דברי הכנסת

דברי הכנסת כ / מושב שלישי / ישיבות רט"ז–רי"ז / ט"ז–י"ז באדר התשע"ז / 14–15 במרס 2017 / 20 חוברת כ' ישיבה רט"ז הישיבה המאתיים-ושש-עשרה של הכנסת העשרים יום שלישי, ט"ז באדר התשע"ז (14 במרס 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 נאומים בני דקה 10 עודד פורר (ישראל ביתנו): 10 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 10 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 12 נאוה בוקר (הליכוד): 13 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 13 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 14 איתן ברושי (המחנה הציוני): 15 יהודה גליק (הליכוד): 15 יוסי יונה (המחנה הציוני): 16 אכרם חסון (כולנו): 17 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 17 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 18 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 19 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 20 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 20 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 21 ענת ברקו (הליכוד): 22 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 23 אורן אסף חזן (הליכוד): 23 שעת שאלות לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים 24 איתן ברושי (המחנה הציוני): 25 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 26 דב חנין (הרשימה המשותפת): 27 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת מהבונדסטאג 30 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 30 שעת שאלות לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים 31 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 31 עודד פורר (ישראל ביתנו): 33 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 35 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 36 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 41 ענת ברקו (הליכוד): 45 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 47 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 49 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 52 אכרם חסון (כולנו): 55 יעל גרמן (יש עתיד): 56 נאוה בוקר (הליכוד): 60 חילופי גברי בוועדות הכנסת 62 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 62 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 62 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 62 הצעות לסדר-היום 63 ציון היום הלאומי למדע לשנת 2017 63 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 63 אורי מקלב (יהדות התורה): 64 רחל עזריה (כולנו): 66 חיים ילין (יש עתיד): 68 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 70 יעקב מרגי (ש"ס): 73 יואל חסון (המחנה הציוני): 74 דב חנין (הרשימה המשותפת): 76 אורן אסף חזן (הליכוד): 78 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 82 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 87 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 87 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017 88 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 88 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 91 איציק שמולי (המחנה הציוני): 93 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29), התשע"ז–2017 94 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 94 עליזה לביא (יש עתיד): 96 איציק שמולי (המחנה הציוני): 98 יואל חסון (המחנה הציוני): 100 איתן ברושי (המחנה הציוני): 101 נחמן שי (המחנה הציוני): 102 סגן שר האוצר יצחק כהן: 105 יואב בן צור (ש"ס): 107 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 108 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 108 הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017 111 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 111 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 112 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 115 דב חנין (הרשימה המשותפת): 117 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 118 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 120 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 122 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 123 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 123 הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017 124 זאב בנימין בגין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 124 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 127 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 127 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46) 128 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 128 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 129 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 131 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 133 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 134 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 136 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 139 דב חנין (הרשימה המשותפת): 141 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 142 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 146 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 152 יעל גרמן (יש עתיד): 154 איציק שמולי (המחנה הציוני): 156 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 157 איתן ברושי (המחנה הציוני): 159 יוסי יונה (המחנה הציוני): 160 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 161 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 162 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 163 עודד פורר (ישראל ביתנו): 169 הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, התשע"ז–2017 170 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 170 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 172 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 174 איתן כבל (המחנה הציוני): 176 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 177 יהודה גליק (הליכוד): 184 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 186 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 191 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 62) (חממות טכנולוגיות וחברות הזנק), התשע"ז–2017 193 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 194 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 195 אורן אסף חזן (הליכוד): 201 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 211 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (תיקון מס' 20) (ראיות חסויות וערעור על החלטות ביניים), התשע"ז–2017 215 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 215 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 216 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52) (שקיפות מרכיבי תשלום בעסקה מתמשכת), התשע"ז–2017 231 איתן כבל (המחנה הציוני): 232 הצעת חוק זכות השגה על החלטה בעניין רישוי מקצועות בתחום הרפואה והבריאות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 234 עודד פורר (ישראל ביתנו): 234 הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 235 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 236 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 238 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 240 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53) (דרכים לביטול עסקה), התשע"ז–2017 246 יואל חסון (המחנה הציוני): 246 הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 250 רחל עזריה (כולנו): 250 יואל חסון (המחנה הציוני): 252 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 257 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ט"ז באדר התשע"ז, 14 במרס 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53) (ערר על החלטות מנהל לשכת ההוצאה לפועל או עובד מערכת ההוצאה לפועל), התשע"ז–2017; הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, התשע"ז–2017. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/3991/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/4033/20: הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (הרחבת הזכאות להיתר מוגבל), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק עיגון עקרונות הדין הבין-לאומי בנושא גזל קרקעות בשטחים הכבושים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ביטול אשרה ורישיון לישיבת קבע למחבלים ולמשפחותיהם עקב השתתפות בפעילות טרור), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, יעקב פרי, מיקי לוי, עליזה לביא, יואל רזבוזוב ואלעזר שטרן; הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – השוואת תנאים לתלמידי ועובדי מוסדות חינוך מיוחד מוכרים שאינם רשמיים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יעקב מרגי, משה גפני, דוד ביטן, מאיר כהן, מנחם אליעזר מוזס, מירב בן ארי, יצחק וקנין, יגאל גואטה, ישראל אייכלר, יעקב אשר, מסעוד גנאים, מיכאל מלכיאלי, יחיאל חיליק בר, עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, דב חנין, איילת נחמיאס ורבין, עמר בר-לב, נחמן שי, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, עאידה תומא סלימאן, יואל חסון, מרב מיכאלי, אילן גילאון, זהבה גלאון, איימן עודה, אראל מרגלית, יעל כהן-פארן, מנואל טרכטנברג, רויטל סויד, חיים ילין, איתן כבל, יצחק הרצוג, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה, עבד אל חכים חאג' יחיא, יואב בן צור, עפר שלח, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, יעל גרמן, טלב אבו עראר, אורלי לוי אבקסיס, אברהם נגוסה, יהודה גליק, זוהיר בהלול, יוסף ג'בארין, נורית קורן, אורן אסף חזן, מכלוף מיקי זוהר, עיסאווי פריג' ואיל בן ראובן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תשלום אגרה בגין הגשת התנגדות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, יעקב אשר, יואב בן צור, מאיר כהן, אלי אלאלוף, יצחק וקנין ואיציק שמולי; הצעת חוק איסור סחר בשנהב, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, יוסי יונה, מיכל בירן, קסניה סבטלובה, איציק שמולי, סתיו שפיר, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, אילן גילאון, שרן השכל, איל בן ראובן, חיים ילין, יחיאל חיליק בר, אורי מקלב, עיסאווי פריג' ומירב בן ארי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור מטעמי הכרה דתית), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק להגנה על קופים שיובאו לישראל למטרות סחר בהם, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עמיר פרץ, איציק שמולי, יעל כהן-פארן, יעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – משפט חוזר אזרחי), מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי ומירב בן ארי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת סטודנטים באזור מוסד לימודיהם), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אראל מרגלית; הצעת חוק-יסוד: הארכת תקופת הפסילה בעבירות שיש עמן קלון לנבחרי ציבור (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, נחמן שי, מיכל רוזין, יוסי יונה, עליזה לביא, עיסאווי פריג', תמר זנדברג ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם לבני שני המינים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק הכשרות והאפוטרופסות (תיקון – איסור הפליה על רקע נטייה מינית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, יעל גרמן, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מרב מיכאלי, מיכל בירן, יואל חסון, רויטל סויד ועמיר פרץ; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – תוקפו של חוק חורג), מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, דוד ביטן, שולי מועלם-רפאלי, מנחם אליעזר מוזס, רוברט אילטוב ויואב בן צור; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – איסור פרסום לשם הגנה על ביטחון תעסוקתי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, איציק שמולי, יעקב פרי, חיים ילין, מיקי לוי, עליזה לביא, איל בן ראובן, קסניה סבטלובה, נחמן שי, תמר זנדברג, יפעת שאשא ביטון ומירב בן ארי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – תקופת שנת הלימודים וחופשות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק תמיכה כלכלית של הורים בילדיהם, התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי ורחל עזריה; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת כהונת שופט בית-המשפט העליון), מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מסירת מידע למעסיק על הרשעות תעבורתיות של מועמד לעבודה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מיכל בירן, איל בן ראובן, מיקי רוזנטל, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, זוהיר בהלול, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, דב חנין ועמיר פרץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – החלטה מקדמית לפי תוכנית החיזוק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועצים משפטיים של משרדים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה, מרדכי יוגב, בצלאל סמוטריץ, יגאל גואטה, מיכאל מלכיאלי, דוד ביטן, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, יואב בן צור, רוברט אילטוב, אכרם חסון, אברהם נגוסה, נורית קורן, מכלוף מיקי זוהר, אורן אסף חזן, שולי מועלם-רפאלי, ישראל אייכלר, יעקב מרגי, יעקב אשר, דוד אמסלם, עודד פורר, משה גפני, יצחק וקנין, יהודה גליק ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הגבלת עמלה בעד שירותי סליקה שמשלם עסק זעיר, קטן או בינוני), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – יישובי חבל יהודה בשטח הנגב), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, ישראל אייכלר, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, מנחם אליעזר מוזס, יגאל גואטה, יעקב מרגי, ניסן סלומינסקי, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, רועי פולקמן, שרן השכל, אמיר אוחנה, נאוה בוקר, ענת ברקו, נורית קורן, אורי מקלב ויצחק וקנין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – סיוע במשכנתה לאזרחים ותיקים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב ועודד פורר; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – הארכת תוקף רישיון), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הקמת ועדת חריגים לנפגעי פעולות איבה שהתרחשו מחוץ לישראל), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – בחינת העלות לרשויות מקומיות), מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, רחל עזריה, איל בן ראובן, נאוה בוקר, איתן ברושי, איתן כבל, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, יחיאל חיליק בר, אברהם נגוסה, יואל חסון, עמיר פרץ, אלי אלאלוף ורויטל סויד; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר אגרת נסיעה באמבולנס), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – בדיקת תלות בידי רופא מומחה למבוטח מגיל 75), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, עמיר פרץ, נחמן שי, קארין אלהרר, זהבה גלאון, יחיאל חיליק בר, נורית קורן ויואל חסון; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – תגמולים לנפגעי פעולות איבה מחוץ לישראל), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מדמי השתתפות באשפוז סיעודי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – קביעת יום פתיחת שנת הלימודים כיום בחירה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, אורי מקלב, רועי פולקמן, מירב בן ארי, יעל גרמן, יגאל גואטה, עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, אלעזר שטרן, איתן ברושי, איל בן ראובן, מאיר כהן, קארין אלהרר, עליזה לביא, מסעוד גנאים, יעקב מרגי, דוד ביטן, אכרם חסון, מיכאל מלכיאלי, אלי אלאלוף, יואב קיש, רוברט אילטוב, מנואל טרכטנברג וסתיו שפיר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-שלילת זכאות לגמלת סיעוד מקשיש לאחר פטירת בן-הזוג), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, עמיר פרץ, דב חנין, משה גפני, נחמן שי, יוסי יונה, נורית קורן ומרב מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובד שפוטר לאחר שהגיע לגיל פרישה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, עמיר פרץ, דב חנין, איתן כבל, נחמן שי, משה גפני, יוסי יונה ומרב מיכאלי; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – חובת מסירת הקלטת שיחת טלפון למבוטח), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת זיקנה בהתאם לשכר הממוצע במשק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, דב חנין, מרב מיכאלי, יוסי יונה ויואל חסון; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – אי-קיום פעילות אקדמית ביום המנוחה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן. תודה. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, נאומים בני דקה, ואני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה. ההצבעה החלה. חבר הכנסת עודד פורר, תפתח בבקשה את הנאומים, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני, אחר צהריים טובים. עוד אפשר להגיד פורים שמח, אבל גם אי-אפשר להתעלם מהמאורעות, לפחות לפי מה שצפינו – מי שצפה במהדורות החדשות – אותה תלייה של בובות של חיילים חרדים בשכונה גאולה בירושלים. אני חושב שהבית הזה צריך לגנות את התופעה הזאת בכל תוקף ולפעול בכל אמצעי שהוא כדי למצוא את האחראים לעניין הזה. משטרת ישראל ידעה לרדוף אחרי אחראים לפשעים הרבה פחות חמורים. אני רואה בפשע הזה אחד הפשעים החמורים שנעשו. צריך לרדוף אותם, למצוא אותם, וגם בבית הזה – לדאוג ברמת החקיקה שגופים מתוך המקומות האלה שקוראים להסתה כנגד חיילי צה"ל וכנגד חיילים חרדים שמשרתים בצה"ל לא יקבלו מימון ממדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי שר החקלאות אורי אריאל, היום בשעות הבוקר המוקדמות חרשו הרשויות במגזר הבדואי בנגב והשמידו יבולים חקלאיים, וזה, נדמה לי, לפי הנחיותיו והוראותיו של שר החקלאות, שדואג לפרנסתם של הבדואים. זה שהם עושים את מה שהם צריכים לעשות באדמה שלהם כדי להתפרנס, כדי לגדל – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מה אתה אומר כך? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: איך זה קשור לשר החקלאות? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): איפה זה היה? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: איך זה קשור לשר החקלאות? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה לא שר החקלאות? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, הוא לא מתעסק בחקלאות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אה, אתה לא מתעסק בחקלאות. אה. אתה שר החקלאות מלבד הבדואים, כן – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, הוא לא מתעסק – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – ולכן מכובדי פוגע בפרנסתם של הבדואים בנגב. כולם יודעים שהמגזר הבדואי בנגב סובל ממדיניות זו, וגם מאבטלה ועוני. הממשלה עדיין, כנראה, לא מתייחסת אליהם כאזרחים במדינה הזאת, וזה כאילו חלק ממסע נישול מהקרקעות, הפקעת הקרקעות. ולכן – לא יעזור: האדמה היא של הבדואים, והם חייבים לטפל באדמה שלהם ולזרוע כמה שהם צריכים וכמה שהם רוצים. יש להם שם צאן, יש להם כבשים, יש להם בעלי-חיים, והם חייבים להשתמש באדמה הזאת. ולכן מכובדי היושב-ראש, אני חושב שדי למדיניות הנישול מהקרקעות, די להשמדת היבולים החקלאיים של הבדואים, והגיע הזמן להתייחס למגזר הבדואי בנגב כאל אזרחי מדינת ישראל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני נדרש לאחת מן הסוגיות שבוודאי מעניינות אותך באופן אישי כראש המוסד הזה – תהליך מסוכן בתוך מה שנקרא התהליך הדמוקרטי בכנסת ישראל. זהו תהליך של דמוניזציה כלפי הח"כ הערבי בבניין הזה. ישנה מגמה שהולכת וקורמת עור וגידים יותר ויותר. היא לא תולדה של הכנסת הזאת, היא תולדה של כנסות אחרות, אבל המגמה הזאת היא באסקלציה הולכת וגוברת של סתימת פיות, של פגיעה במעמדו של הח"כ הערבי. הסוגיה הזאת, אני מעלה אותה בצל העובדה שאני עד, ואלוקים עמדי, שחברי הכנסת הערבים באשר יהיו, כאן, בבניין הזה, הם חברי כנסת מצטיינים, משתתפים באופן אקטיביסטי וערכי, רטורי ואקספרסיבי בישיבות הוועדות ומגיעים לכאן מוכנים ומזומנים למטרה הדמוקרטית הנשגבה ביותר. אלא מאי? המגמה ההולכת ותופחת, בעיקר בבניין הזה, היא לפגוע במעמדו, לפגוע באמינותו ולפגוע בסטטוס המאוד-ערכי שלו כמייצג אולי עם אחר בתוך מדינת ישראל – עם ששייך למה שנקרא קהילת אזרחי מדינת ישראל. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, להגן על מעמדו של הח"כ הערבי בבניין הזה ולהעניק לו לא רק הגנה אלא גם את הלגיטימציה המתבקשת מכך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חברת הכנסת נאוה בוקר – בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. נאוה בוקר (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שנה שלמה חלפה מהיום שבו הגשתי את הצעת החוק להעלאת קצבאות הנכות שעליה חתמו 82 מחברי הבית הזה. כפי שרובכם יודעים, לפי ההצעה יש להעלות את קצבאות הנכות, העומדות היום על 2,342 שקלים, ל-5,000 שקלים – שכר המינימום. היום הרגשתי סוף-סוף שההצעה שלי זוכה לתמיכה אמיתית של שרינו. אחרי שעלתה כבר פעמיים להצבעה בוועדת השרים, התגייסו חברי, שרי הליכוד אופיר אקוניס, חיים כץ וזאב אלקין, ויחד אתם אורי אריאל ודוד אזולאי, ודרשו להעניק לנכים את ההעלאה ובכך לאפשר להם לחיות בכבוד. ומכאן אני רוצה לומר לכם תודה, ואני בטוחה שעם תמיכה כזאת, שרק הולכת וגוברת, האוצר והעומד בראשו יצטרכו בסופו של דבר להבין שאנחנו לא מתכוונים לוותר, ושאנחנו נמשיך להיאבק למען הנכים עד הסוף, עד שתאושר הגדלת קצבת הנכות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת בוקר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה לחברי הכנסת על תשומת לבם. אני רוצה להקריא מכתב של חברה שלי בשם דליה ממן שמופנה אל שר הבריאות מר יעקב ליצמן – עניין שכולנו נוגעים בו בכל מיני צורות, כאן, במליאה: שמי דליה ממן, אני גרה בדימונה, פעילה חברתית בעמותה כבר 18 שנים בהתנדבות מלאה. פונה אני אליך, שר הבריאות, עם כאב עצום בלבי, כאב שכאבתי לפני כשמונה שנים. גם אני חליתי בסרטן. טופלתי בשנה קשה, ותודה לבורא עולם שהכול בסדר. אולם אני, שלא כמו אחרים, לא נזקקתי לטיפולים שלא בסל הבריאות. אני מלווה כל כך הרבה אנשים במחלה הכואבת והארורה הזאת – שכנים, חברים, דודים, מכרים. איבדתי את אבי ז"ל, דודים, גיסה, גיס, ואחת הסיבות היא שביקשו מהם לקנות תרופה שלא בסל הבריאות. כרגע אני מלווה אישה שיקרה ללבי מאוד, קצת מעל 60, שחווה את החוויה המכאיבה הזאת; חמש שנים של מחלה, שמתוכן כשלוש וחצי שנים של טיפולים, ולפני חצי שנה ביקש ממנה לרכוש תרופה שלא בסל הבריאות, העולה בחודש אלפי שקלים ועשרות אלפים. האם זה אמיתי? האם יש צדק בעולם שאישה חולה ששילמה כל חייה דמי ביטוח בריאות ועוברת את המחלה הקשה הזאת בדם ובדמעות אמורה להתבקש לשלם על התרופות ועל בדיקה לגילוי סוג הגידול על מנת לקבוע את המשך שארית חייה? אדוני השר, אני כואבת את כאבם של החלשים והחולים במדינה – כל כך כואבת, שיכולתי לדבר, תרתי משמע, כבר מזמן נחלשה והתאדתה. אדוני השר, האם זה אמיתי במדינה כמו שלנו, שזה קורה, לתת לחולה למות טרם זמנה? למות בטרם עת? לחייבם לשלם בשארית כספם וחייהם? היכן החמלה? היכן האנושיות? היכן הרגשות – נעלמו להם והתאיידו מחיינו? אדוני השר, הבט בעיניהם של החולים ותראה את דמעותיהם זולגות בייאוש, ואז תבין שכאבם אינו רק פיזי אלא כלכלי, נפשי ורגשי. אני רוצה לציין, לצערי – היא כותבת את זה בשמה של אחותה פאני אמויאל, שנפטרה בשבוע שעבר, וממש עכשיו הסתיימה השבעה. אני מכירה את שר הבריאות, אני יודעת שהדברים האלה נוגעים ללבו, וכשהוא יכול, הוא עוזר. אבל אנחנו צריכים לטפל בעניין הזה מבחינה עקרונית. כאן כל הבית צריך להתגייס. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, בשעות הצהריים, או לפני הצהריים – בהלה גדולה בכפר קלנסואה בגלל פיצוץ במפעל לזיקוקי די-נור. המפעל הזה צמוד לקלנסואה. כתוצאה מאותו פיצוץ ואותה שרפה נהרגו אמיר תכרורי ואנאס אבו עאבד, שניהם תושבי קלנסואה. המפעל הזה קרוב מאוד לאזורי מגורים, אבל נשאלת השאלה, אחרי שאנחנו מדברים על ביקורת על ייבוא צעצועים מסוכנים, מפעל כזה – צריך לחקור, להקים ועדת חקירה ולהעמיד לדין את הבעלים, את המנהלים ואת אלה שנתנו את האישורים. האם יש ביקורת? האם מישהו דאג לבטיחות? למה דבר כזה צריך לקרות שאנשים ייהרגו שם והרבה פצועים – לעשות מעשה כזה שיש בו הרג ויש בו בהלה? לכן, צריך להקים ועדת חקירה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום קיימתי דיון, יחד עם חברי חבר הכנסת יעקב פרי, בנושא קדושת החיים וטוהר הנשק בצה"ל, לאור משפט החייל היורה אלאור אזריה. את הדיון הוביל והנחה פרופסור אסא כשר, שהיה ממנסחי הקוד האתי בצה"ל, והשתתפו בו בין היתר נציב קבילות החיילים האלוף במילואים יצחק בריק, אלוף במילואים גרשון הכהן, חברי הכנסת שהם גם קצינים בכירים – עמר בר-לב, איל בן ראובן ואלעזר שטרן – וגם חברנו יהודה גליק. הגיעו לדיון עשרות – למעלה מ-120 חניכים, מדריכים מהמכינות, תנועות הנוער, שנת שירות, אגפי חינוך ונוספים. השאלות של טוהר נשק וקדושת החיים ליוו אותנו עוד טרם הקמת המדינה, וודאי שאחרי כינונה והקמתה של המדינה והקמתו של צבא ההגנה לישראל, ועד עצם היום הזה, לאורך כל המאבקים, המבצעים והמלחמות. המסקנה העיקרית מהמקרה בחברון ומהדיון שיזמנו – והדיון הזה ללא ספק הצדיק את קיומו – היא שחשוב להיערך בעיקר לקראת העתיד ולעסוק במה שיהיה, ולא רק במה שהיה. החברה הישראלית היום קרועה, משוסעת ומפולגת, וכאשר תישכח הפרשה וההדים סביבה בעוד זמן לא רב ייעלמו, אנחנו צריכים להוציא ממנה את העיקר בתחום החינוך, בתחום החינוך לערכים שעליהם דיברנו היום, שאמורים ללכד את כולנו, ואין פה חלוקה של ימין ושמאל או חלוקה פוליטית. יש ללמוד את הערכים, לשנן אותם בחינוך, בתנועות הנוער, במכינות, בשנות השירות, וכמובן בצה"ל, לחיילים ולמפקדים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, היום התארח בכנסת אדם מיוחד, שמו ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש. שמו, אני מניח, זכור לכולם – האיש שבמבצע "עופרת יצוקה" איבד שלוש בנות בעקבות טעות של צה"ל. פגע בבית שלו טיל ונהרגו שלוש בנותיו. האיש מנהל כיום – יש לו כל הסיבות שבעולם לראות בישראל אויב; במקום זאת, האיש החל חיים חדשים, הקים מרכז חינוכי לתפארת ומחלק מלגות מדי שנה לסטודנטיות יהודיות וערביות בטורונטו. הוא מחלק אותן לסטודנטיות פה בארץ שלא מסוגלות לממן את הלימודים שלהן. הוא כרגע מנהל משפט נגד מדינת ישראל. אינני רוצה להיכנס לעולם המשפטי. אני פונה מכאן לחברי הכנסת להצטרף אלי בפנייה לראש הממשלה ולשר הביטחון: כמחווה של רצון טוב, כהסברה של החברה הישראלית – והיום יש מערכת הסברה נגדנו בכל העולם – בואו, שמדינת ישראל, כמחווה, תקצה סכום מסוים למרכז שלו, ובואו נזיז הצדה מערכה משפטית מיותרת שלא אנחנו ולא הוא לא נרוויח ממנה. במקום זה מדינת ישראל תצא חזקה ובטוחה בעצמה על-ידי זה שהיא תביע צער על מה שקרה ותשתתף באיזשהו פיצוי – לא כפיצוי משפטי אלא כמחווה אנושית לבן-אדם שאנחנו פגענו והרגנו לו שלוש בנות, והוא בחר בחיים טובים, למנף את העשייה שלו לטובת הציבור בישראל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כל אחד מאתנו פוגש במהלך חייו עובד סוציאלי או עובדת סוציאלית. מן הסתם יש לנו אב, אם, אח, אחות, סב, סבתא, בן או שכן קרוב שזוכה לטיפול מסור מידם. אבי שוכן היום בבית-חולים שיקומי, ואין בפי מילים לתאר את הטיפול המסור והאוהב שהוא מקבל מידיה של העובדת הסוציאלית במקום. קוראים לה סיגלית כהן. אדוני היושב-ראש, היום התקיים בכנסת יום הצדעה לה ולאלפי העובדים הסוציאליים האחרים. זה יפה להצדיע להם, והם אכן ראויים להצדעה, אבל אנחנו לא יכולים להסתפק בהצדעה, במחווה סימבולית שמעלה על נס את פועלם. מדובר באנשים, בעיקר בנשים, שעושים את עבודתם במקצועיות מופתית, אדוני היושב-ראש, במסירות עמוקה ובאכפתיות רבה. הם נמצאים בפינות החשוכות ביותר והכואבות ביותר של החברה שלנו – חברה שמתאפיינת, שלא בצדק, בפערים חברתיים מהגדולים ביותר בעולם המערבי, ולכן גם במצוקות חברתיות שונות ומגוונות. אנחנו נופלים מהרגליים, דיווחו לנו העובדים הסוציאליים היום. כל אחד ואחת מאתנו, הם הוסיפו, מטפלים במספר בלתי נתפס של תיקים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני מסיים. דומה שאנחנו מנצלים את טוב לבם, את המחויבות שלהם ואת האכפתיות שלהם, פשוט כך. מסירותם של העובדים הסוציאליים והמחויבות שלהם לאוכלוסיות המוחלשות אינן רישיון לנצל אותם. תנאי ההעסקה שלהם מחפירים, וגובה שכרם משפיל ומבזה. ממשלת ישראל יכולה לעשות יותר עבורם. משרד האוצר יכול לעשות יותר עבורם. אנחנו, חברי הכנסת, יכולים ונדרשים לעשות יותר עבורם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יונה. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני, כמו כל חברי הכנסת, בכל שבוע מבקר בשניים-שלושה יישובים בארץ, ואני שומע על בעיית תכנון ובנייה, על צווי הריסה, על גירעונות בתקציבים, על בעיית חיבורי החשמל, על בעיית תשתיות. והנה, ביום חמישי האחרון ביקרתי בכפר הצ'רקסי כפר-כמא, ליד כפר-תבור, שמונה 3,400 תושבים, ולהפתעתי אין שם גירעונות, אין שם אפילו בית אחד ללא היתר בנייה, ללא חיבור חשמל לא חוקי, ואין שם אפילו צו הריסה אחד. היישוב נקי, היישוב נמצא במצב צמיחה, ויש בגרות איכותית ברמה גבוהה מאוד. יש שם תשעה חברי מועצת עיר, כולל ראש המועצה, כולם בקואליציה, כי כולם שמו מול עיניהם את טובת האזרחים והתושבים. היישוב הזה הוא לתפארת עם ישראל. זה מוכיח: אם נרצה אין זו אגדה, ואני מצדיע לראש המועצה, לחברי המועצה ולתושבי כפר-כמא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה, חבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אמיר תכרורי ז"ל, בן 24, ואנאס עאבד ז"ל, בן 17, שניהם אזרחים שהלכו לעבודתם היום ומצאו את מותם בנסיבות טרגיות, בהתפוצצות מחסן של זיקוקים במושב פורת. (אומר בערבית: אנו מבקשים מאללה שיסלח להם, ישכן אותם בגן עדן וישרה על משפחתם אורך רוח ונחמה.) אבל, אדוני היושב-ראש, אני קראתי שהמחסן הזה פעל ללא רישיון עסק, ללא אישור של כבאות. חצי טונה של זיקוקים. איפה הרשויות? זה פשע נורא שגבה קורבנות בתחילת חייהם. אמיר היה אמור להתחתן בשבוע הבא. מה נגיד להורים שלו בקלנסואה? ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש: פה אנחנו חייבים לעקוב אחרי הרשויות, אחרי החקירה, שלא יטייחו, ושהאחראים לפשע הנורא הזה – ימוצה הדין אתם על מנת שיראו וייראו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. אחרייך – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר דחתה מליאת הכנסת הצעת החוק שלי להעלאת תקרת ההכנסה לקשישים שמשתכרים אך ורק מקצבאות הזיקנה; להעלאת הקצבה וגם להעלאת השלמת ההכנסה שמקבלים אותם הקשישים. מה שאמר אז שר הרווחה חיים כץ, שנכח פה באולם, הוא שאין כסף; שהיו רוצים לתת אבל כסף אין, מה לעשות. כסף אין, אבל אתם תחזיקו מעמד, תמשיכו, ככה, לשנס את המותניים ותמשיכו לקוות לטוב, שפעם הוא יקרה. אז קרה לנו נס פורים. מה אנחנו מתבשרים אתמול? שבעקבות עסקת ענק למכירת "מובילאיי" – עסקת ענק שאין למעשה למדינת ישראל שום יד בהצלחה שלה; מדובר באנשים שעובדים קשה ואחרי זה משלמים מסים. מהמסים האלה ייכנסו לקופת המדינה כמה מיליארדי שקלים. כמה מיליארדי שקלים. זה לא פחות מנס פורים, רבותי וגבירותי. אנחנו מצפים שהכסף הזה ישמש למטרות נשגבות כמו העלאת רמת החיים של אותם קשישים וקשישות, שמסתכלים בנו בעיניים כלות שנה אחרי שנה, ושמבטיחים להם: אנחנו נטפל בכם, אנחנו נעלה לכם את קצבת הזיקנה העלובה. מי מכם, ממי שיושבים כאן, בכנסת ישראל, יכול היה להתקיים מסכום זעום של 2,200, 2,800, 2,700 ובמקרים אחדים גם 1,500 שקלים בלבד? האם בן-אדם יכול להתקיים מהכסף הזה? אז במקום לעשות צעדים פופוליסטיים של הורדת מסים – ומי מאתנו נגד הורדת מסים? ברור שכולנו בעד; עם זאת, יש דברים שהם במקום הרבה יותר גבוה בסדר העדיפויות, ובהם גם העלאת רמת החיים של הקשישים והנכים במדינת ישראל. קצבת הזיקנה וקצבת הנכות חייבות לעלות ולפחות להיות בגובה של ההכנסה של שכר המינימום – לפחות, אם לא יותר גבוה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר חיים כץ, היום הכנסת עוד פעם, בפעם השלישית בשלוש שנים, ציינה אות הוקרה לעובדים הסוציאליים. גם בשנה שעברה השתתפנו, דיברנו, העלינו את הנושא. העובדים הסוציאליים, אין ויכוח שהם עושים עבודת קודש, אבל עדיין הכנסת רחוקה מאוד – להתגאות שהיא מציינת את היום הזה ועושה "וי" לפרוטוקול. לצערנו הרב, מהשנה שעברה עד היום כמעט לא זז כלום – גם התקינה, גם תנאי העבודה, גם מספר התיקים. לכן אני פונה ואני מקווה, ושר העבודה והרווחה והשירותים החברתיים שומע, שלפחות במהלך השנה הזאת אכן נצליח לקדם את הנושא, את העניין, לטובת העובדים הסוציאליים, מכל הבחינות. עבודת הקודש שהם עושים בשבילנו, החברה, הזקנים, הקשישים, מכל הבחינות היא צריכה השקעה, מהשירותים החברתיים – פי-עשרה יותר מאשר ישנה. יש הצעות חוק רבות, ולצערנו הממשלה מעכבת אותן ולא מסכימה, ואנחנו נעשה הכול במשך השנה הזאת כדי שאכן העובדים הסוציאליים – נכיר בהם, ניתן להם אות הוקרה על העבודה שהם עושים, לפחות תגמול קטן, מול תנאי העבודה שלהם, ממה שמגיע להם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): בהקשר הזה אי-אפשר לעבור לסדר-היום בלי להתייחס למה שקרה בחולון. האלימות בחברה – וזה גם נושק במידה מסוימת לעניין העבודה הסוציאלית: מותה של אחות, לצערנו, שהותקפה במרפאה והייתה הצתה. זה מקרה שלא עוברים עליו לסדר-היום, ולכן גם זה קשור לכל העבודה החברתית שאנחנו מדברים עליה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): עוד פעם, אני מקווה ורוצה שהכנסת אכן תתייחס בשיא הרצינות לעניין הזה, עם הממשלה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. הכנסת תדון ביום רביעי בהצעה לסדר-היום בנושא הכאוב הזה. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אמיר תכרורי, בן 24, ואנאס אבו עאבד, בן 17, מקלנסואה שניהם, נספו ונהרגו היום בשרפה שפרצה במחסן לזיקוקי די-נור במושב פורת. כפי שעמיתי חבר הכנסת סעדי אמר, התברר שהמקום פועל עם חצי טונה חומר נפץ, זיקוקים, ללא אישור כבאות, ללא רישיון עסק. מישהו אמור לשאת באחריות לקורבן הכבד, הנורא הזה, של שני בני-אדם. אחד מהם, אמיר, היה אמור להתחתן בעוד כמה ימים היה. זה אובדן קשה, אסון גם לקלנסואה, גם לכולנו, אבל מישהו חייב לשאת באחריות, ולכן חייבים בדיקה מקיפה וחקירה של העניין עד תום. רחמת אללה עלא אמיר ורחמת אללה עלא אנאס. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, היום ציינו בוועדות את יום העובדים הסוציאליים וכולנו הצדענו להם, ומגיע להם שנגיד להם תודה רבה על עבודת הקודש, על המסירות, על השליחות שהם עושים בתמיכתם ובעזרתם לכל אלה שצריכים עזרה, לכל החלשים, לכל העניים ולכל אלה הסובלים. את ההצדעה הזאת צריך לתרגם לתמיכה – לשפר את תנאי עבודתם של העובדים הסוציאליים, להעלות את שכרם ולספק להם את הביטחון ואת ההגנה מפני ההתקפות עליהם. ביום הזה אני גם פונה לעובדים ולעובדות הסוציאליות הערבים: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ביום הזה ברצוני לומר לכל העובדים והעובדות הסוציאליים: אנו מעריכים ומכבדים את עבודתכם ומודים לכם על השליחות הנעלה והקדושה שאתם ממלאים, לעזרת כל נזקק. אנו עושים כמיטב יכולתנו לשיפור תנאי עבודתכם ולהעלאת שכרכם, וגם שתהיו בטוחים ומוגנים כראוי לביצוע עבודתכם כנדרש. תודה.) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת ענת ברקו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, בסוף השבוע שעבר, ביום רביעי, בסוף הימים של הכנסת, נערכה כאן ישיבת שדולה בנושא המים, וחברי הכנסת שהגיעו שמעו מהשירות ההידרולוגי ומהרבה מאוד מומחים על מצב המים, בייחוד בצפון הארץ. אני רוצה לספר לכם שהמצב הוא קטסטרופה, ובטח ראיתם גם בתקשורת בסוף השבוע ולפני כן. הכינרת, כל אגן ההיקוות של הכינרת סובל מבצורת שלא הייתה שנים רבות. ינואר ופברואר – שחונים לחלוטין. אנחנו מדברים על זה שעלתה אפשרות שהבניאס יפסיק לזרום. זה יכול לקרות. אנחנו היום, בשיא החורף, כבר בקו האדום של הכינרת – מתחתיו, הקו האדום התחתון; והבניאס והדן, מעיינות ענקיים, שופעים המון מים, בזרימה שכדוגמתה לא נראתה מעולם. יש פה מצב של שינויי אקלים שאנחנו עדים אליהם, אנחנו כבר רואים וחווים אותם בימי חיינו, ואנחנו חייבים לשים את זה בסדר העדיפויות שלנו. יש כאן בעיה קשה גם לחקלאים, גם לכל מי שחי שם ושחי מתיירות. תיירות המים היא חלק מהתרבות שלנו כאן בארץ. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ובכך אסיים. לחוש מים זורמים זה משהו – אנחנו חייבים לשמור על הדבר הזה בשביל ילדינו ובשביל ילדיהם, ולא נוכל לאפשר לעצמנו, לסלוח לעצמנו אם לא נציל את האזור הזה. ויש מה לעשות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. ענת ברקו (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לשתף אתכם בהצעת חוק-יסוד: הכנסת שעברה היום בוועדת שרים, מאחר שמחר אני לא אהיה בקריאה הטרומית. היא מונעת היבחרות למשך 25 שנה ממי שעסק בטרור. אדם שעבר עבירה וזה מעשה טרור לפי החוק למאבק בטרור לא יוכל להיבחר לכנסת 25 שנה, ואנו נוקיע אותו, ובהחלט נמנע אנשים שעסקו בטרור, פסלו את קיומה של המדינה, יצאו נגד המדינה ושלום אזרחיה על רקע אידיאולוגי, דתי, וכיוצא בזה. אם לאחר מכן ישנה את דרכיו, לאחר 25 שנה, הוא יוכל להציג את מועמדותו. בהחלט כאלה כמו חבר הכנסת גטאס הם דוגמה טובה לזה, כיוון שאנחנו היום דנים בחוק ההדחה, בהדחתו בעצם, מהכנסת. הוא – לא היה לו מספיק אומץ לקום וללכת, להגיד: אני חברתי לטרוריסטים בכלא, הברחתי להם בעצם נשק – כי טלפון סלולרי הוא נשק של אסירים ביטחוניים בכלא, שיכולים להכווין פיגועים, וזה מה שהם עושים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ענת ברקו (הליכוד): אדוני, עוד משפט אחד. גם הפרובוקציות שהוא עשה – גם באל-אקצא, למרות היותו נוצרי – כדי להצית את האזור מבחינה דתית; השיט, בעקבות "מיס מרמרה" – כל המשטים האלה וכל הדברים הללו נגד המדינה. החוקים האלה באים בדיוק כדי למנוע מאנשים כמוהו לשבת במקום הזה, שכל כך חשוב לאזרחי מדינת ישראל ואמור לשמור גם על ביטחונם. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, היום המשיכה ועדת הפנים של הכנסת לדון בחוק קמיניץ, בהכנתו לקריאה השנייה והשלישית. זה חוק שמטרתו ברורה: להאיץ את תהליכי הריסת הבתים ביישובים הערביים. לפני שבוע נחשף שמנהל משרד ראש הממשלה אלי גרונר, יחד עם יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, יחד עם יו"ר ועדת הפנים דוד אמסלם, עשו סיור בהליקופטר מעל כל היישובים הערביים כדי כאילו לעמוד מקרוב על מה שנקרא תופעת הבנייה הלא-חוקית. אבל הם מתעלמים מהעובדה שהבנייה הזאת מוגדרת כך בהיעדר תוכניות מתאר שהמדינה, והממשלה, קידמה ואישרה. היום גם התקיימה תהלוכה והפגנה מול משרד האוצר בהשתתפות מאות אזרחים ערבים, ראשי רשויות מקומיות ערביות. ואני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, שהשוטרים ואנשי הביטחון שעמדו שם לא חסכו בדחיפות ובמכות למפגינים, ולצערי גם לחברי כנסת שמכהנים כאן, לרבות אנוכי וידידי חבר הכנסת טלב אבו עראר. אני חושב שזו התפתחות מאוד מסוכנת, וצריך להגן על מעמדם של חברי הכנסת ועל מעמדם של האזרחים שמביעים מחאה פה בירושלים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אחרון הדוברים בנאומים בני דקה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים ביציע, האמת שהתלבטתי רבות על מה לדבר היום – האם לספר על הסטודנטים מאריאל שמלווים אותי כחלק מהפרויקט שלהם בחוג לתקשורת, האם לספר על הדיון המרתק שהיה בוועדה של עליזה לביא בנושא הסרסרות, הסחר בנשים והזנות, האם לספר לכם על הגברת, האחות הרחמנייה, שנשרפה בעודה בחיים היום בקופת-החולים בחולון. אבל מתוך כל זה הייתי רוצה לדבר על התופעה המבזה וההזויה של חברי הכנסת של הרשימה הפלסטינית. היום התקיים דיון נוסף בוועדת הכנסת בנוגע להדחתו של המחבל גטאס מכנסת ישראל. אחד אחרי השני עלו חברי הכנסת של הרשימה הפלסטינית המשותפת והרצו לכולנו על דמוקרטיה, הרצו לכולנו על זכויות, הרצו לכולנו על החובה שלנו לקבל את צו הבוחר. לאף אחד מהם לא היה את הפרצוף לקום ולהגיד שהוא מגנה את המעשה; לאף אחד מהם לא היה את הפרצוף לקום ולהגיד שגטאס מבזה לא רק את הרשימה המשותפת, את כל ערביי ישראל – את כנסת ישראל; לאף אחד מהם לא היה את הפרצוף לבוא ולהגיד: כן, רבותי. שגינו, כשלנו, קיבלנו וחיבקנו לזרועותינו מחבל של ממש, שהבריח אמצעי לחימה למחבלים עם דם על הידיים בבתי-הסוהר; לאף אחד מהם לא היה את הפרצוף לבוא ולהגיד את מה שאמרה חברת הכנסת ברקו רק לפני רגע: עליו להניח את המפתחות ולהיעלם. מקומו מאחורי סורג ובריח. אתם יודעים למה? כי השתיקה שלהם היא שיתוף הפעולה שלהם. הם בדיוק כמותו. ושלא יבואו ויגידו לי שאני עושה הכללות, אלא אני אבוא ואגיד לכם שכשאנחנו שותקים להם ונותנים להם להרצות לנו על כבוד הכנסת, על דמוקרטיה, על דרך נכונה לייצג את המדינה – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): ובזה אני מסיים, היושב-ראש. – – בשתיקה שלהם הם מגבים את מעשיו, ובשתיקה שלנו אנחנו נותנים לזה יד. הגיע הזמן שנעשה הכול כדי להטיס מפה, לא רק מאחורי סורג ובריח אלא מחוץ לגבולות המדינה, את כל המחבלים מכנסת ישראל. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה. שעת שאלות לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לשעת שאלות לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. אדוני יכול לעלות לדוכן. אני כבר מודיע שבמהלך שעת השאלות, בעוד דקות ספורות, תגיע ליציע הכבוד משלחת של הבונדסטאג בראשות הנשיא למרט, שנמצאת כאן במסגרת דיאלוג בין-פרלמנטרי, אז יסלחו לי השר והשואלים, אנחנו ודאי נקבל אותם כאן בברכה. באותה הזדמנות אני גם מודה לחברי הכנסת שהשתתפו במושבים השונים של המפגש והפגינו רמת ידע ורמת מקצועיות פשוט מעוררות כבוד. חברי כנסת, אני מזכיר לכולם את המתכונת. אנחנו מקיימים שעת שאלות. לשר חיים כץ יש משרד אחד. לכן, אנחנו נקבל הזדמנות במשך – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): שני משרדים: עבודה ורווחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: משרד אחד. הוא קיבל עוד סמכויות, זה עדיין הכול אוחד תחת קורת גג אחת. לכן, תהיה לנו שעה מרגע ההרשמה. ודאי אני אוסיף את הזמן שיידרש לברכה למשלחת של הבונדסטאג. שתי דקות לכל שואל או שואלת; עד שלוש דקות תשובת השר. סדר – אני אקבע לפי המפתח הידוע: שלושה-רבעים אנשי אופוזיציה, רבע אנשי קואליציה, ומכאן אנחנו נמשיך ונתנהל. בבקשה, אני מפעיל את ההצבעה על מנת שחברי הכנסת יוכלו להירשם לשעת שאלות עם השר. אני חושב שכולם כבר הפנימו שהשאלות הן בתחום פעילות משרדו של השר או פעילות הממשלה שרלוונטית לגביו. את זה אנחנו כולנו זוכרים. בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי, תפתח בבקשה את שעת השאלות, ואני ארכיב הלאה את הרשימה. עד שתי דקות לרשותך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אם אפשר – – – לפרסם את רשימת הדוברים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו תכף נסדר אותה ונפרסם אותה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני השר, יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אני רוצה לשאול ולהעיר בנושא של הסעות קשישים בפריפריה. כידוע, נשים מגיל 60 וגברים מגיל 65 זכאים להנחה בנסיעה בתחבורה הציבורית בגובה של 50% בכל קווי האוטובוס הציבוריים. כך נהנה ציבור הגמלאים – במקומות שבהם קיימת תחבורה מסודרת, תדירות גבוהה ונגישות גבוהה לכל מקום – מהנחה משמעותית בעלות הנסיעה למרכזי יום לקשיש. לעומת זאת, במועצות האזוריות ובמקומות מרוחקים נוספים, שבהם תדירות ונגישות התחבורה הציבורית למרכזי יום לקשיש נמוכה, ולעתים ההסעות אף לא נכנסות כלל אל תוך המועצה, המועצה האזורית נאלצת לממן היסעים ייעודיים מבית הקשיש ביישובו עד למרכז יום לקשיש, בעלות מלאה. הפער שאנחנו בדקנו מגיע לכ-20 מיליון שקלים. בפועל יוצא שה-50% שהמדינה מסבסדת נגרעים מאתנו בפריפריה, והעלות נופלת על התושבים כולם באמצעות המועצה. מצב זה משית על האזורים הרחוקים הוצאות גבוהות ויוצר פערים משמעותיים, נוסף לפערים שכבר שקיימים גם ככה בין המרכז לפריפריה. אנחנו מבקשים מהשר להתערב – נדמה לי שהוא כבר שמע את זה ממני – ולהסדיר את הפיצוי הנדרש כדי שלא לפגוע. גם כך יש פגיעה בשירותי הבריאות ובשירותי הרווחה. אני מבקש מהשר להתערב על מנת להסדיר ולגשר על הפער, למען איכות חייהם ורווחתם, בוודאי של המייסדים המבוגרים והקשישים. תודה רבה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, לא שמעתי את זה ממך. אני שומע את זה בפעם הראשונה. הגיל: 62 – נשים, 67 – גברים, זה הגיל המזכה, זו התעודה של אזרח ותיק, ואני אתערב. כי אני לא מכיר את זה. היית אומר לי – הייתי מטפל; הייתי מנסה לטפל, כי זה עיוות וצריך לתקן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): יש עוד כמה שניות, תגיד עוד משהו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא צריך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסדר. פה, אם אנחנו רוצים שמקסימום חברי כנסת ישאלו, אין צורך למשוך זמן. איתן ברושי (המחנה הציוני): זה מספיק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, נו, מה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דב חנין, ותכף אני אודיע על סידור הרשימה הלאה. חבר הכנסת דב חנין, עד שתי דקות לרשותך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הנה, אתה רואה, אנשי המקצוע הביאו פתק שיש תקציב ייעודי של 4.7 מיליון שקלים, אבל זה לא מספיק, כי אתה מדבר על 20. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אנחנו קוראים עכשיו שבאוצר המדינה הצטברו עודפי גבייה בהיקף מאוד מאוד גדול – עודפי גביית מסים בסדר גודל של 3 מיליארד שקלים. אנחנו גם כולנו שמחנו על עסקת המכירה של חברת "מובילאיי", שבעקבותיה, בהערכה זהירה, קופת המדינה תקבל סדר גודל של 4.7 מיליארד שקלים. זה אומנם יהיה חד-פעמי, אבל זאת הכנסה גדולה לקופת המדינה, וכשמצרפים את זה להכנסות הגדולות מעודפי גביית המסים, מסתבר שיש בקופת האוצר הרבה יותר כסף ממה שכולנו חשבנו. לדעתי, אתה, אדוני השר, בתור מי שמופקד על הרווחה והשירותים החברתיים, צריך להוביל היום מהלך שאומר, קודם כול, לקחת למחסור הגדול בשירותים חברתיים ובהסדרי רווחה במדינת ישראל. אני רוצה לשים את הדגש, ברשותך, על שתי נקודות: הקשישים והנכים. עברה פה בקריאה טרומית הצעת חוק של חבר הכנסת אילן גילאון – אני הייתי שותף לה, יחד עם חברת הכנסת קארין אלהרר – להכפיל את קצבת הנכות. זאת עלות לא מבוטלת לאוצר המדינה. אנחנו גם נאבקים על כך שנקבע עיקרון שלכל קשיש במדינת ישראל יהיה מינימום הכנסה של 5,000 שקלים לחודש. אם יש לו ממקורות אחרים לא צריך להשלים לו, אבל אם חסר לו צריך להשלים, כי 5,000 שקלים לחודש זה המינימום הדרוש כדי שאדם יוכל לחיות בכבוד. הדברים האלה מחייבים הרבה כסף. עכשיו יש את הכסף הזה, אז אולי במקום להקטין עוד יותר את מס החברות, ולהקטין במעט את המע"מ, ולצמצם במס הכנסה בצורה כזאת או אחרת – אולי פעם אחת ניקח את הכסף למי שאין לו וניתן את הכסף הזה לקשישים, לנכים ולרווחה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עוד פעם, אדוני היושב-ראש. אני בכל תשובה צריך להגיד אדוני היושב-ראש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לך אני אוותר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בסדר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, כל שבוע יש את הצד של הטובים – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אתה בטובים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: רגע, תן לי. יש את הצד של הטובים ויש – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה לא כל שבוע, אדוני השר, זה כל כנסת, והשר לפעמים משתנה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כל כנסת. – – את הצד של הפחות טובים. אתה צודק. אני ישבתי היום ואמרתי: מה אנחנו עושים עם הכסף? איך אנחנו עוזרים לקשישים? יש, למשל, את הקטע שאיווט סגר על מענק של 1.3 מיליארד, שהוא פרוס. אם היו לוקחים ומפסיקים הפריסה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 1.9. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 1.9. אם היינו מפסיקים את הפריסה ונותנים את זה באופן חד-פעמי ומשנים את ההצמדה של השכר הזה רק למקבלי הבטחת הכנסה, היינו מוציאים מדוח העוני את כל האזרחים הוותיקים. נגמר. אם היינו נותנים את זה בפעם אחת, היינו גם קובעים את גובה העוני, את עומק העוני. אם אני אשווה לקו העוני, אז הם לא יהיו בסטטיסטיקה, אבל הם יהיו עניים. דבר נוסף שאפשר לגעת – ואני נוגע בקשישים – אתה יודע, היו שני שלבים של מענק קור: היו ערים קרות, ואחר כך הייתה הרחבה של עוד הרבה מאוד; אם אנחנו מדברים על מספרים – אז, כ-290,000 אזרחים שמקבלים הבטחת הכנסה, קשישים, קיבלו מענק של 184 שקלים, כי הם קיבלו בפברואר במקום בנובמבר. העלות של תיקון שכולם יקבלו – דרך אגב, שמנו היום הצעת חוק על זה, הביטוח הלאומי – תוספת של 73 מיליון. אתה רואה שאנחנו מסתכלים ופורטים את זה. ועדת זליכה, שמתעסקת בנושא הנכים – אני לא יודע איזו תוצאה היא מביאה, אבל אפשר, בטח מהכסף הזה, להעלות את קצבת הנכות. 2,444 שקלים זה מעט מדי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לעג לרש. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: העלות של להביא את זה לשכר מינימום זה 7 מיליארד. אז בוא, גם כן, אם פה יקבעו את זה במדרגות – חברת הכנסת נאוה בוקר שמה היום בוועדת שרים הצעת חוק להשוות את קצבת הנכות לשכר המינימום. הנה, עכשיו יש פה דרך להגדיל את הקצבה בצורה משמעותית, ועוד פעם, מתוך התחשבות בזה שהמענק שאנחנו מקבלים הוא חד-פעמי, וזה נכנס לבסיס – אנחנו נצטרך את ההגדלה בכל שנה. אבל זאת הזדמנות מצוינת. זאת הזדמנות מצוינת ללכת ולהגדיל את מענק הנכות בצורה משמעותית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. תישאר אתנו על הדוכן, אם אתה רוצה. אני לוקח פסק זמן של דקה. אדוני יכול לרדת לשולחן הממשלה, בבקשה. דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת מהבונדסטאג היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מתכבד לקדם בברכה משלחת מכובדת מהבונדסטאג בראשות נשיא הבונדסטאג, ידידי היקר פרופסור נורברט למָרט. (מחיאות כפיים) המשלחת מתארחת בכנסת, כפי שאמרתי, במסגרת הדיאלוג הבין-פרלמנטרי "P2P". ברוכים הבאים, מכובדינו, לירושלים בירת ישראל ולכנסת, לב הדמוקרטיה הישראלית. זהו המפגש השני שאנו מקיימים עם הבונדסטאג במתכונת זו, והראשון שאנו מארחים בכנסת. לכנסת ולבונדסטאג יש מסורת ארוכת שנים של קשרי עבודה עמוקים, הבאים לידי ביטוי בכל רובדי העשייה הפרלמנטרית – זאת, במידה רבה בזכות מעורבותו האישית של פרופ' למרט. הבונדסטאג הנו הפרלמנט הראשון שגובשה עמו המסגרת לדיאלוג בין-פרלמנטרי, המאפשר חילופי דעות, שיח מקצועי מעמיק בין חברי פרלמנט ובין אנשי המטה המקצועי של הפרלמנטים ומהווה במה ליוזמות חדשות. מכובדי, זוהי כנראה הפעם האחרונה שאנו מארחים כאן את פרופ' למרט בתפקידו הנוכחי. אחרי יותר מ-35 שנים בבונדסטאג, ומהן יותר מעשר שנים – בעצם 12 שנה – כנשיא הבונדסטאג, אתה מסיים בקרוב, אדוני פרופסור למרט, את תפקידך. אני מבקש בהזדמנות זו להביע את הערכתי לך על פועלך רב-השנים לחיזוק מעמדו של הפרלמנט כרשות עצמאית מחוקקת ומפקחת וכמעוז הדמוקרטיה והשיח הפתוח; זאת, בין היתר, באמצעות הדיפלומטיה הפרלמנטרית, המהווה כלי להפצת ערכים אלה למדינות רבות בעולם. אני מבקש להודות לך, אדוני, על העשייה הברוכה ועל תרומתך האישית לקידום היחסים בין ישראל לגרמניה בכלל ובין הכנסת לבונדסטאג בפרט. אתה ידיד אמת של ישראל, ואנו מכירים לך תודה על כך. על אף העבר המורכב והטרגי, יחסי ישראל וגרמניה חמים וידידותיים. הן חולקות ערכים משותפים כחברות דמוקרטיות, חופשיות ושוחרות שלום, כמו גם רצון משותף לשמר את הזיכרון ולהעמיק את הקשרים ביניהן. אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך, ולכולכם, לכל המשלחת, שוב – ברוכים הבאים וביקור מוצלח ופורה בכנסת ישראל. באותה הזדמנות, אני גם מודה מקרב לב לחברנו חבר הכנסת נחמן שי, ששנים רבות פועל להידוק היחסים בין הכנסת לבונדסטאג. ברוכים הבאים לכנסת, ביקור מוצלח ופורה בישראל. מותר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) שעת שאלות לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני השר, תחזור אלינו. אם כן, אנחנו בסיבוב הסבב הראשון: זוהיר בהלול ועודד פורר. לאחר מכן – אחמד טיבי, סתיו שפיר, עבד אל חכים חאג' יחיא וענת ברקו. אז כרגע זוהיר בהלול. עד שתי דקות לרשותך, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני השר, כנראה הגענו לנחלה ולגאולה – מימי ה"אין לי" של יגאל הורוביץ לימי ה"יש לי" של משה כחלון. בהמשך לדבריו המאלפים של חבר הכנסת המצטיין ידידי דב חנין, אני רוצה להציע לך הצעה להיכן לתעל את עודפי הכספים האלה. אתה היית הראשון שיצק את הצעת החוק – שלא עברה בזמנו, ואני המשכתי אחריך. הצעת החוק הזאת לא עברה, ואתה הבטחת לי שאתה תעשה מאמץ לבדוק את ההיתכנות של הצעת החוק. עבדך הנאמן מתכוון לקצבת השאירים, שמוענקת בישראל לאלמנה ואיננה מוענקת לאלמן. אני אלמן, ולא אלמן ישראל, אבל אני כאן, מעבר למיקרופון המכובד הזה, מודיע שאם אתה תפעל להריץ את הצעת החוק הזאת ולתת לה את החותמת הסופית, כל עוד אני חבר כנסת, אני אוותר מרצון על התוספת של קצבת שאירים, שמא ישתמע שאני מריץ הצעת חוק שנוגעת לי. אז אני מכאן פונה אליך ומבקש ממך להתחשב במצוקות הנפשיות הלא-קלות שגם אלמנים בישראל עוברים, ולא רק אלמנות, כי הבניין הזה מרבה לדבר על מגדר ועל צדק מגדרי, ואם בצדק מגדרי עסקינן, אז אני חושב שגם זכרים, אלמנים, הם בני-אדם שיש בקרבם נפש, ויש בקרבם כאב וגם ייסורים. אז אנא, אולי זו ההזדמנות, הזדמנות פז, להחזיר את הצעת החוק הזאת לקדמת הבמה ולהעניק לאלמני ישראל את הכבוד שהם ראויים לו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת בהלול. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשביל להעביר בתרגום רש"י את מה שאמר חבר הכנסת זוהיר בהלול – חבר הכנסת זוהיר בהלול אמר שיש הבדל בין קצבת שאירים של הביטוח הלאומי – אני מדגיש, של הביטוח הלאומי, כי בעבר היה גם בקרנות הפנסיה. אלמן היה מקבל חצי מאלמנה; הוא היה מקבל 30% מה-70% והיא הייתה מקבלת 60% מה-70% – בדיוק חצי. אומר חבר הכנסת זוהיר בהלול: תשמע, כשהולך לעולמו גבר ולאישה יש הכנסה של 100,000 שקל לחודש, אין לה מבחן הכנסה; היא מקבלת קצבת שאירים בלי שום מבחן הכנסה בגלל שהיא אלמנה, בלי שום קשר להכנסה החודשית שלה. כשבא אלמן – כשהיא הולכת – עושים לו מבחן הכנסה, ואם הוא מרוויח 6,000 שקלים, אם יש לו הכנסות של 6,000 שקלים, הוא לא זכאי. נכון, אני הרצתי את הצעת החוק הזאת; אני גם העליתי את התקרה מ-4,000 ל-6,000. במסגרת חלוקת הכספים שתבוא אלי – והיא עדיין לא הגיעה אלי, ואף אחד גם לא אמר שהיא תבוא אלי – אז אני חושב שזה דבר ראוי, כמי שנלחם על השוואות זכויות בקרנות הפנסיה לאלמן ולאלמנה, ולא היה מוכן לקבל החלטה שהעמיתים ישלמו, וקיבל שלוש פעמים נזיפות מבג"ץ, כי אמרתי: אתם השופטים, אתם השופטים תחליטו, אל תיתנו לי כיו"ר ועדה לקבל החלטה. אתם תחליטו. אתם שופטים – תקבלו החלטה. ואכן, בסוף הם קיבלו החלטה. אני קיבלתי נזיפות, אבל הם קיבלו את ההחלטה הנכונה – שהאוצר יממן את הזכויות האלה. אז כאשר אני אקבל את הכסף, ואני אשב על איפה אני יכול לחלק אותו, אז אני חושב שהרעיון ראוי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. בבקשה, חבר הכנסת עודד פורר, עד שתי דקות לרשותך. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. אדוני שר הרווחה, הרווחה והעבודה, אתה גם אחראי לביטוח הלאומי. במליאת הכנסת עברה בקריאה טרומית השוואת התנאים ודמי הפגיעה בעבודה בין עצמאי לבין שכיר. העצמאי – חשוב לסבר את האוזן: 70% מהעצמאים מרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק. העצמאי זכאי לדמי פגיעה בעבודה רק מהיום ה-13, לעומת השכיר, שזכאי לדמי פגיעה בעבודה מהיום השלישי. האי-שוויון הזה צועק לשמים. הכנסת גם נתנה את דעתה, ובהסכמתך, אני מניח, עברה הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית. למה היא תקועה? ברור שזה עולה כסף, אבל השוויון עולה כסף. העצמאים משלמים דמי ביטוח לאומי לא פחות והרבה פעמים יותר ממה שמשלמים השכירים. למה לא לעשות את שוויון הזכויות הזה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמע, מה שאמרת זה שני דברים סותרים. למה סותרים? כי מצד אחד אמרת: שכר העצמאים הוא 5,000 שקלים, ברוב המקרים. אז אם הם משלמים 5,000 שקלים, אז הם לא משלמים יותר. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – פחות מהשכר הממוצע במשק. 7,000 זה גם – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, בסדר. אתה יודע, השכר הממוצע במשק הוא 9,000, מעל 9,000 – 9,300 שקל. 9,300. ולהלן התשובה – זה עתה הגיעה: מעסיקים לא מקבלים את דמי הפגיעה מהמדינה, ואז נוצרת אפליה מסוימת בין עצמאי בודד ובין מעסיק שמעסיק אנשים. אם לתקן, אז לתקן לכולם. יחד עם זה – תראה איזה צוות יש לי; ואללה, מדהימים, מדהימים. יחד עם זה – למה זה תקוע – היו שם התניות? עודד פורר (ישראל ביתנו): לפי מה שהם – – – זה תקוע – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היו התניות? כשהעבירו את הטרומית זה היה – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): זה לא – – – שלי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, אבל בוא. בדרך כלל, הצעת חוק שעוברת פה בקריאה טרומית ואין לה התניה, אז הדרך שלה סלולה לקריאה השנייה והשלישית. עודד פורר (ישראל ביתנו): אני לא יודע מה היו ההתניות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תבדוק. עודד פורר (ישראל ביתנו): אני – – – מעורבות שלך – – – בעניין הזה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מאה אחוז. בסדר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אם כן, אנחנו עוברים לשאלה הבאה – בעצם הסבב הבא, כמו שאמרתי: אחמד טיבי, סתיו שפיר, עבד אל חכים חאג' יחיא וענת ברקו. חבר הכנסת אחמד טיבי, עד שתי דקות, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני השר, היום היה יום מיוחד של עובדים סוציאליים כאן והיו דיונים בכמה ועדות. אתה השר הממונה. יש כמה נושאים שחשוב לטפל בהם כדי לבוא לקראת העובדים והעובדות הסוציאליות, למשל הגנה וביטחון אישי. רבים מהם מותקפים פעם אחר פעם. הנושא השני הוא הפחתת מספר התיקים שכל אחת ואחד מהעובדים הסוציאליים נאלץ לטפל בהם. יש עומס רב מאוד, וזה פוגע באיכות הטיפול והמעקב אחרי המטופלים. 3. לשפר את תנאי השכר. העובדים הסוציאליים עושים עבודה מעולה, סיזיפית, קשה, אנושית, ולכן מגיע לתגמל אותם בשכר, כי רמת השכר שלהם ממש לא פרופורציונית לעבודה הנפלאה שהם עושים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת, קודם כול, אתה צודק. השכר שלהם לא בשמים. יחד עם זה, לפני חודש חתמתי על צו הרחבה, ש-7,000 עובדים סוציאליים שהם עובדי עמותות יקבלו אותו שכר כמו שמקבלים – דוד ביטן, אם לא היה כלום אז שלא יהיה כלום. אתה לא שומע. אני לא שומע את עצמי. בכל אופן, 7,000 עובדי עמותות יקבלו את אותו שכר של עובדי עיריות; 763 עובדים סוציאליים מהעמותות יעברו להעסקה ישירה. אחת הרעות החולות שלנו היא להביא מהאוצר תקנים. אני אומר לך, גם אני, כשאני בא – יותר פשוט להביא כסף מתקנים, כי לדעתי, ההסתדרות טועה. למה ההסתדרות טועה? כי היום מגיע עובד למדינה, הוא יכול להתקדם, חבר הכנסת אחמד טיבי – הוא יכול להתקדם שלוש דרגות. הוא מגיע לדרגה השלישית, מהרגע שהוא נכנס לעבודה, בתוך חמש שנים. ואז 30 שנה – ואז 30 שנה אין לו לאן לשאוף, וגם אי-אפשר לפטר אותו. ואז, כשאני מבקש תקנים, הם אומרים לי: מה, אתה רוצה להכניס עוד מסמרים בלי ראש? צריך ליצור מצב שהעובדים במגזר הציבורי, וכן העובדים הסוציאליים – בכלל, לעובדים הסוציאליים יש בעיה שהם גם לא יכולים לקבל דרגה אישית. יש להם שלוש דרגות. אם עובד רגיל יכול לקבל דרגה לפני פרישה, עובד סוציאלי, גם דרגה אישית לפני פרישה לא יכול לקבל. זאת אומרת, הוא עובד 35 שנה, וזהו. אז יש מאבק. יש מאבק – אני מול ההסתדרות. אני אומר: תנו לפטר אחד במשרד, פעם בשנה, את הכי חלש, אבל תנו תקנים, תקלטו עובדים ותשפרו את השכר. אני זוכר שכשהייתי בוועד עובדים, אז הייתי ועד העובדים של העובדים, לא של אלה שבאים לעבודה. וזה ההבדל הגדול. ובמקרה הזה הם ראויים, אבל ההסתדרות צריכה לשנות טיפה מאופייה ולהגיד: מאה אחוז, אנחנו, ההסתדרות הגדולה, מגינה על אלה שעובדים, ונדאג לשפר להם. אולי האוצר ישפר לנו תקנים, כי זאת בעיה גדולה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. אנחנו עם חברת הכנסת סתיו שפיר – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אתה יודע, אדוני – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברים יקרים, מפריע מאוד. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – איזו הכשרה נדרשת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת ביטן, שב אתנו. בבקשה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אנחנו נחשפנו בשבועות האחרונים, בצורה שלא ניתן היה להתעלם ממנה, להתעללות הקשה בקשישים במוסדות שאמורים לדאוג להם. רציתי לשאול, אדוני, האם אתה יודע איזו הכשרה נדרשת – אם זו הכשרה אקדמית או הכשרה טיפולית אחרת – כדי להיכנס ולעבוד היום כסייר או כמדריך בהוסטל, בבית לחיים, של ילדים או של מבוגרים בעלי מוגבלות, אנשים עם נכויות, אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. האם נדרשת לכך הכשרה? אני בטוחה, אדוני, שאתה יודע שהתשובה לכך היא לא. היום יכול להיכנס אדם – כל אדם – למרכז תעסוקה שעובד – כבוד היושב-ראש, אני לא שומעת את עצמי עם הרעש שיש פה, אני מצטערת. ואני מבקשת שזה לא יילקח מהזמן שלי. חבר הכנסת ביטן, תודה. אני חושבת שהנושא מספיק חשוב כדי שהח"כים ירצו להקשיב לו. לא נדרשת היום כל הכשרה, שום תעודה, שום בדיקה. מספיק שאתה יכול להראות אמפתיה בסיסית ואתה יכול להיכנס לתפקיד. מאיר כהן (יש עתיד): לאיזה תפקיד? לאיזה תפקיד? סתיו שפיר (המחנה הציוני): אדוני, במוסדות שעוסקים היום – – – מאיר כהן (יש עתיד): לאיזה תפקיד? סתיו שפיר (המחנה הציוני): ממרכזי תעסוקה ועד הוסטלים שעובדים עם האוכלוסייה החלשה ביותר, שאין לה שום קול, שאין לה שום יכולת למחות, אם זה על התעללות ואם זה על טיפול לא נאות. ואותו טיפול גם מונע לפעמים התקדמות, אם הוא לא ניתן בצורה הנכונה. מדריכים מתחלפים בתקופות – לפעמים עשרה חודשים בהוסטל. אדם בעל אוטיזם זקוק לקביעות, ולחום, ולאהבה, שמדריך יכול לתת כשהוא חי במוסד טיפולי, אבל אחת לכמה חודשים מתחלף המדריך – כי השכר מזעזע, כי לפעמים לא משלמים על שעות השינה בכוננות בתוך המוסד, כי לא נדרשת שום הכשרה ולא ניתן שום אופק תעסוקתי, אין סיבה להתקדם ואין יכולת להתקדם, לאלה שרוצים. אדוני, אותם אנשים עובדים בעבודה הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת. אנשים שעובדים עם האחים שלנו, עם ההורים והסבים והסבתות שלנו, והילדים, שלפעמים הם במקומות הקשים ביותר, ודואגים לכל הצרכים של אותו אדם – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אבל לא יכולים להמשיך להיות באותו תפקיד ובאותה עבודה לאורך זמן, כי אף אחד לא נותן להם אפשרות לעשות זאת. כי ב-4,000 או 5,000 שקל בחודש אתה לא יכול להישאר בעבודה כזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): רגע, לקחו לי מהזמן, לא נתנו לי לדבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה כבר אחרי שהוספתי ביד רחבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני מבקשת, אדוני, עוד כמה שניות. הנושא מאוד חשוב לי, ואני בטוחה שגם לשר. בתנאי השכר הנוכחיים אין שום אפשרות להביא כוח-אדם איכותי יותר ולשמר אותו. זה פוגע קשות במטופלים, בחוסים, במי שנמצאים בתוך המוסדות האלה. ורק חצי שאלה נוספת – אני הפניתי אליך שאילתה לפני שנה בנושא של הקמת מוסדות חדשים ובתים לחיים לאוכלוסיית האוטיסטים ובעלי פיגור שכלי. ואמרתי לך, אדוני, שלכם יש את כל נתוני הביטוח הלאומי ואתם יכולים לצפות מראש כמה מוסדות צריך לבנות, אילו מכרזים נדרשים, שנים קדימה. לא אמור להיווצר החוסר שקיים היום בשוק ושמכריח הורים – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ללכת ולנסות לגייס מיליוני שקלים כדי לבנות את המוסד הזה בעצמם, כי המדינה פשוט לא נמצאת שם, במקום החשוב ביותר, רשת הביטחון המשמעותית ביותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי, אני מבטיח לך שהשר הבין. את לא משאירה לו זמן להשיב. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אתחיל להשיב לך דווקא על הבתים לחיים. אני לא זוכר שהגשת לי שאילתה, אבל בסדר. זה לא חשוב, זה לא ה-issue פה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא חשוב. זה לא ה-issue. כשאני נכנסתי לתפקיד היו 1,105 בתים לחיים לאוטיסטים. בשנה הראשונה הגדלנו את המספר ב-360 – או 360 או 370 – ל-1,465 בתים לחיים, אז ב-360. השנה, בתקציב של עכשיו, זה גדל ל-1,830. המטרה שלנו, כשאנחנו מגדילים תקציב – ואנחנו הולכים לעשות את זה – היא שזה יבוצע, כי מה שלא מבוצע חוזר לאוצר. זו לא חוכמה לקחת ולהגדיל סתם. אם אנחנו לא מבצעים – זה צריך להיות מבוצע. זה גדל בצורה דרמטית, כמעט ב-80% בשלושה תקציבים: תקציב 16–17–18 זה אחד. מאיר כהן (יש עתיד): רק תדייק, מה שגדל זה לא – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, הכסף – – – מאיר כהן (יש עתיד): הכסף לבניית הבתים – – – אנחנו לא – – – גם אתה לא. היא מדברת על מצבים שהורים מתכנסים, עשרה כאלה, ורוצים לבנות בית כזה, ויש הרבה דרישות כאלה. אתה צודק בזה שמשרד הרווחה נותן הרבה מאוד – – – מעל ומעבר למה שהיה. אבל בניית הבתים – כל עוד לא יהיה סעיף של בינוי, והאוצר לא יתקצב את זה, לא נוכל לבנות, חד וחלק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני רוצה להגיד לך שגם אם יהיה תקציב כזה – – – מאיר כהן (יש עתיד): זה המון כסף. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עזוב את הכסף. אני רואה את זה במעונות-היום. אני רואה מה קרה במעונות-היום. אבל אני אענה לך. את דיברת על קשישים, ואני אעביר את זה למעונות-יום של פעוטות. זה אותו דבר. לא צריך שום הכשרה, זאת אומרת, מטפלות נקלטות – אלה שצריכות לטפל בפעוטות מאפס עד שלוש וצריכות לעבור הכשרה בסיסית בשביל להתקבל לעבודה לא עוברות הכשרה בסיסית, כי הן לא מגיעות. למה הן לא מגיעות? כי השכר עלוב. למה הן לא מגיעות? כי הן מגיעות בבוקר לעבודה, נגיד לטיפול בפעוטות מגיל אפס עד שישה חודשים – מטפלת אחת על תשעה ילדים; לא מסוגלת לעשות את זה. ועוד, כשהיא באה בבוקר לעבודה, בשעה 12:00 או בשעה 13:00, כשהם הולכים לישון, אומרים לה: תשמעי, עכשיו תלכי הביתה, תעשי פיצול, תבואי בעוד שעתיים, כשהם מתעוררים. הלכנו למהלך, וזה השתנה לפחות אצל המטפלות האלה. למטפלות האלה העלינו את השכר מ-4,800 ל-5,400 ש"ח; זה בינואר השנה עלה ל-5,400 ש"ח. כל העלויות הסוציאליות חלות על האוצר. כל העלויות הסוציאליות בגין המטפלות חלות על האוצר. צר לי שבמדינת ישראל, בעבודה עתירת עבודה כמו טיפול באנשים, בגלל המצוקה, שאף אחד לא מגיע – ולא מגיעים, בגלל השכר, בגלל קושי העבודה, בגלל קושי העבודה – צר לי שמרוויחים משכורות כאלה. אני חושב שהאנשים האלה ראויים לשכר הרבה יותר גבוה. אני חושב שצריך לעבור הכשרה, אבל אם ניתן התניות ונגיד: זה שלא עובר הכשרה לא ייכנס – לא יהיה בכלל, לא יהיו בכלל, כי אף אחד לא מגיע לעבוד שם. אז הלכנו לסיעודי, אמרנו שלחיילים זו תהיה עבודה מועדפת. לא מגיעים, לא הגיעו, כי אף אחד לא רוצה לעבוד בזה. יש בעיה קשה בנושא. עד שלא ישלמו – עכשיו יש לנו הרבה כסף, תכף. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני שר העבודה והרווחה. כמו שאת אמרת, גם אני פונה לאוצר ומבקש את שיפור שכרם של העובדים, כולל עובדי המשרד שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני צריך לסכם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 70% מהעובדים שלי מקבלים השלמת הכנסה לשכר מינימום. 70% – תואר שני, עובדים סוציאליים. יש קרב בלתי פוסק על שכר העובדים במגזר הציבורי. אני מקווה שיחד אתכם נדע להביא תוצאה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. עד שתי דקות, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה אל-רחמאן אל-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, שני נושאים בקצרה. הנושא הראשון: המשרד שלך אמור לתת תשובות לחלשים, לאלה שזקוקים לרווחה, וגם לאלה החיים ברשויות החלשות. עד היום המצ'ינג הוא בעיה רצינית, כי רשויות מקומיות מפסידות מפעלים, מפסידות תקציבים, ולפעמים גם מתקנים, בגלל המצ'ינג. אז מה יש לך לבשר לנו? האם הם מבטלים? האם עושים את זה מדורג? מה יש לך לחדש לנו? זה – 1. דבר שני – העניין של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, שבודקות את אלה שמגישים בקשות להכיר בהם כבעלי מוגבלויות או בעלי צרכים מיוחדים. הוועדות האלה מסורבלות, הדיון בהן ארוך מדי, קשה. מי שמצליח זה רק מי שמגיע עם עורך-דין או אחת החברות הרווחיות שפועלות במשק. פרק הזמן ארוך מדי. יש ניגוד אינטרסים; הרופאים – אסור שיהיו עובדים של המוסד, ואז גם לוחצים עליהם לפי החלטות שלהם. פרק הזמן שהנבדק יושב בוועדה זה כמה דקות, כך שאי-אפשר לאבחן. כמו כן, ההחלטות שלהם לפעמים משונות. קראתי על החלטה למישהי שנתנו לה 65% רפואית, 74% אי-כושר, והפנו אותה לעבודה בלשון הזאת: יכולה לעבוד במשרה חלקית בעבודה שאין בה מאמץ גופני, היא לא צריכה להיות במגע עם הציבור, והזמן שלה מוגבל. האם כבוד השר יכול להפנות אותנו לעבודה כזאת לאישה הזאת, שתוכל לעבוד? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת, אני אתחיל עם המצ'ינג. ערב התקציב ניסינו לעשות דיפרנציאציה במצ'ינג בין יישובים חלשים באשכולות 1, 2 ו-3, ו-4, 5, לעשות דיפרנציאציה בעלות – היינו יכולים לעשות משהו יפה בעלות של 280 מיליון. האוצר, שלא היה לו כסף אז – יש לנו עוד מה לעשות עם הכסף. הנה, אפשר לעשות את המצ'ינג. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך שיחד עם זה, רוב הרשויות מנצלות את תקציבי הרווחה ומשלמות את המצ'ינג. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): רוב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: רוב. בודדים לא. אתה יודע מי לא? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אמרת "רוב". שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה יודע מי לא? עמנואל, היישוב עמנואל. אתה התכוונת אולי שאני אגיד לך יישוב אחר, אבל אני אומר לך שבעמנואל שיעור האבטלה – אני לא יודע מה הוא, 80%. חוץ מלעבוד בעירייה, אני לא חושב שמישהו עובד שם. פניתי לשר הפנים וביקשתי ממנו שיעזור, כי אתה יודע איך זה הולך, אם אתה נותן ליישוב אחד, יגידו: הלו, מה קרה? מאיפה? מה? – ואני לא יודע לחלק את מה שאין לי. אני לא יודע לחלק את מה שאין לי. בקשר לוועדות הרפואיות – – – אלי אלאלוף (כולנו): אדוני השר, אפשר הערה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה יכול להעיר, אבל אני אשיב לו. אני מכבד אותך, אתה יכול להעיר. אלי אלאלוף (כולנו): הממשלה אימצה את דוח העוני, וזו אחת ההמלצות – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עוד פעם, לא שמעתי את המשפט הראשון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הממשלה אימצה את דוח העוני. אלי אלאלוף (כולנו): הממשלה אימצה את דוח העוני, ואחת ההחלטות הראשונות שלה – בדוח העוני כתוב במפורש שיש להתמודד עם בעיית המצ'ינג ביישובים שמתקשים, כמו עמנואל, אבל גם אחרים. למה אתם לא מיישמים את זה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אענה לך. אני לא יודע אם אתה יותר קרוב לשר האוצר ממני או פחות. אני לא יודע. יחד עם זה, כשאנחנו מדברים על אימוץ – הממשלה – אני נשבע לך שאחד הסעיפים שנלחמתי עליהם ערב התקציב – ואני ישבתי מול פקידי האוצר, וישבתי מולם אישית, לא שלחתי את פקידי משרדי; על כל סעיף, על כל סעיף ישבתי. הרצנו את נושא המצ'ינג ב-17 ורסיות. אני יכול להביא לך את הנתונים – 17 ורסיות: יישוב ישלם 5%, זה ישלם 7%, אחר כך עברנו לתקציבים – בתקציב כזה וכזה איפה אנחנו יודעים להביא את התוצאה הכי טובה. והם לא הסכימו. לא שבאתי והאוצר אמר לי: ואללה, קח את המצ'ינג; לא שהאוצר בא ואמר: הנה, יש לך תקציב, תחלק אותו איך שאתה רוצה. לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסכם, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא ישב אתי ועדה-ועדה, נושא-נושא, נושא-נושא, ואני ומשרדי הקדשנו זמן להרצת המצ'ינג לאורך חבילה שלמה. עכשיו לוועדות הרפואיות. קודם כול, כשנכנסתי למשרד, הדיון על ועדות רפואיות – היו 300,000 ועדות בשנה. המספר הזוי. 300,000 ועדות בשנה, כל ועדה על כל בן-אדם זה שלוש ישיבות – 2.7, עכשיו זה ירד ל-1.6. פתחנו "יד מכוונת", גם בבאר-שבע, גם בחיפה. "יד מכוונת" – משרדים של הביטוח הלאומי. באים לשם אנשים, ממלאים את הטפסים חינם, מקבלים הדרכה. במקביל פתחנו עכשיו מכרז לעוד שני "יד מכוונת" בתל-אביב ובירושלים, "יד מכוונת" – לעזור לאזרחים להגיש את הבקשות לוועדות הרפואיות. הלכנו על עוד נושא: פתחנו פיילוט להוציא את הוועדות הרפואיות מידי הביטוח הלאומי. עשינו אותו באזור חיפה והצפון. מה אתה רוצה, שאני אגיד לך שזה הצלחה? הצלחה זה לא. יכול להיות שהפיילוט, עד שהוא נקלט. קבענו שזה יהיה מנוהל על-ידי בית חולים. אני לא רואה שם הצלחה. יש שם בעיה עם הפיילוט, ואני לא יודע אם צריך להמשיך או לנסות להרחיב אותו ולראות אם אלה חבלי לידה, או לחזור למתכונת האחרת, אבל – לעשות שידוד מערכות אצל הרופאים, לתת הנחיה לרכזי הוועדות, כי זה לא עובד כמו שזה צריך לעבוד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה מסכים אתי שהמצב לא טוב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ודאי, מה זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, מיצינו. חברי הכנסת, אנחנו נשמע את שאלתה של חברת הכנסת ענת ברקו, ואני כבר מכריז על הסבב הבא: זה אוסאמה סעדי, איילת נחמיאס ורבין – רציתי לתת לעאידה תומא סלימאן, בינתיים היא נעלמה – וחבר הכנסת אכרם חסון. בבקשה, חברת הכנסת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, כבוד השרה, כבוד השר, קודם כול, אדוני השר, תודה על עבודתך המבורכת, באמת למען כולנו. אני רוצה לשאול לגבי נוער בסיכון, אדוני השר, לגבי נערות ונערים בסיכון: מה נקודות ההתערבות שלכם מבחינת המשרד? במה מתבטאת העשייה שלכם למען מניעת גלישתם לעבריינות? היכן אתם יכולים לעשות את ההכוונה ולהכין אותם גם לצבא, גם אם מדובר על הגיוס המיוחד, חג"ם לחיילות ומקא"ם לחיילים? מה ההתערבות שלכם והעבודה שלכם מול צה"ל? מה השיקולים למענים שאתם נותנים? מעבר לזה, אדוני השר, מאחר שאתה היום גם אחראי לנושא של מקצועות, והפלח הזה ממשרד הכלכלה עבר אליך – וכפי שאתה יודע, יש לי חוק על מקבילה אזרחית למקצוע צבאי שכבר עבר, לפני שנה לערך – אני רוצה להביא לידיעתך שעדיין יש קושי בסנכרון בין הגורמים האזרחיים לגורמים הצבאיים, כלומר, חייל צה"ל שיוצא עם תעודת מקצוע מהצבא, לצערי הרב גם היום – וזה נושא שהעליתי גם לפני שר הביטחון – גם היום לא יוצא עם תעודת מקצוע אזרחית, שמשרדך אמור לנפק לו. אני יודעת שהנושא קרוב ללבך, ואני מבקשת את ההתערבות המיוחדת שלך כדי שהדברים הללו יקרו, לטובת חיילי צה"ל. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתחיל דווקא בקטע של משרד העבודה. משרד העבודה – ממשלת ישראל פה, ערב הפגרה האחרונה, פגרת הקיץ, שיצאנו אליה בספטמבר, קיבלה החלטה שמשרד העבודה יעבור אלי עד סוף אוקטובר. אתמול בישיבה עם שר הכלכלה אלי כהן, אני מקווה שצמצמנו פערים ואני אדע שהמשרד עובר אלי. אני לא יודע מי העובדים שלי. ענת ברקו (הליכוד): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: התקציבים נמצאים אצל מנהל כוח-אדם, שמפעיל שמה – אני לא רוצה להגיד, כי אני לא רוצה להגיד. פרוטוקולים לא מעבירים אלי. אני לא יודע לעשות פיקוח במעונות-יום. יש שם בעיות של בטיחות ילדים. יש שם – העסק לא עובד כמו שהוא צריך לעבוד. אתמול ישבתי עם אלי כהן. דרך אגב, הוא גייס היום ילד לגולני, אז שהילד יצא לשלום ויחזור בשלום. ישבנו, ואני חושב שצמצמנו פערים, ואני מקווה מאוד, אני רוצה לקוות, שבזה תסתיים הסאגה הזאת, כי יושבים שם אנשים באולם אחד, חלקם ילכו לחגוג היום בערב עם אמן במפגש עם השר, וחלקם כלום, כי הם לא שייכים, כי הם אינם. אז כשזה יקרה וזה ייגמר, אני מקווה שנעשה שם סדר. בנושא ילדות וילדים בסיכון, אנחנו משקיעים בילדים וילדות בסיכון עד גיל 18, ואנחנו משקיעים מאות-אלפי שקלים בילדים בסיכון. ולצערי, או לשמחתי, מה שקורה בדרך כלל, שכשילד מגיע לגיל 18 אנחנו רואים בו בגיר, והוא בדרך כלל גם הולך לצבא. והוא הולך והוא יוצא לרשות עצמו. כשילדה כזאת מגיעה לגיל 18 – בגיל היא בת 18; ביכולות אני לא יודע אם היא בת 12, בת 13. אין לה הכשרה לחיים. הכי קל אם אנחנו לא נותנים לה טיפול יותר, מוציאים אותה בגיל 18 – ובדרך כלל גם אין לה עורף משפחתי, והמרחק שלה לזנות הוא קצר, מאוד קצר. החלטנו השנה מינואר 2017 להשקיע בתהליך הזה 100 מיליון שקל ולהעלות את גיל הטיפול עד גיל 25. ואנחנו נוגעים השנה ב-986 ילדים, שנבדוק את היכולות שלהם, ומי שתוכל או יוכל ללכת ללמוד, נממן לו לימודים אקדמיים; מי שלא יוכל – נכשיר אותו לעבודה. נכשיר אותו לעבודה, ונשתדל לעשות לו השמה בעבודה, וניתן לו עזרה בשכר דירה, שיהיה לו לאן לחזור, כי אין לו לאן ללכת. זה 100 מיליון שקל, תוקצב מינואר 2017. עובדים על זה. אני מקווה שמהר מאוד נראה תוצאות. תודה רבה לך על השאלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחרי תשובת השר – שאלה של איילת נחמיאס ורבין. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת. כבוד השר, בהרבה, בכמה הזדמנויות שיבחנו אותך על פועלך ועל מה שאתה עושה לגבי החברה הערבית והמגזר הערבי, ובמיוחד בעניין פתיחת נקודות שירות של המוסד לביטוח לאומי – האחרונה שבהן לחמישה יישובים: כפר-קאסם, באקה-אל-ע'רבייה, טירה וטמרה, ובנוסף, בעיר המעורבת ליד-לוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ליד-לוד? אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): כן. ועשיתי כבר כמה ביקורים עם מנהל אגף הלוגיסטיקה במוסד לביטוח לאומי, ואנחנו מקדמים את העניין הזה. אז באמת תודה. רציתי לשאול גם על מעונות-יום: מה התקציב לשנים 2017 ו-2018? אני יודע מפגישות אתך – ואנחנו עובדים באופן צמוד על העניין הזה – שאישרת כבר בערך 70 מיליון שקל, נדמה לי, למגזר הערבי, אבל באמת יש דרישות אין-ספור, ואתה יודע כמה דרישות אנחנו מקבלים מראשי מועצות וראשי עיריות. מה אתה יכול לבשר בעניין הזה לגבי שנת 2017 ושנת 2018? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב, מעונות-היום 2017–2018 – טוב שאתה לא שואל על 2014, כי 60 מעונות שלא נבנו – החזרנו את הכסף לאוצר; 60 מעונות – הכסף חזר לאוצר, במלחמה גדולה. אני חושב שמדינת ישראל החליטה להקציב לבניית מעונות-יום בשנת 2017 – 108 מעונות, 350 מיליון שקל; 2018 – 350 מיליון שקל. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): לא היה מקום לבנות בהרבה מקומות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אימא שלי, עליה השלום, אמרה: יש שני סוגי אנשים – יש מסבירים ויש מצליחים. כשאתה מסביר לי שלא היה מקום לבנות – שרפנו כסף, החזרנו אותו לאוצר. בשנת 2017, מכל מכסה כזאת, מכל מכסה כזאת, 25% מיועדים למגזר. זאת אומרת, מדינת ישראל הקציבה למגזר 90 מיליון שקל – פחות, 87.5 מיליון שקל לשנת 2017 ו-87.5 מיליון שקל לשנת 2018. אני יכול להגיד לך שבאופן יוצא דופן כל ההקצאות של שנת 2017 יצאו. בדרך כלל ההקצאות יוצאות באוקטובר-נובמבר של אותה שנה; בינואר יצאו ההקצאות. פניתי אל האוצר וביקשתי להוציא את ההקצאות של 2018. בהקצאות של 2018 הפחד שלהם הוא פחד תזרימי. הם אומרים: נכון שהתקציב הוא לשנתיים, אבל אנחנו פוחדים שאתה תעבור את ה-350 מיליון של שנת 2017 – מה שלא יכול לקרות, כי התשלום הוא באבני דרך, ואם יש אבני דרך אז אני לא יודע לעשות את זה. אני מקווה שביוני נראה חיתוך חצי-שנתי של ההוצאות בפועל, כי ההקצאות הלכו, התכנון נגמר, צריך חוזים עם קבלנים, צריך לצאת לבנות. דרך אגב, בארבעת החודשים האחרונים, מספר האימהות שנכנסו למעגל העבודה ומקבלות סבסוד על המעונות שלהן – 11,000. מ-23 סמלים זה עלה ל-105 סמלים, ו-65 סמלים מהמגזר הפרטי עברו לציבורי. 11,000. האוצר אמר לי: תשמע, הסבסוד השנתי גדל ב-12%, אז אני רואה שיש מגמה. אני מאוד רוצה לקוות שביוני 2017 ניתן את ההקצאות של שנת 2018, ואז בספטמבר 2018 נכניס למעגל לפחות 200 מעונות, שזה עוד 15,000 מקומות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני חושב שזה יהיה מהלך יפה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא עניתי לך על הביטוח הלאומי, כי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, אולי אם יישאר זמן בתשובות הבאות. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי, עד שתי דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני השר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני קודם כול רוצה לומר שאני מאוד מאוד מקווה שהעבודה שאתם עושים, הרפורמה בוועדות הרפואיות, תישא פרי. אני באמת חושבת שזה אחד האתגרים הכי גדולים שלקחת על עצמך, ואני מאוד מאוד מקווה שנוכל לראות שינוי. יש מקומות שאני כבר שומעת שזה מתחיל להראות סימנים ואותות, וטוב שכך. אני מפנה את השאלה שלי אליך דווקא בעניין של העבודה, תיק העבודה, למרות שאני מבינה – אני לא יודעת אם מה שענית לחברת כנסת ענת ברקו בעניין הזה זה נכון גם לגבי ההכשרות המקצועיות, שרק עכשיו בעצם יש איזה מין התכנסות לכך שזה באמת תחת הכנפיים שלך. מה שמטריד אותי זה נושא ההכשרות המקצועיות של משרד העבודה, שצנחו מאז 2002 ב-80%, ומספר התלמידים צנח בשיעור דומה. ב-2014 בוצעו הכשרות מתוקצבות ל-3,500 תלמידים. ב-2015 עלה המספר ל-4,200, ועדיין מדובר בירידה מאז תחילת שנות ה-2000, שאז עמד המספר על כ-20,000. עכשיו, אנחנו יודעים שיש מורכבות מאוד מאוד גדולה בשוק העבודה ובהתפתחויות שלו, ויש איזשהו חוסר מתאם בין ההכשרות המקצועיות שהוצעו עד היום על-ידי המשרד לבין הצרכים של השוק. למשל בתעשייה – בוודאי השר יודע שחסרים 8,000 עובדים לתעשייה. ואני יודעת, בוודאי יום אחרי עסקת "מובילאיי", אנחנו יודעים שבתעשייה יש הרבה מאוד עבודות של מה שנקרא "ידיים חכמות", כלומר זקוקים להכשרה שמשרד העבודה יודע להציע. ולכן, השאלה שלי היא, מהן התוכניות של משרד העבודה והרווחה בתחום ההכשרות המקצועיות? איזה תקציב מתוכנן לצורך העניין הזה? ואיך אתה רואה את זה מנקודת מבט אסטרטגית – טיפוח ההון האנושי, לנוכח המחסור הגובר בכוח אדם מקצועי ואיכותי במשק ובתעשייה בפרט? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עוד פעם, אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת, הייתי יכול להגיד לך: תשמעי, מפה, ב-18:20 יש לי פגישה עם מנכ"ל האוצר, ולהגיד לו: תעזוב את ההכשרות המקצועיות, זה לא בתחום משרדכם ותן לי לגעת ולראות. אבל אני לא הולך להגיד לך את מה שאני הולך להגיד לו. יחד עם זה, תשמעי, יש צרכים אדירים למשק. לצערי, לצערי, אף אחד לא עשה בדיקה. אף אחד לא עשה בדיקה מה צריך בדיוק לאיפה ולמה. אף אחד לא קבע סילבוס, סילבוס לימודי לחברות מסוימות, מה הצרכים של אותה חברה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמעי, אני הייתי פעם בתעשייה האווירית. הייתי בתעשייה האווירית, פנינו לחברה, אמרנו מה הצרכים, פנינו לאוניברסיטת באר-שבע, בנינו סילבוס, למדו הנדסאים – כי לא צריך בכל מקום מהנדסים; כי בית-חולים לא עובד רק עם רופאים – צריך אחיות, סניטרים, מרדימים, צריך מכל המגוונים; כי מהנדס לא מרוצה – עדיף הנדסאי בעל יכולות ממהנדס לא מרוצה, אם הוא צריך לעשות עבודה של הנדסאי. במדינת ישראל, אם אתה הולך ללמוד גיאוגרפיה של מצרי גיברלטר, מסבסדים ב-40,000 שקל. הנדסאי מסבסדים ב-8,000 שקל – איך הוא ילך ללמוד? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אמת, נכון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: איזה רמה של מרצים? איפה הוא יעשה מעבדות? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מאה אחוז. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא רציני. לא רציני. צריך לקחת – וזה, אמרתי לך, המשרד עוד לא עבר, למרות שהקטע הזה כן עבר; כל החלקים הסגורים עברו. אבל יחד עם זה, מאחר שאין מטות וזה – ואני לא צוחק, היום ב-18:20 אני אצל מנכ"ל האוצר בדיוק בעניין הזה, כי יש לנו בעיה גדולה. יש לנו בעיה גדולה. קודם כול, אנחנו לא יודעים כמה צריכה המדינה ואיזה ומה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון, נכון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – כמה מהנדסי תוכנה, כמה הנדסאי חשמל, כמה הנדסאי מכונות. צריך לראות מה אנחנו צריכים. אם אנחנו נדע מה אנחנו צריכים, אנחנו נוכל להביא תוצאה, ואני מקווה שכך יהיה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: כמה זמן עוד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא יודע. יש פה בעל-בית, הוא קובע. אני רק עונה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש לנו עוד עשר דקות עם השר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, היום קיימתי דיון אצלי בוועדה בנושא של אמנת איסטנבול למיגור תופעת האלימות נגד נשים ובמשפחה, והעלינו את השאלה המהותית למה מדינת ישראל עוד לא – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ומה עניתם לעצמכם? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מה ענינו לעצמנו? תכף אתה תשמע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן. אם שאלתם, בטח גם עניתם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא, לא, לא ענינו, זו הקדמה לשאלה שלי, שאני אהיה שמחה לשמוע את תשובתך עליה, כי בינתיים אין לי שעת שאלות. השאלה המהותית שם – כשדיברו ממשרד המשפטים ומשרד החוץ החזירו אותנו לנושא של איפה עומדת הוועדה הבין-משרדית, אשר דנה בנושא ושמה תוכנית כללית, שהוצגה בוועדה אצלי ב-25 בנובמבר בשנה שעברה. הבנתי שהרבה לא התקדם מאז הוצגו ההמלצות של הוועדה הבין-משרדית. ועדת השרים אשר אמורה לאשר את התוכנית של הוועדה עוד לא התכנסה ועוד לא דנה בנושא. למרות שיש תמחור מלא של כל העלויות של התוכנית, עוד לא הוקצב שום תקציב ברור לעניין יישום התוכנית הזאת. אבל מצד שני, בשבוע שעבר שמענו שמרחיבים את הסמכות של הרשות למאבק בסמים ואלכוהול ומוסיפים לזה אלימות. האם זה יבוא על חשבון התוכנית הכללית? האם הרשות למאבק בסמים, אלכוהול ואלימות תתייחס גם לתופעת האלימות נגד נשים? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אשמח לשמוע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב, כמו שאמרת, כמו שאמרת שהוועדה לא התכנסה – כן התכנסה. מי שמוביל את הוועדה זה משרד המשפטים, ואנחנו מחכים – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ועדת השרים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, שם. ואנחנו מחכים למוצא פיו של משרד המשפטים על מנת שנוכל לתת לך תשובות, ואני אתן לך תשובות. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואני אתן לך תשובות, כי אני אבדוק, ואני רושם, והאנשים שלי רושמים, ותקבלי תשובה מפורטת. תקבלי תשובה מפורטת כמו שצריך לקבל תשובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי אני לא רוצה סתם לזרוק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ברור. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אבל מה בעניין הצעת החוק והאלימות שהתווספה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תקבלי תשובה, תקבלי תשובה. רושמים, יושבים, רושמים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת אכרם חסון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: דווקא את – לכולם עניתי, רק לך אני לא עונה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי אני רוצה להיפגש אתך עוד פעם ולהסביר לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. אכרם חסון (כולנו): אדוני השר, הקנסות שהוטלו בשנים האחרונות בגין הפרת חוקי העבודה במגזר הלא-יהודי שואפים לאפס, ורוב התלונות הוגשו על-ידי העובדים ולא על-ידי המשרד, כי המשרד לא עשה בדיקות לעתים תכופות כדי לבדוק אם באמת מקיימים את חוקי העבודה במגזר הלא-יהודי. ואני שואל מדוע, ואיך מתקנים את המצב, כי אנחנו עדים בשנים האחרונות להרבה מקרים שבנות מקבלות 10 שקלים בגין העסקה, ברוב הכפרים וברוב הערים אצלנו במגזר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חסון. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמע, אחד החוקים הכי גדולים, להערכתי, כשאני מדבר על חקיקה, אחד החוקים הגדולים שהעברתי במשרדי היה החוק לאכיפת דיני עבודה. החוק לאכיפת דיני עבודה, בשורה התחתונה, כשהוא ימומש במלואו, לדעתי הוא יבטל את הקטע של העסקת עובדים בהעסקה קבלנית, כי זה לא יהיה כדאי. נכנסנו ועשינו את הסדק הזה בקיר, והתחלנו לגייס בודקי שכר. התחלנו לגייס בודקי שכר כדי שנוכל לקבל תוצאות והפרות, והיו קנסות גדולים, למרות שיש מעט בודקי שכר – כי היה שם, עוד פעם, קרב של אגו: משרד העבודה רצה שבשביל בודק שכר, רואה-חשבון יעשה בחינות, ואני התנגדתי, כשר. אמרתי: רואה-חשבון שגמר ארבע שנים ושנתיים סטאז' ובודק חברות לא צריך לעשות בחינות של בודקי שכר. אמרו לי: אז תשחרר גם עורכי-דין. אמרתי: מה הקשר של עורכי-דין לזה? אמרתי: כל מי שגמר ראיית-חשבון בטח היה גומר לימודי עורך-דין; לא כל מי שגמר עורך-דין היה גומר ראיית-חשבון. פתרנו את הבעיה הזאת. פתרנו את הבעיה הזאת ונסגר שרואי-חשבון ישתתפו בקורס, לא יעשו בחינות; יועצי מס גם אולי לא יעשו בחינות אבל יהיו עליהם מטלות חלקיות. אני מקווה שמספר בודקי השכר יעלה ואז אנחנו נוכל לעשות פריסה יותר גדולה, כי היום אנחנו לא יודעים לעשות פריסה גדולה עם מה שיש לנו. אבל אנחנו רואים תוצאות. אנחנו רואים את הקנסות. אנחנו רואים תנועה בתוך המגרש. ואני רואה את התעשיינים, אני רואה את הבכי, ואני שומע, ובאים: תשמע, עשו לי זה, ועשו לי פה, ועשו לי שם. אז יש עתיד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. עד שתי דקות לרשותך. יעל גרמן (יש עתיד): תודה לך. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, באמת מרבית השאלות היום הופנו אליך בנושא של הקשישים. אני רוצה לשאול אותך: אתה בוודאי יודע, גם כשר וגם כבן להורים קשישים, שהמצב הטוב ביותר – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עליהם השלום, עליהם השלום. הלכו לעולמם. יעל גרמן (יש עתיד): נכון. כן, אני יודעת, ביקרתי בביתך. אתה בוודאי יודע וזוכר שהמקום הטוב ביותר לקשיש הוא בביתו. אתה גם יודע כשר רווחה שעלות השארת הקשיש בביתו ומימון עובד סיעודי זה 50% ממה שמשלמים – אומנם במשרד הבריאות – עבור בית-האבות; זה 7,000 שקל וזה 14,000. אבל מה לעשות והביטוח הלאומי, שנמצא בסמכותך, אתה ממונה עליו, פשוט מערים קשיים בלתי אפשריים על אותם קשישים ודורש מהם מבחנים שאם הוא לא כמעט שכיב מרע, אין לו את הזכות לקבל עובד, לקשיש. אתה יודע שזה יהיה יותר זול, יותר טוב ויותר הומני. ואני רוצה לשאול אותך: האם תהיה בעד הצעה שתבוא ותאמר שנבטל את המבחנים של הביטוח הלאומי ונסתמך אך ורק על חוות דעתם של הרופאים, אותם רופאים שמטפלים באותו קשיש בקופת-החולים במשך כל השנים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בדיון שוטף היום עם ממלא-מקום – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת, בדיון שוטף היום עם ממלא-מקום מנכ"ל הביטוח הלאומי העלינו שתי סוגיות: קודם כול, אנחנו עובדים על הורדת הגיל לבדיקות ה-ADL מ-90 ל-80, כאשר רופא גריאטרי – לא רופא משפחה של קופת-חולים, רופא גריאטרי; אין יותר מדי רופאים, אבל בעבר נתנו לבתי-החולים – להרחיב את תחום הפעולה ל-80. אני יודע שיש פה הצעת חוק שתעלה מחר, אבל יש הצעה שאנחנו עובדים עליה לא מעט ואנחנו רוצים להוריד את זה ל-80. דרך אגב, זה עבר את מועצת הביטוח הלאומי. צריך לראות עכשיו איך אנחנו מעבירים את זה באוצר. בנוסף, ביקשתי היום להעלות את שעות הסיעוד מ-18 שעות ל-22 שעות, כמו שמקבל מי שיש לו 168% ויש לו עובד ישראלי. אם יש לו עובד ישראלי, הוא מקבל 22 שעות, ולא 18 כמו כשיש עובד זר. זה נותן לו סדר גודל של עוד 850 שקל, שזה לא יותר מדי. בעבר, ניסיתי בחקיקה לאשר לבן-אדם מעל גיל 85, בעל אמצעים, שהוא אפילו לבד, שיוכל על חשבונו המלא להביא עובד זר, ולו רק בשביל להפיג את בדידותו. לא כולם, דרך אגב, בגילים האלה – לפחות ההורים שלי לא רצו להכניס הביתה; הם מעדיפים להיות לבד רק בגלל שהם לא מבינים מה זה. וגם, כשבאים לבדוק אותם, הם עושים את המקסימום שהם יכולים לשמור על כבודם. את המקסימום. אימא שלי השתדלה – אמרתי לה: תשמעי, אבל למי את משקרת? למי את משקרת? לא, אני, תשמע, זה הכבוד, הכבוד שלי. יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש בעיה עם העניין הזה, וחבל שליצמן איננו. זה צריך להיות משולב: יחד עם הביטוח הלאומי, יחד עם חוק הסיעוד. