דברי הכנסת
דברי הכנסת
כו / מושב שלישי / ישיבות רכ"ט–רל"א /
י"ט–כ"א באייר התשע"ז / 15–17 במאי 2017 / 26
חוברת כ"ו
ישיבה רכ"ט
הישיבה המאתיים-ועשרים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שני, י"ט באייר התשע"ז (15 במאי 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
הודעת יושב-ראש הכנסת 6
נאומים בני דקה 6
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 6
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 7
חיים ילין (יש עתיד): 7
רחל עזריה (כולנו): 8
איתן ברושי (המחנה הציוני): 9
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 10
נחמן שי (המחנה הציוני): 10
יעל גרמן (יש עתיד): 11
אכרם חסון (כולנו): 12
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 12
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 13
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 14
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 14
דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר בני אלון, זיכרונו לברכה 15
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 15
שר החינוך נפתלי בנט: 16
שעת שאלות לשר החינוך והתפוצות 17
שר החינוך נפתלי בנט: 17
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 17
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 23
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 36
אברהם נגוסה (הליכוד): 38
עליזה לביא (יש עתיד): 40
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 44
עיסאווי פריג' (מרצ): 53
יהודה גליק (הליכוד): 59
איתן ברושי (המחנה הציוני): 63
מיקי לוי (יש עתיד): 64
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 67
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 69
נחמן שי (המחנה הציוני): 72
הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 74
שר החינוך נפתלי בנט: 75
מיקי לוי (יש עתיד): 76
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 76
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 80
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 84
נחמן שי (המחנה הציוני): 84
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 86
אלי אלאלוף (כולנו): 86
ענת ברקו (הליכוד): 87
השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 88
הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017 90
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 90
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 28), התשע"ז–2017 92
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 93
שאילתות ותשובות 95
763. מינוי רב עיר למבשרת ציון 95
נחמן שי (המחנה הציוני): 95
השר לשירותי דת דוד אזולאי: 95
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום יום שני, י"ט באייר תשע"ז, 15 במאי 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7) (הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דוד אמסלם וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15) (הרחבת ההגדרה נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דוד אמסלם.
לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4213/20 וכלה בהצעת חוק פ/4240/20: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – בחירת חבר מועצה למילוי מקום ראש רשות וסגניו), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, עליזה לביא, יעל גרמן, מנואל טרכטנברג, דב חנין ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הטלת ארנונה על בתי-אבות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (תנאים לפטור מארנונה למוסד מתנדב), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הקמת ועדה לתביעות פיצויים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – הכפפת הרשות למשרד ולשר קבועים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – הגבלת מספר המתנדבים שמפנה גוף מוכר), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים על בסיס הכנסות ההורים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – צמצום יכולת ההשפעה של חשודים על התנהלות גוף מוכר), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק איסור מתן חופשה במערכת החינוך בל"ג בעומר, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן ויואל חסון; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הנחה בארנונה לאזרח ותיק המתגורר בדירה שאינה בהחזקתו), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לסטודנטית לאחר לידה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת שרן השכל, ניסן סלומינסקי, עודד פורר, יעקב מרגי, זהבה גלאון, רוברט אילטוב, יואל חסון, דוד ביטן, יואב בן צור, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, משה גפני, ישראל אייכלר ועליזה לביא; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – שמירת מקום ישיבה ללא תוספת תשלום בתחבורה ציבורית), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (פרישה מסיעה והגבלת הזכות לכהן כיושב-ראש ועדה או כסגן), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יגאל גואטה ויואב בן צור; הצעת חוק למניעת עישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – איסור עישון בגני שעשועים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה ורחל עזריה; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – שלילת הכרה ממכינות המעודדות סירוב פקודה והסתה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, יעל גרמן, תמר זנדברג, נחמן שי ואיציק שמולי; הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הרכב הוועדה לבחירת שופטים), מאת חבר הכנסת יצחק הרצוג וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – הטבות לניצולים שעלו לאחר שנת 1953), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ודב חנין; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – אזורי התפילה ברחבת הכותל המערבי והסמכויות להנהגת סדרי התפילה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018) (תיקון – אי-הטלת מס ריבוי דירות על דירה מושכרת), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת חיים ילין; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חובת אישור חוקי עזר שעניינם ימי המנוחה על ידי שר הפנים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, מרדכי יוגב, אורי מקלב, יעקב אשר, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, יעקב מרגי, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, בצלאל סמוטריץ, יגאל גואטה ויצחק וקנין; הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – שחרור אסיר שביצע רצח או ניסיון לרצח), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אמיר אוחנה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי ליחיד ששוכר דירת מגורים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מסלול מקוצר חובה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, יואב בן צור, יגאל גואטה, אורי מקלב, נורית קורן, אוסאמה סעדי, קארין אלהרר ודוד ביטן; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, שולי מועלם-רפאלי ומיכל רוזין; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – חובת פרסום שאלון לאיתור חשש לניגוד עניינים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ורועי פולקמן; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יצחק הרצוג.
עוד אודיעכם כי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ייצוג הולם בשמות מקומות ציבוריים), התשע"ז–2017, פ/4174/20. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
הודעת יושב-ראש הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, גם לי יש הודעה. אני גאה ושמח להודיע לכם שלפני שעות אחדות קיבלתי בשמכם, בשם הכנסת, את פרס משרד המשפטים לשקיפות שלטונית, פרס דו-שנתי שמביע הערכה של צוות השופטים, של הוועדה שקבעה את הזוכים, לצעדים שהכנסת עשתה בתחומים האלה, של שקיפות, הקמת מאגר החקיקה, שידור ישיר מוועדות, אפליקציה של הכנסת והצבעות אלקטרוניות בוועדות, ועוד כהנה וכהנה.
כמו שאמרתי, אני מודה לחברי הכנסת ולמינהל הכנסת, לכל אלה שסייעו בנושא החשוב הזה, להוות דוגמה למוסדות ממשלתיים, אחרים, בכל הקשור לנושא של שקיפות.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שחברי הכנסת יוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה.
חבר הכנסת חמד עמאר יפתח היום את הנאומים. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בסוף השבוע נפגשתי עם מורי נהיגה, וגם עם תלמידים. התלמידים והמורים סיפרו לי שהם צריכים לחכות למבחן נהיגה שישה חודשים. את הנושא הזה אנחנו העלינו כאן בכנסת כמה פעמים. במקרה או לא במקרה, היום נפגשתי עם נציגי משרד התחבורה, שהגיעו אלי עם נייר עמדה של עובדי משרד התחבורה ונתנו לי גם נתונים: בשנת 2002 היו 149 בוחנים, היום יש לנו – בשנת 2017, 15 שנה אחרי – יש לנו 130 בוחנים; אוכלוסיית המדינה גדלה כמעט בשני מיליון, אבל במקום שיגדילו את מספר הבוחנים – הקטינו. אני יודע שיש מכרז עכשיו, והמכרז צריך להיסגר בעוד כחודשיים, אבל בינתיים אנשים מחכים.
כל נושא ההפרטה – קיבלתי נתונים גם על עודף תקציב, עודף יתרה מההכנסות מהמבחנים – 40 מיליון שקל לשנה, והמכרז יוצא לשבע שנים. תכפילו שבע כפול ארבעים – כמה המדינה מוכנה להפסיד כדי להפריט את נושא מבחני הנהיגה.
נוסף על כך, כל הבטיחות שלנו – ואני שמעתי את שר התחבורה ואותו תלמיד יכול לגשת למבחן בתוך יומיים, שלושה, ועוד מבחן יקבל – כל מה שקורה לנו עכשיו במבחן התאוריה, שאתה ניגש היום, ולמחרת עוד פעם ניגש, ומי שעושה כסף זה מי שקיבל את המכרז. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, היום הוא היום ה-28 של שביתת האסירים, שביתת רעב, והדרישות הן דרישות אנושיות שמתייחסות לתנאי הכליאה. אין דרישה לשחרור מיידי. אין דרישה ששירות בתי-הסוהר לא יכול לעמוד בה, ולמשל עניין ביקור האסירים, שיפור הטיפול הרפואי הירוד, תנאי העברה בפוסטה, טלפון ציבורי מפוקח, התנגדות למעצר מינהלי. דרישות כאלה, מן הדין שהיו נענות לפני הכרזת השביתה. ועכשיו הטיפול בשביתה הוא על ידי הדלפות, תרגילים מניפולטיביים מלוכלכים, מלכודות קטנות וקטנוניות. יש להיענות לדרישות האלה, אדוני היושב-ראש, כי אין להעניש אסירים פעמיים, גם בהחלטת בית-משפט וגם בטיפול מידרדר – של דרישות שהיו קיימות לפני החטיפה של החייל גלעד שליט, שהובטח להחזיר אותן אחרי החזרתו. הדברים האלה לא בוצעו, והייתה הפרת הבטחה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת כנסת רחל עזריה.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, תודה, אני רוצה היום לברך גם את משרד החוץ וגם את קשרי החוץ של הכנסת. הם הובילו משלחת שהגיעה לעוטף עזה, היום היינו במעבר כרם שלום. בפעם הראשונה, אני חושב, לפי דברי קשרי חוץ, הכנסת מגיעה למעבר כרם שלום, בתוכו. היו בין 20 ל-30 חברי כנסת מכל המדינות בדרום אמריקה – הסברה, הסברה, הסברה ועוד הסברה. קשה להם אפילו להבין איך 1,000 משאיות ביום עוברות לרצועת עזה. הם ראו את המנהרות, הם ראו איך הכלכלה צריכה להתפתח ולא מתפתחת. אם אנחנו נסביר, תאמינו לי – ונגיד לעולם שאם אנחנו מורידים את הנשק, אין מדינת ישראל, אבל אם הטרור יוריד את הנשק, יהיה שלום – אם המסר הזה יחלחל גם לאו"ם, אני אומר לכם, אני חותם לכם: צבא של שגרירים יבואו היום ויילחמו על מדינת ישראל. כל העולם יתהפך, בסוף כולם יבינו.
זו התרומה, ואני רוצה לברך את הכנסת, שבאמת, למרות כל הביקורת שיש, וכל מה שעושים – הם מדהימים בקטע הזה ומארחים כמעט כל אחד, ונותנים במה להסביר. שותפים למהלך הזה לפחות עוד שישה חברי כנסת, שהולכים לנאום להם ולהעביר את המסר הזה. בסוף, בהסברה אין פוליטיקה ואין מפלגות, יש רק דבר אחד: מדינת ישראל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת חיים ילין. חברת כנסת רחל עזריה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת איתן ברושי.
רחל עזריה (כולנו):
כבוד היו"ר, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השרה, לפני כמה שנים היינו במחאה גדולה, צעדנו ברחובות וצעקנו שהעם דורש צדק חברתי. הייתי במחאה, באוהל הירושלמי, יומם וליל, ואחר כך הובלתי את מחאת העגלות, ואחד הדברים שגילינו אז הוא שבעצם, מי שנולד אחרי שנת 1980 לא יכול לקנות דירה במדינת ישראל. אחד הדברים הכי חשובים שגם הבנו – וזה גם מה שאנשים צעקו: אל"ף זה אוהל – זה איך אנחנו מאפשרים לאותם אנשים לקנות דירה.
הבנו שאחת הנקודות המרכזיות היא שמ-2008, בעצם משבר הריבית העולמי גרם לזה שהאפיק הכי משמעותי להשקעה הוא קניית דירה. ואנשים קנו דירות. הם לא אנשים רעים, הם אנשים טובים. הם עשו את הדבר הכי הגיוני עם הכסף שלהם. אבל התפקיד שלנו כמחוקקים הוא לראות את העיוות הזה שהתרחש במשק, שכל מי שנולד אחרי שנת 1980 לא יכול לקנות דירה בגלל המשבר של הריבית, ולראות איך אנחנו מתקנים את זה.
עשינו את זה על ידי מס דירה שלישית. אחד הדברים שאני חייבת לומר פה – כי אני לא יכולתי לראות את זה ולא יכולתי לשמוע את זה, איך אנשים שצעדו ביחד ברחובות וצעקו "צדק חברתי", ואמרו "אל"ף זה אוהל", ואמרו שאי-אפשר לחיות בשום מקום במדינה ושאנחנו צריכים לדאוג להם, פתאום הם אלה שמתנגדים. ואל תגידו לי, בבקשה אל תגידו, שזה עניין פרוצדורלי, כי אנחנו מחליטים ומצביעים על החוקים האלה בדיוק כמו שהוחלט משנת 1985, משנת המשבר הכלכלי הגדול – שמצביעים בחוק ההסדרים.
ואפילו יותר מזה, בשנת 1985, האופן שבו החליטו שהכול ייעשה בחוק ההסדרים, גם זה נעשה אל תוך הלילה בהצבעה אחת ארוכה ואין-סופית וכמעט בלתי אפשרית. בסופו של דבר, זה הקושי הגדול לקבל החלטות, לדאוג לכך שהמדינה תשתמש במכשירים הכלכליים שיש לנו, וחלק מזה זה מיסוי, כדי לאפשר לדור הבא לקנות דירות ולחיות פה. אני חושבת שהאחריות שלנו היא בראש ובראשונה לדור הבא, אנשים ששירתו בצבא, הולכים למילואים, מגדלים ילדים, ממלאים את בתי-הספר ואת גני הילדים, ואנחנו צריכים לדאוג להם גם לדירה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת רחל עזריה. חבר הכנסת איתן ברושי. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול השתתפתי ודיברתי בכנס שארגנה המועצה האזורית בראשות ראש המועצה עובד נור וסגניו, גם ערבי וגם יהודי, בכפר נאעורה שבמועצה האזורית גלבוע, כפר שנמצא באזור של שותפות ודו-קיום מאז הקמת המדינה ועוד קודם לכן. הייתה שם לפני ימים מספר פעילות עוינת של "תג מחיר". הייתה השתתפות רבה של יהודים וערבים בכנס מחאה ובכנס הזדהות עם התושבים, מחאה וגינוי התוקפנות הזאת כנגד ערבים.
אבל אני רוצה להגיד עוד משפט, אמרתי את זה גם שם: צריך לומר שהתופעות של "תג מחיר" נמשכות כבר כמה שנים, אולי למעלה מחמש שנים. בדיוק נמצא פה גם שר הביטחון, ואני יכול לומר שמדינת ישראל לא יכולה להשלים עם המשך התופעות האלה. בכל פעם הם ילכלכו, מישהו יבוא וינקה, ואולי יהיה איזה מעצר, ספק אם בכלל ימצאו את האשמים. מדינת ישראל, שהוכיחה שהיא מגיעה לכל מקום בעולם כדי לתפוס את מי שמאיים על ביטחונה, לא מסוגלת לפתור את הבעיה של "תג מחיר". כאילו אנחנו המחתרת ולא הם. כאילו אנחנו לא הריבון 50 שנה אחרי ששת הימים. לא ניתן להסביר איך התופעות האלה לא נגמרות. במקום להתנצל כל הזמן, במקום לגנות, צריך לתפוס אותם וצריך לומר חד-משמעית: הגיע הזמן לא רק לטפל ביתושים, אלא קודם כול לייבש את הביצות.
כל אחד שמגיע לפעולה כזאת בלילה בלב עמק יזרעאל – אני גר שם – ובמקומות אחרים, יוצא מאיזשהו מקום, הוא חוזר לאותו מקום. הוא יצא מאיזה בית, יש לו משפחה, יש לו חברים, יש לו מחנכים, יש לו מנהיגים ויש לו כנראה גם רבנים. האחריות מוטלת על כל השרשרת הזאת. צריך לומר מכאן שישראל לקראת שנת ה-70 לא יכולה להסביר – בטח לא להתפאר במציאות של "תג מחיר", בעיקר שהיא לא משתלטת על זה. אין לזה יותר הסברים. צריך להפסיק עם התופעה הזאת ולומר: עד כאן, זה לא יכול להימשך ואין סיבה שזה יימשך. יש לנו היכולת והידע כדי לטפל בנגע הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא שקשור לעבודתם הפרלמנטרית של חברי הכנסת ולהגבלת העבודה הפרלמנטרית הזאת. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן החליט למנוע מ-116 חברי כנסת לבקר אסירים פלסטיניים, ולאפשר רק לארבעה. זה דבר שהוא בניגוד למה שהיה נהוג בעשרות השנים האחרונות. כבר 40 שנה, אולי יותר, מאפשרים את הביקורים האלה, מסדירים אותם ללא בעיות, כמעט ללא הגבלות. מאז שמר ארדן נכנס, הוא התחיל לסנן, למנוע, לצמצם, עד שהוא קיבל את ההחלטה הסופית הזאת. זה פוגע במהות העבודה הפרלמנטרית.
הדברים נכונים היום, כבוד היושב-ראש, כשיש שביתת רעב של אסירים, כאשר חובתנו הפרלמנטרית היא לפקח על הנושא הזה. צריך לתת לחבר כנסת אפשרות להיכנס לכל מקום כל עוד הוא לא פוגע באנשים, או שאנשים לא יכולים לפגוע בו. זו חובתו, זו עבודתו. יכול להיות שאני בביקורי אצל האסירים האלה אגלה דברים ואביא אותם לכנסת כאן – אפשר להציל חיים, לתקן עיוותים, לטעון טענות נגד הממשלה. אני מקווה שהיושב-ראש לא מגבה את ההחלטה הזאת, כי היא פוגעת במהות עבודתנו הפרלמנטרית. היום אסירים, מחר מי יודע מה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תאגיד השידור החדש כאן, ועכשיו, הפציע הבוקר. לא היו בשידורי הרדיו הבדלים מהותיים, ואני ממתין לראות מה יקרה בשידורי אחר הצהריים של הטלוויזיה. בעיני הדבר טוב. אף אחד לא תכנן לעשות פה מהפכה גדולה. אני חושב שהשידור הציבורי כמרכיב חשוב בדמוקרטיה הישראלית צריך ללכת בדרכו. היה צריך לנקות הרבה עשבים שוטים, הם היו מאוד גבוהים. אני מקווה שהדבר הזה נעשה או ייעשה. אבל במקביל, התאגיד עתר לבג"ץ, ובג"ץ אכן קבע, כהוראת ביניים, לא לבצע את ההפרדה בתוך התאגיד הזה בין תחום החדשות לתחומים אחרים. אני רוצה לקרוא מפה לממשלת ישראל, וגם אפילו לכנסת – אני יודע שזה עבר והמכבש כבש: בואו נשקיע בזה חשיבה נוספת, אולי הזמן יעשה את שלו, ויובן שאין בזה שום היגיון – לא תוכני, לא טכני, לא ארגוני. זו סתם תוספת של אמצעים, עלויות, בלבול. מודל כזה אני לא מכיר בשום מקום בעולם, ומה שהשוו לערוץ 22 לא קיים.
לכן זאת ההזדמנות עכשיו לומר: תרפו את ידיכם מהתאגיד. הוא יצא סוף-סוף, עכשיו תנו לו לחיות את חייו. נמשיך לעקוב אחריו כמו אזרחים, כמו חברי כנסת, אבל מספיק להתעסק אתו. יש במדינת ישראל כמה נושאים יותר חשובים מאשר הנושא הזה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת יעל גרמן. אחריה – חבר הכנסת אכרם חסון.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, נכבדתי השרה, חברי, אמש התבשרנו על פרסום מקומם של אוניברסיטת בן-גוריון, שבה החליטו להעמיד לדין משמעתי את דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה, פרופ' דיויד ניומן, לאחר שהטריד מינית סטודנטית לתואר שלישי. פרופ' ניומן נמצא אשם. ומה הוועדה גזרה עליו? נזיפה. לא להאמין שדיקן, שצריך להוות דוגמה בכירה ליחסי סגל–סטודנטים, נמצא אשם, וקיבל נזיפה. איך קורה דבר כזה? מסתבר שמי שקיבלה את ההחלטה היא ועדה פנימית שמורכבת מסגל בכיר של האוניברסיטה, סגל שאף אחד לא יודע מיהו ומה שמו, ועלול גם לעמוד בניגוד עניינים. בנוסף, אין שקיפות לא רק בהרכב של הוועדה, אלא שאין בכלל פרסום של פרוטוקול שמסביר את הקשר בין השיקולים לגזר הדין.
