דברי הכנסת
דברי הכנסת
כג / מושב שלישי / ישיבה רכ"ב /
כ"ט בניסן התשע"ז / 25 באפריל 2017 / 23
חוברת כ"ג
ישיבה רכ"ב
כנס מיוחד
הישיבה המאתיים-ועשרים-ושתיים של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ט בניסן התשע"ז (25 באפריל 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
הודעת הממשלה על שינוי שם משרד 4
שר התיירות יריב לוין: 5
הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7) (דחיית יום התחילה), התשע"ז–2017 6
שר התיירות יריב לוין: 6
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 9
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 10
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 12
אילן גילאון (מרצ): 14
מיכל רוזין (מרצ): 16
מיכל בירן (המחנה הציוני): 16
איתן ברושי (המחנה הציוני): 18
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 19
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 20
זהבה גלאון (מרצ): 23
דב חנין (הרשימה המשותפת): 25
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 26
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 27
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 28
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 30
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 31
יואל חסון (המחנה הציוני): 32
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 44
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 44
עפר שלח (יש עתיד): 45
קארין אלהרר (יש עתיד): 46
איתן כבל (המחנה הציוני): 53
מאיר כהן (יש עתיד): 55
יוסי יונה (המחנה הציוני): 56
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 58
אלעזר שטרן (יש עתיד): 58
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 59
תמר זנדברג (מרצ): 62
יאיר לפיד (יש עתיד): 63
יעל גרמן (יש עתיד): 64
עיסאווי פריג' (מרצ): 65
מיקי לוי (יש עתיד): 67
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 68
יואב קיש (הליכוד): 69
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 70
שר התיירות יריב לוין: 74
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 97
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 98
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ט בניסן תשע"ז, 25 באפריל 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7) (דחיית יום התחילה), התשע"ז–2017.
דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה בדבר סיוע המדינה לניצולי שואה.
הודעת שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות הצעתם של חברי הכנסת עיסאווי פריג' ועמד אל חכים חאג' יחיא בנושא: מחסור חמור בטכנאי גז, המוביל לירידה ברמת הבטיחות בשוק הגז הביתי בישראל.
הסכם בדבר תקנון המרכז הבין-לאומי למאיץ חלקיקים לצורכי מדע ניסויי ויישומיו במזרח התיכון. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
הודעת הממשלה על שינוי שם משרד
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, יש לנו כאן הודעת ממשלה שלא דורשת הצבעה והצעת חוק השידור הציבורי הישראלי. את שני הסעיפים יציג לנו השר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. אדוני השר, תצטייד כבר בחומר לשני הנושאים: תמסור את ההודעה, ואז תציג לנו את הצעת החוק. בבקשה, אדוני השר המבקש.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת. אנחנו נתחיל, אדוני היושב-ראש, הכי גבוה שאפשר, ואז נקווה שהנחיתה לא תהיה כואבת מדי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מאיגרא רמא נקווה שלא נגיע לבירא עמיקתא.
שר התיירות יריב לוין:
אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה לשנות את שם משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל. המשרד ייקרא: משרד המדע והטכנולוגיה. בהתאם לפקודת פקידי הממשלה (שינוי תארים), 1940, תפורסם הודעה ברשומות, ולפיה ישונה תוארו של שר המדע, הטכנולוגיה והחלל לשר המדע והטכנולוגיה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כפי שאמרתי, ההודעה לא דורשת אישור המליאה, לא דורשת הצבעה.
בבקשה, הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 7) (דחיית יום התחילה), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני השר.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, למה ויתרנו על החלל?
מאיר כהן (יש עתיד):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, למה השינוי הזה?
שר התיירות יריב לוין:
אני מוגבל למסור הודעה. זה לא דיון.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
הכנסת לא זכאית לדעת למה ויתרתם על החלל?
שר התיירות יריב לוין:
זה לא הדיון. בשביל זה יש מוסד השאילתה, מכובדי. אז אפשר להגיש שאילתה ותקבל תשובה – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אתה רואה כמה חשוב להקפיד על תקנון, חבר הכנסת רוזנטל?
שר התיירות יריב לוין:
– – אגב, אני בטוח – גם תשובה מנומקת משר המדע והטכנולוגיה. יש לו לפחות הסבר מעמיק למהלך הזה שהוא עשה.
הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7) (דחיית יום התחילה), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1131); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
שר התיירות יריב לוין:
אדוני היושב-ראש, אני אשתדל לעמוד במשימה הקשה שהניח לפתחי חבר הכנסת רוזנטל, וכבר לחסוך לו; להביא את השיא בהתחלה ולומר לו שהיום אנחנו דנים רק בדחייה. כך שהסבר מעמיק על החוק והשינויים עצמם עוד יגיעו, יש למה לחכות. כרגע נצטרך להתחיל בצעד אחד. נתגבר על ההבנה של הצעד הראשון, ואני בטוח שאחר כך גם ההמשך יבוא יותר בקלות.
בכל אופן אני מבקש להביא לכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017. הצעת החוק נועדה לדחות בפרק זמן של 15 ימים את יום תחילתו של חוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד–2014, שהוא מועד תחילת שידורי תאגיד השידור הישראלי – שייקרא להלן "התאגיד" – וכן מועד הפסקת פעילותה של רשות השידור.
מטרת הדחייה היא להקנות פרק זמן טרם תחילת פעולת התאגיד שבו יתאפשר לממשלה לקדם תיקון חקיקה רחב יותר, אשר במסגרתו תשונה מתכונת ההפעלה של השידור הציבורי על-פי חוק השידור הציבורי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ששש.
שר התיירות יריב לוין:
בכוונת הממשלה כי ביום י"ט באייר התשע"ז, 15 במאי 2017, יחלו שידורי התאגיד, על-פי האמור, במתכונתו החדשה – אשר, כאמור, תיקבע בתיקון חקיקה נפרד. באותו מועד, כמובן, גם תופסק פעילותה של רשות השידור.
תיקון החקיקה הרחב כבר פורסם, חבר הכנסת רוזנטל. לכן, אם אתה לא רוצה להמתין להסברי שיבואו כשהחוק יובא, או למי שיציג אז את החוק, אתה יכול כבר לעיין בו ולקרוא אותו, והוא מפורסם כדי שאפשר יהיה ללמוד אותו לעומק.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
כבוד השר, עיינתי. אני אומר לך כבוד השר. עיינתי.
שר התיירות יריב לוין:
הוא מפורסם תחת השם: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017.
עיקרו של תיקון החקיקה הוא עיגונו של מתווה שסוכם בין ראש הממשלה לבין שר האוצר, שמטרתו להקים תאגיד שידור נפרד ועצמאי לעניין חדשות, אקטואליה וענייני היום במבנה דומה לתאגיד השידור הישראלי, בפיקוחה של מועצה ייעודית נפרדת, שייוחד כולו לשידורי החדשות – להלן אנחנו נקרא לו "תאגיד החדשות".
תאגיד החדשות יפעל במקום חטיבת החדשות בתאגיד השידור הישראלי. תאגיד החדשות יפעל בממשל תאגידי דומה לזה הקבוע בחוק ביחס לתאגיד השידור הישראלי, ובכלל זה לעניין מועצה של נציגי ציבור, מנהל כללי וועדת איתור. ההרכב של מועצת תאגיד החדשות הציבורי משקף את ההתמקדות ואת ההתמקצעות בתכנים שהתאגיד יהיה אמון עליהם ואת תפקידיו לפי החוק המוצע, ולכל הפחות ארבעה מבין עשרת חבריו יהיו בעלי מומחיות וניסיון מתחומי השידורים והעיתונות. זאת, נוסף על הנהלה ייעודית אשר תתמקד אף היא רק בתכנים האמורים.
לשנינו, חברי הכנסת רוזנטל, נותר רק להצטער על כך שלחברי כנסת, אדוני היושב-ראש, אסור לכהן בגוף כזה, כי אז הייתי יכול להמליץ על חבר הכנסת רוזנטל. הוא יכול היה לתרום מניסיונו. אבל הדבר הזה, לפחות בשלב הזה, נמנע מאתנו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בשלב הזה. נציין – בשלב הזה.
שר התיירות יריב לוין:
המתווה המוצע מאפשר לקלוט עובדים ועיתונאים בהיקף גדול יותר מרשות השידור לתוך תאגיד החדשות הציבורי, אשר יביאו עמם את ההכשרה ואת הניסיון הדרושים לשם הפקה ויצירה של תוכני חדשות. אני מקווה שיהיה במהלך הזה, בסופו של דבר, כדי לתקן ולו חלק מהפגמים הרבים – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
איזה פגמים? אתה יכול לפרט לנו?
שר התיירות יריב לוין:
– – שנפלו והתגלו במהלך שנעשה של הקמת תאגיד השידור הציבורי. אגב, אני אומר, חבר הכנסת רוזנטל, תקלות ופגמים, שבהיותי יושב-ראש הקואליציה בקדנציה הקודמת הזהרתי מפניהם. אני מוכרח לומר שדווקא, למיטב זיכרוני, גם לא מעט מחברי האופוזיציה דאז היו שותפים לחששות האלה. מהבחינה הזאת, אני חושב שיותר נכון לבוא ולתקן את הדברים מאשר להיצמד ולומר: עשינו, וגם אם טעינו, ניצמד לעשייה הזאת, בבחינת ייקוב הדין את ההר. אני לא חושב שזה נכון. אני לא חושב שכך נוהגת ממשלה אחראית, ואני חושב שבמובן הזה אנחנו עושים דבר חשוב ודבר נכון. אני מאוד מקווה שהתוצאה הסופית תהיה לתועלת השידור הציבורי, וגם תעשה – ומותר גם את זה לומר – לפחות מעט מן הצדק עם חלק מעובדי רשות השידור הוותיקים, המנוסים והטובים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת השר יריב לוין.
חברי הכנסת, אנחנו פותחים דיון בקריאה ראשונה. כידוע, הדיון הוא דיון אישי, בשונה מדיון סיעתי, ששם מתעוררת השאלה – הזמן הוא של הסיעה, ואם חבר כנסת איחר, אולי בכל זאת נחזיר לו, לא ניקח את הזמן של הסיעה. כאן אין שום סיבה להחזיר לרשימה חבר כנסת שלא נמצא במליאה בזמן שקראו בשמו או בשמה.
לכן אני מבקש מכל מי שמעוניין להשתתף בדיון להיות במליאה. כך אבקש גם מן הסגנים. הנה, חבר הכנסת מאיר כהן, שנמצא באולם – אדוני יחליף אותי באיזה שלב – כמו שאמרתי, אם מישהו לא היה, קראת בשמו או בשמה, אין שום סיבה להחזיר לרשימה; הזמן הוא זמן אישי ולא דיון סיעתי.
נתחיל, שלוש דקות לכל דובר. אראל מרגלית – אינו נוכח, אז הפסיד את זכות הדיבור. לעומת זה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל נמצא. הוא מקבל שלוש דקות. אחריו – חברי הכנסת ישראל אייכלר, אחמד טיבי, אילן גילאון, מיכל רוזין, מיכל בירן, איתן ברושי וכן הלאה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר לוין, אני הקשבתי לך בקשב רב, לא שמעתי ולו סיבה אחת מדוע תאגיד החדשות החדש עדיף על התאגיד הקיים, חוץ מהעובדה שהיה איזה צורך לזעזע את אמות הספים, והיה צריך – לא יפה לדבר במליאה, חבר הכנסת ביטן. באמת, אני ניסיתי להבין, אני מנסה גם אפילו להשתכנע מה התוחלת של החוק הזה, מה ההיגיון, מה הסיבה שבגללה עכשיו אתם באים ואומרים: במקום שהתאגיד ישדר חדשות, נקים תאגיד חדשות חדש, והוא יהיה טוב מהתאגיד הישן. אני לא מצאתי שום סיבה בחוק, אני מודה, וגם לא בהסבר שלך, שהקשבתי לו, ולכן יש לי רק חששות. והחששות הם שמדובר בחוק פרסונלי, שרציתם להרחיק את האנשים שהיום הם מנכ"ל התאגיד ויושב-ראש התאגיד, ואולי את יושב-ראש החדשות בתאגיד, מתפקידיהם, כי הם לא נושאים חן בעיניכם, והפכתם את כל העניין לפרסונלי. כי כל היתר, כמו שאתה אומר, זה יהיה ממשל תאגידי, תהיה ועדה בראשות שופט שתמנה את התאגיד וישבו בה כך וכך דירקטורים עם רקע עיתונאי וכל מה שציטטת פה. מה שלא יישאר זה שאתם תקרעו את החדשות, שהן לב-לבה של כל רשת שידור – אתם תקרעו אותו מהחדשות. אתם תגרמו לזה שיהיו שני גופים שייאבקו זה בזה, אולי יתחרו זה בזה, אולי יריבו זה עם זה. זה בטוח. אולי תצליחו להרחיק את האנשים שלא נושאים חן בעיניכם, אבל בשביל זה לעשות את כל המהומה הזאת זה ממש עצוב ועגום. כך נוהגים בצפון-קוריאה, שהמנהיג קם בבוקר ואומר: אני לא רוצה את ההוא, יאללה, תחתכו לו את הראש. אותו דבר גם מנהיגנו הדגול נתניהו קם בבוקר, הוא לא אוהב את ראשי התאגיד הזה, ואומר: יאללה, תחתכו להם את הראש. ובשביל זה עושים את כל המהומה הזאת ועושים סרבול ומבזבזים כסף. מאות מיליונים הרי תעלה השטות הזאת.
ובכן, מדובר בחוק פרסונלי, כי לא נתת שום הסבר אחר למה התאגיד החדש יהיה יותר טוב מהתאגיד הישן. אין הסבר. אם אפשר להבין, יש דבר אחד מטריד מאוד בתוך הדבר הזה, והוא שלב הביניים, שעד שיקום התאגיד החדש יעברו כמה חודשים. בזמן הזה כונס הנכסים הוא זה שינהל את תאגיד החדשות החדש; כונס הנכסים לא יהיה מחויב לשום ממשל תאגידי, והוא יוכל – ואני אומר לך, השר לוין, אני הקמתי כמה כלי תקשורת והייתי שותף בהקמה של כלי תקשורת, והמסד, ההתחלה, הכללים שאתה קובע בהתחלה, האנשים שאתה אוסף בהתחלה, נוהלי העבודה שאתה קובע בהתחלה, משפיעים מאוד על עתיד התאגיד, וייתכן מאוד שראש הממשלה חושב ששידורי נתניהו מירושלים – הוא יצליח להשפיע עליהם בתקופת המעבר הזו. יש חשש כזה. מלבד זה אני לא רואה שום סיבה שיקום תאגיד חדש. ולכן, אני מציע לחברי שלא לתמוך בחוק הזה, משום שהוא חוק רע מאוד, באמת. כי כל כוונתו היא בסוף אחת: לא לפקח על השידור הציבורי, אלא להפוך את השידור הציבורי לשידורי תעמולה מטעם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. עד שלוש דקות לרשות אדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברוכים הבאים לקיץ בריא. אנחנו מתכוננים כבר לראש חודש אייר. אייר זה ראשי-תיבות "אני ה' רופאך". שיהיה קיץ בריא ורפואה שלמה לכל חולי ישראל.
הנושא שאנחנו עוסקים בו היום הוא לכאורה חוק טכני של דחייה בשבועיים, אבל טוב שנתכנסנו כאן לדבר בימים האלה על הנושא של הדמוקרטיה וחופש הביטוי וזכויות האדם, גם יום לאחר שצוין יום רמיסת זכויות האדם, יום השואה, וגם כאשר אנחנו רואים בעולם כולו את התפרקות המוסדות הדמוקרטיים.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא דוגמה של מדינה שבישרה לעולם את החירות ואת הליברליזם, את ה-liberte. נבחרו שם שני אנשים: אחד בן פחות מ-40; אחת מהמפלגה הלאומית. כפי שאני הבנתי, שניהם לא נמנים עם המפלגות הממסדיות ההיסטוריות של צרפת הדמוקרטית. אותה מהפכה הייתה בארצות-הברית – טראמפ לא היה איש המפלגה הרפובליקנית. יש היום רוחות מלחמה בעולם כולו בתחום הזה, שלא לדבר על מדינות שבהן יש מלחמות ושפיכות דמים ממש, כמו במדינות המזרח התיכון ובמדינות אחרות. זה לא פשוט שיש דמוקרטיה במדינה. זה בכלל לא פשוט. גם במדינת ישראל אני מרגיש שהמוסדות הדמוקרטיים מתפרקים. יש כאלה שרוצים לפרק אותם בכוונת מכוון, יש כבר תהליך של עשרות שנים של לא סתם זילות הכנסת בגלל התנהגות כזאת או אחרת של חברי כנסת, אלא נטילת סמכויות מן הכנסת, ובעיני זה תהליך שיסתיים מהר מאוד ויגיע למצב שלא יהיו זכויות אדם פה לאנשים, וצריך להבין שכשלא יהיו זכויות אדם, לא יהיו לא לדתיים ולא לחילונים ולא לערבים ולא לשמאלנים ולא לאשכנזים, כי כולם בסופו של דבר הם מיעוטים – זה שייך למיעוט הזה, וזה שייך למיעוט הזה. ולכן כשמדברים על שידור ציבורי, הוא חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה, וצריך שהוא באמת יהיה שידור ציבורי ולא כלי תעמולה של אף אחד. עד היום השידור הציבורי היה כלי תעמולה, פעם של זה ופעם של זה, מי שהיה חזק יותר. אותו הדבר עם שידור ציבורי – צריך להיות ברור שהוא צריך להיות מדווח ולא תועמלן. דבר ראשון.
דבר שני, אדוני היושב-ראש, וכואב לי להגיד את זה פעם אחר פעם, זה לא נעים, יש אנשים שכועסים אפילו, אבל אני רוצה לומר שהפרדת הרשויות בין הממשלה, הכנסת ובתי-המשפט היא יסוד מוסד באפשרות קיומם וחיים משותפים של אזרחים מכל מיני גוונים ומכל מיני עדות ומכל מיני השקפות ומכל מיני עמים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני, אני מסיים את המשפט הזה ואומר, אם חלילה הבג"ץ, כמו שהוא עשה כשהוא ביטל חוק כנסת השבוע, יערער ויהרוס את המוסד הדמוקרטי, לא יהיו זכויות אדם בישראל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. עד שלוש דקות לרשות אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, האמת היא שבין רשות לתאגיד, בין תאגיד לרשות, יש פתגם בערבית: (אומר בערבית: בין חנא למנא – יצא קירח מכאן ומכאן.) אנשים מבולבלים. יש שרים שתמכו בפירוק הרשות, כולל ראש הממשלה, אחר כך הם חזרו בהם, ואז נתקפו ברגשי חמלה גדולים ערב פסח וחזרו לדאוג לעובדי רשות השידור. אני שייך לאלה – אנחנו – שמלבד חופש דיבור ועיתונות מקצוענית, חשוב לנו גם מה יקרה עם מעט העיתונאים הערבים שנמצאים גם ברשות השידור, ומעט העיתונאים הערבים שנבחרו להיות מועסקים בתאגיד. ויש כמה עיתונאים שהם מקצוענים שעובדים ברשות השידור, ערבים. חלקם נשכרו לתאגיד – וחלקם לא – רובם לא באותה דרגה בכירה כמו שהייתה להם או שמגיעה להם. אני חושב שחשוב להתחשב בכישורים, במקצוענות וגם בסקטור שאותו מייצגים. חשוב שיהיו עיתונאים ערבים בתאגיד, ברשות או באנדרוגינוס הזה שמורכב מהם, שידווחו על נושאים שהם לא החברה הערבית, לא משהו סקטוריאלי: איכות הסביבה, רפואה, ספורט. לא רק משהו סקטוריאלי.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני כל הזמן מתפעם מהעובדה שאומרים שהתאגיד הוא שמאלני. לא יודע, אני קורא את רשימת השמות, דב, של חלק מבכירי עיתונאי התאגיד ופתאום השמאל הולך לימין, ככה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
השמאל הולך לימין קיצוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לימין קיצוני. יושב פה עיתונאי, זאב קם, שנבחר להיות הכתב הפרלמנטרי. זאב קם הוא כל כך שמאלני, כשהוא שומע את המילים "ח"כים ערבים", יש לו פלפיטציות, יתר לחץ דם, הזעה, כאבים ביד שמאל – עד כדי כך שהוא צריך רופא ערבי כדי להציל אותו. אני תמיד מוכן לעזור לזאב.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
מה זה פלפיטציות?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
בדקתי אם זאב אי-פעם כתב משהו חיובי על חבר כנסת ערבי; משהו חיובי על חוק שהעברתי, על תקציב, על איזו הברקה של עמיתי, על העבודה של עאידה תומא סלימאן – משהו, משהו.
