: סגירת מרפאת בריאות הנפש באשדוד. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. דוח המבקר המעיד על היעדר אסטרטגיה של ממשלת ישראל; 2. מסקנות דוח מבקר המדינה על המלחמה האחרונה בעזה; 3. אי-לקיחת אחריות של ראש הממשלה על כשלי "צוק איתן" וחוסר המוכנות לתיקון והפקת לקחים; 4. מסקנות דוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" היו"ר אחמד טיבי: תשובת הממשלה – יישא אותה השר איוב קרא. השר איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין יותר גרוע מלצאת למלחמה נגד טרור. אין יותר גרוע מלנהל מלחמה נגד טרור. המלחמות נגד טרור תמיד נכשלו, וגם ארצות-הברית הגדולה, הייתה לה בעיה כאשר יצאה למלחמה נגד טרוריסטים. אני עברתי מלחמות, חוויתי מלחמות באופן אישי, גם אבי, גם סבי. אני חושב שהדבר שהכי היינו רוצים לראות כאן, שמחליפים את הרובים באתים באזור הזה. מה לעשות שיש כאלה שעדיין חושבים שדרך הרובה, אדוני היושב-ראש – רוצים לחסל את מדינת ישראל במקום לשבת ליד שולחן המשא-ומתן. אין ספק, במלחמה, ב"צוק איתן", ישראל עשתה הכול כדי לא לפגוע באזרחים חפים מפשע. היא ניסתה בכל מאודה שאזרחים לא ייפגעו, אבל כמובן, במלחמה כמו במלחמה, אי-אפשר בלי נזקים, ואין מנצחים במלחמות. במלחמות רק מפסידים, השאלה כמה. אני לא מאמין, באופן אישי, שאפשר לנצח רק דרך הרובה את הטרוריסטים. שם המשחק, כדי לנצח את ההקצנה הדתית והטרור, זה ללכת גם לעשייה כלכלית. כאשר יש מה להפסיד, אנשים חושבים פעמיים. כאשר אין מה להפסיד, אז הולכים להקצנה ולטרור. בשנתיים האחרונות לפחות אני קיבלתי גיבוי רב וחזק מאוד בממשלה להתקדם עם הרבה פרויקטים, גם עם אחינו הפלסטינים וגם עם שכנינו הירדנים, המצרים והטורקים, כי האמונה היא שצריך לעשות שלאנשים יהיה טוב, כדי לא ללכת לכיוון של טרור. אחרי הרבה מאוד שנים הצלחנו לקדם את פרויקט תעלת הימים, שהיה תקוע מאה שנים. מאה שנה היה פרויקט תעלת הימים תקוע. אנחנו הולכים להביא מים מאילת עד ים-המלח, כאשר על הדרך אנחנו בעצם נותנים שליש מהפרויקט הזה לרשות הפלסטינית, שליש לירדנים ושליש לישראל. קרוב ל-100 מיליון קוב מים יעברו לפלסטינים ולירדנים ושליש לישראל. זה פרויקט הדגל שהגה הרצל בזמנו והוא לא התקדם, ואני שמח שגם רשות המים, גם כל העוסקים בנושא המים מצאו פתרון, אפילו עכשווי, כדי להיטיב עם הפלסטינים בנושאים של המים. אני גם חושב שכמדינה שכנה, ידידה, מאוד חשוב לנו, היה חשוב להתקדם עם הפרויקט הזה, כי לירדן נכנסו הרבה פליטים והיה חשוב לעזור להם, ואנחנו בכיוון של להתקדם עם הפרויקט הזה. אנחנו יוצאים למכרז, אחרי שסיימנו את ההליך הראשון. בעצם אנחנו יוצאים בקרוב למכרז בין חמש החברות הכי גדולות שנבחרו לעשות את הפרויקט הזה, והפרויקט הזה בעצם ייתן מענה הומניטרי ממדרגה ראשונה בעניין של המים, שהוא הדבר הכי בסיסי, הכי חשוב. ואין ספק שאחרי בחירת החברה שתוביל את הפרויקט הזה, בסוף 2020, אמורים להגיע מים לכיוון של ים-המלח. על הדרך, אדוני היושב-ראש, גם נפתור את בעיית החשמל לצד הפלסטיני ולצד הירדני, ובעצם בפרויקט הזה אנחנו משיגים שתי מטרות: פתרון האנרגיה והמים לצד הפלסטיני וגם לצד הירדני. אנחנו גם קידמנו בתקופה הזאת את נושא אזורי התעשייה, אחד ביריחו, שהיה תקוע 20 שנה, וגם בצד של ג'נין. שני אזורי התעשייה הכי גדולים שהיו תקועים 20 שנה, אנחנו מתקדמים אתם. יש כבר מפעלים ביריחו, ובקרוב יתחילו אנשים לקבל ולזכות בקרקע להקמת מפעלים באזור ג'נין, כדי להעסיק את הפלסטינים. גם אמש בישיבת הממשלה, אדוני היושב-ראש, אנחנו גם הקצינו עוד עובדים פלסטינים, כי אנחנו מאמינים שככל שיהיה טוב, אנחנו מונעים את ההקצנה ואת ההצטרפות למעגל הטרור והאלימות. זה דבר שכולנו שוללים, אנחנו לא רוצים; ואין ספק שהטרור הזה הוא הבעיה של האזור הזה – לא רק של האזור הזה, זוהי בעיה של המזרח התיכון היום. כולם סובלים ממנו, כולנו צריכים לשלב ידיים כדי לעצור אותו. לכן, נכון, ב"צוק איתן" הם ניסו בכל מאודם לפגוע בתושבי הדרום, ניסו לפגוע בכל הערים בדרום ובכל הארץ, אבל הטכנולוגיה המתקדמת – בעיקר "כיפת ברזל" – במבצע הזה הוכיחה שהיא נותנת מטרייה פתוחה כמעט לתושבי ישראל, דבר שאיש לא האמין, וזה כשלעצמו היה חשוב לנו, חשוב לעשות את זה. אנחנו מנסים בכל פינה, בכל מקום, לעשות הכול כדי שייטב גם לירדנים, גם לפלסטינים, גם לכל האזור. אדוני היושב-ראש, בתקופה הזאת הכנסנו, הקצתה הממשלה 2,500 עובדים ירדנים שייכנסו לאילת, ובצורה הזאת יחליפו את העובדים הזרים שנמצאים באילת והיוו בעיה חברתית קשה באילת. הירדנים באים בבוקר, חותמים כרטיס במעבר הגבול ונכנסים בתוך עשר דקות, כי בתי-המלון החליפו את האפריקנים הבעייתיים שנמצאים בתוך אילת. אני חושב ש-90% מהבעיה החברתית הזאת, המפגע החברתי, בעצם פתרנו. אנחנו גם מנסים – או ניסינו – לקדם הסכם מיוחד, וחתמנו עליו, בין המועצה האזורית תמר לבין המועצה האזורית אל-ע'ור בצד הירדני, להקמת מה שנקרא "חוות מודל", כשבחווה הזאת אנחנו מדברים על עזרה וסיוע לחקלאים הירדנים, להביא למצב שתהיה להם חקלאות יותר מוצלחת, יותר ראויה, עם יותר יבול ויותר דברים שאפשר להתגאות בהם. אלה חלק מהפרויקטים שאנחנו עושים. צר לי שאנשים בכל מקום נמצאים כדי להוביל להקצנה, לקחת את הציבור הזה להקצנה מיותרת, שאין לה מקום ולא צריך להיות ואסור שתהיה. אני חושב שהטרור הוא מפגע בעייתי. תראו מה קרה בטורקיה בשנים האחרונות, כמה פיגועים היו בטורקיה, כמה פיגועים שגרמו לנזקים למדינה, כמה אנשים חפים מפשע נפגעו באיסטנבול ובאנקרה. אני שמח שאנחנו הצלחנו ליישר את ההדורים ויש היום מלחמה משותפת נגד ארגוני הטרור, גם בצד של טורקיה, גם בצד של ירדן, גם בצד של מצרים. כולם מבינים שזאת הבעיה של המזרח התיכון. כולם מבינים את הצורך בשילוב ידיים בכל הנושא הזה שנקרא טרור, ואני בטוח שככל שיהיה שילוב ידיים – גם ראש הממשלה יוצא השבוע לפגישה עם פוטין ברוסיה, והנושא של הטרור מן הסתם יהיה אחד הנושאים החשובים. אני גם נפגשתי היום עם השגריר הרוסי ודנו גם בהרבה דברים חשובים באזור הזה, על חלקם אפשר לדבר ועל חלקם אי-אפשר לדבר. ואין לי ספק שנושא הטרור, לא רק לאמריקה חשוב לגדוע אותו; גם רוסיה וגם כל העולם בעצם לא היו רוצים לראות טרור בסביבה שלהם. אנחנו רואים מסביבנו, חברי הכנסת, כמה סובלת סוריה מהעניין של הטרור, מהעניין שבעצם אין דין ואין דיין בגלל הטרור. איזה פיצול נמצא במקום הזה, כמה נרצחים יום-יום, שעה-שעה, חפים מפשע, בגלל הטרור הזה. כמה כל יום משלמים מחיר בגלל הטרור. אני חושב שהדבר הזה הוא מלחמת העולם השלישית, ואני מקווה שנעצור את זה לפני שאכן תהיה המלחמה הזאת, כי אין עניין לאף אחד להמשיך את הטרור הזה. אני חושב ש"צוק איתן" היה מבצע מוצלח מאוד; חוסלו בו 1,000 מחבלים לפחות, 5,000 תשתיות טרור, סוכלו כל ניסיונות "חמאס" לפיגועים דרך המנהרות, כולל חטיפות ותפיסות יישובים. לכן אני גאה על כך שיש לנו ראש ממשלה שידע לנהל את המבצע הזה כמו שצריך; היה לנו ראש ממשלה, וצוות, שידע להוביל נכון את המבצע הזה, ואין לי ספק שאנחנו נתגבר גם על הטרור וגם על ההקצנה הדתית ומי שתומך בהם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר איוב קרא. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אני קודם כול רוצה לקדם בברכה כ-100 תלמידים דרוזים שהגיעו היום לבקר בכנסת לרגל קבלת תעודת זהות. אנחנו מאחלים לכם להיות אזרחים טובים ופעילים, על מנת לעשות את החברה שלנו עוד יותר טובה. עכשיו, כבעלי תעודת זהות, אתם תוכלו לתרום בכל התחומים. ברוכים הבאים לכנסת. חברי הכנסת, אני עובר להצבעה. דוח המבקר המעיד על היעדר אסטרטגיה של ממשלת ישראל, מטעם המחנה הציוני, מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 30 נגד – 53 נמנעים – 10 הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 30, נגד – 53, עשרה נמנעו. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה. מטעם הרשימה המשותפת, מסקנות דוח המבקר על המלחמה האחרונה בעזה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת עמר בר-לב מודיע שבטעות גמורה הצביע ממקומו של חבר הכנסת חיליק בר. פעמיים. 44 בעד, 53 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה. אי-לקיחת אחריות של ראש הממשלה על כשלי "צוק איתן" וחוסר המוכנות לתיקון והפקת לקחים, מטעם יש עתיד, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – 53 נמנעים – 11 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 33 בעד, 53 מתנגדים, 11 נמנעים. גם הצעת יש עתיד לא התקבלה. מסקנות דוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" מטעם מרצ, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 45 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 45 בעד, 53 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת מרצ לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 17) (הלוואה לדיור לאדם עם מוגבלות), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/693); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר. הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 17) (הלוואה לדיור לאדם עם מוגבלות), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. אני רק מודיע לחברי הכנסת שתומכים בחוק – מי שמתנגד, אין לי מה לעשות עם זה. מי שתומך בחוק, תדעו שדרוש רוב של 50 חברי כנסת, כי הממשלה רואה בהצעה הזאת הצעת חוק תקציבית. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גבירותי ורבותי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, אחת הזכויות הבסיסיות ביותר של אדם היא הזכות לדיור. מה אם לא בית מהווה רשת ביטחון עבורנו ועבור המשפחה? אותי לימדו כל החיים לחסוך, לעבוד קשה, למען האפשרות לרכוש בית. מי לא רוצה בזה? כולנו רוצים להבטיח בית לעצמנו ולילדינו. המציאות בישראל היא שאדם עם מוגבלות אינו זכאי לקבלת משכנתה, גם אם יש בידו ההון ההתחלתי המספק וגם אם ההכנסה החודשית גבוהה מהממוצע ויש לו יכולת החזר. הסיבה לכך טמונה בעובדה שחברות הביטוח מסרבות להעניק לאנשים עם מוגבלויות ביטוח חיים, תנאי סף לקבלת משכנתה בישראל. כחברה, אנחנו לא יכולים להסכים לזה. כל עוד אנחנו ממשיכים להערים קשיים, אנשים עם מוגבלויות לא יוכלו להיות חלק אמיתי מהחברה. אני ניצבת כאן אחרי שעברנו תהליך ארוך ומורכב, מעל שנה וחצי של ניסיון ומאמצים להביא את השוויון ברכישת דירה גם לאנשים עם מוגבלות. וזה יכול לצאת לדרך היום, בצורה משמעותית, אם אתם תיתנו ידכם לכך, אם תאפשרו. לשמחתי, בנושאים האלה גיליתי שאין אופוזיציה ואין קואליציה. אי-אפשר לשלול זכות למדור על בסיס תיוג של מוגבלות. אני רוצה להזכיר שותפים לדרך: את סגן שר האוצר איציק כהן, שהיה הראשון שהרים את הכפפה ועזר בהעברת החוק בקריאה הטרומית; את יו"ר ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני ואת צוות הוועדה המסור שלו, לרבות היועצים המשפטיים המצוינים, אשר זיהו את המצוקה ומהר מאוד הצטרפו למאבק המשותף למען כל אותם אנשים. המציאות הזאת הזויה עוד יותר כשאנחנו מדברים על אנשים עם מחלות כרוניות. קחו לדוגמה אדם שנרפא מסרטן, קיבל מכתב מהרופא: אין סרטן בגופך; גם לו לא נותנים משכנתה. קיבלתי פניות אין-ספור ללשכתי והיו מקרים שלא האמנתי. לא האמנתי לכמות הביורוקרטיה והסחבת שאדם נאלץ לעבור על אף היותו בריא, הוא רק נמצא בקבוצת סיכון. כל זה כי חברות הביטוח לא רוצות לבטח אותו והבנקים לא ייתנו לו משכנתה. הצעת החוק מנסה לתת מענה הולם, במאמצים משותפים. ההצעה מדברת על ערבות מדינה, כי גם המדינה צריכה להיות חלק בהליך השוויון. והיא מדברת על קרן שתסייע במימון הדלתא בפרמיה, כי עדיין יצטרכו לייצר ביטוח אחר, לא ביטוח חיים. יש עוד הרבה עבודה על הצעת החוק, אבל אני מפצירה בכם כן לסייע ולהעביר. בהזדמנות הזאת – להודות ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן, תודה על התמיכה והסיוע; ליועצות המצוינות ובראשן ליאור יעקבי, שבלעדייך, ליאור, כנראה לא היינו מגיעים למעמד. תודה רבה, ובבקשה תצביעו בעד. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חברת הכנסת קארין אלהרר. הדובר הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. שלוש דקות אדוני, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, מזה ימים מספר התפנה ראש הממשלה בנימין נתניהו מכל עסקיו ועיסוקיו הרבים והתעסק ביישוב ג'ת. הוא החליט להתעסק להתנגד ולתקוף את היישוב ג'ת. יישוב שנמצא במשולש, אנשים יקרים; יישוב מיוחד במינו, שלפני שנים רבות, בתקופת יושב-ראש הוועדה הממונה יצחק ולד קרא לאחד הרחובות על שמו של המנהיג הפלסטיני הסמל יאסר ערפאת, (אומר בערבית: רחמי האל עליו.) ועדת השמות אמרה, גם אמרו לי, שהם שלחו את הניירת למשרד הפנים כמקובל. פתאום צץ משהו בפייסבוק, מישהו ראה ב-Waze, ואז היה קמפיין וראש הממשלה תפס טרמפ. אין לו מה לעשות חוץ מאשר הרחוב על שם יאסר ערפאת בכפר ג'ת. אני לא רוצה לדבר על שמות אחרים ביישובים יהודיים – – היו"ר יואל חסון: עדיף. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – שעושים לנו פרובוקציות. לא. אני רוצה להסביר שהסיבה היא שמלבד העובדה שמדובר במנהיג שזכה בפרס נובל לשלום, מדובר בסמל העם הפלסטיני, אבי האומה הפלסטינית; אבו אל-אומה אל-פלסטינייה. כרתו אתו הסכם הכרה הדדי, ולכן המעשה של ראש הממשלה, הלחץ האדיר שהוא עשה – אני הייתי מהרגע הראשון בקשר עם עורך-דין מוחמד ותד, ראש המועצה, עם עקל, עם חברי מועצה, עם פעילים, עם ועדת השמות; אתמול היינו אמורים להיפגש, אבל הלחץ של משרד הפנים, לפי ההוראות, כפי שהבנתי מהם, מראש הממשלה, היה לחץ אדיר. אבל אני אומר, לא שלט הוא שקובע את האהבה וההערכה למנהיגים בלבבות של אנשים. הוא נטוע עמוק בלב, בתודעה של עם שלם, יאסר ערפאת זה אבי האומה. לכן, סביר להניח – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבי האומה הפלסטינית. קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבי האומה הפלסטינית. אורן אסף חזן (הליכוד): תתבייש. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת חזן, תודה רבה. חבר הכנסת פורר, תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבי האומה הפלסטינית. אבי האומה הפלסטינית. קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה רוצה להשתיק אותם? אורן אסף חזן (הליכוד): לך תשטוף את הידיים שלך. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת חזן, תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, תם זמנך. תודה רבה. תם זמנך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): משפט אחרון. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, משפט אחרון. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, לא משפט אחרון – – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת יוגב, תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא משפט אחרון. היו"ר יואל חסון: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת חזן, קראתי אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר יואל חסון: יש לך חצי דקה לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): במקום לתקוף את היישוב ג'ת, הייתי מצפה מראש הממשלה לדבר על דאוד ותד – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – העובד המצטיין שחשף – – אורן אסף חזן (הליכוד): לך – – – לך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – את מעשי האלימות וההתעללות בזקנים. אורן אסף חזן (הליכוד): לך – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גם זה מעשה של תושב ג'ת שראוי להערצה, הוא וכל היישוב ג'ת. היו"ר יואל חסון: טוב. תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: תשמע, יא ג'מאל – –) היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך. חבר הכנסת, טיבי תם זמנך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (– – השיירה עוברת למרות הנביחות של אלה.) היו"ר יואל חסון: תודה רבה. הדוברת הבאה – נורית קורן. קריאה: – – – היו"ר יואל חסון: חיים לא ביקש. חיים ילין (יש עתיד): לא, אני לא ביקשתי. אני ביקשתי שלא ידברו, כדי שיהיו 50 ידיים. אחרת, החוק לא עובר. היו"ר יואל חסון: חברת הכנסת קורן, בבקשה. נורית קורן (הליכוד): אני אקצר. היו"ר יואל חסון: שלוש דקות. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת. היו"ר יואל חסון: רגע, אני רוצה להגיד משהו, שנייה, רשימת הדוברים נעולה. נורית קורן (הליכוד): אני מבקשת להתייחס להצעת החוק שמונחת בפנינו. זאת הצעת חוק חשובה ביותר וחברת הכנסת קארין אלהרר, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הזאת ועל המלחמה העיקשת שלך בנושא הזה ובכלל, על אנשים עם מוגבלות. אני, כיושבת-ראש שותפה אתך, חברת הכנסת קארין אלהרר, וחבר הכנסת אילן גילאון, אנחנו עושים הכול על מנת לשפר את מצבם של אנשים עם מוגבלות. אני רוצה לספר לכם שאתמול פגשתי קבוצת הורים באשקלון והם דיברו אתי על הילדים, גם הקטנים וגם הגדולים, עם מוגבלות; גם ילדים עם מוגבלות שכלית, שלילדים האלה – סליחה, אדוני היושב-ראש, אתה יכול לעשות קצת שקט? היו"ר אחמד טיבי: נא לאפשר לחברת הכנסת לומר את דברה בשקט כדי שכולנו נבין. נא להקשיב. בבקשה, גברתי. נורית קורן (הליכוד): אני פגשתי הורים לילדים עם מוגבלות באשקלון והם פרסו בפני את הבעיות, ואני מכירה אותן מהדיונים בוועדות. אבל יש ילדים בוגרים, בני 21, בני 24. להורים האלה אין מה לעשות אתם אחרי שהמסגרות של בית-הספר בחינוך המיוחד נסגרות בפניהם. הצבא לפעמים לא לוקח אותם כי הם לא מתאימים. עיריית אשקלון תרמה להם מגרש ועכשיו הם צריכים להקים בית לילדים. אני אומרת לכם, הדבר הגרוע ביותר זה שהם נזקקים לתרומות. ואנחנו צריכים לדאוג כאן בכנסת שיהיה הסדר ודיור מוגן לאנשים עם מוגבלות שמגיעים לגיל 24–25 כי ההורים כבר לא יכולים לטפל בהם. נוסף על זה, אנחנו צריכים לטפל בנושא של כל מפעלי מע"ש, שמעסיקים את הילדים, וזו לא תעסוקה, זה רק להעביר את הזמן. כאן אני קוראת לשר הרווחה ואני מבקשת ממנו: בוא נתחיל ביחד לשפר את מצבם של הילדים עם מוגבלות וגם של המשפחות לילדים עם מוגבלות, כי החיים שלהם קשים גם ככה. צריך לדאוג לנושאים האלו, ואני מוכנה לסייע בכל מה שרק אפשר. שגם האוצר וגם הרווחה יקצו כספים לבניית מעונות דיור הולם, וגם לדאוג לתעסוקה שלהם. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני אהיה קצר, קודם כול כדי להבטיח שאכן יהיו 50 מאתנו שיצביעו בעד הצעת החוק החשובה הזאת, כדי להבטיח את העברתה. אני רק רוצה, מעבר לברכה לחברת הכנסת אלהרר, יש לי גם הזכות להיות אחד המצטרפים ליוזמה הזו ואני מעריך את זה ומודה לך מאוד על כך. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שלדעתי, הדרך שהצעת החוק הזו מסמנת היא דרך המלך של ההתמודדות: הרחבה של חוק השוויון לאנשים עם מוגבלויות. זו הדרך הנכונה להתמודד עם בעיות של כל מיני קבוצות של אנשים עם קשיים ועם מוגבלויות, ולא בכל פעם לבחור לנו איזושהי קבוצה ובאופן פרטני לתת לה פתרון פרטני. זו הדרך. להרחיב את חוק השוויון לאנשים עם מוגבלויות – זו הדרך הנכונה להתקדם. אני מקווה שהצעת החוק הזאת תהיה דוגמה למה שנעשה בעתיד בכיוון הזה. תודה רבה. קריאה: – – – אחמד – – – היו"ר אחמד טיבי: היות שאתה מדבר בטלפון, אתה לא תדבר עכשיו. אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה אומר? היו"ר אחמד טיבי: אם מדברים בטלפון, אני שולל את זכות הדיבור. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: העדפה מתקנת מפעם שעברה? אורן אסף חזן (הליכוד): – – – תן לי. היו"ר אחמד טיבי: טוב, תעלה. אורן אסף חזן (הליכוד): מפחד ממה שיש לי להגיד? כל עוד לא קראת לי, זה גם לא – – – היו"ר אחמד טיבי: תישאר. אורן אסף חזן (הליכוד): לא עליך דיברתי – על המים. יואל. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): תרגילים. היושב-ראש, אורחים נכבדים, והמבין יבין, כנסת נכבדה, עמד פה לפני כמה רגעים חבר כנסת – לא נזכיר את שמו כדי שהוא לא ינצל את הבמה כדי להוריד אותי, את הכוח שיש לו בידיים – אבל הוא אמר דבר מאוד מאוד מעניין. הוא אמר: יאסר ערפאת, יימח שמו וזכרו, הוא אבי האומה. אז קודם כול, הוא חשף את הבלוף הפלסטיני: אם יאסר ערפאת הוא אבי האומה, זאת אומרת שלפני ערפאת לא היה אבי אומה, זאת אומרת שאין אומה. זה לא אומה. חוץ מזה, אם כבר, יאסר ערפאת זה לא אבי האומה, זה אבי ה"אמה". אתם כלום ושום דבר, ואין עם פלסטיני, ואין אומה פלסטינית. יש "אמה" פלסטינית, שמעניין אותה רק טרור. כשמסתכלים על העם היהודי, מסתכלים על הגדולה של המורשת, של השרשרת. היא לא התחילה לפני 40 שנה באיזה "אמה" ערפאת, יימח שמו, גם לא 80 שנה, גם לא לפני 200 שנה. לפני 3,500 שנה. אבי האומה שלנו אברהם אבינו. ככה אנחנו התחלנו, ואם אתם, חבורת ליצנים, חושבים שתיקחו איזה רחוב ותקראו לו על שם איזה טרוריסט ארכי-מחבל, יימח שמו וזכרו, אתם תמסדו איזה "אמה" ותנקדו אחרת ויצא לכם אומה – אתם חיים בבלוף. יושבים פה חבורה של עבריינים, בכנסת, שבשקט בשקט מנסים לייצר מציאות מעוותת, שהאמת כואבת להם. שהם לא מסוגלים לקבל אותה. הנה, אחת בורחת, השני בורח – אני תוהה לאן הוא בורח: לאישה הראשונה שלו? לאישה השנייה שלו? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חבר כנסת שעובר על החוק. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אין גבולות. אורן אסף חזן (הליכוד): מרבה נשים – מרבה שמחה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אם היה לכם פרצוף, אם הייתה לכם היסטוריה, הייתם קוראים לרחוב על שם ערפאת ברמאללה, אבל אפילו הטרוריסטים שגרים ברמאללה לא מכירים בערפאת. יושב פה בכנסת חבר כנסת, ששוב, לא נזכיר את שמו, שהוא לא ינצל את כוחו כדי לסגור לנו את הפה, שהוא עוד לא שטף את הידיים מהייעוץ שהא נתן לארכי-מרצח ערפאת. אם אתם חושבים שיש לכם פה פראיירים, אתם טועים. אנחנו נסתום לכם את הפה, ואנחנו נגיד את האמת, ואין עם פלסטיני ולא היה עם פלסטיני. יש "אמה" פלסטינית, ותישאר "אמה" פלסטינית, ואתם יודעים מה? אפילו ה"אמה" של הכלים שווה יותר מהפלסטינים. אני מסיים ומספר לכם שהיום בבוקר הייתי ליד כלא רמון, ועליתי על אוטובוס של משפחות מרצחים, חיות אדם, שבאו לבקר את יקיריהם. פחי אשפה שזרוקים בתאים קטנים בדרום, מרצחים. ועליתי על האוטובוס, ואמרתי להם: אתם חיים בלה-לה לנד. אתם חושבים שאתם תנצלו את טוב לבנו לעוד הרבה זמן. תחזרו לבית שלכם בפח האשפה שנקרא עזה, ותגידו ל"חמאס" שאם הוא לא יתעשת ויבין שגם השבויים שלנו שנמצאים בידיו – – היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): משפט אחרון. – – יקבלו זכויות הומניטריות, אתם לא תיכנסו לכאן. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): אז לחברי ה"אמה" הפלסטינית – – – היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. אנזל. רד. אורן אסף חזן (הליכוד): תבקש יפה. אני לא מבין ערבית. היו"ר אחמד טיבי: אנזל זה רד. רד מהדוכן. אורן אסף חזן (הליכוד): יש ריבון אחד בארץ-ישראל – העם היהודי. היו"ר אחמד טיבי: סיימת. סיימת. יאללה, אנזל, אנזל. אורן אסף חזן (הליכוד): אנזל, אמרתי לך, תגיד בבית. תכבד את התפקיד שלך כיושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אנזל זה רד מהבמה. אורן אסף חזן (הליכוד): תדבר בעברית מכובדת. היו"ר אחמד טיבי: לא, אני אדבר איך שאני רוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): תגיד לי: סיים את דבריך – אני אסיים את דברי. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים ולרדת. אורן אסף חזן (הליכוד): תודה. יפה. היו"ר אחמד טיבי: אנזל. רד. אורן אסף חזן (הליכוד): לא. תבקש בעברית. אני לא מבין ערבית. היו"ר אחמד טיבי: רד מהדוכן מייד. אורן אסף חזן (הליכוד): בבקשה. תבקש יפה. היו"ר אחמד טיבי: רד מהדוכן מייד. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תצא מדעתך. אל תצא מדעתך. תבקש יפה. היו"ר אחמד טיבי: נא להוריד את חבר הכנסת חזן. נא להוריד – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אל תצא מדעתך. תבקש יפה. אין עם פלסטיני. היו"ר אחמד טיבי: נזלו, נזלו, נזלו. אורן אסף חזן (הליכוד): יש "עמה" פלסטינית. היו"ר אחמד טיבי: יאללה. אורן אסף חזן (הליכוד): כלומניק. רוח אל בית. היו"ר אחמד טיבי: יאללה, יאללה, יאללה. אורן אסף חזן (הליכוד): כלומניק. היו"ר אחמד טיבי: (בערבית: הסתלק.) אורן אסף חזן (הליכוד): כלומניק. היו"ר אחמד טיבי: (בערבית: הסתלק, הסתלק.) אורן אסף חזן (הליכוד): רוּח, רוח אל בית, לקרטון שלך. היו"ר אחמד טיבי: (בערבית: הסתלק.) אורן אסף חזן (הליכוד): רוח, שטוף את הידיים שלך, קטנצ'יק. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): קטנצ'יק. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): קטנצ'יק. היו"ר אחמד טיבי: האמת היא שדיברת על העם הפלסטיני ואז דיברת על העם היהודי – – אורן אסף חזן (הליכוד): ה"עמה" הפלסטיני. היו"ר אחמד טיבי: – – ואתה היית הנציג של העם היהודי על הדוכן. אורן אסף חזן (הליכוד): ה"עמה" הפלסטינית. "עמה", "עמה". "עמה" פלסטינית – – – היו"ר אחמד טיבי: לכן, הוא היה הנציג של העם היהודי על הדוכן – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): לא, אל תחבר אותו אלינו. היו"ר אחמד טיבי: למה אתם אומרים לא? קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: הוא היה הנציג של העם היהודי על הדוכן – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני גאה – – – היו"ר אחמד טיבי: – – ואני הייתי הנציג של העם הפלסטיני. מי שרוצה להשוות – שישווה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני גאה להיות הנציג של העם היהודי. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני גאה להיות הנציג של העם היהודי. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – של אזרחי ישראל. היו"ר אחמד טיבי: הפלסטינים בישראל. יואל חסון (המחנה הציוני): אזרחי ישראל. היו"ר אחמד טיבי: אזרחי ישראל הפלסטינים, בהחלט. אני הנציג שלהם. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: כל אלה שיושבים פה הם נציגים של האזרחים הפלסטינים במדינת ישראל. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אזרחי ישראל. היו"ר אחמד טיבי: הפלסטינים. יואל חסון (המחנה הציוני): אם לא היית אזרח ישראלי, לא היית פה. היו"ר אחמד טיבי: נכון, נכון. מה, נפלנו מהשמים? אורן אסף חזן (הליכוד): אתם נפלתם מהשמים. היו"ר אחמד טיבי: נפלנו מהשמים? מה, אתה מאמץ את התזה שלו? אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אתם נפלתם על הראש. נפלתם על הראש. יואל חסון (המחנה הציוני): שיהיה ברור שאתה לא הנציג הפלסטיני ביהודה ושומרון. היו"ר אחמד טיבי: ברור. נכון, את זה לא אמרתי. אני אומר: נציג האזרחים, המיעוט הלאומי הפלסטיני אזרחי מדינת ישראל. אורן אסף חזן (הליכוד): אין דבר כזה. היו"ר אחמד טיבי: זה אנחנו. אנחנו מגדירים את עצמנו. אורן אסף חזן (הליכוד): אין דבר כזה. אתה קורא לעצמך – – – אין דבר כזה. היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, על הצעה חשובה של חברת הכנסת קארין אלהרר, הצעת חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 80 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 17) (הלוואה לדיור לאדם עם מוגבלות), התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 80, אין מתנגדים. השרה גילה גמליאל היא בעד – נרשם בפרוטוקול. אחרי שהצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, היא עוברת להמשך טיפול בוועדת הכספים. הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 130) (תקופת ההתיישנות וחובת דיווח בעבירות מין שנעברו בקטין על-ידי בן-דודו), התשע"ז–2017 [נספחות.] היו"ר אחמד טיבי: עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 130). יציג את הצעת החוק חבר הכנסת סלומינסקי. בבקשה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק של חברת הכנסת מיכל רוזין. על-פי ההצעה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת – אני קורא את ההחלטה – מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט לפצל את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 130), שמורכבת משני חלקים: תקופת ההתיישנות מצד אחד, והחלק השני – חובת הדיווח בעבירות מין שנעברו בקטין על-ידי בן-דודו, התשע"ז–2017. ההצעה של הוועדה היא לפצל את זה לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 1, שזה ההתיישנות, וחלק אחר מההצעה יכלול את סעיף 2 להצעת החוק, שזה חובת הדיווח, כי עדיין על חובת הדיווח יש עוד זמן לדיונים, ומצד שני נושא ההתיישנות נגמר. אנחנו מבקשים לאשר את הפיצול הזה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. היות שלא נרשמו אנשים, הרשימה סגורה. אני מבקש להצביע. אורן אסף חזן (הליכוד): אני נרשמתי. היו"ר אחמד טיבי: אני מבקש להצביע. תירשם להצעה שלאחר מכן. החלטת ועדת החוקה. נא ללכת להצבעה. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 56 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 130) (תקופת ההתיישנות וחובת דיווח בעבירות מין שנעברו בקטין על-ידי בן-דודו), התשע"ז–2017, נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 56, אין מתנגדים, אין נמנעים, ההצעה התקבלה. הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 19), התשע"ז–2016 [נספחות.] היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון. שוב, יציג את ההצעה חבר הכנסת סלומינסקי. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, על-פי הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט לפצל את הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 19), התשע"ז–2016 לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את ההוראה לעניין סמכויות ועדת עיצומים (סעיף 8) – שעל זה התקיים הדיון – וחלק אחר מההצעה יכלול את כל יתר הסעיפים שבהצעת החוק. תודה לך, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת חזן, שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, כבוד השרים, האמת היא שרציתי לנצל את ההזדמנות שחבר הכנסת אבו עראר ישב במליאה, אבל אני אנצל את ההזדמנות לדבר גם שלא בנוכחותו, אני בטוח שהמסר יגיע אליו. אני פעמים רבות חוזר ומציין שיש לא מעט חברי כנסת מהרשימה הפלסטינית המשותפת, המשת"פית, שהם עבריינים. הם פשוט עוברים על החוק. הבעיה היא לא אצלם. הם מרשים לעצמם לעבור על החוק – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אתה מדבר על חברי כנסת, זה לא יכול להיות ככה. אורן אסף חזן (הליכוד): הם מרשים לעצמם לעבור על החוק – – נחמן שי (המחנה הציוני): אתה לא יכול לדבר ככה על חברי כנסת. זה לא יכול להיות. אורן אסף חזן (הליכוד): – – מכיוון שאף אחד לא עושה שום דבר בנדון. המכה הכי גדולה הגיעה אלינו כשראינו – – – נחמן שי (המחנה הציוני): משת"פ זו הגדרה. משת"פ זו הגדרה. אתה לא יכול לקרוא לחבר כנסת משת"פ. אורן אסף חזן (הליכוד): המכה הכי גדולה הגיעה אלינו כשראינו חבר כנסת שחשב שהוא ואפסו – ואפילו הבריח אמצעי לחימה לבתי-הכלא. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): טיבי, השעון, הזמן לא זז. אורן אסף חזן (הליכוד): חברי, "אם תרצו" פנו ליועץ המשפטי לממשלה היום. "אם תרצו" פנו ליועץ המשפטי לממשלה היום במכתב בנוגע לחשד לפוליגמיה מצד חבר הכנסת טלב אבו עראר. אני מניח לרגע בצד את העובדה שיש פה לא מעט חברות כנסת מהאופוזיציה שממהרות לצעוק ולזעוק בנושאים שכאלה כשזה קשור לחברי כנסת מהימין; אבל כשחברי כנסת מהשמאל, שלא לומר מהשמאל הרדיקלי, עוברים עבירות של ממש, הן לא רק ממלאות פיהן מים, הן פשוט נאלמות. אני רוצה להקריא לכם מקצת מהדברים כדי שהדברים יהיו ברורים. ומי יודע, אולי הישועה תבוא דווקא מכיוון חברות הכנסת שכבוד הנשים עומד לנגד עיניהן, אני רק מקווה שלא רק כשזה קשור לחברי כנסת מהימין. אם כן, המכתב הגיע לכבוד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. הנדון: חשד לפוליגמיה מצד חבר הכנסת טלב אבו עראר מסיעת הרשימה המשותפת. מדינת ישראל, וחברי הכנסת בפרט, רואים לנגד עיניהם את ערכי הדמוקרטיה. אני מקצר ומגיע לעיקר. בקשתנו זו נובעת לאור ריאיון שנתן חבר הכנסת טלב אבו עראר, שבו הצהיר כי הוא חי עם שתי נשים. לאישה אחת הוא נשוי, והשנייה ידועה בציבור, ומשתיהן יש לו ילדים. באותו ריאיון הצהיר חבר הכנסת אבו עראר שזה לא מה שנהוג, אלא שזה לפי הצורך – מעניין מה יגידו על המשפט הזה חברות הכנסת. המשיך והוסיף טלב אבו עראר שהוא לא מתגרש כי זה לא טוב. בהמשך טען שהוא לא רואה בעיה שיש עוד אישה ידועה בציבור, שזה לא בהכרח בהסכמה, והודה שיש נשים שנפגעות. חברים, הדברים האלה חמורים, הדברים שאמר חבר הכנסת אבו עראר, וההודאה על עצמו – אני לא מדבר בכלל על המייל שלו, שנתגלה באתרי בגידות – אנחנו מביאים זאת לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה. לפי חוק העונשין, פרק ח', סעיף 176: נשוי הוא הנושא אישה אחת, ונשואה – אישה אחת. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): דקה אחת. משפט אחד. אתה קיצרת לי ב-30 שניות, אני ראיתי לפי הלוח מולי. התחלתי ב-18:12. היו"ר אחמד טיבי: לא. לא. אתה דיברת – תמשיך משפט אחרון. אורן אסף חזן (הליכוד): 30 שניות, משפט אחד. ערב יום האישה הבין-לאומי, ולנוכח ערכי הדמוקרטיה של מדינת ישראל, יש לזכור שעל חברי הכנסת לשמש דוגמה ומופת לכיבוד החוק, וכבוד האישה הוא רק מסר ברור וחד-משמעי. חברים – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – חברות, הגיע הזמן שאת העבריינות הזאת נמגר מתוכנו. היו"ר אחמד טיבי: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אם באמת זה בוער בכם, תעשו מעשה ותפסיקו לעצום עיניים כי נוח לכם. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אין יותר דוברים. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 29 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 19), התשע"ז–2016, נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 29, אין מתנגדים. נחמן שי (המחנה הציוני): לא היה רשום לי. מיכל בירן (המחנה הציוני): לא היה לי מסך. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת נחמן שי – – נחמן שי (המחנה הציוני): לא היה לי מסך. היו"ר אחמד טיבי: – – צירף את שמו כתומך. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא היה לי מסך. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): גם אני. היו"ר אחמד טיבי: אז צירף. בגלל בעיה טכנית, אני מצרף אותך כתומך, יחד עם חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): לא היה כאן מסך. נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא שבאתי באיחור, לא היה לי מסך. היו"ר אחמד טיבי: רבותי, זה עובר בתמיכת כולם, כל הכבוד, כולל חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. נחמן שי (המחנה הציוני): אז שיבדקו את המסך. איפה הם? היו"ר אחמד טיבי: יבדקו. בודקים ביחידה הטכנית את המסך. זה עובר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אחמד טיבי: הודעה לסגן המזכירה, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: אבקש להודיעכם, כי לאחר שהונחה הצעת החוק בשם תיקון מס' 27, התקבל תיקון אחר שמוספר במספר זה, ולכן החוק יפורסם כתיקון מס' 28. הכוונה להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 27), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית – זה מה שמופיע בסדר-היום. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017 [מס' מ/1058; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ג, עמ' 15183; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אחמד טיבי: הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017. יציג את החוק חבר הכנסת אמסלם. אדוני היושב-ראש, נא לסיים את השיחה ולעלות. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): איזה חוק זה? היו"ר אחמד טיבי: חוק האזרחות (תיקון מס' 13). החוק מדבר – מוצע לקבוע כי בית-המשפט יהיה רשאי, לבקשת שר הפנים, להורות שהדיון על ביטול האזרחות של אזרח יתקיים שלא בנוכחותו. יש רשימת דוברים מוסכמת. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו, שיזמה הממשלה, נועדה בעיקר להסדיר את סוגיית ביטול אזרחותו של אזרח ישראלי ולהרחיב את האפשרות לעשות שימוש בסמכות לביטול אזרחות גם כאשר הבן-אדם שאת אזרחותו מבקשים לבטל לא אותר לצורך ניהול ההליך בעניינו. אין ספק כי הזכות לאזרחות הנה אחת הזכויות הבסיסיות של האדם, וכי שלילתה היא צעד חריג ביותר. יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם ביטול אזרחות הוא אפשרי ואף מתבקש. כך, כאשר אזרחותו של אדם התקבלה במרמה – זו דוגמה, למשל, מתי אפשר לבטל לו – על סמך פרטים כוזבים, או במקרה שהאזרח עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל. ישנם מקרים שבהם קמה עילה לבטל את אזרחותו של אדם על-פי החוק אולם לא ניתן לממש את המהלך כיוון שאותו אדם יצא את גבולות מדינת ישראל או שמקום הימצאו לא נודע לרשויות. הצעת החוק הנוכחית באה להתמודד עם בעיה זו. זאת אומרת, אם מדינת ישראל רוצה לשלול את אזרחותו של בן-אדם והוא מחליט לעזוב את המדינה ולא מגיע לכאן, לפני התיקון של החוק הזה לא יכולנו לשלול לו את האזרחות, או להתחיל בכלל בכל ההליך של השלילה. ראשית, מוצע כי, ככלל, הליכים לשלילת אזרחות יתקיימו בפני האזרח שעניינו נדון. דרך אגב, זה הכלל. ודאי שמדינת ישראל, אין לה שום רצון לשלול אזרחות מבן-אדם שלא נמצא כאן, בוודאי לא למנוע ממנו להגיע לבית-המשפט, אלא אם נמסרה לו הזמנה לדיון בהתאם להוראות שיקבע שר המשפטים באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה, והוא לא התייצב במועד שנקבע, ובית-המשפט סבר שלא יהיה בקיום הדיון שלא בפניו משום עיוות דין – אם לא ניתן לאתר את האזרח או למסור לו הזמנה, יוכל בית-המשפט להורות שהדיון יתקיים שלא בפניו; אם בוצע תחליף המצאה לפי הוראות שיקבע שר המשפטים באישור הוועדה כאמור. בהצעת החוק המקורית הוצע לקבוע כי בית-המשפט יוכל למנוע כניסתו של אזרח שמתנהל נגדו הליך לשלילת אזרחות אם קיים חשש ממשי שכניסתו לישראל תסכן את ביטחון המדינה או את שלום הציבור. ועדת הפנים והגנת הסביבה הייתה מודעת לקושי בהצעה זו, ולכן החליטה על צמצום משמעותי בסמכות מוצעת זו. כך, הוחלט כי מניעת כניסה כאמור תוגבל בזמן, ובית-המשפט יוכל להורות עליה רק אם אין דרך אחרת למנוע את הסכנה, והוא לא יורה כאמור אם סבר כי שיקולי עשיית הצדק גוברים על הסכנה הנשקפת מכניסתו של האדם לישראל. מוצע כי במקרים שהדיון יתקיים שלא בנוכחות אזרח שעניינו נדון, ימנה לו בית-המשפט עורך-דין לפי חוק הסיוע המשפטי. עוד מוצע, כי הסמכות לקבוע את המעמד החלופי למי שאזרחותו בוטלה תינתן לשר הפנים, במקום בית-המשפט כיום. הצעת חוק זו הוגשה בצירוף כמה הסתייגויות, אך אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, כפי שהוועדה הציעה. בגדול, יש פה שני עקרונות בסיסיים בכל ההצעה הזאת, שהיא הצעה ממשלתית: אדם שמדינת ישראל החליטה להעמידו לדין ולנסות לשלול את אזרחותו – בגדול מדובר רק על שני הליכים כמעט: או שהוא קיבל את האזרחות ממדינת ישראל באופן כוזב, על בסיס תצהירים כוזבים, או שהוא פגע בביטחון מדינת ישראל והאדם מחליט לא להגיע, או לצאת מגבולות המדינה. מדינת ישראל, נכון להיום, לא יכולה לשלול את אזרחותו. לכן בהצעה הזאת אנחנו מציעים להתחיל – כמובן, לבקש ממנו להגיע, אבל אם הוא לא רוצה אפשר לפתוח נגדו בהליכים לשלילת אזרחותו. אני חושב שעד היום עזמי בשארה, יש לו אזרחות ישראלית, בגלל שמדינת ישראל, נכון להיום, לא יכולה להעמיד אותו לדין במובן זה וגם לשלול לו את האזרחות. אני חושב שהבן-אדם הזה מסתובב בכל העולם, בן-אדם שפגע בביטחון מדינת ישראל, בזה אין ספק ובגלל זה הוא לא חוזר, ואנחנו כבולים היום בכלל – להעמיד אותו לדין בנושא זה. מיקי לוי (יש עתיד): הוא לא מסתובב בכל העולם, הוא פוחד. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תאמין לי, הוא יושב בכל מיני מקומות, נהנה וצוחק עלינו משם. לכן הגיע הזמן גם – דרך אגב, אם יש לו זכויות כאזרח, הוא עדיין מקבל אותן, זה האבסורד שבעניין. לכן מדינת ישראל – בסוף צריך גם שכל בכל הסיפור הזה. אם הוא לא יבוא לדין, אנחנו נעמיד אותו לדין גם בלי שהוא יהיה כאן. דבר שני, ישנם אנשים שאם הם ייכנסו למדינת ישראל יהיה נזק ממשי לביטחון הציבור, ולכן מדינת ישראל מבקשת במקרים מסוימים לפעול לשלילת אזרחותם כשהם לא במדינת ישראל. כאן צמצמנו את הנושא, כפי שציינתי קודם. בכל מקרה זו סנקציה לא פשוטה לשלול אזרחות של אזרח, גם צריך למצוא חלופה. זאת אומרת, בכלל, רק שתדעו, אזרח רגיל שאתה שולל לו אזרחות, הוא לא יכול להיות נטול אזרחות. זאת אומרת, מישהו צריך לקבל אותו. לכן ישנן, גם בחוק היום, חלופות שצריך להסדיר. גם כאן, אנחנו חושבים שמבחינת המדינה זה נכון. ישנם הרבה אנשים שהולכים לכל מיני מקומות בעולם, מסתובבים – ל"דאעש" או לכל מיני מקומות כאלה – ומדינת ישראל רוצה לשלול את אזרחותם והיא חושבת שיש סכנה שהם יסתובבו כאן. אני חושב שזה מהלך נכון. כמובן, הגבלנו את זה בזמן ובית-המשפט כמובן יכול להתערב. אני מבקש באמת מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת סעדי. זהבה גלאון (מרצ): – – – הייתי ראשונה – – – היו"ר אחמד טיבי: את היית ראשונה והשם שלך נמחק. אמרו לי למחוק אותך. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: הוא ידבר אחריו, עיסאווי. אין בעיה. חיים ילין (יש עתיד): אפשר לקבל את רשימת הדוברים? היו"ר אחמד טיבי: תפאדל, שלוש דקות. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חברי דוד אמסלם, יו"ר ועדת הפנים, באמת, בסוף דבריך יצא המרצע מהשק. תקראו לחוק הזה "חוק עזמי בשארה". למה אתם הולכים סחור-סחור – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): תעשה, אבל תגיד. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): תגיד. תגידו את זה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אמרתי, אומר. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): תגידו את זה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אומר. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): תגידו את זה. אתם עושים חוק פרסונלי. אפילו לא האשמתם ואין כתב אישום נגד חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, אז על מה אתה מדבר? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שיבוא – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): מה אתה מדבר, שיבוא? הזמנת אותו? הזמנת אותו? איציק שמולי (המחנה הציוני): כי הוא ברח. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אה, ברח. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא הזמנו אותו – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): לא הזמנת אותו. איציק שמולי (המחנה הציוני): למה הוא לא חוזר? אוסאמה, למה הוא לא חוזר? בחייך. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עזוב, עזוב – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): על מי אתה – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): לכן אני אומר – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מכבד אותך – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): לכן אני אומר שזה חוק, דוד, שהוא פרסונלי. לא עושים חקיקה פרסונלית. אמרתי – אתה זוכר, בדיונים של הוועדה – העלינו את זה ואמרנו שאי-אפשר היום להשאיר אזרח חסר אזרחות. ובחוק הקיים כתוב שגם אם אתה שולל אזרחות של מישהו שמעורב בפעילות טרור ואין לו אזרחות אחרת, אז אתה חייב לתת לו רישיון קבע במדינה, כפי שיורה בית-המשפט. מה אתם באתם ועשיתם? וכנראה חברי כנסת שמדברים דבר כזה – אומרים, אדוני היושב-ראש, בסעיף קטן (ב)(2), ברישה: במקום בית-המשפט יבוא שר הפנים. עכשיו, אני אומר לכם, וגם לשר לוין, שאם הייתם אומרים בית-משפט, שר הפנים, אף אחד לא יודע; אבל אם תחזרו לסעיף המקורי בחוק, בחוק האזרחות, אתם תראו ששם בית-משפט הוא שיורה על מתן רישיון קבע. ואתם עכשיו פה אומרים, כאילו מחליפים את בית-המשפט בשר הפנים, ששר הפנים ייתן רישיון קבע. למה אתה שולל את הסמכות מבית-משפט? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לבית-המשפט יש סמכות להתערב בכל נושא. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): לא, לא. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אם האזרח מרגיש ששר הפנים פעל – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אבל החוק אמר במפורש שבית-משפט יורה על מתן רישיון קבע. אתה עכשיו החלפת את המילה "בית-משפט" ב"שר הפנים". דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בוודאי, בגלל ששר הפנים – אני חושב שהנושא הזה הוא נושא של מדיניות ממשלתית וזה – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): לא, אבל אתה מדבר על אחרי ששוללים את חוק האזרחות. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בית-המשפט לא נותן – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אחרי ששוללים אזרחות. אחרי שבית-משפט שולל אזרחות – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז יש חוק – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – החוק קובע שאתה לא יכול להשאיר מישהו ב-non-status, ולכן, צריך לתת לו לפחות רישיון קבע. אתה אומר פה: אני שולל לו את האזרחות, גם מי ששוהה בחו"ל – ודיברנו על זה המון בוועדה אצלך – גם מי ששוהה בחו"ל, אז אני אומר: אני רוצה לשלול את האזרחות שלך, אני אוסר גם על הכניסה שלך לישראל כי אתה מסוכן לביטחון המדינה, ואז אני מקיים את כל הדיונים בלעדיך. תראה, סנקציה כה דרקונית, חמורה, חריפה, של שלילת אזרחות, ואתה תופס את המקל בשני הקצוות – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – גם אתה מגיש, גם אתה מגיש – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): מה זה, אתה שם לו סנגור בלי שיראה אותו, בלי שיפגוש אותו? איך הוא ייצג אותו? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה אתה רוצה – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אתה אומר: נעשה וידיאו קונפרנס, היוועדות חזותית. כשאנחנו כל הזמן מבקשים לעשות היוועדות חזותית – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה אתה רוצה, שהבן-אדם הזה יסתובב לנו פה – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – אתה אומר שזה לא קביל, אבל עכשיו פתאום אתם מכניסים את זה ואתם מכירים בזה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה רוצה שהוא יבוא לפה ונעשה – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אז תחליטו, אתם רוצים הליך הוגן? אתה יודע מה, תחליטו מעכשיו – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – שכל מי ששר הפנים רוצה לשלול את האזרחות שלו – זהו, שר הפנים ישלול אותה בלי הליך הוגן, בלי הליך משפטי, וזהו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אוסאמה, אין לנו עניין שמחבל יסתובב כאן. אם הוא יכול להישאר בסוריה, שיישאר שם. היו"ר אחמד טיבי: חמש דקות, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, מאז אני בכנסת, בארבע שנותי, שמעתי וראיתי דברים והפסקתי להיות מופתע שאני שומע דברים שבחלומות לא ציפיתי לשמוע על דוכן הכנסת – של חבר הכנסת חזן לפני כמה דקות. אבל מה לעשות, זה חופש הביטוי, זאת הדמוקרטיה, והיא מנוצלת בכל החזיתות, עם הכיעור הרב שנמצא בה. נוסף על כך, חברים, אני רוצה לצטט כמה מחברי בליכוד שבמהלך השנים התחרו ביניהם, כל אחד לגבי היחס לערבים אזרחי המדינה. מיקי זוהר לאחרונה – חבר הכנסת זוהר מציע מודל חדש של דמוקרטיה; דמוקרטיה לפלסטינים ללא זכות הצבעה. היו"ר אחמד טיבי: ג'דידה. עיסאווי פריג' (מרצ): זה מודל חדש. מודל חדש שיצא מבית היוצר של הליכוד, של מיקי זוהר. הוא אמר את זה. חבר הכנסת דוד ביטן, לפני מספר חודשים אמר, כשנבחר בשם הדמוקרטיה: מעדיף שערבים לא יגיעו לקלפי. מזוז, חבר הכנסת מזוז, כשהיה סגן שר הפנים, מה אמר מעל הדוכן הזה? עושים לכם טובה שנותנים לכם אזרחות, לכו לעזה. אחר אמר ושדרג: לכו לירדן. אחר אמר ושדרג: העיקר תעופו מכאן. חברת הכנסת ברקו: אין עם פלסטיני, כי אין פ"א בערבית. ההמצאה, וכוח היצירה של חברת הכנסת ברקו הרחיקו. חבר הכנסת חזן, מרוב להט העביר הצעת חוק, ריצו אותו בהצעת חוק: נקרא לשם המדינה בשמה האמיתי, מדינת ישראל, וזה נכנס לספר המחוקקים. סמוטריץ: לא רוצה שאשתי תהיה בבית-חולים עם אישה ערבייה. כל אחד עם הכיוון שלו, והרשימה עוד ארוכה. פשוט מקוצר הזמן אני רוצה לעבור להצעת החוק. חברים, אני שואל אתכם – ידידי השר יריב לוין: מדינת ישראל, אתם מתגאים, היא המדינה שמחזיקה את הדמוקרטיה במזרח-התיכון. מנפנפים בזה בכל מקום: אנחנו המדינה הדמוקרטית, מסביב יש ג'ונגל. במדינה דמוקרטית, אדוני השר, האזרחות אינה מטבע שסוחרים בו; במדינה דמוקרטית כולם שווים בפני החוק, כל אזרחי המדינה. ומי שעובר על החוק, יש לנו מערכת חקיקה מספיק חזקה שתעניש אותו והוא ישלם את המחיר. אתם לא צריכים לבוא השכם והערב ולהביא הצעות חוק בכדי לנפנף לאזרח הערבי: אתה אזרח על תנאי, אתה תתנהג בהכנעה, אחרת נמצא את הדרך. עזוב את עזמי, עזמי זו לא הבעיה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עזמי – – – עיסאווי פריג' (מרצ): עזמי זה הסימפטום, עזמי זה לא הבעיה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה רוצה שנכניס טרוריסטים? עיסאווי פריג' (מרצ): עזמי לא הבעיה. אם הוא עשה טעות, שישלם את המחיר. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תגיד לנו מה הבעיה. תגיד מה הבעיה. עיסאווי פריג' (מרצ): אתם משתמשים בסוגיה – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה רוצה שנכניס טרוריסטים? עיסאווי פריג' (מרצ): – – ואתם מתכוונים רבות. ב-1952, כשחוקק החוק, הוא אמר: כל יהודי בעולם יוכל לקחת אזרחות רק בעצם עלייתו לארץ. הוא קיבל אזרחות, איפה שהוא נמצא. אזרח ערבי, שאסור לו לעלות, רק מותר לו לרדת מהארץ, חל עליו דין להתגונן על היותו כאן ומחזיק את האזרחות. לזה קוראים "דמוקרטיה מתגוננת", כי אתם אפילו לא מאמינים שיש לכם דמוקרטיה, לא מאמינים שיש לכם דמוקרטיה. הצעות החוק האלו מזיקות למדינת ישראל, ולכם הן מזיקות. הן עושות אתכם קטנים, קטנים; אתם עושים מהחקיקה זולה. זה שיא הזילות של החקיקה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): נגמר הזמן, אדוני היושב-ראש. עיסאווי פריג' (מרצ): אני אסיים, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: הוא שואף לסיים. עיסאווי פריג' (מרצ): יש לי רבות מה להגיד. אתם, אדוני, בחקיקה הפרסונלית, כפי שאמר חברי סעדי לפני – אתם רק מזיקים לעצמכם ולמה שקרוי, במירכאות, "הדמוקרטיה של מדינת ישראל". היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מבין שאתה רוצה שיסתובבו פה מחבלים. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת זוהיר בהלול, תפאדל. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מבין שאתה רוצה שיסתובבו פה מחבלים. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אנחנו קטנים, אתה רוצה שייכנסו לפה מחבלים מ"דאעש" – נכניס אותם לפה. עיסאווי פריג' (מרצ): כל אחד שר – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זה מה שמעניין אותך. עיסאווי פריג' (מרצ): כל אחד שר את מה שיש לו באוזן. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תראה, אני מציע לך, אתה באופוזיציה, אבל לא כל דבר נגד היהודים ונגד מדינת ישראל. היו"ר אחמד טיבי: אל תיסחף. אמסלם, אל תיסחף. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, לא. הוא נסחף. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): דודי ידידי, אי-אפשר להוציא את החוק הזה מהקונטקסט הכללי, והקונטקסט הכללי אומר שהבניין הזה מבליח מתוכו סדרה של חוקים הדרתיים קשים. אתה לא תתפוס אותי במעידת לשוני, כי אני חושב שמדינה צריכה גם להגן על עצמה, מחובתה של כל מדינה להגן על עצמה. אבל אי-אפשר בסטנדרטים כפולים. אי-אפשר מצד אחד להגן בחירוף נפש על ג'ונתן פולארד, שבגד במדינה שלו, ואתם בחירוף נפש רציתם להחזיר אותו ארצה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אמריקני. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אמריקני, אבל יהודי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בגלל שהוא עזר לנו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): יהודי אמריקני שבגד במדינתו שלו, ואתם הגנתם בחירוף נפש עליו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זה לא בגלל שהוא יהודי, אלא בגלל שהוא עזר למדינת ישראל. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני לא בעד בגידה. אני יודע שעניין הבגידה והפרת אמונים זה עניין מעורפל, סוריאליסטי, אבל אני לא יכול, מכוח המוסר שבקרבי, לומר לך שאני בעד אדם שבוגד במדינתו, כולל פלסטינים שמתגוררים במדינה הזאת, שהם אזרחי מדינת ישראל. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני רוצה לשאול אותך שאלה – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אבל מצד שני, להכפיף את העניין הזה באופן כמעט אבסולוטי לידיו של שר פנים זו בעיה. שר הפנים יכול להשתמש בסמכויות שלו בצורה שרירותית, וזה יכול להפוך את המדינה שלנו למדינה עריצה, ואינני יודע אם אתה עדיין כלי שרת בידי אלה שמנסים עכשיו להפוך את החקיקה ליותר ויותר דורסנית. אני רוצה לומר לך שאומנם דיברו על עזמי בשארה אבל אני חושב שהעניין הזה גם עלה בעקבות דבריו של מנכ"ל "בצלם", כשבעת נאומו במועצת הביטחון והקריאות שעלו אז לשלילת אזרחותו, הפכתם להיות יותר אקטיביסטיים בעניין הזה. יש כאן פגיעה לא מידתית בזכות לעריכת משפט הוגן, וחמור מכך – שלילת סמכות בית-המשפט לקבוע מעמד חלופי. ולכן אני פונה אליך ואומר לך: דודי, אל תשחק באש הזאת של שלילת צביונה ודמותה של המדינה כמדינה דמוקרטית ותהפוך את המדינה הזאת לשליטה כמעט אבסולוטית של אותו שר פנים שיכול להפוך כל אזרח לאשם מיידי. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת בהלול. חבר הכנסת חאג' יחיא, (אומר בערבית: שלוש דקות.) עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: אין פרוטקציה.) עיסאווי פריג' (מרצ): – – – זחאלקה – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: לא, הוא בן המקום. זחאלקה הוא ראש הסיעה.) עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: צריך להוריד אותו.) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: מי יוריד אותו, אני או אתה?) עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר אחמד טיבי: בסדר, יאללה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – אולי תספרו לנו, אולי אנחנו מיותרים פה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לשלול אזרחות, לבטל אזרחות – למה ולמי? בוא נשאל, כבוד השר. מאז קום המדינה כמה פעמים שללו אזרחות לאזרח במדינת ישראל? יש לכם סטטיסטיקה? אתם יודעים כמה פעמים? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – ביום. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): וכמה מהם היו יהודים? אם נדבר על טרור, לכאורה מדברים על טרור, כמה טרוריסטים יהודים שהורשעו – נכון שקיבלו חנינה אחר כך – מישהו חשב לרגע לשלול מהם אזרחות? הרי יש עשרות שהורשעו. יהודה גליק (הליכוד): עשרות? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן. יש עשרות. יש TNT, יש פיגועים, רצחו נהגי מוניות, פגעו בראשי רשויות. אתם לא יודעים את ההיסטוריה גם, או שגם היסטוריה כזאת אתם מכחישים? אז יש טרוריסטים, והרבה טרוריסטים יהודים. מישהו דאג פעם או חשב לרגע להרוס להם בית? לשלול מהם אזרחות? לבדוק מה קורה אתם? לא. אז השאלה עדיין תלויה באוויר: כמה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – מה אתה משווה. כל רבע שעה יש לנו איזה טרוריסט ערבי – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז אתה מדבר על חוק שאתה כנראה לא מבין אותו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה יודע את זה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז אתה מדבר על חוק שאתה לא מבין אותו. אתה מדבר על אזרחים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – רק אתה גאון. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה מדבר על אזרחים, אז כנראה התבלבלת. אתה מדבר על אזרחים והתבלבלת. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – עד היום – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): התבלבלת. אתה מדבר על אזרחים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יש אלפי – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה לא מדבר על אנשים שנמצאים תחת כיבוש. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יש עשרות אלפים, כולל ישראלים, ערבים – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז אתה מדבר על אנשים תחת כיבוש – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה לא מתבייש? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה התבלבלת בין אנשים תחת כיבוש לבין אזרחים. אז התבלבלת, אז תבדוק את עצמך. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת אמסלם, אמרת עשרות-אלפי אזרחים? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז זה פשוט שקר גס. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, עשרות-אלפי מחבלים – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שקר גס. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – חלקם אזרחים ישראלים. היו"ר אחמד טיבי: חלקם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז אני אומר לך, שקר גס. כשאתה מדבר על עשרות-אלפים – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז מה, מישהו שלל להם? צודק. אף אחד לא שללו לו את האזרחות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז הוא משווה בכלל – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן, אני משווה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – בין המחבלים היהודים – – – היו"ר אחמד טיבי: תקשיב לחבר הכנסת חאג' יחיא, יש לו נקודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אבל מה, רוצים עכשיו עלה תאנה, להגיע לבית-המשפט; ועלה התאנה, המדינה מהסנגוריה הציבורית תיתן לשירותו – ואסור לו להגיע והוא לא פה – עורך-דין. למה? בשביל מה עורך-דין? הוא ישב אתו, הוא שמע את הגרסה שלו, הוא יכול להגן עליו בכלל, הוא יכול להשמיע את הגרסה שלו? אז תבואו, תבטלו את כל הנושא הזה, ותגידו: שר הפנים או שר הביטחון יקבע למי יש אזרחות ולמי אין. עזוב אותך מלכאורה לדבר על דמוקרטיה ואז יש בית-משפט. אין בית-משפט. אבל השאלה האחרונה שמחייבת תשובה. אנשים שאנחנו מדברים עליהם, כמה? אחד? שניים? אין. דיברת – חוק עזמי בשארה. מאז הוא נמצא שם, איזה נזק הוא עושה? ואם נבטל לו את האזרחות האם הנזק שהוא יכול לעשות מתבטל? קריאה: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז תחשבו. הנזק שאתם מדברים עליו מתבטל בזה ששוללים את האזרחות? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – בניגוד אליך, יש לנו כבוד. יש לנו כבוד. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): עזוב, עזוב. הכבוד – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הוא מצפצף – – – להשאיר אותו שם – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – הכבוד זה ליישם את החוק – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תתבייש. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – ולא לבוא עם חוק פופוליסטי – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה – – – מהבוקר עד הלילה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – אנטי-דמוקרטי, אנטי-אנושי – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זה מה שמעניין אותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני אומר לך – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה לא דואג לאזרחים הישראלים, כולל הערבים. היו"ר אחמד טיבי: אתה מפריע, חבר הכנסת אמסלם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – הכבוד זה לייצר חוק ולא להיות פופוליסטי ולא להיות גזען ולא להיות לא-אנושי. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין – מיש מאוג'ודה. חבר הכנסת אבו מערוף, תפאדל. (אומר בערבית: ברוך הבא, אבו כמאל.) עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: תאמר לפקידים. בבקשה.) עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: אתה יכול לומר לי כבוד יושב-ראש הישיבה בערבית.) עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: כבוד יושב-ראש הישיבה, חברי הכנסת הנכבדים, כבוד הנשיא, אם הוא נוכח באולם – –) היו"ר אחמד טיבי: טלב, עבדאללה, אחמד, נאזם. תפאדל. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – וכמובן כבוד יושב-ראש ועדת הפנים – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: שלום לאורחים.) עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – שהציע את החוק. החוק הזה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): זאת אומרת, נפלה הכרעה בין ביבי לטיבי. גמרנו. היו"ר אחמד טיבי: מתחילים ליישם את זה אט-אט בצורה דמוקרטית. קריאות: – – – קריאה: כשנגיע, נדבר. היו"ר אחמד טיבי: בצורה דמוקרטית. נחמן שי (המחנה הציוני): רק להחליף את הרופא – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אנחנו דנים בחוק הזה – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: אין שר,) ולכן דבר כמה שאתה רוצה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אנחנו דנים בחוק הזה, שאין טעם לדון בו, כי הוא חוק פוליטי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק במדינת ישראל. רק במדינת ישראל – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אם זה היה חוק חוקתי, שאכן מדובר על חוק שכדאי שהכנסת תדון בו – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – ונתווכח ונחליט – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת אמסלם, אתה על ריטלין? קריאות: – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – שהוא רוצה לשמור על חוקים, על ביטחון, הייתה אפשרות; אבל זה חוק פוליטי ופופוליסטי לחלוטין. העלו כאן שתי טענות. קודם כול, אם האזרחות הייתה כוזבת, אז זה לא ויכוח. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – שכחתי את הריטלין. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): על זה אין ויכוח. היו"ר אחמד טיבי: לך, קח אותו. לך, קח אותו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מי שלא לוקח – – – היו"ר אחמד טיבי: אוקיי. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אם מישהו, המדינה העניקה לו אזרחות כוזבת והוא קיבל את האזרחות בצורה לא כשרה, על זה לא מתווכחים. אנחנו מתווכחים כאן על פוליטיקה ועל עצם החוק הזה, על עניין מה שנקרא פגיעה בביטחון המדינה או הפרת אמונים. הרי יש חוק, קיים חוק שישנו, ויש סמכות לשר הפנים להפעיל את החוק שקיים, ואכן לשלול אזרחות אם הוא רואה לנכון, לפי הסמכות שלו. החוק קיים, ומה בא החוק הזה לעשות? כל החוק הזה כפי שהוצע, הוא פרדוקסלי – מנוגד אחד לשני. אני אדבר על סעיף אחד בעניין, בגלל שהזמן קצר. החוק אומר שאם לא ניתן לאתר את האדם שיש לגביו בקשה להפסקת אזרחותו, הוא יכול לדבר בתוך בית-המשפט, בווידיאו קונפרנס. הרי אתם לא יכולים לאתר אותו ואתם רוצים שהוא ידבר בנציגות של ישראל באיזשהו מקום דרך וידיאו קונפרנס; האם זה לא דבר הזוי? זה החוק. וסוף-סוף, לא חשוב מה יחליט בית-המשפט, שר הפנים הוא שיחליט מה יהיה. הוא יחייב, יאנוס את בית-המשפט אכן לשלול אזרחות. אז למה כל החוק? יש סמכות, בתירוץ שיש סכנה שאם הבן-אדם הזה יובא לישראל, יש סכנה לציבור. לא רק לביטחון – לציבור. איזה סכנה? אם הוא בחוץ, ויהיה קשה לאתר אותו – קשה להביא אותו, אבל אם נביא אותו – הוא מהווה סכנה. מי שמפרש את החוקים יכול להסביר לי את הפרדוקס הזה, את הדבר ההזוי הזה? וסוף-סוף גם הראיות שישנן, שצריך להשתמש אתן בבית-המשפט, בבית-המשפט יהיה חומר חסוי, אי-אפשר שבית-המשפט ישתמש בו. למה, כי חומר חסוי יכול לפגוע עוד פעם בביטחון הציבור. לכן, אני חושב, לא רק חושב – – היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – גם החוק הזה, חוק הזוי לחלוטין, חוק פוליטי לחלוטין, לא חשוב אם זה על שם מישהו או על שם מישהי – – – קריאה: – – – של כבוד – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): לא רק של כבוד. חוק פוליטי, שמטרתו היא אכן להגיד "דיר באלכ" לקבוצה מסוימת, לקבוצת אזרחים מסוימת; "דיר באלכ", אולי להרתיע, אולי להפחיד, אבל כמובן זה לא יעבור. ומה, לשלול זכות בסיסית, זכות יסוד, שהיא אזרחות – לא קשור לקיומה של המדינה. אזרח נמצא ויש לו הזכות הבסיסית שיקבל את האזרחות. מכל המובנים – גם המשפטיים, גם הפוליטיים –חייבת הכנסת לפסול את החוק הזה וזו בושה שהכנסת תאשר אותו. תודה. היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: תהיה בריא. בבקשה.) מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר אחמד טיבי: תפאדל, סגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת רועי פולקמן ומנואל טרכטנברג בנושא: מצוקת ההכשרות בענף הבנייה. תודה. הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הדברים מתחברים. אתה הצבעת קודם, אדוני היושב-ראש, שהבמה הזאת כולה הייתה מאוישת בערבים ישראלים. אפילו עברתם לדבר בשפה הרשמית השנייה של מדינת ישראל, השפה הערבית. ואני חושב שזה דבר נפלא. זה דבר נפלא בעיני וזה מראה על השוויון בחברה הישראלית, שאני יודע שעוד לא קיים. היו"ר אחמד טיבי: זה השוויון? נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אבל יש – אני יודע שאין שוויון, ואני יודע שהמשימה של כולנו היא לעבוד למענו ולקרב את השוויון. קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אבל העובדה ששלושה אזרחים ישראלים ששפת האם שלהם היא ערבית עמדו פה לפני שנייה וניהלו ישיבה של הכנסת, בעיני מראה שיש פה שתי קבוצות – אחת גדולה, אחת קטנה יותר, מיעוט – שחיות ביחד והן משתתפות בתהליך הדמוקרטי, שהכנסת היא המבטא העליון שלו. יהיו כמה חברים, בטח בצד הזה, שייעלבו ויגידו אוי ואבוי, ואני לא אומר אוי ואבוי; אני אומר שזו הדרך לחיות ביחד, ואפשר גם לריב ואפשר גם להתווכח ואפשר, אבל בסוף אנחנו חיים באותה מדינה, על אותה אדמה. יש לנו לפעמים מחלוקות, אבל אנחנו מאמינים כולנו שיש ערכים יסודיים של המדינה הזאת, שהם משותפים לכולנו, וערך הדמוקרטיה, כמובן, עם כל מה שהיא מביאה אתה, הוא שייך לכולנו ומשרת את כולנו. ומכאן אני רוצה גם לגזור, שאם ישנם אנשים שנלחמים בדמוקרטיה במדינה מתוכה, שמנצלים לרעה את הדמוקרטיה שלה, מותר למדינה המושתתת על יסודות דמוקרטיים להגן על עצמה. ואם היא צריכה להגיע למקום, שהוא מקום נדיר, של לשלול אזרחות מאזרח שלה שיצא מגבולות הארץ, שיש כלפיו חששות או חשדות ויותר כנראה, והוא מסרב לחזור, הוא מסרב לעמוד למשפט, הוא מסרב לעבור את התהליך – המדינה רשאית לשלול את אזרחותו. והתהליך שמוצע פה הוא תהליך סביר, כי גם דמוקרטיות הן חדירות, הן שבירות. אנחנו מכירים את ההיסטוריה האנושית, כולל של עשרות השנים האחרונות, מה קרה לדמוקרטיות. ולכן העיקרון הדמוקרטי הוא חשוב, הוא מרכזי, הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, ולצדו – יכולתה של הדמוקרטיה להגן על עצמה. ומי שלא רוצה להשתתף במשחק הדמוקרטי, במירכאות, ופעל נגדו, נגד עצם היסוד הדמוקרטי, מקומו לא אתנו ואזרחותו תישלל. תודה רבה לך. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי – אחר כך. חבר הכנסת טלב אבו עראר, תפאדל. (אומר בערבית: האח היקר אבו חוד'יפה, הבמה הזאת כולה בשבילך.) טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: בערבית, בן-אדם, תתחיל בערבית.) טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: בסדר. שלום עליכם ורחמי האל. כבוד יושב-ראש הכנסת הנכבד, ששאף שתהיה היום ראש הממשלה של הארץ הזאת.) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: אלוהים יברך אותך.) טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: אם ירצה האל.) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: ועליו אנו סומכים.) טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, היום ביקרו שני שרים בעיר רהט בדרום, בנגב, השר אורי אריאל והשרה איילת שקד, שרת המשפטים. שניהם התייחסו לאירועי אום-אלחיראן והזכירו את שמו – אהלן וסהלן כבוד השר, כבוד הרב – דיברו על השאהיד יעקוב אבו אלקיעאן. השר אורי אריאל אומר, או אמר: אם הייתה תקלה באום-אלחיראן, אני מבקש להתנצל בפני המשפחה. היו"ר אחמד טיבי: התנצלות עמוקה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): התנצלות עמוקה. אם הייתה תקלה, כבוד השר. להרוג אדם בדם קר זו תקלה, לא פשע, לא רצח בדם קר. אם הייתה תקלה. אומרים בדרך כלל תקלה ברכב, תקלה בעמוד חשמל, תקלה בבית, אבל להרוג אדם זו תקלה? זה נקרא שר במדינת ישראל, בממשלת ישראל? השרה איילת שקד: אם צריך – ככה אמרה, ציטוט – אם צריך, הממשלה כולה תתנצל. אם צריך. מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, באום-אלחיראן משטרת ישראל הרגה אזרח בדואי במדינת ישראל בדם קר. ואני קורא לשר ארדן להתבייש, ולא להתנצל אלא להתפטר מייד. להתפטר. דוד אמסלם, יושב-ראש הוועדה, (אומר בערבית: תגיד לחבר שלך ארדן) שיתפטר, לא להתנצל. (אומר בערבית: שיתבייש לו.) בושה וחרפה. שיתפטר. אמר עליו: "דאעש"; אמר עליו: מחבל; אמר עליו: ביצע פיגוע דריסה. מתברר שגם השוטר שנהרג, מכובדי השר, נהרג בידי משטרת ישראל שהרגה אותו. לא פיגוע דריסה ולא בטיח. השוטרים הרגו אותו, ולכן מיהרו וקברו אותו בתוך שעתיים. בתוך שעתיים נקבר השוטר. ולכן הוא והמפכ"ל שלו חייבים, לא צריכים, להתפטר. לא רוצים לשמוע על התנצלות. מכובדי היושב-ראש, אעבור ברשותך – נשאר לי זמן? היו"ר אחמד טיבי: נוס דקיקה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): נוס דקיקה. לנושא אחר. לפני כמה חודשים – יושב-ראש ועדת הפנים, זה קשור אליך, וגם כבוד השר אריה דרעי, זה קשור אליך – לפני כמה חודשים מישהו בדואי מתקשר אלי, הוא מתגורר קרוב לירוחם, דרומית לירוחם. אומר: טלב, אמרתי: כן, אמר: לקחו לי את הגמלים. למה? נכנסו לשטח שמוגדר כאילו כשטח אש, ואסור לאף אזרח, לאף אדם, להיכנס לשם. ועל זה שילמתי 30,000 שקל קנס. אסור, שטח אש. אבל מתברר שרק אזרח ערבי וגמלים או בעלי-חיים שהם שייכים לערבים אסור להם להיכנס. היום מודיעים לנו שם, מתברר – אותו בדואי מתקשר אלי, יא דוד אמסלם (אומר בערבית: אדם טוב,) מתקשר אלי היום אומר: אדוני, הקימו שם חוות יחיד. היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: השבח לאל.) טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): יא-אללה, שטח אש, פתאום חוות יחיד, שמותר לאדם לגור שם ולגדל שם כבשים ולהקים מבנים. (אומר בערבית: בן-אדם, בושה.) החוק הזה, מכובדי היושב-ראש – אני חושב שהדמוקרטיה צריכה להתגונן בפני חקיקה גזענית שכזאת. (אומר בערבית: ואללה, הגיעו מים עד נפש.) תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: ד"ר ג'מאל זחאלקה, תפאדל. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה. ד"ר, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אחד המועמדים החזקים ביותר למלא את תפקיד יושב-ראש הסיעה הפרלמנטרית של הרשימה המשותפת. בבקשה.) קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: בגלל שאתמול התנצלנו בשמו בג'לג'וליה? ג'לג'וליה – הוא שכח אותו בג'לג'וליה. בבקשה, שלוש דקות.) ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בשביל מה צריך חוק כזה? מה הרציונל? למה? אומרים שזה חוק עזמי בשארה? אני מודיע לכם שעזמי בשארה אפילו לא שמע על החוק הזה. הוא לא מתעניין בו, לא שואל עליו. ומטריחים ומוסיפים סעיפים ועוד סעיפים ועוד סעיפים. זה חוק שהוא בכל זאת מסוכן. למה? כי הוא פותח פתח לשלילת אזרחות, וזה דבר – בחוק הבין-לאומי ובכל החוקות של מדינות, אומות העולם, שלילת אזרחות זה דבר קיצוני ביותר. בארצות-הברית יותר קל להוציא אדם להורג מאשר לשלול את אזרחותו. בהרבה מדינות בעולם ככה, אפשר לשלוח אדם למאסר עולם אבל לא לשלול את אזרחותו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): החוק הבין-לאומי – חבר הכנסת אמסלם, תקשיב לי, אני קצת יודע בעניין הזה. תאמין לי, אני שקעתי ואני מכיר את הנושא הזה בעל-פה – אחד האיסורים הקשים והחד-משמעיים, שלא נתונים לשום פרשנות, הוא האיסור של שלילת אזרחות. לא עושים את זה. אפשר להעניש, אפשר ככה, אבל לשלול אזרחות, לא. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): דרך אגב, לא שוללים אזרחות רק במדינות ערב, שם אין דמוקרטיה. בכל דמוקרטיה יש אופציה לשלול את האזרחות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תנסה לשלול אזרחות בארצות-הברית. טוב, בסדר. על איזו עבירה שוללים אזרחות? על מה? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גם פה, דרך אגב, על איזו עבירה. אני מניח שהאמריקנים היו שוללים אזרחות למחבלים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתה לא הצעת לשלול את אזרחותו של יגאל עמיר, למשל. אני לא ראיתי – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אמרתי: כל מחבל. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתה לא הצעת לשלול את אזרחותו של יגאל עמיר. אני רוצה לראות אותך עולה על הדוכן הזה וקורא לשלול את אזרחותו של יגאל עמיר. ואתה יודע מה? אני אתנגד. כי אני מתנגד עקרונית לשלילת אזרחות, גם לאנשים שעשו את הדברים החמורים ביותר שאתה יכול להעלות על הדעת. כי שלילת אזרחות זה דבר אסור. אפשר לדון על ענישה, אפשר לדון על הרבה דברים, אבל להשאיר אדם ללא אזרחות – תקרא את החוק הבין-לאומי, זה דבר אסור בתכלית האיסור. אבל יש פה איזשהו פופוליזם אנטי-דמוקרטי – מה זו דמוקרטיה, מה זה זכויות אדם, מה זה יסודות החקיקה. אתה דורס את כל יסודות החקיקה והשיפוט והמשפט בארץ ובעולם; אתה אומר שמותר למנוע מאדם לבוא למשפט שלו. איזה מין ראש זה? איפה נוצר הדבר הזה? מאיזה מין מוח קודח הצעה כזאת? אתה מציע ראיות סודיות, אתם מציעים כל מיני דברים בחוק הזה, ואני לא יודע מאיפה אתם ממציאים אותם. איך אפשר למנוע מאדם – גם יש כשל לוגי, בנוסף לכול. אתה אומר: אפשר למנוע מאדם להופיע במשפט כי הוא מסוכן. מה זה מסוכן בבית-משפט? מה, אין משטרה? אי-אפשר לתפוס אותו? ואם הוא מסוכן, אז אי-אפשר לעשות משהו, לעצור אותו או משהו כזה? איזה מין ראש כזה? איזה מין הצעות אלה? החוק הזה הוא חוק פרסונלי, בסופו של דבר. תפרו אותו למידות של חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. אני אומר לכם, זה לא מעניין את חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, זה לא פוגע בו. אתם פוגעים כאן בזכויות אדם בסיסיות, כי בעזמי זה לא יפגע אבל בהרבה אנשים בארץ זה עלול לפגוע. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה לך. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): היום אתם כבשתם את המליאה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לא סתם, חבר הכנסת ילין, הח"כים הערבים עולים לדבר אחד אחרי השני בחוק הזה. כי זה מכוון, החוק הוא נגד ערבים. כי לשלול אזרחות – אני אתן לך דוגמאות. הרוצח של ראש הממשלה, מה שמו? יגאל עמיר. מישהו חשב, הציע, לשלול לו אזרחות? אף לא אדם אחד. לא הייתה הצעה לשלול לו את האזרחות. אתה יודע מה? טוב שכך. קריאה: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא, לא. אז. רוצח ראש הממשלה. אנחנו עקרונית מתנגדים לשלילת אזרחויות. מי שביצע את הטבח בחברון, שללו לו אזרחות? הציעו לשלול לו אזרחות? חשבו על זה? לא רק זה, אלא המדינה עונה בתשובה לבית-המשפט שאין להרוס את הבתים של טרוריסטים יהודים, כי יש הבדל. (אומר בערבית: אתם, כלומר, באופן אחר.) מה "יש הבדל"? הם ענו תשובה רשמית, חבר הכנסת שטרן. ענו תשובה רשמית שאין להרוס בתים של טרוריסטים יהודים, לרבות אלה ששרפו את מוחמד אבו ח'דיר, כי זה אחר. מצאו את עניין הכמות או השכיחות. זה נראה לך רציני? זה נראה לך צודק? ומעניין לעניין באותו עניין. מגיע חבר הכנסת ממפלגת השלטון, ממ"ז – מיקי מכלוף זוהר, או מכלוף מיקי זוהר – ואומר, במחווה של רצון טוב כלפי הפלסטינים, שהוא ייתן להם דמוקרטיה מלאה, חוץ מדבר קטן, זע'יר, שוואיה – זכות הצבעה, במדינה האחת. הוא אומר: לא צריך שתי מדינות, צריך מדינה אחת. זו הסיבה שאני אמרתי שאם כבר מדינה אחת אז לא מדינת אפרטהייד כמו שממ"ז אומר, אלא מדינה דמוקרטית, שוויונית, one person one vote, לכל אדם קול אחד. קריאה: קול שווה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): קול שווה. (אומר בערבית: התוצאה – בקלפי.) התוצאה – בקלפי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): (אומרת בערבית: תיבת הדואר?) אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא, (בערבית: בקלפי.) זו הסיבה שאנחנו מתעבים את העניין הזה של להתייחס אלינו כאל איום דמוגרפי. יש כאלה שמתייחסים אלינו כאל איום דמוקרטי, לעצם האפשרות שאנחנו נהיה אזרחים שווים. ואז מגיע שר הפנים ולוחץ על היישוב ג'ת. השר דרעי, שר הפנים, לוחץ באופן חסר תקדים על ראש מועצת ג'ת מוחמד ותד כדי להסיר שלט שהיה קיים שבע שנים. מה התעוררתם עכשיו במשרד הפנים? כי ראש הממשלה התעורר, לראש הממשלה חסר ספין? יגאל גואטה (ש"ס): לא היה שר לפני זה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ראש הממשלה היה הספין? היה השר אלי ישי כאשר השלט הזה הוצב. השר אלי ישי היה כאשר השלט הזה הוצב. קריאה: זו התשובה. קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): השר אלי ישי היה כאשר השלט הוצב. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: תסיים, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): שר הפנים אז היה אלי ישי, יושב-ראש ש"ס. אלעזר שטרן (יש עתיד): אחמד – – – שר – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): יושב-ראש ש"ס הוא האיש שאישר. זה מה שאמרו לי ביישוב שם. אלעזר שטרן (יש עתיד): בגלל זה הוא רוצה לבטל. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מה, חייבים לבטל כל החלטה של אלי ישי? למחוק את אלי ישי, את המורשת של אלי ישי? אני מודה לך, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה. קריאה: אחמד, תדע לך – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. בבקשה, שלוש דקות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה, כבוד היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, נראה שהממשלה שלנו עסוקה מאוד. היא עסוקה מהבוקר ועד הערב ואפילו עד השעות הקטנות של הלילה. השאלה במה היא עסוקה. מהצעות החוק הרבות שמגיעות אלינו מהכיוון ההוא, של המליאה, נדמה שהממשלה עסוקה כל היום בלברר מי נאמן ומי לא נאמן. כמו שאמר בזמנו שר הביטחון אביגדור ליברמן – אז הוא היה שר החוץ, או יכול להיות שהוא היה שר אחר: בלי נאמנות אין אזרחות. את הסלוגן הזה, את הסלוגן הנבוב הזה והקשקוש-בלבוש הזה ממשיכים לדחוף אותם חברי הכנסת שעכשיו מפילים עלינו חוק אחרי חוק אחרי חוק – לשלול את האפשרות של הכניסה של ההוא ולשלול את האזרחות מזה, ולהרוס בית של פלוני ואלמוני וכו'. עכשיו, העניין הוא שאם הממשלה הייתה משקיעה את כל אותן שעות מרובות בשיפור מעמדם ומצבם של אזרחי מדינת ישראל ולא במלחמות מדומיינות נגד אויבים שממציאים אותם, שהיום זה התקשורת, ומחר זה אזרחי ישראל הערבים – או, סליחה, שכחתי, בעצם אזרחי המדינה הערבים הם תמיד האויב – ולפעמים מתווסף לזה עוד אויב כזה, מפה ומשם; אז זה השמאלנים והתקשורת, שהיא כמובן גם שמאלנית וכו' – אילו המדינה הייתה באמת משקיעה את כל המרץ הזה או לפחות חצי, חצי מהזמן שהיא משקיעה בכל העניין הזה, בניסיון לברר מי נאמן ומי לא נאמן, במצבם של אזרחי מדינת ישראל, אז אולי השאלה על נאמנות בכלל לא הייתה קיימת פה ובכלל לא הייתה עומדת על הפרק. עכשיו בואו נראה, נעשה את מבחן המציאות: מה מקבלים אזרחים שהם כן נאמנים למדינת ישראל על-פי כל קנה-מידה אפשרי? אני מדברת כמובן על אזרחי המדינה הדרוזים. מה מקבלים הדרוזים? אותם דרוזים שמשרתים בצבא, מתגייסים ליחידות עילית, מחרפים את נפשם בהגנה על המולדת המשותפת שלנו, כאשר בעצם יש פה פוליטיקאים כאלה ואחרים שאומרים שהם לא אזרחים מלאים, הם אורחים, הם אורחים. זה לא משנה למה הם מתגייסים, הם אורחים. אז אני אתמול ביקרתי – אמרתי, אני אברר בעצמי, אני לא אסתפק בתיאורים ששלוחים לי ובתמונות ובתיאור מצב. אני נסעתי בעצמי, לקחתי אוטו ונסעתי עד אבו-סנאן, וביקרנו שם בבתים שלא מחוברים לחשמל – בתים של גיבורי ישראל, בתים של לוחמים שעד היום נלחמים בשורות של צה"ל ומגינים על מדינת ישראל ומגינים על אזרחי מדינת ישראל. היו שם כאלה שנטרלו מחבלים, והיו שם כאלה שהם נכי צה"ל. הבתים שלהם, חברים שלי, לא מחוברים לחשמל, לא מחוברים למים. זה לא בגלל שהתשתיות לא קיימות, לא ולא, התשתיות קיימות. אבל מה, מכיוון שאין תוכניות מתאר ולא יהיו תוכניות מתאר, ולא תהיה שום התקדמות בממשלה הנוכחית בתוכניות מתאר, אז אומרים להם: הבנייה שלכם, על האדמה ששייכת לכם, היא בנייה לא חוקית. אם זו בנייה לא חוקית, לא נחבר אתכם לחשמל. אז מה אנחנו מקבלים כתוצאה מכך? אותם אזרחים, שהם נאמנים על-פי כל קריטריון חוץ מזה שאין להם דם יהודי, חוץ מהעניין הזה – הם מקבלים את אותו היחס המזלזל והמפלה כמו האזרחים האחרים. כמו למשל האזרחים הערבים, שמהבוקר עד הלילה פה מואשמים בזה שהם לא נאמנים, ואנחנו נחשוב אם נשקיע בהם או לא נשקיע בהם. אז אני אומרת, אני קוראת לממשלת ישראל: תפסיקו לחפש את האויבים המדומיינים. תמשיכו להשקיע, תתחילו להשקיע באזרחי מדינת ישראל – יהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים וכל השאר – בדואים – ותעזרו ותשפרו את החיים שלהם קודם, ואחרי זה תעסקו בכל השאר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אדוני שר הפנים, בבקשה. אחריו יסכם יושב-ראש הוועדה, כן? בבקשה, אדוני. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אדוני היושב-ראש, קודם כול, ברוך שובך לארץ. שמעתי שהייתם בשליחות חשובה באתיופיה, ודיבר אתי כבר חבר הכנסת אלי אלאלוף וביקשתי שתכתבו לי איזשהו דוח, שנדע מה צריך לשפר ומה צריך לתקן. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חשוב מאוד, אדוני. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: חברי, אני רוצה לברך את ידידי יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת דוד אמסלם. אני יודע שהיה לנו לא פשוט, אבל בסוף זה חוק שכבר שנים ארוכות מנסה לסגור לקונה שהייתה בחוק, ובעיקר בשנים האחרונות, שאזרחי מדינת ישראל לצערי הרב יוצאים ולוחמים בשורות האויב, בעיקר ב"דאעש", שרוצים להשמיד את מדינת ישראל. אין להם מלחמה אתנו על שטחים, אלא מלחמה אידיאולוגית טהורה, לצערי הרב, וחוץ מחיסולה של מדינת ישראל הם לא רואים שום דבר אחר. ולוחמים בשורותיהם אזרחי מדינת ישראל, עם הזכויות של מדינת ישראל, ואי-אפשר, בגלל הלקונה שבחוק, לעשות שום דבר בעניין, כי הם לא נמצאים כאן לשימוע, או דברים אחרים. ולכן, החוק הזה, ובאמת אחרי עמל קשה, אני שמח שהיושב-ראש דוד אמסלם קידם אותו, ואנחנו מגיעים כאן לשנייה ושלישית. לצערי, אני חייב לומר, מדובר על מספר לא קטן של אזרחי ישראל שכבר כיום, ידוע לנו, נמצאים כבר תקופות די ארוכות בסוריה, בעיראק, בלוב, במקומות אחרים, ונלחמים בשורות האויב. אין לנו מה לעשות, והם יכולים תיאורטית מחר בבוקר לחזור בחזרה לארץ, ולחזור בחזרה כאילו לא קרה שום דבר, עם כל מה שהם צברו משם. לכן, החוק הזה הוא חשוב מאוד, ואני שמח שהיום זה מגיע לישורת האחרונה. ושוב, אני מודה לחבר הכנסת דוד אמסלם על המאמץ האחרון כדי לקדם את החוק. תודה רבה. וכמובן, אני מבקש מכל חברי הכנסת – אני חושב שזה חוק – – – עיסאווי פריג' (מרצ): מה עם יאסר ערפאת, כבוד השר? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אני אתייחס גם לזה. קודם כול, אני רוצה לומר לאחמד טיבי, חבר הכנסת, דוקטור, אני לא פעלתי בעקבות ראש הממשלה, עם כל הכבוד; אני שר הפנים, וברגע שזה הגיע לפתחי על-ידי הפרסום בתקשורת – אתם יודעים הרי איך זה התעורר, נכה צה"ל שבגלל ה-Waze נקלע שם לסביבה ואז עלה לו השם של רחוב יאסר ערפאת. אני אומר לך בוודאות, אחרי בדיקה שעשיתי – לא הוצאתי את המכתב לפני שבדקתי בצורה יסודית – מעולם לא ניתן אישור ומעולם גם לא פנו לבקש אישור. בין הכיסאות זה נפל. הייתה ועדה קרואה בג'ת, היו תקופות כאלה ואחרות, ואני חייב לציין את ראש המועצה של ג'ת: ברגע שהוא קיבל ממני מכתב והוא הבין שזה לא חוקי וזה לא נקרא אישור, הוא מייד נתן הוראה להסיר, ועכשיו ועדת השמות תתכנס ותפעל על-פי חוק – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): ומי מאשר את ועדת השמות, אדוני השר? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – לכם עוד פעם – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אני לא מעלה על דעתי שהם יעשו כזה דבר. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): למה? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: לא מעלה על דעתי שיעשו כזה דבר, אבל בוא נחכה ונראה. בואו נחכה. חברים – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): השאלה אם החוק הזה מיושם – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: סליחה. אני אומר, רבותי, גדול אנחנו לא מתערבים בצורה שוטפת בעניינים של שמות. יש אוטונומיה לרשויות המקומיות, ואני משתדל. אבל עם כל הכבוד, אנחנו בחברה שבה צריכים גם להגן – הרי זה בגבולות מדינת ישראל, וכמו שאתה נוסע בדיזנגוף – אני גם יכול לנסוע מחר בבוקר, ואני נוסע, ברשויות במגזר המיעוטים, ולא הייתי רוצה לנסוע ברחוב שהשם שלו פוגע ברגשות של הרבה אזרחים אחרים בגלל שההתפארות היא על רצח של אזרחים או דברים כאלה. כל דבר נבדוק, אני לא רוצה לתת הצהרות, אבל גם זה החוק נתן – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): חתמו הסכם שלום עם ערפאת. ישראל חתמה הסכם שלום אתו. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: איפה חתמו הסכם? שכחת – אתה רוצה שאני אזכיר לך את האירוע בפסח במלון "פאלאס" בנתניה? אתה רוצה שאני אזכיר לך מה היה מ-2001 – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מלון "פארק". שר הפנים אריה מכלוף דרעי: מה? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מלון "פארק". שר הפנים אריה מכלוף דרעי: מלון "פארק". אז שאני אזכיר לכם מה קרה בשנתיים האחרונות? מיקי לוי (יש עתיד): אני מבקש שיהיו שדרות זאב ז'בוטינסקי ברמאללה, בבקשה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: בסדר, אז לכן אני אומר, זה לא נושא – – – קריאה: השאלה אם אתה יכול לבקש – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אז לכן, חברים, אני רוצה לומר באופן כללי – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): שתהיה מדינה – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר מאיר כהן: תאפשרו לשר לסיים את דבריו, חברים. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: ראשי המועצות – אני חייב לציין אותם לטובה. ראשי המועצות וראשי העיריות במגזר עושים עבודת קודש, מקדמים את התושבים שלהם ומסתכלים בעיקר על קידום המועצות ופחות מתעסקים בפוליטיקה אחרת, שלא מביאה שום תועלת לאזרחים שלהם. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דודי אמסלם, בבקשה. כתבת הרבה, כתבת הרבה, אני רואה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני יודע, פה ושם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לפתוח בתודות. קודם כול, תודה לשר על הדברים החמים. בהזדמנות הזאת, אני גם רוצה לאחל מעל במה זו מזל טוב לשר היום. השר אריה דרעי בן 58. האמת היא שהוא נראה יותר צעיר, אריה, אבל זה גילו. היום חגגנו לו יום הולדת. אז באמת אני רוצה לאחל לך בריאות ואריכות ימים, ותמשיך לשרת את עם ישראל במקומות הכי חשובים. בהזדמנות זו, אני גם רוצה להודות לצוות הוועדה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אתם לא משרתים אותו בחוק הזה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לפני שאני אתייחס למה שאמרתם – גם אתה, עיסאווי – אני רוצה להודות לגלעד, היועץ המשפטי של הוועדה, ללאה בצוות הוועדה. אני רוצה להודות באמת לכל הצוות שלנו, וכמובן גם לאחל לתומר את חזרתו בשלום – הוא בחוץ-לארץ, אז אנחנו מאחלים לו שחזרתו תהיה בשלום, שהוא ייהנה. תראו, רבותי, אני רוצה להתייחס לדברים שבעצם נאמרו על-ידי חברי הכנסת. תראו, לי יש בעיה אתכם בדבר אחד: אני מסתכל על כלל האוכלוסייה הישראלית – ואני לא עושה הבחנה בין ערבים ליהודים; מבחינתי יש רק מבחן אחד, נאמנות למדינת ישראל. ואני רואה אתכם חדשות לבקרים – בכל חוק, כל חוק, לא משנה באיזה נושא, שבא להצר את צעדיהם של עבריינים, מחבלים, הכול, אני רואה את כולכם באים מהבוקר, קמים ב-05:00. חשבתי שאתם אמורים להגן על כלל הציבור, כולל הערבים – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל אותך שאלה שנייה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – אבל לא, אצלכם יש צביעות, מוסר כפול. מהבוקר עד הלילה אתם נבנים רק על השנאה – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל אותך שאלה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – רק על הקנאה. זה מה שמעסיק אתכם. עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת אמסלם, תקשיב, עזוב אותי מהפופוליזם. אני שואל אותך שאלה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מעולם לא דיברתם אתי על שום דבר אחר. עכשיו אני אעבור לעניין הזה, מה החוק הזה בא – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל אותך שאלה, תקשיב לשאלה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק שנייה, אל תפריע לי. אל תפריע לי. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת פריג', חבר הכנסת פריג'. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אענה לך כבר. עיסאווי פריג' (מרצ): אני רוצה שאלה – – – היו"ר מאיר כהן: לא, עכשיו לא, סליחה. עיסאווי פריג' (מרצ): תענה לי על השאלה – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת פריג', חבר הכנסת פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): ח"כ יהודי שהורשע בבגידה, החוק הזה יחול עליו? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אענה בזה על הכול, אני כתבתי מה שאמרת. אז בוא נתחיל אתך, אוסאמה סעדי: המרצע לא יצא מהשק; זה המרצע, זה הנושא. עזמי בשארה – מפה התחיל הסיפור. אני לא האמנתי, מעולם לא חשבתי שיקרה שחבר כנסת כאן יהיה בוגד נגד מדינת ישראל, ועוד מדינת ישראל המשיכה לשלם לו משכורת. בושה וחרפה בכלל שאתה אומר לי את השם הזה. הוא פגע, קודם כול, בכם, בכם – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אתה תשלול לוואנונו? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה תשלול לואנונו את האזרחות? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז לכן, דרך אגב, אני גאה לקרוא לו קודם כול "חוק עזמי בשארה", שלא יהיו כאלה דברים. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה תשלול לוואנונו את האזרחות? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): ועזמי בשארה, אומר לי זחאלקה, זה לא מעניין אותו. ודאי שזה לא מעניין אותו. הוא הרי נבנה על הבגידה במדינה. הוא עכשיו נמצא במדינה שמפנקת אותו, משלמת לו משכורות עתק, מפנקת אותו בכל האולפנים – למה? לא בגלל שהוא חכם גדול, לא בגלל שהוא תרם לה, בגלל שהוא בגד במדינת ישראל, שאתם מתפרנסים ממנה, שהיא מגינה עליכם. אז אתם – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תפסיק. אתה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תתבייש לך, תתבייש לך. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז אתם – בושה וחרפה איך אתם בכלל מעזים לדבר על זה. חוצפה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תתבייש לך, תתבייש לך. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עוד מעט אני אגיע גם אליך. מיקי לוי (יש עתיד): הופה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תתבייש לך. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עיסאווי, אני רוצה להגיד לך משהו. עיסאווי פריג' (מרצ): יהודים, לא ערבים, יהודים – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מדינת ישראל היא מדינה יהודית-דמוקרטית, גם אם זה לא מתאים לך. אז חוק השבות הוא רק ליהודים, אין מה לעשות. לא מתאים לך – אחי, אתה יודע, אף אחד לא הכריח אותך להיות כאן. זוהי המדינה. לא מתאים לך, אין בעיה; מדינה דמוקרטית, אתה יכול גם לעזוב. עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל: יהודי שנחשד בבגידה, יהודי שנחשד בבגידה – תשלול לו אזרחות? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זוהיר בהלול, אני רוצה להגיד לך משהו לגבי פולארד. תראה – – – היו"ר מאיר כהן: עיסאווי, שאלת – – – עיסאווי פריג' (מרצ): הוא לא עונה לי – – – היו"ר מאיר כהן: אבל אי-אפשר לצעוק, עיסאווי. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): יש בחירות, אתה רוצה להיבחר, זה מה שאתה עושה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הוא טען, הוא טען – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתה עושה פופוליזם, אתה רוצה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הוא דיבר לגבי חוק השבות – אני עוד מעט אגיע אליך – הוא דיבר לגבי חוק השבות – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תענה לי, אז – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז אמרתי לו: חוק השבות זה חוק של מדינת ישראל. היו"ר מאיר כהן: עיסאווי, אני לא רוצה לגרור – הוא לא חייב לענות לך. הוא לא חייב לענות לך. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מדינת ישראל היא קודם כול יהודית. היו"ר מאיר כהן: סליחה, אדוני יושב-ראש הוועדה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יכול להיות שזה לא מתאים לך, בסדר, אבל זה מתאים לנו. זה המזל, שאנחנו בעצם מכתיבים פה את הכללים. עיסאווי פריג' (מרצ): זה חוק לערבים, חוק לערבים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז לכן – לא מתאים לו? אהלן וסהלן. מדינה דמוקרטית – לא חייבים לחיות פה בכוח. עיסאווי פריג' (מרצ): אז זה חוק לערבים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מי שלא מתאים לו – תופס את הבגאז', נוסע למקום אחר שבו ייתנו לו כנראה יותר כבוד מפה. עיסאווי פריג' (מרצ): אז זה חוק לערבים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לגבי הנושא של פולארד: תבין, פולארד בעצם סייע למדינת ישראל, לכן אני רואה את החובה של המדינה לדאוג לו. אני רוצה להגיד לך משהו: גם כשיש מרגל אמריקני שנגיד שהוא רוסי, אז ודאי שהאמריקאים מנסים לדאוג לו. לכן, אנחנו לא דואגים לפולארד רק כי הוא יהודי, אלא כי הוא סייע למדינת ישראל וכתוצאה מזה הוא מצא את עצמו בכלא. לכן אני חושב שזו חובה מוסרית בלי קשר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בלי קשר. אתה עכשיו מצפה שהמדינה תשלול לו את האזרחות? להפך, אנחנו צריכים לקבל אותו פה בשדה התעופה ב"דגל-שק", לעשות לו מצעד וגם לקחת אותו, בכבוד גדול מאוד – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – גם להביא אותו לכנסת, לביקור כאן. עיסאווי פריג' (מרצ): זה, תגיד את האמת: זה חוק שמיועד לערבים. תגיד את זה, אל תתבייש. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לגבי טלב – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – סיפור, אתה אוהב תמיד לספר סיפורי גמלים. אתה יודע, לאורך הרבה דיונים אתה אוהב להביא את הסיפורים של הגמלים בנגב. תשמע, אני לא מכיר את הנושא, אבל בגדול, בסופו של עניין, שטח אש – מי שמכתיב את זה זה צה"ל, לא אנחנו; הצבא, לפי הצרכים שלו. לפעמים הוא צריך, ויש פעמים שהוא גם מוותר. אתה יודע שחלק גדול מאוד משטחי האש של הצבא, כולל בבקעת הירדן, כולל בדרום – הצבא צמצם אותם. עכשיו, זה לא אומר שלבדואי מותר לעלות עם גמלים כל היום לאן שהוא רוצה. הרי אם הייתי נכנס אליך הביתה עם הגמלים שלי, היית שואל למה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אין לי גמלים, אבל נגיד שהיו. אבל לכן, גם אתה אל תצרח תמיד, וגם אתה אל תתקוף את מדינת ישראל. אתה, יש לך כלל: אם אתה עומד כאן, גם אתה – סיגלת לך איזשהו כלל: ככל שנעליב את המדינה, החבר'ה בבית כנראה ימחאו לנו כפיים. זה לא ככה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני גם שומע אותך פה. אז איפה שאתה צודק, אני בדרך כלל – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – מה שמותר ליהודי אסור לערבי? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מה שמותר ליהודי אסור לערבי? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אמרתי. בגדול, מה הבעיה שלך? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שטח האש הזה שייך לבדואים? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא שייך לבדואים – הוא שייך למדינה. המדינה החליטה שהיא רוצה לעשות שם חוות בודדים. מה זה מעניין אותך? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא הבנתי. מה, היא צריכה לבקש ממך אישור? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זו האדמה שלו – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): היא צריכה לבקש ממך אישור? קריאות: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): היא לא צריכה לבקש ממך שום אישור. קריאות: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתמול זה היה שטח אש, היום לא. מה הבעיה שלך? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה רוצה שיישאר שטח אש כל הזמן? אז בוא, תפעיל את ההיגיון. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מצפה ממך שתפעיל את ההיגיון קצת, ובטח כאן. דרך אגב, אני מבין שגם השטחים – כל השטחים בנגב הם של הבדואים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): של הבדואים – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אה, גם זה שלכם. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אין לכם כלום. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הכול. בכלל, כל המדינה שלכם. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – אין למדינה – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): זו האדמה שלנו. אם לא מוצא חן בעיניך, תעזוב. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אתה תעזוב, לא אנחנו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תראה – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – בוא תעזוב. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – אני רוצה לענות לך, זחאלקה. בוא, תקשיב. לגבי השאלה שלך, כפי שאמרת; שמעתי גם את החברה שלך, בדיוק עזמי בשארה מס' 2. היא בעצם – אתה בעצם אמרת שעזמי בשארה, אנחנו לא מעניינים אותו. אני מסכים אתך. קריאה: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה אמרת: זה לא מעניין אותו, זה רק יזיק. אני רוצה להגיד לך משהו מאוד חשוב: מדינת ישראל היא מדינה מאוד חזקה. מעצמה עולמית. לא מפחדת מאף אחד. אף אחד לא מטריד אותה. אבל אני רוצה להגיד לך: אני, חשוב לי הכבוד הלאומי שלנו. אנחנו לא פועלים מתוך פחד. עזמי בשארה לא מפחיד אותנו. מדינת ישראל יודעת לרדוף את אויביה גם מחוץ לגבולות המדינה, וזה לא מטריד אותנו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתה מאיים? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): וזה לא מטריד אותנו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתה מאיים? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, אני רק אומר. מה זה מאיים? דרך אגב, מאז ומתמיד מדינת ישראל טיפלה – ותטפל, אני מניח – באויבי המדינה, גם מחוץ לגבולות המדינה, לא רק אם הם פה. אני רוצה לספר לך שסיפור עזמי בשארה הוא סיפור לאומי מבחינתנו ברמה של הכבוד הלאומי. אותנו מעניין הכבוד. אתם לא תבזו אותנו, לא בשארה ולא כמוך ולא אתה. אנחנו לא ניתן לכם את זה, בגלל שהכבוד שלנו לא מאפשר את זה. עזמי בשארה בגד במדינת ישראל, הוא לא צריך להיות אזרח מדינת ישראל. הייתי רוצה לראות מדינה אחת בסביבה – ואתם כל הזמן מעודדים אותן; הן בשבילכם נר לרגליכם, איזשהו מוצר אוטופי: האיראנים, הסעודים, הסורים; אני מבין שכל אחד מהם, אם היה לו בוגד, אז הוא היה נותן לו להיכנס. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כן? שם אותו על הכתפיים גם – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – ונותן לו משכורת. אתם הרי לא הייתם מעזים להגיד דבר כזה עליהם. להפך, אני חושב שאם היה איזה אחד שהיה בא ועוזר למדינת ישראל, אתם הייתם הופכים אותו לבוגד. אבל אצלכם יש מוסר כפול, כרגיל, וזה מה שמנחה אתכם, בגלל – אתם מצפים בעצם שהציבור שלכם – הרי אני אמרתי לכם פעם: אתם לציבור שלכם הרי לא דואגים. מעולם כמעט, זה נדיר – – דוד ביטן (הליכוד): דודי – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – שאתם באתם – – – דוד ביטן (הליכוד): דודי – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק שנייה. דקה. – – – שאתם באתם – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): יאללה, דודו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – שאתם באתם לדאוג לביוב, לחינוך. זה לא מעניין אתכם. איפה שיש הסתה נגד יהודים, אתם בבוקר – יוצאים ב-06:00 או ב-05:00 מהבית כדי לבוא ולהכפיש ולהסית נגד היהודים, בגלל שמזה אתם מתפרנסים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה לכולם. אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו רוצים לעבור להצבעה. אני אבקש מכולם לשבת. יושב-ראש הוועדה. להצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017, הוגשו הסתייגויות לסעיף 1. ההסתייגויות הן של חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין – להלן: קבוצת סיעת מרצ. האם אנחנו מצביעים על ההסתייגויות? קריאה: כן. קריאה: כן. היו"ר מאיר כהן: כן. ובכן, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1, לסעיף 1. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 25 בעד, 40 מתנגדים. אם כן, ההסתייגות הראשונה לסעיף 1 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2, של סיעת מרצ, לסעיף 1. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 26 בעד, 41 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3, לסעיף 1. בבקשה. איתן כבל (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): איילת שקד נגד. איתן כבל (המחנה הציוני): בשבילך, השרה איילת שקד. דוד ביטן (הליכוד): השרה איילת שקד, שרת המשפטים. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: ובכן 26 בעד, 40 נגד. גם הסתייגות מס' 3, לסעיף 1, לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4, לסעיף 1. בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 26 בעד, 40 מתנגדים. גם הסתייגות מס' 4, לסעיף 1, לא התקבלה. ואנחנו עוברים להסתייגות מס' 5, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 26 בעד, 40 נגד. גם הסתייגות מס' 5 לא התקבלה. לסעיפים 2–4, כולל, אין הסתייגויות. אם כן, אנחנו מצביעים על סעיף 1 כלשון הצעת החוק. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 50 נגד – 17 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. דוד ביטן (הליכוד): בעד. בעד. על סעיף 1, נכון? היו"ר מאיר כהן: כן. 50 בעד, 17 מתנגדים. סעיף 1 התקבל כלשון הצעת החוק. אם כן, אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה, על סעיפים – אנחנו נצביע על 1, 2, עד 4, כולל. זה בסדר. נצביע כולל. אם כך, אנחנו מצביעים על סעיפים 1, 2, עד 4, כולל, שזה הצעת החוק – – דוד ביטן (הליכוד): כנוסח הוועדה. היו"ר מאיר כהן: – – כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 2–4 – 50 נגד – 18 נמנעים – אין סעיפים 2–4 נתקבלו. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: כן, אי-אפשר בלי זה, חביבי. אם כן, 50 בעד, 18 מתנגדים. חוק האזרחות עבר בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים מייד לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 51 נגד – 17 נמנעים – אין חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: 51 בעד, 17 מתנגדים. אם כן, הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה רבה. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר מאיר כהן: הודעה, בבקשה. עם הצבעה? יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כן – – – היו"ר מאיר כהן: בסדר. הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה, אדוני. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, הודעה לחברי הכנסת. אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מטעם הרשימה המשותפת: במקום חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יכהן חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, להודעה הזו אנחנו צריכים הצבעה: הכנסת החליטה בישיבתה ביום ג' באדר התשע"ז, 1 במרס 2017, להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – נכס המשמש למגורי נכה), פ/3581, לוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הכספים לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. היו"ר מאיר כהן: ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על הודעתו השנייה של יושב-ראש הוועדה. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 16 בעד הצעת ועדת הכנסת – 43 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2016, מוועדת הכספים לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 43 בעד, אין מתנגדים. הודעתך אושרה על-ידי הכנסת. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017 [מס' כ/664; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 18124; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יש רשימת דוברים. ולפני זה, בבקשה, אדוני דודי אמסלם, יושב-ראש הוועדה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שהצעת החוק הזאת היא בעצם הצעה משלימה של ההצעה הקודמת. זה פחות או יותר באותו נוסח ובאותו מתווה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אסביר. לא הבנת, רוח הדברים. מדינת ישראל, כמו שאמרתי בחוק הקודם – דרך אגב, היא באמת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. באמת, גם אחת הדמוקרטיות האמיתיות שיש בכלל בעולם, כפוף לכל ההכפשות שלכם. ומדינת ישראל מדי פעם צריכה להגן על עצמה, וזה התפקיד שלה. אחת מההגנות בעצם באה לידי ביטוי בחוק הזה. החוק הזה אומר: בשנים האחרונות גוברות הקריאות בעולם לחרם מסוגים שונים על מדינת ישראל; הצעת החוק שלפנינו נולדה כחלק ממאבקה של מדינת ישראל בתופעה קשה זו. היוזם המקורי של הצעת חוק הזו היה חבר הכנסת לשעבר ינון מגל, יחד עם כמה חברי כנסת מסיעות שונות. אני חושב שמי שבעצם הביא את זה כרגע ודחף את זה לחקיקה זה חבר הכנסת סמוטריץ. מטרתה של הצעת החוק היא למנוע מנציגים של ארגונים וגופים הקוראים לחרם על ישראל לפעול בתוך שטחי מדינת ישראל לקידום רעיונותיהם. לכן, מוצע לקבוע כי ככלל לא ייתנו לאדם שאינו אזרח ישראלי או תושב קבע במדינת ישראל אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל עבורו קורא לחרם על מדינת ישראל או התחייב להשתתף בחרם כאמור. לטעמי, לא מדובר רק בזכותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, או זכותנו, אלא בעיקרון בסיסי שלפיו המדינה אינה מעניקה פרסים למעוניינים לפגוע בה, בוודאי כאשר לא מדובר באזרחים ישראלים או בתושבי קבע. יחד עם זאת, כיוון שייתכנו מקרים מיוחדים שבהם נרצה בכל זאת לאפשר לאדם כאמור להיכנס לישראל, מוצע לקבוע כי שר הפנים יהיה רשאי לתת לאדם כאמור אשרה ורישיון ישיבה מטעמים מיוחדים שיירשמו. האמת היא שהצעת החוק שהגיעה אלינו לוועדה, לא האמנתי שעד היום היא לא קיימת. במדינת ישראל יש הרבה אנשים – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): דוד, תזכור, דיברנו על זה, אמרנו שיש היום סמכות בידי שר הפנים – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שנייה. זה מה שאמרת. אבל לפעמים, אתה יודע – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אתה עכשיו מצמצם את זה. אתה עכשיו מצמצם את זה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, אסביר לך. לשר הפנים – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – לשר הפנים הסמכות – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אענה לך. אוסאמה, אתה יודע שאני מבין אותך מהר, אתה לא צריך להמשיך בנאום. שר הפנים, גם היום, נכון להיום, יש לו סמכות שלא לאפשר כניסה לכל מיני אנשים שלא תושבי ישראל והם לא אזרחי מדינת ישראל, במגוון, בספקטרום של שיקולי דעת שלו. כאן, בנושא הזה, רצינו לעשות חקיקה פוזיטיבית, כי במדינת ישראל ישנה גם תופעה חדשה בשנים האחרונות, שישנם הרבה אנטישמים שמנסים בכל דרך לפגוע במדינת ישראל ולכן הם קוראים לחרמות על המדינה, גם חרמות כלכליים. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): היום יש סמכות לשר הפנים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק שנייה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): נכון שיש סמכות היום? למה אתה מצמצם? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אמרתי, אנחנו רוצים להדגיש את הנושא, אנחנו רוצים להדגיש את הנושא גם בפני שר הפנים, להגיד לו: יש חוק כללי ויש חוק ספציפי. אני שמח בכלל שהעלינו את זה. עד היום הייתי בטוח, ואני משוכנע שאף מדינה בעולם שמכבדת את עצמה – וגם כאלה שלא מכבדות את עצמן, אני לא מעלה על דעתי שהן יאשרו ויקבלו כל מיני אזרחים מהעולם שהם לא האזרחים של אותה מדינה וייתנו להם להיכנס למדינה על מנת שהם יכפישו אותה מבפנים. הרי הם מכפישים מבחוץ, הם קוראים לחרמות מבחוץ, כמו שאמרתי, גם חרמות אקדמיים, גם חרמות כלכליים. אנחנו רואים את זה בכל מיני מקומות בעולם. וודאי שהמדינה צריכה להגן על עצמה, ובוודאי ובוודאי לא לאפשר להם להיכנס לכאן. איך אמרתי בוועדה? אתם מצפים שנקבל אותם כנראה גם ב"דגל-שק", באיזו סלסילת פירות בשדה-התעופה. זה ברור מאליו. אלא מה הפתיע אותי בכל אופן? אני חשבתי שכשההצעה הזאת תגיע, חוץ ממני בוועדה אף אחד לא יבוא. לא ציפיתי. דרך אגב, דנתי בה בבוקר, ההצעה הזאת דנו בה לדעתי בסביבות השעה 8:30. להפתעתי הרבה אני רואה כמעט, חלק גדול מאוד מהחבר'ה מהרשימה המשותפת רצו בבוקר, קמו גם הם אז, בחוק הזה, ב-4:00, כדי להגיע לכנסת. על מה? להגן על מי שמכפיש את מדינת ישראל, מי שבעצם פוגע במדינה. אני כל פעם מזועזע מכם מחדש. אני אומר: עד לאן תגיעו? באמת, עד לאן? כבר לא אכפת לכם כלום, העיקר שיפגעו במדינת ישראל, לא משנה מי, לא משנה על איזה נושא. מה זה חשוב על מה? מדברים על מדינת ישראל, להכפיש – אנחנו מצטרפים, בלי לדעת על מה, תרשום אותנו. אתם לא מתביישים? באמת, חוצפה. אבל מי שהפתיעה אותי הכי הרבה, אדוני היושב-ראש, היא חברת כנסת אחת, והאמת די נדהמתי, קוראים לה חברת הכנסת גרמן. גם היא נסעה בבוקר מהרצליה כדי להגיע. והופתעתי. חברת הכנסת גרמן התנגדה לחוק. שאלתי אותה: רק רגע, אני רוצה להבין. מילא את הערבים אני מכיר, אני מכיר את השיטה; כפי שאמרתי קודם, איפה שהם יכולים לפגוע במדינת ישראל, למה לא, אהלן וסהלן; אפשר להכפיש – מכפישים. צודק, לא צודק – לא חשוב. אבל חברת הכנסת גרמן קמה בבוקר, ולאחר שהסתרקה ועשתה פן, רצה לוועדה כדי להצטרף לרשימה. החלטתי לספר ליושב-ראש – הרי מר לפיד לא נמצא פה כדי לדעת מה החבר'ה שלו עושים; לרוב הוא לא יודע, הוא לא נמצא פה כל כך. אז אני רוצה לספר לו. מר לפיד, בוא, אספר לך. הגברת גרמן, אם אתה לא יודע, בחוק הזה היא בעצם יישרה קו עם הרשימה המשותפת. אז לכן בלבלתם אותי: עד עכשיו אתם משחקים אותה איזו מפלגת מרכז. אז אני מספר לך שהחבר'ה שלך, לפחות הגברת גרמן בעצם מציגה קו מאוד מאוד שמאלני. היא בכלל נמצאת – הייתי מציע לרשימה המשותפת לשבץ אותה בתוך הרשימה. לא העליתי על דעתי שיהיה יהודי אחד שיתנגד לזה שמי שמכפיש אותנו, בכלל נקבל אותו. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רגע, יש לי שאלה: האם צריך להביא רעשנים, וכל פעם שאומרים "שמאלני" לעשות רעש עם הרעשנים? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, לא, לא צריך. אני אומר, הופתעתי. חשבתי, כפי שאמרתי, בסוף גם יש קווים אדומים. באמת, אני מצפה שגם חברי הכנסת היהודים – עזבו מפלגות, בסוף המדינה חשובה מעל כל הפוליטיקה הקטנה. אמרתי, הרשימה המשותפת, אני בספק אם דאגתם בבוקר היא למדינת ישראל, גם אם הם אזרחים ישראלים. אבל אני משוכנע שאזרח – אבל אני חשבתי שאזרחים יהודים קודם כול באמת דואגים לכלל המדינה, כולל האזרחים הערבים. אבל כשראיתי את חברת הכנסת גרמן די התבלבלתי, במיוחד כשהיא בעצם שייכת למפלגה שהיא קוראת לעצמה מפלגת מרכז. אז לכן, מר לפיד, אני מודיע לך – היות שאתה לא פה אז אני מספר לך מה קורה אצלך בשכונה: הגברת גרמן כנראה לא מיישרת קו עם המפלגה, או לפחות עם הדעות שאתה מציג בחוץ, אז תקרא אותה לסדר, בוודאי בעניין של החוק הזה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אתה יודע, בשביל להיות יושב-ראש כנסת ולשמוע את זה ולהתאפק, צריך – יש הרבה זכויות לחברת הכנסת יעל גרמן. תודה, אדוני. חבר הכנסת זוהיר – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – מתאפק – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): איך התאפקת, אני לא מבין. היו"ר מאיר כהן: עיסאווי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ידידי דודי אמסלם, אתה לא יכול לדמיין לעצמך כמה הערכה מקצועית יש לי אליך. אתה איש מקצוע מהזן הנדיר. יושב-ראש ועדת הפנים שמנהל ביד מקצועית, ביד רמה, את מגוון הנושאים, בפרפקציוניזם בלתי נתפס. אתה באמת איש אדיר. אבל אליה וקוץ בה – אתה גם ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד: מצד אחד עושה את העבודה נאמנה בצד המקצועי, אבל מצד שני, בצד הפוליטי המדיני, אתה מצטרף לחבורה מדהימה שמנסה לגדוע את אמות המידה הדמוקרטיות של המדינה, כמו בצלאל סמוטריץ, והיום התוודענו, או אתמול, לרעיון המופרך של מיקי מכלוף זוהר. אתם כאילו משתתפים בתוכנית ריאליטי שבה כל אחד מנסה להיות יותר קיצוני מהשני, יותר רדיקליסט, ולהפוך את הבניין הזה לבניין של אקטיביזם חקיקתי שמדיר מן המעגל של הבניין הזה את המהות הדמוקרטית של המדינה. דודי אמסלם, ההיסטוריה מלאה בדוגמאות, למכביר, על משטרים הזויים וחשוכים, כמו למשל ברית-המועצות לשעבר, ששם עקבו אחרי כל מילה ומילה; השטאזי במזרח גרמניה, שעקבו אחרי אמירותיהם של אנשים; צ'אושסקו ואחרים. ואתם, במדינת היהודים, מדינה נאורה, ביקרתם בחריפות בלתי נתפסת את המשטרים הללו, ועכשיו את מחקים את המשטרים האלה בצורה מזעזעת. אני יודע שבעיניך, איימן, בוודאי בברית-המועצות לשעבר לא הכול חשוך, ואני אתך בוודאי. אני דיברתי על המעקב אחרי בני-אדם לפעמים, לא דיברתי על הסוציאליזם ועל הקומוניזם, שיש בו בוודאי לא מעט ערכים שהופצו על פני היקום. אבל זו הערת ביניים, כי ראיתי את נדנודי הראש שלך ואני בוודאי לא מבקר חריף וגורף של המשטרים הללו. אבל – – – ענת ברקו (הליכוד): וגם לא טוטליטריים – אבל צריך לרצות – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אבל להפוך את איש הגבולות במדינת ישראל לאיש המתחקר את אלה שנכנסים למדינה הזאת – הרי אנחנו יודעים מה קרה לאישה המדהימה ג'ניפר גורוביץ, שמנהלת את הפדרציה היהודית בסן-פרנסיסקו; הפכתם אותה לקדושה מעונה בתוך – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: זה קורה בכל המדינות. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אבל זה יקרה הרבה, אדוני הרב. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: נכנסת לאמריקה פעם? לא ראית שעושים לך שם גם שעה וחצי – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אבל אתה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): הרב אריה דרעי, אריה מכלוף דרעי, אנחנו רוצים להיות במדינה נקייה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – הנציג של Human Rights Watch, הארגון הזה? היו"ר מאיר כהן: אדוני, זמנך – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מדינת ישראל, אדוני השר אריה מכלוף דרעי, איננה מדינה צחורה, זכה. היא לא זכה, היא לא masterpiece, גם אתם יכולים להיות מבוקרים על-ידי העולם, על-ידי ארגונים של זכויות אדם, על-ידי גופים וארגונים שמחפשים את הרוע במדינה הזו – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת בהלול. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – ויש לא מעט רוע במדינה הזו. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש ממך לסיים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): במקום לחפש ניקיון כפיים, במקום להסיר את הכיבוש, במקום להפחית את העינוי של בני-אדם, אתם באים וקובעים – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – שחוק החרם ימנע מהגופים האלה להיכנס למדינת ישראל. זוועה, אקטיביזם שיפוטי חקיקתי בלתי נתפס. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: זוהיר, זוהיר, התבלבלת בין ישראל לסוריה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אל תשווה את ישראל לסוריה, כי אתה לא רוצה את השוויון הזה. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת פריג', בבקשה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: איזה גן-עדן יש פה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, אתה התבלבלת, זוהיר, בין ביקורת לבין חרם. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. חבריא, יש הרבה דוברים, אנא מכם, תקפידו על הזמנים. פריג', עשר דקות תוכל לדבר. בבקשה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, אדון היושב-ראש, איך התאפקת כשחבר הכנסת אמסלם עומד כאן ומשמיץ, ומזלזל בחברת כנסת מוערכת והיא מסיעתך? איך אתה אומר "התאפקתי"? הרי, חברים – – – היו"ר מאיר כהן: אני מצפה ממי שמנהל את הישיבות באמת להיות ממלכתי. אמרתי שיש זכויות רבות ומיוחדות לחברת הכנסת יעל גרמן, ולא צריך להוסיף על כל אחד שמעביר ביקורת. תודה רבה. עיסאווי פריג' (מרצ): אז אני רק – משפט אחד, חבר הכנסת אמסלם – – – היו"ר מאיר כהן: אנא תעבור למסר שלך. עיסאווי פריג' (מרצ): זה חלק מהמסר, כי שופוניזם, תקשיב, שופוניזם וגזענות הולכים ביחד. זה שאתה עומד כאן ואומר: ערבים, בסדר, מילא, יבואו וידברו נגד; אבל חברת הכנסת גרמן, שיוצאת עם התסרוקת והפן מהבית – תגיד, אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): ממה? עיסאווי פריג' (מרצ): אתה כחבר כנסת עומד כאן ומזלזל בחברת כנסת, "תסרוקת ופן", ואתה שלם עם זה? מבית היוצר שלכם יוצא הכול. הכול יוצא. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יש בעיה בתסרוקת פן? עיסאווי פריג' (מרצ): אבל תיזהר, זה שאתה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): יש בעיה עם תסרוקת פן? עיסאווי פריג' (מרצ): תקשיב, אני אתייחס לחוק. זה שאתה בא ותוקף את הערבים: יאללה, במיינסטרים, הרי כולם עליהום. אבל תיזהר: גזענות הולכת גם למקומות אחרים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה אומר שגזענות זה גם שתקפתי את חברת הכנסת גרמן? עיסאווי פריג' (מרצ): לא, זה שופוניזם, שזה לא פחות מסוכן, זה אותו דבר. איך – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אולי בפן יש בעיה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): איך, כן, איך עשית את זה: מי את בכלל? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שקראנו לה – – – זאת הבעיה עכשיו? עיסאווי פריג' (מרצ): כן. עכשיו, לגבי הצעת החוק, חברים. כל מי שמקשיב לנו – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה נעלבת בגלל שאתה לא יכול לעשות פן? היו"ר מאיר כהן: דודי. עיסאווי פריג' (מרצ): שכל מי שמקשיב לנו יבין: אדוני שר הפנים, אדוני שר הפנים, אני מבין – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רגע, זה לא מתאים לך בגלל שאתה לא יכול לעשות פן? עיסאווי פריג' (מרצ): אני לא מתעסק אתך – – – היו"ר מאיר כהן: תפסיקו, אני מבקש להפסיק את השיח הזה. עיסאווי פריג' (מרצ): על-פי הדמוקרטיה שלך, אני, אין לי זכות הצבעה. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): טוב שיש לך – – – עיסאווי פריג' (מרצ): חבר הכנסת זוהר, שמעתי אותך אתמול. על-פי הדמוקרטיה שלך, אני, אין לי זכות הצבעה. זכות ההצבעה רק ליהודים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תשרת בצבא, מה קרה? תשרת, מה רע? עיסאווי פריג' (מרצ): אתה רציני? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): למה שלא תשרת בצבא, תקבל זכויות? עיסאווי פריג' (מרצ): מה אתה אומר? יהיו לך עוד שלושה מיליון חיילים ערבים, מה תעשה אתם? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – תשרת את המדינה. למה שלא תשרת אותה? קיבלתם פה זכויות בחינם? עיסאווי פריג' (מרצ): אתה רוצה שאני אתייחס לזה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תשרת כמוני, כמו כולם – – – עיסאווי פריג' (מרצ): טוב, תן לי, אני אתייחס לחוק ואענה לך. אענה לך. אענה לך, אענה לך. אדוני שר הפנים, אני מבין שכל מי שרוצה להיכנס למדינה, יש ויזה. שר הפנים אריה דרעי, יש ויזת כניסה למדינה, נכון? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: לא, יש מדינות שלא צריך. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, ויזה חייבים. ויזה ניתנת במקום או ויזה אפשר לתת קודם – ויזה חייבים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – לא חייבים. עיסאווי פריג' (מרצ): חייבים. ויזה חייבים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא חייבים, לא חייבים. עיסאווי פריג' (מרצ): לא חייבים? לא? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): האמריקנים – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אבל אתה בא, הוויזה עם הכניסה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, יש חותמת כניסה, זה לא ויזה. עיסאווי פריג' (מרצ): זה לא ויזה? היו"ר מאיר כהן: לא. עיסאווי פריג' (מרצ): יפה. טוב, בסדר גמור. עכשיו, אני אם כך רוצה להתייחס לחוק מזווית אחרת. כשאתה בא ואומר לי "חוק הכניסה לישראל", חבר הכנסת אמסלם, ואתה כותב לי: מי שאסור לו להיכנס למדינה – מי שפרסם ביודעין קריאה בפומבי להטיל חרם על מדינת ישראל, או התחייב להשתתף בחרם כאמור, אני שואל אותך: מה זה מדינת ישראל בעיניך? בעיני, מדינת ישראל זה לא התנחלויות. בעיני, מדינת – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה בעד קריאה לחרם על מדינת ישראל בהתנחלויות? עיסאווי פריג' (מרצ): בהחלט, בהחלט, אני בעד. בהחלט. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אנחנו לא. עיסאווי פריג' (מרצ): אני בעד להחרים את ההתנחלויות – – ענת ברקו (הליכוד): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, לא. עיסאווי פריג' (מרצ): – – כי הן מחוץ לגבולות מדינת ישראל. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אנחנו מדברים על המוצרים. אני מדבר על המוצרים. עיסאווי פריג' (מרצ): שנייה, המוצרים – אני בעד – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): על זה אנחנו מדברים. אתה יודע שזה לא – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תקשיב, כשאתה אומר בחוק "מדינת ישראל", אני שואל את עצמי, מה זה מדינת ישראל? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תאר לך שהיינו מחרימים את המוצרים הערביים. עיסאווי פריג' (מרצ): עזוב את הערבים והיהודים. ענת ברקו (הליכוד): – – – אתם קונים מעזה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): למה? ענת ברקו (הליכוד): אפילו מלפפונים מעזה קונים. עיסאווי פריג' (מרצ): את לא קונה, את לא קונה. תעזבי. ענת ברקו (הליכוד): קונים, קונים. קונים, קונים. עיסאווי פריג' (מרצ): אז יפה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה בעד חרם על מדינת ישראל. עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל, מה זה מדינת ישראל? ענת ברקו (הליכוד): אתה בעד? עיסאווי פריג' (מרצ): בעיניכם, מה זה? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כל המדינה. עיסאווי פריג' (מרצ): מה זה כל המדינה? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כל המדינה. עיסאווי פריג' (מרצ): מה זה כל המדינה? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כולל יהודה ושומרון. הם חלק. עיסאווי פריג' (מרצ): יפה, יפה. אז בגלל זה אנחנו נגד הצעת החוק שלך, ובגלל זה יעל גרמן נגד הצעת החוק שלך. שאזרחי המדינה יבינו – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זה לא האזרחים – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – אנחנו לא נגד חרם – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – זה המוצרים. עיסאווי פריג' (מרצ): – – על מדינת ישראל, כי זאת מדינה שלנו. היו"ר מאיר כהן: דודי, תאפשר לו. ענת ברקו (הליכוד): אתה יודע – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת ברקו, תאפשרו לו לדבר. עיסאווי פריג' (מרצ): אבל להגדרה שלך, שאתה מכשיר את הכיבוש, שהכשרת את זה בחוק ההסדרה ואתה הולך למדינה חד-לאומית, מדינת אפרטהייד, אנחנו מתנגדים לזה, וזאת המהות. וזאת המהות. אם תגיד לי מה זה מדינת ישראל, אני אענה לך. תגיד לי, אנא עארף, בוא נחשוב ביחד: חרם על תנובה – האם החוק חל? אני שואל: יש חרם בעולם לא לקנות מילקי, האם החוק חל? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): דרך אגב, אלה גם קוראים להחרים את כל המוצרים. דרך אגב, אתה הרי צבוע. עיסאווי פריג' (מרצ): אני צבוע? אתה שופוניסט וצבוע ופופוליסט. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, אתה צבוע דמגוג. עיסאווי פריג' (מרצ): אני שמעתי אותך – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אמרתי לך: איפה שאפשר להכפיש את מדינת ישראל, אתה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אתה רואה? אתה רואה? אתה פופוליסט, אתה אומר את אותם דברים, אתה רק לוחץ על התקליט, תקליט. הערבים כאן הם חלק מהציבוריות הישראלית. מה שיש לך בראש, הכפשה – כל אחד רואה את טובת המדינה מזווית שונה, לא חייבים לראות אותה מהזווית שלך. אתה מביא הרס, והגישה שלך מביאה הרס על המדינה. זה מתחיל עכשיו אבל ההיסטוריה עוד תשפוט אתכם, ותשפוט אתכם רבות. הכול קיים. אני בא ואומר, פשוט מאוד: בוא נגדיר על מה אנחנו מדברים כשקוראים לחרם. סמוטריץ, שחי בשווייץ, בשטחים, בעיני הוא חי מחוץ לגבולות מדינת ישראל, זה המצב. לשם העניין, חברים, אני רוצה להגיד את זה אחרי 50 שנה – 50 שנה של כיבוש, של שליטה בעם אחר, של רמיסת זכויות אדם בגדה המערבית וברצועה: אם אנחנו נמצאים בעולם אידיאלי, שאין בו כיבוש, אין בו שליטה בעם אחר, אז לא צריך חרם ולא צריך לתת ביקורת. אבל במקום לבוא ולתת הצעות חוק איך אחרי 50 שנה אני מתחיל לחשוב כחברה מתוקנת, חברה עם אידיאל, אתם באים ומוסיפים שמן למדורה. אתם לא מסתפקים, מרגישים: הרוב בחר אותנו, אז מותר לנו לעשות הכול. לא אדוני, לא מותר לכם לעשות הכול. אתם פוגעים בנו, אתם פוגעים באזרחי המדינה, אין לכם את הזכות הזאת. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים במדרון של פגיעה מתמדת בעקרון הדמוקרטיה במדינה. אם בן-אדם – לא משנה איפה הוא נמצא, בשווייץ, בארצות-הברית, בכל מקום – רואה את טובת המדינה מזווית שונה מזו של הרוב השולט, אני צריך לבטל אותו, אני צריך לבטל אותו. אותם אנשים שהיסטורית יש להם זכויות ותמכו בדוד אמסלם ובכל העקרונות שהביאו את דוד אמסלם לכאן, ועכשיו הפכו להיות לא מתאימים לי. אדוני היושב-ראש, אני מסכם ואומר: החוק הזה, צריך לקרוא לו "חוק הנקמנות". אתם חיים על נקמנות. כל מי שמתנגד למדיניות שלכם הוא עוכר ישראל, זאת האמת, אבל תבינו שלא כל המדינה ביבי נתניהו, לא כל המדינה זה הפופוליזם שלכם, לא כל המדינה המיינסטרים הגזעני שאתם מובילים. תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז הבנתי ממך שאתה בעד החרם. אתה בעד החרם. שורה תחתונה, אתה בעד החרם. עיסאווי פריג' (מרצ): על סמוטריץ ועל כל ההתנחלויות, כן, בוודאי. אני לא מסתיר את זה. היו"ר מאיר כהן: שלוש דקות, כבודו. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני התבוננתי במחזה כי רציתי להבין, וראיתי איך מתייחסים אלינו רק כאל ערבים ולא גם כאל אזרחים. כך ראיתי את דוד אמסלם. גם השר דרעי – למשל זוהיר בהלול דיבר, אז השר דרעי שאל אותו על סוריה. אני חושב שזה דבר פשוט מאוד לא נכון ביסוד שלו. אני חושב שכל מיעוט בעולם – מי כמו היהודים יכולים להבין את הדבר הזה – מיעוט הוא בעד שלום; מיעוט הוא בעד דמוקרטיה; מיעוט הוא בעד צדק חברתי; מיעוט הוא בעד סובלנות. זה לא סיפור של גנים. דרך אגב, דוד, יש לנו הרבה בעיות בתוך החברה שלנו – לא דמוקרטיים במיוחד בהרבה תחומים בתוך החברה שלנו. אני רוצה יותר שוויון לנשים בתוך החברה שלנו, אני לא רוצה יחסי חמולות. יש לי הרבה ביקורת עצמית, כלפי החברה שלנו. אבל בהיותנו מיעוט, אנחנו אלה שרוצים שלום, שוויון, דמוקרטיה. בקיצור, זה כל כך טוב לנו. השלום טוב לנו שבעתיים יותר מאשר ליהודים. הדמוקרטיה והשוויון טובים לנו יותר מאשר ליהודים. אני חושב שזה ברור, זה צריך להיות ברור. יש תירוץ לאפליה, למשל להסתכל עלי ולהגיד: ומה עם סוריה? אני אזרח במדינה. צריך להשוות את עצמי לשני דברים: 1. לערכים אוניברסליים; 2. לאזרח היהודי. אני לא מבקש להשוות את עצמי לא לסוריה, לא למקומות שיש בהם הרבה כסף, כמו הנסיכויות, כמו כווית, כמו קטאר, ולא לשווייץ. לא. לערכים בין-לאומיים אוניברסליים, וגם לאזרחים היהודים. אני חושב שזה דמוקרטי, זה שוויוני, זה אזרחי, זה fair enough, אבל במדינת ישראל יש תירוץ לאפליה, למשל: אבל זו מדינה יהודית, כמו שאמר דוד אמסלם עכשיו; אז תבינו, מדינה יהודית מפלה אתכם. או להגיד להם, למשל: אתם לא עושים את החובות שלכם; או להגיד למשל: תביא לו את ואדי-עארה. יש כל מיני אמירות איך לברוח מלענות על הדבר הכי בסיסי, שזה השוויון. אבל יתרה מזו, אני רואה איך הכיבוש הזה בועט בכל דבר שיכול להיות טוב. אני התבוננתי בסיפור של עמונה; במקום לדבר על תקציב של 280 מיליארדים, מדברים על הבתים של עמונה במשך חודשיים. לדבר על עמונה, כלומר לתקוף את בית-המשפט העליון; לדבר על עמונה, כלומר לתקוף את "שוברים שתיקה", את "בצלם" ואת העמותות; לדבר על עמונה, כלומר להרוס בתים של ערבים. כמה הכיבוש הזה מחסל כל מקום שיכול להיות טוב. ועכשיו מגיע סיפורו של החרם. אני הייתי לפני שבועיים בארצות-הברית. אני ראיתי שם אלפי יהודים שתומכים בחרם נגד ההתנחלויות. אלה אנשים לא נגד המדינה; אלה אנשים נגד הכיבוש. ואני נגד הכיבוש ובעד חרם על ההתנחלויות. ההתנחלויות הן פשע מלחמה – – היו"ר מאיר כהן: תודה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – הן גנבת אדמה של אנשים פרטיים. אז העמדה היא לבקש מאנשים – להגיד שהם לא ייכנסו בגלל שהם מבקשים חרם על ההתנחלות? אז הכיבוש עוד יעשה מהמדינה מדינה מצורעת בכל העולם – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – וזה, כנראה, כל כך קרוב. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, בבקשה. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת אמורה לתת כלים למדינת ישראל כדי להתמודד עם התופעה של ה-BDS. אז אני רוצה לשאול את אלה שהציעו את החוק הזה: האם אתם פעם התמודדתם עם ה-BDS? אתם יודעים איך נראה BDS? אתה יודע מה זה BDS? את יודע מתי נוסד ה-BDS? אני חושש שלא. לא רק אתה, דודי, זה לא אישי, אוקיי? אז אני כן. עשר שנים אני מתמודד עם ה-BDS בפועל. אני בחוץ-לארץ בקמפוסים, איפה שזה צומח; אני מתמודד אתם פעם אחר פעם. ואתה יודע מה? אני הבאתי חלק מהם לארץ. כדי מה? כדי להראות להם שהם טועים. ומה אתם מציעים? בואו ניכנס לבונקר, בואו נסגור את הדלת ונזרוק את המפתח. אתה יודע מה, אני מתבייש בזה. אני אגיד לך למה. אני שייך לדור, אנחנו חונכנו על זה שצריך לחתור למגע כנגד האויב. אני לא חונכתי – ויושב פה עמר בר-לב – אנחנו לא חונכנו על זה, אתה יודע, שכשבא אויב, מה אתה עושה, אתה נכנס לבונקר וסוגר את הדלת. אנחנו רצינו תמיד להגיע להכרעה מול האויב בשטח שלו. ומה אתם מציעים, לא לעשות את זה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, בשטח שלו. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): וגם פה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): סליחה, סליחה, דודי. אני אומר לך כמי שמתמודד עם התופעה הזאת, אני רוצה להביא אותם לכאן ולהראות להם שהם טועים. מה אתם אומרים? לא. סליחה, זו פחדנות. אני יודע שאתה לא מתכוון לזה, אבל זו פחדנות. לא מכירים את האויב הזה, ולכן קל לכם לנקוט את המדיניות הכי פשוטה: לא לראות, לא לצאת החוצה, לא לחתור למגע. אז אני אומר לכם, די עם זה. אנחנו כולנו באותה סירה, אבל צריך אומץ, לא פחדנות, כדי להתמודד עם התופעה הזאת. החוק הזה סוגר את הדלת בפני האפשרות להתמודד בצורה נאותה עם התופעה; החוק הזה נותן דווקא תחמושת לאויבים שלנו, כי הם יבואו ויגידו: הנה, הם פחדנים, הם לא צריכים לראות אותנו, לא רוצים לשמוע אותנו. אתה נותן להם תחמושת. אתה לא התכוונת לזה. אני לא אומר את זה בצורה של התרסה כלפיך, אבל אני אומר, בוא, אתה יודע, אתה רוצה – בוא נעשה פורום, נקיים דיון אמיתי. אני הצעתי הצעות – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה, בצד ימין, זה מפריע. אוסאמה סעדי. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): אני הצעתי – דודי, אני הצעתי הצעות כדי לגייס סטודנטים ישראלים כאן וסטודנטים שם כדי להתמודד אתם, כדי לעשות כנסים אקדמיים כאן ולהביא את אלה שמתנגדים לנו בחו"ל כדי להתמודד אתם גם כאן. ואתם אומרים בדיוק ההפך. אז צר לי, אני נגד החוק הזה. הוא לא אפקטיבי, הוא עושה לנו נזק. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): אני מציע דרכים אחרות יותר אפקטיביות להתמודד עם התופעה הזאת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, דברייך מעניינים עד לכאן. בבקשה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): טוב, האמת היא שרציתי לדבר על החוק הזה, אבל אני רואה שזכינו לנוכחותו של השר דרעי, ואני מודה שאני ממש נרגשת, כי רק הבוקר ביקשתי לקיים ועדה בוועדת השקיפות שאליה יוזמנו נציגי משרדך, משרד הנגב והגליל, ויסבירו לאן נעלמו הכספים הקואליציוניים שהובטחו לפריפריה, לנגב ולגליל; ואיך יכול להיות שדווקא ברשויות מקומיות חרדיות שנמצאות במרכז הארץ התקבלו יותר כספים משהתקבלו ברשויות אחרות שנמצאות בפריפריה, בנגב ובגליל, או בפריפריה סוציו-אקונומית במרכז הארץ. אבל נציגי משרדך, השר דרעי, לא הואילו להגיע לדיון; לא הואילו לכבד את הכנסת ולהתייצב לדיון שעליו הם ידעו חודש מראש ולהעביר את הנתונים – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: כשאת תכבדי – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): סליחה, דרעי? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: את מכבדי אכבד. את יודעת מה זה? מיכאל מלכיאלי (ש"ס): כשהדיון שלך – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): כבוד השר, אתה יודע היטב שאני לא נמצאת פה מהנציגים שמחפשים לצאת כנגד מגזר כזה או אחר – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא, סליחה. – – או להשתתף פה בכל המסחרה המגזרית האיומה שעושים כאן, וחלילה, שלא להסית נגד מגזר כזה או מגזר שונה. אבל כשנמצאת תקנה חשובה כמו התקנה של פריפריה חברתית בתוך משרדך, ולתקנה הזאת מגיעים עשרות מיליוני שקלים בכספים קואליציוניים אבל אף אחד במשרדך לא יודע להתייצב ולהסביר לאיפה הכסף הזה עבר, לאיפה הוא הגיע, איך הוא התחלק, ואיך יכול להיות שהוא לא התחלק בסופו של דבר בצורה שוויונית – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): איך יכול להיות שרשויות ערביות, למשל, לא קיבלו מהתקנה הזאת כסף, ורשויות אחרות בדרום ובצפון בעלות אותם קשיים לא קיבלו משם כסף, אבל דווקא היה תעדוף מסוים מאוד בתוך התקנה, ונציגי משרדך לא מצליחים להגיע לדיון? זה מאוד משונה, כבוד השר. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מאוד משונה, וחבל מאוד שלשם הגענו. יגאל גואטה (ש"ס): – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת גואטה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): באמת, חבל מאוד, אדוני. יגאל גואטה (ש"ס): למה לא צעקת – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מדברים פה הרבה על מצבה של הכנסת ועל יכולות הפיקוח שלה. נזרקות פה הרבה מאוד הבטחות לאוויר. רק לפני שנה נזרקה מחדש – והשנה לאורך כל השנה – הבטחה לתוכנית לחיזוק הצפון. 19 מיליארד שקלים שאתה, אדוני, הבטחת ליישובי הצפון. ומה קרה לכסף הזה? מה קרה לכסף הזה? אתה יודע טוב מאוד שלמרות ההבטחות שאתם נתתם בשלל מסיבות עיתונאים, הכסף הזה לא הגיע לצפון. אתה יודע את זה טוב מאוד. וגם שם, כשזימנו את נציגות המשרד שלך, לא התקבלו תשובות. אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים בדיוק מה קרה לתוכנית למען הצפון. בהתחלה הבטחתם 19 מיליארד – אני בטוחה שאתה באמת רוצה את המטרה הזאת, באמת רצית שההבטחה הזאת תקוים – ואז מה קרה? בסופו של דבר, אחרי שמנעתם מהכנסת מידע אמיתי על מה שקרה בתקציב הזה, תוכנית הצפון נמחקה לחלוטין. הצגתם אחר כך תוכנית עלובה שבאה להראות לצפון כאילו דאגו להם. ובמה היא הייתה מלאה? היא הייתה מלאה בתוכניות שכבר בוצעו – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – תוכניות שכבר במשרד התחבורה הוציאו – כבישים כבר נסללו, הם כבר קיימים – – יגאל גואטה (ש"ס): אנחנו מחכים – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ופתאום אתם באים לספר סיפור שהוספתם להם תקציבים? היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מה זה השקר הזה לציבור? מה זה? יגאל גואטה (ש"ס): – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. יגאל גואטה (ש"ס): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אם אתם לא – סליחה, יש פה מגננה אוטומטית. חבר'ה, בלי מגננה אוטומטית. סליחה, אני מכבדת אתכם מאוד. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): את לא מכבדת – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני מכבדת אתכם מאוד. אני מבקשת שתכבדו את הכנסת. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תכבדי את עצמך – – – היו"ר מאיר כהן: תודה לך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מי שבאמת דואג לפריפריה, סביר שיהיו לו הפנים והלב לעמוד מול הפריפריה ולהסביר כמה כספים באמת העברתם ולאן – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ומי שלא דואג באמת, מסתיר מה הוא עשה עם הכסף. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): המחנה הציוני דואג – – – קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: לא צריך, חבר הכנסת גואטה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: ברשותכם. היו"ר מאיר כהן: אתה רוצה להתפרץ? בבקשה. מותר לך כשר. בבקשה. מלאו לו 58 היום. מזל טוב. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: תודה רבה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: עד 120, בעזרת השם, ובריאות מלאה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: תודה. אני רוצה להתייחס לדברים שעלו כאן. אני רק היום התוודעתי לדיון שהתקיים אצלך בוועדה ושזומן. כשביקשתי לבדוק מה קרה – על מה כל הוויכוח ולמה לא התייצבו – מתברר לי שחברת הכנסת סתיו שפיר לפני שבוע נתנה להם רשימה של חומרים – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אני מספר לך מה שאני קיבלתי היום. לפני שבוע היא נתנה רשימה של נושאים שנכין אותם. זה באמת יצטרך לקחת חודש. היא ביקשה, וזה לגיטימי, אין שום בעיה, כיוון שאנחנו לא מסתירים שום דבר. אני רק יכול להגיד לך שבכל זאת שאלתי – אוקיי, בסדר, נו; 85 מיליון שקל שניתנו, כספים קואליציוניים, בוועדת הכספים, בשביל רשויות בנגב ובגליל, והלכו לערים חרדיות, כן. אז חשבתי, אולי באמת דאגתי הרבה לערים החרדיות? לצערי, אחרי הבדיקה שעשיתי, לאור השאלה ששאלת בכל זאת היום, התברר לי שאגורה אחת מכל 85 מיליון השקלים האלה לא הלכה לערים החרדיות. אוקיי? אז זה, קודם כול – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: סליחה, שמעת? זו התשובה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: סליחה. בגלל – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): נתוני התקציב – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: קודם כול, קיבלת – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: סליחה, זה הלך לרשויות בנגב, בגליל. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תראה את הכספים, תראה את הכספים. מה הבעיה? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: סליחה, סתיו, סליחה. דקה. אני יודע שאת אוהבת את הפוזה הזאת שאת כל הזמן תוקפת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני רוצה להאמין לך. לא, אני רוצה להאמין לך, אבל מה הבעיה להראות את המספרים? תראה מספרים. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: סליחה, שמעתי אותך. תקשיבי לי עכשיו ותפסיקי להתפרץ. בגלל זה אנשים לא באים לוועדה שלך. לא נעים לך לשמוע את האמת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מספרים, לא מילים – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: פקידים לא רוצים להופיע אצלך בוועדה בגלל שאת מתנהגת אתם כמו חיות ולא כמו בני-אדם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): סליחה – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: הם מרגישים מושפלים ממך – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: – – ואת מייד מצלמת את זה בפייסבוק ושולחת את זה לכל התומכים שלך. עם כל הכבוד. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני רוצה להגיב על זה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אז תתנהגי כמו שמתנהגת יושבת-ראש, בצורה מכובדת, ויבואו גם לכבד אותך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני השר, איך היא תלך לפריימריז אם לא תצטלם לפייסבוק? היו"ר מאיר כהן: סליחה, חבר הכנסת סמוטריץ. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: בסדר. יש גם כללים בכנסת הזאת, עם כל הכבוד. אפשר גם לנהל דיון בצורה מכובדת – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת, השר עונה בצורה מכובדת – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: – – לא להשפיל פקידים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: הם עושים את עבודתם. תדעי לך שפקידים לא רוצים לבוא אלייך, לוועדה שלך, בגלל ההתנהגות שלך, עם כל הכבוד. קריאה: הפקידים שלך לא רוצים לבוא אלי לוועדה, כי יש – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: תבקשי יפה את הנתונים – תקבלי. אף אחד לא מסתיר שום דבר, ותפסיקי כל הזמן לבוא בעמדת התקפה, שכביכול כאילו כולם מנסים להסתיר ממך דברים. אדוני היושב-ראש, הכול – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא הגעתם לוועדה. אז איך אתה יודע מה היחס לפקידים אם הפקידים שלך לא מגיעים לוועדה? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: סליחה, אז את רוצה שאני אגיד לך? סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – יותר מזה – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: הראו לי היום סרטונים שאת מפיצה. בושה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בושה – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אם על זה את מתפארת, שאת משפילה פקידים, תתביישי לך. זו לא התנהגות. היו"ר מאיר כהן: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה לא הגעת לוועדה. אם יש מספר אחד שאתה רוצה לספר לנו עליו – בבקשה, תגיד. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך מהרגע שתתחילי לדבר. בבקשה. ממשיכים בדיון. בבקשה, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, אני לשם שינוי אדבר על החוק, למרות שיש הרבה נושאים שעליהם אפשר לנצל את שלוש הדקות ולעלות, אבל אני חושבת שהצעת החוק הזאת היא לא פחות חשובה מכל נושא שעלה עד עכשיו – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה שאת מחזירה אותנו להצעת החוק. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – ואולי אפילו מסוכנת בהרבה ממדים יותר מכל הנושאים שעלו, שהם כאילו בשגרה של היום-יום של המדינה. כספים שעוברים בהסכמים קואליציוניים וכל הנושאים האחרים חשובים, אבל בעצם מה, אם הכנסת הזו תסכים לחוק הזה ותחוקק אותו, מה בדיוק מדינת ישראל רוצה לעשות? זה כמו להיכנס לרופא ולהגיד לו – זה משל שכבר גם כן לעוס יותר מדי, כי זה קורה באמת גם כן – להיכנס לרופא ולומר לו שיש לך חום ויש לך כאבי תופת, והוא ימשוך את העט שלו וירשום אקמול וישלח אותך הביתה. האם הוא טיפל בבעיה הרצינית ובמחלה הרצינית, או שהוא רק השתיק את כולם וכאילו עשה שהוא נותן איזושהי תרופה וכאילו הוא עובד, הרופא? במקרה הזה, ממשלת ישראל מתנהגת כמו רופא טיפוסי, שלצערנו הרב, קורה שהוא עושה את זה הרבה פעמים. למה בדיוק רוצים למנוע מאנשים להיכנס? בגלל שהם תומכים ב-BDS, בחרם. מה מדינת ישראל אומרת? לא אכפת לנו שכל העולם מסתכל ורואה שהמדינה כובשת עם אחר; לא אכפת לנו שהעולם אומר לנו: אי-אפשר להמשיך עם מפעל ההתנחלויות שרובץ על החזה של העם הפלסטיני ולא נותן לו לנשום; לא אכפת לנו שאנחנו הולכים די מהר לחיסול התקווה היחידה שנשארה באמת לפתרון סופי ואמיתי לעניין של המשך הכיבוש ולהקמת המדינה הפלסטינית לצד מדינת ישראל; מה שאכפת לנו זה משחקי האגו האלה. אף אחד לא יגיד לנו איך ננהל את הכיבוש; אף אחד לא יתנגד לכיבוש הזה, אפילו אם בדרך הכי פציפיסטית שאפשר, שהיא החרם. מה נשאר לעולם כדי לומר לבן הסורר הזה שנקרא מדינת ישראל, שלא רוצה להקשיב לא להחלטות האו"ם, לא להחלטות מועצת הביטחון, ולא רוצה להקשיב אפילו לצורך האמיתי של שני העמים באזור הזה לסיים את הכיבוש, לעשות שלום, לחיות פעם ראשונה אולי בשלום אמיתי, אלא רוצה להחרים את העולם? כי בעצם מה נאמר פה? שמדינת ישראל רוצה להחרים את העולם, ולא לתת לו להיכנס לתחומיה. מה אומרת מדינת ישראל כאשר היא מחוקקת חוק שמונע מאנשים שתומכים או אולי תמכו או אולי עלולים לתמוך? היא אומרת להם: אנחנו, לא אכפת לנו מה אתם חושבים; לא אכפת לנו מה עמדתכם ואיך תביעו אותה – אנחנו ממשיכים בשלנו. אנחנו ממשיכים בכיבוש, אנחנו ממשיכים בהתנחלויות, ואוי ואבוי למי שיפתח את הפה. היו"ר מאיר כהן: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני רק רוצה לומר משפט אחד. היו"ר מאיר כהן: אני הפעלתי לך את השעון דקה אחרי שהתחלת – טעות שלי – אז אנא. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): איך יכול להיות שכבר מפעילים את החוק לפני שמחוקקים אותו? והיו כבר מקרים, ואני פניתי לגביהם, שמנעו מאנשים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת שי, בבקשה. תיהנה מההפקר. אתה לא היית כאן כשקראתי בשמך. בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אצביע נגד, אני אצביע נגד דווקא מפני שקודם, בדיון קודם, הסברתי עד כמה הדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה, מפני שהיא חדירה, שבירה, פגיעה, היא חושפת את עצמה בקלות, והעולם מלא אנשים רעים שרוצים לנצל דמוקרטיות לצרכים שלהם – טרור, פשע, כל דבר רע שאפשר להעלות על הדעת, וכך קורה. מעט הדמוקרטיות שיש בעולם, ורוב העולם הוא לא דמוקרטיה – או וריאציות על דמוקרטיות – מתקשות להיאבק, או מפעילות אמצעים שלא היינו רוצים. החוק הזה, שנועד למנוע כניסה של גורמים עוינים בקטגוריות חדשות שלא הכרנו, הוא חוק רע. לא צריך אותו. החקיקה הנוכחית מספקת ומספיקה. לעומת זאת, החוק הזה מציג את ישראל – מעכיר את פניה בזירה הבין-לאומית. ואנחנו שם. אנחנו גאים בדמוקרטיה שלנו, ואנחנו גאים בחופש התנועה ובחופש הדיבור ובזכויות האדם ובכל היתר. ועובדה שהיא שהרוח שנושבת מהכנסת הזאת, לצערי הרב, ומשפיעה ומקרינה גם על החקיקה וגם על ההתנהגות של העובדים בשערי הכניסה והיציאה במדינת ישראל – הנה, היא כבר נתנה כמה וכמה דוגמאות: רק בשבועיים האחרונים אותה פעילה יהודית מהקהילה בסן-פרנסיסקו שמנעו את כניסתה את וחקרו אותה חקירה קשה ומשפילה בכניסה לישראל; אותו נציג של ארגון זכויות האדם Human Rights Watch, שניסה לבוא, אפילו לבקש אישור שהייה ארוך בישראל, ומנעו את כניסתו בטיפשות גדולה, מפני שגם אם הוא לא יהיה פה, Human Rights Watch ימשיכו לדווח ולסקר את ישראל ולספר מה קורה בה, אבל מה, הם יעשו זאת ממקורות עוינים, ממקורות שרוצים לפגוע במדינת ישראל; אז ככה נצא מפסידים מכל הבחינות: גם לא תהיה לנו כתובת לדבר אתה, וגם האינפורמציה שתצא מפה, מן הארץ הזאת, תהיה שלילית. אני עסקתי בזה בעבר, ואני יכול לתת לכם אין-סוף דוגמאות כמה גישה כזו אטומה, שחוסמת את דרכם במקרה הזה של ארגונים לא ממשלתיים לישראל – כמה ישראל משלמת בסופו של דבר. אני בעד למנוע ולהילחם ב-BDS ובכל אויביה של מדינת ישראל, אלה שנלחמים בה בשדה הקרב הצבאי ואלה שנלחמים בה בשדה הקרב הדיפלומטי וההסברתי וכולם, אבל לא צריך בשום פנים ואופן להפעיל סנקציות מהסוג הזה, כי פגיעתן גדולה ונזקן עצום ותועלתן קטנה מאוד. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין חבר הכנסת יהודה גליק, האם כבודו מדבר במיקרופון של הטלפון? לא רק שאתה מדבר בטלפון וחל איסור, גם במיקרופון של הטלפון. (אומר מילים במרוקאית.) דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, לפני שאני מתחיל, כדאי שכל השיחות האלה בעמידה יתנהלו מחוץ למליאה. לא מכובד. היו"ר מאיר כהן: תודה. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני שר הפנים, אני מקווה שאתה מבין שהחוק הזה הוא חוק שמכוון נגדך ופוגע בסמכויות הרחבות שיש לך היום. יש לך היום סמכות למנוע כניסה לישראל של אדם לפי שיקול דעתך; החוק הזה בעצם אומר שלא תהיה לך סמכות כזאת, מכיוון שהחוק הזה מנחה אותך שמי שמתנגד להתנחלויות ותומך בחרם על ההתנחלויות, אתה לא יכול לאפשר לו להיכנס לישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, השם המתאים לחוק הזה הוא "חוק הרחבת החרם על ישראל". זו גם התוצאה המעשית של החוק הזה. מי היום לא מתנגד לחרם על ההתנחלויות? תסתכלו על הודעת האו"ם מהשבוע; תסתכלו על עמדת האיחוד האירופי שרוצה לקדם סימון של מוצרי התנחלויות כדי לאפשר לאנשים לא לרכוש מוצרי התנחלויות; תסתכלו על מה שקורה בקהילה הבין-לאומית. דיבר חברי חבר הכנסת איימן עודה על פגישותיו עם אלפים של יהודים מתקדמים בארצות-הברית, שהם אוהבים מאוד את ישראל ומתנגדים מאוד לכיבוש. האנשים האלה בעד חרם על התנחלויות. אתם רוצים להחרים את כל אלה? אתם רוצים למנוע מכל אלה להיכנס לישראל? אתם רוצים למנוע כניסה לישראל של נציגים ממדינות שחושבות שהתנחלויות הן בלתי חוקיות? אבל כל העולם חושב שהתנחלויות הן בלתי חוקיות; כל העולם חושב שהתנחלויות מנוגדות לחלוטין לאמנת ז'נבה הרביעית. אתם בעצם בחוק הזה אומרים: אם העולם מתנגד למדיניות של ממשלת ישראל, נחרים את העולם. אני אומר לכם שמדינה שמחרימה את העולם היא מדינה שמבודדת את עצמה – – נחמן שי (המחנה הציוני): והעולם יחרים אותה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – והמהלך האמיתי שאתם מבצעים בחוק הזה הוא מהלך של קידום וחיזוק החרם על ישראל. זו המטרה האמיתית של החקיקה הזאת. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עדים בכנסת הזאת לגל של יוזמות חקיקה אנטי-דמוקרטי, פוגעני, מסוכן. היום אנחנו כבר העברנו שני חוקים כאלה, זה החוק השני. גם החוק הקודם, עמיתי חברי הכנסת, הוא חוק מיותר לחלוטין; חוק, אפילו הייתי אומר, מגוחך; חוק שמאפשר לשר הפנים למנוע מאדם להגיע לישראל כדי להתייצב לדיון על שלילת אזרחותו כאשר ההנמקה היא שאותו אדם מסוכן. אם האדם הוא מסוכן, מה מונע מכם לעצור אותו בכניסה לארץ, להוביל אותו לדיון המשפטי בשלילת האזרחות מלווה בחוקרים, ואם תישלל האזרחות לגרש אותו שוב? אתם פשוט נמצאים באינפלציה של חקיקה אנטי-דמוקרטית. אפילו אתם כבר איבדתם את המטרות מרוב התלהבות. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. אה, מיכל, את כאן. סליחה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתנגד – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, זה מפריע כאן. מיכל בירן (המחנה הציוני): אני מתנגדת להצעת החוק הזאת משתי סיבות עיקריות: הסיבה הראשונה היא שבאמת הפיקוח הזה על מי נכנס למדינה שלך ובאיזה דעות הוא מחזיק, ברמה כזאת, מאפיינת רק משטרים חשוכים, וזה כיוון שאני לא רוצה ללכת אליו. מובן שכולנו מסכימים שכל אדם שיש בו סכנה, שפעיל בטרור על כל סוגיו, בהסתה, כבר היום בחוק יש את הסמכויות לעצור את האנשים האלה. אבל לעצור כל אדם שכתב בפייסבוק משהו על זה שהוא תומך ב-BDS זו טעות, וזה מביא אותי לסיבה השנייה. הדרך להילחם בתנועת ה-BDS, שלפחות אצלנו במחנה הציוני זה קונסנזוס מובהק, היא לא על-ידי זה שאנחנו נראים כמו משטר חשוך. ככל שאנשים באים ומכירים ומתרשמים, הסיכוי שלנו להילחם בתופעה הזאת גדל. אני רואה את מה שאני עושה בדברים שאני חווה. אני יוצאת לפעמים לכנסים של מפלגות אחיות שלנו, מפלגות לייבור ברחבי העולם, שאנחנו היום עומדים שם בפני אתגרים לא פשוטים, שממש בחלק מהמקומות אתה צריך להסביר שציונות וגזענות לא חד המה. היכולת שלנו לשנות את דעתם של אנשים היא כן עצומה דווקא מהשותפות, דווקא מלהראות כמה אנחנו דומים בערכים הליברליים, בערכים המערביים. אני חושבת שלהגיד שכל האנשים האלה יישארו מחוץ למדינה זו טעות, גם הסברתית. למעשה, אם החוק הזה יעבור הוא יהיה למעשה מהלך שיחזק את תנועת ה-BDS ולא להפך. אני חושבת שהדבר הזה הוא טעות חמורה, וזו הסיבה שאני מתנגדת נחרצות לחוק הזה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת בירן היא הראשונה שדיברה פחות משלוש דקות. לפעמים זה נכון במעט זמן להגיד הרבה. בבקשה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים, בדיון בוועדת הפנים באתי ואמרתי: אם אני שר הפנים הרב אריה דרעי, אני הייתי מתנגד לחוק הזה, כי זה בא לכבול ולהגביל את שיקול הדעת המוקנה לך בסעיף 1 לחוק הכניסה לישראל. אני מפנה אותך, אדוני שר הפנים: שר הפנים רשאי לתת אשרה ורישיון לישיבת מעבר, אשרה ורישיון לישיבת ביקור, אשרה ורישיון לישיבת ארעי. הפסיקה גם, אדוני שר הפנים, פירשה את זה כשיקול דעת רחב ביותר. מה באים עכשיו? באים לצמצם את שיקול הדעת שלך ולהגביל אותו. עכשיו אומרים: כל מי שקורא לחרם, או שאדם עובד בארגון, או שהוא פועל עבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטיל חרם על מדינת ישראל – עכשיו זה לא רק חרם על מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, וזה חשוב, חבר הכנסת בהלול, לזכור את זה שבחוק החרם אמרו גם "מדינת ישראל" וגם "שטחים שהם בשליטת ישראל". זאת אומרת, גם מי שבא ואומר "אני נגד הכיבוש בשטחים הכבושים", אז יראו את זה כאילו חרם על מדינת ישראל, ואז אפשר גם לאסור את כניסתו. חבר הכנסת אמסלם כל הזמן תוקף את חברי הכנסת הערבים, חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, שלא אכפת להם מהאזרחים, ושאנחנו באים רק להתנגד לחוקים גזעניים, חוקים אנטי-דמוקרטיים. בוודאי. אבל גם לא לשכוח שאנחנו אצלו, בוועדת הפנים, כבר כל יום יושבים על חוק קמיניץ, שמדבר על הקלה ואיסור שיקול הדעת והגבלת שיקול הדעת של בתי-המשפט לגבי בנייה בלי רישיון במגזר הערבי. מה זה אם לא שאנחנו מטפלים במצוקותיהם של המגזר הערבי ושל החברה הערבית? לכן תפסיקו להתקיף אותנו בנקודה הזאת, שאנחנו יום-יום, שעה-שעה – החוק הזה נוגע בוודאי גם בכך שאוסרים על אנשים כמו ב-Human Rights Watch – ואני הגשתי שאילתה על איסור כניסתו, עוד לפני חקיקת החוק, אדוני היושב-ראש. ולכן זה אומר שהחוק הזה הוא מיותר, כי יש שיקול דעת ויש סמכות לשר הפנים. אבל למה לאסור אנשים שבאים לחשוף את האמת? אתם רוצים לאסור את כניסתם על מנת למנוע מהם לחשוף את העוולות שהכיבוש עושה, ולכן אנחנו מתנגדים לחוק הזה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך, גברתי. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. החוק הזה, על פניו, כפי שהוא מנוסח, יש לו מטרה מאוד מאוד הגיונית, ואף סבירה. אני אקריא: מוצע כי לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא לאדם שאינו אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל, בין אם הוא, הארגון וכו', פרסם ביודעין קריאה פומבית להטיל חרם על מדינת ישראל. לכאורה, אנחנו לא רוצים שיטילו חרם על מדינת ישראל. אף אחד. אנחנו אזרחי מדינת ישראל; מדינת ישראל – אנחנו אוהבים אותה, אנחנו חיים פה, מדינה טובה, נהדרת, דמוקרטית, למה שיטילו עליה חרם? ומי שמטיל עליה חרם, זה ככל הנראה ממטרות אנטי-ישראליות, אולי אפילו אנטישמיות. אנחנו לא רוצים. ובאמת היום, בגלל שהמטרה הזאת כל כך צודקת, יש היום סמכות לשר. שר הפנים יכול למנוע כניסתו של אדם, גם מסיבות כאלה. אלא מה? החוק הזה לא נועד למנוע הטלת חרם על מדינת ישראל. הוא חוק שנועד למנוע מאנשים לקרוא לחרם על שטחים שנמצאים מחוץ למדינת ישראל. שהם אומנם בשליטה מדינת ישראל, הם אומנם בשליטה צבאית של מדינת ישראל, הם אומנם תחת כיבוש מדינת ישראל, אבל הם לא חלק ממדינת ישראל. למעשה, אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא המתנה הכי גדולה לתנועת ה-BDS, שהוא כל כך בא לחסום אותה. למה? כי מה עושה ה-BDS? באה להסביר לנו שישראל היא לא לגיטימית. מדינת ישראל הריבונית, הדמוקרטית, הלגיטימית, היא לא לגיטימית בגלל הכיבוש. ובא החוק הזה, באה ממשלת ישראל, ואומרת: נכון, אנחנו לא נעשה הבחנה בין מדינת ישראל הריבונית, הדמוקרטית והלגיטימית, ובין מדינת ישראל הכובשת והמתנחלת מחוץ לגבולותיה. ישראל זה הכיבוש, והכיבוש זה ישראל. זה מה שבאה להגיד לנו הצעת החוק הזו. זאת הצעת חוק היסטרית ופחדנית, שנועדה להטיל צנזורה פוליטית על מתנגדי הכיבוש ועל תומכי זכויות האדם ותומכי השלום. ולראיה, יש לנו כמה מקרים מהזמן האחרון: נציג של ארגון Human Rights Watch, ארגון ששומר על זכויות אדם בכל העולם, מטיבט וסין, ועד דרום סודאן – נמנעה כניסתו למדינת ישראל; ג'ניפר גורוביץ, סגנית נשיא הקרן החדשה לישראל, אישה בכירה בפדרציה היהודית בסן-פרנסיסקו. נמנעה – עוכבה, לא נמנעה, אבל כניסתה עוכבה, והיא תושאלה, על מה? על הפעולות הפוליטית שלה, על ארגונים פוליטיים שהקרן החדשה לישראל תומכת בהם. יתר על כן, נציגה של ארגון "כנסיות למען השלום", ארגון שבא לכאן כדי לתמוך בהידברות ישראלית–פלסטינית ובשלום, גורשה מישראל. למה? כי היא באה כדי לקדם מטרה פוליטית של התנגדות לכיבוש. חברות וחברים, החוק הזה הוא חוק למניעת התנגדות לכיבוש, וכדי שאנחנו לא נוכל לשמוע שיש דברים שמדינת ישראל עושה מחוץ לגבולותיה שמסכנים אותה; דברים שאנחנו, מחנה פוליטי לא קטן בתוך מדינת ישראל, מתנגדים להם. לא, אתם לא תצליחו לשכנע אותנו שההתנחלויות זה ישראל וישראל זה ההתנחלויות וחד הם. לא. ההתנחלויות לא לגיטימיות ולא חוקיות. מדינת ישראל חוקית, לגיטימית ודמוקרטית. למעשה, האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל החוקית, הלגיטימית והדמוקרטית הוא מדיניות הכיבוש וההתנחלות שלכם. ואתם רוצים לסתום את הפה לכל מי שיגיד את זה. אפשר שלא להסכים על העמדה הזאת, זה בסדר. יכול להיות שגם אתה לא מסכים לה, אדוני היושב-ראש. אבל נשאלת השאלה, האם יש בכוחנו למנוע ויכוח פוליטי בתוך גבולות מדינת ישראל רק בגלל שהעמדות של אנשים שרוצים להיכנס לפה לא מוצאות חן בעינינו? זה היסטרי, זה פחדני, זה אנטי-דמוקרטי, והחוק הזה, כל מטרתו היא להמשיך ולצייר את ישראל כעוד יותר לא לגיטימית, כאשר הגורם הראשון שתורם לזה הוא לא תנועת ה-BDS ולא מבקרי הכיבוש, אלא ממשלת ישראל בעצמה, קודם כול במדיניות שלה, ודבר שני, בחוקים כגון אלה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): מה עם זהבה גלאון? היו"ר מאיר כהן: את לא מופיעה ברשימה, אבל אנחנו נוסיף אותה. עכשיו נאמר לי על-ידי המזכירות. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לי בעיה. זהבה, את רוצה עכשיו? היו"ר מאיר כהן: בבקשה. בוא בבקשה. שלוש דקות. ואחריך. כן, בבקשה אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחוקים הם טובים. בלהטריל אותנו בחוקים הזויים ומוזרים הם טובים. הרבה רעש, הרבה צלצולים, אבל כשהמציאות טופחת על פניהם, הם מסתתרים ונעלמים. איפה אתם עם כל חגיגות הטראמפ שלכם? מגדלים של מגדלים של מגדלים בניתם על טראמפ. כבר חשבתי שעוד מעט את הגדה השנייה אתם לוקחים; שאתם ממש מיישמים את "שתי גדות לירדן – זו שלנו, זו גם כן". הרי טראמפ יסכים. טראמפ ייתן. איזו גדה? בקושי את ירושלים אתם שומרים. כמה רעש, כמה צלצולים. והדבר המדהים ביותר הוא שאתם עכשיו נלחמים בחוקים נגד אנשים שמתנגדים לישראל, שהם אויביה של ישראל, לכאורה או לא לכאורה, ויש כאלה, לא חסר, תודה לאל. אבל האויבים הכי גדולים הם אתם. יושב חבר הכנסת מיקי זוהר, ומציע לנו – מציע לנו – לקלוט 2.5 מיליון פלסטינים למדינה אחת גדולה. מאוד נדיב, מזמין אותם פנימה להיות חלק מאתנו. אבל אומר להם, אדוני שר הפנים, קח 2.5 מיליון פלסטינים, אתה לא תנפיק להם תעודת זהות. אדוני השר דרעי, שר הפנים, אתה מכיר אפשרות לקלוט אזרחים בלי לתת להם תעודת זהות? יש דרך כזאת? או תושבות במינימום? אתה לא מכיר, אתה בחור רציני. אתה יודע שזה שטויות. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): עם בדיקה ביומטרית או לא? יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יודע מה? שייתנו להם גם דרכונים לא ביומטריים, שיתחילו לתת משהו. אני שואל, בשביל מה כל זה? עד כדי כך? לקחו מפלגה כמו הליכוד, השתלטו עליה חברים של סמוטריץ, הפכו את הליכודניקים האלה – שאני מכיר אותם, מלידה אני מכיר אותם – להיות פתאום שומרי יהודה ושומרון. כל מאחז וכל פיסטין. בשביל מה? ובשביל זה 2.5 מיליון פלסטינים, ולהפוך אותנו למדינת אפרטהייד? עשר שנים אני פה בכנסת הזאת, ואומר את זה שאתם הופכים אותנו למדינת אפרטהייד. אני אומר לכם, גם בחלומות הכי גרועים שלי לא חשבתי שבאמת תגידו את זה. לא חשבתי שמישהו באמת – צעיר, אינטליגנטי, נורמלי – יגיד שכדי לשמור כמה מקומות שכולם יודעים שאין לנו שם שום עתיד שווה להכניס 2.5 מיליון פלסטינים פנימה, שווה שמדינת ישראל תהיה מדינת אפרטהייד, שווה הסנקציות, שווים כל הדברים הללו. לכן אני אומר – לסיום, אדוני היושב-ראש – אני מאוד מאוד שמח על מה שקורה היום, גם כל הכאב שלי כאזרח, ואני אגיד לכם למה. היו"ר מאיר כהן: אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסיים. ממש משפט אחרון. תודה לך. מדוע אני שמח? כי אני חושב שבבחירות הבאות – אם הן יהיו בעוד חצי שנה או בעוד שנה – הדברים יהיו מאוד ברורים: יהיה מחנה של מדינה אחת דו-לאומית או אפרטהייד, ויהיה מחנה של מדינה יהודית ודמוקרטית, עם שמירה על גבולות בטוחים – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – מדינה שלנו. לצד מדינה פלסטינית מפורזת תהיה מדינה יהודית דמוקרטית בטוחה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון – בבקשה, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שמעתי את הנימוקים שלך, את ההסברים שלך ואת ההסברים של יושב-ראש ועדת הפנים. אני חושבת שמדובר באחת ההצעות הכי הזויות שאני מכירה. אני רוצה לנמק. קריאה: – – – זהבה גלאון (מרצ): אתה עוד לא דיברת, שמעתי אותך בהקשר אחר. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: – – – זהבה גלאון (מרצ): אני יודעת, אני יודעת. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: – – – זהבה גלאון (מרצ): אני יודעת. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: את תומכת בו, אבל. זהבה גלאון (מרצ): לא. עכשיו אני אנמק, וגם למה אני לא תומכת בחוק הזה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אני לא מדבר על החוק הזה – – – זהבה גלאון (מרצ): לא. אני אסביר למה אני לא תומכת בחוק הזה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: קטונתי מלהבין. זהבה גלאון (מרצ): אני מוכנה להסביר לך באופן פרטי, אדוני השר. אני רוצה לומר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: אני עומדת בראש מרצ. מרצ מתנגדת לתנועת ה-BDS, דהיינו לתנועה שקוראת לחרם על מדינת ישראל. תנועת ה-BDS חותרת תחת עצם קיומה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, ולכן אנחנו מתנגדים לזה, ואנחנו לא צריכים לעמוד כאן ולהצטדק שאנחנו נגד חרם. אנחנו חושבים שההצעה הזאת אווילית, לא חכמה. למה? כי הרי אנחנו לא חושבים שצריך להחרים את מדינת ישראל. אנחנו חושבים שמה שעושה נזק למדינת ישראל ומה שעושה לה דה-לגיטימציה זו מדיניות ההתנחלויות והכיבוש. ומה שמביא את תנועת החרם זה השליטה של ישראל 50 שנה בשטחים, של אלפי – למה אלפי, מיליוני אנשים שחיים תחת השליטה שלנו, בלי זכויות אדם בסיסיות, בסיסיות, וזה מביא לדה-לגיטימציה למדינת ישראל. מה אומרת ההצעה הזאת? מי שמבקר ביקורת לגיטימית – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – זהבה גלאון (מרצ): רגע, אני אגיע לזה, כי ההבחנה שאתה ניסית לייצר, חבר הכנסת אמסלם, או שניסית לטשטש את ההבחנה בין מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, מדינת ישראל הריבונית, הלגיטימית, הדמוקרטית, לשטחים, ליהודה ושומרון, ואתה הופך אותם למקשה אחת. איך אני יודעת? כי חוק החרם הפך אותם למקשה אחת. בא האיחוד האירופי וחתם עם ישראל על הסכם 2020 ואמר: אני מבחין בין מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, וההסכם הזה לא יחול על מעבר לקו הירוק. אתם מנסים לטשטש את הגבול, אתם מנסים לייצר רקמה אחת בין נתיבות, תל-אביב, קדומים ונוקדים. זה מה שאתם מנסים לייצר. ואז מי שמותח ביקורת על מדיניות הכיבוש, אתם אומרים לו: אתה לא תיכנס למדינת ישראל. למה? כי מדינת ישראל היא הגדולה, מדינת ישראל רבתי. זה נראה לכם סביר? ואתה, אדוני השר, משתף עם זה פעולה? אנחנו תומכים במאבק שלך נגד תנועת ה-BDS. אנחנו מתנגדים ליוזמות שבאות להגיד: סותמים את הפה לכל מי שמבקר ביקורת לגיטימית את מדיניות השלטון הישראלי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): את מנסה לטשטש עכשיו – – – זהבה גלאון (מרצ): לא, אני לא מנסה לטשטש. חבר הכנסת אמסלם, אני עושה הבחנה ברורה – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אנחנו עשינו על זה – – – זהבה גלאון (מרצ): – – בין חרם על מדינת ישראל כמדינה, שאני מתנגדת לזה. אני חיה פה, הילדים שלי, עיסאווי חי פה, הילדים שלי נלחמו פה, החיים פה, החברים שלנו נהרגו פה. מדינת ישראל היא גם שלנו. אנחנו לא מוכנים שתהפכו את מדינת ישראל לישראל רבתי, דהיינו, כמו שאמרתי, עם נוקדים ועפרה ובית-אל ואני לא יודעת מה. לכן העולם מאבד סבלנות למדיניות הזאת, הוא פחות טולרנטי למדיניות הכיבוש וההתנחלויות. אז מה אתם אומרים? נאסור על אנשים שמותחים ביקורת על מדינת ישראל – על מדיניות הכיבוש, לא על המדינה, על המדיניות של ממשלת ישראל, של ההחלטות של ממשלת ישראל. השתגעתם? השתגעתם? אני שואלת. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – זה משהו אחר. זהבה גלאון (מרצ): זה לא משהו אחר, זה הא בהא תליא, חבר הכנסת אמסלם. כי כשאני עומדת כאן – אני, אני – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זהבה – – – זהבה גלאון (מרצ): רגע. – – אני עומדת כאן ואני אומרת לך: אני לא קונה מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות; כשאני הולכת לסופר אני בודקת מה כתוב. לא תמיד אני רואה. למה אני עושה את זה? כי אני מתנגדת התנגדות לגיטימית, פסיבית, למדיניות ההתנחלויות והכיבוש. אני לא מבקשת להחרים את מדינת ישראל, אני מבקשת להיאבק מאבק לגיטימי. אז אתה אומר שמי שאומר את זה לא יוכל לקבל רישיון כניסה לישראל? מה קרה לכם? היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איל בן ראובן – בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, המלחמה נגד טרור, נגד ה-BDS, היא מלחמה מוצדקת, וצריך לקיים אותה בצורה נחושה ומחושבת. הפרנויה מפני אמירות כנגד מדינת ישראל והמלחמה כנגד תושבי חוץ שאומרים דברים נגד המדינה יכולים להביא לתופעה הפוכה. דמיינו לעצמכם שאני עומד כרגע ומדבר על מעשי הצבא הרוסי בסוריה או מעשי האמריקנים בסוריה – ואינני שופט כרגע את מעשיהם, לצורך הדוגמה בלבד – ואני גם קורא לחרם על תוצרת רוסית או אמריקנית בישראל, והתוצאה היא שאני מנוע מלהיכנס ולבקר את בני משפחתי ברוסיה או בארצות-הברית. זאת הדוגמה. מה היינו אומרים על הרוסים או על האמריקנים? וזה מה שיגידו עלינו. כבר עכשיו התמונה של הדמוקרטיה הישראלית הולכת ומשחירה לאור המדיניות שלנו בשטחים. אז עכשיו אנחנו גם נתחיל לחפש כל דובר וכל מדבר נגדנו בעולם, כולל במדינות בהן חופש הביטוי הוא חופש ביטוי אמיתי? האם שר הפנים – איפה הוא? כרגע הוא היה פה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הנה הוא פה, פה. היו"ר מאיר כהן: הוא פה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): האם שר הפנים, כבוד השר, האם אתה, על מנת לממש את החוק הזה, אנחנו מתחילים להפעיל את ארגוני המודיעין שלנו באוניברסיטאות בארצות-הברית? בחברות עסקיות בארצות-הברית ובאירופה כדי לשמוע מה הם אומרים עלינו? לאן אתם רוצים להוביל? ומעבר לכך, האם זה יפתור במשהו את בעיית הטרור או את בעיית ה-BDS? אם אדם חשוד באיום של טרור, אזי יש לך, כבוד השר, את היכולת והסמכות לעצור אותו או למנוע את כניסתו לארץ. ואם יש סיבה טובה לכך, יתקיים דיון ואתה תשקול ותחליט מה נכון, ולצורך כך אני גם סומך עליך שתקבל את ההחלטה הנכונה. אני מזהיר מפני יצירת אווירה ותדמית למדינת ישראל כאחת כזאת שמחפשת גורמים בעולם שחושבים אחרת. גם אם מישהו בהפגנה מסוימת קרא באיזושהי דרך או הצטרף לקריאה לחרמות כאלה ואחרים על מדינת ישראל, אני אומר לך, דודי אמסלם, חברי, לא נכון לתייג אותו ככזה שאין לו זכות כניסה למדינת ישראל. הוא עדיין איננו אויב. לפעמים ההפך הוא הנכון, אולי ראוי שיבוא לבקר בארץ וייווכח ויראה את הדברים היפים שיש לנו להציג כאן, אולי יחשוב אחרת. אני אומר לך, ישנם מקרים רבים של חברות עסקיות שהיו בהן שקראו לחרמות על ישראל, והם באו הנה ושינו את דעתם. זו הדרך הנכונה להתמודד עם ה-BDS. צעירים שאמרו דברים באוניברסיטאות בארצות-הברית, בואו נזמין אותם הנה ונראה להם מה יש לנו פה. זאת הדרך להתמודד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. איל בן ראובן (המחנה הציוני): עוד דקה. היו"ר מאיר כהן: לא, אני לא יכול עוד דקה. חבריא, יש החלטות של שלוש דקות. אי-אפשר. איל בן ראובן (המחנה הציוני): טוב, אני מסיים. מלחמה בטרור, ב-BDS – בהחלט כן, אבל בכלים רלוונטיים, בכלים ששומרים עלינו כמדינה דמוקרטית שמכבדת את חופש הביטוי, ולפני הכול מכבדת אותנו. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת כהן-פארן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת קסניה. בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, תראו, הצעת החוק שעולה כאן עכשיו היא הצעה שבעיני מדרדרת את ישראל צעד נוסף במדרון החלקלק, שגם כך אנחנו נמצאים בו, מהיותנו מדינה דמוקרטית, יהודית ודמוקרטית, חופשית. בהצעה הזאת, אם היא תעבור, אתם פשוט מערערים מרצון את הלגיטימיות הבין-לאומית של מדינת ישראל, נותנים מרצון לגורמים בין-לאומיים שמנסים להכפיש אותנו – אתם פשוט נותנים להם עוד סיבות לעשות את זה. אני רוצה להבהיר: אני מתנגדת באופן נחרץ ל-BDS ולכל מי שקורא לחרם על מדינת ישראל, ואין לי, ואני חושבת שלכל חברי במחנה הציוני, שום עוררין שזה בניגוד לאינטרס של מדינת ישראל, ואין לאף אחד מחשבה ובדל מחשבה שאנחנו רוצים לעזור להם בתוכניות שלהם, אבל החוק הזה הוא לא נגד ה-BDS, החוק הזה הוא נגדנו. הרי מה מונע היום משר הפנים – אגב, אני לא רואה שום שר באולם. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הנה, הוא פה, פה, פה. היו"ר מאיר כהן: הוא נמצא כאן, חבריא. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מה מונע היום ממך, שר הפנים דרעי, למנוע כניסה לישראל ממישהו שאתה לא מעוניין שהוא ייכנס? הרי אתה עושה את זה, האפשרות הזאת כבר קיימת היום בחוק. אנחנו ראינו רק לפני חודש את עורכת-הדין ג'ניפר גורוביץ, סמנכ"לית הקרן החדשה, שלא פועלת למען BDS ולא קוראת להחרים את ישראל ועושה פה הרבה דברים טובים למען החברה האזרחית בישראל, ובכל זאת, גם בלי שהחוק הזה עבר, עיכבו אותה בכניסה לישראל כמה שעות, והאווירה הציבורית שאפשרה את זה היא כאין וכאפס לעומת האווירה הציבורית שתהיה כאן אחרי שהחוק הזה יעבור, אם הוא יעבור היום, ובעצם זה יהיה רק הספתח של התנהלות שנראה בגבולות. כל מי שיבקש מעכשיו ויזה לישראל יצטרך לבדוק את הפרופיל שלו בפייסבוק או ברשתות אחרות, להסתכל אם הוא אי-פעם, אולי כשהיה בן 18, לפני כמה שנים, כתב משהו קטן נגד הבנייה בשטחים או אני לא יודעת מה, והמשטרה פה או משרד הפנים יפעילו איזה גוף משטרתי שיצטרך לחפש אחרי כל הדעות האלה של כל בן-אדם כזה שמבקש להיכנס לישראל. תגידו לי, אתם התחלקתם על השכל? לאן אתם מדרדרים אותנו? לאיזה משטר אתם מביאים אותנו? יואל חסון (המחנה הציוני): התשובה היא: כן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני חושבת שאתם לא מתנגדים ל-BDS, אתם פשוט עושים פה חרם עצמי. אתם מעודדים את ה-BDS, אתם עושים חרם על עצמנו, מביאים לבידוד שלנו בעצמנו. תראו, לא כולם חושבים אותו דבר. בסדר, לא כולם. ביקורת זה דבר לגיטימי, זאת מדינה דמוקרטית, אבל הניסיון הזה להביא לסגירה של מדינת ישראל בפני מי שמבקר אותה זה פשוט גול עצמי. במקום לפגוש אותו כאן ולהראות לו שישראל היא מדינה נאורה, מדינה דמוקרטית – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): רק אסיים במשפט אחרון. במקום להתמודד עם הדעות שמתנגדות לישראל – לא, לא נכניס אתכם, תישארו בחוץ, תישארו ותתנגדו לנו. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת סמוטריץ, ואז יסכם יושב-ראש הוועדה דודי אמסלם. בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה לך, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מהי משטרת המחשבות? זהו "גוף האחראי על לכידתם של חושבי פשע. משטרת המחשבות מפקחת על הציבור באמצעות שימוש במרגלים, במסוקים ובטלסקרין". מי שמנחש מאיפה נלקח הציטוט הזה, בוודאי לא יתמוך בחוק הבזוי, בחוק ההזוי, חוק שמסכן את עתידה של מדינת ישראל ואת תדמיתה. הציטוט הזה כמובן נלקח מהספר של ג'ורג' אורוול, "1984", שלצערי הרב הוא אקטואלי היום יותר מתמיד, יותר מאשר היה ב-1984 האמיתי. מהי משטרת מחשבות? זה לקחת על עצמך את התפקיד ששייך אולי רק לבורא עולם, לדעת מה יש ומה אין בתוך נפשו של בן-אדם. האם מישהו שהוא סטודנט ויכול להיות שגם יהודי, באחד הקמפוסים בארצות-הברית, שבאיזשהו שלב התחבר ממניעים כאלה או אחרים – יכול להיות שבתמימות, יכול להיות שפיתו אותו לשם, יכול להיות שהוא באמת חשב ככה – ושיתף את הרעיונות האלה והשתתף בהפגנות של ה-BDS או תמך ב-BDS באיזשהו מקום, עכשיו יהיה מנוע מלהיכנס לישראל לעד? האם נמנע מכאלה שדווקא יבואו לארצנו ויסתכלו בה ויתיירו בה וייהנו ממנה את האפשרות היחידה בעולם לשנות את דעתם? ואם כבר אנחנו מדברים על כאלה שאנחנו רוצים למנוע מהם את הכניסה לישראל, אז אולי בואו נתחיל מקבוצה הרבה יותר גדולה והרבה יותר מסוכנת, של אנטישמים. כן, אנטישמים. לא רק אנטישמים קלאסיים, שבהם גם בעלי שררה וגם אנשים פשוטים, אלא אנטישמים ששייכים למפלגות ימין קיצוניות. ממה שאנחנו רואים, לא כך הדבר. אנחנו רואים שהאנשים האלה מבורכים פה, מקבלים אותם, ואף בכנסת ישראל, וחברי כנסת נפגשים אתם ומזלזלים בכל ההיסטוריה של העם היהודי. ה-BDS מפריע להם, אבל אנטישמים לא, חס וחלילה. בן-אדם ששולל את הלגיטימיות לא רק של מדינה, אלא גם של כל העם שלנו, אומר שלא הייתה שואה, מקטין את המספרים של הנספים בשואה ופוגע בזיכרון של היהודים כולם, כל אלה שנספו אי-פעם – בפרעות של ה"פרהוד" בעיראק וגם בפרעות קישינב במולדובה, מה שהיה פעם רוסיה הצארית, ומי שנספה כמובן בשואה, קדושי השואה – האנשים האלה מתקבלים כאן בזרועות פתוחות. את זה אנחנו צריכים למנוע, חברי. אבל מה שאנחנו רואים מממשלת ישראל זה כיוון אחר לגמרי. לא הכיוון הפוליטי הוא זה שמפריע. חס וחלילה שאנחנו עכשיו נקבל את החוק הזה. מה יהיה אתנו אחרי זה? איך אנחנו נפתח את הפתח למניעת הכניסה לישראל מכל אלה שחס וחלילה מעזים להביע איזושהי ביקורת על מדינת ישראל? האם אנחנו מדינה כמו למשל מדינות בעולם, שאם חס וחלילה תכתוב משהו עליהן בטוויטר או בפייסבוק אז ישר אתה נהיה אויב המדינה? האם אנחנו עכשיו נידרדר לתהום הזאת? האם אנחנו רוצים להשוות את עצמנו לסטנדרטים הנמוכים מאוד מאוד מאוד של מדינות לא דמוקרטיות? היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הרי כל הזמן התגאינו בזה שאנחנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – אז בואו נשמור על הדמוקרטיה שלנו. בואו לא נהפוך לאוקיאניה של ג'ורג' אורוול, בואו לא נחזור ל"1984". היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): תגיד לנו משהו על טראמפ, בצלאל. מה הציפיות שלך? האם אתה מאוכזב? האם זו אהבה נכזבת? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בפתח הדברים אני רוצה לפתוח בתודות. ראשית, תודה רבה לינון מגל, חבר הכנסת לשעבר, שהגה את הצעת החוק הזאת והתחיל לקדם אותה; תודה רבה לחברי חבר הכנסת רועי פולקמן, שבשילוב ידיים פעלנו ביחד אחרי שינון נטש אותנו וקידמנו את החוק הזה; תודה רבה גדולה מאוד ליושב-ראש ועדת הפנים; תודה רבה גדולה מאוד לשר הפנים ולאנשי המקצוע במשרד שלו, שעשו עבודה מצוינת אתנו בחוק הזה וגם טייבו אותו לא מעט – כדרכם של חוקים רבים הוא לא יצא בדיוק כפי שהוא נכנס – גם צוות הוועדה, גם צוות המשרד. תראו, חברי בצד השמאלי של המפה, יש כמובן ויכוח לגיטימי, אני חושב שבסוף הוא ויכוח פרקטי, הוא אמור להיות פרקטי, על מה עושים, מה נכון, מה צריך לעשות עם שטחי יהודה ושומרון, איך צריך להתמודד או לפתור את הסכסוך הלא-פתור שיש בינינו לבין הערבים כאן, בארץ הזאת, ביותר מ-100 שנות ציונות. והוויכוח הזה הוא לגיטימי, ואפילו הטיעונים שלכם על מדינה אחת דו-לאומית, אפרטהייד – אני כמובן לא מסכים להם, לא עובדתית, לא נורמטיבית, אבל הם לגיטימיים. יואל חסון (המחנה הציוני): מה תעשה אתם? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מה שכואב לי, יואל, זה שאני מרגיש שבדרך, בתוך ניהול המחלוקת והוויכוח הדמוקרטי הלגיטימי הזה, אתם מאבדים קצת מהבריאות הטבעית, מהאינסטינקטים, מהתחושות הטבעיות של בן-אדם, של עם, של מדינה. אתם מאבדים את הקשר ההיסטורי למרחבי יהודה ושומרון. אפשר לומר שאין מה לעשות, אולי, בלית ברירה, ניאלץ בכאב, בצער, להיפרד מהמקומות האלה – שוב, אני כמובן לא מסכים – אבל עדיין לאהוב אותם, להיות מחוברים אליהם – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): צודק. צודק. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – להרגיש קשר עמוק, יהודי, היסטורי, תנ"כי למקומות האלה. האמת היא שהיושבים כאן הם לא כל כך הכתובת לזה, אבל קודם דיברה כאן חברת הכנסת גלאון בזלזול כזה על בית-אל, חברון – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): בצלאל, אתה מדבר על אנשים שיכולים לייצג את – – – יותר טוב ממך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ועוד כמה מקומות כאלה, כאילו: מה לנו ולהם בכלל. ולא פעם – אני באמת לא רוצה להכליל, אבל תשאלו את עצמכם, תסתכלו ימינה, תסתכלו שמאלה, בעיקר שמאלה. אני נמצא בהרבה פנלים ובהרבה דיונים, ואני שומע התנכרות. אני שומע איזה מין מרחק – כמעט הייתי אומר סלידה – מחבלי המולדת הללו. אני חושב שמאבדים מהבריאות. תראו, מה זה החוק הזה בסך הכול? אדוני יושב-ראש הוועדה, מה זה החוק הזה? הדבר הכי טבעי – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): בצלאל, בצלאל, בצלאל, ההתנכרות מכל חבלי המולדת – ההתנכרות היא לא התנכרות, אבל אחרי שאתם מתנכרים לנו, וכל אחד מאתנו, מנסים להפוך אותו לעוכר ישראל – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא. חס וחלילה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – אז זה מה שקורה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): קודם כול, אל תכליל. אני לא הכללתי, אז גם אתה אל תכליל, עמר. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בסוף אנחנו תוקפים אתכם? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני מצפה, באמת, לא – אני לא אמרתי שאתם תוקפים אותי; אמרתי שאני מרגיש שלא מעט דוברים בצד השמאלי של המפה הפוליטית שכחו מה זה אהבת הארץ ביחס לאותם חלקי מולדת הללו. אתם מתייחסים אליהם בניכור כאילו זה איזה חוץ-לארץ כזה, אין לנו שום קשר למקומות האלה, מה יש לנו לחפש שם בכלל. עמר בר-לב (המחנה הציוני): ההתנכרות היא – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): יש לנו המון מה לחפש שם – את השורשים, את ההיסטוריה, את המורשת – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל מה המחיר – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – את הדבר שבזכותו אנחנו כאן. יואל חסון (המחנה הציוני): בצלאל – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): באנו לכאן לייסד מדינה בתהליך של גאולה, של קיבוץ גלויות. יואל חסון (המחנה הציוני): הכול בסדר – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): סיפורי התורה, איפה היו? בתל-אביב היה אברהם אבינו? יואל חסון (המחנה הציוני): לא פקפקנו בזכות – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה השורשים, זה המורשת, ודאי שיש לנו מה לחפש שם. יואל חסון (המחנה הציוני): לא פקפקנו בזכות, אבל מה המחיר? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – חוץ-לארץ. היא קונה שמן מיוון – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא פקפקנו בזכות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אבל לא ביהודה ושומרון. יואל חסון (המחנה הציוני): לא פקפקנו בזכות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אבל אני רוצה רגע עוד פעם לדבר על אובדן הבריאות. יואל, שנייה, עוד רגע ייגמר לי הזמן, תכף. מה זה החוק הזה? האינסטינקט הכי בריא, הכי טבעי, הכי נורמלי של אדם בריא, שאוהב את אוהביו ושונא את שונאיו. תמר זנדברג (מרצ): אולי תפסיק – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדם שלא נותן את הלחי השנייה – – תמר זנדברג (מרצ): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – מדינה עם common sense, שאומרת: אני לא רוצה לעזור למי שפוגע בי. תמר זנדברג (מרצ): אתם – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אין שום סיבה בעולם שמי שנלחם נגד מדינת ישראל בעולם, מי שקורא לחרם נגדה, ייכנס כאן לארץ, ישתמש כאן, בארץ שלנו, בתשתיות שלנו, כבסיס לאותה חתירה שלו נגדנו. זה הדבר הכי טבעי בעולם. תמר זנדברג (מרצ): ההתנחלויות זה לא אנחנו – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הכי טבעי בעולם. תמר זנדברג (מרצ): זה לא אנחנו – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז הנה, אז הנה הוויכוח. אתה שומע, יואל חסון, תקשיב. תקשיב שם לחברת הכנסת זנדברג. ההתנחלויות זה אנחנו. תמר זנדברג (מרצ): לא, זה – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): עוד פעם, אולי בכאב יש מי שחושב כאן שניאלץ להיפרד מהן, אבל ודאי שזה אנחנו. מי שיושב שם הם אחים שלנו והם חלוצים, הם אידיאליסטים. את זה לא אני צריך להגיד, את זה אתם צריכים להגיד. גם אם חלוקים עליהם – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – המקומות האלה הם באמת ערש – – – היו"ר מאיר כהן: סמוטריץ, תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז אני רק רוצה לאחל, אדוני היושב-ראש, באמת, אני רוצה להתפלל ולבקש שהחוק הזה יהיה לבריאות – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת דודי אמסלם. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – שנבריא את האינסטינקטים ואת החושים הכי טבעיים והכי בריאים שלנו. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, כבודו. חבר הכנסת דודי אמסלם, יושב-ראש הוועדה, מסכם, ואנחנו נערכים להצבעה. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה, כבודו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שאני שומע את הדוברים האחרונים, להוציא את סמוטריץ, ואני צובט את עצמי כל פעם מחדש. אין הרבה דברים שמפתיעים אותי בחיים, אבל פה מדי פעם ההפתעות הן באמת בלתי נגמרות. אני חושב שיש דבר בסיסי, יסודי – בלי קשר עכשיו למלחמה ב-BDS, זה לא הרעיון; מי שמשפיל אותי, אני לא נותן לו להיכנס אלי הביתה. אני בן-אדם. אני לא עושה בכל דבר חישובי תועלת. תמר זנדברג (מרצ): ההתנחלויות זה לא חלק מהמדינה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שנייה, עוד מעט, חברת הכנסת זנדברג, לא הפרעתי לך, עוד מעט אני – – – תמר זנדברג (מרצ): זה לא מדינת ישראל, סליחה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אענה לך. יש לנו כבוד, אנחנו לא עציצים. תמר זנדברג (מרצ): תשאל את מיקי זוהר אם הוא רוצה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מי שמעליב אותנו, אנחנו מגיבים; מי שמשמח אותנו, אנחנו משתתפים בשמחתו; ומי שמעציב אותנו, לרוב אנחנו משתדלים גם להעציב אותו. נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא עובד ככה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אלה הכללים בין בני-אדם, אבל כנראה מצד ימין לא יושבים בני-אדם. היו"ר מאיר כהן: לא. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, לא במובן האנושי. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת דודי אמסלם, אני חושב שהיית פותח – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה יודע מה, בסדר. היו"ר מאיר כהן: – – וקצת מתנצל גם על הפן, שאמרת – – – היו"ר מאיר כהן: אני אתייחס לזה. אני אתייחס – – – היו"ר מאיר כהן: דודי, אתה איש ראוי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אתייחס לזה. היו"ר מאיר כהן: לפעמים כדאי להתנצל ולא להתייחס. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שנייה, דקה. אני אתייחס. היו"ר מאיר כהן: יושבים בני-אדם. בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אתנצל. יושבים בני-אדם, צודק. התכוונתי שהרגישות האנושית שלכם כנראה שונה משלי, בסדר? היו"ר מאיר כהן: מותר לך. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני בדרך כלל מכבד את מי שמכבד אותי ולא מכבד את מי שלא מכבד אותי. זה הכללים שלי כבן-אדם. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – מכבד אותך, דודי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לכן, אני חושב שהחוק הזה הוא בסיסי. זה לא קשור לשום תועלת – – יואל חסון (המחנה הציוני): איך הסתדרנו בלעדיו 68 שנה? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – זה קשור למשהו בסיסי. אבל מה אתם עושים? יואל חסון (המחנה הציוני): איך הסתדרנו בלעדיו? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתם עושים דמגוגיה. הרי אנחנו בכלל לא נגד ביקורת לגיטימית. ודאי שאנחנו, אני לפחות, לא מצפה שכל אחד יאמר רק את מה שאני חושב. אני חושב שמי שמתנגד למדיניות הליכוד והוא לא מאמין בה, חובתו גם לדבר עליה ולפעול גם להחליף את הליכוד. אין קשר בין זה לבין לקרוא לחרם על מדינת ישראל, שני דברים שונים. תמר זנדברג (מרצ): ההתנחלויות הן לא מדינת ישראל – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אגיע להתנחלויות. יש ויכוח לגיטימי לגבי תפיסות העולם, זה בסדר. אני דרך אגב מכבד כל בן-אדם שיש לו תפיסת עולם, אבל אני חושב שהסיפור של החרם זה חציית קווים אדומים שלא קשורה לעניין. עכשיו לגבי מה שאמרה או העירה חברת הכנסת תמר זנדברג. תראו, זה גם לגיטימי באמת לחלוק לגבי הנושא של יהודה ושומרון – מה מעמדם, כן או לא, בעתיד; הכול בסדר. אני לא מבין מה הקשר בין זה לבין לפגוע בפרנסתו של בן-אדם שיושב שם, שמדינת ישראל שלחה אותו לשם, והוא קם בבוקר, רוצה לפרנס את משפחתו. אתם יודעים, יש לנו הרבה פיגועים במדינת ישראל, לצערי הרב, ומדי פעם עולים קולות, ככה, סהרוריים, גם בתוך החברה היהודית, שאומרים להחרים את היישובים הערביים, לא להיכנס אליהם וכו'. אני נגד זה. מה הקשר? אני לא קושר בין הדברים. אני לא קושר בין האירוע לבין הפרנסה של בן-אדם שמתיישב ביהודה ושומרון וקם בבוקר ועובד לפרנסתו, מגדל זיתים, עושה יין. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אם יש מחלוקת, והמדינה לדעתכם צריכה להוציא אותו, שתפעל להוציא אותו. מה הקשר בין זה לבין זה שאנחנו צריכים לפגוע בו כבן-אדם פרטי? אנחנו הרי לא פוגעים בו במובן הלאומי, אנחנו פוגעים בו במובן פרטי. אנחנו רוצים להעניש אותו אישית. למה? מה זה קשור? לכן אני קצת מתפלא עליכם – באמת, בלי קשר לתפיסות העולם. בסופו של דבר, איך אתם בכלל מאפשרים את זה, או לפחות אתם לא חושבים שאנחנו צריכים להרחיק, בוודאי לא לאפשר כניסה למדינת ישראל לאנשים – שהם לא תושבי מדינת ישראל, דרך אגב – שקוראים להחרים את מדינת ישראל. דרך אגב, לא מדובר רק על חרם על ההתנחלויות, על ההתיישבות, שלא תתבלבלו. רוב החרם הוא בעצם על המוסדות האקדמיים במדינת ישראל, ובכלל על מדינת ישראל כמדינת ישראל. הם לא עושים הבחנה, כל כך, בין הפלפל שגדל בערבה לבין הפלפל שגדל ביהודה ושומרון, זה לא מעניין אותם. דרך אגב, רובם הם אנשים שבכלל לדעתי הם גם אנטישמים. לכן, אני לא מצליח להבין בכלל את הרציונל בכך שאתם מתנגדים להצעת החוק הזו. אדוני היושב-ראש, לגבי חברת הכנסת גרמן – תראה, אני, כשאני התייחסתי לסיפור הפן והתסרוקת, בוודאי אני לא רואה בזה דבר שהוא נחות. להפך. אני, אם הייתי יכול לעשות פן ותסרוקת, הייתי עושה. אמרתי לעיסאווי בסוף: למה בעצם התנגדת? כנראה אתה לא יכול לעשות פן ותסרוקת; אז יכול להיות שאולי בגלל זה העלבתי אותך. אני התכוונתי לזה שאני, מבחינתי – – עיסאווי פריג' (מרצ): תגיד: טעיתי ואני מבקש סליחה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – הגברת קמה בבוקר ומוקדם – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תגיד: טעיתי, אני מבקש סליחה – – – היו"ר מאיר כהן: פריג', תודה רבה. פריג'. פריג'. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): פריג', אני מבין שנעלבת בגלל שאתה לא יכול לעשות פן ותסרוקת. עיסאווי פריג' (מרצ): ותתנצל גם. תתנצל. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל אני התכוונתי יותר במובן זה שהאישה קמה בבוקר – – מיכל רוזין (מרצ): רד מזה, אמסלם. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – להפך, הסתדרה, עבדה על עצמה. היא יצאה, קמה מוקדם בבוקר, הגיעה לכנסת מוקדם. זה לא שאם התחלתי את הדיון ב-08:30 היא התעוררה ב-08:00. היו"ר מאיר כהן: היה ראוי שתוריד את זה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אין בעיה. אני – – – היו"ר מאיר כהן: תתנצל. זהו, נגמר. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני, מבחינתי – – היו"ר מאיר כהן: מאה אחוז. עיסאווי פריג' (מרצ): תתנצל – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – אני הבאתי את זה מהפן ההפוך, שהיא קמה בבוקר מוקדם, התלבשה, הסתרקה, התאפרה – – עיסאווי פריג' (מרצ): תתנצל. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – והגיעה לכנסת ב-08:30. היו"ר מאיר כהן: זהו. תודה רבה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כל זה בשביל מה? בגלל החוק הזה. על זה הבאתי את זה. מיכל רוזין (מרצ): – – – קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תתנצל. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עיסאווי, יא חביבי, יאללה. על חברת הכנסת גרמן. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עכשיו לגבי הנושא של זהבה גלאון. תראי, אני מצטער, באמת. יש לי צער רב על מה שאמרה זהבה במובן זה שהיא עצמה מחרימה מוצרים שמיוצרים ביהודה ושומרון על-ידי ישראלים יהודים. היא לא מחרימה מוצרים מיהודה ושומרון שהפלסטינים מייצרים, זה חס ושלום. היא מחרימה – בסופר, היא בודקת בתוויות איפה בעצם מייצרים את זה, ואם היצרן הוא יהודי והוא גר ביהודה ושומרון, אז היא מעדיפה לקנות את הבקבוק שלידו, שפלסטיני מייצר אותו. צר לי באמת שזה המצב, שיהודים בעצם – – תמר זנדברג (מרצ): אנחנו קונים רק כחול-לבן. רק כחול-לבן. לא קונים מחוץ לגבולות המדינה. אנחנו ציונים אמיתיים, אתם מחריבי הציונות. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – מעדיפים מוצרים של אוכלוסייה פלסטינית שנלחמת במדינת ישראל, מול יהודי שמייצר מוצרים ומוכר אותם בסופר. חשבתי שעד היום, גם אם אין לה בעיה להבחין בין פלסטינים ליהודים, לפחות שתקנה את המוצר שהיא חושבת שהוא הכי ראוי, הכי טוב והכי איכותי מבחינתה, אבל גם זה לא קיים. זה רק מראה לאן הגעתם. באמת, לאיזה מקום נמוך אתם יכולים להגיע. אדוני שר הפנים, שמעתי אותך לגבי סתיו שפיר. תנוח דעתך, יש לי ניסיון אתה. כשהיה חוק ההסדרים, לילה שלם היא הגישה מאות הסתייגויות. מה קרה שם? היא דיברה בערך ארבע-חמש שעות, והעוזר שלה הסריט את זה והעביר את זה כל הזמן בפייסבוק בשידור חי. ברגע שהוצאנו אותו, נגמרו ההסתייגויות. זאת אומרת, השיחה היא לפייסבוק. אל תתרשם מהתוכן, זה פחות חשוב, זה לא מיועד אלינו, זה לא מיועד לציבור הישראלי בכללותו, היא העבירה את זה בפייסבוק. לכן, כשהיא מביאה לוועדה, בסופו של דבר היא מסריטה את זה לחבר'ה, זה מה שחשוב. יהודה גליק (הליכוד): מה הבעיה? למה זה אסור? אני לא מבין, מה, אסור לבן-אדם – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק אמרתי מה המטרה. כשאני מנהל את הוועדה אף אחד לא מצלם אותי, אני בא לעשות דיונים לשמה. אבל יש אנשים שעושים דיונים כדי שיראו אותם בבית, החבר'ה שהם חושבים שמצביעים להם, זה מה שחשוב להם. יהודה גליק (הליכוד): למה לא? מה הבעיה? למה זה בעייתי? אני לא מבין. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): חבר הכנסת גליק, אל תפריע לי. יהודה גליק (הליכוד): למה זה בעייתי? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תעבור לצד הזה ותתחיל לצעוק. לפעמים אני מתבלבל באיזו מפלגה אתה. יהודה גליק (הליכוד): אבל למה זה בעייתי? לא הבנתי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מדי פעם אני מתבלבל באיזו מפלגה אתה. יהודה גליק (הליכוד): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני רק אומר לך. יהודה גליק (הליכוד): אני במפלגה שמכבדים אנשים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בסדר גמור. אני רוצה גם, דרך אגב, להקריא משהו לגבי מה שאמר חבר הכנסת טרכטנברג. חבר הכנסת טרכטנברג אמר שישנם אנשים שבעצם נרצה להביא אותם למדינת ישראל, דווקא לראות שבעצם אנחנו לא פועלים כפי שהם מדברים בחוץ-לארץ. אז א. אני רוצה להקריא איזשהו סעיף: "שר הפנים יהיה רשאי לקבוע, ולתת לאדם אשרה ורישיון ישיבה מטעמים מיוחדים שיירשמו". זאת אומרת, אם מדינת ישראל כמדינה תחליט שהיא רוצה להביא כמה עוכרי ישראל לכאן כדי להראות להם שהם משקרים, ולהראות להם מה שנקרא "עיני עינכ" – תראו כמה אתם מדברים שטויות וכמה אתם מכפישים אותנו בעצם על לא עוול בכפנו – היא רשאית, שר הפנים יכול להביא את זה. אבל הגדיל לעשות חבר הכנסת איל בן ראובן, אלוף בצה"ל. מה הוא אומר? יכול להיות שאנחנו נפעיל את המוסדות, את המוסד, נפתח פה כל מיני מחלקות, כדי שנחפש מי אלה שרוצים להחרים אותנו. אז קודם כול, תירגע, אני מניח שהמדינה לא תקים יחידות חיפוש בחו"ל כדי לחפש את כל מי שרוצה להכפיש בכל קמפוס את מדינת ישראל, כל סטודנט; אבל כשאני עושה גוגל הם עולים לבד, המרכזיים שבהם. ולכן, נרצה למנוע – זאת ההצעה של החוק, נרצה למנוע מאנשים שכפי שאמרתי, מכפישים את מדינת ישראל מבוקר עד לילה, קוראים לחרם – הרי הם גם קוראים לפעולות אופרטיביות. וכמובן, אנחנו מדברים על המנהיגים שבהם, שהם אנשים מפורסמים וכולם יודעים את דעותיהם. הם, בגלל הפרסום שלהם, גם מגיעים לבמות האלה כדי להכפיש אותנו בטלוויזיה. הרי הוא לא מכפיש אותנו וקורא לחרם עלינו אצלו בבית, עם ילדיו, אשתו ושכניו; הוא מגיע לטלוויזיה בדרך כלל, כי הוא איש בעל השפעה, והוא קורא שם לציבור שלהם להחרים אותנו. אז לכן אנחנו מדליקים טלוויזיה, רואים אותו, רואים אותם. אז על האנשים האלה אנחנו מדברים. לכן אני אומר: באופן בסיסי אני חושב שהחוק הזה – אני לא בא בהיבט של ה-BDS, זה לא היה המניע שלי בכל הנושא של החקיקה. אני חושב שרוב האנשים האלה, חלקם הגדול הם אנטישמים. גם אם נַראה להם – אדוני שר התיירות, גם אם נביא אותם לפה, נראה להם באותות ובמופתים – והם יודעים שהם משקרים, הם יודעים, אבל מה זה משנה? אז אני אומר לך: זה לא הסיפור שלי בכלל. זה לא שאולי נביא אותם לפה ונשנה את עמדתם. ב-99.9% הם לא ישנו את עמדתם. להפך, הם יבואו לפה, יראו את הכול, וימשיכו לבוא ולהגיד: ראינו ובדקנו, ועדיין הם עושים את כל העוולות האלה וצריך להחרים אותם. אני לא בא משם בכלל. אני בא יותר – אני מחכה שביטן יגיד לנו שהוא אסף את האנשים – אני יותר בא מהזווית, כפי שאמרתי, שלנו יש כבוד לאומי. אני רוצה להגיד לך: אנחנו בימין גדלנו עם הכבוד הלאומי. זה מבחינתי דבר אסטרטגי של מדינת ישראל. יואל חסון (המחנה הציוני): זה מדינה יהודית ודמוקרטית ברוב יהודי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אומר לך, כמעט בכל דיון כזה – אני אספר לך מה קורה לי בוועדה. חברת הכנסת גרמן שאלה אותי, אדוני היושב-ראש: תגיד, מה, אנחנו מפחדים מהם? כל פעם השאלה הזאת עולה. גם לגבי החוק הקודם. חברי הכנסת הערבים: מה, אנחנו מפחדים מהם? אנחנו לא מפחדים מאף אחד, זה לא הרעיון. הרעיון זה בכלל לא הפחד. אבל אנחנו אומה גאה, עם ישראל הוא עם גאה. אנחנו אומה גאה, חונכנו על ערכים, שמי שמשפיל אותנו, לא ניתן לו להשפיל אותנו. ודרך אגב, זאת מטרת החוק. אני מאמין שכשאנשים יבינו את העמדות שלנו, הם יבינו את חוסר ההתרפסות שלנו, בסוף הם יתחילו להעריך אותנו ויתנהגו בהתאם. אורן אסף חזן (הליכוד): יישר כוח. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו רוצים לעבור להצבעה. רבותי, אנחנו מצביעים על הצעת החוק הכניסה לישראל – אני מבקש מכולם לשבת. אדוני השר, חבר הכנסת בגין, כל אחד למקומו. להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28) הוגשו הסתייגויות לפני סעיף 1, של חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ. חברת הכנסת רוזין, אנחנו מצביעים על כל ההסתייגויות שלכם? חברת הכנסת זהבה גלאון? מצביעים על כל ההסתייגויות. ובכן – סליחה? קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: כן. הסתייגות 1, לפני סעיף 1. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 42 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 25 בעד, 42 מתנגדים, נמנע אחד. אם כך, ההסתייגות שלפני סעיף 1 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 1. הסתייגות מס' 2, לסעיף 1, של קבוצת מרצ. מי בעד ומי נגד? קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: חכה, חביבי. סבלנות. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, יש לי בעיה במסך. היו"ר מאיר כהן: שנייה. שנייה, תכף, שנייה. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 43 נמנעים – 1 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 27 בעד, 43 מתנגדים. אם כן, לסעיף 1, הסתייגות מס' 2 לא עברה. עכשיו אני מבקש מחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לגשת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר מאיר כהן: בוודאי, נרשום אותך. שנייה, רק יטפלו שם. יש בעיה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אנחנו מוסיפים אותך לפרוטוקול. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3, לסעיף 1, של קבוצת מרצ. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 43 נמנעים – 2 ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 25 בעד, כולל חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, 43 נגד. גם הסתייגות מס' 3 לסעיף 1 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4, של קבוצת מרצ, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 43 נמנעים – 1 ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: בעד – 28, כולל חברת כנסת עאידה תומא סולימן, נגד – 43, נמנע אחד. גם הסתייגות מס' 4, לסעיף 1, לא נתקבלה. חברת הכנסת יעל גרמן הציעה הסתייגות, והיא לא נמצאת. חברת הכנסת הורידה את ההסתייגות. אם כן, אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 46 נגד – 28 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: 46 בעד, 28 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. אם כן, אנחנו מצביעים על כל החוק בקריאה שלישית כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 46 נגד – 28 נמנעים – אין חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: 46 בעד, 28 מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ביקש חבר הכנסת רועי פולקמן לברך. שתי דקות לרשותך. לאחר מכן – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: הצבענו בשלישית. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: הצבענו בשנייה ושלישית. הוא היוזם, ואחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר ביקשה תגובה. בבקשה, אדוני, שתי דקות. רועי פולקמן (כולנו): כן, שתי דקות. אני חלק ממפלגה שמגדירה את עצמה לאומית-חברתית, ולכן אני גם גאה להגיד שאפשר להרגיש גאווה לאומית וגם להאמין בזכויות אדם ואזרח. תמר זנדברג (מרצ): – – – רועי פולקמן (כולנו): בעיני אנחנו מפלגה לאומית-חברתית, כך אנחנו קוראים לעצמנו. תמר זנדברג (מרצ): לאומית – זה לא הכיבוש, זה לא ההתנחלויות – – – רועי פולקמן (כולנו): אפשר לדאוג למקומות שבהם צריך להתעקש להגן גם על השם והכבוד של מדינת ישראל, וזו לא בושה להיות חלק מהעמדה הזאת. תמר זנדברג (מרצ): כבודה של מדינת ישראל זה לא כבוד ההתנחלויות. רועי פולקמן (כולנו): לא, לא. גם כבוד ההתנחלויות זה כבודה של מדינת ישראל, ואפשר גם להאמין בזכויות אדם וגם להאמין בגאווה לאומית, זה אפשרי בהחלט. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – רועי פולקמן (כולנו): אני כמובן רוצה להודות לשר הפנים, שהתיאום אתו אפשר את זה; כמובן לינון מגל, חבר הכנסת לשעבר מהבית היהודי, שיזם את הצעת החוק הזו, וכמובן לבצלאל, שקידם אותה, וליו"ר ועדת הפנים, שהשלים את זה. תראו, אני לא מסכים על הכול עם בצלאל. יש הרבה דברים שקשורים לזכויות אדם ולבית-המשפט ולהרבה דברים, אבל החוכמה בבית הזה היא להסכים – יש הרבה דברים שאנחנו יודעים להסכים עליהם, ובוודאי על האג'נדה הזאת, שהיא לאומית וחברתית, יש כאן רבים שיסכימו, ולכן אני מברך את התומכים בהצעה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. הודעה אישית של חברת הכנסת סתיו שפיר היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת סתיו שפיר, חמש דקות לרשותך. תגובה. חברים. בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): חבר הכנסת אמסלם, למה אתה יוצא אחרי הדברים שאמרת כאן? כמה שאתם מפחדים מהציבור, זה פשוט לא ייאמן. ממש מדהים בכל פעם מחדש. איזה פחד. ממה כל כך נלחצת, תגיד לי, אז, בישיבה בוועדת הכספים, כשהציבור צפה במה שאתם עושים שם בוועדה, באיך אתם עושים מסחרה מכספי המסים של אזרחי ישראל? ממה כל כך נלחצת כשהציבור פתאום צפה בזה? מה קרה? מה הפחד הגדול, חבר הכנסת אמסלם, שיודע לבוא לפה לתקוף ולהגיד אבל לא יודע עכשיו להשיב לטענות? מדהים כמה שהקואליציה נלחצת מזה שהציבור יראה מה שאתם עושים, מה שאתם מעוללים לכספי ציבור, איך אתם מקבלים החלטות. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): יש לי חדשות בשבילך, חבר הכנסת אמסלם: לציבור יש זכות מלאה לדעת על כל החלטה והחלטה שמקבלים חברי הכנסת בשמו; לציבור יש זכות מלאה לדעת על כל שקל שאתם העברתם לחברים שלכם מכספי המסים שלו; לציבור יש זכות מלאה לדעת איך אתם מקבלים החלטות ולמה אתם מקבלים החלטות. והסיבה שאתם כל כך מפחדים מהציבור, שאתם בקואליציה וכל כך מפחדים מהציבור, היא כי אתם יודעים שהציבור בחיים לא יצביע לכם אם הוא ידע מה אתם עושים לכסף שלו ולאמון שהוא נתן בכם. מירב בן ארי (כולנו): לך הוא יצביע – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הציבור פשוט לא – – – מירב בן ארי (כולנו): לך הוא יצביע, בטוח, כי את המודל ואת – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): סתיו שפיר, עוד לא הבנת שהגישה שלך גמרה את מפלגת העבודה? סתיו שפיר (המחנה הציוני): תראו, אתם יכולים להקים צעקות עד מחר. קריאות: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתם יכולים להקים צעקות עד מחר, אבל העובדות הן שחור על גבי לבן. מירב בן ארי (כולנו): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): כשאתם מסתירים את הנתונים של התקציב מהציבור – – קריאות: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אתם עושים את זה כי אתם יודעים בדיוק שלא העברתם את החוקים שהבטחתם לפריפריה – – קריאות: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – כי אתם יודעים בדיוק – – מירב בן ארי (כולנו): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – שאחרי ההבטחות הגדולות – הבטחתם לחזק את הצפון, לא העברתם שקל לצפון. קריאה: חברת הכנסת שפיר – – – קריאות: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הבטחתם להילחם בעוני – לא העברתם שקל למלחמה בעוני. מירב בן ארי (כולנו): יש לך – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הבטחתם תוכנית שלמה לצמצום פערים במגזר הערבי – לא העברתם שקל לתוכנית שהבטחתם. קריאות: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): הבטחתם קרן ליוצאי אתיופיה, שהקימו בשנה שעברה במחאה החשובה כל כך שלהם – לא העברתם להם שקל. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): ואחר כך אתם מפחדים כשהציבור צופה בוועדת הכנסת ורואה מה אתם עושים, ואתם מפחדים כי אתם יודעים שאתם משקרים לציבור. קריאות: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתם מפחדים כי אתם יודעים שקיבלתם החלטות על בסיס אינטרסים פוליטיים קטנים במקום לחשוב על טובת הציבור; אתם מפחדים כי אתם יודעים שאין לכם פתרונות לשאלות שהכי חשובות לציבור – – קריאות: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – שכבר שנים אתם לא מצליחים לפתור את מצוקת הדיור, כי אין לכם שום פתרונות לזה; שנים שאתם לא מצליחים להתמודד עם זה שישראל מטפסת לפסגת הרשימה בעוני – בעוני. למה שישראל תהיה מקום ראשון בעוני? מירב בן ארי (כולנו): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): ישראל, המדינה שיש בה כל כך הרבה כוח וכל כך הרבה יכולות – – אורן אסף חזן (הליכוד): כמה שטויות את מדברת. הכול רק ססמאות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – מדינה שהגיעה כל כך רחוק, הנס הזה שהקמנו כאן, שהסבים והסבתות שלנו הקימו כאן, בשבילנו. למה שהיא תידרדר למקום הראשון בעוני? אורן אסף חזן (הליכוד): בגלל אנשים כמוך חרב בית-המקדש, סתיו. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בגלל המדיניות שלכם, של ממשלת נתניהו – – אורן אסף חזן (הליכוד): בגלל אנשים כמוך חרב בית-המקדש, סתיו. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – מדיניות שאתם מתביישים להראות לציבור, כי אתם מתביישים בה בעצמכם. אורן אסף חזן (הליכוד): חברת הכנסת סתיו שפיר – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): חברים, מי שלא מתבייש – – – אורן אסף חזן (הליכוד): תפסיקי להסית. תפסיקי להסית. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מי שלא מתבייש במה שהוא עושה, לא מפחד ללכת לציבור – – – היו"ר נאוה בוקר: סליחה, חברת הכנסת סתיו שפיר. הודעה אישית זה על סמך דבריו של חבר הכנסת דודי אמסלם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בדיוק לזה אני מתכוונת, לו היית מקשיבה. היו"ר נאוה בוקר: לא לגלוש מהנושא, בבקשה. אלה הכללים וזה מה שצריך להיות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מי שלא מתבייש במה שהוא עושה מראה לציבור בדיוק את המספרים. אם הייתם גאים במה שאתם עושים, אם הייתם גאים במדיניות שלכם, הייתם הולכים ופותחים את התקציב ומראים לציבור. אם הייתם גאים במדיניות שלכם – – קריאה: זו לא הודעה אישית. זו לא הודעה אישית. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – לא הייתם חולמים לסגור את המצלמות והפרוטוקולים של ועדת הכספים. היו"ר נאוה בוקר: סליחה, חברת הכנסת סתיו שפיר, זו לא הודעה אישית. סתיו שפיר (המחנה הציוני): סליחה? היו"ר נאוה בוקר: נתבקשתי להעיר לך שזו לא – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני מתייחסת בדיוק למה שחבר הכנסת אמסלם – שאפילו לא טורח להקשיב – אמר כאן לפני רגע על הדוכן. אורן אסף חזן (הליכוד): את מדברת שטויות – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): חבל שלא הקשבתְ לו. בוא ותקשיב, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): את מדברת שטויות. קריאה: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): כשהוא יקשיב, את תגידי לי שזאת לא הודעה אישית. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – דברי בכבוד ליושבת-ראש. סליחה, דברי בכבוד ליושבת-ראש. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אם הייתם גאים במדיניות שלכם, הייתם הולכים ומראים לציבור את המדיניות שלכם. אורן אסף חזן (הליכוד): אני טוען – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא הייתם מעזים לסגור את המצלמות של ועדת הכספים, לא הייתם מעזים לכבות פרוטוקולים, לא הייתם מתביישים במה שאתם עושים בוועדת השרים לחקיקה, לא הייתם מתביישים באיך אתם מצביעים, כי הייתם גאים בזה. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אבל העובדה שאתם מפחדים מהציבור – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני רוצה לשאול שאלה: אם אני הייתי עולה עם הגופייה, גם היו נותנים לי לדבר? סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – כי אתם יודעים שהציבור יבוז – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת שפיר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ויכעס ויצטער עד עמקי נשמתו על ממשלה שאין לה ולו פתרון אחד – – היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת לסיים, חברת הכנסת שפיר. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – רדי למטה. רדי למטה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – לבעיות העמוקות של החברה הישראלית, שאין לה דרך, וכל החלטה שהיא מקבלת הפכה להיות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר הזמן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – ולא לשום דבר אחר, תודה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת סתיו שפיר, את לא רוצה שאני אקרא לסדרנים. אורן אסף חזן (הליכוד): תורידי אותה. תורידי אותה למטה. היו"ר נאוה בוקר: אז תרדי, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): גברתי, הפריעו לי פה מספיק, והדבר הנכון היה לאפשר לי לדבר. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: הודעה אישית. את לא התמקדת בהודעה האישית, עם כל הכבוד. לא התמקדת בהודעה אישית, לא ענית על הטענות – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני בפעם הבאה אתן לך לעבור על התוכן מראש, לפני שאני אשא דברים. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה. לא מנהלים דין-וחשבון עם היושבת-ראש. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ברצינות. תתייחסי קודם – – היו"ר נאוה בוקר: ואת לא העברת בכתב את הבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – לאופן שבו מתנהלים פה חברי הכנסת. לפני – – – באופן אוטומטי. היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת לרדת. איפה הסדרנים? סתיו שפיר (המחנה הציוני): כשאת יושבת על הכיסא הזה – – היו"ר נאוה בוקר: אני ביקשתי ממך לרדת מהדוכן, חברת הכנסת סתיו שפיר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – את צריכה להתנהג באופן ממלכתי. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דודי אמסלם. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רק שאלה: אם אני הייתי עולה – – – היו"ר נאוה בוקר: אתה צודק. במקרה הזה, אתה צודק. אני חושבת שזו פגיעה בכבוד הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: צודק. לצערי, אלה כללים שכנראה אי-אפשר לאכוף אותם על חברי הכנסת, אבל לבוא עם גופייה זה באמת לא נאה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דודי אמסלם, דקה לרשותך, בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני באתי לכאן רק כדי להודות, שכחתי. אני רוצה להודות, קודם כול, לשר הפנים, על החוק הזה – אריה, אחלה חוק; לחבר הכנסת סמוטריץ, לינון מגל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אחלה חוק. אחלה חוק – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אחלה בחלה. אחלה, סבבה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא יכולת להגדיר אותו יותר טוב: אחלה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני הפרעתי לך? יש לי דקה, למה לך להפריע לי? נחמן שי (המחנה הציוני): ניתן לך עוד אחת. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עזוב, אני יודע שאתם אינטליגנטים, "אחלה" זו לא מילה שאתם מכירים, זה רק חומוס אצלכם, אבל אני אומר לו: אחלה חוק. אני רוצה להודות לחבר הכנסת סמוטריץ, וגם לחבר הכנסת רועי פולקמן; אני רוצה להודות לינון מגל, אם הוא שומע אותנו פה – ינון, שאפו, אתה היית היוזם; וכמובן, לכל החבר'ה שלנו בוועדה; אני רוצה להודות לכל הצוות המשפטי שלנו: לגלעד, לתומר, ללאה קריכלי, לכל העובדות בוועדה. באמת, בסך הכול, אני רוצה לומר משהו בהיבט הזה: מאחורי כל דיון כזה שאנחנו כבר מחוקקים יש אנשים ב-back, כמה אנשים, גם בייעוץ המשפטי וגם בצוות ניהול הוועדה, שעובדים קשה מאוד מבוקר עד לילה. הציבור לא חשוף אליהם, וכאן זו באמת הזדמנות גם להודות להם, ושאפו על כל המאמצים. אנחנו בסוף רק מקריאים, אבל הם עושים את העבודה, אז תודה רבה להם. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת דודי אמסלם. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר נאוה בוקר: הודעה בשם ועדת הכנסת. היושב-ראש, חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. ללא הצבעה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים תדון בהצעות החוק האלה, בהכנה לקריאה ראשונה: הצעת חוק רפורמה בתקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת רחל עזריה, פ/3781; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכאות להשתתפות בעלות מעון יום בתקופת חופשת הלידה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, פ/1715; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין, פ/1135. תודה. הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 [מס' כ/679; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 20246; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים לחוק הבא: הצעת חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ ועוד רבים מחברי הכנסת, שהצטרפו אליה. הצעת החוק אומרת – וואו, וואו, איזה רעש. היו"ר נאוה בוקר: חברים בצד השמאלי של המליאה, אני מבקשת שקט. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): המטרה של הצעת החוק הזאת היא לאפשר לחיילי צה"ל להצביע בבחירות כמה שיותר. בדרך כלל, חיילי הסדיר לא מסתובבים עם תעודות או דברים כאלה, והם מסתובבים רק עם תעודת החוגר שלהם. לפי מה שקיים היום, אותו חייל לא יוכל להצביע, כי תעודת החוגר לא נחשבת אמצעי זיהוי שאפשר להצביע אתו. הצעת החוק באה ואומרת שחיילים גם יוכלו להצביע עם תעודת החוגר שלהם או עם תעודה צבאית, וזה גם כן ייחשב כאמצעי זיהוי לצורך ההצבעה בקלפי. מאחר שבצה"ל יש סוגים שונים של תעודות, הצעת החוק אומרת שהרמטכ"ל יקבע איזו תעודה, ויעביר את זה ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, שהוא שופט עליון, וזו תהיה התעודה שאתה חייל יוכל להצביע. גם לגבי המועצות האזוריות, שלגביהן – הן מופיעות בצו של המועצות ולא בחקיקה ראשית, אזי שר הפנים מתבקש לתקן את הצו האמור בתוך 90 יום, ולהוסיף את זה לצו המועצות המקומיות, להוסיף את זה שחייל יוכל להצביע עם תעודת חוגר או עם אותה תעודה שייקבע. גם לגבי אזורי יהודה ושומרון – כבר המפקח הארצי על הבחירות הודיע שברגע שהחוק יעבור הוא יעדכן את כל הכללים הרלוונטיים תוך 90 יום. אני מבקש מחברי לאשר את ההצעה הזאת בקריאה שנייה ושלישית. אין להצעה הזאת שום הסתייגויות. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. לחוק לא נרשמו הסתייגויות או בקשות דיבור, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? בקריאה שנייה, כמובן. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–5 – 42 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 42, נגד – 2, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה שנייה. נעבור להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 41 נגד – 3 נמנעים – אין חוק הצבעה באמצעות תעודה צבאית אישית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 41, נגד – 3, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שלישית. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. אני מזמינה את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ לברך. בבקשה, שתי דקות לרשותך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אפילו לא שתי דקות, רק לומר תודה גדולה לוועדת החוקה, ליושב-ראש, לצוות הנהדר של הוועדה, ליועצים המשפטיים, שעשו עבודה טובה. מסוג הרגעים הקטנים שלכאורה עושים בהם דבר קטן, משהו שעובר כמעט פה אחד, לא שנוי במחלוקת, וזוכים לעשות עוד משהו טוב לטובת מדינת ישראל, לטובת אזרחי מדינת ישראל, לטובת חיילי ולוחמי צבא ההגנה לישראל – כאן כמובן הם במרכז. זכות גדולה, שמחה גדולה, שנזכה לעשות עוד הרבה מאוד דברים טובים ביחד. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת סמוטריץ. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ז–2017 [מס' כ/683; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 20298; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת – דוד, אי-אפשר לשמוע. דווקא, דוד, זו הצעת חוק של – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דוד ביטן. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): הצעת החוק היא הצעת חוק של חברת הכנסת מיכל רוזין. היום, לפי סעיף 354 לחוק העונשין, אם בוצעה בקטין עבירת מין על-ידי בני משפחתו או אחראי לקטין, תהיה לגביו התיישנות שונה מההתיישנות הרגילה. פירוש הדבר שההתיישנות תתחיל רק מגיל 28, ויהיו עוד עשר שנים של ההתיישנות, כך שעד גיל 38 אפשר יהיה להגיש תביעה. כלומר, ההתיישנות תהיה עד אז. בהגדרה של משפחה, מדובר רק במרחק של דוד. הצעת החוק הזאת, של חברת הכנסת מיכל רוזין, באה לומר: לנוכח המציאות ולנוכח קהילות שבהן בן-הדוד גם הוא – כלומר, הבן או הבת של הדוד או הדודה, בן-דוד, בת-דודה – גם הם נמצאים בתוך המשפחה, עם השפעה ועם אותן סיבות שהיו ששינו את ההתיישנות לגבי משפחה, הצעת החוק באה לומר שנוסיף גם את בן-הדוד. פירוש הדבר שההתיישנות תתחיל גם לגבי בן-דוד בגיל 28 ותסתיים כעבור עשר שנים, בגיל 38, שעד אז אפשר יהיה להגיש את התביעות. רק להבהיר עוד דבר אחד: התיקון הזה יחול גם על עבירה שבוצעה לפני התיקון המוצע, אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות בעניינה. החוק הזה פוצל ואין עליו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי לתמוך בו בקריאה שנייה ושלישית. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. להצעת החוק לא נרשמו הסתייגויות ובקשות דיבור, ולכן אנחנו עוברים כעת להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד סעיף 1 – 42 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 42, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 43, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העונשין עברה בקריאה שלישית. חברת הכנסת מיכל רוזין תעלה לברך. בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): תודה, חברי וחברות הכנסת, על התמיכה מקיר לקיר פה בבית הזה, באמת, במהפכה האמיתית שקורית בשנים האחרונות במדינת ישראל, המהפכה של המאבק באלימות המינית. הצעת החוק הזאת מצטרפת ליתר הצעות החוק שלי ושל חברות וחברי כנסת נוספים בבית הזה, שמשפרים את החקיקה, שעוזרים לילדים, לקטינים, לא למצוא את עצמם מנוצלים מבלי שהמדינה לוקחת אחריות, מסייעת להם ובאמת פועלת להביא לדין את הפוגעים ולמצות את הדין אתם ולעזור לנפגעות ולנפגעים לשקם את חייהם. אני רוצה להגיד תודה לכל מי שליווה אותי. אני לא יכולה להגיד שמות כי אני שומרת על פרטיותם, אבל באמת אנשים ונשים, יקרים ויקרות, שפעלו לשנות את החוק הזה. מכיוון שעד שהם הצליחו לאזור את הכוחות ולהגיע, באמת לפנות ולהתלונן במשטרה, הם גילו שאפילו כאשר הפוגע הודה במעשים, הפרקליטות בחרה שלא להגיש כתב אישום בשל ההתיישנות. הפעם עשינו באמת מעשה של צדק, ונפגעות ונפגעים רבים יקבלו את הצדק בזכות החוק הזה. והמהפכה ממשיכה. היא לא נגמרת פה היום. תודה ליועצות והיועצים המדהימים שלי, שי, מאיה ויעל, ולשקד, על עבודה מדהימה; לאיגוד מרכזי הסיוע ועורכת-הדין ליאת קליין על ניסוח החוק המדהים ועל הדחיפה שלו. תודה למשרד המשפטים, לשרת המשפטים, לגיל, היועץ שלה – שלא מקשיב לי, עם הגב, גיל – על כך שבאמת הוא הקשיב, הוא הקשיב לנושא, וגילו את האמפתיה הנכונה והבינו שהנושא הזה פשוט הוא תיקון עוול וחוסר צדק. אז תודה לכם, תודה לכולם ותודה, יושב-ראש הוועדה, ולוועדת החוקה שהעבירה את החוק. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה רבה לך. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 114), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1119); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 114), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, גברתי היושבת-ראש. הצעת חוק התכנון והבנייה, (תיקון מס' 114), לקריאה ראשונה. סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, קובע את הזכאות של מי שנפגע מתוכנית לקבלת פיצויים מהוועדה המקומית. מוסדות התכנון נהגו לדרוש כתבי שיפוי ממבקשי ההיתר, כנגד תביעות בשל סעיף 197 לחוק, כבטוחה לכך שאישור התוכנית לא יפגע ביכולתה של הוועדה למלא את תפקידה. היעדר אפשרות לדרוש כתבי שיפוי עלול היה למנוע ממוסדות התכנון להביא בחשבון שיקול משמעותי ונדרש, שהוא ההשלכות הכלכליות על הוועדה המקומית כתוצאה מאישור התוכנית. בפסק דין ע"א 5958/15 פרחי ביקל בע"מ נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה – ראשון-לציון ואחרים, שניתן ביום ט"ו בכסלו התשע"ז, 15 בדצמבר 2016, קבע בית-המשפט העליון כי מוסד תכנון אינו רשאי לדרוש כתב שיפוי לעניין תביעות לפי סעיף 197 לחוק, מאחר שלא קיימת הוראת חוק מסמיכה לעניין זה. בהמשך לאמור בפסק הדין, ועל מנת שמוסדות התכנון יוכלו להמשיך בפעילותם הסדירה לקידום הליכי תכנון ומימוש התוכניות בפועל בדרך של הוצאת היתרים מכוחם, מוצע בהצעת החוק הזו להסדיר את סמכותו של מוסד תכנון להתנות קידום הליכי תכנון בהפקדת כתבי שיפוי לעניין תביעות לפי סעיף 197 לחוק. כמו כן, מוצע להסדיר גם כתבי שיפוי שניתנו או נדרשו לפני תחילת החוק המוצע בהתאם לפרקטיקה האמורה שנהגה במוסדות התכנון, וזאת כדי למנוע התדיינויות רבות ומורכבות בנוגע לתוקפם ומשמעותם של הדרישות או של כתבי השיפוי שנדרשו וניתנו כאמור, וכן בנוגע לתוקפן של תוכניות שהופקדו או שאושרו או היתרים שניתנו בהתבסס על קיומו של כתב השיפוי או על האפשרות לדרוש כתב שיפוי כאמור. זאת ועוד – חבר הכנסת שמולי, אתה לא מקשיב. אני אבחן אותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני לא רק מקשיב, אני גם כותב. סגן שר האוצר יצחק כהן: תראה לי. זאת ועוד, ההסדרה כאמור תבטיח שתביעות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק, ביחס לתוכניות שהופקדו או אושרו על-ידי מוסדות התכנון, בהתבסס על קיומו של כתב שיפוי, לא ייפלו על כתפי הוועדה המקומית אלא על נותן כתב השיפוי. חוק חשוב, מזרז הליכים, משחרר חסמים. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הפנים – חבר הכנסת אמסלם – להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): גברתי היושבת בראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, תסלחו לי לרגע, עמיתי, שאני לא מתכוון לדבר על הנושא שעליו הולכים להצביע. אני הולך לדבר על משהו שמאוד מטריד אותי. בתוך שלל השיגעונות שקורים פה בימים האחרונים הובא לידיעתי שיגעון חדש, הייתי אומר אפילו טירוף של ממש. חבר הכנסת אלעזר שטרן, הייתי שמח אם תקשיב לדברי. אז פעם היה מושג כזה, קיצור צה"לי שקראו לו יוהל"ן – יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. עכשיו שינו את זה ליוהל"ם – יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. מחר ישנו את זה ליוהל"ש – יועצת הרמטכ"ל לענייני שקר כלשהו. עכשיו, למה אני מזכיר – אני אסביר מה קרה. הביאו בפני תמונה של הלוגו של סמל היחידה; סיפרו לי על תפיסת העולם, שבה אין שום הבדל, כלל וכלל, בין גבר לאישה, לתפיסתה; סיפרו לי על השירותים המשותפים. אני תוהה ושואל מתי יגיע השלב של המגורים המשותפים. והן יושבות פה, חברות כנסת, זועקות וצועקות על הטרדות יום-יום, שעה-שעה. אתן יושבות פה, פעם אחר פעם, חלקכן פמיניסטיות קיצוניות, שהולכות ומזדעקות ומנסות לטשטש לחלוטין את כל מה שנורמטיבי בחברה הישראלית. אבל כשפתאום קמה אישה, פמיניסטית קיצונית – שבעיני, אולי הייעוץ הבא שלה לרמטכ"ל אייזנקוט יהיה: אולי, כבוד הרמטכ"ל, לך תעשה ניתוח לשינוי מין; אני לא יודע, אולי זה השלב הבא – ומחליטה שאין שום הבדל בין גברים לנשים – – קריאה: אורן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – ומחליטה ומסכימה על שירותים משותפים. אבל כאן, בכנסת, יושבים חבורה של חכמים בדיעבד. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): רק אחרי שחלילה יקרה נזק, יקרה אסון – יושבים פה, חבורה של מבוגרים, ששוכחים שאותם חיילים וחיילות הם ילדים מתבגרים, בני 18 בסך הכול, שההורמונים הם חלק בלתי נפרד מחייהם. אבל אנחנו נטשטש לחלוטין את שנכתב בספר בראשית, "זכר ונקבה ברא אתם". נטשטש לחלוטין סדרי עולם, רק בשם הפמיניזם הקיצוני. יש פה חברי כנסת גברים שמפחדים עשרות בשנים לגעת בנושא ההטרדות המיניות, לגעת בנושא תלונות השווא, תלונות הסרק, לגעת בנושא הניצול הציני והמסוכן של נשים שמשתמטות ומשתמשות בחברות שלהן, שהן באמת נפגעות וסובלות, רק כדי להלל את עצמן – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – וכשזה קורה בתוך הצבא אנחנו שותקים. אני מסכם ואומר דבר אחד: ההחלטה הזו, להשוות, להביא את זה לידי ביטוי בסמלים, בסממנים, בתאי שירותים משותפים, היא החלטה מסוכנת, שיכולה לערער את יציבות הצבא. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסכם במילה אחת. ואם אתם לא תתפקחו, אני אפקח לכם את העיניים מסיבה אחת: הסכנה אורבת בפינה, ואוי לנו ואבוי לנו אם יהיה חייל או חיילת, מפקד או מפקדת, שישלמו מחיר אישי כבד, מחיר שיפגע בחברה הישראלית, רק בגלל תפיסה מעוותת ומסוכנת של אישה פמיניסטית קיצונית. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת חזן. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה, נא להתיישב במקומות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 114), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 38, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. כן, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): לפרוטוקול, אני מצביע בעד. היו"ר נאוה בוקר: לפרוטוקול, הוא מצביע בעד. חבר הכנסת חזן הצביע בעד. תודה רבה. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49) (זכאות לגמלה למי ששוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/691); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49) (זכאות לגמלה למי ששוהה במקלט לנשים מוכות), הצעת החוק של חברות הכנסת זהבה גלאון, עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמחה לעמוד כאן ולהציג את הצעת החוק להבטחת הכנסה לנשים במקלטים לנשים מוכות. זו הצעה ששותפים לה חברים נוספים, גם חברת הכנסת עליזה לביא, דב חנין – נכון, דב? אתה חלק מההצעה. זו הצעה שאנחנו מנסים לקדם שנים, מתוך מחשבה שנשים שבורחות למקלט נשים מוכות, בדרך כלל בורחות עם הילד או עם שני הילדים על הידיים, עם הבגדים שהם לובשים לגופם, ובעצם הם מותירים מאחוריהם חיים שלמים, משפחה, ובעיקר מחויבויות וחובות – ומחשבות איך הן תדאגנה לשלם את התשלומים והתחייבויות שיש להן לטיולים לילדים. אנחנו מדברים על נשים שקיבלו גמלת הבטחת הכנסה בטרם כניסתן למקלט, ובעצם המחשבה הייתה, בפעם הקודמת שחוקקנו את החוק, לאפשר להן להישאר עם אותה גמלת הבטחת הכנסה במקלט. הדבר הזה יצר הרבה קשיים, וההצעה שאנחנו מציגים כרגע מבקשת ליישר קו, שנשים בכל המקלטים ברחבי הארץ תוכלנה לקבל גמלת הבטחת הכנסה בזמן שהותן במקלט, כדי לאפשר להן ביטחון כלכלי. כן, זה ביטחון, חברי חברי הכנסת; לאפשר להן ביטחון, שהן יודעות שכשהן במקלט, כשהן מוגנות, לכאורה – לא לכאורה, המקלט עושה עבודה נהדרת ודואג לכל צורכיהן – הכסף הזה נשאר בידן. זה כסף שהן כולן מקבלות, לא רק אלה שקיבלו קודם הבטחת הכנסה, וזה כסף שיסייע להן לקיום, המינימלי, של התחייבויות שהן התחייבו להן. ההצעה הזאת – העלות שלה היא עלות נמוכה ביותר למדינה, פחות מ-5 מיליון שקלים, אבל היא כל כך משמעותית לאותן נשים. אנחנו מעריכים שכל שנה הדבר הזה יחול על עוד 70 נשים שנכנסות למקלטים, מתוך כ-700 נשים פחות או יותר שיש ברחבי הארץ. אני רוצה להודות לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שניהלה את הדיון בהצעת החוק הזאת. אנחנו מביאים את זה כאן לקריאה ראשונה מתוך איזו ראייה רחבה יותר. אומנם אנחנו בפתחו של יום האישה הבין-לאומי, ותמיד אנחנו רוצים לדבר ביום האישה הבין-לאומי על העצמה של נשים, לא רק על נשים כקורבנות, אבל מה לעשות שאנחנו מדברים על תופעה חברתית קשה ביותר, שעדיין נשים מוכות, נרצחות, נאנסות, נפגעות מינית בגלל שהן נשים, על רקע מגדרי, בגלל שהן נשים. ואני רוצה להודות תודה מיוחדת – אני לא רואה אותו כאן – ליושב-ראש הקואליציה דוד ביטן. היו"ר נאוה בוקר: הוא מימינך. זהבה גלאון (מרצ): אה, אני לא רגילה שהוא מימיני. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן. דוד ביטן (הליכוד): מה? היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת פונה אליך ומודה לך. זהבה גלאון (מרצ): חיפשתי אותך שם. דוד ביטן (הליכוד): אנחנו רואים "האח הגדול". היו"ר נאוה בוקר: חשוב מאוד. דוד ביטן (הליכוד): לא "האח הגדול", "ארץ נהדרת". זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להודות לחבר הכנסת דוד ביטן, שלקח את החוק הזה ועזר לנו לקדם אותו, ובעצם שם את כובד משקלו כדי שהוא לא ימשיך לחכות עוד שנה על המדפים. ענת ברקו (הליכוד): והוא מאוד כבד. זהבה גלאון (מרצ): כן, את כובד משקלו תרתי משמע. אני ממש שמחה ואני מתרגשת להיות כאן, כי אני יודעת שהצעת החוק הזאת היא בשורה לכל כך הרבה נשים. היא בשורה לנשים שכל כך הרבה פעמים חושבות לעצמן: מה אנחנו נעשה, האם נלך, האם לא נלך, נעזוב את הבית, לא נעזוב את הבית. ובעיקר ההצעה הזו מבקשת לשדר שדר אופטימי לאותן נשים, שהן לא צריכות לחזור למעגל הגבר המכה, למעגל הטרור. זה מאפשר להן בכל זאת, הכסף המינימלי הזה – בנוסף לדברים אחרים שכבר חוקקנו לטובת נשים מוכות: תגמולים לנשים שיוצאות ממקלטים. אני חושבת שיש בזה מסר מאוד אופטימי ומאוד חיובי. ואני לא יכולה בלי לסיים ולהודות לוויצו על ניסוח ההצעה, על המחויבות המתמדת שלהם כל השנים לסייע לטובת נשים מוכות. אז תודה רבה. אומנם לא ניצלתי את כל הזמן, אבל העברתי את המסר. תודה רבה, גברתי. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. ראשון הדוברים – נחמן שי, ורשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, את שלוש הדקות האלה אני רוצה להקדיש לסוגיה שאנחנו איכשהו נמנעים מלטפל בה, לדון בה ולראות אותה, אבל היא עתידה, לצערי, להתנפץ לנו בפרצוף – המצב ברצועת-עזה. זה עתה התפרסם דוח מבקר המדינה, ובין דברי הביקורת שלו על ראש הממשלה ועל הקבינט, הייתה גם הסוגיה של איך הממשלה הגיבה למידע שהיה מונח בפניה ותיאר את המצוקה ההומניטרית של תושבי עזה, אחד המקומות הקשים ביותר בעולם היום: שני מיליון איש שנמצאים בשטח סגור, נשלטים בידי ארגון טרור וחייהם בלתי נסבלים. מתאמי הפעולות בשטחים הצביעו על המצוקה הזאת וקראו לממשלה לפעול כדי לנסות ולהקל את המצוקה הזאת, כי המצוקה הזאת מזינה בסופו של דבר את הכעס, את התסכול, והופכת לטרור. אבל זה לא קרה. והיד היא חזקה, מפני שיש גם סיבות – אני לא מתעלם מהן, אבל בסופו של דבר צריך למצוא דרך להפריד, לאתר את הטרור ואת הטרוריסטים ולהרחיק מהם את האוכלוסייה האזרחית. ואז פרצה מלחמה, "צוק איתן". ועכשיו עברו שנתיים, ויש שקט, אבל השקט הזה הוא שקט שלפני הסערה. זה שקט והמכסה שמעל הסיר שכבר מבעבע, קופץ; הקיטור עומד להתפרץ. הדוחות שמגיעים עכשיו מהרצועה מצביעים בדיוק על אותה תמונת מצב שהייתה קודם, על אותה מצוקה. אז נכון, שוב אפשר להאשים את המנהיגות הצבאית והמדינית של ה"חמאס". באמת צריך להאשים אותם, הם נושאים באחריות. אבל אנחנו גם צריכים לראות את פרצופיהם ואת חייהם של מיליוני עזתים שמשוועים לחיים נורמליים; שמבקשים מים נקיים, חשמל 24 שעות, מזון, בית לגור בו. הם לא אשמים בכל המצב הזה שנוצר שם, אבל הם משלמים עליו מחיר מאוד כבד. ואני אומר לכם שוב: ההיסטוריה עתידה לחזור על עצמה גם אם לא נרצה. וגם, אפילו אם ה"חמאס" לא ירצה הדברים יצאו משליטה, ואנחנו עתידים למצוא את עצמנו במערכה צבאית נוספת, שתעלה בחיים רבים משני הצדדים. לכן האחריות של הממשלה היום – והיא אוטמת את אוזניה מלשמוע – היא לפעול כדי להקל את מצוקתם של אזרחים החיים ברצועת-עזה; לא ה"חמאס" – ב"חמאס" אפשר להילחם וצריך להילחם – אלא האזרחים והאזרחיות החיים שם, ולנסות לתת להם תנאי חיים סבירים ונורמליים. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: איפה? לא ראיתי אותך. אתה חייב? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא. הוא רוצה – לא חייב. היו"ר נאוה בוקר: שלוש דקות לרשותך. יהודה גליק (הליכוד): גברתי היושבת-ראש היקרה והמתוקה – – היו"ר נאוה בוקר: או-אה. יהודה גליק (הליכוד): – – חברי חברי הכנסת מן הקואליציה ומן האופוזיציה, המתוקים והמתוקות, שר יש פה? אני לא יודע אם יש פה שר. אני מקווה שיש פה שר. קריאה: הנה השר. היו"ר נאוה בוקר: השר איוב קרא. יהודה גליק (הליכוד): השר איוב קרא היקר, החוק החשוב הזה, שעוסק בנשים מוכות, שוכח חלק מהנשים המוכות. ז'קלין גנאים היא מורה ערבייה, תושבת סח'נין, מלמדת בבית-ספר בפזורה הבדואית בנגב. לקראת הבחירות להסתדרות המורים, שיתקיימו ב-16 במאי, החליטה להתמודד על מקום בארגון. היא לא ציפתה שהמימוש הזה של זכותה הדמוקרטית ישבש לחלוטין את חייה ויחשוף אותה לשורה של התנכלויות ואף לאיומים פומביים ברצח. גנאים מתמודדת על מקום בסיעת נח"ל בהסתדרות המורים, המהווה אופוזיציה בתוך ההסתדרות ושואפת לקדם מינהל תקין, שקיפות ודמוקרטיזציה של הסתדרות המורים. אבל ריצתה ברשימה אחת יחד עם יהודים, הצהרותיה על כוונתה למגר את השחיתות במערכת החינוך הערבית והזדהותה, רחמנא ליצלן, עם מדינת ישראל הרתיחו כמה מעמיתיה במגזר. ההצקות והאיומים הגיעו לשיא כשבשבוע שעבר ניגש אליה מנהל בית-הספר בחצר המוסד, בפני התלמידים והמורים, ואמר לה: אני אמרח אותך על הרצפה. מאז היא חוששת להגיע לבית-הספר. היא במקלט לנשים מוכות, דהיינו בבית שלה. היא אומרת: זה לא סוריה פה, אני אוהבת את המדינה שלי – תקשיבו טוב, חברי הערבים – הצעירים המוסלמים אוהבים את מדינת ישראל, אבל יש מיעוט מנהיגותי שמשליט טרור על כל מי שמגלה אהבה למדינה ומזדהה עם ערכיה. חברים, האישה הזאת ערבייה, היא פנתה לחברי הסיעה המשותפת ולא קיבלה מענה. למה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): שקר, שקר. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שקר. יהודה גליק (הליכוד): למה? למה? כי היא ערבייה מוכרת על-ידי יהודים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): למה אתה אומר שקרים? אין לכם מה להגיד אז אתה – – – שקר? יהודה גליק (הליכוד): אז אם כן, חברי, חברי חברי הכנסת – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – יהודה גליק (הליכוד): – – אני יודע שאנחנו נציין השבוע את יום מעמד האישה, ואני מצפה – כן, גברתי זהבה גלאון, שהנחת פה את החוק למען נשים מוכות: אישה ערבייה מאוימת כי היא אוהבת את מדינת ישראל, האם את תתגייסי לטובתה? אתמהה. אני קורא לכולנו להתגייס לטובתה "למרות" שהיא ערבייה שאוהבת את מדינת ישראל והמנהיגות הערבית לא מעוניינת בה. אני קורא למשרד החינוך ולשר החינוך למצוא לה מייד עבודה במקום אחר, ולדאוג שמנהל בית-הספר יורחק מבית-הספר. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): רק את שם המשפחה שלי תגידי נכון. היו"ר נאוה בוקר: סוִיד. שלוש דקות לרשותך. יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת יהודה גליק, אבקש שקט. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, אני רוצה להודות לך על הצעת החוק הזאת, שהיא לכאורה צעד מאוד קטן אבל היא כל כך משמעותית לכל כך הרבה נשים ולכל כך הרבה ילדים. אני לא יודעת מי מכם, חברי, ביקר אי-פעם במעון לנשים מוכות, אבל זה אחד המקומות הכי עצובים והכי מדכדכים שיכולים להיות, עם כל המאמץ הגדול שעושים כדי לתת לנשים שם את המקום שלהן, קצת פרטיות, איזושהי תחושה של שקט, הגנה, ילדים שגדלים שם, כיתות לימוד, לפחות של פעוטונים, וכיוצא בזה, כדי שהאימהות תוכלנה לעבוד. הדבר האבסורדי הוא שבשבוע שאנחנו מציינים את יום האישה הבין-לאומי נשים עדיין צריכות לקום, לעזוב את הבית שלהן, את החיים שלהן, לקחת את הילדים שלהן, לכלוא את עצמן מרצון, שהוא בעצם מאונס, אך ורק כדי למנוע התעללות ופגיעה פיזית בהן. הדבר הזה הוא כמעט בלתי נתפס. אחרי שהן נשארות במקום הזה – וזה לא פשוט להגיע לשם עם ילדים קטנים, לנתק אותם ממסגרות לימוד, מבתי-ספר, מהחברים, מהחיים, מהסביבה, מהיכולת שלהן להתפרנס. כשהן נמצאות שם ורוצות לצאת – ופה עברתי ב"וויש" על חודשים שלמים – פה מתחיל הרגע הגדול, זאת ההתמודדות עצמה. זה הרגע שבו הן מסתכלות למציאות בעיניים. ואי-אפשר להבטיח שהגבר, בן-הזוג התוקפן או בן המשפחה, לא נמצא שם בחוץ ועדיין מחכה להן; אי-אפשר להבטיח שהן באמת חוזרות לחיים של שלום ובטחה. חוסר היציבות הכלכלית והעובדה שהן הולכות לעולם של ריק ורבות מהן נאלצות לחזור חזרה, אם הן בכלל שורדות, זה דבר שהוא אבסורד. לכן אני מודה לך, זהבה, על הצעת החוק הזאת, שכולנו נרתמנו אליה, נרתמים אליה, וכמובן גם נמשיך לקדם אותה. זה צעד אחד מני רבים שאנחנו חייבים לנשים במדינת ישראל, ובמיוחד לנשים המוכות במדינת ישראל. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת רויטל סוֵיד. רויטל סויד (המחנה הציוני): סוִיד. היו"ר נאוה בוקר: סוִיד. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה רבה, חברת הכנסת זהבה גלאון, על זה שאת מתמידה בעשייה שלך לדאוג לכל הנשים שנמצאות במקלטים. אני חושבת שזאת הצעת חוק שאין מה להתווכח עליה או להתנגד לה. פשוט נשאלת השאלה למה לא שמנו לב לפני זה. עליזה לביא (יש עתיד): שמנו לב – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): בסדר. יבורכו כל העושים במלאכה הזאת. יכול להיות שלא ידעתי, עליזה. עליזה לביא (יש עתיד): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): המטרה שלי הייתה חיובית, ולא כדי להמעיט מכל העשייה שנעשית בתחום הזה. אחרי שאמרתי את זה – ויסלחו לי כל הנשים, שאני גם כן נאבקת יום-יום כדי להיטיב את המצב שלהן ולעזור לנשים המוכות ולנשים המוטרדות ולנשים שמתעללים בהן – אני אצטרך להקדיש את הזמן שנשאר כדי לענות על המחזה שהיה פה לפני כמה רגעים. אם יש משהו שמאוס בעיני והפך למין טרדיציה, כנראה, בקדנציה הזאת, זה לזכור את הקושי של הנשים ואת העוולות של הנשים רק כדי להשתמש בזה ולהסית על רקע לאומי נגד חברים, חברי כנסת, במיוחד חברי כנסת של הרשימה המשותפת. פתאום כל הנושא הזה של מורות בנגב, נזכרים בו עכשיו. אם לא ידעתם עד היום, יש 11,000 מורים ומורות ערבים במדינת ישראל שאין להם מקום עבודה, ויש אלפים של מורות שיוצאות כל יום בבוקר מהצפון, נוסעות עד הדרום, יוצאות בשעה 4:30 בבוקר, נוסעות עד הנגב כדי ללמד, כדי להתפרנס בכבוד. אנחנו כבר העלינו את הבעיה הזאת כמה פעמים מול מדינת ישראל, מול ממשלת ישראל, מול שר החינוך. הוא זה שממנה, לא אנחנו, חברי הכנסת של הרשימה המשותפת; הוא זה שקובע שבתי-הספר שלנו יהיו עם תת-תקנים של מורים ושמצב הכיתות שלנו יהיה כזה; הוא זה שקובע שלא מגיעות לילדים שלנו שעות לימוד כמו שמגיעות לילדים היהודים. אם זה היה נעשה לבד, אז כל המורות שלנו שצריכות לנוד עד הנגב כדי למצוא מקום עבודה היו יכולות לקבל את המשרות שלהן איפה שהיו רוצות, ולא היו צריכות לנסוע. לבוא עכשיו ולהשתמש בזה כדי להגיד שחברי הכנסת מהרשימה המשותפת כאילו משתתפים באיומים, אני חושבת שזה לא ברמה שאמורה להיות לכל חבר כנסת. קריאה: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): היא לא פנתה לאף אחד מאתנו. היא פנתה לשר החינוך שייתן לה מענה וייתן לכל הנשים, ואנחנו נמחא לו כפיים. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): נמחא לו כפיים מלא מלא. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מלא מלא. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי. חברי חברי הכנסת, אדוני השר, החוק הזה בהחלט ראוי ואני תומך בו. אני עליתי לכאן לדוכן כדי לדבר על משהו אחר לחלוטין, ואני מבקש לשתף אתכם בחוויה שעברתי ביום חמישי האחרון. בימי ראשון וחמישי, שבהם הכנסת לא עובדת, בדרך כלל, אני מסייר ברחבי הארץ ומקיים פגישות רבות עם הציבור הישראלי. ביום חמישי האחרון ביקרתי בתחרות הרובוטיקה הישראלית, תחרות שבה לוקחים חלק עשרות רבות של בתי-ספר מרחבי הארץ, שהצטרפו לפרויקט עמותת First Israel, שהוקמה על-ידי יזם וממציא אמריקני, דין קיימן, במטרה לעזור לאנשים צעירים לגלות את ההתרגשות והתגמול של עולם הטכנולוגיה, היזמות והרובוטיקה. המנצחים בתחרות נוסעים לתחרות מעבר לים ומייצגים את מדינת ישראל בכבוד, והאמת היא שנחשפתי לתחרות זו לראשונה, למרות שהפרויקט קיים כבר שנים רבות ומתרחב משנה לשנה, כמעט ללא תמיכה של מדינת ישראל, אלא של עשרות רבות של אנשים טובים. הרובוטים המתחרים נבנו על-ידי תלמידי בתי-ספר מכל המגזרים – מבתי-ספר יהודיים וערביים, מיהודה ושומרון, מכל רחבי הקשת, במשך שבועות וחודשים, כאשר מרבית העבודה היא לאחר שעות הלימודים – ככה שפרויקט זה ממלא זמן רב מסדר-יומם של הצעירים וחושף אותם לתחום שיסייע להם בעתיד לקדם את החברה והכלכלה הישראלית. הפרויקט המבורך הזה מוציא את המיטב מהתלמידים, כאשר כל הקהילה היום דוחפת את התחום הזה, ושוב – זה לא רק בבית-הספר, זה הרבה מעבר; והתלמידים האלה עושים זאת בחדווה אדירה. בתי-הספר שתלמידיהם מנצחים בתחרות בישראל מייצגים אותנו בתחרות בארצות-הברית. תלמידים מירוחם זכו במקומות ראשונים בארצות-הברית, והם מגיעים הרבה פעמים לכנסת כדי להציג את התחרויות שלהם. צר לי כי בימים אלה, כאשר שוב מאות מיליונים של שקלים מועברים ליישום הסכמים קואליציוניים שונים, אין בנמצא תקצוב לסייע להרחבת פרויקט זה, להכנסת עוד אלפי ילדים שייקחו בו חלק פעיל ולפתוח להם אפיקים נוספים שבוודאי יסייעו להם בעתיד. אני פונה מכאן לשר החינוך, חבר הכנסת נפתלי בנט, ומסרתי את ההזמנה לחברת הכנסת שולי מועלם ולשר המדע והטכנולוגיה ידידי אופיר אקוניס: תסייעו לפרויקט מבורך זה להתרחב, תתמכו בו. העתיד הנו בתחום הבינה המלאכותית והרובוטיקה. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): למדינת ישראל יש את המוחות היצירתיים והיכולת הטכנולוגית המתפתחת בתחום. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): לעלות עכשיו? היו"ר נאוה בוקר: זהו, לסיכום – מסכמת. תודה רבה, שלוש דקות לרשותך. עליזה לביא (יש עתיד): חברותי וחברי חברי הכנסת, אני שמחה מאוד על הצעת החוק החשובה הזאת, יחד עם חברת הכנסת גלאון ודב חנין. תראו, חברה נמדדת גם ביחס לאלו שצריך לסייע להם. אני לא אשכח לעולם את הביקור שלי במקלט, שבו גיליתי להפתעתי הרבה שנשים במדינת ישראל נאלצות להיפרד מהילדים שלהם שהם מעל גיל 11. גיליתי שילדים מעל גיל 11, בנים, לא יכולים להיכנס למעונות, ואז אותה אישה, שגם כך נאלצת לעזוב את מקום העבודה, החיים והקהילה, כי הסביבה היא סביבה כל כך אלימה – בהרבה מהפעמים חלקן חוזרות כי הן לא רוצות להיפרד מהילדים. אז קצת הקלנו, שינינו ועשינו, אבל זה לא מספיק, משום שעדיין ברוב המקלטים היום בנים מעל גיל 11 לא יכולים להיכנס, מסיבות מובנות. אבל תחשבו על הרגע הזה שאישה שהפכה להיות קורבן לסביבה אלימה, חוטפת מכות מבן-הזוג שלה, ואנחנו כאן מבקשות בחוק לבוא ולראות איך אנחנו נותנים הבטחת הכנסה, ובחוק החשוב הזה, שוויצו פעם אחר פעם מנסים להעביר כאן, אנחנו מבקשות את התמיכה, למרות הקשיים. אני רוצה לחזור על התודות לחבר הכנסת ביטן, כי יש לך לב ענק, ואתה מבין עד כמה החוק הזה הוא מאוד מאוד מאוד חשוב. לא מדובר פה במהפכה גדולה ובכסף רב, אלא לבוא ולתת הבטחת הכנסה לאותה אישה שעוברת לגור במקלט, כי בסביבה הטבעית שלה, המקום שלכאורה היה אמור להיות הכי הכי מוגן שלה – ואנחנו נמצאים כאן ערב יום האישה הבין-לאומי; יום האישה הבין-לאומי – בטח קדימה, ובטח להגיע לעוד מקומות, אבל לעולם לעולם לא לשכוח להתבונן מי לא נמצאת אתנו ומי לא נמצא אתנו, וגם אחורה – מי נשארה מאחור. וברגע הקשה הזה, כשאישה מגיעה למקלט, החובה שלנו היא לבוא ולראות – גם בחוק שהעברתי, שביום שהיא עוזבת היא מקבלת את הקצבה שהיא הייתה אמורה לקבל, ולא עוד זמן רב לאחר מכן – כדי לתת לה את הכלים ואת היכולת לחזור לקהילה משוקמת, ולא לסביבה האלימה שממנה היא מנסה להימלט ובטח להשתקם. אז במקום הזה, ברגע הזה, צריך לבוא ולראות איך אנחנו נותנים את הסכום הלא-רב הזה, את הגמלה הזאת, גם למי שלפני זה לא קיבלה, אלא באמת – באותו זמן שהיא נמצאת במקלט. וביום הזה, אני רוצה להזכיר לכם שהיום הטכנולוגיה מאפשרת לנו לבוא ולראות איך לא הנשים הן שיעזבו. יש צמידים אלקטרוניים, ויש לי חוק שאני מבקשת – ואני יודעת שהשר לביטחון פנים מנסה לסייע, אבל יותר מדי זמן אנחנו לא מצליחים להעביר את החוק הזה. יש טכנולוגיה שתאפשר לראות, במקרים ששופט פוסק שאסור לבעל להתקרב – לראות ולהתריע, ולא תמיד רק לקחת את האישה למקלט. אבל אם כרגע אין מענה במדינת ישראל למעט מקלטים, אנחנו צריכים לבוא ולראות, גם בזמן הזה, איך אנחנו כמדינה, כחברה מתוקנת, ראויה ומוסרית, מסייעים לנשים. אני מבקשת מכם לתמוך בהצעת החוק. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת-ראש. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. תם הדיון. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49) (זכאות לגמלה למי ששוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49) (זכאות לגמלה למי ששוהה במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017, לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: 29 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הבטחת הכנסה עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8) (הוספת הגבלות על סרבני גט במאסר), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/691); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר נאוה בוקר: נעבור להצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8) (הוספת הגבלות על סרבני גט במאסר), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני מבקש להתנגד. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חכה, עוד לא דיברתי. היו"ר נאוה בוקר: היא עוד לא דיברה והם כבר מתנגדים. עליזה לביא (יש עתיד): פספסתי את החוק שלי. רויטל סויד (המחנה הציוני): היא אומרת שהיא פספסה את ההצבעה של החוק שלה. היו"ר נאוה בוקר: לא שמענו אותך. אז נא לרשום לפרוטוקול שחברת הכנסת עליזה לביא הצביעה בעד. בבקשה. רשימת הדוברים סגורה. רויטל סויד (המחנה הציוני): שנייה, לא נרשמנו. היו"ר נאוה בוקר: 30 דוברים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): בסדר, מתוכם 29 לא פה. היו"ר נאוה בוקר: לא, לא, יש. עליזה לביא (יש עתיד): איפה נרשמים? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני יכולה להתחיל? היו"ר נאוה בוקר: כן, בהחלט, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): יופי. אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת: "תם השרב הגדול / השמש רד לים הכחול / ורוח חרישית מרגיעה / פנים וצוואר, נחיריים ודם – – – היא לא יודעת כמה תוכל למשוך / היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך / וכבר חשבה לברוח מכאן / זה לא עניין, רק שאין לה לאן. // והיא נרדמת בהקיץ, עם הגב לים, עם הראש לשם, / ולא אכפת שכבר יבוא / כך עליה יעבור עם הגב לים, / עם הראש לשם". המילים שכתב מאיר אריאל ממחישות בעיני את התחושות הקשות של מסורבות גט, ולמענן אנחנו כאן היום ובכל יום. אבל בואו נתחיל מהתחלה, בשלב שבו הזוג התחתן והיה בעננים. הם הרגישו על פסגת העולם, לא זיהו סימנים שעלולים להביא למשבר, ויכול מאוד להיות – זה נורא מפריע לי. סליחה, אולי תבקשי שקט, אני לא יכולה ככה. היו"ר נאוה בוקר: חברים, חברים, נא להיות בשקט, בבקשה. תמשיכי. אני הודעתי שהרשימה סגורה, אני מצטערת. אבל הודענו שהרשימה סגורה. עליזה לביא (יש עתיד): שולי, אולי – – – את התמונות – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, כי אני שואלת את עצמי מה הולך, אני שואלת את עצמי מה הולך. היו"ר נאוה בוקר: חברים, אני מבקשת – – – עליזה לביא (יש עתיד): לא, עכשיו היא תשיר – – – היו"ר נאוה בוקר: טוב, זה לא דו-שיח כרגע. תנו לחברת הכנסת בבקשה להמשיך בדבריה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הם לא חלמו בחיים על תסריט אחר מלבד הורים מאושרים, ילדים שמחים ובריאים, עם כלב, גינה וכמובן משכנתה. אני מבקשת להביא לכאן שני סיפורים שמתארים את החלום ושברו: כשהכרנו – מספרת הלן – לא זיהיתי אף רמז של אלימות. הכרנו כשהייתי בת 26, חיינו ביחד שנתיים לפני שהתחתנו, ומייד אחר כך התחילה אלימות מאוד קשה, שנמשכה כעשר שנים, עד שהוא הורחק מהבית. הלן מצאה את עצמה שקועה בהליכים משפטיים, שנמשכו עוד עשר שנים. שטרן, שטרן, יש לך אחר כך אפשרות להתנגד על הבמה. למה אתה צועק משם? היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני מבקשת לא להפריע. אלעזר שטרן (יש עתיד): מי צועק? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני שומעת אותך עד לפה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו מנסים לשכנע. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הלן מצאה את עצמה שקועה בהליכים משפטיים – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – היו"ר נאוה בוקר: הן מנסות לעזור לך, אבל זה רק מפריע. חברי הכנסת, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הלן מצאה את עצמה שקועה בהליכים משפטיים, שנמשכו עוד עשר שנים. המדינה תבעה את בעלה בפלילים, ולאחר ארבע שנים של סחבת משפטית הוא הורשע בהתעללות בנסיבות מחמירות, בחסרי ישע ובנזק בזדון. כשעזב את הבית הוא שבר עם פטיש את הכול – את הרצפה, את הקירות. ועל העבירות האלה נגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות. ועוד סיפור, על אישה שעברה, כמו שהיא מתארת, עשר שנות נישואים עם בעל מתעלל ועשר שנות בתי-משפט. אני מצטטת אותה: התחלתי בת 30 והיום אני בת 50, אז איזה תקווה יכולה להיות לי? יש לי תקווה שהילדים שלי ילמדו ממה שעברתי. אני דואגת לדבר בכל פורום שאני יכולה – – אלעזר שטרן (יש עתיד): איך את עוזרת לה? איך את עוזרת לה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – אם יש זוגות צעירים שמתחתנים, אני דואגת ליידע אותם במה שאני עברתי. אני מסבירה ומדברת, שחלילה לא יעשו את השגיאות שאני עשיתי. לצערי ישנם כל כך הרבה סיפורים כאלה, סיפורים ששוברים את הלב. על הבית שחרב ועל אישה שנשארה כלואה בלי שום יכולת להשאיר את חייה הלאה. הצעת החוק שלי מבקשת להחמיר את ההגבלות על סרבני גט שבית-הדין שולח לכלא ולמנוע מהם להשתתף בכל מסגרת לימודית שמתקיימת בבית-הכלא, לקבל אוכל בכשרות מהדרין – כי הם נורא שומרי מצוות, רק מסרבים גט – ולשהות באגף של שומרי מצוות. ובמקרים שבהם סרבן הגט שוהה בבידוד – למנוע ממנו גם אפשרות של החזקת חומרי קריאה וכתיבה ולאסור עליו שימוש באמצעי תקשורת מכל סוג שהוא. זה המקום להגיד שהרב הראשי, הרב דוד לאו, חושב שאפילו צריך להרחיב את ההגבלה ושההצעות יחולו על סרבני גט גם באגף הרגיל שבו הם נמצאים. במציאות שבה סרבן הגט כולא את אשתו בכלא הנורא ביותר שקיים, אין סיבה שהוא ייהנה מכל הפריבילגיות הללו. לפני שסרבן הגט מתיימר ללמוד תורה, שישחרר קודם כול את אשתו. דרך ארץ קדמה לתורה. ולכן, הצעת החוק, שנעשתה יחד עם תנועת "אמונה", בתמיכה מלאה של בתי-הדין הרבניים, ומובלת בשיתוף פעולה עם הרבנים הראשיים, הרב לאו והרב יוסף – שכן הצעת חוק זו תיתן כלים נוספים לדיינים ולמערכת המשפט לעשות צדק. אנו חייבים לעשות כל שביכולתנו על מנת למגר את התופעה הקשה והארורה הזאת של סרבנות גט. ביום חמישי הקרוב יחול צום תענית אסתר, שהוא גם יום העגונות. כשאני מסתכלת על המספר שציינתי השנה אני מבינה את משמעות השנים שאבדו לי, שהיו התקופה היפה ביותר בחיי, שנים שבהן נעצרה כל אפשרות מבחינתי להתקדם או לפתוח פרק חדש בחיים – אלה דבריה של שרה, שהיא עגונה 27 שנה. אני שמחה מאוד שבתוך הנאום שלי אני גם מביאה את הדברים החשובים שנאמרו בשבוע שעבר בבית-המשפט העליון: פסק-דין המכיר בעוולת סרבנות הגט כהפרת זכויות אדם וכפגיעה בכבודה וחירותה של כל אישה. פסק-הדין, שדחה את עתירת סרבני הגט המעגנים את נשותיהם להכרה בזכויותיהם, מחזק את היכולת של בתי-הדין לאכוף את פסקי-הדין כנגד סרבני הגט. אני מבקשת מכולכם לתמוך בהצעת החוק, ובאמצעותה ובאמצעות האכיפה היעילה יוכלו להיות פתרונות הלכתיים רחבים יותר, שייעשו על-ידי כל המוסמכים לכך, ונשים תצאנה מחשכה לאור גדול ונזכה גם בדרך הזאת לתיקון עולם; לתיקון עולם ומלכות שדי. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת יהודה גליק. קריאה: יהודה, יהודה – – – יהודה גליק (הליכוד): סליחה, כשעלה פה אמסלם, התפרע והתנהג כמו בריון, לא אמרת לו לרדת. אז אני רוצה לדבר על נושא חשוב, אסור לדבר? עם כל הכבוד, מה קרה? אורן אסף חזן (הליכוד): למה אתה עושה – – – היו"ר נאוה בוקר: לא לצעוק, בבקשה, במליאה. יהודה גליק (הליכוד): תודה רבה. אתה דיברת שלוש פעמים היום, אז עם כל הכבוד – – – היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת לא לצעוק במליאה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יהודה גליק (הליכוד): סליחה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, חבר הכנסת חזן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): תעלה ותדבר. דוד – – – היו"ר נאוה בוקר: בבקשה שלוש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת גליק, נא להתחיל. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – לא התחפשת לחבר כנסת. אתה חבר כנסת. יהודה גליק (הליכוד): תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה רוצה לדבר, תעלה תדבר. יהודה גליק (הליכוד): תודה. גברתי היושבת-ראש, גברתי המזכירה. חברים, חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, מתוקים ומתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה – – קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): למה – – – יהודה גליק (הליכוד): – – ראשית, אני מבקש לברך את חברתי חברת הכנסת שולי מועלם על הצעת חוק שאין נכונה ממנה. סרבני גט בשם התורה הם נבלים בשם התורה, אכזריים בשם התורה, רשעים בשם התורה. אני שמח שאני יכול לעמוד פה וגם לברך את בית-המשפט העליון, שבשבוע שעבר מצא לנכון לגבות את בית-הדין על הענישה כלפי סרבן הגט. דוד ביטן (הליכוד): – – – יהודה גליק (הליכוד): כמובן, זה מעלה תמיהה מאוד גדולה על נשיאת בית-המשפט העליון, שלא הבינה את זכות האישה ולא הבינה את המצוקה של אותן נשים שמסורבות גט. אבל, מכיוון שאני מתנגד לכל סוג של אפליה, חברת הכנסת מועלם, אני מבקש רק להסב את תשומת לבכם שבחודש שעבר הנהלת בתי-הדין פרסמה נתונים על גירושים. מסתבר שיש בישראל יותר סרבניות מסרבנים וסרבניות לא נענשות. לא הוטל עונש מאסר אחד על שום אישה, לעומת 69 עונשי מאסר על גברים. תקופת המאסר הקצרה ביותר שישב סרבן גט היה יום אחד, אבל בפועל בבית-הכלא בגין סרבנות גט יושבים כ-14 שנה. אני מציע להחמיר את הענישה גם על גברים וגם על סרבניות. והנקודה הנוספת, שהיא יותר חשובה לי מכול – חברים, בכל תחום אני מאמין שרפואה מונעת היא טובה פי כמה וכמה מאשר תרופה שבסוף. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): היא חוסכת הרבה כאבי לב. יהודה גליק (הליכוד): הצעתי הצעת חוק שפועלת היום בארצות-הברית ב-16 מדינות, שמעודדת הכנה לזוגיות. אנשים משקיעים אלפי דולרים כדי להתכונן לליל החתונה, אבל ללמוד זוגיות – לא משקיעים יום. הגשתי הצעת חוק, לתמרץ את האנשים לזוגיות. אז הממשלה וועדת השרים פסלה את זה, כי כנראה אני לא במפלגה הנכונה. אני כבר לא מדבר על כאלה ממפלגת מרצ שאמרו שהם מתנגדים כי אמרו שזו כפייה דתית. אני לא מבין מה יש פה כפייה דתית. כל המחקרים מוכיחים שכאשר יש הכנה לזוגיות, אחוז הגירושים יורד ב-40%. 40%. זהבה גלאון (מרצ): – – – יהודה גליק (הליכוד): סליחה, אל תפריעי לי, בבקשה. תודה. הנקודה הנוספת, חברים וחברות – הגירושים משאירים פצועים בשטח. גברים ונשים מסכנים ואומללים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): וילדים. יהודה גליק (הליכוד): וילדים. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. יהודה גליק (הליכוד): אני אסיים ברגע זה. למה שאנחנו לא נקדים רפואה למכה? אני קורא לוועדת השרים לאשר את הצעת החוק ולתמרץ את המכינים לזוגיות. תודה. זהבה גלאון (מרצ): – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, שלוש דקות. עליזה לביא (יש עתיד): חברותי וחברי חברי הכנסת, ביום רביעי הקרוב בשעה 09:30 נקיים פה את יום העגונה בכנסת ישראל. כולם וכולן מוזמנים. יותר מסורבות גט, יותר עגונות ויותר ילדים ממזרים במדינת ישראל, בחסות החוק. אבל חברתי חברת הכנסת מועלם, השרב לא תם; הוא רחוק, אבל רחוק מלהסתיים. מילות השיר, שני ציירים על החוף רואים את הסוף – ממש לא רואים את הסוף. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – עליזה לביא (יש עתיד): הדרך שלנו עוד מאוד מאוד מאוד מאוד ארוכה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – עליזה לביא (יש עתיד): וחברי חבר הכנסת יהודה גליק, איך אתה יכול להשוות את זה? במדינת ישראל בתי-הדין מתירים לגבר לשאת אישה שנייה, ואתה יודע את זה. אנחנו מדברים על מציאות שבה אישה אחת, אחת, אחרי חמש שנים שהבעל שלה שוכב כצמח – – קריאה: – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – דיין אמיץ בבית-הדין בצפת נותן לה גט, והיום, שנתיים וחצי שנים אחרי זה, אנחנו עומדות לבד מול שוקת שבורה כשהרב הראשי, נשיא בית-הדין, רוצה לבוא ולבטל את הגט שלה. מעולם לא היה דבר כזה במדינת ישראל, וכל זה בחסות החוק. הבית הזה צריך לבוא ולראות איך הוא מפרק ואיך הוא מסייע ואיך הוא עוזר, ורק לפני שבוע אני עומדת פה ומבקשת שתעזרו לי לעשות פה את ברית הזוגיות, כדי לתת מענה למי שלא יכול ולמי שלא רוצה. אבל כל עוד במדינת ישראל הדין הוא דין דתי, אנחנו צריכים לבוא ולראות איך עושים את זה יותר טוב, איך עושים את זה יותר נכון. אז החוק הזה הוא בדל של סיוע, ואי-אפשר לבוא ולהגיד שאנחנו בעזרתו נחולל מהפכה. אבל המציאות הקשה שלנו, המורכבת, היא שבמדינת ישראל, מאז קמה המדינה ועד היום, מעולם לא היו בעם ישראל כל כך הרבה מסורבות גט ועגונות. האומץ ההלכתי שהיה בדורות ובמרוקו ובטריפולי ובאירופה לרבנים ולמנהיגים רוחניים, לבוא ולפתור את המצוקה ולתת מענה ולא להתחבא מאחורי פחד של משרות ופוליטיקה – כי זה לא עניין הלכתי, יש תשובה ויש תשובות הלכתיות לאורך הדורות; חסר אומץ הלכתי במדינת ישראל. אז החוק הזה בא ונותן עוד משהו קטן. זה לא מסיים את השרב והעבודה היא רבה רבה רבה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – אל תהפכי את הנאום שלי למה שהוא לא. אני אמרתי שהנשים חיות בשרב. איך את לא מתביישת? עליזה לביא (יש עתיד): אז לא הבנתי את הציטוט. סליחה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תתביישי לך. עליזה לביא (יש עתיד): מה את רוצה? לא אמרתי שאת אמרת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): את אומרת – – – עליזה לביא (יש עתיד): אמרתי, ואמרתי שזה בדל של סיוע. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – שקריים. עליזה לביא (יש עתיד): שולי, אני לא אמרתי עלייך. אני אמרתי שהשיר שציטטת, מבחינתי, הוא לא ראוי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): את לא שמעת מה שציטטתי. תחזרי בך. עליזה לביא (יש עתיד): טוב, לא שמעתי. לא דיברתי עלייך. מה את רוצה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ועוד איך דיברת. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. זמנך עבר, חברת הכנסת לביא. עליזה לביא (יש עתיד): לא דיברתי עלייך. אמרתי שהשרב לא תם ואנחנו לא רואים את הסוף. אבל החוק שלך – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – שהוא מביא עוד אלומה של אור על המציאות החשוכה במדינת ישראל – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): – – ואני מברכת אותך על החוק הזה, ואם הובנתי שלא – התכוונתי לומר שהשרב לא תם והדרך עוד ארוכה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): השרב זה החיים של מסורבות הגט. עליזה לביא (יש עתיד): אה, אז אם – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תקשיבי לנאום לפני שאת עונה לו. עליזה לביא (יש עתיד): אז, אוקיי. אם השרב הזה יעזור ולו לאישה אחת, דיינו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. אורן אסף חזן (הליכוד): יש לו שתי נשים – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אלעזר שטרן. אורן אסף חזן (הליכוד): כמה אני? היו"ר נאוה בוקר: אחרון, 30. 15. אורן אסף חזן (הליכוד): איך הוא בא. איך הוא התחיל לחקות אותי בבגדים. תראה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני מבקש עוד לא להפעיל את השעון. אורן אסף חזן (הליכוד): חבר כנסת שטרן התחיל – – – בגדים – – – היו"ר נאוה בוקר: 16 דוברים. שלוש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): כשאלוף במילואים הולך ומתלבש כמוני, זה מחמיא. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני מבקש, אני לא יכול לדבר ככה. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת חזן, תן לו לסיים את דבריו, בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): להתחיל. עמיתי חברי הכנסת. אני הייתי בין החותמים על הצעת החוק הזאת, שעכשיו שולי אומרת עליה: החוק שלי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): בכנסת הקודמת. אבל צריך לומר משהו: לא הגשנו את זה לבד. היה חוק מרוץ הסמכויות, והיה חוק שהגשתי יחד עם איתן כבל ועוד חברי כנסת, שדרש מבית-הדין להפקיע את כסף הקידושין שבו קידש הבעל את אשתו. למה? בגלל שאנחנו פה נותנים סוג של מסך ערפל למערכת שמתעללת בנשים. אנחנו נותנים פה סוג של – כאילו הולכים לקראת הנשים. אבל, שולי, את יודעת כמוני: יש במקרה הטוב מאות נשים מסורבות גט, במקרה היותר-גרוע – אלפים. המכתב שאת הקראת כאן עכשיו, ובצדק הקראת אותו, הוא על ארבע נשים. בעל המכה את אשתו והיא לא מצליחה לקבל גט – האם לבית-הדין לא היו כלים עד שהוא הכריז עליו מסורב גט? אנחנו עמדנו כאן לפני שבועיים ושלושה בעניין בית-דין בירושלים, שעכשיו אני כאילו נותן לו קרדיט שהוא ייקח את ה"גלאט כשר" שלו בגלל אישה שבעלה מכה אותה, וכמעט אומרים לה: את אשמה, לא תקבלי גט, בגלל שלא הסכמת לתת לו את מה שהוא רצה. אז עכשיו למי אנחנו נותנים קרדיט? למי אנחנו נותנים? רחל עזריה (כולנו): אבל מה הקשר? אלעזר שטרן (יש עתיד): רחל, רחל, רחל, אתם בקואליציה. יש לכם כוח – תטפלו במאות עגונות; לא בארבע נשים במקרה הטוב, שגם זה לא יהיה טיפול. מה תיקחו לו? את ה"גלאט כשר"? ארבע נשים? בשביל זה אתם בקואליציה הזאת? בשביל לסתום את הפה? רחל עזריה (כולנו): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): בשביל לא לטפל בנשים? רחל עזריה (כולנו): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): רחל עזריה, כיוון שאת צועקת, תגידי לנשים מסורבות הגט מה עשית להן באמת. אורן אסף חזן (הליכוד): גם אתה צועק. יש לך מיקרופון. מה אתה צועק? אלעזר שטרן (יש עתיד): ועשית להן אפס. את לוקחת את ה"גלאט כשר" מסרבני גט, אחרי ששנים התעללו בנשים שלהם גם בבתי-הדין הרבניים? על זה תהיה תקומתנו? מה קורה עם האלפים שנשארו מסורבי גט, וזה אחרי שהם שנים בבתי-דין רבניים, מנסים להוכיח את צדקתם. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. אלעזר שטרן (יש עתיד): ורק בגלל שהן נשים, מתעללים בהן – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – ואתן יודעות את זה. אז עכשיו מה אתם רוצים? שאנחנו נמחא כפיים ונגיד: אולי לשולי, אולי לרחל, אולי לבתי-הדין, שמחר בבוקר – – רחל עזריה (כולנו): לא – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת שטרן, תודה רבה לך. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – יהיה בבית-המשפט העליון, על אותם בתי-דין, על אותו ראש אבות בתי-דין, שמנסה לסכל פסק-דין של עגונה אחרי שבע שנים – – היו"ר נאוה בוקר: אדוני, אני מבקשת לסיים. תודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – זאת מערכת שצריך לתת לה גיבוי? בושה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. קריאה: אוה. אורן אסף חזן (הליכוד): היום יש לנו אופוזיציה לוחמנית סוף-סוף. היו"ר נאוה בוקר: בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): היום יש לנו אופוזיציה לוחמנית בכל נושא – – – קריאה: – – – העליון – – – העליון. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, אתם רוצים לסיים את הערב הזה, בבקשה? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – אדוני השר, חברי חברי הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו דנים היום באחת המצוקות הגדולות ביותר שיכולות להיות לאישה בעולם, ולצערי זה במדינת ישראל, או לפחות לנשים יהודיות. אנחנו מדברים על נשים שהן בעצם חיות מתות – נשים צעירות, שחלקן לא תדענה משפחה, לא תזכינה לגדל ילדים, לא תזכינה להרות, לא תזכינה לנכדים, לא תזכינה לנחת, אך ורק בגלל שאי-שם בעולם יש איזה גבר שפעם הן חשבו שהוא יהיה בן-הזוג שלהן, שהחליט שהוא כובל אותן. מכניס אותן למאסר ולא מאפשר להן לחיות. הנשים האלה הן נשים עגונות, והנשים האלה הן נשים שבחסות ההלכה חיות חיי גיהינום, ואנחנו מצווים בכל דרך אפשרית, לסייע להתיר ולו עגונה אחת. אז נכון, החוק הזה לא יפתור את הבעיה; ונכון, החוק הזה אפילו רחוק מלפתור את הבעיה; ונכון, החוק הזה מתייחס לסנקציות שניתן להטיל על גברים שכבר נמצאים במאסר. אז מה אם הוא מתייחס רק לארבע נשים פוטנציאליות? תחשוב שנייה על החיים של כל אחת מהן. עולם ומלואו. חיים שלמים של נשים. אלעזר שטרן (יש עתיד): תקשיבי שנייה. רויטל סויד (המחנה הציוני): ואני רוצה לומר לכם משהו, כל אלה שהם בעד העגונות אבל הם נגד החוק: קורה פה משהו, בשנים האחרונות. הדיינים בבית-הדין מתחילים להטיל סנקציות שלא שמענו על אודותיהן. הם לוקחים איזה אחד, דוקטור עודד גז, ומנדים אותו מהקהילה שלו: הוא לא עובר לפני התיבה, לא מזמינים אותו לבתים, הוא לא בא בקהילה שלו. האיש הזה גם מעז לעתור, עם עוד סרבני גט, לבית-המשפט העליון. אז אנחנו לא נחזק את הדיינים האלה? אנחנו פה לא נראה להם שגם אם מעט, אנחנו עוזרים להם בחקיקה? אנחנו נהיה אלה שנבוא ונגיד: לא עושים מספיק? היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): נכון, לא עושים מספיק, ואני מקווה שנעשה עוד הרבה יותר, ושזה צעד אחד; אבל לו רק בשביל לומר לכל אותם סרבנים שחושבים שהם יכולים לשלוט בחיי נשים, ולדיינים, שרק עכשיו – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – התחילו לשנות את הגישה שלהם: תמשיכו. תטילו את הסנקציות, ואנחנו נעשה הכול שלא תהיה אף אישה עגונה יותר. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורן אסף חזן, אחרון הדוברים – בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): אורן, דקה. קריאה: ביטן, לא אמרתי: בית-משפט עליון – – – דוד ביטן (הליכוד): אני אמרתי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני רוצה להשלים את דבריה של חברת הכנסת רויטל סויד: בית-המשפט העליון – – – קריאה: סוִיד. אורן אסף חזן (הליכוד): סויד, כמו בית-הכנסת של סויד. בית-המשפט העליון. בג"ץ. לא, עצרו. חברתי היושבת-ראש, השר, חברותי, חברי, אני רוצה לשתף אתכם במשהו. חברי הרשימה הפלסטינית המשת"פית המשותפת לא נמצאים פה עכשיו. אתם יודעים למה? הם כולם הלכו להגיש נגדי תלונה בפייסבוק. לפני כשעה וחצי נשאתי דברים שבהם אמרתי את האמת שברורה לכולם: אין דבר כזה עם פלסטיני. כשהיה פה איזה ח"כ רקק שאמר: אבי האומה – יימח שמו וזכרו – יאסר ערפאת, אני אמרתי: אין אומה. יש מקסימום "אמה". העליתי את הדברים לפייסבוק. מתקפה חסרת תקדים של נציגים ערבים, המכנים עצמם פלסטינים רדיקליים, כנגד הפוסט שלי – תלונות, באמת, לעניות דעתי מכל רחבי העולם – ופייסבוק הסיר את הפוסט, הסיר את הנאום. ראשית, אני רוצה לומר שאין לי בעיה עם המדיניות של פייסבוק. אם פייסבוק בוחנים שאין מקום לתכנים פוגעניים, אני מוכן לקבל את זה. אני בוחר להאמין גם שפייסבוק עושה את זה בצורה מאוזנת, וכשיש גם תכנים של הסתה או פגיעה לא רק בענייני טרור אלא גם בעניינים חברתיים כאלה ואחרים, במאבק המשותף של כולנו בשיימינג – גם שם היא עושה את זה. אבל אני עליתי לכאן להגיד לכם עוד פעם: גם אם לפעמים אותו ח"כ רקק יושב על כיסא היושב-ראש ומנצל את הסמכות שלו בו ברגע לסתום לי את הפה; גם אם חלקים בתקשורת השמאלנית מפחדים לשמוע את האמת שיש לי לומר ולא תמיד נותנים לי לומר אותה; גם אם בפייסבוק, תוך מתקפות ענק של מאות, אולי אלפים ואולי יותר מנסים לסתום לנו את הפה – אני אמשיך להגיד את האמת שלנו, את האמת של העם היהודי. רבותי, אין דבר כזה עם פלסטיני. פלשתישי, פלסטיזי, תקראו לזה איך שאתם רוצים. אני אגיד לכם את זה בצורה ברורה: גם מחול השדים שמתקיים פה לעתים בתוך הכנסת – הגברת חברת הכנסת גלאון, זו שיש לה פטור מוועדת האתיקה – אני יורד, גברתי היושבת-ראש – אני לא הייתי פונה אלייך לולא היית פוצה פיך. הגיע הזמן שתתפכחי ותביני שבסוף, כשלך יהיה קשה, אנחנו כן נקבל אותך ונחבק אותך וניתן לך פינה חמה, אבל לו היית כזאת אמיצה והיית הולכת עם האמת שלך – אני טוען שהיא שקרית – עד הסוף, היית מניעה את הרכב, נוסעת לרמאללה, שוכרת שם בית ולא בפאתי העיר אלא במרכז – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – כותבת על הדלת: כאן גרה בכיף חברת הכנסת גלאון, וכולנו היינו יודעים מה הייתה התוצאה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): ברשותך, משפט אחרון. חלאס עם הבלופים, וחלאס עם העוונטה. ארץ-ישראל הייתה ותישאר שלנו. אלה שירצו לחיות לצדנו, נעזור להם, ואלה שלא, גלאון – נעיף אותם מפה, אולי אפילו בבעיטה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אם צריך, אני אעזור להם לארוז. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק בתי-הדין הרבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8) (הוספת הגבלות על סרבני גט במאסר), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8) (הוספת הגבלות על סרבני גט במאסר), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 34, נגד – 2, אין נמנעים. הצעת חוק בתי-הדין הרבניים עברה בקריאה ראשונה. היא חוזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. שולי עולה לברך? חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט' באדר התשע"ז, 7 במרס 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 22:50.