דברי הכנסת

דברי הכנסת יא / מושב שני / ישיבה ק"ל / י"ג וט"ו בטבת התשפ"ד / 25 ו-27 בדצמבר 2023 / 11 חוברת י"א ישיבה ק"ל הישיבה המאה-ושלושים של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, י"ג בטבת התשפ"ד (25 בדצמבר 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 5 נאומים בני דקה 7 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 7 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 7 דבי ביטון (יש עתיד): 8 סימון דוידסון (יש עתיד): 8 ניסים ואטורי (הליכוד): 9 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 9 אבי מעוז (נעם): 10 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 10 עודד פורר (ישראל ביתנו): 11 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 11 בועז ביסמוט (הליכוד): 12 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 13 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 13 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 14 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 14 ישיבה מיוחדת למען החטופות והחטופים 15 היו"ר אמיר אוחנה: 15 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 16 יאיר לפיד (יש עתיד): 19 בועז ביסמוט (הליכוד): 21 מאיר כהן (יש עתיד): 23 השר בנימין גנץ: 24 ינון אזולאי (ש"ס): 25 משה רוט (יהדות התורה): 27 משה סולומון (הציונות הדתית): 28 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 29 שרון ניר (ישראל ביתנו): 32 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 33 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 35 מרב מיכאלי (העבודה): 36 אבי מעוז (נעם): 37 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 39 שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 39 טלי גוטליב (הליכוד): 40 עידן רול (יש עתיד): 41 מירב כהן (יש עתיד): 42 רון כץ (יש עתיד): 43 מיקי לוי (יש עתיד): 44 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 45 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 45 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון), התשפ"ד–2023 46 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 46 טלי גוטליב (הליכוד): 50 דן אילוז (הליכוד): 51 רון כץ (יש עתיד): 52 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 54 ניסים ואטורי (הליכוד): 56 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 59 מירב בן ארי (יש עתיד): 60 עידן רול (יש עתיד): 61 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 62 אריאל קלנר (הליכוד): 64 מיקי לוי (יש עתיד): 66 נאור שירי (יש עתיד): 67 יסמין פרידמן (יש עתיד): 70 ינון אזולאי (ש"ס): 71 אופיר כץ (הליכוד): 72 הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ד–2023 73 שר העבודה יואב בן צור: 73 טלי גוטליב (הליכוד): 74 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 75 מירב בן ארי (יש עתיד): 76 הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 79 ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): 79 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ג בטבת התשפ"ג, 25 בדצמבר 2023. הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4141/25 וכלה בהצעת חוק פ/4157/25: הצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תיקון – סוגי הדיור), התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיפוי המעסיק על הפרשות פנסיוניות בעד עובדו המשרת במילואים בנסיבות חירום) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר, חנוך דב מלביצקי, אופיר כץ, מיכל מרים וולדיגר, אליהו רביבו, יוסף טייב, חוה אתי עטייה, זאב אלקין, דבי ביטון, יצחק קרויזר, מיכאל מרדכי ביטון, אלון שוסטר ואפרת רייטן מרום; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיפוי המעסיק על הפרשות פנסיוניות בעד עובדו המשרת במילואים בנסיבות חירום) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת יבגני סובה; הצעת חוק סיוע לסטודנטים המשרתים במילואים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יוסף טייב, אופיר כץ, מירב בן ארי, יאיר לפיד, אריה מכלוף דרעי, אביגדור ליברמן, מרב מיכאלי, משה גפני, רון כץ, ינון אזולאי, נעמה לזימי, עודד פורר, שרון ניר, חמד עמאר, מטי צרפתי הרכבי, אלון שוסטר, יונתן מישרקי, פנינה תמנו, אברהם בצלאל, שלי טל מירון, אלי דלל, טלי גוטליב, יוראי להב הרצנו, דבי ביטון, נאור שירי, ארז מלול, משה פסל, ששון ששי גואטה, ישראל אייכלר, יעקב אשר, משה סעדה, משה סולומון, קטי קטרין שטרית, אושר שקלים, צגה מלקו, חוה אתי עטייה, אריאל קלנר, דן אילוז, יצחק קרויזר, בועז טופורובסקי, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, צבי ידידיה סוכות, אליהו ברוכי, משה רוט, יצחק פינדרוס, סימון מושיאשוילי, ניסים ואטורי, שלום דנינו, חנוך דב מלביצקי, בועז ביסמוט, לימור סון הר מלך, צביקה פוגל, דני דנון, יולי יואל אדלשטיין, אלעזר שטרן, מיכל שיר סגמן, יואב סגלוביץ', רם בן ברק, מיקי לוי, עידן רול, ולדימיר בליאק, טטיאנה מזרסקי, סימון דוידסון, משה טור פז, יסמין פרידמן, מאיר כהן, זאב אלקין, אלמוג כהן, אליהו רביבו, דוד ביטן, אוהד טל, ירון לוי, מירב כהן, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום, גלית דיסטל אטבריאן, מיכל מרים וולדיגר, קארין אלהרר, שמחה רוטמן ועמית הלוי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – קיצור תקופת ההתמחות), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית, נטייה מינית או אמונה דתית), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת יוראי להב הרצנו ויסמין פרידמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק שעת חירום לעובד עצמאי), התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק פיקוח על מחירים, שיווק וסבסוד של מזון ללא גלוטן, התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה בשל האטה ממהירות הנסיעה המותרת), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – צמצום בזבוז מזון שתוקפו עומד לפוג ברשתות הקמעונאות הגדולות), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן, יוסף טייב ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תיקון – שינוי מונחים בתחום הדיור), התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – השהיית הליך ואי-נקיטתו כלפי אסירים משוחררים), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת יצחק פינדרוס, ינון אזולאי ויואב סגלוביץ'; הצעת חוק דמי מחלה עבור מלווה בן משפחה לבדיקה רפואית (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון – ייצוג אסירים ביטחוניים שהשתתפו במלחמת חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, יונתן מישרקי, צביקה פוגל, יעקב אשר, מתן כהנא, חנוך דב מלביצקי ויולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – התמחות ומבחני הסמכה) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, מיכאל מרדכי ביטון, יונתן מישרקי, צביקה פוגל, יעקב אשר, מתן כהנא, בועז ביסמוט, משה סעדה, חנוך דב מלביצקי ויולי יואל אדלשטיין; הצעת חוק לדחיית הבחירות הכלליות לרשויות המקומיות (תיקון – מועד הבחירות), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת אוהד טל, שמחה רוטמן, צבי ידידיה סוכות, מיכל מרים וולדיגר, משה סולומון, טלי גוטליב, לימור סון הר מלך, משה גפני, יצחק פינדרוס, יעקב אשר ואליהו ברוכי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – הצבעת חיילים), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וזאב אלקין. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לשכת עורכי הדין (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023; הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ד–2023. מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת נעמה לזימי, דבי ביטון, עופר כסיף, אברהם בצלאל, מיכאל מרדכי ביטון וואליד אלהואשלה בנושא: הסכם השכר של הפסיכולוגים הציבוריים. הודעת שר הבריאות על מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן ואברהם בצלאל בנושא: יותר מ-95% מהאסירים נאזקים בזמן טיפול רפואי. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. מייד לאחר מכן אנו נתחיל בישיבה המיוחדת למען החטופות והחטופים. אני מקדם בברכה את בני המשפחות שנמצאים איתנו כאן – אחרי הנאומים בני דקה. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא חימוש היתר שנעשה בתקופה האחרונה, ועל הקלוּת במתן רישיונות נשק בחברה, בעיקר בחברה היהודית. זה מביא לכך שהחברה הערבית מרגישה מאוימת בהרבה מהתחומים, היכן שהיא נמצאת, ורואה הרבה חימוש, הרבה אנשים שמסתובבים עם נשק. אני רוצה לדבר גם על הנושא – עוד מעט, בשבוע הבא, נפתחות האוניברסיטאות, ויש הרבה סטודנטים מהחברה הערבית שחוששים מכל הנושא הזה של החימוש וחימוש היתר שנמצא בחברה היהודית. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הרבה אזרחים אצלנו, מהחברה הבדואית, סובלים בתקופה האחרונה ממחסום מיתר. אזרחים רבים נוסעים לדאהרייה וחברון, וגם האזרחים שחוזרים מירושלים על ציר 60 נתקלים במחסום שמציב הצבא, ומעכב את האזרחים משהו כמו חמש שעות שם, בלי סיבות. אנחנו דרשנו מהצבא לפני שבועיים ולפני חודש לפתור את הסוגיה הזאת ולהביא לשחרור האנשים בצורה מאוד מהירה. לא ייתכן ואין שום הצדקה שהצבא יעכב את האנשים במשך שעות רבות, ולכן הדרישה שלנו מגורמי הצבא היא לאפשר חזרה מהירה לאנשים ולא להקים מחסומי פתע רק על מנת להטריד את האנשים וכו'. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת דבי ביטון, ואחריה – חבר הכנסת סימון דוידסון. בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחות יקרות, אני רוצה לפתוח בתנחומים למשפחות החיילים, ליבנו איתכן, וכמובן, בתפילה להשבת החטופים במהרה. כבוד היושב-ראש, בכל ועדה אנחנו פוגשים את המשפחות היקרות. אנחנו פוגשים אותן בכיכר, בקריה, בכל מקום אפשרי. לדאבוני, העדויות שעולות מן השטח הן עדויות קשות, וכולנו יודעים שאין להם זמן. ולכן, אני שוב קוראת לממשלת ישראל לעשות כל מה שהיא יכולה, כל מתווה, על מנת להשיב את כולם הביתה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון. אחריו – חבר הכנסת ניסים ואטורי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. משפחות יקרות, אין יום, אין בוקר – לא משנה אם אנחנו מגיעים למליאה פה או לוועדות או בכל מקום אחר – שלא מתחילים את היום כשהמחשבות הן על החטופים. לפני שבועיים היה מיצג פה למטה, מתחת לכנסת. זו הייתה מנהרה קטנה. אני הייתי שם, נכנסנו, ואתה מרגיש את המחנק, אתה מרגיש את החושך, את רבע הפיתה, את כפית האורז שהחטופים אוכלים או לא אוכלים בעזה. אני מבטיח – ואני בטוח שכל חבר כנסת מתחבר למה שאני אומר – אין יום, אין דקה, אין דבר יותר חשוב מלהחזיר את כל החטופים הביתה. בן אדם לא יכול לסבול את התנאים ואת החיים במנהרות החשוכות שבעזה. אנחנו מחבקים אתכם, אנחנו אוהבים אתכם, ואנחנו מבטיחים כולנו שאנחנו נעשה ועושים כל דבר להחזיר את החטופים הביתה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, היה חשוב לי מאוד לדבר ביום הזה. אני חושב שחשוב מאוד לציין אותו, להמשיך ולהיזכר כל פעם מחדש, לא לשכוח שיש לנו חטופים, אחים שלנו, בשבי חמאס. לא נשקוט ולא נעצור עד שנחזיר אותם לביתם. גם אם אנחנו מדברים כל הזמן על ניצחון במלחמה, חלק מהניצחון הוא החזרת החטופים. תדעו שאתם בליבנו. אנחנו כואבים כל רגע, כל דקה, על זה שיש לנו אחים בשבי חמאס, ונעשה הכול להשיבם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, שני נושאים. בימים האחרונים, בגלל הגשם העז, מי שביקר ביישובים הערביים היה צריך להגיע עם סירה. השיטפונות שם הציפו כל חלקה טובה, או כל חלקה. אין ספק שמדובר באחריות של שלטון מקומי, אבל בעיקר מדובר באחריות לתשתיות של הממשלה. לא יכול להיות שב-2023, על כל גשם זלעפות אנשים יתחילו לחשוב איך לחצות בספינה מכביש לכביש. זה בלתי אפשרי. ולכן, תקציבים צריכים להיות מושקעים בהכנת תשתיות. זו אחריות גם של משרד הפנים, גם של משרד האוצר, לצד השלטון המקומי והרשויות. נקודה שנייה. בשבוע שעבר, בשעה 23:30 בערך, שש, שבע ניידות משטרה עם סירנות נכנסו לכפר ברא, השמיעו סירנות ועשו "אבו עלי", עשו סיבובים ב-23:30, העירו את כולם ויצאו. אם הייתה פעילות סמויה ועצרו מישהו, טיפלו באיזה משהו או פתרו פשע, מילא. התושבים אומרים שזה היה לא לתכלית ראויה, וחבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 99, והפעם על ההתנתקות. גלעד שרון שבר את מה שנדמה כשיא האטימות והנדסת התודעה גם יחד. במאמר שפרסם אתמול שרון מסביר מדוע ההתנתקות הייתה מוצדקת, ולא הרעה את מצבנו מבחינה ביטחונית. אפשר להביא הרבה ציטוטים דווקא מאביו על החשיבות של גוש קטיף מבחינה ביטחונית וציונית ועל האיוולת וההפקרות שביציאה מחבל עזה, אבל נראה ששום דבר לא ישכנע את מי שעל פי עדות עצמו, שכנע את אביו לצאת למהלך הזה, ובכך הוא בעצם אחראי לפשע האנטי-ציוני, אנטי-יהודי ואנטי-מוסרי של החרבת היישובים, גירוש המתיישבים, הפקרת ציר פילדלפי והגשת חבל עזה על מגש של כסף לאויבינו תוך יצירת התנאים האופטימליים לעליית החמאס, להזרמת החימוש האיראני בכמויות בלתי נתפסות, לירי על מרכז הארץ ועד למתקפה הזוועתית בשמחת תורה. אני ממליץ לכל מי שבאיוולתם ובחוסר אחריותם הובילו מהלכים הרסניים מבחינה ביטחונית וערכית, להיכלם בבושת פנים בבתיהם ולפטור אותנו מחשיפה לדעותיהם הנפסדות. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, רציתי לדבר על איך נראה שוויון אזרחי בין ערבים ליהודים בנגב גם בימי מלחמה כאלה. אתמול היינו בדיון בבית משפט שלום בבאר שבע על צווי פינוי וסילוק ליישוב שלם שנקרא אל-בקעה. זה גירוש שני של קבוצת אנשים: בשנת 1953 המדינה העבירה אותם – הם היו מזרחית לדימונה – העבירו אותם צפונית לערד; היום, אחרי 70 שנה שבהן המדינה לא עשתה שום דבר באל-בקיעה חוץ מצינור מים בנקודה אחת, היום, אחרי 70 שנה, היא באה לגרש אותם שנית. השוויון האזרחי נראה כך: המרחק ממש למועצה אזורית תמר – זה צמוד לאל-בקעה. תקשיב טוב, כבוד היושב-ראש: במועצה אזורית תמר חיים 1,600 תושבים, שטח המועצה האזורית הוא 1.5 מיליון דונם, ובאים לגרש 500 תושבים שנמצאים על שטח של אולי 1,500 דונם. ככה נראה שוויון אזרחי לערבים או בדואים בנגב. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת עטאונה. אני מוסיף את הדובר האחרון ונועל את רשימת הדוברים. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותיי השרים, ב-7 באוקטובר מדינת ישראל הפקירה את אזרחיה בדרום שנטבחו, נאנסו, נשרפו ונחטפו. המחויבות שלנו לחטופות ולחטופים היא מחויבות קדושה של כל מדינת ישראל, של כל עם ישראל. בהסכם האחרון, הסכם הפסקת האש שבמסגרתו שוחררו חטופים, היה סעיף – כך לדברי ראש הממשלה – שלפיו נציגי הצלב האדום יוכלו לבקר את החטופים ולתת להם תרופות. במסגרת ההסכם הזה גם נכנסו ציוד הומניטרי ודלק לרצועת עזה. ההסכם הזה הופר על ידי חמאס באופן הבוטה ביותר, החל מהפסקת שחרור החטופים ועד לפתיחה באש, כולל זה שמבחינתנו, מהצד השני, המשיכו לזרום משאיות הציוד ההומניטרי, הדלק. אף אחד מנציגי הצלב האדום לא ביקר את החטופים, ואני שואל כאן, אדוני ראש הממשלה, רבותיי השרים: איך יכול להיות שהחטופים שלנו עדיין שם, לא מקבלים ביקורים של הצלב האדום, לא מקבלים ציוד הומניטרי, אבל משאיות הציוד ההומניטרי והדלק נכנסות, מתדלקות את חמאס כדי להפעיל את המנהרות, המזון הולך אליהם, ויותר מזה – עוד מחולק בידי ארגוני הטרור עצמם וארגוני סיוע שמדינת ישראל הכריזה עליהם כארגוני טרור? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת בועז ביסמוט. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אנחנו בעיצומה של מלחמה קשה, בימים שלא ידענו מעולם, וחיילינו הגיבורים מחרפים את נפשם על גבולות ישראל. אני רוצה לשלוח להם חיזוק מכל עם ישראל ולומר תודה. אתם ואתן הגיבורים והגיבורות שלנו, לא דור הטיקטוק; דור המנהיגות הבא של עם ישראל. אך גם בשעה קשה זו אסור לנו לשכוח את המאבק שנדחק לשוליים – המאבק בקטל בדרכים. אסי קריאף לא פגש את בנו החייל עילאי במשך יותר מ-30 ימים; ביום שני האחרון נהרג בתאונת דרכים בזמן פעילותו כשוטר בצפון. עילאי קיבל את הבשורה בשעה שנלחם בעזה, וניסה להגיע לבית החולים לפגוש את אביו כשהוא עוד היה פצוע אנוש. הוא לא הספיק – אביו אסי כבר מת מפצעיו. זה עוד סיפור נורא שמזכיר לנו את המאבק המדמם בקטל בכבישים ואת הטרגדיה הבלתי-נתפסת שמתלווה אליו. 353 בני אדם נהרגו מתחילת השנה, חמישה מהם רק בשבוע החולף. אני משתתף בצער משפחות הנרצחים והנופלים מפרוץ המלחמה, בצער המשפחות ששכלו את יקיריהם בכבישי ישראל, שולח איחולי החלמה לפצועים ותקווה לשחרורם המהיר של החטופים. סעו בזהירות בכביש. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בועז ביסמוט, ואחריו – חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> שלום, כבוד היושב-ראש. משפחות יקרות, במהלך השבועות האחרונים ביקרתי, כמו רבים מכם כאן בבית, אצל משפחות יקרות רבות שאיבדו עבור המדינה שלנו את היקר להם מכול; עצוב – משפחות רבות מכל הארץ. גם על היישוב שוהם לא פסחו האבל, האובדן, הגבורה. ביקרתי שם בבית משפחת בונצל. הלכתי לנחם את איציק ונועה המקסימים, ההורים של סמל ראשון עמית בונצל, זיכרונו לברכה, לוחם סיירת צנחנים, שנהרג כמה ימים קודם לכן בקרב בעזה. ההורים דיברו איתי ארוכות על הבן הגיבור, אבל כמעט באותה נשימה על האחדות בעם ישראל, שכל כך יקרה להם ולמשפחות שכולות רבות. בבית משפחת בונצל מדברים אחדות עוד ועוד, בלי סוף. יש בבית, בבית משפחת בונצל, המון אהבת הארץ. בסלון הבית יש תמונה גדולה מאוד של הבן – גאווה עבור ההורים, למעשה גאווה עבור כולנו. אבל דמיינו לרגע את הבן עמית נהרג למען עם מפולג, חס ושלום. במשפחת בונצל לא רק מדברים על אחדות ואהבה בעם ישראל, אלא גם מיישמים את זה הלכה למעשה. זוכרים, חברי הכנסת, את אותו ריאיון מפורסם שבו האב איציק הורד במהלך ריאיון שהעניק לגלי צה"ל? הוא דיבר מדם ליבו והטיח במהלך אותו ריאיון ביקורת קשה על כלי תקשורת שבמקום לאחד מפלגים את העם. הוא אף המליץ לא לצפות, לא להאזין למי שמעמיק את השנאה. כאמור, אב שכול הורד משידור. די מביך. אבל יש גם סיפור מאחורי הסיפור: האב איציק חשף בפניי את מאחורי הקלעים המרגש של אותו ריאיון. השדר, שאני מכיר אישית – אגב, חייבים להודות, בחור רגיש, חכם וכן – הגיע לבית המשפחה לנחם אבל גם להתנצל. איציק חיבק אותו, חיזק אותו ואף עמד על כך שעונש ההשעיה שהוטל עליו יופסק מייד, וכך גם קרה. אם זה לא היה קורה, הוא סיפר לי, היה מגיע בעצמו למשרדי התחנה עם חולצת האבלות הקרועה והיה מפגין למען חזרתו לעבודה. איש אציל, בונצל, ובקרב המשפחות השכולות פגשתי כל כך הרבה כמוהו. בואו ונהיה ראויים להם, חברי הכנסת. בפעם הבאה שיבוא לכם לטנף, לגדף, ללכלך – לא רק כאן; ברחוב וברשתות – תחשבו על איציק בונצל ותגידו לי אם ללוחמים שלנו לא מגיע עורף מאוחד בזמן מלחמה. יש זמן לכול אחרי המלחמה. עכשיו – רק אחדות. זכרו תמיד: במלחמה העורף חי בשלום, ורק בזמן שלום מומלץ לעורף להילחם. אחדות עכשיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, ואחריו – חברת הכנסת מיכל וולדיגר. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת ומעל כולם משפחות יקרות, שאני אפנה אליהן בנאומי אחר כך, היום, בתקופה אפלה וקשה, מציינים המאמינים הנוצרים ברחבי העולם את חג המולד. האפיפיור הזכיר היום בדרשתו ברומא את התקווה לשלום בארץ הקודש. ההיגיון העקר של המלחמה, אמר, מטביע את מסר חג המולד לשלום. את מסר השלום אפשר לראות בחג המולד ב-1914, שבו התרחש אירוע מרגש ממש דווקא במהלך מלחמה עקובה מדם. בליל החג יצאו בספונטניות אלפי חיילים ניצים מהשוחות בחזית המערבית, הפסיקו את האש, רקדו, שרו ושיחקו כדורגל. בימים הללו, שבהם שפיכות הדמים אינה יודעת קץ, אני קורא שוב להפסקת אש ולסיום המלחמה, למען כל יושבי הארץ הזאת. במקום דם, יזע ודמעות, בואו נדאג להשקותה במים חיים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ואחריה – חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, משפחות יקרות, עם יקר, אני עומדת פה מולכם, בין אלה היושבים פה במליאה, בין אלה היושבים בבית או בכל מקום אחר, ורוצה לומר לכם שאנחנו חושבים, אני וכל החברים פה, חושבים על היקרים שלכם, על היקירים שלנו, ומתפללים ועושים את כל המאמצים שהם יחזרו הביתה. אנחנו מתמודדים מול מפלצות – מפלצות שמשחקות בנו, שחושבות שהן יוכלו לנו, אבל הן לא. אנחנו ננצח. בעזרת השם, אנחנו נחזיר את כל היקרים הביתה. אנחנו נרמוס אותם עד עפר – את הנוח'בה, את החמאס, את כל אלה שמבקשים לכלותנו, ושוב – אנחנו נחזיר את כולם הביתה, ונחזור לבתים שלנו – לדרום, למזרח, לצפון – ונחיה בשלום ובשלווה. אז אני שולחת גם מפה השתתפות בצערן של כל המשפחות השכולות, שולחת תפילות לחיילים הפצועים, ואומרת בקול חזק וברור: עם ישראל חי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, ואחריו – אחרון הדוברים בפרק זה, חבר הכנסת אלון שוסטר. בבקשה. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, משפחות יקרות ואהובות, משפחות החטופים שהגיעו לכאן, לבית הזה, ביום הזה, אני רוצה להעביר לכם מסר שחשוב מאוד שיישמע, כי אני חושב שלפעמים הוא לא מספיק נשמע: אין שום ויכוח פוליטי בעניין שלכם. אין אף אחד בעם ישראל שזה לא חשוב לו; אין אף מגזר, אף אדם, אף אחד בשום מקום שלא חושב עליכם כל הזמן. אני יכול להגיד לכם שבכל מקום שאני מסתובב בו בארץ – לפחות בציבור שאני מייצג, אתם חשובים. חושבים עליכם. אנשים תולים את התמונות בבתים, מתפללים כל הזמן, לומדים לזכות, כל הזמן עושים כל מה שיכולים כדי להחזיר הביתה את כל החטופים, את כל החטופות, את כל החיילים שנמצאים בשבי, את כל החיילים שנמצאים אצל האכזריים הנאצים האלה מהחמאס. זה חשוב לכולנו, והמסר הזה חייב להיות ברור. אין כאן שום דבר פוליטי, זה דבר שכל עם ישראל שותפים בו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר – כאמור, אחרון הדוברים לפרק זה. בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> כמו חברים אחרים, חברות אחרות בבית, הייתי אתמול במאהל החטופים והצטרפתי לקטע מתוך צעדה של נוער כפר עזה, שקרא לנערים האחרים מהעוטף ובכל הארץ, בהובלה של תנועת הצופים, ללכת מכיכר החטופים ועד לכנסת ביום חמישי. הנוער הזה, האחים הבוגרים שלו הלכו בצעדה לירושלים גם לפני חמש שנים כנגד הטפטופים – כך קראנו לדבר הזה, לאיום המתמשך – וכרגע הם עושים מעשה. אני חיזקתי אותם ואני מחזק אותם גם כרגע בעשייה אקטיבית, בפעילות בכל מעשה שייתן משמעות לתקופה הקשה כל כך שאנחנו חווים. הבית הזה כולו מחבק אתכם. יש שלוש משימות, וזה סדר העדיפויות שלהן: להחזיר את החטופים כולם לכאן; להביס את החמאס; להשיב אותנו, את המתיישבים, לדרום. זה סדר העדיפויות, כך צריך לנהוג, ואני מקווה שנצליח בהקדם. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> ישיבה מיוחדת למען החטופות והחטופים << נושא >> << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> חברות וחברי הכנסת, אנו עוברים כעת לישיבה המיוחדת למען החטופות והחטופים. משפחות יקרות – וככל שהם צופים בנו כעת או יצפו בנו בעתיד – החטופות והחטופים, ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, שרים וחברי כנסת, מכובדיי כולם, 80 ימים חלפו, ויקיריכם בשבי ארגוני הטרור בעזה; 80 ימים שאינכם יודעים את נפשכם מדאגה – האם הם אוכלים? האם הם שותים? האם הם שומעים אותנו? משפחות יקרות, איננו יכולים לדמיין מה עובר עליכן. עבור חלקכם מדובר בהורים, עבור אחרים בילדים ובילדות – ובכל גיל הם יישארו הילדים והילדות שלכם – אחים, אחיות, בנות ובני זוג. חברות וחברי כנסת רבים ואני בתוכם פוגשים אתכם ושומעים אתכם כאן במשכן הכנסת, שבו הפכתם לבני בית, וגם במקומות אחרים. אנו שומעים מכם על רכבת ההרים הרגשית שאתם חווים עם כל ידיעה חדשותית, עם כל שמועה, עם כל שביב מידע, שמגיע לעיתים בדרך-לא-דרך – בין אפס למאה, בין תקווה לייאוש, וחוזר חלילה – תחושות המחייבות אותנו, חברות וחברי הכנסת, באיפוק, בשיקול דעת ובהבנה מיוחדת למה שאתם חווים. היום המיוחד הזה המצוין כאן בכנסת, משפחות יקרות, אומר לכן: אינכן לבד. עם שלם עוקב בדאגה, עם שלם מייחל ומתפלל לשובם של כל יקיריכם, שפניהם הטובות מביטות עלינו כאן ממעל, ביציע המשמש בימים כתיקונם לראשי מדינות ופרלמנטים ואורחים רמי דרג, וכל שר וחבר כנסת העומד כאן על הדוכן שלצידי רואה אותם לנגד עיניו – כן, עם שלם וחברי הכנסת בתוכו על כל המגוון המצוי בציבור הרחב והמשתקף פה בבית הזה. גם הכנסת לא נותרה כתמול שלשום ב-80 הימים הללו, ומזירה של התגוששות ומחלוקת היא מנסה, לרוב בהצלחה, למצוא את המאחד, את היעדים המשותפים לכולנו. והשבת החטופות והחטופים – כל החטופות והחטופים – הוא אכן יעד כזה על סדר-יומם של רבות ורבים מחברי הכנסת בדיוני הוועדות, בחקיקה, כאן במליאת הכנסת וגם מחוץ למשכן. מדי ערב מפציעה אלומת אור צהובה ממש מעלינו, מגג משכן הכנסת, ומאירה את שמי ירושלים בתפילה, תפילה להשבת כל החטופות והחטופים. המיצגים השונים ברחבי המשכן ותמונותיהם, פניהם של יקיריכם, לא נפקדים מעינינו. הכנסת שינתה את פניה במובן נוסף: חוקים רבים בנושאי החטופים, בנושאי חיילי המילואים, המשפחות השכולות ועוד, שעברו כאן במליאה בקריאה השלישית ונכנסו לספר החוקים ב-80 הימים הללו, עברו כאן פה אחד – מחזה נדיר בדברי ימי הכנסת. אצל רבים מאיתנו חלחלה ההבנה כי בעוד חיילינו נלחמים להשבת יקיריכם כתף לצד כתף, תומכי האופוזיציה ותומכי הקואליציה כאחד, כחיילים של עם אחד, גם עלינו מוטלת חובה למצוא את המאחד והמשותף. עם שלם וחברי הכנסת בתוכו מייחל לראות את עיניכם הטרוטות מלילות חסרי שינה, מבכי, דומעות מאושר; עם שלם מייחל לשמוע גרונכם הניחר מבכי זועק משמחה; עם שלם רוצה את בניו ובנותיו שבים הביתה. על כך הבית הזה מאוחד כולו ומתפלל שתתקיים ברכתו של הנביא ירמיהו: "ויש תקוה לאחריתֵך נְאֻם ה' ושבו בנים" – ובנות – "לגבולם", ונאמר אמן. לא אוכל לסיים בלי לאחל איחולי החלמה מהירה ורפואה שלמה לכל הפצועות והפצועים, לשלוח בשם הכנסת תנחומים לכל המשפחות השכולות ולשאת תפילה לשלום חיילי צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון הנלחמים גם בשעה זו מלחמה עזה בנחישות, במסירות ובחירוף נפש על שלומה וביטחונה של מדינת ישראל ואזרחיה, שישלימו את מלאכתם וישובו בריאים ושלמים לבתיהם, אמן. אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> משפחות יקרות, אדוני היושב-ראש, שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת, במהלך שנותיי כראש הממשלה, נפגשתי עם נציגי כל המעצמות, השגרירים שלהם בישראל, כולל שגריר סין, אבל לא זכור לי שהזמנתי את שגריר סין אליי; בדרך כלל הם מזמינים את עצמם. לפני ימים אחדים הזמנתי אותו וביקשתי להעביר מסר ישיר לנשיאה של סין שי ג'ינפינג, והמסר הוא בדבר צעירה ישראלית, נועה ארגמני שמה, סטודנטית שאמורה להתחיל שנה שלישית באוניברסיטת בן-גוריון, והיא נחטפה באותו אירוע המוכר לכם יחד עם בן זוגה. אימה ליאורה – פגשתי אותה בנסיבות, בכמה פעמים, והיא באה עם בעלה יעקב – היא ילידת סין. אמרתי לו שאני מבקש שיגיד בבקשה לשי ג'ינפינג – מעבר לפרוטוקול, מעבר לכללים; אני מכיר אותם: יש פה בת לאימא סינית, ואני מבקש את התערבותך האישית. אני אישית מבקש את התערבותך האישית בעניינה של נועה ארגמני, משום שהאימא מתחננת לא רק על חייה של נועה – גם על חייה שלה, כי היא חולה בשלב מתקדם במחלת הסרטן. היא אמרה לי מה שהיא אמרה גם בנסיבות אחרות: אני רק מבקשת שאני אוכל לראות את נועה שלי פעם אחת נוספת בזמן שנותר לי. השגריר חזר אליי ואמר שהדברים האלה הגיעו לנשיא סין. יש ראש מעצמה נוסף שפניתי אליו – לא שוחחתי איתו חודשים ארוכים מאוד – וזה נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. שוחחתי איתו לפני ימים אחדים ואמרתי לו שאני מבקש את התערבותו ביחס לכל החטופים, כולל את אנדרי קוזלוב, אלכס לובנוב ואלכסנדר טרופנוב. הוא אמר שינסה לפעול בנושא. למוחרת סגן שר החוץ של רוסיה קרא לשחרור מיידי ללא תנאי של כל החטופים. עכשיו, אני אומר לכם את זה כדי להמחיש דבר אחד: אנחנו, חבריי ואני, לא חוסכים שום מאמץ, גם מהדברים הנצפים וגם מהדברים שאינם נצפים, כדי להחזיר את כל חטופינו הביתה. נפגשתי לפני ימים אחדים עם נשיאת הצלב האדום – זה היה בלשכה בקריה בתל אביב – והנחתי על השולחן ארגז, ארגז תרופות – תרופות שחלק לא מבוטל מהחטופים שהתמונות שלהם מוצגות כאן זקוקים לתרופות האלה; חלק ממש זקוקים להן להצלת חיים. אמרתי לה: קחי את הארגז הזה, קחי אותו, תעבירי אותו למעבר רפיח, תני את זה לאיש חמאס – זה מה שאני מבקש, דורש מהם. היא לא הסכימה. זו הייתה שיחה מאוד לא קלה. אשתי, רעייתי שרה, שלחה אתמול מכתב לאפיפיור, והיא מבקשת ממנו את התערבותו ביחס לכל החטופים, אבל היא מבקשת ממנו לפנות לנשיאת הצלב האדום כדי שהצלב האדום ידרוש לבקר את חטופינו ולהעביר להם תרופות. אנחנו לא חוסכים שום מאמץ. אני לא מפרט כאן את כל שיחותיי עם הנשיא ביידן, עם נשיא צרפת מקרון ועם ראש ממשלת בריטניה ומנהיגים מכל העולם. אני גם לא מפרט את המאמצים שאנחנו עושים ברגעים אלה ואני לא חושב שנכון לפרט. אני רוצה פשוט להדגיש: אנחנו נטלטל כל עץ ונהפוך כל אבן כדי להחזיר את חטופינו, את כל חטופינו. אני אומר את זה לא רק כקולקטיב, אני אומר את זה גם באופן פרטני, כי כל אחד ואחד מהם, כמוכם, כמונו, יקר ויקרה. מאז תחילת המלחמה נפגשתי עם משפחות החטופים, יחד עם חברי קבינט המלחמה וגם לבד, כולל בימים האחרונים, ואני שומע את הסיפורים האישיים שלכם. אני שומע את שרון שרעבי מספר, סיפר לי ולרעייתי, על אחיו יוסי שנחטף, נחטף לעזה מקיבוץ בארי, בעוד אשתו נירה הצליחה להציל את בנותיהם ועוד שבעה אזרחים נוספים. אחיו אלי, שנחטף, גר לידו בקיבוץ בארי. פגשנו גם את עלי אלזיאדנה, והייתה לו שמחה גדולה על שחרור של שניים מבני דודיו, עאישה ובילאל, אבל השמחה הזאת מהולה בעצב, בדאגה ובעצב, על מצבו של אחיו יוסף ואחיינו חמזה, שעדיין נותרו בידי החמאס. אנחנו הסתכלנו בפגישות האלה זה לזה בעיניים, דיברנו בכנות, בפתיחות, מלב אל לב, מלב דואב ללב צורב, כי אני מסתכל על כל תמונה ותמונה, ואני לא אומר את זה מהשפה אל החוץ, ואתם יודעים את זה. אף אחד כאן לא – מה שנאמר כאן על ידי חבריי זה נכון: זה מאחד את העם, זה מלכד אותנו במשימה קדושה. אז אני חוזר ואומר לכם: אנחנו נמשיך להשקיע את כל המאמצים כדי להחזיר אותם הביתה. אני רוצה להגיד לכם, חברי הכנסת ומשפחות יקרות, שלא היינו מצליחים לשחרר עד כה למעלה מ-100 מהחטופים בלי הלחץ הצבאי. כל הלחצים שאנחנו מפעילים – המדיניים, המודיעיניים, מאמצים רבים אחרים – לא היו צולחים בלי הלחץ הצבאי, ואנחנו לא נצליח לשחרר את כל החטופים בלי לחץ צבאי – לחץ צבאי, לחץ מבצעי, לחץ מדיני. ולכן, דבר אחד לא נעשה: לא נפסיק להילחם. אני מגיע לכאן עכשיו, לפני שעה קלה, מעזה, משכונת סלאטין, ג'באליה ובית לאהיא, ואני פגשתי שם בתוך האבק והבוץ, בתוך ההריסות, לוחמים גיבורים ונחושים – חטיבת המילואים של בה"ד 1. צריך לשמוע אותם. אומר לי המח"ט יהודה, מח"ט במילואים – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, הוא מח"ט סדיר. יהודה ואך. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> יהודה ואך, מח"ט של חטיבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אלוף משנה סדיר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הוא אלוף משנה סדיר, את זה אני יודע. << קריאה >> השר בנימין גנץ: << קריאה >> החטיבה היא חטיבת מילואים; הוא בסדיר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> נכון. הוא בסדיר, מפקד חטיבת מילואים. ואומר לי יהודה – שאלתי אותו: מה הכי דרוש לך? הוא מספר לי: יש שם קרבות, כל הזמן יש קרבות, והם הורגים חיילים. לצערי, איבדו כמה חברים, אבל ממשיכים להילחם והורגים, מחסלים מחבלים כל הזמן, יום-יום, אפילו שעה-שעה. שאלתי אותו: מה דרוש לך, הכי דרוש לך? והוא אומר לי: זמן. אנחנו צריכים זמן. אנחנו צריכים להמשיך עד הסוף. אומר לי המג"ד במילואים אורי – אורי מג"ד במילואים, אב לשמונה ילדים, חמישה מבני משפחתו נלחמים בעזה – הוא אומר לי: חייבים להמשיך עד הסוף. הוא אומר לי: אשתי בבית. הוא לא היה בבית חודשיים. הוא אומר: אשתי אומרת לי: קח עוד חודשיים, קח כמה זמן שדרוש, עד הסוף. אומר לי אותו הדבר הגשש חאלד וחברו עוז: חייבים להמשיך. דברים דומים אני שומע מבני המשפחות של הנופלים אמיצי הלב. צריך לשמוע אותם – הם מדברים בלב סדוק, בעיניים דומעות, אבל אני חייב להגיד: בקומה זקופה. הם מתייפחים, אני מחבק אותם, אבל הם עומדים בקומה זקופה ומתהומות היגון הם זועקים: בנינו לא נפלו לשווא. אסור לנו לעצור את המלחמה עד שנבטיח את הניצחון המוחלט על מבקשי נפשנו. ולכם, המשפחות הדואבות וקרובי החטופים, אני אומר גם מעל הבמה הזאת: אנחנו לא עוצרים ולא נעצור עד לניצחון, כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו דרך אחרת. יחד איתכם ויחד עם כל בית ישראל וכל אזרחי ישראל אני נושא תפילה לשלום חטופינו, אחינו, כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה. המקום ירחם עליהם ויוציאם מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה. ואני מבקש לשאת תפילה נוספת, תפילה לשלום חיילי צה"ל: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל ואנשי כוחות הביטחון, העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים – – – ביבשה, באוויר ובים. ייתן השם את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם". יחד נילחם ובעזרת השם יחד ננצח. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחות יקרות, מדינת ישראל הציבה לעצמה שתי מטרות אחרי האסון והמחדל הנורא של 7 לאוקטובר: הראשונה היא למוטט את חמאס; השנייה היא להחזיר את החטופים. אלו שתי מטרות שוות בחשיבותן, אבל לא בדחיפותן. את יחיא סנוואר אנחנו יכולים להרוג גם בחודש הבא. אנחנו נהרוג אותו במוקדם או במאוחר. אנחנו נמוטט את חמאס ונשמיד את יכולותיו הצבאיות. גם אם זה ייקח זמן, צה"ל נחוש, וישיג את המטרה. את החטופים אנחנו צריכים להחזיר הביתה עכשיו. זה מה שעושה הצד החזק – ואנחנו החזקים. הצד החזק מגדיר לעצמו סדר עדיפויות ופועל לפיו. בסדר העדיפויות של מדינת ישראל החזרת החטופים היא המשימה הדחופה יותר, הבהולה ביותר, התגלמות המושג "עניין של חיים ומוות". אנחנו צריכים לעשות הכול, ואנחנו נעשה כל דבר, כדי להחזיר אותם, את כולם. אני אמרתי לראש הממשלה ואני אומר מפה עכשיו: האופוזיציה תיתן גיבוי לכל מהלך, לכל עסקה. עשינו את זה בעסקה הקודמת. לא שמעתם מאיתנו אף מילת ביקורת. קיבלתם גב מלא. אני אומר לממשלה: בעניין החטופים, זה גם מה שיהיה בהמשך. אנחנו לא נעשה עליכם סיבוב; אנחנו לא נגיד שהיינו משיגים עסקה טובה יותר; אנחנו לא נטען שפגעתם במטרות המלחמה או מנעתם את מיטוט חמאס. אם זה מביא את החטופים הביתה, אנחנו נגבה את זה. מה שאנחנו עושים פה היום, הדיון הזה, לא יכול להיות רק הבעה של אהדה והזדהות. זו צריכה להיות התחייבות; זו צריכה להיות שבועה משותפת של שני חלקי הבית. לא נרפה ולא נעצור וכל בוקר מחדש נבחן את עצמנו אם אנחנו עושים מספיק ומה אפשר לעשות טוב יותר, אם הנסיבות השתנו, ואם יש לנו אפשרות לשנות את הנסיבות. ישאלו אותנו: מה עם המחיר? התשובה שלנו תהיה: אנחנו מספיק חזקים כדי לעמוד גם במחירים גבוהים. אסור למדינת ישראל להפקיר את בניה ובנותיה. אם זה ייצור מציאות קשה, נעמוד בה ונשנה אותה בהמשך. יש טובים ורעים במלחמה הזו. מעטות המלחמות שבהן הייתה בהירות מוסרית כמו זו. מול תרבות הדם והמוות של חמאס, אנחנו מציבים דמוקרטיה של חיים, חופש ואמונה ברוח האדם. מול השימוש שלהם בחפים מפשע כמגן אנושי, אנחנו מציבים את העיקרון היהודי הגדול של ערבות הדדית. חמאס מנסה לשחק בנו, להפעיל עלינו לוחמה פסיכולוגית. הם לא באמת מכירים אותנו. הם לא באמת מבינים אותנו. הרגישות שלנו לחיי אדם היא לא חולשה, היא מקור הכוח שלנו. ההתעקשות שלנו על הערכים האלה היא סוד העוצמה הישראלית. אנחנו מתמודדים עם ארגון טרור מפלצתי שחלק מהאסטרטגיה שלו זה להשתמש בחטופים כדי לקרוע את החברה הישראלית. לא ניתן לזה לקרות. כל הורה לילד חטוף, כל בן משפחה שפגשנו, שאל אותנו אם עושים מספיק כדי להחזיר אותם. התשובה היא לא. אנחנו לא נוכל להגיד שעושים מספיק עד שהם יחזרו; עד אז, לא עושים מספיק. חלק מהחטופים שחזרו סיפרו שהם שמעו רדיו בשבי. הדיון הזה משודר, ואני רוצה להאמין שהחטופים שלנו בעזה שומעים אותנו עכשיו. אני רוצה להאמין שהם שומעים שלא שכחנו. אני רוצה להאמין שהם שומעים שאנחנו יודעים ומבינים את חובתנו כלפיהם. ואני רוצה להגיד לכל בני משפחות החטופים, אלה שכאן ואלה ששומעים אותנו בבית: אני יודע שיש רגעים שבהם מאבדים תקווה. אל תאבדו. לפני פחות מחודש הייתי בלילה בבית כשליהיא דיברה בטלפון עם משה, אבא של מיאה והבעל של גבריאלה. זו הייתה שיחה קשה. הוא היה לבד בבית שלו בירושלים, מיואש ומותש, והוא צעק: שכחו אותן. לאף אחד לא אכפת מהן. הן לא יחזרו בחיים, הן ימותו שם, ו-24 שעות אחר כך שתיהן היו בבית יחד עם בלה, הכלבה של מיאה. הייאוש היה מוקדם. התחושה שהכול אבוד הייתה לא נכונה. גם הלא-ייאמן קורה. הוא קרה כבר, ואנחנו נעשה הכול כדי שהוא יקרה שוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. נעבור כעת לדוברים מטעם כל הסיעות. חבר הכנסת בועז ביסמוט, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך מרגע זה. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> משפחות יקרות, אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, 80 ימים שאנחנו מתהלכים עם חור בבטן. בידי חמאס ברצועת עזה עדיין מוחזקים 129 חטופים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. לפני כמה שבועות היינו, חבר הכנסת חנוך מלביצקי ואני, בוושינגטון בהפגנה למען החטופים. קיבלנו שלטים. אני קיבלתי שלט – היה שם ילד מדהים, מקסים, חמוד, הכי חמוד, אריאל ביבס, בן ארבע. טרם חזר. אתה מחבק את התמונה, אתה מחבק את הפוסטר, ואתה חולם, אתה מתפלל; אתה רוצה לחבק את הילד. הילד הזה אצלנו בסלון, מתפללים. 