דוד ביטן (הליכוד):
אחמד – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
משהו, משהו. ואני עדיין מחפש. זאב, אני לא אמצא.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אדוני יסיים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני לא אמצא. אם תוכל לעזור לי, אדוני, איזה מיקרוסקופ, איזו משקפת, שנוכל למצוא משהו חיובי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מיקרוסקופ, מיקרוסקופ זה במקצוע הקודם שלך, לא במקצוע שלי.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
בהחלט.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
גם הצעתי את עזרתי לזאב במקצוע הקודם שלי. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אם זה לא היה כאן, זה אפילו היה קצת מצחיק. מה שנקרא: אוי לי מיצרי ואי לי מיוצרי. למה היינו צריכים את כל הסמטוחה הזאת? יש אומרים שפיקח יודע לצאת ממקום שחכם לא נכנס אליו. במקרה הזה, גם הפיקח לא רוצה לצאת, כי זה לא אכפת לו בכלל.
זה לא רק מצעד איוולת, אדוני. הלוואי שזו הייתה איוולת וטעות, כי אז היו מנסים לתקן אותה. זה מעשה שיש בו גודש של מגלומניות, סדיזם, הייתי אומר אגואיזם ללא שובע, אדוני. פשוט זה לא מקובל – עוד 20 יום צריך לעלות התאגיד הזה לאוויר ואף אחד בעצם לא יודע, לא בתאגיד ולא ברשות השידור, מה קורה אתו. אם זה לא סדיזם אז אתה תגיד לי מה זה. ממשלה של דחיינים – שמעתי שגם את עמונה רוצים לדחות כרגע – משום שאין לה שום מדיניות. ובמקרה הזה, אדוני, החוק צריך לחזור לנדנו, ובגלל הנזק והקטסטרופה הגדולה שראש הממשלה יצר יחד עם גיבורי התהילה שמתחבאים היום – השר ארדן שעשה הנחה לכל משפחה במדינת ישראל של שקל ביום והרס 2,000 משפחות במקביל, וגם את החדשות מתוך התאגיד, כי גם שם יש התחייבות; והשר לפיד שמיהר לעשות טקס קבורה שלא בעתו. איפה הם האנשים האלה עכשיו?
אבל יותר מכל דבר אחר, אדוני, בקליפת אגוז, הסיפור הזה כל כך מאפיין מקום שבו אנשים לא נחשבים לכלום; לפירורים. את אף אחד זה לא מעניין. כדי להיטיב את התמונה שלו בפריים, הוא מסוגל לעשות דברים שהם לא מתקבלים על הדעת.
ולכן, העיקרון שחייב כאן לעבוד, אדוני, הוא "שברת – שילמת", פעם אחת. קחו אחריות על הנזק שעשיתם. תקפיאו את מצבת כוח האדם שישנה כאן. תקראו לזה באיזה שם שאתם רוצים, כי זה ממש לא משנה.
להזכירך, אנחנו, סיעת מרצ הייתה הראשונה, ולצערי גם היחידה, שהעמידה כאן את החוק להמשיך את רשות השידור.
אני רוצה לפנות מכאן לראש הממשלה – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
חלקנו הצביעו נגד הסגירה.
אילן גילאון (מרצ):
כן, כן. ואת היית גם בעד החוק. בהחלט.
– – ביבי, אחי, אמרת שרשות השידור זה "חמאס" ופירקת כדי להקים את התאגיד. התאגיד לא התאים לך, אז אמרת שהם שמאלנים בטלנים ובאת לפרק כדי להקים משהו שתפרק בהמשך. ביבי, אחי, תגיד מה מתאים לך. אתה לא תנוח עד שלא תוכל לומר את המשפט: השידור הציבורי c'est moi, זה אני. אתה העורך, היוצר, המראיין, המגיש והצלם, וככל שזה נראה, יש לך גם כישורים כמאפר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים, בבקשה.
אילן גילאון (מרצ):
זה משפט אחרון, אדוני. ביבי, אחי, זוגתך לחיים, שתחיה, פסיכולוגית. תפנה אליה, אתה כנראה זקוק לעזרה, ואתה הרי ידוע כמי שאוהב להיעזר בקרובי משפחה. קח עצה מחבר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון.
חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת מיכל בירן. ממיכל למיכל כוחנו עולה.
מיכל רוזין (מרצ):
מיכל, איך אומרים שמתבלבלים בינינו? זה לא – – – מכיתה א' אני סוחבת שבע מיכליות באותה כיתה.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
– – –
מיכל רוזין (מרצ):
טוב. חברי וחברות הכנסת, ציבור יקר, אתם יודעים, תמיד טוענים שאנחנו, חברי וחברות הכנסת, מנותקים מהציבור, מנותקים מהעם. אני רוצה להתחבר לנקודה הזאת, מכיוון שבאמת הציבור לא מבין – לא מבין על מה המהומה; לא מבין למה הקואליציה נכנסה למשבר; לא מבין למה ראש הממשלה מאיים בבחירות או שר האוצר עושה תרגילי יחצ"נות.
הציבור לא מבין. הוא לא מבין מה קרה: הולכים לבחירות כי יש כישלון גדול במערכת החינוך והכיתות מפוצצות ילדים וההישגים שלנו בעולם יורדים? הולכים לבחירות כי יש מיטות במסדרונות של בתי-חולים, מערכת הבריאות הציבורית קורסת, מערכת הבריאות הנפשית בכלל כבר בקריסה עשרות שנים? הולכים לבחירות כי נחשף המצב העגום של בתי-החולים הסיעודיים, של בתי-האבות הסיעודיים, שבהם מתעללים בקשישים? הולכים לבחירות כי ניצולי שואה מתים, 1,000 בחודש, ועדיין יש מי שרעב לפת לחם? על מה הזעקה? למה הולכים לבחירות?
אבל אני רוצה להגיד לכם שהנושא הזה חשוב ביותר. אני רוצה להגיד לציבור למה אנחנו מתכנסים פה היום באמצע הפגרה, בין פסח, יום השואה ויום הזיכרון, למה אנחנו טורחים לדון בנושא הזה. כי הנושא של התקשורת החופשית והתקשורת הציבורית הוא-הוא מהותה של הדמוקרטיה. ונתניהו מתקנא בארדואן או בחברו פוטין, מסתכל עליהם ואומר: גם אני רוצה כך, גם אני רוצה לשלוט, קודם כול בתקשורת, במה שאומרים עלי, אבל אחר כך אני רוצה לשלוט בבתי-המשפט – איפה יריב לוין? – רוצה לשלוט בבתי-המשפט, אני רוצה לשלוט באקדמיה, אני רוצה לשלוט במערכת החינוך, כמובן בכוחות הביטחון. אני רוצה שליטה מלאה, בלי דמוקרטיה, בלי אופוזיציה, בלי ביקורת, בלי מישהו שיבחן וישאל למה אני לוקח שוחד, למה אני מקבל מתנות, למה אני נותן למקורבי לקנות צוללות באופן שבו אני מכתים את ביטחונה של מדינת ישראל. למה אני צריך תחקירים? למה, כמו שדוד ביטן אמר, רביב דרוקר חושף, ואני צריך עכשיו לחקור? למה צריך תחקירים? למה צריך תקשורת חזקה, בועטת, נשכנית, דמוקרטית?
כן, למה באמת? ונתניהו בונה על כך שהציבור שותק והציבור לא יוצא לרחובות. אבל אנחנו פה כדי להתריע ולהגיד: חופש העיתונות הוא לב-לבה של הדמוקרטיה הישראלית. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה, גברתי. אני גם מודיע שרשימת הדוברים סגורה. בעצם זאת הודעה חצי פורמלית, כי כבר יש קרוב ל-60 אנשים שנרשמו.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
מיכל, אני לא רגילה להרים את הדוכן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זוכרים שהיו לנו פעם ויכוחים אידיאולוגיים? שידעת – שמאל, ימין, ניאו-ליברלי מול סוציאל-דמוקרטי, מתווכחים על תוכן, מתווכחים על סוגיה עקרונית, אידיאולוגית – הדבר הזה חלף עבר מהנוף של כנסת ישראל.
אני אפילו זוכרת שהתחלנו את ענייני התאגיד מול גלעד ארדן, זה היה ויכוח אידיאולוגי. אני מאוד מעריכה אותו, לא מסכימה אתו על הכול. היה ויכוח שם: כשרוצים לעשות רפורמה ברשות השידור, האם זה לגיטימי לסגור אותה ולהקים גוף אחר? אנחנו התנגדנו בכל תוקף, כי הדבר הזה היה ומהווה תקדים מסוכן. כשיש בעיות צריך לשבת עם העובדים, צריך לעשות רפורמות, הכול בסדר, אבל זו הדרך שבה עושים את זה. התווכחנו על הסעיף שהיה ואחר כך יצא, שהגביל את אחוז השכר שיצא מתוך תקציב רשות השידור, כי גם אמרנו שזה תקדים מאוד מאוד רע. זה היה דיון – ויכוח – אידיאולוגי. בסופו של דבר, הוויכוח הזה הוכרע. בחלק מהדברים קיבלנו את מה שרצינו, בחלק לא, נגמרו העניינים, התקבל החוק. אני ישבתי שם, הצבעתי נגדו כבר אז.
אבל אז מזיזים את גלעד ארדן הצדה, מגיע אקוניס, גם הוא אדם שאני מעריכה ומחבבת, גם הוא נשלח להיות הפרונט של המאבק. ישבת, הסברת לנו שאם מוסיפים את תאגיד השידור הישראלי זה אחרת לגמרי. הכול מאוד חשוב. והנה, אנחנו ממשיכים. ואז כבר יש תאגיד.
הבושה – זה שאין בושה יותר, שאומר ראש הממשלה שזה חמק לו בין הידיים ב"צוק איתן", שאומר בפה מלא שהבעיה האמיתית שלו היא לא כל הטיעונים שנאמרו קודם, אלא פשוט זה שהתאגיד יצא לו שמאלני מדי. הדבר הזה, שהוא לחם חוקה של הדמוקרטיה, בכל מדינה מתוקנת זה התפקיד של התקשורת, הם צריכים להיות ביקורתיים, ככה המדינה והמדיניות מגיעות למצב המיטבי שלהן, כשאנחנו הפוליטיקאים יודעים שיש כלב שמירה נשכני שמחכה לנו תמיד מעבר לסיבוב ומבקר את הדברים שאנחנו עושים לא בסדר.
עכשיו אין אפילו היומרה הזאת יותר, ראש הממשלה אומר בפנים, וזה בזמן שחוקרים אותו על חקירות שקשורות לניסיון להתערב בעולם התקשורת, ואיכשהו היועץ המשפטי לממשלה אומר שזה בסדר והוא לא מנוע. הדבר הזה הוא פארסה. כשילמדו על התקופה הזאת בהיסטוריה בעוד 20 שנה – אין, אנשים יכתבו על זה דוקטורטים, אנשים יכתבו על זה עבודות בבית-ספר להסביר איך התרחש התהליך של השחיקה במנגנון הדמוקרטי. ואני בטוחה, השר אקוניס, שאין אדם אחד גם בקואליציה שמצליח להסביר באמת מה קרה פה. וחוץ מלהיות שהידים של ראש הממשלה, אין דרך להסביר את זה באופן הגיוני.
שוב, זה היה ויכוח עקרוני. הייתם נגד רשות השידור, חשבתם שהיא לא יעילה, רציתם גוף אחר, על כל זה אפשר לא להסכים, אבל זה ויכוח אידיאולוגי. את מה שקורה עכשיו אפשר לפתור אך ורק בעזרת תרופות פסיכיאטריות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מיכל בירן.
חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה אדוני. אחריו – טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, זהבה גלאון, יעל כהן-פארן, דב חנין, עיסאווי פריג', איימן עודה וכן הלאה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מנחם אליעזר מוזס וכן הלאה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
קראתי את עשרת הבאים בתור.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול ושלשום, אני כמו כולכם ועם ישראל, הדלקנו שש משואות לזכר שישה מיליונים שנרצחו בשואה, ובעוד כמה ימים נעלה משואות לתפארת מדינת ישראל. במה בוחרת הכנסת לעסוק בין שני האירועים הללו? בדחיית חוק שהוא מיותר, לא מובן, לא מועיל ולא צודק, ועל זה אוספים את הכנסת, על מה שהממשלה אולי עוד לא יצאה מהמשבר הזה וכמעט התפרקה, כנסת בהרכב חסר מוזעקת בימים כאלה לדון בדחייה של חוק שמראש איננו מובן ואיננו מוסכם. זאת טעות גדולה, לפי דעתי, להשתמש בעיתוי ובכלים של הקואליציה תוך כדי המעבר הזה של פטור מחובת ההנחה, ובעיני גם זילות שלו לנושא הזה בעיתוי הזה.
תראו, אתמול בלוחמי-הגטאות, קיבוץ שהוקם על-ידי יצחק צוקרמן וצביה לובטקין וגיבורים אחרים של המרד, הופיע נשיא המדינה ריבלין, ולידו דיבר גם הנשיא לשעבר מגרמניה. אירוע מאוד מרגש, גם במחלוקת במידה מסוימת. ומי לא דיבר על חופש הביטוי והדמוקרטיה, ועל אחדות העם; גם היושב-ראש היקר שלנו עושה את זה. והנה, מוצאים לנכון דווקא עכשיו להביא נושא במחלוקת שהוא לא כל כך משמעותי ולא כל כך מובן, ובעיקר לא גורלי, והוא גם יקר, תרתי משמע, תוך כדי פגיעה בעובדים, פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בירושלים על-ידי הוצאת התאגיד מחוצה לה, ואתה לא מבין מה קורה פה למדינה הזאת, ולמה עכשיו, ולמה באמצעים האלה.
אני חושב שאנחנו נמצאים בתוך ויכוח גדול, ויש לנו מחלוקות גדולות. חסרות לנו מחלוקות? דווקא בעיתוי שמדברים על אחדות העם והיכולת להתמודד עם האתגרים הקשים ביותר שניצבים, דווקא ערב יום העצמאות, באמת במעבר הזה מיום קדוש אחד ליום קדוש שני, עם המחירים שמשלמים האזרחים על הזכות להיות כאן עם יהודי תוך כדי הבטחת הביטחון. כי אנחנו יכולים להיות רק חזקים. ואם לא נהיה חזקים לא נהיה פה, אבל לא פחות גם צודקים. רק אם נהיה חזקים וצודקים נוכל להתמודד עם האתגרים שלפנינו, ולהיות האור לגויים ולהיות מדינת מופת.
הדיון הזה היום עם כנסת ריקה, כשמעטים הגיעו לכאן, חלקם לא יכלו אולי להגיע, בנושא שמפלג את הממשלה ומאיים על הקואליציה – בינינו, ברור לרוב הציבור שזה שימוש ציני בכוחה של הקואליציה וכוחו של הרוב – אני חושב שהוא לא תעודת כבוד בכלל, ובעת הזאת בפרט. ואין לנו מנוס אלא להתנגד גם לבקשה של הממשלה היום, כי זאת התנגדות שהיא עקבית גם לתיקונים שמוצעים וגם לחוק שהוא חוק מיותר, בוודאי בעת הזו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה לך, מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום 18 בינואר השנה היו אירועי אום-אלחיראן, שבהם הרגה משטרת ישראל את האזרח המחנך השהיד יעקוב אבו אלקיעאן, והרגה גם שוטר שקוראים לו ארז. באותו יום האירועים היו מיותרים. אבל מה? משום מה, כדי להרוס בתים ולפנות יישוב היה צורך לחשוב באיזו גישה, איך אפשר להרוס בית בלי להרוג אדם, אבל נראה שיש הוראות מיוחדות כלפי האזרחים הערבים בדואים.
מאותו יום, מכובדי היושב-ראש, מאותו רגע אפילו, השר לביטחון הפנים, השר ארדן, הצהיר בכל כלי התקשורת שהיה ניסיון לפיגוע ושהמנוח יעקוב אבו אלקיעאן מחבל או שהוא איש "דאעש", עד שהתברר במשך הזמן שלא היה פיגוע ולא היה מחבל ולא היה איש "דאעש", אלא אזרח תמים.
פנינו לשר לביטחון הפנים כמה פניות כדי שיביע חרטה, כדי שיתנצל על מה שעשה, מה שעשתה המשטרה, על הפשע שבוצע שם, אבל לשווא. השר ארדן עד הרגע הזה נחוש בדעתו שהיה ניסיון לפיגוע, אף שמח"ש, אפילו מח"ש, התחילה להגיד שלא היה פיגוע, לא היה מחבל, לא היה "דאעש", אלא הירי היה מיותר.
ולכן השר לביטחון הפנים, בלי שום בושה, בלי כבוד, בלי אחריות – היה אמור, רצה לבקר, תכנון ביקור ביישובים הערביים הבדואיים בנגב ורצה להתארח במועצה המקומית ערערה בנגב, ביישוב שבו אני גר. פנה אליו ראש המועצה שם, מר נאיף אבו עראר – אני מברך אותו מכאן על ההחלטה האמיצה – וביטל את הביקור. למה? כי השר התעקש שלא להתנצל, אף שאנשי משרדו – או הוא הבטיח לראש מועצת ערערה בנגב שהוא יתנצל – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – אבל כנראה התחרט. למה? אולי הוא שקל את זה פוליטית. הוא יפסיד קולות אם יתנצל.
ולכן, אחרי כל המאמצים, הובלתי קמפיין, האמת, נגד השר שלא לקבל את פניו, וכך עשה ראש המועצה המקומית ערערה בנגב – לבטל את הביקור. וכך, אנחנו פונים אל השר להתנצל, ולא רק, אלא גם להתפטר מתפקידו. כי שר שאמון על שלום הציבור בכלל בישראל, הורג אנשים ולא מוכן להתנצל לפחות על הפשע שהוא ביצע – שיתפטר. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, אדוני.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום נכנסת שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים ליומה התשיעי. לצערי, במקום שהציבור בישראל יעסוק בדרישות המהותיות של האסירים, עסוקים בסוגיה של מה המניע של ברגותי – הוא מבקש לקדם את המועמדות שלו וכו' וכו', כל מיני שטויות.
אני רוצה להגיד לכם שהדרישות של האסירים הפלסטיניים הן דרישות לגיטימיות, מוצדקות, והן גם דרישות הגיוניות. הקושי שלהם מתחיל בכך שהם מוחזקים בשטח מדינת ישראל לפני כיבוש השטחים ב-67', והדבר הזה עומד בניגוד לאמנת ז'נבה הרביעית, שמחייבת החזקת האסירים בתוך השטח הכבוש. התוצאה המיידית של זה היא שהרבה משפחות אינן מצליחות במשך שנים ארוכות לבקר אצל קרובי המשפחה שלהן, אצל יקיריהן, הן בגלל מניעה של כניסה לתוך ישראל, הן בגלל קשיים בתחבורה אל תוך בתי-הכלא בישראל.
אחת הדרישות המרכזיות והאלמנטריות היא פשוט התקנת טלפונים ציבוריים באגפים של האסירים הביטחוניים. זהו. אלה תנאים שקיימים לכל האסירים חוץ מלאסירים הפוליטיים הפלסטינים.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
האסירים הפליליים, האסירים הפליליים הכי הכי חמורים – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – שעשו את המעשים הכי חמורים, ואולי קיים חשש – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – כי הם אנשי ארגון טרור.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – עד היום אולי קיים החשש, עד היום ממשיכים לנהל פעילות עבריינית מתוך בתי-הכלא – הם נהנים מטלפונים ציבוריים והם מתקשרים לבני המשפחה כל הזמן. ואני אומר לכם – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
כי הם לא צריכים. חברי כנסת ערבים מעבירים להם טלפונים.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – קיימת תמימות דעים בין האסירים הפלסטינים שאפשר לפקח על השיחות שלהם, גם על-ידי השב"ס וגם על-ידי השב"כ. אין להם בעיה עם זה. הם מוכנים גם שהקשר שלהם יהיה לטלפון אחד קבוע, שזה הטלפון של המשפחה. אבל גם את זה – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
באמת תודה רבה שהם מוכנים לזה, אדוני.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אבל גם את זה הם לא מקבלים.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
עם ישראל מעריך את המוכנות שלהם.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זאת, בנוסף – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת מועלם רפאלי – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
באמת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – תודה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זאת נוסף על המציאות העגומה של מאות עצורים מינהליים שעדיין לא יודעים על מה בכלל הם מוחזקים; מאות ילדים שמוחזקים.