מר ניומן נמצא כרגע בשבתון בחו"ל, והוא ממשיך במחקרו ובעבודתו כמרצה בכיר. כלומר, העובדה שהוא אינו מכהן כרגע בתפקידו היא מכורח הנסיבות, ולא בגלל הרשעתו. מהר מאוד הוא ישוב לתפקידו מבלי מפריע. ומה עם הסטודנטית? המקרה באוניברסיטת בן-גוריון אינו המקרה הראשון, והוא בוודאי לא יהיה גם האחרון אם התקנות באוניברסיטה – בכלל האוניברסיטאות והמכללות – לא ישתנו. יש לפעול לגילוי מיידי של החברים בוועדה ושל השיקולים שהביאו לקבלת ההחלטה הזו וכל הבאות אחריה.
אני מבקשת מכל האוניברסיטאות והמכללות להתעורר ולפעול בתוכן להסדרת הנושא, כדי למנוע את התופעה שכנראה נפוצה בין כותליהן. ניתן לקחת דוגמה, דרך אגב, מאוניברסיטת ירושלים, שהסדירה את הנושא בצורה מאוד ראויה.
מחר יצאו מבאר שבע להפגין מאות סטודנטיות וסטודנטים. אם לא נקשיב ונשנה עכשיו את המערכת והתקנון, אנחנו בהכרח מעודדים את התופעה ומפקירים את הקורבן הבא.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
אכרם חסון (כולנו):
בחרתי לדבר על שני נושאים בקצרה. הנושא הראשון קשור לאחינו הצ'רקסים, ואני מברך את ראש מועצת כפר כמא, שנמצא כאן יחד עם הסגן והצוות הבכיר. הם היו בכנסת וביקרו אצל חברי הכנסת. הם מציינים 153 שנות גלות שנכפתה עליהם לאחר שגורשו מארץ המולדת בשנת 1864. רק מעטים בחברה הישראלית מכירים את הקהילה הצ'רקסית בישראל בכלל ואת רצח העם שהם עברו עם גירושם ממולדתם בפרט. הם פועלים בשנים האחרונות כדי להעלות את המודעות לקהילה הצ'רקסית בישראל, ובתוך כך – את החשיפה לתרבות, למורשת ולהיסטוריה המפוארת שלהם. כמובן, כולנו, ללא הבדל דת, גזע ומין, חייבים להכיר ברצח העם הצ'רקסי.
כמו כן, יושבת אתנו כאן ביציע קבוצה מבני העדה הדרוזית. אתנו סלמאן קבלאן, יושב-ראש ועד עובדי פקחי התנועה בנתיבי ישראל, גם נציג מעין אל-אסד, גם מכפר ראמה וגם מבית ג'ן. היום הם היו בכנסת כדי לדבר על 300 עובדים אשר עובדים כפקחי תנועה בחברות התאמה ומיקוד ונותנים שירותים לנתיבי ישראל, והם מועסקים בתת-תנאים; הם כמובן לא מקבלים שכר הוגן – מקבלים את שכר המינימום, 4,000 ומשהו, ראיתי את התלושים שלהם. בושה, שהפקחים האלה, שעבדו, ולמדו, והשקיעו בעצמם שנים רבות, עובדים יותר מעשר שנים ומקבלים משכורת של 4,000–5,000 שקל בלי שום תנאים. לכן, אנחנו ביקשנו מידידנו וחברנו אלי אלאלוף לקיים ישיבה דחופה בעניינם בוועדת העבודה והרווחה. לשמחתי, הוא נענה, ואני מודה לו ומקווה שכל חברי הכנסת יעזרו לנו לפתור את בעייתם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום העם הפלסטיני מציין 69 שנים לנכבה, אותה נכבה של 48', שכתוצאה ממנה מרבית העם הפלסטיני, יותר מ-80%, נהפכו לפליטים. הנכבה הזאת נמשכת עד היום הזה, ומשתקפת במצבו של העם הפלסטיני, שמונה היום 11–12 מיליונים; כ-1.5 מיליון סובלים מאפליה וקיפוח ויחס של אזרחים מדרגה שנייה או שלישית בתוך מדינת ישראל; 4–5 מיליון פלסטינים בשטחים הכבושים בשנת 67', שעד היום נשללת מהם הזכות להגדרה עצמית ליד מדינת ישראל, בגבולות 67', ו-4–5 מיליון פליטים פלסטינים, עד היום נשללת זכותם לחזור לאדמותיהם. העולם ממשיך לדבר על זכויות אדם, זכויות קבוצות מיעוט וזכות עמים להגדרה עצמית, ואני תוהה איפה השיח הזה כיום ואיפה זכויותיו של העם הפלסטיני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, גם אני רוצה לדבר על פתיחת התאגיד היום. מי מאתנו הח"כים שעסק בנושא התאגיד בחודשים – או, צריך להגיד: בשנתיים האחרונות – יודע שזה יום שראוי לציין אותו. מכיוון שזה איזשהו יום חגיגי, אני נוטה שלא לדבר על הפוליטיזציה הרבה סביב סיפור התאגיד. אני רוצה לברך גם את אנשי רשות השידור שהשתלבו בתאגיד – וכמו שקראתי להם בדיונים, העובדים ההיברידיים, כי להם באמת במידה מסוימת היה הכי מורכב – ואת עובדי התאגיד החדשים.
אני מתפללת בלבי שהשידור הציבורי, שאנחנו נראה ונחווה אותו, יהיה שידור ציבורי חזק, נטול אינטרסים פוליטיים, נטול השפעות שליליות, ובאמת, כזה שמכבד את הציבור בישראל על כל הגוונים שלו. אתמול פנינו, חברת הכנסת עליזה לביא ואני, לתאגיד, וביקשנו מהם לבחון מחדש חלק מלוח המשדרים, משום שראינו שלא מופיעות מספיק נשים בלוח המשדרים של הרדיו. הטלוויזיה – אני עדיין לא יודעת לומר. אני מאוד מאוד מקווה שהם ייענו, ושבכל מקרה, באמת, התאגיד ישקף את כל המגזרים ואת כל הציבורים החשובים במדינה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני באתי ביום הנכבה לדבר על כך שהנכבה נמשכת ב-2017 בנגב; אתמול בערב ביקרתי בכפר הלא-מוכר סעווה, אשר בו נהרסו שמונה בתים – 50 ילדים ונשים נשארו ללא קורת גג. אנחנו מדברים על 2017. יישוב שהוא לא מוכר, מבקשים להכיר בו – הורסים, אבל ללא פתרון. לא מוצאים פתרון. הורסים את הבית – בית פשוט, בית אולי מפח, אבל הוא כבוד של אדם, חיה בו משפחה, נשים וילדים, והוא משמש מחסה מהשמש ומהקור. עם כל זה, באים הבולדוזרים של משרד הפנים והורסים את הבתים. אנחנו מדברים על תופעה של 1,000 בתים בנגב שנהרסים בכל שנה, ללא פתרונות. כל הפתרונות שמדברים עליהם שרים למיניהם, הכול שקר וכזב. לא נכון, לא קיים שום פתרון – אך ורק להרוס וזהו, ולהשאיר את האנשים בלי קורת גג. אנחנו כנראה מדברים ב-2017 על נכבה מתמשכת לעם הפלסטיני, ובמיוחד בנגב. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אזברגה. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה, אדוני.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אתמול עם ישראל חגג את ההילולה הגדולה ביותר שיש לנו במדינת ישראל, ההילולה של רבי שמעון בר-יוחאי. הרבה ביקורת שמענו בתקשורת על כשלים, אבל אני חושב שעם כל הכשלים, זה גם זמן לומר מילה טובה למשרד הדתות, למרכז הארצי לשמירה על המקומות הקדושים, שעשו עבודה נפלאה – עשו עבודה, לארח כחצי מיליון אנשים כמעט עם אפס תקלות. אבל אני חושב שזה הזמן גם להרים דגל בכל נושא התחבורה. מדינת ישראל חוותה אירועים משמעותיים מאוד, בלי תקלות – וכל כך הרבה חוזרות על עצמן משנה לשנה. אנחנו מקווים שעד השנה הבאה יימצא הפתרון לנושא התחבורה ולא נראה את העומס שראינו בשנה האחרונה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת מלכיאלי.
חברי הכנסת, לפני שנעבור לשעת שאלות עם שר החינוך והתפוצות חבר הכנסת נפתלי בנט, אבקש מחברי הכנסת לשבת. חברי הכנסת, ילין.
חיים ילין (יש עתיד):
אני צריך ללכת.
דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר בני אלון, זיכרונו לברכה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, לפני כמה ימים הלך לעולמו חבר הכנסת והשר לשעבר הרב בני אלון, זיכרונו לברכה. נכבד את זכרו בקימה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
יולי יואל אדלשטיין (הליכוד):
תודה. נא לשבת.
בני אלון היה מראשי הציבור הדתי-לאומי, וכיהן כשר התיירות וכחבר הכנסת, אבל לפני הכול, בני אלון היה שליח ציבור מהמעלה הגבוהה ביותר. את כל כוחו ומרצו הוא הקדיש למען התפתחותה של ארץ-ישראל ועילויו של עם ישראל, מתוך אמונה, רוחב דעת ויצירתיות מיוחדים במינם.
את הפעילות שלו הניעה אידאולוגיה עמוקה; היה לו תמיד זיק בעיניים. לכל אורך דרכו הפוליטית, גם במציאות המורכבת מאוד, הוא תמיד ראה לנגד עיניו את החזון, את המטרה, והקדיש את כל המאמצים להשיג אותם.
עוד לפני שקמו כל התוכניות להכשרת מנהיגים, בני אלון היה מנהיג, מנהיג עם דרך ועם סדר-יום ערכי ומוסרי. המנהיגות שלו באה לידי ביטוי גם ביכולת לחשוב מחוץ לקופסה, לחדש וליזום – למשל בפתרונות למשבר התיירות בזמן האינתיפאדה השנייה, או במתווה שרקם לפתרון הסכסוך עם שכנינו הפלסטינים. הנכונות לחלום בגדול, בלי לוותר על היישום של כל פרט ופרט, הייתה סמלו של בני.
לפני כמה שנים פרש אלון מהחיים הפוליטיים, אבל המשיך בפעילות ציבורית אינטנסיבית. אפשר לומר שהוא היה משרד הסברה של איש אחד. במקומות רבים על פני הגלובוס, מארצות הברית ועד יפן, הוא קידם את מעמדה של מדינת ישראל, ובכל מקום לימד, הסביר ושכנע, בצורה מיוחדת ומעוררת כבוד.
בשם כל חברי הכנסת, אני מבקש לשלוח תנחומים לרעייתו אמונה ולכל משפחתו, שסיימו רק לפני ימים מספר את השבעה עליו. יהי זכרו ברוך.
חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את שר החינוך והתפוצות, חבר הכנסת נפתלי בנט, לעלות לדוכן. השר, אני מבין, רוצה לפתוח בדברים לזכרו של בני אלון, ודאי שאנחנו בכבוד רב נאפשר לו לעשות זאת, ואז נזכיר את הכללים לשעת שאלות ונעבור לשעת שאלות.
שר החינוך נפתלי בנט:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל מי שהכיר את בני אלון יודע שלפני פוליטיקאי, לפני איש ציבור, הוא היה בן אדם – מענטש, מה שמכונה – בן אדם טוב, טוב לב, שהתייחס בכבוד לכל בן אדם שפנה אליו. בלוויה, שנכחתי בה לפני שבוע, אשתו, הסופרת אמונה אלון, סיפרה שכששאלו את בני אלון במה הוא רוצה לעסוק כשיגדל, הוא ענה: במה שעם ישראל צריך אותי. וכך הוא התנהל כל חייו. ברוך אומר ועושה – גם איש של חזון, אבל גם איש של מעשה. כל דבר שהיה נראה לו לא בסדר, הוא הלך והקים, הלך ופעל – כרב, כפרויקטור וגם כפוליטיקאי.
בתחילת דרכו, כשהוא למד אצל הרב צבי יהודה והרב גורן, הוא הבין שלא מספיק שהוא ישב בבית-המדרש אלא שהוא צריך לצאת לעשייה – הקים את ישיבת ההסדר "בית אורות" בירושלים, שינה את פני הדברים, פתח יחד עם אשתו הוצאת ספרים מצליחה וערך חלק מספרי הרב קוק. הוא מהיחידים שאפשר לומר עליהם שהפוליטיקה ממש קראה לו, לא להפך.
הרב בני גם היה מהראשונים לזהות שהימין צריך להעמיד חזון ולא רק לומר "לא" ליוזמות שלום מדומות. הוא הציג מתווה אזורי מפורט ומסודר, כשמדובר על החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון, והוא צפה מה שהרבה ביטחוניסטים אחר כך לא צפו. איש עם ראייה רחבה, עמוקה, אבל יחד עם זה איש פרקטי מאוד, עם משפחה מקסימה. הוא הכיר את אשתו אמונה כשהם היו עוד נערים – נדמה לי, אל תתפסו אותי במילה – מגיל 15. יהי זכרו ברוך.
אני פה לרשותכם בשעת השאלות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר, על דברי הזיכרון לחבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר בני אלון. יהי זכרו ברוך.
שעת שאלות לשר החינוך והתפוצות
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו בשעת השאלות עם שר החינוך והתפוצות. מן ההודעה הזאת כבר משתמע שהשעה תהיה לא שעה אלא שעה ועשר דקות, כי השר ממונה על שני משרדים. אני מזכיר לכולנו שלכל שאלה אני אקבע סבבים – שלושת רבעי הזמן לאופוזיציה, רבע מן הזמן לחברי קואליציה; עד שתי דקות לכל שואל או שואלת, עד שלוש דקות לשר, לתשובותיו. מיותר לציין שהשאלות שהשר יישאל הן שאלות שנוגעות לפעילות שני המשרדים שהזכרתי או לפעילות הממשלה שבה השר חבר. עד כאן ההקדמה. הדברים ברורים, ואנחנו נצביע על מנת שנוכל להירשם לשאלות. בבקשה. ההצבעה לצורך ההרשמה לאלה שמעוניינים לשאול שאלות.
שר החינוך נפתלי בנט:
לא נרשמים מראש? ההצבעה זה ההרשמה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ההצבעה זאת ההרשמה.
שר החינוך נפתלי בנט:
יפה מאוד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ואף אחד לא יוכל לדעת מראש את השאלות. בואו נתחיל. אנחנו נתחיל עם הסבב הראשון: חברת הכנסת סתיו שפיר, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חבר הכנסת יוסף ג'בארין וחבר הכנסת אברהם נגוסה. זה הסבב הראשון. סתיו שפיר, איילת נחמיאס ורבין, יוסף ג'בארין ואברהם נגוסה. בבקשה, חברת הכנסת שפיר, עד שתי דקות לשאלתך.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תודה לך, היושב-ראש. כבוד שר החינוך, בחודש האחרון נשמעו קריאות ממפלגתך שקוראות להשתמטות מהצבא בשל ביקורת על התנהלות כזו או אחרת בצבא, ובעיקר על השירות המשותף של נשים וגברים בצבא ההגנה לישראל. עד כה לא נשמעה שום תגובה מצדך. כמו כן, בהתייחס לאירועי העבר, שבהם נקטת עמדה מהירה ביותר כדי להוציא גופים כאלה ואחרים מבתי-הספר, מאוד מפתיעה שתיקתך לנוכח האמירות האלה, שמגיעות היישר מתוך כוכבים כאלה ואחרים בתוך המפלגה שלך.
אני רוצה גם להוסיף לזה עניין נוסף, ואשמח מאוד אם תרצה להרחיב על כך. מפלגתך נוקטת כמה עמדות, לא לחלוטין ברורות, בקשר לתוכניות כאלה ואחרות לסיפוח השטחים. על חלק מהתוכניות האלה שמענו מפיו של חבר הכנסת סמוטריץ בשבועות האחרונים, והן כללו סוגים שונים של תרחישים לגבי הסיפוח: חלקן אמרו פלסטינים בלי זכויות שוות כחלק ממדינת ישראל, חלקן דיברו על טרנספר החוצה, וחלקם אף נקטו איומים כאלה ואחרים למי שלא יסכים לאף אחת משתי האופציות האלה. התוכנית שלך, שאתה פרסמת, תוכנית ההרגעה או תוכנית בעלת שמות לא מרגיעים אחרים, גם היא מעולם לא מוצתה ולא הוסברה כראוי. אני מבקשת לדעת מהי עמדתך, מהי עמדת מפלגתך, מה משרד החינוך מקדם ומה הוא מכניס לתוכניות הלימודים בהתאם לעמדה הזאת. אשמח לתשובתך. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת שפיר. אדוני השר, עד שלוש דקות לרשותך.
שר החינוך נפתלי בנט:
טוב, לגבי סוגיית ההשתמטות מצה"ל, כהרגלך את טועה בעובדות. אני יצאתי בצורה מאוד חדה, שבשום מצב לא משתמטים מצה"ל. גם אם לא מוצאת חן בעינינו המדיניות, לא דוחים התגייסות לצה"ל – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
למה – – – עדיין יושב פה – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – והבהרתי את זה, אבל אם את בוחרת לא לקרוא – צריך לומר, תראו, אין לנו צה"ל אחר.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – – מותר להיכנס לבתי-ספר – –
שר החינוך נפתלי בנט:
יש ויכוחים מאוד מאוד קשים – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – ולקרוא להשתמטות?
שר החינוך נפתלי בנט:
– – בחברה הישראלית בין ימין לשמאל סביב הסוגיות של שירות משותף, וזו סוגיה ראויה לדיון. אגב, לתפיסתי, נעשו כמה שגיאות בצה"ל, אבל אני לא רואה איזו קונספירציה של צה"ל לקדם אג'נדה פוסט-ציונית. אני לא רואה דבר כזה.
אני חושב שמה שצריך לתקן, שיתקנו. אני יודע שגם פחות או יותר מתקנים את זה. אגב, לא מסיבות דתיות אלא מסיבות מבצעיות. בעיני, היעד המרכזי של צה"ל זה לנצח במלחמות, להגן עלינו על ידי העוצמה של צה"ל, למנוע מלחמות. זה לא מקום, לא לקדם אג'נדות של הימין ולא לקדם אג'נדות של השמאל, אלא לנצח במלחמות.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – – לאג'נדה – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
לגבי נושא – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, סליחה, אדוני השר, רק שנייה. חברת הכנסת שפיר, כאן בשעת שאלות, שאלה–תשובה, לא דו-שיח.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
זה הבהרה של התשובה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, לא, בסדר. תשמעי – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
שירות נשים זה עניין של ימין ושמאל?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – אם יישאר זמן מן התשובה, תהיה הבהרה. בוודאי לא בעמידה ולא תוך כדי הדברים של השר. בבקשה, אדוני.
שר החינוך נפתלי בנט:
אגב, במשך שנים הייתה פקודה שנקראת פקודת השילוב הראוי. העסק עבד. יצאו באמת עם הפקודה החדשה, שיצרה הרבה מאוד זעזועים. אני יודע שצה"ל עכשיו עמל על בחינה של כל הנושא הזה, כדי להביא בסופו של דבר את התוצאות הטובות ביותר למדינת ישראל.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מה זה אומר?
שר החינוך נפתלי בנט:
אני בעד שילוב מושכל. מושכל.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מה זה מושכל? מה זה אומר?
שר החינוך נפתלי בנט:
מושכל. זה מורכב. זה מורכב. בסוף – את שואלת מה זה שילוב מושכל? שילוב מושכל הוא שילוב שקודם כול, מעל הכול, צה"ל מנצח במלחמות – הכול כפוף לזה. ואז, ככל האפשר, לשלב, עם שכל ישר. זו התפיסה שלי.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
למשל, האם בצוות שלי בסיירת מטכ"ל צריכות להיות נשים? כנראה גם את תסכימי שזה לא הגיוני, לאור האתגרים הפיזיים, אלא אם כן את חולקת. אני חושב. האם בגבול בקעת הירדן אפשר לשלב בנות ואז גם להקל על הנטל? נראה לי הגיוני. אני סומך על מפקדי צה"ל בעניין הזה; לא את מפקדת צה"ל ולא אני. אני סומך עליהם, צריך לתת להם את הרוח הגבית, שהם צריכים לשמור עלינו קודם כול.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מה אתה עושה כשמתוך מפלגתך קוראים להשתמטות מהצבא?
שר החינוך נפתלי בנט:
שאלת לגבי סיפוח והחלת ריבונות – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מה אתה עושה כשמתוך מפלגתך קוראים להשתמטות מהצבא?
שר החינוך נפתלי בנט:
– – אבל שאלת מה עמדת משרד החינוך בעניין, אז אני מופתע מהשאלה הזאת, סתיו. אני מופתע מהשאלה. את שואלת מה עמדת משרד החינוך לגבי – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
לא, שאלתי מה דעתך.
