דברי הכנסת

דברי הכנסת כה / מושב שלישי / ישיבות רכ"ו–רכ"ח י"ב–י"ד באייר התשע"ז / 8–10 במאי 2017 / 25 חוברת כ"ה ישיבה רכ"ו הישיבה המאתיים-ועשרים-ושש של הכנסת העשרים יום שני, י"ב באייר התשע"ז (8 במאי 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל; 7 2. אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 7 3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי; 7 4. מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל 7 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 8 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 11 אלעזר שטרן (יש עתיד): 13 זהבה גלאון (מרצ): 17 השר איוב קרא: 28 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 41 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 43 עליזה לביא (יש עתיד): 45 רועי פולקמן (כולנו): 46 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 47 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 51 שר הבריאות יעקב ליצמן: 53 אילן גילאון (מרצ): 54 אורלי לוי אבקסיס: 56 השר איוב קרא: 57 דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר אברהם שריר, זיכרונו לברכה 66 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 66 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 67 1. מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל; 67 2. אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 67 3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי; 67 4. מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל 67 ציון יום הרצל 69 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 69 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 71 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 75 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 79 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 79 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53) (ערר על החלטות מנהל לשכת ההוצאה לפועל או עובד מערכת ההוצאה לפועל), התשע"ז–2017 80 השר איוב קרא: 80 רויטל סויד (המחנה הציוני): 81 אמיר אוחנה (הליכוד): 83 הצעת חוק מס הכנסה (הגדלת נקודות זיכוי להורים) (הוראת שעה), התשע"ז–2017 88 סגן שר האוצר יצחק כהן: 88 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 91 אורן אסף חזן (הליכוד): 94 יואב קיש (הליכוד): 96 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 97 עודד פורר (ישראל ביתנו): 98 יואל חסון (המחנה הציוני): 100 מאיר כהן (יש עתיד): 102 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 104 מיקי לוי (יש עתיד): 106 דב חנין (הרשימה המשותפת): 107 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 110 נחמן שי (המחנה הציוני): 112 אורלי לוי אבקסיס: 113 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום י"ב באייר התשע"ז, 8 במאי 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מס הכנסה (הגדלת נקודות זיכוי להורים) (הוראת שעה), התשע"ז–2017; הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 8) (פעולות אבטחה ימית), התשע"ז–2017. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4164/20 וכלה בהצעת חוק פ/4212/20 – הצעת חוק פיקוח על מוצרים בבסיסי צבא ההגנה לישראל, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נחמן שי, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, איתן כבל, אורן אסף חזן, יעל כהן-פארן, יואל חסון, זוהיר בהלול, איל בן ראובן, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מיקי לוי, יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי, אורלי לוי אבקסיס, מרדכי יוגב, איציק שמולי וענת ברקו; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת אזרח ותיק לשכר הממוצע במשק), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע לאחי הנספה בהיעדר שכול), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, רועי פולקמן, אכרם חסון, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, יואב קיש וענת ברקו; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – דיווח על תיקון ליקויים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לתלמיד על-יסודי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הארכת אשרה לעובד זר בתחום הסיעוד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נחמן שי, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, מיקי רוזנטל, מנואל טרכטנברג, זוהיר בהלול, עיסאווי פריג', אילן גילאון, עפר שלח, יעקב פרי, מאיר כהן, איציק שמולי, עמר בר-לב, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מרב מיכאלי, עאידה תומא סלימאן, איל בן ראובן, שרן השכל, אכרם חסון, דב חנין, אברהם נגוסה ויוסי יונה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ביטול סמכות שר הפנים לאשר חקיקת עזר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הרשויות המקומיות (משמעת) (תיקון – תחולה על עובדי תאגיד עירוני), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, יוסי יונה ותמר זנדברג; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס ערך מוסף במכירת תרופות לחולים סופניים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (אישור ועדת הכספים של הכנסת), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, משה גפני, בצלאל סמוטריץ, עמר בר-לב, מיקי רוזנטל, מיכל בירן ואיתן ברושי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ייצוג הולם בשמות מקומות ציבוריים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, מיכל רוזין, זהבה גלאון, איילת נחמיאס ורבין, רחל עזריה, עליזה לביא, עאידה תומא סלימאן, סתיו שפיר, יעל גרמן, ציפי לבני, טלי פלוסקוב, קסניה סבטלובה, שלי יחימוביץ, מיכל בירן, קארין אלהרר, מירב בן ארי, תמר זנדברג, חנין זועבי, יפעת שאשא ביטון, נורית קורן, אורלי לוי אבקסיס, רויטל סויד, שולי מועלם-רפאלי, שרן השכל, יעל כהן-פארן, יוליה מלינובסקי ועמיר פרץ; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לאדם או לארגון ניאו-נאצי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, יהודה גליק, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יחיאל חיליק בר, איתן כבל, איל בן ראובן, חנין זועבי, איתן ברושי, יעל כהן-פארן, זוהיר בהלול, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, עבד אל חכים חאג' יחיא ומסעוד גנאים; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת ילדים בעד ילד הנמצא בחוץ-לארץ), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עפר שלח ויואב בן צור; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (פומביות הדיונים בישיבות מועצה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, נחמן שי, נורית קורן, קארין אלהרר, דב חנין, מרב מיכאלי, יוסי יונה ויואל חסון; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – קביעת טעם הומניטרי מיוחד לשם איחוד משפחות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן ואוסאמה סעדי; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – שינוי הגיל לבקשת היתר לשהייה בישראל), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עבדאללה אבו מערוף, חנין זועבי, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן ואוסאמה סעדי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – בחירה מבין נותני השירותים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – קיצור שבוע העבודה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה לרכישת ביגוד והנעלה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, איימן עודה, ג'מעה אזברגה, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, יעקב פרי, חיים ילין, אלעזר שטרן, יעל כהן-פארן, קסניה סבטלובה, דב חנין, יוליה מלינובסקי, מרב מיכאלי, יוסי יונה, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, טלי פלוסקוב, אכרם חסון וזוהיר בהלול; הצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי ומירב בן ארי; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – חובת פרסום פרטי ספק), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – פטור מאגרה לחיילי מילואים בדרכם לשירות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יוסי יונה, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ ונחמן שי; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחירי חיתולים לתינוקות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, יעל גרמן, חיים ילין, יואל חסון, תמר זנדברג, מיכל רוזין, זוהיר בהלול ואיתן ברושי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה מתמשכת), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – מימון הגנה על חיילים וקצינים שהוגש נגדם כתב אישום עקב פקודות שביצעו או שנתנו), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מאיר כהן ודוד ביטן; הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון – גביית היטלים בלתי תלויה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום פרטי עוסק באינטרנט), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – ביטול מסלול הטבות המס), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ויצחק וקנין; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – היתר להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד המוסדי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק לתוכנית חירום להבראת מפרץ חיפה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, יצחק הרצוג, ציפי לבני, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, איתן ברושי, סתיו שפיר, רויטל סויד, איל בן ראובן, מיכל בירן, יואל חסון, איציק שמולי, מרב מיכאלי, יחיאל חיליק בר, מיקי רוזנטל, איתן כבל, אראל מרגלית, זוהיר בהלול, עמיר פרץ, מנואל טרכטנברג, עמר בר-לב ונחמן שי; הצעת חוק למניעת תשדירי פרסומת פוגעניים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, טלי פלוסקוב, נורית קורן, תמר זנדברג, זהבה גלאון, מיכל רוזין, מירב בן ארי, מיכל בירן, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, אלעזר שטרן, יעקב פרי, רחל עזריה, מיכאל מלכיאלי, יעל כהן-פארן, יפעת שאשא ביטון, שולי מועלם-רפאלי, רועי פולקמן, אורלי לוי אבקסיס, נאוה בוקר, קארין אלהרר, יוליה מלינובסקי ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (חובת התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת בקביעת הוראות בנושאים צרכניים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, חיים ילין, מאיר כהן, דוד אמסלם, מירב בן ארי, איתן כבל, יוסי יונה, יואב בן צור, אורי מקלב, אילן גילאון ויעקב מרגי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הרכב הוועדה למינוי שופטים), מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין ודב חנין; הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – היתר הדרכה למומחים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, יוסי יונה, דוד ביטן, טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, אלעזר שטרן, איל בן ראובן, אוסאמה סעדי, נחמן שי ודב חנין; הצעת חוק לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק יום השחרור וההצלה מגרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, יעקב אשר, ישראל אייכלר, שולי מועלם-רפאלי, אורלי לוי אבקסיס, מיכאל מלכיאלי ודב חנין; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – התראת חיוב בהתקשרות לחוץ-לארץ), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת כהונתם של שופטי בית-המשפט העליון), מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (סטטיסטיקה לפי מגדר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עאידה תומא סלימאן, מירב בן ארי, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, יואל חסון, זהבה גלאון, סתיו שפיר, מיכל רוזין, אורלי לוי אבקסיס, שולי מועלם-רפאלי ונחמן שי; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – סכום שלא יובא בחשבון במבחן ההכנסה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, זהבה גלאון, נורית קורן, יגאל גואטה, זוהיר בהלול, עליזה לביא, עאידה תומא סלימאן ויעקב מרגי; הצעת חוק סביבה חינוכית בריאה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון, אורלי לוי אבקסיס, איתן כבל, מרב מיכאלי, איימן עודה, עליזה לביא, מיכל רוזין, מיכל בירן, תמר זנדברג, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת החזקת ערכת עזרה ראשונה ברכב מנועי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איתן כבל, נורית קורן, יואל חסון, קסניה סבטלובה, יעל כהן-פארן, איציק שמולי, עבדאללה אבו מערוף, איילת נחמיאס ורבין, עליזה לביא ויעל גרמן; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הסדרת תחזוקת העירוב), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יגאל גואטה, יצחק וקנין, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, יעקב אשר, אורי מקלב, ניסן סלומינסקי, מכלוף מיקי זוהר, דוד אמסלם, יואב בן צור, יעקב מרגי ומשה גפני; הצעת חוק-יסוד: אוצרות הטבע ומשאבי הסביבה, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – שמירת מקום ישיבה ללא תוספת תשלום בתחבורה ציבורית), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, דוד ביטן, יואב בן צור, רועי פולקמן, מנחם אליעזר מוזס, רוברט אילטוב, בצלאל סמוטריץ ויוליה מלינובסקי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל; 2. אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי; 4. מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, ברוכים החוזרים. חזרנו לשגרה מהר מאוד, וכרגיל אין אף אחד בהצעות האי-אמון – לא אף אחד; חס ושלום, לא מזלזל בעשרה שנמצאים. אנחנו בסדרת הצעות אי-אמון. הראשונה שבהן: מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל – מטעם המחנה הציוני. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. ישיב על כל ההצעות במשולב השר איוב קרא. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברותי חברות הכנסת, אנחנו חוזרות וחוזרים היום לכנסת אחרי הפגרה, פותחות את כנס הקיץ, אבל בעצם, אדוני היושב-ראש, לא באמת אנחנו פותחים ופותחות היום את כנס הקיץ, משום שבעצם כבר נקראנו במהלך הפגרה הזאת פעמים אחדות – פעם אחת לחקיקה, שגם היא הייתה כרוכה בהתנגדות משמעותית פה, של הרשימה המשותפת, שמייצגת 20% מאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, והחקיקה הזאת הועברה בפגרה. אם תשאל אותי, אדוני, זה חוק שחיכה הרבה מאוד זמן, וגם אם הקואליציה והממשלה חושבת שראוי להעביר איזה ארגון מחדש של תהליכי התכנון והבנייה, גם בקשר למה שקורה בחברה הערבית, זה דבר כל כך גדול, דרמטי, משמעותי, שזוכה לכזאת התנגדות דרמטית של כל נציגות ונציגי הציבור הזה בכנסת, לא ראוי שייעשה בפגרה. חיכה כל כך הרבה זמן – יכול וצריך היה להיעשות בזמן כינוס הכנסת. לא חלף זמן רב, ונקראנו ליומיים דיונים, שבהם – שוב בחקיקת בזק, דבר שהממשלה הזאת פה נהייתה ממש, מה אני אגיד לך, אלופת – שיאנית העולם בחקיקת בזק, שרומסת את תקנון הכנסת, את ההתחייבות שנתנה הממשלה עצמה לבית-המשפט העליון, שחוק יהיה מונח באופן שציבור יוכל לעיין בו 21 יום לפחות, את הדרישה של היועץ המשפטי לממשלה שחוק יהיה מונח 21 יום, שאפשר יהיה לעיין בו – ובחקיקת בזק דחו את מועד עלייתו לאוויר של תאגיד השידור הציבורי. כן כן, חברות וחברים, כולנו נזעקנו והתכנסנו בשביל לדחות בשבועיים את מועד עלייתו של תאגיד השידור הציבורי לאוויר. כמו שלא מפתיע אף אחת ואחד מאתנו, עכשיו אנחנו מתבשרות שכנראה הוא יידחה שוב. תכף נדבר על למה זה לא מפתיע אף אחת ואחד מאתנו, אבל בילינו כאן יומיים במאבק גדול נגד הדחייה הזאת, שידענו שהיא לא תיגמר בשבועיים, וידענו שמטרתה בעצם לא לאפשר את עלייתו לאוויר של שידור ציבורי, וידענו שמה שיבוא אחריו – וזה מה שקורה בימים אלה – הוא חוק שבעצם עושה עכשיו איזה מין בן כלאיים, איזה מין תאגיד חדשות שלצד התאגיד הציבורי, ושוב יהיה לו מנכ"ל ועורך ראשי, והם יהיו צהובים זה לזה, והם לא יאפשרו עבודה ראויה, ושוב נחזור לימים של רשות השידור, שבדיוק מהסיבות האלה הממשלה הקודמת של בנימין נתניהו החליטה לסגור את רשות השידור. אתה יודע מה אני מזכירה לעצמי, אדוני, כשאני מתארת את כל ההתרחשויות האלה? אתה ואני זקנות מספיק כדי לזכור את "בועות" – אתה זוכר את אופרת הסבון הראשונה הזאת, "בועות", שתמיד היו אומרות בסוף "מבולבלים?"? זה הולך להיות יותר גרוע. ככה זה אצלנו, אדוני. מבולבלות ומבולבלים, ואלוהים יודעת שהציבור בשום אופן לא יכול לעקוב אחרי מה שקורה בבית הזה, ומה שהממשלה הזאת עושה. הוא רק מבין – ואת זה הוא מבין בוודאות – שזה לא עובד, לא לטובתה ולא לטובתו. כך שאנחנו פותחות ופותחים את כנס הקיץ של הכנסת אחרי שכאמור הפגרה לא באמת הייתה פגרה, הכנסת כונסה בה בצורה לא ראויה, וגולת הכותרת של הכינוסים האלה הייתה ביום חמישי ב-19:00, שלושה ימים לפני הכינוס הזה. ממש כאן, לאחורינו, פה – מסתכלות אחורה ורואות עדיין את שאריות הכינוס הזה, בשביל לעשות מראית עין כאילו נתנו מספיק זמן לעבוד על החוק הזה, שנדון בימים אלה בוועדה המיוחדת שקמה בפער כוחות של עשרה חברות וחברים לקואליציה ושישה לאופוזיציה, לוודא שאין כל מצב שנוכל אולי לשנות את דעתה או את דעתו של מי מהקואליציה להצביע יחד עם האופוזיציה בשביל לעשות משהו לא בדיוק לפי דרישתו של ראש הממשלה. אחת על גבי השנייה, באמת, התנהלויות שערורייתיות, שמביאות אותנו לפתח כנס הקיץ, חברות וחברים, עם ממשלה שרומסת, אבל באמת רומסת, בצורה אלימה, את הדמוקרטיה שלנו, את התקשורת שלנו, שהיא חלק מהדמוקרטיה שלנו, ואת האופוזיציה, שהיא חלק מהדמוקרטיה שאמורה להיות לנו. אדוני היושב-ראש, אתה תיאלץ להודות שאני לא אטעה כשאומר שההתנהלות של הממשלה הזאת, בראשותו של נתניהו, כלומר של שלוש ממשלותיו האחרונות, ביטלה למעשה, בפועל, את הפרדת הרשויות במדינת ישראל; אין כנסת וממשלה; שהממשלה יכולה לחלוטין לחייב את חבריה להצביע לפי עמדת הממשלה – לגמרי מתקבל על הדעת וסביר, ולגמרי הגיוני שהממשלה תוכל לדרוש משמעת קואליציונית כשמגיע יום הדין: תקציב, הסכם שלום, אינשאללה יום אחד, או משהו שהוא באמת בנפשה, שהוא דרמטי למדיניות שלה. אבל נתניהו הפך את המשמעת הקואליציונית לכלי יומיומי שבו מחויבות ומחויבים כל חברות וחברי הקואליציה, ולא משנה אם מדובר בנושא חשוב או שולי, יקר או זול, קשור לתקציב, לא קשור לתקציב, אידאולוגי, לא אידאולוגי. פשוט, הקואליציה הזאת, חברות וחברים, אתן ואתם בקואליציה – שלא נמצאות כאן עכשיו, ולא בכדי – אני אומרת לכם – נראות ונראים פשוט כמו עובדי קבלן, מתנהגים כמו אנשים שאין להם בכלל ברירה, כאילו אין לכם חסינות, כאילו לא נבחרתם, כאילו לא קיבלתם מנדט מהציבור לייצג את האינטרס שלה ושלו – כי יש לכם חסינות בשביל לעשות את זה; אי-אפשר לפטר אתכם, אי-אפשר להביא אתכם למשפט, אי-אפשר לקחת לכם את התנאים של העבודה, המגיעים לכם בצדק, בשביל לעשות את העבודה שלכם, העבודה שאתן לא עושות ועושים. זה שאתם לא נמצאות ונמצאים פה עכשיו, חברי מהקואליציה, לא משנה את העובדה שאתם פשוט לא עושות ועושים את העבודה הכי ראשונית ובסיסית שלה אתם מחויבות ומחויבים: להיות נציגות ונציגי ציבור, לעמוד נגד כל המניפולציות האלה, כל הפעולות הדורסניות האלה, שרומסות, אבל אשכרה רומסות, את הדמוקרטיה שלנו. לא להסכים – כן, לפעמים, כמו שאמרה ננסי רייגן בזמנו, לפעמים פשוט just say no – לפעמים צריך להגיד: לא, אנחנו לא נשתף פעולה עם הגחמה הזאת, לא נאפשר לסגור באבחה רשות ממלכתית מפוארת, שעשתה פה עבודה מדהימה לאורך שנים. לא ניתן, בחקיקה חד-צדדית, לבטל הסכם עם אלפי עובדות ועובדים ולשלוח אותם הביתה. אחר כך, לא נאפשר לעשות את המניפולציה של ליילל ולבכות דמעות תנין על אותם עובדות ועובדים שהרגע שלחנו אותם הביתה, ולהגיד: אבל אוי, עכשיו אנחנו רוצות ורוצים לדאוג להם, אחרי ששנה וחצי ראש הממשלה סירב שיתקיים משא ומתן אתם, ועכשיו, בתמורה, אנחנו נזרוק הביתה את כל עובדות ועובדי התאגיד הציבורי שאנחנו עצמנו – אתם – חוקקתם וחוקקתן בתור הישועה, מה שיציל אותנו מרשות השידור הרקובה הזאת, שאותה סגרנו בחקיקה כל כך מוצדקת. כל התרגילים האלה, כל המניפולציות האלה, כל השקרים, כל החקיקה הזאת, שמתנהלת בצורה שערורייתית – דברים שמגיעים בלי שהיה אפשר לקרוא אותם קודם – בלי ש – אני כבר לא אומרת שהציבור יראה אותם; אני כבר לא אומרת שנציגות ונציגי ציבור אחרים יגיעו לכנסת להשמיע את עמדתם, את האינטרסים של כאלה שאין להם נגישות לכנסת הזאת – בתוך שעות, בתוך ימים. הנה, היום אנחנו נצביע בקריאה ראשונה, חברי וחברותי, על הצעת חוק שעל פניה אני חושבת שכל בני ובנות הבית יתמכו בה, של נקודות זיכוי במס להורות והורים, אבל האם אתם יודעות ויודעים, חברי, שהממשלה מתכוונת להעביר אותה כבר השבוע, מחר-מחרתיים, בקריאה שנייה ושלישית? שכן מה כבר יש בסך הכול לעשות עם איזה כמה מיליארדים שיעברו מהצד הזה לצד הזה – כי עכשיו זה מה ששר האוצר רוצה, אז למה שיהיה הליך ראוי? למה שוועדת הכספים תוכל לעבוד על זה כמו שצריך? למה שיהיה אפשר להביא באמת את החישוב של כמה זה באמת עולה לעומת כמה זה באמת מכניס לקופת המדינה, לעומת כמה זה באמת חוסך להורות והורים? חברי וחברותי, אני רוצה להגיד לכם, אני עומדת כאן, בפתיחת כנס הקיץ של הכנסת העשרים, ממש בכאב. זה נשמע מליצי מאוד, אבל זה באמת ובתמים אמיתי, ואתה, אדוני היושב-ראש, אני חושבת, צריך להיות שותף לדברים. הדברים מתנהלים בכנסת הזאת לא כפי שהיו צריכים, לא כפי שהתקנון שלנו מחייב אותנו, ולא כפי שאנחנו כחברות וחברי כנסת צריכים לרצות שהם יתנהלו, לא לטובת אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, לא באופן שבו אנחנו אמורות ואמורים למלא את חובתנו. וכל זה קורה כי הממשלה הזאת, בראשותו של נתניהו, לא מאפשרת לנו לעשות את זה. ולכן, חברות וחברים, אני מביעה בה, בשם סיעת המחנה הציוני, אי-אמון. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. כאמור, התשובה תינתן על כל ארבע ההצעות במשולב, ולכן אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, כן, לנמק הצעת אי-אמון בשם: אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי, מטעם, ודאי, הרשימה המשותפת. עד עשר דקות לרשות אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בין הגשת הצעת אי-אמון לבין הקראתה בכנסת הממשלה מספיקה לעשות דברים נוספים שבגינם היא ראויה לאי-אמון. אני רוצה לדבר על שני עניינים שלדעתי, לדעתנו, הממשלה ראויה לאי-אמון בגללם. הראשון, ההחלטה של ועדת השרים, בתמיכה של ראש הממשלה, לאשר את החוק הקרוי "חוק הלאום". זה אחד החוקים המסוכנים ביותר ששמעתי עליהם, שראינו בעשורים האחרונים, ואני לא מגזים. כי זהו חוק כוללני. הוא מעין – לא מעין – הוא חוק-על, שכל החקיקה וכל החוקים כפופים לו, והוא אומר שהארץ והמדינה שייכות ליהודים, וליהודים בלבד. החוק הזה קובע שני סוגים של אזרחות: אזרחות פלוס ליהודים, שיש להם פריבילגיות, ואזרחות מינוס לערבים, שחלק נכבד מזכויותיהם נשלל. אזרח פלוס ואזרח מינוס. כלומר, אזרחות שונה ליהודים ולערבים. אין דמוקרטיה שבנויה על אזרחות הייררכית; המשטרים המודרניים, אפילו דיקטטורות, לא רק משטרים דמוקרטיים, בנויים על תפיסת האדם השווה, ולא האדם ההייררכי. זה סוג משטרים של ימי הביניים, שיש הייררכיה – יש האדונים, יש העשירים, יש זה ויש זה ויש זה, יש מדרג של בני האדם, בעוד התפיסה המודרנית של האזרחות בנויה ומושתתת על האזרח השווה, על האזרחות השווה, על האדם השווה. ומכאן, אנחנו אומרים דבר פשוט: לא אזרח פלוס, לא אזרח מינוס, אלא אזרח. נקודה. אין עדיפות של אזרח אחד על אזרח אחר. זה ביסוד התפיסה של מדינת כל אזרחיה. אי-אפשר – מדינה לא יכולה, בהגדרתה, להיות מדינה דמוקרטית, אם היא לא מדינת כל אזרחיה. אני יודע שהתביעה הזאת מעצבנת הרבה אנשים כאן, אבל זה בעצם הראי שבו – מדינה צריכה לראות את עצמה בראי, ואם מדינה שהיא לא של כל אזרחיה מסתכלת בראי, ויש בה סוגים של אזרחות, סוגים של בני אדם על פי מדרג, היא לא ראויה להיות מדינת אזרחיה, היא קרובה יותר להגדרה של מדינת אפרטהייד. עיתון "הארץ", במאמר המערכת, אמר שזה חוק אפרטהייד, ואני מסכים לקביעה הזאת. החוק הזה נותן מעמד נחות לשפה הערבית. השפה הערבית קיימת כאן, בארץ הזאת, מאות ואלפי שנים, יותר מאלף שנה, ובאים ונותנים לה מעמד נחות יותר. הסופר אנטון שמאס הגדיר את מדינת ישראל "התנחלות של השפה העברית". השפה העברית היא שפתם של מיליוני אנשים בארץ, ואני חושב שיש לתת להם את האפשרות להשתמש בשפתם, בצורה שווה לחלוטין, אבל אני לא מוכן שבמשטר הקיים – או: אני מתנגד למשטר שבו נותנים מעמד נחות לערבים, ואני בא לתבוע את עלבונה של השפה הערבית. זה בא מתפיסת עולם – אני לא יודע מהי, אבל אני אומר לכם, שאם בארץ ידברו עברית ותשלוט תרבות עברית בלבד, אם היהודים יחיו כאן, בארץ – זה לא גן עדן, זה גיהינום, זה חלום העצמות היבשות, שבו אין כלום, כולם דומים לכולם, זה עולם מונוליטי. הרב-גוניות היא עושר, אתם צריכים להודות לאלוהים על כך שיש כאן גם עוד שפה – ערבית, ותרבות ערבית, ובאים כאן, ובגסות רוח, בתפיסה של עליונות, וביד גסה, וביהירות גזענית, קולוניאליסטית, אומרים: אתם הערבים לא שווים לנו, אתם נחותים יותר. השפה שלכם נחותה יותר. ואני, תאמינו או לא, תובע לא רק את עלבונם של האזרחים הערבים; באותה מידה אני תובע את עלבונה של השפה הערבית. תתביישו לכם, בערבית – אסתחו עאל חאלכום. אנחנו לא אורחים כאן; אנחנו לא באנו למדינת ישראל, מדינת ישראל באה אלינו. אנחנו לא מהגרים כאן, אנחנו בני הארץ. אנחנו מציעים לכם, כבני הארץ, שוויון מלא. זה לא דבר קל. ואני מוכן להתייחס בשוויון מלא ליהודים, כמוני כמוהם, כדי שנוכל לבנות כאן עתיד יותר טוב לילדים שלנו. אבל אני לא מוכן לקבל שמישהו שווה יותר ממני. אני לא רוצה עליונות על אחר, אבל אני לא מוכן שלאחר תהיה עליונות עלי. למה? למה יהודי תושב הארץ שווה יותר מערבי תושב הארץ? בשם איזה צדק? על פי מה? האם מבנה כזה יכול להימשך? אם המדינה לא יכולה לאפשר אזרחות שווה, היא צריכה להשתנות; המשטר הישראלי צריך להשתנות כדי שיאפשר לבני אדם אזרחות שווה ושוויון בין בני אדם. אני קורא לכולם להתנגד לחוק הזה. החוק הזה הוא חוק גזעני, חוק פאשיסטי ומסוכן ביותר, וייעשה בו שימוש כדי לפגוע באזרחים הערבים ובזכויות שלהם. החוק הזה משאיר אותנו חשופים לגמרי לכל מעללי פאשיסטים וגזענים למיניהם. את שאריות ההגנה שיש לנו בחוק הקיים החוק הזה שולל מאתנו, מסיר אותן מאתנו, ומשאיר אותנו חשופים לגמרי. אנחנו נפנה לעולם כדי שיגן עלינו מהטירניות של הרוב בכנסת, כי פה לא מדובר בהצבעה דמוקרטית, אלא במעשה של טירניות של הרוב, ויש הבדל גדול מאוד ביניהם; כי דמוקרטיה היא לא רק – אומנם זה – איך אומרים – שחוק, אבל אני אחזור על זה ואזכיר, כי בכנסת זה לא מובן מאליו – בכל מקום בעולם מובן מאליו שדמוקרטיה זה לא שלטון הרוב, רק, אלא גם זכויות המיעוט וזכויות אדם באופן כללי. אני קורא לממשלה לפתוח במשא ומתן מיידי עם שובתי הרעב, כדי להגיע לסיום השביתה ולהיענות לתביעותיהם. כל התביעות של האסירים, צריך להזכיר, הן דברים שהיו להם בעבר – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – והם דורשים להחזיר להם את מה שלקחו מהם. אלה תביעות צודקות, תביעות סבירות, ואפשר להיענות להן ללא שינוי סדרי עולם. אני קורא לממשלה לפתוח במשא ומתן מיידי כדי לפתור את הבעיה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת שטרן ינמק הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד: אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי. בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, אני בטוח שאתה תקשיב לדברים כדי לענות על מה שאני אגיד ועל מה שכבר נאמר כאן. אני רוצה לומר, רק, שבאמת, הנושא הזה של חוק הלאום – אנחנו בעד חוק לאום של מישהו, אני חשבתי, מהמחנה שלך, מהמחנה הלאומי, בני בגין. אם אני לא טועה, אתה בן העדה הדרוזית. שירתנו באותו צבא. גם שמעתי היום חברים שלי בדואים ודרוזים שמשרתים, חלקם ממשפחות שכולות, אני מניח שחלקם גם הצביעו לקואליציה הזאת – שמעתי אותם מתקוממים – איך אני אגיד לך, למה כשמחוקקים חוק לאום – שהם רוצים לתמוך בו, והם מבינים שהמדינה הזאת היא מדינה יהודית ודמוקרטית – למה צריך להעליב אותם? למה צריך להעליב את שפתם? למה צריך לאסור עליהם מגורים במקומות מסוימים, מעבר לוועדות קבלה, שזה כבר קיים בחוק שלנו גם היום? ואני אומר לך, אדוני השר – אני לא יודע אם כבר הכנת את נאום התשובה שלך – אני אשמח אם גם אתה תעזור לי קצת להבין למה – למה הממשלה הזאת, שעיקר הטענה שלי אליה היא שהיא לא יודעת לחיות מורכבות של חברה, מורכבות של אתגרים, למה גם כשהיא עושה דבר חשוב כמו חוק לאום, היא קודם כול פוגעת באחרים, לפני שהיא מגבירה את הגאווה שלנו בהיותנו שייכים למדינה לאומית ודמוקרטית? אני, דרך אגב, חושב, אתה יודע, כמו חבר הכנסת בני בגין, שזה לא מוכרח לבוא יחד, שאפשר באותו זמן להעלות את הלאומיות שלנו, את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, לא מדינת כל אזרחיה, את ההמנון שלנו לא לשנות, ובאותו זמן לחיות את השוויון – לא כהצהרה, מעומק הלב. ופגש אותי עכשיו מישהו אחר, כאן, אמרתי: כן, את הגשר צריך לבנות משני הצדדים – חבר כנסת ערבי. ואני אמרתי לו: כן, אבל את הגשר נבנה יחד. אז הוא אמר לי: בוא נדבר על זה. ואני אדבר אתו על זה. אבל החוק הזה מקשה את הדיבור. ואני מסכם את הדבר הזה, אני אשמח אם אתה תעזור לי – למה ביום הזה, שהכנסת תציין פה את יום הרצל, אי-אפשר לחיות את החזון של הרצל, שלצד הקמה של בית לאומי לעם היהודי נרים אנחנו את נס היחס האוניברסלי, ההומני, השוויוני, לכל אחד, בוודאי לכל אזרח? תראה, היושב-ראש יקרא את פרשת השבוע הבאה: וזכרתם "כי גרים הייתם בארץ מצרים". יש כאלה שמתפלפלים אם זה גר צדק או גר תושב – זה לא. זה גר – כשהיינו מיעוט – לא באנו למצרים ואמרנו: אנחנו רוצים לגור בתוככם. אנחנו היינו עבדים שם. לא אמרנו: אנחנו רוצים את דתכם, חס וחלילה. ולמרות זאת אנחנו מצווים על היחס לגר, שהוא לא כמוך, שהוא מיעוט אצלך. ובאה, באמת, הכנסת הזאת – הממשלה הזאת, יותר נכון – פעם אחרי פעם, ופוגעת – אני אומר לך את האמת – בגאווה שלי להיות יהודי, במדינה שהיא בית לעם היהודי. וזה מקשה עלי, כי אמרתי לך כבר קודם מה אני חושב. אבל על מה אני רוצה לדבר פה? תראה, זה לא הדבר היחיד שהממשלה הזאת לא יודעת לחיות. אנחנו חברה מורכבת; דיבר על זה היושב-ראש גם בהדלקת המשואות. אנחנו מכירים את זה. אנחנו מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. יש כאלה שחושבים שזה מתנגש. אנחנו מדינה שרוצה גם ביטחון וגם שלום, ויש כאלה שחושבים שגם זה מתנגש. וצריך להתמודד עם זה. אנחנו גם מדינה שנלחמת בטרור, וגם צריכים לשמור על רוח צה"ל. ושמענו היום שרה בכירה שמתגוללת על צה"ל, על העמדה שלו ביחס לאירוע שהיה בחברון. מתגוללת, לא מילה אחרת. ואני שואל, למה? כן, זה חיים מורכבים; צריך להילחם בטרור כמו שנלחמים בטרור, ותאמין לי, אנחנו יודעים לעשות את זה מצוין, גם באופן לאומי וגם באופן פרטי, ואנחנו גם יודעים לעשות את זה תוך כדי זה שאנחנו שומרים על הערכים שלנו, שזה קשה לפעמים יותר. אבל הממשלה הזאת לא יודעת לחיות את זה. יש במדינה הזאת גם דתיים וגם חילונים; יש במדינה הזאת גם דרוזים וגם יהודים וגם מוסלמים – זאת המורכבות שלנו. יש גם ישראל וגם תפוצות, ואני תכף אגע בדברים האלה. יש גם קואליציה וגם אופוזיציה. יש גם שליטה, וגם חופש הבעת דעות ושידור ציבורי חופשי. אתה מבין מה אנחנו עושים פה בימים האלה? אני אומר לך את האמת, אדוני השר, תרגיש חופשי, לא רק אתה לא מבין. גם אני לא מבין. לא רק אני לא מבין, גם 95% מחברי הממשלה שיושבים פה לא מבינים מה אנחנו מבזבזים את הזמן, על מה התכנסנו בין יום השואה לבין יום הזיכרון – לתת דחייה של 15 יום, שיושב-ראש ועדת הכנסת, מטעם הקואליציה, אומר שזה לא יספיק, אבל אין לו ברירה, וכבר היום אנחנו שומעים שזה כנראה לא יספיק? ואנחנו פגענו – ואנחנו לא מבינים שבחברה נורמלית יש גם רשות מבצעת וגם רשות מחוקקת – ערבבנו פה את הכול; הממשלה הזאת הפכה את הרשות המחוקקת לחיילים – איך אני אגיד לך, כמעט הייתי אומר – לא: ממושמעים – חסרי עמדות, מסתובבים פה כמו זומבים, אני אומר לך, פה ובוועדות, מסביב לחוק השידור הזה, ולא מבינים מה רוצים מהם. וכשאתה שואל אותם, אומר לך הכי בכיר שם: שמע, בשביל להבין את זה צריך שכולנו נלמד משפטים, אולי נבין. ואני אומר לך – לא. והממשלה הזאת לא מבינה, ואדוני היושב-ראש, אם אתה יושב כאן, זה קצת מתנגש עם מה שאמרת בכנסת. תשמע, כששרת משפטים עולה לדוכן הזה ואומרת לנו במשך 19 דקות 21 פעם: אתם שמאל, אתם שמאל – זאת מהבית החרד"לי – אתם שמאל, ואני אומר לה אחר כך, תדעי שבצד הזה, של השמאל, יש יותר שנות שירות, יותר דרגות, יותר תעודות הצטיינות ויותר אחוזי נכות מכל הימין שלך. אז למה צריך את זה? אז למה צריך את זה? אלה ואלה דברי אלוהים חיים. מה, לא ככה נתקדם? מה, את המדינה הזאת, שבנינו, ככה בנינו? לפי שמאל ולפי ימין? וכן, יש שמאל ויש ימין, וזה בסדר. מי כמוך, כיושב-ראש המקום הדמוקרטי, יודע שככה חיה דמוקרטיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רק לא הבנתי עם מה זה מתנגש. אלעזר שטרן (יש עתיד): עם ההסתה. עם מה זה מתנגש – עם מה, עם מה שאתה אמרת? לא, להפך. להפך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אה, אוקיי, כי אני גם לא הבנתי – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, לא אמרתי עם מה שאתה אמרת. להפך, אמרתי שאתה נגעת בנקודה הזאת, שאתה ניסית – – – יעקב פרי (יש עתיד): אלעזר, אפשר היה להבין שדברי היושב-ראש התנגשו עם הדברים. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אני שמח שהיושב-ראש הפנה את תשומת לבי לחוסר ההבנה הזה, אז אני מבקש להבהיר את זה עוד פעם. אני חשבתי שאותו אתגר שאתה דיברת עליו, של שמאל וימין כמכשיר מסית במקום מכשיר לגיטימי, במקום להיות, כמו שאמרתי, אלה ואלה דברי אלוהים חיים, זה מה שקרה. אני, דרך אגב, חושב, אדוני היושב-ראש – ופה, אם כבר דיברנו ככה, בינינו, בלי ששומעים – אני דיברתי קודם על התפקיד שלנו, וגם שלך, על הפרדת הרשויות הזאת שבין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת, ואני מודה שאין לי תחושה טובה, כחבר הכנסת; אני חושב שהכנסת, בתקופה האחרונה במיוחד, הופכת להיות פלסתר, לצערי גם בעיני עצמנו, כמכשיר, ואני מרשה לעצמי לומר פה, גם של קואליציה וגם של אופוזיציה, כשאנחנו באמת, מה אומרים – שיש בן אדם אחד שמבין מה הוא רוצה. והאמת, כשאתה הולך בחוץ ושואלים אותך מה אתה עושה, ואחרי זה נקים שדולות על מעמד הכנסת ונעשה דיונים על מעמד הכנסת, ולא יעזור לנו כלום. אבל יש עוד דבר אחד שהממשלה הזאת לא יודעת לחיות אתו – ההבדלים שבין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת. אדוני, אתה בחרת לקרוא כאן לפני שיצאנו לפגרה איך בית-המשפט העליון דחה עתירה של חברות כנסת צעירות. אבל אני הערתי, ממקומי, שאדוני לא ציין כמה עתירות הוא כן קיבל. ואני אמרתי כאן, מעל הדוכן הזה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: על הפרוצדורות בכנסת – אף פעם לא. לזכותו של בית-המשפט ייאמר, אף פעם לא. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני לא מדבר על פרוצדורות. אז אני אגיד יותר במפורש: אדוני, הקואליציה הזאת דוחפת אותנו לבית-המשפט העליון השכם והערב, ובית-המשפט העליון לעתים מקבל את עמדות העותרים, גם כשהם חברי הכנסת, כשאנחנו דוחפים אותם לשם. הרי גם אתה יודע שהמושג הזה שנקרא סטטוס-קוו, שהוא עניין שחייב לחיות את המורכבות של מדינה יהודית, דמוקרטית, מודרנית, דתיים וחילונים – בלי בית-המשפט העליון אין טלוויזיה בשבת. אתה ואני נפגשים הרבה בבתי-כנסת, אנחנו רוצים לכפות על האחים שלנו שלא תהיה טלוויזיה בשבת? ברור שלא, אבל בלי בית-המשפט העליון אין טלוויזיה. אחרי שאמרתי את כל זה, ואדוני – אני מכבד את זה שכנראה נגמר הזמן שלי – אני באמת, לצערי הרב, כפטריוט, ואולי דווקא בגלל זה, אצביע אי-אמון בממשלה הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. הצעת אי-אמון מטעם מרצ: מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי, האזרחי, וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל. בבקשה, עד עשר דקות לרשות גברתי. זהבה גלאון (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, טוב לראות את כולכם, כשהגשנו את הצעת האי-אמון לפני שהכנסת יצאה לפגרה, לא ידענו שניתקל בכמה דברים שאני חושבת שאי-אפשר לעבור עליהם לסדר-היום. אני רוצה לשתף אתכם, חברי, בחוויה – חוויה זה לא המילה, אבל בחוויה איומה, בטראומה איומה – שעברנו, שלושה חברי כנסת מסיעת מרצ: חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג', מיכל רוזין ואני, בערב יום הזיכרון. השתתפנו בערב יום הזיכרון שערכו פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני ולוחמים לשלום. הגענו לאירוע בתל אביב, שהיו בו כ-4,000 ישראלים, כדי להשתתף בכאב המשותף ולחבק חברים שלנו שאיבדו את יקיריהם בקרבות בשנים האחרונות, שממשלת ישראל שלחה אותם להילחם, והם עשו את זה, כי הם היו פייטרים, והם נהרגו, והמשפחות שלהם חשבו שהגיע הזמן, שצריך להפסיק להקיז זה את דמו של זה, ורצו להשתתף בכאב המשותף. הגענו, שלושה חברי הכנסת, הגיעו משפחות שכולות, ואחרים, וברגע שהגענו עטו עלינו – עטו זה לא המילה – שעטו לעברנו – קבוצה של 200–300 מפגינים, שפכו עלינו מים, ירקו עלינו, זרקו עלינו מקלות, שכבר לא נדבר על הקללות, ולולא הייתה גדר, ולולא השוטרים הדפו אותם, זה יכול היה להיגמר אחרת. זה היה עם מבט של רצח בעיניים. אני לא רוצה לחזור על הקללות ועל השירים. שלושה חברי כנסת הותקפו. נכון, זה היה יום הזיכרון, אלה היו ימים קשים. לא שמעתי שום מילת גינוי במערכת הפוליטית, לא מפה ולא מפה. שלושה חברי כנסת הותקפו, אני אומרת את זה באחריות. לא ראיתי שעצרו מישהו, לא ראיתי שעיכבו מישהו. והאכזבה הכי גדולה, אני חייבת לומר, אדוני היושב-ראש – ואני שמחה שאתה יושב עכשיו בדיון – האכזבה הכי גדולה שלי הייתה אחרי הטראומה הזאת, כשהיינו בבית, ושמעתי אותך ביום החגיגי הזה אומר – ואני מצטטת: לא כל ימין הוא ימין פאשיסטי, ולא כל שמאל הוא שמאל בוגדני. ואני רוצה להתייחס למילים "שמאל בוגדני". מה זה אומר, הדבר הזה? קודם כול, בגידה זו עבירה פלילית. עצם הסימטריה בין לומר ימין פאשיסטי ולומר שמאל בוגדני נותנת לגיטימציה להתרת דם, חברי חברי הכנסת. לומר שיש כאן אנשים שהם בוגדים – חלקם, לא כל השמאל, אמרת; יש שמאל בוגדני. אני מנסה למצוא אותו, מי זה השמאל הבוגדני הזה, ובכלל, אם יש שמאל בוגדני, אז צריך לטפל בו. מה עשו לרבין כשהימין אמר עליו שהוא בוגד? היה מי שהבין את המסר, קרא בין השיטין, וכבר ראינו שמילים הורגות, וראינו שמילים הפכו לאצבע על ההדק. ומה הדבר הנורא? שהייתה על זה על זה ביקורת, אדוני היושב-ראש, ולא שמעתי אותך עד רגע זה מתנצל – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מתנצל? זהבה גלאון (מרצ): – – שכינית את השמאל "בוגדני" – שיש שמאל בוגדני. אני מנסה לחפש את השמאל הבוגדני. זו התרת דם, אדוני. אני מנסה למצוא מי אלה הבוגדים, בשמאל. אני אומרת מראש: אני עומדת בראש מפלגה שמכנה את עצמה מפלגת שמאל, אז אני תוהה מי אלה הבוגדים, בשמאל, מי שתומך בפתרון שתי המדינות? מי שמאמין שמדיניות הסכסוך של נתניהו מביאה לזה שבסוף הסכסוך מנהל אותנו? מי שחושב שזו הזיה להמשיך לשלוט על עם אחר 50 שנה בלי שזה יתפוצץ לנו בפרצוף – אלה אנשי השמאל. מי שמאמין שהמשך הבנייה בהתנחלויות זה מטען חבלה בכל הסדר עתידי – אלה אנשי השמאל, וגם – כן – מי שחושב שחשוב להציב מראה בפני הציבור הישראלי על האמת שמעבר לחומות הבטון על מה שקורה בשטחים בשמנו ומטעמנו, כמו שעושים בצלם ושוברים שתיקה, אלה אנשי שמאל. ומי שחושב, חברי חברי הכנסת, שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי וגם של כל אזרחיה, ושחוק הלאום הזה אומר לדחוף לקדמת הבמה את ה"יהודית" ולדחוף לאחור את ה"דמוקרטית" – המשמעות של זה היא שזה אומר לאזרחי ישראל הערבים: תחפשו את החברים שלכם, אבל לא אצלנו, ו"דמוקרטית" בא אחרי "יהודית", לא יחד. מה זה אומר להתנגד לחוק הלאום הזה? זה אומר להיות אנשים שיש להם תפיסת עולם שוחרת שלום ושוחרת שוויון. אלה אנשי שמאל. מי שחושב שבסוף יגידו במקום מדינת ישראל מדינתו של העם היהודי וכל אזרחיה – אנחנו הופכים להיות מדינתו של העם היהודי וכל גזעניה, ומי שחושב, חברי חברי הכנסת, שלא צריך להחיל את החוק הישראלי בשטחים כמו שמבקשים איילת שקד ויריב לוין, במטרה לטשטש את הקו הירוק, שזה סיפוח דה-פקטו או שזה כבר אפרטהייד קלאסי – זה שמאל. אלה הם אנשי השמאל שאני מכירה – אנשים שרוצים לסיים 50 שנות שליטה על עם אחר בשטחים, 50 שנות כיבוש; שרוצים להגיע לפתרון של שתי מדינות וחלוקת הריבונות בירושלים, ולא רוצים לשלם יותר את מחיר הדמים, את מחיר השכול והריקבון המוסרי שהכיבוש בשטחים גורם לנו, של המשך השליטה על עם אחר. אנחנו לא רוצים להיות במצב שאנחנו ממשיכים להקיז זה את דמו של זה וממשיכים לנפק היתרי בנייה והיתרי מעבר והיתרי סחר. זו המדינה הדמוקרטית שקיווינו לה, שהתפללנו לה, ולא התפללנו לוולאג'ה, ולא לשועפאט; התפללנו לירושלים, אבל אנחנו מבינים שצריכה להיות חלוקת ריבונות בירושלים. אלה הם אנשי השמאל שאני מכירה, חברי חברי הכנסת. אני לא מכירה שמאלנים אחרים, אדוני היושב-ראש. מי זה בדיוק השמאל הבוגדני שאתה מתכוון אליו, אני רוצה להבין. ואם לא התכוונת אלינו, אז תסביר, אז תתנצל, אז תפרש, כי אחרת אתה מכניס את כל האנשים האלה, שדיברתי עליהם עכשיו, לסד של קבוצה שיש היתר להתיר את דמה; וראינו שזה כבר קרה. ואני חוזרת ומדגישה: היה מי שפירש היתרים כאלה לפעולה מעשית. אבל אני חייבת לומר, חברי חברי הכנסת, שהביקורת שלי היא לא רק על הדברים של היושב-ראש; בעיקר בעיני גרועה השתיקה של החברים שלך. אתם בקואליציה, לא רק שלא מחיתם, אתם גם נתתם הסכמה שבשתיקה להתרת דם, כששומעים דברים כאלה. אני מבינה שראש הממשלה עסוק אולי בחקירות שלו, הוא לא אמר כלום, ושר החינוך בכלל סטודנט כרגע, אז גם הוא לא אומר כלום. אף אחד מחברי הכנסת של הקואליציה לא חשב שהסיפור הזה עבר את הגבול – לומר שיש שמאל בוגדני, להתיר את דמם של חברי כנסת מהשמאל או של ציבור שלם בשמאל? מה קרה בכלל? למה לגנות? מה עשו, קראו לשמאלנים "בוגדנים"? אבל אני רוצה לומר שהביקורת שלי לא מופנית רק לצד הזה. הביקורת שלי מופנית גם לצד הזה. מה שמאכזב לא פחות, חברי חברי הכנסת, זה הרפיון הערכי המהדהד של מי שמתיימרים לקרוא לעצמם חלופה שלטונית, ובעצם מתנהגים בפועל כחדלי אישים. לא שמעתי, חוץ מחבר הכנסת אראל מרגלית, מישהו שגינה את ההתלהמות ואת הפגיעה בחברי הכנסת שהשתתפו, כולל דב חנין, בערב השכול הישראלי-פלסטיני. איפה האופוזיציה כשבאמת צריך לגנות? בואו נראה רגע את התמונה: מתנחלים שזורקים כל סוף שבוע אבנים על פלסטינים, על פעילי שמאל, על חיילי צה"ל – הם לא בוגדים. ניסינו להגיע למאחז הבלדים, לנו נתנו צו "שטח צבאי סגור", והמתנחלים המשיכו להיכנס פנימה וליידות אבנים על שוטרים, על חיילים, על אנשי תעאיוש. הם לא בוגדים, הרי הם עושים את זה מאהבת ישראל, ומפגיני ימין שמשליכים בקבוקי שתן על הורים שכולים בטקס יום הזיכרון וכמעט מבצעים לינץ', אני אומרת לכם, כמעט מבצעים לינץ' בחברי כנסת, הם לא בוגדים, הם הרי בסך הכול ערוגה שוטה, שלא לומר עשב שוטה. וגם המפגינים שקראו לחסל את הרמטכ"ל, בזמנו, כשהוא דיבר על אלאור אזריה והציב רף מוסרי אחר לצה"ל, הם הרי שיא הציונות, כמעט כמו הח"כים שבונים על אדמה פלסטינית ואז הם רצים לקדם חוק שמסדיר להם את השטח, אותו חוק הסדרה. חברי חברי הכנסת, אנחנו לא מדברים על שדים שנשלחו אלינו מהשאול, יש מי שמפעיל את השדים האלה, יש מי שמשתמש בהסתה כדי להפעיל את כל היצרים הקמאיים האלה, ואין צורך להזהיר איך זה יכול להסתיים, חברי חברי הכנסת, כי ראינו שהגבול נחצה. אין צורך להזכיר שוב, אני חוזרת ומדגישה, איך דברים כבר היו כאן, ואני אומרת את זה לכם, שלא תוכלו לומר: לא ידענו, ידינו נקיות. זה קורה כאן לנגד עינינו. אני רוצה לסיים, חברי חברי הכנסת, ולומר: אם היו לראש הממשלה ולחברי הכנסת – אם היו להם מינימום של אומץ ואחריות, הם היו קמים ומגנים את הקריאות לרצח, לתקיפה, לרדיפה ולהשתקה. ואני אומרת: זכותכם, חברי הכנסת, לתמוך בתפיסת עולם שונה משלנו, אבל אין לכם שום זכות לסתום את הפה. כשקוראים לשמאלנים "בוגדנים", וכשאומרים שיש "שמאל בוגדני", או כשמכים חברי כנסת – או כמעט זה נגמר אני לא יודעת במה – אני מציעה לכם והגיע הזמן שתגדלו עמוד שדרה ותשימו סוף להשתוללות הזאת. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברי הכנסת, יש ליושב-ראש הכנסת הרבה יתרונות – בתפקיד, אני מתכוון – ויש גם חסרונות. חבר כנסת אחר היה יכול לנצל את סעיף 53(ה) לתקנון. כשחבר כנסת או סיעה מסוימת הם נושא ההצעה לסדר-היום, אז יש עשר דקות להשיב. אני לא יכול להשיב עשר דקות, אבל מכיוון שחברת הכנסת זהבה גלאון ביקשה שאתנצל, אני מודיע שאחרי הנאום שלך, הבנוי לתלפיות, נתת לי עוד טיעונים למה הייתי צודק במאה אחוז, ולמה הייתי צריך לציין שלא כל ימין הוא ימין פאשיסטי ולא כל שמאל הוא שמאל בוגדני – בדיוק מאותן סיבות שציינת: שלא רבין ולא רבים אחרים – עם כל האי-הסכמה, ודאי וודאי לא היו בוגדים. זהבה גלאון (מרצ): מי בוגד? מי בוגד, אדוני? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לגבי השאלה התמימה הזאת, לגבי השאלה התמימה הזאת – – – זהבה גלאון (מרצ): מי בוגד? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בוגדים הם אלה שבתי-משפט בישראל קבעו שהם היו בוגדים. שמאל בוגדני זה גם חברי כנסת מסוימים, שעזבו בינתיים את הכנסת הנוכחית, הכנסת העשרים. דרך אגב, כמו שאני יודע להתמודד עם ימין פאשיסטי לא פעם – כולל מן המיקרופון הזה – ולומר את דעתי – – זהבה גלאון (מרצ): אין סימטריה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – לומר את דעתי, אני מצפה ממי שבא מן השמאל – – זהבה גלאון (מרצ): אין סימטריה בין לומר ימין פאשיסטי לשמאל בוגדני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – מצפה ממי שבא מן השמאל שבאותה מידה יגנה את השמאל הבוגדני, שכן קיים. זהבה גלאון (מרצ): אתה יודע את זה. מי כמוך צריך לדעת שאין סימטריה בין ימין פאשיסטי לשמאל בוגדני. בגידה זו עבירה אחרת, יושבים בכלא עליה, אנשים נרצחו בגלל זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לאחר שאמרנו את כל אלה – – – זהבה גלאון (מרצ): אתה תתנצל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת זהבה גלאון, לאחר שאמרנו את כל אלה, אני רוצה לספר לך – עכשיו אני אפגע בך בפריימריז, אבל אין מה לעשות: במוצאי שבת הייתי בחוג בית עם אנשי ליכוד באחד היישובים בשומרון, ובאו אלי בטענות – אני לא פעם ראשונה באותו בית – ואמרו לי: אדלשטיין, אתה זוכר, היית לפני שנה, ואמרנו לך מה אנחנו חושבים על זהבה גלאון, ואמרת לנו: זהבה גלאון היא חברת כנסת ציונית וראויה, איך אתה יכול לומר דברים כאלה? אז הלך לי רבע שעה מחוג בית עוד פעם להסביר שאת חברת כנסת ציונית. זהבה גלאון (מרצ): אדוני, אני לא זקוקה לתעודת היושר שלך ולהכשר שלך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אז אני לא כל כך – – – זהבה גלאון (מרצ): אדוני, אני לא זקוקה להכשר שלך – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חשבתי שהבעיה – – – זהבה גלאון (מרצ): – – ואל תחלק ציונים. לא, אתה עושה מעשה שלא ייעשה. אל תחלק את האנשים בשמאל לטובים ורעים, ואל תיתן לי הכשר, עם כל ההערכה והכבוד – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני לא נותן לך שום הכשר. זהבה גלאון (מרצ): – – אני לא זקוקה להכשר הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני לא מסכים לשום מילה שאת אומרת, רק שבדיוק בהמשך לדברים שכבר נאמרו כאן, אני בטוח שיש מקום לחופש ביטוי לימין ולשמאל, ורק אם נדע להיאבק בתוך המחנה שלנו – בתוך המחנה שלנו – בקיצונים – – קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – אולי נלמד לחיות יחד. זהבה גלאון (מרצ): זה לא חופש ביטוי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם הקיצונים יהיו רק בצד השני, לא נגיע לשום מקום – ולצערי הרב זאת הגישה. זהבה גלאון (מרצ): זה לא חופש ביטוי. זה מתן היתר להתרת דם, זה לא חופש ביטוי. יואב קיש (הליכוד): למה? אין קיצונים בשמאל? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מצפה לשמוע את הדברים כמו שאני אומר על הימין הקיצוני, וגם – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה זה שמאל בוגדני? אדוני היושב-ראש, מה זה שמאל בוגדני? אדוני, יש פה חוק. קריאות: – – – זהבה גלאון (מרצ): בוגדים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה זה שמאל בוגדני בכנסת הנוכחית? יואב קיש (הליכוד): כולם פאשיסטים בימין – – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת באסל גטאס – – מיכל רוזין (מרצ): הוא לא שמאל – – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – או שאצלכם רק יהודים – – מיכל רוזין (מרצ): הוא לא שמאל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – בגישה הלא-גזענית. אה, הוא לא שמאל, כי הוא ערבי, נכון? רק יהודים הם שמאל וימין. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – בית-המשפט לא קבע – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, אמרתי מה שהיה לי לומר, ואני מצפה שרק תחזרו על דברי, ולא תגנו אותם. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): זה מעשה בגידה, וטוב שהוא לא יושב כאן – – – מקומו בכלא – – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בושה, בושה וחרפה שמיתממים בצורה כזאת. יואב קיש (הליכוד): מקומו בכלא ולא בכנסת. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מתכבד להזמין את השר איוב קרא. תודה רבה. כמו שאמרתי, אין מה לעשות. אין לי אפשרות לעלות לדוכן ולהגן על עצמי במסגרת סעיף בתקנון. זהבה גלאון (מרצ): היית צריך להתנצל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: להתנצל אני לא מתכוון, כי צדקתי בכל מילה – – זהבה גלאון (מרצ): נתת לגיטימציה להתרת דם – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – ו-99% מאוכלוסיית מדינת ישראל, מימין ומשמאל, הבינו את זה בדיוק – מי שהיה צריך להבין את זה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – בהאשמות – – – חיים ילין (יש עתיד): אם ככה מתחילים את המליאה, איך אנחנו נסגור את המושב אני לא מבין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כנראה צריך להצדיק את חוסר הגינוי לקיצונים במתקפה על הצד השני – – זהבה גלאון (מרצ): נו באמת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – וזה מה שאנחנו רואים כאן. זהבה גלאון (מרצ): נו, באמת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, השר קרא. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני השר, אתה תענה לנו? השר איוב קרא: בטח, איך לא. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני מברך את כל החברים, כל חברי הכנסת, את כל השרים, את כל סגני השרים, את כל הכנסת, בפתיחת הכנס, ואני רוצה לומר, בהקשר של הצעת האי-אמון – היחסים של ישראל עם מדינות העולם והמגעים בדרגים הבכירים ביותר נמצאים כל העת במגמת עלייה וחיזוק חסרי תקדים. בכל יום מארח ראש הממשלה ראשי מדינות ואורחים נכבדים מחו"ל. ראש הממשלה היה בין המנהיגים הראשונים להתקבל אצל הנשיא טראמפ, המבקר בהמשך החודש בישראל, במסגרת מסעו הראשון לחו"ל. התקיימו גם ביקורים, המלווים בהישגים חשובים – ביקורי ראש הממשלה בארצות הברית, רוסיה, סין, קזחסטן, אזרבייג'ן, בריטניה, אוסטרליה, סינגפור ועוד. צפויים ביקורים של עוד מנהיגים בישראל – ארצות הברית, הודו, אוסטרליה ועוד. קיימת הערצה ליכולות של מדינת ישראל, בעיקר בתחומי החדשנות, הטכנולוגיה והלחימה בטרור, המהוות גשר חזק בין ישראל ומדינות העולם, לצד הבנה הולכת וגדלה של מעמדה וחשיבותה של מדינת ישראל. בנושא הפלסטיני, אדוני היושב-ראש, ממשלת ישראל עושה מאמץ קבוע לקדם הסדר מדיני, והקיפאון נובע מהמציאות הבעייתית, ובעיקר מהיעדרו של פרטנר בצד הפלסטיני. על הפרק ניסיון נוסף, של הנשיא טראמפ, כנראה, לקדם את התהליך המדיני, וישראל כמובן תהיה שותפה בו. בתחום החברתי-כלכלי, פנים, תכנון ופיתוח, אדוני היושב-ראש, הקצינו תוכנית לצפון – 15 מיליארד שקל לפיתוח אזור הצפון ולחיזוק העיר חיפה. בעיר חריש הממשלה משקיעה 1.1 מיליארד ש"ח לשנים 2016–2020, לסיוע ולהקמת העיר החדשה בחריש. במגזר הדרוזי השקענו 2 מיליארד ש"ח לשנים 2016–2019 לפיתוח והעצמת היישובים הדרוזיים, וכן לקידום הקמת יישוב חדש למגזר הדרוזי. בעוטף-עזה – יש החלטה בממשלה על חוסן לעוטף-עזה, בהיקף של 530 מיליון ש"ח לשנים 2018-2017, שמתווספים על 330 מיליון ש"ח שיועברו ליישובי עוטף-עזה באותן שנים, בסך הכול 880 מיליון ש"ח. גם בירושלים השקענו; יש תוכנית היובל לפיתוח כלכלי של ירושלים בהיקף 850 מיליון ש"ח. ביהודה ושומרון השקענו 87 מיליון ש"ח, סיוע מיוחד לאזור יהודה ושומרון; 55 מיליון ש"ח סיוע מיוחד לקריית ארבע וליישוב היהודי בחברון; 70 מיליון ש"ח מענה להוצאות מיוחדות לשנת 2015 לרשויות מקומיות באזור יהודה ושומרון. כמו כן, יש תוכנית מיוחדת לפיתוח היישוב קצרין והגולן בכלל – תוכנית פיתוח מיוחדת לאזור הזה. בנושא השרפות – הוקצה סכום עתק כדי לשקם ולפצות את נפגעי השרפות שהתחוללו בנובמבר 2016. יש הקצאה מיוחדת גם למעבר צה"ל לנגב, פתיחת קריית ההדרכה בצומת הנגב, עיר הבה"דים, יישום תוכניות הפיתוח לאזור הדרום. בנושאי עלייה וקליטה, הממשלה מפעילה תוכנית מיוחדת לעידוד עלייה וקליטה מיטבית של עולים מצרפת, בלגיה ואוקראינה. גם בנושא בעלי החיים – אנחנו היינו שם, וקידמנו הגנה על בעלי חיים ורווחתם. בנושא יוקר המחיה, שכל כך מבקרים אותנו בו, הגברנו את התחרות בתחום הבנקאות והאשראי הצרכני, בין היתר במטרה להוזיל את האשראי הצרכני ולגוון את מקורותיו. כמו כן הורדנו את מס ההכנסה, כך שיש גידול בשכר נטו של מקבלי שכר נמוך וממוצע עד כ-200 ש"ח חיסכון בחודש למשפחה עם שני מפרנסים. הורדת יוקר המחיה, אדוני היושב-ראש, במוצרי צריכה – עשינו זאת; הקלות רגולטוריות ביבוא מוצרי חשמל ותמרוקים, המשך הפחתת המכסים על בשר, דגים, גבינות ומוצרי מזון אחרים. עוד בנושא יוקר המחיה – הגברנו את התחרות בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, חיזוק מערך עידן פלוס, הפצת ערוצים פתוחים באינטרנט. כמו כן – העלינו את שכר המינימום – עודדנו את התחרות במשק הגפ"מ, גז הבישול הביתי. עשינו רפורמה במכון התקנים ובמערך התקינה, שינוי במבנה מכון התקנים וועדות התקינה של המכון, כך שיינתן ייצוג לגורמים רבים יותר בגופים אלה. הסרת חסמי יבוא באמצעות האצת התאמת התקינה הישראלית לתקינה הבין-לאומית, פתיחת בדיקות המעבדה של המכון לתחרות, וכך להורדת מחירן. בנדל"ן ותשתיות, אדוני היושב-ראש, אישרנו תוכנית למגורים בהיקף של 110,000 יחידות דיור בשנה; כמו כן, שיווק 70,000 יחידות דיור במסלול מחיר למשתכן מכינון הממשלה; חתימה על הסכם גג בערים שונות ברחבי הארץ כדי להבטיח שכל הדירות ששווקו יקבלו היתרי בנייה ופיתוח תשתיות עירוניות במקביל; כמו כן, אושר לביצוע קו רכבת קלה במטרופולינים, ופרויקטים של רכבת כבדה בהיקף של יותר מ-50 מיליארד ש"ח. בנושא פיתוח משק הגז הטבעי – פתיחת הים לחיפוש מאגרי גז נוספים; במידה שיימצאו מאגרים נוספים תגדל התחרות בשוק ויגדלו הכנסות המדינה ממכירת גז. כמו כן, האצת מעבר המשק לגז טבעי, עידוד גז טבעי בתחבורה והאצת חיבור מפעלי תעשייה לגז טבעי. בנושא עידוד הצמיחה – הורדנו את יחס החוב–תוצר של ישראל לרמה של 60.5% – ללא רשויות מקומיות – הגעה ליעד של שנת 2020 כבר בשנת 2016; עידוד הצמיחה על ידי הורדת מס חברות מ-25% ל-24% ב-2017, ול-23% ב-2018; עשינו רפורמה בתחום מיסוי חברות הענק, בין-לאומי, במטרה להשאיר – ולמשוך חברות בין-לאומיות נוספות לישראל, ולמשוך ולהשאיר קניין רוחני בישראל. כמו כן, עשינו תוכנית רב-שנתית להגדלת כוח אדם בתעשיית ההייטק – בין היתר הגדלת מספר התלמידים לתארים רלוונטיים באוניברסיטאות; כמו כן, הגדלת מספר בעלי בגרויות של חמש יחידות לימוד במתמטיקה; שילוב יהודים מן התפוצות בתעשיית ההייטק הישראלית; עידוד ההכשרות החוץ-אקדמיות הרלוונטיות לתעשייה, והקלות בהבאת עובדים מיומנים מחו"ל להשתלבות בתפקידי מפתח בתעשייה. האצת פיתוח תשתיות ותקשורת – הסרת חסמים לפריסת תשתיות על ידי שחקנים חדשים; צעדים לשיפור הסביבה העסקית בישראל, מדד doing business; הגברת המלחמה בהון השחור – סגירת פרצות מס, ועל ידי כך הגדלת גביית המסים; חיזוק תעשיית הסייבר. הקמת הרשות הלאומית לחדשנות במקום המדען הראשי – הרשות החדשה גמישה ויעילה יותר, וכך יכולה לעודד את תעשיית ההייטק הישראלית ביתר שאת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: בנושא קשרי חוץ – משרד ראש הממשלה מרכז את המאמץ הממשלתי לחיזוק ולהעמקת הקשרים הכלכליים עם מדינות – קודם כול סין; עם סין הייתה חתימה על מזכר הבנות בילטרלי לשיתוף פעולה כלכלי, והקמת צוות משימה משותף לסין ולישראל; זינוק בהיקף ובמספר ההשקעות והרכישות של סין בישראל, לדוגמה: רכישת תנובה ו"לומניס", נובו השקעות, באידו ועליבאבא; פתיחת קווי תעופה ישירים, וגם ויזות לעשר שנים; הכפלת מספר התיירים הסינים בישראל, שעלה ל-86,000 תיירים; ישראל חברה ומייסדת בבנק ההשקעות האסייתי לתשתיות, ALLB. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: יפן – הייתה חתימה על הסכם בילטרלי ייחודי לעידוד – והגנה על השקעות – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אדוני השר – – – השר איוב קרא: – – גידול בהשקעות היפניות בישראל ופתיחה של מרכז מו"פ יפני בישראל. ערך ההשקעה גדל ל-46 מיליון דולר בשנת 2015, גידול שהוא פי 26 משנת 2012. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): רוב הדיון היה על חוק הלאום, למה אתה לא עונה? השר איוב קרא: אמריקה הלטינית – קבלת ישראל כמדינה משקיפה בברית הפסיפית, שחברות בה צ'ילה, מקסיקו, קולומביה ופרו; הרחבת פעילות מדינת ישראל בבנק הבין-אומי האמריקני לפיתוח; כמו כן, קידום חתימה על הסכמים עם פרו וצ'ילה והסכמי מו"פ עם קולומביה, מקסיקו וצ'ילה; קידום פרויקטים משותפים. הודו – הכנת הצעת מחליטים לממשלה בשיתוף מרבית משרדי הממשלה, שכוללת תוכנית ארבע-שנתית, מ-2017 ל-2020, לחיזוק הקשרים עם הרפובליקה של הודו, שתובא לאישור סמוך לביקור ראש ממשלת הודו בקרוב בישראל. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: בנושא אפריקה – הידוק הקשרים הכלכליים עם מדינות יבשת אפריקה. בנושא ההשכלה הגבוהה – מיסוד תוכנית חומש של ות"ת בנושא בין-לאומי במערכת להשכלה הגבוהה, שמטרתה להגדיל את מספר הסטודנטים מחו"ל שיבואו ללמוד בישראל מכ-12,000 כיום עד 25,000 בתוך חמש שנים, תוך התמקדות בהבאת סטודנטים לתארים שונים, פוסט-דוקטורנטים וסטודנטים לתקופות קצרות. תוכנית הישגים להייטק – תוכנית שמעניקה הזדמנות חד-פעמית לצעירים מהפריפריה החברתית והגאוגרפית ללא נתוני קבלה ללימודים אקדמיים במקצועות ההייטק, ואף ללא תעודת בגרות, המתקשים לעמוד בנטל הכלכלי של הלימודים, לרכוש השכלה אקדמית בהנדסה ובמדעים במוסדות המובילים והיוקרתיים בישראל. התוכנית מקדמת מוביליות חברתית של צעירים, מצמצמת פערים סוציו-אקונומיים, ובו בזמן עונה על הצורך הלאומי של הגדלה וגיוון בוגרי התארים במקצועות ההייטק. בשנים הקרובות צפוי כי התוכנית תוסיף למדינת ישראל כ-450 מהנדסים חדשים, שבלעדיה סביר להניח שלא הייתה אפשרות לעשות כן. אדוני היושב-ראש, גם בנושא המאמץ הדיגיטלי הלאומי יש לממשלה מה להציע, כולל קידום שירותים דיגיטליים מתקדמים, בדגש על תחומי הבריאות, החינוך, הרווחה ושירותי "ממשל זמין" לביצוע פעולות מקוונות ברשת, כחלק מתפיסה כוללת של שיפור השירות לאזרח, צמצום פערים חברתיים וגאוגרפיים, הפחתת הנטל הביורוקרטי ועידוד הצמיחה. בנושא רגולציה – הפחתת נטל רגולטורי קיים – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: – – בשנים 2015–2016 בוצעו תהליכי הפחתת נטל ב-45 תחומים רגולטוריים בכל משרדי הממשלה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: נו. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: עוד מעט נתייחס לזה. אני מבטיח לך להתייחס לזה. היו"ר יצחק וקנין: עמוד אחרון. זה הצהרת הון, זה בסדר. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: תזכיר לי, שיח' מסעוד, אין בעיה. אני אדבר על זה. קריאה: – – – באמת. מה – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר'ה, בסדר. השר איוב קרא: הרובוטים עוד יפתיעו. סך כל ההפחתות שבוצעו מסתכמות, בהערכה שמרנית, להפחתת העלות ב-2.5 מיליארד ש"ח באופן מיידי. זוהיר בהלול: – – – סליחה, אדוני היושב-ראש. השר איוב קרא: הפחתות אלה מתייחסות לעלויות לעסקים – – – היו"ר יצחק וקנין: לא, זה בסדר. אמרתי, אמריקה בצבעים, זה. השר איוב קרא: לא, זוהיר, מותר לך לדבר ביידיש, מה הבעיה? קריאה: – – – יכול לשבת. השר איוב קרא: – – אך כל התוכניות עתידות להוביל לפתיחת השוק לתחרות, ובכך להפחתה כללית משמעותית של יוקר המחיה בישראל. שילוב יוצאי אתיופיה – השיח' גנאים, אני חייב לסיים את מה שחובה עלי להסביר לך, כדי שתפנים כמה הממשלה עושה, ואז אתה מקבל, ותצביע אתי. בהחלט. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): גן עדן, ברוך השם. גן עדן. השר איוב קרא: אז זה מה – אני בדיוק חזרתי מאתיופיה לפני כמה ימים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): מה יש שם? השר איוב קרא: אוהו. מלכת שבא, אתה מכיר אותה? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): מכיר, כן. השר איוב קרא: אז איך אתה יכול לדבר על אתיופיה? זה ההיסטוריה של האזור כולו. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אבל עכשיו, מה יש שם עכשיו? השר איוב קרא: מלכת שבא הלכה בשביל הבשמים עד פה, למלך שלמה. אתה יודע איזה מרחק עשתה, אפילו שהיו לו 1,000 נשים? זה לא פשוט. ב-2015 הקים ראש הממשלה ועדת שרים בנושא, שהוא עומד בראשה. מאז הקמתה ועד היום אישרה ועדת השרים תוכנית לארבע שנים שכוונתה לסייע בהשתלבות המיטבית של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית בתחומי לימוד והשכלה, השתלבות חברתית ואזרחית, וגם בנושאי תעסוקה ודיור, משפחה וקהילה. התוכנית נוגעת, כאמור, בכל תחומי החיים, וכוללת פעולות המכוונות לצמצום פערים מחד גיסא, אך גם לעידוד מצוינות ומנהיגות מאידך גיסא. בנושא החרדים ותעסוקת חרדים, אדוני היושב-ראש, הממשלה קיבלה החלטה על שילוב חרדים בשירות המדינה בתפקידים אקדמיים, ויוצרת כלים למהלך זה. ההחלטה יוצרת תקנים זמניים לקליטת סטודנטים או עובדים מן המניין לתקופה קצובה. מדובר במהלך המיועד להביא לקליטת כ-150 עובדים – גברים חרדים או נשים חרדיות – מדי שנה. בתחום התקשורת – בעידן האינטרנט מגוחך לטעון שהממשלה מנסה להשתלט על התקשורת. חשוב לציין כי מאז קום המדינה לא היו כל כך הרבה כלי תקשורת בישראל. במדינות בסדר הגודל של ישראל יש בין חמישה לשישה ערוצי טלוויזיה חדשותיים, ועוד עשרות אתרי אינטרנט, ואילו אצלנו קיימים כרגע רק שלושה. מטרת הממשלה להרחיב את ההיצע. הכוונה היא לשבור את מונופול תחנות התקשורת והדעות הרווחות בו, אך יש גם גורמים אשר מנסים לשמר את המצב הקיים. לכן, מאחר שאני – איפה האלוף אליעזר שטרן? אלעזר שטרן (יש עתיד): אלעזר. השר איוב קרא: אני עוד מעט אגיע אליך. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני במתח. השר איוב קרא: אני רוצה לומר קודם כול לגבי התאגיד כמה מילים, בהזדמנות הזאת, והן שבעצם אנחנו הולכים להליך כדי להיטיב עם הציבור, ולא להפך, כדי להביא למצב שבעצם נוכל לרכז – – – חיים ילין (יש עתיד): הציבור צריך פסיכיאטר כבר, שיגעתם אותו. תאמין לי, אני אומר לך בכנות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): קודם כול, הציבור – – – השר איוב קרא: מי שהתחיל את החוק הזה, ואת כל נושא הפרטת רשות השידור, היה מר לפיד – ג'וניור. הוא התחיל, הוא היה – – חיים ילין (יש עתיד): איפה גלעד ארדן? איפה גלעד ארדן? איפה גלעד? בחייאת. השר איוב קרא: – – הוא היה שר – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – השר איוב קרא: יעקב, חבר הכנסת פרי, אי-אפשר להזכיר – – – היו"ר יצחק וקנין: עד עכשיו, חבר הכנסת חיים ילין, אלעזר שטרן, עד עכשיו כל כך יפה הקשבתם לשר איוב קרא – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): שתקתי, מה אתה רוצה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נהניתי – – – היו"ר יצחק וקנין: אז אני מבקש שתמשיכו להקשיב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש סיפורים מעניינים, נשמע – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תשמע, אדוני היושב-ראש, עד שיש שר שמבטיח להסביר לנו, אולי. נו, בבקשה. היו"ר יצחק וקנין: לא, הוא כבר צריך לסיים. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אבל שיסביר. היו"ר יצחק וקנין: אלעזר שטרן, אנא, אני חושב שהוא יותר מ-20 דקות פה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל שיסביר. היו"ר יצחק וקנין: אפילו הצהרת הון יותר קצרה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני יושב-ראש ועדת האתיקה, הוא יודע. השר איוב קרא: אני, אחרי הדיון שבדרך, אני אענה לך, כי ביקשו ממני לסיים. אני לא סיימתי, אני אעלה לדבר. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, תענה לי. אתה שר, אתה שר, גם אם ביקשו ממך אתה יכול לענות. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אלעזר שטרן. השר איוב קרא: אליעזר, אתה יודע שאני – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אלעזר. השר איוב קרא: אלעזר שטרן, שהיה ראש אכ"א – אחד הטובים בצה"ל. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה. היו"ר יצחק וקנין: זהו, עשית לו את היום, גמרנו. השר איוב קרא: ועבדנו יחד הרבה למען נעדרים ושבויים. אלעזר שטרן (יש עתיד): תמיד. השר איוב קרא: אז אני מבטיח לך שתקבל תשובה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה לשר איוב קרא. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. שלוש דקות לכל דובר. ראשונת הדוברים, מהמחנה הציוני – איילת נחמיאס ורבין. אחריה – יוסף ג'בארין, ואחריו – עליזה לביא. שלוש דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. השר קרא, אני מצטערת לראות שאתה יוצא מהמליאה – אה, אתה פה, כי אני פשוט תמהה, איזה קשר בין מה שאתה סיפרת לנו כאן עכשיו לבין הצעת האי-אמון בממשלה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם ממה שקורה כאן. אתמול – לא היום, אתמול למעשה – נפתח כנס הקיץ של הכנסת, לא בנושאים קריטיים כמו סוגיית הנכים, כמו "משפחה נטו", שזה מהלך חשוב, כמו סוגיות אחרות שהן קריטיות לחברה הישראלית, אלא בדיון מאוד מאוד חשוב, בנושא התאגיד. עכשיו זה כבר לא התאגיד – יש לנו תאגיד, ויש לנו תאגידוש. למה? כי החליטה הממשלה שהתאגיד במתכונתו הנוכחית לא מוצא חן בעיניה. וזה לא כי התאגיד לא מוצא חן בעיניה, אלא מי שמאייש את התאגיד לא מוצא חן בעיניה, הוא לא נראה לה, הוא לא משרת אותה – ומה שווה התאגיד אם אי-אפשר לשלוט בו? אז עכשיו בואו נקים לנו תאגידוש, ובתאגידוש ננסה לשלוט, כי זה מה שמתחייב מהדמוקרטיה, שמי שמתיימרת – שמחזיקה מעצמה כגדולת הדמוקרטיות במזרח התיכון – וכן, אנחנו דמוקרטיה, אבל יושבת כאן הקואליציה, ומדי שבוע מופיעה – מציגה בפנינו מופע אימים של חוסר דמוקרטיה, של התייחסות עלובה ביותר למיעוטים במדינת ישראל, העבירה אתמול את חוק הלאום, שפשוט מוחק את הערבית כשפה רשמית של מדינת ישראל. פשוט מתעלמים מכל מה שהפך את מדינת ישראל למה שהיא, קרי, מגילת העצמאות. אנחנו רוצים להיות יהודים, ואנחנו רוצים להיות דמוקרטיים, אבל המשלה הזאת רוצה לוודא שאנחנו לאט-לאט נאבד את הרוב היהודי, אדוני חבר הכנסת וקנין, היא רוצה לוודא שאנחנו נפסיק להיות דמוקרטיים. כי אם אנחנו – כמובן, טוען ראש הממשלה שהוא חותר להפחית את הריכוזיות בשוק התקשורת, אבל לא היא, אדוני היושב-ראש. הוא רוצה להחזיק – תסלחו לי, אני לא רוצה להשתמש במילים לא פרלמנטריות, אז נאמר – במקום שלא נעים. הוא רוצה לוודא שכולם סרים למרותו. קיימנו היום – חבר הכנסת פולקמן, נראה לי שהוא פה – קיימנו היום דיון ממושך בשאלה למה בכלל צריך כונס הנכסים הרשמי להיות מי שממנה את עורך החדשות או מנהל חטיבת החדשות הראשי, וכמובן גם בלי מכרז. למה הוא צריך לעשות את זה? מאיזו סיבה הוא צריך לעשות את זה חוץ מסיבה אחת? ואדוני השר קרא, אני רואה, אתה למדת יפה מהבוס שלך, ראש הממשלה, ואתה מרהיב ומספר לנו על יפן ועל סין, על רוסיה – אני רוצה להגיד לכם, אלף לילה ולילה, כל כך נעים לשבת במליאה ולשמוע את הסיפורים הבין-לאומיים המפעימים האלה, כשאנחנו צריכים לחפור ולחפור ולחפור בשאלת התאגיד והתאגידוש, והאם יהיה לנו מנהל חטיבת חדשות כזה, והאם כונס הנכסים הרשמי ינהל חברה שהיא לא בפירוק, חברה חדשה, האם הוא יעשה דבר כזה, והכול הכול הכול – כי מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו, אדוני השר וחברי חברי הכנסת? כי מה שווים בכלל כל העניינים במדינת ישראל אם אנחנו לא שולטים בהם? כי גם לפריפריה לא מגיע שיהיה שבוע הספר, כי אנחנו רק נדבר על הפריפריה, אבל אנחנו לא באמת נעזור לה. אנחנו נעלה את הפריפריה על ראש שמחתנו, אבל אנחנו לא נעזור לה, אנחנו נגיד: לפריפריה לא מגיע שבוע הספר. פרט שולי, פרט שולי. אנחנו נבקש שבטקס הדלקת המשואות – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, אני רק מסיימת. – – טקס הדלקת המשואות לתפארת מדינת ישראל זה גם שבוע הספר בפריפריה, וזה בעיקר שמירה על הדמוקרטיה הישראלית. זה החוסן האמיתי שלנו. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לאיילת נחמיאס ורבין. יעלה יוסף ג'בארין, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. אפילו מסעוד גנאים התענג מכל רגע שהשר היה פה, נכון? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): במיוחד – – – היו"ר יצחק וקנין: ואפילו עאידה תומא סלימאן. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני? אל תשאל. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, השר איוב קרא משום מה בחר להתעלם מהדיון, שהיה על חוק הלאום, ואני מתפלא עליך, השר קרא. אם החוק הזה יעבור – – – השר איוב קרא: אני ממשיך, עוד לא סיימתי. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אם החוק הזה יעבור, אתה לא רק תהיה שר מדרגה שנייה או שלישית, אתה גם תהיה אזרח מדרגה שנייה או שלישית. ולכן, צר לי שהחלטת לשתוק מול – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אולי בגלל זה הוא לא התייחס. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – מול הצעת החוק המאוד-המסוכנת הזאת. בדיון – – – השר איוב קרא: אני עולה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): בדיון על הגדרת המדינה – תפדל. השר איוב קרא: אני עולה אחר כך להמשיך את התשובה שלי. אני לא סיימתי. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני מצפה לשמוע שאתה מתנגד לחוק הזה. בדיון על הגדרת המדינה, בסעיף 7א, כמדינה יהודית או כמדינתו של העם היהודי, עלה על הדוכן הזה – ואני חוזר ל-1985, 1985 זו הייתה הפעם הראשונה שהכנסת חוקקה את ההגדרה הזאת, הגדרת המדינה כמדינה יהודית או כמדינתו של העם היהודי – עלה על הדוכן הזה המנהיג הקומוניסטי חבר הכנסת תופיק טובי, והוא אמר בדיוק את הדברים הללו, שלדעתי הם ממשיכים להדהד עד היום, ולכן אני רוצה לצטט את הדברים שהוא אמר. שוב, 1985: לבוא היום ולקבוע בחוק את מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, פירושו לומר ל-16% מכלל אזרחי מדינת ישראל שאין להם מדינה כלל, ולקבוע שהם תושבים בלא מדינה. שמדינת ישראל היא אך ורק המדינה של תושביה היהודים, וכי האזרחים הערבים החיים בה והיושבים בה, יושבים וחיים בה רק בחסד, ללא זכויות שוות לאלה של אזרחיה היהודים. חבר הכנסת טובי שואל אם מנסחי ההגדרה הזאת לא חשים שהם באים לומר ל-700,000 אזרחי מדינת ישראל – 700,000 בזמנו, עכשיו 1.5 מיליון – לומר ל-700,000 אזרחי מדינת ישראל שהם אזרחים מדרגה שנייה. חבר הכנסת טובי ממשיך: להמוני העם הערבי החיים בישראל, אזרחי מדינת ישראל, אין מולדת אחרת. זוהי מולדתם, בה יחיו, בה ייאבקו למען שוויון זכויות, ובה ירצו לחיות כשווים בין שווים. הם לא יסכימו להגדרות שמשמעותן שלילת זכותם, השווה לשלילת העובדה שמדינת ישראל היא גם מדינתם. יחד עם הכוחות הדמוקרטיים הם ייאבקו כדי לחיות בה בכבוד ובשוויון. אני שואל – כך שואל חבר הכנסת טובי ב-1985 – האם מנסחי ההגדרה הזאת לא מבינים שבהגדרה הזאת הם מכתימים את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד, כמדינה גזענית? הצעתי היא – כפי שמסכם חבר הכנסת טובי, ואני מצטרף, 32 שנים לאחר מכן, להצעה הזאת – הצעתי היא להשאיר את הניסוח, כך שמדינת ישראל תהיה לכבוד לבית ולמולדת לכל אזרחיה, היהודים והערבים. אני מקווה שחברי הכנסת במשכן הזה יתעשתו ויצטרפו להצעה הבסיסית הזאת, שמבטיחה שוויון לכלל אזרחי המדינה, יהודים כערבים. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. תעלה חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת רועי פולקמן. שלוש דקות לרשותך. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברותי, חברי חברי הכנסת, כנראה אנחנו לא אוהבים מתנות; אנחנו לא אוהבים מתנות טובות, כולנו. איך יכול להיות שאנחנו דוחים ורבים ומתווכחים וכועסים, וזה נהיה בלגן אחד גדול, סביב אותה מתנה מדהימה, נהדרת, יפה, מרגשת, שקיבלנו, ולא רק קיבלנו, גם הענקנו לכל העולם – קיבלנו את השבת, מתנה ענקית וטובה – מתנה טובה יש לי בבית גנזי, אמר הקדוש-ברוך-הוא, ושבת שמה, ואני מבקש לתת אותה לבני ישראל. וקיבלנו את המתנה הזאת. ומי שמכיר אותי יודע כמה חשוב לי שבמדינת ישראל תהיה שבת, יהיה יום אחד שאינו ככל הימים; יום שבו הגוף והנפש יכולים לנוח, לבלות זמן איכות עם המשפחה, עם החברים, עם הקרובים, בקהילה, מחוץ לקהילה; יום שיש לו פוטנציאל להיות באמת אחד מהיסודות המאחדים והמחברים בין הקבוצות בחברה, יום שכל אחד מכבד ומכבדת, ונהנה ונהנית ממנו בדרך שלה. אבל השבת, חברים וחברות, שייכת לכולנו. היא של כולנו. היא מתנה טובה שקיבלנו כולנו, והיא שייכת לנו. מה שקורה כאן, בישראל שלנו, זה שיש מחטף, מאבק, סביב השבת. בדיוק הפוך מאותו נותן מתנה שנתן לנו את המתנה הזאת שאנחנו נתנו אותה לעולם. יותר מששמרו בני ישראל את השבת, שמרה השבת את עם ישראל, אומר לנו אחד העם. גם בוויכוח לפני 120 שנים, בראשית ימי הציונות, על איך ומה, כולם מבינים שהשבת היא המתנה, שאת השבת צריך באמת לסמן כיום מיוחד. אז איך יכול להיות שהשבת כאן הופכת לכזה מאבק, לחוסר יכולת שלנו כחברה בוגרת, בשלה ואחראית לקבל החלטה? למה הדחייה הזאת, החוזרת ונשנית, לקיים שיח ודיאלוג משותף? למה שרי פנים אחד אחר השני רצים, בורחים כמו מאש בשדה קוצים, מלקיחת אחריות, מהבנה ברורה וחד-משמעית שהשבת, אפשר וצריך לתת בה מקום לכולם ולכולן בצורה ראויה, נכונה, מידתית? כי השבת היא של כולם, ושונים אנחנו; חזרנו לפה אחרי 2000 שנות גלות, כל אחד עם המנהגים שלו, עם ההבנות שלו, עם הראייה, עם הרצון. בואו נמצא את המאחד ואת המשותף, ויש הרבה. וכשאנחנו רוצים אנחנו יודעים להסתדר, ולא הכול חקיקה. כל החוקים שנעשו כאן בנושאים דתיים, אם זה על ברית מילה, שלא נעשה, ראינו תוצאה; ליום כיפור אין חוק, ואנחנו רואים איזה כבוד ואיזה שמירה. אבל חוק החמץ – תראו מה הוא הביא עלינו. תראו איזו רעה חולה הוא הביא לפתחה של האוכלוסייה. הרי לא משמרים אותו, והוא מביא דווקא אנטי וחוסר כבוד. והרבה טוב היה כאן לפני שנחקק פה חוק החמץ. אז אין חוק על ברית מילה, ואין חוק על יום כיפור, ואסור שגם יהיה חוק על השבת, ואפשר ורצוי לקיים את הדיאלוג הזה בצורה מסודרת. אמנת גביזון-מדן, שבאה בצורה באמת מדויקת – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. עליזה לביא (יש עתיד): – – עושה את זה נכון, ויש לנו איך לאמץ ואיך ללמוד. ואדוני היושב-ראש, אם עובדים באמת חשובים לנו, אז יש הצעה שגם תאפשר – הצעת חוק שלי – לעובדים שאינם שומרים שבת, לא בכפייה, לעבוד בשבת. אז אם אנחנו רוצים לעשות סדר, בואו נעשה סדר. אבל כפייה וחוק בצורה מעוותת לא יעברו. השבת היא של כולם, בואו ניקח אחריות. אפשר למצוא פתרון משותף. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה חבר הכנסת רועי פולקמן, ואחריו – בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת פולקמן, שלוש דקות לרשותך. רועי פולקמן (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, בכל זאת יום חגיגי, פתיחתו של כנס, והאמת, גם יום הרצל היום, שבעיני זה מרגש לא פחות, בקונטקסט של פתיחת כנס. אני רוצה לספר סיפור קטן, ואני – חבר הכנסת זוהיר בהלול, אני רגע רוצה לספר על המפגש שלנו ב"שבתרבות" בחיפה, ברשותך. זה היה אירוע פומבי, אבל משהו קטן, כי אתה בן אדם שאני מאוד מעריך את הקריירה העיתונאית שלו, ואת עשייתך הציבורית, והיה משהו מעניין במפגש הזה; שאלו אותנו בפתיחת המפגש איך זה להיות בכנסת. זו הייתה תחילת השיחה, הריאיון, וחבר הכנסת בהלול נורא הפתיע אותי, כי הוא התחיל בכמה דקות לספר כמה קשה להיות בכנסת, שהיא תככנית ומסיתה וקשה. אני כמובן אומר את זה – שקשה כאן, האווירה כאן קשה, ורוב הזמן עוסקים כאן בדברים פוגעניים – ואני כמובן מבין את המקום, ואני בוודאי מבין את האמירה שלך, מתוך מקום של חבר כנסת ערבי בכנסת ישראל, בשיח המתלהם של התקופה האחרונה. אבל אני גם סיפרתי אתמול, לאותו קהל שישב שם, שאני חווה חוויה מאוד אחרת – אומנם אני, ממקומי, בקואליציה, רקע אחר וכו' – שגם אפשר לעשות כאן הרבה מאוד דברים. ונכון שאני בא מהקואליציה, ממפלגתו של שר האוצר, ואני מסתובב כאן בוועדות הכנסת, ומרגיש חדווה מאוד גדולה של עשייה, עשייה למען אזרחי מדינת ישראל – בחקיקה, בנקים, וחוק למשפחות, ותחבורה, והרבה מאוד דברים טובים. אז קודם כול, באמת, ציינו פה קצת – שמחתי לראות את טביעות האצבע שלי בחוק מכון התקנים, ודברים אחרים שתיארו כאן מהממשלה קודם, ויש פה הרבה מאוד עשייה. אני כן מסכים – ואני אומר משהו גם אפרופו המצווה של הרצל לחברת מופת – אני כן מסכים שלא פעם העשייה הכל-כך טובה שנעשית כאן, בשותפות מאוד רחבה בין כל חברי הכנסת, למען עם ישראל, טובעת כאן, בבית הזה, לא מעט בהרבה מאוד רעשי רקע, שלחלקם אנחנו אחראים באופן ישיר. דיברנו קצת על חוק המואזין, ועל השאלה אם צריך אותו או לא צריך אותו. עוד פעם, צריך לטפל בבעיות עם רעש מואזין, לא בטוח – או: בטוח שלא צריך לעשות את זה בצורה שמקוממת ויוצרת ריב ומדון. זאת אומרת, צריך לפתור את הבעיה, שמפריעה להרבה מאוד אזרחים, אבל אפשר לעשות את זה בצורה – ואין ספק שיש כאן רבים שמעדיפים – שמעדיפים לפתור את הבעיות בדרך שתעורר יותר רעש, יותר מחלוקת, יותר קיצוניות, מכל הצדדים, מהאופוזיציה, מהקואליציה. ולכן אני אומר משהו מהחוויה שלי בתחילת הכנס הזה. אנחנו עושים כאן – וצפוי בעיני כנס עם הרבה מאוד דברים שאני מחכה להם. אני אתן שני דברים: תוכנית "נטו משפחה", שאתם יודעים שמוביל שר האוצר – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): קצת מוזר שאתה אומר קואליציה ואופוזיציה אותו דבר בעניין. רועי פולקמן (כולנו): לא, בוודאי, אני קודם כול לא מדבר על סימטריה, אני מסכים שיש אחריות לקואליציה, אני רק אגיד: אני מצפה לכנס הזה – אני מסיים – בעיני, גם, הכנס הקרוב יהיה בסימן שכירות, כמה מהלכים גדולים כדי לטפל בשוק השכירות בישראל, ולקדם אותו. אין ספק, ואני מסכים שיש אחריות גדולה על הקואליציה. גם דברים שאנחנו רוצים לקדם, ורוצים – מחוק לאום – ורוצים לקדם נושאים לאומיים ודיון על ביטחון המדינה, ואכיפה, הרבה מאוד דברים, אבל צריך לעשות את זה ממקום – ואפשר לעשות את זה ממקום – אנחנו לא נסכים; הרבה דברים שאנחנו נעשה אתם לא תאהבו – אפשר לעשות את זה בלי שזה יעורר כאן כל כך הרבה כעסים, ואני מאחל לנו שזה יהיה הכנס הקרוב. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. יעלה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אחריו יעלה חבר הכנסת יואב בן צור. אם הוא לא יהיה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, טוב, פתיחה של כנס, הסתובבנו פה היום במסדרונות עם איזו התרגשות גדולה. אלי אלאלוף (כולנו): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אני אשמח מאוד לשמוע אחר כך פרטים. תודה. אז באמת, כמו שרועי ציין, אני חושב שכולנו מגיעים עם חדוות יצירה ועשייה גדולה, ושאיפות ותוכניות, כל אחד כמובן לפי השקפתו, איך שהוא רואה וחושב שטוב למדינת ישראל. ובאמת אחד הדברים שאנחנו מביאים מייד בתחילת הכנס זה חוק הלאום, שרוצה לחזק את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. לכאורה, דבר טריוויאלי ופשוט. מיקי לוי (יש עתיד): עכשיו היא לא, עכשיו היא לא. רויטל סויד (המחנה הציוני): עכשיו היא לא. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ואני מוכרח לומר – לא, עכשיו היא כן, רק שאת יודעת היטב, חברתי חברת הכנסת סויד, כעורכת-דין את יודעת כמוני לפחות להראות מה קרה ב-30 שנים האחרונות לבית-המשפט, איך הרכיב הזה נשחק ונשחק ונשחק ונשחק והפך לאיזה מין פולקלור חסר משמעות – – רויטל סויד (המחנה הציוני): בית-המשפט – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – שלא מאפשר באמת לפעול כמדינה יהודית, ליישם מדיניות של מדינה יהודית, לא רק כאיזה מין כותרת חלולה וחסרת משמעות. והאמת, אני קצת בשוק, שאנחנו עכשיו, אדוני היושב-ראש, מציינים עוד מעט את יום הרצל כאן, בכנסת – אמיתות יסוד כל כך פשוטות, כל כך בסיסיות, שהיו באמת טריוויאליות להורים שלנו, לסבא וסבתא שלנו, שבאו לכאן, הקימו כאן את המדינה היהודית הזאת מאפס, והייתה להם אמונה גדולה, היה להם ביטחון עצמי מוחלט בצדקת הדרך. הם ידעו שהם עושים את המעשה המוסרי ביותר, הצודק ביותר, הנכון ביותר בכל קנה מידה, בטח כשמסתכלים בפרספקטיבה היסטורית בין-לאומית במאות השנים האחרונות, המפעל הציוני הזה – – רויטל סויד (המחנה הציוני): והם היו צריכים חוק? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – שיבת עם ישראל לארצו אחרי אלפיים שנות גלות ורדיפות, הדבר הצודק והמוסרי ביותר. והיום איכשהו זה מכאיב, היום איכשהו אתה אומר למישהו "מדינה יהודית", אז הוא נבהל: רגע, אז היא כבר לא תהיה דמוקרטית? רויטל סויד (המחנה הציוני): רגע, בצלאל – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז היא תהיה אפרטהייד? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – חיים ילין (יש עתיד): אנחנו מחוסרי ביטחון היום? אין ביטחון? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): היום התראיינתי ברדיו עם חבר הכנסת בהלול. אתה שומע, זוהיר? פעם שנייה מזכירים אותך, וזוהיר בהלול אומר: אתם רוצים להגדיל את הרכיב היהודי ולדחוק את הרכיב הדמוקרטי. מאיפה זה בא? אמרתי לו: אבל משפט הראי – אתה כנראה רוצה להגדיל את הרכיב הדמוקרטי ולדחוק את הרכיב היהודי, אתה הרי טוען שיש סתירה בין הדברים. אז מדינת ישראל היא מדינה יהודית קודם כול, זאת ההגדרה הלאומית שלה, זאת הזהות שלה, זה הצביון שלה, זו זכות הקיום שלה, זה העתיד שלה, זה העבר שלה, זה ההווה, זה העתיד, וזאת מדינה יהודית שמקיימת משטר דמוקרטי, ומשטר דמוקרטי כולל שוויון זכויות לכל אזרחיה, שוויון זכויות לאזרחיה הפרטיים, בשום פנים ואופן לא זכויות של מיעוט כקולקטיב. כקולקטיב יש כאן זכויות לעם היהודי, כאנשים פרטיים יכולות להיות זכויות לכולם. תמר זנדברג (מרצ): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שוויון זכויות – אין לי זמן כבר לדבר – אחד השקרים הכי גדולים – – תמר זנדברג (מרצ): שוויון זכויות – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – הכי גדולים של השמאל הישראלי. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הרי השוויון שעליו מדובר במשפט הישראלי הוא השוויון הרלוונטי, relevant equality, שהמשמעות שלו היא יחס שווה לשווים, יחס שונה לשונים. אתה צריך לבדוק אם יש שונות שהיא רלוונטית לעניין הנדון. אין לי הרבה זמן להאריך עכשיו, אבל אין סתירה. אפשר לקיים – – – היו"ר יצחק וקנין: לא, לא נשאר לך בכלל זמן. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אין לי זמן, אבל אני – ממש משפט סיכום. אפשר לקיים מדיניות מעשית של מדינה יהודית – כן, לאפשר יישובים ליהודים, אגב, זה כתוב בחוק הלאום – לאפשר לפתח את נצרת עילית כעוגן יהודי בתוך מרכז לב הגליל, שיש בו רוב ערבי, כי מי שאגב יכול להגן על המושג של רוב יהודי במדינת ישראל, וזה חוק השבות, שאני מקווה שלפחות החברים הציונים לא חלוקים עליו, צריך להיות יכול להגן גם על רוב יהודי באזור מסוים, מאותן סיבות ציוניות ואסטרטגיות, לא כפולקלור, לא כאיזה מן ססמה ריקה מתוכן יהודי, אלא כמשהו מעשי שגוזר תוכנית עבודה, שגוזר מדיניות, זה מה שצריכה להיות מדינת ישראל, וזה בעזרת השם מה שהיא תהיה גם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח באולם המליאה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. מאיר כהן (יש עתיד): אם החוק הזה היה מתקבל בשנות ה-60, המרוקאים לא היו נכנסים להרבה ערים בארץ – – – היו"ר יצחק וקנין: אני מנוע, חברי מאיר. שלוש דקות לרשותך. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, שרים, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על תאריך מיוחד שאנחנו נמצאים בו, 8 במאי. היום ומחר ברחבי העולם כל המדינות יחגגו את יום הניצחון על גרמניה הנאצית. לצערי הרב, במדינת ישראל משום מה התאריך הזה לא ידוע כל כך. איכשהו, במהלך השנים, לא דיברו על התרומה האדירה של היהודים שלחמו ותרמו לניצחון הזה. נלחמו בצבאות כאלה ואחרים במלחמה כמיליון ו-500,000 יהודים, נהרגו 250,000, בגבורה נלחמו על הבית, כי אז לא היו מלחמות יהודים כפי שאנחנו רגילים, אלא מלחמות על הבית, על המשפחה, על הילדים, על המדינה – משהו שאתה. אני רוצה לספר לכנסת ולמי שצופה בנו באולם – ואני רואה גם ביציע חבר'ה צעירים – שאילולא אותה מלחמה ולא אותו ניצחון, ספק גדול, אפילו אין ספק, שלא היינו יושבים היום פה, שמדינת ישראל לא הייתה קמה, כי כנראה להיטלר היו תוכניות אחרות לחלוטין. ואני זוכרת את עצמי בתור ילדה שגדלה באוקראינה, יוצאת ב-9 במאי עם שני הסבים שלי, עם המדליות, ולא סתם מדליות שהם קיבלו כאיזושהי תוספת, אלא מזמן המלחמה – מדליות שהם קיבלו באמת בזמן המלחמה, יוצאת לצעדת גאווה. הם עוד היו צעירים, ואני עוד הייתי קטנה, ואיזו שמחה בלב, וסבתא שלי, שבגיל 16 עבדה במפעל איפשהו שם באסיה, ועשתה דברים ביטחוניים, בתור ילדה, נערה מאוד צעירה, וסבא שלי, הירש מירמוביץ, שפגש את המלחמה בגבול עם פולין – הוא נולד ב-1921. מכל ה-100 שנולדו ב-1921, עד סוף המלחמה היו רק ארבעה בחיים. הוא היה יהודי, הוא היה חבלן, והוא עבר את המלחמה מהיום הראשון ועד היום האחרון, כשהוא פגש אותה בברלין, ברייכסטאג, שהוא חתום שם, בלי פציעה אחת. נס? כנראה כן, חבלנים זה מקצוע שנהרגים בו, מה לעשות, זה המקצוע שלהם. אז האנשים האלה היו צנועים, ידעו מה הם עברו בחיים, ידעו כמה השלום הזה זה לא סתם מילה, כמה זה חשוב משפחה, ילדים, בית, ערכים. הם היו מאוד צנועים, לא דרשו אף פעם שום דבר מאף אחד, אלא – המטרה הייתה להגן על הבית, על המדינה. יכול להיות שאנחנו צריכים גם כן ללמוד מהם מה באמת חשוב בחיים ולחברה שלנו. לצערי הרב, מדינת ישראל – אנחנו מדברים הרבה על השואה, וזה ברור וזה כאוב ואין פה מילה נוספת שהיא מיותרת. אבל גם הייתה גבורה, והיה יום ניצחון, ויום הניצחון במלחמת העולם השנייה הוא 9 במאי, זה לא תאריך אחר. שום תאריך אחר לא מתאים ליום הזה. ואנחנו ניסינו לקדם הצעת חוק, אתמול בוועדת השרים לחקיקה, שמדינת ישראל תכיר בתאריך הזה, שכל העולם מכיר בו. לצערי הרב נתקלנו בהתנגדות לא ברורה לי, לא מובנת לי – – היו"ר יצחק וקנין: נא לסיים. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – שגם קשה לי להסביר מאיפה היא באה. אני פונה לכל הנציגים של סיעות הבית הזה – תפנימו, זה תאריך חשוב. כפי שאי-אפשר להחליף את 1 במאי, שזה התאריך של הבן אדם העובד, או 8 במרס, שזה יום האישה הבין-לאומי, ל-9 במאי יש משמעות, ושום תאריך אחר לא יכול לבוא לידי ביטוי כדי לעגן את המשמעות הזאת. היו"ר יצחק וקנין: תודה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת יואב בן צור – עדיין לא נמצא. חבר הכנסת יעקב ליצמן, שר הבריאות יעקב ליצמן. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא של שבת בתל אביב, לאחרונה, לאור הבג"ץ – שאנחנו מקווים שבג"ץ יקיים דיון חוזר בנושא – יש דבר מוזר, שאני פשוט לא מבין: החוק אוסר לעבוד בשבת; כמו יום העצמאות, אותו חוק. ביום העצמאות מקפידים, אל תשאל, אם איזו חנות הייתה פותחת במאה שערים את החנות, בגאולה, ביום העצמאות, היו מייד, על המקום, כל המשטרה באה וסוגרת לו. ובשבת – פתאום זה נהיה יום קניות; יום קניות בשבת. וזה נגד החוק, כי החוק אוסר את זה. ופתאום בא ראש העיר, בחסות – אני מקווה שבג"ץ יקיים דיון כזה ויחזור מהפסק, כי השר דרעי בעצם חיכה מאוד לפני כן – ונותן גיבוי, נגד החוק. אני רוצה להבין מתי צריך לקיים חוק ומתי לא צריך לקיים חוק. אם מישהו לא משלם מס הכנסה, כי הוא לא רוצה, כמו ההוא שרוצה לפתוח חנות בשבת – אז מה? הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה כאן במדינה? למה דווקא בשבת הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה? כי קשה לו לשמור שבת? זה סטטוס קוו, וכל השנים שמרו, ופתאום עכשיו קשה, וצריך לעשות תוכניות לקניות וכל מיני דברים. זה אבסורד, וזה שיא, ואני מצפה – צריך לקיים את החוק הזה כפי שמקיימים כל חוק. אם אתם רוצים שלטון חוק, אתם חייבים לקיים את כל החוקים בשווה, גם לגבי שבת וגם לגבי דברים אחרים, כמו מס הכנסה. אתם רוצים שנסגור את החנויות ביום העצמאות? שלא נדפיס עיתון? אני רוצה להדפיס עיתון. אם אתם לא מקפידים – זה אותו סעיף, זה אותו חוק. ואני בטוח שכשאנחנו נגיש את החוק, שכולל גם את תל אביב, אני בטוח שגם כל הסוציאליסטים בכנסת יתמכו בחוק הזה, כי זה לא עניין – זה עניין דתי, בהחלט כן, שבת, שבת קודש זה הדבר הכי גדול, אבל מעבר לכך זה גם סוציאליסטי אצלכם, ואני בטוח שאתם תסכימו להעביר את החוק הזה בספר החוקים. אני רוצה להגיד עוד מילה אחת, ברשותך, אדוני היושב-ראש. אני, בנושא הסיעוד, מתקדם, עם הממשלה, ואנחנו ישבנו גם היום, ישבתי עם שר האוצר, ישבתי עם אגף התקציבים, ואנחנו מתקדמים קצת עם החוק, ונראה כבר בשבועות הקרובים – פה ושם אולי לעשות שינויים – שר האוצר נגד המס, להעלות מס בריאות. אין לי בעיה – – – מאיר כהן (יש עתיד): אם יש לו כסף, שישים. שר הבריאות יעקב ליצמן: כן, אז אמרתי לו שאם יש אלטרנטיבה אחרת, אני אשמח מאוד. לי אין בעיה שיעלה את המס על העישון, אין לי שום בעיה עם זה. שום בעיה עם זה. אבל אני אומר, רבותי, אני מקווה שזה יתקדם, הציבור דורש את זה, צריכים את זה. תוחלת החיים עלתה בארץ, וברוך השם אנחנו בין הכי טובים והכי גבוהים, ואני בטוח שבעזרת השם נצליח גם בזה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר יעקב ליצמן, שר הבריאות. חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. יסכם את הדיון השר איוב קרא. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, מעולם לא הייתה אחרונת-דוברים כה חביבה, ואני גם שמח שאנחנו לא הסיעה הקטנה ביותר בבית. אדוני היושב-ראש, בסך הכול אנחנו מנסים לעזור לראש הממשלה לקבל את מבוקשו. הרי הוא כל כך מנסה להגיע לבחירות, שאולי הבחירות האלה יסיגו את החקירה, והכול יקרה אחרת, בכל מיני משברים מאולצים ומאולתרים, כמו התאגיד הציבורי ואחרים – הוא מנסה להביא איזשהו משבר, ואיך אני יודע, אדוני? כי מי שמעמיד את חוק ה"לאומננות" אני אקרא לו – על שולחן הממשלה, ברור לגמרי שהוא רוצה להתריס והוא מתריע שהוא הולך לבחירות. ברור לחלוטין. אתה יודע, אדוני, 69 שנים אני עומד כאן, ולא ידעתי שצבעי דגל ישראל הם כחול-לבן, ולמנורה יש שבעה קנים, שומו שמים, ובירת ישראל היא ירושלים – גם טראמפ כמעט הסכים; בסוף לא הסכים, כי אולי הוא נבהל. ומי שמביא חוק כזה אחרי 69 שנים של קיומה של המדינה הזאת, ואיננו מכיר בכלל בעובדה שהמדינה הזאת היא מדינת היהודים אבל גם כל אזרחיה שישבו כאן, לדורותיהם, ושחוק השבות צריך אכן להתקיים באופן היסטורי, אבל אולי לפעמים צריך גם להרחיב אותו ולפתוח שער לאנשים אחרים, שנרדפים על נפשם, כדי להיכנס למקום הזה. מי שיראתו כל כך גדולה, וחוסר ביטחונו כל כך גדול, הוא צריך להביא חוק כזה, שאין לי דרך אחרת אלא לקרוא לו "חוק לאומננות", כי אין בו שום תוחלת, אין בו שום תועלת למדינה, מלבד לזרוע פירוד בין בני אדם, לצמצם אולי את השפה הערבית. אגב, מי שמדבר היום על מורשת ספרד – רוב מורשת ספרד, אדוני, מתקופת הרמב"ם, נכתבה ביהודית-ערבית, בעברית-ערבית. לא צ'כוב כתב בערבית, דרך אגב, אם מישהו מפחד מזה. אלה שלא מוציאים את הספר העברי לפריפריה, היום מגיני הפריפריה הגדולים. ולכן, אדוני, מדינת ישראל, ונצח ישראל, אין להם שום צורך בחוקים כאלה. זה חסר תקדים בכל העולם. יש בו רק כדי להתריס, אולי כדי להודיע לנו שהבחירות מתקרבות, ואולי שוב הערבים ינהרו באוטובוסים לקלפיות – אני תמיד אומר, אדוני, שמי שראה את התחבורה הציבורית במגזר הערבי יודע שזה איננו נכון, שאין שם אוטובוסים כמעט בכלל. היו"ר יצחק וקנין: הפעם זה יהיה במיניבוסים. אילן גילאון (מרצ): ולכן אני אומר לך, אני מבין שאלה הן הסנוניות הראשונות שמבשרות את בוא הבחירות, והמטרה של קידום וקיום הבחירות היא שוב מטרה פרסונלית אישית. אני רוצה לומר רק מילה, אם תרשה לי, באמת, מחוץ לזמן, לחברי מיקי רוזנטל, שאני מכיר אותו מאז שהוא היה קטן. מי שמאשים את מיקי רוזנטל בגזענות לא יודע איזה עוול הוא עושה לאדם הזה. אני רוצה להגיד לך, אדוני, ממקום של בן אדם שבא מתוך הבלוק – אני מייצג פה את הבלוק שלי, בכנסת; אין לי שום תואר משום אקדמיה. התואר היחיד שזכיתי בו זה אלוף מחוז הדרום בהדיפת כדור ברזל לנוער. לכן, מהמקום שאני נמצא אינני מתנשא על איש – מעולם לא הייתה הכנסת כל כך בנמיכות, כל כך ברדידות. ואם מישהו חושב שההתבהמות והבהמיות הן כאן סימן היכר טוב לכנסת, אז הוא ממש טועה. ואני תומך במיקי רוזנטל ובכל דבריו. היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. תעלה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אילן, תמיד נוח לשמוע אותך. אילן גילאון (מרצ): תודה. תודה, נשמה, היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: שלוש דקות, חברת הכנסת אורלי לוי. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, תראה, היום לראשונה אני נואמת באי-אמון במסגרת סיעת יחיד. אני חייבת לומר שהיו כמה נושאים שרציתי לדבר בהם, וחלק מהנושאים הועלו על ידי החברים האחרים, אבל יש נושא שממנו אני לא יכולה להתחמק, ותאמינו לי, בעיקר אלו היושבים בבית ואלה היושבים ביציע, שעשיתי את החושבים, את החישובים, את ההסתברויות, וכדאי שהציבור ידע כי רוח זרה נושבת בכנסת, רוח זרה, שסממניה הם אינטרסים משותפים משיתופי פעולה בעבר ואולי באיזושהי ראייה לשיתופי פעולה בעתיד. פעם אחר פעם יושב-ראש הכנסת מנסה להצר את צעדי, להשתיק את קולי ולהיות עושה דבריו של מי שהיה יושב-ראש סיעתי. זה התחיל בתהליך הדחה שזכה לתמיכתו של היושב-ראש באותו סעיף שכל-כולו נוצר להדיח ח"כים מושחתים שעוזבים את מפלגת האם והולכים עם התקציב שלהם למפלגה אחרת כדי לקבל טובות הנאה ולשדרג את מעמדם, כדי להתחבר למנעמי השלטון, בידיעה צלולה שהסיפור שלי היה שונה לחלוטין. כל הנושא היה להשתיק את קולי, כי איווט ליברמן ביקש מיולי אדלשטיין, שהיה פעם חברו במפלגה, והיושב-ראש או מנהל הסיעה, היום, של ישראל ביתנו היה העוזר האישי של יולי אדלשטיין, ואחר כך לוביסט אצל חבר של זה, וחבר של זה. שידעו בבקשה ציבור הצופים והציבור במדינת ישראל, שיש פה שיתופי פעולה לא ראויים, שמי שאמור להיות שומר הסף של הדמוקרטיה ולהגן על זכות כל חבר כנסת לומר את דברו משתף פעולה במשטר שמתחיל להיות דומה מדי למשטרים שמהם הוא ברח. אני פונה היום ליושב-ראש הכנסת ושואלת: לפי איזה סעיף בתקנון הוחלט – ואין סעיף כזה, – תאמינו לי, בדקתי, כמי שמכירה את התקנון – להוציא אותי לספסלים האחוריים של המליאה? האם זה לנסות לא רק להשתיק את קולי? אולי למחוק את תמונתי, כפי שהוא עשה יחד עם יושב-ראש ועדת הכנסת, כאשר החליטו שלא לשדר בערוץ הכנסת את תהליך ההדחה, עוד לאחר שהיה ניסיון להדיח אותי יחד עם באסל גטאס – ניסיון שלא צלח, כי נלחמתי על כך שזה לא יהיה? האם יש פה חשבונות אישיים שהם תולדה של שייכות היסטורית לעדה מסוימת? האם מה שקורה פה במליאה זה לא רק סתימת פיות, זה ניסיון לעשות עם מחיקון – אתם זוכרים, פעם היה בטלוויזיה הישראלית מחיקון, ואחר כך אנטי-מחיקון, אז אני אהיה האנטי-מחיקון של הכנסת הזאת. לא ייתכן שיושב-ראש הכנסת, עם חברים למפלגה לשעבר, ועם חברים משותפים, כפי שאפילו לא יודע הציבור, אפילו כרטיסים לאירוע המרכזי ליום העצמאות נמנעו ממני, אולי חברת הכנסת היחידה פה במליאה – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. אורלי לוי אבקסיס: – – ולי נאמר על ידי אשת או נציגה של יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שהם רוצים לדעת אם בכוונתי לתת את הכרטיסים למישהו, כי לא ייתכן שאולי חלילה וחס אני אביא פשוטי עם לשבת עם שועי עולם. במילים האלה נאמר לי, יש לי גם התכתבויות, יחד עם העוזרת שלי. אז תבינו טוב מאוד, מי שבעיני אנשים מסוימים הם פשוטי עם ולא ראויים לשבת עם אוליגרכים לא ראויים לשאת בשלטון, ובטח לא להיות שומרי הסף של המדינה שלנו. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. יסכם את הדיון השר איוב קרא. השר איוב קרא: אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לענות על כל הצעות האי-אמון, שבתקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כל כך קשה, מסביבנו, בנושא ההקצנה שגואה בכל מקום – הדתית, אני מתכוון – והטרור שנמצא ומכה בכל מקום, יחסית ישראל היא אי שקט – יחסית, הכול יחסי – עם ביטחון לאזרחי ישראל, וזה דבר שצריך לומר אותו, אף על פי שאנחנו עוברים אולי אחת התקופות הקשות. לגבי אילן גילאון, ידידי הטוב, חבר הכנסת גילאון, אני רוצה לומר לך שהממשלה הזאת תיכון עד 2019. אין מה למהר. לא עושים חוקים – וגם ראש ממשלה לא ימצא ממשלה יותר טובה ונוחה לו לקדם את האינטרסים של ישראל. האינטרסים של ישראל מתקדמים יפה מאוד. אתה רואה, חדשות לבקרים נמצאים פה אורחים הכי חשובים, אולי, שיכולים לבקר בישראל, כל שבוע. אני קיבלתי רק לפני כמה ימים את נשיא גרמניה, והוא נמצא עדיין כאן. מחר נשיא מרכז אפריקה מגיע לכאן. כל יום יש אנשים שרוצים לפגוש את ראש הממשלה, רוצים לבוא ולבקר בישראל. זה לא מובן מאליו. אי-אפשר להתעלם מזה ולהראות שהכול כאן בעייתי, שהכול כאן לא הולך. אני לא חושב שהייתה תקופה יותר – מדינית, אני מדבר – טובה מהתקופה הזאת, שאנחנו נמצאים בה. אין – פשוט, אתם מסתובבים בעולם, ואתם מזהים. עכשיו, אפילו בהחלטה באונסק"ו, חוץ משבדיה שום מדינה באירופה לא פגעה בישראל, ואפילו – אפילו מדינות שהתנגדו חזרו בהן ותמכו בישראל. אלה לא דברים מובנים מאליהם. וכאילו מתקיימת חקיקה היום כדי להביא לבחירות, מסמנים בחירות באופק – אין שום אינטרס לשום מפלגה או תנועה שנמצאת בקואליציה ללכת לכיוון של בחירות. זה לא משרת אפילו את החלק הגדול באופוזיציה, ללכת לבחירות. ולכן, כל העניין הזה, לנסות לפגוע בראש הממשלה, שהוא מנסה כל מיני ספינים כדי לברוח מהבעיה שהוא נמצא בה – הוא לא נמצא בבעיה, הוא מזמן עבר את הבעיה, אין שום דבר, אין כלום כי לא היה כלום, וצריך להבין את זה. אנחנו מאחורי זה, משדרים עסקים כרגיל, כי זו האמת. ועם כל הכבוד, מי שרוצה לנצח ראש ממשלה – מנצח אותו בקלפי, ולא דרך רפש ופגיעה בו. לעניין החוק – לעניין החוק אני רוצה לומר כמה דברים. החוק הזה – והיום הצהיר על זה ראש הממשלה – אני אענה – איפה האלוף שטרן? הוא לא נמצא, אז יעקב פרי יחליף אותו, הוא יעביר לו. קריאה: נמצא, נמצא, שטרן נמצא. השר איוב קרא: אתה תעביר לו, שלא יגיד שהתחמקתי. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא לא, הוא יגיד, הוא יגיד. השר איוב קרא: הוא פה, אז אין בעיה. היו"ר יצחק וקנין: אתה לא תגיד "נגיד". השר איוב קרא: אני רוצה לומר לך, האלוף שטרן – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני בא לשמוע. השר איוב קרא: – – חשוב שתשמע אותי. אני לא אינטרסנט, אני אובייקטיבי – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני בא. מה? השר איוב קרא: – – וגם אם אני צריך להביך מישהו, אני אגיד רק את האמת. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – השר איוב קרא: לגמרי. אלעזר שטרן (יש עתיד): דבר אלי. השר איוב קרא: אני רוצה לומר לך, הייתה לי שיחה עם ראש הממשלה, קודם. אלעזר שטרן (יש עתיד): היום? השר איוב קרא: היום. אז קודם כול, אל תלכו, בעניין החוק, לענייני זכויות, כי זכויות של אזרחי ישראל יהיו שוות – אבסולוטית. אין קשר. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה גם מה שראש הממשלה אמר? השר איוב קרא: זה יהיה בתוך החוק. אל תיקחו את זה למקום שבו לא נכון סתם להפיץ דיסאינפורמציה. הזכויות, אבסולוטית, שוות לכל אזרח בישראל, ללא הבדל דת, גזע או שיוך דתי כזה או אחר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: לכן, העניין של הזכויות מעוגן בחוק. העניין – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): לא קראת את החוק – הוא לא קרא את החוק. היו"ר יצחק וקנין: חברים, נא לא להפריע. חברת הכנסת עאידה. השר איוב קרא: חברת הכנסת תומא, אם תרשי לי, אני אענה לך על הכול. בסוף תוכלי להפריע לי. כרגע אני רוצה לענות מילה במילה, אם תיתני לי. אם את לא רוצה לשמוע – אני ישבתי עם ראש הממשלה, ואלה הדברים: בחוק יעוגן נושא הזכויות, שלא יהיה הבדל בין אזרח לאזרח בשום דבר. אין בזה שום בעיה. קריאות: – – – השר איוב קרא: סליחה? קריאות: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): איך? השר איוב קרא: אני מסביר לך. אני מדבר על זכויות – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת – – השר איוב קרא: – – את מדברת – – – היו"ר יצחק וקנין: – – תאפשרו לשר לומר את הדברים. השר איוב קרא: אני מדבר – – – היו"ר יצחק וקנין: אתם לא מאפשרים לו. השר איוב קרא: הרי זה ילך – את תראי את זה בוועדות, ובכל מקום. העניין של הזכויות – וזה מה שחשוב כדי להסית את הרחוב – אי-אפשר להסית אותו, מכיוון שיהיה רשום שם כלשונו שהזכויות יובטחו לכל אזרחי ישראל, ללא שום הבדל. לכן, אם תשאלי אותי – הרי לפי השיטה שלך, אתם הרי דוגלים בשיטה של שתי מדינות לשני עמים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): שתי מדינות. השר איוב קרא: שתי מדינות לשני עמים. אז מה הבעיה שהמדינה הזאת תהיה מדינה יהודית? אני לא מבין את זה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: סליחה? אני לא שומע. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – ואם לא, אז למה צריך עוד – – – השר איוב קרא: אז אני אומר, מה הבעיה, אם דקלרטיבית – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: לא. אם – כשאת מדברת על שתי מדינות, מה את רוצה שיהיה בצד הזה? זו השאלה. אני מסתכל מסביבי – תראי בלבנון היום, אם לא היה כתוב בחוקה "נשיא נוצרי", לא היה היום נשיא נוצרי, חד-משמעית. ואם לא היה כתוב "מוסלמי סוני", שם – לא היה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – השר איוב קרא: צריך להסתכל מסביב, ולראות. חוץ מלבנון, שהיא קרובה לדמוקרטיה, ובכל זאת מבטיחה את עצמה בייצוג העדתי, לא הייתה שם דמוקרטיה. ברור היום. לכן, אם אני מסתכל מסביב, איפה נמצא דמוקרטיה בעולם הערבי? איפה נמצא דמוקרטיה בעולם הערבי? אז מה? אין. זאת אומרת, אין דמוקרטיה בעולם הערבי. אין, פשוט אין, למה להסתיר את זה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מה זה שייך? – – – השר איוב קרא: אז אני אומר: אם את רוצה לחיות, לשיטתך, במדינה דמוקרטית, אז מן הסתם – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – השר איוב קרא: זוהיר, אתה מחזק אותי או לא? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מחזק את הדמוקרטיה. השר איוב קרא: אז זה דמוקרטיה. אני אומר, אם מחפשים דמוקרטיה, הרי אין לך אפשרות אחרת: המקום היחידי שהוא דמוקרטי הוא המדינה הזאת. אם היא מדינה יהודית, אז היא תהיה דמוקרטיה; אם היא לא יהודית, לא תהיה דמוקרטיה. עכשיו, לעניין הזכויות – לעניין הזכויות, הרי בסופו של דבר יהיה שוויון מוחלט – יהיה שוויון מוחלט מעוגן וגם רשום כלשונו, כולל על האדמות, כולל על כל דבר. לכן הייתי מצפה מכם להפך, לתמוך בזה. למה? כי זה נותן גושפנקה לרעיון של שתי המדינות. הפוך ממה שמדברים. לכן, הנושא הזה שאנחנו הולכים לבחירות, הוא לא קיים, לא הולכים לבחירות, אין לנו סיבה ללכת לבחירות – כולם רוצים להמשיך לשרת את עם ישראל בתוך ממשלה שמתקדמת כל כך יפה, בצמיחה של 4%, עם שאיפה ל-5% – אלה דברים שלא קורים כל יום. יש לנו היום סבב של הנשיא טראמפ, שנוסע לסעודיה בקרוב, ומשם יבוא לישראל. בואו נתפלל שיבוא לכאן עם בשורות טובות לשלום אמיתי באזור הזה, שלום וקשר מיוחד שצריך להיות. אנחנו שומעים מכל מקום את המסרים על שלום צפוי, על אופציה חדשה, על אפשרות של ועידה בוושינגטון בקרוב, ואנחנו מכבדים את זה, רוצים את זה ודוחפים לזה. אף אחד לא ייקח מאתנו את הרצון לעשות הכול כדי להתקרב ולעשות את השלום שכולם מייחלים לו. זאת הזדמנות, זה לא היה. יש אויב אחד לכולם. האויב, גם של המדינות האלה, נמצא בצפון, בטהרן, באייטולות, אדוני היושב-ראש, שם האויב נמצא. ישראל הפסיקה להיות – גם לשיטתן של אותן מדינות – הפסיקה להיות הבעיה שלהן, הפסיקה להיות האויב שלהן. גם כוויית, גם בחריין, גם האמירויות, גם דובאי, אבו דאבי, כל יום, חדשות לבקרים, מדברים על כך שהאויב הפסיק להיות ישראל. לכן התקווה שבעצם אנחנו הולכים אולי לדרך חדשה, אולי, תחת המטרייה של ארצות הברית, להביא בשורה טובה וחשובה לאזור הזה, היא דבר מתבקש, היא ריאלית פעם ראשונה. יכול להיות שיש כאלה שמעדיפים שלא. אנחנו דוחפים כולנו לעשות יחסים טובים עם כל העולם, ואנחנו פותחים יחסים חדשים עם כל מיני מדינות בעולם, ובמיוחד עם אפריקה. שמונה מדינות בביקור האחרון השתתפו במפגש עם ראש הממשלה, ובתקופה האחרונה נוספו וחוזקו היחסים הללו עם ישראל. כל יום מדינה אחרת, אפילו אויבים, אויבים מרים, רוצים לפתוח ביחסים חדשים עם ישראל. אנחנו שומעים את זה חדשות לבקרים. רוצים את זה. אני בטוח שגם באירופה וגם בעולם מבינים שהבעיה במזרח התיכון איננה ישראל. כולם מבינים כבר שההקצנה הדתית והטרור הם הבעיה של העולם. וזה יחלחל לכל מקום, וזה מה שמעצים ומפתח את הקשר של ישראל, בתקופה האחרונה. לכן לא נתפלא, וזה לא יהיה הפתעה, שנשיא ארצות הברית מתחיל את הביקור שלו בריאד, ומשם יגיע לישראל, אולי גם עם הבשורה הטובה. לכן, הממשלה הזאת עושה הכול, גם בנושא המדיני, והאי-אמון הזה הוא אי-אמון מיותר, צריך היה לתמוך – אני קורא לכם, גם אתם, זו תקופת מבחן; אני קורא לשמאל בישראל להתחבר לקואליציה, לבוא ולהתדיין אתנו על האפשרות להרים את הכפפה וללכת עם הצעה שמנסה נשיא ארצות הברית היום להוביל, להביא לכך שנתקדם בהליך המדיני, שנביא בשורה טובה ממדינות המפרץ, מהקואליציה הסעודית, ממרוקו עד דובאי, מדובאי עד ירדן, עד טורקיה, עד אפגניסטן. אין שום סיבה בעולם היום שלא לבודד את איראן, שהיא מקור הרשע, שהיא הבעיה של הטרור העולמי, שהיא בעצם עושה הכול כדי לכבוש – היא אחראית למה שקורה בסוריה, כל מה שקורה בסוריה זה באשמתם, הם שם מנהלים את המלחמה, הם האחראים לכל ההרג שם, הם מנסים לפגוע בכל דבר שזז כדי להשתלט. הם השתלטו על לבנון באמצעות "חיזבאללה" – המדינה הנוצרית היחידה במזרח התיכון, בעצם "חיזבאללה" השתלט עליה, ושום דבר לא זז שלא דרכם. אפילו הנשיא עאון, שחזר מגלות, החליט להתחבר אליהם, מכיוון שהוא ידע שבלי "חיזבאללה" הוא לא יכול להיות הנשיא של לבנון. בעצם זה המצב בתוך כל הקונספציה הזאת של המזרח התיכון. ולכן, אנחנו – יחד עם ארצות הברית כמובן, תחת המטרייה של הנשיא טראמפ – נוכל להביא לבשורה טובה במה שקוראים כל יום בכוויית ובבחריין, ובכל מקום בעצם: אנחנו רוצים שלום עם ישראל. בעצם כולם, כולם – כל המדינות האלה מבינות את הצורך, מבינות מה המשמעות, יודעות יכולה לסייע להם. ישראל הפכה להיות מעצמה טכנולוגית. ישראל הפכה להיות היחידה שיכולה לייצא גז, מים – בעצם מעצמה כלכלית. ולכן, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעות האי-אמון האלה, צריך לדחות אותן. אני קורא לכם לבוא להיות יחד אתנו. אנחנו קוראים לכם – יחד אתנו, לבוא ולהיות אתנו בהליך שמוביל הנשיא טראמפ, ההליך המדיני החדש – יבוא מריאד, בעזרת השם, לירושלים, בבשורות טובות, ויביא עלינו שלום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר איוב קרא. חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. חברי הכנסת, אבקש מכולם לשבת. חברי הכנסת, אתם מתבקשים לשבת. דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר אברהם שריר, זיכרונו לברכה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, במהלך הפגרה הלך לעולמו חבר הכנסת והשר לשעבר אברהם שריר, זכרו לברכה. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. אברהם שריר, יליד תל אביב ועורך-דין במקצועו, היה מעמודי התווך של התנועה הליברלית, שלימים התמזגה לתוך הליכוד, ומטעמה כיהן כאן בכנסת כ-15 שנים. בטרם הצטרף לפוליטיקה ניהל שריר את המחלקה הכלכלית של הסוכנות היהודית, ושימש קונסול ישראל באטלנטה ובמערב ארצות הברית. מצעירותו עסק בפעילות ציבורית, וראה אותה כייעוד חייו. לימים נבחר לכנסת, וכיהן בה במשך ארבע כנסות: מהתשיעית, בשנת ה"מהפך", 1977, ועד הכנסת השתיים-עשרה. שריר כיהן לסירוגין כשר התיירות וכשר המשפטים בארבע ממשלות, תפקידים שמילא ביעילות ובחריצות. בכנסת היה יושב-ראש סיעת הליכוד, והיה חבר בין היתר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכספים. אברהם שריר, זכרו לברכה, היה ציוני, פרלמנטר נמרץ ואיש ציבור ברמ"ח איבריו, שהקדיש את רוב חייו לשליחות למען הכלל. הוא היה נשוי לרבקה והותיר אחריו ארבעה ילדים: אביטל, דן, דפנה וגדעון, ותשעה נכדים. אני שולח מכאן, בשם כל חברות וחברי הבית, תנחומים כנים והשתתפות בצער משפחתו. יהי זכרו ברוך. הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 1. מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל; 2. אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי; 4. מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. ארבע הצעות אי-אמון לפנינו. הראשונה שבהם היא מטעם המחנה הציוני: מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 35 בעד, 54 נגד; אני כולל את הקולות של חברי הכנסת אילטוב, חמד עמאר, מלינובסקי ופורר. הצעת האי-אמון לא נתקבלה. מטעם הרשימה המשותפת: אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. כאמור, מטעם הרשימה המשותפת. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 38 קולות בעד, 53 נגד, כולל קולות חברי סיעת ישראל ביתנו, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא נתקבלה. מטעם יש עתיד: אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 38 בעד, 53 נגד, כולל קולות ישראל ביתנו, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא נתקבלה. מחדלי הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי האזרחי וניסיונותיה להשתלט על התקשורת בישראל, מטעם מרצ. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 38 בעד, 53 נגד, כולל קולות ישראל ביתנו, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם מרצ לא נתקבלה. מליאת הכנסת דחתה את הצעות האי-אמון בממשלה. ציון יום הרצל היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אבקש מן הנוכחים לשבת. אנחנו עוברים לציון יום הרצל, במסגרת החוק. אנחנו לא נוכל להתחיל באווירה כזאת, חברי הכנסת. נא לשבת. אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, אדוני ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, שרים וחברי הכנסת בהווה ובעבר, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית מר אברהם דובדבני, חברי הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, סגן יושב-ראש הסוכנות היהודית ד"ר דייוויד בריקסטון, חברי המועצה להנצחת הרצל, חברי מרכז הרצל, נציגי הארכיון הציוני, תלמידי המכינות הקדם-צבאיות, משפחת הרצל היקרה – תודה שאתם מכבדים אותנו, קהל נכבד. כמקובל בכנסת, אין צורך לחזור על רשימת האזכורים. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת לציון זכרו ופועלו של חוזה המדינה היהודית, בנימין זאב הרצל. בהמשך ישיר ליום העצמאות, שחגגנו זה עתה, מתקיים יום הרצל מכוח החוק, שמטרתו להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו, ודיון זה נקבע סמוך ליום הולדתו, י' באייר. את חזונו ואת פועלו של הרצל אנחנו מכירים היטב. לא בכדי ניצבת כאן מאחורי דוכן הנואמים תמונת דיוקנו, תמונה יחידה באולם זה. הוא הקדיש את חייו לכינון מדינה ריבונית לעם היהודי ולקידום הרעיון המהפכני בכל האפיקים. הוא לא שעה לספקנים, ולא חלשה דעתו מקשיי הדרך. אין ראוי ממנו להיות מוצב בכותל המזרח של הפרלמנט הישראלי הראשון מאז ומעולם, וכמי שיש לו מניית יסוד בהקמת מדינה זו, גם בכותל המזרח של הזיכרון הציבורי המשותף שלנו. הרצל היה, ללא עוררין, בעל חזון מרחיק ראות ודמיון מפותח. בביקוריו בירושלים, למשל, ראה בעיני רוחו את פיתוח העיר העתיקה, וכתב ביומנו כי היה אוצֵר אותה כמו כמוסה, וכי אם יטפחו אותה, תהפוך ירושלים לשכיית חמדה. ובכל זאת, ספק אם אפילו הוא ראה או צפה את מה שאנו רואים סביבנו היום: מדינה דמוקרטית רבת-גוונים, שהחלה את שנתה ה-70 כשהיא כל כך משגשגת ותופסת מקום של כבוד בין האומות. זהו, אם כן, פועלו. אבל מה הייתה מורשתו? בעיני, מורשת הרצל היא היכולת לשנות מציאות; לא להיות מסונוור ממראה עיניים, לא להשלים עם מצב קיים; להאמין בכל מאודך שמה שהיה והווה אינו בהכרח גם מה שחייב להמשיך להיות. הרצל התעקש על שינוי יסודי של המציאות. "יש לנו הצדקה, לא פחות מאשר לאחרים, לדרוש לנו ארץ שבה תתגשם ישותנו הלאומית", אמר בנאום בלונדון ב-1896. הרצל וחבריו התמודדו ללא הרף עם הספקנות הרבה שעורר רעיון המדינה היהודית החדשה, שנבעה מבעיה יסודית: העם היהודי כל כך הושרש כבר בגלות, והגלות כה הושרשה בו, עד שהשינוי הצפוי נראה להם מופרך במקרה הטוב, ומיותר במקרה הרע. על טענות אלו השיב הרצל במילים נחרצות: "אלה ששָֹחַקוּ עוד אתמול להזייתנו, תכסה מחר כלימה את פניהם". אכן, בנימין זאב הרצל היה גְדול משַנֵּי המציאות של האומה הזאת. לצערנו, הוא נפטר בגיל צעיר ולא זכה לראות בפירות עמלו, קצת כמו משה רבנו, שהוליך את העם 40 שנה במדבר בדרך לארץ, אך אליה לא זכה להיכנס. מכובדי, בשבעה לפטירת הרצל, בתמוז תרס"ד, 1904, נשא רבה הראשי של ארץ-ישראל, הרב קוק, דברים לזכרו – נאום שייקרא לימים "המספד בירושלים". החידוש הגדול בו היה תיאור פועלו של הרצל כמשיח בן יוסף, כלומר כמי שהוביל את הלאומיות בדורו. הרב קוק ספג לא מעט ביקורת על נאומו זה, מצד השמרנים, שכן קרא למיזוג ולשילוב בין הכוחות החומריים והרוחניים, במקום לעימות ביניהם. תוקפה של הקריאה לאחדות הכוחות לא פג. עדיין עומדות בעינן המחלוקות העיקריות בין המגזרים בחברה הישראלית: על מסורת מול מודרנה, על חומר מול רוח, על סגירות מול פתיחות. אבל דווקא משום שחזונו של הרצל קרם עור וגידים, יש לנו נקודת מבט מפוכחת בהרבה, ואולי גם כלים טובים יותר, להתמודד עם השסעים הללו. היום אנו יודעים שצו השעה הוא לאחד בין ההפכים לכאורה, כדי שישלימו זה את זה, כדי לכונן חברה מגוונת וטובה יותר. הרצל עצמו היה דוגמה חיה לחיבור בין ניגודים: הוא השכיל להיות איש רוח וספר – וגם מדינאי דגול, שזר חזון ומעשה גם יחד, והוכיח שאין ביניהם כל סתירה. אף שהיה חילוני למהדרין, היה מאמין גדול. התרבות והמסורת היהודית היו בעיניו התשתית וההצדקה לכל מפעלו. "את הזכות להקמת מדינה", ציין, "רכשנו בעינויים קשים, שאין כדוגמתם בדברי הימים של המין האנושי. לא היה טעם לאותם הייסורים לולא סבלנו אותם בתקוותנו לגאולת ארצנו". יהיו זכרו, פועלו ומורשתו של הרצל חקוקים ונצורים עמנו לעד. אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים. אחריו יעלה ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני היושב-ראש יולי אדלשטיין, יו"ר האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה ומכובדי כולם – עכשיו אני פועל לפי הנחייתך, אדוני היושב-ראש – דמותו של הרצל – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – אתה פוחד מהדמוקרטיה. התחלת את מערכת הבחירות שלך, הא? אורן אסף חזן (הליכוד): שקט אתה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת פריג', אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. כמו שאמרתי, זאת ישיבה מיוחדת, אני מבקש לא להפריע. עיסאווי פריג' (מרצ): זאת. אורן אסף חזן (הליכוד): מחפש דרך לברוח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חזן, נא לא לעזור. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אם הייתי מבין על מה הוא צועק הייתי יכול להתייחס לזה. עיסאווי פריג' (מרצ): טוב לך – – – טוב לך. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת פריג', מספיק. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אה, להסביר למה הוא לא יצא. נו, הסברת. מצוין. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני, פתחת בנאומך והצבעת על הדיוקן של הרצל כאן, ואכן, דמותו של הרצל ומפעל הענקים שיצר עומדים לנגד עינינו בכל יום – כאן במליאה, ואני חייב להגיד שגם במשרד ראש הממשלה – בכניסה למשרד ראש הממשלה מוצב פסלו של הרצל. במשרדי נמצאת תמונה שלו במקום בולט, ולידה דיוקנו של משה רבנו. בהרבה מובנים הרצל הוא משה המודרני: גואל העם, סולל דרכו לחירות, זורע זרעי התקומה. משה הוליך אותנו במדבר 40 שנה – הרצל רשם ביומנו אחרי הקונגרס הציוני הראשון, שבתוך 50 שנה נגיע לארץ המובטחת. משה לקח את בני ישראל המשועבדים והפך אותם לבני חורין – הרצל החדיר גאווה בפזורות עמנו המושפלות וסימן את היעד: מדינת היהודים. לאחרונה קראתי את המהדורה המחודשת של ספרו המופלא של שטפן צווייג "העולם של אתמול", וצווייג מתאר בספרו בין השאר את המפגש הראשון שלו עם הרצל – הוא בא למסור לו מאמר לעיתון שהרצל היה אחד מעורכיו – והוא נדהם – ואחר כך את המפגשים האחרים אתו. אבל בעיקר – וזה הקטע הנוגע ביותר ללבי, ולדעתי ללבם של רבים, בספר הכביר הזה – הוא מתאר את הלווייתו של הרצל בווינה, ב-1904, לאחר פטירתו בלא עת, והוא מתאר כיצד יהודים עטופי אבל מכל העולם באו בהמוניהם להלווייתו של המנהיג הדגול: הם באו מקונסטנטינופול, הם באו מהונגריה, מבולגריה, זרמו יהודים להלוויה הזאת, ורובם ככולם הרגישו שעולמם חרב עליהם: "מת המנהיג, מת המושיע, החוזה מת והחלום נשבר". אבל החלום לא מת, והוא אף צבר תאוצה אחר מותו של הרצל, כי הרצל היה נביא אמת, שבשורתו חיה וקיימת. הוא ניחן בלהט אמוני עז בצדקתו, ובגאונות מדינית כבירה. הוא ניחן בראיית הנולד, בזיהוי הסכנות, אבל גם ביכולת לפנות למנהיגים בגובה העיניים כדי להציג בפניהם את צדקת עמדותינו, וגם את האינטרסים שלהם. הרצל היה המדינאי היהודי הראשון בעת החדשה – מן היהודים ולמען היהודים. כשהלך אל שליטי העולם, הוא התייצב בפניהם זקוף גו, כשווה בין שווים. עם הסולטן והקייזר הרצל דיבר על אינטרסים, איך להוציא את היהודים ממלכתם לארץ משלהם, לתועלת כל הצדדים. הוא לא נבהל, הוא לא התכופף, וגם כשנחל אכזבות – והיו לו הרבה כאלה – רוחו לא נשברה. הרצל זיהה היטב את הנחשול האנטישמי שאורב ליהודים, אך בחייו הקצרים לא הספיק לנקוט צעדים שימנעו את בוא הרעה. אני חושב הרבה פעמים מה היה קורה לתולדות עמנו, מה היה קורה לנו במאה ה-20, אם הרצל לא היה נפטר ב-1904, והיה מגשים את מה שהתחיל לחולל בלונדון; מה היה קורה אם היה חי ואם היה מצליח להביא להקמת מדינת היהודים בעת שתכנן. מה שהוא כן הספיק לעשות הוא לגייס את דעת הקהל היהודית העולמית לציונות. הוא הכשיר את הקרקע באותו נאום ידוע בלונדון – כי על זה יש הרבה הרבה עדויות – הוא הכשיר את הקרקע להצהרת בלפור, שניתנה שני עשורים אחר הקונגרס הציוני הראשון. הרושם שהותיר בנאומיו באנגליה היה עצום, וכך גם הרושם שהותיר על פני העולם היהודי כולו בזמן פעילותו הקצרה. חברי הכנסת, בהמשך לפועלו של הרצל אנחנו מרחיבים באופן חסר תקדים את מארג הקשרים של ישראל עם מדינות העולם; בשנים האחרונות חוללנו פריחה מדינית שלא הייתה כדוגמתה בתולדותינו. אנו כורתים בריתות ורוקמים יחסי ידידות שנשענים על אינטרסים משותפים במישור הדיפלומטי, הכלכלי, המדעי, הטכנולוגי, התרבותי, בקשת מלאה של תחומים. אתמול אירחנו, רעייתי ואני, את נשיא גרמניה שטיינמאייר ורעייתו. הביקור היה חם ושופע כנות, שופע לבביות; בעוד שבועיים יגיע לישראל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. אנחנו נקבל אותו בחום כראוי לידיד אמת ולמנהיג של ידידתנו הגדולה ארצות הברית; בהמשך יגיע הנה ראש ממשלת הודו, מודי, ואחריו ראש ממשלת אוסטרליה, טרנבול. יבשות – לירושלים מגיעים מנהיגים מכל היבשות, מהרבה מאוד ארצות, לא על כולם אתם שומעים. הרצל עצמו ביקר בירושלים, והוא ראה אותה – צריך להגיד את האמת – מוזנחת, אבל היום היא פורחת. היא פורחת בריבונות ישראל. והמנהיגים שמגיעים הנה מתפעלים ממה שהצלחנו לחולל ב-69 שנות עצמאותנו – מגדלור של נאורות וקדמה, בדיוק כפי שחזה הרצל בכתביו. הם מעריכים את עוצמתנו הצבאית – הרצל הדגיש לא פעם את הצורך בכוח מגן חזק, צבא של מדינת היהודים, שבצלו נחסה, וזהו אגב גם תנאי הכרחי לשלום – להשגתו ולקיומו. הם משתאים, אותם מנהיגים, מפירות החדשנות שאנחנו מפתחים, ומתרומתנו לשיפור איכות חייהם של מיליוני בני אדם על פני כדור הארץ – בתקשורת, בתחבורה, ברפואה, במים, במזון, באנרגיה, במאבק במדבור. הרצל חזה הרבה מזה. לא הכול, אבל הרבה מאוד מזה. הייתה לו אמונה כבירה בכוחות היצירה והעשייה של העם היהודי, אבל הוא האמין שהכוחות הללו ישתחררו רק כשהעם ישתחרר, ולצורך זה, בעיניו, נדרש דבר אחד יסודי: האמונה העמוקה בזכותנו לארצנו ולמדינתנו. זוהי האמת שמונחת ביסוד מפעל התקומה הציוני. אנחנו נמצאים בציון, ארץ התנ"ך, בתוקף זכותנו הטבעית, ולא בחסדי אחרים. איננו בלגים בקונגו ולא הולנדים בסורינאם. הרצל כתב על ארצנו: "בשבילנו היא עשירה בזיכרונות ותקוות. אנו מאמינים כי לפינת מזרח חרבה זו, כמו לנו עצמנו, יש לא רק עבר – כי אם גם עתיד". ואני מוסיף: העתיד שלנו מזהיר. יש לפעמים מהמורות, איך יכול להיות אחרת, אבל אין ספק שמשנה לשנה, מעשור לעשור, העם היהודי מבטיח את עתידו במקום אחד: כאן, במדינת ישראל, בארץ-ישראל. אנחנו מציינים עכשיו, בשנה הזאת, 70 שנה לניסיון הגעתה של אוניית המעפילים "תאודור הרצל". היא לא הצליחה, היא נעצרה. הבריטים החזירו אותה לקפריסין, אבל זה לא מנע מאתנו – לא נתפסנו אז לייאוש. הם עלו לארץ, ההמשך ידוע. וייתכן שגם אנחנו נראה עוד מהמורות, ייתכן שעוד נראה – בטוח, כמו בשבוע שעבר, הצבעות הזויות בארגוני האו"ם, שמטרתן לקעקע את אחיזתנו בירושלים ובחבלי ארץ אחרים. ההחלטות האלה אינן מרפות את ידינו. להפך, הן מחזקות את האמונה בצדקתנו, מחזקות את נחישותנו להיאחז בארצנו ובעירנו ולפתח אותן, לבנות אותן ולשמור עליהן מכל משמר. חוק הלאום שאנחנו מקדמים יבסס מבחינה חוקית את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אין שום סתירה בין היותה של מדינת ישראל דמוקרטיה, לבין היותה מדינה של העם היהודי. יש לנו מחויבות מתמדת להבטיח שוויון זכויות לכלל אזרחי המדינה. התשובה הניצחת לשוללי הציונות היא חיזוק מדינת היהודים וגאווה במורשתנו. בכל מעשינו, בכל הישגינו, טמון זכרו של גואל האומה, בנימין זאב הרצל, שהעלה אותנו מתהומות הגלות לפסגות הריבונות. יהי זכרו ברוך לעד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תודה, מכובדי יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת גם בעבר וגם בהווה, הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, אורחות ואורחים נכבדים, שני ספרים השפיעו על העולם ועל העם היהודי: הראשון הוא כמובן התנ"ך, הלוא הוא ספר הספרים, שעליו אין צורך להכביר מילים, והשני זה הספר הזה, במהדורתו המקורית, "מדינת היהודים", מהאוסף המשפחתי שלנו. הספר הזה, מאת הד"ר תאודור בנימין זאב הרצל, פורסם ב-1986 וחולל את הציונות. עִם הספר הזה עַם הספר התעורר לתחייה לאומית, ובזכותו הקונגרס הציוני הראשון, שהתקיים כעבור שנה, התבסס על התוכנית המפורטת בו, ואנו נציין בקרוב 120 שנה לאותו קונגרס. רעיונותיו של חוזה המדינה עדיין קושרים אותנו יחד כאומה וכחברה. האתגר שהוא הציב בפנינו עומד במבחנים קשים, והמבחן ההיסטורי של העם היהודי מדור לדור מוכיח שוב ושוב שהמבחנים הללו לא פסו מן העולם. במשך השנים שחלפו מאז כינונה של מדינת היהודים התמודדנו עם איומים רבים מאוד, שהופנו מחוץ למדינה ולעמנו פנימה. השנה, 2017, היא זמן נכון לזכור את ציוני הדרך של הציונות, כפי שפירט אותם פרופ' שלמה אבינרי במאמרו, לאחרונה, מאמר הנקרא "2017, שנת היובלות". ובכן, 1897 – 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון; 1917 – 100 שנים להצהרת בלפור; 1947 – 70 שנה להחלטת האו"ם שאישרה את תוכנית החלוקה; 1967 – 50 שנים לציון מלחמת ששת הימים. ונדמה כי האיום העיקרי בשנת 2017 – עוד שנה של 7 – על קיומה של מדינת היהודים כמדינה יהודית ודמוקרטית, על ערכיה, על דמותה ועל שלומה של המדינה, מגיע מתוכנו פנימה. לא אחת נדמה שדווקא כאן, בבית הזה, בכנסת ישראל ובמחוזות אחרים של הציבוריות הישראלית, שכחו את חזונו של הרצל, את מורשתו, ואת הערכים שעליהם קמה מדינת ישראל ברוח מגילת העצמאות. שכן, מכובדי, הרצל הצליח לייסד תנועה לאומית חזקה מכל מנהיגות חולפת; רעיון הציונות נטען על ידיו באנרגיות אדירות – הרעיון היה כל כך חזק, כל כך נשגב, כל כך משפיע, שהוא גרר אחריו דורות של יהודים שקראו תיגר על תקופה, ושברו מוסכמות ותפיסות שהיו שגורות בפי כול. הרעיון הזה הכה את יהודי העולם כמכת ברק, ואת ההנהגה המדינית של אותה העת בכל העולם כולו. הציונות בראשית דרכה הפרידה בין הורים לילדיהם, פצעה משפחות ופיזרה קהילות. בסרט הנפלא המוקרן בימים אלה בכל הארץ, על בן-גוריון, שנקרא "בן-גוריון – אפילוג", מתאר דוד בן-גוריון את נוף ילדותו, את בנימין זאב הרצל מגיע לעיירתו, והוא כנער רואה בו כמו משיח. הוא אמר: דמות יפהפייה, אישיות יפהפייה, יפה תואר, שהשפיע עליו עמוקות – עקר אותו מביתו, והוא מגיע בדד לחלקת ארץ שכוחת אל, הלוא היא ארץ-ישראל. ואכן, הרצל הצליח מעל למשוער; לא זו בלבד שחזונו בדבר מדינה יהודית קרם עור וגידים, אלא ש-120 שנים לאחר כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, מדינת היהודים היא מדינה מודרנית, עם הישגים יוצאי דופן, עם צבא חזק ביותר, שיכול להגן על המדינה מפני כל איום. את שראו עיניו של הרצל כעיתונאי במשפט דרייפוס הוא ידע לתרגם למשמעות לאומית בהירה וחדה. גם היום אין ליהודים מקום בטוח יותר ממולדתם; האנטישמיות לא פסקה, היא קיימת ורוחשת ומרימה ראש, פעם היא לובשת צורה טהורה של שנאת יהודים, ופעם היא מתחפשת לשנאת ישראל, אבל השנאה – אותה שנאה, הרוע אותו רוע. ה-BDS גדל באותן ערוגות בדיוק של אנטישמיות, של הסתה, של אי-הבנת הסיפור האמיתי של המדינה שלנו ואי-ידיעת העובדות ההיסטוריות, או סילופן. אל מול שנאת ישראל נילחם יחד כאיש אחד. אל מול גילויי אנטישמיות נתייצב שכם אל שכם. אדוני היושב-ראש, דווקא בישיבה הזאת, בוא נרד מגובה רם היישר למליאה ולענייני היום. במגילת העצמאות נאמר, וכך אני מצטט: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור, לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". אדוני ראש הממשלה וחברי הקואליציה, שום הון פוליטי רגעי וריח בחירות באוויר אינם מצדיקים את הפרת מה שהובטח במגילת העצמאות, ואינם מצדיקים הסתה נגד מיעוט החי בתוכנו. שום אינטרס אלקטורלי רגעי של קהל מתפקדים כזה או אחר אינו מצדיק רצף מעשי חקיקה שמבזה את מגילת העצמאות, את חזון הנביאים ואת חלומו של הרצל. כאשר חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, כתב בשני ספריו, "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד", על חברת מופת, הוא ראה בעיני רוחו את דור המצביאים שהוביל בעוז את המערכה לעצמאותנו, והמערכות שלאחריה. הוא ראה את הלוחמות והלוחמים המוסרים נפשם מנגד על הגנת הבית הלאומי. חברת המופת של הרצל לא יכולה לשאת נבחרי ציבור המגדפים את משפחות השכול; חברת מופת אינה יכולה להיות כזו שמסיתה אחים אלה נגד אלה, ולא תהיה חברת מופת במקום שבו ה"אני" חשוב מה"אנחנו", האישי חשוב מהציבורי, ובראש המדינה עומד מי שרואה את עצמו מורם מעם. בחברת המופת שלנו ובחברת המופת בחזונו של הרצל הוא ראה מדינה שלוקחת אחריות לרווחת אזרחיה; מדינה שבה לצד החובות יש גם זכויות; שבה לכל אדם זכות בסיסית להתפרנס ולחיות בכבוד; זכות לחינוך, שיאפשר מתן הזדמנויות שווה לכול; זכות לביטחון פיזי וסוציאלי לאזרחי המדינה כולה – בבריאות, בביטחון, בתזונה, בדיור ובהבטחת כלל הזכויות הבסיסיות. מדינה שבה נכים חיים בכבוד וניצולי השואה מזדקנים בכבוד. בחברת המופת של הרצל לא אוספים תיקים על עיתונאים, לא מאיימים על שופטים, לא פוגעים במערכת המשפט ולא מנהלים מדיניות רדיפה בולשביקית נגד כל מי שמביע דעה נוגדת. ובמיוחד, בחברת מופת, בחברה יהודית ודמוקרטית, לא מחללים ברגל גסה את האיזון העדין בין ה"יהודית" ל"דמוקרטית", כפי שאתם תומכים בחוק הלאום בנוסח החדש, בניגוד לנוסח המדויק והנכון שהציע חבר הכנסת ד"ר זאב בנימין בגין בחוק הלאום שלו. הוויכוח הציוני היום הוא אפוא לא על עצם קיומה של מדינת ישראל, שהיא עובדה מוגמרת, אלא על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עם מסד עמוק של צדק חברתי וחירות הפרט לדורות. וכמובן, מכובדי, הוויכוח הציוני המלווה אותנו שנות דור הוא הוויכוח המדיני; לא נוכל בלי הוויכוח המדיני, שהרי מדינת היהודים, מדינת הלאום של העם היהודי, אין משמעה חוק לאום, אלא הבטחת הלאום. כמו אז כך גם היום, ההחלטה לחלוק את הארץ עומדת לפתחה של התנועה הציונית. כמו אז גם היום היא לא פשוטה, והיא מפלגת את העם, את התנועה הציונית העכשווית. דילמה בין מה שהובטח לנו ולאבותינו בספר הספרים לבין מה שאפשר להשיג במציאות מדינית ופוליטית עכשווית. גם מצדדי החלוקה בתנועה הציונית בראשיתה, ובראשם חיים ויצמן ודוד בן-גוריון, הבינו הבן היטב כי לא יהיה אפשר להגשים את החזון הציוני בארץ אבותינו על ידי שליטה יהודית בלעדית בכל שטחי הארץ וללא תמיכה בין-לאומית, וכי הדרך היחידה להבטיח ריבונות ועצמאות בארץ מחייבת נכונות לפשרה וקבלת תמיכה והסכמה ממעצמות תבל, אותה תמיכה שהביאה להצהרת בלפור ב-1917, ואותה תמיכה שהביאה לפשרה בתוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947. אותו רצון של העולם ושלנו, כמי שפתוח למשא ומתן, הוא שזיכה את ישראל לתמיכה בין-לאומית בשנותיה הראשונות, והוא שזיכה אותנו בתמיכה עצומה בניצחוננו הגדול ב-1967. כאשר בכנסת הזאת יושבים אנשים, חברי מפלגות ציוניות, המדברים ללא בושה על מדינה דו-לאומית שתפלה בין אזרחיה, על מדינה במונחים של גבולות, ללא מוסר וללא מופת; כאשר בכנסת ישראל יושבים פסבדו-ציונים, הנאחזים בתביעות אבסולוטיוּת, על כך שכל הארץ שלנו, ללא פשרה, עמדה שאפיינה את הצד הערבי, ונתפסת לקנאות לאומנית-משיחית – אזי, בשנת 2017 אנחנו מוצאים את הבסיס המוסרי שעליו השתית חוזה המדינה את צדקת קיומה של מדינתנו בשחיקה. ולכן, אדוני ראש הממשלה, לפני שנה בדיוק, ביום זה ממש, עמדת מעל בימה זו ואמרת את המילים האלה, ואני מצטט: "פניה של הממשלה לשלום. אני שואף להתקדם בתהליך המדיני עם הפלסטינים על בסיס המתווה של מדינה פלסטינית מפורזת שמכירה במדינה היהודית, במדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי". הוספת: "אני מוכן לצעדים אמיצים עם שכנינו, בעזרת שותפים נוספים באזור, מדינות ערביות שגם אתן אנו מהדקים את היחסים" – סוף ציטוט. ולכן, אדוני ראש הממשלה, אני קורא לך כעת מעל בימת בית-המחוקקים של מדינת היהודים של הרצל, לקראת ביקורו ההיסטורי של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בישראל, לממש את דבריך ולהניע תהליך מדיני אמיץ, על בסיס הסדרי ביטחון אמיתיים ואפקטיביים שישמרו את מדינת הלאום של העם היהודי מדינה יהודית ודמוקרטית לדורות, על בסיס חזונו של הרצל. אל נלך שולל אחרי ציונים מדומים, המוציאים את שם הציונות לשווא. אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו מדינה אחרת. יהודה ושומרון הם חבלי ארץ מולדתנו, ערש תרבותנו ותורתנו, וירושלים היא בירתו של העם היהודי זה אלפי שנים. אך למרות זאת, ובכאב רב, אני דבק בדבריו של האב המייסד של מדינתנו, ראש ממשלתנו המנוח דוד בן-גוריון, שהמשיך את פועלו של הרצל, ואמר בכנסת ישראל ב-4 באפריל 1949 כדלקמן: "צה"ל יכול לכבוש היה את כל השטח בין הירדן לים, אבל איזו מדינה תהיה לנו? בהנחה שיש בחירות, תהיה לנו כנסת עם רוב ערבי. וכשעמדה שאלת שלמות הארץ בלי מדינה יהודית, או מדינה יהודית בלי שלמות הארץ – בחרנו במדינה יהודית בלי שלמות הארץ". ביוני 1967, במלחמת ששת הימים, לא מושבות ביקשנו, ולא חצינו בארמדות ימים ואוקיינוסים כדי לשלוט בטריטוריות ועמים זרים ולהביא הביתה אוצרות טבע, תה ואורז. נלחמנו על גורלה ועתידה של מדינת ישראל בארץ-ישראל, וניצחנו. אבל בקליטת מיליוני פלסטינים במדינה דו-לאומית אחת מן הנהר עד לירדן נפסיד הכול, ונגנוז לדורות את חלומו של בנימין זאב הרצל. זה יהיה קצה של מדינת ישראל במובנה המוכר לנו, וקצו של החזון הציוני של בנימין זאב הרצל. למען הדורות הבאים, למען ילדינו ונכדינו, אל נעשה שקר בנפשנו; הבה נרדוף את מימוש חזונו של הרצל ונבטיח לתמיד את עתיד מדינת היהודים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. עד כאן הישיבה המיוחדת לזכרו של הרצל. אני מודה לכל המכובדים, ודאי למשפחת הרצל, לכל המכובדים ביציע, על שכיבדתם אותנו בנוכחותכם. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין צירוף יועצים פרלמנטריים לנסיעות לחו"ל ולאילת במימון גורמים ציבוריים, והחלטה נוספת של ועדת האתיקה, בעניין השתתפות חבר הכנסת אורן אסף חזן בתוכנית "מחשב מסלול מחדש". תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53) (ערר על החלטות מנהל לשכת ההוצאה לפועל או עובד מערכת ההוצאה לפועל), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1121); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, סעיף 5 בסדר-היום: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53) (ערר על החלטות מנהל לשכת ההוצאה לפועל או עובד מערכת ההוצאה לפועל), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה השר איוב קרא, בשם שרת המשפטים. בבקשה, אדוני. השר איוב קרא: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק לתיקון חוק ההוצאה לפועל עוסקת באפשרות להגיש ערר על החלטה של מנהלי לשכות ההוצאה לפועל ועובדיהן. ההצעה מעגנת בחוק את זכותם של הצדדים בתיק להגיש ערר לרשם ההוצאה לפועל על כל ההחלטות של עובדים אלו. מנהלי לשכות ההוצאה לפועל ועובדיהן הם שמנהלים את התיקים בהוצאה לפועל. במסגרת עבודתם הם מבצעים פעולות בתיקים ומקבלים החלטות בנושאים מינהליים. כבר היום רשאים הצדדים להגיש ערר על החלטה ופעולות שונות של מנהלי לשכות ההוצאה לפועל ועובדיהן, אולם נמצא כי יש צורך להבהיר בחקיקה את ההיקף של זכות זו. מכיוון שלפעולות והחלטות אלו השלכות על הצדדים בתיק, יש חשיבות רבה לכך שתהיה הוראה ברורה ואחידה בדבר זכות הערר של הצדדים. לכן מוצע לתקן את סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל ולציין בו באופן מפורש שאפשר להגיש ערר לרשם ההוצאה לפועל על כל ההחלטות והפעולות של מנהלי ועובדי לשכות ההוצאה לפועל. לאור האמור לעיל, הכנסת הנכבדה מתבקשת לאשר את הצעת החוק האמורה. תודה לכם. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני השר. רשימת הדוברים סגורה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. עליזה לביא (יש עתיד): אני פה. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לאחל לכולנו שיהיה לנו כנס פורה, ונעים, ורגוע, ומועיל, שבהחלט נקבל בו החלטות חשובות מאוד. אבל אני רוצה שתשימו לב לכותרת בעיתון שהייתה אתמול או שלשום לגבי הצעת חוק של שניים מהשרים המאוד-מכובדים שלנו, שרת המשפטים איילת שקד והשר יריב לוין, שרוצים להציע שמשרות של יועצים משפטיים של שרים יהיו משרות אמון. ואני רוצה לשאול אתכם: הרי, מה זו משרת אמון? משרת אמון זו משרה של אדם שאתה רוצה שתוכל באמת לשתף אותו, הוא יהיה אדם שתיתן בו אמון מלא והוא יהיה קרוב אליך. יועצים משפטיים הם אנשים שאמורים ליישם את המדיניות של המשרד, של השר, אבל באותה נשימה להתריע בפניו ולומר לו אם אותה מדיניות עוברת באיזושהי דרך על החוק, או מתנגשת בו, או אינה מתיישבת אתו, או שהשר רוצה ליישם החלטה או להוציא מדיניות, אבל הוא עושה את זה באופן שאיננו חוקי, חוקתי וכיוצא בזה. ומה המשמעות כשאנחנו באים ואומרים ששר רוצה יועץ משפטי שהוא יהיה במשרת אמון? זה בעצם אומר כך: אני לא רוצה שהיועץ המשפטי שלי יהיה אדם אובייקטיבי; אני לא רוצה שהיועץ המשפטי שלי, מה שינחה אותו זה אך ורק החוק היבש, הכתוב. אני רוצה שהיועץ המשפטי שלי יהיה משרת אמון שלי; הוא יעשה אך ורק את מה שאני חושב לנכון, שכך צריך לפעול. שהוא יהיה שיוציא את המדיניות שלי לפועל, ולא משנה אם היא מתנגשת עם החוק או לא. הדבר הזה הוא לא אפשרי. אני יכולה לקבל את זה שאנשים בתפקידי מפתח, וגם שרים, רוצים שיהיו סביבם אנשים שהם אנשי אמונם, אבל היועץ המשפטי הוא במאת האחוזים אדם שהדבר היחיד שהוא נר לרגליו זה החוק. אך ורק החוק. הוא חייב לנסות להוציא לפועל את מדיניות השר, אבל במסגרת החוק היבש. והצעת החוק שרוצים לקדם שרת המשפטים והשר יריב לוין היא בושה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): וגם אתה, חבר הכנסת אמיר אוחנה – התלבשו עליך, נכון, זה לא בסדר, גונבים לך את הקרדיט. אני מסכימה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): גם הצעת החוק שלך – היא לא בסדר. חבר'ה, יועץ משפטי הוא שומר סף, הוא לא מקיים מדיניות. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא מקיים מדיניות בכל מחיר. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אמיר אוחנה (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כמובן, חברתי חברת הכנסת סוִיד – אני מדייק – הצעת החוק – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): עכשיו אני כבר לא אפריע לך. אחרי שאמרת את השם נכון, אני לא אפריע לך. אמיר אוחנה (הליכוד): הצעת החוק שעליה דיברת כאן היא הצעת חוק שהגשתי, בצירוף, כמובן, חברים נוספים, יחד עם המכון למשילות ודמוקרטיה, והיא בעצם אומרת את הדבר הבא: זהו חוק לביטול שרי-העל. מה זה שר-על? מגיע שר, שהוא נבחר ציבור, למשרדו, בא לקדם את המדיניות שעליה הוא נבחר, ומוצא את עצמו – לפעמים, לא תמיד – מסונדל על ידי שר-על, שקוראים לו "יועץ משפטי", שיושב שם, בלי שהוא נבחר על ידי הציבור, בלי שהשר יכול לפטר אותו ולהביא תחתיו יועץ משפטי אחר, ומטרפד את היוזמות שהשר רוצה לקדם. עכשיו תגידי, רגע, הוא שומר על החוק – הוא שומר על החוק, נכון? החוק, כידוע לך היטב, חברתי, איננו מדע מדויק. משפט הוא לא מדע מדויק. וכידוע לך היטב – אנחנו יודעים זאת שנינו מצוין – אני יכול למצוא לכל עמדה, לכל הצעה, לכל יוזמה, שני משפטנים אינטליגנטים שיטענו בלהט את העמדות המנוגדות. והרעיון שאני כשר – לא אני, סליחה – ששר צריך לעבוד עם יועץ משפטי שלפעמים עמדותיו הן 180 מעלות מהעמדות של השר הוא רעיון של מי שרוצה להמשיך לשלוט בלי להיבחר. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל חבר הכנסת אוחנה, זה לא מגיע משום מקום. זה לא מגיע משום מקום. זה מגיע ממקום – – – אמיר אוחנה (הליכוד): זה מה שאתם רוצים – להמשיך לשלוט בלי להיבחר. הציבור לא נותן בכם את האמון, אבל אתם ממשיכים לקדם את האג'נדות שלכם דרך המשפטנים. רויטל סויד (המחנה הציוני): זה מגיע ממקום של אג'נדה – אג'נדה של החלשת מערכת המשפט, אג'נדה של החלשה של בית-המשפט. זו האג'נדה. אמיר אוחנה (הליכוד): האג'נדה האמיתית היא קידום הדמוקרטיה על ידי איזונים ובלמים. כיום המצב לא מאוזן; יש כוח בלתי מידתי למערכת – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): כל היועצים המשפטיים נגד השרים? אמיר אוחנה (הליכוד): ממש לא. ממש לא. חלילה, לא כל היועצים המשפטיים – – רויטל סויד (המחנה הציוני): תמיד מנסים לטרפד? בכל צורה שהיא? אמיר אוחנה (הליכוד): – – אבל יש משהו בשיטה, משהו אינהרנטי בשיטה, שמעניק כוח בלתי מידתי, ובו אנחנו צריכים לטפל. עכשיו, יש מי שיאמרו: אבל הם שומרי הסף, הם שומרי הסף של שלטון החוק. ואני אומר לך, חברתי היקרה – ואני מקווה שיום אחד, ביום מן הימים, את יודעת, המצב יכול להתהפך, לפעמים אנחנו באופוזיציה, לפעמים אנחנו בקואליציה – – היו"ר נאוה בוקר: תתכונן לסיים, בבקשה. אמיר אוחנה (הליכוד): ובזה אני אסיים. – – את אולי תהיי שרה, ואת תמצאי, חברתי היקרה, שיש מספיק שומרי סף במערכת. יש לכל משרד חשב, ויש מבקר, ויש מבקר המדינה, ויש הוועדה לביקורת המדינה, ויש ועדות הכנסת שמפקחות על הכנסת, ויש הפרקליטות, ויש המשטרה – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת אמיר אוחנה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – ויש בתי-המשפט – את יודעת מה אין? שומרי סף יש מספיק, מה שאין זה יכולת ביצוע, וזה מה שהצעת החוק הזאת באה לקדם. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – – יואל חסון (המחנה הציוני): מוותר. היו"ר נאוה בוקר: – – מוותר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מוותרת. היו"ר נאוה בוקר: – – מוותרת. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. מאיר כהן (יש עתיד): מוותר. אמיר אוחנה (הליכוד): מוותר. אתה פה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): מוותר. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת אורן אסף חזן, אחרון הדוברים – אינו נוכח. קריאה: – – – היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצבעה. חברים, נא להתיישב במקומות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53) (ערר על החלטות מנהל לשכת ההוצאה לפועל או עובד מערכת ההוצאה לפועל), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53) (ערר על החלטות מנהל לשכת ההוצאה לפועל או עובד מערכת ההוצאה לפועל), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. יואל חסון (המחנה הציוני): תראו איזה אופוזיציה עניינית. יכולנו – – – קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: אה, תוסיף בבקשה את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ואת מרב מיכאלי – מצביעות בעד. זהבה גלאון (מרצ): רגע, רגע, וגם אני. היו"ר נאוה בוקר: ואת אורן אסף חזן ואת זהבה גלאון. ארבעה. אורן אסף חזן (הליכוד): אמיר, אמיר גם. היו"ר נאוה בוקר: לפרוטוקול, כמובן. חברים, בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת חוק מס הכנסה (הגדלת נקודות זיכוי להורים) (הוראת שעה), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1133); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק מס הכנסה (הגדלת נקודות זיכוי להורים) (הוראת שעה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן השר במשרד האוצר, יצחק כהן. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמח להציג פה חלק מתוכניתו של שר האוצר מר משה כחלון, הנקראת "נטו משפחה", הפרק הדן בהצעת חוק מס הכנסה (הגדלת נקודות זיכוי להורים) (הוראת שעה), מ/1133, לקריאה ראשונה. הצעת החוק שלפניכם כוללת העלאת נקודות זיכוי בשנים 2017 ו-2018 להורים לילדים אשר בשנת המס טרם מלאו להם שש שנים. לאור נתוני הרבעון הראשון של שנת 2017, שהסתיים עם עודפי גביית מסים של 1.6 מיליארד ש"ח לעומת התחזית בעת חקיקת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, ולאור תחזית הצמיחה המעודכנת של משרד האוצר, אשר לפיה, בעזרת השם, צפוי גידול בהכנסות המדינה ממסים – בשנות המס האמורות, שר האוצר משה כחלון מציע להגדיל את נקודות הזיכוי הניתנות להורים בעד ילדיהם, כדי להגדיל את ההכנסה הפנויה בקרב משפחות המצויות במעגל העבודה. הגדלת נקודות הזיכוי תחול הן על הורים המגדלים את ילדיהם במשותף והן על הורים במשפחות חד-הוריות. בהצעה זו מוצע להגדיל את נקודת הזיכוי של אישה בשנת הלידה מ-0.5 נקודת זיכוי ל-1.5 – מ-0.5 ל-1.5; מהשנה שבה הילד בן שנה ועד תום השנה שבה הילד בן חמש, מוצע להגדיל מ-2 נקודות זיכוי ל-2.5 נקודות זיכוי. גברתי היושבת-ראש, לגברים מוצע להגדיל את נקודות הזיכוי כדלקמן: בשנת הלידה – מנקודת זיכוי אחת ל-1.5 נקודות זיכוי; בשתי השנים לאחר שנת הלידה – מ-2 נקודות זיכוי ל-2.5 נקודות זיכוי; בשנה שבה ימלאו לילד שלוש שנים – מנקודת זיכוי אחת ל-2.5 נקודות זיכוי; בשנה שבה ימלאו לילד ארבע שנים ובשנה שבה ימלאו לילד חמש שנים – מ-0 נקודות זיכוי ל-2.5 נקודות זיכוי. אני בטוח שכל חברי הבית הזה, מקיר לקיר, שמחים על הצעת החוק הזאת, וכולם ודאי יתמכו בה. אשר על כן, אני מבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): בכמה עלתה הגבייה ברבעון הראשון – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה לסגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה? מיקי לוי (יש עתיד): בכמה עלתה הגבייה ברבעון הראשון ב-2017? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני מציע לכבודו – כמי שהיה סגן שר אוצר מוצלח – מיקי, תיכנס לאתר של משרד האוצר – החשב הכללי, תמצא שם את כל הנתונים, את כל הפרטים – – מיקי לוי (יש עתיד): אולי הייתה ירידה. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – ככה לא תצטרך לשאול. מיקי לוי (יש עתיד): אולי הייתה ירידה. סגן שר האוצר יצחק כהן: תיכנס לנתונים. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים – סגנית השר ציפי חוטובלי, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. יואל חסון (המחנה הציוני): אפשר להירשם? היו"ר נאוה בוקר: הרשימה סגורה, לצערי. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל נרשמתי. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – – היו"ר נאוה בוקר: סליחה, סגנית השר. אני אוסיף אותך, ואחריך הרשימה סגורה. מאיר כהן (יש עתיד): – – – היו"ר נאוה בוקר: גם אתה רוצה? גם את מאיר כהן. הרשימה נסגרה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני חושבת שגם מצד ימין וגם מצד שמאל יצביעו היום בעד החוק הזה, וזה הזמן להגיד, בגילוי נאות, שאני בניגוד עניינים מוחלט, כי שתי בנותי מתחת לגיל שש – יש לי בת בת שלוש ובת בת שנה – ואני רוצה לשבח את שר האוצר, את סגן שר האוצר, שנמצא כאן והציג את החוק, ואת הממשלה, שמעבירה חוק כל כך חשוב למען הזוגות הצעירים בישראל. גברתי היושבת-ראש, את בטח יודעת שעל הזוגות הצעירים בישראל מוטלת משכנתה – – – קריאות: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אתם כבר מצביעים? היו"ר נאוה בוקר: לא לא, זו טעות, זו טעות. אורן אסף חזן (הליכוד): אני בעד – – – היו"ר נאוה בוקר: ממש לא. חברים. אורן אסף חזן (הליכוד): מי בעד ציפי חוטובלי, שירים – – – היו"ר נאוה בוקר: איפוס. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: על הזוגות הצעירים בישראל מוטלת משכנתה שנייה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבקש – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אחרי מחירי הדיור, כמעט כל זוג צעיר בישראל מגיע למציאות שבה הוצאות הטיפול בילדים גובות ממנו נטל כבד. אני יודעת את זה מהיום הראשון שלי בכנסת, כשהייתי יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה וראיתי כמה הדבר הכי חשוב לזוגות צעירים בישראל, אחרי פתרון בעיית הדיור, זה הנושא של הוצאות גידול הילדים. עכשיו, המשפחה הישראלית היא משפחה מאוד מיוחדת; אנחנו המשפחה הגדולה ביותר במערב. במערב שיעור הפריון הוא נמוך, ומדינת ישראל, מדינה שואפת חיים ושוקקת חיים, מביאה משפחות ברוכות ילדים לעולם – כן, גם באגף החילוני, לא רק באגף הדתי-לאומי והחרדי – והדבר הזה דורש גיבוי מנגנוני של הממשלה. והממשלה, בצעד החשוב הזה, דרך הוספת נקודות זיכוי לזוגות של הורים עובדים, מעשירה את כספם, את כיסם, של ההורים הצעירים בעוד אלפי שקלים לשנה. נוסף על כך, מהפכת הצהרונים היא מהפכה שאומרת שאנחנו לוקחים אחריות גם לשעות שאחרי סיום שעת הלימודים הרשמית של בית-הספר. אמרתי כאן בעבר – מסגרות חינוך שמסתיימות בשעה 13:00 יוצאות מנקודת הנחה שאחד מבני הזוג לא עובד, כי אני לא מכירה מקום עבודה או משרה שבה הגבר או האישה יכולים לחזור הביתה ב-13:00 לאיסוף הילדים ממסגרות הילדים. אנחנו מדברים על בתי-ספר יסודיים, גם על בתי-הספר התיכוניים וחטיבות הביניים. ילדים צריכים בסופו של יום מסגרת שתוכל לקבל אותם, וגם הורים פעילים. המציאות הזאת, שהחוק הזה מביא אליה, לדעתי, היא באמת מציאות מבשרת טוב לכל הזוגות הצעירים בישראל, ואני רוצה לברך את כל העוסקים במלאכה: חברתי חברת הכנסת רחל עזריה לא נמצאת כאן, אבל מגיע לה קרדיט גדול על המאבק המתמשך בעניין הזה, וקרדיט נוסף – לממשלת הליכוד, ממשלת נתניהו השנייה, שהתחילה ברפורמה החשובה של חינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע, שר החינוך אז היה גדעון סער – – היו"ר נאוה בוקר: תודה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – ואני חושבת שהמהלכים האלה הם מהלכים באמת חשובים, שמזכים את כל ההורים בישראל באמת בהרבה מאוד כסף שיעזור לכולנו לגדל את הילדים שלנו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יואב קיש. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי סגנית השר יודעת שזה רק לשנתיים? היו"ר נאוה בוקר: שלוש דקות לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול – אני מדמיין, או שאין שר באולם? היו"ר נאוה בוקר: אורן, התחלת לעשות בלגן? אורן אסף חזן (הליכוד): לאן הוא הלך? קריאה: הנה, יש שר. היו"ר נאוה בוקר: למקום חשוב. אורן אסף חזן (הליכוד): הנה, כבוד השר כאן. רבותי, לא בסדר. אז רגע, אז אפשר להתחיל? היו"ר נאוה בוקר: אפשר להתחיל, נחזיר לך עשר שניות. אורן אסף חזן (הליכוד): זה 30, זה 30. תסתכלי. היו"ר נאוה בוקר: 30 שניות, עלי. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני חייב לעדכן אתכם שמשהו מאוד מאוד מאוד מטריד אותי מאמש, עת פורסם שהשב"ס השתמש בטורטית כדי להפיל את ברגותי בשביתת הרעב. פתאום נפקחו עיני; פתאום הבנתי עד כמה המצוקה בשב"ס גדולה, עד כמה הבעיה התקציבית הגיעה לעומק השטח. רבותי, לשב"ס לא היה מספיק כסף אפילו לקנות חטיף הגון. טורטית. אני לא רוצה לדבר עליו, שזה מה שהפיל אותו. מצד שני, כשאנחנו מסתכלים – ואני שמח שהשיח' יושב פה באולם – אגב, זה חריג, אני לרוב לא שמח שהם כאן באולם – כשאני מסתכל שבבתי-הכלא בישראל, גם בשעה הכי קשה של המחבלים הפלסטינים, אנחנו דואגים להנעים את זמנם עם חטיף טורטית – בלי טעם, בלי צבע, העיקר שיהיה חטיף – בשעה שהמחבלים שיושבים בבתי-הכלא של אותה רשות בדיונית, הרשות הפלסטינית, עוברים התעללות יום-יום. הייתי שמח לשמוע מה עמדתם של חברי הכנסת מהרשימה הפלסטינית המשותפת – לטענות הקשות של האסירים הפלסטינים בבתי-הכלא בגדה, שאומרים: ההתעללות היא לא נורמטיבית. שמעתי אסיר שאומר: ציירו לי על הקיר סולם, אמרו לי: תעלה על הסולם. וואלכ, איך יעלה על הסולם? זה קיר. עכשיו, הוא בא לעלות על הסולם, הוא לא יכול – מרביצים לו. בא אסיר אחר, אומר: ציירו לי אוטו, אמרו לי: אפתח אל-באב. איך אני אפתח את הדלת? זה קיר. תשמעו, זה לא אמיתי. עכשיו, ההוא לא פותח את הדלת – מכות. לא טורטית ולא סניקרז, לא קורנפלקס ואפילו לא לחם עם גבינה – מכות. בא עוד אסיר, אומרים לו: אטלע ל-סיארה, תעלה לאוטו, איך יעלה לאוטו? זה קיר, רבותי, קיר. עכשיו, אני לא יודע אצל מי הבעיה, מי דפוק יותר, השוטר הפלסטיני שצייר על הקיר סולם או אוטו ואומר: אטלע ל-סיארה, או תעלה בסולם, או האסיר שבאמת מנסה. עכשיו, תכל'ס, הוא מסכן, כי אם הוא לא ינסה, ירביצו לו. אז אני אנצל את הרגעים האחרונים של הנאום הזה ואני אגיד לכם: רבותי, אין גבול לצביעות. אם הח"כים הערבים, שמכנים עצמם פלסטינים, שחולמים איזה חלום הזוי ורחוק על מדינה שלעולם לא תקום ולא תהיה, בטח שלא על חשבוננו כאן, רוצים להוכיח שבאמת אכפת להם מזכויות אדם, מחברה, מתנאי כליאה, מבעיות כאלה ואחרות – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – אז הם יתחילו לפעול בנדון. ואם לא, אולי גם להם צריך לצייר איזה אוטו על הקיר ולהגיד להם: אטלע ל-סיארה. תודה רבה, רבותי. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. יואב קיש (הליכוד): תודה, כבוד היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני הולך לעשות משהו חריג פה, בבית הזה, ולדבר על החוק שמוצע, כי בדרך כלל אנשים בוחרים לדבר על דברים אחרים. אורן אסף חזן (הליכוד): הכול מוכתב מראש פה, זו בעיה. יואב קיש (הליכוד): נושא "נטו משפחה", אני רוצה להגיד שאני תומך בו תמיכה מלאה. אני חושב שהחיזוק של המעמד הבינוני, העובד, שצריך להתפרס, וזו בעצם הצמיחה של המדינה – מאוד חשוב ששר האוצר פועל לחזק את המעמד הזה ולהקל עליו את נושא המיסוי. דבר אחד שהיה לי מאוד חשוב – ושמתי את זה, מה שנקרא, שבלי זה לא אתן את תמיכתי – זה שלא תהיה הפליה בחקיקה הזאת בין זוג שהוא נשוי לזוג שנפרד ועכשיו הם גרושים. וצריך להבין: אין הפליה; גם אם הזוג גרוש, עדיין הם יהיו זכאים לכל ההטבות שיקבל, לצורך העניין, אותו זוג אם היה נשוי. אני חושב שזה מסר חשוב מאוד, שההפליה הזאת נגד הגרושים צריכה להיפסק, ובעניין הזה אני בהחלט מחזק את התוכנית, ומובן שאתמוך בה. את המסר הזה אני חושב שצריך להמשיך, בהתאם לזה, לכל המקומות והמסגרות האחרות, בין שזה צהרונים, בין שזה דברים אחרים – לא ייתכן שזוג שהתגרש, עכשיו אנחנו נפגע בו, ותהיה פה איפה ואיפה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. חברים, אני מודיעה שוב שהרשימה נסגרה. קריאה: – – – היו"ר נאוה בוקר: אין, את לא היית ברשימה, צר לי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה, "נטו משפחה", ברור שאני בעד, ואני תומך בו, ואני תומך בכל חוק שיכול להיטיב עם השכבות החלשות. אבל בואו נחשוב איך אפשר לפתח את החוק הזה ולקדם אותו לכיוונים שיוכלו לעזור לחלשים ולהקטין את רמת העוני, במיוחד גם באוכלוסייה הערבית. החוק הזה הוא טוב, אבל יש בו חיסרון מסוים לאוכלוסייה הערבית, בזה שהוא מתנה ששני בני הזוג יעבדו. עכשיו, אין מקומות עבודה ביישובים הערביים לנשים. כל עוד הנשים האלה, אין להן מקומות עבודה, הן לא יכולות להגיע לעבודה. אני מוכן שהחוק הזה ישופר בזה שאם הנשים מגיעות ללשכת תעסוקה, מבקשות עבודה ולא מפנים אותן ולא דואגים להן למקומות עבודה, המשפחה הזאת תקבל את נקודות הזיכוי. אחרת אני מוסיף עוני על העוני הקיים, כי ההטבה הזאת היא להקטין קצת את המס. מה זה אומר? להגדיל את הנטו לחיים היומיומיים. הנקודה הזאת, אני חושב שהיא חשובה, וצריך לחשוב עליה ברגע שמקדמים את הצעת החוק, כי אחרת אנחנו ננציח את העוני ביישובים הערביים, ובמיוחד בקרב הזוגות הצעירים שיש להם בעיה בלמצוא מקומות עבודה, כי עדיין אנחנו מדברים על שליש מהאנשים בגיל העבודה באוכלוסייה הערבית, שיש להם מקומות עבודה. המצב הזה, אם לא ישתפר, אנחנו מנציחים את העוני. הנקודה השנייה, אני חושב שלא צריך לגמגם לרגע, ולא להצהיר הצהרות שהמדינה לא חייבת לדאוג לחיים בכבוד של אנשים, ובמיוחד אנשים עם מוגבלות או עם צרכים מיוחדים. אני שומע היום שיש הצהרה ממשרד האוצר שהמדינה לא חייבת לדאוג לחיים בכבוד לאנשים עם מוגבלות או עם צרכים מיוחדים. לכן, אני חושב שאם יש לנו עודף גבייה, יש לנו עודף במסים, צריך להפנות את זה – אחת ולתמיד – לתכנן, לדעת איפה לקצץ, ויש הרבה מקומות שאפשר לקצץ כדי להעלות את קצבת האנשים עם מוגבלות לפחות לגובה של שכר המינימום, אחרת אנחנו פשוט גוזרים עונש מוות, עונש של עוני, ואנשים צריכים – היום הם מתלבטים בין אוכל לתרופות. הקצבה הזאת, של 2,400 שקל, אומרת שהם לא יכולים לחיות בכבוד. אנחנו צריכים להיות – מדינה שיש לה חוק-יסוד לשמור על כבוד האדם צריכה לשמור על כבוד האדם בזה שהוא יתפרנס לפחות באפשרות לחיות, והחוק הזה צריך להיות מובא לכנסת ומאושר. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. שלוש דקות. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, גברתי, חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, ראשית, אני רוצה להתחיל באמת בלברך; אני חושב שהכיוון שאליו הולך שר האוצר בהצעות האלה שהוא הניח בפנינו הוא כיוון חיובי, הוא כיוון נכון, אבל בעניין הזה אני כן רוצה לבקש ממך, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת אלי אלאלוף: אנחנו הובלנו את השינוי של תוספת הוותק וקצבת הזקנה בוועדה שלך, במסגרת חוק ההסדרים, כחלק מההסכם הקואליציוני שחתמנו עליו. האוצר פרס את התוכנית הזאת על פני ארבע שנים, מה שאומר שאנשים שנמצאים היום בערוב ימיהם, ובגיל הפרישה המבוגר שלהם יקבלו את התוספת הזאת לקצבת הזקנה, המשמעותית, רק ב-2020. ואם יש תקציב ויש עודף תביעה ואפשר להקדים – הרי זה כבר נמצא שם, זה בנומרטור, מה שנקרא, זה בתוך התהליך – בואו נקדים את התשלום הזה של קצבת הזקנה; בואו נעשה את זה כבר לשנה הזאת ולשנה הקרובה, כדי שלא נגיע עם זה ל-2020. אבל אני כן רוצה לנצל את שתיים וחצי הדקות שנותרו לי כדי לדבר על חג חדש שיזם משרד החינוך, וזה החג ל"ד בעומר. עד עכשיו אנחנו חגגנו את ל"ג בעומר – – – קריאה: – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): ל"ד בעמר, ל"ד בעומר, כן. עד עכשיו במשך שנים חגגו את ל"ג בעומר, ולוח החופשות שהוציאו בכל שנה מנכ"ל או מנכ"לית משרד החינוך לפני תחילת השנה נתן להורים את היכולת להיערך, טוב יותר או טוב פחות – עם כל הטענות שיש לנו ללוח החופשות, היה לוח חופשות, אז אתה יודע להיערך, אתה יושב עם היומן שלך ואתה יודע שבחודש מסוים, ביום מסוים, הילדים שלך, אין להם מסגרת של בית-ספר, אין מסגרת של גנים, ואתה מוצא פתרונות כאלה או אחרים. השנה, בלוח החופשות שפורסם, ל"ג בעומר חל ביום ראשון, ואנשים תכננו לעצמם, חלקם סוף שבוע ארוך, חלקם מצאו פתרונות אחרים למקומות העבודה שלהם, אבל פתאום, מטעמים כאלה או אחרים, משרד החינוך מחליט, בהחלטה חד-צדדית, שלא בתיאום עם ההורים, שלא בתיאום עם ועד ההורים, לשנות את יום החופשה הזה מיום ראשון ליום שני. עכשיו, לאותו פקיד נורא קל לעשות את זה, ונורא קל לעשות את ההחלטה הזאת, אבל לכל אותם העצמאים, בעלי העסקים והשכירים, שעכשיו כל תוכניותיהם מתהפכות בגלל החלטה חד-צדדית, הם הולכים לחגוג לא את ל"ג בעומר, אלא את ל"ד בעומר, כשבכלל, בתקופה האחרונה, מי שעוד יש לו ילדים במערכת החינוך מבין של"ג בעומר, מחגיגה של יום אחד הפך להיות חגיגה של שבוע בערך, כי כל יום יש לך מדורה אחרת. אני חושב שמפה צריכה לצאת קריאה ברורה לשר החינוך, א. להחזיר את העניין הזה, כפי שנקבע בתחילת השנה, ולא לשנות את זה באופן חד-צדדי. וב. מצד שני, אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, הגיע הזמן לעשות סדר בלוח החופשות; אנחנו לא צריכים לחכות כל פעם לתחילת השנה, מה שנקרא לראשון בספטמבר, כדי לדעת מה יהיה לוח החופשות שלנו. העניין הזה צריך להיות מוסדר בחקיקה, צריך להיות ברור מתי ימי החופשה – מתי חלים, מתי לא חלים – ולא להמשיך לגלות כל פעם שהוסיפו לנו עוד יום חופשה, ועוד יום חופשה, ועוד יום חופשה, שמשאירים את ההורים – אתה בקרוב תהיה אולי אבא – משאירים את ההורים בפני שוקת שבורה, שכל פעם משנים להם את היום מכאן לשם. אורן אסף חזן (הליכוד): למה אולי? למה אולי? רק שאלה. היו"ר נאוה בוקר: תתכונן לסיים, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): רק שאלה, לפני שהוא מסיים. אתה עם היכולות של חבר כנסת, אם היו מציירים לך על הקיר סולם ואומרים לך: תעלה על הסולם, היית מצליח או לא היית מצליח? עודד פורר (ישראל ביתנו): תראה, בקואליציה הזאת אני חושב שהיינו מצליחים. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): סגן יושב-ראש הכנסת. היו"ר נאוה בוקר: סגן יושב-ראש הכנסת. שלוש דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – יש פה שר? אורן אסף חזן (הליכוד): כן. יואל חסון (המחנה הציוני): שלום אדוני השר, מתרגל לספסלים האחוריים? זה חשוב, לא מזיק. עודד פורר (ישראל ביתנו): השר לענייני דתות, אנחנו מדברים על ל"ג בעומר עכשיו. יואל חסון (המחנה הציוני): חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להתייחס ליוזמה ולהצעת החוק של שר האוצר, ולרפורמה הכוללת ששר האוצר הציג. אני חושב שזו רפורמה חשובה. אני חייב לומר, אני מפרגן לשר האוצר על כך, צריך לומר אולי שהוא גם קצת חיטט במצע של המחנה הציוני, כי הוא לקח רבים מהרעיונות האלה ממצע המחנה הציוני, ואני חושב שהכיוון הוא נכון. אנחנו אמרנו, חבר הכנסת קיש, שאני מקווה ששר האוצר, הרבה לפני שהוא פרסם את התוכניות שלו, שאני מקווה ששר האוצר יעשה מהלכים שישפיעו באמת על הכיס של אזרחי ישראל, יחזקו את המשפחה הצעירה, יחזקו את הזוגות הצעירים, ואני שמח שהוא לא נגרר אחרי התפיסה האידאולוגית הכלכלית הרעה והקשה של בנימין נתניהו, והציג כאן באמת תוכנית כלכלית הרבה יותר נדיבה, נכונה כלכלית וצומחת, לאוכלוסייה הישראלית ולאוכלוסייה הצעירה – – יואב קיש (הליכוד): יואל, זה גם באישור של בנימין נתניהו. יואל חסון (המחנה הציוני): – – אז אני מברך את שר האוצר. אבל אני רוצה לומר לשר האוצר, חברי חברי הכנסת, יש איום גדול על שר האוצר. יש שרת אוצר, חבר הכנסת קיש, במדינת ישראל, שרת האוצר של התרבות, השרה מירי רגב. היא שרת האוצר של התרבות, היא מממנת, היא נותנת, היא קובעת, בלעדיה לא תיתכן תרבות. ערכים, חינוך – שום דבר לא יקרה אם השרה רגב לא תיתן כסף. והשרה רגב נותנת כסף רק במקום שבו היא מקבלת את המקום שלה. היא לא תעשה שבוע הספר, גברתי סגנית היושב-ראש, יושבת-ראש הישיבה, היא לא תעשה שבוע הספר כמו שכולנו גדלנו עליו, שהוא בכיכרות, הוא במרכזי הערים, בכל רחבי הארץ; היא רוצה שבוע הספר בספריות, למה בספריות? כי שם אפשר לעשות טקס עם כל פרנסי העיר, עם כל עסקני המפלגה, השרה תקבל את הבמה שלה – זה מה שהיא רוצה. עכשיו, תשימו לב, השרה רגב, שרה שמקדמת סטטוס בפייסבוק, את הספינר הזה, ומקדמת את הזמר אייל גולן, פתאום אכפת לה אם יקנו או לא יקנו ספרים. אז בגלל כל מיני עניינים של כבוד, ראינו שהשרה הייתה כפסע מלמחוק – למחוק מסורת של שבוע הספר בפריפריה. אבל עכשיו, פתאום שרת האוצר של התרבות מצאה עכשיו 700,000 שקלים כדי בכל זאת לקיים את זה, בדרך שהיא רוצה. כי ברגע שב-150,000 שקלים היא לא הצליחה לשכנע את התאחדות ההוצאות, או איך שזה נקרא, לעשות את זה בדרכה, פתאום שרת האוצר של התרבות מצאה במרתפי המשרד 700,000 שקלים כדי שזה יהיה בדרכה שלה. אז אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש, ולכם, חברי הכנסת, תדעו לכם שב-2017 במדינת ישראל יש שרת האוצר של התרבות, שהיא קובעת איזו תרבות תהיה, איזה ערכים, מה נקדם, ואולי גם איזה ספרים נקרא או איזה ספרים נקנה – או לא נקנה. תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ארבע ב-100. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת – – היו"ר נאוה בוקר: איך הגענו לשש דקות? שנייה אחת. קריאה: לא שש דקות. מאיר כהן (יש עתיד): לא, שתי דקות. – – חשוב לי לברך את שר האוצר, ולא לשלוח אותו לנבור בשום מצע, של שום מפלגה. בסופו של דבר, הוא מצא את הכסף לכך, יואב קיש, הוא אפילו כופף את ראש הממשלה, וגם על זה אני מכבד אותו. יואב קיש (הליכוד): למה כופף? מאיר כהן (יש עתיד): גם על זה אני מכבד אותו. גם על זה אני מכבד אותו. יואב קיש (הליכוד): בלי הסכמת ראש הממשלה זה לא היה עובד. מאיר כהן (יש עתיד): כי אני משער – אני משער – כן, אנחנו מכירים את הסיפורים האלה, אבל אני חושב – באמת, בלי ציניות, ואם אתה רוצה להביא את זה לשם אז מותר גם לך, נכון, זאת הממשלה – אני רוצה לברך אותו על הדבר החשוב הזה, לחזק את האנשים העובדים. באמת, זה דבר שהוא חשוב מאוד. אני ואלי אלאלוף כתבנו את הדוח שלו, אבל בהחלט יש מקום לבוא לרוב העם, למעמד הביניים, בלי לשכוח את השכבות החלשות, ולהגיד להם: אתם עובדים, נקודות הזיכוי, שלא יידרדרו לעוני, כי אחת מהמסקנות ששם עלינו עליהן – שיש בשכבת הביניים כאלה שבתוך שנה-שנתיים מוצאים את עצמם בשכבת העוני. אני רוצה רק להסב את תשומת לבכם וגם את תשומת לבו של שר האוצר, כי נשמעו כאן קולות לגבי כמה הורים מממנים במערכת החינוך. חבריא – יואב, תקשיב לזה: מתוך התקציב של משרד החינוך, 5 מיליארד שקלים זה תשלומי הורים; אני מקווה, בעזרת השם, שבאמת נמצא – ולא משנה, כולנו בבית הזה – נמצא את הדרך להוריד את הנטל הזה. למשל, חיים ילין ביקש מהממ"מ עבודת מחקר לגבי הספרים. כל בית, יואב, כל משפחה, בחטיבת הביניים, בבית-הספר היסודי, מוציאים בין 400 ל-600 שקלים רק על ספרים. לתלמידי תיכון זה כבר בין 800 ל-1,000 שקלים, וגם זאת הוצאה כבדה מאוד, ואני מקווה שברוח הזאת, ששוטפת את משרד האוצר, כדאי שאנחנו גם נדליק רנאור על תשלומי ההורים, כי זה כבד מאוד. תודה רבה, ושוב אני מברך את שר האוצר. יואב, זה יהיה נחמד לך אם אני אגיד: גם את ראש הממשלה? יואב קיש (הליכוד): אני בירכתי גם את שר האוצר וגם את ראש הממשלה. יואל חסון (המחנה הציוני): אוקיי, תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת, היוזמה שאנחנו נאשר עכשיו ליותר נקודות זיכוי להורות והורים עובדים היא חשובה, היא מבורכת. למי שיקבל את התוספת הזאת, למי שתזכה או יזכה ליהנות ממנה, זאת עזרה מאוד משמעותית ביכולת לגדל את הילדות והילדים במדינת ישראל היום. הבעיה היא שמדובר בפלח צר מאוד מהאוכלוסייה. קודם כול, צריך להיות משלמות ומשלמי מס בשביל לקבל נקודות זיכוי, ובואו נזכיר לכולנו שסדר גודל של חצי מהעובדות והעובדים בישראל היום לא מגיעות ומגיעים בכלל לסף המס, לא מרוויחות מספיק כסף, לא משתכרים מספיק כסף בשביל לשלם מס, ככה שלא יוכלו לקבל הטבה במס. אבל יש פה עוד דבר דרמטי, חברות וחברים. זה ממש מקסים ששר האוצר החליט לחַלק עכשיו את הממתק הזה לחֵלק מההורות וההורים במדינת ישראל, אבל זה שרירותי לגמרי, זה עניין רגעי: עכשיו הוא החליט שעכשיו הוא נותן את נקודות הזיכוי האלה, אבל זה לא עניין של מדיניות, זה לא נמצא בתוך תקציב המדינה, זה לא ארוך טווח. זה גם, אגב, הולך חצי שנה אחורה, רטרואקטיבית. אבל אם נגיד ילד ייוולד בשנת 2018, ילדה תיוולד בשנת 2018, אין לה שום ודאות שאז היא עדיין תקבל את ההטבה הזאת ואת העזרה הזאת לגדל אותה. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – הטבה – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ואני אגיד לך דבר נוסף, חברתי חברת הכנסת טלי פלוסקוב: כשאני מדברת על מדיניות אני לא מדברת רק על המדיניות של התמונה הגדולה של הכלכלה של מדינת ישראל כאן ועכשיו, בתקציב הנוכחי או בתקציב הבא; אני מדברת על מדיניות שמתחילה להבין שעבודות הבית וגידול הילדות והילדים לא יכולות להמשיך להיות שקופות. לא יכולה להתקיים כלכלה מודרנית, רלוונטית, בת-קיימא, שלא סופרת את עבודות הבית וגידול הילדות והילדים, שלא מכירה בערך הכלכלי שלהן, שלא יודעת לספור אותן, לחשב אותן ולהגיד באמת איך המדינה סופגת אותן, משלמת עליהן, מאפשרת לזכות עליהן – מה שלא יהיה. זה תפקיד של כלכלניות וכלכלנים לשבת ולהמציא את המנגנונים האלה, אבל מישהו או מישהי בממשלה צריכה להגיד להם לעשות את זה. וזה דבר שהממשלה הזאת אפילו לא מתחילה לעשות. חברות וחברים, הגיע הזמן להפנים: נשים הן לא כמו שאמרה בזמנו יוקו אונו –Woman is the nigger of the world; נשים הן כבר לא השפחות של העולם הזה. הן יוצאות לעבוד, הן משתכרות כסף, ולא יכול להיות שהן תמשכנה להצטרך לעבוד ולהרוויח פחות כסף כי הן צריכות לבוא הביתה למשמרת שנייה שאף אחד ואף אחת לא מכירה בערך הכלכלי שלה. זה דבר שצריך לשנות אותו מהיסוד, ולצערי, עוד נקודות זכות במס כאלה או אחרות לא ישנו את המצב הזה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. טלי פלוסקוב (כולנו): אז צריך להמשיך – – – היו"ר נאוה בוקר: אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. טלי פלוסקוב (כולנו): לא נעשה שום דבר, לא – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אנחנו מצביעות בעד – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דב חנין. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי, קפצת עלי. דילגת עלי. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: סליחה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. שלוש דקות. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך. חברי חברי הכנסת, התוכנית בכללותה היא בהחלט תוכנית טובה, אשר מעניקה לאדם העובד פיצוי הולם על יציאה לעבודה של שני בני הזוג. סבסוד הצהרונים הוא בהחלט מהלך ראוי. העלאת מענקי העבודה היא בהחלט מהלך ראוי, דהיינו העלאת נקודות הזיכוי. ההקלות שניתנו על ידי הורדת מכס ומס קנייה בכמה מוצרים – חלקם ראויים, ועל חלק אני חלוק, כגון הורדת המכס על טלפון סלולרי. מי שיש לו כסף לטלפון סלולרי, שילך ויקנה טלפון סלולרי. את הכסף הזה היה אפשר לקחת לבריאות, לחינוך ועוד להרבה מאוד דברים אחרים. כאשר מסך העשן מתפוגג, עולות כמה שאלות מהותיות נגד המהלך: מהיכן יגיע הכסף? מהיכן ייגזר התקציב? מנהל רשות המסים ואנשי אגף התקציבים אמרו לי: יהיה בסדר. אני לא אוהב את המושג הזה, "יהיה בסדר". אלה שמים את יהבם על הכסף שיתקבל כמס ממכירת מובילאיי, וכן מעודפי גבייה, דהיינו ההכנסות ממסים, אבל זה מסוכן, כי זה עתידי, זה לא כרגע. וכך, כדי לממן את התוכנית, שלחו ידם שר האוצר ואנשי אגף התקציבים ברזרבות התקציביות. כך, התוכנית מתוכננת לשנתיים, ובשלב זה אין לתוכנית היתכנות עתידית. שנתיים, אתם שומעים? ואני נתתי בתחילת דברי בהחלט נקודות זכות לתוכנית הזאת, אבל תוכנית כלכלית אינה תוכנית לזמן מצומצם, היא תוכנית ארוכת טווח, ולא לשנתיים. ומה יהיה לאחר 2019? זאת תהיה הבעיה של שר האוצר הבא. כך לא מנהלים כלכלה. טלי פלוסקוב (כולנו): אותו שר האוצר. מיקי לוי (יש עתיד): כבר אמרתי בעבר: תוכנית כלכלית במסגרת תקציב דו-שנתי היא מסוכנת. השימוש ברזרבות התקציביות הוא מסוכן. אסור לנגוע ברזרבות תקציביות. זה לא ראוי, זה לא מהלך כלכלי נכון, ואסור להסתמך על מקורות תקציביים חד-פעמיים ולגלגל את האחריות על שר האוצר הבא. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ועכשיו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, תודה על רשות הדיבור, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו תומכים בכל מהלך שיקל על אנשים עובדים במדינת ישראל, בוודאי שיקל על הורים לילדים צעירים, ומבחינה זו אנחנו נתמוך בהצעה שהממשלה מקדמת. אבל כמו שאמרו חברי לפני, אנחנו צריכים לדאוג גם לאלה שנמצאים מתחת לשכבה הזאת שעכשיו תקבל מאתנו עידוד ותמיכה. אנחנו צריכים לדאוג לאלה, למשל, כמו שאמר חברי חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, לאלה שאינן יכולות לעבוד. בחברה הערבית נשים רבות רוצות לעבוד ולא יכולות להגיע לעבודה. איך אנחנו אותן מעודדים? איך אנחנו מעודדים את הנשים האלה? ובואו נדבר עם על אותם אנשים שלא יכולים בכלל לעבוד. היום התקיימה מחוץ לכנסת הפגנת הנכים, בדרישה להעלות את קצבת הנכות לגובה שכר המינימום. גברתי היושבת-ראש, על השולחן נמצאת גם הצעת החוק שלך בנושא הזה; חברי חבר הכנסת אילן גילאון מקדם הצעת חוק כזאת, שאפילו עברה את הקריאה הטרומית בכנסת ומחכה, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, לדיון שאני מקווה שיתקיים אצלך בוועדה במהירות. מה קורה עם המאבק הזה? למה לא מעלים את קצת הנכות לגובה שכר המינימום? זה עולה כסף. זה עולה כסף – – – טלי פלוסקוב (כולנו): עושים עבודה – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): עושים עבודה, אני תמיד שמח שעושים עבודה – – היו"ר נאוה בוקר: הצעתי עולה ביום ראשון לוועדת שרים. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אבל אנחנו נבחנים בסופו של דבר לא בזה שאנחנו עושים עבודה, אנחנו נבחנים בתוצאות. והאנשים האלה כרגע לא יכולים לסיים את החודש. וגם אם המתווה שיוצא – ואני קורא את הדברים שמתפרסמים – יהיה מתווה ששיפוע השינוי שלו יהיה אטי, המשמעות היא שאנשים רבים יישארו במצוקה זמן רב וארוך מדי. ואני אומר, צריך לעשות כאן את השינוי. אני מדבר על הנכים, אבל לא פחות חשוב להזכיר את הקשישים. קצבת זקנה בישראל היא קצת יותר מ-1,400 שקל. האם מישהו מאתנו באמת מאמין שבן אדם קשיש יכול לחיות מ-1,400 שקל? טלי פלוסקוב (כולנו): אף אחד לא חי מ-1,400 שקל בישראל. אף אחד – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): חברתי חברת הכנסת פלוסקוב, את תגידי לי: יש לאנשים פנסיה. זה נכון, אבל לא לכולם יש פנסיה. טלי פלוסקוב (כולנו): יש השלמת הכנסה – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): תגידי לי: יש הבטחת הכנסה. אבל אני מציע לך לקרוא את המבחנים של הבטחת הכנסה, ואני יכול להראות לך אנשים – קשישים בישראל, שלא עומדים בתנאים של הבטחת הכנסה, ולכן הם אינם זכאים להבטחת הכנסה, ואין להם פנסיה – – טלי פלוסקוב (כולנו): אז למה הם לא זכאים – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – ואין להם פנסיה – ואין להם פנסיה, ואין להם פנסיה – ואני אומר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים לקבוע כעיקרון שגם קשיש בישראל זכאי להכנסת מינימום של 5,000 שקל, אם אין לו את הכסף הזה ממקורות אחרים. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים בבקשה. טלי פלוסקוב (כולנו): גם אני – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): ונקודה אחרונה, שבה אני רוצה לסיים, כי מחר יהיה לנו דיון מיוחד בנושא הזה במליאת הכנסת – אני שמח שנמצא אתנו שר הבריאות, ואני רוצה לחזור ולחזק אותו במאבק שהוא מנהל על הכללת הביטוח הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי. אם יש כסף, יש מה לעשות בכסף, וצריך לעשות את זה עכשיו. עכשיו זה זמן רצון, ואת זמן הרצון הזה צריך לנצל. תודה רבה. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את שר האוצר על כך שהוא התגייס לטובת מעמד הביניים – עניין מאוד מאוד חשוב – אותו מעמד שנושא על גבו מצד אחד את רוב היצרנות הכלכלית של מדינת ישראל, וגם את תשלום המסים במדינת ישראל, ועל כן אני חושבת שהיוזמה הזאת היא מאוד מאוד חשובה. הזכיר כאן חבר הכנסת עודד פורר את ל"ג בעומר. אני מצאתי את עצמי היום נאלצת להגיש בג"ץ – דבר שאני לא מחבבת במיוחד – נגד משרד החינוך, בנושא של ל"ג בעומר ולוח החופשות של תלמידי ישראל. יושב כאן השר ליצמן, שיכול להעיד – וניגש אלי חבר הכנסת מוזס קודם – הוא יכול להעיד כיצד מתוכננים ימי החופשה במערכת החינוך החרדית: אין אסרו חג, חופשת הקיץ היא חופשה שמגיעה עד חודש ימים, אם אינני טועה – היא רואה את ההורים לנגד העיניים; היא יודעת שההורים אינם יכולים להתמודד עם הנטל הזה, וזה מאוד מאוד דומה לתוכנית "משפחה נטו". זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות – לסנכרן את לוח החופשות. בד בבד, צריך לחזק את מעמד המורה בישראל. לפחות בעיני אין על זה שום ויכוח; המורים נשחקים תחת הנטל, ואני רואה אותם נשחקים תחת הנטל. וכשאני מדברת על סנכרון ימי החופשה, אני רואה את המורים בו בזמן שותפים למהלך הזה. פונים אלי מורים בצורה אנונימית ואומרים: כן, הגיעה השעה; פונות אלי מנהלות ואומרות: אנחנו לא מבינות למה לילדים בכיתה ג' יש חופשה בל"ג בעומר, הרי הם לא נמצאים במדורה עד 02:00 בלילה. ולכן חייבים לעשות שינוי. השינוי הזה הוא לא נגד אף אחד, הוא בעד החברה הישראלית. אני רוצה ברשותכם לנצל את המעמד המיוחד הזה – תמיד מעל הדוכן. ויושב כאן השר ליצמן, שמסור כל-כולו – אני באמת אומרת את זה, אדוני השר – למשבר הקשה בהדסה במחלקה ההמטו-אונקולוגית. ואני יודעת כמה אתה מסור לעניין, ועד כמה אתה מוטרד מזה. היום, אדוני השר, הלכתי לבקר את הילדים. הלכתי לראות אותם. לך, שאתה מבקר הרבה בבתי-חולים, אני לא צריכה לספר כמה המראה הזה מורכב, אבל אני חייבת לפנות אליך, אולי אני רוצה להגיד כמעט פנייה אחרונה, כי אנחנו כבר לפני 1 ביוני, ואתה יודע שסביב המשבר הזה לא נקטתי עמדה חד-משמעית לטובת אף אחד מהצדדים. ראיתי את הנהלת בית-החולים. אדוני יודע שכששאלת אותי: מה, היית מקימה עכשיו מחלקה אחרת בשערי צדק כי הרופאים החליטו? עניתי: אתה צודק, אדוני השר. אמרתי את זה אפילו לרופאים. מצד שני, לא אהבתי כל מה שההנהלה עשתה. אני קוראת לך עכשיו: נדרש פה טיפול טראומה, כמו בטיפול רפואי. אם אתה היית יכול להנחות את מנכ"ל משרדך, את בר סימן טוב, למנות אותו כמגשר טראומה – ככה אני קוראת לזה, אין לי דרך אחרת – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת, אדוני השר, אבל לצערי – לצערי, הדבר הזה לא הסתייע. אני חושבת שאנחנו כבר בשלב אחרי המגשר החיצוני הזה. שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – מנהל המחלקה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני השר, אני באמת פונה אליך – אני יודעת שאתה מעורב. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מבקשת, אני רק מסיימת – אנחנו עכשיו צריכים טיפול טראומה. אדוני השר יודע את זה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חבר הכנסת נחמן שי. קריאה: אני לא מבין, כל מי שמתלונן מקבל רשות, אף על פי שאמרת שהרשימה סגורה? אז גם לי – – – היו"ר נאוה בוקר: אתה צודק. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, התוכנית שהביא האוצר היא תוכנית טובה. אומנם רק חלק ממנה מגיע בעת הזאת, אבל הוא חלק חשוב, ואני חושב שהורים צעירים במדינת ישראל זכאים, ראויים, וחשוב לסייע להם. קשה לגדל פה ילדים, קשה ויקר, וטוב שנפתחה היוזמה הזאת. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. אני רוצה לדבר על איך לגדל הורים, איך לגדל סבים וסבתות במדינת ישראל, כי – אל תשכחו, לילדים האלה, שגם הם יהיו פעם הורים, ואחר כך גם סבא וסבתא, יש גם היום משפחות. וכשאנחנו מדברים על "נטו משפחות", ורוצים לסייע למשפחות האלה, אני מדבר אולי על הברוטו-משפחות, על המשפחות כולן. ורבותי, יום הזיכרון האחרון לשואה ולגבורה העלה מחדש על סדר-היום את עשרות או מאות אלפי המקרים של ניצולי השואה, אנשים שחוו את השואה בפינות שונות, כל אחד בדרכו שלו, ושוב על פני השטח צפה ועלתה הבושה האיומה הזאת, שמדינת ישראל ממשיכה להתעלם, או להתחמק, או לשלול, או לא להעניק להם, בשנותיהם האחרונות, כי מדי חודש מתים לפחות 1,000 מהם – 1,000 מתים מדי חודש לפי הסטטיסטיקה שהוצגה, ואנחנו לא משכילים להקל את הרגעים האחרונים האלה שעוד נותרו להם. וכשמציגים תוכניות – יושב פה ידידי חבר הכנסת אלי אלאלוף, וישבנו בוועדה וראינו – אז מציגים לנו תוכנית לארבע שנים, שכל שנה ייתנו קצת יותר. ואנחנו אמרנו: אולי תיתנו כל שנה קצת פחות, כי יהיו קצת פחות. קודם תיתנו יותר, עכשיו תיתנו את היותר, ואחר כך תורידו, כי ממילא יהיו פחות אנשים, לצערנו הרב, שיזדקקו לזה. המצוקה של הקשישים, של האנשים המבוגרים, של אזרחים ותיקים, שנקרא להם איך שנקרא להם, בחברה הישראלית, היא גדולה, והממשלה הזאת נדרשת סוף-סוף לשים את הנושא הזה על סדר-היום. ואני יודע שהוא קצת פחות אטרקטיבי, ואולי הוא לא הכי פוליטי בעולם, גם זה עוד יוכח – שזאת טעות. אבל אני אומר מפה פעם נוספת, ואני אשוב ואומר את זה כל עוד יינתן לי המיקרופון הזה: תביאו בחשבון מיליון אזרחים ותיקים במדינת ישראל, שרבים רבים מהם זקוקים לעזרה ולא מקבלים אותה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אחרונת הדוברים, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש, תראו, חשוב לי לומר שכשאני באמת מביעה את דעתי בנוגע לתוכנית "משפחה נטו", אני עושה את זה ממקום נקי לחלוטין – אין לי שום אינטרסים, אין לי דברים נסתרים או מניעים כאלה ואחרים, אני אומרת, זה בהחלט צעד נכון בכיוון הנכון. לא ייתכן שהורים צעירים לילדים נאבקים לא רק בעלויות המטורפות של שכר החינוך לגיל הרך, הם צריכים להיאבק בצורה מטורפת במה שקורה עם שוק השכירות, ובמקביל, אם הם לא נולדו למשפחה עשירה אז בטח שאין להם גם את ההון העצמי. עכשיו תנסו לחסוך בתוך כל המערבולת הזאת ולהבין אם אפשר להתקיים בכבוד. עכשיו, אנחנו מדברים על מעמד הביניים, אנחנו לא מדברים על האוכלוסיות החלשות, ולכן כל הטבה למעמד הזה משחררת כסף פנוי, אולי לצבירת הון עצמי, אם וכאשר בעוד 20 שנה יצליחו, לפי הלמ"ס, זוג כזה יכול לחסוך כ-140 שקל בחודש. עכשיו, תגידו לי, איזה הון עצמי אתה יכול לצבור, ומתי? לכן, משכנתה 90% בערבות המדינה זה דבר חשוב, כי זה מכניס שחקנים חדשים. עכשיו אני פונה לשר האוצר ואני אומרת דבר נורא פשוט: תמשיך עם הצעדים האלה, אתה תקבל גיבוי מלא מהאופוזיציה, אתה תקבל גיבוי מלא מח"כים אמיתיים בקואליציה. אל תחשוש להציע תוכניות וצעדים שבאים להיטיב עם הקהל, עם הציבור, עם האוכלוסיות המוחלשות ועם האוכלוסיות של מעמד הביניים. אבל אני אומרת, אל תשכח לרגע שבצעדים האלה יש קבוצות נשכחות – יש אולי קבוצות שעדיין לא הגעת אליהן, יש קבוצות שבכוונתך להגיע אליהן, אז תעשה זאת, ותעשה זאת מהר, כי בקרוב אנחנו נגלה אם מישהו בקואליציה רוצה להקדים את הבחירות, ואם המישהו הזה העביר את המסר, ואם זה סוג של איזושהי תעמולת בחירות כזו או אחרת מצד שר האוצר – זה לא מעניין אותי. לפעמים כוונות לא טהורות מביאות לצעדים טובים; לפעמים לא מאהבת מרדכי דברים נעשים, אבל התוצאה שלהם היא תוצאה טובה. אז גם אם שר האוצר מתכוון ליצור עכשיו איזושהי כלכלת בחירות, גם זה מבורך, אנחנו נתמוך, ויותר מכך, אנחנו נעודד אותך לעשות צעדים חשובים – אל תשכח את הדיור הציבורי, שעדיין לא הבאתם להצבעה. דובר על כך שתהיה בנייה מסיבית לדיור ציבורי בכל פרויקט ממשלתי – אני עדיין לא רואה את זה מתקיים. דובר על כך שתהיה מהשכרה לרכישה בדיור הציבורי, שהכספים בהשתתפות לשכר דירה לא ירדו לטמיון – 1.6 מיליארד בכל שנה המדינה מוציאה על השתתפות בשכר דירה, ושמה את הכסף בשוק השכירות, שגם ככה בוער. זה לא חכם, הכסף הזה הולך לאיבוד, הדירות לא נשארות בידי המדינה ובטח לא בידי השוכרים. אנחנו מדברים על הרבה צעדים שצריך וראוי לעשות, אבל במקביל צריך לזכור שיש צעדים נוספים, ששר האוצר צריך לעמוד על רגליו האחוריות ולומר: עד כאן: העלאת גיל הפרישה פוגעת באופן חמור באוכלוסיות החלשות ביותר במדינת ישראל. אנחנו מדברים על נשים – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת אורלי. אורלי לוי אבקסיס: – – שעוסקות בעבודה שלא נותנת להם, באמת, לא ביטחון תעסוקתי ולא ביטחון כלכלי, ואנחנו גוזרים עליהם עוני, כי אנחנו דוחים להם את קצבת הזקנה. פה, אל תפקיר את הנשים החלשות ביותר, אל תהפוך אותן לעניות יותר מכפי שהן כבר היום, ואל תשים אותן במשבצת שווה – את המנקה בקניון או בחדר המדרגות יחד עם קרנית פלוג או נשים חזקות אחרות. היו"ר נאוה בוקר: תודה. אורלי לוי אבקסיס: אי-אפשר לתת להן את אותו פתרון, תעשו את זה דיפרנציאלי. זה חשוב. אדוני שר הכלכלה, תאמר את דעתך פה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: גם גיל פרישה יכול להיות דיפרנציאלי. זה יהיה יותר נכון, וזה יהיה צדק חלוקתי אמיתי. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. ואנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מס הכנסה (הגדלת נקודות זיכוי להורים) (הוראה שעה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. חברים, נא לשבת במקומות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מס הכנסה (הגדלת נקודות זיכוי להורים) (הוראה שעה), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 42, אין מתנגדים, אין נמנעים. לאיזו ועדה? נחמן שי (המחנה הציוני): רפורמות. קריאה: כנסת, כנסת. היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת להוסיף את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לפרוטוקול, הצביעה בעד. את חבר הכנסת חמד עמאר. דוד ביטן (הליכוד): כספים. היו"ר נאוה בוקר: אוקיי. ההצעה תועבר לדיון בוועדת הכספים. חברות הכנסת מיכל רוזין וחברת הכנסת זהבה גלאון, לפרוטוקול, נרשמות כתומכות. חבר הכנסת חמד עמאר – לא לפרוטוקול; הוא לא יכול להצביע, לכן ההצבעה שלו תירשם כהצבעה רגילה. אוקיי. הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת, כדי שתחליט באיזו ועדה ההצעה תידון, הכנסת או הכספים. טלי פלוסקוב (כולנו): רפורמות או כספים. יואב קיש (הליכוד): אני אומר לכם, לא ועדת הכנסת. אם יש אי-הסכמה במליאה, זה עובר לוועדת הכנסת. היו"ר נאוה בוקר: יואב קיש – חבר הכנסת יואב קיש, תירגע בבקשה. טעות בניסוח של המזכיר, מה אתה מתעצבן? תירגע. קריאה: – – – לוועדת הכנסת. היו"ר נאוה בוקר: יוחלט בוועדת הכנסת. נסגר. קריאה: מי אמר – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, תם סדר-היום. קריאה: מי אמר – – – טלי פלוסקוב (כולנו): רגע, רגע, הוא אמר כספים, נחמן אמר ועדת הרפורמות, אני אמרתי ועדת העבודה והרווחה – שלוש ועדות. היו"ר נאוה בוקר: חברים, אין מחלוקת. ההצעה תועבר לדיון בוועדת הכנסת, שם יוחלט לאיזו ועדה היא תועבר. נקודה. חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי י"ג באייר התשע"ז, 9 במאי 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 20:04.