דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ' ישיבה רי"ז הישיבה המאתיים-ושבע-עשרה של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ז באדר התשע"ז (15 במרס 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 325. התשתיות במחלקות הפנימיות במרכז הרפואי גליל בנהריה 7 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 7 שר הבריאות יעקב ליצמן: 7 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 8 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 9 יעל גרמן (יש עתיד): 10 327. המתנה ממושכת לתור להפלת עובר מת 11 יעל גרמן (יש עתיד): 11 שר הבריאות יעקב ליצמן: 11 אורי מקלב (יהדות התורה): 13 דב חנין (הרשימה המשותפת): 14 326. פינוי שדות מוקשים 16 יעקב מרגי (ש"ס): 16 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 17 328. מעצר חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית 18 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 18 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 19 324. איחור בקבלת ציוני בחינת הבגרות במתמטיקה 21 איציק שמולי (המחנה הציוני): 21 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 21 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 22 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 25 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 25 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שיפוי בגין תביעות פיצויים), התשע"ז–2017 26 דוד אמסלם (הליכוד): 26 סגן שר האוצר יצחק כהן: 28 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת בתי-קברות אזוריים כתשתית לאומית), התשע"ו–2016 29 אכרם חסון (כולנו): 30 סגן שר האוצר יצחק כהן: 30 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין קצבת נפגעי עבודה), התשע"ז–2017 32 משה גפני (יהדות התורה): 32 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 33 עיסאווי פריג' (מרצ): 34 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד על-יסודי), התשע"ז–2017 36 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 36 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 37 הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובאחיות שכולות, התשע"ז–2016 39 איציק שמולי (המחנה הציוני): 40 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 42 איציק שמולי (המחנה הציוני): 43 הצעת חוק עסקאות ביטחוניות בעלות היקף כספי גבוה, התשע"ז–2017 50 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 50 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 56 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 57 הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ז–2017 64 עפר שלח (יש עתיד): 64 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 67 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הורה מגדל יחיד), התשע"ז–2016 75 קארין אלהרר (יש עתיד): 75 השר איוב קרא: 77 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירת מין), התשע"ז–2017 80 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 80 השר איוב קרא: 84 הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון – סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך), התשע"ו–2016 86 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 87 השר איוב קרא: 89 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – העברת כספי פיקדון שלא נוצלו לחשבון הבנק של הזכאי), התשע"ז–2017 91 עפר שלח (יש עתיד): 92 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 92 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סינון אתרי הימורים ותכנים המציגים דברי תועבה באינטרנט), התשע"ז–2016 93 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 95 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 103 יואל חסון (המחנה הציוני): 109 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 115 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 115 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת בחירת מועמד שהורשע בעבירת טרור) 115 דוד ביטן (הליכוד): 116 השר איוב קרא: 117 עיסאווי פריג' (מרצ): 118 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת חופשת לידה בתמורה לשכר מינימום) התשע"ו–2016 124 יעקב אשר (יהדות התורה): 124 הצעות לסדר-היום 129 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המתקפה שלוחת הרסן של ממשלת נתניהו על התקשורת העצמאית והחופשית בישראל 129 זהבה גלאון (מרצ): 130 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 134 הצעות לסדר-היום 152 בדיקת חלופות לריקון מכל האמוניה על מנת למנוע את פיטוריהם של אלפי עובדים במפעל חיפה כימיקלים 152 טלי פלוסקוב (כולנו): 153 משה גפני (יהדות התורה): 154 מאיר כהן (יש עתיד): 156 דב חנין (הרשימה המשותפת): 157 יעל גרמן (יש עתיד): 158 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 159 הצעות לסדר-היום 161 גנבת ארבעה גווילי ספרי תורה וזריעת הרס בבית-הכנסת באשקלון 161 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 161 שר הבריאות יעקב ליצמן: 163 הצעות לסדר-היום 164 התנאים להשבתת היחידות הפחמיות הישנות והמזהמות שבתחנת הכוח "אורות רבין" עלולים לעכב את ההשבתה בשנים רבות 164 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 165 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 166 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 168 דב חנין (הרשימה המשותפת): 176 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 179 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 179 הצעות לסדר-היום 180 שרפת אחות למוות בקופת-חולים והיעדר ביטחון אישי לצוותי הרפואה 180 רויטל סויד (המחנה הציוני): 181 שר הבריאות יעקב ליצמן: 182 דב חנין (הרשימה המשותפת): 183 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 186 הצעות לסדר-היום 187 בדיקת חלופות להורדת מסים בעקבות עודפי גביית מסים 188 דב חנין (הרשימה המשותפת): 188 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 192 תמר זנדברג (מרצ): 195 אורי מקלב (יהדות התורה): 197 סגן שר האוצר יצחק כהן: 199 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 206 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 208 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 214 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 214 הצעה לסדר-היום 214 מאות עובדי רשות השידור מתמודדים עם הלא-נודע, והם חסרי אונים באשר למעמדם ועתידם 214 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 215 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 220 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 220 הצעת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעת חוק בעניין תקופת לידה והורות בדבר פיצול הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 220 רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 221 שאילתות ותשובות 221 839. אחיות בריאות התלמיד 222 יעל גרמן (יש עתיד): 222 שר הבריאות יעקב ליצמן: 222 840. סירוב לביצוע הפלות בכמה בתי-חולים ציבוריים 223 יעל גרמן (יש עתיד): 223 שר הבריאות יעקב ליצמן: 224 755. תקציב בלתי מנוצל – מבני דת לדרוזים 227 היו"ר יואל חסון: 227 סגן שר הפנים משולם נהרי: 227 752. תקציב בלתי מנוצל – פעולות לפיתוח הנגב והגליל 231 היו"ר יואל חסון: 231 סגן שר הפנים משולם נהרי: 232 595. זימון לגיוס לאנשים עם פיגור קשה 233 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 233 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 234 789. דחיית בקשות טיפול של חולות סרטן מעזה 236 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 236 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 236 813. תוכנית בניין עיר לנגוהות 243 יהודה גליק (הליכוד): 243 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 243 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ז באדר תשע"ז, 15 במרס 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 325 מאת חבר הכנסת איל בן ראובן. נושא השאילתה: התשתיות במחלקות הפנימיות במרכז הרפואי גליל בנהריה. בבקשה, חבר הכנסת בן ראובן, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <325. התשתיות במחלקות הפנימיות במרכז הרפואי גליל בנהריה> <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> תודה. כבוד היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, ביקרתי במרכז הרפואי גליל בנהריה, בית-חולים שמשרת 600,000 איש במרחב. מצב התשתיות במחלקות הפנימיות שבמרכז הרפואי ירוד מאוד. ב-2015 משרדך הבטיח, על-פי דברי מנהל בית-החולים שמאוד אמון עלי, כי יעניק 20 מיליון שקל לבית-החולים לצורך שיקום המחלקות, אם בית-החולים יגייס בעצמו 20 מיליון שקל. בית-החולים גייס את הסכום הזה. ברצוני לשאול: 1. מדוע הנושא בשלב זה איננו מטופל? 2. האם הוא מטופל כיום? אני מוכרח להגיד לך, כבוד השר, שאני יודע שבית-החולים הזה מאוד מאוד חשוב לך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת בן ראובן. בבקשה, אדוני השר. לאחר מכן יהיו שאלות נוספות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת איל בן ראובן, במהלך השנים האחרונות הושקעו במרכז הרפואי גליל סכומי כסף גדולים מאוד לצורך פיתוח התשתיות וחיזוקן. המשך ההשקעה בתשתיות נעשה לפי תעדוף של מנהל בית-החולים ובשיתוף עם המשרד. במסגרת זאת ייבחן גם שיפוץ המחלקות הפנימיות בשילוב בין המשאבים של בית-החולים והמשרד לאור צרכיו האחרים של בית-החולים. אני אומר לך את התשובה של המשרד, שאני טיפה מסתייג ממנה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> התשובה של המשרד, שהכינו לי – אני קצת מסתייג מעוד דברים. הם כתבו לי: "בבדיקה מול בית-החולים וגורמי המשרד, לא מוכרת הקצאת כספים לצורך שיפוץ הפנימיות ב-2015". אני ביקרתי שם, ועד כמה שזכור לי, אמרתי, אני אעזור להם. אני לא זוכר בדיוק אם ככה או ככה. בכל אופן, אני אבדוק את זה, אני אשתדל לעזור להם. בלי להיכנס לסכום כזה או אחר, זכור לי שאמרתי להם שישקיעו בדברים אחרים קודם, למה הם משקיעים דווקא ביולדות או דברים אחרים – לא משנה, אני לא רוצה להיכנס לדיון, אבל אני אחפש דרך. אני אבדוק. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין שאלה נוספת לחבר הכנסת איל בן ראובן, אבל יש שאלה נוספת לחבר הכנסת אייכלר, וגם לחבר הכנסת טלב אבו עראר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כולנו שמענו בזעזוע על מה שקרה אתמול במרפאת קופת-חולים, שנשרפה אחות למוות – דבר שלא חלמנו שיכול לקרות במדינת היהודים. אולי זה חלק מהאווירה האלימה שיש היום ברחוב, שהולכת ומתפשטת בכל התחומים עד כדי כך שהמעוז של האנשים החולים, הרופאים והצוות הרפואי יכול להיות מקום עבודה שעלולה, רחמנא ליצלן, אימא לילדים ללכת לעבודה בבוקר ולא לחזור הביתה. אין לי הסבר אחר, רק "אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני" – אם יש אווירה של אלימות ושל הפקר. אני רוצה לשאול שתי שאלות: 1. איך אתם יכולים לתת ביטחון לעובדים ולאנשי הצוות? 2. איך אפשר לתת לחולים אווירה יותר נוחה בבתי-החולים ובמרפאות, שלא יגיע, חס וחלילה, לא רק למעשה נורא שכזה, שאין לו שום הצדקה בעולם, אלא אפילו למתח בכלל – במקום להבין שרופאים וחולים הם באותו צד, שלא יהיה מתח בין הקליינטורה, החולים, לבין הצוות הרפואי, הרופאים? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה, מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, בשבוע שעבר פניתי אליך בשאלה במכתב לגבי בחינת הרישוי לרפואה, שהיו בה יותר מעשר שאלות עם פתרון לנבחנים בעברית. מה עם אלה שנבחנו בשפות אחרות? אני שואל את השאלה הזאת שוב היום, כי או-טו-טו – עוד יום-יומיים – מתפרסמות התוצאות של הבחינה בכלל. לכן רציתי לדעת, מה יעשה כבודו לפני פרסום התוצאות? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> חבר הכנסת אייכלר, השרפה של האחות זה מזעזע. פשע, רצח – אין לי מילה אחרת להגדיר את זה. ממש כולם מזועזעים. לצערי, זאת אלימות ברפואה – בבתי-חולים, בקופות-חולים. בבתי-חולים הגברנו את האבטחה – היום יש, פחות או יותר די מסודר. אני לא יכול להתחייב לעשות אותו דבר בקופות-חולים; קופות-חולים זה ענק ומפוזר; לכל קופת-חולים יש כמה וכמה כניסות. אני לא רוצה להטיל את זה על קופות-חולים כי אלה הוצאות גדולות, אבל להתחייב שאנחנו נעשה לכולם אבטחה שם, קשה לי להבטיח. אבל אני רוצה לחזור על מה שאמרתי היום בוועדת הבריאות של הכנסת: א. אנחנו צריכים לעשות אכיפה. מהרגע שתופסים מישהו כזה שעושה, גם לא חלילה רצח, אלא אפילו מכות, צריכים לעצור אותו מייד ולהעניש אותו בחומרה, מייד; לא לסחוב את זה כמה שנים. לדעתי זה ייתן הרתעה, כי ברגע שסוחבים את זה כמה שנים הערך של זה יורד וגם הענישה; ב. כבר דיברנו על אלימות מילולית. גם על זה צריך להעניש. גם את זה אנחנו צריכים לראות בבית-חולים. לא יכול להיות שרופאים ואחיות יחיו בפחד. זה פוגע גם ברפואה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות גם כשאני עונה לך, כשאני מדבר על אלימות מילולית. מסרו לי היום שבתוכנית רדיו הבוקר אמר עיתונאי אחד באחת התוכניות, ואני מצטט: לפעמים אנשי צוות מביאים זאת על עצמם. אני מוחה נמרצות. אני חושב שחמור מאוד שעיתונאי אחד אומר את זה על צוות שנפגע אתמול מרצח, אחיות. מה זה "מביאים את זה על עצמם"? הם עובדים במסירות נפש, בתנאים-לא-תנאים. איזה מין מילים אלה? לכן אני מוחה מחאה נמרצת מאוד. אני לא שמעתי שהמראיינת מחתה על זה, אז אני יוצא במחאה כאן מעל במת הכנסת. חבר הכנסת אבו עראר, אני חייב להגיד לך, לא קרה שום שינוי, ואין לי תשובה מעבר למה שדיברנו בשבוע שעבר. היה פורים באמצע, אז באמת לא טיפלתי בזה כי פשוט לא הייתי במשרד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 327. עדיין שר הבריאות נשאר אתנו, על מנת להשיב לחברת הכנסת יעל גרמן בנושא: תורים ארוכים להפלת עובר מת. בבקשה, חברת הכנסת גרמן, נא לקרוא את השאילתה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה של עליזה לביא, עד כמה שידוע לי. <יעל גרמן (יש עתיד):> בדיוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בבקשה. <327. המתנה ממושכת לתור להפלת עובר מת> <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי, השאלה היא שאילתה של חברתי עליזה לביא. מפני שהיא נעדרת מהארץ היא ביקשה ממני לשאול אותך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מכיוון שהיא נמצאת בשליחות רשמית של הכנסת, אישרתי לחברה אחרת מן הסיעה לשאול את השאלה שלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מתחקיר שהתפרסם ב"ידיעות-אחרונות" התברר כי נשים שנושאות ברחמן עובר מת נאלצות להמתין תקופה ארוכה לגרידה – לעתים זה אפילו לידה מוקדמת – כיוון שאין תורים פנויים. מעבר לכאבים הפיזיים ולקושי הנפשי הרב, מדובר לעתים גם במקרים מסכנים חיים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. מה ייעשה לקיצור התורים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת גרמן. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. נשיאת עובר מת הנה אחת החוויות הקשות ביותר שעלולה לעבור אישה במהלך חייה, כאשר ממצב של שמחה, תקווה וציפייה להולדת בנה, עוברת באופן חד וקשה למצב של אובדן וכאב, לא רק פיזי, אלא לא פחות מכך נפשי. הצוות הרפואי מודע לקושי ולמצוקה שבהם נמצאת האישה במצבים אלה, ומטפל בכך ברגישות רבה תוך גילוי אמפתיה למצבה הקשה של האישה, ועושה כמיטב יכולתו לתמוך בה ולתת לה מענה מיידי, ובכך להקל על הסבל הפיזי והרגשי שבו היא נתונה. בהתאם לצורך ובמידה שהדבר נדרש, אף מעורבת עובדת סוציאלית מצוות בית-החולים, או כל גורם אחר שנדרש כדי להקל ולתמוך באישה. בעקבות הכתבה והמצוקה שהועלתה בה מצד כמה נשים שחוו אירוע כואב זה, בכוונת משרד הבריאות לפנות לכל הנהלות השירותים לעבודה סוציאלית בכל בתי-החולים על מנת לחדד ולהדגיש את הצורך לתת מענה מיידי תוך גילוי רגישות לנשים במצבים אלה, ולפעול מול כל הגורמים המטפלים הרלוונטיים בבתי-החולים כדי להטמיע זאת. לסיום, משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בצורך במתן מענה הולם ואמפתי לא רק לצרכים הרפואיים של החולים, אלא גם להבנה ולהתחשבות במצבם של החולים והמטופלים, ולפעול לסייע להם ככל שניתן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל גרמן. גם חברי הכנסת אורי מקלב ודב חנין ביקשו להפנות אליך שאלה נוספת. <יעל גרמן (יש עתיד):> ראשית, אני מודה לך על התשובה. אני רוצה להעיר את תשומת לבו של השר שאני הכרתי כמה מקרים של נשים שהיה להן עובר מת בשלבים מאוד מאוד מתקדמים של ההיריון, כך שלא ניתן היה לבצע הפלה או גרידה, וצריך היה לבצע ממש לידה מוקדמת. במקרים האלה הן נתקלו גם בתור ארוך וגם בקשיים היכן לבצע את התהליך הכל-כך כואב וכל כך מטריד. אני מאוד מאוד מקווה שבעקבות התשובה שלך, שאתה הערת את תשומת לבם של הצוותים הרפואיים, תוסיף גם את הנושא של לידה מוקדמת במקרה של עובר מת, מפני שלפחות בשלושה מקרים שאני טיפלתי בהם באופן אישי לא ניתן מענה. האישה הייתה צריכה לחכות זמן רב, וגם לא כל בית-חולים היה מוכן לעשות זאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אני גם בעניין התורים. אתמול ב-23:30 הרמתי טלפון לעוזרך הנאמן שנמצא פה, בעקבות פניות רבות שהיו אלי – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> איך קוראים לו? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מוטי בבצ'יק, בבצ'יק הידוע. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> איפה בבצ'יק? <אורי מקלב (יהדות התורה):> בבצ'יק נמצא פה, כרגיל, אם אתה נמצא אז גם הוא נמצא, אבל לא רק זה שהוא נמצא פה, זה שפנה אלי, או אחד מהם, גם פנה לעוזרך השני, וגם הוא ענה לו ב-23:30 בלילה, אחרי זה זה גם התברר לי. וכל זאת למה? על תורים ארוכים שיש במרפאות הפרטיות – בירושלים זה נקרא טר"ם, בכל מקום זה נקרא אולי בשם אחר. עכשיו, לכאורה, אדם שחיכה עם תינוק חמש שעות בתור בשביל איזה מענה של חום, אחר – האוטובוס פגע בילדה והוא היה צריך להתייעץ בקשר לזיהום – כן חיסון או לא חיסון, שלוש שעות, וכן אנשים אחרים שהיו, וזה לא היה רק אתמול. לא הייתי פונה ב-23:30 אם זה רק היה מקרה של אתמול במקרה, אלא במשך תקופות ארוכות, אולי בגלל מקרי השפעת הרבים שיש היום והתורים הארוכים בחדרי מיון. לכאורה אתה יכול לענות לי, אדוני השר, מה הקשר בין המרפאות הפרטיות אליך כשר הבריאות או למשרד הבריאות? הרי ידוע שהמרפאות האלה היום עומדות במקום קופות-החולים. קופות-החולים מגיעות להסכמים עם המרפאות האלה, והן גם מנווטות ושולחות את המבוטחים למרפאות האלה כדי שיתקבלו משעה 18:00 או 19:00, בערב. לכן, אי-אפשר להתעלם מכך שהן שלוחות של קופות-החולים. אם כך הדברים, כן היה צריך להגיע לאיזו הסדרה, לאיזה קוד שירות שהם צריכים לתת מינימום שעות. לא יכול להיות שמקימים מרפאה פרטית, מביאים רופא אחד או רופא וחצי ואחות אחת, ואת כל האנשים שולחים אליהם. נוצרים תורים של מאות איש ועשרות איש, זה גורם לכך שאנשים רבים מחכים שעות רבות, ובסופו של דבר הם גם לא יכולים לקבל את המענה המקצועי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואז נשמע את תשובת השר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, המציאות הקשה בנושא הקשישים הסיעודיים מזעזעת אותנו בכל יום מחדש. אחד המאבקים החשובים ביותר שמתנהלים היום בכלל בזירה הציבורית שלנו זה המאבק שגם אתה, אדוני השר, מאוד מאוד מחויב לו – להכניס את הביטוח הסיעודי לסל הבריאות הממלכתי. זה דרוש, זה חיוני, וזו הדרך היחידה להתמודד עם המציאות הקשה שאנחנו רואים בתחום. אתה העלית הצעה, לדעתי מאוד מאוד הגיונית, להעלות במעט את מס הבריאות ולאפשר בזה את הכנסת הביטוח הסיעודי לסל. בממשלה הייתה לכך התנגדות של אנשים שאמרו: אנחנו לא רוצים להעלות מסים. עכשיו מסתבר – משמים, יש מי שיגיד – שיש גם דרך אחרת: אנחנו מגלים 3 מיליארד שקלים בקופת האוצר עודפי גבייה; עסקת "מובילאיי" מניבה לאוצר המדינה לפחות 4.7 מיליארד שקל, ואנחנו שומעים בהרבה דאגה שבמקום לעשות מהלכים חברתיים מאוד דרושים ומאוד דחופים, כמו להכניס את הביטוח הסיעודי לסל, כבר ממהרים לחלק את העוגה הזאת למטרות אחרות – אולי יורידו את המע"מ בקצת, יורידו את מס החברות, ייתנו עוד מתנות לאנשים שיש להם הרבה כסף ויהיה להם עוד יותר הרבה כסף. האם לא זה הזמן, אדוני השר, לשים בעוצמה את הדרישה המוצדקת להכנסת הביטוח הסיעודי לביטוח הבריאות הממלכתי כדי להשתמש בכסף הזה למטרות הכי טובות? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת גרמן – ההנחיה תכלול גם לידה מאוחרת. זה אותו הדבר, אני לא רואה שום הבדל בין זה לזה, ובטח זה אותו הדבר. אני אולי אבדוק את זה, רשמתי לי ואני אבדוק את זה במשרד אחר כך. לחבר הכנסת מקלב – אין לי מילים מעבר לזה שאתה צודק. בירושלים יש כמה וכמה. חוץ מבתי-החולים יש טר"ם ברוממה, בביקור-חולים, בפסגת-זאב – אני לא יודע איפה זה שם – יש כמה וכמה תחנות. אני אגיד לך את האמת, אני עושה ביקורי פתע, הרבה. תכננתי מזמן לעשות ביקורי פתע גם בטר"ם – לא בטר"ם כטר"ם, אני מדבר על כל חדרי המיון הקדמיים, כפי שאני קורא להם – גם שם לבדוק; לא חייב להיות שביקור הפתע הראשון יהיה בירושלים. שלא יתכוננו לי, שלא יחשבו. אני חייב להגיד לך שביקור הפתע הראשון שלי כסגן שר היה בבאר-שבע בכלל, באמצע הלילה. אז אני לא אתן להם להיערך. בדרך כלל ביקורי פתע – גם כשאני נמצא בנסיעה, אני אקפוץ לבית-החולים שאני עובר לידו באמצע הדרך. אבל לא משנה כרגע, אני בהחלט מתכוון לעשות בדיוק מה שצריך לעשות. לפי המספרים האלה צריך להספיק כאן שלא ירצו תורים. אני רוצה לבדוק אם הצוות מספיק, האם הם עושים כל מה שהם אמורים לעשות. אני אבדוק גם את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אם אתה מתקשר לבבצ'יק באמצע הלילה והוא לא עונה, זאת אומרת שהם בביקור פתע במרפאה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה הם לא אומרים – אתמול דווקא לא העירו אותי, אבל קורה גם שמעירים אותי, גם כן. מה שאני רוצה להגיד לך – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא צריך להעיר אותך, אתה קם ב-03:00. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא משנה, הוא מעיר גם אותי. לפני כמה ימים רק העירו אותי. 23:30, 23:45 אגב, אתמול חנכנו חדר מיון קדמי בקצרין. הייתי שם אתמול בבוקר, חנכנו. אני חושב שזו בשורה גם לאזור, לכולם. אני מתכנן לעשות עוד כמה ברחבי הארץ, במגזר הערבי גם כן, בכל מיני מקומות. חבר הכנסת דב חנין – בסיעוד, אתה יודע, אני לא מפסיק. בכל אירוע שאני נמצא אני מתחיל בסיעוד וגומר בסיעוד, כי זה הפרויקט לדעתי – משתי סיבות: א. הבעיה, כי אם יש בעיה עם אנשים מבוגרים, צריך לתת לה פתרון, כי האוכלוסייה מתבגרת; ב. זה לא יעזור לשום ממשלה, בסופו של דבר יעשו את זה. זה לא יעזור. מתחמקים עוד שנה, עוד חצי שנה, סוחבים – אין מנוס, יצטרכו, ברוך השם, כי אנחנו עולים בתוחלת החיים. לכן איימתי – לא איימתי, אמרתי לראש הממשלה לפני עשרה ימים, שאני לא מתכוון להצביע יותר עם הקואליציה אם זה לא יזוז שם. הודעתי את זה גם לראשי המפלגות שהתכנסו מייד אחרי הפגישה שלי עם ראש הממשלה. התחייבו לי, ומייד למחרת היה מפגש ראשון לפי ההסכם הקואליציוני. ראש הממשלה ביקש לראות את ההסכם הקואליציוני בנוכחות כולנו – כולנו זה כולנו, גם כולנו וגם יו"ר כולנו. הקריאו לו את הסעיף, שם כתוב באמת שמנכ"ל משרד הבריאות והממונה על התקציבים יעשו תוכנית. לפי ההסכם הקואליציוני זה היה צריך לראות ב-1 בינואר 16', מה שכתוב שם, ובביצוע 1 בינואר 17'. מובן שלצערי זה לא בוצע. עכשיו לקחו את זה בעניין. דרשתי שבתוך 30 יום תתבצע התוכנית. עשו סדרת דיונים עכשיו, שהיא ממש בשיא כרגע, בוא נחכה לתוצאות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אלי בן-דהן, להשיב על שאילתה דחופה מס' 326, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי. הנושא: שדה מוקשים ברמת-הגולן. בבקשה, חבר הכנסת מרגי, נא לקרוא את השאילתה. <326. פינוי שדות מוקשים> <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, אתמול נקלעו שני צעירים – כשנכתבה השאילתה –לשדה מוקשים ליד צומת בית-המכס ברמת-הגולן; אשתקד נקלעו צעירים לשדה מוקשים ליד ג'ילבון; ב-2010 נפצע ילד, כשעם הפציעה שלו התחייבנו בכל סיעות הבית שיפעלו לנקות את המדינה מסכנה זו. רצוני לשאול: 1. כמה שדות מוקשים עדיין מצויים? והיכן, אם ידועים? 2. מדוע אין מסולקים המוקשים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשנת 2011 חוקק החוק לפינוי שדות מוקשים, שבמסגרתו הוקמה הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון. הרשות אחראית על פינוי שדות המוקשים שאינם חיוניים לביטחון המדינה. מאז הקמתה ועד היום פינתה הרשות למעלה מ-7,000 דונם של שדות מוקשים ושטחים חשודים במיקוש. יש עוד שדות מוקשים ושטחים חשודים במיקוש בגבולות המדינה, ביהודה ושומרון, ברמת-הגולן, המוערכים בכ-90,000 דונם. קצב הפינוי בשנה האחרונה הוכפל, היום הוא עומד בין 1,500 ל-2,000 דונם בשנה. לגבי שדות המוקשים ברמת-הגולן, הרשות יוצאת החל מהקיץ הקרוב לפרויקט תלת-שנתי לפינוי מוקשים ברמת-הגולן. בין שדות המוקשים המיועדים לפינוי, בהתאם לתוכנית הרב-שנתית של הרשות, נכללים גם פרויקט פינוי המוקשים בבית-המכס ובג'ילבון. קצב פינוי המוקשים תלוי תקציב. תקציבה של הרשות נקבע בחוק שיהיה לפחות 27 מיליוני שקלים, והוא בסעיף תקציבי נפרד מתקציב הביטחון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת מרגי, בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מכובדי סגן השר, לפי הקצב, הכמות השנתית והקצב זאת אומרת שאנחנו לא אנשי בשורה, זה בסביבות 40–45 שנה. לפי האירועים שקרו אנחנו רואים שאלה שטחים שמיועדים לתיירות פנים. בתקופת החורף יש מעיינות, מפלים, זרימה, אנשים רוצים לראות את זה. למה לא להיכנס לתוכנית מואצת לפחות בשטחים האלה, שמטיילים ישראלים מסתובבים, וילדים, ונכנסים. אני אומר לך, גם אני כבוגר שמסתובב באזורים האלה בתקופת החורף, לפעמים לא הכול משולט, לא הכול מגודר. לא פלא שעולים. לכן אני קורא לסגן השר להיכנס בעובי הקורה ולנסות לתת קדימות בשנים הקרובות לאותם אזורים שיש בהם מעיינות, נחלים זורמים ומפלים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מסכים אתך מאוד, חבר הכנסת מרגי, ואכן ניתנת קדימות גדולה מאוד לאתרים המתוירים, ובמיוחד לאלה שאינם מגודרים. זה יהיה בשלוש השנים הקרובות. אני מקווה שכל האזורים הללו שאותם הגדרתם כאזורים מתוירים – ואני מוסיף, אזורים שאינם מגודרים – להם תינתן העדיפות העליונה. אני מקווה מאוד שהעניין הזה ייפתר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון. הוא נשאר אתנו גם לשאילתה הבאה, שמספרה 328, והיא מאת חבר הכנסת אוסאמה סעדי. נושא השאילתה: מעצר חברת המועצה המחוקקת. בבקשה, אדוני. <328. מעצר חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית> <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, השבוע עצר צה"ל את חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית סמירה חלאיקה באזור חברון. חיילים ישראלים פרצו לפנות בוקר לביתה בכפר א-שיוח' ליד חברון, ערכו בו חיפוש ועצרו אותה. רצוני לשאול: 1. האם ידוע לך על המקרה? 2. אם כן, מה הן סיבות המעצר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת סעדי. בבקשה, סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום 9 במרס 2017 נעצרה חברת הפרלמנט סמירה חלאיקה על-ידי כוחות הביטחון לצורכי חקירה בשל חשד לביצוע עבירות נגד ביטחון האזור. חקירתה של חלאיקה נמצאת בעיצומה. מעצרה של חלאיקה הוארך כבר פעמיים על-ידי בית-המשפט הצבאי ביהודה, תחילה ביום 12 במרס 2017 עד ליום 13 במרס 2017, ושנית ביום 13 במרס 2017 עד יום 16 במרס 2017, דהיינו עד מחר. עד מחר ייבחן הצורך להמשיך ולהאריך את מעצרה בימים נוספים אם יהיה צורך בכך. חלאיקה מיוצגת בהליכים בפני בית-המשפט הצבאי על-ידי עורך-דין מטעמה. בשלב זה לא נוכל להתייחס לחשדות שבגינן עצורה חלאיקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון. שאלה נוספת לחבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, אדוני היושב-ראש, פנתה אלי משפחתה של חברת הפרלמנט סמירה חלאיקה וגם עורכי-דין שמייצגים אותה. אני חושב שהעניין הזה של מעצר חברי פרלמנט על-ידי צה"ל הוא לא חוקי. יש חסינות לחברי פרלמנט, ואני חושב שהיום ישראל מחזיקה במעצר כעשרה חברי פרלמנט פלסטינים, רובם במעצר מינהלי, והחשדות המיוחסים, אדוני סגן השר, שמדובר בהסתה בפייסבוק. אני חושב שזאת בושה וחרפה. אני קורא באמת לשחרר אותה מייד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת סעדי. האם יש משהו להוסיף, אדוני סגן השר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני רוצה לומר, מעצר חברי פרלמנט, כפי שאתה טוען, חבר הכנסת סעדי, שהוא דבר איננו חוקי, אתה יודע, שגם בפרלמנט הזה, כנסת ישראל, גם נעצרו חברי כנסת, ולאחרונה ממפלגתך נעצר חבר כנסת בגלל חשדות על עבירות ביטחוניות. אז גם עבירות ביטחוניות אינן חוקיות, ומי שעושה עבירות ביטחוניות לא יכול לצפות שמערכת הביטחון – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה העבירה הביטחונית? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבר הכנסת טיבי, רק שנייה, תן לי רק להשלים. אני אומר, מי שעובר על עבירות ביטחוניות לא יכול לצפות ולהסתתר מאחורי חסינות פרלמנטרית. כמו שבכנסת ישראל חסינות פרלמנטרית איננה חסינה בפני עבירות ביטחוניות – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בתוך הרשות הפלסטינית, לא בתוך – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – כך גם חברי פרלמנט של הרשות הפלסטינית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הכנסת זה שטח ריבוני של מדינת ישראל. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כך גם חברי פרלמנט אינם חסינים. אני בכוונה אמרתי שאני לא רוצה להיכנס לחשדות שחברת הפרלמנט חלאיקה חשודה בהם, ולכן מכיוון שאנחנו נמצאים במהלכן של החקירות הללו אני לא רוצה להיכנס אליהן. אבל הכלל ברור: מי שאיננו עובר עבירות ביטחוניות גם אינו נעצר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש להשיב על שאילתה דחופה מס' 324, מאת חבר הכנסת איציק שמולי. נושא השאילתה: האיחור בקבלת ציוני בחינת הבגרות במתמטיקה. בבקשה, אדוני יכול לקרוא את נוסח השאילתה. <324. איחור בקבלת ציוני בחינת הבגרות במתמטיקה> <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, ב-23 בינואר 2017 נערכה בחינת הבגרות במתמטיקה. חלפו מעל שישה שבועות וטרם התקבלו ציוני הבחינה. מצב זה פוגע בתלמידים רבים, בייחוד אלה שתלויים בציון לצורך קבלה ללימודים אקדמיים. רצוני לשאול: 1. מתי צפויים להתפרסם הציונים? 2. מדוע נגרם עיכוב כה רב? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. בבקשה, אדוני סגן שר החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שמולי, חברי חברי הכנסת. לשאלה 1 – ציוני בחינות הבגרות של מועד החורף בכל המקצועות מפורסמים מדי שנה במהלך חודש אפריל. זאת מאז ומתמיד. בשנה שעברה פורסמו ציוני בחינות הבגרות של מועד החורף ביום 11 באפריל 2016 – אני מצטער על כך שהמשרד לא נתן את התאריך העברי – והשנה ייעשה מאמץ לפרסם את הציונים עוד קודם למועד זה. לשאלה 2 – לא קיים עיכוב בפרסום הציונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת. תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני סגן השר. תראה, מתשובתך, אדוני, אני מבין שבעצם זה המצב הקבוע, ולמעשה לא נגרם פה שום עיכוב. אז זה מעלה שאלה: מדוע המשרד, לא רק בקדנציה שלכם, אלא באופן כללי, לא נותן דעתו למצב שבו סטודנטים נבחנים, וברור שאם הציונים מגיעים רק בחודש אפריל הם לא יכולים להיכנס לסמסטר ב'. כלומר, באמצע שנת הלימודים האקדמית, לתוך הלימודים. הם מפסידים שישה-שבעה חודשים יקרים. יש לי סטודנט שפנה אלי – אבי אוחיון מכרמיאל – התקבל כבר למכללה, אבל לא מוכנים שהוא יתחיל את לימודיו לפני שמתקבל הציון. השאלה, אדוני סגן השר: האם יש מחשבה לשנות את המצב הזה, שהציונים לא יגיעו באפריל אלא אולי קצת לפני? אולי להגביר את מספר הבוחנים? והשאלה השנייה: האם, לכל הפחות, ניתן לתת לאותם סטודנטים לעתיד אישור שהם נבחנו, כך שהמכללה תוכל – המכללה או אוניברסיטה – תוכל לקבלם על-תנאי. ובמקרה הכי גרוע, בשלב מאוחר יותר, להגיד להם שכנראה הם לא עמדו ברף והם לא יכולים להמשיך? אבל כרגע הם באמת במצב בלתי אפשרי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, שאלה נוספת, ולאחר מכן נשמע את סגן השר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, אולי זה השבוע השני, אדוני סגן השר, שאני מעלה את עניין ההתקפות על מורים בבתי-הספר. היום הייתה שביתה או עיצומים של שעתיים בבתי-הספר העל-יסודיים, שהכריז עליה ארגון המורים, וזה כמחאה על המשך התקפות על מורים ומורות בבתי-ספר בכלל, אבל במיוחד בבתי-ספר במערכת החינוך הערבית. יש כאלה מהמורים וממערכת החינוך שמתלוננים שעד עכשיו משרד החינוך לפחות – אני לא רוצה לדבר על שר החינוך, אבל נציגות מכובדת לפחות ממשרד החינוך – היה עליה לבקר, כאות הזדהות, כל מורה וכל מורה שהותקפו או על-ידי הורים או על-ידי תלמידים. יש מורים שאושפזו בבתי-חולים בגלל מכות שקיבלו או מהורים או מתלמידים. אני חושב שעל משרד החינוך לצאת בימים האלה נגד התופעה הזו ולהזדהות בצורה ברורה עם המורים ועם מערכת החינוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני סגן שר החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, לשאלות הנוספות: חבר הכנסת שמולי – אני לא יודע לומר לך מה חושבים במשרד לגבי הבקשה הזו, שבעתיד אולי יקדימו את פרסום תוצאות המבחנים; או הבקשה השנייה – שאולי ייתנו אישור שנבחנו כדי שיתקבלו לאוניברסיטאות על הגדרה שבתנאי. אבל מה שאני יודע לומר זה שגם – קודם כול, אני אומר שהדבר הזה הוא מדי שנה. זאת אומרת, לא גילינו פה משהו שבסטנדרט הוא לא בסדר. מדי שנה זה עובד כך, ואני לא יודע אם בעבר המשרד היה צריך לענות על שאלות כאלו מחברי כנסת בקדנציות הקודמות. אני לא זוכר, על כל פנים. אבל אני חוזר שוב: מאז ומתמיד פורסמו ציוני בחינות הבגרות של מועד החורף בחודש אפריל. ההרשמה לאוניברסיטאות נפתחת בחודש ינואר. כך שגם אם, נניח, אם אנחנו נביא אישור שנבחן, זה לא יעזור, כי בינואר רק יש המבחנים והרישום הוא בינואר. כך שזה לא יועיל. איזה פתק יקבלו, שהוא רוצה להיבחן? מה זה יועיל? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אם הסטודנט נבחן במהלך חודש פברואר או מרס, מספיק שהמכללה לפחות תדע, סגן השר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא. אני מבין שהבחינות הן הרי בתשרי, בינואר. כן? אז לא יכול להיות שהוא נבחן בפברואר או במרס. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז אם הוא נבחן בינואר, לפחות – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז בינואר הוא נבחן, ורק אז נרשמים. אז הוא לא יכול להביא שום פתק. אני אבחן – אני אשאל את השאלה הזו. עכשיו רק אני אומר: הדרך – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, אני רק רוצה להסביר: אם הוא מביא את הפתק ממשרד החינוך שהוא אכן נבחן בחודש ינואר ועדיין אין לו ציון, לכל הפחות המכללה תדע שבאפריל – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל אפשר להירשם גם בפברואר-מרס? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז זאת אומרת, יבטלו את הרישום בינואר? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, למה? היום רוב הסטודנטים מתחילים את הלימודים בחודש – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אוקיי. אני אבקש לבדוק את זה, ואם נוכל לעזור ולקדם ולהתקדם – ודאי שזה יהיה טוב וחשוב. לגבי חבר הכנסת מסעוד גנאים, מה שהוא שואל, זה ממש מגוחך, אבל כשאתה שואל אז אני אומר: אין ספק שצריך לגנות כל מעשה אלימות. אני לא יודע למה אתה בא ואומר כאן במליאה שהדבר הזה קורה יותר ובמקרים רבים יותר בבתי-ספר ערביים. אני לא רוצה לקבל את המושג הזה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> למה? ככה אמרת, וחבל שאתה – אני לא חושב שכדאי לומר את זה על אוכלוסייה שלמה, ששם בבתי-הספר יש יותר אלימות, אבל ודאי שאנחנו צריכים לגנות, ומגנים. אין ספק בדבר הזה. עכשיו, אם מכיוון שמורה או מורה סבלו מאלימות בבתי-הספר יבוא לבקר השר או מישהו במשרד – יכול להיות שמישהו במשרד, במחוז, אולי צריך. אבל אם אתה מגדיר את זה כמכה, כאיזה דבר שאולי קשה כבר להתמודד אתו, אז אולי מינהלת המחוז תצטרך איזה סגן מיוחד שיצטרך לעשות את העבודה הזו. בכל מקרה, אני אעביר את המסר שלך להנהלת המשרד לראות מה צריך לעשות כדי לתת את התחושה הטובה יותר לתושבים הערבים או לתושבי אזרחי מדינת ישראל שיודעים על כך וסובלים מזה שיש אלימות בבתי-הספר, שהילדים שלהם לומדים שם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוחות הממונה על השכר לשנת 2015, הכוללים את דין-וחשבון מס' 7 על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה לעובדי קבלן כוח-אדם לשנת 2015; דין-וחשבון מס' 15 על הוצאות השכר בשירות המדינה, בגופי הביטחון ובשירות בתי-הסוהר לשנת 2015; דין-וחשבון מס' 23, חלק א', על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2015. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שיפוי בגין תביעות פיצויים), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3928/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דוד אמסלם) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שיפוי בגין תביעות פיצויים), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דוד אמסלם. אני מזמין את חבר הכנסת דוד אמסלם לעלות לדוכן, לנמק את הצעת החוק. מי שאמור להשיב לו בשם הממשלה הוא סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. כך שאם הוא שומע אותנו, רצוי שייכנס לאולם המליאה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק –בעצם באנו לתקן את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שיפוי בגין תביעות ופיצויים), התשע"ז–2017. אז קודם כול אני אקריא את הסעיף שאנחנו מבקשים לתקן, ואחרי זה אני אסביר את המהות של התיקון. הוספת סעיף 197(א)(1), שיאמר: בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, אחרי סעיף 197 יבוא: כתב שיפוי כתנאי ל-197(א) – מוסד תכנון רשאי לדרוש כתנאי להפקדה או לאישור תוכנית או אישור תוכנית שבסמכותו או כתנאי למתן היתר, מתן היתר, כתב שיפוי מפני תביעה לפיצויים לפי סעיף 197. בעצם, דברי ההסבר לחוק: היום, לפי חוק התכנון והבנייה, סעיף 197 אומר שיש זכות לפיצויים לבעלים של מקרקעין לתבוע שנפגעו על-ידי אישור תוכנית בידי הוועדות המקומיות. זאת אומרת, אם מישהו מגיש איזו תוכנית לוועדה המקומית – ואנחנו מדברים כרגע על מישהו פרטי, שמגיש תכנון לגבי השטח הפרטי של עצמו – אז הוא מגיע לוועדה המקומית, מכין את התכנון, מגיש את התכנון, אושר לו התכנון; כל מי שמרגיש שהוא נפגע כתוצאה מהתכנון הזה, למשל אם פתאום הבניין מסתיר את הנוף של איזה מישהו, והוא מרגיש שירד ערך הדירה שלו וכו', אז הוא רשאי לתבוע את הוועדה. בעצם היום הוא תובע את הוועדה המקומית בגין הפיצויים שמגיעים לו. <יעקב פרי (יש עתיד):> זה לא להגיש התנגדות? <דוד אמסלם (הליכוד):> הוא יכול להגיש התנגדויות. אחרי שהוא מגיש את ההתנגדויות – בוודאי, יש הליך תכנוני שלא קשור כרגע לנושא הפגיעה. אתה יכול להגיש התנגדויות בכל מיני נושאים, אבל בסופו של עניין, לאחר שבעצם הנושא עבר את כל ועדות התכנון, אתה עכשיו בא ואומר: רק שנייה, הבניין שאישרתם לבנות בעצם מסתיר לי את הנוף, פוגע לי באוויר, עושה לי צל על הבית וכו' וכו', אז אני מבקש – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – כן, אני מבקש לשפות אותי בגין הנזק, שהערך של הנכס שלי ירד. עכשיו, את מי הוא תובע על-פי החוק? את הוועדה המקומית שאישרה. מה עשו? מה הנוהג שהתפתח במהלך כל השנים? הוועדה המקומית הרי היא לא צד בעניין, היא באה לאותו יזם, ואומרים לו: תקשיב, אתה תיתן לנו כתב שיפוי לאחר שאנחנו נאשר לך את התוכנית; אם מישהו ירצה לתבוע אותנו, אז אתה תשפה אותו. ככה זה היה עשרות שנים. לפני כמה חודשים, לקראת סוף 2016, היה איזה מקרה חריג בעיריית ראשון-לציון, שמישהו הגיע עד בית-המשפט העליון בסוגיה הזו, ואז בית-המשפט העליון בעצם אמר שעל בסיס החוק הקיים בכלל אין סמכות לוועדה המקומית לבקש את כתבי השיפוי. המצב היום, נכון לרגע זה – למה בעצם הגשתי את ההצעה לתיקון, וגם היה חשוב לי להעביר אותה עוד לפני הפגרה? מפני שהיום הרשויות בכלל לא מאשרות תוכניות. הן אומרות: רק שנייה, אם אנחנו חשופות לתביעות, כשאנחנו בכלל לא צד בעניין, אז אנחנו לא מאשרות כלום. לכן היום יש מאות תוכניות שנמצאות בערים – הוועדות לא מוכנות לקדם אותן, ובצדק מבחינתן. לכן היה חשוב להסדיר את זה, וכמה שיותר מהר, על מנת לשחרר את הפלונטר הזה. ואני מקווה שבהיבט הזה לפחות אנחנו מקדמים את הנושא של הבנייה. אז אני מודה לכולם, ואני מבקש מכולם כמובן להצביע עבור ההצעה הזו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם. סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, ימסור לנו את עמדת הממשלה בחוק הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הפנים, אני רוצה להודות לך על הצעת החוק; היא הצעה מצוינת. אתה פה עלית על חסם מאוד משמעותי, והצעת החוק שלך – כרגיל, החוקים שלך הם חוקים מצוינים. אתה מסיר פה חסם מאוד מאוד משמעותי. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, אבל בכפוף להצמדתה להצעת חוק ממשלתית. אין לך בעיה עם זה, נכון? <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לפרוטוקול, אתה מסכים לתנאי הזה. אז אני מבקש מחברי לתמוך בהצעה. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. רק שחבר הכנסת אמסלם דיבר על לוחות-הזמנים, שכרגע המצב תקוע, כפי שהוא אמר, אז אני מקווה שהממשלה תזדרז עם ההצעה שלו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, כן, הם מתואמים. הממשלה מתואמת עם חבר הכנסת אמסלם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. אם כן, חברי הכנסת, יש מישהו שמתנגד להצעת החוק? לא נמצאו כאלה. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שיפוי בגין תביעות פיצויים), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דוד אמסלם, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. <דוד אמסלם (הליכוד):> זה חוק שעלה מהאופוזיציה. <משה גפני (יהדות התורה):> יישר כוח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, מוישה, תודה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שיפוי בגין תביעות פיצויים), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 18, אין מתנגדים או נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת בתי-קברות אזוריים כתשתית לאומית), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3215/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת בתי-קברות אזוריים כתשתית לאומית), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת נאוה בוקר, ניסן סלומינסקי ואכרם חסון. חברת הכנסת – אם אתם לא רוצים להפסיד את הצעת החוק, אז אכרם חסון יעלה לנמק אותה. אם לא, נסיר אותה מסדר-היום. בבקשה, חבר הכנסת אכרם חסון, הרווחת. בבקשה, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מדובר על הצעת חוק במסגרת התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת בתי-קברות אזוריים כתשתית לאומית). כיום בהגדרת תשתיות לאומיות שבסעיף 1 לחוק התכנון והבנייה משנת 1965 אין התייחסות לבתי-קברות אזוריים, על-אף העובדה שאין מחלוקת כי בתי-קברות כאמור הם בבחינת תשתית לאומית. להקמת בתי-קברות אזוריים, ככל תשתית לאומית אחרת, יש השלכות רבות והשפעה רבה על המרחב התכנוני. השיקולים בקידומם, הקמתם, של בתי-הקברות האזוריים, אינם שיקולים מקומיים, אלא הם שיקולים ארציים. בתי-קברות אזוריים הם בבחינת תשתית לאומית הטעונה טיפול מיוחד וכן בקידום מואץ של הקמתם לטובת כלל הציבור במדינת ישראל. הצעת החוק נועדה לאפשר לוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות לטפל בתוכניות שעניינן בתי-קברות אזוריים. כמובן, ביחד עם החברים שלנו, אחרי שבדקנו ומצאנו, ראינו שהצעת החוק ותיקון זה לא רק חיוניים, אלא יעזרו לרוב הרשויות, רוב הערים במדינת ישראל, וגם יפתרו בעיה שכואבת לכולנו. אני מקווה שכולם יתמכו בהצעה והיא תעבור. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן ימסור לנו את עמדת הממשלה. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת בתי-קברות אזוריים כתשתית לאומית). ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ולאחריה תקודם בהסכמה – איפה המציע? תסב את תשומת לבו, אסעד. קידום ההצעה יהיה בהסכמה עם משרד האוצר, המשרד לשירותי דת והמשפטים. לפני הקריאה הראשונה תוחזר לוועדת השרים. התנאי מקובל על כבודו? <אכרם חסון (כולנו):> מקובל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מקובל. אוקיי, אז אני מבקש לתמוך. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, האם יש מישהו שמבקש להתנגד להצעת החוק? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין. נו, תצביע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אנחנו נעבור, אם כן, כעת להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת בתי-קברות אזוריים כתשתית לאומית), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? אני מתנצל. אני בטעות – סליחה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת בתי-קברות אזוריים כתשתית לאומית), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 18 תומכים, שני מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת עמר בר-לב מבקש – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – לצרף את תמיכתו, לפרוטוקול, בהצעת החוק. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת להכנה בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין קצבת נפגעי עבודה), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3719/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין קצבת נפגעי עבודה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. כתוב לי כאן הנמקה מן המקום. חבר הכנסת גפני, מן המקום. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין קצבת נפגעי עבודה). על הצעת החוק הזאת חתומים מלבדי חברי הכנסת אורי מקלב, יעקב אשר, אלי אלאלוף, עודד פורר, איציק שמולי, אילן גילאון, מאיר כהן, בצלאל סמוטריץ, יגאל גואטה, אחמד טיבי ודוד ביטן. הצעת החוק באה לתקן – אני חושב שעשיתי זאת עוד בזמן שכחלון היה שר הרווחה, ותיקנו את ההגדרה של "ילד" לעניין שאירים, ואני – התברר עכשיו לאחרונה שמישהו שאביו נהרג בתאונת עבודה לא כלול בחוק. זו הייתה כנראה אמירה שלא שמנו אליה לב. אני רוצה לשבח, אדוני היושב-ראש, את שר הרווחה, את חיים כץ. איך שהוא שמע את הדבר הזה – לא מדובר על סכום גדול – הוא נתן הוראה לאשר את החוק הזה, לתמוך בזה בוועדת שרים. אני מאוד משבח את חיים כץ, שממשיך עם הרגישות שהייתה לו תמיד כלפי האנשים הללו, ליתומים, השאירים וכל מה שנלווה לעניין. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, אני פונה לסגן השר ופונה גם לשר האוצר. הגיע משרד האוצר – הפקידים הגיעו עם תחזית של 50 מיליון שקל. 50 מיליון, חבל שלא 50 מיליארד. אני לא יודע אם זה שווה מיליון. כמה מקרים כאלה יש? אני מבקש לעשות סדר עם הפקידים האלה, שפשוט הופכים הכול למלחמת עולם על דברים רגישים, פשוטים. מה זה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת, הרב משה גפני. משיב על ההצעה, בשם הממשלה, שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. אדוני השר, בבקשה. עבר לך הסומק ללחיים מהמחמאות. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם זה לא בפריימריז, זה לא מעניין. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי המחמאות והברכות – חוק הביטוח הלאומי קובע את תנאי הזכאות לתשלום גמלת שאירים לילדים ובני-זוג שהניח אחריו מבוטח שנפטר. המונח "ילד" מוגדר בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, וכולל בין היתר מי שטרם מלאו לו 18 שנים או מי שלא מלאו לו 20 שנים, ובלבד שעיקר זמנו מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על-יסודי או שהוא נמצא במסגרת קדם-צבאית, וכן מי שטרם מלאו לו 24 שנים והוא בשירות סדיר או משרת בהתנדבות בשירות לאומי שאינו עולה על 36 חודשים. ביולי 2015 תוקן חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס׳ 156) באופן שהרחיב את הגדרת "ילד" לעניין הזכאות לקצבת שאירים בלבד, כך שגם יתומים בגילי 18–20 – אילן, מה קרה? אה, יש לך בר-מצווה? <אילן גילאון (מרצ):> באיחור – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> טוב. כך שגם יתומים בגילי 18–20 הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה או במוסדות תורניים ימשיכו להיות זכאים לקצבת שאירים. בתכלית התיקון עמד רצון המחוקק להמשיך ולהעניק סיוע אף למי שהנו מעל גיל 18, כאשר ההנחה היא שבשלב זה בחייו היה נזקק לתמיכת הוריו, לאור הלימודים. הצעת החוק שבנדון מבקשת להחיל את ההרחבה להגדרת "ילד", החלה כיום לגבי קצבת שאירים בלבד, גם לקצבת נפגעי עבודה, כך שגם יתום בגילי 18–20, שהורהו נספה בתאונת עבודה ושלומד במוסדות המפורטים בסעיף 252 (ג1), יהיה זכאי לקצבת התלויים בתקופת לימודיו, ועד גיל 20. המוסד לביטוח לאומי סבור כי יש מקום לתמוך בהצעה, ועל כן אני פונה לחברי הכנסת ומבקש לתמוך בהצעה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לאדוני השר. חבר הכנסת עיסאווי פריג' מבקש להתנגד להצעה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, בעניין אחר, הצעת החוק – חברים, מאיר, מאיר כהן – אתמול ראש הממשלה צייץ, ומצא את הזמן, עם כל העיסוקים שיש לו, צייץ לגבי שיתוף של בחורה, ומצא על הדרך להרוג כמה ציפורים במכה אחת: שמאלנים, תאגיד וגם ערבים. זה מה שראש הממשלה מוצא לנכון לעשות. אחות נשרפה למוות – לא היה לו זמן לצייץ ולהגיד מילה; שני צעירים נהרגו בפיצוץ זיקוקים – לא היה לו זמן. יש לו הזמן לתקוף את התקשורת; יש לו הזמן להגיש תביעות על הוצאת דיבה. זה ראש הממשלה. יש לו הזמן להתעסק עם כל הדברים האלה. הבנו היכן אנחנו נמצאים. אלה הדברים שמעסיקים את ראש הממשלה. יש לו בעיה עם התקשורת, אז הוא לא חוסך בהזדמנויות, ועכשיו מצא – התאגיד והשמאלנים. התאגיד והשמאלנים. שלוש שנים הוא לוקח את התאגיד כשק חבטות, וכשיש גם ערבי על הדרך – אז זה שתי ציפורים. אדוני ראש הממשלה, הזילות שאתה משתמש בה, היא עוברת כל גבול. לזה קוראים ראש ממשלה של מדינת ישראל. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, אדוני. ולכן אתה מתנגד לחוק? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מתנגד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הבנתי. אדוני חבר הכנסת גפני מבקש להשיב? לא. אם כן, נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין קצבת נפגעי עבודה), התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין קצבת נפגעי עבודה), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 37 תומכים. אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון ולהכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. אנחנו עוברים בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום– – – <רחל עזריה (כולנו):> אני מבקשת ועדת רפורמות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, אז ההצעה תעבור לוועדת הכנסת. חבר הכנסת גפני, אדוני הקשיב? חברת הכנסת רחל עזריה ביקשה ועדת הרפורמות, אז אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכנסת להכרעה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני חושב שזה צריך להיות בוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם היועץ המשפטי של הכנסת חושב כך, אבל מאחר שחברת הכנסת ביקשה, נעביר את זה להחלטה לוועדת הכנסת. יש סכסוך פנים-מפלגתי. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד על-יסודי), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3705/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד על-יסודי), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ויגאל גואטה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מלכיאלי, במשך עד עשר דקות. אדוני, בבקשה. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לפני כארבעה חודשים וחצי, כשהושבעתי כאן לראשונה, אמרתי שאחד הדברים שיעניינו אותי להתעסק בהם זה כמובן בבני הישיבות, שלאורך כל הדרך, בדברים שאני פגשתי במשך השנים, גיליתי שהם מופלים לרעה מול החינוך הממלכתי. גיליתי שיש דברים שבשכל הישר הם אמורים לקבל, וברגע האמת, כשאתה מגיע מול משרדי הממשלה ומול הפקידות, זה נחסם בפניהם. הצעת החוק המדוברת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, יש נורא רעש באולם. אחמד – מילא אתה מפנה אלי את הגב, אבל למה לחבר הכנסת מלכיאלי? זה לא מכובד. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> הצעת החוק הנוכחית מציעה להשוות את תנאיהם של תלמידי הישיבות בשנה הראשונה ללימודיהם בישיבה הגבוהה, שהם מוגדרים גם במשרד החינוך כעל-יסודי, ככיתה י"ב, לקבל פטור מהביטוח הלאומי עד סוף שנת י"ב או עד גיל 19, המוקדם ביניהם. נכון להיות תלמיד בחינוך הממלכתי זוכה לפטור הזה מתוך הבנה שעד שהוא מסיים את לימודיו בעל-יסודי, אז הוא זוכה לפטור הזה. ותלמידי הישיבות, משום מה במשך השנים לא היה להם את הפטור הזה. אז הצעת החוק הזו אמורה לעגן בחוק את הפטור לאותם תלמידי ישיבות. לפני שאני יורד אני חייב, קודם כול, לומר תודה גדולה מאוד לאדוני שר הרווחה חיים כץ ולעוזרו מיכאל, שמהרגע הראשון שדיברתי אתם על החוק הזה גילו הבנה גדולה מאוד מאוד; כמובן לסגן השר איציק כהן שיצא אתי – אני לא רוצה להגיד "למלחמה" – למאבק מול האוצר, להסביר כמה החוק הזה הוא חוק ישר, ועשה את זה בצורה מקצועית כמו שרק הוא יודע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> סליחה, נכון, נכון – עם האוצר. וכמובן ליושב-ראש התנועה שלי, הרב אריה דרעי, שליווה את החוק הזה מההתחלה ונתן לזה את כל הגיבוי והכוח. ואני מבקש מכל חברי הבית הזה שאכפת להם שלא תהיה אפליה בין בחור לבחור לבוא ולתמוך בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי. משיב על ההצעה, בשם הממשלה, שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. אדוני השר, בבקשה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי, תמיד אתה חייב לעשות מהומות? תמיד? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא מהומות. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תמיד, גם כששקט בגזרה, אתה צריך להתפרע? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יהודים מוחים, ערבים עושים מהומות. זה מה שאתה אומר? זה מה שאתה אומר? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני ראיתי אותך מנפנף עם הידיים, כן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הוא ראש הממשלה הבא, אני מזכירה לך. הוא יכול מה שהוא רוצה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> חבר הכנסת מלכיאלי, מיכאל מלכיאלי, אחרי הברכות שבירכת את כולם אז אני רוצה לברך אותך על היוזמה לחקיקת החוק. תקנה 11ג לתקנות הביטוח הלאומי קובעת כי תלמיד כיתה י' עד י"ב במוסד חינוכי על-יסודי, שהכנסתו אינה עולה על ההכנסה המזערית הקבועה בחוק וטרם מלאו לו 19 שנים, יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בעד התקופה שבה הוא לומד. בהתאם להוראות התקנה, מקבל המוסד לביטוח לאומי ממשרד החינוך, שהוא הגוף האמון על הקביעה כי מדובר במוסד חינוכי על-יסודי, את רשימת התלמידים הלומדים במוסדות אלה, והפטור ניתן לתלמידים באופן אוטומטי. הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 351 לחוק – אם חשבת שזה 352 אז זה לא, זה סעיף 351 לחוק – ולקבוע כי תלמיד במוסד חינוכי על-יסודי שטרם מלאו לו 19 שנים יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בעד התקופה שבה הוא לומד. מוסד חינוכי על-יסודי מוגדר מוסד שלומדים בו תלמידים בכיתות ט' עד י"ב או י' עד י"ב, ובלבד שכיתה ט' או י' שבו היא מוסד חינוך מוכר או בית-ספר על-יסודי שחל עליו החוק, וכן הלאה. ועדת השרים החליטה לאשר את הצעת החוק בקריאה הטרומית, ואחריה תקודם ההצעה בהסכמה עם משרד המשפטים, משרד העבודה והרווחה, המוסד לביטוח לאומי, משרד החינוך ומשרד האוצר. לפני קריאה הראשונה תוחזר הצעת החוק לוועדת שרים. זה נוהל חדש שבא עלינו, לא יודע אם לטובה, בכנסת הזאת. אבל מה לעשות? מוטי, נשמע בקולך? בפרוטוקול לא שומעים את הנהון הראש. אחר כך תגיד: לא ראינו, לא ידענו, לא שמענו. המסכים אתה להצעה? מסכים, מסכים. אם כן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. בהיעדר בקשות התנגדות אנחנו נעבור כעת להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד על-יסודי), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד על-יסודי), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 39 תומכים, שבעה מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית והיא עוברת לדיון –חבר הכנסת אלאלוף מבקש לצרף את תמיכתו בהצעת החוק לפרוטוקול. אם כן, ההצעה התקבלה בקריאה טרומית והיא עוברת לדיון ולהכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובאחיות שכולות, התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3380/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובאחיות שכולות, התשע"ז–2016, של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. מציג את הצעת החוק חבר הכנסת שמולי, במשך עד עשר דקות, אדוני, שעומדות לרשותך מעכשיו. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראשץ אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני בחרתי להביא היום למליאה – כנראה זו תהיה הצעת החוק האחרונה שלי לכנס הזה, או שנספיק אולי בשבוע האחרון עוד משהו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', נו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני חושב שזו הצעת חוק מוסרית, חשובה; הצעת חוק שלא עולה למדינה שקל אחד. היא לא עולה למדינה שקל אחד, אבל היא יכולה להקל את הכאב ואת העלבון שחווים היום אחים שכולים שאיבדו את יקיריהם בפעולות איבה, בפעולות טרור. אני רוצה, ברשותכם, חברי חברי הכנסת, כדי שתבינו במה מדובר, להכניס אתכם למחשבה של משפחה כזו, ששלחה מכתב לחברי ועדת השרים לקראת הדיון בהצעת החוק, ובמכתב הזה אותה משפחה מתארת את הבקשה הקטנה והצנועה שלה ממדינת ישראל, מכנסת ישראל, מממשלת ישראל; בקשה שהיא קטנה, צנועה; בקשה שלטעמי אי-אפשר לעמוד מנגד, אי-אפשר לסרב לה. את המכתב כתבו אחיה של כוכבה שריקי, זיכרונה לברכה, שנרצחה בפיגוע בבורגס לפני כמה שנים, בשנת 2012. וכך הם כותבים לחברי ועדת השרים: שרים נכבדים, אנו אחיה של כוכבה שריקי שנהרגה, נרצחה בפיגוע בבורגס שבבולגריה בתאריך 18 ביולי 2012. כוכבה הייתה בת 43 במותה. הייתה בת הזקונים למשפחה בת תשעה אחים. זמן קצר לפני הפיגוע כוכבה נקלטה להיריון לאחר חמש שנות טיפולים. הסיבה שפנינו לחבר הכנסת שמולי ולחברי כנסת נוספים היא שאנו מעוניינים בהצעת חוק שתייצג גם אותנו, האחים השכולים, במקרה החריג שאליו נקלענו לאחר מותה של כוכבה, זיכרונה לברכה. נציין כי ההורים שלנו נפטרו לפני שנים אחדות, ובשעת חתונתה היא לוותה על-ידינו, אחיה ואחיותיה. לפי החוק היבש כיום, המידע על טקסים הנערכים לזכרה מגיע רק לבעלה, כיוון שההורים אינם בחיים עוד. הקשר עם בעלה נותק זה מכבר, ונוצר מצב שבו לאחר המקרה הנורא לא קיבלנו הכרה מהמדינה; חוסר הכרה שבא לידי ביטוי בעובדה הפשוטה שאנו לא מקבלים אפילו הזמנה להיות אורחים בטקסים שנערכו עבורה בימי זיכרון שונים, וכיוצא באלה. לטקס סיום השלושים שנערך בבולגריה אף לא הוזמנו, ובדיעבד גילינו על קיומו מעיתונאי מ-ynet, שיצר קשר עם אחת האחיות ושאל מדוע אנחנו, האחים והאחיות, לא הגענו לאירוע. ניתן רק להבין ולשער את העוצמה של עוגמת הנפש שנוצרה בעקבות המצב שאליו נקלענו. כוכבה, זיכרונה לברכה, בשר מבשרנו, אהובת לבנו, דם מדמנו, והמדינה לא מכירה בנו ולא מתחשבת בנו. בתור אחים שכולים שהוריהם אינם בחיים אנו איננו מוכרים באגף נפגעי פעולות האיבה ובאף ארגון אחר שקשור לאירוע. בעקבות כך אנו מוצאים את עצמנו נדחפים, מגששים, מחפשים, מתנצלים ומתחננים. ועל מה? ריבונו של עולם, על מה? עבור הזכות להיות נוכחים בטקס או באירוע ממלכתי שבו מציינים את הירצחה של יקירתנו, אחותנו. המצב כעת הוא כה משפיל, כואב ומעליב, ובכל שנה מחדש פותח, אדוני היושב-ראש, את הפצע הזה מחדש. בעקבות המקרה החריג, אנו מעוניינים בחוק עבור אחים שכולים שהוריהם הלכו לעולמם. חוק המאפשר קבלת התייחסות מינימלית ומקבילה כמו שהורים ובני-זוג מקבלים; חוק שיאגד אותנו לגוף מסודר שיכיר בנו כאחים שכולים של נפגעי פעולות האיבה. ברצוננו שחוק זה יעבור, על מנת שעוגמת נפש כזו לא תקרה יותר למשפחה אחרת בעתיד. נציין כי אנו מקרה חריג, ואיננו מעוניינים בפיצוי כספי כלשהו – הצעת החוק הזאת איננה תקציבית בשום פנים ואופן – אלא אך ורק בהכרה חוקית ומוסרית, שכאשר קורה מקרה מצער כזה, גם אנחנו האחים השכולים לעתיד נקבל הודעה בזמן אמת, ובכל שנה מחדש, כאשר מתקיימים אירועים כאלה ואחרים, אירועי זיכרון שבהם מנציחים ומזכירים את אלה שנרצחו בפעולת האיבה, יביאו בחשבון גם את האחים השכולים. צר לי, ואני אשמח לשמוע את ההסברים של סגן שר הביטחון מדוע ועדת השרים בשם ממשלת ישראל מתנגדת להצעת החוק. מדוע ההתנגדות הזו, כשכאמור אין סיבה תקציבית להתנגד להצעת החוק, אין פה בקשה למתן זכויות, אין פה בקשה למתן הטבות; יש פה בקשה אחת פשוטה מצד האחים השכולים – בקשה לקבל הכרה חוקית ומוסרית, ובסך הכול פעם בשנה להיות מוזמנים לעצרות ולאירועים הממלכתיים. אני לא חושב שזו בקשה גדולה מדי; אני לא חושב שמדינה באמת יכולה להסתכל בעיניים של אחים שכולים ולהגיד להם: את הבקשה הזו אנחנו לא יכולים למלא עבורכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. משיב על ההצעה, בשם הממשלה, סגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, נורא רעש כאן. אדוני סגן השר ממתין. בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – בהצעה שלפנינו מוצע לחוקק חוק חדש שמכוחו יוכרו אחים ואחיות של מי שנספה בעת שירותו בכוחות הביטחון, או שנפטר כתוצאה מפגיעת פעולת איבה, כחלק מהמשפחה השכולה של הנספה. עוד מוצע לקבוע בחוק זה הסדר מיוחד לגבי הודעה לאחים על פטירת יקירם, וכן הודעות על אירועי זיכרון. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. מעמדם של בני המשפחות השכולות מוסדר בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, ומעמד משפחות חללי פעולות האיבה מוסדר בחוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה. הגדרת בן משפחה בחוקים אלה מכוונת לזכאות לתגמולים ולהטבות הניתנים לבני המשפחה, ואלה ניתנים ככלל להורים שכולים, לאלמנות וליתומים. אחים שכולים זכאים לסיוע בטיפול פסיכולוגי, וכמו כן הוריהם מקבלים סיוע עבור הוצאות הלימודים שלהם. לעניינים אלה קיימות הגדרות ספציפיות בחוקים האמורים. האופן שבו נמסרת הודעה על פטירת חייל אינו נובע מחקיקה כלשהי, והוא מוסדר בנהלים פנימיים של צה"ל. ככלל, הודעה נמסרת לקרובי משפחה מדרגה ראשונה, ובכלל זה גם לאחים. גם לעניין הודעות על אירועי הנצחה אין נפקות להגדרה החוקית של בן משפחה. ההודעות מפורסמות באמצעי התקשורת, והכול על-פי הנחיות פנימיות של משרד הביטחון וצה"ל. גם לגבי נפגעי פעולות האיבה הנושא אינו מוסדר בחקיקה, אך פועל בהתאם לנהלים פנימיים. אם כן, הבסיס שלשמו הוצעה הצעת החוק מצוי בנהלים פנימיים של הרשויות השונות. לאור האמור, נראה שאין כלל צורך בשינוי נהלים אלה, אך גם אם יימצא שיש מקום לשינוי – אין צורך בחקיקה לשם כך. לעומת זאת, הגדרת אחים כחלק ממשפחת השכול בחקיקה עשויה לייצר ויכוחים פרשניים לגבי זכאותם לזכויות כספיות שונות, לפי חוק משפחות החיילים או חוק נפגעי פעולות האיבה, זאת מבלי שהמציע מתכוון להעניק להם זכויות אלה. על כן אני מבקש כי מליאת הכנסת תדחה את הצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני סגן השר. חבר הכנסת שמולי מבקש להשיב במשך שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, תראה, אני מאוד מאוד מכבד אותך, אבל אני חשוב שהתשובה שלך היא באמת מאכזבת. ראשית כול, אני אמרתי אולי ארבע פעמים בדברים שלי, אנחנו לא מכוונים למתן הטבות, קצבאות, תגמולים. אנחנו לא בעולם הזה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אמרתי – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני חושב, אדוני סגן השר, הרי ברור שיש סיבה – וכדאי שכל הכנסת הזאת תקשיב. יש סיבה שכאשר ישראלים נמצאים בחו"ל הם יעד להתקפות טרור. אתם יודעים את זה. יש סיבה. אומנם כאשר יש פיגועים מזעזעים המחבל לא באמת שואל מה המוצא של כל אחד, אבל זה ברור שישראלים מועדים יותר לתקיפות טרור. עכשיו, תגידו לי אתם, איך יכולה מדינת ישראל להסתכל לאחים שכולים בעיניים, שידוע שיקיריהם נפגעו בגלל עצם היותם ישראלים, ולבוא לבקש דבר אחד, אדוני סגן השר – לא תגמולים, לא קצבאות, לא טיפולים, לא פסיכולוגים, לא כלום. דבר אחד: פעם בשנה, כאשר המדינה עושה אירוע אזכרה כלשהו, שיזמינו אותם. ריבונו של עולם, שיזמינו אותם. עכשיו, אתה אומר לי, אדוני סגן השר, העניין מוסדר בנהלים. עובדה היא, עמדתי פה ואמרתי לכם: היה אירוע, לא הזמינו אותם. תוך כדי האירוע מתקשר אליהם כתב ynet ואומר להם: איפה אתם? יש אירוע אזכרה של אחותכם שנרצחה בפיגוע. איזה פרצוף יש לכם לא להגיע לאזכרה? הם עמדו במצב שהם נדרשו להסביר שהם בכלל לא יודעים שמדינת ישראל עושה אירוע. תגידו, באמת, יש דברים שאני לא מצליח להבין בבית הזה. הרי בסופו של דבר באים אחים שכולים, שיקיריהם נפגעו אך ורק מפני שהם היו ישראלים, ומדינת ישראל ברגע כזה מסובבת להם את הגב ואומרת להם: אנחנו לא מכירים בכם. הם אומרים לכם במכתב לוועדת שרים: אנחנו לא רוצים מכם שקל אחד. רוצים דבר אחד – שכאשר יש אירוע אזכרה, תביאו אותנו בחשבון. אני חושב שהעמדה שמציגה כאן הממשלה היא לא מוסרית, היא פסולה, ודינה להשתנות בעתיד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. אנחנו נעבור כעת להצבעה, ולבקשת הקואליציה תהא זו הצבעה שמית. סליחה, לבקשת הממשלה תהא זו הצבעה שמית, על הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובאחיות שכולות, התשע"ז–2016, של חבר הכנסת איציק שמולי. גברתי מזכירת הכנסת תקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, יש נורא רעש באולם וקשה מאוד לנהל את ההצבעה. חברי הכנסת, חבר הכנסת ביטן. רגע, גברתי המזכירה, זה לא מכובד. אי-אפשר לנהל ככה את ההצבעה, בשני הצדדים. חבר הכנסת חיים ילין, קצת יותר בשקט. לא שומעים את המזכירה, אי-אפשר לשמוע את ההצבעות. אז קצת יותר בשקט זה הכול, נו. זה לא מכובד. ננסה להמשיך. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה משתתפת בהצבעה ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו משתתף בהצבעה ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי המזכירה תקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – אינו משתתף בהצבעה יואב גלנט – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת איתן כבל – בעד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, האם יש מישהו שנוכח באולם ומבקש להצביע לפני שסוגרים את ההצבעה? ההצבעה הסתיימה. גברתי המזכירה תספור את הקולות, בבקשה. 31 תומכים, 39 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק עסקאות ביטחוניות בעלות היקף כספי גבוה, התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3683/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק עסקאות ביטחוניות בעלות היקף כספי גבוה, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת מרגלית יציג את הצעתו מעל הדוכן במשך זמן של עד עשר דקות שיעמדו לרשותו למן הרגע הזה. בבקשה, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה הזאת מנסה לעשות סדר – אני מציע לחלק מהחברות והחברים להקשיב – מנסה לעשות סדר בתהליך אישורן של עסקאות ביטחוניות שוועדת החוץ והביטחון צריכה לאשר. אני רוצה להודות להרבה מאוד חברות וחברי כנסת שחתמו על ההצעה, ובפרט לחברי בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת התקציב: שלי יחימוביץ, עמנואל טרכטנברג, עמר בר-לב, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איל בן ראובן, עמיר פרץ, עפר שלח ויעקב פרי, וליושבי-הראש של המחנה הציוני, יצחק הרצוג, ושל מרצ, זהבה גלאון. ההצעה הזאת אומרת דבר פשוט: עסקאות ביטחוניות של יותר מ-100 מיליון שקל יצטרכו לעבור בדיקה, לא רק מבחינת טיב העסקה והנשק שנמכר, אלא גם מי בעלי המניות של החברה שמוכרת לנו את הנשק, מי אנשי המפתח שעומדים באמצע וחותכים קופון – לגיטימי או לא לגיטימי – והאם לאותם גורמים יש עניין – כמו שבעסקים זה נקרא "עסקאות בעלי עניין" – האם יש להם עניין עם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, אם ראשי המדינה, ראשי מערכת הביטחון או אנשים מרכזיים, והאם הם קשורים אליהם בצורה כזו או אחרת ומקבלים חלק מהעסקה. כדי לתת דוגמה מוחשית, אני יודע על העסקה של "טיסנקרופ" ועסקת הצוללות והספינות – דובר רבות בנושא של השחיתות, אם הייתה או לא הייתה שחיתות. אבל אני רוצה להציג לכם את העסקה הזאת מעוד שני היבטים, גם ברמה הביטחונית וגם ברמה של זהותם של בעלי העניין, שאתם חתמנו על העסקה, ורוצה לומר לכם שאם היינו יודעים את הפרטים האלה בזמן אמת בוועדה, ספק אם היינו חותמים או ממליצים לאשר את העסקה. זוהי המספנה שצולמה לפני כמה ימים בקיל; זאת המספנה של "טיסנקרופ", שנקראת TKMS, אבל הצד השני של המספנה הוא הצד של German Naval Yards, שזה בעצם "אבו דאבי מאר" שבבעלות שר הביטחון הלבנוני וחברי משפחתו. הם יושבים באותו מקום – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מרגלית, אסור לך להציג – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מותר לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – מעל הדוכן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מותר. מה זאת אומרת? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> למיטב ידיעתי – נכון? – למיטב ידיעתי אסור להציג. חברי הסגנים יאשרו שאני צודק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה זאת אומרת? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אסור מעל הדוכן להציג מיצגים. אדוני יכול רק לדבר. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> נכון. נכון. אסור להציג תמונות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מאה אחוז. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר, בסדר. אני יוצא מהנחה שאדוני טעה – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בסדר גמור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – אבל מכאן והלאה, בבקשה. <קריאה:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עוד לא הבאתי צוללת, לא הבאתי כלום, תירגע. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לדעתי הבאת, רק שאנחנו לא רואים אותה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בואו נסתכל רגע על העסקה. נדבר תכף על העניין של השחיתות או לא שחיתות, אבל בואו נסתכל רגע על העסקה מבחינת מה קרה לחברה שממנה קנינו מבחינת הביטחון. רבותי, "טיסנקרופ" נפרצה שלוש פעמים בפריצת סייבר, שגנבו לנו, גנבו ל"טיסנקרופ" את כל המסמכים שבהם מופיעים התסריטים של כלי השיט והצוללות של מדינת ישראל. האמת שבאותה פריצה אנחנו אפילו יודעים את סוג הווירוס שבעזרתו פרצו, אותו וירוס שבאפריל 2016 פרצו בו את "טיסנקרופ" – זה לא מוצג, זה רק דף – הוא וירוס שנקרא "ווייט אמילפורה", שזה וירוס שמשתמשת בו מדינה מאוד ספציפית, והדנ"א של הווירוס הזה אומר לך בדיוק לאיזו מדינה בשלב א' יש האינפורמציה לגבי הספינות הישראליות. המידע הזה, רבותי, היה במקומות שונים, שאם היו בודקים אותם, היינו חושבים פעמיים אם לחתום על העסקה. הנושא של איראן – אמרו לנו כמה פעמים שאיראן לא מעורבת ב"טיסנקרופ", לא בדיוק יודעת מה קורה. אז אני רוצה לומר לכם: איראנים היו מעורבים ברמה של 25% ב"טיסנקרופ" במשך שנים רבות. שר הכלכלה האיראני – היו להם שני חברי בורד, לא חבר אחד – שר הכלכלה האיראני, שהיום הוא ראש חברות הפנסיה האיראניות, שיושב במקום מסוים, באותה קומה של "טיסנקרופ" במקום אחר, בעיר אחרת, בדיסלדורף, הבחור הזה הוא היה בבורד, הוא ידע, הוא עזר בקבלת ההחלטות. כשאיראן התבקשה לרדת באחוזים שלה, בזמן של האמברגו הגדול ביותר על איראן, היא קיבלה לחשבון שלה 406 מיליון יורו, כשישראל הייתה זאת שניסתה לסגור את איראן ברמה הכספית. אנשים אומרים לי שאיראן כבר לא מעורבת ב"טיסנקרופ", אז אני רוצה להגיד לכם, ואני יכול להראות לכם את זה, שאיראן ו"טיסנקרופ" הם בעלי מניות משותפים בכמה מיזמים גדולים בדרום-אמריקה, ולאיראנים בחלק מהמיזמים האלה יש עד 40% בחברה. יתרה מזו, המנכ"ל של "טיסנקרופ", שהוא כבר איש מאוד מבוגר, כשבדקנו את לוחות הנסיעות שלו, אחת המדינות שהיא ביקר בהן הכי הרבה בכל אותן שנים הייתה איראן. הוא פשוט אוהב כנראה לטייל באיספהאן, אז הוא בא לראות עתיקות באיראן. רבותי, זאת שערורייה. כל מי שאומר שהאיראנים לא קשורים ל"טיסנקרופ", מעוור את עיני הציבור. ועכשיו אני רוצה רגע לדבר על המספנה. תראו, "טיסנקרופ" כבר לא בונה ספינות. כל מי שאומר ש"טיסנקרופ" בונה את הספינות במספנה, משקר. ו"טיסנקרופ" בעצם הפריטה את המספנה שלה ממספנה של צוללות, TKMS, שהיא בונה את הצוללות, אבל את הספינות על אותו רציף בונה German Naval Yards, שהיא בבעלות שלושה אנשים, כולל שר הביטחון הלבנוני שעשה עסקאות עם איראן ועשה עסקאות עם "חיזבאללה", השנה. וכשאמרו לי שזה לא נכון, הבאתי תמונות מהמפגשים. וכמו שאתם יודעים, הבחור הזה היום כבר לא בתפקיד. אחרי זה אמרו לי שבעצם החבר'ה האלה לא באמת ביקרו במספנה והם לא באמת קשורים למספנה. אז רבותי – איפה אני אמצא את זה עכשיו? – אני רוצה להגיד לכם שממש לא מזמן הבחור שהוא מבעלי המספנה מצולם מבקר במספנה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. חבר הכנסת מרגלית, נו, מה יהיה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מצולם שם, במקום, יחד עם העובדים שעובדים על הספינה. עכשיו בואו נדבר רגע על השחיתות בעסקת הצוללות והספינות, לפני שאנחנו מגיעים לישראל. מי זאת החברה הזאת "טיסנקרופ", שאתה היה לנו כל כך חשוב לחתום על העסקה? רבותי, בתוך העסקה הישראלית נמצאת חברת-אחות של "טיסנקרופ" שנקראת Ferrostaal. זו חברה שהוקמה ב-1920 בהולנד, כשלגרמניה אסור היה למכור נשק ומתכת ומתכות לשום מדינה אחרת. החברה הזאת הוקמה למטרה אחת בלבד; היא החברה שמאפשרת שוחד מסודר לראשי מדינות בעבור החברה הגרמנית, "טיסן" זה היה אז. החברה הזאת, משום מה הביאו אותה אפילו לחלק מהעסקאות של השחיתות שהיו פה בישראל בעבר, אפרופו "סימנס". היא נותנת שירותי שחיתות מיוחדים – שירותי שחיתות מיוחדים כי ה-financing של השחיתות הוא קצת מאתגר, אז היא עוזרת לממן את העסק הזה. משום מה, החברה הזאת גם כן מעורבת עם הישראלים. ואני שואל, לא היה אפשר לבדוק מי בעלי המניות שלה, מה החברה הזאת עושה? ועכשיו אני רוצה רק להגיד לכם, אותה חברה, אותה חברה העבירה 22 מיליון אירו בהעברה בנקאית לנשיא דרום-אפריקה; אותה חברה העבירה סכומים מאוד גדולים לשר הביטחון היווני, שנכנס עכשיו לכלא ל-20 שנה; אותה חברה שיחדה גורמים בטורקיה ובפורטוגל – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רק רגע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא רק רגע. משפט סיכום. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עכשיו אני רוצה להגיד לכם. רבותי, החברה הזאת בכל מקום התחילה עם הקצינים ועלתה לראשי מדינות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע. שני משפטי סיום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אראל מרגלית, עשר דקות מילאת, נו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> שני משפטי סיום. ואני רוצה לשאול אתכם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 11 דקות כבר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רבותי, אני רוצה לשאול אתכם, מי היה יכול – אני כבר לא מדבר על בני דודים ועורכי-דין ושכנים, אבל אני שואל: מי במדינת ישראל היה יכול לבטל מכרז של חמש מדינות? מי במדינת ישראל היה יכול להעביר את העסקה ממשרד הביטחון למשרד ראש הממשלה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אראל מרגלית, תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – ולהרחיק את שר הביטחון מהעסקה? לא עורך-הדין, לא השכן – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ישיב על ההצעה בשם הממשלה – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אלא רק ראש הממשלה. הוא, הוא בעצמו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – סגן שר הביטחון, הרב אלי בן-דהן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ולכן, החוק הזה דרוש לנו היום יותר מתמיד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קבוצת חברי כנסת מבקשים להתנות כל התקשרות של משרד הביטחון בהיקף של 100 מיליוני שקלים ומעלה בהצגתה לוועדת החוץ והביטחון לפני ביצועה, לאחר שיוצגו לוועדה מתווי העסקאות והחלופות. הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק. משרד הביטחון מבצע מספר גדול של עסקאות בהיקף הכספי האמור. התניה מראש של הצגת כל עסקה כזו בשלב מוקדם של התהוותה בפני ועדת החוץ והביטחון אינה ישימה במהלך השוטף של עבודת משרד הביטחון והרשות המבצעת באופן כללי. יש בה כדי לפגוע באיזון בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. אין באמור כדי לגרוע מוועדת החוץ והביטחון לדרוש כל מידע ממשרד הביטחון במהלך העבודה השוטפת של הוועדה מול משרד הביטחון, דבר הקיים גם היום מכוח חוק-יסוד: הכנסת ותקנון הכנסת. אני מזכיר כי גם לוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון לעניין תקציב הביטחון נמסרות באופן שוטף הודעות על שינויים תקציביים, בין בהודעות בדיעבד ובין בבקשות אישורים מראש, בהתאם לסכום השינויים התקציביים, כך שלכנסת יש כלים כבר כיום לפקח על משרד הביטחון ועל מערך הרכש שלו. מכל הסיבות שמניתי, אני מבקש כי הכנסת לא תאשר את הצעת החוק ותסיר אותה מסדר-היום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לאדוני סגן שר הביטחון. חבר הכנסת אראל מרגלית מבקש להשיב? <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נו, חבר הכנסת מרגלית. אדוני מבקש להשיב. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה יכול – – – בשלוש דקות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני לא אתן עוד מסמך ועוד מסמכים, ואם אתה רוצה, זה אחד מארבעה הדוחות שיש. תבוא, אני אראה לך, כי בחדר מותר לי להראות לך מיצגים. חבר'ה, אני רוצה לומר דבר נורא פשוט. אנחנו, בוועדת חוץ וביטחון, יש בינינו אמון, חברי קואליציה וחברי אופוזיציה. במשך שנים אנחנו עוברים על דיונים רגישים יותר ורגישים פחות. אני מאמין לכל חבר וחברת ועדה בוועדת חוץ וביטחון – אמון מלא ביושרה שלהם, ברצון שלהם לתרום, ברצון שלהם לעשות טוב, והם רוצים לקבל מידע כדי לתמוך. אי-אפשר להכניס אותנו פה בכנסת למצבים בלתי אפשריים שבעצם קצה הקרחון מוצג לנו אבל בעצם הרבה מאוד מהשיקולים, מהאינטרסים הכלכליים, מבעלי המניות, מי המארג הביטחוני שעומד מאחורי העסקה, לא מוצג לנו. יש הרבה מאוד עילות שבגינן אפשר לא לגשת למכרז במערכת הביטחון, ויכול להיות שלא עם כולן אנחנו מסכימים; אין אף תקנה אחת – אין אף תקנה אחת שמאפשרת ביטול מכרז אחרי שהוא יצא לדרך, אם אתה באמת קונה את כלי הנשק שביקשת שיספקו לך. אף תקנה כזאת. זה בניגוד לחוק. ולכן אני אומר, כשאתם שואלים מי מעורב בעסקה, תסתכלו על הדברים מלמעלה ותשאלו את עצמכם שאלה מ-30,000 רגל. עם זה שהיו עורכי-דין ובני דודים ושכנים, מי במדינת ישראל מסוגל לעכב עסקה של חמש מדינות, לשים אותן על המדף ולהעלים אותן מן העין? מי במדינת ישראל מסוגל להעביר עסקת נשק ממשרד הביטחון למל"ל, תחת משרד ראש הממשלה, ללא הסכמתו של שר הביטחון? מי במדינת ישראל מסוגל לקבל את ההחלטות האלה, ותשאלו את עצמכם אם באמת הוא לא ידע, כאשר האנשים שהיו מעורבים בעסקה הם האנשים שנפגשים אתו הכי הרבה פעמים בשבוע, בחודש ובשנה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רבותי, אם מדינת ישראל לא תתעורר היום ותעצור את הערבוב של שחיתות וביטחון, הדרך לרפובליקת בננות מדמוקרטיה יכולה להיות קצרה מאוד. בואו נתעורר כולנו. זה בשביל הביטחון של הילדים שלנו והעתיד של המדינה שלנו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. אדוני יושב-ראש הקואליציה, יושב-ראש הקואליציה, אנחנו – – – <דוד ביטן (הליכוד):> שמית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שמית? אז אנחנו נעבור להצבעה, ולבקשת הממשלה זו תהיה הצבעה שמית. הצעת חוק עסקאות ביטחוניות בעלות היקף כספי גבוה, התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. גברתי מזכירת הכנסת תקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת. חברי הכנסת התבקשו בבקשה לשמור על השקט, כדי שההצבעה תוכל להתנהל כסדרה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – לא משתתף תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – נמנע אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נמנע רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי מזכירת הכנסת תקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד זאב אלקין – לא משתתף גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת חנין זועבי – נמנעת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת איתן כבל – בעד יצחק כהן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו משתתף בהצבעה יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת נחמן שי – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שלא הצביע ומבקש להצביע? חברי הכנסת, ההצבעה תמה. גברתי המזכירה תספור בבקשה את הקולות. 30 תומכים, 44 מתנגדים, שלושה נמנעים. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3690/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ז–2017, של חברי הכנסת עפר שלח ויעקב פרי. מציג את ההצעה חבר הכנסת עפר שלח. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, לפני חצי שנה הצגתי כאן את חוק השירותים החשאיים בפעם הראשונה. נשאתי אז נאום ציני, שבו העמדתי את כל הנימוקים בעד החוק בצד אחד, ומנגד את חששו של ראש הממשלה שאם שר המודיעין יהיה תפקיד חשוב, יקרה הגרוע מכול וגם ישראל כץ יהיה שר קצת יותר חשוב. הקואליציה חייכה. הקואליציה הזאת, כמו שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, אוהבת אירוניה דקה, וכמובן הפילה את החוק. אבל זה היה לפני דוח מבקר המדינה. ועכשיו, חברי חברי הכנסת, כבר אסור לצחוק, כי המבקר אומר לנו בלשונו הנקייה, מה שאמרתי לכם מעל הדוכן הזה, רבים אחרים אמרו כבר לפני שנתיים ולפני חצי שנה. ואני מצטט: "הן לאגף המודיעין והן לשב"כ היו פערי מודיעין משמעותיים במידע המודיעיני שהעבירו לכוחות ביחס למנהרות ברצועה, שהשפיעו על ההתמודדות עם האיום לפני המבצע ובמהלכו". והנה המשמעות בלשון שלי: הכשלים במודיעין, שנבעו בדיוק מהדברים שאותם אנחנו מבקשים, חבר הכנסת פרי ואני, לתקן בחוק הזה, עלו בדם. כבר בפעם הקודמת שבה הגשתי את החוק הזהרתי אתכם, חברי הקואליציה, שאין לכם אפילו הכבוד המינימלי להקשיב, שהתעלמותו של ראש הממשלה מהצורך להפיק לקחים מכשליו בצוק איתן, מחוליי הקבינט וממערכת המודיעין ותהליכי קבלת ההחלטות – ההתעלמות הזאת עלתה ותעלה לנו בדם של חיילים ובמלחמות ללא הישגים, בשכול וכישלון. לפני שבועיים מבקר המדינה אמר אותו דבר. בדוח, שאם ראש הממשלה האטום הזה היה מסוגל לזעזוע ממשהו שאיננו קשור למערות האף, היה גורם לו לפעול או להודות בכך שאיננו מסוגל לשאת באחריות. שני דברים אמר המבקר על המודיעין ב"צוק איתן": הראשון הוא שגם כמעט עשור אחרי ההתנתקות, לא הייתה הגדרה ברורה מי אחראי מודיעיני לסוגיות קריטיות, ובראשן המנהרות. וכך כותב המבקר: בעקבות יציאת צה"ל מרצועת-עזה לא הוגדרה הרצועה כמדינת יעד, ולא נבחנה מחדש חלוקת האחריות המודיעינית בנוגע לרצועת-עזה, על-אף הקושי שהיה לשירות הביטחון הכללי במימוש תפקידו ברצועה במצב זה. סוף ציטוט. למה זה לא קרה? כי מי שאחראי לשב"כ באופן ישיר הוא ראש הממשלה, שאין לו זמן וקשב לשאלות כאלה; כי אין שר מודיעין שתפקידו, כפי שכתוב בהצעת החוק שאנחנו מעלים עכשיו, הוא לקבל החלטות ולהסדיר את תחומי הפעילות של הארגונים השונים במרחב המודיעיני, זאת בתיאום עם שר הביטחון. המאמצים לסדר את קהילת המודיעין, מי כמוך יודע, חברי יענקל'ה פרי, מתקיימים כבר קרוב ל-50 שנה, והם לא יוסדרו כשהמודיעין הוא חלטורה של שר התחבורה או תחביב של ראש הממשלה. זה לא יוסדר בלי שר במשרה מלאה, שזה מה שהוא עושה כשהוא קם בבוקר. ואני חוזר: בלי זה יישפך דם לשווא. הדבר השני שאומר המבקר הוא שעזה פשוט לא הייתה בסדר העדיפויות המודיעיני הלאומי, מה שקרוי הצי"ח הלאומי. המבקר כותב דברים מפורשים וקשים, ואני מצטט: על הדרג המדיני מוטלת האחריות להכוונה של גיבוש הצי"ח הלאומי, לפיקוח ולבקרה עליו. מצב הדברים המתואר בדוח זה, שלפיו מחד גיסא הולך ומתפתח איום אסטרטגי, המוגדר על-ידיהם ככזה, ומאידך גיסא איום זה אינו מוכנס לצי"ח הלאומי, וכך הדבר מאושר גם על-ידי ראש הממשלה במשך שנים – הדבר הזה הוא תהליך לקוי, המחייב בדק בית מעמיק. סוף ציטוט. בחוק שאני מציע יהיה שר שאחריותו, תחת ראש הממשלה, תהיה לבדוק ולאשר את הצי"ח הלאומי ואת תוכניות העבודה של השירותים החשאיים, ולתאם אותן עם אלה של אמ"ן. הוא יפקח על הארגונים האלה, יבחן אותם תקציבית וניהולית – חבר הכנסת ביטן ידידי, זה שאתה לא מקשיב לנאום זה בסדר, זה שאתה עומד פה ומדבר בזמנו זה חוסר כבוד – יבחן אותם תקציבית וניהולית, יוודא שהם פועלים על-פי הנחיות ראש הממשלה. הוא יממש את האחריות שלא מומשה ב"צוק איתן", וימנע את המחדלים שעלו במלחמה ארוכה שהישגיה דלים ומחירה כבד. המבקר, שהטיל על ראש הממשלה אחריות ישירה לליקויים, אומר על העבר, ואני מצטט: הכוונה, פיקוח ובקרה הדוקים יותר, וקביעה של סדרי עדיפויות במאמצים המודיעיניים בהתאמה לאיום המנהרות, היו מסייעים באופן טוב יותר לפעילות צה"ל. אני מתרגם את זה לדיבור על העתיד: חברי הקואליציה, תפילו את החוק הזה, תמשיכו לתת לראש הממשלה מנדט לחמוק מאחריות, והדם של הרוגי המלחמה הבאה יהיה על ידיכם. ואל תגידו: לא צריך חוק, נעשה בלי חוק. כמעט שלוש שנים לא נעשה דבר. הארגונים החשאיים ממשיכים להתנהל בלי בעל-בית, בלי הנחיות והסדרה מהדרג המדיני, ועם תיאום שהוא תוצאה של רצון טוב של מפקדיהם המסורים ולא מערכת סדורה שאפשר לסמוך עליה בכל זמן. שרי הקבינט, שאיש מהם אינו טורח להיות פה, יודעים את האמת. כפי שכבר אמרתי בעבר, השר אלקין דיבר אתי על חוק כזה כשהיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון, השר שטייניץ ביקש מראש הממשלה את ההסדרה הזו כבר בממשלה הקודמת כשהיה שר המודיעין. ראשי הארגונים בעבר תומכים, אנשי המקצוע תומכים בהתלהבות. מה תגידו לחיילים שאנחנו עלולים לשלוח אל מול פני הסכנה במלחמה הבאה? שאתם לא מעבירים חוקים לאופוזיציה? שביבי לא מוכן שישראל כץ יתקדם? שראש הממשלה מעדיף לא לקחת אחריות מאשר להתחלק בה עם מישהו? מישהו מכם יהיה מוכן לעמוד מולם ולהסביר את ההפקרות הזאת? חברי הקואליציה, שרי הממשלה, תצביעו נגד, הדם הזה יהיה על ידיכם, ולא תוכלו להגיד "לא ידענו". <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. האם יש לנו שר מן הממשלה שמשיב? אדוני יושב-ראש הקואליציה, אין לנו תשובת ממשלה. <עפר שלח (יש עתיד):> הצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה? <עפר שלח (יש עתיד):> הצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אין לנו. יושב-ראש הקואליציה, בהיעדר תשובת ממשלה – – – <קריאה:> הצבעה. אין תשובה – הצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משיב על ההצעה בשם הממשלה השר זאב אלקין – השר לענייני ירושלים והמודיעין? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – את חברי השרים אני לא רואה פה. מי שהיה אמור להשיב על ההצעה הזאת זה כמובן שר המודיעין, שרצית להעניק לו סמכויות, עפר. הוא לא פה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אם זה היה חשוב לו – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אז נפלתי קורבן למעמד שמאוד רציתי להימנע ממנו, כי אכן אתה דובר אמת. אני עם עצמי בעד הצעת החוק הזאת, לא הסתרתי את זה אף פעם. דיברנו על זה גם כשהייתי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. לצערי, הצעת החוק לא עברה ועדת שרים לחקיקה, ולצערי אפילו לא יכולתי להצביע בעדה, כי הייתה לנו עמדת המפלגה בנושא הזה. אבל אני חושב שעוד יגיע זמנה של הצעת החוק הזאת. כרגע אני נאלץ להודיע שעמדת הממשלה היא התנגדות להצעת החוק. אפשר כמובן להתלבט, ואנחנו לא שם כי הממשלה נגד, אז אין פה נושא לדיון – אם וכאשר או בהתניות כאלה או אחרות. אפשר להתלבט אם המתכונת שאתה מציע היא המתכונת המדויקת ומה צריכה להיות בדיוק מערכת היחסים בין שר המודיעין לראש הממשלה, ומה קורה פה עם איזו אחריות מעין כפולה כזאת במדינה מורכבת כמו שלנו, שראש הממשלה בדרך כלל עסוק בבעיות הביטחון ובעבודה מול שירותים חשאיים באופן יותר שוטף ממה שראש מדינה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> לא יותר כפולה מאשר מול צה"ל ושר הביטחון. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני לא בטוח. אני לא בטוח, אבל עדיין, אני חושב שסך הכול המהלך שצריך ביום מן הימים להסדיר את כל מערכת היחסים הזאת בחקיקה הוא מהלך נכון. אני לא שיניתי את עמדותי כשעברתי מכיסא לכיסא, אבל כפי שאמרתי, לצערי, היות ששר המודיעין לא פה לעשות את מלאכתו – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – לעשות את זה כי אתה צריך למשוך זמן. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אפילו את זה כבר לא, לכן אני יכול רק לחזור על האמירה שהממשלה מתנגדת להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר זאב אלקין. חבר הכנסת שלח מבקש להשיב, לשכנע אותנו בשנית? התייאשת. לבקשת הממשלה, אנחנו נקיים הצבעה שמית. אז אנחנו נעבור כעת להצבעה על חוק השירותים החשאיים, התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. גברתי מזכירת הכנסת תקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו משתתף בהצבעה דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – נמנע רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי המזכירה תקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת נפתלי בנט – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה משתתפת בהצבעה ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אלי כהן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד נחמן שי – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, האם יש מישהו שנוכח באולם ומבקש להצביע? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד ביטן – נגד אופיר אקוניס – נגד מיכאל אורן – נגד טלי פלוסקוב – נגד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תמה ההצבעה. גברתי המזכירה תספור את הקולות, ועד שהמזכירה תספור את הקולות אני מבקש לברך. נמצאים אתנו ביציע הוריה של התלמידה וג'דאן, שנרצחה לא מזמן על-ידי תלמיד, יחד עם כל תלמידות בית-הספר מהכפר כסרא וגם בית-הספר התיכון בזרזיר. אנחנו מברכים אתכם, תודה שבאתם, וכמובן תנחומים. 26 תומכים, 40 מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הורה מגדל יחיד), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3611/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת קארין אלהרר) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הורה מגדל יחיד), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת קארין אלהרר. היכן חברת הכנסת אלהרר? בבקשה גברתי, עשר דקות לרשותך. בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שרים ושרות נכבדים, כנסת נכבדה, הממשלה מוכיחה פעם אחר פעם שלרוב יש שתי ברירות מחדל: או דחייה או שלילה. כך בדיוק קרה אתמול ולפני שבועיים עם הצעת חוק שהגשתי ונפלה אמש בוועדת שרים. עכשיו אני צריכה להסביר למה הצעת החוק הזאת, שצמחה מאין-ספור פניות של הורים, לא עברה, ולהסביר להורים בשם הממשלה מדוע היכן שאנחנו יכולים ויכולות להקל ולסייע בלי תקציב – גם אז נדחות הצעות לשיפור. וזה הסיפור של הצעת החוק: קודם כול ולפני הכול, מדובר בהצעת חוק שנולדה עקב פניות של עשרות הורים, אבות ואימהות, שנאלצים ונאלצות לגדל את ילדיהם לבד, בלי לדעת איפה נמצא ההורה השני, מתי יצוץ ואם הוא יבחר לקחת חלק בגידול הילד. ההצעה התחילה מסיפור של טלי מדימונה, אישה מיוחדת שעלתה לארץ מצרפת, אימא לבת עם צרכים מיוחדים. נסיבות החיים אילצו אותה להיות אם יחידנית ועיקרית של בתה, האב לא בתמונה. מדי פעם הוא מבקש, או שטלי יוזמת ושולחת תמונה במייל או בפייסבוק אבל כשצריך אותו כדי לחתום על מעבר לדירת "עמידר" או הוצאת דרכון לילדה, טלי יכולה רק לחלום למי לפנות. האב נטש, לא באופן מלא, לא מוצהר, אבל הוא פשוט לא מנהל קשר רציף ועקבי עם הבת. ואני לא נכנסת ללמה ואיך. איפה אני כן בוחרת להתערב? כשכל הביורוקרטיה הזאת הופכת בלתי נסבלת. כשהמערכת מקשה. כשטלי צריכה אישור מהאב של הבת שלה לעבור דירה רק כדי שהיא תהיה מונגשת לצרכים המיוחדים של הבת, והיא לא יכולה לתפוס אותו לשם כך, זו פגיעה משמעותית; ובינינו, גם פגיעה טיפשית, כי אפשר לפתור את זה. אפשר שהמערכת תראה את הצרכים של טלי ובתה ולא תפעל על אוטומט, וישר תשגר בקשות ביורוקרטיות: מילוי טפסים, ריצות בין בתי-משפט וחודשים על חודשים של המתנה. סתם לידיעה, טלי מחכה מעל שמונה חודשים לחתימה של האב על תעודת מעבר ודרכון לילדה, והיא לא יכולה לנסוע לחגיגות של המשפחה בחו"ל כי אין לילדה דרכון. אחרי טלי הגיעו שירן, אביבית, רן, אבי ועוד שמות שכאן אין להם פנים ונאלצים להיות הורים מגדלים יחידים. הבנתי שמדובר בתופעה רחבה, לא במקרים פרטניים ובודדים. שמעתי מהם איך קשה להם לשלוח את הילדים לטיפול פסיכולוגי כי אין חתימה של ההורה השני; איך הילדה לא תטוס לפולין, איך לא יכולים להעביר את הילד בית-ספר או דירה מחוץ לעיר – כל דבר כזה דורש חתימה של ההורה. בעוד בתי-משפט ושופטים, בצדק, לא ממהרים לתת אפוטרופסות בלעדית בשל מה שנקרא "טובת הילד", אף אחד לא רוצה שנחתוך באבחה את היכולת לקשר בין הורה לילד. אני מסכימה לזה, ואני רוצה שההורים יהיו בקשר. אבל מה קורה כשזה לא? בצורתו הנוכחית החוק לא גמיש כדי לאפשר להורה המגדל את ילדיו הקטינים להיות הורה שיכול לקבל החלטות בצורה מלאה. השיא מבחינתי היה כששמעתי שבאחת הרשויות התבקש אחד האבות לזייף חתימה של האם שאתה אין קשר רציף. היא מתגוררת בחו"ל, והחתימה דורשת הגעתה לקונסוליה. אני לא צריכה לספר פה לאף אחד שזיוף חתימה זו עבירה פלילית. זה לא אבסורד שהגענו למצב הזה שצריכים לבקש לזייף חתימה? יאללה, שיהיה יותר קל, מה את צריכה את כל הביורוקרטיה הזאת? אז זו הייתה המוטיבציה להגשת הצעת החוק. יש לקונה קטנה, צריך לסדר את זה, לאפשר לבית-המשפט את הלגיטימציה לפעול בגמישות להקלה בביורוקרטיה. זה התפקיד שלנו, לא? אסכם ואומר – זה מצב קלאסי שהמציאות מקדימה את החקיקה ואת התפיסה המשפטית. הרציונל היחיד הוא לתקן לטובת האזרח. כנראה הממשלה פחות רוצה את זה, וחבל. אני בכל זאת מפצירה בחברי הכנסת שנמצאים כאן לחשוב על ההורים האלה. קשה להם גם ככה. בואו נעזור להם לקבל את ההחלטות הטריוויאליות והיומיומיות שכל הורה יכול וצריך לקבל. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. משיב על ההצעה, בשם הממשלה, השר איוב קרא. בבקשה, אדוני השר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איוב, דבר על הרובוט. <השר איוב קרא:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איפה יואל? אתה ראית שבסוף צדקתי בכל מילה בעניין הרובוט. הרי תמיד ינסו לפגוע בחשיבה, בציפייה או ב-vision שאני יכול לאורך תקופה לחשוב שזה יכול להתקיים בקשר לאותה סוגיה. בסופו של דבר, מי שכתב נגד ביקש סליחה. אפילו ראית – ב"ידיעות אחרונות", אפילו גורי אלפי אמר שצריך לחשוב פעמיים בפעם הבאה. אלה דברים שקורים. תלוי מי מוציא מהפה שלו את הדברים. אתמול קצין הנדסה ראשי, כשאמר שיש לנו רובוטים, לא הצחיק אף אחד, אבל כשאני אומר את זה, אני כנראה לא במחנה הנכון. זאת הבעיה שלי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה צריך להתגייס. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> איוב – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איוב, אני יודע שאין ציוני ממך, אז אתה מתאים למחנה הציוני. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <השר איוב קרא:> כשזוהיר יגיד "אני ציוני" – הוא לא אמר את זה עד היום – אז אני מצטרף לשם. אין בעיה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אהלן וסהלן. <השר איוב קרא:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הורה מגדל יחיד), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת קארין אלהרר, מבקשת לתת סמכות לבית-המשפט לקבוע כי במקרים שבהם הורה אינו ממלא את חובותיו לפי הפרק השני לחוק הורים וילדיהם הקטינים ואינו מקיים קשר עם הקטין, בית-המשפט יוסמך לקבוע כפי שייראה לו לטובת הקטין בכל העניינים האמורים בסעיף 24 לחוק שהם עניינים של אפוטרופסות, החזקת ילד, זכות הורה לבוא במגע עם הילד. כמו כן, הצעת החוק מבקשת להסמיך את בית-המשפט לקבוע כי ההורה המטפל יפעל על דעת עצמו בעניינים הנוגעים לטיפול בקטין. כבר כיום, על-פי סעיף 27 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, במקרים שבהם בית-המשפט נוכח כי האחראי לקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או את ההשגחה, או במקרים שבהם האחראי לקטין לא נמצא, רשאי בית-המשפט להגביל או לשלול את האפוטרופסות של אותו הורה ולקבוע כי ההורה האחר יהיה אפוטרופוס בלעדי לקטין. קביעה כאמור תאפשר להורה האחר לפעול לבדו בעניינים הקשורים לקטין ללא הסכמת ההורה האחר. הכול כפוף להחלטת בית-המשפט בעניין שלילת הגבלת האפוטרופסות. המנגנון הקיים נותן מענה לבעיות ולמקרים שהוצגו בדברי ההסבר להצעה, שבהם אחד ההורים הנדרש להחליט החלטות בעניין ילדו עומד בפני שוקת שבורה בשל התנהגותו של ההורה האחר או בשל היעדרותו. אדוני היושב-ראש, חזרתי לפני כמה דקות ממפגש חשוב מאוד עם נציגים מכל העולם שבאו לכנסת ישראל והתארחו. הם מייצגים גם אוניברסיטאות וגם מנהיגות עתידית של העולם. הסברתי כמה בישראל זכויות אדם וכמה בישראל הילדים שאנחנו מדברים עליהם מגובים מגיל אפס כמעט עד האוניברסיטה אם שירתו שירות בצה"ל. זאת המדינה שלנו שמנסים לקרוא תיגר עליה. אני שמח שאני חי במדינה כזאת, שבעצם זכויות אדם הן נר ומתנוססות כמו דגל בכל מקום. אין לי ספק שהדברים מיום ליום מתבהרים ועושים טוב לכל מי שעיניו בראשו. אנחנו צריכים להסתכל על חצי הכוס ולא על הכוס המלאה מכיוון שאנחנו נמצאים באזור בעייתי, באזור מאוד קשה מבחינת ההקצנה הדתית, מבחינת הטרור ששורר בכל מקום. אתמול ביקרתי את שני החיילים שנפצעו בירושלים – שני חיילים שכמעט שיסע אותם אותו טרוריסט ארור. הילדים הללו, ברוך השם, יחזרו, אחרי שטופלו, להיות לוחמים. הם נלחמים על הבית. אין לנו בית אחר, אין לנו מדינה אחרת. ככה אנחנו מסתכלים על הדברים וממשיכים הלאה. גם המפקדים שהיו שם לומדים את האפקט של כל הפעולה הזאת של המחבל המטורף. אני שמח שהתבשרתי אתמול שנהג המשאית הטרוריסט שהרג ורצח חפים מפשע, את פלוגת הצוערים, סוף-סוף יש החלטה שעברה בבית-המשפט, והולכים היום או מחר לעשות את מה שצריך, וזה להרוס את הבית שלו. צריך גם לגרש כל מי שבעצם רוצח חפים מפשע – לא חשוב מאיזה צד. אלה דברים שחייבים לאמץ. אין משהו אחר. אנחנו נמצאים בג'ונגל. לפעמים אנחנו מקבלים את שיתוף הפעולה. אנחנו רוצים לעשות שיהיה טוב לאנשים. יזמנו הרבה פעולות כדי שלאנשים יהיה טוב ואני שמח שהתקדמנו בפרויקטים רבים. לא מזמן עשינו דבר יפה מאוד: חתמנו חוזה חקלאי בין המועצה האזורית תמר, אדוני היושב-ראש, לבין המועצה האזורית אל-ע'ור מהצד הירדני, כשבעצם מדובר בהקמת חוות מודל בצד הירדני. זה נותן מענה של טכנולוגיה חקלאית בצד הירדני ובעצם מייצר אווירה בערבה, בבקעה, בין הצד הישראלי לבין הצד – – – <קריאות:> – – – <השר איוב קרא:> אני רוצה, אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אחרי שאמרתי את מה שצריך לומר, כמה חשובה מדינתנו, לשמור עליה ולשמור על ילדיה וחייליה וכל מה שסובב אותה אני באמת ממליץ לכנסת להתנגד להצעת החוק של חברת הכנסת קארין אלהרר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, חברים. זה לא מכובד. תודה רבה לשר איוב קרא. חברים, נא תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת ביטן, הצבעה רגילה? הצבעה רגילה. אנחנו עוברים כעת להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הורה מגדל יחיד), התשע"ז–2016, בקריאה הטרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הורה מגדל יחיד), התשע"ז–2016, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 31 תומכים, 36 מתנגדים., הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירת מין), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3697/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירת מין), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שתציג אותה כעת, במשך פרק זמן של עד עשר דקות\ שעומדות לרשותך מעכשיו. גברתי, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה לחברים. חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אנחנו עוסקים כאן לא מעט בנושא של הטרדות מיניות ופגיעות מיניות, והיום אני כבר רוצה לומר מהתחלה תודה רבה לשרת המשפטים איילת שקד, שזיהתה בקלות רבה בעיה שביקשתי להצביע עליה ולטפל בה באמצעות הצעת החוק הזאת. ליהלי סובול יש שיר שנוגע ללב, שנקרא "כל החבר'ה". זה שיר מאוד מאוד קשה – אני ממש ממש אודה לקואליציה אם היא תואיל, באמת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים. קצת יותר בשקט. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – אני מוכרחה להגיד לכם שהצעת החוק הזאת ממש לא קלה לי. אוקיי? וגם מה שאני הולכת לומר עכשיו לא קל לי: "כל החבר'ה חוזרים כל לילה לביקור בתוכך / הרופאים מקשיבים אם משהו זז בבטן אבל הם לא מקשיבים ללבך / כי אין תרופה לאבן בנפש, לזה אי-אפשר לעשות הפלה / הרופאים מרוצים, הניתוח הצליחה ומעכשיו את לא חולה – – – השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה / החוק היבש לא נרטב אף פעם – – –". ביוני 2006 הלכה נועה, נערה בת 14 וחצי, לא רחוק מביתה בירושלים. ארבעה צעירים התנפלו עליה, אחד שמר, שניים ריתקו את ידיה, והשלישי תקף אותה מינית בברוטליות. בשלב כלשהו היא הצליחה לברוח, עלתה על ג'יפ של עובר אורח שחלף ברחוב, ונמלטה. מאוחר יותר נועה התלוננה נגדם, אבל בהתחלה היא לא הזכירה את המילה "אונס", היא התביישה. אולי אפילו לא ידעה מה זה. אני ממש מבקשת מהקואליציה להרגיע שם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> במרפסת של הקואליציה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה לא חברי הכנסת הפעם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – קצת יותר בשקט. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למה שנועה תדע בכלל מה זה אונס, היא הרי נערה, בסך הכול בת 14? במהלך התלונה במשטרה דיברה נועה רק על תקיפה, מעשים מגונים. אחרי חצי שנה היא לא יכלה לשאת עוד את העובדה שהם עומדים לצאת בעונש קל ומסרה עדות מלאה על אונס. לעובדה הזו יש חשיבות, כי זה אומר שלא היה דוח רפואי שנעשה למתלוננת מה שנקרא "ערכת אונס". השומר של החבורה היה קטין בעת ביצוע העבירה והוא נשפט בבית-משפט לנוער והורשע על-פי הודאתו בעבירה נלווית לאינוס. ב-2008, כשהנערה בת 16, היא הגיעה לדוכן העדים בבית-המשפט המחוזי לחקירה נגדית. מה שקרה בארבע שעות ההן הפך אולי לאחת מחקירות קורבן עבירות המין השנויות במחלוקת יותר אי-פעם. נועה נשאלה במסגרת ההליך הפלילי: אז הוא חדר אלייך או לא? "סליחה, עוד פעם, אני מבקש מחילה, או שיש לו איבר מין גדול באופן דמיוני, כן, או שהוא לא היה מגיע אלייך בכלל, את הבנת אותי?" שופט במדינת ישראל – סליחה, סנגור. אבל היו גם אירועים שבהם שופטים לא נזהרו בעת חקירה של מתלוננות. לא פעם הוגדרו חקירות במהלך משפטי האונס ועבירות המין כ"אונס שני". מסכת הייסורים שאותם הקורבנות נאלצים לעבור היא לא אחת מבזה ומשפילה, ומשאירה צלקות עמוקות מאוד מאוד מאוד. על-פי החוק במדינת ישראל, כשפסק-דין פלילי הופך לחלוט, חלוט – כלומר, שלא ניתן לערער עליו – ניתן להגיש תביעה אזרחית, כי פסק-הדין הזה מהווה ראייה חלוטה לאחריותו של הפושע. אבל אז מתחיל החלק השני של הסאגה, כי אחרי שכבר הוכח שהתובעות הן קורבנות של עבירות מין, נדרשים עכשיו להוכיח כי אכן המעשה הותיר בהן נזקים פיזיים ונפשיים. ההליך האזרחי, שיכול להיות חלק מהריפוי העצמי שאותה אישה צריכה לעבור כדי להתגבר על מה שקרה לה, הופך לא אחת למשהו משתק וקשה, ולא אחת הנשים בוחרות שלא להופיע בו ולא להופיע כעדות. לצורך קבלת פיצוי בגין נזק ממוני, נדרש נפגע עבירות המין, ככל תובע אחר, לצרף לתביעתו חוות דעת מומחה, וזו תהיה מבוססת על בדיקה אישית שלו על-ידי המומחה ומידע אישי, מפורט ורגיש שמסר לו. נפגעי עבירות המין הוכרו בפסיקה ובחקיקה כקבוצת נפגעים בעלי ייחודיות ומאפיינים טיפוסיים המצדיקים מענה משפטי ומערכתי מיוחד, שכן עבירות מין, מעצם טיבן, כוללות יסוד משמעותי של פגיעה באוטונומיה של אדם על גופו וחירותו, ולרוב מביאות לתחושת אובדן שליטה של הנפגע על חייו, על צנעתו ופרטיותו. פנייה של נפגעת עבירת מין למומחה לצורך ביצוע בדיקה נפשית או גופנית והערכה או שיערוך – כמו שמקובל בעולמות ממוניים – של הנזקים ארוכי-הטווח שנגרמו לה, כרוכים בקשיים משמעותיים מבחינת הנפגעת. נפגעות העבירות האלה סובלות במיוחד מטראומה נפשית הקשורה בחילול כבודן על-ידי העבריין. אני רוצה רגע להתנצל, כי אני קודם דיברתי בלשון זכר, וצריך להגיד את האמת: כל הנאום הזה הוא כולו בלשון נקבה, ואני מצטערת, גם לי עדיין מתפלק, ולכן, איפה שדיברתי בלשון זכר התכוונתי ללשון נקבה. תחושת האובדן על הגוף, על חירותה, והחוויה של היעדר מרחב אישי בר-הגנה, הם דברים שמחייבים טיפול גם במישור האזרחי. מצבה הנפשי של הנפגעת יהיה מורכב יותר לאחר ניהול ההליך הפלילי, וההליך האזרחי, צריך לזכור, מגיע אחרי ההליך הפלילי. כל התהליכים האלה הם תהליכים מאוד ממושכים. צריך לזכור שהרבה פעמים התלונות מגיעות מאוד מאוד באיחור, וההליך הפלילי קורה באיחור ושיהוי, וכמובן גם ההליך האזרחי. במצב המשפטי הקיים, בהתאם לכללי היסוד במשפט האזרחי, כל צד יכול להביא חוות דעת מומחה מטעמו, ולכן הנפגע התובע עוד עשוי להתבקש על-ידי העבריין לעבור בדיקה נוספת על-ידי מומחה מטעמו. זה ברור לכל מי ששומע, לכל מי ששומעת, שזה לא יכול להיות שזה יהיה המצב, שנפגעת עבירה תצטרך לעמוד באיזה מין תהליך הזוי, צריך לומר, שבו העבריין הוא זה שמנסה להגן על עצמו באמצעות חוות דעת מומחה נוספת. לכן אנחנו רוצים לחסוך את הפגיעה האיומה הזאת מנפגעות העבירה. הצעת החוק הזו – וכאמור, אני מודה לשרת המשפטים שהבינה עד כמה היא חיונית וחשובה, ואני אודה לכנסת שתסייע להעביר אותה במהרה – ההצעה הזו נועדה לייצר מנגנון שיקל על נפגעות עבירות המין לממש את זכותן להגיש תביעות כאמור, והפתרון המוצע הוא מינוי מומחה מטעם בית-המשפט וקביעה כי לא תותר הבאת חוות דעת מומחה מטעם אחד הצדדים אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו. המינוי, מינוי המומחה מטעם בית-המשפט ימנע את הצורך של התובעת להיבדק על-ידי כמה מומחים ויבטיח כי המומחה או המומחית יהיו מומחים אובייקטיביים בעלי מומחיות הדרושה לעניין ושבית-המשפט סבור שהוא ראוי בנסיבות העניין למתן חוות דעת בנושא התביעה. הצעה זו מאזנת בין הצורך לתת מענה לקשיים שהעליתי ולהקל את החסמים מפני הגשת תביעות של נפגעות עבירות מין לבין זכויותיו של נתבע בהליך אזרחי. אני רוצה לבקש מכם היום לסייע במניעת השפלתן של אותן הקורבנות שוב ושוב. התיקון לחוק בעצם אמור לחסוך מהן את הפגיעה הזאת. אני רוצה רגע לומר בנימה אישית: לפני שנה אני וחברות כנסת נוספות הסכמנו להיחשף בכתבה שעשתה דפנה ליאל בערוץ 2 ולדבר על פגיעות מיניות שאנחנו עברנו – הטרדות מיניות, פגיעות מיניות שאנחנו עברנו. ואני סיפרתי באופן אישי על דברים שעברתי בתור נערה צעירה, ואני לא ידעתי אז שאני צריכה להתלונן במשטרה. הפעם הראשונה בחיים שאני דיברתי על האירוע הזה הייתה באותה כתבה. לפני יומיים עברתי באותו מקום שבו עברתי את התקיפה המינית, ברחוב קינג ג'ורג' בתל-אביב. כל החיים אני זוכרת את המקום הזה, אבל הפעם עברתי שם עם הילדים שלי. אני רוצה שתדעו כשאנחנו מדברות על נפגעות עבירות מין – כולנו עברנו הטרדה מינית, זה באמת אחת מאחת; אבל תקיפות מיניות שאנחנו מזהות אותן באיחור וקולטות רק הרבה מאוד שנים אחרי זה דבר מאוד מאוד קשה. אימא שלי שמעה בפעם הראשונה על התקיפה הזאת כשאני התראיינתי לדפנה ליאל בטלוויזיה. אני יכולתי להתגבר על זה, ויש הרבה נשים שמתגברות על זה בכוחות עצמן. אני היום פה בשביל אותן נשים שלא הצליחו להתגבר בזכות עצמן. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין על הדברים היוצאים מן הלב. משיב על ההצעה, בשם הממשלה, השר איוב קרא. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <השר איוב קרא:> אני רוצה לאפשר לחברים להזדהות עם חברת הכנסת נחמיאס ורבין. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תן לנו לחבק. <השר איוב קרא:> אמרתי. כבל, יש לך כבל לא פשוט, פתיל קצר, נו, מה לעשות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, טיוטת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי מומחה מטעם בית-המשפט), התשע"ז–2017, שאושרה בוועדת השרים לחקיקה, מציעה לקבוע הסמכה כללית לשר המשפטים להתקין תקנות בעניינים, שיהיו מנויים בתוספת החמישית, שבהם יוכל בית-המשפט הדן בהליך למנות מומחה מטעמו. המשמעות היא שבאותם עניינים כפי שייקבע, הצדדים לא יהיו רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לעניין הנדון אלא ברשות בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו. באופן ספציפי, מוצע לקבוע כי סמכות כאמור תחול בתביעות אזרחיות של נפגעי עבירות מין לפיצויים שמוגשות נגד העבריין שפגע בהם. על-פי המצב המשפטי היום, נפגע עבירה שניזוק מעבירה ונוהל בעניינו הליך פלילי שהסתיים בהרשעת העבריין זכאי להגיש כנגד העבריין תביעה לפיצויים כספיים. במסגרת זו הוא יוכל לקבל פיצוי הן עבור הכאב והסבל שנגרמו לו והן לטעון ולהוכיח נזקים נפשיים או גופניים שנגרמו לו ולקבל עבורם פיצוי כספי. ואולם, בפועל מתברר כי דווקא נפגעי עבירות מין עושים שימוש מועט בזכותם זו, על אף העובדה שהפגיעה בהם היא חריפה ביותר ובעלת השלכות ארוכות טווח. נפגע עבירה שסבור שנגרם לו נזק נפשי או גופני בעקבות העבירה יצטרך על-פי הכללים במשפט האזרחי להוכיח את טענתו באמצעות חוות דעת מומחה. הנתבע, עבריין המין המורשע, יוכל מצדו לבקש להגיש חוות דעת מטעמו. לצורך עריכתה יתבקש נפגע העבירה להיבדק על-ידי המומחה ולהשיב על שאלותיו. מצב דברים זה מהווה חסם מפני הגשת תביעות אזרחיות, לנוכח החשש של הנפגעים מפני עריכת בדיקות וחשיפה בפני כמה מומחים במהלך ההליך האזרחי. נפגעים אלה עלולים לחשוש מפני התמודדות משפטית נוספת מול העבריין. כדי לחסוך לנפגע את הקושי שבהתמודדות כפולה מול שני מומחים שעל-ידם הוא עשוי להיבדק, ובמטרה להקל את החסמים שעומדים בפניו בהגשת תביעה אזרחית לפיצויים בשל הנזקים שנגרמו לו, מוצע לאפשר לנפגע עבירת המין לבקש מבית-המשפט כי ימונה מומחה אחד מטעם בית-המשפט, כך שלא תותר הבאת חוות-דעת מומחה מטעם אחד מהצדדים אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו. חברת הכנסת נחמיאס ורבין הציעה הצעה דומה בעיקרה. הממשלה תומכת בה בקריאה טרומית בכפוף לכך שההצעה תוכפף להצעה הממשלתית שבדרך. לאור זאת, אני פונה לכנסת לתמוך בהצעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר איוב קרא. חברת הכנסת נחמיאס ורבין מסכימה לתנאים שהציב? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן. אפשר מילה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא לא מתנגד, אז אין לך זכות לחזור. מחילה. אבל את מסכימה לתנאי של ועדת השרים לחקיקה? בסדר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם כן, נעבור כעת להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירת מין), התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירת מין), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 46 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון ולהכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לוועדה למעמד האישה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> את מבקשת לוועדה למעמד האישה, ולכן זה עובר לוועדת הכנסת כדי שתכריע היכן הדבר יידון. <הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון – סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3076/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון – סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן ומשה גפני. תנמק את ההצעה חברת הכנסת מרב מיכאלי. גברתי, עשר דקות לרשותך, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני, צהריים טובים. ברכות לחברתי איילת נחמיאס ורבין, ואגיד ברשותך שתי הערות: הדברים שציטטת וקראת מהפרוטוקולים – צריך להגיד שתחת שרת המשפטים הקודמת ציפי לבני התחלנו במהלך של הכשרת שופטים ושופטים לעבירות מין, והמהלך הזה לדעתי נתקע ולא קורה אתו כלום, ורע מאוד שכך. ולכן יש הצעת חוק של חברת הכנסת מיכל רוזין ושלי למחלקה מיוחדת של בתי-משפט לעבירות מין, שיתמחו בדיוק בזה, ושנפסיק להיות חשופות לכל הזוועות שאנחנו עוברות בתוך מערכת המשפט. ודבר שני, אפרופו הזמן שעובר לפני שמישהי לפעמים יכולה להתלונן: אנחנו כל פעם מאריכות חלק מהעבירות – את ההתיישנות על חלק מעבירות המין, אבל אני הנחתי עכשיו הצעה שהיא גורפת לגמרי והיא מבטלת את כל ההתיישנות על כל עבירות המין שאינן הטרדה ממש, אלא כל מה שהוא פגיעה, תקיפה מינית. צריכים לבטל – הגיע הזמן לבטל את ההתיישנות באופן מוחלט. אין באמת פג תוקף, אדוני; כמו שאין פג תוקף על רצח, אין באמת פג תוקף על אונס. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא אבל אין יכולת לנהל הליך הוגן – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> על אונס. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זו הבעיה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> פעמים רבות אין, בכל מקרה, מה שאתה או מה שמי שירצה לקרוא – זאת אומרת, עדויות מסוג פיזיות לא תהיינה בכל מקרה, גם לא אחרי שנה, גם לא אחרי שנתיים. אבל הטראומה שתאפשר לך לבוא להתלונן אחרי 20 שנה ולא אחרי 10 – לאלה אנחנו צריכות להתייחס. אבל, כמו שציינת, אדוני היושב-ראש, בצדק, אנחנו פה בעניין הצעת חוק נכסים של נספי השואה. והשנה, אני לא יודעת אם כמה מכם שמו לב לזה – השנה תיסגר, חברות וחברים, השנה תיסגר החברה להשבת נכסים של נספי שואה; חברה שהקימה מדינת ישראל בדין, בצדק, על מנת לאתר נכסים שהיו כאן לאנשים שנספו בשואה, ואחרי שאיתרה את הנכסים האלה – לאתר את היורשות והיורשים שקיימים ולהחזיר להם את הנכסים האלה. באמת. מטרה חשובה מאין כמותה, ראויה. ואכן, החברה עשתה אותה בהצלחה לא מבוטלת. אלא שהחוק מראש קבע תאריך תפוגה ותאריך סיום לעבודתה של החברה ולחייה, והחברה, מיוזמתה, לפני כשנתיים, קיצרה אפילו את התקופה הזאת. ולכן השנה, ב-2017, תיסגר החברה להשבה, והנכסים והכסף שנמצאים בתוכה – בעצם, כולם יעברו לאפוטרופוס הכללי. חלקם ימשיכו להיות מחולקים ליורשות ויורשים, אם יימצאו כאלה, וחלקם, אם לא יימצאו, מן הסתם יישארו אצל האפוטרופוס הכללי. עכשיו, מה? החברה להשבת נכסים, בחוק, מחויבת; כספים – הצליחו לאתר נכסים אבל לא הצליחו לאתר יורשות ויורשים. הכסף הזה, אמרו, ילך לסיוע לניצולות והניצולים הכי נזקקים. יש רשימה שהייתה 11,000. היא הצטמצמה כבר ל-9,000 בערך – ככה זה דרכו של עולם – של הניצולות והניצולים שמצבם באמת הכי גרוע. אלה נתונים שמגיעים מהרווחה. ובנוסף על כל התמיכות שהן מקבלות והקצבאות שמקבלות ומקבלים, הם מקבלים עוד 4,000 שקל לרבעון, פחות או יותר, מהכספים האלה שנמצאים בחברה להשבה. במאמץ גדול בכנסת הקודמת, בכנסת ה-19, שינינו את החוק, חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן וחברת הכנסת שולי מועלם ואנוכי, והגדלנו את הסכום שהחברה להשבת נכסים מעבירה לניצולות ולניצולים ל-150 מיליון שקלים בשנה. דבר נוסף שעשינו: וידאנו שהכסף באמת נכנס לחשבונות של הניצולות והניצולים ולא הולך לכל מיני תאגידים שאחר כך נותנים להם תלושים בכל מיני תנאים מתנאים שונים. ולשמחתי, באמת זה מתנהל. עכשיו, השנה היינו עדות למשברים פעמיים: החברה להשבה נקלעה למצוקה תזרימית. היה ויכוח על היכולת שלה או האי-יכולת שלה למכור את המניות שלה, ועמדנו מול שוקת שבורה – חברי בני בגין מהנהן. דיברנו על זה ארוכות בוועדת החוקה. אחר כך עשינו על זה דיונים בוועדת הכספים. דיונים על גבי דיונים וצעקות על גבי צעקות, אבל שורה תחתונה: כל פעם חלף רבעון בלי שהניצולות והניצולים האלה קיבלו את הכסף שלהם. ובסוף נחלץ האוצר, משרד האוצר, אחרי שחתמו הסכמים שמחייבים שהכסף שישולם על-ידי האוצר לניצולות והניצולים האלה יוחזר מהחברה, והם קיבלו באיחור ניכר, אחרי עוגמת נפש, אחרי באמת מצוקה פיזית חמורה – קיבלו את ההקצבה שמגיעה להם בחוק. הצעת החוק שאני, סוף-סוף, ברוך השם, מעבירה פה היום בקריאה טרומית, לשמחתי הרבה, באה לוודא שהמשבר הזה לא יחזור על עצמו. פעמיים היו הרבה יותר ממספיק. חברות וחברים, א. אם עד סוף חייה של החברה להשבה יקרה חלילה מצב כזה, אני רוצה שבאופן אוטומטי זה יהיה ברור שהאוצר משלם להם את הקצבה ואז לוקח את הכסף מהחברה להשבה. אבל לא פחות חשוב מזה: החברה תיסגר בסוף השנה הזאת; הניצולות והניצולים לא ייעלמו לשום מקום. חייבת להימשך ההתחייבות של המדינה בחוק לציבור הזה, שבאמת עבר תופת, והתופת הזאת הביאה אותו ואותה למצב שגם תנאי החיים שלהם היום הם קשים ביותר. ההתחייבות לתת להם את הסיוע הנוסף הזה חייבת להישמר בחוק. וכן, משרד האוצר הוא זה שחייב להיות אמון על תשלום הקצבה הזאת, ואחר כך להתחשבן עם החברה להשבה, עם האפוטרופוס, עם כל מקור מבחינתי. הצעת החוק אומרת: החברה להשבה והאפוטרופוס, אבל אדרבה, אם יהיו מקורות חדשים – אדרבה ואדרבה. אני מאוד מאוד שמחה שאנחנו עושות ועושים כאן היום את הדבר הכל-כך ראוי הזה, ובשנים האחרונות באמת גדלה פה המודעות למחויבות של מדינת ישראל, של ממשלות ישראל, של הכנסת הזאת, לניצולות ולניצולים, שזה סוף החיים שלהם; שאנחנו באמת מחויבות ומחויבים לעשות כל דבר כדי להקל עליהם את החיים שנשארים להם אחרי מה שנאלצו לעבור. אני שמחה שהממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק וקוראת לחברי ולחברותי להצטרף. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. ישיב, בשם הממשלה, השר איוב קרא; בשם שרת המשפטים. <השר איוב קרא:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון – סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, מבקשת לתקן את חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), ולהבטיח לניצולי השואה הזכאים לכך המשך תשלום מענקים בסכומים דומים לאלה ששולמו על-ידי החברה להשבה גם לאחר פירוקה של החברה. לפי המוצע, כאשר סכום הכסף שיקבל ניצול הזכאי לכך מהחברה פחת מ־2,700 שקלים חדשים ברבעון, המדינה תשלים את הסכום לניצולים. באופן זה הניצולים הזכאים לכך ימשיכו לקבל מענקים בסכום מצטבר של 2,700 שקלים חדשים לרבעון בחסות מדינת ישראל. לשיטת המציעה, הצורך בתיקון המוצע מתעצם נוכח העובדה שהחברה אמורה לסיים את פעילותה ביום 31 בדצמבר 2017. עם זאת, החוק בנוסחו הקיים קובע כי לאחר פירוק החברה יועברו נכסים שלא אותרו להם יורשים או תמורתם של נכסים כאמור לסיוע לניצולי השואה. בהתאם להסדר שנקבע בחוק, הסיוע לניצולים יינתן לפי כללים שיקבע שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר, שר הרווחה והשירותים החברתיים והשרה לשוויון חברתי. בימים אלו הממשלה בוחנת, במסגרת גיבוש כללים אלו, את אופן המשך הסיוע לניצולי השואה הזכאים לכך גם לאחר פירוקה של החברה, על מנת להמשיך לתמוך בניצולי השואה. בנסיבות אלה, והיות שהממשלה מקדמת הצעת חוק ממשלתית לתיקון החוק במקביל, בהיבטים שונים, מוצע לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, בכפוף לכך שההצעה תמתין להצעת החוק הממשלתית ותוכפף אליה. חברת הכנסת – – – <קריאה:> – – – <השר איוב קרא:> את מסכימה – – <קריאה:> – – – <השר איוב קרא:> – – חברת הכנסת מיכאלי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מסכימה. <השר איוב קרא:> אז לאור זה שחברת הכנסת מיכאלי מסכימה, אדוני היושב-ראש, אני מציע לכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר איוב קרא. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון – סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן ומשה גפני. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון – סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 37 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – העברת כספי פיקדון שלא נוצלו לחשבון הבנק של הזכאי), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3636/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – העברת כספי פיקדון שלא נוצלו לחשבון הבנק של הזכאי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיקי לוי ועפר שלח. הנמקה מהמקום. ינמק חבר הכנסת עפר שלח. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני. אני מבקש להציג את הצעת החוק של חברי חבר הכנסת מיקי לוי, הצעת חוק שמבקשת להחזיר לחיילי צה"ל את מה שמגיע להם בדין – את פיקדון השחרור שקיבלו. על-פי החוק הקיים, המדינה מעמידה פיקדון אישי לרשות החיילים המשוחררים על מנת לסייע להם להשתלב בחיים האזרחיים. בחמש השנים הראשונות ניתן לעשות שימוש בכסף לשש מטרות שהוגדרו בחוק, אבל מסיבה חסרת היגיון וחסרת צדק החוק גם קובע כי לאחר שבע שנים הפיקדון של החיילים המשוחררים שלא עשו בו שימוש נמחק לחלוטין, והם פשוט מפסידים אותו. היום אנחנו מבקשים לשים לכך סוף, ולהחזיר לחיילים המשוחררים את הכסף ששייך להם. על-פי ההצעה, בתום שבע השנים הכסף ייכנס אוטומטית לחשבון הבנק של חייל משוחרר שלא עשה בו שימוש. החוק הזה מובא בתמיכה, ולכן אנחנו מבקשים להודות לשרת העלייה והקליטה סופה לנדבר, שהגישה ערר בוועדת השרים, ולשר הביטחון ליברמן, שהסכים לתמוך בהצעה. ואני מודה לחברי הכנסת על התמיכה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. ישיב, בשם הממשלה, סגן שר הביטחון חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת לוי וחבר הכנסת שלח מבקשים לבטל את המצב שבו הסכום הכספי שזכאי לו החייל המשוחרר שלא משך את כספי הפיקדון עד שבע שנים, מועבר לקרן סיוע נוסף, ולהעביר את כספי הפיקדון בתום תקופת הזמן של שבע שנים הקבועה בחוק – אם החייל המשוחרר הזכאי לא משך אותם – לחשבון הבנק ששימש אותו בעת השירות הצבאי, לאחר שנמסרה לו הודעה על כך. חוק קליטת חיילים משוחררים קובע את המטרות שלשמן רשאי חייל משוחרר לעשות שימוש בכספי הפיקדון, וזאת למשך תקופה של חמש שנים. בתום אותן חמש שנים החייל המשוחרר רשאי להשתמש ביתרת הכסף שבפיקדון לכל מטרה שהיא, וזאת למשך תקופה של שנתיים. בסופה, אם לא הגיש החייל המשוחרר בקשה לקבלת היתרה, תמה זכאותו לקבלת כספי הפיקדון, והכסף מועבר אל הקרן לסיוע נוסף. אכן הצעת החוק ראויה, ומטרתה להיטיב עם החיילים המשוחררים, אשר לא פנו מכל סיבה שהיא לקרן לקליטת חיילים משוחררים בבקשה לקבל את יתרת הפיקדון. בשבוע הבא, אם ירצה השם, מביא משרד הביטחון לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק קליטת חיילים משוחררים, ובו תיקונים רבים בנושאים שונים, ובהם גם תיקון של הצעת החוק שמוצעת כאן. על כן, אני מציע לאשר בקריאה טרומית את הצעת החוק, בכפוף לכך שהצעת החוק הפרטית תמוזג אחרי הקריאה הטרומית בהצעת החוק הממשלתית. הצעת החוק, אם המציע מסכים לדברי, תועבר לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת להמשך הליך החקיקה. מסכים? <היו"ר יצחק וקנין:> מסכים. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – העברת כספי פיקדון שלא נוצלו לחשבון הבנק של הזכאי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת עפר שלח. קריאה טרומית, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – העברת כספי פיקדון שלא נוצלו לחשבון הבנק של הזכאי), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סינון אתרי הימורים ותכנים המציגים דברי תועבה באינטרנט), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3602/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר) <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי זוהר פה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סינון אתרי הימורים ותכנים המציגים דברי תועבה באינטרנט), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, לקריאה טרומית. אדוני, חבר הכנסת מיקי זוהר, רשות הדיבור שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא על סדר-היום שמונח בפנינו. <היו"ר יצחק וקנין:> זה היה בנשיאות, רק לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הצעת החוק הוצגה בנשיאות ביום שני, ולא היה ברור אם היא תעלה היום. היושב-ראש יכול לצרף אותה, זאת החלטה של היושב-ראש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, זה מופיע בסדר-היום, בסדר-היום המעודכן. אדוני, חבר הכנסת עיסאווי פריג', אולי כבודו לא מעודכן? <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני אסביר לכם על מה אתם מצביעים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי זוהר, רשות הדיבור שלך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> שלום, חברי חברי הכנסת. הובהר לי עכשיו, לצערי הרב, שהאופוזיציה מתכוונת להתנגד להצעת החוק. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איראן זה לא פה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אז תכף אני אסביר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> התבלבלת בכתובת. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תכף אני אסביר את הצעת החוק, ואז אולי האופוזיציה תחליט לשנות את דעתה. הצעת החוק הזאת לא נועדה לסנן תכנים פורנוגרפיים; היא לא נועדה למנוע מאנשים בגירים לגלוש באתרים פורנוגרפיים. היא נועדה אך ורק כדי להגן על ילדים מפורנוגרפיה. ואני אסביר בדיוק כיצד היא אמורה לעבוד. מטרת החוק היא מאוד מאוד פשוטה: כשאדם ייכנס לאתר אינטרנט שיש בו תכנים פורנוגרפיים, כל מה שהוא יצטרך לעשות זה להקיש קוד של ארבע ספרות שהוא קוד אוניברסלי, הוא לא יצטרך לפנות לחברות האינטרנט לקבל את הקוד הזה. זה יהיה, נניח, ארבע ספרות אחרונות של אמצעי תשלום או ארבע ספרות אחרונות של תעודת הזהות של בעל המנוי, והוא יוכל לגלוש להנאתו כמה שהוא יחפוץ. אם אתה ילד ואתה רוצה לגלוש לאתר לא הולם, לא תהיה לך הססמה הזאת, ולכן לא תוכל לעשות את זה. בעצם, הצלנו את הילדים בזמן שהבגירים יוכלו לגלוש כמה שהם רק רוצים. החוק הזה הוא לא חוק שמסנן שום תוכן, הוא לא מגביל אף אחד מלהגיע לשום תוכן. כל תוכן שבגיר ירצה להגיע אליו, הוא יוכל להגיע אליו, אבל הילדים שלנו יהיו מוגנים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל לא תצטרך לבקש שיבטלו לך את החסימה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ממש ממש לא. הקוד הוא אוניברסלי. זה לא באמצעות ססמה שאתה צריך לדרוש אותה. כל אחד שהיום נכנס לאתר פורנוגרפי נכנס באופן חופשי, וילדים, לצערנו הרב – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> שוכנענו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מר זוהר, שכנעת אותנו, אם מה שאמרת הוא נכון – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חד-משמעית. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – ולא יהיו מאגרי מידע – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> שום מאגר מידע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – ולא יהיו אנשים – אנחנו נתמוך. אם זה ככה, אנחנו נתמוך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני אשמח, כי – שום מאגר מידע. אני מתנגד – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, אנחנו חוששים, אתה מבין. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני מתנגד למאגרי מידע. אני מתנגד לכך שידעו מי גולש באתרים לא הולמים או לא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז איך הספקיות ידעו מי ביקש ומי לא? תהיה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני אסביר. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אז אני אסביר. אני אסביר. <קריאה:> תהיה רשימה שחורה. <תמר זנדברג (מרצ):> אז איך הספקיות ידעו מי ביקש ומי לא? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אז אני אסביר בצורה ברורה. אני אמרתי, כשאדם ייכנס לאתר פורנוגרפי תפתח לו קוביית "פופ-אפ" שרשום עליה "under 18". כל מה שהוא צריך להקיש זה ארבע ספרות אחרונות, נניח, או של אמצעי התשלום או של תעודת הזהות של בעל המנוי, כי הרי הוא בגיר אז יש לו את זה. הוא לא צריך לדרוש את זה מאף אחד, זה באופן אוטומטי, הוא שולף את הארנק ורואה את ארבע הספרות האחרונות, והוא עושה מה שהוא רוצה – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מצד שני, אז איך הם יודעים – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – או את תעודת הזהות, ארבע האחרונות. ואין שום מאגר מידע. <תמר זנדברג (מרצ):> אבל הספקיות – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מי יגדיר – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, רגע, אבל – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אז אוקיי, לגבי העניין הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, אבל ההקשה הזאת של ארבע הספרות תירשם אצל הספקים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ממש לא. אני אסביר לך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל איך אתה יכול להבטיח את זה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> רגע. העלית טענה. היא העלתה טענה, אני רוצה לענות לה. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חברת הכנסת זנדברג, העלית טענה חשובה, העלית טענה חשובה, אני רוצה לענות לך. היום, כשאתה גולש באתר פורנוגרפי, כתובת ה-IP שלך, ידוע ששייטה באתר פורנוגרפי. זה בדיוק אותו דבר. אין כאן שום שוני. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא נכון. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כי אתה גולש מכתובת IP בלי שום שינוי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> יש להם זמינות יותר גדולה למידע. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> החסם – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> יש להם זמינות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא. מערכת הסייבר – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מערכת הסייבר מזהה בין כה וכה אם כתובת ה-IP שלך שייטה באתר מסוים או לא. אין שום שינוי בעניין הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> אז מה? לא, אבל זה לא אותו דבר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אגב, אני מוכן גם להתחייב שאם זה ייצר רשימה שחורה, זה לא יהיה. אני לא מוכן שתהיה רשימה שחורה. בשום פנים ואופן לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מבקש להתנגד. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מעבר לזה, מעבר לזה – חברים, אין לי שום בעיה – מעבר לזה אני רוצה לומר עוד דבר אחד: המצב היום במדינת ישראל – כדאי שאנשים ידעו – זה שילדים כבר מגיל שמונה נחשפים לפורנו, ואם אנחנו לא נגן על ילדינו זו תהיה בכייה לדורות. בגיר שירצה לגלוש, לא תהיה לו שום הפרעה. היחיד שלא יוכל לגלוש, במידה שהחוק הזה יעבור, זה אך ורק הקטינים. החוק הזה הוא גם לא חוק שכופה את האזרח, אלא מייצר לחברות האינטרנט עדנה כלכלית מאוד מאוד משמעותית כדי שיעשו את זה בעצמן. אנחנו לא מחייבים את חברות האינטרנט, אנחנו לא אומרים להם: אתם חייבים לעשות את זה; אומרים להם: תעשו את זה – המדינה תטיב אתכם כלכלית. אני חושב שחברות האינטרנט ירימו את הכפפה, כי היום המצב ברשת הוא בלתי נסבל. ילדים היום נחשפים חדשות לבקרים לאירועים מאוד מאוד אלימים, גם לא מרצונם – באופן אוטומטי הרשת מגדירה ומייצרת להם כל מיני לינקים מאוד מאוד מסוכנים. החוק הזה חוק מבורך. לדעתי, מי שיתנגד לחוק הזה פשוט עושה טעות מרה, הוא פוגע בילדי ישראל, שהאישיות שלהם מתעצבת להטרדות מיניות, לפגיעה בנשים, לזלזול בנשים, ואנחנו יכולים למנוע את זה באמצעות הצעת החוק הזאת. כל מי שירצה לגלוש – אני חוזר ואומר – יוכל לעשות את זה. הדבר היחידי – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מיקי אין מחלוקת על זה. יש חשש – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אוקיי, אני מסיים. לשיקולכם – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, רויטל. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – נתתי את האינפורמציה בצורה ברורה. דבר אחרון: צריכים לזכור שגם אם החוק הזה עובר בקריאה טרומית, הוא עובר אחר כך לוועדות הכנסת. בוועדות הכנסת – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> התנאים שאמרת כבר מופיעים בחוק? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> התנאים שאמרתי חייבים להיסגר בוועדות הכנסת, למשל, מהו תוכן פורנוגרפי. אני חושב, למשל, שתמונות עירום הן לא תוכן פורנוגרפי. אני לא רוצה להגביל תמונות עירום – אני, למשל. אני כן רוצה להגביל אקטים קיצוניים, מכוערים, שהורסים את הנפש של הילד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> והמאגרים? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם לגבי המאגרים. כל הנושא הזה ייסגר – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אבל מיקי, מי יחליט מה זה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מי יחליט מה זה? ועדות הכנסת, מה זאת אומרת? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אתה אומר: בעיניך זה לא, אבל יבוא מישהו ויגיד ששני בחורים שמחזיקים ידיים ומתנשקים זה פורנוגרפיה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אז אני אומר, אני, כזה שמקדם את החוק הזה, רוצה לומר בצורה ברורה שהדבר היחידי שאני רואה בו פורנוגרפיה זה אקטים מכוערים, קיצוניים, מלוכלכים, שאנחנו כולנו יודעים איך הם נראים, לצערנו הרב. זה מה שאני רוצה להגביל. תמונות עירום זה לא פורנו. יש דברים רחבים מאוד שלא נחשבים לפורנו, ואני מדבר על פורנו, ואגב, הימורים, שאלו החוליים הרעים, לצערי הרב, בחברה הישראלית, במיוחד כלפי ילדים. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק. זה חוק מבורך, זה חוק נכון. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי זוהר. ביקש להתנגד לחוק חבר הכנסת יואל חסון. אה, סליחה, סליחה, קודם כול השר ישיב. רק אחרי כן, אם הממשלה היא בעד, אתה תוכל להתנגד. אם הממשלה היא נגד לא תוכל להתנגד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חשבתי שאין שר, אז ביקשתי. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא. השר צחי הנגבי ישיב בשם הממשלה. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לחבר הכנסת המציע. יש הצעות חוק מבורכות שאני בטוח שהכנסת יודעת להתאחד סביב הערכים שהן מגלמות, אבל באותה מידה שהיא יודעת להתאחד היא גם צריכה למצוא את הדרך המקצועית והיעילה לוודא שמתוך כוונות טובות לא נגיע למקומות לא רצויים. ואכן, חבר הכנסת מיקי זוהר, כפי שהבהיר בדבריו בעת הצגת החוק, נתן ביטוי לרצון שלו שבהזדמנות חגיגית זו שמחוקקים חוק שהבסיס שלו הוא בסיס חיובי, שלא נמצא את עצמנו פוגעים בערכים חשובים אחרים, כמו צנעת הפרט, כמו חופש הביטוי. ולכן, אכן בנושא זה ועדת השרים לחקיקה לא דנה כלאחר יד – לא שהיא דנה כלאחר יד בהצעות אחרות, אבל לעתים יש הצעות פחות מורכבות שבהן הדיון איננו מורכב ואיננו ממושך. כמדומני לפחות פעמיים, אולי יותר אפילו, היא נדרשה להצעה הזאת, ואני רוצה להביא בפניכם את הסיכום שהוועדה ומשרדי הממשלה הרלוונטיים הגיעו אליו בהקשר של ההצעה האמורה. קודם כול, אכן, את הבסיס אני מניח שכבר הבנו. עניינה של ההצעה הזאת הוא לתת תמריצים כלכליים לספקי הגישה לאינטרנט מטעם המדינה כדי שהם יוכלו לספק לכל המנויים שלהם, כברירת מחדל, כפי שצוין, אינטרנט שמסונן מתכנים שמוגדרים פוגעניים. הכוונה היא תוכן פוגעני שנוגע להימורים ונוגע לשידורים של פורנו. לפי ההצעה הזאת ספק הגישה לאינטרנט שיפעל בהתאם לתמריץ הכלכלי יאפשר למינויים שלו לגלוש בתוכן שהחוק מגדיר כתוכן פוגעני רק באמצעות הקשת ססמה. וכאן נוצרה בעיה איך ססמה כזאת לא תשמש לרעה. משרדי הממשלה השונים הגישו שורה של הסתייגויות לנוסח כפי שהוא הופיע, כי הנוסח ההוא עדיין איננו משקף במלואה את האמירה של חבר הכנסת המציע כאן, ולכן ההסכמות עם חבר הכנסת המציע הן כדלקמן: ראשית, הממשלה תתמוך, כאמור, בהצעת החוק בקריאה טרומית בכפוף לכך שהמציע אכן יתחייב שכל ההסתייגויות של משרדי הממשלה ישולבו בתהליך החקיקה, בהמשך הדיון בוועדה. לאחר הקריאה הטרומית ייערך תיאום נוסח עם כל משרדי הממשלה השונים. אני חושב שזה צריך להיעשות כמובן בוועדה גם עם נציגים שאינם מייצגים משרדי ממשלה, אבל הם בסוף המחוקק. בהמשך לכך, ככל שייוותרו מחלוקות בנוגע לנוסח – אם יוותרו כאלה, ואני מקווה ומעריך, סביר שלא, אבל אם הן ייוותרו – הצעת החוק תחזור אל ועדת השרים לפני הקריאה הראשונה כדי לגבש לגביה את עמדת הממשלה. ההסתייגות המקצועית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת תמר זנדברג, זה מפריע. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> ההסתייגות המקצועית העיקרית של משרד התקשורת, שלפיה יש לתקן את ההצעה כך שתידרש הסכמת המנוי לקבל שירות סינון תכנים, תירשם בהחלטת הוועדה. אנחנו יוצאים מנקודת המוצא של מיקי זוהר, שחזקה על ההצעה שהיא באה לעסוק לא ברצון של בוגרים להשתמש באתרי האינטרנט כדרך להמר ברשת או כדרך לצרוך תכנים שהם פוגעניים לילדים. בזאת ההצעה איננה באה לפגוע, אבל היא רוצה לאפשר לאותו בוגר למנוע את חשיפת הילדים שלו לתכנים האלה. וזו הסתייגות של משרד התקשורת – שאנחנו כמובן נמצא את הדרך ואת הטקסט הראוי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גברתי שרת התרבות. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – – את הטקסט הראוי – – <היו"ר יצחק וקנין:> השרה מירי רגב. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – שהדברים יופיעו בהצעה בנוסח שיגיע לקריאה הבא. המחוקק כבר נתן את דעתו למעשה לנושא, ובסעיף 4ט לחוק התקשורת (בזק ושידורים) נקבע שיש איזון לעניין חסימת תוכן פוגעני על גבי רשת האינטרנט באמצעות חיוב של ספקי הגישה לאינטרנט ליידע את המנויים בדבר העובדה שקיימים אתרים פוגעניים ותכנים פוגעניים, וגם אפשרויות של הגנה מפניהם באמצעים טכנולוגיים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בשביל מה צריך את החוק, אדוני שר התקשורת? יש חוק. אתם לא אוכפים אותו. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אם תקשיב אתה תדע את התשובה על השאלה, כי אני פתחתי ברקע. ספק האינטרנט היום חייב להציע למנויים שלו גישה לסינון של אתרים פוגעניים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> והם לא עושים את זה. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> בדיוק. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אז זאת הייתה שאלתי: למה אתם לא אוכפים את החוק? <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> במקום לאכוף אנחנו עושים עכשיו חוק שמאפשר תמריץ. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> החוק הנוכחי לא מספק? <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> החוק לא מיושם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא מיושם. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אפשר לתת לו תמריץ בלי הרשימה השחורה. <שר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> נכון, וגם לא תהיה רשימה שחורה. שמעתם גם את המציע ותשמעו עכשיו את תשובתי. כולנו למעשה רוצים אותו דבר, רק שאתם אומרים: חבר'ה, מה שאנחנו רוצים יכול לגרום לרשימה שחורה. אנחנו רוצים למנוע שתהיה רשימה שחורה, כי זה מה שכולם רוצים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <שר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> לכן יש ועדה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – רשימה שחורה. <שר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> דבר נוסף, הבעיה היא שהאפשרות אם להסכים או לא להסכים לשירות הזה נתונה להחלטת המנויים, ואנחנו רואים עכשיו שיש צורך לתמרץ את ספקי הגישה לאינטרנט, שיהיה להם כדאי, שיהיה להם כלכלי לבצע את המהלך שמוצע בחוק. המשרד שלנו הוא בעל מדיניות ברורה בנושא ניטרליות ספקי הגישה לאינטרנט. ברירת המחדל בהתאם לקבוע בסעיף 51ג לחוק התקשורת היא שלמנוי צריכה להיות גישה חופשית לאתרים באינטרנט. ההסדרים הקבועים בחוק התקשורת נועדו לעגן נייטרליות של ספקי הגישה לאינטרנט ביחס לתכנים המוצעים על גבי האינטרנט ולשמר את מעמדם של ספקי הגישה כצינור גישה בלבד, אלא אם כן המנוי מבקש זאת אחרת. יתרה מזאת, ברישיונות ספקי הגישה לאינטרנט נקבעו הוראות לעניין יישום הוראת החוק שציינתי, סעיף 4ט לחוק התקשורת. כמו כן, מערך הפיקוח והאכיפה במשרד התקשורת עוקב אחר יישומן של הוראות אלו ובמהלך הזמן אכן בוצעו כמה הליכי פיקוח, שהסתיימו בעיצומים כספיים. יש עוד משרדי ממשלה שהיו בתהליך הזה והם מסרו בוועדה שלהם את ההסתייגויות הבאות: משרד המשפטים, יש לו כמה הסתייגויות. קודם כול, הוא רוצה לוודא שהמנגנון הקיים בחוק התקשורת, ולפיו ברירת המחדל היא שסינון תכנים הוא לבקשת מנוי, יישמר כמות שהוא ולא ישתנה. בכלל זאת, ספק אינטרנט לא יהיה רשאי להפוך את ברירת המחדל לעניין סינון תכנים ביחס למנוייו בלי שקיבל מכל אחד מהם הסכמה פוזיטיבית לכך. ניתן לקבוע כי המדינה תעניק תמריץ כספי לספק האינטרנט בעד מנוי שלו שהחליט לקבל ממנו כלי סינון חינמי, אבל לא לספק אינטרנט שהחליט לפעול על-פי שירות הסינון כברירת מחדל, בעד כל אחד ממנוייו, כפועל יוצא של התנאי הראשון. לא תורחב הגדרת התוכן הפוגעני והיא תהיה כמות שהיא בחוק התקשורת היום. גם למשרד האוצר יש הבהרה, והיא אומרת שהתשלום שתשלם המדינה יעמוד על 0.3 שקלים למנוי שמקבל את שירות הסינון לשנה. זה סכום פעוט, אבל במצטבר הוא יכול להיות – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני השר יש פה משהו מקומם, כי מצד אחד לא אכפו את החוק, ועכשיו עוד ייתנו להם כסף. <שר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> ברור, אבל הם מתבקשים לתת שירות חדש, שיש לו עלויות. השאלה אם בסוף זה יעיל או לא, המטרה היא להגיע ליעילות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – המון כסף. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, נא לסכם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מיקי – – – 15 מיליון שקל. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני צריך לסכם את הדברים, הזמן תם. <שר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> מאה אחוז. הערה נוספת של משרד האוצר, שירות סינון התכנים יוכל להיעשות באמצעות הטכנולוגיה הקיימת, החקיקה לא תחייב את ספקי הגישה לאינטרנט לפתח שירות חדש. השירות יינתן באופן וולונטרי ללקוחות שיבקשו זאת. יש גם הסתייגות של משרד הכלכלה: על שירות סינון התכנים להיות מסופק רק בהתאם לבקשה ולהסכמת המנוי. האיזון בחוק כיום למעשה יותר ראוי לדעת משרד הכלכלה. צוין כי אומנם אין הפרה של אמנות בין-לאומיות קיימות, אך נושא נייטרליות הרשת נדון רבות במסגרת משא-ומתן על הסכמים הכוללים פרק סחר אלקטרוני, ולדעת משרד הכלכלה, ייתכן שהצעת החוק פוגעת בעקרון נייטרליות הרשת ואז היא יכולה גם לפגוע בעתיד לנהל משא-ומתן בנושא הזה. תודה, אדוני היושב-ראש, הממשלה מביעה את תמיכתה בתנאים שאני ציינתי כאן בפרוטרוט. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר צחי הנגבי, שר התקשורת. ביקש להתנגד חבר הכנסת יואל חסון. עד שתגיע לדוכן אני רוצה לקדם בברכה את תלמידי כיתה י' מישיבה תיכונית שעלבים היושבים ביציע. ברוכים הבאים למשכן הכנסת, עלו והצליחו. <קריאה:> יש תלמידים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מה שביקשו ממני. אם תבקשו, תביאו לי את הרשימה, אני אקריא גם את שמם. לא צריך לנחש, חברי הכנסת. ברוכים הבאים לכל היושבים ביציע האורחים. תודה לכולם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול מאמין בכוונה שלך, חבר הכנסת זוהר, לבוא ולהגן על בני-נוער, על ילדים, לא רק בענייני פורנוגרפיה אלא גם בעניינים של הימורים, אני מאמין בזה. אני מאמין שזו כוונתך האמיתית. אבל, אני מאוד חושש מהדרך. לפני שאני אגע בדרך אני אגיד מילה על מה שקיים היום. יש היום, והשר נגע בדבר הזה, את החוק לסינון אתרים. הוא לא מיושם. בואו קודם כול נממש אותו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כשאתה מצטרף כבגיר לחוק לסינון אתרים, גם אתה כבגיר לא יכול להיכנס לאתר פורנוגרפי. לכן הורים שכן רוצים לצרוך פורנו, לצערנו הרב, לא מצרפים את כל הילדים ואת כל המשפחה שלהם כי להם זה מפריע. מה שאני מביא פה היום יוכל לאפשר לבגיר כן לצפות אם יחליט לצפות ולקטין לא לצפות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני אגיד ככה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לכן ההצעה הזאת היא הצעה טובה. היא גם תגן על ילדים וגם תאפשר חופש למבוגרים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר'ה. אני מבין את מה שאתה אומר. כולנו חיים בעולם הזה וכולנו מבינים את העניינים האלה. רק אני אומר שהחשש שלי בסיפור הזה הוא הנושא הזה שלמעשה נדרשת כאן הזדהות, נדרש כאן סוג של חשיפה, אם זה דרך אמצעי תשלום או חלק מתעודת זהות וראינו – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל תן לי רגע. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חבר הכנסת חסון, אני מציע שאם תהיה חפיפה של אחד – – – לא יהיה חוק. למה להתנגד לחוק טוב? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני אומר, אני בא ואומר, אני יודע, בסופו של דבר – וראינו גם כמה רשימות פה יצאו החוצה וכמה רשימות נחשפו וכמה נפגעה פרטיות של אנשים ומידעים על אזרחים ואני לא סומך היום על המערכות באופן מלא בעניין הזה. לכן אני רוצה להציע הצעה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם הילדים שלך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני אציע הצעה. אני אומר, מכיוון שלדעתי, הצעת החוק הזו לא בשלה ואין בה מענה על כל הדברים, אני חושב שאנחנו באופוזיציה צריכים להתנגד בקריאה הטרומית להצעה הזאת – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למה? למה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם ההצעה תעבור, אם ההצעה תעבור – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מה הקטע – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> נראה כיצד ההצעה הזאת נבנית ונרקמת לה בוועדת הכלכלה, שיושב שם נציג האופוזיציה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אז למה לא תצביע בעד – – – <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אגיד לך למה, כי אני לא אתן את ידי להצעת חוק שהכוונה שלה היא לפגוע בחופש האזרחי – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חבר הכנסת חסון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ליצור כאן מודל חדש, עדכני ומודרני לאיראן. אני לא אתן את זה. אני גם לא אתן יד למצב שבו הממשלה מכניסה את ידה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> רגע, הפריעו לי, אדוני. אני גם לא אתן יד למצב שבו הממשלה מכניסה את ידה למחשבים הפרטיים של כל אזרח – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם אני לא נותן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – וגם לא מסוגלת לאבטח את המידע הזה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם אני לא אתן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא מסוגלת לאבטח את המידע הזה. אין לנו ביטחון בזה, כמו – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם אני לא אתן. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע לדובר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כמו שבעניין הביומטרי – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע לדובר. זו דעתו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אף אחד לא יכול להתחייב כאן שיודעים לשמור על המידע הזה ולהבטיח מאה אחוז ביטחון של המידע הזה. לכן אני מציע לחברי בכנסת כולה, אבל בוודאי באופוזיציה, להתנגד להצעת החוק הזאת כרגע. נראה כיצד יודעים לשמר ולהבטיח שהצעת החוק הזאת לא תגרום נזק לאזרח ולא תייצר כאן גרסה מודרנית לאיראן. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סינון אתרי הימורים ותכנים המציגים דברי תועבה באינטרנט), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. מי בעד? מי נגד? הקריאה היא קריאה טרומית. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 16 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – סינון אתרי הימורים ותכנים המציגים דברי תועבה באינטרנט), התשע"ז–2016 לוועדת הכלכלה, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 בעד, 16 מתנגדים, שני נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת > <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 78), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת חוקה, חוק ומשפט. החלטה בדבר פיצול הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חיים ילין, אורי מקלב, יהודה גליק וטלי פלוסקוב בנושא: העברת שדה התעופה המשלים לנתב"ג מרמת-דוד לנגב. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת בחירת מועמד שהורשע בעבירת טרור)> [הצעת חוק פ/3218/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת ענת ברקו) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת בחירת מועמד שהורשע בעבירת טרור), של חברת הכנסת ענת ברקו. יציג את ההצעה יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> חברת הכנסת ברקו, מכיוון שהיא נמצאת בחו"ל בשליחות, אני מציג את החוק בשמה. <קריאה:> שליחות האומה. <דוד ביטן (הליכוד):> כן. שליחות האומה, נכון. הצעת חוק זאת מבקשת לתקן את חוק-יסוד: הכנסת בכל הקשור לכשירותו של אדם להיות מועמד לכנסת. התיקון מפריד בין מי שהורשע בפלילים למי שהורשע בגין מעשה טרור, ומציע לקבוע שאדם שהורשע בעבירה שהיא מעשה טרור או בעבירה לפי חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, יוכל להתמודד לכנסת רק אם קבע יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית כי עברו 25 שנים מהיום שבו סיים לרצות את עונש המאסר, ובמהלך תקופה זו הוא לא הורשע בעבירה כאמור או במעשה טרור בבית-דין מחוץ לישראל, וכן לא נעצר לפי חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט–1979, או לפי צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009. מדובר באמצעי שנועד לסמל את הפסול שבמעשה הטרור, ובכך להשפיע על התפיסות החברתיות של הציבור ועל חינוכו. במסגרת זו שמור מקום מרכזי להוקעה הציבורית של מי שפעל נגד מדינתו ואזרחיה. הדגשת הפסול האזרחי שבמעשה מחייבת למנוע התמודדות לכנסת של מי שהורשע בעבירת טרור. על מנת למנוע תופעה פסולה זו של התמודדות לכנסת של מי שכבר הוכיח כי הוא פועל נגד קיומה של המדינה או נגד שלום אזרחי על רקע אידיאולוגי, דתי וכל היוצא בזה. הצעת החוק אינה נועלת את הדלת בפני מי שהורשע בגין עבירה על רקע טרור, ובלבד שסיים לרצות עונשו ובמשך שנים רבות חדל מלעסוק בטרור. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה זו בקריאה טרומית, ולהעביר את זה כנראה לוועדת חוקה – אני חושב. נכון? – חוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת ביטן. השר איוב קרא, בבקשה להשיב בשם הממשלה. לפי החלטת היושב-ראש הקודם וקנין, עיסאווי פריג' יהיה המתנגד. היושב-ראש הקודם, מתברר כבר החליט – – – <קריאה:> ואנחנו מסכימים. <היו"ר יואל חסון:> אתם מסכימים – אני שמח. השר קרא, בבקשה. יש לך עד עשר דקות. <השר איוב קרא:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ממשלת ישראל אני מבקש מכם לתמוך בהצעתה של חברת הכנסת, דוקטור ענת ברקו, שנמצאת בשליחות מעבר לים, כדי למנוע מאזרח ישראלי להיבחר לכנסת ישראל למשך 25 שנה מיום הרשעתו. חברת הכנסת ענת ברקו הגישה את ההצעה לאחר שאנו כבר בפעם השנייה מקבלים בבית הנבחרים חפרפרת שפועלת כנגד ביטחון מדינת ישראל וכנגד אזרחי ישראל. זה התחיל עם עזמי בשארה שברח כמו עכברון לזרועות הג'יהאדיסטים, ולאחריו הגיע באסל גטאס, ששיתף פעולה עם רוצחי בנינו השפלים שמרצים את מאסרם בגין פגיעה בחיילים ובאזרחים חפים מפשע, ומקומם בחלק ממדינות השכנות היה על עמוד התלייה, ואולי גם משפחתו הייתה מקבלת עונש דומה. גטאס עדיין מכהן כחבר כנסת, ומתועד כאשר הוא מעביר לטרוריסטים שמקומם בכלא עד לסוף ימיהם אמצעים המשמשים להם להפעלת הטרור מתוך הכלא והחוצה. היעלה על הדעת שייבחר מי שהוציא את דיבתה של הארץ הזאת? רק אתמול נוכחנו לראות את היהודי בפרלמנט האיראני, סיאמכ מרק סדק, ששפת הביבים שלו כנגד ראש הממשלה והעם בישראל אינה מכבדת אותו כיהודי, ובטח מזכה אותו בנקודות זכות במשטר האייתולות המפעיל טרור עולמי וקורא להשמדתה ומחיקתה של מדינת ישראל. מדינת ישראל באמצעות ראש הממשלה בנימין נתניהו פועלת ללא לאות ובכל זמן על מנת למגר את פעילות המשטר האיראני באזורנו ובעולם. המימון והתמיכה האיראנים נמצאים בכל מקום שהטרור נמצא. לכן, אני מעריך מאוד את פעילותה ואת מה שעושה חברת הכנסת ענת ברקו בתחומים הללו ואת המומחיות שלה, שהפכו לשם דבר בבית ומחוץ לבית. אני מציע לכולם לתמוך בהצעת החוק של דוקטור ענת ברקו. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לשר קרא. עיסאווי פריג' מתנגד. חבר הכנסת פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, אין גבול לצחוקים ולפופוליזם שבאים למליאה הזו. למה, חברים, אני מתנגד להצעת החוק? במליאה יש גאונים רבים בצד הזה, וכל יום מביאים לנו הברקה. אני שואל אתכם, מה אתם צריכים חקיקה פופוליסטית? הרי בחוק, בספר החוקים של הכנסת, בעמוד 6, בסעיף 6 עמוד 23, כתוב במפורש: נשפט לשלושה חודשים – לא יכול להיות בכנסת לשבע שנים, ואם יש קלון – לנצח אסור. אז מה המומחיות ומה הפופוליזם? אני שואל אתכם, למה? עוד חוק נגד ערבים? תפסיקו עם התחפושת שלכם. עוד חוק גזעני ועוד חוק ועוד חוק-יסוד? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אתה אוטומטית – – – שהערבים מחבלים. אתה אוטומטית – – – שהערבים מחבלים. <קריאה:> אתה – – – שהערבים הם טרוריסטים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם מזהמים את חוקי-היסוד של – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אוטומטית אתה אומר שערבים הם מחבלים. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, תודה רבה. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם – – – פופוליזם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צריך להתבייש, אתה צריך להתבייש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. די, שמענו. די. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיבו, תקשיבו מה הצעת החוק, חברים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה גזען, אתה שונא ערבים – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיבו, תקשיבו חברים מה יש בהצעה שהיא קיימת, קיימת. לא שלא, אבל קיימת – תקשיבו, חברים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אוטומטית אתה אומר שכל הערבים מחבלים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, זה לא דיאלוג. אין פה דיאלוג עם חבר הכנסת פריג'. די, שים סטופ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – את הזמן שלי. אני מבקש, אני מבקש, אני מבקש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שאתה – – – עם מיקי זוהר עשית דיאלוג, היה לך – – – אז עכשיו פחות נעים אז – – – <היו"ר יואל חסון:> די, די. שמענו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים – – – <היו"ר יואל חסון:> איך אומרים? שים נקודה. אבל שים נקודה. לא פסיק, נקודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אבל רק שאלה. אתה ניהלת דיאלוג – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק שיענה לי על השאלה – – – <היו"ר יואל חסון:> אין זמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עזוב, נו, באמת. <היו"ר יואל חסון:> אין מה לעשות, תמשיך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תן לי הגנה, מה זה "אין מה לעשות"? <היו"ר יואל חסון:> אני מגן עליך בחירוף נפש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, זה לא הגון. חברים, תקשיבו, תקשיבו מה הצעת החוק הזאת אומרת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – הוא אוטומטית – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הצעת החוק הזאת אומרת: אם רצחת ואמרת "אללהו אכבר" – אכלת אותה, הכנסת חסומה; אם רצחת בלי "אללהו אכבר", הדרך פתוחה. תהיה פדופיל – הדרך פתוחה. תהיה רוצח, אבל בלי אללהו אכבר – דיר באלכ – הדרך פתוחה, יעני תהיה יונה אברושמי – מותר לך להיות חבר כנסת. ואללכום, תתביישו לכם. אתם מזהמים את חוקי הכנסת בחקיקה הזאת; חוקי-יסוד, שעמלו קשות, עשרות שנים, להביא לכאן. מרוב כתמים וזיהום, הפסקנו לדעת מה זה חוק-יסוד ומה זה לא חוק-יסוד. הרי הכול קיים בחוק. הכול קיים בחוק. אתם לא לומדים את החוק הזה? לא לומדים? וקוראים לזה מומחיות. תתביישו לכם. יש גבול לאן אפשר לרדת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צריך להתבייש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה רבה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צריך להתבייש. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. אנחנו ניגשים להצבעה. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת בחירת מועמד שהורשע בעבירת טרור), לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> ובכן, 50 בעד, 11 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה, ותועבר להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> סליחה, נגד. <היו"ר יואל חסון:> נגד – חברת הכנסת זועבי, חבר הכנסת אבו מערוף, מוסיף אתכם. המערכת לא עבדה? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אצלי לא – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא. <היו"ר יואל חסון:> לפרוטוקול. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת חופשת לידה בתמורה לשכר מינימום) התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3320/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא על סדר-היום – אם רק הייתי יודע מה הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת חופשת לידה בתמורה לשכר מינימום), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב אשר. אין לי פה את הניירות, אין לי מושג. חבר הכנסת אשר, בבקשה. עשר דקות לרשותך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. צר לי שאני עומד כאן ומדבר על חוק ועל דבר נכון שהיה צריך להידון בצורה הנכונה. אני כבר אומר בתחילת דברי: בסיכום עם יושב-ראש הקואליציה, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר, וצר לי מאוד שאני צריך לגולל את העניין הזה, אבל אני חושב שחשוב שנשמע את זה וחשוב שנדע את זה. ב-3 באוגוסט 2016 הונחה על-ידי הצעת חוק לגבי תיקון חוק דמי הלידה – הורות ולידה. הכוונה הייתה, כוונת החוק שאני הגשתי הייתה ליצור חופשת לידה משמעותית יותר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש לאחל מזל טוב לאמיר אוחנה לרגל יום-ההולדת. נצל את הבמה לאחל לו מזל טוב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אורן, גם לי אתה מפריע? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, מבקש לאחל לו מזל טוב. חלילה. יש מספיק זמן לאחל לו. <היו"ר יואל חסון:> אני לא יודע למה אתה לובש מעיל, כי אתה רק מחמם פה את האווירה, אז שב ותהיה בשקט. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הכוונה הייתה לעשות שינוי משמעותי בחופשת הלידה, ולאפשר לאותן אימהות, ומי כמונו יודע על ההתלבטות הגדולה של אימא שילדה את תינוקה, וצריכה להחליט אם לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים או לקחת חופשה על חשבונה, להתנתק מהתינוק או לא. זאת הייתה הצעת החוק שלי. היא עלתה לוועדת שרים, והתבקשתי על-ידי ראש לשכת שר האוצר לדחות את הדיון בוועדת שרים מאחר שיש הצעת חוק בנושא, של חברת הכנסת עזריה, וכדאי שנתאם ביחד את הדברים – לראות, להגיע למשהו טוב יותר, משהו שבסופו של דבר ייתן את המשמעות של הארכת חופשת לידה. אני ביקשתי לדחות את הדיון בוועדת שרים, ולצערי הרב, ניסיונותי לתיאום עם חברת הכנסת עזריה עלו בתוהו, ואז, ביום בהיר אחד התברר שוועדת שרים אישרה את זה ביום רביעי – למי שזוכר את אותה ועדת שרים מפורסמת – אושרה הצעת החוק של חברת הכנסת עזריה ללא שום תיאום עם הצעת החוק שלי, ובאותו יום שהיא אושרה, היא אף עלתה למליאה לקריאה טרומית. וכאן במקום הזה התבשרנו כולנו, אדוני היושב-ראש, על רפורמה: אני מניח שקראו לזה רפורמה כדי שיוכלו להעביר את זה לוועדת רפורמות ולא לוועדת העבודה והרווחה, שם המקום הטבעי של זה; רפורמה, מהפכה. בוא נראה מה קרה עם הרפורמה הזאת מאז שזה עבר כאן בקריאה טרומית ועד היום, שזה כבר עבר קריאה ראשונה, והיום היו דיונים של ועדת הרפורמות. אז הצעת החוק הייתה בהתחלה הצעת חוק רפורמה בתקופת הלידה וההורות. היום היא נקראת – ואני מקריא מתוך הצעת החוק, הנוסח הכחול, מה שנקרא: הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות. לא זה מה שהגיע בהתחלה. בדברי ההסבר בהצעת החוק הראשונה שהוגשה על-ידי חברת הכנסת עזריה היא מסבירה, באופן מורחב מאוד, למה צריך להאריך את חופשת הלידה בצורה משמעותית – מדינות ה-OECD, ישראל מפגרת אחרי כל מדינות ה-OECD בתקופת הלידה. היא מרחיבה על מחקרים באירופה, כמה חשובה נוכחות ההורים בחודשים הראשונים לחיי התינוקות, "משפרת את ביטחונם העצמי של התינוקות. נוכחות זו מונעת מהתינוקות את הקשיים הכרוכים בהתמודדות חברתית המוקדמת במעון היום, עוד לפני שהם מסוגלים להתמודד עמה", וכו' – באמת, הרגשה של פעמי משיח. באמת רפורמה גדולה ורצינית. ואז הרפורמה מדברת על להאריך את זה מ-14 שבועות ל-15, ובתאריך מסוים, ב-1 במרס 2018 – להאריך את זה ל-16 שבועות. ואז היא אומרת – ואני מקריא מתוך הצעת החוק של רחל עזריה: "תוספת של שבועיים לתקופת הלידה – – – תעניק לתינוק מעבר קל יותר למוסדות החינוך", וכו'. כמו כן, "הארכת תקופת הלידה – – – תצמצם את מספר המקרים שבהם נשים פורשות מהעבודה בשל קשיים במציאת 'סידור' מניח את הדעת". עוד בשורה בהצעת החוק הייתה לסטודנטיות שיולדות, והייתה עוד בשורה, וצורפה לזה גם הצעת חוק של חבר הכנסת מקלב לגבי מעונות יום, להסדיר את הזכאות במעונות יום, מה שהיום לא מוסדר. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני מחזיק בידי את הצעת החוק, שנמצאת בהליך בזק, כשיושבת חברת הכנסת עזריה לבד בוועדת רפורמות ומאשרת ולא מאשרת את החוק שלה בעצמה. אז הכותרת היא כבר לא "רפורמה", ובדברי ההסבר מופיע רק דבר אחד: רק שזה יעמוד על 15 שבועות. אין אזכור ל-16 השבועות שדובר עליהם בהצעה הקודמת. הנושא של מעונות היום פוצל והוצא – הוא לא נמצא בכלל בדיון. אדוני, מפריעים לי שם בצד. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אדאג שלא יפריעו לך. מזכירות הסיעות, אנא מכן, אם אפשר לשמור על השקט. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש ועדת הרווחה, מר אלאלוף, כדאי שתקשיב. בהצעת החוק – ואני מחזיק בידי את הנוסח שכנראה יעמוד בשבוע הבא כאן לאישור לקריאה שנייה ושלישית – אין אזכור למעונות, אין אזכור לסטודנטיות, אין אזכור לתוספת של עוד שבוע, אלא רק שבוע אחד, ויותר מזה – יש גם דבר חדש, שהוסף תוך כדי הדיונים: בהתאם לתיקון המוצע, אף אם העובדת תבחר לחזור לעבודתה בתום 14 שבועות, היא תקבל את דמי הלידה ל-15 שבועות. זאת אומרת, היא יכולה לחזור לעבודה. איפה התינוק? איפה האם? איפה הילד? איפה כל דברי ההסבר של הצעת החוק, של הרפורמה הזאת, שבסך הכול עשתה תיקון קטן – אולי מבורך, אבל קטן? <טלי פלוסקוב (כולנו):> מה רע – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני אגיד לך מה רע. אני אגיד לך מה רע בזה. אני אגיד לך – כי באותו תקציב, ובאותו מאמץ גדול שעשה שר האוצר והקציב רבע מיליארד שקל, היה אפשר לעשות, בצורה יותר טובה, יותר מיטבית. ואני אגיד לך את העיקרון – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – אז למה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אבל סירבו לדון בהצעות נוספות. יש מושג שנקרא "חוכמת השולחן". מגיעה הצעת חוק, שומעים הצעות חוק נוספות, מצמידים אותן, מדברים, מלטשים ומגיעים לדבר נכון, ולא בחקיקת בזק כשיושבת יושבת-ראש הוועדה, שהיא גם מגישת החוק, לבד, לבד, בלי שום חבר כנסת. זה מה שהיה פה בבניין. ואני אומר שהעיקרון היה צריך להיות שאם כבר מביאים רבע מיליארד שקל לשנה – לתת את חופשת הלידה לתקופה ארוכה יותר ובסכום נמוך יותר. <טלי פלוסקוב (כולנו):> איך זה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אפשר. אפשר להחליט לתת עד גובה שכר מינימום, אפשר להחליט לתת עד גובה השכר הממוצע במשק, ואז אותה אימא שנמצאת בהתלבטות, היא תחשוב לבד: אם היא מקבלת שכר מינימום אז היא יכולה לחיות את החודש ולהיות עם הילד. את יודעת שלמעלה מ-40% מהנשים ממשיכות את חופשת הלידה על חשבונן? 40%. נתון, זאת אומרת שהן בחרו לרעוב בתקופה הזאת ולאכול פחות כדי להיות עם הילדים שלהן. אז אני באתי והצעתי הצעה: בואו נעשה את זה דיפרנציאלי, בואו נעשה את זה יותר נמוך מבחינת העלות הכספית, וניתן את זה לשלושה שבועות, לחודש – משהו משמעותי. זאת הייתה ההצעה. לא דנו בזה, לא היו מוכנים לדון בזה, ובמחטף זה עבר לוועדה שהיא עומדת בראשה, העיקר – בשביל הכותרת, בסופו של דבר. <טלי פלוסקוב (כולנו):> סליחה, זה לא כותרת, זו בשורה. אני מצטערת. זו בשורה. שבוע נוסף לאימא עם ילד זאת בשורה. זו הפעם השנייה בהיסטוריה של המדינה – – – איך אתה יכול להגיד דברים כאלה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> אבל אני אומר שדווקא כשיש הזדמנות היסטורית כזאת, בואו נעשה את זה נכון. <טלי פלוסקוב (כולנו):> בסדר, אז תהיה שותף ותגיד – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> ולכן, אני לא מתנגד להצעת החוק שלה, אני רק אומר – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> בינתיים אתה אומר שהכול לא טוב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא, לא, את לא שומעת. כבר שבועיים, עם כל מי שרק אפשר, גם במשרד האוצר אני מבקש: בואו נדון על מכלול ההצעות, בואו נדון על מכלול הדברים. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> ואני פונה, אדוני היושב-ראש, בקריאה לשר האוצר: אדוני שר האוצר, עשית מעשה אמיץ, הקדשת רבע מיליארד שקל לנושא חשוב מאוד כדי לתת לאימא, או לאבא, בצורות אחרות, להיות עם התינוק בבית בתקופה הקשה כל כך. אני חושב ששר האוצר לא מודע לחוק שהולך להגיע לפה בקריאה שנייה ושלישית. אני פונה אליך לעצור את הפארסה הזאת ולדון במכלול ההצעות, כולל הצעת החוק שלי, וגם הצעות נוספות שהיו, ובחוכמת השולחן נביא בשורה אמיתית, משמעותית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מה זה שבוע? שבוע לא האימא מרגישה ולא התינוק מרגיש. אני מבקש שהצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, שהתחילה בבשורה גדולה ונגמרת בקול ענות חלושה ובחקיקת בזק לא אחראית, תיעצר ותיעשה נכון יותר, וניתן רווחה לאימהות ולתינוקות שנולדו להן. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעות לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המתקפה שלוחת הרסן של ממשלת נתניהו על התקשורת העצמאית והחופשית בישראל> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 6642 בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המתקפה שלוחת הרסן של ממשלת נתניהו על התקשורת העצמאית והחופשית בישראל, של חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה. מי השר שעונה? <היו"ר יצחק וקנין:> ישיב השר צחי הנגבי. תכף הוא ייכנס לאולם המליאה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה נתניהו מהלך אימים על כל כלי תקשורת שמסרב להתיישר עם האינטרסים שלו. ושיהיה ברור, אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה על העיתונות החופשית בישראל, לא פחות. אני רוצה שיהיה ברור: ראש הממשלה נתניהו רוצה להפוך את התקשורת מכלב השמירה של הדמוקרטיה לפודל הפרטי שלו, לפודל הפרטי שלו. וגם, שימו לב את מי הוא מינה לממלא-מקום שר התקשורת – לשלושה חודשים, אולי יותר, אני לא יודעת בדיוק – השר צחי הנגבי. למה השר צחי הנגבי מוּנה לממלא-מקום שר התקשורת? זה כדי להנציח דה-פקטו את השליטה של ראש הממשלה נתניהו במשרד התקשורת. וחברי חברי הכנסת, שלא תהיינה אי-הבנות, ממלא-מקום שר התקשורת הנגבי משמש כעלה התאנה של ראש הממשלה נתניהו במשרד התקשורת. תראו מה פורסם בימים האחרונים על חוק התקשורת החדש שהשר צחי הנגבי הוא המקדם שלו – שראש הממשלה פועל לקדם חוק, אני קוראת לזה חוק ההשתלטות על התקשורת. ואם החוק הזה יעבור, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה יקבל שליטה טוטלית, פשוט טוטלית בכל כלי התקשורת בישראל, לא פחות. כי לפי תזכיר החוק שפורסם, שימו לב, אם תוקם מועצה חדשה – לא אם; זאת אומרת, כשתוקם מועצה חדשה, עם סמכויות מורחבות, היא תשלוט על כל ערוצי הטלוויזיה והרדיו בישראל. ומי יהיו אותם אנשי מועצה? מינויים פוליטיים, כמובן. יו"ר המועצה ימונה – כן, נכון – על-ידי שר התקשורת; יו"ר התאגיד ימונה על-ידי שר התקשורת; חברי המועצה גם הם ימונו על-ידי ועדת איתור שתיבחר על-ידי שר התקשורת. אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, את חוק ההשתלטות על התקשורת עוד ילמדו בקרמלין. התעלינו עליהם, על רוסיה של פוטין. בקרמלין ילמדו על דבר כזה. אני אומרת לכם – אני עומדת כאן על הדוכן – שאם החוק הזה יעבור, המשמעות היא שפוליטיקאים שיושבים כאן בינינו, הם ישלטו ישירות לא רק בערוץ הציבורי – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה עם השר צחי הנגבי, שצריך להשיב? <זהבה גלאון (מרצ):> – – הם ישלטו ישירות בכל הערוצים המסחריים, בשידורי הכבלים, בשידורי הלוויין, בשידור הציבורי ובכל ערוץ חדש שממוקם בישראל, כי ראש הממשלה נתניהו מבקש לקדם פוליטיזציה רדיקלית של הגופים המפקחים על שידורי התקשורת. הוא עושה את זה באמצעות חוק דרקוני. החוק הזה יעמיד את מדינת ישראל בשורה אחת עם מדינות דיקטטוריות למהדרין, מה שנקרא, מדינות שבהן התקשורת היא לא חופשית, והתכנים המשודרים מוכתבים על-ידי המשטר. ואתם יודעים שמשטר שאומר לאנשים שלו במה לצפות, אחר כך הוא אומר לאנשים שלו גם מה לחשוב. ברור, חברי חברי הכנסת, שהמטרה האמיתית של ממלא-מקום שר התקשורת, דרך ראש הממשלה נתניהו, מה שהוא מבקש לקדם, המטרה האמיתית של החוק הזה היא לקנות לראש הממשלה נתניהו אחיזה פוליטית הדוקה וריכוזית ככל האפשר בכל כלי התקשורת בישראל, וזאת לטובת קידום האינטרסים האישיים שלו. ואנחנו רואים, תראו איך ראש הממשלה נתניהו – ואמרתי קודם, כרגע באמצעות השר צחי נגבי, שמונה לממלא-מקום שר התקשורת – לא בוחל בשום אמצעי כדי לשלוט בתקשורת, להפחיד אותה, להכניע אותה. מה הוא רוצה, להפוך את התקשורת לממושטרת, לצייתנית, שום מחשבה חופשית, שאנשים יצנזרו את עצמם. ואני חוזרת ומדגישה: תקשורת שאומרת לציבור מה לחשוב, במה לצפות, היא גם אומרת לו אחר כך מה לחשוב. והסיבה שראש הממשלה נתניהו מנסה להשתיק את התקשורת היא שכבר אין לו מה למכור לציבור. ברור לו שאם הוא לא יכתיב את התכנים, את השידורים, ואת הכתבות, ואת התגובות, זה מה שיישאר מהמורשת שלו. מה יישאר, חברי חברי הכנסת? עשור לשלטון ראש הממשלה נתניהו, שנים מבוזבזות, תקועות, שבהן הוא השחית את זמנו ואת זמננו כדי לזכות בעוד כמה כתבות של חנופה, ודמי סיגרים, ושלא יגידו עליו, ושלא יגידו עליו. חברי חברי הכנסת, כמה קטן, כמה נמוך. כמה אתה חושב, אדוני ראש הממשלה, שתהפוך את התקשורת לפודל שלך, במקום לאפשר לה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה? אבל אתם יודעים, זה לא ראש הממשלה נתניהו, זה גם השלוחים שלו, שמשמשים שכפ"ץ בתקשורת. אתם זוכרים את האמירות של יו"ר הקואליציה דוד ביטן? אני מצטטת איך הוא אמר: התקשורת בישראל חופשית מדי. רחמנא ליצלן, היא חופשית מדי. ומה אמרה השרה מירי רגב בדיון על התאגיד? – יקום, לא יקום; יקום, לא יקום – אני מצטטת, אמרה השרה רגב: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? אנחנו נעמיד כסף ואז הם ישדרו מה שהם רוצים? אתם שומעים מה אומרים כאן. אמירות – כל מה שחשבנו שלא יעלה על הדעת עולה על הדעת. והציטוטים האלה, חברי חברי הכנסת, הם חלק מדף המסרים של ראש הממשלה, אדם שמעולם לא בטח בכלי תקשורת שהוא לא יכול לסגור. למה הוא עושה את כל המהלך הזה סביב התאגיד? תראו איזו התנהלות מחפירה – ייפתח, לא ייפתח. תראו מה הוא עושה סביב התאגיד, איזו אמירה של מירי רגב, מה משדרים לאותם עיתונאים, יוצרים, מפיקים, כל מי שאמור לעבוד בתאגיד, מה משדרים להם? תיזהרו, כי נפטר גם את המנהלים החדשים, עכשיו, בחוק ההשתלטות על התקשורת. ומה עשו לעובדי רשות השידור, אלה שנשארו שם? מתעללים בהם. בואו נדבר על זה, הרי לא הייתה שום סיבה לדחות את עליית תאגיד השידור החדש לאוויר. והאמת, חברי חברי הכנסת, לא הייתה סיבה לסגור את רשות השידור. בצדק הייתה ביקורת על רשות השידור, היה צריך לעשות שם שידוד מערכות, היה צריך לעשות רפורמה. אני רוצה לשתף אתכם. הייתי השבוע ביום שישי בסינמטק, בהקרנה של סרט שעשתה הבימאית איטה גליקסברג, זה נקרא "היום זה אנחנו", על סגירת רשות השידור, על כל התהליך הזה של סגירת רשות השידור. הלב נכמר לראות את כל עובדי רשות השידור יושבים במליאה כששרים יהירים, גלעד ארדן ויאיר לפיד אז, כשר האוצר, מדברים על קבורת השידור הציבורי, רשות השידור: עד שלא נכבה להם את השלטר. קבורת חמור עשו להם. מסתובבים שם אנשים – הפוליטיקאים הכניסו את היד למה שקורה שם, לשידור הציבורי – אנשים רציניים, עיתונאים רציניים, שהפכו להיות תלויים ברצונו הטוב של ראש הממשלה, ועכשיו, כצפוי, הוא מתעלל בהם, הוא מתעלל בתאגיד החדש. מה עושים לאנשים שרוצים לעשות עבודתם נאמנה, לאן מביאים אותם, לאיזה מצב של חוסר ביטחון תעסוקתי, של חשש. זה ראש הממשלה, ככה הוא מתייחס לאנשים. אני רוצה להגיד עוד משהו על ראש הממשלה, שאני מודה שבאמת הדהים אותי. אתמול ראש הממשלה פרסם פוסט בפייסבוק. ראש ממשלה מפרסם פוסטים בפייסבוק? הוא היה צריך להתעסק בנושאים שהם ברומו של עולם. במה הוא הוא התעסק אתמול? בעיתונאית ערבייה מתאגיד השידור שעשתה retweet לתמונה שהופיע בה מחבל פלסטיני. אף אחד לא מבקש לתת לגיטימציה למחבל פלסטיני, וראש הממשלה יודע היטב ש-retweet זה לא נקיטת עמדה. עיתונאים עושים retweet גם לזריף או אני לא יודעת למי. זה לא נקיטת עמדה, ובטח שזה לא הבעת תמיכה, אבל ממתי העובדות מפריעות לראש הממשלה? הוא קבע, ואני מצטטת, ש"כתבת של תאגיד השמאל היללה מחבל" – היללה מחבל, זה מה שהיה לו להגיד – ושבתאגיד השמאל, אני ממשיכה את הציטוט, "בוחרים לתת מקום לתומכי מחבלים". אתם שומעים מה ראש הממשלה אמר? היום כבר החזירו אותה, אבל אני רוצה להגיד שמדובר כאן הרי בהסתה משולחת רסן, לא רק נגד הכתבת, שכמו שאמרתי בינתיים הוחזרה – נגד התאגיד כולו, נגד התקשורת החופשית כולה. הסתה פרועה. על זה כותב ראש הממשלה פוסט בפייסבוק. בכל יום הוא תוקף עיתונאי אחר, ראש הממשלה. בכל יום הוא מנסה למתג את עיתונאי השידור הציבורי כאויבים. למה זה קורה, חברי חברי הכנסת? זה קורה כי יש לנו ראש ממשלה פחדן, שלא ראוי לתפקידו. האיש שרצה שיזכרו אותו כשומר ביטחון ישראל מתגלה כמי שעסוק בעיקר, אני אומרת, בעיקר בתדמית שלו, ברדיפה אובססיבית אחרי עיתונאים. אין קו, חברי חברי הכנסת – ברדיפה הזאת אחרי העיתונאים, אין קו שראש הממשלה לא חצה, אין נורמה שלטונית שהוא לא השחית. האיש הזה עשה קריירה מהסתה, משיסוע, מעידוד אלימות בתוך החברה הישראלית. אבל כשאין לך יותר מה להציע, כשהמדיניות שלך כמר ביטחון נכשלה, כי אין כאן ביטחון ולא שלום ולא כלכלה, אז ממה אתה עושה קריירה? אז אתה מציע ללכת על הראש של עיתונאים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, תן לי את הדקה שהשר לא היה או את ארבע הדקות שהוא לא היה. דקה מתוך זה. <היו"ר יצחק וקנין:> דקה אני מוסיף לך. <זהבה גלאון (מרצ):> בהחלט, אפילו פחות. <היו"ר יצחק וקנין:> הנה, יש לך דקה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה, אדוני. השליטה חסרת התקדים – ובזה אני מסכמת, אדוני היושב-ראש – שראש הממשלה נתניהו מנסה לקנות לעצמו בשוק התקשורת, היא פגיעה חמורה בתקשורת חופשית, היא סכנה אמיתית ומוחשית לדמוקרטיה, באופן שמחייב הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לאלתר. אני רוצה לקרוא לכם לתמוך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. שימו לב, כל השנים אמרנו שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, חופשית, פתוחה, יש בה פלורליזם מחשבתי; אמרנו שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה נתניהו הופך את התקשורת לפודל הפרטי שלו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. ישיב שר התקשורת, השר צחי הנגבי. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת המציעה, חברי הכנסת, הנה אתגר ליושבת-ראש מרצ: עמד פה ראש הממשלה לפני חודשים והביא לידיעת הכנסת את עמדתו שרשות השידור שוקמה לאחר שלמעשה כ-1,000 מעובדיה, קצת פחות, פרשו מרצון, וכיום היא התגברה על מרבית החוליים שאפיינו אותה לאורך הרבה מאוד שנים. לנו אין רוב להשאיר את רשות השידור על כנה. תני לנו את ששת הקולות שלך – במקום ליילל, קחי שישה קולות ותשאירי 1,000 עובדים; במקום לבכות את זריקתם אל הרחוב, תני לנו שישה קולות להשאיר אותם במקום הפרנסה. <זהבה גלאון (מרצ):> אין לי שישה. איזו מניפולציה אתה עושה. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> את יכולה לעשות את זה? <זהבה גלאון (מרצ):> לא. אתה עושה מניפולציה עכשיו. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אני לא עושה מניפולציה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה ממש עושה. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אני אומר לך שכל הקואליציה, למעט סיעה אחת, אולי גם בסיעה הזאת מזדהים – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נו, וראש הממשלה יפרק את הקואליציה על זה? באמת? <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> ראש הממשלה ואני, כשר התקשורת, יש לנו נכונות לחוקק את החוק שאומר שורה אחת: רשות השידור על כל עובדיה הקיימים נשארים על כנם, כי אנחנו משוכנעים – כמו שאמרת, הם היו על סף קריסה בכל המובנים, הם ידעו ימים קשים, הם תרמו לנרגנות הציבורית והפרלמנטרית כנגדם, אבל הם עברו מהפך. אנחנו לא יודעים לגבות את המהפך הזה ב-66 קולות, כי יש שר אוצר שאומר: אני מגן על הקופה הציבורית. לבי כואב את כאב העובדים, אבל אני לא יכול לתמוך בחוק שלכם. וזכותו, הוא לא מחויב. אבל את, שימי את עצמך במקום שבו נאמת, תיתני התחייבות ששישה חברי מרצ תומכים בחוק – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מספיק לנו חמישה. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – יחד עם 56 – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הם לא שישה, הוספתם להם אחד. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> חמשת חברי מרצ תומכים בחוק יחד עם 56 חברים שיש בקואליציה, להוציא סיעת כולנו, יש לנו 61 בכנסת. תחשבי על זה. את לא חייבת להשיב כרגע, אבל אם תשיבי בשלילה, כל העובדים האלה ידעו מי זרק אותם לרחוב. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נו, נו, נו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> באמת, צחי. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> כולם ידעו מי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה זה הפופוליזם הזה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> צחי, גם למניפולציות יש – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אתה רוצה להצטרף לחמישה? <יעל גרמן (יש עתיד):> זה זלזול בעובדים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני חושב שאתם הרסתם את רשות השידור. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אני שואל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני עונה לך. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אתה רוצה להציל אותם? תצטרף אתה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתם הרסתם ועכשיו אתם באים אלינו שנצביע בשבילם. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – תצטרפי את. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין גבול לצביעות? עמד פה שר התקשורת, התנגדנו לעניין הזה, אתם תמכתם בו, ועכשיו אתם בוכים? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – רשות השידור. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> למה אתם מתעללים באנשים האלה? <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> זה האתגר שאני מציב לפתחכם. כל החלטה אחרת – – <יעל גרמן (יש עתיד):> זה זלזול – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – מאשר לתמוך בהשארתם על כנם היא זריקתם לרחובות. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – באינטליגנציה של עובדים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יעל. חברת הכנסת יעל גרמן, אולי אתם, יש עתיד, תציעו את 11 הקולות שלכם – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל שיגיש את ההצעה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – מול תאגיד השידור. אנחנו קידמנו אותו יחד עם השר – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> צחי, אתה הצבעת בעד סגירת הרשות. איך אתה עכשיו – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> למה אתה בורח מהמציאות? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה הצבעת בעד סגירת הרשות. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא הרים לכם – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נתניהו הצביע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – דבר שאתם יכולים לבצע אותו. <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עכשיו אתם מפילים את זה עלינו? <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> רבותי – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> באמת. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אני מבין שהמציאות – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> ותולים את האשמה על מי – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – לפעמים מציבה בפניכם דילמות לא פשוטות. אני יכול להבין את זה. זה לא – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין דילמה. <היו"ר יצחק וקנין:> יושבת-ראש מרצ. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין דילמה. אתם הרסתם את רשות השידור. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אני מבקש. אני מבקש לאפשר לי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שהאתגר הוא גדול בשבילך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, הדבר היחיד – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הרסתם את הטלוויזיה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיקי רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כן, כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא קורא אותך – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אבל זה מפריע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, אנחנו בדיאלוג עם השר. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני לא אאפשר הפרעה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אנחנו בדיאלוג עם השר. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> לא, זה לא דיאלוג – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אבל – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> הוא בדיאלוג אתנו. הוא מציע לנו הצעות – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – זה הפרעה, והפרעה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הצעת לנו הצעה, אז ענינו לך. <היו"ר יצחק וקנין:> קסניה – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> זה לא סתם הפרעה. זה הפרעה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה הפרעה, זה הפרעה. אתם לא מועילים לקריאה שלו. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> יש הפרעות מתוך תכונות אחרות. זאת – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אבל השר לא מועיל – – – שר התקשורת לא מועיל למצב התקשורת. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב. נא לא להפריע. אני לא ארשה שיפריעו יותר. <יעל גרמן (יש עתיד):> הוא פנה אלינו. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אני עדיין פונה אליכם, ואתם פניתם אלינו, ואני ישבתי והקשבתי. זאת לא סתם הפרעה, אדוני היושב-ראש, זאת הפרעה מתוך מבוכה. זה כמו חוגלה שנלכדת באורות של הנ"נ – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – כבר לא בלקסיקון – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> לא, לא. ארנבת. ארנבת. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> ארנבת. – – והיא לא זזה, והיא תקועה. ובאינסטינקטים החייתיים שלה היא יודעת שאם היא לא תזוז, זה הסוף שלה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתם הופכים את עובדי רשות השידור – – – ואתה מגלגל את זה עלינו? <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה גלאון, את דיברת, ונתתי לך עוד דקה, ואפשרתי לך את כל מה שרצית. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> עכשיו אתם לא זזים. <היו"ר יצחק וקנין:> את לא יכולה להפריע לשר. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אתם כמו ארנבת. רק תדעו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו ארנבת ואתם שפנים. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> נכון. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה יודע מה, אתם שפנים. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> איפה השליטה העצמית של חברת האופוזיציה? <זהבה גלאון (מרצ):> אין לי. אין לי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הן מאוד דומות, דרך אגב, החיות האלה. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אין לך, אני יודע. אז אתם נלכדתם באורות – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני לא יודעת אם זה – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – רק שאתם יודעים שכשאתם לא זזים, לא אתם תיפגעו; כשאתם לא זזים, מי שנפגע זה 1,000 עובדים שהולכים הביתה – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – זה מי שנפגע. <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אז למה הצבעת בעד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע. באמת, חברי הכנסת. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> תוציא אותם. תוציא אותם. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני לא – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה זה "תוציא אותם"? <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> תוציא אותם. אתה לא נותן לדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא מוציא. לא, חבר הכנסת מיקי – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה זה, התאגיד – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> מה, אתה משתלט על הדיון – צא החוצה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> סליחה. <היו"ר יצחק וקנין:> מיקי רוזנטל, אני לא רוצה לקרוא אותך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה מאבד את העשתונות שלך. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אתה רואה כמה אני מתאפק. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, לא פעם אחת ולא פעם שנייה אפילו. אנא מכם. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אתם חבורה של חצופים. ישב פה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אתה החצוף מכולם. עמדה פה דוברת מטעם האופוזיציה, ביזתה את ראש הממשלה בכל משפט שלה. היא אמרה אולי 500 פעם, או 50 פעם, את השם נתניהו. האופוזיציה מכבדת, לא הייתה קריאת ביניים אחת, לא הייתה התפרצות אחת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אף אחד לא היה – – – <שר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אתם לא שולטים – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא הייתם פה בכלל. <קריאות:> – – – <שר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אני הייתי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה גלאון. מה אתם רוצים, שאני אקרא אתכם לסדר בכוח? <זהבה גלאון (מרצ):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אז אתם לא יכולים להפריע בכל מילה שנייה שהוא מוציא. אתם לא מאפשרים לו לדבר. אני מתאפק. כמה אני יכול להתאפק? <דוד אמסלם (הליכוד):> מפלגת העבודה – מזמן העובדים לא מעניינים אותה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> קסניה, קסניה, אני מבקש. פעם אחרונה שאני אומר שמות. אני אתחיל לקרוא לסדר. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> אז אני חוזר, אדוני, ואומר: כל מה שאנחנו צריכים – זה לא חייב להיות מרצ – אנחנו צריכים חמישה אנשים שאכפת להם, לא מן הפה ולחוץ, לא כמס שפתיים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> למה נזכרת עכשיו? <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – שמוכנים להצביע, רחמנא ליצלן, עם הקואליציה, עם נתניהו – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אבל למה עכשיו נזכרת? <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – עם שר התקשורת – – <היו"ר יצחק וקנין:> קסניה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – ולהציל 1,000 עובדים. עכשיו, הרי לא תעשו את זה, ואני יודע למה לא תעשו את זה: כי העובדים האלה מעניינים אתכם כשלג דאשתקד. <זהבה גלאון (מרצ):> תתבייש. אתם פירקתם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה גלאון. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> כי אתם, כל מה שאתם רוצים זה לנסות לקטב בחברה הישראלית – – <קריאות:> – – – <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – בין הציבור לבין הממשלה. והייתה, גברתי חברת האופוזיציה, הייתה אמירה פרוידיאנית בנאום שלך. את אמרת בטעות – ב"דברי הכנסת", כבר עכשיו תוכלי לראות את זה – אמרת "התקשורת". רצית להגיד "הממשלה" אבל אמרת: התקשורת רוצה להכריח אותנו במה לצפות כדי להכריח אותנו ולשלוט בנו. רצית להגיד "הממשלה". טעויות לעולם חוזרות – – <זהבה גלאון (מרצ):> הממשלה. הממשלה. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – אבל באמת יש גורמים בתקשורת שרוצים להכריח אותנו במה לצפות ורוצים לשלוט במחשבות שלנו, ולכן, מה שנדרש זה גיוון ופלורליזם והרבה הרבה אפשרויות – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ושליטה. <השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:> – – וזה כבר קרה ברפורמה שנעשתה בעבר ברדיו, והיום כל אחד ברדיו יכול לשמוע קיצוני מפה וקיצוני מפה, ורדיו כזה ורדיו אחר, וצפון ודרום, ו-x ו-y, ואין יותר מונופול, אין יותר דיקטט ברדיו, כי יש לנו סוף-סוף מגוון. זה מה שאנחנו נעשה גם בטלוויזיה. אנחנו נביא בקרוב חוק לפני הכנסת שמאפשר פתיחת תחרות חופשית, והציבור יצביע – לא ברגליים; בשלט. תודה. אבקש מהכנסת לדחות את ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא שצוין. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התקשורת, השר צחי הנגבי. חברי הכנסת, סדר ההצבעה הוא כדלקמן: מי שהוא בעד – הוא בעד העברת הנושא לוועדת הכנסת, להקמת הוועדה ולהעברת הנושא לוועדת הכנסת; מי שנגד – מתנגד להקמת ועדת החקירה. אם כן, הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המתקפה שלוחת הרסן על ממשלת נתניהו על התקשורת העצמאית והחופשית בישראל, של זהבה גלאון. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 37 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 37 מתנגדים, 16 בעד, אין נמנעים. אם כן, ההצעה בדבר הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית נדחתה ולא נתקבלה. <הצעות לסדר-היום> <בדיקת חלופות לריקון מכל האמוניה על מנת למנוע את פיטוריהם של אלפי עובדים במפעל חיפה כימיקלים> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: בדיקת חלופות לריקון מכל האמוניה על מנת למנוע את פיטוריהם של אלפי עובדים במפעל חיפה כימיקלים, מס' 6593 ו-6626, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב וחבר הכנסת משה גפני. רבותי, כאמור, לא תהיה תשובת ממשלה. אתם תעלו את הנושא – מאיר כהן מבקש עמדה נוספת, נאפשר לו. שלוש דקות לרשותך. <טלי פלוסקוב (כולנו):> חכה, אדוני. חכה – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אתן לך את כל הזמן. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – עד שאני מורידה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> עד שתורידי ועד שהכול. לא נחסיר ממך אפילו שנייה אחת. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא שאני מדברת עליו הוא נושא שמאוד מאוד מאוד קרוב ללבי. ולמה? בטח אתם יודעים שלפני שנבחרתי להיות חברת הכנסת הייתי ראש עיריית ערד, ובזמן כהונתי ערד עברה משבר מאוד מאוד קשה. המשבר הוא בכך שנסגרו ביום אחד שני מפעלים בערד. 250 איש בעיר קטנה כמו ערד נשארו ללא פרנסה. וערד זו לא עיר שאתה יכול לעבור כביש ולמצוא מקום אלטרנטיבי לעבודה. אין. אני מכירה משפחות שעד היום לא מצאו פתרון. כשמדובר באנשים בגיל 50 פלוס, מאוד קשה למצוא פתרון. ערד זאת דוגמה. ליד ערד נמצאות דימונה, באר-שבע – כל הנגב. רבותי, זה המקום שבו אנחנו צריכים לשמור על האנשים הנפלאים שבחרו להתגורר בנגב. מה קורה היום? מפעל אמוניה. אני רוצה להגיד לכם שאני מחזקת גם את בית-המשפט וגם את השר להגנת הסביבה על ההחלטה על סגירת מפעל האמוניה. ברור לכולנו, מכל המידע שקיבלנו, בכל אופן, שזה מסכן את התושבים, ואנחנו צריכים כמובן לעשות הכול כדי לשמור על התושבים. יחד עם זאת, אנחנו כמדינה צריכים בכל הכוח לשמור על אותם אנשים שמתפרנסים ממה שנקרא אמוניה. ואני רוצה להגיד, אני יודעת שיש חלופות להבאת אמוניה לישראל ויש דרך לשמור את עבודתם של אותם מאות אנשים שאני מדברת עליהם – וזה גם דרום וגם צפון. כל הזמן אנחנו מדברים ומחפשים כאן דרכים לחזק את הדרום, לחזק את הצפון, ועכשיו באי-עשייה ובאי-השתתפות במציאת הפתרון אנחנו יכולים לאבד את האנשים האלה, ולכך אסור לנו להגיע. החלופות נמצאות על השולחן, גם של שר הכלכלה. אני יודעת שהנושא הזה חשוב לו, ולא פעם שוחחתי אתו, ואני יודעת עד כמה חשוב לו לשמור על אותם מאות עובדי המפעלים מסביב. הנושא גם נמצא, כמובן, על השולחן של משרד האוצר, הנושא נמצא גם על השולחן של המשרד לאיכות הסביבה. כולם מטפלים בזה. זה שאנחנו היום לא מקבלים תשובה, זה לא אומר שאף אחד לא מטפל בזה. עם זאת, אני יודעת שביום שני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף מכנס את ועדת העבודה כדי לדון בנושא הזה. ושם, אני מאוד מקווה, אנחנו אכן נשמע את החלופות שהמדינה יכולה לעמוד בהן. יש חלופות, אנחנו צריכים, כולנו ביחד, להתגייס למציאת פתרון לאותם מאות אנשים שללא הפתרון הזה יישארו ללא פרנסה. ברגע שהם נשארים ללא פרנסה זה הפסד לכל המדינה, רבותי, כי האנשים האלה – "חיפה כימיקלים", כולנו יודעים, זה מפעל מרוויח, זה לא מפעל בקשיים, זה מפעל שמשלם משכורת מכובדת לעובדים האלה. העובדים האלה הם בכלל הבסיס לקיום הנגב והדרום, וגם הצפון, כפי שאני מציינת. אני כבר מסיימת, אדוני, אני רואה. לכן אני קוראת לכולם להתאחד ביחד ולמצוא פתרון לאנשים האלה. מגיע להם, כי הם אזרחי מדינת ישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. יעלה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, ראשית אני מבקש להצטרף לדבריה של חברת הכנסת טלי פלוסקוב. אני גם מסכים, וגם דיברו אתי, שזה שאין תשובת שר – לא מדובר על בעיה שיש עם הנושא הזה. הנושא הזה עומד על סדר-היום. אנחנו התעקשנו להעלות את זה אפילו בלי תשובת שר, ותכף אני אסביר. חברת הכנסת טלי פלוסקוב הביאה את הדברים כמות שהם, זה יידון גם בוועדת העבודה והרווחה, לא ירד מסדר-היום. המאבק הוא מאבק צודק, אבל העובדים הם נושא שצריך לפתור, את הבעיה הזאת. אי-אפשר להשאיר את זה ליד המקרה. אבל אני מבקש, היות שאני יותר מכל אחד אחר עסקתי בעניין של מפרץ חיפה – מכל האמוניה הוא אחד מני רבים; הנושא של מפרץ חיפה הוא נושא שאני מטפל בו כבר הרבה מאוד שנים, מהיותי יושב-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה. הנושא הזה הוא נושא מאוד קשה, מאוד בעייתי. גם בריקון מכל האמוניה – שאני מקווה שיימצא לו פתרון שלא יפגע בסביבה ולא יהווה סכנה ויוקם מפעל, כפי שיצטרכו לעשות – עדיין לא נפתרה בעיית מפרץ חיפה, אני מבקש שידעו את זה. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם: אחת מהבעיות של מפרץ חיפה זה בתי-הזיקוק, זה לא רק מכל האמוניה. אני יכול למנות שורה של נושאים שפוגעים שם באיכות החיים. לא באיכות הסביבה – באיכות החיים. ראש עיריית חיפה יונה יהב נתן לבז"ן אישור בכדי להרחיב את בתי-הזיקוק, להרחיב. <היו"ר יצחק וקנין:> מזכירות הסיעה. <משה גפני (יהדות התורה):> והוא קיבל בתמורה כסף מהאחים עופר. הוא קיבל כסף, והוא אומר לי: קיבלתי בשביל בית-החולים, קיבלתי בשביל האצטדיון. אין מציאות כזאת. מאיר כהן, אתה היית ראש עיר, אתה יודע מה זה. ראש עיר לא רוצה – לא יהיה. אין מציאות כזאת שפתאום בז"ן מורחב בלי שראש העיר בעניין. הוא לא יכול לבוא ולרחוץ בניקיון כפיו ולהגיד: עכשיו אני פניתי לבית-המשפט על מכל האמוניה; "עכשיו פניתי" – כי עכשיו זה פופולרי, כי היה ברור שמכל האמוניה לא יישאר שם; היה ברור שהלחץ הציבורי – וגם העבודה הרבה של הכנסת בעניין הזה, ואי-אפשר לדחות את זה בקש, עזרה לכך שמכל האמוניה יזוז משם, ולא תהיה המטרה הקשה הזאת, של פגיעה באיכות החיים של התושבים. ומסביב – מלא תושבים; זה לא שאנחנו שמים את זה באיזה מקום בנבדה; שמים את זה במקום שבו יש מאות אלפי תושבים שחייהם בסכנה, הם וילדיהם. אי-אפשר היה לעצור את בז"ן? אי-אפשר היה לעצור את המפעלים האחרים? מי היה יכול לעצור את זה? יונה יהב. עכשיו, אני יודע שהוא יגיד שיש לי בעיה פוליטית – בסדר. אני, תיקחו את הנאומים שלי כשהייתי בוועדת הפנים – אמרתי את זה אז. אמרתי את זה בפחות להט, אני מודה. הייתי גם יותר צעיר. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא יכול להיות. <משה גפני (יהדות התורה):> יכול, יכול להיות. אמרתי את זה. לא היה איזשהו זמן שאמרתי: לא, שירחיבו את בז"ן, שיביאו – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, עוד כמה זמן אתה צריך? <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. – – שיביאו עוד מפעלים. לא היה דבר כזה. אני אמרתי: זה הופך להיות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, הוא אומר דברי טעם. הוא אומר דברי טעם. <משה גפני (יהדות התורה):> זה הופך להיות מקום שאי-אפשר יהיה לגור שם. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה סיפור כואב לא פחות מהאמוניה. הוא צודק. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. בסדר, עכשיו זה מגיע לבית-המשפט, יעבירו. בסדר. אני לא יודע מה שיעשו עם העובדים. אני מסכים שצריך להמשיך את הדיון: השרים צריכים להמשיך את הדיון; שר הכלכלה צריך להמשיך את הדיון, השר להגנת הסביבה. הנושא צריך להימשך, מכיוון שהכנסת תרמה פה תרומה רבה, וצריך להמשיך את זה. אבל אם אנחנו מחפשים אשם, זה יונה יהב. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. דעה אחרת: ראשון הדוברים, חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, נמצאים כאן גם חברי הוועד של "חיפה כימיקלים". אני הייתי גדול התומכים – חבר הכנסת גפני, בוודאי אני מסכים עם כל מילה שאמרת – גדול התומכים של סגירת מכל האמוניה. אי-אפשר היה להמשיך להחזיק ולסכן את נפשם וחייהם של מיליוני אנשים. אבל, יחד עם זה, כתושב דימונה, שמכיר את המשפחות ורואה אותן יום-יום עם הילדים, אין מצב בעולם שאנחנו לא ניקח אחריות על כך שהמפעל הזה לא ייסגר. אדוני היושב-ראש, מדובר ב-2,000 עובדים; זה 600 עובדים או 500 עובדים שהם עובדים במפעלים, ועוד אנשים שנותנים שירות. 2,000 עובדים לא יהיו מובטלים. דיברתי עם השר אלקין, דיברתי עם השר אלי כהן, שני שרים שאני חייב להגיד שגילו אהדה גדולה מאוד. אני יודע שיש שיח סביב אלטרנטיבות, סביב חלופות. אני פונה לשר האוצר כחלון, כי אין לי שום ספק ברגישותו לנושא העובדים, ומבקש ממנו: תיכנס אתה לתוך התמונה ותמצא פתרון, וכמה שיותר מהר, כי מחר יש ישיבת בית-משפט. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת דב חנין, אחריו – יעל גרמן, ואחריה – יעל כהן-פארן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, מה שקורה בדיון הזה משקף את כל התמונה. אנחנו מעלים נושא שיש לו משמעות סביבתית עצומה, יש לו משמעות חברתית עצומה, והממשלה, שלא חסרים בה שרים, לא מתכבדת לבוא ולתת לנו תשובה. זו רק דוגמה של ההתנהלות של הממשלה בתחום הזה. <רועי פולקמן (כולנו):> זה סוכם כי יש דיון ביום שני בוועדה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זו דוגמה של התנהלות הממשלה בתחום הזה. <רועי פולקמן (כולנו):> זה סוכם, יש המשך דיון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת פולקמן, לפני שנתיים אני עמדתי בראש ועדת משנה של ועדת הפנים של הכנסת שעסקה בשאלות של סביבה במפרץ חיפה. ואנחנו עסקנו כבר אז בסיכונים האיומים על החיים ועל הבריאות, לא רק מבפעל האמוניה; חסרים סיכונים במפרץ חיפה? אנחנו גיבשנו תוכנית, וכולם אמרו שזו מפת הדרכים להתקדם. אז יש מפת דרכים, אבל לא מתקדמים. וכן, צריך להגן על התושבים, צריך להגן על החיים, צריך להגן על הבריאות וצריך להגן גם על הפרנסה של האנשים. האנשים האלה צריכים לשלם את המחיר על זה שיש תעשייה שמתנהלת בצורה מופקרת ולא בטוחה? אי-אפשר היה לחשוב על חלופות? אי-אפשר היה לתכנן חלופות? אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדבר הזה צריך לקומם ולהרגיז כל אחד מאתנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברותי, אין ספק שאסור, ולעולם אסור, לקחת את העובדים ולהפוך אותם לשעיר לעזאזל. כמה קל, כאשר צריך לפתור בעיה אחת, לנסות ולמנוע את פתרונה על-ידי כך שבאים ואומרים: תראו, נפגע בעובדים. אני חושבת שזאת ציניות חסרת סליחה. אסור לנו לתת יד לכך שהמפעל יבוא ויאמר: נסגור את השערים ונשאיר את העובדים חסרי פרנסה, אבל אסור לנו גם לשכוח שיש לנו כאן סכנה. יש לנו כאן 600,000 במפרץ חיפה שיש להם עננה מעל הראש. העננה שמרחפת מעל ראשם היא הסכנה – וכמו שאמר, דרך אגב, חברי גפני, חבר הכנסת גפני, לאו דווקא ממכל האמוניה; בכלל, מכל האזור המזהם והמזוהם הזה שנקרא מפרץ חיפה. צריך למצוא פתרון לעובדים, חייבים למצוא להם פתרון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> יחד עם זה, אסור לנו לשכוח שהמפרץ הזה מזוהם ומזהם, וזו החובה שלנו לשמור על בריאותם של כל התושבים שם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. יעל כהן-פארן אחרונה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש. חברים, אני רוצה להגיד משהו מאוד ברור: ב-1 באפריל מכל האמוניה בחיפה ירוקן; למעט 600 טון אחרונים שנמצאים בתחתית, ושלגביהם צריך תוכנית יותר מסובכת, הוא ירוקן. זאת החלטה חלוטה של בית-המשפט המחוזי בחיפה והיא תקרה. עכשיו, השאלה היא אם מנהלי המפעל ובעליו ימשיכו להשתמש בעובדים בצורה צינית כמגן האנושי שלהם, בצורה שלא מתקבלת על הדעת, במקום להביא חלופה. קיימות חלופות, יש דוח מומחים מאוניברסיטת חיפה והטכניון, אני יכולה להציג אותו בפני ועד העובדים ובפני מנהלי "חיפה כימיקלים". הם היו צריכים למצוא את החלופות האלה בעצמם. בסופו של דבר, לא ייתכן שיש כאן משוואה בין פרנסה וחיים. אי-אפשר, הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. יש חלופות לאמוניה, צריך ליישם אותן, ואסור להשתמש בעובדים כתירוץ להמשיך לסכן חיי אדם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. אני רוצה רק לומר לחבר הכנסת דב חנין, מכיוון שהוא האשים את הממשלה שאין תשובה, אני רוצה להגיד לך: בדרך כלל בנשיאות, כשמאשרים הצעות לסדר-היום, אז כותבים לנו הערות: יתקיים דיון בוועדה זו וזו, ואז יש שיקול דעת לחברי הנשיאות אם לאשר את הנושא או לא. מאחר שהיה כתוב במפורש שמתקיים דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביום שני, אנחנו, למרות זאת – ידענו שלא תהיה – בגלל חשיבות הנושא אישרנו אותו למליאת הכנסת, למרות שידענו שיש דיון. אחרת לא היינו מאשרים אותו. זאת אומרת, חשיבות הדיון גם בתוך מליאת הכנסת, וגם שזה ילך לוועדה. לכן לא היה צורך בתשובת שר. אני מודה לך, לכל הדוברים, מודה לחברי הכנסת משה גפני וטלי פלוסקוב שהעלו את הנושא. אנחנו עוברים להצבעה על העברה לוועדה. אני מבין – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אדוני היושב-ראש. יש דיון בוועדה, כפי שאמרת. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש דיון במליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> זו גם אפשרות, דיון במליאה. יש דיון בוועדה, יהיה דיון במליאה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גפני, לא יהיה דיון. לא יהיה דיון. <משה גפני (יהדות התורה):> בוועדה בין כה וכה – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> יהיה דיון בקדנציה הבאה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> גם לא. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> תשמע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, אז גם המציעים מסכימים לכך. <משה גפני (יהדות התורה):> ועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת העבודה והרווחה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון. <הצעות לסדר-היום> <גנבת ארבעה גווילי ספרי תורה וזריעת הרס בבית-הכנסת באשקלון> <היו"ר יצחק וקנין:> הצעות לסדר-היום: גנבת ארבעה גווילי ספרי תורה וזריעת הרס בבית-הכנסת באשקלון, מס' 6603 ו-6625, של חבר הכנסת יעקב מרגי וחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, אתה תתחיל. אם יגיע יעקב מרגי, אאפשר לו. ישיב שר הבריאות בשם הממשלה, בשם השר לביטחון הפנים. שלוש דקות לרשותך. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות. אמתין שתתארגן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, מתפללי בית-הכנסת "תפארת בבאי" באשקלון נדהמו לגלות שפרצו לבית-הכנסת ועשו מעשי ונדליזם בבית-הכנסת, גם גנבו ספרי תורה וגם השחיתו והפילו על הרצפה את ה"נושאים", את הארונות הקטנים. הם בזזו תפילין ועשו ונדליזם, דבר נורא ואיום. מורי ורבותי, אנחנו בדיוק יום אחרי שנשרפה אחות בסניף קופת-חולים. בעבר בחז"ל נאמר שכשנפטר אדם צריך לקרוע קריעה כמו שנקרע ספר תורה. זאת אומרת, ספר התורה הוא דוגמה לכמה צריכה להיות חרדת קודש, שאפילו כשאדם נפטר, אז בגלל שיש לו נשמה גבוהה, צריך לקרוע קריעה כמו בספר תורה. מה הקשר בין שני הדברים? אני רוצה לומר דבר קשה. אנחנו יכולים לתרץ לעצמנו ולהגיד: זה, בן-אדם שרצח, הוא סתם מטורף, ובוודאי הוא מטורף; אלה שעשו את זה בבית-הכנסת הם ודאי מטורפים, ואז פטרנו את עצמנו – לא. ישנה אמרה של אחד מגדולי דור העבר, שאמר משהו חכם מאוד. הוא אמר: מה היה עושה פעם המטורף בקהילה? במה הוא היה שונה מאדם נורמלי? הוא היה אומר לראשי הקהילה בפנים ובפומבי את כל מה שחושבים כל בני-הקהילה ומתאפקים מלהגיד. זאת אומרת, אדם נורמלי מתאפק, יש לו יצרים והוא לא מבטא אותם, והמטורף עושה את זה. אז הוא אמר – היום מה עושה מטורף? שובר בקבוק ודוקר אנשים, רוצח אנשים. זאת אומרת, שאם קרה אסון כזה שנשרפה אחות, הווי אומר שהחברה היא חברה אלימה; האנשים הנורמליים מתאפקים ולא שורפים אנשים ולא הורגים אנשים, והמטורפים הורגים אנשים. הוא הדבר לגבי בית-כנסת. פעם אנשים שמרו על כבוד בית-הכנסת, הייתה חרדת קודש, "הס כל בשר מלפני ה'". אז גם האנשים המטורפים, מה הם יכלו לעשות בבית-הכנסת? מקסימום היו יכולים לנגב – המגבת שם, ליד איפה שרוחצים את הידיים. אם המטורפים יכולים להיכנס לבית-כנסת ולחלל ספרי תורה, הווי אומר שכולנו אשמים בכך. אבל אנחנו צריכים לדעת ש"רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני". אם יש יראת אלוקים, אדם לא ייגע בספר תורה ולא ישרוף ולא יהרוג אנשים. ולכן מן הראוי שהכנסת כולה תביע הזדעזעות, הן מן הרצח, שבו נשרפה האחות על-ידי מטורפים, והן על-ידי מטורפים שנכנסו לבית-כנסת. כי מי שלא יבין שלהיכנס לבית-כנסת ולחלל את ספרי התורה זה דבר מזעזע, גם לא יזדעזע בעתיד ממעשי רצח, וכבר קהו החושים בדורנו. רבותי, אנחנו צריכים לדעת שמחשבה, דיבור ומעשה הם שלושה דברים. אי-אפשר לשפוט בן-אדם רק על המעשה – גם המחשבה והדיבור. ואני רוצה לומר, כשמדינת ישראל נותנת את לימודי היהדות בידי אנשים שמחנכים לכפירה בספר התורה, לזלזול בתורה, לכפור בנותן התורה ולהשניא את התורה, אין מה לצפות מאנשים שגדלים על ברכי הכפירה באלוקי ישראל ובמתן התורה, ויש להם גם איבת עולם ללומדי התורה, שהם יזדעזעו מלהיכנס לבית-כנסת ולגנוב או לעשות את מעשי הוונדליזם. מי שמפקיר את לימודי היהדות בידי תנועות שמטרתן לעקור כל נטוע ומלחמה בתורה, יש לו אחריות עקיפה לחילול הקודש בבית-הכנסת; מי שנותן יד למערכת תקשורתית בת יובל שנים להציג את נביאי ישראל ואת התורה ואת ההלכה כמשהו מיושן, כמשהו שנוא, הוא אחראי בעקיפין למה שקרה בבית-הכנסת. כולנו צריכים לחזור בתשובה על זה. ורק אביא לכם דוגמה איך אומות העולם רואים את היהדות, כדי להבין כמה לימודי היהדות הם מקוריים, שייכים יותר ליהדות האמונה, יהדות התורה – לא המפלגה, אלא היהדות שלומדת תורה. בלונדון – ובזה אני מסיים אדוני היושב-ראש – התפרסם השבוע שלט המזהיר מפני יהודים. איך הם מציירים, האנטישמים, יהודים? כמו יהודי שיושב ולומד תורה, יהודי בבית-כנסת. לא שמו פה אדם שנראה כמו נוצרי או כמו כל אחד אחר. הווי אומר, כשמחנכים ילדים ללימודי יהדות, צריך ללמד אותם על-פי התורה ועל-פי האמונה, ואז יהיה להם כבוד לתורה גם אם הם לא יהיו דתיים; יהיה להם כבוד לתורה והם גם ישמרו את התורה, ואז הם גם לא יהרגו אנשים והם יתנהגו בכבוד, כפי שצריך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. ישיב, בשם השר לביטחון הפנים, שר הבריאות יעקב ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני משיב בשם השר לביטחון הפנים. בתאריך 10 במרס 2017 התקבלה תלונת גזבר הכולל "תפארת בבאי" באשקלון שבמהלך אותו הלילה, בין השעות 22:00 ו-04:30, פרצו לכולל, הפרידו את בתי ספרי התורה מהגווילים וגנבו ארבעה ספרי תורה. על-פי הנמסר, שווי גווילי התורה מוערך ב-100,000 שקל, אולם ברור שערכם הלא-ממוני גבוה בהרבה. נוסף על כך נגנבה תכולתן של כשמונה קופות צדקה ותכולת מעטפות תרומה. למקום נגרם נזק. לנוכח חומרת האירוע הגיעו לזירה קצין החקירות והמודיעין התחנתי וצוות זיהוי פלילי, מז"פ, אשר ביצע בדיקה יסודית ומקיפה. תיק החקירה עדיין בטיפול, ובשלב זה לא ניתן כמובן למסור פרטים נוספים על אודותיו. כמו כן ניתן לומר שהחקירה מקבלת תעדוף לנוכח רגישות המקרה והחומרה שהשר והמשטרה מייחסים לאירוע. לשמחתנו, לא מדובר בתופעה, בעיקר אשקלון, ומה שנדרש בשלב זה הוא טיפול נקודתי בהתאם להתפתחות החקירה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר. מה אדוני השר מציע? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רוצה ועדת הפנים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת הפנים. אני מודה לשר הבריאות, השר ליצמן. אם כן, אנחנו נצביע על העברה לוועדת הפנים והגנת הסביבה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעות לסדר-היום> <התנאים להשבתת היחידות הפחמיות הישנות והמזהמות שבתחנת הכוח "אורות רבין" עלולים לעכב את ההשבתה בשנים רבות> <היו"ר יצחק וקנין:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: התנאים להשבתת היחידות הפחמיות הישנות והמזהמות שבתחנת הכוח "אורות רבין" עלולים לעכב את ההשבתה בשנים רבות, מס' 6597 ו-6609 – הצעות לסדר-היום של חברת הכנסת יעל כהן-פארן ושל חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, רשות הדיבור שלך. שלוש דקות לרשותך. ישיב שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי, חברות וחברי הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הייתי נותן ליעל כהן-פארן את מגן איכות הסביבה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו משתדלים לסייע לה בנשיאות. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אדוני השר ואדוני השר, שניכם מאוד רלוונטיים. רק חסר השר השלישי שרלוונטי לנושא, ואנחנו יכולים לסגור פה את הכול. טוב, אז להזכיר כאן לכולם – ואני בירכתי אותך, השר, ואני ממשיכה לברך, על ההחלטה שהתקבלה בסוף אוגוסט לסגור כבר בעוד כחמש שנים – מהיום, אז זה היה שש שנים – את תחנות הכוח "אורות רבין" 1–4 ולא להקים עליהן סולקנים; לסגור אותן ולהעביר אותן למצב של השבתה, להפעלה בשעת חירום, כשאנחנו מסתמכים על מקורות אנרגיה אחרים. עד כמה שאני יודעת, אמורה להתקבל החלטת ממשלה בעניין עד סוף החודש הזה, אם אני לא טועה, ואני עדיין לא שמעתי שהתקבלה או שהועברה או שיש איזושהי טיוטה שלה – אולי היא קיימת, ואני אשמח אם תספר לנו על כך. אבל לפי מסמך ההבנות, שפורסם גם אז, עם קבלת ההחלטה, אני חוששת מאוד שאנחנו לא הולכים לראות את זה קורה – את הסגירה של 1–4, בשנים הקרובות, בתוך חמש שנים – בגלל שני גורמים שלא קשורים אחד בשני: אחד, ההתניה היא שישראל תהיה מחוברת לשלושה מאגרי גז: "תמר", שכבר מחוברים אליו; "לווייתן", שמתחילים – אני מקווה מאוד – קיבלו החלטות להתחיל בפיתוחו, ואני מקווה שבאמת נראה את "לווייתן" עד 2019, 2020; ומאגר נוסף. ואם ההחלטה הזאת באמת תעמוד על כנה, ואנחנו נחכה למאגר נוסף, הווה אומר "כריש-תנין" או מאגר אחר שיימצא, אני לא יודעת באיזה לוחות זמנים בכלל מדובר, ואם זה לא יעכב את כל ההחלטה על סגירת 1–4, ואם זה לא יעמיד את מדינת ישראל באיזשהו לחץ זמנים מול גורמים, יזמים פרטיים. למה אנחנו צריכים להיכנס לזה? "לווייתן" יכול להספיק, לעניות דעתי. דבר שני הוא בניית כושר ייצור חלופי בגז של 1,200 מגוואט, וגם פה, אני חייבת לומר – כמובן, הגז טוב מהפחם, הרבה יותר טוב זה אנרגיית שמש, וצריך להסתכל על מכלול משק האנרגיה וכמה גז יש לנו, כמה יכולת ייצור בגז, וכמה בשמש, וזו אמורה לגדול מאוד בשנים הקרובות – אמורה להיכנס אנרגיה שהובאה ב-2018. השורה התחתונה היא שאני מאוד חוששת לחכות ליזמים פרטיים – יקימו או לא יקימו, עד שהם יאשרו, כן יצליחו להקים בזמן וכו'. רק בגלל זה אני חושבת שזה שווה מחשבה נוספת, ולא צריך להתנות את סגירת 1–4 באותם 1,200 מגוואט מכושר ייצור פרטי. אני גם יודעת שיש על זה הרבה מאוד ויכוחים עכשיו, אם זה חברת החשמל או כושר ייצור, יח"פים. בסופו של דבר, אנחנו יכולים – ויש לי איזו חוות דעת מקצועית שאני אשמח להעביר אליך, השר – יכולים לראות סגירה של לפחות שתי תחנות, גם לפני 2022, אפילו 2019; 1–2 או 4–3 יכולות להיסגר. כל תושבי האזור, שנאבקו מאוד בשביל סגירת התחנות האלה, עם "גרינפיס", עם ארגוני הסביבה, מאוד ישמחו לנשום לרווחה ולראות את התחנות האלה נסגרות בזמן. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת זחאלקה, שלוש דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שנים רבות נאבקו תושבי האזור נגד הזיהום או במחאה על הזיהום של התחנה, ועכשיו מסתמן פתרון, אבל הוא ארוך טווח. כלומר, אנשים יסבלו תקופה ארוכה. השורה התחתונה בעניין הזה היא, כפי שאמרה העמיתה שלי חברת הכנסת פארן, שיש אפשרות והממשלה יכולה – כלומר, אנחנו לא דורשים משהו שאומרים עליו: זה בלתי אפשרי, זה עולה סכומים בלתי אפשריים, אלא זה פתרון סביר שהממשלה יכולה לעשות, לגשת לעניין ולפתור את הבעיה. אני גר באזור הזה, ואני שומע כל הזמן מתושבי אום-אלפחם ותושבי ג'ת ובאקה ופרדס-חנה והאזור כולו שיש אחוז גבוה של מחלת סרטן של התושבים. אני גם נסמך על המרכז הישראלי לרישום מחלות, ולמשל באזור פרדס-חנה, הסמוך ליישוב שבו אני גר, כפר-קרע, זה פי-1.5, כלומר 50% יותר מהממוצע הארצי. היות שגם שר הבריאות כאן, אני קורא לו לעשות מיפוי של תחלואה בסרטן, וזה נעשה כמה פעמים בכל האזורים, כדי – איך אומרים – להיפטר ממקורות – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אם תכתוב לי בדיוק איפה אתה רוצה שנבדוק, אני – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כן, אני אכתוב לך בשמחה רבה. האזור הזה הוא אזור מועד לפורענות מבחינה זאת, וחשוב לי מאוד גם להרגיע אנשים. יש הרבה אגדות עירוניות. אנשים נסמכים על זה שהשכן שלהם מת והשכנה שלהם מתה, והבן של הדודה שלהם, ויש אנשים שאומרים לי – אני איש מדע, אני לא אוהב לסמוך על הסיפורים שאני שומע, ואין ביכולתי לעשות את הבדיקה הזאת. משרד הבריאות – ביכולתו. יש לו הכלים, יש לו גם רישום מחלות ידוע. המחלה הזאת נרשמת כל הזמן. ויש אפשרות למפות ולראות ולהגיע למסקנות ברורות. אבל לא צריך להיות מומחה גדול. כולם מסכימים שהזיהום הזה מזיק לבריאות. כלומר נזק כזה, נזק אחר, בדרגה זו או בדרגה אחרת. אפשר, כפי שנאמר, לתת לאנשים להיפטר מהמפגע הסביבתי הזה, ולנשום לרווחה, תרתי משמע. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, חבר הכנסת השר יובל שטייניץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחברי המציעים – חברת הכנסת יעל פארן, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וכל חברי הכנסת שאיכות הסביבה ובריאות הציבור בראש מעייניהם והם חולקים את הדאגה שלי לבריאות הציבור. אני רוצה, קודם כול, לחזור ולהסביר ולהדגיש את עיקרי המדיניות, או יותר נכון את המדיניות החדשה של משרד האנרגיה, המדיניות החדשה וסדרי העדיפויות החדשים של משרד האנרגיה. אם בעבר שר האנרגיה ראה את עצמו אחראי לביטחון האנרגטי, זאת אומרת לחשמל זמין במחיר סביר, לדלק, לאספקת דלקים, לאספקת מים וגז, והדאגה לבריאות הציבור הייתה שייכת לשר הבריאות, שיושב פה, והדאגה לאיכות הסביבה הייתה שייכת לשר לאיכות הסביבה, לא לשר האנרגיה, לא למשרד האנרגיה – הדבר הזה השתנה לחלוטין. אני קבעתי סדר עדיפויות חדש שבו השיקול של בריאות הציבור ואיכות הסביבה הוא אחד מעקרונות המדיניות המרכזיים שמנחים מעכשיו והלאה את משרד האנרגיה. זאת אומרת, יש שלושה שיקולים מרכזיים שמנחים אותנו בפיתוח משק האנרגיה: האחד זה כמובן אספקת אנרגיה וביטחון אנרגטי; השני זה לספק את האנרגיה ואת הביטחון האנרגטי תוך התחשבות רבה מאוד באיכות הסביבה ובבריאות הציבור; והשלישי, לעשות את כל זה, ככל האפשר, במחיר סביר, למרות התנאים הלא-פשוטים של מדינת ישראל. אני רוצה לומר מה זה אומר. ואני אסתכל על התמונה הכללית לפני שאני אצלול לתחנת הכוח בחדרה 1–4. זה אומר שאנחנו משתמשים בשדות הגז, אדוני היושב-ראש, שכבר התגלו – "כריש-תנין", הבינוני-קטן שבהם; "לווייתן", הענק; ו"תמר", הגדול מאוד – כדי, קודם כול, בראש ובראשונה, להחליף את כל הדלקים בישראל או את רובם בגז טבעי – בחשמל, בתעשייה, בתחבורה ובמידה מסוימת גם במשקי הבית הפרטיים. אבל אני אתייחס לשני התחומים המרכזיים מבחינת בריאות הציבור: דלקים לייצור חשמל או דרכים לייצור לחשמל ותחבורה, כי אנשים לא יודעים, אבל גם התחבורה היא גורם זיהום מבחינת האפקטיביות של הזיהום – סליחה, מבחינת הקטלניות של הזיהום. התחבורה היא גורם מרכזי, כי היא מייצרת את הזיהום במרכזי הערים שלנו ובפקקי התנועה שאנחנו לפעמים תקועים בהם ליד ביתנו ממש או ליד מקום עבודתנו. לכן, הרלוונטיות של הורדת זיהום, ולא רק בתעשיית החשמל ובתעשיות בכלל ברחבי המדינה אלא בתחבורה – היא חשובה מאוד לבריאות הציבור. מה אני עושה בתחום הזה: קודם כול, כדי שהמהפכה הזאת תתאפשר, אנחנו חייבים לפתח את שדות הגז שלנו. שבע שנים התעכבנו. פיתחנו את "תמר" אבל לא פיתחנו את "לווייתן" ואת "כריש-תנין"; שבע שנים אבודות, שבהן השימוש בגז היה בעיקר בתעשיית החשמל, אבל ברמה יחסית נמוכה. לכן, אחד הדברים המרכזיים, כשאתה רוצה להחליף דלקים מזהמים כמו פחם וגם סולר, דיזל ובנזין בדלק שאיננו מזהם – והגז הטבעי הוא הדלק הכי נקי שיש בעולם; יש שאומרים שאפילו, מבחינות מסוימות, אם לוקחים בחשבון כמה עולה לייצר פלטות סולריות, את הבטון, את הברזלים – הוא אפילו – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זה לא נכון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – יש כאלה שאומרים שהוא לא פחות נקי. אבל אני לא רוצה להיכנס לזה, יעל. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זה לא נכון. יש בו זיהום. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יש גם שאלה של כמה שטחים אתה מפר וכו'. לא ניכנס לזה. זה נקי מאוד. קודם כול, צריך לדאוג שיהיה גז. ולכן גם משיקולים של ביטחון אנרגטי, גם משיקולים כלכליים אבל גם משיקולים של איכות הסביבה ובריאות הציבור – אחרי שבע שנים של איוולת, שהגז שכב במעמקי האדמה ואנחנו המשכנו בוויכוחים אין-סופיים איך לבטל את המונופול, במקום לאפשר גילוי של עוד שדות גז על-ידי חברות אחרות ולבטל את המונופול באופן טבעי. אז קודם כול, מתווה הגז שהוא הצד המכונן גם מבחינת בריאות הציבור ואיכות הסביבה, ברוך השם, נכנס לתוקף. וכמו שציינת, הפיתוח של "לווייתן" החל ממש בפועל, הספינה כבר כאן, קידוחי הפיתוח של "לווייתן" יתחילו בעוד שבועיים. השקעה סופית שאין ממנה חזרה כבר התקבלה, ועבדכם הנאמן אף חתך את לוח הפלדה הראשון – עכשיו, בביקור שלי ביוסטון, בטקס חגיגי שירכיב את התשתית ואת האסדה של שדה הגז "לווייתן". הפיתוח של "לווייתן" – סוף-סוף, שבע שנים אחרי שהתגלה – החל, ואני משוכנע שנעמוד בלוח הזמנים. כרגע יש עמידה ואולי אפילו הקדמה קלה בלוחות הזמנים כך שכבר בסוף 2019 הגז מ"לווייתן" יזרום. המכירה והפיתוח של "כריש-תנין" נמצאים פאזה אחת קצרה, מדרגה אחת בסך הכול, אחרי "לווייתן". "כריש-תנין" כבר נמכר לחברת "אנרג'יאן", שכבר הכניסה שותף אמריקני, ותוכניות פיתוח ראשונות כבר הוגשו לנו, שלפיהן הגז מ"כריש-תנין" יזרום ב-2020, כלומר שנה לאחר "לווייתן". עכשיו, מה אנחנו עושים עם הגז הטבעי, לא רק לטובת הכנסות המדינה והכלכלה והמנוף המדיני מול מדינות אחרות, אלא לטובת בריאות הציבור? אנחנו מטמיעים את הגז הטבעי – זה החזון שלי – בשלושה מעגלים: קודם כול בייצור החשמל, אחר כך בתעשייה, וכמובן, במקביל גם בתחבורה, שזה בכלל דבר חדש, שנוסף רק בחודשים האחרונים, ולא היה קיים קודם על המפה. בתחבורה קיבלנו עכשיו מהאוצר סיכום על תמריצים גדולים מאוד – מאות מיליונים לעידוד תחנות דלק וציי תחבורה; מיליארדים בתחום ההנחות במס על הגז הטבעי לתחבורה, כדי לעודד את כל התחבורה, ובראש ובראשונה ציי משאיות ואוטובוסים, לעבור לגז טבעי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> הם רוצים להשית בלו ב-2019. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> קודם כול, הבלו הזה מופחת, אבל אישית, את שואלת את דעתי, דעתי מאוד ברורה: כשרוצים לעודד מהלך כזה עדיף לא לקחת מס ל-10 שנים או 12 שנים לפחות. הרי ממילא אנחנו ממסים את הגז הטבעי במקור. זה מה שעשיתי בוועדת ששינסקי. בין 60% ל-70% אנחנו כבר לוקחים מהרווחים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – זה לא נכון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אל תלמדי אותי כמה. בממוצע, בשדות הגדולים, 67% לאורך חיי המאגר. בקטנים – בין 55% – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – 50%. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תמיד זה לאור חיי המאגר. ברור שלמשל – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת יעל פארן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יעל פארן, אלה המספרים – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – – זה לא מוסיף לדיון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – אלה המספרים, לא רק על-פי משרד – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אל תפריעי לי. אלה המספרים, לא רק על-פי משרד האוצר – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – אלא גם על-פי המועצה הכלכלית וגם על-פי בנק ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת יעל פארן, טיפה תתאפקי, לא הרבה, טיפה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אלה המספרים גם על-פי בנק ישראל. אבל יש אלמנט לא פחות חשוב של בריאות הציבור. אז קודם כול, מה עשינו? בתחבורה אנחנו נעשה – ואני מסכים אתך, היה ראוי לא לכפות מס כפול; מאחר שממילא אנחנו לוקחים מס כבד מאוד על הגז הטבעי, בואו נשאיר את המחיר הנמוך יחסית כעידוד מלא למהפך תחבורתי, כי הבריאות של אזרחי ישראל חשובה, ואם אפשר לחסוך מאות או אלפי חיי אדם, זה שווה כמה מיליארדים לאורך 10 השנים הבאות. שנית, בתעשייה אנחנו עושים עכשיו מאמץ אדיר. כבר העלינו את שיעור חיבור המפעלים – שהיה בלתי אפשרי, נמוך, אחד או שניים בשנה – ל-15–20 בשנה שעברה; השנה זה יגיע ל-70, להערכתנו, ומהשנה הבאה אנחנו נגיע לקצב של יותר מ-100 בשנה. בחשמל המהפכה כבר בעיצומה. אני שמח לבשר לכם שהשנה, השנה הזו, לאור ההנחיה של חברת חשמל להעביר עוד 20% מפחם לגז טבעי בייצור החשמל, השנה הזו, בפעם הראשונה, רוב החשמל בישראל לא מיוצר בפחם מזהם אלא בגז טבעי – מעל 60%, והפחם, בפעם הראשונה, יורד מתחת ל-40%. לפי תוכנית המדיניות שקבעתי, תוך 7–10 שנים נגיע לכך שמעל 90%, 90% ומעלה מהחשמל ייוצרו בגז טבעי ובאנרגיות מתחדשות, ופחות מ-10% – בפחם. זאת אומרת, אנחנו כמעט גומרים לחלוטין את זיהום האוויר בתחום האנרגיה וייצור החשמל. אמרתי שזה תהליך שלהערכתי, לאור הצעדים שכבר נקטתי, יקרה ב-7–10 שנים. ועכשיו, מה הצעדים שנקטתי, ועכשיו אני בא ל-1–4. <היו"ר יצחק וקנין:> עכשיו רק התחלנו את ההצעה לסדר-היום. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> נכון. אני מתייחס ברצינות לכנסת לפעמים, ונותן תשובות רציניות. הצעה לסדר-היום הופכת לפעמים להרצאה לסדר-היום, אבל דבר דבור על אופניו, צריך לשים את הדברים על דיוקם. <תמר זנדברג (מרצ):> לפעמים, הופכת – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לפעמים היא הופכת להרצאה לסדר-היום. כשאני על הדוכן יש סיכוי יותר גדול שזה יהפוך להרצאה לסדר-היום. אתם יכולים לא לשאול שאלות, אבל כשאתם שואלים תקבלו תשובה רצינית. תקבלו הרצאה לסדר-היום בתגובה. ראשית, החלטתי על ביטול תחנה פחמית שלישית, D, כי המדיניות בעבר הייתה להגדיל את השימוש בפחם; יש לנו היום שתי תחנות פחמיות – להוסיף 50% תוספת לפחם, להגדיל, תחנה שלישית. אז קודם כול ביטלתי את כל התוכניות להרחבת השימוש בפחם. שנית, כפי שאמרתי, מהשנה העברתי עוד 20% מהפחם לגז, והשנה רוב החשמל מיוצר בגז טבעי ולא בפחם. זה קורה, זה קורה. אני זוכר שכשנתתי את ההוראה בשנה שעברה היו ספקנים אבל ההוראה הזו התבצעה. השלב הראשון שלה התבצע כבר ב-2016, אבל השלב העיקרי, הפחתה של 20% ב-2017, מתבצע בפועל בשטח. הדבר השלישי, ההחלטה השלישית בתחום החשמל זה הסבת 1–4 חדרה, תחנת הכוח בחדרה, לשימוש בגז טבעי במקום חשמל. עכשיו, פה אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, כמה דברים. אי-אפשר להחליף את הפחם בחשמל שמיוצר בגז טבעי בלי שיש גז טבעי, בלי שיש רמה בסיסית של ביטחון אנרגטי בהזרמת הגז הטבעי הזה, ובלי שיש טורבינות או תחנת כוח שמייצרת את אותו חשמל בגז טבעי במקום בפחם. כל הרעיון הוא כאן להחליף את הפחם בגז טבעי, לכן צריך עוד גז טבעי, גם בשביל הכמות וגם בשביל היתירות והביטחון האנרגטי, וכמובן – צריך להקים תחנה נוספת. אמרה חברת הכנסת יעל פארן, אני מבין את דאגותיה; דאגותיה – דאגותי: שמא לא יפתחו את "כריש-תנין", או שמא לא יבנו תחנה חליפית שתייצר בגז, ומה אז? צודקת. אם לא נבנה תחנה שמייצרת את אותו חשמל בגז לא נוכל להחליף את אותו חשמל פחמי בחשמל גזי. אי-אפשר להחליף משהו במשהו שלא קיים, אפשר להחליף רק במה שקיים. אנחנו זקוקים לפתוח "לווייתן" ו"כריש-תנין" גם מבחינת כמויות הגז וגם מבחינת הביטחון האנרגטי, כי אני עושה פה מהלך חריג מאוד של להסמיך 80% מייצור החשמל על דלק אחד, על גז טבעי – אנחנו חייבים לפחות שיהיו יתירות וביטחון; שלושה מאגרים עם שלושה צינורות נותנים יתירות וביטחון. אנחנו חייבים להקים את אותה תחנת כוח בערך באותו אזור כדי לספק את אותו חשמל. אבל אנחנו פועלים בתחום הזה. כפי שוודאי שמת לב, בימים האחרונים גם התפרסמה החלטה שאני עומד להגיש בקרוב לממשלה, על עידוד "כריש-תנין" ומאגרים אחרים. החלטה – הדרך כבר הייתה סלולה קודם לכן – אבל היא נועדה באמת להבטיח את הפיתוח של "כריש-תנין" בלוח הזמנים שמדובר עליו, כולל צינור במימון המדינה מהאסדה לחוף, כולל חיזוק של "כריש-תנין" כדי שיוכל להתחרות על לקוחות, ועוד כל מיני פרטים. זאת אומרת, אנחנו פועלים להבטיח. כמו שפעלנו להבטיח את הפיתוח של "לווייתן" ואת המכירה של "כריש-תנין" – והפיתוח של "לווייתן" החל והמכירה של "כריש-תנין" התבצעה – ככה אנחנו פועלים להבטיח את הפיתוח של "כריש-תנין" בלוחות הזמנים שקבעו; ככה אנחנו גם נביא בקרוב, תוך מספר שבועות, החלטה לממשלה על החלופה ל-1–4, כדי להבטיח שהחלופה הזו תיבנה במהירות, ביעילות, בחסכנות, ולעגן את ההחלטה הזו בהחלטת ממשלה חדה וברורה. לכן, מצד אחד אני שמח על ההזדמנות להסביר כאן את כל המערך הזה, שהוא הרבה יותר גדול מ-1–4. הכוונות שלי הן מרחיקות לכת הרבה יותר מאשר רק להחליף תחנה פחמית אחת ולסגור את השנייה, ולהוריד את שרפת הפחם בשלישית. הן הרבה יותר רחבות. אני כשר אנרגיה רואה את חובתי לעשות את מה שאני יכול למען בריאות הציבור, אבל בלי לוותר על הביטחון האנרגטי, שזה גם שלום הציבור ובריאות הציבור. <היו"ר יצחק וקנין:> לסיכום. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ולסיכום, אדוני היושב-ראש, ההחלטה הזו, ההצעה הזו היום, מצד אחד אני מברך עליה. מצד שני אני הייתי מעדיף שיחכו להחלטת ממשלה; הרי גם אם יש עיכוב של כמה שבועות – הולכת להתקבל ממש בקרוב החלטת ממשלה בעניין הזה. אם יש מקום לדיון, אז אחרי שתהיה החלטת ממשלה, אני חושב שאז יש בעצם מקום לדיון במליאת הכנסת, אבל לא נורא. גם הדיון הזה היה הזדמנות נאותה – – <היו"ר יצחק וקנין:> השכלנו כולנו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – לשמוע, לחדד ולהבהיר את הדברים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני השר. מה אדוני מציע? להמשיך את זה בוועדה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אפשר, מצדי, להמשיך את זה בוועדת הפנים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אבל – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> נסתפק בתשובת השר, אני חושב. מאחר שיש החלטת ממשלה, בואו נסתפק בתשובת השר ונמתין להחלטת ממשלה בקרוב. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אבל הישיבה בוועדה לא תהיה לפני סוף הפגרה, אז – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אז אני אומר – בואו נחכה להחלטת הממשלה, ואז – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> ואז נקבע אותה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ואז, אם תרצי, נוכל להצביע על דיון בוועדה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> ואז – – – תהיה ממילא החלטה, היא לא תהיה בשבוע הבא. <קריאה:> נסתפק בדברי השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני הייתי מציע להסתפק בדברי השר. <היו"ר יצחק וקנין:> יעל, אני הייתי מציע שלא נצביע, כי את תפסידי בהצבעה, ואני מעדיף שלא תפסידי. ולכן, מה שאני מציע, תסתפקי בדברי השר. אני חושב שהוא נתן – דב – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> הוא נתן הרצאה. <היו"ר יצחק וקנין:> לפני שאני מצביע, אני אתן לדב חנין דעה נוספת. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע להסתפק בתשובת השר, וזהו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מסכים אתך בעניין אחד, חולק עליך בעניין אחר. אני מסכים שהתנהלות הממשלה בנושא הגז הייתה שערורייה. אני קצת חולק על השאלה איפה הייתה בדיוק השערורייה, אבל לא באתי לכאן לנהל את הוויכוח הזה, כי זה באמת ויכוח ארוך. אני לא באתי להספיד, דווקא באתי לברך, ואני רוצה לברך אותך על העמדה העקרונית שלך בעניין סגירת התחנות הפחמיות. אבל כמו שאתה יודע היטב, החלטה עקרונית פה לא מספיקה. כדי שהדבר הזה יתבצע אנחנו צריכים הרבה מאוד פרטים קטנים של התנהלות. אתה דיברת על הכנסת הגז, אני בהחלט בעד; צינורות נוספים ליבשה – חשוב מאוד; אבל לא פחות – לעקוב אחרי השינוי בהתנהלות חברת החשמל ואחרי המהלכים שנעשים בפועל, בשטח, כדי להיערך לסגירת היחידות האלה ולמעבר לגז. אני רוצה להציע, אדוני היושב-ראש, כדי לסכם את הדיון הזה בהסכמה, לפנות גם לשר. אני חושב שהשר לא מתנגד להעברת הדיון לוועדה, אלא שהוא מציע שהדיון הזה יתקיים אחרי שהממשלה תקבל את ההחלטה. אז אני מציע שנקבל, בהסכמת כולנו, שזה אכן יעבור לוועדת הכלכלה, ונקיים את הדיון אחרי שהממשלה תקבל את החלטתה. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ועדת הפנים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> או ועדת הפנים. <היו"ר יצחק וקנין:> השר מסכים? <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן, אם הם מוכנים שהדיון בוועדת הפנים יהיה אחרי הדיון בזה, כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, יש הסכמה גם של השר. מי שבעד, זה יועבר – לוועדת הפנים, אתם מבקשים? איזו ועדה? <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ועדת הפנים ואיכות הסביבה נראה לי מתאים. <היו"ר יצחק וקנין:> הפנים או הכלכלה? <תמר זנדברג (מרצ):> כלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> כלכלה, אוקיי. אדוני השר מסכים לכלכלה? <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אומרים פה פנים, כלכלה, יכול להיות – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> פנים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שאנרגיה זה ועדת הכלכלה. <רועי פולקמן (כולנו):> כלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם זה כבר הולך לוועדה, שילך לוועדת הכלכלה, אני חושב שזה המקום הראוי לו. אוקיי, נצביע על ועדת הכלכלה, הסכמה של כולם לוועדת הכלכלה. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> רק שהדיון יהיה אחרי החלטת הממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> כל הדיון יתקיים רק אחרי החלטת הממשלה. חברים, מי בעד? מי נגד? חברים, אנחנו עוברים להצבעה, מי בעד? מי נגד העברה לוועדת הכלכלה? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לוועדת הכלכלה, כפי שהצענו. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט (מכון וינגייט), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 18), התשע''ז–2017. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ז–2017. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 240), התשע"ז–2017. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 14) (תוכנית רב-שנתית וועדה בין-משרדית לעניין ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איתן ברושי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 43) (זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 57) (זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיונים מהירים בהצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, טלי פלוסקוב ודב חנין בנושא: חשש כבד מקריסת מערך האשפוז הסיעודי וממחסור קשה במיטות בתקופה הקרובה; בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי, יצחק וקנין ויוסי יונה בנושא: החשש מסגירת מפעל תעשיות מתכת במושב שתולה ופיטורי מאות עובדים. תשובת שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת רועי פולקמן, קארין אלהרר, מרב מיכאלי, יצחק וקנין, אורי מקלב, תמר זנדברג ובאסל גטאס בנושא: מפעל הפיס לא העביר 230 מיליון ש"ח לבניית כיתות לימוד כמחאה על ביטול מכונות המזל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <שרפת אחות למוות בקופת-חולים והיעדר ביטחון אישי לצוותי הרפואה> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: שרפת אחות למוות בקופת-חולים, היעדר ביטחון אישי לצוותי הרפואה, מס' 6635 ו-6640, של חברת הכנסת רויטל סויד וחבר הכנסת אחמד טיבי. ראשונת הדוברים חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מלאכית, לבבית ועדינה, הייתה מגיעה אלי לטפל בי ונשארת אחר כך לכוס קפה, היא כל כך תחסר לנו – אלה רק מקצת מהמילים שנאמרו על טובה קררו, שנרצחה אתמול במקום העבודה שלה בשלושת העשורים האחרונים, קופת-חולים "כללית" בחולון. לומר על הרצח הזה שהוא מזעזע – זה לא יתאר במספיק עוצמה את הזעזוע שאנחנו קיבלנו כששמענו כולנו וכאשר הבנו שאחות הוצתה למוות. היא נשרפה למוות אך ורק בגלל טענות של חולה ומטופל. נכון שהמטופל הוא אדם לוקה בנפשו, ונכון שהוא ניצול שואה והוא מטופל בבריאות הנפש; יחד עם זאת, הסיפור הזה מתאר למעשה תופעה שעמה מתמודדת מערכת הבריאות בשנים האחרונות באופן הולך ומקצין. בין שנת 2014 לשנת 2016 – 3,000 מקרי אלימות מילולית ופיזית נגד צוות רפואי בבתי-החולים. 75% מהמקרים האלה הם בבתי-החולים, ורובם בחדרי המיון. 