שר החינוך נפתלי בנט:
את כנראה חיה באיזו ספֵרה שמשרד החינוך אמור לעשות פוליטיזציה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
למה אתה לא רוצה לענות? שאלתי מה עמדתך.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני לא אתן לזה לקרות, גב' שפיר. אני לא אתן לזה, לא תהיה פוליטיזציה במשרד החינוך. אני לא אכניס אג'נדות בעד סיפוח, לא אג'נדות נגד סיפוח, כי משרד החינוך הוא של כל ילדי ישראל – דתיים, חילונים, יהודים, ערבים, אנשי ימין, אנשי שמאל. יש לי ארבעה ילדים משלי במערכת החינוך, לא מוכן שהם יעברו פוליטיזציה. לכן אני דוחה את השאלה הזאת, על מה אנחנו, במשרד – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מה עמדת הבית הלאומי?
שר החינוך נפתלי בנט:
אני בעד תוכנית בנט. לכי תכתבי בגוגל, הכול כתוב שם. אבל האם אכניס את זה למערכת החינוך? בשום פנים ואופן. גם אם תתעקשי, אני לא אכניס פוליטיקה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. תודה לחברת הכנסת שפיר.
אנחנו עוברים לשאלתה של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. מה זה הרעש שמפריע? יושב-ראש הקואליציה וכל החברים סביבו – או חברות, ליתר דיוק. בבקשה, גברתי. עד שתי דקות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני השר. יש בכל זאת משהו סמלי בזה שאנחנו נמצאים פה בל"ג בעומר. אני הצלחתי, אדוני השר, לסדר את הילדים שלי במקומות אחרים ולכן הם לא פה. נדמה לי שחבר הכנסת פורר הביא באופן סמלי את שלושת ילדיו, כדי שנראה מה זה אומר שהורים צריכים להסתדר.
בשנתיים האחרונות פניתי אליך כמה פעמים, הצגתי בפניך תוכניות, בדקתי איך אנחנו ביחד, כולנו – משרד החינוך, משרד האוצר, מורים והורים כאחד – מתגייסים לאחת הבעיות המרכזיות של מערכת החינוך בישראל, והיא פער מאוד מאוד גדול בין ימי החופשה של המשק לבין ימי החופשה של מערכת החינוך. ישראל היא שיאנית בהרבה דברים, בהרבה דברים טובים, אבל גם בעניין הזה ישראל היא שיאנית, ובמקרה הזה דווקא שיאנית שלילית.
ואז הגיע פתאום ל"ג בעומר, ואדוני החליט של"ג בעומר, בגלל שהוא נופל ביום ראשון ואת המדורות צריך להדליק בשבת, הוא יזיז – שלושה שבועות לפני החופשה – יזיז את החופשה מיום ראשון ליום שני. למרות שאני מניחה שאתה יודע, אני לא רוצה להכניס את אדוני השר לכל הדיונים שהיו פה, כולל עם חברי הכנסת החרדים, על כך שבעצם לא היה צורך בכלל בהזזת החופשה; על כך שהיו ילדים שלא יכלו לנסוע אתמול לבית-הספר משום שלא היו להם אוטובוסים, משום שאתה הזזת את זה מבלי לתאם את זה עם משרד התחבורה. אני יכולה להגיד לך שאני באופן אישי הסעתי את הבן שלי לבית-הספר. אבל כאמור, זה לא עניין אישי שלי. אנחנו יודעים שיש בהרבה מקומות בארץ הורים שנאלצו להסיע את ילדיהם.
אני פניתי אליך שוב ושוב ואמרתי לך: בוא נעשה עבודת מטה ונראה מה אפשר לעשות כדי לבוא בדברים עם המורים, כדי להרחיב, למשל, את בית-הספר של החופש הגדול – ואני מכבדת את זה שהשנה הרחבת אותו לכיתה ג'; בוא נראה מה עושים עם ימי האסרו-חג המיותרים, אדוני השר. עוד רגע, בשבועות, יש לנו עוד יום אסרו חג מיותר. בוא נראה מה עושים עם הדברים האלה, בוא נתקשר. דיברו אתך מ"הורים עובדים לשינוי", באמת ניסינו לבוא בדברים.
ואז, בשבוע שעבר, אמרתי לעצמי: כלו כל הקצים. אדוני, אני הגשתי את הבג"ץ בעניין החופשות. ל"ג בעומר – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני מייד מסיימת, אדוני. סליחה, פשוט היו פה הרבה הפרעות מהצד. אני אמרתי לעצמי – אני לא אוהבת להגיש בג"צים, אני לא חושבת שזה כלי שצריך להשתמש בו. אני משתמשת בו במשורה, אם בכלל. אדוני השר, אתה מעולם לא ענית, לא על פניותי, לא על בקשותי. ואמרתי לך: בואו נדבר על איך עושים את זה. ימי ראשון, חופשה – זה לא הדיון; הדיון הוא הרבה יותר עמוק וחיוני. אני הגשתי את הבג"ץ הזה, אדוני, משום שאתה חייב תשובות למיליוני הורים במדינת ישראל; אגב, אדוני השר, גם למורים. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. בבקשה, אדוני השר, עד שלוש דקות.
שר החינוך נפתלי בנט:
נדמה לי שזה לא סוד שבשנתיים האחרונות קצב המהלכים וההישגים לטובת ההורים, לטובת ילדי ישראל, הוא חסר תקדים. מקום המדינה היו כיתות של 40 ילדים – מה שנקרא "סרדינים"; ולא דיברנו – ביצענו. עכשיו כיתות א' וכיתות ב' הן בממוצע של 27 ילדים. בשנה הבאה – כיתות ג', שנה אחרי – כיתות ד'.
הלאה: הכותרת של הקמפיין שלכם, מפלגת העבודה, זה היה הקמפיין שלכם: סייעת שנייה בגני הילדים. אבל דיברתם על זה – ביצעתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כל הכבוד, אדוני השר.
שר החינוך נפתלי בנט:
ביצעתי ב-4,600 גני ילדים. מי שמנהל מערכת יודע שאין "זבנג וגמרנו". בטח, אני רוצה הכול. אני רוצה הכול. זה כמו – יש לי ילד בן חמש, הוא עוד לא מבין שאתה יכול לרצות הכול, אבל תהליכים לוקחים זמן כי יש כסף מוגבל. אפשר להעלות את המסים במדינת ישראל ולתת הכול – לקחת ולהחזיר מכיס אחד לכיס אחר; אנחנו מתנהלים באחריות.
הנושא הזה הוא נושא כאוב, אבל בשונה ממה שמנסים להציג, אין פתרונות קסם. אין פתרונות קסם, אחרת כבר מזמן, אני מניח, יגאל אלון היה פותר את זה, או שי פירון. כולנו רוצים טוב. אין פה פתרון קסם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא אמרתי שיש.
שר החינוך נפתלי בנט:
לא קרה שום דבר שונה בשנה האחרונה, למעט זה שהתקדמנו מאוד.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אפילו לוועדת החינוך לא ענית.
שר החינוך נפתלי בנט:
ואני אתן לך עוד התקדמויות: לראשונה השנה, אני יכול לבשר לכם, גם ילדי כיתות ג' מצטרפים לקייטנות הקיץ, מה שלא היה בשנה הקודמת. אנחנו כל הזמן מתקדמים, כל הזמן, אבל זה עלויות של מיליארדים, כי בסוף הרי המורים חתומים על הסכם שכר. אני יכול להסביר לך את העניין. אם את תביאי ותשכילי להביא את ארגוני המורים שיעבדו עוד כמה ימים בחינם – זה מצוין.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא בחינם.
שר החינוך נפתלי בנט:
אם, לחלופין, יש לך מקור תקציבי של מיליארדים – תגלי לי איפה זה. אין פה קסמים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, זה לא מקור תקציבי.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני דווקא מופתע. אולי עודד פורר יגיד לשר הביטחון לוותר על 35-F, ואני פותר את הכול.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כמה עולה למשרד החינוך – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
הכול, אבל במקום – דווקא אתה, עודד פורר, חבר כנסת בקואליציה, אתה – יש לך אחריות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כמה עולה להזיז – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
לך יש אחריות יתרה – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אם העלית את הנושא: כמה עולה להזיז את ל"ג בעומר מיום ראשון ליום שני? תענה על השאלה.
שר החינוך נפתלי בנט:
– – כי כשאנחנו מאשרים – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כמה עולה? תענה לשאלה, למה אתה לא עונה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
בסדר. בואו, אגלה לכם עוד סוד: שר הביטחון, הוא עכשיו בא לבקש עוד כסף.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אל תברח מהשאלה, אל תברח לתקציב. כמה עולה להזיז את ל"ג בעומר?
שר החינוך נפתלי בנט:
זה התקציב הגדול ביותר במדינת ישראל, והוא רוצה עוד כסף.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מה קשור התקציב?
שר החינוך נפתלי בנט:
אני אמסור לו שעודד פורר נגד.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – – מיום ראשון ליום שני.
שר החינוך נפתלי בנט:
כי הרי אתם רוצים קסמים. אין קסמים – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כמה עולה להזיז את ל"ג בעומר מיום ראשון ליום שני?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אתה רואה – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – אמר מילטון פרידמן בכלכלה – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
יש לך אחריות – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אבל שוב, יצא לי, יצא לי לנהל – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לקחת החלטה. תעמוד מאחורי ההחלטה שקיבלת. למה אתה בורח? ממה אתה מפחד?
שר החינוך נפתלי בנט:
טוב, אני רואה שסיעת ישראל ביתנו מאוד לוחמנית היום.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ממה אתה מפחד?
שר החינוך נפתלי בנט:
יכול להיות שקיבלתם איזו הוראה? יכול להיות שזה – מה קרה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה פנית אלי. תענה לשאלה ששאלו אותך.
שר החינוך נפתלי בנט:
מה קרה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תענה על השאלה ששאלתי אותך.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני שואל את עודד פורר: מה קרה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ממה אתה מפחד? שאלו אותך שאלה.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני לא שומע. יכול להיות שאת הנייה חיסלו היום? זה מה שאתה אומר? אני לא שומע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה לא שומע.
שר החינוך נפתלי בנט:
את הנייה חיסלו היום? מה השאלה? מה קרה לישראל ביתנו? מה, אתם כל כך גאים בהתעללות של שר הביטחון בציונות הדתית? במה שהוא מתעמר בפנימייה הצבאית?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה לא מתבייש – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אתם לא מתביישים? מה קרה? תראה לי שירות צבאי כמו בוגרי הפנימייה הצבאית. מה, ליברמן אולי שירת כמו בוגרי הפנימייה הצבאית? תתביישו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אתה לא מתבייש? אתה שר החינוך, אתה עומד על הדוכן אחרי שהתנגדת לתת עדיפות למי ששירת בצה"ל בוועדת השרים. משרד החינוך שלך התנגד לתת עדיפות – – – ביום ראשון.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני מבין שקיבלתם הוראה משר הביטחון לתקוף אותי.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
על מה אתה מדבר? תתבייש לך.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני מבין שאיווט ליברמן אמר: לכן תשבו פה, לכן – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תתבייש לך. שר החינוך, תתבייש לך.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני רק שואל: איפה הוא? איפה הוא? איפה שר הביטחון?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
שר החינוך, שר החינוך – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אם זה כל כך חשוב לו, אם איווט שלח אותך ואת יוליה ואת השרה – שיגיע, לא צריך לפחד. אני לא כזה מפחיד.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
לאן ברח שר הביטחון? מה קרה? שיעמוד מאחוריכם.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ממה אתה בורח? ממה אתה מפחד? לא מתאים לך.
שר החינוך נפתלי בנט:
בצה"ל המפקד עומד בראש. המפקד עומד בראש, הוא לא שולח את החיילים, הוא לא נותן פקודה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תענה על השאלות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
עודד, סליחה. זו השאלה שלי, עם כל הכבוד. אני רק רוצה תשובה לשאלה שלי.
שר החינוך נפתלי בנט:
איילת, את שירת בצה"ל יותר משר הביטחון, אולי את יודעת. מה קרה?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני רק רוצה תשובה לשאלה שלי.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני רוצה שתנועת ישראל ביתנו, תסבירו, מה זאת הלוחמנות הזאת? תפנו את הלוחמנות ל"חמאס" בעזה ולא לציונות הדתית.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, אבל אנחנו רוצים תשובה אמיתית, לא?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תתבייש לך.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
סליחה, לפני שאתם מביאים את הנשק הבלתי-קונבנציונלי, אולי תשתמשו גם בקונבנציונלי – – –
קריאות:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אבל איילת, הם לא באו, חברת הכנסת נחמיאס – הם לא באו לשמוע. מישהו שלח אותם, איווט ליברמן שלח אותם כמו כלבלבים קטנים: לכו תנשכו.
קריאות:
לא, לא.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, אדוני השר, לא מתאים, לא מתאים.
שר החינוך נפתלי בנט:
סליחה, אני חוזר בי, חוזר בי, חוזר בי. חזרתי בי לגמרי. הוא שלח את החיילים – חלילה, חלילה, חלילה.
קריאות:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא התכוונת. אדוני השר – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אני חוזר בי לגמרי. הוא שלח את הסיעה לתקוף והוא לא פה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אבל אני אומר להגנתם שאנחנו עוסקים בעניין הזה של החופשה – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
יש משבר קואליציוני.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
רגע, רגע.
שר החינוך נפתלי בנט:
אבל האמינו לי, אני פה, אני לא בורח. אני פה עומד כל העת שאתם רוצים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – – זה בזמן השאלה שלי – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אני מציע – אני מציע שנחזור לדבר על חינוך, זו שעה של חינוך ותפוצות.
קריאות:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
כל אימת שאתם רוצים לדבר פוליטיקה, אני אשמח, מה שאתם רוצים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש – – –
קריאות:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אני פה לרשותכם כמה זמן שצריך. אין בעיה, הכול בסדר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, המצב הוא כזה – כן, אדוני השר, גם לך זה נוגע. המצב הוא כזה: א. לא אוסיף זמן; יש לנו שעה ועשר דקות, תהיה שעה ועשר דקות, אין באפשרותי להוסיף זמן לדיון הזה. העניין הזה התפתח מסיבה אחת פשוטה, לא צריך להיות גאון ונביא. אמרתי את זה לחברת הכנסת סתיו שפיר ואני אומר גם לך, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין: אם זה שאלה ותשובה, הדיון יהיה ענייני; אם אנחנו מתחילים בפינג-פונג, אני לא יכול למנוע – כל אחד לא בא לפה לשבת כסטטיסט, לכל אחד יש לו מה לומר. השר גם ידוע במיומנות שלו להוביל את הדיון לכל מיני כיוונים, אני לא בטוח שהוא נורא ייבהל מכל קריאות הביניים האלה, ואז אנחנו נבזבז פה שעה ונלך מרוצים כולנו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אם אנחנו רוצים – ויש הרבה שואלים, לא כולם יגיעו לשאלות. באו ח"כים וביקשו, חשוב להם לשאול שאלה. אז מעכשיו, חברי הכנסת ואדוני השר, ישאלו שאלה – ואני לא גננת, באמת, לא אחפש אשמים – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אדוני היושב-ראש, אני מסכים – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – אם יש דיאלוג שמתפתח, אתה מפסיק את התשובה גם אם אתה יזמת, הח"כ יזם – מפסיק את התשובה ועוברים לשאלה הבאה. לפחות כך נספיק משהו של חברי הכנסת.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני מסכים אתך במאה אחוז. נדבר על קפיצת המדרגה המדהימה של השנתיים האחרונות במדעים, מתמטיקה, אנגלית, במערכת החינוך. לעצם העניין של החופשות, אני מסתכל על הדברים, אני לא עומד לעמוד פה ולהבטיח הבטחות קסם. שוב, זה מיליארדים, צריך לדעת. אם יש לך פתרון קסם שלא עולה כסף, אני אשמח לשבת אתך ולשמוע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. אנחנו עוברים לשאלה הבאה, שהיא של חבר הכנסת יוסף ג'בארין. עד שתי דקות לרשות אדוני, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
השר בנט, מספסלי הקואליציה שואלים אותך אם אתה לא מתבייש בנושאים שהם העלו. אני רוצה להגיד שיש לפחות שני נושאים שאני מטפל בהם ואתה צריך להתבייש במצבם בכל מה שקשור למשרד החינוך. הדבר הראשון זה העובדה שזה שנתיים יותר מ-5,000 ילדים בגילאי לימוד חובה בני שלוש וארבע, בנגב אינם נמצאים במסגרת לימודית. אנחנו בוועדת החינוך כבר מתחילת הקדנציה הזאת מנסים לקדם את הנושא, בלי שום התקדמות ממשית. בשבוע האחרון יו"ר הוועדה, חבר הכנסת מרגי, ביקש שאתה אישית או מנכ"ל המשרד תתייצבו בוועדת החינוך כדי לפתור את הנושא הזה אחת ולתמיד. אז אני אומר – זה בטח נושא שאתה צריך להתבייש בו, שיותר מ-5,000 ילדים עד היום הם בלי מסגרת חינוכית, למרות חוק לימוד חובה.
הנושא השני – אני פניתי אליך לפני כמה שבועות וביקשתי בקשה קטנה; ביקשתי שמשרד החינוך ינפיק את תעודת הבגרות לתלמידים הערבים בשפה הערבית. חשבתי שאני מייד אקבל תשובה שאומרת: בטח, הנה, היא תתורגם לשפה הערבית. ופתאום אתה כותב לי שאין אפשרות להנפיק את תעודת הבגרות בשפה הערבית. למה? כי אתם מסתמכים על מרשם האוכלוסין, שמופיע רק בשפה העברית. אני חושב שזאת באמת תשובה שצריך להתבייש בה, כבוד השר. אתה בא מההייטק ומהעולם המתקדם, וכדומה, ונסמך על מרשם האוכלוסין כדי להגיד שאי-אפשר להגיד להוציא תעודת בגרות בשפה הערבית? נראה לי שאתה כבר מתחיל ליישם את חוק מדינת הלאום, עוד לפני שבכלל חוקק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. אדוני השר.
שר החינוך נפתלי בנט:
טוב, אני רוצה להתייחס לשאלות הרציניות של חבר הכנסת ג'בארין, גם ביחס לחינוך הערבי, החינוך הבדואי, וספציפית לנושא תעודות הבגרות. אני מאמין גדול בשוויון הזדמנויות אמיתי לכל ילדי ישראל, בכללם הערבים. זה לא סוד שלראשונה מקום המדינה הכנסתי לימודי עברית כבר מגן חובה, ולא מכיתה ג', כפי שהיה עד שנכנסתי. זה לא סוד שאני הגברתי משמעותית את התקציבים בחינוך הלא-פורמלי, לא סוד שנתתי רוח גבית גדולה מאוד למדעים, מתמטיקה ואנגלית. עם זאת, הפערים הם גדולים, ובמיוחד – גם בתוך החברה הערבית החברה הבדואית היא הרחק מאחור. אתה גם צודק שזה בעיקר נובע מפער תשתיות. סיירתי לא מעט בשטח, ואנחנו עובדים, עובדים על לצמצם את הפער. העלויות הן עצומות. זה מבחינתי בהחלט יעד, וגם מיניתי אצלי צוות שעובד על הסוגיה של הפערים בחברה הערבית והבדואית. גם בהחלטת הממשלה מס' 922 – אתגרים בחברה הערבית, עם אותן תוכניות שאנחנו מובילים, גם באיכות ההוראה, בתקצוב דיפרנציאלי, בנשירה ובחינוך טכנולוגי. אני לא יודע לעשות זבנג וגמרנו. אני לא אעמוד פה ואגיד לך: מחר אני יודע לעשות ככה, אבל אנחנו מאוד ממוקדים בזה.
לגבי בחינות הבגרות – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
הבעיה מוכרת לך?
שר החינוך נפתלי בנט:
בהחלט, ואני גם אשמח לחבר אותך לאנשים אצלנו. פה אנחנו לא עומדים – בצד המדיני אולי אנחנו עומדים משני צדי המתרס. פה – לא.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
5,000 תלמידים.
שר החינוך נפתלי בנט:
פה אנחנו באותו צד. פגשתי לא מעט מנהלים בדואים, אני גם נותן רוח גבית חזקה לתוכנית לחיזוק, ליצירת מעין אליטה חזקה של צעירים בדואים, אם אתה מכיר את "כוכבי המדבר" ודברים אחרים.