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני, יש את הדוח של בן-יהודה – – – פרופ' בן-יהודה, הוא פותר את הבעיה. אני לא יודע למה יש התעקשות – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמע, מאיר, אני חושב שצריך לגעת בחוק הסיעוד – – – מאיר כהן (יש עתיד): כן, זה מה שאני אומר – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמע, יש כל מיני תזות – – – מאיר כהן (יש עתיד): – – – תקרא את זה, זה מצוין. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לפני שש או שבע שנים באתי לראש הממשלה ואמרתי לו: תשמע, אני לא רוצה ממך כלום. הולכת להיות פה בעיה בחוק הסיעוד, כי סגרת את הביטוח הסיעודי הקולקטיבי. ברגע שסגרת, הגדלת את מאסת המבקשים בצורה דרמטית. ישבנו – לצערי, הרגולטור במדינה יותר חזק מכולם; דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון והביטוח – אני אומר לך, ישבנו וסגרנו עם יאיר המבורגר, מנהל "הראל", על ביטוח סיעודי ל-18 שנה. חצי שנה הוא עבד על זה והוא בא לאוצר. הוא בא לאוצר, אמר: הנה, אני מוכן ללכת לביטוח סיעודי ל-18 שנה, ואנשי צוות של אנשי קבע עשו ביטוח ל-50 שנה. הם הלכו לאקטוארים והם עשו עבודה, והם הביאו ביטוח ל-50 שנה, וזה מכסה 70,000 או 80,0000 איש, וזה לא מעט. ואז התשובה הייתה: ומה יהיה בעוד 100 שנה? כשבאנו עם יאיר המבורגר לאוצר – ואני אומר לך דברים שהיו – הוא אומר לה: תשמעי, זה כלכלי, אני גם ארוויח ואתן, וזה כיסוי ביטוחי, כמו שאמרה יעל, שהמשפחה תוכל לעמוד בו. והיא אמרה לו: אתה לא מבין בביטוח. אז אני חושב שיאיר המבורגר, שעשה בביטוח יותר מאני-לא-יודע-מה, ומבטח חצי מדינת ישראל, הוא שולט בכל הביטוח הסיעודי והרפואי ו-, ו-, ו-, בביטוח "הראל", אז הוא שמע שהוא לא מבין בביטוח. המנכ"ל שלי עשה עבודת תזה על הביטוח הסיעודי. אני מתכונן להיפגש עם ליצמן ולראות. זו בעיה כללית, של כולם. צריך לנסות לראות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז זה לא עוד שעה, עוד שעתיים של הביטוח הלאומי; צריך פתרון מקיף של הביטוח הסיעודי במדינת ישראל. אני לא יודע כמה זה עולה. זה יעלה ערמות, אבל אין ברירה. אנחנו 1.2 מיליון קשישים, תוחלת החיים עולה. כשאני מסתכל על הגילאים ואומר: תמותה אפס – בעוד שש שנים אנחנו עם 1.5 מיליון אזרחים ותיקים. אם נעלה את גיל הפרישה, נוריד קצת את המספרים, כי מה שקובע זה גיל הפרישה, אבל צריך למצוא מענה. צריך למצוא מענה לעניין הזה, כי ואללה, אנחנו שמחים שהבריאות טובה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): אבל השאלה שלי הייתה: האם תהיה מוכן לבטל את המבחנים של הביטוח הלאומי ולאפשר רק לרופא משפחה לתת את האישור? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא יודע אם רופא משפחה, אבל גריאטר – כן. יעל גרמן (יש עתיד): Whatever. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, תודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אנחנו מדברים על זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר, התמודדת הפעם עם 13 שאלות, כולן טובות וחשובות. נתת תשובות מפורטות. תישאר עוד 30 שניות – אתה יותר משעה על הדוכן – חברת הכנסת נאוה בוקר, הודעתי לה שכבר אין זמן לשאלה, אבל היא אמרה שהיא רק רוצה לומר תודה. אז נאפשר לך, אחרי עבודה קשה, גם לשמוע תודה. נאוה בוקר (הליכוד): לא עובד, המיקרופון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עובד, עובד. בדרך כלל בכנסת, בשביל לומר תודה, המיקרופון לא עובד, אבל הפעם דווקא כן. נאוה בוקר (הליכוד): אני רק רוצה לומר תודה, בשמי ובשם 140,000 נכים שחיים במדינת ישראל – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמה? נאוה בוקר (הליכוד): 140,000 נכים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 265. נאוה בוקר (הליכוד): וואו. כנראה זה נכים שלא – שחיים במדינת ישראל – – – חיים ילין (יש עתיד): התודה היא כפולה עכשיו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 265,000 נכים. נאוה בוקר (הליכוד): אני רוצה להודות לשר חיים כץ על התמיכה היום בוועדת השרים בהצעת החוק שלי להעלאת קצבאות הנכות לשכר המינימום. נמצא אתנו כאן גם השר אופיר אקוניס, שנאבק בוועדה. אז תודה רבה לכם, ואני מאמינה שבסוף עוד ננצח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה גם לך, ותודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ על תשובותיו. אני מצטער שלא כולם הספיקו לשאול, אבל מה שהספקנו – הספקנו. תודה, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תודה רבה לכם. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, לפני יום המדע, שתכף נציין אותו, אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש למסור הודעה. היא לא דורשת הצבעה, נכון? יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): לא, אין צורך להצביע. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להודיע בזאת כי בוועדת החוץ והביטחון, במקום הפנוי לממלא-מקום קבוע מטעת סיעת כולנו יכהן חבר הכנסת חיים ילין. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות החוק כדלקמן: ועדת הפנים תדון בהצעת חוק חניה לנכים (הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ו–2016, פ/3242/20, של חבר הכנסת דוד אמסלם. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), של חבר הכנסת רועי פולקמן – הוועדה המיוחדת לדיון בהצעות חוק התכנון והבנייה ובעניין תקופת לידה והורות, תדון בהצעת חוק התכנון והבנייה – רגע, זו אותה הצעה. סליחה, אני מתקן. זו טעות בהדפסה, אני מתקן: מה שאמרתי קודם לגבי ועדת הפנים זה רק חוק חניה לנכים, והצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת רועי פולקמן, תעבור לוועדה המיוחדת לדיון בהצעות חוק התכנון והבנייה. זו החלטה של הוועדה מהיום. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק הדגל, הסמל והמנון והמדינה, התשע"ו–2016, פ/3323, של חבר הכנסת אורן אסף חזן. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת קיש. הצעות לסדר-היום ציון היום הלאומי למדע לשנת 2017 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 6644, 4836, 6555, 6574, 6604, 6643, 6645 ו-6646, ופותחים כעת דיון מיוחד לרגל יום המדע הבין-לאומי, המצוין גם ברחבי העולם ממש היום, 14 במרס. זהו גם תאריך הולדתו של גדול המדענים, הפיזיקאי פרופסור אלברט איינשטיין, וזהו גם, באופן סמלי, יום ה"פאי", אותו קבוע מתמטי ששיעורו 3.14 בקירוב – כלומר תאריך זה בהיפוך הספרות. ישראל ניצבת בחזית המחקר המדעי בתחומים רבים. החדשנות והפיתוחים הישראליים הם שם דבר, ובשנים האחרונות נהנינו מהתואר "סטארט-אפ ניישן" שכבר הוצמד לנו, במידה רבה של צדק. שורת חתני פרס נובל הישראלים הם כמובן עדות נוספת לרמתו הגבוהה של המדע הישראלי. אבל עלינו לזכור כל העת שלא לעולם חוסן. אם אנו רוצים להמשיך ולעמוד בחזית המחקר והפיתוח המדעי – ללא ספק מאמות המידה החשובות לחוסנה ועוצמתה של מדינה – עלינו להשקיע היום במדעני המחר. לשמחתנו, יש לא מעט תוכניות המקדמות מצוינות בקרב תלמידים צעירים, כמו מסגרות לימוד מתקדמות ותחרויות ארציות של פיתוחים, המצאות או רובוטיקה. ההשקעה מעין זו חשובה כמובן גם ברמות האקדמיות הגבוהות של המחקר והפיתוח. יבוא על הברכה משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, המקיים לרגל יום זה שלל פעילויות המנגישות לציבור בכל הגילים את הפיתוחים הישראליים שהשפיעו על העולם. יש לקוות שנתמיד בהצבת התחום המדעי ב"כותל המזרח" של סדר העדיפויות הלאומי, שהרי גם אם לא התברכנו כאן בשפע של מחצבי טבע, התברכנו במשאבי אנוש מעולים, ברוכי יצירתיות וכישרונות, ועלינו להוסיף ולהשקיע בהם את מיטב ומרב תשומת הלב והמשאבים הנאותים. כאמור, הדיון מתקיים במסגרת הצעות לסדר-היום. ראשון המציעים הוא יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת אורי מקלב. אחריו – רחל עזריה, אורן אסף חזן, חיים ילין וכן הלאה, עד שנגיע לשמוע את תשובתו של שר המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת אופיר אקוניס. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי שר המדע והטכנולוגיה, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני חושב – ככה אמרו לי בוועדת המדע והטכנולוגיה – שזו השנה ה-17 שאנחנו מציינים בכנסת את יום המדע, לא הבין-לאומי אלא הלאומי. את יום המדע הלאומי הזה בעצם אנחנו עושים וולונטרית. חבר הכנסת חיים ילין מגיש חוק, או יוזם עכשיו חוק, שיהפוך את היום הזה לא רק ליום וולונטרי אלא חוקית – שנציין את זה כחוק, כפי שמציינים הרבה ימים בכנסת. אני כן רוצה להודות לכנסת על ההירתמות לציין את היום הזה. יש לזה לא מעט השלכות אדמיניסטרטיביות כשצריך לפעול בעניין הזה, כולל התערוכה המרשימה שהיום הוצגה בכנסת, ואולי תכף ניגע בעניין הזה. התודות באמת מגיעות לוועדת המדע והטכנולוגיה, שבאופן רצוף וקבוע ובהתמדה פועלת לציין את היום הזה באופן מכובד וראוי. כאן התודות למנהלת הוועדה ענת לוי, לאיילת חאקמיאן, לנעמי ברוך, לרועי גולדשמידט ממרכז המחקר ומידע, שמלווה את כל הדיונים של ועדת המדע והטכנולוגיה, ואחרון חביב – לעורך-דין אייל לב-ארי. אנחנו רוצים גם להודות – זאת הזדמנות; זה יום שכשמציינים אותו אז מציינים גם את העבר, גם את התודות וגם את המשימות לעתיד – למדענים הרבים שנוטלים חלק בדיוני הוועדה, והם שותפים אמיתיים, כדי להפרות את הדיונים, לעשות אותם פוריים ומושכלים הרבה יותר. כל זאת הם עושים – הם לא עובדי ממשלה, הם מדענים וחוקרים, אנשים עסוקים, שעושים את זה באופן וולונטרי, ללא שום קבלת תמורה על העניין הזה. אנחנו מודים גם לכם. כחלק מהתובנות של היום הזה, ועדת המדע והטכנולוגיה, הנהלת ועדת המדע והטכנולוגיה הציעה, בשיתוף פעולה עם אחרים, לקיים איזה חיזוק של הקשר בין מדענים לבין הכנסת דרך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, והיום קיבלנו על עצמנו שמדענים יופיעו מפעם לפעם לפני הוועדה ויציגו דברים שחשובים להם: פיתוחים, מחקרים או נושאים והישגים מדעיים שחשוב שהכנסת תדע ותפעל בעניין הזה. אנחנו מודים על שיתוף הפעולה הזה, ואנחנו נקווה שבאמת יהיה שיתוף פעולה מוצלח ויעיל. היום, כפי שציינו, פתחנו בתערוכה מרשימה – שוודאי השר ירחיב עליה – שמראה את החשיבות וההישגים הגדולים של המדע, הפיתוחים והמחקרים במדינת ישראל, גם בתחום החקלאות, גם בתחום התפלת המים – שזה גם חקלאות – בנושא של רובוטיקה, נושא של פיתוחים בבריאות בנושאים שונים, כולל בפרקינסון ובשיטיון; ודאי צריך להזכיר את ה"קופקסון", שהוא ידוע, ואולי נזכיר רק דברים שהיום בתקשורת ובשיח, בין אם זה ה-Waze והדיסק-און-קי, בנושא לוויינים. אבל אי-אפשר שלא לציין את הנושא הזה של "מובילאיי", שבאה מפיתוח של האקדמיה, של מדענים, בתחום זיהוי עצמים ועיבוד אופטי, ומזה הגיע ההישג שחברת "מובילאיי" נמכרה לחברת "אינטל" בסכום אגדי, ללא תקדים במדינה. אפשר להרחיב הרבה. אנחנו מזמינים לראות את התערוכה המיוחדת, אבל זה רק אומר שחייבים השקעה, וחייבים השקעה מרובה, ולדעת שהמדענים והחוקרים והמפתחים במדינת ישראל מתמודדים עם לא מעט בעיות; קודם כול עם משאבים – זה הדבר הראשון – אבל יש פער גדול מאוד בין איך שמחשיבים אותנו בעולם ביכולות שלנו ואיך שרואים אותנו כמובילים לבין ההשקעה שלנו. כאן צריך לציין את השר אופיר אקוניס, שעושה רבות, וכשהוא לא נמצא פה זה רק כדי לפתח ולחזק את הקשרים שיש בין המדע לפיתוחים, ובסך הכול זה מחזק את יחסי החוץ של מדינת ישראל. חלק ממערכת יחסי החוץ שלנו היום זה בגלל שרואים אותנו כמעצמה טכנולוגית ומעצמה מדעית ויש לנו הרבה מה לתרום, ורוצים ושואלים אותנו איך אנחנו עושים – משלחות מאירופה ומעוד מקומות בעולם, שבאים לראות איך אנחנו פועלים, איך אנחנו עושים, איך אנחנו מציגים כאלה הישגים. כשאנחנו פורטים ומדברים בתוך הבית פנימה יש לנו הרבה מה לשפר בעניין הזה, ואני אומר את זה בלשון המעטה – לא דומה בכלל לפערים בהשקעות שיש לנו. רק היום הופיע בוועדה פרופסור חגי – – היו"ר מאיר כהן: נא לסיים, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): אני כבר מסיים, אדוני. – – חגי אייזנברג, שדיבר על פיתוחים קוונטיים. אלה דברים שאני לא אאריך בהם כאן ולא אלאה את המליאה, אבל מדובר על תחום שהאיחוד האירופי משקיע בו 500 מיליון אירו, ומבקשים מאתנו 7 מיליון שקל ואנחנו גם את זה לא יכולים לתת. אם אנחנו נהיה שותפים – מה המשמעות שיש לזה? היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני, אני מסיים. השנה היינו צריכים להתמודד עם דברים בתחום המדע. אני מדבר על מיסוי מלגות מחקר לפוסט-דוקטורנטים, שהיום ממסים אותן; אנחנו במאבק על משאבים; על מכון וולקני – שאנחנו צריכים לדעת, לטענתם הם נאבקים על הקיום שלהם; בוודאי הגנים הבוטניים; הצמצום של התמיכות, ועוד ועוד דברים שיש לנו מה לעשות. לכן, מצד אחד אנחנו מציינים בסיפוק רב את מה שנעשה, ואנחנו גם יודעים שעדיין יש לנו יעדים רבים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה. להזכירכם, לכל דובר חמש דקות. אני מבקש לעמוד במסגרת הזמן. בבקשה, גברתי. רחל עזריה (כולנו): כבוד היו"ר, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת היקרים, נדמה לי שלא יכולנו לתכנן יום מתאים יותר לדון בו, לקיים בו את יום המד, מאשר היום – יום אחרי עסקת הענק בין "אינטל" ל"מובילאיי"; ממש חג למדע הישראלי. אני חושבת שאי-אפשר לדבר על המדע בישראל בלי לדבר על ההיי-טק הישראלי, שהוא אחד המקומות שבהם המדע בא לידי ביטוי בצורה כל כך פרקטית, בצורה שכל כך משפיעה על הכלכלה וכל כך משפיעה על החיים שלנו. תעשיית ההיי-טק הישראלית היא מהמובילות בעולם, בחדשנות ובפיתוח בעיקר. אם בעבר דיברו על התפוזים של ישראל כעל משאב לאומי, היום כולם מבינים שההיי-טק בישראל הוא המשאב הלאומי שלנו ואנחנו צריכים לשמור עליו. התעשייה לא רק מסייעת לעצמה אלא מהווה מנוע צמיחה למשק הישראלי כולו. עסקת הענק בין "מובילאיי" ל"אינטל" ממצבת את מדינת ישראל שוב כאטרקטיבית להשקעות של חברות בין-לאומיות. חשוב לומר: הדברים האלה לא קורים מאליהם. ישראל לא הפכה למעצמה של היי-טק סתם, יום בהיר אחד. בעבר היו השקעות מסיביות של המדינה. כבר לפני כמה עשרות שנים הבינו שזה יכול להיות כלכלית מאוד משמעותי לעתיד עבור מדינת ישראל, והייתה השקעה מסיבית של המדינה. היו תשתית ואקלים שמעודדים את ההיי-טק הישראלי, והרגולציה של ההיי-טק הייתה רגולציה שונה מהרגולציות של העסקים האחרים. וכך קמו חברות היי-טק ברחבי הארץ. בשנים האחרונות הפחיתו את המאמץ של המדינה. הייתה איזו טענה שכאילו ההיי-טק הוא מין בועה שמנותקת מהחברה הישראלית, וכיוון שהיו דיבורים על זה שרק 8% מהאוכלוסייה נהנים מפירות ההיי-טק, אין בעצם מה להשקיע. אבל מסתבר שזה לא נכון. ההיי-טק עוזר לפריפריה, למשק הישראלי, ובסופו של דבר עוזר גם, דרך המיסוי, לקשישים, לזוגות הצעירים. ואיפה נמצא שר המדע? אפרופו, כל הקבוצות במשק הישראלי – בסרטון הנחמד שעשיתם יש שוויון מגדרי, שזה תמיד משמח. כיוון שההשקעה פחתה והבנו שצריך להחזיר את ההשקעה, בתקציב האחרון היה לנו מאוד חשוב לסייע לחברות ההיי-טק ולהחזיר את ההשקעות בתעשייה, ובהובלת משרד האוצר ושר האוצר משה כחלון – ואגב, בעבודה מאוד מאומצת בוועדות הכנסת – העברנו סדרת חקיקות לטובת ההיי-טק הישראלי. גם הפחתנו דרמטית את המיסוי על חברות ההיי-טק כדי להפוך את ישראל לאטרקטיבית, שוב, ביחס למדינות העולם, וגם הוספנו תקציבים משמעותיים למדען הראשי, ובעצם ככה אנחנו מעודדים את ההשקעות ומייצרים סוגי מצ'ינג שבמדינות אחרות בעולם יכולים רק לקנא בהם. התחרות בכל העולם על התעשייה הזאת קשה, ולכן הפעילויות שעשינו הן מאוד מאוד חשובות, ואנחנו יודעים שישראל היום היא בית חם להיי-טק. אגב, רבע מהחברות הנסחרות בבורסה בתל-אביב הן חברות היי-טק. לאחרונה עשיתי כמה מפגשים עם בכירי ההיי-טק וחברות הטכנולוגיה בישראל, ואתמול נפגשתי עם העורכת של ה"אקונומיסט". אחד הדברים שמדהימים זה שלכולם ברור שההיי-טק בישראל הוא דגל. כששואלים בעולם מה מעניין בישראל, אז כמובן עולה המצב הגיאו-פוליטי, וכמובן, זה שירושלים מקודשת לכל הדתות וכל העניינים הדתיים. אבל ההיי-טק תמיד נמצא ברשימה. ואני, אגב, חושבת שיש קשר בין הדברים. אנחנו חיים באזור מאוד מאתגר מבחינה ביטחונית, ובכלל, הקיום שלנו פה, יש בו הרבה מאוד אתגרים. גם העובדה שאנחנו מדינה צעירה דורשת מאתנו כל הזמן לאתגר את המצב הקיים, לחשוב, וכל הזמן להיות יצירתיים וחדשניים, וזה מה שצריך במדע. אנחנו יודעים שיש לנו פה הרבה מאוד מוחות מאוד חריפים, שיודעים לייצר את החדשנות העולמית, ובעולם יודעים את זה. ואגב, לחברות הגדולות לטכנולוגיה, המובילות בעולם – למייקרוסופט, לגוגל, לאפל, ל-IBM, ל-Yahoo – יש מרכזי פיתוח בישראל, ואפילו יותר מזה – יש נטייה לפעמים להשוות בין ישראל לבין ה-Silicon Valley. ואני שמעתי אבחנה מאוד יפה, שב-Silicon Valley זה מאוד התעשייה ומאוד השיווק, ובישראל הפיתוח הוא הנושא המרכזי, והחדשנות. אז ההיי-טק בישראל הוא אחד המשאבים הכי גדולים שיש לנו כמדינה. יש לנו יתרון יחסי אדיר בתחום, ואנחנו פשוט נמשיך לפעול כדי לסייע לתעשייה הזאת. זה מקומה. חג מדע שמח, ויהי רצון שנצליח עוד הרבה מאוד שנים לגרום להרבה מאוד חברות היי-טק גם לבוא לישראל, גם להשקיע וגם להצליח לייצר את הפירות שבאמת זכינו לראות אתמול. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. תודה רבה. אסף אורן חזן, חבר הכנסת – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. תודה רבה לך, גברתי, חברת הכנסת עזריה, על שדיברת פחות מחמש דקות. רחל עזריה (כולנו): בבקשה. היו"ר מאיר כהן: אני תמיד אומר שלהגיד הרבה במעט זמן – זו החשיבות. רחל עזריה (כולנו): ואם אתה לא יודע לומר את זה בזמן קצר, אז אתה – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. חמש דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, כבוד שר המדע והטכנולוגיה ללא החלל, כבוד חבר הכנסת אורי מקלב, שהוא באמת יושב-ראש ועדת המדע, אנחנו היום חוגגים גם את יום-ההולדת של איינשטיין וגם את יום המדע. כשאנחנו מדברים על ישראל כמעצמה, אנחנו מתייחסים על-פי רוב לביטחון, לסייבר, להיי-טק, לרפואה, ולעתים לא זוכרים שבתוכנו יש את המוחות המבריקים ביותר בתחום המדע:. הם אלו האנשים שהמציאו את המסתם לצנתורי הלב, שהציל, מציל ויציל עוד מיליוני אנשים ברחבי העולם; הם אלו שבזכותם יש לנו עגבניות שרי, ואת הדיסק-און-קי. הם ואחרים מהווים חלק מפריצות הדרך המדעיות הגדולות של העולם, והן כולם שלנו. זה פשוט: בעזרת המדע הישראלי העולם מתקדם. בתיאום עם יום-הולדתו של אלברט איינשטיין, סמל ההצלחה המדעית היהודית, אנחנו מציינים את יום המדע בכנסת כציון דרך והוקרה לתחום שמקיף את חיינו. תרומתו של איינשטיין, פורץ הדרך, ניכרת בכל תחומי חיינו, והפכה לאחת מאבני היסוד של המדע המודרני. המדע הישראלי הוא מקור גאוותנו. בזכות המוח הישראלי החיים הופכים ליותר בריאים ונגישים, פשוטים וחכמים. בזכות המדע הישראלי אנחנו מצילים אנשים מכל העולם, גם אלו שלא אוהבים את ישראל. המדע הוא כוח, המדע הוא עתיד, המדע הוא ישראל. כבוד היושב-ראש, תרשה לי, אין פה חקיקה במה שאמרתי; יש רק ציון דרך ויש הצדעה למדע במדינת ישראל. אני חושב שכולנו, כל מי שנמצא בכנסת, צריך לקחת דוגמה. לא העסקה – אותי פחות מעניינת העסקה של "מובילאיי" ו"אינטל". אותי מעניינים האנשים שהובילו שם. הענווה שהייתה שם. רחל עזריה (כולנו): הם ירושלמים. חיים ילין (יש עתיד): הם יכולים להיות ירושלמים, הם יכולים גם להיות באר-שבעים. הם ישראלים. רחל עזריה (כולנו): זה נכון. חיים ילין (יש עתיד): הם ישראלים. ואתמול, כשאני רואה שכל ממשלת ישראל – יש לה מניות, כולם גאים בזה: אנחנו, אנחנו עשינו את "מובילאיי", אנחנו המצאנו את זה. יעקב מרגי (ש"ס): הם הודו שהם לא הפריעו. חיים ילין (יש עתיד): אני רוצה להגיד משהו, בכוונה אני אומר את הדברים האלה: כבוד היושב-ראש, וכבוד היושב-ראש אורי מקלב, אנחנו נמצאים שם, שומעים את הבעיות, ולמרות הבעיות, למרות הרגולציה – זו כנראה החוכמה; החוכמה של המדע הישראלי, שהם יכולים להיות אות ומופת ולהמציא את הפטנט שעוקף את הביורוקרטיה, את הרגולציה, ולהגיע לאן שהם הגיעו. ואם אנחנו רוצים לכבוש עוד פעם, חייבים להשקיע. כבוד השר, 400 ומשהו מיליון שקל, אפילו חצי מיליארד שקל – זה לא מגיע לקרסוליים של מה שאתה צריך לקבל. שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: זה נכון, אני מסכים אתך. חיים ילין (יש עתיד): לא מגיע לקרסוליים. וזה לא מתחרה בשום דבר, כי זה מקומות עבודה. זה בסופו של דבר העתיד של מדינת ישראל. חברים יקרים, יש לנו רק דבר אחד למכור לעולם: את המוח שלנו. ואני אגיד לכם, כשאני מסתכל על עולם ואני שואל את כל מי שבא ולא אוהב את מדינת ישראל – אני שואל אותם: חברים, מי מכם יש לו מסתם בלב? ומרימים לי את היד, אז אני אומר: כשאתם יוצאים נגד מדינת ישראל, תדעו לכם דבר אחד: החיים שלכם הם בזכות מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, יש דקה. אני מבקש שתברך גם אותי, השארתי דקה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, חיים ילין, גם לך. תודה רבה. כבוד. בבקשה, חבר הכנסת רוברט אילטוב, ואחריו – חבר הכנסת מרגי. בבקשה, אדוני. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד יושב-ראש הישיבה, כבוד שר המדע, אני רוצה להודות גם לחברים שנתנו לי לדבר ולשנות את סדר הדוברים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): רוברט, בשבילך הכול, אבל עד חוק המואזין. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): תודה. עד חוק המואזין, אוקיי. עכשיו אנחנו לא נדבר על חוק המואזין. בואו נדבר על דברים יותר מעניינים. בכל אופן, כבוד יושב-ראש הכנסת, אנחנו מדברים ביומיים האחרונים על העסקה הגדולה למשק הישראלי של חברת "אינטל", חברה גלובלית, ו"מובילאיי". אני חושב שזו עסקה אסטרטגית, לא משנה מי אומר מה; עסקה אסטרטגית למשק הישראלי. זה הבעת אמון בתעשייה הישראלית, במדע הישראלי. זו השקעה אסטרטגית של חברת "אינטל" בתחום שמתפתח מאוד במדינת ישראל, ואין ספק שהבעת האמון הזאת תביא משקיעים נוספים למדינת ישראל, ואנחנו צריכים לבוא ולברך על העסקה הזאת. חברים, אם אני לא מדבר על מואזין אז זה לא מעניין? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת יואל חסון, אני מבקש. בבקשה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אם אני לא מדבר על המואזין – לא מעניין? קריאה: – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אז בואו נדבר על דברים שקשורים למדע. העסקה הזאת היא מסר מאוד חשוב למשק הישראלי, ולא משנה מי עשה מה וכמה הרוויחו המשקיעים, ושיהיה לבריאות. המסר הוא שהתעשייה העולמית, המדע העולמי, מכירים בעליונות המדעית הישראלית, וזה מה שחשוב, נגד כל תנועות ה-BDS, ואנחנו רואים שההשקעה הזאת היא פשוט, פשוט מבטלת את תנועת ה-BDS. זאת הבעת אמון במדינת ישראל, במדענים ישראלים, במהנדסים ישראלים. ואנחנו צריכים להמשיך ולהשקיע בתשתיות של מדע וטכנולוגיה, בתשתיות המחקר, באוניברסיטאות. ההשקעה בהון האנושי זו ההשקעה הטובה ביותר שמדינת ישראל יכולה לעשות. העם היהודי תמיד השקיע בספר. העם היהודי תמיד השקיע בלימודים. מאז שאנחנו מכירים את העם שלנו, אנחנו עם הספר. ההשקעה בהון האנושי היא בדמנו מאז ימי ההיסטוריה הראשונים של העם היהודי. ואנחנו חייבים להמשיך ולהשקיע במדע ובספר, אנחנו צריכים להשקיע בילדים שלנו מכיתה א' ולפני, ולצערנו לא תמיד אנחנו יודעים להקצות את המשאבים הנכונים. וכאן אני גם רוצה לקרוא לכל קברניטי המדינה לבוא, להסתכל על משרד המדע בעיניים אחרות ולתקצב אותו אחרת. המסר שהיה בעסקת "מובילאיי" ו"אינטל" זה שבכל מה שקשור לכלים בלתי מאוישים אנחנו מתחילים להוביל הובלה עולמית בתחום, ואנחנו נביא לכאן עוד חברות R&D, חברות בין-לאומיות שיפתחו פה את יחידות הפיתוח והמחקר שלהן, ואנחנו חייבים להמשיך ולהשקיע במהנדסים הישראלים. דרך אגב, ההשקעה בתשתיות אקדמיות ומדעיות גם תשמור מפני זליגת המוחות הישראליים. אנחנו היום עדים לכך שכ-100,000 ישראלים – מהנדסים, דוקטורנטים ואחרים, מדענים – נמצאים מחוץ למדינת ישראל. זה הון אדיר שאנחנו מפסידים, ובלי להשקיע בתשתיות אנחנו לא נחזיר את האנשים האלה, וחובתנו להחזיר אותם. אנחנו יכולים באמת להפוך למדינה החשובה ביותר בתחום המדע. היום אנחנו מתחרים במדינה חשובה לא פחות – ארצות-הברית. אני חושב שזאת המדינה היחידה שיכולה להתחרות בנו, וכשאנחנו מסתכלים על הגודל שלנו זה בכלל לא פרופורציונלי, ואנחנו מובילים על הרבה מאוד מדינות בתחומים שונים. ואני חושב שבסוגיות שונות ורבות אנחנו לא נוגעים – תחום החלל, לדוגמה, כבוד השר. אנחנו לא מתקצבים את התחום הזה כמעט בכלל, ואני חושב שמדינת ישראל צריכה להשקיע בתחומים האלה. זה העתיד שלנו, זה מה שאנחנו יכולים להביא לעולם, והפיתוח של ההון האנושי זה הדבר הבסיסי שאנחנו צריכים לעשות. תודה רבה, וכמובן, יום-הולדת שמח לאלברט איינשטיין. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): איינשטיין, כן. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): Wherever – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הוא אמר לך תודה, שמע אותך. יעקב מרגי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, הכנסת מציינת היום את יום המדע בכנסת. כמו כן, התקיימו דיונים במסגרת הצדעה לעובדים הסוציאליים, אז מצאתי לנכון לציין גם זאת. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרו קודמי, אנחנו מציינים את יום המדע בכנסת, ואנחנו עדיין תחת אותה הרגשה נפלאה של עסקת הענק, "אינטל" ו"מובילאיי". אם כולנו נעצור וננסה להכין רשימת נושאים שאנחנו מכירים – במגע ראשון, לא בנבירה – שבהם יש תרומה של המדע בישראל לטובת ישראל והעולם בכלל, נישאר פעורי-פה, וגם, לא נורא, עם קצת גאווה. אבל שלא נתבלבל. לא צריך לחשוב שהכול בסדר ואין מה לשנות ואין מה לשפר. לא ולא. אני רוצה לומר ולקבוע שהמדינה אכן עושה הרבה, אך לטעמי לא עושה מספיק. ההישגים רבים, והחדשנות הישראלית היא מושא להערצה בעולם. בחקלאות אנחנו מובילים; בטכנולוגיות המים, התפלת מים, אנחנו מובילים; ההיי-טק הישראלי הפך לתחום שכל משקיע רציני בעולם פוזל ועוקב אחריו; תעשיית לוויינים, התעשיות הביטחוניות, תעשיית התרופות, מדע האלקטרואופטיקה – ואפשר לעמוד כאן ולמנות עוד פריצות דרך רבות, ולא לחינם אנחנו מככבים במקום טוב בין מקבלי פרס הנובל. אדוני היושב-ראש, לפני שאמשיך, כיושב-ראש ועדת החינוך וכמי שנחשף באמת – וגם הדוחות מעידים על כך – אנחנו לא מכשירים את הדורות שלנו, את התלמידים שלנו, צופה פני עתיד, לצרכים של העשורים הבאים. יש תחושה – שוב, אני לא אומר שהמדינה לא עושה כלום; כמו שהמדינה עושה בתחום הספורט, אבל כדי להגיע, ניקח מושג מושאל מהספורט, לתחרויות הישגיות בין-לאומיות, אין ספק שהמדינה לא משקיעה שם. ניקח את המקרה של עסקת הענק "אינטל" ו"מובילאיי". נכון, זה התחיל באקדמיה, התחיל באקדמיה, אבל תחומים רבים בתחום ההיי-טק – זה לא פרץ משם. נכון, את הכלים הבסיסיים קיבלו במערכת החינוך, מערכת ההשכלה הגבוהה של מדינת ישראל, אבל כדי שהמדינה תרצה לשמור על אותו מקום מכובד, מכובד, בשורה הראשונה של המדע בעולם – ושאפילו לא נעמוד במקום, כי כל עמידה היא חזרה, היא הידרדרות אחורה – אין ספק שהמדינה צריכה לשים את המדע בחזית, לשים את ההשקעה צופה פני עתיד, בחזית, ממוקדת; לא בפס רחב, ואם יצא – יצא. לא. משהו ממוקד, להוביל דורות שלמים של מדענים. אנחנו יודעים שהחינוך המדעי, והחינוך למדעים, בשנים האחרונות קצת דעך, ויש רצון במשרד החינוך לעודד את התלמידים להיכנס לתחומי הפיזיקה והמתמטיקה. אני חושב שבכלל, שלושת המקצועות האלה צריכים לקבל דגש רבתי, מה שנקרא: אנגלית, אוריינות באנגלית, מתמטיקה עם אוריינות, פיזיקה עם אוריינות – כי ללמד במכללות או באוניברסיטאות פיזיקה – המחסור במרצים איכותיים עם אוריינות גבוהה זה אחד הצרכים. ואני אומר לכם, מניסיון מדיונים בוועדות, בשלושת המקצועות האלה אנחנו צריכים למקד את הצרכים של החברה הישראלית, למקד את הצרכים של מערכת החינוך הישראלית והאקדמיה בישראל. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני לא אומר שההישגים הם למרות המדינה, אני לא מאלה שאומרים שהם למרות המדינה, ואין ספק שיש תרומה רבה למערכת החינוך, למערכת ההשכלה. שלא יישמע מדברי שאני מבקר שאין תרומה, בהישגים האלה במדע, למערכת החינוך בישראל ולמערכת ההשכלה הגבוהה; אך אסור לבנות על המצב הנוכחי ולומר שזאת ההוכחה שעשינו די. יש להמשיך ולצפות פני עתיד, ולהכשיר את הדורות הבאים לחדשנות המתבקשת, צופה פני עתיד. ותרשו לי לסיים, אדוני היושב-ראש, בקצת גאווה לאומית: כנראה המוח היהודי עושה משהו. תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: עושה הרבה. תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת יואל חסון. עד שהוא יגיע, רק להזכיר, אדוני שר המדע, את קבוצות הרובוטיקה הפזורות ברחבי הארץ, שזו באמת גאווה יוצאת מן הכלל. בבקשה, אדוני, חמש דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הזה הוא יום ישראלי, הוא יום מיוחד. אני חושב שאפשר, אולי, בכל מקום בעולם שנלך, למצוא את העניין שבאמת מגדיר את ישראל יותר מכול. גם מי שלא מחבב אותנו במיוחד, אולי אפילו קצת שונא אותנו או קצת כועס על המדיניות שלנו, או קצת חושב שמדינת ישראל עושה דברים פחות טובים – דבר אחד הוא יגיד תמיד: ישראל היא שם דבר במדע ובטכנולוגיה; העם היהודי הוא שם דבר במדע ובטכנולוגיה. אני חושב שהדבר הגדול ביותר שקרה – אולי מיום קיומו או הולדתו של העם היהודי, אבל בוודאי בתקופה המודרנית, משהוקמה מדינת ישראל – אני חושב שאבותינו מייסדנו הגיעו למסקנה ברורה מההתחלה: זה לא רק עניין של כמה טילים יהיו לך, זה לא רק עניין של כמה טנקים יהיו לך, אלא זה קודם כול קשור בחינוך. הכול מתחיל כאן בחינוך. מדינת ישראל לא הייתה היום חזקה, לא הייתה היום משמעותית, לא הייתה כפי שהיא וכפי שאנחנו אוהבים אותה, אם לא הייתה מהרגע הראשון השקעה בחינוך, במדע, בטכנולוגיה. מהרגע הראשון, כשהגענו לכאן, לאדמה המדברית הזאת, כשאמרו לנו: מה בכלל אפשר לבנות כאן? מה אפשר לגדל כאן? מה אפשר לעשות כאן? – והראשונים שהגיעו לכאן והתחילו לעשות את עבודת החקלאות, לדוגמה, הבינו שהחקלאות לא מתחילה בשדה – היא מתחילה במעבדה, היא מתחילה במחקר, בניסוי; וכשמצליחים במעבדה אפשר גם לעשות את זה אחר כך באדמה. והפכנו שדות שלמים ממדבר צחיח למקום פורח, וזה באמת הסיפור שלנו. אבל אני רוצה להביא סיפור שהייתי עד לו. כשהייתי ראש הוועדה לביקורת המדינה בכנסת התעסקתי המון בנושא של זכויות בעלי-חיים ובנושא – הייתי קורא לזה הדילמה הבסיסית שקיימת בעניין של המדע הרפואי, בעניין של ניסויים בבעלי-חיים. קיימנו דיונים באמת לא פשוטים בכלל בצורך שבא מצד המדע לעשות ניסויים בבעלי-חיים, הרבה פעמים ניסויים אכזריים ביותר, כשבתוך הניסויים האלה באמת – לפעמים זו הדרך היחידה שניתן להציל חיים של בני-אדם. היה ויכוח סוער, ויש עד היום ויכוח סוער, והכנסת באמת הצליחה לאורך השנים – עוד כשהייתי ראש השדולה למען בעלי-חיים – לחוקק חוקים שמגבילים ניסויים בבעלי-חיים, אלא אם כן הם לטובת הצלת בני-אדם, חיים של בני-אדם, או אין מוצא אחר. ואני הייתי – באמת אני יכול לומר, השר אקוניס, אני חייב לומר לך שזה סוג של זכות והתנסות בלתי רגילה – מוזמן להיות נוכח בזמן של ניתוח מוח פתוח כדי לטפל במחלת הפרקינסון. המחלה הזאת היא מחלה ארורה וקשה, ולצערי באמת, רק תוך כדי ניסויים אכזריים ביותר, בקופים בעיקר, הצליחו למצוא חלק מהפתרון של טיפול בפרקינסון. והייתי בזמן ניתוח כזה כשהסכימה מטופלת שאני אהיה בתוך חדר הניתוח ב"הדסה", ופתחו למטופלת את הגולגולת וטיפלו לה שם בנקודות הספציפיות במוח, כשמטופלת בהכרה מלאה, ותוך כדי הטיפול הזה, בנגיעות שנגעו במוח, בנגיעות ישירות במוח, יכלו לראות אם הרעידות של הידיים תוך כדי הטיפול מפסיקות. ולא הייתה דרך אחרת – ככה בודקים את זה וככה גם מטפלים בזה, וזה משהו שאני לא אשכח אף פעם. אגב, הטיפול הצליח, והטיפולים האלה מצליחים אצל חלק גדול מאוד מן החולים, בעיקר הצעירים יותר, וזה נולד מהמדע פה, בישראל. כן, זה גם נולד מניסויים בבעלי-חיים, ניסויים אכזריים מאוד, אבל אפשר להגיד שאנחנו היום מצמצמים באמת למינימום את הניסויים בבעלי-חיים, ויכולים או מאפשרים ניסויים רק בעת הצורך. לכן, אני אגיד מילה אחרונה לסיום, אדוני: המדע והטכנולוגיה הם באמת העתיד של מדינת ישראל. לא משנה כמה גז עוד נגלה פה, אדוני היושב-ראש, לא משנה אם יפרוץ פה סילון ענק של נפט, עדיין הסיפור של המדינה הזאת תמיד יהיה חינוך, מדע וטכנולוגיה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אכן, יש הרבה במה להתגאות כשאנחנו מדברים על המדע בישראל. יש הרבה מה להתגאות באותם אנשים מוכשרים שנמצאים במעבדות, שמלמדים באוניברסיטאות, שלומדים באוניברסיטאות ושמביאים אותנו להישגים מצוינים, גם בצד האקדמי וגם בצד היישומי. ואנחנו רואים היום פרי של יכולת והישג עם העסקה של "מובילאיי", שבאמת רק מראה כמה יצירתיות, דמיון ויכולת יש בעולם המדע והטכנולוגיה הישראלי. על הנושא הזה, עמיתי חברי הכנסת, דיברו פה רבים, ואני דווקא רוצה לדבר יותר על הצד של הקשיים והבעיות – ואני אומר את זה, אדוני השר, בגילוי נאות, כמי שבעצמו הגיע מהאקדמיה. אני לימדתי באוניברסיטה לפני שהגעתי לכאן לכנסת, אומנם בצד של – אנחנו קוראים לזה באוניברסיטת תל-אביב לא הצד המזרחי, שזה המדעים, אלא הצד המערבי; אני לימדתי בפקולטה למשפטים. אבל כשאנחנו מציינים את יום המדע, אנחנו מציינים אותו מתוך הסתכלות על מצבה של האקדמיה הישראלית, ואנחנו צריכים לראות גם את הקשיים והבעיות שנצבים בפנינו. אחת הסוגיות המדאיגות, אדוני השר, היא מצבם של מדעי החברה והרוח. אנחנו נמצאים במציאות שבה חוגים רבים בתחום מדעי הרוח והחברה הם בתת-פעילות. מספר התלמידים שלומדים את התחומים האלה הולך ומצטמצם, ולדברים האלה יש משמעות גדולה, כי אם לא תהיה רוח, לא יהיה גם חומר; ואם אנחנו ניכשל בתחומי החברה והרוח, במדעי החברה והרוח, אנחנו נפגע ביכולת האינטלקטואלית ובהתפתחות של האקדמיה הישראלית. מכאן, אדוני השר, אני רוצה לדבר על סוגיה כואבת שנייה, והיא מצבם של החוקרים הצעירים – אותם אנשים שבהם תלוי העתיד של ההתפתחות האקדמית והמדעית: הדוקטורנטים, החוקרים הצעירים. אנחנו, אדוני השר, נמצאים היום במציאות שבה לרבים מהחוקרים הטובים ביותר יש הצעות הרבה יותר טובות במקומות אחרים לעומת מה שאנחנו יכולים להציע אצלנו באקדמיה. זו מציאות בעייתית. רוב האנשים האלה, אגב, היו מעדיפים להישאר כאן אם הם היו יכולים, אם היה להם אופק של התפתחות אקדמית, מקצועית, תעסוקתית – התפתחות שתיתן להם גם אפשרות לממש את היכולות שלהם, אבל גם את האפשרות לחיות בתנאי חיים ראויים ולקבל תגמול ראוי ונאות עבור העבודה שלהם. ואני אומר בדאגה, אדוני היושב-ראש, שהמצב בתחום הזה הוא לא פשוט. יש לנו יותר מדי חוקרים צעירים שלא מוצאים לעצמם עתיד ולא מוצאים לעצמם פתרון באקדמיה הישראלית. אני חושב שזה הוא תחום שמחייב מתן עדיפות ברורה ויצירת תוכניות בהיקף גדול שיאפשרו לחוקרים צעירים להמשיך ולהתפתח כאן, באוניברסיטאות הישראליות, במסלולים שהם מסלולים הגונים והוגנים, שנותנים להם אופק של התפתחות ויצירה וגם ביטחון באפשרות שלהם להמשיך ולהתקיים בצורה ראויה מבחינה כלכלית. והיבט אחרון נוגע לאווירה באקדמיה. גם כאן, אדוני השר, אני חייב להביע דאגה כאשר נשמעים קולות שמנסים למשטר את האקדמיה מבחוץ; ובדרך כלל הדברים האלה באים מעולם הוויכוחים הפוליטיים. קריאה: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): למשטר את האקדמיה – לבוא בטענות לחוקר כזה, או למרצה כזה, למה דיברת כך, ולמה השמעת את עמדתך, ולמה חתמת על עצומה כזאת או עצומה אחרת. האקדמיה משגשגת בעולם שיש בו חופש דיון, חופש ביקורת, חופש הבעה, חופש אקדמי; אבל חופש אקדמי במובן הרחב שלו, לא רק במובן הצר של לייצר בתחומי העיסוק המקצועיים שלך, אלא חופש אקדמי במובן הרחב: של היכולת להביע את עצמך, להרגיש שאתה נמצא בזירה שבה המרחב פתוח לרעיונות, למחשבות שונות, גם כאשר המחשבות האלה אינן מחשבותיו של הרוב, גם כאשר המחשבות האלה אולי אפילו מרגיזות את הרוב או מקוממות את הרוב. האקדמיה צריכה להיות המקום שבו המרחב של הביטוי, של העשייה ושל ההתרחשות – – היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – הוא גדול ופתוח ומאפשר לכולם. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חזן. לאחריו יסכם, בשם הממשלה, שר המדע. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברי השרים, כנסת נכבדה, צעירים-צעירות ביציע, שמעתי פה את החברים עולים ומדברים ומציינים את רשימת ההישגים, אחד אחרי השני, את עתידנו לאן ומאיפה באנו, את המבט של העולם כולו, איך שהוא מסתכל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ולאן נלך? לאן נלך? אורן אסף חזן (הליכוד): אתה בינתיים תשב במקום ואל תלך לשום מקום. עברת מספיק מפלגות. תן לי להתרכז בעיקר. יעקב מרגי (ש"ס): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): בסדר. לא. אדוני היושב-ראש, אני – – – יואל חסון (המחנה הציוני): רגע. זה מדעי, מה שאמרת? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חסון. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה ניצחת את הסטטיסטיקה, אתה מדבר אתי על מדעי? זה מדע בדיוני מה שאתם עשיתם, אחי. קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה? היו"ר מאיר כהן: בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): השר אקוניס, מה שהם עשו זה מדע בדיוני. זה לא סתם. נחזור לענייננו. כמו שאמרתי, שמעתי פה את החברים עולים ומציינים את ההישגים, אבל אני רוצה לדבר אתכם על דבר אחר. אני רוצה לדבר אתכם דווקא על מי שעומד בראש המשרד. לפניו היה שר שהגדיר עצמו – הטייטל של המשרד היה: שר המדע, החלל והטכנולוגיה. אחרי שהשר הקודם הכריז על מציאת כדור הארץ 2, היו בטוחים בקהילה שכבר לא יכול להיות אף אחד אחר שימלא את התפקיד הזה נאמנה. ואז הגיע השר אקוניס ואמר: אני רוצה לקחת משרד שבעיני לא מעט אנשים יכול מאוד להיות שאין לו מקום; שהוא יכול להיות חלק, אולי, ממשרד החינוך, ממשרדים אחרים. ואני רוצה להראות לכם איך דווקא מהמקום הזה לוקחים את הילדים והילדות של היום, שהם העתיד של מחר, ומכניסים אותם לתוך מערכת, שהם ירצו לדעת, הם ירצו לגעת, הם ירצו לחקור, כדי שההישגים שמדינת ישראל הביאה עד היום יהיו רק קצה-קצהו של הקרחון. השר אקוניס, אני מרשה לעצמי לברך אותך ולהגיד שאנחנו צריכים להגיד לך תודה. בתור חבר כנסת צעיר, שמייצג את צעירי מדינת ישראל, כשאני רואה את החיבור שעשית בין הפריפריה למרכז, את ההנגשה שעשית לאנשים שגרים דווקא במקומות שיכולים להיות הכי רחוקים, מה שנקרא אפילו "כוכבים"; אצלם הם רואים כוכבים רק בחלומות, והבאת להם את הכוכבים לחלון ביתם. אנחנו כולנו שומעים בימים האחרונים את הפרסום על יום המדע, שלושת ימי המדע. זה לא סתם, רבותי. כשאנחנו רואים ילדים שהולכים ולוקחים חלק בתחרויות רובוטיקה; כשאנחנו רואים ילדים שלוקחים חלק ביצירה, בניפוץ, באמת, תקרות זכוכית של מחשבה – זה מגיע רק מהמקום שהיה מי שהחליט שגם שם טמון העתיד שלנו. מדברים רבות על חינוך. זה חינוך. חינוך זה לא רק ללמד בן-אדם לחצות את הכביש. זה נכון שדרך ארץ קדמה לתורה, אבל חינוך זה גם לתת לו כלים לדעת להתמודד, לא רק בשביל עצמו – בשביל המדינה שלו, בשביל שהוא יוכל לשרת אותה נאמנה, בשביל שהוא יוכל להביא הישגים שייקחו את המקום שאנחנו נמצאים בו באמת שנות דור קדימה. כולנו התבשרנו על עסקת "מובילאיי". אחד אחרי השני עולים פה חברי כנסת ומברכים. צריך להזכיר שזו לא העסקה הראשונה, וגם לא האחרונה. צריך להזכיר שיש דברים הרבה יותר מדהימים שקורים בחדרי-חדרים, שהם באמת העתיד. עד לא מזמן היו מי שגיחכו וצחקו על השר קרא, שדיבר על רובוטים שיחסלו את הטרור. היום כולם יודעים שזו מציאות. זה לא סתם. הדברים האלה הם לא סתם. באחד מביקורי במהלך מערכת הבחירות, שהייתה רק לפני שנתיים, כאשר נשלחתי בשם תנועת הליכוד לדבר בפאנלים, בכנסים, באירועים, בבתי-ספר, הגעתי לבית-ספר בנתניה שיש בו מחלקת מדעים. הזמינה אותי קבוצה קטנה של תלמידים ואמרה לי: אולי תבוא, תצטלם, יש לנו פרויקט שאנחנו מנסים לקדם, אולי תבוא ותיקח חלק. אמרתי: טוב, ילדים, בית-ספר, נתניה. גם אני הייתי שבוי בתוך אותה סטיגמה של: מה כבר אפשר להציג? מה כבר אפשר להמציא? לאן כבר אפשר לקחת את זה? וכשהם לקחו אותי לכיתת המדע שלהם והראו לי את הרובוטים המתקדמים שהם בנו, וסיפרו לי על ההשתתפות שלהם בתחרויות בין-לאומיות, על ההישגים – הישגים שרחוקים מהתקשורת; זה לא מדליית זהב בג'ודו, זה גם לא ארד באולימפיאדה, זה לא ההשתתפות שלנו במונדיאל 70', אבל הילדים והילדות האלה מביאים היום גאווה עצומה למדינת ישראל, ודווקא במקום הזה צריך להגיד להם תודה. אתם לא יודעים עד כמה זה חשוב להם. הם יושבים לבד בבית עד השעות הקטנות של הלילה, רחוקים מהפייסבוק, רחוקים מהאלגוריתמים. הם יושבים, חושבים, כותבים ביחד, מרכיבים ביחד, מלחימים ביחד, מצליחים להביא הישגים, מסבים גאווה של ממש למדינת ישראל, ואנחנו לא שמים לזה לב – כי זה לא כזה מעניין, זה לא כזה טרנדי. אז דווקא היום, ביום הזה, אני רוצה להגיד לכל הצעירים והצעירות, בני-הנוער ובנות-הנוער, הילדים והילדות בבתי-הספר, בפנימיות, באוניברסיטאות, בכל מקום שהוא: שאפו ענקי לכם. אתם, אתם, באמת רק אתם, לב-לבה של המדינה. אתם בונים אותנו. אתם מסבים לנו גאווה. בזכותכם אני גאה לעמוד פה פעם אחר פעם, להילחם על הדגל שלנו. כי כשאתם מניפים אותו בתחרויות ברחבי העולם, בגלל הידע, בגלל מה שיוצא ממה שנקרא הקופסה הקטנה, מהראש והמוח היהודי, אתם שומרים לא רק על עצמכם, לא על העתיד האישי שלכם; אתם שומרים על מדינת ישראל כולה. אדוני השר, תודה רבה ליוזמים, תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): ושיהיה לנו יום מדע נהדר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. יעקב מרגי (ש"ס): מה עם – – – היו"ר מאיר כהן: אדוני השר, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אמרתי מההתחלה. היו"ר מאיר כהן: השר אופיר אקוניס. שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, יושבי-ראש הוועדות, חג מדע שמח לכולם. אדוני, לא יכול להיות עיתוי טוב יותר, מדויק יותר, מלציין את חג המדע הלאומי, יום אחרי העסקה הגדולה ביותר בתולדות ההיי-טק הישראלי: עסקת "אינטל"–"מובילאיי". אני שוחחתי אתמול עם זיו אבירם, ממייסדי ומפתחי "מובילאיי", לאחר שבמהלך היום החגיגי התחילו להישמע בשיח הציבורי חששות שבעקבות הקנייה תהיה פגיעה במרכז הפיתוח של "מובילאיי" בירושלים. והוא אמר לי, אדוני היושב-ראש, שהוא מבטיח את הישארות מרכז המחקר והפיתוח של "מובילאיי" בירושלים, בהר-חוצבים. זאת בשורה ענקית. אני גם אומר לך: מרכז המחקר והפיתוח לא רק שלא יקטן בעקבות העסקה, הוא בוודאי יגדל, וזאת בשורה אדירה – לכלכלה הישראלית, להיי-טק הישראלי ולחדשנות הישראלית. ואם, אדוני היושב-ראש, לא היה ברור למישהו עד אתמול שישראל היא מעצמה, פשוט מאוד מעצמה, של מדע, טכנולוגיה וחדשנות, אני חושב שמאתמול הדברים הרבה יותר ברורים. אדוני, מאז נכנסתי לתפקיד שר המדע לפני כשנה וחצי פעלתי להגדלת תקציב המשרד באופן משמעותי, והוא יגיע לכדי חצי מיליארד שקלים. אני מצטרף לאמירתו של יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת יעקב מרגי, שהתקציב הזה קטן מדי, נמוך מדי, הוא לא מספק, בוודאי לא מעצמת מדע וחדשנות כמו מדינת ישראל. הגרף אומנם עולה, הוא עולה יפה, אבל הוא לא עולה מספיק. ואני מאוד מקווה – ואינני יודע מי יביא את תקציב 2019–2020 לבית הזה כדי לאשר אותו – שהתקציב יוכפל, לפחות יוכפל, ויגיע גם למיליארד שקלים, שזה מה שמגיע לתלמידי ישראל, לדור הבא של מדעני ישראל. משום, אדוני, שמטרת התוספת התקציבית היא לקדם מדיניות של הנגשת המדע והטכנולוגיה לציבור הישראלי באשר הוא, בכל מקום, לכל אוכלוסייה – בפריפריה הרחוקה, בפריפריה החברתית. אתה דיברת אתי, לפני שעלית וקיבלת את פטיש היושב-ראש, על ביקורי בשבוע שעבר בדימונה בשלושה בתי-ספר – שניים תיכוניים, אחד מהם אתה ניהלת, אדוני, ותמונתך מפארת את הכניסה. נדמה לי שגם למדת שם? היו"ר מאיר כהן: גם, כן. שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: גם. ועוד בית-ספר יסודי – וזה בנצרת-עילית ובדימונה, ובשדרות, ובאופקים, ובנתיבות ובקריית-שמונה – אז אתה גם פרח מדע – וזה ברהט, וזה בדאלית-אלכרמל וזה באום-אלפחם וזה בתל-אביב, בירושלים כמובן; בכל מקום אתה רואה את העתיד המזהיר של מדינת ישראל על-ידי אותם נערות ונערים, שכפי שאתה אמרת מביאים מדליות בסייבר, ברובוטיקה, במדעים מדויקים. פשוט דבר מדהים. ולכן, העליתי לראש סדר העדיפויות של משרד המדע את הנגשת המדע והטכנולוגיה לכל אזרחי ישראל, משום שאני רואה בטיפוחם ובעידודם של ילדים ובני-נוער לחינוך מדעי וטכנולוגי את ביצורה של מדינת ישראל כמעצמת מדע וחדשנות. כך, אדוני, השנה הזאת השקנו את סל המדע – תוכנית לתמיכה במדע ובטכנולוגיה ברשויות המקומיות. אנחנו בעצם מעבירים להם, לקולגות שלך – אתה היית ראש רשות, זה לא היה בתקופתך, אבל עכשיו אנחנו מעבירים למעלה מ-30 מיליון שקלים אל הרשויות המקומיות. כמעט כל רשות בישראל מקבלת – אלה שכמובן רצו בכך. אני מאמין שבעתיד יתווספו כמה עשרות שעוד לא הצטרפו למהלך. לסל המדע של 2018 בעצם יגיעו כבר כל הרשויות. הן מקבלות את הכסף, מציגות לנו תוכנית שבה בעצם הם מציגים לנו שורה של פעילויות בתחומים שאנחנו אחראים להם, ומחליטים בעצמם אילו פעילויות ימותגו בעירם או ביישובם לטובת קידום הדור הבא של מדעני ישראל. לצד התוכנית המרהיבה הזאת של סל המדע אנחנו כמובן מקיימים את פרויקט החונכות בלימודי המדעים, את מיזם "מדעניות העתיד". חבר הכנסת חנין, במיזם מדעניות העתיד אתה רואה זו לצד זו נערה מיישוב ערבי, מיישובים חרדיים, מן היישובים החילוניים, מעיירות הפיתוח וממרכז הארץ. אתה רואה את החברה הישראלית ביופייה, ואין פוליטיקה ואין ריבים; פשוט יש הפוך – שיתוף פעולה מרהיב. ואני רואה במיזם "מדעניות העתיד" את אחד הפרויקטים החשובים ביותר של משרד המדע. אנחנו כמובן נפתח השנה את מיזם "להבה", פרויקט האוריינות הדיגיטלית, המצוי ב-30 יישובים ברחבי הארץ ויגיע לעוד יישובים. אנחנו נפתח מרכזי חדשנות. אדוני, נצרת-עילית, לכבוד יום הולדתה ה-60, תקבל מרכז חדשנות, וכך גם מעלה-אדומים, ושניים כאלה בבירת ישראל, בירושלים – אחד בגילה, השני בשכונת הבוכרים, המיועד לאוכלוסייה החרדית, חבר הכנסת מקלב, יושב-ראש ועדת המדע של הכנסת, וכמובן נרחיב במהלך השנה לעוד יישובים ברחבי הארץ. המלגות שאנחנו נותנים גם הן מגיעות לשיא של כל הזמנים. רק בחצי השנה האחרונה, אדוני היושב-ראש, השקנו את המלגות המיועדות ליוצאי אתיופיה – לראשונה מיועדות להם, מתואר ראשון עד ה-PhD, לעולים מאתיופיה. הן תיקראנה על-שם ראש הממשלה מנחם בגין, זכרו לברכה, שהורה על העלאתם של יהודי אתיופיה. וחבר הכנסת חסון, בוודאי תשמח לשמוע שהמלגות למדענים חוזרים, שגם הן מלגות חדשות השנה, ייקראו על שמו של ראש הממשלה יצחק שמיר, שהעמיד בראש סדר העדיפויות שלו את עלייתם לא רק של יהודי ברית-המועצות – של יהודים מכל העולם. אנחנו מגיעים להשקעות שיא, אדוני היושב-ראש, במרכזי המחקר והפיתוח של משרד המדע. הצפוני ביותר הוא בקצרין, ברמת-הגולן, לידו – בקריית-שמונה, הוא בעצם המו"פ הגדול ביותר של משרד המדע, בתמיכה של כמעט 25 מיליון שקלים, שיא של כל הזמנים בקריית-שמונה. משם זה יורד לאריאל, משם זה מגיע לשדות-נגב, משם זה מגיע למו"פ מצדה ולמו"פ ערבה בואכה אילת. כלומר, בכל הארץ אנחנו תומכים במרכזי מחקר ופיתוח. המדיניות הזאת של הנגשת המדע והטכנולוגיה, אדוני היושב-ראש, היא בדיוק הצעדים שאנחנו צריכים לעשות כדי להמשיך את העוצמות האדירות של מדינת ישראל בתחומים הללו – והן אדירות, כפי שראינו אתמול בעסקת "מובילאיי" – ואנחנו מבצרים על-ידי כך את מדעני העתיד, את החוקרים פורצי הדרך של העתיד, וכמובן את זוכי פרס נובל העתידיים. אדוני, ההישגים שלנו במדע וטכנולוגיה, חבר הכנסת ילין, מציבים אותנו בשורה הראשונה, עם המדינות המובילות בעולם, וזאת לא תהיה הגזמה לומר שביחס לגודל שלנו, ביחס לתל"ג שלנו, ביחס לעובדה שאנחנו נחשבים לאחת המדינות הקטנות בעולם, אנחנו בעצם בצמרת הרשימה של המדינות שמובילות מדע וחדשנות. אנחנו מקיימים כל הזמן קשרים והסכמים בילטרליים חדשים. אני אצא במוצאי-שבת, יחד עם ראש הממשלה, לוועידת החדשנות השנתית אשר תתקיים בבייג'ין. באפריל שעבר היא התקיימה בירושלים; כל שנה, אדוני, במקום אחר. הרוטציה מביאה אותנו לבייג'ין בשבוע הבא. אני אחתום שם על שני הסכמים חדשים עם סין, שהיחסים אתה חודשו רק לפני 25 שנה, אבל יחסי, אפילו האישיים, עם שר המדע הסיני הפכו באמת לאבן יסוד במדיניות החוץ שלנו. משם אני אמשיך ליפן, להמשך הביקור, כדי להעמיק את הקשרים עוד עם מדינות במזרח הרחוק, שהן עצמן מעצמות מדע וטכנולוגיה, אבל הן רוצות את העמקת הקשר עם ישראל. חבר הכנסת ילין, ההסכמים הללו, חבר הכנסת בהלול, הם המשך להסכמי שיתוף פעולה שנחתמו רק השנה. כפי שאמרתי, כבר יש אחד עם סין, ממשיכים את זה עם הודו, עם מדינת קליפורניה, שהיא השישית בגודלה מבחינת הגודל הכלכלי שלה בעולם כולו, הסכם עם קנדה, הסכם עם צ'כיה. ביום חמישי ייחתם הסכם עם ארגנטינה. אנחנו בעצם פורצים לשווקים – ארגנטינה מצא חן בעיניך? חיים ילין (יש עתיד): כן. כשאתה תיסע לשם – – – שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: אז אתה – זה סוכם. זה סוכם, אתה תבוא. אגב, אני תמיד מקפיד לקחת לביקורים הממלכתיים האלה, אדוני, חבר או חברת כנסת, כדי לשוות להם – לא כדי לשוות להם, כדי להעצים אותם – – – חיים ילין (יש עתיד): – – – שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: נכון מאוד, אכן כך. ליפן יבוא אתי חבר הכנסת עיסאווי פריג'; קודמי בתפקיד, חבר הכנסת יעקב פרי, כבר ליווה אותי לביקורים בהודו ובסין; חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת אמיר אוחנה היה אמור לבוא ליפן – ראש השדולה – והוא לא יוכל, אז בפעם הבאה. בכל מקרה, לשוות – וגם אתה, הוצע לך, נדמה לי, אך בנסיבות מסוימות לא יכולת. נרשמתם לביקור הבא, כי הם ביקורים ממלכתיים שבהם אני מתקבל לא כאדם פרטי אלא כנציג מדינת ישראל, כשר המדע של ישראל. וההערצה, ההערצה אלינו במקומות הללו היא אדירה, היא פשוט אדירה. כל הדיבורים על בידודים או על רצון לחמוק מקשר עם ישראל – אדוני, הקשר הבין-לאומי שאנחנו מקיימים בתחום המדע מביא אותנו, חבר הכנסת ילין, למצב שבו גם ההצבעה האוטומטית של מדינות בלתי מזדהות בעבר, או של מדינות שכן היו בגוש המזדהה אבל מזדהה נגדנו, מתרככות, ואני מאמין שברבות הזמן גם יבואו להצבעה בעדנו במוסדות אחרים שקשורים לאומות המאוחדות או לאיחוד האירופי. אדוני היושב-ראש, יום המדע הישראלי הוא יום חג גדול לכל אזרחי ישראל באשר הם. אנחנו גאים במדע שלנו, גאים בהישגים שלנו, גאים במדינה שלנו. אני מאחל מכאן לכולנו יום מדע ישראלי שמח. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני השר. מה אדוני מציע? האם אנחנו נסתפק בדברים כאן? שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: אולי המציעים. אתם רוצים להסתפק או להעביר לדיון בוועדת המדע? אורי מקלב (יהדות התורה): לוועדה להמשך דיון. היו"ר מאיר כהן: להמשך דיון. שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: מובן שאני מסכים. היו"ר מאיר כהן: אנחנו נצטרך להצביע על זה. שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: אני מרבה להופיע בוועדת המדע האנרגטית של הכנסת, ואני אשמח לבוא שוב. תודה. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. אם כן, ההצעה היא המשך דיון בוועדת המדע, ואנחנו נצטרך לבצע על זה הצבעה. מי שבעד – הוא בעד המשך הדיון בוועדת המדע. בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. אלעזר שטרן (יש עתיד): היושב-ראש, אני טעיתי. הצבעתי בשם מיקי ואני מבקש לבטל. היו"ר מאיר כהן: 17 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. תודה רבה, אדוני השר. זה עובר להמשך דיון בוועדת המדע. חבר הכנסת שטרן הצביע בטעות – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תמחק את ההצבעה אצל מיקי לוי, בבקשה. היו"ר מאיר כהן: הוא הצביע בטעות אצל מיקי לוי. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים לחקיקה, ולפני זה – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הלבנת הון (תיקון מס' 20), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6), שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 27) (הרשאה אישית לבעל תואר ברוקחות קלינית), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת רחל עזריה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017 [מס' מ/1059, פ/2910/20; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 15569 ועמ' 15570; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים לחקיקה: הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלאלוף – בבקשה, אדוני. אין הסתייגויות, כמובן. טלי פלוסקוב (כולנו): אצל אלאלוף לא יכולות להיות הסתייגויות. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, ידידי מאיר כהן, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, מותר לי להגיד משהו על הדיון הקודם? היו"ר מאיר כהן: אדוני יכול לדבר כאוות נפשו. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אז חבל שהשר לא פה. אני חושב שאם מתייחסים ברצינות למדע וטכנולוגיה, התקציב הוא צחוק. אני אומר את זה כידיד של שר האוצר. חצי מיליארד כדי לקדם מדע וטכנולוגיה, עם הפער שיש לנו, במיוחד בפריפריה – התקציב לא הולם. אין שום קשר בין הצלחה – – – היו"ר מאיר כהן: חברי מצד ימין, אני מבקש. ספסלי המחנה הציוני, אני מבקש שקט. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): נו. היו"ר מאיר כהן: סליחה, גברתי. חיים ילין (יש עתיד): זה דווקא לא המחנה הציוני, זה הקיזוזים מהצד השני. היו"ר מאיר כהן: סליחה, גברתי, מה זה? אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אני לא צריך קיזוז בעשר הדקות הקרובות. אני רוצה להגיד שזה לא מספיק, במיוחד – ויש לי ניסיון עם מאיר, דווקא בשמחה. היו"ר מאיר כהן: איך אומרים באנגלית? "אחסרה". אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): "אחסרה", כן. התקציב למדע וטכנולוגיה בפריפריה הוא כמעט אפס. כמעט אפס. ואם רוצים לפתוח, לנצל את המאגר האדיר של הפוטנציאל במדע וטכנולוגיה, צריך לעשות את זה בפריפריה. מרכז הארץ – בנות, בנות, חברות שלי, הלו, אוהו, מצד ימין, חבר'ה, כבדו את הדיון. התקציב הנדרש כדי לפתח את זה – ויש לשמחתנו תשתית בלתי רגילה, מרכזי מדע וטכנולוגיה, בזמנו אשכולות הפיס. מה שחסר שמה זה רק תקציב הפעלה ותקציב להתחדשות הטכנולוגית, ההצטיידות הנדרשת. ושם יש גם את הפוטנציאל הלא-מנוצל של אנשים שיכולים להיות המדענים של מחר – אותו זריהן מקריית-שמונה שקיבל פרסים אדירים בארצות-הברית; אותם צעירים שיצאו מדימונה ולצערנו אחרי זה המרכז בלע אותם ולא חזרו הביתה. שם הפוטנציאל האדיר, והתקציבים במקומות האלה הוא דל ואינו מספיק, ותאמינו לי, יש לי ניסיון. רק להזכיר שבעוד שבועיים פותחים מרכז מדעים אדיר לתיכונים בבן-גוריון, בזכות משפחת חוסידמן, שהולכת לעשות מהפכה שמה בחינוך המדעי והטכנולוגי לתלמידים מהתיכונים. אני באתי היום להציג את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת פורר. 24 בחודש, כולנו יודעים, אבל תן – – – אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): החוק הזה, נאלצת, גברתי השרה גילה גמליאל, לעשות אותו כי מושגים פשוטים כמו נימוס, כמו כבוד האדם, כבוד האדם המבוגר, נעלמו מהחברה שלנו. וכמה זה כואב שדברים ספונטניים, שצריכים להיות כל כך רגילים בחברה נורמלית כמו שלנו, שאנחנו מתיימרים – אז נעשה את החוק, אבל הלוואי שיום אחד נוותר עליו, כדי שאנשים יגיבו בכבוד, כפי שמגיע לכל איש, בוודאי למבוגרים שבינינו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): למה 80? 80 זה מבוגר. שיהיה 70, 75. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 70 זה אני, 72 זה אני. תראה, אני זקוק שמישהו יקום? אני אפגע. אז אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017, שיזמה השרה גילה גמליאל, והצטרף – התמזגה אתה הצעת החוק של חבר הכנסת איציק שמולי. מטרתה של הצעת החוק היא להקל על האזרחים הוותיקים שעברו את גיל 80 ולפטור אותם מהמתנה בתורים לקבלת שירות ציבורי. אזרחים ותיקים מוצאים את עצמם לא אחת נאלצים להמתין זמן ממושך בתור ארוך במשרדי הממשלה, ברשויות מקומיות, בנקים, חנויות, כניסה לאתרים ועוד. כדי להעניק להם את הכבוד המגיע להם, מוצע לתקן את החוק ולקבוע ששירות ציבורי שניתן לפי תור על-ידי רשות ציבורית ועל-ידי גופים שציינתי, יינתן לאזרחים ותיקים מגיל 80 בלא שימתינו בתור, וזאת לפי בקשתם של המבוגרים. נותן השירות הציבורי יהיה רשאי לבקש שיציגו בפניו תעודת זהות כדי להיווכח בגיל. מוצע לקבוע כי הפטור לא יחול על שירותים ציבוריים, שירותי טיפול רפואי, ולא יחול במקרים שבהם ההמתנה היא ברכב או בתורים שהוזמנו מראש. עוד מוצע לקבוע שבמקרים שמגיע אדם עם מוגבלויות שזכאי לפי הוראות החוק של שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות לקבל שירות ציבורי ללא המתנה בתור, תינתן לו זכות הקדימה לפני האזרח הוותיק. מוצע לאפשר לשרה לשוויון חברתי, המאוד-אהובה על-ידי רוב הקהל שאני מכיר – באמת, גילה, את לא יודעת כמה אוהבים אותך; זה לא כתוב, זה בא מפה – ובאישור ועדת הרווחה והבריאות של הכנסת, שתוכל לאשר שינויים בחוק הזה. חברי הכנסת, חברים נכבדים, אני רוצה להגיד לכם שהצעת החוק הוגשה ללא שום הסתייגות, על-ידי כל חברי הוועדה שהשתתפו בישיבה. אני רוצה להודות גם לצוות שלך, שהוא עקשן, שלא מוותר שנספיק עוד במושב הזה, אבל עשה את זה בטוב טעם, ולצוות של הוועדה וליועצים המשפטיים שלנו, המדהימים; ולהודות על זה שהחוק הזה יכול לעבור בקריאה שנייה ושלישית ללא שום הסתייגות. תודה רבה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. גברתי השרה, בבקשה. השרה ביקשה את רשות הדיבור. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ראשית אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף על כך שקידמת את הצעת החוק, ובשעה טובה – בשורה טובה לאזרחי מדינת ישראל בכללותם, אבל בראש ובראשונה למי שהגיעו לגבורות, לגילאי ה-80. מעכשיו, היום, כשכנסת ישראל תעביר את הצעת החוק, בשעה טובה, וזה יהפוך לחוק, לא תצטרכו יותר להמתין בתור – לא בדואר, לא בבנק, לא בקולנוע, לא בתיאטרון, לא בכל אולמות המופעים, לא באצטדיונים, בגלריות, במוזיאונים, בספריות, בכל המקומות שיש בהם מתקן שמשמש למכירת כרטיסים לנסיעה בתחבורה ציבורית, לכל אתרי ההנצחה, לאתרים הלאומיים, לאתרי עתיקות, לגן לאומי ושמורות טבע – לכל הגנים הלאומיים ושמורות הטבע. בכל המקומות הללו, כולם יפנו בעבורכם את הדרך. מה שאמור היה להיעשות ממילא, ללא צורך בחוק – לצערנו אנחנו רואים שאנחנו צריכים בכנסת ישראל לחוקק את החוקים. והדרת פני זקן, בפני שיבה תקום – על כך חונכנו, אלה המקורות שלנו. כיום, כשרה לשוויון חברתי, אני מובילה את השילוב הבין-דורי, שבו הצעירים יהיו ממש בקשר עם האזרחים הוותיקים בכל כך הרבה מיזמים, ואולי לעתיד לבוא המונחים הללו יוטמעו בחברה שלנו בצורה כל כך יסודית ומובנת שיינתן הכבוד הראוי, ההדר, התודה, ההוקרה על כך שאתם בניתם את ארץ-ישראל. יש לכם ולכן את הזכויות על כך. אנחנו צריכים להכיר לכם תודה, לפנות לכם את הזירה, לתת לכם את הבמה לעמוד בחזית. על כן, אני רוצה להודות לחברי וחברות הכנסת, ולומר לכם, לכל הוועדה, ועדת העבודה והרווחה, וליושב-ראש הוועדה, הרבה תודות מעומק הלב על שקידמתם את ההצעה, לכל צוות משרדי – למנכ"ל משרדי אבי כהן, על העבודה המצוינת, לסורל היועץ המשפטי ולכל הצוות. באמת תודה על עבודה מקצועית, ראויה, שתוביל אותנו לעתיד טוב יותר. במיוחד בימים הללו, שאנחנו שומעים הרבה מאוד זוועות כנגד אזרחים ותיקים, זה המעט שכרגע נעשה. לעוד פעילות רחבה יותר בתחומים הללו. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אני מבקש לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. אני מבקש מכולם לשבת. קריאה שנייה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר מאיר כהן: 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים לקריאה שלישית, בבקשה – שנייה, אנחנו נוסיף – לקריאה שלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 37 נגד – אין נמנעים – אין חוק האזרחים הוותיקים (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: 37 בעד, אין מתנגדים. מי? חברת הכנסת רחל עזריה. השרה סופה לנדבר. התוצאה – 37, אמרתי. 37 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, ואנחנו הוספנו את חברת הכנסת רחל עזריה ואת השרה סופה לנדבר. ואנחנו עוברים, ברשותכם – אה, חבר הכנסת שמולי, לפנים משורת הדין. אני מבקש לעשות את זה קצר. יש ערב ארוך מאוד. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה לברך על קידום החוק הזה, על אישור החוק הזה. את החוק הזה עשינו לא כי אנחנו גאים במצב חברתי שבו ערכים כמו והדרת פני זקן ומפני שיבה תקום – הערכים האלה היום, בחלק מהמקומות ובחלק מהזמנים, נרמסים באופן תדיר, ואף אחד פשוט לא רואה שיש דור ותיק לנגד העיניים שצריך לתת לו כבוד גם אם אין את הדברים האלה בחוק. ונכון, האתגרים לגבי הדור הזה הם עדיין רבים מאוד, בעיקר בעולם של הרווחה, הקצבאות, הפנסיות, הביטוח הסיעודי. אבל גם הדבר הזה שעשינו כאן עכשיו הוא חוק חשוב מאוד. אני מאוד מאוד גאה על החוק הזה, ומודה גם לוועדת השרים, גם ליושב-ראש הקואליציה, ולכל מי – וכמובן ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. אני מאוד מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שנגיע ליום שבאמת הדבר הזה יהיה ערך ונורמה בחברה, ולא נצטרך את החוק הזה יותר. עד אז החוק הזה נדרש, ואני שמח שעשינו אותו. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29), התשע"ז–2017 [מס' כ/679; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ט, עמ' 13992; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אין הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אדוני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, אני מתכבד – רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק לתיקון פקודי מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29) – – היו"ר מאיר כהן: חברים, שקט, בבקשה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): – – התשע"ז–2017, שיזמו חבר הכנסת יואב בן צור וחבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס. על-פי החוק הקיים, בתי-כנסת, מסגדים, כנסיות, בתי-תפילה באופן כללי, פטורים מתשלום ארנונה. לאחר שהתעוררו בעיות – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש שקט בצד שמאל, אי-אפשר כך. סדרנים. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): לאחר שהתעוררו בעיות – יש מקומות שבהם יש לימוד תורה, אבל מדובר בבית-כנסת. במקומות שלומדים תורה אין פטור מלא מארנונה, יש פטור חלקי, וחברי הכנסת טענו – בצדק, התברר גם במהלך הדיונים בוועדה – שמדובר במקומות שהם בתי-כנסת: מתפללים שם באופן קבוע, יש שם ארון קודש, והם נכללים בחוק הכללי של פטור, כפי שאמרתי, לבתי-תפילה. ולכן, לאחר שהועלו שאלות – למשל, אם באוניברסיטה יש בית-הכנסת או מקום תפילה כזה, האם זה יחול גם שם? – אז מה שסוכם בוועדה, שהניסוח יהיה כפי שהוא קיים לפניכם: "בלי לגרוע מהאמור, במבנה שייעודו העיקרי לימוד תורה והוא משמש ללימוד תורה, יראו כבית-הכנסת את החלק במבנה האמור המיועד ומשמש לקיום תפילה באופן קבוע וסדיר נוסף על ייעודו ושימושיו, ובלבד שאין בו פעילות עסקית". החוק לא מאפשר במקום שיש פטור מארנונה – פטור מלא או פטור חלקי – שהמקום ישמש לפעילות עסקית. כולם יודעים שיש מקומות שבהם אכן – אגב, לא היה בעיות כאלה בכל הארץ – אכן בית-הכנסת הזה, שהוא בית-הכנסת קבוע, משמש גם ללימוד תורה. ולכן, הממשלה גם הסכימה, והיה גם בדיון בוועדה, לתת פטור מלא למקום שאכן נכלל בהגדרה של בית-הכנסת. ולכן, אני מבקש את תמיכת מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אמרנו שיש בקשות דיבור. אני אעבור – – – קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: איציק, אתה – – – קריאה: אין הסתייגויות. היו"ר מאיר כהן: אין הסתייגויות. אני ממשיך, אני ממשיך. יש דוברים. אני מקריא את שמות הדוברים: חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: לא. בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך את החברים יואב בן צור ומנחם אליעזר מוזס ואת יו"ר הוועדה על ההצעה הזאת של פטור מארנונה – להרחיב גם לבתי-מדרש, ובתנאי שיחול הכלל של בתי-כנסת. אבל, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת גם כאן במליאה לחזור ולומר ולספר על המפנה המאוד-גדול של הדור שלנו. נשים לומדות תורה. יותר נשים נמצאות – – – אדוני, אי-אפשר לדבר פה. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת יואב בן צור, זאת הצעת החוק שלך, אז אני אבקש לשבת ולשמוע את חברי הכנסת. גם אתה, חבר הכנסת דוד ביטן. בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו מדברים על מתן פטור מארנונה לבתי-מדרש ולבתי-כנסת. התופעה היותר-משמעותית בדור שלנו זה שנשים לומדות תורה. נשים לומדות תורה בבתי-מדרש, מתפללות בבתי-כנסת בתוך בתי-המדרש, או בבתי-המדרש בתוך בתי-הכנסת. יש לנו יותר ויותר מבנים היום שמיועדים לכך. בהצעה הזאת הייתה באמת הזדמנות לבוא ולספר על המקום הזה שיש בארץ שלנו, סוף-סוף, מקום לימוד תורה לנשים. גם בדיונים בוועדה ובשיחות שלי עם המציעים וגם עם יו"ר הוועדה, חבר הכנסת גפני, כשבאתי וביקשתי שיהיה ברור שמדובר בבני שני המינים, הוסבר לי: ובלבד שיהיה ארון קודש וספר תורה. אדוני, אני לא רוצה למצוא את עצמי, לאחר שנחוקק את החוק הזה, במציאות – אני למודת מציאות ועוגמת נפש, לגבי כל המקום של הנשים, מקומן בפרקטיקה הדתית, היהודית – לבוא ולראות איך באמת זה חל. הוסבר לי גם על-ידי המציעים, גם על-ידי היועצת המשפטית בוועדה, וגם על-ידי יו"ר הוועדה – שלא מקשיב לי כרגע – שאל לי לדאוג, ובלבד שיהיה ספר תורה וארון קודש. אני מאוד מאוד מקווה שבאמת, כשיתמלאו התנאים הללו – כי אני יודעת היום על מקומות שהם ייעודיים לנשים שכן משלמים ארנונה. לכן, אדוני, אני מבקשת לומר את הדברים גם כאן למליאה, לפרוטוקול, שאם חלילה אנחנו נמצא פגם במקומות שכרגע הזכרתי – אדוני הרחיב בוועדה ואמר לי: יתמלאו התנאים, אז הכול יהיה בסדר. אז אני באה לברך. פתחתי בברכה, גם למציעים, גם לאדוני שמחוקק את החוק אצלו בוועדה, אבל חשוב לי להבהיר את העניין הזה בצורה ברורה וחד-משמעית. עכשיו אני לוקחת אוויר ורוצה לדבר על נושא אחר שהיום היה פה בכנסת במסגרת הוועדה שלי, הוועדה למיגור הסחר בנשים וזנות. אירחנו היום את שרת המשפטים בוועדה ובה היא פרסה בפנינו את פעילות הוועדה המיוחדת שהיא הקימה, ועדה בין-משרדית לקידום הצעת החוק של הפללת לקוח. אנחנו בעצם מבקשים ורוצים שזנות תהיה אסורה במדינת ישראל. הגיע הזמן שנשים כאן סוף לעבדות ולא נתעלם מאחת המחלות הקשות ביותר שקיימות במדינת ישראל. יותר מדינות מאמצות את המודל הנורדי, שאומץ כבר לפני 18 שנים בשבדיה. ברגע שהחוק בשבדיה נכנס, יש ירידה חדה במספר הצרכנים. הגיע הזמן; זה לא יהודי, זה לא מוסרי, זה לא דמוקרטי, לאשר ולאפשר. יש בבית הזה כמה הצעות פרטיות. מעבר לכול, זאת הצעה ערכית. אני שמחה היום לבשר ששרת המשפטים הבטיחה לחזור אלינו עם תשובות ברורות בחודש מאי, ואנחנו נביא את זה לכאן. אני מקווה מאוד שנצליח לקדם את הצעות החוק בנושא הזה ולמגר את הזנות במדינת ישראל. צריך לשים לזה סוף. אנחנו כולנו צריכים להיות שותפים למאבק הזה, זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. די לתופעה הקשה והנוראית הזאת. היו"ר יחיאל חיליק בר: חיים, דוד, יעל, גם את? עליזה לביא (יש עתיד): הגיע הזמן שבשנת 2017 – זאת יכולה להיות שנת הבשורה, שבה ישראל מצטרפת לשורה של מדינות חלוצות שכבר אימצו את החקיקה, את ההפללה, העבירו את האחריות מהקורבן לצרכן, הוציאו את הזנות מגבולות והחוק והלגיטימיות והבהירו כי גופה של אישה אינו סחורה הנקנית בכסף. תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. חברת הכנסת ציפי לבני – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – לא נמצאת; חברת הכנסת סתיו שפיר; חבר הכנסת איציק שמולי. יעל גרמן (יש עתיד): אי-אפשר לקבל את הרשימה של הדוברים? היו"ר מאיר כהן: לא, אי-אפשר. זה רשום אצלכם. בבקשה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני כמובן תומך בחוק, ואני חושב שהוא חוק – – – קריאה: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אוקיי, אז אני אחשוב על זה עד שאני אגיע למושב, אם אני תומך או לא. בכל מקרה, רציתי לדבר על כל העניין של המסים, כל עודפי המסים שנמצאו. יש גם עודפי מסים, וגם עסקת "מובילאיי" תכניס למדינה עוד הרבה כסף. אתמול, אדוני היושב-ראש, פורסמה תוכנית – על דעתו של שר האוצר, כנראה, ושל ראש הממשלה – לקחת את הכספים האדירים האלה, כמה מיליארדי שקלים, ולהפנות אותם לכיוון של הפחתה של המיסוי. רועי פולקמן (כולנו): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני מתקן את דברי: לפי התקשורת פורסמה תוכנית, שלפי מה שנכתב היא על דעתו של שר האוצר, שגם במוצאי-שבת אמר שהוא הולך לכיוון של הורדת מיסוי. הרעיון המרכזי בתוכנית זה להפחית את המע"מ בעוד 1% או ב-0.5%, וכמובן להוריד את מס החברות ל-22%. זה כיוון פעולה שבעיני הוא מוטעה, לנוכח האתגרים החברתיים שאנחנו מגלים בימים האלה במדינת ישראל: גם הסיפור בעולם של הסיעוד, גם המצוקה בעולם הבריאות. היום ראינו דוגמה חיה לעומס שיושב על הכתפיים של מערכת הבריאות – שכמובן לא מצדיק ולא נותן לגיטימציה לפעילות קיצוניות, אלימות ומזעזעות מהסוג שראינו היום, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך אנחנו יכולים להשלים עם המצב הזה שאנשים בתוך מערכת הבריאות, מצד אחד פשוט נופלים מהרגליים, לא מצליחים, בגלל מחסור בתקינה, בגלל השחיקה של התשתיות, לא מצליחים לעמוד על הרגליים; מצד שני, הם מושא בלתי פוסק להשפלות, לקללות, לאלימות, והיום ראינו את השיא של זה. אני חושב שגם המקרה הזה, אדוני היושב-ראש, וגם המקרה של ההתעללות שהתגלתה בתוך בתי-האבות – המקרים האלה צריכים להוות לנו קו פרשת מים, במובן זה שברור שצריכה להיעשות רפורמה, גם בעולם הסיעוד וגם בתוך מערכת הבריאות, שתתבטא בהזרמה של משאבים לתוך המערכות האלה. יש כל מיני רעיונות ואמירות ריקות, שבלי רפורמה ובלי כסף נוכל לתקן את המצב מיסודו. אני רוצה להגיד פה בצורה ברורה: כבר היום, אנשים בתוך השירות הציבורי עושים את זה מתוך שליחות, מתמידים שם 20 ו-30 שנה למרות משכורות הרעב. אבל אי-אפשר להמשיך באיוולת הזאת, שאנחנו אומרים לעצמנו שהדברים יתוקנו מעצמם. הכסף הזה, 3–4 מיליארד שקלים, הכסף הזה, אנחנו יכולים לקחת אותו ולעשות רפורמה אדירה בתוך הביטוח הסיעודי; אנחנו יכולים לעשות רפורמה אדירה בתוך חדרי המיון; אנחנו יכולים לקחת את הקצבאות, שלפני כמה דקות דיברנו עליהן פה, זיקנה, נכות, ופשוט להעלות את הרמה של האנשים, לעשות תיקון חברתי אמיתי. תיקון כזה לא יבוא אם אנחנו נפחית את המע"מ ב-0.5%. אני אומר לכם, עשינו את הניסוי הזה לפני שנה, אדוני היושב-ראש. מישהו פה יכול להגיד בצורה ישרה שכאשר הפחיתו את המע"מ לפני שנה ב-0.5% הוא הרגיש איזו הקלה ביוקר המחיה? ברור שלא. לכן יש פה הזדמנות לקחת את המשאבים הגדולים האלה, להפנות אותם למקומות הנכונים בסיעוד, בבריאות, ברווחה, ולגרום לשינוי חברתי אמיתי. אם אנחנו רוצים לטפל בעוני אחת ולתמיד, אם אנחנו רוצים להקטין את ממדי האי-שוויון, בסופו של דבר זה לא רק לעמוד כאן ביום העוני ולהגיד שזה חשוב לכולנו. כדי להתמודד עם המצוקות החברתיות צריכים לדבר על מקרו-כלכלה. עוני, כפי שאומר חברי חבר הכנסת אילן גילאון, זה תוצאה לא נכונה, תוצאה מעוותת של השאלה מי מקבל כמה ולמה. יש פה הזדמנות, עם הכסף הזה, 3–4 מיליארד שקל, לפתור חלק גדול מהבעיה, לפחות בעולמות של הסיעוד והבריאות. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה לחבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נמצאת; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נמצא; חבר הכנסת מנו טרכטנברג – אינו נמצא. חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רציתי להתייחס בכל זאת במילה לאירוע הקשה מאוד שאירע היום בחולון, שבו אחות, טובה קררו, נרצחה בקופת-החולים. כשאתה רואה את התמונה של האישה הזאת, 30 שנה עובדת בקופת-חולים כללית, נותנת שירות לאלפי אנשים. קהילה שלמה מכירה את האישה הזאת וכואבת ועצובה על האירוע הטרגי הזה. כנראה זה אירוע טרגי כפול, כי גם אותו אדם שפגע בה כנראה לא במצב נפשי כל כך שפיר, וגם זה מקרה לא פשוט. זה אירוע קשה, טרגי, שרק מוכיח, קודם כול, את הנחיצות של שמירה על הצוות הרפואי והקפדה על הביטחון של הצוות הרפואי בהינתן טיפול תרופתי לחולים – בכל מקום, גם בקופות-החולים וגם בבית החולים. אני יודע, גם מידיעה אישית, על אנשים שהכירו את טובה קררו, שבאמת טופלו על-ידה; אישה נעימה, מקסימה, שכמו שאמרתי, הייתה חלק מהקהילה. חשבתי שראוי ונכון להזכיר אותה כאן ולהשתתף בצער המשפחה ובצער הקהילה על האסון הנורא הזה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת זוהיר בהלול, אתה רוצה? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): לא. היו"ר יחיאל חיליק בר: איתן ברושי. עד חמש דקות, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שבנושא הזה של חופש הפולחן והדת, בכל מקום בישראל צריך לגלות גמישות ופתיחות וליברליות. אני חושב – גם השתתפתי בדיון בוועדה וגם בדיון כאן במליאה – שזה נכון גם במרכזים עירוניים, וגם באזורים כפריים, וגם במרחבים של המגזר הלא-יהודי. צריך לומר שלפעמים הקושי התקציבי – והוא לא גדול, והוויכוח הוא לא עם האוצר, אלא בעיקר עם השלטון המקומי והרשויות המקומיות, שאני תומך; אני חושב שזה נכון לתת סיוע ולתמוך בהצעה הזאת שמובאת לכאן, ולראות בזה באמת הליכה לקראת, בתוך חברה שלפעמים משוסעת מאוד וקרועה בתוכה. יש רגעים שההתחשבנות היא לא במקום, והבדיקה דרך החור של הגרוש, כמו שאומרים, היא לא דבר ראוי. לכן, אני חושב שיש מקום לשתף פעולה בהצעה. ודאי שהאוצר מעלה הסתייגות תקציבית. אני חושב שראינו את זה גם בוועדות היום וגם בישיבות אחרות, שמוכרחים להוציא את השליטה של האוצר מכל מה שזז פה. במציאות שנוצרה – גפני, אני מציע, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, ואתה ער לזה – ראינו היום בחוק הגליל שהאוצר מוציא את שר החקלאות מהניהול של חוק הגליל. נוצרה מציאות של שנים שהאוצר מנהל את המשרדים, ולא רק את אגף תקציבים. אני חושב שיש שתי נקודות שבעיני הן בעייתיות והיה צריך לטפל בהן: אחת – זה יחסי שלטון מקומי – שלטון מרכזי; הדבר השני – יחסי אגף תקציבים במשרדי הממשלה. הנה, אנחנו מחליטים. למה האוצר מתנגד? יש לזה איזושהי השפעה. מציעים שר האוצר, או משרד האוצר – הוא רוצה לממן נושאים שהוא חושב שהם חשובים, שאין להם השפעות רוחב. יש מקורות תקציביים, לרבות כספים שמונחים ברשות מקרקעי ישראל. אם יש יוזמה שהיא לא במשרד האוצר והיא לא באגף תקציבים, יש תמיד סיבה להתנגד, לרבות ועדת שרים לחקיקה. הקלות שבה ועדת שרים לחקיקה מאפשרת להתנגד ליוזמות נכונות היא לא מובנת, היא לא מעוגנת גם בשום חוק. היא הופכת את הכנסת לפעמים לחוכא ואטלולא. אנחנו אחרי פורים, ואני חושב שאפשר לומר שלפעמים עושים צחוק גם מהעבודה שלנו. לכן, אני מציע לחברי הכנסת – גם למחנה הציוני, וראיתי שם סימנים לא ברורים של התנגדות – לתמוך בהצעה הזאת, א. כי היא נכונה; ב. כי אנחנו מדינה יהודית. אני אומר גם לרשימה המשותפת: זה נכון גם למגזר הערבי. זה נכון גם להתיישבות ולמגזר הכפרי. על מה מדברים פה בסך הכול? על בית-כנסת, על בית-תפילה ותקציב זעום. אבל מביאים כל דבר לוויכוח, והממשלה היא הראשונה שמקצינה עמדות שלא לצורך. אני רוצה להגיד מילה על הסעיף של המינהל. אני בעד לצרף נציג ערבי, ואני בעד שהמינהל ייצג יותר את החברה הישראלית. אבל רשות מקרקעי ישראל, למרות שעברה למשרד האוצר, לא שינתה את ההתנהלות שלה. ראינו היום את בכירי רשות מקרקעי ישראל ומשרד המשפטים שעוסקים בקרקעות איך הם יושבים מבוישים וחפויי ראש בדיון על שדה-דב. ראינו את זה בהקשר אחר של חוק הגליל. הממשלה לא מבצעת את ההחלטות של עצמה, ואין מקום יותר חמור מאשר רשות מקרקעי ישראל, שבה פקידים מכשילים החלטות של שרים. בסופו של דבר, הקרקע היא משאב לאומי, והיא מנוהלת לא פעם בחוסר אחריות, בלי ראייה כוללת, בחוסר רגישות וחוסר תבונה. ולכן, אני חושב שרשות מקרקעי ישראל זקוקה לריענון ולשינוי. ואני רוצה לומר שבתוך זה המגזר הכפרי, המושבים והקיבוצים, אדוני סגן השר – למרות שהקראת כאן תשובה שלא הייתה לעניין לפני כמה ימים – בסופו של דבר רשות מקרקעי ישראל לא שינתה את ההרכב האנושי שלה, לא שינתה את ההתנהלות שלה. היא פוגעת בתפיסה של המשרד לתוספת בנייה והיא פוגעת בערכי ההתיישבות והציונות. לכן אני חושב שהיא זקוקה לשינוי גדול, וכנראה – העבירו את הבעלות לאוצר ושמו עליהם את אביגדור יצחקי – כנראה השינוי הזה לא הועיל. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל, אני קראתי בשמך ולא היית; חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. עד חמש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס ליום שהקיים היום בכמה מוועדות הכנסת ובאודיטוריום בתחילת היום – היום המיוחד לעובדות ולעובדים הסוציאליים. זה מתקשר גם לאותו אירוע מזעזע שהתרחש לפני הצהריים בחולון – שרפתה של האחות. בעיני, זה חלק מאותו מרקם של אנשים, נשים וגברים שמשרתים את הציבור, מעל ומעבר כמובן לשכר ולפיצוי הכספי שהם מקבלים, מפני שהם מרגישים שהם ממלאים שליחות. אנחנו אומרים את זה לא פעם, אבל בכל פעם אני מתרשם מחדש מהעבודה המופלאה שעושים העובדים והעובדות הסוציאליים – שהחברה הישראלית מקריבה אותם למען השכבות המוחלשות שלה; למען מי שאין לו, למען מי שאינו יכול, למען מי שמוגבל בדרך כזאת או אחרת. והם זקוקים לעזרה, הם זקוקים לאותו חיוך, לאותו ליטוף. הם זקוקים לאותה גישה מקצועית כדי שהם יוכלו להתגבר על הקשיים שלהם, ואת זה עושים העובדים והעובדות הסוציאליים שלנו. אבל אתם הייתם רוצים כולכם להאמין שהחברה הישראלית מתגמלת את הקבוצה הזאת, קבוצת העילית הזאת, שהיא מעודדת אותה, שהיא שמכוונת אליה את הטובים שבבניה ובנותיה, מפני שבכך היא נמדדת, באותה מידה של חמלה ורצון לסייע לחלש – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת ילין, קצת שקט. חבר'ה, באמת. נחמן שי (המחנה הציוני): – – כפי שמצווה אותנו היהדות, כפי שמצווה אותנו כל ציווי אנושי אחר – זה לא כך. וראיתי אותם היום פעם נוספת, כפי שראיתי אותם מפגינים לפני הכנסת, וכפי שראיתי אותם לפני שנתיים מפגינים לפני משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, וצועקים מעומק לבם שהם זכאים וראויים להתייחסות אחרת – הם עצמם, מפני שמי שרוצה שהם יהיו מצוידים ביכולות, בכוחות הנפש כדי לסייע לאחרים, אותם אנחנו צריכים לחזק. אותם אנחנו צריכים לחזק, כי הם הזרוע הלא-ארוכה, הקצרה שלנו, זו שנוגעת באותן קבוצות מוחלשות. אבל זה לא קורה. להפך. אני יודע שברשתות האינטרנט מתנהל מסע שיסוי נגד עובדים ועובדות סוציאליים בגלל כל מיני סיבות, כל מיני החלטות שהם מקבלים, ואין איש שמגן עליהם. בלשכות, במשרדים שלהם, במקומות העבודה שלהם, הם מותקפים חדשות לבקרים, לפעמים במלל, לפעמים באופן פיזי. הם עומדים בלחצים כבדים מאוד, כי ההחלטות שלהם הן החלטות חשובות, והאנשים שמגיעים אליהם הם לעתים קרובות אנשים קצרי רוח, והם עצמם כבר לא יכולים יותר. ובמקום שהעובד או העובדת הסוציאלית יוכלו לסייע להם, הם צריכים להתגונן מפניהם, מפני שהם בחרו בדרך האלימה. יש תוכנית להגנת העובדים הסוציאליים; עלותה 42 מיליון שקל – זאת כל העלות, אין יותר ממנה – ובאמצעותה אפשר לדאוג לכך שיובטחו הלשכות, ושיובטחו העובדים והעובדות, ושתהיה להם גם הגנה ושהם לא ייפגעו פיזית על אותן החלטות – לפעמים קשות, החלטות אנושיות קשות – שהם מקבלים. אבל התוכנית הזאת, הכל-כך חשובה, נדחקה לשוליים. איש לא מתייחס אליה ואיש לא מדבר עליה, כי תמיד יש מחסור במזומנים, מחסור בכסף. מאיפה נביא את הכסף? אז אני אומר: במדינה שתקציבה הוא אדיר, ושעכשיו שוקלת – ואנחנו כולנו עוסקים בכך מאתמול – לאן לחלק את הכסף, כי נפל עלינו כסף מהשמים, אולי באותה הזדמנות נחשוב גם על הצרכים של אותה קבוצה של 20,000 גברים ונשים, ואחריהם מתקדמים גם תלמידי בתי-הספר לעבודה סוציאלית – גם הם פעילים מאוד בארגונים האלה – ואולי אנחנו נוכל לחזק אותם, ולפחות להגן עליהם. אני לא יודע אם נעלה להם את השכר, כי שמעתי היום נתונים מטומטמים שרחוקים מן האמת איך מחשבים את השכר כדי להראות שהם מקבלים הרבה. לא, הם מקבלים מעט, אבל לפחות שנוכל לתת להם את המינימום – הגנה עליהם, כדי שהם לא ירגישו שהחברה בישראל לא רק שלא נותנת להם את המשאבים אלא אפילו לא מגינה עליהם. אז ביום הזה, היום שהוקדש לעובדים והעובדות הסוציאליים, אני רוצה לא רק להודות להם ולהביע בפניהם הערכה ואהבה גדולה, אלא גם לבקש מכם שתחשבו עליהם בשעה שאתם מחלקים את משאבי המדינה הזאת ימינה ושמאלה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת שי. חבר הכנסת יוסי יונה; חבר הכנסת בן ראובן; חברת הכנסת יעל כהן-פארן. האם יושב-ראש ועדת הכספים, גפני, רוצה לסכם? אתה רוצה, נכבדי? קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, מה זה אתה אחריו? מותר? אני לא יודע. תבקש מנאזם. קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אה, אוקיי. אוקיי. לא, לא, לא, רגע, חבר הכנסת כהן, סגן השר, לפני גפני, בבקשה. אתה מסכם כנציג – בסדר. משה גפני (יהדות התורה): – – – קריאה: כבוד היושב-ראש – – – וכולם מאושרים, לא בגלל – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה צודק. אתה צודק. אתה צודק. זה אושר בארגנטינה, פה זה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, למען הסר ספק, אני מודיע שוועדת השרים לענייני חקיקה תומכת בחוק הזה – כמובן בתיאום, והתיאומים נעשו. תודה רבה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה לא מוגבל בזמן. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, אתה מעוניין לדבר או לא? טוב, אני עובר לקריאה שנייה ושלישית. מדבר? להצביע. אם כן, חברי וחברות הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29), בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה, ההצבעה החלה. ההצבעה החלה. מרב. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1 – 40 נגד – 7 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 40 בעד, שבעה מתנגדים. ציפי לבני. דוד ביטן (הליכוד): הנה, עוד אחד מצטרף. היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי. בסדר, יש עכשיו הצבעה – תשבו – בקריאה שלישית. תשבו בבקשה במקום. אני עובר להצבעה בקריאה השלישית. 40 בעד. שבעה מתנגדים, בקריאה השנייה. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 42 נגד – 6 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 29), התשע"ז–2017, נתקבל. קריאה: לא יעזור כלום, בסוף יש עתיד – – – קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: 42 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין), עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. נאזם, מותר לו להגיד תודה? בבקשה, חבר הכנסת בן צור יודה. יואב בן צור (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה להודות לכל העוזרים והמסייעים בגיבוש ובהעברה של התיקון לחוק פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה. הצעת חוק נועדה לתקן לקונה קיימת בחוק הישן, שלפיו בתי-תפילה פטורים מארנונה, והיו מי שנתנו פרשנות צרה והחריגו בתי-כנסת שגם לומדים בהם תורה מהפטור בארנונה. עם התיקון הנוכחי כל בתי-הכנסת פטורים מארנונה, גם כאלה שלומדים בהם תורה בשאר שעות היום. זה תיקון צודק, הגיוני ומתבקש, ואין לי אלא לברך על כך שחברי תמכו בתיקון הנוכחי. תודה מיוחדת לידידי ורעי יושב-ראש תנועת ש"ס, שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, הרב אריה דרעי, שבנמרצות ובנחישות אופיינית פעל רבות למען החוק, כמובן, לשר האוצר משה כחלון ולידידי סגן השר איציק כהן, שבטלפון אחד פתר בעיה. וגם – ב-40 עבר החוק. כמו כן, אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, שניהל את ישיבות הוועדה כמו שרק הוא יודע לעשות. אחרי הכול, יש לו ותק של כמה קדנציות – ואני חייב לומר לך, אתה משתבח עם השנים כמו יין טוב. אבל בהחלט – ביטן? איפה ביטן? איפה ביטן, לא פה? בהחלט מגיעה תודה מיוחדת ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, שהפגין את מיטב כישוריו בניהול הקואליציה. אני לא יודע מה היינו עושים בלעדיך, דוד ביטן. אתה נאה לתפקידך ותפקידך נאה לך, למרות שאני בטוח שגם כשר היית עושה עבודה נפלאה. אבל אנחנו צריכים אותך אתנו, וכמה שיותר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ותודה ליש עתיד. יואב בן צור (ש"ס): כן, אני מודה לכל חברי הכנסת, גם מהרשימה המשותפת וגם מיש עתיד, גם ממפלגת העבודה – בטח, איתן ברושי, כל מי שהצביע – אני מאוד מודה לכם. אני רוצה להודות לגורמים המקצועיים, רבותי. מי שניסח והגה את החוק, עוזרי לשעבר, עורך-הדין משה ארבל, שהיום הוא ראש מטה שר הפנים, אחד הכישרונות הבולטים של הדור הצעיר בסיעה, ואני בטוח שעוד תשמעו עליו רבות; ליועצת המשפטית של ועדת הכספים, עורכת-הדין שגית אפיק; וכמובן, לעוזרי הנוכחים, עורך-דין אביעד אושרי, עוזרי שלום קבסה, עוזרי יוסי לוי, יועץ התקשורת – אמרתי, אביעד אושרי – יועץ התקשורת רוני שדה, מנהל הסיעה אשר מדינה, וכמובן, לחברי שהגה אתי את החוק, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. יישר כוח. עזרת לי בתמיכה, בעידוד. ביחד עשינו את זה, ברוך השם. כמובן, אני רוצה לומר לכולם תודה, והתורה שתישמע בבתי-המדרשות תעמוד לימיננו. זו התורה שהחזיקה אותנו כעם במשך אלפי שנות גלות בכל קצוות תבל, והיא שתגן עלינו, כמו שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חֻקות שמים וארץ לא שמתי". תודה רבה לכולם. הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 [נספחות.] היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת גפני להציג את הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), כולל הצבעה, כמובן. בבקשה, אדוני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר החלטה לפי סעיף 84ב לתקנון הכנסת בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. אני מבקש לפצל סעיף שאין עניינו כאן, וועדת הכספים החליטה לפצל אותו. חברי הכנסת, אנחנו יכולים לגשת להצבעה, אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, ברשותך, להגיד לכנסת משהו בעניין הזה. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): מדובר על חוק קצא"א, חוק קו צינור הנפט אילת–אשקלון. החוק היה בוועדת החוץ והביטחון, וביקש ממני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון להעביר את זה לוועדת הכספים ולקיים דיונים בעניין הזה. זה אחד החוקים המסובכים ביותר שאני מכיר שהיו בכנסת. חלק מהדיונים היו חסויים, חלק מהדיונים היו גלויים. הייתה ועדת משנה והבאנו את זה למליאת הכנסת, ובסוף אישרנו את החוק – שזה היה לא קל, לא פשוט. נותרה בעיה עם העובדים, שעדיין לא נתנו להם את הניירות שעליהם היה מדובר במהלך הדיונים. אמרתי שאני לא אביא את זה לקריאה שנייה ושלישית, את החוק עצמו, עד שהניירות – כפי שמנכ"ל משרד האוצר ואחרים התחייבו – ייחתמו ואנחנו נראה אותם. נכון לרגע זה הייעוץ המשפטי של הוועדה סיים את הכנת החוק, את ניסוחו – היועצים המשפטיים שכאן, שיר ואייל, ושגית, שכנראה גם מאזינה לנו. החוק מוכן, והתחייבתי בפני העובדים שלא אביא את זה לקריאה שנייה ושלישית אלא אם כן אני אקבל את הניירות כפי שהתחייבו בוועדה. אמרה לי היועצת המשפטית של הוועדה שמרגע שמניחים את החוק על שולחן הכנסת, אין לי יותר סמכות לעכב את זה. אני אצטרך על-פי התקנון להביא את זה לקריאה שנייה ושלישית, ואז יוצא שכל מה שהתחייבתי בפני העובדים – והעובדים אמרו: עליך אנחנו סומכים – אין לי בכלל סמכות. ועל כן, אדוני היושב-ראש, אני מגיש רוויזיה על החוק, ואני מבקש מהלשכה המשפטית שלא להניח את הצעת החוק. הגשתי רוויזיה. קריאה: עכשיו? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן. הגשתי רוויזיה. למה הגשתי רוויזיה? מכיוון שאם אני לא מגיש, אני חייב להביא אותו. הם יניחו אותו, הם סיימו את העבודה. הם יניחו אותו על שולחן הכנסת – אין לי יותר סמכות לעכב את זה, ואני התחייבתי בפני העובדים שאני לא אביא את זה לקריאה שנייה ושלישית עד שלא יגמרו עם הניירות. אז אני מגיש רוויזיה. אני מבקש ממליאת הכנסת – חברי המליאה, אני לא משנה ממה שאני התחייבתי. התחייבתי לעובדים שאני לא אביא את זה לקריאה שנייה ושלישית עד שלא ייגמר הנושא של הניירות, שכולם הבטיחו שזה יקרה לפני שזה יגיע. מתברר שעדיין אין ניירות, והתברר לי עוד דבר – שאין לי בכלל סמכות, ברגע שמסיימים את העבודה ומניחים אותה, ועל כן אני מגיש רוויזיה, כדי לעמוד בהתחייבות שלי. אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר את הפיצול. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. מאחר שאין בקשות דיבור, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. מי בעד ומי נגד החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית? אני עובר להצבעה. מי בעד ומי נגד הפיצול? הצבעה מס' 8 בעד הצעת ועדת הכספים – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 27 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע שהכנסת אישרה את החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול חלק שפוצל מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית. אנחנו עוברים להצעת חוק רשות מקרקעי ישראל – – – יצחק כהן (ש"ס): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: סליחה? יצחק כהן (ש"ס): אנחנו מוסיפים את סגן השר יצחק כהן – תומך – לפרוטוקול. הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017 [מס' מ/1083; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 17809, חוב' ב', עמ' 17971; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יחיאל חיליק בר: הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ושלישית. יציג יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא למעשה פיצול מחוק ההסדרים האחרון, והמטרה שלו היא להביא לייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית במועצת מקרקעי ישראל. חוק רשות מקרקעי ישראל מסמיך את המועצה, מועצת מקרקעי ישראל, לקבוע את המדיניות הקרקעית שלפיה פועלת הרשות, כך שלמועצה זו יש סמכויות נרחבות והשפעה גדולה מאוד. על-פי סעיף 4א לחוק, ההרכב של המועצה הוא 14 חברים, כאשר שר האוצר הוא היושב-ראש, ועוד שבעה נציגי ממשלה שונים – בדרך כלל המנכ"לים של המשרדים הנוגעים בדבר – ועוד שישה נציגי הקרן הקיימת לישראל. מה שמתברר, שבמועצה הזאת לא היו בזמנו, לפני 2010 – לא היו לא נשים ולא מי שמייצג את המגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי. הוגש בג"ץ ב-2010 שבו התחייבה הממשלה לתת פתרון. בינתיים מונו שלוש נשים למועצה, כך שהנושא של הנשים נפתר, אבל הייצוג למגזר הערבי, הדרוזי, והצ'רקסי לא נפתר ואין אף נציג אחד. על כן באה הצעת החוק הזאת לומר שאם – כלומר, קודם כול השאיפה היא שיהיה, ולכן אם לא יהיה, כמו שהיום יש מועצה ואין בה, הממשלה תמנה נציג נוסף שיהיה נציג של השרה לשוויון – של השר, סליחה, השר לשוויון חברתי, מקרב עובדי משרדו הנמנים עם האוכלוסייה הערבית, הדרוזית או הצ'רקסית, כלומר יהיה נציג נוסף, ולהבא תמיד ישתדלו שבתוך שבעת הנציגים של משרדי הממשלה יהיה לפחות אחד שמייצג את המגזר הזה מבין העובדים. אם לא יהיה, ייתנו לממשלה אפשרות למנות בתוך 45 יום. אם לא, יצטרך להתווסף עוד אחד שייצג את המגזר הזה, כך שתמיד יהיה מי שייצג את המגזר הזה. כפי שאמרתי, בנושא של נשים, כבר מיוצגות שלוש נשים, כך שהנושא הזה נפתר מאליו. אני רוצה לברך את ידידי וחברי אוסאמה על הכפילות, מה שנקרא – גם על זה וגם על זה שבלבך לא אהבת את זה, כי אתה מאוד רצית שהנציג שמייצג את המגזר יהיה נציג שהמגזר בוחר, כי הרי באופן טבעי, אם הוא מייצג מגזר, הוא צריך להביע את מה שהמגזר חושב, לא את מה שהמשרד הממשלתי חושב. זו הייתה עמדתך, אבל עמדתך לא התקבלה בוועדה. אני משבח אותך על יושרך גם בנושא הזה, כך שזו ההצעה. אין להצעה הזאת הסתייגויות. הוגשו בקשות לרשות דיבור, ואני מבקש מחברי לתמוך בזה ולהעביר את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני יושב-ראש הוועדה. אנחנו עוברים לרשימת בקשות הדיבור. חבר הכנסת איימן עודה; חבר הכנסת מסעוד גנאים; ג'מאל זחאלקה. אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. עד חמש דקות, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רשמות נכבדות – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: איך אני מבטל את זה? עודד פורר (ישראל ביתנו): זה מה שקורה כשהיושב-ראש עושה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה יכול להתחיל לדבר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): להתחיל? אדוני היושב-ראש, משך שנים רבות עסקנו באופן מעמיק, מרוכז, קדחתני, בייצוג ערבים בשירות הציבורי. עמדתי בראש ועדה פרלמנטרית שריכזה את הנושא הזה, שפכה אור ומרכזה את הנושא והגבירה את ההתעניינות, דעת הקהל, במשרדי הממשלה. בדקנו בוועדה כל משרד, כל יחידת סמך, כל חברה ממשלתית, כמה ערבים יש בכל הדרגים, כמה נשים ערביות יש. התברר, אגב, שבשלוש הדרגות הבכירות בשירות המדינה כמעט אין ערבים. יש משרדים שהם – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – ייצוג הולם. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ייצוג הולם. – – שהם כמעט ללא ייצוג מהציבור הערבי. פעם הממשלה אמרה שהיעד שלה הוא 10%, מזמן, זַמַן. אבל אנחנו 20% מהאוכלוסייה. כיום אנחנו 9.9%, משהו כזה, בשירות הציבורי, אבל יש אזורים, מקומות – גם בסקטור הפרטי, בהיי-טק – שעדיין האחוז נמוך. בחברות סלולר למשל, שהן מעסיק גדול, בזמנו היינו בין 8% ל-9%. זה לא מספיק, כי אנחנו שוק צרכני, ואפשר לקלוט יותר וצריך לקלוט יותר; חברת החשמל – בסביבות 2.5%–3% ערבים, אחת החברות הממשלתיות הגדולות ביותר. בחברות סטטוטוריות – – – יעל גרמן (יש עתיד): כמה בכנסת? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מגיע לזה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כן. חברות סטטוטוריות – בבנק ישראל, למשל, שהיא חברה סטטוטורית, פעם זה היה 0%, ועלה באין-סוף, ל-1%. אני רוצה לומר בצער רב כי המקום שבו אתם מייצגים את הציבור – בפרלמנט, בכנסת – שיעור הערבים עובדי המשכן הוא אחד הנמוכים במשק. יש הדרה של עובדים ערבים. יש 2%, 2% פלוס, 2.5%. חמור מאוד. והפרלמנט אמור להקרין כאילו ערכי דמוקרטיה ושוויון. א. הפרלמנט הזה, דווקא הכנסת ה-20, הוא הקיצוני ביותר מבין הכנסות שאני מכיר, אולי הגזעני ביותר בחלק מהחוקים והאגפים, ולכן נשאלת השאלה אם זה מקרה שזה פחות מ-2.5%, כדי להיות on the safe side – עובדים ערבים בכנסת. אגב, העובדים הערבים בכנסת הם עובדים מצטיינים כולם, ולכן אם יועסקו ערבים באותה רמה של האנשים האלה שנקלטו – ומניסיון, הם מצטיינים – רק ברכה תבוא לבניין הזה ולמשכן הזה. עכשיו לחוק הזה. הנהלת מקרקעי ישראל – אנחנו רוצים שיהיו ערבים, אנחנו דורשים, אבל פתאום עכשיו מכניסים לנו ערבי מטעם הממשלה, יעני (אומר בערבית: לא ערבי שאנחנו רוצים אותו,) שאנחנו רוצים שייצג את הציבור שלנו, כמו שחבר הכנסת סעדי וחבר הכנסת ג'בארין אמרו בוועדה. (אומר בערבית ומתרגם:) יעני, מה הביאה מהבית של אבא שלה? כלום. כאילו, סתם. אנחנו רוצים שהנציג הערבי יהיה נציג שהציבור הערבי מקבל אותו, לא פקיד ממשלתי. אגב, אני רוצה לומר, גם בצער רב: לעתים נציגים כאלה, שהם פקידי ממשלה ערבים, לא תמיד הם יותר טובים ממקביל יהודי. אני מכיר כמה מקרים – כמה, מעט. מעט. מעט מקרים – שזה לא המצב, למרות שאני נושא את הדגל של ייצוג ערבי הולם, בעיקר נשים. זאב בנימין בגין (הליכוד): – – – כמו ההוא שהתלונן על אוכל במסעדה: האוכל נורא ואיום, אי-אפשר לאכול אותו, וחוץ מזה, המנות קטנות. אני לא מבין אותך. התלוננת קודם שיש מיעוט של ערבים במשרדי הממשלה, ועכשיו אתה מתלונן על דרך עבודתם – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא, לא, לא, אדוני – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תחתור לסיום, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – אדוני לא סובל מהיעדר IQ. אתה פשוט הבנת. בדיוק מה שהציג אוסאמה בוועדה – ואתה היית שם – הוא שאם כבר מממנים ערבי, ואנחנו רוצים שיהיה ייצוג הולם של ערבים, גם בדירקטוריון ובהנהלת מקרקעי ישראל, אבל פתאום אתם מביאים לנו ערבי נציג הממשלה. תגיד, אין אנשי מקצוע ערבים? אין מומחים בגיאוגרפיה ערבים? אין מתכנני ערים ערבים? אין ראש מועצה ערבי שנבחר שהוא חלק מהוועד הארצי, למשל, של השלטון המקומי הערבי? היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לדעתי צריך שיהיה אחד שהוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות יבחר בו, או שאוטומטית יהיה ראש השלטון המקומי הערבי – מאזן גנאים, למשל – אוטומטית הוא יהיה חבר דירקטוריון. אז נוכל לומר שזו בחירה שעולה בקנה אחד עם רצונות הציבור הערבי. תודה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. בבקשה, עד חמש דקות, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יושב-ראש ועדת החוקה, שהציג את החוק, אמר במפורש: אנחנו הפלינו, אנחנו לא התכוונו, אנחנו לא רצינו, אבל היות שיש בג"ץ נעתרנו – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא זה מה שאמרתי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה ברור: נעתרנו לבג"ץ ובאנו לחוקק את החוק הזה, אבל החוק הזה הוא כזה לא חלבי ולא בשרי; פרווה כזה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא אמרתי את זה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הבנתי שאמרת שיש בג"ץ מ-2010 שמכריח. זה מה שאמרת. תחזור לפרוטוקול ותראה מה אמרת. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): – – – שהיה בג"ץ על נשים וערבים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לכן הייצוג החסר של הערבים, והערבי מודר ממקומות כאלה שהם חשובים. בשעת שאלות לראש הממשלה שאלתי אותו על ההגדרה, מה זה "קרקע מדינה". הוא התעלם, הוא לא ענה לי. אני אחזור על ההגדרה: קרקע מדינה זה קרקע של אזרחים המנוהלת על-ידי הממשלה וזרועותיה. זו ההגדרה. זאת אומרת שגם אנחנו כערבים שותפים לקרקע המדינה, ולכן אנחנו צריכים להיות חלק מהניהול של הקרקע הזאת לפחות לפי האחוז שלנו. היום, המינהל – או רשות הפיתוח בשמות הקודמים, או כל השמות האלה המתחדשים ומשתנים – עשו הלבנת הון בקרקע שהופקעה מערבים; העבירו כ-1.5 מיליון דונמים לקרן קיימת. למה לקרן קיימת? כי בקרן קיימת אתה לא מעביר לערבים, אתה לא מפשיר את האדמה לערבים. לכן זה היה ממש הלבנת הון, זו הייתה גנבה. אותה קרקע שהופקעה מערבים עברה לקרן קיימת במחיר של כמעט אפס, מחיר שהכוונה שלו היא הלבנה. לכן, אם אנחנו מדברים על ייצוג, אנחנו רוצים שהייצוג יהיה לערבים שאפשר לבחור או דרך הרשויות המקומיות או דרך ועדת איתור או במכרז שיתקיימו בו תנאים. אני לא רוצה שמי שמייצג אותי, הוא לא מייצג אותי אלא בשם, אבל בפועל הוא מייצג את השר ואת המדיניות של השר – שעד היום לא מפשירה קרקע, לא משנה את גבולות תחומי השיפוט של היישובים הערביים, שבהם אפשר גם להפריש קרקע לבנייה ולהפסיק לדבר על היישובים הערביים ועל האזרחים הערבים: אתם לא בונים לגובה. אפשר לשנות את תחומי השיפוט ולהעביר קרקע מדינה ליישובים האלה. אם יהיה נציג ערבי שמכיר את הצרכים, שיודע את הצרכים ומכיר בהם וידאג להם, עם ייצוג הולם, ייצוג מתאים, אני חושב שאפשר לשנות את המדיניות שם, כי אנחנו מזמן, ב-48', החלטנו שאנחנו לא מהגרים. והיום דנים בחוק קמיניץ, החוק של ההריסות, כי "אתם בונים ללא היתר". למה בונים ללא היתר? כי לא מפשירים קרקע לבנייה. זו הסיבה. אנחנו רוצים שקרקע המדינה תועבר גם לאזרחים הערבים, ושיהיה אפשר לבנות על אותה קרקע, ושיהיו לנו גם שטחים ציבוריים כמו שצריך ויהיו לנו מבני ציבור שחסרים לנו היום. אני פונה: אני רוצה שיהיה לי ייצוג ערבי ואנחנו מסכימים שיהיה ייצוג, אבל הייצוג צריך להיות שלנו. לכן אני החלטתי, גם עם חברי, שאנחנו לא נתמוך בחוק הזה אבל לא נתנגד לו, כי המצב של היום הוא שיש הדרה של כל הערבים מהמקום הזה, החשוב, ולפחות אולי פעם יגיע הנציג, אפילו של השר, שידאג גם לנו. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חברת הכנסת זועבי. חבר הכנסת חנין – בבקשה, עד חמש דקות, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני אהיה קצר, כי ניתן לסכם מאוד בתמצית את עמדתנו לגבי הצעת החוק הזאת. בענייני סביבה אני תמיד אומר, אדוני היושב-ראש, שהאויב הכי גדול של הטוב הוא הכאילו. ועכשיו אני מוצא באמת דוגמה מצוינת שדומה בדיוק למה שאנחנו אומרים בענייני סביבה. יש צורך בשינוי אמיתי, מהותי, בנושא ייצוג האזרחים הערבים, האוכלוסייה הערבית, במערכות השלטון, במערכות המינהל, אבל לא צריך ואסור לנו להסתפק בכאילו-ייצוג ובתחליפים של ייצוג. החוק הזה הוא חוק של כאילו, לכן אנחנו לא יכולים לתמוך בו. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, עד חמש דקות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חיפשתי את השר. משהו קורה עם השרים בממשלה הזאת. כולם – איך אמר חבר הכנסת חנין? מתביישים לשבת על ספסלי הממשלה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יכול להיות שמתביישים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רואה שיושב-ראש ועדת החוקה לא נמצא, למרות – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נציגו בגין נמצא. זאב בנימין בגין (הליכוד): אני ממלא-מקום – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל הממלא-מקום, הנציג שלו נמצא. הייצוג ההולם לאוכלוסייה הערבית הוא נושא מאוד מרכזי בשיח על סוגיית השוויון לחברה הערבית. הנושא הזה מעורר שאלה בכמה רבדים שצריך להתייחס אליהם. הרובד הראשון, ואולי היותר-ברור: כמה זה ייצוג הולם. אני מניח שאפשר כאן להגיד שאם לוקחים את העובדה שהציבור הערבי בישראל הוא כ-20% מאוכלוסיית המדינה, סביר לבקש או לדרוש ייצוג שיגיע לפחות ל-20%, בייחוד בגופים הציבוריים הכלל-חברתיים, שבעצם משפיעים על כלל קביעת המדיניות בתחום מסוים. לענייננו, מועצת מקרקעי ישראל היא בטח אחד הגופים הללו – היא מתווה את המדיניות בתחום הקרקעות בישראל. ולכן, אין ספק שבגוף כזה קיים רציונל מאוד חשוב ומשמעותי לצורך בייצוג של הציבור הערבי. הרובד השני – וככה אני מתחבר לחקיקה המוצעת – הרובד השני של הייצוג ההולם מעלה את השאלה מיהו הנציג: האם מספיק שיהיה אדם ערבי בגוף מסוים כדי שימלא את הפונקציה הזאת של להיות נציג של קבוצה? וכאן שמעתי שחבר הכנסת סלומינסקי – הוא מבין בעצם שהחוק הזה לא מבטיח נציגות אותנטית לציבור הערבי. מה הכוונה בנציגות אותנטית? הכוונה בנציגות אותנטית זה נציגות שמביאה את הקול של האוכלוסייה ואת האינטרסים של האוכלוסייה ופועלת למען האינטרסים הללו, כי זה עיקר הייצוג ההולם. הרי ייצוג הולם זה תיאוריה שמדברים עליה בהקשר של קבוצות מוחלשות: האוכלוסייה הערבית, נשים, עולים מאתיופיה בחוק הישראלי, אנשים עם מוגבלויות. ולכן הרעיון של הייצוג ההולם הוא שאותו נציג יוכל לייצג נאמנה את האינטרסים של הציבור שהוא מייצג. בהצעת החוק הזאת רואים בבירור בעצם שהנציג הוא נציג של ממשלה, של משרד ממשלתי, ולכן, באופן ברור, לדעתי, הוא לא מקיים את העיקרון הבסיסי של ייצוג אותנטי של הקבוצה המוחלשת. הרובד השלישי והלא-פחות מעניין בסוגיית הייצוג ההולם זה שגם אם היינו מדברים, חבר הכנסת בגין, גם אם היינו מדברים על ייצוג של 20%, וגם אם היינו מדברים על ייצוג אותנטי – זאת אומרת שכולם היו מקובלים על החברה והחברה תומכת בהם, אותה קבוצה מוחלשת – השאלה השלישית תהיה מה יכולת ההשפעה שלהם. הרי 20% – גם ככה הם במיעוט. אם הדינמיקה הפוליטית של קבלת ההחלטות באותו גוף תהיה דינמיקה שכל פעם אותם נציגים אותנטיים שהם במיעוט יהיו תמיד במיעוט, אז לא עשינו הרבה. ולכן, קבוצות מוחלשות שהן קבוצות מיעוט, ברמה הזאת של ייצוג מבקשות לא רק ייצוג הולם וייצוג אותנטי אלא גם ייצוג משפיע, יכולת השפעה ממשית, ולא רק יכולת השפעה תיאורטית. כל שלושת הרציונלים הללו לא מתקיימים בהצעת החוק הזאת, ובייחוד סוגיית האותנטיות לא מתקיימת. אני וחברי חבר הכנסת סעדי הצענו שבחירת אותו נציג תהיה לאחר התייעצות עם ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות, או שאולי הנציג עצמו יהיה ראש רשות מקומית ערבית, או שהם יציעו שמות ואז השר ימנה. לצערנו, כל אלה נדחו, ולכן אנחנו מביעים ביקורת קשה על הנוסח שבסוף התקבל. אנחנו לא נוכל לתמוך בהצעת החוק, כי היא לא מבטיחה את הרציונלים של הייצוג ההולם, והיא בעצם רק מכתיבה עוד נציג של הממשלה, שלא בטוח שהוא יהיה מחויב לקבוצה שהוא היה – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – אמור לייצג לפי ההיגיון של הייצוג ההולם. אנחנו גם לא נתנגד – – היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – כי בסופו של דבר יש כאן ניסיון גם לענות על העתירה שביקשה להבטיח ייצוג הולם. אז נראה לי שאנחנו ברשימה המשותפת נימנע בהצבעה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת באסל גטאס – ביקשתם שהוא ידבר היום? הוא הגיע? לא? היינו במתח. הוא בדרך? חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, עד חמש דקות. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על מועצת מקרקעי ישראל, וכידוע, יותר מ-93% מהמקרקעין במדינת ישראל הם מקרקעי מדינה, ורק אחוזים בודדים, 3.5%, הם מקרקעין פרטיים. ולכן, כאשר אנחנו מדברים על קרקע ציבורית – – – זאב בנימין בגין (הליכוד): 7. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 7% – כן, לערבים וליהודים. זאב בנימין בגין (הליכוד): 93%. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): כן, אמרתי, 3.5% מקרקעין לחברה הערבית, ויש כנראה עוד 3.5% קרקע פרטית – – – זאב בנימין בגין (הליכוד): אה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): ו-93% קרקע המדינה. לא טעיתי. ולכן, כאשר אנחנו מדברים על 93% קרקע ציבורית, שצריכה להיות בהקצאה שוויונית לכלל האזרחים במדינה, וכאשר הגוף שמנהל ואמון ואמור לנהל את המקרקעין האלה והקצאת המקרקעין האלה – עד היום סבלה מתת-ייצוג ולא היה במועצת מקרקעי ישראל ייצוג הולם לחברה הערבית. ופה אני לא מבדיל, לא צ'רקסית ולא דרוזית, אלא אני אומר החברה הערבית על כל עדותיה. ודאי שאנחנו, אדוני היושב-ראש, סבלנו במגזר הערבי קשה מאוד מחוסר ומחסור בקרקע. חברי עבדאללה אבו מערוף היום שאל והעיר לכבוד שר הרווחה, שנאלץ להחזיר 40 מיליון שקל לאוצר, כי במגזר הערבי לא בנו מעונות-יום, כי יש יישובים שמקבלים תקציבים אבל אין קרקע לבנות מעונות-יום, כמו שקרה במג'ד-אל-כרום וביישובים אחרים. ולכן, יש מחסור אדיר בקרקע ציבורית. וכשהגיעה הצעת החוק הזאת – והייתי עם חברי יוסף ג'בארין בישיבת ועדת החוקה, שניהל אותה במיומנות רבה חברי בני בגין – באמת בא נציג של שר האוצר ואמר בשיא השקיפות, בשיא הכנות, חבר כנסת סלומינסקי: אנחנו רוצים למנות פקיד מדינה, עובד מדינה ערבי, שייצג את מדיניות הממשלה. אמרתי: אז למה צריך ייצוג הולם, בני בגין? מצדי, בין שזה מוחמד, בין שזה יעקב, בין שזה בני, בין שזה עבדאללה, אין כאן ייצוג הולם. אם עובד המדינה, הנציג הערבי, צריך לייצג, חבר הכנסת זוהיר בהלול, את מדיניות הממשלה, מאי נפקא מינה אם הוא פלוני או אלמוני? הייצוג ההולם, כפי שאמרו חברי לפני, הוא ייצוג של אוכלוסייה, של מגזרים, של טובת – של אינטרס הקבוצה הזאת שאתה מייצג, אחרת אתה לא צריך להיות נציג של הקבוצה הזאת. כל אחד יכול לטעון שהוא מייצג. ולכן, זה לא רק ייצוג כמותי, אדוני היושב-ראש; אנחנו מדברים על ייצוג איכותי – שהנציג יהיה קולם ונציגם האותנטי של הציבור הערבי, יביא את קולם, ידאג לאינטרסים שלהם, לטובתם, ידאג להקצאה שוויונית במקרקעין ולא יבצע את מדיניות הממשלה, שמפלה אותנו במשך עשרות שנים, לפי דוחות רשמיים ולפי הודעת הממשלה. אמרנו: אנחנו כמובן בעד ייצוג הולם, ומברכים על ייצוג הולם, ודורשים ומפצירים יום-יום לייצוג הולם, אבל לא לילד הזה פיללנו. ולכן, אנחנו כמובן לא יכולים להתנגד לייצוג ההולם, אבל לייצוג ההולם הזה אנחנו לא יכולים להצביע בעד, ולכן נימנע. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הייתי רוצה להגיד: עדיף מאוחר מאשר בכלל לא, אבל לצערנו זה עדיין רחוק מאוד מלהגיד את המשפט הזה. קודם כול, אם מדברים על ייצוג לפי חוק, אמרתם שיש אוכלוסייה ערבית, אוכלוסייה דרוזית, אוכלוסייה צ'רקסית, עוד מעט תהיה אוכלוסייה ארמית – אז למה לא שלושה נציגים? למה לא העדפה מתקנת? אם לא היה בג"ץ, מישהו היה חושב על החוק הזה או על הייצוג הזה? ולכן, החוק המוצע רחוק מאוד מלהיות ייצוגי או שוויוני. אם כבר, אז צריך העדפה מתקנת, והיא צריכה להיות שלושה נציגים, לפי מה שכתוב בחוק: לערבים, לצ'רקסים ולדרוזים. בסדר, נוותר על – צ'רקסים ודרוזים ביחד? בסדר, לפחות שני נציגים יהיו. למה לא? ולצערי הרב, אנחנו לא יכולים להגיד נגד החוק, כי בכל זאת איזשהו ייצוג שהוא כאילו, כמו שאמר חברי חבר הכנסת דב חנין. דרך אגב, האדמות שאנחנו מדברים עליהן הן אדמות שמלכתחילה שייכות לאזרחים הערבים, שנגזלו מהם בדרכים מפוקפקות, דרך בתי-משפט שהיו מפוקפקים, לטובת צורכי הציבור. לאזרחים הערבים היו עד שנות ה-70 90% מהאדמות, ועכשיו לאזרחים הערבים – 2.5% מהאדמות במדינה. בסדר, לקחו את האדמות, הפקיעו את האדמות, גזלו את האדמות לצורכי הציבור. כמה שנים חלפו מאז שהחוק התחיל, חוק ההסדר – מאז 56' והלאה, והפקעת הקרקעות המשיכה עד 76'. לפי החוק ההוא, אם בתקופה של 25 שנים או עשר שנים לא בוצעו צורכי ציבור, צריך להחזיר את האדמות האלה לבעליהן המקוריים, למי שהופקעה ממנו האדמה. וכל תקופה מסוימת באה הממשלה, בתחכומים, בחוקים מוזרים, כאילו להאריך את התקופה הזאת או לתת פיצוי. ועכשיו לפחות אנחנו אומרים: טוב, יש אדמות מדינה ש-90% מהן שייכות לכל אזרחי המדינה – למרות שאנחנו צריכים לבקש להחזיר את כל האדמות שהופקעו מהאזרחים הערבים אליהם. בכל זאת, אומרים, יש חוק, אז אם כבר יש חוק וצריך לחוקק חוק, עם כל הכבוד – להיות קצת הגונים וקצת ריאליים, וקצת לחשוב על העדפה מתקנת. בכל זאת, לצערי הרב, נימנע, לא נצביע נגד. אבל לא רק נקווה – נדרוש שאכן החקיקה המקודמת תהיה חקיקה עם העדפה מתקנת כמו שצריך. והייצוג ההולם צריך להיות בכל המישורים, כולל במקרקעין, כי אכן, האדמות הציבוריות צריכות להיות שייכות לכל האזרחים במדינה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת פריג', אילן גילאון, תמר זנדברג ומיכל רוזין. איתן ברושי (המחנה הציוני): יש ועידת מרצ, אין להם זמן עכשיו לכנסת. היו"ר יחיאל חיליק בר: נכון. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: לפני שחבר הכנסת בגין יסכם – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עמיר פרץ ומסעוד גנאים בנושא: רוב המורים פורשים לפני גיל פנסיה; מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת רועי פולקמן, מרב מיכאלי ואחמד טיבי בנושא: שקיפות נתוני הפרסום לקמפיין ההימורים של מפעל הפיס; מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל כהן-פארן, מיכאל מלכיאלי וג׳מאל זחאלקה בנושא: התמודדות הרשויות עם תאונות הדרכים שבהן מעורבות קלנועיות. עוד הונחו מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל גרמן, מנואל טרכטנברג, יוסף ג׳בארין ויפעת שאשא ביטון בנושא: העיכוב הגדול בהמתנה לתור לטיפולי התפתחות הילד. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. ישיב, בשם וברשות יו"ר ועדת החוקה, חבר הכנסת בני בגין. בבקשה, אדוני. זאב בנימין בגין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עולה על הדוכן לעתים נדירות למדי, וברשות יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חברינו ניסן סלומינסקי, והסיבה היא: אני ניהלתי את הדיון שבו הצבענו והעלינו את החוק החשוב הזה למליאה לקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת, במקרה, עבדאללה אבו מערוף הזכיר את שנת 1996, וזה החזיר אותי 20 שנה אחורנית. אני הייתי זמן קצר שר המדע – יש לי איזו נטייה לקדנציות קצרות. זה היה חצי שנה, ולפני שנה ומשהו זה היה 17 יום, אז התקופות מתקצרות והולכות, אבל ב-96 כיהנתי כשר המדע תקופה קצרה, וכיוון שבאתי מעולם המדע הבנתי שהמדע יכול להסתדר גם בלעדי. ובכל זאת, חשבתי שאם אני כבר במשרד, אז אולי כדאי שאני אעשה גם משהו מועיל ממש, והמסקנה שלי הייתה שהייתי רוצה לקדם את המספר והאחוז של ערבים באקדמיה, במינויים בתקן. בדקתי כמה מינויים בתקן מתוך כ-5,000 מינויים בתקן בכל האוניברסיטאות היו אז, ומצאתי 23. התראיינתי על כך באחת מן התחנות. אני זוכר את הנסיעה, זה היה במכונית, ואמרתי למראיינת שהמספר הוא 23. היא שאלה אותי, ככה תקנה אותי: אתה מתכוון 23%? אמרתי: לא. 23 אנשים ערבים במינוי קבוע, מינוי קבע באוניברסיטה, בדרגת מרצה בכיר ומעלה. אני אומר את זאת כי אתם מבינים, חברי, שעניין הייצוג ההולם לקבוצות שונות, אבל בוודאי למיעוט הגדול הערבי בארצנו, הוא נושא שאני רואה בו חשיבות רבה. אני מבקש לענות על תהייה – אני מעדיף לקרוא לה תהייה – לגבי שאלת הייצוג ההולם, עצם הייצוג, כפי שעלתה מדברי הדוברים. ובכן, בדיון בוועדה נמסר לנו, וכך ראינו גם מתוך החוק בנוסחו הקודם: היה הייתה מועצת מקרקעי ישראל על-פי החוק הישן, שאכן הייתה רחבה ומייצגת; למשל, היו בה נציגי האקדמיה. וקודמינו, לפני שנים רבות, הגיעו למסקנה שכדי לנהל את העניין החשוב הזה של מקרקעי ישראל, מוטב להימנע מסימפוזיונים על-ידי מועצה רחבה של אנשים שמייצגים פלחים או מגזרים או קבוצות או מקצועות שונים באוכלוסייה. ועל-פי החוק, מועצת מקרקעי ישראל היום אכן איננה גוף מייצג מבחינת הפלחים השונים באוכלוסייה או הקבוצות המקצועיות כפי שהיה, אלא היא בנויה מפקידי ממשלה בכירים. אכן, שאלתי בדיון אם הפקידים הבכירים – המינוי הוא של מנהלי המשרדים – האם הם משתתפים בדיונים. קיבלתי תשובה שהייתי יכול לצפות לה: לעתים כן אבל גם לעתים לא. באים ממלאי-מקום. זוהי הסיבה שלא היה נכון, לא היה מציאותי, לנסות דווקא עבור הנציג הערבי או הנציגים הערבים לנסות לחזור למתכונת הקודמת, שנחשבה לבלתי יעילה. אז זה המצב. חבר הכנסת טיבי רצה להוכיח טענה. הטענה הייתה שערבי שהוא פקיד בשירות המדינה איננו יכול לייצג כהלכה. לשם כך נזקקת לטיעון יותר חלש – להטלת דופי, לפחות בחלק מפקידי הממשלה הערבים, כי הם לא נוהגים כהלכה על-פי השקפתך. אני חושב שההערה הזאת הייתה מיותרת. אדם עושה את מלאכתו, ואני מציע שלא להרתיע ערבים שמבקשים להתקדם בשירות המדינה פן יואשמו על-ידי חברי כנסת שונים שהם מייצגים את המדינה – כפי שהם אמורים לייצג – ולא את הקבוצה שממנה הם באו. אני לא חושב שזה נוח, אני לא חושב שזה נכון, אבל – – – קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: הוא לא מוגבל. הוא משיב, הוא משיב בשם – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אמרתי שיש מועמדים, למשל בוועדה הארצית של ראשי הרשויות. זאב בנימין בגין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): בסדר, אבל – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): רבים מהם עושים עבודה טובה; חלקם לא עושים עבודה טובה. זאב בנימין בגין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): את זאת הוספת. הסברתי מדוע במתכונת הנוכחית, שנוהגת כבר שנים אחדות, זה בלתי אפשרי, אבל כיוון שחבר הכנסת ג'בארין טען שלא תהיה לפקיד הזה השפעה, אז אני רוצה לומר באופן מאוד מסוים: בארבע השנים הקרובות – כי המינוי הוא לארבע שנים – בארבע השנים הקרובות נציג המשרד לשוויון חברתי נקבע במועצת מקרקעי ישראל, והוא איימן סייף, כנציג המשרד לשוויון. מי שמכיר את איימן סייף יודע שתהיה לו השפעה. איימן סייף הוא שוחר טוב, מוכשר, מומחה, מתמצא בכל הנבכים של צורכי החברה הערבית, כולל למשל הצורך בהקצאת שטחים לתעשייה ומסחר – רק כדוגמה – והוא בוודאי יעסוק בקידום המיעוט הערבי בישראל בהצלחה ולתפארת מדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה אדוני. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017. בבקשה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–4 – 25 נגד – אין נמנעים – 8 סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר יחיאל חיליק בר: 25 בעד, אין מתנגדים, שמונה נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה – סליחה, נוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת יעל גרמן, אבל יש עכשיו הצבעה בקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על החוק. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – 8 חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 33 בעד, שמונה נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון מס' 13), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62), התשע"ז–2017; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 63), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46) [מס' כ/675; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 19919; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46), בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ניסן סלומינסקי – בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, או תיקון זה לחוק, היא הצעת חוק של חבר הכנסת עודד פורר, ואליו התלוו אורלי, חמד עמאר ורוברט אילטוב. למעשה, אחד הדברים המרכזיים והחשובים ביותר במדינה דמוקרטית הוא הזכות החוקתית לבחור. זה הדבר המרכזי. אבל מצד שני, כל דמוקרטיה גם מבינה שהיא צריכה להגן על עצמה מפני אותם דברים שהיא חושבת שהם יכולים לפגוע במדינה כמדינה, וזה חשוב יותר, או מתגבר, על הנושא של הזכות לבחור. ולכן סעיף 7א קבע: במדינת ישראל – זה חוק שקיים כבר – רשימת מועמדים, וכן מועמד יחיד, לא ישתתפו בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם כדי לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כדי להסית לגזענות, או כדי לתמוך במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל. כלומר, שלושה חסמים ישנם שבגינם אפשר למנוע מרשימה להתמודד בבחירות, או מאדם פרטי להתמודד לכנסת, ולכן גם כל אחד חייב להתמודד ולהצהיר. בחוק כתוב: "או במעשיו של אדם". ברור – וראינו גם בשני האלמנטים האחרים, של הנושא של הסתה ושלילת המדינה – שהסתה זה לא דבר שאתה עושה, אלא זה דבר שאתה מדבר, אתה מבטא בפה, וכך גם בית-המשפט באותם נושאים פירש תמיד את החוק. בא ידידנו עודד, וחבריו, ואומר: כדי שלא תהיה טעות, כי אם כתוב "או במעשיו של אדם", יכולים אולי – למרות שהפירוש הכולל לא כזה אבל יכול להיות שיבוא מישהו ויפרש שצריך להיות שרק במעשיו הוא שולל את קיומה של המדינה, או הסתה וכו'; אז מוסיפים ואומרים: "במעשיו של אדם, לרבות בהתבטאויותיו". זה דבר פשוט, ברור וכך זה מפורש, אבל באמת טוב עשו שאמרו: אנחנו נבליט, נדגיש את זה, כדי למנוע טעויות וכדי למנוע לפעמים מחברי כנסת שחושבים שזה רק במעשים, ואז הם יכולים להתבטא ובסוף הם ייפסלו. אז כדי להגיד להם: רבותי, תדעו, הוסיפו גם את הנושא הזה. זה לא בא לשנות שום דבר, זה בא רק להבליט וכו'. אני חושב שלנושא הזה אין הסתייגויות אבל הוגשו רק בקשות דיבור. אני מבקש מחברי לתמוך בזה ולהעביר את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אני עובר לרשימת מבקשי הדיבור: חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ביום שמבקשים להדיח חבר כנסת מכהן ומשתמשים בחוק ההדחה, מביאים גם את החוק לתיקון חוק-יסוד: הכנסת, וכמובן, מציע החוק ויוזם החוק, אנחנו יודעים מה באמת כוונותיו ומה העקרונות שהמפלגה שלו דוגלת בהם. הם לא מסתירים שהם רוצים להדיר חברי כנסת ערבים ושתהיה כנסת נקייה מערבים, כמו שהם רוצים שלא יהיו ערבים במדינה, ולכן הם דוגלים בעקרון הנלוז של טרנספר. דנו בזה בוועדת חוקה ואפילו הייעוץ המשפטי, חברי חברי הכנסת, אמר במפורש שחוק זה אינו נחוץ ולא צריך את החוק הזה. וכי למה? הייתה יוזמה והייתה הצעת חוק דומה של חברך, עודד פורר, שרון גל, שהגיעה לבית-המשפט העליון, והשופט רובינשטיין אמר במפורש: לא צריך את החוק הזה כי כבר נפסק, הלכה פסוקה מבית-המשפט העליון קבעה שכאשר אומרים, חבר הכנסת אבו עראר, כאשר אומרים: "במעשיו של המועמד" אז מעשיו כוללים גם את התבטאויותיו. ולכן בודקים – ולכן בודקים, ובדקו, גם את ההתבטאויות של המועמד. אבל מה רוצה חבר הכנסת עודד פורר? הוא אמר את זה במפורש, ציטט את דבריו ואיזשהו נאום של חבר הכנסת איימן עודה; ציטט את נאום השאהידים של חברי חבר הכנסת אחמד טיבי; ציטט אפילו נאום של מסעוד גנאים. אני לא יודע אם הגיע אליך, טלב אבו עראר. לפי מה שאומר עודד פורר, לכולנו, כל חברי הכנסת הערבים, יש איזושהי התבטאות כזאת או אחרת שהוא מפרש אותה כמובן שיש בה הסתה לגזענות או תמיכה בארגון טרור, ואז הוא אומר: צריך לפסול. חברי חברי הכנסת, מה שצריך לעשות זה לתקן את חוק-יסוד: הכנסת, נכון, אבל להוציא ולשלול את הסמכות מוועדת הבחירות המרכזית, שהיא גוף פוליטי שמייצג מפלגות, שחבריה מצביעים לפי אינטרסים פוליטיים-מפלגתיים, ואפילו בית-המשפט העליון כבר אמר את דברו שאין לתת סמכות מעין-שיפוטית כזאת לפסול רשימות ולפסול מועמדים לנציגים מפלגתיים, ועדת הבחירות המרכזית. זה מה שצריך, ולא לתקן פה ושם, להוסיף עוד סעיף כזה או אחר, כשהמטרה העיקרית שלכם היא באמת לפגוע בחברי הכנסת הערבים – ועשיתם את זה היום מהבוקר בוועדת הכנסת, וגם לפני וגם אחרי. תפסיקו להסית נגד חברי הכנסת הערבים. אנחנו עושים את תפקידנו. אנחנו ממלאים את תפקידנו. אנחנו מייצגים את ציבור הבוחרים ששלח אותנו לייצג אותו – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אתה לא תקבע לנו את מה נייצג ובמה נפעל. אנחנו יודעים, וציבור הבוחרים הוא שיעריך אותנו ביום הבחירות. ביום הבחירות. תזכור מה שאמר יואב קיש היום – שהוא מתחרט – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה פוגע בציבור שלך. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): הוא מתחרט היום שהוא הצביע, שהוא תמך בהעלאת אחוז החסימה. זה מה שאמר יואב קיש היום, יו"ר ועדת הכנסת. ולכן אני אומר לכם: החוק הזה, המוצע – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – אין לו שום סיבה, לא חוקית ולא הגיונית. בית-המשפט העליון אמר כבר, אמר במפורש: לא צריך את החוק הזה. הייתה הצעת חוק דומה, זהה לזו שלך, עודד פורר, של חברך שרון גל, ובית-המשפט העליון אמר את דברו: לא צריך את החוק הזה. ולכן, אני אומר: תפסיקו כל הזמן לחפש ולהסית נגד ההנהגה הלגיטימית הנבחרת של הציבור הערבי. אנחנו מייצגים את הציבור הערבי על אפכם ועל חמתכם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, זה כמה שנים אביגדור ליברמן מדבר על תוכנית להחלפת אוכלוסין בין ערביי המשולש תושבי המקום, בני המקום וגם אזרחי המדינה, לבין המתנחלים שגזלו אדמות של פלסטינים באזור כבוש. תמיד אמרנו שאין מקום להשוואה בין ילידים לבין שודדי קרקעות ומנשלים מאדמות וחלק מכיבוש, אבל גם אמרנו שזה גירוש מהאזרחות וגם בעצם גירוש מהמולדת. כי מה זה מולדת? מולדת זה לא רק האדמה; מולדת זה ההקשר, זה הזיכרונות, זה הנוסטלגיה, זה חברי הילדות, זה האהובה הראשונה באוניברסיטה, זה קרובי המשפחה שהתחתנו ביישוב סמוך. המולדת היא כל זה ביחד. לגרש מהאזרחות, מהקשר כללי – כלומר זה גם גירוש מהמולדת. אבל גם אמרנו שהרעיון הזה הוא גזעני בבסיס שלו. כלומר, מה ההבדל ביני, אני הערבי, אזרח חיפה, לבין ערבי מהמשולש? ההבדל היחיד הוא שערביי המשולש גרים לצד הגדה המערבית ואני רחוק יותר. גם ביני לבין שכני היהודים אי-אפשר למתוח את הגבול, אבל אפשר, תיאורטית, עם ערביי המשולש. אז מה ההצעה הזאת אומרת לכל הערבים? היא אומרת: אתם הערבים כולכם אותו הדבר, אבל אתם עכשיו, ואת האחרים אנחנו משאירים על המדף בשביל התוכנית הבאה. את הדבר הזה אמרנו זה כמה שנים אבל עכשיו הכול מתברר, כמה שזה אמת. ליברמן, שר הביטחון, אתמול מפרסם סטטוס בפייסבוק, וכותב כך: זה לא רק תושבי המשולש, זה גם השיח' ראאד סאלח – הוא לא יודע שהוא מאום-אלפחם, אתם מבינים שיש לו בעיה בהכרת המקום והמרחב – וגם איימן עודה, חנין זועבי ובאסל גטאס, כלומר, אני, החי בחיפה, חנין, בנצרת, באסל, בראמה – כלומר כל הערבים. עכשיו, מה הוא יעשה אתנו? אתנו אי-אפשר לעשות חלופי אוכלוסין, לכן זה טרנספר בכוח. אנחנו, הרשימה המשותפת, שוקלים ברצינות שנפנה הפעם לוועדת הבחירות ונבקש: לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, הגישה הזאת פוגעת באופי הדמוקרטי, כלומר, ביסוד של 7א לחוק-יסוד: הכנסת, והבן-אדם הזה לא יכול להמשיך להיות חבר כנסת. יתרה מזאת, בעיקר – זהו הדבר העיקרי – אתם לא יודעים עד כמה אנחנו בני המקום, עד כמה אנחנו שייכים בכל נימי נפשנו, בכל רמ"ח איברינו, כמה אנחנו דומים למקום הזה, כמה אנחנו מכירים אותו והוא מכיר אותנו. בשנת 1956 ביצעו טבח בכפר-קאסם במטרה מאוד ברורה: רצו שתושבי המשולש יברחו. קריאה: – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): אמרו: אם בדיר-יאסין אנחנו ביצענו את הטבח והערבים, בין שגורשו ובין – חלקם – שברחו בצל המלחמה, נעשה אותו הדבר בצל מלחמה אחרת, שהיא מלחמת 1956, 29 באוקטובר 1956, וכך תושבי המשולש יברחו. נורית קורן (הליכוד): תגיד, היום הוצאתם את כל ההיסטוריה של מדינת ישראל? מה קרה? איימן עודה (הרשימה המשותפת): האנשים נשארו במולדת שלהם ואנחנו נישאר במולדת שלנו, על אפכם וחמתכם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. נורית קורן (הליכוד): אף אחד לא מוציא אתכם. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גם את לא יכולה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, את סעיף 7א לחוק הבחירות לכנסת צריך לבטל. אין לו מקום, הוא פוגע ביסוד הפרלמנטריזם. הסעיפים שלו, אם בכלל יש להם מקבילה פלילית ואם מישהו עבר על החוק אז אפשר לשפוט אותו; אם מישהו התבטא בצורה גזענית או עשה מעשה שיש בו גזענות, צריך לשפוט אותו בבית-משפט, מתוך היחס המודרני לגזענות בחוקות המודרניות של מדינות מתוקנות, שקובעות שגזענות היא מעשה פלילי. הסעיף של שלילת מדינה יהודית כמדינה יהודית, שהוא סעיף פוליטי למהדרין, הוא בניגוד לאפשרות, ולו התיאורטית, של חבר כנסת בכנסת לשנות חוק-יסוד. אנחנו, על-פי הספר, מוסמכים לקבוע למשל – להצביע ברוב קולות, ברוב של חברי הכנסת על-פי החוק הקיים, ולשנות חוק-יסוד, ולקבוע לא מדינה דמוקרטית ויהודית אלא לקבוע מדינה דמוקרטית, למשל, או מדינה דמוקרטית לכלל האזרחים, או מדינה דמוקרטית שיש בה יהודים וערבים. אפשר לקבוע הרבה דברים, אז איך אתה מונע ממני להיכנס, כאילו שהחוק שאני יכול לשנות – אני לא יכול להיכנס כדי לשנות אותו אם אני לא מתחייב לא לשלול אותו? אלה כל מיני דברים שאין להם מקום, הם נועדו ושימשו עד היום את ועדת הבחירות המרכזית כדי לפגוע בייצוג הפוליטי של הציבור הערבי. עד עכשיו בג"ץ מנע זאת כמה פעמים – ביטול מועמדות או מניעת ריצה של רשימה לכנסת. ההצעה כאן, במקום לתקן את המעוות, במקום ללכת לכיוון יותר דמוקרטי, יותר פתוח, במקום ללכת למצב שאין שומר סף אידיאולוגי בכניסה לכנסת – במקום זאת, באים להחמיר. לא די במעשים אלא בהתבטאות כדי למנוע מחבר כנסת או ממועמד להיות מועמד לכנסת, או מרשימה לרוץ לכנסת. זה נראה כאילו תיקון קטן, נראה דבר של מה בכך; מישהו יכול להגיד שהמעשים גם כוללים התבטאות. אבל למעשה אנחנו רואים כאן מגמה, כי במה מדובר? כל יום מביאים לנו עוד חוק, מוסיפים קצת, מחמירים קצת, עוד צעד פה, עוד שעל כאן, ולאחר התבטאות יבוא עוד תיקון ועוד תיקון ועוד דבר ושבועת אמונים. בסופו של דבר משתלט כאן סדר-יום ימני, קיצוני, לפעמים פאשיסטי אפילו, שנועד לקבוע שהכנסת תהיה קנוסה לחבר כנסת ערבי. הכניסה לכנסת, לפי המגמה המסתמנת כאן של ערוץ הימין – אתה לא יכול להיכנס זקוף קומה, כמו שעשו בקנוסה למלך היינריך הרביעי, נדמה לי; תקנו אותי. הוא צריך להתכופף בשביל להיכנס. זה בדיוק, כל פעם מורידים את סף הדלת יותר נמוך, יותר נמוך, והדלת שנכנס בה חבר הכנסת הערבי – אני צריך להתכופף. אנחנו לא מוכנים להתכופף, תעשו מה שאתם רוצים. אם בסופו של דבר נמצא את עצמנו מחוץ לכנסת, אז מברוכ עליכם, כנסת נקייה מערבים, כנסת יהודית; אבל אתם לא יכולים לטעון את הטענה שאִתה אתם משווקים את עצמכם בעולם, שמדובר בדמוקרטיה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא קל להיות ערבי במדינת ישראל, אבל מאוד מאוד לא קל להיות חבר כנסת ערבי בכנסת – לרבות לא בכנסת הזאת. יש מין נטייה בכנסות האחרונות שאדם מתחרה עם עצמו, כלומר חברי הכנסת מהימין מתחרים עם עצמם איזו הצעת חוק יציגו כדי להדיר את רגליהם של הנציגים האותנטיים של הציבור הערבי הפלסטיני במדינת ישראל. הם מוכנים לקבל סוג מסוים של ערבים, מין תבנית כזאת של ערבי שהולך לפי המידות של מציעי החוק. אני חושב שבהיסטוריה שלכם מוכרת לכם תופעה דומה של שלטון שרצה סוג מסוים של יהודים. אבל מה לעשות, העם בדרך כלל בוחר הנהגה אותנטית, על-פי רצון העם, לא על-פי רצון היריב או האויב של העם הזה. לאורך שנים נבחרו חברי כנסת במפלגות הערביות, והם היו תחת התקפה, בטענה של אנשי הימין: אתם לא מייצגים את הציבור שלכם כמו שצריך. בדרך כלל הם אומרים את זה כשהשר עומד על הדוכן ומפיל הצעת חוק של חבר כנסת ערבי על תקציבים ומערכת חינוך, ומטיפים לנו מוסר. רצוי ללמוד שיעור מההיסטוריה; רצוי לדעת שאי-אפשר להכתיב לעם, לקולקטיב לאומי, מי ינהיג אותו. הרי בשביל מה יש תהליך בחירות דמוקרטי? כדי שהציבור יבחר במי שהוא רוצה. עכשיו, בשל העובדה שאתם כועסים על הבחירה ועל ההכרעה של העם שלנו ושל הציבור שלנו, אתם רוצים לשנות את זה אחרי שאנחנו נבחרים ונכנסים במפתן הכנסת. איך? סעיף 7א – תמיכה בטרור, מדינה יהודית, הסתה, ועכשיו התבטאויות, לפי ההצעה החדשה הזאת, שהיא הצעה ישנה; 7א – הוסיפו לו התבטאויות. עכשיו, נגיד שזה לא יעשה סלקציה, לא יהיה אפקטיבי, לא ירחיק ערבים מהכנסת, מה תעשו? תגידו: ערבים שנוסעים במהירות 90 קמ"ש לא רשאים להתמודד לכנסת? ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני לא יודע, יש תהליך ברפואה שקוראים לו, ג'מאל, דסנסיטיזציה, מה זה דסנסיטיזציה? כשאתה רגיש למשהו, בפעם הראשונה אתה נוגע, אתה אוכל, אתה שותה, יש תגובה אלרגית; בפעם השנייה התגובה פחותה קצת. לאורך זמן, דסנסיטיזציה, כלומר אתה מפסיק להגיב בתגובה אלרגית. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): קהת חושים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא לא, דסנסיטיזציה זה הביטוי הרפואי לאותו אלרגן או לאותה פעולה. אני מתכוון לאיש שעונה לתואר שר הביטחון. אנחנו כבר שנים רגילים להשתלחויות שלו. האיש הזה, ליברמן, עמד כאן על הדוכן פעם, ואמר שצריך לשים את אחמד טיבי ומוחמד ברכה מול כיתת יורים. הוא אמר את זה. קריאה: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): במדינת ישראל הדמוקרטית זה עבר ככה. אחר כך הוא השווה אותנו לח'אלד משעל וחסן נסראללה, עם מסקנות מתבקשות. עכשיו הוא רוצה לגרש אותנו, לנתק אותנו מהנוכחות כאן. אמרתי בעבר, ואני אומר גם היום, אדוני היושב-ראש: פעם הלאומיות שלנו הפריעה לאנשים כאלה; היום האזרחות שלנו מדירה שינה מעיניהם. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: פעם הלאומיות שלנו הפריעה; היום האזרחות שלנו מפריעה. אבל לא נוותר על אף אחת משתיהן. וכפי שאמרתי בעבר, אנחנו לא רוצים לגרש אף אחד מהמקום הזה ולא רוצים לסלק אף אחד, אבל אם מתאפשר למישהו לעזוב, הכלל הוא שמי שהגיע אחרון, עוזב ראשון.) מי שהגיע אחרון, עוזב ראשון – זה כלל בחשבונאות. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני מבקש להקפיד על זמנים. עד חמש דקות, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, חברות כנסת, יש אווירה בתקופה האחרונה בכנסת, שבמיוחד מספסלי הקואליציה יש תחרות, תחרות מאוד מסיבית, איך כל חבר כנסת יבלוט ואיך כל חבר כנסת יקבל איזשהו מקום במדיה ובתקשורת הישראלית. והדרך הכי טובה זה להתנפל על חברי הכנסת הערבים ולהסית נגד חברי הכנסת הערבים ועצם היותם נציגים בתוך הכנסת. אנחנו רואים את זה במבול ענקי, שלא רק קשור במין פופוליזם של הצעות חוק, שמובאות – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לשמור קצת על השקט שם, חבר הכנסת אלאלוף. תודה. חבר הכנסת ביטן. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): חבר הכנסת ביטן מילא, אבל אלאלוף, פעם ראשונה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): חלק מהחוקים האלה שפוט לכל העניין של הפופוליזם המשתולל, אבל לצערי גם טעונות בתוך החוקים האלה עמדות שהן עמדות פוליטיות, עמדות שמנסות להדיר את האוכלוסייה הערבית, דרך הנציגים שלה, מהאלף-בית של המשחק הדמוקרטי ושל הדמוקרטיה הליברלית, שמדברת על ייצוג אוכלוסייה מסוימת או חופש הבחירה של האזרחים בבחירת הנציגים שלהם. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת ביטן, באמת, אי-אפשר לנהל ככה ישיבה. תצאו שנייה החוצה. אתה צורח. מירב בן ארי (כולנו): וזה עוד כשהוא מדבר בשקט. היו"ר יחיאל חיליק בר: וזה עוד כשהוא מדבר בשקט. קריאה: חוק המואזין לביטן. היו"ר יחיאל חיליק בר: מי יבהיר לו שהוא לא בסדר – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): יש לי, יש לי – אם באמת מאחורי חוק המואזין היו ההצהרות של מפגע סביבתי, היו לי כמה רעיונות של חוקים שאפשר לחוקק בכנסת הזאת נגד חלק מהאנשים, שבאמת הרעש שלהם עובר כל – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: צריך חוק הרעש נגד ביטן, שעושה רעש כל הזמן – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני אמרתי: יש כמה כאלה – – היו"ר יחיאל חיליק בר: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – שצריך לחוקק. אבל מאחר שהחוק הזה גם כן נופל תחת הכותרת שהתחלתי לדבר עליה – – אמיר אוחנה (הליכוד): אותו דבר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – אני חושבת שזה אותו דבר. אני חושבת שסדרת החוקים האלה, שקודם כול משתמשים בה והיא מהווה במה שאפשר דרכה לשפוך את כל ההסתה נגד נציגי האוכלוסייה הערבית – החוקים האלה מובאים לכנסת יום ולילה. מה עוד שמי שבודק את החוקים האלה לא רואה שום צורך אמיתי בלחוקק אותם, כי החוקים כבר קיימים והשימוש בחוקים הקיימים נותן את האופציה להתייחס לכל מיני סוגיות שכאילו החוק הזה בא לכסות אותן. אז בואו נכיר ונדבר באופן הכי ברור: לפני הכנסת הזאת חוקק חוק העלאת אחוז החסימה, וחשבנו – וחשבו, או חשבו חלק, שזה יהווה המחסום העיקרי וידיר את הנציגות האמיתית של האוכלוסייה הערבית מהכנסת. מה שיצא בסוף הוא להפך: האוכלוסייה הערבית והכוחות הדמוקרטיים היהודיים בחרו בנציגי הרשימה המשותפת והוסיפו לנו אפילו כוח על כוח, וחזרנו לקדנציה הזאת יותר מחוזקים. למה זה גרם? האם זה נתן למישהו להתעשת ולבדוק באמת את הערכים הדמוקרטיים שמדברים עליהם כאשר מדברים על מדינה יהודית ודמוקרטית? לא, כמובן, אלא יותר לחזק את הצד היהודי של המדינה. השאלה שנשאלת היא באמת: מי שהביא את החוק הזה חושב שמערכת החוקים במדינת ישראל לא כוללת את כל האופציות שהיו אפשריות שיתקיימו, ואפשר להשתמש בהן נגד מי שחושב? לא, אני חושבת שהוא יודע טוב מאוד, שיודעים טוב מאוד, שהחוק – התוכן שלו קיים כבר במערכת החוקים הקיימים. אבל אי-אפשר לפספס את ההזדמנות הזאת, להעלות שוב ושוב ושוב את הטענה שרוצה לנגח בעצם את האזרחות השווה של האוכלוסייה הערבית – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – והיכולת שלה לבחור את הנציגים שלה. ואת הנציגים – אני לא הייתי אומרת רק "האותנטיים" – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – אלא הנציגים שמביאים את הקול האמיתי של האוכלוסייה הערבית, שדורשת גם אזרחות שווה וגם דמוקרטיה אמיתית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה. חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה להרחיב לכאורה את המשמעות של סעיף 7א, אבל מה אומר 7א? שניתן לפסול רשימה או איש "אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע" – בכלל, המילה "במשתמע": אם מישהו חשב לרגע על דמוקרטיה, היה מוחק את המילה "במשתמע". למה? כי זה פרשנות של כל אחד, מי שירצה. וזה בדיוק מה שעושים. החוק הזה בא להגן לכאורה על מדינה דמוקרטית; מדינה יהודית – אני לא אדבר על זה, אבל מדינה דמוקרטית. אתה בא לבטל דמוקרטיה. במה? בכיסוי של לשמור על הדמוקרטיה. זה לא נכון, כי הבסיס של כל דמוקרטיה זה חופש הביטוי. אז אתה רוצה לפגוע בחופש הביטוי. ואיפה המשמעות של החסינות? מה זו חסינות של חבר כנסת, מה המהות של חסינות חבר כנסת? זה שהוא יוכל לדבר, יוכל להתבטא. עכשיו, החוק הזה בא לשנות את הסעיף הזה, 7א, כך שגם ההתבטאות תיחשב כמעשה. אבל מי קובע אם ההתבטאות שוללת או לא שוללת? בוא נבחן את הדברים שעולים בכל פעם, שפוסלים. מאז החוק הזה ב-1984 עד היום אין כנסת שלא פסלה או חברים או רשימות ערביות. אין. מאז 1984 זה לא היה. אף פעם. כל פעם ועדת הכנסת – שיש בה תחרות בין הגזענים יותר לגזענים פחות; או אלה שחוששים להפסיד קולות, אז הם נגררים אחרי מפלגות אחרות שמבקשות לפסול. וזה מגיע לבג"ץ. המחזה הזה חוזר בכל כנסת, ובג"ץ בא ובודק ואומר להם: אל תיסחפו. זה לא משחק פוליטי, זה עניין של הדמוקרטיה, ואתם פוגעים בדמוקרטיה. כל ההתבטאויות שאפשר לדבר עליהן, כל הנושאים שאתם מדברים עליהם – בצד הזה, שלא נמצא בו אף אחד – מדברים עליהם, ושבגינם אתם רוצים לפסול, הם נבחנו גם בבג"ץ. מה אתה רוצה לבוא להגיד לי? אם אני אומר: מדינת כל אזרחיה, אתה תגיד לי: אתה שולל מדינה יהודית? זה נבחן בבג"ץ ובג"ץ אישר לרוץ תחת הססמאות האלה. מה אתה רוצה עוד? זו התבטאות? אז הנושא הזה הוא בכל מערכת בחירות, אבל מה הבעיה לבוא ולהגיד: חוקקתי חוק יותר גזעני, חוקקתי חוק יותר יפה, כדי להיראות יפה בעיני האנשים התומכים בו, כי מחפשים עוד ועוד גזענות. אבל מה שמסוכן יותר לדמוקרטיה זה לא הנושא הזה, אם לפסול או לא לפסול. כי מאז חקיקת החוק הזה, מי שנפסל זה רק כהנא. מי שלא יודע אז שידע. אף חבר כנסת או אף מועמד ערבי לא נפסל, למרות שהחוק הזה מכוון לערבים. אבל הבעיה בכנסת הזאת: מאז תחילת הקדנציה הזאת יש עליהום, יש תקיפה, ומנסים לבטל את בית-המשפט; רוצים לשבת במקום בית-המשפט. כל חקיקה – תבדקו – שבאה לדון בנושאים מרכזיים, מגבילים ומגבילים את חופש ההכרעה של השופטים. רוצים לבטל. כי גם שמעתי פה אנשים שרוצים שוועדת הבחירות, כשהיא קובעת, אז הקביעה שלה תהיה סופית ולא צריך – לאסור את ההגעה לבית-משפט, בג"ץ, לבדוק את זה. לכן, זה חלק מהמשך הגזענות, זה חלק מהמשך מפלגות הימין, שבמקום להנהיג את העם הן מושכות אותו יותר ויותר ימינה ויותר ויותר לגזענות. אבל בואו נשאל את עצמנו: הדמוקרטיה שמדברים עליה, הרי אין לה יסודות איתנים. בכל כנסת מתחלף שלטון או מתחלפים הרכבים של הקואליציה. חוקים שכנסת קודמת חוקקה – מבטלים. בוא ניזכר, לא לפני הרבה זמן, לפני שנתיים, רק לפני שנתיים, אחרי הבחירות, לפני השבעת הממשלה, שינו את החוק שמגביל את מספר השרים – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – שרק חודשים אחדים לפני זה חוקק, ומשנים חוקים אחרים שכנסת קודמת חוקקה. למה? כי הרכב הקואליציה השתנה. ולכן, צריך לשמור על היסודות של הדמוקרטיה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – להוציא את 7א או לבטל אותו, או לפחות להוציא אותו מידי חברי הכנסת, ושמי שידון בו יהיה ועדה ציבורית, ולא חברי כנסת. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – עד חמש דקות לרשותך, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה. גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, את החקיקה הזאת צריך לראות בתוך התמונה הכוללת של מתקפה מתמשכת על המרחב הדמוקרטי בחברה הישראלית. המתקפה הזאת בקדנציה האחרונה נעשתה יותר אגרסיבית, פחות סלקטיבית ויותר כוללת. המטרה הראשונה היא האזרחים הערבים והנציגים שלהם בכנסת, אבל יש כבר מטרות נוספות – אלה שמבקרים את הכיבוש, "שוברים שתיקה", ארגוני שלום, ארגוני חברה אזרחית, ארגוני זכויות אדם. הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, באה להגיד לנו בצורה מפורשת שיש דברים פוליטיים שאסור להגיד, פשוט כך. חבר כנסת או אזרח שיתבטא בדרך מסוימת – תיחסם דרכו לכנסת. למה תיחסם דרכו לכנסת? בגלל שהוא דיבר, בגלל שהוא הביע עמדה פוליטית. הדבר הזה מנוגד בתכלית לכל הרעיון של דמוקרטיה פוליטית; הדבר הזה מנוגד בתכלית לייעוד של הכנסת. הכנסת, הבית הזה, זהו המקום – זה קסמו של המקום הזה, שאנחנו יכולים לבוא, להיפגש, להתווכח, לשוחח, להשמיע עמדות שונות ומנוגדות ולנהל את זה במקום אחד משותף. זו מהותה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. הצעת החוק הזאת באה להתנקש ברעיון הזה. היא באה להתנקש באפשרות של קיומה של כנסת כזירה פלורליסטית באמת, זירה שבה ניתן להשמיע גם דעות שהן שונות ומנוגדות לחלוטין לאלה של הרוב הגדול. אמר פעם נשיא בית-המשפט העליון, השופט ברק, שמבחנו של חופש הביטוי אף פעם איננו כאשר משמיעים דברים שנעימים להישמע; זה בכלל לא קשה להגן על חופש הביטוי של מי שמשמיע את הדברים שכולם מסכימים להם. מבחנו של חופש הביטוי, אמר השופט ברק, הוא בהגנה על אלה שהדברים שלהם נשמעים בפני הרוב, או באוזני הרוב, כדברים צורמים, מרגיזים, מקוממים. זה המבחן של חופש הביטוי. והצעת החוק הזאת מבקשת להכריז קבל עם ועולם שאנחנו כמדינה נכשלים במבחן הבסיסי הזה. מי שיחרוג מעולם הקונסנזוס ויביע עמדות שחורגות מהמקובל על הרוב הגדול בחברה, לא יוכל להיכנס לכנסת גם אם הוא מבטא עמדה של מיעוט. והדבר הזה, עמיתי חברי הכנסת, חמור במיוחד כאשר הוא בא כעוד ניסיון של הרוב להכפיף ולהשתיק את המיעוט. החוק הזה, הרי ברור לכולם, מכוון נגד נציגים של הציבור הערבי. הוא מכוון נגד נציגים של הציבור הערבי שיכולים להיבחר לכנסת כי הם מבטאים עמדות שבציבור רוצים לשמוע ורוצים שיישמעו כאן בכנסת. הרי אם מדובר בעמדה שאין לה שום בסיס ושום תמיכה, לא צריך חוק – הבן-אדם לא ייבחר. פה רוצים לפגוע ביכולת של אנשים שיש מי שרוצה לבחור בהם לכנסת. רוצים למנוע מהם להיבחר לכנסת כדי שהעמדות האלה לא תוכלנה להגיע לבית הזה. מה תהיה התוצאה? האם כשאתם חוסמים את היכולת של אנשים להיבחר לכנסת, האם כשאתם חוסמים את היכולת של עמדת מיעוט להישמע בזירה הדמוקרטית, העמדה הזאת נעלמת מן העולם? היא לא נעלמת מן העולם; היא נדחקת החוצה מהמרחב הדמוקרטי, ובאותה הזדמנות היא הופכת את המרחב הזה להרבה הרבה פחות דמוקרטי. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): עמיתי חברי הכנסת – משפט אחרון – אנחנו נמצאים במציאות של זחילה מתמשכת של פגיעה בדמוקרטיה, ואת הזחילה הזאת חייבים לעצור. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – חמש דקות לרשותך, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה – זה נקרא חוק סתימת פיות. החוק הזה, ברור, כמו שציינו חברי מהרשימה המשותפת שדיברו, הוא אנטי-דמוקרטי. חבר הכנסת פורר כותב: מי שמסית לגזענות. החוק הזה חוק גזעני מדרגה ראשונה, כי הוא מכוון נגד נציגי האוכלוסייה הערבית בארץ הזאת. יש כאן הגדרה: מדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית. מדינה יהודית ודמוקרטית. מי שפוגע ב"דמוקרטית", או בדמוקרטיה הזאת, הן הממשלות המתחלפות במדינה הזאת. אני לא חושב שיש אזרח ערבי אחד במדינה הזאת שיכול לומר שמה שעושה המדינה, או הממשלה הזאת, לפחות, כלפי האוכלוסייה הערבית, זה דמוקרטי. כשהמדינה הזאת באה, גברתי היושבת-ראש, ועוקרת יישוב ערבי כדי לבנות במקומו יישוב יהודי, זו דמוקרטיה? מדינה יהודית ודמוקרטית. יהודית – בסדר, מקובל. אבל דמוקרטית – איך? עודד פורר (ישראל ביתנו): מקובל? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כשאתה עוקר יישוב ערבי? עודד פורר (ישראל ביתנו): מקובל עליך מדינה יהודית? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כשאתה עוקר יישוב ערבי ובונה במקומו יישוב יהודי. עודד פורר (ישראל ביתנו): בינתיים עוקרים יישובים יהודיים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כשאתה בא לפגוע בחופש הדת של ערבים מוסלמים, חוק שאוסר את האד'אן, חוק למניעת "אללה אכבר", שלא נקרא לתפילה. (אומר בערבית: אללה אכבר מעורר פחד. אללה אכבר על כל מי שמלכלך ונוהג בעריצות, אללה אכבר עליכם, אללה אכבר ולוֹ התהילה עליכם.) גם "אללה אכבר", לא השארתם אותו בלי חוק גזעני? גם "אללה אכבר" מפריע לכם? אפילו לא יישאר ערבי מוסלמי אחד, או נוצרי אחד, אלא כולנו בבית-סוהר, אנחנו נמשיך לומר "אללה אכבר". (אומר בערבית: פורר, אילטוב נתניהו לא ימנעו מאתנו) שנמשיך לקרוא "אללה אכבר" (אומר בערבית: על כל אחד שמתנשא.) לחרדים, לדתיים, שאמרו: לא, אנחנו לא נצביע, לא נתמוך בחוק, אז נתניהו, שהוא מוביל בעצמו את החוק הגזעני הזה, שהוא מסית, בא, התחנן לחרדים: בחייאת דינכום, אנא עארף, בואו נגביל את הזמן. יהודים – איך אומרים? יהודי לא מגרש יהודי. ככה אצלכם, אתם מאמינים. דוד אמסלם, אתה יושב-ראש ועדת הפנים. יהודי לא מגרש יהודי. אבל מגרש ערבי, כן? זו האמונה אצלכם. יהודי מגרש ערבי, אבל לא יהודי; יהודי לא פוגע בחופש הפולחן של יהודי, אבל בחופש הפולחן של ערבי כן. ולכן הגבילו את הזמן מ-23:00, אחרי צופר השבת, יעני. אח, יא גואטה, יא גואטה, תגלה את האמת – – דוד אמסלם (הליכוד): טלב, אנחנו – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – אלא אחרי צופר השבת, מ-23:00 עד 07:00. יגאל גואטה (ש"ס): אתה עומד בכנסת ישראל ומדבר בחופשיות. אתה אומר: יהודי – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אז תן לי להמשיך, אל תפריע, אל תפריע. מ-23:00 עד 07:00 – באמת כל הכבוד שאתה נותן לי לדבר. אוה, דמוקרטיה, אנחנו מדינה דמוקרטית. השטח של – גברתי היושבת-ראש גרה בערד. ליד תל-שבע יש – מה? עומר, נכון? תושבי עומר הם מחצית מתושבי תל-שבע, אבל השטח של עומר פי-ארבעה מהשטח של תל-שבע. דמוקרטיה, פורר. זו דמוקרטיה. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. עודד פורר (ישראל ביתנו): אנשים שילמו עליו כסף – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): זו דמוקרטיה. דמוקרטיה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כנראה, גברתי היושבת-ראש, כנראה ליברמן התחיל להריח – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – שהשנה זו שנת בחירות, ולכן התחיל להסית נגד נציגי החברה הערבית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אני מבקשת לסיים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אם יש בחירות, תגידו לנו, שנתכונן, שנתכונן לבחירות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ואינשאללה, בנוואסל, יא-טיבי, ואללה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – נגיע ל-20 מנדטים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): שפורר יסכים אחר כך, ישמח. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חמש דקות, בבקשה, לרשותך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הבטחתי למגיש ההצעה, חבר הכנסת פורר, לנהל דיון מהותי על הסוגיה הזאת. ואני רוצה להגיד לו: בעצם מה שאתה מציע כאן מתנגש באופן חזיתי עם תפיסות יסוד של חופש ביטוי. כי אני יודע שאתה תומך במדינה יהודית ודמוקרטית. זה הביטוי, ואולי דווקא היית רוצה לשנות את זה למשהו אחר. אבל אתה יודע גם – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא, יש כאלה שאומרים: מדינתו של העם היהודי; יש כאלה – לא משנה, מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל אתה גם יודע שאנחנו מתנגדים להגדרה הזאת, בגלל האפליה הטמונה בה כלפי הציבור הערבי. כי מדינה ש-20% מאזרחיה הם ערבים פלסטינים והם מיעוט לאומי וילידי – ברגע שאתה נותן בהגדרת המדינה עדיפות לקבוצת הרוב בה, אתה בעצם כבר פוגע בקבוצת המיעוט מבחינת המעמד המשפטי שלו. ולכן, מה שאתה מחזק בהצעת החוק שלך – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אתה אומר ככה – אתה אומר: אני לא מסכים אתכם ואני רוצה להשתיק אתכם. זה מה שאתה אומר. כי אין איסור משפטי עלי ועל החברים להגיד שאנחנו מתנגדים להגדרה הזאת. הקושי עם הגישה שלך, חבר הכנסת פורר, הוא שאתה בעצם מבקש בהצעת החוק שלך לאסור או לפסול מועמדים שתומכים בתפיסות דמוקרטיות. זאת אומרת, אם אני היום אגיד לך – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): לקרוא למחבל שהיד זו לא תפיסה דמוקרטית. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אם היום אני אגיד לך מעל הדוכן הזה – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): לקרוא למחבל שהיד – אם תגיד לי שזה הגיוני בעיניך – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): רק רגע, תקשיב קצת. אם אני אומר לך עכשיו מעל הדוכן הזה: אני דוגל במדינה דו – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): זה נראה לך הגיוני לקרוא למחבל שהיד? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): רגע, אתה רוצה להקשיב? עודד פורר (ישראל ביתנו): רק תגיד לי אם זה הגיוני בעיניך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אם אני אומר לך היום – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אם אני אומר לך היום שאני רוצה לקדם מדינה דו-לאומית בתוך גבולות 1948, שמדינת ישראל תהיה מדינה דו-לאומית – זה סותר את המדינה היהודית? זה לא סותר. נורית קורן (הליכוד): מדינה דו-לאומית? חלומות באספמיה. זה חלום באספמיה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל זה רעיון דמוקרטי, חברת הכנסת קורן. זה רעיון דמוקרטי. נורית קורן (הליכוד): אין מדינה יותר דמוקרטית ממדינת ישראל. אין מדינה יותר דמוקרטית – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל מה שאת מבקשת בהצעת החוק הזאת זה לדכא רעיונות דמוקרטיים. זה מה שאתם עושים כאן. נורית קורן (הליכוד): – – – במקום אחר, לא – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז לכן אני אומר, העיקרון הדמוקרטי המרכזי אומר שאומנם אני חולק על הדעה שלך כאזרח במדינה, אבל אני מכבד את הזכות של השונה ושל בעל הדעה האחרת להשמיע את הדעה שלו, כל עוד – – נורית קורן (הליכוד): יש הבדל בין – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – הדעה היא דמוקרטית, כל עוד אין בה הסתה וכדומה. אני לא מכיר משטר בעולם שאוסר או שרוצה לפסול מועמדים לכנסת על הבעה של רעיון דמוקרטי. איפה מוצאים דבר כזה? איפה מוצאים דבר כזה? נורית קורן (הליכוד): איפה? באיראן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לפסול מועמד לכנסת רק כי הוא דוגל במדינה דו-לאומית? ואתה אומר לי שזה דמוקרטי? ולכן – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): לקרוא למחבל שהיד זה לא דמוקרטי. נורית קורן (הליכוד): – – – מדינת היהודים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל למה אתה בורח מהשאלה? למה אתם בורחים? למה אתם בורחים מלהשיב לי על השאלות שלי? מה אתה בורח לנושאים אחרים? עודד פורר (ישראל ביתנו): לקרוא למחבל שהיד זה לא דמוקרטי. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): השאלה היא, למה אתה מבקש לפסול התבטאויות לגיטימיות דמוקרטיות שמשתלבות עם כל התפיסה של זכויות אדם. למה? איזה מין היגיון יש בתפיסה הזאת? עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – מחבלים לא יהיו בכנסת ישראל. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני הייתי מצפה ממך ומחברת הכנסת קורן להגיד לנו: אתם רוצים מדינה דו-לאומית, זו זכותכם. אתם לא מסכימים אתנו, אבל לפחות לקבל את הזכות הבסיסית להביע את זה, להביע את זה. נורית קורן (הליכוד): קודם כול צריך גם למלא את החובות, ולא רק את הזכויות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל מה זה קשור? למה אתם בורחים מהתשובות על הנושאים העיקריים? נורית קורן (הליכוד): זה קשור. אתה מדבר על דמוקרטיה, אז – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני רוצה להגיד לכם – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): תגנה את החברים שלך לסיעה שאמרו שמחבל הוא שהיד. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני רוצה להגיד לכם שהתיקון הזה הוא תיקון לא חוקתי. עודד פורר (ישראל ביתנו): תגנה את החברים שלך – – – רוצחים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): הוא פותח פתח לעתירה לבג"ץ לפסול בכלל את סעיף 7א, כי 7א הוא בכלל לא מידתי; 7א פוסל מועמדים לכנסת על התבטאויות דמוקרטיות. איזה מין דבר זה? אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת פורר, אתה צריך להתבייש בהצעת החוק הזאת. מה, אתה נהיית מי שמדכא את הרעיונות הדמוקרטיים? באמת, על זה נבחרת לכנסת? בשביל זה בחרו בך בוחריך – לדכא עמדות דמוקרטיות בכנסת? נורית קורן (הליכוד): אנחנו נגד – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לפחות את זה תשאירו לנו – לפחות להשמיע דעה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עודד פורר (ישראל ביתנו): לא תוכל להפריד, לא תוכל, בין המדינה היהודית לדמוקרטית. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תשאירו לנו לפחות להשמיע דעה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, חמש דקות לרשותך. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד סגן השר איציק כהן, אנחנו התווכחנו ודנו ודיברנו בקריאה הראשונה על החוק הזה, והחוק עכשיו חזר כדי לאשרו, והכנסת לצערי הרב תאשרו. אבל לא נדבר עכשיו פוליטיקה; נדבר על חוק. כנראה חבר הכנסת שהציע את החוק, וגם הממשלה, לא יודעים מה זה חוקים של אזרחות. הם צריכים לחזור לכיתה י"א, י', ולעשות מבחן בגרות באזרחות. ישנן שלוש רשויות במדינה, וזה חוק. אנחנו כולנו יודעים: הרשות המחוקקת, המבצעת והשיפוטית, השופטת. וכאן החוק הזה בא להפוך את העולמות בכלל: לגזול מהרשות המחוקקת שאכן תהיה רשות – או שהשופטת תהיה רשות אכן לראות, לבקר בצורה הנכונה, האובייקטיבית, הדמוקרטית, את הרשות המחוקקת, או להפך. נשארה רק הדרך הזאת, היחידה, לאזרח להביע התנגדות על מה שתחליט הכנסת כרשות מחוקקת – ולפעמים היא מחליטה, לצערנו הרב, חוקים לא נכונים ולא טובים, לא רק אנטי-דמוקרטיים. אז יש אפשרות שהרשות השופטת תחליט, וזה הדרך הנכונה, הדמוקרטית, בכל מדינה נאורה, מפותחת, ואין דרך אחרת. הייתי מציע למי שמציע את החוק: חסרים בחוק הרבה דברים, ואחד הדברים שחסרים – צריך לשדרג אותו – לא רק התבטאות; אז להוסיף – אולי הייתי מבין מה זה דמוקרטיה או לא דמוקרטיה – גם להעמידו על מכונת אמת, פוליגרף: מי שרוצה להיות ברשימה מסוימת, אז קודם להעמיד אותו על פוליגרף ולדעת מה הוא חושב. אחר כך אפשר שהוא יהיה ברשימה של הנבחרים או לא. לגזול ממנו את הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות הבסיסית, הדמוקרטית, במדינה דמוקרטית – גם זה מה שרוצה לעשות הכנסת. הרי חוק קיים – כמה? מ-1984, 1985, ועד עכשיו החוק נמצא, והיחידי שהוא נפסל היה מי שהזכירו את שמו כאן; אני לא רוצה לחזור על שמו. וזה הכול. מה עכשיו תוסיף ההתבטאות? זה יוסיף לפסול רשימה או מועמד? זו לא הדרך הנכונה והדמוקרטית לפסול מועמד או לתת את האפשרות הדמוקרטית שמועמד יהיה בכנסת. אנחנו היינו עדים להרבה מהלכים אנטי-דמוקרטיים בהיסטוריה, מה שנקרא המקרתיזם. ואנחנו יודעים מה קרה עם זה: סתימת פיות. הרי רצו לגזול את הזכות הדמוקרטית הזאת מהרבה נציגים בהעלאת אחוז החסימה, ועכשיו כאילו מתחרטים ורוצים להחזיר את הגלגל. וגם זה לא עזר, וגם החוק הזה לא יעזור. זה חוק לא רק פופוליסטי – חוק אנטי-דמוקרטי, שבא רק לעשות שרירים ולסתום פיות. לכן, בקיצור, דיברנו על החוק הרבה, ואני מציע שהכנסת – ופונה אל כל חברי הכנסת – שאת החוק הזה, הבזוי, האנטי-דמוקרטי, של סתימת פיות, היא תדחה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת יעל גרמן. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי, היום, כמו במקרים רבים נזכרתי באחד המנהיגים שלנו שמרבים לשאת את שמו, ויש כאלה שחושבים שהם ממשיכים את תורתו, אבל כמה שהוא חסר. 25 שנה עברו מאז שראש הממשלה מנחם בגין, זיכרונו לברכה, נפטר, ב-9 במרס 1992. ובכל פעם שמגישים חוק כזה, פוגע, מדיר, מזיק ומיותר, אני נזכרת בו, אני נזכרת בו ובמשנתו. אני זוכרת שהוא אמר: "הצדק אינו שוכן בקרב המספרים הרבים. לעתים הוא בוחר לו את משכנו דווקא בקרב המיעוט הדל". ועוד אמר: "'רוב' אין פירושו 'צדק', כי ביער של ידיים לאו דווקא צומחים עצי האמת" – מתוך ספרו: "חרות – אחד לגוי, אחד לעברי?" שימו לב, לשם: "אחד לגוי, אחד לעברי?" וסימן שאלה בסוף. ועוד אמר: "אנחנו מאמינים שישנן זכויות לאדם הקודמות לצורת החיים האנושית ששמה מדינה". הוא עמד כאן מעל הדוכן הזה ואמר שישנם חוקים שהבית הזה אסור שיחוקק. והבית הזה, בשנה האחרונה מחוקק חוק אחרי חוק שאסור לחוקק, וכל החוקים האלה מרחיקים אותנו ממגילת העצמאות, מרחיקים אותנו ממשנתם של האבות המדיניים שלנו – של בן-גוריון, של מנחם בגין, של רבין; מרחיקים אותנו גם מן העמים שמאמינים בדמוקרטיה, בזכויות האדם ובחופש הביטוי. למה? למה הכנסת הזאת בוחרת בהתאבדות פוליטית? למה הכנסת הזאת שוב ושוב מחוקקת חוקים שמדירים אותנו, שמרחיקים אותנו, שמוציאים את דיבתנו רעה? רק לאחרונה חוקקנו את חוק המואזין, חוק כל כך מיותר. חוק שקיים בספר החוקים שלנו, חוק כנוביץ, למניעת רעש, בסעיף 3א אומר בדיוק את מה שאומר חוק המואזין, אבל מישהו היה חייב להכניס ידיים לעיניים של הערבים ושל המאמינים ולחוקק אותו. וחוק החרם – גם חוק החרם; חוק הכניסה לישראל אומר במפורש בסעיף 11(א)(2) ששר הפנים יכול למנוע כניסתו של כל אדם – לרבות אנשים שדוגלים ב-BDS – וכולנו מתנגדים – שדוגלים בחרם. חוק מיותר, מזיק, פוגעני. ועכשיו החוק הנוכחי. באים ואומרים: ממילא בג"ץ פירש מעשים גם כביטויים, ומצטטים את שופט העליון רובינשטיין, שאמר: באשר השפעותיהן של המילים, בנסיבות מסוימות, אינן נופלות ממעשים. אבל אותו שופט, השופט רובינשטיין, שאמר זאת, גם אמר על חוק דומה – שרצה להעביר, דרך אגב, שרון גל – הוא אמר: "סבורני כי מעיקרא ניתן וראוי לפרש את המונח 'מעשים' בסעיף 7א ככזה הכולל בתוכו גם התבטאויות, ולשם כך אין נדרשת הצעת חוק". אמר זאת במפורש, ולא סתם הוא אמר זאת – מפני שאחד מחוקי היסוד, אחת מזכויות היסוד של האדם, זה הזכות לבחור ולהיבחר. ויש לנו כבר את סעיף 7א, שכל הקודמים לי פירטו וסיפרו ואמרו איך הוא יכול למנוע מהאדם להיבחר, להיות מסוגל להיבחר, אז למה להוסיף עוד? וחזרו שופטי בית-המשפט העליון ואמרו שאת סעיף 7א חייבים לפרש בצמצום, כדי שלא לפגוע בזכות הזאת לבחור ולהיבחר. אז למה, חבר הכנסת עודד פורר, כשאתה יודע את כל מה שאני אומרת, למה גם אתה רוצה – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – למה לא ציטטת את השופט – – – יעל גרמן (יש עתיד): אין לי אותו פה, אבל אני אהיה מוכנה לצטט גם אותו. ובכל מקרה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, תודה. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – ואז תביני כמה הצעת החוק הזאת נחוצה. היו"ר טלי פלוסקוב: לא, כבר אחרי הזמן, חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, אני מבקשת משפט סיכום. יעל גרמן (יש עתיד): החוק הזה, חבר הכנסת עודד פורר, לא היה עובר בממשלתו של מנחם בגין, לא היה עובר בתקופתו של ז'בוטינסקי, בוודאי לא בן-גוריון, בוודאי לא רבין. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): החוק הזה הוא חוק מזיק, הוא חוק שפוגע במדינת ישראל, פוגע בדמוקרטיה, פוגע בחופש הביטוי, פוגע בחברה הערבית. הוא מיותר, ואני כל כך מקווה שתוותר עליו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת ציפי לבני – אינה נוכחת; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני לא רוצה להתייחס לחוק, אבל אני רוצה להתייחס לכל הגישה הזאת של מבחני הנאמנות האין-סופיים שעושים לבית הזה ולחלק הזה של המליאה. אני אומר לכם רק משפט אחד: אנחנו לא זקוקים לתעודת פטריוטיות וציוניות מאף אחד בבית הזה. ואני חושב שאם אנחנו מחפשים דרך להראות כמה אכפת לנו מהממדים האלה שבחברה, אז בואו ניתן לכם סיפור, סיפור שנתקלתי בו אתמול ברמת-גן, שבמסגרתו חיילים בודדים – תקשיבו טוב – חיילים בודדים שמרוב רעב כתבו מכתבים, כתבו מודעות, על כמה הם רעבים; הם יצאו לרחוב והדביקו על עצים ועל לוחות מודעות את הטלפון שלהם בבקשה לתרומות מזון. שני חיילים בודדים ברמת-גן. חלק מהמוטיבציות שמניעות חלק מהמהלכים פה בכנסת בהקשר הלאומי מגיעות מתוך תפיסה שבאה להראות מי יותר פטריוט ומי יותר דואג לצד הלאומי של המדינה. הנה, מה יותר לאומי ומה יותר פטריוטי משני חיילים בודדים שאין להם מה לאכול, יוצאים לרחוב, תולים שלט? איך הוא אמר לי אתמול? זה רעב כזה שאתה מרגיש כאילו יש לך חור בבטן. למה הכנסת לא יכולה להתכנס סביב סוגיות כאלה? למה? למה את הפטריוטיות שלנו ואת הציונות שלנו אנחנו לא יכולים לנתב למקומות האלה? מבחינתי זה הדבר הקדוש ביותר. והעובדה היום שבצבא ההגנה לישראל – וזאת לא ביקורת על שר הביטחון הנוכחי; זה בטח לא התחיל בתקופתו, זאת בעיה שנמשכת הרבה מאוד זמן, אבל צריך לשים לה סוף – כל חייל רביעי בצבא ההגנה לישראל הוא חייל עני. שיעורי העוני בקרב חיילים בודדים הם בוודאי הרבה הרבה יותר גבוהים. אז הצבא מנסה ועוזר: פה שכר דירה, פה הוא נותן אישור עבודה. אבל זה לא מספיק. אם אתה שוכר דירה ב-3,000 שקלים, אתה צריך לשלם חשבון חשמל של עוד 300, 400, 500 שקלים. איפה מזון? איפה חומרי ניקוי? איפה לקנות עכשיו, בפסח, חולצה לחג? איפה הדברים האלה? כל הסיוע של הצבא זה 1,000 שקל. המסכנים האלה, אחד מהם, גברתי היושבת-ראש, יש לו עוד שישה אחים. הוא בעצמו ילד בן 20 – הוא יכעס עלי שאני קורא לו ילד – אבל הוא בעצמו מכלכל את שלושת האחים הקטנים שלו. אני חושב שעל דבר כזה מדינת ישראל צריכה לעמוד על הרגליים. שני חבר'ה שאוהבים את המדינה, משרתים את המדינה, מתעקשים, למרות הנסיבות ולמרות כל התלאות שהם עברו בחיים, להמשיך ולהתמיד ולתת למדינה. ואיפה המדינה? איפה המדינה כאשר אנשים כאלה זקוקים לה? באמת, אני אומר לכם, אני הייתי אצלם בבית ובאמת נקרע לי הלב. לראות שני חבר'ה כאלה, באמת מלח הארץ. כל אחד הגיע עם סיפור חיים שונה. עד כדי כך הם הגיעו למצב של ייאוש, שהם איבדו כל בושה – אין להם שום דבר, אין להם כלום מה להפסיד: יוצאים לרחוב ומתחילים לתלות מודעות כאלה: אנחנו רעבים, ובבקשה, עם ישראל היקר, תביאו לנו אוכל. אני חושב שזה שפל מסוג חדש שלא נתקלנו בו עד היום. מפה אני חושב שאנחנו צריכים להוציא קריאה, אפרופו היוזמות האלה והחוק הזה שמחפש להראות פטריוטיות: בואו נתעל את הפטריוטיות ואת המרץ שלנו, הלאומי, לכיוונים הללו, כי סביב הסוגיה הזאת של חיילים בודדים רעבים אני חושב שחלק, אולי רוב-רובו של הבית הזה בוודאי יכול להתכנס בלי לתקוע אצבע בעין של חברי הכנסת הערבים במהלך מיותר ופופוליסטי. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמוליק. חבר הכנסת יחיאל חילק בר – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. יואל חסון (המחנה הציוני): אני נמצא, אבל מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה, מוותר. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, רק אתמול התוודענו לאחת מהבשורות המדהימות ביותר של מדינת ישראל, האקזיט הגדול המלבב והמושא לקנאה בקרב העמים. תהיתי: מדוע צעירים ערבים אינם יכולים לשאת גם הם את נס החדשנות במדע בהיי-טק הישראלי? התשובה פשוטה: בשל העובדה שההקצאה במערכת החינוך לילדים ערבים היא כמחצית מההקצאה לילד יהודי. כך נוצר מה שאנחנו מכנים "המוח היהודי", שבדרך כלל הוא מלבלב, פורה, יצירתי ומגיע לפסגות מדהימות, בעוד ילדים ערבים, יש להם אינטלקט ומנות משכל לא פחותות מילד יהודי. אני ראיינתי, בעוונותי, לא מעט צעירים וצעירות, גברתי שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, שהגיעו להישגים של 800 בפסיכומטרי. אבל באופן כללי, מצבו של המיעוט הערבי, הן בחינוך והן בהישגים מדעיים, הוא נמוך בהרבה ממצבו של הציבור היהודי. מוח יהודי, אינני יודע אם הוא משהו גנטי, חבוי, סמוי, שאף אחד איננו מצליח לפענח אותו. אבל אם נוצר מוח יהודי, הוא נוצר בשל קולקטיב הישגי, בשל העובדה שהמדינה בכל זרועותיה מטפחת את המוח היהודי. לכן, אני תוהה מדוע חוקים כאלה עולים לאוויר העולם כאשר אנחנו משוועים לחוקים, להצעות חוק, שיכולות לייצר שוויון במדינת ישראל ושוויון בהזדמנויות, בעיקר. אין לנו כאן מעוף ושאר רוח בכנסת ישראל כדי להתעסק בדברים הרציניים, האמיתיים, שיכולים לייצר אווירה, אקלים טוב במדינת ישראל, שבו גם צעירים יכולים לייצר אקזיט. הם יכולים גם להיות סטרט-אפיסטים, הם יכולים להיות מאוד יצירתיים בהיי-טק, אבל הם לא מקבלים את ההזדמנות, מכיוון שאנחנו הערבים טרודים בלהדוף את הצעות החוק הגזעניות שמייצר הבניין הזה חדשות לבקרים. אז אינני יודע מדוע האינטלקט היהודי הפורה והיצירתי מפחד מערבים. מה הבעיה שערבי יתעמר במוסכמות? מה הבעיה שנאמר "לא" למה שנחשב לקונסנזואלי בעיניכם? מדוע ערבי לא יכול לומר "לא" תוך כדי אתגור אינטלקטואלי של מה שבעיניכם נחשב לדבר שאין מערערים עליו? הרי אתם מערערים על הכול. אתם מערערים על הכול, כך צריך לומר. הרי מה זה המוח היהודי אם הוא לא מערער על מוסכמות? מדוע כאשר ערבי מתווכח באופן אינטלקטואלי על ההגדרות, על השלמה עם מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואם אנוכי, עבדכם הנאמן, יאמר "לא" להגדרה הזאת, מכיוון שאיננה מתיישבת עם נאמנותי לאמונה שלי – אני מאמין שאני, שבא מרחם האדמה הזאת, יש לי הזדמנות לומר "לא" למוסכמות האבסולוטיות שלכם; יש לי גם הזכות להיות נאמן ךאמונה האישית העמוקה שבקרבי ולא לומר "כן" בהכנעה לאמונה שלכם שזאת אך ורק מדינתכם. אני, שבאתי מרחם האדמה הזאת, יכול לומר שזאת מדינת כל אזרחיה. האם אני, או-אז, אהיה פוטנציאל לעמוד מאחורי סורג ובריח כנאשם על-פי החוקים והצעות החוק של הכנסת? האם הכנסת יכולה לבלום את התבטאויותי? האם היא בעצם משטר המחשכים למחשבות והאינטלקט הפורה של כל אדם באשר הוא? האם זו רק נחלתם של היהודים כאן, במדינה הזאת? איך אתם יכולים להתעלם ממיעוט שיכול לומר "לא" למה שאתם אומרים עליו "כן"? הרי זה הכוח של היהודים, זה הכוח של המוח היהודי, שבעצם מייצר את – אני מכנה זאת: האמת דרך הספקות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): הרי אתם מגיעים לאמת דרך השלילה, על דרך האלימינציה – רק, ממש חצי דקה – על דרך האלימינציה פעם אחר פעם כדי להגיע לאמת; לנו לא מותר? איננו זכאים לומר "לא"? איננו זכאים להצטייד בספקות הללו? אז תתמודדו אתנו, ותקבלו את האתגור שלנו, ואל תבלמו את פינו, ואל תחסמו את מחשבותינו, כי אנחנו גם יכולים ללמוד מכם ולהיות כמוכם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת איתן ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שהכנסת הזאת תיזכר, או תיכנס לספר השיאים של גינס. איילת שקד, שרת המשפטים, אין לה זמן לבוא לישיבות הכנסת בזמן האחרון, מתלוננת על ריבוי חקיקה, אבל היא עומדת בראש ועדת שרים שאיבדה את האיזונים והבלמים. אני לא מתווכח עכשיו על חוק זה או אחר, אבל נדמה לי שהכנסת הזאת יוצרת מציאות של מדינה אחרת, וכבר אחרי חצי קדנציה זאת מדינה שונה מזאת שהייתה, וספק אם זאת מדינה יותר טובה. אם אתה לוקח את רצף החוקים והאירועים בכנסת במשך החודשים שהכנסת מכהנת, נראה שלמישהו כאן בוער, או יש איזה מרוץ נגד מישהו אחר, דמיוני, בחקיקת חוקים שמוטב היה שחלקם היו מתפרסים על תקופה יותר ארוכה וחלקם לא היו באים לעולם. ואני לא יודע למה הרשימה המשותפת לוקחת לעצמה את כל הזכויות על התקלות של הממשלה, והכול הוא נגד ערבים. זה לא נכון, ולא צריך להפוך את זה למלחמה או למאבק של יהודים וערבים. אני חושב שבשנתיים האלה יש פה יבולי שיא של חוקים שמוטב היה לשקול אותם פעם נוספת. אבל הנה, הבית היהודי, ואיילת, שרת המשפטים בראש ועדת שרים לחקיקה, איבדו את האיזונים ואת הבלמים. ולכן, מה שצריך להשאיר לבוחר זה לקבוע מי ייצג אותנו, וקבעו אחוז ורף של כניסה וחסימה, והנה, הכנסת רוצה, לא בפעם הראשונה, לקבוע כללים שהיא רוצה להכתיב, היא מכתיבה, עד כדי התערבות בהרכב הרשימות ובמי יהיה כאן בבית-הנבחרים, כאשר כבר מזמן אמרנו שהממשלה הזאת והכנסת הזאת הם יותר ימניים מרוב הציבור. אני, כידוע, לא שייך לצד השמאלי הקיצוני, כפי שאתם יודעים. אבל נדמה לי שהקצנה מיותרת יוצרת איזושהי חלוקה לא נכונה ולא מאוזנת, ויוצרת גם מציאות שקשה ליצור את החיבורים בין החלקים של הבית, כאשר כל אחד הולך לפינה ולקצה שלו. אני חושב שכאשר ועדת שרים לחקיקה – ומדברים על שליטה בכמות החוקים, מספר חוקים, בניסיון לצמצם אותם; האחריות מוטלת על הממשלה. הממשלה היא שמאשרת את החוקים, וכשהיא מאשרת אותם, יש להם רוב אוטומטי. רק לפני כמה ימים קמו אנשי מפלגת שס, ואמרו שהם הצביעו בניגוד לדעתם, כי ההסכם הקואליציוני מחייב אותם; הם קיבלו לא מעט כספים בהסכם הקואליציוני הזה, אז מה, הם יכולים להצביע עכשיו נגד? לכן, אני חושב שהדבר שהיה צריך לעשות זה מינון אחר והיקף אחר של פעילות, ופריסה יותר גדולה, ולתת גם לחברה לעכל את ההחלטות האלה. מה שאנחנו עדים לו, לפי דעתי, גם הערב וגם בדיונים נוספים, הוא שחסרים האיזונים. ואני מטיל את האחריות קודם כול על הבית היהודי ועל שרת המשפטים. שר החינוך מגדל פה דור קיצוני ודור שלפי דעתי לא יודע להבחין בין מותר לאסור. שרת המשפטים, באיזו חינניות, נותנת לזה מעטפת של משהו שיכול ללכת. והנה, אנחנו נמצאים בממשלה שבה הבית היהודי הוא שמכתיב את דרכה. לפי דעתי זאת טעות, ולכן אני אתנגד לחוק הזה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, סיפור: איבד אדם את ארנקו, וחיפש אותו מתחת לפנס הרחוב. בא אליו חברו ושאל אותו: מה איבדת? אמר לו: איבדתי את ארנקי. שאל אותו: היכן איבדת את ארנקך? הוא אמר לו: שם, בסמטה החשוכה. שאל אותו חברו: ומדוע אתה מחפש את הארנק תחת פנס האור? השיב לו: כי פה יש אור. העניין הוא שהאנלוגיה לחקיקה הזאת של הצעת החוק שעומדת בפנינו נעצרת, משום שבמקום לחפש תחת האור, מחפשים במקום החשוך. והחוקים השונים – חוק הדגל, חוק המואזין, חוק העמותות, חוק החרם, חוק ההתבטאות – הניסיונות האלה לשנות את חוק-היסוד, הם כולם בעצם מעידים על כך שאנשים נואשו מלחפש את האבדה במקום שמן הראוי לחפש אותה ומחפשים אותה במקום אחר. ומהו המקום האחר? סכסוך הדמים המתמשך והארוך בינינו לבין הפלסטינים. כאשר אין את האומץ, אין למנהיגות את האומץ להביט נכוחה בפני הציבור ולומר לו: זה מה שעלינו לעשות – לבוא עם איזשהו הסדר מדיני שיספק את שני הצדדים; כאשר האומץ אובד, וכאשר הדרך אבדה, כל מה שנותר זה לבוא לכאן עם כל מיני מבחני נאמנות מופרכים. והמבחנים הללו – מה הם עושים? מה המבחנים הללו עושים? הם מפרידים בינינו לבנינו; הם מפרידים בין יהודים ליהודים. הם יוצרים מחלקות מיותרות – עודד פורר, הם יוצרים מחלוקות מיותרות בין ערבים לבין יהודים. ישנה דרך אחרת, אם אכן היינו הולכים – אם ממשלת ישראל הייתה מחליטה לאמץ את הקו האמיץ הזה; והייתה מוצאת כאן שותפים מקיר לקיר, מפגן של אחדות, שהיה מייתר במידה מאוד רבה את כל החקיקות המיותרות הללו, שאינן עושות אלא פירוד ומחלוקת בינינו. חבל. חבל על החוק הזה, הוא מיותר. חבל להביא אותו לבית. יש לנו חוקי-יסוד שהם די טובים, הם נוסחו בדי עמל, הם יצרו את האיזון הנדרש, והנה, כאן נעשה עוד ניסיון ועוד ניסיון כדי להטות את האיזון שעמלו עליו כה רבות, להטות אותו לכיוון של לאומנות, קיצוניות, פירוד ומחלוקת בתוך העם שלנו. ודאי שאני, כמו חברי לסיעה – אנחנו מתנגדים לחוק הזה. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני בעד לחימה והתמודדות עם הטרור. אני אצביע נגד החוק הזה. מי שהיום עושה צעדים שמסכנים אותנו, את היותנו מדינה יהודית ודמוקרטית, הוא זרם הימין הקיצוני, שגורר ממשלה ומדינה לכיוונים רעים ואין בלם. הזרם הזה מושך אותנו למדינה אחת בין הירדן לים שדמוקרטיה לא תהיה בה, ואם תהיה בה דמוקרטיה, היא לא תהיה בעלת רוב יהודי. אוסף החוקים שעליו הצבענו במהלך החודשים האחרונים, שעל אופיים האנטי-דמוקרטי מתמודדים חברי כנסת של ממשלת הימין הקיצוני – אוסף החוקים הזה מהווה סכנה לדמוקרטיה, סכנה ללכידותה של החברה הישראלית. מחוק העמותות, דרך חוק הכניסה לישראל, הנוראי בעיני, מהשבוע שעבר, חוק המואזין, חוק ההסדרה – כל אלה מובילים לאיום ערכי ומוסרי הולך וגובר, איום על חופש הביטוי במדינת ישראל, שהוא אחד מעקרונות הדמוקרטיה החשובים ביותר. ולכן, כמו שאמרתי, אני אצביע נגד החוק הזה, אפילו אם בחלק מסעיפי החוק יש היגיון מסוים. אתנגד מאחר שהוא מהווה עוד חוליה בשרשרת חוקים הנמצאים בכיוון חקיקה אנטי-דמוקרטית מאוד ברורה – כיוון שהולך וגבר ואין מעצור. החוק הזה הוא פשוט מיותר. חברי הכנסת, חייבים לעצור את הזרם. ראש הממשלה הוא שהיה צריך לעצור, אבל הוא לא, וחברי, ידידי בני בגין לבדו לא מספיק, וחברים אחרים לא לוקחים את הדגל ועוצרים. מצופה היה שמישהו ישים ברקס לחקיקה האנטי-דמוקרטית הזאת, ולכן אנחנו כולנו נצביע נגד ונמשיך את המאבק בתקווה, שמישהו יעצור כבר את התחרות הפרועה הזאת של הגשת חוקים לא דמוקרטיים, חוקים נגד האחר והשונה, חוקים שמשניאים אותנו במרחב הבין-לאומי וגורמים לשנאה של חלקים שלנו עם החלקים האחרים בתוכנו, ומול כל זה, התועלת האמיתית שלהם במלחמה בטרור היא פשוט אפסית. לכן, אני קורא להצביע נגד החוק הזה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה. לאחר מכן יסכם את הדיון חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ואנחנו נעבור להצבעות. עד חמש דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. חברי חברות וחברי הכנסת, לפני שבוע חגגנו כאן את יום האישה הבין-לאומי, ובאותו יום אני חגגתי 25 ליום שבו אני התגייסתי לצה"ל, ב-8 במרס 1992. אני התגייסתי לשירות ביחידה 8200, יחידת מודיעין, והאמת שכנערה בת 18 אני הייתי בהלם ובשוק מהמסכות והאחריות המאוד-מאוד גדולה שהוטלה על כתפי. כמובן, אני לא אפרט כאן במה עסקתי, אבל אלו היו תפקידים מאוד מאוד רגישים וסודות מדינה – דברים שאני פשוט לא האמנתי ששמים על כתפיה של נערה כזאת צעירה; את כל העולם בערך. כשהגעתי לכנסת, לפני שנה וכמה חודשים, נדהמתי מההפך הגמור – מהקלות הבלתי-נסבלת שבה חברי כנסת שיושבים כאן מציעים הצעות, מעלים חוקים שחוסר האחריות וחוסר הרגישות למשמעות שלהם זועקת מהנייר. רק לפני שבוע העברנו כאן הצעת חוק של חברנו חבר הכנסת פולקמן שתמנע כניסה של אנשים שתומכים בחרם על ישראל ועל ההתנחלויות. גם אז כשעמדנו כאן אמרנו כמה הצעת החוק הזאת מדרדרת את ישראל ואת הדמוקרטיה שבישראל, ומעבירה אותנו עוד שלב במדרון החלקלק שאנחנו נמצאים בו. רק מאז שעברה הצעת החוק – תראו כמה תגובות קיבלנו; תראו כמה אמירות של אנשים שנאבקים בחבריהם באקדמיה שרוצים להחרים את כל ישראל, והם נאבקים בהם ואומרים להם: תשמעו, זו לא ישראל, זה לא מה שאתם חושבים. אוקיי, אם אתם רוצים, תחרימו רק את ההתנחלויות. אז פה, בכנסת, אנחנו עכשיו מחרימים את כולם, גם את מי שאומר להחרים רק את ההתנחלויות וגם את מי שאומר להחרים את כל ישראל. כולם שווים. אני אמרתי כאן, מעל הבמה הזאת, שזו הצעת חוק שבה אנחנו מחרימים את עצמנו, ולשם אנחנו הולכים; לשם אנחנו הולכים – לבודד את עצמנו בעולם. וכאן, בהצעת החוק שעומדת לפנינו היום – שתעבור בוודאי, לצערנו, בעוד כמה דקות – שוב אתם, חברי הקואליציה, נותנים יד לעוד דרדור של מדינת ישראל, לעוד ירידת מדרגה בדמוקרטיה במדינת ישראל, ולמשטרת מחשבות, ולמשטרת מה כתבת כשהיית בן 18, ולמשטרת לשים לב לכל פסיק שנכתב עליך היום או כתבת בעבר; כי כל מי שהתבטא אי-פעם באיזושהי נימה, אולי, נגד קיומה של מדינת ישראל – ועכשיו תגידו לי אתם מה זה המשפט הזה, נגד קיומה של מדינת ישראל – כמדינה יהודית ודמוקרטית, כל מי שהייתה לו איזושהי אמירה שיכולה להתפרש כך לא יוכל להיבחר. אולי גם עוד מעט הוא לא יוכל לבחור, אני לא יודעת. רמת החקיקה שאתם מדרדרים את הכנסת הזאת אליה תהיה על ראשכם. המדינה הזאת כבר איבדה את עצמה לדעת בגלל החקיקה חסרת האחריות שאתם מביאים לכאן. אני קוראת לכם לעצור את זה. אני קוראת לכם שלא להצביע בעד החוק הזה. אתם פשוט לא מבינים לאן אתם מביאים את מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. כאמור, יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שמעתי את חלק מהדוברים, אני מודה, לא את כולם לדוגמה, שמעתי את הלפני-אחרונה, את איל שדיבר – באמת, מכובד. אבל אמרת שאתה מסכים לרוב הסעיפים. אתה אולי דיברת על חוק אחר. בחוק הזה אין סעיפים. יש בו תוספת של מילה אחת, זה כל החוק. והמילה הזאת – – – קריאה: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא, אני מדבר על החוק הזה. והמילה הזאת היא לא מילה שמשנה, היא מילה שבין כך ובין כך זו המשמעות של זה. כשמדובר נניח על הסתה, אף אחד לא מתכוון – גם בית-המשפט אמר שלא מתכוונים שמישהו צריך לעשות בידיים, אלא הסתה זה בדיבור. אותו דבר גם בתמיכה בארגוני טרור: לא תמיד אתה צריך לעשות את זה בפועל, אלא גם אם אתה תומך תמיכה אמיתית בדיבור – זה גם כן נחשב, וזה הפירוש. בחוק מופיעה המילה רק "או במעשיו של אדם". אפשר היה אולי לטעות ולחשוב שרק אם הוא עושה מעשה של טרור, רק אז הוא נחשב למי שלא יכול להתמודד לכנסת; אבל אם הוא יתמוך בטרור וכו', זה לא נכנס לחוק, למרות שהפירוש הוא לא כזה, ובית-המשפט גם פירש את זה במובן יותר רחב. אז באו עודד וחבריו ואמרו כדי שלא תהיה תקלה, נכניס "או במעשיו של אדם, לרבות התבטאויותיו". זה כל החוק. זה דבר ברור ומובן, ואני בטוח שגם אתה מסכים לזה, שאתה לא תרצה שמי שקורא בפועל לתמוך בטרור ולעשות טרור – הוא לא עושה, אבל הוא קורא – בטוח שאתה תסכים שזה לא מי שצריך לשבת בבניין הזה. בשביל זה החוק שאומר: עד כאן. לכן, הרבה פעמים אני מתפלא, כי יכול להיות שאנחנו מעמיסים כבר את כל מה שיש לנו על הרצף, הרבה דברים, מעמיסים דווקא על חוק הזה, ואומרים: נצביע נגד החוק הזה, למרות שבחוק הזה אין באמת שום דבר, כי כך כולם מפרשים את זה, וכך כולם רוצים את זה. אבל טוב, מה נעשה? הרבה פעמים, כמו שאמרנו – ואנחנו רגילים לזה בבית הזה – ההצבעות מתחלקות בין קואליציה לאופוזיציה. נדיר מאוד מאוד שיקרה שמישהו שנמצא בצד אחד יצביע אחרת. כך זה מתחלק. אולי זו המשמעות של משטר קואליציוני ואופוזיציוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בוא תנסה לשנות את החוקים ותן חופש הצבעה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): בסדר. אני אומר, זה לטוב ולרע. זה לטוב ולרע. ואני לא – כי אני בטוח שגם במחנ"צ יש הרבה אנשים שלנושא הזה, לחוק הזה, הוסיפו: במעשיו ובהתבטאויותיו קורא, נניח, לתמוך בטרור וכו', ודאי שהם מסכימים לזה, וזה גם הפירוש, ואף אחד לא חולק על זה, כולל בית-המשפט. אבל הם יצביעו נגד. למה? כי זה אופוזיציה. לכן, הרבה פעמים זה נשמע קצת – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – תשאירו משהו לחצי השני. הכול אתם עושים בבת-אחת? ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): חכה, חכה. איתן ברושי (המחנה הציוני): מה קרה לכם? יואל חסון (המחנה הציוני): גם אתם מרגישים שזה סוף המסיבה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): למה? יואל חסון (המחנה הציוני): אז עושים הכול עכשיו. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): למה? זה נקרא "הכול"? על מה אתה מדבר. באמת, מתפלא, מתפלא. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – מלאכה לגמור. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): זה נכון, אבל בעל הבית דופק, כמו שאומרים. לכן, אני אומר שהרבה פעמים זה מתחלק לקואליציה ואופוזיציה, וזה חבל. אני רוצה גם להתייחס לדבריו של זוהיר בהלול – לא נמצא פה? הוא הסתובב פה ודיבר על מדינה לכל אזרחיה. נכון, יש מחלוקת גדולה בתפיסה הבסיסית מהי מדינת ישראל – האם היא מדינה לכל אזרחיה או לא. וכבר החליטה כנסת ישראל ברוב גדול – ואני חושב שאף אחד, ודאי שלא המחנ"צ, לא רוצה לשנות את זה – החליטה כנסת ישראל שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. גם על זה, על יהודית ודמוקרטית, היה ויכוח גדול מה קודם למה: אם דמוקרטית ויהודית או אם יהודית ודמוקרטית. וכנסת ישראל החליטה – לא עכשיו, בחוק-יסוד – שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אז נכון, אפשר הלאה להמשיך ולדבר, אבל רק שנדע שאנחנו נמצאים לא במדינה לכל אזרחיה – אנחנו נמצאים במדינה יהודית ודמוקרטית. יוסי יונה (המחנה הציוני): על זה אין ויכוח. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): יש. שמעתי – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): על החוק הזה – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אני מתחיל לחזור. אמרתי מה שזוהיר בהלול אמר. אמרתי מה זוהיר בהלול אמר. הוא דיבר על זה שזו מדינה לכל אזרחיה – – – יצחק כהן (ש"ס): – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): מה, לרדת? לא, רועי הוא המכתיב. קריאה: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא, יהודית זה כן. זה לא סותר. אפשר. דרך אגב, היהדות לא החליטה, התורה לא החליטה אף פעם מה תהיה צורת השלטון. רֵבּ יצחק, רב יצחק, רב יצחק, היהדות לא החליטה. גם כשדובר על מלך, כתוב: ואמרת, שום תשים, כלומר, הציבור צריך להחליט איזו צורת שלטון הוא רוצה. בהחלט, מבחינת היהדות, שלטון דמוקרטי זה בסדר גמור, ההפך. אז לכן, זה לא סותר אחד את השני במובן הזה. זה כן סותר את זה – זו לא מדינה לכל אזרחיה, אלא היא מוגדרת כמדינה של העם היהודי. העם היהודי נמצא פה הרבה – אם נניח האסלאם נוצר, אם מוחמד זה בערך 500 אחרי הספירה, נכון? אנחנו נמצאים פה – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, דת האסלאם היא מבריאת העולם – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): – – אנחנו נמצאים פה, שני בתי-המקדש שלנו, אנחנו נמצאים פה 1,500 שנה. 1,500 שנה, עוד לפני כן כבר הייתה לנו כאן ממלכה, היו כאן בתי-המקדש, היה הכול פה. נכון, הלכנו לגלות, אבל במשך אלפיים שנה לא ויתרנו על החלום, לא ויתרנו על ארץ-ישראל. כל יום, שלוש פעמים ביום, דיברנו על זה, התפללנו, קיווינו, לא איבדנו את התקווה – וחזרנו. זו המדינה היהודית, רבותי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אז איך זה, למרות כל התפילות שלכם, זה מה שיצא לכם? ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): זו שאלה גדולה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): למרות כל התפילות שלכם, תראה מה יצא – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): זו שאלה גדולה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אתה צודק, נכון. לא תמיד אתה מצליח להתפלל ולהתכוון – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – מה אתה אומר על זה? ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): טוב, רבותי, אני רק רוצה לסכם ולומר: מעבר לכל הוויכוחים והדיונים העקרוניים וכו', החוק הזה – ואני מדבר לחברי – החוק הזה, אני חושב שאתם מסכימים לחוק הזה, שבמעשיו או בהתבטאויותיו – כלומר מי שקורא לתמוך בטרור וכו', ודאי שהוא נכנס בתוך המסגרת הזאת, כך שאתם בהחלט יכולים לתמוך בחוק הזה. אני פונה אל כל חברי: בואו נצביע ונאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ניסן סלומינסקי. רבותי, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ולכן נעבור מייד להצבעה – לשתי הצבעות רצופות, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46), בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד סעיף 1 – 30 נגד – 20 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 30 חברי כנסת, 20 מתנגדים, אין נמנעים, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46) אושרה בקריאה שנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 29 נגד – 20 נמנעים – אין חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46), נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 29 חברי כנסת בעד, 20 מתנגדים, אין נמנעים, אני קובעת כי חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46), עבר בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת עודד פורר רוצה לברך. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות לרשותך. עודד פורר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אעשה את זה בפחות משתי דקות, בכל זאת השעה מאוחרת. להודות לחברי חברי הכנסת, אבל כמובן לחברי לסיעת ישראל ביתנו ולמנהל הסיעה, שקידמו יחד אתי את החוק הזה; לעוזרים שלי, רינה, עדי ומרק; ליושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי ולחבר הכנסת בני בגין, שגם הוביל את הדיונים בוועדה בעניין; ליועץ המשפטי של הוועדה ולמנהל הוועדה, וכמובן לכל מי שתמך בחוק. אני חושב שאנחנו היום בכנסת ישראל אמרנו "לא" להסתה, אמרנו "לא" לתמיכה בטרור ולכל ההתבטאויות הנוראיות האלה שאנחנו שמענו חדשות לבקרים מחלק מהיושבים כאן. הם ייפסקו מעתה ואילך. תודה, גברתי, ותודה, חברי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1120); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לירושלים ומורשת חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה, אדוני. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי השרים – מי שעוד באולם – חברי חברי הכנסת, אנחנו מתחילים היום מעשה היסטורי. אני חושב שאין במדינת ישראל מישהו שלא מכיר את אתר הקרב גבעת-התחמושת, אתר שמוכר לכל אחד מאתנו. האתר הזה אולי מסמל יותר מכול, אם לא סופרים את הר-הבית והכותל, את שחרורה ואיחודה של העיר ירושלים. כפי שנאמר בהצעת החוק הזאת, הקמת מרכז למורשת ששת הימים, אשר יפעל כתאגיד סטטוטורי באתר גבעת-התחמושת, נועדה להבטיח את מעמד האתר לאורך שנים ואת פעילות המורשת וההנצחה בו. לפי המוצע בחוק, התאגיד יבטיח, נוסף על העמקת הידע בנושא מלחמת ששת הימים, אף את הנחלת מורשת הקרב והלוחמים במלחמת ששת הימים, שחרורה ואיחודה של העיר, וכן הנצחת החיילים אשר נפלו על הגנת העיר במערכה זו. לשם הגשמת מטרות אלו יפעיל המרכז מוזיאון, ארכיון ומכון חקר אשר כל מטרתם היא הנצחה והנחלה של מורשת הקרב והלוחמים במלחמת ששת הימים. שנים רבות פונים מנהלי העמותה לממשלה על מנת להפוך את פעילותם לממשלתית, ואני שמח וגאה על כך שנפל בחלקי, כשר מורשת וירושלים, ובחלקנו לממש את השאיפה הזאת. אני חושב שמדובר בהצעת חוק שהיא נטולת גוון פוליטי והיא חוצה את הקווים של קואליציה ואופוזיציה בבית הזה. כבר שנים מתקשה ממשלת ישראל בניסיון להביא גאולה ופתרון לאתר הזה. הלוחמים, אלה שלחמו אז, ובניהם, לא נהיו יותר צעירים, וכל שנה אנחנו מתבשרים בעיתונים, בכותרות, שאו-טו-טו אתר גבעת-התחמושת יצטרך לנעול את שעריו, כי למעשה הוא לא מצליח לתחזק את עצמו באופן שוטף, והממשלה, גם כשהיא רוצה, לא מסוגלת להעביר אליו את הכסף. ולכן יצאנו לדרך עם – – – יצחק כהן (ש"ס): – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: מה? יצחק כהן (ש"ס): – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אני לא שומע. יצחק כהן (ש"ס): – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: כן. בכל זאת הצליחו, אחרי פעולה של הרבה אנשים יצירתיים, ואתה, סגן השר כהן, היית דווקא בין המובילים בתהליך היצירתי הזה בכל פעם. אבל לא צריך להפוך את האתר הזה לבן-ערובה ליכולת היצירתית של נבחרי הציבור. כך רוצים הלוחמים, ואני חושב שכך מגיע לאתר הזה – שהוא יהפוך לאתר בניהולה של מדינת ישראל במתכונת הזאת של תאגיד ממשלתי. בהחלט יש פה משימה שאם לא נעשה את זה עכשיו, לרגל 50 שנה לאיחודה של העיר, אז מתי נעשה זאת? ולכן באנו לכאן עם היוזמה בעקבות החלטת ממשלה ביום ירושלים הקודם, שהסמיכה אותנו, יחד עם משרד הביטחון, לקבל החלטה מה המתכונת הנכונה. זאת ההחלטה שקיבלנו – התאגיד הממשלתי. זאת הדרך הנכונה לטיפול באתר גבעת-התחמושת, ואנחנו מביאים לכאן את החוק. אני רוצה להודות לשר הביטחון ולמשרד הביטחון על שיתוף הפעולה בהובלת התהליך הזה. אני רוצה להודות לשר האוצר ולסגן שר האוצר – אדוני סגן שר האוצר, אני מודה לך, ודרכך גם לשר האוצר – על הנכונות למעשה לעזור לנו להתגבר על חלק מהמחסומים שניסה לשים הדרג המקצועי במשרד, ואני בטוח שבמאמצים המשותפים שלנו, של כל חברי הכנסת, אנחנו נדע גם להביא לתהליך חקיקה מהיר ולהשלים את מלאכת החקיקה לפני יום ירושלים השנה, כדי שבשנת ה-50 לאיחוד העיר נוכל להגיד ללוחמים שקרה הדבר הטבעי ביותר ושמדינת ישראל לקחה על עצמה את ניהול האתר הזה ואת כל מה שכרוך בזה, ולא רק כאתר הנצחה אלא כמרכז מורשת אמיתי. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר אלקין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אני מודיעה על נעילת רשימת הדוברים. בבקשה, אדוני. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, כבוד השר זאב אלקין, ההצעה הזאת באה להנציח את הכיבוש, מה שנאמר – מטרה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): בגלגול הבא. מה שנקרא – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: זה קרה לנו בגלגול הזה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): בגלגול הבא שלך. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): גם יקרה לכם. תזכרו את זה טוב. מה כתוב במטרת החוק? מטרת המרכז: העמקה של הידע על מלחמת ששת הימים; מלחמה של כיבוש – כיבוש שטחים. אפשר להנציח. יש פתגם שאומר שאפשר להטעות ולרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, ואפשר לרמות ולהטעות את כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי-אפשר להטעות ולרמות את כל האנשים כל הזמן. זאב בנימין בגין (הליכוד): אפשר. אפשר. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אפשר? אז בבקשה, תמשיכו. עד מתי? עד הגלגול הבא, כן? מרדכי יוגב (הבית היהודי): 1,500 שנה שהאסלאם מרמה את כל העולם. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): יש עוד מטרה של החוק: טיפוח והנחלה של מורשת הקרב. מה זה? להנציח את האמירה "על חרבנו נחיה". עד מתי? להנציח טיפוח והנחלה של מורשת הקרב במקום להנציח את מורשת הדו-קיום, האהבה. אז מורשת הקרב הרצח, ההרג. מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה של כיבוש: נכבשה רצועת-עזה, וסיני, ורמת-הגולן הסורי, והגדה המערבית. הכיבוש נמשך עד עכשיו, הכיבוש הנתעב. בכל העולם, 50 שנה, אין כיבוש יותר; רק כאן. לפי החוקים הבין-לאומיים, לפי החלטות האו"ם, הוא כיבוש לכל דבר, ולכן היה מן הראוי להביא חוק לסיום הכיבוש, ולא להנצחת הכיבוש. יש להנציח את השלום ואת הדו-קיום; יש להנציח את מורשת השלום ולא את מורשת הכיבוש – מורשת הדו-קיום וכיבוד האחד את האחר. עם שמדכא עם אחר לא יכול להיות חופשי בכלל. עם שמורשתו והתרבות שלו על הקרב ועל הרצח, הוא עוד מעט לא יהיה חופשי, וירצח את עצמו. אמיר אוחנה (הליכוד): מי שרוצח את עצמו זה לא אנחנו. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): זה מה שצריך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל, ולאחר מכן – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): יש לך ספק לגבי ששת הימים? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה הכוונה? יואל חסון (המחנה הציוני): על חשיבות המלחמה הזאת. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): קודם כול, אני רואה שהמלחמה עוד לא נגמרה. ולכן חשוב – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ההשלכות שלה. ההשלכות שלה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לכן אני לא מבין את הטענה של מציג החוק שאומרת כאילו שאין לחוק הזה שום היבט פוליטי. מה פתאום? מי שיקרא את החוק, באופן ברור הוא מדבר על המלחמה ועל הכיבוש הזה כאילו זה משהו שצריך לשמר אותו ולחזק את המורשת. רוצים לחזק מורשת של שליטה בעם אחר? של כיבוש שנמשך 50 שנה? מאז נבחרתי לכנסת, חבר הכנסת חסון, אני מנסה להבין מה התוכנית המדינית של הממשלה הזאת. חבר הכנסת אמיר אוחנה צועק, חבר הכנסת פורר צועק, חבר הכנסת יהודה גליק, ואני לא מבין מה הם מציעים. נראה לי שבהצעת החוק הזאת מה שהם מבקשים זה עוד חקיקה שאנחנו קוראים לה "חקיקת הסיפוח". זה כבר לא להתייחס לשטחים שנכבשו ב-67' כשטחים שבשליטה זמנית, אלא התייחסות לשטח הזה כשטח ששווה להקים עבורו אפילו מרכז, שלא לדבר על כל השיח הזה שנמשך סביב מזרח ירושלים, כאילו במזרח ירושלים אין 300,000 פלסטינים שהם חלק אינטגרלי של אותו עם שנמצא תחת הכיבוש מ-67'. מה, זה לא אותו עם? האם בכוח רוצים לכפות על העם הזה להיות חלק ממדינת ישראל? לכן, גברתי היושבת-ראש, אנחנו מתנגדים לחקיקה כזאת, ששוב מבקשת להדגיש – לא הייתי אומר את הערכים, אבל התפיסות הללו של כוח, ושל שליטה, ושל דיכוי ושל קרבות ומלחמה. מישהו כאן אולי יתעשת בממשלה הזאת ויחשוב להקים מרכז לשלום, מרכז לפיוס היסטורי? אורן אסף חזן (הליכוד): אני בעד שתרים את הכפפה ותקים אצלך בכפר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מרכז לפיוס היסטורי? ההנהגה הפלסטינית באה ואומרת לכם: אני מוכנה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): תרים. תקים אצלך בכפר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ההנהגה הפלסטינית אומרת: אני מוכנה לחיות בשלום עם מדינת ישראל בגבולות 67'. גבולות 67' ישאירו לפלסטינים 22% מאדמתם ההיסטורית. ומה התשובה של ממשלת ישראל? חוק סיפוח ועוד חוק סיפוח – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – והקמת מרכז שינציח את המלחמה בין שני העמים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת איתן כבל – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. איתן כבל (המחנה הציוני): תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, אני אפתח ואומר שהגדוד שלי, שאני חייל בו עד היום, הוא הגדוד שנלחם בגבעת-התחמושת. יתרה מזו, בכל שנה ב-20 השנים האחרונות, אם לא יותר מכך, אבל לפחות ב-20 השנים האחרונות – כמעט בכל 20 השנים האחרונות אני עורך ומגיש את הטקס של החללים של הגדוד שלי, שאני חייל בו, שנלחמו בגבעת-התחמושת, ואנחנו מעלים על נס את גבורתם. ולא כל דבר – אני אומר גם לחברי – הופך להיות שלום ומלחמה, יהודים וערבים. נלחמו שם חיילים יהודים בקרב הירואי ונלחמו שם חיילים ירדנים בקרב הירואי מצדם; גם את זה צריך לזכור. ובמקום הזה אנחנו יודעים להנציח את גבורתם של אלה ואת גבורתם של אלה. בסופו של עניין אפשר להתחיל לקיים כאן דיון איך המלחמה הזאת נפתחה, מה גרם לה, אבל זה לא העניין, זאת לא הכוונה בכלל. לפעמים אפשר להתעסק בדברים המאוד-פשוטים, המאוד-ארציים, של בני-אדם שנלחמו במקום הזה, שנתנו את חייהם, לשיטתם עבור מדינתם, וכך אני גם רואה את זה. יכול להיות שהבית הזה לא היה קיים אם לא הייתה גבורת ששת הימים. אני זוכר את זה – אני הייתי בן שבע – זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. והייתה לי הזכות לגדול ולהכיר אישית ולהיות חבר אישי של חלק מהלוחמים, כמו יקי חץ ואחרים, שנתנו את חייהם במקום הזה – שם בפרט ובמלחמות ישראל שלאחר מכן. ואני באופן אישי, כבר שנים – ואני אומר את זה לך, השר אלקין: זו תעודת כבוד לממשלה על שלקחה על עצמה סוף-סוף להסדיר את העניין הזה. אני רק מקווה שבאמת זאת לא אמירה שאנחנו עומדים כאן וזו תהיה אמירה דקלרטיבית, כמו הרבה פילים לבנים שהסתיימו בדפים ורודים, שלאחר מכן לא נודע כי בא אל קרבנה, נעלמו ושום דבר לא יצא מזה. אני מקווה מאוד, ואני פונה אליך – – – יעקב מרגי (ש"ס): איתן, הנה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני פונה אליך. באמת, אני מתכוון ללוות את זה מקרוב ולוודא שאכן סוף-סוף העניין הזה יהיה למעשה אמיתי, רציני ומכובד. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – – יהודה גליק (הליכוד): בוא תפתיע אותנו, תברך על ההחלטה. בוא תפתיע אותנו פעם אחת. תפתיע אותנו. היו"ר טלי פלוסקוב: – – יהודה גליק וג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לירושלים יש שר, והשר הזה פשוט קיבל את התפקיד הזה כדי להנציח את הכיבוש – הנה, הוא עומד מולי – להנציח את הכיבוש של ירושלים. וזה לא יצליח, כי הכיבוש יסתיים. יכול להיות שייקח לו זמן, אבל הכיבוש הזה יסתיים. וירושלים המזרחית היא כבושה, ומי שבא להנציח מורשת מלחמה, רוצה שהמלחמה לא תסתיים. האם זה האינטרס? האם אלה קווי היסוד של הממשלה – להמשיך במלחמה, להמשיך לאיים במלחמות – או להגיע לשלום? ירושלים כבושה, זו עובדה. לא מזמן, רק לפני חודשיים, הייתה החלטה באו"ם שירושלים היא כבושה, במועצת הביטחון. ומי שאומר "או"ם שמום", יגיע הזמן שהאו"ם יעמיד אותו במקום. לכן, איך שאמר חברי עבדאללה, אי-אפשר לרמות את כל העולם כל הזמן. ירושלים – מה שעושים שם, מדברים על איחוד ירושלים – – יהודה גליק (הליכוד): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – מדברים על איחוד ירושלים, וזה אחד השקרים הברורים בהיסטוריה. מי שמדבר על אחדות ירושלים משקר. מי שנכנס לירושלים יכול לראות את ההבדל – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – את ההזנחה, את הגזענות. אורן אסף חזן (הליכוד): ישב פה טיבי ואמר – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): סליחה. יש מפגע רעש שם. להשתיק אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – כלב ערפאת – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש מפגע רעש שם. להשתיק אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש מפגע רעש. להשתיק אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): איפה הייתם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש מפגע רעש. אורן אסף חזן (הליכוד): לא הייתם – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש מפגע רעש. להשתיק אותו, אולי, כבוד היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: לא. אני מבקשת שלא להפריע. חבר הכנסת אורן חזן – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): להשתיק את הרעש הזה, זה מפגע. היו"ר טלי פלוסקוב: – – אני יודעת שהיו לך שלוש דקות משלך, אז קצת – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה מפגע, וצריך לטפל במפגעים, לא? אורן אסף חזן (הליכוד): איזה מצחיק אתה. את הליצן בלעת לבד או שמישהו הגיש לך אותו? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, לא. הרי אתה יודע שאתה הליצן התורן, כי בכל כנסת – – אורן אסף חזן (הליכוד): איזה סטנדאפיסט. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – יש ליצן, ואתה הליצן התורן – – אורן אסף חזן (הליכוד): איזה סטנדאפיסט. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – ועל זה יש כבר הסכמה של כולם. אורן אסף חזן (הליכוד): וואי, איזה סטנדאפיסט. גם – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אבל מדברים על איחוד ירושלים. האם ירושלים מאוחדת? אורן אסף חזן (הליכוד): זה – – – שאתה נותן ב"דאעש" – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ירושלים, שיש כפרים כאילו, לכאורה, בירושלים המאוחדת שהם במצור; קוביות בטון בכניסה שלהם, גדרות, מחסומים. מי שנכנס לירושלים, האם הוא מתייחס כאילו ש-300,000 תושבים הם חלק מירושלים המאוחדת? אז למי אתם משקרים – לעצמכם? מסגד אל-אקצא יכול להיות חלק מאזור שלמדינת ישראל יש שליטה עליו? אין לישראל שליטה על מסגד אל-אקצא. הוא מסגד, הוא אסלאמי, הוא ימשיך להיות מסגד אסלאמי והוא ישוחרר. מי שלא מבין את זה – שיבין. אמיר אוחנה (הליכוד): מה יש מתחתיו? יש שרידים – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש מתחתיו אשליות של אנשים טיפשים. אמיר אוחנה (הליכוד): אשליות של אנשים טיפשים? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אשליות של אנשים טיפשים, פשוט מאוד. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – על מה אתה מדבר. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): פשוט מאוד, אתם משקרים לעצמכם – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – זה מה שיש שם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתם רוצים להוכיח דברים שחפרתם מתחת למסגד אל-אקצא – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – ולא מצאתם כלום. למה אתם ממשיכים לשקר לעצמכם? למה לשקר לעצמכם? אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה מסגד אל-אקצא, וימשיך להיות מסגד אל-אקצא. הפעם הראשונה שדיברו עליו – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – בכתבי התורה זה היה 400 שנים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): איך אתה יכול – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הם לא נותנים לי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא נותנים לא לסיים ולא לגמור. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה מסגד אל-אקצא וזה ימשיך להיות מסגד אל-אקצא. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): והאשליות שלכם והשקרים שלכם יתנפצו בפנים שלכם. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. אחריו, אחרון הדוברים – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ולאחר מכן השר יסכם את הדיון. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. אמיר אוחנה (הליכוד): יהודה, ספר מה יש שם – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה עם עז א-דין אל – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני מבקשת שלא להפריע בדיון. יהודה גליק (הליכוד): אני רוצה להתחיל. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, סגן המזכירה, הרשמות הפרלמנטריות. אורן אסף חזן (הליכוד): גם המחבלים מתוקים, יהודה? יהודה גליק (הליכוד): "שיר המעלות לדוד; שמחתי באֹמרים לי בית ה' נלך; עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם; ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו." יש פה כאלה בבית הזה שמתגעגעים לגדרות תיל באמצע הרחוב פה, באמצע הכביש, שמתגעגעים לחייל ירדני שיורה על כל מי שהולך ברחוב. יש פה כאלה שמתגעגעים לזה. חברי וחברותי, להזכיר לכם. 19 שנה אחרי הקמת מדינת ישראל עמדנו בפני שואה. 200 מיליון ערבים הקיפו אותנו, היינו 2 מיליון יהודים בלבד. איימו לחסל אותנו. שר החוץ האגדי אבא אבן מסתובב בעולם: תעזרו לנו לשרוד. מה ביקשנו? לשרוד. חברים וחברות, כיכר רבין בתל-אביב הייתה אמורה להיות מרכז קבר אחים ל-100,000 הרוגים שציפו. התחננו רק לשרוד. אנחנו רצינו מלחמה? רצינו לשרוד. מישהו חלם לאן נגיע? וברוך השם, מישהו למעלה חשב אחרת. התחננו למלך ירדן, התחננו לפניו: אל תתערב. אבל הוא קיבל את המידע שנאצר מסר לו שהוא כבר בתל-אביב. הוא אמר: מה, אני פראייר? אני לא אצטרף לדבר הזה? בתוך שישה ימים הקדוש-ברוך-הוא זיכה אותנו, התגברנו על כל האויבים מכל הכיוונים והפכנו את ירושלים לעיר של שלום. נכנסים היום לבית-חולים – יש שם רופאים ופרופסורים ערבים ויהודים ביחד; נכנסים לבית-מלון, ויש יהודים וערבים ביחד. אני, ניתח אותי פרופ' מוסלמי ממזרח ירושלים. ירושלים היום היא עיר של שלום, וכל זה בזכות אותם חיילים שמסרו את נפשם. אני מכאן רוצה לברך קודם כול איש יקר, שמעון כהנר, אל"מ, קצ'ה, שעובד כל כך הרבה שנים בהתנדבות בראש גבעת-התחמושת. אני מברך את השר לענייני ירושלים המדהים זאב אלקין, ובהזדמנות הזאת גם את שרת התרבות מירי רגב, יקירתי, על ההחלטה הנכונה השבוע להקים מרכז למורשת הר-הבית. ואני רוצה לומר לך, ג'בארין, יש מרכז עולמי לשלום; קוראים לו הר-הבית. כל מה שצריך – שאתם תכבדו אנשים אחרים, וביחד, מרכז שהוא קדוש לכל העולם, קדוש לכולנו, הוא יהיה המרכז העולמי לשלום ופיוס. תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אין הר-הבית – – – אל-אקצא. תפנים את זה כבר. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. לאחר מכן נבקש מהשר אלקין לסכם את הדיון. אני רואה שהוא כאן. בסדר גמור. קריאה: – – – יהודה גליק (הליכוד): אלפי שנים פלסטינים שם. זה מלפני בריאת העולם. אורן אסף חזן (הליכוד): אין דבר כזה פלסטינים. אין. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחרי מלחמת יולי 1967 שרה הזמרת הלבנונית פיירוז את השיר "זהרת אל-מדאין" על ירושלים. יהודה גליק (הליכוד): ירושלים של זהב. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): ובשיר הזה נאמר, בין השאר: "כשנפלה העיר ירושלים נסוגה האהבה, ובלבבות אנוש שכנה המלחמה". וזה מה שהיה. חברי כנסת כאן אמרו – חבר הכנסת כבל – שאפשר באהבה, אפשר שכולם, אפשר זה. ב-1967 נסוגה האהבה ושכנה המלחמה. כדי שתהיה אהבה, כדי שיהיה צדק, צריך להיפטר ממלחמה. כל עוד יש כיבוש ישראלי, בכל השטחים ובירושלים המזרחית, אין אהבה, אין צדק, אין הבנה, אין פיוס בין העמים, אין שלום, אין עתיד טוב לא לילדינו ולא לילדי היהודים. אנחנו מציעים שלום, אנחנו מציעים צדק. אנחנו מציעים להקים את מוזיאון הצדק, מוזיאון השלום, לאחר סיום הכיבוש הישראלי, לאחר שימולאו כל החלטות האו"ם. אנחנו לא דורשים שום דבר נוסף – רק הלגיטימיות וההחלטות והחוק הבין-לאומי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): איזה החלטות? איזה החלטות? איזה החלטות, ג'מאל? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה הקובע כאן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): איזה החלטות? איזה החלטות? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אם תקימו מוזיאון למלחמה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תגיד, איזה החלטות? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם מקימים מוזיאון למלחמה, מוזיאון של שנאה, מוזיאון של ניצול, מוזיאון של רמיסת צדק. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): איזה החלטות, חבר כנסת זחאלקה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אנחנו רוצים – החלטות האו"ם של סיום הכיבוש – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): איזה החלטות? איזה? איזה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – ופירוק כל ההתנחלויות. ופירוק. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תגיד איזה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני אומר לך: החלטה על סיום הכיבוש – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): שמה הן אומרות? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – החלטה על פירוק כל ההתנחלויות – לא הייתה החלטה כזאת? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): שמה? שמה? מה אתה רוצה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): החלטה על מדינה פלסטינית. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה רוצה מדינה פלסטינית? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): ההחלטה של האג להרוס את גדר ההפרדה – כל ההחלטות האלה, צריך – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בשביל מה, שישלוט שמה "דאעש"? בשביל מה, שישלוט שם "חיזבאללה" או "חמאס"? בשביל מה אתה רוצה מדינה פלסטינית? בשביל לשים את הפלסטינים יותר – – – ממה שהם כבר היום? בשביל מה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, אני מוכן לענות על קריאות ביניים אינטליגנטיות. לא כל קריאת ביניים ראויה לתגובה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כן – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מוסיפה לך עוד 20 שניות, ואני מבקשת לסיים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): בבקשה, אם יש לך חידוד לשון או משהו אינטליגנטי, משהו מאתגר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אז בשביל מה אתה רוצה מדינה פלסטינית? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אבל להגיד: איזה החלטה? תמיד אפשר להגיד את זה. כל ילד – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, תן בבקשה לסיים את הדיון ולהצביע עבור הצעת החוק הזאת. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני כמעט אומר: תנו לתינוק מוצץ. היו"ר טלי פלוסקוב: הוספתי לך עוד 15 שניות. נא לסכם. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כן, גברתי. אנחנו מתנגדים להקמת מוזיאון ומרכז למלחמה בלבה של ירושלים המזרחית הכבושה. מה שצריך זה פינוי מלא של האזור על-פי החלטות האו"ם, וטובה שעה אחת קודם, להצלת הילדים – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – ולבניית עתיד טוב יותר. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני השר, אני מבקשת לסכם את הדיון, ולאחר מכן מייד נעבור להצבעה. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אני חייב להגיד שהדיון הזה, כמו גם הדיון הקודם, לצערי לא הפתיע. מדהים לראות איך נציגי מפלגה שלמה – או אפילו כמה מפלגות, רשימה שלמה – בבית הזה, רואים את ניצחון מדינתם כאירוע שבשום פנים ואופן אסור לזכור אותו וכאירוע שלילי. אני מדי פעם שואל את עצמי על חברי הכנסת מהרשימה המשותפת: האם הם זוכרים שהם מכהנים בכנסת ישראל? לא בפרלמנט פלסטיני, לא בפרלמנט ירדני. אגב, אם חס וחלילה המלחמה הזאת הייתה נגמרת אחרת, בטבח המוני, כפי שתוכנן כאן ב-67', מסופקני אם מישהו מכם היה זוכה לשבת על כיסאות בפרלמנט. אז גם אתם בסוף יושבים על הכיסאות כאן, בבית הזה, בזכות אותו ניצחון בששת הימים. רק במדינת ישראל אפשרי הדבר הזה, שעומדים חברי פרלמנט, אחד אחרי השני, ועל ניצחון שהציל את המדינה הזאת מכליה אומרים: בשבילנו זה חורבן, ואנחנו בשום פנים ואופן לא מוכנים לזכור את זה. אין עוד מדינה אחרת בעולם שתופעה כזאת הייתה קיימת בה. ועוד הערה, יותר בעקבות הדיון הקודם: אני חושב שאתם עושים פשע לציבור ששלח אתכם לפרלמנט, כשעליתם כאן אחד אחרי השני – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה מסתכל בראי? אתה מסתכל בראי? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אתם עושים פשע. אתם עושים פשע על שני העמים. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – – כשעליתם כאן אחד אחרי השני על הדוכן ואמרתם שמבחינתנו החוק שמדבר על תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל של ארגון טרור הוא חוק נגד הערבים. מה רציתם להגיד בזה – שהציבור הערבי אוטומטית תומך בטרור ובמאבק מזוין נגד מדינת ישראל? זה המסר? הרי זה לא נכון. הציבור הזה אומר חד-משמעית שזה לא נכון ואלה לא עמדותיו. דיברתם על הכיבוש במזרח ירושלים? לכו תסתכלו בסקרים. רוב האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים – שואלים אותם: אם יהיו כאן שתי מדינות, באיזה צד אתם רוצים להיות? אומרים: במדינת ישראל. סקר אחרי סקר – רוצים להיות במדינת ישראל. אז זה הכיבוש? זאת המציאות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – את השקרים האלה. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: זאת המציאות. אבל משום מה אתם בוחרים שלא לשרת את הציבור ששלח אתכם לכאן, ולא לשרת את המדינה שממנה אתם מקבלים משכורת כחברי פרלמנט, אלא לבוא ולקרוא לכוחות זרים ולאו"ם, ושיבוא מישהו ויפגע במדינה הזאת. אני חושב שהגיע הזמן שדווקא בחוק הזה של סיפור גבעת-התחמושת אולי תתעשתו ותיזכרו, ולו לרגע אחד, איזו מדינה אתם משרתים ולאיזו מדינה נשבעתם אמונים כשהתחלתם לכהן כאן בכנסת ישראל. אני מודה לחבר הכנסת כבל ולמפלגות בצד הזה של האולם על ההבנה הזאת שמדובר פה בחוק של צדק היסטורי. אין פה פוליטיקה; אין פה ימין ושמאל. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: וחבל לי מאוד שרק החלק ההוא של האולם לא מבין את זה. יבוא יום שגם אתם תבינו. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר אלקין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 34 חברי כנסת, תשעה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 62) (חממות טכנולוגיות וחברות הזנק), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1118); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: וכעת אנחנו עוברים להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 62) (חממות טכנולוגיות וחברות הזנק), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק, בשם שר הבריאות, השרה מירי רגב. בבקשה, גברתי. יוסי יונה (המחנה הציוני): מירי, מזמן לא ראינו אותך. שרת התרבות והספורט מירי רגב: ראית? יש תורנות בכנסת. אחרי סיור בבית-שמש באים לתורנות במליאה. זה הולך טוב. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מקריאה כאן את תשובתו של שר הבריאות, של ליצמן, על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 62) (חממות טכנולוגיות וחברות הזנק). על-פי חוק ביטוח בריאות מממלכתי, החזקה בתאגיד על-ידי קופת-חולים מחיבת את הקופה למינימום של 20% בהחזקה באמצעי השליטה, בעיקר מניות. ואולם, כשמדובר בחממות טכנולוגיות וחברות הזנק, דרישה זו לא מעשית. פעמים רבות נדרש גיוס משקיעים והון חיצוני, ודבר זה מוביל בהכרח לדילול החזקות הקופה אל למטה מ-20%. לכן, הצעת החוק שלפניכם קובעת כי תנאי הסף של 20% החזקות לא יחול על החזקות של קופה בחברות הזנק וחממות טכנולוגיות, ושר הבריאות והאוצר יוכלו לאשר גם החזקה של אמצעי שליטה בהיקף נמוך יותר. יודגש שהסמכות היא עדיין של שני השרים – שר הבריאות ושר האוצר – והקופה חייבת לקבל את אישורם להחזקה בכל היקף שהוא, אבל השרים יוכלו להתיר לקופה להחזיק בתאגיד שהוא חברת הזנק או חממה טכנולוגית גם אם לא מתקיים התנאי של החזקת 20% לפחות מאמצעי השליטה. יצוין כי בתאגידי בריאות – קרנות מחקרים – שליד בתי-החולים הממשלתיים כבר בוצע תיקון דומה בתקנות מאותם שיקולים. לכן, הממשלה מבקשת את תמיכת הכנסת בהצעת חוק זו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשרה מירי רגב. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: ראשון הדוברים, עבדאללה אבו מערוף – מוותר; אגב, רשימת הדוברים נעולה. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושבת-ראש, בדרך כלל אני עולה לדוכן הזה כשיש הסתייגויות או כשיש רצון לדבר על חוקים, ונצמדת לחוק עצמו ומדברת ומנמקת. הפעם אני אנצל את זמן הדיבור הזה כדי לענות לשרה רגב, שבחרה דווקא ביום האישה לעשות מעשה מאוד פמיניסטי – דווקא לתקוף את יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, ולהשתלח בדברים – היה מן הראוי שעכשיו תעזוב את השיחה שהיא מקיימת בתוך המליאה ותשמע מה יש לי להגיד לה. השרה רגב, שאלת אותי מאיפה יש לי את החוצפה לשאול אותך. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – היא לא שמעה את התשובה שלי, אני לא רוצה לשמוע את התשובה – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): למה את בורחת – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – שאת תהיי מוכנה לשמוע – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שסוף-סוף מישהו מוכן – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – להגיד לך שלא מתוך חוצפה פונים אליך אלא מתוך זכות אמיתית. כנראה את לא יודעת מה התפקיד שלך, השרה. התפקיד שלך הוא להגיע למליאה הזאת – – אורן אסף חזן (הליכוד): את יודעת מה התפקיד שלך? שאת לא – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – ולענות על שאילתות של חברי וחברות הכנסת. אבל השרה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): את יודעת מה התפקיד שלך? יואל חסון (המחנה הציוני): בלי קשר לעמדה. היא צודקת במאה אחוז. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – ולמה היא – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני דורשת שהשרה התורנית תיכנס לאולם. אורן אסף חזן (הליכוד): היא צודקת ונוח לה כשנוח לה. היו"ר טלי פלוסקוב: קודם כול, השר התורן נמצא באולם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): עד כמה שידוע לי, היא השרה התורנית, והיא אמורה לענות בדיון הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: זה לא קשור. זה לא קשור. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אוקיי. היו"ר טלי פלוסקוב: מה שחשוב כאן זה נוכחות השר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אז מה שראיתם עכשיו, חברות וחברי הכנסת וכלל האוכלוסייה במדינת ישראל, זו בדיוק המגמה של הכנסת הזאת – להתייחס לחברי הכנסת הערבים כאילו מישהו עושה לנו טובה שאנחנו נמצאים פה – – אורן אסף חזן (הליכוד): אנחנו עושים לכם טובה. עושים לכם טובה. נורית קורן (הליכוד): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – וכאילו שהשרים פטורים מלתת תשובות, והם יכולים להשתלח כל פעם שבא להם בחבר כנסת כדי לקדם את עצמם. השרה רגב, יש לך עוד הרבה מה ללמוד על פמיניזם ועל זכויות נשים. ואת יודעת מה? כן, אני יכולה ממש לחנך אותך מחדש מה זה פמיניזם. פמיניזם זה לא להסתכל רק על קבוצה מסוימת; ופמיניזם זה לא לשקר – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – על מה כן עושים ומה לא עושים. השרה עמדה על הדוכן הזה בלי לבדוק עובדות, השתלחה בי וחשבה שככה אולי היא תרוויח כמה נקודות. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם עולים ומדברים בלי עובדות פעם אחר פעם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): באותו יום אבי דיכטר, חבר הכנסת אבי דיכטר – – אורן אסף חזן (הליכוד): היושבת-ראש, נגמר לה הזמן. נגמר לה הזמן. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – גם פתח את ישיבת חוץ וביטחון במתקפה על יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. למה? כי הפריע לו שהוא – – אורן אסף חזן (הליכוד): כי את מקדמת רק מה שנוח לך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – פעם אחת ידון בנושא של הטרדות מיניות בצה"ל נגד החיילות. אורן אסף חזן (הליכוד): את מקדמת רק מה שנוח לך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אז תפתח את העיניים: זה קורה בצבא הכי מוסרי בעולם – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. קריאה: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – זה קורה בצבא הכיבוש הישראלי, והגיע הזמן שתכירו בזה. ורק לידיעתכם, הוועדה לקידום מעמד האישה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – קיימה שני דיונים שנוגעים לחיילות, אבל אני לא משתמשת בזה כדי לזרות חול בעיני כל מי שפותח את הפה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): והגיע הזמן שתלמדו את העובדות לפני שתתחילו לתקוף. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת סתיו שפיר – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): נוכחת, נוכחת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, היא נוכחת. היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה. אם היא לא במקום, אז אני מבינה שזאת הכוונה. חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת. בכך סיימנו את רשימת הדוברים. אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, אפשר לענות? היו"ר טלי פלוסקוב: בהצעת החוק הזאת? חבר הכנסת אורן, לא, פשוט נרשמת להצעה הבאה. בסדר, חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, השרים, כנסת נכבדה, במרבית הזמן, ישבנו כאן לפני כמה דקות ושמענו פשוט שקרים על גבי שקרים על גבי שקרים מאסופה של נוכלים שיושבת כאן מולי, שמשתמשת בבמה הזאת כדי להפיץ רוע. עכשיו, אני לא יודע מה מפריע לי יותר, מה מטריד אותי יותר – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שיחזור בו. כבוד היושבת-ראש, שיחזור בו. אורן אסף חזן (הליכוד): – – העובדה שישב כאן יושב-ראש, שישב בכיסא היושב-ראש, וטען שהוא הריבון וסתם לנו את הפה – וכנראה התמזל מזלי והוא יושב כאן שוב. בסוף אני אחשוב שזה הכול קנוניה. קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא יודע מה מפריע לי יותר, העובדה שהייתה לו פליטת פה שבה הוא אמר שאבי האומה הפלסטינית, "אומה" "פלסטינית", הוא יאסר ערפאת, יימח שמו – – רועי פולקמן (כולנו): אורן, למה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – ומצד שני עולה לפה חבר כנסת אחר, שמגדיר את עצמו שיח' אבל כל מה שהוא עושה זה רק להפיץ שנאה – אני רק תוהה אם כשתגיע למעלה, אתה תסתכל בעיניים של אללה, אם תוכל לחייך כשהוא יודע שאתה עומד פה ומשקר על שתי רגליים ובפיך המלוכלך פעם אחר פעם אחר פעם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אם אתם אומה שהוקמה לפני 40 שנה, שהוקמה לפני 40 שנה, איך אתם יכולים לדבר על ששת הימים? איך אתם יכולים להגיד שהייתם כאן קודם? איך אתם יכולים בכלל לתבוע זכויות על מה שלא שלכם? מילא לשקר, מילא להמציא, אבל גם לגנוב את ההיסטוריה? זו התרבות? זו המורשת? יש כאלה שגונבים קרקעות; יש כאלה שגונבים דעה. אתם מנסים לגנוב את ההיסטוריה. קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא רוצה לעכב את חברי בקואליציה, אני רק רוצה להגיד דבר אחד: חלאס. אף אחד כבר לא קונה את השטות שלכם. נכון שאתם צריכים להצדיק את המשכורת, ונכון שאתם צריכים להצדיק את הכסף האנטישמי שמגיע מחו"ל כדי לתמוך במפלגות שלכם, אבל אולי לשם שינוי תעזבו אותנו בשקט ותתחילו לעשות משהו למען אלה ששלחו אתכם לכאן. תפסיקו לפגוע בהם. אתם כתם לחברה הערבית בישראל. אתם בושה לחברה הערבית בישראל. אני הולך ברחוב, פונים אלי ערבים, לעתים אני קצת נבהל, ואז אני מקשיב ושומע מה שיש להם לומר – הם פשוט מתביישים בכם. הם רואים בכם לא מנהיגות, ולא מובילים, ולא מייצגים – אסופה של נוכלים, שקרנים ורמאים – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – שכל מה שהיא מנסה זה – – – את הכיסא שלה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חזן, חבר הכנסת חזן, תחזור בך מהדברים על אסופה של נוכלים. פגעת בכבוד הכנסת כאשר פגעת בקבוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): תפנה לוועדת האתיקה. תפנה לוועדת האתיקה. היו"ר אחמד טיבי: אם אתה לא חוזר, אתה יורד מהדוכן. אורן אסף חזן (הליכוד): הנה, הבריון השכונתי – – – היו"ר אחמד טיבי: נא לרדת. נא להוריד אותו מהדיון מייד. הוא לא חזר בו. אורן אסף חזן (הליכוד): הבריון השכונתי, שתופס את הכיסא – – – היו"ר אחמד טיבי: נא לרדת. נא לרדת מהדוכן. נא לרדת. אורן אסף חזן (הליכוד): כל מה שהוא מסוגל לעשות, כי הוא לא מסוגל להתמודד עם האמת – – היו"ר אחמד טיבי: נא לרדת. נא לרדת. אורן אסף חזן (הליכוד): – – זה להוריד אותנו. היו"ר אחמד טיבי: הגזמת. עברת כל גבול. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אתה לא תסתום לנו את הפה – – – היו"ר אחמד טיבי: גם אמרת על היושב-ראש: בריון שכונתי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): האמת יותר חזקה ממך – – – היו"ר אחמד טיבי: נא להוריד אותו מייד. נא להוריד אותו מייד. אורן אסף חזן (הליכוד): ואני – כן, האמת יותר חזקה – – – היו"ר אחמד טיבי: אנזל. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תכעס. היו"ר אחמד טיבי: אנזל. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תכעס, אל תכעס. היו"ר אחמד טיבי: אנזל, אנזל. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אל תכעס, אל תכעס. היו"ר אחמד טיבי: אתה אמרת דברים קולקטיביים נגד קבוצה. יאללה, ח'פף. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תכעס, אל תכעס. היו"ר אחמד טיבי: יש גבול לכמה אתה מוריד את הרמה של הכנסת הזאת. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה מוריד את הרמה של ערביי ישראל. היו"ר אחמד טיבי: יש גבול לכמה אתה מוריד. מיכל בירן (המחנה הציוני): מסתבר שאין גבול. היו"ר אחמד טיבי: מישהו צריך לסתום לך את הפה. מישהו צריך לסתום לך את הפה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה לא יכול לסתום לי את הפה. היו"ר אחמד טיבי: מישהו צריך לסתום לך את הפה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה לא יכול לסתום לי את הפה. היו"ר אחמד טיבי: מישהו צריך לסתום לך את הפה, גם כשאני יושב-ראש. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה לא יכול. אתה לא יכול. היו"ר אחמד טיבי: אתה לא יכול לומר לרשימה שלמה "חבורה של נוכלים". אורן אסף חזן (הליכוד): אני יכול לעשות מה שאני רוצה. היו"ר אחמד טיבי: אתה לא יכול לפגוע ככה בכבודה של הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אעשה מה שאני רוצה. היו"ר אחמד טיבי: בושה וחרפה. בושה וחרפה. אטלע ברא. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אומר לכם את האמת. היו"ר אחמד טיבי: פעם ראשונה אני קורא אותך לסדר. אורן אסף חזן (הליכוד): את האמת, את האמת. "ברא" תגיד – – – שלך. היו"ר אחמד טיבי: פעם שנייה אני קורא אותך לסדר. קריאה: אורן – – – היו"ר אחמד טיבי: קצת דרך ארץ. רועי פולקמן (כולנו): למה להתנהג ככה? אורן אסף חזן (הליכוד): די, די. אל תגידו לי מה לעשות. היו"ר אחמד טיבי: אם תמשיך לצעוק אני מוציא אותך, אתה עם שתי קריאות. תירגע. פעם שלישית – צא החוצה, בגלל התנועה הזאת. צא החוצה. צא החוצה עד סוף הדיון. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה חוזר רק להצבעות. אתה חוזר רק להצבעות. צא החוצה עד סוף הדיון. התנועות המוקיוניות האלה – לא כאן בכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה פוגע בכבוד הכנסת פעם אחר פעם אחר פעם. אורן אסף חזן (הליכוד): אולי תיקח כדור הרגעה? היו"ר אחמד טיבי: אתה מביש את החברים שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): אולי תיקח כדור הרגעה? אולי תיקח כדור הרגעה? היו"ר אחמד טיבי: אתה מביש את החברים שלך, ולא מזיז כהוא זה לאף חבר כנסת מהרשימה המשותפת. אורן אסף חזן (הליכוד): אולי תיקח כדור הרגעה? היו"ר אחמד טיבי: אוקיי, כל המילים האלה ייחשבו לרעתך. אורן אסף חזן (הליכוד): בסדר, אל תאיים עלי. היו"ר אחמד טיבי: כל המילים האלה ייחשבו לרעתך. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תאיים עלי. תוריד את האצבע ואל תאיים עלי. היו"ר אחמד טיבי: אוקיי, חוזרים להצבעה, רבותי. כל כנסת ואחד מסמליה. אורן אסף חזן (הליכוד): לפחות אני לא מחבל. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה משהו אחר. אורן אסף חזן (הליכוד): לפחות אני לא מחבל. היו"ר אחמד טיבי: אתה רשאי להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 62) (חממות טכנולוגיות וחברות הזנק), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: 26 בעד, 11 מתנגדים. לפרוטוקול אני מוסיף את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. הצעת החוק עוברת לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון. יוסף ג'בארין מוסף לפרוטוקול. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – תגובה. אני מאשר תגובה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אף אחד לא פנה אליו. היו"ר אחמד טיבי: צא החוצה, צא החוצה. למה הוא לא בחוץ? מה זה, אנשי המשמר? למה הוא לא בחוץ? אטלע ברא. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) חמש דקות, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, לזה קוראים פרלמנט. הכנסת – זה מה שנקרא נבחרי העם, אבל אולי הגיע הזמן לחוקק חוק. במקום לדבר על 7א ולחוקק חוקים אחרים שהם גזעניים ביותר, אולי הגיע הזמן גם לחוקק חוק שבודק את רמת האינטליגנציה ובודק גם אם הבן-אדם שפוי או לא שפוי, וגם ההתנהגות שלו – אם הוא מתנהג התנהגות מוסרית או לא, לפני שמאשרים את הריצה שלו לכנסת. כי פה יש קבוצת חברי כנסת שרמת האינטליגנציה שלהם היא מתחת למינימום – אני לא רוצה להגיד מעבר לזה – והמוסר שלהם הוא אפס, בשפל, ואז הם כל הזמן משתלחים ועושים את עצמם ליצנים, כי הם ממש ליצנים, ובזה גם תוקפים. מדברים על חוק שיפסול או לא יפסול חברי כנסת. השאלה: מי שקורא לחבר כנסת טרוריסט – הוא צריך להמשיך בכנסת? ועדת האתיקה לא דנה אותו. מי שמדבר על חברי כנסת כנוכלים – אתם יודעים שזו הוצאת דיבה? כשמדברים על זה זו הוצאת דיבה. אתם רוצים שאנחנו נפנה לבתי-משפט? לא הגיע הזמן שבכנסת הזאת יהיו אנשים שפויים שיפסיקו גם את הגזענות, את ההסתה וגם את השקרים? מי שלא מבין שמסגד אל-אקצא הוא מסגד אל-אקצא וחושב על דברים אחרים, אז שילך אפילו לתנ"ך, ילך לראות שם: הפעם הראשונה שדיברו על בית-מקדש זה היה 400 שנים אחרי שהגיעו לעיראק. אז לפחות תבדקו את התורה שלכם ואת התנ"ך שלכם. אז גם השקרים האלה – הגיע הזמן להפסיק אותם. כשבא חבר כנסת, עולה – ואני אומר לכם, זה בושה לכנסת שיש בה חברי כנסת ברמה הזאת – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לא הבנתי את הטענה על בית-המקדש. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז תקרא את התנ"ך, או שאני אסביר לך אחר כך. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, אל תעשה לי ככה. אני רוצה להבין. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): או שאני אסביר לך אחר כך. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): הם ממציאים את ההיסטוריה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): עכשיו, עכשיו – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חאג' יחיא יתרכז בתגובה על דברי חבר הכנסת חזן – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לכן, מי שמנסה להטיח האשמות ולפגוע בחברי כנסת, אסור שמקומו יהיה בכנסת. כי הרבה דברים שבאים – כל פעם שמישהו עולה לדבר פה על הדוכן הזה קופץ חבר כנסת חזן ומתחיל לצעוק, ולדבר דברי הבל, ולתקוף – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: הוא לא נמצא פה, אז אל תדבר עליו. הוא לא יכול להגיב, אז אל תדבר עליו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ברשותך, אל תפריעי לי, בסדר? היו"ר אחמד טיבי: גברתי השרה, זו זכותו לומר את הדברים כתגובה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): גם את יכולה לצאת ולא לשמוע אותי. היו"ר אחמד טיבי: הוא מדבר לפי התקנון. תמשיך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): גם את יכולה לצאת ולא לשמוע אותי. יש לך הזכות הזאת. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אם לא הייתי חייבת הייתי יוצאת מזמן. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז את יכולה גם. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני חייבת לשמוע את דברי – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אולי תזמיני, אולי תזמיני איזה – – – או משהו? היו"ר אחמד טיבי: השרה רגב, נא לאפשר לו להמשיך, אני מבקש. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אם לא הייתי שרה תורנית הייתי יוצאת מזמן. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסדר, אז את יכולה. אני מרשה גם להמשיך לדבר בלי שרה ואני לא אקח תוספת זמן, אז את יכולה לצאת. אם את לא רוצה לשמוע – נדמה לי, נדמה לי שהתפקיד שלך הוא שרת תרבות, אז בתרבות – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, לא. אז בתרבות, אולי תדברי על תרבות ותראי את התרבות של – – – היו"ר אחמד טיבי: נא לא להתווכח עם השרה. תמשיך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, אני לא מתווכח, אני מסביר לה שחלק מהתפקיד שלה – – – היו"ר אחמד טיבי: קח את הזמן שלך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): חלק מהתפקיד שלה זה תרבות, לכאורה, אבל אני לא יודע אם היא מתעסקת או מכירה את המקצוע הזה או את הנושא הזה. חבר כנסת שבא ופוגע ברשימה שלמה – פעם מדבר על טרור, פעם על נוכלים, פעם על שקר – אז הגיע הזמן להפסיק. ואני אומר לכם, אם הוא חושב שבזה הוא יגיע גבוה בפריימריז, אז אני אומר לכם, זו תהיה תעודת עניות, תעודה על הרמה הנמוכה ביותר לאותה מפלגה שהוא יכול להתברג או להיות אחד המועמדים שלה. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא. הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (תיקון מס' 20) (ראיות חסויות וערעור על החלטות ביניים), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1117); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר אחמד טיבי: עכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הראיות. חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, בבקשה. היא מציגה לפניו? סליחה, השרה מציגה. השרה מירי רגב מציגה. במקום שרת המשפטים, תציג השרה מירי רגב. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק של משרד המשפטים, ואני מקריאה את ההסבר להצעת החוק במקום שרת המשפטים. הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (תיקון מס' 20) (ראיות חסויות וערעור על הליכי ביניים), התשע"ז–2017, מציעה לקבוע חריגים נוספים לכלל שלפיו ניתן לערער על החלטות ביניים רק במסגרת הערעור על פסק-הדין כולו. על-פי ההצעה, יש לאפשר חריגים לכלל כאשר ההחלטה בלתי הפיכה או משליכה על ניהול המשפט כולו. החריגים שבהם מוצע לקבוע זכות ערעור על החלטות ביניים הם החלטה לגלות ראיה חסויה, החלטה הדוחה בקשת נאשם למינוי סנגור והחלטה הדוחה בקשה לדון בדלתיים סגורות. עוד מוצע לקבוע בפקודת הראיות הסדרים פרוצדורליים שונים בענייני חסיונות. הצעת החוק תמנע מצב שבו טענות המועלות במסגרת ערעור על פסק-הדין נטענות מאוחר מדי, מאחר שמדובר בהחלטות ביניים בלתי הפיכות או כאלה המשפיעות על ההליך כולו. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת חוק זו. היו"ר אחמד טיבי: תודה, גברתי השרה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: יש הסתייגויות להצעת החוק הזאת? היו"ר אחמד טיבי: לא, לא, זו קריאה ראשונה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אבו מערוף – מוותר; חבר הכנסת שמולי – מוותר; חברת הכנסת לביא – איננה; נחמן שי – איננו; מסעוד גנאים – איננו; יוסי יונה – איננו; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; איתן ברושי – איננו; ג'מאל זחאלקה – מוותר; זוהיר בהלול – איננו; עאידה תומא סלימאן – מוותרת; אמיר אוחנה – איננו; מיקי לוי – איננו; יעל פארן – איננה; מאיר כהן – איננו; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; יהודה גליק – איננו; עפר שלח – איננו; אחמד טיבי – מוותר; מרב מיכאלי – מוותרת. מכלוף מיקי זוהר – בבקשה, אדוני. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני מבקש להתאפק בזמן דברי. היו"ר אחמד טיבי: אין צורך בהערה הזאת, אלא אם כן אתה מתכוון להפר את התקנון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, חלילה. יואל חסון (המחנה הציוני): כשתבוא לבוש כמו בן-אדם נתאפק. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): טוב, אני רוצה לנצל את הבמה כדי לומר כמה דברים. שמעתי פה קודם דיון מעניין על נושא ירושלים, מדינה פלסטינית וכדומה. קודם כול, אני רוצה להבהיר למליאה: מי שלא שם לב, אני מניח שגם חברי הכנסת הערבים שמו לב, בוועדה בראשותי לצדק חלוקתי ושוויון חברתי ערכתי לא מעט דיונים שקשורים לנושאים שחשובים לערביי ישראל במדינה, כי אני באמת סבור שזאת אחריות מדינית של כולנו לייצר פה חיים בדו-קיום ובאופן שוויוני ולאפשר הזדמנות שווה במדינת ישראל לכל אזרח, ועל כן גם ערכתי את הדיונים האלה. אתם יודעים שגם לאחרונה דיברתי לא מעט על התוכנית המדינית שאני רוצה להציג. הרבה הרימו גבה, זלזלו ברעיון, כינו אותי בכל מיני כינויים; טוענים שזה הזוי, שזה טיפשי, שזה בלתי אפשרי – שמעתי את כל ההערות. לפעמים אני אומר לעצמי, אדוני היושב-ראש: בגיל 37 עשיתי כמה הישגים בחיים, הייתי אפילו סגן ראש עיר, חבר מועצה, שני תארים במשפטים, חבר בכנסת מגיל 35. תאר לך אם הייתי חכם לאן הייתי יכול להגיע. את זה עשיתי כלא-חכם. היו"ר אחמד טיבי: זה תגובה ל"ארץ נהדרת"? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כן, זה מה שאני אומר בערך. היו"ר אחמד טיבי: אוקיי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): ואני אומר, תארו לכם שהייתי חכם, אולי הייתי אפילו מגיע להישגים הרבה יותר גבוהים. יואל חסון (המחנה הציוני): ראש ממשלה. היו"ר אחמד טיבי: זה היה מסר מעל הדוכן לכותבים והיוצרים הנהדרים של "ארץ נהדרת". מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אבל זה בסדר, אנחנו רגילים לקומדיה שיש לנו פה במדינת ישראל, במיוחד כלפי אנשי הימין עם העמדות הברורות שלהם. ואז אני מסתכל על הרעיון של להקים פה מדינה פלסטינית, ואני באמת תוהה: מה יוצא לפלסטינים ולנו מהסיפור הזה? אז בואו אתן לכם כמה תשובות, במיוחד ליפי הנפש, דווקא בצד היהודי, שכל הזמן אומרים: בואו נשמור על זכויותיהם של הפלסטינים, בואו נעזור להם להקים מדינה – – – היו"ר אחמד טיבי: אה, אלה יפי נפש? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בעיקר, הם כמובן רוצים להתייפייף בפני העולם. ותראו מה יקרה מהמהלך הזה: אני מעריך, שבתוך זמן קצר תהיה השתלטות עוינת של גורמים קיצוניים שם, "דאעש", "חמאס", "חיזבאללה" – אחד מהשלושה. היו"ר אחמד טיבי: איפה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): על אותה מדינה פלסטינית שתקום. היו"ר אחמד טיבי: "חיזבאללה" ישתלט. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, אני אומר "דאעש", כי הם כמובן סונים, זה גם מתאים אתנית. אחרי זה, יכול להיות גם "חמאס" באיזושהי קונסטלציה, ולך תדע, אפילו גם "חיזבאללה". היו"ר אחמד טיבי: יהיה מכרז. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יכול להיות שזה יהיה מכרז באמת: השתלטות עוינת טרוריסטית של אחד משלושת הארגונים. כל המרבה במחיר זוכה. היו"ר אחמד טיבי: יהיה מכרז, הכול רק לפי מכרז. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה יודע מה? רעיון מעניין. ואז, אחרי ההשתלטות העוינת, מה יהיה לפלסטינים? דמוקרטיה לא תהיה להם, מן הסתם דיקטטורה טרוריסטית, והדיקטטורה – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה יכול – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רגע, אדוני, אני מבקש. היו"ר אחמד טיבי: אני אתן לך זמן. אני רוצה שתגדיר דמוקרטיה, חבר הכנסת מיקי זוהר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תכף אני אדבר גם על זה, זה יהיה לקראת סיום דברי. ואז אני תוהה: האם אותה דיקטטורה טרוריסטית תאפשר לפלסטינים לחיות בפחות עוני ממה שהם חיים עכשיו? כי עכשיו העוני שהם חיים בו, בואו נגיד שהוא באמת בלתי נסבל, לעניות דעתי. מה שיקרה אחר כך – העוני לא יהיה רק יותר חמור, זה גם יעזור לאותה ההנהגה, או במיוחד לראשי ההנהגה, למלא את המרתפים שלהם בעוד כמה מיליארדי דולרים. הרי מה יקרה עם הכסף? הכסף יגיע למרתפים של המנהיגים שלהם, ולאחר מכן – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, הזמן נגמר. היו"ר אחמד טיבי: היות שהפסקתי אותו פעמיים אני מוסיף לו 25 שניות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה קשה לשמוע, אה, אדוני היושב-ראש? היו"ר אחמד טיבי: 25 שניות שלמות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, זה לא מספיק לי, אני אבקש עוד קצת. היו"ר אחמד טיבי: תמשיך, תמשיך. חשוב שאנשים כמוך ידברו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): בתוך חבר כנסת חכם, מה אתה מציע? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): ואז, אני אומר, המרתפים שלהם יתמלאו בכל כך הרבה כסף והפלסטינים יהיו בסבל הרבה יותר חמור. אבל העיקר – תראו, לא משנה גם שנסכן את מדינת ישראל – אנחנו היהודים הרחמנים עשינו את שלנו, התפטרנו מהסוגיה הפלסטינית, ריחמנו על הפלסטינים. היו"ר אחמד טיבי: נא להקשיב למשנה של חבר הכנסת מיקי זוהר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה, תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: לא כל יום אתם שומעים אותו מעל הדוכן. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): גברתי, לא לכעוס. היו"ר אחמד טיבי: תירגעי, תירגעי, בכל זאת מדובר במשנה סדורה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מרב, בואו נשמור את יפוּת הנפש. אני יודע שזה קשה. היו"ר אחמד טיבי: תמשיך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני יודע כמה זה קשה, כי האמת מאוד קשה. היו"ר אחמד טיבי: יש לך עוד חמש שניות, חבר הכנסת ממ"ז. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חמש? היו"ר אחמד טיבי: משפט מחץ ותסיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הגזמת. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אנחנו רוצים לשמוע יותר. קריאות: – – – היו"ר אחמד טיבי: אוקיי. יש דרישה מהקהל לתת לך להמשיך לדבר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נו, אז תן לי לדבר. היו"ר אחמד טיבי: דווקא מהקהל הערבי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תן לי לדבר, למה לא? אני אומר דברים מעניינים. היו"ר אחמד טיבי: אתה לא חושד במניעים שלהם? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עוד לא – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה לא חושד במניעים שלהם למה הם רוצים – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני לא רואה אף אחד מהם עובר לגור במדינה הפלסטינית – – היו"ר אחמד טיבי: למה לעבור לגור? למה לעבור לגור? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – כמו שאני לא רואה את תושבי מזרח ירושלים עוברים לגור במדינה הפלסטינית. קריאה: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): ולהם אין זכות הצבעה לכנסת, אדוני היושב-ראש, ולהם – – – היו"ר אחמד טיבי: כי ירושלים המזרחית תהיה חלק מהמדינה הפלסטינית. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה חושב שזה יקרה? היו"ר אחמד טיבי: כן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תשכח מזה. תשכח מזה, אתה יודע שזה לא יקרה. היו"ר אחמד טיבי: אתה לא יודע, אם זה לא יקרה, מה יקרה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה יודע שזה לא יקרה. בשום קונסטלציה זה לא יקרה. היו"ר אחמד טיבי: אתה לא יודע, אם זה לא יקרה, מה יקרה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בשום קונסטלציה זה לא יקרה. ואני אומר דבר אחד – אז בוא ניקח את משפט המחץ שאתה רוצה שאני אומר – – – היו"ר אחמד טיבי: לסיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אז אני אומר אותו. באותה מדינה פלסטינית שתקום יהיה גם שדרוג: כל מי שיעז להגיד את העמדה שלו נגד ההנהגה הקיצונית – או שיחסלו אותו או שיתלו אותו בכיכר העיר. אין מה לעשות, ככה זה עובד בדיקטטורות קיצוניות. לכן, גם דמוקרטיה – – – היו"ר אחמד טיבי: מיקי, זה משפט המחץ? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, זה חצי משפט מחץ. משפט המחץ עכשיו מגיע. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תמחץ כבר. היו"ר אחמד טיבי: נו, יאללה, תמחץ. בדיוק, כמו שאמר – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני אמחץ את המשפט. היו"ר אחמד טיבי: שמע, הנאום הזה שלך יועבר בכל תחנה. יאללה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כי אתם, ערביי ישראל, שיודעים טוב מאוד מה איכות החיים שיש פה במדינת ישראל, צריכים לדאוג שאותם פלסטינים יוכלו לקבל אפילו קצת מהאיכות הזאת, והם יכולים לקבל אותה. היו"ר אחמד טיבי: יואל, שומעים את זה עד לפה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הם יכולים לקבל אותה, ובלבד שיכירו ברעיון אחד: שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית עם מיעוט ערבי – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – ועל כן, זה הפתרון היחידי שיש. מדינה פלסטינית – אשליה שלא תתממש אף פעם, חברים. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת ממ"ז, אין כמוך, תודה רבה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. צפינו במשנה סדורה של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, שהבטיח שתהיה לו תוכנית מדינית, והוא הציג אותה עכשיו מעל הדוכן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, יש עוד הרבה – – – היו"ר אחמד טיבי: פרק א', פרק א'. קריאה: היושב-ראש, זו גם עמדת הממשלה? היו"ר אחמד טיבי: עכשיו אנחנו עוברים להצבעה – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): על התוכנית המדינית שלו? היו"ר אחמד טיבי: – – על הצעת החוק. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (תיקון מס' 20) (ראיות חסויות וערעור על החלטות ביניים), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה חוק ומשפט נתקבלה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – שתדע לך, היושב-ראש, אתה חרגת מסמכות כשהוצאת אותי. אסור היה לך לסתום כך את הפה. זו פגיעה בחופש הביטוי. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 18, נגד – אפס. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה חרגת מסמכות. היו"ר אחמד טיבי: צא החוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: צא החוצה מייד. אסור לך לפנות ליושב-ראש. אסור לך בזמן שאתה מורחק. אורן אסף חזן (הליכוד): אסור היה לך להוריד אותי. היו"ר אחמד טיבי: אתה תועמד לדין – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: – – בוועדת האתיקה על החריגה הזאת. (אומר בערבית: יאללה, הסתלק.) אורן אסף חזן (הליכוד): גם אני אקח אותך לוועדת האתיקה – – – היו"ר אחמד טיבי: אוקיי, אוקיי, אוקיי. אתה מפר את התקנון פעם אחר פעם. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה חורג מהתקנון. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. (אומר בערבית: יאללה, צא החוצה, צא החוצה.) אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: הוציאו אותו החוצה.) אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: להוציא אותו החוצה. התוצאה היא: 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת אמסלם, אם הייתי רוצה לנקום בך על מה שעשית בבוקר, הייתי מוציא אותך עכשיו מהמליאה בגלל שיחה בטלפון, שהיא עברה בוטה על התקנון. אבל היות שאמרתי שכשאני ריבון אני מגלה רוחב לב, אני לא קורא אותך לסדר פעם ראשונה. דוד אמסלם (הליכוד): אני יכול לענות? היו"ר אחמד טיבי: לא. תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: ההצעה אושרה. הצעת החוק עברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני לא יכול לענות? היו"ר אחמד טיבי: על מה תענה? הפרת את התקנון. דוד אמסלם (הליכוד): אני מכבד אותך. הנה, אתה רואה? שים לב. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52) (שקיפות מרכיבי תשלום בעסקה מתמשכת), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/692); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (שקיפות מרכיבי תשלום בעסקה מתמשכת), התשע"ז–2017. חבר הכנסת איתן כבל – בבקשה, אדוני. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – הולך ומידרדר מחוק לחוק. קריאה: איתן, בקיצור, אה, איתן? לא כמו מיקי זוהר. היו"ר אחמד טיבי: לא. מיקי הציג תוכנית. קריאה: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): לא, אני רק חלק מתוכנית. היו"ר אחמד טיבי: עשר דקות לכבל, למרות שהוא לא מציג שום תוכנית. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, קודם כול, זכות גדולה נפלה בחלקי להציג פה הצעת חוק, עם אדם עם לב רחום כמוך. זו זכות. היו"ר אחמד טיבי: אני חושב שאנשים כמוך ייהנו בכל פעם שאני בשלטון. תודה רבה. איתן כבל (המחנה הציוני): תודה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: בגלל שאתה אדם מיוחד. איתן כבל (המחנה הציוני): תודה. ובכן, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52) (שקיפות מרכיבי תשלום בעסקה מתמשכת). את הצעת החוק הזאת הגישו חברי הכנסת איתן כבל, נורית קורן, דב חנין ואיתן ברושי, ואני אציג אותה ממש בקצרה. הצעת החוק הזאת בעצם באה לטפל אחת ולתמיד במה שאנחנו מכירים בכל חשבון: דמי שימוש קבועים. תמיד אנחנו תוהים מה מסתתר מאחורי הסיפור הזה שנקרא דמי שימוש קבועים, ובדרך כלל אנחנו לא זוכים לקבל את התשובות הנדרשות סביב העניין הזה של דמי שימוש קבועים. למשל, כפי שחלקכם בוודאי יודעים, תחת הכותרת דמי שימוש קבועים "בזק" גבתה במשך שנים – עד לאחרונה, שהודיעה השבוע שהיא תפסיק לגבות את זה – את התשלום עבור "עפרוני" ו"זמיר". אני בטוח שיש כאן בין חברי הכנסת שאפילו לא שמעו על טלפון כזה שקוראים לו "עפרוני" או "זמיר". היו פעם שני טלפונים מאוד מכוערים ש"בזק" מכרה לאזרחי ישראל, אחד אפור ואחד קרמי כזה. גם כשכבר לא הייתה חברה וסגרו את הכול וכבר שום דבר לא היה קיים, הסתבר שגבו, יוסף ג'בארין, 3.60 ש"ח על החיבור הזה במשך שנים רבות. היו אומרים שבאו אזרחים וביקשו, אבל אנשים בכלל לא ידעו. זה לא רק שם. בחברות הגז גם כן הסדרנו את זה לאחרונה. אף פעם אתה לא מצליח להבין על מה אתה משלם ואיך אתה משלם ואיך התמחור של זה נקבע. בשורה האחרונה, כדי לא לעכב את כל החברות והחברים הנכבדים הערב, וכיוון שמדובר רק בקריאה ראשונה, אני מקווה שהצעת החוק הזאת אחת ולתמיד תייצר שקיפות, שבה בכל חשבון – גם תחת הכותרת "דמי שימוש קבועים" – יפורט כל שקל ושקל, על מה הוא נגבה מהאזרחים, והאזרחים ידעו על מה הם מוציאים את כספם. אין לי ספק שתהיינה שאלות ואין לי ספק שיתגלו גם דברים שהחברות גבו במשך שנים שלא לצורך, ונסיים אחת ולתמיד את הסאגה הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אני מאוד מודה לך. רשימת הדוברים. איתן כבל (המחנה הציוני): מה, היא כזאת ארוכה? היו"ר אחמד טיבי: מישהו מהנוכחים רוצה לדבר? אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): הצבעה. היו"ר אחמד טיבי: אף אחד לא רוצה לדבר. אני מודה לכם, בשעה מאוחרת זו, למרות חשיבות הדברים. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52) (שקיפות מרכיבי תשלום בעסקה מתמשכת), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 18 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת הכלכלה להמשך דיון. הצעת חוק זכות השגה על החלטה בעניין רישוי מקצועות בתחום הרפואה והבריאות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/696); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר אחמד טיבי: הצעת חוק זכות השגה על החלטה בעניין רישוי מקצועות בתחום הרפואה והבריאות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017. חבר הכנסת עודד פורר, הצעה טובה, לשם שינוי. היום היו לו הצעות שלא אמרתי עליהן – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): היה לי יום טוב היום. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אדבר באמת בקצרה, כי ההצעה הזאת מדברת בעד עצמה. כמו שכבר אמרתי גם כשהיא עברה את הקריאה הטרומית, היה מוטב שההצעה הזאת הייתה מוסדרת עוד מזמן בתוך הנהלים של משרד הבריאות. אבל לצערי עולים ותושבים חוזרים רבים מוצאים את עצמם מתמודדים מול הפקידות שאמורה לאשר או להכיר בתעודות שלהם שהם עולים לישראל, ואחרי החלטה של פקיד כזה או אחר שאחראי לנושא במשרד הבריאות, אין להם שום דרך לערער על ההחלטה של אותו אדם אלא בבית-משפט. אין שום ועדת השגה או ועדת ערר באמצע, בתוך משרד הבריאות. כשאני כיהנתי כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה העברנו, ביוזמת השרה סופה לנדבר, כמובן, החלטת ממשלה בנושא הזה, שחייבה את משרד הבריאות בקדנציה הקודמת ואת שרת הבריאות הקודמת להקים ועדה כזאת בתוך המשרד, כדי שעולים ותושבים חוזרים יוכלו לערער על ההחלטות האלה. הוועדה הזאת לא קמה, ומשהיא לא קמה ואני נבחרתי לכנסת, אחת מההצעות הראשונות שהגשתי הייתה ההצעה הזאת. אני שמח שהשר ליצמן בחר לתמוך בה, גם אם זה כלל עימות לפעמים עם הפקידות בתוך המשרד שלו – שכמובן לא אוהבת שמערערים על ההחלטות שלה. העברנו אותה בקריאה טרומית. אני שמח שחבר הכנסת אלי אלאלוף קידם את זה במהירות בתוך ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מתוך הבנת חשיבות הדברים לכלל העולים לישראל. העברנו את זה בוועדת העבודה והרווחה, עם נציגים, עם יכולת לשקיפות בוועדות האלה, ותוקמנה ועדות השגה על החלטות גם בנושא של רישיון לרפואה, גם בנושא של רישיון לרפואת שיניים, גם לגבי רישיון של רוקחים וגם לגבי הסדרת מקצועות פארה-רפואיים. בעניין הזה אני מקווה שאנחנו נצליח אפילו להעביר אותה אולי במהרה גם בקריאה שנייה ושלישית עוד במושב הזה, ותהיה בשורה לציבור גדול מאוד של עולים ותושבים חוזרים, ולא רק להם, אלא גם לעולים הפוטנציאליים שמסתכלים עלינו מעבר לים ושוקלים אם לעשות עלייה למדינת ישראל או לא. אני מקווה שנעשה זאת במהרה בימינו, ונראה הרבה רופאים ורופאות ורופאי שיניים ורופאות שיניים, ואחר כך נתקן את החקיקה גם לטובת האחים והאחיות. תודה, גברתי. אני מבקש מחברי לתמוך בהצעה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3671/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: יש לנו הצעת חוק שהוצמדה, והיא הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. יציג לנו את ההצעה חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה, גברתי. זה יהיה קצר. האמת היא, כמה קדנציות אני מנסה לקדם את זכות הערר של בוגרים – בוגרים ברפואה, רפואת שיניים, מקצועות פארה-רפואיים, ולא עלה בידי. עודד פורר (ישראל ביתנו): היית צריך שאני – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אמת. גם בכנסת הקודמת, גם בזאת שלפניה, למרות שכולם ידעו שזה נחוץ. אתם הרי כולכם מקבלים פניות מבוגרים ברפואה, רפואת שיניים ומקצועות פארה-רפואיים שמלינים על העובדה שמודיעים להם על התוצאה וכמעט אין להם זכות ערר, או שהתשובות אוטומטיות לפעמים, וההרגשה של הבוגר היא שהוא מקופח, שזאת לא התוצאה שאליה ייחל או שמגיעה לו. אלה אנשים שלומדים שנים רבות כדי לזכות בתואר, יהודים וערבים כאחד. שוחחתי עם השר ליצמן, והוא הראה סימנים שהוא בעד. הגיע חבר הכנסת עודד פורר, וממעמדו כחבר בקואליציה – והוא גם שוחח עם השר, לחץ, גם דיבר עם חברי קואליציה, והם נענו לבקשתו, הנכונה. זאת הצעה – ומגיעה לך מילה טובה, חבר הכנסת פורר, הפעם, לפחות בסוף היום; לא על ההצעות הקודמות – שנותנת פתח למתן זכות ערר, ואנשים ירגישו שקיבלו משהו בדרך אולי לשנות את התוצאה שקיבלו. עודד פורר (ישראל ביתנו): ולא יהיו חייבים לפנות אל בית-משפט. זה יחסוך זמן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בדיוק. זה גם חוסך כסף, זה חוסך משאבים. אתה חוסך פנייה אל בית-משפט, כי יש ועדת ערר. והנושאים הם – אני חוזר, למרות שאתה אמרת את זה: גם רופאים, גם רופאי שיניים, גם רוקחים וגם מקצועות פארה-רפואיים. הוועדה תורכב על-ידי השר, נדמה לי של שלושה אנשים, כאשר תוך 30 יום חייבים להגיש ערעור, והתוצאה תתקבל תוך 45 יום מהגשת הערעור. רבים רבים מהבוגרים פנו אלינו במשך שנים כדי שזכות הערר הזאת תעוגן בחוק. הגיע הזמן. והצעת החוק שלי, שהוצמדה להצעת החוק של חבר הכנסת פורר, תמוזג והן יקודמו יחד בוועדה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני מבקש מכם לתמוך בהצעה החשובה הזאת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני אנסה ללכת בדרך שלך, אדוני. האם יש מישהו באולם שמעוניין לדבר? כי יש פה רשימה ארוכה. יש. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. היו"ר אחמד טיבי: אילטוב, תציע פעם הצעה שאני איאלץ להגיד: הצעה טובה. הוא אילץ אותי. תציע, משהו. לא כל הזמן הצעות – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אל תדאג, אל – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): בסוף זה יקרה לך. תעבור אלינו, לישראל ביתנו. היו"ר אחמד טיבי: את רואה, כשאני – כשצריך, אני – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): או להפך. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): – – – היו"ר אחמד טיבי: או להפך, או להפך. שלוש דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – בוא, בוא, בוא – – – היו"ר אחמד טיבי: שלוש דקות. בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – ניקח את ההצעה שלהם, נראה אותם לוקחים את ההצעה של עצמם. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – קריאה: – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרה, על הצעת החוק ראוי להגיד "כן", לא להגיד "נייט". למה? כי ההצעה באה לתקן עוול ועיוות במשרד הבריאות, ברישיונות למקצועות רפואיים, הרבה זמן. ואני עליתי על הדוכן לא רק לברך על ההצעה הנכונה לתקן את העיוות הקיים ואת העוול הנמצא, אלא להגיד מה הניסיון שלי האישי משם, ממה שנקרא המחלקה, ההנהלה – – היו"ר אחמד טיבי: לרישוי מקצועות רפואיים. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – לרישוי מקצועות רפואיים. ההתנהלות שם מתחת לכל ביקורת, ואני מדבר על זה באחריות. לא אכנס לפרטים. טוב שעכשיו יש ועדה שתדון ותגיש ערר על החלטות שהן החלטות לא מקצועיות, הזויות, החלטות שבהן יש הרבה ריח של גזענות – ואני מדבר על זה בשיא האחריות של המילה, ואני עד לזה ואחראי לכל מילה שאני אומר. יש אנשים שמחכים יותר משנתיים בשביל לקבל תשובה, ואין איפה לערער. יש בוגרים שמבקשים מהם כל מיני דברים הזויים על מנת לתת להם רישיון: כמה פעמים יצאו מהארץ, כמה פעמים נכנסו, איזה מבחן, איזו שעה, איזה הרצאות. וכל זה קשור לאי-מתן הרישיון למקצוע כלשהו ברפואה. לכן, טוב שאנחנו מתקנים. אני מקווה שיהיו עוד תיקונים בהמשך בכל מה שקשור לרפואה ולסטאז' ולמבחן של הרישוי, ונתקדם הלאה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): ולכן, ראוי שנתמוך בהצעות, שתי הצעות החוק. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה על תמיכתך, חבר הכנסת אבו מערוף. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – תפאדל. שרת התרבות והספורט מירי רגב: מה עכשיו? היו"ר אחמד טיבי: מצביעים עוד מעט. אם את לא רוצה, אפשר להשתיק את אוסאמה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – היו"ר אחמד טיבי: אוקיי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): שרת תרבות – היא משתיקה? אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, אני כמובן – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה שותף להצעה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): כמובן, ולכן עליתי להגיד כמה דברים. אדוני היושב-ראש – וחברי עבדאללה אבו מערוף גם אמר את זה: אנחנו בשנה האחרונה כמעט כורעים, ממש כורעים, תחת עומס הפניות שאנחנו מקבלים מבוגרים במקצועות רפואיים: רפואת שיניים, רוקחות, פארה-רפואי. ואין יום שאנחנו לא פונים אל משרד הבריאות, אל המחלקה לרישוי מקצועות רפואיים. זה לוקח ונוטל מאתנו זמן רב – גם שלי, גם שלך, אדוני היושב-ראש, אבל גם של יתר החברים; במיוחד בשנה האחרונה, במיוחד הבוגרים מארמניה – – – היו"ר אחמד טיבי: גאורגיה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): מגאורגיה. היו"ר אחמד טיבי: אוקראינה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): מאוקראינה, ממולדובה, מרומניה. אנחנו פנינו, ואז נאמר לנו: אל תפנו אלינו יותר בענייני ארמניה. מדובר בכ-200 רופאים, בוגרים, שסיימו רפואה ורפואת שיניים, 200, שכבר שנה, שנה וחצי לא מקבלים זכאות, והם היו צריכים, עודד, חבר הכנסת פורר, היו צריכים לפנות לבית-המשפט. חלק פנו, חלק פנו – מייד, בעתירה מינהלית, קיבלו זכאות. גאורגיה, כ-100 סטודנטים שנסעו לשם ללמוד – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 107. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 107, ואחרי שהתחילו ללמוד, שנה-שנתיים, פתאום מקבלים שאין הכרה באוניברסיטה מסוימת בגאורגיה, וכבר שנתיים-שלוש, והיו צריכים לשכור עורך-דין ולפנות אל בית-המשפט, ואז גם לקבל הכרה דרך בית-המשפט. אז אני אומר שאנחנו נותנים להם סעד עכשיו בצורת ועדת השגות – – יואל חסון (המחנה הציוני): סעדי, סעדי – לא סעד. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – ושהם יכולים לפנות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו נותנים להם סעדי. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): סעדי. סעדי וסעד. אנחנו נותנים להם סעד על-ידי שהם יגישו השגה לוועדת ההשגות. ככה אנחנו גם חוסכים מהם את הפנייה לערכאות, וככה הוועדה הזאת, אדוני היושב-ראש, תיתן גם סעד מהצדק ומהדין, ותיתן לבוגרים האלה את האפשרות להשיג על החלטה של פקיד. כמה שהוא יהיה בכיר במשרד הבריאות, בסופו של יום זה עובד בכיר אחד שמחליט על גורלות של אנשים, של בוגרים, שלמדו שש שנים וחמש שנים. ולכן, כמובן, אני קורא לכל החברים לתמוך בהצעה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אנחנו רוצות – – – היו"ר אחמד טיבי: יש מישהו שנמצא במליאה ורוצה לדבר? איתן כבל (המחנה הציוני): לא. יש אנשים שרוצים להצביע. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): להצביע, להצביע. היו"ר אחמד טיבי: שתי הצבעות. אנחנו עוברים קודם להצבעה בקריאה ראשונה על ההצעה של חבר הכנסת פורר. בבקשה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אבל תפעיל אותה – – – קריאה: כן. קריאה: – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אפשר היום או – – – אפשר מחר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): זה כל כך קשה? מה קרה? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכות השגה על החלטה בעניין רישוי מקצועות בתחום הרפואה והבריאות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה, הצעת החוק, והיא תעבור להמשך טיפול, דיון, לקריאה שנייה ושלישית, בוועדת העבודה, הבריאות והרווחה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של חברי הכנסת טיבי וסעדי. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): ברכות, ברכות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מברוכ, מברוכ. קריאה: מברוכ. היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: אלוהים יברך אתכם.) קריאה: – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): (אומרת בערבית: תהיה בריא.) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: אלוהים יברך אותך.) מרב מיכאלי (המחנה הציוני): (אומרת בערבית: אלוהים ישמור אותך.) היו"ר אחמד טיבי: (אומר בערבית: אלוהים יברך אותך על דברייך.) הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 19, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את הוועדה, את ההצעה – – קריאה: – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): לעודד אין יותר חוקים. עודד פורר (ישראל ביתנו): אני סיימתי את החוקים להיום – – – קריאה: אה, זהו? נגמרו? – – – היו"ר אחמד טיבי: – – להמשך דיון בוועדת העבודה, הבריאות והרווחה, להכנה לקריאה שנייה ושלישית, והיא ממוזגת ומוצמדת עם ההצעה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53) (דרכים לביטול עסקה), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/697); נספחות.] (קריאה ראשונה) קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: עכשיו – הגנת הצרכן. תודה רבה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53) (דרכים לביטול עסקה), התשע"ז–2017. שוב איתן כבל. יציג אותה יואל חסון. קריאה: – – – קריאה: יואל, מה קרה? היו"ר אחמד טיבי: יואל חסון יציג אותה. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, השעה מאוחרת, אבל אני יכול לומר לכם שעבור הצעת החוק הזאת היה שווה להישאר. הצעת החוק הזאת, שאני מקדם יחד עם חבר הכנסת איתן כבל וגם חבר הכנסת דוד ביטן – וחבר הכנסת כבל כיושב-ראש ועדת הכלכלה מקדם את החוק הזה בנמרצות רבה – הצעת החוק הזאת באה ומדברת על מה שכולנו דיברנו עליו בכנסת כל כך הרבה פעמים. השרה רגב, גם כשאת היית חברת כנסת היית מעורבת בדבר הזה. כמה פעמים דיברנו על זה שהאזרח מן השורה לא מצליח להתנתק משירות; מתחבר בקלות אבל לא מצליח להתנתק בקלות. ולכן, החוק הזה הוא חוק פשוט. איך שהתחברת – התנתקת. נקודה. סוף לטרטורים, סוף להתנהלות הבאמת-קשה של החברות נגד הצרכן, סוף למצב שבו אזרחים יתחברו לשירות ולא יוכלו להתנתק ממנו בזמן סביר ובצורה סבירה. הצעת החוק הזאת באה באמת בעבודה מאוד מאומצת מול הממשלה, מול משרדי הממשלה, הרשות להגנת הצרכן, משרד המשפטים, המחלקה המשפטית של ועדת הכלכלה, כמובן, כפי שאמרתי, בניהולו של איתן כבל יושב-ראש הוועדה. הצלחנו להגיע מהר מאוד, בגלל עבודה מוקדמת, לנוסח שבאמת מקנה לצרכן הגנה מקיפה. למעשה, בנוסח שלנו אנחנו אומרים שבכל חשבונית, לדוגמה, אדוני היושב-ראש, יהיה כתוב בצורה ברורה איך מתנתקים: אימייל, טלפון – הכול בצורה ברורה, נהירה, קלה. זו באמת אחת מהצעות החוק החשובות והצרכניות ביותר שעוברות בכנסת עד כה, שישנו לדעתי מקצה לקצה את ההתנהלות בין האזרח לבין העוסקים השונים. עוד מילה חשובה: אנחנו כמובן רוצים, ורצוי שהחברות תמיד יעסקו ביכולת לשמר לקוחות, ביכולת לעודד אותם להישאר, ואם הם רוצים להתנתק – לשכנע אותם, אבל לא יהיו פה טרטורים ושכנועים עד אין קץ. איתן כבל (המחנה הציוני): אם לא יטרטרו, לא יצטרכו מחלקות שימור. יואל חסון (המחנה הציוני): שימור לקוחות. נכון מאוד. אז הדברים יהיו מוגדרים בזמן, הכול בצורה ברורה ונהירה. אנחנו גם נאפשר באמת כל מיני אמצעים טכנולוגיים שיאפשרו התנתקות בקלות. זהו. אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא חשובה. אני מודה לכם על התמיכה בה. אני אומר לכם שהיה שווה להישאר עד השעה הזאת בשביל ההצעה הזאת, כי ברגע שהיא תעבור – בעזרת השם בקרוב, אני מאמין במושב הבא – אנחנו באמת נראה עולם צרכני אחר, שבו אנחנו מחזקים את היכולת של הצרכן לבחור שירות, לצרוך את השירות, להשתמש בשירות שהוא רוצה, ומצד שני, האזרח יוכל גם להתנתק בקלות ובצורה שראוי וצריך שתהיה. חשוב עוד להגיד, אדוני – פשוט ביקשו ממני – אז חשוב עוד – – – היו"ר אחמד טיבי: יש לך עשר דקות. שרת התרבות והספורט מירי רגב: למה? יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא יודע מה קורה. יכול להיות שיש אירוע שאיננו מודעים לו. היו"ר אחמד טיבי: יש לו עשר. הוא דיבר חמש, נשארו לו חמש. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אבל הוא יכול לדבר גם פחות. היו"ר אחמד טיבי: הוא יחליט. אתה רשאי לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): לכן, לסיכום, חברי חברי הכנסת, אני מבקש את התמיכה בחוק הצרכני החשוב הזה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל כולם בעד. כולם בעד, השרה. היו"ר אחמד טיבי: לא, לא. חברת הכנסת רחל עזריה – יש לה הצעה לאחר מכן. היא לא נמצאת. אוקיי, תמשיך. יואל חסון (המחנה הציוני): טוב, בלבלתם את הדיון, אז לפחות מי ששומע ומאזין ורואה את הדיון ידע שאנחנו, חברי הכנסת ביטן, כבל ואני – – היו"ר אחמד טיבי: הצעה חשובה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – מקדמים חוק חשוב, שיאפשר התנתקות כפי שמתחברים. איך שהתחברת, איך שצרכת את השירות – באותה קלות תוכל להתנתק ממנו. זה ישנה את העולם הצרכני בחברה הישראלית, במדינת ישראל; זה יאפשר לצרוך שירות אבל גם להתנתק ממנו בקלות. אנחנו נאפשר כל מיני דרכים לעשות את זה בצורה קלה ויעילה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מודה לכם על התמיכה בחוק הזה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. יש מישהו במליאה שמאוד מעוניין לדבר בהצעת החוק החשובה והצרכנית הזאת של חברי הכנסת יואל חסון, איתן כבל, דוד ביטן? תודה רבה. נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53) (דרכים לביטול עסקה), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה, שבראשה עומד חבר הכנסת איתן כבל. הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/698); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר אחמד טיבי: הצעת החוק האחרונה היא ההצעה שבעטייה ביקשו מחבר הכנסת יואל חזן – יואל חסון, אני מתנצל על הפגיעה בשמך הטוב – הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017. חברת הכנסת רחל עזריה – תפאדלי, יאללה. רחל עזריה (כולנו): כבוד היו"ר והמזכיר, תודה רבה. כבוד השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני שמחה על אבן הדרך הנוספת לקראת הארכת תקופת הלידה בישראל ורפורמות נוספות בתחום הזה. אני אדבר בקצרה, אבל אני כן רוצה לספר שאני הגעתי לפוליטיקה מכמה סיבות, אבל סיבה שאני ממעטת לספר עליה היא העובדה שנהייתי אימא. חוויית ההורות הבהירה לי עד כמה נדרש כפר שלם, או מדינה שלמה, כדי לגדל ילד. פתאום אנחנו צריכים עזרה. המשפחה המורחבת לעתים גרה רחוק, ולכן הרבה יותר אחריות נופלת על התא המשפחתי הגרעיני. נוסיף לכך את שיעור תעסוקת האימהות לילדים קטנים, שגדל בשנים האחרונות במדינת ישראל מ-55% ל-75%, ובעצם הוא מהשיעורים הגבוהים ב-OECD, ואנחנו מבינים שיש פה נושא שמחייב טיפול. הורים לילדים קטנים הם לא קבוצה מאורגנת. זו קבוצה שאין לה לובי. אפילו אין לה עיתון, אין מישהו שדואג לה באיזשהו אופן, וזו קבוצה שצריכה המון תשומת לב – ובשנים האחרונות יותר ויותר תשומת לב. הדרך לעזור להורים לילדים קטנים היא בעצם בשתי שיטות: האחת זה לאפשר להורים לחלוק ביניהם את האחריות, זאת אומרת, להבין שהרבה יותר נופל על התא המשפחתי המצומצם, הגרעיני, ולכן לאפשר להורים לחלוק ביניהם אחריות. אנחנו עשינו את זה בכמה דרכים, כמו עם חוק ימי מחלת ילד, יחד עם עמיתתי מרב מיכאלי ועם רועי פולקמן, או כמו החוק של שעת הורות, שמאפשר להורים לחלוק ביניהם את ההטבה שניתנת להורים; והדבר השני זה שהמדינה לוקחת אחריות על הנושאים האלה, כמו בתוספת של יומיים חופש, בנושא החיסכון לכל ילד, דמי לידה לעצמאיות של עמיתתי טלי פלוסקוב, פיקוח על הצהרונים – גם על המחיר וגם על המזון שמוגש – וכמובן, "מחיר למשתכן". החוק הזה מחזיק את שני הנושאים האלה ביחד, כי מצד אחד יש פה הארכה של התקופה, ובמקביל אנחנו גם מאפשרים לאבות – עד עכשיו האבות היו צריכים לקחת שלושה שבועות כדי לקבל את ההטבה, ושיעור המיצוי היה כמעט אפסי, פחות מ-0.4%, ואנחנו מקצרים לשבוע. אני חברה במפלגת כולנו בראשות שר האוצר משה כחלון, ואנחנו התחייבנו לסייע לזוגות הצעירים, למשפחות העובדות, ואחת הדרכים המרכזיות זה להתאים את שוק העבודה להורות. יש עוד הרבה עבודה, גם בנושא הצהרונים וגם במסגרות לגיל הרך. גם בחוק הזה יש עוד עבודה, אבל אני מרגישה שיש בכנסת הזאת מאמץ אמיתי וכן להתאמץ להעביר את החוק כמה שיותר מהר, כי הכסף כבר קיים. אנחנו רוצים לאפשר לאימהות לילדים קטנים ליהנות מההארכה בתקופת הלידה, בחופשת הלידה. אנחנו צריכים לעשות את המאמץ לעזור להורים, כי בסופו של דבר הורים לילדים קטנים הם השדרה המרכזית של המשק הישראלי. אלה שנים מאוד קשות. הם מתמודדים עם שנים מאוד מאתגרות, גם בבנייה שלהם את הקריירה, גם בשוק העבודה, גם בגידול הילדים; זו תקופה שבה מנסים לקנות דירה; הם עדיין לא מבוססים מספיק, לא כלכלית ולא בעבודה. במקביל, אלה השנים שבהן עושים הכי הרבה מילואים, הרבה פעמים השכלה גבוהה – שנים מאוד מאוד אינטנסיביות. ואני רוצה לומר לכם, ההורים הצעירים, שאנחנו רואים אתכם. אנחנו רואים כמה קשה לכם. רואים כמה אתם מנסים להרים את הראש מעל המים, ואני רוצה שכל ההורים לילדים קטנים ידעו: יש במשכן הזה מי שפועל עבורכם. אני רוצה להודות לכל מי שסייע בהכנת הצעת החוק לקריאה ראשונה, בראש ובראשונה לשר האוצר משה כחלון, לשר הרווחה חיים כץ, לביטוח הלאומי, למשרד המשפטים, למשרד העבודה והרווחה, לאגף התקציבים, לראש המטה של שר האוצר נדב שיינברגר; לייעוץ המשפטי של הוועדה עורכת-דין ענת מימון המדהימה, שבאמת סייעה רבות; לאריאלה מלכה, מנהלת ועדת הרפורמות, שמלווה אותנו בצורה מאוד אינטנסיבית; ליועצים שלי, נתנאל דיין, ישי ויסמן, נחלה ליאור ורותם כהן כחלון, שהם שותפי לדרך. וגם לך, לאימא המיניקה, שנותנת בנו אמון ובטח צופה בנו כעת, בשעות הבלתי-אפשריות האלה שקמים להנקה. אנחנו עובדים פה בשבילךְ; וכמובן לאסנת ואתורי, שהובילה את המהלך הציבורי לטובת הנושא. אני מבקשת מכם, חברי הכנסת, שתתמכו בקריאה הראשונה, ואני מאוד מקווה שנצליח לזרז את זה, כמה שיותר מהר, כדי שהכסף באמת יגיע להורים. וסתיו שפיר, כדי שלא נצטרך אחר כך לעשות העברות תקציביות מכל מה שנשאר – חבל – אז נעביר את זה כמה שיותר מהר, שנוכל ליהנות מהכסף. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול מברך את חברת הכנסת עזריה על החוק הזה ועל המהירות – שזה מוכיח, אגב, שכשהממשלה רוצה משהו היא עושה את זה מהר ויעיל. אבל אני רוצה קצת להתייחס לדברים שנאמרו בימים האחרונים לגבי – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני רוצה להירשם, בבקשה, לדבר. יואל חסון (המחנה הציוני): אני רוצה להתייחס למה שנאמר בימים האחרונים לגבי מה לעשות עם עודפי המסים ועם המסים הצפויים מעסקת "אינטל" ו"מובילאיי". אני חייב לומר משהו. הבנתי לפני כמה חודשים שהורידו את המע"מ, את מס החברות, את המס השולי. הבנתי את זה. אבל לעשות את זה שוב? לעשות את זה שוב? על מה? למה יש צורך? הרי יגיד לך כל אדם פה – אני מבין את המקרו, את הרעיון של המקרו, את הכלכלה במקרו. אני מבין מה הצעדים האלה עושים לכלכלה הישראלית. בסדר. השרה, את הולכת? שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא, לא, אני פה. איך אני יכולה ללכת? יואל חסון (המחנה הציוני): לא, כי אם היית הולכת, הייתי הולך גם. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לכי, לכי, לכי. יואל חסון (המחנה הציוני): את תיבחני על הדברים האלה, גברתי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: בוחן פתע. יואל חסון (המחנה הציוני): בכל אופן, אני אומר, אני מבין בכלכלת מקרו מה זה אומר הורדת מסים, מה זה אומר למשק, מה זה אומר כל הדברים האלה, אבל חבר'ה, יש גם אזרחים. וכולם כבר יודעים להגיד שההורדה הזאת של 1% במע"מ – מי כבר הרגיש את זה? מי כבר הרגיש את זה? וההורדה במס ההכנסה השולי – הורדתם. להוריד עוד פעם? יש פה כניסה גדולה של מיליארדים שיכולה לטפל בסוגיות כמו הארכה משמעותית של חופשת הלידה – אופציה ראשונה; אופציה נוספת – המעונות מגיל אפס עד שלוש. אתם לא מבינים איזו עזרה זאת לזוגות הצעירים. זאת עזרה משמעותית ואמיתית; יותר מעוד 0.5% או 1% במס השולי; אתם יודעים מה? צהרונים, בבקשה; ואם רוצים ללכת ממש רחוק – ואי-אפשר הכול, זה ברור לי – אז אולי הנושא של הביטוח הסיעודי, גם זו אופציה לדבר עליה. אני יותר תומך בעניין של חופשת הלידה והנושא של המעונות. הרי זאת חברה שמעודדת ודוחפת את המשפחות לעוד ועוד ילדים. זו חברה עם מספר הילדים הגדול ביותר במערב, ואי-אפשר שהממשלה לא תתייחס לזה. אי-אפשר שהממשלה, ברגע שיש תקופה של שפע, לא תבחר להשקיע שם דווקא. אז אני אגיד משהו לסיום: תראו, בשנתיים האחרונות שמשה כחלון שר האוצר, אני באמת חושב – ואני אומר את זה באהבה גדולה: אני חושב שהוא שר אוצר טוב. אני חושב שהוא שר אוצר שעושה דברים באמת אמיצים. אני חושב שהוא לקח על עצמו משימות ששנים אף אחד לא העז לקחת על עצמו, ואני באמת מפרגן לו. וגם בתקציב האחרון, שהיו לי עליו פה ושם הערות – וכמובן הצבעתי נגד, אני באופוזיציה, אבל לא אמרתי שהתקציב הזה הוא גרוע; בשום מקום לא שמעתם אותי אומר את זה. אבל פה זה מבחן של שר האוצר לחשוב מחוץ לקופסה, ולא ללכת עכשיו בדיוק כמו שאומרים לו כל הכלכלנים, המקרו והמקרו – הוא דווקא איש של מיקרו – ולקחת את הכסף הזה ולגעת בו באנשים. 1% מע"מ או הורדה של 1% במס חברות, הורדה של מס שולי – לא נוגעות באנשים. מעונות – נוגע; צהרונים – נוגע; חופשת לידה – נוגע; ביטוח סיעודי – נוגע. הדברים האלה נוגעים. ואני – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): נגמר הזמן, למרות שאתה מאוד מעניין אותו. יואל חסון (המחנה הציוני): מה אתם מתחשבנים אתי על הזמן? אני עכשיו לא יורד. היו"ר אחמד טיבי: משפט מחץ, יואל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל יש סדר במליאה הזאת, יש תקנון. יואל חסון (המחנה הציוני): איתן, אתה רשמת את זה? אתה יודע מה – – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לישון. יואל חסון (המחנה הציוני): אני רשמתי את זה, חברי למחנה הציוני – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שעמדתם לי עם שעון וסטופר. מאה אחוז, מאה אחוז. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, משפט מחץ. אני לא אגיד משפט מחנ"צ, אני אגיד משפט מחץ. היו"ר אחמד טיבי: תפאדל. רועי פולקמן (כולנו): יואל, תזכור שאנחנו לא ביקשנו שתרד. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מעריך אתכם על זה. היו"ר אחמד טיבי: יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): רציתי לפתוח סוגיה נוספת. קריאה: אוהוהו. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מודה לכם, חברי הכנסת, על ההקשבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יאללה, אנזיל. אנזיל בכסרה. מיש אַנזל – אִנזיל. מרב מיכאלי, תפאדלי. קריאה: – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ממש – – – קריאה: – – – קריאה: מרב תמשיך איפה שאתה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הנה, הוא התחיל בשבילך. היו"ר אחמד טיבי: תפאדלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ביתאספה – אני יודעת – – – היו"ר אחמד טיבי: לא, את – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני מתה ללכת לישון בעצמי, אבל מיש מפאר. היו"ר אחמד טיבי: חיליק בר. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני רוצה לברך את חברתי חברת הכנסת רחל עזריה, שמצליחה להביא עוד שבוע תקופת לידה לאימהות, וגם לאבות. ואני רוצה להגיד באמת: כל הכבוד, לא צחוק, ובהקשר הזה כל יום הוא דרמטי. אבל – אני רוצה להגיד כזה "אבל", ואת לא כועסת. רחל עזריה (כולנו): לא. את רוצה ארבע וארבע, נכון? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני רוצה חופשת לידה שוויונית לשני ההורים, גם כי אני רוצה להתחיל לממש את העובדה שאנחנו, כבר 100 שנה יש לנו זכות בחירה וזכות להשפיע על החוק ולעצב את הכלכלה ולעצב את העולם. והחלוקה הבינרית, הדיכוטומית, שאומרת שהאימא נשארת לטפל בפעוטות ובתינוקות והאבא מקסימום מקבל איזה כמה ימים שהוא יכול לעזור, יעני – היא חייבת להסתיים. השינוי שתביא חופשת לידה שוויונית – אני הגשתי את הצעת החוק שמסתמכת על המודל הסקנדינבי: ארבעה חודשים לאימא, ארבעה חודשים לאבא, ועוד ארבעה חודשים שהם יכולות לחלק ביניהם, ומהם חלק יכולות לקחת במקביל. המשמעות היא לא רק שגם לגברים יהיה קשר של טיפול פיזי בילדה ובילד – שזה דבר שעושה גם שינויים הורמונליים, גם אצל גברים, דבר שיעשה פחות מלחמות במקומותינו – זה דבר שיעשה סדר בעולם העבודה, כי פתאום לא רק האימא תיעלם לשלושה חודשים אלא גם האבא, בגיל הפוריות, הוא אבא שייעדר כשנולד או נולדת לו ילדה או ילד, ואנחנו נראה בבת-אחת עלייה דרמטית בשוויון בעולם העבודה. והדבר האחרון שאני אגיד, ברשותכם, זה שאנחנו חייבות וחייבים חינוך חינם מגיל שנה, של סיום תקופת הלידה, והוא חייב להיות לפי ימי העבודה – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – ולא יכול להמשיך להשאיר את עבודות הבית וגידול הילדות והילדים באין הכרה בערך הכלכלי שלהם, ולצפות שלא ברור איזה אללה בדיוק יעשה אותם בשביל מי בדיוק. ולכן – וזה הדבר המדהים, ואני חייבת להתחבר למה שאמר חברי יואל חסון: יש עכשיו פתאום כל כך הרבה כסף. במקום לבזבז אותו על להחזיר אותו בהורדת מסים לאלה שזה לא באמת יעשה להם הבדל גדול בחיים, את הכסף הזה אפשר היה לקחת ולעשות הבדל עצום גם בחיים של כל אזרח ואזרחית אבל גם בחיים הקולקטיביים של כולנו. במדינה הפמיניסטית שכולנו צריכות לעבוד בשבילה – וגם צריכים, האמת – זה מה שאנחנו צריכות וצריכים לעשות, ואינשאללה, ממש בקרוב. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת חיליק בר – מוותר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני מוותר כדי להוכיח ליואל חסון שאפשר לוותר. היו"ר אחמד טיבי: מישהו נמצא במליאה ורוצה לדבר מאוד? אין. קריאה: מאוד לא. היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעת חוק בעניין תקופת לידה והורות נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לוועדת הרפורמות – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): למה לא ועדת מעמד האישה? היו"ר אחמד טיבי: על-פי סעיף 83(א). תודה רבה, ההצעה עברה. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ז באדר התשע"ז, 15 במרס 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. Session adjourned. הישיבה ננעלה בשעה 23:58.