דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ו ישיבה רל"א הישיבה המאתיים-ושלושים-ואחת של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"א באייר התשע"ז (17 במאי 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 341. מי השתייה בבתי-הספר ביישובים הבלתי-מוכרים 6 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 6 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 7 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9 340. אי-תשלום פנסיה כפי שהובטח במסגרת הסכם עם רוסיה 17 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 17 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 18 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – שינוי שם עילת "חוסר עניין לציבור" בסגירת תיקים), התשע"ז–2017 19 מיכל רוזין (מרצ): 20 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 22 הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איחוד שילוט בחנויות קטנות), התשע"ז–2017 24 אכרם חסון (כולנו): 24 סגן שר הפנים משולם נהרי: 25 הצעת חוק לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017 27 עודד פורר (ישראל ביתנו): 27 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 32 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בקשה לעריכת שומת השבחה לצורך הערכת כדאיות עסקה), התשע"ז–2017 34 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 34 סגן שר האוצר יצחק כהן: 35 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 36 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 37 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ז–2017 37 משה גפני (יהדות התורה): 38 סגן שר הפנים משולם נהרי: 38 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ז–2017 40 יואב קיש (הליכוד): 40 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 41 אורלי לוי אבקסיס: 48 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 51 יואב קיש (הליכוד): 53 דוד ביטן (הליכוד): 55 הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – קביעת זמן נסיעה), התשע"ה–2015 58 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 58 הצעת חוק חינוך לשוויון וסובלנות בבתי-הספר, התשע"ו–2016 62 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 63 הצעת חוק חינוך לסובלנות בבתי-הספר, התשע"ה–2015 66 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 66 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 67 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 71 הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התשע"ז–2017 73 מאיר כהן (יש עתיד): 73 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 77 דוד ביטן (הליכוד): 81 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), התשע"ו–2016 81 עפר שלח (יש עתיד): 81 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 83 עפר שלח (יש עתיד): 84 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר) 91 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 91 הודעת היושב-ראש 93 הצעת חוק חובת התקנת מצלמות במחלקות האשפוז הסיעודי, התשע"ז–2017 93 דוד ביטן (הליכוד): 93 איציק שמולי (המחנה הציוני): 94 הצעות לסדר-היום 96 בובות חיילים ודגלי ישראל בלהבות ל"ג בעומר בשכונת מאה שערים 96 עודד פורר (ישראל ביתנו): 96 ענת ברקו (הליכוד): 98 איציק שמולי (המחנה הציוני): 99 אלעזר שטרן (יש עתיד): 100 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 101 אורן אסף