דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"א ישיבה ר"כ הישיבה המאתיים-ועשרים של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ד באדר התשע"ז (22 במרס 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 333. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קונה קובצי מידע מחברות סלולר 8 תמר זנדברג (מרצ): 8 השר איוב קרא: 8 330. פסילת מוסדות בביקורת בימי הפורים 12 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 12 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 13 איציק שמולי (המחנה הציוני): 18 329. ביטול מבחן הכנסה לנכי צה"ל 20 עפר שלח (יש עתיד): 20 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 21 332. הנזק הכבד שנגרם לבית-הכנסת במושב פורת בשרפה הגדולה 23 יצחק וקנין (ש"ס): 23 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 24 אורי מקלב (יהדות התורה): 24 323. עדכון הנחה אוטומטי לאזרח ותיק 26 אורי מקלב (יהדות התורה): 26 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 27 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 28 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 30 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 31 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115), התשע"ז–2017 31 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 31 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 36 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 36 הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017 36 קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): 36 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 37 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115), התשע"ז–2017 40 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 40 הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017 41 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 41 יעל גרמן (יש עתיד): 43 הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017 44 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 44 אלעזר שטרן (יש עתיד): 45 רויטל סויד (המחנה הציוני): 73 מיכל רוזין (מרצ): 75 זהבה גלאון (מרצ): 76 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 78 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 84 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 84 החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק שירות הציבור (הצהרות הון), התשע"ז–2016 84 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 85 הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017 86 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 86 הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017 87 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 87 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 92 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 92 הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017 92 איציק שמולי (המחנה הציוני): 93 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51), התשע"ז–2017 94 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 94 יעקב אשר (יהדות התורה): 98 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 99 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 99 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017 100 עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 100 זהבה גלאון (מרצ): 101 עליזה לביא (יש עתיד): 102 הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017 105 סגן שר הפנים משולם נהרי: 105 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 106 איתן ברושי (המחנה הציוני): 108 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 109 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 111 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 111 הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4) (סיום פעילות החברה והעברה לאפוטרופוס הכללי), התשע"ז–2017 111 השר איוב קרא: 111 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 113 דב חנין (הרשימה המשותפת): 114 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 114 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 115 איציק שמולי (המחנה הציוני): 117 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 54), התשע"ז–2017 119 השר איוב קרא: 119 הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017 121 השר איוב קרא: 121 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 123 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 123 מיקי לוי (יש עתיד): 124 הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ז–2017 126 שר התיירות יריב לוין: 126 הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ו–2016 131 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 132 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 133 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 133 הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ו–2016 133 שר התיירות יריב לוין: 134 דב חנין (הרשימה המשותפת): 135 יעל גרמן (יש עתיד): 136 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 137 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 138 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 141 עודד פורר (ישראל ביתנו): 142 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 145 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 145 הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017 150 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 150 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 158 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 158 הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017 159 מיקי לוי (יש עתיד): 160 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 162 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 168 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 172 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 179 אורן אסף חזן (הליכוד): 181 מירב בן ארי (כולנו): 185 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 187 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 198 נחמן שי (המחנה הציוני): 199 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 201 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 203 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 207 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 209 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 209 הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017 209 אמיר אוחנה (הליכוד): 210 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 211 הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017 211 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 212 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 220 יהודה גליק (הליכוד): 223 איתן ברושי (המחנה הציוני): 225 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 227 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 229 יצחק וקנין (ש"ס): 236 הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9) (הוראות שונות), התשע"ז–2017 239 יוסי יונה (המחנה הציוני): 240 אלי אלאלוף (כולנו): 243 יהודה גליק (הליכוד): 245 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 247 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 250 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 251 יואל חסון (המחנה הציוני): 255 הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי שירות של קייטנה ציבורית), התשע"ז–2017 261 דוד אמסלם (הליכוד): 261 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 262 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 264 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 266 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ד באדר התשע"ז, 22 במרס 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את השר במשרד ראש הממשלה, חבר הכנסת איוב קרא, לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 333 לראש הממשלה, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג, בנושא: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קונה קובצי מידע מחברות סלולר. בבקשה. רק אגיד, לתשומת הלב של חברי הכנסת והשרים, שהשאילתה הייתה שאילתה רגילה במקור, לא נענתה בזמן, וכפי שניתנה לי הסמכות, הפכתי אותה לשאילתה דחופה. כך גם יהיה במקרה של שרים אחרים שלא יענו בזמן. בבקשה, חברת הכנסת זנדברג. נא לקרוא את נוסח השאילתה. תמר זנדברג (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש. רק שתי הערות מקדימות: יש הרבה ועדות שעדיין מקיימות דיונים וקיבלו אישור עד 11:30. אז עכשיו אנחנו צריכים לבחור בין תפקידינו בוועדות לבין תפקידנו כאן, וזה קשה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני כבר מודיע, חברת הכנסת תמר זנדברג, שמפתיחת כנס הקיץ לא יהיה אף אישור לאף ועדה לקיים ישיבות בזמן המליאה. השבוע, בגלל הכנת החוקים לשנייה ושלישית, אפשרתי לכמה ועדות לשבת. בבקשה, גברתי. תמר זנדברג (מרצ): אוקיי. אין בעיה. וההערה השנייה היא – התודה לך, בדיוק על מה שציינת בפתיח, שבאמת זו שאילתה מסוף 2015 שהמתינה והמתינה, ובאמת, בזכות ההתערבות שלך מקבלת עכשיו מענה, ובמתכונת הזאת של שאילתה דחופה. אז תודה לך, אדוני היושב-ראש. 333. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קונה קובצי מידע מחברות סלולר תמר זנדברג (מרצ): נוסח השאילתה: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קונה מכל חברות הסלולר קובצי מידע עם תעודות זהות של לקוחות ומספרי הטלפון שלהם, כאשר, ככל הנראה, הדבר נעשה מתוקף סעיף בפקודת הסטטיסטיקה, שמאפשר קבלת מידע סטטיסטי בלבד ולא מידע פרטני, תעודות זהות ומספרים. ברצוני לשאול: 1. מדוע הלשכה לסטטיסטיקה רוכשת נתונים אישיים של אזרחים מחברות הסלולר? 2. מתוקף איזה חוק? האם החוק מאפשר קבלה של נתונים פרטניים? 3. אם החוק מאפשר דבר כזה, מדוע הלשכה לסטטיסטיקה משלמת וקונה את המידע ולא מקבלת אותו חינם? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. השר איוב קרא: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. חברת הכנסת תמר זנדברג, ראש הממשלה ייפה את כוחי לענות לך כדלקמן: מתוקף סמכותה לפי סעיף 15 לפקודת הסטטיסטיקה [נוסח חדש], התשל"ב–1972, דורשת הלמ"ס לקבל מחברות הטלפון מספרי טלפון לא חסויים של מנויים שמספרי הטלפון שלהם נחוצים לצורך עריכת סקרי הלמ"ס המחייבים התקשרות טלפונית עם נדגמים. מידע זה הוא מידע שלדעת הסטטיסטיקן עשוי לסייע להשלמתה או לתיקונה של הסטטיסטיקה, בלשון סעיף 15 לפקודה, בנושאים שאושרו לפי סעיף 7 לפקודה. יודגש שמספרי הטלפון המתקבלים הם בבחינת מידע גלוי שפתוח לעיון כלל הציבור דרך שירותי 144, ואינם כוללים מספרים חסויים. אין הלמ"ס רוכשת מספרי טלפון אלה מחברות הטלפון. היא מפצה אותן על עלויות ההפקה של המידע בהתאם לדרישת הלמ"ס, כנדרש לפי סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בנוגע לאיסור פגיעה בקניינו של אדם וסעיף 8 לאותו חוק-היסוד לעניין התרת הפגיעה שלא מעבר למידה הנדרשת. אין הדבר שונה מכך שהלמ"ס משלמת לחברות המתחזקות את קובצי הארנונה עבור רשויות מקומיות בגין קבלת נתוני ארנונה על הרשויות, לאחר תהליך לפי פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות מול כל רשות מקומית בנפרד. יש להזכיר גם כי שנים רבות הלמ"ס, כמו משרדי ממשלה ויחידות סמך אחרות, שילמה לחברה הפרטית המתחזקת את מרשם האוכלוסין בגין קבלת קובצי מרשם הדרושים לעבודת הלמ"ס, שהעברתם ללמ"ס בוצעה הן מכוח סמכות הלמ"ס לפי סעיף 15 לפקודה ולפי פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות. המידע שהלמ"ס מקבלת מחברות הטלפון הוא מספרי טלפון לא חסויים ופרטי זיהוי, כדי לאפשר את השימוש במספרי טלפון לצורך עריכת סקרי הלמ"ס, הן מכוח הדין והן מכוח ההסכמים מול חברות הטלפון. הלמ"ס מחויבת בשמירת סודיות מספרי הטלפון שהיא מקבלת. סעיף 15 לפקודת הסטטיסטיקה קובע: אישרה הממשלה, לפי סעיף 7, איסוף סטטיסטיקה הנוגעת לעניין פלוני, יהא כל אדם השומר או הממונה על רשומות או תעודות של המדינה, של רשות מקומית, של עדה דתית – כמשמעותה בסעיף 2 לדברי המלך במועצה על ארץ-ישראל, מ-1922 עד 1947 – או של כל אדם שלדעת הסטטיסטיקן אפשר להשיג מידע הנוגע לעניין האמור או העשוי לסייע להשלמתה או לתיקונה של הסטטיסטיקה הנוגעת לאותו עניין – חייב ליתן לסטטיסטיקן או לעובד מוסמך גישה אליהם כדי להשיג את המידע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר קרא. שאלה נוספת לחברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. תמר זנדברג (מרצ): תודה, אדוני השר. סעיף 15, שאתה מתייחס אליו, וכפי שגם הקראת את הנוסח שלו, מסמיך קבלת מידע סטטיסטי, ולא נתונים אישיים. ולכן, שאלת ההמשך היא שתיים: 1. האם ראוי בעיניך שגוף ממשלתי יקבל מידע אישי מחברות על הלקוחות של אותן החברות בלי הסכמתם? 2. האם יש כוונה להפסיק את הנוהג הזה, לנוכח הסתירה בין לשון החוק לבין מה שנעשה בפועל? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. השר איוב קרא: חברת הכנסת תמר זנדברג, התוכן שהקראתי מדבר בעד עצמו. כשמדובר בחומר חסוי, הוא בעצם לא נכלל באינפורמציה שמקבלת הלמ"ס. כאשר מדובר בחומר חסוי זה נשאר רק בתוך החברה ולא מוצג לציבור. כאשר אנחנו – או הלמ"ס מציגה נתונים, היא – אותם מספרים שבפועל אפשר להשיג אותם דרך 144 – – – תמר זנדברג (מרצ): זה לא נתונים סטטיסטיים לצורך – – – השר איוב קרא: זה – – – תמר זנדברג (מרצ): – – – נתונים אישיים בשביל להתקשר לבן-אדם. השר איוב קרא: לא. ברור. תמר זנדברג (מרצ): – – – השר איוב קרא: ברור. מדובר במספרים לצורך סטטיסטיקה של מספרים שהם לא חסויים. תמר זנדברג (מרצ): לא. – – – מסמיך לקבל מידע סטטיסטי לצורך עריכת סטטיסטיקה. לא מידע אישי בשביל להתקשר לבן-אדם. השר איוב קרא: אז זהו, זה ברור, אבל בסך הכול מדובר במספרים לצורך סטטיסטיקה. זה לא אומר שמשתמשים בהם מעבר לסטטיסטיקה בשום דבר, כי חל איסור על זה. תמר זנדברג (מרצ): – – – על מספרים. זו לא סטטיסטיקה על מספרי הטלפון. מתקשרים לבן-אדם. זה נתון אישי, זה לא נתון סטטיסטי. השר איוב קרא: נכון, אבל אם אתה מקבל מספר לצורך סטטיסטיקה, אתה לא מקבל את התוכן מכך. אני חושב שמן הראוי לאשר קבלת נתונים. כשמדובר בעריכת סטטיסטיקה מאותו מספר, לא – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. השר איוב קרא: – – משנה מי זה ומה עומד מאחורי הדבר הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר על תשובתו. כפאוזה עם חיוך אני יכול לומר שלפני 15 שנה בערך ניהלתי דיון, כסגן יושב-ראש הכנסת, והלך חבר הכנסת איוב קרא, והשר גילה ודיבר על כל מיני צווים והיטלים שעדיין קיימים במדינה ומזמן "עבר זמנו בטל קורבנו". אני 15 שנה זוכר את זה, למה? כשאתה מצטט ממועצת המלך משנת 1927 או משהו כזה, ואנחנו משתמשים בזה בחוק המודרני לסטטיסטיקה – אז מצאת היטל דיג בים-המלח. תדעו, חברי הכנסת, אם פקח תופס מישהו ליד ים-המלח עם חכה, אז זה קנס, אני לא זוכר, אבל כמה לירות – לא, לא, באמת. זה לא צחוק. השר איוב קרא: אני לא חושב שאגרת הדיג בים-המלח בוטלה. היא עוד לא בוטלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אה, בוטלה כבר? קחו חכות ולכו לים-המלח. בבקשה. אני מתנצל על הפאוזה, לא יכולתי להתאפק. בבקשה, אני מתכבד להזמין את השר שטייניץ להשיב לחבר הכנסת ישראל אייכלר על שאילתה דחופה מס' 330 שהופנתה לשר החינוך. הנושא: פסילת מוסדות בביקורת בימי הפורים. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, נא לקרוא את נוסח השאילתה. אני, דרך אגב, מודה לשר שטייניץ על הסכמתו להשיב. אנחנו אף פעם לא מאשרים תשובה בשם שר אחר. שר החינוך וסגנו נמצאים בחו"ל, וחבר הכנסת אייכלר מאוד ביקש לקבל את התשובה לפני צאת הכנסת לפגרה. בבקשה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, לפני זה, בשם הדגים שהתחילו לרעוד בים-המלח מפני החכות, שהיושב-ראש אמר לאנשים לקחת ולדוג אותם, אז אני מבקש רחמים על הדגים בים-המלח. עכשיו לשאילתה – אדוני היושב-ראש, יש לי הכבוד שהשר שטייניץ עונה לי, הוא יושב-ראש הוועדה למינוי דיינים. אנחנו חברים שם, והוא ממנה את האנשים שלומדים בישיבות – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ולשאילתה. 330. פסילת מוסדות בביקורת בימי הפורים ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – לכן הוא קשור לשאילתה. בתענית אסתר ולמחרת פורים נפסלו כמה ישיבות שלא עמדו במכסת התלמידים. דבר זה עלול לפגוע בתקציב הישיבות לקראת פסח. רצוני לשאול: 1. מדוע נפסלו המוסדות, אף שהביקורת נערכה בימי הפורים? 2. מתי יושוו הביקורות בישיבות, במכללות ובאוניברסיטאות המתוקצבות על-ידי משרד החינוך? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה לחבר הכנסת ידידי הרב אייכלר. התבקשתי לענות בשם שר החינוך, ואני מודה ליושב-ראש הכנסת וגם לך שהסכמתם לסידור הזה, שהוא בסך הכול סידור מקובל בהרבה מקרים. ובכן, בשם שר החינוך נפתלי בנט, אני עונה על שתי שאלותיך: לשאלה הראשונה – ככלל, חשבות משרד החינוך מתחשבת בחגי, מועדי ומנהגי ישראל לצורך קביעת מועדי הביקורת, ובפרט לשאלתך הפרטנית – לא נערכו ביקורות במועדי חג הפורים, החל מתענית אסתר ועד לשושן פורים, כולל, בדיוק מהסיבה האמורה לעיל. אשר לשאלתך השנייה, שעוסקת בביקורות על מוסדות אקדמיים, המוסדות להשכלה גבוהה, וההבדלים בינם לבין הביקורות על מוסדות תורניים – אם הבנתי נכון את שאלתך, אז עונה שר החינוך, משרד החינוך, כך: ביקורות השטח במוסדות התורניים נערכות על-ידי חשבות משרד החינוך במעורבות החשב הכללי ובהתאם לנוהל שר האוצר לעניין תמיכות. בשונה ממצב זה, הפיקוח על המוסדות להשכלה גבוהה בישראל במישור התקציבי נעשה על-ידי ות"ת – הוועדה לתקצוב. יש מוסדות מתוקצבים שהתנהלותם הכספית מפוקחת ומבוקרת באופן שוטף על-ידי הוות"ת, ומוסדות לא מתוקצבים שהפיקוח עליהם נועד להבטיח את איתנותם הפיננסית. ניתן לציין בהקשר זה כי הקביעה אם קיימת איתנות פיננסית מתבססת בין היתר על מספר הסטודנטים בפועל. למעשה, אופי הלימודים במוסדות התורניים שונה מהלימודים האקדמיים וכך גם ייעודם, אופן תקצובם והפיקוח עליהם. מתכונת פעולתם של המוסדות להשכלה גבוהה שהם מוסדות להוראה, מדע ומחקר, וכמובן, בראש ובראשונה לפילוסופיה – אני מוסיף, זה לא כתוב בתשובה המקורית, לכן, כל דוקטור שבאמת דוקטור ומקבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטה רצינית, באנגלית זה .Ph.D, זה Philosophy Doctor – גם אם אתה עושה דוקטורט בכימיה או בפסיכולוגיה או באסטרופיזיקה או בספרות, זה תמיד דוקטור לפילוסופיה, שהיא הדיסציפלינה שעומדת בבסיס השאלות העקרוניות, מבררת את השאלות העקרוניות שנוגעות גם לשאר התחומים. עכשיו אני חוזר לתשובה הכתובה מטעם שר החינוך: מתכונת פעולתם של המוסדות להשכלה גבוהה, שהם מוסדות להוראה, מדע ומחקר המוכרים במסגרת חוק המועצה להשכלה גבוהה, שונה לחלוטין מן המוסדות התורניים הנתמכים על-ידי המדינה מכוח סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, ולפיכך הפיקוח על תפקוד המוסדות והשגת מטרותיהם נערך גם הוא במתכונת שונה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת אייכלר. שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: אני מקווה שאמצא דרך למצוא דרך לענות על שאלתך הנוספת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. נצל את הכלים הפילוסופיים, אדוני השר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): בדיוק. אני סומך על הפילוסוף – – – שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: בדיוק. הרקע האקדמי. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן. כל מה שאמרת, אדוני השר, על זה נאמר – אומרים: על זה בוכה הנביא. על האפליה הזאת בעניין הביקורות. יש עוד הבדל בין המוסדות להשכלה גבוהה ובין הישיבות: שהמוסדות להשכלה גבוהה מקבלים 10 מיליארד שקלים בשנה, והישיבות – מיליארד ו-200 מיליון שקל. אתה יודע, אדוני היושב-ראש והשר, בישיבת מיר, שהיא הישיבה הגדולה ביותר בעולם, אני חושב, אלפי תלמידים שלומדים בהמון המון בתי-כנסת בשכונת בית-ישראל, הייתה השבוע ביקורת. לקחו באופן שרירותי את האותיות מוי"ו ועד חי"ת, או אותיות של אנשים, ופסלו את הישיבה כולה, מפני שהאנשים באותיות האלה לא היו במרכז שם, בחדר האוכל, איפה שהם עשו את הביקורת, וכולם עומדים בספירה עם תעודות זהות, ממש דבר מביש. בשום אוניברסיטה לא בודקים כמה סטודנטים באים לשיעורים או לא באים לשיעורים. זה בכלל לא קיים, כל השיטה הזו של הספירה, כמו שציינת. אני חושב שהגיע הזמן שיהיה שוויון ביקורות בין כל מוסדות החינוך שהמדינה מתקצבת. אין שום סיבה להפלות דווקא את המוסדות התורניים, לספור אותם ממש כאילו הם היו בלשכה סוציאלית, לעומת מוסדות אקדמיים שיש להם העצמאות, שהוות"ת בודק אותם ואפילו לא משרד האוצר, את האיתנות הפיננסית, כפי שהזכרת. אני מוכן שתבדקו רק את האיתנות הפיננסית של המוסדות ושל הישיבות, ואולי יוסיפו קצת בתקציב. השאלה שלי חוזרת ונשנית – מתי יהיה שוויון בביקורות בין מוסדות מתוקצבים שנקראים השכלה גבוהה לבין מוסדות תורניים שמתוקצבים על-ידי המדינה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אייכלר. האם השר רוצה להוסיף? שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: כן, אני אשמח להתייחס, הפעם על בסיס – איך אומרים? ידע אישי או רקע אישי, ולא מחייב את שר החינוך, אבל אני מניח שייתכן שתשובתו באיזה מקום הייתה דומה לתשובה שאני מאלתר כרגע על שאלתך הנוספת. ראשית, אני רוצה לומר – יש לי כבוד רב לישיבות ולישיבות הגבוהות, ואני חושב שלימוד תורה לשם שמים הוא ערך בפני עצמו. גם ערך יהודי וגם ערך בפני עצמו, כך שאין לי מחלוקת. כמו שאני בעד לימוד פילוסופיה ולימוד מוזיקה, וכל מיני מקצועות אחרים שאינם בהכרח תורמים לתעשייה או לפרודוקטיביות של המשק, אני חושב שלימודי תרבות והשכלה, גם בפילוסופיה, גם במוזיקולוגיה, גם בספרות, למשל, או בבבלית עתיקה, שלכאורה אין להם קשר מיידי לתעשייה, למסחר או לכלכלה, יש להם מקום בחברה מודרנית ומתקדמת – – קריאה: – – – שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: – – ולכן אני רואה באותו ערך חיובי גם לימודים רציניים, לימודים תורניים רציניים בישיבות ובמוסדות להשכלה גבוהה, מכבד אנשי רוח ואנשי ספר באשר הם, אם בפילוסופיה כללית או במחשבת ישראל או באוניברסיטאות או ישיבות. עד כאן הכבוד שאנחנו נדרשים לכל מוסדות ההשכלה וההשכלה הגבוהה. אבל כאן אני רוצה להגיע להבדלים שמהם התעלמת, שמצדיקים הבדלים גם בתקצוב. אני לא נכנס לתקציב עצמו כי אני לא שר אוצר היום ואני לא מכיר אותו לפרטיו. תראה, למשל, אני הייתי מרצה בכיר בחוג לפילוסופיה; מרצה, ואחר כך מרצה בכיר. ותאר לעצמך שהייתי בא וטוען שהחוג לפילוסופיה, מבחינת התקציב שהאוניברסיטה משקיעה בו, התקציבים נמוכים יותר מהחוג לביולוגיה או לכימיה. הייתי אומר: ראו, יש כאן מספר תלמידים כזה ושם מספר תלמידים כזה, אבל ההשקעות בחוג לכימיה או להנדסת מכונות או לאסטרונומיה גבוהות יותר מאשר בחוג לפילוסופיה. התשובה היא – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: רגע, אני עכשיו עונה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): השאלה אם – – – לדעת אם הסטודנטים שנכנסים לשיעורים שלך. שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: הרב אייכלר, אני תכף אתייחס גם לנושא הספירה במוסדות האקדמיים, אבל קודם כול לנושא התקצוב כי אני מתייחס ברצינות להערותיך. הערתך הראשונה הייתה לכאורה על קיפוח בתקצוב. אז אני רוצה לומר לך שאני, למשל, כמרצה לפילוסופיה שאלתי שאלה כזו. באה הנהלת האוניברסיטה ואמרה: מה לעשות? פילוסופיה לומדים מספרים, מאמרים ובעל-פה, שמחירם זול מאוד, וכימיה או ביולוגיה מחייבים מעבדות וציוד שחלקו ציוד מתכלה, ומיקרוסקופים אלקטרוניים יקרים ביותר או טלסקופים או מאיצי חלקיקים שעולים עשרות מיליונים ולעתים מאות מיליונים. ולכן, אף שהפילוסופיה והכימיה, שתיהן חשובות מבחינת האוניברסיטה, נניח, במידה שווה – לטעמי הפילוסופיה חשובה יותר אבל נניח במידה שווה – ההשקעות פר-סטודנט ופר-מרצה בחוג א' יהיו גבוהות הרבה יותר מבחוג ב', ולא מדובר באפליה. כך, בכלל, ברור גם שבין אוניברסיטאות כלליות או אוניברסיטאות טכנולוגיות כמו הטכניון, מדעיות, ההשקעות – הסיוע של המדינה בהתאם צריך להיות גדול בהרבה, כי ההשקעות לא נמדדות רק פר-סטודנט או פר-מרצה אלא לפי המשימות והאמצעים הנדרשים להשלים את המשימות. ואם מדינת ישראל רוצה אוניברסיטאות שיש בהן מחקר מדעי ולא רק פילוסופיה תיאורטית או לימודי יהדות, אז היא חייבת לתקצב את החלקים האלה באוניברסיטאות בסכומים הרבה הרבה יותר גדולים, פי כמה וכמה, באלפי אחוזים יותר גבוהים מאשר חוגים אחרים. זה מטבעו של עניין, ואין לראות בכך אפליה. כמו שאתה מציג את זה, זה נשמע אפליה, אבל אין כאן בהכרח אפליה. גם באשר לספירת הסטודנטים, קודם כול, יש חוגים ויש שיעורים שבהם בודקים נוכחות וגם מדווחים עליה אחר כך, ויש שיעורים וחוגים שלא בודקים נוכחות, אבל גם זה שונה מבחינה מהותית אחת: באוניברסיטה, בלימודים האקדמיים, בדרך הטבע – אני לא אומר שזו שיטה יותר טובה או פחות טובה מאשר בישיבות, אבל בדרך הטבע נערכות בחינות ומוגשות עבודות כל סמסטר וכל שנה. וסטודנט שאיננו עומד בבחינות ובעבודות לא יכול להמשיך בלימודיו או צריך לחזור על אותה שנה, וזה עולה לו, עלות גבוהה, הוא לא יכול להתקדם הלאה. ולכן, באוניברסיטאות, מלבד הנוכחות, שגם לה יש לעתים חשיבות, יש מבחנים. ועובדה שגם בחלק גדול מהחוגים – למשל, בחוג לכלכלה, בערך מחצית מהסטודנטים בשנה א' לא עוברים את המבחנים ולא ממשיכים לשנה ב'. זאת אומרת, מעבר לנוכחות יש קריטריונים מאוד חדים ומובהקים אחרים לרצינות הלימודים של הסטודנטים ורצינות ההוראה של המוסד. ולכן, גם כאן אי-אפשר להשוות תפוחים ואגסים. אני מאוד מכבד את הישיבות, אבל הן שונות במהותן ממוסדות אקדמיים, בלי להתווכח על התרומה; התרומה חשובה גם של מדעי הרוח וגם של הישיבות, לא רק של מדעי הטבע או מדעי הכלכלה וראיית החשבון והמשפטים. אבל מבחינת המהות של הלימודים ואבני הבוחן להצלחה ולרצינות הלימודים, והאמצעים הנדרשים בחלק מהמקצועות והמסלולים והחוגים באוניברסיטאות ובמכוני המחקר, יש הבדל תהומי גם בין חלקים מסוימים באוניברסיטאות לחלקים אחרים, וכמובן, על אחת כמה וכמה, בין אוניברסיטאות לישיבות. לכן, ודאי שהדברים שציינת, אפילו אם הם נכונים, לא מעידים בהכרח על איזו אפליה כנגד הישיבות או בעד המוסדות האקדמיים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שנייה אחת, אדוני השר, היה פספוס שלי. מזמן ביקש שאלה נוספת גם חבר הכנסת שמולי, אז בוא נשמע את שאלתו. אם תוכל להתייחס, מה טוב, ואם לא – תעביר לשר החינוך. שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: תראה, אתה מאתגר אותי מבחינה אינטלקטואלית. אני לא שר החינוך. אני שר האנרגיה, ואני נדרש לענות על שאלות שלא קיבלתי עליהן ניירות משר החינוך. זה לא פשוט. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני סומך על היכולות שלך. גם, מי שהיה פעם שר האוצר הוא בעצם שר בכל המשרדים אבל אם, כמו שאמרתי, לא תהיה לך תשובה ב"שלוף" כפי שאומרים, אז תוכל להעביר את השאלה לשר החינוך. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, יש לי שאלה אחת בענייני חינוך ואחת בענייני אנרגיה טובה. בעניין החינוך – נודע לנו כי בבית-ספר "בית יעקב" בטבריה, של החינוך העצמאי, יש איזו תחרות כרזות שנעשית בקרב תלמידים, כרזות נגד דחיית הגיוס של בחורי הישיבות. אוספים שם כסף מתלמידים להתנעת מאבקים נגד הדבר הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: התכוונת: בעד דחיית הגיוס. איציק שמולי (המחנה הציוני): כן, כן, סליחה. עכשיו, מדובר כמובן במשהו שהוא נגד החוק. לא ברור איך מנהלת בית-ספר הולכת לאסוף כסף מתלמידים בעניין הזה. לא ברור למה במקום ללמוד עושים שם תחרות כרזות. השאלה שלי: מה ייעשה כדי לעצור את התופעה ואת התחרות באופן ספציפי? אילו צעדים יינקטו נגד העוברים על החוק, והאם משרד החינוך בכלל מודע לתופעה הזאת? ונקודה נוספת קצרה – ברשותך, אדוני היושב-ראש. לפני כחודש ימים כל מדינת ישראל הזדעזעה מהתחקיר בבית-האבות בחיפה. הדבר הזה נחשף קודם כול בזכות בן-אדם אמיץ אחד, שבעיני הוא גיבור ישראלי, ובמקרה, לזכותנו, הוא יושב כאן היום אתנו, דאוד ותד, יושב כאן ביציע. בן-אדם שהוא לא פחות ובאמת גיבור ישראלי, שהקריב את עצמו, את פרנסתו, את משפחתו כדי לחשוף לכולנו מה קורה מעבר להרי החושך. רק שתבין הכנסת הזאת, במקום שהאיש הזה ידליק משואה ביום העצמאות, הוא עכשיו בגדר חשוד במשטרת ישראל. הוא ומשפחתו מאוימים על-ידי גורמים עברייניים. הוא איבד את משכורתו, והוא חי בחובות גדולים מאוד. אני חושב שכל הכנסת צריכה להתגייס כדי לסייע לו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת שמולי. אנחנו מקבלים בברכה את אורחינו. בבקשה, השר, אתה רוצה להתייחס לשאלה? שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: טוב, השאלות של איציק שמולי הן שאלות ראויות וטובות, אבל הן באמת שאלות אינפורמטיביות. כששואלים מה משרד החינוך מתכוון לעשות או האם ידועה לו עובדה מסוימת, גם אם אני אאמץ ואוגיע את מוחי, אינני מסוגל לענות על שאלה אינפורמטיבית, מה משרד החינוך יודע או מה הוא מתכוון לעשות. כמובן, בעיני, לפחות, כל תעמולה, הסתה כנגד גיוס או התגייסות לצה"ל היא פסולה, בין שהיא באה מדתיים או חילונים, מהשמאל או מהחרדים. לצערי, אנחנו רואים תופעות כאלה גם בחלק מהמוסדות הדתיים אבל גם בחלק מאנשי השמאל, שמסיתים נגד גיוס לצה"ל או בעד סרבנות. התופעות האלה הן בעיני מוקצות מבחינה מוסרית אבל איך להתגבר עליהן ומה משרד החינוך מתכוון לעשות טכנית עם אותן תופעות, באמת, את זאת אני אשאיר לשר החינוך. באשר לשאלת השנייה, לא הייתה בה שאלה אלא קביעת עובדה: בלי להיכנס כמובן לשום סוגיה של חקירות, שגם בה אין לי מושג, ודאי שהמעשה של חשיפת ההתעללות הקשה, הנוראית, הפוגעת ממש בכבוד האדם, בקשישים, בבית-האבות בחיפה, ודאי שהחשיפה הזאת הייתה דבר חיוני מאין כמותו, כי חובה עלינו לכבד את זקנינו ואת קשישינו. "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך", זה ציווי גם על הפרט אבל לדעתי גם על החברה כולה. ובמובן של החברה כולה, אנחנו חייבים לכבד את המבוגרים ואת אלה שהם באים בימים גם כאשר, ועל אחת כמה וכמה, הם נקלעים למצוקה כזו או אחרת, בריאותית או רפואית כזו או אחרת. ולכן, החשיפה הזאת כשלעצמה, כמובן רואים בה ערך חיובי מאוד, ואני מקווה שהיא תאפשר לתקן את המצב המזעזע, שאליו נחשפנו, בבתי-האבות או לפחות באותו בית-אבות, בוודאי במקצת מבתי-האבות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר שטייניץ על תשובותיו. התמודדות מאוד מכובדת הייתה לך. סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אליהו בן-דהן, יעלה לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 329, מאת חבר הכנסת עפר שלח. הנושא: ביטול מבחן הכנסה לחיילים. חבר הכנסת עפר שלח יקרא את נוסח השאילתה. 329. ביטול מבחן הכנסה לנכי צה"ל עפר שלח (יש עתיד): תודה, אדוני. בניגוד לכותרת – יש פשוט טעות בהדפסה גם אצלי – זה לא מבחן הכנסה לחיילים, זה מבחן הכנסה לנכי צה"ל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מבחן הכנסה לנכי צה"ל, צודק. עפר שלח (יש עתיד): והשאלה היא: באוקטובר 2015 מונתה על-ידי שר הביטחון ועדה לבחינת ביטול מבחן הכנסה לנכי צה"ל – סליחה, לא על-ידי שר הביטחון, על-ידי מנכ"ל משרד הביטחון. אני רוצה לשאול את השאלות האלה: 1. האם הוועדה כבר סיימה את עבודתה? 2. אם כן – מה מסקנותיה? 3. אם לא – למה לא סיימה את עבודתה? אנחנו עוד מעט חצי שנה מהמועד. 4. האם הסוגיה נבחנת במסגרת חוק הנכים החדש שהתזכיר שלו עוד מעט כבר מונח בפנינו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת עפר שלח. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, לפני כשנה וחצי הקים מנכ"ל משרד הביטחון דאז, האלוף דן הראל, ועדה לבחינת סוגיית מבחן ההכנסות לנכי צה"ל ועידוד התעסוקה – לא ועדה לביטול מבחן ההכנסות כפי שנכתב בשאילתה. הוועדה החלה בעבודתה וקיימה כמה דיונים, אך לא הגיעה לכלל סיכומים והמלצות. דיוני הועדה הוקפאו לפני שנה, בהנחיית המנכ"ל דאז, לאור המשא-ומתן שהתקיים עם ארגון נכי צה״ל בנושא תזכיר החוק לעיגון ההטבות ולאור העיסוק האינטנסיבי בנושא רפורמת גורן, בעקבות הסיכום התקציבי עם משרד האוצר. בספטמבר 2016, במסגרת מסמך ההבנות עם ארגון נכי צה"ל בנושא התזכיר, סוכם כי התזכיר ישקף את מבחן ההכנסות הנוהג בפועל, שהוא מרחיב לעומת המצב החוקי הקיים, וזאת בלי לפגוע בטענות הארגון ודרישתם לבטל כליל את מבחן ההכנסות – דרישה שנדונה במסגרת עבודת הוועדה. סעיף 12 למסמך ההבנות קובע כי סוגיית מבחן ההכנסות נמצאת בבחינה נפרדת על-ידי הוועדה שהוקמה, וכי הסדרים בעניין זה יסוכמו בין הצדדים בנפרד. סעיף 19 למסמך ההבנות קובע כי סוגיות שהוסדרו בתזכיר החוק, לרבות עיגון מבחן ההכנסות הקיים – ארגון נכי צה"ל שומר על זכותו לקדם סוגיות אלו לאחר אישור התזכיר בכנסת. בנסיבות אלו, ובהסכמת ארגון נכי צה"ל, הוחלט לחדש את דיוני הוועדה רק לאחר אישור הצעת החוק בכנסת, וזאת בהתאם למתווה שסוכם עם ארגון נכי צה"ל כמפורט לעיל. כאמור, הצעת החוק מעגנת את האופן שבו נוהגים היום באגף לשיקום נכי צה"ל בפועל בכל הנוגע לאי-קיזוז שורה של קצבאות מתגמול הנכה ולאופן הפעלת מבחן ההכנסות. מדובר בנוהג מרחיב לעומת נוסח החוק הקיים, הדורש קיזוז של כלל הקצבאות מהנכה. כאמור, לאחר אישורו של החוק תמשיך הוועדה ותדון בדיוניה במבחן ההכנסה. עפר שלח (יש עתיד): אפשר שאלת המשך? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, שאלה נוספת לחבר הכנסת עפר שלח. בבקשה, אדוני. עפר שלח (יש עתיד): אדוני סגן השר, מכיוון שאני עובד על החוק אחרי אישורו בקריאה ראשונה – לקראת דיוני הוועדה, שאני מתכוון להשתתף בהם – אין בחוק הזה שיקוף של שינוי מדיניות בנושא מבחן ההכנסה, שהוא דבר שמטריד נכי צה"ל רבים ונכי צה"ל קשים הטרדה גדולה מאוד. זה נראה קצת מוזר שהדיון בזה עם ארגון נכי צה"ל יהיה אחרי אישור החוק בכנסת. זאת אומרת, כל מטרת החוק הזה היא בסופו של דבר אחת ולתמיד להסדיר – ואני לגמרי בעדה, וגם הצבעתי בעד החוק – את זכויותיהם של נכי צה"ל, שעוגנו בכל מיני הסכמים ובכל מיני תקנות וכן הלאה; להסדיר את זה בצורה חוקית. מדוע לא תהיה עמדה של משרד הביטחון, שאפשר יהיה לשלב אותה בתהליך החקיקה, אם כבר אנחנו מתכוונים לעשות את זה אחת ולתמיד בחקיקה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת שלח. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני לא רציתי להרחיב, אבל תרשה לי, אני קצת ארחיב כדי להסביר את העניין. יש שני סוגי תגמולים – אני מרחיב את זה לטובת הפרוטוקול – אתה בטח יודע את זה, ודאי יותר טוב ממני. יש שני סוגי תגמולים: יש תגמול בסיסי שנכה צה"ל מקבל, ולגביו אין שום מבחני הכנסה. הוא מקבל את התגמול הזה, וגם אם הוא יהיה הבן של שרי אריסון הוא יקבל את התגמול הזה. לעומת זאת, תגמולי המחיה, שהם תגמול שני – לגביהם כתוב בחוק הקיים היום, כתוב מפורש, שתגמולי המחיה יותנו במבחן ההכנסה. רק לאחר שיתברר שהנכה איננו יכול לעבוד, מלא או חלקי, ואין לו הכנסות אחרות, יזכה לקבל את תגמולי המחיה. זה החוק הקיים היום. בשנים האחרונות משרד הביטחון – אני אומר פה – לא נהג על-פי החוק הזה. משרד הביטחון נהג לפנים משורת הדין. לדוגמה, נכה צה"ל שלא עלינו הוא גם אב שכול, או נכה צה"ל שזכאי לקצבת נרדפי הנאצים, או נכה צה"ל שזכאי לקצבת זיקנה – הקצבאות הללו שמניתי כרגע לא נמנו במבחן ההכנסות, אף שעל-פי החוק הן צריכות להימנות ועל-פי החוק הקיים היה צריך לא לתת את קצבת תגמול המחיה למי שמקבל את הקצבאות שהזכרתי. אף-על-פי-כן משרד הביטחון נהג לפנים משורת הדין ולא התחשב בקצבאות הללו. אבל כידוע לך וכידוע לכולנו, זה היה בניגוד לחוק. במסגרת החוק הקיים היום משרד הביטחון הסכים, לאחר שמשרד האוצר שוכנע – וזה לא היה פשוט, היה לנו מאבק לא קל אתם – גם משרד האוצר הסכים כרגע לעגן את הנוהג הקיים היום, דהיינו, אנחנו עושים מבחן הכנסות קל; דהיינו, כפי שאמרתי, יש כמה קצבאות שאנחנו לא מתחשבים בהן, ולכן הנכה יקבל את תגמולי המחיה למרות שהוא מקבל את הקצבאות שמניתי. זאת עמדת משרד הביטחון כרגע, שלדעתי היא עמדה, הייתי אומר – עמדת ביניים: היא לא אומרת לבטל את כל הקצבאות לגמרי, ומצד שני היא לא אומרת לנהוג על-פי החוק הקיים, שהוא חוק נוקשה, וברור לנו שכשהוא נחקק לפני שנים רבות הובאו בחשבון סוגי הקצבאות שמניתי. ולכן עמדת הביניים היא עמדת משרד הביטחון, והיא תעוגן בחוק הקיים היום. מכיוון שארגון נכי צה"ל אמר: אני עדיין שומר לעצמי את הזכות לבטל לחלוטין את מבחן ההכנסה, אמרנו: אנחנו לא נריב אתו על זה. קודם כול בואו נתקן את החוק ונעגן את מה שאנחנו מסכימים עליו כולנו – שהחוק הקיים לא טוב, ולכן אנחנו מתקנים אותו. לאחר שהחוק יאושר, יתחדשו דיוני הוועדה. אם נגיע למסקנה שיש לבטל לחלוטין את מבחן ההכנסה או להוסיף עוד קצבאות שלא יימנו במניין מבחני הכנסה – אם זאת תהיה מסקנת הוועדה, כך ננהג. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. אני מתכבד להזמין את השר לשירותי דת, חבר הכנסת דוד אזולאי. השר אזולאי ישיב על שאילתה דחופה מס' 332, מאת חבר הכנסת יצחק וקנין. נושא השאילתה: הנזק הכבד לבית-הכנסת במושב פורת כתוצאה מהשרפה הגדולה. בבקשה חבר הכנסת וקנין. 332. הנזק הכבד שנגרם לבית-הכנסת במושב פורת בשרפה הגדולה יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר לשירותי דת, בשבוע שעבר אירע פיצוץ במפעל זיקוקין במושב פורת. ניזוק גם בית-כנסת סמוך המשמש את תושבי המקום, ואין ידם משגת לממן את השיפוצים הנדרשים ואת רכישת תשמישי הקדושה. רצוני לשאול: מה ייעשה כדי לסייע לבית-כנסת במקרה זה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת וקנין. בבקשה, אדוני השר לשירותי דת. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת וקנין, בעבר, לפני כארבע שנים, תקצבנו בית-כנסת שנשרף במסגרת חריגים, וזאת המסגרת היחידה שאנחנו יכולים לדון בה על הנושא המדובר. לכן, לצערי, אין מענה של המשרד למקרים מעין אלו. אני בודק אם ניתן לסייע באמצעות רזרבת שר. יחד עם זאת אני מציע – זה נושא שעליתי עליו בזמן האחרון: מתברר שחלק גדול מבתי-הכנסת אינם מבוטחים, לא ביטוח רכוש ולא ביטוח נזקי אדם. גם פה, אנחנו פועלים לעודד את בתי-הכנסת לבצע את הביטוחים האלה, כי זה מאוד חשוב. בכל מקרה, אני רוצה לציין שלא פנו אלינו, אותו בית-כנסת, לא הייתה שום פנייה אלינו בקשר לסיוע. אבל ברגע שתהיה פנייה כזו אנחנו בהחלט נדון בה, ונבדוק את האפשרות לסייע להם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת – תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת וקנין, ואחריו – גם לחבר הכנסת אורי מקלב. יצחק וקנין (ש"ס): כידוע, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בחלק מהמועצות האזוריות אין מועצות דתיות. זאת אומרת, כל שירותי הדת נעשים על-ידי המועצה האזורית. אני חושב שאפשר למצוא איזה מסלול שאפשר לסייע למועצה האזורית, והיא זו שתסייע לאותם יישובים שבתחום שיפוטה. אין דרך אחרת. אני לא רואה דרך, אבל אני חושב שחייבים למצוא פתרון. בכל זאת, מקדש מעט, ובדרך כלל במושבים האלו יש בית-כנסת אחד יחיד, זה לא שיש לך איזו אפשרות אחרת לאן ללכת. ולכן, אני חושב שכן צריך למצוא פתרון ספציפי לבית-הכנסת המדובר. תודה, אדוני השר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, שאלה נוספת שלי, אני יודע שאתה לא תכעס עלי על השאלה הזאת, ואני רק מדמיין לעצמי שאם אתה לא היית סגן השר, אלא היה כאן מישהו אחר סגן שר – – – קריאה: שר. אורי מקלב (יהדות התורה): שר, סליחה. התכוונתי לסגן השר הקודם שהיה פה, אתה היית, כחבר כנסת אזולאי, שואל את השאלה הזאת, והשאלה היא על המחירים במקוואות. המחירים במקוואות עלו באופן דרמטי, לא במשמרת שלך – במשמרת קודמת. הציבור עדיין לא התרגל למחירים, ומדוע? קודם כול, המחירים מאוד מאוד יקרים; הדבר השני, כשהוא רואה שהמקוואות הפרטיים, לא הממשלתיים, לא הציבוריים, הם הרבה יותר זולים, וכאן תמיד הוא שואל: איך יכול להיות ששירות שהממשלה, שהמדינה נותנת, יותר יקר ממחיר של מקוואות פרטיים. כאן יש משהו שאני יודע שבאמת אכפת לך וכואב לך, ואתה בזמנך גם שאלת את השאילתות בעניין הזה. אבל היום כשאתה במשמרת שלך, כשאתה שר, אני שואל מה נעשה, ומה עדיין לא נעשה, במה שאפשר לעשות במחירי המקוואות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני השר. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת הרב וקנין, לגבי הפנייה שלך, אני, שוב, חוזר ואומר: אנחנו לא קיבלנו שום פנייה. יחד עם זה, אני אומר לך, ברגע שתגיע פנייה נבדוק את זה בצורה ראויה, כי אני חושב שאי-אפשר להפקיר בית-כנסת שנשרף. נעשה הכול על מנת לסייע לו. וכשאתה אומר שמדובר במועצה אזורית שאין לה מועצה דתית אלא היא נשענת על כספי הרשות המקומית, אנחנו בהחלט נסייע גם שם, ונמליץ לאותה רשות מקומית למצוא את הדרך, יחד אתנו, לסייע לבית-הכנסת. לכן, מה שאני מבקש לסיכום הנושא הזה, חבר כנסת וקנין, שיפנו אלינו על מנת לקבל סיוע. תודה. לשאלתו של חבר הכנסת הרב אורי מקלב, נכון, צדקת, גם אני בזמני העליתי את העניין הזה כשהייתי חבר כנסת, ואכן פנית אלי גם בכתב, וקיימנו על זה גם ישיבה אצלי במשרד. אנחנו תלויים באוצר, ואני מאוד מקווה שהאוצר יאשר לנו את ההנחה. כי אני מסכים אתך: לא יעלה על הדעת שאדם שבא עם ילדיו לטבול במקווה פעם בשבוע יצטרך לשלם כל כך הרבה כסף, אין לכך שום הצדקה. לכן, פנינו, ואני מקווה שנמצא את הדרך – אני לא אגיד לך שאני שמח שעד היום זה לא קרה; אני מאוד מקווה שזה יקרה בזמן הקרוב, ויאשרו לנו להוריד מחירים במקוואות. כי אני מסכים אתך שצריך להוריד מחירים, זה לא מוצדק, מחירים כל כך גבוהים, במיוחד שהיו מחירים זולים עד שהגענו לתאגידי המים; ברגע שעברנו לתאגידי המים המחירים קפצו בצורה משמעותית בכל המקוואות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לשר דוד אזולאי. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. השר כץ ישיב על שאילתה דחופה מס' 323 מאת חבר הכנסת אורי מקלב. נושא השאילתה: עדכון הנחה אוטומטית לאזרח ותיק. חבר הכנסת מקלב יקרא את נוסח השאילתה. 323. עדכון הנחה אוטומטי לאזרח ותיק אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, נוסע שהגיע לגיל אזרח ותיק וזכאי להנחה נאלץ ללכת למרכז שירות כדי לעדכן את פרופיל הזכאות לאזרח ותיק. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה לעדכון פרופיל הזכאי אוטומטית? 2. לחלופין, מדוע מנפיק הכרטיס לא ישלח לאזרח הוותיק כרטיס חדש לבית האזרח הוותיק? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע בלשכת המשפטית של משרד התחבורה, ולהלן מובאת התשובה שהתקבלה: שאלת הצורך בכרטיס רב-קו לשם קבלת הנחת אזרח ותיק בתחבורה ציבורית, והזמינות להנפקת הכרטיסים הללו, תלויה ועומדת בבית-המשפט העליון בבג"ץ 8570/14 "כן לזקן", עמותה, נגד שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר לשוויון חברתי ואחרים. משרד התחבורה יכבד, כמובן, כל פסק-דין שיינתן. זו התשובה כפי שנמסרה על-ידי הלשכה המשפטית, והתבקשתי לדייק בה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר כץ. בבקשה, שאלה נוספת לחבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – גם לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני השר. לא הייתי מודע שיש עתירה של "כן לזקן" או מישהו אחר, ארגון אחר שבעניין הזה עתר, אבל בגלל הנסיבות, ששאילתה, מטבע הדברים, מוגבלת במילים, לא דיברנו – זה לא רק הנושא של קשישים, אלא עוד דברים שעליהם הרב-קו לא נותן מענה. לדוגמה, אני יכול לתת לך, כשאובד כרטיס רב-קו ויש בו כמה חברות, כשיש הסכמים עם כמה חברות, זה לא שהוא בא לחברה אחת ושם הוא מקבל זיכוי על כל מה שאבד לו והכרטיס ניתן, אלא הוא צריך ללכת לכל חברה, חמש חברות, שש חברות, לכל אחת – עשרות שקלים או מאות שקלים, הוא צריך ללכת בנפרד. מיותר להגיד מה הטרדה: זה הרי לא נמצא, זמין; צריך ללכת למרכז שלהם, שנמצא במקום אחד בעיר, גם לפעמים הוא איננו בעיר, לעמוד בתור בשעות מסוימות, להפסיד ימי עבודה. מה שאנחנו שואלים, כרטיס הרב-קו הוא כרטיס – יש שני מיליון כרטיסים מונפקים; מיליון כרטיסים בשימוש כל יום. כרטיס הרב-קו היה צריך להיות באמת שיא הטכנולוגיה; הוא כבר קיים תשע שנים או כמעט קרוב לעשור, ועדיין הוא לא נחשב – ממש לא כרטיס טכנולוגי משוכלל, עדכני. הוא מיושן, הוא מקרטע, ועם קצת מאמץ – ובכל אופן, בקשתי ושאלתי היא: מדוע שלא נהפוך את כרטיס הרב-קו לכרטיס חכם אמיתי שיודע לתת מענה לכל הצרכים, עם האוטומציה והטכנולוגיה המתקדמת שבהובלתך הקיימת היום בכל הנושא של תחבורה, הסעת המונים ותחבורה ציבורית. היום קיימת באמת תחבורה להמונים וברב-קו ממש יש פער גדול מאוד בין מה שהטכנולוגיה מאפשרת לבין מה שהוא יכול לבצע. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. שאלה נוספת, של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. ואז, אדוני השר, תשיב לשניהם. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אדוני השר, היושבת-ראש, שאלתי: מכיוון שאנחנו מתקרבים כבר – שבעה שבועות לל"ג בעומר, פחות מחודשיים, ובמשטרה זה מוגדר כאירוע הגדול ביותר במדינה, העלייה בל"ג בעומר למירון, ואחרי שבשנה שעברה כשלה התחבורה הציבורית עם האוטובוסים, אז שמענו מהשר – שטביעת אצבעותיך בכל מקום במדינה, ורואים את זה בכל הכבישים ובכל הגשרים, ובכל המנהרות ובכל ההישגים האדירים בתחום התחבורה, שזה נזקף לזכותך – אז שמענו מפיך, ובעצם גם אני הצעתי את זה עוד לפני שבע-שמונה שנים והגדירו אותי "בעל חלומות", על רכבת שתצא לכיוון מירון שתגיע לצומת שבע, ובינתיים לכרמיאל. אולי ישכיל אותי השר כדי שנוכל לשמוע מה קורה בתחום הזה, וזה יכול להביא את הפתרון האמיתי לעלייה רבתי, לשנע קרוב לחצי מיליון איש. והפעם ל"ג בעומר במוצאי-שבת, הבא בחשבון, וב-24 שעות עוברים כמעט חצי מיליון איש שעולים למירון – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – והרכבת יכולה מאוד לעזור בנושא. תשכיל אותי, בבקשה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מוזס. בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: גברתי היושבת-ראש, לגבי השאילתה, אני עוד פעם אומר: אני הקראתי את התשובה כפי שהמסגרת המשפטית מתירה. לגבי האמירות הנוספות לגבי הרב-קו והשימושים בו והצורך להקנות עוד דברים, אני יכול לומר, מאחר שאני זה שיזם את הנהגת השימוש ברב-קו בישראל, עד כמה שזה נשמע מפתיע; אני מכהן כמעט שמונה שנים כשר תחבורה, גם זה מפתיע, אבל לא היה רב-קו, ואני הנהגתי את הרב-קו, וזה לא היה דבר פשוט. בכל העולם יש את זה, וכאן לא היה. ואני יודע שזה מקנה יתרונות בלתי רגילים ביחס למה שהיה. עובדה שהשימוש הוא מאוד נפוץ, ואנחנו משכללים וממקצעים את הנושא יותר ויותר בתוך המערכות השונות, כחלק מהמהפכה הגדולה מאוד שאנחנו עושים בכל תחום התחבורה הציבורית, מתחנות המוצא עד הכבישים, עד נתיבי התחבורה הציבורית והאכיפה, וכל הדברים שאנחנו מקדמים עכשיו מאוד מאוד, בגלל הבנת הצורך, איכות האוטובוסים ומעמד הנהג, וכמובן כל האכיפה בנת"צים, והסמכת העיריות. זו מערכת אחת כוללת, שמתחברת בסוף ותביא את ישראל להיות מדינה מודרנית. הייתה גם כמעט שביתה אתמול, ואני שמח שמנעתי אותה, ואנחנו נחושים מול כל הגורמים לוודא שהתחבורה הציבורית תתקדם ותגיע למקום ששם נמצאות המדינות המתקדמות בתחום הזה. לגבי הנושא של מירון, הרב מוזס, יש לך הרבה זכויות בעניין הזה. האתר הזה, שהוא אתר קדוש ליהדות, הוא אתר עלייה לרגל גם בל"ג בעומר, אבל גם בראשי חודשים ובהרבה מאוד הזדמנויות אחרות, ולכן חשוב שאנחנו נביא ונארגן מערכת היסעים מסודרת, שגם תתחיל כמה שיותר מוקדם, אבל תימשך לדורות. חזון הרכבת למירון הוא חזון שמתממש. אתמול הייתה לי הזכות לנסוע נסיעת מבחן ראשונה ברכבת שהגיעה עד 170 מטר מהתחנה בכרמיאל כבר. הגענו לתחנת אחיהוד, הגענו ממש לפאתי תחנת כרמיאל, וכרגע עובדים להשלים את הקטע הנוסף ובונים את התחנה היפה שתהיה שם. בערב ראש השנה – השנה בתאריך לועזי ראש השנה יוצא ב-21 בספטמבר; זה יום ההולדת הלועזי שלי, במקרה – ויום לפני אני מקבל מתנה, אבל לא רק אני: ב-20, בערב ראש השנה, יתחילו הנסיעות המסחריות הרגילות לכרמיאל, ויוכלו להגיע לכרמיאל, לגליל בכלל. וכמובן, גם בהקשר של מירון, אנחנו פועלים לכך שבל"ג בעומר נוציא רכבת סמלית אחת לנבחרי – לסיירת מירון, שתהיה מורכבת מנבחרי ציבור, מאנשי תקשורת ומאחרים שיש להם עניין בנושא הזה. אתה מוזמן לבוא, כמובן. רצינו לעשות את זה במוצאי-שבת; אתה מייעץ לעשות את זה ביום ראשון עצמו. אנחנו נשקול את העניין הזה. אבל הבשורה הגדולה באמת שאנחנו ממשיכים גם את הקו לקריית-שמונה מכרמיאל. כבר תוקצבו 40 מיליון שקלים, שכבר מיועדים על-ידי חברת "נתיבי ישראל" לקידום התכנון. הם מתכננים רכבת שתחבר; יהיו שם גם שתי מנהרות ארוכות של כמעט 12 קילומטר לכל כיוון מתחת ההרים של צפת, בעומק מאות מטרים. אנחנו עושים שם מעשי בראשית כמעט, כן? לא מחליפים אותו, אבל אנחנו כאן ברמת הארץ, ומחברים את המדינה. אגב, זה דבר – מעבר לחשיבות הלאומית והכלכלית, זה עניין חברתי מהשורה הראשונה, לאפשר לכולם להיות מחוברים. אני רואה מה קורה בבית-שאן, בעפולה – לחיפה, למרכז. אנחנו גם הודענו שבשלושת החודשים הראשונים יהיו נסיעות חינם לכל מי שגר שם באזור לכל רחבי הארץ, כדי שיוכלו גם ליהנות וגם להסתגל, והנה, ברכבת העמק נסעו בשלושת החודשים הראשונים כ-350,000 איש, ועכשיו זה בתשלום – אומנם בהנחה לשנתיים – ונוסעים שם, ואנשים יכולים לגור וללמוד ולעבוד שם. ואנחנו מפתחים את המדינה כמו שעשו בארצות-הברית, באירופה, באסיה, בתקופות קודמות. העניין הזה של מירון, אנחנו מאוד מקפידים להתחבר ולאפשר – לבני כל הדתות, אגב, אף שזו מדינה יהודית ודמוקרטית, בוודאי – להתחבר למקומות הקדושים. אני שמח שאחרי הרבה שנים שזה לא קרה, אני גם אפשרתי לבנות דרך נאותה לנבי שועייב, האתר הקרוב והקדוש לעדה הדרוזית, כל האתרים הנוצריים לבני העדה הנוצרית, האתרים לבני העדה המוסלמית, ולכל דת. אפילו הבהאים מטופלים בדרכים כדי להגיע לאתרים שלהם – יש להם גם ליד עכו, לא רק בחיפה. כמובן, כמדינה יהודית אנחנו צריכים לאפשר למירון. אני גם החלטתי, ומקדמים את הרכבת המהירה לירושלים, ובעזרת השם היא תתחיל בפסח הבא, מתל-אביב לירושלים בפחות מחצי שעה. תהיה עלייה לרגל מודרנית בפסח הבא. אנחנו גם נמשיך את הרכבת באופן תת-קרקעי עד אזור הכותל, שיוכלו להגיע מהארץ ומחו"ל וגם לנסוע ברכבת עד הכותל המערבי, עד אזור הר-הבית – האתרים הקדושים ביותר לעם היהודי. הרכבת מאפשרת לחבר את הדברים. היא הרבה יותר בטוחה, וחוסכת נסיעה בכבישים, וגם בבטיחות ובחיי אדם, וכמובן – בעומס תחבורתי. זו תשובתי הארוכה על שאלתך הקצרה, כי יש כאן בהחלט בשורות, וניפגש בעזרת השם בל"ג בעומר. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת ישראל כץ. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת נחמן שי, ג'מאל זחאלקה, אורי מקלב וטלי פלוסקוב בנושא: הקרב המסוכן בין איחוד הצלה למד"א עולה שלב. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115), התשע"ז–2017 [מס' מ/1119, פ/3928/20; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 21144; חוב' כ', עמ' 21418; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: סיימנו עם השאילתות ואנחנו עוברים לחקיקה, רבותי. הצעת החוק הראשונה שאנחנו נדון בה היום היא הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם, שנמצא כבר כאן. חבר הכנסת דוד אמסלם, ממתינים לך, בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115), התשע"ז–2017. ההצעה היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק פרטית באותו עניין שאני יזמתי. האמת היא – בלי להקריא, חבר הכנסת ברושי – אני רוצה להסביר לכם בעצם על מה הצעת החוק. הצעת החוק הזאת שאנחנו רוצים לדבר עליה, יש בה שלושה מרכיבים. המרכיב הראשון זה שיפוי. עד לפני תקופה לא ארוכה, מה שקרה במדינת ישראל כשמישהו רצה להקים איזה פרויקט או תוכנית, הוא הגיש אותם לעירייה או לוועדות התכנון, וברגע שהיה מישהו שהרגיש שהוא נפגע מאותה תוכנית הוא הגיש תביעה לשיפוי בוועדת התכנון, ובעצם היה שם איזה הליך כזה או אחר, ובסופו של דבר נקבע אם מגיע לתובע איזה פיצוי בגין ירידת ערך בשל אותו פרויקט שמישהו אחר בנה. המדינה התנהלה הרבה מאוד שנים כך שבאה ועדה מקומית ואמרה לאותו יזם: תן לי כתב שיפוי, ואם יהיו תביעות בגין ירידת ערך, בעצם אנחנו נגלגל את זה אליך, מפני שאנחנו הבאפר של העניין הזה. בסופו של דבר, אנחנו נותנים לך את ההיתר ואנחנו לא שותפים לעסקה. אנחנו נותנים את ההיתר, ואם יש תביעה בגין אותו פרויקט שלך, אתה תשפה את מי שהיה לו נזק. ככה התנהלו הדברים הרבה מאוד שנים. לא מזמן היה בג"ץ בנושא – לא אלאה אתכם בפרטים, זה לא חשוב – ובסופו של דבר בג"ץ החליט שכתבי השיפוי האלה, במתכונת שהתקיימו, לא חוקיים, ולכן הוא פסל את ההליך הזה. מה שקרה זה שהרשויות הפסיקו או עצרו את כל הנושא של אישורי התוכניות, מפני שהן לא רצו להיות חשופות לתביעות מהסוג הזה. הצעת החוק הזאת שלנו – אני הגשתי הצעת חוק פרטית, הממשלה גם הגישה ממשלתית – היא מפני שכרגע המצב הוא שהרשויות, הוועדות המקומיות, לא מקדמות תוכניות בגלל הנושא הזה. לכן אנחנו מיזגנו גם את שתי ההצעות. ההצעה בכללותה באה לפתור את העניין ומסדירה את הנושא של כתבי השיפוי כך שההליך הזה יהיה חוקי. זה אומר שהעיריות יוכלו לבקש את כתבי השיפוי, מפני שגם ברציונל העירייה לא שותפה בפרויקט, היא רק מתווכת, היא רק נותנת את האישור. לכן זו בעצם הצעת החוק, אני חושב שיש בה הרבה היגיון, ובאנו להסדיר את הנושא שהיה קיים עד לא מזמן, ובזה אני מקווה שהדבר יבוא על פתרונו במובן זה שהרשויות יפסיקו לעכב – אני מדבר בעיקר על הוועדות המקומיות – את כל הנושא הזה של התוכניות שמוגשות אליהן בתקופה האחרונה. הנושא השני בהצעת החוק מדבר על שיפוי מועצות אזוריות בשל תוכניות דרך. מה שקרה עד היום – או המצב היום, נכון להיום – כשהמדינה מבצעת תשתית תחבורתית של כבישים, מסילות ברזל וכו' וכו' וכו', יש גם אופציה, כמו בכל פרויקט, שמי שמרגיש נפגע הוא גם מבקש פיצוי מהמדינה בגין ירידת ערך או פגיעה כזאת או אחרת בין התשתית. עד כאן זה בסדר. מה שעשתה המדינה, היא בעצם חילקה את זה בינה לבין מועצות אזוריות בעיקר, ואני אסביר גם מדוע. היא חייבה את המועצה המקומית להשתתף בנושא הזה ב-30% והמדינה ב-70%. מדובר בעיקר על תשתיות כבדות, תשתיות לאומיות שעוברות – לרוב זו לא תשתית שבאה לשרת את אותה מועצה אזורית, אלא היא עוברת דרכה. אני רוצה רק לסבר את האוזן של חברי הכנסת – חבר הכנסת ברושי, זה הסיפור של המועצות האזוריות. הרי הציבור לא יודע, אבל רוב שטח מדינת ישראל ורוב התשתיות עוברות במועצות האזוריות, והמועצות האזוריות האלה, יש להן שני וקטורים הפוכים: רוב השטח של המדינה יושב שם, ומיעוט תושבים. אז מבקשים מאותה מועצה אזורית – למשל עמק-חפר, זו הדוגמה, שם נחשפתי לנושא – מועצה של 15,000, 20,000 איש, שמשלמת ארנונה, שמתפרנסת, מה שנקרא, מארנונה – מצפים ממנה שהיא תשלם כמה עשרות-מיליוני שקלים בגין הרחבת כביש תל-אביב–חיפה. איתן ברושי (המחנה הציוני): כביש ארצי. דוד אמסלם (הליכוד): מה זה קשור אליהן בכלל? אבל זה המצב היום. לכן באנו להסדיר את הנושא הזה. אני לא אלאה אתכם. בסופו של דבר – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אנחנו בעד, דוד, אנחנו בעד. דוד אמסלם (הליכוד): אני יודע, אבל אני מסביר למי שלא היה. דרך אגב, זו הייתה הצעת חוק פרטית שלי שהגשתי, ואני מיזגתי אותה עם ההצעה הזאת, כדי לקצר טווחים, מה שנקרא, ולקדם את העניין. היו לנו כאן ויכוחים גם עם האוצר בעניין הזה, כי בסופו של דבר העלות למדינה בסעיף הזה היא כ-40 מיליון שקל לשנה. ובסופו של דבר, כשתקראו את הצעת החוק, הגענו אתם לאיזו פשרה שהם יוכלו לחיות עם זה. אני חושב שבזה בעצם קידמנו את כל הנושא הזה של המועצות האזוריות. גם אתה דיברת אתי, חבר הכנסת ברושי, על הנושא הזה בהיבט של המועצות המקומיות, ושאפו לך גם בעניין הזה. על הדרך הכנסנו את הסיפור של היטלי השבחה, תמ"א 38. מה שקורה בתמ"א 38 – כידוע לכם, יש לה אבולוציה. בכלל, סוגיית תמ"א 38 התחילה כחיזוק מבנים. באה מדינת ישראל, בצדק, ואמרה: יש מבנים – אהלן, בוקר טוב לקארין. יש מבנים שהם בעצם ישנים מאוד, היה חשש שברעידת אדמה קלה הם יתמוטטו, בעיקר מבנים שעומדים על עמודים, ישנים מאוד. באה המדינה ואמרה: בואו ננסה לפתור את העניין בכך שאנחנו ניתן זכויות בנייה לאיזה קבלן, שהתושבים, הדיירים יוכלו להחליט מיהו, והוא יחזק להם את הבניין, ותמורתו תהיה בזה שהוא יקבל קומה נוספת שהוא יבנה וימכור אותה. במהלך השנים התברר שכנראה לא הייתה לזה היתכנות כלכלית – אז נתנו קומה אחת, ואחרי זה ראו שזה לא מספיק, אז קומה וחצי; עברנו לשתי קומות, ל-2.5 קומות, והגדלנו לעשות – וזה בסדר – ובתיקון האחרון אפשרנו גם שלוש קומות. הקומה השלישית. קריאה: – – – דוד אמסלם (הליכוד): הבנתי, שנייה. בקומה השלישית – בעצם נתנו את התיקון של הקומה השלישית. צריך להבין, בתמ"א 38 יש פטור מהשבחה, כדי לתת את האינסנטיב הכלכלי ליזם. גם כאן הרשויות בעצם, חלק מהן, פנו אלי בעניין, אמרו שהן מעכבות את הסיפור של תמ"א 38, כי אין להן השבחות. ההשבחה, כידוע לכם, באה לפתור את כל סוגיית פיתוח התשתיות. ולכן גם כאן, לא אלאה אתכם, בסופו של דבר הגענו להסכמה גם עם התאחדות בוני הארץ, שבקומה השלישית – אנחנו מדברים על התוספת השלישית – יוכלו לגבות היטל השבחה בין 0% ל-35%, כשהיום ההשבחה היא 50% – וזה לפי מדיניות עירונית שהעירייה תקבע. היא יכולה לקבוע 0%, היא יכולה לקבוע 25%, היא יכולה לקבוע כל מחיר, מה שנקרא "כל מספר זוכה", על הרצף. וזה כמובן בכפוף למדיניות עירונית, שתעבור את האישור של מועצת העיר. היא יכולה לעשות גם דיפרנציאציה בתוך העיר בהיבטים האלה; לא כל העיר חייבת להיות עם אותו היטל. היא יכולה להחליט שבשכונה א' אין היטל בכלל, בשכונה ב' יש, וכו' וכו'. אני חושב שכאן בעצם אנחנו איזנו את כל המספרים ככה שגם היזמים יוכלו, ויהיה להם אינסנטיב כלכלי להמשיך לבנות, וגם הערים יוכלו להחליט אם זה נכון או לא נכון לגבות את ההיטל. ובסופו של דבר אנחנו גם משחררים את כל השסתום שבעצם – את כל החסמים שהיו עד עכשיו בהיבט של תמ"א 38 וגם בנושא של כתבי השיפוי. אני משוכנע שלאחר שאנחנו נאשר את הצעת החוק הזו אנחנו משחררים בכלל חסמי בינוי. אני משוכנע שזה יקדם עכשיו, גם בוועדות המחוזית וגם במקומיות, את כל הנושא של ההיתרים. הורדנו את הסיפור הכספי מהעניין, הכול מתקדם. לפחות את זה הורדנו, בואו נראה, עכשיו זה תלוי בחריצות של הפקידים בעניין הזה. אז אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ולכן אנחנו כרגע עוברים להצבעה. וכעת נצביע על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. חברת הכנסת קארין אלהרר, את רוצה שאני אכניס אותך? בסדר. כי היא לא תחזור למקום. את תומכת, אני מבינה, נכון? קארין אלהרר (יש עתיד): כן. הצבעה מס' 1 בעד סעיפים 1–5 – 38 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 39, כולל חברת הכנסת קארין אלהרר, בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115) עברה בקריאה שנייה. וכעת אנחנו נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 2 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 40 חברי כנסת, כולל חברת הכנסת קארין אלהרר, בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הריני להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017 [מס' כ/686; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 20740; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, גברתי. קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק תאפשר גם לעובדי משרד מבקר המדינה, כמו כלל עובדי המדינה ועובדים בכלל, להתלונן של שחיתות לכאורה במקום עבודתם, לא רק במסלול של פנייה לבית-הדין לעבודה אלא גם במסלול אזרחי קל יותר, כפי שניתן לכל אזרח – ניתנת לו היכולת לפנות אל מבקר המדינה שיכיר בו כחושף שחיתות. עובדי משרד מבקר המדינה יוכלו לפנות אל יושב-ראש הכנסת, וזה ימנה שופט בדימוס שיבחן את התלונה ויוכל להכיר במתלונן כחושף שחיתות אם הוא מוצא כי מתנכלים לעובד על רקע שחיתות שהחושף ניסה לחשוף, אם הייתה או לא הייתה. זו הצעת חוק של חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הוועדה. אני רוצה בהזדמנות הזאת – וזה גם יוצא טוב, זה סוף הכנס – להודות לצוות הוועדה: מנהלת הוועדה הגברת חנה פריידין, סגנה מר איל קופמן, ועוד עובדת הוועדה, חנה יוסף; הצוות המשפטי: עו"ד תומר רוזנר ועו"ד גלעד קרן – באמת מדובר בצוות שעושה עבודה מצוינת בוועדה. אני רוצה להודות למשרד מבקר המדינה ולמשרד המשפטים. הדיונים בהצעת החוק היו דיונים קצרים וממצים, ואני חושבת שהגענו לתוצאה מצוינת שנותנת מענה על לקונה שנוצרה בחוק. אני אבקש מכנסת ישראל להצביע בעד ההצעה כדי שנוכל לשפר את מעמדם של עובדי משרד מבקר המדינה, אם יהיה צורך, בנושא הזה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. כאמור, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, אך יש לנו שתי בקשות דיבור. חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברתי יושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה, שבמהלך מהיר וחכם קידמה את הצעת החוק הזאת. תראו, מוסד מבקר המדינה הוא מוסד חשוב מאין כמוהו, אחד משורה של גורמים שנועדו גם לטייב את עבודת הממשלה, וגם כמובן לוודא שהיא מתנהלת בצורה חוקית, תקינה ויעילה. אבל צריך לזכור שמוסד מבקר המדינה שונה מכל יתר הגופים בכך שהוא איננו שחקן פעיל על המגרש של הרשות המבצעת. יש לנו עוד שומרי סף, יש לנו כמה גורמים שמטפלים בטיוב המערכת, גורמי בקרה וביקורת, אבל הם כולם שחקנים בתוך המגרש. מבקר המדינה – הייחודיות שלו זה שהוא נמצא מחוץ למשחק; הוא לא שותף פעיל בתהליכים, הוא לא מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות תוך כדי ההתהוות שלהם. נורא מרעיש לי, גברתי סגנית היושב-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה צודק, אדוני. אני מבקשת. הצוות של סיעות הקואליציה, הצוות של סיעות הקואליציה, אני מבקשת מהסדרנים להגיע אליהם ולבקש להוריד קצת את הלהבות שם. קצת שקט, אנחנו לא שומעים מה הולך פה. תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אמרתי שמוסד מבקר המדינה שונה מיתר הגופים בכך שהוא נמצא מבחוץ למערכת, וזה מה שמקנה לו את היתרון היחסי, הפרספקטיבה המאוד-מאוד מיוחדת שלו. מי שמעורב בתהליכים, אז מנטלית הוא משועבד להם; הוא חלק מהם; הוא לא תמיד יכול לראות משהו שמישהו שעומד מבחוץ, שהפרספקטיבה שלו היא חיצונית, יכול לראות. לכן, מוסד מבקר המדינה – וכך זה מעוגן גם בחוק-היסוד של המבקר וגם בחוק המבקר – אמור להיות מחוץ לתהליכים. כפי שאמרתי, זה הערך המוסף שלו, זה היתרון היחסי. אם מבקר המדינה יהיה מעורב בתוך התהליכים, יהיה חלק מתהליכי קבלת ההחלטות, הוא יאבד את היתרון היחסי שלו, ואז הוא כבר הופך להיות חלק מהגופים האחרים, ואנחנו מייצרים כפילויות ודריכה על הרגליים ועודף רגולציה וביורוקרטיה שבסופו של יום מאוד מאוד מקשה על יכולת התפקוד. חלק מההבנה שמוסד מבקר המדינה מתעסק בביקורת אוחרת – לאמור, אחרי התהליכים – ולא מתערב בתוכם, אמרתי קודם שזה מעוגן בחוקים, ולכן התקציב שלו מאושר בנפרד, וזה לא במסגרת החוק של תקציב המדינה בכל שנה. אין עליו פיקוח, הוא עצמו לא גוף מבוקר, אבל שוב, גם לא צריך את זה בתפיסה, מכיוון שהוא נמצא מחוץ למערכת. הפוזיציה המאוד-מאוד מיוחדת וייחודית שמקנה למבקר את היתרון היחסי נשחקת מאוד בשנים האחרונות בגלל מעורבות-יתר של המבקר בתהליכי קבלת ההחלטות, וזה דבר מסוכן ששוב, בעיני בעיקר פוגע במוסד המבקר עצמו וביכולת שלו לעשות את אותה עבודה שכדי לעשות אותה הוא צריך את הפרספקטיבה המאוד-מיוחדת שלו, שנמצאת מבחוץ לתהליכים ולא מתערבת בתוך התהליכים. מאחר שזה המצב, אנחנו נדרשים היום גם לתיקון החוק הזה, שיאפשר לעובדים במשרד המבקר שרוצים להתריע על כל מיני מחדלים או כשלים בהתנהלות של משרד המבקר, וגם הם – כמו עובדים אחרים שחושפים שחיתויות במשרדים אחרים בממשלה או ברשויות אחרות – חשופים לא פעם להתנכלויות, אנחנו צריכים לאפשר גם להם את אותו מנגנון, את אותו מכניזם פשוט שיאפשר להם מצד אחד להגיש את התלונה, ומצד שני להיות בטוחים שלא יבולע להם ושמקום העבודה שלהם יישמר. התיקון הזה – ואני כמובן מברך את יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת ביטן על ההובלה שלו, וכפי שאמרתי, את יושבת-ראש הוועדה, על הקידום החכם והטוב בוועדה – אבל התיקון הזה הוא תיקון ראשון בשורה של תיקונים שאנחנו צריכים, ובעזרת השם נעשה, ומבחינתי כבר בתחילת הכנס הבא, באמת כדי להחזיר את מוסד המבקר למקום הכל-כך חשוב וחיוני שלו כגוף שמבצע, כפי שאמרתי, בקרה תהליכית אוחרת, שלא מעורה בתהליכי קבלת החלטות, ומכיוון שכך הוא ייהנה או נהנה מאותה פרספקטיבה ייחודית שאין לאף אחד מן השחקנים שמשחקים בתוך המערכת. אני מבקש כמובן מכולנו לתמוך בחוק הזה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? בבקשה, להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיף 1 – 40 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 40 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49), עברה בקריאה השנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. בבקשה, להצביע. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 40 נגד – אין נמנעים – אין חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 40 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 115), התשע"ז–2017 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו חוזרים לדקה להצעת החוק הקודמת. חבר הכנסת דוד אמסלם מבקש להודות כיוזם החוק. בבקשה, אדוני. קארין, לא שמעתי מה את מבקשת. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני באמת מבקש להודות לאנשים שנמצאים מאחורי הקלעים, שלדעתי עושים רוב את העבודה של החקיקה, בוודאי בכנסת, מה שנקרא באמת האנשים שלא רואים אותם, האנשים השקופים, כאילו. אז קודם כול, תומר, לך אני רוצה להודות על כל – דרך אגב, מה שעברנו בוועדת הפנים, אני בחיים שלי לא עברתי חודש אינטנסיבי כזה, וצוות הוועדה פשוט עמד כמעט על סף קריסה, בכל הנושא של החקיקה. אז באמת, תומר, אני מודה לך. אני מאוד אוהב אותך; לירון, רוני, גלעד, באמת תודה לכם על כל העבודה המקצועית שעשיתם ועל כל ההשקעה; כמובן, לצוות הוועדה היותר-טכני – ללאה, מנהלת הוועדה, לשושי ולכל הבנות, באמת תודה רבה לכם על כל מה שעשיתם; כמובן לעוזרים שלי, נמרוד, יפית ודוד עמר, שזו גם הזדמנות בשבילי לאחל לך רפואה שלמה והחלמה מהירה. אנחנו מתגעגעים אליך פה; וכמובן לצוות האוצר, ערן ניצן וצוותו, אודי אדירי וכל הצוות שלו – אנשים נפלאים באמת; וכמובן, גם לצוות המשפטי של משרד המשפטים, ארז קמיניץ ובת-אור, באמת, וכל החבר'ה שלהם. הייתה פה באמת עבודת חקיקה מאוד אינטנסיבית, מאוד טכנית, קשה. באמת שאפו לכם על כל העבודה שאתם עושים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. אני מבקשת לברך את תלמידי "עינות ירדן" מהגליל העליון שנמצאים אתנו היום, על-פי בקשתה של השכנה שלכם, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, חברתי היקרה. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017 [מס' כ/688; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 20941; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: טוב, רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להביא לפניכם הצעת חוק ראויה וטובה של חברת הכנסת יעל גרמן, עם הרבה מחברי סיעתה וחברים אחרים מחברי הכנסת. החוק, מתשס"ה, 2014, מעניק לבית-המשפט סמכות להגביל בצו אדם שביצע עבירת מין בהיותו בגיר והורשע בה. החוק אומר, באופן הגיוני, שמאחר שהמפגש בין הפוגע לנפגעת יכול ליצור נזקים נפשיים גדולים לנפגעת, אם בית-המשפט חושב כך, אז במקומות שבהם יש שהות רבה – והחוק תמיד מדבר על שני מקומות שבהם תמיד אדם שוהה הרבה זמן: מקום מגוריו ומקום עבודתו; לכן, החוק מתייחס לזה ואומר שעבריין שהורשע לא יוכל לעבוד או לגור במקום שקרוב למקום שבו הנפגע גר או עובד. זה בסדר. באה חברת הכנסת יעל ובצדק אומרת: רגע, יש עוד מקום אחד שבו נמצאים הרבה זמן, וזה סביבת הלימודים. גם שם יכול להיות מפגש שייצור את אותו נזק. לכן הצעת החוק באה ואומרת להוסיף לחוק הקיים גם את סביבת הלימודים. פירוש הדבר שהעבריין לא יוכל לא לגור, לא לעבוד ולא ללמוד קרוב למקום למגורים, עבודה או לימודים של הנפגע. כלומר, מוסיפים את סביבת הלימודים בשני האגפים, ובזה באמת מונעים את המפגש. זה נכון וזה ראוי. בכוונה לא הגדירו מוסד לימודים בהגדרה מדויקת. הוסיפו שזה יהיה מוסד להכשרה מקצועית, אבל לא הגדירו את זה עד הסוף, כדי לתת לבית-המשפט את היכולת, באמת, לפי העניין, לדייק עד הפרט האחרון. אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעה מאוד ראויה. אין לה הסתייגויות, ואני קורא לחברי להצביע בעדה בקריאה שנייה ושלישית. שוב, אני רוצה להודות לחברת הכנסת יעל ולכל חברי הכנסת שהצטרפו אליה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ניתן סלומינסקי. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות דיבור, לכן מייד נגיע להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–4 – 37 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 37 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 38 נגד – אין נמנעים – אין חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 38 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. לפרוטוקול, חבר הכנסת בר-לב מתבקש להצטרף כתומך. תודה. חברת הכנסת יעל גרמן, ביקשת לברך – בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, נכבדי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, לפני הברכות אני רוצה לספר לכם סיפור מקסים. אתם זוכרים שבתחילת פברואר השנה היה לנו יום פתוח של הכנסת. ביום הפתוח של הכנסת הייתה מליאה, כאילו מליאה אמיתית, שהייתה מורכבת רק מבני-נוער וסטודנטים. בסוף היום הזה כתב לי סטודנט, יותר נכון, תלמיד תיכון בשם הדר גיציס, בן 17 מנהריה, כך: רציתי לשתף אותך בהרגשה מדהימה שהייתה לי כאשר ייצגתי ביום הפתוח של הכנסת את החוק שלך. הוא ייצג את החוק וכל המליאה המדומה הצביעה בעד החוק. אז הדר גיציס, אני רוצה להודיע לך שהחוק עבר בקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה להודות. ראשית לכול, אני רוצה להודות למי שהשתתפו ויזמו את החוק: חיים ילין, עליזה לביא, מיקי לוי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, מירב בן ארי, עודד פורר, אורי מקלב, יחיאל חיליק בר, דב חנין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, סתיו שפיר, אילן גילאון, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, יוסי יונה, תמר זנדברג וטלי פלוסקוב. תודה לכם. תודה גדולה ליושב-ראש הוועדה ניסן סלומינסקי ולמי שעומד מאחורי הוועדה בשקט, בשקדנות ובחריצות, אסף פרידמן. תודה, אסף. תודה לייעוץ המשפטי, לעורכת-הדין נעמה מנחמי, לעורכת-הדין ליאנה בלומנפלד-מגד ולעורכת-הדין קשת יונה פיינברג. אני רוצה להודות באופן מיוחד לליאת קליין ואיילת רזין, שהן היועצות המשפטיות של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, שליוו לאורך כל הדרך את החוק. אני רוצה להודות לשדולת הנשים בישראל, לנעמ"ת, להתאחדות הסטודנטיות, וליקרים לי מכול – לשני היועצים לחקיקה הנפלאים שלי: ליועץ שלי לשעבר, שהיום הוא בניו-יורק, אסף וייס, שהוא למעשה ניסח את החוק, וליועצת המשגעת שלי, דניאל שמר, שקידמה את החוק. תודה רבה. החוק הוא נקודה קטנה בספר החוקים אבל הרבה נקודות יוצרות את הקו, הקו יוצר את הפסקה והפסקה – את הפרק. מי ייתן ונרבה פרקים בספר החוקים של מדינת ישראל. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. ברכות, כמובן. הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017 [מס' כ/691; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 21151; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא פרי עבודתה ומחשבתה של חברתנו חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ואולי הצטרפו גם חברי כנסת אחרים. המהות שלה זה סרבני הגט. זה אחד הדברים הנוראיים שקיימים. אחד מבני-הזוג, בדרך כלל הבעל, מסרב לתת גט. הוא יושב כבר במאסר על-פי החלטה של בית-הדין בגלל סירובו לתת גט, ויש סמכות לבית-הדין להרחיב. החוק הזה בא לתת אפשרות נוספת, כלומר, גם כשהוא יושב במאסר ועדיין הוא מסרב, יש אפשרות – החוק מבקש לתת סמכות לבית-הדין לקנוס אותו בדברים נוספים, ואולי הם יהיו הקש שישבור את גב הגמל ובגין זה הוא כן ייתן את הגט. הדברים שבהם מדובר, ההגבלות שבית-הדין יהיה רשאי להוסיף ולהטיל זה שסרבן גט לא ישתתף בשום מסגרת לימודית בבית-הסוהר. היום יש אגף שבו אתה יכול לשבת וללמוד כל הזמן – ללמוד תורה וכדומה. אומרים שאם אתה מסרב להחלטות של בית-הדין ואתה לא נותן את הגט, אל תהיה פתאום צדיק ותלך ללמוד. הוא גם לא יוכל לשהות באגף התורני. מוצע גם שבית-הדין יוכל להורות שאם יש כשרות ברמה רגילה, נניח, בבית-הסוהר, והוא דורש כשרות מהדרין – שזה זכות של אסיר – כאן, מכיוון שאתה סרבן: אדוני, אל תהיה צדיק פתאום באוכל. כשמדובר על האישה אתה מסרב להחלטות של בית-הדין ופתאום באוכל אתה נעשה צדיק – אז גם כאן יוכלו לשלול ממנו את הכשר המהדרין. דבר נוסף – שהיה צורך גם בבדיקה של רשות בתי-הסוהר – שאם הוא לא אסיר פלילי, הוא לא לובש בהכרח מדים של אסיר. פה, גם כשהוא יצא הוא ילבש, כמו אסיר פלילי, את בגדי האסיר. כמובן, גם זה דבר שאולי יגרום לו כן לתת את הגט, ובכל אופן יעניש אותו. דבר נוסף הוא שאם יחליטו לשים אותו – יש סמכות לשים אותו בבידוד לתקופה מסוימת, ואז גם בבידוד, פרט לסידור תפילה אפשר למנוע ממנו אמצעי כתיבה או חומר קריאה. שוב, זה לא הטיפול; צריך לעשות טיפול הרבה יותר יסודי בסרבנים, אבל זו תוספת חשובה, שאולי, אולי לאותו סרבן גט שיושב בבית-הסוהר, אולי הדברים האלה יגרמו לכך שבסופו של דבר הוא כן ייתן גט וישחרר. אני חושב שהצעת החוק היא ראויה, ואני מבקש מחברי לתמוך בה בקריאה שנייה ושלישית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. להצעת החוק הוגשו שש הסתייגויות של חבר הכנסת אלעזר שטרן. לכן, אדוני, אני כמובן מזמינה אותך להנמקת ההסתייגויות. לרשותך עד 30 דקות. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת בראש. הנאום הזה מיועד בעיקר לחברי ביש עתיד ובמחנה הציוני; מהצד השמאלי שלי אין לי ציפיות. אני רוצה להגיד לכם שפורים עבר, ומה שהבית החרד"לי מזמין אתכם כאן – לתת סוג של גיבוי למערכת דורסנית שמתעללת בנשים. ואתם, אם אתם תומכים בהצעת החוק הזאת, שאולי תפתור בעיה של מסורבת אחת, אתם קוברים באותו זמן מאות מסורבות גט שמתחננות כל רגע שיכניסו את הבעלים שלהן לבתי-הכלא, והסמכות שנתונה לבית-דין רבני היום – הם לא מפעילים אותה. ועכשיו מה הם באים ואומרים לכם, לנו? הנה, תראו, התקדמנו. מה לקחנו? קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לקחנו אחת או שתיים, שאולי יהיה סרבן גט שמשפיע עליו משהו, שייקחו לו את הגלאט-כשר – גם הדאגה הזאת היא כאילו למסורבת חרדית, חרד"לית. זה הכול בתוך המשחק שלהם. אבל אנחנו נתעלם באותו זמן ממה שבית-הדין יכול לעשות. הרי חברתי ציפי לבני זוכרת כמה התחננו כשהייתה שרת משפטים לבית החרד"לי על ביטול מרוץ הסמכויות, כמה אמרנו להם: תפסיקו להתעלל בגרושות. מה אתם נותנים חינם הישג לבית החרד"לי, שכאילו, כאילו, הם עוזרים למסורבות גט? אם תיפתר פה אחת – בסדר, אבל חברתי זהבה גלאון, אני שואל אותך, באמת: את יודעת כמה כאלה יש שגמרו את הדיונים בבית-הדין הרבני והם לא מכניסים אותם לכלא? על מי החוק הזה בא לעשות? קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא. אם אתן רוצות לתת משהו לחברת הכנסת שולי מועלם, שכאילו תלך ותתהדר עכשיו בעזרתכם, בעזרת יעל גרמן: עזרנו למסורבות הגט – מה עזרתם? למסורבת אחת חרד"לית אולי, או חרדית, שהבעל שלה מקפיד – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אחת לא מספיקה? אחת. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא עזרתם. רויטל סויד (המחנה הציוני): זה שווה. אלעזר שטרן (יש עתיד): נכון, אבל באותו זמן קברתם – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אחת, אחת. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – לא אחת. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא. אלעזר שטרן (יש עתיד): הרי אין דיון – אל תמכרו לי את זה שאני לא רוצה לעזור למסורבת אחת. ודאי שאני רוצה לעזור למסורבת אחת. רויטל סויד (המחנה הציוני): מעולה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל את נותנת לגיטימציה – – קריאה: לא. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – למערכת מתעללת, שכל יום יש לה לפני העיניים התעללות במסורבות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז המערכת המתעללת – בוא נגיע לזה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): בואי אני אגיד לך מה ההבדל בינינו. אני אגיד לך מה ההבדל – ששולי מועלם ומרב מיכאלי וציפי לבני, להבדיל ממך, יושבות פה כנסת אחרי כנסת. תגידי משהו, אם היית עושה אתה משא-ומתן ואומרת לה: בואי תקלי את מרוץ הסמכויות – עשית את זה? מחאנו כפיים לבית-דין שנותן לשתי נשים חרדיות – אולי מקל עליהן את הגט. לא איזו אופוזיציה זאת – איזו דאגה לנשים זאת? זאת דאגה לנשים? מה אתן אומרות? המערכת הזאת, מגיע לה – ביטן, אתה יודע שאני מדבר אמת כמוך. אומרים מה אנחנו חושבים; זה המחיר שלך, זה המחיר שלי. ועכשיו, אני אומר, בוא נסתכל על נתונים: לפי בתי-הדין הרבניים, יש 382 מסורבות גט בישראל, סרבני גט. מה אתם אומרים לי: גם אם נפתור אחת – דיינו. ואני אומר לכם שאתן תפתרו אחת – אתן קוברות בין 380 ל-1,400 מסורבות גט – זה לפי ארגוני הנשים. ומתוך כל הסרבנים האלה, כמה אתם חושבים יושבים בכלא? כמה יושבים בכלא? כמה בית-הדין החליט לשלוח לכלא? חברתי חברת הכנסת סויד, אני שואל אותך: את יודעת כמה? רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה יודע מצוין שאני יודעת כמה. יש לנו הבדל גדול מאוד בתפיסה. מה לעשות שיש הבדל גדול מאוד. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז עכשיו מה נגיד? שהבית החרד"לי עזר לאחת. תגידו, זה נקרא עבודה בכנסת? אם היא כל כך רוצה את הנוצות האלה, חברתי שולי מועלם, אז למה לפחות לא אמרת לה: בואי נלך על מרוץ הסמכויות? אבל אין מרוץ סמכויות, מפני שאם בית-הדין – – – עליזה לביא (יש עתיד): כי לא נותנים לקדם את זה. אלעזר שטרן (יש עתיד): היא התנגדה לזה, והיא מתנגדת לזה, ואת, עליזה לביא, נותנת יד לקבורה של 380 מסורבות גט, שבמקום להגיד לבית-הדין: 100 ימים לפחות אחרי שכבר הוצאתם פסק-דין – תכריח את בית-הדין הרבני לשלוח לכלא. לא. שולחים חמישה ו-14. עליזה לביא (יש עתיד): זה טיפה בים. צריך לשנות את המצב הזה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): זה לא משנה, להפך. בא מנכ"ל בתי-הדין – – – עליזה לביא (יש עתיד): הקואליציה צריכה לעשות יותר, אבל – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך מה קורה, עליזה. תראי, אני אגיד לך: בא מנכ"ל – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה לא רואה מה אתה עושה? קריאות: – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – אחת. אישה אחת – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אתם לא עוזרים אפילו לאחת. אל תצעקו לי "אחת". בואו ואני אגיד לכם. עליזה לביא (יש עתיד): מה אתה אומר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך מה אני אומר, תשמעי: כשבא מנכ"ל בתי-הדין הרבניים, שהוא אחראי לזה ש-382 מסורבות גט – הסרבנים מסתובבים בחוץ, ובמקום להגיד לו: אנחנו מוכנים ללכת אתך, לקחת את הגלאט-כשר, אבל תכניס 300 לכלא – מה אתן אומרות לו? מחיאות כפיים לבית-הדין הרבני, שסוף-סוף עשה משהו. אז מחיאות כפיים. אני אמחא אתכם כפיים. אני אגיד לכם מה יש לו שהם לא משתמשים. שייקחו להם את רישיון הנהיגה. שייקחו להם את רישיון הנהיגה – אתן לא מטפלות. זהבה גלאון (מרצ): כי זה בחוק. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, זה לא פה. זה לא פה. אבל הם לא – – – קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): רגע. הם יכולים, הם לא עושים את זה. הם גם יכולים, זהבה, להכניס אותם לכלא, והם לא עושים את זה. והחוק הזה – מה אומר לאותו מנהל בתי-דין רבניים? כל הכבוד לך שאולי עזרת לאחת או שתיים. ככה מנהלים – – – עליזה לביא (יש עתיד): כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. אלעזר שטרן (יש עתיד): שמעתי את זה. עליזה לביא (יש עתיד): – – – אחת. אלעזר שטרן (יש עתיד): הם יכולים כמובן לעכב יציאה מהארץ. רויטל סויד (המחנה הציוני): אחת. אלעזר שטרן (יש עתיד): הם יכולים לחסום את חשבון הבנק שלהם. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני לא יכולה להבין אותך. אתה מסוגל בכלל להבין מה זה אישה שעומדת והבעל לא נותן לה גט? קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אתן רוצות להקשיב? עליזה לביא (יש עתיד): הם לא עובדים – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אתן לא מקשיבות, אתן לא גמרתן, אתן לא גמרתן – – – קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אתן לא גמרתן להקשיב. קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): זהבה, את מקשיבה. נראה לי שאת מקשיבה, הן סתם צועקות, אז אני מדבר אלייך. לדוגמה, יש חוק שאומר, לדוגמה – אני לא אומר לך כמה ארגוני נשים תומכים: החליט בית-הדין להכריח מישהו לתת גט – שאוטומטית יכניס אותו לכלא. הרי עד שהם מחליטים הם מתעללים בנשים שנים. אם כבר בית-הדין החליט, אותו רב שבא כמנכ"ל בתי-הדין הרבניים ואומר לכם: תראו כמה אנחנו טובים, תגידו לו: בבקשה, תיקח 300, תכניס לכלא. הוא לא מכניס. עד שהוא מכניס אותם ממשיכות מסורבות הגט להיות "מתעוללות" על-ידם. כשעושים משא-ומתן עם הבית החרד"לי ואומרים לו: תשמע, ניקח לו את הגלאט-כשר, אבל אם אתה רוצה שנתמוך, זה לא כמו שעכשיו השתמע ברחוב – וזה מה שאתן עושות, שאתן תמכתן בחוק הזה בלי שקיבלתן כלום, בגלל שאת נשף הורדת המסכות הזה אתן אלה שמונעות. אתן עוזרות לשים מסכה. אתן עוזרות לשים מסכה: הנה, אנחנו מתקדמים; אנחנו בית-דין של מתקדמים. ואתם יודעים שהבית החרד"לי עם שולי מועלם מונע מנשים ללכת לבית-דין לענייני משפחה. מה ביקשנו בהפרדת הסמכויות, בצמצום מרוץ הסמכויות? כל מה שביקשנו – אפילו הסכמנו שמעשה הגט יישאר בבית-הדין הרבני, אבל לפחות שייתנו לנשים לבחור את הכסף, את משמורת הילדים, ללכת לבית-דין לענייני משפחה. קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): היא יכולה, היא, חברת הקואליציה האיומה הזאת, שמתעללת בנשים קבוע. אתן דרשתן את זה? לא. אתן יכולות להציג ולצעוק והכול, ואתן נותנות יד, המשך ותעודת כבוד. הרי אני שמעתי אתכן מדברות: כל הכבוד לבית-הדין שהציל – איך אני אגיד לכן? – אולי מסורבת גט אחת. אבל אני אומר לכם שאם אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, אחרי שבית-הדין גמר את הדיון על המעשה הדתי ואומר לו: לך תיתן גט, מאותו רגע צריך לקחת ממנו את המושכות, לעבור לבית-משפט של מדינת ישראל ולהגיד לו: אדוני, מה לעשות, המדינה – בטעות או שלא בטעות – נתנה לבית-הדין הרבני את כל הסמכות הזאת, אבל אם את סרבן הגט אתה לא מכניס עכשיו לכלא, תעביר את הדיון לבית-דין לענייני משפחה, ואנחנו נדע מה לעשות אתו. מה הם עושים? הם הרי יודעים ש-85% מסרבני הגט שכרגע עצורים בכלא הם חרדים. השאר מסתובבים בחוץ, מאות מסתובבים בחוץ. אז מה הם אומרים? ניקח להם את הגלאט-כשר. כאילו שמי שלא נשמע לבית-דין רבני – הרי בית-דין רבני אמר לו: תן גט – כאילו הוא, יהיה אכפת לו אם לוקחים את הגלאט-כשר או לא. ואיך מדינת ישראל נותנת עדיפות בחוק לבד"ץ על-פני כשרות רבנות? את זה אנחנו צריכים לעשות בחוק – לתת אולי פעם ראשונה את סוג העדיפות הזאת לאותם אנשים? אני אומר לכם, אני בטוח שלא. אני אגיד לכם מה אמר בישיבת הוועדה הרב של שירות בתי-הסוהר. לימודים – רוב סרבני הגט אינם לומדים. סרבן גט אזרחי נמצא באגף אזרחי, אסור לו להיות – משכך, נמצאים אולי 11 במעשיהו. מירב בן ארי (כולנו): מה אכפת לך? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך מה אכפת לי. מירב בן ארי (כולנו): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני לא שומע. סליחה, מפה לא שומעים טוב. מירב בן ארי (כולנו): אני שואלת אותך, מה זה מפריע לך שהורידו לו את הלימודים? אלעזר שטרן (יש עתיד): שמה הורידו לו? מירב בן ארי (כולנו): את הלימודים. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך מה. להפך, אני רוצה שיורידו לו. אני אומר לך שהם לא לומדים בכלל. אני אומר לך שמה שקורה כאן זה שבמקום להכריח – ואת חברת קואליציה – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תני לי להגיד לך. מירב בן ארי (כולנו): אתה צודק. אלעזר שטרן (יש עתיד): תני לי, שאלת, אני אענה לך. אני חושב שלא צריך לתת להם אוכל כשר בכלל, בסדר? לא צריך לתת להם אוכל כשר, וודאי שאני חושב שהם לא צריכים ללמוד. אני שמח שהתקבלה הסתייגות או רעיון תוך כדי הדיון, כשהחוק כבר היה חתום, להלביש אותם בבגדי אסיר, אבל אני חושב שהבעיה היותר-גדולה, שאתם לא רוצים לפתור אותה בקואליציה הנוראית הזאת מהבחינה הזאת, ואין לה שום קשר – – – מירב בן ארי (כולנו): לא, לא. אתה טועה. אלעזר שטרן (יש עתיד): שנייה. – – אין לה שום קשר להלכה; יש לה קשר לכוח, לג'ובים בבתי-הדין הרבניים. מה שאני אומר – שאם הייתם באמת, בתוך הקואליציה, לא עסוקים בקבלנות העברת חוקים, אז הייתם אומרים לבית החרד"לי: תעצור. אנחנו מוכנים לתמוך, מפני שיש היגיון בחוק הזה – – מירב בן ארי (כולנו): יש היגיון, אבל – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – אבל בתנאי שאם כנים דבריכם ואתם באמת כואבים את מצוקתן של מסורבות הגט, אז בואו נעשה עוד משהו, לא שיעזור לשתי נשים – שיעזור ל-30 נשים, שיעזור ל-100 נשים. אין את זה, אין את זה. להגיד לכם שאני מתפלא? אני לא מתפלא. אני אומר לכם שהמספרים שאמרתי לכם כאן, אתם יודעים שאני מתחייב עליהם. אבל אני רוצה להגיד יותר מזה: גם בארגוני הנשים – ודיברתי אתם גם לפני רבע שעה – יודעים שהחוק הזה – זהבה, חברת הכנסת גלאון, יש לי עוד רעיון מאותה משפחה. חבר הכנסת סמוטריץ הניח הצעה שאישה מסורבת גט בתוך התהליך, עוד לפני הכלא, תוכל לשאוב ביציות, והביציות האלה, בית-הדין הרבני ייתן לה רשות להשתמש בהן. שמעת? שמעת? ואז נגיד: הנה, בית-הדין הרבני הנהדר, הנהדר – – – זהבה גלאון (מרצ): אתה מערבב מין בשאינו מינו. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא. זהבה גלאון (מרצ): אתה מערבב מין בשאינו מינו. אלעזר שטרן (יש עתיד): רגע. סליחה, סליחה. זהבה גלאון (מרצ): אתה מערבב מין בשאינו מינו. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה תחת הכותרת של כמה בתי-הדין הרבניים הם ערים ומתקדמים אתו. ומה שאני אומר – – – זהבה גלאון (מרצ): הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. אלעזר, זה מה שאתה עושה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אומר שמאחזים את העיניים שלנו בהקשר הזה; של הציבור. אני אגיד לכם מה קורה בבתי-הדין שאתם מוחאים להם כפיים: אחת מכל חמש נשים שבאות להתגרש נסחטת בידי בעלה. סרבן גט שנשלח לכלא – הסכים לתת גט, אבל בתמורה לחצי מיליון. אב בית-הדין פסק לפני חמישה חודשים, לא לפני הרבה זמן, שאם האבא של האישה יכול לתת חצי מיליון שקל – את שומעת? – אז הוא לא יכריז עליו כסרבן גט. זהבה גלאון (מרצ): אני אתך בעניין הזה. מה עניין שמיטה להר סיני? תסביר לי. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני נלחם אתכם כל הזמן. מה שאני רוצה לומר – – – יעל גרמן (יש עתיד): אין שום קשר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך מה אני רוצה לומר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני כל כך גאה בכם – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד מה אני רוצה לומר: אני יכול להילחם אתכן כמה שאתן רוצות, לצדכן, ואת יודעת, אל תגידי לי למה אתה לא, את יודעת שאני לפחות כמוכם – – – יעל גרמן (יש עתיד): כדי להוציא לו עין, אתה רוצה להוציא לעצמך את העין. אלעזר שטרן (יש עתיד): יעל, שנייה. יעל, תני לי להגיד לך משהו. יעל גרמן (יש עתיד): זה מה שאתה עושה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך למה, אני אגיד לך למה: מפני שאם אתם רוצים שלבית החרד"לי יהיו הישג שכאילו הוא עוזר למסורבות, יכולתם להגיד לו: אנחנו בעד, אבל באותו זמן בואו נעזור לעוד 30 מסורבות. יכולתם ולא רציתם – – יעל גרמן (יש עתיד): מה הקשר? את זה צריך לעשות ואת זה צריך לעשות. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – מפני שהשתכרתם מזה שייקחו לו את הגלאט-כשר. יעל גרמן (יש עתיד): בגלל זה אתה רוצה לאפשר להם ללמוד, אלעזר? אלעזר שטרן (יש עתיד): תסלחי לי, אני אפילו לא רוצה לענות על זה. אני חושב שבדיון דיברנו מספיק. אם נדבר על זה פה, זה לא יוסיף כבוד לאף אחד מאתנו בהקשרים האלה. אבל כשאני אומר לכם שבבתי-הדין אחת מכל חמש נשים נסחטת על-ידי הבעל שלה, אני חושב שלפני שנותנים להם את הזכות הזאת, אז היה כדאי – אני רוצה להגיד עוד משהו: לפני שבועות עמדנו כאן ודיברנו על בית-דין, שאישה התלוננה שהבעל שלה מכה אותה. אמר לה בית-הדין הרבני – שעכשיו אולי ייקח לו את הגלאט-כשר אבל הוא עוד לא ייקח לו: אם הוא הכה אותך, כנראה הייתה לו סיבה. עכשיו הוא מוכן שלא להכות אותך, אז אני לא מוכן לתת לך גט. מה יגיד לנו בית-הדין עכשיו? יגיד לנו שבחסות יש עתיד או המחנה הציוני, ניקח לו את הגלאט-כשר. ואם ניקח לו את הגלאט-כשר אז תראו כמה בית-הדין מתקדם. זהבה גלאון (מרצ): אנחנו לא נגיד שבית-הדין מתקדם, אלעזר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): סליחה, אני שמעתי בדיוק. אני הייתי בדיון ואני אומר לך שמה שכן תגידו זה שהתחילה התקדמות – הנה, מה שאת אומרת – ואני אומר לך, זה מה שבעצם רמזת לי, שהדרך או לגיהינום או הפוך, יש בה כוונות טובות. אבל זהבה, את יותר זמן ממני בבית הזה. את יודעת שאין ספק שכשאתה אומר "בית-הדין מתחיל להתקדם", יש בזה משום הקטנת הלחץ עליו. זהבה גלאון (מרצ): אני לא אמרתי – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): רגע, סליחה, סליחה. אני אומר, אני אומר, אני אומר. אני אומר. סליחה. כשאתה אומר: הנה תראו, בית-הדין עושה משהו – יורד ממנו הלחץ. זהבה גלאון (מרצ): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אין ספק. אני הייתי בוועדה. זהבה גלאון (מרצ): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): כמעט הם קיבלו – לא רוצה להגיד לך ממי – אפילו הרבנים קיבלו מחמאות. זהבה גלאון (מרצ): בסדר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל על זה אנחנו נדבר במקום אחר. זהבה גלאון (מרצ): ממני הם לא יקבלו מחמאות. אלעזר שטרן (יש עתיד): כן. כן. אני אמרתי אתמול גם: בואו נגיד – אני הולך רחוק – שאחרי שנתיים של דיונים בבית-דין רבני, יעבור הדיון בכריכה לבית-דין לענייני משפחה. לא מוכנים. למה? זהבה גלאון (מרצ): אתה צודק – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני יודע שאת חושבת שאני צודק בכול, חוץ מכאילו בדבר אחד. ואני אומר לך, כמי שחי פה פחות ממך – – זהבה גלאון (מרצ): – – – לשפוך את התינוק עם המים. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – וגם חי בתוך הציונות הדתית יותר ממך, אני מכיר את החגיגה הזאת שכאילו הולכת להיות – – עליזה לביא (יש עתיד): זה לא חגיגה, אלי – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – על: הנה, תראו איך עשינו, מה הצלחנו, כמה קידמנו. יעל גרמן (יש עתיד): – – – זה ימנע אולי את האפשרות – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי. לא נתתם כלום. אמרתי לכם את – העצוב. יעל גרמן (יש עתיד): שיחגגו, מה אכפת לי. אלעזר שטרן (יש עתיד): חברתי באמת, חברת הכנסת גרמן, בתוך עמי אני יושב, תאמיני לי, קצת יותר ממך, בהקשרים האלה, ואני הרי יודע איך זה מתפרש. ומחר גם אומרים: אפילו יעל גרמן תמכה בזה, ואלעזר שטרן – – יעל גרמן (יש עתיד): אני גאה בזה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תקשיבי לי, תקשיבי לי. יעל גרמן (יש עתיד): אני גאה בזה. אלעזר שטרן (יש עתיד): תקשיבי לי. – – אלעזר שטרן, אפילו את יעל גרמן לא הצלחת לשכנע. זה לא אכפת לי. זה לא אכפת לי. את נהנית מזה – תיהני. יעל גרמן (יש עתיד): – – – גם יעל גרמן לא הצליחה לשכנע אותך, מה אני אעשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי, אין לי בעיה. עזבי, אבל אמרתי לך. הרב אלי בן-דהן נהנה, בגלל שהרב אלי בן-דהן חסם – הוא יודע את זה – את מרוץ הסמכויות, חסם כל אפשרות לנושא של הקידום, ועכשיו – הנה אנחנו מצליחים. תודה. אני, דרך אגב, בסוף אגיד להם תודה על זה שאולי יתירו לנו אחד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אלעזר, אנחנו נגיד לך תודה אם תתקדם. זהבה גלאון (מרצ): אלעזר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך מה ההבדל. לא הבדל – – – זהבה גלאון (מרצ): אלעזר, כמו שאומרים אצלנו – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): הלאה, אז אני מתקדם. נחמן שי (המחנה הציוני): אלעזר, דבר כמה שאתה רוצה. זה מעניין לשמוע אותך – – – קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אני מתקדם. תראו, הרי בואו נגיד את האמת, מאיזה בית-מדרש זה בא – – קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, לא הבנת הכול. – – מבית-מדרש שבו שרת המשפטים של מדינת ישראל פוסלת פעם אחרי פעם צירוף נשים לגוף הבוחר של הרבנות. למה? מפני שנשים שוות פחות. למה? בגלל זה בבתי-הדין הרבניים מותר להתעלל בהן ואנחנו לא נגיד כלום – – זהבה גלאון (מרצ): אנחנו אומרים. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – מפני שנשים שוות פחות. אתן לא מאמינות לזה? תסתכלו לא רק על פסקי-הדין, תסתכלו כמה נשים יש באותו גוף שבוחר את הרבנים הראשיים. ומה עושה אותו רב ראשי שנבחר בחסות אותו חוק? אני אגיד לכם מה הוא עושה. משה גפני (יהדות התורה): מה, מה, מה הנושא? אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני – מבטל – אתם לא שומעים להם ממילא, לבתי-הדין – – – משה גפני (יהדות התורה): מה הנושא? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אומר לך. תן לי, אני אגיד לך. משה גפני (יהדות התורה): לא הייתי עד עכשיו. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה באת עכשיו, אני יודע. משה גפני (יהדות התורה): מה הנושא? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני יודע, גפני, זה גם לא קשור אליך. זה גם לא קשור אליך. משה גפני (יהדות התורה): מה הנושא, אבל? מה הנושא? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך. מה עושה אותו בית-דין, אתם יודעים, שנבחר אחרי ששרת המשפטים איילת שקד מנעה אפשרות לצירוף נשים לגוף הבוחר של נשיא אבות בתי-הדין? הוא מבטל, מנסה לבטל, היתר עגונה אחרי שבע שנים וחצי. ולמערכת הזאת, שאני חושב שאסור לתת לה – – – משה גפני (יהדות התורה): אלעזר, אני רוצה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): גפני, ניפגש בוועדת הכספים. הכול כסף. תן לי. משה גפני (יהדות התורה): – – – מתי אתה מסיים, איך הגעת לכל הדברים עכשיו – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך. חברי חבר הכנסת גפני, אתה צודק שאתה יוצא החוצה, אלה בתי-דין שממילא לא קשורים אליכם. אתם רק דואגים להחיל אותם עלינו, כמו את הכשרויות. ככה יש לכם בית-דין ששם מתגרשים, ויש לכם מקומות ששם מתחתנים. קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני רוצה להגיד לך – יש לי שמונה דקות, אני אנצל אותן. אל תהיו במתח אם זה ייפסק. אני רוצה להמשיך – עם מה זה הולך? זה הולך עם אותם בתי-מדרש ששם החיילות חמות; זה אותו בית-מדרש. כמה שמעתם, כמה שמעתם את החברים בבית היהודי – אני, דרך אגב, שמעתי היום ששר החינוך שלל כנראה את האפשרות מגרבוז לקבל את פרס ישראל; דרך אגב – צדדים לכאן ולכאן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): למה לי להיכנס לדיון? אמרתי: צדדים לכאן ולכאן. אבל באמת, הרב אלי בן-דהן, כסגן שר הביטחון, אתה חושב – לא באקדמיה, לא בפרס ישראל; במכינה שכל מטרתה להכין את הנוער לשירות טוב יותר לצה"ל, שר הביטחון צריך לפעול כדי להגיד לרב יגאל לוינשטיין: במחילה, המכינה הזאת יותר חשובה ממך, תצעד הצדה? אני שואל אותך. זו הרי לא ישיבת מרכז-הרב ולא הר-המור וגם לא הר-עציון, זה מקום שמכין לצה"ל. למה חברתי חברת הכנסת שולי מועלם או אתה, הרב אלי בן-דהן, או שר החינוך לא אומרים לרב יגאל לוינשטיין: של נעליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא? זאת מכינה קדם-צבאית, שם לא יהיה מי שיגיד "נשים חמות"; לא תהיה ההשפלה הזאת. זה לא עולם האקדמיה, שגם שם שר החינוך רוצה להגביל את חופש המידע. כן, ביטן. דוד ביטן (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי, אז ילכו אנשים. יש נזקים יותר גדולים שאתם עושים. אני אוהב אותך, אתה יודע, אבל זה מה יש לנו. דוד ביטן (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא קיבלתם אותנו לקואליציה. גם לא רצינו. דוד ביטן (הליכוד): לא, אני מקבל – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אז אנחנו ננצל את הזמן. דוד ביטן (הליכוד): תקצר קצת – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תוסיפי לי את הזמן, בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): תקצר קצת. יעל גרמן (יש עתיד): ביטן – – – דוד ביטן (הליכוד): עכשיו לדבר על הרב לוינשטיין? – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, על נשים. אני מדבר על נשים בהקשרים האלה, ואני רוצה להמשיך. קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני, דרך אגב, חושב שחלק מהסיפור של נשים הולך גם לסיפור של המתווה בכותל, שנתן מקום מסוים לנשים ביהדות. קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני יודע. יש דברים יותר חשובים משדה-דב. יעל גרמן (יש עתיד): – – – דוד ביטן (הליכוד): הבנת? אני מפסיד שניים. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז מה אם אנחנו בעד? יש דברים יותר חשובים משדה-דב. עגונה – אמרת לי את שעגונה אחת יותר חשובה מהכול. יעל גרמן (יש עתיד): – – – תצביע בעד – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): עגונה יותר חשובה מהכול. יעל גרמן (יש עתיד): נו, אז אתה בעד? אלעזר שטרן (יש עתיד): הלאה. לא, אני חושב – אמרתי, אני חושב ש-300 עגונות יותר חשובות מעגונה אחת. זה מה שאני חושב. יעל גרמן (יש עתיד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): בסדר, אני יודע את זה. בסדר, בסדר. ואני רוצה להגיד כאן עוד משהו. אני, דרך אגב, רוצה לנצל את ההזדמנות – אחרי זה אם יהיה לי זמן אני אחזור – לברך את שר החינוך על שני פרסי ישראל שהוא כן נתן, וברכותי מעומק הלב – הלוואי שהגישה הממלכתית הזאת והיהודית הזאת והישראלית הזאת תנוח בכל החלטה שלו: הראשון זה צביקה לוי מיפעת, אבי החיילים הפצועים, שבזכותו זכינו גם אנחנו לארח בבית שלנו יותר מפעם אחת חיילים בודדים, שבאמת אין להם בית אחר; השני זה דוידל'ה הנדלר, דוד בארי, מעיר-דוד. זהבה גלאון (מרצ): למה מגיע לו פרס ישראל, אתה יכול להגיד לי? אלעזר שטרן (יש עתיד): מגיע לו פרס ישראל, ואני אסביר לך למה. זהבה גלאון (מרצ): נו, באמת. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אסביר לך למה – והלוואי שהיהדות הזאת תהיה אצל כולם. לי אין ספק – – – זהבה גלאון (מרצ): – – – שאתה אומר עכשיו זה יותר חמור – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אז זהבה, מה לעשות? כבר הגענו למסקנה שלא בכול אנחנו מסכימים. אני אתן לך דוגמה. זהבה גלאון (מרצ): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תני לי, אני אגיד לך למה אני חושב שלדוד בארי מגיע פרס ישראל על פרויקט עיר-דוד, שאני צריך להגיד – את "חטאי" אני מזכיר היום – אני חבר שם בעמותת הידידים. זהבה גלאון (מרצ): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): בסדר. אני רואה בזה זכות גדולה. אבל רק אספר לך, לדוגמה, שאחרי שהתחלנו להביא לשם מאות חיילים – שברוך השם הגיעו לעשרות אלפים – באתי לדוד הנדלר ואמרתי לו – דוד בארי: אני מבקש שיחזיקו תנ"ך ביד. והוא אמר לי: אלעזר, אתה יודע. אמרתי לו: אני יודע. הוא אומר לי: אבל אתה יודע. הוא אומר לי: למה זה חשוב לך? אמרתי: אני רוצה, כי יש לנו חיילים שהרבה זמן לא החזיקו תנ"ך; במקום שהמדריכה תקריא להם, אולי כשהיא תקריא להם הם ידפדפו ליחזקאל ויעברו בדרך את יהושע, שופטים, מלכים, ואולי זה ייגע בהם. ואולי אחרי שהיא תגמור להקריא הם יישארו במתח ויוכלו לדפדף יותר. הוא אומר לי: אבל אתה יודע. אמרתי לו: מה אני יודע? הוא אומר לי: אתה יודע, יגידו: תראה, דוד בארי הוא עם כיפה על הראש, אלעזר שטרן הוא עם כיפה על הראש, עושים לנו כפייה דתית. אמרתי לו: דוד, בוא אגיד לך מה יגידו – שמע, הרב אלי, זאת האמת – אלה יגידו: תראה את שטרן, קצין חינוך ראשי, עושה לנו כפייה דתית; ואלה יגידו: תראה, שטרן משחק לנו אותה דתי, נותן להם להחזיק תנ"ך בלי כיפה על הראש. אמרתי לו: כשאלה ואלה – אני מסודר. עיר-דוד לא שייכת לא לדתיים ולא לחילונים ולא לשמאל ולא לימין. עיר-דוד – – זהבה גלאון (מרצ): לא, שייכת רק לימין. אלעזר שטרן (יש עתיד): זהבה, במחילה. – – שייכת לכולנו. ולכן, אני חושב שהחיבור הזה שבין צביקה לוי, שנאבק במחלה קשה, ולמרות המחלה משרת כל פעם את החיילים הבודדים, אבל הוא מקיבוץ יפעת, ודוד בארי מעיר-דוד – השילוב הזה, הסובלנות הזאת שבהתנהגות של כל אחד לחוד, וגם כשהם שניהם יחד – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זה שגנב בתים של פלסטינים? שודד בתים. גנב. אלעזר שטרן (יש עתיד): אחמד, יש דברים שבהם אנחנו לא מסכימים, אני אומר לך את האמת. אבל אני חושב שהשילוב הזה של שניהם יחד הוא תעודת כבוד למדינת ישראל, ולשר החינוך שתמך בזה או שבישר על זה, אבל בכל מקרה זו גם עדות ליהדות נורמלית, מקרבת, ששייכת לכולם, ולא שייכת לא לשמאל ולא לימין, ולא לדתיים ולא לחילונים, ולא מפלגת, לא קמה כל בוקר לשאול איך יוצרים שנאה ופירוד, אלא מחברת. ובערב חג הפסח – תראו, אנחנו חוגגים חג שבו אנחנו מצווים – אחמד, בטח תשמח לשמוע את זה – יותר מכל אומה אחת על היחס לגר, שיש לנו במה להשתפר, וגם על הגר התושב שחי אתנו, ואנחנו צריכים לזכור. אבל אין ספק שהוא גם חג חירות. ואנחנו, שלושה שבועות אחר כך, נחגוג עוד חג חירות, חג העצמאות, ועוד פעם נרים לחיים, חברי חבר הכנסת בגין. אבל מה נצטרך לשאול את עצמנו? למה יש לנו שני חגי חירות, ונזכור שלא ידענו לשמור על חג חירות אחד. ושנאת אחים, והתעללות באנשים שעמדנו מהצד, כמו שישבו גדולי ישראל קמצא ובר-קמצא ולא מיחו בידו, מכלל דניחא ליה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים, אדוני. אלעזר שטרן (יש עתיד): ומה שאנחנו צריכים לומר: שנזכור שיש לנו שני חגי עצמאות, שני חגי חירות, אבל באמצע יש לנו המחיר – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – כשלא ידענו לשמור על חירות אחת, באמצע יש לנו יום השואה. שיהיה חג חירות שמח לכולם. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. רבותי, אנחנו כרגע עוברים לבקשות דיבור – רגע, עוד לא אמרתי שעוברים להצבעה, למה אתם בלחץ? יש לנו בקשות דיבור מכמה חברי כנסת. ראשונת הדוברים – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): סליחה רגע, אני מושך את ההסתייגויות. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה מושך את כל ההסתייגויות? אלעזר שטרן (יש עתיד): אני צריך לעלות משם? היו"ר טלי פלוסקוב: לא, מספיק שאנחנו שומעים ממך ככה. אלעזר שטרן (יש עתיד): כן, אני שמח שהתקבל הנושא של בגדי האסיר, ואת שאר ההסתייגויות אני מושך. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אלעזר שטרן כרגע הודיע על משיכה של כל ההסתייגויות? אלעזר שטרן (יש עתיד): כן. היו"ר טלי פלוסקוב: כל שש ההסתייגויות נמשכו. אלעזר שטרן (יש עתיד): כן. היו"ר טלי פלוסקוב: כולל לחלופין. אלעזר שטרן (יש עתיד): כל ההסתייגויות. היו"ר טלי פלוסקוב: אז אנחנו עוברים לבקשות דיבור, ואחר כך תהיה הצבעה רגילה, ללא ההצבעה על ההסתייגויות. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. אחריה – חברות הכנסת מיכל רוזין וזהבה גלאון, ושולי מועלם-רפאלי – האחרונה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, קול אחיותינו זועק אלינו, קול אחיותינו שנמצאות בכלא, במאסר; לא מאחורי סורג ובריח, לא בבית-הסוהר – במאסר של החיים. הן הולכות מתות-חיות. הן לא נישאות שוב, הן לא יולדות ילדים, הן לא זוכות לנכדים, אין להן משפחה, אין להן למה לקום בבוקר. אלה מסורבות הגט, אלה העגונות, אלה הנשים שעומדות מול עינינו; לא הממסד הרבני, לא הדיינים, לא הרבנים – האחיות שלנו הן אלה שעומדות מול עינינו. כל אחת כאן יודעת בדיוק מה היא הייתה מרגישה אם איזה גבר היה כובל אותה אליו ולא מאפשר לה להמשיך לחיות באיזה אופן. אני לא בטוחה, חבר הכנסת שטרן, שאתה יכול להבין, ואפילו לא לשנייה, מה מרגישה אישה כזאת. אז אל תטיף לנו, שיושבות כאן ונאבקות שנים למען העגונות, ונאבקות שנים בממסד הרבני, ונאבקות שנים בוועדה למינוי דיינים, ששם אני חברה, למנות דיינים מתונים, ראויים, אוהבי אדם, שמתייחסים בשוויון לנשים וגברים. זה חלק מהמאבק שלנו – לעקור מן השורש. ויש לנו הרבה עבודה והרבה מה לעשות, ולצערי, הדרך עוד ארוכה. אבל אם בדרך נקרתה לנו הזדמנות, ויש לנו היכולת לבוא ולסייע ולו לאישה אחת, לא נעשה את זה? ואם אפשר לקחת הרחקות וביושים וחרמות, ולגרום לכך שכשיושב סרבן גט והוא אסיר אזרחי, ויש לו זכויות – לשלול אותן ממנו: שיעלה עם המדים הכתומים, שילך לבית-הדין עם המדים הכתומים, שיקבל את המשפחה שלו עם המדים הכתומים – לא נעשה את זה? לא ניתן לו את הכשרות שהוא רוצה – בשם מה? בשם מי? למה? ועכשיו זו החלטה שאנחנו צריכים לקבל. והיא צעד קטן, היא צעד כל כך קטן; כל כך הרבה עוד יש לנו לצעוד וללכת ולהתקדם. אבל זה צעד אחד, וכולנו חייבים להצביע עליו. בשנה האחרונה נוקט בית-הדין הגדול גישה שונה. הרב דוד לאו, אב בית-הדין, נוקט גישה חדשה, והוא התחיל להטיל חרמות אזרחיים, סנקציות שלא קבועות בדין ובחוק. ד"ר עודד גז, ד"ר באוניברסיטה, שהצטייר כאחד שבא מתוך הקהילה שלו – הרב לאו כאב בית-הדין הכריז עליו שהוא לא יוכל לעבור לפני התיבה, וקרא לבייש אותו ולא להזמין אותו הביתה, ועוד אב של סרבן גט – הוא הורה להכניס אותו למאסר. אז אנחנו נבוא ונחליש את העמדה של בית-הדין הגדול? בית-הדין הגדול משנה גישה – אנחנו נשים לו מקלות בגלגלים? ונכון שזה דיין אחד וזה צעד אחד. היה דיון בבג"ץ לפני כחודש, עתירה של חמישה, שלושה מול שניים. אמר בית-משפט העליון – הוא דחה עתירות של שני סרבני גט שאמרו: מה זה החרמות האלה? אין אותם בחוק. דעת המיעוט אמרה שאם אין סנקציות בחוק, אי-אפשר להטיל אותן. אז כשבית-המשפט העליון בא ואומר לך בדעת מיעוט: תחוקקו חוקים, תטילו סנקציות בחקיקה, אנחנו לא נעשה את זה? פרקליט המדינה שי ניצן הורה בנובמבר 2016 – עכשיו, לאחרונה – להעמיד סרבני גט לדין פלילי. זאת אומרת, כשיישמו את ההחלטה הזאת בתי-הסוהר יתמלאו בסרבני גט. ופה מגיעה הצעת החוק הזאת, ולזה היא תיתן מענה, ופה יחילו עליהם את כל הסנקציות שאנחנו רוצים. אז חבר הכנסת אלעזר שטרן, עם כל הכבוד, אתה יכול להטיף לבית היהודי מה שאתה רוצה; אל תטיף לנו, חברות הכנסת, שנאבקות שנים למען נשים עגונות. אנחנו פה בשביל האחיות שלנו; אנחנו זועקות את זעקתן, וזו התרומה שאנחנו יכולות לתרום למאבק. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת מיכל רוזין, עד חמש דקות, גברתי, לרשותך. מיכל רוזין (מרצ): חברות וחברי הכנסת, צר לי, אבל בחוק הזה אני נגד, ואני רוצה לנמק ולהסביר מדוע – משלושה טעמים ברורים: קודם כול, הטיעון הבסיסי ביותר – מדינה דמוקרטית יכולה להעניש איש, אישה, במצב הכי גרוע, בהרחקתו מהחברה, בכליאתו. יש הרבה מאוד עבירות נוראיות שאני מתעסקת אתן מבוקר ועד ליל, קשות מאוד, והיו פה גם הצעות לדין מוות למחבלים והיו פה כל מיני דברים. יש הרבה מאוד עבריינים קשים, ועדיין מדינה דמוקרטית בוחרת בכך שהעונש הגרוע ביותר הוא הרחקתם מהחברה. מהרגע שהוא כלוא, מהרגע שהוא בכלא, להתחיל למנוע ממנו את חופש הדת שלו, להתחיל להתעסק עם מה מותר לו לאכול, מה אסור לו לאכול, מה מותר לו לקרוא, מה אסור לו לקרוא – אני חושבת שזו התערבות מוגזמת, מוגזמת, בעניין הזה. עכשיו, פרקטית, אני לא חושבת שאותם חמישה עבריינים, אותם חמישה גברים שמונעים מנשים את החירות שלהן – משהו ישתנה מכך שהם לא יקבלו אוכל גלאט-כשר. הם כבר בכלא, נמנעת מהם חירותם. בגלל זה הם ייתנו גט? באה לפה חברת הכנסת שולי מועלם – שאני לא חושדת במניעים שלה – אבל גם היא וגם הבית היהודי וגם חבר הכנסת, סגן השר בן-דהן, שהיה מנהל בתי-הדין הרבניים, ושנים עבדתי מולו כמנהל בתי-הדין הרבניים, לא פותרים את המצוקה האמיתית של 200,000 נשים עגונות ומסורבות גט. את העניין הזה הם לא פותרים. את 53 ההיתרים לפוליגמיה שנתנו לגברים, שנתנו לגברים מכיוון שהנשים לא רצו לתת להם גט – פה אין שוויון; רק גברים יכולים לקבל היתר לפוליגמיה. במדינת ישראל, מדינה דמוקרטית, כשהאישה לא נותנת להם גט, אז מותר להם לשאת אישה שנייה. זה בסדר. לא ראיתי אתכם מגיעים לוועדה, חברת הכנסת מועלם-רפאלי, ויוצאים נגד התופעה הזאת. לא ראיתי אותך מדברת עם נציגי הרבנות שמצדיקים את העניין הזה. איפה השוויון בדבר הזה? אני יודעת שאת נלחמת למען מסורבות גט ועגונות, אבל כל עוד אתם ממשיכים להצדיק את המערכת כמו שהיא, כל עוד אתם ממשיכים להצדיק את מערכת בתי-הדין הרבניים, שמחייבת כל אדם בישראל להתחתן ולהתגרש אך ורק על-פי דין ההלכה, ולכן יש 200,000 עגונות ומסורבות גט וחצי מיליון ישראלים שלא יכולים להתחתן במדינת ישראל במדינה שבה הם אזרחים ואזרחיות – כל עוד הדבר הזה – אז אתם מביאים לנו איזה חוק שמונעים גלאט-כשר מאדם שכבר כלוא בכלא לעשר שנים, וזה יגרום לו לתת גט? זה מה שיגרום לו לתת גט? הבן-אדם, נשללה ממנו חירותו. אני חושבת שההצעה הזאת היא מוגזמת, היא לא ראויה. אני מציעה שבקונטקסט הרחב תטפלו בסיפור של עגונות ומסורבות גט ותמצאו את הדרך להפוך את בתי-הדין הרבניים לשוויוניים יותר, פתוחים יותר. תמצאו את הדרך. ובכלל, מדינת ישראל צריכה להפריד בין דת למדינה ולייצר פה מצב שיש פה נישואים וגירושים אזרחיים. לכן הצעת החוק הזאת היא פלסטר, אבל היא גם פלסטר גרוע. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אחרונת הדוברים. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הדברים שלי מופנים אל חברי הכנסת שולי מועלם, אלעזר שטרן וחברי ממרצ, וכמובן כל השאר. לצערי, היום אני בת-פלוגתא של חברותי הטובות מיכל רוזין ותמר זנדברג. אני חושבת שהסנקציה של לשבת בכלא, שהיא סנקציה קשה, של שלילת חירות, היא לא הסנקציה הכי קשה שאפשר להטיל על סרבני גט. כי מי שחירותו נשללת – והן בכלא, ואומנם הן מחוץ לכלא, אבל הן בכלא כי הן מסורבות גט – אלה אותן חמש נשים שכרגע מדובר בהן, שבני-הזוג שלהן לא סופרים את עצם ישיבתם בכלא. זה לא עונש עבורם. אומנם חירותם נשללת. אז עומדת שאלה נכונה על הפרק, חבר הכנסת שטרן: האם אנחנו צריכים להפוך את הכלא למושבת עונשין? לא. זה צריך להיעשות במשורה, אבל זה צריך להיעשות באופן מדויק. וכשגבר, סרבן גט, ששייך לעדה החרדית או לעדה החרד"לית או לכל עדה אחרת, יצטרך לבוא לבית-המשפט כשהוא לובש מדי אסיר כתומים – כשהוא ירצה לערער – וכשתישללנה ממנו זכויות שהן זכויות בדין, אז הוא יחשוב פעם שנייה על אשתו שבכלא – אומנם היא מחוץ לכלא. אני רוצה לומר את הדבר הזה: אני שותפה למאבק הכולל שלך לביטול מעמדם וסמכויותיהם של בתי-הדין הרבניים. בצדק סקרת, בצדק, את ההתעללות בנשים, את הסחטנות כלפי נשים כדי שהן תוותרנה על מזונות ורכוש. הן מוכנות לעשות את זה רק כדי לקבל את הגט המיוחל. זה מאבק ארוך, וזה מאבק שצריך להתמיד בו; זה לא עומד בסתירה למאבק נקודתי, ליוזמה שהביאה לכאן חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מפני שלהציל נפש אחת זה עולם ומלואו. והיום, אותן חמש נשים שנמצאות מחוץ לכלא – ואני חוזרת ומדגישה: הן בכלא. אותן חמש נשים – כשהן תדענה, וכשבני-הזוג שלהם שבכלא, שדואגים לכל מחסורם שם – נכון, זו שלילת חירות – כשהם ידעו שיפגעו בזכויות שחשובות להם, חשובות להם מעצם הישיבה מחוץ לכלא, הם יחשבו פעמיים לפני שהם עושים את הדבר הזה. זה לא מתקבל על הדעת שאנחנו נותנים להם פריבילגיות, הטבות, אף שהם בכלא. ואני חוזרת ומדגישה – חשוב לי להגיד את זה: אני לא רואה בכלא מושבת עונשין, אבל לא יכול להיות שהם יחזיקו את הנשים האלה שלהם בנות-ערובה, עם הילדים שלהם, אומללות לכל החיים. הן משלמות את המחיר של גברים חצופים – אותו דוקטור לפיזיקה, שיש לו ממון ויש לו כסף ויש לו עורכי-דין – והנשים זרוקות ברחוב, ואין להן רכוש ואין להן סיוע. אז האם לא, אתם אומרים, אפילו בשביל נפש אחת בישראל שאנחנו נציל? להציל נפש אחת בישראל זה להציל עולם ומלואו. אז אל תספר לי עכשיו, חבר הכנסת שטרן, שצריך להיאבק במונופול של בתי-הדין הרבניים. אני שותפה למאבק הזה שלך, אבל בוא נחשוב על הנשים שכרגע עניינן עומד על הפרק. אני קוראת לכם לתמוך בהצעה. כן, חבר הכנסת בגין. זאב בנימין בגין (הליכוד): – – – לא כלפייך ולא כלפי החברים. לגבי שלילת החירות – אני אומר זאת כי בין השאר ניהלתי את הדיון, את אחד הדיונים בשאלה זו. הייחוד של האסירים האלה הוא בכך ששוללים את חירותם, והמפתח לחירותם מצוי בידם: תסכימו לגט – תשתחררו. אין אסירים אחרים כאלה, ולכן זו שלילת חירות קשה, אבל מוגבלת בפגיעתה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. זהבה גלאון (מרצ): גברתי, אני חושבת שהייתה כאן הערה מאוד חשובה של חבר הכנסת בגין. למי שלא שמע: שלילת החירות של אותם אסירים בעצם נמצאת בידם, ולכן הוא רואה בזה פגיעה קשה. אין על זה חולק. ברגע שהם יחליטו שהם מוכנים לתת גט לבנות-זוגם, לנשים שלהם – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): בניגוד לאסיר פלילי – – – זהבה גלאון (מרצ): בניגוד לאסיר פלילי. עכשיו, הם בכלא, אבל יש להם פריבילגיות שאין לאסירים. חברת הכנסת סויד, יש להם פריבילגיות שאין לאחרים: הם אינם מסתובבים בבגדי אסיר כתומים, לא שוללים מהם זכויות, ולכן זו הערה חשובה. כלא זה שלילת חירות קשה, אבל הנשים שנמצאות מחוץ לכלא, שלילת חירותן קשה לא פחות, ובמאזן הזה של פגיעה בזכויות – הרי אתה לא רוצה לתקן עוול בעוול, אבל שאתה עושה את המאזן הזה של שלילת זכויות, אני חושבת שהדרישה לפגוע באותם גברים גוברת. אני רוצה להודות לכם, חברי חברי הכנסת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. כאמור, אחרונת הדוברים – חברת הכנסת מועלם-רפאלי, שהיא גם היוזמת של החוק. עד חמש דקות, גברתי, לרשותך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי השרים וחברי הכנסת, האמת היא שהתלבטתי רבות אם לענות לחבר הכנסת שטרן על אותו נאום חוצב להבות, אבל כיוון שבידוע מלאכתם של צדיקים – ואני לא כזאת צדיקה – נעשית בידי אחרים, וחברותי חברות הכנסת גרמן ולביא וזהבה גלאון ענו לו, לעניות דעתי, וכבר נתנו לו מספיק במה – – היו"ר טלי פלוסקוב: ורויטל סויד. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – אז בואו רק נתרכז באמת בחקיקה. תראו, הצעת החוק הזאת, בניגוד למה שאמר חבר הכנסת שטרן וניסה להסביר לנו שהיא איזה פלסטר, או כמו שאמרה חברתי מיכל רוזין, פלסטר גרוע – היא חלק ממאבק גדול בנושא סרבנות הגט, וככה צריך להסתכל עליה. כל המחשבה הבאמת-הזויה, חברי חברי הכנסת, שעכשיו חברת הכנסת רוזין – – מיכל רוזין (מרצ): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – וחבר הכנסת שטרן יובילו פה איזה מהלך – – מיכל רוזין (מרצ): – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – וחבר הכנסת שטרן ידבר על הבית החרדי והבית החרד"לי וישאל שאלות שהוא יודע עליהן כבר את התשובות – – מיכל רוזין (מרצ): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – וחברת הכנסת רוזין שוב ושוב תשאל: איפה היית ביום ראשון, למה לא באת בשעה 14:00? חברים, תתרכזו בחוק. מיכל רוזין (מרצ): לא, לא – – – זה מהלך – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): החמרה של תנאי מאסרם של סרבני גט היא צעד נוסף, חשוב ומשמעותי במאבק הכולל בסרבנות גט; ככה צריך להסתכל על זה. זה מאבק גדול. הוא לא התחיל היום, והוא לא ייגמר, לצערי, היום. הלוואי שהייתי יכולה לתת לכם את הקרדיט לעמוד פה – – קריאות: – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – ובפתוס להגיד שנגמר הדבר הזה, אבל לצערי, גם אתם וגם אני יודעים שרק שילוב כוחות כמו שראינו בוועדה, וכמו שאנחנו רואים בוועדה למינוי דיינים, וכמו שאנחנו רואים בבחירת הדיינים – רק שילוב כוחות יניע את הסירה הזאת לכיוון שאליו אנחנו שואפים. בג"ץ אמר דברים ברורים ביחס לסרבני גט, אז פתאום אבירי הדמוקרטיה ושלטון החוק לא שמעו מה אמר בג"ץ לפני שבועיים, חבר הכנסת בגין? לא שמעו שבג"ץ, כששני סרבני גט מטורללים הגישו בג"ץ על פגיעה בזכויותיהם, הודו לה' כי טוב, בג"ץ זרק אותם מכל המדרגות? אבל פה, בקרב חברי הכנסת שטרן ורוזין, איי, איי, איי. הצעד הזה הוא גם משמעותי כלפי הסרבנים שנמצאים בבתי-הכלא וגם הרתעתי ביחס למי שחלילה מעלה את זה בדעתו. אני רוצה להוסיף על מה שאמרה חברת הכנסת זהבה גלאון: שוב ושוב אמרנו בוועדה שמפתחות הכלא בידיו של סרבן הגט. ייתן את החופש לאשתו, את החופש לחיות, את החירות להינשא למי שהיא רוצה, את החופש ללדת ילדים, פשוט לעשות מה שהיא רוצה – ישתחרר מהכלא, ולא יוטלו עליו הסנקציות האלה. ומכאן אני קוראת לבתי-הדין הרבניים, לרבנים הראשיים, לדיינים ולמי שמעמיד את עצמו לבחירה: ההלכה היהודית נותנת כלים אדירים, אדירים, להתמודד עם התופעה הזאת. חייבים להשתמש בכל הכלים האלה; חייבים להשתמש בכל כלי הלכתי וחוקתי כדי להביא לשחרורן של כל הנשים. ודבר אחרון, גברתי, שאני רוצה להגיד: עומד פה חבר הכנסת שטרן ועומדת חברת הכנסת רוזין ומדברים על זה שאולי החוק יעזור לחמש נשים. ריבונו של עולם – חמש נשים. האם קל הדבר הזה בעיניכם? מיכל רוזין (מרצ): – – – שזה לא יעזור. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): סליחה, אז חבר הכנסת שטרן. מיכל רוזין (מרצ): לא אמרתי שזה לא יעזור. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): סליחה, חברת הכנסת רוזין. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חמש נשים, חמש נשים שאנחנו נשחרר אותן מעגינותן. אלעזר שטרן (יש עתיד): אל תשקרי. אל תשקרי. אל תשקרי, קחי את כל המשפט. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת שטרן עומד פה ואומר: מה זה יעזור? חמש נשים. אלעזר שטרן (יש עתיד): תיקחי את כל המשפט. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הלוואי, חברי וחברותי, הלוואי שאצליח, בזכות החוק הזה – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, את לא. את – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – ובזכות פעולות נוספות לשחרר אפילו אישה אחת מתוך הנשים שחיות בכלא הכי נורא שאפשר להעלות על דעתנו – הכלא של סרבנות הגט והעגינות. תודה רבה לכולכם על התמיכה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. כאמור, כל ההסתייגויות הוסרו. לכן, אנחנו נצביע עכשיו שתי הצבעות רצופות, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, על הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017. קריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–2 – 49 נגד – 6 נמנעים – 1 סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 49 חברי כנסת בעד, שישה מתנגדים, נמנע אחד, אני קובעת כי הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, עברה בקריאה השנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 44 נגד – 6 נמנעים – 1 חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 44 חברי כנסת בעד, שישה מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת כי הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, עברה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה. זכותך לברך. בבקשה, גברתי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. היו"ר טלי פלוסקוב: אמן. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): גברתי היושבת בראש, חברי וחברותי חברי הכנסת והשרים, אני מבקשת, באמת ברוח אחרת, להודות לכולכם על התמיכה ולהודות לאנשים שעשו ימים ולילות ולא הרפו עד שהצעת החוק המבורכת הזאת תעבור, מתוך אותה אמונה שאמרנו קודם שהצעת החוק הזאת היא צעד נוסף שלנו להביא לחירות של נשים שאסורות בכבלי סרבנות הגט והעגינות. אני מבקשת להודות לתנועת "אמונה", ליושבת-ראש ליאורה מינקה, לעורכת-הדין ציפורת שימל; לחברי סגן השר, הרב אלי בן-דהן, על תמיכה ועשייה בלתי פוסקת במאבק בכלל ובחוק הזה בפרט; לנשיא בית-הדין, הראשון-לציון הרב יצחק יוסף; לרב הראשי, הרב דוד לאו; למנכ"ל בתי-הדין הרבניים, הרב שמעון יעקבי; לאנשי שירות בתי-הסוהר: הרב יהודה יקותיאל ויזנר, הרב הראשי של השב"ס, ירון שלמה, ראש ענף ניהול ורישום בשב"ס, ועורך-הדין בן ציון, ראש תחום חקיקה בשב"ס; לנציג משרד המשפטים יעקב פרידברג; לחברת הכנסת רויטל סויד, על דרך משותפת שלא נגמרת עדיין, לצערנו, במאבק בסרבני הגט ובשינוי תפיסת העולם של הוועדה למינוי דיינים – ואת ממשיכה אותנו שם; לחברת הכנסת יעל גרמן ולחבר הכנסת בני בגין, על ניהול מושכל, הגון, ראוי, משמעותי, של הדיונים בוועדה. לצוות ועדת החוקה, חוק ומשפט – ליושב-ראש ניסן סלומינסקי, למנהל הוועדה אסף פרידמן, ליועצת המשפטית, שעבדה באמת באמת המון שעות כדי שנוכל להצביע על ההצעה הזאת עוד בכנס הזה, נועה ברודסקי-לוי, ולצוות המדהים והמקסים שלי, שגם היום וגם אתמול, בזכותם אני מצליחה בעשייה: אורי שגיא, עזרא גבאי וענהאל שהם וולינר. ברוכים תהיו כולכם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש – בבקשה, אדוני. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות החוק כדלקמן, לשם הכנתן לקריאה שנייה ושלישית: ועדת הכספים תדון בהצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 4) (הוועדה ליציבות פיננסית), התשע"ז–2017, מ/1112; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 239), התשע"ז–2017, מ/1116; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ז–2017, מ/1123. הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות), תדון בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון מס' 4), (הפעלת מערכת לתיווך באשראי), התשע"ז–2017, מ/1127. כמו כן החליטה ועדת הכנסת כי ועדת הכלכלה תדון בהצעה לסדר-היום של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין בנושא: מחדל הבנקים במקרה של פישמן. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק שירות הציבור (הצהרות הון), התשע"ז–2016 [נספחות.] היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים לסעיף הבא: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק שירות הציבור (הצהרות הון), התשע"ז–2016. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ומייד לאחר מכן תתקיים הצבעה. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, על-פי פנייתו של היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון לתיקון כמה טעויות שנפלו בחוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016 – אני מקריא: ועדת החוקה דנה ואישרה תיקון טעויות בחוק שירות הציבור (הצהרת הון) התשע"ז–2016, לפי סעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948: בחוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016 – 1. בסעיף 3(א)(3), במקום "שירות" צריך להיות "זה, חוק שירות"; 2. בסעיף 8(1), במקום "(מינויים)" צריך להיות "(משמעת), התשכ"ג–1963"; 3. בסעיף 19, בסעיף 21א לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, המובא בו, בהגדרה "שופט", במקום "בסעיף 84(ג)" צריך להיות "בסעיף 84(ג), ולמעט שופט עמית". אני מבקש מחברי לאשר את זה בהצבעה. תודה לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אנחנו כרגע נצביע על החלטת הוועדה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההחלטה – 31 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעויות בחוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016, נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 31 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובעת כי החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט אושרה. לפרוטוקול, חבר הכנסת איתן ברושי גם הוא תומך, וגם איימן עודה ודב חנין. הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017 [מס' מ/947, פ/3446/20; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 3143; חוב' ט', עמ' 19383.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. זהבה גלאון (מרצ): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: שינוי קטן והחוק חוזר לוועדה. בבקשה, אדוני. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): גברתי יושבת-ראש הישיבה, חברים, חברי חברי הכנסת, לפי סעיף 91 לתקנון הכנסת, אנחנו מציעים להחזיר את סעיף 48(ב)(1)(ב) להצעת חוק השירות האזרחי, התשע"ז–2017, לדיון בוועדת העבודה הרווחה והבריאות כדי לאפשר לוועדה לתקן את הסעיף בטרם נמשיך בקריאה השנייה. אני מבקש את אישור חברי הכנסת. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. כאמור, אנחנו צריכים להצביע על החזרת הסעיפים שהוא הקריא כרגע לוועדת העבודה והרווחה לדיון חוזר. לכן אבקש מחברי הכנסת להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה חברים, נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להחזיר את סעיף 48(ב)(1)(ב) לוועדה – 33 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להחזיר את סעיף 48(ב)(1)(ב) להצעת חוק השירות האזרחי, התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 33 חברי כנסת בעד, שני מתנגדים, אחד נמנע. הסעיף חוזר, לפי בקשתו של יושב-ראש הוועדה, להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017 [מס' כ/703; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 12691; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, כולל לוח תיקונים. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. וכמובן, שוב, אני מברכת את ראש עיריית אילת, שנמצא אתנו כאן שלושה ימים רצופים. אני חוזרת – זה כולל את לוח התיקונים. בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש העיר, באמת, כפי שציינה היושבת-ראש, אתה כבר שלושה ימים נמצא כאן במשכן. האמת, בהתחלה חשבתי לארגן לך גם איזה כרטיס, חשבתי שהתחלת לעבוד פה, אבל שאפו על הנחישות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה כמו "שחררו את וילי" – שחררו את מאיר. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לפני שאתחיל, היות שאני שוכח בסוף, אני אתחיל לציין את הברכות. אני לא יודע למה אבל תמיד זה בורח לי, אז אני אתחיל בזה. קודם כול אני רוצה להודות ליוזמי החוק, ובעיקר לחברי הכנסת שמולי וסמוטריץ, שהם בעצם יזמו את החוק הזה – כמובן, בעידודו ובקשתו של ראש עיריית אילת. גם בנושא הזה, הייתי בישיבת המועצה של עיריית אילת. העירייה הקימה מאהל ליד המבנה של שדה-התעופה הנוכחי, ואחד הנושאים היה הסיפור של שדה-דב. אז באמת, מאיר, שאפו על כל הנחישות שלך, וכמובן לחברי הכנסת סמוטריץ ושמולי, שהם בעצם הובילו את זה בתוך הכנסת ונלחמו עם כל מי שצריך. לא היה פשוט, גם בקטע הפרוצדורלי – אני לא זוכר חוק שהתחלנו לחוקק לפני שלושה ימים והבאנו אותו עכשיו לקריאה שנייה ושלישית. כמובן, אני רוצה להודות לצוות הוועדה: לייעוץ המשפטי – תומר רוזנר, רוני, לירון וגלעד, ולצוות הטכני של הוועדה – למנהלת הוועדה לאה, לשושי ולכל שאר הבנות; כמובן, לארז קמיניץ ממשרד המשפטים, שהיה נדבך חשוב, מרכזי מאוד בכל הנושא של הסיכום והובלת הנושא, גם בחקיקה וגם במשא-ומתן מול חלק מהבעלים בקרקע שם; וכמובן, לניצן מהאוצר, שגם הוא היה חלק מהצוות הזה. אז באמת הושקעו הרבה מאמצים, הרבה זמן והרבה סבלנות, בעיקר כדי להגיע להבנות עם חלק מהבעלים שם, אבל כנראה זה לא צלח, ולכן נאלצנו לעשות את החקיקה הזאת. אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בראש היוזמים של הצעת חוק פרטית זו היו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ואיציק שמולי, ואליהם הצטרפו עוד 71 חברי הכנסת, כמעט מכל סיעות הבית. ביום 28 באוקטובר 2012 החליטה הממשלה, בהחלטה מס' 5188, שעניינה פינוי שדה-התעופה בתל-אביב על-שם דב הוז, לקדם את פינוי שדה-התעופה ובמקביל להנחות את שר התחבורה והבטיחות בדרכים לפעול להוספת שדה-התעופה עין-שמר לתוספת לחוק רשות שדות התעופה, התשל"ז–1977, שעניינה שדות-תעופה של רשות שדות-התעופה, ולפעול לקידום התכנון המפורט של שדה-התעופה עין-שמר כשדה-תעופה אזרחי פנים-ארצי. החלטה מס' 5188 היוותה יישום של אחת מההמלצות הכלולות בדוח המסכם של הוועדה הציבורית לבחינת תוכנית אב לשדות תעופה בישראל שהוגש בנובמבר 2008 לסגן ראש הממשלה ושר התחבורה והבטיחות בדרכים דאז, שלפיה שדה-תעופה קיים שיש כוונה להעתיק ממנו פעילות אווירית לאתר אחר ייסגר רק לאחר גמר ההקמה של שדה-התעופה החלופי והעברתה המסודרת של פעילות התעופה מן השדה הישן אל השדה החדש; הכוונה לפעילות אזרחית בנושא הזה. בהתאם להחלטה מס' 5188, הפעילות האזרחית בשדה-דב הייתה אמורה להיפסק ביום 30 ביוני 2016. ואולם, במסגרת פסק-דין של בית-המשפט העליון נדחה מועד הפסקת הפעילות האזרחית כאמור ליום 30 באפריל 2017. עד היום, ועל אף החלטה מס' 5188, טרם החל תכנון שדה-התעופה עין-שמר או כל שדה-תעופה חלופי אחר לתעופה האזרחית המתפנה משדה-דב. על-פי החלטת ממשלה מס' 2392 מיום 4 בינואר 2015, בעניין פינוי שטחי מחנות צה"ל מאזורי ביקוש והמשך מעבר אמ"ן ותקשוב לנגב, מועד הפינוי של שדה-התעופה הצבאי בשדה-דב נקבע לחודש ינואר 2019. מכיוון שעל אף החלטה מס' 5188 טרם קודמה הקמת שדה-תעופה בעין-שמר, אין מקום להפסקת פעילות התעופה האזרחית בשדה-דב לפני שתופסק פעילות התעופה הצבאית בו. הצעת חוק זו נועדה לעגן את המשך פעילותו של שדה-דב כשדה-תעופה אזרחי עד להפסקת פעילותו כשדה-תעופה צבאי. לפי המוצע, שדה-דב ימשיך לשמש כשדה-תעופה אזרחי, ושירותי התעופה האזרחיים הניתנים בו בהתאם לצו רשות שדות-התעופה (מתן שירותים בשדה-התעופה דב הוז (תל-אביב)), התש"ן–1989, כנוסחו היום, ימשיכו להינתן כל עוד מתקיימת בשדה פעילות תעופה צבאית. שר הביטחון יודיע לשר התחבורה לפחות 60 ימים מראש על מועד סיום פעילות התעופה הצבאית בשדה-דב, כדי לאפשר היערכות מתאימה לסיום הפעילות האזרחית בד בבד עם סיום הפעילות הצבאית. סמוטריץ, יש לנו – אני יכול להמשיך? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – תן שתי – – – דוד אמסלם (הליכוד): בסדר. על-פי המתווה המוצע בהצעת החוק, מייד לאחר פרסומו ובכפוף להוראות הדין, כמובן, תתחיל בנייתו של הטרמינל הזמני, שיחליף את הטרמינל הקיים, ובנייתו תסתיים בדצמבר 2017. במועד זה תועבר הפעילות מהטרמינל הקיים לטרמינל הזמני, שיוקם בתחום המוחזק כיום בידי הצבא, והטרמינל הקיים ייהרס. מועד המעבר נקבע בהצעת החוק אך ניתן יהיה לדחותו בצו של שר התחבורה ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. עוד מוצע שאותם שטחים הדרושים להקמת הטרמינל הזמני והפעלתו יסומנו במפה המופיעה בתוספת לחוק, על-פי הסכם בין המדינה לבין גורמים פרטיים שונים שהיו להם זכויות בעלות בחלק משטחי שדה-התעופה; הבעלות בשטחים אלה הועברה למדינה, אך נשמרו לבעלים זכויות כנהנים בקרקעות אלה. לא אכנס כאן לפרטי ההסכם והשתלשלות העניינים בעניין זה, אך השורה התחתונה של הדברים היא שהוסכם בהסכם – שקיבל תוקף של פסק-דין בבית-המשפט העליון – כי המדינה תוכל להמשיך להשתמש באותן קרקעות עד ליום 30 באפריל 2017. עתה, כשנוצר צורך בהמשך השימוש בקרקעות אלה לתקופה נוספת, ניסתה המדינה לבוא לידי הסכמה עם בעלי הזכויות הפרטיים בקרקעות הנדונות, כדי לאפשר את המשך השימוש בתמורה לתשלום דמי שימוש ראויים. למרבה הצער, המאמצים הכנים שעשתה הממשלה בעניין זה לא צלחו, לנוכח דרישות מופרזות שהציבו בעלי הזכויות הפרטיים בתמורה להסכמתם להמשך – אני חייב לקרוא את הכול – להמשך השימוש בקרקעות. על רקע זה הכנסת נאלצת להתערב בעניין ולהקנות למדינה את הזכויות הנדרשות, וזאת אף ללא הסכמת בעלי הזכויות. ההקניה של זכויות השימוש וההחזקה, וכן של זכויות הנאה אחרות הנדרשות לשם הבטחת המשך הפעילות האזרחית בשדה-דב, נעשית בהוראת החוק. נקבע גם שבעלי אותן זכויות יהיו זכאים לפיצויים בהתאם לכללים הנהוגים לפי הדין הנוהג להפקעת זכויות במקרקעין. אני רוצה להדגיש כי קיימת תמימות דעים כמעט מוחלטת לגבי האינטרס הציבורי החשוב בהמשך הפעלתו של שדה-דב כשדה-תעופה אזרחי, בעיקר כדי למנוע פגיעה אנושה בעיר אילת ותושביה העלולה להיגרם עקב סגירתו של שדה-דב. לכן, לא היה מנוס מהתערבות חקיקתית בעניין עוד לפני המועד שבו היה על המדינה להפסיק את השימוש בקרקעות שיש בהן זכויות לגורמים פרטיים. עוד אני רוצה להדגיש שלא מדובר כאן בהפקעת זכויות בעלות בקרקע או בפגיעה בזכויות הגורמים הפרטיים להנאה מהקרקעות הנזכרות, שכן אלה ימשיכו לעמוד לזכותם של אותם גורמים לאחר המועד שבו תסתיים הפעילות בשדה-דב. בתקופת הביניים בלבד המדינה תוכל להמשיך ולהשתמש בקרקע זו, תמורת תשלום פיצוי כדין על כך. מדובר בפגיעה המזערית הנדרשת כדי להבטיח את האינטרס הציבורי החשוב שבהמשך הפעלתו של שדה-דב. לבסוף, אוסיף כי במהלך דיוני הוועדה הקשבנו בקשב רב לנאמנים המייצגים את הגורמים הפרטיים שיש להם זכויות בקרקעות הנדונות ושמענו את טענותיהם, אך שוכנענו שאין מנוס מהתערבות של הכנסת בעניין באמצעות חוק מיוחד, על רקע העמדה הנוקשה והבלתי-מתפשרת שהציגו הנאמנים, אשר לא אפשרה הגעה להסכם עמם. אני מקווה שהחוק המוצע יביא לתוצאה המבוקשת של המשך הפעילות האזרחית בשדה-דב, שהכנסת מעוניינת בה לטובת הציבור בכלל ותושבי אילת בפרט. הצעה זו הוגשה ללא הסתייגויות. אבקש כי הכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. יש שתי בקשות רשות דיבור: חבר הכנסת סמוטריץ – מוותר, וחבר הכנסת שמולי – מוותר. לכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) התשע"ז–2017, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–7 – 71 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 71 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, כולל לוח התיקונים, עברה בקריאה השנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 71 נגד – אין נמנעים – אין חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 71 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) התשע"ז–2017, כולל לוח התיקונים, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. לפרוטוקול – חברת הכנסת מרב מיכאלי וחבר הכנסת אמיר אוחנה גם הם תומכים בהצעת החוק. ברכות לראש עיריית אילת והמון הצלחה בהמשך העבודה המוצלחת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה למזכירת – – – קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע. הודעה למזכירת הכנסת, ולאחר מכן חבר הכנסת שמולי מבקש לברך. בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי המזכירה. הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ז–2017 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אני מזמינה את חבר הכנסת איציק שמולי לברך, בבקשה, על הצעת החוק שאושרה כרגע. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רבותי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, אחרי מאמצים מאוד מאוד מאוד גדולים של הימים האחרונים, אני חושב שחוקקנו חוק חשוב מאוד – מאמצים, גם של הכנסת, באמת, של כל סיעות הבית שהתגייסו למאמץ הזה, של יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, וכמובן של ראש העיר אילת, שנמצא אתנו כל רגע ורגע בימים האחרונים. בזכות כל המאמצים האלה הצלחנו ברגע האחרון ממש להוריד את החרב מהצוואר של אילת והפריפריה. אני באמת מאמין וגם מקווה שיבוא היום ובעלי הקרקע יצליחו בסופו של דבר לקדם את התוכניות במקום, אבל השדה הזה יוכל להתפנות אך ורק כאשר תהיה חלופה. עד אז, אנחנו לא ניתן בשום פנים ואופן לרסק את הפריפריה עבור עוד מגדל פאר מול הים בתל-אביב. אני באמת רוצה לברך – קודם כול, הראשון שאני חושב שבזכותו יש חוק פה היום, חברי ושותפי להובלת הצעת החוק בצלאל סמוטריץ. אתה יודע, אנחנו חלוקים ב-95% מהנושאים – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, לא, לא ב-95% – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): 90% מהנושאים. אבל אם יש, אם אפשר – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): היום – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – אם אפשר אחת לכמה זמן להתאחד סביב סוגיות כמו הצלת העיר אילת והפריפריה, כמו ביטוח סיעודי ממלכתי, כמו קידום העסקה של אנשים עם מוגבלות, צריך לעשות את זה. ובאמת כל הכבוד לכנסת שהתעלתה כולה מעל הרגע הזה. אני רוצה להודות לך, דוד ביטן, יו"ר הקואליציה. אילולא אתה לא היינו פה, והעיר אילת חייבת לך חוב גדול, גם לך וגם ליו"ר ועדת הפנים דודי אמסלם, וכמובן – לצוות הוועדה. אני רוצה להודות לך, אדוני ראש העיר, על הרבה לילות מורטי עצבים שעברנו בזמן האחרון, וכמובן לכל השותפים שלך בהובלת העיר. הובלת מאבק חשוב מאוד עבור התושבים שלך, גם אתה, גם סימה נמיר, שהייתה הראשונה שיידעה אותי על המאבק הזה, וכמובן ליו"ר ההסתדרות במרחב אבי אזולאי, וכמובן – לתושבי העיר כולה. אני באמת רוצה להודות לכנסת. זה באמת רגע של התעלות, ואני מאוד מאוד שמח שהצלחנו להוריד את החרב מעל הצוואר של הפריפריה. נותר לי רק להצטער על שהממשלה לא תמכה בהצעת החוק. הממשלה אומנם מאוד מאוד רצתה לקדם את הסכם הפשרה, אבל אני חושב שמה שהיה מאחורי הקלעים זה לא פחות מניסיון סחיטה של בעלי הקרקע, שרצו לסחוט עוד ועוד כספים, עד כדי רבע מיליארד שקל, ואני שמח שהלכנו לאפיק של החקיקה. אמרנו כל הדרך: אם לא תהיה הסכמה, תהיה חקיקה. אנחנו לא ניתן לפגוע בפריפריה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי, וכמובן, שוב, ברכות לראש עיריית אילת והמון הצלחה בהמשך דרכך. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51), התשע"ז–2017 [מס' כ/682; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 20387; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה אדוני. חבר הכנסת איתן כבל, אני מבינה שזה ריאיון לרדיו לגבי החוק שלך. בבקשה אדוני, עד עשר דקות לרשותך. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש, שרים נחבאים אל הכלים, רשמות פרלמנטריות, חברותי וחברי חברי הכנסת – איפה נמצא יעקב אשר? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יעקב אשר, זה הבר-מצווה שלך. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): יעקב אשר. אני הולך להקריא את מה שמכונה "החוק הליטאי". על החוק חתומים יעקב אשר, מקלב וגפני, וברשותכם – חוק חשוב: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51) (חובת עוסק להציב מכשיר שקילה במכר טובין לפי משקל), התשע"ז–2017, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. ברשותכם, אני רוצה להקדים ולספר לכם על מה הצעת החוק החשובה הזאת, שיעקב אשר הגיש. כולנו מכירים את המרכולים, בעיקר הגדולים – בהצעת החוק הגדרנו את זה בשטח של למעלה מ-300 מ"ר – שיש מקום השקילה של הירקות, ולאחר מכן אתה מגיע לקופה, וקורה לא פעם, או יותר מפעם אחת, שאתה מגיע לקופה ואתה מוצא את עצמך או במצב שלא התכוונת לקחת את כל הכמות, או לפעמים אתה מוצא את עצמך אפילו נבוך ונעלב כשמסתבר לך שאתה צריך להוציא כמה עגבנות, מלפפונים או ירקות או עניינים אחרים, וכל זה נעשה לעיני הציבור ובקופה. לעתים זה גם הלבנת פנים. הציע חבר הכנסת יעקב אשר – גם אני רוצה להזכיר לכם את זה: אחרי שאנחנו – במקומות הגדולים בעיקר, אנחנו מסתובבים בכל הסופר, עושים את כל הסיבוב, ובסופו של עניין מוצאים את עצמנו רצים כדי להוסיף או כדי להוריד, ומה גם שיש כאלה שקונים מוצרים ורוצים לדעת בדיוק, לעניין מסוים, את הכמות הנדרשת. אחרי שאמרתי לכם את כל זה, ישבה הוועדה ושקלה באמת, שקלה באמת, בצורה משמעותית ורצינית ומדויקת עד כמה שניתן, כדי לא להוציא חוק שיפגע סתם בכל חנות מכולת. לכן הגדרנו שזה לא יפחת מ-300 מ"ר. ובמקומות כאלה, אחרי שגם התייעצנו עם גורמים מקצועיים, כולל – אוקיי, אז אני בכל זאת אקריא את הדברים כמו שצריך: בהתאם להצעת החוק, עוסק שהוא קמעונאי גדול, כהגדרתו בחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, דהיינו עוסק המוכר מזון ומוצרי צריכה המחזיק לפחות שלוש חנויות והוא בעל מחזור מכירות משמעותי כמפורט באותו חוק, אשר מציע למכירה טובין לפי משקל שלא ניתן לגביהם שירות שקילה לפני התשלום בעדם, יהיה חייב להציב מכשיר שקילה תקין אחד לפחות בכל חנות ששטחה הוא לפחות 300 מטרים רבועים. לפי המוצע, מכשיר השקילה יוצב במקום גלוי ונגיש לצרכן וסמוך לטובין הנמכרים לפי משקל. עוד מוצע לקבוע כי מכשיר השקילה יהיה מכשיר שקילה אלקטרוני שהמפקח על המשקולות והמידות במשרד הכלכלה והתעשייה נתן לגביו אישור דגם, והמכשיר אינו מיועד לשימוש אישי או ביתי לפי האישור שניתן. בעת הדיונים שקיימה ועדת הכלכלה להכנת הצעת החוק, הן לקריאה הראשונה והן לקריאה השנייה והשלישית, התלבטנו בשאלת התחולה של התיקון המוצע. נציגי הממשלה ביקשו לסייג את תחולת הצעת החוק כך שיחול רק על בתי-עסק גדולים, הן מבחינת שטח המכירה שלהם והן מבחינת מחזור המכירות שלהם. אודה כי סברתי שלשם הגשמת תכלית הצעת החוק, שנועדה כאמור להקל על הצרכן בבואו לרכוש טובין לפי משקל, ובהתחשב בכך שאני מקבל את טענות העוסקים, שלפיהן הצבת מכשיר שקילה בחנויות קטנות דוגמת מכולת שכונתית או חנויות נוחות עלולה להכביד יתר על המידה על התנהלותם, היה נכון להחיל את התיקון המוצע על בתי-עסק ששטח המכירה שלהם גדול יחסית – 300 מטרים רבועים לפחות – ללא קשר למחזור המכירות השנתי שלהם. עם זאת, ובהתאם להסכמות שאליהן הגיע חבר הכנסת יעקב אשר עם משרדי הממשלה, ובפרט עם משרד הכלכלה והתעשייה ועם שר הכלכלה והתעשייה, הסכמתי לסייג את תחולת התיקון המוצע גם בהתאם למחזור המכירות הכולל של העוסק, כלומר שהוא יחול רק על קמעונאי גדול כאמור. בהצעת החוק מוצע להסמיך את שר הכלכלה והתעשייה, באישור ועדת הכלכלה, לקבוע סוגי עוסקים נוספים שתחול עליהם חובת הצבת מכשיר שקילה כאמור, וכן לקבוע הוראות לעניין סוגי מכשירי שקילה שיוצבו. אני רוצה להדגיש, לעניין תחולת הצעת החוק, כי נציגי משרד הכלכלה והתעשייה התחייבו בשם השר בדיון בוועדה, על דעת השר, כי עד לכניסתו לתוקף של התיקון המוצע – בתוך שישה חודשים מיום פרסומו ברשומות – יבחן המשרד אם יש צורך להרחיב את תחולתו לסוגי עוסקים נוספים. אני בטוח שזה יוחל גם על עוסקים נוספים, כי אין שום סיבה להחריג אותם אם גודל העסק שלהם הוא מעל 300 מטרים רבועים. חברי הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה להודות לעורך-דין איתי עצמון מהלשכה המשפטית – איתי עצמון, התותח שלנו – על הצעת החוק שהוא הניח בפנינו, וכמובן תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית שלנו לאה ורון. בבקשה, אודה לכם על האישור. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה. כאמור, להצעת החוק הנ"ל לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ולכן אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–3 – 42 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 42 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51), התשע"ז–2017 עברה בקריאה השנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 43 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 51), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הודעה לסגן מזכירת הכנסת. לפרוטוקול – – – קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אה, אתה רוצה – שנייה, שנייה, אפשר לברר גם אחרי ההודעה של סגן המזכירה. קודם כול, לפרוטוקול, חבר הכנסת עמר בר-לב, חבר הכנסת יוסי יונה וחברת הכנסת יעל גרמן מבקשים לצרף אותם כתומכים. אז, בבקשה, חבר הכנסת יעקב אשר, אתה יכול לברך. אומנם אפשר לברך גם אחרי ההודעה, אבל היות שהיית כבר שם – בבקשה, אדוני. יעקב אשר (יהדות התורה): תודה. גברתי היושבת-ראש, החוק הזה הוא גם בשבילכם. היו"ר טלי פלוסקוב: בוודאי. יעקב אשר (יהדות התורה): במיוחד לנשים ששולחות את בעליהן לקנות, והם אחר כך מפספסים את הכמות. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זהו עוד חוק קטן שחשוב לאזרח, חשוב לצרכנות נבונה, חשוב לאי-הוצאה מיותרת על דברים. מכשיר השקילה הזה הוא לא דבר שיכריע, חלילה, אף רשת גדולה. הוא ייתן הרבה מאוד עזרה לאותם אנשים שרוצים לדעת לפני שהם מגיעים לקופה כמה הם לקחו, כמה הם צריכים לקחת. אגב, יש גם מבצעים למיניהם שהולכים לפי משקל, ואדם לא יודע אם הוא כבר הגיע למשקל הזה או לא, ולכן ההצעה הזאת היא חשובה וטובה. אני רוצה להודות לשר הכלכלה, מר אלי כהן, שבאמת עוד הלילה היינו בשיחה וסוכמו הדברים, והעביר את העמדה שלו ליושב-ראש הוועדה – יושב-ראש הוועדה הכי ענייני שראיתי מהאופוזיציה מעודי – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): באמת. נכון. יעקב אשר (יהדות התורה): – – יושב-ראש שהוא חבר פעיל מאוד באופוזיציה, שיודע לנשוך, חבל על הזמן, אבל עם אחריות ציבורית, ולא רק על החוק הזה – על חוקים גדולים של מדינת ישראל. ואני חושב, איתן, אני מקווה שיחול עלי הדבר כלפיך, מבחינתך, שאין אדם מתקנא לא בבנו ולא בתלמידו, אבל אני תלמיד שלך, אני לומד בשקיקה בוועדה, ואני רוצה להודות לך; למנהלת הוועדה הגברת לאה ורון, באמת על המאמצים ועל ניהול הוועדה בצורה יוצאת מן הכלל; לעורך-דין איתי עצמון, היועץ המשפטי – אז איתן כבר אמר שהוא תותח, אבל אני אוסיף משהו: התותח השקט, ומים שקטים חודרים עמוק. אני רוצה להודות לך, איתי, באמת, גם על העומק של הדברים וגם על הזריזות שלהם. אני מודה לך מאוד; ולכל צוות הוועדה, ועדת הכלכלה; וכמובן, לחברי הכנסת שהגישו אתי את הצעת החוק: יושב-ראש המפלגה שלי, חבר הכנסת הרב גפני – הוא לא רק יושב-ראש ועדת הכספים, הוא גם היושב-ראש שלי – ידידי הרב מקלב ושאר חברי הכנסת שעזרו לנו בעניין; ולסיום, לעוזרי, דודי זלץ, ליהודה כהן ולאבי רבינא. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הודעת השר להגנת הסביבה זאב אלקין על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת יעל כהן-פארן, דב חנין, תמר זנדברג ויעקב מרגי בנושא: דוח המשרד להגנת הסביבה קובע כי כלי הרכב המזהם ביותר הוא אוטובוס. הודעת שר החינוך נפתלי בנט על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, זוהיר בהלול וג'מאל זחאלקה בנושא: תלמידי התיכונים בישראל במקום האחרון מבחינת היקף הפעילות הגופנית שהם עושים לפי ארגון הבריאות העולמי. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017 [מס' כ/691; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 21146; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה. בבקשה, גברתי. עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא לפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017. הצעת חוק זו מקורה בהצעות חוק פרטיות שיזמו חברות הכנסת זהבה גלאון ועליזה לביא וחברי כנסת נוספים. סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה קובע את תנאי הזכאות לקבלת גמלה להבטחת הכנסה. לפי החוק, אישה ששוהה במקלט לנשים מוכות תקופה העולה על 30 ימים תהיה זכאית לגמלה אם בחודש שקדם לכניסתה למקלט היא הייתה זכאית לגמלה. נשים ששוהות במקלט לנשים מוכות נאלצות לעזוב את סביבת המגורים שלהן, את ביתן, ולעתים אף את מקום עבודתן. לכן, נוסף על הקשיים הרבים שהן חוות, הן נאלצות להתמודד עם קושי כלכלי וקשיי פרנסה. לעתים בשל המצוקה הכלכלית נשים עוזבות את המקלט וחוזרות לביתן, ולעתים אף לגבר האלים שאתו הן התגוררו. הרעש באולם בלתי נסבל. היו"ר מאיר כהן: רבותי, הרעש מפריע לנואמים, ואני מבקש שקט מכולם, או לצאת החוצה לדבר. גם השרים בצד שמאל מתבקשים להקפיד על כללי הכנסת. אנא מכם. גם אתה, אדוני, מר ברושי היקר. אתה יכול לשבת ולדבר בשקט. בבקשה. עאידה תומא סלימאן (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): בהצעת החוק שלפניכם אנו מציעים לסייע לאותן נשים ולבטל את התנאי שלפיו אישה השוהה במקלט תהיה זכאית לגמלה רק אם היא הייתה זכאית לה בחודש שקדם לכניסתה למקלט. כלומר, אישה שעומדת בתנאי חוק הבטחת הכנסה או שוהה במקלט לנשים מוכות תהיה זכאית לגמלה ללא תלות בזכאותה לגמלה לפני כניסתה למקלט. נוסף על כך, במהלך דיוני הוועדה התברר שמקלטים לנשים מוכות נאלצים לקזז מגמלת הבטחת הכנסה של נשים ששוהות במקלט סכום מסוים למימון שהיית האישה במקלט. ברור כי מדובר בדרישה בעייתית שמקשה מאוד על המקלטים. לפיכך, במהלך הדיונים דרשה הוועדה ממשרדי הממשלה לפתור את עניין הקיזוז ביניהם בנוהל פנימי על מנת שההתחשבנות לא תצטרך להיות בין המקלט לבין האישה. על מנת לאפשר למשרדי הממשלה זמן היערכות, מוצע כי תחילתו של החוק תהיה ביום 1 ביוני 2017. מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, שמסייעת במעט לנשים שנתונות בתקופה קשה ונאלצות להתמודד עם קשיים רבים. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ואני פונה אל חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אבל לפני כן, ברצוני גם להודות לחברות הכנסת שהגישו ויזמו הצעה זו, חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת עליזה לביא. כל הכבוד. אני חושבת שעליתן על בעיה, והחוק הזה יפתור אותה, ההצעה הזאת תפתור אותה ותעזור להרבה נשים. אני מודה גם לעורכת-דין ענת מימון, היועצת המשפטית של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אין הסתייגויות, אך יש בקשות דיבור. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה למעמד האישה, שלקחה על עצמה לקדם את הצעת החוק הזאת בספיד, הייתי אומרת, ולהודות ליועצת המשפטית של הוועדה, למנהלת הוועדה, ובעיקר לחברי עליזה לביא ודב חנין. ההצעה הזו נכתבה על-ידי "ויצו". צריך להגיד תודה בהזדמנות הזאת לארגונים, למקלטים, ולא מובן מאליו שאנחנו עומדים פה ומשבחים את משרד הרווחה ואת הביטוח הלאומי, ואפילו את משרד האוצר – גם בקדנציה הקודמת, הלפני-קודמת, של יובל שטייניץ בהיותו שר האוצר, וגם עכשיו, של משה כחלון. והסיבה שאני מציינת את זה היא שקצבת הבטחת הכנסה או גמלת הבטחת הכנסה ניתנת בדרך כלל לאנשים מוחלשים, ובמקרה הזה לנשים מוחלשות ביותר, שכשהן בורחות למקלט כדי להימלט ממעגל הטרור – בעצם, מה שהיה עד 2012 הוא שהיו מבטלים להן את הקצבה, והרבה מאוד נשים העדיפו להישאר במעגל הגבר המכה, כי הן כבר תכננו על הקצבה הזאת; הן חשבו איך הן קונות ספרים לילדים ואיך הן עושות טיולים שנתיים. אני שמחה שבזמנו הצלחתי לשכנע את השר שטייניץ, שאומנם במקלט דואגים למחסורן ואין לכך השלכות רוחב – בהחלט, מילה טובה גם מגיעה. בפעם הראשונה ב-2012, גם עליזה וגם אני תיקנו את התיקון לחוק, שנשים, בזמן שהותן במקלט – הקצבה שלהן נשארת. וזה יצר מצב מעוות משהו, שכל הנשים במקלט הן נשים מוכות, ואין הצדקה שרק אותן נשים שקודם לכן קיבלו קצבת הבטחת הכנסה תקבלנה אותה. האוצר הסכים הפעם להתייחס לאותן 700 נשים – פחות או יותר 700 נשים – שנמצאות בכל שנה במקלטים לנשים מוכות כאל נשים שזכאיות לקבלת קצבת הבטחת הכנסה, כי זה המעט שבמעט שהן יכולות לעשות לחיים שלהן, שהן לא תצטרכנה לחשוב איך הן חיות את החיים ומה עם הילדים, וכדי שהן לא תחזורנה למעגל הגבר המכה. אז אני רוצה להודות לממשלה על התמיכה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת דוד ביטן, שהחליט, אחרי שנה שהחוק הזה היה תקוע, להעביר את זה לוועדה לקידום מעמד האישה, ולחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלקחה את זה על עצמה. ותודה לחברי הכנסת, שאני יודעת שיתמכו בהצעת החוק – לכולם, בקיצור. תודה רבה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. גברתי חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, חברת הכנסת יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי עאידה תומא סלימאן, כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא, והעבודה של הוועדה בראשותך ושל היועצת המשפטית ענת מימון ושל חבר הכנסת ביטן, שהתגייס לסייע בידינו – למרות הכשלים שהיו כאן, גם, לצערי הרב, אל מול משרד האוצר, וכל מיני כשלים ביורוקרטיים שביקשו להזיז את החוק, העובדה שאנחנו ביום האחרון למושב הזה מעבירים את החוק הזה נותנת תקווה לנשים שגם כך סיפור החיים שלהן הוא לא קל. מדינה וחברה נמדדות ונבדקות ביחס שלהן למוחלש, למי שהגורל לא האיר לו פנים. יש שלבים בחיים שבהם זקוקים לסיוע ולעזרה. המוסר של חברה והאחריות החברתית נמדדים בדיוק, אבל בדיוק ברגעים אלו, ואני מאוד מאוד מודה על העבודה שהייתה כאן, על החוק הזה. חברתי זהבה גלאון, זו לא פעם ראשונה שאנחנו נפגשות בסיוע לנשים במקלטים. מקלטים נותנים מענה למצוקות קיימות, וגם כאן, לצערי הרב, החברה האזרחית מקדימה את המדינה. נשים יקרות הקימו את המקלטים, ורק לאחר מכן המדינה באה ומסייעת. וכנראה, לא במקרה, חברי היקר, אדוני מאיר כהן, אני לא אשכח את הסיור שקיימנו כשהיית שר הרווחה, ובאתי אליך בדמעות ואמרתי לך: בוא תראה מה קורה במקלטים, שנשים עם ילדים מעל גיל 11 לא יכולות להיכנס עם הילדים כי לא נותנים לבנים להיכנס. בו ביום, בו ביום באת ואמרת: לא ימשיך להיות כך. ומייד באמת נמצאו שני פתרונות נקודתיים והתחיל מערך שלם. אני בטוחה שאתה זוכר את היום הזה, כי זה היה היום שאמרנו לעצמנו: איך יכול להיות שאישה צריכה לבוא ולהחליט אם היא נכנסת עם הילדים או חוזרת, כי לא מכניסים למקלט ילדים מעל גיל 11. חברים וחברות יקרים, זה חוק כל כך חשוב, כי הוא בעצם נותן הזדמנות לנשים לפתח את העצמאות הכלכלית שלהן, ולא לחזור למעגל האלים שממנו הן ברחו, שממנו הן יצאו. עברנו כברת דרך במודעות, בהבנה שזאת לא בושה, שלהיות אישה מוכה זה לא ברירת מחדל, זה לא בושה. גם במשטרה, כשבאות היום נשים להתלונן, זו לא בדיחה. להפך, אנחנו רואים שינוי מהותי וגם תמיכה של שוטרים, ולא אחת ליווי עם ניידת אל המקלט. אבל זה לא מספיק. אנחנו כולנו צריכים למנוע את האסון הבא ולא לחזור אחורה, אלא את הכלים שהן מקבלות במקלט לבוא ולהטמיע, לתת להן את האפשרות הזאת. ובאמת, התיקון שאנחנו עושים פה יאפשר לכל אישה ששוהה במקלט לנשים מוכות את הבטחת ההכנסה, לא בתנאי כזה ולא בתנאי אחר; לכולן זה מגיע. זאת הדרך להעצים אותן, זאת דרך שנותנת להן את האפשרות להמשיך הלאה בחיים שלהן. התיקון הזה יאפשר לנשים היקרות הללו, שעברו מסכת ייסורים נוראה, לפתח, אולי בפעם הראשונה, עצמאות כלכלית, אחרי לימוד וכלים שהונגשו להן – וכן, למנוע את האסון הבא, את החזרה חלילה למקלט; ויותר מזה – את היכולת שלהן לגדל את הילדים שלהן בבטחה. וזאת החובה של כולנו כחברה – הבסיסית. היה פה דיון קודם, דיון קשה ונוקב, על הצעת חוק אחרת בעניין של כן, לא, או אם את הכול אנחנו עושים בנושא של הדיינים. אז בטח שלא, זה כן פלסטר, אבל פלסטר עוצר דימום. וגם כאן, מקלטים הם לא מספיקים, ואני הולכת להניח הצעת חוק בנושא של אזיקים אלקטרוניים, שתבוא, תראה ותסמן איך אפשר לסייע לנשים. מקלטים זה חשוב מאוד, אבל לא רק; יש היום הרבה מאוד טכנולוגיות, כמו הצמידים האלקטרוניים – ואני שמחה שהשר ארדן מוביל ותומך בהצעת החוק, שתהיה גם ממשלתית, וגם הפרטית שלנו. יש עוד פתרונות, ואנחנו כולנו כחברה צריכים לבא ולראות איך אנחנו מורידים את מפלס האלימות, איך אנחנו מסייעים. נשים מוכות זה לא משהו טבעי; זה משהו שאסור שיהיה פה במדינת ישראל. אבל חלילה זה קרה – יש לנו המענה גם במקלטים, גם – אני מקווה עוד מעט – באיזוק אלקטרוני וגם כמובן בסיוע כלכלי, כדי למנוע את האסון הבא. אז אני רוצה להודות לחברים, חברי הכנסת דב חנין, זהבה גלאון, עאידה תומא סלימאן, חבר הכנסת ביטן, וכמובן לכל מי שתמך, לעאידה תומא סלימאן שהובילה ולענת מימון, היועצת המשפטית. תודה רבה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, ברשותכם. אני מבקש לשבת. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017. בקריאה שנייה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–3 – 44 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר מאיר כהן: 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו מייד ניגשים לקריאה שלישית, בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 41 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 49), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת אראל מרגלית. ברשותכם, האם שר הפנים נמצא פה? חברת הכנסת גלאון, את רוצה להגיד תודה למישהו? את ביקשת. זהבה גלאון (מרצ): אני כבר אמרתי תודה. היו"ר מאיר כהן: יופי, תודה רבה לך. הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1129); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: שר הפנים נמצא כאן, או מישהו מטעמו? בבקשה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יש רשימת דוברים, אבל יציג את הצעת החוק סגן שר הפנים משולם נהרי. בבקשה, אדוני. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מועד הבחירות הכלליות למועצות האזוריות חל, בהתאם למצב המשפטי הקיים, במועד שונה ממועד הבחירות הכלליות לעיריות ולמועצות המקומיות. כך, למשל, הבחירות הכלליות הקרובות למועצות האזוריות צפויות להיערך ביום ט"ו בסיוון התשע"ח, 29 במאי 2018, ואילו הבחירות הכלליות הקרובות לעיריות ולמועצות המקומיות צפויות להיערך ביום כ"א בחשוון התשע"ט, 30 באוקטובר 2018. יש כחצי שנה הבדל בין שני המועדים. הצעת החוק מבקשת לאחד את מועדי הבחירות לכלל הרשויות המקומיות ולקבוע תאריך אחיד. המועד לבחירות הכלליות למועצות האזוריות יהיה במועד הבחירות הכלליות לעיריות ולמועצות המקומיות. כמו כן, הצעת החוק מבקשת להחיל את ההסדר הקיים היום בקשר לכוחות הביטחון – חיילים, שוטרים, אנשי שירות בתי-הסוהר – גם ביחס לבחירות האזוריות, שזה אומר לתת להם את האפשרות וגם יום שבתון החל היום בבחירות לעיריות ולמועצות המקומיות. האיחוד הזה חשוב. אין טעם לפצל בין שני המועדים – זה מעסיק את הרשויות וגוזל את האפשרות לתפקוד שוטף – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): מתי המועד הקבוע, אדוני סגן השר? סגן שר הפנים משולם נהרי: כתוב לך בהצעה. תודה. אני מבקש לתמוך בהצעה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. יש רשימת דוברים. עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; אראל מרגלית, אדוני, אתה מוותר? אתה רשום כדובר. מוותר; מסעוד גנאים, חוק המועצות – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אה, חברת הכנסת גלאון, את נמצאת כאן – מוותרת; עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת רוזין – לא נמצאת כאן, אינה נוכחת. אוסאמה סעדי. שלוש דקות לכל אחד, ואנא להקפיד על הזמנים, כי יש סדר-יום ארוך. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אם הכוונה היא באמת לאחד את כל הבחירות של המועצות המקומיות, של העיריות וגם של המועצות האזוריות, ואין בעצם דחייה של המועד הקבוע בחוק למועצות האזוריות, אז אני חושב שכולנו נברך על כך, ובאמת טוב שאנחנו מאחדים ושהבחירות תיערכנה. בשמי ובשם כל חברי מהרשימה המשותפת, אדוני היושב-ראש – חברי מהרשימה המשותפת, איימן, מסעוד, עבד אל חכים, יוסף – אני מברך את כל הסטודנטים לרפואה. היום התפרסמו התוצאות של מבחן הרישוי של משרד הבריאות, ורבים רבים מהרופאים שלנו בחברה הערבית הצטרפו לעוד אלפי רופאים שעושים את עבודתם נאמנה, וזו הזדמנות לברך את כל הרופאים. חשוב מאוד גם לזכור – עכשיו קיבלו טלפון מד"ר שנון, אני וחברי טלב אבו עראר – ומגיעה לו ברכה מיוחדת, לחברנו טלב אבו עראר, שהבן שלו חודיפה כבר עבר את הבחינה ועכשיו הוא רופא מן המניין בישראל. מגיעות לו כל הברכות. היו"ר מאיר כהן: סליחה שאני מפריע לך. הייתי בערערה בנגב; יש 100 סטודנטים לרפואה ביישוב. 100 סטודנטים לרפואה. מדהים. נחמן שי (המחנה הציוני): איפה הם לומדים? היו"ר מאיר כהן: רובם בחו"ל. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): בחו"ל. אני יכול להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני בא מהיישוב עראבה, שבו יש יותר מ-200 רופאים, חוץ מעוד מאות סטודנטים. אנחנו במקום הראשון לא רק בישראל, לא רק, אדוני השר איוב, במדינות ה-OECD, אלא בעולם. אנחנו במקום הראשון מבחינת מספר הרופאים למספר נפשות. עכשיו קיבלנו טלפון, לפני שעה קלה, אני וחברי טלב – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): סח'נין – – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): סח'נין אחרי עראבה. קיבלנו טלפון מד"ר שנון – זה חשוב לכל הסטודנטים, שישאלו שאלות – קיבלנו טלפון מד"ר שנון בעקבות השאילתות שהגשנו בשם הרשימה המשותפת, אני וחברי טלב אבו עראר, שבעצם היו עשר שאלות שסומנו בשפה העברית ולא בשפה הערבית עם תשובות נכונות, ועכשיו אמרו לנו ששקללו את זה ובעצם נתנו בונוס לכל הסטודנטים, ולכן אנחנו (אומר בערבית: מברכים את כל הבוגרים שהצליחו במבחן הרפואה ואומרים להם: אלף מזל טוב, בשמי ובשם הרשימה המשותפת. אלף מזל טוב. עלו והצליחו.) היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אַלְף מַבְּרוּכּ. אחמד טיבי – אינו נוכח. איתן ברושי, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו דנים פה באירוע מאוד חשוב בחייהם של אזרחי המדינה תושבי המועצות האזוריות, ובאתי לומר שיש תמיכה של המועצות, אבל צריך לראות בזה מהלך מוגבל; צריך לראות שאין בזה טשטוש של המעמד המיוחד שיש למרחב הכפרי בישראל. אנחנו מדברים על 54 מועצות אזוריות, שיש בתוכן כ-1,000 יישובים כפריים – מושבים, קיבוצים, יישובים קהילתיים וגם כפרים ערביים בחלק מהמועצות האזוריות, שהם פרוסים על 85% מקרקעות המדינה, ויש בהן 9% מהאוכלוסייה בישראל. אני לא בטוח שיש פה איזה רעיון גאוני לצרף ולהפוך את הבחירות האלה לפוליטיות, לתת בהן גם יום שבתון ולהחיל את זה בבת-אחת על כל המדינה. אלה ניסיונות שבעבר כבר דחינו אותם, וכראש מועצה אזורית לשעבר – אין בזה בשורה גדולה. אבל נאמר שזה בסדר ואנחנו תומכים, וגם אני אצביע בעד, וזה גם על דעת ראשי המועצות. אני קורא פה לשר הפנים – שהוא כידוע לא חבר כנסת – ואני קורא לשרים, לשים לב שלא לנצל את האירוע הזה כדי לפגוע במועצות או לפגוע בתחומים הייחודיים שלהן. זה לא רק שיש בחירות למועצות האזוריות – יש גם בחירות לוועדים ביישובים, וזהו שלטון דו-רובדי, שיש גם מועצה אזורית וגם הנהגה או ועד של כל יישוב ויישוב, עם האוטונומיה של כל יישוב והייחוד שלו. תראו, הסטארט-אפ הראשון של ישראל, שלא נס ליחו, זה המושב והקיבוץ. עכשיו ראש הממשלה יחזור מסין, הוא בטח לא יפסיק להתפעל מההתיישבות והחקלאות – מה שקורה לנשיא בווייטנאם, מה שקרה גם לאחרים בהודו ובסין, וגם באפריקה. ואנחנו צריכים לומר פה שאין לראות בבחירות האלה ניסיון לטשטש את המגזר הזה, את המרחב הכפרי, את הפריסה הארצית, את הייחוד שיש לכפר בישראל, שהוא דבר שנוצר בטרם הקמת המדינה והוא היום חלק מהתשתית לקיומה, כולל מימוש הריבונות, כולל הפריסה מגבול ה"חיזבאללה" – מנרה ודפנה בצפון – ועד נחל-עוז וכפר-עזה בדרום, בואכה אילת והערבה הדרומית. לכן, צריך לתמוך בחוק הזה, אבל לא להפוך אותו למה שהוא לא מתכוון. ואני לא בטוח שבמשרד הפנים מבינים את מה שאני אומר. זהו תיקון טכני, ואסור להפוך אותו למשהו שהוא יותר מטכני, כי יש זכות קיום למרחב הכפרי בתנאי שהוא שומר על הייחוד שלו. אם הוא יהיה כמו כל מה שמסביב, לא צריך אותו. רק בשביל להוציא את האשפה לא צריך מועצה אזורית, בטח לא רק בשבי להסיע לבית-ספר. יודע את זה ראש העיר דימונה – ויש חיבור בין המרחב הכפרי לעירוני; יש את ההשלמה ביניהם ואת החיבור ביניהם. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): אנחנו תומכים בחוק, אבל לא כדי למחוק את המרחב הכפרי והמועצות האזוריות. היו"ר מאיר כהן: תודה, כבודו, תודה רבה. ישראל אייכלר, חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הרשימה סגורה. בבקשה, אדוני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רציתי להתייחס – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת פרי. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – רציתי להתייחס בשלוש דקות לכך שאנחנו כנראה נסיים את המושב הזה, ולשמחתי התיקון לחוק התכנון והבנייה, תיקון 109, מה שקרוי אולי בשפה שלנו "תיקון קמיניץ", לא יובא להצבעה ולא יאושר במושב הזה. אני אומר שזה לשמחתי, כי מדובר בתיקון שאמור לפגוע באופן קשה בעיקר ביישובים הערביים, על-ידי כך שהוא יאיים בהריסתם של – אני לא אגזים אם אני אומר – של עשרות-אלפי בתים. אני יודע שלא הממשלה הזאת ולא ממשלה אחרת יכולה להרוס עשרות-אלפי בתים, אבל עצם העובדה שמחוקקים חוק שמגדיר את הבתים הללו כלא חוקיים ומנסים לשלול את האופציות של הסדרת הבתים הללו, גם אם האופציות הללו עד היום היו חוקיות דרך בתי-המשפט – הסכנה שאני רואה בחוק הזה עדיין טמונה בו גם אחרי כל הריכוך – היחסי, כמובן – שהחוק הזה עבר בדיונים בוועדת הפנים בתקופה האחרונה. הפגיעה העיקרית שאני רואה היא בשלילת הסמכויות שהיו לבתי-המשפט עד היום להאריך, להאריך את הקפאת צווי ההריסה כדי לאפשר הסדרה של הבתים הללו. מה שמצער הוא שהממשלה הזאת אינה – היא מצהירה בעצם שהיא אינה בוטחת בבית המשפט; היא אינה בוטחת בשופטים שיסתכלו בכל תיק ותיק, יראו את הנסיבות של בעלי-הבית, ואם יראו שזה מוצדק, יוכלו כמובן לתת לבעלי-הבית אפשרות להסדיר את הבית או לסיים את התהליכים התכנוניים הנדרשים. ולכן, אני אומר שאנחנו שמחים על כך שהחוק הזה לא בא לאישור, ואנחנו עדיין מקווים שהוא בכלל לא יגיע להצבעה במליאה – חוק שפוגע באופן קשה בציבור הערבי, באזרחים הערבים, בהיעדר תוכניות מתאר מאושרות או אפילו מופקדות, בהיעדר תוכניות מפורטות שיאפשרו את הסדרת הבנייה – שהיא קרויה לא חוקית, אבל היא לא חוקית בגלל שהממשל לא התייחסה אליה באופן הוגן ושוויוני. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה לך. תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה, בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. נוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת רוזנטל. הצעת חוק המועצות האזוריות עברה בקריאה ראשונה. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק הנה ועדת הפנים והגנת הסביבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי חבר הכנסת רועי פולקמן ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק שימור פוריות לנשים עגונות ומסורבות גט, התשע"ז–2017, שמספרה פ/4059/20. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4) (סיום פעילות החברה והעברה לאפוטרופוס הכללי), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1125); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4) (סיום פעילות החברה והעברה לאפוטרופוס הכללי), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את החוק השר איוב קרא – בבקשה, אדוני – בשם שרת המשפטים. השר איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תזכיר חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4) (סיום פעילות החברה והעברה לאפוטרופוס הכללי), הוצע כחלק מהליכי ההיערכות לסיום פעילותה של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה עם פירוקה וקליטת הנכסים שלגביהם זוהו יורשים באפוטרופוס הכללי. עיקר התיקון עוסק בהסדרים המשפטיים שיחולו בתקופת הביניים, שבמהלכה ינוהלו הנכסים על-ידי האפוטרופוס הכללי, וכן אחריה, ככל שנכסים ייוותרו בידי האפוטרופוס הכללי או ככל שתגיע בקשת השבה ביחס לנכסים. מוצע להסדיר במפורש את ההוראות שיחולו ביחס להעברת הנכסים לאפוטרופוס הכללי והמידע לגביהם: אופן ניהול הנכסים, איתור בעלי הזכויות בהם, העברת נכסים למטרות סיוע לניצולי השואה הזקוקים לכך ולהנצחת זכר השואה, סיום תקופת הביניים והטיפול בבקשות השבה עתידיות שיוגשו לאחר מכן. בתיאומים שהתקיימו התגלו פערים מסוימים לגבי החומרים הארכיוניים שיהיה צריך לשמור בארכיון המדינה לאחר פירוק החברה להשבה. סוכם להמשיך ללבן פערים אלה בין משרדי הממשלה הרלוונטיים, משרד ראש הממשלה, המשרד לשוויון חברתי ומשרד המשפטים, בהתייעצות עם החברה להשבה. לאור האמור ובכפוף לסייג, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; אראל מרגלית – מוותר; מסעוד גנאים – אינו נוכח; תמר זנדברג, גברתי. קריאה: לא, הם פה. היו"ר מאיר כהן: אה, מסעוד גנאים. סליחה, אדוני. אתה מוותר? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא, אני – – – היו"ר מאיר כהן: תפאדל. עלה נא. אמרת: אתה מוותר, אבל בסדר. מסעוד, בבקשה, אדוני. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת, אני עליתי כדי לדבר, להצטרף לברכות, משום שאנחנו התבשרנו באמת – אני לא יודע עד עכשיו מה המספר, אבל נדמה לי שהפעם זה המספר הכי גבוה של אלה שהצליחו לעבור את המבחן הרפואה של משרד הבריאות בחברה הערבית. אני מצטרף לברכות בשם הרשימה המשותפת לכל הרופאים, בכלל, שהם הצליחו ועברו את הבחינה הזאת. ואולי יש כאלה שמתפלאים ואומרים: מה פתאום? מה מברך? כל יום רופא עובר או משהו. לא, זה לא פשוט. המבחן הזה, חברים, המבחן הזה לא פשוט. וגם הדבר האחר שצריך לעורר את תשומת הלב, ושצריכים לפעול כדי לתקן אותו, אולי, הוא שרוב – לא רוב, כולם, כולם למדו מחוץ לישראל, באוניברסיטאות ברומניה או במולדביה או בירדן או אני לא יודע איפה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): או בג'נין. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): בג'נין לא. אין רפואה, יש רפואת שיניים שם. אבל – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אבל יש עכשיו באל-קודס. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כן, כן. באל-קודס יש, נכון, נכון. בא-נג'אח יש. בשכם, בא-נג'אח, נבלוס. בנבלוס יש. וזו שאלה למשרד הבריאות ולמל"ג, אולי: ריבונו של עולם, מי שמצליח במבחן רפואה – יש כאלה שבפעם ראשונה – הוא לא כל כך מצליח בתנאי הקבלה לאוניברסיטאות בישראל? זה אבסורד. הסטנדרטים של גרמניה, של איטליה, הם פחות מהסטנדרטים בישראל? אז זה לתשומת לבם של מי שמעוניינים שבאמת הסטודנטים האלה ילמדו בארץ. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; זהבה גלאון – אינה נוכחת; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; דב חנין, בבקשה. הרשימה סגורה. אמרתי שהרשימה סגורה. דב, אתה נראה כמו תלמיד שמשנן את השיר בדרך לכיתה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לברך על הצעת החוק הזאת ואני רוצה לברך על הרציונל שעומד מאחוריה. הנכסים של נספי השואה, כמובן, צריכים לחזור למשפחות הנספים, אם ניתן לאתר אותם. אבל בסדר העדיפויות הערכי הנכון, המהותי, צריך להעדיף את העזרה שאנחנו נותנים לניצולי השואה, לשורדי השואה, על המשך חיפוש חסר תוחלת וחסר תכלית של אותם נספים שהנכסים אולי שייכים לבני משפחותיהם שאנחנו מנסים לאתר. לכן, המהלך הזה של סיום הפעולה של החברה לאיתור והשבת הנכסים של נספי השואה והעברת הנכסים האלה, קליטתם והפניית המשאבים האלה לטובת ניצולי השואה זה מהלך נכון, זה מהלך ראוי, זה המהלך שצריך לקדם אותו ברמה הערכית, ולכן אני מברך עליו. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי. שנפעיל שעון, אחמד טיבי? יאללה, חביבי. בבקשה, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו תומכים בחוק, כפי שעשינו תמיד בכל הנושאים הקשורים לניצולי שואה, לקצבאות ניצולי השואה. העמדה המוסרית שלנו הייתה והנה שיש לעשות הכול כדי להעלות את רמת החיים. חלק מהמשפחות האלה והסיפורים שאנחנו שומעים הם מסמרי שיער – גם פה, מהסבל מהביורוקרטיה במשרדי הממשלה. אני גם רוצה, כמו חברי מסעוד גנאים ואוסאמה סעדי, לברך מכאן את כל אלה שהצליחו היום בבחינות ההסמכה למקצועות הרפואה. אנשים היו סטודנטים במשך שש שנים, עמלו, עבדו קשה, בוגרי חו"ל, והיום הם רופאים. למעשה הם עברו מתואר סטודנט בוגר לרופא. לכן מגיע להם מברוכ, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לכל הבוגרים והבוגרות שהתבשרו היום על הצלחה לאחר כל השנים האלה של העמל, המאמץ והלימודים ולעתים עליות ומורדות. התוצאה הזאת, ההצלחה, משמחת אותם, את משפחותיהם ואת כולנו. הם היו סטודנטים ובוגרים, ועכשיו, עם התוצאה הזאת, הם הופכים לרופאים ורופאות. אנו גאים. אני גאה בכל אחת ואחד מכם ומרגיש יחד אתכם בשמחה הזאת. לא חסכנו מאמץ בכל הקשור לסבל שלכם מול משרד הבריאות, האגף לרישוי מקצועות רפואיים, לאורך כל השנים האלה, אבל במאמצים שלכם התגברתם על כל זה והפכתם להיות רופאים והמילה "עבר" שהגיעה לכל אחד מכם היום הסירה מכם לחץ בצורה חיובית וגרמה לפנים שלכם להתמלא בחיוניות. היה מי מכם שניתר משמחה, ומי שחייך, ומי שלבש את לבוש אביו ומי שלבשה את לבוש אמה, והיה מי שכתב פוסט יפה. אנחנו שותפים אתכם בהצלחה הזאת ובשמחה הזאת. אלף מזל טוב.) היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר. חבר הכנסת אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, גם אני רוצה לברך על הצעת החוק הזאת. הגיע הזמן להשיב את הנכסים של נספי השואה. אלה שיש להם יורשים – כמובן, זה שייך ליורשים, ואלה שלא – צריך לעשות למטרות סיוע והנצחה. לגבי מטרות סיוע, אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה של קמחא דפסחא, סלי מזון. אתה היית שר הרווחה בשנת 2013, העלית את התקציב של סלי המזון ב-50 מיליון. בשנים האחרונות הסל הזה הולך ומצטמק. השנה, רק השבוע – – – היו"ר מאיר כהן: גם ב-2014 אנחנו העלינו. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן, אבל זה ירד ל-38. היו"ר מאיר כהן: הבנתי שהעלו את זה חזרה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא. אז 18 מיליון, זה ירד בשנה שעברה. השנה, בינתיים האוצר העביר רק 14 מיליון. הם רוצים שמשרד הרווחה יוסיף עוד 4 מיליון כדי שיהיה לפחות כמו בשנה שעברה. דיברתי עכשיו עם שר האוצר בעניין הזה. אני חושב שעצם העובדה שיש כל כך הרבה אנשים, לא רק ניצולי שואה אלא גם דור נוסף של עניים, שצריכים להגיע לסלי מזון – מדינת ישראל שולחת אנשים לעמותות שמחלקות סלי מזון. היא דורשת מהן שסל מזון יהיה 150 שקלים מינימום, וזה צודק, אבל ההשתתפות של המדינה היא פחות מ-15 שקלים, ואם יקצצו את זה עוד יותר זה יהיה 10 שקלים; ממש לעג לרש, תרתי משמע. זה בעניין של הסיוע. לגבי ההנצחה, אדוני היושב-ראש – – – היו"ר מאיר כהן: כשהביאו את זה לפני, ב-2014, ההשתתפות של המדינה הייתה 8 שקלים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): לפני שאתה הוספת. היו"ר מאיר כהן: כן. ב-2014, כשבדקנו את זה, ההשתתפות של המדינה הייתה 8 שקלים, והתחלנו להעלות את זה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): עכשיו אני רוצה שזה לא ירד, לפחות. זה מה שאני מבקש וביקשתי משר הרווחה ומשר האוצר. מעות חיטים זה מנהג ישראל, יהודי, כבר אלפי שנים, שדואגים לעניים שיהיו להם מצות ויין ומשהו לאכול לפסח. זה לגבי הסיוע. לגבי ההנצחה. אני רוצה לשאול את עצמי: מה להנציח? להנציח שהיו אנשים שגרו בפולניה, בהונגריה, באוסטריה ורוסיה? זאת נקראת הנצחה? למה האנשים האלה נהרגו? בגלל שהם היו יהודים; הם לא עשו שום דבר רע אחר. אז אם רוצים להנציח – לא להנציח את מותם אלא להנציח את חייהם. בחייהם ובמותם לא נפרדו מהאמונה שלהם, מהיהדות שלהם. זה מה שצריך להנציח, וזה מה שאנחנו עושים בכל יום ויום, שיהודים הולכים בדרכם של האבות, שומרים את התורה שהם שמרו, אומרים "שמע ישראל" שהם קראו, מניחים תפילין שהם הניחו ומחנכים דורות נוספים. נותנים את השמות שלהם – יש ישיבות ומוסדות ועיירות שנקראות על-שם העיירות והמוסדות ובתי-המדרש שהיו שם והישיבות שהיו שם. זאת ההנצחה האמיתית. אנחנו צריכים להנציח את המורשת שלהם, את המסורת שלהם, את האמונה שלהם, שהיא שהחזיקה אותם בגלות והיא מה שתחזיק אותנו עד לגאולה השלמה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת איציק שמולי, אחרון הדוברים, בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני כמובן תומך בהצעת החוק – הצעת חוק טובה וחשובה – אבל יש פה הזדמנות להפנות מבט, בזכות הצעת החוק הזאת, ליחס הכולל שלנו כחברה לאזרחים הוותיקים שלנו, לקשישים. בוודאי הרוב פה זוכרים את המראות הבאמת-קשים שהתגלו באותו בית-אבות בחיפה. זה לא היה המקרה היחידי, כי התגלתה פה תרבות של התעללות, אבל אחת השאלות שעלו עם הזמן היא למה במשך כל כך הרבה זמן קרתה אותה התעללות ואף אחד לא קם ודיווח. אף אחד לא קם ודיווח בגלל הדילמה, אדוני היושב-ראש, בין הפרנסה לבין הצו המוסרי; בין היכולת שלך לקום ולדווח על כך שיש התעללות באנשים חסרי ישע לבין הרצון שלך לשמור על הפרנסה שלך ולהמשיך להביא אוכל ומשכורת הביתה לילדים. ודווקא בדילמה הזאת קם גיבור ישראלי, שהייתה לנו היום זכות, לחברי חבר הכנסת איימן עודה, לארח אותו היום בכנסת, את דאוד ותד מחיפה, שאתם יודעים – במדינה מתוקנת הבן-אדם הזה, חברי חבר הכנסת עודה, היה מקבל היום את פרס ישראל. היו נותנים לו להדליק משואה ביום העצמאות, חברי זוהיר בהלול. אבל האמת היא שבמקום לשאת אותו על כפיים, הוא הפך להיות בן-אדם מצורע ומופקר. הוא חשוד במשטרה. במקום שיגידו לו תודה, הוא הפך להיות חשוד במשטרה על זה שהוא צילם את בית-האבות, את ההתעללות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): הוא חשוד? במה הוא חשוד? איציק שמולי (המחנה הציוני): הוא חשוד בזה שהוא צילם באופן לא חוקי. עליזה לביא (יש עתיד): – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – לבני-ערובה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): חלם זה כאן. הבן-אדם הציל עשרות קשישים מהתעללות, וכפי שראינו – גם ממוות, והוא עכשיו נחקר במשטרה. תגידו, זה לא חלם? הבן-אדם – אני הייתי אצלו בבית – שֹם וילונות וקרשים משוריינים עם מסמרים, כי הוא פוחד שמישהו יעבור ליד הבית וירסס את הבית. תגידו, אנחנו מטורפים? למה שהבן-אדם הבא שיראה משהו כזה בבית-אבות יקום וידווח? למה? אני אומר לכם, אם אני רואה שמתנהגים ככה למישהו שמדווח, אני אגיד לו: אל תדווח, למה יידפקו לך החיים. הבן-אדם בחובות אדירים. הבן-אדם בכה לי בדמעות שהוא לא היה מסוגל לחגוג לילד שלו, אדם, בן שלוש, יום הולדת. הוא לא היה מסוגל להביא מתנות לגן. אתם קולטים? בחודשיים התפרקו לבן-אדם החיים. ואני חושב שאנחנו ככנסת – כל אחד ואחד מאתנו חייבים להתגייס לטובת הדבר הזה. גם לדבר עם כבוד השר לביטחון פנים ולשאול אותו על פשר הדבר הזה, וגם, כמובן – למרות שלנו באופן אישי כחברי כנסת אסור לעסוק בגיוס תרומות, אז אני לא מציע לאף אחד פה לעבור על החוק – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – אבל מותר לנו לבקש עזרה מחברים, ואני מבקש מכם, אדוני היושב-ראש, ומכל אחד ואחד מהאנשים פה, להירתם ולעזור לו לצאת מהמשבר הכלכלי. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אכן ראוי. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו רוצים לעבור להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע) (תיקון מס' 4) (סיום פעילות החברה והעברה לאפוטרופוס הכללי), התשע"ז–2017. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מרב, אנחנו בדרך הנכונה, בעזרת השם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בעזרת השם יתברך. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4) (סיום פעילות החברה והעברה לאפוטרופוס הכללי), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עוברת להמשך טיפול בוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 54), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1124); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 54), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, בשם שרת המשפטים, השר התורן, השר איוב קרא. בבקשה. רשימת הדוברים סגורה. בבקשה. השר איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה לתיקון 54 לחוק ההוצאה לפועל נועדה לאפשר לרשם ההוצאה לפועל לפרוס חוב עבר במזונות לתשלומים, בהתאם ליכולתו של החייב. בשונה משאר החובות הקיימים בהוצאה לפועל, אם אדם צבר חוב במזונות, הרשם אינו יכול לפרוס את החוב לתשלומים והוא נדרש להפנות אותו לבית-המשפט. ההפניה נעשית רק אם מדובר במקרה מיוחד. התוצאה היא שהצדדים צריכים לנהל דיון כפול בשאלות דומות – פעם אחת לפני רשם ההוצאה לפועל ופעם שנייה לפני בית-המשפט. על מנת לייעל את ההליכים, התיקון מבקש להקנות לרשם ההוצאה לפועל סמכות לפרוס לתשלומים חוב עבר במזונות אם החייב עומד בתנאים מסוימים. בין היתר יבחן הרשם אם פריסת המזונות מוצדקת בהתחשב בפגיעה האפשרית בזוכה. תרומתו של התיקון באה לידי ביטוי בכמה היבטים: הוא מייעל את ההליכים וחוסך לצדדים את הצורך לנהל הליך נוסף, אשר עלול לעכב את תשלום החוב; הוא עשוי לחסוך לצדדים את העלויות של ניהול ההליך ושל תשלומי האגרה. יתר על כן, המנגנון המוצע מתמרץ חייבים לשלם את תשלומי המזונות השוטפים, מכיוון שתשלום שוטף של המזונות מהווה תנאי לפריסת חוב העבר. אבהיר כי ההסמכה לרשם ההוצאה לפועל היא רק לפרוס את חוב העבר לתשלומים, ואין בה כדי לשנות את שיעור החוב או לשנות את צו התשלומים השוטף שנתן בית-המשפט. במסגרת הצעת החוק נכלל תיקון נוסף, בנוגע לתביעות על סכום קצוב. לפי תיקון זה יידרש התובע בתביעה על סכום קצוב לפתוח תיק בהוצאה לפועל בתוך תשעה חודשים מהיום שהומצאה ההתראה מטעמו לנתבע. אם חלפו תשעה חודשים ממועד המצאת ההתראה ולא נפתח תיק בהוצאה לפועל, התובע יידרש לשלוח התראה חדשה לנתבע. מטרת התיקון היא, אדוני היושב-ראש, לתמרץ תובעים לפעול למימוש החוב בהקדם, וכן למנוע מצג שווא כלפי הנתבע על ויתור לכאורה על פתיחת תיק בהוצאה לפועל. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; אראל מרגלית – אינו נוכח; מסעוד גנאים – מוותר; תמר זנדברג – אינה נוכחת; זהבה גלאון – אינה נוכחת; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; מיכל רוזין – חברי הכנסת – אינה נוכחת; אוסאמה סעדי – אינו נוכח; אחמד טיבי – אינו נוכח; איתן ברושי – אינו נוכח; ישראל אייכלר – אינו נוכח; עמר בר-לב – אינו נוכח; ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו רוצים לעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 54), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 54), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. נוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת יעל גרמן, חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, חברת הכנסת עליזה לביא וחבר הכנסת דב חנין, ונברך את כולם. תודה. הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1128); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק רואי-חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, בשם שרת המשפטים, השר איוב קרא. בבקשה, אדוני. להצעה הזאת רשימת הדוברים סגורה. השר איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, מאגדת בתוכה תיקונים שונים לחוק רואי-חשבון, התשט"ו–1955, במטרה להסדיר מחדש את נושא השיפוט המשמעתי של רואי-חשבון. כיום דיונים משמעתיים נידונים על-ידי הרכבה המלא של המועצה, שמורכבת מ-14 חברים, באופן המקשה על קיום דיונים מעמיקים. נוסף על כך, ריכוז סמכויות החקירה, ההחלטה והאכיפה בידי גוף אחד יש בו כדי לפגוע במראית פני הצדק. מודל זה מיושן ומעורר קשיים. כך, למשל, אין גורם שישמש כתובע ויביא בפני המועצה את הטיעונים נגד טיעוניו של רואה-החשבון הנילון ובאי-כוחו. מודל זה אינו תואם את החקיקה המודרנית של שיפוט משמעתי. במודל המודרני, שיפוט משמעתי נעשה בידי טריבונל מעין-שיפוטי עצמאי. ההליך נפתח ביוזמת תובע, ומתנהל באופן דומה להליך הפלילי. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, מבקשת לשנות מצב זה. מוצע לבטל את ההסדר הקיים ולקבוע במקומו הסדר חדש, שבו השיפוט המשמעתי של רואי-חשבון ייעשה בוועדת משמעת במקום במועצת רואי-חשבון. ועדת המשמעת תורכב משלושה חברים: משפטן הכשיר להתמנות לשופט בית-המשפט המחוזי, אשר יהיה יושב-ראש הוועדה, ושני רואי-חשבון, האחד עובד מדינה והשני אינו עובד מדינה. הוועדה תתמנה בידי שר המשפטים. רואי-החשבון יתמנו בהתייעצות עם המועצה. עוד מוצע למנות תובע וחוקר שיהיו אחראים להבאת ההליכים אל ועדת המשמעת. הצעת החוק קובעת את סמכויותיהם של הגופים החדשים, דרכי הדיון בוועדת המשמעת ואמצעי המשמעת שהוועדה תוסמך להטיל. תפקיד המועצה בתחום המשמעת יהיה לתת חוות-דעת מקדימות בענייני כללי התנהגות ואתיקה של רואי-חשבון. אכיפת הדין המשמעתי בתחום ראיית-החשבון היא בעלת חשיבות רבה, אדוני היושב-ראש, מאחר שהציבור בכללותו מסתמך על הבקרות והאישורים שרואי-חשבון עורכים ונותנים. לאור האמור לעיל, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני השר, לאיזו ועדה זה הולך? השר איוב קרא: בסוף נגיד. היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; אראל מרגלית – אינו נוכח. מסעוד גנאים, בבקשה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות בברכה, בערבית הפעם, אחרי שבירכנו בעברית, לכל הסטודנטים והסטודנטיות הערבים שעברו את מבחן הרפואה: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ברצוני למסור את מיטב הברכות והאיחולים לכל הבוגרים והבוגרות בתחום הרפואה שהצליחו לעבור את מבחן הרפואה. הם הצליחו לעבור את המכשול הזה, שנחשב למכשול קשה לרבים מהם, והוכיחו שהם מסוגלים להתבלט ולהצטיין. ההצלחה הזאת זוקפת את הראשים של כולנו. ההצלחה הזאת היא מקור גאווה ונחת לכולנו. אנו מאחלים לכם הצלחה. כל הכבוד וההערכה גם למשפחותיכם, אבותיכם ואימהותיכם, שעמלו ימים כלילות כדי שתגיעו לדרגה הזאת ותצליחו במבחן הזה. ברצוני למסור כמובן גם ברכות לעמיתנו חבר הכנסת טלב אבו עראר לרגל הצלחת בנו חוד'יפה במבחן הרפואה. אני מאחל לכולם שיהיו חברים מועילים בחברה שלהם. אנו גאים בכם.) היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת תמר זנדברג; זהבה גלאון. עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע הבא, בשבוע הראשון של הפגרה הזאת, נציין באוכלוסייה הערבית את יום האדמה, את יום האדמה שהתחולל ב-1976. זה היה היום שבו יצאה האוכלוסייה הערבית, אולי בפעם הראשונה, על כל גווניה, והכריזה שביתה כללית בגלל ההחלטה הממשלתית אז להפקיע כ-15,000 דונם של אדמות באזור בית-נטופה, בארד אל-מאל, באל-נטוף. באותו יום היסטורי, מכונן, בחיי האוכלוסייה הערבית, נפלו שישה אזרחים, ובהם אישה אחת, אשר נהרגו באש חיה של כוחות המשטרה שהגיעו כדי לדכא את ההפגנות שיצאו בכלל הכפרים והערים הערביים. באותו יום הבינה האוכלוסייה הערבית שבכל פעם שננסה להרים את הראש, כנראה נצטרך לקבל מכה מאוד קשה מידי הממשלות השונות במדינת ישראל. אבל זה לא הוביל אותה, את האוכלוסייה הזאת, להמעיט מהרמת הראש או להמעיט מכוחה במאבק. השנה זו השנה ה-41 ליום האדמה, לאותו יום אדמה. השנה יכול להיות שלא נשארו הרבה אדמות להפקיע. היו"ר מאיר כהן: 1941? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 1976. נשארו רק האדמות בנגב, וכנראה נצטרך להיאבק שלא יפקיעו גם את האדמות בנגב. השנה נציין את יום האדמה בצל הוראות ההריסות אשר מרחפות מעל 50,000 בתים בכפרים ובערים הערביים. פעם זה היה המאבק על האדמה, על המקום שאפשר עדיין לעמוד עליו בגאווה; היום זה המאבק גם על קורת גג שאפשר לחיות מתחתיה בגאווה. מעל האדמה, מתחת לקורת הגג, זה כנראה מאבק שיימשך כל עוד הממשלות לא יבינו שאנחנו אזרחי המדינה השווים לכולם. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לא נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות, בבקשה, ולאחר מכן נעבור להצבעה. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, גברתי שרת המשפטים – עוד שנייה, זה משהו שקשור אלייך, תודה לך – חברי חברי הכנסת, אכן התיקון המוצע הזה, לעשות ועדה בראשות שופט שתאכוף את כלל הנושאים על לשכת רואי-החשבון, מבורך הוא ומתחייב מהעניין. התיקון שמבקשים להעביר, את הדיון המשמעתי בראיית-החשבון, בדומה לדיון המשמעתי במקצועות אחרים, מבורך אבל לא מושלם, כי ההצעה – אינני יודע אם של משרד המשפטים או של מאן דהוא אחר – מדברת על שופט בדימוס, שני רואי-חשבון חברי הלשכה ורואה-חשבון אחד עובד מדינה. חסרה לי כאן בהצעה הזו הסמכות המשפטית. מה שאני מציע הוא – ואני אטרח להגיע גם לוועדת החוקה, חוק ומשפט – שימונה עורך-דין שהוא גם רואה-חשבון, והוא יכול לקחת ולבצע את האיזון בין שני הדברים, מכיוון שהוא גם רואה-חשבון והוא גם עורך-דין. יש היום כ-30%, 35% מחברי הלשכה שהם גם עורכי-דין. התיקון הזה שאותו אני מציע יביא ליותר שקט, והדרישה הזאת, שמי שיהיה שם יהיה גם בעל השכלה משפטית וגם בעל השכלה חשבונאית, תמצה את התהליך ותמנע בעתיד ערעורים נוספים. את הנושא הזה שאמרתי עכשיו הבאתי גם בפני הלשכה עצמה, והם אמרו שזה בהחלט עושה שכל. הם מבחינתם יסכימו שיהיה גם רואה-חשבון, אדם אחד, שהוא גם עורך-דין בהשכלתו. התיקון הזה יהיה מבורך. אני אגיע לשם אם זה יגיע איכשהו לשולחנך. אני חושב שזה עושה שכל, זה ייתן "פוש" לכל המהלך הבהחלט-מבורך הזה, שיעשה סדר בנושא לשכת רואי-החשבון. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון מס' 9), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 13 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק רואי-חשבון (תיקון מס' 9), עברה בקריאה ראשונה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: נוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת אבו מערוף, את חבר הכנסת יוסף ג'בארין, את חבר הכנסת חיים ילין ואת חברת הכנסת מרב מיכאלי. תודה רבה. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק הנה ועדת החוקה. הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1126); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: ברשותכם, אנחנו עוברים להצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. להצעה הזאת הוצמדה הצעת חוק פרטית. יציג את הצעת החוק הממשלתית שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. רשימת הדוברים סגורה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מי הגיש – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): מי הגיש הצעה – – – היו"ר מאיר כהן: מרב מיכאלי. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני באמת שמח להביא לפני הכנסת את הצעת החוק להסדרת נושא התיירות הרפואית, הצעת חוק שמוביל משרד הבריאות, חברי השר יעקב ליצמן, יחד עם משרד התיירות. כבר בפתח הדברים אני רוצה להודות גם לשר ליצמן, גם למנכ"ל משרדו וכמובן גם לעוזרו מוטי בבצ'יק, וכמובן גם לצוות שעמל על הנושא הזה במשרד התיירות בראשותו של המנכ"ל אמיר הלוי, הייעוץ המשפטי של המשרד בראשותו של עורך-דין עובד קדמי, וכמובן הצוות שלי שמלווה את כל העבודה שלי, לרבות את הנושא החשוב הזה, ובפרט בעניין הזה, לילך שלי וליאור פרבר, שעסקו בנושא הזה הרבה מאוד. אדוני היושב-ראש, הפוטנציאל של ענף התיירות הרפואית הוא ענק, ויש בו כדי להרים תרומה עצומה גם לתיירות ולמשק בכלל וגם למערכת הבריאות. לצערי הרב, היינו עדים, בעיקר בקדנציה הקודמת לשיח, בעיני פופוליסטי, לא אחראי וגם לא נכון, שהביא לתוצאה עגומה שהענף הזה כמעט נמחק. ישראל הייתה מדינה שנחשבה בעולם כמובילה בתחום של התיירות הרפואית, מערכת הבריאות שלנו נהנית משם מצוין, ובצדק, מכיוון שהיא באמת מערכת בריאות מצוינת, ובהחלט הייתה עבודה משותפת, גם של סוכני תיירות, גם של בתי-החולים, גם של רופאים, שהביאה לכך שהייתה תנועה משמעותית של תיירים רפואיים לארץ מכל העולם. הדבר הזה בעצם נגדע כמעט לחלוטין כתוצאה ממדיניות מכוונת, צריך לומר, שהייתה כאן בעבר, שראתה בעניין הזה כאילו הוא בא על חשבון הרפואה לאזרחי ישראל, כאילו הוא פוגע בשירות הרפואי שמערכת הבריאות מחויבת לתת לכל אזרח כאן. התוצאה של הדבר הזה הייתה שמערכת הבריאות לא הרוויחה דבר אלא רק ניזוקה, והתיירות הרפואית נסוגה לאחור עד כדי היעלמות כמעט מוחלטת. אני בהחלט מודה לחברי השר יעקב ליצמן, שהבין את הפוטנציאל שיש בעניין הזה ובא והוביל ביחד אתי את היוזמה הזאת לעשות כאן אחת ולתמיד סדר בנושא הזה, להסדיר אותו, ולעשות את זה באופן כזה שאנחנו נביא להגדלה משמעותית של תנועת התיירים הרפואיים שמגיעים לארץ. היתרונות של התיירות הרפואית הם חדים וברורים – ראשית, עבור מערכת הבריאות עצמה. אני חושב שמערכת הבריאות כאן, כמו בכל מקום, היא מערכת שזקוקה למשאבים אדירים, והמשאבים האלה רק הולכים ונהיים דרושים יותר ויותר, משום שככל שהטכנולוגיה מתפתחת ושיטות הטיפול מתפתחות והאוכלוסייה גדלה, כך גדלים הצרכים וגדלות העלויות, והעלויות האלה הן עלויות אדירות. יש גבול עד כמה אפשר לשאת בעלויות האלה גם ממימון של המדינה וגם ממימון של מיסוי, ואני חושב שהאפשרות לייצר למערכת הבריאות מקור הכנסה משמעותי נוסף, שיאפשר לה לרכוש ציוד ולשלם משכורות טובות יותר למי שעובד במערכת הזאת, ולשפר את איכות השירות שהיא נותנת – הדבר הזה הוא חיוני, הוא ילך ויהיה יותר חיוני ככל שהזמן יעבור, והוא יקנה לאזרחי ישראל בסופו של דבר שירותי בריאות הרבה יותר טובים. אני חושב שבמציאות של היום, כאשר שירותי הבריאות, מערכת הבריאות שלנו יכולה לתת שירותים נוספים – זה הרי לא סוד שלמשל חדרי ניתוח, רובם סגורים בשעות משמעותיות של היום; צוותים רפואיים, חלקם בהחלט מקבלים הצעות מפתות מחוץ-לארץ לעבוד ולקבל משכורות הרבה יותר גבוהות, ואנחנו רוצים להשאיר אותם כאן ורוצים לאפשר להם להעלות את שכרם ולעשות את זה בדרך שלא באה על חשבון הקופה הציבורית – אני חושב שהתיירות הרפואית פותחת פתח גם לדבר הזה. אני חושב שהתיירות הרפואית מאפשרת למערכת הבריאות לתת טיפולים חדשניים ולרכוש מכשור חדשני שמשמש את התיירים הרפואיים ונקנה בכסף שמגיע משם, וכמובן ישמש גם את אזרחי ישראל שמגיעים לבתי-החולים. ולכן, היתרונות בעניין הזה למערכת הבריאות הם יתרונות ברורים והם יתרונות מובהקים, ואגב, יתרונות שבהרבה מאוד מדינות בעולם, מדינות מובילות ומתקדמות בתחום הבריאות, גרמניה, ספרד ואחרות, הכירו בנם ומנצלים אותם. לעניין הזה יש כמובן יתרון עצום גם בצד התיירותי והמשקי. אדוני היושב-ראש, תייר רפואי שמגיע למדינת ישראל על-פי רוב לא בא לבד; הוא מגיע עם ליווי, מתגורר – גם הוא וגם בוודאי מי שמלווה אותו – פרק זמן לא מבוטל בבתי-מלון, צורך כאן כמובן את כל השירותים שצורך תייר, מהסעות ודרך מסעדות ודברים דומים. הוא גם בדרך כלל תייר שחוזר ומגיע כמה פעמים, כי הוא מגיע אחר כך לביקורות ולבדיקות נוספות. הוא גם השגריר הכי טוב שיכול להיות למדינת ישראל. הרי אין שגריר טוב למדינה מאדם שזכה בה לטיפול רפואי, אדם שאולי חייו ניצלו או שאיכות חייו הושבה לו, ומספר על כך בכל מקום. ויתרון אחד נוסף, והוא חשוב: בניגוד לתיירות במובן הקלאסי שלה, שהרבה פעמים היא תלוית עונות ותלוית תקופות, ולכן יש עונות עמוסות יותר ועונות פחות עמוסות, התיירות הרפואית יכולה לבוא, ואכן מגיעה, גם בתקופות שהן תקופות שפל מוחלט בענף התיירות הכללית, שהרי תייר רפואי, כשהוא מגיע לעשות ניתוח, לא משנה לו אם מדובר בחודש ינואר או בחודש יולי. ולכן, התוצאה של העניין הזה הוא שהתיירות הרפואית תורמת תרומה מאוד חשובה לענף דווקא בחודשים שהם החודשים הקשים יותר, שהם החודשים הבעייתיים יותר מבחינת היקף התיירים, מבחינת תפוסות בתי-המלון ומבחינת כלל השירותים שנצרכים על-ידי תיירים בארץ. אני חושב שהתיירות הרפואית היא גם גורם שיווקי מאוד חשוב. כפי שאמרתי, זה לא רק שגרירי רצון טוב, אלא אני חושב שהתיירות הרפואית היא בהחלט בהחלט גורם שמסייע לנו לשווק את ישראל, להציג את הצד היפה של מדינת ישראל, את הצד המתקדם שלה, להסיר כל מיני חששות וכל מיני תדמיות שלפעמים יש כלפי ישראל בעולם. ולכן, אני חושב שמכל היבט ומכל זווית שלא מסתכלים על העניין, מדובר בנכס גדול מאוד. עם זאת – ואת זה צריך לומר – יש בתחום הזה גם סיכונים לא מבוטלים. למשל, יש בהחלט חשש שיגיעו לכאן תיירים שלא יקבלו את השירות המגיע להם; יגיעו לכאן תיירים שחס וחלילה יובאו על-ידי כל מיני חאפרים וכל מיני מאכערים, שיוטעו בקשר לטיב הטיפול שהם יכולים לקבל, בקשר לעלות שלו וכן הלאה. ולכן, הצעת החוק הזאת, לא רק שהיא מסדירה את האופן שבו בתי-החולים יוכלו לטפל בחולים האלה – ועושה את זה באופן שמבטיח את זה שלא ייפגע השירות לאזרחי ישראל, וכפי שציינתי, דווקא ישתפר – היא גם מקפידה ומסדירה בפעם הראשונה את כל עולם סוכני התיירות הרפואית, שהם, אגב, תורמים תרומה הכרחית לענף הזה, כי הם הכוח המניע שמביא לכאן את התיירים. היא מסדירה את פעולתם, מסדירה פיקוח מסוים עליהם, מבטיחה את זה שאם חס וחלילה דברים ייעשו שלא כפי שצריך תהיה לאותו חולה, לאותו תייר, דרך לקבל את הפיצוי או דרך לקבל את הטיפול והוא לא ייוותר חסר אונים. היא מסדירה נורמות אתיות לאופן עבודתם של הסוכנים האלה, והופכת שוק שעד היום היה פרוץ לחלוטין לשוק שהוא באמת מוסדר, מסודר, ויוכל באמת לפעול ולעבוד כפי שצריך. אגב, הסדרת הנושא תאפשר גם לנו במשרד התיירות לסייע לסוכנים האלה בפעולות שיווק, לעשות את זה באופן שאנחנו יכולים לסמוך עליו את ידינו, ובכך להעצים ולהרחיב את התחום הזה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אדוני השר, אפשר רק שאלת הבהרה? שר התיירות יריב לוין: בבקשה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): נראה לי שהחוק מבורך. האם הוא יחול גם על פלסטינים תושבי איו"ש? האם הם נחשבים תיירי מרפא? שר התיירות יריב לוין: תראה, על פניו, לפחות להבנתי, התשובה היא לא. אני חושב שהדבר הזה בוודאי צריך יהיה לקבל חידוד והבהרה בהכנת החוק לקריאה השנייה והשלישית. לא זו הכוונה של החוק, ואני מניח שאתם תשכילו בכנסת, בהכנת החוק לקריאה השנייה והשלישית, גם להבהיר את זה, אם הדבר הזה דרוש הבהרה. אני במפורש אומר: המטרה היא להביא תיירים, ומי שמתגורר ביהודה ושומרון, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, מי שמתגורר ביהודה ושומרון, בוודאי לשיטתי, לא יכול להיות תייר בארץ-ישראל ובמדינת ישראל. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. שר התיירות יריב לוין: כך שבעניין הזה אין לנו מחלוקת. חיים ילין (יש עתיד): ברגע זה סיפחת 2.5 מיליון פלסטינים. שר התיירות יריב לוין: אתם רואים? לפעמים יש בינינו הרבה יותר הסכמות ממה שנדמה. ואיך אומרים – – – חיים ילין (יש עתיד): רגע, אתה צריך לבנות עוד לפחות שני בתי-חולים שם. היו"ר מאיר כהן: אדוני, חברים, זמנו של השר נגמר. שר התיירות יריב לוין: שמע, חבר הכנסת ילין, אנחנו בנושא של סיפוח בסך הכול מממשים את תנועת מפא"י, אתה יודע, זה בסדר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): אחדות העבודה מתאים יותר. שר התיירות יריב לוין: אני אסכם, אדוני היושב-ראש, ואומר: אני חושב שהצעת החוק הזאת הוכנה גם בשיתוף פעולה – – היו"ר מאיר כהן: אדוני עולה להשיב על הצעה מוצמדת, אז יהיה לך זמן. שר התיירות יריב לוין: כן. – – עם סוכני התיירות. עשינו באמת מאמץ ללמוד גם מהם על אופן העבודה. אני חושב שסוכני תיירות המרפא אפילו, אדוני היושב-ראש – וזה לזכותם – התארגנו ובאו וביקשו שתהיה הסדרה של הענף – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. שר התיירות יריב לוין: – – כדי שהם יעבדו בצורה מסודרת, ואני חושב שזה בהחלט עומד לזכותם. אני בהחלט מקווה שנשלים את המהלך הזה במהירות, ונעשה דבר שהוא טוב למערכת הבריאות – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. שר התיירות יריב לוין: – – טוב לתיירות וטוב לכלכלה הישראלית. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/3119/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) היו"ר מאיר כהן: תעלה חברת הכנסת מיכאלי להציג את הצעת החוק המוצמדת: הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ו–2016. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מה, באמת, רק שלוש? אוי ואבוי, זה כל כך מעט. היו"ר מאיר כהן: כן, כן, כן. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): טוב, אני רוצה להגיד שאני מאוד מאוד מתרגשת. זאת הצעת חוק שהנחתי כבר בכנסת הקודמת, ואני מאוד מאוד שמחה שהממשלה מקדמת סוף-סוף את הסדרת תחום התיירות הרפואית. מכיוון שאדוני שר התיירות הסביר באריכות את יתרונותיה ואת חשיבותה של התיירות הרפואית ואת פוטנציאל התרומה שלה למדינת ישראל, אז אדבר על הצד השני, והוא החשיבות לשמור על כך שהתיירות הרפואית אכן תתרום למדינת ישראל ולא תבוא על חשבון הרפואה הציבורית במדינת ישראל, ובעיקר כמובן על חשבון המטופלות, המטופלים, כל אחד ואחת מאתנו, שבכל זאת – אנחנו אזרחיות ואזרחי המדינה, ואנחנו הראשונות, איך לומר, בתור לרפואה הציבורית בישראל. ולכן, צד אחד של הצעת החוק, כמובן – ועל זה צריך להגיד: לשמחתי, ולכן הצעתי מוצמדת להצעה הממשלתית – צד אחד הוא כמובן הסדרת התיירות הרפואית באופן שיהפוך אותה לאפקטיבית ולמתפקדת כמו שצריך. אבל הצד השני חשוב לא פחות, חברות וחברים, והוא הסדרתה באופן שלא רק שלא יפגע ברפואה הציבורית בישראל, אלא אף יעצים ויחזק את הרפואה הציבורית בישראל. ואני רוצה להזכיר לאדוני השר לוין, שבאמת בישראל – פעם זאת הייתה גאוותנו; הייתה לנו מערכת רפואה ציבורית ראשונה מסוגה בעולם באיכותה וביכולת השירות שהיא נתנה. לצערי, אחרי באמת עשרות שנות שלטון ימין, המערכת הזאת מיובשת, מצומצמת ולא מסוגלת לשרת כראוי את כלל אזרחיות ואזרחי ישראל. אין ספק שהכנסות מתיירות רפואית ושימוש בכל הידע והכישרון האדיר שיש בתחום הרפואה במדינת ישראל יכולים וצריכים – והצעת החוק הזאת חייבת לוודא – להעצים את הרפואה הציבורית ולשמור על הזכויות של כל אחת ואחד מאזרחיות ואזרחי ישראל בתוך המערכת הזאת; כלומר, שאף תייר רפואי לא בא קודם בתור, שהוא לא מקבל שימוש ברפואה דחופה, זאת אומרת שהטיפולים הם טיפולים אלקטיביים, ואילו הרפואה הדחופה באמת נשמרת באופן כמעט בלעדי למי שעלול או עלולה, חלילה, להזדקק לה באופן דחוף. זה אומר שצריך שבתי-החולים ינהלו רישום מדוקדק, שנדע באמת מה הולך לתיירות הרפואית, ונוכל לדעת כמה כסף נכנס ממנה, ובאמת לשמור על זה שהיא לא תרמוס – בשימוש בעזרים, בכוח-אדם, בחדרים, בתרופות וכל דבר אחר. אבל כאמור, משום שאני מאמינה גדולה שהשלם במקרה זה יכול להיות גדול בהרבה מסכום חלקיו, אני מאמינה שההצעה הזאת – שההצעה הממשלתית וההצעה שלי יכולות לעשות את זה, ואני מאוד שמחה שאנחנו עומדות לקדם את זה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. ישיב אדוני השר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: ובינתיים – הודעה לסגן המזכירה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ו–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה. הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ו–2016 (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני השר. שר התיירות יריב לוין: תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת מיכאלי, אני בהחלט מסכים בעניין הזה, זו בדיוק הכוונה. אני רק אומר דבר אחד, וחשוב לומר אותו: אפשר לקיים בעניין הזה אין-ספור דיונים, ולחפש כל הזמן איפה ומה לא בסדר, ולא נגמור אותו אף פעם. אני חושב שצריך להגיע לכאן לאיזושהי מסגרת; תמיד, אם נראה שמשהו לא בסדר נוכל אחר כך לתקן, אבל צריך להשלים את העניין. וצריך לזכור דבר אחד: בסוף זה צריך לעבוד לשני הכיוונים, במובן הזה שזה גם צריך להשאיר מספיק מרחב לתיירות הרפואית כדי שהיא תהיה אטרקטיבית ובת-ביצוע. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אם זה הוסדר, אין סיבה שתהיה בעיה. שר התיירות יריב לוין: נכון. ולכן אני אומר שאני בהחלט חושב שהכנסת בוודאי תתקן דברים, תכניס כאן את התוכן שלה; כך זה צריך להיות, כך זה נעשה תמיד. אני רק אומר – יש לי שתי בקשות: האחת, תעשו את זה מהר, כי צריך לגמור את העניין ולצאת לדרך; והדבר השני, שהוא חשוב – תזכרו שצריך למצוא מקום כזה שבסוף, מרוב רצון להעמיס על גב התיירות הרפואית הזאת את הרפואה הציבורית, לא נגיע למצב שהעניין יהפוך ללא כדאי ואף אחד לא יבוא, כי אז לא עשינו בזה שום דבר. תודה. היו"ר מאיר כהן: אדוני ממליץ לתמוך בהצעת החוק הפרטית המוצמדת. תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. אני מבקש להקפיד על שלוש דקות. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אני מפעיל את השעון, חבר הכנסת דב חנין. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בהצעה שלי זה כתוב בצורה מפורשת – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: 16 דוברים. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לפתוח ולברך את מאות הצעירים והצעירות שעברו היום בהצלחה את הבחינה ברפואה בערבית. מי שנכנס לפייסבוק בערבית – אומרים לי שאלה התמונות המובילות, ואלה תמונות אופטימיות, של אנשים שהצליחו, עברו דרך ארוכה. אני מברך אותם ואני מברך את מערכת הבריאות שלנו, שתתברך בעוד מאות רופאים. צריך אותם. מערכת הבריאות יודעת לייצר עבודה משותפת ליהודים ולערבים וליצור אופטימיות במקום שצריך את האופטימיות הזאת. עמיתי חברי הכנסת – – – אלי אלאלוף (כולנו): יש להם – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): בהחלט. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שבהצעות החוק האלה יש שני עקרונות חשובים, ולכן אנחנו נתמוך בהצעות האלה: העיקרון הראשון אומר שקודם כול אנחנו נותנים טיפול לחולים ולמטופלים שלנו; העיקרון השני אומר שאת ההכנסות אנחנו ניתן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית. אלה שני עקרונות חשובים ומהותיים. אני, אדוני שר התיירות, לא מתנגד לכך שיגיעו מחוץ-לארץ לקבל רפואה בישראל; אני שמח שמערכת הבריאות שלנו היא כזאת שכדאי לאנשים להגיע מחוץ-לארץ ולקבל טיפול אצלנו, ואנחנו בעד זה. אבל אנחנו כמובן – ואני מניח שבזה אנחנו כולנו מאוחדים – לא נרצה שזה יבוא על חשבונם של החולים ושל המטופלים בישראל. לכן ההסדרה הזאת כל כך חשובה, ולכן כל כך חשוב להקפיד ולוודא שהמנגנון הזה, שבסופו של דבר יוצר רווחים למערכת, לא יבוא על חשבון מי שאיננו יוצר רווחים למערכת. והחולה הישראלי איננו יוצר רווחים; הוא איננו תייר מרפא, הוא בסך הכול אזרח שרוצה לקבל טיפול ראוי. אני רוצה גם לחזור ולהדגיש – כמו שגם אמרה חברת הכנסת מיכאלי; היא לא הספיקה להגיד את זה מעל הבמה, אבל אני אומר את זה גם כאן בשמה – אני חושב שגם הדבר הזה מוסכם ומקובל על כולנו – שהמערכת הזאת לא צריכה לבוא על חשבון ההסדרים הקיימים היום עם חולים ומטופלים משטחי הרשות הפלסטינית, מהשטחים הפלסטיניים. ההסדרים האלה הם הסדרים שצריכים להמשיך ולהתקיים לתועלת מטופלים מהאזורים האלה ולתועלת האנושיות של כולנו. עמיתי חברי הכנסת, זו ההזדמנות לומר: מערכת הבריאות בישראל היא מערכת מצוינת, עם רופאים נהדרים, עם אחיות מסורות, עם עובדים טובים, אבל המערכת הזאת צריכה הרבה מאוד חיזוק, הרבה מאוד תגבור. צריך לחזק את הרפואה הציבורית בישראל, שעברה לאורך שנים דיאטה רצחנית. הדרך לעשות את זה, עמיתי חברי הכנסת, היא לתת למערכת הזאת הרבה יותר כסף, קודם כול מתקציב המדינה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת אראל מרגלית; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל גרמן. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, נכבדי השר, חברים וחברות, למי שלא זוכר – ודווקא חשוב לי להזכיר – בוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית שעמדתי בראשה הייתה תת-ועדה שנקראה "הוועדה לתיירות מרפא". בראש הוועדה הזאת עמד יוג'ין קנדל, אני חושבת שאתה בוודאי יודע, ויש לה מסקנות מפורטות, ואני פשוט מבקשת שבאמת גם אתה, השר – אני חושבת שאתה קראת את זה – אבל גם בוועדה שבה יעבור החוק, כדאי לקרוא את המסקנות של יוג'ין קנדל. בוודאי אף אחד מהיושבים כאן לא חושד בו בחוסר מקצועיות. הוא אדם מקצועי, שקול. הוא דיבר, ואנחנו דיברנו, בוועדה שלנו, על שלושה עקרונות: ובאמת, העיקרון הראשון שהנחה את תת-הוועדה היה שתיירות מרפא זה דבר מבורך, אבל שלא יבוא על חשבון החולה הישראלי; שלא ייווצר מצב שיש תורים בבתי-החולים לניתוחים, אבל אותו ניתוח שתושב ישראלי מחכה לו חצי שנה – אם יבוא תייר מרפא הוא יקבל אותו תוך שבוע. זה דבר שאסור לעשות. עכשיו, כדי שזה לא יהיה, דיברנו גם על כך ששר הבריאות יוכל לדעת בכל עת את כל התורים, אורך התורים, בכל בתי-החולים. ואז – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת ברושי, מה – הכול בסדר? יעל גרמן (יש עתיד): – – ואז אפשר לווסת, ובהחלט אפשר להעביר תייר מרפא למשל לפריפריה, ששם אין תורים. זה העיקרון הראשון. העיקרון השני הוא אותו עיקרון שאומר שהרווחים מתיירות מרפא צריכים להישאר באמת בתוך בית-החולים. העיקרון השלישי הוא להסדיר את כל הנושא של הסוכנויות למיניהן – אני אומרת את זה במפורש: החאפרים. היום יש מקרים שבהם סוכני תיירות מרפא מביאים הנה את תייר המרפא, והסוכן, שמקבל את החשבון בשקלים, מעביר את זה – וראינו לכך הוכחות – לתייר בדולרים. יש מקרים כאלה, עם הוכחות בוועדה. אני חושבת שהסדרת הנושא – ואתם נתתם את דעתכם; אני קראתי גם את הממשלתית וגם זו של מרב – אין ספק שהצעת החוק הממשלתית נותנת דגש בהסדרת הנושא, וזה מאוד מאוד חשוב, כי אני מאמינה שאם תיירי ידעו שלא מסדרים אותם, יהיו לנו יותר תיירי מרפא, והם יהיו גם הרבה יותר מרוצים, ובאמת אנחנו נפעל בהוגנות. אבל מה שחסר בהצעה הממשלתית, ומצאתי בהצעתה של מרב מיכאלי, זה ההסתייגות, הסייג המוחלט, שתייר מרפא לא יקבל טיפול על חשבון חולה ישראלי. אם באמת זה יתווסף, אני חושבת שההצעה הזאת מבורכת וטובה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת זהבה גלאון; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר יריב לוין, הצעת החוק טובה מאוד. אומנם אנחנו, מבחינה כללית, אידיאולוגית, עם רפואה ציבורית כללית חינם, ומובן שמדובר כאן על תיירות מרפא, אבל זה לא קשור. העניין הזה, הנושא הזה מוכר לי טוב מהעבודה שלי, וכשראיתי את הצעת החוק הזאת, אכן אמרתי שטוב מאוחר מאשר בכלל לא. אני לא אחזור על הדברים שקודמי אמרו, חברת הכנסת גרמן ודב, ולכן – טוב שמתקנים. המצב עגום ביותר, וזה אפילו לא לכבוד מדינת ישראל והרפואה בישראל שהמצב הקיים יימשך. אני נתקלתי בהרבה דברים שהם ממש לא לכבוד הרפואה בישראל. לכן, העקרונות שאנחנו נשמור עליהם – ואני בטוח שבוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשותו של חבר הכנסת אלי אלאלוף נעשה את הדבר הנכון ביותר. גם הצעת החוק הכללית מאוד טובה – בוודאי בהשתתפות חברת הכנסת יעל גרמן, שיש לה תרומה חשובה ביותר לעניין. גם מסקנות יוג'ין – נתייחס אליהן בוועדה, כדי שיצא חוק שאכן ייתן את המענה הנכון, לא רק בעניין התיווך וצורת התיווך והסוכנים, אלא מעבר לזה, וכן לשמור על העקרונות החשובים ביותר לטובת הרפואה הציבורית: שהכסף אכן ייכנס לבתי-החולים, לחיזוק המערכת הציבורית; שהתורים – לא על חשבון התורים של האזרח הישראלי שמחכה לתורים; ובהזדמנות הזאת נשפר את המערך של תיירות המרפא בצורה הנכונה, שתתאים, תיתן לנו כבוד מבחינה מקצועית, וגם מבחינת השוק השחור, וכל הדברים האלה שישנם – שיחוסלו לחלוטין, ונעשה את הדבר הנכון, שאכן מערכת הבריאות תתגאה במשהו שיתאים לה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, מכובדי, ממלא-מקום ראש הממשלה – זה אתה, לא? שר התיירות יריב לוין: – – – ראש ממשלה. אל תגזים. קריאה: עכשיו סיבכת אותו. עכשיו סיבכת אותו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): יואל, יואל, אתה מפריע לי עם מ"מ ראש הממשלה. זאת הזדמנות שלא חוזרת כל יום. יש לו, אגב, תכונה חיובית אחת ויחידה. שר התיירות יריב לוין: אוהד הפועל. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אוהד הפועל תל-אביב, זה הכול. בזה זה מתחיל ובזה זה מסתיים. מיכל רוזין (מרצ): עכשיו הרסת לו את הקריירה בליכוד. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא, הוא מודה בזה. הוא מודה בזה. קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): – – – אלי אלאלוף (כולנו): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): השבוע הייתה לו סוף-סוף – – – שר התיירות יריב לוין: אצלנו, בניגוד לשמאל, יש דמוקרטיה אמיתית. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: אדוני, זמנך – השעון מתקתק. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בהחלט, בהחלט. האמת היא שהשבוע הפסיק זמן הפועל תל-אביב לתקתק. הם ניצחו ניצחון יפה. לא הספיק. אוקיי. אוקיי. תיירות מרפא. אין ספק שרמת הרפואה בארץ היא מהטובות, גם מערכת הרפואה הציבורית. יש הרבה ביקורת, יש הרבה מה לשפר: מספר מיטות, תקנים, שעות עבודה, תורנויות של רופאים, של אחיות, של צוות רפואי, יחידות לטיפול נמרץ. צריך לשפר. אבל יש רושם שסוכני תיירות המרפא – ותיארה את זה חברת הכנסת גרמן – חלקם מנצלים את המצב. לעתים רואה חולה, אזרח רגיל, שלידו מישהו מקבל טיפול סוּפּר, ואז יש פער. אנחנו רוצים שהדבר הזה יימשך; זה לגיטימי, זה קורה. יש לנו מדינה שכנה, ירדן, שהיא הטובה ביותר בעולם הערבי בתיירות מרפא, ויש גם את גרמניה – יש שם תיירות מרפא, אבל אסור שיהיה פער, לא בשירותים ולא ברמת הטיפול. הוזכר לפני כן הטיפול הרפואי בחולים מהרש"פ, בעיקר ילדים. חלקם מקבלים טיפול, חלקם – נמנע מהם לקבל טיפול כי הם חשופים ללחץ של המינהל האזרחי וגורמים נוספים. כדי לתת להם את אפשרות לקבל טיפול יש לחץ על ההורים, על המשפחה: תעשה א', תעשה ב' – סחיטה ברורה. זה דבר לא מוסרי. כל העמותות המטפלות בנושא כבר הציגו מקרים, נתנו עדויות, נתנו הוכחות. זה דבר לא אנושי. זה דבר לא אנושי. מי שזקוק לטיפול רפואי חייב לקבל את הטיפול הרפואי. יעל גרמן (יש עתיד): הוא גם משלם הרבה כסף על זה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ומשלמים הרבה כסף. משלמים הרבה כסף. הרשות משלמת הרבה כסף לאוצר המדינה. ולכן – אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על רוחב לבך. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איתן ברושי – לא נוכח; חבר הכנסת אייכלר – לא נוכח. חבר הכנסת בר-לב. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, לפני שהגעתי לכנסת הייתה לי חברת סטארט-אפ בתחום הרפואי, בתחום הקרדיולוגי, חברה מאוד מצליחה. אני יכול לומר לכם שקרוב לעשר שנים לפני שהגעתי לכנסת, עיקר ההסתובבות שלי הייתה בבתי-חולים, בכנסים בין-לאומיים רפואיים, בבתי-חולים בארץ, בחו"ל וכן הלאה. מדינת ישראל – רמת הרפואה בה היא מהגבוהות בעולם, ובוודאי בתחומים הקרדיולוגיים היא מובילה, אני חושב, בהחלט בגאון, וגם בתחומים אחרים. אנחנו רואים, שומעים על חברות הסטארט-אפ הישראליות שנרכשות על-ידי חברות בין-לאומיות. אני חושב שתחום הרפואה יכול להיות מקור הכנסה וגאווה גדול למדינת ישראל; יכול וצריך. אבל כמובן, זה לא יכול להיות במצב שהתורים במדינת ישראל כל כך ארוכים, שיש מחסור ברופאים בגלל מחסור בתקנים ומחסור באחיות, כשרופאים, סטאז'רים ואחיות צריכים וצריכות לעבוד במשמרות ארוכות, אפשר לומר כמעט לא אנושיות. לכן, אם החוק הזה – אני לא בקיא בפרטיו, אבל אם החוק הזה באמת ימצא את האיזון איך ראשית לשפר לא רק את רמת הרפואה בארץ, כי אם את רמת השירותים הרפואיים לאזרחי מדינת ישראל, ובמקביל לפתח את ישראל כמקור רפואה לכל הנצרכים ברחבי העולם, אם אפשר יהיה לעשות את זה, אז כמובן אני בעד לעשות את זה. כמובן, בראש ובראשונה זה אזרחי מדינת ישראל, ואני חושב שצריכה להיות תוכנית ארוכת טווח, כי אין לי ספק שבטווח הקרוב זה בלתי ניתן לעשייה. זה בלתי ניתן לעשייה, כי כפי שאמרתי, התורים בלתי נסבלים, המשמרות שהרופאים והאחיות והאחים והרופאות צריכים לקיים בלתי אפשריות. אני חושב שגם מספר המתקבלים ללימודי רפואה קטן מהצורך של מדינת ישראל לתת שירותים לעצמה ובאמת לרפואה תיירותית, וכן הלאה וכן הלאה. אז אני בהחלט בעד חקיקת חוק בכיוון הזה, אבל בפירוש אסור שזה יהיה על חשבון אזרחי מדינת ישראל. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת זחאלקה – לא נמצא. חבר הכנסת פורר, בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. רק בפתח הדברים, חבר הכנסת טיבי, חשוב לציין שמערכת הבריאות בישראל מטפלת במאות ילדים ופצועים מסוריה, בעלות של מאות-מיליוני שקלים, על חשבון משלם המסים הישראלי, שעושה את זה במה שנקרא לב פתוח ונפש חפצה. אני חושב שמדינת ישראל ראויה לציון בטח על הפעילות הזאת, בהקשרים האלה, אבל זאת לא התיירות הרפואית שעליה אנחנו מדברים ואותה אנחנו רוצים. אדוני השר, החוק הזה דרוש ונחוץ כדי לעשות סדר בענף. עם זאת – אני אומר את זה לחברים שלי שיושבים פה, וגם לך, חברת הכנסת מיכאלי: צריך לזכור שזה עולם תחרותי, ויש תחרות במובנים האלה של תיירות רפואית, וכבר היום עולם התיירות הרפואית בישראל, בגלל כל הרגולציה והקשיים שמערימים עליו עוד בלי שיש חוק, כבר הולך ונעלם. אני אומר לכם, אפשר היום כבר לסגור את הענף מבחינת המצב שלו. המתחרים שלנו – שזה טורקיה, גרמניה ואפילו קוריאה – הרבה יותר מתקדמים מאתנו, וכדאי ללמוד מהרגולציה שם. אנחנו נתמוך בחוק, כי אני מסכים אתך: צריך לצאת לדרך ולהתקדם. יש כמה דברים וכמה נושאים שיצטרכו לבוא לידי ביטוי בחקיקה ושבחוק המנוסח הם בעייתיים. האחד זה הנושא של הסוכנים, שהפכו אותם לאיזשהם אויבי העם והמדינה. אז כמו שאתה יודע, גם כשאתה רוצה להביא תיירים לישראל אתה צריך להפעיל משרדי שיווק שישווקו. שר התיירות יריב לוין: בלעדיהם לא תהיה פה תיירות. עודד פורר (ישראל ביתנו): לא תהיה פה תיירות, ואם לא יהיו סוכנים שיפעילו את המשרדים האלה בחו"ל גם לא תהיה פה תיירות רפואית. צריך לאפשר להם את זה, ובשביל זה גם צריך לאפשר להם להרוויח. עכשיו, אם המדינה תתחיל לפקח על כמה מרוויח כל אחד מכל אחד וכמה הוא גובה או לא גובה – לא שם צריך לעשות את הסדר בתיירות הרפואית. לא שם צריך לעשות את העניין. מבחינתי, מי שרוצה לבוא לפה, לשלם הרבה מאוד כסף – שישלם הרבה מאוד כסף, אין לי שום בעיה. צריכה להיות רגולציה של השירות שהוא מקבל. אני צריך להיות בטוח שהוא יקבל שירות טוב, אני צריך להיות בטוח שלא ירמו אותו, שלא יגנבו אותו ושלא יספרו לו סיפורים. אבל אם הוא משלם יותר כי הוא רוצה לקבל שירות יותר טוב – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אם הוא ישלם יותר – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): לפעמים הוא רוצה לשלם יותר כי הוא רוצה גם מלון יותר טוב, ולפעמים הוא גם מביא את המשפחה שלו יחד אתו לאותו עניין. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא על זה הרגולציה. עודד פורר (ישראל ביתנו): בדיוק על זה הרגולציה, כי זה חלק מהעניין. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, לא. עודד פורר (ישראל ביתנו): יותר מזה, קובעים שהיום – יוצרים מצב עוד יותר גרוע מבחינת הסוכנים, כשאומרים: אתה, בשביל להיות סוכן כל מה שאתה צריך זה תעודת זהות ולהיות מעל גיל 21. צריך למצוא את הדרך הנכונה, בשיתוף משרד הבריאות, במובן הזה – – – יעל גרמן (יש עתיד): לא רק זה – צריך אישור – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): שאין לך רישום פלילי, זהו; שום הכשרה, שום ידע. דווקא בסיפור הזה אנחנו נפתח את הפתח לכל מיני בעיות. צריך למצוא הכשרה מסוימת שמישהו עובר לפני שהוא מוכר את המוצרים האלה – אני לא יודע למכור אותם, אין לי אפילו הידע המינימלי הפארה-רפואי הדרוש בשביל למכור את המוצרים האלה – ואז גם נמצא את עצמנו עם פחות בעיות. אני כן חושב, ואני שוב אומר: ההתערבות של הממשלה צריכה להיות מידתית וכזאת שלא הורגת את הענף. מהענף הזה נהנים גם אזרחי ישראל שמקבלים שירות בבתי-החולים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה לך. אנחנו עוברים לשתי הצבעות. ההצבעה הראשונה תהיה על הצעת חוק תיירות המרפא, התשע"ז–2017, הצעה ממשלתית, בקריאה ראשונה. אני מבקש מכולם לשבת. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תיירות המרפא, התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ומייד אנחנו עוברים, ברשותכם – סתיו שפיר, להוסיף אותך לפרוטוקול? בעד. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: גם ההצעה של חברת הכנסת מרב מיכאלי עברה בקריאה ראשונה – 29 בעד, אין מתנגדים – וגם היא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4082/20 וכלה בהצעת חוק פ/4163/20: הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – תשלום מזונות ילדים לזוכה שיש לו הכנסה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, רחל עזריה, שולי מועלם-רפאלי, אלי אלאלוף, זהבה גלאון, רועי פולקמן ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מסירת מידע על-ידי קופות-חולים על זכאות לשירותי בריאות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון – תחולת החוק על עובדי מחשוב), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ועמיר פרץ; הצעת חוק הכרה באחים שכולים ובאחיות שכולות, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הארכת תקופת ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פירוט החוב במכתב דרישה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יגאל גואטה, אורלי לוי אבקסיס, איתן כבל, יואב בן צור ואחמד טיבי; הצעת חוק החברות (תיקון – עסק חברתי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, איילת נחמיאס ורבין, אלי אלאלוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, זאב בנימין בגין ואיימן עודה; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) (ייצוג המדינה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הזכות להיבחן בבחינת בגרות ללא תשלום), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – סייג לחסינות בשל הכחשת השואה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – סיוע לתלמידים במימון טיולים שנתיים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, איציק שמולי, סתיו שפיר, דב חנין, יוסי יונה, נחמן שי ומרב מיכאלי; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות לקשיש, מאת חברי הכנסת יואל חסון, רויטל סויד, איילת נחמיאס ורבין, יהודה גליק, דב חנין, יוסי יונה וקארין אלהרר; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ניכוי להורה עצמאי) (הוראת שעה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, רחל עזריה, שולי מועלם-רפאלי, זהבה גלאון, רועי פולקמן ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עמר בר-לב, אראל מרגלית, רויטל סויד, תמר זנדברג, זוהיר בהלול, חיים ילין, אילן גילאון, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, יואל חסון וזהבה גלאון; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – השוואת תנאי ביטוח סיעוד פרטי לתנאי המוסד לביטוח לאומי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, יוסי יונה, ישראל אייכלר, זהבה גלאון, אלעזר שטרן, מיקי רוזנטל, איל בן ראובן, אוסאמה סעדי, נחמן שי ומרב מיכאלי; הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יאיר לפיד, חיים ילין, אלעזר שטרן, יעל גרמן, מיקי לוי, עפר שלח, מאיר כהן, יעקב פרי, קארין אלהרר ויואל רזבוזוב; הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יצחק וקנין ויואב קיש; הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (ביטול חיוב בעד בדיקת טובין), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר, בצלאל סמוטריץ, רועי פולקמן, עבדאללה אבו מערוף, מיכאל מלכיאלי ומאיר כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – משלוח הודעה בדבר זכאות המבוטח), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יגאל גואטה, אורלי לוי אבקסיס, איתן כבל, יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס ואחמד טיבי; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – ביטול הכרה במכינות הפועלות נגד צבא הגנה לישראל), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, רוברט אילטוב, יעקב פרי, מאיר כהן, איתן כבל, חיים ילין, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, יחיאל חיליק בר, עודד פורר, טלי פלוסקוב, ענת ברקו, אורן אסף חזן, יואל חסון, דוד ביטן, יוליה מלינובסקי, אברהם נגוסה, עליזה לביא, איתן ברושי, רחל עזריה, מירב בן ארי, רועי פולקמן, אמיר אוחנה ויעל גרמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבוד חלקית), התשע''ז–2017, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ויגאל גואטה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקבלת קצבת זיקנה לעובד עצמאי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, עפר שלח, מיקי לוי, קארין אלהרר וחיים ילין; הצעת חוק נכסי נפקדים (תיקון – איסור מכירת בית-קברות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, עאידה תומא סלימאן, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי ואיימן עודה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת חופשת לידה בתמורה לשכר מינימום), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – ביטול השתתפות עצמית של ההורים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, עמיר פרץ, משה גפני, איתן כבל, דב חנין, יחיאל חיליק בר, יוסי יונה, נורית קורן, מרב מיכאלי, נחמן שי, יעקב מרגי ויואל חסון; הצעת חוק ירושלים ובנותיה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, אמיר אוחנה, בצלאל סמוטריץ ויואב בן צור; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על ספרי לימוד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, מסעוד גנאים, חנין זועבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, איתן כבל, אחמד טיבי, תמר זנדברג, עיסאווי פריג', זהבה גלאון, אילן גילאון, יעקב פרי, מאיר כהן, יואל חסון, עמר בר-לב, איציק שמולי, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן וטלב אבו עראר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (טעות בתשלום דמי חניה באמצעות נותן שירותי תשלום), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, אילן גילאון, מיקי לוי, איל בן ראובן, איתן כבל, מירב בן ארי, עמר בר-לב, דב חנין, אוסאמה סעדי, רוברט אילטוב, עודד פורר, יגאל גואטה, יואב בן צור, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, דוד ביטן, יוליה מלינובסקי ויהודה גליק; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – ביטול חובת דרישות מבחני כניסה וציון פסיכומטרי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, איתן כבל, אחמד טיבי, תמר זנדברג, עיסאווי פריג', זהבה גלאון, אילן גילאון, יואל חסון, איציק שמולי, איל בן ראובן, מיקי לוי, יעל כהן-פארן, יוסי יונה ושלי יחימוביץ; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – איסור התבטאות גזענית מטעמים של זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, אילן גילאון, יעקב פרי, חיים ילין, עמר בר-לב, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, איל בן ראובן, מיקי לוי ועליזה לביא; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלת פירעון מוקדם והגדלת התחרות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, רועי פולקמן, רוברט אילטוב, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, איציק שמולי, מירב בן ארי, נאוה בוקר, אורלי לוי אבקסיס, דוד ביטן, מנואל טרכטנברג, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה, רחל עזריה, איתן כבל, ענת ברקו, מרב מיכאלי, עבדאללה אבו מערוף, מיכל רוזין, מיקי לוי, יעל כהן-פארן, עליזה לביא, יואב בן צור, יגאל גואטה, יהודה גליק, מיכאל מלכיאלי, עבד אל חכים חאג' יחיא ועודד פורר; הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון – אגרה בעד בדיקות משנה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות מטופל לקבל רשומות רפואיות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי ואילן גילאון; הצעת חוק תנאי העסקת עובדי הוראה (איסור העסקת מורי קבלן), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הטבות למי שמקבל גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי וקיבל גמלת הבטחת הכנסה), התשע"ז–2017 , מאת חברי הכנסת מאיר כהן, איציק שמולי, נחמן שי, יוסי יונה, דב חנין, מרב מיכאלי ויואב בן צור; הצעת חוק אגף לקידום עסקים בבעלות נשים, התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת טלי פלוסקוב, מרב מיכאלי, יפעת שאשא ביטון, איילת נחמיאס ורבין ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק למתן פטור מבחינות לרופאים ולעוסקים במקצועות הבריאות ממדינות מסוימות בחוץ-לארץ בעלי ניסיון של חמש שנים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – פיצויים שהוטלו על-ידי בית-משפט צבאי), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מענה אנושי בשירות טלפוני לאזרח ותיק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, ישראל אייכלר, נחמן שי, נורית קורן, דב חנין, מרב מיכאלי ויואל חסון; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה), מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, מרדכי יוגב, ישראל אייכלר, דוד ביטן, בצלאל סמוטריץ, אכרם חסון ועודד פורר; הצעת חוק ייצוג משפטי בעניינו של קטין (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, אורי מקלב, רועי פולקמן, מירב בן ארי, יעל גרמן, יגאל גואטה, עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, תמר זנדברג, אלעזר שטרן, איתן ברושי, איל בן ראובן, קארין אלהרר, מאיר כהן, עליזה לביא, מסעוד גנאים, יעקב מרגי, ניסן סלומינסקי, אכרם חסון, מיכאל מלכיאלי, אלי אלאלוף, דוד ביטן, מכלוף מיקי זוהר, יואב קיש, רוברט אילטוב, מנואל טרכטנברג וסתיו שפיר; הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (פטור מבחינות לרופאים ממדינות מסוימות בחוץ-לארץ בעלי ניסיון של חמש שנים לפחות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף, אלי אלאלוף, טלי פלוסקוב, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) (תיקון – חיזוק השקיפות השלטונית), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – ביקורת שיפוטית על חקיקה), מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, ישראל אייכלר, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, בצלאל סמוטריץ, משה גפני, יהודה גליק, אורן אסף חזן, שולי מועלם-רפאלי, אברהם נגוסה, יואב בן צור, יגאל גואטה, מנחם אליעזר מוזס, נאוה בוקר, מיכאל מלכיאלי ואורי מקלב; הצעת חוק שירות אזרחי-ביטחוני (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של הנשיא יצחק נבון, התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ורויטל סויד וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכנסת (תיקון – ציון מקור חקיקה פרטית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', עפר שלח וזאב בנימין בגין; הצעת חוק שמירת כבוד המת, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם ודוד ביטן; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תוכנית בנייה למטרות מגורים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תוכנית בנייה למטרות מגורים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נורית קורן, רועי פולקמן, אורי מקלב ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק המאבק הלאומי בצריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע''ז–2017, מאת חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי וזהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לצמצום רגולציה ושעורי אגרות לעסקים קטנים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, אכרם חסון, עודד פורר, ישראל אייכלר ואיתן כבל; הצעת חוק הפללת לקוחות זנות והבטחת הכנסה לנפגעות זנות (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בהרשאה לחיוב חשבון בהוראת קבע), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, איתן כבל, משה גפני, יעקב אשר, יעקב מרגי, דוד אמסלם, יפעת שאשא ביטון וניסן סלומינסקי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מידע בדבר מלאי טובין שבפרסומת), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק מתן שירות באמצעות דואר אלקטרוני, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק זכויות נפגעי מערכות ישראל ופעולות איבה בהליכי חקירה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עפר שלח ומרדכי יוגב; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – אסדרת ערוצים ייעודיים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – ביטול ארגון סטודנטים יציג), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק להטמעת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הגבלת תקופת עסקה בעניין הגרלות או הימורים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ורועי פולקמן; הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – פיקוח הכנסת על מינוי ראש המטה לביטחון לאומי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, עפר שלח, מרב מיכאלי, איציק שמולי, מאיר כהן, חיים ילין, איתן כבל, איל בן ראובן, יוסי יונה ואילן גילאון; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הפחתת יוקר תשלומי הלוואה לדיור), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, מיכאל מלכיאלי, מכלוף מיקי זוהר, נחמן שי ואיציק שמולי; הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – הגבלת מחיר כרטיס טיסה לכיוון אחד), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (הכרה בהשכלה רפואית), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק יום המדע הישראלי, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת חיים ילין, יעקב פרי, רוברט אילטוב, יצחק וקנין, יהודה גליק, אורי מקלב, נחמן שי ועליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אורן אסף חזן ודוד ביטן; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם לפורשים משירות קבע או משירות בכוחות הביטחון במכרזים בין-משרדיים בשירות המדינה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הפיקוח על מעונות (תיקון – אחריות מנהל מעון), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף ויעל גרמן; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מאיר כהן וישראל אייכלר; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עורך-דין כתקיפת עובד ציבור), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נורית קורן, דוד ביטן, מכלוף מיקי זוהר, רויטל סויד, אוסאמה סעדי, רועי פולקמן, אורי מקלב ועודד פורר; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא נגדו צו הגנה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, דוד ביטן, יגאל גואטה, רויטל סויד, מנואל טרכטנברג, אבי דיכטר ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק ירושלים רבתי, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יהודה גליק; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על מלגה לחוקר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, מנואל טרכטנברג, עודד פורר, מכלוף מיקי זוהר, דוד אמסלם, יצחק וקנין, מיכאל מלכיאלי, יגאל גואטה, אורי מקלב, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, אכרם חסון, מנחם אליעזר מוזס, רועי פולקמן, אברהם נגוסה, יהודה גליק, יעקב מרגי, שרן השכל, עמר בר-לב, מאיר כהן, מיקי רוזנטל, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, חיים ילין, מיקי לוי, איתן ברושי, דוד ביטן, דב חנין, איימן עודה, אוסאמה סעדי, עבד אל חכים חאג' יחיא, תמר זנדברג, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, אורלי לוי אבקסיס, מיכל רוזין, זהבה גלאון, יחיאל חיליק בר, מרדכי יוגב, משה גפני, עאידה תומא סלימאן, רויטל סויד, איתן כבל, איציק שמולי, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, איל בן ראובן ורוברט אילטוב; הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון – נציגי הכנסת במועצה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הקפאת הטבת מס לחייל משוחרר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, מרדכי יוגב, עליזה לביא, יעקב מרגי, אכרם חסון, מירב בן ארי, עמיר פרץ, יפעת שאשא ביטון ומרב מיכאלי; הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק להגבלת תשלומים בנדל"ן מניב, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דוד ביטן ודוד אמסלם. כמו כן הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס בנושא: עיכוב בהוצאת קול קורא לעידוד פיתוחים טכנולוגיים מצילי חיים בכלי רכב, ובעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת עליזה לביא בנושא: הפריצה למחשבי הרבנות. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017 [מס' מ/947, פ/3446/20; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 21738.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק שירות אזרחי. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני יושב-ראש הישיבה חברי היקר מאיר כהן, שהוא אחד מיוזמי החוק שאנחנו הולכים לדון בו – – היו"ר מאיר כהן: חברים, אפשר – אני מבקש שקט. חברים, אומנם יוצאים לפגרה, אבל – אני מבקש שקט. תודה. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): – – כל כך סמלי לסיים את המושב הזה בחוק על שירות אזרחי. אני חייב להגיד שאני מאוד מאוד מתרגש. קיימנו הרבה מאוד דיונים בחוקים בוועדה שלנו, ועדה שיש בה שיתוף פעולה אדיר בין כל חברי הכנסת, אבל החוק הזה הוא מאוד מאוד מיוחד במינו. לפני החוק הוא כבר שינה את החיים למאות-אלפי צעירים מתנדבים ששוחרו מצה"ל ותרמו למדינה ותורמים למדינה בבניית התדמית שלה, החום שהיא צריכה להקרין, על השירות שהיא נותנת לכל אוכלוסיית המדינה, במיוחד לשכבות החלשות. אני חייב להגיד שזה מרגש להציג חוק שהיה בדיון כמעט עשר שנים. היו"ר מאיר כהן: אדוני יושב-ראש הקואליציה – – – אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): ידידי דוד, אם הגענו לרגע הזה, זה בזכותך, דוד ביטן, אז בוא תקשיב, כי מגיע גם לך קרדיט. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו מביאים הצעת חוק מאוד מאוזנת, שדרשה הרבה פשרות, הרבה דיונים. גם העימותים היו ענייניים. היו"ר מאיר כהן: סליחה שאני מפריע לך, אדוני, אני שוב חוזר ומבקש שקט. סליחה, זו שבצד שמאל עם הטלפון, אתם – יש שם אנשים שמפריעים יותר מחברי כנסת. מה קורה? מה זה? אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אז אני באמת מתכבד להביא לפני הכנסת, לקריאה שנייה ושלישית, את הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017, שהגישה הממשלה, ועמה התמזגה הצעת חוק עם תיקון נקודתי, של חברי הכנסת אמיר אוחנה ודוד ביטן – באמת הצעה ראויה וטובה. הצעת החוק הזאת הוגשה לראשונה, כפי שאמרתי, בכנסת השמונה-עשרה, ב-2008, בדיוק לפני תשע שנים. אנחנו בוועדה השקענו כמעט שנה של עבודה אינטנסיבית. חברי מיקי לוי ספר את השעות של הדיונים – כמעט 200, חלק בזכותו, וחלק בזכות העבודה המאוד-מושקעת שלו, אני חייב לומר; כמעט 200 שעות, אם אני לא טועה, הוא אמר לי לפני כמה דקות. 189. היו"ר מאיר כהן: חברים, אני חוזר ומבקש שקט. דוד ביטן (הליכוד): רגע, רגע, נכנס אורן. היו"ר מאיר כהן: ירום הודו. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אורן, אתה כבר לא יכול להתקבל לשירות האזרחי, זה אבוד בשבילך. אתה כבר לא בגיל. אני רוצה להגיד שהדיונים היו אינטנסיביים, ענייניים, עם מתחים, וחלקם – אני מודה גם למי שאני לא אציין, כי היו הרבה מאוד התייעצויות בין לבין, בצורה אינטימית וחברית – לפעמים גם קשים. הצעת החוק הזאת מסדירה את המצב הקיים בשירות שמתקיים כמעט 20 שנה, ביוזמה של יהודי יקר, אדם נפלא, שחשב על הבנות הדתיות ששוחררו משירות צבאי, הרב צפניה דרורי – לא במקרה איש הפריפריה, מקריית-שמונה – ויחד אתו צוות מקצועי, שעובר כרגע רגעים לא נעימים, ואני מאחל להם רק טוב בסוף התהליך. אני שוב חוזר: זה רק עבור אנשים שצה"ל שחרר אותם משירות צבאי. אורן ידידי, אני יכול לבקש ממך טובה? אני חושב שהחוק הזה כל כך ראוי, שאני צריך שקט. please, ברשותך. השירות הזה, עם הזמן, הפך למאוד משמעותי בחברה הישראלית, ובמיוחד הציפיות החברתיות והאידיאולוגיות של הצעירים שהתנדבו לשירות הזה. הוא כבר לא אך ורק עבור הבנות הדתיות; משרתים בתחום הזה כל הפלגים, כל הצעירים, מהחברה הישראלית בכללותה. כיום השירות האזרחי הוא אחד המפעלים החשובים ביותר של המדינה – הלוואי שילך ויגדל – ואחד הכלים המשמעותיים ביותר לשילוב אוכלוסיות של צעירים בחברה ושיפור תדמיתנו. היום משרתים בשירות הזה כ-17,000 צעירים. הרשו לי לציין במיוחד את ה-4,500 שבאים מהחברה הערבית, מהמגזר הערבי – איך שכל אחד מהחברים יחליט להציג את זה; 1,500 צעירים שבאים מאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים; ועוד כמה מאות אנשים מהמגזר החרדי – שיש להם חוק נפרד, שתוקן במהלך החוק הזה. הצעת החוק הזאת מסדירה את הפעילות של השירות הלאומי-האזרחי. היא מתווה את הפעילות, מגבירה את הפיקוח על המערכת ושל המערכת על המתנדבים בכלל, וקובעת כללים ותנאים לאופי השירות. במסגרת הצעת החוק תוקם מועצה ציבורית, מועצה שתייעץ לשר הממונה ולשירות, אשר תמליץ על מדיניות הרשות ותתווה מדיניות הנוגעת לגופים המפעילים והגופים הנותנים את השירות למיניהם. לא אסתיר שרציתי שהשירות האדיר הזה, שעבר בשנים האחרונות כמה משרדים – אם אני לא טועה, שמונה – יגיע לנחלה ולמקום הקבוע שלו. לצערי, נאלצנו להתפשר, וזה לא יהיה לא במשרד ראש הממשלה ולא במשרד קבוע לשנים הקרובות. לרשות של השירות האזרחי נקבעו גם סמכויות והנחיה לגופים המוכרים והמפעילים לפיקוח על הפעולות ועל המתנדבים, כפי שאמרתי. הוועדה עשתה מאמצים, כפי שאמרתי, לקבוע משרד קבוע – או משרד ראש הממשלה או משרד אחר; ראינו לנכון שמשרד החינוך או משרד הרווחה והשירותים החברתיים הם הרלוונטיים ביותר, אבל כפי שאמרתי, לצערנו לא הגענו להסכמה; הסכמנו שלא להסכים, רק שתבינו, כי היום השירות הוא מאוד מוצלח, הוא מתפקד, ולכן ויתרנו על הנקודה הזאת, כי בכל דבר שעושים בגדול, יש נקודות שצריך להתפשר עליהן. הרשות תכווין את תוכניות הפעולה השנתיות בהתאם לסדר העדיפות של הממשלה, סדר עדיפות ממלכתי, שתקבע הממשלה אחת לחמש שנים, והשר הממונה יקבע את תוכנית העבודה לארבע שנים. השילוב הזה של ארבע וחמש שנים זה עניין שמתאים מבחינה כרונולוגית להתפתחות התוכניות האלה. נקבע כי הגופים המוכרים יהיו רשאים לבצע פעולות נוספות – תשימו לב טוב, כי זו נקודת המחלוקת שדנו בה והיא מאוד חשובה, והיא נובעת מבדיקות שנעשות כרגע על קבוצה מסוימת מהשירות האזרחי, וזו השלכה – תוך הפרדת החשבונות, ובלבד שהשירות האזרחי יהיה בעיקר בהיקף של 82% מהפעילות שלהם. אבל גם ה-18% האחרים – בסוף, הרווחים שיהיו, יהיו לטובת השירות האזרחי. דהיינו, אלה דרכים שונות, אבל שמחייבות בסוף אך ורק את טובת השירות האזרחי, המתנדבים והמערכת שלהם. חשוב היה בוועדה, בכל סעיף שעלה, לשמור על הבכורה והעדיפות של השירות הצבאי על השירות האזרחי. זה מאוד מרכזי. אין תחרות ביניהם; ההפך, יש השלמה. זה מאפשר לאזרח, בכל מקרה, לא חשוב מה מצבו, לתרום לחברה ולמדינה בשירות שהוא מוכר כשירות לאומי וכשירות בהתנדבות לקהילה. בנוסף, הוועדה עמדה על כך שהשרים יחויבו לקבוע יעדים לייצוג הולם של אנשים בעלי מוגבלויות וילדים ונוער בסיכון, ולדאוג במיוחד לעולים החדשים שיגיעו כמתנדבים בודדים ולשמור על השירות שיקבלו ועל התרומה שלהם. במטרה לשמור גם על סדרי עבודה תקינים וגם על יעילות השירותים קבעה הוועדה כי המתנדבים לא יבצעו מטלות כמו עבודות ניקיון – לא שזה חס וחלילה לא טוב, אבל לא בשביל זה הם רצו להתנדב – ולא ימלאו את מקומות העבודה של אנשים בעלי משרה שיצאו מסיבה זו או אחרת, זמנית או קבועה, ממעגל העבודה; זה לא במקום עובדים שנמצאים במערכת. ופה הזהרנו – אורן, הבטחת לי משהו. אורן אסף חזן (הליכוד): אז אני מה קשור עכשיו? אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): יאללה, תשמור על מה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אני מבקש. זה מאוד חשוב. אורן אסף חזן (הליכוד): אלאלוף, זה לא מכובד, מה שאתה עושה. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): לא, לא, זה מאוד מכובד, כי אני מכבד אותך, אתה יודע. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): הוא השקיע – – אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אני מבקש. מיקי לוי (יש עתיד): – – שנה שלמה, אורן, בחוק הזה. הוא השקיע שנה. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אורן, אתה היית, הופעת לפעמים וראית, ומאוד חשוב שכל נקודה תהיה מובנת לכולנו, כי זה חוק שהיה יכול להיות במחלוקת רבה, ולשמחתי, אני חושב שהגענו להבנה מסוימת. היו"ר נאוה בוקר: אוקיי. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): זה מאוד חשוב שנבין שאין פה החלפת עובד במשרה בהתנדבות של מתנדב. חשוב שילמד בהתנדבות שלו, אבל שלא יחליף אדם עובד. בניסיון לקבוע את תחומי הפעילות הממלכתיים שלא שנויים במחלוקת קבעה הוועדה כי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות יפעילו מתנדבים במגוון של תפקידים שייקבעו בוועדה משותפת של הרשות, של המשרדים או של הרשות המקומית, בהתאם למקום ההתנדבות. הפיקוח יהיה מאוד מדוקדק במקומות האלה, כדי שהפעילות והעיסוק של המתנדבים יהיו מאוד משמעותיים, גם לטובתם וגם לטובת המערכת. בעקבות הצעת חוק של חברי חברי הכנסת אמיר אוחנה ודוד ביטן, נקבעה הוראה המחייבת אישור של השר לעניין מימון התקנה, בהתאם למשרדים השונים, שגוף מפעיל שעיקר מימונו בא מהמשרד – שיקבל אישור על השירות או על תמיכה מגופים זרים. אני חושב שזאת נקודה מאוד מרכזית. אנשים שמתנדבים – מתנדבים כישראלים. ואני פה מרשה להפליג ולהגיד: לא בא בחשבון שנבקש ממדינה כלשהי – זרה, כמובן, ודאי מבחינה גיאוגרפית, או בכלל – שנבקש ממנה להשתתף בהחזקה של חייל זה או אחר. זו אחריות של המדינה. פה – אותו דבר. ואני באמת מודה על ההערה הזאת, וזה תוקן בהתאם, בהמשך לדיונים בינינו, שהיו לפעמים מתוחים. לסיכום, הצעת החוק מעגנת את השירות הלאומי-האזרחי תוך שמירה מדוקדקת על השירות הצבאי והבטחת זכויות המתנדבים, וחתירה לשירות מועיל לתועלת הציבור באמצעות גופים מפעילים, ראויים ומוכרים. הצעת החוק, כפי שאמרתי, גם אפשרה תיקונים של השירות של החרדים במסגרת החוק המיוחד שנקבע ב-2014 – חלק מהחוק הזה תוקן – שמאפשר לאוכלוסייה החרדית להתנדב, והיא היחידה שגם יכולה להתנדב בארץ ובחוץ-לארץ, ואנחנו מכירים בזה. הייתה לי הזכות, רק לפני – יחד עם חברי מאיר, לראות מתנדבים בחוץ-לארץ, באדיס-אבבה, בזכות קהילת חב"ד. אני רוצה להודות. הפעם באמת תרשו לי שלא להתחיל בשר – שבאמת פעילותו הייתה אדירה, ובחברי כנסת. אני רוצה להודות דווקא לצוותים המקצועיים, ובראש ובראשונה לעובדי הרשות שמנהלת את השירות האזרחי, לשר-שלום ג'רבי – שיסלח לי, מדי פעם התנהגתי אליו כמו אבא לבן, ולפעמים העמדתי אותו על דברים בצורה לא הכי עדינה, אבל הוא קיבל את זה תמיד בהבנה – לו ולכל הצוות, אבל במיוחד אני רוצה לציין את היועץ המשפטי שלו, יואב ארבל, שידע כל פסיק, כל סעיף, וידע להשוות, ועשה דיונים בלתי רגילים, בלתי פוסקים, עם הייעוץ המשפטי של הוועדה. אני רוצה להודות גם לנציג משרד המשפטים עורך-דין דרור גרנית – שגם חטף, סליחה על הביטוי, אבל אני אומר את זה בחברות מלאה ובהערכה אדירה על היכולת המקצועית, על הידע, על היושר האינטלקטואלי שלו ושל האחרים. אני רוצה להודות – וסלחו לי, כדי שהפעם לא אפשל – לצוות של הוועדה, ובשבילי הצוות זאת גם מנהלת הוועדה, ממלאת-מקומה היום, היועצת המשפטית האדירה – אין עלייך, אי-אפשר פחות מזה, נעה, אני יודע שאני מביך אותך, היועצת המשפטית שלנו – והצוות שלה, שעשו עבודה אדירה. עכשיו אגיע באמת לשר – מגיע לך, התעקשת, עודדת אותי. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אני אגיד מה שנראה לי נכון. אני אומר שזה נפלא להרגיש ששר עומד מאחוריך כשאתה מתמודד עם אתגר לא קטן של חקיקה. אנחנו צריכים להגיד לכם שאלו הנקודות הכי משמחות, ודאי חבר כנסת – אני בטוח שגם יושבי-ראש ועדה אחרים מרגישים כך – כשאתה מתמודד עם אתגר בסדר גודל כזה. באמת תודה לך. תודה, כי הנגישות וההבנה שלך והפשטות בהתנהגות שלך כלפינו – בראבו לך. תמשיך כך, אם מותר לי. בגלל הגיל אני מרגיש שמותר לי לתת לך המלצה. לחברי הכנסת, באמת כולם – את חלקם אני לא אציין, כי היו התייעצויות שקטות, ואני לא אוכל לציין אותם כי זה ההסכם בינינו, והם יעשו מה שהם רוצים. הם יושבים פה. אבל אני רוצה במיוחד לציין את חברתי מירב בן ארי, שהיא חושבת שאני עוזר לה, והיא כל הזמן מצילה אותי ממצבים קשים; שולי מועלם, שאני לא יודע מאיפה את מוציאה אנרגיה – טפו-טפו, ביל-חמסה עלייכּ. five עלייך, בעברית פשוטה, לא? קריאה: – – – אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): למיקי, באמת, שעשה שיעורי בית, ניצל את הידע מתפקידו הקודם כסגן שר, ורצה שהשירות האזרחי יהיה אחר ממה שהיה לפני שהוא הכיר אותו, ולכן, זה בא מביקורת אמיתית – שהייתי רוצה שתמיד תהיה, שאנשים בעלי מקצוע, עם הידע המקצועי הנדרש, יבואו. והוא עשה את זה עם ההתלהבות שאתם מכירים, עם תנועות הידיים שאתם גם מכירים, אבל בחיבה מדהימה. עובדה שהצביע כמו כולנו בסוף בעד החוק. יש לו זכות לערעור, וניתן לו בשמחה, והוא יעשה את זה. אני רוצה להודות – בפעם הראשונה אני עושה את זה, אבל אמרו לי שאני אפשל; זה כל הזמן, מהבית – אימא שלי אף פעם לא נתנה לנו מחמאות. היא אמרה: בני, אתה לא צריך שאני כל הזמן אגיד לך שאני אוהבת אותך ואני זקוקה לך. אז מנהלת הסיעה שלי, ז'קלין: את המשפחה שלנו, אז אני לא מודה למשפחה בדרך כלל, אבל מגיע לך, באמת, לך וללימור ולכל הצוות של סיעת כולנו. אתם יודעים שאנחנו מפלגה מוזרה אבל מעניינת מאוד, ואני שמח להשתייך אליה, כמובן. אני רוצה להודות – אמרתי את זה גם לחברים – אני רוצה להודות לצוות של הקואליציה. דוד, מגיעות לך ברכות. אני לא ידעתי כמה תפקידך קשה ודורש סבלנות ואורך רוח. תודה. בראבו לך. אם אתה משקיע כמו שהשקעת בחוק הזה כדי שנוכל לדון ולסיים את המושב הזה, בזכות החוק הזה שהמתין כל כך הרבה, אז בראבו לך. אז ראיתם שלפני כמה דקות אנחנו תיקנו את סעיף 48, וזה תוקן גם בוועדה, ולכן בנוסח הסופי הוא מגיע אליכם. יש פה עוד הסתייגות של חברת הכנסת מיכל בירן – שזכותה לעשות את זה. היא גם הייתה פעילה בחלק מהדיונים. בגאווה גדולה אני בא לפה להודות לכולם, ובעיקר – לבקש את אמון הכנסת ולאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר נאוה בוקר: לפני שעוברים להסתייגויות – הודעה למזכירת הכנסת ירדנה מלר, בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגליל (תיקון מס׳ 12), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים. כמו כן, הונחו מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת עמר בר-לב בנושא: הצורך בפרסומו של דוח המו"פ בעניין מכון וולקני. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור. לסעיפים 1–41 אין הסתייגויות. לסעיף 42, חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן, מוותרת? יעל גרמן (יש עתיד): – – – סיעתית שמי שמייצג אותנו זה מיקי. היו"ר נאוה בוקר: מיקי. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מיקי, כמה זמן אתה הולך לדבר? היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): אני לא עושה פיליבסטר. היו"ר נאוה בוקר: מיקי, עשר דקות? מיקי לוי (יש עתיד): פחות אפילו. היו"ר נאוה בוקר: תודה. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני עומד כאן ובהחלט מתרגש, ואני שמח שלאחר המשבר של 24 השעות האחרונות הצלחנו להגיע להסכמות אשר יסדירו בחוק את פעילות העמותות שמפעילות את בני ובנות השירות הלאומי-האזרחי. התיקון העיקרי שביקשתי להכניס, אשר עניינו עיסוקן העיקרי של עמותות השירות הלאומי, הנו 82%, דהיינו – 82% כל עיסוקם. 18% מהתקציב, החלק הנותר, הניתן על-ידי המדינה, ישמש רק כמפתח לעיסוק מחוץ לעמותה, דהיינו עיקר עיסוקם. לדוגמה: אם התקציב הממשלתי הנו 100 מיליון שקל לאותה עמותה, 18%, שהם המפתח – יוכלו העמותות לקיים פעילות עסקית חיצונית בהיקף של 18 מיליון שקלים. זה ההסבר הפשוט מאוד מאוד, מובן לכל בר-דעת; לא צריך להיות כלכלן. החשוב הוא, אדוני יושב-ראש הוועדה, שהרווחים ילכו לטובת העמותה עצמה, לטובת בני ובנות השירות הלאומי, ואני בהחלט מברך על כך. למרות הדרמה שהתחוללה בבית הזה, אני מבקש להצהיר ולהביע – אני בעד השירות הלאומי-האזרחי. זהו מפעל ראוי, שמהווה גשר בין האוכלוסיות השונות במדינה ומהווה פתרון הולם לאלה אשר אינם מתגייסים לצה"ל. החוק בא לעולם לאחר ארבע שנים שהוא נדון בוועדה, ולאחר כמעט עשר שנים מהיום שהוא הוצע. גם כאשר ישבתי באוצר כסגן שר פעלתי לחקיקה והסדרה, מכיוון שהנושא היה פרוץ ונטול פיקוח. כולנו יודעים זאת. אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש הוועדה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מדובר בתקציב של 800 מיליון שקלים, כסף ציבורי, וראוי כי הוא יהיה נתון לפיקוח ולהסדרה. בסופו של דבר, החוק אשר יצא מתחת לידיה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הנו חוק טוב, שעונה כמעט על כל הנושאים. לא תמיד קיבלה הוועדה את דעתי, אבל הצלחתי להכניס כמה וכמה שינויים מהותיים, אשר יאפשרו פיקוח ובקרה, כמו פתיחת השוק לתחרות וכניסת שחקנים נוספים; מינוי חשב לרשות השירות הלאומי-האזרחי מטעמו של החשב הכללי באוצר, כפי שנהוג במשרדי ממשלה – ובעניין הזה נחה דעתם של כלל חברי חברי הכנסת ויושב-ראש הוועדה, והם נתנו ידם לנושא הכל-כך חשוב הזה, וימונה חשב מטעם החשב הכללי באוצר; לקצוב את כהונת ראש הרשות לשירות לאומי לחמש שנים; סכום עיצום כספי של 3,000 שקלים על אירועים ואי-הסדרה נכונה ואי-תשלום לבנות השירות הלאומי-אזרחי של כסף שמגיע להן; חברתי מירב, זה בשבילך – דירותיהן של בנות השירות ישמשו אך ורק למגורי בני ובנות השירות הלאומי, ולא נמצא אותן ישנות על חוף הים בתל-אביב; הפרדה חשבונאית מלאה בין העיסוקים השונים של העמותה, שיוגבלו ל-18% מהיקף התקציב הממשלתי, שזה אומר שכל האירועים הכלכליים – כל ה"ביזנס", בלשון העם – שייעשה מחוץ למסגרת העמותות, ינוהל במסגרת חשבונאית נפרדת, למען תהיה שליטה על החשב הכללי באוצר על הכסף הזה; התעקשות על 12 חודשי שירות מלאים, כי מצאנו שבמקומות מסוימים לא מקפידים על העניין הזה; תהליך מוסדר לכניסת שחקנים חדשים. נכון, חלק מהבעיות וחלק מהדרישות שלי וההסתייגויות שלי לא התקבלו – אבל זה כמו בכל מאבק פוליטי בבית הזה, וזה בסדר, פעם מפסידים ופעם מנצחים – כמו הגבלת שכר, כמו הגבלה של 3,000 מתנדבים לכל עמותה; לכל עמותה, אמרתי: בואו נגביל ל-3,000 מתנדבים, למען ייכנסו עמותות חדשות. היום הנושא הזה פתוח. יש עמותות שהיקף פעילותן 5,600 מתנדבים. זה מונסטר ענק, ואין לי בכלל ספק שבעתיד נצטרך לתת את דעתנו לעניין הזה. אתם צריכים להבין, חברים, שהתקציב ל-3,000 מתנדבים הוא 80 מיליון שקל. לקבוע בחוק לאיזו משרה תשויך מינהלת השירות האזרחי כדי למנוע פוליטיזציה – לא הצלחנו. אני מצר על כך. חבל. אני ביקשתי להצביע על איזה משרד שרוצים: חקלאות, אזרחים ותיקים, חינוך – מה שרוצים, אבל לשייך אותו למשרד מסוים, ושהשירות הלאומי-האזרחי לא ינדוד ממשרד למשרד. וזה פוליטי לחלוטין, חברים. ביקשתי למנוע את הפוליטיזציה ולהשאיר את השירות ממלכתי לחלוטין, ואני מודה שלא הצלחתי. אלה הם חלק מהנושאים שלא הצלחתי להביא להכנסתם בחוק; כל אלה – משיקולים כאלה או אחרים, פוליטיים בחלקם. למרות זאת, אני אומר, למרות זאת אני מרוצה מהתוצאה, אם כי היא חלקית, ואני אמשיך לעקוב אחרי הנושא למען שקיפות וניקיון כפיים. אני מבקש להודות – אלי, אל תלך, עכשיו אתה השחקן הראשי. גברתי, איפה יש סדרנים? אני מבקש שתשמע מה אני רוצה להגיד. אני רוצה להודות לחברי הכנסת, חברי גם למריבות וגם לחגיגות. כן, שולי, זה הלב הנושם של הבית הזה; פעם מתרגזים, פעם שמחים, פעם מתחבקים. תודה רבה לכם, חברי חברי הכנסת, שפעלתם בנושא הזה; תודה רבה, ענקית, ענקית, ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף. אני מתנצל מעומק הלב ומבקש סליחה על הצרות שעשיתי לך. לא פשוט לסבול אותי, אני יודע את זה. אני מבקש סליחה מעומק הלב, זה רק מתוך אהבתי והערכתי אליך, אז אני מבקש להתנצל בפניך; ליועצת המשפטית נועה, שעשתה עבודה מדהימה – גם את סבלת אותי, לא תמיד בשעות העבודה, לפעמים גם שלא בשעות העבודה; לאתי, מרכזת הוועדה, לכל עובדי הוועדה הנפלאים – אני פעם ראשונה משקיע מעל 200 שעות בוועדה הזאת, שאני לא חבר בה, מתוך רצון לשנות וכו'; ולמרכז הקואליציה, לדוד ביטן, שגם הוא – ללא התערבותו החוק הזה לא היה בא ויוצא לפועל. לא נותר לי אלא באמת מכל הלב לברך על המוגמר ולהודות לכולם. תם ולא נשלם. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה – אינה נוכחת. אנחנו עוברים לרשימת בקשות הדיבור. חבר הכנסת איימן עודה, חמש דקות לרשותך. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, חבר הכנסת אלי אלאלוף, אני יודע שאתה ניסית לדבר אתנו, ואני מעריך את זה, אבל אני חושב שהדנ"א של ההתנדבות הוא ההסכמה: בלי הסכמה, אין התנדבות. אני חושב שזה מאוד ברור ומאוד משכנע. אנחנו, הרשימה המשותפת, שקיבלה יותר מ-85% מהציבור שלנו – אנחנו אומרים לך שאנחנו לא מסכימים לנוסח. האם זה נכון לבוא על אפנו ועל חמתנו ולהביא חוק ברוב אוטומטי מקרב הכנסת? זה אקט לא דמוקרטי. זה אקט לא נכון. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – אתה רוצה ליהנות רק מהזכויות בלי לעשות צבא. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אכן, זה – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): זה מה – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני מבקש שתשמרי על – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, תנו לו לדבר, בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני מבין שזה תהליך מייגע, קשה מאוד, אבל אני חושב שמי שחותר לבנות התנדבות, צריך ללכת במסלול הזה עד הסוף, אחרת – סליחה, זו לא התנדבות, כי אין בה את ממד ההסכמה, שהוא הממד העיקרי בכל התנדבות. איך יכול להיות שאנשים שהם בעד התנדבות, בעד התנדבות ממוסדת, והם גם אנשים שלא מפנים עורף לאזרחות, והם חברי כנסת בכנסת ישראל – איך זה יכול להיות שהם מתנגדים? אנחנו התנגדנו לפוליטיזציה של ההתנדבות. כלומר, אחרי ועדת אור הוקמה ועדת לפיד – השמאלנים בוועדת לפיד היו צחי הנגבי וגדעון עזרא – והיא החליטה בסעיף 2 שעל הצעירים הערבים לשרת שירות לאומי – צעד ראשון בכיוון המשטרה, הצבא ומסגרות ביטחוניות נוספות. העבירו את זה לשאול מופז, שר הביטחון דאז. אמרנו: מה לביטחון ולשירות אזרחי? אמרנו: אנחנו מתנגדים. אנחנו התנגדנו לקשר בין הזכויות לבין החובות, כי זה לא נכון מבחינה אזרחית, מבחינה תיאורטית, וגם מבחינה מעשית זה לא נכון. וביחס בין מי נתן ומי לקח בינינו לבין המדינה, מספיק לדבר על 5 מיליון דונם אדמה שהמדינה גנבה מאתנו משנת 1951 עד שנת 1966, אבל לא רק. מדי שנה אנחנו משלמים מסים בסך 36 מיליארד שקלים. וגם מדברים על חובות. המדינה חייבת לנו. חייבת לנו. אבל התפיסה הערכית הבסיסית היא שהזכויות הן מוחלטות, ובמדינת חוק מענישים בן-אדם שעבר על החוק בהתאם, לא מענישים אנשים שלא עברו על החוק. גם מבחינה כלכלית, מבחינה מעמדית, מי יודע אם בעלי הון – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אתם כל היום עוברים על החוק. כל היום אתם עוברים על החוק ולא מענישים אתכם. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – מי יודע אם בעלי ההון לא ינצלו צעירים שישרתו חינם במקום צעירים שעובדים בכסף, וכך יגדילו את האבטלה בקרב הצעירים הערבים. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – שהילדים שומרים עליך מפני החברים שלך בסוריה – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, תשמרי לי בבקשה על זכות הדיבור. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עודד פורר – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – גם בישראל. זה – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עודד פורר, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה ראשונה. מספיק. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני מבקש גם לשמור על הזמן שלי, בבקשה. היו"ר נאוה בוקר: אני אוסיף לך כמה שתצטרך. איימן עודה (הרשימה המשותפת): תודה רבה. עודד פורר (ישראל ביתנו): הוא גם לא מספיק מוסלמי – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא בכלל לא מוסלמי – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אורן חזן, מספיק. איימן עודה (הרשימה המשותפת): סליחה, אני מבקש שתשמרי לי על זכות הדיבור, בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא, הוא בא ומחלק ציונים – – – היו"ר נאוה בוקר: חברי הכנסת עודד פורר ומסעוד גנאים, מספיק. אורן אסף חזן (הליכוד): תראה מה זה, מהאופוזיציה אפילו – – – היו"ר נאוה בוקר: תיתנו לו, בבקשה, להמשיך לדבר, לפני שאני אתחיל לקרוא אתכם בקריאה ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): אפילו מהאופוזיציה מבקרים אותו. היושבת-ראש – – – קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עודד פורר, אני קוראת אותך – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – הוא נהנה מההגנה של המתנדבים פה, ששומרים עליו – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עודד פורר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. יעל גרמן (יש עתיד): למה את מסכימה לזה? יואל חסון (המחנה הציוני): – – – תהיה חכם, למה אתם שם אותם אחד ליד השני? איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני פונה אל חבר הכנסת אלי אלאלוף – – היו"ר נאוה בוקר: תמשיך, בבקשה. אני אוסיף לך את זמנך. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – אני פונה אל חברות הכנסת, הנשים דווקא, וגם אל הגברים הפמיניסטים. אנחנו צריכים לשאול למה 94% מהצעירים הערבים המשרתים הם צעירות ערביות. אתם לא קולטים את הניצול בממד הזה? אתם לא קולטים שאין לנשים ערביות איפה לעבוד – אלה שגרות בפריפריה, בגליל ובנגב? לכן, מחוסר ברירה – מנצלים אותן. הן אפילו נהנות מה-700 שקל שהן מקבלות, כי אחרת אין להן ברירה – יקבלו אפס, כי אין מקומות עבודה. לכן השירות הלאומי נהפך למקום של מוחלשות. של מוחלשות. האם למדתם את הסוגיה הזאת? האם יש מחקר במדינת ישראל ששואל את השאלה אם בעלי הון מנצלים את הצעירות במקום עובדות, במקום עובדים? אין מחקר. היו"ר נאוה בוקר: תתכונן לסיים, בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): האם נכנסתם לעובי הקורה, או שזה חלק מהפוליטיזציה? כולנו בעד ההתנדבות. כולנו מתנגדים לפוליטיזציה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. חמש דקות לרשותך. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה, אין לנו כל בעיה לא עם התנדבות ולא עם נתינה. אורן אסף חזן (הליכוד): עם הכול יש לכם בעיות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): זה ערך. המורשת התרבותית והדתית שלנו מלאה בערכים כאלה של נתינה ושל התנדבות. יש לנו מסורת בעל-פה של הנביא מוחמד. הוא אמר: (אומר דברים בערבית ומתרגם:) אם בא יום הדין וביד שלך אתה יכול לזרוע משהו, תעשה את זה; עץ, כל דבר אחר שהוא טוב – תזרע, אפילו אם יום הדין קם ולא יהיו חיים בכלל. הנביא מוחמד גם אמר: (אומר בערבית ומתרגם:) על כל בן-אדם מאמין – צדקה. (אומר בערבית ומתרגם:) אם הוא לא מצא (אומר בערבית ומתרגם:) שילך לעבוד וייתן לאנשים. (אומר בערבית ומתרגם:) ואם הוא לא עשה את זה, אמר להם שיעזור למישהו שזקוק לעזרה. (אומר בערבית ומתרגם:) אמרו לו: ואם לא עשה? (אומר בערבית ומתרגם:) יעשה ויגיד דבר טוב. אמרו לו: ואם הוא לא רוצה לעשות? אמר: שלא יעשה רע. וזאת היא צדקה. אז יש לנו את הערכים האלה, אבל איך להוציא את זה? יש לנו בעיה עם התוכנית, עם הפרויקט של השירות הלאומי, וחברי איימן עודה דיבר על כל הדברים האלה. יש לנו חשדות, יש לנו חששות. אין לנו בעיה לא בנתינה ולא בהתנדבות, ויש פתרון לזה, אם אתם רוצים באמת. עוד דבר: יש שקר גדול שכמה חברי כנסת חושבים: אתם לא נותנים. סליחה, תלמיד ערבי שמסיים תיכון, דבר ראשון הוא הולך לעבוד בעבודה שחורה, כדי להתפרנס, כדי לממן את הלימודים שלו. הוא לא יושב באיזה בית-קפה על הנרגילה או לפצח גרעינים. לא. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): הוא נותן מהחיים שלו, הוא נותן מהזמן שלו. שנים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): שיתגייס לצבא, או – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני הייתי כזה, וגם כל חברי. עבדנו בשפריץ, בטיח, בבניין, בריצוף – מה לא? אורן אסף חזן (הליכוד): שיבוא לשרת בצבא, שישרת. שיבוא לשרת בצבא – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): יש לנו פתרון, יש לנו פתרון, יש לנו מה להציע, אבל אתם לא רוצים. אנחנו הצענו פעם – אני אישית. אני אישית הצעתי פעם: יש תקציבים – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – פלסטינים, מה דעתך? – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אורן חזן, מספיק. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): תשתוק, תשתוק. יש תקציבים – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אוסקוט. יש תקציבים של השירות הלאומי, יש לנו פורום רשמי, שהוא הוועד הארצי לראשי רשויות, ואלה בני-אדם שהם רציניים, רשמיים, נבחרו – נבחרו, וגם מקבלים תקציבים מכל המשרדים. הוועד הארצי לראשי הרשויות – בבקשה, תיתנו לו את התקציב הזה, אנחנו נעשה איזה ועד ופורום, הוא ישים את היעדים, את המטרות, יחלק את התקציבים, ובבקשה, כמו שאתם, המשרדים, מבקרים את התקציבים שמגיעים לרשויות, תבקרו גם את התקציבים האלה. אנחנו אמרנו: יש לנו חשדות, יש לנו חששות מהפרויקט שלכם. ייתנו לנו את זה – – אורן אסף חזן (הליכוד): ולנו יש חששות – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – אנחנו ננהל אותו, נשים את היעדים שאנחנו יכולים לשים, וגם את המטרות שעונות על הייחוד הלאומי והתרבותי שלנו. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין רשימת דוברים. אפשר? היו"ר נאוה בוקר: אין רשימה. אורן אסף חזן (הליכוד): אחד אחרי השני מדברים שטויות – – – היו"ר נאוה בוקר: – – חמש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): לכו תעשו שירות אזרחי. קריאה: את שומעת מה – – – היו"ר נאוה בוקר: מה הוא אמר? אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: אני לא שומעת. מה הוא אמר? קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: טוב, חברים. חבר הכנסת אורן חזן, מספיק. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: אורן, חבר הכנסת חזן, תחזור בבקשה למקום שלך. קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): למה עדיין לא קריאה ראשונה? כל הצעקות האלה – לפחות קריאה ראשונה. היו"ר נאוה בוקר: חמש דקות לרשותך. בואו נתחיל. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כל חברי הכנסת, כל חברי הכנסת שעכשיו מדברים על חובות שוות לכולם, אני רוצה לשמוע אתכם מדברים על זכויות שוות לכולם. אני רוצה לשמוע אתכם פעם אחת מעל הדוכן הזה מדברים על זכויות שוות לכולם במדינה הזאת. מירב בן ארי (כולנו): מה עם חובות? מה עם חובות? אין חובות? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לפחות פעם אחת. לפחות פעם אחת. כל אלה שמדברים על חובות, אף פעם לא שמעתי אתכם מדברים על זכויות – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): זו מדינה יהודית ודמוקרטית – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): זה מתחיל מטובת המדינה, האדון פורר. זה מתחיל מטובת המדינה. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: עודד פורר, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. מירב בן ארי (כולנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – משם מתחילים, משם מתחילים. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אורן חזן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מתחילים מהשאלה האם זו – האם זו גם המדינה שלי, או שהיא שלך. זאת השאלה. עודד פורר (ישראל ביתנו): זאת מדינת ישראל. ארץ-ישראל לעם ישראל – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עודד פורר, חבר הכנסת עודד פורר, אני לא רוצה לקרוא אותך פעם שלישית ולהוציא אותך. עודד פורר (ישראל ביתנו): ארץ-ישראל לעם ישראל – – – קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עודד פורר – – – קריאה: מספיק. קריאה: מה מספיק? מה מספיק? קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: כי אני מנסה להעביר ישיבה בלי להוציא אף אחד, אז תתנהגו בנימוס. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): והוא כאן, והוא כאן – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אורן חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. קריאה: איזו קריאה? קריאה: ראשונה. היו"ר נאוה בוקר: בוא מהתחלה, חמש דקות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מעניין למה הדוברים מהצד הזה של הכנסת, כשמדברים על המולדת, אומרים בריש גלי מעל הדוכן הזה שהיא מולדת משותפת, של אזרחיה הערבים והיהודים, ואנחנו, כשכתבנו בחברה הערבית את מסמכי החזון העתידי של המדינה הזאת, דיברנו על מולדת משותפת, אבל מישהו כאן מתעקש שזו תהיה מולדת רק לקבוצת הרוב, וככה להנציח מעמד נחות – אבל של מי? דווקא של בני הארץ המקוריים. אורן אסף חזן (הליכוד): איזה בני ארץ מקוריים? באיזה סרט אתה חי? היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אורן חזן, אני – פעם שנייה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, על מה? היו"ר נאוה בוקר: מספיק. אורן אסף חזן (הליכוד): סתם קריאת ביניים, כבר – – – היו"ר נאוה בוקר: בואו נסיים את הכנס הזה בצורה נורמלית. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גברתי, אם את מדברת על הכנס, אם את מדברת על הכנס, אני רוצה להגיד לכם שבדרך כלל, בדרך כלל אנשי האופוזיציה רוצים שהכנסת תמשיך ותמשיך בדיונים, כי הם רוצים לפקח, כאילו, על עבודת הרשות המבצעת: להביא דיונים מהירים, הצעות לסדר-היום, שאילתות וכדומה. אבל אני רוצה להגיד לכם שאנחנו ברשימה המשותפת דווקא שמחים שהכנס הזה נגמר, כי הכנסת הזאת לא מפסיקה לחוקק חקיקה פוגענית, וחקיקה גזענית, וחקיקה אנטי-דמוקרטית. אני רק חושב על הכנס האחרון. אי-אפשר לזכור אותו בלי לזכור את חוק הגזל, חוק ההסדרה, חוק שכולם יודעים שהוא גוזל את האדמות הפלסטיניות ורוצה בעצם לגמור, כאילו לגמור, את הסכסוך הזה על-ידי סיפוח השטחים הכבושים למדינת ישראל, ככה שתהיה מדינת אפרטהייד אחת. אני חושב על החוק שביקש לתת מעמד משפטי לפסקי-הדין הצבאיים במשפט הישראלי. זה חוק מבית היוצר של חברת הכנסת ברקו. אני חושב על החוק החדש, לכאורה, החוק שאוסר כניסה לישראל של אנשים שקוראים לחרם – הם או הארגונים שלהם, חברי הנהלה של ארגונים – כאילו אי-אפשר לבקר את מדינת ישראל. מי שקורא לחרם, אסור לו להיכנס למדינה. טמטום, טמטום אחד גדול, טמטום אחד גדול. אנשים לא יודעים – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עודד פורר, אני קוראת אותך פעם שלישית. (חבר הכנסת פורר יוצא מאולם המליאה.) יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שרוב העולם מתנגד, רוב העולם מתנגד – ודוחה – לשליטה הישראלית בשטחי 67', ולכן רוב העולם גם מוכן לקרוא לחרם על ההתנחלויות מ-67'. מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור? מה זה קשור לשירות לאומי? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כי זה כולל את החרם על ההתנחלויות. כי זה כולל את החרם על ההתנחלויות, שאני אישית תומך בו וחברי תומכים בו. מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור? – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני חושב על המשפט האחרון, ואני חושב על החקיקה בעניין שלילת – הסמכות לשלול אזרחות גם שלא בנוכחותו של מי ששוללים את אזרחותו; אני חושב על אותו תיקון חוק שחבר הכנסת עודד פורר, שבדיוק הוציאו אותו מהאולם, יזם, שמרחיב את העילות לפסילת חברי הכנסת או לפסילת מועמדים לבחירות לכנסת. על מה פוסלים מועמדים? על התבטאות, התבטאות ששוללת את אופי המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. מפחדים אפילו, מפחדים אפילו מהתבטאויות. זה חוק של סתימת פיות. ואחר כך אומרים: מדינה דמוקרטית וזכויות אדם. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – דמוקרטיה מתגוננת – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה, אני לא יכול להביע דעה דמוקרטית? אני לא יכול להביע דעה דמוקרטית בעניין הזה? אמיר אוחנה (הליכוד): אתה יכול להביע – – – איזה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אתה אל תקליט את הנאומים שלי כאן ותגיד לי: אני צריך לפסול את חבר הכנסת הזה כי הוא מביע דעה דמוקרטית. ולפני שלושה שבועות, אם היה חסר, כאילו, חקיקה כאן, הייתה קריאה טרומית של חוק המואזין, החוק שסימל שפל חדש בעבודה של הכנסת הזאת ובחקיקה שלה; אנשים שמעזים לחשוב על קריאות תפילה כרעש שצריך לאסור, קריאות של תפילה – כרעש. הגענו לשפל. ולכן, אני אומר לכם שאני שמח שהכנס הזה מסתיים. אני מתנחם בכך שהכנס הזה לא הספיק להמשיך בחקיקת עוד חקיקה גזענית, ואני רוצה רק לקוות שכשנחזור במאי, האנשים כאן יתעשתו ויהיו יותר שפויים, ואולי פעם אחת יהיו גם אנשים דמוקרטיים. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, חמש דקות לרשותך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, חברי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, חברי היקר אלי אלאלוף – נורית, נורית, תני לי רגע לדבר אל חבר הכנסת אלי אלאלוף – חברי היקר אלי אלאלוף, אני רוצה לבקש ממך סליחה, לבקש ממך סליחה על זה שלמרות כל העשייה הבלתי-פוסקת שלך לטובת ההצטרפות לשירות, ההליכה הבלתי-פוסקת שלך לקראת הציבור הערבי – כי גם אתה וגם אני מאמינים שהם חייבים להיות חלק מזה – צפינו עכשיו באיזה מין מחזה שפשוט לקח את החוק המצוין הזה, את ההסכמה שלך להוריד את הגדרות החוק הזה, לאפשר אמירה ביחס למשרתים הערבים, שיקראו לזה התנדבות קהילתית – אני שמחה, כי גם אתה וגם אני יודעים שרוב הציבור לא אומר את מה שאמרו הדוברים האחרונים; רוב הציבור רוצה לשרת, רוב הציבור הערבי רוצה להצטרף, והעשייה שלך בעניין הזה לקחה אותנו צעד אחד קדימה. חברי וחברותי, 40 שנה אחרי שהרב דרורי הקים את השירות הלאומי – שבאמת התחיל מלהיות מענה לבנות הציונות הדתית שקיבלו פטור מצה"ל – אנחנו זוכים היום, כמעט עשר שנים אחרי, בעצם ליום חג; יום חג שבו מדינת ישראל הופכת את השירות הלאומי מדבר קטן, אולי מקומי, אולי מגזרי, מגדרי, למפעל לאומי – מפעל לאומי שנוטלים בו חלק כל החלקים של החברה הישראלית; מפעל לאומי שמאפשר שירות משמעותי, שירות משמעותי של כל צעיר וצעירה – לא במקום הצבא; חזרנו ואמרנו וחזרנו בוועדה שהשירות הלאומי הוא רק למי שקיבל פטור מהצבא, או שהצבא לא קיבל אותו. לכן, היום, חברים, בשירות הלאומי-האזרחי, 40% הם בנות הציונות הדתית, אבל 60% הם חרדים, בני מיעוטים, צעירים בסיכון וצעירים עם צרכים מיוחדים. אנחנו זוכים, בהצעת החוק הזאת, לתת גם מקום גדול לבנות שירות לאומי בודדות – בנות מחו"ל שרוצות לשרת במדינת ישראל; במקביל לדבר הגדול שאנחנו רואים בצבא, חיילים בודדים, אנחנו מאפשרים כניסה של בנות שירות לאומי בודדות שמחוברות לארץ ולמדינה, ובעזרת השם עולות ומביאות את משפחתן לארץ. בשבילי, ארבע שנים אחרי שנבחרתי, אני חושבת שזה חג כפול. מהיום הראשון שהגעתי לבית הזה הצטרפתי לתהליך החקיקה של החוק הזה. אני חושבת שמכל מי שיושב כאן, חבר הכנסת מיקי לוי ואני נכנסנו לזה בכנסת הקודמת וזוכים היום להביא את זה לידי סיום. אני רוצה להודות מאוד מאוד מאוד לכל האנשים החשובים שכבר עשר שנים הובילו אותנו ליום החג הזה, יום החג – שירות לאומי-אזרחי כמקום של שירות משמעותי במדינת ישראל. החוק הזה מסדר את כל התומכות; וכל התומכות, וכל הכללים, וכל ההחלטות החשובות שהעברנו – המטרה שלהם היא המתנדבים והמתנדבות: איך המתנדבים והמתנדבות מביאים לידי ביטוי את השירות הלאומי שלהם באופן המיטבי, מה אנחנו עושים כדי שהשירות הזה, שהוא משאב יקר למדינת ישראל, ימוצה וייתן את הדברים הטובים הן למדינה והן למשרתים ולמשרתות. אני רוצה מאוד להודות לשר אורי אוריאל – שבזכותך, בזכות הגב הגדול, כולנו הגענו הנה; ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שבאמת הצלחנו, בזכות נועם הליכותיך, ראייתך את החברה הישראלית, הניסיון האדיר שלך בעמותות. חברים, אני מכירה את חבר הכנסת אלי אלאלוף בזכות המבנים האדירים שהוא עשה בשבילנו, עובדי "סורוקה", כשהוא עמד בראש קרן רש"י, ועוד הרבה דברים, והבית הזה לא יודע עליו מספיק. אדוני חבר הכנסת אלאלוף, הרבה מאוד ממה שיש בחוק הזה זה בזכותך. הרבה מאוד. ראיית כלל החברה הישראלית היא משהו שכולנו אוחזים בשולי גלימתך בחוק הזה; לחבר הכנסת מיקי לוי, שיחד עם הוויכוחים, ההתנגדויות וההתנגשויות, שנינו ראינו בשירות הלאומי-אזרחי את המשאב הלאומי היקר ביותר, שאליו אנחנו מתייחסים בהצעת החוק הזאת; חברת הכנסת מירב בן ארי, שהביאה לחוק הזה את הנוער בסיכון, שבו היא עוסקת שנים רבות. אני חושבת שאחד הדברים המשמעותיים ביותר, בזכות תהליך החקיקה, הוא שהחוק הזה נפתח, נפתח, נפתח, והכניס לעצמו עוד ועוד חלקים בחברה הישראלית. אתם לא יודעים איזו משמעות גדולה יש לשירות במדינת ישראל. אתם לא יודעים איזה מחיר – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): עוד דקה, גברתי. – – איזה מחיר גדול משלמים אלה שלא זכו אף פעם להיות מסוגלים לשרת בצה"ל, והיום מוצאים את מקומם בשירות הלאומי-אזרחי. לוועדת העבודה הרווחה, לענת ולאתי, ובעיקר בעיקר – ובזה אני רוצה לסיים – ליועצת המשפטית הפלאית של הוועדה, הגברת נעה בן-שבת, שכל מה שיש בחוק הזה זה זכות גדולה בשבילך – העשייה שלך, הרוח שלך, המוכנות שלך, היכולת שלך להביא את כולנו בדיוק מוחלט אל המילים הנכונות שמובילות את החוק הזה אל סופו. תודה רבה לכולכם. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן, מוותר? חמש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): הייתה לי התלבטות אם לוותר, כי אני בלי ז'קט. אמיתי לגמרי. חברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברותי, חברי, חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל דווקא מהאורחים, יותר נכון, האורחות היקרות, ביציע. חיילות צה"ל, ברוכות תהיו. תראו חברים, הגיע לפה חוק חשוב. על חשיבותו, על הדרך שהוא עבר, דיברו פה רבות. אני רואה שהזכירו פה הרבה חברי כנסת, ואני רוצה דווקא להזכיר את חבר הכנסת אמיר אוחנה, שמשום מה, פעם אחר פעם, דובר אחר דובר מודה לכולם, אבל שוכח להגיד שגם הוא היה שם. אז חבר הכנסת אוחנה, אני רואה אותך מתרגש כמו חתן ביום חתונתו, ומי כמוני יודע, זה היה לא מזמן, אני רוצה להגיד לך בשם כולם: תודה רבה. בזמן שהודיתי לך הספיקה חבורת הפחדנים לברוח מהמליאה. זה לא חדש. יש להם שיטה – לחברי הרשימה המשת"פית הפלסטינית יש שיטה: או שהנציג שלהם פה מעל דוכן הכנסת, ברגע שאני מתחיל לדבר ואומר את האמת בפנים, מוריד אותי מהבמה – מנצל סמכות שלא קיימת, סוגר לי את המיקרופון ומבקש להוריד אותי בלי סיבה, או שהם בורחים החוצה. בהתחלה הם עוד היו קוראים קצת קריאות ביניים, הם חשבו שיש להם סיכוי להתמודד, אבל ההתמודדות שלהם היא לא מולי – היא מול האמת, ואת האמת אי-אפשר לנצח. יעל גרמן (יש עתיד): מי שמך? איך אתה מתיימר לייצג את האמת? איך אתה מייצג את האמת? אורן אסף חזן (הליכוד): הנה, תסתכלו, יש פה מורה שהפכה להיות הנציגה שלהם. עכשיו אני משדרג אותה; זה לא המורה – זה עורכת-הדין. היא מייצגת את הרשימה המשת"פית. יעל גרמן (יש עתיד): אתה לא מייצג את האמת. אתה מייצג שנאה, הסתה וגזענות – – אורן אסף חזן (הליכוד): אנחנו כבר התרגלנו לחברי כנסת שמוכנים לשבת עם הגדולים שבאויבנו, שמוכנים – – יעל גרמן (יש עתיד): – – זה מה שאתה עושה – גזענות. אתה גזען שמסית. אורן אסף חזן (הליכוד): – – שמוכנים לעשות הכול כדי לוותר על המדינה הזאת. מי שמכם אתם? מי שמכם אתם? יעל גרמן (יש עתיד): שנאה, זה מה שאתה עושה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת גרמן, מספיק. יעל גרמן (יש עתיד): אתה גזען, זה מה שאתה עושה. הוא – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני אספר לך – אני רואה שזה מוציא אותך מדעתך. אני מבין, האמת כואבת גם לך. אני מבין. יש אמת אחת: ארץ-ישראל לעם ישראל ולא לישמעאל – בזה זה מסתכם. ירצו להיות פה לצדנו, תפאדלו, ניתן להם בכיף, עם הנרגילה, בלי הנרגילה, עם פתרונות, בלי – ניתן להם. לא ירצו – הופה, קישטה, נראה להם את הדרך החוצה. נחמן שי (המחנה הציוני): איזה גזענות, עם הנרגילה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אסביר לך מה זה עם הנרגילה. עולה לפה חבר כנסת, משתמש בקודש הקודשים של הדמוקרטיה, שמסמלת יותר מכול את ריבונותו של העם היהודי על ארץ-ישראל – פה, כשהדגל המהמם הזה מאחוריו, כשהתמונה של הרצל, חוזה המדינה, לצדו – ומספר סיפורים על כך שאנחנו לא היינו פה, באנו וגזלנו את אדמתם, ולא רק שגזלנו את אדמתם – גם לקחנו להם את כל הפתרונות לסיכוי אמיתי וצודק. מה זה השטויות האלה, רבותי? על מי הוא עובד? למי הם משקרים? שיתגייסו לצבא. הם צועקים לי: אתה רוצה שנתגייס? כן, שיתגייסו לצבא. הם רוצים להיות חלק מהמדינה הזאת, אבל לא עושים מאומה בשביל לשרת אותה. במקום ללכת ולפעול נגד החוק הזה הם היו צריכים לעשות הכול כדי למצוא, דרך חוק הזה, בית חם ומקום חם לערבים בעלי אזרחות ישראלית. הם עושים עוול לציבור הישראלי שחי שירות מלא, משותף, עם ערבים שחיים פה. אין ויכוח שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. 80% יהודים, אולי קצת יותר. יש פה מיעוט ערבי-מוסלמי, ערבי-נוצרי, דרוזי, צ'רקסי, ארמני. יש מיעוט, אנחנו רוצים לחיות אתם יחד, לנו אין בעיה. הם אלה שמרחיקים, הם אלה שמפיצים שנאה. יושבת פה חברת כנסת מורה לשעבר, עורכת-דין לעתיד, המייצגת הרשמית של הרשימה המשת"פית המשותפת, ומספרת שאני מפיץ שנאה. אבל אחרים – – יעל גרמן (יש עתיד): שנאה וגזענות. אורן אסף חזן (הליכוד): – – שיושבים בצד הזה של הבמה מתעסקים יום-יום בהדרה. יעל גרמן (יש עתיד): אתה גזען. אתה מבייש את הכנסת הזאת – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת גרמן, ביקשתם שאני אשתיק את האחרים. את עושה בדיוק אותו דבר. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רק אגיד רק דבר אחד: כנראה המורה עדיין לא למדה איך להתנהג. יעל גרמן (יש עתיד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): היא יושבת פה מספיק זמן לדעת מתי לשתוק, ועכשיו זה הזמן לשתוק. עכשיו אני אגיד דבר פשוט, דבר פשוט: כואב להם. כואב להם שאני נלחם כאן בשם החיילות והחיילים, בשם הצעירים והצעירות שרואים עתיד במדינה הזאת; בשם אזרחי ישראל שגרים בנגב, בגליל, ביהודה ושומרון; בשם החקלאים, שהיו צריכים לירוק דם רק בשביל לשמור על עבודת האדמה, ואו-טו-טו יבוא החוק שלהם – וגם כאן נגיד תודה לחברי כנסת שזכו, שאילולא החקלאים ואילולא אנשי האדמה – אבדנו. אני אסכם ואומר דבר פשוט, בשניות האחרונות שנותרו לי בנאום הספציפי הזה: אם הם היו רוצים באמת להביא בשורה לערבים בעלי האזרחות הישראלית, רבותי – לא ערביי ישראל; ישראל זה אנחנו, ישראל זה העם היהודי. כשאנחנו קוראים "ערביי ישראל" אנחנו מבטלים את הזהות שלנו. לא רק חובשי כיפה צריכים להבין את זה, כל בר-דעת צריך להבין את זה. ערבים בעלי אזרחות ישראלית – הם היו חותרים לשיתוף פעולה, לשילובם בחברה, לשירות אזרחי שלהם, אם לא צבאי. אני אמרתי שאני רוצה שהם יתגייסו, אבל הבלוף שלהם – ובזה אני מסיים – הבלוף שלהם, השקר, העבודה בעיניים מתגלה פעם אחר פעם, ואשרינו שזכינו לחברי כנסת וחברות כנסת שעומדים מעל הדוכן הזה ושמים את האמת בפנים, כי השקרים שלהם יביאו לכלום ושום דבר. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. מירב בן ארי (כולנו): למה – – – היו"ר נאוה בוקר: אה, כזאת קטנה, לא ראיתי אותך. חמש דקות, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): היא לא ראתה אותי. תודה. אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, קודם כול, אני פה, ואני פה כל הדיון, כי זה חוק שמהיום שנכנסתי לכנסת הצטרפתי אליו – הצטרפתי אליו בגלל הכובע שבו אני נושאת כבר עשר שנים, למען צעירים וצעירות בסיכון. כשאנשים שומעים שירות לאומי, ישר הם חושבים על המגזר הדתי, וזה נכון, אבל אליהם מצטרפים כל כך הרבה צעירים וצעירות בסיכון, ואותם חבר'ה בעלי מוגבלויות, שחשוב לומר, ואותם צעירים וצעירות שלא יכלו להתגייס לצבא, קיבלו פטור מהצבא, וכן רוצים לשרת את המדינה הזאת – בניגוד למה ששמענו, ואני לא אכנס לזה, כי זה בכלל לא מעניין אותי; מה שמעניין אותי הוא שאנחנו עושים היסטוריה היום. אתה יודע, אדוני השר, אני הצטרפתי רק עכשיו, בכנסת הזאת, אבל זה כבר עשר שנים. ואני חושבת שמי שהיה אתנו בכל הדיונים בוועדה – ואי-אפשר שלאף באמת, היו פה הרבה חברי כנסת שבאו והלכו, אבל היה הגרעין, שזה חברת הכנסת שולי מועלם, חברתי, באמת, עם כל כך הרבה רגישות, וכל כך הרבה כוח רצון, עמדה שם ובאמת הגנה – פשוט להסתכל עליך ולהתפאר; וחבר הכנסת מיקי לוי, שאתה יודע – היו פה שותפות ואחדות. נכון, היו לנו ויכוחים; נכון, היו דברים שלא ראינו עין בעין. אבל הרגע המרגש בסוף, שבו הצבענו כולנו בעד החוק הזה, כי כולם מבינים כמה הוא חשוב למדינת ישראל ואיזה אירוע היסטורי פה. אז בעיני, קודם כול הייתה לי גאווה להיות כאן, וגאווה לשבת. ואני חייבת לומר משהו לחבר הכנסת אלאלוף. אני גם אתמול פרגנתי לו, אבל מי שלא יודע, אלי היה הבוס שלי עשר שנים, ואני זכיתי לעשר שנים להיות עם אדם שכל מה שהוא רואה זה את הציבור, וזכיתי במנהל שלמרות שהייתה לי תוכנית קטנה יחסית בקרן רש"י – היו לי בערך 150 נערים בסיכון – ולמרות שהיה לי את המרכז הקטן שלי בנתניה, והוא ניהל את קרן רש"י, ששולי דיברה – זו קרן שבנתה בריאות, רווחה, פרויקטים במיליונים, ואני, מירב הקטנה, הייתי מתקשרת אליו, אומרת לו: אלי, אני צריכה עזרה בפרויקט. לא היה אדם יותר קשוב ממך. ולכן – אמרתי לך גם אתמול, ואני שמחה שאני יכולה לפרגן לך, גם אז וגם היום: ניהלת את החוק הזה – אני אומרת לך, אדוני השר, אני בטוחה ששמעת, וגם הייתי בחלק מהדיונים. גם חשוב לומר מילה – ראיתי את היועץ שלך, שכל הזמן היה שם, וחשוב לומר גם לו מילה טובה, שכל הזמן היה שם. באמת, יש ראשי ועדות נהדרים. אני חברה בשבע ועדות, אבל איך שאלי ניהל את החוק הזה זה פשוט לתפארת מדינת ישראל. ואני רוצה לומר לצוות הוועדה: נעה, אמרו עליך כל כך הרבה, אבל באמת תודה רבה. לא אחזור על הכול. מנהלת הוועדה. אני גם רוצה לומר תודה לענת, שהקדימה אותי וילדה לפני, שזה לא בסדר – היינו צריכות לתאם את זה. נחמן שי (המחנה הציוני): זה יגיע בזמן, אל תמהרי. מירב בן ארי (כולנו): נכון, נחמן, אתה צודק. אז גם לענת, שחשוב לומר שעשתה עבודה נהדרת. ומילה אחת אחרונה לסיום: בסופו של דבר באמת עשינו כאן אירוע היסטורי, אבל בסוף הכי הכי חשוב – גם אמרתי את זה אתמול בנושא אחר, על המאבטחים: מנהלי העמותות, אנחנו סומכים עליכם; אנחנו סומכים עליכם שאתם תיישמו את החוק הזה. ומבחינתי, אם אותה צעירה שהגיעה לוועדה וסיפרה שלפעמים בסופי-שבוע היא ישנה באוהל, וזה לא יקרה יותר – ואפילו חבר הכנסת מיקי לוי אמר על זה משהו – ואם בזכות החוק הזה צעירים וצעירות בסיכון, חוץ מכל שאר המגזרים שהחוק הזה עוזר להם, יזכו לתמיכה כזאת חשובה ממדינת ישראל, אז עשינו את שלנו. וכמובן, אני מאחלת לכל אותם צעירים וצעירות שהולכים לעשות: לכו, תעשו שירות לאומי-אזרחי. זה חלק מהחובות למדינת ישראל. זו לא בושה; זו גאווה אמיתית. ואני מודה לכולכם, וכמובן תומכת, וכמובן, תודה לחבר הכנסת איציק שמולי, שהוא חייב שאני תמיד אודה לו בסוף הנאומים שלי. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת ציפי לבני – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת. חברת הכנסת סתיו ספיר, בבקשה, חמש דקות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה. ראשית, גם אני רוצה להודות לחבר הכנסת אלי אלאלוף, שמעבר להשקעה המשמעותית ביותר בחוק החשוב הזה, הוא גם אחד מחברי הכנסת היותר-נאמנים ואמיתיים כלפי הצרכים של הציבור הישראלי, ובלי קשר לזהות פוליטית או לאינטרסים פוליטיים כאלה ואחרים, הוא עושה עבודה מדהימה, ותענוג לראות את זה פעם אחר פעם. חשוב לי להגיד כמה דברים בהקשר של השירות הלאומי והאזרחי שלא מופיעים בתוך הצעת החוק הזאת, ואני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו כאן בכנסת נדון בהם, וזו המהות של השירות הלאומי והאזרחי; ולא רק המהות של השירות הלאומי והאזרחי כמו המשמעות שלו לעתידה של החברה הישראלית ולקשירת הקשרים בין מה שנקרא השבטים השונים בחברה הישראלית והיכולת לבנות מתוכו ובאמצעותו זהות ישראלית, שהיא כל כך חסרה כאן היום. עולות בשירות הלאומי הרבה שאלות מהותיות שפשוט לא נדונות באף פורום, ובראש ובראשונה – מה המשמעות של שירות לאומי היום לנשים הדתיות. הנתונים מוכיחים שמשנה לשנה יותר ויותר נשים דתיות רוצות ללכת לשירות צבאי מלא, בדיוק כמונו הנשים בכל הארץ, ורוצות לשרת את המדינה בצבא, כמו כולנו, ולהקריב למען המדינה, ולעשות שירות של שנתיים ושלוש ויותר ולהתקדם לתפקידי קצונה. אבל משום מה, עדיין כאן בתוך הפוליטיקה יש מי שעוצרים אותן מלעשות את זה, שמונעים מהן לעשות את זה – קודם כול באמצעות הפטור משירות לנשים דתיות, שהיום ב-2017 היה ראוי פשוט לסלק אותו מהדרך. אין שום צורך שנשים דתיות יצטרכו ללכת תחת הפטור הזה ולא לשרת בצבא, ויעברו לשירות לאומי ומקוצר – בדרך כלל פחות משנה; מעטות, עדיין רק רבע, ממשיכות לשירות לאומי של שנתיים. פשוט להפסיק עם הפטור הזה. מגיעות אלי נשים דתיות ומספרות לי לא פעם על איומים שהן מקבלות בתוך האולפנות מפני הליכה לשירות הצבאי. מדוע? אורן אסף חזן (הליכוד): למה להרוס? סתיו שפיר (המחנה הציוני): מדוע שיאוימו, במקום ללכת לשירות צבאי ולעשות שירות צבאי מלא – – קריאות: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – בדיוק כפי שהן רוצות? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): באמת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני שומעת שאתם מתרעמים שם. קריאות: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): סליחה, גברתי, ההפרעות האלה לא מקובלות עלי. היו"ר נאוה בוקר: מספיק. תנו לה בבקשה להמשיך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אפשר גם להקשיב ולדבר, ולא רק לצרוח כמו משוגעים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אל תפחדו לדבר על התחומים האלה. אורן אסף חזן (הליכוד): אנחנו פוחדים? אנחנו? סתיו שפיר (המחנה הציוני): הגיע הזמן לדבר עליהם. הנתונים מראים שיותר נשים דתיות משרתות בצבא; עלייה מטורפת. היום זה כבר כרבע מהנשים הדתיות במחזור של חודש שירות צבאי. מדוע לעצור אותן? מדוע? הציבור נמצא תמיד, כמו בכל תחום אחר, אלף צעדים קדימה מהמערכת הפוליטית. אלף צעדים קדימה. אותו דבר בנוגע לציבור הערבי. גם כאן הנתונים מראים, בניגוד למה שנאמר פה קודם, שיותר ויותר מהצעירים הערבים בישראל רוצים לעשות שירות אזרחי; מבינים את המשמעות של זה לעתיד שלהם ולהשתלבות שלהם בחברה הישראלית, מכל הבחינות האפשריות. לפני עשר שנים 70%, לפי הנתונים, מהצעירים הערבים בישראל רצו ללכת לשירות האזרחי. אגב, הנתונים האלה מראים ירידה היום, אחרי עשר שנות שלטונו של נתניהו, וגם זה צריך לספר לנו משהו. אבל זה מה שהצעירים רוצים. ומה קורה? במקום לתת הכשרה רצינית למתנדבים לשירות אזרחי, ולהפוך את זה לשירות מלא של שנתיים – ויותר, למי שרוצה, עם הכשרה טובה שיכולה להיות פתח לשילוב תעסוקתי גם בעתיד, לא מתקדמים. אלי אלאלוף (כולנו): זה תוקן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בחוק הוא תוקן, ואכן שאלתי את אלי אלאלוף למה זה תוקן, ולמיטב הבנתי ומבדיקה בחוק מדובר בשבוע ומשהו של הכשרה – יותר ממה שהיה לפני כן, נכון; לפני כן היה אפס הכשרה לערבים בשירות לאומי, לעומת הכשרה רק ליהודיות בשירות לאומי. זה תוקן לשבוע. אני חושבת שאפשר להתקדם עם זה ולהציע הכשרה שבאמת גם מהווה תמריץ להיכנס. הגיע הזמן לעשות את הדברים האלה. הציבור רוצה הסדר חדש של שירות. הציבור נמצא אלף צעדים קדימה מאיפה שנמצאים הפוליטיקאים, ובמקום שהפוליטיקאים יעצרו את הציבור מלהתקדם, הגיע הזמן לקחת את השאלות המהותיות האלה ולטפל בהן, ולהציע שירות באמת לכולם, והתנדבות לכולם, ושירות משמעותי, כזה שדואג כמובן לאוכלוסייה שזוכה לשירות הזה, אבל גם למי שנותן את השירות. וכל אחד מאתנו שיצא לו ללכת לשנת שירות לפני השירות הצבאי, כמוני – ראיתי כמה התובנות וההכשרה והלמידה בשנת השירות היו משמעותיות כל כך הרבה להמשך חיי, ועזרו לי אחר כך גם בשירות הצבאי שלי. ואנחנו רואים איך מתנדבים של שנת שירות מתקדמים אחר כך לשירות צבאי יותר משמעותי, ויותר נכון, ואנחנו מבינים כמה האוכלוסייה התורמת בעצם נתרמת. אבל בראש ובראשונה מה שנדרש כאן זה אומץ פוליטי, והאומץ הפוליטי הזה הוא האומץ להנהיג ולהגיד: חבר'ה, מספיק עם החלטות פוליטיות שנובעות אך ורק מאינטרסים מגזריים – כמו בתקציב, ככה גם בשירות. לא את האינטרסים המגזריים צריכים הפוליטיקאים לשרת, אלא את האינטרס של החברה הישראלית כולה, וככל שיותר ויותר פוליטיקאים ייפרדו מהפוליטיקה הקטנה הזאת לטובת פוליטיקה רחבה, שמשרתת את הציבור הישראלי בכלל – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אנחנו נראה כאן עתיד טוב יותר לכולם. אני רק במשפט אחרון – – – היו"ר נאוה בוקר: תסיימי, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): רק במשפט אחרון, כי הפריעו לי גם באמצע, אני מבקשת על זה את תוספת הזמן שלי. הגיע הזמן להפסיק עם ההפרעות המיותרות האלה פה, במליאה. זה לא מכבד את הכנסת. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת סתיו שפיר, עברת מזמן. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – כל פעם שאת עולה לדבר – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): סליחה, הפריעו לי, ואני מבקשת את הזמן שלי בחזרה. אני מצטערת. היו"ר נאוה בוקר: אני חושבת שקיבלת מספיק זמן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): את חושבת, אבל הפריעו לי, ויש פה איזשהו הרגל שלא מוציאים חברי קואליציה מהדיון. היו"ר נאוה בוקר: גברתי היקרה, אני חושבת שאני מנהלת את המליאה ולא את, היום הזה. בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הצעקות האלה – מה שהצעקות האלה מבטאות יותר מכול – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת סתיו שפיר – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): תרשי לי דקה. היו"ר נאוה בוקר: – – אם את מתכוונת לעורר כאן פרובוקציה, וזאת הכוונה שלך – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מי שמעורר פרובוקציה יושב שם, תסלחי לי. היו"ר נאוה בוקר: את עשית את זה בפעם האחרונה שעמדת – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מי שמעורר פרובוקציה יושב שם – – היו"ר נאוה בוקר: חברתי – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ואני אלחם כרגע על זכותי להשלים את המשפט – – אורן אסף חזן (הליכוד): היושבת-ראש, תורידי אותה, היא עושה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אל מול הצעקות המבוהלות – – היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת שתשלימי את המשפט ותרדי מהדוכן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ואחוזות הפניקה שאנחנו שומעים שם מהצד. אורן אסף חזן (הליכוד): תרדי למטה. היו"ר נאוה בוקר: אורן, מספיק. סתיו שפיר (המחנה הציוני): יש פה פוליטיקאים – – אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, זה לא בסדר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – כמו מי שצועק עכשיו – – היו"ר נאוה בוקר: תסיימי בבקשה את המשפט ותרדי. אורן אסף חזן (הליכוד): צריך להקפיד. צריך להקפיד – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – שכל מה שהם רוצים לעשות זה להעמיק את השסע – – אורן אסף חזן (הליכוד): היושבת-ראש, זה לא בסדר. אני מוחה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ולהפחיד – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מוחה. היו"ר נאוה בוקר: אורן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – את אזרחי החברה הישראלית זה מפני זה – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מקפיד על הזמן – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ולהפחיד אותנו, גם הפוליטיקאים שפה, בכנסת, מפני עשיית שינוי משמעותי. היו"ר נאוה בוקר: אוקיי. אני מבקשת שתרדי מהדוכן. מספיק. אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): והפחד והרוע שאנחנו רואים שמגיעים משם – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת סתיו שפיר, אני מבקשת שתרדי מהדוכן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – הוא דבר שהחברה הישראלית לא תקבל, ואנחנו ראויים – – היו"ר נאוה בוקר: סדרן, בבקשה, תוריד אותה מהדוכן. תודה רבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – להרבה יותר מזה. אורן אסף חזן (הליכוד): תרדי למטה כבר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אנחנו ראויים לפוליטיקה של אומץ – – היו"ר נאוה בוקר: יש גבול. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ושל מנהיגות – – אורן אסף חזן (הליכוד): תרדי למטה כבר. תסגרי לה את המיקרופון. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ומה שקורה פה, וגם מה שאת עושה עכשיו, מבטא בדיוק את ההפך. היו"ר נאוה בוקר: אני חושבת שאת מגזימה, ואת עושה את זה בפעם השנייה כשאני מנהלת את המליאה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אנחנו ראויים לפוליטיקה אמיתית, לא של צעקות ופחדנות ושיסוי והפחדה – – היו"ר נאוה בוקר: אני חושבת שאת מגזימה. תרדי, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אלא פוליטיקה אמיתית, שדואגת לחברה הישראלית כולה – – היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת ממך לרדת מהדוכן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ולעתיד של כולנו. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): חצופה. חצופה. מופרעת. נחמן שי (המחנה הציוני): מה אמרת? אורן אסף חזן (הליכוד): שמעת מה אמרתי: מופרעת. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אורן חזן, בפעם הבאה אתה תצא החוצה. מספיק. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: היא מבזה, והיא ירדה מהדוכן. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, כן, כן, כן. היו"ר נאוה בוקר: בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני, גבירותי ורבותי, בגדול, רוצה לברך על החוק הזה. צריך להגיד שיש להוסיף לו – בהזדמנות אחרת נטפל בזה שצריכה להיות בו, כמובן, הרבה יותר שקיפות, אבל המיזמים שלכם תמיד לא כוללים שקיפות. אבל הסיבה שעליתי לדבר עכשיו, חברות וחברים, לסיום הכנס הזה – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – שקיפות – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): קודם כשעליתי הופתעתי מזה שהיו לי רק שלוש דקות להציג את החוק שלי להסדרת התיירות הרפואית, ולכן לא הודיתי לצוות שלי, המהמם: ליועצות וליועץ הפרלמנטרי שלי, ניר רוזן, שקד חסון, אורלי לאופולד, ליבי צ'יפסר ונעמה שחר, שבחופשת היריון – – – יואל חסון: שקד מה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): שקד חסון. יואל חסון: שקד מה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – נעמה שחר, שבחופשת היריון, והיועצת שלי, מיכל גרא מרגליות, שהיום היא מנכ"לית שדולת הנשים, אבל הייתה שותפה בכירה לניסוח ההצעה הזאת, וגם ההצעה שעברה מוקדם יותר, בשבוע שעבר, להמשך תשלום הקצבה לניצולות וניצולי השואה וסגירת החברה להשבת נכסים של נספי השואה. אז אחרי כנס ארוך, מייגע, מתיש, שבחלקו היה רצוף הישגים ובחלקו רצוף מאבקים, צריך להודות, חשוב מאוד להודות, ליועצות הפרלמנטריות שלי ושלנו בכלל. תודה, גברתי. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; בחר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): מוותר. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. חמש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, תודה רבה, גברתי. חברי, אני מתלבט אם להתחיל באורן, עם ההתנהגויות הבלתי-מרוסנות שלו. אני רוצה קודם כול להודות לחברנו אלי אלאלוף, שהוביל פה חוק בעל משמעות לאומית ארוכת טווח, ויש חוקים בודדים כאלה; רוב החקיקה היא פחות דרמטית, וכאן יש חקיקה שבאמת תטביע חותם ותסדיר נושאים שהרבה שנים נזקקו לחוק אחד, והמצב היה תלוי בכל מיני טלאים והדבקות. אז עכשיו – יפה, זה משהו שהכנסת יכולה לרשום לעצמה בגאווה, וכמובן אתה, ידידי אלי. היו פה, כרגיל, הצעקות הרגילות מימין לשמאל ומשמאל לימין. אני רוצה לומר לחברי חברי הכנסת הערבים, שהם כמעט לא נוכחים פה: אני מהקולות בכנסת הזאת וגם מחוץ לה שמאמינים שאנחנו אמורים לחיות פה יחד. אני לא מחליף עמים ואזרחים; אני מוכן להחליף שטחים, אני לא הולך להחליף אזרחים, ואני לא אכפה על אף אחד לצאת מתחומי הארץ הזאת, ואני מאמין שגם לאוכלוסייה, לציבור הערבי, יש זכויות באדמה הזאת ובארץ הזאת, וכך צריך לדעתי לחשוב. אבל גם מתוך הרעיון הזה – בעיני הרעיון הנכון – צריך לבוא שוויון במחויבויות, וצריך לחפש אותו, ואם החוק הזה החמיץ אותו, אז בואו נחפש עוד דרך, ועוד דרך ועוד דרך. זה צריך להיות האינטרס שלכם לא פחות מאשר האינטרס שלנו. יש מיליוני ישראלים, לא אחד ולא שניים, שרוצים לחיות פה יחד ומאמינים שאפשר לחיות יחד. אבל אם חיים יחד, העשייה צריכה להיות משותפת. אי-אפשר להחליט שחלק נושאים באחריות וחלק אינם נושאים באחריות. אני מדבר על בינינו לבינכם. יש גם בתוך המחנה היהודי מחלוקת. הצביעה על זה יפה מאוד חברתי סתיו שפיר, שדיברה על הדילמה שצעירות דתיות עומדות בפניה אם לשרת שירות לאומי או שירות צבאי. אני הייתי שמח אם הן היו משרתות שירות צבאי. חלק גדל והולך בהן, ויש – קרב גדול מתנהל בתוך המחנה הזה, מה נכון לצעירות האלה לעשות. ורבנים אומרים כך ורבנים אומרים אחרת, ורק לאחרונה שמענו דברי הסתה מפיו של אחד הרבנים האלה. אני מאמין ששירות צבאי צריך לבוא לפני שירות לאומי, אבל אם אין שירות צבאי, ואם בכל זאת אותן צעירות, ולפרקים גם צעירים, מסיבה כזאת או אחרת אינם יכולים לשרת שירות צבאי – יעשו שירות לאומי. כל אחד צריך באיזושהי דרך, בפרק כזה או אחר של חייו, כל אחד ואחד, להיות משולב במערך הזה – אם זה שירות צבאי, ואם זה שירות לאומי, ואם זה שירות לאומי-אזרחי, תהיה ההגדרה אשר תהיה. ומילה אחרונה אני רוצה לומר על איזושהי תוספת שהוגנבה בדרך כזאת או אחרת לתוך החוק, וזו אותה תוספת שמנסה גם בהזדמנות חגיגית זו – כי הלוא לא נחמיץ הזדמנות חגיגית לתקוע עוד משהו בנושא של המימון הזר, הכספים הזרים שנכנסים, זורמים בעורקיה של החברה הישראלית ומשחיתים אותה. אז אם יש בושה גדולה שהכנסת רשמה לפניה בכנס הזה, שמסתיים עכשיו, זה אותם חוקים אנטי-דמוקרטיים שמוציאים את דיבתה של מדינת ישראל בעולם. וכל אחד מאתנו שמזדמן לו לדבר עם עמיתים או לבקר במדינות אחרות, אם זה באירופה ואם זה בארצות-הברית, מבין, מבין שאלה חוקים שמבאישים את ריחה של מדינת ישראל, כי בין הדברים שאנחנו יכולים להיות גאים בהם – העובדה שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ומדינה דמוקרטית חזקה יכולה לשאת גם מימון זר, גם למטרות שהן שנויות במחלוקת. ואין על זה – העולם לא יתהפך והמדינה לא תיפול, אני מבטיח לכם. והמעקב הזה, והכניסה הזאת, המדויקת, לחפש את הדולר או את האירו, לאן הוא נכנס ולאיזה ארגון ולחפש אותו, אם קוראים לו כך ואם קוראים לו אחרת, זה לא עוד קרתנות – זה בעיני שוחק ופוגע ומרסק את הדמוקרטיה הישראלית. השר ארדן, שעכשיו עסוק בשיחה מאוד חשובה עם שתיים מחברותינו, כך פורסם אתמול, עוסק עכשיו בריכוז מידע על אזרחים ישראלים שקשורים במעשי חרם וכן הלאה, אולי BDS, אולי אחרת – דבר שמייד נפסל, וטוב הדבר, על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. ואני הייתי שמח אם השר ארדן – בתנאי שהוא כמובן יתפנה משיחותיו עם חברותי, שכנראה מדברות אתו בעניין הזה, כי אני חושב שזה חשוב להן כמו שזה חשוב לי – לא ירכז שום מאגר של אזרחים ישראלים שמדברים על חרם, שאולי מפעילים חרם, שקשורים לארגון ולא קשורים לארגון. יש רשויות במדינת ישראל שיש להן תפקידים לאסוף מידע, וזה גם נעשה מאוד מאוד בזהירות. זה לא תפקידו של שר המשטרה, וזה לא תפקידו של המשרד לעניינים אסטרטגיים. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן, יישר כוח על הדברים. היו"ר נאוה בוקר: נעבור לדובר הבא. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. חמש דקות לרשותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): צהריים טובים, אחר-צהריים טובים. תודה רבה ליושבת-ראש ותודה לחברי חברי הכנסת. אני רוצה קודם כול להודות לחברי הכנסת שעשו במלאכה החשובה הזאת: גם לחברתי חברת הכנסת שולי מועלם, לחברתי חברת הכנסת מירב בן ארי, ליושב-ראש הוועדה, אלי אלאלוף, וכמובן לחברי מיקי לוי, שלפעמים אני חושבת שההתעקשויות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): חבר הכנסת אמיר אוחנה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה? את מי? אורן אסף חזן (הליכוד): חבר הכנסת אוחנה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת אוחנה – סליחה, אני מתנצלת, תודה רבה על התזכורת, חבר הכנסת חזן. באמת, אני חושבת שעשיתם מלאכה מאוד מאוד גדולה – וסליחה, גם שכחתי את חברתי חברת הכנסת מיכל בירן. החוק הזה הוא מאוד מאוד חשוב בעיני, משום שאנחנו חייבים למסד פעילות אלטרנטיבית אזרחית-לאומית לצבא. בסופו של דבר, עם כל הכבוד, באמת, חברי מהרשימה המשותפת, אני רוצה לומר לכם, אני חושבת שזהו המקום שבו אנחנו יכולים להוכיח שהחיים יחד הם אפשריים, שהחיים יחד זה לא איזשהו חזון רחוק שאי-אפשר להגשים אותו, חבר הכנסת גנאים. אני חושבת שאנחנו דרך הדבר הזה נוכל ונדע – אולי, אני מקווה לפחות – ליצור את אותו מקום שבו יכולים לחיות בני-נוער, צעירים, ישראלים וערבים, דרוזים, צ'רקסים, מכל מוצא, מכל עדה – יכולים להיות יחד. יש ערך מוסף בלתי רגיל בעולמות האלה של השירות האזרחי ושל ההתנדבות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – אחת הבעיות שמציקה לי – מציגים את עניין השירות לאומי כאילו שהוא פותר את כל הבעיות – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, ממש לא. חבר הכנסת גנאים, אני רוצה להגיד לך משהו. אתה צודק, זה לא פותר כל בעיה, אבל את אחת הבעיות שיש לנו זה כן יכול לפתור, וזה העובדה שאנשים צעירים, ישראלים וערבים, לא נפגשים לעולם. ואם לא תינתן להם ההזדמנות, ולא תהיה הפלטפורמה המתאימה, הם ימשיכו לא להיפגש. ובעניין הזה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): בבתי-המרקחת נפגשים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן. אתה יודע, אני מרשה היום – חבר הכנסת נחמן שי קם היום במצב רוח ציני במיוחד, אז אנחנו נאפשר לו את זה. נכון, אני לא רוצה שזה יהיה ככה. זה לא אמור להיות ככה. זה המקום שבו אנשים צריכים להיות מסוגלים לפעול יחד. אני אומרת לך בכנות, דיברתי על זה גם עם חבר הכנסת יוגב לא מזמן. בעולם אידיאלי, אני הייתי רוצה שכל מי שאינו יכול לשרת בצבא יהיה חייב לעשות שירות אזרחי-לאומי. זה יכול להיות שירות אזרחי במגזר הערבי, אין לי בעיה עם זה, אני חושבת שזה הגיוני וזה נכון, אבל אני חושבת שאנחנו חייבים למצוא את המקום שבו המפגשים האלה זה באמת לא רק עניין של המגזר הערבי והמגזר היהודי. זה באמת מקום שבו אנחנו יכולים למצוא את הדרך לשלב הרבה יותר אנשים בפעילות שהיא חשובה, מהותית. ואתם יודעים מה? אם מותר לי לסיים את כנס החורף הזה בנימה קצת יותר אופטימית, קצת פחות אלים, קצת פחות אגרסיבי, קצת פחות שונא, עם קצת פחות הסתה, תאמינו לי, כל מי שרואה את המתנדבים המדהימים האלה בשירות האזרחי והלאומי, גם בעמותות שאתה דיברת עליהן, חבר הכנסת נחמן שי – אלה ישראלים צעירים שהלב שלהם נמצא במקום הנכון, ואנחנו צריכים לעזור להם לעשות את זה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, חמש דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אני מברכת על הצעת החוק שמסדירה את הנושא הכל-כך חשוב של שירות אזרחי, שירות לאומי-אזרחי, אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר – על משהו שיתקיים כאן בכנסת בדקה שאנחנו נסיים את ההצבעה. ואולי מרביתכם לא תהיו שם ולא כל כך שותפים לעניין, אז פשוט אני רוצה לספר לכם, יש לי כמה דקות: אחרי שנסיים כאן את ההצבעות היום אנחנו נתכנס בוועדת החוקה, בוועדה המשותפת בנושא המאגר הביומטרי, של היישומים הביומטריים, ואנחנו דנים בתקנות שנובעות מחוק המאגר הביומטרי, שעבר כאן בסוף חודש פברואר. עכשיו, כמו שאתם תמיד זוכרים, תמיד מגיע – מאז שהתחילו את הפיילוט של חוק המאגר הביומטרי – הגיע תמיד הרגע האחרון, תמיד ברגע האחרון, בדקה ה-99.5, העבירו את ההארכה של הפיילוט. כל שנה, שלוש פעמים הארכנו את הפיילוט, כל פעם כי התחלף שר, העברנו את הפיילוט בדקה האחרונה. גם את החוק שאישרנו ב-27 בפברואר, כי ב-1 במרס היה פג תוקפו של המאגר הביומטרי אם הוא לא היה עובר. גם זה בלחץ, לחץ, לחץ; חייבים לעבור, חייבים להעביר; דנים כמה שדנים וחייבים להעביר. ואותו דבר היום: לפני יומיים קיבלנו את התקנות – במקרה הטוב זה היה לפני יומיים, אולי זה אפילו היה רק אתמול, אבל בואו ניתן הנחה. לפני יומיים העביר משרד הפנים את התקנות לוועדה, קבעו היום בבוקר דיון בוועדה. מובן שהדיון לא מוצה, שהדברים עוד לא לובנו, ואנחנו ישבנו שעתיים ומי יודע כמה שעות עוד נשב כאן עד שנסיים את המליאה, ואז נשב שוב בוועדת החוקה, כי היום חייבים להעביר, לפני תום הכנס, את התקנות. למה הלחץ – לי זה לא ברור. יש זמן, לפי החוק, להעביר את התקנות עד תחילת יולי. בכל זאת, רוצים להעביר מהר מהר את התקנות – לא יודעת, אולי אתם יודעים משהו שאני לא יודעת, אם נחזור פה מהפגרה או לא – אבל יש איזשהו לחץ להעביר כמה שיותר מהר את התקנות. ואני אגיד לכם בצורה הכי ברורה: מה שהכי מפריע לי זה שאנחנו יושבים שם, ונציגי משרד הפנים לא שינו כמעט שום דבר בתקנות מנוסח החוק, ומה יוסבר לציבור, ומה יועבר לציבור, ואיך הציבור יקבל – איזה מידע הציבור יקבל שיסביר לו את המשמעויות של כניסת טביעות האצבע שלו למאגר הביומטרי. את זה אנחנו נשאיר לפקידי המשרד, כי הם לא רוצים שום דבר שיהיה כתוב בצורה ברורה מדי בתקנות. אז מי שהדבר חשוב לו – ואני יודעת שגם הרבה מחברי הקואליציה לא ממש מתים על החוק הזה – אני מזמינה אתכם להגיע לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. כפי שמסר לנו חבר הכנסת מיקי לוי, כל חברי סיעת יש עתיד הסירו את ההסתייגויות. חברת הכנסת מיכל בירן גם היא אינה נוכחת. אם כך, אין הסתייגויות, ואנחנו עוברים להצבעה על החוק – – קריאה: רגע, מה עם השר? דוד ביטן (הליכוד): לא צריך. היו"ר נאוה בוקר: – – בקריאה שנייה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017. נא להתיישב במקומות, בבקשה. חברים, מי בעד? מי נגד? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – היו"ר נאוה בוקר: אמרו בלי שר. אמרו. קריאה: – – – היו"ר נאוה בוקר: אני מציעה שתצביע ואחרי זה אתן לך לדבר. קריאה: – – – היו"ר נאוה בוקר: אתה לא רוצה להצביע? דוד ביטן (הליכוד): אורי, התחלנו את ההצבעה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, תחזרי על ההצבעה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): הצבעה חוזרת. לא הצבענו. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–113 – 33 נגד – 11 נמנעים – 1 סעיפים 1–113 נתקבלו. היו"ר נאוה בוקר: חברים, בעד הצעת החוק – 33, נגד – 11, נמנע אחד. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תחזרי בבקשה על ההצבעה. לא יכול להיות שהשר – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, חברים – – – קריאה: אבל למה אתם מפריעים לה בהצבעה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אבל היא אמרה חכי רגע, אז חיכיתי רגע. איתן ברושי (המחנה הציוני): לא חוזרים על שום הצבעה. מה קרה לכם? היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. דוד ביטן (הליכוד): הוא יכול לעלות בין השנייה לשלישית? הוא רוצה רק לדבר. היו"ר נאוה בוקר: חברים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. יושב-ראש הקואליציה, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לפחות תוסיפו אותנו בקריאה שנייה. אפשר להוסיף, מה זה? הצבעה מס' 24 בעד החוק – 40 נגד – 12 נמנעים – 1 חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 40, נגד – 12, נמנע אחד. החוק התקבל בקריאה שלישית. אדוני השר אורי אריאל, בבקשה, יברך. בבקשה, אדוני השר. רויטל סויד (המחנה הציוני): תוסיפי אותי. תוסיפי אותי שנייה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: חברי חברי הכנסת, אשתדל לעשות את זה בצמצום רב. אני מבקש, קודם כול, היות שאנחנו יוצאים לפגרה, להגיד תודה ליושב-ראש הכנסת, לסגניו ולכל עובדי הבית הזה, שהם 700, אולי קרוב ל-1,000 איש. מגיע לכם כל הכבוד, חג כשר ושמח. בשופטים פרק ה' כתוב: "המתנדבים בעם ברכו ה'". המתנדבים והמתנדבות בשירות הלאומי הם בעצם הסיירת הלאומית של מדינת ישראל. נמצאים שם כל הגוונים, וגם אם חבר כנסת איימן עודה יתכחש, ויבזה את הסכמותיו ואת עצמו מול חבר הכנסת ידידי אלאלוף, שהוביל את החוק הזה בעבודה קשה אבל בשכל וברגישות שמתאימה לנושא כל כך חשוב – אני למדתי פרק על סיכומים עם חבר כנסת עודה ואחרים שדיברו אתם, והפנמתי את זה. כל אחד יעשה את שלו, אבל כנראה סיכום זה לא סיכום ומילה זה לא מילה. וזה בסדר, אפשר פעם אחת להתכחש, אפשר פעם אחת לבזות אותנו – פעמיים זה כבר לא עובד, כי אנחנו לא פראיירים. גם אתם, אני חושב, לא הייתם מסכימים שיעשו לכם את זה. מעל הבמה הזאת כך לבזות את יושב-ראש הוועדה? זה דבר, בעיני, מבחינה אישית, פרלמנטרית – כלאם פאדי. מבחינה אישית זה חמור, לא ראוי. חבל. לפני 40 שנה החל הרב צפניה דרורי, רבה של קריית-שמונה, שעושה שם מעשה חלוצי אדיר, חברתי, להקים את השירות הלאומי. התחלנו עם עשרות בודדות, והגענו היום לקרוב לח"י אלפים, 18,000, שמתנדבים. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה: השירות הלאומי הוא לא פחות חשוב, לעתים גם יותר חשוב, מהשירות הצבאי. מדובר, כפי שכבר נאמר, באנשים שיש להם פטור. כל מי שיש לו חובת גיוס ודאי הולך קודם כול לצה"ל, אבל מי שלא הולך, ראוי שילך לשירות הלאומי, ויעשה שם עבודה חשובה מאין כמותה. השירות הלאומי הוא מזמן כבר לא של מגזר זה או אחר. יש בו בדואים, ערבים, מיעוטים, דתיים, חרדים וכן הלאה. זה הסימן העיקרי להצלחתו. אנחנו נגביר את זה, וניתן עדיפות לאנשים עם מוגבלות, כמו שעשינו כבר, ונביא את זה למקום עוד הרבה יותר טוב. לפני חודש עשינו טקס למתנדב ה-1,000 מהמגזר הדרוזי, וככה נמשיך עם כולם. אנחנו אומרים, בחוק הזה – בעצם מצדיעים לכל אלה שהיו בשירות לאומי. מדובר על כ-400,000 מתנדבים לאורך כל השנים האלה. זה הישג למדינת ישראל על כל מגזריה, על כל פלגיה. כן, יש פה דבר שבהחלט מאחד, מקרב, ועושה את הדברים נגישים לכולם ותורם לחברה הישראלית על כל חלקיה. על החוק הזה ישבו מאות שעות. ניהל את זה חברי חבר הכנסת אלאלוף. אני רוצה להודות לחברי הוועדה: חברתי יושבת-ראש סיעת הבית היהודי שולי מועלם, שנלחמה, פשוטו כמשמעו, ולא אאריך יותר, לבצלאל סמוטריץ – שאני לא אשכח פה – מירב בן ארי, חברי הכנסת אוחנה וביטן עם התוספת שלהם לקראת הסוף, שתרמה תרומה מיוחדת, ולמיקי לוי ואחרים – אם שכחתי מישהו, אתו הסליחה – וכמובן, למנהלת הוועדה וליועצת המשפטית, שניהלו את זה והביאו אותנו עד לרגע זה. נזכיר גם את השרים. תדעו, החוק הזה מתגלגל בכנסת עשר שנים, ולכן עמדנו על זה שהוא יעלה עכשיו וייגמר. נעזרנו ביושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת ביטן, והשרים שטיפלו בזה עד עכשיו היו השר דניאל הרשקוביץ, שר החינוך הנוכחי נפתלי בנט והשר המנוח חברי אורי אורבך, זיכרונו לברכה. תודה מיוחדת לאנשי השירות הלאומי-אזרחי: המנכ"ל שר-שלום ג'רבי, מוטי אלימלך ויואב, היועץ המשפטי. יש לנו עוד משימות רבות. אנחנו נכפיל את מספר המשרתים, את מספר המתנדבים בשירות הלאומי-אזרחי, ונביא אותו לטובת מדינת ישראל, לתפארת מדינת ישראל. חג כשר ושמח. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני השר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר נאוה בוקר: הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, ירדנה מלר. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים לדף נלווה ולוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אמיר אוחנה יעלה לברך. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה, גברתי. אנחנו שומעים ברגעים אלה על פיגוע מחוץ לפרלמנט הבריטי, פיגוע משולב – דריסה ודקירה. אני שומע שהפרלמנט מושבת, וראש הממשלה תרזה מיי פונתה מהמקום. אני כמובן רוצה לאחל החלמה מהירה לפצועים ולקוות שחברינו בפרלמנט הבריטי כולם בסדר. למדתי היום שדמוקרטי זה רק מה שחבר הכנסת איימן עודה מסכים לו. גם אם תהיה פה הסכמה על החוק הזה גם מהאופוזיציה – מחלקים מהאופוזיציה, אולי אפילו רוב האופוזיציה, ובוודאי מהקואליציה – עדיין זה לא דמוקרטי, כי דעתו לא התקבלה. עוד דמוקרט. גברתי היושבת-ראש, אדוני שר החקלאות, הממונה על השירות האזרחי, סוף-סוף עשינו את זה. חברי יושב-ראש הקואליציה – איפה דוד? דוד, שחתום אתי יחד על החוק, שעזר להעביר אותו, כן, גם על החוק הזה אתה חתום – וידידי היקר יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אלי אלאלוף, וחברתי חברת הכנסת שולי מועלם, אני רוצה להודות לכולכם. אני רוצה להודות גם לדרור גרנית ממשרד המשפטים, שגם אם לפרקים נראה לא מאוד נלהב מהצעת החוק, מצא את הדרך לסייע להכניס אותה לספר החוקים ולכבד בכך את החלטות הממשלה ואת הכנסת. אני רוצה להודות לתנועת "אם תרצו", שהיו הראשונים שחשפו בפני את האבסורד הזה שבמסגרתו מדינת ישראל מספקת תקני כוח-אדם באמצעות מערך השירות הלאומי גם לגופים הפועלים נגד מדינת ישראל. לדבר הזה אנחנו עושים היום סוף. לא יהיה יותר שירות לאומי למי שיוצא בעת לחימה ומכנה את מדינת ישראל וחיילי צה"ל "פושעי מלחמה"; לא יהיה יותר שירות לאומי למי שמפעיל טלוויזיה שבה הוא קורא לסרבנות בצה"ל או משתף פעולה עם מי שקוראים לחרם על מדינת ישראל. לא יהיה יותר. לא יהיה יותר שירות לאומי למי שפועל כדי לעודד את המסתננים הלא-חוקיים שממררים את חייהם של תושבי דרום תל-אביב כבר עשור להישאר ולהשתקע כאן, כי עניי עירנו קודמים. רוצים כוח-אדם? שילכו למועצת הביטחון של האו"ם. ההפקרות נגמרה. אני רוצה להודות ליאיר אלטמן מ"ישראל היום", שליווה את שלבי החקיקה, ולבסוף, לכם, חברי הכנסת, שהצבעתם בעדה. הצעת החוק הזאת היא רק אחת ממארג כולל של חקיקה שנמשיך לקדם, ואומרת את הדבר הזה: מי שיפעל נגד מדינת ישראל – ייפגע; מי שיסייע למדינת ישראל – ירוויח. אני רוצה לאחל לכם, חברי וחברותי באופוזיציה ובקואליציה כאחד, שסוף המושב הזה והתקופה שעד למושב הבא ימלאו אתכם באנרגיות טובות, רעיונות חדשים ויוזמות שיהפכו את מדינת ישראל למקום טוב יותר וישפרו את חיי אזרחיה כולם. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, יש לך דקה להגיב. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, חבר הכנסת אלאלוף, עמד פה השר אורי אריאל – אני לא יודע איפה הוא נמצא – וטען שכאילו דיברנו, התקדמנו. אני לא דיברתי כלל וכלל עם השר אורי אריאל בנושא הזה. אנחנו דיברנו יחד, וניסית לשכנע אותי להשתתף בישיבות הוועדה. בסופו של דבר דיברנו יחד והחלטנו שלא להשתתף בישיבות הוועדה. לכן, השר, ששיקר באום-אלחיראן רק לפני חודש וחצי – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – ממשיך בשקרים שלו. תודה רבה לכם. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017 [מס' כ/681; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 20254; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. הונח לוחות תיקונים. חבר הכנסת גפני, בבקשה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, רבותי, אדוני השר – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): איפה השר? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): הנה השר לביטחון פנים. יש כמה אנשים שכנראה במסגרת הנאום שלי יצטרכו הגנה של השר לביטחון פנים. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017. הצעת חוק זו היא מיזוגן של הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת יצחק וקנין ויפעת שאשא ביטון, ועוד רבים מחברי הכנסת חתומים על הצעת החוק. חבר הכנסת וקנין הוביל להצעת חוק אחת ויפעת שאשא ביטון הובילה הצעת חוק נוספת, והן כאמור מוזגו. חוק הגליל, התשנ"ח–1988, קובע עדיפות ליישובים מסוימים בגליל לקיום משק הלול, לרבות סובסידיות למי שהוא בעל מכסה לייצור ביצי מאכל ופטמים. שאל אותי יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן, למה החוק הזה לקח כל כך הרבה זמן, עם כל כך הרבה בעיות. הבאנו שלשום חמישה חוקים, משמעותיים, של ועדת הכספים, שהיא העבירה אותם – אומנם בדיונים ארוכים ורציניים, אבל הביאה את זה, ולא היו כל כך הרבה בעיות. למה לחוק הזה היו כל כך הרבה בעיות? אני רוצה לומר לכם: החוק הגיע עם שורה אחת – הוא הגיע, הוא עבר בקריאה ראשונה, הממשלה אישרה אותו – והשורה אומרת שמאריכים את חוק הגליל בעשר שנים. אבל מה לעשות, ועדת הכספים, כמו ועדות אחרות, אבל אצלנו בוודאי, אנחנו יושבים לדון במשמעות של העניין שמאריכים את החוק בעשר שנים: יש כאלה שלא מגדלים, יש כאלה שכן מגדלים ולא כלולים בחוק, יש דברים שצריך לשנות. אי-אפשר לשחק עם החוק ולומר: מאריכים, וזהו. זה תפקידה של הכנסת. ואז התקיימו דיונים בינינו לבין עצמנו, בין חברי הוועדה לבין עצמם, בינינו לבין הממשלה ובינינו לבין גופים חיצוניים שאני לא בדיוק יודע מה מעמדם. אני גם דיברתי עם יושב-ראש הכנסת. אנחנו ועדה שמקבלת ארגונים ציבוריים מחוץ לכנסת, שומעת את דעתם, דנה בדברים שלהם, משנה פעמים רבות על-פי זה, וזה נוהג יומיומי בוועדת הכספים. עד שהגיע מצב שבו, למשל, טענו שזה נושא חדש, זאת אומרת, כל עבודת הוועדות, על-פי הטענה שלהם, מיותרת לחלוטין. מה זה נושא חדש? תיקחו את החוק, כמו שהממשלה החליטה, תאשרו את זה, ובזה ייגמר העניין. וטענו: נושא חדש, באמצעות אחד מחברי הכנסת, ושלחו לי מכתב, וליושב-ראש הכנסת, שזו בכלל הצעה תקציבית. אני רוצה להגיד לכם: 28 שנים אני בכנסת. אני לא זוכר מקרה אחד שבו הייתה הסכמה של הממשלה, או לפני הדיון, או במהלך הדיון, או בסוף הדיון, שנדרשנו להביא מכתב ממזכיר הממשלה שמדובר בהצעה לא תקציבית. בשבוע שעבר העברתי את החוק של בתי-המדרש. הממשלה לא אמרה על זה שזה תקציבי, וזה עבר. מעולם לא הייתה בכנסת דרישה להגיד שזו הצעה תקציבית אלא אם כן מזכיר הממשלה בכבודו ובעצמו ייתן מכתב שזה כתוב שם. וזה התעכב, ושלחו מכתב ליועץ המשפטי של הכנסת שהחוק שעבר בקריאה ראשונה הוא לא חוקי, כי הוא לא תקציבי. מה הם חושבים לעצמם, שהם באים לכנסת ואנחנו נעשה – – יהודה גליק (הליכוד): – – – מה הם חושבים לעצמם – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): – – אנחנו נעשה מה שהם רוצים? אנחנו שומעים את כולם, אנחנו דנים בכול, אנחנו משנים פעמים רבות, כפי שאמרתי. להחליט פתאום על נוהג חדש בכנסת שמדובר בהצעה תקציבית אם מזכיר הממשלה לא נתן מכתב? אנחנו מקיימים דיונים עם הממשלה, אנחנו משנים דברים עם הממשלה, לפעמים בלעדיה – זה התפקיד שלנו. הממשלה יכולה לטעון שזה תקציבי. באחד הימים היא טענה לגבי אחד מהחוקים שלנו, ואנחנו גייסנו 50 חברי כנסת שהצביעו בעד. אם הממשלה הייתה אומרת לנו שזה תקציבי, היינו מביאים גם בקריאה הראשונה 50 חברי כנסת וגם עכשיו. אני רוצה – אולי לא כל חברי הכנסת בקיאים בעניין; אנחנו מדברים על הצעת חוק שאם היא לא מתקבלת והיא מתבטלת, אנחנו פוגעים פגיעה אנושה בחקלאים בגבול הצפון, בחקלאים בגליל, במגדלי כל הדברים שעליהם אנחנו מדברים בחקלאות, ואנחנו אומרים: לא מעניין אותנו מכם, מעניין אותנו רק מרכז הארץ; לא מעניין אותנו גבול הצפון, לא מעניין אותנו הגליל, לא חשוב לנו שום דבר שנעשה שם. לבוא ולהכריח את חברי הכנסת ולנסות ולהגיד לכולם: או שזה תקציבי, או שזה לא בסדר, זה נושא חדש, היינו צריכים לקבל את החוק בקריאה ראשונה – מאריכים בעשר שנים עם מעשה שהוא כמעט על הגבול הבלתי-חוקתי. אני פניתי ליושב-ראש הכנסת: אני לא מתכוון כך לנהל חקיקה. אי-אפשר כך לנהל חקיקה. זה לא לסתום פיות; זה לא לא לתת לאנשים לדבר, להפך. אמרתי, ואני חוזר ואומר: הארגונים השונים, הגופים הציבוריים, באים ואומרים את דעתם, ופעמים רבות אנחנו משנים את דעתנו, ופעמים רבות אנחנו משנים סעיפים בחקיקה. לבוא ולהכריח, ומאיימים בבג"ץ – למה אנחנו צריכים בכלל להיות פה? נקבל משכורת, נלך הביתה, יחוקקו התנועות האלה את החוקים דרך בית-המשפט. בשביל מה אנחנו נמצאים פה? נושא חדש, תקציבי – כמה זעה הורדנו כדי לנהל את המשא-ומתן העלוב הזה עם משרד האוצר? היום, כדי לקבל את ההסתייגות של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, שכולנו רצינו שזה יהיה, כולל היוזמים – רבע שעה, אני מקבל הודעה מרפרנטית באוצר: קיבלנו את ההסתייגות; אחרי רבע שעה: לא קיבלנו; אחרי 20 דקות: קיבלנו. נחמן שי (המחנה הציוני): אותו אדם כל פעם? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אותו אדם. אחרי חצי שעה קיבלנו – – – חיים ילין (יש עתיד): זה כמו התאגיד. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): לא, אני הרגשתי מבוזה, מבוזה. בסוף, אנחנו מביאים לכאן את החוק עם השינויים שנעשו בו – – מאיר כהן (יש עתיד): מי זה היה? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): לא חשוב, אני לא מדבר לשון הרע בחודש אדר. בחודש הבא נדבר. – – ואז אנחנו מביאים את מה שדיברנו בהתחלה. בהתחלה אמרנו שזה החוק שצריך להיות על כל סעיפיו, עם כל מה שנלווה לעניין. את ההסתייגות של חבר הכנסת מיקי רוזנטל קיבלנו בהתחלה. היינו יכולים להכניס אותה לחוק, היא הייתה יכולה להיות חלק מהחוק, ולפי דעתי היא צריכה להיות חלק מהחוק. האוצר התנגד. האוצר התנגד, אז הצעתי, בסוף, כדי לסיים את זה – אני לא יכולתי שלא לאשר את החוק הזה עד סוף הכנס. אמרתי: תגיש הסתייגות. אמרתי למיקי רוזנטל: תגיש הסתייגות, עד שזה יעלה למליאה, יום, יומיים – נגיע להסכמה. לא נגיע להסכמה, אז לא נוכל לאשר את זה, אבל הגענו להסכמה. אני מקווה שבעודי מדבר כאן לא קיבלה היועצת המשפטית של הוועדה טלפון שעכשיו לא מסכימים, אבל זה כבר לא משנה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): זה כבר סגור. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): זה כבר לא משנה. באמת, אני ידיד של אגף התקציבים במשרד האוצר. למה אתה צוחק? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני מוחה. אני מוחה על ההערה אחרונה. נחמן שי (המחנה הציוני): תאמר לי מי ידידיך ואומר לך. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): לא, אבל יש גבולות גזרה שעל-פיהם פועלים בחקיקה. יש גבולות גזרה. יש חברי הכנסת, והם המחוקקים. עם כל הכבוד, אני אומר לכם – אני לא אומר לכם, אני אומר לציבור: חברי הכנסת, רובם המוחלט, כולל כאלה שכותבים עליהם בעיתונים שיש להם אינטרס – טובת המדינה לנגד עיניהם. כל מה שהיה בחקיקה, כל מה שהיה בדיונים, כל אחד מנקודת ראותו – עניינה אותו טובת המדינה, עניינה אותו טובת החקלאים, עניינה אותו טובת הגליל. מה הסיפור הזה? הכסף שזה עולה? התקציב שמושקע בזה – מה זה התקציב? אנחנו מדברים על עודפי תקציב, על עודפי גבייה של יותר מ-10, אולי 15 מיליארד שקל. אנחנו מדברים על הסכם שנעשה בין "אינטל" לחברת "מובילאיי", שמדובר בו על רווח למדינה של 4.5 מיליארד שקל. אנחנו מדברים פה על חוק שהממשלה הסכימה לו, שמאריכים אותו בעשר שנים. אנחנו לא מציעים את זה עכשיו, אנחנו מבקשים עכשיו להאריך אותו לתקופה מוגבלת. אנחנו שמים הגבלות חוקתיות לצורך העניין הזה. מאיר כהן (יש עתיד): גפני, על מי אתה מלין? שר האוצר נמצא פה. על מי אתה מלין? אני לא מבין – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): שר האוצר הסכים. מבחינת שר האוצר הכול היה בסדר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא שייך לחוק. מאיר כהן (יש עתיד): מה הבעיה? מה הבעיה? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): חבר הכנסת כהן, שר האוצר הסכים. מאיר כהן (יש עתיד): אז מה הבעיה? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): היה ויכוח – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – לא יודעת – – – מאיר כהן (יש עתיד): נו, ש-? קריאה: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): היה ויכוח על סעיף של חלף פטם, שביקשה מהוועדה – – קריאות: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): – – והציע את זה חבר הכנסת רוזנטל. השר אפילו לא יודע מזה. זה תהליך שנעשה עם פקידים במשרד האוצר, ולא בדרג הבכיר ביותר. מאיר כהן (יש עתיד): אז אולי אפשר לפנות אליו – – – קריאות: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אפשר, אפשר, אבל אני שואל אותך מה אתה מעדיף: האם אתה מעדיף שאני אפנה אליו ונגיע לדיון כלשהו, או שנביא את זה לחקיקה כמו שהכנסת צריכה לעשות – שזה מה שאנחנו עושים? זה הכול. אני לא – היה שלב – יעידו לך גם חברי הכנסת, יעידו לך גם חבר הכנסת מיקי רוזנטל וגם חבר הכנסת יצחק וקנין – הגיע שלב שאמרתי: לא מקיים יותר דיונים, אני מביא את זה לכאן. יעבור – טוב; לא יעבור – לא צריך. קריאה: בוא ננסה לפני כניסת השבת. קריאות: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אני אומר לכם: אנחנו מגיעים לקו – אני אומר את זה לא לחברי הכנסת, אני אומר את זה גם לחברי הכנסת – אנחנו מגיעים לקו שצריך לעשות חשבון נפש מה מערכת היחסים בין הממשלה לבין הכנסת, בעיקר ועדת הכספים ומשרד האוצר: האם מותר לנהל פינג-פונג כזה, שאנחנו עכשיו מאשרים ועכשיו לא מאשרים, ועכשיו מאשרים ועכשיו לא מאשרים? אני לעצמי עושה את חשבון הנפש הזה, ואנחנו צריכים לעשות גם – אמרתי ליושב-ראש הכנסת: מה מעמדה, מעמדו, יותר נכון – מגיע "פורום קהלת", התנועה לאיכות השלטון, הוא מגיע ומבקש מחבר כנסת, תטען: נושא חדש. אני אומר לו: אסור לך לדבר באמצע הדיון בוועדה. מה זה, הלשכות של עורכי-הדין, של רואי-החשבון, של יועצי המס, גם מתנהגים ככה? של סוכני הביטוח? ודעתם נשמעת בוועדה בכל דיון שנוגע בהם. רוצים לנהל את הכנסת – שינהלו את הכנסת, שילכו לפריימריז. אני לא אצביע בשבילם, כי לפי דעתי הם לא מבינים על מה מדובר. יהודה גליק (הליכוד): – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): מה? יהודה גליק (הליכוד): – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אז שיבואו לגדולי התורה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני כל כך רוצה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): את יכולה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כמה פעמים אני ביקשתי ממך? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): על כל פנים, גבירותי ורבותי, גברתי היושבת-ראש, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. קריאה: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): רגע, רגע, הצעת החוק הזאת עברה, מבחינת החקיקה, את כל השלבים האפשריים, המקצועיים והרציניים, והיא הצעת חוק טובה, במערכת הנסיבות שעליהן אנחנו מדברים – שהחקלאות בקריסה גדולה, והחקלאות בגליל על אחת כמה וכמה. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר רק את ההסתייגות של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, שאנחנו כולנו היינו מכניסים אותה בוועדה אילולא התנגדות האוצר. היינו שמים את זה. זה לא היה נכנס כהסתייגות, זה היה נכנס כסעיף בתוך החקיקה. מכיוון שהתנהל הדיון כפי שהתנהל, כפי שתיארתי אותו – ותיארתי רק את חלקו, הייתי יכול לעשות את זה יותר ציורי – אנחנו נאלצים עכשיו, כדי שלא לחזור לוועדה, להעביר את זה כהסתייגות, ואני מבקש לתמוך בהסתייגות. אני מבקש – אני הודיתי כבר שלשלום לייעוץ המשפטי של הוועדה, שעשה לילות כימים, ולמזכירות הוועדה, שעבדו מאוד קשה כדי להעביר את זה, אבל שכחתי להודות לאמילי, בתה של שגית אפיק. אני מבקש תמיכה בחוק. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה לחבר הכנסת גפני. נעבור למסתייגים. לסעיף 1 אין הסתייגויות. לסעיף 2 – חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. חמש דקות לרשותך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): קודם כול, תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה להגיד לכם שבמהלך חקיקת החוק הזה כמעט כל הפגמים שאפשר לחשוב עליהם בציבוריות הישראלית התגלו, והם לא מתחילים בממשלה. חבר הכנסת וקנין, אני מבקש את תשומת לבך. אני רוצה לומר משהו עליך, וחשוב שתקשיב. קודם כול, השימוש הנלוז שעושים בעיתונות – ואני אוהב עיתונות, ואני מוקיר עיתונות, ועיתונות זה דבר חשוב מאוד בחברה דמוקרטית – אבל הסיקור של החוק הזה היה מנוול, נבזי, וברמות שאני לא מכיר. כאילו חבר הכנסת וקנין הסתיר את זהותו, בא באיזו תחפושת לוועדה, אמר שהוא בכלל סנדלר בשעה שיש לו לול בצפון. מה, לא יודעים את זה? הוא אמר את זה עשרות פעמים בעשרות דיונים. ואז, בתיאור בעיתונים מסוימים כותבים: חבר הכנסת וקנין, שהוא בניגוד עניינים ומקדם את עצמו. זה היה נבזי, זה היה מנוול. חבר הכנסת וקנין הוא מהח"כים ההגונים שיש בבניין הזה. היו"ר נאוה בוקר: זה נכון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ואני לא רוצה להכביר מילים על הדרך שבה זה נעשה. אבל אני הייתי בכל הדיונים בחוק הזה, והכתבת הספציפית הזאת, שכתבה את מה שכתבה, לא הייתה. לא יודע, אולי היא עקבה אחרי השידורים. אם היא עקבה אחרי השידורים אז היא לא מבינה מה שהיא שומעת, ואם היא לא עקבה אחרי השידורים ומישהו תדרך אותה בצורה כל כך מגמתית ועקומה, אז יש בעיה שבעתיים בתקשורת הישראלית. ראוי שעיתונאים יבקרו את השלטון, את הכנסת, את כל מה שנראה להם לא נכון, אבל שזה ייעשה באופן הגון, ובמקרה הזה זה היה לא הגון, ופגעו לשווא בשמו של חבר הכנסת וקנין, ואני מצטער על כך. זה לא עיתונות, זו הייתה נבזות. זה דבר אחד. הדבר השני שעולה מן החקיקה של החוק הזה הוא כמובן תפקוד הממשלה, וזה עולה בחוק אחרי חוק, ואני אומר לכם, מה שאני אומר לכם עכשיו זה לא ביקורת פוליטית. זה לא, כי זאת הממשלה הזאת והקואליציה הזאת. זה חוק אחרי חוק אחרי חוק שהממשלה מגיעה לא מוכנה – לא מוכנה לה, לחקיקה. היא לא יודעת מה עמדתה. מעלים סוגיות – היא לא יודעת מה לענות. אנשים, עבודה לא רצינית. אפשר להגיד על המפא"יניקים מה שרוצים, אבל הם ידעו לנהל מדינה. הממשלה הזאת לא יודעת לנהל מדינה. קריאות: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה מתחיל בלולים וזה נגמר ב"צוק איתן". ככה זה נראה בהרבה מאוד עניינים, וזו לא ביקורת פוליטית. דוד ביטן (הליכוד): לא, בכלל לא. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זו ביקורת – חברים, אנחנו בצרות, וצריך לקחת את זה לתשומת לבנו. הממשלה צריכה לבוא מוכנה. היא לא יכולה לבוא, ביטן – – חיים ילין (יש עתיד): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – אתה יודע את זה כמוני, ואתה מסכים אתי, ביטן. דוד ביטן (הליכוד): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת ביטן, באמת, תקשיב לי, אתה יודע שזה מהלב מה שאני אומר לך עכשיו. הממשלה לא יכולה לבוא לוועדה של הכנסת כשמשרד אחד אומר ככה, המשרד השני אומר דבר אחר, המשרד השלישי אומר: נראה, והמשרד הרביעי אומר דבר הפוך. אתה מסכים שזה לא יכול להיות, ואתה יודע שזה מתקיים כל הזמן. אתה יודע את זה. זה לא בסדר. אסור שזה יהיה, זה בושה. ועכשיו לעצם החוק – אני רוצה להגיד עוד כמה מילים. תראו, אני בעד תמיכה בחקלאות, רק שהמדינה גם בעניין הזה מגמגמת. היא לא יודעת אם היא רוצה לסבסד את החקלאי, היא לא יודעת אם היא עוד רוצה לסבסד את המוצר. אין לה מדיניות ברורה. אבל בכל מקרה, חקלאים בכל מדינה מתוקנת – ומדינת ישראל לא מסייעת לחקלאים; ב-OECD אנחנו מדשדשים בשולי הרשימה בסיוע לחקלאים. חקלאות זה דבר חשוב: חקלאות זה ציונות, חקלאות זה תפיסת שטח, חקלאות, בעיקר בצפון, בגבול, זה מיטב הציונות שאני יכול לחשוב עליה. אבל, אבל, אבל, בדרך, כן? הארכת החוק בנוסח שהובא על-ידי החברים הנכבדים שהציעו את הצעת החוק הפרטית הזאת, סבלה באמת משתי בעיות עיקריות: האחת – שהחוק לא היה שוויוני. מאז שהוא חוקק, לפני 20 שנה, נוספו עוד חקלאים ובעלי לולים בצפון, והחוק לא עזר להם. איך אפשר לעשות בידול, או הבדלה, או אפליה בין מגדל אחד למגדל אחר שהם שניהם נמצאים על גבול הצפון? ואת הדבר הזה תיקנו בתוך החקיקה, וטוב שעשינו את זה. ההסתייגות השנייה שלי, שאני שמח שהממשלה קיבלה אותה, נוגעת בדבר שנקרא "חלף פטם". תראו, אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל רבים מהחקלאים שלא ראו תרנגול אלא בצלחת כבר 20 שנה, קיבלו סובסידיות מהמדינה על זה שהם לא מגדלים. עכשיו, זה לא יכול להיות. תכלית החוק היא לעודד חקלאות בצפון, ולא לעודד רמאים בגבול. ואת הדבר הזה היה צריך לעקור מהחוק. אנחנו יודעים מהדוחות של החשב הכללי, ממבקר המדינה, מפסקי-דין של בית-המשפט – לא חשוב – שיש עשרות אנשים, עשרות אנשים בשנה, שתפסו אותם שהם לא גרים בצפון, הם לא מגדלים יותר תרנגולות, והם ניצלו את הפרצה בחוק וקיבלו כספים. היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני מסיים, אדוני. ואת הדבר הזה אנחנו עכשיו מבקשים לבטל, את ההסדר הנורא הזה, שנקרא "חלף פטם" והוא בעצם ישראבלוף. אנחנו צמצמנו את זה. נתנו, באמת, למי שמגיע, תקופת הסתגלות, וכל היתר, שלא מגיע להם, לא יקבלו יותר. תודה רבה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, מסתייג אחרון, ויש עוד שתי בקשות דיבור, ונעבור להצבעה. יהודה גליק (הליכוד): למה התחלפת? אני כתבתי "גברתי היושבת-ראש", ואז אתה פתאום מתחלף. זה לא בסדר. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני בעד מגדריות. אתה יכול לקרוא לי "גברתי", אין בעיה, עיוני. מה שעושה לך טוב. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש המתוק, חברי וחברותי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, בראשית דברי אני מבקש להצטרף לדברים שאמר חברי מיקי רוזנטל על אודות יוזם החוק, חבר הכנסת וקנין, על כל מה שנאמר עליו בעיתון כאילו יש בו איזשהו רבב. רבותי, אני אומר את הדברים האלה בצורה הכי ברורה: לא ממני ולא מחברי ולא מאף אחד בסביבתי יצא הדבר הזה. אני מודיע בזאת שלמיטב ידיעתי חבר הכנסת וקנין הוא איש ללא רבב, ישר דרך, ופעל באופן הכי למען הציבור בחוק הזה. עכשיו, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, סיפרת פה שהכול – והתערבו, והתנהל, ותמכתם – ושכחת להזכיר שבעקבות הדיון הנוסף שהיה צמחה ההסתייגות של חבר הכנסת רוזנטל. את זה לא אמרת. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – יהודה גליק (הליכוד): סליחה, אל תפריעי לי בבקשה. תודה. עכשיו לעצם העניין. רבותי, חוק הגליל הוא חוק חשוב. מדינת ישראל צריכה לעודד את חקלאי הגליל. חקלאי הגליל, שנמצאים סמוך לגדר בצפון – חייבים לחזק אותם. אני לא מכיר דבר יותר ציוני מהם חוץ מההתיישבות ביהודה ושומרון. ודווקא בגלל החשיבות שבעידוד החקלאים, יש הסדר שגורם נזק לחוק הזה. פטם, רבותי, הוא עוף שמפטמים אותו כדי למכור אותו לאכילה. חלף פטם הוא עוף שלא מגדלים אותו, במסגרת מוסד "חלף הפטם" המופלא, ומאות חקלאים שכבר לא מגדלים עופות זכאים מכוח ירושת אבות לקבל סובסידיה מהמדינה בסך 33 מיליון ש"ח בשנה. מבקר המדינה והחשב הכללי באוצר ביקרו בחריפות את ההסדר. משרד החקלאות השיב בשנת 2014 למבקר המדינה שבסוף 2015 ההסדר יבוטל. אנחנו, למיטב זיכרוני, ב-2017. למרות ההצהרה הזאת, התשלומים הבלתי-חוקיים האלה המשיכו גם ב-2016 וגם ב-2017, והנה, כשהכינו את החוק לקריאה שנייה ושלישית, לפתע הוכנס לתוך החוק סעיף 2(ד), שמכניס במחטף את חלף הפטם. מה הוא אומר? הרי אי-אפשר לתת אותו, כי זה לא חוקי, אז בואו נכניס לחוק את הלא-חוקי כדי שהוא יהיה חוקי, אף-על-פי שכולם יודעים שזה ישראבלוף. חברים, אני נהנה השבוע מזה שאני חבר בקופוזיציה, באופוליציה – לא יודע בדיוק מה. היו"ר יחיאל חיליק בר: קואזיציה. יהודה גליק (הליכוד): אני יכול לדבר ולומר דברים ישרים. אני השבוע לא רובוט. אני לא אימפוטנט כמו באופוזיציה, אני לא רובוט כמו הקואליציה. אבל, חברי חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים, אני גם אזכיר לך מה עוד היה: כשאני ביקשתי נושא חדש, ואמרתם: הכול בסדר, יצאתי החוצה, ויושב-ראש הקואליציה אמר לך שהודעתי לך שאני מבטל. לא היה ולא נברא, וביטלת, ורק בלחץ שלי חזר הדיון. תודה. רבותי, ברור לכולנו שאם החוק יעבור ללא הסתייגויות, בעוד שלוש שנים, ב-2020, ימשיכו את הסיפור הזה. אני מקבל בלית ברירה את הטענות של החקלאים שדרושה תקופת הסתגלות להפסקת התשלומים הללו, שפרנסו מאות חקלאים, אף שבעיני היה להם כבר הרבה שנים, אבל סעיף חלף הפטם חייב לעבור מן העולם. עם זאת, רבותי, מכיוון שבוועדה הודעתי שאם תהיה אפשרות לקבל את הסתייגותו של חבר הכנסת רוזנטל הריני מסיר את הסתייגותי, על כן הנני עומד בדיבורי ומודיע בזאת, מכיוון שאני מאמין לדבריו של יושב-ראש ועדת הכספים, והכנסת תתמוך בהסתייגותו של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הנני מוריד בזאת את ההסתייגות, וכך חוסך לכם עוד דקה של הצבעה על ההסתייגות. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, ההסתייגות ירדה. אנחנו עוברים עכשיו לשתי בקשות דיבור. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חברת הכנסת שאשא ביטון, אם תרצה. כמה כל אחד? עד חמש דקות. יהודה גליק (הליכוד): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה בראשית דברי, כמי שמלווה את הנושא החקלאי בכנסת ואת החוק הזה, להודות קודם כול לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון ולחבר הכנסת יצחק וקנין – שאני מצטרף לדברים החמים שנאמרו עליו – שהם היוזמים ומהמובילים, יחד עם קבוצת חברים נוספת, ודאי בוועדת הכספים, את החוק החשוב הזה; ליושב-ראש ועדת הכספים, חברנו גפני, שמאז שאני בכנסת אני מוצא בן-ברית לנושאים החשובים, ודאי להתיישבות ולחקלאות; למשרד החקלאות ושר החקלאות, לשר האוצר ומשרד האוצר, שבסופו של דבר מצאנו את הדרך, עם ההסתייגות שתמכנו בה, להביא את החוק הזה ממש בשעה האחרונה לפני תום כנס הכנסת. חברים, אולי יש פה משהו סמלי שהחוק האחרון של הכנס הזה, שהיה לא פשוט, הוא חוק שעוסק בדבר העיקרי: בהתיישבות, בחקלאות, בגבול לבנון. שמענו היום את הרמטכ"ל, עם כל התשובות על הביקורת על "צוק איתן", גם על האיום בצפון. אולי זה דבר שיצא כך, שהכנסת יכולה להתגאות שהחוק האחרון שהיא מעבירה, בהיקף של כ-100 ומעלה מיליון שקלים – שקודם כול הוא מאריך תוקף של חוק קיים, הוא לא חוק חדש, אבל בסוף 2017 מסתיים התוקף של חוק הגליל. חברי גליק, תשמע, אבל מה לא יסתיים בסוף 2017? לא הסתיימה המשימה של יישוב הצפון, של חומת המגן מול ה"חיזבאללה", של ההתיישבות לאורך גבול לבנון, של חקלאים שחלקם הגיעו על כורחם להיות חקלאים, והם לא האמינו שהמדינה תפגע בהם עד כדי כך. הביאו אותם בלילה אחד לגבול הלבנון, השאירו אותם עם תרנגולות, והפכו אותם למחוסרי כול כתוצאה ממדיניות שגויה של שנים על שנים, אבל הממשלה הזאת מחריפה אותה. חברים יקרים, יש רוחות רעות – יש רוחות רעות במדינה, אבל אני אומר לכם, גם בכנסת, גם באופוזיציה וגם בקואליציה, של עוינות ורצון לחסל את ההתיישבות ואת החקלאות בכל מקום. בכל מקום. ונגד הרוחות האלה צריך לצאת – כשבאגף התקציבים נותנים להן גיבוי. לכן, אני חושב שהחוק הזה הוא חוק נכון, עם התיקונים שצריך לעשות בו. שמעתי שיש עצורים בפרשת התעשייה האווירית. לא שמעתי אף אחד שמציע לסגור את התעשייה האווירית. מעולם לא הציעו לסגור עירייה כשראש העיר הלך לבית-סוהר. רק – יש פה לא מעט ח"כים, גם בתקשורת, שיש להם קלות דעת ועט להשכיר נגד החקלאות וההתיישבות. ולכן, החוק הזה הוא חוק חשוב, והוא מזכיר, למי ששכח, שיש כאן מדינה ויש כאן ציונות ויש כאן התיישבות. אתמול ראינו בערוץ 2 – שאשא, אני מדבר אלייך, שישמע גם וקנין. יפעת שאשא ביטון (כולנו): מחילה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אתמול ראינו בערוץ 2 איך המדינה, באישור משרד האוצר, מרעילה את אזרחי ישראל. היא מביאה תוצרת חקלאית מכל העולם, באיכות גרועה, עם חומרים מסוכנים, ונותנים לילדים שאת אחראית להם, חברתי, נותנים להם אוכל ומזון טרי שיכול לגרום למחלות – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה באת לדבר או להעביר את החוק? איתן ברושי (המחנה הציוני): – – וזה תוך כדי סיכון עצמאות קיומה של ישראל. לכן, באמת, גפני, הערכה גדולה. אנחנו בעיצומו של מאבק. חוק הגליל נגזר מלוח זמנים של תום ההסדר הקודם, אבל הוא חלק מהשליחות שלנו כאן, בכנסת, להבטיח את החקלאות ואת ההתיישבות, את הציונות, את האחיזה עד המטר האחרון, בוודאי על הגדר מול ה"חיזבאללה" בגבול לבנון. שום מנהרה לא הרחיקה את המתיישבים בעוטף-עזה, יגיד לכם חברי חיים ילין. שום "חיזבאללה" לא מפרק את היישובים; רק מדיניות הרסנית של ממשלה שאיננה מבינה, ושל ציבור שהפך להיות מנוכר, ושל מדינה שנותנת לסוחר להדליק משואה – זה האיום על הציונות והחקלאות, יותר מכל גורם אחר. החוק הזה הוא חוק שנקדם בברכה, אבל הוא צריך להיות גם סימן דרך להתנהגות אחרת: להפסיק עם תופעות של פוסט-ציונות, לחזור לאדמה, לחיבור של אדם ואדמה, לחזור להתיישבות, לחזור לעצמנו, לציונות. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, תודה, חבר הכנסת ברושי. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – בבקשה, אחרונת הדוברים. לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעות. יפעת שאשא ביטון (כולנו): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפעמים נדמה לי שאנשים חושבים שאם עומדים במשבצת הזאת אז זה מכשיר את המילים שיוצאות גם אם הן לא מחוברות לאמת עד הסוף. אז קצת נדייק את התהליך שהיה כאן, וגם קצת קרדיט לחבר הכנסת רוזנטל, שהיה בעצם שותף מלא למן הרגעים הראשונים של הדיון והיה בקו עקבי בנושא של החלף פטם, נושא שכולנו העלינו וידענו שאנחנו צריכים להביא אותו לפתרון. אנחנו בעצם ביקשנו להאריך את החוק, חבר הכנסת וקנין ואני, וידענו שיש בו עיוותים שנידרש לתקן. וצריך לומר ביושר: הממשלה הזאת לא כל כך גרועה, כי עובדה – החוק הזה הוארך כבר כמה פעמים, ואנחנו, בפעם הזאת, אמרנו: אנחנו נכונים לתקן את העיוותים כדי שהוא יהיה שוויוני, כדי שאנחנו נוכל לכלול בו מגדלים חדשים, כדי שאנחנו נוכל לתקן את העיוות של החלף פטם; וחשוב לנו לעשות את זה, הכי נכון כדי שלא נבוא ונתקן עוול אחד ביצירת עוול אחר. ועל זה בעצם התקיימו כל הדיונים בוועדה. ונכון, חבר הכנסת גליק, מתוק, הגעת ברגע האחרון וצעקת: נושא חדש, ואני הסתכלתי עליך ולא הבנתי אם אתה יודע עד הסוף מה קורה כאן. חבר הכנסת גליק, מתוקים מקשיבים. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מבקש מחבר הכנסת המתוק להקשיב בבקשה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): ואני מודה שלא עד הסוף הבנתי מה אתה עושה, ואמרתי: טוב, הוא בטח לא יודע על מה אנחנו מדברים, ובסוף הסתבר שלחשו לך על האוזן את הדברים הלא-נכונים. אז אני רוצה, כן, גם בפניך, לפרגן לכל השותפים שהיו בוועדה, במיוחד לחבר הכנסת רוזנטל, על העקביות לאורך כל הדיונים, כדי שאנחנו נתקן את הנושא של חלף פטם, ואני שמחה שבסופו של דבר גם מצאנו פתרון שמוסכם על כולם. אני רוצה, ברשותכם, להודות בראש וראשונה לשר כחלון, על זה שהוא נתן את הגיבוי התקציבי מהרגע הראשון, ונתן לנו את האור הירוק לצאת לדרך, ואפשר לנו את המהלך הזה; לחבר הכנסת איציק וקנין, באמת, על המלחמות המשותפות, על השעות הלא-פשוטות ועל הנחישות לאורך כל הדרך, ועל זה שעוד לפני שאני בכלל הגעתי הנה אתה הוא שדאג שהדברים יקרו מפעם לפעם; ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גפני. לא היה פשוט אתנו, אני יודעת, אבל היה שווה כל רגע, כי עשינו את זה באמונה שלמה, וידענו שאנחנו כולנו רוצים לכוון למקום הנכון ביותר; כמובן, לצוות הוועדה – לשגית, לטמיר, לכולם, לצוותים המקצועיים של משרד האוצר, החקלאות והמשפטים. עשו לנו חיים לא קלים, אבל בסופו של דבר, בזכות ההתעקשויות, הצלחנו להגיע לניסוחים שיהפכו את החוק הזה לטוב יותר. לכל החקלאים – ויש לנו כאן נציגים של החקלאים מהגליל שיושבים כאן מהבוקר כדי לוודא שהדבר הזה קורה, אבל זה לא רק בשעות האלה – זה בכל הדיונים בוועדות, זה בפגישות הליליות בגליל. כל הכבוד על הנחישות שלכם, והנה, ראיתם בעצמכם, כנסת שלמה כאן בשבילכם ולמענכם ולמען כל תושבי הגליל. לחברי הכנסת מסיעות הבית, זה פשוט היה מחמם את הלב לראות את כולם מתגייסים בוועדה ונחושים יחד אתנו להעביר את החוק ולתקן את כל מה שצריך ולא לוותר, אפילו לא לרגע, על הארכת החוק. וכמובן לצוות המדהים שלי, נעמה, אביטל, ליאור, ריאל, על זה שהם רצים אתי כל הזמן – אתם בטח רואים גם במסדרונות – ועוזרים לי לעשות את כל השליחות החשובה הזאת. אז תודה רבה, ואני קוראת כמובן לכולם לתמוך בחוק, ולתמוך גם בהסתייגות של חבר הכנסת רוזנטל. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה על החוק בקריאה שנייה, כולל לוחות התיקונים. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): רגע, אני רוצה לסכם. היו"ר יחיאל חיליק בר: אה, סליחה, ראשית – סיכום. סיכום, או לא? קריאה: לא – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אז בבקשה. ביטן צעק "לא", אז התבלבלתי. קריאה: משה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: יסכם חבר הכנסת גפני, ואז אנחנו נעבור להצבעה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): מאה אחוז. מאה אחוז. אני יודע מה אני עושה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אדוני, יש לו זכות. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש – – דוד אמסלם (הליכוד): תשתדל לא – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): – – אני גוללתי כאן בפני חברי הכנסת את הדיונים שהתקיימו, אבל אני מבקש להודיע, שלא יהיה בעניין הזה ספק. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): בסופו של דבר, כשאני הבאתי את זה לכאן, זה היה בהסכמת משרד האוצר, וההסתייגות – שאני מקווה שתתקבל – היא בהסכמת הממשלה. שלא יבוא מישהו ויגיד: לא הייתה הסכמה ואני לא אמרתי הסכמה. הייתה בסוף הסכמה, וזה מובא, אחרת זו תהיה הצעת חוק תקציבית. קריאה: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): ולכן אני מודיע שזה בהסכמת הממשלה וזו לא הצעת חוק תקציבית. ואני רוצה לומר לחבר הכנסת גליק – אני רוצה לומר לך: לא היית בתחילת הדיונים, הגעת בסוף. ההסתייגות של חבר הכנסת רוזנטל הייתה בתחילת הדיונים. התקיימו על זה הרבה דיונים, אבל – – קריאות: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): – – אני מבקש, אני מבקש מחברי – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אני מבקש – – – יהודה גליק (הליכוד): אבל רגע, הצבעתי כדי להגיד – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): בסדר. אני מבקש מחברי הכנסת – – – קריאות: – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אני מבקש מחברי הכנסת – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת גליק. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): – – לתמוך בחוק ולתמוך בהסתייגות היחידה שנותרה, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, לאחר שחבר הכנסת גליק הסיר את הסתייגותו. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חברות וחברי הכנסת, שבו, מי שלא יושב. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12), כולל לוחות התיקונים. ולכן אנחנו, גם עכשיו, עוברים ומצביעים על הסעיפים עם ההסתייגויות. לסעיף 1 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ירון מזוז (הליכוד): בעד. זה הגליל? היו"ר יחיאל חיליק בר: זה הגליל, אכן. ירון מזוז (הליכוד): זה הגליל? קריאה: רגע. היו"ר יחיאל חיליק בר: נו, יואל, מה? יואל חסון (המחנה הציוני): תוסיף אותי. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 1 – 36 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: בעד – 36. אני מוסיף את יואל חסון לפרוטוקול, וסעיף 1 עבר. ונמנע אחד. סליחה, נכון. סעיף 1 התקבל – – יהודה גליק (הליכוד): נמנעת. היו"ר יחיאל חיליק בר: – – כנוסח הוועדה. יהודה גליק (הליכוד): נמנעת. היו"ר יחיאל חיליק בר: נמנעת. סעיף 2 – יש את הסתייגות מס' 1, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אנחנו מצביעים עליה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1, לסעיף 2. נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת מיקי רוזנטל לסעיף 2 נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 40 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי ההסתייגות עברה. ולכן אנחנו נצביע עכשיו על סעיף 2, כולל ההסתייגות. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 27 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 36 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 36 בעד, נמנע אחד, נוכח אחד. אני קובע כי סעיף 2 עבר, עם ההסתייגות של מיקי רוזנטל. לסעיפים 3–6 אין הסתייגויות, לכן אנחנו נצביע על סעיפים 3–6, כולל ההסתייגויות, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? קריאה: אין הסתייגויות. אין – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: סליחה. על הסעיף. בבקשה. ההצבעה החלה. זה על הסעיף כנוסח הוועדה, סעיפים 3–6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 28 בעד סעיפים 3–6 – 38 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 3–6 נתקבלו. היו"ר יחיאל חיליק בר: 38 בעד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיפים 3–6 התקבלו כנוסח הוועדה, ולכן החוק התקבל בקריאה שנייה. אדוני, התקבלה ההסתייגות. האם אתה מבקש להמשיך לקריאה שלישית? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן. כולל ההסתייגות. היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12) בקריאה שלישית, כולל ההסתייגות ולוחות התיקונים. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 29 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – 1 חוק הגליל (תיקון מס' 12), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יחיאל חיליק בר: 39 בעד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק הגליל (תיקון מס' 12) עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חברות וחברים, אנחנו עוברים לסעיף הבא. הצעת חוק – – – קריאה: רגע. רגע, רגע. תן לו לדבר. קריאה: רגע. קריאה: תן לו לדבר – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: סליחה. חבר הכנסת וקנין מבקש לברך. מגיע לו. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יצחק וקנין (ש"ס): חברים, אני לא אאריך. אורן אסף חזן (הליכוד): תגיד, תגיד – – – יצחק וקנין (ש"ס): רק כמה מילים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יצחק וקנין (ש"ס): כל החברים המושבניקים זה מלח הארץ, רק שתדע. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה אומר לי? קריאה: – – – יצחק וקנין (ש"ס): חברים, אני רוצה לומר משהו. מכיוון שחלקכם ראו את הכתבה שבה דיברו עלי, אני רק רוצה לומר משהו, אמיתי: ההסתייגות של מיקי רוזנטל הייתה לגבי הפטם. הייתה לגבי – – – יהודה גליק (הליכוד): חלף פטם. יצחק וקנין (ש"ס): הייתה לגבי חלף פטם. יהודה גליק (הליכוד): – – – יצחק וקנין (ש"ס): אני, בתוך הוועדה, העליתי את המוקש הלא-פחות גדול מהחלף פטם: הסובסידיה שניתנת לביצים – ואני מגדל ביצים – – אורן אסף חזן (הליכוד): סוף-סוף – – – יצחק וקנין (ש"ס): – – לאותם אלה שלא מגדלים. מיקי, היה או לא היה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אסור לך – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): היה. יצחק וקנין (ש"ס): מי קפץ עלי? כל הטייקונים, וזה הלך ל"דה-מרקר". ואת כל מה שאמרתי כבר אמרתי לעיתונאית, לצערי הרב. אני אומר לכם: האמת בדור שלנו תהיה נעדרת – נעדרת ברמה כזאת שאפשר להכפיש ולמר ולכתוב את כל מה שבא לך, כאילו אני זה שהבאתי את חוק הגליל לעולם עוד לפני שהייתי בבית הזה. אבל בסופו של יום, אם אני מעלה דבר שאף אחד לא היה לו אומץ להעלות אותו – שגם מגדלי הביצים מקבלים סובסידיה, חלקם, ונקבתי במספר המדויק, שמתוך 2,000, 800 מקבלים – אז זה גרם לאותם אלה לקפוץ ולומר את מה שהם אומרים. ואני אומר: אני תמכתי מהרגע הראשון במה שמיקי רוזנטל הביא, כי אני חושב שחקלאי שלא מגדל – לא מגיע לו. את זה אמרתי בוועדה בלי כחל וסרק. לא הסתרתי את פני, ושמתי את זה על השולחן. אבל מה שהם מפרסמים – מפרסמים. בסופו של דבר, אני רוצה לומר משהו – באמת להודות לכל מי שהיה שותף. על הצעת החוק הזאת חתמו קרוב ל-59 חברי כנסת, מכל סיעות הבית, שזה מראה עד כמה יש תמיכה בדבר הזה. והחוק הזה מוארך כבר 28 שנים בצורה קבועה, בלי הרבה מאמץ. שר האוצר, כשבאו ואמרו לו – רבותי, פה אני אומר את המספר – מדובר פה שנותנים לענף הפטם בגליל, ליישובי קו עימות ולענף ההטלה, שזה קיבוצים ומושבים, קרוב למיליארד שקל בעשר שנים; כל שנה 100 מיליון. והחוק הזה מוארך. גם אם לא היה יצחק וקנין בעולם, אז היה החוק הזה. אבל בסופו של יום צריך לומר תודה לידידי, ליושב-ראש ועדת הכספים, שאני אומר לכם – עשה עבודת קודש בדבר הזה ואמר את הדברים ושם אותם על השולחן; לכל מי שהיה שותף: יושב-ראש הקואליציה – רבותי, היו דיונים מאוד קשים וויכוחים מחוץ לוועדה, ובלי סיועו של יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, וחברי הכנסת מיקי זוהר, נורית קורן וחברתי יפעת שאשא ביטון, שהייתה גם שותפה מלאה בהצעת החוק, וכל מי שהיה שותף, זה לא היה עובר. תודה לכולם. אני מודה לשגית אפיק, היועצת המשפטית של ועדת הכספים, ולאייל לב ארי, ולשירי שפר, שגם היא מהייעוץ המשפטי של ועדת הכספים; לשירה ברגמן מאגף התקציבים, לאודי אדירי, ולכל חברי הכנסת שתמכו. אני רוצה לומר פה על פקיד במשרד החקלאות, אסף לוי, שהוא סמנכ"ל גורמי ייצור. אני אומר לכם, הבחור הזה עשה עבודת קודש בחקיקה הזאת. מגיעה לו הרבה תודה; מגיעה לייעוץ המשפטי של משרד החקלאות. ותודה לכל חברי הכנסת על שאנחנו מסיימים את המושב הזה עם החוק הזה. תודה לכולם. קריאה: תודה לך. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. בהחלט. חבר הכנסת וקנין, כיליד בירת הגליל, צפת, אני מודה לך גם בראש כולם. הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9) (הוראות שונות), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/706); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יחיאל חיליק בר: חברות וחברים, אנחנו עוברים להצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9), של חברי הכנסת יוסי יונה וקבצת חברי הכנסת. יציג את החוק חבר הכנסת יונה. יש רשימת דוברים. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מביא לפניכם הצעת חוק לקריאה ראשונה – הצעת חוק האדריכלים והמהנדסים. הצעת החוק הזאת באה לעולם מהשטח, כמו שרבות מהצעות החוק שאנו דנים בהן ומעבירים אותן כאן באות מהשטח. בעצם, היא באה ממצוקה, מצוקה של האדריכלים הצעירים, והיא באה לתת מענה למצוקה הזאת. אני רוצה לציין כבר בתחילת הדברים שהצעת החוק, כאשר היא עברה בקריאה טרומית, קיבלה את התמיכה של שרת המשפטים איילת שקד, ואז קיימנו דיון, והבטחתי לה שכל שינוי שייעשה בהצעת החוק בתהליך הניסוח שלו ייעשה בשיתוף פעולה עם הצוות המשפטי של משרד המשפטים. וכן, עבדנו בשיתוף פעולה מלא עם הצוות המשפטי של משרד הכלכלה, גם כאשר היחידה שהייתה אחראית לתחום הזה של ההסדרה של האדריכלים והמהנדסים עברה למשרד העבודה והרווחה. נעשתה עבודה אינטנסיבית, ממושכת, קיימנו למעלה מ-12 מפגשים במהלך השנה האחרונה, והגענו לנוסח שעדיין קיימות בו בעיות כאלה ואחרות, אבל כשהוא יבוא או כשהוא יובא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית, הרי שאנחנו נטמיע את השינויים הללו בתוכו. אני רוצה גם, לפני שאציין כמה מאפיינים של הצעת החוק הזאת, כבר עתה להודות לאיתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שפעל נמרצות ובמהירות רבה כדי להכין את הנוסח שמובא בפניכם לקריאה ראשונה; וכן ליושב-ראש הקואליציה דוד ביטן – – דוד ביטן (הליכוד): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – שגם הוא, באמת בדומה לכבל, הבטיח – וקיים – שאכן הצעת החוק הזאת תבוא לפני שהמושב הזה מתפזר. ואני רוצה להגיד לך באמת תודה על שעמדת במילה שלך, וגם בוודאי לגברת שעל כתפיה נפל הנטל של להכין אותו בזמן מאוד מאוד קצוב, והיא עשתה עבודה נהדרת ומהירה, וזו מירב תורג'מן מהצוות המשפטי של ועדת הכלכלה. כפי שאמרתי, אני אומר לכם כמה מילים לגבי החוק ולגבי התיקונים שערכנו בו, בחוק, שקיים מאז 1958. כפי שאולי חלקכם יודעים, עד לזמן שבו אנחנו החלנו לפעול כדי לשנות את החוק, רק סטודנטים שסיימו את לימודיהם בטכניון יכלו להירשם באופן אוטומטי בפנקס המהנדסים והאדריכלים – וזה היה העיוות, הייתה לקות מאוד מאוד בסיסית. אפשר שבעבר הייתה הצדקה לכך שרק בוגרי הטכניון יכלו להירשם באופן אוטומטי בספר, בפנקס האדריכלים והמהנדסים. ברגע הזה, זאת אומרת, לפני כמה – למעשה לפני שנה באו אלינו החבר'ה מהאדריכלים הצעירים, מארגון האדריכלים הצעירים – ואני אמנה את שמותיהם של שלושה אנשים: ויקטור אבקסיס, נדב הייפרט ורונה אורובנו, שהם אלה שבעצם הביאו לפתחי את הנושא הזה – וביקשו את הסיוע שלנו כמחוקקים לתת מענה למצוקה הממושכת שהם חשו כאדריכלים צעירים לנוכח החוק, שבעצם קבע גם את האופן שבו נרשמים בפנקס שבו בוגרי מוסדות להשכלה גבוהה נרשמים בפנקס האדריכלים או המהנדסים. כפי שראינו בהמשך העבודה, היו עוד סעיפים שיכולנו לתקן – ושוב, כפי שאמרתי לפני כן, בשיתוף פעולה מלא עם הצוות המשפטי של משרד המשפטים ועם הצוות המשפטי של משרד הכלכלה, ובאמת, כל הכבוד להם על המסירות ועל העבודה שהם עשו בשינויים הללו בחוק הקיים. אני רוצה למנות שניים או שלושה שינויים חשובים שנערכו. מעבר לכך שכיום, על-פי הנוסח של החוק – שהוא עוד יובא לכאן לקריאה שלישית – מעבר לכך שהאדריכלים מכל מוסדות ההשכלה הגבוהה, כל אלה שמוכרים על-ידי המל"ג יוכלו להירשם באופן אוטומטי בפנקס האדריכלים והמהנדסים, יש עוד כמה שינויים מאוד מאוד חיוביים. לדוגמה, ההתמחות – על-פי החוק הקיים, רק לאחר שאדם מסיים את לימודיו במוסד להשכלה גבוהה הוא מתחיל את תהליך ההתמחות. חשבו על החבר'ה הצעירים הללו. הם מבלים חמש שנים, לומדים חמש שנים אדריכלות, ולאחר שהם מסיימים את לימודיהם הם צריכים להתמחות עוד שלוש שנים, ורק לאחר מכן, כשהם מגיעים לגיל 30, ואפשר שהם כבר נשואים ויש להם ילדים – רק אז הם מתחילים להשתכר באופן שיכול להבטיח להם קיום הוגן ובכבוד. בנוסח שמובא בפניכם שינינו גם את הסעיף הזה, והאדריכלים יוכלו להתמחות מאמצע השנה הלפני-אחרונה של לימודיהם, כך שאנחנו מצמצמים את תקופת המעבר של הלימודים וההתמחות והכניסה לשוק העבודה. דבר נוסף ששינינו, והוא נמצא גם בהצעת החוק שמובאת לפניכם, זה דבר שקשור למה שאנחנו מכנים "לא משנים את המשחק", או "לא משנים את הכללים באמצע המשחק". ולמה הכוונה? היו מקרים שבהם – למעשה לאורך כל השנים, סטודנט מתחיל את לימודיו, סטודנטית מתחילה את לימודיה במוסד להשכלה גבוהה בתחום האדריכלות, היא לומדת שנתיים-שלוש, ואז החליט מי שהחליט, גם אם יש טעמים טובים וסבירים, לשנות את תוכנית הלימודים, ומשהו אולי חשוב נוסף לתוכנית הלימודים, ואולי משהו אחר נגרע מתוכנית הלימודים – הרי שעכשיו הסטודנט צריך להתעדכן ואולי להוסיף עוד סמסטר או שניים כדי להשלים את לימודיו. אם כן, בנוסח הקיים הבטחנו שכאשר סטודנט מתחיל את לימודיו בתוכנית לימודים רב-שנתית, חמש שנים, לא משנים את הכללים באמצע המשחק, למעט, בוא נאמר, אם שיש איזשהו שינוי דרמטי בהתפתחות טכנולוגית או אדריכלית שמחייבת עדכון. אבל לא משנים, לא משנים את הכללים באמצע המשחק, והסעיף הזה נמצא בהצעת החוק הקיימת. שינינו עוד כמה סעיפים אשר למתן הרישיון. אם עד כה המועד היחיד שבו אדם יכול לקבל רישיון זה חודש ינואר, סוף חודש ינואר, פתחנו קצת את המנעד של הזמן, והוא יכול לעשות זאת מינואר עד מרס, כך שלא יהיה מצב שהוא יצטרך לחכות כמעט שנה עד שהוא יקבל רישיון. ודבר נוסף שעשינו הוא שבשנה הראשונה הוא פטור – הסטודנטים פטורים מתשלום של האגרה. אני בטוח שהחוק הזה, לאחר שנביא אותו לקריאה שנייה ושלישית, לאחר שהוא יעבור בכנסת, יקל על חייהם של האדריכלים, ויביא מזור בחלק משמעותי מהבעיות שהיו כרוכות בתוך החוק כפי שהוא קיים עד היום. זו בשורה טובה – זו בשורה טובה לאדריכלים, זו בשורה טובה גם לתחום הנדל"ן. כי אחת מהבעיות המאוד-מבניות, בוא נאמר, שכיום קיימות בשוק הזה זה גם מחסור של מספר משמעותי של אדריכלים בתחום הזה. ולכן, אם נגדיל את מספר האדריכלים, הרי אנחנו יכולים גם בדרך זו לעודד את המשך הבנייה בישראל. אם כן, אלה הם דברי עד כה. אנחנו יוצאים עכשיו לפגרה, אדוני היושב-ראש – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים רק, כדי שנצא. נגמר לך הזמן. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – אז אני מאחל לכולנו חופשה נעימה, ואני רוצה גם כבר בשלב הזה – כפי שעשתה ידידתי מרב מיכאלי – להודות לצוות שלי, שבאמת מלווה את העבודה שלי כאן, ואם אני מצליח להשיג הישג כזה או אחר, הרי זה בזכות עזרתם המסורה, המקצועיות שלהם, ואני רוצה לציין את שמותיהם: את שירן מאיר שאחראית לדוברות, את גיא עציון, היועץ הפרלמנטרי שלי, וכן את מנדי שקד, היועץ הפוליטי שלי. ולכל חברי הכנסת – שתהיה לנו פגרה נעימה ונחזור עם כוחות מחודשים למושב הבא. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני רוצה רק לתקן אותך: אתה נתת קרדיט לאדריכלית המוכשרת רונה אורובנו, אבל צריך להגיד רונה אורובנו-מזרחי; היא התחתנה, אז בכל זאת. יוסי יונה (המחנה הציוני): רונה אורובנו-מזרחי, שאכן נישאה, והיום כבר – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה לא יכול לקחת את ה"מזרחי" מרונה, אם אתה מכיר אותה. בבקשה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – והיא היום גם חובקת ילד, אז בוודאי. שתהיה חופשה נעימה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז כולנו בעד, ושתהיה חופשה נעימה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, יוסי, על הצגת החוק. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חברי הכנסת אראל מרגלית; מסעוד גנאים; תמר זנדברג; זהבה גלאון – מוותרת; עאידה תומא סלימאן. אלי אלאלוף – בבקשה, אדוני. אלי אלאלוף (כולנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מנצל טכנית את הסעיף הזה שבחוק הזה, שאני מסכים לו עד הסוף, ואני אפילו חושב שהוא יבוא בסוף לוועדה שלי, לא? זה לא אצלי? יוסי יונה (המחנה הציוני): ועדת הכלכלה, אבל נשמח אם נעשה דיון משותף. אלי אלאלוף (כולנו): למה? בדרך כלל כל הרישוי של המהנדסים הוא בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אבל איפה שיהיה – יהיה טוב, בוודאי אצל חברי יושב-ראש ועדת הכלכלה. ביקשתי את רשות הדיבור כדי להביע שתי נקודות: רציתי שחוק השירות האזרחי יעבור בהסכמה ובהבנה ללא הרבה התנגדות. אני מבין את התסכול הארוך – בחלקו אני מזדהה אתו – של חברי מהרשימה המשותפת, אבל אני רוצה להגיד בצורה הכי ברורה, למרות ההתנגדות: היחסים בינינו, בין הוועדה וביני לבין חברי מהרשימה המשותפת – נמשיך לעבוד ביחד. רק ככה נוכל לשפר את המצב, שהוא בוודאי לא לרוחי, אני אומר את זה בצורה מלאה. אבל תדעו שהיום השירות – על-פי מה שהבנתי משיחות שהיו לי, בזה שהכנסנו את המושג של ההתנדבות האזרחית, הייתם מקבלים טוב יותר את החוק הזה. אבל זה לא נגמר. כמו שאמר ידידי מיקי לוי: החוק הזה תם אבל לא הושלם. אנחנו נמשיך ונתקן אותו. דבר שני – לגבי הגליל. אני יודע שאני תמיד אוהב לדבר על אזור מגורי, אבל אהבתי לגליל לא פחות גדולה. אני כל כך שמח שעבר חוק הגליל, ואולי נוכל לתקן את העיוותים. הרבה שנים והרבה פעולות שלי בעבר היו בגליל, מתל-חי, דרך שלומי, צפת ועוד הרבה הרבה הרבה מקומות, ואני מאחל רק דבר אחד לחוק הזה: שהוא ייושם. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אני ממשיך בשמות: חברי הכנסת רוזין; סעדי; טיבי; ברושי; אייכלר; בר-לב – מוותר; זחאלקה; גליק; חאג' יחיא. גליק, אתה רוצה? יהודה גליק (הליכוד): כן, בטח. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: יהודה, אומרים לך, שעת רצון, שעת רצון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יהודה, יהודה, יא יהודה. יהודה גליק (הליכוד): כן, מתוקתי, כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, עד שלוש דקות לאדוני. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אדוני סגן המזכירה, הרשמות, באמת, רגע לפני שאנחנו יוצאים לפגרה, אני רוצה קודם כול להודות לכל החברים שהיו אתנו פה, לכל עובדי הכנסת ועובדות הכנסת ואלה שעובדות בקבלנות, לבושתנו – ובעזרת השם, נקווה שזה ישתנה. באמת, אתם עובדים עבודה יקרה וישרה והגונה, ולא תמיד הציבור יודע, ואני כן רוצה להודות לכולכם. אני רוצה לדבר על שני נושאים קצרים. ראשית, קראתי ששר הביטחון קרא היום לראשי מכינת עלי, והוא רוצה לעקור מהם את האישור לישיבת הסדר. אני קורא לשר הביטחון לחזור בו. אנחנו לא מסכימים, אף אחד לא מסכים לדברים הנבזיים שיצאו מפיו של הרב לוינשטיין, ואף-על-פי-כן אנחנו במדינה דמוקרטית, ויש לכבד את זכות הדיבור, ואין צורך להוריד אישור של ישיבת הסדר ממכינה קדם-צבאית. קריאה: – – – יהודה גליק (הליכוד): נקודה שנייה, ואולי לא פחות חשובה: אנחנו יוצאים לחופשת הפסח, בהרבה שמחה, בהרבה טוב, אבל גם בכאב גדול, והייתי אומר אפילו בחרפה. חג הפסח – אחד משלושת החגים, שלושת הרגלים שהיינו אמורים לעלות אל הר בית ה', לקיים מצוות עלייה לרגל. ברוך השם, בשנה האחרונה, נגד כל הציפיות, נגד כל הסיכויים, השר לביטחון פנים, שנמצא פה, הוביל מהלך של גירוש של כל הגורמים האלימים מהר-הבית, וייאמר לזכותו – יישר כוח עצום – שהוא הוביל פה מהלך שבהר-הבית יהודי יכול לבקר בשקט. אבל בניגוד לכל חוק, בניגוד לחוק החסינות, בניגוד לחוק חופש התנועה, בניגוד לחוק המקומות הקדושים, בניגוד לחוק חופש הדת, נאסר על חברי כנסת לעלות להר-הבית. זו חרפה שצריכה להתבטל. בעזרת השם, בשבוע הבא אני עותר לבג"ץ, אם לא יתבטל הדבר הזה. והחרפה הגדולה מזאת היא שיהודים אינם יכולים להתפלל במקום היחיד בעולם שהם מחויבים להתפלל בו. רבותי, אתם מדברים על דמוקרטיה, אתם מדברים על זכויות אדם, אתם מדברים על שוויון בפני החוק; החרפה הגדולה, כל יום ויום, היא שיהודי איננו יכול להתפלל במקום היחיד בעולם שיהודי מצווה להתפלל בו. אנחנו, כנסת ישראל, מחויבת להוריד את החרפה הזאת אחת ולתמיד. תודה רבה. אילן גילאון (מרצ): – – – יהודה גליק (הליכוד): חג פסח כשר ושמח לכולכם, וכן, ידידי גילאון, כל התחום שלי של שלום ואהבה ומאור פנים – הכול יונק מהקשר להר-הבית. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. קריאות: – – – זהבה גלאון (מרצ): מה עשינו – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – – יהודה גליק (הליכוד): מה עשיתם להר-הבית – – – דמוקרטיה, זכויות אדם – – – מה הבעיה? היו"ר יחיאל חיליק בר: עד שלוש דקות, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש חפלה פה בצד? היו"ר יחיאל חיליק בר: סליחה, חברי המחנ"צ, אתם מפריעים. יהודה גליק (הליכוד): הוא נעלב שזה בלעדיו. היו"ר יחיאל חיליק בר: ואני נעלב שזה בלעדי גם, נכון. זה לא מקובל, אתם תשלמו על זה ביוקר, בדקות דיבור. בבקשה, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): גם אני נעלב שזה בלעדי, מה אתם חושבים? קריאה: ככה זה סוציאליסטים, תמיד יש אחד שהוא הצדה, אתה יודע. היו"ר יחיאל חיליק בר: נכון, אני תמיד הכבשה השחורה, מה לעשות. חבר'ה, אתם מפריעים לחבר הכנסת חאג' יחיא. לפחות תעשו את זה בשקט, נו, באמת. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): רציתי להתחיל בזה שאני אברך את חברי יוסי יונה – – – קריאה: – – – קריאה: אני בעד הסעודה האחרונה – – – קריאה: מתוקים ומתוקות. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת יהודה גליק המתוק, אתה מסייע לדבר עבירה. יהודה גליק (הליכוד): צילמתי פה אוסף של מתוקים ומתוקות, זה הכול. היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה מתוק אמיתי. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): מה שנקרא: אווירת סוף קורס. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מוסיף לך דקה. בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אני אתחיל בזה שאני אברך את חברי יוסי יונה על הצעת החוק הזאת. אני בא מאותו מקום, כי כולם יודעים מה ההתמחות שלי ומה היה המקצוע שלי לפני שהגעתי לפה, ואני יודע שבמיוחד הרבה אדריכלים – לא מהנדסים אזרחיים אלא אדריכלים – כמה קשה להם, ועם התיקון הזה זה מקל, אבל עוד לא פותר את הבעיות, כי עדיין חלק מהבעיות – לא התגברו עליהן. לא יכול להיות שמי שלומד חמש שנים, צריך להסתובב לפחות בין שלושה משרדים עם התמחויות שונות כדי לסיים את הסטאז' שלו. כי כל משרד, יש לו את ההתמחות שלו, ואתה לא יכול להתמחות במשרד אחד וללכת לבחינות ולקבל את הרישיון שלך. החוק הזה עוד לא תיקן את העוול הזה. ואז, אתה מסיים, ולפעמים אתה צריך סטאז' – מסיים לימודים, מסיים סטאז' במשרד אחד, ואתה תחכה אולי חודשים ושנים עד שתמצא משרד אחר להתמחות השנייה, שתוכל לעשות בה סטאז', ובתום הסטאז' אתה תעשה את הבחינה. המצב הזה צריך להיפתר, לתת אפשרות, ואז מי שירצה להתמחות בעוד ענף – או מדור, קראו לזה – אפשר לעשות את זה אחרי שהוא קיבל את הרישיון. הוא יתחיל לעבוד בהתמחות הראשונה שהוא עבר, יעבור את הבחינה שלה, ואז הוא יהיה רשום ויהיה רישוי והוא יוכל לעבוד. בלי זה תהיה בעיה. זה – 1. 2. מי שרוצה לרשום את המהנדס גם רוצה לבדוק את המקצועות שהוא למד באותה פקולטה שנותנת לו את התעודה שלו, שהוא למד ובוגר והוא מהנדס. צריכים לבדוק איזה מקצועות הוא למד. והרשם שנמצא שם – איך הוא ידע? זה התפקיד שלו? הרי אותה פקולטה – הם מלמדים את המקצועות, ואז מי שקיבל את התעודה של אותה פקולטה יסיים את הסטאז' שלו, ילך להיבחן ויקבל את הרישיון. זה לא יכול להיות. בנוסף, אנשים שלומדים, סטודנטים שלומדים בחו"ל – יש אוניברסיטה, יש פקולטה, והן מוכרות, התעודה מוכרת, אבל כדי לרשום אותו באים לבדוק את כל המקצועות שהוא למד ומה הוא קיבל ומה לא קיבל מבחינת ציונים, ולך תלמד את קורס א' וקורס ב'. תנו לו את האפשרות לגשת לבחינה. אם הוא לא עובר אותה – הוא לא יכול לקבל את הרישיון. לכן, העוול הזה – אין סטודנט שהולך ובודק איזה מקצועות הוא נדרש ללמוד, ואם הוא נדרש הוא גם לא יכול להשפיע על הפקולטה שהוא לומד בה; אלה המקצועות שהם קבעו, זה הסילבוס. אז הנושא צריך להיפתר – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – ואני חושב שבמצב הזה אנחנו גם – לקראת קריאה שנייה ושלישית אני מקווה שנצליח לתקן גם את העוול הזה, כי אני נמצא שם – זה בא לוועדת הכלכלה, ואני נמצא שם, ואני יודע שיש הרבה מה לשפר במצב הזה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת. האמת, חברת הכנסת – – – אילן גילאון (מרצ): מי שעוד – – – את זכות הדיבור, השם יברך אותו. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): האמת, חברת הכנסת זהבה גלאון, עוד לא למדתי את השיטה הזאת, שכשיש נושא מסוים עולים ומדברים – ככל אשר יישאנו לבו. אבל אולי אני אלמד אותה, אני רק ארבע שנים פה. חבר הכנסת יוסי יונה – – – זהבה גלאון (מרצ): אבל למדת את חוקי ההסדרה מצוין. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): את זה אני מסכימה לקבל. חבר הכנסת יוסי יונה, יישר כוח גדול על ההובלה, על העבודה המשותפת, באמת, עם חבר הכנסת חאג' יחיא, אתי, עם יושב-ראש הוועדה. חברים, חבר הכנסת יוסי יונה הציג קודם, לדעתי, את הנקודה המרכזית שבגללה אנחנו עוסקים בחוק הזה. זה חוק שנכתב ב-1958, ומאז, ראה זה פלא, לא השתנה שום דבר. ב-1958 באמת למדו אדריכלות רק בטכניון, ולכן עד היום רק מי שלמד בטכניון יכול היה באופן חופשי להירשם בפנקס, ואחרים תקועים, צריכים לעבור תהליכים. ב-1958 באמת לא כל כך היו נשים, כנראה, בטכניון, ובאדריכלות עוד פחות, ואז, למשל – אני אתן לכם דוגמה מזעזעת: סטודנטית לאדריכלות שהתחילה התמחות יצאה לחופשת לידה, וכל החלק של ההתמחות שהיא עשתה לפני הלידה, אדוני היושב-ראש, נמחק, נמחק מתקופת ההתמחות. זה כאילו מין הזיה, שלשמחת כולנו, ברוך השם, אנחנו כבר לא בתוכה. ודוגמה נוספת: אפשר היה להתחיל התמחות, וכמו שאמר חבר הכנסת יוסי יונה, מישהו החליט שזה צריך להשתנות, ועכשיו שינו, וכל מה שעשית קודם לא תופס. אני חושבת שאין מה להרחיב עוד ועוד בפרטים – רק להגיד שהצעת החוק הזאת היא שלב ראשון בדרך לטיפול במשבר התכנון והדיור בישראל. הצעירים, האדריכלים הצעירים, כמו שאר הצעירים במדינת ישראל, הם העתיד, וכאן הם העתיד של התכנון והאדריכלות הישראלית. גם אני רוצה, בסיום דברי, לאחל לכולנו פסח כשר ושמח, וחופשה נעימה לחברים שאינם חוגגים את חג הפסח. בעזרת השם, קחו כוחות גדולים מהחופשה, מהאביב, מהפריחה שבחוץ. אני רוצה להודות לעובדים האישיים של כל אחד ואחת מאתנו, אבל גם מאוד מאוד לעובדי הכנסת, לעובדי הוועדות, לעובדי המזנון, למי שנשארות אתנו, ובראשן ציונה, אל תוך שעות הלילה, ומחיה נפשנו בקפה ובתה ובשוקו שהיא מביאה. אני רוצה, לסיום, להזמין את כל יושבי הבית הזה להגיע ביום ראשון הקרוב ולמשך השבוע הקרוב אל כיכר רבין, שם האחים והאחיות והבנים והבנות של חללי אסון המסוקים הקימו מיצג ענק שמדבר על חיבור שמסתמן בין 73 חללי אסון המסוקים; כל החיבורים של כל חלקי החברה הישראלית. ידריכו שם האחים והאחיות, הבנים והבנות, וביניהם גם בנותי נועם וניצן, וידברו באמת על מה שבעזרת השם, משם, מכיכר רבין, יגיע אלינו: על האחדות והחיבור שבחברה הישראלית. פסח כשר ושמח לכולם. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חבר הכנסת חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת זוהר, בבקשה, מיקי מכלוף זוהר. אחריו – חברי הכנסת חסון וכהן. הרשימה נעולה, ואנחנו נעבור להצבעה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): שלום, חברי חברי הכנסת. ביקשתי לעלות לדבר לא כדי לדבר על החוק, אבל ראשית אני אברך אותך, חבר הכנסת יונה, על החוק החשוב. עליתי לדבר היום, דווקא בסיום המושב, על הוועדה שבראשותי, שהקמתי בכנסת, ועדה לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי. הייתה לא מעט ביקורת טרם הקמת הוועדה. אמרו: אולי זו ועדה מיותרת; אמרו: זו ועדה כדי לסדר ג'וב לחבר הכנסת זוהר, שהוא גם ככה מאוד עסוק בלרוץ אחרי מתפקדי הליכוד כדי שיצביעו לו. אבל – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה מכחיש, אני מבין. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, לא, לא מכחיש, אני רץ אחריהם כל הזמן. לא מכחיש בכלל, להפך – מודה וגם גאה בזה. אז הוועדה בראשותי לצדק חלוקתי ושוויון חברתי היא שיאנית הדיונים בכנסת לוועדות מיוחדות – 51 דיונים, שזה כמובן לא כולל חקיקה במושב האחרון. השתווינו ללא מעט ועדות קבועות בכנסת, כמו הוועדה לקידום מעמד האישה, ועדת החוץ והביטחון, ועדת המדע והטכנולוגיה, ואנחנו לא רחוקים אפילו מוועדת הקליטה. זה בעצם מסמל שהוועדה הזאת הגיעה לעבוד, ולא רק כדי לקבל את התואר, מה שנקרא. אז לפני שאני אסכם לכם כמה הישגים של הוועדה ובמה בערך היא עסקה, אני רוצה להודות באופן אישי למנהלת הוועדה אריאלה אהרון – תותחית-על, עשתה עבודה מדהימה. אני מודה לך על כל העבודה הנפלאה שלך. אני רוצה להודות למזכירת הוועדה חדוה נבון: יישר כוח על הסיוע ועל העזרה. את אלופה. אני רוצה להודות לעוזרים הפרלמנטריים שלי, לדבורה, להדר, לחן וסלבה. שמתם לב שהתחלתי בנשים, כן? קודם כול העוזרות ואחר כך העוזרים. ואני מודה גם כמובן לקדוש-ברוך-הוא על כל העזרה שעזר לי להגיע לרגע הזה. הוועדה הזאת עסקה בלא מעט נושאים שקשורים בצמצום פערים בחברה הישראלית. זו הייתה מטרת הוועדה: לבחון היכן יש פערים ולנסות ולמגר אותם. וזה המהלך שאני ביקשתי לעשות עם הוועדה הזאת, ובלבד שאני אוכל להצליח להגיע ללא מעט הישגים. אז הישג חשוב: חוקקנו את החוק של המיסוי על הקיבוצים. עשינו דיונים מהירים במסגרת הוועדה על כל מה שקשור לפערי הבריאות בצפון, לצעדת השוויון; עשינו בנושא הזה דיונים מהירים. והגענו ללא מעט הישגים גם בנושאים ספציפיים: בנושא הבריאות הצלחנו להביא לשינוי בכל מה שקשור למיטות ב"סורוקה", ובקרוב יתווספו שם 91 מיטות. במסגרת דיון שלנו הצלחנו להוביל את זה לתהליך כזה. בכל מה שקשור לבית-החולים "נווה שבא", בית-חולים סיעודי שהיו בו הרבה בעיות – הגיעו לשם הביקורות, עשינו דיון בנושא הזה, קיבלנו תשובות, והמצב שם כבר משתפר. עסקנו בנושא תמריצים לאחיות; השירות המונע לילד ולתלמיד בפריפריה. השגנו שלושה מיליון שקל, שהולכים לכיוון הזה ועוזרים לייצר את זה. יצירת מנגנון מובנה לנושא טיפות-חלב. גם בנושא הזה עסקנו וגם בנושא הזה ישנה התקדמות. דיור ציבורי בפריפריה – הנושא הזה עבר לא מעט דיונים, ויש איזו אישה אפילו שהגיעה אלינו לוועדה, לא הייתה לה דירה, ובסוף הדיון כבר החליטו לייצר לה פתרון, והיא כבר נמצאת היום – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני כבר מסיים, אדוני. קודם כול, אני מתפאר בוועדה שאתה הקמת, אדוני היושב-ראש. אתה תיתן לי עוד חצי דקה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא. זה לא אומר. אני את שלי כבר עשיתי, הקמתי ועדה, אז נא לסיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אוקיי. אז אני אומר שבסופו של דבר גם שם הגענו להישגים. לא היה חשמל בשכונה בצפת – עיר פריפריאלית, בעצם שכונה פריפריאלית שהוזנחה. חיברו לה את החשמל. גם זה הישג של הוועדה. זה הישג קטן, אומנם, אבל זה גם הישג חשוב. כל מה שקשור לסטנדרטים מקצועיים להרחבת השירותים הניתנים לבריאות הנפש – עסקנו בזה. יש עכשיו כבר איזשהו תהליך של התקדמות ואנחנו עוקבים אחרי זה. מחסור בכוח – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מסיים, אדוני. מסיים. מחסור בכוח-אדם רפואי, מחסור בפסיכותרפיה במגזר הערבי – הרבה נושאים של המגזר הערבי עלו אצלנו, וחלקם גם מגיעים לכדי טיפול. טיפלנו בצמצום פערים בחברה הישראלית גם בכל מה שקשור לנושא החינוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני לא יכול להרחיב, כי אני צריך לסיים. קריאה: לא. תכתוב פוסט – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני רק יכול לומר לכנסת שהוועדה הזאת היא ועדה חשובה, שקמה בקדנציה הזאת ואמורה להסתיים בתום הקדנציה הזאת. אני מאוד מקווה שאחרי – כי אני אסיים את הקדנציה הזאת כראש הוועדה ואני מקווה שאני אעבור לתפקיד אחר – הוועדה הזאת תמשיך לפעול בכנסת ישראל. זו ועדה חשובה שמצמצמת – צמצום פערים – – קריאה: – – – מה עשינו בלי הוועדה – – – קריאה: יאללה, מיקי – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – צמצום פערים בחברה הישראלית, וכדאי מאוד, כדאי מאוד, שתמשיכו את הדרך החשובה הזאת. תודה. איתן כבל (המחנה הציוני): מיקי, תעשה צדק חלוקתי, רד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת גלאון ביקשה ממני לעלות ולומר כמה דברים ולמצות את שלוש הדקות שיש לי, אז אני אמצה אותן. אני מקשיב ליושבת-ראש מפלגה חשובה. זהבה גלאון (מרצ): תגיד מה אמרת ומה עניתי. קריאה: זהבה, את אשמה. יואל חסון (המחנה הציוני): חברי חברי הכנסת, אתם יודעים, אנחנו ביום האחרון של המושב הזה, מושב ארוך, ואני חייב לומר, גם מושב לא פשוט. היו פה באמת רגעים דרמטיים, היו פה הרבה מאוד הצעות חוק שנויות במחלוקת, אדוני היושב-ראש. היו פה רגעים לא קלים. אבל ברקע הזה היו גם רגעים טובים, חשובים, לא רק לנו כמי שעוסקים בעבודת החקיקה והפיקוח אלא גם לטובת הציבור הישראלי. עברו פה חוקים רבים וטובים שהיטיבו עם הציבור הישראלי, עברו כאן או נדונו כאן נושאים שהיו חשובים, שידונו בהם בציבוריות הישראלית ופה בכנסת. יש פה חברי כנסת רבים שעשו את עבודתם באופן באמת ראוי, גם באופוזיציה וגם בקואליציה, ועל כך הם באמת ראויים. אני חושב שידוע, לפחות למי שהיה כאן מספיק זמן, שאתה צריך באמת לאהוב את העבודה הפרלמנטרית מבפנים כדי להיות פרלמנטר טוב וכדי למצות את הכלים הקיימים – אולי הלא-מספיקים אבל הקיימים – שיש בכל זאת לחברי כנסת במדינת ישראל, שאִתם הם יכולים לחולל שינוי ומהפך. וברקע הזה של הדברים שאני אומר, לפעמים קשה לי, באמת קשה לי, לראות את ההתנהלות של ראש הממשלה נתניהו, שבמושב הזה – תשימו לב, חברים – כמעט לא היה נוכח בכנסת, כמעט לא הגיע לשום ישיבה, כמעט תמיד קוזז. איתן כבל (המחנה הציוני): מי זה? יואל חסון (המחנה הציוני): ראש הממשלה שלנו, נתניהו. זוכר אותו? איתן כבל (המחנה הציוני): זה הזכיר לי עוד מישהו באותו מצב. יואל חסון (המחנה הציוני): כדי לראות אותו אתה צריך דרכון. צריך דרכון היום כדי לראות את ראש הממשלה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): שמונה מדינות, ארבעה שבועות – המרוץ למיליון. חיים ילין (יש עתיד): הוא עושה ב-80 יום את כל העולם. יואל חסון (המחנה הציוני): אני פחות מבקר את הביקורים שלו בחו"ל. ברור, אני מתאר לי שהם חשובים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מה עם לפיד? יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא מבקר נסיעות, אני לא מבקר את זה. לי לא הייתה ביקורת על זה, אם היית מקשיב לי, אדוני. אני ביקרתי נושא אחר – את זה שהוא לא מבקר פה. שיבקר בכל העולם, אבל הוא הגיע עד אוסטרליה, ולא מצא את הזמן לבוא אלינו, אדוני, לשבת לידך שם. אראל מרגלית (המחנה הציוני): כי אוסטרליה בסוף לא קנתה צוללות מ"טיסנקרופ". הוא היה צריך לדעת למה. הם קנו מהצרפתים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אז אני רוצה, בכל זאת, אדוני היושב-ראש, עוד 20 שניות, להגיד – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אולי המקום שלך, היותר-נכון, זה דווקא – – – קריאות: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): בלוד? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ב"להב". איתן כבל (המחנה הציוני): – – – יש כמה שישמחו אם תשלח אותו לשם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני יסיים, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אז אני אסיים את דברי ואומר – – – קריאות: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה עם התאגיד – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני השר, אדוני השר, אנחנו כרגע מבזבזים זמן – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): גלעד, מה עם התאגיד? תן לנו מילה על התאגיד. יואל חסון (המחנה הציוני): אווירת סוף קורס, אדוני. אווירת סוף קורס. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, בדיוק. חבר הכנסת מרגלית ישב – – קריאה: הוא – – – צוללות – – – קריאה: יואל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – ואנחנו נשמע את משפט הסיכום שלך. יואל חסון (המחנה הציוני): קודם לא רציתם שאני אעלה, ועכשיו אתם לא נותנים לי לרדת. תנו לרדת. קריאה: לא – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אל תרד, אל תרד. יואל חסון (המחנה הציוני): אני ארד. לא תשאירו אותי בכוח. אבל אני רוצה לסיים ברצינות, באמת. אני אמרתי את הדברים האלה על ראש הממשלה, אדוני השר, לא רק כאיש אופוזיציה אלא כפרלמנטר שמאמין בחשיבות של העבודה של הכנסת עם הממשלה. וזה שהקואליציה צמחה בחמישה חברי כנסת נוספים – ראש הממשלה לא היה צריך לנצל את זה בלא להופיע פה כמעט אף פעם בשום דיון משמעותי או חשוב, אלא אם כן זה היה יום מיוחד. וזה דבר חמור, וזה מראה את היחס של ראש הממשלה לכנסת, וגם לחברי הכנסת – שבלי שום בעיה, בגלל כל מיני גחמות הוא גם מוכן לפזר את הכנסת, בניגוד לאינטרס ציבורי, וגם בניגוד לאינטרס של החברים שלו. תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חברי הכנסת, אני מברך את אורחנו הנכבד ביציע, שר החקלאות של מדינת טקסס, Commissioner סיד מילר, ואשתו דברה, וכל חברי המשלחת. ברוך הבא, אדוני, לכנסת, לישראל, אתה ואנשי המשלחת. (מחיאות כפיים) Commissioner מילר מקיים סיורים מקצועיים בארץ. בין היתר, הוא אמור לחתום על הסכם לשיתוף הפעולה עם מועצה אזורית שומרון, ואנחנו שמחים לשיתופי פעולה בין מדינת ישראל לטקסס, בכל התחומים. ברוך הבא לכנסת, ברוך הבא לירושלים, ברוך הבא לישראל. חברי הכנסת, אחרון הדוברים הוא מאיר כהן, חבר הכנסת מאיר כהן, שאני לא רואה אותו כאן. לכן, אנחנו עוברים להצבעה: הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9) (הוראות שונות), תשע"ז–2017, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת יוסי יונה וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד החוק? מי נגד החוק? נא להצביע. קריאה ראשונה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 9) (הוראות שונות), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה, נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד –­ 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי שירות של קייטנה ציבורית), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעת חוק, חוב' כ/705); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי שירות של קייטנה ציבורית), תשע"ז–2017, לקריאה ראשונה, של חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, דוד אמסלם וקבוצת חברי הכנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת דוד אמסלם – בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, לגבי חוק הגליל אני רוצה להגיד שאפו גדול ליצחק וקנין – איש צדיק, באמת איש מיוחד – וכל החבר'ה שעזרו לו, גם גפני, גם ביטן, מיקי זוהר וקורן, וכמובן יפעת שאשא ביטון. באמת חוק חשוב. לגבי הנושא שלנו, בגדול, מדובר על מחירי הקייטנות. לא אלאה אתכם. אני עוסק בנושא הזה כבר למעלה משנה וחצי. עשיתי בוועדת הפנים, לדעתי, קרוב לעשרה דיונים בנושא. בסופו של דבר הסתבר לי שנכון להיום אין אחראי לקייטנות במדינת ישראל. כשפניתי למשרד הפנים, באותה ישיבה הם אמרו לי: זה משרד החינוך. כשפניתי למשרד החינוך, לנציג, ושאלתי אותו: מה אתה אומר? הוא אמר לי: זה משרד הפנים. אמרתי לו: נראה לי שבקצב הזה אני צריך לפנות למשרד החקלאות כדי שיטפל בנושא של הקייטנות. ולכן, הבנתי שאין כתובת אחראית במדינת ישראל. בבסיס, הצעת החוק הזאת אומרת ששר הפנים הוא בעצם הגורם שיוכל לקבוע את מחירי הקייטנות. רק כדי לסבר את האוזן, מחירי הקייטנות, היום, כשבדקנו את זה, בקייטנה שאנחנו מדברים עליה – אנחנו מדברים על קייטנות ציבוריות בלבד, שמתקיימות במתקנים הציבוריים: במתנ"סים, בבתי-ספר – של הציבור. אז הן נעות בין 1,400 ל-2,400 שקלים לילד. תעשו את הכפולות לשלושה ילדים, והגעתם כמעט ל-4,500 ש"ח, וזה רק הקייטנות לשלושה שבועות; עוד לא הגענו לקלמרים, לתיקים. בקיצור, האירוע של יולי-אוגוסט לטעמי מסתכם כמעט ב-20,000 שקלים. על-פי רוב ההורים לוקחים הלוואה; זוג הורים עובדים – הם משעבדים את השנה ועושים את זה בתשלומים, ברוב המקרים. זה לא עולה על הדעת שבמתקנים ציבוריים, שהציבור כבר שילם עליהם, אלה המחירים. דרך אגב, ישנן עיריות שיש להן, מה שנקרא, מרכיב רווח בקייטנות; יש להן סעיף שנקרא "הכנסות מקייטנות". זה צריך להיעלם מהעולם. לכן אנחנו מציעים בהצעת החוק הזאת ששר הפנים יקבע את התקרה של הקייטנות. אני אגיד לכם, שר הפנים, לטעמי, בכלל לא ישתמש בסמכות. מעצם העניין שיש לו סמכות כזאת – אני לא רואה שום ראש עיר שאם שר הפנים אומר לו: תקשיב, המחיר הוא כ-825 שקלים – שזה, דרך אגב, המחיר של קייטנה של משרד החינוך היום לכיתות א' וב'; 825 שקלים עד שעה 13:00. אני לא רואה איזה ראש עיר אומר: אתה יודע מה? אני אגבה 1,400 שקלים. להפך, כדי שלא יקרה מצב ששר הפנים בסוף יוריד את המחיר ואז תושבי העיר שלו יבינו ששר הפנים הוריד, הוא יגיד לו: עזוב, עזוב, אני אספר להם שזה אני. לכן, עצם ההצעה תגרום לזה שראשי הערים יתיישרו סביב המחיר, בגלל שזה יהיה כדאי להם ציבורית. לכן, זאת ההצעה. אני חושב שבנושא הזה אנחנו בעצם נותנים את האחריות, מוסרים אותה לשר הפנים. אני דיברתי אתו, דרך אגב. הוא בשמחה אמר לי: דודי, אין בעיה, אני לוקח את הזכות הזאת עלי. אני רק רוצה לומר שלזוג צעיר במדינת ישראל זה נטל חסר תקדים. באמת, זה נטל עצום. ההורים פשוט קורסים מהדבר הזה. הם גם מרגישים שזה לא מוצדק. לכן, אני חושב שהגיע הזמן להוריד את החרפה הזאת. תוך כדי, או בהתחלה אפילו, גם חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון הגישה את ההצעה הזאת. אנחנו שידכנו את ההצעות בשמחה רבה. היא גם תדבר אחרי בנושא הזה, ושאפו לה על הרעיון. באמת, אני מבקש כמובן מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעה הזאת. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם. קריאה ראשונה. אנחנו פותחים את הדיון. אכן, ראשונת הדוברים – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. אחריה – אראל מרגלית. יפעת שאשא ביטון גם היא יזמה את החוק, אז אנחנו נשמע אותה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת אהיה קצרה. קשה להפריז בחשיבות של החוק הזה, וכמה סמלי שאתו באמת אנחנו נועלים את המושב. אנחנו יודעים שקייטנות היום זה לא מותרות, וזה בעצם חלק ישיר שנמשך מתקופת הלימודים אל תוך החופש הגדול, בעיקר ראשית החופש, כשההורים עדיין עסוקים בעבודותיהם וזאת עוד לא תקופת החופשה, גם לא עבור ההורים. מה שאנחנו באים ומבקשים זה לקחת אחריות כמדינה על מחירי הקייטנות. אנחנו חושבים שזה חלק מהשירותים הבסיסיים שצריכים להינתן במסגרת הרשויות המקומיות, כדי שנוכל להבטיח לילדים בחופש הגדול מסגרת שהיא מבוקרת, שהיא מפוקחת, ושנוכל להיות רגועים לפחות בשעות שבהן הם נמצאים בה. לכן אנחנו יוצאים למהלך הזה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת דודו אמסלם, לא רק על כך שהוא שותף בחוק הזה, אלא גם על כך שהוא מוביל את דיוני הוועדה ועושה את זה בצורה יעילה ומהירה, כדי שנוכל להבטיח את החקיקה באופן כזה שנוכל ליישם את זה כבר בקיץ הקרוב. אני כמובן אודה על תמיכתכם. שתהיה לכולנו פגרה יעילה. אני מקווה שנצליח למצוא איזה רגע של מנוחה גם בתקופה הזאת. הכי חשוב – שיהיה חג שמח לכל עם ישראל. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. אראל מרגלית – איננו; מסעוד גנאים – איננו; תמר זנדברג; יעל גרמן; זהבה גלאון; עאידה תומא סלימאן; מיכל רוזין; אוסאמה סעדי; אחמד טיבי; איתן ברושי; ישראל אייכלר; עמר בר-לב; ג'מאל זחאלקה; יוליה מלינוסבקי; אורן אסף חזן; מיקי מכלוף זוהר; יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): יואל חסון פה ומוותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא. אני מחכה לתגובות. זה לא אומר שכל אלה שאני קורא בשמם לא נמצאים. עבדאללה אבו מערוף; יהודה גליק. אתה רוצה לדבר, אדוני? בבקשה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): יש התנגדות שאדבר? קריאה: יש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו פועלים על-פי התקנון. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר ארדן, החוק הזה – התחילה עבודה עליו, שיהיה ברור, בחודש יוני 2015. בחודש יוני 2015 בוועדת הפנים התחלנו לקדם את העניין עם יושב-ראש הוועדה דוד אמסלם. הוא קידם את העניין באופן מאוד מהיר, אבל לצערנו הלא-מהירוּת הייתה החסמים גם במשרד החינוך וגם במשרד הפנים. סוף-סוף הגענו למצב הזה. זה לא חוק סמלי; זה מסר חברתי ממדרגה ראשונה. לא ייתכן שילדים לא יכולים להיות בקייטנה בגלל המצב הכלכלי של ההורים ויהיו נטושים ברחובות. לכן, איחוד המחירים ומחירים נמוכים שיכולים להיות לכל הילדים ולכל התלמידים הם הדבר הבסיסי הקטן שהמדינה חייבת לילדים בחופשה. מדובר על שבועיים–שלושה, ואני מקווה שגם יותר. זה דבר טוב, וזה מסר מאוד טוב שלנו, של הכנסת, שאנחנו סוף-סוף מחוקקים את החוק הזה, אחרי שעשינו מחקרים עצומים. אני רוצה להודות לדוד אמסלם, שעשה את המחקרים בכל הקייטנות, והמחירים – אנחנו לא נדבר עכשיו איך היה המצב – והגענו לחוק הזה המבורך מאוד. בהזדמנות הזאת, אני מנצל את החצי דקה. אני בדרך כלל לא מדבר על דברים אחרים. הוצע וחוקק חוק על מה שנקרא שירות אזרחי או שירות לאומי, לא יודע איך השם שלו. אני לא השתתפתי בדיון, והיו כאן דיונים, והיה כאן גם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ודיבר על שיתוף פעולה. זה נכון. אבל אני חייב להגיד רק משפט: המדינה, הממשלה, המדיניות, חייבת כבר להפסיק את האמירה שאומרת: חובות – זכויות. הזכויות לא מותנות בחובות. סוף-סוף, אם אנחנו רוצים שוויון, ואכן שוויון, ונהיה הגונים, אין זכויות שמותנות בחובות. זה חוק בין-לאומי בכל העולם, ואני לא אתן דוגמאות. הרי בני העדה הערבית הדרוזית נותנים את כל החובות שלהם, ומה הם מקבלים? לכן, על זה היה צריך לחשוב. וכל הדיון וכל הצעקות שהיו – אין להם מקום, ומספיק עם הנוסחה הזאת, שהיא מעוותת, והיא אפליה, ואני אומר שהיא גם גזענית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמעוניין להצביע, שישב. הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי שירות של קייטנה ציבורית), התשע"ו–2017, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת יפעל שאשא ביטון, דוד אמסלם וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי שירות של קייטנה ציבורית), התשע"ו–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): שיהיה בשעה טובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אחרי קריאה שלישית אומרים תודה. אחרי קריאה שלישית אומרים תודה, ולא אחרי – – – קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברי וחברות הכנסת, בזאת אנחנו חותמים את כנס החורף. לפני שנתפזר – – – קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. אדוני, זאת הייתה קריאה ראשונה. אני אומר: תודות אומרים אחרי קריאה שנייה ושלישית. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תבורך על ההצעה, אבל יש עוד עבודה. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברות וחברי הכנסת, בזאת אנחנו חותמים את כנס החורף. לפני שנתפזר לפגרת פסח, אני מבקש להודות לרבים שעסקו במלאכה הפרלמנטרית המקצועית והמאומצת, שהודות להם מתאפשר לנו לקיים כאן דמוקרטיה ישראלית למופת. ראשית, לכל סגני וסגניותי, שניהלו כאן ביד רמה אין-ספור ישיבות, מהן סוערות, והם כמובן שותפים מלאים לתכנון ולניהול סדר-היום של המליאה; ליושב-ראש הקואליציה ולמרכזת האופוזיציה, שלפעמים אפילו הצליחו להגיע להסכמות, והודות לכך קצב העבודה היה יותר טוב ממה שהיה קורה בלי ההסכמות האלה; למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ ולסגן המזכירה נאזם בדר ולצוות מזכירות הכנסת; למנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ ולצוותו; ליועץ המשפטי לכנסת איל ינון ולכל צוות הלשכה המשפטית; לקצין הכנסת, ניצב יוסף גריף, למפקדי ואנשי המשמר, המעניקים לנו את הביטחון הנדרש 24/7; לאגף האירועים והטקסים בהובלת מירי יכין. תודה לכל העובדים והעובדים, מנהלות ומנהלי החטיבות והמחלקות, איש-איש בתחומו: לנשות ולאנשי מחלקת הפרוטוקולים המיומנים, לנשות ולאנשי מערכת "דברי הכנסת" – אנחנו לא שוכחים את המלאכה השקדנית והמסורה שלכם, שהודות לה כל הנאמר ייכנס לספר דברי הימים של כנסת ישראל – – – דוד ביטן (הליכוד): כבוד היושב-ראש, כיוון שאמרת תודה לכולם, שכחת להגיד תודה לך על – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חכה, עוד לא סיימתי. קריאה: תפתח לו מיקרופון. יואל חסון (המחנה הציוני): ביטן, זה לא "שבתרבות", אתה לא יכול להתפרץ. זה לא "שבתרבות". חיליק, הוא רואה – – – תסתירו את המיקרופונים – – – תסתירו את המיקרופונים. קריאה: בדיוק, תסתירו את המיקרופונים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – – לאנשי מחלקת הדפוס החרוצים; לסדרניות ולסדרנים, שכולנו רואים בכל מקום, גם כאן במליאה, אבל אני גם רוצה לציין שאתמול באו אלי חברי כנסת וביקשו להודות ספציפית לסדרנים בוועדות, כולל באחת הוועדות, שאמרו שבדיון מאוד רגיש אתמול הם עשו מלאכת מחשבת; למנהלי ועובדי הסיעות, ששום דיון מליאה אינו שלם בלעדיהם; ליועצים הפרלמנטריים, ליועצות הפרלמנטריות, שהם חלק בלתי נפרד מן הנעשה כאן; לעובדי המזנון, המחשוב, המשק, התחזוקה והגינון. לסיום, תודתי האישית ליועצי, לנשות ולאנשי לשכת היושב-ראש, המלווים את עבודתי במסירות ובתבונה רבה. תודה רבה לכם. גבירותי ורבותי, תם ונשלם כנס החורף של המושב השלישי של הכנסת העשרים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הודו לה' כי טוב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברות וחברי הכנסת, אם יורשה לי, היה זה כנס אינטנסיבי ועמוס. הייתה בו פעילות פרלמנטרית ענפה ופורה, ועם זאת, לצערי, לא היה זה כנס לתפארת מדינת ישראל. גם כנס זה לא יירשם בדברי ימי הפרלמנט הישראלי כמופת של תרבות דיון ושל התנהלות ציבורית ראויה. זאת ועוד, לצד לשון בוטה ושיח פסול נעשה בכנס זה דבר חמור מאוד: ניצול של חסינות פרלמנטרית על-ידי אחד מחברי הכנסת לצורך סיוע במעשה טרור, כהגדרת לשון החוק. הוא יבוא בקרוב על עונשו, אך מקרה זה צריך להזכיר לכולנו שחסינות פרלמנטרית ניתנה לנו על מנת לשרת את הציבור, ולא על מנת להשתמש בה כדי לעבור על החוק. ועדיין, יש בי תקווה שנצא עם תובנות לשיפור ונשוב בכוחות מחודשים; שהחדשות מן הכנסת יהיו מה שלחשה לי לפני כמה דקות מזכירת הכנסת. היא אמרה: אדוני, רק השבוע העברנו בקריאה שנייה ושלישית 33 הצעות חוק, וההצעות האלה היו הצעות, שכמו ההצעה האחרונה – אומנם זה בקריאה ראשונה – עסקו ממש בצורכי ציבור, באמונה, ולא בכותרות, לפעמים כותרות מיותרות. אנו יוצאים לפגרת הפסח ומועדי הזיכרון והעצמאות. נשוב, בעזרת השם, ונתכנס כאן בפתח כנס הקיץ ביום שני, י"ב באייר התשע"ז, 8 במאי 2017. ישיבה זו וכנס זה נעולים. הישיבה ננעלה בשעה 19:23.