129 החטופים אלה הבנים שלנו או הסבים, הסבתות, ההורים, הילדים והילדות שלנו, של כולנו. הכאב עצום. לעיתים תחושות האין-אונים והתסכול בלתי נסבלות. ליבי איתכם, עם כל אחת ואחד מכם. ליבי יוצא אליכם. בשבת השחורה חמאס ביצע בנו פשעים נגד האנושות, מעשים שהדעת אינה סובלת, מעשי זוועה שבני אנוש אינם מסוגלים לבצע. מטרתו של יחיא סנוואר הייתה לפרום את המרקם העדין המחבר בינינו. הוא ביקש לייצר מחשבה שלפיה המדינה מפירה את החוזה הקדוש שבינה לבין אזרחיה. הוא ביקש לזרוע בנו פחד, להרעיד את הבית שלנו, להעצים את המחלוקות ולהעמיק את השסע. הוא ניסה להביא לכך שהעם יאבד את האמון במנהיגיו, לשסות אותנו האחד בשני במטרה להכריע אותנו מבפנים. אבל רבותיי, חמאס טעה, כי ברגע שהרגשנו תחושה של איום על הבית, התעוררה בנו תחושת הביחד ושותפות הגורל. אחרי חודשים קשים, כן, שכללו שיח על פילוג בתוך צה"ל ותופעת סרבנות, ראינו 100% התגייסות למילואים. מאות אלפי ישראלים עזבו משפחות, עסקים, טיולים בחו"ל ותפקידים בכל הדרגים, והתגייסו כדי להילחם על הבית, תוך כדי שהם מחרפים את נפשם במשימה. הם נלחמים זה לצד זה, גב אל גב, ימין ושמאל, רפורמה ומהפכה. חיילי צה"ל ומפקדיו לוחמים בעוז יוצא דופן. התוכניות המבצעיות פועלות ומתעדכנות, ומידע מודיעיני רב מוזרם למערכת. לא את הכול ניתן לספר. המלחמה גבתה מאיתנו אבדות קשות – 489 חיילי צה"ל נפלו עד עכשיו בעת שלחמו למען המדינה וחרפו את נפשם למעננו. הם גיבורי ישראל, ולנצח נהיה אסירי תודה על גבורתם. יהי זכרם ברוך לעולמי עד. ואילו דווקא הזחיחות והיהירות של סנוואר היא שבין היתר תביא למפלתו, למחיקת חמאס, ותמיט חורבן על רצועת עזה. אבל הקרדיט בסוף יהיה כל-כולו של לוחמינו. עכשיו הם – כן, הם, הם, שם בעזה – דורשים הפסקת אש מוחלטת וקבועה, ורק אז הם יתחילו לדבר איתנו על משא ומתן על חטופים. כך, משפחות יקרות, נוהגים כשהגב אל הקיר, כשברור שהעם בישראל נחוש להשמידך – שימוש ציני בחיי חפים מפשע שבידיו בניסיון למלט את עצמו מגורלו. עכשיו אני שואל אתכם: האם אנחנו ניתן להם פרס על הפשע שהם עשו לנו? בשום פנים ואופן. לא יקום ולא יהיה. אין לנו ולו טיפת אמון ברוצח ההמונים מעזה. ניהול משא ומתן עימו כמוהו כניהול משא ומתן עם השטן. סנוואר מבין כוח, ורק כשגבו צמוד אל הקיר והחרב מונחת על צווארו, הוא יאות לשחרר את אהובינו, שאותם הוא מחזיק בציפורניו. משא ומתן בלבד אינו ריאלי משום שבלי הלחץ הצבאי לא היינו מצליחים לייצר למתווה שהביא לשחרורם של 110 חטופים. בלי הלחץ הצבאי שצה"ל לוחץ אותם לא יהיה סיכוי להשיב חטופים נוספים. אנחנו מתמודדים עם אויב רע, מעוות ומניפולטיבי שיודע לשחק לנו במוח וברגשות, על גבם של החטופים והחטופות ובני משפחותיהם, שכל כך יקרים לנו; בימים אלה – הכי יקרים לנו. מטרות המלחמה שלובות זו בזו: ניצחון במלחמה תלוי בהשבת החטופים כפי שהוא תלוי בהשמדת החמאס ויכולותיו הצבאיות. בימים קשים אלו העוברים על כל עם ישראל, חשוב שנמשיך להיות חזקים ומאוחדים. בשבת האחרונה קראנו את פרשת ויגש בבית הכנסת. זו הפרשה שבה יוסף ויהודה יכלו לבחור בעימות או בהשלמה ואיחוד עם כל השבטים. בהפטרה של הפרשה הנביא יחזקאל מתנבא על השכנת השלום והאחדות ההדדית בין כל חלקי עם ישראל. בפרק ל"ז בספר יחזקאל אלוהים אומר לנביא: "קח לך עץ אחד וכתֹב עליו ליהודה ולבני ישראל – – – וקח עץ אחד אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל – – – וקרב אֹתם אחד אל אחד לךָ לעץ אחד והיו לאחדים בידיך". האחדות היא תנאי קיומנו – להפוך משתי ממלכות לאחת. עלינו להיות אחדים ביחד. עלינו להתאמץ ולחבר את הכוחות שלנו לעץ אחד. יש בי תקווה לאחדות ופיוס בין כל חלקי העם. אנו עם אחד, רקמה אנושית אחת, ואל לנו לפחד – אנחנו ננצח במלחמה בעזה על כל המשתמע מכך. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש האופוזיציה וכל משפחות החטופים והחטופות שנמצאות בכנסת ומחוצה לה, אפתח את דבריי בתנחומים למשפחות חיילי וחיילות צה"ל השכולות ותנחומים למשפחות הנרצחים בעוטף ובכל אזורי הלחימה שלנו. כולנו מתפללים לשלומם של הפצועות והפצועים ולהחלמתם המהירה, ולחזרתם במהרה, כאן ועכשיו, של כל החטופים והחטופות. כולנו מתפללים, כל עם ישראל, על כל גווניו ודעותיו. אדוני ראש הממשלה, בשעה קשה של לחימה עיקשת כנגד ארגונים רצחניים בדרום ובצפון, מלחמה שבה משפחות שלמות משלמות ביקר להן מכול – בחיי הבנים והבנות – מתוך הכאב והיגון, ברור לכולנו שאין לנו אלא ברירה אחת: לנצח את החמאס ולמגר את החיזבאללה והחמאס, ולהחזיר שקט וביטחון למדינת ישראל – הדברים שחסרים לנו יותר מכול, הדברים שאיבדנו באותו יום מר ונמהר ב-7 באוקטובר. יחד עם זאת, אדוני ראש הממשלה, ציווי אחד הוא ראשון במעלה, ובעת הזו הוא החשוב ביותר: החזרת כל החטופים והחטופות כאן ועכשיו ומהר. אין זמן. אין זמן. פגשתי, אדוני ראש הממשלה, חיילים, קצינים, מח"טים, וליבי איתם, ואני, כמו כולנו, כל כך גאה בהם ומתפלל לשלומם. אבל גם פגשתי משפחות – משפחות החטופים, ובתוכם גם את שכניי הטובים משפחת כלפון, שבנם שגב, שגדל בחצר לידי מגיל ינקות ועד היותו גבר, הוא חטוף שם. ואני מסתכל על משפחת כלפון ועל כל המשפחות שעולמן עצר מלכת. וכולנו מחויבים לכם, כל המדינה הזו. 133 ישראלים, גברים ונשים, קשישים וטף, חלקם פצועים, כולם פצועים בנפשם, כולם מותשים, מורעבים, בתת-תנאים, ללא שום פיקוח או השגחה של גורמים רפואיים, מוחזקים בידי מרצחים המתעללים בגופם ובנשמתם. 80 יום אנחנו פוגשים את המשפחות, עצובות, דואבות, משפחות שנאבקות להחזיר את בני המשפחה שלהם – את הילדים שלהם, את הילדות שלהם, את ההורים שלהם. ואני רוצה להגיד לך, אדוני ראש הממשלה, ולכל חברי וחברות הכנסת ולכל השרים: אין ניצחון ואין הכרעה ללא החזרת החטופים והחטופות. זו המחויבות של מדינה שלמה, זו המחויבות והציווי המוסרי שלנו. אדוני ראש הממשלה, צריך לשמוע בקולך הצהרה ברורה, בקול בטוח ונחרץ ובנפש מחויבת. מדינת ישראל, ממשלת ישראל, כנסת ישראל, אנחנו צריכים להגיד לאנשים האלה, למשפחות: לא ויתרנו על החטופים, חס ושלום. אין ניצחון ואין הרתעה ללא חזרתם הביתה, ועכשיו. נפעיל הכול – הכרעה צבאית לצד מגעים מדיניים. נהיה אנו שניזום כל מהלך שצריך. לא נשקוט עד להחזרת אחרון החטופים והחטופות. אני מבין, וכולנו ערים לדילמה של מקבלי ההחלטות. אך לך, ראש הממשלה, אני אומר: אין דילמה. חובתנו העליונה היא לעשות הכול, אבל הכול, כדי להשיבם הביתה. מעל במה זו של הכנסת כולנו מבקשים ומצוּוים לחזק את המשפחות – להגיד לכם שכל עם ישראל כולו עומד לצידכם ומייחל לרגע שכולם יחזרו הביתה בריאים ושלמים. כולנו איתכם במאבק הזה. כולנו איתכם מעומק ליבנו. זה לא רק המאבק הפרטי שלכם, זו משימה לאומית של כל העם הזה. המדינה חייבת זאת לכם ולבני המשפחות שלכם, לחברי הקהילות בעוטף, ששנים רבות היו המגן בינינו לבין חבורת מרצחים שגדלה והתעצמה מיום ליום. לא נפקיר אתכם שוב. ממשלת ישראל בראשותך, אדוני ראש הממשלה, חייבת להחזירם הביתה. כאן, בכנסת ישראל, חייבת להיאמר אמירה ברורה למשפחות החטופים, ואם אנחנו לא אומרים את זה בקול, זה צריך להיות חרוט בליבנו: לא נפקיר אתכם שוב. אין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים, כתוב במקורות. נבצע ציווי זה הלכה למעשה. שוב אני מבקש לחזק אתכן, משפחות החטופים. ולכם, לוחמי ולוחמות צה"ל, חזרו בשלום בריאים ושלמים. הלוחמים והלוחמות עזי הנפש, רוח הלחימה שלכם נוטעת בנו תקווה שהמדינה הזו עוד תדע ימים טובים ובטוחים. אמן כן יהי רצון. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. השר וחבר הכנסת בני גנץ, בבקשה, אדוני. << דובר >> השר בנימין גנץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחות החטופים והשבים, שאנחנו כל כך מעריכים את זה שאתם איתנו, הנכונות שלכם להיות כאן היא הסמל לעוצמה שלנו. היא ההבדל בינינו, שחונכנו על אמירתו של הרמב"ם "אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים", לבין מי שמחונכים לשנאה, להשמדת האחר, בניגוד גמור לכל ערכי האסלאם ולכל ערך הומני באשר הוא. הילדים שלנו, החיילים שלנו, נלחמים בעומק השטח גם כדי להביא לשחרור החטופים. המטרה הזו, אני חוזר ואומר שהיא בקדימות מבחינת לוחות הזמנים. את איום החמאס אנחנו נסיר, ייקח כמה זמן ומאמץ שייקח; את החטופים צריך להחזיר כמה שיותר מהר. אמרתי לכם גם במפגשים בינינו, שמתחילים להיות לא מעטים, שאני מרכין ראש בכאב כי אנחנו לא מילאנו את חובתנו להגן עליהם, ומרים אותו בגאווה ובתקווה כשאני מכיר ויודע אילו מאמצים אנחנו עושים כדי להחזיר אותם. אני רוצה לומר לכן, משפחות החטופים: כל חברי הכנסת מייחלים להחזרת החטופים וחזרתם. כל חברי הקבינט, כל חברי קבינט ניהול המלחמה, קואליציה ואופוזיציה כאחד, כולנו כאיש אחד מאוחדים ברצון להשיב את הבנים והבנות לגבולנו, ומהר, ובריאים. וגם אם לעיתים יש לנו ויכוחים על הדרך, אין לנו ויכוח על המטרה. חברים, אני ביקשתי לדבר והתבקשתי לדבר על מנת להעביר גם מסר כואב שאני מקבל מעשרות משפחות חטופים ומהשבים שנמצאים כאן ומתגייסים למען השבת אחיהם, אלו שאי-אפשר לתאר את האתגר שמונח לפתחם, את הפחדים, את המחשבות וגם את התקוות. אני מבקש לומר לכם, ודרככם לכל הציבור שעומד מאחורינו, שגם אם אנחנו חלוקים על אמירה או עמדה שמובעת, כולנו צריכים להרכין ראש ולכבד את המשפחות היקרות והכאובות האלה. חייבים להקשיב להן גם אם קשה לשמוע. עלינו לפעול לעצירת ההשתלחות בהם והצגתם כמי שפוגעים במאמצי המלחמה ובחיילי צה"ל, כי למענם ולמעננו אנחנו נלחמים; כי הם ראויים ליחס אחר – הם ראויים שנילחם עבורם; אנחנו ראויים שנילחם למען החברה שלנו, למען כל חלקיה של החברה שלנו, למען קידום כל המטרות, ובראשן השבת בנינו ובנותינו. כך או כך, מי שמקבל את ההחלטות הוא ההנהגה, האחריות היא שלנו, ואם יש ביקורת לגיטימית על מטרות המלחמה והפעולות, היא צריכה להיות מופנית אלינו ורק אלינו, כי האחריות היא עלינו ורק עלינו. צריך לזכור: הבעת דעה, פעילות למען השבת החטופים בכל אופן, הן חלק בלתי נפרד מאיתנו, מהזהות הישראלית והיהודית שלנו, מהניצחון שלנו. יש משפחות חטופים שיש להן דעה אחת על הדרך ויש כאלה שחושבות מעט אחרת. כל דעה חייבת להישמע בכבוד. כל אחת ואחד מהם ראוי לחיבוק מהחברה כולה ולאוזן קשבת מההנהגה. למשפחות ולחטופים ששבו אני מבקש להגיד: כולנו איתכם. כולנו נילחם כדי להמשיך ולהחזיר את אהוביכם, וכולנו גם גאים בכם ובכושר העמידה שלכם. אתם חלק בלתי נפרד מהעוצמה שלנו. אנחנו אוהבים אתכם, ואנחנו נמשיך לפעול למענכם כולכם, אלו שכאן ואלו שעוד ישובו הביתה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, וכמובן משפחות החטופים – אנחנו משפחה אחת גדולה משמחת תורה, מ-7 באוקטובר. ראשית, נתפלל על חיילינו שנלחמים בכל הגזרות, שהקדוש ברוך הוא ישיב אותם בריאים ושלמים ויעטרם בעטרת ניצחון, בעזרת ה', ונשלח תנחומים לאותן משפחות שאיבדו את יקיריהן. אדבר קצת על חשיבות פדיון שבויים והערך העליון של פדיון השבויים. הגמרא בבבא בתרא מספרת על אימו של המלך שבור, שנקראת בשם איפרא הורמיז, ששלחה ארנק מלא דינרים לרב יוסף וביקשה ממנו שאת הכסף הזה ייתן למצווה רבה. רב יוסף היה עסוק בשאלה מה היא מצווה רבה שאליה באמת ראוי להפנות את הכסף הרב ששלחה אימו של המלך. אמר לו תלמידו אביי כי לכאורה מצוות פדיון שבויים היא מצווה רבה והראשונה במעלה. מסבירה הגמרא למה פדיון שבויים היא מצווה רבה – מכיוון שכתוב בירמיה: "והיה כי יאמרו אליך אנה נצא, ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למוֶת למוֶת ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי". היוצאים מירושלים בימי המצור של נבוכדנצר היו צפויים לאחד מהנוראות הללו. אמר רבי יוחנן כי יש פה ארבע אפשרויות – מוות, חרב, רעב או שבי – וכל המאוחר בפסוק זה, אומר רבי יוחנן, קשה מחברו: חרב קשה ממוות, שהוא טבעי, שהנהרג בחרב גם מת וגם מתנוול; רעב קשה מחרב, כי נוסף בו גם צער של זמן גדול, ועל זה נאמר: "טובים היו חללי חרב מחללי רעב"; אבל שבי, שבי קשה מכולם, "דכולהו איתנהו ביה". השבוי עלול לסבול מכל אותן רעות, מכל אותן גזרות הללו יחד, והפחד הגדול של ארבעת הדברים הללו מביא לשבוי צער גדול שהוא אינו יכול לסבול אותו. אסיים גם עם פסיקתו של מרן רבנו עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, מהמפורסמות – אמר הרב עובדיה יוסף בעניין פדיון שבויים, בערב מבצע אנטבה פסק הרב שצריך להיענות לחוטפים מפאת פיקוח נפש עכשווי ולא לחשוש לתוצאות שייווצרו, שזו פגיעה עתידית. חובה לשלם, גם מחיר יקר, אם מדובר אפילו ביהודי אחד. עם ישראל לדורותיו לאורך כל ההיסטוריה הצטיין בפדיון שבויים. כך פסק גם הרמב"ם, כמו שאמר השר בני גנץ. אני יודע גם שממשלת ישראל עושה הכול על מנת להשיב את החטופים הביתה, אבל כולנו יודעים שאנחנו רוצים גם שהחטופים יחזרו בריאים ושלמים, וכמה שיותר מהר. אנחנו, תנועת ש"ס, בראשותו של יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, שעושה באמת למען המשפחות, למען החטופים, ואתם יודעים זאת – הוא נפגש עם עשרות מכם, כולנו עם אוזן קשבת. ולא מספיקה רק אוזן קשבת אלא – לעשות הכול על מנת שבעזרת ה' המשפחות האלה יוכלו לחגוג יחד את שובם כמה שיותר מהר. אנחנו יחד איתכם נעשה הכול כדי שיחזרו בריאים ושלמים. אבקש לשאת תפילה למרומים ולומר פרק תהילים אחד להשבתם של החטופים. "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', ה' שמעה בקולי תהיינה אזניך קשֻבות לקול תחנונָי. אם עֲו‍ֹנות תשמר יה ה' מי יעמֹד. כי עִמך הסליחה למען תִוָרא. קִויתי ה' קִותה נפשי ולדברו הוחלתי. נפשי לה' משֹמרים לבֹקר שֹמרים לבֹקר. יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עִמו פדות. והוא יפדה את ישראל מכל עֲו‍ֹנֹתיו". וכששואלים מה אנחנו, חברי הכנסת, יכולים לעשות – הרי לא מגיעה לפה הצבעה – אתם, המשפחות, ביקשתם מאיתנו דבר אחד לעשות: שלא נשכח; שבכל רגע נתון נדבר, שבכל ריאיון נגיד את זה. וגם אם אנחנו נדבר עם חברינו, אפילו פעם ביום או פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, נרים טלפון לחבר ונשוחח איתו על המצב ועל החטופים. לפחות בדבר הזה – שזה לא ירד אפילו לרגע אחד מסדר-היום, זה רק יקרב את שובם של החטופים כמה שיותר מהר. ותמיד בעזרת ה' אנחנו נתפלל שיחזרו בריאים ושלמים ברוחם ובנפשם, ונשלח רפואה שלמה לאותם השבים, רפואה שלמה והחלמה מהירה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. חבר הכנסת משה רוט, בבקשה, אדוני. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי הכנסת, משפחות יקרות, הרמב"ם קובע, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך, ואני מצטט: "ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים". סוף ציטוט. בכל הדורות מצוות פדיון שבויים הייתה בראש מעייני מנהיגי הציבור ובראש מעייני הציבור כולו. גם היום עומד העם היהודי בארץ ישראל ובעולם כולו בדאגה, בתפילה ובתקווה שנזכה לקבל במהרה את כל השבויים בריאים ושלמים בבית. בכל בוקר בתלמודי התורה ובבתי ספר מתחילים הילדים, הילדות, את יומם בפרק תהילים ובתפילה: "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה בשביה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה ומשביה השתא בעגלא ובזמן קריב". חברי הכנסת של יהדות התורה, חברי הכנסת מכל סיעות הבית, פועלים בדרכים שונות, ובמיוחד בבמה הבין-לאומית, שהיא הבמה העיקרית לפעילות מועילה בתחום. טוב שזה כך וכך צריך להיות. כל השבויים כולם נמצאים כל העת על לוח ליבנו, עם דסקית או בלי, מזקן החבורה, אדון שלמה בן מרסל מנצור, ועד התינוק של כולנו, הילד כפיר בן שירי ביבס. לכולם אנחנו ממתינים בכיליון עיניים, שישובו כבר הביתה. אנחנו עם הממשלה, מאחורי כל שרי הממשלה, חברי הקבינט, בעת הזאת. אנחנו סומכים שהאנשים האלה, עם הניסיון המדיני, הצבאי והאסטרטגי, יצליחו, בעזרת השם, להביא לעם ישראל ישועה גדולה ושיבת כל השבויים הביתה. משפחות יקרות, נקודת האור העיקרית היא שכל העם איתכן. אחדות זו קורעת את השמיים ובוקעת חומות. משפחות יקרות, העם איתכן. אנא תשמרו על האחדות ועל שיתוף הפעולה עם הממשלה ועם הצבא. אחדותנו היא האסטרטגיה הבלעדית לעורר את בעלי ההשפעה בעולם למצוקת השבויים. ככל שנפעל יחד עם הממשלה ועם הצבא, נצליח יותר בארץ ובבמה הבין-לאומית. רק כך נשיב, בעזרת השם, את השבויים הביתה במהרה בימינו, אמן. כמה מילים באנגלית: To the citizens of the world, to anyone who cares, especially to all those who are calling for ceasefire: we all want a ceasefire, we all want to live in peace and harmony. All you have to do is to remove the existential threat from our people. Return our hostages, then there will be an everlasting cease fire. It is as simple as that. All we are saying is: let my people go. Thank you. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> Amen to that. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת ומשפחות החטופים שנמצאות כאן באולם והנמצאות בבית, בשנת 2014 נשבה החטוף החי הראשון – לא בשמחת תורה, ב-7 באוקטובר, אלא ב-7 בספטמבר, יום ראשון י"ב באלול. מאז ועד היום הוזכר השם אברה מנגיסטו בנאומים במליאה כ-110 פעמים – במשך תשע שנים רק 110 פעמים. הבוקר הייתי עם משפחתו בכותל בתפילה לשחרורו, שחרור הומניטרי של מתמודד נפש שממתין שם תשע שנים. אני עומד מול אולם מלא, וכך ראוי שיהיה בישיבה כזאת. חברי הכנסת הם מייצגי הציבור, שלוחיו. יושבים פה אנשים עם דעות חלוקות ומקבלים החלטות יחד. המגוון בכנסת ישראל מייצג את המגוון בחברה הישראלית כולה. יהודים ושאינם יהודים, דתיים וחילונים, אנשי פריפריה ומרכז, ימנים ושמאלנים. גם החטופים מגוונים: חיילים ואזרחים, אנשי משפחה וצעירים, ילדים, נשים, גברים וזקנים. כל אחד מהם עם עמדות אחרות, השקפה אחרת, אבל כולם יחד נמצאים הרחק הרחק מחיק משפחותיהם. כשם שאנו מכבדים את הגיוון בבית הזה, כך עלינו לכבד את הגיוון במשפחות ובמאבק לשחרורם. אדוני היושב-ראש, יש המאמינים בעצירת הלחימה לטובת עסקה, ויש המאמינים בהגברת הלחץ לטובת השבת החטופים; יש הסומכים על מקבלי ההחלטות, ויש שאינם. אבל אל לנו לבחור את העמדה הנוחה לנו ולהדהד אותה, לא כנבחרי ציבור ולא אתם, אנשי וערוצי התקשורת. יש לכבד את כלל העמדות ולהשמיע את כולן. האחדות של כולנו היא בדבר אחד: גיבוי לדרג הצבאי להשיג את מטרות המלחמה – מיטוט והשמדת חמאס, השבת החטופים במהרה, שינוי המציאות הביטחונית מעתה ואילך בעוטף ישראל. כתושב הדרום מאז עלייתי ארצה אני מבין את החשיבות של המטרות האלה, מטרות שלעיתים קרובות נשכחות, לצערנו. אני קורא מכאן לקבינט המלחמה ולרמטכ"ל: אל תזניחו אותם. אל תתפשרו עליהם. אומר רבי יוחנן במסכת בבא בתרא כי שבוי קשה יותר ממוות, מהרוג במלחמה ואף ממי שמת ברעב. הסיבה היא חוסר הידיעה, וזה המצב של כל משפחות החטופים. חוסר הידיעה קשה מכול – סימני השאלה שמרחפים מעליו ומעל קרוביו. משפחות החטופים היקרות, דבר שהוא מר לא יעזור. עלינו להחזיר הביתה את בני משפחותיכם, וכך נעשה במהרה, בעזרת השם. "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה וּבַשִּׁביָה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לִרְוָחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לִגְאֻלה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא ובזמן קריב, ונאמר אמן". בעזרת השם, נראה את כולם בקרוב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה, שרים, חברי כנסת, משפחות יקרות, לקחו לאמילי את הקול. את אמילי בת התשע הכריחו ללחוש ולהיות בשקט, וחשבה שהייתה בשבי שנה שלמה. איתן יהלומי בן ה-12 סיפר לקרוביו שהוכה על ידי חוטפיו והוכרח באיומי נשק לצפות בכל הזוועות. נתנו להם כדורי הרגעה כדי שיחייכו. אלה מקצת העדויות הקשות שנחשפות מתוך עדותם של החטופים והחטופות ששבו הביתה. אין אדם שלא נחשף לעדויות ולא נכמר ליבו מלפעול ולהתפלל לשחרור השבויים והחטופים מיידית כצעד מתבקש, ובפרט לנוכח התיאורים, שרק את מקצתם שמענו ואת חלקם לא נזכה לשמוע לעולם, כי ישנם חטופים שלא שרדו כדי לספר את הזוועות שחוו במהלך ימי השבי ולקחו את הסיפורים הקשים איתם לנצח. אמר רבי יוחנן: "חרב קשה ממוות, רעב קשה מחרב, שבי קשה מכולם"; הרמב"ם פסק: "אין לך מצווה רבה כפדיון שבויים". מצוות פדיון שבויים היא מהחשובות ממצוות התורה, ולאורך כל הדורות היוותה ערך יהודי ומצפוני ראשון במעלה, עד כדי כך שנאלצו חז"ל לתקן שתי תקנות כדי שייתחמו גבולותיה של המצווה. חובתה של מדינת ישראל כלפי אזרחיה כמוה כברית לא כתובה אך מובנת מאליה: מחויבות מוסרית עליונה של מדינה כלפי חייליה ואזרחיה לפעול ולהביא לשחרורם המיידי של כלל החטופים, בבחינת כל המציל נפש אחת – כאילו הציל עולם ומלואו. משחרית ימיה רוויה ההיסטוריה היהודית בסיפורי גבורה על פדיון שבויים, מאברהם אבינו, שחירף נפשו ויצא למלחמה כנגד ארבעת המלכים ששבו את אחיינו לוט, ומלחמות שאול בגלבוע, ועד ההיסטוריה של ימינו בסיפורי החטופים של מדינתנו, אשר מדממת סיפורי שבי, כסיפור חטיפתו של סמל נחשון וקסמן, השם ייקום דמו, שבמבצע לשחרורו נהרג לוחם סיירת מטכ"ל סרן ניר פורז, לצד עסקאות מופקעות כעסקת ג'יבריל, שמשוחרריה חזרו לטרור וגבו חיים של 154 נרצחי האינתיפאדה הראשונה, וכמובן, עסקת שליט מעוררת המחלוקת, שכללה בתוכה את שחרורם של 1,027 אסירים ביטחוניים. מרבית המשוחררים חזרו לבצע פיגועי טרור שגבו מחיר דמים של ישראלים נוספים. מחבל משוחרר נוסף מעסקה זו הוא יחיא סנוואר, שנידון ל-14 מאסרי עולם – כן, אותו שטן מתועב שעומד מאחורי הפוגרום המפלצתי שגבה 1,400 קורבנות ולמעלה מ-250 אזרחים ואזרחיות חטופים באירועי 7 באוקטובר. מתוך כך יצאה מדינת ישראל למלחמת חרבות ברזל מתוך מחויבותה המוסרית של המדינה כלפי כלל אזרחיה וחייליה, והמטרה המוצהרת היא חיסול היכולת השלטונית והמבצעית של החמאס, שיוביל לשחרור החטופים, כולל אורון שאול, הדר גולדין והאזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שנמצאים בשבי חמאס מעל תשע שנים. שחרור החטופים לא יגיע על ידי כניעה ומתן פרס למפלצות שרצחו, שרפו, טבחו, אנסו, חטפו נשים, ילדים, גברים, מבוגרים וגם חיילים, אלה שמבקשים לכלותנו, אלא יגיע אך ורק על ידי לחץ צבאי ועמידה מאחורי המטרות המוצהרות שאיתן יצאנו למלחמה, לחץ שיביא את החמאס לנקודת הכרעה מוחלטת. אין סיוע הומניטרי במקום שבו האנושיות איננה קיימת. רק הגברת הלחץ והפסקת אספקת החשמל, הדלק והמים יביאו להכרעה, או כמו שנאמר רבות: בעזה יש רק חטופים ישראלים חפים מפשע. היסוד הראשון והחשוב מכול הוא שעסקה של פדיון שבויים חייבת להיבחן על פי טובת הכלל בטווח הקצר ובטווח הארוך בסוגיות של ביטחון לאומי, והכלים הנדרשים לקבל החלטות והכרעות כבדות משקל והרות גורל מעין אלה נתונים בידי הממשלה וגורמי הביטחון. אנו מחזקים את ידי ראשי הקבינט ומחזקים את ידי לוחמינו הנלחמים באומץ ובעוז, "מנשרים קלו, מאריות גָּבֵרו", וכמובן, מחבקים את המשפחות האצילות והיקרות, שחולמות ופועלות מדי יום במאמצים להביא את יקיריהן. ומעל בימת הכנסת אני רוצה להודות לאחינו בתפוצות הרבות ברחבי העולם, שנושאים יחד איתנו את המאבק לחירותנו, אחינו אשר תורמים מכספם, מזמנם, למען חיילי צה"ל. כאן מכנסת ישראל, אחים יקרים, אנחנו מרגישים את הדאגה והלב החם שלכם, ואני קורא לכם להמשיך ולהתפלל לשחרורם של החטופים ולשלומם של חיילי צה"ל ויחד איתנו לזעוק את זעקת החטופים ולהדהד אותה בכל זירה אפשרית. אני מבקש מכם לעשות זאת ממקום של גאווה ושל חוזקה, כי לאחר אלפיים שנות גלות, יש לנו מדינה וצבא חזק שנלחם על חירותנו כדי שלכולנו יהיה בית ומדינה, גם לכם. לכל אורכה של ההיסטוריה – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, אדוני. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני ממש מסיים. לכל אורכה של ההיסטוריה ראינו את צביעותן של אומות העולם והבנו שעלינו לדאוג לעצמנו. בעבר זה היה רק חלום, היום זוהי המציאות, ונמשיך להילחם למען עצמאותנו וחירותנו. ב-11 ביוני 1982, בקרב קשה בסולטאן יעקוב, נהרגו 20 חיילי צה"ל; שלושה מתוכם נעדרו בתוך השטח הסורי – זכריה באומל, צביקה פלדמן ויהודה כץ, השם ייקום דמם. אחרי הסכמי אוסלו הועברה לידי נציגי צה"ל חצי דיסקית על ידי יאסר ערפאת; זה כל מה שהיה בידי המשפחות אשר רצו לדעת מה עלה בגורל יקיריהן. את המאבק להשבתם ניהל בעיקר אביו של זכריה, יונה באומל, זכרו לברכה, אשר היה נציגן של המשפחות במאבקן להשבתם ולקבלת מידע על אודות גורלם. באחד הראיונות שהתראיין לכלי התקשורת אמר יונה באומל משפט שנהג להגיד פעמים רבות: שום מידע קשה על אודות גורלו של בני אינו קשה כמו האי-ידיעה מה עלה בגורלו. יונה באומל נפטר 27 שנים לאחר אותו קרב בסולטאן יעקוב. 37 שנים לאחר אותו קרב הובאו עצמותיו של זכריה באומל, השם ייקום דמו, לקבר ישראל. יונה לא זכה ללוות את בנו בדרכו האחרונה. משפחות יקרות, אנחנו לא מתקרבים לידיעה ולהכרה האמיתית מה רב סבלכם וכאבכם. אנחנו שולחים לכם מכאן חיבוק חזק, ומתפללים איתכם שיקוים בכם הפסוק מישעיהו ס"א: "רוח ה' עלי – – – לבשר ענָוים שלחני, לחבֹש לנשברי לב לקרֹא לשבוּיִם דרור ולאסורים פְּקַח קוֹחַ". שנזכה כולנו לחזות ולחוות את שובם של הבנים והבנות הביתה במהרה, בריאים ושלמים בגופם וברוחם. ולחיילי צבא ההגנה לישראל, שהקדוש ברוך הוא ישמור אתכם מכל צרה ומצוקה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. בבקשה, גברתי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בני המשפחות היקרות שמכבדים אותנו בנוכחותם, הפכתם להיות בני בית בכנסת ישראל שלא מבחירה. ברוכות הנמצאות למשפחות. נישא תפילת תקווה לשלום כוחותינו ולהשבת החטופים שמוחזקים בידי האויב, ככתוב בירמיהו: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעֻלתך נְאֻם ה', ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נְאֻם ה', ושבו בנים" – ובנות – "לגבולם". בבוקר שבת 7 באוקטובר אירע טבח איום ונורא שבמהלכו נחטפו ממדינתנו 246 אנשים שלא זכו להגנה ממדינת ישראל. 129 מחטופינו עדיין מוחזקים שם. מדינת ישראל מקדשת את החיים והחטופים המוחזקים בידי האויב. בצה"ל מחנכים את החיילים שלא מותירים את החיילים בשדה הקרב. 7 באוקטובר טפח על פנינו, וכעת אזרחינו מוחזקים חסרי ישע בידי האויב. עלינו להשיב את בנינו ובנותינו הביתה. נפילתו בשבי של הנווט רון ארד הייתה אירוע מכונן בחברה הישראלית. הלב התרגש מכל פיסת מידע והתאכזב מחדש בכל התרחקות מהשבתו הביתה. הכישלון בהשבת רון ארד צרוב בתודעה הלאומית. אסור שיהיו לנו עוד רון ארדים. למעלה מתשע שנים סמל ראשון אורון שאול, סגן הדר גולדין, הישאם א-סייד ואברה מנגיסטו נמצאים בידי האויב. משפחותיהם מתייסרות, ומדינת ישראל מחויבת להשיבם הביתה. האירוע של 7 באוקטובר הוא אירוע חריג בכל קנה מידה בין-לאומי והיסטורי. החטופים נעקרו מבתיהם – מבוגרים, ילדים, תינוקות שעדיין לא יכולים ללכת בכוחות עצמם, צעירים שרק יצאו לרקוד ומצאו את עצמם בסיוט שלא נגמר. כבר 80 ימים שהם נמצאים שם ברצועת עזה, בגיהינום עלי אדמות. הם לא יודעים מה אירע ב-80 הימים שחלפו; הם חיים בערפל וחרדים לגורל משפחותיהם ולגורלם שלהם. הם צריכים לשוב הביתה. זוהי חובתה המוסרית של מדינת ישראל, שלא הגנה עליהם ביום שבת. אין מטרה ערכית וצודקת מזאת. במקורות ישנה התייחסות למצוות פדיון שבויים, וכך נכתב: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותם, ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות". בני משפחתם של החטופים, שחייהם עצרו מלכת, עוסקים אך ורק במאמץ השבת יקיריהם בארץ ובעולם. כחלק מהמאמץ של המדינה והמשפחות הצלחנו להשיב הביתה 112 אנשים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. לכל אחד מהם סיפור דרך משלו. לדאבון הלב, חלקם לא חזרו בחיים, ושעון החול של אלו שטרם שבו, אוזל. כל יום שבו הם נמצאים בשבי מסכן את חייהם. הם נמצאים בידיו של ארגון טרור רצחני שלא בוחל באמצעים. חמאס רצח, אנס, שרף כל דבר שנקרה בדרכו לכאן. אסור לנו להשאיר אותם שם. אנחנו חייבים להמשיך בכל הכוח ולעשות כל שניתן כדי להשיב אותם הביתה. בימים האחרונים ועדת המשנה למודיעין, שבה אני חברה, נפגשה עם משפחות החטופים. פגשתי את קלרה מרמן בת ה-63, ששוחררה משבי החמאס לאחר 53 ימים – 53 ימים של תופת – למרבה הצער, הותירה מאחור את בן זוגה ואחיה, שלא עמדו בבחינת התבחינים של עסקת שחרור החטופים. קלרה מעוררת השתאות. למרות התופת שעברה היא קורנת אור, היא משדרת חיוניות, היא מלאת תקווה, והיא מצפה לשובם של קרוביה. כשחזרה מהשבי, סיפרה קלרה קצת ממה שעבר עליה שם. כשהמחבלים פרצו לביתה, היא הרגיעה את כולם ואמרה: בואו נעשה מה שהם אומרים ויהיה בסדר. גם אחרי ההליכה הקשה במנהרות החשוכות והסבוכות היא אמרה שהאדרנלין עזר לה. היא הלכה והלכה ושרדה עד שראתה אור בקצה המנהרה, תרתי משמע – אני רואה אותך, קלרה. סיפורה של קלרה מעיד על אומץ לב וגבורת החטופים בשבי הנורא, והוא אות לכולנו: עלינו להשיב את חטופינו ולהבטיח שלא יהיה עוד 7 באוקטובר לעולם. עם ישראל חי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> משפחות יקרות, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, היגיינה גרועה, הרעבה, מחסור בתרופות ובטיפול רפואי נדרש, התעללות פיזית ונפשית הם רק חלק ממה שעוברים החטופים. כל זאת, נוסף לעצם טראומת החטיפה והכליאה, רצחנות החמאס המאיימת, ההפצצות והירי חסרי ההבחנה של ישראל, הבידוד וחוסר הוודאות. כל אלה מעידים על הדחיפות שבשחרורם, הדחיפות שבשחרורם. האדם הוא עבורנו הערך העליון, ומכאן נגזרות זכויותיו לכבוד, לחירות, לשוויון ובוודאי לחיים. מכאן עמדתנו הנחרצת בעד שחרורם המיידי של כל החטופים והצלתם. חיי האדם וכבודו מהווים עיקרון בסיסי בדמוקרטיה, שאנו מחויבים לה, אבל הוא גם ערך יסוד ביהדות, שאת שמה רבים בבית זה נושאים לשווא ומעוותים לכדי מוטציה משיחית של פולחן, דם ומוות. את הציווי "בקש שלום ורדפהו" הם השחיתו; את אמרת מסכת סנהדרין ש"כל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" הם השכיחו; את דרשת הגמרא כי פיקוח נפש, ואפילו ספק פיקוח נפש, דוחה את כל המצוות, לא רק את השבת, הם מחקו, ואת האיסור המוחלט על שפיכות דמים הם המירו באורגיית נקמה. את נתניהו וחבורת כהנאיו לא מעניינים החטופים. את הכהנאים מניעה אך ורק משנתם הפסיכוטית; לא ביטחון ישראל, אלא קניית ארץ ישראל בייסורים, כפי שהם אמרו. ואם הייסורים הם של אחרים, אדרבה ואדרבה. את נתניהו מצידו מעניינת הישרדותו הפוליטית בלבד. כפי שאמר שלשום ניר חפץ בערוץ 12: יש לבנימין נתניהו "אינטרס פוליטי מובהק, צלול, ברור, להמשיך ולמשוך את המלחמה הזאת"; גם לא להחזיר כל כך מהר את כל החטופים, אמר חפץ, כי כל עוד מדובר "במלחמה בעצימות גבוהה, לא יוצאים חצי מיליון איש לרחובות" – עד כאן ציטוט. שלוש פעמים הפקירה ממשלת נתניהו את החטופים: פעם ראשונה כאשר אפשרה במחדליה את החטיפה והטבח; פעם שנייה; בהימנעותה מלעשות די למען שחרורם; פעם שלישית – בהסתה ובהפצת שנאה נגדם ונגד משפחותיהם. הייתי במאהל פה בירושלים אחרי שניסו להצית אותו. כפי שאמר פרופ' יגיל לוי, מחשובי חוקרי המיליטריזם והצבא בישראל, ואני מצטט אותו: יש "עוינות של ממש כלפי החטופים עצמם ומי שתומך בהם, כולל אלימות מילולית", לצערי גם פיזית, אני הוספתי. "הם הפכו לקבוצה מאוד שנואה – – – הסנטימנט של חתירה לניצחון ולנקם בכל מחיר כל כך חזק, עד שהתביעה לשחרור החטופים נתפסת ככזו שחותרת תחתיו. סוגיית החטופים נתפסת כעוד קורבן שצריך להקריב למען הניצחון אם הוא עומד בסתירה ליעד של השמדת כוחו של חמאס, כי המחיר הוא הפסקת אש ממושכת או סיום המלחמה. זה יוצר התנגדות לעסקה לשחרור החטופים, ובמקרים הקיצוניים יותר – גם עוינות לעצם הפעולה של משפחות החטופים והארגונים שמזוהים איתן. והשיח הזה רק ילך ויחמיר", מזהיר פרופ' יגיל לוי. עד כאן מה שהוא אמר. המשך המלחמה לא ישחרר את החטופים בחיים – הוא רק יהרוג בהם. הדרך היחידה לשחרורם היא דרך המשא ומתן, סיום המלחמה ועסקת חילופים של כולם תמורת כולם, עכשיו. נתניהו וחבורתו לא יעשו זאת. אני פונה לאלה שנשארה בהם טיפת יושרה בבית הזה וקשובים לכאב הנורא של החטופים ושל משפחותיהם: קבלו את קריאתה להלן של קבוצת משפחות שכולות ופעלו בהתאם – אני מצטט, ובכך מסכם, אדוני: אנו "תומכות בכל פה בעסקה מיידית להחזרת החטופים כמשימה עליונה, גם במחיר נצירת האש ושחרור האסירים, בכללם אלה שרצחו את אהובינו, משום שערך הצלת החיים הינו ערך עליון והכרחי להמשך קיומה של מדינת ישראל – – – לכן, אנו מפצירים בממשלת ישראל לעשות את הדבר הראוי ולהחזיר את השבויים החטופים בהקדם – – – יש בכוחנו לפעול למען ביטחונה של ישראל בזמן ובמקום שבהם נבחר אנחנו, לרבות בדרכים מדיניות. ביכולתנו ובאחריותנו לעשות כל אשר לאל ידנו להחזירם בחיים" – כתבו משפחות שכולות שבני ובנות משפחותיהם נפלו או נרצחו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ואני מסיים: החזירו אותם הביתה עכשיו. אין זמן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה. כן, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, משפחות יקרות, חבריי חברי הכנסת, כבר ביום השני קראתי אז לפלגים הפלסטיניים לשחרר את החטופים, שמלכתחילה לא היו צריכים להחזיק אותם או לחטוף אותם. חשבתי וקיוויתי שהיענות לקריאה הזאת אולי תשנה את הנתיב או את המסלול של המלחמה, ושהיא תיתן לנו אופק לחשוב אחרת מתחילת הדרך. כאן, וגם במשך החודשיים האחרונים, אני קורא גם לממשלת ישראל לפעול מייד ועכשיו לשחרור החטופים. זאת קריאה מוסרית, אנושית וחובה אזרחית ומדינית, גם במחיר לא רק של הפסקת אש אלא של הפסקת המלחמה; ולחשוב על דרכים מדיניות להתמודד עם האתגרים, גם הביטחוניים וגם המדיניים, וגם עם אופן ההתנהלות בסכסוך הישראלי–פלסטיני – שנמשך שנים על גבי שנים, עשורים על גבי עשורים. אבל בעשור האחרון ההנהגה המדינית במדינת ישראל התעלמה לחלוטין מהסוגיה הפלסטינית, וחשבו שאם מתעלמים מהסוגיה, ככה פותרים אותה או מעלימים את הבעיה עצמה. זאת קונספציה שגויה, ועכשיו אנחנו עומדים בפני קונספציה שגויה אחרת, שאומרת שרק במאמץ צבאי אפשר לשחרר את החטופים. דעתי היא ששחרור החטופים בעסקה הראשונה – לא בזכות הלחץ הצבאי, אלא בזכות התקווה בצד השני שאם יוצאים בעסקה כזאת, זה יאפשר המשך הפסקת האש וסיום המלחמה. ולכן, מי שחושב שאפשר להמשיך בקונספציה הזאת, שלא עבדה לא בממד המדיני ולא בממד של שחרור החטופים, טועה, ואנחנו חייבים להגיד את זה מוסרית היום. כן, להפסיק את המלחמה, לחשוב על דרכים מדיניות, איך אפשר לפתור את הסכסוך הזה, אבל בעיקר ועכשיו ובעדיפות הגבוהה ביותר – להחזיר את האזרחים החטופים בריאים ושלמים לחיק משפחתם. יש דרך אחרת, רבותיי, אבל השאלה היא אם אנחנו רוצים להתאמץ ולחשוב איך אפשר לפצח את התסביך הזה, את המורכבות הזאת, או שאנחנו, כדרכנו עד עכשיו, ממשיכים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – ממשיכים לתת משקל לשיקולים פוליטיים מפלגתיים ולהתעלם מהסוגיות שאנחנו צריכים להתמודד איתן, גם בממד המדיני וגם בממדים אחרים. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אנצל את הדקה שנשארה לי לפנות גם בערבית, וחשבתי אז, כאשר פניתי, שיש מקום לפנות גם בערבית גם למנהיגים פוליטיים וגם למנהיגים דתיים אצלנו בעולם הערבי כדי לתרום לשחרורם של החטופים ולהפסיק את המלחמה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני חוזר ומדגיש פעם נוספת, וזה מה שביקשתי מתחילת המשבר הזה: לשחרר את החטופים. זה היה יכול לשנות את התפתחות האירועים מתחילתם ועד היום הזה. אני חוזר ומדגיש את העמדה ההומניטרית שאמרתי בשפה העברית, ואני חוזר ומפנה אותה גם בשפה הערבית: ההתמודדות עם הסוגיה הזאת צריכה להיות התמודדות הומניטרית, ואני חושב שלזה תהיה השפעה גם בצד האחר. הבקשה שלנו היום באופן ברור היא לסיים את המלחמה הזאת, לא רק הפסקת אש; סיום המלחמה הזאת וחיפוש אחר דרכים פוליטיות המתאימות לסיום הסכסוך הערבי–ישראלי. תודה.) תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> משפחות יקרות, קודם כול, ברשותכן, אני רוצה לפתוח ולמסור ניחומים למשפחות שלא נמצאות כאן, לאלה שאיבדו כל כך הרבה יקירים שלהן, כל כך הרבה חיילים שלנו, טובי בנינו, מכל כך הרבה חלקים של החברה הישראלית, שאנחנו מאבדים במספרים בלתי נתפסים במערכה הזאת. אני רוצה לשלוח להם השתתפות עמוקה עד אין קץ בצערם וניחומים מכולנו. המוות של החיילים האלה לא יכול להיות לשווא. הם נותנים את חייהם בעבור קיומה וביטחונה של מדינת ישראל כדי שתושבות ותושבי העוטף יוכלו לחזור ולבנות את הבית שלהם, שלכן ושלכם, וכדי שנוכל להחזיר את החטופות והחטופים שלנו. ישראל חייבת להחזיר את החטופות והחטופים. זאת חובה מוסרית ואנושית שלנו מהמעלה הראשונה וזה אינטרס ביטחוני ואסטרטגי של מדינת ישראל, לא פחות. לצערי, אין היום אפשרות לעוד עסקאות כמו שהיו לנו עד עכשיו. אין, פשוט. הלוואי שהיו, אבל פשוט אין כאלה. אנחנו הגענו לשלב שבו החזרת החטופות והחטופים לא יכולה להיעשות בלי לדבר ולקבל החלטות על היום שאחרי. אין דרך אחרת. נתניהו עלה לכאן קודם כאילו כדי לדבר על החטופים, אבל בעצם כדי לחזור על אותן סיסמאות שחוקות, אותם שקרים שהוא מפיץ מאז 2009: מיטוט חמאס, ניצחון – סיסמאות שאין להן שום קשר למציאות. אי-אפשר למוטט את חמאס בלי מהלך מדיני משלים למהלך הצבאי, פשוט אי-אפשר. זה לא ויכוח תיאורטי, זה לא ויכוח אקדמי, זה לא ויכוח פוליטי – זאת מציאות. זה 15 שנה שנתניהו מחזק את חמאס כדי להימנע ממהלך מדיני לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני שכולל את עזה ואת הגדה המערבית, יהודה ושומרון. הוא ממשיך לעשות את זה גם עכשיו, למרות שהוא יודע שזה הסיכוי היחיד להחזיר את החטופות והחטופים שלנו. הכול מלא גימיקים. שוב, שמענו בנאום: שם ארגז של תרופות; שרה רעייתי שוחחה עם האפיפיור; הזמנה לשגריר סין לראשונה בתולדותיו. לא לב דואב ולא לב צורב הם תוכנית פעולה; נתניהו יודע בדיוק מה נדרש, ואם הוא לא יודע, אלה שעוסקים במלאכת החזרת החטופות והחטופים אומרים לו מה נדרש, אומרים לו בדיוק מה נדרש. נתניהו והמקהלה שלו יכולים להמשיך לפזר את אותם שקרים ואותן סיסמאות, אבל העובדה היא שאין להם, אין לכם, פתרון אחר. לא היה לכם מעולם. מעולם לא הצגתם פתרון אחר, וגם היום אין להם פתרון אחר, לא להבטחת קיומה וביטחונה של מדינת ישראל ולא להחזרת החטופות והחטופים שלנו. מה שנדרש הוא הסדר מדיני לפתרון הסכסוך. מה שנדרש יהיה ארוך, כואב, מייסר, אבל זה הפתרון היחיד. זה הדבר היחיד שיבטיח את קיומה של מדינת ישראל שלנו. זה הדבר היחיד שיאפשר להחזיר את החטופות והחטופים שלנו עכשיו, משום שאדוני מר נתניהו, ראש הממשלה, אין זמן. אין זמן. הדבר שהכי אין אותו עכשיו לחטופות ולחטופים שלנו הוא זמן. אנחנו חייבות וחייבים – ובאמת אין דרך להגיד את זה בצורה יותר חד-משמעית – חייבים להחזיר אותם כאן ועכשיו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, משפחות יקרות, כנסת נכבדה, איתן מור – איתן נחטף לעזה לאחר ששימש כמאבטח במסיבה ברעים ולאחר עיסוק בפינוי פצועים במהלך הנסיגה בשעות הצוהריים, כשהם יוצרים טבעת אבטחה מסביב לאזרחים. הוא וחברו אליקים ליבמן התעקשו שלא לנטוש גופות של שתי נרצחות, וכתוצאה מכך נחטפו. אדוני