דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ו
ישיבה ר"ל
הישיבה המאתיים-ושלושים של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ' באייר התשע"ז (16 במאי 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 3
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 4
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 4
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 5
עודד פורר (ישראל ביתנו): 6
ענת ברקו (הליכוד): 6
אילן גילאון (מרצ): 7
אורן אסף חזן (הליכוד): 8
יעל גרמן (יש עתיד): 8
נורית קורן (הליכוד): 9
חיים ילין (יש עתיד): 10
דב חנין (הרשימה המשותפת): 10
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 11
הצעות לסדר-היום 11
ציון יום השוויון למען קהילת יוצאי אתיופיה 11
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 12
דב חנין (הרשימה המשותפת): 13
יעל גרמן (יש עתיד): 14
אברהם נגוסה (הליכוד): 15
אלי אלאלוף (כולנו): 17
אילן גילאון (מרצ): 20
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 22
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 24
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 25
הצעות לסדר-היום 25
ציון יום השוויון למען קהילת יוצאי אתיופיה 25
אילת שקד (שרת המשפטים): 25
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 29
נורית קורן (הליכוד): 29
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לכבוד חברי פרלמנט מאמריקה הלטינית 30
היו"ר חמד עמאר: 30
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ' באייר תשע"ז, 16 במאי 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת דוח ביקורת שנתי 67ב של מבקר המדינה והערות ראש הממשלה לדוח זה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, יום שלישי – נתחיל בנאומים בני דקה. אלה שמעוניינים להשתתף יוכלו להצביע. אני מפעיל את ההצבעה, רק לצורך ההרשמה.
חבר הכנסת איל בן ראובן, אתה יכול לפתוח היום את הנאומים.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בסוריה מתבצע רצח עם. לא אדבר עליו עכשיו. אני רק חושב שראוי שבמדינת ישראל ידעו על עשייה מדהימה וחשובה של טיפול באלפי פצועים סורים שעברו בשלוש השנים האחרונות בבתי-החולים בישראל, וזאת לצד אספקת ציוד, מאוכל ועד ציוד רפואי, לעם בסוריה, שנאנק תחת משטר מטורף. ראוי גם לציין את עמותת ההצלה הישראלית IFA – Israeli Flying Aid, בהובלת גל לוסקי, שעושה נפלאות בהצלת חיים מעבר לגבולנו הצפוני, וכן גורמים נוספים.
ביקרתי לאחרונה בבתי-החולים בצפת ובנהריה. ראיתי את תחושת השליחות של הרופאים והאחים והאחיות. עצוב לשמוע מבתי-החולים שהם אינם מקבלים את התקציב הנדרש למשימה החשובה הזאת – כי אי-אפשר לומר לרופא: בצע חצי טיפול בילד פצוע. אני קורא למערכת הבריאות והביטחון: מצאו פתרון לנושא. תתחילו לקדם את הנושא הזה.
ואני רוצה לסיים בהערכה גדולה לצה"ל, שהחל את המהלך ביוזמתו ומוביל אותו. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביום ראשון הלך לעולמו שיח' עבדאללה נימר דרוויש מכפר קאסם. שיח' עבדאללה הוא המייסד של התנועה האסלאמית בארץ. הוא היה מנהיג דגול, הוגה דעות, פוסק הלכה, מורה דרך ופוליטיקאי, ואיש ציבור מזן מיוחד, והוא הלך אחרי האמת שלו, בלי חשש ופחד ממה שאמרו או ממה שכתבו עליו.
הוא ייסד גם את מרכז "אדם" לדיאלוג בין הדתות. שיח' עבדאללה האמין בדיאלוג, בהכרה ובכיבוד האחר, והאמין ופעל כדי שלדת יהיה תפקיד בעשיית צדק ושלום. שיח' עבדאללה נאבק באפליה, בגזענות ובכיבוש, ועשה רבות למען זכותו של העם הפלסטיני לחירות ועצמאות. (אומר בערבית: אבא מוחמד הדתי והאנושי, הפטריוט הדגול, ירחם עליך אללה. היה שלום, מדינאי אמיץ בחוכמה וחכם באומץ.)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תודה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חשיפת ערוץ 10 אתמול ממחישה עד כמה מונופול הרבנות הראשית מסב נזקים למדינה שלנו כמעט בכל תחום של החיים. עכשיו גם על צווארו של ענף התיירות מאיימת חרבם, כשמלונות חוששים לאפשר תפילות בנוסח רפורמי וקונסרבטיבי, ולא פחות מזה – על קשריה של מדינת ישראל עם יהודי התפוצות, שיקרים לנו כל כך, ובפרט יהדות ארצות הברית.
הגעתי היום לדיון בבג"ץ שעסק בהכרה בגיורים בנוסח רפורמי וקונסרבטיבי לפי חוק השבות. גם כאן הרבנות מערימה קשיים, קשיים רציניים ביותר, על כל אלה שבחרו לקשור את גורלם בעמנו. דרשתי לקיים בשבוע הבא דיון במליאת הכנסת בנושא זה. עלינו לשים סוף לניסיונות להכתיב מהי יהדות נכונה יותר ומהי יהדות נכונה פחות. למונופול הזה, למונופול על היהדות שלנו, אין מקום במדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אחריו – אחריו חבר הכנסת עודד פורר.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בטרם אדבר על הנושא שהתכוונתי לדבר עליו, בשעות אלה ממש קרתה, אדוני היושב-ראש, תאונת דרכים קטלנית באוניברסיטה הערבית האמריקנית ליד ג'נין, ומצאו את מותם וקיפחו את חייהם שני סטודנטים ערבים מהכפר אבו סנאן – נזאר דרוויש, בן 19, ורשאד אבריק, בן 21 – וגם נפצעו עוד כמה סטודנטים, וביניהם הסטודנט אחמד סנונו (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אללה ירחם עליהם – – –).
אדוני היושב-ראש, רציתי לדבר על שביתת האסירים הפלסטינים, שהיום נכנסת ליומה ה-30, וחלקם במצב רפואי מסוכן מאוד. תמוה הדבר שעד היום אין משא ומתן רציני בקשר לדרישות של האסירים. אני מזכיר לחברי חברי הכנסת שהדרישות של האסירים הן דרישות הומניטריות בסיסיות. כמעט כל הזכויות, אדוני היושב-ראש, היו לאסירים עד לפני כמה שנים. זו לא שביתה פוליטית. אני חושב שמן הראוי שגם השב"ס וגם השר לביטחון הפנים ייכנסו למשא ומתן על מנת להגיע לפתרון מוסכם בהקדם האפשרי ולסיים את השביתה הזאת.
באותה הזדמנות, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ההזדמנות גלשה לדקה הרביעית כבר. תודה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
אז רק לעניין של מניעת ביקור חברי כנסת אצל האסירים. קיבלתי מכתב שאני ועוד שלושה חברי כנסת – מותר לנו לבקר, אבל מאז לא הותר לנו לבקר, לא אני ולא, אני מניח, גם יתר חברי. ולכן, אני ראיתי את המכתב של חברי סמוטריץ היום ליו"ר ועדת הכנסת. גם אני כתבתי את אותו מכתב. לא נהיה מוכנים לשמש לא עלה תאנה ולא כסות, אם לא ייתנו לנו באמת למלא את תפקידנו כמו שצריך. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, אתמול חלקנו חגגנו את ל"ד בעומר, החג החדש, כי דחו עוד הפעם את חופשת ל"ג בעומר. כשמסתכלים על לוח החופשות במערכת החינוך הישראלית, אפשר להגיד שלא מבינים איך זה קרה לנו, ואתה עוד יותר לא מבין כשאתה הולך ומסתכל במערכת החינוך החרדית העצמאית: אותו משרד חינוך, אותו מנכ"ל, מוציא חוזר מנכ"ל על לוח חופשות אחר לחלוטין, והגיוני הרבה יותר. השנה הזאת הם אומנם התחילו את הלימודים ב-4 בספטמבר. אחר כך חיברו בין יום כיפור לסוכות, כדי שלא יהיה יום הלימודים הזה באמצע; בחנוכה בחינוך החרדי לא הייתה חופשה; חופשת הפסח הייתה מ-3 עד 18 באפריל – קצרה יותר מחופשת הפסח של החילונים; בשבועות אנחנו נצא לשלושה ימי חופש, ובחינוך החרדי – רק יומיים; חופשת הקיץ בחינוך החרדי תתחיל ב-31 ביולי ותסתיים ב-22 באוגוסט.