ולכן אני קורא לממשלה הזאת, אם היא עדיין יכולה להתעשת, לנהל משא-ומתן עם האסירים, לנהל משא-ומתן עם ברגותי ולהיענות לדרישותיהם של האסירים הפלסטינים – דרישות צודקות, מוצדקות וגם מאוד הגיוניות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת זהבה גלאון – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מרצ תצביע נגד הצעת החוק המובאת לכאן היום. אני חושבת שהאובססיה של ראש הממשלה לשליטה ריכוזית בתקשורת הביאה אותו להתעללות, גם בעובדי רשות השידור וגם בעובדי התאגיד, וגם לשיסוי עובדים אלו באלו. הייתי אומרת שראש הממשלה נתניהו עושה מעשה מגונה, גם בתאגיד וגם ברשות השידור.
יש כאן התנהלות, אדוני, שהחטא הקדמון שלה הוא שהכנסת הזאת ביטלה בחקיקה, בפעם הראשונה בתולדות המדינה, בגיבוי ההסתדרות, הסכם קיבוצי שנחתם בזמנו עם עובדי רשות השידור. וזה נכון שברשות השידור הייתה הנהלה מסואבת, אבל יש שם גם עיתונאים מצוינים ועובדים מצוינים. אבל מה שקורה שעכשיו, אחרי שכבר החליטו להקים את התאגיד והסוסים ברחו מהאורווה, ראש הממשלה נתניהו מנהל קרב מאסף נגד תאגיד השידור הציבורי, כשהוא מתעלל – אני חוזרת ומדגישה – אדוני, אני לא שומעת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סליחה, גברתי. כן, גם אני לא שומע אותך ורוצה לשמוע. חברת הכנסת מרב מיכאלי, המצב הוא שמי ששומע אותנו בלי להסתכל על המסך סבור שיש פה 100 חברי כנסת באולם.
בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, הקימו את תאגיד השידור הציבורי. מרצ הצביעה בזמנו נגד הקמת התאגיד. חשבנו שהיה צריך לעשות שידוד מערכות ברשות השידור ולעשות רפורמה מקיפה על מה שהיה שם, אבל זהו, זו עובדה קיימת, התאגיד. אז עכשיו נתניהו – מישהי לא באה לו טוב בעין או יש עיתונאים שהם לא לרוחו, אז הוא רוצה לחוקק חוק מעוות שמוציא את חטיבת החדשות מתאגיד השידור?
חברי חברי הכנסת, תאגיד שידור בלי חטיבת חדשות זה ברווז צולע. וכל הדבר הזה נובע רק מסיבה אחת, אדוני השר אקוניס, ראש הממשלה שלך רוצה שליטה מונופוליסטית מלאה בתקשורת, מקבל הכשר להתנהלות שלו מהיועץ המשפטי לממשלה, שמכשיר כל שרץ, אף שהוא נמצא בניגוד עניינים, מתעלל בתאגיד השידור הציבורי, מתעלל בעובדי רשות השידור. פתאום הוא נפגש עם אנשי רשות השידור. איך הוא אמר? נכמר לבו. בצדק נכמר לבו, אבל מתי הוא גילה שיש לו לב, כשהוא אמר להם שהם יותר גרועים מה'חמאס', על עובדי רשות השידור?
אז תראו מה עושים כאן. השקיעו מיליונים בתאגיד שידור חדש. יש אנשים שהולכים להעיף אותם הביתה, מרשות השידור – אימהות חד-הוריות, בני-זוג ששניהם עובדים ברשות השידור. לא נותנים להם מענה מכובד. מנסים לעשות איזה שעטנז עכשיו בין התאגיד לבין השידור הציבורי. מה אתם עושים? אתם השתגעתם. אתם מכפיפים כל התנהלות נורמלית של מדינה מתוקנת לגחמות ולצרכים האובססיביים של ראש הממשלה. ככה מתנהלת מדינה מתוקנת? ככה מתנהלת חקיקה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
זהבה גלאון (מרצ):
אנחנו נצביע נגד החוק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני.
חברי הכנסת, אני מבהיר עוד פעם: זה דיון אישי. תפסיקו לפנות כל הזמן: אני מחליף את הזה מן הסיעה, אני מחליף את ההוא מן הסיעה. זה דיון אישי. מי שנרשם – אנחנו הולכים לפי התור. היו חברי כנסת שביקשו מראש לעבור לסוף הרשימה; אפשרתי את זה. אז בואו נפסיק עם הפריש-מיש.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, במה אנחנו מתעסקים היום? כנס פגרה מיוחד של הכנסת. אז מבטלים את שר החלל – זה חשוב, אני מקדם בברכה את החזרת השר אקוניס לכדור-הארץ; ודוחים את התאגיד הציבורי. אנחנו נתעסק בזה היום ומחר ובשבוע הבא, וזה חלק מאותה מלחמה של ראש הממשלה בשידור הציבורי, ועל זה יש הרבה מה להגיד.
אבל במה לא נתעסק, עמיתי חברי הכנסת? ראש הממשלה ביטל היום את פגישתו עם שר החוץ הגרמני, מכיוון ששר החוץ הגרמני בחר להיפגש עם ארגוני זכויות אדם. זו ההבנה של נתניהו איך נראית דמוקרטיה.
אגב, לא שמענו את ראש הממשלה מדבר אתמול, ביום השואה, על מרין לה פן, המועמדת לנשיאות צרפת, שהיא מכחישת שואה. אבל מה יש לנו להתפלא? הרי המזכ"ל של מפלגתה של לה פן היה בארץ בתחילת השנה כאורח הליכוד. אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה. אגב, את שר החוץ הגרמני אני רוצה לברך על ההבנה שפגישה עם ארגוני זכויות אדם הרבה יותר חשובה והרבה יותר משמעותית מאשר פגישה עם מר נתניהו.
במה לא נעסוק היום? לא נעסוק היום במצב הנכים; לא נעסוק היום במצב הקשישים; לא נעסוק היום בדרישה שקשיש נכה בישראל זכאי למינימום 5,000 שקל לחודש כדי שהוא לא יהיה חצי בן-אדם וכדי שהוא יתפרנס בכבוד. יש הרבה כסף. רוצים להוריד את מס החברות, אבל לא נתעסק, לא בקשישים ולא בנכים; לא נתעסק במכל האמוניה. ראש הממשלה נתניהו אף פעם לא מצליח להפתיע אותי. תמיד כשמדובר בחיים עצמם הוא יודע להעדיף את הכסף עצמו, גם כשמדובר לא בכסף שלו אלא רק בכסף של בעלי הון מקורבים. ולא נתעסק – וכמובן, כמו תמיד, ראש הממשלה נתניהו מתחבא מאחורי העובדים. הוא דואג לעובדים האלה בדיוק כמו שהוא דואג לעובדי רשות השידור ולעובדי התאגיד הציבורי, אלה שהוא פגע בהם בעבר ואלה שהוא פוגע בהם בהווה ואלה שהוא ימשיך לפגוע בהם גם בעתיד.
וגם לא נתעסק היום, עמיתי חברי הכנסת, בשביתת הרעב של האסירים הפלסטינים, שנאבקים על טלפון ציבורי; הסביר את זה חבר הכנסת ג'בארין לפני. מה אומרת הממשלה? לא נורא שימותו, ולא נורא שיפרוץ עימות חדש עם הפלסטינים. בכל השאלות החשובות אנחנו לא מתעסקים; בכל השאלות החשובות לממשלה הזאת אין תשובות ואין פתרונות, לא בנושאים החברתיים ולא בנושאים הפוליטיים והמדיניים. היא מובילה למשבר חברתי ולמצוקה חברתית בדיוק כמו שהיא מובילה לעימות חדש עם הפלסטינים ועם העולם הערבי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
וכשאין להם תשובות, אדוני היושב-ראש, הם כמו תמיד מתעסקים בהסתה. אז הפעם זו הסתה נגד השידור הציבורי ונגד עובדי השידור הציבורי, אבל ההסתה הזאת כמו בכל ההסתות היא רק מסך עשן לחוסר התשובות לבעיות האמיתיות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. אחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, על מה אנחנו מתכנסים היום? למה הביאו אותנו באמצע הפגרה כדי להתכנס לשתי ישיבות, ישיבה היום וישיבה מחר, מליאה היום ומליאה מחר? כדי לדון בהצעת החוק, שבעצם מה הצעת החוק הזו מחדשת? למה היה צריך לכנס בפגרה את הדיון הזה? כדי לדחות ב-15 יום את תחילת עבודתו של התאגיד. נו, באמת. האם זאת הייתה בדיוק הסיבה האמיתית לכנס אותנו בצורה בהולה? ואם הדחייה היא כל כך נחוצה, אז צריך לתת לזה את הסיבות האמיתיות. הסיבות האמיתיות – ברור שאנחנו מתכנסים היום כדי לתת אפשרות לממשלה ולעומד בראשה, מר בנימין נתניהו, להשתלט בצורה יותר בוטה לא רק על התאגיד ועל צורת העבודה ועל המינויים בתוך התאגיד, אלא להשתלט אפילו על הבית הזה, בית-המחוקקים וצורת העבודה שלו, ולנכס את כל העבודה שקורית פה ולעשות אותה בכיפוף מאוד חזק כדי לשרת את האינטרסים של איך שראש הממשלה רוצה להוביל את המדינה.
ראש הממשלה שמדבר כל הזמן על דמוקרטיה ועל הצורך לכבד את הערכים הבין-לאומיים, מצד שני מתנער טוטלית מהאחריות שלו להתעסק בדברים האמיתיים שעומדים על סדר-היום ובבעיות האמיתיות שעומדות בפני הציבור, לא רק הישראלי, של אפשרות של התקדמות לשלום ולנסיגה מהשטחים הכבושים; ומהבעיה שבוערת במזרח התיכון, הבעיה הזו של הקשר של המשך הכיבוש עם המצב של הפלסטינים, הוא מתנער, הוא מסיט את הפנים שלו הצדה ורוצה יותר ויותר להתעסק באיך לדכא כל ניסיון להתנגד לשליטה הזאת.
היום הוא היום התשיעי של שביתת האסירים הפלסטינים. אפשר לעבור לסדר-היום ולהתעסק רק בעניין התאגיד, ואפשר שלא לדבר על הנושא הזה. אבל רק שתדעו, חברי הכנסת הנכבדים, שהשביתה הזאת לא רק מאחדת את כלל האסירים בתוך בתי-הכלא, אלא היא מאחדת את כל העם הפלסטיני מאחורי האסירים בדרישות שהן מינימליסטיות, שלפי החוק הבין-לאומי הן טבעיות ביותר, ומביאה את העם הפלסטיני לסוג של רתיחה מתמשכת ככל שמגיעות יותר ויותר חדשות על הדיכוי שכנראה הממשלה רוצה להפעיל ומפעילה נגד האסירים. האם ידוע לכם שכבר תשעה ימים כל עורכי-הדין מנועים מלפגוש כל אסיר פלסטיני בתוך בתי-הכלא?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים, גברתי.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כלומר, לא רק שביתה, מצד אחד האסירים שובתים רעב, אבל כנראה השב"ס מפעיל לחץ בלתי נסבל, בלתי חוקי, נגד האסירים האלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יגאל גואטה. ואם לא – איילת נחמיאס ורבין.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
תודה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה גם לדבר על התאגיד, אבל על תאגיד מסוג אחר, התאגיד של קרוב ל-13,000 איש, 13,000 מפרנסים בחנויות ובעסקים הקטנים בתל-אביב רבתי, שחתמו והם זועקים על פגיעה אנושה בעסקים שלהם בעקבות פסיקת בג"ץ על פתיחת 164 מרכולים בשבת. זאת אומרת, בג"ץ – השופטות הנכבדות החליטו להעדיף 164 בעלי הון, גורפי כסף, גורפי קופות בשבתות, על חשבון 12,800 מפרנסים ומפרנסות משפחות. אני שואל, איפה כולם? איפה כל הסוציאליסטים? איפה כל הארגונים לזכויות האדם? הכול בשם התרבות ובשם מה שהשופטים אומרים? השופטות אומרות שליום מנוחה יש עוד פירושים, לא רק במובן שאנחנו קיבלנו עד היום, עוד מימי תורה מסיני, שיום מנוחה זה כפי שזה צריך להיראות, אלא יש לזה הרבה פירושים, ובעצם הם הפכו את יום המנוחה לבעלי ההון וגורפי הקופות ליום דאגה לבעלי העסקים הקטנים, לבעלי החנויות. הם חתומים, הם זועקים: תצילו, תעזרו לנו. הם פנו ראשונים לבית-המשפט.
וזוהי החלטה – הסיבה האמיתית היא, אני חושב, שפשוט שהשופטים והשופטות האלה הם כבר פרי החינוך הקלוקל של מדינת ישראל, שלימדה אותנו שאין קשר בין יום מנוחה לקדושה. שאלה שני דברים נפרדים, שליום מנוחה יש פירוש אחר: השתוללות בכבישים בלילות שבת, השתוללות והוללות ושיכרות בברים ובמועדונים למיניהם. תשאלו את השר לביטחון פנים כמה המשטרה מוציאה בלילות שבת בשביל להציב מספיק שוטרים בכל המקומות הנוראיים האלה.
במקום לנצל את השבת כיום מנוחה וקדושה, כיום חיזוק התא המשפחתי, אבות ובנים וילדים, הפכו את הכול לילדי מפתח, כמו באמצע השבוע – כשהילדים חוזרים מבית-הספר הם לא מוצאים את ההורים, כי הרי ההורים עובדים כשור לעול וכחמור למשא, עובדים קשה מאוד. באים הביתה – אין להם עצבים בכלל, לא אחד לשני ולא לילדים. אז הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו חד-פעמי בשבת, פעם בשבוע – תשבו יחד, תיהנו עם הילדים, שבו עם ההורים, חזקו את התא המשפחתי שלכם. אז לא.
אני חושב שמה שצריכים כאן לעשות – להביא בדחיפות, מעשית, את חוק ההתגברות, שהבג"ץ לא יוכל ללכת ולבטל, לרמוס – לא רק את חוקי הכנסת, גם לא את חוקי שבת קודש היקרים לנו מאוד, לעם היהודי, מאז היותו לגוי ועד היום. תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת יגאל גואטה – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
חברי חברי הכנסת, הייתי אומרת ביום הזה שהתגעגעתי למליאה, ואני במידה רבה, כן, מתגעגעת לדיונים כאן. אני לחלוטין, לחלוטין לא מתגעגעת, גברתי היושבת-ראש, למה שעושה הממשלה הזאת לקבוצה ענקית של עובדים בישראל, רק מפני שהם בחרו לעצמם את המקצוע, מסתבר, העתיק ביותר בעולם, והוא מקצוע התקשורת. הם עכשיו סובלים מהתדמית הגרועה ביותר, כי הם, מה שהם עושים ומה שהם כותבים בדפי הפייסבוק שלהם זה עניינה של הממשלה. אנחנו ראינו אתמול את המכתב שכתבו ראשי מערכת הביטחון לראש הממשלה בנושא הסייבר. אם אתם חושבים שזה שונה – זה לא שונה. הם אומרים לו: תיזהר, אדוני, אתה גולש למקומות שאסור לך לגלוש אליהם. אתה מסכן אותנו כמדינה דמוקרטית.
והנה, אנחנו נמצאים כאן היום לדבר החשוב ביותר. לא ניצולי השואה, שמחר תדון הוועדה לביקורת המדינה בדוח נוסף, בדוח נוסף שעוסק ברשלנות של המדינה ובהזנחה של המדינה את ניצולי השואה; לא נטפל בשום בעיה חברתית שיש במדינת ישראל. אנחנו נטפל בדחיית התאגיד, כי ראש הממשלה החליט שהתאגיד – חברים, בואו נאמר את זה בשפה העממית, פשוט לא בא לו בטוב. אז בואו נכנס את המליאה, בואו נמציא עוד הפעם ועדה. אגב, סתם מעניין, אני לא יודעת, צריך אולי לעשות רוטציה בחברויות בוועדות המיוחדות אלה, כי כל פעם קמה ועדה מיוחדת.
היום, חברי דוד ביטן צעק עלי ברוויזיה שהגשתי בוועדת הכנסת. הוא צעק עלי: כי אתם לא עוזרים לנו לסגור את התאגיד. אחד הדברים שכדאי לזכור זה שכשאנחנו חשבנו שהתאגיד, יש לו בעיית מוכנות עניינית אמיתית, אנחנו אמרנו: אין ברירה, אנחנו נדחה את הקמת התאגיד, כי אם תאגיד לא יכול להתמודד עם שידורי טלוויזיה – אני, למשל, באופן אישי חשבתי שאסור לפתוח את התאגיד אם הוא לא יכול לשדר שידורי טלוויזיה. יכול לשדר שידורי רדיו? נהדר, זה חשוב, אבל זה לא מספיק. בעיני, תאגיד שידור ציבורי צריך להיות מסוגל לשדר את שניהם בנקודת הזמן שבה הוא נפתח. דחינו את השידור הציבורי. עזרנו לדחות את פתיחת התאגיד. עזרנו לעשות את זה כשחשבנו שזה נכון.
אני חושבת שבעליל, מה שעושים כאן לאורך השנתיים האחרונות, משסים עובדים בעובדים – את עובדי הטלוויזיה בעובדי הרדיו, את עובדי התאגיד בעובדי רשות השידור – מורחים ומועכים את כולם בלי למצמץ, ובהתעלמות מוחלטת גם מסדרי מינהל תקין. כי מה שקורה פה, גברתי היושבת-ראש זה רחוק מאוד מלהיות סדרי מינהל תקין של פרלמנט שמכבד את עצמו. חברי אלעזר שטרן שאל היום בוועדת הכנסת, הוא אמר: האם הכנסת עוד פעם תתבזה? אני יכולה להניח את דעתו של אלעזר שטרן ואת דעת כולנו: אנחנו עוד נתבזה. זה ביזיון.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה לחברת הכנסת איילת ורבין. חברת הכנסת מרב מיכאלי – בבקשה, שלוש דקות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אל תתחילי לה את הזמן, זה לגיטימי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
צריכה לסדר את השיער.
היו"ר נאוה בוקר:
נחזיר לה שלוש שניות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
איזו נדיבות של מנצחים.
היו"ר נאוה בוקר:
יואל, מה יהיה?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
זה לא מנצחים, יואל חברי, זה דורסים. זו לא חוכמה לנצח ככה, כשאתה בא עם בולדוזר כל כך גדול, שלא לומר D9, כשווידאת שהצד השני לא יכול לקנות D9, ואז אתה פשוט נוסע. אז זה לא נקרא לנצח – זה נקרא לדרוס, זה מה שמתרחש כאן בעודנו מדברות ומדברים, חברות וחברים יקרים. זה מה שמתרחש כאן.
אני אגיד לך, החוק הזה, הדחייה הזאת בשבועיים עומדת להידון בוועדה מיוחדת שתקום, ועדה משותפת – גם כן, עוד לא ברור לאיזה ועדות; הכול פה לא ברור בדיון הזה. אבל יושב-ראש הקואליציה מתכוון שהיחס בה יהיה שישה חברות וחברי כנסת לאופוזיציה ועשרה לקואליציה. אתה מבין, יואל? ככה מנצחים, כשעושים מראש כוחות עשר נגד שש, ואז מנצחות בקלות רבה מאוד.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה ההרכב?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
זה ההרכב שהוא מתכנן. ניסיתי להגיד, אמרתי לו: אז למה צריך בכלל אופוזיציה בוועדה? למה צריך אופוזיציה? אנחנו, אני מבטיחה לך, נבוא לצעוק גם בלי להיות חברות וחברים. אתה מראש נותן לנו שש נגד עשר, ברור שתנצחו – שלא רק תנצחו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תדרסו.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
כן. תדרסו עם ה-D9 שלכם. ככה זה נראה. ככה נראית כל העבודה על הכאילו-תאגיד-השידור-הציבורי.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם, חברות וחברים, יש משפט אמריקני שכל פעם מחדש נכונותו מתבררת: אל תניחו רוע איפה שמספיקה טיפשות. או במקרה שלנו – מספיקה תמימות. אני מאמינה שכשהשר גלעד ארדן הביא את חוק תאגיד השידור הציבורי הוא האמין שיקום שידור ציבורי. אבל התמימות המדהימה של גלעד ארדן – ואני באמת רוצה לתת לו את הקרדיט של התמימות הזאת – שכשראש הממשלה נתניהו מאפשר לו להעביר חוק של תאגיד שידור עצמאי, הוא באמת מאמין שיקום כזה, ובשביל זה הוא מקבל את הפרס הלא-ייאמן של סגירת רשות השידור בשביל להפסיק עם הכאב ראש הזה, הרשות הזאת שאני כל הזמן צריך לוודא שהם יגידו עלי את מה שאני רוצה שהם יגידו עלי – התמימות הזאת פשוט מדהימה אותי.
