דברי הכנסת

דברי הכנסת כא / מושב שלישי / ישיבות רי"ח–ר"כ / כ"ב–כ"ד באדר התשע"ז / 20–22 במרס 2017 / 21 חוברת כ"א ישיבה רי"ח הישיבה המאתיים-ושמונה-עשרה של הכנסת העשרים יום שני, כ"ב באדר התשע"ז (20 במרס 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 נאומים בני דקה 11 חיים ילין (יש עתיד): 11 עליזה לביא (יש עתיד): 12 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 12 יהודה גליק (הליכוד): 13 אילן גילאון (מרצ): 14 אורן אסף חזן (הליכוד): 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 15 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 16 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 16 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 18 הצעת חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על-ידי גורם מפעיל, התשע"ז–2017 19 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 19 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016 21 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 22 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 78), התשע"ז–2017 23 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 23 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 25 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 26 חילופי גברי בוועדות הכנסת 26 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 26 הצעת חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט (מכון וינגייט), התשע"ז–2017 26 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 27 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 29 הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017 30 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 31 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 33 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 34 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017 34 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 34 שרן השכל (הליכוד): 37 אמיר אוחנה (הליכוד): 38 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 42 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 51 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 53 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 62 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 62 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62), התשע"ז–2017 62 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 63 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 63), התשע"ז–2017 65 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 65 הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017 69 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 69 מירב בן ארי (כולנו): 71 קארין אלהרר (יש עתיד): 73 הצעת חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017 74 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 74 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 77 הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017 78 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 78 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 85 רועי פולקמן (כולנו): 86 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 87 הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 90 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 90 דב חנין (הרשימה המשותפת): 95 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 98 הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017 99 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 99 יואב קיש (הליכוד): 101 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 35, 75, 77, 79, 82, 87, 92, 94, 96, 97, 99, 57, 60, 109 ו-116 בתקנון הכנסת 103 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 103 יהודה גליק (הליכוד): 105 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017 106 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 107 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הבטחת מימוש כספי הפיקדון על-ידי חיילים משוחררים), התשע"ז–2017 108 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 109 איתן ברושי (המחנה הציוני): 116 עודד פורר (ישראל ביתנו): 117 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 118 אורן אסף חזן (הליכוד): 119 איתן כבל (המחנה הציוני): 121 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 124 הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017 127 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 128 מיכל בירן (המחנה הציוני): 133 איתן ברושי (המחנה הציוני): 135 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 139 אורן אסף חזן (הליכוד): 140 איציק שמולי (המחנה הציוני): 143 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 145 חילופי גברי בוועדות הכנסת 146 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 146 הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון) (הוראות לעניין בקשה לאישור מיזם חקלאי-תיירותי משולב), התשע"ז–2017 147 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 147 איתן כבל (המחנה הציוני): 153 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 155 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 156 דב חנין (הרשימה המשותפת): 157 סגן שר האוצר יצחק כהן: 158 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 160 שרת המשפטים איילת שקד: 163 דב חנין (הרשימה המשותפת): 165 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017 168 יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): 168 יואל חסון (המחנה הציוני): 170 דב חנין (הרשימה המשותפת): 184 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 187 תמר זנדברג (מרצ): 189 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 192 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 195 נחמן שי (המחנה הציוני): 196 מיכל בירן (המחנה הציוני): 198 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 200 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 202 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 204 מיכל רוזין (מרצ): 207 יעל גרמן (יש עתיד): 210 יואל חסון (המחנה הציוני): 216 יואב קיש (הליכוד): 226 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 234 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 234 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017 234 יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): 262 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 264 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 264 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ז–2017 265 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 265 מיקי לוי (יש עתיד): 267 אורן אסף חזן (הליכוד): 269 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 43) (זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ז–2017 270 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 270 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 272 הצעת חוק קרן חינוך ארצות-הברית–ישראל, התשע"ז–2017 275 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 275 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 277 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 277 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 27) (הרשאה אישית לבעל תואר ברוקחות קלינית), התשע"ז–2017 277 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 278 הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון מס' 3) (התקשרות למימוש מטרות ציבוריות), התשע"ז–2017 280 דוד ביטן (הליכוד): 280 נחמן שי (המחנה הציוני): 281 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 57) (זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשע"ז–2017 282 איתן כבל (המחנה הציוני): 282 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 287 איציק שמולי (המחנה הציוני): 288 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ב באדר התשע"ז, 20 במרס 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על-ידי גורם מפעיל, התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון) (הוראות לעניין בקשה לאישור מיזם חקלאי-תיירותי משולב), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4034/20 וכלה בהצעת חוק פ/4081/20 – הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – איסור ייצוג על-ידי גוף שמקדם פגיעה בבריאות הציבור), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק חובת שקיפות תקציבית במוסדות החינוך, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, יגאל גואטה, סתיו שפיר, מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, איתן ברושי, נחמן שי ודב חנין; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, אמיר אוחנה, זהבה גלאון, עמיר פרץ, יואל חסון, דב חנין, מיכל רוזין, נחמן שי וסתיו שפיר; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מתן הודעה בכתב לאסיר בדבר מתן שירותי דת), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עבדאללה אבו מערוף, חנין זועבי, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, אילן גילאון, יעקב פרי, חיים ילין, עמר בר-לב, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, איל בן ראובן, מיקי לוי ועליזה לביא; הצעת חוק גוש-עציון, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק גוש-אריאל, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק בקעת-הירדן, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס ערך מוסף במכירת תרופות לחולים סופניים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, עמיר פרץ, ישראל אייכלר, נחמן שי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, יחיאל חיליק בר, משה גפני, עבדאללה אבו מערוף, יוסי יונה, דב חנין, נורית קורן, מרב מיכאלי ויואל חסון; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – שימוש בעודפי תקציב לתוכניות שבהן נכללו במקור), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עזים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעה חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון – נגישות למידע מהמעסיק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, יפעת שאשא ביטון, קסניה סבטלובה, חיים ילין, יואל רזבוזוב, קארין אלהרר, מאיר כהן ואיל בן ראובן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מבחן ההכנסה לצורך קבלת גמלת סיעוד), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת זיקנה לשכר הממוצע במשק), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת גביית עמלה בעסקת מכר מרחוק שעניינה רכישת כרטיס למופע), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, אילן גילאון, יעקב פרי, חיים ילין, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, זהבה גלאון, נחמן שי, קסניה סבטלובה, מיקי לוי ועליזה לביא; הצעת חוק הפיקוח על מעונות (תיקון – חובת פיקוח של מנהל מעון), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יגאל גואטה, יעקב מרגי ודוד ביטן; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – תגמולים וקצבה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ניסן סלומינסקי, אמיר אוחנה, נורית קורן, מירב בן ארי, מרדכי יוגב ויהודה גליק; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה לחיילות בשירות קבע), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן, ענת ברקו ונאוה בוקר; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הסכום להשתכרות בנוסף לקצבה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – סדרי דין מזורזים בתביעות ביטוח), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק החקלאות, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, איל בן ראובן, יצחק וקנין, עמר בר-לב, רויטל סויד, מנחם אליעזר מוזס, יואב בן צור, אברהם נגוסה, יחיאל חיליק בר, עודד פורר, מנואל טרכטנברג, איילת נחמיאס ורבין, יעקב פרי, זוהיר בהלול, יואל חסון, מיכאל מלכיאלי, נורית קורן, יהודה גליק, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, אלי אלאלוף, איתן כבל, אראל מרגלית, אכרם חסון, יפעת שאשא ביטון, מרב מיכאלי, איציק שמולי, אלעזר שטרן, דוד ביטן, נחמן שי, יעקב מרגי, אורן אסף חזן, ענת ברקו, אילן גילאון, משה גפני ואבי דיכטר; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה לפוגעים בקטינים וחסרי ישע), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, אורי מקלב, רועי פולקמן, מירב בן ארי, יעל גרמן, יגאל גואטה, עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, אלעזר שטרן, איתן ברושי, איל בן ראובן, מאיר כהן, קארין אלהרר, עליזה לביא, מסעוד גנאים, יעקב מרגי, ניסן סלומינסקי, דוד ביטן, אכרם חסון, מיכאל מלכיאלי, אלי אלאלוף, מכלוף מיקי זוהר, יואב קיש, רוברט אילטוב, מנואל טרכטנברג וסתיו שפיר; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – עסקים בתחום ההסעדה והבילוי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק שימור פוריות לנשים עגונות ומסורבות גט, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, שולי מועלם-רפאלי, יצחק וקנין, רועי פולקמן, יואל חסון, נאוה בוקר, דוד ביטן, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, איציק שמולי, מירב בן ארי, מרדכי יוגב, יגאל גואטה, יעקב מרגי, ניסן סלומינסקי, מכלוף מיקי זוהר, אלי אלאלוף וזאב בנימין בגין; הצעת חוק להסדרת ההימורים החוקיים בישראל, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, עמר בר-לב, איציק שמולי, שולי מועלם-רפאלי, זאב בנימין בגין ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – קיצור וייעול הליכי התנגדויות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, אלי אלאלוף, רועי פולקמן, מאיר כהן, יצחק וקנין, איציק שמולי ויואב בן צור; הצעת חוק חובת התקנת מצלמות במחלקות האשפוז הסיעודי, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יואב קיש, רוברט אילטוב, שולי מועלם-רפאלי, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, עמיר פרץ, דוד ביטן, דוד אמסלם, יצחק הרצוג, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, יעקב מרגי, אורי מקלב, עודד פורר, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, טלב אבו עראר, דב חנין, יוסף ג'בארין, חנין זועבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, איתן כבל, אכרם חסון, רויטל סויד, מירב בן ארי, מיכאל מלכיאלי, ענת ברקו, שרן השכל, רועי פולקמן, מרדכי יוגב, יהודה גליק, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', אילן גילאון, אבי דיכטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, מנחם אליעזר מוזס, מאיר כהן, עפר שלח, איתן ברושי, קסניה סבטלובה, יעל כהן-פארן, יצחק וקנין, חיים ילין, יוסי יונה, ציפי לבני, זהבה גלאון, נורית קורן, נחמן שי, איל בן ראובן, מיקי לוי, סתיו שפיר, נאוה בוקר, עמר בר-לב, יואב בן צור, יוליה מלינובסקי, יעקב אשר, יגאל גואטה, אלעזר שטרן, אלי אלאלוף, מרב מיכאלי, יעל גרמן, בצלאל סמוטריץ, אורן אסף חזן, מנואל טרכטנברג, יחיאל חיליק בר, יעקב פרי, אברהם נגוסה, יואל רזבוזוב, עבדאללה אבו מערוף, משה גפני, ניסן סלומינסקי, ישראל אייכלר, קארין אלהרר, אוסאמה סעדי, עאידה תומא סלימאן, יאיר לפיד ועליזה לביא; הצעת חוק הרשות לשימור בתי-כנסת ואתרי קדושה בקהילות יהדות התפוצות, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול, רויטל סויד, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, אלעזר שטרן, יהודה גליק, מרב מיכאלי, מאיר כהן, איתן ברושי, יעקב מרגי, חיים ילין, איציק שמולי, טלי פלוסקוב, אלי אלאלוף, יעל גרמן, אכרם חסון, מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, איתן כבל, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, קסניה סבטלובה, יצחק וקנין, יוסי יונה, יואל חסון, מיקי לוי, נחמן שי ואראל מרגלית; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות בעבירת משמעת של הטרדה מינית או התנכלות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, יעל כהן-פארן, יפעת שאשא ביטון, יואל רזבוזוב, חיים ילין, קארין אלהרר, מאיר כהן ואיל בן ראובן; הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (רישיון עגורנאי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורן אסף חזן ודוד ביטן; הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (החזקת בעל-חיים שנשך בהסגר שאינו מאורת בידוד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, איציק שמולי ויעל כהן-פארן; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – רב ראשי אחד), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור שיתוף פעולה בין מוסד אקדמי לבין ארגון הפועל נגד מדינת ישראל), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק העונשין (תיקון – שלילת כושר התנגדות באמצעות סם), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מיכל רוזין, תמר זנדברג ויהודה גליק; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – מוות במרשם רופא), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק הממשלה (תיקון – אחריות דיווח סגני שרים על פעילותם), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, סתיו שפיר, איציק שמולי, אראל מרגלית, מיקי לוי, אורי מקלב, עליזה לביא ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון – מועד להחלטה מנומקת), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי צהרונים ציבוריים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, עודד פורר, יעקב מרגי, יהודה גליק, יעקב פרי, דוד ביטן, יוסי יונה, מרדכי יוגב, איציק שמולי, אלי אלאלוף, איתן כבל, ניסן סלומינסקי ויואב קיש; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, עודד פורר, יעקב מרגי, יהודה גליק, יעקב פרי, דוד ביטן, יוסי יונה, מרדכי יוגב, איציק שמולי, אלי אלאלוף, איתן כבל, ניסן סלומינסקי ויואב קיש; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי חוגי פנאי ציבוריים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, עודד פורר, יעקב מרגי, יהודה גליק, יעקב פרי, דוד ביטן, יוסי יונה, מרדכי יוגב, איציק שמולי, אלי אלאלוף, איתן כבל, ניסן סלומינסקי ויואב קיש; הצעת חוק איסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מירב בן ארי, עאידה תומא סלימאן, יהודה גליק, אכרם חסון, רוברט אילטוב, יעל גרמן, מיקי לוי, אלעזר שטרן, יעל כהן-פארן, יפעת שאשא ביטון, זאב בנימין בגין, קסניה סבטלובה, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, מאיר כהן, עודד פורר, איימן עודה, חנין זועבי, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, איל בן ראובן, אורלי לוי אבקסיס, יעקב פרי, זוהיר בהלול וג'מאל זחאלקה; הצעת חוק קיזוז כספים לרשות הפלסטינית בגין תמיכתה בטרור, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, אבי דיכטר, יעקב פרי, מיקי לוי, איל בן ראובן, רוברט אילטוב, יעקב מרגי, משה גפני, דוד ביטן, רועי פולקמן, בצלאל סמוטריץ ועמר בר-לב; הצעת חוק עורכי-דין מיוחדים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, אבי דיכטר, יעקב פרי ומיכל רוזין; הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, חיים ילין, עמר בר-לב, איציק שמולי, זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, איל בן ראובן, מיקי לוי, עליזה לביא, עבדאללה אבו מערוף ואלי אלאלוף. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ז–2016. כמו כן, אבקש להודיעכם כי ביום רביעי, י"ז באדר התשע"ז, 15 במרס 2017, הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי, עבדאללה אבו מערוף ואיתן ברושי בנושא: גירעון של 90 מיליוני שקלים עשוי להביא לקריסתו של בית-החולים רמב"ם בחיפה – המרכז הרפואי הגדול בצפון. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שחברי הכנסת המעוניינים בכך יוכלו להירשם. בבקשה, אפשר להירשם כרגע. חבר הכנסת ילין, פתח בבקשה את הנאומים, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כבר הייתי בטוח שאני פה לבד בשם הדמוקרטיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: היית, היית. חיים ילין (יש עתיד): לפני שמונה שנים הפגיזו אותנו עם 38 טילים בשעות שהילדים נסעו לבית-הספר. למה אני מספר את זה? כי בחדשות באותו יום היה במשך 38 דקות הפיצוץ שהיה בתל-אביב, שבו בעצם נהרג אלפרון, ועלינו בקושי דיווחו. אני מקשר את זה בדיוק לדיון שהיה אתמול. אתמול בוועדה לענייני ביקורת המדינה התחלנו לדון על "צוק איתן". לא רק שלא תקשורת – חברי הכנסת לא היו, נכון ליום ראשון, אבל עדיין זה אירוע מכונן. המשפחות השכולות היו שם, וקצת נפגעו מהדיון ומרמת הדיון. ושוב אנחנו חוזרים לאותו סרט, שהתאגיד זה הדבר הכי חשוב שיש היום במדינת ישראל. זה לא עולה בחיי אדם; "צוק איתן" – זה עלה בחיי אדם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברותי וחברי חברי הכנסת, שמחה לשתף אתכם שחזרנו, שישה חברי הכנסת, מצ'כיה. אדוני היושב-ראש, עמדתי בראש משלחת של הכנסת, פעם ראשונה P2P צ'כיה, באמת יוזמה נהדרת שלך, אדוני, ושל יו"ר בית הנבחרים בצ'כיה, האמאסק, שמוסר לך דרישת שלום חמה ושמח לארח אותנו. דיברנו גם על 90 שנים לביקורו של מסריק, ודיברנו הרבה מאוד על ההתמודדות עם הטרור, על-פי הבקשה של עמיתינו הצ'כים. יצאנו משלחת מאוד מקצועית. הסקירות וההרצאות שניתנו על-פי הבקשה של הצד הצ'כי לימדו על ההתמודדות שלנו עם הטרור, סייבר, טרור אזרחים, טרור מול אוכלוסיות שלא שירתו בצבא ועוד ועוד. רק לשתף אתכם שהדיונים היו באולם הישיבה של ועדת ההגנה, ופתאום אני רואה את החלונות ואני רואה אנשים הולכים, ושאלתי: האם אנשים שהולכים כאן הם אנשים אזרחים? אמרו לי: כן, כך אנחנו חיים. הוויכוח היחידי שיש לנו הוא עם העירייה על מקומות החניה, כי הם לא נותנים לנו, הם נותנים לאזרחים. ואז דיברנו על הפער, ועל ההתמודדות שלהם עם מציאות משתנה. אין לנו הרבה ידידות באירופה, אדוני היושב-ראש, כמו צ'כיה, והודות לשיתוף הפעולה הראשוני פורץ הדרך הזה, שאני מקווה מאוד שיימשך, אנחנו נחזק את הקשרים לטובת כולם. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, עוד מנוף, ועוד נפילה, ועוד נס שלא נהרגו אנשים. זה המצב שקורה בענף הבנייה, והתגובה המהירה והישירה: כשל טכני. מה זה כשל טכני? המנוף הזה צריך להיבדק לפני שמתחילים את העבודה ותוך כדי, כי חובה לבדוק ולאשר את התקינות של המנוף פעם בשישה חודשים. בין הדברים שצריך לבדוק אותם – את החומר, את היציבות שלו, את המשקולות, מה מותר ומה אסור, ואנחנו כל פעם – יש כשל ומחכים שאולי תהיה בדיקה. ובינתיים, מי שצריך לאשר אותו, כנראה כשאישר אותו – אני לא יודע, אני לא יכול להתייחס לאותו בודק, אם הוא בכלל הגיע לשטח או לא – אבל יש הפקרות גדולה מאוד בתחום הזה, וזה מסכן חיי אדם, ועל שר העבודה והרווחה, השר חיים כץ, לקחת את העניינים לידיים, כי יש לו אחריות ישירה, ואם יישפך דם, תהיה לו אחריות גם בזה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. יהודה גליק (הליכוד): לא אמור להיות פה איזה שר? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר יריב לוין אכן נמצא כאן. יהודה גליק (הליכוד): אה, איזה כיף. אדוני השר, אני אשמח שגם אתה תקשיב. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, הקדוש-ברוך-הוא נתן לעם היהודי מתנה נפלאה, מתנה גדולה: "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדֹרֹתם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעֹלם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש", ובסגנון שמופיע בספר דברים: "יום השביעי שבת לה' אלוהיך, לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמֹרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים." נדמה לי שאנחנו, אחרי אלפיים שנה, שהקמנו פה מדינה יהודית, הדבר המינימלי שיכול להתבקש וככה משתדלים עד היום כל ראשי הממשלה וכל שרי הממשלה זה לשמור על קדושת השבת. בשבת האחרונה הייתה פה תקלה בנושא הזה. אני לא בא להאשים אף אחד, אני לא רוצה לנזוף באף אחד, אני רוצה רק להזכיר לעצמנו איזה מסר נפלא, הן סוציאלי והן רוחני, הבאנו לעולם – קדושת השבת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חיים ילין (יש עתיד): זה אפילו לא פיקוח נפש, יהודה. מילא היו מדברים על הפיצוץ בעזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורן חזן. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, השתתפתי הבוקר בדיון עם עובדי "חיפה כימיקלים", שחרב הפיטורים מתנופפת מעל ראשם. עובדים קרועי אימה, קרועי פחד, כל כך דומים לעובדים של רשות השידור, אדוני, כל כך דומים לעובדים של מכללת בן-גוריון, שגם הם עלולים בקרוב לאבד את מקור לחמם ופרנסתם, ואין לי שם יותר טוב לקרוא לתופעה הזאת, אדוני, מאשר בני-ערובה, חטופים. אין לי ספק שהנהלת "חיפה כימיקלים" עושה סיבוב על בני-הערובה שלה, על העובדים שלה – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ברור. אילן גילאון (מרצ): – – אבל הם למדו מהכי טובים, אדוני, משום שבצמרת, למעלה, אנחנו מקיימים בדיוק את אותה תופעה של בני-ערובה – בני-ערובה ברשות השידור ובני-ערובה בתאגיד החדש. בעת הזאת, בליקוי המאורות הזה, שבו רק העיקרון של מקסום רווחים וצמצום הוצאות קיים במדינה הזאת, יודע כל בן-אדם שבסוף נפילתו יהיה לבד, לבדו. לאן הגענו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אורן חזן. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא הרבה פעמים קורה שאנחנו לוקחים את החיים האישיים שלנו ומביאים אותם לתוך הכנסת. היום התפרסמה ידיעה על הצעת חוק שלי בנושא ענף החתונות וכל המסחרה שקורית שם לזוגות הצעירים. אני רוצה להגיד לכם שמרגע שפורסמה ההצעה שפותחת לתחרות של ממש את כל ענף החתונות, אני יכול להגיד לכם שסוף-סוף אני זוכה לראות אנשים שממש מרגישים שמייצגים אותם בכנסת. למה אני מספר לכם על זה? אני מספר לכם על זה ומנצל את הדקה שלי בקצרה להגיד דבר פשוט: יש הרבה דברים חשובים שהם לא באור הזרקורים, שהם לא הטרנדים הכי מעניינים והכי חמים, אבל הם משנים לאנשים את היום-יום. ולולא הכנסת הזאת תמשיך ותנהל את התהליכים שהיא כבר התחילה, החקיקה הזאת, המעשים האלה, הפעילות הזאת תיקבר יחד אתה. אני מסתובב במשכן היום – ובזה אני מסיים, היושב-ראש – ושומע את הקולות, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה. אני שומע הרבה חברים שלא ממהרים ללכת לבחירות, זה לא כי כולם רוצים את הכיסא שלהם, זה כי כולם מבינים דבר אחד: בסופו של דבר יש לנו חובה אחת כלפי אזרחי מדינת ישראל, בסופו של דבר יש לנו חובה כלפי המשילות, כזאת שתצליח להוציא תהליכים מהדיבור, דרך החקיקה, אל חיי האזרחים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, גם אני השתתפתי בדיון הכואב והקשה עם עובדי "חיפה כימיקלים", גם מהצפון וגם מהדרום, שהתקיים היום בוועדת העבודה של הכנסת. יש לנו כאן בעלים של מפעל שעושים סיבוב גם על המדינה וגם על העובדים. הם לא עושים שום דבר כדי להתמודד עם הסכנות הסביבתיות שמכל האמוניה יוצר, אבל הם מנסים להפיק מהדבר הזה כמה שיותר רווחים. ויש לי טענות לממשלה, שגררה לאורך שנים רגליים בהתמודדות עם הסכנה הסביבתית, ועכשיו גוררת רגליים בהתמודדות עם הסכנה החברתית ועם סכנת הפיטורים של העובדים. מחר, אדוני היושב-ראש, תהיה שביתה ב"אגד". הנהגים שם שובתים. זו עבודה קשה והתגמול לא ראוי. יש גם מאבק של עובדי רשות השידור, אלה שבעבר ראש הממשלה קרא להם "חמאסניקים", אבל עכשיו הוא פתאום נזכר שהם במצוקה קשה מאוד, ואליהם צריך להוסיף גם את עובדי תאגיד השידור הציבורי, שגם הם נמצאים תחת איום. לכל אלה יש מכנה משותף – ממשלה שלא סופרת את ציבור העובדים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. היום היו שני דיונים חשובים מאוד בכנסת, אבל אני מניח שלא יתפסו כותרות, כי שניהם עסקו בחיי אדם; הראשון היה בוועדת הכלכלה, על עניין תאונות הדרכים, השני בוועדת זכויות הילד, על עניין תמותת והיפגעות ילדים והתוכנית הלאומית לבטיחות ילדים. ובשניהם, לצערי, אחוז הקורבנות והנפגעים הערבים הוא הגבוה. אני אומר את זה כדי להגיד את דעתי בקשר למובן ולהגדרה של מה זה פוליטיקה. לפי דעתי, פוליטיקה זה לא רק ויכוח וניגוח פוליטי, אלא זה גם עשייה בשטח למען הציבור, והעשייה הראשונה והעדיפות הראשונה זה להציל חיי אדם. במורשת שלנו, הערבית-האסלאמית, אינטלקטואלים ופילוסופים מוסלמים הגדירו פוליטיקה ואמרו מה זה פוליטיקה. אמרו: (אומר בערבית ומתרגם:) לעשות הכול כדי לתקן ולשפר חיי בני-אדם; ואין שיפור ותיקון כמו לשמור על חייהם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה לך, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום בוועדה לקידום מעמד האישה התקיים דיון חשוב מאוד, דיון שיזמתי, על תחושת הביטחון של נשים דוברות רוסית בישראל ועל מעמדן בחברה. אני קודם כול מודה לחברתי חברת הכנסת מירב בן ארי על ניהול מאוד ענייני ועל קצב נפלא של הדיון הזה, אבל ציער אותי ואכזב אותי מאוד ששום חברת כנסת, שום חברת ועדה לקידום מעמד האישה, לא הואילה בטובה להופיע לדיון החשוב הזה, כל כך. נראה שבשנת 2017 אנחנו במדינת ישראל עדיין לא השכלנו להבין שאנחנו חיים פה יחדיו, ובעיות של נשים מהמגזר הרוסי, האתיופי, הערבי, כל מגזר אחר, הן הבעיות של כולנו, ואם אנחנו, בתוך האורגניזמוס החי הזה, לא נוכל לשפר את מעמדן ואת מצבן ואת תחושתן בהקשר של הביטחון האישי של נשים מהמגזרים האלה, אנחנו לא נתקדם לשום מקום, אנחנו לא נוכל באמת להתקדם כחברה מאוחדת ובריאה לעבר אותם יעדים שאנחנו מציבים בפנינו. אנחנו שמענו עובדות מצערות מאוד על קיום סטיגמות וסטריאוטיפים שאין מקומם בחברה מתוקנת ואין מקומם בחברה דמוקרטית. מה שמצער עוד, שלמשרדי הממשלה אין תוכנית סדורה כיצד לטפל בנושא, כיצד להעניק לנשים האלה, שעלו מחבר העמים, חלקן לפני 25 שנה וחלקן גם לפני 40 שנה, ועדיין סופגות את הסטריאוטיפים ועדיין סופגות את העלבונות האלה. אין להם תוכנית סדורה, לא למשרד לביטחון הפנים, לא למשרד החינוך, וההתייחסות היא: טוב, בסדר, כן, צריך לטפל באופן כללי בציבור של הנשים, של נערות צעירות ולהיאבק נגד פגיעות, נגד גזענות וכו'. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אנחנו דורשים שתהיה תוכנית סדורה לטיפול בנושא הזה במגזר של נשים דוברות רוסית בישראל, לטובת החברה כולה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה לחברת הכנסת סבטלובה. אחרונת הדוברים היא חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ולאחר מכן אנחנו עוברים לחקיקה. לא שומעים אותי? חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אחרונת הדוברים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מתנצלת, אדוני היושב-ראש, סליחה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ביקשת לדבר, לא? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן, כן, זה אני? אני? סליחה, אני מתנצלת. דב חנין (הרשימה המשותפת): יש רק איילת אחת כרגע. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, סליחה. דוד אמסלם (הליכוד): איך אמרת, כשאת שמה משקפיים את לא שומעת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איך אתה יודע להגיד בשמי את הדברים, אני – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, רצתי למליאה, היה לי מאוד חשוב לשתף אתכם במכתב שהפניתי לשרת התרבות והספורט מירי רגב בעניין הידרדרות מוחלטת, אדוני היושב-ראש, של מה שקורה ביציעי הכדורגל. השיא נשבר השבוע. מסתבר שביציעים של קבוצת מכבי יש שיר שנקרא "שיר האונס", שבו הם מתארים איך הם יאנסו את הבנות של אוהדי הקבוצה השנייה. אני רוצה להגיד לכם, כמי שמעורבת לא אחת בניסיונות לעקור את הגזענות, השנאה וההסתה מיציעים של קבוצות כמו בית"ר, יחד אפילו עם עובד יקר שלנו פה במזנון, אבי חמו, באמת, אני פשוט בהלם מהדברים האלה. אני כבר לא יודעת איך לעקור את זה. יש לי רק הצעה אחת, בעזרתו של חבר יקר, שקוראים לו דקל עוזר. הוא פיתח איזה רעיון שנקרא: הקהל הוא השחקן ה-12, וזה אומר שגם לקהל תהיה אחריות כמו לשחקן. ויכול להיות שצריך להגיע למסקנה שבישראל של היום אין ברירה, ולהטיל סנקציות על האוהדים; פשוט אין דרך אחרת לעקור את השנאה. אני חושבת שזה כבר גובל בטירוף מוחלט. אני את הילדים שלי מפחדת לשלוח ליציעי הכדורגל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. עד כאן נאומים בני דקה. הצעת חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על-ידי גורם מפעיל, התשע"ז–2017 [מס' מ/1083; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 17806; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה. שימו לב, היום, מחר ומחרתיים, ודאי כל יום צפויים להגיע עשרות חוקים, אז נא לעקוב ולהגיע בזמן להציג את החוק ולהצביע. הצעת חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על-ידי גורם מפעיל, התשע"ז–2017. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, להציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על-ידי גורם מפעיל, התשע"ז–2017, מה שמכונה הצעת חוק קצא"א, שאגב, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, לא היה קל להעביר את זה. בכלל, זה הגיע אלי לוועדת הכספים, אחרי כן זה היה בוועדת החוץ והביטחון, אבל זה היה סיפור לא קל. הצעת חוק זו היא חלק שפוצל מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2017. חלק זה הוא פרק י' להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, שעסק בתשתיות להולכה ולאחסון של נפט. בהצעת החוק נקבע שתוקם חברה בבעלות מלאה של המדינה לפני תום תקופת הזיכיון של החברה הקיימת לפי חוק זיכיון צינור הנפט, התשכ"ח–1968. החברה שתוקם תהיה הגורם המפעיל הראשון, ויהיו נתונות לה זכויות שונות, לרבות זכות חכירה ושימוש במקרקעין ובמחוברים להם וזכות במפעל, הכול לפי הקבוע בהצעת החוק. הצעת החוק קובעת הסדרים שונים לעניין המיסוי שיחול בתקופת הזיכיון ולאחר תקופת הזיכיון, סודיות וחופש המידע, הקמה ותחזוקה של נכסי הפעילות, כניסה למקרקעין וביצוע פעולות בהם לצורך הקמה, הפעלה או תחזוקה של מתקני החברה, הוראות לעניין תחולת חוק התכנון והבנייה ועוד. ועדת הכספים קיימה דיונים רבים בהצעת החוק בוועדת המשנה שהוקמה לעניין זה. במהלך הדיונים הוחלט להכניס תיקונים מהותיים כבדי משקל בעניינים שונים, ובהם תיקון המבטיח את זכויותיהם של העובדים – שזה התנהל עד הרגע האחרון ממש – כך שיוכלו לעבור מהחברה הקיימת לחברה שתוקם, וזאת מבלי שייפגעו זכויותיהם. זה היה פרק לא קטן בתוך הדיונים אצלנו. כמו כן, תיקונים שונים המבטיחים שמירה על זכויות הפרט בעת כניסה למקרקעין וביצוע פעולות בהם, תוך מתן הודעה מסודרת ושהות מספקת להיערכות לכך. לפי החוק אפשר להיכנס כשיש בעיה עם הנפט, יש בעיה וצריך להיכנס למקרקעין או למקום פרטי, ואנחנו דאגנו לכך. זאת אומרת, היו אצלנו דיונים על שמירת זכויותיהם של האנשים, שלא יבואו וייכנסו באופן כזה שאין בזה צורך מיידי, וקבענו כללים בעניין הזה. בנוסף, במסגרת הצעת החוק עוגנה גם פתיחתה של רצועת חוף של כ-500 מטרים באזור אילת לטובת הציבור הרחב. כבר זמן רב, שנים רבות, כל אחד מאתנו שנוסע לאילת רואה את רצועת החוף הזאת שעומדת ריקה זה זמן רב. עיקר כלכלתה של העיר אילת בנוי על החוף שנמצא באזור הזה, והרצועה הזאת סגורה כבר זמן רב. אנחנו קיימנו דיון בוועדת הכספים עוד לפני שהיה החוק הזה, לפני חודשים ארוכים, ואנחנו התחייבנו שאנחנו נדאג שהחוף הזה, רצועת החוף הזאת, תעבור לעיריית אילת כדי שיוכלו לפתח את העיר, ואכן עשינו את זה וזה מופיע בהצעת החוק. להצעת החוק אין הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, לפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. כפי אמר חבר הכנסת גפני, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על-ידי גורם מפעיל, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–32 – 11 נגד – 4 נמנעים – אין סעיפים 1–32 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 11 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה, ולכן נעבור לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 13 נגד – 4 נמנעים – אין חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על-ידי גורם מפעיל, התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות, כנוסח הוועדה. הצעת חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על-ידי גורם מפעיל. הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016. יציג את הפיצול יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש בעצם להביא החלטה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016, מ-1074, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. הכנסת מחליטה, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה לפצל את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016, מ/1074, להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 9 להצעת החוק, שעניינו תיקון עקיף לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, הנוגע לאופן ביצועו של פסק דין לפינוי או לסילוק יד ממקרקעי ישראל, והחלק האחר יכלול את יתר סעיפי הצעת החוק. פשוט, במסגרת התיקון של 109 – זה תיקון ענק – היה שם סעיף כפי שהקראתי אותו עכשיו, סעיף 9, שמתייחס לכל הסיפור של ההוצאה לפועל וכו'. אני חשבתי שאין הזמן וזה גם לא נכון לדון בו באילוצים הנוכחיים, לכן אני מבקש לפצל אותו ואנחנו נדון בו בכנס הבא. אני מבקש מכל החברים לתמוך בהצעה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם. האם יש אנשים שביקשו להירשם לדיון בהצעה הזאת? לא נמצאו כאלה, לכן אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מאשרים או לא מאשרים החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016, כפי שהציג יושב-ראש הוועדה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה – 23 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016, נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 23, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי המליאה אישרה את החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109). הצעת חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט (מכון וינגייט), התשע"ז–2017. יציג את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת יעקב מרגי – נחמד מאוד. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 78), התשע"ז–2017 [מס' מ/1096; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 18882; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו נשים בינתיים את החוק הזה בצד ונבקש מחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג לנו את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 78), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, סעיף 221 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב–1982, מסמיך את שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, לקבוע שעבירה על הוראה פלונית שאינה פשע היא עבירת קנס – לקבוע את הקנס וכו'. כיום, בגדול, יש לנו שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא עבירות מסוג ברירת קנס, כלומר, שהנאשם מקבל הודעה לתשלום קנס. מדובר על דברים ידועים שלא נמצאים בדרך כלל במחלוקת עם אותו אחד שצריך לשלם את זה. הנאשם מקבל הודעה לתשלום קנס יחד עם הזמנה למשפט, ואז, אם בתוך 15 יום הוא לא משלם, מתקיים נגדו משפט, ורק אם בית-המשפט קובע שהוא חייב, רק אז רשאית המדינה או הרשות המקומית להתחיל בהליך הגבייה. זו אפשרות אחת שנקראת ברירת קנס. האפשרות השנייה נקראת ברירת משפט. זה בדיוק הפוך – הנאשם מקבל לשלם קנס, אלא אם כן הוא מחליט שהוא לא צריך לשלם את הקנס, יש לו התנגדות לזה, ואז יש לו אפשרות, אם הוא מחליט באופן פוזיטיבי, לבקש דיון בבית-המשפט. ולכן אם במצב כזה הוא לא ביקש ולא שילם את הקנס בתוך 90 יום, ולא הודיע שהוא רוצה להישפט, אז ממילא המדינה רשאית – ברור שבהליכים האלה מה שהוועדה מציעה זה לבטל את ההסדר של ברירת קנס, למעט חריג אחד, שעניינו עבירות לפי פקודת מניעת זיהום מי הים בשמן, ולקבוע כי כל עבירות הקנס יהפכו לעבירות מסוג של ברירת משפט. מה שקורה בפועל בברירות קנס – אחרי 15 יום מגיעים למשפט, מטריחים את בית-המשפט, מגיעה המדינה או הרשות המקומית; הנאשם בכלל לא מגיע, ממילא קובעים שהוא צריך לשלם, ואז מטריחים כאן מערכת שלמה. לכן מציעים לעבור לשיטה השנייה, שבין כך ובין כך ברוב המקרים זה קיים, של ברירת משפט. אתה מקבל הודעה על תשלום קנס, ואם אתה חושב שאתה לא חייב, אז יש לך טופס, ואתה מודיע: רבותי, בתוך 90 יום אני רוצה להישפט כי אני לא מסכים, ואז מתקיים משפט. אבל אם לא הודעת, המדינה או הרשות יכולות לגבות את הקנס, ואז אנחנו גם חוסכים הרבה טרחה, לא מעמיסים על בתי-המשפט. בסופו של דבר מדובר על מקרים שברוב הגדול שלהם הם ברורים. אני חושב שלהצעה הזאת אין הסתייגויות – אולי בקשות דיבור, אבל אין הסתייגויות. אני פונה ומבקש מחברי לאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. הוגשו בקשות דיבור להצעת החוק. חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; זהבה גלאון – איננה; אילן גילאון – איננו; עיסאווי פריג' – איננו; תמר זנדברג – איננה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. מאחר שלא היו הסתייגויות לחוק, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 78), התשע"ז–2017, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–17 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–17 נתקבלו. יאיר לפיד (יש עתיד): לא הספקתי. אפשר להוסיף אותי? היו"ר יצחק וקנין: אני אוסיף. 28 קולות – ואני מוסיף את קולו של חבר הכנסת יאיר לפיד לפרוטוקול. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. אדוני יאיר לפיד יצביע כדי שלא נוסיף אותך לפרוטוקול. יאיר לפיד (יש עתיד): אני מתנצל, כבודו. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 78), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. הודעות אלו אינן דורשות הצבעות, לפי מה שאומר יושב-ראש ועדת הכנסת. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): תודה, כבוד היושב-ראש. חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות האלה לדיון בהצעות החוק כדלקמן: ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לארץ-ישראל, פ/3927/20, ובהצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, פ/3926/20; הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה ובהצעת חוק בעניין תקופת לידה והורות תדון בהצעת חוק עבודת נשים, פ/3473/20. חילופי גברי בוועדות הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה לענייני ביקורת המדינה. מטעם סיעת הליכוד – במקום חבר הכנסת יואב קיש יכהן חבר הכנסת אברהם נגוסה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. הצעת חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט (מכון וינגייט), התשע"ז–2017 [מס' מ/1066; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16595; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו חוזרים להצעת חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט (מכון וינגייט), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט (מכון וינגייט), התשע"ז–2017, שהביאה הממשלה. מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט הוא עמותה רשומה, שנוסדה לפני קום המדינה כמכון לאומי לספורט ולחינוך גופני מכוח החלטת מוסדות היישוב דאז. כיום, המכון, הממוקם בנתניה, עוסק במתן שירותי ספורט לספורטאים, למאמנים, למדריכי ספורט, להתאחדויות ספורט ולאיגודי ספורט. כמו כן פועלות במסגרת המכון יחידות הממלאות תפקידים לאומיים, כגון המרכז לרפואת ספורט ולמחקר, פנימייה לספורטאים מחוננים, ספרייה לאומית לספורט, ארכיון הספורט והחינוך הגופני, מוזיאון להנצחת ספורטאים יהודים ועוד. המכון מילא לאורך השנים, כמו גם היום, תפקידים ציבוריים מובהקים, ובמשך שנים רבות פעל כזרועה הארוכה של המדינה. לאור זאת, מוצע לעגן את מעמדו הציבורי של המכון בחוק, ולהביא את התקציב הנדרש למכון לצורך ביצוע תפקידיו הציבוריים, וזאת באמצעות הקמתו כתאגיד סטטוטורי. מטרותיו של התאגיד יהיו לקדם את תרבות הספורט בישראל, לפתח ולקדם את פעילויות הספורט בישראל בכל הענפים והרמות, ליזום פעילויות כאמור כתשתית לפיתוח הספורט ההישגי, לקדם את המצוינות בספורט ההישגי, ובכלל זה לסייע לספורטאים ההישגיים בהתקדמותם המקצועית, והכול בהתאם למדיניות לקידום הספורטאים ההישגיים שהורתה עליה השרה, ככל שתורה. מוצע לעגן בחקיקה את יחידות המכון שהוזכרו לעיל, וכן את שיתוף הפעולה שלו עם הוועד האולימפי בהפעלת היחידה לספורט הישגי, ולקבוע את תפקידיו הציבוריים לשם השגת מטרותיו. נוסף על תפקידיו הציבוריים, יוכל המכון לבצע פעולות נוספות שיש בהן רווח, בהתאמה למטרותיו ובתנאים שנקבעו בחוק. עוד מוצע לקבוע הוראות בדבר מוסדות המכון, ובהם מועצת המכון וחבריה, ועדת המחקר ועדות המשנה, ועדת הביקורת והמנהל הכללי של המכון והוראות בדבר עובדי המכון. כן נוספה הוראה בדבר אפשרות המכון להחזיק באמצעי שליטה בתאגיד הבת שלו, המפעיל את מלון הספורט הפועל במקרקעי המכון. עוד נקבעו הוראות בדבר תקציב המכון, שמימון פעולותיו יבוא מתקציב המדינה וכן מהכנסות נוספות שיהיו לו מפעולותיו ומתרומות, עיזבונות ומענקים. על מנת לוודא שהמעבר מהפעלת המכון כעמותה להפעלתו כתאגיד סטטוטורי יתבצע כראוי, נקבעו הוראות מעבר מפורטות אשר קובעות את השלבים לעניין פירוק העמותה ולעניין העברת כל נכסיה, חובותיה וזכויותיה למכון. עוד נקבע כי עובדי העמותה יעברו מכוח החוק להיות עובדי המכון ביום התחילה, שהוא 1 במרס 2018. יצוין כי בעת הליך החקיקה עמדה הוועדה על כך שתקבל דיווח שוטף על התקדמות המשא-ומתן בנוגע לחתימת הסכם קיבוצי בעניין עובדי המכון, והשלמת החקיקה התאפשרה לאחר שהוועדה השתכנעה כי זכויות העובדים לא ייפגעו. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. כאן המקום להודות לשרת התרבות, למשרד התרבות, ליועצת המשפטית של הוועדה עורכת-הדין מירב ישראלי ולמתמחה ירדן הומינר, למנהלת הלשכה שלי הגברת פנינה שלי, לחברי הלשכה ולכל חברי הכנסת שליוו את תהליך החקיקה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי. כאמור, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור לחוק. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט (מכון וינגייט), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–41 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–41 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 37 נגד – אין נמנעים – אין חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט (מכון וינגייט), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 37 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מתכבד להזמין את השרה מירי רגב, שרת התרבות והספורט, לעלות לדוכן לברך על סיום החקיקה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, השרים, חברי מרגי, עשינו היסטוריה. אני רוצה להודות לך. היום אפשר להגיד "מזל טוב" על הכפר האולימפי של מדינת ישראל. לראשונה, בחקיקת החוק הזה, הוקם הכפר האולימפי של מדינת ישראל, או בעצם המכון הלאומי למצוינות בספורט של מדינת ישראל. זו בשורה ענקית לספורטאים שלנו, זו תקווה לאולימפיאדות שלנו – תקוות המחר – בשורה לספורטאים מהפריפריה, בשורה רבה לאיגודים, בשורה לכל מי ששותף לחיזוקו ולטיפוחו של הספורט הישראלי. אני יודעת, ידידי מרגי, כמה קשה היה להעביר את התאגיד הזה. ואתה יודע, אני באופן עקרוני נגד תאגידים, אבל התאגיד הזה – – כן, אמיר, טוב שקלטת. היו"ר יצחק וקנין: מאוד אותנטי היום. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – אבל התאגיד הזה מאפשר עצמאות כלכלית לאחד מהגופים החשובים ביותר לפיתוח של הספורט ההישגי במדינת ישראל. הפיכתו של וינגייט למכון הלאומי למצוינות בספורט תאפשר לנו לאגד את כל הצרכים של הספורטאיות והספורטאים במקום אחד, מההדרכה, מהאקדמיה, מעבודות מחקר, מרפואת הספורט ועוד. החוק יאפשר לנו לפתח את הספורט ההישגי, להגדיל את התקציב של וינגייט, את השטח של המכון, לשפר את התשתיות, לשפר את איכות המאמנים ולהבטיח לספורטאים בכחול-לבן את התנאים הטובים ביותר להגיע לפסגה. את התוצאות נראה כולנו, כך אני מאמינה, כבר באולימפיאדה הקרובה, בעזרת השם, ב-2020 בטוקיו. ההשקעה בווינגייט היא חלק חשוב במהפכת שדרוג המתקנים שאני מובילה, מהפכה שלשמה הקדשנו 3 מיליארד שקלים ל-12 השנים הבאות, מהפכה שתוביל להקמת מגרשים, אולמות, בריכות שחייה ומגרשי טניס בכל רחבי הארץ, ובמיוחד בפריפריה. בשנה האחרונה התחלנו כבר ביישום ההחלטה הזאת עם מגרשים בשכונות – חברתיות וגיאוגרפיות. אני רוצה להודות לכל השותפים במלאכה, ובראש ובראשונה לך, מרגי; היו הרבה מאוד צמתים שהחוק הזה היה יכול לחזור לתחילתו. לדעתי, עובדים על החוק הזה לפחות עשר שנים, ואנחנו הצלחנו לעשות כאן מהפכה. אני רוצה להודות לך, לצוות המקצועי של הוועדה – מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית של הוועדה וכל הגורמים בוועדת החינוך, התרבות והספורט, שמלווים אותנו בשנה וחצי האחרונות, ויחד אתם שותפים לכל המהפכות שאנחנו עושים בעניין צדק תרבותי וצדק של ספורט במדינת ישראל. אני רוצה להודות למשרד האוצר, לאיתי טמקין, על שהוא הלך אתנו וקידם יחד אתנו את ההצעה הזאת, ובסוף אני רוצה להודות למנכ"ל משרדי, יוסי שרעבי, לצוות המקצועי של משרדי, לאגף התקציבים, ליועצת המקצועית, שאילולא הם, החוק הזה לא היה מגיע לסיומו. תודה גם לך, חן, היועצת לענייני קישור כנסת–ממשלה. תודה לכל מי שלקח חלק בוועדה – חברי הכנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה – אני שמחה שבענייני ספורט אין ימין ושמאל, כולנו חושבים איך לקדם את הספורט במדינת ישראל – פריפריה, מרכז ומגזרים. יחד נעשה למען קידומו ופיתוחו של הספורט הישראלי. מזל טוב לכפר האולימפי של מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשרת התרבות והספורט, השרה מירי רגב. הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017 [מס' מ/1077, פ/2423/20; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16695, מושב שני, חוב' כ"ד, עמ' 12247; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס׳ 9), התשע"ז–2017. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שמוזגה אליה הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת יואב קיש. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. סדרנים בצד. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): במקור גם אלי כהן היה חתום על הצעת החוק, אבל במהלך הדיונים הוא התמנה לשר הכלכלה, וממילא – הוא לא חתום על הצעת החוק, אבל זו הצעת חוק ממשלתית, והוא בממשלה. חוק הבטחת השקעות הקיים קובע הסדרים שמטרתם, בין השאר, להגן על כספי קונה דירה חדשה כדי להבטיח שבמקרה של אי-הצלחת העסקה לא ירדו כספי הקונה לטמיון. לכן, על-פי החוק, לקבלן אסור לקבל מקונה סכום העולה על 7% ממחיר הדירה, אלא אם כן הבטיח את כספי הקונה באחת מחמש דרכים אפשריות: ערבות בנקאית, פוליסת ביטוח, שעבוד, רישום הערת אזהרה או העברת בעלות. הבטוחה הנפוצה ביותר היא ערבות בנקאית. כיום, כאשר מוכר בוחר להבטיח את כספי הקונה בדרך של ערבות בנקאית או פוליסת ביטוח, הוא עושה זאת ביחס לכל הסכום ששילם לו הקונה, ובכלל זה גם רכיב המע״מ. בהצעת החוק מוצע שהערבות לא תהיה על מרכיב המע״מ, שהיום הוא 17%, לפני שתהיינה התפתחויות בעניין הזה, אם ירד המע"מ. על כל פנים, הצעת החוק הזאת באה להוציא את המע"מ מהרכיב הזה, שעליו צריך לשלם את הערבות הבנקאית, שהיא, כמובן, עולה כסף, לפי הגובה של הערבות. פעולה זו תיטיב עם הקבלן, שיהיה לו כך כסף למימון, והיא גם תפחית לו עלויות של עמלות מול הבנק. הפחתת רכיב המע״מ מהערבות לא תפגע בקונה, שכן לפי הצעת החוק רכיב המע״מ יופקד בקרן ממשלתית במשרד האוצר לשם הבטחת החזר מרכיב המע"מ ששילם הקונה לקבלן בעבור הדירה במקרה של ביטול העסקה ומימוש הערבות. כיום רכיב המע"מ מוחזר לקונה על-ידי רשות המסים בשל ביטול עסקה. כעת, לפי המוצע, הקרן הממשלתית המיועדת תשמש לכך. לפי הצעת החוק, הקרן תוקם בתוך 30 יום מיום פרסומו של חוק זה. במקור ההצעה הובאה כהוראת שעה לחמש שנים. בדיון בוועדה התברר שמדובר בהצעה המיטיבה עם הקבלנים, והחלטנו להופכה להוראת קבע. עם זאת, שר האוצר ושר הבינוי והשיכון, בהתייעצות עם שר המשפטים ונגידת בנק ישראל, במקרה הזה, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאים בתום חמש שנים מיום פרסומו של חוק זה לקבוע כי ההסדר לעניין הקרן והוצאת רכיב המע"מ מסכום הערבות יפקע בהתקיים תנאים מסוימים המוכיחים שיישום ההסדר אינו מביא עמו כל תועלת ומטרתו לא הושגה. אנחנו בוועדה טענו שהיות שמדובר על חוק שמיטיב, במיוחד בנושא של הדיור, המשמעות של העניין היא שלא צריך שזו תהיה הוראת שעה, אלא שזה יהיה חוק קבוע. אם בתום חמש שנים יתברר שהמטרה לא הושגה, השרים יוכלו להביא לביטולה, ולהביא את זה באישור ועדת הכספים. חוק זה יחול לגבי דירה שחוזה המכר לגביה נכרת מיום פרסומו של חוק זה ואילך. הוראת השעה שהפכה להוראת קבע הקובעת את ההסדר לגבי הקרן והוצאת רכיב המע"מ מסכום הערבות תחול לגבי כל הדירות בפרויקט בנייה גם אם לא כל הדירות באותו פרויקט נמכרו לפני קביעת השרים על פקיעת ההוראה במקרה שייקבעו כך. מדובר בהצעת חוק טובה, שתקל עם הקבלנים. היא אושרה בוועדה פה אחד, אין לה הסתייגויות, ולכן אני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אם כן, כפי שצוין, להצעת החוק אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, הצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 43 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אני מוסיף לפרוטוקול את קולו של חבר הכנסת אראל מרגלית – לפרוטוקול בלבד. חברי וחברות כנסת, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצבעה בקריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 44 נגד – אין נמנעים – אין חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 44 בעד, אבל אני מוסיף את קולו – להצבעה – של חבר הכנסת מיקי רוזנטל – הוא ישב במקומו ולא נקלטה ההצבעה, יש בעיה במסך שלו. אני מבקש מהטכנאים לבדוק את העניין אצל מיקי רוזנטל. אם כן, 45 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף את קולו של מסעוד גנאים לפרוטוקול, בעד. אם כן, חברי הכנסת, הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס׳ 54), התשע"׳ז–2017; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון מס׳ 4) (הפעלת מערכת לתיווך באשראי), התשע"ז–2017; הצעת חוק קרן חינוך ארצות-הברית–ישראל, התשע"ז–2017; הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס׳ 4) (סיום פעילות החברה והעברה לאפוטרופוס הכללי), התשע"ז–2017; הצעות חוק תיירות מרפא, התשע"ז–2017; הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון מס׳ 9), התשע"ז–2017, והצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס׳ 10), התשע"ז–2017. החלטה בדבר תיקון טעויות בחוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עיסאווי פריג' ועבד אל חכים חאג' יחיא בנושא: מחסור חמור בטכנאי גז, המוביל לירידה ברמת הבטיחות בשוק הגז הביתי בישראל. מסקנות הוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים והאלכוהול בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שרן השכל, אילן גילאון וקסניה סבטלובה בנושא: היעדר שקיפות וחשש להיעדר מינהל תקין ביחידה לקנאביס רפואי. תודה רבה. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017 [מס' מ/1062; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 16083; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. גם את הצעת החוק הזאת יציג יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס׳ 61), התשע"ז–2017. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית. הצעת החוק היא פרי מסקנות הוועדה לשכלול המסחר ועידוד הנזילות בבורסה – אגב, החוק הזה נקרא בלשון הלא-רשמית "שינוי מבנה הבורסה" – ובמסגרתה מוצע לשנות את מבנה השליטה בבורסה. השינוי המבני יביא לכך שמי שהוא בעלים בבורסה לא יוכל להיות חבר הבורסה, ולהפך. מטרת השינוי המבני היא לפחות לפתוח את הבורסה לכניסת משקיעים בה ולפיתוחה. לפתוח את הבורסה. גם את בעניין? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בהחלט. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): בהחלט. נכון, כבוד הוא לי. הבורסה בתל-אביב היא חברה פרטית שהתאגדה בשנת 1953 כחברה מוגבלת בערבות ללא הון מניות, וחבריה הם בעלי הגישה למסחר בניירות ערך. הזהות בין בעלות לחברות גרמה לעמלות מסחר גבוהות שהוטלו על מי שאינו חבר הבורסה. לפי הצעת החוק, לאחר השינויים בדיוני הוועדה, הבורסה תגבש בתוך ארבעה חודשים הצעה בדבר אופן הקצאת זכויות הון המניות בבורסה בין חבריה והגשתו לבית-המשפט. אם לא הוגשה בקשה לבית-המשפט לעניין אופן הקצאת הזכויות, או שבית-המשפט לא אישר את הבקשה, יהיה יושב-ראש רשות ניירות ערך רשאי למנות מומחה שיגבש הצעה לאופן הקצאת הזכויות. בדיונים בוועדה הובע חשש שלא יהיה תמריץ לחברי הבורסה למכור את החזקותיהם או שהם ימשיכו לשלוט במשותף גם אם הם ימכרו חלק ממניותיהם. לפיכך קבעה הוועדה הוראות שלפיהן עד שאמצעי השליטה ירדו לראשונה מתחת ל-50% ימונו הדירקטורים הבלתי-תלויים על-ידי ועדת האיתור. כמו כן נקבע שאם ירדו החזקות אותם חברי בורסה מתחת ל-50%, ורכש חבר בורסה מניות שהביאו את חברי הבורסה לשוב ולהחזיק אמצעי שליטה בשיעור העולה על 50% – יורדמו זכויות ההצבעה הנלוות לאותן מניות שרכש חבר הבורסה. לגבי עמלות המסחר החליטה הוועדה שהבורסה תפרסם באתר האינטרנט שלה את כל העמלות שחברי הבורסה גובים מלקוחותיהם, באופן שיאפשר השוואה בין העמלות. נוסף על כך, הבורסה תדווח לוועדת הכספים אחת לשנה – גם זה נושא שעלה בדיונים בעניין הזה – הדיווח יהיה על העמלות האמורות ותוך השוואה לעמלות דומות שנגבות בבורסות מחוץ לישראל, כדי שיהיה פיקוח על גובה העמלות. אשר לעניין אופן פיקוח רשות ניירות ערך על הבורסה, בהצעת החוק הוצע לבטל את השתתפותו של נציג מטעם רשות ניירות ערך כמשקיף בישיבות הדירקטוריון ובישיבות האספה הכללית. הוועדה לא הסכימה להצעה זו וקבעה שיושב-ראש רשות ניירות ערך יוכל להורות על השתתפותו של משקיף אם סבר שהבורסה מתנהלת באופן שפוגע בעניינו של ציבור המשקיעים. הוועדה קבעה שבמשך ארבע שנים מיום תחילתו של החוק המוצע ידווח לה יושב-ראש רשות ניירות ערך אחת לשנה על יישום החוק, הסדר הקצאת המניות, שיעור החזקת המניות בידי מי שהם כיום חברי הבורסה לאחר הסדר הקצאת המניות, אם נדרש שיעור החזקה נמוך מ-5% בידי אותם חברי בורסה, הצטרפות חברים חדשים לבורסה, ואם העמלות שנגבות על-ידי חברי הבורסה פחתו לעומת העמלות שנגבות כיום ולעומת העמלות שנגבו ביחס לתקופת הדיווח הקודמת של יושב-ראש רשות ניירות ערך. כמו כן נקבעו הוראות לעניין הממשל התאגידי שיחול בבורסה, כך שהדירקטוריון יכלול 15 חברים לכל היותר, ורובם יהיו דירקטורים בלתי תלויים. הוועדה קיימה דיונים רבים בהצעת החוק, והוכנסו בה תיקונים לא מבוטלים לבקשת חברי הוועדה. אני מבקש לציין ולהדגיש – ואני אומר את זה פעם אחר פעם: אני מביא הרבה חוקים היום, וכנראה גם יגיע חוק הגליל. הדברים בוועדת הכספים נעשים בהסכמה, בדיונים משותפים בין הקואליציה והאופוזיציה, ודווקא האופוזיציה מגלה לא רק אחריות אלא גם מעורבות רבה. חלק גדול מהתיקונים הם של חברי האופוזיציה, וחלק הם של חברי הקואליציה. חלק מהדיונים גם ניהל חבר הכנסת מיקי זוהר. כולי תקווה שהצעת החוק תביא לכוונה המיוחלת ותאפשר לבורסה בתל-אביב להתחרות בבורסות זרות, שלא יעברו דרך תל-אביב וייסעו לאירופה או לארצות-הברית, ולהגדיל את היקפי המסחר בבורסה ואת מספר החברות שרושמות את ניירות הערך שלהן למסחר בבורסה. להצעת החוק הזאת צורפו הסתייגויות. אני מבקש לאשר את הנוסח שאושר בוועדה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אם כן, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. ראשונת המסתייגים – חברת הכנסת שרן השכל. אחריה – אמיר אוחנה. עשר דקות כל אחד. שרן השכל (הליכוד): שלום, חברי חברי הכנסת, איפה יצחק כהן? הנה. יצחק כהן, וכחלון, אני ניסיתי לדבר אתכם כבר כמה פעמים על הצעת החוק הזאת. גפני, אני דיברתי על זה גם בוועדה. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חשובה מאוד. הבורסה חייבת להתעורר פה. חייבים להכניס אותה באמת לפעולה, שהיא תהפוך למשהו אקטיבי. אבל בואו לא נשכח מה זה הבורסה. מה זה הבורסה הזאת? הבורסה היא תשתית של המדינה שהוקמה כדי לשמש תחליף למימון למפעלים, או לעסקים, או לסטארט-אפים, או למה שזה לא יהיה. אם אני בעלת עסק, או מפעל, או סטארט-אפ, ואני רוצה להרחיב את העסק שלי, להגדיל אותו, אני צריכה מימון, ושם יש לי שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא לגשת לבנקים ולקבל הלוואה; אפשרות אחרת היא להנפיק בעצם את החברה שלי, ועל-ידי כך להשיג הון כדי להרחיב את החברה. עכשיו, מה אנחנו רואים לגבי בורסות במדינות שונות? בחברות שבהן הבורסה נשלטת על-ידי הבנקים אין תחרות, והבורסה פשוט לא מתפקדת. היא לא מהווה תחרות לבנקים ואין שום סיבה להנפיק בעצם בבורסה הזאת. ובבורסות שבהן הבנקים הם לא הבעלים של הבורסה, שם כן יש תחרות, שם הבורסה בריאה. מה שאנחנו יוצרים עם הצעת החוק הזאת – שהיא חשובה – שצריך להפריט אותה, צריך להביא אותה לידיים פרטיות – אנחנו בעצם נותנים אותה במתנה לבנקים ולמוסדיים. התשתית הזאת, שהיא תשתית ששייכת לציבור, היא תשתית ממשלתית – במקום למכור אותה למרבה במחיר, אנחנו בעצם אומרים: הנה, קחו אותה במתנה. עכשיו, לאחר כל הדיונים שאני ערכתי, גם עם משרד האוצר, והבאתי חוות דעת של ד"ר ז'בוטינסקי ושל עוד אנשים מאוד מוכשרים בתחום הזה, שאמרו: זו תשתית של המדינה ואתם נותנים אותה במתנה, אמרו לנו: לא, הבנקים הם הבעלים. עכשיו, על מה הם מבססים את הבעלות הזאת של הבנקים? על איזו חוות דעת שהם אפילו לא הציגו לנו. איך אנחנו יכולים בעצם להצביע עכשיו ולתת את הדבר במתנה לבנקים? הדבר הזה מבוסס על חוות דעת שלא ניתנה לנו. וכשאני באתי לרשות לניירות ערך וביקשתי ממנה – מה נאמר לי? נאמר לי שהם לא יכולים לתת לי את חוות הדעת הזאת, כי זה נמצא בהליכים בבית-משפט. אז – גפני, אני מבקשת ממך היום, עד שהעניינים לא יתבררו בבית-משפט, עד שלא יבררו את חוות הדעת הזאת, שיש לה הרבה מאוד חוות דעת אחרות שנוגדות את העמדה הזאת, תמתינו עם הצעת החוק החשובה הזאת. ההסתייגות שלי היום קוראת למכור את הבורסה בעצם למרבה במחיר, ולא לתת אותה במתנה לבנקים. מה שנאמר לי במכתב שנכתב לי בעצם מהיועץ המשפטי לממשלה, על כך שהם עומדים על כך שחברי הבורסה הם בעצם הבעלים של הבורסה, כי הם הקימו אותה. בואו נחשוב לרגע, אם אני חמישה בנקים ושני ברוקרים, שבעצם הקימו – כביכול – שזה לא לחלוטין נכון – הקימו כביכול את התשתית הזאת, ואנחנו הבעלים, והעסק הזה, שנקרא הבורסה, שהוא כביכול בבעלותי, שווה 2 מיליארד שקל, האם אני פשוט אתן לעשרה חברים נוספים, או שמונה חברים נוספים, להיכנס בלי תשלום המחיר? כי מה שקרה בשנים האחרונות, ב-40 שנים האחרונות, פשוט הכניסו חברים נוספים – חברים נוספים שנכנסו בלי לשלם שום דבר למדינה על כך שהיום הם בעצם הבעלים שלה. ולכן אני קוראת היום ומבקשת מחברי הכנסת, קודם כול מאיציק כהן, שכבר נאמר לי שגם הוא, אם הוא היה יכול, היה דוחה את ההצעה הזאת וממתין אתה עד לבירור העניינים – הדבר הזה יעבור פה – כאילו, כאילו – מתחת לפני השטח. הדבר הזה עלול לשנות את העתיד שלנו, את שוק ההון ואת הכלכלה פה, במדינת ישראל, ואנחנו פשוט נותנים אותה ככה במתנה. אתם יודעים שהדבר הנכון הוא לדחות את זה, ואם אתם לא יכולים לדחות את זה, אני מבקשת שתצביעו בעד ההסתייגות הזאת, שקוראת: קודם כול למכור למרבה במחיר את הבורסה שלנו, שהיא תשתית בעצם של הציבור; הדבר השני הוא שלא תהיה בעלות צולבת בין בעלי הבורסה לבין החברות בבורסה, כי זה ניגוד עניינים מובנה. תודה רבה לכם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת שרן השכל. חבר הכנסת אמיר אוחנה, גם לו יש הסתייגות – הסתייגויות, שתיים. עשר דקות. אמיר אוחנה (הליכוד): אדוני, עוד לא התחלתי לדבר וזה כבר כאילו אחרי דקה. היו"ר יצחק וקנין: אני אאפשר לך עוד כמה שתרצה, אם לא יספיק לך הזמן. אמיר אוחנה (הליכוד): אוקיי, תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני בספק כמה מהחברים כאן מבינים את החוק שהם הולכים להצביע עליו, אבל הייתי רוצה שלפחות יושב-ראש ועדת הכספים – – היו"ר יצחק וקנין: נא לשמור על השקט. אמיר אוחנה (הליכוד): – – שלפחות יושב-ראש ועדת הכספים ישמע אותנו, אני חושב שזה חשוב, ואולי גם שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ, שבהחלט, הוא אחד מאלה שיכולים להבין את המהלך שקורה כאן. יש לחוק הזה השלכות כבירות וחשיבות דרמטית לכלכלת ישראל. כמי שאיננו חבר בוועדת הכספים לא הכרתי את פרטי הפרטים, עד שפנתה אלי חברתי, ד"ר הדר ז'בוטינסקי, פוסט-דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שהיא גם מומחית לרגולציה, ובכך עיסוקה, והציגה לי מטעם עצמה ובשם הציבור – לא מטעם שום חברה או גוף – את הכשלים המרכזיים בחוק הזה, והם שניים: א. העובדה שהבורסה תעבור במידה רבה לבנקים, שהופכים להיות גם הבעלים וגם החברים בה. למעשה, הם יקבלו במסגרת הצעת החוק הזאת 65% מהבעלות על הבורסה, שהיא כיום של המדינה, וזאת ללא כל תמורה; וב. העובדה שלכל הפחות 500 מיליון ש"ח, חצי מיליארד ש"ח, נכסים כלואים ששייכים כיום לבורסה וצריכים לעבור לאוצר המדינה, יעברו במסגרת הצעת החוק הזאת לבנקים. ישמע הציבור הישראלי וידע שהיום הוא מוותר על 500 מיליון ש"ח – לא לטובת ביטחון, לא לטובת רווחה, לא לטובת בריאות, אלא לטובת הבנקים. זו פגיעה לא מידתית בקניין הציבור. נתחיל עם מושכלות יסוד; הבורסה אמורה לשמש אלטרנטיבה לבנקים. בין שני המוסדות יש ניגוד עניינים מובנה. לבנקים יש אינטרס שמי שמבקש לגייס כספים יבקש זאת מהם, וייטול מהם הלוואה. לבורסה יש אינטרס שמי שמבקש לגייס כספים יבצע באמצעותה הנפקה. בכל מקום בעולם שבו הבורסה חזקה יחסית, הבנקים חלשים, ולהפך – במקום שבו הבורסה חלשה, הבנקים חזקים. זה על דרך הכלל. ההצעה כפי שהיא, כשהיא איננה מפרידה בין הבעלות על הבורסה לחברות בבורסה, לא רק שלא תשפר את תפקודה של הבורסה, כפי שהצעת החוק מציגה, לכאורה, היא תחליש ותסרבל את תפקודה. האינטרס של הבנקים, חברי יושב-ראש ועדת הכספים, הוא שכמה שפחות גיוסים יבוצעו דרך הבורסה, משום שאז הם יבצעו דרכם, באפיקים המניבים להם רווחים נאים הרבה יותר. כל המהלך מבוסס על הנחה שגויה, שאין לה ביסוס במציאות, שהבנקים הם היום הבעלים של הבורסה. אף אדם, אף בנק, לא יכול להציג את הסכום ששילמו הבנקים כדי לרכוש את הבעלות הזאת. אם הם הבעלים, כמה הם שילמו כדי לרכוש אותה? מעולם לא שילמו שקל. אני מחזיק בידי חוות דעת בדבר השינוי המוצע במבנה הבעלות על הבורסה, חתומה על-ידי הדר ז'בוטינסקי, עורך-דין שרון רמון, עורך-דין ברק ירקוני ועורך-דין אייל זוקובסקי, כולם מומחים לרגולציה, בדגש על שוק ההון ודיני תאגידים. כולם קובעים כאחד כי הבנקים מעולם לא קיבלו את הבעלות על הבורסה, וכי הם אינם הבעלים. המדינה היא הבעלים, ולפיכך אין כל הצדקה להצעת החוק אשר מעניקה לחברי הבורסה הנוכחיים זכויות הוניות בבורסה ללא תשלום כל תמורה. חוות הדעת הזאת לא זכתה להתייחסות. התנועה לאיכות השלטון עתרה לבית-המשפט המחוזי בניסיון לקבל חוות דעת שמחזיקה הרשות לניירות ערך, שלכאורה קובעת שהבעלות שייכת לבנקים. העניין הזה עדיין תלוי ועומד, והם מסרבים לחשוף אותה לציבור. ההתנהלות הזאת של רשות ניירות ערך, יש בה טעם לפגם, טעם שיורד לשורשו של הליך החקיקה. איפה נשמע כדבר הזה, שחברי הכנסת מתבקשים להצביע על חוק שמבוסס כולו על חוות דעת משפטית שאותה מסרבים לחשוף? הרי גם האוצר וגם רשות ניירות ערך מודים שאם הבורסה שייכת למדינה, הרי הצעת החוק צריכה להיראות אחרת. אי-חשיפת חוות הדעת בפני חברי הכנסת שמבקשים לראות אותה היא פגם מהותי. העמדה הזאת מנוגדת גם לעמדה שהביע יושב-ראש הבורסה לשעבר, וכך אמר פרופסור מאיר חת בריאיון ל"גלובס" ב-2 בנובמבר 2015. ציטוט: היה אם יבוצע המהלך הזה – שינוי מבנה הבורסה – ברור וחד-משמעי הוא שנכסי הבורסה הם נכסי המדינה. אין זה ראוי שחברי הבורסה ייהנו מזכויות קנייניות שחוק ניירות ערך לא נתן להם, והעובדה הזאת הרי הייתה ברורה להם ולכל מי שעסק בעניין הזה מקדמת דנא. נכון שהבורסה בנתה את נכסיה, אולם היא עשתה זאת מכספי הציבור, מכספי העמלות שהציבור משלם באמצעות חברי הבורסה. אין בכלל ספק למי שייכים נכסי הבורסה – הם שייכים לציבור, באמצעות שר האוצר. וזה כתוב חד וחלק בחוק. אלה בוודאי ובוודאי לא נכסי חברי הבורסה לחלוקה ביניהם. אני אומר עוד, ואוסיף, שבהצעת החוק נכתב כמה פעמים כי לחברי הבורסה אין זכויות הוניות בבורסה, כלומר הצעת חוק זו נותנת להם על מגש של כסף זכויות הוניות בבורסה ועוד פוטרת אותם ממס רווחי הון. ועכשיו מבקשת הצעת החוק הזאת לקחת חצי מיליארד ש"ח, שהם נכס של הבורסה, כלומר של המדינה, ולחלק אותו לבנקים. שימו לב, חברי, מה נקבע בוועדת ידין, שעל בסיסה נחקק חוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, ואשר כיוונה לכך שלחברי הבורסה לא תינתנה זכויות בהון נכסיה. ציטוט: הבורסה לא תוכל להיות חברה פרטית במובן הטכני של מושג זה. בתזכיר ההתאגדות או בתקנון ההתאגדות של חברת הבורסה יש לקבוע שרווחיה ישמשו אך ורק למטרותיה, ושלא תשלם כל דיבידנד לחבריה. וכן יש לקבוע בהם שבפירוק החברה לא תחולק יתרת נכסיה בין חבריה, אלא תשמש למטרות ציבוריות שיבוא עליהן אישור שר האוצר. הוועדה סבורה שהוראות אלה דרושות כדי לקיים את האופי הציבורי של מוסד הבורסה. אבל לא רק שהבנקים אינם הבעלים על הבורסה, אלא שמאז משבר ויסות המניות ב-'83, הם גם לא בעלי השליטה בבורסה. כדי להבין יותר לעומק את החוק המוצע ואת טיבו, שלא לומר את רועו, נפגשתי באחד הלילות עם סם ברונפמן, מי שאפשר לומר עליו: האורים והתומים של עולם הבורסה, יושב-ראש הבורסה לשעבר, וכך למדתי: בעקבות משבר ויסות המניות, השליטה בבורסה היא ציבורית למהדרין. התיקון בחוק ניירות ערך, שניסח אריה מינטקביץ׳, לשעבר היועמ״ש של משרד האוצר ולאחר מכן יושב-ראש הרשות לניירות ערך, העביר את השליטה בבורסה, שהייתה עד 83', מהבנקים לדירקטוריון ציבורי שמכהנים בו 15 איש, מהם רק חמישה נציגי בנקים, בדרך כלל עובדים לא בכירים, אחד נציג משרד האוצר, שישה נציגי ציבור בלתי תלויים שממונים על-ידי ועדה ציבורית בראשות שופט, ושני נציגי הברוקרים. אגב, נציגי הציבור, אחד מהם הוא יושב-ראש הדירקטוריון, ויש לו קול כפול – לכן זה 15. נוסף על כך, לרשות לניירות ערך שליטה מלאה על התנהלות הדירקטוריון, המתבטאת בכך שכל החלטה של הדירקטוריון חייבת לקבל את אישור רשות ניירות ערך, שיש לה זכות וטו מלאה על החלטות הדירקטוריון. שני עובדים בכירים של הרשות משתתפים בכל ישיבות דירקטוריון הבורסה ובכל ישיבות ועדות המשנה של הדירקטוריון. המציאות שהרשות לניירות ערך מציירת לציבור שקרית, ונכונה ללפני 30 שנה. הספין מנסה לנצל את הסלידה הכללית מהתנהגותם של הבנקים – שיש לה הצדקות רבות – ולהפעיל אותה כמנוף לשיטה המופרכת שבה הם רוצים להפריט את הבורסה אחרי שהיא כבר כמעט השתחררה מהבנקים. אחרי משבר ויסות המניות מדינת ישראל לקחה לידיה את הבורסה, לאחר שהבנקים הגיעו לפשיטת יד ורגל. עוד קודם לכן לא היו לבנקים כל זכויות הוניות – – – היו"ר יצחק וקנין: אני נותן לך את הדקה שאמרת שהחסרנו לך. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תשתדל לסיים בדקה. אמיר אוחנה (הליכוד): אני אסיים. הרשות דוחפת לשיטת הפרטה שבה יקבלו הבנקים חינם את כל רכוש הבורסה, שמעולם לא היה שייך להם. אני רוצה להדגיש מה אנחנו מבקשים בהסתייגויות האלה; אינני מתנגד, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, להליך הכללי; אינני מתנגד להפרטת הבורסה. זה תהליך נכון, אבל מדובר בתהליך נכון בשני תנאים: א. ניתוק בין הבעלות לחברות, כמו בכל העולם, בכל הבורסות בעולם. לא ייתכן שהבעלים של הבורסה יהיו גם המפעילים שלה, ובמקרה שלנו מדובר בבנקים; ב. נכסי הבורסה, הנאמדים ב-500 מיליון ש"ח, יועברו לאוצר המדינה, שכן הם שייכים לציבור, לא לבנקים, ומעולם לא היו שלהם. אני חושב שהנושא מספיק כבד, חברי – נכון שאני נכנסתי אליו לאחרונה, אני לא חבר בוועדת הכספים, אבל אני חושב שהוא מספיק כבד כדי לאפשר לי לשוחח עליו עם ראש הממשלה, עד כדי כך יש לו השלכות דרמטיות על הכלכלה, ואני מבקש לכל הפחות לאפשר לנו את הדחייה הזאת כדי להכניס את ראש הממשלה לתמונה בעניין הזה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. תעלה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שלה ארבע הסתייגויות. ארבע הסתייגויות זה אומר 20 דקות. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תראו, אין ספק שהבורסה במצבה הנוכחי חולה, וכל המהלך של התיקון לחוק היה כדי להבריא את הבורסה, כדי ליצור מצב שבו יהיה באמת משחק הוגן, ששחקנים חדשים יוכלו להיכנס, ולהבריא, או ליצור איזו חיות, כי המבנה הנוכחי הוא נכה. הוא נכה, כי בעצם מהותה של הבורסה כפי שהיא מתנהגת היום, היא קצת היסטורית. בכל העולם בעצם עברו למודלים אחרים, והיום אנחנו מנסים להגיד: אנחנו כמו כל העולם. אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרו החברים שלי, אבל אני אנסה להמחיש לכם, כי בכל פעם שאנחנו מנסים לדבר על נושא הבורסה, לאנשים לפעמים קשה להבין מהו מבנה הבעלות בבורסה. אז כדי לנסות לפשט את הנושא הזה, בואו ניקח דוגמה: קיבוץ מתחדש. אנחנו יודעים איך הקיבוצים התנהלו בעבר. יש חברי הקיבוץ, ויש להם זכות לקבוע מי יתקבלו לשורותיהם, מה יצטרכו לשלם בשביל החברות הזאת, ואז מהן הזכויות ומהן החובות. השינוי במבנה הבורסה בא לקבוע דבר – אם היינו לוקחים את הקיבוץ ואומרים לו: בוא תתחדש, היום אין מקום למבנה הנוכחי, אבל מה? נותנים, נגיד, לחברי הקיבוץ הישנים את הסמכויות לקבוע שוב מי יהיו החברים החדשים בקיבוץ. נראה לכם הגיוני? עכשיו, אותם חברים לא רק יקבעו מי יהיו החברים החדשים, שוב הם יקבעו מה יהיה מחיר המניה. אנחנו במקרה הזה יכולים להגיד: מחיר העלות – אוקיי? – למסחר בבורסה. דרך אגב, במדינת ישראל זה מהגבוהים ביותר בעולם. ואנחנו אומרים גם, נגיד, לאותם חברים ישנים: לא רק שאתם תקבעו מי יהיו השחקנים החדשים, אתם תהיו כמו doorman שעומד בכניסה ואומר: זה כן וזה לא, ולא תצטרכו לתת דין-וחשבון לאף אחד. אתם קובעים את התעריף. עכשיו, תראו: הרפורמה במבנה הבורסה, שנועדה לייעל את הבורסה על-ידי הפרדת הבעלות לחברות בבורסה וצמצום שליטת הבנקים בה, יוצאת מנקודת הנחה שהבורסה במצב הנוכחי היא בבעלות חברי הבורסה. נאמר פה על-ידי חברי הכנסת הקודמים שלא כך הדבר. אני מסכימה אתם, כי בעצם מה שנכתב בחוק הבורסה בטרם השינוי – אני מצטטת, זה ציטוט: רווחיה ישמשו רק למטרותיה, ולא יחולקו בין חבריה, ובפירוקה, יתרת נכסיה תשמש למטרות שיקבע שר האוצר. יש לנו שר אוצר שהחליט והכריז על מלחמה בבנקים. כי לבנקים – כך לפחות שר הכלכלה שלו, שהיה יושב-ראש ועדת הרפורמות, טען, שהבנקים קצת חזירים. וכשהם באים באינטרס שלהם, לא תמיד הם רואים את אינטרס הציבור. קודם כול, הם רוצים לשמור על הקדימות שלהם – לפני כולם, רוצים להיות השומרים, ובסופו של דבר גם אלה שגוזרים את הקופון. אממה – – נחמן שי (המחנה הציוני): אממה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – באו והוציאו לנו איזו חלופה אחרת. אבל החלופה האחרת יוצאת מנקודת הנחה מוטעית ביחס למה שכתוב היום, טרם השינוי. אם רוצים לשנות, אתה לא יכול להגיד: כל מה שהיה כתוב קודם בטל ומבוטל – אלא אם כן אני יוצר משהו חדש. אבל אתה לא יכול למנוע את ההגדרה הבסיסית של הגלגול הקודם של החוק. ובגלגול הקודם נאמר: בפירוקה, יתרת נכסיה תשמש למטרות שיקבע שר האוצר. אז אם שר האוצר באמת דואג לאינטרסים של האזרחים, יתכבד נא ויקיים את מה שאמר החוק. נתן לו סמכות, והוא אומר: אני לא רוצה את הסמכות הזאת. אדרבה ואדרבה, בתהליך הזה אני קובע – וכך פקידי האוצר אצלנו – שהרווחים שנצברו בסופו של דבר, ומי שמימן את הבורסה במשך שנים ויצר את הרווחים הכלואים האלה הוא הציבור, הציבור ששילם עמלות מופקעות, לא חברי הבורסה, שלא השקיעו שקל מכיסם. ובסופו של דבר, שר האוצר אומר להם: בשינוי הזה אני מעניק זכויות הוניות בשווי שמוערך במאות-מיליוני שקלים, אם לא מיליארדי שקלים. אבל למי אני נותן אותם? אני לוקח אותם מהזכות של הציבור, ואני מעביר אותם לחברי הבורסה – – אמיר אוחנה (הליכוד): לבנקים. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – שהם בסופו של דבר הבנקים. עכשיו תראו, אם יש לנו עודפים של מיליארדים ושל מאות מיליונים – סבבה. בוא נתקן כמה עוולות חברתיות. יש לי כמה רעיונות. זה ששר האוצר, שהכריז מלחמה על הבנקים, נותן במתנה לבנקים מאות מיליונים, אם לא מיליארדים, גורם לי לאיזו כוכבית, ככה, שנדלקת עם אור אדום בוהק. יכול להיות מצב שמישהו מוותר פה כדי לקבל משהו במקום אחר? האם יש דילים מתחת לשולחן עם הבנקים? אם כן, שיתכבדו נא, שירימו את המסך ויאמרו לנו, הלכה למעשה, בשקיפות אמיתית, מה קיבלו בתמורה ואיך הציבור מרוויח מזה. עכשיו אני רוצה לומר עוד משהו: המצב היום – שתבינו, המצב היום, לפני החקיקה, הקריאה השנייה והשלישית, כפי שאתם הולכים להצביע, אומר שלחברי הבורסה, הערך החשבונאי של ההחזקות שלהם בעצם שווה אפס. אין להם שום זכויות הוניות. זה גם מה שנרשם בדברי ההסבר להצעת החוק. מי שרוצה יכול לפתוח – עמ' 1161: נוכח התאגדות הבורסה כגוף שאינו למטרות רווח, חברי הבורסה אינם מחזיקים בזכויות הוניות כלשהן בבורסה. אם ככה, למה אנחנו בוחרים במודע, בפעולה, אפילו לא בשתיקה, להעביר את הכספים האלה לבנקים? היו"ר יצחק וקנין: איך אמר הזה? לבנק, פינטו, לבנק. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לבנק. לבנק. היו"ר יצחק וקנין: לבנק, פינטו. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לבנק העני. מסכן, באמת, יש לו בעיות – חברתיות, כלכליות. בוא נעזור להם, שלא יקרסו, חלילה וחס. אבל הרפורמה הזאת, גבירותי ורבותי, מתעלמת מהאינטרסים המשותפים שיש בעצם גם לבנקים. כי מה אומרים לנו? למה אתם לוקחים את הבנקים כגוף אחד בעל אינטרס משותף? עכשיו, כשהשאלה הזאת מגיעה ממשרד האוצר, היא גורמת לי לגיחוך. ולמה היא גורמת לי לגיחוך? כי אנחנו עדים לכך שיש להם אינטרסים משותפים יום-יום, וזו גם הטענה של האוצר כאשר רצה לעשות את הרפורמה בבנקים. אמרו: בואו נפריד את כרטיסי האשראי, בואו נשנה קצת. פה הטענות בדיוק הפוכות, ולכן אני שואלת אם יש אינטרסים נוספים מאחורי הדברים האלה, כי היגיון אין פה. עכשיו, בהוראות החדשות, בעצם נותנים לבנקים במשותף, כלומר לבנקים כקבוצה, יותר מ-35% מהמניות, והמוסדיים יחזיקו בין 21% ל-31% מניות. זאת אומרת שבמשותף יש להם יותר מ-50%. עכשיו, אתם יודעים שבחוקים אחרים יותר מ-20%, 25%, כבר נחשב להחזקה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בחוק הריכוזיות – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): בוודאי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): בחוק הריכוזיות זה עוד יותר מחמיר. אני עוד לקחתי את חוק החברות וכדומה. אבל אנחנו צריכים לזכור שאם אנחנו מדברים על אינטרסים משותפים של בנקים, אנחנו יכולים לראות את זה בכל יום, בכל רגע, ובעיקר הזוגות הצעירים שלוקחים משכנתה. לכו תעשו סקרים בבנקים. לכו תבדקו איך ייתכן שבמצב של שוק שנמצא בריבית אפס, כמעט אפס, מצליחים לקבוע הוראות מטורפות על כביכול קושי לגייס הון, והריביות על המשכנתה מרקיעות שחקים – ריביות שלא נקבעות לפי סביבת ריבית אפס אלא לפי סביבת ריבית שהבנקים קבעו. הנושא נדון גם בוועדת הכספים שזימנו – גם חבר הכנסת מיקי לוי היה, גם אדוני היושב-ראש היה שם – ואנחנו גילינו שבכלל, גם הממונה על ההגבלים העסקיים העלתה שאלה מאוד מאוד מאוד גדולה, מה שמחדד את הסיפור גם פה: שיש תיאום בין הבנקים, והאינטרסים שלהם משותפים. לא שמישהו צריך הוכחה, אבל אם מישהו צריך הוכחה – הנה, נשים את ההוכחה. יש מצב – תקשיבו לי טוב – בודקים את העניין, אבל אם מישהו חושב שפה תצא איזו מסקנה שאכן היה תיאום בין הדברים, אז אני אגיד לכם: גם אם ימצאו שזו המסקנה, לא יעשו כלום, כדי לא למוטט את הבנקים. ואולי זו אחריות שילוחית. יכול להיות. אבל השאלה שנשאלה היא כזאת: האם הבנקים ניצלו נקודת זמן או חלון הזדמנויות שבו בנק ישראל הטיל הגבלות על המשכנתה, ובאותה נקודת זמן הם ניצלו – באופן די מפתיע, כל הבנקים יחד – את האירוע המסוים הזה כדי להקפיץ את הריביות שלהם על המשכנתה, את הרווח שלהם על הגיוס של המשכנתה? היום הממונה על ההגבלים חושדת שהיה פה תיאום. זאת קטסטרופה בפני עצמה. אני רוצה לומר לכם משהו: תשמעו, משרד האוצר אמור לשמש כרגולטור. יש בו באמת אגפים שונים, כל אחד אמון על תחום מסוים, ולצערי הרב אני אומרת את מה שאני אומרת היום. אם בחלק מהוועדות אנחנו שומעים כביכול על איזה מאבק בין משרד האוצר, או הרגולטור, או תקראו לזה המפקח או המפקחת על הבנקים, לבין מה שקורה בפועל, אי-אפשר להסביר את זה בצורה הגיונית. בכל ועדה שתכנסו תשמעו צליל אחר, כאילו בחרו באיזה כלי מוזיקלי שיתאים ספציפית רק לאותו אירוע נקודתי שדן בוועדת x, וכאשר ידונו באירוע אחר בוועדת y, שגם קשור לבנקים, הם יביאו באמת איזו אג'נדה אחרת, או איזה תירוץ אחר למה הדברים הם אחרת. הייתי גם בוועדת הרפורמות, גם בוועדת הכספים, ואני לא יכולה להבין את משרד האוצר. אני לא יודעת למה משרד האוצר דואג כל כך לבנקים, שעושים את רוב הונם ממשקי-הבית הפרטיים, כי באותו אירוע שסיפרתי לכם, המאוד-מוזר ביחס לכך שכל הבנקים העלו ביחד את הריבית על המשכנתאות – באותו אירוע המפקחת על הבנקים ישבה רגל על רגל ולא אמרה דבר, אף שיש לי הערכה רבה. לא ראיתי אף אחד ממשרד האוצר שעושה עם זה משהו, שבודק את זה. ואם לא היינו אנחנו, חברי הכנסת, מעלים קול זעקה, כנראה גם המפקחת על ההגבלים העסקיים לא הייתה עושה עם זה דבר. אבל הנושא הזה נדון ונבדק אצלה כבר המון זמן. שתבינו, באותה פעילות של השיתופיות באינטרסים של הבנקים הם הרוויחו בכל שנה רק מהשינוי הזה שמשרד האוצר הסכים להם, בין בהסכמה ובין בשתיקה, עוד 5 מיליארד שקלים בשנה – רווח על חשבון הבתים הפרטיים, על חשבון הזוגות הצעירים שעליהם אנחנו מדברים שאנחנו לא רוצים להעלות להם את מחיר הדיור. 5 מיליארד נוספים. היו"ר יצחק וקנין: כסף קטן. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): כסף קטן. אנחנו יודעים על כל מיני פושטי רגל וכל מיני טייקונים שעושים להם תספורות, שאנחנו הציבור משלמים עליהם גם מיליארדי שקלים לפעמים, ואני שואלת: איפה היו המפקחים? איפה היו הבנקים? כי אם משק-בית פרטי ייכנס למינוס ויחרוג במאות שקלים, יסגרו לו את הצנרת, יורידו את השלטר; הוא לא יוכל לקחת אשראי גם אם הוא יתחנן, ויכול להיות מאוד שגם ייכנס לחובות. אבל הבנקים יודעים להיות חזקים מול האזרח הקטן. מול האזרחים הגדולים, גם כאשר הם יודעים שהם בבעיית פירעון – כי אם הם לא יודעים הם מועלים בתפקידם; הם רואים את הדוחות, הם רואים את הבקשות, הם רואים את ההכנסות של אותן חברות, והם שנותנים להם לקחת עוד ועוד ועוד אשראי, בלי לבדוק את היכולת שלהם להחזיר, בלי לבדוק את האיתנות הפיננסית שלהם. אבל הם יודעים טוב מאוד לפשפש לנו, האזרחים הקטנים, בכיסים ולעשות עלינו קופה. וכשמדובר – – – היו"ר יצחק וקנין: את יודעת שעד לפני שלוש שנים, רוב האזרחים לא ניצלו את תעודות הזכאות שלהם, כיוון שהריבית בבנקים הייתה יותר זולה מהריבית הממשלתית. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): נכון. היו"ר יצחק וקנין: ולכן הלכו לבנקים. התהפכו היוצרות, הבינו שאפשר לעשות הרבה כסף פה, ולצערנו, זה מה שאת אומרת בדיוק. זו המציאות. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): בוודאי. ניצלו נקודה מסוימת כדי להעצים את ההכנסות שלהם על חשבון משקי-הבית. ואותם חבר'ה צעירים קורסים תחת עול המשכנתה, נאלצים לשלם מאות-אלפי שקלים יותר מפני שהבנקים עשו עליהם תרגיל ומפני שהאוצר אפשר להם לעשות את התרגיל הזה; וכאשר אנחנו מסתכלים על האחרים – נותנים להם לשחק בפנסיות שלנו כאילו היה מדובר בכסף הקטן שלהם. וכשאנחנו נמצאים פה, בא האוצר עוד פעם ומכניס יד לכיס שלנו, שלי, שלכם, של אלה שיושבים בבית, ואומר: את הרווחים שהגיעו לבורסה מפני ששיחקו בפנסיות שלכם, הציבור שילם את העלויות המטורפות, את עלויות המסחר, אנחנו נותנים אותן במתנה. אז למה האינטרסים של הבנקים חשובים לאוצר יותר מהאינטרסים של האזרח הקטן? בואו נחזור לרגע לאותה דוגמה שנתתי לגבי הקיבוצים. אז האם ייתכן שאותם חברים של הקיבוץ הישן, שרוצים להפוך את זה לאיזשהו קיבוץ חדש – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מופרט. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): מופרט, לא משנה מה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): משנה, משנה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – בסופו של דבר יהיו עדיין אלה שמחליטים ויהיו עדיין אלה שיקבעו שיש לנו סוג א' וסוג ב'. ואם יש מישהו מועמד, יהיה ראוי ככל שיהיה, אם הוא יסכן את מעמדי – לא צריך לתת יותר מדי תירוצים למה הוא לא מתאים, מספיק שנצביע? אם הבנקים הם רוב והמוסדיים הם רוב, ברור לנו שהם ישמרו על האינטרסים של עצמם בטרם יקבלו שחקנים חדשים. אז יכול להיות שהכוונה הייתה טובה, אך מה שהחוק הזה עבר, בסופו של דבר, הפך את – אצלנו אומרים ביהדות: בא לקלל, יצא מברך – בא לברך, יצא מקלל. גם לקחו מהציבור מאות מיליונים, גם שמרנו – – – היו"ר יצחק וקנין: אורלי, איך אומרים במרוקאית? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לא יודעת. היו"ר יצחק וקנין: ז'ה איבושו עמה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לפעמים במרוקאית – – – היו"ר יצחק וקנין: זה יותר אותנטי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): כן. יש משפטים למצבים. אילן גילאון (מרצ): היושב-ראש, ככה אומרים – – – היו"ר יצחק וקנין: אמרתי: בא לרפא אותה – עיוור אותה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): בדיוק. זה בדיוק מה שעשו פה. כשאני מסתכלת על חברי הכנסת מהקואליציה, אני מצטערת להגיד, לא ראיתי אותם בוועדה. אותך, אדוני, ראיתי, אבל את המסתייגים. אני כתבתי המון מכתבים, גם ליועץ המשפטי לממשלה, גם ליועץ המשפטי לכנסת, גם ליושב-ראש הוועדה – שראה שאני עולה, יצא החוצה – וביקשנו לראות את אותה חוות דעת שעליה מסתמכת כל החקיקה הזאת. אני רוצה להגיד לכם, גם דרך חופש המידע, אני כחברת כנסת ניסיתי לקבל את הנתונים. לא קיבלתי. כדי לפטור את הבקשה הזאת עשה היושב-ראש של הוועדה – בהגשת ההסתייגויות האחרונות הביאו לנו מישהו או מישהי ממשרד המשפטים שתסביר לנו למה אפשר לראות את הדברים גם ככה. וזה היה בעל-פה, וזה לא היה כתוב, בכתב. ואני שואלת: האם ייתכן שמרוב שהמערכת שלנו מקולקלת, מסואבת ולא נטולת אינטרסים שכבר חלחלו אליה, כשהם באים ומציגים לנו, כביכול, הם נסמכים על חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, רק שחוות הדעת הזאת לא חשופה? הייתי רוצה שמנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה – אני יודעת שהוא עסוק היום בדברים רבים נוספים, ואולי חשובים יותר – יאמר בקולו בצורה ברורה שאכן יש חוות דעת כזאת שעליה מסתמך האוצר, וחוות הדעת הזאת סותרת את החוק בטרם השינוי. זאת אומרת, האם יש לו חוות דעת שבאה ושומטת את הבסיס שעד היום עליו חיינו – שהבורסה היא לא למטרת רווח, ובמקרה שהיא מתפרקת הכספים שנותרו יהיו בידי שר האוצר, שיחליט לאן ילכו ולמטרות חברתיות? כך כתוב בחוק, ומשום מה שר האוצר החברתי, לצערי לא השתמש בסעיף הספציפי הזה שנותן לו את הסמכות. רשום פה: יתרת נכסיה תשמש למטרות שיקבע שר האוצר. שר האוצר מחפש כסף לנכים, לא, אילן גילאון? אילן גילאון (מרצ): חברתי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הנה, יש פה מאות מיליונים פנויים. למה הבנקים חשובים יותר מהנכים? חבר הכנסת איציק שמולי, ביטוח סיעודי. היו"ר יצחק וקנין: נא לסיים. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הנה, יש לנו פה קופה של אולי מיליארדים, לפחות מאות מיליונים אנחנו יודעים, שנותנים מתנה לבנקים. האם לא כדאי לשמור על הקשישים שלנו? להבטיח שלא נראה את המראות המטורפים שראינו? אדוני היושב-ראש, החקלאים קורסים. יש לנו פה בנק של כסף. למה אנחנו רוצים לתת אותו מתנה לבנקים במקום לציבור שלו זה שייך? משפט אחרון. התנועה לאיכות השלטון עשתה עבודה מצוינת, הגיעה פעם אחרי פעם לוועדה, ולצערי הרב, פעם אחרי פעם קולה הושתק, מאחר שמישהו שם זכר לתנועה שפעם היא הגישה בג"ץ לגבי תלמידי ישיבה. אז בואו נעשה הפרדה בין הדברים ונבין שמותר להעביר ביקורת גם פה וגם שם, אבל הקולות והפלורליזם המחשבתי צריכים להישמר בבית הזה גם בימים חשוכים כמו שאנחנו עדים להם. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת אורלי לוי. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי. לך חמש דקות – אחרונת המסתייגות, במקרה שלנו – ואחרי כן נעבור להצבעות, אם לא יהיו לנו בקשות. אם ירצה, בוודאי נאפשר לו. חמש דקות, חברת הכנסת מרב מיכאלי, לרשותך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. אני רוצה להגיד שחברותי וחברי וחברות הכנסת שדיברו לפני באמת היטיבו לתאר את הדברים שניסינו להיאבק עליהם בוועדה, ברצף. אני חושבת שכולנו מסכימות ומסכימים שצריך בהחלט לעשות מהלך שיוציא את הבורסה מקיפאונה, מהתפקוד הירוד שלה, מהמסחר הנמוך מאוד בהיקפו שמתנהל בה. נדרש צעד שיעיר את הבורסה, שיהפוך אותה לנגישה יותר, שיהפוך אותה לכזאת שמתמרצת את השוק ובאמת תורמת גם לצמיחה וגם לעשייה וליצירה, לצמיחה אמיתית. אבל כמו שפירטו כאן חברותי וחברי לפני, באמת לא היינו בטוחות ובטוחים שזאת הדרך. חזרנו ושאלנו: אם העיקרון הוא להפריד בעלות מחברות – כשעל פניו הרציונל הזה נשמע מאוד מאוד הגיוני – אז למה לא להפריד את הבעלות מהחברות? למה להשאיר לבנקים ולמוסדיים בעלות כל כך מסיבית? למה להשאיר להם את היכולת לפעול כמונופול בתוך הגוף הזה, לשתף פעולה באופן שעל פניו יש בו חשש להגבלים עסקיים? למה באמת לא לוודא שהם לא יכולים לסרב לחברות ולחברים חדשים בבורסה? למה שלא יהיה פיקוח על עמלות הבנקים? המפקחת על הבנקים, חברתנו חדוה בר, אמרה: כבר היום הפיקוח על העמלות הוא באחריותי, ואמרנו: אבל העמלות הן בשמים, ואתן אפילו לא מתווכחות על זה שהעמלות הן בשמים. איך תבטיחו לנו שבסידור החדש העמלות לא יהיו בשמים, אם הפיקוח בעצם לא משתדרג ולא מקבל צורה טובה יותר? ההסתייגות הספציפית שאנחנו בחרנו בכל זאת להשאיר היא זאת שאומרת: בואו נוריד את זה לבעלות מצרפית של כל הבנקים והמוסדיים, אדוני היושב-ראש, של לא מתחת ל-50%, אלא מתחת ל-25%, בדיוק כמו שפירטה כאן חברתי חברת הכנסת אורלי לוי, בצדק רב. אני אשמח שאנחנו בכל זאת נתמוך בהסתייגות, לפחות בזאת, שבאמת לפחות תצמצם את הבעלות. אני שמחה שכן הצלחנו, אגב, להכניס סעיף שאומר שאם אחרי זמן קצר אנחנו נראה שזה לא עובד, למרות האמונה הגדולה והחדורה – באמת, אני אומרת לך, אדוני, יושב-ראש הרשות לניירות ערך שמואל האוזר באמת חזר ואמר, ואת רואה על איש שהוא באמת ובתמים מאמין שזה יעבוד. זה קורה, אמונה יכולה להיות עיוורת, גם אם היא לכאורה, על פניו, בדברים רציונליים וריאליים. היא לא חייבת להיות בקדוש-ברוך-הוא או בקדוש ברוך היא – אתה רואה שאני אומרת את השם שלו, אתה מסתכל. היו"ר יצחק וקנין: אין עוד מלבדו. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): או מלבדה, כבר סיכמנו את הדבר הזה. אני רוצה להגיד שלפעמים באמת האמונה אולי תוכיח את עצמה, אולי זה יוכיח את עצמו, אבל מה שחשוב, אדוני, זה שאנחנו באמת נהיה פה עם יד על הדופק לוודא שאם זה לא מוכיח את עצמו, אנחנו נהיה שם כדי לתקן את הכשלים שדורשים תיקון. אני רוצה להודות, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לתנועה לאיכות השלטון, שהייתה אתנו, ואף שהרבה מאוד מהרציונלים שאנחנו כל הזמן ניסינו לעמוד עליהם והיא ניסתה לסייע לנו בלהוכיח אותם, להראות אותם – אגב, זאת גם הטענה שציטט פה חבר הכנסת אמיר אוחנה הרבה מאוד אסמכתאות לכך שהבורסה היא לא בבעלות הבנקים והמוסדיים, אלא הבורסה היא נכס של המדינה, והיא יותר מזה – נכס ציבורי, ולכן לא היה צריך לאפשר לבנקים לקבל את התמורה עליה. לצערי, כל זה כאמור לא צלח. אין לנו אלא לקוות מאוד מאוד, לטובת מדינת ישראל, הכלכלה שלה והחברה שלה, לטובת זה שאולי בעתיד כן, אמן סלה, יהיה לנו כסף מתוך זה גם לאוכלוסיות המוחלשות שלנו, שהשינוי שאמור לעבור כאן – – היו"ר יצחק וקנין: איפה יושב-ראש ועדת הכספים? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – לטובת הבורסה, אכן יעבוד לטובת הבורסה, ואנחנו נוכל כולנו ליהנות מפירותיו. כאמור, בוא נקווה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים יסכם את הדיון, כדי שנוכל לגשת להצבעות מייד. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמעתי את דברי המסתייגים – בסוף לא, כי הייתי צריך לרדת לאיזו ישיבת סיעה והייתה לי גם פגישה, מה אני אעשה, אני מתנצל. מאיר כהן (יש עתיד): שמעת את התקציר. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): דווקא לא, אבל אני שמעתי את ההסתייגויות בהתחלה. אני מבקש לומר לחברי הכנסת, עם כל הכבוד, האמירה שנאמרה פה על-ידי אחד המסתייגים, שהבורסה שווה 500 מיליון שקל, או ליתר דיוק 480 מיליון – זה פשוט לא נכון. הבורסה, אני לא בטוח שהיא שווה בכלל משהו. הבורסה הישראלית, לצערנו הרב, נמצאת בקריסה מוחלטת, ולהגיד שהכסף יחזור למדינה, 480 או 500 מיליון שקל – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני היושב-ראש, יש איזה פתגם שאומר: הבור ריק, אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן, אבל מנסים להציל את הבורסה. אני מקווה שזה באמת יועיל. עכשיו, עם כל הכבוד, היום הבנקים הם בעלי-הבית. הבנקים, בעצם – על-פי הצעת החוק, מהבנקים מורידים עכשיו דברים. לא רק מורידים מהם דברים, הם כל כך לא מרוצים, שהם מאיימים בעתירות לבג"ץ, זאת אומרת, להגיד שאנחנו נותנים לבנקים – אנחנו נותנים לבנקים? לא רק שלא נותנים לבנקים, אנחנו מכניסים גם דירקטורים שהם דירקטורים חיצוניים. הם יהיו חייבים למכור, הם לא יוכלו לעשות מה שהם רוצים כמו שהיום. עכשיו, הבורסה זה מקום פרטי ששייך לחברים שלו, ובין החברים שלו, הרוב זה הבנקים. אנחנו מוציאים את זה עכשיו; החוק משנה את תמונת המצב. להגיד שאנחנו עוזרים לבנקים – זה פשוט לא נכון. להפך, קחו את המצב הקיים. אבל אני רוצה להגיד משהו אחר – שאני חושב לקיים עליו דיון, לבקש מוועדת הכנסת. את הדיון הראשון אני לא ניהלתי, ניהל אותו מיקי זוהר. היה דיון ארוך, וכל הנושאים האלה, שעולים בהסתייגויות, נדונו בוועדה. הם נדונו אחר כך גם בישיבות שאני ניהלתי, אבל הם נדונו אז באריכות, והייתה שם אישה מבחוץ, מהתנועה לאיכות השלטון, שדיברה באריכות, ללא סוף, על הטיעונים האלה. אמרה אותם, וחזרה ואמרה, ועוד הפעם אמרה, ועוד חזרה ואמרה, כאילו חברי הכנסת הם חבורה שלא יודעת על מה מדובר, עם כל הכבוד. שרן השכל (הליכוד): גפני, אבל כל הטיעונים מסתמכים על חוות הדעת של – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): הכול ברור לחלוטין, הנושא הזה – – – שרן השכל (הליכוד): – – – שלא מוכנים – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): חברת הכנסת שרן השכל, מה שהעלית – נדון, זה לא שהתעלמנו מזה. אמרנו את כל מה שאני אומר עכשיו. הנושא הזה נדון. אתם לא הייתם בדיונים האלה, אתם באתם מאוחר יותר. אין לי טענות, אני מקבל כל חבר כנסת וכל אורח בברכה, וחשוב מאוד לתרום לדיון, אבל אין לנו יותר יכולות. עם כל הכבוד – וההיא מטרטרת, כל הזמן אומרת לי: צריך לעשות ככה, צריך לעשות ככה, כאילו – באמת, זה בלתי אפשרי. ואותו הדבר עם חוקים אחרים שהיו בשבועות האחרונים. אז לא שאנחנו מתעלמים מזה. אני פתאום נהייתי חסיד של הבנקים? אם אין כלום, הבורסה תקרוס, והבנקים הם בעלי-הבית. אני לא שולל את ההסתייגויות שהגשת, אני לא אומר שאין בזה היגיון; יש בזה היגיון, יש טיעונים לכאן ולכאן, הם נדונו, הם היו בדיונים בוועדה. בסדר, אני לא אומר – לא אמרת דברים לא חכמים, אמרת, אבל דברים שדיברנו עליהם פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם – – שרן השכל (הליכוד): – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): – – והייתה החלטה – החלטה של הממשלה, החלטה של הרשות לניירות ערך, החלטה של הוועדה, שאנחנו בסופו של דבר הצבענו. אז אני לא אומר, יכול להיות שבאמת ההסתייגות הן הסתייגויות טובות. אני לא אומר שלא. אז אחת מהשתיים: או שהממשלה מסכימה לקבל את ההסתייגויות האלה – והיא לא מסכימה – או שאנחנו בטוחים שההסתייגויות האלה יצילו את המצב – ואנחנו לא בטוחים – או שאת מגישה הצעת חוק פרטית ומתחילה את הדיון הזה, ונראה בינתיים מה קורה. אבל שלא תהיה טעות, הבורסה עומדת בפני קריסה. אנשים עוברים דרך תל-אביב ונוסעים לניו-יורק, נוסעים לאירופה; לא משקיעים בבורסה התל-אביבית, לא משקיעים בבורסה הישראלית. זה יכול לשנות את המצב. יכול להיות שלא, אבל זה יכול לשנות את המצב. לכן, הנושא הזה, מה שאמרתי, הוא נושא שבאמת – אני חושב ביני לבין עצמי אם יכול להיות מצב שתבוא מישהי או שיבוא מישהו לוועדה, ופעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם חוזר על אותם טיעונים כאילו הוא המושיע של העולם. התנועה לאיכות השלטון היא לא המושיעה של העולם, היא גוף פוליטי. זה בסדר, אז אני נותן לה לדבר, אבל זהו, די, כמה? על כל חוק – ולכפות את דעתם. אותו דבר היה עכשיו גם עם "קהלת", עוד איזה ארגון. אני נותן לאנשים לדבר, אני מכבד את האורחים, אבל הכנסת היא לא שלהם. שהתנועה לאיכות השלטון תרוץ בבחירות, תלך לפריימריז – בליכוד או במחנה הציוני, אני לא יודע למי הם שייכים. על כל פנים, הנושאים נדונו. ההחלטות התקבלו. הסיכוי, הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות כדי להציל את הבורסה זה הנושא החשוב ביותר, מפני שיש לזה משמעות כלכלית עצומה על המערכת הכלכלית בישראל. ולכן, אני מציע ומבקש לתמוך בהצעת החוק כרגע ולא לקבל את ההסתייגויות. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: אבל מה הבעיה? מצביעים בעד. מה? אתם לא מצביעים נגד? יואל רזבוזוב (יש עתיד): אנחנו בעד. איציק שמולי (המחנה הציוני): בעד. היו"ר יצחק וקנין: לא, כנראה על ההסתייגויות – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): על ההסתייגויות אתם מצביעים בעד? היו"ר יצחק וקנין: אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, בוודאי הם ירצו להצביע על הסתייגויות, וכנראה הם ירצו להצביע, ואז צריך רוב נגד ההסתייגויות. זה דבר ברור. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): להסביר עוד כמה דברים או שאפשר בלי הסברים נוספים? קריאות: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): טוב, אז אני רוצה להגיד לכם בשתי דקות – – – קריאות: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אני חושב ששינוי מבנה הבורסה, במציאות הזאת שבה אנחנו מצויים – שבאמת, לצערי הרב, ואני אומר את זה בצער, המצב של הבורסה הוא כל כך חלש – שינוי מבנה הבורסה יכול לשנות את המצב הזה. יכול לשנות את המצב. אני לא חושב שצריך להיות – האמת היא שמאוד הרגיז אותי העניין הזה שכאילו אנחנו דואגים לבנקים. הבנקים, אני מקווה שלא יעתרו לבג"ץ, אבל הם מאיימים בזה; הם אומרים שהם נפגעים, הם אומרים שיש בהם פגיעה בנושא הזה של הצעת החוק הזאת, שבעצם מורידה אותם בכמה נושאים; אמרתי, גם בדירקטורים, גם בנושא הזה שהם יהיו חייבים למכור, הם לא יוכלו לעשות דברים על דעת עצמם. ולכן, החלק הזה הוא חלק שעושה – מבחינת העניין הזה הוא עושה טוב בזה שהוא נותן תקווה שהבורסה תהפוך לבורסה שיהיה כדאי להשקיע בה, שחברים פרטיים יוכלו לבוא ולהשקיע בבורסה, והחלק הזה הוא חלק שחשוב מאוד לתמוך בו. דוד? אני סיימתי עם ההסברים. אני חושב ששכנעתי. אני מודה לחברי האופוזיציה, שהיו חלק פעיל בעניין של החוקים הללו, כולל החוק שעליו אנחנו מדברים עכשיו, על שינוי מבנה הבורסה, עם הסתייגויות שאנחנו קיבלנו בתוך הדיונים, עם ההחלטות שבסופו של דבר החוק הוא אכן הטוב ביותר שיכול לצאת מהוועדה בעיתוי ובעידן הזה שבו אנחנו מצויים מבחינת הבורסה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק ולדחות את ההסתייגויות. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. חברי הכנסת, נא לשים לב, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם על מנת שנוכל לגשת להצבעה ולא יהיו בלבולים. כאמור, אנחנו ניגשים להצבעה על ההסתייגויות, בקריאה שנייה, לחוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017. הסתייגות לסעיף 1, של חברי הכנסת שרן השכל ואמיר אוחנה. אתם מושכים את ההסתייגויות או עומדים על ההסתייגות? להצביע? להצביע על ההסתייגויות. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 62 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת שרן השכל ואמיר אוחנה לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 62 מתנגדים, שמונה בעד. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה כנוסח הוועדה על סעיפים 1–9, כולל. חברי הכנסת, אני חוזר: אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה, עד סעיף 9, כולל, כי לסעיפים 2–9 אין הסתייגויות, אז מ-1 עד 9, כולל, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–9, כהצעת הוועדה – 66 נגד – 8 נמנעים – אין סעיפים 1–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 66 בעד, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 1–9 נתקבלו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. לסעיף 10, רבותי, הסתייגות מס' 2. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, להצביע? אורלי לוי, אורלי לוי אבקסיס, להצביע על ההסתייגות? אם כן, אנחנו מצביעים על ההסתייגות לסעיף 10, הסתייגות מס' 2. מי בעד? מי נגד? משהו נתקע פה. רבותי, אני חוזר, שעון-העצר נתקע, לצערי הרב. התוצאה – זה נותן לנו תוצאה, אבל – – – הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 10 לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 42 מתנגדים, 32 בעד. אם כן, הסתייגות 2, לסעיף 10, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 3, לסעיף 10. מי בעד? מי נגד? רבותי, דקה, דקה, דקה, רק דקה, יש בעיה עם המערכת האלקטרונית. יש בעיה. חברי הכנסת, אני עושה ניסיון לרגע אחד, אני עושה ניסיון. זה ניסיון, חברי הכנסת, ניסיון. דקה אחת, יש בעיה עם המערכת האלקטרונית. אוקיי, אני חוזר על הצבעה להסתייגות לסעיף 10, הסתייגות מס' 3. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 10 לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 42 מתנגדים, 32 בעד. הסתייגות 3, לסעיף 10, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 10, הסתייגות מס' 4. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 10 לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: הסתייגות מס' 4, לסעיף 10 – 43 מתנגדים, 32 בעד. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה. שימו לב, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על סעיפים 10–40, כולל 40, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 10–40, כהצעת הוועדה – 69 נגד – 7 נמנעים – אין סעיפים 10–40, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 69 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, סעיפים 10–40 נתקבלו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 41, הסתייגות מס' 5, של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני – וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 41 לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 45 מתנגדים, 31 בעד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 5, לסעיף 41, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות האחרונה בחוק – הסתייגות 6, לסעיף 41. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 18 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של חברי הכנסת שרן השכל ואמיר אוחנה לסעיף 41 לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 58 מתנגדים, 18 בעד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 6, לסעיף 41, לא נתקבלה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה כנוסח הוועדה על סעיף 41. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיף 41, כהצעת הוועדה – 68 נגד – 7 נמנעים – אין סעיף 41, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 68 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 41 נתקבל כהצעת הוועדה. רבותי, אין הסתייגויות לחוק. אנחנו עוברים להצבעה על החוק – הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד החוק – 68 נגד – 7 נמנעים – 1 חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 68 בעד, שבעה מתנגדים, אחד נמנע. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: הצעת חוק זכות השגה על החלטה בעניין רישוי מקצועות בתחום הרפואה והבריאות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017; הצעת חוק הזכות לעבודה בישיבה (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 34), התשע"ז–2017; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 56), התשע"ז–2017. מטעם ועדת הכלכלה: הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017; הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ז–2017. מטעם ועדת הכנסת: הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62), התשע"ז–2017 [מס' מ/1072; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16083; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. גם את הצעת החוק הזאת יציג יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להגיש בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס׳ 62), התשע"ז–2017. אני רק מבקש, אדוני היושב-ראש – אני לא אמרתי את זה בחוק של שינוי מבנה הבורסה. בחוק המקורי נאמר שהפעילות של הבורסה תהיה גם ביום שישי. העובדים פנו אלי והתנגדו לזה, וגם – חבר הכנסת מיקי זוהר – טוב, לא פה; אה, הנה אתה – התנגד למהלך הזה, שהעבודה בבורסה תהיה ביום שישי. מיקי, אני מדבר אליך. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי זוהר. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): שלא תהיה עבודה ביום שישי – עובדי הבורסה דרשו את זה. הורדנו את זה – אתה הורדת את זה בישיבה הראשונה, אני הורדתי את זה בישיבה השנייה, אבל בעיקר זה היה הטיעון של העובדים, והחוק שעבר קודם עבר בלי זה. בזה לא היה שינוי. יש שינוי במבנה הבורסה, שהוא חיוני וחשוב. הצעת החוק שאני מגיש עכשיו היא הצעת חוק ממשלתית. בהצעת חוק זו מוצע לקבוע הסדרים שיקבעו את סופיות הסליקה המתבצעת במסלקת הבורסה, וכן תפקידה של המסלקה כצד נגדי מרכזי. הצעת חוק זו מאמצת עקרונות ליבה שנקבעו על-ידי הבנק הבין-לאומי לסליקה וארגון רשויות ניירות ערך הבין-לאומי. חשיבותן של הוראות בדבר סופיות הסליקה נובעת הן מהיכולת של המסלקה וחברי מסלקה לעבוד עם מסלקות מחוץ לישראל והן משום שעסקאות במסלקות בורסה כוללות סוגי נכסים שונים של ניירות ערך ומזומן, הוראות רבות וצדדים רבים, וביטול הוראת סליקה אחת עלול ליצור אפקט דומינו לגבי יתר ההוראות, ואף להוביל לפגיעה כלכלית בצדדים לאותן הוראות. בהצעת החוק מוצע לקבוע גם הסדר למצב שבו חבר מסלקה נכנס להליכי חדלות פירעון. הוראה שניתנה עד תום יום העסקים הראשון שלאחר 24 שעות מסוף היום שבו נתן בית-המשפט, לגבי חבר מסלקה, צו פירוק או צו הקפאת הליכים תיחשב לתקפה כל עוד נעשתה בהתאם לכללי המסלקה, והיא תגבר אף על האמור בכל דין ודיני חדלות פירעון בכלל. הוראה זו חריגה, אולם המשמעות של ביטול הוראה שניתנה במסלקה, הן במצב רגיל, וקל וחומר במצב של הליכי חדלות פירעון, היא סיכון יציבותם הפיננסית של תאגידים ויחידים שהסתמכו על הוראת הסליקה שמבקשים לבטלה. עוד מוצע לקבוע שכל בקשה לצו פירוק או לצו הקפאת הליכים יומצא העתק שלה למסלקה ולרשות ניירות ערך עם הגשתה, והרשות תהיה צד לכל ההליך. לעניין הליך חדלות פירעון זר שמתקיים לגבי חבר מסלקה, מוצע לקבוע שבית-משפט לא יכריז כל פסק-דין חוץ שניתן במסגרת הליך חדלות פירעון זר כלפי חברי מסלקה כפסק אכיף אם אכיפת פסק החוץ עומדת בניגוד להוראות החוק הישראלי לעניין סופיות הסליקה בהליכי חדלות פירעון לגבי חבר מסלקה. ככל שנקבע הסדר אחר לעניין אכיפת פסק חוץ במסגרת הסכם בין ישראל למדינת חוץ או באמנה רב-צדדית שישראל חתומה עליה, יחולו הוראות ההסכם או האמנה. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. כאמור, חברי הכנסת, להצעה זו אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–6 – 49 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 49 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 48 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 63), התשע"ז–2017 [מס' מ/1062; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 16803; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 63), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אני הייתי מציע לך, יושב-ראש הוועדה, להישאר כל הזמן על הדוכן. אין צורך לרדת ולעלות. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק אחרונה, זמנית. אחרי זה אמור לבוא החוק של – חוק הגליל – – היו"ר יצחק וקנין: אוהו. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): – – שאמור לבוא – אני לא יודע אם הוא יבוא היום, אבל הוא יבוא השבוע. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 63), התשע"ז–2017. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית. בהצעת חוק זו מוצע לאפשר לבורסה לרכוש מהבורסה לניירות ערך בניו-יורק או מבורסת נאסד"ק ניירות ערך הנסחרים באותן בורסות של תאגידים ששווי השוק שלהם עולה על 50 מיליארד דולר, שלא התאגדו בישראל ואין להם זיקה של ממש לישראל, ולרשום את אותם ניירות למסחר בבורסה. הבורסה בישראל תהיה רשאית לרכוש מניות של 50 תאגידים לכל היותר, אלא אם כן קבע שר האוצר בצו מספר גבוה יותר. עוד מוצע שבורסה שרשמה למסחר ניירות ערך כמוצע בהצעה שבפניכם תבטיח שהרישום למסחר והמסחר באותם ניירות ערך ייעשו באופן שניתן יהיה להבחין בינם לבין ניירות ערך אחרים הרשומים למסחר בבורסה, ושיינתן מידע למשקיעים בדבר הסיכונים הכרוכים במסחר בניירות ערך שנרשמו למסחר לפי הצעת החוק. למעשה, מדובר בניירות ערך שתרכוש בורסה בישראל באופן חד-פעמי ותציען לציבור לרכישה באמצעותה, אולם המסחר בפועל בנייר הערך יתקיים בבורסה שבה רשם התאגיד שהתאגד מחוץ לישראל את ניירות הערך שלו – קרי, הבורסה לניירות ערך בניו-יורק או בבורסת הנאסד"ק. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר לך, אני מבקש לומר לכנסת: אנחנו הגשנו היום חמישה חוקים; חלק מהחוקים האלה – אני לא צריך להגיד לך, אתה חבר פעיל בוועדת הכספים – חלק מהחוקים האלה, היה מאוד מאוד קשה להעביר אותם, לסיים אותם, לקיים בהם דיון מקצועי כדי להגיע לתוצאה כפי שהיא מובאת היום בחמשת החוקים האלה, כולל קצא"א, כולל חוק המכר, שמסייע לעניין של הדיור, וכולל הנושאים הכלכליים הללו. אילולא שיתוף הפעולה שהיה בוועדת הכספים בין קואליציה לאופוזיציה, בין חברים שונים בוועדה, פעילים יותר ופעילים פחות, לא היינו יכולים להגיע לתוצאה. אנחנו העברנו במהלך מושב החורף בסביבות 42 חוקים שקשורים לרשות המסים. העברנו סדרה ארוכה של חוקים. יש אצלנו בוועדה – כמעט ריק, הנושא של החקיקה, או אפילו דיונים. אנחנו עושים את זה מהר. אנחנו לא מקבלים את התוצאה מפקידי האוצר, כפי שהיינו מצפים שנקבל. אנחנו לא מקבלים את זה, וזה בסדר. אנחנו מרכינים את ראשנו ואנחנו עושים את עבודתנו המקצועית. לא תמיד אנחנו מקבלים את מה שצריך לקבל. אנחנו עושים עבודה – החברים בוועדה, הלשכה המשפטית, מזכירות הוועדה; עושים את העבודה. אנחנו לא תמיד מקבלים. לפעמים כן, אבל לא תמיד. היו"ר יצחק וקנין: אני חושב שאני יכול לציין שני חברי אופוזיציה שמאוד פעילים בוועדה הזאת: מיקי רוזנטל ומיקי לוי, שני המיקים. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן. היו"ר יצחק וקנין: אני חושב שהם בין הפעילים – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): גם טרכטנברג, גם אחרים. כן. היו"ר יצחק וקנין: – – ביותר בתוך הוועדה הזאת. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): נכון. לכן אני מוצא את ההזדמנות, אף-על-פי שאני אמור השבוע להביא חוק נוסף – את הצעת החוק הפרטית שלך, של חבר הכנסת יצחק וקנין ושל חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון ושל חברים רבים נוספים שהצטרפו לעניין הזה – לגבי חוק הגליל, עם החקלאים, שבעיקר נמצאים בצפון ובגבול הצפון, שצריך לעזור להם בגלל שהחקלאות שם מתמוטטת. אני מבקש להודות ללשכה המשפטית, לעורכת-הדין שגית אפיק, שבמהלך החורף הזה עברה בעיות לא קלות עם הממשלה, בעיות לא קלות; אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה; שלומית ארליך, אייל לב-ארי, שיר והמתמחה החדש; מזכירות הוועדה, בראשם טמיר כהן, ליאת ואחרים ואחרות שנמצאים שם. אני מודה לחברי הוועדה, אני מודה ללשכה המשפטית, אני מודה למזכירות; אני מודה לכל מי שעשה במלאכה והוציא מתחת ידו הצעות חוק שהופכות להיות חוקים בספר החוקים, שנעשו באופן המקצועי ביותר שצריך לעשות ומכבדות את הכנסת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים משה גפני. חברי הכנסת, כאמור, להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 63), התשע"ז–2017. הצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 1–5 – 39 נגד – 4 נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 39 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת השרה סופה לנדבר, שרת הקליטה, לפרוטוקול. מי עוד ביקש שאני אצרף אותו? ואת יעל כהן-פארן, אני גם מצרף את קולה לפרוטוקול. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד החוק – 40 נגד – 7 נמנעים – אין חוק ניירות ערך (תיקון מס' 63), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 40 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 63), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017 [מס' כ/549; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 2597; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, אני רוצה להודיע שהצעת חוק ההתחדשות העירונית נדחית, נכון לרגע זה, לסוף סדר-היום, מכיוון שיש הסכמות שעדיין לא הגיעו אליהן המרכיבים השונים בקואליציה ובאופוזיציה. אם כן, נעבור עכשיו לסעיף 12 בסדר-היום: הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי נמצא פה? איננו. לא הלך, אני אאפשר לו את זה. רבותי, אנחנו צריכים לסיים את החוקים האלו. אם הוא יהיה, אם הוא יבוא, אני אאפשר לו. אני עובר להצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מאחר שחברת הכנסת מירב בן ארי איננה פה. אנחנו ניתן לך את החוק, ותקריא את מה שאתה צריך, אדוני, מה לעשות. רבותי, מי שצריך להציג את החוקים צריך לשבת פה, וזה בלתי אפשרי שאנחנו מדלגים וחוזרים ומדלגים וחוזרים. זה לא מכבד אף אחד, רבותי. לא יכול להיות שיושבי-ראש ועדות, או מי שקיבל עליו את זה, לא נמצא פה. אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מזל שאתה נמצא פה, אדוני. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): כן, אבל אני חייב להגיד שאני לא ליוויתי את החוק בצורה מסודרת. לקחה על עצמה ידידתי מירב בן ארי להציג את החוק, על-פי הצעת חוק של חברת הכנסת קארין אלהרר. הנושא הוא אפשרות לחניה במקומות – – – היו"ר יצחק וקנין: לא, זה לא – – – מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): מירב. היו"ר יצחק וקנין: אני לא חושב שזה יהיה מכובד עכשיו שאדוני ירד והיא תעלה. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): אני מבקש. היו"ר יצחק וקנין: אני אאפשר לה. אין לי בעיה. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): אני מבקש, כן. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): תודה לך. היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת מירב בן ארי, אנחנו מתחשבים בך פעמיים – – מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: – – פעם אחת בשביל מירב ופעם אחת בשביל מירב הקטן. קריאות: הקטנה, הקטנה. היו"ר יצחק וקנין: הקטנה. מירב בן ארי (כולנו): אדוני היושב-ראש, שרים, כנסת נכבדה, אני רוצה להציג את הצעת חוק חניה לנכים, של חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר. ליוויתי אותה בהצעה, ואני שמחה גם להציג אותה לפני הכנסת ולהביא את זה לפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק המונחת לפניכם קובעת כי רשות תִמרור מקומית תקצה מקומות חניה לנכים באזורים המיועדים לפריקה ולטעינה, במטרה להגדיל את מספר מקומות החניה לנכים. אזורים המיועדים לפריקה ולטעינה נמצאים בדרך כלל בקרבת אזורי מסחר, שבהם יש צורך רב יותר במקומות חניה נוספים לנכים. מספר מקומות החניה שיוקצו יהיה כמספר מקומות החניה השלמים שניתן לכלול במחצית השטח המיועד לפריקה ולטעינה, ובלבד שמדובר בחניה אחת לכל הפחות. כמו כן, כדי ליצור הסדר מאוזן, ולאור ההערות שעלו בוועדה בדבר החשש שחניית נכים באזורים האלה עלולה לגרום להפרעה לתנועה ולסיכון לעוברי הדרך בשעות שבהן מתבצעת פריקה וטעינה, החליטה הוועדה כי חניה כאמור לנכים תוקצה רק בשעות שאינן מיועדות לפריקה ולטעינה. מסיבה זו גם החליטה הוועדה כי באזורים המיועדים לפריקה ולטעינה שהם על נתיב נסיעה ולא במפרץ לא יוקצו חניות לנכים. כמו כן החליטה הוועדה כי החניה באזורים המיועדים לפריקה ולטעינה בשעות המיועדות לפריקה ולטעינה תהיה אסורה. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ואני פונה אל חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה להגיד במילה – הנה את, חיפשתי אותך. היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת קארין אלהרר, את תרצי לברך בסוף החקיקה? אני אאפשר לך. מירב בן ארי (כולנו): ראשית, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף, וכמובן לכל צוות הוועדה והייעוץ המשפטי; אני רוצה להודות כמובן לחברת הכנסת קארין אלהרר, חברתי, שליוויתי אותה בדיון בוועדה. אני יודעת שהתחלת את החוק הזה כבר בכנסת הקודמת, והפעם הבאנו אותו לסיום. גילינו בוועדה שיש יותר ויותר נכים ופחות ופחות חניות, ולכן בעצם החוק הזה – זה חשוב שתדעו, במילים פשוטות – נותן אפשרות היום לנכים לחנות במקומות שעד היום הם לא יכלו לחנות בהם. אני רוצה לומר באופן אישי עוד משהו. יש הרבה מקומות – אני גם דיברתי על זה לפני חודש בנאום בן דקה, את שומעת, קארין? – הרבה פעמים אנחנו מגיעים – גם מזכירת הכנסת שמעה אותי, אם את זוכרת, דיברתי על זה – הרבה פעמים אנחנו מגיעים למקום חניה של נכים, ואנשים עומדים שם רגע, לאסוף מישהו, לקחת את אימא שלה, ובדיוק באותו רגע מגיע הנכה, ובדיוק באותו רגע הוא צריך להתחיל לחפש, ואז הוא עומד בחניה כפולה וחוסם את הדרך. אני חושבת שכל עזרה שאנחנו יכולים ככנסת להוביל אפשרויות רחבות יותר לציבור הנכים – כי אתה יודע, אדוני היושב-ראש, יש יותר ויותר נכים, אבל הכבישים והמדרכות לא משתנים. לכן, זו הצעה טובה. כמובן, אני מברכת את כל מי שהיה שותף אליה, וכמובן, נשמח שתצביעו בעד הצעה זו. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. אין הסתייגויות לחוק ואין בקשות דיבור. אני אוסיף את קולה של קארין – את יכולה להישאר, אני אוסיף את קולך להצבעה. הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 1–2 – 51 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 51 בעד, כולל קולה של חברת הכנסת קארין אלהרר, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד החוק – 52 נגד – אין נמנעים – אין חוק חניה לנכים (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 52 בעד, כולל קולה של חברת הכנסת קארין אלהרר, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר, שהיא מיוזמי החוק הזה – היא יוזמת החוק – לברך. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה. כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, בשנים האחרונות אנחנו עדים – אדוני שר התחבורה, זה נכון גם אליך. בשנים האחרונות אנחנו עדים למצוקה של ממש במקומות החניה שמוקצים לנכים. משרד התחבורה מנפיק עוד ועוד תווים, ומספר החניות המוקצות קטן יחסית. הצעת החוק, מבחינתי, היא הישג משמעותי, כי היא בעצם אומרת, הלכה למעשה – עוד מקומות שבהם יוכלו לחנות רכבים עם תו. אני רוצה להודות מעומק הלב לאנשים חשובים ויקרים שהעזרה שלהם בתהליך הייתה חיונית ומשמעותית: לחברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שנרתם ליצירתה של החקיקה השוויונית והמשמעותית הזאת; לשר אריה דרעי, שאני יודעת שהשלטון המקומי לא עשה לו חיים קלים, אבל הוא בכל זאת נרתם; ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, שבאמת היה גורם מזרז; ויותר מכול, לחברתי חברת הכנסת מירב בן ארי, שמה שנקרא נתנה יותר מדחיפה כדי להבטיח שהחוק יעבור. לכל צוות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות המסור, שעבד ונרתם לסוגיה: ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין יעל סלנט; לענת כהן שמואל, מנהלת הוועדה; למעיין בן עמי ולאתי שבתאי; וכמובן ליועצות הנחושות שלי, ליאור יעקבי ורחל בן דוד. בלעדיהן שום דבר לא קורה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. הצעת חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017 [מס' כ/690; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 20945; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת אבי דיכטר. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017, שיזם חבר הכנסת איל בן ראובן עם חברי כנסת נוספים. בעשורים האחרונים חל שינוי באופיין של מערכות ישראל: בעבר התאפיינו מערכות אלה בקרבות בין צבאות בחזית, ואילו בעת האחרונה גם העורף הפך לחזית. האזרחים בעורף הפכו מעורבים יותר, ורבים מהם פועלים כדי לאפשר ליתר האזרחים לנהל את שגרת חייהם גם בעת מלחמה. סעיף 7 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל–1970, מסדיר הענקת אותות מערכה לחיילים ולאנשי כוחות הביטחון לציון השתתפותם במלחמה במערכה או בקרב. סעיף 7א לחוק העיטורים מסמיך את שר הביטחון, באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לתת אותות מערכה גם לאזרחים, וכך אכן נעשה, בין היתר לאחר מלחמת לבנון השנייה ולאחר מבצע "צוק איתן". ואולם, בדיונים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בנושא זה התברר שיש מתח מובנה בין השאיפה להוקיר את תרומת האזרחים הפועלים בעורף ובין השאיפה להוקיר באופן ייחודי את פועלם של חיילי צה"ל במערכות ישראל. הצעת החוק נועדה ליצור מנגנון נפרד להענקת אותות מערכה ותעודות מערכה לאזרחים שסייעו לצה"ל, להתגוננות האזרחית או לאוכלוסייה האזרחית, וכך להוקיר את פועלם באופן ראוי. לפי הצעת החוק, ראשיתו של התהליך תהיה בכל מקרה בהחלטת שר הביטחון להעניק אותות מערכה לחיילים לפי חוק העיטורים הקיים. לאחר הענקת אותות אלו ניתן יהיה להעניק אותות מערכה גם לעובדים ולמתנדבים בארגוני העזר לפי חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א–1951. ארגונים אלה פועלים בסיוע צמוד לפיקוד העורף בעתות חירום, ומסורים להם תפקידים וסמכויות הקבועים בחוק. כיום, אדוני היושב-ראש, נמנים שני גופים עם ארגוני העזר: הרשות הארצית לכבאות והצלה ומגן-דוד-אדום. הסמכות לקבוע את תנאי הזכאות לאותות בארגונים האלה ולהעניק את האותות תהיה נתונה לשרים הממונים עליהם. יש קבוצה גדולה נוספת של אזרחים שתרומתם למאמץ המלחמתי או לסיוע לאוכלוסייה ראויה להערכה, ולפי הצעת החוק יהיו זכאים לתעודות מערכה. מדובר בין היתר בעובדים שגויסו לשירות חירום בצו ריתוק, עובדים ומתנדבים בארגונים שפעלו באופן יוצא דופן במאמץ המלחמתי ובסיוע האזרחי, רכזי ביטחון שוטף צבאיים, אזרחים עובדי צה"ל ואף אזרחים יחידים שפעלו באופן יוצא דופן. לפי ההצעה, תוקם ועדה מייעצת לשר הביטחון, והיא תוכל להמליץ לשר הביטחון על הענקת תעודות מערכה לאזרחים האלה. אמות המידה של הוועדה יתבססו בין היתר על היקף הסיוע שנתנו, המאמץ וההשקעה שהיו כרוכים בפעילותם, מידת הסיכון שנשקף להם, וכן פעולות שביצעו שיש בהן גילוי מיוחד של אזרחות טובה לשם הגנה על חיי אדם או הבטחת שלומם. החלטת השר על מתן תעודות מערכה תובא לאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תעודות המערכה יוענקו, ככלל, על-ידי השר הממונה על הפעילות של הגוף, ולאזרחים שפעלו באופן עצמאי יעניק את התעודה שר הביטחון. הוועדה החליטה לחלק מחדש בהצעת החוק את הסמכויות לגבי מתן אותות מערכה לעובדים והמשרתים בכלל גופי מערכת הביטחון. כיום שר הביטחון הוא הגורם הקובע את תנאי הזכאות לכלל הגופים. לפי הצעת החוק שיזמו חבר הכנסת איל בן ראובן וח"כים נוספים יועברו סמכויות קביעת הזכאות והענקת האותות לשרים הממונים עליהם, קרי ראש הממשלה ביחס לשב"כ ולמוסד והשר לביטחון הפנים ביחס למשטרת ישראל ולשירות בתי-הסוהר. אדגיש שוב: השרים הנ"ל – קרי ראש הממשלה והשר לביטחון הפנים – יפעילו את סמכותם רק לאחר ששר הביטחון התניע את התהליך של הענקת האותות. כפי שציינתי בראשית דברי, הצעת החוק נועדה לאפשר הכרה רחבה בתרומתם של אזרחים לסיוע אזרחי בעת מערכה, תוך שמירה על ייחודיות אותות המערכה המוענקים למשרתים בגופים ביטחוניים ובגופי ההצלה. אני סבור שבדיונים בוועדה הגענו לאיזונים ראויים בעניין זה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת אבי דיכטר. חברי הכנסת, אין הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017. קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 1–11 – 31 נגד – אין נמנעים – 2 סעיפים 1–11 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 31 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. מי ביקש? אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת נורית קורן – לפרוטוקול. מאיר כהן (יש עתיד): לא הצבענו, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: לא הצבעתם. אני מוסיף את הקולות של חבר הכנסת מאיר כהן, יעקב פרי וידידי חבר הכנסת אילן גילאון, וגם עפר שלח. אני מוסיף את קולותיכם לפרוטוקול. אם כן, חברי הכנסת, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 30 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל, התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 32 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מבקש מחבר הכנסת איל בן ראובן לעלות לברך – הוא יוזם החוק עם עוד כמה יוזמים, אבל הוא מוביל בחוק. רשות הדיבור שלך, אדוני. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, הצגתי לפניכם את הצעת החוק החשובה הזאת בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה. אני רוצה להודות בראש ובראשונה לחברי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר, על שהוביל את הדיון בוועדה, ועזר מאוד בהגעת החוק לאישור כאן, במליאה. אני רוצה להודות לכל השותפים בעבודה על הצעת החוק הזאת, ובראשם ראש הלשכה המשפטית של הוועדה, מירי, ועידו. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שתמכו לאורך הדרך ולאלו שליוו מקרוב – ענת ברקו, מוטי יוגב, עמר בר-לב, אמיר אוחנה וחברים נוספים; למשרדי המשלה ששיתפו פעולה, כל אחד בתחומו, ולבסוף, תודה לעוזרים הפרלמנטריים שלי, נדב, טל ודניאל. למי שלא נכח בדיוני הוועדה – החוק הזה נועד להוקיר ולכבד את תרומתם של כל אלו שפועלים בשעת חירום למען ביטחון המדינה ותושביה, אנשי מערכות הביטחון, אזרחים ומתנדבים במערכות החיוניות, ולבטא את ההערכה שרוחשות להם המדינה והחברה הישראלית. אותות ותעודות הערכה אלו, שיהיו חתומות על-ידי שר הביטחון והשר הרלוונטי למקבל התעודה, יהיו אות כבוד וגאווה, ולדעתי יעודדו אותנו, האזרחים, לתת ולהתגייס למאמץ הלאומי בעת חירום. אין לי ספק שעמידותה של ישראל בעת מלחמה מבוססת, לצד עוצמתה של מערכת הביטחון ושל צה"ל, על היכולת האזרחית לתפעל את התשתיות החיוניות בעורף. לבסוף, ואולי חשוב מכול, אני רוצה לקוות שנשתמש בחוק הזה מעט ככל האפשר, אם בכלל. תודה לכולם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017 [מס' מ/1021, פ/1948/20, פ/2737/20, פ/662/20; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ט, עמ' 10440; חוב' ל"ג, עמ' 15266; מושב ראשון, חוב' י"ב, עמ' 1957; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 15 בסדר-היום – הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, שר, שרה, אם יש כאן, שרים, גברתי הרשמת, חברי וחברותי חברי הכנסת, אפשר לומר ולהתחיל בשהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אמן. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אני אומר את זה כך, בצורה הכי מפורשת: הצעת חוק חשובה, דרמטית. אני לא רוצה להפריז, ממש, בחשיבותה, כי כל מילה יכולה רק להמעיט מהחשיבות שהיא מביאה אתה, ויותר מאשר היא מביאה אתה עכשיו – מה היא יכולה לחולל ולהוביל למשק בכלל ולעסקים קטנים ובינוניים. ברשותכם, נעבור להקראה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ולמוסר ולערכים. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): ברור, ודאי. חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017. אני מתכבד להציג לפניכם את אחת מהצעות החוק החשובות ביותר, לדעתי, שוועדת הכלכלה בראשותי טיפלה בהן: הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017. הצעת החוק היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית עם שלוש הצעות חוק פרטיות – וצריך להדגיש: האחת של חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, בצלאל סמוטריץ ואיתן כבל; השנייה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, והשלישית, שצורפה לאחרונה, היא של חברי הכנסת רוברט אילטוב ואראל מרגלית, ואני אומר זאת בלי להמעיט בערכם של אילטוב ואראל מרגלית, אבל המנועים הגדולים והמרכזיים היו כמובן רועי פולקמן מצד אחד ושלי יחימוביץ מן הצד השני, שלאורך כל השנים – חיים, אתה לא הולך אתנו, וגם מפריע? אני רוצה לומר ששלי מובילה את הנושא הזה כבר הרבה מאוד מאוד שנים, ורועי, כשנכנס לכנסת, לקח את זה ונתן לזה את כל הרוח הנדרשת, וזה באמת בראש ובראשונה של שניכם. כולנו הצטרפנו לאחר מכן. וגם אני, למרות שאני חתום על הצעת החוק כיו"ר ועדת הכלכלה, והייתה לי הזכות להוביל את החוק, הזכויות המרכזיות בעניין הזה הן קודם כול של שניכם, וצריך שגם הדברים האלה ייאמרו, וצריך לתת את כל הקרדיט והכבוד בדברים האלה. כידוע, בשל דחיית תשלומים לעסקים רבים בישראל בעד שירות שנתנו, עבודה שביצעו או טובין שמכרו למועד מאוחר – לעתים חודשים לאחר מועד מתן השירות, ביצוע העבודה או מכירת הטובין – נתקלים העסקים בבעיות קשות של תזרים מזומנים. הפרקטיקה של דחיית תשלומים מקשה במיוחד על עסקים קטנים ובינוניים, שאין להם יכולת פיננסית להמתין פרקי זמן ממושכים עד לקבלת התשלום, והם נאלצים במקרה הרע לסגור את עסקיהם, ובמקרה הפחות רע – לחפש אחר מקורות מימון לפעילותם השוטפת עד לקבלת התשלום, ולשאת בעלויות הריבית הכרוכות בכך. לעתים, העיוות שנוצר אף חמור יותר, לדוגמה, כאשר הספק הוא עסק קטן והמזמין הוא עסק גדול או משרד ממשלתי, ואז לא רק שהספק הופך בעל כורחו גם לספק אשראי ונאלץ לממן את המזמין, אלא שעלויות הריבית שהוא נדרש לשלם בשל דחיית התשלומים גבוהות פי-שניים ויותר מאלו שהיה משלם המזמין. תודה לך, אתי. ממש כתוב יפה – אתי בנדלר, כמובן, היועצת המשפטית והמשנה ליועץ המשפטי של הכנסת. היו"ר יצחק וקנין: אני מצטרף. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): בסופו של דבר, גם המזמין נפגע, שכן הספק משקלל את עלויות המימון הללו במחיר העסקה, דבר שמוביל כמובן להתייקרותה ולייקור כלל המוצרים בארץ. אם כן, מטרת הצעת החוק היא לשפר את סיכויי ההישרדות ואת אפשרויות ההתפתחות של עסקים בכלל ושל עסקים קטנים ובינוניים בפרט, באמצעות קביעת מועדי תשלום מקסימליים. הצעת החוק מתייחסת לקטגוריות שונות של מזמיני עבודה, שירותים או טובין, וקובעת מועדי תשלום בהתאם לאותן קטגוריות; אסקור רק את עיקרן. ביחס למשרדי הממשלה ולרשויות המדינה, שהם הבעיה המרכזית, נקבע כי הם ישלמו חשבון בתוך 45 ימים מיום המצאתו, או לא יאוחר מ-30 ימים מתום החודש שבו הומצא החשבון – שוטף פלוס 30 – ואם מדובר בעבודות בנייה הנדסאיות – בתוך 85 ימים מיום המצאת החשבון, או לא יאוחר מ-70 ימים מתום החודש שבו הומצא החשבון – שוטף פלוס 70. ביחס לגופים הנתמכים או מתוקצבים על-ידי המדינה, כגון מוסדות להשכלה גבוהה או גופים שהוקמו מכוח דין, התשלום יבוצע בתוך 45 ימים מתום החודש שבו הומצא החשבון – שוטף פלוס 45. עם זאת, באישור המנכ"ל של הגוף, ניתן להתנות על מועד זה ולקבוע בחוזה מועד אחר לתשלום, בתנאי שהדבר נדרש בשל אופייה המיוחד של ההתקשרות או שהוא אינו מועד בלתי הוגן באופן חריג. מועד התשלום האמור, החל על גופים הנתמכים או מתוקצבים על-ידי המדינה, לרבות האפשרות לחרוג ממנו, חל גם על עסקים פרטיים. גם ביחס לרשויות המקומיות נקבע שהתשלום יהיה שוטף פלוס 45, ואם מדובר בעבודות בנייה הנדסאיות – בתוך 80 ימים מיום המצאת החשבון. עם זאת, בהצעת החוק עוגן מנגנון – שאותו שיכללה הוועדה – לטיפול ברוב המקרים שמממן חיצוני מממן את התשלום לספק, כולו או חלקו. בהצעה המקורית הוצע כי במקרה זה תהיה הרשות המקומית רשאית לדחות את מועד תשלום של התמורה. בוועדה קבענו שהרשות תהיה רשאית לדחות רק את החלק היחסי של התמורה, שמומן באמצעות מימון שמקורו אינו הרשות המקומית, עד תום עשרה ימי עסקים ממועד קבלת המימון כאמור, וגם זאת, כפי שהחליטה הוועדה – אני מתנצל בפני חברי הכנסת, אני חייב להקריא את הכול. זה חלק חשוב מתוך – – – מירב בן ארי (כולנו): תמיד אתה מקריא הכול. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): לא, זה חשוב מאוד בעיקר בהצעת החוק הזאת, כי להערכתי עלולות להיות בהמשך כל מיני הבהרות, ודברי ההסבר נותנים גם את הגיבוי. חיים ילין (יש עתיד): תמיד אתה מקריא הכול. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): יקירי, זה נכון. אבל לך לא קשה, אתה ממילא לא מבין מה אני אומר, אז מה זה משנה? חיים ילין (יש עתיד): אפילו בבית-ספר לא היית מקריא הכול. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): היושב-ראש, יש פה אווירת סוף קורס. אני מציעה – – – היו"ר יצחק וקנין: אנחנו במכירת חיסול. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): גם זאת, כפי שהחליטה הוועדה, רק בהתקיים שני תנאים: מסירת הודעה מראש לספק, ודחיית אותו חלק מהתשלום למועד שלא יהיה מאוחר מ-150 ימים מיום המצאת החשבון לרשות המקומית, אף אם הרשות המקומית לא קיבלה את המימון מאותו מקור חיצוני. כמו כן, נקבע שככלל, מועד העברת אותם כספים ממממן חיצוני שהוא משרד ממשלתי או רשות מקומית אחרת לרשות המקומית שהתקשרה עם הספק יהיה לא מאוחר מ-60 ימים מיום שהרשות המקומית המציאה להם את החשבון, ואם כספים אלו לא יועברו לרשות המקומית במועד כאמור, היא תהיה זכאית גם לתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובחלוף 30 ימים מהמועד כאמור – לתוספת ריבית פיגורים. בהצעת החוק נקבעה הוראה נוספת ביחס לעיכוב תשלומים, ולפיה תמורה שלא שולמה עד למועד התשלום המקסימלי תשולם לספק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובחלוף 30 ימים מהמועד האמור תישא התמורה ריבית פיגורים, כך שדחיית התשלום תהפוך ללא כדאית מבחינה כלכלית. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק גובשה על בסיס הצעת החוק הממשלתית, אך התוצר המוגמר שונה באופן מהותי מהצעת החוק הממשלתית שהונחה על שולחן הכנסת לקריאה הראשונה. השינויים בהצעת החוק הן פרי עבודה מאומצת בחודשים האחרונים של ועדת הכלכלה והיועצת המשפטית שלה, יחד עם משרדי הממשלה שהצטרפו ונרתמו למהלך, ואני מבקש להודות להם על כך. נוסף על השינויים שכבר הזכרתי אפרט כמה שינויים נוספים: ראשית, כפי שהזכרתי, מועדי התשלום החלים על רשויות המדינה, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות בעד עבודות הנדסה בנאיות ארוכים יותר מהמועדים שנקבעו ביחס לעבודות אחרות. בהתחשב בכך שקבלנים אלו עשויים להיות קבלנים קטנים, כגון קבלני שיפוצים, שאין להם יכולת לעמוד במועדי תשלום ארוכים כל כך, החליטה הוועדה להסמיך את שר האוצר ושר הכלכלה והתעשייה, באישורה, לקבוע סוגי קבלנים או ענפים של עבודות הנדסה בנאיות שביחס אליהם יחולו מועדי התשלום הרגילים. כמו כן קבעה הוועדה כי החרגה זו לא תחול על תכנון עבודות הנדסה בנאיות אלא רק על ביצוען, כך שהתשלום למהנדסים או אדריכלים המבצעים עבודות אלו יהיה בהתאם למועדי התשלום הרגילים. מעבר לכך, מוצע כי שנה או לכל היותר שנתיים מיום תחילת החוק, יחולו על גופים הנתמכים או המתוקצבים על-ידי המדינה ההוראות החלות על משרדי הממשלה, כלומר גופים אלו יחויבו לשלם לא יאוחר מ-45 ימים מקבלת החשבון, או לא יאוחר משוטף פלוס 30, ולא שוטף פלוס 45, וחשוב מזה – הגופים האמורים לא יוכלו להתנות על מועדי תשלום אלו. עם זאת, בשל המגוון הרחב של גופים אלו והשונות המובנית באופן הפעולה והתקצוב שלהם יהיו רשאים שר האוצר, שר הכלכלה והתעשייה וראש הממשלה, לאחר התייעצויות כפי שנקבע בחוק המוצע ובאישור הוועדה, לקבוע החרגות לסוגים שונים של גופים כאמור, ואף לסוגים של ספקים או של עסקאות. יש לציין כי בנוסח המקורי של הצעת החוק הייתה קבועה ברירת מחדל הפוכה, כלומר ניתנה סמכות לשרים לקבוע כי על גופים מסוימים יחולו מועדי תשלום קצרים יותר ובלתי ניתנים להתנאה, אך הוועדה החליטה לקבוע כי ברירת המחדל תהיה הפוכה, כפי שהסברתי, וכן לתחום את התקופה שבה יחולו מועדי התשלום הארוכים על גופים אלו. נושא נוסף: מערכת הבריאות. בשל העובדה שמדובר במערכת ייחודית, המתאפיינת בהסדרים כלכליים פרטניים, ומכיוון שגופי מערכת זו נשענים על מקורות מימון ציבוריים בחלק הארי של פעילותם, ומצב רובם לא מאפשר, בשלב זה, ליישם עליהם את הוראות החוק המוצע בלא שתיגרם פגיעה ממשית ליציבותם הפיננסית, ובעיקר לשירות שהם מספקים לציבור מתוקף חוק, הוצע בנוסח המקורי של הצעת החוק להחריגם מתחולת החוק, עד ששר האוצר, שר הכלכלה והתעשייה ושר הבריאות יקבעו בתקנות כללים מותאמים למערכת זו. למרות ההבנה שאכן יש כאן בעיה אמיתית, החרגת מערכת הבריאות באופן גורף עוררה לא מעט ביקורות והתלבטויות. בסופו של דבר החלטנו לאשר את הסעיף ללא שינוי, אך משרדי הממשלה הרלוונטיים התחייבו להביא לוועדה בתוך שלושה חודשים מתווה להחלת החוק על מערכת הבריאות, ואני מצפה שיעמדו בהתחייבות זו. כמו כן, בנוסח הצעת החוק לקריאה הראשונה נכלל סעיף שאפשר לאיין חלק משמעותי מהוראות החוק באמצעות החלטת ממשלה שתיתן הוראה לשרים להתקין תקנות שיפטרו את משרדי הממשלה מהוראות החוק. בנוסף, הוצע באותו סעיף, שבמקרה כזה מועד התחילה של החוק יידחה עד לאישורן של תקנות אלו. מובן שהוועדה התנגדה באופן נחרץ להצעות האלה, והן שונו באופן מהותי. כך נקבע, בין היתר, כי ניתן לדחות את כניסתו של החוק לתוקף לשם התקנת תקנות לתקופה מקסימלית של שמונה חודשים. כמו כן, על מנת לפקח על אופן יישום החוק קבעה הוועדה כי שר האוצר, באישור הוועדה, יקבע בתוך שישה חודשים מיום התחילה הוראות לעניין דיווחים שיימסרו לוועדה על יישום החוק, ובין השאר הוראות לגבי הגופים שיהיו חייבים במסירת דיווח לוועדה, המועדים שבהם אותם גופים יידרשו לדווח לוועדה ועוד. חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק חשובה ביותר, שטומנת בחובה בשורה משמעותית ומשמחת לעסקים הקטנים והבינוניים, אך גם לכלל המשק. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגות, ואני מבקש מכם לקבל אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ברצוני להודות ליועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת, עורכת-הדין אתי בנדלר התותחית, ולעורכת-הדין אביגל כספי, שעמלו על הכנת החוק. אני בוודאי מבקש להודות למנהלת הוועדה, המנהלת שלי – המנהלת בה"א הידיעה, המנהלת בה"א הידיעה – על עבודתה המסורה ועל היכולת שלה לשלוט בנו. אני מודה לכם מאוד, ושוב, תודה לחבר הכנסת פולקמן, לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, לחבר הכנסת אילטוב ולכל שאר המצטרפים. תודה רבה לכם על החוק החשוב הזה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. כפי שנמסר, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. חברי הכנסת, הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017, הצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–14 – 37 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–14 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 37 בעד. אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017, נתקבל היו"ר יצחק וקנין: 42 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז–2017, עברה בקריאה השלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ביקש לברך רועי פולקמן, ואני אאפשר גם לשלי יחימוביץ. גם היא ביקשה. שלי, הוא נותן לך את הכבוד. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אם אנחנו בענייני פסוקים, אז "ביומו תִתֶן שכרו", שזה ציווי מאוד מאוד חשוב, והוא מגיע גם למי שאינם שכירים ולא נהנים מחוקי עבודה ומחוקי מגן, שכן לעתים מאוד קרובות דווקא עצמאים ודווקא בעלי עסקים קטנים ובינוניים אינם מוגנים כלל. הם נותנים את חלבם ואת דמם, מקימים עסק בזעת אפם, עובדים ועובדים ומספקים שירותים, ובסוף לא מקבלים את שכרם, וזאת נורמה קשה מאוד שהשתרשה במשק הישראלי, בחסות המדינה שאפשרה לזה לקרות, והמדינה עצמה הלינה את שכרם של אותם עצמאים ואותם בעלי עסקים קטנים ובינוניים. עמדתי מעל הדוכן הזה שוב ושוב ושוב ודיברתי על החוק הזה; אני חושבת שבמהדורה הראשונה שלו, אדוני היושב-ראש, הגשתי אותו ביחד אתך, ואני חושבת שאפילו ביחד עם שר האוצר משה כחלון, בהיותו חבר כנסת, ושוב ושוב בכל כנסת הגשנו אותו מחדש ונימקתי אותו אין-ספור פעמים. אני חושבת שלא צריך לנמק אפילו מוסר כל כך בסיסי – לתת לאדם את שכר עמלו, ובוודאי כשהמדינה היא שנותנת לו את שכר עמלו. יש עוד הרבה מה לתקן בעולם העסקים הקטנים והבינוניים, שתמיד משלמים את המס המקסימלי ואינם מוגנים לעולם, ובוודאי לעצמאים שהם גם עובדים מאוד מאוד קשה וגם לא נהנים מחוקי מגן וחוקי עבודה, אבל החוק הזה – אני לא חושבת שאפשר להפחית בדרמטיות שלו. הוא אבן דרך, הוא ציון דרך, הוא קובע נורמות מוסריות וכספיות, הוא מביא ליציבות במשק והוא נותן שקט לאותם אנשים שהם השדרה המרכזית של הכלכלה במדינת ישראל, עוד יותר מהתאגידים הגדולים. לפעמים שווה להשקיע ולהתאמץ כנסת אחרי כנסת, עד שזה פוגש את האנשים הנכונים, ואני מודה מאוד לחבר הכנסת רועי פולקמן, שלקח על עצמו את קידום החוק הזה בכנסת הזאת, השקיע בו לילות כימים – היית מאוד מאוד יצירתי, חיפשת פתרונות כל הזמן, באת בדברים עם כל הגורמים, וברור לחלוטין שאתה הוא שהביא אותו לקו הגמר, וברכות על כך. וגם ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חברי חבר הכנסת איתן כבל, ששוב, אחרי שבע שנים בחסותך, ועדת הכלכלה הצליחה סוף-סוף להעביר את החוק החשוב הזה, גם בכישרון רב, שוב ושוב ובלי להתייאש. הבטחת, איתן, בתחילת הקדנציה שתעביר את החוק הזה בהיותך יושב-ראש ועדת הכלכלה, וכך עשית. אני מברכת אותך על כך. אלה הרגעים הקטנים שבהם יש תחושת סיפוק גדולה מאוד מלהיות מחוקק בבית הזה ולהיטיב עם אנשים ולתת להם את מה שמגיע להם בדין. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. יעלה חבר הכנסת רועי פולקמן, ואחריו אני אאפשר גם לידידי חבר הכנסת אראל מרגלית, גם הוא, לברך, ונעבור להמשך החקיקה. רועי פולקמן (כולנו): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו באמת זכות כחבר כנסת צעיר בבית הזה להיתלות על כתפי גדולים שעשו כאן עבודה קודמת, ולכן אני חושב שהרבה מהדברים פה זה ללמוד מה שנעשה לפנינו ולהשתדל לעשות את המקסימום בזמן שיש לנו, בסיטואציה – אנחנו בקואליציה, כמובן בתמיכה של משרד האוצר, משרד הכלכלה. אז קודם כול, שלי, את סללת את הדרך לדבר הזה, וכמובן חבר הכנסת איתן כבל, שבלעדיו כל העסק הזה לא היה קורה. זו הייתה זכות להמשיך את המהלכים שעשיתם ובאמת להביא – כמו שרועי כהן מ"להב" היה קורא לזה – את "הרגל המסיימת" לחוק הזה. א. תודה, ואני חושב שחלק ממה שאנחנו עושים פה זה באמת להמשיך מדור לדור את מה שעשו כאן קודמינו, והייתה לי הזכות, כמו שאת אומרת, לעזור לעשות את "הרגל המסיימת". זכות הייתה לי לעבוד אתך על החוק הזה, וכמובן גם עם עודד פורר, שהיה מאוד מעורב בוועדה, וגם עם איילת ורבין ורוברט אילטוב, שהיו מאוד מעורבים, כי באמת החוק הזה דרש הרבה מאוד סיוע. אבל הרבה מאוד מזה לא היה קורה – עומדת שם בחורה בשם נעמי ממשרד הכלכלה; אומנם הגשתי את החוק הזה גם בגרסה הזאת לפני שנתיים, אבל נראה לי שבשנה האחרונה כמעט כל יום היינו מנהלים שיחות על החוק הזה, באין-סוף פגישות, באין-סוף התקלות, ובאמת בלעדיה הדבר הזה לא היה קורה. היו"ר יצחק וקנין: טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, ובסוף עושים חור באבן. רועי פולקמן (כולנו): מספר השעות שבילינו בלשכה של אתי בנדלר, עם הדחיפה של לאה ורון, ואביגל, כמובן – מספר השעות שהושקעו בדבר הזה – באמת לא היינו מצליחים לסיים את הדבר הזה. אני גם חייב להודות לכמה אנשים נוספים: כמובן לחשבת הכללית היוצאת, מיכל עבאדי, שנתנה רוח גבית, ולעוזי שר היצירתי. אחד הדברים שאולי איתן לא אמר קודם הוא שבזכות התמיכה של משרד האוצר, החשב הכללי, אין יותר שוטף במדינה; ביטלנו את מושג השוטף. קבלת חשבונית – 45 ימים. זה בזכותם; הצוות מאגף תקציבים, שתמך בעניין הזה; המרכז לשלטון מקומי – הם היו אבן נגף אדירה בהיסטוריה של החוק הזה, שבע שנים, וחיים ביבס נתן הוראה להתקדם, ויחד עם הצוות שלו, איתי חוטר ועופר והמנכ"ל שלהם – כולם נתנו רוח גבית, וזה לא היה קורה בלעדיהם, כמובן; כמובן "להב", שנתנו הרבה מאוד אנרגיה תחת הכותרת של רועי כהן – עכשיו בלשכות המסחר – והתאחדות הקבלנים, שנלחמו בנו לאורך כל הדרך על הסעיפים שקשורים אליהם, אבל הגענו גם אתם להבנות, כמו שאמרה חברת הכנסת יחימוביץ, עם הרבה יצירתיות שנדרשה בחוק הזה. הוא לא מושלם, היו בו החרגות, יהיו לנו עוד דברים לתקן בו, יש לנו עוד הרבה מה לעשות לעסקים קטנים במדינת ישראל, אבל בעיני, הדברים הבסיסיים, מעבר לעניינים הסוציאליים, זה שאפשר יהיה לעשות עסקים – מוסר תשלומים זה אחד; חוק חובת המכרזים; עכשיו אני מקדם איזה חוק על אגרות – יש הרבה מה לעשות. יש פה כנסת מעולה לדבר הזה, ויש שר כלכלה ושר אוצר שמוכנים לדחוף את הדבר הזה בכל הכוח, ובגלל זה זה אפשרי, אז תודה רבה, ושנעשה עוד הרבה דברים טובים לעסקים הקטנים בישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לרועי פולקמן. יעלה חבר הכנסת אראל מרגלית, אחרון המברכים. בהזדמנות זו אני מקדם בברכה את תלמידי בית-הספר ואדי אלנסור מאום-אלפחם. עלו והצליחו, ברוכים הבאים למשכן הכנסת. תודה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): ברוכים הבאים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה לברך את ידידי איתן כבל, את רועי פולקמן, את שלי יחימוביץ, את רוברט אילטוב – הגשנו את החוק הזה ביחד בכנסת הזאת. העסקים הקטנים בישראל נמצאים תחת התקפה מקרב הארגונים הפיננסיים הגדולים, מקרב הממשלה ומקרב הרשויות. אנחנו עושים מעשה חשוב בחוק הזה, אבל צריך לומר שבעוד אנחנו מדברים, 63,000 עסקים קטנים ובינוניים נסגרו בשנה האחרונה במדינת ישראל, ואנחנו עוברים תקופה מאוד לא קלה, גם בעסקים הקטנים, גם בתעשייה, ואפילו בטכנולוגיה. אומנם ראינו את "מובילאיי", אבל מה שאתם לא רואים או לא שמים אליו לב זה שבשנה האחרונה 600 סטארט-אפים חדשים נסגרו גם הם, וצריך לזכור שגם הם עסקים קטנים. כדי להצעיד את העסקים הקטנים קדימה במדינת ישראל אנחנו צריכים קודם כול תנאי תשלום, כמו שהחוק הזה מדבר עליהם. דבר שני, אנחנו צריכים אשראי, כי במדינת ישראל היחס בין התל"ג לאשראי לעסקים הקטנים הוא 10%, ובמדינות ה-OECD הוא 20%. כלומר, באופן כללי במדינות המערב נותנים פי-שניים הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים מאשר נותנים בישראל. ואם אנחנו רוצים שעסק קטן של בית-קפה ישים עוד שלושה שולחנות בחוץ, ואם אנחנו רוצים שמישהי שיש לה מספרה תיקח עוד חופפת ואולי תשים עוד כובע כזה, ואם אנחנו רוצים שמישהו שיש לו – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איפה אתה חי? סליחה. רגע, אראל, איפה אתה חי? באיזה כובע – – – קריאות: – – – קריאה: או חופף. אראל מרגלית (המחנה הציוני): או חופף. או אם אנחנו רוצים – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – קריאה: כנראה לא היית במספרה – – – קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): דרך אגב, הספר שלי הוא ספר – פשוט לא רציתי לעשות פרוטקציה למקסים, אז מה אתם רוצים? אז דיברתי על ספרית. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה דווקא פרוטקציה טובה – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): ואם אנחנו רוצים – – – יעקב מרגי (ש"ס): יש לנו לילה ארוך היום – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): ואם אנחנו רוצים – – – היו"ר יצחק וקנין: ידידי אראל מרגלית, הזמן קצר והמלאכה מרובה, ובעל הבית דוחק. אראל מרגלית (המחנה הציוני): ואם אנחנו רוצים שב"לחמק'ה" ליד קריית-שמונה, במקום שאנחנו כל כך אוהבים לעצור, יפתחו עוד שולחן, כי המקום הוא נהדר, אז חייבים אשראי, חייבים תנאי תשלום וחייבים יחס לעסקים קטנים כמו לעסקים הגדולים, כי הם-הם לב-לבה של הכלכלה הישראלית. תודה רבה, וכל הכבוד לכולם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. תודה למציעים ולכל העוסקים במלאכה. הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 [מס' כ/623; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"א, עמ' 11090; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. חיים ילין (יש עתיד): כבל, התגעגעתי, כבל. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, אני הולך לפי סדר-היום, לא מדלג. חבר הכנסת איתן כבל – הארכת תקופת זכות יוצרים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כבל, תישאר על הדוכן – – – יעקב מרגי (ש"ס): – – – כמה דפים – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): מרגי, גם עשינו לך את העבודה וגם אתה מתלונן? יעקב מרגי (ש"ס): – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אין לך בושה? יעקב מרגי (ש"ס): לא, אבל דברי תודה – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): לא, אני רוצה לדעת. אדוני היושב-ראש, שרים נחבאים אל הכלים – – – קריאה: – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): נחבאים אל הכלים, השרים. קריאות: – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): בכל זאת, זה להיחבא אל הכלים. רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי, עוד הצעת חוק באמת חשובה. אני לא יודע איך דווקא יעקב מרגי הוא שעלה לו בראש להגיש אותה, גם זה קורה, אבל הצעת החוק באמת חשובה. יעקב מרגי (ש"ס): – – – מירב בן ארי (כולנו): איך זה קשור אליו, אתה אומר. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): כן, אבל באמת חשובה. ברשותכם, הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 – עפר שלח, כדאי שתהיה בהאזנה – אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לקראת הקריאה השנייה והשלישית. הצעת חוק זו היא פרי יוזמתם של חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן ארי, דוד ביטן, נאוה בוקר, יואל חסון, יעקב פרי ועפר שלח. קריאות: – – – עפר שלח (יש עתיד): – – – באדר – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אוקיי. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע להאריך את תקופת זכות היוצרים בתקליט ואת תקופת זכויות המבצעים והמשדרים בביצועם מ-50 שנים ל-70 שנים. לענייו חוק זכות יוצרים: סעיף 41 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007, קובע כי זכות יוצרים בתקליט תהא לתקופה של 50 שנים ממועד יצירתו. בדרך כלל, זכות היוצרים בתקליט שייכת לחברת ההפקה המפיקה את התקליט, שכן מעט יוצרים או מבצעים מפיקים בעצמם את התקליטים. במטרה לעודד את היצירה בישראל ולהמריץ חברות הפקה להשקיע בהפקת תקליטים, מוצע להאריך את תקופת זכות היוצרים בתקליט מ-50 שנים ל-70 שנים, ואם התקליט פורסם בתוך שנתיים ממועד יצירתו – ל-70 שנים ממועד פרסומו. במהלך הדיונים נשמעו הערות רבות מצד גופים שונים המייצגים את ציבור היוצרים והמבצעים, וכן גורמים נוספים כמו הספרייה הלאומית, האקדמיה וגופים המפעילים אתרים להשמעה ולהנגשה של יצירות – בעיקר ישראליות – לציבור, שחלקם התנגדו להארכת תקופת ההגנה, או לפחות להארכתה ללא תנאים. טענותיהם העיקריות היו שמפיקי התקליט, בשל שיקולים כלכליים, לא תמיד מפיצים לציבור מספיק עותקים, וקיים קושי למצוא הקלטות של שירים שאינם עוד להיטים. במקרים אלה, הארכת תקופת ההגנה למפיק תמנע למעשה אפשרות השמעה של התקליטים, ולמבצעים לא תהיה דרך להתמודד עם חוסר האפשרות לעשות שימוש בתקליט. אחרי עבודה מקיפה שעשו משרד המשפטים וצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה, החלטנו לכלול בחוק הוראה המכונה "Use it or lose it". בהתאם להוראה זו, אם בתום 50 השנים ממועד יצירת התקליט או ממועד הפרסום כאמור מפיק תקליט או מי מטעמו לא הוציא כמות שיש בה כדי לספק באופן סביר את דרישות הציבור לעותקים של התקליט, או לא העמיד את התקליט לרשות הציבור, תפקע זכות היוצרים שלו בתקליט בתום 50 השנים. נוסף על כך, גם בתקופת ההגנה, שהוארכה מ-50 שנים ל-70 שנים, ובכל אחת מאותן 20 השנים, אם מפיק התקליט או מי מטעמו לא הוציא מספר שיש בו כדי לספק באופן סביר את דרישות הציבור לעותקים של התקליט, או לא העמיד את התקליט לרשות הציבור, תפקע זכות היוצרים בתום אותה שנה שבה נמצא כי לא עמד בתנאים האמורים. הוראה נוספת שכללנו בהצעת החוק היא חובת תשלום ראוי נוסף במקרים שבהם הבעלות בזכויות המבצע הועברה למפיק התקליט תמורת תשלום חד-פעמי, בשונה מתמלוגים עתיים. במקרה זה, בהתאם למוצע, ישלם המפיק למבצע תשלום ראוי נוסף בעד השימוש בזכויות המבצע שהועברו למפיק בתקופת ההגנה הנוספת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יותר לאט, לא מבינים. יותר לאט, אנחנו לא יכולים לעקוב. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): זה כמו בקריאת המגילה. לעניין זכויות מבצעים ומשדרים: סעיף 10 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד–1984, קובע כי הוראות החוק המקנות למבצע זכויות בביצוע לא יחולו על ביצוע לאחר 50 שנים מתום השנה שבה בוצע הביצוע המקורי. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע להאריך ב-20 שנים גם את התקופה האמורה. עמוד אחרון, מרגי, תהיה רגוע. קריאה: – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אני מקווה שגם אתם מבינים. הכנסתם של המבצעים והיוצרים במהלך תקופת זכות המבצעים היא, בין השאר, מתמלוגים עבור השמעה פומבית של יצירותיהם או ביצועיהם. יוצא אפוא שדווקא בגיל הזיקנה, כאשר חלקם מפסיקים להופיע או לפרסם יצירות חדשות ועיקר הכנסתם היא מתמלוגים בעד אותם יצירות או ביצועים, תקופת ההגנה מסתיימת בתום 50 שנים, והם מפסיקים לקבל תמלוגים. לפיכך, במטרה לסייע לאמנים וליוצרים שתרמו רבות לתרבות הישראלית להתפרנס בכבוד לעת זיקנתם, מוצע כעת להאריך את תקופת ההגנה של זכויות המבצעים והמשדרים מ-50 שנים ל-70 שנים. אציין כי ההסדר המוצע יחול על זכות יוצרים בתקליט שתקופת ההגנה לגביו טרם הסתיימה. חברות וחברי הכנסת, קיימנו דיונים מעמיקים בהצעת החוק, ושמענו את כל הגורמים הנוגעים בדבר שביקשו להופיע בפני הוועדה. קיבלנו עשרות ניירות עמדה ומכתבים, קראנו ודנו בהם, ואני מקווה שההצעה המונחת בפניכם מגלמת הסדר ראוי ומאוזן, שמצד אחד מיטיב עם בעלי הזכויות ומצד שני אינו פוגע בציבור. אני מבקש באמת לברך את חבר הכנסת יעקב מרגי ואת יתר היוזמים על הצעת חוק חשובה, שתקדם את היצירה הישראלית, תפתח את התרבות והאמנות ותיטיב את מצבם של האמנים. להצעת החוק הוגשה הסתייגות. אני מבקש לדחות אותה ולקבל את הצעת החוק בנוסח המונח לפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה ליועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, עורכת-הדין אתי בנדלר כמובן, ולעורכת-הדין מרב תורג'מן, וכן לעורך-הדין הווארד פולינר ועורכת-הדין התותחית נעמה דניאל, שעמלו על הצעת חוק זו. חברות וחברים, באמת אני רוצה שוב לומר לך, חבר הכנסת יעקב מרגי, תודה, כיוון שמדובר בהצעת חוק כל כך חשובה. כפי שהיועצת המשפטית כתבה, אני באמת מקווה שידענו לשמור על האיזון הנכון בין מתן סיוע לאמנים וליוצרים, תוך שמירה גם על כך שאזרחי ישראל יוכלו ליהנות מהפירות של היצירות. תודה רבה לכם. תודה. סיימתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כבל. להצעת חוק זו הוגשה הסתייגות אחת, של חברי הרשימה המשותפת. האם מישהו מן המשיגים מבקש לנמק את ההסתייגות? איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): תוותרו. תוותרו. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת דב חנין, אדוני ינמק את הסתייגותו במשך חמש דקות, ולאחר מכן נעבור, בעזרת השם, להצבעה. חמש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתי חברי הכנסת, כאשר הצעת החוק הזאת הגיעה לוועדת הכלכלה היו לי ולחברי ספקות רבים לגביה. הספקות שלנו באו מתוך חשש שאולי המנגנון שמוצע פה בהצעת החוק מפר את האיזון במשולש של מפיקים, יוצרים והציבור הרחב. לציבור הרחב יש הרי אינטרס שיצירות תהיינה פתוחות לשימוש. לציבור הרחב יש אינטרס שהמחיר, העלות, של השימוש ביצירות לא יהיה גבוה מדי. ליוצרים יש אינטרס שלא להיות כבולים לטווח ארוך למפיקים, ולמפיקים כמובן יש מצדם מניעים שלהם, מניעים כלכליים שלהם, להגדיל את הרווחים ולהגדיל את הכדאיות שלהם בהשקעה בהפקה של יצירות. החשש שלנו היה שהגדלה לא מאוזנת של תקופת זכויות היוצרים תפגע בחשיפת נכסי תרבות של כולנו לטובת הכלל, וזה כמובן יהיה דבר בעייתי ומזיק. אנחנו גם חששנו מכך שהחוק המוצע לא ייתן מענה מספק לאמנים, כי למעשה, הרי החוק שנותן את זכויות היוצרים לחברות התקליטים, למפיקים, לא מבטיח במקביל הגנה לאמנים ולזכותם לקבל את התמלוגים בגין השימוש בהקלטות בתקופת ההארכה. לכן, החשש שלנו היה מכך שבסופו של דבר מי שייהנה מהחוק הזה הוא חברות התקליטים הוותיקות, שבעצם תשמורנה בידיהן את היכולת לקבוע מי ומתי משתמש ביצירות, וכך גם היכולת של היצירות להגיע לציבור רחב תיפגע. אני רוצה, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה – אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת ילין, אתה מסתיר את יושב-ראש ועדת הכלכלה. חיים ילין (יש עתיד): אני אומר לו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: גם ככה לא כל כך לראות אותו מעבר לפודיום כשהוא עומד מאחוריו. חיים ילין (יש עתיד): לא רק שאני עוזר לך, אני אומר לו שרוצים אותו. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אתה נואם כשאין יושב-ראש לידך? דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, אחרי קריאה מאוד מאוד מדוקדקת, נוספת, אני רוצה להביע הערכה למנגנון שהובלת בוועדה, וגם להביע הערכה ליוזמי החוק, שהסכימו למנגנון הזה של ה-use it or lose it. זה מנגנון מאוד מאוד יצירתי וחכם, שלפחות את החשש הגדול של פגיעה באינטרס הציבורי הסיר, כי אם היצירה מעוכבת על-ידי המפיק – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): נכון. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אנחנו בעצם משחררים את היצירה לתועלת הציבור. אני רוצה להביע הערכה, כי אני חושב שזו דוגמה של עבודה יצירתית, אינטליגנטית, סובלנית, בוועדה, שבסופו של דבר מייצרת תוצאה טובה לטובת הציבור. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מודיע בשם הרשימה המשותפת שאנחנו מסירים את ההסתייגות שהגשנו לחוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז בהמשך להודעתו של חבר הכנסת דב חנין על הסרת ההסתייגות היחידה, אנחנו נצביע כעת על החוק כולו – הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 1–3 – 37 נגד – אין נמנעים – 6 סעיפים 1–3 נתקבלו. אראל מרגלית (המחנה הציוני): היושב-ראש, אני בעד. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 37 תומכים, אין מתנגדים, שישה נמנעים. חבר הכנסת מרגלית מבקש לצרף לפרוטוקול את תמיכתו בהצעת החוק. אם כן, לאחר שהצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה, אנחנו עוברים כעת להצביע עליה בקריאה שלישית. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 34 בעד החוק – 40 נגד – אין נמנעים – 7 חוק הארכת תקופת זכויות יוצרים וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, נתקבל. יעקב מרגי (ש"ס): בצלאל – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: 40 תומכים, אין מתנגדים, שבעה נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. יעקב מרגי (ש"ס): כבל, איך אתה רוצה את זה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יעקב מרגי מבקש לברך בשם יוזמי הצעת החוק. אדוני, בבקשה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לדבר אחרי דב חנין זה לרדת מהאולימפוס. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת החוק הזאת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני לא אאריך. – – היא נדבך נוסף בעבודה המסורה של חברי הכנסת ושל ועדת הכלכלה בראשות חבר הכנסת איתן כבל והצוות המקצועי – היועצת המשפטית, מנהלת הוועדה. עבודה באמת – נכנסנו לחוק הזה עם חששות, באמת, לעבור במסלול הנכון ולתת דגשים לאיזונים הנכונים. אני לא אאריך, ואני אומר לכם: הצעת החוק עושה זאת תוך שהיא מאמצת ומטמיעה מנגנונים, כפי שנאמר, המבטיחים בו-בזמן גישה של הציבור לאוצרות העבר של המוזיקה הישראלית, דוגמת המנגנון המתנה את הארכת משך תקופת ההגנה בהנגשה של התקליטים לציבור הרחב. אני אומר לכם שהצעת החוק הזאת גם מבטיחה גמול ראוי למבצעים על השימוש ברפרטואר העבר שלהם. אני שמח שבכנסת ישראל יש תמימות דעים – ותודה רבה לך, דב חנין – שאמנים ותיקים בישראל יזכו לכבוד וביטחון כלכלי בערוב ימיהם. אני גם שמח שבכנסת יש הכרה בחשיבות ביסוס תעשיית המוזיקה המקומית, שהיא המנוע ליצירה הישראלית. לכן אני אומר לכם, רבותי, שוב, תודה וברכה באמת לאיתן כבל. ראיתי כמה סבלנות וסובלנות היו בדיונים, שלכאורה – חשבתי שזה חוק שבדיון אחד מעבירים אותו. אבל באמת אני רוצה לומר ביושר: גם זרמנו עם זה. היינו קשובים, וטוב שכך, בדיעבד טוב שכך. לפעמים החיפזון הוא מן השטן. תודה רבה לכל חברי הכנסת שהצטרפו אלי, ובראשם חברת הכנסת מירב בן ארי. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017 [מס' כ/685; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 20577; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר בצלאל סמוטריץ: בעזרת השם, אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני יושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק של חבר הכנסת יואב קיש ועוד חברי כנסת שהצטרפו. אני חושב שהיא הצעת חוק ראויה מאוד. יש לנו תופעה מאוד לא מכובדת, שחברות הביטוח, אחרי שכבר ברור שהן צריכות לשלם, לא משלמות, מושכות ומושכות את הזמן. וכבר קבענו בחוק קודם, לגבי מקרים אחרים, שאם בית-המשפט אכן השתכנע שחברות הביטוח משכו את הזמן שלא בתום לב, יהיה אפשר לקנוס אותן והן ישלמו ריבית. החוק הזה מדבר על מקרה עוד יותר קשה – מקרה של אנשים, בדרך כלל בתחום הסיעוד, שהבעיה של עיכוב בתשלומי הגמלאות שלהם חמורה מאוד, ונוגעת במקרים קשים מאוד, המקרים היותר-קשים, והביטוח צריך לשלם, כשכבר ברור שצריך לשלם. אם יש ויכוח – מילא. כשברור שכן, ומי שקובע שאכן זה ברור ושהן לא עשו את זה בתום לב זה בית-המשפט, צריך לקנוס אותן כדי שלא יעשו את זה להבא. החוק היום מאפשר לבית-המשפט לקנוס עד פי-20 מהפרשי ההצמדה והריבית, כלומר הפרשי ההצמדה והריבית זה 1% – אז הוא יכול לקנוס עד פי-20 מהסכום, אבל זה עד פי-20; השופט יכול להחליט גם שהוא ייקח 1% או 2%. בא חברינו יואב קיש ואמר: מאחר שהמקרה פה כל כך קשה, ומדובר באנשים קשים ביותר, ביטוח סיעודי וכו', בואו נשים רף שהשופט יהיה חייב במינימום פי-10 מהפרשי ההצמדה והריבית. הוא יכול בין פי-10 ל-פי-20, אבל לפחות פי-10, לא פחות מזה. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק ראוי ונכון. בגלל אופיו המיוחד, הוא יחול רק מקבלת החוק ואילך. אין הסתייגויות. אולי יש בקשות לרשות דיבור. אני מבקש מחברי שיצטרפו, כדי שנוכל להעביר את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. כאמור, לחוק אין הסתייגויות. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): ברשותך, אני רוצה רק להודות לחברי חבר הכנסת אורי מקלב, וגם לאוסאמה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שוב, תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. כאמור, לחוק לא הוגשו הסתייגויות, אבל יש לנו כמה בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אדוני מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. אם כן, אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 1–2 – 41 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 41 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. חברת הכנסת זהבה גלאון מבקשת לצרף את תמיכתה בהצעת החוק – לפרוטוקול. לגברתי תהיה הזדמנות להצביע כעת בקריאה שלישית. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 36 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – אין חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 39 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. מיכל רוזין (מרצ): אפשר להוסיף אותי? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת מיכל רוזין מבקשת לצרף את תמיכתה בהצעת החוק, לטובת הפרוטוקול. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יברך, בשם יוזמי הצעת החוק, חבר הכנסת יואב קיש. אדוני, בבקשה. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נחשפים לשורה של תחקירים בנושא המטופלים הסיעודיים, ומראים באמת תמונה מזעזעת לפעמים של התעללות בחסרי ישע. מעבר לכך, יש התעללות נוספת שלה זוכים, לצערי, אותם חסרי ישע, והיא מצד חברות הביטוח – התופעה של גרירת המטופלים. תבינו על מי אנחנו מדברים: על אנשים קשישים ששילמו כל החיים שלהם ביטוח סיעודי, הגיעו לנקודת מצב שהם לא יכולים לטפל בעצמם, ועכשיו חברת הביטוח מתנערת מהביטוח שהיא אמורה לשלם. כך מגיעים בסוף לבתי-המשפט. מגיעים לבתי-המשפט, והיום הקנס, זאת אומרת מה שמחכה בסוף הדרך לחברת הביטוח, בהנחה שבאמת בית-המשפט יגיד שהיו צריכים לשלם ולא שילמו, הוא קנס מאוד נמוך. ואז עובדים בשיטת "מצליח": על 100 מקרים שהם לא משלמים, אולי 20, 30 הולכים לבית-משפט, ומפסידים אולי לחמישה, עשרה, כי לצערי אלה גם חולים מבוגרים וחלקם נפטרים. הדברים מאוד בעייתיים, ובסוף גם מחכה, מה שנקרא, מקל מאוד קצר. הגיע הזמן לשנות את זה. התיקון הזה בחוק הנוכחי למעשה הופך את היוצרות: במקרים שבהם חברות ביטוח יוכחו שהן בחוסר תום לב הגיעו לבית-משפט והפסידו – הן ישלמו, וישלמו קנס משמעותי. אני רוצה להגיד לכם, לא בהרבה מקומות בדין יש הגדרה לעונש מינימום, אבל העניין הזה מאוד מאוד חשוב. האבסורד הזה שהסנקציה היחידה על חברות הביטוח היא ריבית קטנה שאיננה מרתיעה – את הדבר הזה הן מנצלות בשביל להתיש את התובעים. התפקיד שלנו בבית הזה הוא לעצור את זה. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אחד הדברים שאני שמחתי לראות בוועדה הוא שאותם נציגי חברות ביטוח, כאשר החוק היה בדיון, אמרו: סליחה, אבל האזרחים ייקחו אותנו לתביעות, מה נעשה? אני מאוד שמח שזה המצב. אף אזרח לא מחפש לתבוע. שייתנו לו את מה שמגיע לו. אני מאוד שמח שחברות הביטוח ישקלו היטב אם זה נכון לגרור את אותו אזרח לבית-משפט או להתפשר ולסגור את התיק. אני רוצה להגיד לכולם בכנסת זו: מי שיבחר להתעלל בחולי הביטוח הסיעודי ידע שעליו לשלם מחיר כבד. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יואב קיש (הליכוד): אני מודה לכנסת, ואני מודה לחברי שהצטרפו לחוק. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, על הטיפול בחוק, ולחברי הוועדה הנוספים, ובהם אוסאמה סעדי, על העזרה; לאסף פרידמן, מנהל הוועדה; לניצן רוזנברג, היועצת המשפטית של הוועדה; לשחר ולר, האזרח שהציע לי לתקן את החוק הזה מלכתחילה; באמת אני רוצה להודות לבית הזה שתמך מכל הקצוות בהצעת החוק הכל-כך צודקת הזאת. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 35, 75, 77, 79, 82, 87, 92, 94, 96, 97, 99, 57, 60, 109 ו-116 בתקנון הכנסת [נספחות.] היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני יכול להישאר על הדוכן. אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת ועדת הכנסת לתיקון הסעיפים האלה בתקנון הכנסת: 35, 75, 77, 79, 82, 87, 92, 94, 96, 97, 99, 57, 60, 109 ו-116. מציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. אדוני, בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): תודה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הדבר הזה ידרוש הצבעה, ואני רוצה רגע להסביר לח"כים במה מדובר, למרות שאנחנו כבר עשינו בזה כמה דיונים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. קצת יותר שקט, בבקשה, ביציעים, במרפסות. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): התיקון כולל שני עניינים עיקריים: הנושא הראשון הוא מעמדו של יוזם ראשון של הצעת חוק. לפי הוראות התקנון היום, כל היוזמים של הצעת חוק נחשבים שווי מעמד, וכל אחד מהם יכול לפעול ולבקש בקשות לגבי ההצעה, כמו לכלול אותה בסדר-היום על המכסה הסיעתית, לדחות את ההצבעה, בקשת הצמדה והצגת ההצעה במליאה. עם זאת, כבר היום בדרך כלל רואים את היוזם הראשון כ"בעלים" של הצעת החוק, שכל פעולה תלויה בהסכמתו. לפי ההצעה, נוהג זה יעוגן, ויינתן מעכשיו מעמד מיוחד ליוזם ששמו מופיע ראשון על גב ההצעה, כך שרק הוא יהיה רשאי לפעול, להגיש בקשות ולמסור הודעות בקשר להצעה. יוזם אחר יוכל לעשות זאת רק בהסכמתו של היוזם הראשון. ההצעה הזאת אף מתייחסת למצב שבו ועדה מסוימת החליטה למזג כמה הצעות חוק פרטיות. במקרה כזה, כל אחד מהיוזמים הראשונים של הצעות החוק ייחשב ליוזם הראשון של ההצעה, אולם במקרה של מחלוקת ביניהם, מי ששמו רשום ראשון עדיין יהיה הבעלים של ההצעה ובעל הסמכות להחליט לגביה. בהתאם לכך ישונה גם רישום השמות על-גבי הצעות חוק ממוזגות, כך שקודם יירשמו שמות היוזמים הראשונים של כל הצעה שמוזגה ורק לאחר מכן שמות יתר היוזמים. הנושא השני הנכלל בתיקון שבפניכם הוא העברת הדיון בהצעות לסדר-היום ודיונים מהירים גם לוועדות משנה. אנחנו רוצים להבטיח דיונים יעילים ובלוחות-זמנים קצרים, ולכן מוצע לאפשר ליושבי-ראש ועדות להחליט כי נושא שעבר לוועדה קבועה יועבר לדיון בוועדת משנה שתבחר הוועדה, בכפוף להסכמת יוזם ההצעה. ועדת המשנה תדון בכך ותניח את המסקנות על שולחן הכנסת, אלא אם כן הוחלט מראש שסיכום הדיון והנחת המסקנות ייעשו על-ידי מליאת הוועדה עצמה. הוראות התיקון יחולו מכאן ואילך גם לגבי הצעות חוק וגם לגבי הצעות לסדר-היום ודיונים מהירים שכבר הוגשו ואף אושרו. לתיקון לא הוגשו השגות, ולפיכך אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעות ועדת הכנסת בנוסח המונח בפניכם. במילה אחת רק לציין: הנושא הזה עלה ביתר שאת בדיון בין חבר הכנסת דוד ביטן לחבר הכנסת יאיר לפיד בנוגע להצעת החוק שהיו חלוקים ביניהם. הדבר הזה בא לפתור את העניין הזה, ובאמת, כמו שאנחנו נוהגים בעצם – שהראשון שחתום הוא הקובע את התקדמות הצעת החוק – כך יהיה. את הנוהג הזה אנחנו ממסדים היום. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. היחיד שביקש לדבר – ואני סוגר את רשימת הדוברים – הוא חבר הכנסת יהודה גליק. שלוש דקות יעמדו לרשותו של אדוני. אחריו אנחנו נצביע על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חנין, זה באמת לא ברור. אתה לא נרשמת לדבר על הדבר הזה. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: נו, אז מה? קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): חברי וחברותי המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן המזכירה, קלדניות – רשמות, סליחה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רשמות. יהודה גליק (הליכוד): בדקות האחרונות אני עוקב אחרי הדיווחים בתקשורת ואני מתקשה להאמין. יש במדינת ישראל ממשלה חזקה, יציבה, יש לה דרך, יודעת את דרכה. בשבוע האחרון, משום מה, ראש הממשלה – על נושא שלכאורה הגיעו לגביו להסכמות, נושא התאגיד – רוצה ללכת לבחירות. אני אומר: רבותי, בעת הזאת הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה זה בחירות. אנחנו זקוקים ליציבות, יציבות שלטונית. ללכת כל שנתיים לבחירות לא מתאים למדינה דמוקרטית חזקה. אין שום דבר המצדיק ללכת לבחירות. היו הסכמות בעניין התאגיד. היו עוד הסכמות, ועוד הסכמות, ונציגים של ראש הממשלה ישבו עם נציגי האוצר, ונציגים של שר התקשורת ישבו עם כל אלה שהתנגדו. שר האוצר הבטיח שכל עובדי רשות השידור יפוצו. אני גם לא מבין, לא מצליח להבין, מה יועילו הבחירות. הרי החוק קובע שהתאגיד אמור להתחיל לעבוד ב-30 באפריל. ריבונו של עולם, האם למדינת ישראל יש כסף מיותר? מי צריך את הבחירות האלה? אני קורא לכל המעורבים: לא לדבר מהבטן – לדבר מהראש, לקבל החלטות נבונות. יש צדק בכל הצדדים של הוויכוח הזה, אבל הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות עכשיו, בעת הזאת, זה ללכת לבחירות. אני קורא לכולם להתעשת, לשבת ולמצוא את הפתרון כדי לשמור על היציבות, ולא לבזבז כספי ציבור וללכת לבחירות מיותרות שלא יובילו לשום תוצאה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת יהודה גליק. אם כן, אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת ועדת הכנסת לתיקון הסעיפים שלהלן בתקנון הכנסת: 35, 75, 77, 79, 82, 87, 92, 94, 96, 97, 99, 57, 60, 109 ו-116, כפי שהציג אותם בצורה יפה ומוסברת יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יואב קיש. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 37 בעד הצעת ועדת הכנסת – 46 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 35, 75, 77, 79, 82, 87, 92, 94, 96, 97, 99, 57, 60, 109 ו-116 לתקנון הכנסת נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 46 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת התיקון של ועדת הכנסת התקבלה. חבר הכנסת איתן ברושי מבקש להוסיף את תמיכתו בהצעה לתיקוני התקנון, לפרוטוקול. הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1122); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן. אחריו – יש לנו הצעה מוצמדת של חברת הכנסת סתיו שפיר, שתציג אותה במשך שלוש דקות, ואז נעבור לרשימת הדוברים, ובעזרת השם, גם להצבעות. אדוני סגן השר, הבמה לרשותך. בבקשה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס׳ 18), התשע"ז–2017. התיקון המובא לפניכם הוא שינוי משמעותי וחשוב מאוד לטובת חיילי צה"ל אשר שירתו והשתחררו. מאז חקיקתו של החוק לקליטת חיילים משוחררים בשנת 1994 נתגלו במשך השנים קשיים ועיוותים בחוק העיקרי, אם מחמת התמורות בחברה הישראלית ואם מחמת שינויי חקיקה ופערים בחוק העיקרי, הדורשים הבהרה ותיקוני חקיקה. לפיכך, בתיקון שלפנינו מוצע לתקן את החוק בנושאים שונים, ואת עיקריהם אפרט להלן. א. תשלום דמי קיום ללומדים בהכשרה מקצועית; ב. תשלום שכר דירה לחיילים בודדים משוחררים; ג. מי שיקבל סיוע ללימודי השכלה גבוהה לא יצטרך להשיב את דמי הסיוע אם לא השלים את לימודיו; ד. חייל משוחרר, לעניין ההטבות בחוק, ייחשב כבר שלושה חודשים לפני שחרורו, ואם הוא משרת מילואים פעיל, הוא ייחשב חייל משוחרר עד עשר שנים מיום שחרורו; ה. חייל משוחרר שלא השתמש בכספי הפיקדון במשך חמש שנים מיום השחרור, הפיקדון יופקד בחשבונו בתום שש שנים וחצי מיום השחרור. ועתה אפרט את עיקרי השינויים שהזכרתי: א. הקרן לסיוע משמשת כיום לסיוע נוסף, מעבר לכספי הפיקדון, בתשלום שכר לימוד ובדמי קיום ללומדים במכינות קדם-אקדמיות כהגדרתן בחוק, ובתשלום שכר לימוד ללא דמי קיום ללומדים במוסד להכשרה מקצועית. בעבר הכשרות מקצועיות רבות הוכרו גם לעניין קבלת דמי אבטלה לפי סעיף 173 חוק הביטוח הלאומי, ולפיכך בחר המחוקק שלא ליתן דמי קיום למי שלומד בהכשרות מקצועיות כאמור, בניגוד ללומדים במכינות קדם-אקדמיות, שלהם שולמו גם דמי קיום כאמור. אלא שעיקרן של האוכלוסיות הלומדות במוסדות להכשרה מקצועית, ובפרט הכשרות מקצועיות שאינן במכללות הטכנולוגיות, הן אוכלוסיות מעוטות השכלה, לעתים במצב סוציו-אקונומי נמוך, בלי יכולת לפרנס את עצמן. על כן, מוצע לשלם, מכספי הקרן לסיוע נוסף, דמי קיום ללומדים בהכשרות מקצועיות שאינם מקבלים דמי אבטלה בתקופת ההכשרה המקצועית. ב. מוצע לסייע בתשלום שכר דירה לחיילים משוחררים בודדים. בעקבות החלטת ממשלה במסגרת התוכנית הכלכלית לשנים 2017–2018, וכדי לעגן זכות זו של החיילים המשוחררים הבודדים בחוק – שלאחר שחרורם, עד היום אף אחד לא דאג להם – מוצע להוסיף את סעיף 7(א1) ולקבוע כי במסגרת הקרן לסיוע נוסף יינתן גם סיוע בשכר דירה לחיילים משוחררים בודדים. סיוע זה יתוקצב באופן נפרד בתקציב המדינה. ג. תיקון נוסף הוא בסעיף 7א. סעיף 7א לחוק העיקרי קובע את הקמתה של הקרן לעידוד לימודי השכלה גבוהה, המשמשת בין השאר לסיוע בתשלום לימודי התואר הראשון לתושבי אזורי סיוע או ללומדים באזורי סיוע. החוק קובע כי ייקבעו בתקנות הוראות לביצוע תפקידי הקרן כאמור. בתיקון זה מוצע לבטל את הוראת החוק בדבר הגבלת תקופת מימוש הזכאות, שנקבעה במקורה לחמש שנים, ואת הוראת החוק לעניין קביעת נסיבות ותנאים, שלפיה מי שקיבל מענק ולא השלים את לימודיו לתואר בתקופה שתיקבע – ישיב את הכספים. על-פי התיקון, גם מי שלא סיים את לימודיו לא יחזיר את כספי הסיוע שקיבל. ד. סיוע נוסף, לעניין הטבות מסוימות הניתנות מכוח החוק במסגרת שיתופי פעולה עם הצבא – מוצע לשנות את הגדרת חייל משוחרר כך שתשתרע גם בתקופה הסמוכה לשחרור. הדבר יאפשר לחייל ערב השחרור להשתלב בלימודים ובהכשרות, כך שכבר שלושה חודשים לפני השחרור יוכל החייל להתחיל ללמוד במסגרת לימודים, לרכוש השכלה בתוך המסגרת הצבאית, כך שאנחנו בטוחים שהמסגרת הצבאית תסייע לו להיכנס ללמוד, והחוק יחול גם עליו. כמו כן מוצע לאפשר לחיילים משוחררים המוגדרים חיילי מילואים פעילים או חיילים בודדים משוחררים לקבל הטבות מכספי הקרנות לסיוע נוסף ולעידוד לימודי השכלה גבוהה, עד עשר שנים מיום שחרורם. סיכומו של דבר, מובאים בחוק הזה שיפורים רבים לטובת החיילים המשוחררים, ולכן אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן. הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הבטחת מימוש כספי הפיקדון על-ידי חיילים משוחררים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3814/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת סתיו שפיר) היו"ר בצלאל סמוטריץ: כאמור, להצעה יש הצעה מוצמדת, של חברת הכנסת סתיו שפיר – הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הבטחת מימוש כספי הפיקדון על-ידי חיילים משוחררים), התשע"ז–2017. חברת הכנסת שפיר תציג את הצעתה במשך שלוש דקות. גברתי, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה. חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים הגיעה לוועדת הכספים פנייה תקציבית להעברת כסף מהקרן לחיילים משוחררים למקומות אחרים. והסיבה שהועבר הכסף מהקרן – אני מאוד תהיתי איך יכול להיות שמקצצים בתקציב הקרן, או איך יכול להיות שנוצרו שם עודפים. אמרו לנו שאלו עודפי תקציב, לא היה צריך להשתמש בכסף. זה היה קצת תמוה: 9 מיליון שקלים בעודפים תקציביים מכסף שאמור להגיע לכיסם של חיילים ששירתו בשנתיים-שלוש האחרונות את המדינה, והכסף הזה הוא הבסיס להתחלה של החיים העצמאיים שלהם עם רגע השחרור – ללימודים, לתעסוקה. היה נראה מאוד מוזר. כבוד היושב-ראש, יש פה רעש – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: בעיה ידועה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ממש מטריד במליאה. נראה שאולי הח"כים, לא מעניין אותם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי הכנסת, ובעיקר מסביב, אני מבקש קצת יותר שקט. סתיו שפיר (המחנה הציוני): זה היה נראה עוד יותר תמוה לנוכח העובדה שבשנה שלפני כן היו עודפים בקרן החיילים המשוחררים של 14 מיליון שקלים. ואז, מה גילינו? אני פניתי אל משרד הביטחון, והתגלה שהמצב הוא ממש לא כך. לא, באמת, אבל אין שום דרך לדבר כשיש פה כזה רעש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה מה יש, לצערי. ככה רגיל פה. יחסית המצב סביר עכשיו, סתיו. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הכסף הזה נועד לשמש חיילים ששירתו את המדינה, והמדינה חייבת להעביר להם את כספם. כפי שהמדינה יודעת לגבות חובות, ככה המדינה גם חייבת לתת את הזכויות. אנחנו גילינו שיש אלפי חיילים שלא מצליחים להשתמש בכסף הזה מדי שנה, והכסף הזה פשוט חוזר לקופת האוצר. למעשה, הוא גם לא מתגלגל ישירות לקרן לסיוע נוסף, כפי שהוא אמור לפי החוק, מאחר שגם שם יש איזושהי שיטה קטנה לעיבוד הכסף הזה מחדש: במקום להעביר את זה לקרן לסיוע נוסף על מנת שהקרן תוכל לתמוך בחיילים שמגיעים מרקע סוציו-אקונומי יותר קשה, האוצר מעביר את הכסף הזה בעודפים רק לקראת סוף השנה – בנובמבר-דצמבר – ואז הקרן לסיוע נוסף, גם היא לא יכולה להשתמש בכסף, והוא חוזר לקופת המדינה. כלומר כסף של חיילים וחיילות ששירתו את המדינה, שנתנו את השנים היפות בחייהם והיו מוכנים להקריב בשביל המדינה שלנו, במקום שהם יקבלו את אלפי או אץ עשרות אלפי השקלים שמגיעים להם בסיום השירות, הוא מתגלגל חזרה לקופת המדינה ואף אחד לא מצליח להשתמש בו. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל זה חוק – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מה שעוד ראינו זה שהקרן לחיילים משוחררים הולכת ולפעמים מחפשת את החיילים המשוחררים בכל כוחה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש, חבר הכנסת חזן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – לפעמים אפילו דרך הפייסבוק שלהם – – אורן אסף חזן (הליכוד): רציונל – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אבל לא מצליחה להגיע אליהם. לדבר הזה יש פתרון פשוט, והוא מובא בפניכם היום בהצעת החוק הזאת, שאני מבקשת מכם להצביע בעדה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת שפיר, לסכם. סתיו שפיר (המחנה הציוני): עוד כמה שניות, בבקשה. וזה אומר דבר פשוט: בידי הצבא יש את חשבון הבנק של החיילים המשוחררים. למעשה, מרגע גיוסם משולמת להם משכורת צבאית, בטח ובטח כאשר הם נקראים למילואים. פשוט, חמש שנים אחרי השחרור שלהם באופן אוטומטי, בלי לחפש ובלי לרדוף אף אחד, להעביר להם את מה שנשאר מהפיקדון על מנת שיוכלו להשתמש בו, בלי לעשות יותר מדי חוכמות. נוסף על כך, נוסף על הצעת החוק הזאת, יש לוודא – – – קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה יהיה? מיקי לוי (יש עתיד): החוק עבר לפני שבוע. זה חוק שלי. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מבין, יש דבר כזה שנקרא גנבת דעת. מיקי לוי (יש עתיד): עפר שלח – – – אורן אסף חזן (הליכוד): ועוד מחבר שלך? עוד מחבר לאופוזיציה לגנוב ככה? ככה בקלילות לגנוב? סתיו שפיר (המחנה הציוני): שמה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: בואו, חברי הכנסת, זה לא לעניין. מיקי לוי (יש עתיד): אני לא מבין את זה. מה זה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא יפה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): החוק הזה הוא חלק מהצעת החוק הממשלתית – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא יפה, מה שאת עושה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – הוא הצמדה להצעת החוק הממשלתית. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – זה קרדיט שלו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת אורן חזן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חזן, נו, באמת. אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא יפה לגנוב. כבוד הכנסת חשוב לנו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אורן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ולאשר את הצעת החוק הזאת. ודבר נוסף שצריך להתקיים כאן זה שאותם עודפים שנותרו והיו אמורים להיות – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא יפה. לפחות תגידי – – – למיקי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – מועברים לקרן לסיוע לחיילים משוחררים יועברו מחדש, אחרי שלא נוצלו בשנים האחרונות – – אורן אסף חזן (הליכוד): תגידי מילה טובה למיקי. חברים שלך פה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חזן, דעתך נשמעה בקריאת הביניים. מספיק, נו. אורן אסף חזן (הליכוד): לא יפה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ויועברו לקרן לסיוע על מנת שישמשו את הקרן לסיוע לפרויקטים החשובים שהיא עושה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): למה את לא אומרת מילה טובה למיקי? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. אנחנו עוברים – – – יואב קיש (הליכוד): אפשר לדבר מהצד דקה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא יודע. יש דבר כזה, אדוני סגן המזכירה? קריאה: סגן השר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: סגן השר יסכם בסוף, לא? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: בסוף, בסוף. היו"ר בצלאל סמוטריץ: כן, סגן השר יסכם בסוף הדיון. אנחנו עוברים כעת לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי, אתה מוזמן לבוא לדוכן לדבר רגע. אי-אפשר לצעוק חצי מליאה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה ימים הודיע השר בנט לחברי וחברנו צביקה לוי שהוא זכה בפרס ישראל על מפעל חיים שהוא מוביל זה עשרות שנים – קליטה וטיפול בחיילים בודדים. הוא התחיל את זה בעמק-יזרעאל, שם הייתי ראש מועצה אזורית; הוא הפך את זה למפעל של התנועה הקיבוצית, ובשנים האחרונות זה הפך להיות מפעל לאומי – קליטתם של החיילים הבודדים – ובתנועה הקיבוצית עברו בתקופה הזאת 20,000 חיילים בודדים: שני-שלישים מחוץ-לארץ במסגרת גרעיני "צבר" וקבוצות נוספות, ושליש חיילים בודדים שבאים מרחבי הארץ כולה. התנועה הקיבוצית, גם בשינויים שהיא עברה, הייתה ונשארה לא רק בית מאמץ או משפחה מאמצת אלא גם קהילה קולטת. היה אפשר אפילו להרחיב את המשימה אם המדינה הייתה נענית למתן תנאים, בעיקר בשיכון, לקליטתם של החיילים, וגם מרכיבים אחרים באוכלוסיות שהן כל כך חיוניות לקשר בין ישראל לתפוצות, לעם היהודי ולחיזוקה של המדינה, בעיקר באזורי העדיפות. צביקה לוי, אלוף-משנה במילואים, הוא חולם ולוחם; הוא חקלאי, הוא הצירוף הכמעט בולט ביותר של אדם ואדמה: הוא גם יודע ומפעיל את הטרקטור בגידולי שדה, וגם נע על הרכב מחייל לחייל, מיחידה ליחידה; הוא בן קיבוץ וחבר קיבוץ, שמשפחתו בקיבוץ; הוא גדל בהתיישבות ובעמק, והוא הישראלי היפה והישראלי הבולט בתרומה לקהילה ובנכונות האין-סופית לתת קודם כול מעצמו, אבל גם לדעת לגייס מהסביבה. אפשר לומר שהוא הוביל תנועה שלמה, ובלי התנועה הקיבוצית זה לא יכול היה לקרות. פגשתי אותו כעוזר שר הביטחון, בנוסף להיותי ראש מועצה ומזכיר התנועה הקיבוצית, והמפעל הזה הוא מפעל לאומי, שמשרד הביטחון מממן את העלויות והמדינה נותנת את הגיבוי, ושותפים גם גורמים נוספים, כמו "הצופים" ואחרים. אבל עצם הנכונות לפתוח את הבית ואת הכיס ולקלוט את החיילים שלא היה להם בית אחר, ובוודאי בהשוואה לבתי-החייל – זה גם יותר זול, זה גם יותר טוב ויותר איכותי. זהו פרס לאדם מיוחד – זהו פרס לצביקה לוי, שנאחל לו מכאן בריאות ואריכות ימים; אבל זו גם הוקרה לתנועה הקיבוצית וגם הערכה להתיישבות על היכולת לשלב בין כל המשימות גם את המשימה החשובה הזאת. במוצאי יום העצמאות יתייצב צביקה לוי לקבל את הפרס. אנחנו מאחלים לו בריאות, מברכים אותו על הזכייה, אבל יחד אתו תעמוד התנועה הקיבוצית כולה. אולי לאחרונה היא לא מספיק בלטה בנכונות, בהתנדבות – שלא הסתיימה, לא רק בהתיישבות ממנרה ועד דפנה על גבול ה"חיזבאללה", ומנחל-עוז עד נירים וכפר-עזה בעוטף-עזה, אלא גם בקליטה. רק לאחרונה ציינו 25 שנה לבית ראשון במולדת. התנועה הקיבוצית הייתה והנה חלוץ לפני המחנה, גם בהתיישבות, גם בחקלאות, גם בביטחון, ועכשיו זכינו גם להוקרה. לצביקה ומשפחתו ברכה, ולתנועה הקיבוצית ולמדינת ישראל כולה תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – הציגה כבר את החוק. חבר הכנסת עודד פורר, אדוני, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהחלט ראוי שנעלה ונברך כאן את שר הביטחון על המהפך ביחס הזה לחיילים משוחררים, ובתוכם גם החיילים הבודדים, כפי שהציג את זה סגן שר הביטחון, בכל מה שנוגע גם לסיוע שניתן להם בשוטף, גם לאפשרויות בפיקדון – אם זה למשוך את הפיקדון כשחייל נקלע לחובות. אנחנו מדברים על חיילים בודדים שלפעמים נקלעים לחובות כתוצאה מהטלפונים שהם עושים הביתה, וחברת הטלפון רודפת אחריהם והם לא יכלו עד עכשיו להשתמש בכספי הפיקדון. את הדבר הזה משנים כאן אחרי הרבה שנים שבעניין הזה לא היה שינוי. אני כן רוצה להצטרף לדברי חברי קודם לגבי אלוף-משנה במילואים צביקה לוי, שמקבל את פרס ישראל על הפעילות שלו למען החיילים הבודדים. יש לציין שמדובר במפעל של איש אחד, והגיע הזמן שהמערכת עצמה תיקח על עצמה את הפעולות שהוא עשה. אני חושב שזה אחד הצעדים שהמערכת עושה ביחס שלה גם לחיילים המשוחררים וגם לחיילים הבודדים, במתן כסף והמשך התמיכה בהם גם אחרי השחרור, כי החייל הבודד, שנמצא בתוך המעטפת הצבאית, ביום שהוא משתחרר מהצבא, עוד לפני שהוא יודע בכלל מה מונח בפניו ומה עושים, מוצא את עצמו מול שוקת שבורה, בלי לדעת איך להתמודד עם האזרחות. גם כאן נדרשת המערכת לסייע לו. אני כן רוצה לומר ולנצל את ההזדמנות כדי לומר מילה אחת בהקשר של הדברים שאמר הרב לוינשטיין לאחרונה, מתוך המכינה הקדם-צבאית, והדברים שהוא דיבר נגד שירות נשים בצה"ל. הצעת חוק חיילים משוחררים היא לא רק הצעת חוק חיילים משוחררים, היא גם הצעת חוק חיילות משוחררות וגם לוחמות שמשתחררות. יש גם חיילות בודדות, ולא רק חיילים בודדים, ואולי את זה כדאי שהרב לוינשטיין ילמד עוד לפני שהוא מדבר כך כנגד הנשים שמשרתות בצה"ל ומכפיש את העניין הזה. אני חושב שצריך להפריד את הדיון בין איך עושים את השילוב הזה ואיך צה"ל משלב ובין מה שאומרים כלפי שירות נשים בצה"ל וכלפי נשים בכלל. המילים שאמר הרב לוינשטיין צריכות להיות מילים שאנחנו מוקיעים אותן כאן בכנסת, כל אחד מחברי הבית הזה, לא משנה לאיזה מחנה פוליטי הוא שייך. אי-אפשר להפוך את הצבא לעניין של מחנאות פוליטית ואסור שזה יהיה. לכן, אני חושב שדווקא כשאנחנו מעבירים היום את החוק הזה, אולי ראוי שבהמשך נשנה ונעשה הסתייגות; זו הצעת חוק קליטת חיילים וחיילות משוחררים ומשוחררות. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, אני מודה לך. חברת הכנסת מרב מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר יואל חסון: חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה רבה. כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, היום בצהריים חברי חברי הכנסת שמולי, עליזה לביא, מירב בן ארי ואנוכי קיימנו שדולה למען חיילים משוחררים בודדים. היום, עכשיו, אנחנו עומדים פה ודנים על החוק שמעניק זכויות נוספות ומטרתו לסייע לחיילים משוחררים, ולחיילים בודדים בפרט. אני מאוד שמחה על המצב הזה, שבבוקר דיברנו והנה זה כבר קורה. אני מקווה מאוד ואני בטוחה מאוד שעקב זה שהחוק הזה עובר, כפי שהבנתי, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אני סומכת על יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, שיקדם את זה במהירות שיא, ואנחנו כבר במושב הקיץ נעביר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. יש לנושא הזה הרבה שותפים. אין מחלוקת על החוק הזה. אין מחלוקת על הצורך בכך שאנשים ששירתו, אנשים שנתנו ותרמו למדינה – המדינה חייבת להחזיר להם שבעתיים, וזו מטרת החוק הזה. שר הביטחון אביגדור ליברמן מוביל שינוי תפיסה, והיום אנחנו שמענו את זה מהרבה ארגונים חברתיים שמטפלים בנושא של החיילים המשוחררים הבודדים, ובכלל בחיילים בודדים. כולם אמרו בפה מלא שבתקופה הזאת, בפחות משנה, הם כבר מרגישים שינוי בתפיסה, שינוי ביחס, שינוי במדיניות, והחוק הזה תואם את השינוי הזה, כי הוא גם מדבר על ההטבה בנושא של שכר הדירה, ועל הנושא של שחרור הקרן, וגם על נושא הלימודים – כל הדברים שקשורים לחיילים בודדים וחיילים משוחררים. אני יכולה רק לפנות לכל הארגונים שמתעסקים בנושא ושזו מלאכתם – טיפול בחיילים משוחררים וחיילים בודדים בפרט: הדלת שלי פתוחה לכל ההצעות, ואם יש איזשהן הערות אופרטיביות או הצעות אופרטיביות, איזשהם תיקונים שיכולים עוד לסייע, לתקן ולעזור, אנחנו בהחלט פה, ואנחנו מוכנים להירתם למשימה הזאת. אז אני מאוד מקווה – אני בטוחה שאנחנו נצביע עכשיו על החוק הזה בקריאה הראשונה, ובמושב הקיץ נסיים את זה, לטובת עם ישראל והחיילים המשוחררים שלנו, כי זה אנחנו, זה ילדינו. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חברת הכנסת מלינובסקי. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ממלא-מקום יו"ר הקואליציה – יו"ר הקואליציה יכול להסתדר בלעדיך לאיזו דקה או שתיים? בבקשה. שלוש דקות, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, חברתי השרה, כנסת נכבדה, תראו, זה מדהים. הרבה פעמים אנחנו שומעים מחברים וחברות בכנסת הזאת שמדברים רבות על סיוע ועזרה לחיילים. לצערי, לא הרבה פעמים חברי וחברות הכנסת הולכים עם האמירות שלהם עד הסוף. במקרה הנוכחי צריך לברך כמה אנשים, ואני רוצה להתחיל דווקא בברכות. קודם כול – ובאופן לא מפתיע, אבל ממקום של קושי, בגלל שהוא באופוזיציה – את חבר הכנסת מיקי לוי; מיקי לוי, שהסתכל ושם את החיילים באמת בחזית, לא רק בקרב אלא בעבודתו בכנסת, ונלחם על הדבר הזה, וגם כשהיו קשיים – פעם ראשונה בגלל שהוא מהאופוזיציה ופעם שנייה בגלל תפיסה של אחרים – הוא נלחם בהם. דבר שני, אני רוצה לברך את השרה, השרה סופה, שנמצאת כאן, שהיא עמדה ולא עשתה חשבון, ואמרה: לא, הדבר הזה צריך לעבור. יש בו היגיון בסיסי, מאוד בסיסי. בסופו של יום כנסת ישראל החליטה בעבר שלחיילים מגיעה קצבה, מגיע להם פיקדון שחרור, מגיעים כל מיני כספים, רק מה? בדרך, לא לכולם יש אפשרות לקבל אותם: לא כולם הולכים ללימודים, לא כולם מצליחים לשכור דירה, רובם בכלל לא פותחים שום עסק, וכן הלאה וכן הלאה. יתרה מזו, כמו כל דבר בחיים, ככל שהזמן עובר, ככל שהזמן רץ, ההתעסקות היומיומית שלנו בנושא פשוט נשכחת מאתנו. לכן, קורה שאנשים שוקעים בתוך חיי היום-יום, בתוך השגרה – למרביתם היא שגרה קשה, שגרה של עבודה, רצופת מכשולים – ובתוך השנים שעוברות, במרוצת השנים, הם גם שוכחים שבאיזושהי פינה מגיעים להם כמה שקלים שאם הם רק היו מבקשים, יגיעו אליהם. התיקון הזה שאנשים – שלא שכחו, פשוט לא היה להם זמן להתעסק עם הדבר הזה – יגיעו ויקבלו את הכספים שהגיעו להם מראש כמתנה ביום בהיר, פשוט ככה, זה תיקון מדהים. הנה, חבר הכנסת מיקי לוי נכנס לאולם. אתה פספסת שפרגנתי לך, אבל זו לא הייתה הפעם הראשונה, אז אתה כבר רגיל לפרגונים שלי, אז זה בסדר. בסופו של יום, אני חושב שהחוק הזה, בהובלתו ובניצוחו של חבר הכנסת מיקי לוי, בסופו של יום באמת מביא בשורה אמיתית לחיילים שהיום משרתים, אבל לא רק להם – גם לאלה ששכחו באיזשהו מקום שמגיע להם כסף על זה שהם שירתו את המדינה; שמגיע להם כי אנחנו החלטנו לתת להם; שמגיע להם כי הם עשו, וכשאתה עושה, גם לא מתוך מקום לקבל, מגיע לך בחזרה. אני רוצה לנצל את השניות האחרונות שנשארו לי בנאום כדי לדבר על נושא שהוא קשור ולא קשור לדבר הזה. יש תופעה בכנסת, שהיא בעיני תופעה – אני אפילו לא יודע איך לגשת אליה. חברי כנסת – לא רלוונטי אם מהקואליציה או האופוזיציה, אני אפילו לא אנקוב בשמות, לעתים עושים את זה מתמימות, אבל לרוב, ביום-יום, זה קורה מתוך ניסיון ומתוך מודעות – פשוט לוקחים חוקים של אחרים, עושים להם קופי–פייסט, מעתיקים אותם, מגישים אותם, נותנים לאותו יוזם לרוץ, לעבוד, להשקיע, ורגע לפני שהדלת נסגרת הם פשוט מצטרפים. אני חושב שהדבר הזה הוא תופעה מסוכנת, מכוערת, שלא מכבדת לא את הכנסת ולא את חבריה. אני קורא לוועדת הכנסת ולכל הנוגעים בדבר לעשות תיקון לתקנון, כדי שמקרים כמו זה לא יישנו. אני בכוונה לא מזכיר שמות. אני בוחר להאמין שבאמת במקרים מסוימים מדובר בתמימות ובתום לב, אבל אני אומר לכם, על בשרי, יש מקרים שבהם יש פה חברי כנסת שפשוט גונבים חוקים של אחרים. אם אנחנו – – – היו"ר יואל חסון: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): ואני מסיים במילה אחת: אם אנחנו לא יודעים לשמור על הכבוד של אחד למשנהו, אז כנראה תקנון הכנסת יצטרך לעשות את זה. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח. איתן כבל (המחנה הציוני): כן, כן. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא פה, הוא פשוט "מותק, הח"כ התכווץ", אתה מבין? איתן כבל (המחנה הציוני): אתה עובר להעלבות? היו"ר יואל חסון: אומנם זה הפתיע אותי קצת, אבל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): היה נדמה לי ששמעתי משהו עובר לידי – אה, סליחה. איתן כבל (המחנה הציוני): בדיחה עברה לידי. אורן אסף חזן (הליכוד): תן לו דקה נוספת להוריד את הפודיום. היו"ר יואל חסון: כל אחד ושנינותו. איתן כבל (המחנה הציוני): כן. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רשמת פרלמנטרית, חברי וחברותי חברי הכנסת, קודם כול, באמת ברכות על החוק החשוב הזה. אני חושב שהחוק הזה הוא חשוב מאוד, וחשוב להעביר אותו. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות – מה שנקרא, מעניין לעניין באותו עניין – ולפנות אליך, אדוני סגן השר, חבר הכנסת בן-דהן, ולהעלות בפניך נקודה מאוד מאוד חשובה שבאמת מתכתבת עם הנושא. אולי אדוני לא יודע: חיילים בודדים זכאים להנחה משמעותית במחיר החשמל. גברת מירב בן ארי, את יכולה לעבור לתנועות ידיים? כי את מפריעה לי. תודה. היו"ר יואל חסון: יושבת-ראש סיעת המחנ"צ, את מעוררת מהומה. מירב בן ארי (כולנו): זו פעם ראשונה שהתבלבלו וקראו לה מירב בן ארי. איתן כבל (המחנה הציוני): לא, אני קראתי לך, גברתי. מירב בן ארי (כולנו): אה, קראת לי? איתן כבל (המחנה הציוני): כן, גברתי, קראתי לך. היו"ר יואל חסון: הוא קרא לך. עדיין מתייחסים אלייך. איתן כבל (המחנה הציוני): קראתי לך, כן. גברתי, קראתי לך. תן לי את הזמן שלי. היו"ר יואל חסון: אני אתן לך עוד דקה. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני סגן השר, ברשותך, כי זה נושא שאני באמת מחפש את הדרך לקבל בו את הסיוע. פניתי לחברת חשמל, וחברת חשמל אמרו: מבחינתנו, אין שום בעיה, זה עומד לזכותם של החיילים. פניתי למערכת הביטחון, ומערכת הביטחון – אם חייל היה משיב לה תשובה כזאת, המפקד היה אומר לו: אדוני מנצנץ עד קצה ההר וחזרה, אוקיי? כי מה העניין? מה אומרת מערכת הביטחון? – מה אתה רוצה מאתנו? חיילים – חלק כן מנצלים, חלק לא מנצלים. ומה אני מבקש בעצם ממערכת הביטחון? עד שכבר יש הטבה כזאת, חשובה כל כך, מאוד משמעותית לחיילים בודדים בישראל, כל אשר אני מבקש זה שלא יהיה חייל מתוך אותם 5,000 חיילים בודדים, כמדומני, ואני מקווה שאני לא טועה במספר, שהמפקד שלהם – קצינת הת"ש בכל מקום ומקום צריכה לוודא באופן אישי מול אותו חייל ולהסביר לו את הדברים, במה מדובר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מאיפה המפקד יודע? איתן כבל (המחנה הציוני): יש חיילים, יודעים בדיוק מי הם. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא, איך הוא יזכה – הוא הולך לחברת החשמל ומבקש – – – איתן כבל (המחנה הציוני): כן, הוא מעביר, בדיוק – הוא מסדיר את זה כך, הרי היום אתה יכול להעביר את השכירות על שמך, אוקיי? – את חשבון החשמל. ואז, ברגע שאתה רושם את זה על שמך, אתה יכול לקבל את ההטבה, וזו הטבה משמעותית. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אז הוא צריך ללכת לחברת חשמל – – – איתן כבל (המחנה הציוני): כן, בדיוק. פשוט מאוד. פעולה טכנית פשוטה, שאם אתם תעשו את זה יחד עם חברת חשמל כמבצע, שבו אתם יודעים לפנות אל כל החיילים הבודדים, גם במסמך, גם במסרון – אתם מכירים את כל החיילים האלה – גם כל מפקד יודיע, זה באמת – אתה יודע, אנחנו הרי מחפשים כל דרך לסייע, וכשזו מתקיימת, אדוני סגן השר, ראוי שגם נדע להוציא אותה מן הכוח אל הפועל. חבל שזה יתבזבז. אני אעביר לך את התשובות שקיבלתי: הם בסדר – אלה תשובות של "שתו לי, אכלו לי"; זה מתאים מאוד למערכת במובן הזה שהיא אומרת לי: תשמע, אנחנו פונים, אנחנו אומרים, חלק מממשים. בסוף, בסוף, אתה יודע, הרי מדובר בנערים בסך הכול צעירים, שאם אתה לא מביא את הדברים לידיעתם – ותבין, זה לא מאות שקלים, זה יותר ממאות שקלים בשנה. בוודאי לחיילים כאלה זה מאוד מאוד משמעותי. נכון, חלקם חיים בשכירות עם עוד אנשים, ויש כל מיני ורסיות כאלה ואחרות, אבל לפחות נמצא את עצמנו שלפחות הרוב המכריע יזכו להטבה הזאת. ובבניין ירושלים ננוחם, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תעביר לי את החומר. איתן כבל (המחנה הציוני): אני אעביר לך את החומר. היו"ר יואל חסון: אמן. תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כבל. אדוני סגן שר הביטחון, להצעת החוק הזאת מוצמדת הצעת החוק של חברת הכנסת סתיו שפיר. אתה רוצה לבוא להגיד שאתם תומכים בהצמדה ותומכים גם בחוק הזה? אני מקווה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם ההצעה של חברת הכנסת סתיו שפיר, יחד עם הצעת החוק של חבר הכנסת מיקי לוי – שתיהן הצעות חוק פרטיות – יוצמדו להצעת החוק הממשלתית, וכל הצעות החוק יידונו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות חבר הכנסת אלאלוף, ואני מקווה מאוד שבאמת יידונו במהירות האפשרית. היו"ר יואל חסון: תודה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): איזה הצעות חוק יוצמדו? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הצעת החוק של חבר הכנסת מיקי לוי והצעת החוק של חברת הכנסת סתיו שפיר. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אבל יש עוד הצעות חוק שעברו בטרומית. עודד פורר (ישראל ביתנו): הצעות שעברו בטרומית. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: איזה הצעות חוק? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): יש לנו הצעת חוק שעברה בטרומית. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אם יש, אני לא יודע – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אם הצעות החוק – אני רוצה להגיד משהו – אם הצעות החוק עברו בטרומית ואני ישבתי עליהן, אני בטוח – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אמרת – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני בטוח שאמרתי לעצמי, כי אני, על החוק הזה שהיום הגשתי לכנסת אנחנו עובדים במשרד הביטחון כבר כמה חודשים טובים, ואני מכיר את החוק הזה כבר מזמן. לכן, אין לי ספק שזאת הייתה תשובתי בהצעות החוק הקודמות. היו"ר יואל חסון: תודה, תודה לסגן השר. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת החוק הראשונה: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מצביעים. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 18), התשע"ז–2017, עברה. אני מוסיף את חברת הכנסת לבני, לפרוטוקול – בעד, כמובן, ואת חברת הכנסת זהבה גלאון, לפרוטוקול, ואת חברת הכנסת מרב מיכאלי, לפרוטוקול, ואת חברת הכנסת קסניה סבטלובה, שהצביעה גם היא בעד. ההצעה תועבר להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. עכשיו הצבעה – יש לכם הזדמנות להצביע שוב – על הצעת החוק של חברת הכנסת סתיו שפיר, גם היא הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הבטחת מימוש כספי הפיקדון על-ידי חיילים משוחררים), התשע"ז–2017. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 39 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הבטחת מימוש כספי הפיקדון על-ידי חיילים משוחררים), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הבטחת מימוש כספי הפיקדון על-ידי חיילים משוחררים), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת סתיו שפיר, אושרה, תועבר לדון בוועדת העבודה והרווחה ותוכן לקריאה שנייה ושלישית. שתי ההצעות יוכנו לקריאה שנייה ושלישית. אני מוסיף את חבר הכנסת איתן כבל, שמצביע בעד, לפרוטוקול. הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/703); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: נעבור להמשך סדר-היום: הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת איציק שמולי. יציג את החוק חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. עד עשר דקות, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני בראש ובראשונה מבקש להרגיע. יושב כאן ביציע, בצד ימין, כואבות לו מאוד האצבעות מלכסוס אותן, מלכסוס את הציפורניים, ראש העיר אילת, שמלווה את העניין הזה תקופה מאוד מאוד ארוכה. אז אני רוצה להרגיע אותך, מאיר ידידי: בעזרת השם, הצעת החוק הזאת תעבור היום בקריאה ראשונה, מחר בוועדה, בעזרת השם ביום רביעי, עוד לפני סוף המושב, תעבור בקריאה שנייה ושלישית – כמובן, בכפוף להחלטה של היושבים כאן, שלמיטב הבנתי הולכים לתמוך בזה מקצה לקצה. אני לא רוצה להאריך הרבה על המהות ועל התוכן של החוק. בעניין הזה חבר הכנסת שמולי, ידידי ושותפי בהובלת החוק הזה – שעליו כזכור חתומים למעלה מ-70 חברי כנסת – הרחיב כבר בשבוע שעבר, כאשר החוק הזה עבר כאן ביום רביעי בקריאה טרומית. אני בעיקר רוצה להתמודד עם כמה מהטענות המשפטיות שמועלות או עתידות להיות מועלות כנגד החוק הזה, כדי להבהיר אותו בצורה משפטית. בראש ובראשונה אני באמת רוצה להצר על ההתנגדות של הממשלה לחוק הזה. אני מוכרח לומר שאני לחלוטין לא מצליח להבין את עמדת הממשלה, ועוד רגע אני אסביר את זה. זה החוק ההגיוני ביותר, המתבקש ביותר. לצערי הרב, ועדת השרים לחקיקה, שהתכנסה לדון בחוק הזה מספר רב מאוד של פעמים, החליטה שלא לקבל החלטה, וכידוע, כאשר ועדת השרים לא תומכת בחוק אזי עמדת הממשלה היא להתנגד לחוק, ואני מצר על כך מאוד. אני ציפיתי – כולנו יכולנו לצפות שהממשלה, שאני כמובן חבר בה, תעשה את הדבר הנכון, תתמלא באומץ הדרוש לעמוד מול העמדה המאוד-לא-מוצדקת ולא מוסברת ולא הגיונית של אנשי הגוש הגדול ותעשה את הדבר הנכון. אבל לצערנו הרב, מאחר שהממשלה לא עושה את זה, אז אנחנו כאן ככנסת נדרשים לקדם את המהלך הזה. תראו, הטענה כנגד החוק – ואולי גם זה מה שעומד בבסיס ההתנגדות של הממשלה – היא החשש מפני תביעה או טענה של אותם אנשי הגוש הגדול להפרת ההסכם ההיסטורי שנחתם בין הממשלה לבין אותם נציגים. כזכור, שדה-התעופה דב הוז, או בשמו הידוע שדה-דב, יושב על קרקע שהיא בחלקה קרקע פרטית, ששייכת לכל מיני אנשים, שהתאגדו ומיוצגים על-ידי כמה וכמה עורכי-דין. ובמשך הרבה שנים המדינה השתמשה בזה ולא שילמה להם דמי שימוש, והעסק הזה נסחב, ובסופו של דבר הגיעו להסכמה – שקיבלה תוקף של פסק-דין – על מתווה שלפיו השטח יפונה בתאריכים כאלה וכאלה ותאושר בו תוכנית בנייה, והעבירו אחוזי בנייה מכאן לשם ומשם לכאן, ושני הצדדים אמורים להיות מרוצים: גם הבעלים אמורים להרוויח מפרויקט הבנייה, גם המדינה צריכה להרוויח כסף: מזה מממנים חלק גדול מצה"ל דרומה, והולכים לבנות הרבה מאוד יחידות דיור ולהקל את מצוקת הדיור באזורי הביקוש בלב תל-אביב – הכול טוב ויפה. מה החשש, או מה מאיימים אותם נציגי הגוש הגדול? אם אתם עכשיו, לפי ההסכם הייתם אמורים לסיים את התעופה האזרחית בשדה-דב עד 30 באפריל למניינם – או-טו-טו – ואם אתם, אם המדינה תמשיך להשתמש בשטח הזה לתעופה אזרחית – תכף נציג את המתווה – אזי זאת הפרה של ההסכם, ואז המדינה חשופה להרבה מאוד תביעות. אני אומר כאן בצורה חד-משמעית: אני לא מכיר שופט – לא נולד השופט שיקבע שהחוק הזה הוא הפרה של ההסכם. נהפוך הוא. לשיטתי דווקא ההתנגדות הלא-מוסברת והלא-מובנת וחסרת תום הלב של אנשי הגוש הגדול היא-היא זו שעולה כדי הפרת חוזה. חברים, סעיף 39 לחוק החוזים, חלק כללי, קובע את החובה לקיים את ההסכם בתום לב. יש לנו את עקרון תום הלב בסעיף 12 ביחס למשא-ומתן, עובר לכריתתו של חוזה, ויש לנו את החובה שנקבעה בסעיף 39: שני הצדדים מחויבים לפעול בתום לב בקיום החוזה. הפסיקה קבעה שכל צד לחוזה מחויב לנהוג בתום לב – תקשיבו טוב – מתוך התחשבות בצד האחר ובמטרת החוזה, כאשר הוא פועל להשגת הזכויות המגיעות לו מכוח החוזה. עוד פעם: כל צד לחוזה מחויב לנהוג בתום לב, מתוך התחשבות בצד האחר – לא להסתכל רק על עצמו באיזה מבט אגואיסטי – כאשר הוא פועל להשגת הזכויות המגיעות לו מכוח החוזה. יש לו זכויות, והוא פועל להגשים אותן, וזה לגיטימי וכך צריך להיות כאשר שני צדדים כורתים חוזה, אבל גם כאשר אתה רוצה לממש את זכויותיך אתה צריך לפעול בתום לב ותוך שימת לב גם לאינטרסים של הצד השני. אין ולא יכולה להיות סיבה רציונלית להתנגדות של אנשי הגוש הגדול. הרי מה אומר החוק שלנו? החוק שלנו אומר בסך הכול דבר קטן: כל עוד השדה משמש לתעופה צבאית – מה שאומר שאי-אפשר לבנות בו. הרי אף אחד לא יתקע את הבורג הראשון בפרויקט הזה – שרק נזכיר כאן, בכנסת, שאפילו עוד לא עבר אישור של הוועדה המקומית, והוא צריך לעלות לוועדה מחוזית. אבל אם כל הליכי התכנון יתקדמו מאוד מהר, כי כולם מאוד רוצים, אף אחד לא יוכל לתקוע בורג ראשון בשדה הזה כל עוד הצבא ממשיך לטוס שם. זה אותו מסלול, זה אותו מגדל פיקוח. אז מה באנו ואמרנו? אנחנו לא מבקשים לעכב את פרויקט הבנייה בשנייה, בדקה. כל מה שביקשנו זה להצמיד את הפינוי של השדה האזרחי, ולהפסיק את הפעילות האזרחית רק כאשר הפעילות הצבאית מפסיקה, ואז כל השטח כולו יפונה ויועבר לגוש הגדול, וההסכם יקוים ככתבו וכלשונו. לא לאפשר להמשיך לקיים תעופה אזרחית, על הפגיעה הכל-כך גדולה שנגרמת כתוצאה מזה לאנשי אילת ולתיירים ולכל הפריפריה – אנחנו מדברים, אגב, לא רק על אילת אלא על כל תעופת הפנים במדינת ישראל; אף אחד לא יחזיק צי מטוסים קטנים לטיסות פנים רק בשביל לעשות קו של מחניים–הרצליה, וגם את הרצליה הולכים לסגור. אז כל מערך תעופת הפנים שמחבר את הפריפריה אל המרכז – וחבר הכנסת שמולי חברי דיבר על זה באריכות בשבוע שעבר: החולים שצריכים טיפולי דיאליזה בתל-אביב והתיירים שנוסעים ואנשי עסקים – איזה היגיון יכול להיות בעולם להתנגד לדבר הזה, שלא פוגע כהוא זה? ואגב, בדיון שהיה בוועדה לקראת הקריאה הראשונה עמדה אחת מהנציגות של הגוש הגדול, והיא הודתה: אין לי טיעון ענייני שבשלו אני מתנגדת להערכה הזאת, חוץ מזה שאני לא סומכת על המדינה שזה סוף פסוק. נו, שוין. זה לא טיעון, חברים, עם כל הכבוד הראוי. היו"ר יואל חסון: שוין זה טיעון. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שוין זה טיעון. עכשיו, מה עוד טוענים כנגד החוק? שאנחנו מחוקקים אותו בלוח-זמנים מאוד קצר. זה נכון, הגענו או-טו-טו לדד-ליין שלנו, אנחנו בשבוע האחרון של המושב, וצריך להעביר את זה בשלוש קריאות, כי אחר כך יוצאים לפגרה, בתוך הפגרה יש לנו את 30 באפריל, ואם אנחנו לא מעבירים את החוק הזה עד סוף השבוע בשלוש קריאות אז סוגרים לנו את השדה, על כל הפגיעה האנושה, שהורחב בה כבר בעבר. הטענה הזאת היא חוסר תום הלב הכי גדול של אנשי הגוש הגדול, מכיוון שהסיבה שאנחנו השתהינו – חבר הכנסת שמולי, מתי הגשנו את החוק הזה לראשונה, הנחנו אותו על השולחן בתמיכה של למעלה מ-70 ח"כים? איציק שמולי (המחנה הציוני): חצי שנה, שמונה חודשים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): יותר מחצי שנה כבר. והחוק הזה עלה לוועדת שרים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ואנחנו המתנו בסבלנות, מכיוון שרצינו לתת צ'אנס להסדיר את העניין בהסכמה. והמדינה הייתה נכונה לבוא לקראת אנשי הגוש הגדול הרבה מעל ומעבר, לעניות דעתי, ממה שהיה נדרש, בפיצויים מרחיקי לכת, בדמי שימוש, בשומה מטורפת. המדינה הציעה הצעות, למיטב ידיעתי, שאני לא הייתי מוכן לעמוד מאחוריהן. בעיני היה פה שוד של הקופה הציבורית. אבל המדינה הסכימה, משרד האוצר הסכים, משרד המשפטים הסכים, רשות מקרקעי ישראל הסכימה – העיקר לעשות את הכול בהבנה. ואנשי הגוש הגדול, בהתעקשות, לא מוכנים, הם הציבו דרישות באמת בלתי סבירות. בלתי סבירות. אני מסבר את האוזן: קרוב ל-200 מיליון שקל הם ביקשו. על מה? על דחייה של חמישה-שישה חודשים בפינוי השדה האזרחי – שוב, בלי שזה גורם להם נזק של מילימטר – ואחר כך על המשך שימוש רק במתחם הצבאי לצורך התעופה האזרחית. על זה 200 מיליון שקל? אני מציע שנריב בינינו פה מה אפשר לעשות ב-200 מיליון שקל. והמדינה הסכימה כמעט לכל זה. אז אנחנו חיכינו לדקה ה-90. באמת חיכינו. חיכינו לא כי רצינו לחכות – חיכינו כי נתנו צ'אנס לעניין הזה להיעשות בהבנה, בהסכמה של שני הצדדים. לצערי הרב, ההתעקשות שלהם בלמה את העסק הזה. לכן, להעלות עכשיו טענה שאנחנו בלית ברירה, אחרי שחיכינו להם כל הדרך, נאלצים לחוקק את זה בהליך מהיר, זאת טענה שהיא חסרת תום לב. וכפי שאמרתי, שתי הטענות האלה – גם הסירוב שלהם למתווה עצמו וגם הטענה שלהם עכשיו כנגד לוחות-הזמנים – הן חוסר תום לב, ולו אני הייתי משרד המשפטים, אני הייתי תובע אותם עכשיו על הפרת ההסכם ודורש את התרופות שאפשר לקבל בגין הפרת חוזים במדינת ישראל, ובראשן פיצוי. עכשיו תראו, חברים, אנחנו מאשרים היום את הצעת החוק כפי שהיא הונחה בהתחלה, קרי, שהמתחם האזרחי ממשיך לפעול איפה שהוא היום. אבל אני מודיע כאן, בתיאום עם חבר הכנסת שמולי ועם יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת אמסלם, שאנחנו מחר, בעזרת השם, בהכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית, נתאים את החוק למה שקרוי – לא יודע, אגב, למה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מתווה אמסלם. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – מתווה אמסלם, מתווה כחלון. הרציונל הוא שאנחנו מעבירים את המתחם האזרחי אל תוך המתחם הצבאי. בסדר? אנחנו צריכים לדחות את הסגירה של המתחם האזרחי בכמה חודשים כדי לאפשר – אגב, גם זה כבר היה יכול להיגמר מזמן אם הם היו מסכימים לפני כמה וכמה חודשים – אבל עכשיו צריך כמה חודשים שהשדה ימשיך לפעול במתכונתו הנוכחית כדי שאפשר יהיה לבנות טרמינל זמני במתחם הצבאי, ואז אנחנו מעבירים את כל הפעילות אל המתחם הצבאי ומשחררים את המתחם האזרחי. במתחם הצבאי ממשיכים לפעול, כפי שאמרתי קודם, כל עוד השדה משמש לתעופה צבאית. היו"ר יואל חסון: תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אנחנו עושים את זה – אדוני היושב-ראש, ממש עוד שני משפטים – אנחנו עושים את זה למרות שזה עולה למדינה כסף רב. צריך לדעת שהעלות של העתקת הטרמינל והקמת טרמינל זמני בתוך המתחם הצבאי – קרוב ל-40 מיליון שקל. אני עושה את זה, כולנו עושים את זה, בכאב לב מאוד מאוד גדול, בכאב בטן גדול, רק כדי לנסות לאזן במשהו את הפגיעה. לו זה היה תלוי בי, הייתי משאיר את החוק הזה כפי שהוא, בוודאי ובוודאי כאשר הממשלה מתנגדת, אבל אנחנו כופים – – – היו"ר יואל חסון: טוב, אדוני, היו לך עשר דקות. זה מעל ומעבר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): רגע, רגע, אדוני, רק משפט. אנחנו צריכים כאן עכשיו 50 – – – היו"ר יואל חסון: חברת הכנסת מירב בן ארי, תפסיקי להפריע לדובר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, באמת משפט סיכום. זה הכול ענייני. אתה רואה, אני לא מדבר עכשיו על הבחירות. היו"ר יואל חסון: לא, אבל קיבלת עשר דקות. אני פחות טולרנטי ל-16 דקות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתה צודק. אתה צודק. אני ממש מתנצל. ממש משפט סיכום: אנחנו זקוקים כאן ל-50 חברי כנסת שיתמכו בהצעת החוק הזאת בגלל העלות התקציבית שיש לה – עוד פעם, שהיא כל-כולה נועדה לאזן קצת את הפגיעה, שאם יטענו – שוב, אני טוען, כפי שאמרתי קודם – – היו"ר יואל חסון: תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – שזאת לא הפרת הסכם. אשר על כן, אבקש מחברי – כולנו, קואליציה ואופוזיציה – לתמוך בהצעת החוק הכל-כך צודקת ונכונה הזאת. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לחבר הכנסת סמוטריץ. אני סוגר את רשימת הדוברים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מיכל בירן. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – היו"ר יואל חסון: בבקשה. מיכל בירן (המחנה הציוני): – – אני כמובן מפרגנת על החוק ואצביע בעד. אני רוצה לנצל את הבמה כדי לדבר על נושא אחר. היום הגיע אלינו לוועדת העבודה והרווחה המקרה של עובדי "חיפה כימיקלים". 1,500 עובדים, שבאמת הפציצו גם אותנו, חברי הוועדה, בסיפורים האישיים המאוד-קשים – עד שמוצאים עבודה בדרום, בחיפה, בקריות, מאוד קשה. לקראת – אנחנו נמצאים לקראת פסח; אנשים ממש נמצאים בסרטים ובמחשבות על מה הם יעשו אם יפטרו אותם, איך הם ימצאו עבודה חלופית. אבל המקרה לא כל כך פשוט. אני תמיד נמצאת לצדה של כל קבוצת עובדים שמגיעה לכנסת כדי להגן על זכויותיה, אבל כאן יש פה עוד עניין: במקום הראשון עומד האינטרס הציבורי, והוא ריקון מכל האמוניה שנמצא בחיפה ומסכן חצי מיליון אנשים. היו"ר יואל חסון: נא לשמור על השקט. חבר הכנסת ביטן, סמוטריץ, אתם – שומעים אתכם עד לפה. חברת הכנסת שולי מועלם, את צועקת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): סליחה. מיכל בירן (המחנה הציוני): חצי מיליון אנשים נמצאים בסכנה. כבר תקופה ארוכה מובילים את המאבק הזה חברתי חברת כנסת יעל כהן-פארן ומגוון ארגונים, וסוף-סוף הגיע הצו שאת מכל האמוניה צריך לפנות. מה עשתה הנהלת "חיפה כימיקלים"? היא משתמשת בעובדים שלה כמגן אנושי, לא פחות. לה, להנהלה, היו ארבע שנים לטפל בבעיה. אני חייבת להגיד שהמדינה פה עשתה מעל ומעבר – הציעו כמעט 700 מיליון שקלים כתמריצים לבניית מפעל אמוניה שלא יסכן את האנשים – אבל הנהלת "חיפה כימיקלים" הדחיקה והדחיקה, וידעה שכל עוד היא מאיימת בפיטורים של 1,500 עובדים – שאנחנו, הלב שלנו, הלב שלנו נכמר, אבל במקרה הזה הסחיטה הרגשית פשוט לא יכולה לעבוד, כי באמת בצד השני עומדת הבטיחות והבריאות של חצי מיליון אנשים. עכשיו, מלכתחילה, זה שההנהלה הביאה אותנו למצב הזה זה לא סביר; זו התנהגות צינית. אגב, השמועות אומרות שיש אפילו מאגרים של אמוניה שיספיקו לחודשים הקרובים, אבל ממש שלחו את העובדים פשוט כבשר תותחים. אנחנו ננסה ונדחוף לזה שיגיעו להסכמות. חלק מההסכמות יעלו ל"חיפה כימיקלים" יותר ממה שזה עולה עכשיו. הם עדיין ירוויחו. זאת אומרת, כל תסריטי הקטסטרופה על זה שלא תהיה אמוניה בישראל וכל התוצרים שלה הם לא פחות מאשר מסע הפחדה. האיום בפיטורים של העובדים הוא כן מדאיג, כי יש פה חשש שינצלו את חלון ההזדמנויות הזה כדי לפטר את העובדים ולקחת במקומם עובדים בלי ותק ובתנאים פחות – גרועים. חברי חברי הכנסת ואני נעמוד על המשמר, ונמשיך ללחוץ גם על ההנהלה וגם על המדינה כדי שיצליחו להגיע להסדרה, אבל כזאת שבה ההנהלה לוקחת אחריות על כל מה שהיא עשתה בשנים האחרונות ולא טיפלה בזה, וסופגת את הנזק. המדינה תעזור במה שהיא צריכה לעזור, ואני מקווה שיחד נוכל לפחות לאפשר לעובדים להמשיך להתפרנס בכבוד בלי לסכן את בריאותם של תושבי חיפה והאזור. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לחברת הכנסת בירן. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): כל אחד יעלה לדבר? מה זה? מה הסיפור? כל אחד עולה לדבר פה? אז אני אוציא – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש העיר אילת, ראש העיר אילת, אני מקדם אותך בברכה. ראש העיר אילת צמוד לעיר ושליח שלה בכל מקום. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – דוד ביטן (הליכוד): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – הדיון הזה – – – קריאות: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני יושב-ראש הקואליציה, הדיון הזה על סגירת שדה-דב הוא קודם כול ביקורת קשה על ממשלת ישראל. מי שהביא את המצב הגבולי הזה לדיון כאן הלילה בכנסת; מי שפוגע באילת ובתושבי הערבה והדרום, אבל גם קריית-שמונה, הגליל ורמת-הגולן, זה ממשלת ישראל, שבשנים האחרונות לא ביצעה את ההחלטות שלה ולא הכינה אלטרנטיבה לתת מענה לצרכים שממלא שדה-דב, עד כדי כך שאנחנו מביאים הצעה – שנחתמה על-ידי מרבית חברי הכנסת – לדחות את הסגירה לפחות לזמן שהשדה הצבאי ממשיך לעבוד. ואני אומר לכם, חברי הכנסת, ולמי שצופה בנו: משהו גדול השתבש במדינה. משהו גדול עד כדי כך שתמורת 12,000 דירות בתל-אביב, במרכז הארץ, דירות יוקרה, מוכנים לפגוע ולסכן את תושבי הפריפריה, הצפון והדרום. מדינה שמוכנה להשקיע אין-סוף ביהודה ושומרון, פוגעת בנגב ובגליל. אין לזה שום הסבר. ולא רק זה – האוצר, מתוך חוסר שיקול דעת, או הייתי אומר קלות דעת, כבר הוציא הרבה כסף על קרקע פרטית. המדינה חוקקה חוקים והקימה ותמ"לים, והיא יודעת – – היו"ר יואל חסון: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – להפקיע קרקע של חקלאים – – היו"ר יואל חסון: תודה, אדוני. יש לנו סדר – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – אבל היא לא מסוגלת לקחת קרקע – – היו"ר יואל חסון: תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – באזור המרכז. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): לכן, אין מנוס מלהשאיר את שדה-דב. ואני אומר פה לפני – – – היו"ר יואל חסון: אין מנוס – – איתן ברושי (המחנה הציוני): גם – – – היו"ר יואל חסון: – – אתה חייב לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): גם אין פתרון לאחרי – – היו"ר יואל חסון: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – השנתיים האלה. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת ברושי – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אם הממשלה לא – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת ברושי – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): שדה-דב יישאר. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת ברושי – – איתן ברושי (המחנה הציוני): כן, אדוני. היו"ר יואל חסון: – – אל תתעלם ממני. אל תתעלם ממני. נגמר לך הזמן. איתן ברושי (המחנה הציוני): הזמן נגמר, אבל הבעיה לא נפתרה. היו"ר יואל חסון: אז תרד מהדוכן, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): צריך לפתור את הבעיה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך. ראוי שלא להתעלם מהיושב-ראש כשהוא פונה אליך. חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת אורן אסף חזן. איילת, את מוותרת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מוותרת – – – היו"ר יואל חסון: נו, אורן, קדימה. חברים. איציק שמולי (המחנה הציוני): הוא ויתר. היו"ר יואל חסון: ויתרת. אורן ויתר. חברת הכנסת נורית קורן. נורית קורן. נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר יואל חסון: מוותרת. חבר הכנסת חיליק בר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חיליק – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, שייכנסו. אני עשר שניות. לא, חבר'ה, אני רק עד שכולם ייכנסו. תשבו. אני רק רוצה באמת לברך את ראש העיר מאיר יצחק הלוי. היינו אצלך באילת וראינו את המצוקה. אתה אומנם ליכודניק, אבל לא כולם מושלמים, ויש פה באמת אחדות בבית הזה כדי להציל את שדה-התעופה. אני רוצה להגיד לך יישר כוח. כולנו תומכים בזה מכל הלב. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן. אורן אסף חזן. קריאה: – – – היו"ר יואל חסון: רשומים, אבל הם מדברים קצר. אל תצאו, אל תצאו. השר כץ, אל תצא. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, איילת, זה בשביל שייכנסו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): העיקר – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חברת הכנסת ורבין, זה כדי שייכנסו. היו"ר יואל חסון: שלוש דקות מקסימום. אורן אסף חזן (הליכוד): פחות. אפילו דקה וחצי. וזה לא בשביל הפייסבוק. קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מבטיח, זה לא לפייסבוק. אלי אלאלוף (כולנו): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): שייכנסו חברי הכנסת. אלי אלאלוף (כולנו): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): בוא הנה, אני יש לי אישה בבית, מחכה לי. גם אני ממהר, מה אתם חושבים, מה, זה רק אתם? קריאה: הבנתם – – – אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, בואו תירגעו. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת פורר, תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): עובדים על זה. פורר, עובדים על זה – – – היו"ר יואל חסון: טוב. לא עלית בשביל זה, נכון? אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי השרים, יושב-ראש הקואליציה, כנסת נכבדה, תראו, אני רוצה להגיד לכם דבר אחד: מצד אחד, אני מאוד מאוד מברך; מצד שני, כואב לי על דבר אחד – שהיו פה חברי כנסת שהיו צריכים לירוק דם כדי להציל את אילת. יושב פה, נמצא אתנו ראש העיר, והוא עומד פה בדריכות ומסתכל, בשם התושבים שלו – רק מה שאנשים פה לא מבינים זה שהוא לא מסתכל רק בשם תושבי אילת; הוא מסתכל גם בשם התושבים בצד השני שרוצים להגיע לעיר. גם ככה אנחנו מוצאים את עצמנו פעם אחר פעם תוקעים את העיר אילת; מתייחסים אליה כרחוק מהעין רחוק מהלב. הסיפור הזה, שהוא חֶבֶל – באמת, צינור נשימה קצר ומהפכני. אני לא רוצה להאריך בדברים, כי יש לחץ להכניס לפה את חברי הכנסת. אני רואה שיו"ר הקואליציה באמת עוד רגע ירד במשקל מההתרוצצויות. אני אגיד רק דבר אחד: הגיע הזמן שכמו בדבר הזה – – דוד ביטן (הליכוד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – נלך עם זה עד הסוף. לא, אנחנו נצביע עכשיו. היו"ר יואל חסון: – – – תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי, יוזם החוק, יסכם. אחרון הדוברים. איל בן ראובן (המחנה הציוני): אני נרשמתי. היו"ר יואל חסון: אתה לא רשום. תפנה אליה, אתה לא רשום אצלי. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו באמת לא רצינו להגיע לרגע הזה שבו הכנסת נאלצת לחוקק את החוק, אבל אין כרגע הסכמות בין בעלי הגוש, בין בעלי הקרקע, לבין המדינה. המשמעות של הדבר הזה היא סגירת שדה-דב בסוף אפריל. שדה-דב, שמהווה עורק תחבורתי ראשי לאילת ולערבה; שדה-דב, שמחבר גם את הפריפריה הצפונית למרכז הארץ; שדה-דב, שבו נוחתים כל יום חולים לטיפולים רפואיים; שדה-דב, שבאמת על הבסיס שלו נשענת אילת, הכלכלה שלה, התיירות שלה והפרנסה שלה. אם דוחפים אותנו לבחור בין הזכות להקים מגדל פאר מול הים לבין הזכות של הפריפריה להמשיך להתקיים, אני אומר לכם, לא יהיה פה חבר כנסת אחד שירים את ידו בעד גזר-דין מוות לפריפריה. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אני מאוד מקווה – ואנחנו חוזרים על זה שוב ושוב ושוב: אם עד יום רביעי תהיה הסכמה בין בעלי הקרקע לבין המדינה, אנחנו נעצור את הליך החקיקה. אנחנו מעדיפים הסכם. אם אין הסכם – יש חוק, וכולם צריכים להבין את הדבר הזה. היו"ר יואל חסון: תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): ברשותך, יש לי עוד דקה וחצי, אדוני יושב-ראש. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מזכיר למנהלת המיתולוגית של סיעת העבודה, זהבה אילני המיתולוגית, האחת והיחידה, שאנו זקוקים ל-50 חברי כנסת לפחות בתוך המליאה. רגע, אין לי 50, מה יאללה? חיים ילין (יש עתיד): יש 50, אני אומר לך. היו"ר יואל חסון: יש לך גם את איל בן ראובן, שיעלה. איל בן ראובן קיבל אישור קודם. איציק שמולי (המחנה הציוני): אנחנו מגיעים לפה היום ובאמת אומרים: היו ניסיונות בשבועות האחרונים לנסות ולחוקק את החוק הזה, היו ניסיונות גם להגיע להסכמה. לצערי עד כה הדבר הזה לא עלה יפה. אני מבקש מהכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה. איל בן ראובן נרשם. הוא אחרון הדוברים. נאפשר לו לדבר. חבר הכנסת בן ראובן – אחרון הדוברים, ואז אנחנו עוברים להצבעה שמית, על-פי בקשת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא, לא שמית. לא שמית. היו"ר יואל חסון: אתם מושכים את השמית? בבקשה, אדוני. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ראש עיריית אילת, אני אעשה את זה קצר, ואני מקווה שבזמן שאני מדבר יתייצבו עוד חברי כנסת ויירשמו ויצביעו, כפי שנדרש. סיפור שדה-התעופה דב הוא נושא של נדל"ן גדול מול פריפריה, דרומית וצפונית. בעיני אין שאלה למי יש עדיפות: כמובן לפריפריה. אי-אפשר לדבר בנושא ולא לעשות כשצריך. שדה-התעופה הזה הוא צינור אוויר עיקרי וחשוב לתושבי העיר הדרומית, והוא חשוב לא פחות לתושבי הצפון. זהו חיבור שחייב להיות יעיל, מהיר ופשוט. גם התחליפים שהוצעו, כמו בן-גוריון, אינם עומדים בקריטריונים האלה, ולכן הם לא ראויים ולא נכונים. במרחב שדה-דב יש פתרונות אפשריים ולא מסובכים גם לעכשיו וגם לעתיד, ולכן, נכון לכרגע אין שום היגיון בפינוי השדה האזרחי לפני השדה הצבאי. פשוט לא הגיוני. ואני מקווה שעד לפינוי הצבאי נאפשר גם פתרונות לשדה החשוב הזה, כדי שיוכל להמשיך ולפעול למען אזרחי הפריפריה. אני כולי תקווה שנמצא את הפתרונות הנכונים, ולא כפי שקרה עד היום. ולכן, אני פונה לכל חברי הכנסת: התייצבו בקול רם עכשיו ונצביע בעד ונעשה את התהליך הזה כמו שצריך, למען תושבי הפריפריה. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חבר הכנסת בן ראובן. תודה רבה גם לראש עיריית אילת, שנמצא אתנו כאן. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. חברים, כדאי שתשבו, כי זאת הצעה שדורשת 50 חברי כנסת לפחות, אז כדאי שתשבו. אני ניגש להצבעה. איילת נחמיאס ורבין, אני ניגש להצבעה. את לא תספיקי, חבל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה תאמין שאני אספיק. היו"ר יואל חסון: בבקשה, בואי נראה. ניגשנו להצבעה. הצבעה מס' 40 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 61 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 61 בעד, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, תועבר להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. לא מוחאים כפיים, אני מבקש. המשך סדר-היום: הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון) (הוראות לעניין בקשה לאישור מיזם חקלאי-תיירותי משולב). יציג את החוק חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. סמוטריץ, אתה עולה? יואב קיש (הליכוד): תן לי הודעה בינתיים. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר יואל חסון: הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת קיש. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות האלה, מטעם סיעת הליכוד: בוועדת החינוך והתרבות והספורט, במקום חבר הכנסת יהודה גליק יכהן חבר הכנסת אברהם נגוסה; בוועדת הכספים, במקום חבר הכנסת יהודה גליק, שכיהן כממלא-מקום, יכהן חבר הכנסת אברהם נגוסה כממלא-מקום; בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חברת הכנסת שרן השכל יכהן חבר הכנסת אורן חזן. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לחבר הכנסת קיש. הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון) (הוראות לעניין בקשה לאישור מיזם חקלאי-תיירותי משולב), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/702); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: את הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון) (הוראות לעניין בקשה לאישור מיזם חקלאי-תיירותי משולב), יציג חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני קצת נכנס ללחץ. זוהי הצעת חוק שנייה ברציפות שאני הולך להעביר פה בקונסנזוס, וזה די מטריד. נכון, חבר הכנסת כבל? היו"ר יואל חסון: זה בעיקר מטריד אותנו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סמוטריץ, שלא יגלו שאנחנו – – – אז בכלל – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז בכלל. אני לא יודע אם חברי הכנסת יודעים, חברת הכנסת נחמיאס, שאנחנו קרובי משפחה, נצר למשפחת אייזנברג הגדולה והידועה, שיש לה מניות יסוד מאוד גדולות בהתיישבות בצפון, כולה. היו"ר יואל חסון: אבל לא ב"מובילאיי". בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, לא, יותר חשוב. תאמין לי שההתיישבות במטולה, יסוד-המעלה, ראש-פינה, כפר-אתא בזמנו, תל-חי – הרבה הרבה יותר חשוב מאחוזים – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שלושה יישובים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): נכון. טוב, חברים, אנחנו עושים עכשיו תיקון, שאגב – – – היו"ר יואל חסון: רשימת הדוברים סגורה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – שאגב, פעם שנייה שהוא יעבור כאן בקונסנזוס; הפעם הקודמת הייתה בשנת 2010. החוק הזה גם אז עבר בהסכמה מקיר לקיר, וכיוון שהוא חוק נכון וצודק, שיש בו אלמנט ציוני התיישבותי מאוד מאוד חשוב של חיזוק ההתיישבות בנגב – התיישבות שאיננה שנויה במחלוקת ברוב המוחלט של החברה הישראלית – אדוני יושב-ראש הקואליציה, מה אמרנו, מהר או לאט? דוד ביטן (הליכוד): חכה רגע. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לחכות. טוב, תודיע לי. אז אמרתי, חוות הבודדים – סיפור של עשרות שנים שמדינת ישראל הרשמית והמסודרת שלחה את אותם אנשים להתיישב בנגב, באזורים מרוחקים, כדי לעשות ציונות, כדי לשמור על השטח לטובתה של מדינת ישראל. כדרכם של תהליכים לפני עשרות שנים, במדינה צעירה, לא הכול נעשה בדיוק על-פי הספר, ויום אחד מדינת ישראל החליטה שהיא עושה סדר, ויש כמובן יועצים משפטיים שיש להם מה לומר, ואז החוות האלה, מתברר, אינן חוקיות, ומתחילה סאגה שלמה של תביעות פינוי, של תביעות לפי דיני תכנון ובנייה. ואז מגיע חבר הכנסת ישראל חסון, בזמנו – נדמה לי שהוא היה אז בקדימה – ולוקח על עצמו, יחד עם חבר הכנסת יצחק וקנין – שגם מוביל את החוק הזה יחד אתי כאן – להביא חוק שאמור להביא להסדרתן של אותן חוות הבודדים, אותן חוות שעלו בסמכות וברשות, בעידודה של מדינת ישראל, גם אם הפרוצדורה – גם חבר הכנסת אילטוב, כמובן, היה לאורך כל הדרך בתהליך הזה, אני כזבוב על פיל, יש לי זכות להמשיך את המפעל הבאמת-חשוב וגדול הזה. ועבר כאן חוק בכנסת. צריך לומר את האמת: רוב הפקידים התנגדו. הפקידים ברשות מקרקעי ישראל התנגדו, היועצים המשפטיים התנגדו, אבל מה לעשות, אנחנו חיים בדמוקרטיה, הכנסת אמרה את דברה, כפי שאמרתי, בקונסנזוס די גדול, והחוק הזה עבר, והוא אמור היה לשים מאחורינו את כל הסאגה הזאת ולהסדיר את אותן החוות. דא עקא, שאותם גורמים שהתנגדו לחוק במהלך החקיקה שלו סירבו לקבל את דין הכנסת, ועשו הרבה מאוד דברים, שבעיני – ולא רק בעיני – מאוד לא לגיטימיים, כדי לסכל את כוונת החוק ולעקר את החוק הזה מתוכן, ונתנו לו כל מיני פרשנויות משפטיות מוזרות, שבסופו של דבר השאירו חלק מאוד מאוד גדול מן החוות הללו בחוץ – עוד פעם, בניגוד גמור – אגב, כשאני נכנסתי לעניין מאוד היה חשוב לי להבין, ועברתי על הפרוטוקולים של דיוני הוועדה אז, עובר לחקיקת החוק הראשון מ-2010, והדברים מדברים בעד עצמם: הייתה כוונה מאוד ברורה להסדיר. אנחנו נאלצים עכשיו בסך הכול להבהיר כמה הבהרות בחוק המקורי, כדי להעמיד על עומדה את כוונת המחוקק ולאפשר את ביצועו של החוק, כפי שאנחנו התכוונו אז, וכפי שאנחנו מתכוונים גם היום. יש כמה תיקונים או הבהרות, כפי שאמרתי, שאנחנו עושים כעת. הראשון שבהם נוגע למונח "היתכנות תכנונית". אחד התנאים – הפרוצדורה של החוק הייתה שיש ועדה בין-משרדית, והחוות מוגשות אליה. הוועדה הבין-משרדית מגבשת את המלצתה, וככל שהמלצתה חיובית, היא עוברת לשר לפיתוח הנגב והגליל, הוא מאשר את הקמת החווה, נחתם הסכם על הזכויות, והם מקדמים את הליכי התכנון. כמובן, מדובר בחוות שאין להן תוכניות מתאר. אם יש תוכנית מתאר, לא צריך את החוק, אפשר להסדיר את החוות. לא הייתה תוכנית מתאר, ואחד התנאים שהוועדה הבין-משרדית צריכה הייתה לשקול זה את מידת ההיתכנות התכנונית של החווה באותו המקום. מובן שאנחנו לא נשים חווה באמצע ערוץ נחל ושמורת טבע. ולכן, הוועדה הייתה אמורה לבחון את ההיתכנות התכנונית, אבל היה ברור לכולם שהמושג הזה, היתכנות תכנונית, לא מתכוון לתוכנית בת-תוקף – שיש היום תוכנית בתוקף שמכוחה אפשר לתת היתרי בנייה לחווה – כי אז לא צריך את החוק, אלא שיש היתכנות תכנונית עקרונית. ואכן המשרד לפיתוח הנגב והגליל הוביל עבודת מטה מאוד מאוד רצינית, יצר סקר גדול של החוות ויצר את ההיתכנות התכנונית למרביתן. ואז הגיעו יועצים משפטיים בוועדה ואמרו: לא, לא, סליחה, כאשר כתוב בחוק "היתכנות תכנונית", זו דרישה שתהיה תוכנית מתאר מחוזית בתוקף עכשיו שמאפשרת את הקמת החווה. זאת פרשנות הזויה. הרי ממה נפשך, אם יש היתכנות תכנונית במשמעות הזאת שלה, לא צריך בכלל את החוק. זה מנוגד לכל הפרוטוקולים ולכל הדיונים. ואגב, המשפט הזה לא אמור היה להיות, והם ביקשו אותו והם הבטיחו שהם לא ישתמשו בזה לזה, ובפועל לא פעלו באותו האופן, וכתוצאה מכך סיכלו את הסדרת חלק גדול מן החוות. אגב, אפרופו הפרשנות של המונח הזה ולהסביר עד כמה הפרשנות הזאת שניתנה בוועדה לחוק הזה היא מופרכת, אני רוצה להפנות לחוק שאנחנו מעבירים ממש בימים האלה, אותו תיקון 109 הידוע לחוק התכנון והבנייה, שמדבר על כך שניתן לתת עיכוב ביצוע של הריסת מבנה לא חוקי בהינתן היתכנות תכנונית. ברור שאין הכוונה היתכנות תכנונית כשכבר יש תוכנית בת-תוקף שמאפשרת את הסדרת הבית, כי אז כנראה לא היה צו הריסה וגם לא צריך הארכה. ברור שהכוונה – יש תוכניות שנמצאות בצנרת, יש היתכנות, יש רצון, יש כוונה, יש מימוש. אז התיקון הראשון שאנחנו עושים בחוק הזה הוא שאנחנו מוחקים את אותו התנאי של היתכנות תכנונית כדי שלא יפרשו לנו אותו בצורה שתסכל את כוונת המחוקק. היו"ר יואל חסון: חברת הכנסת בראשי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בעיה נוספת נודעה עם החוק הזה בהתייחס ללוחות-הזמנים. אנשים הגישו בקשה לוועדה הבין-משרדית, והוועדה הבין-משרדית השתהתה והשתהתה והשתהתה והשתהתה, ואנחנו היום עומדים שבע שנים לאחר חקיקת החוק המקורי והוועדה לא נתנה את החלטתה. אנחנו קובעים בחוק שהוועדה צריכה לתת החלטה בתוך פרק זמן של שנתיים. ככל שהוועדה לא נותנת החלטה, אנחנו רואים בכך המלצה חיובית לאשר את הבקשה. נוסף על כך, אחד התנאים שהיו הוא שהמחזיק באותה חווה יחזיק מכוח חוזה. גם פה – אני לא רוצה להרחיב – ניתנה פרשנות מאוד מאוד רחוקה מהכוונה של הדרישה הזאת כאשר החוק הזה חוקק. אנחנו כרגע מבטלים את התנאי הזה ומאפשרים גם למי שמחזיק מטעם מי שזכאי להחזיק לפי חוזה להגיש את אותה בקשה ולהסדיר את אותה חווה ציונית שלו. מחלוקת נוספת שהתעוררה – ואנחנו בעיקר חוששים כאן ממבט צופה פני עתיד – זה מה מהות הזכויות שיקבלו אותם בעלי חוות כתוצאה מן החוק הזה. גם כאן אנחנו מבהירים מעל לכל ספק: משיושלמו הליכי התכנון, יקבלו אותם בעלי החוות זכות חכירה לדורות על השטח למגורים. כמובן, בהכנה בין הקריאה הזו לקריאה השנייה והשלישית אנחנו נצטרך לייצר את ההבחנה, כפי שזה מקובל בכל מקום, בין משבצת א' – מי שמכיר במושבים – למשבצת ב' – השטחים למגורים, שטחי החקלאות למטעים, שטחי החקלאות היותר-גדולים לפלחה ולמרעה, כמובן כל אחד לפי עניינו. אבל את הבסיס של החווה – תינתן חכירה לדורות, בשני שלבים: שלב ראשון – הסכם לצורך תכנון, ולאחר השלמת הליכי התכנון תתקבל חכירה לדורות. מאחר שאנחנו, כביכול – עוד פעם, אני לא חושב שאנחנו באמת משנים משהו, אנחנו רק מבהירים, אבל מאחר שעל-פי הפרשנות שניתנה לחוק הקודם אנחנו כרגע משנים את התנאים, אזי אנחנו פותחים חלון זמנים של שישה חודשים מרגע שהחוק הזה נכנס לתוקף, כדי לאפשר לאנשים להגיש בקשות בהתאם לתנאים החדשים. מי שכבר הגיש בקשה לא צריך להגיש אותה מחדש, ורואים את בקשתו כאילו הוגשה מחדש ותידון על-פי התנאים החדשים של החוק הנוכחי. מלכתחילה החוק נתן עשר שנים להסדרה. אנחנו נשארים באותה מסגרת זמן של עשר שנים, רק אנחנו כמובן מתאימים אותה למועד של כניסת החוק הנוכחי לתוקף, או למועד של אישור – סליחה, ההמלצה החיובית של הוועדה הבין-משרדית, אותה החלטת שר לאשר את החווה. מכאן יש עשר שנים להסדיר. היו"ר יואל חסון: כדאי שתדעי את החומר, חברת הכנסת בן ארי. מירב בן ארי (כולנו): אני הבנתי – – – היו"ר יואל חסון: איך תצביעי? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): וכאמור, לאחר עשר שנים – – – היו"ר יואל חסון: היא מתלוננת שאתה מדבר יותר מדי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): טוב, הוספנו עוד דבר קטנטן, שזה שימוע לפני רמ"י, אם מחליטים החלטה שלילית, וכמובן זכות הגישה לערכאות בעתירה – – – היו"ר יואל חסון: הרשימה סגורה סופית. הוספתי שני חברי כנסת, והרשימה עכשיו סגורה סופית סופנית. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חברי, אני אומר לכם באחריות ברורה: לחוק הזה אין עלות תקציבית. את העיקרון קבעו כבר בחוק הקודם, בשנת 2010. כפי שאמרתי, אנחנו בסך הכול מבהירים. אין לחוק הזה עלות של שקל. אלא מה? במהלך הדיונים היה מי שלא כל כך היה מרוצה מחלק מן הדברים, ולכן משרד האוצר בא והגיש אמירה כללית, שמדובר בהצעה תקציבית – בעיני מופרכת לחלוטין. מאחר שהחוק הזה הוגש בקונסנזוס, בתמיכה רחבה של המחנה הציוני ושל יש עתיד, וכמובן של מפלגות הקואליציה, לא ראיתי עכשיו צורך ללכת לממ"מ ולבקש חוות דעת נגדית ולהתחיל להתפלסף. זה אומר שאנחנו צריכים 50 תומכים גם בהצעת החוק הזאת בקריאה הזאת. אנחנו נקבל, להערכתי, את ה-50 הללו. כפי שאמרתי, מדובר בהצעה מתבקשת, חשובה, ציונית, בקונסנזוס, שבסך הכול מבהירה הצעה קודמת ומאפשרת לנו לממש את תכליתה של החקיקה ואת כוונת המחוקק. אז אני מבקש, חברי, את תמיכת כולכם בהצעת החוק. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רשם ורשמת פרלמנטריים, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני גם רוצה להגיד פה לחברים שלי בסיעת הבית – שמעת שאני כבר אמרתי "הבית החברתי", "סיעת הבית החברתי" כמעט אמרתי – בסיעת המחנה הציוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): אמרת "החברים שלי בסיעת הבית". איתן כבל (המחנה הציוני): נכון נכון, נכון נכון. נכון נכון, אני נותן לכם קרדיט. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא רצה להגיד שאתה צריך לבדוק את החברים שלך. איתן כבל (המחנה הציוני): זה נכון. איציק שמולי (המחנה הציוני): יש איזו סתירה קטנה עם החברים – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אבל אתה יודע, אחרי מה שעברתי בתקופה האחרונה עם חברים, אני כבר אדע להסתדר בעתיד. איציק שמולי (המחנה הציוני): אנחנו מחפשים חברים ב"עוגנים". איתן כבל (המחנה הציוני): תהיה סמוך ובטוח. היו"ר יואל חסון: מה שנקרא "רק שמור אותי מאוהבי, משונאי אשמר בעצמי". איתן כבל (המחנה הציוני): בדיוק, בדיוק. לגופו של עניין, חברותי וחברי, הצעת החוק הזאת – אני תומך בה. היא נדונה בוועדת הכלכלה של הכנסת. היא לא הצעת חוק פשוטה, אבל אני לקחתי על עצמי, יחד עם חברי בוועדה, אלה שמשתתפים בדיונים, למצוא את נקודת האיזון שתדע לתת את המענה הראוי והנכון בעניינים האלה. נכון שהאנשים האלה, רובם ככולם, נשלחו בזמנים כאלה ואחרים על-ידי המדינה, אדוני היושב-ראש, והמדינה הפקירה אותם. חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, לא מספיק לך שבתות תרבות? לא מספיק שאתה מופיע בערוץ 5 לילדים? גם פה אתה מופיע? דוד ביטן (הליכוד): מה אתה רוצה ממני? איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אתה מפריע לי עם הגב שלך. היו"ר יואל חסון: גב גדול. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): ולכן, הנקודות שעולות שם הן נקודות חשובות. גם המשרד לפיתוח הנגב והגליל נותן את הרוח הגבית לעניין. נכון, יש נקודות שצריך לתת עליהן את הדעת – חבר הכנסת מרדכי יוגב, שמדבר בלא רשות במליאה בטלפון – ולכן אני פונה אליכם, וגם אל חברי, שעם כל הבעייתיות, צריך, מי שיש לו באמת עניין אמיתי בדיונים בנושא הזה, שיבוא לוועדה, יאמר את דברו וישפיע. לטעמי, הטיפול שניתן לנושא בוועדת הכלכלה הוא נכון, וגם אנחנו נוציא מתחת ידנו את התוצאה הטובה ביותר. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. חברת הכנסת סבטלובה, בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה לך, כבוד היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, עבירות בנייה הוגדרו זה מכבר כמכת מדינה במדינה שלנו. יש לנו בעיות בתחום של עבירות בנייה במגזרים רבים, ומצפון ועד דרום אנחנו כל הזמן מתמודדים עם הבנייה הבלתי-חוקית, ואנחנו מקימים על זה ועדות ודיונים אין-ספור. בדוח מבקר המדינה האחרון צוינה גם העובדה המזעזעת שבארץ קיימים כ-100,000 מבנים בלתי חוקיים. להיקפה העצום של התופעה יש השפעות מרחיקות לכת בכל הנוגע לתכנון הפיזי של המדינה, לסביבה, לשוויון ולאושיות שלטון החוק. אבל לצד עברייני הבנייה הפרטיים מתגלה בשנה האחרונה עוד שחקן מפתיע נוסף בעניין הזה: אנחנו מגלים שהמדינה גם היא שותפה לתחום של עבירות בנייה. אם אנחנו מדברים על הנגב, אז מה שאנחנו מגלים בעצם זה שיש שם כוונה של המדינה להכשיר את השרץ בצורה של להעניק לזה מעמד חוקי, ובעצם להכשיר את הבעלות על האדמות של אותם אנשים שהשתלטו עליהן בצורות כאלה ואחרות. אז מה שעושים בעמונה – מנסים לעשות עכשיו גם בנגב. כחיזוק למגמה מדאיגה זו נדונה גם הצעת חוק של הרשות לפיתוח הנגב שעכשיו מובאת להצבעה. בעצם מדובר על כך שמעניקים זכויות חכירה לדורות ללא מכרז למי שהשירות לפיתוח הנגב קבע שניהל בתמיכה ובסיוע של רשות מרשויות המדינה מיזם תיירותי-חקלאי בנגב במשך שלוש שנים בשטח המוגדר בתוכניות כקרקע חקלאית. אנחנו יודעים שיש התנגדות נחרצת של גופים כגון החברה להגנת הטבע וגם חברות אחרות לגבי החוק הזה, ובלתי נסבל, בלתי אפשרי שהצעת חוק כזאת תעבור בכנסת ישראל, ובעצם תכשיר בצורה הכי בוטה את הפרות הבנייה שנמשכו עשרות רבות של שנים. במקום לטפל בצורה שורשית, מן היסוד, בתופעות כאלה, בעצם מעודדים את עברייני הבנייה. מעודדים גם את המדינה, בעצמה, טופחת על שכמה; היא הורסת בתים של אנשים אחרים, פרטיים, הורסת בתים, ולפעמים מדובר גם בחושות שהיא הורסת, באום-אלחיראן ובמקומות אחרים. אבל כאשר מדובר בכל מיני פרויקטים שנתמכים על-ידי רשות כזאת או אחרת, למרות שזה נוגד את החוק – אז כאן הכול בסדר. אז אני קוראת לכם להתנגד להצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא פוגענית ומיותרת, והיא נוגדת את החוק הישראלי. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, חברת הכנסת סבטלובה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): חברי חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק שיש לפנינו, אני אקרא לה בצורה עדינה "הכשרת השרץ" שהתיקון הקודם שנעשה במסגרת אותו חוק לא הצליח להכשיר. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים כאן על התיישבות שלא הוסדרה בשום תהליך תכנוני, ושאפילו בתיקון הקודם שנקבע שיסדירו אותה בחוק – כי בהליכים התכנוניים לא הצליחו להסדיר אותה – היא לא נכנסת, כי הפתח שפתחו בתיקון הקודם הוא רק לאותן התיישבויות, אותן חוות בודדים שהיה להן הסכם עם רשות מקרקעי ישראל. אבל ראו זה פלא, גילו שלרוב אותם יישובים, אותן חוות, לא קיים חוזה, אפילו לא חוזה כאילו-לא-חוקי-אבל-מוכשר עם רשות מקרקעי ישראל. ולכן החוק היה צריך להתרחב, וזה מה שקורה בהצעה הזאת: מרחיבים עוד את הפתח להכשיר חוות שהוקמו ללא היתרים וללא אישורים וללא חוזה ראוי וללא שום תהליך תכנוני ראוי. וגם, בתוך החוק, את התהליך התכנוני בעצם מצמצמים ומדלדלים למשהו שלא קיים בכלל, והכול בעצם כדי לעבוד עלינו בעיניים, כדי לעבוד על המדינה בעיניים. בוועדה אחת, בוועדת הפנים, מאשרים את חוק קמיניץ, שבא להסדיר את הפרות הבנייה, להתמודד עם מי שבונה ללא היתרים ולא חוקי, ובחוק אחר נותנים למי שהפר את החוקים, למי שהפר את חוקי הבנייה ובנה ללא היתר, וכמובן קיבל קרקע ללא שום מכרז – נותנים לו בעצם הכשר חוקי לעשות את זה, והכול בתוך יומיים בכנסת ישראל. אני קוראת לכם שלא לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, יעל כהן-פארן. חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא לא פחות ממבחן לחברי הכנסת, ואני מציע לכל חברי הכנסת שלא להיכשל במבחן הזה. החוק הזה הוא קודם כול חוק בעייתי, כי הוא חוק שקובע שאנשים מסוימים שפעלו מחוץ לחוק ושלא כחוק יכולים לקדם לעצמם פתרונות, בזמן שאנשים אחרים – כלפיהם המדינה פועלת במלוא העוצמה. אבל מעבר לזה, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק נגד הנגב. כי מיהו הנגב? הנגב הוא קודם כול האנשים שחיים שם. והחוק הזה איננו בא להגן על האנשים שחיים בנגב. החוק הזה לא בא להגן על תושבי ערי הפיתוח בנגב, הוא לא מציע לקדם את ערי הפיתוח בנגב. הוא מייצר מסלול אחר. למה לבוא לעיר פיתוח בנגב כשאתה יכול לקבל אלפי דונמים כדי להקים לעצמך חוות בודדים? החוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, הוא חוק נגד היישובים החקלאיים בנגב, כי למה שתבוא ליישוב חקלאי, למה שתבוא לקיבוץ או למושב בנגב, בזמן שאתה יכול לקבל את כל הקרקע לעצמך, להתנחל עליה ולהקים חוות בודדים? והחוק הזה הוא חוק שפועל נגד האזרחים הערבים בנגב. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): דב, דב, זה רק על העבר. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא נכון, לא נכון. הוא פועל נגד האזרחים הערבים בנגב, כי אזרחים ערבים בנגב – יש מאות רבות ואלפים שגם רוצים לגור – לא רוצים לגור בחוות בודדים, לא רוצים לגור על 3,000 דונם קרקע לחמש או שבע או עשר נפשות; האזרחים הערבים בנגב רוצים לגור ביישוב חקלאי כפרי של מאות משפחות, ואת זה לא נותנים להם. אז עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא קודם כול מבחן במשפט: אם אנחנו מוכנים לאפשר מסלולים עוקפי משפט; החוק הזה הוא חוק עוקף צדק – האם אנחנו מוכנים לאפשר לאנשים מסוימים יתרון, העדפה, ולאחרים להישאר הרחק מאחור. החוק הזה הוא חוק נגד הנגב, כי הוא פועל נגד תושבי ערי הפיתוח, נגד תושבי היישובים החקלאים בנגב, נגד המושבים והקיבוצים הקיימים, והחוק הזה הוא חוק שמתעלם מהאזרחים הערבים הבדואים בנגב, שיכולים לראות את חוות הבודדים הזאת שמוקמת לידם ועיניהם כלות; הם יכולים לראות את אותו בן-אדם שמובא עכשיו להקים חוות בודדים מקבל המון קרקעות, כל הבנייה שלו מוכשרת בצורה רטרואקטיבית, והם, עמיתי חברי הכנסת, לא יכולים לגור אפילו בצריף דל או באוהל שהם בנו לעצמם. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה, כמו שאמרתי, הוא מבחן מוסרי לכל אחד ואחת מאתנו, ואני מציע לנו לעמוד במבחן הזה ולהצביע נגד. היו"ר יואל חסון: תודה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): רגע, רגע, סליחה, יש הודעה לסגן השר. היו"ר יואל חסון: הודעה לסגן השר. סגן השר – מהצד, בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, עד כמה שבדקתי, נכון לעכשיו ההצבעה הזאת היא לא תקציבית. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא נכון. כתוב בדברי ההסבר שההצבעה הזאת היא תקציבית, ואין לך שום סמכות בעניין הזה, אדוני סגן השר – – – היו"ר יואל חסון: רגע, אני מבקש ייעוץ פה. סגן שר האוצר יצחק כהן: על כל פנים, מה שאומר חבר הכנסת דב חנין – אנחנו נבדוק את זה לקריאת ההצבעה השנייה והשלישית. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יואל חסון: שנייה, שנייה. יש כאן באמת, בהצעת החוק, אמירה ברורה שהיא הצעת חוק תקציבית, אדוני. סליחה, אנחנו מצביעים על הנוסח הזה. יש פה ייעוץ משפטי שיכול – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – היא בדקה בתקנון, אין שום בעיה. מיקי לוי (יש עתיד): צריך להראות מאיפה הכסף. היו"ר יואל חסון: אנחנו מצביעים על הנוסח הזה. דוד ביטן (הליכוד): מה זה שייך? אתה יכול לשאול, אבל זה מה ששאלתי. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – בהצעת החוק שלכם כתוב שהיא תקציבית. תגישו הצעת חוק אחרת, אין בעיה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: דבל'ה, דבל'ה, בודקים מה שאתה – רגע. קריאה: דב חנין צודק – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): תמחקו בטיפקס את ה"תקציבית". תמחקו בלורד שחור את ה"תקציבית", את כולם. תעברו מאחד – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ממש חבל, חברת הכנסת יחימוביץ. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): כתוב "תקציבית", מה אתה רוצה? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): רגע, רגע, רק שנייה. אני הסברתי, אני לא יודע אם הקשבת קודם כשדיברתי. לא מדובר בהצעה תקציבית. זאת הצעה שאין לה עלות של שקל אחד מאוצר המדינה. הניסיון לשוות לה עלות תקציבית זה בגלל הפטור ממכרז שמונח בגוף החוק לאותם בעלי חוות, כאשר כפי שהסברתי קודם אנחנו בסך הכול מבהירים חוק קודם שעבר כאן; אני לא יודע, אולי מרצ התנגדה, אבל חוץ ממרצ והמפלגות הערביות דאז, כולם תמכו בהצעת החוק. הצעת החוק הזאת, כפי שאמרתי עכשיו, בסך הכול מבהירה את כוונת המחוקק בשנת 2010. חבר הכנסת חנין, תנוח דעתך, זה לא פוגע ביישובים החדשים, מכיוון שאי-אפשר להקים – החוק הזה לא צופה פני עתיד, הוא בסך הכול עושה צדק אנושי ובסיסי עם האנשים. אילן גילאון (מרצ): – – – גנבת אדמות – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אילן, אתה לא רציני, ואני מחזיק ממך בחור רציני. איך אפשר לדבר על גנבת אדמות על אנשים שהלכו בסמכות וברשות; זה לא יהודה ושומרון, אלה לא מתנחלים שרצו על הגבעות, אלה אנשים שהמדינה שלחה אותם. אגב, אתם יודעים – אני רוצה להגיד משהו: יש תנאי בחוק, יש תנאי בחוק שהם יושבים שם מכוח חוזה, מכוח הסכם שנחתם עם רשות מקרקעי ישראל – – קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – אז אחר כך הייתה לפעמים העברת זכויות, לפעמים הייתה העברת זכויות, אבל מדובר באנשים שנשלחו על-ידי רשות מקרקעי ישראל, אז מינהל מקרקעי ישראל, ועל-ידי משרד השיכון ומשרד החקלאות, וקיבלו מהמדינה כל מה שהם קיבלו. הרי הם לא הלכו לשם לבד, המדינה שלחה אותם ומיקמה אותם בדיוק, המדינה אמרה לכל אחד בדיוק איפה להתיישב, וזה סיפור של 30 ו-40 שנה. חבר'ה, אלה לא חוות שיקומו מחר. אלה גם לא חוות שקמו לפני חמש ואפילו לא לפני עשר שנים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): החוק הזה מדבר על חוות – אגב, התנאי בחוק הקודם היה שלוש שנים לפני כניסתו לתוקף, קרי 2007, ואני אומר לכם באחריות: אין חוות ב-2007. אלה חוות היסטוריות, של 20, 30 ו-40 שנה, שאנשים באמת נאחזים בציפורניים באדמה, ועושים ציונות, מגדלים חקלאות ורועים צאן, שומרים על הקרקע, והמדינה שלחה אותם, ומימנה אותם, ונתנה להם הסכמים וחוזים ותמיכות וגידורים – ואז, יום אחד הדברים השתנו. קריאה: המדינה לא – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא – כן, חבר הכנסת אלאלוף, אני אומר לך באחריות – אצל חלקם הגדול – אני אדייק, בסדר? – אצל חלקם הגדול מאוד המדינה מימנה במענקים, בוודאי שכן: מענקי חקלאות ורשות מרעה. בטח שכן. וקיבלו מכסות מים – הכול. אלא מה? זה נכון, כפי שציינתי קודם, זה לא נעשה לפי הספר. הרבה מאוד דברים מדינת ישראל לפני 30 ו-40 שנה לא עשתה לפי הספר. זה לא הופך את זה לבסדר, אבל ברור שהייתה הסתמכות של האדם הפרטי, שעומד מולו לא שר אחד, לא שניים ולא שלושה – עומדים מולו באמת שורה שלמה של אנשים שמייצגים את המדינה, מבחינתו, זה פקידים, וזה עובדי מינהל מקרקעי ישראל, וזה שרים, ואומרים לו: לך, ועוזרים לו ולוקחים אותו ונותנים לו, ואז יום אחד אומרים לו: תשמע, מכיוון שלא עשינו את זה על-פי כל הפרוטוקול, הפרוצדורה הביורוקרטית המקובלת, קום ולך. אה, השקעתי כאן את כל שנותי הטובות, 20 ו-30 ו-40 שנה, וירקתי דם, יזע ודמעות, תרתי משמע, והקמתי חקלאות לתפארת, ובוקר אחד: קום ולך. לאן? מאיפה? למה? אז אנחנו בסך הכול – שוב, אני חוזר ואומר, לא המצאנו את העיקרון. העיקרון הזה חוקק כבר כאן בשנת 2010, בהסכמה מאוד רחבה בבית הזה – בצדק, אגב. מתקנים עיוות. כולנו הרי רוצים לעבוד לפי החוק, ולכן יצרו מנגנון מאוד מסודר, עם ועדה בין-משרדית, עם קריטריונים, עם פרמטרים, ומי שמתאים אמור להיכנס אל תוך החוק ולהיות מוסדר. ואגב, אני רוצה לגלות לכם, חברים – דב, תקשיב טוב: יש חוות שפונו, חוות שבאמת לא הייתה ואין להן היתכנות תכנונית, כמו אם יושבים בתוך ערוץ נחל של שמורת טבע, אז מה אפשר לעשות? אז החוות פונו. אבל החוות שנשארו עכשיו הן חוות שעל-פי הסקר שביצע המשרד לפיתוח הנגב והגליל – – – דוד ביטן (הליכוד): הודעה לשר, הודעה לשר, כבוד השר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הודעה לשר. אז הנה, אני כבר מסיים. קריאה: הממשלה תומכת. קריאה: שיעלה שר, נשמע. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): השר אומר שהממשלה תומכת בהצעת החוק. אזי, למרות העובדה שהיא תקציבית, היא לא צריכה 50 ח"כים – בסדר, אז אני, אדוני היושב-ראש, יכול לרדת. אני מבקש את תמיכת כולכם, חברים. זה לא פוליטיקה, זה לא ימין–שמאל, זה ציונות, נגב. תתמכו בהצעת החוק. תודה. היו"ר נאוה בוקר: חברים, אם כך, אנחנו עוברים להצבעה? דוד ביטן (הליכוד): יאללה, אוקיי, קדימה. היו"ר נאוה בוקר: השר צחי הנגבי, בבקשה. הוא אמר להזמין אותך. הוא אומר מפה. זהבה גלאון (מרצ): לא לא לא – – – קריאות: צחי, צחי, צחי – – – קריאה: צחי מתבייש. צחי – – – היו"ר נאוה בוקר: טוב, אתה מתבקש לעלות לומר את דבריך מעל הדוכן. השרה איילת שקד, בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה תומכת בהצעת החוק. היו"ר נאוה בוקר: אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – קריאה: איזה ממשלה – של נתניהו או שלכם? קריאה: יואל, עוד פעם התחלת עם – עוד פעם – – – קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (בקשה לאישור מיזם חקלאי-תיירותי משולב). קריאות: רגע, רגע, שנייה, שנייה – – – היו"ר נאוה בוקר: יש החלטה? שרת המשפטים איילת שקד: אני רק רוצה להבהיר: הממשלה תומכת בהצעת החוק ומסכימה לעלות התקציבית. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, השרה איילת שקד. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו רוצים להצביע – – – קריאות: – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – צריכה להגיד מאיפה. אדוני – – – יש נומרטור, ואנחנו – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, מי שרוצה לומר את דברו, בבקשה. אפשר להפעיל לו מיקרופון, לדב חנין? דב חנין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מיקי לוי, אני רוצה לשמוע את החבר שלך. דב חנין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש – – – יואב קיש (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת יואב קיש. דב חנין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, לפי תיקון שאנחנו העברנו כאן בכנסת – אומנם בהתנגדות האופוזיציה – כאשר יש חקיקה שמוסיפה עלות תקציבית על תקציב המדינה, נכון, צריך להראות לפי הנומרטור מאיפה נחסך הכסף הזה, ולכן ההודעה של כבוד שרת המשפטים לא מספקת לעניין הזה. תתכבד שרת המשפטים ותגיד לנו שזה מגיע מתקציב הבריאות, או שזה מגיע מתקציב החינוך – סעיף תקציבי שממנו נגרע הכסף שהממשלה עכשיו רוצה להעביר לחבר הכנסת סמוטריץ. היו"ר נאוה בוקר: חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב. קריאה: לא לא לא – – – קריאות: – – – קריאה: זה לא חוקי. היו"ר נאוה בוקר: מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 41 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – 16 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון) (הוראות לעניין בקשה לאישור מיזם חקלאי-תיירותי משולב), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: 41 בעד, 16 נגד, נמנע אחד. הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב אושרה ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי, ההצבעה שלי לא נרשמה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): גם שלי. היו"ר נאוה בוקר: ההצבעה של מי לא נרשמה? ההצבעה של מרב מיכאלי לא נרשמה – היא הצביעה נגד – והצבעתו של חבר הכנסת אילן גילאון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): גברתי, גם חבר הכנסת מיקי רוזנטל. היו"ר נאוה בוקר: גם הצבעתו של חבר הכנסת מיקי רוזנטל – נגד. נא לרשום – לפרוטוקול. חבר הכנסת חיים ילין הצביע נגד – – – חיים ילין (יש עתיד): לא נגד. אני בעד. היו"ר נאוה בוקר: התרגלתי שהאגף הזה נגד. חבר הכנסת חיים ילין בעד, לפרוטוקול. הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017 [מס' כ/678; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 20756; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק מימון מפלגות, אשר הוגשה על-ידי יחד עם חברי הכנסת נאוה בוקר, אמיר אוחנה ודוד ביטן. הצעת החוק נועדה למנוע מצב שבו אנשים וגופים שונים, שלא באמצעות המפלגות, משקיעים סכומי כסף משמעותיים במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות לכנסת, תוך כדי עקיפה של דיני המימון והרגולציה שהחוק מטיל היום על המפלגות והגופים הקשורים אליהן. היו"ר נאוה בוקר: חברים, שקט באגף השמאלי, בבקשה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): חשוב לי להדגיש שההצעה הזאת איננה באה לסתום פיות או למנוע מאנשים להביע דעות ועמדות בעניינים ציבוריים, אלא מטרתה להסדיר פעולות שנעשות למען מפלגה מסוימת או נגד מפלגה מסוימת. לשם כך מוצע להטיל מגבלות על מי שמבצע פעילות בחירות – וקראנו לזה גוף פעיל בבחירות – שהיא אחת מארבעה סוגי פעילויות המפורטים בהצעה, ובכללם הסעת בוחרים לקלפי ופרסומי תעמולה, כל זה כאשר מדובר בסכומי כסף שמעל 100,000 שקלים. בהצעה יש מדרג, כך שמי שמבצע פעולות בחירות של עד 100,000 שקלים, למעשה לא נכנס לתוקף החוק. בין 100,000 שקלים ל-400,000 שקלים – מי שמגייס תרומות בסכומים אלה חייב להירשם אצל מבקר המדינה, לדווח על התרומות שגייס, ויהיה מוגבל בסכומי התרומות שהוא רשאי לגייס. לא יהיה אפשר לקבל 200,000 שקלים מבן-אדם אחד לפעילות הזאת. כן אפשר לקבל בין 100,000 ל-400,000, אפשר לקבל עד 30,000 שקלים תרומה אחת מבן-אדם. מי שמעוניין לבצע פעילות בחירות בסכומים גבוהים יותר – גם זה אפשרי, אבל מעל 400,000 שקלים הוא יהיה חייב להתאגד כעמותה, וייאלץ להסתפק בתרומות מרביות של 15,000 שקלים. ההצעה אף מתייחסת לגיוס תרומות מחו"ל, ומאפשרת לעשות זאת בסכומים מוגבלים, אף-על-פי שקשה מאוד למבקר המדינה לפקח על תרומות מחו"ל; היכולת קיימת, אבל היא מוגבלת. לפי ההצעה יוטל על מבקר המדינה תפקיד חשוב של רישום גופים פעילים בבחירות, ואף סמכות לקנוס גופים שלא עמדו בדרישות החוק. הפרה של הוראות החוק בסכומים גבוהים או אי-דיווח למבקר יכולה להוביל לענישה פלילית. אני רוצה להדגיש: רף הענישה הפלילית הוא במידה מסוימת זהה למה שקורה במפלגות. רק גוף שיפעל בכוונת זדון להסתיר את הפעילות שלו ולא לדווח, ויעשה את זה בהיקפים גדולים, כדי לחמוק מבקרת החוק, הוא יהיה חשוף לענישה פלילית. לאחר הבחירות יידרשו גופים פעילים בבחירות להגיש למבקר המדינה דוח בדבר ניהול החשבונות, והמבקר יגיש דוח על תוצאות בדיקתו. כדי להרתיע מהפרת הוראות החוק ולאפשר אכיפה מיידית, מוצע להסמיך את יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לתת צו מניעה בכל מקרה שמפלגה פונה אליו וטוענת כי הופרו הוראות החוק. ההצעה כוללת הוראות נוספות הנוגעות בחוק מימון מפלגות, ובכלל זה עניינים הנוגעים בהצמדת סכום יחידת המימון, הגדלת שיעור יחידת המימון השוטף המשולם לסיעות ועיגון האפשרות של מתן הלוואה מסיעה בכנסת לסיעה שלה הקשורה לה ומזוהה עמה בהסתדרות. אני רוצה להגיד לכם שהתחלנו בוועדה בהצעה טרומית בסיסית, והקשבנו לכל חברי הוועדה. זה לא היה מהלך של קואליציה–אופוזיציה; בהצעה תומכים גם חברי כנסת מהאופוזיציה. יש פה מהלך מאוד משמעותי, שנועד לשמור על בחירות כמו שאנחנו מכירים אותן בישראל. החלטנו בוועדה, בהצעת החוק הזאת, שאנחנו לא רוצים בחירות בסגנון אמריקה, Super PACs, בישראל. את הדבר הזה אנחנו מונעים בחוק הזה. מצד שני, אנחנו מאפשרים את כל חופש הביטוי ואת כל חופש ההתאגדות בצורה – ללא הגבלה. אם מישהו רוצה לעשות פעילות בחירות, גם זה אפשרי, אבל במגבלות שיאפשרו לציבור אמיתי שרוצה לעשות את זה, ולא לבעלי הון להיכנס ולהשפיע על הבחירות במדינת ישראל. ההצעה המונחת לפניכם הוכנה לאחר ישיבות רבות בוועדה, הוכנסו בה תיקונים שנועדו ליצור הסדר מאוזן וראוי, ולפיכך אבקש מהכנסת לאשרה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. אנחנו עוברים לרשימת המסתייגים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה. 20 דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): שרת המשפטים, מסתבר, עברה על החוק, לפי היועץ המשפטי לכנסת. לממשלה אסור לתמוך בהצעת חוק פרטית שיש לה את האחוז, בלי הוראה מאזנת בתקציב. זה ששרת המשפטים לא יודעת את המשפט במדינת ישראל – חמור ביותר – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – שניהם העבירו את החוק הזה. האם לפי סמוטריץ אנחנו כותבים את החוקים ומשרד המשפטים – – – היו"ר נאוה בוקר: יואל חסון, אתה רוצה להמשיך? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): צריך לתת על זה את הדין. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת אורלי לוי, תני בבקשה לחבר הכנסת יואל חסון לדבר. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אני לא רוצה לקרוא אותך – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – אתם לא מכירים את החוק שחוקקתם? היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת אורלי לוי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – שרת המשפטים – – – היו"ר נאוה בוקר: אני לא רוצה להגיע לקריאה ראשונה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – אני מביאה את חוות דעת היועץ המשפטי – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת אורלי לוי, פעם שנייה אני קוראת אותך לסדר – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: – – את רוצה פעם שלישית ולצאת החוצה? זה יקרה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני אומר זאת אלף פעם – – – היו"ר נאוה בוקר: מספיק, די. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – החוקים במדינת ישראל – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תכבדו את החוקים שאתם מחוקקים – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית. בבקשה לצאת. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – הדרך לכאן ואיך להתמודד אתה – – – זה ששרת המשפטים לא מכירה את החוק זה הזוי – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני יוצאת לבד. שרת המשפטים – – – (חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס יוצאת מאולם המליאה.) היו"ר נאוה בוקר: אני מחזירה לך את הזמן שנגזל ממך. תתחיל, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, השרים, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת – כפי שהיא מכונה "הצעת V15" – היא הצעת חוק שהבעייתיות המרכזית בה היא המוטיבציה, המוטיבציה של יצירת הצעת החוק הזאת. המוטיבציה של יצירת החוק הזאת הייתה אחת ויחידה: ניסיון להלך אימים על החברה האזרחית ולמנוע מהחברה האזרחית יכולת להתאגד, להיות מעורבת, להשפיע פוליטית, אידיאולוגית, על מה שקורה במדינה הזאת, לתת את הדעת, להיות מעורבים במהלכים אידיאולוגיים ציבוריים. ואתם יודעים מה? מדהים היה לראות – אתה קראת לזה הצעת חוק בסיסית. היא ממש לא הייתה בסיסית, היא הייתה דרקונית, היא הייתה נוראה, מה שהגשתם שם. פשוט נוראה. זו הייתה הצעת חוק אכזרית, קשה, אינטרסנטית, פוליטית, שנולדה – וראוי שזה ייאמר – הצעת החוק הזאת נולדה במשרדו של דוד שמרון, בן-דודו של ראש הממשלה. יש בידי מסמכים שמוכיחים את העבודה של אנשי שמרון ושמרון עצמו על סעיפי החוק, עיצוב סעיפי החוק. יש לנו את זה בצורה מוכחת, זה קיים, זה גם פורסם באמצעי התקשורת. ההצעה הזאת נולדה מתוך היסטריה ופרנויה של נתניהו, כשראה שקם עליו V15, שקם עליו לכלותו V15 – שהיה בסך הכול קבוצה של אנשים מדהימים שרצו לעודד את הציבור – – קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – שרצו לעודד את הציבור ליצור מהפך במדינת ישראל ולהחליף את השלטון. להחליף את השלטון. מה הבעיה בלהחליף את השלטון? חבר הכנסת קיש, להחליף את השלטון. יואב קיש (הליכוד): זה מה שהמפלגות עושות. יואל חסון (המחנה הציוני): כן, אנחנו רוצים להחליף את השלטון. אנחנו נחליף את השלטון בבחירות. ואנחנו גם נחליף את השלטון בכנסת הזאת. אנחנו נחליף את השלטון. אנחנו נעשה את זה, כי זו הדמוקרטיה. ענת ברקו (הליכוד): גם אם תגיד את זה ארבע פעמים זה לא ישנה שום דבר. יואל חסון (המחנה הציוני): כן, חברת הכנסת ברקו, זה דמוקרטיה, ודמוקרטיה מתחילה בדל"ת, בדל"ת. בדל"ת הדמוקרטיה מתחילה. ענת ברקו (הליכוד): – – – יואב קיש (הליכוד): יואל, עדיף לך לחזור לליכוד, יש סיכוי שתחזור – – – ענת ברקו (הליכוד): אתה יכול להחזיר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): בדל"ת, בדל"ת הדמוקרטיה מתחילה. בדל"ת. תלמדי טוב דמוקרטיה. את אולי מבינה מאוד בטרור, אבל בהליכים דמוקרטיים קצת פחות. יואב קיש (הליכוד): יואל, אם תחזור לליכוד, אז אתה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אל תציע לי הצעות שאני לא רוצה לשמוע. בכל אופן, אני אומר לכם, הצעת החוק הזאת באה מתוך מקום כל כך פטרוני, דיקטטורי, של ראש ממשלה היסטרי, שמתנהל גם בימים האלה ממש בהיסטריה, והיא נולדה מהמקום הזה. עכשיו, מה היה בדיוני הוועדה? חשוב להגיד. אני אמרתי לאורך כל הזמן בוועדה שאני בעד שקיפות – שקיפות מוחלטת של כל הארגונים, כל התורמים, כל הפעולות, כל בעלי התפקיד, לחלוטין; שכל מי שרוצה לקבוע עמדה, שכל מי שרוצה להיות מעורב בעשייה הציבורית, לא צריך להסתתר – לא להסתתר מאחורי עמותות עלומות, לא להסתתר מאחורי ניירת, לא להסתיר תורמים, אלא להיות חשופים מההתחלה ועד הסוף. שקיפות. אבל, חברי חברי הכנסת, הם לא באמת רצו שקיפות. הם לא רוצים שקיפות, אתם צריכים להבין – הם מבקשים לדכא את החברה הישראלית. לדכא, פשוט לדכא. עכשיו, בתוך הצעת החוק הזאת, "הבסיסית", כפי שחבר הכנסת קיש קרא לה, היה לא פחות ולא יותר, סעיף מושחת, מושחת מהבסיס, שנקרא "ישראל היום" – להגן על "ישראל היום", ולהבטיח שכל ההגבלות לא ייגעו בעיתונות, זאת אומרת לא יגעו ב"ישראל היום". ב"ישראל היום", לפי ההצעה הבסיסית של חבר הכנסת קיש, היה אפשר לעשות מה שהם רוצים. אני אתייחס לשינויים שהיו אחר כך, אבל אני רוצה קודם כול להתייחס להצעה הבסיסית. יואב קיש (הליכוד): למה מה, העבודה לא נחשבת, מה שעשינו בוועדה? יואל חסון (המחנה הציוני): אני אתייחס לזה. יואב קיש (הליכוד): אמרתי לך כל הזמן שאני לא אשנה כלום מהמציאות החוקית במדינת ישראל. מה אתה קופץ על שטויות? לא, יש חוק טוב, אתה צריך לתפוס בו, יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אתייחס לכול, בגלל זה יש לי הרבה זמן להתייחס, וכדאי שתשב ותקשיב. יואב קיש (הליכוד): זה מאוד חשוב לי. דקה ואני חוזר. יואל חסון (המחנה הציוני): בסדר. אז אל תגיב על דברים שלא שמעת אחר כך. יואב קיש (הליכוד): לא אגיב על דברים שלא שמעתי. יואל חסון (המחנה הציוני): בכל אופן, אני אגיד בעניין הזה שיש ממש – בסעיפים בחוק הזה אפילו הגיעו עד רמה של סנקציה פלילית. סנקציה פלילית. אתם יודעים, אנחנו חיים במציאות – חברת הכנסת סתיו שפיר מכירה את זה היטב – שבה צעירים, ואנשים בכלל, מדירים את עצמם מפוליטיקה, מדירים את עצמם מפעילות פוליטית, ציבורית, אזרחית, כי לא – איבדו אמון, כי לא רוצים, כי לא תמיד מאמינים. אז עכשיו, מה הם עשו עוד? הם הוסיפו סנקציות פליליות, הגבלות, איומים. היום, כדי להיות מעורב פוליטית או ציבורית אתה צריך קודם כול עורך-דין ורואה-חשבון. קודם כול עורך-דין ורואה-חשבון. בלי זה אתה לא יכול לצאת לדרך. אין לך דרך לצאת לדרך בלי העזרה המקצועית הזאת, בלי העלויות הכספיות הראשונות. וזה, עוד פעם, בא להפחיד, להלחיץ ולגרום לאנשים פוליטיים, אידיאולוגיים, עם רצון ליצור שינוי בישראל, להתאגד ולעבוד יחד. אחד הדברים בדיוני הוועדה – שדיברו המון על מספרים: כמה כסף, מאיזה סכום אפשר להתאגד, אי-אפשר להתאגד, ממתי מדווחים למבקר, ממתי לא מדווחים למבקר; אבל בכל הדבר הזה, חברי חברי הכנסת, מעולם לא הגיעו גורמי מקצוע לוועדה, להגיד מה המשמעות של ארגון שמגייס 400,000 שקל? מה הוא יכול לעשות ב-400,000 שקל? מה הוא יכול לעשות ב-200,000 שקל? האם ב-400,000 שקל בכלל יכולים ליצור מאבק ציבורי? יכולים בכלל ליצור שינוי? בטוח לא, אבל לא הביאו גורמי מקצוע ולא נעזרו בגופי מקצוע. ואני רוצה להגיד עוד דבר חשוב: לאורך כל הדיון, כל הדיון, נציג משרד המשפטים התריע על החוק הזה, התריע על הסכנות של החוק הזה, התריע שהחוק הזה הוא חוק רע, קשה, מדיר אוכלוסיות מפעילות ציבורית ופוליטית. עכשיו, כשאתה מסתכל על חוק מימון מפלגות היום, אתה יודע, אתה יודע שהיום החוק נותן לחלוטין מענה. היום, אם יש איזה ארגון או גוף שבאופן ישיר וברור יהיה מעורב באיזושהי פעילות לטובת מפלגה או מועמד, זה נחשב תרומה אסורה. זה אסור, אין צורך בחוק חדש. אין צורך בחוק חדש, אז שלא יעבדו עליכם, מה שנקרא. החוק הזה לא נועד באמת למנוע מארגונים ליצור איזושהי התערבות מול רשימות – את זה ברור שאנשים לא עושים – אלא בא להפחיד ולמנוע מאנשים להיות מעורבים פוליטית. אבל תראו, אני רוצה להגיד לסיכום – או לא כל כך לסיכום – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, ראיתי אותך כשהצגת את החוק הזה בקריאה ראשונה, ובאמת, אמרתי לך אז מעל דוכן הנואמים, הדוכן הזה, שנראית כמו ילד בר-מצווה, נער בר-מצווה חגיגי שמציג את הדרשה החגיגית שלו. יואב קיש (הליכוד): זה היה – – – של הקואליציה. יואל חסון (המחנה הציוני): היית מאוד חגיגי, נראית מאוד חגיגי, מאוד נלהב, מאוד זורח. יואב קיש (הליכוד): גם היום. יואל חסון (המחנה הציוני): עכשיו, בוא נגיד את האמת, זה במקרה הטוב סוג של אשכבה. יואב קיש (הליכוד): למה? אני מאוד שמח גם היום. יואל חסון (המחנה הציוני): סוג של אשכבה, כי אני רוצה להגיד את האמת על החוק. תראו, עבודה מאוד יעילה של אנשי האופוזיציה הפכה את החוק הזה מדינוזאור גדול, מחוק מסוכן, לחוק מטריד, לחוק מטריד, לזבוב כזה שהולך כזה לגרות את החברה הישראלית. אז אני יודע, חבר הכנסת קיש – – – יואב קיש (הליכוד): מאיפה כל – – – שלך? יואל חסון (המחנה הציוני): אז אני יודע, חבר הכנסת קיש, שאתה סימנת וי, ואתה תגיד בכל במה שהעברת את V15, את חוק V15. יכול להיות וסביר להניח שזה יוסיף לך כמה נקודות בפריימריז – אני לא בטוח שאני נגד כל כך – יכול להיות שזה יוסיף לך, אבל בוא נגיד את האמת: אתה לא העברת את החוק שרצית; אתה לא העברת את החוק שראש הממשלה רצה שנעביר. זה חוק מטריד, זה חוק לא טוב, אבל הוא הרבה פחות מסוכן, בגלל עבודת האופוזיציה, שהצליחה באמת לשנות סעיפים משמעותיים בחוק – שהצליחה, לדוגמה, להוריד ולמנוע את חוק השריון ל"ישראל היום", הצליחה להחליש את החוק הזה, והצליחה גם לצמצם את ההגבלות של נטיות פוליטיות ושל מקום מגורים וכל מיני דברים נוספים. התחולה של החוק, אגב, היא חצי שנה מהיום. אני לא יודע אם ראש הממשלה יספיק לעשות את זה – הוא רוצה להקדים את הבחירות, אני מבין – אני לא יודע אם הוא יספיק ליהנות מהחוק הזה. האמת? לנו זה כבר לא משנה. החברה האזרחית כבר תדע למצוא את הדרך לפעול באופן אידיאולוגי למען יצירת מחנה מתון גדול, שיתמודד בבחירות שיהיו, גם אם עכשיו וגם אם עוד שנה, מול הגוש החשוך הזה, שעשה מהכנסת הזאת מקום אפל. התנהגתם בכנסת הזאת בצורה ברוטלית, כל אחד והאג'נדה שלו, כל אחד מסמן לו וי, כל אחד אוסף לתיק שלו הישג, ולעזאזל המדינה, ולעזאזל הדמוקרטיה, ולעזאזל החברה האזרחית, ולעזאזל כולם – העיקר שאני אצא בעשירייה הראשונה. אז אני אומר לכם שהדבר הזה לא עובר לציבור מעל הראש. תחושת הגועל והרצון להיפרע מכם היא הרבה יותר גדולה ממה שאתם חושבים. אז כן, יש פה זחיחות, ואתם מתנהגים כאנשים זחוחים לחלוטין. אתם מתנהגים בצורה נטולת מגבלות ומעצורים, באופן שבאמת מבייש – מבייש את מייסדי הליכוד, חרות ובית"ר. חד-משמעית. מבית היוצר של ז'בוטינסקי לא היה יוצא חוק כזה בחיים. בחיים לא היה יוצא חוק כזה, של סירוס הדמוקרטיה, מבית היוצר של ז'בוטינסקי – ואני בז'בוטינסקי מבין יותר מכולכם, יותר מכולכם. אתם לקחתם תנועה מפוארת, תנועה שהייתה לאומית וליברלית, והפכתם להיות עבדים של סמוטריץ, של הבית היהודי, של מתנחלים שהשתלטו לכם על המפלגה, וכל אחד מכם עושה תחרות כמה הוא יותר קיצוני מהשני כדי לאגור קולות בפריימריז. יושב פה חבר הכנסת מיקי זוהר, בכלל נציג הדרום – לא זוכר מתי הוא נאם פעם אחרונה על הדרום. כל היום הוא מדבר על יהודה ושומרון. כל היום. לא שמעתי אותו פעם אחת מדבר על הדרום. דיבר על עמונה יותר מעל דימונה, והוא נציג הדרום של הליכוד. באמת, אתם ממש בושה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אידיאולוגי. יואל חסון (המחנה הציוני): איזה אידיאולוגיה? איפה התחלת, בתוכנית טלוויזיה? תתחילי איפה שאני התחלתי ותדברי על אידיאולוגיה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא התחלתי בתוכנית טלוויזיה. אני לא נבחרתי לכנסת בתור סלב. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אתה לא מתבייש? יואב קיש (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תתחילי מלמטה ותדברי אתי על אידיאולוגיה. מה לך ולאידיאולוגיה – שישבת באיזה אולפן טלוויזיה וקשקשת קשקושים? ענת ברקו (הליכוד): – – – יואב קיש (הליכוד): אתה מתכוון ליאיר לפיד? יואל חסון (המחנה הציוני): "בני עקיבא"? בבית"ר לא היית. היו"ר נאוה בוקר: מה רע ב"בני עקיבא"? יואל חסון (המחנה הציוני): גם את לא היית בבית"ר. היו"ר נאוה בוקר: הייתי ב"בני עקיבא". יואל חסון (המחנה הציוני): את היושבת-ראש, אני לא רוצה להתעסק אתך. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אתה לא מתבייש? אתה מטיף לדמוקרטיה. יואב קיש (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם באמת בדיחה עצובה, אבל אני רוצה לומר, גם לחברי הכנסת, אני אומר לכם, לפני כמה חודשים ראיתי בחוק הזה אסון גדול. אסון גדול. אני יכול לומר לכם היום, שבעבודת אופוזיציה טובה ונכונה, עם כלים אופוזיציונריים טובים, הצלחנו להפוך את החוק הזה ממסוכן למטריד, למטריד, ויאללה, עזרנו לחבר הכנסת קיש בפריימריז. יאללה, בסדר. לא נצביע בעד החוק הזה, כמובן, ידנו לא תיגע בדבר הזה, אבל לפחות חבר הכנסת קיש הרוויח איזו נקודה. ועכשיו אומר לכם דבר נוסף, חברי בספסלי הליכוד: תראו, העצב הגדול שצריך לאחוז בכם זה שמי שעומד בראשכם לא שם עליכם, מצפצף עליכם, מזלזל בכם. ראש הממשלה הזה משתמש ב-30 חברי כנסת כמו איזה שחקני, כלי משחק כזה – לא אתן לכם מחמאה בשחמט – בדמקה, במקרה הטוב. כלי משחק. לא מתייחס לעתידכם הפוליטי, לא מעניינת אותו עשייתכם הפוליטית. כל מה שמעניין אותו זה הוא עצמו. הוא עכשיו מפתח משבר מול שר האוצר – אתם יודעים מה? ואללה, לא יודע אם אני עכשיו עושה שירות לשר האוצר או גורם לו נזק, אתם יודעים מה? אחד משרי האוצר הטובים שהיו במדינה הזאת. הטובים שהיו במדינה הזאת. כן, אני מפרגן לו. גם בשום מקום לא אמרתי שהתקציב שהגשתם היה תקציב גרוע. היו בו דברים שלא תמכתי בהם, אבל הוא לא היה תקציב גרוע. ובמקום שראש הממשלה יאסוף לידיו את שר האוצר הזה, ויגבה אותו, הוא התעסק אתו בעניין התאגיד? נו, באמת. הרי כולנו יודעים – ואת הציניות של ראש הממשלה כבר אי-אפשר, באמת, כבר, זה הגיע לרמות, לרמות-על, על, הציניות הזאת של נתניהו, שברור שמבקש להימנע מחקירה, מכתב אישום, לכן הוא רוצה לגשת לבחירות, ולא אכפת לו ש-15 לפחות מחברי הכנסת של הליכוד לא יחזרו לכאן בכנסת הבאה; זאת השיטה שלכם, גם אם תקבלו שוב 30 מנדטים – ולא תקבלו. לא אכפת לו שדברים חשובים מאוד מקודמים. אבל אני אומר לכם משהו: זאת תהיה שעתה הגדולה של הכנסת. חבר הכנסת יאיר לפיד הוא שהעביר את חוקי המשילות, וחוקי המשילות מאפשרים – וזו הייתה כוונת המחוקק – שלא לקרוא לבחירות בכל דבר ובכל סיבה, אלא – וחשוב שהציבור ידע – לא הציבור בוחר את ראש הממשלה; הציבור בוחר מפלגות. הכנסת בוחרת את ראש הממשלה. וחוקי המשילות של יאיר לפיד בדיוק באו לפתור את העניין הזה, ואמרו: אם יש משבר, אם ראש ממשלה לא יכול לכהן – דבר ראשון, צריך לאפשר לכנסת ליצור ממשלה חלופית. ואני מודיע כאן: אנחנו, במחנה הציוני, יחד עם הכוחות המתונים והשפויים – שמסכימים כולם, גם אם מודים בזה וגם אם לא, כולל אנשים בליכוד, שאת נתניהו צריך לשלוח הביתה, שנתניהו מזמן כבר איבד את הלגיטימיות שלו להוביל את המדינה הזאת – אנחנו נפעל להקים ממשלה חלופית, במקרה שראש הממשלה ינסה לפזר את הכנסת, או אם יוגש כתב אישום; ויבינו כולם, כשזה יקרה, שזה הדבר הנכון לעשות למדינה, שיש בכנסת הזאת רוב לממשלה טובה יותר, מאוזנת יותר, שלא כלולים בה כל מיני גורמים משיחיסטיים קיצוניים, שאתם, חבר הכנסת קיש, שבאת מהליכודניקים החדשים – תאמין לי, מה זה ליכודניקים חדשים? אם אתם החדשים, אני מתגעגע לישנים. יואב קיש (הליכוד): אני ישן. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא ישן. כשאני הייתי בליכוד לא היית שם, אז אתה לא ישן. יואב קיש (הליכוד): לפני שהיית בליכוד, עוד לפני שהיית בליכוד. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא ישן. זה לא יכול להיות, תאמין לי. יואב קיש (הליכוד): ועוד איך יכול להיות. יואל חסון (המחנה הציוני): תאמין לי שלא. יואב קיש (הליכוד): מתי התפקדת לליכוד בפעם הראשונה? יואל חסון (המחנה הציוני): מגיל 14, משהו כזה. יואב קיש (הליכוד): גם אני. יואל חסון (המחנה הציוני): בסדר. לא ראיתי אותך בסניף, מה שנקרא. יואב קיש (הליכוד): הגיע הזמן שתחזור, יואל. הגיע הזמן שתחזור. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אגיד לכם דבר אחד לסיכום: החוק הזה הוא חוק רע, הוא חוק מנותק, הוא חוק אנטי-דמוקרטי, הוא חוק שבא לדכא את החברה הישראלית, אבל הוא גם חוק שמסמל את האדנות, את ההתנשאות ואת הזחיחות של הממשלה הזאת, של חברי הכנסת שלה, שדורסים כל דבר וכל עיקרון וכל ערך. היו"ר נאוה בוקר: יש לך דקה לסיום. יואל חסון (המחנה הציוני): אני יודע. שחוסמים כל היגיון, כל ערך – העיקר לסמן "וי" ולחרב את המדינה הזאת מבפנים. אתה יודע מה? אני אומר לך, חבר הכנסת קיש, אני מדבר מדם לבי. אני פה על הדוכן הזה עם 38 מעלות חום, ואני באמת מדבר מדם לבי. אני באמת חושב שמה שעשיתם מהמדינה ומה שעשיתם מהליכוד ייזכר לדיראון עולם, ואני יודע, ואני יודע, כי אני יודע שנדע לעשות את הדבר הנכון, אנחנו נעצור אתכם, אנחנו נחליף אתכם. אנחנו נעשה הכול כדי שאתם לא תמשיכו לנהל את המדינה הזאת. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, עשר דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. עמיתי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, מציע הצעת החוק, אני אומַר לכם על מה עיקר הוויכוח שלי. אני בסך הכול תומך ברעיון שאומר שצריך להגביל את המימון החיצוני, ובוודאי את המימון שמגיע מחוץ-לארץ, למערכות בחירות בישראל. אני, כמו כמה מהדברים שאמר חבר הכנסת קיש, לא הייתי רוצה לראות בישראל מערכת בחירות כמו זו שיש בארצות-הברית, שבה המועמדים נבחנים קודם כול ביכולת שלהם לגייס ממיליארדרים הרבה כסף. לעיקרון הזה אני מסכים, אני חושב שצריכה להיות הגבלה ציבורית וצריך להיות פיקוח ציבורי. אז מה הבעיה? למה אני מתייצב כאן היום, עמיתי חברי הכנסת, כדי לנסות לשכנע אתכם להצביע נגד הצעת החוק הזאת? אני עומד כאן מכיוון שאחד הדברים שאנחנו כולנו חייבים לסגל לעצמנו זה סטנדרט אחד שחל על כל הצדדים. אי-אפשר לחיות עם דאבל-סטנדרט; אי-אפשר לחיות עם מצב שבו לצד אחד של הפוליטיקה מותר ולצד השני של הפוליטיקה אסור. עמיתי חברי הכנסת, תראו מה קרה כאן, בדיוק באולם הזה, לפני 20 דקות: הביא חבר הכנסת סמוטריץ הצעת חוק תקציבית, הצעת חוק שהוא קורא לה "חוק לפיתוח הנגב" ואני טוען שהיא פוגעת בתושבי הנגב – פוגעת בתושבי הנגב היהודים ופוגעת בתושבי הנגב הערבים – אבל ללא ספק היא עולה כסף בהעדפה שהיא נותנת לאותן התיישבויות בודדים, עולה כסף, ולכן נקבע בהצעת החוק, בנוסח שהועבר אלינו לקראת הקריאה הראשונה, שמדובר בהצעת חוק תקציבית, והיא מחייבת תמיכה של לפחות 50 חברי כנסת. ואז הם מביאים לנו את סגן שר האוצר כדי שיאמר לנו מהצד שלא מדובר בהצעת חוק תקציבית. טוב שהיינו כאן, עמיתי חברי הכנסת, כדי להסביר לסגן שר האוצר שהוא איננו המוסמך לקבוע אם הצעת החוק היא תקציבית או לא תקציבית. לשם כך יש לכנסת מערכת מדידה והערכה משלה. אז ויתר סגן שר האוצר על ניסיונו להגיד שהצעת החוק הזאת איננה תקציבית, ואז עמדה בפני המציעים הברירה אם ללכת בדרך הישירה, של לגייס 50 חברי כנסת, או ללכת אולי בדרך עקיפה. כדרכם של חבר הכנסת סמוטריץ וחבריו, הדרך העקיפה היא תמיד עדיפה, וכיוון שסמוטריץ שולט בממשלה ומנהל אותה ביד רמה, הוא הזעיק לכאן את השרה איילת שקד, והיא טרחה ועלתה לדוכן ואף הודיעה לנו שהממשלה תומכת בהצעת החוק. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאמירה זו של שרת המשפטים הייתה בעצמה הפרה של החוק. יש חוות דעת ברורה לחלוטין של היועץ המשפטי של הכנסת, בעקבות אימוץ כלל הנומרטור במסגרת דיוני התקציב של לפני שנה, ושם קובע היועץ המשפטי של הכנסת בצורה ברורה שלממשלה אסור לתמוך בהצעת חוק תקציבית אלא אם כן היא מראה את הסעיף התקציבי שממנו נחסכת הוצאה מקבילה. רוצים לתת לסמוטריץ כסף? צריך להראות מאיפה לוקחים: לוקחים מהבריאות? לוקחים מהקשישים? לוקחים מהילדים? אבל צריך להראות מאיפה לוקחים. שרת המשפטים עלתה כאן לדוכן, ובלי למצמץ הפרה את החוק ואפשרה העברה של חוק שמנוגד לחלוטין לכללים שהקואליציה העבירה. אז הנה, אתם רואים איך הממשלה הזאת מתנהגת ואיך הקואליציה הזאת מתנהגת. אם היה מדובר בהצעת חוק שמגיעה מספסלי האופוזיציה, אם היה מדובר בהצעת חוק שלמשל מנסה להיטיב עם נכים, היו מסבירים לנו: כלל הנומרטור – אי-אפשר להעביר הצעת חוק תקציבית אלא אם כן מראים מאיפה הכסף נחסך. אבל כשמדובר בהצעת חוק של חבר הכנסת סמוטריץ, בעוד אחת מאותה שרשרת ארוכה של הצעות חוק שחבר הכנסת סמוטריץ מעביר כאן בכל שבוע, אז הכללים כבר לא תקפים – לא כלל הנומרטור, לא חוות הדעת של היועץ המשפטי של הכנסת, לא מחאות של חברי הכנסת, לא כללים בכלל. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במציאות מדהימה: חוקי המשחק חלים רק על צד אחד. נכנס השר צחי הנגבי, שידוע כאוהד כדורגל – נדמה לי שהוא אוהד את קבוצת "מכבי תל-אביב", לא הקבוצה המועדפת עלי בעיר הזאת – אבל אני רוצה שיסביר השר צחי הנגבי לכנסת איך משחקים כדורגל במגרש שבו הכללים חלים רק על קבוצה אחת. איך משחקים משחק כזה? כאשר קבוצה אחת עולה למגרש, היא יכולה לשחק באופן חופשי, וקבוצה שנייה שעולה למגרש, כל השחקנים שלה מייד נפסלים ונדרשים לרדת מהמגרש באופן מיידי. זה לא נקרא משחק; זה נקרא, עמיתי חברי הכנסת, ביזיון וצחוק מהעבודה. והביקורת הקשה שלי על חוק V15 נמצאת בדיוק בנקודה הזאת. הומצאו מנגנונים שנתפרו ונגזרו כדי למנוע עמותות שאולי יכולות לסייע, אולי, לעידוד ההצבעה ולחיזוק ההצבעה לטובת המחנה הציוני. אבל איפה ההגבלה על פרויקט התרומות הענקי, הפרויקט הממומן במיליונים רבים, במאות מיליונים של שקלים, של תמיכה בראש הממשלה נתניהו ובמדיניותו? במרכז החדר, עמיתי חברי הכנסת, נמצא פיל ענקי. הפיל הזה הוא עיתון שאומרים שהוא הגדול בישראל היום, הנפוץ בישראל, עיתון שמחולק חינם וממומן כולו על-ידי מיליארדר אמריקני, ומטרתו של העיתון הזה, תוכנו של העיתון הזה, ברורים לחלוטין: תמיכה בראש הממשלה נתניהו, התגייסות לטובת מפלגתו של ראש הממשלה נתניהו. ועל זה, עמיתי חברי הכנסת, חוק V15 שותק בצורה מוחלטת. איך ייתכן? בדיוק כך, עמיתי חברי הכנסת, כך נראה משחק כדורגל שבו החוקים תקפים רק לגבי קבוצה אחת. אלכסנדר ינאי אמר לרעייתו שלומציון על ערש דווי: אל תתייראי, לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים – – יואב קיש (הליכוד): את זה אתה זוכר מהימים של החדר. דב חנין (הרשימה המשותפת): את זה אני זוכר מהימים של החדר. – – לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא רק מהצבועים, הצבועים האלה, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. מאחורי החוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, יש צביעות ענקית; אי-אפשר לקשור את הידיים באופן חלקי, אי-אפשר להגיד: אנחנו מתנגדים לתרומות זרות ולמימון זר, אבל במקביל אנחנו עוצמים את העיניים כשאנחנו רואים את העיתון העצום הזה "ישראל היום", עיתונו הפרטי של ראש הממשלה נתניהו. על התרומה הזאת אנחנו איננו מדברים; אנחנו גוזרים ומתכננים את החוק הזה בצורה מדויקת כך שהוא לא יחול על העיתון שממומן על-ידי מיליארדר זר לטובת ראש הממשלה. ועמיתי חברי הכנסת, אנחנו חייבים להיות עקרוניים. אסור לנו להשלים עם הנורמה הזאת, שמאפשרת בצד אחד ואוסרת בצד שני. האמירה שלנו צריכה להיות תקפה לכל הצדדים ולכל הצורות של התמיכה ושל המימון הזר בהיקפים גדולים לבחירות בישראל. ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני מסיים בכך: אני פונה אל חברי הכנסת לראות את המציאות כפי שהיא, לא לרמות את עצמנו, לא לעצום עין אחת ולא לשתוק בפני הפרה – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – כשהיא נעשית בצד אחד של המפה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. חמש דקות לרשותך. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, חברי דב חנין היטיב לנמק את ההסתייגויות שלנו ברשימה המשותפת מהצעת החוק הזאת. אני, כשהייתי חבר בוועדה המשותפת, חבר הכנסת יואב קיש, בתחילת הדיונים, חברי חברי הכנסת, המכון הישראלי לדמוקרטיה הגיש חוות דעת לגבי הצעת החוק הזאת – שצריך לזכור שמדובר בהצעת חוק של ועדת הכנסת, זו לא הצעת חוק ממשלתית. אם באמת הממשלה סברה שראוי לקדם הצעת חוק זו, למה היא נתנה לחבר הכנסת יואב קיש להגיש הצעת חוק שהמנסח שלה הוא עורך-דין שמרון, עורך-דינו של ראש הממשלה? בתחילת הדיונים המכון הישראלי לדמוקרטיה אפילו שיבח את הצעת החוק הזאת, אבל בסוף הם הגישו חוות דעת שנכתב בה במפורש שמדובר בהצעת חוק שכמעט פוגעת בחופש הביטוי, פוגעת בחופש ההתאגדות, פוגעת יתר על המידה בחברה האזרחית – שאנחנו כל כך רוצים שהיא תהיה מעורבת בבחירות ולא להדיר את רגליה ממערכת הבחירות. ולכן, הגשנו עשרות הסתייגויות להצעת החוק הזאת. במסגרת הסדר שעשינו עם יושב-ראש הוועדה צמצמנו את ההסתייגויות האלה לאחר שנתקבלו חלק מהן, והעיקרית – שרצו אפילו לאסור הסעת בוחרים בגלל עמדות משוערות של המצביעים לפי מקום מגוריהם. חשבנו שזה כבר עובר כל גבול, וטוב שבסוף העניין הזה ירד. אבל אני אומר, חבר הכנסת יואב קיש, שמובן שאנחנו תומכים בשקיפות, אנחנו בעד שקיפות, אנחנו רוצים שכל הדברים במערכת הבחירות יהיו שקופים ושמבקר המדינה יבדוק את הכול, ולעבוד אך ורק במסגרת החוק, אבל שזה לא יהיה רק בצד אחד. מה שאתם עושים זה רק כלפי צד אחד במפה הפוליטית, ואילו בצד השני הכול חופשי – עמותות ואנשים שמקבלים מימון מהמדינה, ואמרנו בהסתייגויות, כמו תנועת "אמנה", שהיא פעילה ויש לה קו פוליטי ברור, והיא בעד ההתנחלויות ובעד יישוב השטחים הכבושים, והיא מקבלת מימון מהמדינה. למה את זה אתם לא אוסרים ולא מכניסים את התעמולה שלה כתעמולת בחירות? אני רוצה, גברתי היושבת-ראש, לנצל את מה שנשאר לי בזמן. היו"ר נאוה בוקר: בבקשה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): ממשלת ישראל ושר הביטחון, חבר הכנסת איימן עודה, אסרו והוציאו מחוץ לחוק את הקרן הלאומית הפלסטינית, שהיא הזרוע הפיננסית של אש"ף, ארגון השחרור הפלסטיני, שחתום על הסכם עם מדינת ישראל, ובא שר ביטחון ומכריז על הארגון הזה כארגון בלתי חוקי. ארגון זה, שהוא למעשה מנהל – הוא משרד האוצר של אש"ף – מכריזים עליו כארגון בלתי חוקי על סמך חומר חסוי, בלי שידברו, שתהיה הידברות, ואפילו הודעה לרשות הפלסטינית ולאש"ף; ביום בהיר אחד באים ואוסרים על ארגון זה לפעול ולשלם משכורות, וגודעים את פרנסתם של אלפים. ועל סמך מה? כי באה הקפריזה של שר הביטחון ליברמן – – היו"ר נאוה בוקר: תתחיל לסיים, בבקשה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – והוא רוצה לתת מכה לרשות הפלסטינית ולעומד בראשה, הנשיא אבו מאזן, מחמוד עבאס. ואני אומר לכם: התנהגות כזאת היא התנהגות ברוטלית, התנהגות פאשיסטית, שמעידה על המדיניות של הממשלה הזאת – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – שרק הגיע השליח של הנשיא לאבו מאזן – כבר הפחד נכנס לראשו של ראש הממשלה, שכבר התחיל לחשוב על הקדמת הבחירות – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – אך ורק כי הוא רוצה וחייב לנהל משא-ומתן על תהליך שלום. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, חמש דקות לרשותך. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. החוק הזה, השם הרשמי שלו זה חוק מימון מפלגות; השם הסלנגי שלו זה "חוק V15", אבל השם האמיתי שלו זה "חוק רק לא ביבי". כי בואן נודה על האמת, חבר הכנסת קיש, אתה לא קמת בבוקר וראית: אוי, אוי, אוי, יש יותר מדי אזרחים שמעורבים בבחירות; אתה קמת בבוקר ואתה ככל הנראה קיבלת טלפון או חשבת שאתה עומד לקבל טלפון מאיפשהו, ומישהו, לא מצא חן בעיניו שבבחירות הלכו על "רק לא ביבי". מה לעשות? הלכנו לבחירות דמוקרטיות, והייתה כאן קבוצה בכלל לא קטנה, בכלל לא מיעוט, בכלל לא רק מצביעי מרצ, לצורך העניין, שרצו להחליף את ראש הממשלה בבחירות דמוקרטיות. אני יודעת שזה חדש לכם, זה דבר מדהים ונפלא מבחינתכם. יואב קיש (הליכוד): אני לא חושב כמוהם, אבל זה בסדר. תמר זנדברג (מרצ): יש המון המון אנשים שמתבצרים ובטוחים שלעולם הציבור הישראלי לא יחליף את ביבי, ולכן החלטתם ללכת ולדאוג לכך שזה יקרה. ואיך דואגים לכך שזה יקרה? לא עושים חס וחלילה דברים שטובים למדינת ישראל, לאזרחי ואזרחיות ישראל; לא, חס וחלילה – ואתם ניסיתם את זה – הולכים ועושים הפרד ומשול ומסיתים ושנאה ו"הערבים נוהרים" ומה שלא תרצו. אתם עכשיו החלטתם – יש לכם עוד זרוע, והיא לשנות את כללי המשחק: בחוקי עמותות, כמובן, רק עמותות השמאל; אתם יוצאים נגד המימון מחו"ל, אבל לא המימון מחו"ל של הימין, זה בסדר. אתם בעד שקיפות במימון, אבל לא המימון של הימין. הוא חסוי, אין לכם אתו שום בעיה. יואב קיש (הליכוד): תמר, זה לא נכון. חבל. תמר זנדברג (מרצ): אתם הולכים לשנות את כללי המשחק בבית-המשפט, אתם הולכים לשנות את כללי המשחק בתקשורת – – יואב קיש (הליכוד): לא מתאים לך – – – תמר זנדברג (מרצ): – – ועכשיו אתם הולכים לשנות את כללי המשחק במערכת הבחירות. וזאת האמת. זאת האמת, חבר הכנסת קיש. כי יש לנו ראש ממשלה שהוא באובססיה – הוא באובססיה מכל עיתונאי שקופץ לו ואולי חס וחלילה אומר איזה משהו ביקורתי, או עושה חס וחלילה איזה תחקיר; אתם באובססיה מ"רק לא ביבי", שרק חס וחלילה לא ינהלו קמפיין נגד ראש הממשלה. מה קרה? הולכים לבחירות. יואב קיש (הליכוד): אין בעיה עם קמפיינים, אבל שלא יבוא מישהו וישים 10 מיליון שקל בשביל זה. תמר זנדברג (מרצ): מה אתה אומר. ושלא יבוא מישהו – – יואב קיש (הליכוד): שזה יהיה ציבורי. תמר זנדברג (מרצ): – – וישים 100 מיליארד על ה"ביביתון" שלכם – זה כן בסדר? יואב קיש (הליכוד): שזה יהיה ציבורי. כסף ציבורי. תמר זנדברג (מרצ): בחייך. הצביעות נוטפת מכם. זה מה שמעניין אתכם. אתם כולכם שלוחיו של ראש ממשלה פרנואיד ואובססיבי, וככה זה נראה. אבל יש גם חדשות טובות, כי בעזרת השם הבחירות מתקרבות, אם בגלל כתב אישום ואם בגלל שהאובססיה הזאת לפעמים עולה על גדותיה ואי-אפשר להכיל אותה. יואב קיש (הליכוד): – – – תמר זנדברג (מרצ): אנחנו נלך לבחירות ונחליף אתכם. נחליף אתכם. יואב קיש (הליכוד): אבל יהיו מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה. תמר זנדברג (מרצ): נכון, יהיו מפלגות שלא יעברו, אבל אתה יודע מה? לא לעולם חוסן. עד כמה תוכלו להתבשם בעניין הזה שניצחתם בבחירות וזה נותן לכם אפשרות לעשות מה שתרצו? אז לא. הציבור הישראלי ישים לכם גבול, ויכול מאוד להיות – ואני בטוחה שכל אחד מכם הולך לישון בלילה עם המחשבה הזאת: כשהולכים לבחירות, יודעים איך נכנסים אליהן אבל לא יודעים איך יוצאים מהן. וכן, אתם לא תחזרו לממשלה ולא תחזרו לקואליציה, ואת החיוכים הזחוחים שלכם אתם תחייכו מהספסלים האלה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חמש דקות לרשותך. בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת. יש לי תחושה שכבר יותר מדי זמן לא דיברנו על התקשורת מעל הפודיום הזה. אני ככה מרגישה, אני אומר לכם מדוע. בשנתיים האחרונות בוועדת הכלכלה אנחנו עסקנו, לפחות בתקופות מסוימות, מדי שבוע במצבה של רשות השידור, במה שעתיד לקרות לעובדים ובהתפתחות של התאגיד שהוקם על-ידי הממשלה. אנחנו התעסקנו בכל האספקטים: איפה יהיו האולפנים – האם הם יהיו בירושלים או לא יהיו בירושלים; אנחנו התעסקנו במוכנות התאגיד; אנחנו התעסקנו ביצירה הישראלית וביוצרים; אנחנו התעסקנו בזכויות העובדים – מה יקרה, כמה עובדים ייקלטו מרשות השידור. התחלנו ב-25% והצלחנו, תודה, להגיע ל-51%, ואני עוד מקווה שייקלטו יותר עובדים מרשות השידור בתאגיד. בסוף בסוף בסוף אני כל הזמן שואלת את עצמי: איפה היה ראש הממשלה כשאנחנו ראינו אנשים שבגיל 58 יצאו עם פנסיה של 2,000 שקל? איפה היה ראש הממשלה כשאני דיברתי עם נ', בעלת תפקיד ברשות השידור שהייתה 24 שנים – השרה סופה לנדבר, 24 שנים היא הייתה עובדת קבלן, מה שמכונה, היא עבדה כפרילנסרית. בברנז'ה לא קוראים לזה "עובד קבלן", כי זה לא מגניב, קוראים לזה "פרילנס", אז היא הייתה פרילנס. ב-2010 היא הוכנסה לחוזה. השרה סופה לנדבר, את יודעת כמה היא תקבל? היא תקבל 300 שקל; אם חד-הורית. ואני תוהה לעצמי איפה היה ראש הממשלה כשאנחנו דיברנו על כל הדברים האלה, כשאנחנו דיברנו על הזוגות הנשואים שאנחנו חוששים שאם חס וחלילה לא ייקלטו, לפחות אחד מהם, בתאגיד, מה יהיה על המשפחה. איפה היה ראש הממשלה? ואנחנו התייחסנו במלוא כובד הראש באותה המידה לעובדים שלאט-לאט נקלטים בתאגיד, כי אנחנו אמרנו: באה ממשלה, שקלה בדעתה, אמרה – אחרי כל הרפורמות, כל הרפורמות שלא נחתמו על-ידי הממשלה בסופו של דבר – ולא אחת היו לי שיחות קשות גם עם ועד העובדים ברשות השידור, ואמרתי להם: אתם משכתם ומתחתם את החבל יותר מדי. אבל בסוף כשאני מסתכלת להם בעיניים ואני יושבת אצלם באולפנים, אני רוצה לדעת שעשיתי בשבילם את הכול, גם בשביל עובדי רשות השידור וגם בשביל עובדי התאגיד. ומתחו את זה יותר מדי, והממשלה בסוף החליטה על הקמת התאגיד. זה ברח לו, זה חמק לו דרך "צוק איתן". ועכשיו, מה שאנחנו רואים כאן זה שוד ושבר, וזאת האמת. כי אם בסופו של דבר מי שצריך ללכת הביתה אלה אלדד קובלנץ וגיל עומר – גיל עומר, שעל המינוי שלו חתם ראש הממשלה, בכל מיני טענות שווא, הוא חתום, הוא חתום; זה לא מינוי מלפני 20 שנה, זה מינוי מלפני בקושי שנה, והוא מאחל לו הצלחה בתאגיד. אז מה חמק לו אז כשהוא חתם על המינוי שלו? ומה קרה? מה מבהיל כל כך בתאגיד? לא, לא אידיאלי. שום פתרון פה הוא לא אידיאלי. לא היה אידיאלי כשהקימו את התאגיד והחליטו לסגור את רשות השידור; לא היה אידיאלי כשהממשלה הזאת החליטה לחזור בה מהרפורמה ברשות השידור, ובטח ובטח היום שום דבר כאן לא אידיאלי. אבל כשאתה מסתכל על העובדים ואתה מנסה לחשוב מה הולך לעלות בגורלם של אותם אנשים – תסלחו לי רגע שאני לא מדברת לא על שידור ציבורי ולא על דמוקרטיה, לא על החשיבות של הדברים האלה, אלא בסופו של דבר על איך אנחנו מסתכלים בעיניים לאותם עובדים שעוזבים את מקום עבודתם, באיזה תנאים הם עוזבים את מקום עבודתם ובאיזה תנאים נכנסים העובדים החדשים בתאגיד השידור הישראלי. אם אני אזכיר לך, חבר הכנסת נחמן שי, אתה זוכר – אני זוכרת איך השר אקוניס, כשעוד היה השר הממונה אז על רשות השידור ועל התאגיד, עמד פה ונלחם בתוקף על החשיבות של תאגיד השידור הישראלי. נחמן שי (המחנה הציוני): הישראלי. הישראלי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הישראלי. אז מה קרה פתאום, הוא לא ישראלי? אלה עוכרי ישראל? אלה גיס חמישי? אז אני רוצה להגיד לכם, במפגיע: לא אלה ולא אלה הם גיס חמישי; אלה ואלה ישראלים טובים, מצוינים; אלה ואלה, והיוצרים הישראלים שאנחנו לא מספיק מדברים בהם, אלה שעושים את הנפלאות עבור היצירה הישראלית, לא רק בישראל – בעולם. בסוף אנחנו תוקעים אותם וגוררים אותם בסחי הפוליטי הזה, ואנחנו לא מתביישים ולא ממצמצים. אז האמת היא שלנו אין מה להתבייש. לראש הממשלה – אם הייתי יודעת להגיד את זה בסינית הייתי אומרת את זה הערב בסינית: תתבייש. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אפשר לשים את כל סדר הדוברים? יעל גרמן (יש עתיד): יש. היו"ר נאוה בוקר: יש סדר דוברים, כן, בהחלט. יעל גרמן (יש עתיד): תלחץ על התפריט, תראה – – – היו"ר נאוה בוקר: בבקשה, חמש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): זה כמו ריקוד תימני – שניים קדימה ואחד אחורה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, שוב אנחנו עומדים כאן, כמו כל שבוע כדי לעצור ולהתנגד לעוד חוק אנטי-דמוקרטי שעולה כאן, עוד חוק שמדרדר את חופש הביטוי ואת הדמוקרטיה במדינת ישראל. בכל שבוע – כבר נהיה ריטואל – בכל שבוע חוק חדש, חוק נוסף, שעולה מתהומות הפחד שלכם, שלוקח אותנו עוד צעד במדרון החלקלק שאנחנו כבר נמצאים בו, במדרון החלקלק של הפיכת מדינת ישראל למדינה הרבה פחות דמוקרטית, הרבה פחות חופשית. כל זה עולה מהפחדים שלכם, ובעיקר, יש לומר, מהפחדים של ראש הממשלה, או מי שעדיין מתקרא כאן ראש ממשלה. אתם מבזים את הכנסת בחקיקה חסרת האחריות הזאת; אתם מבזים את המקום הזה, את הבית הזה; אתם חסרי כבוד לבית הזה; אתם חסרי כבוד למעמד שלכם ולמעמד של כולנו, חסרי הערכה לציבור ששלח אתכם לכאן. החוק הזה הוא שוב תולדה של אובססיביות ונקמנות של נתניהו, של ראש הממשלה, בגלל האתגר שאנחנו, המחנה הציוני, הצבנו לו בבחירות האחרונות. במקום לעסוק בעניינים מהותיים וקריטיים למדינה הזאת, לאינטרס הציבורי של הציבור כולו, אנחנו נאלצים לעסוק בקפריזות האובססיביות של ראש הממשלה ובנקמנות האישית שלו. גם אחרי שזכה בבחירות, גם אחרי שזכיתם בבחירות, כל מה שאתם עסוקים בו זה הישרדות וביצור השלטון של נתניהו ושל הליכוד. תראו, אין לי שום בעיה עם שקיפות. אין לנו במחנה הציוני שום בעיה של שקיפות. נהפוך הוא, אנחנו הכי בעד שקיפות. אנחנו מעלים את זה על נס, ויש אפילו ועדת שקיפות בכנסת בראשות חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר. אבל כל רעיון של שקיפות אמיתית אתם דוחים על הסף, כמובן, ושקיפות נחשבת אצלכם שקיפות רק כשזה כלפי צד מאוד מסוים במפה הפוליטית – כמו חוק העמותות, לדוגמה. אז גם פה, זה ממש ממש ממש לא חוק של שקיפות, ואתם יודעים את זה. זה חוק שנועד לעצור אנשים מלהתבטא, זאת המשמעות שלו; שבא למנוע מאנשים והתארגנויות להגיד שהם לא רוצים את ראש הממשלה הזה או את המפלגה הזאת. להם, למי שרוצה להגיד דבר כזה – אסור. כי אתם נהייתם כל כך אובססיביים, וראש הממשלה נהיה כל כך אובססיבי כלפי כל מי שמבקר אותו – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – זה הכול. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – שאולי הוא גם הולך לקחת אותנו למערכת בחירות בגלל הפחד הזה. פעם שנייה – בגלל העניינים האישיים שלו, בגלל הפחדים והעניינים האישיים שלו – אנחנו הולכים לשלם מחיר מאוד מאוד גדול רק בשביל שהוא ירגיע את ענייניו האישיים, וכולנו כאן יודעים את זה. באמת, כשראש הממשלה מדבר פתאום על עובדי רשות השידור, שפתאום מאוד מאוד אכפת לו מהם; ישבו אצלו בבית, בכו – אנחנו בכינו אתם, הצד הזה של החדר. פתאום הוא נזכר שאכפת לו מהם, והוא השווה אותם ל"חמאסניקים". אנחנו פשוט לא קונים את הספינים שלכם יותר. אנחנו יודעים מה הכוונות האמיתיות ומה הכוונות הנסתרות, ואם נגיע לבחירות – ואני מקווה שלא נגיע לבחירות, שאנחנו נביא למסמוס של הממשלה הזאת גם בלי בחירות, אבל אם נגיע לבחירות, אנחנו נדע טוב מאוד ממה אתם מפחדים. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. גם לרשותך עומדות חמש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כל פעם שאני פותח את העיתון או מאזין לרדיו ושומע שוב את הסאגה הזאת ששמה השידור הציבורי, אני שואל האם זה הסוף או שיהיה עוד משהו. כלומר, אף פעם זה לא נגמר, וכנראה לא ייגמר עד שייגמר, ולא בטוח מתי זה ייגמר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כמו סדרות. נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו מלווים את הנושא הזה הרבה שנים, אבל ביתר אינטנסיביות בשנתיים וחצי האחרונות, מאז הצעת הנפל והכשל של השר גלעד ארדן על סמך אותו דוח של ועדה שהוא הזמין. הוא קודם סימן את המטרה, ואחר כך הוא כמובן ירה: לסגור את רשות השידור. לדיראון עולם נזכור את אותה מסיבת עיתונאים שהוא ישב זחוח, יחד עם יאיר לפיד, ולפיד הודיע שהוא חותם על תעודת הפטירה של רשות השידור. איזה אושר, איזו שמחה. מי ששואל מי החתום על תעודת הפטירה, אז זה השר גלעד ארדן והשר דאז יאיר לפיד – שניהם. ככה זה בתעודות פטירה. הם קבעו את מותה של הרשות. מובן שזה נעשה בחוסר אחריות, בחוסר התחשבות, בחוסר רגישות ובחוסר חוכמה, כי לי היה ברור מהרגע הראשון שזה לא יצא. היו שם כל הכשלים שיכולים להתרכז ביחד במקום אחד: בצד התקציבי אנחנו כבר יודעים שזה לא היה תקציב ריאלי, אבל המציאו תקציב כדי להראות שזה הולך להיות תקציב נמוך, רק כדי שיוכלו בבוא הזמן להגדיל אותו; קבעו פיקוח על המינויים, כדי שיוכלו להשפיע עליהם; קבעו דרכים לניהול תקציבי, כדי שזה יקשור כל הזמן את הרשות החדשה, או התאגיד, לעטינים של משרד האוצר – לעלות לרגל ולבקש כסף; וכמובן הגדירו כל מיני הגדרות לגבי תוכניות, כמובן תוך קיפוח של החברה הערבית, של המגזר הערבי, כדי שלא יהיה להם מספיק וכדומה. הכול היה תפור בתפרים גסים, מלאכותיים וברורים לכוון לדעת הגדולים. אני אף פעם לא ידעתי אם ראש הממשלה היה בתמונה או לא היה בתמונה. אני מניח שהוא היה; אני מניח שלא היו עושים את זה בלעדיו. אבל הוא נרדם בשמירה. הוא לא שם לב, וכשהגיע פתאום היצור הזה, הגולם הזה, אליו, הוא גילה שכמו הגולם מפראג, הגולם קם על יוצרו. מה הוא יעשה פתאום? לא לילד הזה התפללתי, הוא אמר. ואז התחילו לגלגל את הסרט הזה בחזרה. פעם, כשעבדנו בטלוויזיה, ידענו לגלגל סרטים קדימה ולגלגל אותם גם אחורה. זה יכול להיות. דווקא תנסו. זה מעניין. חוזרים מהמילים "the end" למילים "the beginning", מהמילה "הסוף" למילה "ההתחלה". אבל בחיים זה לא עובד כך. יכול להיות שבסרטים, בשולחנות עריכה, אפשר לעשות כך; בחיים זה לא עובד כך, ואי-אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. מאות אנשים פוטרו, מאות אנשים נשלחו הביתה עם פיצויים נמוכים. אמרו להם: קחו מהר את הכסף, כי זה הולך להיסגר מחר. סחטו אותם. היום הם באים ומבקשים שיתחשבו בזה, כי הם לא הבינו שזה היה תרגיל מכוער רק כדי להוציא אותם החוצה. גם התאגיד החדש גייס אנשים והבטיח להם תעסוקה, ועכשיו הוא לא בטוח שהוא יוכל לתת להם את זה. אולי 2,000 איש כרוכים בכך, ואולי 10,000 איש בסך הכול, עם המשפחות. מה זו ההתעללות הזאת? אז לא תהיה לנו את רשות השידור, שלא תצליח לצאת, לצערי, מהנקודה הנמוכה שהיא הגיעה אליה, למרות שהיא עושה עבודה טובה; לא יהיה לנו תאגיד חזק, כי כבר מסרסים אותו וכבר מכניסים לתוך המערכת שלו את אותם נגיפים שיום אחד יתפרצו. אנשים נמוכי מורל בגלל שכל לילה הם הולכים לישון ולא יודעים אם בבוקר, כשהם יקומו, תהיה להם עבודה או לא תהיה להם עבודה. ומי ישלם את המחיר? הציבור הישראלי, כי בסוף, הכסף שיושקע שם זה הכסף שלו. איך שלא תהפכו את זה, זו פשלה אדירה בכל קנה מידה, כי בכל זאת שידור ציבורי הוא חלק חשוב בחברה הישראלית, בדמוקרטיה הישראלית, גם אם הוא לא פופולרי כל כך וגם אם הרייטינג שלו לא גבוה. יש עוד הזדמנות לעשות פה איזשהו שינוי של הרגע האחרון, לא רק בלחתוך את הרגליים והידיים, אלא בלחשוב גם איך מייצרים פה בכל זאת שידור ציבורי חדש ואמיתי מכל הכלים האלה שהזכרתי, אחרת זו תהיה באמת טרגדיה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. מיכל בירן (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יום אחד, כשיעשו סרט איכותי על התקופה שלנו, אני חושבת שיקראו לו בשם הקליט "פרנויה". נראה שהשם מאוד מתאים, נוגע במהות של התקופה שלנו. אני מודה שלפעמים אני תוהה אם הפתרונות הם פוליטיים או שאולי הם גולשים בכלל לתחום הכמעט-תרופתי-פסיכיאטרי. אבל התכנסנו כאן לדבר על החלק הפוליטי. הצעת החוק הזאת, שנולדה בחטא – ושוב חבר הכנסת יואב קיש צריך להיבחר בפריימריז, והחלק המעניין הוא כמה הליכודניקים החדשים חשבו שזה רעיון מעולה להכניס את יואב קיש לכנסת ואיזה רעיון מעולה זה להתפקד למפלגה שאתה לא מאמין בדרכה כדי להכניס חברי כנסת נאורים. אני מקווה שכבר הבנתם שהקטע הזה לא כל כך עבד. בואו נדבר על V15, המוקד של הפרנויה, הארגון הזה שמצליח לשלוח את ידיו לכל הפינות החשוכות ביותר, ועשו חוק במיוחד בשבילו. מה הקטע – מאגר מידע? אפשר לחשוב שזה מה שבאמת מניע בוחרים. ברק אובמה והילרי קלינטון השתמשו באותו תו"ל, באותה תורת לחימה, באותו היגיון, ולשניהם היה micro-targeting, ואצל ברק אובמה זה עבד והבוחרים יצאו נלהבים לקלפיות, ואצל הילרי קלינטון, למרות שהכול עבד טכנית פיקס, זה לא עבד. כי בסוף, בבחירות כלליות אנשים יוצאים להצביע לא בגלל שאדם שהם לא מכירים הרים אליהם טלפון ואמר להם: שלום, מבקשים שתצא להצביע למחנה הציוני או לכל מפלגה אחרת, וגם לא בגלל שהם ראו בפייסבוק, ליד המודעות לדיאטה ולחתונות והגיעה בדיוק המודעה שידעה שיצחיק אותם הסרטון המביך של אשת ראש הממשלה ומושיק גלאמין. זה לא מה שמניע בוחרים בסוף. בסוף, מה שמניע בוחרים זה תקווה ופחד. ראינו איך ראש הממשלה שלנו, שבעניין הזה, בהסתה, אין כמוהו, אמן מספר אחת – אין ספק שבהסתה, במשפט אחד של הסתה נגד ערביי ישראל, הוא הצליח להניע יותר בוחרים מאשר כל מאגרי המידע ביחד. אז ככה גם נשאלת השאלה: מה החשש הגדול? מה הפרנויה הגדולה מההתערבות החיצונית הזאת? שקיפות – כולנו בעד שקיפות, אבל בואו נגיד את האמת: הכסף שאתם מקבלים הוא מלוכלך. התורמים שלכם, באחוזים גבוהים יותר הם אנשים לא סבירים בעולם סביר. מי תורם לארגוני השמאל? מדינות, האיחוד האירופי. ניסיתם כבר לטפל בזה בחוק העמותות. במקום שבו זה שקוף, שאי-אפשר לתרום לכל אחד, שיש סטנדרטים של מוסר – זה מי שתורם לשמאל. כבר מזמן עליתי על זה שאתם פשוט מקנאים, כי אין מדינה נורמלית שתתרום לעמותת ימין. אז מי תורם לארגונים שלכם? במה אתם נאחזים בכסף שלכם? בג'ון הייגי, שתורם ל"אם תרצו", שאמר שהיטלר צדק והוא הגשים את מצוות האל, ושהוא מקווה שישראל – שיתקיפו את הכור באיראן כדי שתהיה מלחמת גוג ומגוג ואפשר יהיה להתחיל מהתחלה; סרג' מולר, שתורם לשרה איילת שקד, ליריב לוין, לגלעד ארדן – יהלומן בלגי שחשוד בעבירות של סחר בסמים ובנשק, הלבנת הון, קשר עם קבוצות טרור, קרטלי סמים; שלדון אדלסון, שמממן מכיסו הפרטי את היקום החלופי שנקרא "ישראל היום" לטובת ראש הממשלה, חשוד בשוחד, סחיטה באיומים, קידום זנות, קשרים עם המאפיה. תודה, אגב, ל"שישים ואחת" על חלקם באיסוף המידע. כשמסתכלים מאיפה מגיע הכסף שלכם, אדם סביר לא יכול שלא להירתע. במקומות שאנשים השיגו את הכסף שלהם ככה, לא פלא שהם תורמים דווקא לצד הזה של המליאה, ואי-אפשר שלא להתרעם על חוסר ההגינות. ושוב, השקיפות היא אחלה, כולנו שמחים שאין כסף גדול במערכת הישראלית. אגב, אם אפשר היה להקטין את התקרה של הפריימריז, כדי שיהיה פחות כסף בפריימריז, גם זה חיובי. אבל אי-אפשר שלא להתרעם על חוסר ההגינות, על זה שצד אחד במפה הפוליטית, הצד שיושב כאן, הקואליציה מנסה בכל דרך להצר את צעדיו. והאמת? גילוי נאות: לא צריך את זה. מי שמפריע לנו הוא בעיקר אנחנו, בדרך כלל; ומי שעושה את הקמפיין הכי טוב להדחתו של ראש הממשלה הוא ראש הממשלה. בסוף, רק כשאזרחי ישראל – רמת הסיאוב תגיע להם עד לכאן והם ירצו שביבי ילך הביתה, אז הם ישלחו אותו הביתה. ולא יעזרו לא מאגרי המידע ולא הסרטונים בפייסבוק; בסוף כל אלה הם רק תפאורה. בסוף כולנו מבינים שבבחירות מנצחים בקלפי, ובבחירות מנצחים על-ידי זה שמשכנעים אנשים לשנות את העולם ולשנות את דרכם. כך שהחוק הזה הוא מיותר, מסית – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. מיכל בירן (המחנה הציוני): – – עוד צעד במסכת חוקים שהופכת אותנו לסרט העתידי "פרנויה". היו"ר נאוה בוקר: תודה. תודה רבה לך. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): עד שזה עולה. היו"ר נאוה בוקר: תקבל עוד כמה שניות. מיכל בירן (המחנה הציוני): אל תדבר אחרי אנשים נמוכים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אבל שיעור קומתך גבוה, זה החשוב; לא הגובה, לא הסנטימטרים קובעים. על כל פנים, מפרנויה לפרנויה באותה פרנויה, אני חייב לומר לכם שאני מגיע לפודיום הזה טרוט עיניים ופגוע נפש, מכיוון שהכנסת הזאת מתעלה על עצמה פעם אחר פעם בצורה פנומנלית. החוק הזה הוא בעצם המשכה של תוכנית ריאליטי שבה אנשי הקואליציה מנסים להתחרות בינם לבין עצמם מי מקצין יותר ומי מדיר יותר. כולנו למדנו בשיעורי האזרחות הבסיסיים והאלמנטריים שבחברה דמוקרטית ובריאה מעודדים ומברכים על מעורבות ארגונים אזרחיים בחיים הפוליטיים. ומה עושה הליכוד וחבר מרעיו? הוא בא כדי לבצע דיכוי של חופש הדמוקרטיה בישראל. לא פלא, כי בכלל, כל התנהלותה של הקואליציה, למן הגעתי אל הכנסת, לפחות, היא רדיפה פוליטית וחקיקה אנטי-דמוקרטית. החוק הזה, הקרוי באופן רשמי "חוק מימון מפלגות" – או בעגה היותר עסיסית "V15" – בא לשקף את חייה של החונטה הפוליטית של הליכוד. זו חונטה פוליטית שבה רק להם מותר להפיק דיבידנדים מאותה דמוקרטיה; רק הם יכולים להפיק את ההנאה ואת העונג מתענוגות הדמוקרטיה. לאחרים אסור; רק הראש שלהם, רק הראיס שלהם, יכול להרוויח רווח נטו מעיתון שפועל לטובתו באופן דקלרטיבי בוטה ביותר, ואמות הספים של הליכוד ושל הקואליציה, האמות האלה אינן מזדעזעות. לא פלא שאני הפכתי להיות פגוע נפש בתוך כנסת שבה אני חותם שנתיים, ואין בה לא רק רגע דל – אלא אין בה אפילו התנהלות דמוקרטית היגיינית שמשקפת את רצון הציבור, שמשקפת את הכמיהה של ארגונים אזרחיים להיות שותפים בחיים הפוליטיים, בעשייה, בהתהוותה של כנסת ישראל. הכנסת באה באמצעות החוק הזה לחסום כל דרך לאוויר צח ולאוויר מרענן. והעילה לעלילה, גבירותי ורבותי, העילה לעלילה של תאגיד השידור, שבעטיו נחשפנו למעין סכסוך וקונפליקט בתוך הבית הקואליציוני – ואני רוצה לומר בעניין הזה שני משפטים, ובזה אני אסיים את משימתי: רשות השידור לא הייתה צריכה להגיע למצב של תחינה אנושית על מקום העבודה ועל הפרנסה. מדובר במיטב, בקרם דלה קרם, של העיתונאים ואנשי התקשורת בישראל, שהניחו בפנינו את התשתית האמיתית, הערכית והמקצועית, וגם המקצוענית, של עבודה תקשורתית לעילא ולעילא. ונדמה לי שהפעולה של בנימין נתניהו, וכל הזיגזג והפליק-פלאק, כל זה בא כדי לחשוף אותו במערומיו – פעם בעד התאגיד, ופעם אחרת בעד אנשי רשות השידור. במשפט אחד אני יכול לומר: אנשי רשות השידור צריכים – אם נגזר עלינו ונפל הפור שהתאגיד קום יקום – שאנשי רשות השידור, אלה שירצו להישאר בתוך המערכת, ייקלטו ראשונים, ואז יקום התאגיד, שהפך להיות מוקצה מחמת מיאוס בעיני הציבור הישראלי, כמו שממשלת בנימין נתניהו הפכה להיות מוקצה מחמת מיאוס. ולסיום, אני, כיציר הכפיים – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – של רשות השידור, קורא לכל בר-דעת בבניין הזה לתמוך בשילובם של עובדי רשות השידור, כדי לשמר את אחת מההחלטות הטובות ביותר שיכולות להציל את השידור הציבורי. היו"ר נאוה בוקר: תודה. תודה רבה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): רק משפט אחד, לחברי יואב קיש. יואב, אתה אמרת: V15 הפסידו בבחירות ב-2015. דרכנו הם יפסידו ב-2019. אבל לא לעולם חוסן, מר קיש. אתה טייס, וטייסים, לפי האגדה שמרחפת ומשייטת לה באוויר העולם, בישראל הם אנשים רמי-דרג מבחינה אינטלקטואלית ואינטליגנטית. דע לך שלא לעולם חוסן. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): גם אתם תהיו באופוזיציה באחד מן הימים, ואתם שם תתפתלו, כפי שאתם מנסים לגרום לנו. היו"ר נאוה בוקר: תודה. תודה. ועכשיו חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה. השעה מאוחרת, אני מאוד מבקשת שתקפידו על הזמנים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זוהיר, לפני שאני מתחיל, אני רוצה להגיד משהו על טייסים. אתה יודע מה אומרים על טייסים. קריאה: מה זה נותן? עמר בר-לב (המחנה הציוני): טייס שנופל אף פעם לא רואה את הטיל שפגע בו. יואב קיש (הליכוד): טייס מה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): טייס שנופל אף פעם לא רואה את הטיל שפגע בו. יואב קיש (הליכוד): אתה יכול גם לראות, והוא עדיין יכול לפגוע בך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): צוחק מי שצוחק אחרון. שמעתי שבשבת – – – דוד ביטן (הליכוד): תלוי – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): בשבת נתניהו ערך מפגש יועצים קרובים. שמעתי שהוא גם חילל את השבת; מצד שני – חילל את השבת אבל ראה את האור. סוף-סוף נתניהו גילה שיש עובדים במדינת ישראל. הוא גילה את האור – ואולי זה מכפר על זה שהוא חילל את השבת – והפך להיות מגן העובדים. אתם יודעים, כשאומרים לי: נתניהו מגן העובדים, זה קצת כמו אם יספרו לי עכשיו שבנט, השר בנט, הצטרף ל"שלום עכשיו", או ליברמן הצטרף ל"בצלם". מה אתם אומרים? זה בערך אותו דבר: נתניהו מגן העובדים, השר בנט ב"שלום עכשיו" וליברמן ב"בצלם". זה אותו דבר. ואני שואל: איפה הנחישות של ראש הממשלה? איפה הנחישות שלו בנושא המדיני? איפה הנחישות שלו בנושא הביטחוני? רק השבוע היה לנו אירוע, שישראל הודתה שמטוסי חיל האוויר פגעו בשיירה של נשק שהייתה אמורה להיכנס ללבנון. לדעתי, הסיבה היחידה שנתניהו הודה שזה היה חיל האוויר – ואת התוצאות אנחנו כבר שומעים: הרוסים הזמינו את שגריר ישראל לבירור וכן הלאה וכן הלאה – פשוט כי הוא נכנס לפניקה. יש שתי אפשרויות: או שהוא רצה להסיט את דעת הקהל מהחקירות או מדברים אחרים לנושא אחר ביטחוני, ומה אכפת לו, הוא ישלם בביטחון מדינת ישראל על העניין הזה, או שהוא נכנס לפניקה ופשוט עשה טעות אסטרטגית. אז כשצריך נחישות בנושאים באמת האמיתיים, הלאומיים, של מדינית ישראל נתניהו לא קיים, כי הוא פשוט לא נחוש; הססן, פחדן – לא נחוש. אבל כאן, להגן על העובדים – פתאום זאת המשימה שלו. וממה הוא חושש, נתניהו? בסופו של דבר, מה מפחיד אותו? סוריה? עזה? זה מטריד אותו? לא לא, זה לא מטריד אותו. אבל הוא רועד משני גל"צניקים, מגיל עומר ואלדד קובלנץ. הם שהפילו חתתם על ביבי הגדול. אז ביבי הגדול, מועד נפילתך מתקרב. בושה וחרפה מה שאנחנו חווים פה; בושה וחרפה התירוץ העלוב הזה שסביבו אתה עושה משבר ממשלתי. כמובן, הממשלה שלך, אני לא מחזיק ממנה, אבל עד לאן אפשר לרדת, ראש הממשלה, בשביל למצוא כל מיני תירוצים ולהתמודד עם האובססיות שלך? אז יש לך פסיכולוגית בבית, אני מציע ששם תתמודד עם הבעיות הנפשיות שלך. אבל ממש ממש לא ייתכן שאנחנו נהיה השכפ"ץ שלך, שעלינו אתה תתנפץ, שבנו יפגעו הרסיסים, בחברה הישראלית, ושני גל"צניקים, גיל עומר ואלדד קובלנץ, הם שיפחידו אותך. תתבייש. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אחריו – חבר הכנסת חיליק בר. בבקשה, חמש דקות לרשותך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להודיע בשם ראש הממשלה: אתם יכולים להירגע. האיום האיראני כבר לא על סדר-היום. יואב קיש (הליכוד): למה לא? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כי יש איום חדש. יואב קיש (הליכוד): לא, האיום האיראני על סדר-היום. חיליק, תבוא לוועדת חוץ וביטחון. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יש איום חדש – 15V. 15V זה האיום החדש על מדינת ישראל, על ראש הממשלה בישראל. זה הטיל הממוקד שיכול, חלילה, לפגוע בו ולאיים על שלטונו הלא-נגמר – שגם ייגמר בעזרת השם בקרוב, במהרה בימינו – – יואב קיש (הליכוד): – – – תחליט. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – עם או בלי 15V, בדרך שאתה רוצה או לא רוצה לראות אותה. עכשיו, יואב, אתה נבחרת לליכוד על-ידי ליכודניקים חדשים, על-ידי חבר'ה צעירים, על-ידי חבר'ה שיש להם אידיאולוגיה ואמונה. כל הכבוד. עכשיו, מה זה, גברתי חברת הכנסת גרמן, 15V, "דרכנו", למי שמכיר אותם? חבר'ה צעירים שבאו, במדינה דמוקרטית, ואמרו: נמאס לי מהשלטון, כי הוא מושחת, כי הוא קופא מדינית, כי הוא קופא חברתית, כי יש פערים, ואנחנו רוצים להחליף אותו. כמו שהיו ימנים שהיו מפגינים ברחובות, ושמאלנים. זוהיר, תראה איזה איום – חבר'ה שאומרים במדינה דמוקרטית: אנחנו רוצים להחליף את השלטון. ובא ראש הממשלה, בסיוע שליחו המיוחד לנושא הטילים של 15V, יואב קיש, הטייס המונחה, ומוציא חוק שבא לפגוע בחופש הביטוי והעשייה הפוליטית. ואתה יודע מה הכי עצוב, יואב? שאתם לא אומרים את האמת. מה זה "ישראל היום"? אם אתם פוחדים מ-15V, "ישראל היום" זה V 15 מיליון. V 15 מיליון. עיתון שכל יום הולך ומהלל ומשבח את ראש הממשלה, או כמו שפורסם, ראש הממשלה הולך ומאשר לעורך איזו כותרת תהיה היום או תהיה מחר – גם את זה שמענו; פועל יום-יום בחסות מיליונים שמגיעים מארצות-הברית, אלא אם כן שלדון אדלסון הוא אזרח ישראל ואני לא יודע את זה. ואתם מתחבאים מאחורי ה-V 15 מיליון הזה של שלדון אדלסון, ובאים ופוגעים בעמותה שעושה עבודת קודש למען הדמוקרטיה, שעושה – – – יואב קיש (הליכוד): מאיפה הכסף? מאיפה הכסף? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מגייסת כסף מחו"ל. הכול בסדר. מאיפה הכסף של "ישראל היום", יואב קיש? ראש הממשלה הולך לבחירות כי מישהו איים להזיז לו את הגבינה של אדלסון, שכל הכסף של "ישראל היום" מגיע מכספי קזינו בחו"ל. זה – כשר. אבל עמותה שמגייסת תרומות באופן חוקי ושקוף – ומה אומרת? משהו שיכולה להגיד גם עמותה מצד ימין: אני לא אוהבת את האידיאולוגיה של השמאל, אני כן אוהבת – – – יואב קיש (הליכוד): אתה יודע שה-State Department – – – להם מאות אלפי דולרים, וזה נחקר היום בסנאט האמריקני? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שייחקר, אין בעיה, יואב. ואם הם עשו משהו לא כשורה – שישלמו על זה. אבל בין זה לבין להביא לפרלמנט של מדינת ישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית שאנחנו כל כך מתגאים בה, חוק שלא מאפשר חופש ביטוי, ואפילו התאגדות כנגד ממשלה קיימת – מה, אנחנו בצפון-קוריאה? אז אני יודע שקים ג'ונג נתניהו רוצה שאנחנו כולנו נהיה צפון-קוריאה, אבל יש לזה גבול, יואב. ואתה יודע מה? ממך, דווקא ממך, לא ציפיתי שתוביל חוק כזה אנטי-דמוקרטי, אנטי-ישראלי. מה אתם רוצים – לדכא רוח צעירה של אנשים שרוצים להביע את דעתם למען עתיד טוב יותר, למען החלפת שלטון? יואב קיש (הליכוד): לא, ממש לא. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תקימו את 16V, של הימין, שיגיד שבוז'י לא טוב, או חיליק על הפנים. מה זה משנה? זו דמוקרטיה, יואב קיש. ואתה, עם כל הניסיון שלך ועם כל העבר שלך – מחאת המילואימניקים וכל הליכודניקים החדשים – – – יואב קיש (הליכוד): זה לא מפריע לזה. אתה יכול לעשות את מחאת המילואימניקים גם בחוק הזה ללא שום מגבלה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני אגיד לך איך רואים את זה בעולם. יואב קיש (הליכוד): סתם. זה סתם פופוליזם. תיכנס לחוק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ב-50 השניות שנותרו לי, יואב, אני רוצה לספר לך: אתה יודע, אנחנו מדברים על הנושא המדיני. חזרתי הבוקר מבוסטון, הייתי שם יומיים וחצי ברוטו. נתתי הרצאה באוניברסיטת הרווארד היוקרתית על המתווה המדיני שלנו, של מפלגת העבודה. אם היית יודע כמה תחושת גועל וכמה אי-הבנה של התבוסתנות הישראלית בנושא המדיני, כששואלים אותי המומחים הכי גדולים לפתרון סכסוכים בכל העולם: אתם הצד החזק, אתם הצד העשיר, אתם הצד המשוכלל, המתוחכם. תפתרו את הסכסוך הזה מתוך עמדה של כוח. תיפרדו לשתי מדינות, תתגרשו מהפלסטינים, כי אתם צועדים לעבר חתונה קתולית, אתם. אגב, זה מה שאומרים 15V ו"דרכנו" ברוב הקמפיין שלהם. אם היית יודע איך רואים אותנו בעולם, אולי לא היית מביא חוק כל כך אנטי-דמוקרטי למדורה המכוערת של החוקים שאתם הבאתם עלינו לאחרונה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תתביישו לכם, יואב. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. חמש דקות. מיכל רוזין (מרצ): חברי וחברות הכנסת, תגידו, נראה לכם הגיוני שמדינה שלמה מתהפכת על הראש כל פעם מחדש בגלל ענייני תקשורת, אגו, כבוד, תורמים, בחירות, הישרדות פוליטית? לא בגלל שאנחנו רואים התעללות בקשישים בבתי-אבות; לא בגלל שתקציבי הרווחה, החינוך והבריאות מקוצצים שוב ושוב בכל תקציב מחדש; לא בגלל שאנחנו רואים, לצערנו הרב, ניצול שואה שהורג, מעלה באש אחות בשירות הציבורי – שכל מה שהן עושות, האחיות, בעיקר נשים, עובדות סוציאליות, מורות – אלה תחומים שבהם יש בעיקר נשים – הן פועלות למען הציבור במסירות גדולה ובמשכורות מאוד נמוכות ולא משתלמות. איפה אנחנו רואים את המדינה מתהפכת על הראש בגלל הדברים האלה? אנחנו מזדעקים ליום-יומיים, אנחנו מזדעקים סביב הכותרות, אנחנו מגיבים תגובות קשות. אבל מה באמת הופך את המדינה? מה יוצר משבר קואליציוני, משברים אדירים? מה? "ישראל היום" – הולכים לבחירות; התאגיד, התאגיד ורשות השידור, התקשורת. התקשורת מסעירה את עולמנו. על זה יש משברים פוליטיים, על זה נלך לבחירות, לא על מצוקות אמיתיות. אפילו לא, חבר הכנסת קיש, על ענייני ביטחון. אפילו לא על זה. דוח "צוק איתן" – שום דבר, הכול עובר בשקט, הכול נספג, חוץ מאשר אגו, הישרדות פוליטית ואובססיה לתקשורת, תקשורת, תקשורת. פשוט לא ייאמן. וגם החוק הזה, חבר הכנסת קיש, עם כל העניין של שקיפות – ואני בעד שקיפות – ההצעה הזאת באה להתמודד כל הזמן עם היריבים שלכם. במקום להתמודד אתם באומץ, בנחישות, בהוגנות – הרי אתם יודעים טוב מאוד שאין שום משוואה, בטח לא עם "ישראל היום", עם החינמון הזה שעושה פה תעמולה ארבע-חמש שנים בין בחירות לבחירות; לצערי שנתיים וחצי, לא ארבע-חמש שנים. באמת. אבל על זה אנחנו נלחמים ונשארים עד אמצע הלילה, והציבור לא מבין, לא מבין מה אנחנו, נבחרי הציבור, רוצים. הוא קם בבוקר, הוא שולח ילדים וילדות למערכת החינוך, שבה הילדים כבר ב-12:30, 12:45 מסיימים את היום, שאין מספיק שעות, בוודאי לא למתמטיקה, מדעים ואנגלית, אבל בטח לא לערכים ולכל מה שאנחנו רוצים ללמד אותם לחיים ולתת להם, בין שזה מיניות בריאה, או זהירות בדרכים, או לדבר אתם על ההתמכרויות, או לדבר אתם על כל כך הרבה דברים חשובים, על ערכים, על יהדות, שאתם טוענים שהיא כל כך חשובה לכם – כל הנושאים האלה נדחקים, כי אין זמן. אין מספיק שעות. בכיתות צפופות של 35–40 ילדים בכיתה, עם מורות שקורסות תחת נטל כי הן לא מסוגלות לתת יחס איש לכל תלמיד, עם מערכת בריאות שבה הצפיפות – אנחנו יודעים את זה – הצפיפות במסדרונות, בבתי-החולים, היחס של רופאים ואחיות, בעיקר אחיות, למול מטופלים הוא העלוב ביותר, הנמוך ביותר בכל ה-OECD; אין מספיק אחיות. אין מספיק אחיות, אין מספיק עובדות סוציאליות, ואנחנו באים אליהן בטענות, ועליהן אנחנו כועסים, כולנו, מה לעשות? כי גם אנחנו אנושיים, וגם אנחנו כשאנחנו מגיעים לבית-חולים או לקופת-חולים ומחכים שעות על שעות במיון ואף אחד לא מתייחס אלינו, ועונים לנו כבר בחוסר תשומת לב ובחוסר סבלנות – כי מה לעשות? כי נמצאות עובדות ונמצאים עובדים שעות על שעות, נותנים מענה, באמת, במשמרות ארוכות, ללא תנאים, למספר אדיר של מטופלים, ואנחנו, גם אנחנו, מה לעשות? לא מבינים הרבה פעמים בשעת המצוקה את המצוקה שלהם. ואנחנו כועסים על העובדות הסוציאליות שלא נותנות את המענה הנכון ואת תשומת הלב המלאה לכל משפחה, כמו שהן היו רוצות לתת – אין לי ספק בכך שהן עובדות מסורות. אף אחד לא הולך לעבוד בעבודה סוציאלית או בסיעוד בלי שהוא רוצה באמת לתת את מלוא תשומת הלב ולתרום בתחום. זו שליחות; אף אחד לא הולך לעשות שם כסף, להרוויח. ואנחנו לא רואים אותם. אנחנו לא רואים אותם ואנחנו לא יוצאים לרחובות בשבילם – לא בשביל הרופאים המתמחים, ולא בשביל האחיות, ולא בשביל העובדות הסוציאליות ולא בשביל המורות. אנחנו לא יוצאים. ועוד לא התחלתי לדבר על בריאות הנפש והבעיות הקשות שיש פה, והעובדה שאנחנו שוכחים הרבה פעמים את החוליות החלשות ביותר בחברה, אם זה בדיור הציבורי ואם בבריאות הנפש, ואנשים שיש להם תחלואה כפולה, ואנשים שזקוקים הכי הרבה לתשומת לב שלנו כחברה, ולתקציבים שלנו כחברה. אותם אנחנו לא רואים. מה אנחנו רואים? אנחנו רואים את התקשורת. אנחנו רואים מי הולכת להנחות בתאגיד את שידורי החדשות – כי זה מה שחשוב – ומה הקשר המשפחתי שלה. זה מה שמעניין את נתניהו, ועל זה הוא נלחם, ועל זה הוא מאיים לפרק את הממשלה, ועל זה כולנו נלך לבחירות. עכשיו, אני בעד בחירות, אני אופוזיציה. מצדי – מחר בבוקר ללכת לבחירות. כך צריכה לנהוג אופוזיציה. יואב קיש (הליכוד): יהיו מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה. – – – בליכוד, אבל – – – מיכל רוזין (מרצ): יכול להיות, אבל זה התפקיד שלנו, של אופוזיציה: להחליף את השלטון, ואם אנחנו לא עושים את זה אנחנו נכשלים בתפקידנו. ולכן, כן, עם כל הכבוד לכולנו פה, כולנו בני-חלוף, ואת כולנו אפשר להחליף, ולכולם יש תחליף – גם, יואב קיש, לראש הממשלה. גם לו יש תחליף. יואב קיש (הליכוד): למה בשקט? מיכל רוזין (מרצ): לא, כי אתה יודע, אולי הוא ישמע עד סין, הוא ייבהל. אולי הוא יחזור, הוא יבטל את הביקור. יואב קיש (הליכוד): לי – – – אבל נראה לי שאתם – – – מיכל רוזין (מרצ): אולי, כשהוא יראה שהתהליך עומד לקום ואולי חס וחלילה תיאמר נגדו ביקורת תקשורתית – כי מה לעשות? זה תפקידה של התקשורת. ואני אגלה לך סוד, חבר הכנסת קיש: זה תפקידו של השידור הציבורי. השידור הציבורי, בהגדרתו, תפקידו לבקר את השלטון במדינה דמוקרטית וחופשית, ובמערכת בחירות תפקידן של עמותות וארגונים לנסות להחליף את השלטון – לא רק של מפלגות, גם של ארגונים. אנחנו רוצים שהחברה האזרחית תהיה חברה פעילה, מעורבת, שלוקחת חלק במערכת הבחירות, שפועלות למען אינטרסים שחשובים לה – סביבתיים, פמיניסטיים, כל דבר שהוא, כל דבר שעומד; גם אתה היית חלק מהחברה האזרחית ופעלת להחליף את השלטון על עניין המילואימניקים – – יואב קיש (הליכוד): לא להחליף את השלטון. פעלתי בשביל נושא מסוים, וזה לא – – – על החוק הזה. מיכל רוזין (מרצ): – – ועל העניין של שוויון בנטל. להשפיע על השלטון, להחליף את השלטון – להשפיע על השלטון, זה לא משנה. זו מטרתה של חברה אזרחית. במקום להעריץ את זה, במקום לרצות לקדם את זה, אתם רוצים לשתק את החברה האזרחית, אתם רוצים לשתק את התקשורת, אתם רוצים לשתק את הציבור. לא ניתן לכם. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי וחברותי, אני עומדת פה בלב כבד. גם אני רוצה בהחלפת השלטון וגם אני רואה בעיניים כלות איך יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, הבית הזה מעביר חוקים חשוכים, חוקים מזיקים, חוקים מיותרים; שניהם מהם, רק לאחרונה – חוק ההסדרה וחוק המואזין, חוקים שגורמים לנזק רב לנו, למדינה שלנו, בעולם. אני רואה את ראש הממשלה, שכל מה שאכפת לו וכל מה שהוא עושה זה באינטריגות. מה שהוא רוצה להוכיח זה מי יותר חזק – הוא או כחלון. הוא לא ייתן לכחלון לנצח אותו. הוא יראה לו מה זה. זה מה שמעניין את ראש הממשלה, ללמד לקח את כחלון? להוריד לו את הידיים? זה מה שאנחנו מצפים מראש ממשלה? לא מעניין אותו מה שקורה בבתי-האבות שאנחנו רואים יום-יום? העניים שזועקים לעזרה? הילדים – 700,000 ילדים? לא מעניינות אותו הבעיות? לא מעניינות אותו ההתבטאויות של הרב לוינשטיין, הסקסיסטיות? מה שמעניין אותו זה רק להוכיח לכחלון שהוא יותר גיבור? זה ראש הממשלה? גם אנחנו רוצים וחושבים שיש להחליף אותו, ואנחנו מאמינים שאנחנו האלטרנטיבה, אבל – – יואל לא נמצא כאן. יואל חסון: יואל פה. יעל גרמן (יש עתיד): אהלן, יואל. מיכל בירן (המחנה הציוני): יואל תמיד כאן. יעל גרמן (יש עתיד): כמעט. יואל חסון: משתדל. יעל גרמן (יש עתיד): – – אנחנו לא רוצים להחליף את הממשלה הזאת בקומבינות. יואל חסון: למה קומבינות? זה חוק שלכם. יעל גרמן (יש עתיד): לא, זה קומבינה. יואל חסון: לא נכון. נתניהו זה קומבינה. יעל גרמן (יש עתיד): אנחנו רוצים להחליף את הממשלה הזאת בבחירות, בבחירות דמוקרטיות – – יואל חסון: כי זה נוח לך, כי אתם חושבים על עצמכם. יעל גרמן (יש עתיד): – – ואנחנו נמתין עד שבאמת תהיינה בחירות. ואנחנו מאמינים שבחירות תכופות זה דבר שמזיק לציבור. זה דבר שמזיק – מזיק לרציפות – – מיכל בירן (המחנה הציוני): אז את סותרת את עצמך, יעל. יעל גרמן (יש עתיד): – – מזיק למשילות. ולכן, אנחנו נביא לבחירות, בסופו של דבר, אבל לבחירות דמוקרטיות ולא לקומבינות. ובכל זאת, ולמרות זאת, החוק שאנחנו היום באים לחוקק הוא חוק טוב. הוא חוק שאם הקואליציה לא הייתה מחוקקת אותו אנחנו היינו מחוקקים אותו. זה חוק שבא ומדבר על שקיפות. הוא לא מפריע לא ל-15V ולא ל"דרכנו", יואל, לפעול; "דרכנו" יכולים לפעול ו-15V יכולים לפעול. הוא רק דורש דבר אחד: תבואו ותאמרו מי נתן את הכסף, כמה כסף הוא נתן ולמי הוא נתן אותו; בקשה כל כך אלמנטרית. אמרתי את זה כבר פעם, ואני חוזרת ואומרת: כל התרומות שלפני – – – יואל חסון (המחנה הציוני): כן? במגבלות התרומות הם יכולים לפעול? יעל גרמן (יש עתיד): כל התרומות שניתנות לפני הבחירות בסופו של דבר מיתרגמות לתמורות. ואני רוצה לדעת, בבוא היום, כאשר התרומות תינתנה, האם הן ניתנו תמורת תרומה. כל תרומה – יש לה תמורה, ולכן כל כך חשוב לדעת מי נותן ל"דרכנו", מי נותן לגוש-אמונים, מי נותן לכל אחת ואחת מהמפלגות. וזה מה שהחוק הזה בא לעשות. זה כל מה שהוא אומר. הוא בא ואומר שמ-100,000 – דרך אגב, מתחת ל-100,000 הכול נמצא מתחת לרדאר ואף אחד לא יודע מי נתן, מה נתן למי וכמה. מ-100,000, בבקשה, כל מי שרוצים לשנות את השלטון, כל מי שרוצים לקדם מפלגה מסוימת, יתכבדו ויאמרו ממי הם קיבלו את הכסף, כמה הם קיבלו ולאיזו מטרה – כל כך פשוט ואלמנטרי, ולכן החוק הזה טוב. אבל גם בחוק הזה, יואב קיש, הייתם חייבים לקלקל בסעיף 3 ולהוסיף ככה, ברגע האחרון – היום, כשנכנסתי ובקושי ידעתי עוד מימין ומשמאל, פתאום, טראח, נפל תיקון שאף אחד לא דיבר עליו – – יואב קיש (הליכוד): איזה תיקון? יעל גרמן (יש עתיד): – – להעלות את מימון המפלגות. למה? למה אנחנו צריכים שוב להוציא כסף ציבורי עבור מפלגות? למה, במקום לקחת את 23 מיליון השקל – שזאת המשמעות – ולתת אותם למשל לעוד בקרים בבתי-האבות, יואב? יואב קיש (הליכוד): לדעתי הסכמתם, חברת הכנסת גרמן. היו"ר נאוה בוקר: תתכונני לסיים, בבקשה. יואב קיש (הליכוד): חברת הכנסת גרמן, אני מוכן לבדוק את זה, כי אני אעלה להשיב לך – – – יעל גרמן (יש עתיד): למה אנחנו הולכים ונותנים את זה למפלגות? יואב קיש (הליכוד): אני מוכן לעלות ולהשיב לך. זו הצעה שהעלה – – – יעל גרמן (יש עתיד): אתה תשיב לי, אתה הרי בסופו של דבר תסכם. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. יואב קיש (הליכוד): חבר הכנסת מקלב העלה את זה. בדקתי עם המפלגות השונות והייתה תמיכה גם מיש עתיד. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. יעל גרמן (יש עתיד): אתה תסכם. היו"ר נאוה בוקר: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): לא, אני אסכם. אנחנו בעד חוק מימון מפלגות, כי אנחנו בעד שקיפות ובעד היגיינה ציבורית, אבל אנחנו מתנגדים לסעיף 3 ואנחנו מתנגדים לכך שאתה מעלה את מימון המפלגות. היו"ר נאוה בוקר: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): זוהי הוצאה כספית מיותרת של כספי ציבור שיכלה ללכת למטרות טובות וראויות. יואב קיש (הליכוד): חבל שלא אמרתם, כי הייתם בעד. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואל חסון, עשר דקות לרשותך. לא מוכרח, כן? יואל חסון (המחנה הציוני): אני עבדתי קשה על החוק הזה. היו"ר נאוה בוקר: אני חשבתי שהוא חולה. יואל חסון (המחנה הציוני): מה שנקרא חולה חולה – – – היו"ר נאוה בוקר: בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני התייחסתי לחוק מעל ומעבר ב-20 הדקות הקודמות שהיו לי. אני רק אגיד דבר אחד לחברת הכנסת גרמן בעניין החוק הזה: כשאת מדברת על הפעילות של "דרכנו" או של V15, או איך שיקראו להם, שאת אומרת שהם יוכלו לפעול – שום ארגון לא יכול לפעול בהגבלת תרומות כפי שהחוק הזה קובע; תחשבי, כדי לגייס מיליון שקל, כמה תורמים צריך. יעל גרמן (יש עתיד): זאת דמוקרטיה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, זה לא. יעל גרמן (יש עתיד): זו דמוקרטיה. יואל חסון (המחנה הציוני): זאת לא, גברתי. זה ממש לא. יעל גרמן (יש עתיד): הציבור יביע את דברו, יתרום. יואל חסון (המחנה הציוני): אני הסכמתי אתך – – – יעל גרמן (יש עתיד): אתה רוצה שיבוא מיליונר והוא שיטה את הבחירות? זה מה שאתה רוצה? יואל חסון (המחנה הציוני): הם לא יטו בחירות. יעל גרמן (יש עתיד): אתה רוצה שכסף גדול יבוא וישפיע על הבחירות פה במדינה? יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא. אני הסכמתי, קודם כול, על שקיפות ועל מגבלת הוצאה. אם הייתה שקיפות ומגבלת הוצאה זה היה נותן פתרון למה שאמרת. מה שהחוק הזה כרגע עושה – הוא מונע התאגדות אזרחית. הוא גורם לאנשים שרוצים להתאגד קושי לעשות את זה, בכוונה. זאת הייתה המטרה. אני חושב – את יודעת, יעל גרמן, אני הערכתי אותך – – יעל גרמן (יש עתיד): אתה יודע – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – הערכתי אותך תמיד, עוד לפני שהכרתי אותך, כשעקבתי מרחוק. באמת, אני חושב שהיית ראש עיר מדהימה, אני חושב שאת אישיות מבריקה, ואני באמת מעריך אותך מאוד, ואני מעריך אותך עוד יותר כשאני מכיר אותך, ואני אומר לך באמת: אני חושב שבחוק הזה, בעיקרון שלך של פחד מכסף גדול ושקיפות, את נפלת לבור שחבר הכנסת קיש יצר; והוא יצר חוק אלים במיוחד, שכמו שאמרתי בדיון הקודם, הוא פחות אלים ממה שהוא היה במקור – גם בעזרתך, אין ספק. גם את עזרת להקל על החוק הזה ולהוריד בו סעיפים דרקוניים וקשים – אבל עדיין החוק הזה הוא מטריד והוא לא טוב. אבל אני רוצה להתייחס גם לדרמה שקורית עכשיו מאחורי הקלעים אי-שם בבייג'ינג, מראש הממשלה, עד השר לוין ובין השר כחלון – תראו, הקפריזות האלה, ראש הממשלה הקפריזי הזה, זה דבר שהוא מסוכן. הוא באמת מסוכן. אני רואה את נתניהו – – – יעל גרמן (יש עתיד): פה אין לנו חילוקי דעות. מסכימים. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל תכף יהיו, חכי. זה ראש ממשלה קפריזי; זה ראש ממשלה באמת מסוכן; זה ראש ממשלה שסדר העדיפויות שלו הוא לא הגיוני ולא ברור. זו פשוט התנהלות שבאה מתוך מקום אינטרסנטי אישי נטו. ראש הממשלה לא רוצה שיצמח משהו לידו. נקודה. לא רוצה. כשהוא רואה שר אוצר או שר מצליח, הוא צריך להוריד לו את הראש. הוא חייב להוריד לו את הראש. עכשיו אני אגיד לך, חבר הכנסת אוחנה, מילא – – יואב קיש (הליכוד): אתה יכול להגיד לי. יואל חסון (המחנה הציוני): ולך, חבר הכנסת קיש. – – מילא הוא רוצה להוריד את הראש לכחלון – פוליטית, כמובן, אולי גם לא רק פוליטית – רוצה להוריד לו את הראש, בסדר? אבל למה הוא רוצה להוריד את הראש לך, ולחבר הכנסת קיש, ולחברי סיעת הליכוד? ברור לחלוטין ש-15 מכם לא יחזרו לכנסת הבאה, גם אם תקבלו 30 מנדטים, לפי השיטה. יואב קיש (הליכוד): יואל, אולי תחזור לליכוד, ואז יהיה חסר עוד מקום? יואל חסון (המחנה הציוני): לא כדאי לך שאני אחזור, יהיה לך צפוף. עזוב, גם ככה צפוף. יואב קיש (הליכוד): אנחנו לא דואגים. נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו לא מחזירים אותו. יואל חסון (המחנה הציוני): והנה, נחמן לא מחזיר אותי. נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו לא מחזירים. שטח משוחרר לא יוחזר. יואל חסון (המחנה הציוני): לא יוחזר. יואב קיש (הליכוד): זה תגיד ליהודה ושומרון. יואל חסון (המחנה הציוני): עכשיו, אני אגיד לך, אני אגיד לכם – – – אמיר אוחנה (הליכוד): יואל, אתה דואג לנו? תסתכל על המחנה הציוני. לנו אתה דואג? יואל חסון (המחנה הציוני): תתפלא, סנטור אוחנה, אני דואג לך. אמיר אוחנה (הליכוד): אל תדאג לי, הכול בסדר. יואל חסון (המחנה הציוני): למה לא? אני דואג לך. ראש הממשלה שלך לא דואג לך. אמיר אוחנה (הליכוד): תאמין לי, הכול בסדר. יואל חסון (המחנה הציוני): ראש הממשלה הזה כל כך ציני, כל כך ציני. ואתם יודעים מה? שעתכם הגדולה תהיה – לא רק שלכם אלא של מרכיבי הקואליציה האחרים – כשראש הממשלה יביא החלטה קפריזית, מנותקת מהמציאות, להקדים את הבחירות, בניגוד לכל האינטרסים הלאומיים, הביטחוניים, החברתיים. נראה אתכם אם אתם הולכים אחריו לתהום או שאתם תגלו קצת מנהיגות ואחריות. ועכשיו אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת גרמן, לך – את היחידה פה מיש עתיד אז אני אתייחס אליך. בטוח תעבירי את המסר. יעל גרמן (יש עתיד): למה? אלעזר שטרן. יואל חסון (המחנה הציוני): אלעזר שם, אבל הוא עסוק. אני אגיד לך משהו: תראי, את הקומבינה האמיתית עושה נתניהו. להקדים בחירות באופן כזה, על נושא כזה, בוודאי אם מדובר גם על הקדמת בחירות בגלל חקירה – – יעל גרמן (יש עתיד): חמור מאוד. יואל חסון (המחנה הציוני): – – זאת קומבינה. יעל גרמן (יש עתיד): נכון. יואל חסון (המחנה הציוני): זאת קומבינה בניגוד לצורך האזרחי, הציבורי, הכלכלי, החברתי, המדיני. זאת הקומבינה. ודווקא אתם הגדלתם ועשיתם. בקדנציה הקודמת, בחוק המשילות, באתם ואמרתם – אני יכול להביא לך ציטוטים מיאיר לפיד פה, ואנחנו נביא את הציטוטים האלה, שיאיר לפיד בעצמו אמר שלא נכון כשממשלה מתפרקת ללכת מייד לבחירות, אלא צריך שתהיה אופציה נוספת, ואתם יצרתם את האופציה הזאת. מה את אומרת לי – שהאופציה שאתם יצרתם היא קומבינה? את האי-אמון הזה אתם הולדתם. זה מופיע באתר של יש עתיד היום. אני לא רוצה לחשוב שיאיר לפיד הוא כמו ביבי, שהוא קורא סקרים ועל-פי סקרים הוא מקבל החלטות. אז אני אומר לך מניסיון – ואני צעיר, אבל אני הרבה שנים פה כבר, וגם ישבתי ליד מנהיגים גדולים כמו אהוד אולמרט וכמו אריק שרון – הסקרים באמת באמת נכונים לאותו רגע שקוראים אותם – – – יעל גרמן (יש עתיד): אני מסכימה אתך. יואל חסון (המחנה הציוני): ממש ממש, וגם זה אני לא בטוח. יעל גרמן (יש עתיד): יואל, גם בזה אני מסכימה אתך. מי מתבסס על סקרים? אנחנו ממשיכים לעבוד. יואל חסון (המחנה הציוני): אז אם לפיד, חברת הכנסת גרמן, אם יאיר לפיד רוצה להיות חיקוי זול של נתניהו ולקבל החלטות על-פי סקרים – כי עכשיו הסקרים מראים לו שאולי בקמפיין הוא יקבל 24 מנדטים ולעזאזל המדינה. אני אגיד משהו בסוף: הציבור של המחנה שלנו, שהרבה שנים מנסה ולא מצליח, עד היום, להחליף את נתניהו, הרבה שנים כבר, אם תהיה פה הזדמנות להקים פה ממשלה שלא בראשות נתניהו ומישהו מהשורות האלה יכשיל אותה, את ההזדמנות הזאת שלנו למנוע מנתניהו להמשיך להיות ראש ממשלה, לנתק אותו מכיסא ראש הממשלה, הציבור שלנו לא יסלח. יעל גרמן (יש עתיד): יואל, הבחירות דמוקרטיות. יואל חסון (המחנה הציוני): רגע, אל תפריעי לי. קריאה: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מספרים אני יודע לא פחות ממך, לא פחות ממך. ואני אגיד לכם משהו, אני לא אומר שיש לזה – – – יעל גרמן (יש עתיד): זה עוד תרגיל מסריח – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל זה לא תרגיל מסריח, זה החוק; החוק מאפשר את זה – חוק שאת חוקקת. זה חוק שיאיר לפיד עמד על הדוכן הזה ודיבר בשבחו. למה את קוראת לו קומבינה? זה חוק שלך. יעל גרמן (יש עתיד): כי אנחנו חושבים שבחירות זאת הדרך הדמוקרטית לקבל, להחליט ולהיות אלטרנטיבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל למה חוקקת את החוק הזה? אז למה חוקקת את החוק הזה? את שינית את החוק. יעל גרמן (יש עתיד): אתה מדבר על מרכיב אחד בחוק הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, חוק המשילות. יעל גרמן (יש עתיד): לא, חוק המשילות, יש בו הרבה מאוד סעיפים. יואל חסון (המחנה הציוני): אז את אומרת שהסעיף הזה – אתם חוקקתם סעיף אחד? יעל גרמן (יש עתיד): אתה מדבר על האפשרות של אי-אמון קונסטרוקטיבי. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי, את לא מגינה עלי בפני גרמן. את יכולה להוסיף לי עוד דקה? כי אני לא מצליח למצות את הרעיון. היו"ר נאוה בוקר: גרמן, לא מתאים לך. יואל חסון (המחנה הציוני): תוסיפי לי עוד דקה בבקשה. היו"ר נאוה בוקר: אני אוסיף לך עוד 30 שניות. יואל חסון (המחנה הציוני): את אומרת: הסעיף הזה הוא סעיף קומבינה, בסדר? את אומרת שסעיף שאת חוקקת הוא סעיף קומבינה. יעל גרמן (יש עתיד): לא. יואל חסון (המחנה הציוני): את אמרת שזה קומבינה. יעל גרמן (יש עתיד): אני אומרת שלנסות עכשיו לשנות את – – – יואל חסון (המחנה הציוני): למה? יעל גרמן (יש עתיד): מפני שלשם כך העם בחר, הציבור בחר. אנחנו לא יכולים לעקוף את הבחירות. יואל חסון (המחנה הציוני): עוד טעות. עוד טעות, חברת הכנסת גרמן. הליכוד בראשות נתניהו קיבל 23% מהקולות במדינת ישראל – – – יעל גרמן (יש עתיד): 25%. יואל חסון (המחנה הציוני): 25%, בסדר? זה מה שהוא קיבל. כל השאר לא הצביעו לנתניהו. הציבור לא בוחר ראש ממשלה, הציבור בוחר מפלגות, ובמדינת ישראל הכנסת נותנת אמון בראש ממשלה. היא יכולה באותה מידה שהיא נתנה בו אמון, להפסיק להביע בו אמון. זאת השיטה הפרלמנטרית, ככה זה עובד. אין פה בחירה ישירה של ראש ממשלה. ויותר מזה, כשהייתה כאן בחירה לראש ממשלה באופן ישיר – מה עשו? לא פיזרו את הכנסת. ב-2000, כשאהוד ברק התפטר, הלכו לבחירות מיוחדות רק של ראש ממשלה, לא פיזרו פה כנסת. הפיזור של הכנסת כאן באופן, ככה, אוטומטי, פוגע במדינה באופן משמעותי. זה גורם פה לחוסר יציבות. רק היום ראינו בעיתונים כמה רפורמות, כמה דברים ייעצרו, ייפסקו, כמה אנשים ייפגעו אם הכנסת הזאת לא תמשיך לכהן – הכנסת, לא הממשלה. אני מדבר על הכנסת. לכן אני אומר לך, זה לא על השולחן כרגע, נחכה – איך ראש הממשלה יסיים את זה, ואם באמת תונח פה הצעה לפזר את הכנסת. אבל אם אתם תכשילו אפשרות ריאלית – אם היא לא תהיה ריאלית, אין ויכוח, נצא, ניאבק, נקווה שננצח – אבל אם תהיה אפשרות ריאלית להדיח את נתניהו בכנסת הזאת ואתם תכשילו את האפשרות הזאת, הציבור לא יסלח לכם, אנחנו לא נסלח לכם, ואנחנו גם לא ניתן שזה יקרה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון. לפני שנעבור להצבעה – הודעה למזכירת הכנסת. יואב קיש (הליכוד): לא, אני צריך לסכם. היו"ר נאוה בוקר: אז בוא תסכם, חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אפתח דווקא בנושא שידידי יואל חסון סיים בו, וזה תאוריית הלה-לה-נד של יושב-ראש האופוזיציה: איך עושים פה קואליציה אלטרנטיבית, איך אפשר, יואל, ליצור, בין האינטרסים השונים של מפלגות האופוזיציה, ואולי עם מישהו מהקואליציה, איזושהי ממשלה אחרת. אז יש לך, יואל, את המחנה הציוני, שבסקרים נמחקים – אנחנו מדברים על זה שתפקיד המזכ"ל כבר נראה בסכנה במפלגה שלך, וברור שלכם אין אינטרס ללכת לבחירות, בעניין הזה אתם צודקים. מהצד השני יש לך את יש עתיד, וחבר הכנסת יאיר לפיד, שמנסה לבנות את עצמו – ומצליח, בסקרים, על הגב שלכם. מיקי לוי (יש עתיד): אולי תדבר על החוק שלך. יואב קיש (הליכוד): תראה, כולם דיברו פה על כל מיני חוקים, אז גם אני קצת, רגע אחד, מתייחס להערות שעלו פה. ואז נוצר מצב שאומר לעצמו יאיר לפיד: אני עכשיו שותה בקשית למחנה הציוני 15 מנדטים. למה אני צריך לבוא אתם לאיזשהו מהלך ספקולטיבי? אין סיכוי. כשאתה מסתכל על מפלגות הקואליציה, אתה רואה את כל ראשי מפלגות הקואליציה אומרים: אנחנו רוצים את הממשלה הזאת. זאת ממשלה טובה, אנחנו רוצים שהיא תמשיך לכהן. יואל חסון (המחנה הציוני): ראש הממשלה לא רוצה שהיא תמשיך. יואב קיש (הליכוד): וזו בדיוק הנקודה. בסופו של דבר, אני אומר לך, האלטרנטיבה האמיתית – ובעניין הזה אולי אני מסכים עם גרמן, לא מאותו שיקול – האלטרנטיבה האמיתית שתהיה פה זה או הליכה לבחירות, או שהממשלה הזאת תישאר. לא תהיה שום אלטרנטיבה אחרת. ואני אומר לך, אני נגד בחירות. אני חושב שזה לא טוב למדינת ישראל, אני לא חושב שזה מהלך נכון. יש לנו הרבה דברים טובים שאנחנו עושים וצריך להמשיך לעשות, אבל אני נותן לראש הממשלה את הגיבוי המלא, אם הוא רואה שהסכמים קואליציוניים בממשלה הזאת לא מכובדים, ומפלגות קטנות מנצלות את כוחן בשביל לכפות על ראש הממשלה מדיניות שהיא בלב-ליבת העשייה שלו בתפקידו, בעניין הזה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): על תאגיד. יואב קיש (הליכוד): התאגיד זה סימפטום. התאגיד זה סימפטום. אנחנו צריכים לעבוד בקואליציה בזהות אינטרסים ולהבין שראש הממשלה והשרים – כל אחד בתחומו מוביל את התחום שבו הוא מתעסק. ולא יכול להיות שמסיבה כזאת או אחרת – היום זה עימות בנושא התאגיד עם שר האוצר כחלון, עם האוצר. אני הייתי שותף לו לפני חצי שנה, ישבתי עם אותם ראשי ועדים שגם חברת הכנסת איילת ורבין הזכירה אותם בנאומה – איילת, את הזכרת אותם גם בנאומך – ישבתי עם הוועדים, ראיתי את המאמץ שלהם להתייעל, את הנכונות שלהם להתייעל, והעניין הזה, לא נתעלם ממנו. ואם אנחנו יוצרים מצב שהתאגיד היום עולה יותר מאשר להחזיק את הרשות, אז כן, זה בסמכות המלאה של ראש הממשלה, של שר התקשורת, להכתיב את המדיניות. חד וחלק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא בגלל זה אתה עושה את זה. יואב קיש (הליכוד): חד וחלק. ולא יכול להיות שבאוצר, על דברים כאלה ואחרים, מנסים להכתיב מדיניות. לדבר הזה לא ניתן יד. ראש הממשלה ינהיג את הממשלה הזאת. ועכשיו אני עובר רגע להערות של הדוברים שהיו פה. אני חושב שזה סמלי לדבר היום על מימון מפלגות, בשבוע האחרון של המושב. אני אמרתי: אני לא רוצה בחירות, אבל אני אצביע בגאווה על כך שמערכת הבחירות הבאה תהיה נקייה, ולא מזוהמת בכספים; היא תהיה נקייה ממענקים של מחלקת המדינה האמריקנית, ששימשו לבניית תשתית פוליטית בניסיון נואל להחלפת ראש ממשלה; נקייה מארגונים שמנסים בכסף לסאב את קולותיהם של הבוחרים, מיליון קולות כאלה; מניסיון להשחית את הדמוקרטיה הישראלית. הכינוי שהחוק זוכה לו, "חוק V15", מסמן בדיוק את הלכלוך, שכסף יכול להניע מערכת בחירות. ביולי האחרון נחשפה התחפושת של הארגון הזה: מענק של מחלקת המדינה האמריקנית, מאות אלפי דולרים, שנועד כביכול לתמוך בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, שימש לבניית תשתית פוליטית לקמפיין נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-2015. כן, זה V15, ובלי שום תחפושת, ואת זה חוקרים עכשיו בסנאט האמריקני. הוועדה עשתה עבודה יסודית ומעמיקה, והתייחסה לכל הסעיפים והמשמעויות הנובעות מתיקון החוק. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת חסון: אני באתי בראש פתוח לשמוע את כל החברים, כולל מהאופוזיציה, ואני שמח שבסופו של דבר, כשעולים פה מתנגדים-כביכול לחוק, מדברים אתי על עובדים סוציאליים וכל מיני בעיות אחרות שיש במדינה. זה אומר לך שעשינו עבודה טובה בוועדה. כל אחד קיבל תשומת לב להערות שלו, ועשינו דיון ענייני ומאוזן. החוק הזה לא עוסק בימין ושמאל, לא בקואליציה ואופוזיציה. יש לו תפקיד אחד: למנוע קניית שלטון בכסף. כל מי שטוען שזה בא להגן על הימין – חברים, אל תתבלבלו. אם לא נעביר את התיקון הזה היום, הבחירות הבאות, גם בימין וגם בשמאל, יביאו כספים. אנחנו רוצים למנוע בדיוק את התופעה הזאת. ואני רוצה להתייחס לדברים שהעלו פה חברי. דב חנין התייחס בעיקר להצעה הקודמת, לחוק של בצלאל, אני לא עובר על זה. אבל דיברת על "ישראל היום", ואני רוצה להגיד את מה שאמרתי לגבי "ישראל היום", ואמרתי את זה לא מעט פעמים בוועדה עצמה. החוק הזה, אין בכוונתי – וכך גם יצא – לשנות מאומה מהמצב החוקי הקיים בעבר בנוגע ל"ישראל היום", לטובה או לרעה. ניסו כל מיני גורמים, ואמרתי: חברים, אני לא מתעסק בזה בחוק הזה. זו לא מטרת החוק. אני לא בא להכניס לפה דברים שקשורים ל"ישראל היום", ובאותה מידה ניסו גם לנגח את "ישראל היום". והאמת, אנחנו מדברים על "ישראל היום", אבל זה לא רק "ישראל היום". אם רוצים להיכנס לשוק העיתונות, אז בוא נבחן: האם ל"הארץ" אין עמדות פוליטיות בעיתון? האם "ידיעות אחרונות" לא מנסה להעביר עמדות פוליטיות? כולם צדיקים. חברים, אני, בחוק הזה, לא נכנס לזה. ויואל, אתה כל הזמן אמרת: אני בעד שקיפות. הייתי הולך אתך על שקיפות. אני חושב ששקיפות זה טוב. אתה צודק. שלום, כבוד היושב-ראש. גם אני בעד שקיפות, אבל בסופו של דבר להשאיר את זה רק בשקיפות, בלי מגבלות, זו תהיה טעות קשה, כי אנחנו כבר אחרי הדבר הזה. הדבר הזה כבר נוצל לרעה פעם אחת. אם אנחנו נלך ונשאיר חוק שמדבר רק על שקיפות, נמצא את עצמנו במצב שאנחנו רוצים למנוע. זה לא יכול להיות. אנחנו חייבים לשים את הברקסים, את האיזונים, כדי שהדבר הזה יימנע. יואל, אתה שאלת על V15: מה הבעיה בלהחליף שלטון? אז היה פה ארגון שרצה להחליף שלטון. מה הבעיה בזה? אתה צודק. בעיקרון, אין בעיה. מי שרוצה להחליף שלטון – זה לגיטימי. דרך אגב, מי שרוצה להחליף שלטון בדרך כלל זה מפלגות; מפלגות רוצות להחליף שלטון. יואל חסון (המחנה הציוני): גם האזרח. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): גם האזרח. יואל חסון (המחנה הציוני): גם האזרח. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אבל איך הוא עושה את זה? יואל חסון (המחנה הציוני): לא באמצעות – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): איך הוא עושה? אה. אז אני אומר לך שבתקופת בחירות – אנחנו מדברים רק על תקופת הבחירות. לא מדבר אתך על מחר; מדבר אתך על תקופת בחירות – פעילות מפלגתית טהורה. ואני אקריא לך, שתבין על מה אתה מצביע, יואל: 1. יצירת מאגר של פרטים מזהים של בוחרים בבחירות לכנסת על כוונות ההצבעה שלהם בבחירות, גם בשביל להסיע אותם לקלפי, בשביל לפנות אליהם ולדרבן אותם להצבעה. מי עושה את זה, יואל? מי עושה את הדברים האלה? רק מפלגות. אתה רוצה לעשות cover up למישהו שייתן כסף – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): – – ויעשה מה שהמפלגה שלך צריכה לעשות. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל חוק מימון מפלגות פותר את זה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): יואל, זה לא יכול להיות. יואל חסון (המחנה הציוני): חוק מימון מפלגות פותר את זה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): לא, זה לא פותר. זה לא פותר. יואל חסון (המחנה הציוני): כן פותר. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): ואנחנו מדברים על הדבר הזה – למשל, עוד דוגמה: הסעת בוחרים ביום הבחירות לכנסת שלא על-פי חוק ולא בתמורה מלאה. יבוא מישהו ויגיד שהוא רוצה להסיע בוחרים שהם – בוא נחשוב על איזה משהו – כן, בעד רק החרדים. קריאה: – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): לא, הוא עוד לא אמר לי. ביטן. ביטן, ביטן, זהו? לא הבנתי. לא הבנתי. אתה רוצה עוד? דוד ביטן (הליכוד): – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): טוב. תגיד לי וזהו, נו. בקיצור, הדברים האלה יימנעו. אנחנו לא ניתן לכל אחד לעשות את הדברים האלה; מפלגות צריכות לעשות את זה. ואתה יודע גם מה אמרנו? לא מנענו את זה, רק אמרנו: אל תביאו כסף גדול. רוצים? הציבור רוצה להתאגד? יכול לעשות את זה. עד 30,000 שקל תרומה, ו-15,000 שקל לאחר מכן. תשמע, אתה מכיר את המושג crowd financing? כשעושים, כשבאמת הציבור רוצה, זה אפשרי. אבל שלא יבוא מיליונר. אתה יודע מה? אפילו היה קמפיין פעם: ביבי טוב ליהודים. לא יודע אם אתה זוכר – ב-1996. גוטניק. הדבר הזה – לא ניתן יהיה לעשות את זה בעקבות החוק הזה. חבר'ה, זה עובד לימין ולשמאל. תפסיקו לקרוא את זה כאילו יש פה איזו אג'נדה מוסתרת. אתה רואה שיש פה גם חברים מהאופוזיציה שמצביעים בעד החוק. הדברים האלה, חשוב שייאמרו ושזו האמת שתצא לצופים שמקשיבים לדבר הזה. מאבק המילואימניקים שלי בכלל לא נכנס לחוק הזה. יכול להמשיך. אנחנו לא סותמים פיות לאף אחד. ורק מילה נוספת לחברת הכנסת יעל גרמן לגבי מימון המפלגות, שנכנס לעניין הזה. באמת, אני מסכים אתך, זה נכנס ברגע האחרון. אני לא הייתי מודע למהלך הזה. זה הגיע כהסתייגות של חבר הכנסת אורי מקלב, נבדק מול כל הסיעות, כולל סיעת יש עתיד, וקיבל תמיכה מלאה. אז תבדקי בבית שלך, איך זה שהם נותנים תמיכה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): מנהלת הסיעה שלך – תבדקי אתה. גם את היית בוועדה והצבעת בעד העניין הזה. יעל גרמן (יש עתיד): מה פתאום? אתה כבר לא זוכר איך הצבעתי. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): טוב. אז אני לא זוכר אם הצבעת או לא, אבל תבדקי בבקשה עם מנהלת הסיעה שלך – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): – – ואני אומר לך – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): – – שכל הסיעות בבית – אני שמתי הסתייגות – – – יעל גרמן (יש עתיד): לא, זה לא נכון. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אני שמתי הסתייגות להסיר את זה, כי אמרתי: אם באמת יהיה, אם המפלגות לא ירצו, נסיר את זה. אני לא התכוונתי. יעל גרמן (יש עתיד): יש עתיד לא מוכנה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אוקיי, בסדר. אז עכשיו אתם מצטדקים עוד פעם. יעל גרמן (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): היפות-נפש הזאת. יעל גרמן (יש עתיד): מההתחלה אמרנו. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): הבנתי, הבנתי, בסדר. אחד בפה, אחד בלב. חברים – – יעל גרמן (יש עתיד): אנחנו – – – מהתחלה – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): – – החוק הזה הוא לכולם, הוא חוק מאוזן. מותר לכולם בתקופת בחירות להגיד דברים ולעשות, ולמפלגות – גם לפעול בקלפי, להביא את הבוחרים, לזהות אותם, להבין את המאגר שלה, להכין מאגר. כל הדברים האלה לגיטימיים, אבל לא כשהם באים משחקנים פרטיים בכסף גדול. חיליק – איפה חיליק? אני רק רוצה לסיים ולהגיד לך שאנחנו לא מדכאים אנשים צעירים שרוצים לפעול. הם יפעלו, וטוב שיפעלו, והם לא מוגבלים בחוק הזה, והדבר הזה פתוח לכולם. ולזוהיר בהלול, רק משפט אחד, לגבי ניסיוני כטייס, שתדע, וזה לפעמים נכון גם פה, לכנסת: יש מסר שנאמר על היריב שלך: זה שאתה לא רואה – הוא שיפיל אותך. אז אולי לזה התכוונת. עמר בר-לב (המחנה הציוני): את זה אני אמרתי. זה לא הוא. קריאות: – – – מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואב קיש. חברי הכנסת, נא לשבת. הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: לאחר שהצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35) הונחה על שולחן הכנסת ונכתב עליה כי היא הצעת חוק תקציבית, המחייבת רוב של 50 חברי כנסת, הודיע לי מזכיר הממשלה כי הממשלה החליטה לאשר את הצעת החוק, ולפיכך היא אינה הצעה תקציבית. בהתאם לסעיף 93 לתקנון הכנסת, אני מתכבדת להודיע על כך לכנסת. תודה. הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, אנחנו יכולים להתחיל להצביע. לחוק יש הסתייגויות. יש מישהו שמרכז מולי את ההסתייגויות? חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. לשם החוק אין הסתייגויות. ייעוץ משפטי, יש צורך להצביע או לא? אין צורך להצביע. לסעיף 1 יש הסתייגות של חברי הכנסת יואל חסון, רויטל סויד, איילת נחמיאס ורבין, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; של חברי הכנסת אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר ויוסף ג'בארין – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת; של חברי הכנסת מיכל רוזין, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ. מצביעים, חבר הכנסת חסון? מצביעים. יואל חסון (המחנה הציוני): מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות לסעיף 1, הסתייגות 1, לסעיף 1, כפי שאמרתי, של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הסתייגות מס' 1, בעדה – 25, נגדה – 40, יש נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. 2, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מצביעים על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הסתייגות מס' 2, לסעיף 1 – יש לנו 25 בעד, 40 נגד, ואין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר, מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסיר. 3? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לחלופין א' וב'? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 4? יואל חסון (המחנה הציוני): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 4, לסעיף 1 לחוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 25, נגד – 40, יש נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. 5, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסיר. 6? יואל חסון (המחנה הציוני): מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 6, של הרשימה המשותפת ומרצ. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסתייגות מס' 6, לסעיף 1, של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ, בעד ההסתייגות – 25, נגד – 40, יש נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. 7, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 7. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 25, מתנגדים – 40, יש נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. 8, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מצביעים על הסתייגות מס' 8. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הסתייגות מס' 8, לסעיף 1, בעדה – 25, מתנגדים – 40, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים. 9? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים. לחלופין? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 10? יואל חסון (המחנה הציוני): מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מצביעים על הסתייגות מס' 10, לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, יש לנו 25 בעד, 40 מתנגדים, נמנע אחד. הסתייגות מס' 10 לא התקבלה. לחלופין, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסיר. 11? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים. עד כאן ההסתייגויות לסעיף 1. אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד הסעיף? מי נגד הסעיף? הצבעה מס' 49 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 41 נגד – 26 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, לסעיף 1, כנוסח הוועדה, בעד – 41, נגד – 26, אין נמנעים. הסעיף אושר כנוסח הוועדה. לסעיף 2, הסתייגות מס' 12? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. גם 13. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים גם 12, גם 13. ולסעיף 3? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. יואב קיש (הליכוד): אני מסיר. זה שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, זה של יואב קיש. לסעיף 4? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים את הסתייגות מס' 15. אז אנחנו נצביע סעיפים 2, 3 ו-4 כנוסח הוועדה, לאחר שהוסרו ההסתייגויות. 2, 3 ו-4, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 50 בעד סעיפים 2–4 – 39 נגד – 29 נמנעים – אין סעיפים 2–4 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 39 בעד, 29 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 2, 3 ו-4 אושרו, כנוסח הוועדה. לסעיף 5 יש הסתייגות מס' 16, של חבר הכנסת יואב קיש. אדוני, להצביע? יואב קיש (הליכוד): להצביע, ובעד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 16, לסעיף 5, של יואב קיש. הצבעה מס' 51 בעד – 63 נגד – 3 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של חבר הכנסת יואב קיש לסעיף 16 נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 63 בעד, שלושה נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 16 אושרה. קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ, הסתייגות מס' 17, להצביע? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים 18? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רואה שהאופוזיציה יישרה קו. יואל חסון (המחנה הציוני): אל תתרגל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מכיוון שהתקבלה הסתייגות, אנחנו נצביע על סעיף 5 בנפרד, כולל הסתייגות מס' 16, שהתקבלה. סעיף 5, כולל ההסתייגות – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 52 בעד סעיף 5 – 41 נגד – 26 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, סעיף 5, כולל הסתייגות מס' 16, בעד הסעיף – 41, נגד – 26, אין נמנעים. הסעיף התקבל עם ההסתייגות. לסעיף 6, הסתייגות מס' 19? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים. לסעיף 7, הסתייגות מס' 20? יואל חסון (המחנה הציוני): מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, אנחנו קודם כול נצביע על סעיף 6 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. סעיף 6, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 53 בעד סעיף 6 – 41 נגד – 26 נמנעים – אין סעיף 6 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 41, נגד – 26, אין נמנעים. סעיף מס' 6 התקבל כנוסח הוועדה. לסעיף 7, הסתייגות מס' 20 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 39 נמנעים – 1 ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 26, נגד – 39, אחד נמנע. הסתייגות מס' 20 לא התקבלה. לחלופין להצביע, אדוני? מצביעים על לחלופין ל-20. מי בעד ההסתייגות לחלופין לסעיף 7? מי נגד? נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (20) לחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לסעיף 7, לחלופין, אחרי הסתייגות 20: בעד – 26, נגד – 40, יש נמנע אחד. לא התקבלה. 21, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים. ולחלופין? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כנ"ל. 22? יואל חסון (המחנה הציוני): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 22, לסעיף 7. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 27, נגד – 40, יש נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין אחרי 22? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים. 23? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 24? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 25? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 26? יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו נעבור דף. בואו נשאל קודם כול על סעיף 8, הסתייגות 27. יואל חסון (המחנה הציוני): מסירים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אז יש לנו 7 ו-8 ללא הסתייגויות כרגע. לסעיף 9, 28? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים. 29, לסעיף 9? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה לא אתה, זה סמוטריץ. מסירים. 30? יואל חסון (המחנה הציוני): לא מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא מסיר. אז אם כן, נצביע על סעיפים 7 ו-8 כנוסח הוועדה. סעיפים 7 ו-8, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע – כנוסח הוועדה, 7 ו-8. הצבעה מס' 57 בעד סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה – 41 נגד – 26 נמנעים – אין סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 7 ו-8 כנוסח הוועדה: 41 בעד, 26 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 7 ו-8 אושרו בקריאה שנייה. לסעיף 9, כאמור, 28 הוסרה, 29 הוסרה. 30. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 30. יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסיר. ולחלופין, אדוני, א' וב'? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גם כן. 31? יואל חסון (המחנה הציוני): 31–35 – מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים 31–35, ולחלופין גם כן, נכון? יואל חסון (המחנה הציוני): מסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 36? יואל חסון (המחנה הציוני): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 36, לסעיף 9. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 39 נמנעים – 1 ההסתייגות (39) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד ההסתייגות – 27, נגד – 39, יש נמנע אחד. הסתייגות 36 לא התקבלה. 37, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו נצביע על הסתייגות 37, לסעיף 9. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 26, נגד – 41, אין נמנעים. הסתייגות 37 לא התקבלה. לחלופין, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו נצביע על לחלופין אחרי 37. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות (37) לחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד ההסתייגות לחלופין אחרי 37 – 25, נגד – 41, אין נמנעים. לא התקבלה. 38? יואל חסון (המחנה הציוני): 38–51 – להסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מסירים – חבר הכנסת חסון מודיע שמסירים את 38–51, אבל אנחנו עדיין באותו סעיף. 52 – מזה משתמע שאתה מבקש להצביע. יואל חסון (המחנה הציוני): לא לא, להסיר. 53 להסיר, 54 להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עד 54 הוסרו ההסתייגויות. אנחנו כרגע מצביעים על הסתייגות 54, לסעיף 9. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 41 נמנעים – אין ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 54, לסעיף 9, בעד – 27, נגד – 41, אין נמנעים. הסתייגות 54 לא התקבלה. לחלופין, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): להסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: א' וב' מוסרות. יואל חסון (המחנה הציוני): 55 עד 62, כולל לחלופין – להסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: להוריד. אז 63 להצביע? יואל חסון (המחנה הציוני): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עד 62, כולל לחלופין – הוסרו ההסתייגויות. 63, לסעיף 9, אנחנו נצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (63) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 27, נגד – 40, יש נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה. לחלופין למיניהם? יואל חסון (המחנה הציוני): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים על לחלופין א'. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (63) לחלופין א' של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, לחלופין א' אחרי 63 – 27 בעד, 40 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה. ב'? יואל חסון (המחנה הציוני): להסיר א' עד ה'. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מסירים ב', ג', ד', ה', שזה מביא אותנו להסתייגות 64. יואל חסון (המחנה הציוני): להסיר גם לחלופין, 65 עד 73. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כולל לחלופין. עד 73, כולל לחלופין, הוסרו ההסתייגויות. 74? יואל חסון (המחנה הציוני): להסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 75? יואל חסון (המחנה הציוני): להסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אז על מה אדוני מבקש להצביע? 76 מסירים? יואל חסון (המחנה הציוני): לא. להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מתבקשים להצביע על הסתייגות מס' 76, לסעיף 9, הסתייגות מס' 76 – נא להצביע. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 39 נמנעים – 1 ההסתייגות (76) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 26, 39 נגד, נמנע אחד. הסתייגות מס' 76 לא התקבלה. 77, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): להסיר, גם לחלופין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: להסיר, כולל לחלופין. מה אנחנו מסירים, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): 78 להסיר, לחלופין להסיר; 79 להסיר, גם לחלופין; 80 להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים על – עד 79, כולל לחלופין, הוסרו ההסתייגויות, ו-80 – אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 80 לאותו סעיף, הסתייגות מס' 80, לסעיף 9. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (80) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הסתייגות מס' 80, 26 בעד, 40 נגד, נמנע אחד – לא התקבלה. לחלופין, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו מצביעים על לחלופין לסעיף 9, אחרי 80. מי בעד? מי נגד? נא להצביע על ההסתייגות. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (80) לחלופין של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לחלופין אחרי 80, לסעיף 9, התוצאה: 25 בעד, 40 נגד, נמנע אחד – לא התקבלה. הסתייגות מס' 81, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): 81 להסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לסעיף 9 לא נותרו הסתייגויות, לסעיפים 10 עד 12 מלכתחילה לא היו הסתייגויות, אז סעיפים 9, 10, 11 ו-12, כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 67 בעד סעיפים 9–12, כהצעת הוועדה – 41 נגד – 27 נמנעים – אין סעיפים 9–12, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 41, 27 נגד, אין נמנעים. סעיפים 9–12, כולל, התקבלו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. לסעיף 13 – הסתייגות 82. יואל חסון (המחנה הציוני): 82 ו-83 – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מצביעים על הסתייגות 82, לסעיף 13. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות– 26 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (82) לחלופין של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 26, נגד – 40, נמנע אחד. 82, לסעיף 13 לא התקבלה. 83, לסעיף 13. מצביעים על הסתייגות 83. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 40 נמנעים – 1 ההסתייגות (83) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 26 בעד, 40 נגד, נמנע אחד. 83, לסעיף 13, לא התקבלה. אנחנו נצביע על סעיף 13, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? סעיף 13, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 70 בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 41 נגד – 26 נמנעים – אין סעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 41 בעד, 26 נגד, אין נמנעים. סעיף 13 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 13, הסתייגות 84, אדוני? יואל חסון (המחנה הציוני): להסיר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: להסיר, אז לא נותרו הסתייגויות. אנחנו קיבלנו את החוק בקריאה שנייה, כולל ההסתייגות. לכן, הוועדה המשותפת בראשות יואב קיש, מכיוון שהתקבלה הסתייגות, אני חייב לשאול את אדוני אם אנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית, עם ההסתייגות. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, יושב-ראש הוועדה לא מתנגד לכך שנצביע על הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017, בקריאה שלישית. מי בעד החוק? מי נגד? נא להצביע, כולל ההסתייגות שהתקבלה. הצבעה מס' 71 בעד החוק – 41 נגד – 27 נמנעים – אין חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד החוק בקריאה שלישית – 41, נגד – 27, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017, אושרה כנדרש בשלוש קריאות, ואני מבקש להזמין את חבר הכנסת יואב קיש להודות לאלה שעסקו במלאכה. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): תודה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להודות להרבה אנשים שעזרו בהצעת החוק הזאת. אני אתחיל ממנהלת הוועדה, אתי בן יוסף, שעשתה עבודת קודש – לעזור ולרכז את כל הדברים. דרך אגב, היא גם מנהלת ועדת הכנסת, שלא מחוקקת הרבה, אז זו גם הזדמנות להודות לך על כל עבודת הכנסת; מרכזת הוועדה נועה בירן-דדון, שגם זכתה רק לאחרונה בתואר של עובדת מצטיינת בכנסת ישראל – אז נועה, באמת מכירים תודה – ולסייעת הוועדה נטלי חקשוריאן. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית הכל-יכולה של ועדת הכנסת, שליוותה את החוק הזה עד הרגעים האחרונים, כולל בנושא של המימון. אני מודה לארבל אסטרחן. תודה רבה על כל העבודה ועל העבודה בוועדת הכנסת. אני רוצה להודות לחברי הוועדה, שתרמו רבות להשגת נוסח טוב יותר, נוסח נכון יותר, ובהם חבר הכנסת אייכלר, שהסתייגות שלו התקבלה – ובאמת היה חשוב מאוד, הנושא שהעלית – וגם מהאופוזיציה שתמכו בחוק, חברת הכנסת גרמן; לא היו הרבה חילוקי דעות. בנושא העיקרי, חברת הכנסת גרמן, היו בינינו הסכמות, ובאמת הלכתם אתנו יד ביד בהצעת החוק הזאת. בנוסף – ליואל חסון, שאומנם עשה מאבק פרלמנטרי אבל העלה דברים חשובים, לחבר הכנסת דב חנין ולחברים נוספים, שבאמת בסופו של דבר בוועדה הזאת הצלחנו להשיג סך הכול תוצאה טובה מאוד. אני רוצה להודות גם לאנשי מקצוע, לעורכי-דין ואני לא חושש לעלות פה לדוכן ולהגיד שמשרדים שונים ועורכי-דין שונים עזרו לי והתייעצתי אתם, ובהם אני רוצה להתחיל דווקא במשרד של יוסף תמיר, עורך-דין יוסף תמיר, שמכיר את החוק ועזר לי בהכנתו. אני רוצה להודות לעורך-דין דוד שמרון, שמנוסה מאוד בעניינים האלה, ושעזר לי בהכנת החוק, ולעורך-דין אלמוג דורון. יואל חסון (המחנה הציוני): שכתב את החוק. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): אני אומר לכם, הייעוץ המשפטי של אנשים שמכירים את זה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא ייאמן שאתה מודה לדוד שמרון. זה לא ייאמן שאתה מודה לדוד שמרון. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): יואל, הרגע הודיתי לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אין גבול לחוצפה. אין גבול לחוצפה. זה לא ייאמן. יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): כן, הוא מכיר היטב את החוק הזה, ואני, כשבאתי לפתור את הבעיה של 15V, הלכתי להתייעץ אתו, חד וחלק, ואני לא מסתיר את זה. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לך בושה. אל תגיד את הטיעון – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): ואני התחלתי – ואתה לא שמעת – עם עורך-דין יוסף תמיר. עורך-דין יוסף תמיר היה הראשון שישבתי ודיברתי אתו, והוא שעזר לי לבנות את החוק הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה ירדת אליו לצוללת או שהתייעצת אתו – – – יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): חברים, אפשר לצחוק. בסוף צריך להגיד תודה. וכמובן כמובן – לעוזרים שלי, לצוות העוזרים הבלתי-נלאה שלי, שעזרו לי לכל אורך הפעילות והחקיקה: אלעד זמיר, נינה, זהר, עומרי, תודה רבה לכם. אני מודה לכולכם. יואל חסון (המחנה הציוני): למה אתה לא מודה לי, שהצקתי לך? יואב קיש (יו"ר הוועדה המשותפת): הודיתי. אתה לא היית. הודיתי ליואל חסון ואמרתי לכל חברי הוועדה – ואני אומר, היינו בדיונים פתוחים, באמת בשביל להוציא חוק נכון וטוב. לא על הכול הסכמנו, אבל אני חושב שלכולנו הייתה מטרה משותפת. ונכון, בחרנו בסוף את הרוב, אבל כולנו בעד שמערכת הבחירות במדינת ישראל תהיה שקופה ונקייה מכספים זרים ככל האפשר. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעות למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ו–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כמו כן הונחו מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איימן עודה ואורי מקלב בנושא: 14 ילדים הרוגים בתאונות מאז תחילת השנה. הונחה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעת חוק בעניין תקן לידה והורות. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1123); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה גילה גמליאל. בבקשה, גברתי. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), לקריאה ראשונה. הצעת החוק המונחת לפניכם כוללת שני תיקונים בחוק מס ערך מוסף. בתיקון הראשון מוצע לכלול בהגדרה של "עסקת אקראי", הכוללת היום מתן שירותים ומכירת טובין בעלי אופי מסחרי, גם מכירת מקרקעין שהיא בעלת אופי מסחרי, בשל התכלית הזהה המתקיימת לעניין זה ולנוכח הגידול שחל בשנים האחרונות במספר העסקאות שהן בעלות אופי מסחרי, עקב העלייה במחירי המקרקעין. בתיקון השני מוצע לבטל את המבנה המכונה "איחוד עוסקים", המאפשר לעוסקים הרשומים כעוסק אחד להגיש דוח תקופתי אחד על כל עסקותיהם אשר לא יכלול את העסקאות שעשו בינם לבין עצמם, אלא רק את העסקאות שעשו עם גורמים חיצוניים להם. מבנה דיווח ייחודי זה מקשה מאוד את הליכי ביקורת של רשות המסים בקרב עוסקים הרשומים כעוסק אחד, משום שניתוח מצב החשבון של העוסקים אינו משקף באופן נאות את הערך המוסף של כל אחד מהם, ולפיכך הביקורת עליהם כעוסק אחד אינה אפקטיבית. על כן, אנו מבקשים מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשרה גילה גמליאל. אני נועלת את הרשימה, רבותי. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון? חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין? חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי? איציק שמולי (המחנה הציוני): מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: מוותר. נחמן שי (המחנה הציוני): רגע, רגע, רגע, הוא נוכח אבל מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה, אדוני, אתה לא היית במקום, אז קשה לי – אתה מעוניין לחזור? מוותר. אוקיי, תודה. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): למה לא נוכח? היו"ר טלי פלוסקוב: אוסאמה סעדי, אתה מעוניין לדבר? מוותר. תודה. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברי הכנסת מרב מיכאלי, שרן השכל, מאיר כהן, אכרם חסון, דוד – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר טלי פלוסקוב: מוותרת, אני שומעת. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גבירותי שתי השרות, גברתי השרה גמליאל, אני משוכנע שכששלחו אותך להקריא את זה לא ידעת על מה את מדברת, ואני מניח שגם כאן חברי חברי הכנסת אינם יודעים בדיוק על מה מדובר. אני אפתח ואומר כי אני מתנגד לתיקון המוצע – תיקון הגדרת "עסקת אקראי" במס ערך מוסף. אני לא משוכנע כמה מתוכנו באו והשקיעו מחשבה בעניין הזה. הסעיף המוצע עושה מהפך בחשיבה בנושא נדל"ן. בעולם הנדל"ן, חברים, אנשים פרטיים לא חייבים במע"מ. בעולם הנדל"ן אנשים פרטיים אינם חייבים במע"מ. עתה, גם אם יש קרקע לאדם פרטי, לצורך העניין, והוא מוכר אותה לפלוני, היא אינה מחויבת במע"מ. אבל אם לדוגמה הוא יפרסם אותה, את הקרקע, והוא יחלק אותה לשלושה חלקים וכל חלק הוא ימכור במיליון שקל ובסך הכול הוא ימכור ב-3 מיליון שקלים, אזי יכול להיחשב הדבר לפעילות מסחרית, ואז יש לשלם מע"מ, אפילו אם מדובר באדם פרטי. עד כמה אתם מוכנים לענות את האזרחים? עד כמה המדינה והממשלה הזאת תכביד את ידה על האזרחים? אתם הולכים להכביד יד על אזרחי מדינת ישראל ולחייב בעלי קרקעות פרטיים שרשות המסים תגדיר אותם כפעולת אקראי – לחייב אותם בתשלום מע"מ. אני לא מבין לאן אתם הולכים. אני לא מבין לאן אתם לוקחים את האזרחים. האזרחים הם אינם פרה חולבת. נושא המקרקעין מוסדר באופן ממצה בהגדרת המונח "עסקת אקראי". אין מקום להרחבה נוספת. במקרים מסוימים עומד לרשות מנהל המסים או מנהל מע"מ הכלי של סיווג מוכר מקרקעין כעוסק, ולפיכך – אין צורך. זאת אומרת, אם עיסוקו של אדם הוא מקרקעין, הוא כמובן יחויב במע"מ. אבל אם הוא מורה נהיגה והוא עוסק מורשה אבל יש לו מקרקעין, אין שום סיבה לחייב אותו במע"מ. לאן אתם לוקחים את האזרחים? אני לא מבין. באה רשות המסים ואמרה, בבירור שעשיתי אתה: יש לנו בעיה של אכיפה. תעשו אכיפה, אבל תפסיקו לחלוב את האזרחים בעסקת אקראי. ההרחבה הזאת תקנה לרשות המסים את היכולת להטיל מע"מ גם על אנשים פרטיים. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, בבקשה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): ולכן חברים, אסור לנו להרשות את זה. יש לה מספיק כלים לכפות את החוק הזה. החוק הזה הוא חוק שהוא מהלך פיסקלי לחלוטין – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מיקי לוי (יש עתיד): משפט אחרון, גברתי. – – שמטרתו לחלוב את הציבור. אתם נותנים היום יד לחלוב את הציבור בנושא עסקת אקראי. זהו מהלך איום ונורא, שאינו ראוי. מטרתו להכביד יד על האזרחים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): אני קורא לכם: תגלו אומץ ואל תצביעו לעניין הזה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. נוכח? אורן אסף חזן (הליכוד): נוכח. – – – אני מכבד – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מוותר, אוקיי. תודה, אדוני. בכך סיימנו רשימת הדוברים, ואנחנו עוברים להצבעה – הצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע, בבקשה. הצבעה מס' 72 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 29 חברי כנסת, 14 מתנגדים, אין נמנעים. מיקי לוי (יש עתיד): אף אחד מכם לא מבין את החוק הזה. העיקר שהצבעתם בעד – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני קובעת כי הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה ועוברת – שמעתי רפורמות, השרה הציעה כספים. לכן, ההצעה עוברת לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך בהכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 43) (זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/700); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: ועכשיו, רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 43) (זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כן, אני לא אשתמש ביותר מדקה. חברי חברי הכנסת, זו הצעת חוק חשובה, שנועדה לעזור לתחנות הרדיו ליצור את האפשרות לשדר את זמן הפרסומות שלהם בזמנים שיהיו קצת יותר מתחשבים. אנחנו מצפים מתחנות הרדיו להביא תכנים יותר טובים ויותר איכותיים לציבור. כדי לעשות את זה, תחנות הרדיו צריכות את הכלים הכלכליים, שבין כה וכה אינם כרגע, מה שנקרא, מנת חלקן. על כן, הצעת החוק הזאת נועדה להביא למצב שתחנת הרדיו יוכלו לנייד שניות של פרסום במשך היום או במשך היממה, אפילו על בסיס רבעוני. ועל כן, אני חושב שהצעת החוק הזאת כן יכולה לעזור לתחנות הרדיו לייצר הכנסות סבירות, ובלבד שגם ייתנו לנו תכנים הולמים וטובים. אני מבקש מהכנסת להצביע בעד החוק. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. מישהו משיב לנו או שאנחנו מייד עוברים לרשימת הדוברים? יש לנו רשימת דוברים, רבותי, ובכך אני נועלת אותה, ועוברת לחברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינו נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר טלי פלוסקוב: מוותרת. חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אורן אסף חזן? קריאה: תוותר לה, אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): לבקשת החברים, אני – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מוותר. חברת הכנסת סתיו שפיר. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת סתיו שפיר? אורן אסף חזן (הליכוד): אני פשוט רציתי לשאול אם הפרסומות זה גם לבעלי זכות הצבעה או לא לבעלי זכות הצבעה. קריאה: טלי, השעון לא – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כן, כן. אנחנו נעשה את זה. עד שלוש דקות, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, אנחנו שומעים גם ברגעים אלה שהמשא-ומתן, או ניסיונות הפשרה, כנראה לא צולחים. מאשרת זאת גם חברת הכנסת שולי מועלם. וממה שאנחנו רואים ומהמסרים שעוברים לאזרחי ישראל לאורך כל היום, הממשלה הולכת להתפרק על עיקרון – עיקרון משמעותי, חבר הכנסת ביטן יושב-ראש הקואליציה – על כך שמסתבר שלא עומדים בהסכמים קואליציוניים, ועל זה מתפרקת הממשלה. קריאה: אוי, נו. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אז הלכתי וחיפשתי מה כתוב בהסכמים הקואליציוניים, וגיליתי שם כל מיני דברים מעניינים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – לתועלת הציבור? סתיו שפיר (המחנה הציוני): למשל, בהסכמים הקואליציוניים כתוב שב-1 בינואר 2017 שכר המינימום יעלה ל-5,300 שקלים. עלה? לא עלה. למה אתם לא מפרקים על זה את הממשלה, על שכר המינימום, כשאזרחי ישראל – חצי מהעובדים במדינה מרוויחים פחות מ-6,000 שקל בחודש, מ-5,600 שקלים בחודש, למעשה? הגדלת מספר הנוסעים בתחבורה הציבורית – עוד חלק מההסכמים הקואליציוניים. המספר לא גדל, התחבורה הציבורית עדיין בשפל, המספר נמוך יותר מברוב מדינות העולם המערבי וההשקעה נמוכה יותר מברוב המדינות העולם המערבי. למה על זה אתם לא מפרקים את הממשלה? אורן אסף חזן (הליכוד): סתיו, מה זה היה האחרון? מה זה היה האחרון? סתיו שפיר (המחנה הציוני): תוספת שנתית של דירות בדיור הציבורי – זה היה אמור לעבור בחוק לפי ההסכמים הקואליציוניים. החוק לא עבר. לא עבר. איך יכול להיות שעל זה אתם לא מקימים מהומה ומאיימים לפרק את הממשלה? כי אין בישראל דיור ציבורי, כי הממשלה הזאת פירקה את הדיור הציבורי. רפורמה ברישום לצהרונים – לא עבר; ועדת אלאלוף – הכנסתם להסכמים הקואליציוניים את ההחלטה הכל-כך חשובה הזאת לממש את החלטות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני. פחות מרבע מהסכום באמת נכנס, וגם זה לא בטוח – כמעט אי-אפשר לפקח על זה. למה על זה אתם לא מאיימים לפרק את הממשלה? ויש עוד ועוד: שיקום השכונות בדרום תל-אביב, ועוד ועוד נושאים חשובים ומשמעותיים. אבל עליהם כנראה לא הולכים לבחירות; עליהם אף אחד לא מוכן להקריב את הכיסא שלו ואף אחד לא מוכן לעשות מהומה. בשעה שנכים מפגינים פה מחוץ לבניין על העלאת הקצבאות ומפילים פעם אחר פעם את הצעות החשובות כל כך כדי לדאוג להם לחיים בכבוד; בשעה שקשישים נאלצים לחיות בתנאים-לא-תנאים במוסדות שבהם הם סובלים מהתעללות בחוסר פיקוח מוחלט על החיים שלהם – אגב, גם זה בהסכמים הקואליציוניים, וגם זה לא טופל. אבל על זה הממשלה לא הולכת לבחירות. על מה היא הולכת לבחירות? על משהו שמעולם לא נכתב בשום הסכם, ולמעשה היועץ המשפטי לממשלה בכלל הורה לנתניהו שלא להתעסק בנושא הזה בתחום התקשורת. אבל על זה, על זה – מהומת עולם. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): פעם אחת שהממשלה הזאת תדאג לאזרחי ישראל באמת ותעשה על זה כזאת מהומה – ובאיזו מדינה היינו יכולים לחיות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): פעם אחת שכמנהיגים תיקחו על עצמכם אחריות לעזור באמת לאזרחים במדינה הזאת. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, גברתי. תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. סיימנו את רשימת הדוברים, ולכן כעת אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 43) (זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. בבקשה, להצביע. הצבעה מס' 73 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 43) (זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 21 חברי כנסת, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 43) (זמן שידור מרבי לתשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק קרן חינוך ארצות-הברית–ישראל, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1130); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים לסעיף הבא. נדון על הצעת חוק קרן חינוך ארצות-הברית–ישראל, התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה – הצעה שקיבלה פטור מחובת ההנחה. תציג את הצעת החוק סגנית שר החוץ, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בבקשה, גברתי. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ברכות לחברי חבר הכנסת יואב קיש על החוק החשוב, שייצר כאן בחירות נקיות יותר. אני מברכת אותך. אני רוצה להציג לפניכם חוק מאוד חשוב בכל מה שקשור לשיתופי הפעולה האקדמיים בינינו לבין ארצות-הברית. חוק קרן חינוך ארצות-הברית–ישראל מובא לפניכם לקריאה ראשונה. החוק נועד לעגן בחקיקה את ההסכם שקיים משנת 1956 בין ממשלת ישראל ובין ממשלת ארצות-הברית בדבר מימון תוכנית חילופי סטודנטים של תוכנית "פולברייט". תוכנית "פולברייט" היא תוכנית אמריקנית לחילופי סטודנטים הפועלת בכל רחבי העולם. כדי ליישם את התוכנית בישראל הוקמה קרן החינוך ישראל–ארצות-הברית. לאורך השנים השתתפו בתוכנית טובי המוחות האקדמיים. 1,700 ישראלים למדו באוניברסיטאות בארצות-הברית ו-1,500 סטודנטים אמריקנים למדו בישראל, ובהם יש לציין בכירים במשק הישראלי, ואפילו זוכה פרס נובל אהרון צ'חנובר. היעדר ההסדרה בדין מקשה הלכה למעשה את פעילותה השוטפת של הקרן, והדבר יוצר תלות של הקרן בשגרירות ארצות-הברית בישראל, ופוגע באינטרס הישראלי בפעילות הקרן; מדינת ישראל מתקצבת 50% מהפעילות של הקרן. מטרתו של החוק המוצע היא לתת תוקף חוקי להסכם באופן שיקל את פעילותה השוטפת של הקרן הזאת. על מנת להגשים מטרה זו, הצעת החוק מציעה לקבוע שהקרן תהיה תאגיד הכשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית, כפי שמופיע בהסכם, וכן לעגן את הפרקטיקה הנוהגת כיום על בסיס ההסכם בכל הנוגע לפטור ממסים המוענק לקרן ולגורמים מסוימים הפועלים מטעמה. אני רוצה לציין כסגנית שר החוץ: אין דבר חשוב לנו יותר מקשרים אקדמיים. זה חלק מהעברת הידע בעולם. מדברים היום על ארגוני BDS – שכושלים כישלון חרוץ. היחסים הנפלאים של מדינת ישראל דרך הקרן הזאת מעוגנים היום בחקיקה. אני חושבת שזה דבר מבורך וחשוב. הצעת החוק נוסחה באופן כזה שהיא מיישמת את הוראות ההסכם הקיים, והחוק אושר על-ידי המחלקה למשפט כלכלי במשרד המשפטים, בתיאום המשרדים הרלוונטיים, לרבות רשות המסים, משרד הפנים והמל"ג. על כן, אבקש את תמכתם בהצעת חוק חשובה זו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגנית שר החוץ, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. ברשימת הדוברים יש לנו רק בקשת דובר אחד, והוא אורן אסף חזן – אינו נוכח. רשימת הדוברים, כאמור, נעולה. אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק קרן חינוך ארצות-הברית–ישראל, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 74 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק קרן חינוך ארצות-הברית–ישראל, התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 21 חברי כנסת, אין מתנגדים, אחד נמנע. נמנע לא בטעות? הכול בסדר? כן. הצעת חוק קרן חינוך ארצות-הברית–ישראל, התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון מס׳ 3) (התקשרות למימוש מטרות ציבוריות), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת נחמן שי ודוד ביטן. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 27) (הרשאה אישית לבעל תואר ברוקחות קלינית), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/698); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 27) (הרשאה אישית לבעל תואר ברוקחות קלינית), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת אלי אלאלוף. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, על-פי בקשתו של חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, גברתי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מציגה את הצעת החוק בשמו של יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת הרוקחים (הרשאה אישית לבעל תואר שני או שלישי ברוקחות קלינית). הצעת החוק מציעה לפטור רוקחים קליניים בעלי תואר שני או שלישי מחובת הכשרה נוספת של 60 שעות לצורך מתן מרשם רוקח. כיום, לפי תקנות הרוקחים (מרשם רוקח), אשר העברנו בוועדה רק לפני כחצי שנה, מותר לרוקח לתת מרשם תרופתי בנושאים מסוימים, בכפוף למעבר הכשרה אישית בהיקף של 60 שעות בנושאים של נוהלי רישום ותיעוד, אינטראקציה בין תרופות, בדיקות מעבדה, פרמקולוגיה קלינית – חברים, לפחות אל תעמדו מתחת לדוכן, תודה, תזוזו קצת – וטיפול תרופתי בקבוצות אוכלוסייה מיוחדות ובילדים. נוסף על כך הצעת החוק מורידה את דרישת הניסיון לרוקח קליני לצורך מתן מרשם רוקח לשנתיים במקום חמש שנים הנדרשות כיום. רוקח קליני לומד ומתנסה בכלל הנושאים הכלולים בהכשרה כבר בשלב לימודיו האקדמיים, ולכן מוצע לפטור אותו מהכשרה זו. הצעת חוק זו באה במסגרת קידום והעלאת המודעות לחשיבותם של הרוקחים הקליניים בישראל ולשילובם הקריטי במערכת הבריאות, הן לצורך שיפור איכות הטיפול והן לצורך חיסכון משאבים במערכת הבריאות. בחודש שעבר קיימנו דיון מקיף בעניין והחלטנו על הקמת צוות בנוכחות נציגי משרד הבריאות ומשרד האוצר לבחינת הנושא והצגת המסקנות הוועדה. אני מבקשת, בשם יושב-ראש הוועדה, להודות לצוות הוועדה – ממלאת-מקום מנהלת הוועדה אתי שבתאי והייעוץ המשפטי של הוועדה, עו"ד יעל סלנט. אני מבקש להודות לשר הבריאות, חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן, על תמיכתו בהצעת החוק, ולראש אגף הרוקחות, ד"ר אייל שורצברג, על תמיכתו והנחייתו המקצועית. אנחנו מבקשים ממליאת הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ברגע הזה אני נועלת את הרשימה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אורן אסף חזן? אורן אסף חזן (הליכוד): התייעצות. לעלות לדבר? מוותר, לאחר התייעצות סיעתית. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי, אז רבותי, נעבור להצבעה, ונצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 27) (הרשאה אישית לבעל תואר ברוקחות קלינית), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 75 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 27) (הרשאה אישית לבעל תואר ברוקחות קלינית), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 20 חברי כנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 27) (הרשאה אישית לבעל תואר ברוקחות קלינית), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון מס' 3) (התקשרות למימוש מטרות ציבוריות), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/704); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון מס' 3) (התקשרות למימוש מטרות ציבוריות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת נחמן שי ודוד ביטן, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד ביטן. הוא כבר כאן. בבקשה, אדוני. דוד ביטן (הליכוד): אני צרוד, אז לא להפריע לי. רבותי, הצעת החוק הזאת באה להסדיר מצב – אתם יודעים, הסוכנות, יש לה לפי התקנות פטור ממכרז, אבל זה הולך לפי המטרות הציבוריות של האמנה. מכיוון שהאמנה נחתמה לפני הרבה שנים, נוצר מצב שהפעילות העכשווית של הסוכנות לא תואמת, על-פי היועצים המשפטיים והחשב הכללי, את המטרות של אותה פעילות. לכן גיבשנו הצעת חוק שמאפשרת לשנות את המטרות הציבוריות, שהדברים יובהרו, וגם לאפשר לממשלה, בסופו של דבר – באישור ועדת העלייה והקליטה – לקבוע מטרות ציבוריות שיהיו פטורות, והסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית יוכלו לקבל את הפטור. אני מבקש מכולם לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה ולהחזיר אותה לוועדת הפנים להשלמה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. ברשימת הדוברים יש לנו רק בקשה אחת, ובכך אני נועלת את רשימת הדוברים. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. גברתי, חברי חברי הכנסת, אנחנו קידמנו, דוד ביטן ואני, את הצעת החוק צעד אחד קדימה. היא לא משנה סדרי עולם, אבל היא מקבעת אותם. לאורך שנים המטרות שהסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית פעלו לפיהן היו ידועות, גלויות, אבל לא מעודכנות. במהלך השנים נוספו עליהן עוד כמה וכמה מטרות שמשרתות את העניין המשותף לנו: קידום ענייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית. הקשר הציוני בין ישראל לבין התפוצות הוא קשר חשוב מאוד, ולכן בהצעה הזאת הוספנו עוד כמה תת-נושאים, כדי להסביר יותר ולאפשר חופש פעולה בקשר הזה, החשוב, בין הממשלה לבין המוסדות הציוניים ובין המוסדות הציוניים לתפוצות. אני שמח שהחוק הזה מתקדם. הוא משמר זרוע חשובה מאוד בקשרים הללו, ואף-על-פי שהזמן עובר והחיים נמשכים, עדיין אני חושב שלרעיון הציוני יש משקל ומקום, וצריך לשמור אותו, והקשר בין התפוצות לישראל בסופו של דבר מבוסס על אותו רעיון ציוני, הרעיון של התנועה הלאומית הציונית, והוא עדיין חי ופועם. אני שמח שהחוק הזה מסייע לו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. כאמור, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון מס' 3) (התקשרות למימוש מטרות ציבוריות), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 76 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון מס' 3) (התקשרות למימוש מטרות ציבוריות), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 18 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון מס' 3) (התקשרות למימוש מטרות ציבוריות), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 57) (זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/700); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: כעת אנחנו נעבור להצעת החוק האחרונה להיום – היא לא אחרונה? בינתיים? טוב. אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 57) (זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת איתן כבל, איל בן ראובן וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. איתן כבל (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, רשמת פרלמנטרית, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת – – – דוד ביטן (הליכוד): יש עוד משהו בסדר-היום? משהו? זה אחרון. איתן כבל (המחנה הציוני): תודה. הצעת החוק הזאת, שאני עמל עליה כבר יותר משבע שנים – להצעת החוק הזאת, שהבשילה כדי – כך אני מקווה – כדי מימוש, הצטרפו אלינו – – – דוד אמסלם (הליכוד): בקדנציה שלנו קידמת אותה? איתן כבל (המחנה הציוני): היא קודמה לא רק בקדנציה שלך. כל פעם לא היה לה מזל; כל פעם הייתה סיבה. דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו הבאנו לך את המזל. איתן כבל (המחנה הציוני): חכה, לך תדע מה יהיה עכשיו אחרי – זה רק קריאה ראשונה. דוד אמסלם (הליכוד): אל תדאג, נשמה. איתן כבל (המחנה הציוני): תודה. אם אמסלם הרגיע אותי, אני עולה רגוע. חברי הכנסת, הצטרפו אלי – האמת היא שההצעה הזאת – כבר הרבה שנים, ואני חידשתי אותה, כי רציתי לצרף אליה חברי כנסת מכל סיעות הבית, כיוון שהיא הצעת חוק שבאמת יש לה משמעות גדולה, וצירפתי אליה, באמת, מכל סיעות הבית. מי שהצטרף אלי גם היה חבר הכנסת פולקמן, ואני מודה לו על כך, ואני חושב שגם איציק שמולי, ונחמן, ואיל – שיש לו גם הצעת חוק שהוצמדה, שעוסקת – איך אומרים? מעניין לעניין באותו עניין. בשורה התחתונה, הצעת החוק הזאת מדברת על עניין שהוא לכאורה פעוט, פעוט מאוד, אבל עבור חיילים ומשפחה במילואים הוא דבר דרמטי. הסיפור הזה, כשבן-הזוג יוצא למילואים – או בת-הזוג יוצאת למילואים; יש גם כאלה, אומנם מספר מועט – יש שתי שעות ביום שבהן הגדוד נראה כמו תחנת מוניות. בעבר, ההורים שלנו היו יכולים לעזור בבית. היום חלק מהחיילים, ההורים שלהם עדיין עובדים, והמשימה הזאת, של מי יסייע בלקחת את הילד לגן או את הילדה לבית-הספר – זו הפעולה הכי בסיסית, הכי פשוטה, והופכת להיות מסובכת. אוקיי, חייל המילואים יוצא, נהנה, לא נהנה – כל הדיבורים שאנחנו מכירים על חיילי המילואים – אבל התמיכה במשפחה היא אלמנט שעדיין לא מתקיים בצורה מלאה בצה"ל, למרות השנים הרבות שחלפו. והמשפחה היא באמת המרכיב המרכזי בחוסן של החייל. אין דבר כזה שחייל יודע לעמוד על משמרתו – וזו איננה ציניות או קלישאה או מילה גדולה – כשהוא יודע שבבית שלו לא מסתדרים. לכן אתה רואה את החיילים אומרים – זה שיח מדהים, אם פעם אתה בא ומצלם את זה בשעת הבוקר, לפני השעה 08:00, או בשעות הצהריים המוקדמות והמאוחרות, איך אתה מרחוק מנסה לסדר את המשפחה ולסייע בבית. כי גם האישה עובדת, וצריך לפעמים, ואתה מתקשר לאבא, ולאחות, ולאחים, ולדודה, ולשכן. והעניין הזה, שבאמת כפי שאמרתי נראה, על פניו, לא מי יודע מה, מקבל משמעות אמיתית, שאישה, בת-זוג – או בן-זוג, אם רעייתו יוצאת למילואים, או אם זאת משפחה חד-מינית בדיוק באותה סיטואציה – שבה הוא יכול או היא יכולה להגיע למקום העבודה שעה מאוחר יותר או לצאת ממקום העבודה שעה מוקדם יותר. כל אחד בוחר לו, ובוודאי אנחנו מדברים בעיקר על חיילים שעושים מחמישה ימים, שזה הזמן שבו אתה יכול להתחיל לשקול את הדברים. אני יכול לומר לכם שאני רוצה להודות גם לנשיא התאחדות התעשיינים, ידידי שרגא ברוש, שבאמת נרתם לעניין הזה בכל הכוח. כי תבין, עם כל הכבוד למדינה הזאת, חבר הכנסת אמסלם, מי שנתן את הרוח הגבית המרכזית בהליך הזה זה שרגא ברוש. המדינה לא הייתה מוכנה לעשות כלום בעבור זה, עם כל הכבוד, וצריך שהדברים האלה ייאמרו. וזה לא קל בימים של רגולציה על רגולציה על רגולציה שאנחנו מפעילים על התעשיינים, על העסקים הקטנים והבינוניים. לא פשוט. אבל העניין הזה – – – דוד אמסלם (הליכוד): הממשלה העבירה לך את זה בוועדת שרים. איתן כבל (המחנה הציוני): כן, כן. נכון. דוד אמסלם (הליכוד): שם היא אומרת את דבריה. איתן כבל (המחנה הציוני): זה ברור, אבל העניין הוא שהממשלה מתפלספת – אתה מבין? – על משהו שבכלל אין לה יד בזה. אבל לא משנה. למרות זאת אני נותן את הקרדיט על העניין הזה. ברגע שהממשלה באה ואומרת: אני מוכנה ללכת אתך עם המערכות האחרות – כי האמת, מי שהיה צריך לתת את המענה האמיתי בעניין הזה – אני התעוררתי – – – נורית קורן (הליכוד): זה ברור. איתן כבל (המחנה הציוני): אני הייתי רדום, בקושי התעוררתי. נורית קורן (הליכוד): ברור. זה היה הקפה והסנדוויץ' של המזנון. איתן כבל (המחנה הציוני): גברת, אני צריך להגיע לראש-העין, וכיוון שכך אני צריך להגיע ערני. עכשיו אני מעיר את עצמי. אין לי ברירה. אני עוד צריך לנסוע ליד איציק שמולי, שיעבור אותי ככה ביעף. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה שקורה ב-443 נשאר ב-443. איתן כבל (המחנה הציוני): אתה צודק. דוד אמסלם (הליכוד): אגב, איתן, אם אנחנו נשארים פה עד הבוקר, הסידור הזה תופס גם פה? איתן כבל (המחנה הציוני): בשורה התחתונה, מה שאני אומר לכם – יש לנו עוד כל מיני עניינים כאלה ואחרים שצריך לסדר מול האוצר ומול המערכות האחרות, אבל אני מקווה שבעזרת השם, בתחילת המושב הבא נסיים את ההליך הזה סוף-סוף, ונביא בשורה, אני חושב גדולה – – נורית קורן (הליכוד): גדולה מאוד. איתן כבל (המחנה הציוני): – – אבל גם אם היא קטנה, היא מקדמת בצורה משמעותית את הסיוע למשפחות החיילים, וזה סוג של הכרת תודה. תודה לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: השם של החוק לא רשום למעלה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – החשיבה והנשמה. איתן כבל (המחנה הציוני): תודה, נשמה. תודה לך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. רשימת הדוברים נעולה. איל בן ראובן מעוניין לדבר. בבקשה, אדוני. יש עוד חברי כנסת שמעוניינים לדבר אחריו, מהרשומים? נורית קורן (הליכוד): כן, אני. היו"ר טלי פלוסקוב: את בטוחה? בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, צבא המילואים הוא אחד היתדות, הלבבות החשובים ביותר בחברה הישראלית. צבא המילואים הוא מרכיב העוצמה החשוב ביותר בביטחון המדינה. השירות במילואים הוא למעשה חובה, ועם זאת, היום – אני חושב שיסכים אתי ידידי איתן – צריך להסתכל על שירות המילואים כהתנדבות, כהתנדבות וכהשקעה של אזרחים טובים בתרומה למדינה. התרומה הזאת לעתים מגיעה לימים רבים במהלך השנה, ובפעילות המבצעית – עד לסכנת חיים. החברה הישראלית חבה לאנשים האלה, וחייבת, חייבת לתגמל אותם ולאפשר להם לשרת בראש שקט ובלב חפץ. מי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר זה המשפחות, זה הנשים, זה הילדים, ומכאן נובעת הצעת החוק שפירט איתן, הצעת החוק הכל-כך חשובה – שהמוביל שלה, ללא ספק, הוא ידידי איתן כבל, ושלי, המוצמדת עליה – המאפשרת לעובדת שבן-זוגה משרת במילואים או לעובד שבת-זוגו משרתת במילואים להיעדר מעבודתם למשך שעה ביום בזמן שירות המילואים של בן או בת-הזוג. החוק הזה בעיני הוא בראש ובראשונה הכרת תודה והערכה עמוקה למשפחות ולאנשי המילואים. אני רוצה, אגב, בהזדמנות הזאת לברך את צה"ל על ההחלטה ששמענו עליה היום, על תגמול משמעותי לאנשי הקבע בצה"ל, בתקווה מאוד גדולה שיותר ויותר צעירים יסכימו ללכת ולשרת בקבע. נעשו היום כמה צעדים מאוד משמעותיים, ואני חושב שלבית הזה יש לא מעט משמעות בדבר הזה – בעיקר ללחץ בוועדת החוץ והביטחון. מאוד מאוד חשוב. אני קורא לחברי הכנסת בהחלט להצביע בעד ההצעה החשובה הזאת ולהעביר אותה לקריאות השנייה והשלישית בהמשך. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. כבר סימנתי לעצמי מי לא נמצא. חבר הכנסת איציק שמולי, אתה מעוניין – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): דקה. היו"ר טלי פלוסקוב: דקה. בבקשה. מיקי לוי, תהיה מעוניין? לא. בבקשה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי, חברותי, חברי הכנסת, עליתי רק כדי להוקיר את הפעילות שלך, איתן, למען חיילי המילואים, פעילות שלא התחילה היום ולא אתמול. אני חושב שבמשך השנים אתה אולי חבר הכנסת שהכי מזוהה עם הנושא הזה, ואני חושב שזאת אולי אחת הפסגות שהשגת עבור חיילי המילואים. אין שום ספק שבכל פעם שאתה מגיע למילואים, הסיפורים שרצים אצל החבר'ה – מה שעובר בראש זה בעיקר מה שעובר בבית ואיך מי שנשאר שם נושא בכל הנטל. באמת כל הכבוד, ושאפו גם לך, וגם לך, איל; אני מבין שההצעה ממוזגת. כל הכבוד. זאת הצעה יפה וחשובה מאוד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 57) (זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 77 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 57) (זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 16 חברי כנסת, אין מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 57) (זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה, וחוזרת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. רועי פולקמן (כולנו): למה לעבודה? איזו ועדה זו? איתן כבל (המחנה הציוני): כלכלה. היו"ר טלי פלוסקוב: אצלי רשום "עבודה". יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כלכלה. כולם מסכימים – כלכלה. איתן כבל (המחנה הציוני): סליחה, סליחה. כבר היה הדיון הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון, הדיון היה בעבודה, הרווחה והבריאות. איתן כבל (המחנה הציוני): זה עבר לכלכלה בהסכמה. זה כבר היה בהכנה לראשונה. זה כבר היה בוועדת הכלכלה. היו"ר טלי פלוסקוב: אצלכם זה היה בקריאה הראשונה? איתן כבל (המחנה הציוני): כן. רועי פולקמן (כולנו): כן, הדיון היה בכלכלה. היו"ר טלי פלוסקוב: אם זה היה בוועדת הכלכלה, אנחנו מחזירים את הדיון לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. רועי פולקמן (כולנו): הייתה טעות. היו"ר טלי פלוסקוב: בסדר, זה מה שהיה רשום, טוב שהייתם ערניים עדיין. הכול בסדר. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, כ"ג באדר התשע"ז, 21 במרס 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 00:28.