חברים, הגיע הזמן שהבית הזה יטפל בלוח החופשות בחקיקה, וכל שינוי שירצו לעשות בלוח החופשות לא יהיה בידיו של פקיד זה או אחר, אלא יצטרך לבוא לאישור של ועדת החינוך של הכנסת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת פורר. חברת הכנסת ענת ברקו. אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום יום השוויון לקהילה האתיופית, ואני רוצה לומר שיש בעיה שלא מצליחים להתגבר עליה, והיא שיבוץ המגשרים החינוכיים בבתי-הספר. השוויון לא מתחיל בגיל צבא או לאחר מכן; קידום השוויון, הפתרון ומתן המענה לבעיות ייחודיות לקהילה הזאת מתחילים מהגיל הרך. המגשרים עשו עבודה מצוינת, ולצערי הרב, משרד החינוך לא קלט אותם. הם עבדו כעובדי קבלן, וחלקם נשרו בדרך.
אנחנו רואים שהצבא עבר כברת דרך מאוד ארוכה; ראינו את זה היום בדיון פתוח בוועדת החוץ והביטחון. יש יותר ויותר חיילים יוצאי העדה שנקלטים. הם לא רק מתחילים באחוזי גיוס גבוהים מהרגיל אלא הם ממשיכים ומסיימים את השירות. יש תוכניות שהן מצוינות, יש תוכניות שהן משלבות. יחד עם זה, גם תוכניות שמבדלות את הקהילה ומאפשרות להם להיות קבוצת תמיכה גם בתוך הצבא לא הייתי פוסלת כי זה נראה רע או כי יש לחץ, כי הן אפקטיביות, הן מועילות. הייתי נותנת לבני הקהילה, לחיילות ולחיילים, לבחור מה מתאים להם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
אילן גילאון (מרצ):
אני מגיע כרגע מבית-החולים אלי"ן, שמטפל בילדים, בנערים, אפילו בוגרים, מוגבלים בירושלים, מטקס הנגשת המקום או המרכז והתחדשות של המקום הנגיש. אני אומר את הדברים כי גם אני רוצה להעלות על נס את פועלה של מנהלת המקום, ד"ר מורית בארי, וגם משום שבעיני הנגשת ירושלים – ואלי"ן איננה מעידה עליה – נמצאת במצב מאוד מאוד פרובלמטי.
אז אני יכול להגיד לך, בלשון המעטה, שהרבה יותר חשוב להנגיש מקומות כמו לשכת הבריאות בירושלים, או בריכת הסולטן, או ילדי צמי"ד – מקומות כאלה – כי זה באמת מוכיח מהו באמת היחס לפרט. זה אפילו יותר חשוב מאשר איזו שגרירות תעבור לירושלים, ואני לא רואה את זה מן ההיבט המדיני. אני רוצה לומר שזה הדבר החשוב ביותר – בעינינו כמובן – והבית הזה, ואני יודע שהוא נרתם לעניין. אנחנו, מבחינתנו השמים הם הגבול ואנחנו ננגיש אותם, אבל קודם כול צריך להנגיש את ירושלים. קודם כול.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – נעלם לנו. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר אתכם על הכתבה המזעזעת שהייתה ביום שישי בערב באולפן שישי; חלק מחובשי הכיפות אולי לא ראו את זה בשידור חי, ראו את זה אחרי זה. אבל תבינו עד לאיזה עומק הגיעה החוצפה, חוסר הבושה, של ערוץ שאמור להיות ממלכתי, שמתפרנס מהכספים של כולנו, שברגע אחד, בלי להסתכל לא ימין ולא שמאל – עזוב ששכח את מה שהיה בעבר – בפריים טיים סרסר לזנות – ותסלחו לי על השיחה ועל השפה – הדיח צעירים לדברים מזעזעים, שאולי חוקיים שם – אני אומר לכם שגם לא – אבל פה הם בטח לא חוקיים.
אני לא חושב שהכנסת הזאת יכולה לעבור על כך לסדר-היום. אני קורא לכם, חברי, להצטרף אלי ולזמן דיון דחוף. אני תוהה איפה חברות הכנסת שכל כך הזדעזעו בעבר. הייתה כתבה ביום שישי בערב שהיללה ופיארה את תעשיית מסיבות הרווקים ברומניה. ערוץ 2 הזמין נערות ליווי לצעירים. פורסם בעיתון הארץ שהם מימנו את זה וביימו את הסיטואציות. הגיע הזמן שאבי וייס יפנים שכבר לא מפחדים ממנו בכנסת; שהאיש שהיה בטוח שראשי ממשלות נופלים לרגליו יתעורר ויפנים שכנסת ישראל לא תעבור יותר בשתיקה על כתבות מביישות שכאלה, שפוגעות בתדמיתה של מדינת ישראל ופוגעות בלב ובחינוך של כל אחד ואחת מבנינו ובנותינו. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת נורית קורן.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. נכבדי השר, חברים, מיום שישי אבן יהודה, אחת השכונות באבן יהודה, מנותקת ואינה יכולה להשתמש במים. ההודעה הייתה שיש זיהום חמור, שגם משפיע על כלי הנשימה. לא ידוע עד היום מה מקור הזיהום, ולמעשה אותם תושבים שלא יכולים להשתמש במים הם גם ללא מים וגם ללא מענה.
אני חייבת לציין שאני שומעת מתושבי אבן יהודה שהיחס הוא נפלא – גם של הרשות המקומית, גם של משרד הבריאות, גם של תאגיד המים; כולם יוצאים מכליהם באמת כדי להביא מים ולעזור להם. אבל בשורה התחתונה הם עדיין לא יודעים, וגם אנחנו כציבור לא יודעים, מהו מקור הזיהום, האם הוא לא יחזור על עצמו ומה צריך לעשות. אני סבורה שבמקרה שכזה כל הציבור צריך לדעת, אין מה להסתיר. משרד הבריאות לא אשם, הוא מטפל בזה. אבל כן, גם אנחנו, לא רק תושבי אבן יהודה, צריכים לדעת מדוע קרה מה שקרה, מהו מקור הזיהום וכמובן – איך מתכוונים למנוע את זה בעתיד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת גרמן. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת חיים ילין.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום השוויון של העדה האתיופית. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות הכול על מנת לשלב את העדה האתיופית ועל מנת למנוע כל הזמן עוולות.
אבל צריך לזכור שיש גם עולים חדשים מתימן – וזה עלה בוועדת העלייה והקליטה – ושיקבלו את אותם תנאים שמקבלים העולים האתיופים. כי מסתבר שגם הם באו – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – אל תשווי לאתיופים.
נורית קורן (הליכוד):
לא, לא, אני לא משווה. אני מדברת על תנאים.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
נורית קורן (הליכוד):
אני מדברת רק על התנאים, אני לא מדברת על השוואה; על התנאים: תנאי עלייה, תנאים – ש-15 שנה יש משכנתאות, כל הדברים האלה, כי גם הם באו מעולם שלישי., לפי הדיון שהיה היום בוועדה, שניהל חברי אברהם נגוסה – גם הוא מבין שצריך לסייע, ולא מדובר בהרבה מאוד אנשים. גם בנושא של מלגות באוניברסיטאות והנחות – חשוב מאוד; גם הם באו מעולם שלישי.
אני, לפחות, תרמתי את חלקי לעדה כחברה בוועדה לבחירת שופטים. מהרגע שנכנסתי לכהן כחברה בוועדה קידמתי מועמדות ממוצא אתיופי, כי חשבתי שחשוב מאוד, כשיש לנו בחברה אוכלוסייה ממוצא אתיופי, שגם להם יהיה ייצוג במערכת המשפטית. אני שמחה שלפני חצי שנה מינינו שתי שופטות ממוצא אתיופי – שלא עשינו להן שום הנחות; הן היו מקצועיות ואיכותיות – ושברנו את תקרת הזכוכית. אני שמחה שלקחתי חלק ברגע ההיסטורי הזה שמינינו אותן, והן פתחו את הדרך לאחרות. צריך לברך את העדה שישתלבו כמה שיותר טוב בחברה שלנו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, תודה. הייתי היום שותף בוועדת החינוך, ולאחר מכן גם בסיכום של היום של הקהילה האתיופית. אני חייב להגיד לכם שבפעם הראשונה התחברתי מאוד עמוק לקהילה, מתוך הבנה של המצוקות – זה לא העלייה לישראל; אלה דווקא אתיופים שנשארו באתיופיה.