כל העסק הוא חטא אחד גדול. לסגור רשות ציבורית, רשות ממלכתית, שהיא אבן יסוד בתולדותיה של מדינת ישראל, שעשתה פה דברים מאוד מאוד גדולים ומשמעותיים, פשוט לסגור אותה ככה, בהינף יד, על הדרך; לבטל באופן חד-צדדי הסכם חתום עם עובדות ועובדים בצעד תקדימי שהוא מסוכן ולא היה כמותו, ומי יבטיח לנו שזה לא יקרה עכשיו שוב ושוב? זה הסיפור של החוק החדש, שעכשיו דוחה שוב, בפעם המי יודעת כמה, את האגדה על כאילו שידור ציבורי בישראל.
חברות וחברים, המטרה מלכתחילה הייתה לוודא שלא יהיה שידור ציבורי, אלא מקסימום שידורי תעמולה. כרגע שידורי התעמולה נתקלים בקשיים, ולכן הם נדחים. אנחנו לא ניתן שיידחה עוד ניסיון לייצר באמת שידור ציבורי אמיתי בישראל.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. עמר בר-לב – בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
גברתי, היושבת-ראש, ראש הממשלה נתניהו בחור ביישן, נחבא אל הכלים. הוא לא אוהב לדבר עם אנשים, הוא לא אוהב להתראיין. את התוכניות שלו הוא שומר בסוד. מה הוא מתכנן, לאן המדינה הולכת – אף אחד לא יודע, או שאולי יודעים רק אנשי יחסי הציבור שלו, שעובדים יחד אתו על בחירת מילים להפחיד אתן, או פוסטים בפייסבוק. הוא ממש לא אוהב להתראיין, ראש הממשלה שלנו. עיתונאים כמו אילנה דיין או רביב דרוקר מה-זה מפחידים אותו. הוא אוהב לנאום בלי שאלות, כמו מנהיגים אחרים בעולם – למשל, פידל קסטרו גם אהב לנאום בלי שאלות.
אבל למרות כל המאמצים שלו להסתיר את מה שהוא באמת חושב, האמת חומקת. הנה, רק לפני יומיים בטקס יום השואה הוא אמר, ואני מקריא, אני מצטט אותו: בעולמנו, קיומו של החלש רופף. מול מדינות ותנועות רצחניות סיכוייו לשרוד אינם גבוהים. חזק הוא זה ששורד. החלשים נמחקים. כך אמר ראש הממשלה.
אז מה הוא בעצם אומר? מה הוא בעצם אומר אתמול ביום השואה על היהדות, אותה יהדות שבמשך אלפיים שנות גלות העדיפה את הרוח על פני החומר והשררה? מה הוא אומר, בעוד אימפריות אחרות חזקות נכחדו? – למחוק את החלשים? להעריץ את הכוח? – זה נתניהו? ועם השילוב הזה של הסתרה מתמדת של מהלכיו, נתניהו מנהל את כל ענייני המדינה.
והנה, אתמול התבשרנו על עוד דבר: כל ראשי מערכת הביטחון במדינת ישראל הוציאו מכתב, שבו הם דורשים מנתניהו לבטל – לשנות את חוק הסייבר שהוא מוביל. והם אומרים שחוק הסייבר הזה יגרום לפגיעה בביטחון מדינת ישראל. ואני אומר לכם בנוסף: חוק הסייבר שנתניהו מוביל הוא חוק שיהפוך את מדינת ישראל לממש את החזון ב-"1984". ואנחנו כאן היום, בכנסת הזאת, שדנה בחוק השידור הציבורי, שנתניהו מנסה להפוך אותו לשידור הפרטי שלו, עכשיו הוא גם רוצה את כל רשות הסייבר ומטה הסייבר להכפיף לגחמותיו. ראש הממשלה אובססיבי בענייני תקשורת ומידע, ומנסה לשלוט על כל צעד בחיינו דרך רשות הסייבר שהוא מקים. וראשי מערכת הביטחון כולם – מאז ומעולם לא היה דבר כזה – כולם יצאו במכתב חתום על-ידיהם לראש הממשלה, לומר לו: אדוני ראש הממשלה, אתה פוגע בביטחון מדינת ישראל. ואני אומר לכם: ראש הממשלה פוגע בדמוקרטיה הישראלית. זה עוד צעד שלו להפוך לדיקטטור, שליט יחיד. תודה רבה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ואני רוצה להגיד מעל הדוכן הזה את מה שנלחש ונאמר במסדרונות של הבית הזה גם על-ידי תומכיו הגדולים של ראש הממשלה: נתניהו משתמש במשפחות השכולות. הוא משתמש גם בשכול האישי שלו – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל את זה אתה עושה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – כמסך עשן לנטרול לקיחת אחריות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חבר הכנסת חסון, מה שאתם עושים – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
שלושה ימים – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל אתם מוסיפים חטא על פשע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שלושה ימים לקח לו לגנות את מה שהיה אל מול עיניו – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
חבר הכנסת חסון, אתה מוסיף חטא על פשע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – בדיון בוועדה לביקורת המדינה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה לא בסדר, אתה עושה בדיוק את אותו דבר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שלושה ימים. הוא היה שם ולא אמר דבר – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה מנצל את השכול.
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת אורן חזן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – ולא הגן על המשפחות השכולות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה צריך להתבייש. אתה עושה סיבוב פוליטי על השכול? אתה לא מתבייש? לא למדתם שום דבר?
יואל חסון (המחנה הציוני):
כולם מדברים היום על "שוברים שתיקה" – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא מבין אותך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – אבל מי שעשה את השימוש הנלוז והנורא ביותר במלחמה, במלחמת לבנון השנייה, היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. היום חשף רביב דרוקר שנתניהו פעל, יחד עם "אם תרצו", להפלת ראש הממשלה אולמרט, תוך שימוש במלחמה קשה ונוראה, תוך שימוש במצוקה קשה מאוד של חיילים, לוחמים, כאלה שגם נהרגו וגם נפגעו. ראש הממשלה כרת ברית עם הימין המשיחי וההזוי כדי להפיל אז את אולמרט, תוך שימוש ופגיעה ברגשות של אזרחי מדינת ישראל. וראש הממשלה אז, נתניהו, שנאם מעל הדוכן הזה, הסתיר שהכול פוליטי, ושכל פעולותיו הן פוליטיות ולא באמת מתוך טובתה של מדינת ישראל. והברית הזאת – תשמעו טוב טוב, אתם בליכוד, אורן חזן, דוד ביטן – הברית הזאת פתחה את שערי הגיהינום למה שקורה עכשיו. זאת הברית שהרסה את הליכוד מבפנים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה בכלל יודע מה זה גיהינום?
יואל חסון (המחנה הציוני):
הרסה את הליכוד מבפנים – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה בכלל יודע מה זה להיות ליכודניק?
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – והכניסה עשרות-אלפי מתנחלים – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
תזכיר לי באיזו מפלגה אתה עכשיו?
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – שהשתלטו על הליכוד.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תזכיר לי באיזו מפלגה אתה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא מצביעים לליכוד, אלא השתלטו עליכם והפכו אתכם – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
תזכיר לי, אני לא עומד בקצב של התחלופה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – הפכו אתכם לחיילים – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
תזכיר לי באיזו מפלגה אתה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – של האנשים המשיחיים וההזויים האלה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הלו, אתה כמו סביבון של חנוכה, טק טק טק טק טק.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הרי ראש הממשלה, ששמר ולחם – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
תזכיר לי מאיזו מפלגה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – שדאג על פניו לחיילי צה"ל – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה זוכר מה זאת אהבת הארץ, אדון חסון?
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – לא הייתה לו שום אמירה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדון חסון, כשאתה אומר "המתנחלים האלה" – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – על כך שמתנחלים רגמו חיילים באבנים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
גדלת אתם. גדלת אתם, אתה לא מתבייש?
יואל חסון (המחנה הציוני):
מתנחלים רגמו חיילים באבנים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה לא מתבייש?
יואל חסון (המחנה הציוני):
תמשיכי לא להגן עלי, תמשיכי לא לעשות שום דבר.
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, מספיק.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תמשיכי. מה, את פוחדת ממנו?
היו"ר נאוה בוקר:
ואתה הרמת לו להנחתה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תמשיכי. תוסיפי לי זמן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מי שתקף חיילים, צריך לשבור לו את הידיים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תמשיכי לא לתת לי לדבר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
למה, אני מגבה אותך בזה.
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת יואל חסון – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אל תיתני לי לדבר. אל תיתני לי לדבר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מגבה אותך בזה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שיסתום לי את הפה.
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת אורן אסף חזן – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל אל תפגע בליכוד.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שיסתום לי את הפה. תמשיך לסתום לי את הפה.
היו"ר נאוה בוקר:
אתה פנית אליו והוא הגיב לך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה מדבר בלי הפסקה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא ארד מפה עד שלא אסיים את הנאום שלי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אף אחד לא סותם לך את הפה.
היו"ר נאוה בוקר:
אתה תסיים את הנאום שלך – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז תשתיקי אותו.
היו"ר נאוה בוקר:
– – אבל אתה לא תעשה את זה בכפייה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
התחלתי לדבר – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז תשתיקי אותו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
היושבת-ראש, אני התחלתי כשנגמר לו הזמן.
היו"ר נאוה בוקר:
– – אלא אתה תקבל את הזמן שלך בכבוד.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז תשתיקי אותו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני התחלתי כשנגמר לו הזמן.
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, מספיק.
אורן אסף חזן (הליכוד):
התחלתי כשנגמר לו הזמן.
היו"ר נאוה בוקר:
אני חושבת שזה מבזה את המשכן הזה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
כשנגמר לו הזמן.
היו"ר נאוה בוקר:
מספיק.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מבזה זה מה שהוא עושה – פוגע בראש ממשלה.
היו"ר נאוה בוקר:
אוקיי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
פוגע בתנועת הליכוד, שאכלת מידה.
היו"ר נאוה בוקר:
אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה יורק לבאר שממנה שתית.
היו"ר נאוה בוקר:
מספיק.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אין גבול לצביעות. אין.
היו"ר נאוה בוקר:
המשך, בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אחזור ואומר – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא רוצים לשמוע.
היו"ר נאוה בוקר:
מה קורה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אותך זה מצחיק, אותי זה לא מצחיק.
היו"ר נאוה בוקר:
לא, זה פשוט – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
ככה מתנהלים. זה חופש הדיבור בפרלמנט שלנו, בכנסת שלנו. אז אני יכול לדבר?
אורן אסף חזן (הליכוד):
יש חופש לדיבור נורמטיבי, לא לדיבורי שטויות – – –
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר פעם שנייה. מספיק.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ואם מדברים על שתיקה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אוה, הנה, אם מדברים על שתיקה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – בואו נדבר על אותה שתיקה של ראש הממשלה, שלא אומר מילה על כך שמתנחלים רגמו את חיילי צה"ל באבנים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
צריך לשבור להם את הידיים, בזה אני מסכים אתך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ולא נאמרה מילה נגדם, מילה נגדם. וראש הממשלה שותק ושותק ושותק, כי כל מה שמעניין אותו זה הוא ועצמו, המתנות, הצוללות, איך הוא גורם לעצמו להישאר פה ראש ממשלה בכל מחיר.
ואת הדבר הזה, גבירותי ורבותי, הציבור כבר רואה, הציבור מרגיש ויודע שיש כאן ראש ממשלה שמזמן שכח את מי הוא מייצג, שכח את האינטרס הציבורי הרחב ושכח שיש פה גם מדינה לנהל ולשמור גם על אחדות תושביה. תודה רבה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, בזמן שעם ישראל חגג את חופשת הפסח – לפני החג היה עסוק בדברים שבקדושה – עם ישראל כולו נדהם לשמוע שבג"ץ קיבל החלטה פתאומית בלי הודעה מוקדמת, החלטה שתהפוך אנשים רבים בתל-אביב לעבדים; יהפכו את תל-אביב – אותם אנשים עשירים ישבו בבית, ואותם אנשים המוחלשים, השקופים, העבדים, יעבדו בשבילם גם בשבת. יהיו אנשים שישבו בבית וישׂתכרו, ירוויחו מאותם פועלים מסכנים שיצטרכו לעבוד בשבת, ויהיו האנשים שירוויחו את הכסף.
כולם יודעים – בג"ץ מגיע ומותח ביקורת על השר הרב דרעי ועל שרי הפנים לדורותיהם, שבכלל התמהמהו במתן תשובה. אבל את האמת כולם יודעים, ששר הפנים, הרב דרעי, כבר קיבל את ההחלטה, ביום רביעי הוא כבר שלח מכתב ליועץ המשפטי – הוא פוסל את החוק, את חוק העזר העירוני. והנה, הפלא ופלא, בית-המשפט ברגעים ספורים הודיע: בשעה 17:00 ההחלטה. אין מה לומר, אין מה להוסיף, צריך למלא את פינו מים כשרואים איך בג"ץ הולך והופך וקורע את העם לשני חלקים.
החלטתי דווקא כאן להקריא את דבריו של נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, שכולם יודעים שאמירה שלו היא אמירה שמחייבת, ודאי אותנו. הוא אמר בדרשה שלו: צריך להילחם בבג"ץ בעניין חילולי שבת עד כדי פרישה מהממשלה. הוסיף נשיא מועצת החכמים: יש לנו הבג"ץ, שעושה לנו את כל הצרות של חילול השם. ובדבריו חיזק את יושב-ראש תנועת ש"ס – שקם לנו נציגנו, הרב אריה דרעי, שנלחם בכל אונו בכל העניינים, וגם במצב הזה.
אבל לצערנו, בג"ץ החליט להתעלם מהכול, להתעלם מדבר שהוא עצמו ידע, וקיבל החלטה קשה, החלטה שקורעת את העם, והחלטה שהופכת אנשים רבים לעבדים בתל-אביב. תודה רבה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
רבותי חברי הכנסת הנכבדים, וחברות הכנסת הנכבדות, אי-אפשר – אי-אפשר להתעלם משביתה של 1,600-1,500 אסירים ביטחוניים, מה שנקרא, או אסירים, שנמצאים כבר היום התשיעי בשביתה, ואף אחד לא מתייחס אליהם, כאילו אנחנו נמצאים בעולם אחר, דבר שאמור לעניין גם את הציבור בישראל וגם את הציבור הפלסטיני, ואני לא חושב שזה בריא, לא לממשלה ולא לנציגי הציבור, לא להתייחס לדבר הזה, החשוב – הדרישות המינימליות של האסירים. יש כאלה שנמצאים כבר 30 שנה, יש כאלה שנמצאים 25 שנה, ואנחנו לא יכולים להתעלם ולהמשיך להתעלם מהעניין של האסירים. לצערי, לא הרבה מתייחסים לזה. העניין של השידור, שאני לא מבין בזה הרבה ואני לא יודע כמה זה מעניין, אבל מעניין אותי העניין של האסירים הביטחוניים, שנמצא בלב הסכסוך והבעיה שלנו כשני עמים שחיים בארץ הזאת.
הדבר השני שרציתי לדבר עליו, שהוא נוגע בנגב, הוא ביטול ביקורו של השר ארדן, שסירב להתנצל, אף-על-פי שהבטיח לראש מועצת ערערה שהוא יתנצל בפני המשפחה של יעקוב אבו אלקיעאן. התנצלות מחייבת גדוּלה, ושר שמנוי לייצג את הציבור ולייצג לפחות את החוק – השר ארדן, שר לביטחון פנים, שאמור להיות שומר חוק ראשון, כאזרח, וגם כשר לביטחון פנים, אחרי שכל הוועדות למיניהן וכל המחקרים, ומח"ש, כבר כולם הודו שהייתה פה לא טעות, היה רצח בדם קר, פעם אחת שרצחו את הבן-אדם, המחנך, ופעם שנייה שרצחו את האופי שלו, שכינו אותו "דאעש", ובפעם השלישית, כשסירבו – במיוחד השר לביטחון פנים שסירב לתת את הגופה, רק לאחר פנייה לבג"ץ.
ואני חושב שההזדמנות להיות גדול, אדוני השר לביטחון פנים, היא לדעת גם לעמוד ולהתנצל; זה לא בושה להתנצל, הבושה היא להמשיך להתחפר בדעות קדומות ומבישות. תודה רבה. גמרתי את שלוש הדקות?
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. שמונה שניות נותרו לך. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. שלוש דקות.
עפר שלח (יש עתיד):
תודה, גברתי. בשבוע שעבר התקיים דיון בוועדה לביקורת המדינה בדוח מבקר המדינה על "צוק איתן". היה דיון שעלה לכותרות בהקשרים קשים מאוד, שדובר עליהם הרבה בשבוע האחרון, אבל למי שנכח שם – כמוני וכמו חלק מחברי הכנסת שנמצאים עכשיו באולם – הדיון הזה היה קשה גם בשעתיים וחצי שקדמו לאותו עימות בין חברי כנסת למשפחות שכולות. הוא היה קשה מפני שראש ממשלת ישראל ישב שם, דיבר במשך שעה ארוכה, ולא נתן תשובה אפילו על דבר אחד העולה מדוח מבקר המדינה על "צוק איתן".
ומדובר – אני לא צריך להזכיר לחברי הכנסת ולמי ששומע אותנו – מדובר בקודש הקודשים, מדובר בדיני נפשות, מדובר במערכת קבלת ההחלטות של ישראל כשהיא יוצאת למערכה או כשהיא מנסה למנוע מערכה.
ובין השאר, ראש הממשלה הסביר לנו שלדברים שונים שעלו במהלך שלוש השנים מהמבצע ובמהלך השנה האחרונה שבה אנחנו עוסקים גם בדוח מבקר המדינה, פשוט לא היה לו זמן; לא היה לו זמן לכנס את הקבינט ולדון בדרכים לשיפור עבודת הקבינט, אף שכבר חצי שנה מונח על שולחנו דוח של ועדת עמידרור; לא היה לו זמן לדון במדיניות בעזה, אפילו שאנחנו יודעים שאנחנו כל דקה נמצאים על ספו של עימות; לא היה לו זמן לתקן – והוא אמר: אני עוסק בדברים אחרים – לא היה לו זמן לתקן דבר מהכשלים שנגלו פה בקיץ 2014, ועלו בדם.
אבל למה יש לו זמן? יש לו זמן לכינוס הכנסת הזה, כינוס פגרה מיוחד כדי להעביר חוק שמטרתו לדחות את עליית תאגיד השידור לאוויר בשבועיים. בשביל זה מכנסים את הכנסת, בשביל זה מטריפים את המערכת, בשביל זה עושים אין-ספור פגישות עם שר האוצר.
ואגב, הבוקר אנחנו מתבשרים שאחד מעושי דברו של ראש הממשלה, יושב-ראש ועדת הכנסת, יוזם שזה לא יהיה שבועיים, זה אולי יהיה עוד שבועיים מעבר לשבועיים. לזה יש זמן. לא לפתור את הבעיה של מכל האמוניה, לא לשפר את דרכי קבלת ההחלטות, לא לנהל את מדינת ישראל. לעיסוק המטורף, חסר הפשר הזה, בתאגיד השידור הציבורי, שמורט את עצביהם גם של עובדי רשות השידור וגם של התאגיד, ובעיקר מאכיל את מדינת ישראל ומעסיק את מדינת ישראל בהבלים, בזמן שהדברים הגדולים והחשובים של חיינו אינם מנוהלים ואינם מוכרעים על-ידי ראש הממשלה הכושל הזה. תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. שלוש דקות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. אין שר באולם?
היו"ר נאוה בוקר:
יש. שומעים. שומעים, שומעים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
הוא מתחבא. מי השר, רק?
איתן כבל (המחנה הציוני):
אופיר אקוניס.
היו"ר נאוה בוקר:
השר אופיר אקוניס. השר אופיר אקוניס, מחפשים אותך.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
הנני כאן.
קארין אלהרר (יש עתיד):
מה, לא מעניין אותך יותר תאגיד השידור הישראלי?
היו"ר נאוה בוקר:
חברת הכנסת קארין אלהרר מבקשת שתאזין לה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, הוא כל כך התעקש שזה יהיה "השידור הציבורי הישראלי".
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
בגאווה גדולה מאוד מאוד. כמו בכל העולם. כמו בכל העולם. זה הכול.
קארין אלהרר (יש עתיד):
טוב, בוא שב, תקשיב.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – – אתם לא תמציאו פה המצאות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
שב תקשיב, אולי תלמד.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אלמד?