לגבי בחינת הבגרות – סליחה, תעודות הבגרות – בעצם משרד החינוך לא כותב בעצמו את השמות. הוא שואב את השמות ממרשם האוכלוסין. ככל שתתקבל החלטה להוסיף – אני חושב שזו החלטה גדולה, ברמת המדינה. אם היא תתקבל, אנחנו כמובן ניישמה גם במבחני הבגרות. אנחנו לא נושיב אנשים לתרגם, גם אין בזה צורך, אין מישהו שלא יודע לקבל – בעברית במדינת ישראל.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
יש צורך – כבוד היושב-ראש, הצורך הוא לאלה שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בשטחים או בירדן. הם צריכים את התעודה בערבית.
שר החינוך נפתלי בנט:
הבנתי. אז לעניין הספציפי הזה: זה גם לא סוד שאני פועל ככל יכולתי ליצור היצע בהשכלה גבוהה כדי לא לאלץ צעירים ערבים לצאת – לא לחברון ולא לירדן. אני חושב שבסך הכול זה לא דבר טוב למדינת ישראל. א. מדינה צריכה לדעת לספק השכלה גבוהה בעצמה. ב. לעתים חוזרים משם יותר מוקצנים ופחות חלק מהחברה הישראלית. אז אני בכלל – ולכן אני מגדיל את ההיצע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני אבחן את הסוגיה הספציפית, כי תיארת מצוקה אמיתית: בחור הולך לחו"ל, ושם – הבנתי, אני אתן את דעתי. תרשמו את הסיפור הזה, אולי פר פנייה ייחודית נוכל לתרגם את הסיפור. בסדר?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, ואז נכריז על הסבב הבא.
אברהם נגוסה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, שאלתי מתבססת על שלוש עובדות: 1. לפני שבוע פורסם דוח של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, ראמ"ה, וממנו עלה שבבחינת המיצ"ב הפערים בין יוצאי אתיופיה לבין יתר התלמידים במקצועות עברית, מדעים ואנגלית, מגיעים להבדל של 70 עד 80 נקודות ומגיעים לכ-100 נקודות במתמטיקה; 2. בדוח שפורסם בנובמבר ודנו בו בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נכתב שתלמידים ילדי יוצאי אתיופיה סובלים פי שניים יותר מאלימות מורים מאשר תלמידים אחרים. 3. במערכת החינוך עדיין אין אינטגרציה מלאה של יוצאי אתיופיה; עדיין יש כיתות רבות שרוב התלמידים בהן יוצאי אתיופיה, מתקיימת שם סגרגציה. שאלתי: איזה שינויים בכוונתך לעשות במערכת החינוך למען עתידם של תלמידים יוצאי אתיופיה כדי לקדם את שילובם ואת צמצום הפערים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת נגוסה. בבקשה, אדוני השר.
שר החינוך נפתלי בנט:
זו נקודה חשובה מאוד. בכל הטיפול ביוצאי אתיופיה אנחנו לא מתכוונים אלא כבר עושים; אנחנו מיישמים את התוכנית הרב-שנתית "דרך חדשה", הדרך החדשה, מה שנקרא, שעיקרה מניעת סגרגציה. כלומר, אם הייתה פעם תפיסה שצריך לתת טיפול ייחודי ונפרד, היום אנחנו תופסים הפוך: צריך אינטגרציה של הילדים, ולכן אנחנו בעצם קרבים למצב שאין, פשוט, סגרגציה.
הדבר הבא – אנחנו נותנים משאבים פרטניים, פר בית-ספר רווי ילדים יוצאי אתיופיה. אגב, אנחנו גם מבחינים – לא רק עולי אתיופיה, אלא גם מי שהוא יוצא אתיופיה, מתוך הבנה שהאתגר לא נגמר; גם אם אתה ילד שהוריו יצאו מאתיופיה, עדיין בגדול יש אתגרים סוציו-אקונומיים לא קטנים. אנחנו עובדים מאוד קשה ליצירת דמויות לחיקוי, כלומר מורים יוצאי העדה האתיופית, כדי שאותו ילד לא תמיד יראה רק מורים לבנים, נקרא לזה, כדמויות דוגמה, אלא כולם. התוכנית היא בסדר גודל של 70 מיליון שקלים לשנה.
יש המון השקעה בהכנה לצבא של חבר'ה יוצאי אתיופיה, מהטעם שבממוצע יש הרבה יותר יוצאי אתיופיה שפורשים מהצבא אחרי תקופה, חצי שנה שנה, מאשר בציבור הכללי. דווקא אחוזי הגיוס – נדמה לי, אל תתפסו אותי במילה – הם לא שונים בהרבה, אבל בסוף אחוזי ההישארות הם נמוכים.
ענת ברקו (הליכוד):
הם גבוהים יותר.
שר החינוך נפתלי בנט:
מה?
ענת ברקו (הליכוד):
אחוזי הגיוס הם גבוהים יותר.
שר החינוך נפתלי בנט:
אפילו גבוהים יותר.
ענת ברקו (הליכוד):
ביחידות הלוחמות – 86%.
שר החינוך נפתלי בנט:
נכון, זה נכון, חברת הכנסת ברקו. אנחנו, מטרתנו לא רק שיתגייסו, אלא יישארו, מתוך הבנה שבן אדם שמשלים שירות צבאי משמעותי מלא – זה נותן גיבוי. אני מבצע מעקבים קבועים אחרי זה. הזרקור שאתה מייצר אכן מסביר למה זה כל כך נחוץ, העניין הזה, ואני לא מתכוון להרפות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אם כן, הסבב הבא הוא: עליזה לביא, מרב מיכאלי, עיסאווי פריג' ויהודה גליק. בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא, עד שתי דקות לרשותך.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
כמה דוברים נשארו?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כמה שהזמן יספיק. אנחנו פה עד 17:44, עם השר. יש עוד יותר מ-40 דקות. בבקשה, גברתי.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני פונה אליך בתפקידך כשר התפוצות. אני יודעת עד כמה הנושא הזה קרוב ללבך ועד כמה אתה משתדל לפעול. אנחנו חזרנו, כמה ח"כים פה, ממשלחת של הסוכנות היהודית. נחשפנו למצוקות – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
איפה?
עליזה לביא (יש עתיד):
היינו באזור של סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וסן דייגו. סן פרנסיסקו בפעם הראשונה מארחת חברי כנסת מישראל. אגב, היא לא חלק מהסוכנות; את הכספים שלה היא לא מעבירה לסוכנות. הבעיות שם מוכרות לך, אני יודעת.
אבל, אדוני, הנושא של הגיור – סוגיה כואבת של הקשר שלנו עם יהדות התפוצות, כולל תזכיר חוק שמתפרסם באישון לילה, מתנה נהדרת לקראת חג השבועות. אתה יודע, במושגים שלנו כאן, רות המואבייה לא הייתה מצליחה להצטרף אלינו, לעם היהודי. יהדות התפוצות מתרחקת מאתנו. מדינת ישראל מאיימת. יהודי שמגיע לאוניברסיטה ומגלה את הזהות שלו, ישראל עבורו היא סדין אדום. מצד שני, מדינת ישראל גם לוקחת לו את המקום בכותל, ואותה אווירה מאוד טובה, שאתה היית בין המובילים שלה, לתת מקום לכל יהודי ויהודייה בעולם – פתאום גם המתווה הזה נגוז ואיננו. והפחד, כעס, מאוד מאוד גדולים, גם בהיבט המדיני-ישראלי, לבטח בהיבט היהודי.
התזכיר הזה, אסור לו שיהיה. זה גט כריתות ליהדות העולם. איך אתה, מהמקום שלך, מתכוון לטפל בסוגיה הכואבת, המדממת, הפוצעת הזאת? אנחנו מדברים על אזורים שבהם 80% התבוללות, ואנחנו צריכים להבין מה צריך באמת לתת. באותה נשימה, רבני אירופה פונים אלינו. אנחנו שולחים דיינים, אנחנו לא מקבלים את הגיור שנעשה שם על ידי דיינים מקומיים, שמכירים את המתגיירים. הרבנות כאן דורשת שאלו יהיו דיינים ישראלים – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – שרחוקים מהאווירה ומההבנה והרגישות שצריכות להיות בדור שלנו. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. אדוני השר, בבקשה.
שר החינוך נפתלי בנט:
תודה רבה לחברת הכנסת לביא. חזרת מסן פרנסיסקו, אני אספר לך, הורי, שניהם – אבא, זכרו לברכה, ואימא – עלו מסן פרנסיסקו. הם היו מה שנקרא היוםunaffiliated , מנותקים לגמרי מהיהדות, לא אורתודוקסים ולא כלום, ובעצם הם עברו מסע מאוד ארוך, כך שהנושא הזה מאוד נוגע לי. זה גם לא סוד שאת רחבת ישראל בכותל המערבי אני הקמתי. אני אספר לכם, זה היה באישון לילה, כי אם היינו מודיעים על זה מראש, כל העולם היה קופץ. הבנתי שיש בעיה, ופשוט הקמנו פלטפורמה מעץ – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
נכון, נכון. אני גאה בזה, כי זה נתן איזשהו פתרון, שהוא לא מושלם לאף אחד ומספיק טוב לכולם. צר לי שבאמת משני הצדדים יש מי שמנסה לחמם את העניין. גם ככה אנחנו – גם בלי הבעיה הזאת אנחנו מאבדים מיליוני יהודים בדור הזה להתבוללות. יש שאלה אם בכלל זו משימה, ייעוד של מדינת ישראל לטפל ביהודי הגולה, גם בהנחה שרובם לא יעלו לארץ. תשובתי המוחלטת היא: כן. למה? קודם כול, נצח ישראל, ושנית, גם חשיבות אסטרטגית, שיהיו – – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
איפה יש ויכוח על זה?
שר החינוך נפתלי בנט:
אני אספר לך אחר כך, אני לא רוצה – – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
פעם ראשונה שאתם ממציאים ויכוח כזה.
שר החינוך נפתלי בנט:
דווקא לא, דווקא לא. אני אספר לך, אני לא רוצה לבייש – – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לא, תספר לכולם, יש פה גילוי. אולי תהיה כותרת מהדיון הזה.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני לא רוצה לבייש אנשים ידועים בציבוריות הישראלית. יש ויכוח כזה. הוויכוח, אגב, הוא הגיוני. מה הם אומרים? הם אומרים: מה, אתה תיקח כסף – שקל שאמור ללכת לילדה בשדרות ותעביר לילדה באוקלהומה?
איתן ברושי (המחנה הציוני):
בשביל זה קמה המדינה היהודית – – – אם יש לנו על זה ויכוח אז יש לנו בעיה גדולה.
שר החינוך נפתלי בנט:
אז יופי, אני שמח, איתן, שאנחנו רואים את הדברים באותה דרך.
עליזה לביא (יש עתיד):
אתה שר – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אני שר התפוצות, ואנחנו עושים פעולות מקיפות. אגב, בפעם הראשונה אנחנו מגיעים לרבבות סטודנטים בקמפוסים בארצות הברית, יהודים, ומחברים אותם ליהדות דרך ארגונים כמו הלל, כמו חב"ד – לא אכפת לי בכלל מה הגוון, העיקר שיהיה מגע – מגע וחיבור למדינת ישראל, אחרת נתעורר עוד 50 שנה, 100 שנה, ונגלה שאיבדנו את התפוצות. אלה היקפים מאוד מאוד גדולים.
עכשיו לגבי הגיור, סוגיה מאוד סבוכה. עמדתי היא שכשאנחנו מדברים על גיור כהלכה אנחנו צריכים לאפשר כמה שיותר, ולמנוע שערוריות כמו השערורייה עם הרב לוקסטיין בארצות הברית, שהוא רב אורתודוקסי לכל דבר ועניין, ופה לא ספרו את הגיור שלו. לא מקובל עלי. אני פועל ככל שאני יכול, גם בממשלה ומעבר לזה, בעניין הזה.
עליזה לביא (יש עתיד):
מה עם התזכיר?
שר החינוך נפתלי בנט:
אז אני רואה את הדברים די דומה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלה של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני, שלום, אדוני השר, אני רוצה לקרוא לך, ברשותך, כתבה שהתפרסמה לפני – מתי זה היה – כמה חודשים. כתב יניב קובוביץ, כתב "הארץ" לענייני משטרה – זאת לא ידיעה חדשותית, זה סוג של דבר. בתי בת ה-13 חזרה עם תעודה שמסכמת את המחצית השנייה בכיתה ד'. בהערת מחנך נכתב: ילדה נבונה, מגלה התמדה והשקעה בתחום הלימודי, פעילה במועצת תלמידים, ציונים 92, 87, 90, 87, 95 וכן הלאה. לעומת זאת, היא קיבלה עבודה במקצוע שאדוני הכניס לתוכנית הלימוד: תרבות עם עולם, ובמסגרת השיעור היא התבקשה לכתוב תפילות שיכולות להיכנס לסידור אבל אינן נמצאות בו.
בתי, כותב יניב קובוביץ, בחרה בתפילה לשלום חיילי צה"ל והחליטה להפוך את אלוהים לאישה, היא כתבה: מי שבירכה אבותינו, היא תברך גם את חיילי צה"ל וכו' וכו'. היא נימקה את הבחירה שלה בכך שאילו אלוהים הייתה אישה, היא לא הייתה שולחת את החיילים מלכתחילה, ואם הייתה שולחת – דאגת אם אינה דומה לגאוות אב על זה שבנו הולך למלחמה. והתפילה השנייה שהיא בחרה הייתה תפילת הקידושין, והיא כתבה: ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך אלוהינו אשר ברא ששון ושמחה, חתן וחתן, משמח חתן וחתן וכו'.
הדפיסה את העבודה, כרכה אותה בכריכה מבד ג'ינס עם מגן דוד אדום-כחול לקישוט העבודה, ובהשתדלות רבה, וקיבלה אותה בחזרה עם ציון נכשל. כשהיא נדהמה והופתעה, היא ניגשה למורה. המורה אמרה לה שהיא לא מוכנה בכלל לבדוק את התפילות המוצעות בעבודה, שכן היא ראתה בעבודה זלזול.
שאלתי, אדוני: האם אלה ההנחיות שלך ושל משרד החינוך, והאם משרד החינוך נותן ציונים לפי השקפה דתית במקום לפי הישגים מקצועיים לימודיים פרופר?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת מיכאלי. בבקשה, אדוני השר.
שר החינוך נפתלי בנט:
מה את חושבת? אני אומר, באמת, זה מהשאלות האלה. אני לא יודע להתייחס לכתב מעיתון של פייק ניוז. אני לא. אבל אפשר, בואו נדבר רגע על הביטוי "הדתה" – אין פה הדתה – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני לא אמרתי הדתה – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – יש פה הטרלה. אני לא יודע מי זה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – – הדתה?
שר החינוך נפתלי בנט:
העיתון הזה משקר מבוקר עד ערב – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני אמרתי הדתה?
שר החינוך נפתלי בנט:
– – אז אני לא – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אדוני, לא להכניס לי מילים לפה.
שר החינוך נפתלי בנט:
זה עיתון פייק ניוז, אז אני לא יכול להתמודד עם אמירה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני אמרתי – – – זה לא – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת מרב מיכאלי – –
שר החינוך נפתלי בנט:
לשאלתך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – אנחנו רק עכשיו דיברנו על זה.
שר החינוך נפתלי בנט:
לשאלתך – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שאלת שתי דקות, השר הקשיב לך. עכשיו הוא עונה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אבל הוא לא – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
עניתי, עניתי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני לא אמרתי "הדתה".
שר החינוך נפתלי בנט:
אני רוצה להתייחס, אבל אתם יודעים, רק לפני איזה שבועיים הביאו בתוכנית בערוץ 10, במשך דקות ארוכות, ספר שמראה כביכול משפחה דתית שהיא נורא ערכית ומשפחה חילונית שהיא נטולת ערכים וכו'. וכתשו אותי וכתשו אותי, עד שהתברר – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – – יולי תמיר.
שר החינוך נפתלי בנט:
– – ואותם אנשי פייק ניוז שאת מצטטת – התברר שהספר הוצא בתקופת יולי תמיר. אז קשה. אין הדתה – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – יש הטרלה, של אנשים שנכנסו לטרנס וחושבים שכל היום רוצים להתעסק עם זה. אני רק אקריא, אקרא לכם, אבל, אחת ממטרות החינוך, מחוק – זה חוק שעבר בחוק החינוך, נדמה לי בתקופת רובינשטיין, שהוא לא בדיוק איש ימין. אני מקריא לכם: מטרות חוק החינוך הממלכתי – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – סעיף קטן (4): "ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית". רובינשטיין הזה, מה, מאיזו מפלגה הוא היה, שינוי, נכון?
קריאה:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
הורתו של – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני שמעתי אותך – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
בואו הנה, זו הדתה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
היה מרצ.
שר החינוך נפתלי בנט:
מפלגת העבודה לדורותיה – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – איזו הדתה נוראה. הדתה, הדתה, הדתה בראש שלכם.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – – מפלגת העבודה – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
ילדי ישראל – אני גאה בזה, ואני לא מתנצל.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
קודם כול, אדוני – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אני אקריא עוד פעם: ילדי ישראל, על פי חוק – על פי חוק – –
קריאה:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – אני אמור – אני אעבור על החוק אם אני לא מלמד את תורת ישראל – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אדוני – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – את תולדות העם היהודי, את מורשת ישראל, המסורת היהודית.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
היא לא שייכת לדתיים.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
בואי אני אגלה לך משהו.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
התנ"ך לא שייך לדתיים, התורה לא שייכת לדתיים – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
נכון.
שר החינוך נפתלי בנט:
– – המורשת לא שייכת לדתיים – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
נכון.
שר החינוך נפתלי בנט:
– – היא של כל עם ישראל – –
קריאה:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – ואני רוצה שכל עם ישראל יקבל את זה – –
קריאה:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – כל אחד כפי דרכו והשקפתו. אבוי לנו – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – – זה ציון נכשל – כן או לא?
שר החינוך נפתלי בנט:
אבוי לנו אם נתרוקן מערכים ציוניים ויהודיים במדינה הזאת.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אדוני – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – זה ציון נכשל – כן או לא?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
רגע, אני, יש לי עוד. אני רוצה, היא שאלה אם זה ציון נכשל – כן או לא. אני רוצה להגיד עוד משפט.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
יש לך 20 שניות. כן.
שר החינוך נפתלי בנט:
יש תופעה כזאת, גם ראש הממשלה – גם ראש הממשלה עושה את זה: יש מערכת חינוך, 2.2 מיליון תלמידים. מורה בהוד השרון עושה ככה, ואז מרב מיכאלי קופצת – טה טה טה טה טה טה.
ראש הממשלה שומע שבקיסריה לקחו ילדים לראות מסגד – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – והמורה הגדילה ראש, והם השתחוו. באמת תקלה – ננזפה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אתה מנצל את הבמה כדי לתקוף את ראש הממשלה?
שר החינוך נפתלי בנט:
ועכשיו ראש הממשלה בכבודו ובעצמו תוקף: הוא שולח לאסלם את ילדי ישראל. נו, באמת. אני אומר למרב מיכאלי ולבנימין נתניהו – –
יעל גרמן (יש עתיד):
ולשר הביטחון.
שר החינוך נפתלי בנט:
– – תירגעו, אני לא אכניס לא את הערכים הפוליטיים של מיכאלי ולא את של נתניהו. אני לא – לא אקח את זה ללב ואני לא אתחיל לפטר על ימין ועל שמאל כל אחד; אני לא אפטר את אותה מורה ואני לא אפטר את אותה מנהלת, כי לא נתניהו ולא מיכאלי ינהלו את משרד החינוך, אלא תהיה פה מערכת מקצועית ורצינית וממלכתית.
יעל גרמן (יש עתיד):
ולשר הביטחון.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. עד שתי דקות לרשותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מכובדי השר, אני אגיד את זה – מרוב השאלות, אני אגיד שתי שאלות קצרות. שלשום הייתה הפעם השנייה שראש הממשלה נתניהו תקף אותך על שמינית אשת שמאל קיצונית, כדברו, לאחראית ללימודי האזרחות. גם בפעם הקודמת וגם עכשיו לא נשמעה ממך כל מילת גיבוי ליעל גוראון, עובדת משרדך, שראש הממשלה בוחר פעם אחר פעם להשתמש בה במאבקו נגדך.
כבוד השר, זו ההזדמנות שלך לתת את הגיבוי לממונה על לימודי האזרחות, והזמן הוא שלך.