מאיר כהן הביא את זה לדיון אצלנו בסיעה וסיפר לנו על הנסיעה שלו לאתיופיה, ואני חייב לחבר את זה לנסיעה שלנו לארצות-הברית, של שבעה חברי כנסת. ראינו שם אוכלוסייה ענקית של יהודים שבמדינת ישראל הדת היהודית האורתודוקסית לא מכירה בהם כיהודים. ואני אומר לכם את זה עכשיו: יקרה אותו דבר. ישבו פה, כבוד היושב-ראש, בעוד 200 שנה בכנסת ישראל אנשים – בטח לא אנחנו, אפילו לא הנינים שלנו – ישב פה בן אדם, חבר כנסת, ויגיד: תקשיבו טוב, ב-LA יש אוכלוסייה של יהודים, שפעם היו יהודים. אולי נעלה אותם לארץ? אותו דבר עושים פה. אם לא נפתור את הבעיה של היהדות בתפוצות, כבוד היושב-ראש, לא רק שלא תהיה לנו מדינה – גם לא יהיו יהודים במדינת ישראל ובעולם כולו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת ילין. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. לאורך השנים אנחנו כבר שמענו על דוחות חמורים של מבקר המדינה, אבל מה שקורה עם הדוח האחרון, אדוני היושב-ראש, אני חושב שראוי לתשומת לבנו. אומר לנו בעצם מבקר המדינה ששר בכיר בממשלת ישראל השתמש במשאבי הציבור, העביר אותם מהנושאים ומהתחומים שלהם הם היו מיועדים, בגליל ובנגב, לטובת מקורבים פוליטיים שלו. אלה דברים חמורים ביותר. אנחנו לא יכולים להמשיך ולהתנהל כאילו לא קרה שום דבר. לפי מיטב הבנתי, אדוני היושב-ראש, אלה בדיוק הדברים שעליהם בעבר אנשים הועמדו לדין.
אני פונה אל היועץ המשפטי לממשלה לבחון באופן מעמיק את ממצאי המבקר ולפעול כדי שדברים כאלה לא יתרחשו עוד במקומותינו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה, אדוני.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני קודם כול רוצה לברך את עמדת ההסתדרות הרפואית, הר"י, בישראל, שהיא עמדה איתנה, אנושית, מקצועית, נגד ההזנה בכפייה של האסירים הביטחוניים, ששובתים רעב מאז 17 לחודש. זו העמדה הנכונה, המוסרית, האנושית, שאכן רופא שנשבע להיות מסור ונאמן למקצועו – יהיה כך. אני מחזק את ידם ומברך אותם.
אבל מצד שני, האטימות של ממשלת ישראל, של השר לביטחון פנים ארדן, לדרישות האנושיות של האסירים הביטחוניים ששובתים רעב היא אטימות לא אנושית, והיא נוגדת כל חוק בין-לאומי וחוק אנושי, אפילו בישראל. הם בסך הכול דורשים לשפר את תנאי הכליאה שלהם, שכוללים את תנאי הרפואה והמרפא, תנאי הטיפול הרפואי – שיהיה בבתי-חולים, לא רק במרפאה, איפה ששב"ס נמצא – את תנאי הכליאה בתאי בידוד, את תנאי הביקורים, שיהיה להם טלפון ציבורי; תנאים אלמנטריים, אנושיים, של חיים. כל בן אדם זכאי ורשאי לחיות כמו בן אדם, אפילו שהוא בכלא. האטימות הזאת, שהיא עדיין אצל הממשלה ואצל השר ארדן, מנוגדת לכל צלם אנושי, ואני מבקש שאכן דרישות האסירים יבוצעו לאלתר ושהשביתה אכן תסתיים בצורה המתאימה, האנושית, שצריכה להיות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום השוויון למען קהילת יוצאי אתיופיה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נעבור להצעות לסדר-היום מס' 6752, 6755, 6758, 6823, 6841, 6848 ו-6858, בנושא: ציון יום השוויון למען קהילת יוצאי אתיופיה.
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הדיון המיוחד לציון יום השוויון של קהילת יוצאי אתיופיה. אם הייתי צריך לתאר בשתי מילים קצרות את מהותה של העלייה מאתיופיה, ובכלל של העליות לארץ ישראל, הייתי אומר: מסירות נפש. כששומעים את הסיפורים על הקהילות שלא הפסיקו לחלום על ירושלים במשך אלפי שנים, אי-אפשר שלא להתרגש; כשנזכרים בכל האנשים שעזבו את כל מה שהיה להם באתיופיה, ארזו מזוודות ועלו לארץ – רבים מהם במסע רגלי מפרך ומסוכן – אי-אפשר שלא להתפעל ממסירות הנפש שלהם ומהרוח האיתנה.
בעשורים האחרונים מדינת ישראל משקיעה משאבים עצומים בקליטת העלייה. פתיחת שערי הארץ לרווחה היא אחת מהמשימות העליונות שלנו כבר יותר מ-120 שנה. העולים החדשים – מאתיופיה, מצרפת, מתימן, מברית המועצות לשעבר ומכל מקום אחר על הגלובוס – הם בשר מבשרנו וחלק חשוב ובלתי נפרד מהחברה הישראלית. הם מקיימים בגופם את דברי הנביאים על שיבת ציון.
מניסיוני האישי אני יודע – זה לא תמיד קל. גם אחרי מאמצים גדולים, מאוד מורכב לעבור לארץ חדשה, להתרגל לשפה חדשה ולהצטרף לתרבות חדשה. המודעות לקשיים האלה הופכת את סיפור ההצלחה וההשתלבות של הקהילה של יוצאי אתיופיה בישראל למרשים עוד יותר. בתוך שנים בודדות אנחנו רואים עלייה משמעותית בהישגים שמגיעים אליהם יוצאי אתיופיה בבגרויות, בהשכלה הגבוהה, בצבא ובשוק התעסוקה. יוצאי אתיופיה פרצו את כל הגבולות ואת כל תקרות הזכוכית והוכיחו שדבר לא יכול לעמוד בדרכם.
נכון, המצב עוד לא מושלם, ותמיד יש עוד מה לתקן. אנחנו עוד זוכרים את המקרים שהעיבו על התחושות של קהילת יוצאי אתיופיה, שחשה כלפיה יחס מזלזל ולא הוגן, גם מצד רשויות השלטון. אני רוצה לומר בקול ברור: בישראל אין מקום לאפליה של אף מגזר. אנחנו לא נקבל שום תירוץ ולא נסבול שום העלמת עין. אנחנו פועלים ליישם את מסקנות הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה שהוגשו לפני כמה חודשים. גם בעתיד נמשיך לפעול יחד לקידום הקהילה ונשאף להשתלבות מלאה שלה בחברה הישראלית, מתוך הכרת תודה על מסירות הנפש של כל חבריה. זו המחויבות שלנו, ולא פחות חשוב מזה – זו התקווה שלנו לחברה מלוכדת ומשגשגת.
חברי הכנסת, כמה חברי כנסת מסיעות שונות יזמו היום את הדיון. הראשון הוא חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. אחריו תעלה חברת הכנסת יעל גרמן.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך את נציגי הקייסים של קהילת יוצאי אתיופיה שמכבדים אותנו בנוכחותם, וגם את הפעילים והפעילות שנמצאים אתנו ביציע.
אדוני היושב-ראש, ביקשתי לציין יום מיוחד, יום המאבק לשוויון ליוצאי אתיופיה בישראל, במלאות שנתיים למחאה הציבורית המרשימה ברחובות הערים שלנו, וקודם כול ברחובותיה של תל אביב-יפו, של המונים המונים מצעירי יוצאי אתיופיה בישראל. היום הזה, יום השוויון של יוצאי אתיופיה, עדיין איננו יום של השלמת השינוי; זה יום שמסמן אתגר ומאבק. ביום הזה קיימנו בכנסת 11 דיונים, גם בוועדות הכנסת השונות וגם בכנס מיוחד, שהגעתי לכאן עכשיו ממנו.