קארין אלהרר (יש עתיד):
תראה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
סליחה. לוועדה שלך לא מומלץ לדבר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
בוא, בוא, בוא שב.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
ממש לא מומלץ. אני ממליץ לך לא לדבר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אדוני השר ישב, ישמע את הדברים, כפי שכתוב בתקנון הכנסת. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי, אנחנו מתכנסים כאן לדיון פגרה בהול. על מה? על מה? להפריד את החדשות מהתאגיד, אחרי שעברנו מסכת שלמה, חוקק חוק.
עפר שלח (יש עתיד):
הדיון היום הוא רק על הדחייה. על זה יהיה עוד דיון.
קארין אלהרר (יש עתיד):
כן, ברור, רגע. זה רק על הדחייה. חוקק חוק. קיץ 2014, מייד כשהוקמה הממשלה הנוכחית, התחילו סריות של דיונים. הייתה ועדת הנגבי? הייתה. היו דיונים בוועדת כלכלה? היו. כל פעם בתירוצים שונים ומגוונים. הכול – לְמה? כי לראש הממשלה לא בא טוב. הם בדקו בפייסבוקים של עובדי התאגיד, וגילו שהם לא נראים להם. דמוקרטיה בהתגלמותה.
מה יצא מכל זה חוץ מכסף? גברתי היושבת-ראש, את מובילה, יחד עם עוד חברי כנסת, מאבק להעלאת קצבאות הנכות, ואני מברכת אותך על כך. את יודעת כמה כסף יכול היה להיחסך מכל הדחיות, מכל הדיונים? יכולנו לתת לאנשים. שר האוצר רוצה להביא תוכנית מבורכת. למה לא להוסיף עוד כסף לשם? כל זה כי ממשלת ישראל רוצה תקשורת מלטפת, נעימה, עם כתבות מחמיאות, שיהיה כיף, נכון?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
ממש, רשות השידור מלטפת אותנו כל היום.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תאמין לי – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תפסיקו עם הבולשביזם הזה שלכם.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, הבולשביזם הוא רק – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תפסיקו עם זה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – רק שלכם.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
וזה גם לא עובד בציבור. זה לא עובד.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אני אגיד לך מה לא עובד בציבור.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
זה לא עובד.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא עובד בציבור שבמקום להתעסק בציבור – בניצולי השואה, בבריאות, בסיעוד – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אנחנו מתעסקים בכול.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – אתם מתעסקים בתאגיד.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
רגע, גברתי, גנבו לי מהזמן. חמישה דיונים, בשלושה ימים, על תאגיד. תראה לי מצב, אדוני השר – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני אגיד לך בדיוק למה, גברתי – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
תראה לי מצב, אדוני השר, שהייתה כזאת אינטנסיביות של דיונים בנושאים החברתיים, שבהם – מה לעשות – אתם כושלים.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני אגיד לך, כי החקיקה שלך, גברתי – ואני אמרתי לך את זה בזמן אמת – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
שלך? אתה חבר – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אתם יזמתם חקיקה רשלנית – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אתה חבר בממשלה – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – ובלתי ניתנת ליישום. כולם יודעים, העיתונות יודעת את זה, את יודעת את זה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
זה חוק – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה, חברת הכנסת אלהרר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – של גלעד ארדן.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – – ובלתי ניתנת ליישום.
קארין אלהרר (יש עתיד):
זה חוק של גלעד ארדן.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
ולכן הגענו לאן שהגענו. זו האמת, צריך מישהו שיגיד – – –
היו"ר נאוה בוקר:
חברים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אם יש לך – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
זאת האמת. זאת האמת – – –
היו"ר נאוה בוקר:
חברים, זה לא דו-שיח – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
השר אקוניס – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אבל אמרתי לך את זה – – – אמרתי לך את זה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – אם יש לך תלונות ומענות, אנא פנה לראש ממשלת ישראל, שבירך על החוק; אנא פנה לקולגה שלך גלעד ארדן, שיזם – – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה, חברת הכנסת קארין אלהרר.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
זה אלייך ואל יאיר לפיד – – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה, חברת הכנסת קארין אלהרר. תודה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – – את יודעת את זה – – –
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל רזבוזוב – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.
איתן כבל (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, גברתי הרשמת – רשמת פרלמנטרית כמובן, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני לא רוצה לחזור על דברי חברי על מה אנחנו מתכנסים. שמעתי את חבר הכנסת עפר שלח. כל כך הרבה נושאים, אנחנו עוברים אותם יום-יום, ועל מה אנחנו באים?
קריאה:
אנה – – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני אומר לך את זה, עפר, ולחברי חבר הכנסת מאיר כהן, האירוע הזה, מבחינתי הוא אירוע מכונן, כי הוא מדבר רק על דבר אחד – הם איבדו את זה; הם בשיכרון כוח כל כך גדול, שהם לא מבינים איפה הם נמצאים. הם לא שמים עלינו. הם כל כך מלאים מעצמם, הם אפילו לא נמצאים פה. זה לא מעניין אותם. אתה רואה את זה במליאה, בוועדות, בהצעות המטורפות, חסרות השחר, עפר. זה כבר הרבה מעבר לדיון או בעצם הדיון הוא בכלל לא על רשות השידור, הוא בכלל לא תאגיד השידור הציבורי, הוא בכלל לא התקשורת בישראל. בלי משים, זה הם, זה דיון בהם. אנחנו לא שמים לב שבעצם הדיון הוא עליהם, והם שכחו שלא מזמן הם היו עם 12 מנדטים, וזה בשנייה יכול לחזור, וזה יחזור. זה נראה רחוק, זה נראה לא אמיתי, זה נראה שהם לעולם הולכים לשלוט. אבל ההיסטוריה פעם אחר פעם מראה שמגיע הרגע שזה פשוט נופל ומתרסק. והם הרבה יותר קרובים לרגע הזה. ואני רואה את זה, אני מרגיש את זה, וזה לא הסקר שאתה רואה מה הציבור חושב על נתניהו, יהיה לגוש כזה, שמאל, ימין – זה לא רלוונטי. אנחנו מתכנסים פה היום, ומחר, ואולי גם ב-3 במאי – אין לאף אחד מושג על מה, אף אחד לא מבין על מה. זה דיון מטורף.
ובסוף, זו חבורה שיושבת כאן ולא שמה עלינו, לא שמה על הציבור. רואים את זה בכל אחד ממעגלי ההתייחסות. האם מישהו מעובדי רשות השידור או מהתאגיד חושב שהדיון כאן הוא עליו? עוסק בו? עוסק בבעיותיו? בכאביו? ולא משנה מה העמדה, זה לא השיח.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. תודה רבה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
ולכן אני אומר לכם, הדיון הזה, השר אקוניס, הוא הרבה יותר מכונן מכפי שנדמה. תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
מאיר כהן (יש עתיד):
גברתי סגנית יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת הנכבדים, הממשלה הזאת, במיוחד ראש הממשלה, באמת, לצערי הגדול, איבדו עניין במדינה הזאת. המדינה הזאת כבר לא מעניינת אותם. מה שמעניין אותם זה הם עצמם, ההישרדות שלהם, קרבות של אגו, קרבות של קרדיט, זה נגד זה, זה עושה תוכנית ולא מודיע וזה עושה תוכנית ולא מודיע, וזה פורץ עם תוכנית ולא מודיע. הכול אגו. מעולם לא הייתה ממשלה כזאת. מעולם אנשי ציבור לא התייחסו כך למדינה שלהם.
ראש הממשלה ושר האוצר, שמעתי שנפגשו, פרופסור יונה, חמש פעמים. מתי ראש הממשלה ושר האוצר נפגשו בתדירות כזאת כדי לטפל בניצולי השואה? מתי ראש הממשלה ושר האוצר נפגשו בתדירות כזאת כדי לטפל בבעיות הקשות של המדינה הזאת? מתי?
ראו מה קורה כשראש ממשלה מחליט להקים גוף מעוות, שאין מאחוריו דבר וחצי דבר שקשור לאופן שבו מדינה דמוקרטית צריכה להתנהל, ומה השיח שצריך להיות בין פוליטיקאים לבין התקשורת. היעלה על הדעת שלאחר שהושקעו 700 מיליון שקלים, ולאחר שאתה, ראש הממשלה, ואתה, השר ארדן, הייתם שותפים להקמתו של תאגיד מאוזן, טוב, שעושה צדק – ואנחנו תמכנו בזה; לא הייתה שום סיבה להחזיק ברשות גדולה ובזבזנית, ואנחנו גאים על זה – אבל לאחר שאתם, השר ארדן, היית שותף, אתה, ראש הממשלה, אמרת יופי, מה קרה שאתה מחליט לשנות את הכול? דבר אחד קרה: מדי פעם יוצא ה"ביבי" מתוכו; מדי פעם הוא מסתכל אחורה ואומר: אוי ואבוי אם מישהו יבקר אותי. אוי ואבוי, איך אני אצור לי גוף שיש בו חדשות שהן לגיטימיות, שאנשים יכולים להעביר ביקורת על הממשלה? אז אני אעשה את הכול, כי אני הקיסר, ירום הודו, ביבי הגדול, מה פתאום שאני אקים תאגיד שלא יסור למרותי? וכך זורקים 700 מיליון שקלים.
אני מנסה לחשוב מה אפשר היה לעשות עם הכסף הזה. אני, כשר הרווחה לשעבר. אני שואל את חיים כץ, שר הרווחה, מה אפשר לעשות עם הכסף שמבזבזים. למה קולכם לא נשמע? תודה רבה, גברתי.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. תודה. חבר הכנסת יוסי יונה, פרופסור יוסי יונה, בבקשה, שלוש דקות.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
תודה, גברתי היושבת-ראש – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
חשוב, עובדים קשה – – –
היו"ר נאוה בוקר:
נכון, נכון.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
כן. השר אקוניס והשר לוין, באמת שני שרים שידועים ברהיטות שלהם וביכולת הרטורית המעולה שלהם, אני בטוח שהיום הם יתקשו להסביר לנו את החוק שמונח לפנינו, שמבקש את דחיית המועד לעלייתו של התאגיד החדש.
שרי הנכבדים, שום הנמקה המתיימרת להיות עניינית לא יכולה לכסות על הפארסה השלטונית ועל הגחמה האישית של ראש הממשלה נתניהו, גחמה שהביאה אותנו – או אותו – לאיים בפירוק הממשלה, בהליכה לבחירות, בהוצאה אדירה של כספים, מיליארדים של שקלים, וכל זאת, בסופו של יום, בגלל גחמה אישית. וכל זאת למה? כי הוא לא מוכן לקבל את התוצאות של הרפורמה ברשות השידור שנעשתה בהנחייתו, שנעשתה בהסכמתו, שנעשתה בהתלהבותו. ומה קרה? כפי שהשרה מירי רגב – שתרשו לי לכנות אותה "השרה לתרבות לא דמוקרטית" – הצהירה באופן חד-משמעי – ואני מצטט: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? מדהים. בוטה. שלוח רסן. חסר מעצורים. ולא אפולוגטי. המגפון של ראש הממשלה ביטאה את עמדתו של נתניהו באופן בוטה וברור ביותר. הוא לא מעוניין שתהיה חומה סינית המפרידה בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי ברשות השידור הציבורי – חומה שהיא אבן יסוד בסדרי שלטון דמוקרטיים, גברתי היושבת-ראש.
ואני אוסיף ואומר: גם אני לא מרוצה מהנוסח הקיים של החוק, אבל לא בגלל הנימוקים ולא בגלל הגחמות של ראש הממשלה, גברתי היושבת-ראש; בגלל סיבה אחרת – אני וחברי נלחמנו בוועדת הכלכלה כדי להבטיח העסקת מלאה של עובדי רשות השידור בתאגיד. עשינו את המיטב והבטחנו העסקה מקסימלית של העובדים הללו, אבל לא הצלחנו להביא לכך – –
היו"ר נאוה בוקר:
תתכונן לסיים, בבקשה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני מסיים, גברתי היושבת-ראש. – – לא הצלחנו להביא לכך שתהיה העסקה מלאה של העובדים הללו. אם בנוסח החדש שבסופו של דבר יעבור אנחנו נוכל להבטיח זאת, זו תהיה נחמה. אבל עדיין, אלו לא הסיבות שמניעות את ראש הממשלה נתניהו להביא לשינוי לא ענייני של נוסח החוק. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת מסעוד גנאים. מסעוד גנאים, בבקשה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
זה אני. זה אני.
היו"ר נאוה בוקר:
קוראים לך.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
ע'נאים.
היו"ר נאוה בוקר:
רנאים, ברי"ש. זה רשום בגימ"ל.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
כן, זה גימ"ל, או עי"ן עם – יש עי"ן.
היו"ר נאוה בוקר:
שלוש דקות, בבקשה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
בסדר, תמיד השאלה הזאת מתעוררת. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה בקשר לתאגיד הציבורי וכל הוויכוח סביבו, יש שתי נקודות שאישית מעניינות אותי. הראשונה היא, בתאגיד – מה חלקה של החברה הערבית? מה חלקם של העובדים הערבים? מה האחוז שלהם? האם הוא ייצג את האוכלוסייה הערבית, כ-20%? האם החברה הערבית תזכה בשידור הולם בשידור הציבורי? הנקודה השנייה – העניין של העובדים. אני ואנחנו נגד לזרוק אנשים למעגל העוני, וצריך למצוא עבודה לכל העובדים, לכל הפקידים, ברשות השידור.
גברתי היושבת-ראש, אי-אפשר לדלג על שביתת האסירים הפלסטינים. המאבק הצודק של האסירים מטרתו מינימום זכויות הומניות לפי החוק והאמנות הבין-לאומיות. המאבק נגד המעצר המינהלי, נגד העונש בהפרדה, נגד שלילת זכותם ללמוד, להתקשר למשפחות שלהם דרך טלפון ציבורי – אלה מינימום תנאים לאסירים לפי החוק הבין-לאומי. גברתי היושבת-ראש, הרוצח של ראש הממשלה רבין, עמיר, זוכה לתנאים של חמישה כוכבים, של לוקסוס. אז האסירים האלה, שרובם מנהיגים פוליטיים, שמנהלים מאבק פוליטי נגד הכיבוש – וצריך לזכור שישראל כלאה כ-70 חברי פרלמנט פלסטינים; עד היום יש 13 בכלא. אלה אנשים פוליטיים, מנהיגים שנבחרו על-ידי העם שלהם. לכן, המאבק הזה, שביתת הרעב שהם מנהלים, זה חלק מהמחאה על הדיכוי ועל הכיבוש, ובמאבק כזה אנחנו תומכים. (אומר דברים בשפה הערבית: כל הכבוד לאסירים הנלחמים בעושק ובכיבוש. כל הכובד על שביתת החופש והכבוד.)
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. שלוש דקות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, פרשת השבוע היא פרשת תזריע מצורע. כן צריך לחצוב דבר תורה שיכול ללמד אותנו הרבה: "ואל אִשה בנִדת טֻמאתה לא תקרב". הרי אנחנו יודעים ואנחנו מאמינים בשריטות. אנחנו, לדוגמה, לא משפילים פלסטינים במחסום משתי סיבות מרכזיות: אחת ערכית, שחביב אדם שנברא בצלם, ושתיים – כדי לא לעשות שריטה של משפיל, כי משפיל הוא משפיל הוא משפיל. משה רבנו לא הִכה את היאור ולא זרק את החול והפך אותו לשחין בשביל הכרת הטוב. ואז אנחנו שואלים: הכרת הטוב מול מים ומול חול? אנחנו יודעים שהמים, הנילוס זורם, והחול רק בשירים שלנו זוכר. אז למה בכל אופן? כדי לעשות שריטה של הכרת הטוב אצל משה רבנו. "ואל אשה בנדת ומאתה לא תקרב" – לא באתי לדבר על דיני טומאה וטהרה; באתי לומר דבר אחד: רצה הכתוב לעשות בנו שריטה של איפוק. תלמד להתאפק.
אדוני ראש הממשלה, אתה חזק. יש לך קואליציה של 68 אנשים. יש לך קואליציה מרופדת. יש להם אולי רק מה להפסיד מלא להצדיע לך בכל בוקר. יש לך חברי כנסת שיגנו עליך בפני כל פורום ויהיו מוכנים לרמוס כל ערך בחברה הישראלית. אבל אני מבקש שתתאפק. כן, אתה יכול לעשות עם הכנסת מה שאתה רוצה, לכנס אותנו מתי שאתה רוצה. אתה יכול לקחת עובדים בתאגיד הציבורי, להגיד להם: היום תעבדו פה, מחר תעבדו שם, ומחרתיים לא תעבדו בכלל. אתה יכול. עובדה, אנחנו עכשיו כאן, בין יום הזיכרון לשואה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל. אבל אם באמת המדינה הזאת חשובה לך, אם באמת הכנסת קצת חשובה לך, אם הערכים של המדינה הזאת חשובים לך, אם העובדים במדינה הזאת חשובים לך – אז אדוני, "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב", כדי שנלמד לעתים גם להתאפק. אדוני ראש הממשלה, תלמד גם אתה. במטותא, לפעמים, תתאפק. תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. שלוש דקות.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, עכשיו סיימנו ישיבה היסטורית של הוועדה לבחירת קאדים שרעיים, ואני יכול לבשר לכם ולבשר לכל הציבור הערבי שבפעם הראשונה בהיסטוריה מינינו ובחרנו שופטת, קאדית שרעית ראשונה – –
היו"ר נאוה בוקר:
יפה מאוד.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
– – עורכת-הדין הקאדית הנא ח'טיב – –
מיקי לוי (יש עתיד):
מזל טוב.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
– – מהעיר טמרה. זה היה פה-אחד. אני וחברי עיסאווי פריג, שנינו חברים בוועדה הזאת. אנחנו אמרנו שזה – שאפו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
היסטוריה. יום היסטורי.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
זה יום היסטורי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תלמדו מאתנו, תלמדו.
היו"ר נאוה בוקר:
יישר כוח.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
אמרנו, כבוד השר לוין, שזה יום היסטורי ורגע היסטורי שממנים פה אחד קאדית שרעית ראשונה.
זו הזדמנות לאחל גם לעוד ארבעה שופטים, שמינינו היום גם פה-אחד – הקאדי איאד זחלקה, שופט בית-משפט לערעורים, השופט מחמוד עאזם מטייבה, השופט תרואת מדלג' מכפר-קרע והשופט סאלם א-סאנע מלקיה, וגם, אני רוצה לברך את כבוד שרת המשפטים, שהיום, בתוך חצי שעה, ולאחר שאנחנו עמדנו על זה שימונה שופט מהדרום לבית-הדין השרעי בבאר-שבע, היא השיגה תקציב לעוד תקן, ומינינו את השופט סאלם א-סאנע לשופט בית-הדין השרעי. אני מאחל לכולם הצלחה. המערכת הזאת חשובה לנו, ולכן אני וחברי נמשיך לעבוד בשיתוף פעולה כדי לקדם אותה.
אני רוצה לנצל את מה שנשאר לי מהזמן, גברתי היושבת-ראש, לדבר על נושא לא פחות חשוב – שביתת האסירים בבתי-הכלא. יותר מ-1,600 אסירים פתחו בשביתה ב-17 באפריל. זה היום התשיעי לשביתת האסירים, ובמקום לדבר עם האסירים, ולנסות לסיים, ולהגיע להבנות על זכויות בסיסיות – מדובר בשביתה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר לוין, מדובר בשביתה הומניטרית שתכליתה החזרת זכויות שהיו להם. שמעתי אותך ברשת ב' אומר: מדובר במלון חמישה כוכבים, תנאים של VIP. אנחנו רוצים אותם תנאים כמו כל האסירים במדינת ישראל. אותם – מה שמגיע ליגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה, מה שמגיע לעמי פופר, שרצח שבעה פועלים פלסטינים, שמתחתנים, מביאים ילדים, מקבלים חופשות, מקבלים ביקורים, מקבלים ביקורים מדרגה שנייה – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
– – זה מה שאנחנו מבקשים. הם לא מבקשים שום תוספת ושום זכויות יתר. היום ולא מחר תתחילו, כדי לסיים את השביתה הזאת, ותגיעו להבנות עם הנהגת האסירים, כי השביתה הזאת סוחפת את כולנו – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
– – סוחפת את כל הציבור הפלסטיני, גם בשטחים הכבושים, גם בתוך ישראל. יש 200 אסירים פלסטינים. ותיק האסירים הוא כרים יונס – – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה, חבר הכנסת. עבר הזמן מזמן.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, משפט אחרון. כרים יונס – 35 שנה. תגיד לי, כבוד השר לוין, איזה ישראלי שרצח ערבים ישב יותר מ-15 שנים בכלא? תגידו לי – אחד.