ושאלתי השנייה היא: קראנו לאחרונה ששר החינוך עושה לא מעט כדי לתמרץ את התלמידים לעשות חמש יחידות במתמטיקה. מה התמריץ של השר כדי שתלמידים ילמדו ערבית? האם נכון לומר שיש תמרוץ שלילי או הזנחה של לימודי השפה הערבית? כי ראינו לאחרונה, יש להם ספרדית וסינית בעדיפות. תלמידים מעדיפים ללמוד, כפי שאמרתי, ספרדית וסינית. מה התגובה של שר החינוך על כך? האם זה מצב טוב, מבחינתך, או דבר הדורש תיקון? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר.
שר החינוך נפתלי בנט:
טוב, אתה מעלה פה עוד התקפה קצת ילדותית – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
למה, למה ילדותית – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – של ראש הממשלה. לא לא, אתה צודק.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
פעם אחר פעם, כשיש לי ביקורת מדינית או עמדה מדינית שונה מראש הממשלה, הוא קופץ: מינית שמאלנית למפמ"רית אזרחות. זה כאילו אני הייתי תוקף את ראש הממשלה שאתמול הוא מינה שגריר ישראל לגרמניה שהוא האבא של דובר שוברים שתיקה. מה זה הדבר הזה? זה בזוי, זה לא לעניין, אני לא שופט – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – וחלילה, אני לא הייתי – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – תוקף את נתניהו באלף שנה על זה שהוא מינה את האבא של הדובר של שוברים שתיקה להיות – הוא שר החוץ.
קריאות:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
עכשיו, לגופו של עניין – –
קריאות:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – יעל גוראון היא מקצוענית אלף-אלף.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
יש יושב-ראש ועדת אזרחות מקצוען. תראו את האבסורד, יעל גוראון אישרה את אותו ספר אזרחות שבגינו אתם, מהשמאל, תוקפים אותי. כל היום תוקפים אותי: המחוון פאשיסטי ימני – אבל מי אישר את זה, אותה יעל גוראון, שעליה נתניהו תוקף אותי. זאת אומרת, מצד אחד יש לנו, נניח, את תמר זנדברג, שתוקפת אותי על ספר האזרחות, ומצד שני, את נתניהו. אז אני ניצב בין נתניהו למרצ, בין נתניהו למרצ. הכול בסדר, היא מקצוענית.
תמר זנדברג (מרצ):
– – – מרכז – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
בעקבות אותו אישור, אגב – – –
תמר זנדברג (מרצ):
אתה המרכז הקיצוני, אני חושבת.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
בעקבות אותו דבר, משום מה, ארבעה חברי ועדת אזרחות, שדווקא מזוהים עם השמאל, התפטרו: עמרו אגבאריה, אריה ברנע, אריה קיזל, פאדי נחאס. אני לא יודע. אני לא ממנה לא לפי אם אתה ימני ולא לפי אם אתה שמאלני. אני ממנה לפי מקצועני. אנשים חזקים וטובים. יושב-ראש ועדת מקצוע האזרחות הוא מעפרה, לא שמעתי מישהו מהשמאל תוקף: איך העזתם. כי אתם לא – – –
תמר זנדברג (מרצ):
כי השמאל פלורליסטי – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
נכון, נכון, אז אני מציע – אני מציע שנהיה הגונים, נשפוט אנשים כפי שמרטין לותר קינג אמר: by their character, by who they are, not by the color of – בקיצור, אנחנו לא נשפוט לפי כל מיני סטיגמות כאלה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
אני חושב – אין פה הרבה נציגים של הליכוד; אני מציע שראש הממשלה יתמקד בלנהל את המדינה – –
קריאה:
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – אני אתמקד בלנהל את מערכת החינוך. ניתן לו גב, כשצריך, כדי לעמוד מול לחצים – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – והכול יהיה בסדר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – שנייה, שנייה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת פריג', אתה כבר רואה את – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
במקום ללמוד ערבית לומדים אנגלית – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – והוא מתחיל לענות כאן במקום בערבית – באנגלית – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
לא לא לא, אבל – – –
ענת ברקו (הליכוד):
אז מה הייתה השאלה, עיסאווי? מה הייתה השאלה?
שר החינוך נפתלי בנט:
לא, לא, לא, אבל הוא שאל שאלה ראויה לגבי לימודי ערבית. אה, נגמר לי הזמן.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, אבל אתה בחרת לענות שלוש דקות על השאלה השנייה.
שר החינוך נפתלי בנט:
שמע, צריך גם ליהנות, לא?
יוסי יונה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
יישאר לך זמן לשאלות אחרות. אז בבקשה, אנחנו עם חבר – סליחה, אנחנו עם חבר הכנסת יהודה גליק. בבקשה, אדוני, ואחריו אנחנו נכריז על הסבב הבא. בבקשה, אדוני.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי, חברים וחברות, מתוקים ומתוקות, חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
איזה חמוד, אה?
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני השר המתוק, כדרכי, אני קודם כול רוצה להתחיל בדבר פרגון, ברשותך. אני מאוד מאוד מברך אותך על החלטתך הנכונה לדחות את ל"ג בעומר בגלל חילול שבת. זאת החלטה נכונה. חבל שראשי הציבור החרדי לא מצאו מקום לתמוך בך. היה מן הראוי שזה ייעשה מוקדם יותר, כדי שזה לא ייפול בהחלטה. אין ספק שמן הראוי – בכלל לבטל את המדורות, אבל אם לא, לפחות, עם כל הכבוד, לדחות אותן – חילול שבת.
סליחה, אבל ברשותך, אדוני, בכל זאת אשאל אותך שתי שאלות. שאלה אחת" כזכור, בשבוע הבא נחגוג 50 שנה לניצחון המוצדק ביותר והמוסרי ביותר והצודק ביותר של העם היהודי אי-פעם. אולי באמת כדאי שהחג הזה ייפול בלוח החופשות? באותו הקשר אני רוצה לציין שהשנה חמ"ד הוציא ספר שנקרא "על כנפי יונה – הרב גורן בדרך לכותל המערבי". ניצלתם את העובדה שהרב גורן כבר לא חי, כי אחרת הוא היה קם עליכם והיה אומר לכם: תקפתם את אונסק"ו ששוכחים את הר הבית, אבל אתם שלחתם את הרב גורן לכותל במקום להר הבית, איפה שהוא הלך. אז מה לנו כי נלין על אונסק"ו אם משרד החינוך משכיח את הר בית? הרב גורן לא הלך לכותל, הוא הלך קודם כול להר הבית.
הערה שנייה, ואני ממש מבקש ממך להתייחס: עלה פה נושא האזרחות. קודם כול, ראש הממשלה תקף אותך לא כי אמרת דעה מדינית; הוא תקף אותך כי אתה האשמת אותו בחרמות ובאיום הדמוגרפי ובטרור נגד ישראל – נא לדייק. אבל לגבי נושא האזרחות, וכאן אני רוצה להיות ענייני: על פי הוראות כללי המקצוע באזרחות, המקצוע אמור להילמד בעברית ובערבית באופן זהה, חוץ מהתאמות תרבותיות. אבל הפלא ופלא, בערבית, חוק השבות הוא חוק נתון במחלוקת; בעברית, חוק השבות חוק צודק. האם לעמדת משרד החינוך חוק השבות צודק או לא צודק?
באותו עניין: בערבית השמיטו את המשפט שבישראל אין מניעה לבנות מסגדים כמו שיש בחלק ממדינות אירופה. האם, לעמדת משרד החינוך, היה מן הראוי להוציא את זה או לא?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
יהודה גליק (הליכוד):
באותו הקשר: קבוצת מורים ציונים לאזרחות ביקשה להיפגש אתך ולשוחח אתך על נושא האזרחות. סירבת בכלל להתייחס אליהם. לא נפגשת אתם, לא אתה ולא איש מטעמך – לטענתם, כמובן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת גליק. בבקשה, אדוני השר. עד שלוש דקות.
שר החינוך נפתלי בנט:
טוב. קודם כול, תמיד כיף לענות לחבר הכנסת גליק שפותח במתוק. אז, מתוק. לגופו של עניין – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
על תרופות לילדים שמעת פעם, אדוני השר?
מיכל רוזין (מרצ):
לא בריא, לא בריא – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
למה? זה טוב.
מיכל רוזין (מרצ):
סוכרת – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
תראו, לגופו של עניין, העלית כמה דברים. כרגע אני חושב שלא יהיה נבון להוסיף עוד יום חופשה בלוח החופשות. אני חושב שאם כבר, יש טרוניה גדולה למה יש כל כך הרבה חופשות. זה קיים מקום המדינה, אבל הרבה דברים שקיימים מקום המדינה מתעוררים עכשיו. מאידך, אני מקבל את הדבר הבא: יום ירושלים, לצערי, הפך ברבות השנים לחגיגה בעיקר בחמ"ד ובציונות הדתית ופחות ברמה לאומית. וכפי שהתנ"ך לא שייך לדתיים, גם ירושלים לא שייכת לדתיים; היא של כל עם ישראל. לכן, המטרה שלי ביום ירושלים הקרוב היא לא רק לחגוג אותו בעצימות מאוד גבוהה – ואנחנו נעשה את זה, מביאים רבבות ילדים – אלא להתניע מחדש את יום ירושלים בכל מערכת החינוך, וזאת ההוראה שנתתי למנהלי המחוזות. מבחינתי זה לא אירוע חד-פעמי, מרהיב עם לא יודע מה, אלא זה נועד להיות טריגר לחג קבוע של יום ירושלים עם מסכת, הצגה, כל בית-ספר יחליט.
לגבי הנושא של הכותל מול הר הבית. תראה, לא סוד החיבור העמוק שלך להר הבית וגם לי, כמובן; אני לא עולה להר הבית, אבל זה לא משנה – החיבור של כל יהודי. אבל גם הייתי נזהר מלזלזל בכותל. הכותל הוא סמל יהודי, וגם אם אתה לא תופס את זה ככה, או תופס את זה כמאוד נחות אל מול הר הבית, המון אנשים בעם ישראל, וגם אני, לא רואים את זה ככה. ולכן, הכותל הוא סמל. הוא לא במקום הר הבית, אבל כבודו במקומו מונח.
לגבי כל ההערות האלה: פעם ראשונה שאני שומע. תעביר לצוות שלי שם, אנחנו נבדוק אותן, ואם יש דברים לא תקינים, נתקן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עם הסבב הבא.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני אברך את חיילי צה"ל שהגיעו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תמיד שמחים לראות את חיילי צה"ל ביציע.
שר החינוך נפתלי בנט:
פה זה מעוז הדמוקרטיה, ותודה שאתם שומרים עלינו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, הסבב הבא הוא: איתן ברושי – סליחה, התבלבלתי פה עם כל המספרים – איתן ברושי, מיקי לוי, זוהיר בהלול ויוליה מלינובסקי. זה הסבב הבא. איתן ברושי, מיקי לוי, זוהיר בהלול, יוליה מלינובסקי.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מודה על ההזדמנות. דבר ראשון, אני רוצה לומר לך, שר החינוך, שהקשבתי כמו רבים לנאום שלך בפרס ישראל. אני חושב שהיה נאום מאוד מיוחד, וחשוב להפיץ אותו במערכת החינוך ובקרב המורים והמחנכים, כי הייתה בו גם משנה סדורה וגם איזשהו מסלול שנכון יהיה להנחיל אותו לרבים. היה נאום חשוב.
שר החינוך נפתלי בנט:
תודה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אני רוצה לשאול וגם טיפה להעיר הערה. דיברתי אתך גם בעבר, וזה אקטואלי גם היום, אדוני השר, הצעתי הצעת חוק לעבודה מועדפת בחינוך, שניתן יהיה לבוגרי צה"ל להשתלב בעבודה מועדפת בחינוך, ואפילו הייתה הצעה מסודרת, בהמשך לוועדה ששר הרווחה לשעבר כחלון הקים, שזה יהיה על חשבון עבודה בתחנות דלק. אתה יודע שיש פוטנציאל גדול בקרב בוגרי צה"ל ומסיימי השירות לעסוק בחינוך; אתה יודע שחסר כוח כזה – אפילו לוקחים משירות לאומי לגיל הרך כי אין מספיק כוח אדם; ואתה יודע שיש סיכוי שמי שעובד בעבודה מועדפת בחינוך, יבחר בחינוך כמקצוע ושליחות לחיים, שאתה מטיף לזה.
אתה הסכמת עקרונית עם המהלך, אבל זה לא קרה. אני פונה אליך ואני שואל, מדוע לא תתערב? מדוע לא תנקוט יותר עמדה ונחישות ואולי גם תתקצב את זה ממשרד החינוך? היום, ממשלת ישראל, באמצעות הביטוח הלאומי, נותנת מימון של 25 מיליון למתדלקים. זה לא דבר שצריך להתעלם ממנו, אבל זו לא השליחות ולא הבעיה, רובם כבר נותני שירות.
אני מבקש ממך, תתערב. אני מציע שאולי אפילו תממן מתקציב משרד החינוך, ותקבל כוח אדם איכותי שבא מתחום החינוך והפיקוד בצה"ל למערכת החינוך שכל כך זקוקה לכוח אדם, בוודאי באזורי העדיפות הלאומית. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. בבקשה, אדוני השר.
שר החינוך נפתלי בנט:
חבר הכנסת ברושי, אני מודיע שאנחנו, עמדת המשרד, עמדתי כשר, היא תמיכה מלאה בעניין הזה. אני יודע שצוות מקצועי של המשרד דן בעניין. בסופו של דבר, ההחלטה לא חונה אצלנו אלא דומני שבביטוח הלאומי.
בעקבות פנייתך זאת אני אתן עוד דחיפה מול השר וננסה. צריך ללמוד לעומק כדי להבין אם יש מורכבויות, אבל אתה צודק, זה מסוג הדברים שאין לי אלא לומר אתה צודק. כמו שמעונות מגיל לידה ועד שלוש צריכים להיות במשרד החינוך, וכשפונים אלי – צודקים, לא כל דבר מצוי. לו זה היה בשליטתי זה היה קורה. אבל בעקבות הפנייה הזאת אני אבדוק שוב.
ותודה גם על המילים לגבי נאום היזמות של פרס ישראל. זה מדם לבי, גם כיזם בהייטק. התפיסה שצעיר וצעירה צריכים ליטול את גורלם בידם ולא לקטר אלא לתקן, כמסר, אני חושב שזה תקף במיוחד.
אתם, לפי התג יחידה, אתם מחו"ה אלון? החיילים, אתם מחו"ה אלון? כן? כן, חלק. גם אתם, כשמשהו לא בסדר במדינת ישראל, לא לקטר – לכו לתקן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. מסר חשוב.
חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. אם נקצר קצת בשאלות ותשובות אז נספיק, כי אנחנו בהספק מאוד נמוך היום.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר בנט, ברצוני להפנות לאדוני שאלה בכובעו כשר התפוצות, והיא די דומה למה שאמרה חברת הכנסת עליזה לביא, אבל אני מבקש לחדד, ואם אתה תוכל להשיב גם בחידוד – אני אודה לך.
לאחרונה ביקרתי בצפון אמריקה במסגרת קרן משפחת רודרמן, וסיירתי בקהילות היהודיות ונפגשתי עם ראשי קהילות, ואני חייב לציין שחזרתי מאוד מודאג. רק שם הבנתי את עומק השבר שמתפתח בין מדינת ישראל לבין מיליוני יהודים בצפון אמריקה. המונופול שמדינת ישראל נותנת לזרם אחד, הזרם האורתודוקסי, וההדרה של כל הזרמים האחרים, יוצרים קרע ותחושת ניכור מצד רוב יהדות צפון אמריקה, שאינה שייכת לזרם זה. אנחנו, הגרים כאן, במדינת ישראל, לא יכולים להרשות לעצמנו להתנתק ממיליוני יהודים באמריקה. אין לנו הפריבילגיה הזאת, וזאת תהיה טעות היסטורית וחוסר אחריות ממדרגה ראשונה.
ברצוני לשאול אותך, אדוני מכובדי השר בנט: האם אתה מודע לעומק השבר ולכעס שקיים בקרב הקהילות בצפון אמריקה? אם כן, מהי עמדתך לגבי יישום מתווה הכותל, שעליו החליטה הממשלה עצמה, שאתה חבר בה, שהוא ללא ספק אחד ממקורות הקרע עם יהדות התפוצות? האם המתווה ייושם, והאם תתמוך בו? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני מאוד מאוד שמח שאתם, גם אתה וגם עליזה, נחושים בעניין הזה, ואני חושב שגם חבר הכנסת נחמן שי כבר שנים עוסק ביהדות התפוצות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לקחו לי את השאלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אז למחוק אותך?
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני רק רוצה לחדד את העוצמה: אתה שואל האם אני מודע. אני אגיד משפט מרחיק לכת, אבל אני מאמין בו: אחד משלושת היעדים הגדולים של מדינת ישראל, לתפיסתי, זה קיום העם היהודי בתפוצות. זאת אומרת, ביטחון קיום מדינת ישראל, ואז חיזוק המרקם הפנימי, קיטוב, וגם פערים חברתיים, והדבר השלישי בתור זה קיום העם היהודי בתפוצות, גם אם הוא לא יעלה לארץ. יש פה אמירה. אנחנו במשך שנות דור היינו נוסעים לגולה או בשביל לגייס כסף או להגיד להם: תעלו. אבל אם אתה לא מתכוון להוציא את הארנק ולא לעלות, אין לי מה לחפש אתך – התפיסה הזאת כבר לא בתוקף. כולנו יחד – זה לא, משימה – כולנו יחד עובדים על השינוי. ולכן אנחנו משקיעים, רק שתבינו, מאות מיליוני שקלים, כרגע, בעודנו מדברים, במאות קמפוסים היום, בארצות הברית, במימון שלנו, בשותפות עם הפדרציות ועם פילנתרופים, קצת דומה למודל "תגלית". אני יושב-ראש "תגלית".
נחמן שי (המחנה הציוני):
זה ה-Mosaic.
שר החינוך נפתלי בנט:
Mosaic, בדיוק. זה נקרא פרויקט Mosaic. וזה מדהים, זה דבר שלא היה אי-פעם.
נחמן שי (המחנה הציוני):
זה יצא לדרך?
שר החינוך נפתלי בנט:
יצא לדרך. חבר'ה, זה פועל, יצא לדרך כבר לפני שנה. הכול נמדד, מספר הנגיעות, והרעיון הוא לכוון ל-unaffiliated.
ולשאלתך, אני לא קובע איזה זרם, אני רוצה שייגעו. הלל זה לא זרם אורתודוקסי, יש שם מגוון דעות, כולל דעות שמאוד קשות לי, מאוד קשות לי. לא אכפת לי, כי אין לי מונופול על זה. וגם כשנסעתי לחו"ל חטפתי ביקורת מכאן ועד הודעה חדשה מה-base, נקרא לו, על שביקרתי בבית-כנסת קונסרבטיבי – ואני לא מתנצל, מה זאת אומרת? הורי עברו כברת דרך. באמריקה זה חלק מהפתרון, זה לא חלק מהבעיה. ולכן, אתם עולים על נקודה נכונה. בעיני, אגב, אם אני צריך לתעדף את הבעיות, הבעיה הגדולה ביותר היא לא הסכסוך הישראלי–פלסטיני, והאפקט, וגם לא היחס של ישראל לזרמים, אם כי זאת בעיה; הבעיה הגדולה ביותר – אדישות. לא מעניין. אתם חושבים, אני יודע, שמייקל דל או מייק צוקרברג – אני לא יודע, סתם אני זורק שמות – זה מה שמטריד אותם? פשוט אין קשר. זאת הבעיה, אדישות. ואנחנו נישאל עוד 100 שנה: ידעתם שאתם מאבדים מיליוני יהודים, מה עשיתם? זה דבר שמדיר שינה מעיני.