אני רוצה לפתוח בתודה לראשי כל הוועדות שנענו לאתגר הזה וקיימו אצלם דיונים. הדיונים היו מעשיים ומועילים. אני רוצה להודות לעורכי התערוכה המרשימה שנערכה במבואה, "יהלום שחור", תערוכת עיצוב שמסמנת את היכולות של אנשים מוכשרים וצעירים להביע בדרך אמנותית את ההתנגדות שלהם לאפליה וגזענות. אני רוצה להביע הערכה גדולה לנציגי ונציגות הארגונים של יוצאי אתיופיה – קודם כול האגודה הישראלית למען יוצאי אתיופיה – על שיתוף הפעולה בבניית היום המלא והגדוש הזה, וכמובן לכל הארגונים האחרים, לפעילות ולפעילים הרבים שהגיעו לכאן, לכנסת.
כאשר אני מנסה לסכם בתמצית את אותם 11 דיונים שהיו בישיבות הוועדות השונות אני יכול לומר בקליפת אגוז שאנחנו עדיין נמצאים במציאות שבה יוצאי אתיופיה בישראל מופלים בכל מישורי החיים: בדיור – רבים מיוצאי אתיופיה עדיין מרוכזים בשכונות מסוימות. אנחנו שומעים על קשיים לא קטנים ביכולת של יוצאי אתיופיה להגיע למקומות אחרים ולשכונות אחרות; בחינוך – אנחנו עדיין נמצאים במסלולים נפרדים. יש בתי-ספר שבהם שיעור יוצאי אתיופיה הוא עצום, ויש בתי-ספר – כולל, אדוני היושב-ראש, בשכונות שיש בהן לא מעט יוצאי אתיופיה – בתי-ספר מאוד מאוד טובים, איכותיים, אבל אין בהם יוצאי אתיופיה. זו עדיין המציאות.
גם בהשכלה הגבוהה אנחנו רואים מספר קטן מאוד של יוצאי אתיופיה שמגיעים לדרגות בכירות של השכלה אקדמית – וזה לא בגלל שאין אנשים סופר-מוכשרים בקרב יוצאי אתיופיה. בגילוי נאות, אדוני היושב-ראש, שניים מהבנים שלי עשו שנות שירות, אחד בלוד ואחד בירושלים, עבדו עם בני נוער יוצאי אתיופיה, בחורים ובחורות מרשימים, מוכשרים, נפלאים, אבל ברובם הם לא הצליחו להגיע לאוניברסיטאות ולא הצליחו להגיע למקומות שבהם יכלו גם להתפתח באופן אישי וגם לתרום לחברה כפי שהם יכולים מבחינת הכישרון שלהם. גם בתחום הבריאות – בדיון שהתקיים אצל חבר הכנסת אלאלוף בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ראינו סוכרת ומחלות נוספות שנובעות מהחיבור שבין יוצאי אתיופיה לבין המציאות הישראלית.
וכמו בכל מאבק חברתי, גם במאבק החברתי הזה יש שמות שהם שמות בולטים במיוחד: שמו של יוסף סלמסה, שנהרג על ידי המשטרה; שמו של אברה מנגיסטו, הצעיר מאשקלון ש-900 יום כבר נמצא בעזה ולא ידוע מה גורלו.
נעשים מאמצים לעשות שינוי, אבל אנחנו שמענו גם על הרבה ביקורת במימוש ובביצוע של המאמצים האלה. התוכניות המבדלות, שהממשלה החליטה לבטל אותן, עדיין אתנו, למרבה הצער ולמרבה הכאב. Separate but equal is not equal, נפרד אבל שווה, הוא אף פעם לא שווה, ואנחנו רואים את זה נמשך אצלנו. גם דוח פלמור, אדוני היושב-ראש, שאתה הזכרת – עדיין לא ברור עד כמה נצליח לממש אותו, כאשר למשל בספר התקציב של 2017–2018 אנחנו לא רואים סעיפים תקציביים שמאפשרים את מימוש הדוח הזה.
כשאני מסתכל על דוחות מבקר המדינה ואני רואה את הביקורת הקשה של מבקר המדינה על תוכניות יפות שהיו בעבר ולא בוצעו, אני אומר שאנחנו חייבים ללמוד את הלקח, ולהבין שאסור שיהיה פער בין ההבטחות והתוכניות היפות לבין הביצועים בפועל, בשטח.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, רק לסיים בהערכה ובתודה לאורי וולטמן, היועץ שלי, שעבד קשה על היום הזה; למיכל קטושבסקי, מתנדבת מאוניברסיטת בן-גוריון בלשכתי, שעשתה עבודה רבה מאוד וגדולה; כמובן, לכל הפעילים והפעילות של אגודת יהודי אתיופיה שעבדו אתנו על היום הזה; ותודה מיוחדת למתחה בלשכתי, רחל בסטה, מתמחה ממכללת ספיר, שעבדה עבודה עצומה בהתנדבות. אני אמרתי לה שאני מקווה ליום שהיא תהיה חברת כנסת, ואז אני אשמח להתנדב בלשכתה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אברהם נגוסה.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברותי, אני רוצה לברך אותך, אדוני היושב-ראש, על כך שאתה באמת נותן את הדגש ושם את זה על סדר-היום שלנו, של הכנסת, את יום השוויון ליוצאי קהילת אתיופיה. אבל אני רוצה לומר תודה רבה גם לדב חנין, שיזם את זה ושתמיד כשבאים לענייני שוויון ובריאות הוא באמת פורץ דרך.
לדאבוני הרב, יצאתי מאוד עצובה מהדיון שהיה בוועדת הבריאות, דיון מאוד מעמיק בראשותו של יושב-ראש הוועדה חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף. זה דיון שממש שם לנו מול העיניים את ההבדלים הכל-כך דרמטיים בין יוצאי קהילת אתיופיה לבין כלל מדינת ישראל, הבדלים שלא ראוי שיהיו במדינת ישראל. באו וסיפרו לנו על הפסקות ההיריון המרובות; על בעיות בבריאות הנפש; על המחלות הזיהומיות, שהן רבות בקרב הקהילה יותר מאשר בכלל החברה הישראלית; על הסוכרת; על כך שיש יתר לחץ דם; על אובדנות – על כך שבקרב יוצאי קהילת אתיופיה מספר מקרי האובדנות וההתאבדויות, לא רק המקרים אלא גם ההתאבדויות, הוא פי 2.4 גבוה יותר מאשר בכלל הציבור; על כך שהם סובלים משתייה מזיקה של אלכוהול; על הפרעה בשומני דם; עששת ועוד ועוד. עם כל רצוננו לדבר על שוויון, אין שוויון. קהילת יוצאי אתיופיה לא שווה. היא שווה אולי דה יורה, היא שווה בפני החוק; היא לא שווה בפועל.
מה שציער אותי במיוחד היו שני דברים שדיברנו עליהם, וגם דיברתי על כך בוועדה: האחד זה הטיפול הכושל בנושא ה"דפו-פרוברה", שזו תרופה, גלולה למניעת היריון, שנותנים אותה רק לנשים אתיופיות ולא לכלל הנשים, מתוך איזושהי מגמה של זלזול בנשים, וגם – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
הפסיקו עם זה.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא. מסתבר, חברי מאיר כהן, שלמרות ההבטחות ולמרות הדיונים שלנו, ולמרות שבאמת הייתה הנחיה של משרד הבריאות להפסיק, ישב רופא בשם יוני, וסיפר לנו שעדיין "דפו-פרוברה" מקובלת במערכת בריאות ועדיין נותנים אותה לנשים אתיופיות. זה מאוד מאוד ציער, מאוד ציער. וגם, כמובן, העובדה שעד היום לא מקיימים את המלצות הוועדה לתרומות דם, ועד היום עדיין זורקים את הדם. דם שהוא מספיק טוב כדי לגייס אותם, לא מספיק טוב כדי לתרום אותו. שמענו אומנם הבטחה שב-1 ביוני סוף-סוף יקבלו את תרומות הדם, ואני מקווה מאוד וסומכת על חברי אלי אלאלוף שידאג לכך שאכן ייתנו דין וחשבון, ואכן זה יגיע לידי מימוש. אבל כששומעים על שני הדברים האלה, אז אנחנו באים ואומרים: יום השוויון הוא יום חשוב וראוי, אבל מן הראוי שאנחנו נפקח ונדאג שהשוויון יהיה גם בפועל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, אדוני.
אברהם נגוסה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על שאפשרת לקיים ולציין את יום יוצאי אתיופיה בכנסת. זה יום חשוב מאוד. אני מברך גם את יוזם הדיונים, חבר הכנסת דב חנין. הכנסת עשתה היום דבר חשוב, גם בוועדות. זה דבר חשוב שאנחנו קיימנו דיון על נושאים שונים.