היושב-ראש, לקראת הישיבה המיוחדת פניתי והצעתי לאביו של איתן להשמיע כאן את קולו, ואני מתכבד להיות לו לפה מעל בימה מכובדת זו. להלן דבריו: הנושא העיקרי שממשלת ישראל, מערכת הביטחון וצה"ל אמורים לעסוק בו הוא המלחמה, הוא הבעיה האסטרטגית. בתור משפחה של חטוף אנחנו כמובן מחבקים את כל משפחות החטופים, אבל סוגיית החטופים היא בעיה טקטית. זו סוגיה כואבת, קורעת לב וחשובה מאוד, אבל זו בעיה טקטית. אי-אפשר לתלות בה את נושא הניצחון במלחמה, אבל דווקא החתירה לניצחון ולהכרעה היא בעלת הפוטנציאל להביא גם לשחרור החטופים, כאשר ראשי המחבלים יבינו איזה מחיר הם עומדים לשלם. זוהי שעת מבחן לכל הציבור, בוודאי ובוודאי למי שגלגלה ההשגחה אותם להיות מנהיגי הציבור. כאשר ארבעת המלכים לוקחים בשבי את אנשי סדום והערים הסמוכות לה ובהם את לוט, בן אחיו של אברהם אבינו, הוא אינו פותח במשא ומתן, אלא יוצא מייד למלחמה ולמבצע חילוץ, ובסופם הוא זוכה להחזיר את כל השבויים, ובהם את בן אחיו. כאשר שכם בן חמור אונס את דינה בת יעקב ולוקח אותה בשבי, בני יעקב עורכים איתו ועם אביו משא ומתן רק לשם מראית עין, ובחסותו הם מבצעים את הפשיטה על העיר שכם, לוקחים את נקמתם מהחוטפים ואנשיהם ומשיבים את אחותם למשפחה. כאשר הכנעני מלך ערד יוצא למלחמה נגד עם ישראל בדרכו ממצרים לארץ ולוקח בשבי שפחה אחת, עם ישראל לא מנהל איתו משא ומתן, אלא יוצא למלחמה כדי להשיב את אותה שפחה. כאשר דוד ואנשיו שבים אל צקלג, הם מגלים שהעמלקים שרפו אותה באש ולקחו בשבי את כל הנשים והילדים. הכאב הוא עצום, ואנשיו של דוד רוצים לסקול אותו מרוב צער. דוד לא מנהל משא ומתן, אלא הוא מתחזק באלוקיו ויוצא למרדף שבסיומו הוא מכה את העמלקים מכת מחץ ומשיב את כל השבויים. אשר על כן, אנחנו מחזקים את ידיו של ראש הממשלה ואת ידיהם של חברי קבינט המלחמה להמשיך בכל הכוח ובכל העוצמה עד להכרעת האויב. אנחנו דורשים לעצור את הסיוע ההומניטרי – כדי להגביר את הלחץ הנקודתי על ראשי החמאס, כדי לקצר את המלחמה וכדי לזרז את כניעתו של האויב, בדיוק כפי שראינו עם כל אלה שיצאו מהמנהרות בידיים מורמות. המשך הסיוע ההומניטרי נותן להם חמצן, תרתי משמע, וגורם להמשך המלחמה. הציבור כולו מאוחד מאחורי הממשלה בנחישות להכחיד את חמאס ובשדר שכל אויבינו בחזיתות השונות חייבים לקלוט, שמה שקרה בשמחת תורה לא יקרה עוד לעולם, בעזרת השם. אנחנו מוכרחים להמשיך במלחמה, כי בשבילנו אין מחיר גבוה מדי במטרה לשמור על מדינת ישראל ועל עם ישראל. אנחנו לא פוחדים לשלם מחירים, גם מחירים כואבים, כדי לשמור על המדינה. כשהאויב יפנים את המסר הזה הוא ידע שאין לו עוד מה להתעסק איתנו. אנחנו עומדים נפעמים מול מסירות הנפש של הלוחמים ובני משפחותיהם. אין עוד צבא כזה בעולם. אנחנו מחזקים את ידיהם של המוני המפונים מבתיהם. אין ספק שהאתגר שהם צריכים להתמודד איתו במציאות שנכפתה עליהם הוא עצום, ועל הממשלה לעשות כל שביכולתה כדי להקל עליהם את ההתמודדות הזאת. אנחנו מתפללים לרפואתם של כל הפצועים בגוף ובנפש, החיילים והאזרחים, בתוך שאר חולי ישראל, ואנחנו מחבקים את אחינו ואחיותינו, משפחות החללים והנרצחים, השם ייקום דמם. שהמקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. עד כאן דבריו של אביו של איתן. ואני מוסיף: בעזרת השם ובוודאות עם ישראל ינצח, ויחד עם הניצחון נזכה, בעזרת השם, במהרה לשיבתו בשלום של איתן, יחד עם כל השבויים והחטופים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני נפרד ממשפחות החטופים שנשארו איתנו עד כה, ומאחל לכם שבמהרה תשמעו בשורות טובות. << הצח >> הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >> [נספחות.] << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין תיקון טעות בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן, להציג את החלטת הוועדה. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, התקבל בכנסת ביום ו' בסיוון התשפ"ג, 28 במרץ 2023. פרק ב' לחוק האמור עניינו גבייה ממשלתית, והוא כולל תיקון ישיר לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה–1995 – בסעיף 2 לחוק ההתייעלות, ותיקון עקיף לחוק המרכז לגביית קנסות – בסעיף 3(א) לחוק ההתייעלות, באמצעות תיקון חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשפ"ב–2022. תיקון מס' 2 נכנס לתוקף ביום ח' בתמוז התשפ"ג, 27 ביוני 2023, וכאמור, מובא בו תיקון עקיף לסעיף 5 לחוק המרכז לגביית קנסות. ואולם, גם בסעיף 2 לחוק ההתייעלות מובא תיקון לסעיף 5 האמור, ובשילוב שני התיקונים הללו נפלה טעות טכנית ושיבוש העתקה, וכך נוסח תיקון מס' 2 לעניין זה אינו מתיישב עם התיקון בחוק ההתייעלות. לפיכך מוצע לתקן את נוסח התיקון לתיקון מס' 2 כך שישתלב עם התיקון הישיר המובא בסעיף 2 לחוק ההתייעלות, כך: התיקון המובא לסעיף 5(א) לחוק המרכז לגביית קנסות לא יוסב על אותו הסעיף אלא על ההגדרה "המצאה" שבסעיף 1 לחוק האמור. מוצע לתקן את הטעות. לפי סעיף 10א(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, תחילתו של התיקון ביום תחילתו של תיקון מס' 2 כאמור בסעיף 3(ב) לחוק ההתייעלות. מדובר, כמובן, בתיקון טכני שנבע מכך ששתי הצעות חוק תיקנו את אותו סעיף בחוק בעת ובעונה אחת, ונוצר בלבול ביניהן. ועדת החוקה אישרה להעלות את ההחלטה הזאת להצבעה. ההחלטה דורשת, על פי התקנון, את אישור הכנסת. כאמור, מדובר בתיקון טעות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. רשימת הדוברים נעולה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עם ישראל הנכבד, זכותכם לדרוש תמונת ניצחון במלחמה הזאת. אני רוצה להבהיר לעם ישראל את מה שאמרתי היום לראש הממשלה ואת מה שאני אומרת כבר זמן ארוך מאוד: אנחנו צריכים לקבוע מהי תמונת ניצחון. מיטוט של חמאס זה אחלה, חיסול של חמאס – מצוין. זה לא בר-הישג כתמונת ניצחון, ואני אסביר לכם למה. יש 35,000–40,000 מחבלי חמאס בעזה, שזה המקום הטבעי שלהם, אלה המחילות הטבעיות שלהם, אלה המנהרות הטבעיות שלהם, הם בני בית במקום. במשך כשלושה חודשים חיילינו חיסלו בגבורה אדירה כ-7,000 מחבלי חמאס. בכל הכבוד, אין לי שום כוונה לתת לחיילים שלי להיכנס לכל עזה בלחימת גרילה בלתי מתפשרת של חודשים ארוכים. לא. אני אגיד לכם מה אני עושה, או מה נכון בעיניי לעשות. האויב שלי כזה אכזרי, שהשפה שהוא מבין זאת רק שפה של השפלה ואכזריות. אז איך אני יכולה להשפיל את חמאס? איך אני יכולה להשפיל אותו? אני יכולה ליישב ולכבוש את צפון הרצועה. אני שיטחתי את צפון הרצועה, חייליי, בגבורה, שיטחו את צפון הרצועה – אנחנו יכולים להתיישב שם. חומה ומגדל. אנחנו לא ב-2023, אנחנו מקימים את המדינה מחדש במובן שאנחנו מחזירים לה את התפארת. אנחנו צריכים להתיישב ולכבוש את צפון הרצועה. המילה כיבוש היא לא מילה גסה. לכבוש. כבשנו. זה מה שחמאס מבין. זה מה שישפיל אותו. אני אכבוש את צפון הרצועה, אני איישב את צפון הרצועה, אני אביא גרעיני נח"ל לצפון הרצועה, ואנחנו ניישב את רצועת עזה. זה מה שחמאס יראה, תמונת ניצחון, בעיניים שלו. דבר נוסף אני רוצה לומר כאן. שמעתי היום, קראתי בידיעות אחרונות, יוסי יהושוע כותב שיש בעיית חימושים ובגלל זה אין הפגזות ארטילריות בדרום הרצועה. אדון יוסי יהושוע, אני מניחה שאתה כתב צבאי וקיבלת תדרוך מדובר צה"ל. בשם כל השמות, איך אדם אחראי כותב דבר כזה בעיתון? זה מודיעין גלוי. אבל זה שזה מודיעין גלוי ואתם מפרסמים את זה – אני שמה את זה בצד, את הקטסטרופה שכרוכה בזה. מה שלי חשוב לומר לכם, כמי שנמצאת בוועדת חוץ וביטחון כל הזמן: אין חסר בחימושים ארטילריים. אין חסר. דבר אחד יש – כמו שכתב לי מפקד: אנחנו מבינים את הלחימה – הקונספציה לא השתנתה. יש לנו ארטילריה, ובמקום לנהוג בדרום הרצועה כמו שעשינו בצפון הרצועה, אנחנו רחמנים בני רחמנים. אנחנו מודיעים לעזתים באזור לחימה לצאת, והם לא יוצאים? הם בני מוות, דמם בראשם. אני לא מדברת על כל עזה, לא, אני מדברת על אזורי לחימה. באזורי לחימה, מי שלא עוזב מטריל ומסכן את חיילינו. אבל כשהקונספציה לא משתנה אנחנו מפסיקים הפגזות ארטילריות בעצימות גבוהה בדרום הרצועה. אני קוראת לקבינט להשתלט על הדירקטיבה, לדייק את הפקודה, ולהורות שגם בדרום הרצועה יהיה שיטוח של בניינים לפני כניסה או התקרבות לפירים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה הזו, אפילו שמרבית משפחות החטופים כבר לא כאן במליאה, אבל אני פוגש אתכם במסדרונות ורוצה להשתמש בבמה הזאת כדי לפנות לכולכם. אנחנו מציינים היום 80 ימים, 80 ימים שהיקירים לכם נמצאים בשבי. אני פוגש אתכם פה הרבה, בוועדות, במסדרונות של הכנסת, וחשוב לי להגיד לכם מה שאני אומר לכם כשאנחנו נפגשים. זה טוב שאתם באים לפה. זה חשוב שאתם באים לפה. אתם צריכים להזכיר לנו כל הזמן, אתם צריכים לשים את התמונות של אותם יקירים שלכם ושלנו מולנו כל הזמן. אבל דעו לכם שכולם פה שותפים לנושא, כולם פה מחויבים להחזרתם. חשוב לי שתבואו לכאן לא מתוך מקום של שכנוע, לא מתוך תחושה שצריך להזכיר כי רק לכם אכפת – כי אני יכול להגיד לכם באחריות שאכפת; לאנשים פה אכפת, ואנשים מחויבים, ולהתרשמותי, זה מגיע מכל סיעות הבית. חשוב שתמשיכו לבוא. זו בקשה לא קלה לבקש מכם. אני הכי אשמח ביום שלא תצטרכו לבוא לפה יותר כי הם כולם ישובו הביתה, אבל דעו לכם שכולנו, כולנו איתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. אני מצטרף לאיחולים האלה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אי-אפשר להפריז בחשיבות התפקיד של שר אוצר במדינה כמו מדינת ישראל, כי בלי כלכלה חזקה וצומחת אין ביטחון. מדינה בלי כסף לא יכולה לרכוש מטוסים וטנקים, לא יכולה לממן ימי מילואים, לא יכולה לממן אימונים. מה לעשות, כלכלה חזקה וצומחת מתבססת על השכלה, על מדע, על אוכלוסייה יצרנית, אז לתפקוד של שר האוצר יש השפעה דרמטית על היכולת שלנו לחיות כאן במדינת ישראל עם השכנים שלנו בבטחה. זה לא רק המחיר של הקוטג', כמו שאוהבים להציג את זה, או איכות החיים – זה החיים עצמם. שעת המבחן של כל שר אוצר ידועה; כמו שראש ממשלה ושר ביטחון נמדדים בשאלה אם הם הכינו את המדינה למלחמה ואיך הם ניהלו אותה, שר האוצר נמדד, מן הסתם, בראש ובראשונה בתקציב המדינה וברפורמות שהוא מביא בחוק ההסדרים שהוא מכין, וגם במה שהוא מצליח לאשר כאן בכנסת. אז לשר האוצר שלנו, סמוטריץ', היו עד עכשיו שני מבחנים: הראשון, תקציב המדינה הדו-שנתי לשנת 2023 ו-2024 שהוא הגיש בתחילת הקדנציה, תקציב שהיה רווי בכספים קואליציוניים – 14 מיליארד שקלים, כספים קואליציוניים לצרכים מגזריים מאוד, לכפייה דתית, עם חוק הסדרים דל מאוד ברפורמות. על זה הוא קיבל ציון נכשל, ולכן הוא גם הביא אותנו למלחמה הזו במצב כלכלי לא טוב. המבחן השני היה תקציב 2023 המעודכן, שהוא היה צריך לעדכן לצורכי המלחמה. אין מה להכביר במילים, כי אותו שר אוצר, סמוטריץ', שוב דאג בעיקר למקורבים, למגזר, על חשבון צורכי המשק. אפילו בזמן מלחמה הוא לא מצא לנכון לדאוג קודם כול לעורף ולצבא; ציון נכשל שני. כבר ברור שהוא שר אוצר כושל שהביא למשבר כלכלי גדול עוד לפני המלחמה, שרק התעצם מאז השבת השחורה. אנחנו כבר במחסור של עשרות מיליארדי שקלים לייצוב התקציב, ולצערי, כל הסימנים מעידים על כך ששר המגזר סמוטריץ' בדרך לכישלון השלישי בתקציב 2024. במקום לתעדף השכלה, מדע, יצרנות, אנחנו שוב נראה מיליארדים נשפכים בכיוון הלא-נכון. ישראל היא פשוט מדינה חלשה יותר מאז שסמוטריץ' ונתניהו מנווטים את הספינה הכלכלית, לא רק הביטחונית. את הנזק שהם עושים ייקח לנו שנים לתקן, ואת המחיר, לצערי, כולנו נשלם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ – אחרון הדוברים. בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, היום אנחנו מקיימים דיון מיוחד יחד עם משפחות החטופים בשביל לומר את הדבר המובן מאליו: כולנו יחד עם משפחות החטופים, כולנו מחויבים לעשות כל מה שאנחנו יכולים על מנת להחזיר אותם לבתים שלהם, למשפחות שלהם. זה חלק מהחוזה הלא-כתוב בין מדינה לאזרחים שלה. החוזה הזה אומר דבר מאוד פשוט: אם חס וחלילה יקרה משהו למישהו במדינת ישראל, צה"ל וכוחות הביטחון יעשו כל מה שהם יכולים בשביל להחזיר אותם בחזרה. זה תקף לכל מי שמקבל החלטות בנושא הזה בכל משרד, בכל חדר, בכל מקום, ומאוד מאוד חשוב שתשמעו את זה מכולנו תמיד. אני פוגש אתכם בוועדות, כשאתם משתפים אותנו בסיפורים האישיים, ואני פוגש אתכם במסדרונות, כשאנחנו מחליפים אינפורמציה קצת יותר עדכנית, ואני נמצא איתכם בכל מקום, וזה גם הרבה מעבר לבניין הזה. בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, אתם בלב שלנו ובמחשבות שלנו תמיד. ואמר פה יושב-ראש המפלגה שלי בצורה ברורה: אנחנו מחויבים לכל עסקה בגיבוי הממשלה. בכל דבר שיהיה, אנחנו נגבה את הממשלה הזו, קודם כול בשביל להחזיר אותם הביתה, ולאחר מכן להבטיח את תוצאות המלחמה. אנחנו חייבים ללוחמים שנמצאים שם עכשיו, לאלו שכבר לא יחזרו, לגמור את הסיפור הזה שנקרא חמאס – למוטט את הארגון הזה, למוטט את ההנהגה שלו, למוטט כל תשתית שקיימת לארגון הזה, בשביל שהוא לא יוכל להרים את הראש יותר. עשו את זה בעבר לדאעש – אנחנו נעשה את זה לחמאס. לא צריך להישאר זכר לארגון הזה בשום מקום. אני רואה עדויות של חיילים שמתארים שהם נכנסים לשטח, מטהרים אותו, יוצאים, נכנס סיוע הומניטרי, ואז פתאום האויב מקבל כוחות חדשים. אז אני רוצה לפנות מפה שוב לקבינט המלחמה, לראש הממשלה, ולומר להם בצורה ברורה ביותר: תקראו את ההסכם שחתמתם עליו. אתם אמרתם: אם הצלב האדום יגיע לבקר את כל החטופים שלנו, אם אנחנו נדע מה מצבם, סיוע הומניטרי ייכנס לעזה. הצלב האדום לא הגיע לבקר את החטופים שלנו – סיוע הומניטרי ודלק לא צריכים להיכנס לעזה. לא יכול להיות שאנחנו נאפשר את החימוש של האויבים שלנו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. עכשיו אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני מחזיק בידי מכתב ששלחתי לשר החינוך בתפקידו כיו"ר המל"ג, ולגב' מרב אברהמי, סמנכ"ל לענייני אקדמיים ומזכירת המל"ג. אני מברך את כל המוסדות האקדמיים שנתנו פתרונות והקלות הוגנים בשנת הלימודים האוניברסיטאית הנוכחית, באוניברסיטאות ובמכללות, לחיילי המילואים – לסטודנטים חיילי מילואים. אלא מאי? נודע לי כי אותן הקלות לא ניתנו לשוטרים המשרתים במשטרת ישראל. אלה אינם מקבלים את ההקלות והפתרונות כפי שחיילי המילואים מקבלים, ואני מברך על כל הקלה שניתנת לחייל מילואים ולחיילי המילואים. מגיע להם. אני מבקש משר החינוך בתפקידו כראש המל"ג לתת את אותן הקלות גם לשוטרי משטרת ישראל, שבימים טרופים אלה עובדים שבעה ימים בשבוע, שבתות, חגים, בין 15 ל-18 שעות ביממה. ישנו מחסור חמור בשוטרים. אנחנו נמצאים בשעת חירום. הם הכוח שנמצא בתוך מדינת ישראל, הם הכוח שנמצא באותם מקומות שהאזרחים פונו, ובהתקיים התקפה כזאת או אחרת הם סוגרים את השטח, הם דואגים להוציא אזרחים שנתקעו בתוך שטח מופגז וכו'. לכן הם עובדים שעות באמת מסביב לשעון. בקשתי הצנועה: לתת את ההקלות לסטודנטים שוטרי משטרת ישראל שלומדים באוניברסיטאות ובמכללות השונות – אותן הקלות, לא יותר, גם לא פחות. אני מאוד אודה אם זה יתקיים. אנחנו נעריך את זה. אני מאוד מקווה לקבל תשובה גם מגב' מרב אברהמי, סמנכ"לית לעניינים אקדמיים, וגם מבקש משר החינוך, השר יואב קיש בתפקידו כיו"ר המל"ג, לנסות ולקדם – לא לנסות, לקדם את הנושאים האלה, את כל ההקלות עבור שוטרי משטרת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין תיקון טעות בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההחלטה – 6 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 66 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת ועדת החוקה חוק ומשפט בעניין תיקון טעות בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, התקבלה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. דוח לעניין קיום או אי-קיום הפרש הוצאות או הפרש גירעון בשנת התקציב 2024. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון), התשפ"ד–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1685).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון), התשפ"ד–2023, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר דודי אמסלם להציג את הצעת החוק. בבקשה, עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אני לא צריך יותר משתי דקות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני נותן. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דרך אגב, אני אומר, שמעתי גם את גב' מיכאלי, שמעתי את מירב כהן. האמת היא שזה לא היום, אבל אני לא יכול להתאפק. אתם לא יכולים להתאפק. עם ישראל נמצא במלחמה, ואתם כל הזמן תוקפים את הממשלה, את ראש הממשלה. זה מה שמעניין אתכם. קראתם להם עלוקות, קראתם להם משתמטים, עשיתם שלטים בתל אביב. אין לכם בושה. תפסיקו, תפסיקו. יש מספיק זמן להעלות את הכול אחרי זה, אבל תפסיקו לפגוע במורל הלאומי, בחיילים שלוחמים. אדוני היושב-ראש, אני – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, אתה רציני? זה מה שאמרת עלינו? אתה רציני? אתה עשית כאן קמפיין שלם על החיילים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> שמעתי אתכם עכשיו. אני לעולם לא עושה קמפיין. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה נראה לך הגיוני? אם אתם הייתם אופוזיציה בתקופה כזאת, לא היינו יושבים פה דקה. על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> האמת היא שאני מתבייש בהתנהגות שלכם, לכן אני לא רוצה להרחיב. אני לא רוצה להרחיב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רציני? אתה יודע מה היה קורה אם זה היה קורה אצלנו? על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא רוצה להרחיב, חבל. תני לי, תני לי. תאמיני לי, יהיה לי זמן מספיק אחרי שחיילי צה"ל יחזרו איש-איש לביתו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יהיה לך זמן. כולם נלחמים. כולם נלחמים במדינה הזו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אמרתי, אז אנחנו נבוא וננהל את הוויכוח, נבדוק את הפרטים, מה קרה במהלך הלחימה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתם צריכים להתפטר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בבקשה. שמעת את החבר שלך? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מה אמרת? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתם צריכים להתפטר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> להתפטר? ברור, מה זה, כל מי שישב בממשלה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זו הפוליטיקה הקטנה שלכם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה קשור לפוליטיקה קטנה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתם עוסקים כל היום רק בפוליטיקה קטנה. כזאת, כזאת קטנה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו עושים פוליטיקה? תגיד לי, אתה רציני? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דרך אגב, אני לא זוכר מעולם שקראו לראש ממשלה להתפטר בלחימה – מעולם, בשום מלחמה, בשום מלחמה מאז מלחמת השחרור ועד היום – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה, פעם היה אירוע דומה כזה? מתי היה שנהרגו 1,200 איש? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – אבל חבל, אני לא רוצה להשחית את דבריי על כל דברי ההבל שאתם מדברים ועל כל החתירה שאתם חותרים באמת תחת היסודות של עם ישראל. אני מציע – בעצם זאת ההצעה ששר האוצר ביקש ממני להציג במקומו: מוצע לדחות בשלושה חודשים, עד 1 באפריל 2024, את מועד תחילתה של ההוראה המחייבת תאגיד בנקאי לשלוח ללקוחותיו בתחילת כל חודש קלנדרי הודעה שבה יפורט הסכום הכולל של העמלות, לא כולל סכום העמלות בעבור הלוואה לדיור שגבה התאגיד הבנקאי מהלקוח בחודש שקדם למועד שליחת ההודעה כאמור. הכוונה היא בעצם שהייתה חקיקה בנושא הזה על מנת להביא שקיפות לכל האזרחים לגבי העמלות שמשלמים בבנקים. הבנקים היו צריכים זמן להתארגן על זה. היות שנכנסנו למלחמה, הבנקים ביקשו להאריך את התקופה של כניסת החוק בארבעה חודשים, בגלל שחלק מאנשיהם גם במילואים, חלק מאנשי המחשבים שם, וכל המתכנתים. לכן אנחנו – הממשלה קיבלה את זה, ואני מבקש מהכנסת לתמוך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. רשימת הדוברים נעולה. תודה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, אני מבקשת ממך להחליט אם אתה נותן אמון בפלסטינים ביהודה ושומרון או לא, אם זה נראה לך נורמלי בזמן מלחמה להכניס אזרחים תושבי יהודה ושומרון פלסטינים שאוחזים באתוס הפלסטיני. אני רוצה להזכיר לך את האתוס הפלסטיני, כי פעם האמנת שיש סיכוי לשתי מדינות לשני עמים. האתוס הפלסטיני מבית חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, קצין האס.אס שרצה לעשות מחנה השמדה בעמק יזרעאל, האתוס שלו אומר שבין הנהר לים יש מדינה אחת והיא פלסטין, ואנחנו בחדלוננו בים. אז אם לא הספיק לך, אדוני, לראות שתושבים, לדוגמה עזתים שנבדקו בדיקות של שב"כ, נכנסו למדינת ישראל ועבדו בתוך שטחי מדינת ישראל והעבירו מודיעין לאויב, וזה לא הספיק לך, אדוני ראש הממשלה, אז אתה החלטת לא להחליט. החלטת, אחרי ששמעת קצת רעש מאיתנו – אני קצת מרעישה לך ומפריעה, כי מה לעשות, אני מתנצלת אם ביקורת היא בעייתית. אני חושבת, אדוני ראש הממשלה, שאתה יכול יותר, ואתה מסוגל יותר, ואתה אמיץ יותר. אל תיתן אמון בתושבים פלסטינים מיהודה ושומרון, כי בכל הכבוד, מיהודה ושומרון תיפתח עלינו תופת, תיפתח עלינו רעה. אני אומרת את זה כל הזמן ומזהירה מפני זה כל הזמן. אנחנו שומעים את הקולות, שומעים את המודיעין, יודעים לגמרי שאנחנו צריכים להיות מוכנים לעליית כוחות סד"כ מאפס למאה ביהודה ושומרון. אז אני אשפיל את עמי, אשפיל את בני עמי, את אזרחי מדינת ישראל, ואני אכניס לכאן תושבים פלסטינים מיהודה ושומרון? לא הבנתם כבר שאנחנו צריכים לעשות חשיבה אחרת? אדוני ראש הממשלה, אני מצפה ממך להבין ולומר בפה מלא: לא תהיה כניסת עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון לישראל. למה? כי זה מסוכן. למה? כי זה פוגע בחוסן שלנו, זה משפיל אותנו כעם ומסכן אותנו כמדינה. יש לנו אופציה, ברגע שאנחנו נאמר את זה בפה מלא: אנחנו נביא עובדים זרים מהפיליפינים, מסין, ממדינות שונות שחפצים בהן להגיע לישראל. אנחנו נצטרך לתחשוב על דברים שקשורים לבנייה וכו', וחקלאות. אין יותר עובדים פלסטינים בשטחי מדינת ישראל. אנחנו לא נוריד את הראש במקום הזה. אדוני ראש הממשלה, כשאתה אומר משהו וראש המל"ל שלך, צחי הנגבי, אומר אחרת – אני מבקשת ממך לא לזלזל באינטליגנציה שלי ולומר לי שזה על דעתו, כי ראש המל"ל לא עושה כלום על דעתו, הוא עשה את זה על דעתך. כשאתה אמרת: לא יהיה דלק, צחי הנגבי אמר: יהיה דלק. אני אמרתי, איך ראש המל"ל אומר את זה נגד ראש הממשלה? לא עבר שבוע ונכנס דלק לעזה. אז אדוני ראש הממשלה, אם אני אחשוב לשנייה – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. – – שהתפיסה שלך היא שלא תהיה רשות פלסטינית שתיכנס לעזה, ואז אני שומעת מראש המל"ל אחרת – אותו דבר לגבי העובדים מיהודה ושומרון. לא יהיה. פה אין יותר אנשים שיעמדו מנגד כשניתנות החלטות שפוגעות בנראות המדינה, בחוסן המדינה ובביטחון מדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה טירוף. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת דן אילוז, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה קורה לנו? ב-7 באוקטובר, עם הבנת גודל האירוע שקרה לנו, כולנו, כל אחד מאיתנו, הסתכלנו אחורה לשבועות שקדמו לאירוע והתביישנו: איך אנחנו כעם הגענו למצב של פילוג נוראי כל כך? איך כמעט החרבנו שוב את בית המקדש על שנאת חינם? החמאס לא הבדיל בין ימנים לשמאלנים, בין מזרחים לאשכנזים, בין דתיים לחילונים. באותו יום שחור הפסקנו להאשים רק את הצד השני והתחלנו להפנים שכולנו היינו צריכים להתעלות קצת. שמענו בכל מקום קריאות ברורות: מה שהיה הוא לא מה שיהיה, מהיום אנחנו נתנהג אחרת. עם אחד אנחנו. ככה גם התנהגנו. ימים ספורים אחרי הפילוג הנוראי ביותר שהכירה מדינת ישראל, שלדעתי הגיע לשיא ביום כיפור, הגענו לאחדות הגדולה ביותר שהייתה אי פעם. באותו יום הבטחנו שאנחנו לא נחזור אחורה. לצערי, היום, 80 יום אחרי היום השחור הזה, אנחנו חזרנו לסורנו. שלטים באיילון שתוקפים מגזרים שלמים; הפגנות שהן לא רק מחאות לגיטימיות אלא מלאות שנאה; אמירות שלא צריכות להיאמר על ידי נבחרי ציבור – כן, גם מהמפלגה שלי; תקשורת שמדווחת אך ורק על דברים שמסיתים לפילוג; חברי כנסת שחזרו לעשות פוליטיקה; טוקבקיסטים שחזרו להטריל. האם לא למדנו כלום? כל זה קורה בזמן שחיילינו עדיין נמצאים עמוק בקרב, בזמן שבטנק אחד יושבים מצביעי בן גביר ומצביעי מרצ ונלחמים זה לצד זה בגבורה, בזמן שחיילים שתומכים בנתניהו וחיילים שמתנגדים לנתניהו נופלים ביחד זה לצד זה בקרב. בכל יום עוד נופלים, ובכל יום אנחנו מתעסקים בשטויות. אדוני היושב-ראש, אני לא מבקש שנסכים על הכול. אוי לנו אם נסכים על הכול. רק במשטרים אפלים יש הסכמה כוללת בכל נושא. אני שמח שיש ויכוח, אבל אם לא נדע איך להתווכח, אם לא נדע איך לא להסכים, איך לעשות זאת במקצועיות ובכבוד, אז אנחנו נחזיר את מדינת ישראל אחורה ל-6 באוקטובר. הבעיה ברפורמה לא הייתה שהיו כאלה שבעד הרפורמה וכאלה שנגד, אלא שלא ידענו איך לדבר אחד עם השני. אני רוצה להגיד לכל חברי הכנסת – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> – – עם ישראל השתנה ב-7 באוקטובר, וגם אנחנו צריכים להשתנות בהתאם. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, אדוני השר, אני רוצה לדבר איתכם היום על המילואימניקים שלנו – זוכרים אותם? אלה שעזבו הכול, עזבו את המשפחות שלהם, עזבו את העבודות שלהם, עזבו הכול והתגייסו בשביל לשמור על מדינת ישראל, בשביל לשמור עלינו, שנוכל לעמוד פה עכשיו. לצערי, ככל שעובר הזמן כך גם התנאים והזכויות שלהם הולכים ונעלמים. אף אחד פה לא עובד בשביל המילואימניקים – שר האוצר לא עובד בשביל המילואימניקים, יו"ר ועדת הכספים לא עובד בשביל המילואימניקים, אף אחד בקואליציה הזאת לא עובד בשביל המילואימניקים. אם אתם שואלים אותי איך אני יודע את זה, הייתם צריכים להיות היום בדיון בוועדת הכספים. שמענו אנשים שמשרתים ביחידות הכי מובחרות בצה"ל אומרים: אנחנו מפחדים להעביר את האשראי שלנו בשביל לקנות מזון לתינוקת, עד כדי כך, כי הם לא עובדים כבר חודשים, כי העסקים שלהם סגורים, ואלוהים יודע אם יצליחו להציל אותם. אף אחד בבית הזה לא חשב לעצור רגע ולהקים להם איזושהי קרן מיוחדת – כל רעיון יתקבל בברכה בשביל לדאוג באמת לזכויות שלהם. לא יכול להיות שאנחנו נמשיך, נשלח אותם לחזית ולא נדאג להם. לא יכול להיות שהם יחזרו ולא נדאג להם לאיזושהי הפוגה. לא יכול להיות שנמשיך עדיין להתעסק – האם מילואימניק מעל 60 ימים יקבל יותר או פחות כספים מאשר אם הוא מ"פ. לא יכול להיות. לא יכול להיות שלא נמצא פתרון לכוח שנושא על כתפיו את ביטחון מדינת ישראל. אני רוצה לקרוא מפה שוב לחברי הקואליציה – אין הרבה מכם עכשיו, אז אני אדבר אליכם ישירות. גם ואטורי וגם לימור, באמת, אני אומר לכם: שבו, תדברו, אתה בליכוד, תדברו עם הסיעות שלכם. לא יכול להיות שיהיו מילואימניקים שיושבים בוועדת כספים ואומרים: אנחנו מפחדים להעביר את האשראי שלנו כדי לקנות מזון לתינוק. לא יכול להיות דבר כזה. לא יכול להיות דבר כזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש קבינט. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש קבינט, אבל אף אחד לא עושה איתם כלום. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אני מבין את שיתוף הפעולה שלך עכשיו איתו. אני אומר לך דבר אחד: כן הייתי בישיבה היום. שמענו את הדברים ואמרנו, כן – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בוא, ואטורי, אני שמח ששמעתם את הדברים. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> צריך לפתור את הדברים, אבל עזוב, עכשיו לצעוק פה סתם, זה לא רלוונטי. הינה, גם הוא היה בישיבה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח ששמעת את הדברים. אני שמח ששמעת את הדברים. אז אני יכול לומר לך, גיסי הוא מ"פ בשריון וגויס יום אחרי שנפתחה המלחמה. מאז הוא השאיר ארבעה ילדים בבית ועסק שאני לא יודע אם הוא יצליח להרים אותו עוד פעם. מענקים הוא עדיין לא קיבל, אף אחד לא דיבר איתו ואף אחד לא התקשר אליו. כשהוא מתקשר למשרד האוצר, אתה יודע מה אומרים לו? הממשלה לא החליטה, אנחנו לא יודעים מה להגיד לך. זה הפרצוף שלכם. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע טוב מאוד שהממשלה החליטה. אתה יודע טוב מאוד שהממשלה החליטה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מצפה יריחו, עין צורים, אלון שבות, איתמר, עתניאל, שילה, עפרה, חוות יאיר, כרמי צור, איתמר, טלמון, קריית ארבע, עשהאל, סוסיא, נעמה, גבעות, אלמוג, עינב, שדמות מחולה, ניל"י, אפרת, אריאל, אלון, עלי, אורנית, חרמש, מגדל עוז, פדואל, קרני שומרון, אלפי מנשה, טל מנשה, מעלה אדומים, מודיעין עילית – הרשימה הזאת היא חלק מרשימה הולכת ומתארכת של יישובים ביהודה ושומרון שהתושבים בהם מסרו את נפשם מאז אירועי הטבח המחריד בשמחת תורה ועד היום. חלקם יצאו להציל את תושבי העוטף בזמן אמת. אחרים נפלו בתוככי הקרבות בעזה. כולם הקיזו את דמם למען עם ישראל באשר הוא, בלי חשבונות ובלי קטלוגים. הם נרצחו מכדורי האויב העזתי, ממטען נפץ או מטילים, אבל את הסכין בגבם תקעה הצמרת המדינית והביטחונית של ישראל, מתודלקת בכל הכוח בשיתוף הפעולה של ארגוני השמאל הרדיקלי והתקשורת. מאז המחדל הביטחוני הנורא ביותר שאירע בישראל, עוסק השמאל הקיצוני בדבר אחד: אלימות המתנחלים. אלימות המתנחלים – שם קליט, מתגלגל יפה על הלשון, במיוחד באולפנים, בכותרות. עד החדר הסגלגל הוא הגיע, והתקבל שם בחיבוק דוב אמריקאי. אם רק נקלף את השכבה החיצונית, נגלה מתחתיו שכבות עבות ומכוערות של שקרים בוטים, של השחרה של ציבור ענק ומופלא, של התרת דם חסרת מעצורים של בניה היפים של הארץ הזו. זה נשמע מאוד מקצועי, צורך ביטחוני קריטי – החיכוך בין הערבים למתנחלים ביהודה ושומרון, מזהירים אותנו בצה"ל ובשב"כ, יביא לפתיחת חזית נוספת ביהודה ושומרון, לכן חייבים לגדוע את התופעה. הם משקרים לנו במצח נחושה כדי לשמור על השקט ביהודה ושומרון. באמת, שר הביטחון? באמת, הרמטכ"ל? באמת, אלוף פיקוד המרכז? באמת, ראש השב"כ? אתם בטוחים שאלימות המתנחלים היא הבעיה הביטחונית שלנו באזור? כנראה שהיכולות המודיעיניות לא חשפו אתכם עדיין לסרטונים המצמררים של צבא הרשות הפלסטינית מתאמן בשיא הכוח לקראת תרחיש עוטף עזה 2, והפעם ביישובי יהודה ושומרון ובעוטף, מהגלבוע ועד באר שבע. אבל זה לא מדאיג אתכם. אני שומעת בוועדות איך הנציגים שלכם מתייחסים בסלחנות בלתי נסבלת לרשות הפלסטינית הרצחנית, אבל הצעירים האהובים שלנו, שנלחמים בעשר אצבעות על כל דונם – נגדם אתם מורידים את הכפפות וחובטים בהם ללא רחמים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> בחסות קמפיין אלימות המתנחלים לקחתם להם את מעט הנשק שבו יוכלו להגן על משפחותיהם, והפקרתם את חייהם תוך יצירת מצג שווא כאילו הם משתמשים בנשק לרצח ערבים. זרקתם אותם לתאי מעצר לחודשים ארוכים ללא משפט וללא ראיות. יצרתם להם דה-לגיטימציה ודמוניזציה שמבוססת כולה על שקרים ותעמולה שאין להם שחר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. משפט אחרון אולי? << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> כן. אני פונה גם להנהגת הציבור המתיישבים, רבנים, אישי ציבור וראשי המועצות: אל תיפלו לבורות האלה. שר הביטחון, האלוף וראש השב"כ רודפים בכל הכוח אחרי הלגיטימציה שתעניקו להם כדי שיוכלו להמשיך בקמפיין הנורא הזה ביתר שאת. הם משתמשים בכם בציניות, בתמימות שלכם, ברצון הטוב שלכם. אל תקבלו את דבריהם כאמת בלתי מעורערת. אל תיתנו לזה יד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם משהו שמאוד כואב לי. אנחנו מאוד משתדלים, באמת, בלי פוליטיקה ובלי יותר מדי ויכוחים ובלי זה, וכל פעם אתם עולים פה לבמה, ואומרים עוד פעם: החיילים שלנו שלבשו מדים והגיעו לצבא; החיילים שלנו – זה. חיילים התגייסו מכל קצוות הארץ, מכל הסוגים, כן. אתה יודע, אתמול בא מישהו ואומר לי: תשמע, למה פוגעים בנו? אנחנו ביהודה ושומרון, תשמע, 53 הרוגים מיהודה ושומרון. כל חלקי ארץ ישראל תורמים. תפסיקו עם הדבר הזה. גם הסרבנות שהייתה לפני כן – אתה יודע, לפעמים בא להתפוצץ מהדברים האלה. תמיד אנחנו הבעייתיים, ואתם דואגים לחיילים. אנחנו לא דואגים לחיילים? אני יום ולילה מסתובב בקו העימות, תורם לחיילי צה"ל, תאמין לי, אני שולח לחיילי צה"ל משטחים של דברים שהם צריכים, אני אומר לך, מתחתונים ועד לקסדות. אני אומר לכם דבר אחד: די כבר, נמאס מהדבר הזה. תפסיקו לדבר "אנחנו" ו"אתם". זה לא קיים יותר. די. 7 באוקטובר, אתה יודע מה, זה משמיים, הדבר הזה, שמביא אותנו לחשוב. בוא'נה, בואו נחשוב ביחד. צריך להפסיק כל פעם לתקוף. אתה יודע שבוועדת הכספים היום ישבתי, כי באתי לדבר באמת על קו העימות בלבנון, על החקלאים שם, שלא מגיעים לאסוף את הביצים. כן, יש בעיות. יש בעיות. אתם יודעים טוב מאוד שפה הצבענו ביחד, העברנו 17 מיליארד לבעלי עסקים. בוועדת הכספים עבדתם ביחד. ינון אזולאי פה, הוא חבר ועדת הכספים, ואתה חבר ועדת כספים, ועבדנו ביחד כדי לעזור לחיילי צה"ל. בכל דבר הלכנו ביחד לעזור לחיילי צה"ל. לא הייתה פה איפה ואיפה, לא במתגייסים ולא בחברי הכנסת, שתמכו בדבר הזה. אז די להגיד את הדבר הזה. אני יודע שאישרנו. וגם אם יש פקידים שלא העבירו את הכסף – תפקידו של שר אוצר לבוא ולדפוק על השולחן, ומי שלא מטפל בחיילי צה"ל עד הסוף, שילך הביתה, מי שלא מסוגל. כשאנחנו אומרים שכולנו פה במערכה, מי שהוא פקיד ונשאר במשרד צריך להבין שגם הוא מגויס כרגע כדי לטפל בחיילי צה"ל. כולם מגויסים, כל עם ישראל. מי שלא הבין את זה – על השרים לתת להם בעיטה, להעיף אותם הביתה, את מי שלא מסוגל לחתום על הצ'ק בסופו של דבר. שמענו על הרבה מקרים של חיילים, כן, גם היום בוועדת הכספים שמענו. צריך לבצע את זה. זה לא אומר שהשר לא עשה או שאני לא עשיתי. לא קואליציה ולא אופוזיציה. אם כבר אתם אומרים: שלום בין אחים – תבצעו את זה בתכלס. לא צריך ללכלך אחד על השני. זה אלף-בית, לא? אני לא מבין. איך אמר פה שר, ובצדק – במקרה הוא יושב פה, השר ארבל, נכון? הוא אמר שהוא לא סופר כיפות, הוא סופר כומתות, ואני מצדיק אותו. זה לא משנה כמה דתיים נלחמו ונפלו. קדושים שלנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא דיבר – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, לא משנה. אני אומר: המשפט – אהבתי אותו. אתה יודע מה, יש לו פה מהות רחבה, כנראה. אתה יודע, לפעמים double meaning פועל יותר טוב מאשר משמעות אחת. אנחנו אומרים, תשמעו, תפסיקו עם הדבר הזה, באמת. די לדבר: דתי, חילוני. כולם נופלים, לצערנו, נופלים ונפצעים. לך תבקר בבתי חולים. אנחנו לא אמרנו: שחורים ולבנים, כן? קל גם לזהות, אבל אני לא רוצה לפתוח את זה פה. אתה יודע, ממש כואב הדבר הזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני פוגש משפחות שכולות שאתה שומע, ואתה מבקר אותן, ונקרע הלב, וזה קורה אצלנו. ואז כשאתה יושב עם משפחה שכולה, הם אומרים: רגע, למה אומרים שאנחנו זה? מה זאת אומרת "אנחנו"? מי זה "אנחנו"? "אנחנו" זה עם ישראל, כולנו שלחנו ילדים לצבא. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת ואטורי, תודה רבה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה יודע, אני אפילו לא פרסמתי מקרה אישי שלי, שלי אישי, שהוא מאוד כואב. אנחנו מטפלים פה יום-יום בכנסת במקרים דומים, כן, אנחנו יושבים ביחד ובוכים בוועדות. היום בוועדת הכספים ישבנו והזלנו דמעות ביחד. אז די כבר. די, מספיק, כולנו אחים. תפסיקו עם הדבר הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. השר ארבל, בבקשה. רוצה למסור הודעה. בבקשה. יכול להיות שזו הודעה, יכול להיות שזו בשורה טובה, אני לא יודע. אני נותן לו את הזכות. הלוואי שהוא מביא בשורות טובות. מי יודע? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כדאי לנו להקשיב. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נפגשתי עם אימא של סמל ראשון שחר פרידמן, השם ייקום דמו, שהאבא שלו, דורון, הוא חבר טוב שלי. היא מסרה לי את הצוואה ששחר כתב. הבטחתי לה שאני אקריא אותה פה במליאת הכנסת, וזה מה שאני עושה. היו אנשים טובים. תחייכו. תשאפו לגרום לכל אדם שבכם יפגוש לחייך גם. תהיו פתוחים לביקורת ותנסו תמיד להשתפר. דעו כי המידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר. תפתחו אוזניים לצרכיו של הזולת, ותפתחו עיניים לצערו. השתדלו לחייך כמה שיותר גם כשקשה. שימו לב לאנשים הקטנים הנופלים לנו בזווית העין. תעריכו את הדברים הקטנים שיש לעולם להציע, בעיקר טבע ומוזיקה. והכי חשוב, תהיו אנשים טובים בדרככם. אל תיתנו לחברה להכתיב לכם מה עושה אתכם אנשים טובים, פשוט השתדלו כמה שאפשר, וגם כשנופלים – דעו כי זאת הדרך להצלחה במעלה זאת. תאהבו את עצמכם ואת העולם. כאשר תקרינו החוצה שמחה – ייווצר לאט-לאט מעגל שייצור עולם טוב יותר. תהיו טובים – תהיו שחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה. בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הטמטום והטיפשות זה לעשות את אותה פעולה פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה אחרת. עלו על הדוכן היום זה אחרי זה גם ראש הממשלה וגם חברי כנסת מהקואליציה, ועל מה דיברו? שאין תחליף לכוח הצבאי במערכה הזאת. אני רוצה לחזור איתכם לשנת 2006. ב-2006 היו הבחירות לכנסת השבע-עשרה של מדינת ישראל, המועמד לראשות הממשלה היה ביבי נתניהו, ומה סיסמת הבחירות של נתניהו ב-2006? "נתניהו, חזק מול חמאס". מ-2006 ניסו נתניהו וממשלותיו, פעם אחרי פעם, את הכוח הצבאי. היה גשמי קיץ, היה מלחמת עופרת יצוקה, היה עמוד ענן, היה צוק איתן, היה שומר חומות, ועכשיו – חרבות ברזל. הקונספציה שמה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח זאת קונספציה שגויה, ונכשלה. היום, כשבאים ומדברים על פתרון צבאי, על כוח צבאי, גם לגבי החטופים, זה לא הוכיח את עצמו. מנהיגות צריכה אומץ, ולנתניהו אין את האומץ להגיד את האמת. נתניהו הקים קבינט מלחמה, וגם היה לו קבינט להישרדות פוליטית, ולצערי הרב ולצער כולנו, קבינט ההישרדות הפוליטית של נתניהו, ידו על העליונה, והוא מוביל את שני העמים לעוד מלחמה, שכולנו, כולנו נשלם את המחיר שלה. אין קונספציה של נקמה. נקמה תביא לעיוורון. הקונספציה של עין תחת עין מביאה בסוף לעיוורון של כולנו. אין תחליף לפתרון מדיני. אין תחליף להכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין תחליף, וכל הניסיון של נתניהו להישרדות פוליטית – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – וכל הדיבור שלו על חמאסטן, פתחסטן בעזה וברשות הפלסטינית – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יוסף עטאונה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לנתניהו: (אומר בערבית: "על האדמה הזאת, גבירת הארץ – –") << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ("– – אם הראשית – –") << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ("– – אם הסוף, הייתה נקראת פלסטין, וכבר נקראת פלסטין.") << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, מה יש לומר לך? עומד כאן במליאה, מאשים את האופוזיציה על ההתנהגות שלה: מה אתם עושים פוליטיקה בזמן מלחמה. מה כבר נגיד עליך, דודי, שלא נאמר? רק לפני שבוע ישבת בישיבת סיעת הליכוד ואמרת על המפגינים שהם בולשביקים שפוגעים במדינה, ואחרי זה אתה בא ונותן לנו טיפים איך להתנהג בזמן המלחמה. הרי אתה יכול לשער בנפשך מה היה קורה אם זה היה הפוך – מה היה קורה אם חלילה אנחנו היינו קואליציה ואתם אופוזיציה. הרי זה ברור לך שיום אחד לא היית יושב בכיסא – במקרה הזה אנחנו. אתה מסתכל עליי כשנאור אומר לך שאתה צריך להתפטר; אתה אומר לי: תסתכלי על חבר שלך. אבל כן, כשתיגמר המלחמה אתם צריכים להתפטר, כולם, כל מי שיושב בשולחן הזה. מה לעשות? זה קרה במשמרת שלך. ואתה בא ואומר לי: לא, ממתי המלחמה? מתי היה אירוע כזה לעם ישראל? מתי היה דבר כזה? לבוא ולהגיד לנו שאנחנו עושים פוליטיקה כשאתה אתמול, בקבינט: איפה הרמטכ"ל? כועס. איפה הרמטכ"ל? איפה הרמטכ"ל? איפה הוא יכול להיות? מה, הוא עושה קניות בקניון? הוא לא יכול לבוא כי הוא עסוק, כי הוא נמצא בוועדת החוץ והביטחון ובקבינט המלחמה, אז הוא לא הגיע. מזל שטולדנו הוא מרוקאי. שמעתם? הוא גאה בעדה שלו. למי אכפת? אכפת לי מאיזה עדה הוא בכלל? מה זה משנה לי? הבן אדם בתפקיד כזה בכיר בצבא, ראש אגף אסטרטגיה – מה אכפת לי מאיזה עדה הוא? מזל שהוא בא. מה היה קורה אם היו מביאים לך מישהו אחר? והשיא, באמת השיא, זה לעמוד פה, ודקה לפני שאתה מקריא את החוק, להגיד לנו טיפים על איך צריך להתנהג בזמן מלחמה. אולי כדאי שתלמדו איך האופוזיציה הזאת מתנהגת בזמן מלחמה, איך היא מתנהגת פה בצורה אחראית, כל שבוע מחדש מביאה רק חוקים טובים, מתנהלת בצורה אחראית בוועדות – איזה הבדל, ומה היה קורה אם זה היה הפוך. ראינו מה היה כאן שנה שלמה כשישבתם באופוזיציה, ששום דבר לא עניין אתכם. אני לא רוצה לחשוב לעצמי מה היה קורה. אבל הדבר האחרון שאתה יכול לעשות כאן זה לבוא ולתת לנו טיפים על איך צריך להתנהג בזמן מלחמה. באמת. לפעמים אתה עומד כאן, ואני אומרת לעצמי: אין בושה, אין בושה, או כמו שאומרים אצלנו, אין חשומה. זה מה שיש לי להגיד לך, כי לבוא ולתת לנו טיפים פה על התנהגות של אופוזיציה – הלוואי שהייתם מתנהגים דקה כמו שהאופוזיציה הזאת מתנהגת בזמן המלחמה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידה סוכות – אינו נוכח. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר פה משהו בהמשך להרבה מאוד פוסטים וציוצים שאני רואה ברשת לגבי איסוף תרומות, יוזמות מדהימות של אזרחים נדיבים ורתומים ופטריוטים, לחוסרים שיש לחיילי המילואים הגיבורים שלנו. תראו, בהתחלה באמת היו חוסרים, הייתה תופעה שצה"ל היה צריך להשלים פערי הצטיידות באופן מאוד מאוד מהיר. היום אני מנסה ללקט ולתפוס את הידיעות האלה אצל כתבים, אצל אנשים שהם פעילים בטוויטר, ולנסות לסייע, אבל זה באמת הזמן לומר שככל שמישהו אוסף כספים למען חיילי צה"ל, לציוד בסיסי שצריך ליום-יום – מן הראוי לפנות לצה"ל, שיודע וצריך ויכול לספק את הדברים האלה. אני אשמח, אתם מוזמנים גם לפנות אליי ברשתות או בכל מקום אחר, אבל באמת, אני חושב שהתרומות המדהימות האלה – חשוב שעכשיו הכול ילך דרך המנגנון. יש את הציוד, יש את הדרך ויש דרך לטפל בזה, ואין בזה כדי לגרוע במאומה מיוזמות מדהימות ומאכפתיות של אנשים, שהיא אין-סופית. ללוחמים שלנו באמת מגיע הכול, וזה התפקיד שלנו בבית הזה גם לדאוג שיהיה הכול. תודה רבה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חבל שהממשלה לא דואגת להם. יש לזה אחריות, יש כתובת. נכון? צריך לדאוג להם כחיילי מילואים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, שמעתי את נאומו של ראש הממשלה היום, וכך גם משפחות החטופים. אני מבין את הדאגה של המשפחות, כי מי ששמע את ראש הממשלה ידע שמחכה גורל קשה לחטופים. ראש הממשלה הוכיח ששחרור החטופים ועסקת חליפין הן לא בראש סדר-היום – בניגוד לנאום של לפיד, אגב. יש הבדל בין שתי הגישות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם בני גנץ אמר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> נכון. לא שמעתי אותו. אבל רק לפני שעה קלה קראתי ציטוט של דברי ראש הממשלה בישיבת הסיעה, שפורסם עכשיו, שנתניהו פועל על מנת להביא להגירה מרצון של תושבים עזתים למדינות אחרות. איזה מחשבה אווילית. איזה מחשבה נוראית. אה, זו מטרת המלחמה, אם כן – טרנספר. עוד טרנספר. עוד נכבה. עוד גירוש. ושמתם לב שלמרות שהפלסטינים בעזה נהרגים ומופצצים, הם לא בורחים; מבריחים, אבל הם לא בורחים. רק אתמול במואסי נהרגו 70 בהפצצה, אבל מי שנשאר לא ברח, ונתניהו חושב איך לטרנספר אותם למדינות אחרות. אני רוצה לומר לנתניהו: העזתים יישארו בעזה, ובקרוב הוא לא יישאר ברחוב עזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סמנטיקה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> טוב שהבנת. עכשיו, אני אומר את זה כי אני שומע כל הזמן אנשים, גם פה וגם בממשלה וגם ב"אולפני המלחמה", אני קורא להם: לשטח את עזה, למחוק את עזה, אין חפים מפשע, גם לא ילדים, או שצריך להרוג במכה ראשונה 100,000. אלה אמירות שהן פשעי מלחמה, אמירות נוראיות, אמירות של אנשים שלא מכירים בפלסטינים כעם; שאפשר להרוג אותם, להפציץ אותם, לנייד אותם. ולו צריך לומר את מה שאמר מחמוד דרוויש, זה הזמן להגיד לאיש הזה, בנימין נתניהו, ולכל מי שחושב את המחשבה הבזויה שאין חפים מפשע, כולל ילדים: (אומר בערבית: "על האדמה הזאת, גבירת הארץ, אם הראשית, אם הסוף, הייתה נקראת פלסטין, וכבר נקראת פלסטין.") << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (זה הקול של כל עזתי זקוף.) משפט אחרון. אני רואה שהרבה באולפנים מדברים על תמונת ניצחון – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – תמונת ניצחון, ואז אני שומע דברים נוראיים, מגוחכים, באולפנים. מה הדברים? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה הוא אומר? מה הוא אומר – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, מצאנו תעודת זהות של מוחמד דף. חלאס. מצאתם. (אומר בערבית: תצאו. מספיק.) די, די. את המלחמה הזאת צריך לסיים – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – לסיים כדי להציל חיי אדם. אפשר אחרת וצריך אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> עידן רול (יש עתיד): << קריאה >> – – – לסיים את המלחמה כדי להציל חיי אדם – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, שנייה, קשה לשמוע את חבר הכנסת מדבר. אנא תנו לו לדבר. תודה רבה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל במערכה קשה וכבדה שנכפתה עלינו. השטן הנאצי, שנלחם בנו בנשק ללא מעצורים, באכזריות, בפראות, מתוך אידיאולוגיה אנטישמית-נאצית, טבח אותנו, רוצה לטבוח אותנו, אנשים, נשים וטף. החל מאותו יום אסוני צבא ההגנה לישראל לוחם ברשע. אתמול הייתי בשלוש הלוויות – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה, רבותיי, אנא, אנא, קשה לשמוע. אני מבקש, אנא. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אתמול הייתי בשלוש הלוויות. בנינו הקדושים נופלים, אחינו פצועים, אחינו ואחיותינו בשבי השטן הנאצי, אבל בימים אלה יש גם את אלה שעסוקים בלקשור את ידינו, מפריעים לטוב במלחמה מול הרשע, מפריעים לאור במלחמה מול החושך. כשהגשתי את הצעת החוק שלי למיסוי כבד של כספים של מדינות זרות לארגוני דה-לגיטימציה, התנפלו עליי שזה קץ הדמוקרטיה ושאני רודף ארגוני זכויות אדם. חבריי, שימו לב, ממש בימי המלחמה האלה, ארגונים ישראליים שעיקר מימונם בידי מדינות זרות, עסוקים בכבילת ידי חיילינו, ואני קורא לחישוב מסלול מחדש. החשיפה המקוממת – נדמה לי שזה היה בערוץ 14 – כי שלוש עמותות ישראליות – בצלם, עדאלה והוועד הציבורי נגד עינויים – שותפות לעלילת הדם של ארגון FIDH, שמאשים את ישראל בביצוע ג'נוסייד בעזה, שקורא לנתק קשר עם ישראל – אלה לא ארגוני זכויות אדם, אלה ארגוני זכויות הטרוריסט. עלילות דם תחת המעטה המוסרי כביכול של דאגה לזכויות אדם מייצרות לחץ בין-לאומי, כובלות את ידי כוחות הביטחון, מסכנות את חיילינו ואף את המערכה כולה במלחמה מול השטן הנאצי בעזה. זה בדיוק מה שהשטן הנאצי צריך. ואני מדגיש שוב: העמותות האלה לא מייצגות את החברה הישראלית. העמותות האלה ממומנות על ידי מדינות זרות ומייצגות אינטרסים זרים. אלה עמותות שגם מייצרות את קמפיין אלימות המתנחלים – לוקחים איזה אירועים לא קיימים ומייצרים כביכול תופעה כדי לייצר כביכול סימטריה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. אני רק רוצה לומר שבמסגרת הפעילות הדיפלומטית שלי כיושב-ראש משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי, אני מעלה את הנושא הזה שוב ושוב. וכאן, בארץ שלנו, בזמן המלחמה, הגיעה העת לשים קץ. אני קורא לראש הממשלה ולחברי הקבינט לאמץ את הצעת החוק שלי למיסוי כבד של מימון מדינתי זר. זה חלק בלתי נפרד ממלחמת הקיום שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברי הכנסת, היום, ברשותכם, הייתי מבקש לדבר על פורום קהלת, שנכנס לחיינו בסערה בשנים האחרונות, הפורום שעומד מאחורי – כן, אני אומר, מבחינתי זה המהפכה המשטרית; פורום שהורס לטעמי כל חלקה טובה בשדרה השלטונית והמינהלית של מדינת ישראל. לפני כשבוע, חבריי חברי הכנסת, לפני כשבוע צפיתי לצערי בפרופ' אברהם דיסקין, פרופסור למדעי המדינה, מתראיין בתוכנית הצינור ואומר את המשפט הבא – ואני מצטט, מצטט במדויק: "לו אני הייתי בתפקיד מכריע, הייתי מוותר על החטופים, כי אם על כפות המאזניים יש את עצם הקיום של המפעל הציוני מול החטופים, המפעל הציוני קודם". סוף ציטוט. חיסול המפעל הציוני מול ויתור על החטופים? האם זה מה שמונח על כף המאזניים? האם אירוע קשה, אירועי 7 באוקטובר, אכזרי, טראומטי, פירושו חיסול המפעל הציוני? מדינת ישראל הייתה במצבים גרועים יותר, כמו מלחמת יום הכיפורים, מלחמת העצמאות, וגם ששת הימים. האם אנחנו נמצאים כרגע בסכנה קיומית? התשובה על השאלה הזו היא לא. האם המלחמה או שחרור החטופים מהווים איום קיומי על מדינת ישראל? התשובה היא לא. רבותיי, לחשוב שהאיש הזה היה מועמדו של ראש הממשלה נתניהו לתפקיד מבקר המדינה. איזו בושה. זה פורום קהלת, הפורום שהיה לו חלק גדול בפאזל של ההפיכה המשטרית, שכמעט פירקה את החברה הישראלית. זה הפורום הקיצוני שגרם לריסוק החברה. זה הפורום, פורום קהלת, שאני מפנה אליו אצבע מאשימה. זה הרס הציונות? זה רציני לטעון את זה? פרופ' דיסקין הוא הבבואה של פורום קהלת, הפרצוף האמיתי של הפורום הזה. איזו אמירה אומללה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חצי דקה, אדוני, ברשותך. צפיתי בשידור והתחלחלתי כיהודי וכישראלי. עוד מדהים, שקולו של דובר פורום קהלת לא נשמע, ואין מגנים את הדברים האיומים והאומללים האלה. בושה גדולה, אין מילה אחרת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבל שהשר דודי אמסלם, הידוע בכינוי חנה בבלי, שרצה ללמד אותנו סדרה של נימוסין והליכות, איך להיות אופוזיציה אחראית – אני מצטער שהוא לא פה, כי רציתי מאוד לדבר איתו על המשרד המאוד-אפקטיבי שלו ועל התרומה שלו למאמץ המלחמתי, בטח בהאשמות שלו לגבי הצורה והדרך שבהן אנחנו מתנהלים. אבל אני רוצה לפתוח ולומר כי קראתי עכשיו גם ציוץ של השר בן גביר, שבאמת, התחלנו את הדיון על החטופים, והוא לא מצא לנכון אפילו להיכנס, אבל את זה אני שם בצד, כי חלק מסיעתו היו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אולי יותר טוב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אני חושב שזה היה מתבקש, אבל אני שם את זה בצד. אני רוצה לדבר על הקמפיין שלו, כי אנחנו לא שמים לב, אבל הבן אדם ממש טוב בקמפיינים, וטלי לימדה אותי תמיד להתחיל בטוב; היא לא באמת לימדה אותי, אבל היא אמרה לי עצה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – בחיים הוא לא ייתן מחמאה. נותן משהו וישר – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – עצה ידידותית מטלי. אני רוצה להחמיא לו, הינה, אני מתחיל בטוב. הבן אדם עושה קמפיינים טובים. הוא עושה קמפיין עכשיו על הראש של הליכוד, אבל אני שם את זה בצד. מה שבאמת הוא טוב זה בקמפיינים שלו. אני רוצה להזכיר לנו את הקמפיין הקודם שהוא עשה: "הגיע זמן בן גביר" – אתם זוכרים שהוא עשה את זה? אז אני אתן לכם כמה ציטוטים: הגיע הזמן שיהיה בעל בית למדינה שלנו; יש לנו חלומות שהילדים והילדות שלנו יוכלו ללכת בביטחון ברחובות שלנו. הוא אפילו פרסם את הקמפיין בערבית, שלא יהיה משוא פנים, חס וחלילה, ואמר: בן גביר יעצור את הפשיעה. לא באתי לפוליטיקה כדי להיות דחליל או שר מים. עכשיו, אני חושב שבחודש האחרון הוא תפס פוזיציה של אופוזיציה בתוך הקואליציה, והוא אוהב את זה, כי טוב לו, אבל אני חושב שהוא עושה את זה כי מאוד נוח לו לא לדבר על התפקוד שלו בתור שר. אז השר שהבטיח ביטחון והשר שבא ואמר: אני אעשה ואעשה ואתם תראו ותיתנו לי את הכוח ותיתנו לי את הכפיפות ותיתנו לי את המיליארדים – אני רוצה לציין את ההישגים המאוד-מאוד טובים שלו, ואגב, גם בזמן המלחמה אנחנו עדיין נהנים מפירות העשייה של איתמר בן גביר בהיותו השר הממונה על הביטחון האישי שלנו. אז 242 נרצחים ונרצחות בחברה הערבית. אתם זוכרים שהיינו ב-100 ומשהו? המנכ"ל שלו פרש, חמישה ניצבים התפטרו, גם נציבת שב"ס; גם ראש אגף הרישוי פרש, פחות שוטרים התגייסו, יותר שוטרים פרשו, נומינלית, מספרית. יש לנו כבר שנה של תפקוד שלו, ועכשיו הוא מגיע – בגלל שהוא ממש הצליח בתפקיד שלו, ממש. מדינת ישראל לא ראתה ולא חוותה ביטחון אישי – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. – – כמו שאנחנו חווים היום. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת תודה, בן גביר. אני רוצה רק לומר, כי עכשיו הוא בקמפיין: עכשיו ההכרעה. אז מי שהאמין לבן גביר בפעם הראשונה וראה את הכישלון שלו, יכול להצביע לו – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ומי שעכשיו חושב שייתנו לו עוד כוח והוא יביא איזו ההכרעה מסוימת הוא באמת מצחיק. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש כמה הנהונים פה בקהל שאני חושב שאולי אתם תצביעו לו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא נכון. בן גביר עושה עבודה מעולה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עבודה גרועה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> עושה עבודה מעולה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אף אחד לא יכול לנשום כראוי כבר חודשיים וחצי. המילים "הותר לפרסום" מכווצות את הנשמה. המחשבה על הורים חרדים, חוששים מכל דפיקה בדלת, אנשים, גברים, קשישים ושני ילדים קטנים חטופים, מורעבים, שאינם יודעים אם יזכו לראות את היום הבא; על חטופים וחטופות ששבו אחרי שחוו את הגיהינום ועוד דרך שיקום ארוכה מצפה להם נפשית ופיזית. אבל בימים האחרונים יש ספורט לאומי חדש: שפיטה בחומרה של בני ובנות נוער שרק חזרו מהשבי, שראו את בני משפחתם וקהילתם נרצחים וביתם נשרף בלהבות, שנחטפו מביתם, ממיטתם, שחוו מה שאיש לא צריך לחוות ושבועות רבים מדי היו בידיהם של מרצחים. אני רוצה לקרוא לכם ציטוט של אחד הפוסטים האלה, שמופנה לנערה בת 17. טלי, תקשיבי. את המצייץ, שלא ראוי להזכיר את שמו במליאת כנסת ישראל, לא הכרתי, אבל אלפי עוקביו כנראה מכירים אותו טוב, וזה מה שהוא כותב: "אני לא מאשים את הילדה, היא בסך הכול קורבן. שטיפת המוח שהשמאל הישראלי עבר היא בסדר גודל של קייטנות החמאס. ככה נראית פסיכוזת ההמונים", הוא כותב על ילדה בת 17. והוא לא היה היחיד. אז הצייצן הזה הוא אדם מבוגר, חכם על ילדה בת 17, קובע כמובן שהיא מהשמאל, למרות שהיא אפילו לא הגיעה עדיין לגיל הבחירה. חטאה היחיד של אותה נערה, כנראה – שלא נפלה על רגליה בהודיה ענקית לממשלת ישראל שהשיבה אותה הביתה. ככה זה כשמכונת רעל יוצאת בכל הכוח להגן על זה ששכח שהוא אחראי לזה שהם נחטפו מלכתחילה. את הצייצן ואת כל שאר החברים האמיצים שפיזרו בשבוע האחרון רעל על בני נוער אני רוצה לשאול: מי אתם שתשפטו אותם? מאיפה העוז, החוצפה וחוסר האחריות? כל חטוף או חטופה יכולים לומר מה שהם חפצים, להטיח ביקורת, לכעוס, לצרוח, לבכות – הכול. הם הרוויחו זאת בצער וביושר. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, אולי תתפלאו: כן, באתי לדבר על החוק, על החוק שמוצג פה בפנינו. החוק בעצם בא להגיד: בואו נדחה לבנקים וניתן להם עוד מתנה, לדחות את השקיפות, את הדיווח שלהם – למי? ללקוח, על העמלות, פעם בחודש. אגב, הצעת חוק כזאת הגשתי, וברגע שהצעת החוק הגיעה כהצעה ממשלתית בחוק ההסדרים, אמרתי: אני לא צריך קרדיט, אין בעיה, שימשיכו. אני לא צריך את זה בשביל עצמי. אבל ברגע שבאים עכשיו ומבקשים לדחות להם את זה בעוד – הבנקים באים ומבקשים, ומה אומרים לכם? יש מלחמה, חיילי המילואים. כבוד הבנקים, אל תיתנו לנו מוסר על חיילי המילואים. אני מבקש מכם להסתכל לאזרחים בעיניים, ותגידו להם: האם הפסקתם להחזיר צ'קים בגלל המלחמה? האם הפסקתם להחזיר משכנתאות בגלל המלחמה? האם הוראות קבע – כיבדתם את הכול או שגם את זה החזרתם? האם את הריבית הורדתם בגלל המלחמה? על מה אתם מדברים? על מה אתם באים לבקש מאיתנו הנחות? אני יודע את האמת. אתם מפחדים מדבר אחד – שאם החוק הזה לא יעבור, אתם מפחדים שיום אחרי זה תהיה לכם תביעה ייצוגית, ואז, את כל הכסף שהרווחתם בריביות תצטרכו ללכת לפזר אותו בשביל הלקוחות; בשביל אותם אזרחים שנלחמים כל יום על הפת שלהם; כן, וגם בשביל אותם חיילי מילואים שאתם לא בדיוק מתחשבים בהם; כן, גם בשביל אותם אלה שמפונים מעוטף עזה או מקריית שמונה או ממטולה או משלומי, כן, אותם אלה שהחזרתם להם, ויש לי את הסיפורים אצלי. אז אל תספרו לנו את הסיפורים שאתם באים לפה אולי באמת לרגע בשביל חיילי המילואים. תפסיקו עם השימוש הציני הזה. אתם באים לפה כי אתם מפחדים מתביעה ייצוגית. אתם מפחדים להוציא את כל הכסף שלכם עבור התביעות הייצוגיות כי אתם רוצים להרוויח עוד ועוד. כן, הבנקים, אתם רוצים להרוויח עוד ועוד, מהקטן עד הגדול בכם. הגיע הזמן שתפסיקו. ואני אומר לכם, נכון, זה יעבור, לצערי, בקריאה הראשונה, אבל אנחנו נפגוש אתכם בוועדת הכלכלה אצל חבר הכנסת ביטן, יושב-ראש הוועדה, לקראת הקריאה השנייה והשלישית, וכבר אני נותן לכם ספוילר: תבואו עם הצעות שטובות ללקוחות, לאזרחים; תבואו ותגידו מה אתם מוכנים לוותר למען האזרחים; תבואו ותגידו על מה אתם מוכנים לוותר בגלל המלחמה – כן, בגלל המלחמה. הרווחתם מספיק כל השנים האלה. זוגות צעירים לא זכו לקנות דירה בגללכם. תמיד אתם טוענים שהריבית עלתה, אבל איפה הריבית שאתם לוקחים מעבר לכך? איפה ההלוואות בערבות מדינה על העמלה שאתם לוקחים מעבר למה שאתם מקבלים? לא בקורונה ולא במלחמה. אז אל תספרו לנו סיפורים, אדונים נכבדים מהבנקים, כי אתם עושקים את הציבור, אתם עושקים את הלקוחות. ואם היו שואלים אותי, באמת לא היה מגיע אפילו בקריאה הראשונה, אבל כמחווה של יושב-ראש הקואליציה – הוא אמר: בואו נעביר; יושב-ראש ועדת הכלכלה אמר: בואו נעביר את זה. אבל יש פה תמימות דעים שאנחנו ניפגש בוועדה לפני הקריאה השנייה והשלישית ושם נתחשבן, ולא בשבילנו – לטובת עם ישראל, לטובת הלקוחות ולטובת אלו ששלחו אותנו להילחם בעוולות שאתם עושים. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אופיר כץ. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לגבי החוק הזה, נמצא פה יושב-ראש הוועדה, ועדת הכלכלה, חבר הכנסת דוד ביטן, שהחוק יגיע אליו, וסוכם שהחוק הזה יגיע לשנייה ושלישית אך ורק בהסכמה מלאה, גם של האופוזיציה וגם של הקואליציה ושל ינון אזולאי. אם לא תהיה הסכמה, החוק לא יעלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. הודעה חשובה ביותר; מנעה גם הרבה מחלוקות. השר רוצה לסכם את הדיון? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא צריך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2023 ו-2024) (תיקון), התשפ"ד–2023, בקריאה ראשונה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2023 ו-2024) (תיקון), התשפ"ד–2023, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שלושה בעד, אפס מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2023 ו-2024) (תיקון), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ד–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1695).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, הסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ד–2023, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר יואב בן צור להציג את הצעת החוק. << דובר >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדובר בחקיקה שהיא השלמה להחלטת ועדת השרים לבחינת הקמתו של מערך שיטור עירוני. מוצע להאריך את תוקף הוראת השעה בארבעה חודשים נוספים, ולקבוע שפקח מסייע יוכל להפעיל את סמכויותיו לצורך סיוע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות גם במרחב החקלאי. החוק מעניק סמכויות לפקחי הרשויות המקומיות שהם רשאים להפעיל לצורך סיוע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות בתנאים ובסייגים המפורטים בחוק. החוק נחקק כפיילוט לתקופה של שנתיים, ולכן מדובר בהוראת שעה. גורמי המקצוע במשרד לביטחון לאומי ובמשטרת ישראל מעידים על שביעות רצון של ראשי הרשויות המקומיות משיתוף הפעולה עם משטרת ישראל בתחומי האכיפה השונים. אני קורא לכם להצביע בעד החוק. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, אדוני השר בן צור. רשימת הדוברים נעולה. אני מזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> זה נדמה שיש מי שנושא בנטל ויש כאלה שלא – לוחמים, מפקדים, חיילים שנכפה עליהם ב-7 באוקטובר להתייצב בצו 8, ואנחנו בוועדת החוץ והביטחון מאריכים מעת לעת את הצו ולא מגבילים בכלל את השירות במילואים, ויש כאלה שלא נושאים בנטל. מי שלא נושא בנטל זה אנשי האקדמיה, הפרופסורים הדגולים, שאני מאוד מעריכה אותם, נאמר לצורך הדיון, אבל לא אכפת להם לא מחיילים ולא מלוחמים. עמד כאן מיקי לוי, חבר הכנסת, וביקש את אותן הטבות לשוטרים. רציתי להגיד לך, חבר הכנסת מיקי לוי, את הדבר הבא: עם כל הכבוד, אני לא רוצה הטבות; אני רוצה כמו בשביתת הסטודנטים. כשהייתה בעבר שביתת הסטודנטים הגדולה, מה עשתה האקדמיה? העבירה את כל הסמסטר בעובר, ולא רק זה – גם לא התחשבו בסמסטר העובר כחלק מהממוצע של הציונים. עם כל הכבוד, אני יושבת בוועדת החינוך שאני לא חברה בה ולא יודעת איפה לשים את הראש של עצמי. מספרים לי שם סיפורים וקשקושים. הקשקוש הראשון – שפותחים את שנת האקדמיה, לא מחכים איתה, כי זה פוגע בכלכלה. די ללעוג לאינטליגנציה של כולנו, כי אם שנת הלימודים הייתה נפתחת במרץ והייתה ממשיכה לקיץ, לא הייתה בעיה ולא הייתה פגיעה בכלכלה. יותר מזה, אם היינו מקצרים את שנת הלימודים, היינו גובים שכר לימוד מלא, אז אל תספרו לי שיש פגיעה בכלכלה בפתיחת שנת הלימודים. מה שיש כאן זה פגיעה בלוחמים שלי, חד וחלק. נמצאים במילואים, הלימודים התחילו, עבודות, הכול, אז עושים להם טובה: אנחנו ניתן להם מועד ג' וד'. וואו, אדוני. יבואו לוחמים אחרי ארבעה חודשים שאנחנו מחזיקים אותם בצו 8, והם יצטרכו עכשיו להשלים לימודים ולעבור בחינות. עם כל הכבוד, האקדמיה, אתם לא עושים לנו טובות, ממש לא. אני אומרת כאן שההבהרה צריכה להיות כמו בשביתה הגדולה: אנחנו מחליטים שכל מי שנתון בצו 8 – אגב, גם השוטרים, שבעת הזאת משמשים ומחליפים גם כוחות ביטחון – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חלקם פצועים. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ברור. צריך להגיע להחלטה הבאה: כל צווי ה-8 הופכים להיות עם ציון עובר על כל המקצועות של הסמסטר, והסמסטר הזה לא נכנס כחלק מהממוצע למי שרוצה לעבור לתואר שני. תקשיבו מה אומרים אנשי האקדמיה. הם אומרים: איך אתה יכול להיות אדריכל אם חסר לך חומר? אז אני רוצה רק להגיד לכם משהו, אנשי האקדמיה: נא להניח שכולנו אינטליגנטים. אם אני הייתי לומדת אדריכלות והייתי לוחמת והיה חסר לי חומר, הרי זה נדבך על נדבך – הייתי משלימה את החומר כשהייתי לומדת את הקורס הבא, כדי שאני אדע מהותית איך אני עוברת שלב. אז בבקשה מכם, עם כל הכבוד: החלטה של כל האקדמיה שכל הלוחמים עוברים בציון עובר את כל הסמסטר. אם עשיתם את זה בשביתה הגדולה, לא תעשו את זה בזמן מלחמה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. בבקשה, גברתי. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ממשיכה את הנאום שהופסק באמצע קודם. בחסות קמפיין אלימות המתנחלים, לקחתם להם את מעט הנשק שבו יוכלו להגן על עצמם, והפקרתם את חייהם תוך יצירת מצג שווא כאילו הם משתמשים בנשק לרצח ערבים. זרקתם אותם לתאי מעצר חשוכים לחודשים ארוכים ללא בית משפט וללא ראיות כדי לייצר להם תדמית של מחבלים. יצרתם להם דה-לגיטימציה ודמוניזציה שמבוססות כולן על שקרים ותעמולה שאין להם שחר. בשבוע שעבר עשיתם צעד אחד יותר מדי, שהזיז את עלה התאנה וגילה את הבושה – הדלפתם מסמך פנימי של צה"ל לכתב גלי צה"ל, שלא טרח לשאול שאלות קשות. קשקשתם שם את הנתון של עלייה ב-54% בהיקפי הפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון מאז הטבח בדרום. לא טרחתם אפילו להסוות את השקר. מקרי האלימות, כביכול, כוללים אירועים מובהקים של הגנה עצמית, כמו למשל אותו מתיישב מגוש עציון שנרגם באבנים על ידי ערבים, ויצא וירה באוויר כדי להגן על חייו ועל חיי משפחתו. הוא הותקף על ידי עשרות ערבים שהיכו אותו קשות וניסו לחטוף את נשקו. למקרים כאלה ודומים להם אתם, יואב גלנט, יהודה פוקס, הרצי הלוי ורונן בר, לא מתביישים לקרוא "אלימות המתנחלים"; גם לא לגרפיטי, שמבחינתכם נכנס לסטטיסטיקה כאילו ניסו לרצוח מישהו. העיקר שתמלאו את מכסת השקרים שלכם. אבל זה חמור אפילו יותר. השבוע חשף העיתונאי אלחנן גרונר את הסיבה האמיתית לפסטיבל הצבוע הזה. מסמך של אחד מארגוני הקרן החדשה לישראל גילה שחור על גבי לבן את המטרה. ארגוני השמאל הקיצוני מנהלים את הקמפיין הזה כחלק ממהלך מחושב ומתוכנן בשיתוף הממשל האמריקני כדי לקדם את הקמת המדינה הפלסטינית, לא פחות. את השמאל מעניינים כקליפת השום חייהם של מאות אלפי יהודים שנמצאים בטווח הסכנה של מחבלי הרשות הפלסטינית, ועוד פחות מכך גורלם של המתיישבים ביהודה ושומרון. אם הם הצליחו לגרום לטבח אחד, הם עוברים בלי היסוס ליצירת רוח גבית לטבח הבא. כל מי שמוכן לשתף פעולה עם הפשע הלאומי הזה יצטרך לשאת באחריות, אם נותרה עוד מילה כזו בצמרת המדינית-ביטחונית שלנו. מי שימשיך את קמפיין התרת הדם – הדם יהיה עליו. ועכשיו אלה כבר לא אזהרות תיאורטיות; המציאות עדיין גובה מאיתנו מחיר דמים כואב כל כך מדי יום על הקונספציה הנוראה הזו. אני אומרת את הדברים האלה מדם ליבי בתקווה שיישמעו וייפתחו הלבבות. אבל כשאני רואה ושומעת כאן יום אחרי יום איך הקונספציה הנוראה הזאת רק הולכת ומעמיקה, אני יודעת רק דבר אחד בוודאות: אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים, ולעתיד לבוא, כל מי שזכה ופעל למענו ולמען הארץ הזו, יבוא וייטול שכרו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמן. תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה להקדיש את הנאום שלי עכשיו לשוטרי ושוטרות מחוז הדרום. ביום חמישי היינו שם בסיור, בתחנת המשטרה החדשה של העיר שדרות, בסיור של הוועדה לביטחון לאומי. פגשנו שם את מפקד המחוז ניצב אמיר כהן, והוא סיפר לנו על אירוע השבת השחורה. זה מדהים שאפילו אחרי כמעט שלושה חודשים כל דבר נראה כאילו קרה אתמול. העיר שדרות היא עיר נטושה. כשהסתובבתי עם מפקד המרחב, עם ולדמן, ימ"ר לכיש, הוא הראה לי את כל הציר של היום הזה, של השבת השחורה. כמה דברים מאוד מעניינים שחשוב שתדעו: המשטרה היא הראשונה שהגיבה לכך שזו מלחמה. זו פקודת "פרש פלשת", והיא הופעלה – אני מספרת לך כי אני רואה שאתה מכיר את זה טוב – היא הופעלה מאוד מוקדם בבוקר. היא הופעלה כי מפקד הימ"ר פורטל ראה ממרפסת ביתו – הוא גר בקיבוץ זיקים, והוא ראה ממרפסת הבית שלו את הפלישה של המחבלים לחוף זיקים, ומי שראה, הם גם רצחו שם הרבה אנשים. לאחר שהוא הבין את האירוע והתקשר למפקד המחוז, מפקד המחוז הבין מהר מאוד שמדובר במלחמה, ולכן הכריז את הפקודה. באותו הזמן מפקד תחנת אופקים מפזר את המסיבה. שתבין, מפיקי המסיבה התקשרו למפקד התחנה לקבל אישור, כי הם פחדו שהביטוח אחרי זה יגיד להם משהו, אז הם רצו את האישור של מפקד המחוז. אתה יודע מה זה שחייבים לדעת כדי לא לפזר את המסיבה סתם. ההחלטה של מפקד התחנה לפזר את המסיבה מוקדם בבוקר הצילה חיים. במסיבה הזו היו 3,400 מבלים – 3,000 מבלים, 400 אנשי צוות. ההחלטה לפזר את המסיבה מוקדם בבוקר, כשיש את ירי הרקטות, עם כל האובדן הגדול – והיה שם אובדן ואונס ומעשי ביזה ורצח – בסוף יותר מ-3,000 חבר'ה ניצלו מהמסיבה הזאת בזכות הערנות של שוטרי המחוז. אני רוצה להגיד עוד משהו. כשאותו מפקד ימ"ר פורטל – רק שתבין – אומר למפקד המחוז שהמחבלים נכנסים דרך החוף, הבת שלו באותו הזמן בכפר עזה, בדור צעיר. מי שהיה בדור צעיר – והיינו שם; ראית, לא נשאר כלום – תחשוב מה זה שהשוטרים האלה – שאגב, רובם גרים בדרום; אמיר כהן גר בשדרות; המפקדים – הרבה מהם אגב יצאו מהבתים בעקבות הפקודה, רק שלצערנו, חלקם נהרגו בדרך, אבל אותם מפקדים, תבין, מנהלים מלחמה כשהילדים שלהם בסכנה. הלכתי וניחמתי את מפקד ימ"ר לכיש אלוני, שהסיפור שלו בכלל מדהים, כי הוא יצא מהבית – הוא גר באופקים – כדי להילחם במחבלים, הבן הגדול שלו במסיבה – הבן הגדול שלו, אגב, יצא בחיים, ברוך השם, הוא בסדר, אבל לצערנו, לפני שבועיים הבן הצעיר שלו נהרג כלוחם בגדוד 51 של גולני, וגם הוא, אלוני, היה ביום של הלחימה ונפצע. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי הרבה סיפורים ששמעתי יחד עם חברי הוועדה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד מפה תודה למפקד המחוז אמיר כהן ולשוטרי ושוטרות מחוז דרום של המשטרה. כמעט 60 – 58 שוטרים לוחמי מג"ב וימ"מ נהרגו ביום של השבת השחורה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יהי זכרם ברוך. תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. השר רוצה לסכם? אין צורך לסכם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה הראשונה על הצעת החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ד–2023. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ד–2023, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 11), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 << הצח >> [מס' מ/1688; דברי הכנסת, חוב' ח', ישיבה 123; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת – עשר דקות יש לי? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יש לך כמה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אה, לא מוגבל. זהו, כי אני כבר לא יודע כמה דפים יש פה. אם זה לא מוגבל, זה בסדר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אתה יכול לעשות כמו בתיקון ליל שבועות – את התחילה ואת הסוף. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שיזמה הממשלה. מאז מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, חלה עלייה חדה בהיקף ובעוצמה של תקיפות סייבר נגד גופים אזרחיים במשק הישראלי, במטרה לפגוע בכלכלה ובתפקוד המשק. חברות המספקות שירותים דיגיטליים ושירותי אחסון למשרדי ממשלה, גופים ציבוריים, גופים ביטחוניים, תשתיות מדינה חיוניות וכיוצא באלה מהווים יעד מועדף לתקיפות סייבר, שכן אויבינו תוקפים חברות כאלה כדי להגיע ליעדיהם העיקריים – הגופים שהחברות מספקות להם שירותים. כבוד השר, אמרו לי שתורנות צריכה להיות לא פחות משעתיים, ולכן אני מתעכב על דברי ההסבר. כדי להתמודד עם תופעה זו, התקינה ממשלת ישראל ביום י"ד בכסלו התשפ"ד, 27 בנובמבר 2023, תקנות שעת חירום שהסמיכו את מערך הסייבר הלאומי, שב"כ ומלמ"ב, להודיע לספק על קיומו של חשש לתקיפת סייבר נגדו, ובהמשך, במקרים מסוימים, לתת לספק הנתקף הוראות לצורך איתור התקיפה, מניעתה או בלימתה. החוק המוצע נועד להחליף את תקנות שעת החירום. במסגרת הצעת החוק, מוצע להסמיך מנהל מוסמך ממערך הסייבר, שב"כ או מלמ"ב, לקבוע כי תקיפת סייבר שמתרחשת או עומדת להתרחש היא תקיפת סייבר חמורה, אם סבר כי קיים חשש ממשי כי תפגע בביטחון המדינה, ביטחון הציבור או בקיום האספקה והשירותים החיוניים. עוד מוצע כי הקביעה שתקיפת סייבר היא תקיפת סייבר חמורה תיעשה אם התקיפה מתרחשת במהלך תקופת הלחימה הנוכחית, אם קיים חשש ממשי שתקיפת הסייבר היא בעלת השפעה ממשית שאינה מוגבלת לספק הנתקף, וכן בהתחשב במאפייניה, כגון מתאר התקיפה וזהות התוקף. בנוסף, מוצע לקבוע כי הסמכות הנתונה למנהל המוסמך לקבוע כי תקיפת סייבר היא בגדר תקיפת סייבר חמורה תהיה נתונה גם לרח"ט ההגנה בסייבר בצה"ל, אם מצא כי יש בתקיפה כדי לפגוע ברציפות התפקוד המבצעי של צה"ל בשל התנאים שפירטתי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ינון – – – לשבעה חודשים – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> נכון, רק שבעה חודשים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בגלל המורכבות של זה – – – בדיוק, ולכן זה מאזן – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> לא היו רבים בדיון, אבל – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בהתאם לדיווחים שקיבלנו בוועדה, לא היה מנוס. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> רצו שנה, והיה שישה חודשים, שבעה חודשים – בתקווה שהם יביאו את זה גם בזמן – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון, בדיוק. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> – – ותכף נדבר על זה – בתקווה שהם יביאו את ההצעה, את הבקשה להארכה, אם יצטרכו הארכה בזמן, על מנת שנוכל להאריך את זה, אם נצטרך. אם נקבע כי תקיפת סייבר היא תקיפת סייבר חמורה, הצעת החוק קובעת הוראות המסדירות את אופן פעולתו של עובד שהוסמך לכך באחד הגופים שציינתי מול הספק באופן מדורג. ראשית, העובד יפרט בפני הספק את התשתית העובדתית והמקצועית שלפיה נקבע כי תקיפת סייבר היא בגדר תקיפת סייבר חמורה. לאחר מכן העובד המוסמך יאפשר לספק הזדמנות לפעול לצורך איתור התקיפה, מניעתה או בלימתה בהקדם האפשרי, בהתחשב במאפייני התקיפה. בהמשך לכך, הספק יידרש לעדכן את העובד המוסמך בדבר הפעולות שביצע, בלי שתחול עליו חובה לגלות סוד מסחרי. לחלופין, הספק יוכל למסור תצהיר, בנוסח המוצע בתוספת להצעת החוק, בדבר יישום הנחיות האבטחה בהתאם לתקן הקבוע בחוק. אם הספק לא הגיש תצהיר, או אם העובד המוסמך מצא כי הספק לא פעל באופן הולם לאיתור התקיפה, מניעתה או בלימתה, יהיה רשאי העובד המוסמך לתת לו הוראות בכתב או בעל פה, לאחר שניתנה לספק הזדמנות להשמיע את טענותיו בעניין. הוראות אלו עשויות לכלול הוראות לביצוע פעולות להגנת סייבר בחומר מחשב או הוראות למסירת ידיעה או מסמך לידי העובד המוסמך. יובהר כי גם בשלב זה העובד המוסמך אינו רשאי לבצע פעולות במחשביו של הספק, ועל ההוראות שייתן להיעשות על ידי הספק או עובדיו. בהצעת החוק מוצע גם להתוות את שיקול דעתו של העובד המוסמך, ולקבוע כי עליו להתחשב בהשפעת הפעולות על הזכות לפרטיות, על פעילות הספקים וצדדים שלישיים, על הרציפות התפקודית של הספק, וכן על העלות הכלכלית המוערכת של יישום הוראות אלו. עוד מוצע להדגיש את חובתו של העובד המוסמך להורות על נקיטת אמצעי שפגיעתו פחותה. עוד מוצע לקבוע הוראות בעניין חובת סודיות והגבלות שימוש במידע לצורך התמודדות עם תקיפת הסייבר החמורה על אדם שהגיע אליו מידע מספק בהתאם להוראות הצעת החוק. כמו כן, מוצע לקבוע שמידע שיתקבל מספק יימחק סמוך לאחר סיום הטיפול בתקיפת הסייבר החמורה, כדי להגן על הזכות לפרטיות ועל קניינם של הספקים ולקוחותיהם. לשם קיום פיקוח ובקרה שוטפים על פעולותיהם של מערך הסייבר, שב"כ ומלמ"ב בהתאם להצעת החוק, מוצע לקבוע חובת דיווח אחת לחודש ליועצת המשפטית לממשלה ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על אודות המקרים שבהם ניתנו הוראות לפי החוק, בפילוחים שונים המפורטים בהצעת החוק – זו תוספת שהוספנו. אציין כי עבור רוב החברות שעליהן יחול החוק, מדובר בפעם הראשונה שבה מוחלת רגולציה כלשהי. משכך, ההסדרים בהצעת החוק רכים יחסית ואינם כוללים סנקציות עונשיות או סמכויות לפעול באופן פולשני בתוך החברות. במהלך דיוני הוועדה ערכנו כמה שינויים בהסדר המוצע. בין היתר קבענו כי מנהל מערך הסייבר יוכל לקבוע תקנים נוספים מעבר לתקן הבין-לאומי הקבוע בחוק, קבענו כי הפרת חובת הסודיות הקבועה בחוק תהיה עבירה פלילית שדינה שלוש שנות מאסר, הרחבנו את חובת הדיווח לוועדה ועוד. בנוסף, קבענו כי הוראת השעה תעמוד בתוקפה למשך שבעה חודשים, לעומת בקשת הממשלה המקורית – לקבוע תקופה של שישה חודשים עם אופציה להארכה בשישה חודשים נוספים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אך טרם אבקש את הבקשה הזו וטרם נעבור להצבעה, אני מבקש להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין ולצוות לשכתו, ליועמ"שית הוועדה הגב' מירי פרנקל שור וצוות לשכתה, עו"ד עידו בן יצחק וגלעד נוה, למנהל הוועדה אסף פרידמן וצוות לשכתו, וכמובן לחברי הוועדה שהשתתפו בדיון – ולא היו רבים כאלה – ולכם, הצופים בבית, בתקווה שהייתה איזו מתקפת סייבר בזמן שדיברתי, כי זה היה ארוך מדי ופחות מעניין, אז תודה רבה. אני מקווה שחזרתם לשידור בערוץ הכנסת. תודה רבה. כל טוב. >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, אדוני. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. הוגשו בקשות לרשות דיבור, אבל המבקשים אינם נוכחים. ולכן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, כנוסח הוועדה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–13 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–13 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים בעזרת השם ביום רביעי ט"ו בטבת התשפ"ד, 27 בדצמבר 2023, בשעה 16:00. סליחה, סליחה, טעות, טעות סופר. אני חוזר: הישיבה הבאה תתקיים בעזרת השם ביום רביעי ט"ו בטבת התשפ"ד, 27 בדצמבר 2023, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:49. << סיום >>