עמדתי לגבי מתווה הכותל ידועה, אני בעד פשרת הכותל, הגם שלא תמיד ב-base שלי אוהבים את זה. לא רק שאני בעד, אני הקמתי את רחבת ישראל, בעצמי – לא באתי עם פטיש, אבל בארבעה לילות, לפני ארבע שנים, פתאום הקמנו את זה, וזה נתן מענה. ואז – שני הצדדים נצים, ובעיני שני הצדדים פה אשמים. אני תומך ביישום מתווה הכותל. כמובן, אם הממשלה תחליט אחרת, אני כפוף למחויבות קואליציונית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
שאפו לאדוני השר על התשובה. כל הכבוד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. בבקשה, זוהיר בהלול, עד שתי דקות לרשותך.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אדוני השר, אני בא אליך בשאלותי – ידיים נקיות, לב צח וצחור, וגם נפש הומיית אנוש. אז באמת, לא להתנגח. בספטמבר האחרון פרסם מבקר המדינה דוח חמור נגד משרד החינוך, שאתה עומד כידוע בראשו, על אי-קידום תוכניות החינוך לחיים משותפים של יהודים וערבים ולמניעת גזענות במערכת הזאת. כנראה באופן מודע משרד החינוך שלך לא ניצל, לא את המשאבים, לא את התקציבים, ולא הריץ את התוכניות האלה, שבעיני הן קריטיות לחברה הישראלית.
שאלותי הן כדלקמן: 1. האם המשרד בראשותך קובר באופן מודע את התוכניות האלה? 2. מה עשה המשרד מאז פרסום הדוח ועד היום? האם הנעתם קצת את אמות הספים? 3. מה עמדתך לאחד מהרעיונות שפעם העליתי, אפילו בפניך, על שילוב מורות ערביות בבתי-ספר עבריים ועל שיתוף ומינוי של מורות יהודיות בבתי-ספר ערביים – א. כסוכנות השפעה וב. כדי ללמד את השפות כהווייתן?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. בבקשה, אדוני השר.
שר החינוך נפתלי בנט:
מדיניות המשרד לא השתנתה כהוא זה בעניין הזה. זה לא סוד, אני תומך בדו-קיום בריא וטוב בין החברה הערבית בישראל לבין החברה היהודית במדינת ישראל. אנחנו נחיה פה יחד. גם לא סוד שבתחום הזה, על אף הנציות המדינית שלי – אני נץ בתחום המדיני, זה לא סוד, אבל אני משתדל לא להידרדר לדבר הקל הזה של "להיכנס בערבים" – במירכאות – ולהרוויח קולות. אני לא במשחק הזה ולא הייתי, ולכן אני גם נותן רוח גבית מאוד מאוד גדולה – בסופו של דבר זה אינטרס לאומי שהחברה הערבית תשגשג, ולצמצם את השנאה.
יש תקנה במשרד למפגשים משותפים, תקנת תמיכה שנקראת תקנת מפגשים, והיא תומכת בזה. יש לנו גם תוכניות שתומכות דרך הרשת בלימוד בחברותא, על בסיס קבוע. עכשיו גם מ"אתגרים" אנחנו הוספנו מיליון שקל למפגשים, דרך חברת המתנ"סים. יש הרבה פעילויות למפגשים כאלה, גם במטה לחינוך אזרחי, גם לומדים יחד, גם נפגשים. זה כל הזמן מתפתח. יש גם מגמות אמנות ומוזיקה בבתי-ספר תאומים.
רק אגיד לכם מה תפיסתי בכלל, בעניין מפגשים, מה למדתי שמצליח ומה פחות מצליח. מה שפחות מצליח זה כשבאים למפגש בין דתיים לחילונים או בין יהודים לערבים: ואו, אנחנו הולכים לפגוש ערבי; ואו, אנחנו הולכים לפגוש יהודי. זה הופך להיות נורא מלאכותי וכמעט חסר ערך. מה כן עובד? ואותו דבר, אגב, בין דתיים לחילונים. אני אספר לכם סיפור; כשאני הייתי תלמיד בישיבה תיכונית היה לנו מפגש, שומו שמים, עם בית-ספר חילוני. הכינו אותנו חודש מה לענות כשהחילונים יגידו לנו ככה. זאת אומרת, כאילו לדו-קרב, במקום למפגש. מה כן עובד? מה שעובד זה כשנותנים איזושהי משימת לימוד או משהו, יכול להיות בתחום הביולוגיה, או לבנות לוויין ישראלי קטן משותף, משימות אמיתיות יחד, למדתי שזה עובד, ולכן זה מה שאני יותר מאמין בו, ופחות – – –
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
או שאתה הופך את זה לאורח חיים.
שר החינוך נפתלי בנט:
נכון, נכון, תשמע, אני חייב להגיד לך, זוהיר, אני מאוד אופטימי. אני מאוד אופטימי בהקשר הזה. בכל הפרמטרים שאני מסתכל, גם בפרמטרים ההישגיים, גם במדדים השונים, הכיוון הוא טוב. ולא הייתי עונה אותו דבר לפני 20 או 30 שנה כסתם אזרח. הייתי פסימי לגבי הנושא הזה. אני אופטימי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
מה לגבי חילופי מורות?
שר החינוך נפתלי בנט:
גם. יש לנו גם את הסיפור הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר. אנחנו עם חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה, גברתי. ואחר כך כמה שנספיק, עוד חבר כנסת או שניים, כמה שנספיק.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני, מהמקום הקטן שלי, כפי שהגדרת את זה, אני אפילו מתביישת להגיד את זה, רוצה לשאול: האם אדוני מתכוון לפעול להסדרת לוח החופשות של תלמידי ישראל, בדגש על 15 ימים כמו שישה ימי פסח, ארבעה בחנוכה, שלושה ימים של אסרו-חג, אחד פורים ואחד ל"ג בעומר?
ובמנותק ממה שאמרתי קודם על לוח החופשות, האם זה היה סביר להזיז חופשת ל"ג בעומר מיום ראשון ליום שני בהתראה כל כך קצרה, שגרמה נזק גם למורים, גם לילדים וגם להורים, וגם גרמה כאוס תחבורתי, שהתבטא בביטול ההסעות לילדים? האם זו הייתה החלטה שהצדיקה את כל הבלגן, וגם את העלויות שכרוכות בכך? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מלינובסקי. אדוני השר.
שר החינוך נפתלי בנט:
נשאלתי כבר כמה פעמים, אז אני אשיב בפעם השלישית, נדמה לי, אבל יש לי הרבה סבלנות. לגבי לוח החופשות, יום לימודים זה מאות מיליוני שקלים – ככה זה עולה. אז אני יכול לעמוד פה ולהפריח ססמאות; האמת היא שזה עולה המון המון כסף. היום יש עומסים מאוד גדולים על התקציב. זה אחד היעדים, אבל אני חייב גם להגיד, ולא מתוך זלזול כלשהו – שר הביטחון היום מבקש תוספות תקציביות משמעותיות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לא שאלתי על שר הביטחון, אלא האם אתה מתכוון – – –
שר החינוך נפתלי בנט:
לא, אני לא אומר את זה בכעס, הוא אמון על ביטחון ישראל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת מלינובסקי, אנחנו סיכמנו שיש שאלות ותשובות.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני מכבד את זה, לא צריך להיות במגננה, הכול בסדר.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לא צריך להסיט את העניין למשהו אחר.
שר החינוך נפתלי בנט:
מטבע הדברים, זה כמו לנהל משק בית; את הולכת עם הילדים, את יודעת מה התקציב, ואז הילד אומר: אני רוצה ספינר, אני רוצה אקס בוקס, אבל את יודעת שאקס בוקס – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
בוא נדבר על ל"ג בעומר, ל"ג בעומר זה היום.
שר החינוך נפתלי בנט:
שנייה, קצת תרבות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אין לי תרבות.
שר החינוך נפתלי בנט:
– – את יודעת שאקס בוקס עולה כסף, ואז את תצטרכי – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – – אני שואלת לגבי ל"ג בעומר.
שר החינוך נפתלי בנט:
את רוצה להפריע?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
השר רוצה להפסיק את התשובה?
שר החינוך נפתלי בנט:
טוב, אני אחכה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, אין זמן לחכות. חברת הכנסת מלינובסקי, את רוצה לשמוע את התשובה?
שר החינוך נפתלי בנט:
זה נורא קשה. אני עומד מאחורי ההחלטה, מה שעמד פה על הכף זה מיליון ילדים שלא היו יכולים לחגוג את ל"ג בעומר. מה שכן, אני בהחלט נתתי הוראה שלגבי השנים הבאות, אפשר עכשיו לדעת גם 100 שנה קדימה מתי יצא הדבר הזה, ושלא נגיע – מה שהיה פה לא בסדר, בעיני, זה ההתראה הקצרה יחסית, של כמה שבועות. בסופו של דבר, למעשה באופן כמעט מלא, למעט ברשות מקומית אחת, אבן יהודה, כולם למדו אתמול, כסדרם, אבל מה שבאמת ניישם זה שעכשיו נפתח את היומן ונדאג שדבר כזה – גם נסמן את זה ביומן, זה איזשהו דבר שנתקלתי בו באמת, לצערי, מאוחר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אני אכריז אחד-אחד, כמו שאמרתי, כמה שנספיק, בדקות שנותרו. בבקשה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי שר החינוך, לפני כשבועיים נערך יום של קשרי קהילה–משטרה ברמת השרון, עניין חשוב בפני עצמו. תלמידי כיתה ה' הובאו לפארק העירוני כדי לראות כיצד המשטרה פועלת, גם זה חשוב. מה שהם ראו, אבל, זה שוטרי יס"מ יורים באדם שמילא תפקיד של מחבל, ואחר כך, לפי דבריהם, הם ראו וידוא הריגה, כדי להבטיח שהמחבל לא יקום יותר.
אני מבקש לדעת, מה עושה משרדך ומי עושה במשרד, כדי לפקח על תכנים כאלה. זה משהו שהוא נראה כמו חינוך לא פורמלי או משהו מהסוג הזה, איזושהי פעילות חוץ-בית-ספרית. מי בודק את התכנים? מי מאשר אותם? ובדיעבד, האם אתה מצדד במופעים כאלה?
שר החינוך נפתלי בנט:
תראה, חבר הכנסת שי, זה קצת דומה למה שסיפרתי על מיכאלי ועל נתניהו. באופן טבעי, תבינו, מערכת החינוך היא המערכת הגדולה ביותר במדינת ישראל מבחינת היקף הפעילות, 2.2 מיליון תלמידים כל יום נכנסים לשערי גני הילדים ובתי-הספר, היקפים עצומים. מטבע הדברים, תמיד בקצה יהיו דברים חריגים. יש מערכת שמפקחת. אני אגיד לכם מה אני לא עושה; אני לא קופץ. כמו שאני לא קופץ על המסגד – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
מה זה המסגד?
שר החינוך נפתלי בנט:
– – המסגד של נתניהו. ראש הממשלה נוטה בזמן האחרון להגיד אלף פעם שאני שולח ילדים למסגדים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני קראתי, ילדים משתטחים במסגדים.
שר החינוך נפתלי בנט:
כן, הרי זה ברור, הרי יש לי מטרה כזאת, מן הסתם. היה בית-ספר שקפץ לראות מסגד, והילדים השתתפו בסימולציה של תפילה, ילדים יהודים. זה באמת לא בסדר בעיני, לא צריך להיות. המורה נשאלה, ננזפה והתנצלה. האם אני אפטר אותה? לא, אני לא אפטר אותה, מה קרה? ככה עובדים?
מי שחושב שעל כל שגיאה צריך לפטר מנהל ומורה, כנראה הוא לא ניהל משהו. אם הייתי, כמנהל בסטרטאפ שלי, על כל שגיאה מפטר, לא הייתי עושה אקזיט ולא שני אקזיטים. מי שקופץ לא צריך לקפוץ. גם הסיפור שלך, על פני הדברים, נשמע לי לא בסדר. בוודאי לא צריך להראות לילדים וידוא הריגה. יש מערכת, היא מטפלת. מורה שחורג, אולי הוא לא שם לב, אולי הוא לא מנוסה. האם אני אפטר? לא, אני לא אפטר.
נחמן שי (המחנה הציוני):
שאלתי, לא המלצתי.
שר החינוך נפתלי בנט:
לא לא, אתה – יש באנגלית ביטוי שנקרא gotcha questions, שאלות gotcha, שזה "תפסתי אותך על חם". אפשר, אני לא עובד שם, אני לא במשחק הזה, לחפש מקרי קצה, כמו נתניהו והמסגדים או כמו מרב מיכאלי ואני לא זוכר מה. אני לא שם, יכולים להמשיך לצעוק. אני מנהל מערכת שהיא בהתקדמות מאוד מאוד יפה, בפן הערכי, בפן המקצועי – המתמטיקה והאנגלית בזינוק שלא היה שנים, באמת, אנחנו מכפילים את מספר מסיימי חמש יחידות מתמטיקה בפריפריה, אלה הדברים הגדולים. צמצמנו גודל כיתות, הוספנו סייעת שנייה לגנים, הכפלתי את ההשקעה בארגוני נוער כמו "אחרי", כנפיים של קרמבו. הכפלתי את מסע ישראלי, דברים מדהימים. ואז – ואני לא פונה אליך, כי אתה דווקא לא באת בטרוניה – אז הקפיצות האלה, של נתניהו את מרב מיכאלי, זה נורא קטנוני. אני לא מתכוון לנהוג בצורה הזאת. אני נותן גב למורי ישראל; יש לנו מורים מצוינים, שלפעמים, כמו כולנו, שוגים. החוכמה – לתת גיבוי לא כשהכול הולך טוב, אלא דווקא כשיש שגיאות פה ושם, ואני מתכוון לגבות את מורי ישראל.
נחמן שי (המחנה הציוני):
והאירוע הזה?
שר החינוך נפתלי בנט:
אני אבדוק. אני משוכנע שכבר – הרי קראנו על זה בעיתון. תקשיב, אני לא בא בבוקר, קורא עיתון ומתקשר למנכ"ל שלי: ראיתי בעיתון. כי אחרת אני לא אתעסק בעיקר, אני כל היום ארדוף אחרי הכותרת האחרונה שהייתה ב"הארץ" או משהו כזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אני מתנצל בפני חברי הכנסת שהיו כאן במהלך כל הדיון ולא הספיקו לשאול, אנחנו שעה ו-12 דקות פה בדיון.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני רק רוצה להגיד מילת סיכום.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
קצר בבקשה, אנחנו שעה ו-12 דקות כבר בדיון הזה.
שר החינוך נפתלי בנט:
אני רוצה להודות לכם, אני חושב שרוב חברי הכנסת, רובם ככולם, מאוד אכפת להם ממערכת החינוך בארץ. אני פתוח לשמוע; איפה שצריך באמת לתקן, לתקן. איפה שזה יותר קנטרני זה פחות רלוונטי. היעדים, כאמור: שיפור המדעים, מתמטיקה, אנגלית, צמצום הפערים בין פריפריה למרכז; חיזוק הגיל הרך וחיזוק הפן הערכי, שבא לידי ביטוי בעיקר דרך מרחב החינוך הלא-פורמלי, מתנ"סים, תנועות נוער, ארגוני נוער. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר, שר החינוך ושר התפוצות, על התשובות, ותודה לכל השואלים.
הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תן לי להציג את הנושא הבא. אם כן, בקשת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר אלי כהן את הסמכויות של שר האוצר המפורטות להלן, למשך תקופת כהונתו של השר משה כחלון בתפקיד שר האוצר. אנא, אדוני, תמסור לנו את פירוט כל הסמכויות שעוברות לשר אלי כהן.
שר החינוך נפתלי בנט:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר אלי כהן את סמכויות שר האוצר המפורטות להלן, למשך תקופת כהונתו של השר משה כחלון בתפקיד שר האוצר:
א. סמכויות שר האוצר לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, ככל שהן נוגעות באופן מסוים לחברת הוט מערכות תקשורת בכבלים בע"מ או לחברה אחרת מהחברות המשתייכות לקבוצת הוט.
ב. ככל שהן נוגעות לגז הטבעי – 1. סמכויות שר האוצר לפי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, התשע"א–2011, למעט סמכותו בהתאם לסעיף 39 לאותו חוק; 2. סמכויות שר האוצר המפורטות להלן, לפי חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב–2002: א. הסמכות לפי סעיפים 4(ו) ו-5; ב. הסמכות לפי סעיף 8 לחוק, ביחס למי שהוא בעל חזקה; ג. הסמכות לפי סעיפים 17 ו-18, ביחס לרישיון אחסון או רישיון הולכה לספק שניתנו לבעל חזקה; 3. סמכויות שר האוצר לפי חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו–1996, בכל הקשור למי שהוא בעל זכות נפט לפי חוק הנפט, התשי"ב–1952 (להלן – מפיק נפט); 4. הסמכות למתן הוראות לפי סעיף 16(4) לפקודת מס הכנסה ככל שיינתנו ביחס למפיק נפט מסוים, אחד או יותר; 5. סמכות שר האוצר לפי סעיף 3(ה) לצו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בתי-זיקוק לנפט בע"מ), התשס"ז–2007.
בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה זו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אנחנו, אם כן, בדיון על בקשת הממשלה להעברת סמכויות משר האוצר לשר אלי כהן. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת איתן ברושי. היא מוותרת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ענייננו העברת הסמכויות משר האוצר כחלון לשר אלי כהן, ואני תוהה מה מהות העברת הסמכויות. טען שר האוצר כחלון ואמר: יש לי נגיעה, אני בעבר הייתי חברו של קובי מימון, וראוי שאני לא אעסוק בעניין – חברות כזאת שאף אחד לא הבין את פשרה, ובשלב מסוים לא טיפל כלל וכלל בנושא הגז והעביר את כל הטיפול הזה הלאה. ועכשיו, הנה אנחנו מגלים שהסמכויות מועברות משר האוצר לשר אלי כהן. והשר אלי כהן, שאותו אני מעריך מאוד באופן אישי – הוא איש ברוך כישרונות, מילא שורה של תפקידים במגזר הפרטי, באמת תפקידים כבדי משקל, שחייבו אותו להיות מקצוען ומבין גדול בנושאים שבהם הוא עסק, בפרט בהכשרת היישוב. כשהוא שירת שם כסמנכ"ל וכיועץ, ניתנו לו אופציות – למיטב זיכרוני, 35,000 אופציות. ולפני כשנתיים, כאשר נכנס במסגרת מפלגת כולנו להיות חבר כנסת, הצהיר – ואני מאמין לו, באמת אני מאמין לו שהוא איש ישר, אני אומר את זה בשיא הרצינות – שמכר את 35,000 האופציות, על פי ידיעה שמופיעה באחד העיתונים הכלכליים. אופציות שהיו בזמנו שוות X כסף, הרבה יותר כסף, והוא מכר אותן ב-50% משוויין, כי הערך שלהן ירד.
אבל הקשר של השר אלי כהן לנושא הגז הוא קשר ישיר, ולכן אינני מבין את המהות של שר האוצר בעצם העברת הסמכויות. הנגיעה של השר אלי כהן היא הרבה יותר גבוהה, עשרות מונים יותר גבוהה, מהקשר של שר האוצר כחלון לכל נושא מתווה הגז.
ושלא תבינו אותי לא נכון, אני אינני חושד ביושרו של השר אלי כהן, אני מאמין לו באמונה שלמה שהדרך שבה הוא ינהל את המתווה חפה מכל נגיעה. אבל אי-אפשר להתעלם, אדוני היושב-ראש, מהתפקיד הקודם שלו במסגרת חברת הכשרת היישוב, וראוי, חברי חברי הכנסת, שנרים יותר מאשר גבה אחת כאשר הסמכויות האלה מועברות למי שהייתה לו נגיעה ישירה לנושא הגז ומתווה הגז. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. לא ראיתי אותך שם, חבר הכנסת מוזס, זה פלא פלאים. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
טוב, איך אפשר לעלות יום אחרי ל"ג בעומר ולא לדבר על ל"ג בעומר במירון? הייתי – גם אתה וגם אני – יחד עם רבבות רבבות אלפי ישראל, והערכת המשטרה שקרוב לחצי מיליון איש ביקרו במירון. כבר ביום שישי היו 50,000 איש במירון וסביבותיה, בלי עין הרע. עשרות אלפים הגיעו מארצות הברית, מאירופה, המטוסים היו מלאים, הוסיפו מטוסים מיוחדים. זה לא ייאמן מה שמירון – איזה, כוח משיכה של הרשב"י.
היו"ר יצחק וקנין:
צדיקים במיתתם חיים.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
אוה, יפה מאוד. אני רוצה פשוט לדבר על הקריסה בתחבורה הציבורית במירון, גם לפנות בוקר ובפרט במוצאי ל"ג בעומר, כשהתפזר הציבור הגדול והנכבד. אותן כותרות יש לי – הוצאתי היום את העיתונים – מ-2013, 2014, תשע"ג, תשע"ד. אתה רואה את אותן כותרות.