כמי שפועל למען מטרה זו כבר שנים רבות, אני מברך גם את ראש הממשלה וגם את הממשלה על הקמת ועדת שרים בראשות ראש הממשלה לקידום שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. במסגרת זו הוגש לממשלה דוח מקיף על ידי מנכ"לית משרד המשפטים, שהדגיש את האפליה והגזענות כלפי יוצאי אתיופיה והמליץ כיצד למגר אותן. בעקבותיו, הוחלט להקים במשרד המשפטים צוות שימגר אותן.
עם זאת, למרבה הצער, עדיין יש בישראל אפליה וגזענות כלפי יוצאי אתיופיה – בבתי-הספר, במסעדות, במועדונים, בצבא, במשטרה, בחברה. לאחרונה פורסם סקר של משרד העבודה המוכיח כי יוצאי אתיופיה מודרים מענפים שבהם רמת ההשתכרות גבוהה. ראמ"ה, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, פרסמה לאחרונה כי נרשמה עלייה בהישגי התלמידים יוצאי אתיופיה, אך במקצועות מסוימים הפערים גדולים. נוסף על כך, לפני כשנתיים פרסמה ראמ"ה כי התלמידים ילדי אתיופיה מדווחים על אלימות מצד מורים כלפיהם בשיעור כפול מאשר כלפי כלל התלמידים.
הבוקר קיימתי ועדה בראשותי – במסגרת היום שאנחנו מציינים, כמו ועדות אחרות – בנושא השכלה גבוהה. לראשונה הציגה בפנינו המועצה להשכלה גבוהה, מל"ג, כיצד היא נערכת לשלב את יוצאי אתיופיה בתוכנית החומש שלה.
בהזדמנות זו, אני מברך את הוועדות השונות בכנסת שקיימו דיונים בנושאים שונים. למרות שהתקבלה החלטת הממשלה להעלות את הממתינים באדיס אבבה ובגונדר, עדיין אלפים ממתינים, מופרדים מקרוביהם מדרגה ראשונה – הוריהם, ילדיהם, אחיהם. זוהי פגיעה קשה בזכות הבסיסית של אזרחים שווי זכויות. אני שואל אתכם: באיזו עלייה אחרת מתקיימת פגיעה כל כך קשה?
לצערי, למרות התוכניות המרשימות לשילובם של יוצאי אתיופיה עדיין קיימת סגרגציה בבתי-הספר ובגני הילדים; למרות התוכניות המרשימות שהוכנו, אושרו ותוקצבו, ולמרות העובדה שהוקם הצוות למיגור הגזענות והאפליה, חלק מהתוכניות – היישום שלהן בפועל הוא אטי מאוד. עולים חדשים עדיין תקועים במרכזי קליטה ללא פתרון דיור; מעמדם והעסקתם של מנהיגיה הרוחניים – לבעיה הזאת עדיין אין פתרון.
ולכן, אני קורא לשרי הממשלה האחראים לביצוע התוכניות היעילות שאושרו ותוקצבו לפעול לאלתר ליישומן בשטח כלשונן. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אברהם נגוסה, יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
אלי אלאלוף (כולנו):
חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, באמת גם אני מאלה שרוצים לברך אותך, אדוני היושב-ראש, על כך שאפשרת את יום השוויון, לפי הצעתו של חבר הכנסת דב חנין, ולדון ביום הזה – היום הראשון, הפעם הראשונה שיש יום כזה דווקא על הקהילה היהודית מאתיופיה.
תרשו לי ללכת לאור הניסיון הקודם והוותיק שלי מהסוכנות היהודית. ב-1990 הייתי מנהל מחוז הדרום, ופעלנו גם לעידוד העלייה מרוסיה, שנתיים או שנה לפני כן, וודאי גם העלייה מאתיופיה. ושם, בפעם הראשונה, אני חייב להגיד, נתקלתי בגזענות; נתקלתי בגזענות – חבר הכנסת ידידי חברי דוד, תרשה לי למשוך את תשומת הלב של מאיר.
מאיר כהן (יש עתיד):
כן.
אלי אלאלוף (כולנו):
מאיר מהדרום, כמוני. בוקר אחד, במשרדי הסוכנות היהודית, אני מגיע כהרגלי בסביבות השעה 08:00, ואני מוצא בחדר שלי קבוצה של קייסים, שבעה קייסים יושבים – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אני רוצה שפעם תזמין אותנו לבית-הכנסת הזה, שכולם ידעו מה זה.
אלי אלאלוף (כולנו):
כן, כן, כן.
מאיר כהן (יש עתיד):
זה סיפור מרתק.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – יושבים במשרדי. ואני נכנס ואומר למזכירה, לציפי, אני אומר לה: מה קרה לך? מה זה? אז היא אומרת: החליטו, באו, התיישבו. והיופי שלהם, ההתרשמות – אני לא האיש הכי מאמין בעולם, למרות שאני מרגיש יהודי נפלא, לעצמי – אני רואה אנשים שרק היופי היה מתחרה בנוכחות האלוהית שלהם. והם אומרים לי – באמצעות משה באטה, מתורגמן, חבר שלנו – אומרים לי: באנו לבקש ממך שתקים לנו בית-כנסת. בסוכנות היהודית מקימים בתי-כנסת? אני לא צריך להסביר לכם יותר מדי.
ברגע זה הרגשתי שליח מצווה ענקית. לא חשבתי שאני מסוגל ליישם את המשימה האדירה הזאת, ואמרתי להם: תראו, אני לא יודע איך עושים את בסוכנות, אבל תנו לי כמה זמן, אני אנסה, אִתכם, לשכנע מישהו. התקשרתי למתי קונס, אדריכל קצת מוזר ומדהים בבאר-שבע. ואני אומר למתי: תשמע, אין לי תקציב, אין לי כסף. בנית בחיים שלך בית-כנסת אתיופי? הוא אומר: מה פתאום? איפה אני אבנה דבר כזה? ואז הוא בא במקום, וישב אתם, ואני יצאתי מהחדר, כי התחילו דיונים על הקמת בית-הכנסת היהודי האתיופי הראשון בבאר-שבע.
אני אקצר לכם, כי זה נמשך – כמעט שנה של תכנון, כי בית-הכנסת של קהילת יהודי אתיופיה הוא בית-כנסת מיוחד. אחד הדברים שאני זוכר ותמיד חוזר – אסור שמים יגעו בקירות של בית-הכנסת. אתה יודע, זה פשוט מדהים. למה? כי אתה שוטף ידיים, עושה נטילת ידיים – זה טומאה, וטומאה לא יכולה להתקרב לבית-כנסת. אז אלו אנשים שחשבו בצורה כזאת, כל כך עמוק, על מה זה טומאה. ודבר שני, שהיה הכי מרשים: אנחנו זקוקים לסוכה לפני הכניסה לבית-הכנסת. מה פתאום סוכה? הדעות הקדומות שלי אז היו עוד יותר חזקות, ואני מתנצל על כך. אמרו: כי אצלנו הסוכה תאפשר לזקני העדה לשבת לפני תחילת התפילה, לקבל כל אחד שבא ולברך אותו לפני שהוא נכנס להתפלל. תראו איזו מחשבה מדהימה. תראו איזו גישה מדהימה. בעקבות זה, באמת איפה שיכולתי אמרתי: אני מחפש כסף לבנות בית-כנסת לקהילה היהודית מאתיופיה. ויום אחד – אני זוכר את זה, 14 ביולי. 14 זה Quatorze juillet, אז קל לי לזכור אותו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, זה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
אני יורד עם שלמה הלל, האדיר הזה, אחד מהקודמים בתפקידך, ואני אומר לו: תשמע, שלמה, אפשר לגייס כסף לבניית בית-כנסת לאתיופים? אז הוא אומר: זה מה שחסר להם? אז אמרתי לו: כן, הם רוצים את זה. ואם לא – אז לא, תגיד לא. כדאי שנבנה להם בית-כנסת. ושלמה, ברוב חוכמתו, לא רצה להעמיד אותי על מקומי יותר מדי. הלך. ובחול המועד סוכות של אותה השנה, 1990, הוא מתקשר ואומר לי – אז הוא היה יושב-ראש קרן היסוד – –
קריאה:
קרן היסוד.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – תבוא. אני בא – אני מודה, לא הייתי מגולח – ונכנס יחד עם אריה חלפין, חבר שלי, ואני אומר לו: מה רצית? הוא אומר: יש לי כסף בשבילך לבית-הכנסת האתיופי. אמרתי לו: אני לא מאמין. אתה צוחק עלי? אז הוא אומר לי: יש לי, אבל בתנאי שאתה לא בונה רק בית-כנסת. אמרתי: תן לי. אז מה אני אבנה? הוא אומר: גם מרכז קהילתי להם. ואז הוא אומר לי: עכשיו מיליון דולר – כמה מטרים? 800? אמרתי לו: כן. אז הוא אומר לי: קצת לבית-הכנסת והרבה למרכז הקהילתי. ואז, פה אמרתי לו דבר שאני מצטער, מודה; מאז אני חושב שסלח לי: מה אתה מבין באתיופים? אתה, שהבן שלך נשוי לבחורה מדהימה מאתיופיה – מה אתה מבין? ולא ידעתי שהוא כזה סבא של ילדים אתיופים מדהימים. ואז אני אומר לו: תן להם להחליט. תראו את החוכמה של הקייסים; חבל שעזבו.