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת סעדי, תודה רבה לך. חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להתחיל בברכות על ההישג ההיסטורי של מינוי קאדית שרעית לבית-הדין השרעי. חבר הכנסת עיסאווי פריג', עמיתי לסיעה, הוביל הצעת חוק באמת תקדימית, הגם שהיא מובנת מאליה, למנות נשים לגוף שדן ושופט באופן מודגש וחזק ומרכזי בענייניהן של נשים.
והנה היום, הישג שאצלנו, בציבור היהודי, נתפס בלתי מתקבל על הדעת אצל חלק מהפוליטיקאים כאן, בבית, הפך להיות מציאות עבור החברה הערבית. מברוכ לכל הציבור הערבי ומברוכ לך עיסאווי, שחלמת והובלת וזה הפך למציאות, ומילה של לימוד לנו, לציבור היהודי, שעדיין מתחבטים בשאלה אם לאישה מותר לשרת בצבא או להרצות באוניברסיטה בפני קהל של גברים – בטח ובטח שמינוי דיינית בבית-הדין הרבני – וזאת המקבילה עבורנו, במיוחד במדינה שבה הדין האישי עדיין שבוי בידי החוק הדתי, דבר שצריך להפריד אותו, אבל ודאי וודאי שכל עוד זה המצב, אי-אפשר להמשיך לקבל מציאות שבה המקום הכל-כך חשוב הזה, במיוחד לנשים, חסום בפני נשים ודיינות.
אני רוצה לצטט עוד משפט מובן מאליו – מה שנקרא, ממובן מאליו למובן מאליו – של שר החוץ הגרמני, השר גבריאל, שמבקר כאן בישראל, שאמר היום דבר שגם אמור להיות מובן מאליו לכל אחד מאתנו: בלתי נתפס לבטל פגישה דיפלומטית עם נציג בכיר של מדינה בגלל מפגש נורמלי לחלוטין עם גורמים שמבקרים את הממשלה. חברות וחברים, יש דבר יותר טבעי ומובן מאליו מזה? מגיע לכאן נציג בכיר של מדינה ידידותית, שתומכת בישראל – אגב, לא רק פוליטית, אלא גם צבאית וכלכלית, וראש הממשלה נתניהו רוצה לנהל את לוח הביקורים שלו.
המהלך הזה חשף את ישראל של נתניהו; ישראל שהיא לא ישראל שלנו, הישראליות והישראלים, היא ישראל של ראש ממשלה היסטרי, רודף, סותם פיות, שמוכן להסתכסך עם ידידים רק בשביל לשמר את הכיבוש ולנסות לדכא כל התנגדות לכיבוש.
והוא עושה את זה באמצעות עצימת עיניים ואטימת אוזניים מפני שמיעת האמת. גם את זה צריך להגיד. זה לא רק ויכוח על חופש הביטוי ועל הדמוקרטיה ועל מה מותר להגיד אי-שם בשולי חופש הביטוי; זה ויכוח פוליטי בין האמת – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – ובין מדיניות הכיבוש וההתנחלות של ממשלת נתניהו. וזה הדבר שכל כך מפחיד את נתניהו. ראש הממשלה בפאניקה מהאמת שחושפים "שוברים שתיקה" ו"בצלם", ובצדק הוא בפאניקה – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה, חברת הכנסת.
תמר זנדברג (מרצ):
– – כי זה האיום הכי חזק על המדיניות שהוא מוביל, ועד שלא נקיים את הוויכוח הפוליטי האמיתי הזה קודם כול כאן, בישראל, ונכריע לגבי העתיד הכי בסיסי של הציונות ושל מדינת ישראל, והוא סיום הכיבוש, אנחנו נמשיך להתבחבש בהסתבכות עם כל העולם במקום לעשות את הדבר הנכון למדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת יאיר לפיד. שלוש דקות לרשותך. תודה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הדיון שאנחנו מנהלים כאן היום הוא לא דיון על התאגיד. זה דיון על מהותה של הדמוקרטיה. בבניין הזה יש לא מעט אנשים שרוצים לחיות בדמוקרטיה אבל לא רוצים לשלם את מחיר הדמוקרטיה. הם רוצים בחופש הביטוי, אבל רק בחופש הביטוי שלהם. הם טועים לחשוב שזכויות המיעוט הן טובה שעושה לו הרוב. הם טועים לחשוב שאם בחרו בהם, אין הגבלה על הכוח שנמצא בידם ואין הגבלה על הדרך שהם ישתמשו בו.
האיזון הופר; משהו בסיסי באיזון הדמוקרטי של מדינת ישראל הופר. משהו בסיסי ביחס בין קואליציה לאופוזיציה, בין עיתונות חופשית לשלטון, בין אדם לאדם. שכחנו שתפקידנו להגן על המוסדות שמגִנים עלינו – על הצבא, על בית-המשפט, על התקשורת החופשית. כל אלה נמצאים היום תחת התקפה מתמדת.
לאן הולכת חברה אנושית ששום דבר אינו קדוש בעיני השלטון שלה – לא משפחות שכולות, לא חופש הביטוי, לא זכויות המיעוט, לא טוהר המידות? לאן הולכת חברה אנושית שבה השלטון מודה בקול רם שמטרתו היא לשלוט על התקשורת ולהכתיב לה מה מותר לה להגיד ובעיקר מה אסור לה להגיד?
דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה היא קידוש האדם, היחיד. הזכות של כל אחד מאתנו לבחור ולהיבחר, אבל גם החובה לעשות את הבחירות האלה על בסיס אינפורמציה שמתקבלת ממקורות רבים ושונים, להיות בדיון מתמיד על דעותינו ועל עמדותינו, להיחשף למחשבות ודעות שלא מוצאות חן בעינינו.
יש בנו, בכולנו, צורך נפשי להתגונן מפני מידע לא נעים, מציק, שסותר את תפיסת עולמנו. יתרה מזאת, יש לנו נטייה מובנית להאמין למידע חלקי, ואפילו מידע כוזב, ובלבד שהוא נותן אישור לעמדותינו הפוליטיות והחברתיות. זה חלק מהמבנה האנושי, אבל זה לא החלק הטוב במבנה האנושי, ואנחנו צריכים להיאבק בו. החיים בחברה דמוקרטית הם לא רק זכות שיש לנו, אלא גם חובה שלקחנו על עצמנו – החובה לדעת, החובה לכבד את האחר, החובה להקשיב.
חופש הביטוי לא נועד לדברים הנעימים לאוזנינו – לשם כך לא צריך חופש ביטוי. הוא נועד לכל הדברים המרגיזים, המקוממים, החצופים, שאנחנו לא רוצים לשמוע. לדמוקרטיה יש מחיר. חופש הביטוי הוא מחירה. תודה רבה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן. שלוש דקות.
יעל גרמן (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, נכבדי השר, חברים נכבדים, אני רוצה רק להזכיר לכם שבפעם הראשונה שחוק השידור, חוק תאגיד השידור, הונח בפני הממשלה, זה היה ב-26 במאי 2014, ומ-26 במאי 2014 ועד יולי 2014 דנו בו. וזו הייתה תקופה, אדוני השר ואדוני ראש הממשלה, שלא נמצא כאן, הרבה לפני "צוק איתן".
אז איך זה ברח לך בזמן "צוק איתן", כאשר הכול הונח חודשיים לפני "צוק איתן"? כי אתה, אדוני ראש הממשלה, שלא נוכח כאן, רגיל לסלף את האמת; כי אתה רגיל, בצורה צינית, לשחק עם רגשות של אנשים. פתאום אתה נזכרת בעובדי רשות השידור? היו לך שנתיים מלאות כדי להיזכר בהם. אתמול, דרך אגב, ראינו שאתה נזכרת פתאום בעובדי מכל האמוניה. מ-2011 הבעיה של עובדי מכל האמוניה ושל 600,000 תושבי המפרץ מונחת לפתחה של הממשלה, אבל היא לא דנה בה.
אנחנו יודעים מה קרה, הודה בזה יושב-ראש הקואליציה, שזה עתה נכנס, חבר הכנסת דוד ביטן; הוא אמר את זה בכנות האופיינית לו: פתחו את האינטרנט, הסתכלו בתוך הפייסבוק, וגילו, רחמנא ליצלן, שחברי התאגיד, יש להם דעות חופשיות והם מביעים אותן, ועם הדעות האלה לפעמים הם גם מבקרים את הממשלה.
אדוני ראש הממשלה, אתה מפחד מביקורת, אתה מפחד מעיתונות חופשית, אתה מפחד שהעיתונות החופשית תבוא ותחשוף את ההחלטות חסרות האחריות שלך, כמו גם את החמדנות שלך ושל משפחתך. אבל העיתונות החופשית חושפת גם את העוני, חושפת גם את פועלי הבניין שנופלים, חושפת גם את האנסים, חושפת את השחיתות בכל מקום שבו היא נמצאת, חושפת את הקשישים חסרי האונים בבתי-האבות, חושפת את התורים הבלתי-אפשריים בבתי-החולים. בלי תקשורת חופשית אין חיים במדינה הזו. ואתה מנסה לדכא אותה.
רשות השידור הייתה אמורה למסד ולהבטיח שתהיה לנו תקשורת חופשית, להבטיח את ההפרדה בינך לבין – ההשפעות הרעות של הפוליטיקה על התקשורת. ואת זה אתה רוצה למנוע; לא הדאגה לעובדי רשות השידור, לא שום דבר אחר מניע אותך.
ואנחנו נעמוד כאן ונגן גם על עובדי רשות השידור, גם על התאגיד, ובעיקר אנחנו נגן על כך שתהיה לנו תקשורת חופשית, שתוכל גם לבקר בצורה חופשית וללא מורא וללא משוא פנים, גם את הממשלה וגם אותך.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן? אינה נוכחת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. שלוש דקות.
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים. היום באמת יום היסטורי, כפי שהקדים אותי ואמר חברי ועמיתי לוועדה לבחירת שופטים חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
אבל לפני שאני מתייחס לזה, אני פונה לראש הממשלה ביבי: השיירה שלך עוברת ואנחנו נובחים. אבל תאמין לי, לא לעולם חוסן. 60% מהציבור לא מרוצים מתפקודך, ובסוף תרגיש את זה בקלפי. בינתיים, חברים, במקום לנבוח מול שיירת הרס הדמוקרטיה, אני רוצה לספר לכם היום על ההיסטוריה שעשינו בוועדה לבחירת שופטים.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
לא שופטים, קאדים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
הוועדה לבחירת קאדים שרעיים. חברים, מהיום תכהן במדינת ישראל אישה ערבייה מוסלמית כקאדית, אחרי 70 שנה. זה היסטוריה. עורכת-הדין הנא ח'טיב מטמרה נבחרה היום פה-אחד להיות השופטת השרעית הראשונה במדינה. מברוכ להנא ח'טיב, (אומר בערבית: מברוכ לאישה הערבייה, מברוכ לנו, מברוכ לכל החברה הערבית.)
אתם, חברים, אוהבים לבקר את האסלאם, אבל בזמן שבתי הדין-הרבניים ממשיכים להיות חסומים בפני נשים, עורכת-הדין ח'טיב תשמש כקאדית, ואני בטוח שרבות נוספות יבואו בעקבותיה. כי הרי זה הדבר הכי טבעי, שבבתי-הדין שעיקר אחריותם הוא דיני משפחה ישבו גם נשים כשופטות.
לפני כשנה וחצי קידמתי הצעת חוק שרצתה לחייב מדיניות של העדפה מתקנת בכל הקשור למינוי נשים כקאדיות. היא נפלה. אתם יודעים מי הפיל אותה? לא אנשי הדת האסלאמים; אלו היו חברי הכנסת החרדים. בתי-הדין השרעיים לא עניינו אותם; הם פחדו מתקדים שיראה שאישה יכולה לכהן בבתי-דין דתיים. פחדו שיותר שוויוניות אצלנו, הערבים המוסלמים, תחייב גם אותם בשוויוניות.
אני שמח שהצעקות של החרדים לא הפחידו את שרת המשפטים איילת שקד, שהבטיחה אז שנצליח לעשות את השינוי גם ללא חקיקה. והיום היא עמדה בכך.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני רק מסיים, גברתי.
לא תמיד יש לי מחמאות לתפקודה של שרת המשפטים, אבל היום מגיע לה. נשים מבינות בהלכה, שרעית ויהודית, לא פחות מגברים, ואני בטוח שהנא ח'טיב תהיה קאדית מוצלחת לא פחות מעמיתיה הגברים ותפתח את השער לנשים רבות נוספות מוסלמיות, ואני מקווה שגם יהודיות.
החוכמה לא ניתנה רק לגברים, ואסור שנמשיך להשלים עם מצב שבו בתי-דין מסוימים מקבלים רק גברים לשורותיהם. בתי-הדין השרעיים הם היום מי שמובילים את המהפכה לשוויוניות של בתי-הדין הדתיים. אני מקווה שהמסר הזה יחלחל גם לבתי-הדין הרבניים. הגיע הזמן שתהיה גם אישה דיינית, זו תהיה תחילתו של שוויון. מברוכ, הנא. תודה, גברתי.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני חג הפסח איים ראש הממשלה בפירוק הממשלה והליכה לבחירות. הוא עשה זאת לא מפני שהוא דרש להעביר כסף לקצבאות הנכים; הוא לא עשה זאת כדי לדרוש לפתור את המחסור הקבוע הקיים במיטות אשפוז בבתי-החולים; הוא אפילו לא עשה זאת כדי לדרוש את הקטנת מספר התלמידים בכיתות או את הרחבת קייטנות הקיץ. ראש ממשלת ישראל איים בנשק יום הדין של פירוק הממשלה וגרירת המדינה לבחירות רק כדי לפרק גוף חדשות ציבורי שהוא עצמו עזר להקים. אתם שומעים את זה? הוא עצמו עזר להקים. ראש הממשלה רצה לפרק את הממשלה כי הוא מפחד ממה שידווחו עליו בטלוויזיה או ברדיו. טירוף. ובמקום ששר האוצר שלו ושאר חברי הקואליציה ידפקו על השולחן ויגידו "עד כאן" לגחמות האלה, הם משתתפים בתיאטרון האבסורד הזה ונותנים לו לשגע מדינה שלמה במשך חודשים על חודשים, כאילו אין שום בעיה בוערת במדינה, שדחוף לטפל בה.
חברי לקואליציה, ראש הממשלה הוא זה שהפך אולי אובססיבי וכפייתי בצורה מדאיגה בכל הקשור לתקשורת, ובייחוד לתאגיד. אבל אתם – אתם אלו המאפשרים לטורדנות הכפייתית הזאת לנהל את חיינו, במקום לשים לזה סוף. עלה על כולם שר האוצר שיצא בהצהרות של "לא יקום ולא יהיה", ובסוף קיפל את זנבו בין הרגליים. אותו שר אוצר שדיבר במילים גבוהות על דאגה לקופה הציבורית, אבל בסופו של דבר נותן את ידו להקמה של יצור כלאיים שיעלה לכולנו הרבה יותר, ולא ברור כלל איך יתנהל.
אבל מה הפלא? כך אתם מתנהלים לאורך כל השנתיים האחרונות, זה סדר העדיפויות האמיתי שלכם. אתם – ועצמכם. לא מעניין אתכם הציבור, לא מעניינים אתכם הצרכים של הציבור ורווחתו. אתם עסוקים רק בדבר אחד: אתם ועצמכם; עסוקים במלחמות הפנימיות שלכם, בריבים על אגו ועל קרדיט, על מה יכתבו עליכם פה ומה ידווחו עליכם שם. אתם מתעסקים רק בעצמכם, והציבור פשוט לא מעניין אתכם.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מסיים, גברתי. זו האמת המרה, ועוד לא אמרתי מילה על חשיבותה של תקשורת חופשית ועל הניסיונות המסוכנים שלכם לפגוע בה. זה, ללא צל של ספק, שפל חדש בבית הזה. ועתה גוררים אותנו לתיקון בחוק ל-1 ביוני, כי עד 15 במאי לא יספיקו. תודה רבה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. שלוש דקות.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רואה כחובתי לדבר על שביתת האסירים הפלסטינים. זה אומנם לא נושא הדיון, אבל לפעמים יש דברים חריגים, יש מצבים שבהם צריך להתריע.
קודם – על מה השביתה: השביתה היא על שלילת זכויות של אסירים, דברים שהיו להם בעבר, שהשיגו במאבק, בשביתות, גם בהידברות עם שלטונות הכלא. דרך אגב, זאת אחת הסיבות שבעבר היה שקט בבתי-הכלא, כי הזכויות האלה היו חשובות לאסירים, ואפשרו חיים שלהם, אף-על-פי שגם עם כל הזכויות האלה הם עדיין מופלים לרעה לעומת אסירים אחרים בישראל: אין להם שליש, אין להם חופשות, אין להם ביקור חופשי, אין להם התייחדות.
הדרישות של האסירים הן דברים שהממשלה ושלטונות בתי-הסוהר יכולים לקבל. אין בעיה. למה אין בעיה? עובדה שהם היו בעבר, ולא הייתה בעיה. הבעיה – כששוללים אותם. אנחנו יודעים ששביתות של אסירים – יש שני פיקים של התעניינות – בהתחלה, כשמכריזים על השביתה, ולאחר כמה שבועות, כאשר אסירים מתחילים להיות בסכנת חיים.
אני קורא לממשלה לפתוח היום במשא-ומתן עם האסירים, כי בסופו של דבר יהיה משא-ומתן – ולחסוך את הנזק לבריאות של האסירים. חס וחלילה שהאסירים יתחילו למות. העניין של האסירים חשוב מאוד לעם הפלסטיני; הוא לא רק עניין לאומי כללי, אלא עניין של כל משפחה ומשפחה. כמעט כל המשפחות הפלסטיניות, או שיש להן אסירים היום, או שבעבר היו להן אסירים. מאות אלפים נכנסו לכלא בישראל, וכל הזמן הם היו במצב של שלילת זכויות ואפליה קשה. עכשיו האפליה עוד יותר קשה. עשו אותה פוליטיקאים שכל הזמן הסיתו ובצעדים נקמניים שאין להם שום הסבר – – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני רק רוצה לסיום לקרוא למשא-ומתן ולהזהיר מעינוי האסירים על-ידי הזנה בכפייה, שהסתדרות הרופאים בישראל התנגדה לה ומתנגדת לה גם היום. תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חבר הכנסת רועי פולקמן – אינו נוכח; חבר הכנסת מרדכי יוגב – אינו נוכח. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
יואב קיש (הליכוד):
התחלת לי את הזמן ועוד לא עליתי.
היו"ר נאוה בוקר:
נחזיר לך. אתם תמיד מקבלים תוספת. הכול בסדר.
יואב קיש (הליכוד):
כבוד השר, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על שני נושאים: 1. אנחנו מדברים על שינוי שהממשלה מובילה בכל ההקשר של תאגיד החדשות ורשות השידור. אני חושב שבסופו של דבר הגיעו למתווה מאוד הגיוני, מתווה ראוי, שיוצר הפרדה שדרך אגב קיימת כבר במגזר הפרטי. נממש את אותו דבר גם בחקיקה הנוכחית.
יש נושא אחד שאני חושב שצריך לשים אליו לב, וזה הנושא של לוחות הזמנים. בעיני, הדחייה של שבועיים במגזר הפרטי היא קצרה מדי. היא מכניסה גם את הבית הזה לאיזה לחץ זמנים, אבל כמובן וכמובן גם את הגופים עצמם. נכון וראוי לתת הארכה עד 1 ביוני. בכוונתי להעלות את זה בהמשך הדיונים בוועדה הרלוונטית. זה יאפשר גם לתאגיד החדשות להתארגן, גם להפרדה הנדרשת, כולל אם זה תלוי גם בהפרדות חשבונאיות כאלה ואחרות – כל מה שנדרש לעשות את זה טיפה יותר רגוע; גם כך זה לחוץ. ברור שיש לזה משמעויות כספיות. האוצר יצטרך גם לתמוך בהצעה הזאת, וכמובן, אנחנו נקווה להגיע להסכמות האלה. אבל הדבר הנכון יהיה פשוט לדחות בעוד שבועיים, כדי שהמהלך הזה יצא לדרך כמו שצריך.
נושא נוסף שאני רוצה להתייחס אליו הוא ההחלטה של ראש הממשלה שלא להיפגש עם שר החוץ הגרמני, עקב בקשתו או תכנונו להיפגש עם "שוברים שתיקה" ו"בצלם", ארגונים שאולי התחילו בעבר כארגונים טובים, אבל מהרגע שהם הפכו למעין ארגונים שלוקחים את מה שהם מצאו כביכול – לפעמים זה גם שקרים – לבמות בין-לאומיות בשביל לתקוף את מדינת ישראל – לא ראוי שאוהבי ישראל ותומכי ישראל שמגיעים הנה ייפגשו עם הארגונים האלה, בטח לא בדרג של שרי חוץ. הדבר הזה, שהתחיל רק לאחרונה, צריך להיפסק.