25% מהם הם בטיפול בקהילה, בין בקופות-החולים ובין בטיפת-חלב. עכשיו, הצוות הרפואי ממילא עובד בעומסים. מספיק להיכנס לבית-החולים – ולצערי הייתי רק השבוע פעמיים במיון ובטיפול נמרץ – כדי לראות את המשמרות שהם עובדים בהן ואיך הם קורסים, ובכל זאת נותנים טיפול מסור. אנחנו יודעים באילו תנאים הם עומדים, גם לנוכח העובדה של הרפואה הציבורית שיש לנו בארץ. נכון שחולים מגיעים ויש תסכול, בטח בחדרי המיון, וחוסר ודאות, עייפות; אנשים לא יודעים, הקרובים להם חולים ולא מבינים בדיוק מה קורה. יחד עם זאת, תופעת האלימות, בין מילולית ובין פיזית, היא דבר שלא ניתן לקבל. רק בשנה האחרונה – 800 מקרי אלימות. תדמו לעצמכם, זה יוצא כמעט שלוש פעמים, או שני מקרים וחצי ביום. הדעת לא סובלת זאת. אנחנו כחברה לא יכולים לאפשר שכך יקרה לאנשים האלה שבאים להגן עלינו. פיילוט של הצבת מאבטח שנעשה בכמה בתי-חולים הוריד באופן משמעותי את מקרי הפגיעה. אדוני השר, אני יודעת איך הזדעזעת מהמקרה ואיך לקחת אותו ואיך אתה רואה את התופעה הזאת בחומרה; יש כמה דברים שצריכים להיעשות ומייד: מאבטח בכל בית-חולים, לא רק בבתי-החולים שבהם יש פיילוט; מאבטח בכל חדר מיון; שוטר בכל בית-חולים, שוטר ייעודי. כשהתמודדנו עם גל הטרור, וכשהגיעו אנשים מתאבדים, אז התחלנו להציב בכל קניון מאבטח בכניסה, ובכל גן-ילדים מאבטח בכניסה, ובכל בית-ספר. כך צריך בכל המקומות, גם בבתי-החולים וגם בקופות-החולים, מאבטחים. בכל בית-חולים – שוטר; ניידת סיור שמסיירת בכל המקרים, בכל המקומות בקהילה, טיפות-החלב, קופות-החולים, כל מקום שבו נותנים שירות רפואי – יש בדבר הזה אלמנט הרתעתי משמעותי; לחצני מצוקה לכל אחות ורופא שנותנים שירות, כדי שבמקרים כמו במקרה הזה מייד יהיה אפשר להתריע, ולא שיריחו מחדרים ליד ריח של עשן וגלאי. דבר אחרון, מערכת המשפט, משרד המשפטים, פרקליט המדינה, חייבים לקחת את התיקים האלה, שרק חלקם מדווחים – לקחת אותם בקדימות ראשונה, גם בטיפול, גם בהקשה וגם בהחמרת ענישה. תופעה כזאת, בחברה שלנו, אסור שתהיה. תנחומים למשפחתה של טובה, זיכרונה לברכה, בעלה, שתי בנותיה ונכדתה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת סויד. כולנו מצטרפים לתנחומים למשפחה של טובה קררו. אני רואה שאחמד טיבי לא נמצא, אז אני מבקש מהשר לבוא. בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דבר ראשון, אני רוצה להביע את הזעזוע העמוק, שלי אישית ושל כל מערכת הבריאות, ולמעשה של כל אדם במדינה, מהרצח הנורא והמתועב של האחות טובה קררו, זיכרונה לברכה – עובדת מסורה ויקרה שנתנה את כל-כולה למען החולים לאורך שנים, כפי שמעידים המטופלים וחבריה לעבודה. מדובר בחציית כל הקווים האדומים של אלימות אסורה ומסוכנת. משרד הבריאות לא ישלים עם המצב שבו עובדים מסורים, שעושים עבודת קודש למען החולים, חשופים לאלימות ומסכנים את חייהם. משרד הבריאות פועל בימים אלו להקמת משמר הבריאות, שיפעל בבתי-החולים ובמוסדות נוספים – אני אבקש גם להוסיף את קופות-החולים, אם זה יתאפשר – אשר במסגרתו יינתנו סמכויות אכיפה לאנשי צוותי הביטחון הפועלים במוסדות הבריאות, במטרה למנוע מקרי אלימות ולהגביר את ביטחונם ושלומם של אנשי הצוותים הרפואיים. עם זאת, על כל המערכות להתגייס ולפעול באפס סובלנות למיגור המקרים האלה. אני קורא למערכת החוק והמשפט לנקוט יד קשה, לא לנהוג בסובלנות ולמצות את החוק והענישה באופן מלא ומיידי כנגד כל מי שתוקף איש צוות רפואי. לצערי, לא כך הדבר היום. שום דבר לא יוכל להצדיק אלימות זו, ולא נקבל הרמת יד או תקיפה פיזית או מילולית של שום עובד צוות רפואי, וכמו כן של שום עובד ציבור. אמנת השירות שבין הצוות הרפואי למטופל היא דו-צדדית. אומנם חובותיו של המטפל הן גדולות ורבות, אולם הוא זכאי וחייב לקבל מצד המטופל יחס מכבד, ובוודאי לא לספוג ולקבל תקיפות או אלימות. אני קורא לכל חברי הכנסת להצטרף אלי בקריאה לכל הציבור ולכל מערכות המשפט והאכיפה להוקיע כל התנהגות אלימה כלפי כל מטפל באשר הוא, ולפעול למיגורה בכל האמצעים הנדרשים. ולא משנה לי אם זו אלימות פיזית או מילולית. אני, אדוני היושב-ראש, ברשותך, רוצה להעיר עוד דבר אחד: נמסר לי היום שבכלי התקשורת אחד הכתבים העיר על המקרה הזה, ואני מצטט מה שנמסר לי: לפעמים אנשי צוות מביאים זאת על עצמם. אני מוחה על המילים האלה. אני מוחה – – – <היו"ר יואל חסון:> מי, מי אמר את זה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אחד הכתבים ברדיו, אני לא רוצה לציין את שמו. <היו"ר יואל חסון:> טוב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מוחה ממש. זה נבזי להגיד את זה ככה, והוא צריך לבוא לאיזו תחנה ולהתנצל על מה שהוא אמר היום. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> מה אתה מציע, אדוני? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לוועדה, אין שום בעיה. <היו"ר יואל חסון:> לוועדה. תודה רבה. דעה נוספת, חבר הכנסת חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להצטרף לכל מילה שאמרה המציעה חברת הכנסת סויד ולכל מילה שאמר השר הרב ליצמן. אכן, האלימות כלפי נותני שירות היא בלתי נסבלת ובלתי נסלחת, גם אם מדובר במערכת הבריאות, גם אם מדובר במערכת הרווחה וגם אם מדובר במערכת החינוך, וצריך כאן גם אכיפה וגם ענישה. במקביל, צריך להפחית את העומסים הבלתי-אפשריים שהעובדים במערכות האלה סובלים מהם. עובדים במערכת הבריאות עובדים בעומס בלתי אפשרי, ולפעמים באמת לא יכולים להגיע ולתת תשובה מספיק סבלנית לכל אחד – זה קורה בעולם מציאות שלנו. וזה קורה גם במערכת הרווחה. צריך לתת יותר כסף למערכות האלה כדי שהעובדים יעבדו בצורה יותר רגועה ופחות עמוסה. ולכן צריך, ביחד: גם אכיפה, גם אמירה מאוד מאוד ברורה, כמו שנאמרה כאן, בכנסת, וגם לחזק את המערכות האלה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – חינוך, בריאות ורווחה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כאשר – – – חבר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חבר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אולי הוספת תקנים בחדרי המיון – אם תוכל לסייע לזה. בסוף, רוב מקרי האלימות הם בחדרי המיון, 75% מהמקרים בבתי-החולים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> צריך לקצר את התורים שם – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> סליחה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> צריך לקצר את התורים שם – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> עוד תקנים. <היו"ר יואל חסון:> היום שר הבריאות, בריאיון ברדיו – שמעתי אותך – הסביר בצורה מפורטת למה אין לו כסף. אין לו כסף להרבה דברים, לא רק לצמצום התורים או להרחבת הסגל או כל הדברים. יש לו – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – לקבל את הכסף של – – – <היו"ר יואל חסון:> "מובילאיי", כן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> "מובילאיי" – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אמרתי: אולי אני – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> למרות ש"מובילאיי" עוזרים: פחות תאונות דרכים, פחות פצועים, פחות כסף. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בסדר. <היו"ר יואל חסון:> בעזרת השם. חבר הכנסת אבו מערוף – בבקשה, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר, קודם כול, אני משתתף בצערה של המשפחה ומזדהה אתם. המקרה הזה, המזעזע – אין מילים. איך אפשר להסביר את האלימות, איזו שלא תהיה – אלימות פיזית, מילולית? המקרה הזה, אני חושב ואני מקווה שהוא יתחיל דרך חדשה להתייחסות בכלל. עד עכשיו התייחסנו למקרי האלימות – במערכת הבריאות, במשרד הבריאות – באוזלת יד: מקרים קורים. אני עצמי הייתי עד לכמה מקרים בעבודה במיון. אין שום דבר שיצדיק את האלימות בכלל. ולכן, אנחנו חייבים, באופן בהול, במשרד הבריאות, לנקוט צעדים של הרתעה, של ענישה מאוד כבדה, אפילו דרך חקיקה, על המקרים האלה. מהמקרה הזה אנחנו חייבים ללמוד לקחים, שלא יהיה יותר גרוע ולא יהיה דבר כזה. אנחנו לא נחכה עד לחינוך של החברה שלא תהיה אלימות; אנחנו נקדים, נעשה מניעה; וצריך, כמה שאפשר דחוף, אפילו לחוקק חוק שירתיע טוב, שיאכוף טוב, ואכן תהיה ענישה בהתאם. אני גם מגנה כמובן את האמירה שנאמרה, לפי השר, שהם מביאים את זה על עצמם, ומבקש התנצלות מיידית ממי שאמר את המילים האלה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. אנחנו ניגש להצבעה. מי שבעד להעביר לוועדה, יצביע בעד. מי שנגד אז הוא נגד. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> תשעה בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שהנושא יועבר להמשך דיון בוועדה – ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעות לסדר-היום> <בדיקת חלופות להורדת מסים בעקבות עודפי גביית מסים> <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא: בדיקת חלופות להורדת מסים בעקבות עודפי גביית מסים, הצעות לסדר-היום מס' 6596, 6618, 6620 ו-6622. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, כולנו זוכרים וכולנו מכירים את הסיטואציה שבה אנחנו כאן, חברי הכנסת, באים ודורשים לעשות תיקון חברתי: לטפל בנכים, לטפל בקשישים, לסייע למערכת הבריאות, לקדם את מערכת החינוך. והתשובה שאומרים לנו היא תמיד: אין כסף. אז הנה, יש לי בשורה לציבור הישראלי: יש המון כסף. יש המון כסף. אנחנו קוראים קודם כול שבקופת המדינה הצטברו יותר מ-3 מיליארד שקלים עודפי גבייה. אנחנו רק בתחילת השנה, וזה הסכום שכבר הצטבר. ואנחנו כולנו גם שמחנו לקרוא על עסקת הענק שבה נמכרה חברת "מובילאיי", עסקת ענק שבעקבותיה המשק הישראלי ירוויח הרבה כסף, אבל גם קופת המדינה תתעשר ב-4.7 מיליארד שקלים. אז יש הרבה כסף. השאלה היא מה עושים עם הכסף. ואני אומר, עמיתי חברי הכנסת: יש הרבה מה לעשות עם הכסף הזה. נמצא אתנו שר הבריאות, שמנהל ומוביל מאבק להכללת הביטוח הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי. לזה צריך להעביר כסף. מערכת הבריאות צריכה תוספת תקציבית כדי שלא תהיה זקנה במסדרון, כדי שיהיו קיצורי תורים. לזה צריך להעביר כסף. במערכות הציבוריות יש יותר מדי עובדות ועובדים שעובדים בשכר נמוך: עובדים בבתי-חולים עובדות סוציאליות, מורות. בואו נעלה את השכר לעובדים במערכת הציבורית שמשתכרים פחות מדי; בואו נטפל פעם אחת ולתמיד בעוני שנוצר אצל קשישים ואצל נכים. אנחנו מקדמים כאן בכנסת את היוזמה הזו של מינימום 5,000 – מינימום 5,000 שקל הכנסה לכל קשיש. אם אין לו מקורות הכנסה אחרים, שהמדינה תשלים את הכנסתו ל-5,000 שקל; ומינימום 5,000 שקל לכל נכה. היום קצבת הנכות היא 2,400 שקל. נכה הוא לא חצי בן-אדם. גם נכה זכאי לקבל את המינימום שדרוש כדי לחיות ולהתפרנס בכבוד. בתחום התחבורה הציבורית, גם כאן אפשר להשקיע. נכניס למשל את מוניות השירות ל"רב-קו", נעשה מהפכת מוניות שירות בכל הארץ, זה ייתן פתרון להרבה מאוד בעיות בתחבורה הציבורית. מוניות השירות מוסיפות למערכת הזו את הגמישות שכל כך נדרשת. <רחל עזריה (כולנו):> נכון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל אני אומר בדאגה שאני רואה מה אומר לנו ראש הממשלה. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הוא הולך בכיוון אחר, הוא רוצה להפחית מסים. הוא חי באידיאולוגיה שאומרת שלעשירים צריך לתת יותר ומהעניים צריך לקצץ. כבר היום, אדוני היושב-ראש, ההוצאה האזרחית של ישראל היא 29.8% מהתוצר, במקום האחרון בין כל המדינות המפותחות. אז בואו נעלה את ההוצאה הציבורית. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> עוד ירד. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנחנו במקום הראשון בעוני. אנחנו במקום הכמעט-ראשון באי-שוויון בין המדינות המפותחות, בין מדינות ה-OECD. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אלה הנתונים של ה-OECD, אדוני סגן השר. <רחל עזריה (כולנו):> לפני שנתיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ולכן, צריך לשנות ולתקן. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> להגדיל את ההוצאה האזרחית, ולא לתת מתנות לעשירים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני. <רחל עזריה (כולנו):> אנחנו בעד. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אתה לא מעודכן בנתונים, לא. <רחל עזריה (כולנו):> אנחנו השתפרנו בכל הדירוגים. <היו"ר יואל חסון:> תכניסו אותו לקואליציה, הוא יהיה מעודכן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה זה השתפרנו, העניים חוגגים – – <רחל עזריה (כולנו):> נו, באמת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – העשירים סובלים, באמת. <רחל עזריה (כולנו):> אוי, לא, אבל – – – שאנחנו נסבול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, אני לא רוצה לסבול, אני רק – – – <היו"ר יואל חסון:> אתם מפריעים לחבר הכנסת עמיר פרץ. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אין זקנות במסדרון. <היו"ר יואל חסון:> אולי תשמעו ממנו את הנתונים העדכניים. <רחל עזריה (כולנו):> יאללה. <היו"ר יואל חסון:> בטוח תשמעו. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי שר הבריאות השר ליצמן, חברי סגן השר איציק כהן, חברי הכנסת, אין ספק שנקרתה בדרכנו הזדמנות לדבר על תפיסות עולם ועל מדיניות. שנים רבות האזרחים הישראלים הלכו שולל אחרי אותה תפיסה שאומרת שבכל פעם שיש עודפי גבייה צריכים להפחית מסים, כי זה נשמע מאוד מאוד סימפתי. באים לאזרחים, אומרים להם: נפחית לכם את המסים. איזה יופי. ובכן, הגיע הזמן שהאזרחים יבינו שמי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר על כך שהמדיניות הזאת של הפחתת מסים הפכה למדיניות חד-ערכית זה קודם כול האזרחים עצמם. כי מאיפה זה בא? הרי כאשר מפחיתים מסים גם מצמצמים את השירותים. אז האזרח הבודד מקבל 30 שקלים, 100 שקלים, אולי בעלי המשכורות הגבוהות ביותר מקבלים 200 שקלים תוספת. אבל אז אל תתפלאו כשאתם רואים את אותם קשישים מוכים באותם בתי-אבות, כי זה מהפחתת התקצוב לאותם שירותים חברתיים; אל תתפלאו כאשר רואים בתי-חולים מתמודדים עם מספר מיטות כל כך גדול גם במסדרונות; ואל תתפלאו כאשר כיתות הלימוד של הילדים שלכם ממשיכות להיות צפופות עם 40 ילד בכיתה. ואתמול קרה בישראל אירוע קשה, אותה אחות שנרצחה אתמול על-ידי מטופל, שהיה צריך לומר תודה על הטיפול שעושים לו. אני שכבתי שנתיים בבית-החולים, אני שכבתי שנה מרותק למיטה, אני יודע מה זאת הקרבה של אותן אחיות. כל יום אני חולם על ההזדמנות שאוכל להחזיר להן במשהו על הטיפול המסור שזכיתי לו מהן. ואני אומר לכם – אדוני סגן השר, אני אומר לך היום, מביט לך בעיניים: אני אומר לך שהצוואה של טובה, זיכרונה לברכה, היא שעודפי המסים האלה ילכו כדי לשפר את השירותים החברתיים, כדי להוסיף לקצבאות, כדי לשפר את מצבם של הנכים בישראל. תאמין לי שאם תעשה משאל עם, רוב האזרחים יגידו לך: תודה רבה, אנחנו מוותרים על ה-20 שקל, התוספת הזו שאתה רוצה לתת לנו בהפחתת מסים; טפל בהורים שלנו, טפל בילדים שלנו. הקשישים האלה שראינו אותם מוכים יכולים להיות מחר הסבא והסבתא של כל אחד מהיושבים כאן, של כל מי שמביט בי. ומשפט אחרון, אדוני היושב-ראש, בואו אל תשכחו, 50% – אתה מפריע לי, חבר הכנסת, חבר הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> אבו מערוף, אתה מפריע, אתה גם עם הגב. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אתה מפריע לי, כי אני מדבר עם סגן השר. <היו"ר יואל חסון:> לא עושים דבר כזה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני יודע מאיפה הוא הגיע, סגן השר; אדוני סגן השר, אל תשכח, 50% מהעובדים במדינת ישראל אינם משלמים מסים, ולכן הם לא ייהנו משקל אחד כשאתה מפחית את המסים. וככל שהמשכורת שלך גבוהה יותר אתה תקבל תמורה יותר גדולה. ולכן, הגיע הזמן, הגיעה השעה להחליף את מדיניות הפחתת המסים – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – במדיניות של חיזוק השירותים החברתיים בישראל. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת פרץ. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יישר כוח, יישר כוח. <היו"ר יואל חסון:> יישר כוח, יישר כוח, אבל איך מגיעים למכולת? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מתנצל, אני חייב ללכת. <היו"ר יואל חסון:> אני יודע לאן אתה הולך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, אני מתנצל – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פרץ, אתה מסכים להעביר לוועדה? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כן, ודאי. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קיבלת תשובה, עמיר, אני – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני, אני – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כיוונת לדעת קטנים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. נשמע את חברת הכנסת זנדברג. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. איך יודעים שהגיעו בחירות? פוליטיקאים מתחילים לדבר על הפחתת מסים. לפני עונת הפריימריז, לפני הריבים בקואליציה, יש סימן אחד לכך שהגיע הזמן להתחיל לפדות את הצ'ק מול הציבור ולדבר על הורדת מסים. ובאמת, מי יתנגד? אמרו לי אנשים, האמת, שאני מעריכה: איזה פוליטיקאי יעלה לרדיו או לדוכן הכנסת, לצורך העניין, וידבר נגד הפחתת מסים לציבור? מה, הממשלה מחלקת כסף, לא תיקחו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו הסיבה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז חברות וחברים, אני שמחה שאנחנו מדברים כאן שלושה חברי כנסת מהאופוזיציה שמציגים עמדה אידיאולוגית ברורה. וכן, יש לנו כאן ויכוח על תפיסת עולם, צריך לחדד אותו, וצריך לדון בו. כי אנחנו לא יכולים לשבת כאן ולהעלות הצעת חוק – וגם חברי כנסת מהקואליציה ממפלגות הימין יעלו לכאן ויגידו שצריך להעלות את קצבאות הנכים, וצריך לדאוג לעצירת ההתעללות בקשישים במוסדות סיעודיים, וצריך למנוע אלימות נגד מורים, וצריך למנוע את האלימות ואת הרצח הנורא של האחות טובה קררו בקופת-חולים. בלי להבין את ההקשר של מדיניות, וכן, את ההקשר של היעדר הכסף הממשלתי לשירותים האלה, אנחנו נישאר תלויים באוויר. לא נבין מה הקשר בין משאבים למדיניות. קצבאות עולות כסף, סיעוד עולה כסף, חינוך עולה כסף, בריאות עולה כסף, והכסף הזה הוא כסף ממשלתי. מדינת ישראל – זה נאמר לפני אבל אני אחזור על זה – מדינת ישראל היא אחרונה ב-OECD בהוצאה האזרחית הממשלתית לנפש. זאת תעודת עניות. וזאת לא טעות, זאת תוצאה של מדיניות, והמדיניות הזאת נקבעת כאן. ואם אנחנו רוצים, אנחנו יכולים בבית הזה ביד אחת לקיים דיונים על רצח האחות ועל התעללות בקשישים ועל אלימות נגד מורים ועל קצבאות הנכים, וביד השנייה להגיד: בואו נוריד מסים. והאמת, יש מסים שנכון להוריד: את המע"מ נכון להוריד, אבל מס החברות הוא גם ככה מהנמוכים במדינת ישראל, ומסים אחרים שנוריד לציבור – נוריד את מס ההכנסה, 50% מהציבור לא יראו מזה שקל, כי הם לא הגיעו לסף המס, ושאר האנשים, הורדת המס תעניק הטבה גדולה יותר ויותר ככל שהשכר עולה. זאת מדיניות? אני בכוונה לא אומרת "מדיניות חברתית", כי המילה הזו, "חברתית", הפכה למטבע לשון ריק. יש לנו ויכוח עמוק בין שתי תפיסות עולם: תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית, שמאמינה בהוצאה ממשלתית-אזרחית על השירותים שהמדינה חייבת לספק, ומשקיעה בהם כסף ומוצאת להם את המקורות, ובין מדיניות שאומרת: אנחנו נקצץ, האזרחים יסבלו, לא נבין למה, ומדי פעם נמצא איזה חבר כנסת חברתי שייתן איזו סוכרייה. את הוויכוח הזה צריך לנהל פעם אחת ולתמיד בצורה רצינית – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – ולבחור בתפיסת העולם שתעניק לאזרחי ישראל שירותים ציבוריים ממלכתיים איכותיים, טובים ואוניברסליים – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – על הכסף הממשלתי שזה עולה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, יש גם מישהו מהקואליציה שמעלה את הנושא, ולא בגלל שאני בא לבקר, אלא אני בא לצלצל בפעמון. אין ספק שכשבאים מקבלי ההחלטות ורוצים לקבל החלטות – יש עכשיו שיפור כלכלי ויש נתונים כלכליים טובים יותר, ומה עושים עם הכסף – השמיכה לא מספיקה בשביל כולם. צריך לקבל החלטה: האם מצד אחד עוזרים לאנשים שיכולים לעזור לאנשים אחרים – כמו, מה שמתפרסם עכשיו, מה שנראה, שמשרד האוצר, בגיבוי של ראש הממשלה, הולך להוביל מהלכים להוריד את מס החברות, להוריד את מס ההכנסה לבעלי הכנסה גבוהה, הורדת מס ערך מוסף ב-0.5% או ב-1%, הדברים האלה לא עוזרים לאנשים שנמצאים במצוקה כלכלית, שסובלים מיוקר מחיה. זה לא יכול להיות, בגלל שהורדת מס ערך מוסף עוזרת לאנשים שקונים רכבים, קונים דירות; הורדת מס הכנסה לבעלי הכנסה גבוהה זה עוזר רק לעשירים; אנחנו מדברים על מס החברות – נכון, גם את מס החברות כדאי להוריד, כי אז יכולה להיות לישראל היתכנות כלכלית, והיא יכולה להביא לכך שגם חברות מהארץ לא יברחו וגם יבואו חברות ממקומות אחרים. אבל כשבאים לקבל החלטה כזאת, איך צריך להתנהג ואיך צריך להסתכל עליה: בעיני קודם כול צריך לראות אם יש את המינימום. אתה יכול לקבל החלטה מאוזנת אם אתה קודם כול מביא את האנשים במיוחד – ואני מתכוון לכך, לאנשים שהם בעלי הכנסה נמוכה. אנחנו מדברים על כך שבישראל יש מצב שכל ילד שלישי נמצא בעוני. אני יודע, משוכנע, ואני גם אומר לכם באחריות שחלק ממקבלי ההחלטות, לא רחוק מאתנו, לא יודעים מה המשמעות של ילד שנמצא בעוני, של משפחה שנמצאת בעוני, כל משפחה רביעית. נראה להם שאין מצב כזה שילד הולך לישון רעב. חוץ מלישון רעב, יכול להיות, אולי הוא אוכל במקום שתי פרוסות ארבע פרוסות, ובזה הוא ממלא את עצמו, עם ג'אנק, ושר הבריאות מדבר על כך שהם לא בריאים בגלל שהם נמצאים בשכבות החלשות והאוכל לא מזין. זה גם אוכל מזין, זה גם חינוך, זה גם שירותי בריאות שהוא לא יכול לקבל בגלל שהוא לא יכול להגיע לכול. אם אנחנו מדברים רק עכשיו – על רקע מה שקורה בסיעוד אנחנו מדברים על מהלך ששר הבריאות רוצה להוביל, ולזה צריך עלות מסוימת; אבל כשמדברים על מסים, ומגיעים – עכשיו מדברים באיזשהו מקום על אקסטרה. צריך להראות את התמונה הכוללת, לא רק את מה שפופולרי יותר. צריך לראות איפה נקודות החולשה שלנו, איפה באמת קשה לנו. אם אנחנו מדברים על ביטוח סיעודי, זה משהו שמדבר על הכלל, משהו שנותן, באמת עוזר בעניינים – ואם מסתכלים בטווח הרחוק ובטווח הרחב יותר, יודעים שבדברים האלה ההשקעה היא הרבה יותר כדאית, והיא כדאית אמיתית, חוץ מאשר אנושית וחברתית. אנחנו מדברים על הדבר החמור ביותר, הדבר שהממשלה בישראל צריכה להסתכל עליו, על הפערים. אם יש היום פערים, צריך לצמצם. הממשלה צריכה לשאוף לצמצם את הפערים. נכון, אם נוריד את המס החברות יבואו יותר – יכול להיות שיבואו יותר חברות; אנחנו נוריד את מס ערך מוסף, מי שבאמת – השפעה של 20 שקלים, 30 שקלים, 40, 50 שקלים לחודש, זה לא מה שייתן את הרווחה למשפחות שנמצאות במצוקה. מגיע להן. כשאדם יודע שהוא מקבל הכנסה, הוא זוכה בפיס, הוא מסתכל קודם כול על הדברים ההכרחיים, הבסיסיים. מכאן ואילך הולכים להסתכל הלאה. ואני רוצה להגיד עוד מילה אחת – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים, אדוני היושב-ראש. – – כיושב-ראש ועדת המדע. חוגגים, כולם מטלפנים, לא יודע, לפרופסור שעשוע ולאחרים, לברך אותם על המכירה של "מובילאיי" ל"אינטל". מה עשינו בשביל זה? מה החלק שלנו, של מדינת ישראל, של ראש הממשלה, של הממשלה עצמה באקזיט הזה, במכירה? מה השקענו בזה? כיושב-ראש ועדת המדע, ואני יושב ישיבות אחרי ישיבות, לראות את ההשקעה הנמוכה באמת בפיתוחים, בהשקעות במחקר – לא זו אף זו, אנחנו היום צריכים להתמודד עם אותם מדענים, אותם פוסט-דוקטורנטים, וצריכים היום לדבר על כך שאת מלגות הקיום שלהם גם רוצים למסות, והכול בשביל להגדיל את ההכנסות. ואחרי זה אנחנו נבוא ונגיד ככה: מדענים שהם אלה – מה הוביל את ה"מובילאיי" הזה? <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מחקר של פרופסור באוניברסיטה, שהוא, באמת, על זיהוי עצמים – אני מסיים – על זיהוי עצמים ועל עיבוד אופטי, זה הביא להמצאה הזאת שנקראת "מובילאיי". והיום, כשהממשלה היום מצמצמת את ההשקעות בעניין הזה, כשמכון וולקני צריך להילחם על הקיום שלו, כשמכונים אחרים – כשהגנים הבוטניים גם צריכים להילחם על הקיום שלהם, עם קיצוץ דרמטי של 90% בתמיכות שיש להם, צריך לראות את הדברים: על מה אנחנו מתגאים שיש השקעה בנושא של מדע, בנושא של מחקר? גם בזה צריך להשקיע, ואז נוכל לבוא ולומר שיש לנו חלק בפיתוחים ובהמצאות שיש במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, תודה רבה. סגן השר יצחק כהן, בבקשה, אדוני. נקווה שסגן השר יגיד את דבריו בלי לקרוא מהכתב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרת את הבדיחה הזאת כבר 15 פעם. אולי תשנה את הבדיחות שלך, תהיה מקורי. <היו"ר יואל חסון:> אבל זו לא בדיחה, אני רציני. אני אוהב לשמוע אותך כשאתה מדבר מהלב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תהיה מקורי, תהיה מקורי. <היו"ר יואל חסון:> מהלב. לא ממה שפקידי האוצר כתבו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא יכול לחזור על אותה בדיחה 50 פעם. תהיה פעם אחת מקורי. <היו"ר יואל חסון:> קודם כול, אני יכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא יכול. אותה בדיחה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. רק תהיה פעם אחת מקורי. <היו"ר יואל חסון:> זו לא בדיחה, זה רציני, כי כשאתה מדבר לא מהדף אתה אומר דברים מדהימים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, אולי תקרא לאט, שלפחות נבין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם רוצים לקבל תשובה או שאתם רוצים – – – <היו"ר יואל חסון:> רוצים לשמוע אותך שאתה מדבר דברי אמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, שמעתי בקשב רב את דברי הח"כים המציעים, וראו זה פלא: אתם מתפרצים לדלת פתוחה, ולא סתם פתוחה – פתוחה לרווחה. אתם מכירים את המדיניות של שר האוצר משה כחלון, לדעתי זו הזדמנות פז בממשלות ישראל, כשכמעט כל יושבי הבית הזה מסכימים על אותה מדיניות – מדיניות רווחה מרחיבה. וזה מה שקורה באמת: תוספות לבריאות במיליארדים, תוספות לחינוך במיליארדים. כמובן, כולנו מברכים על העסקה של "מובילאיי", זה הרבה כבוד לטכנולוגיה הישראלית, לכלכלה הישראלית, אל מול השווקים הבין-לאומיים בכלכלה וביזמות, הטכנולוגיה הישראלית; אבל הכנסה חד-פעמית זו לא תוכנית שבאמצעותה אפשר לעשות משהו שהוא רב-שנתי. זה דבר טוב, זה דבר מצוין, אבל לא ניתן להסתמך על הכנסה חד-פעמית בשביל לבנות תוכנית כלכליות ארוכת טווח. אבל הצמיחה בישראל ברבעון האחרון היא בין הגבוהות בעולם. גם בשנת 2016, חבר הכנסת דב חנין, נתוני הצמיחה, ובכלל נתוני המקרו, הם מאוד מאוד מרשימים. מה שנקרא, בלי עין הרע. הרבה מעבר למצופה. עודפי גביית המסים לא יישארו בקופת האוצר, אני רוצה להרגיע אותך, גברת זנדברג. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה יבטל את המס על שלוש דירות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה, זה מס טוב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה? הוא נגד העלאת מסים, הוא בעד הורדת מסים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא מחזיר את המס, הוא לא רוצה שהכסף – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, הוא מעלה מס על שלוש דירות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, המס על שלוש דירות – מס השבח, אתה מקבל אותו בחזרה בתור מענק. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני שמעתי ששר האוצר אומר שהוא נגד העלאת מסים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז שיבטל את המס על שלוש דירות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אבל הוא מחזיר לך את מס השבח במענק. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שלא יחזיר לי שום דבר. שלא ייקח – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא אתה. מי שקונה דירה שלישית. לך יש בקושי דירה אחת, גם לא. על כל פנים, רבותי חברי הכנסת, כל העודפים יוחזרו לציבור, כדוגמת נכים – הזכרתם פה נכים – קשישים, הורדת יוקר המחיה, הפחתת מס לצמצום פערים, יהיה דגש על הזוגות הצעירים, המטרה היא להגדיל את ההכנסה הפנויה לזוגות צעירים; הם הקבוצה שנאנקת הכי הרבה, אגב, ולהם אנחנו צריכים לעזור. ועדה לבדיקת קצבאות הנכים בראשות ירון זליכה תסיים את העבודה תוך זמן קצר, בקרוב, ואז נוכל להביא בשורה. לגבי הקשישים, כבוד השר, הרב ליצמן, אנחנו יחד, יחד אתך, עם שר הבריאות, על פתרונות. שר האוצר הפחית מסים בעבר וכעת צריך להכניס למשוואה גם את השכבות החלשות – סקטורים שניתנו להם אבל לא מספיק. כמו שאמר חברי עמיר פרץ, 50% מהמועסקים בארץ לא משלמים מס. צריכים להגיע גם אליהם, ואכן, אנחנו נגיע אליהם בהרחבת ההוצאה הממשלתית. בעבר, כשהעלינו ההכנסות – הפחתנו מסים. נלחמנו ביוקר המחיה. מערכת הבריאות קיבלה תוספת של – כבוד הרב, כמה עוד תוספת קיבלתם? 9 מיליארד, אני אעזור לך; מערכת החינוך קיבלה תוספת של 4 מיליארד; סל התרופות עלה במאות מיליונים; ניתנה תוספת לחיילי חובה, הורדו מחירי המים והתחבורה הציבורית כתוצאה מההסכם הקואליציוני של השר הרב אריה דרעי. הוא לקח כסף קואליציוני והשקיע אותו בכלל הציבור בישראל והוריד את מחירי המים, מחירי החשמל – דבר נפלא שקורה, שכל אחד בישראל מרגיש; ניתנה סייעת שנייה, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד. דב חנין, לא הייתה לך כזאת ממשלה חברתית. דב, אני מדבר אליך. לא הייתה כזאת ממשלה חברתית. אז תודה. תעלה לדוכן ותודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא. אני אומר, יש סגן שר חברתי, זה טוב. אבל אני לא בטוח – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל יש גם פעולות, אני מונה אותן. יקירי, אני מונה אותן אחת לאחת, ועוד היד נטויה. <היו"ר יואל חסון:> לא, אבל בינתיים שמענו את ראש הממשלה ושר האוצר מדברים על הפחתת מסים – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם, גם. <היו"ר יואל חסון:> – – וחברי הכנסת דיברו פה נגד הפחתת מסים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. גם, גם. גם זה טוב. למה? מס ערך מוסף מגיע לכל השכבות. <היו"ר יואל חסון:> אבל זה לא מורגש, זה לא מורגש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ודאי שמורגש. <היו"ר יואל חסון:> יותר מורגש סבסוד מעונות מגיל אפס עד שלוש – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, יקירי. <היו"ר יואל חסון:> – – הארכת חופשת לידה, דברים מהסוג הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, יש את זה. הארכנו את חופשת הלידה. כל מה שאתה אומר עשינו. מה עוד? <היו"ר יואל חסון:> – – – מספיק, אפשר עוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ראינו מה אתם עשיתם. להזכיר לכם מה אתם לא עשיתם? על כל פנים, שוב, לגבי עסקת "מובילאיי" – אנחנו מאוד מאוד גאים. אנחנו שמחים על העסקה ואני מקווה שיהיו עוד עסקאות כאלה. העיקר, החשוב ביותר – שמרכזי הפיתוח יישארו בישראל. ישראל תמשיך להוביל ביתרונות היחסיים שלה, בעזרת השם, גם בפיננסים וגם בהתחדשות טכנולוגית, בהיי-טק ובשאר הענפים. אני רק יכול להמשיך, בעזרת השם, להתפלל שההצלחה הזאת תימשך. אני מציע להעביר את הדיון לוועדת הרפורמה, כפי שביקשה חברת הכנסת, יושבת-ראש, הגברת – בסדר? – רחל עזריה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> מה אתה מציע, אדוני? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> להעביר לוועדה של רחל עזריה. <היו"ר יואל חסון:> של רחל עזריה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <קריאה:> איזה ועדה? <קריאה:> ועדת כספים. <היו"ר יואל חסון:> ועדת הרפורמות? <קריאות:> ועדת כספים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> למה? למה רפורמות? <היו"ר יואל חסון:> אוקיי, אתם רוצים כספים. מאה אחוז. יש בינתיים דעה נוספת. כרגע הראשון זה עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, בבקשה, אני מחכה. <היו"ר יואל חסון:> אתה יכול, סליחה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זה בסדר. כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר ליצמן וסגן השר. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל עוד לא הגענו לשלב הזה. אנחנו נשאל את עמדתך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> מה שהציע סגן השר זה הצעות שהן לא ריאליות ולא רלוונטיות לעודף הכסף שישנו. <קריאה:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא, לא. אז מה שאני אומר, מה שנעשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הוא מדבר על מה שייעשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. אני תמיד אמרתי, ואני שוב חוזר על זה, ואני אחזור על זה עוד עשר פעמים ואפילו יותר, מתי שצריך: הקפיטליזם זה שפע של ייצור וחלוקה גרועה, לא טובה, לא נכונה, לא צודקת. זה מה שיש. המשך המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית, זה מה שמציע סגן שר האוצר. הצעת – לא הצעת, אתה רק פירטת מה שיש, אבל עכשיו יש כסף ולא הצעת איך להשתמש בו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא, אני שמעתי מה שהצעתם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מבקש להביא את הפרוטוקול לדוקטור מערוף. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז, רק תשב במקומך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> יש כסף עכשיו, ולכן, צריך לדעת איפה ואיך להשתמש בו. הוא אומר: זה חד-פעמי, הכסף. חד-פעמי. אבל החד-פעמי הזה יספיק לחמש שנים לפחות לשפר ולפתור הרבה משברים בבריאות, ברווחה ובחינוך, או כל אחד לבד. מס החברות, שירד לפי החוק האחרון ב-1%, ב-2%, גזל מהאזרח 4 מיליארד שקל בשנה. עוד פעם יציעו את ההצעות הפופוליסטיות להוריד מס. <היו"ר יואל חסון:> תודה, תודה רבה, אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לכן, צריך צוות מקצועי בוועדת הכספים, אכן לדעת איפה הכסף הזה, העודפים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה רבה לך. אני מודה לך. חבר הכנסת חאג' יחיא, חאג', יש לך דקה, חאג'. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, אם כבר מדברים על הורדת מסים, אז הייתי מציע ללכת לכיוון קצת יותר חברתי: להעלות את הרף של הפטור ממס, שהעניים, מי שמשתכרים משכורת נמוכה, יזכו בעוד כמה שקלים מההטבות האלה, כי אני רואה שהעניינים החברתיים – רוצים לבטל את הכספים שיש בקופת האוצר במקום להעביר אותם. אז לפחות את הרף של המינימום בשכר שפטור ממס – להעלות אותו, ואז אנשים יזכו. זה אחד. 2. להעלות את הרף של המס שלילי, כך שאנשים יזכו להחזרים. ומה שיש להם עודף, את מה שיש באוצר בעודף גבייה, להפנות את התוספת הזאת – להעביר אותה לקצבאות של אזרחים ותיקים או בעלי צרכים מיוחדים או שירותי סיעוד לאנשים הנזקקים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. היו פה שתי הצעות: אחת של סגן השר, לוועדת הרפורמות, והצעות של חברי הכנסת לוועדת הכספים. מי שבעד ועדת הכספים יצביע בעד. <קריאה:> – – – ועדת הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> מה? ועדת הכנסת. טוב, נעביר לוועדת הכנסת. בסדר. אין הסכמה, אתם לא רוצים להגיע להסכמות פה? <קריאות:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש לי פשרה, אדוני. יש לי פשרה, אדוני: את הכסף – לבריאות; את ההצעה – לאיזו ועדה שאתה רוצה. <קריאה:> – – – ועדת הכנסת. <קריאה:> לכספים, לכספים. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. אז זה ילך לוועדת הכנסת. אז בואו – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא. למה? למה? <היו"ר יואל חסון:> כי יש הצעה של חברת כנסת, אז אי-אפשר, אי-אפשר. אם היא לא חוזרת בה אי-אפשר. <תמר זנדברג (מרצ):> למה לקבוע את זה – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ועדת הכנסת, נו. <היו"ר יואל חסון:> ועדת הכנסת. מי שבעד – אני מצביע על ועדת הכנסת? מי שבעד ועדת הכנסת יצביע בעד. <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, רגע, רגע. אנחנו רוצים דיון במליאה. <היו"ר יואל חסון:> דיון במליאה. רגע, לא, רגע, רגע. <תמר זנדברג (מרצ):> דיון במליאה. <היו"ר יואל חסון:> היא רוצה דיון במליאה. לא להצביע. רגע, לא להצביע. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> דיון במליאה לא יהיה. <תמר זנדברג (מרצ):> גם בוועדת הכנסת לא יהיה. <היו"ר יואל חסון:> דיון במליאה. אז מה עושים? הצבעה עכשיו? חבר'ה, אתם רוצים מליאה? אז נעשה הצבעה על המליאה. מתברר שאפשר גם מליאה וגם ועדה, אז בסדר. אז הוועדה – זה יהיה ועדת הכנסת, בכל מצב. אז אני עושה הצבעה עכשיו על הדיון במליאה. מי שרוצה דיון במליאה שיצביע בעד. מליאה – זה בעד. מי שנגד – זה נגד. <קריאה:> מה זה נגד? <היו"ר יואל חסון:> נגד זה נגד מליאה. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> כן, מתברר. טוב שיש לנו את סגן מזכירת הכנסת המנוסה שיסביר לנו. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 7 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שבעה בעד, שניים נגד. יהיה דיון במליאה. ואנחנו עכשיו עושים הצבעה לגבי מי שבעד להעביר את זה לוועדת הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אפשר, אני מסביר לכם. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> צריך הצבעה, זה הכול. לכן, מי שבעד – – – <תמר זנדברג (מרצ):> את אותה הצעה מעבירים לשתי מקומות? <היו"ר יואל חסון:> כנראה, כן. ככה התקנון אומר. גם אני לא ידעתי את זה. אני מצביע. מי שבעד שזה יגיע גם לוועדת הכנסת, שיצביע בעד. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שמונה בעד, אין מתנגדים. חברים, עשינו היסטוריה. יש פה הצעה לסדר-היום מאוד חשובה שקיבלה שתי הופעות: הופעה במליאה והופעה בוועדת הכנסת. יפה מאוד. נראה לי קצת מגוחך, אבל בסדר. חברים, עשינו היסטוריה. היה שווה להישאר עד השעה הזאת. <תמר זנדברג (מרצ):> מצוין, כל הכבוד. כל הכבוד לנאזם. <היו"ר יואל חסון:> מצוין. תודה לסגן מזכירת הכנסת שהאיר את עינינו. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> היושב-ראש, לא מופיעה ההצבעה אצלי. <היו"ר יואל חסון:> אז אני אוסיף אותך, עאידה תומא סלימאן. מוסיף אותך, לפרוטוקול, הצבעת בעד, נכון? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> עכשיו הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעת חוק בעניין תקופת לידה והורות ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 66) (שידורי חדשות בין-לאומיים שמקורם בישראל), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, אדוני. <הצעה לסדר-היום> <מאות עובדי רשות השידור מתמודדים עם הלא-נודע, והם חסרי אונים באשר למעמדם ועתידם> <היו"ר יואל חסון:> נדון כעת בהצעה נוספת לסדר-היום: מאות עובדי רשות השידור מתמודדים מול הלא-נודע וחוסר אונים באשר למעמדם ועתידם, מס' 6607. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי יציג את ההצעה הזאת. ישיב לו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אמור להשיב לו. אין לנו שר במליאה. אין לנו שר, אז אתה תדבר עד אין קץ או עד שיבוא שר. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> העניין הוא שהסנקציה הזאת מצחיקה, כי הסנקציה מענישה אותנו על זה שאין שרים. זה מאריך את הדיון שלנו. אז אני מודיע בצורה ברורה: אני כן מקצה פה חמש דקות. אם בתוך חמש דקות לא יהיה פה שר, אני מוציא להפסקה את המליאה עד שיהיה פה שר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז תסגור, מה זה הפסקה? <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אם אתה סוגר עכשיו, בעיה לפתוח. <היו"ר יואל חסון:> אני יכול לפתוח. אפשר הפסקה. אני אחליט מה אני עושה. אני נותן לך כרגע עד חמש דקות. אני מקווה ששר יגיע. אם לא, נצטרך להפסיק את הדיון – שגם זה, אגב, הפסד שלנו. אבל אי-אפשר לא לכבד את הכנסת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה יכול לנעול את המליאה. <היו"ר יואל חסון:> אי-אפשר לא לכבד את הכנסת. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו כבר חודשים ארוכים עסוקים בתקשורת, בשיח הישראלי – – – <היו"ר יואל חסון:> סליחה שאני מפריע שוב. אתם יודעים מה, חברת הכנסת גרמן וחבר הכנסת מלכיאלי? זה מאוד סמלי יצא שדווקא הדיון בנושא רשות השידור, עובדי רשות השידור, זה הדיון שהממשלה מזלזלת בו, מזלזלת בעובדים – למעלה מ-1,000, כמה? 1,000 ומשהו עובדים – – <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> הרבה. <היו"ר יואל חסון:> – – שפשוט הולכים הביתה בצורה משפילה ומחפירה תוך פגיעה קשה בהם. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אתה רוצה לדבר על הקואליציה עכשיו? <היו"ר יואל חסון:> לא, אני אומר את זה מלבי, פשוט. אני עכשיו אתן לך. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> טוב. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחודשים האחרונים, בשיח הישראלי, בבית כאן, בתקשורת בכלל, אנחנו עסוקים כל כך בסוגיה הרת גורל להרבה אנשים, בבית כאן ובחוץ: תאגיד כן או תאגיד לא, כן רשות שידור או לא רשות שידור. יש צדדים לכאן ויש לכאן, ויכול להיות שכשאתה שומע את כולם – באמת כולם צודקים. אבל בתוך כל ההמולה הזאת, בתוך ים של אינטרסים – שאני מקווה שכולם באים משיקולים טהורים – כל כך הרבה מלל, הודעות שונות לתקשורת, שכחנו את האנשים הקטנים, את אותם העובדים, את האבות, את האימהות; את אלה שרשות השידור היא כבר שנים רבות מקור מחייתם, זו הפרנסה היחידה שלהם; את אלה שלא יודעים אם יהיה להם כסף ללחם וחלב מחר, לתשלומי משכנתה ביום המחר. בתוך רשות השידור יש את האנשים המפורסמים, שאותם כולנו מכירים, שלהם אין בעיה. אם ייסגר, יהיה מי שיעסיק אותם. הם לא דואגים. אבל אף אחד לא טרח לדבר עם כל אותם מאות אנשים שלא יודעים מה תהיה הפרנסה שלהם מחר. אף אחד לא טרח להודיע להם, לעדכן אותם, לשאול אותם. אני כאן, בבית הזה, אדוני היושב-ראש – לצערי מול כנסת ריקה – בשביל לזעוק את הזעקה של אותם שקופים, אותם אנשים שהם כל כך שקופים ששכחנו אותם בבית הזה. <יעל גרמן (יש עתיד):> היא לא ריקה. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> כמעט ריקה, אמרתי. כמעט ריקה, סליחה. חברי חברי הכנסת, אנחנו פה בבית הזה בשבילם. אני נמצא פה קודם כול בשביל לומר ולהרים קול עבור אלה שאין להם קול, בשביל האזרח הפשוט והעובדים האלה שמצפים מאתנו, חברי הכנסת, נציגי הציבור, שנהיה להם לקול; שנעלה את האינטרס של אותם אנשים שמתפרנסים ממשכורות רעב ולא בהכרח מהשמנות שיש שם. על כל אחד מאתנו לזעוק את זעקת העובדים, שעד היום, במשך למעלה משנה, אף אחד לא טרח להסדיר את מעמדם, ולא רק שלא טרחו להסדיר את מעמדם, גם לא טרחו ליידע אותם איפה הדברים עומדים. בעיני ובעיני רבים – ואני חושב שאני להם לפה גם מתוך הבית הזה – זהו מחדל נוראי לעשרות ומאות משפחות, שמטה לחמן הפך לשקוף בעינינו, ובכל יום שעתידן לא ברור להן זה הופך ליותר ויותר מסובך. אדוני היושב-ראש, אני קורא מכאן לשר התקשורת – שהיה אמור להגיע, להשתתף, ולצערי הוא לא פה – להקים לאלתר צוות היגוי שיעסוק ויבחן את עתידם של העובדים הללו, שלעובדים תהיה כתובת ברורה לברר את עתידם ולהסדיר את מעמדם. אסור לשכוח שמדובר במאות משפחות שעבורן זה מקור המחיה היחיד. אין שום הצדקה שיתנהל משא-ומתן על גבם של העובדים ושעובד לא ידע מה המדינה מתכננת לעשות אתו מחר. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אין תשובה. תראו, מה אתם מציעים לעשות, חברי חברי הכנסת? באמת אנחנו שוב מבוזים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אם השר יצא לחמש דקות, לא נורא. <היו"ר יואל חסון:> העניין הוא שהשר בבניין, הוא לא פה. אז קודם כול אנחנו כן נקדם את ההצעה הזאת, נקבל החלטה על ההצעה הזאת. יש הצעות לחברי הכנסת? <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> ועדה? <היו"ר יואל חסון:> ועדה. חברת הכנסת גרמן, ועדה לנושא הזה? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> ועדת הכלכלה. מי שבעד ועדת הכלכלה – נא להצביע בעד. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה– 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> חברים, אני רוצה לומר לכם ולומר גם למי שצופה בנו, חברי חברי הכנסת, שאני מצטער על הביזיון הזה – הביזיון הזה כלפי הכנסת וכלפי חברי הכנסת. הכנסת, מליאת הכנסת מתכנסת רק בנוכחות הממשלה. זאת מהות הכנסת, זו המהות של פיקוח. וכשאין פיקוח, אין משמעות, בין השאר, בוודאי לעבודת המליאה. אני מצטער להודיע שאני נועל את המליאה ואת הדיונים להיום. תודה רבה. ננעלה המליאה. <(הישיבה נפסקה בשעה 17:17 ונתחדשה בשעה 17:20.)> <היו"ר יואל חסון:> אדוני השר, אני רוצה לומר לך – אתה שר חדש אבל ותיק בכנסת, ואתה היית חבר כנסת הרבה מאוד שנים, ואתה יודע את המשמעות של אי-כינוס מליאה או לכנס את המליאה בלי נוכחות של שר. ברגע שאין נוכחות של שר, אין משמעות; אנחנו כאילו מדברים עם עצמנו; לא מתקיים הליך של פיקוח; לא מתקיים הליך מול הממשלה בכלל. לכן נאלצתי לנעול את הישיבה, ואני חידשתי אותה מסיבה אחת: קודם כול צר לי שחברי כנסת נענשים על זה – הם עבדו קשה, הכינו שאילתות, עשו עבודה. בנוסף, הצעת חוק חשובה ומשמעותית לאזרחים רבים, למאות-אלפי אזרחים, של חופשת לידה, הייתה אמורה – אדוני, אם לא היית נכנס עכשיו, הצעת החוק הזאת כנראה לא הייתה עוברת, וחבל. היא הייתה נדחית לאחרי הפגרה, ומשפחות רבות לא היו נהנות ממנה. <רחל עזריה (כולנו):> אתה לא צריך להצטדק. <היו"ר יואל חסון:> אני לא מצטדק, אני רוצה שהשר יבין, וגם מי שצופה בנו יבין למה היה האירוע הזה ומה קרה. אז אנחנו חוזרים לסדרי הדיון. אני פותח את הישיבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעת סגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <הצעת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעת חוק בעניין תקופת לידה והורות בדבר פיצול הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017> <היו"ר יואל חסון:> עכשיו אנחנו עוברים לבקשת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעת חוק בעניין תקופת לידה והורות בדבר פיצול הצעת חוק שינויים בהסדר של תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017. תציג – יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעות חוק התכנון והבנייה רחל עזריה. בבקשה, גברתי. <רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת):> תודה רבה. כבוד היו"ר, תודה. אני מעריכה את זה. החלטה בדבר פיצול הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017. הצעת החוק נדונה בקריאה ראשונה ביום ט"ז באדר התשע"ז, 14 במרס 2017. אנחנו בעצם מפצלים את החלק שמאפשר לבן-זוג של סטודנטית לצאת לתקופת לידה והורות במקום בת-זוגו, אם היא חוזרת ללימודים בהיקף של 24 שעות שבועיות לפחות במוסד, כמפורט בהצעת החוק. אנחנו פשוט הבנו שאם נשאיר את זה, לא נצליח להעביר את זה עד סוף המושב, ולכן נמשיך לדון בזה במושב הבא. לפיכך, ועל מנת שלא לעכב את הבאת הצעת החוק כולה לקריאה השנייה והשלישית, מוצע לפצל את החלק הזה של החוק – לפצל את החוק לשתי הצעות חוק נפרדות כך שחלק אחד מההצעה יכלול את הנושא שעניינו תקופת לידה והורות לבן-זוג של סטודנטית, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר ההוראות שבהצעת החוק. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה בנושא הזה. אנחנו מצביעים על הפיצול שהוצג כאן. אני מבקש הצבעה. מי שבעד – הוא בעד הפיצול; מי שנגד – הוא נגד. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה – 6 נגד – אין נמנעים – אין הצעת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובעניין תקופת לידה והורות בדבר פיצול הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> בקשת הפיצול אושרה ברוב של שישה מול אפס מתנגדים ואפס נמנעים. תודה רבה לכם. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לשאילתות לשר הבריאות. אדוני שר הבריאות, בבקשה. נתחיל עם חברת הכנסת גרמן, שנמצאת כאן – שאילתה מס' 839. בבקשה, גברתי. <839. אחיות בריאות התלמיד> <יעל גרמן (יש עתיד):> נושא השאילתה: אחיות בריאות התלמיד. אני קוראת לזה אחיות בריאות הציבור. בהסכם שבין משרד-האוצר להסתדרות נקבע שאחיות בריאות הציבור יעברו להעסקה ישירה על-ידי הממשלה עד סוף 2016, אלא שבניגוד להסכם, ביולי 2016 האריך המשרד את החוזה עם חברות הקבלן נטל"י ופמ"י בארבע שנים נוספות, למעט מחוז הצפון. רצוני לשאול: כיצד הוארך החוזה בניגוד להחלטת הממשלה, ומתי יועברו האחיות סוף-סוף להעסקה ישירה? <היו"ר יואל חסון:> השר, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. התחלת העברת השירות לבריאות התלמיד במחוז צפון מבוצעת בימים אלו במסגרת ההסכם בין ההסתדרות למשרד האוצר ובהתאם למדיניות של משרד הבריאות להתמקד קודם כול בפריפריה. נכון להיום, השירות מסופק ברמה טובה על-ידי הספקים הפרטיים – או המדינה, בדרום. העברת כלל השירות הוא מהלך מורכב, שצריך להיעשות בהדרגה על מנת שלא לפגוע בשירות, ולכן הפעילות בשאר אזורי הארץ תיבחן בהמשך. <היו"ר יואל חסון:> שאלה נוספת? <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני השר, את התשובה הזאת אני מכירה, אבל מה שאני שאלתי הוא ספציפית לגבי ההסכם – הסכם שנחתם בין משרד האוצר להסתדרות, שבו נקבע שכל האחיות תועברנה עד סוף 2016, וזה לא נעשה. אני מבינה שהדברים צריכים להיעשות לאט, ולכן באמת לא נקבע תוך חודש. אני לא קיבלתי תשובה איך זה שנחתם חוזה לעוד ארבע שנים, ולא קיבלתי תשובה מתי סוף-סוף כל האחיות אכן תועסקנה ישירות על-ידי הממשלה. לא קיבלתי תשובה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> התשובה לזה – שזה יהיה בהמשך, בהדרגה. אי-אפשר לעשות את זה בבת-אחת. אנחנו צריכים שזה ידפוק, שהכול יהיה לפי מה שצריך להיות, מסודר, ונעשה את זה. אגב, יש החלטת ממשלה – גם את יודעת שיש החלטת ממשלה לסגור את "אברבנאל", יש החלטת ממשלה לסגור הרבה דברים. אז אני בהחלט מחויב להחלטות הממשלה. אני אעשה הכול לפי מה שצריך, בהדרגה. <יעל גרמן (יש עתיד):> עוד שאלה. <היו"ר יואל חסון:> לא, אין עוד שאלה. אני רוצה לציין שיש פה שתי שאילתות של חברת הכנסת שרן השכל – חופש תנועה למטופלי קנאביס רפואי, וקביעה גורפת בדבר העלאת מינון עד 10 גרם לבקשה. היא לא נמצאת כאן כרגע; אם היא תהיה כאן – נאפשר לה. לכן, חברת הכנסת גרמן, אני מאפשר לך עוד שאילתה – שאילתה מס' 840, בנושא: בתי-חולים ציבוריים מסרבים לבצע הפלות. <840. סירוב לביצוע הפלות בכמה בתי-חולים ציבוריים> <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, השאלה הזאת כבר נשאלה בעבר, ולא קיבלנו עליה תשובה. האמת היא שאני זוכרת שאתה השבת שתברר את הנושא ותדאג לכך שהוא יוסדר, אבל אשאל בכל זאת את השאלה. מתחקיר שפורסם התברר ששלושה בתי-חולים לפחות – ככל הידוע לנו – שמקבלים תמיכה ממשרד-הבריאות, מיישמים, על דעת עצמם, מדיניות עצמאית בתחום ההפלות. בבתי-החולים האלה, ביניהם "שערי צדק", אין מתירים בפועל ביצוע הפלות בתחומם ומפנים את הנשים לבתי-חולים אחרים. אז קודם כול אנחנו יודעים שהדבר נכון, אז השאלה הראשונה נמחקת, והייתי רוצה לדעת אם באמת הם קיבלו התראה או נעשה משהו כדי להסביר להם שהם עוברים על החוק. <היו"ר יואל חסון:> נא להקריא את השאלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> לאכוף את החוק. מאחר שמדובר במדיניות המנוגדת לחוק, מה ייעשה בנידון? <היו"ר יואל חסון:> אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להגדיר כמה דברים. לצערי, הפלות יש על-פי חוק. איזה פלא, אם אני לא טועה, מאז שהחוק עבר, שמחקו את סעיף 5, באף מקרה לא הועמדו לדין על הפלות בלתי חוקיות. זה לא סביר. גם את יודעת וגם אני יודע שהמצב לא ככה. אני לא רוצה לפרט כרגע. אז קודם כול אנחנו צריכים להקפיד שכל ההפלות שישנן – שיהיו חוקיות, ושזה יהיה לפי שלושה חותמים, רופאים, וצריך להיות גם – שלא יהיה סעיף 5, שיהיה לפי כל הכללים, וזה לא בדיוק בכל המקומות. עכשיו אני אתן לך פרטים. ביקשת, תקבלי. מבירור שערכנו בעקבות הפרסום המוזכר בשאילתה עולה כי הדברים המובאים בכתבה אינם מציגים את המצב לאשורו. מבית-החולים "מעייני הישועה" נמסר כי הם אינם מונעים מכל אישה לפנות לוועדה להפסקת היריון במוסד, והם אף מבצעים הפסקות היריון לנשים שעברו ועדת-על בבית-חולים אחר. הם עושים את זה – אם יש ועדה, כמובן בודקים את זה לפי הוועדה, ומי שיש לה אישור מהוועדה, עושים את זה. מבית-החולים לניאדו נמסר כי לא קיימת ועדה להפסקת היריון במוסדם. מהמרכז הרפואי "שערי צדק" נמסר כי הוועדה ב"שערי צדק" מקבלת כל פונה המבקשת אישור להפסקת היריון באשר היא, ודנה לגופו של עניין בכל בקשה. עוד נמסר כי הוועדה ב"שערי צדק" נותנת משקל לעקרון קדושת החיים, ולכן, במקרים מובהקים כגון היריון לא רצוי ללא כל נימוקים נוספים אמיתיים, נציגות הוועדה מיידעות מראש את הפונות על מדיניות הוועדה, וכמובן, יש בעיה, אך כאמור, אין מניעה לנשים המעוניינות בכך לבוא בפני הוועדה. לעמדתנו, הוועדות להפסקות היריון אינן חותמת גומי ורשאיות על-פי החוק לשקול שיקולים רלוונטיים לשם קבלת ההחלטה בבקשה. <היו"ר יואל חסון:> שאלה נוספת, חברת הכנסת גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אין ספק, לית מאן דפליג שהוועדות הן עצמאיות והן צריכות לשקול את השיקולים העצמאיים שלהן, וכמובן את השיקולים המקצועיים. אבל אני רוצה להפנות את תשומת לבך, כבוד השר, שיש הבדל בין הפלות לא חוקיות המתבצעות במוסדות ובמרפאות פרטיות לבין העבירה על החוק, או יותר נכון התעלמות מן החוק, בבתי-החולים הציבוריים הנהנים מתקציב ציבורי. ולכן אני מצפה שמשרד הבריאות אכן יוודא ויפקח ויעקוב אחרי זה שכל בתי-החולים, לרבות שלושת בתי-החולים שאתה ציינת, מקיימים את החוק בנוגע להפלות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> משרד הבריאות יקפיד לקיים את החוק כפי שצריך. הוא לא יתערב בשיקולים של הוועדות, אני לא אתן להן לאשר הפלות בלתי חוקיות, ואני אקפיד על זה. וכל ועדה שהיא תגיד שהיא חושבת שזה לא נכון, אני לא אכריח אותה. <יעל גרמן (יש עתיד):> ללא ספק. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני השר. אני מודה לך. חברת הכנסת השכל לא הגיעה, לכן אנחנו לא נענה לה וההצעה נופלת, השאילתה נופלת. סגן שר הביטחון לא פה, אני רואה. הוא לא פה? אז נעבור לסגן שר הפנים. סגן שר הפנים, אני אשאל אותך – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> הוא לא פה. אז ככה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי לא נמצא כאן, הוא יקבל תשובה בכתב. חבר הכנסת משה גפני לא נמצא, לכן השאילתה נופלת. חברת הכנסת שרן השכל לא נמצאת – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה היה התור של השאילתה שלי. <היו"ר יואל חסון:> איזו שאילתה שלך? אבל זה לסגן שר הביטחון. הוא עדיין לא פה, הוא לא פה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת שרן השכל לא נמצאת פה. חברת הכנסת ברקו גם לא נמצאת כאן, היא תקבל בכתב, היא ביקשה. ולכן אני אשאל מכאן את השאילתה שלי, אדוני, והשאילתה שלי היא שאילתה 755. אדוני קרא, תקשיב, בעניין דרוזים. <755. תקציב בלתי מנוצל – מבני דת לדרוזים> <היו"ר יואל חסון:> בשנים 2013 עד 2015 תקציב מבני דת לדרוזים הוגדל לסכום של 4 מיליון ו-679,000 ש"ח, ומתוכו נוצלו 884,000 ש"ח בלבד – 19%. רצוני לשאול, אדוני סגן השר: 1. מדוע הוגדל התקציב לסכום של 4 מיליון ו-679,000 ש"ח? 2. מדוע נוצלו רק 19%? 3. מה נעשה עם 3 מיליון ו-795,000 ש"ח שלא נוצלו? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> – – – <היו"ר יואל חסון:> היו 4 מיליון ו-679,000, ונוצלו רק 19% מזה, ולכן השאלות שלי. בבקשה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> קודם כול, חשוב לדעת שמדובר בתקציב פיתוח. תקציב פיתוח הוא רב-שנתי. זה דבר ראשון. אי-אפשר לבצע אותו בשנה אחת. כמובן, עם זמינות קרקע, עם תוכניות, עם הרצת תוכניות, עם ההיתרים, עם כל הדברים, עם כל הקשיים שהרשויות המקומיות מתקשות בהם. זה לוקח כמה שנים, כמו בבינוי בתי-ספר – – – <השר איוב קרא:> זה לחמש שנים? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אנחנו מדברים על שלוש שנים, 2013 עד 2015. זו הייתה השאלה וזו גם הייתה החלטת ממשלה. הכסף הזה הוא לא בבסיס התקציב. הכסף הזה הוא בהחלטת ממשלה וכסף תוספתי. המספרים לא מתאימים לשום דבר. מאחר שאני בא מהתחום, אני בדקתי מול המערכת הכספית בדיוק מה היה ואיך היה, כי יכולים גם לטעות. אם אתה רואה 16 מיליון ו-781,000 ב-2013, ו-19 מיליון ו-968,000 ב-2014, ו-20 מיליון ו-552,000 ב-2015, אתה יכול לחשוב שהיה לך פה כמעט 60 מיליון או 55 מיליון. זה לא נכון. אלא תלוי בניצול של כל שנה ושנה, בביצוע של כל שנה ושנה, והיתרה היא בעצם כספים מחויבים שעברו לשנה הבאה, וזה בעצם כסף של השנה שעברה או לפני שנתיים וכן הלאה. המספרים המדויקים ביותר הם אלה שאני אומר לך אותם: בשנת 2013 היה ביצוע של 4 מיליון ו-658,000. זה המספר המדויק, ולא מה שהיה בשאילתה. ב-2014 – של 3 מיליון ו-252,000 שקלים. זה מה שהיה – – – <היו"ר יואל חסון:> מה שבוצע או מה שהוקצה? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> זה מה שבוצע. מה שהוקצה, אני יכול להגיד לך, זה 20 מיליון. 8 מיליון ועוד 8 מיליון ועוד 4 מיליון. אלה הסכומים שהוקצו ב-2013, 2014 ו-2015. בסך הכול זה 20 מיליון. זה לא שבכל שנה היו לך 20, או 16 או 19 – – – <היו"ר יואל חסון:> זאת אומרת, אם 20 מיליון הוקצו לתקופה – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הסכומים של אותה שנה כוללים את הכסף התוספתי פלוס ההתחייבויות, הכספים המחויבים. אז זה לא שקיבלת כל פעם – – – <היו"ר יואל חסון:> כן, את זה הבנתי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אבל יש לך איזשהו בסיס. הבסיס זה לא בסיס, אלא התוספת שהייתה באותה שנה, שניתנה מכל מיני מקומות בגלל החלטת ממשלה, והיא הייתה 8 מיליון ב-2013, 8 מיליון ב-2014, ו-4 מיליון ב-2015. אלה הסכומים, וזה כ-20 מיליון. הביצוע מולם ב-2013 היה 4 מיליון ו-658,000, ב-2014 – 3 מיליון ו-252,000, וב-2015 – 3 מיליון ו-530,000. זה אומר שמתוך 20 המיליון ו-428,000, שזה היה התקציב, הסך הכללי בשלוש השנים, בוצעו 11 מיליון ו-440,000. אם אתה מחלק את זה ל-20 – 428 חלקי 100, אתה מקבל 56%. זה המספר המדויק של הניצול ב-2013–2015. זאת אומרת, אם אני מדבר על תקציבי פיתוח ומבני דת, אז הניצול היה טוב מאוד. <היו"ר יואל חסון:> אז אני אשאל שאלה נוספת, אדוני. עשית לנו כאן שיעור מתמטיקה מצוין. אני רק אשאל שאלה אחרת – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> זה לא מה שאמרו לי פקידים. זה מה שאני בודק בתוך המערכת. <היו"ר יואל חסון:> לא, לא. אני מתאר לי שאתה לא תעמוד כאן ותגיד דברים שאתה לא עומד מאחוריהם ולא בדקת אותם. אבל אני שואל שאלה אחרת: האם אתה יודע להגיד בסוף, בפועל, כמה מבני דת חדשים הוקמו בשנים האחרונות לעדה הדרוזית? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הכספים ניתנים ככספים מחויבים. <היו"ר יואל חסון:> אבל כמה הוקמו בפועל? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הם מתחייבים לרשויות. שים לב שחלק גדול מהכסף לא מנוצל. זאת אומרת, אין פה עניין לא לתת. ההפך – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה אומר שהרשויות לא מנצלות? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הרשויות, כל התהליכים – הרי זה תהליך של הרשויות, כמו מבני חינוך – – – <היו"ר יואל חסון:> יש פה מצ'ינג? אתם נותנים וגם הרשויות נותנות, או זה מימון מלא של המדינה? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני לא יודע. יכול להיות שיש מצ'ינג, אני לא יכול להגיד לך כן או לא – – – <השר איוב קרא:> אין מצ'ינג. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אין מצ'ינג, אז עוד יותר טוב, אבל בדרך כלל זה הרשויות, והרשויות מתקשות, זה לא רק פה. שאלת את אותה שאלה על הנגב והגליל. אני בדקתי את זה. הרשויות מקבלות התחייבות, מקבלות הרשאות, זה נמשך אצלן הרבה זמן – – – <היו"ר יואל חסון:> ולא מבצעות. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> מכל מיני סיבות, ויש לך בעיה לבטל את ההרשאות. אם תבטל את ההרשאות, תקום צעקה גדולה, אז אתה נותן להן עוד ארכה, עוד שנה ועוד שנה, אבל בסופו של דבר זה תלוי בהן. <היו"ר יואל חסון:> זאת אומרת, אתה אומר שהממשלה מקצה את הכסף, אבל בפועל הרשויות לא מבצעות. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> יותר מזה, אני יכול להגיד לך שב-2014 סך ביצוע התקציב היה 98% וב-2015 – 80%, בכספים מחויבים – זאת אומרת שהם הפסידו 20%. <היו"ר יואל חסון:> הבנתי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> זה כסף שלא יכולת לחייב – 4 מיליון, משהו כזה, שחזרו. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. תודה רבה לך, אדוני השר. <752. תקציב בלתי מנוצל – פעולות לפיתוח הנגב והגליל> <היו"ר יואל חסון:> עכשיו אני אשאל אותך שאלה בכובע שלך כסגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, והשאלה שלי היא כזאת – עוד פעם, תקציב לא מנוצל, פעולות לפיתוח הנגב והגליל. בשנים 2013–2015 תקציב הפעולות לפיתוח הנגב והגליל הוגדל לסכום של 472 מיליון ו-784,000 שקלים, ומתוכו נוצלו רק 129.087 מיליון שקלים, זאת אומרת 27%. רצוני לשאול: 1. מדוע הוגדל התקציב לסכום של 472 מיליון פלוס? 2. מדוע נוצלו רק 27%? 3. מה עשה המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל עם 343 מיליון ו-697,000 שקלים שלא נוצלו? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> ובכן, לשאלה מדוע הוגדל התקציב – הוא לא הוגדל. פה תלמד איך האוצר מתקצב: בסיס התקציב בשנים האלה עמד על 130 מיליון והתקבלו תוספות של 70 מיליון. וזה לא רק במקרה הזה; יש הרבה משרדים שהתקציב שלהם בנוי – חלק הוא בסיס וחלק הוא תוספתי, ובמהלך השנה נותנים להם מהרזרבות, משינויים וכל מיני דברים, מביאים להם תוספת. זה שיש יותר – זה מה שאמרתי גם קודם – זה עודפים משנים קודמות. זה שהמשרד מתחייב, הכסף הזה מחויב. הוא עוד לא בוצע, אבל הוא מחויב. מחויב זה כמו ביצוע, אתה מתחייב. יש לי פה התחייבות שלטונית, אתה מתחייב לרשויות: מוציאים תוכניות, מתכננים, מתחילים את התהליכים, זה כסף מחויב. כסף מחויב, כדי שלא להפסיד אותו, אתה מחייב אותו ואתה צריך לקבל אותו בחזרה. אתה מקבל אותו בחזרה, אבל הוא לא תוספת – זה אותו כסף שהיה בשנה שעברה. בנגב וגליל, אם אדוני יודע, רוב הכסף זה החלטות ממשלה – החלטות ממשלה לעשות פרויקט כזה פה, שוק בבאר-שבע, מרכזי צעירים; כל אלה הם כספים שהם בהחלטות ממשלה. החלטות ממשלה אתה צריך לבצע. אחוז הניצול היה יחסית נמוך, 27%, והוא נובע – מאותה סיבה שאמרתי קודם: חלק גדול מהתקציבים האלה הם למבני פיתוח, למבנים, ומבנים זה על פני שנים. אתה לא יכול לבנות בשנה אחת. גם פה הייתה בעיה כזאת. רק אחרי שיסיימו את כל הפרויקטים תוכל להגיע לביצוע של 100%, אבל כל זמן שהפרויקט מתמשך, אתה משתדל רק לזרז אותם. התקציב בסך 343 מיליון ו-697,000 שקלים נוצל והוקצה לרשויות המקומיות, וזה כמובן בשביל מאות פרויקטים בכל היישובים בנגב והגליל. ואנחנו מנסים לזרז את הרשויות המקומיות כדי שיוכלו לנצל את הכסף מה שיותר מהר. בסופו של דבר זה לטובתם. ברגע שהם מנצלים, מתפנה לנו כסף להמשיך ולעשות פרויקטים נוספים. <היו"ר יואל חסון:> יש לי שאלה נוספת: האם את יודע להגיד על 2016, כמה, אם בכלל, החזרתם כסף לאוצר באופן כללי כמשרד? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> לא החזרנו בנגב וגליל. קודם כול זה החלטות ממשלה. תדע לך, החלטות ממשלה זה יתרון, מפני שכשיש החלטת ממשלה צריכים להביא את הכסף הזה. לא תביא – אתה לא מקיים החלטת ממשלה. אבל כסף שוטף שניתן למשרד והוא לא מצליח לבצע, הוא חוזר. <היו"ר יואל חסון:> כמה חזר? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כמו למשל במבני דת. במבני דת בשנת 2015 הם ביצעו רק 80%, וזה אומר ש-20% לא מחויבים בכלל. לא מחויב – הוא חזר. <היו"ר יואל חסון:> ברור. תודה רבה. תודה רבה לך, אדוני סגן השר נהרי. אני מודה לך על התשובות הרציניות. אנחנו עכשיו נקרא לסגן שר הביטחון להשיב לנו על שאילתות של כמה חברי כנסת. ראשונת השואלות – חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי. <595. זימון לגיוס לאנשים עם פיגור קשה> <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. אֵם לנער עם פיגור שכלי עמוק קיבלה עבורו צו ראשון מצה"ל – צו ראשון לגיוס, כמובן. רצוני לשאול: 1. איך קורה שנופלות טעויות כאלה? 2. למה אין הצלבה ברורה בין רשימות המתגייסים לרשימות המוסד לביטוח לאומי? 3. מה ייעשה כדי למנוע תופעות כאלה בעתיד? <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צה"ל עושה מאמצים רבים כדי לטפל באוכלוסייה של בעלי פיגור קשה ברגישות הראויה, מתוך מאמץ למצות את הטיפול עד כמה שניתן שלא בנוכחותם, וזאת כדי למנוע פגיעה בהם ובהוריהם. צה"ל פועל לטיוב קבלת המידע הרלוונטי הן מהמוסד לביטוח לאומי והן ממשרד הרווחה. נציין כי מדובר בכמה אוכלוסיות: חוסים, כאלה שעברו ועדות השמה ואובחנו כבעלי פיגור שכלי וכאלה הנמצאים במסגרות חינוך מיוחד. אדגיש כי צה"ל עושה מאמצים רבים לשלב אוכלוסיות שונות, ובין היתר גם בעלי לקויות, כמתנדבים בצה"ל – דבר שמשפחות רבות מעוניינות בו. לגופו של עניין, מבדיקה שעשיתי מול הגורמים הרלוונטיים בצה"ל התברר כי אכן אין העברת מידע סדירה כראוי משירותי הרווחה והמוסד לביטוח לאומי אל צה"ל. המידע המועבר פעמים אינו מקיף מספיק עבור גורמי צה"ל, והם נאלצים לבקש השלמות מידע כעניין שבשגרה. המידע הדרוש לצה"ל הוא כזה שבאמצעותו גורמי הצבא המוסמכים יוכלו לקבוע מי אינו מתאים לשירות צבאי בגלל נכותו, ובכך למנוע את הזמנתו ללשכת הגיוס ולמנוע עוגמת נפש מבני-הנוער ומבני משפחותיהם כאחד. בעקבות זאת פניתי אל שר הרווחה בבקשה שינחה את אנשי משרדו והמוסד לביטוח לאומי לקיים דיון עם ראש אכ"א, שבו תיקבע הדרך הראויה להעברת המידע הנדרש, שתמנע את הזמנתם ותימנע עוגמת נפש מיותרת מאלה שאינם יכולים להתגייס לצבא. בימים אלה יש התקדמות בשיתוף הפעולה בין כל הגורמים. אני מקווה שבקרוב יושלם הטיפול והעניין יוסדר, לטובת כל הנוגעים בדבר. לסיום, אני מודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי על שהעירה את תשומת לבנו לנושא באמת רגיש וחברתי ממעלה ראשונה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. שאלה נוספת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני, ותודה על הטיפול הענייני והיעיל. נשמח, אגב, אם תשלחו לנו, כשתושלם העבודה – ונוכל גם לשתף את האם שעברה את החוויה הקשה הזאת, בשביל שהיא תוכל להרגיש שהחוויה הקשה הזאת לפחות לא תקרה לאחרות ולאחרים. אבל רצוני לשאול, אדוני: אולי זאת הזדמנות לעשות בדיקה יותר רחבה ולחשוב על אוכלוסיות נוספות שעלולות להיות במצבים דומים? זאת אומרת, אני מודה שכרגע לא עולה בדעתי, אבל אני מאמינה שהעבודה מול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והביטוח הלאומי, לא רק בהקשר הקונקרטי הקטן הזה – הוא לא קטן – והחשוב הזה, אולי זה יאתר אוכלוסיות יעד שעוד לא קיבלנו פניות ציבור מהן; אבל לנצל את ההבנה שהיה פה עיוורון מקומי, שיכול לקרות באנושיות, לנצל את זה בשביל לוודא שנעשה סריקת רוחב בשביל לנסות לאתר מקרים אחרים שמועדים, ולנסות למנוע אותם כבר עכשיו. האם יש מצב שתעשו מהלך כזה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כפי שאמרתי, אכן באמת מדובר בנושא רגיש. רק אתמול ישבתי עם ראש אכ"א על העניין הזה. אני מקווה מאוד שבהחלט, תיעשה בדיקה. אני רוצה רק לסבר את האוזן. במהלך שנה מדובר בלמעלה מ-400 בני-נוער מהסוג הזה, עם נכויות שונות, שמבחינת המצב הבריאותי או הנפשי לא יכולים להתגייס לצבא, ומתוך המספר הזה, בסביבות שניים-שלושה מקרים קורות כאלה תקלות. זה המספרים שצה"ל יודע עליהם, ולמרות זאת, כפי שאמרתי, בגלל המקרים – אפילו המקרים הבודדים – כרגע נעשית השלמה של העברת מידע מסודרת משירותי הרווחה והביטוח הלאומי. אני אבקש שיבדקו גם אם יש עוד סוגים שונים, למרות שאני חושב שבסך הכול זה מקיף את כל הבעיות, אבל אני אבקש שיבדקו אם יש עוד בעיות מהסוג הזה, כי באמת אף אחד מאתנו לא רוצה לגרום לעוגמת נפש. בני-הנוער האלה גם כך, לצערנו הרב, סובלים בחברה ומרגישים, נמצאים ברגשי נחיתות לעומת חבריהם שמתגייסים, בוודאי ובוודאי שאנחנו לא צריכים להוסיף על הסבל הזה. אני מקווה מאוד שבזמן הקרוב נוכל להגיע למצב שבו לא יהיו עוד מקרים כאלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני סגן השר. אנחנו עכשיו נעבור לשאילתה מס' 789, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בנושא: דחיית בקשות טיפול של חולות סרטן מעזה. בבקשה. <789. דחיית בקשות טיפול של חולות סרטן מעזה> <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, בשנה שעברה חלה עלייה של 40% בבקשות של חולות סרטן לצאת מהרצועה לטיפולים בישראל שנדחו או שעוכבו. רצוני לשאול: 1. כמה בקשות נדחו בשנתיים האחרונות? 2. מתוך כמה? 3. העלייה היא תוצאה של שינוי מדיניות? 4. אם אכן היה שינוי במדיניות – איזה שינוי בוצע, למה ומתי? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, להלן הנתונים המציגים את סך הבקשות שהוגשו למינהלת תיאום וקישור עזה בשנים 2015 ו-2016 ואת סך ההיתרים שנופקו בפועל לצרכים הרפואיים השונים בכלל המחלות, שכוללים אשפוז, טיפולים אמבולטוריים וגם מלווים לחולים. בשנת 2015 הוגשו למינהלת תיאום וקישור 64,076 בקשות לכניסה למטרת צרכים רפואיים שונים, של חולים ומלוויהם. מתוכן, 25,004 היו בקשות של חולים ומתוכן אושרו 17,068. בשנת 2016 הוגשו 68,431 בקשות לכניסה למטרת צרכים רפואיים שונים, של חולים ומלוויהם. מתוכן, 30,897 היו בקשות של חולים, ומתוכן אושרו 17,106, כך שאני אינני יודע מאיפה בא המספר של 40% גידול, זה לא קיים אצלנו. אני רוצה להדגיש: לא חל שום שינוי בשנת 2016 במדיניות האזרחית ובקריטריונים להנפקת היתרים לכניסה לישראל לצורכי טיפול רפואי וצורכי בריאות נוספים לתושבי רצועת-עזה. הנימוק היחיד המסביר את הפער בין מספר הבקשות לבין האישורים הניתנים הוא הנימוק הביטחוני. כוחות הביטחון ששומרים על אזרחי ישראל, יהודים וערבים, פועלים לילות כימים לשמור על חיינו כאן. להם גם נתונה הסמכות הסופית להחליט אם מתן האישור יהווה סכנה ממשית לאזרחי ישראל או לא. לצערי, אני חייב לציין כי גם בתחום האישורים לחולים קיים ניצול ציני של החולים על-ידי גורמים שונים. לדוגמה, בשנת 2016 נתפסו במקרים שונים זהב ועשרות אלפי שטרות של כסף שהוברחו בתוך אמבולנס ובעגלת תינוק. החולים כמובן הצהירו שאין ברשותם כסף. בנוסף, מאות חולים שנכנסו לארץ לשם טיפול הפכו להיות שוהים בלתי חוקיים ולא חזרו לעזה. שלא נטעה, הכסף המוברח הוכוון על-ידי גורמי טרור. שוב טרוריסטים עושים שימוש באזרחים מעזה כדי לממן רצח של ישראלים. אני רוצה לומר, חברת כנסת תומא סלימאן: אתם צריכים לגנות את הטרוריסטים שמשתמשים בתושבי עזה למטרות האלה, לא להגן עליהם. אי-אפשר לעמוד כאן – אני מצפה שתגידו מסר ברור: מה שהם עושים זה לא מוסרי ולא ראוי. ואני רוצה לומר דבר ברור. ככל שלא ייעשה שימוש לרעה באישורים הרפואיים הניתנים לתושבי עזה, ניתן יהיה להגדיל את מספר האישורים המבוקשים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אפשר שאלה נוספת? <היו"ר יואל חסון:> כן, כן. בוודאי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, אני מברכת על הנתונים שנתת לי אבל הם התייחסו לכלל המחלות, כאשר השאלה שלי כוונה באופן מיוחד לחולות סרטן, כי אני יודעת שהתופעה הולכת ורווחת. קודם כול, יש עלייה מאוד חמורה במקרי תחלואת סרטן בקרב הנשים בעזה, תחת המצור, ומצד שני, יש גם עלייה באי-מתן אישורים לנשים חולות הסרטן. אני גם חושבת שהגיע הזמן לדבר על עוד תופעה. למשל, בשנת 2016 נדחו 69 בקשות של נשים חולות סרטן, שאפילו בתי-החולים הישראליים ביקשו מהן לחזור לבדיקות. בשנת 2015 נדחו 48, ובשנת 2014, 23. כלומר, יש עלייה כל הזמן במספר הבקשות דווקא של נשים חולות סרטן. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני רק רוצה להוסיף דבר אחד. <היו"ר יואל חסון:> זה לא נאום. זה שאלה נוספת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אז שאלה נוספת, סליחה. שאלה נוספת: האם קיימת הוראה, כפי שנודע לי, לא להכניס חולות סרטן או חולים באופן כללי, שאין עליהם טלפון? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כפי שאמרתי, אין לנו נתונים על סוגי המחלות, אנחנו לא מפלחים כל מי שמבקש אישור לפי המחלה. הנתונים שנתתי לך אלה נתונים מאוד מאוד מדויקים, אפילו על המספר הבודד. אלה הם המספרים וכפי שאת רואה בעצמך, אנחנו מדברים על 17,000 ויותר אישורים שניתנים בשנה לחולים. למלווים זה מספרים נוספים. אני דיברתי על החולים בלבד, ואלה מספרים בהחלט – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כל עוד יש מצור – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בהחלט מספרים גדולים. אני לא מקבל את הגישה. אין מצור על עזה, והלוואי שאנשי – הלוואי, אני אגיד לכם פה: הלוואי, הלוואי והלוואי שהאחים של האזרחים שנמצאים בעזה היו דואגים להם כמו מדינת ישראל. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, אתה יודע – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> את יודעת שמדינות – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, זה לא דיאלוג עכשיו, זה לא עובד ככה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מדינות אחרות, לצערנו הרב, אף אחת מהן לא מוכנה לקלוט חולים מעזה ולא מוכנים לטפל בהם כמו שמדינת ישראל מטפלת בהם. ולגבי השאלה השנייה, אני לא מכיר דבר כזה שמבקשים מהם שלא יהיה להם טלפון. אין – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> דווקא הפוך. אם אין להם טלפונים, לא מקבלים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יכול להיות שיש צורך, כדי שאפשר יהיה לתקשר אתם. כפי שאמרתי, יש מאות חולים שקיבלו אישור ונשארו פה בארץ כשוהים בלתי חוקיים, אז בוודאי צריך שיהיה טלפון שאפשר יהיה להתקשר אליהם ולהגיע אליהם. <היו"ר יואל חסון:> אבל אני חייב להתייחס לזה שמצד אחד יש רצון להפרדה ולשתי מדינות, אבל מצד שני יש ציפייה שמדינת ישראל תספק שירותים רפואיים לתושבי עזה. אני לא חושב שמדינת ישראל – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זאת אחריות שקיימת – – – <היו"ר יואל חסון:> מדינת ישראל עושה את זה כפעולה הומניטרית, והיא לא חייבת לעשות אותה; אי-אפשר לבוא אליה בטענות על הדבר הזה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, לפי החוק הבין-לאומי היא כן חייבת – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה פתאום. מה פתאום. <היו"ר יואל חסון:> לא, מה פתאום, על מה את מדברת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> בשום פנים ואופן לא. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אנחנו לא בעזה כבר מזמן. <היו"ר יואל חסון:> בשום פנים ואופן לא. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אנחנו מזמן לא בעזה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני עוזר לך, סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני יודע. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת עאידה, באמת, אני אומר לך, ואת יודעת שאני תומך בשתי מדינות והפרדה ומדינה פלסטינית אחת מפורזת שתיקח אחריות על הפלסטינים, אבל אי-אפשר לצפות ממדינת ישראל ולא לצפות, אגב, מה"חמאס" – שמנהל את עזה, שמחזיק את עזה, מחזיק את תושבי עזה כבני-ערובה שלו; מהם אף אחד לא מצפה שהם יטפלו בחולי הסרטן. אין שום ציפייה. את מצפה מישראל שתטפל בחולי הסרטן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני מאוד שמחה על השיח הזה, אבל בתנאי שתיתן לי גם כן לענות לך, וגם להביע – – – <היו"ר יואל חסון:> הנה, את עונה. את עונה, את עונה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, באופן מסודר, אחרת איך אפשר? <היו"ר יואל חסון:> לא, לא משם. חוץ מזה, מה לעשות? יש פריבילגיה בלהיות יושב-ראש ישיבה. יש פריבילגיה. אז תודה, אני מודה לך מאוד. אנחנו עוברים לשאילתה 813, שיש לי בה, חבר הכנסת גליק, נגיעה אישית, כי אני שירתּי בנח"ל בנגוהות ואני מכיר את המקום הזה היטב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז בזכותך המקום הזה קיים. <היו"ר יואל חסון:> נכון, אגב, נכון. שירתּי בנח"ל בנגוהות. <יהודה גליק (הליכוד):> מאז שהשתחררת השתנה המקום. הנוף יפהפה. כביש 358 מקסים. אני מזמין אותך לבוא לבקר. <היו"ר יואל חסון:> גם ביקרתי שם אחר כך כמה וכמה פעמים. אז אתה תשאל את שאילתה 813, בנושא תוכנית בניין עיר לנגוהות. <813. תוכנית בניין עיר לנגוהות> <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש המתוק והיקר, אדוני השר, סגן המזכירה, הקלדניות הנהדרות – מה? גם סגן השר מתוק, גם נשות המשמר וכל מי שנמצא. תענוג להיות אחרון היום. אני אולי, רק להתחבר לשאילתה הקודמת – אני רוצה לאחל רפואה שלמה לכל החולים, בין שהם בעזה בין שבישראל. לכולם רפואה שלמה ובריאות טובה. אדוני סגן השר, היישוב נגוהות הוקם על-פי החלטת ממשלה משנת 1981 על אדמות מדינה עם קו כחול בתוקף, ואוזרח בפועל בשנת 1998, אבל עד היום טרם אושרה ליישוב תוכנית בניין עיר. על כן, רצוני לשאול: 1. מדוע אישור התוכניות מתעכב כבר שנים רבות כל כך? 2. מדוע הורה המינהל האזרחי שלא להכליל את שכונת הבוסטר בתוכניות, בניגוד להתחייבות מפורשת של שר הביטחון משה בוגי יעלון – שבזכות התפטרותו אני חבר כנסת – בבית-המשפט, ב"בג"ץ המתוחמים"? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כחלק מהסדרת המאחז נגוהות מערב – שכונת הבוסטר, כהגדרתו של חבר הכנסת יהודה גליק – נחתמה בנובמבר 2013 מפת תחום היישוב, המצרפת את שכונת הבוסטר לתחום היישוב נגוהות. לאחר צירוף תחום השיפוט הוגשה על-ידי המועצה האזורית הר חברון תוכנית 521/1, הכוללת 262 יחידות דיור ליישוב נגוהות, ובכלל זה נגוהות מערב – שכונת הבוסטר. במסגרת בחינה מקצועית שבוצעה במינהל האזרחי נדרשה המועצה להגיש פרוגרמה המסבירה את הצורך התכנוני במספר יחידות הדיור במתכונת הרחבה שהוגשה, כיוון שהפרוגרמה שהוגשה לא עמדה בדרישות התכנוניות. לאור הערות לשכת התכנון במינהל האזרחי הגישה המועצה האזורית תוכנית מצומצמת, 521/1א', כשלב א', הכוללת 102 יחידות דיור ואינה כוללת את שטח נגוהות מערב, שטח הבוסטר. התוכנית אושרה לקידום הליכי תכנון במאי 2016, אך הועברה חזרה למועצה האזורית להשלמות. לפני כשבועיים הושלמו התיקונים והאישורים המקצועיים הנדרשים לתוכנית לקראת דיון להפקדה. המשך התהליך, דהיינו דיון להפקדה והמשך קידום ההליכים, ממתין כרגע לאישור הדרג המדיני. <יהודה גליק (הליכוד):> הדרג המדיני זה אתה. <היו"ר יואל חסון:> שאלה נוספת? <יהודה גליק (הליכוד):> כן, כן, בהחלט. לא אתן לך ללכת הביתה בלי שתהיה שאלה נוספת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רק עוד מעט יש תפילת ערבית, אז תזדרז. <יהודה גליק (הליכוד):> כן, כן, אני כבר מסיים. אדוני כבוד סגן השר המתוק, היקר והאהוב, ידוע שקצין מטה חשמל של המינהל האזרחי לא מונע מחברת חשמל הערבית לחבר את בתי התושבים הערבים בשטחי C, אפילו כשאין בעלות מוכחת. אני שואל: האם תנחו אותו להשוות תנאים על-ידי אישור חיבורים גם לבתים של תושבים יהודים במקומות שבהם יש קו כחול או תחום שיפוט בתוקף? כמו כן, מדוע בנושאים מקצועיים, דוגמת איכות הסביבה והבריאות, אין לקציני המטה של המינהל האזרחי כל כפיפות למשרדי הממשלה, והם נוהגים בפועל לפי ראות עיניהם, בדרך כלל במדיניות המפלה לרעה את התושבים היהודים ביהודה ושומרון, שהם האזרחים המקומיים? <היו"ר יואל חסון:> תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> קמ"ט חשמל מאשר חשמל בהתאם לחוק הנוהג באזור לשתי האוכלוסיות באופן שווה. אני רוצה לציין שיש מקרים יוצאי דופן, בשל נימוקים הומניטריים או מקרים ביטחוניים, שבהם ראש המינהל האזרחי חורג מהכללים הקיימים. אני יכול לומר לך שבשנה האחרונה טיפלתי בכמה מקרים ביישובים יהודיים, והשתמשנו בנימוק ההומניטרי הזה וחיברנו אותם לחשמל. אינני מכיר מקרים, כפי שאתה מציין, שיש אפליה או התנהגות של איפה ואיפה. אם יש לך מקרים קונקרטיים, אשמח לקבל אותם ולבדוק. לגבי השאלה השנייה, ככלל, קציני המטה כפופים מקצועית למשרדי האם שלהם; ניהולית הם כפופים לראש המינהל האזרחי. גם פה אינני מכיר אפליה כפי שאתה אומר. אשמח, אם יש לך מקרים קונקרטיים על אפליה – אני מוכן לטפל בהם. אני כמובן מסכים אתך מאוד מאוד שהיהודים הגרים ביהודה ושומרון הם המקומיים. אספר לך בסוד שכשהייתי – לא פעם ולא פעמיים – מ"פ ביהודה ושומרון, אסרתי על חיילי לומר "המקומי". אמרתי להם: תזכרו טוב, המקומיים זה היהודים. תקראו "ערבים", לא "מקומיים". ודאי שאני מסכים אתך על ההגדרה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני סגן השר. תודה רבה לחבר הכנסת השואל. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ב באדר התשע"ז, 20 במרס 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:06.>