אני חוזר אליהם באמצעות אותו מתורגמן נפלא, משה באטה, ואני אומר לו: משה, תשאל אותם מה עושים עם 800 מטר, ככה, לילדים, מרכז קהילתי; הסברנו במושגים שהיו מובנים להם. ואז אמרו: מאוד פשוט. אם זה היה – סליחה, אני אדבר עלינו, על המרוקנים – איזה בית-כנסת לעומת מרכז קהילתי, תן להם איזה 100 מטר, והשאר בשביל בית-הכנסת. לא. אצלם זה היה: תן לנו איזה 200–250 לבית-הכנסת; כל השאר לילדים. תראו את החוכמה. לא אמרתי למה, כי זה כל כך הפתיע – מפני שככה יבואו אלינו, ונראה אותם, ונמשיך ונלווה אותם.
אבל לצערי, לסיפור היפה הזה – א. יש בית-כנסת, זה נבנה בזכות אותה תרומה מדהימה, והייתה לי הזכות גם להשלים את המבנה בקרן רש"י. אבל מה קרה אז? המלחמה לקבלת קרקע מול עיריית באר-שבע – היות שהם כבר לא בעולם הזה, אני לא אזכיר את שמותיהם – והגזענות שהתבטאה בזה שאני בא לבקש בית-כנסת (אומר במרוקנית ומתרגם.) מה פתאום? אמרו לי בערבית. מה הם צריכים בית-כנסת? למה צריך לתת להם? בשנת 1990.
מאיר כהן (יש עתיד):
תסביר את מה שאמרת.
אלי אלאלוף (כולנו):
למה הם צריכים בית-כנסת, השחורים האלה? תנחשו איך הגבתי. זה היה קשה. מערכות הדת של המדינה שלנו היו לדעתי הראשונות שפגעו, למרות הרב הראשי לשעבר, זיכרונו לברכה, עובדיה יוסף, ושייבדל לחיים ארוכים, הרב שלמה עמאר היום, שתומכים ותמכו ביהדות אתיופיה כיהדות לכל דבר.
אני רוצה להגיד את זה, מפני שאני שמח – לא שמח, אני מציין כעובדה שהממשלה הקימה במשרד המשפטים ועדה או צוות למיגור הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה. להשתמש במילים האלה זה אומר שיש היום, גם היום, גזענות במערכות מול יהודי אתיופיה. אני יודע שצריך להפסיק, אבל אני לא יכול לשכוח את החוויה כשיחד עם מאיר, בזכות אברהם וחיליק בר, היינו באתיופיה. חברים, זה שיש באתיופיה יהודים שמרגישים יהודים ואנחנו מנתחים אותם בכל מיני הגדרות כדי שלא יגיעו לארץ, זה גם ביטוי של גזענות. אנחנו חייבים לעשות הכול, ובקצב. למרות שקיבלנו, מאיר ואני, רק אתמול מכתב משר הפנים, שאומר שהוא עושה את כל המאמצים להעלות אותם בקצב גדול יותר, אני חייב לציין שגם היום, כלפי יהודי אתיופיה הגרים באתיופיה אנחנו לא עושים מספיק.
אני מודה למי שהשתתף היום. היה דיון – והדיווח של יעל היה מדהים – על נושא הבריאות. אין שום סיבה שתהיה גזענות בטיפול הרפואי ביוצאי אתיופיה, ויש גזענות. אמרת את השם המפורש של אותה תרופה שמכניסה צמרמורת בצעירות מאתיופיה כשהן לוקחות את זה, נגד היריון, ושמענו דברים מאוד קשים בנושא מצב בריאות הנפש שלהם, ואני חושב שיש מקום להמשיך ולהיאבק. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו; חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני, הבמה שלך. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת ביטן, שמתבקש להנמיך את קולו. חבר הכנסת ביטן מתבקש שלא להסתיר את הקואליציה, בבקשה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת דוד ביטן.
חיים ילין (יש עתיד):
לדעתי אם הוא היה פה לבד הוא היה מתווכח גם עם עצמו.
אילן גילאון (מרצ):
כן, כמו שאומרים, noblesse oblige – להיות בתפקידך זה מחייב קצת משמעת עצמית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אצלו זה לא נקרא מתווכח, הוא לוחש משהו לאוזניו.
אילן גילאון (מרצ):
הוא מנגיש את קולו לכבדי השמיעה. בהחלט.
קודם כול, תודה לחברי חבר הכנסת דב חנין הנפלא, שתמיד מעלה נושאים שאני מאוד מזדהה אתם.
תראה, אדוני היושב-ראש, בעת הזאת, למעשה כל אדם שיש לו מצפון, כל אדם שיש לו מוסר אנושי, צריך בתודעתו להרגיש שהוא עצמו אתיופי. לכאורה, זאת הייתה צריכה להיות העלייה הנקלטת באופן הטוב ביותר מכל העליות. הם הבנימין בבנינו שבאו מן התפוצות, ואנחנו אוספים אותם אל חיקנו. אנחנו, אדוני, כבר יותר מסודרים. האמצעים שלנו הם אחרים מאלה היו בקליטת העליות הקודמות. אנחנו הרבה יותר מבוססים. על כן, קשה להבין מדוע הבעיה הזאת עם הקליטה של העלייה האתיופית – כל כך חורקת.
הרי אחרי ככלות הכול היה אירוע עלייה הירואי לעולי אתיופיה: מבצע משה, מבצע שלמה. העלייה הייתה ממש עצומה וגדולה, וכבוד למדינת ישראל שכך נהגה, לאסוף את בניה. אבל הקליטה לא הייתה הולמת, חבר הכנסת נגוסה, לעלייה של עולי אתיופיה; לא היה הרבה קשר בין העלייה ההירואית לבין הקליטה. תמיד זה מזכיר לי כלה שנישאת על כפיים בידי חתנה, עוברת את סף הדלת, ואז היא נחבטת ברצפה. וזה מה שקרה.
אנחנו שואלים את עצמנו, אדוני היושב-ראש, מה השוני בין אותן עליות שבאו אחת אחרי השנייה – לכל עלייה היו חבלי קליטה. מדוע חבלי הקליטה של העלייה מאתיופיה קשים יותר מחבלי הקליטה של כל העליות עד כאן? האם אנחנו באמת חברה עיוורת צבעים, עדות, מין, נטייה מינית? האם אנחנו באמת שופטים אנשים על פי מעשיהם, יכולתם, דבריהם, או שאולי בכל זאת אנחנו מונעים על ידי סטריאוטיפים ודעות קדומות וחשד מפני מה שאנחנו לא מכירים? זאת שאלה מאוד גדולה, כי הלוא זה עומד בניגוד מוחלט לכל תפיסתה של מדינת ישראל. האובר-ריאקציה, האובר-אקטיביות של משטרת ישראל כלפי הקהילה הזאת, של מוסדות אחרים; השילוב הלא-הפרופורציונלי של האנשים האלה, שהם מוכשרים, אחי ואחיותי שמגיעים מאתיופיה.
אני אומר לעצמי: טול קורה מבין עיניך. ולכן, באופן פרקטי אני חושב שעולי אתיופיה צריכים להיקלט מחדש במדינת ישראל, ממש כך: בניית סל קליטה חדש בדמות כל התוכניות הגדולות האלה של השילוב, כל התוכניות האלה של ההטמעה. כי אדוני, אם למדינת ישראל יש שכיית חמדה אחת – וזו משאלתי – היא היכולת שלה לשלב בין כל הצבעים וכל העדות וכל הטעמים וכל הריחות, ולייצר תרבות ישראלית מקורית מדהימה, ולא להשתמש בעדתיות כקרדום כדי לנגח, לא את המעמדיות ולא את העדות האחרות.