לכל אלה שאומרים: מה פתאום שמים אולטימטומים, אז תדעו, היו גם מגעים שקטים, העברנו מסרים ברורים שאנחנו מעוניינים שהפגישות האלה לא יתקיימו, בוודאי לא ברמת שר חוץ. לאחר שזה לא נענה, עמד ראש הממשלה בעמדה ברורה בדיוק כמו שהוא עשה לאחר ההחלטה שהתקבלה באו"ם נגדנו. הגיע הזמן שנפסיק להוריד את הראש ולקבל את כל מה שעושים בזירה הבין-לאומית. מי שרוצה להיות ידיד למדינת ישראל צריך גם לכבד את מה שמדינת ישראל מאמינה בו. תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
בשביל שתהיה פה דמוקרטיה צריך להגיד את האמת. שמעתי פה לפני רגע את יאיר לפיד מדבר על דמוקרטיה. יאיר לפיד, שהוא איש עם כוונות טובות, בוודאי כמו כחלון, שגם הוא איש עם כוונות טובות – מדברים על דמוקרטיה, אבל לא מוכנים להגיד את האמת, כי הם מפחדים. אז אין דמוקרטיה. אין דמוקרטיה בלי אמירת אמת. האמת היא, חברים, שמה שקורה פה הוא לא דיון על תאגיד.
האמת היא שיש לנו ממשלה שמקבלת היום החלטות לא לטובתנו. האמת היא שזה בכלל לא ויכוח על ימין ושמאל. זה לא ויכוח על ימין ושמאל, זה ויכוח בין ממשלה שעושה הכול כדי להישאר בשלטון לבין אזרחי המדינה שבסך הכול רוצים לחיות פה בשפיות, בנורמליות; בסך הכול רוצים שיהיה להם סיכוי שווה. והאמת היא שלממשלה הזאת לא אכפת לא מעובדי רשות השידור ולא מעובדי התאגיד, ולא אכפת לה אם הם ימנים או אם שמאלנים או מה הם רוצים; אכפת לה רק מעצמה, אכפת לה רק מזה שאף אחד לא יוכל להשמיע פה ביקורת, כי הביקורת מסוכנת לממשלה הזאת, כי הביקורת חושפת בפני אזרחי ישראל את האמת. והאמת היא שהוויכוח האמיתי האידיאולוגי בינינו נגמר מזמן, אנחנו כבר לא מנהלים אותו. כל מה שיש פה זה ויכוח על שליטה. והממשלה הזאת רוצה שליטה גם במחיר פגיעה בכל דבר טוב שצמח בחברה הישראלית, והממשלה הזו רוצה לעצמה שליטה ורוצה להישאר בשלטון גם במחיר פגיעה בציונות, גם במחיר פגיעה במוסדות המדינה, גם במחיר פגיעה באזרחים החלשים ביותר בחברה הישראלית, גם במחיר פגיעה, כן, במשפחות שכולות, שאיבדו את היקר להן מכול בשביל המדינה. גם במחיר פגיעה בנו, בכולנו, באינטרסים שלנו. והאמת היא שהממשלה הזאת, שדואגת רק לעצמה, מסוכנת לנו יותר מכל ארגון BDS. היא מסוכנת לנו כי היא לא דואגת לנו, כי היא לא מסתכלת על מה שקורה פה, כי היא מנותקת. כי החלטות של ראש הממשלה מתקבלות לפי האינטרסים של החברים המיליארדרים שלו, ולא לפי מה טוב לבריאות הציבור בחיפה או בכל רחבי הארץ.
והאמת היא שהסיבה שהדבר הזה לא משתנה היא כי כולם פה מפחדים וכולם פה התרגלו לחיות בפחד. ואנשים שאמורים לייצג אותנו – אותי ואת הדור שלי ואת הדור הצעיר ממני – מפחדים; הם מפחדים להשמיע קול. הם מסתכלים על האינטרסים הקטנים שלהם ובודקים בסקר מה הם צריכים להגיד לציבור, כי הם מפחדים גם מהציבור. וכשכולם מפחדים להגיד את האמת, לא תהיה דמוקרטיה, אבל גם לא תהיה חברה ישראלית. כי האמת היא שבגלל האינטרסים הקטנים של הממשלה הזו, היא מובילה אותנו בדהירה לאסון, למצב של מדינה דו-לאומית, מדינת טרור, מדינה שאין בה רוב יהודי ושאין בה דמוקרטיה; מדינה שתחריב את הציונות, ובדרך לשם היא מחריבה גם את החברה הישראלית. אבל האמת היא שאנחנו יכולים לשנות את זה. האמת היא שאם אנחנו רק רגע נתפתח מעבר לפחד הקטן – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
סליחה, גברתי, דקה. – – אנחנו נוכל לשנות את זה.
היו"ר נאוה בוקר:
גם התחלת מאוחר.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
כי האמת שגם כאן יושבים אנשים טובים וערכיים ואידיאולוגיים, ואם אנחנו כולנו נחבור ביחד ונעביר מסר חזק לציבור שאפשר לעשות את זה, ונפסיק עם השטויות ועם הקמפיינים ונתאחד סביב המטרה ונפסיק עם ההבל הזה של מפלגות המרכז שלא אומרות כלום, ונתאחד כולנו – –
היו"ר נאוה בוקר:
תודה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – סביב החלום הזה של לממש באמת את המשימה הציונית, של לבנות פה חברת מופת, של להיות נאמנים לעצמנו, של לאפשר לכל אזרח ישראלי הצלחה – –
היו"ר נאוה בוקר:
חברת הכנסת שפיר, את עברת כבר המון זמן. תודה רבה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – ואני יודעת, גברתי, שגם את מסכימה אתי.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
ואני יודעת, גברתי, שגם את מפחדת.
היו"ר נאוה בוקר:
תודה רבה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
וגם את חושבת עכשיו על המקום שלך בקואליציה, במקום להתאחד סביב המסר הזה, שגם את יודעת שהוא נכון.
היו"ר נאוה בוקר:
חברת הכנסת שפיר, אני חושבת שאת מגזימה. בכל פעם שאת עולה לדוכן את מתנהלת באותו אופן.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
ואם כולנו נפסיק להתייחס לשיקולים הפוליטיים הקטנים האלה – –
היו"ר נאוה בוקר:
אני מבקשת ממך לרדת מהדוכן. תודה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – ונחשוב אך ורק על מה טוב לחברה הישראלית כולה – –
היו"ר נאוה בוקר:
טוב, איפה – בבקשה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – רק ככה אנחנו נצליח להציל את המצב. רק ככה אנחנו נוכל להתקדם באמת. תודה.
היו"ר נאוה בוקר:
יעלה לסכם את הדיון השר יריב לוין, בבקשה.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת סתיו שפיר, מאחר שאת סיימת כדוברת האחרונה, אני רק מבקש לשאול, כי אני מסתכל על החומר שקיבלתי ויש לי תחושה, לא יודע, שמשהו פה לא בסדר. מה הצבעת בקדנציה הקודמת כאשר הייתה הצעת החוק להקמת תאגיד השידור הציבורי? כי משום מה אצלי כתוב שהצבעת נגדה. זה נכון? לא, אני שואל, אני פשוט לא מבין.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תגיד, מי הקים את התאגיד? זה לא אתם?
שר התיירות יריב לוין:
נכון, אבל אנחנו – זהו, אז בואי אני אגיד לך מה ההבדל בינינו.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אתה באמת חושב שהוויכוח פה הוא על התאגיד? אני רוצה שידור ציבורי. אני רוצה שידור ציבורי, החברה הישראלית רוצה שידור ציבורי אמיתי, כזה שלא חשוף לאינטרסים שלכם אלא שאומר את האמת. זה מה שרוצה הציבור. תפסיק כבר עם הבולשיט הזה, באמת.
שר התיירות יריב לוין:
חברת הכנסת סתיו שפיר, אני מוכן – – –
היו"ר נאוה בוקר:
חברת הכנסת סתיו שפיר, מספיק.
שר התיירות יריב לוין:
גברתי היושבת-ראש, אני מוכן – אם אפשר תקנונית ואם רוצה חברת הכנסת שפיר – אני מוכן לרדת, לאפשר לה בכל זאת לחזור לכאן ולהסביר לי מחדש – –
היו"ר נאוה בוקר:
לא תודה, אין צורך.
קריאה:
בשמחה.
שר התיירות יריב לוין:
– – ואחר כך אני – – –
היו"ר נאוה בוקר:
אנא המשך בדבריך.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
השר, אחרי שהמליאה תיגמר תישארו פה. האולם לרשותכם.
היו"ר נאוה בוקר:
תישארו פה, תנהלו את הדיון.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תפסיקו להשלות את הציבור. תפסיקו להשלות את הציבור. תפסיקו לשקר לציבור.
שר התיירות יריב לוין:
אני יכול לגלות לך סוד, שאחרי שהמליאה תיגמר אני הולך לטפל בעוד איזה משבר קואליציוני. אז מה לעשות, כן.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
ממשבר למשבר כוחנו עולה.
שר התיירות יריב לוין:
אבל זה טבעו של המצב כאשר אתה בשיטת משטר כפי שיש לנו.
היו"ר נאוה בוקר:
לצערנו.
שר התיירות יריב לוין:
לצערנו, באמת. אבל אני באמת אומר, חברת הכנסת שפיר, שאני באמת לא מצליח לרדת לעומק הזעקה, כי היא מאוד מאוד מוזרה, כשאני מסתכל על קואליציית האנשים שהצביעו נגד הקמת התאגיד בשעתו.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אתם העליתם את החוק. אתם החלטתם להקים את התאגיד. למה אתה מספר שקרים לציבור?
היו"ר נאוה בוקר:
זה לא דו-שיח כאן. אני מבקשת ממך לחדול.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני אדבר בכל פעם שמשקרים לציבור, אני אגיד את מה שיש לי להגיד. בכל פעם. כל פעם אתם תשקרו, ואני אגיד את האמת.
היו"ר נאוה בוקר:
חברת הכנסת שפיר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. תודה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
בכל פעם. לא יעזור לכם. תפסיקו לשקר.
שר התיירות יריב לוין:
אני מקווה שלא תחשדי בי שאני משקר לציבור כשאני רוצה לתת לך מחמאה. אני מקווה שזה לפחות לא נחשב בעינייך שקר לציבור. אז אני רוצה להחמיא לך ולומר שאני חושב שבמידה רבה מי שהצביע אז נגד ההצעה צדק. מה לעשות?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מי הביא את ההצעה?
שר התיירות יריב לוין:
גם חבר הכנסת דב חנין, נכון מאוד. אני מוכרח לומר יותר מזה – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
חברת הכנסת קארין אלהרר, הרי אני אגיע גם להתדיינות אתך. תאמיני לי. לא צריכים לקנא כל כך בחברת הכנסת סתיו שפיר, שפשוט יצא מקרה שהייתה האחרונה שדיברה, אז מצאתי לנכון לענות לה ראשונה. אבל אני מבטיח שמי שירצה תשובות וגם יהיה מוכן לשמוע אותן ולא רק להפריע לי באמצע כל משפט, יקבל תשובה.
אני חוזר, חברת הכנסת שפיר, ואני אומר לך שלו הייתם אופוזיציה אחראית, שעושה את מה שאת מרבה לתאר כרצון העם ורצון הציבור – אגב, בכלל, זה דבר מאוד מוזר, התפיסה המתיימרת להיות דמוקרטית, שלפיה יש מי שיושב על ספסלי האופוזיציה אחרי שהפסיד בבחירות, ואפילו, לפחות על-פי הלכי הרוח שמשתתפים בסקרי דעת הקהל של היום, גם אם הם רחוקים מלהיות מדויקים כפי שקורה בדרך כלל, עדיין לפחות משקפים ירידה משמעותית בתמיכה הציבורית בו עד כדי הצטמקותה של ממש, אבל מתיימרים לדבר בשם כלל הציבור והאינטרס הציבורי; ואילו הממשלה, שנבחרה ושנהנית מרוב דמוקרטי בפרלמנט, ואגב גם מתוצאות לא כל כך רעות בכל משאלי דעת הקהל שנעשים, היא כביכול פועלת כל הזמן נגד הציבור ונגד האינטרס הציבורי. חברת הכנסת שפיר, זה לא רציני, את יודעת. אפשר לומר את זה כל הזמן, אבל כשאת מדברת על לשקר כל הזמן – אני לא חושב שאתם חס וחלילה משקרים, אבל אני חושב שאתם לא ממש מדייקים בהצגת הדברים.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אולי תספר לנו מה העלויות שגרמתם לציבור לשלם על ההקמה של התאגיד וכל המהלכים הפוליטיים שעשיתם על חשבונם. אולי תספר לציבור – – –
שר התיירות יריב לוין:
אני מציע, חברת הכנסת שפיר, לנהוג, חברת הכנסת שפיר, מידה של צניעות. זה לא דבר נורא, אפילו בפוליטיקה. ולחשוב – בסדר גמור – אפשר לחשוב אחרת, אבל זה שחושבים אחרת ממש לא אומר שרק את יודעת מהו האינטרס הציבורי ורק את דואגת לציבור וכל מי שיושב פה דואג לכל מיני דברים אחרים. מה לעשות? זה לא ככה. ונדמה לי שברור לכל בר-דעת שזה לא ככה, ונדמה לי שגם ההישגים של הממשלה והדברים המאוד-מאוד חשובים שהיא עושה בכל התחומים מוכיחים את זה יום-יום ושעה-שעה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תגיד – – –
שר התיירות יריב לוין:
כן, הישגים, חברת הכנסת שפיר. אז זהו, גם בעניין הזה – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
גם בעניין הזה נראה שיש צורך בחידוד מסוים של הראייה, כי מה לעשות שזה לא המצב. ומדינת ישראל, כמעט בכל פרמטר שבוחנים, נמצאת בצמיחה: בגידול בכלכלה, בחינוך, בתעסוקה. כמעט בכל דבר שמסתכלים עליו.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
אגב, גם נהנית ממערכת הבריאות אחת הכי טובות שיש בעולם כולו – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – והניסיון – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מקום ראשון בעוני, מקום ראשון – – – איפה? איך – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – לצייר את התמונה שהכול תמיד כל כך רע וכל כך גרוע ושום דבר לא טוב. את יודעת מה מדהים אותי?
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – – מציאות – – –
שר התיירות יריב לוין:
מעל לכול, ההתנשאות. כי בסוף, כשאת מדברת ומתייחסת כך למדינה ולממשלה, את בסוף מתנשאת מעל לציבור שבחר בנו, עושה ממנו איזה אוסף כזה של אנשים עיוורים שלא רואים כלום, שלא מבינים, שלא יודעים מה טוב להם.
זה לא ככה, חברת הכנסת סתיו שפיר. בואי, אני אגלה לך סוד: יש במדינת ישראל אזרחיות ואזרחים אינטליגנטים, מכירים את הדברים – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מאוד, מאוד, מאוד. בגללכם – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – חיים כאן, מכירים את המציאות, מבינים אותה, ופעם אחר פעם אחר פעם בוחרים בדרך מאוד מאוד נכונה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תספר להם מה – – –
שר התיירות יריב לוין:
ולכן אני מציע, אמרתי, גם מידה של צניעות, גם מידה של פיכחון, גם רטוריקה קצת פחות מתלהמת. אני חושב שכל הדברים האלה אולי דווקא יפתחו יותר אפשרויות שבאמת יהיה קשב לדברים שאת אומרת, כי בחלק מהמקרים את גם צודקת, כפי שאמרתי בהתחלה.
בוודאי, כאשר מסתכלים על הקמת התאגיד, תאגיד השידור הציבורי – אני אמרתי אז בזמן אמת מעל הבמה הזאת, כאשר הייתי יושב-ראש הקואליציה, שלצערי הרב דעתי לא התקבלה ודעתם של אחרים, דוגמת חברת הכנסת קארין אלהרר, שאני מאוד מכבד, כן התקבלה, ועבר חוק שכבר אז חשבתי שרבים בו הליקויים ורבות בו השגיאות. אבל, וגם את זה אני אומר בצורה חדה וברורה, אני חושב שחלק מהאחריות של מנהיגות – ואגב – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
שמעתם, שמעתם. אולי לא הקשבתם, אבל קולי היה מאוד ברור. אפשר לבדוק. אפשר לבדוק. אפשר לבדוק, יש פרוטוקולים גם של דיונים במליאה וגם של ראיונות שנתתי בכלי התקשורת. אפשר לבדוק.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
במקרה שוחחתי גם לא פעם עם חברת הכנסת קארין אלהרר בעניין הזה בשעתי, אז היא גם יודעת את עמדתי וידעה אותה בזמן אמת. אבל את יודעת, חברת הכנסת שפיר, שבאמת חלק מאחריות ציבורית, חלק ממנהיגות, חלק מלהתייחס ברצינות באמת לעבודה שאנחנו עושים, הוא לדעת לומר שני דברים: האחד, שלפעמים הצד השני צודק. לפעמים הוא עשה דברים נכון. לפעמים מגיעה לו מחמאה על דברים טובים שהוא עשה. והדבר השני שצריך לדעת לעשות, והוא לא פחות קשה, זה גם לדעת להגיד לפעמים: טעינו, עשינו משהו שבדיעבד התברר שלא היה נכון, צדקו אלה שחשבו אחרת, ואנחנו מתקנים. אין בזה בושה, אין בזה פחיתות כבוד; יש בזה, בעיני, אחריות. יש בזה, בעיני, רצינות.
אני חושב שבמובן הזה אנחנו עושים היום מהלך טכני – צריך לומר, היום הצעד הוא באמת צעד טכני; לא באמת משנה מהותית אם התאגיד יתחיל בשידוריו בתחילת מאי, באמצע מאי או בתחילת יוני – לא נראה לי שעל זה יקום דבר וייפול. אבל הוא צעד טכני הכרחי כדי שאנחנו נוכל לתקן את החוק ולהביא הסדר יותר טוב.
אני אומר, כדי שאחר כך לא תאמר לי חברת הכנסת רוזין שלא אמרתי, הנה אני אומר: גם מה שאנחנו מביאים עכשיו הוא לא מושלם. בעיני, גם בו יש דברים שנכון היה לעשות אחרת. הוא ללא ספק הרבה יותר טוב מהמצב הקיים. הוא מבטא פשרה, וכדרכן של פשרות הן לא מושלמות, אלא הן איזו נקודת מפגש שאפשר היה להגיע אליה. אבל היא פשרה הרבה הרבה יותר טובה ממה שנעשה קודם.
אני חושב שהאחריות והחובה שלנו כאן היא בדיוק לעשות את זה: לצאת מהנישה של אופוזיציה וקואליציה, לצאת מהנישה של הססמאות האלה על "הדמוקרטיה בסכנה וחופש הביטוי", שנשמעו בדיוק הפוך כאשר הובאה הצעת החוק להקמת התאגיד, ואז שמענו את אותן צעקות: למה מקימים תאגיד ולמה עושים ואיך פוגעים בדמוקרטיה, וכן הלאה. והנה פתאום זה מתהפך לו.
אפשר בהחלט להתייחס לדברים לגופו של עניין ולבוא ולומר שיש כאן בהחלט ניסיון לשפר ולתקן, ולבוא ולנסות לראות איך אנחנו משפרים עוד יותר ועושים את התיקון בצורה עוד יותר טובה, ולא באופן אוטומטי ולא ענייני וססמאתי לבוא ולהתנגד רק כי הממשלה מביאה את ההצעה הזאת או כי הקואליציה תומכת בה.
אני גם רוצה לומר עוד דבר, גברתי היושבת-ראש. נמצא כאן באולם חברי חבר הכנסת אילן גילאון – אני זוכר דברים מאוד חשובים שאתה אמרת כאן כאשר החוק הזה נדון, חוק הקמת תאגיד השידור הציבור, בפעם הקודמת.
דיברת מעומק הלב על דבר שאני משוכנע שאתה באמת מאמין בו בעניין עובדי רשות השידור והפגיעה הבלתי-מוצדקת בהם. אגב, חבר הכנסת גילאון, וביחד אתך גם חברות סיעתך, חברת הכנסת גלאון וחברת הכנסת זנדברג, לא רק אמרתם, גם עשיתם: הצבעתם אז נגד ההצעה.
והנה אני אומר לך, חבר הכנסת גילאון, אתה יודע – כי אנחנו השתתפנו באותם דיונים – שהסכמתי אתך אז. אתה גם יודע שאני באופן אישי ניהלתי מאבק כדי לצמצם את הפגיעה הלא-מוצדקת באותם עובדים.