חזן (הליכוד): 105 אמיר אוחנה (הליכוד): 105 הצעות לסדר-היום 107 מערכת הבריאות במסגרת התוכנית הממשלתית לצפון 107 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 107 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 109 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 111 מאיר כהן (יש עתיד): 113 שר הבריאות יעקב ליצמן: 114 דב חנין (הרשימה המשותפת): 122 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 123 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 123 הצעות לסדר-היום 123 בחירתו של מי שרצח שישה אנשים בבית הדסה לראש עיריית חברון 123 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 124 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 127 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 133 הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן 140 אורן אסף חזן (הליכוד): 140 הצעה לסדר-היום 143 מחקר של מכון "שורש" למחקר כלכלי-חברתי קובע כי מדדי העוני בישראל הם דרמטיים בהשוואה למדינות ה-OECD 143 אורי מקלב (יהדות התורה): 143 נחמן שי (המחנה הציוני): 146 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 148 אלי אלאלוף (כולנו): 149 סגן שר האוצר יצחק כהן: 153 אמיר אוחנה (הליכוד): 164 דב חנין (הרשימה המשותפת): 165 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 166 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 167 הצעות לסדר-היום 169 העלייה בריכוזי החומר המסרטן בנזן באזור חיפה והקריות 169 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 169 אכרם חסון (כולנו): 171 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 172 דב חנין (הרשימה המשותפת): 174 סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: 175 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 177 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 177 הצעה לסדר-היום 178 קריסת התחבורה הציבורית במירון בל"ג בעומר 178 משה גפני (יהדות התורה): 178 שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 186 עודד פורר (ישראל ביתנו): 190 דב חנין (הרשימה המשותפת): 191 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 192 הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת, התשע"ז–2017 193 עודד פורר (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 193 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 195 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 198 שאילתות ותשובות 200 392. תרגיל ארצי ב-15 בפברואר, בזמן מבחן פסיכומטרי 201 חיים ילין (יש עתיד): 201 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 202 738. כיתת כוננות בקיבוץ מנרה 205 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 206 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 206 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> צהריים טובים. היום יום רביעי, כ"א באייר התשע"ז, 17 במאי 2017. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן שר החינוך יעלה לדוכן וישיב על שאילתה דחופה מס' 341, מאת חבר הכנסת טלב אבו עראר, בנושא: מי השתייה בבתי-הספר ביישובים הבלתי-מוכרים. אני יכול להגיד לך משהו, כרגע היה דיון בוועדת הכספים בנושא, עם רשות המים, לגבי אספקת מים לתושבים ביישובים הבלתי-מוכרים. אני בדיוק בא משם. אדוני סגן השר ישיב על השאילתה. אדוני חבר הכנסת טלב אבו עראר, רשות הדיבור שלך. <341. מי השתייה בבתי-הספר ביישובים הבלתי-מוכרים> <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי סגן השר, בכמה בתי-ספר ביישובים הבלתי-מוכרים בנגב נאלצים להוביל מים במכליות, ואין פיקוח על המים האלה. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן, מה תעשה כדי לפקח על המים? 3. למה אין מחברים בתי-ספר אלה לרשת המים הארצית? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. אדוני סגן השר ישיב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת השואל אבו עראר, התשובה היא כזאת: כל מוסדות החינוך במגזר הבדואי, ובכלל זה בתי-הספר בפזורה, מחוברים לרשת המים. יש בית-ספר יסודי אחד בפזורה, במועצה האזורית נווה מדבר, בית-הספר אל-עזאזמה ג', שאינו מחובר לרשת המים. המוסד הזה נפתח כמענה חינוכי עבור כ-250 ילדים בפזורת אל-עזאזמה. המוסד הזה נמצא בשטח גלילי דרומית ליישוב שגב שלום. זו התשובה על השאלה הראשונה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, אבל השאלה, אדוני – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> רגע, אני מגיע. <היו"ר יצחק וקנין:> אין מים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> יש פה טעות בשאילתה, אבל לשאלה 2 – מה תעשה כדי לפקח על המים – המועצה האזורית נווה מדבר מבצעת בדיקות מים פעמיים בחודש ומעקב בתיאום עם משרד הבריאות לגבי הממצאים. אם תרצה לשמוע את הממצאים, אני יכול להקריא גם אותם. 3. אדוני היושב-ראש, נקודת המים הקרובה ביותר לבית-הספר נמצאת במרחק גדול משבעה קילומטרים. מבדיקה שקיימנו עם הרשויות האמונות על הנושא – הרשות להתיישבות הבדואים, מינהל התכנון במשרד האוצר, מינהל מקרקעי ישראל והמועצה האזורית נווה מדבר, הפועלת בהתאם להנחיות, עולה כי אין תכנון מפורט באזור הזה, ולכן הנושא טרם בא על פתרונו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. שאלה נוספת לך, חבר הכנסת טלב אבו עראר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל מכובדי סגן השר, בית-הספר שמדובר עליו הוא בית-ספר ואדי אלנעם, שלא שייך למועצת נווה מדבר ולא בפיקוחו. בית-הספר הזה, לא משנה איפה הוא יושב, העיקר, הוא בית-ספר – מוסד ממשלתי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> וזה לא אותו בית-ספר שאני הזכרתי? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בית-ספר, נכון, משבט אל-עזאזמה, אבל הוא בוואדי אלנעם, והוא לא שייך למועצה. הוא ביישוב בלתי מוכר, עדיין לא מוכר, ולכן המים שם מובלים במכלים, שהם בכלל לא מבוקרים. המים שם שוהים אולי שבוע, חודש, בלי בקרה. פניתי למשרד החינוך בזמנו, למשרד הבריאות, אמרו: זה יישוב בלתי מוכר. מה זאת אומרת בלתי מוכר? אם היישוב בלתי מוכר, הילדים שם מוכרים, לא? זכאים לחינוך כמו כל אזרחי המדינה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, מי בנה את בית-הספר, משרד החינוך? בתקציב של משרד החינוך? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כן, משרד החינוך. <היו"ר יצחק וקנין:> אז איך יכול להיות שאין מים בבית-הספר? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נכון מאוד, ואפילו יש החלטת בג"ץ לחבר את בתי-הספר האלה למים, וגם לחשמל. החלטת בג"ץ צריך לכבד לפחות. אז מה תעשה, מכובדי, כדי לחבר את בתי-הספר למים נורמליים כמו שאר ילדי הארץ? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, שאלה נוספת. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי הכנסת, אני רוצה לשאול בנושא שהגשתי עליו דיון מהיר, אבל לא התקבל לצערי הרב בנשיאות הכנסת. הנושא הוא כך: פורסם לפני כשבוע שמשטרת ישראל, ביום קהילה ומשטרה בעיר רמת השרון, מול תלמידי בית-ספר יסודי, הדגימה הריגת פלסטיני – מול התלמידים, כחלק מהצגת פעולותיה. האירוע, כבוד סגן השר, מעורר סלידה והוקעה, כי איזה ערך חינוכי – אילו ערכים רוצים להקנות לתלמידים, שהריגת פלסטיני זו גבורה? אני חושב שהעניין הזה מנוגד לכל ערך חינוכי. אני רציתי לשאול, כבוד סגן השר, מי מאשר פעולות כאלה בבית-הספר? מי מפקח על התכנים, על החלקים, של התוכנית הזאת, שמוצגת בפני תלמידי בית-ספר? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אדוני סגן השר ישיב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, לשאלתו הנוספת של חבר הכנסת אבו עראר, אני התמקדתי ואמרתי שאלה הנתונים שאני קיבלתי, שכלל מוסדות החינוך במגזר הבדואי, ובכלל זה בתי-הספר בפזורה – וכשאנחנו מדברים על פזורה זה כאילו אלה הלא-מוכרים, אבל הם ילדים שנולדו פה, ורוצים לתת להם חינוך – כל בתי-הספר מחוברים לרשת המים. יש בית-ספר אחד, אל-עזאזמה ג', שלא מחובר לרשת המים. הנתונים שנותנים לי הם כאלה, שנקודת המים הקרובה ביותר לבית-הספר היא במרחק של יותר משבעה קילומטרים. שבעה קילומטרים. <היו"ר יצחק וקנין:> מה, בית-הספר עד כדי כך מבודד? מבודד בצורה כזאת? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> נקודת המים הקרובה ביותר לבית-הספר – אתה מתאר לעצמך שכאשר במשרד החינוך מכינים תשובה על שאילתה שצריכה להינתן מעל במת הכנסת, מי שנותן אותה, נותן את הנתונים. כשאני שאלתי אותו, הוא קרא לבית-ספר בשם אחר, שאלתי אותו, אתה מדבר על בית-הספר הזה? הוא אמר שכן, אבל קוראים לזה כאילו לא מוכרים. אנחנו קוראים לזה פזורה. על כל פנים, נקודת המים הקרובה ביותר לבית-הספר נמצאת במרחק של יותר משבעה קילומטרים. מבדיקה שהמשרד קיים מול הרשויות האמונות על הנושא – ומניתי אותן: הרשות להתיישבות הבדואים, מינהל התכנון במשרד האוצר, מינהל מקרקעי ישראל, המועצה האזורית נווה מדבר – עולה – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רק רגע, אדוני, האמן לי, אנחנו רוצים להבין את התשובה כדי שנראה איך פותרים את העניין. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל כמה זמן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> דקה, תן לו לסיים ואני אאפשר לך אם צריך עוד שאלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – עולה שאין תכנון מפורט באזור הזה. עכשיו, יבוא מישהו וישאל, אם אין תכנון מפורט של חיבור מים, למה בנו את בית-הספר שם? התשובה, לכאורה – ואלה דברים שלא נשאלתי קודם, ואני עונה מתוך ההיגיון – התשובה היא שאת בית-הספר היו צריכים לבנות לילדים שנמצאים באזור הזה. הם נמצאים בלי נקודת מים. הם כנראה גם חיים יום-יום בבית, באוהלים, גם בלי מים, אלא בצידניות או בכדים וכדומה. אבל כשאני מדבר על זה, אני רוצה לומר כך – לפעמים כשאתה שואל שאילתה, יכול להיות שאתה גם גורע לעצמך. כבודו אולי גם יודע – אבל אני לא פונה אל כבודו כיושב-ראש הישיבה הנוכחית, אלא כאדם שנראה כמוני – אני יכול לומר לך, אין מצב כזה בבתי-ספר החרדיים, כן? שמדינת ישראל, משרד החינוך, ייתן כסף לבית-ספר, או לתלמוד תורה, אם הוא לא מחובר למים. אם לא מחובר למים, יש פה גם בעיה בטיחותית. אני לא מבין בכלל איך נותנים ל-250 ילדים ללמוד בבניין שלא מחובר למים. אין – אני רוצה רק שתדע, כשאתה שואל, אני חייב לומר: הנה, הבדואים – לא שזאת שמחה גדולה, אבל הבדואים מופלים לטובה, כי הציבור החרדי, אם הוא ישב במבנה שאין בו מים, אני אחראי לכך – לא שאני שמח עם זה – משרד החינוך לא נותן רישיון לבית-ספר במגזר החרדי, בכל המוכר שאינו רשמי, שזה 70% מהמגזר החרדי, לא נותן רישיון לבית-ספר אם אין בדלתות גומיות, כדי שהן לא יפגע לילדים באצבעות, או אם ארון הספרים לא מחובר עם ניקלים לקיר, שהוא לא ייפול חלילה, או אם אין שום דלת זכוכית בארון, וכדומה, שאולי ילד ייפגע – ובצדק. ואם כל הדברים האלה לא נמצאים, ואם אין לך שם בריאות, ואין תברואן שבא ואישר את זה, לא מאשרים לך לקיים בית-ספר. פה, באמצעות השאילתה שלך, אתה מספר לנו שיש בניין עם 250 ילדים שלא מחובר למים. אתה שואל אותי אם זה תקין? אני לא חושב שזה תקין. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי שזה לא תקין. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא מוצא שזה תקין, אבל זה מה שעולה מהסיפור שלך. יש בית-ספר בפזורה, שם, ליד נווה מדבר – יש שם 250 ילדים במבנה שמשרד החינוך בנה, והוא לא מחובר למים. הרב יעקב אשר, אתה מכיר עוד דבר כזה? במגזר החרדי אתה מכיר בית-ספר שאין לו מים שנתנו לו רישיון הפעלה? אז לפעמים אולי טוב – הנה, עכשיו נאזם יעזור לך ותוכל לשאול את השאילתה יותר טוב – לפעמים טוב שלא מספרים את כל הסודות ואת כל הדברים הטובים שיש, כי במגזר היהודי – החרדי, על כל פנים – אין מתנות כאלה. אין מים – אין בית-ספר. לשאלה של חבר הכנסת מסעוד גנאים, כמו שאתה מתאר את זה, אז – לא שזה מעורר סלידה בקרב הציבור הערבי; אני אומר לך, אני מקבל חלחלה מלשמוע שזה מה שעשו ברמת השרון, הדגימו איך הורגים פלסטיני. כי כל אדם נברא בצלם אלוקים, מה זה, הוא פלסטיני אז מותר חלילה לעשות בו –? זה דבר אחד. דבר שני, זה הרי בדיוק מה שממשלת ישראל מבקשת מהפלסטינים: לא לתת כסף למחבלים, למשפחות של המחבלים, כי הם הרגו. אז ממשלת ישראל מבקשת שלא ייתנו כסף – ודואגת שטראמפ ידבר עם אבו מאזן שלא ייתנו כסף – למשפחות אלה שהרגו. אז – קשה לי מאוד להאמין, אבל כמו שאתה מתאר את זה, זה מעורר בי סלידה, ואני מתחלחל לשמוע דבר כזה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שהייתה ביקורת ציבורית מאוד גדולה – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זה כנראה לא מספיק. <היו"ר יצחק וקנין:> – – לגבי הסרטון הזה. מי שראה את הסרטון, זה לא – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זה כנראה לא מספיק, וצריך לעשות את זה. ודאי שזה דבר שמעורר גועל. אז אלה הן התשובות שיש לי לענות על השאילתה הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אם אפשר, אני רוצה לאפשר לו עוד – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדרבה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה חריג, מה שאני עושה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מאוד. <היו"ר יצחק וקנין:> טלב אבו עראר, זה חריג. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה, מכובדי היושב-ראש, מכובדי סגן השר, כנראה אתה לא מבין את העניין טוב, אני אסביר אותו שוב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מדובר כאן לא ב-250 אלא ב-2,500 תלמידים, בשני בתי-ספר צמודים, ביישוב – תרשום אצלך, תרשום ותבדוק – זה יישוב שנקרא ואדי אלנעם. ואדי אלנעם – נכון, באזור של שגב שלום, אבל זה רחוק ממנו ממש. נכון, כמו שאמרת, נקודת המים הכי קרובה לבתי-הספר האלה היא במרחק של שבעה קילומטר, אבל אני, ככה, פונה למשרד החינוך – לספק מים לתלמידים האלה, לילדים האלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בשני בתי-הספר אין מים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בבתי-הספר אין מים, אין מים בכלל. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה אומר 2,500 תלמידים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כן, נכון מאוד. מה עושה הממשלה? מה עושה המדינה? מפעילה לחץ. לא מחברים אותם למים, לא לחשמל, כדי – דרך התלמידים, יעני, התלמידים נפלו כאן קורבן למדיניות כושלת של ממשלת ישראל. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז איך בנו להם בניין? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> איזה בניין? אין בניין. עדיין, כאילו – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> שאל אותך היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> שאלתי: זה בית-ספר שנבנה על ידי משרד החינוך? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נכון מאוד. זה ברובו קרוונים, לא מבנה קשיח, ולכן – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל מי הביא את הקרוונים, משרד החינוך הביא? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא שומע. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מי הביא את הקרוונים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> משרד החינוך. זה בית-ספר מוכר, עם סמל, עם הכול – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חייב לומר לך שאתם מופלים לטובה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – לא מהיום. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אלינו לא מביאים כאלה קרוונים כשאין מים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי, זה עשרות שנים, זה לא מהיום או למחר. ולכן – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – אני מבקש לחבר את בית-הספר למים, כי אי-אפשר לחכות, להמתין עד שהעניין ייפתר בכלל. <היו"ר יצחק וקנין:> טלב אבו עראר, תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חבר הכנסת אבו עראר, בוא נפצל את התשובה שלי לשניים. אני כאדם יכול לענות לך ואענה לך כמשרד החינוך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אין לך תשובה. לא קיבלתי תשובה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חבר הכנסת אבו עראר, תן לי – אני יכול לענות לך כאדם, ואני רוצה לענות לך כאדם, ואני רוצה לענות לך כמשרד החינוך. כמשרד החינוך, אני מודיע לך, צריכים לסגור את בית-הספר מייד. ככה משרד החינוך נוהג עם מי שלא מחובר למים. כך הוא נוהג עם הציבור החרדי. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה השאלה בכלל? זה מה שהוא עושה. כאדם, צריך להפוך את העולם כדי שיהיו מים בבית-ספר הזה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> איך אפשר להשאיר ילדים – חלילה, סכנה של מחלות. אז את זה אני עונה לך כאדם. כמשרד החינוך – צריכים לסגור מייד את בית-הספר, כך משרד החינוך נוהג. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. תודה לחברי הכנסת. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 340. אני מבקש משר העבודה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ, לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 340, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בנושא: אי-תשלום פנסיה כפי שהובטח במסגרת הסכם עם רוסיה. <340. אי-תשלום פנסיה כפי שהובטח במסגרת הסכם עם רוסיה> <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תודה, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר, בדצמבר האחרון נחתם הסכם עם ממשלת רוסיה, שלפיו תשולם קצבת פנסיה לישראלים שעלו בזמנו מרוסיה עד שנת 1992. בתשובה על שאילתה שהוגשה ב-11 בינואר 2017 אמר השר, בין היתר, כי יתחילו לשלם את הפנסיה החל ממרס 2017. ברצוני לשאול: מדוע למרות ההבטחות טרם קיבלו הזכאים את דמי הפנסיה? מה ייעשה לפתרון הבעיה? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אדוני שר הרווחה והשירותים החברתיים ישיב. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לצערי הרב, אני לא שולט בממשלת רוסיה, והפרוצדורה הולכת – הביורוקרטיה שולטת כנראה גם שם. וכדי להסדיר את יצוא ויבוא הפנסיות במסגרת ההסכם עם רוסיה נערכו אמנה והסכם מינהלי. כדי שהאמנה וההסכם המינהלי ייכנסו לתוקף נדרש הליך אישור של שתי הממשלות. מדינת ישראל חתמה על הסכם האמנה וההסכם המינהלי, וכן התקבל אישור ממשלת ישראל. ממשלת רוסיה חתמה על הסכם האמנה אבל היא לא חתמה עדיין על ההסכם המינהלי. לפי דרישת ממשלת רוסיה, בטרם יתחילו לבצע את האמנה יש להמתין לחתימתם על ההסכם המינהלי של הרוסים, וכן לחתימתו של נשיא רוסיה על אישור האמנה. עד כה לא התקבלה החתימה הזאת. זה מהצד הרוסי. יצוין כי בצד הישראלי הושלמו כל ההליכים שנדרשו על ידי הרוסים, כולל אישור ראש הממשלה לחתימת ההסכמים ואישורם. אנו ממתינים עד להשלמת ההליכים על ידי הצד הרוסי – שלא עובד אצלנו – ואישורם להתחיל בקבלת התביעות. נכנסה עכשיו שרת הקליטה סופה, וישבנו גם: איך אנחנו נעדכן את האנשים וניתן שאנשים יוכלו למלא את הטפסים, כי הפרוצדורה והביורוקרטיה – הם יערימו קשיים, ברור לי שהם יערימו לא מעט קשיים. אז אנחנו ממתינים לחתימה עם הרוסים. מועברות הרבה פניות בצינורות דיפלומטיים. במקרה הייתי השבוע בארוחת צהריים עם נשיא אוקראינה, וביקשנו גם שם את החלת הפנסיות על עולים מאוקראינה. הוא אמר שם משהו, וכששאלנו אם אנחנו יכולים לפרסם הוא ביקש שלא, כי הוא צריך להעביר את זה בפרלמנט שלו, אז אני לא אגיד על מה הוא דיבר. אבל אנחנו מנסים להרחיב ולתת לעולים מרוסיה שיצרו זכויות פנסיוניות – עולים בכלל, אבל פה עולים מרוסיה – שיצרו זכויות פנסיוניות בארצות שבהן הם עבדו עד שהם עלו, ופה הם לא יכולים לקבל את הזכויות מאחר שיש קופות סגורות – עמיתים – אין סבסוד צולב – לא יכולים לעשות – המגמה שלנו היא לנסות לעזור לאנשים האלה לקבל את מה שהם יצרו. לצערי, זה לא תלוי רק בנו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אני מבין שאת מסתפקת. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> דב חנין – איננו. טוב, אדוני, אני מודה לך. תודה לשר העבודה והשירותים החברתיים, חיים כץ. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – שינוי שם עילת "חוסר עניין לציבור" בסגירת תיקים), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3772/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נעבור לחקיקה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – שינוי שם עילת "חוסר עניין לציבור" בסגירת תיקים), התשע"ז–2017, הצעת חוק בתמיכת הממשלה. חברת הכנסת מיכל רוזין. מי משיב בשם השרה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שרת המשפטים? אני. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, טוב. השר לביטחון פנים ישיב בשם שרת המשפטים. חברת הכנסת מיכל רוזין, רשות הדיבור שלך. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, השרה, בהחלט, הנושא לא נוגע רק במשרד המשפטים, אלא בהחלט גם במשרד לביטחון הפנים. הצעת החוק שלי בעצם מבקשת לשנות – שינוי שם עילת "חוסר עניין לציבור" בסגירת תיקים. אחת העילות לסגירת תיקים פליליים היא העילה של היעדר עניין לציבור, והיא נקבעת במקרים שונים, כמובן לאחר שקלול של נתוני החקירה, אל מול האינטרס הציבורי. בדיונים של ועדת החוקה, ובביקור שקיימנו בפרקליטות מחוז ירושלים, עלו שתי בעיות עיקריות: בעיה עיקרית אחת זה באמת חוסר הבנה של הציבור, ולא רק האזרחים והאזרחיות שנדהמים לגלות שאף-על פי שהם חוו אלימות פיזית או מינית, או חוו פגיעה כזאת או אחרת, התיק הפלילי נסגר בשל "חוסר עניין לציבור" – מי זה אותו ציבור שלא מעניין אותו שהיכו אותם או פגעו בהם? האמירה הזאת היא מאוד קשה, אבל יותר מכך, עלה שזה יוצר חוסר הבנה אצל הנפגעים, מה שמעלה את כמות העררים