אי-אפשר במעמד הזה שלא לציין, אדוני היושב-ראש, את אברה מנגיסטו, שעוד מעט מונים שלוש שנים לנפילתו בשבי. ונשאלת שאלה גדולה אם עשינו כל מה שאפשר היה לעשות כדי להשיב אותו, לדעת נתונים עליו; אם הפכנו כל אבן עבור האדם הזה. ולא פעם מתגנב ללבנו חשד שאולי לא עשינו את הכול, בגלל סיבות שציינתי אותן לעיל. ולכן, זאת תקוותי היחידה וזאת משאלתי היחידה: העלייה הזאת צריכה להיות כמי שנישא על כפיים, בתור העלייה האחרונה ובתור הבנימין שבבני ישראל. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת קסניה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה לברך את חברי דב חנין, על יוזמתו החשובה לקיים את היום הזה, החשוב כל כך, בכנסת. שוויון, גבירותי ורבותי, הוא לא פריבילגיה. זו זכות טבעית של כל בן אדם שנברא בצלם. ולכן, כל אחד מ-365 ימות השנה צריך להיות יום השוויון; יום השוויון לעולים מאתיופיה, לעולים מחבר המדינות ומכל מקום אחר, לערבים, ללהט"בים, לכל בן אדם באשר הוא.
שנתיים אחרי ההפגנה הגדולה של יוצאי אתיופיה – סליחה, אני מבקשת שיהיה שקט. זה לא מכובד, לא לנושא ולא – – –
היו"ר חמד עמאר:
אדוני יושב-ראש הקואליציה, שומעים אותך עד כאן. אדוני יושב-ראש הקואליציה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אני מבינה שהשוויון של העלייה האתיופית אולי פחות מעניין בצד הזה של האולם, אבל אני עדיין מבקשת לשמור על כללי הנימוס הבסיסי ועל התנהגות הולמת במליאה.
אלי אלאלוף (כולנו):
זה לא הצד, זה רק הפינה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
שנתיים אחרי ההפגנה הגדולה של יוצאי אתיופיה – ובמהלכן נשמעו הרבה הבטחות, אפילו נכתבו תוכניות, אך המציאות נשארה אותה מציאות: מציאות של אפליה בת יותר מ-30 שנה. נראה שהמציאות הזאת לא מפריעה כל כך לממשלה הנוכחית – אותה ממשלה שדווקא מוזנת ומתחזקת משיסוי ומהפרדה בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. זאת גם הסיבה שוועדת השרים לענייני חקיקה דחתה פעם אחרי פעם, וממשיכה לדחות, הצעות חוק. גם לי יש הצעת חוק כזאת – שעולה מחר להצבעה – ליצירת תוכנית לחינוך לשוויון ולסובלנות בבתי-ספר. זאת תוכנית סדורה, פשוטה ובסיסית, שצריכה להתקיים בבתי-הספר שלנו מהגיל הצעיר ביותר, מהגיל הרך ביותר, לחנך את הילדים לקבלת האחר, לשוויון ולסובלנות. בלי שינוי יסודי בתוכניות הלימוד שלנו ובתבניות החשיבה שלנו מהגיל הרך, לא יקרה השינוי המיוחל בחברה ולא נצליח לייצר שוויון.
עלייה אורכת רגע קט בלבד. העולים שבינינו יודעים שבין שהדרך נמשכת כמה שבועות, ברגל מסודאן, ובין שהיא נמשכת כמה שעות, במטוס, אנחנו מדברים על כמה ימים, כמה שבועות במקרה הגרוע ביותר, אבל עדיין זה מסתיים מתישהו. אבל קשיי הקליטה, רבותי, נמשכים לעתים חיים שלמים. זוהי לא גזרה. מדינת ישראל עשתה דברים גדולים, וגם כאן תפקידה וחובתה הם להקל את תהליך הקליטה, למען העולים, למען העלייה, למען המשך עלייה, למען הציונות ולמען מדינת ישראל. תהליך הקליטה הוא לא רק רכישת שפה, מציאת עבודה ומגורים בארץ החדשה; זאת גם התמודדות, לצערנו הרב, עם תופעות של גזענות, אפליה וקסנופוביה, לעתים גם ממסדית, שמקורה במוסדות המדינה.
נחזור למחאה מלפני שנתיים. היא הוצתה לאחר היחס הנוראי של המשטרה ליוצאי אתיופיה, נגד אלימות משטרתית – מושג שנשמע כמו אוקסימורון, ניגוד מובנה; תפקידה של המשטרה הוא לשמור על הציבור ועל הסדר הציבורי, ולא להפעיל נגדו אלימות מוגזמת ושלא לצורך. צעירים רבים ממוצא אתיופי, ישראלים, צברים, הופכים לקורבנות לאלימות הזאת, על פי רוב ללא עוול בכפם; פשעם היחיד הוא צבע עורם. גם מפכ"ל המשטרה, ברגע של הסחת דעת או של אטימות, נתן רוח גבית לתופעה הבזויה הזאת כאשר אמר: טבעי לחשוד בבעל עור שחור. האם נסכים שאלה יהיו הפרקטיקות שאנחנו רוצים במדינת ישראל? נצפה שהממשלה והבית הזה יעשו כל דבר אפשרי כדי לשים סוף לתופעה הזאת.
אני רוצה לשאול אתכם: כמה ישראלים שמעו את השם אברה מנגיסטו? לא הרבה, מסתבר. נער ישראלי ממוצא אתיופי, נער שנולד כבר פה, נער שהוא צבר, שהוא ישראלי כמו כולם, לוקה בנפשו, שנכנס בטעות לשטח עזה, והממשלה לא עושה די לשחררו עד עצם היום הזה; לא מעדכנת את ההורים במאמצים שנעשים או לא נעשים, לא מושיטה את היד, לא מרימה טלפון לאותה אימא, שיושבת ומחכה בבית עד היום לבן שלה. פעם אחר פעם דוחים שאילתות שאנו, חברי הכנסת, מגישים למשרד הביטחון ולראש הממשלה בעניינו. האם אתם יודעים, אלה שנמצאים פה, שמנגיסטו באמהרית זה "שליט"? האם מזכיר לכם משהו שם המשפחה הזה? מעניין אם כך היו נוהגים אם שמו באמת היה "שליט" ולא "מנגיסטו".
השתתפתי היום בדיונים שונים שעסקו בקליטת דוברי אמהרית בישראל. באחד מהם סיפרו שגם אלה שמצליחים לשבור את כל תקרת הזכוכית, לסיים בגרות, ללמוד לתואר ולסיימו – לעתים גם בהצטיינות – לא צולחים את המחסום של מציאת העבודה, כי למרות שיש להם הכישורים וההשכלה, קשרים, לצערנו, אין להם. תפקידה של מדינה שוויונית כמו זו שמדינת ישראל רוצה להיות הוא למגר את התופעה הרעה הזאת של פרוטקציוניזם, של נפוטיזם, של חוג המיוחסים שרק הוא זוכה למקומות הטובים, למשרות הנחשבות, ולסיים את הפרקטיקות האלה.
ושוב, אני רוצה שהיום החשוב הזה לא יסתיים בנאומים שנשאנו כאן אני וחברי. אני מייחלת לכך שתוצאותיו ותוצאות המאבקים של כולנו למען שוויון ונגד גזענות יביאו לכך שלא יהיה צורך עוד ביום המיוחד הזה, כי אז שוויון יהיה מנת חלקם של כל הישראלים – כל אלה שחיים במדינת ישראל, בכל יום, בכל יממה ובכל מקום במדינה שלנו. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. תשיב השרה איילת שקד, בשם שר הבינוי והשיכון.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר חמד עמאר:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה בגבעת התחמושת, התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום השוויון למען קהילת יוצאי אתיופיה
אילת שקד (שרת המשפטים):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו מציינים היום את יום השוויון ליוצאי אתיופיה, אותם אחים יהודים אשר עלו ארצה במבצע משה ובמבצע שלמה.