אני חושב ששנינו הצלחנו – אתה בעבודה שעשית בוועדה ואני מהכיוון שלי – לצמצם במשהו את הפגיעה. לא מנענו אותה לגמרי, צריך לומר את האמת. הייתי אומר יותר מזה, חבר הכנסת גילאון, אפילו לא צמצמנו את מרביתה. והנה, גם אם באיחור, אנחנו באים היום ומנסים לשפר את המצב. לצמצם במשהו את הפגיעה הזאת. לעשות משהו בכיוון שעליו אתה דיברת. ואני מצפה ממך ומסיעתך, כאנשים שאני חולק על דרכם בהרבה מאוד נושאים, אבל אין ספק שדרך יש לכם, שתהיו נאמנים לדרך שלכם. תַראו שזה ענייני, שזה לא אופוזיציה מול קואליציה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
השר לוין, כשהתאגיד לא היה מוכן, אנחנו – – –
שר התיירות יריב לוין:
תַראו שזה ענייני ותתמכו במהלך שאנחנו עושים כדי לאפשר לעובדי רשות השידור לחזור עד כמה שניתן למקום שבו הם היו צריכים להיות מלכתחילה. תשלים, חבר הכנסת גילאון, את המהלך הצודק והנכון שהיית בין מוביליו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אילן, אילן, זה – – –
שר התיירות יריב לוין:
יש לך – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זו הגדרת צינית. זו ציניות, השר לוין.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אנחנו אשמים עכשיו, אנחנו אשמים בזה. תפיל את זה – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת גילאון, אני מבין את חברת הכנסת נחמיאס ורבין, שלא קל לה עם הדברים שאני אומר, אבל אני אומר לך את הדברים, ואל תיקח אותם למקום הציני, כי אני לא שם.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
אני לא שם, חבר הכנסת גילאון. אתה יודע, כשאני רוצה להיות ציני – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת גילאון, כשאני רוצה להיות ציני אני מעריך שאני יודע להראות את זה. אני לא שם בכלל. אני אומר לך שעיניהם של אותם עובדים שאתה דאגת להם, ובצדק, נשואות אליך עכשיו, כדי שתמשיך ותשלים את המהלך הצודק שהיית בין מוביליו.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
היית – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
צדקת אז – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
צדקת אז. אל תטעה עכשיו.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
צדקת אז. אל תטעה עכשיו.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
לא, חבר הכנסת גילאון, אני לא יודע למה אתה לוקח את זה למקום הזה. אתה יודע, הרי אם היית בא לכאן ואומר: רבותי, אני אמרתי, ואתם עכשיו עושים מה שאמרתי לכם אז – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – היינו אומרים – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – – בכל מי שפגעתם, בעובדי רשות השידור, וכל מי שהתחייבתם אליו – – –
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת גילאון, אני הייתי הראשון – – –
אילן גילאון (מרצ):
הרי אתם משקרים – – –
שר התיירות יריב לוין:
אני הייתי הראשון – – –
אילן גילאון (מרצ):
אני לא מאמין לכם.
שר התיירות יריב לוין:
– – – הראשון – כמו שאני עושה עכשיו – שהיה בא ואומר: אתה צודק. עכשיו אתה יודע מה, אני רוצה להגיד לך עוד דבר, אתה לא מאמין לנו. בסדר, אתה יודע מה? זכותך. אבל אני שואל אותך, חבר הכנסת גילאון, תחת ההנחה הזאת שאתה לא מאמין לנו: מה עדיף – לנסות או להגיד אני לא מאמין ולוותר מראש? הרי שנינו יודעים – ואגב, גם אז, חבר הכנסת גילאון, גם אז לא האמנת, אבל עשית הכול – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – – תשלמו על מה ששברתם. שברתם – תשלמו.
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת גילאון – – –
אילן גילאון (מרצ):
תשלמו פעם אחת על החטאים שלכם.
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת גילאון, אבל אם אתה רוצה – – –
אילן גילאון (מרצ):
מיליארד ו-200 מיליון שקל נזק – –
שר התיירות יריב לוין:
אם אתה רוצה – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – 2,000 משפחות ויותר, ואתה – – –
שר התיירות יריב לוין:
אבל, חבר הכנסת גילאון – – –
אילן גילאון (מרצ):
כדי לשפר את התדמית של הרשימה – – – טוב?
היו"ר נאוה בוקר:
חבר הכנסת גילאון.
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת גילאון, יש סתירה – – –
אילן גילאון (מרצ):
על מה אתם מדברים? מה זה הדמגוגיה הזאת?
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת גילאון, אבל יש סתירה לוגית במה שאתה אומר.
אילן גילאון (מרצ):
גיבור, גיבור מעמד הפועלים בנימין נתניהו – – –
שר התיירות יריב לוין:
אתה הופך את זה לעניין פוליטי – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – לעניין אישי. אתה צריך לעשות מה שאתה בצדק עשית בפעם הקודמת – להסתכל על העובדים. אנחנו עכשיו יכולים לתת פתרון יותר טוב לעובדים. שים בצד את הכול.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
תתעלה מעל הפוליטיקה.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת גילאון, תתעלה מעל הפוליטיקה.
אילן גילאון (מרצ):
אל תפגעו באף אחד.
שר התיירות יריב לוין:
בוא ניתן לתהליך הזה לצאת לדרך. אגב, יש סיכוי שנצמצם את הפגיעה אם יהיה חוק, הוא יבוא לדיון בוועדה לקריאה שנייה ושלישית, ושם אפשר יהיה להמשיך להילחם למען עוד עובדים. זאת הדרך היחידה. אם החוק הזה ייפול ואנחנו נפתח את התאגיד בתאריך שנקבע לו, לא יהיה כלום. אתה יודע את זה ואני יודע את זה.
אז אני פונה אליכם, כי אני באמת חושב שאתם באים ממקום ענייני, של דרך, גם אם אני חולק עלי. תהיו נאמנים לדרך שלכם, ואל תעשו את הפליק-פלאק הזה של נגד אז, ועכשיו פתאום התאגיד הופך להיות בבת-עיניכם בשם כל מיני ססמאות על דמוקרטיה, כביכול. אל תלכו שבי אחרי יאיר לפיד והססמאות. אתם יודעים, הייתם אז במקום הנכון; תהיו בו עכשיו.
ואני חושב שאתם עומדים היום למבחן גדול מאוד בהצבעה הזאת, חברת הכנסת גלאון. מבחן גדול מאוד. מה אתם – עוד איזה גוף שרק צועק פוליטית או אנשים שבאמת באמת באמת בסוף מתעלים מעל כל הדברים האלה ופועלים לגופו של עניין? ויש לכם הזדמנות, הזדמנות מצוינת, ללכת בדרך נכונה שהלכתם בה בפעם הקודמת. ואני אומר: אתם אז צדקתם, אני לא מתבייש לומר את זה, ולכן, תצטרפו אלינו כדי לתקן את הדברים, ולא תמשיכו בקו הזה שכל מה שהממשלה מביאה אתם אוטומטית מצביעים נגד, לא משנה מה.
אילן גילאון (מרצ):
הקשבת לנאום – – –
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו אני רוצה לומר משהו, חבר הכנסת חנין. גברתי, אם נצליח במשימה שחבר הכנסת זחאלקה לא יהיה עם הגב אלינו.
היו"ר נאוה בוקר:
חברים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. הוא ביקש שלא תעמוד עם הגב אליו. תודה רבה. אדוני השר, אתה יכול להמשיך.
שר התיירות יריב לוין:
אני פשוט – חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת זחאלקה, אני רוצה לפנות גם אליכם. תראה, חבר הכנסת חנין, הזכרת בצדק קודם – ואתה הרי יודע את זה, כי דיברנו על זה אז לא מעט ועסקנו בזה לא מעט – שבאמת עשינו מאבק – כמה זמן? – שבאמת עשינו מאמץ לשפר את הדבר הלא-טוב שנעשה, וקודם כול, חבר הכנסת חנין, קודם כול מתוך דאגה לעובדים. עכשיו, אני מוכרח לומר לך, שמעתי כאן את הנאומים של חבריך לרשימה, ולא התרשמתי שהדאגה שלך ממש מעניינת אותם, וממש השפיעה עליהם. לצערי הרב, גם היום, במקום לעסוק בעניין באמת חשוב, הם המשיכו לשאת כאן כל מיני נאומים מתלהמים בעד הטרוריסטים והרוצחים שיושבים בבתי-הכלא, ושידרו להם ברכות בערבית ובעברית – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – ובאמת דברים חמורים כשלעצמם.
אבל לטובת אלה שזה כן מעניין אותם, ובצדק, אני רוצה לומר גם לך: הרי אם אתם תפילו את החוק היום, אתם פשוט תמנעו כל סיכוי להביא הסדר יותר טוב לטובת אותם עובדים שלהם התיימרתם לדאוג אז. אין בזה שום היגיון. תהיו ענייניים, תהיו נאמנים למה שדיברתם עליו לא פעם. הצבעת נגד אז, אין שום היגיון שהיום תצביע בעד השארת המצב שהתנגדת לו בפעם הקודמת. זה חסר כל היגיון. ואני חושב שגם אתם עומדים כאן למבחן. נכשלתם בו בשלב הנאומים כאשר כרגיל רוממתם את הטרוריסטים במקום לדאוג לאינטרסים של מדינת ישראל, אבל אולי לפחות בשלב ההצבעה תנהגו בדרך אחרת.
אגב, חבר הכנסת חנין, אתם לא פעם באים בטענות שלא מקשיבים לכם ולא משתפים אתכם. אז קודם כול, כשאתם תומכים בטרור זה מאוד קשה, אבל בטח ובטח שקשה לשתף ולקחת ברצינות את מי שמצביע לא לגופו של העניין אלא לגופו של המציע, ואם המציע הוא הממשלה אז אנחנו נגד, גם אם אנחנו בכלל חושבים הפוך. ובעניין הזה אני אומר שוב: אתם עומדים כאן בהחלט למבחן.
אדוני היושב-ראש, מעבר להעלאת הנושא המקומם של אותם טרוריסטים, שגם ככה נהנים מתנאים מפליגים, ושאין שום מקום להסכים בשום דרך לכך שיצליחו לאיים עלינו או להשיג משהו באמצעות אותה שביתה שהם מקיימים, עלו כאן עוד כמה נושאים. אחד מהם – חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג' וחבר הכנסת חברי אוסאמה סעדי, אני רוצה לברך אתכם. אני חושב שהצעד שנעשה היום עם המינוי של קאדית שרעית ראשונה – הבנתי ששמה הפרטי הנא, נכון?
קריאה:
הנא.
שר התיירות יריב לוין:
אז אפשר להגיד "אַלְף תַהַאנִי", להנא, זה בסדר. מגיע לה, באמת.
ואני חושב שזה לא רק מהלך אמיץ מאוד; אני רוצה לומר לכם, באמת, בכנות: כנציגים של הציבור הערבי שהיו שותפים לקבלת ההחלטה הזו – מהלך אמיץ מאוד גם מצדכם. צריך לומר את זה ולברך על זה – ואני אומר באמת, כשמגיע מגיע – ולומר שעל הרקע הזה גם היה לי מאוד מוזר לשמוע את כל הדברים הרעים על כמה מדינת ישראל היא מקום נורא וכמה רע פה וכמה לא דמוקרטי פה וכמה זכויות נרמסות פה. הנה, את רואה, חברת הכנסת סתיו שפיר: תראי איזה דברים מדהימים קורים פה, תחת ההנהגה שלנו, תחת הממשלה שלנו, תחת המדיניות שאנחנו מובילים.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
מהלך מדהים שלא היה קורה, כנראה, לעולם ברוב המוחלט של המדיניות המוסלמיות שמקיפות אותנו. הוא קורה כאן, הוא קורה בגדול, הוא קורה בשיתוף מלא של נציגי הציבור הערבי בו, בדיוק באופן שבו הדברים צריכים להיעשות. ואני אומר שוב: תפקחי את העיניים, תראי את הדברים. הציבור, מה לעשות, רואה אותם, לא יעזור שום דבר, רואה את המציאות.
ודבר אחרון, אדוני היושב-ראש, אלא אם כן אדרש על-ידי יושב-ראש הקואליציה גם ליזום העלאת נושאים בעצמי.
איתן כבל (המחנה הציוני):
– – – פקק בכניסה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא בכניסה. בקצב כזה, מכביש 4 עד – – –
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת כבל, אני מוכרח לומר לך ששכחת את הימים שאתה היית עושה את זה במיומנות רבה, כנראה, ואתה יודע שלאו דווקא הפקקים בכניסה הם – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ואז אנחנו היינו שואלים אם יש פקק בכניסה או מה קרה.
שר התיירות יריב לוין:
בדרך כלל, הבעיה היא לא בפקקים בכניסה ואפילו לא באיכות הקולינריה שמונעת מאנשים לקום מעם סעודתם. יש לפעמים סיבות אחרות. אבל אני יכול לומר לך, חבר הכנסת כבל, שזה מאפשר לי לומר עוד דבר אחד, וגם הוא חשוב, אדוני היושב-ראש, ושמעתי גם את הדברים שאתה אמרת בעניין הזה: בעניין ביקורו של שר החוץ של גרמניה שמבקר פה. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהגיע הזמן שאנחנו נשים סוף לתופעות שאין להן אח ורע באף מדינה בעולם. לא יכול להיות שיבוא לכאן אורח רשמי, שר בממשלה זרה, ויקיים, באופן מתריס ומופגן, פגישות עם ארגונים שכל הזמן פועלים כדי להכפיש את שמה של מדינת ישראל, להפיץ דברי בלע ושקר, לשרת את האינטרסים של האויב; לשרת, גם אם הם לא מתכוונים לכך – ולא תמיד אני בטוח שזה אכן המצב – את ארגוני הטרור ואת מלחמתם בנו. ובעיקר, אסור לנו להסכים להתערבות הבוטה הזאת ולניסיונות החוזרים ונשנים להתערב בשיח הפנימי הישראלי, לנסות להשפיע על ההחלטות הריבוניות שלנו, אם דרך מימון, אם רוח גבית בפגישות מן הסוג הזה, ואם במתן מטרייה של תמיכה וסיוע לארגונים כאלה.
אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאם היה מגיע ראש ממשלה של מדינה כלשהי לספרד ונפגש עם נציגי ארגונים, שלמשל פועלים למען אסירי המחתרת הבסקית – הוא היה מייד נשלח בחזרה למדינה שממנה הגיע והמשבר הדיפלומטי היה משבר גדול ועמוק. אני חושב שאם היה מגיע לארצות-הברית שר של מדינה מסוימת כדי להיפגש עם איזה ארגון מוסלמי שפועל למען, או מסייע למה שהם מכנים "לוחמים", או, מה שבפועל קורה, לטרוריסטים של "אל-קאעידה" או גורמים אחרים – אם היה בא כדי לתת גיבוי ולהיפגש ולסייע, למשל, לאותם אנשים שפעלו בשירות אותם ארגונים, כולל מתוך ארצות-הברית, והיו שותפים לפעולות טרור או עודדו אותן, אני מניח שהדבר הזה לא היה עובר בשתיקה ולא היה מתאפשר ולו לרגע. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, היא מדינה פתוחה. אנחנו, בניגוד לכל המדינות האחרות, מאפשרים את קיום המפגש הזה, אבל אנחנו לא עוברים עליו בשתיקה – כפי שצריך להיות. ואנחנו אומרים למי שבא לכאן: אנחנו מדינה דמוקרטית שאין כמוה בעולם. אם אתה רוצה לעשות זאת, אתה יכול. אבל אי-אפשר לאחוז בחבל בשני קצותיו. ואם אתה בוחר בהם, אתה במשמע מוותר עלינו. וראוי שבעולם כולו יראו את זה. ראוי להציב את המראה הזאת מול הפנים ולא לעצום את העיניים ולהגיד: טוב, הוא רק בא להיפגש עם כמה ארגונים שפעילותם כביכול חוקית.
אני חושב שזה מהלך פוגעני, מהלך מתריס, וטוב עשה ראש הממשלה שבא ואמר: היחס המפלה למדינת ישראל, היחס הזה, שלפיו את כבודנו אפשר לרמוס ואלינו אפשר להתייחס כפי שלא מתייחסים לאף מדינה אחרת בעולם – לדבר הזה אנחנו שמים סוף. ואני מצפה, חברי באופוזיציה, שתהיו ענייניים: גם בעניין הזה, גם בהצבעה שאנחנו מקיימים עכשיו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אדוני השר, רק שנייה, אני מעכב אותך. אני הבנתי פשוט ממזכירות הכנסת שיש מחלוקת לגבי הוועדה המוצעת לדיון בהצעת החוק. אז יש לממשלה עמדה בנושא?
שר התיירות יריב לוין:
אנחנו, אני מניח, נעביר את העניין לדיון בוועדה משותפת, אבל אני מציע כרגע שהנושא יעבור לוועדת הכנסת ואחר כך – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – – ועדה משותפת.
שר התיירות יריב לוין:
כן.
יואב קיש (הליכוד):
בסדר – – –
שר התיירות יריב לוין:
כן, אבל אנחנו צריכים להביא – –
קריאות:
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – לוועדת הכנסת על מנת שהיא – –
דוד ביטן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש – – –
קריאות:
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – על מנת שהיא תקבע את הוועדה שתדון.
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
דבר, דבר למיקרופון.
דוד ביטן (הליכוד):
ההצעה שלנו היא ועדה משותפת.
שר התיירות יריב לוין:
כן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
דבר למיקרופון, בבקשה. תודה, אדוני השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין.
אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני שואל אותך אותה השאלה.
דוד ביטן (הליכוד):
כבוד היושב-ראש, אנחנו נבקש ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת. תודה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
ואנחנו נבקש, אדוני היושב-ראש, ועדת הכלכלה.
קריאות:
– – – אין ועדה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ועדת הכלכלה. ברור.
זהבה גלאון (מרצ):
אין ועדה כזאת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מה?
קריאה:
אין ועדה – – –
קריאה:
אין ועדה כזאת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא שמעתי.
זהבה גלאון (מרצ):
אין ועדה כזאת – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נכון, נכון, נכון, נכון. לכן דייק השר המקשר ואמר: אני מבקש להעביר את ההצעה לוועדת הכנסת על מנת להקים ועדה משותפת. לכן רציתי שהדברים יהיו רשומים בפרוטוקול – נהירים וברורים.
בבקשה, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7) (דחיית יום התחילה), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44
נגד – 34
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7) (דחיית יום התחילה), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
סליחה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני לא שומע אותך, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. תכף אני אשמע אותך. מה ברצונך, להוסיף את הקול? את ישבת במקום?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אוקיי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן הצביעה כפי שרצתה, אבל לא ממקומה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני לא שומע. טוב, נרשם, נוסיף לפרוטוקול.
44 בעד, 34 נגד, יש נמנע אחד. ההצעה אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכנסת על מנת להקים – – –
יואב קיש (הליכוד):
יש כמה – – – הכנסת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
על מנת לדון בוועדת הכנסת לאיזו ועדה היא תגיע. אני כרגע מכריז על הפסקה בישיבת המליאה. הישיבה תחודש לאחר שוועדת הכנסת תניח את הצעתה בפנינו.
(הישיבה נפסקה בשעה 13:58 ונתחדשה בשעה 15:54.)
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. ועדת הכנסת סיימה את עבודתה, הצביעו, ואני מתכבד להזמין את יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יואב קיש, להציג לנו את החלטת ועדת הכנסת.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017, תידון בוועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הוועדה תהיה בת 16 חברים, שמונה חברים מכל ועדה, לפי ההרכב הזה: מטעם ועדת הכלכלה – חבר הכנסת דוד ביטן, אשר יכהן כיושב-ראש הוועדה, וחברי הכנסת נורית קורן, שולי מועלם, רועי פולקמן, יעקב אשר, איתן כבל, יוסי יונה ועיסאווי פריג'. מטעם ועדת הכנסת: חברי הכנסת יואב קיש, אמיר אוחנה, מיקי זוהר, יואב בן-צור, רוברט אילטוב, אלעזר שטרן, אחמד טיבי ואיילת נחמיאס ורבין. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. ההודעה הזאת לא דורשת הצבעה. הוועדה המשותפת הוצגה למליאה ולכן חוק תאגיד השידור הציבורי, כפי שהחליטה ועדת הכנסת, יידון בה. בתקווה שיסיימו את הדיונים, אנחנו מחר נקיים, על-פי בקשת הממשלה, את ישיבת המליאה.
תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ל' בניסן התשע"ז, 26 באפריל 2017, בשעה 11:00, ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:56.