אני רוצה להסביר לחברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש. זה מתחלק לשני חלקים: יש ניהול אירועי ההדלקות, של עשרות אלפי איש בכל הדלקה, ניהול הציון הקדוש, כניסת המתפללים ויציאתם בבטחה, שהייתם במקום, מיזוג אוויר, בטיחות החוגגים, אש, טריבונות, היגיינה, מים. ועל כל זה אחראי קצין נפלא בשם מיכה טובול, העושה עבודתו נאמנה יחד עם המרכז למקומות הקדושים, תחת שר הדתות דוד אזולאי. ויש החלק התנועתי, אשר כשל בשעות הבוקר המוקדמות של יום א', כאשר היציאה מבית שמש, מירושלים, למירון, לקחה שש שעות. מצומת חנניה עמדו שעתיים וחצי עד שלוש כדי להגיע למעגל בתוך מירון.
כאשר קוראים את הודעות המשטרה ומשרד התחבורה, כאשר כל אחד זורק על השני, אז אני חושב, שוב, שצריכים כבר, סוף-כל-סוף, שיהיה איזה מנהל למירון שיתכלל את כל הפונקציות במירון. זה מה שחשוב. כי למעשה כל אחד לעצמו עושה עבודה נפלאה, אבל הסנכרון ביניהם לקוי. וגם במשטרה צריכים קצת אנשים, קצת שנחנך אותם להיות יותר אנושיים.
מיקי לוי (יש עתיד):
חבר הכנסת מוזס, תדרוש לחבר את רכבת העמק למירון.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
הנה, רגע, אני בא לרכבת. איך ידעת? עכשיו אני מדבר על הצד האנושי. תתארו לעצמכם שהגיעה יולדת מארצות הברית למירון – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת מיקי לוי, היה שווה הנושא של העברת הסמכויות רק בשביל שהוא ידבר על מירון.
מיקי לוי (יש עתיד):
נכון.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
אוה, אז אני רוצה שתדע, יולדת הגיעה, תאר לעצמך, ולקח לי ארבע שעות, עם כל הגורמים, בגלל שהשוטר הראשון, שהיה צריך בצומת חנניה – הסתכל, יולדת עם תינוק – להגיד: יאללה, קדימה, את לא מופיעה בטאבלט, לא מופיעים בפונקציות, אין לך אישור. אבל זה יולדת, תנו לה לעלות. ארבע שעות לקח עד שראינו אותה כבר על מיטתה, במקום שבו היא הייתה צריכה להיות באכסניה. זה לא סיפור, אמיתי. אחד שולח לשני, השני לשלישי: זה לא בסמכותי, זה בסמכות קצין זה, קצין זה, קצין זה. עד שהקצין הנכון נתן את ההוראה אז כבר הרכב עם היולדת, נזרק כבר שיעבור דרך צפת. הגיע דרך צפת, ושוב פעם הגיע איזה קצין קשה עורף: תחזרו לצומת חנניה, רק משם נוסעים רכבים פרטיים. באו לצומת חנניה, העבירו אותם עד לשלומי, לעכו. מה הולך כאן, ריבונו של עולם? איפה הפתיחות? איזו מין אטימות.
אבל אם אני מדבר על הרכבת – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
– – מיקי, אתה יודע שהרכבת – אתה מדבר על העמק? יש כבר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
סליחה, חבר הכנסת מוזס, כמה זמן אתה עוד צריך? תגיד לי.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
לא, לא, רק על הרכבת אני אדבר. תדע לך, תמיד – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אז אם אפשר לסיים.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
קוראים לזה הרי "רכבת החלומות של מוזס", כל כתב אז, לפני שבע-שמונה שנים, כשדיברתי על זה ובאתי למשרד התחבורה – אומרים: הנה רכבת החלומות של מוזס, מה עם רכבת החלומות שלך? זה מתגשם. עד אחיהוד יש כבר, עד כרמיאל, בעוד שנתיים יהיה עד צומת חנניה. אבל אם אנחנו לא נרחיב את הכבישים – ואתה איש הגליל, אדוני היושב-ראש – מכפר שמאי להרחיב את הכביש, כמו שהוא רץ בצומת חנניה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני הנכבד, אני חייב להגיד לך משהו. המציאות הטופוגרפית של מירון לא יכולה להכיל חצי מיליון איש בפרק זמן כזה. ואני אומר לך, כמי שבא דווקא מהציר של קו העימות, שהוא לא עמוס בתחבורה: פלא פלאים שהמשטרה עומדת בעומס הזה ובלוגיסטיקה הזאת. זה מעל השכל שלנו, צריך להבין.
את זה צריך לקחת ולהרים. אין עוד אירוע כזה במדינת ישראל של חצי מיליון איש בפרק זמן כזה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
נכון. אבל צריך לדעת שיש תוכניות, רק צריכים כסף. יש תוכנית מכפר שמאי להמשיך עם גשר כמו גשר עכברה עד למירון; יש תוכנית לעשות חמישה מעגלים במקום אחד; יש תוכנית לעבור דרך נחל מירון ולהגיע למעלה דרך רבי יוחנן הסנדלר, ולא שיצטרכו לעלות עד מעלה ההר אנשים, נשים וטף, זקנים ונערים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני. תודה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
יש תוכניות, רק צריכים כסף.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
אני מקווה שהוועדה שהקימה השבוע הממשלה תיתן את הפתרון.
היו"ר יצחק וקנין:
כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
וזה באמת ככה. העיקר שכולם חזרו הביתה בריאים ושלמים, כזה ציבור בכזה זמן קצר. ועל זה באמת כדאי רבי שמעון לסמוך עליו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
כל טוב. תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת אחמד טיבי, ולאחריו – שרן השכל. במידה שלא תהיה – מרב מיכאלי. ובמידה שגם היא לא תהיה – זוהיר בהלול. ואם גם הוא לא יהיה – נחמן שי.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שהיום הוא יום הנכבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואני הצגנו הצעת חוק שמבקשת להכיר ביום הזה. אנחנו יודעים שזה לא יתקבל, אבל זו אמירה.
היות שהיום הוא יום הנכבה, ולפני שבוע התקבל חוק הלאום, שבו מבטלים את המעמד המיוחד של השפה הערבית – השר אלקין וחברת הכנסת ברקו, אתם תמכתם בהצעה הזאת – אני מוצא לנכון לעבור לשפה הערבית.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום הוא היום לציון הנכבה. ביום זה בני העם הפלסטיני נזכרים במאות היישובים שנהרסו והושמדו ותושביהם נעקרו. הכפרים העקורים הם ההוכחה הטובה ביותר לכך. טנטורה, שעברה טבח – ביום שישי תתקיים שם פעילות לציון הטבח הזה בטנטורה. תושבי יישוב זה נהגו לומר עליו: טנטורה, הים שלך נשגב מבינה ועשו בך דברים הנשגבים מבינה. לפני יומיים היינו גם בחיטין וראינו את תנועת הנוער הערבי לשינוי, אָחִי חבר הכנסת אוסאמה סעדי. הייתה נוכחות נפלאה של נוער, הצבע הצהוב מילא את המקום, ושם, בחצר המסגד, הושמע האד'אן, להדגיש את הערביוּת של המקום הזה. הדבר השני הוא שאנחנו פה ונישאר פה בגלל שהיינו פה, ועובדה זו לא תשתנה. יש מי שרוצה לגרש את בני המקום מהמקום שלהם, כפי שגירשו ב-1948 כשהתרחשה הנכבה הזאת. העם הזה נשבע שלא תתרחש שוב הנכבה הזאת, אף שיש שרים שלא מכירים) אפילו לא מכירים בקיומו של העם הפלסטיני. שרים בממשלה הזאת לא מכירים. הם רוצים נכבה שנייה.
ולכן, אני פה כדי לומר מעל הדוכן הזה: אנחנו נולדנו כאן, אנחנו בעלי המקום. לא אורחים, לא אורחים נסבלים, לא תושבים או אזרחים שביקשו ויזה וארכה והגיעו לכאן ממקום אחר בעולם. כאן נולדנו, כאן נולדו אבותינו, כאן חיים ילדינו. (אומר בערבית: היינו פה, אנו חיים פה ונישאר כאן, עבדאללה.)
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: יישר כוח. לכן, אני אומר שדברים אלה צריכים להישמע בכל מקום, ומעל לכל במה. הדבר שהכי מצא חן בעיני בפעילות חיטין, אוסאמה, הוא שכבות הגיל. היו שם זקנים שגילם 90 שנה – אבו ג'מאל א-סעדי – וילדים שגילם שלוש שנים.)
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ופעם אמרה גולדה מאיר: הזקנים ימותו והצעירים יישכחו. הצעירים האלה, אנו נוטעים בנפשם את האהבה למקום הזה, האהבה למולדת, האהבה לאדמה, לבית הספר, לחדרֵי בית הספר שנהרס, לחלקת האדמה, לגדר, לעליית הגג – –)
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
(– – אלה השרידים של המקום שרחוק מתושביו, שתושביו חיים במרחק קילומטרים. אין שום מניעה –) יש לדרוש להשיב את התושבים שחיים בדיר חנא, בעראבה, לכפר חיטים. למה הם לא יכולים לשוב? הם עקורים וזו אדמתם וזה היישוב שלהם. איפה הצדק?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ולכן, ביום הנכבה הזה חבר הכנסת אוסאמה סעדי ואני הגשנו – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – איפה הצדק. הייתה מלחמה. הייתה מלחמה, חבר הכנסת טיבי.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני מבקש ממך, חברת הכנסת, חברת הכנסת ברקו.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. תודה. ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
ואני בעד השפה הערבית, כפי שאתה יודע.
היו"ר יצחק וקנין:
אבל הוא כבר סיים, סיים את הזמן, אז חבל ליצור ויכוח.
ענת ברקו (הליכוד):
זו הייתה מלחמת שחרור, מה לעשות? הייתה מלחמה. הייתה מלחמה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
חברת הכנסת ברקו, (אומר בערבית: הבית צר והחמור בועט.) תני לי להמשיך.
ענת ברקו (הליכוד):
די, נו, באמת, תת-רמה.
היו"ר יצחק וקנין:
לא, לא, אדוני. אתה כבר הרבה אחרי הזמן.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ולכן, המקום צר – – –
קריאה:
כן, כן.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תנו לי להשלים את המשפט האחרון שלי לפחות. ולכן, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: המילים היחידות שיועילו הן המילים האלה ומה שאמרנו לַךְ ולהם, והדבר היחיד שיועיל בנוגע לאלה הוא להשפיל את גאוותם – שומע, אוסאמה? הדבר היחיד שיועיל בנוגע להם הוא העמדה הנכונה, המתרברבת והשפלת גאוותם. כך צריך וכך יהיה ושלום עליכם ורחמי האל.)
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. תעלה חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת; מרב מיכאלי – איננה. זוהיר בהלול, שלוש דקות.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, דווקא בעקבות נאומו של ד"ר טיבי אני מוצא לנכון, דווקא באותו יום שבו הפלסטינים מציינים את הנכבה שלהם והיהודים מציינים את יום העצמאות – פחות או יותר באותה תקופה – דווקא זו הזדמנות לדבר ללבם של חברי הכנסת כאן בכנסת ישראל כדי לומר שאולי זו הזדמנות פז לכונן דווקא מרקמים אחרים של יחסים בין מדינת היהודים לבין הפלסטינים הילידים כאן באזור הזה, במדינה הזו, וגם עם הפלסטינים שנמצאים מעבר לקו הירוק.
אני חושב שאין מנוס ואין בלתה של הטענה הזו, שלומר "לא" באופן קבוע או מובהק לזכויותיהם של הפלסטינים – לא כך תשרוד מדינת היהודים באהבה ובחדווה. נדמה לי שדווקא ההפך הוא הנכון: המדינה החזקה הזו צריכה להכיר בזכויותיו של המיעוט הערבי כאן בישראל כמיעוט לאומי, ומן הצד השני, לחזור אל שולחן הדיונים ולכונן הסכם שלום.
ערב הגעתו של הנשיא טראמפ לאזור הזה אין צורך במילים כגון: שלא יעז לדבר על הסוגיה הפלסטינית, או: אלה גחמות וזו אידיאולוגיה שפסה מן העולם. אני מאוד מקווה שהימין המשיחי, וגם הקואליציה וגם הממשלה הזו, לא ילכו שבי אחרי קונספציה שכבר שבקה חיים. הקונספציה האמיתית היא קונספציית החיים וקונספציית הדורות הבאים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – קסניה סבטלובה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מהעיתונות אני למד שוועדת זליכה, שמטפלת באוכלוסיית הנכים במדינת ישראל, התקדמה ועומדת להציע להם גם העלאה בקצבת הזקנה וגם תמריצים כדי לחזור לשוק העבודה ולהשתלב בשוק העבודה ולא לאבד את הקצבאות המגיעות להם. אלה הם כיוונים נכונים מאוד וחשובים מאוד, ואני מברך עליהם. ראיתי שראש הממשלה רוצה למנות עוד צוות, אז – טוב, לא יודע, שיחלקו ביניהם את הקרדיט הזה.
אבל אני רוצה לשאול פה שאלה אחת שמאוד מעסיקה אותי; יש עוד ציבור גדול במדינת ישראל שנשען, חלקו לפחות, על קצבאות – קצבת אזרח ותיק. יש בארץ כמיליון אזרחים ותיקים, אזרחים ואזרחיות מגיל 62 או מגיל 67, שחלקם הגדול יצאו לגמלאות גם נגד רצונם וגם עדיין ביכולת תעסוקה. מרגע שהם יצאו, על רובם נגזרו תנאים קשים יותר מאשר בתקופה שבה הם היו מועסקים. והנה, ממשלת ישראל נתנה את דעתה על זה, ובהחלטה מיום 13 בדצמבר 2015, היערכות להזדקנות האוכלוסייה, החליטה על כמה צעדים – אבל כל הצעדים האלה לא יצאו לפועל.
אתה שומע אותי, חברי? לא יצאו לפועל. נאמר פה שבתוך 90 יום יכין שר הכלכלה – טיפול בשאלת חובת ההפרשות לפנסיה של המעסיק והעובד לאחר גיל פרישת חובה, וכו' וכו', כדי להקל את התעסוקה שלהם – לא יצא לפועל.
הוחלט על דבר קטן, יחד עם נציבות שירות המדינה: להעסיק 60 אזרחים ותיקים בשירות המדינה, במקצועות שמתאימים להם, מעבר לגיל הפרישה, כפרויקט ניסיוני למסלול תעסוקה ייעודי במסגרת שירות המדינה, מעבר לגיל פרישה. רעיון מבריק, כי המדינה יכולה ליהנות בדרך הזאת מהיכולת שלהם, מהכישרונות שלהם. הם גם יעבדו, יקבלו אולי פחות שכר, אבל כולם יצאו נשכרים – לא יצא לפועל.
אנחנו מדברים על החלטת ממשלה מיום 13 בדצמבר 2015. עברו מאז שנה וחצי – שנה וחצי – אנחנו באמצע 2017, ושום דבר לא יצא לפועל. בתוך 120 יום הייתה צריכה לצאת התוכנית לפועל. כלאם פאדי, איזה 120 יום? לא 120 יום, עוד מעט 800 יום עברו מאז, ושום דבר לא יצא לפועל.
מזה אתם לומדים מה מדינת ישראל חושבת באמת על האזרחים והאזרחיות הגמלאים והגמלאיות שלה – יצאתם, נעלמתם לנו מהעיניים. אבל הם לא נעלמים, הם פה, הם יהיו פה, והם ימשיכו להילחם על הזכויות שלהם, אני מבטיח לכם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שלוש דקות. אחריה אחרון הדוברים, חבר הכנסת אלי אלאלוף. שלוש דקות לרשותך.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברות הכנסת, אני חייבת לומר שרשימת הסמכויות שמועברות כאן משר האוצר לשר הכלכלה בעיני פשוט מעלה יותר שאלות מתשובות. באמת אני לא יכולה להבין: מתי הוקמה הממשלה, לפני שנתיים? אני עוד לא הייתי כאן, נכון? ב-2015. מה קרה מאז? כל הסמכויות האלה היו בידיים של שר האוצר ולא הייתה שום בעיה? בכלל, אם זה לא הפריע לאף אחד, אז למה צריך עכשיו לעשות את ההעברה הזאת? איפה ניגודי העניינים יותר חמורים, אצל שר האוצר, שהוא חבר של קובי מימון, שלכאורה אין לו שום נגיעה בעסקי כגז, כביכול, לפי הצהרותיו הוא, או אצל שר שהוא בעצמו – ושוב, אין לי שום דין ודברים על יושרו ויושרתו – עבד רק דקה לפני שנכנס לכנסת באחת מחברות הגז שחיפשו נפט וגז, בעיקר גז, מול חופי ישראל?
באמת, השאלות כאן רבות. מדוע שר האוצר, גם במצב הנוכחי, לא יכול להתערב בנושא של מחיר הגז? זה לא קשור ליזם אחד, זה קשור לכל הגז, זה קשור לכל המשק. תראו לי עוד נושא כלכלי כל כך גדול, כל כך משמעותי, כמו הגז הטבעי, ששר האוצר לא יכול להתעסק בו, לא יכול לעסוק בו. אני לא יכולה להבין דבר כזה. באמת שאיני יכולה להבין.
בעיקר עלו מהעיתונות אמירות שהסמכויות הועברו לשר לשעבר גבאי. אז זה פשוט לא נכון, לא הועברו לשר גבאי, ושנתיים בעצם, והמסקנה היא – הסמכויות נשארו בידי שר האוצר, שלא עשה אתן שום דבר, בין אם זה מניגודי עניינים ובין אם זה פשוט מחוסר מעש. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת אלי אפללו – סליחה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
אלי אלאלוף (כולנו):
אדוני היושב-ראש, שמי כל הזמן אלאלוף, כבר 72 שנה.
היו"ר יצחק וקנין:
אתה יודע למה? היום דיברתי אתו, כנראה זה נשאר לי בתת-ההכרה.
אלי אלאלוף (כולנו):
כשזה בא ממך, זה רק מאהבה.
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחרי זוהיר – אני חייב להגיד לך משהו, אף אחד לא הזכיר את ההצלחה האדירה בכדורגל, של באר שבע. אני לא מבין. אני מאוד ממליץ לשרת התרבות והספורט לראות בניצחון, בדרך, בהצלחה של הפועל באר שבע, ניצחון לתרבות העממית. מי שלא היה במסיבה במוצאי שבת, אחרי צאת השבת – לראות את המשפחות מגיעות לחגיגה הזאת; לא רק ילדים, לא רק צעירים, לא רק צעירות, לא רק זוגות צעירים, כולל סבתות הגיעו ליהנות מההצלחה האדירה של הפועל באר שבע.
אז לי יש זכות, יש לי איזה אצבע שהביאה את אלונה ברקת, אז אני רוצה לברך את אלונה ברקת על ההישג הנדיר הזה. לבוא לפריפריה, להציג את הקבוצה הטובה ביותר בארץ כבר שנה שנייה, בשילוב של כל אוכלוסיות המדינה, בשילוב זרים, באווירה שהפכה את העיר למשהו אחר ממה שהייתה לפני עשר שנים. אז זה קודם כול ניצחון של תרבות העם, תרבות מוצלחת, והישג אדיר ברמת הספורט.
חברי, אלה שמצאו לנכון להתייחס בצורה סקפטית לבקשה של שר האוצר להעביר את הסמכויות שיש לו בתחומים כאלה לשר הכלכלה – זה רק ביטוי של השקיפות ששר האוצר מנהל בכל הדברים שהוא עושה. יש פה דבר אדיר. בכנות הוא בא, הציג, שם על שולחן הממשלה, על השולחן של הכנסת, בקשה להעביר את זה לשר הרלוונטי, הנכון. לא לשכוח שבתקופת העבר המשרד הזה לא היה מאויש בשר בפול-טיים.
לכן אני חושב שזאת רק מחמאה לשר האוצר, שביקש בצורה הכנה ביותר והישרה ביותר להעביר את הסמכויות לשר הרלוונטי. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת ענת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לצערי הרב, חבר הכנסת טיבי לא יושב כאן, אבל מאחר שהוא קילל אותי כאן, אומנם בערבית, אני לא אגיד (אומרת בערבית: החמור מתרברב,) ואני לא אמשיך את זה, מפאת כבודה של הכנסת – כמו שהוא בערך אמר, אבל אני שמעתי, וכנראה אני הכתובת הלא-נכונה.