אלפים מהם נהרגו וחלו בדרך החתחתים שנאלצו לעבור עד הגיעם ארצה, לארץ האבות. רעב, שוד, רצח ואונס היו מנת חלקם של רבים מהם. ולמרות הכול, אהבתם היוקדת לארץ ישראל לא נתנה להם מנוח והביאה אותם הנה, לציון. אותו ניצוץ שהניע את אמות הספים של העם היהודי במשך אלפיים שנות גלות, הגעגוע שאיחד את יוצאי אתיופיה עם יהדות אפריקה ואת המתגוררים באסיה עם יהדות אמריקה, לא אפשר אחרת, לא ליהודי אתיופיה ולא למדינת ישראל.
מה שהתחיל במסירות אין-קץ של מדינת ישראל עבור אלפי יהודי אתיופיה המשיך, לצערי, בהזנחה עם בואם לארץ. 26 שנה חלפו מאז מבצע שלמה, והפערים נותרו בעינם.
ברור שאין שום הבדל בין בן העדה האתיופית לבין בן עדה אחרת. בני העדה האתיופית נושאים בכל החובות, מתגייסים לצה"ל, נלחמים, מקריבים את חייהם, משלמים מסים.
כשאני נכנסתי למשרד המשפטים – יושבת כאן גם חברת הכנסת נורית קורן – יחד ראינו שאין שום שופט או שופטת אתיופים. דיברנו על זה גם אתך, חבר הכנסת נגוסה, והתחלנו לחפש, פשוט להציע לאנשים שיגישו מועמדות. בתהליך הזה גם הבנתי למה אין אף שופט או שופטת – כי פשוט לא הגישו מועמדות. אנשים לא חשבו שהם ייבחרו ולא חשבו שהם יכולים לעבור את התהליך הזה. אז באמת, כשנרתמנו לזה, כל חברי הוועדה, איתרנו יחד מועמדים טובים, וניגשו – – –
נורית קורן (הליכוד):
מועמדות.
אילת שקד (שרת המשפטים):
מועמדות. מועמדים ומועמדות, ונבחרו מועמדות, והן עושות עבודה מצוינת. אני חושבת שהסיפור הזה רק מוכיח שצריך קצת לעודד; להגיד להם שהשמים מבחינתם הם הגבול; אתם יודעים, היום יש חברי כנסת, ואין שום סיבה, כמובן, שלא יהיו שופטים ושופטות.
יש לי פה גם דברים של השר גלנט, שר השיכון, שביקש שאגיד: לאחר ניסיונות קודמים של תוכניות חומש שלא הביאו תוצאות, הם גיבשו במשרד הבינוי יעדים. נכתבה תוכנית, וניתנות הלוואות לדיור בסכום של עד 600,000 שקלים ל-25 שנים.
עוד דבר שהמשרד שלי עשה זה הקמת מחלקה שאמורה להילחם בגזענות, בעקבות דוח בנושא הגזענות של ועדת פלמור, של המנכ"לית שלי. ניגשו למכרז בשביל לעמוד בראש האגף הזה המון אנשים, ונבחר בחור אתיופי מעולה, פרקליט מעולה. גם בפרקליטות עצמה יש שילוב יפה של יוצאי העדה האתיופית, ואני מאוד מקווה שלפחות המחלקה החדשה הזאת שהקמנו במשרד המשפטים באמת תילחם בכל, הייתי אומרת, קמצוץ של גזענות.
אז אני מאוד מקווה שאנחנו נמצאים בדרך הנכונה. אני יכולה להגיד, שוב, מהניסיון האישי, נורית, שהשופטות שבחרנו הן שופרא דשופרא, מה שנקרא, לעילא ולעילא, מצוינות בתפקידן. מכאן אנחנו רק יכולים להתקדם וללמוד. אני מקווה שלרשות הזאת אצלי במשרד לא תהיה עבודה, אבל גם אם תהיה, אז אני בטוחה שזה יכול לעזור, ושמשנה לשנה גם הנושא הזה יטופל יותר טוב. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
מה את מציעה?
אילת שקד (שרת המשפטים):
להעביר את זה לוועדה? איזו ועדה?
היו"ר חמד עמאר:
חברי הכנסת, איזו ועדה אתם רוצים?
אילת שקד (שרת המשפטים):
מה לעשות?
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – אצלי.
קריאה:
עבודה וקליטה.
שרת המשפטים איילת שקד:
לא. אצל אלי, לא?
היו"ר חמד עמאר:
עבודה ורווחה או הקליטה?
קריאה:
– – –
נורית קורן (הליכוד):
בקליטה זה היה. בקליטה זה היה. אולי בעבודה ורווחה.
אלי אלאלוף (כולנו):
אצלנו זה הרבה מאוד נושאים ביחד.
אילת שקד (שרת המשפטים):
יש ועדת קליטה ועלייה היום?
נורית קורן (הליכוד):
כן, היה היום.
אלי אלאלוף (כולנו):
בהסכמת יושב-ראש ועדת הקליטה. הוא מסכים שזה יהיה אצלי.
שרת המשפטים איילת שקד:
שזה אצלך?
היו"ר חמד עמאר:
בוועדת העבודה והרווחה?
שרת המשפטים איילת שקד:
לעבודה ורווחה.
היו"ר חמד עמאר:
נעביר לוועדת העבודה והרווחה.
הבעת דעה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה הבעת דעה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהאפליה והגזענות שחווים בני העדה והתושבים האתיופים – הסיבה העיקרית זה עניין המודעות והחינוך. נאמר על הגזענות שהיא מקסימום שנאה במינימום סיבה. הסיבה היא איך ברא אותי אלוהים – אלוהים שברא אותי עם צבע עור כזה או אחר. לכן, למה לשנוא אותי?
אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להתגבר על הגזענות רק בעניין של חוקים או של הנחיות, אלא בחינוך. חינוך לזה, כפי שנאמר – היה משפט חשוב מאוד: אני לא יכול להיות שווה בלי להכיר בי כשונה. בישראל, לצערי הרב, מפחדים מהשונים. בלי לקבל את השונה ממני – שונה תרבותית, לאומית, וכל השינויים האחרים – אנחנו לא יכולים להיות שווים. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לבקש מאזרחי מדינת ישראל: הגיעה העת לראות את השונה, לקלוט אותו, וכולנו ביחד צריכים להיות עם אחד. ולכן, לא נצטרך להסתכל לא על צבע, לא על עדה, לא על שום דבר, וכך יבוא השוויון ונהיה חברה ערכית ושוויונית. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצבעה – להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון.
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לכבוד חברי פרלמנט מאמריקה הלטינית
היו"ר חמד עמאר:
חברי חברי הכנסת, אני מתכבד לקדם כעת בברכה אורחים נכבדים המבקרים היום במשכן הכנסת ומכבדים אותנו כעת בנוכחותם – משלחת מכובדת המונה נשיאי פרלמנטים וחברי פרלמנטים ממדינות אמריקה הלטינית, ובהן ארגנטינה, אל סלוודור, גוואטמלה, מקסיקו, פנמה, פרגוואי ואורוגואי. ברוכים הבאים לירושלים, בירת ישראל המאוחדת והנצחית, וברוכים אלינו, למשכן הכנסת, לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית.
מדינותינו חולקות ערכי דמוקרטיה, שוויון וחופש ביטוי, והכנסת היא הביטוי הטוב ביותר לכך. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שחלקו סוער ומיטלטל בעימותים קשים בין משטרים דורסניים. רק עשרות קילומטרים מפרידים בינינו לבין סוריה, שם מתרחשות זוועות שמבצע רודן בעמו. במקום שבו אין חופש אמיתי להביע דעה, לחשוב ולחלום, אסור לקחת את מדינת ישראל כמובן מאליו.
אורחים יקרים, על המרחק הגאוגרפי הרב המפריד בינינו אנחנו מצליחים לגשר באמצעות קשרי ידידות חמים. אני שמח שהידידות בינינו מתבטאת גם בפעילות של קבוצות הידידות הפרלמנטריות, שמושקעים בהן מאמצים רבים. אני משוכנע כי שיתופי הפעולה הפרלמנטריים יתרמו גם לחיזוק היחסים בין המדינות, יעזרו בהתמודדות עם אתגרי הפנים והחוץ וישרתו את הציבור שלנו ושלכם באופן אפקטיבי.
אנחנו מודים לכם ולמדינותיכם על יחסכם החם לישראל. בשם הכנסת וחבריה, אני מאחל לכם ביקור פורה ומוצלח. ברוכים אתם בבואכם.
(מחיאות כפיים)
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"א באייר התשע"ז, 17 במאי 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:13.