אז אני אומר כך: אין אף אחד שרוצה להביא אתכם לנכבה, זולתי אתם במשפטי ההסתה כפולי הלשון שלכם. אתם מסיתים ומסיתים בהמוניכם לנכבה ולעוד נכבה, כמו שאבותיכם לא הבינו כי אנו כאן כדי להישאר לנצח. שילמתם על הניסיון להשמיד את המדינה, ותשלמו, כנראה באשמתכם, על האי-השלמה עם קיומנו כאן. יש אי-השלמה, ואנחנו רואים את זה בתמיכה ב"חיזבאללה" ובתמיכה ב"חמאס" ובתמיכה באויבי ישראל ובביקורים של אויבי ישראל. גם כאן, בכל דיון בכנסת, אנחנו רואים את זה.
גם משפטי הרמז כפולי הלשון של חבר הכנסת טיבי – ולפעמים לא כל כך כפולי לשון, ולא כל כך שמים לב לדיאלוג שהוא מנהל עם הגיס שלו, חבר הכנסת סעדי – לא ישנו שום דבר. המדינה הזו היא מדינה שמדברת עברית עתיקה הרבה לפני שאבותיכם פלשו לכאן. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
קריאה:
לא – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני יעלה להשיב. אף אחד לא אמר לנו כלום.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
השר ביקש להשיב, והוא יכול להשתתף בכל רגע. הממשלה יכולה לבקש.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
זו גם בקשת הממשלה, אז ודאי שאפשר לסכם את הדיון.
היו"ר יצחק וקנין:
ודאי. ודאי שאתה יכול.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
תכף נצביע. שנייה, כולכם דיברתם, מה, הממשלה לא יכולה לענות לכם?
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, ניסיתי להקשיב בסבלנות לחלק מהדוברים, כדי להבין למה המחנה הציוני מתנגד להעברת הסמכויות של השר כחלון, שהוא בניגוד עניינים לגביהן. אגב, לא הצלחתי להבין עד לרגע זה. הצלחתי להבין הרבה דברים על הנכים ועל הדברים הנוספים, אבל למה להתנגד ולמה אתם רוצים בכוח להשאיר את השר כחלון עם ניגוד העניינים – אני חייב להגיד שזה נשגב מבינתי. נראה שלפעמים מחויבות אופוזיציונית מחייבת לעשות דברים לא הגיוניים בעליל, אבל אפשר לפעמים להפעיל שיקול דעת. אני מציע לחברי במפלגת העבודה לעשות את זה.
אבל אני חושב שהתעלה מעל כולם חבר הכנסת טיבי בדבריו כאן. בזכותו למדנו שיש היום יום הנכבה. אם השר כחלון לא היה בניגוד עניינים, לא היינו יודעים. אז תודה לשר כחלון שגרר את חבר הכנסת טיבי לעלות כאן לדוכן. אני חושב שחבר הכנסת טיבי בדבריו, כשדיבר על ההתנגדות שלו לחוק הלאום, התנגדות שלו בכלל למדינת ישראל – עצם העובדה שעולה פה חבר כנסת ומדבר בזכות הנכבה – נדמה לי שחבר הכנסת טיבי קצת טעה בכתובת, והוא קרוב יותר להלין, הרבה יותר מאשר על חוק הלאום, על חוק אחר שהעברנו: חוק ההדחה. כי בקצב כזה, כן, חבר הכנסת טיבי יחד עם חבריו, הוא ממש, עקב בצד אגודל, הולך וממשיך את המגמה הזאת של חלק מחברי הכנסת ברשימה המשותפת לעשות הכול כדי לפעול נגד מדינת ישראל, בניגוד מוחלט להתחייבותם לפני הבחירות. בסופו של דבר, אני לא אתפלא אם בדרך הזאת, בבטחה, חבר הכנסת טיבי, יחד עם עוד כמה מחבריו, ימצא את עצמו בסוף באותו מצב שמצא את עצמו חברו לסיעה שנאלץ להתפטר מהכנסת.
אני מציע לחבר הכנסת טיבי ולחלק מחבריו ברשימה המשותפת לשאול את עצמם פעם נוספת אם הם לא התבלבלו, בפרלמנט של איזו מדינה הם מכהנים. וכפי שאמרתי, אנ מציע לאופוזיציה לחשוב בכל זאת רגע על מה הם מצביעים ולהצביע באופן הגיוני; "צודק" אני כבר לא אומר, אבל לפחות "הגיוני", ולתמוך בבקשת הממשלה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר זאב אלקין.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר אלי כהן את סמכויות שר האוצר המפורטות.
רבותי, הצבעה אחת בלבד. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד הודעת הממשלה – 28
נגד – 11
נמנעים – 1
הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר האוצר לשר הכלכלה והתעשייה נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
28 בעד, 11 מתנגדים, אחד נמנע. רבותי, בקשת הממשלה אושרה על כל סעיפיה.
אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת חמד עמאר לפרוטוקול, אם יתברר שלא נקלטה ההצבעה, ודאי. יצטרכו לבדוק את הדבר. בכל אופן, אני מוסיף אותו לפרוטוקול. בקשת הממשלה אושרה.
הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017
[מס' מ/1086; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 19633; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לסעיף 6 – הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני רוצה להביא בפניכם את הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017. הצעת חוק זו היא הצעת ממשלתית שנועדה להקל, אומנם בדברים טכניים, על האפשרות להגיש דיווחים. כלומר, אם עד היום לרשם העמותות היו צריכים להגיש דיווחים חתומים באופן פיזי, דבר שמקשה וכו', היום בעידן המודרני אנחנו רוצים לעבור ולאפשר הגשת דיווחים מקוונים של עמותות וחברות לתועלת הציבור.
אנחנו רוצים להסמיך את רשם העמותות שיקבע כי ניתן יהיה להגיש בקשות ומסמכים שונים באופן מקוון, מבלי להגיש את המסמך המקורי החתום. מדובר בין היתר בהגשת בקשות לרישום עמותה לפי סעיף 2 לחוק ובדיווחים שונים לפי סעיף 38 לחוק וכו', הדוח הכספי והדוח המילולי של העמותה. עוד מוצע להסמיך את הרשם לקבוע כללים לגבי ההגשה באופן מקוון. הכללים יעסקו בעניינים האלה: אופן ההגשה של המסמכים; מבנה הטפסים והמסרים האלקטרוניים שיש להשתמש בהם לצורך ההגשה; וכן כללים לעניין הליכי הזיהוי של מגיש הבקשה או המסמך. הכוונה היא לקבוע הליכי זיהוי שלא יצריכו את העמותות לעמוד בדרישות של חוק חתימה אלקטרונית, שזה יותר מסובך, לא רוצים; רוצים לתת להם אפשרות להגיש באופן מקוון, אבל לא עד כדי כך שיצטרכו את הכרטיס החכם, כך שהן לא יידרשו להנפיק כרטיס חכם לצורך הזיהוי. לשם כך, מוצע אף לקבוע הוראה מפורשת שמאפשרת להתגבר על ההוראות הקבועות היום בחוק חתימה אלקטרונית לעניין זה. אנחנו הוספנו שבכללים לעניין הליכי הזיהוי, בשל חשיבותם לציבור, יידרש גם אישור של שר המשפטים.
לגבי חברות לתועלת הציבור, מוצע להסמיך את רשם ההקדשות לקבוע כללים לעניין הגשת בקשות ומסמכים באופן מקוון, פחות או יותר בחופף למה שדיברנו לגבי העמותות.
אני חושב שזה דבר מבורך. זה מאפשר שכלול, מאפשר ייעול, מאפשר הקלה גדולה גם על העמותות וגם על החברות לתועלת הציבור, ואני פונה לחברי שיאשרו את זה. לחוק הזה אין הסתייגויות, ואני מבקש מכולם לאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית, תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
כאמור, יש בקשת דיבור אחד של חבר הכנסת אורי מקלב – איננו. אנחנו, אם כן, עוברים להצבעה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017. הצבעה בקריאה שנייה, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–2 – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר יצחק וקנין:
27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 28), התשע"ז–2017
[מס' כ/698; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 21598; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 28), התשע"ז–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 28), התשע"ז–2017. פקודת הרוקחים היום קובעת כי רוקח לא ינפק שום תכשיר מרשם אלא לפי הוראה של רופא, רופא שיניים, וטרינר וכן כמה אנשים שהם בעלי רשות לעשות את זה. רק לפני כמה חודשים אישרנו בוועדת הבריאות שרוקח מורשה שהוא בעל ניסיון של לפחות חמש שנים יוכל להנפיק מרשם רוקח אחרי שעבר קורס של 60 שעות, ובתנאי שזה מאושר על ידי ראש אגף הרוקחות, שנדבר עליו בסוף המסמך.
מוצע בהצעה שלנו היום שרוקח קליני בעל תואר שני או רוקח קליני בעל תואר שלישי יוכל גם כן להנפיק מרשם רוקח, ללא 60 השעות הנדרשות להכשרתו, היות שהוא עבר, כדי לקבל את התואר שלו, את החומרים הנדרשים, שבהשלמת הקורס. אני חייב לציין פה שבמקום חמש שנים אנחנו מבקשים שהרוקח הקליני יסתפק בניסיון של שנתיים כדי להיות בעל רישיון להנפקת מרשם רוקח.
הצעת חוק זו היא חלק מתהליך נרחב לקידום ולשילוב של נושא הרוקחות הקלינית במערכת הבריאות, שלצערי עד עכשיו הזניחה את הנושא, שהוא כל כך חשוב ונפוץ בכל מערכות הבריאות בעולם, ובמיוחד בעולם המערבי. אנחנו גם ביקשנו ממנכ"ל משרד הבריאות להקים צוות בין-משרדי כדי לקדם את הנושא ולהביא המלצות, דבר שיחסוך כסף למערכת, ויותר מזה, יאפשר ניצול טוב יותר של התרופות שיינתנו לחולים.
אני גם רוצה לציין פה מאמץ אדיר של ראש אגף הרוקחות במשרד הבריאות, פרופ' – פעם ראשונה שאני קורא לו כך, כי קיבל את התואר שלו רק בשבועות האחרונים – פרופ' אייל שוורצברג, על המאמצים האדירים שעשה כדי לסדר את כל מערכת הרוקחות בארץ, כולל התמרוקים. זה דבר – היום אפשר להגיד שזו מערכת מאוד מאוד מסודרת, והתקנות האחרונות יגיעו לשולחן הוועדה בשבועות הקרובים. אני רוצה להודות לשר הבריאות על תמיכתו בכל המהלכים האלה. אני רוצה להודות גם למנכ"ל משרד הבריאות, להסתדרות הרוקחים וליוזמה של כמה בוגרות, רוקחות קליניות, שדחפו לנושא הזה.
אני לא יכול לסיים בלי לציין, איכשהו, עובדה קשה ומצערת והיא שהיום גם רופאים שהם בעלי ניסיון רב במדינותיהם, עולים ותושבים חוזרים – קבלת הרישיון שלהם כדי לפעול בארץ מתעכבת, ורוב הזמן, אני חייב להגיד, בלי הבנת האדם הפשוט, כמוני. אני לא מבין את הסיבות – מעכבים, מכבידים. רופא בוגר בצרפת יכול לעבוד במדינה מוזרה כמו ארצות הברית, שווייץ או קנדה, ובארץ שלנו מכבידים עליהם. אז אני חושב – לא נעים לי להגיד את המשפט הבא שאני הולך להגיד – כנראה אין לנו ברירה אלא להמתין לפנסיה של אותו פקיד בכיר במשרד הבריאות שבגללו המצב הוא כל כך עגום.
אני מבקש, לגבי הרוקחים הקליניים, את אישור הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, כדי לאפשר את שיפור המערכת בכללותה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף.
כאמור, להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 28), התשע"ז–2017, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד סעיף 1 – 24
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
24 בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 25
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 28), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 28), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
שאילתות ותשובות
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום: שאילתות לשר לשירותי דת. אדוני השר יעלה לדוכן, ישיב על שאילתה מס' 763 של חבר הכנסת נחמן שי: מינוי רב עיר למבשרת ציון.
763. מינוי רב עיר למבשרת ציון
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי השר, המשרד לשירותי דת עומד על מינוי רב עיר נוסף למבשרת ציון, בעלות משוערת של 400,000 ש"ח לשנה.
רצוני לשאול:
1. מדוע יש צורך למנות רב חמישי ליישוב?
2. מדוע למרות פסילתו של הרב בבית-המשפט העליון המשרד מתעקש למנותו?
3. האם המשרד יישא בעלות המינוי?
4. מדוע מסרב המשרד למנות מועצה דתית?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אדוני, השר דוד אזולאי, השר לשירותי דת, ישיב.
השר לשירותי דת דוד אזולאי:
1. אדוני היושב-ראש, מכובדי חבר הכנסת נחמן שי, זה שנים אין בעיר מבשרת ציון רב עיר. מה שכן יש זה שלושה רבני שכונות, וכן מנהל מחלקת הכשרות במועצה הדתית, שהוא רב בהכשרתו. יש דרישה מצד התושבים והרשות המקומית כי במקום יהיה רב עיר במינוי רשמי. בשורה של פסקי דין הכירו בתי-המשפט בחובה ובצורך למנות רבני ערים. במקרה זה, של מבשרת ציון, משרד המשפטים מלווה את התהליך מראשיתו, דבר המעיד על חשיבות הצורך במינוי רב, ועל תקינותו של ההליך.
2. בהליך בחירת הרב בעת הזאת יש עשרה מועמדים, ואחד מן המועמדים הוא רב שבשנת 1999 שימש כעוזר שר, ובתקופה דאז בית-המשפט העליון פסל את מועמדתו מסיבה זו בלבד, והפסילה הייתה לגופו של עניין ולא לגופו של אדם – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
כבר ב-1999 הוא היה מועמד לרב, ואז פסלו אותו?
השר לשירותי דת דוד אזולאי:
כן. פסלו אותו כי הוא היה – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
ב-1999, יועץ?
השר לשירותי דת דוד אזולאי:
כן, הוא היה יועץ שר. לכן, אדוני השואל, חבר הכנסת נחמן שי, יש פה כאילו איזושהי הטלת דופי, ואני מאמין שלא התכוונת לכך.
3. בנושא עלות השכר, אדוני שאל – אני אקדים ואומר כי המשרד לשירותי דת אינו נושא כלל בעלות תקציבית של רבני ערים בכלל, וגם לא ביישוב מבשרת ציון, בפרט. ככלל, מימון שכר רב עיר ממומן על ידי המועצה הדתית במקום. במקרה של מבשרת ציון, שכרו של הרב יהיה באופן מדורג, והוא יתחיל בשכר של 20% מעלות שכרו הקבוע בחוק. כשיחודש הליך הבחירות, המשרד יידע את המועמדים על הכניסה המדורגת לעבודה – על כך שהיקף המשרה יהיה בהדרגה, וכך גם השכר יהיה בהדרגה. ככל שהליך ההתייעלות במועצה הדתית במבשרת ציון יתקדם, יעלה שכרו של הרב עד ל-100%, אבל אני מדגיש ואומר – רק לאחר ההתייעלות.
4. מאז כניסתי לתפקיד אני פועל ללא לאות לשם מינוי הרכבי מועצות דתיות בכל רחבי הארץ. אני אשמח מאוד שיושגו הסכמות בעניין מול המועצה המקומית במבשרת, ונוכל לכונן הרכב גם אצלם. כיום החוק קובע כי מינוי הרכב ייקבע לפי חלוקה: 45% מהרשימה ייקבעו לפי מועצת העיר, 45% לפי השר ו-10% לפי שיקול דעתו של הרב המקומי.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. חבר הכנסת, אתה רוצה לשאול שאלה? כן.
נחמן שי (המחנה הציוני):
ידידי השר, במבשרת, ברוך השם, יש רבנים רבים. אדוני יודע את זה.
השר לשירותי דת דוד אזולאי:
אמרתי.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא, נוסף על אותם ארבעה שאדוני הזכיר – שלושה רבני שכונות, ועוד רב מטעם – אני אמרתי ארבעה, עכשיו התברר לי שזה שלושה פלוס אחד. אין בית-כנסת – אפילו עבדך הנאמן, שהולך מדי פעם, לא באופן קבוע, לבית-כנסת – תאמין לי: לאן שנושאות אותי עיני – רבנים. ואני שמח על כך. מה יותר טוב לעם ישראל מרבנים? לכן לא ברור לי, באמת ובתמים, הצורך במינוי רב יישובי. לא ברור לי. למה? יש לנו, ברוך השם, רבנים שיכולים למלא כל תפקיד ולקבל כל החלטה שנדרשת בתפקידם.
העלות – אומנם התחלת ב-20%, אבל היא הולכת וגדלה, וזה יטיל בסופו של דבר עול כספי על המועצה. למיטב ידיעתי, גם ראש המועצה מתנגד. הוא גם הביע את דעתו באותה פנייה לבג"ץ.
האיש אומנם – אתה אמרת לי – נפסל בתפקידו. אני לא אוציא דיבתו רעה, אני לא מכיר את הפרטים. אני יודע שבשעתו הוא נפסל. אבל נעזוב. למה לכפות על היישוב רב, במקום – אמרתי קודם – שחיינו מתנהלים בשלווה, בניחותא, בהבנה הדדית בין התושבים?
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני חוזר על אותה שאלה ממש.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אז אני מבקש לדעת אם יינתן לזה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אתה רוצה לקבל את אותה תשובה עוד פעם?
נחמן שי (המחנה הציוני):
לאור הדברים, האם יינתן שיקול מחודש? האם שקלתם? לאור הדברים וההתנגדות וכן הלאה, האם אין מקום לשקול מחדש את ההחלטה?
השר לשירותי דת דוד אזולאי:
מכובדי, חבר הכנסת נחמן שי, אני קודם כול מברך על כך שיש הרבה רבנים. אבל אדוני יודע שרבנים, ככל שיש הרבה, לא תמיד הם נותנים מענה לציבור שרוצה רבנים. יש הבדל בין רב שמקבל שכר והוא נמצא במועצה דתית, והוא מקבל קהל והוא עורך חופות ומטפל בלוויות, בכשרות וכל מה שקשור, לבין רב שאינו מקבל שכר ואין לו שום מחויבות למועצה הדתית. לכן אני חושב שתסכים אתי שבכל עיר צריך שיהיה רב עיר. אבל מה לעשות – במבשרת יש, ברוך השם, כפי שאמרתי לך, שלושה רבני שכונות, והם מקבלים שכר מהמועצה הדתית. אבל מה לעשות שהמועצה הדתית לא בדיוק נמנית עם המועצות האיתנות מבחינה תקציבית, וגם הרשות המקומית עצמה לא בדיוק נמנית עם הרשויות האיתנות?
ולכן אמרנו – אדרבה, מי שרוצה להתמודד על רב בשכר של 20%, בבקשה. אני יכול רק להגיד לך, אני כמעט בטוח שלא יהיה מי שיתמודד על תפקיד כזה עם שכר כזה. לכן כרגע אנחנו במצב של בדיקת העניין. אבל אנחנו לא הולכים למנות רב כשזה יגרום לגירעון בקופה המקומית. וככלל תדע, חבר הכנסת נחמן שי, רב עיר שני – בכל רשות מקומית אנחנו לא ממנים רבנים, אלא אם יש איזון תקציבי לרשות המקומית, אם ראש הרשות ביקש שיהיה לו רב נוסף ואם הוא יכול לעמוד בתשלום של שכר הרב שייבחר. אני מדבר על הרב השני. ועל הרב הראשון – גם כן, יש שם תנאים מסוימים שכולם צריכים לעמוד בהם.
לכן, ידידי, אני אומר לך כרגע, המצב הוא שאנחנו דרשנו שיהיה שכר של 20% בלבד. וכפי שאני יודע, נכון להיום, כרגע אנחנו נמצאים בבדיקה של הנושא. אני לא חושב שמחר הולכים למנות רב עיר. וגם אם נמנה, זה יהיה על דעתו של ראש העיר, יהיה מכרז כמקובל, יהיה גוף בוחר שהוא מייצג את כל הגורמים ביישוב מבשרת ציון. אני חושב שבכך גם אתה וגם אני מסכימים שזה מה שהציבור רוצה, מה שהקהל רוצה, וזה מה שיהיה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תודה לשר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי.
חברי הכנסת, נסתיימו השאילתות. מכיוון שג'מאל זחאלקה לא נמצא אז אין שאילתה נוספת.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ' באייר התשע"ז, 16 במאי 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:45.