על סגירות התיקים. עכשיו, הנושא של אלימות מינית – כמי שמלווה אותו מאז שהייתי מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית – הוא נושא מאוד מורכב, ואני חייבת לומר: האדמה בוערת; אני לא יודעת עד כמה אתם מודעים לעניין – האדמה בוערת, הרשתות זועקות; נשים אמיצות, וגם גברים, קמים בבוקר ואומרים: עד כאן, אי-אפשר יותר. כל מקרה שמתפרסם הופך את הבטן להורים, לילדים, לבני נוער, לאוכלוסייה כולה, לחברה כולה, ואנשים מרגישים, באמת, סוג של חוסר הבנה מול המערכות, מערכות החוק – המשטרה, הפרקליטות – על סגירת תיקים, על דרישות כאלה ואחרות מנפגעים ונפגעות. רק המקרה האחרון, של אותה נפגעת אונס קבוצתי מהרצליה, שכמובן הרים מחאה מאוד גדולה – ביום חמישי האחרון נשים הפגינו מול הפרקליטויות ברחבי הארץ; מחאה מאוד גדולה, על חוסר צדק, על חוסר הבנה: איך זה יכול להיות שאחרי מקרה כזה מזעזע, בין אם שחררו הביתה את הנערים ממעצר, או בכלל, האם דובר, ככה, נרמז על ידי הסנגורים – מה שלא נכון, כמובן – על סגירת התיק בשל מצבה – דווקא בשל מצבה הנפשי הקשה של הנפגעת? כמובן, אני לא רוצה להיכנס לפרטי התיק, אבל אני רוצה לומר בצורה ברורה: זה מקרה אחד שמעיד על רבים, על רבים ורבות. ולצערי הרב, בנושא הזה יש הרבה מאוד נפגעים שמוצאים את עצמם נפגעים כפול: גם, כמובן, הפגיעה עצמה, אבל גם, לאחר מכן, מול מערכות רשויות החוק. ואני רוצה לספר לך, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת – באמת, אני לא יודעת אם אתה זוכר את הסיפור המזעזע שהיה לא מזמן, של אותו מטופל ששרף את האחות טובה קררו – – <היו"ר יצחק וקנין:> איך אפשר לשכוח את המקרה הזה? <מיכל רוזין (מרצ):> בדיוק. – – בסניף קופת חולים כללית בחולון. מקרה נורא מזעזע, מה שבאמת הביא להרבה מאוד דיונים ורעיונות על אלימות כלפי אנשי מקצוע ברפואה, ואחד הדברים שעלו באופן חריף הוא שרוב התיקים האלה נסגרים מחוסר עניין לציבור. רוב התיקים. עכשיו, אני שמה בצד מדוע הם בכלל נסגרים, התיקים האלה, ומדוע לא מגינים על הצוותים הרפואיים – אני שמה את זה בסוגריים; אותו דבר לגבי עובדים סוציאליים ועובדי הוראה – אבל אחד הדברים שזעזע גם את המראיינים – כלומר זה לא רק האזרח – האזרחית הפשוטה, שלא מבינים מה זה "חוסר עניין לציבור" – גם התקשורת, העיתונות, אנשים שאולי קצת מבינים במקרים כאלה, בהליכים משפטיים, פליליים, לא מצליחים להבין מה משמעות "חוסר עניין לציבור", איך זה יכול להיות שנפגע רופא, מרביצים לאחות, והתיק נסגר מחוסר עניין לציבור? ובעניין הזה אני באמת שמחה גם על תמיכת משרד המשפטים, שרת המשפטים, השר לביטחון הפנים – אני מאוד מעריכה את זה, כי באמת אין פה שינוי של עילות הסגירה, יש פה שינוי באמת של האמירה הכל-כך בוטה וקשה הזאת, של חוסר עניין לציבור. וזה קצה-קצהו, כי לכאורה זה סמנטי, אבל: קודם כול אני אומרת לכם שזה מביא ליותר עררים על סגירת תיקים, אבל זה לא רק סמנטי. התחושה של הציבור, וזו תחושה קשה, ואי-אפשר להתעלם ממנה, של חוסר אמון במערכות החוק – בנושאים האלה בעיקר, של פגיעה מינית, אבל לא רק, של פגיעות אלימות – חוסר הרצון להתלונן, מכיוון שהתלונות האלה לא מתפתחות כדי כתב אישום, כדי תיק. זה מזכיר לי, אתם יודעים, פניתי אתמול ליועץ המשפטי לממשלה כדי לפתוח בחקירה פלילית על השר אורי אריאל, כי גם בנושאי שוחד, ומעילה, ונושאים של אי-מינהל תקין, גם שם אנחנו מוצאים הרבה פעמים סגירת תיקים, או אנחנו מוצאים אי-פתיחת חקירות פליליות, משום שהדברים לא מובהקים. אז נכון שמערכות המשפט לא יכולות להתמודד תמיד עם כל דבר, וצריך הוכחות וצריך ראיות, אבל אנחנו גם יכולים לדעת שבמקרים רבים – הרבה דברים אנחנו לא יכולים להוכיח בשיטות שהיו עד היום. מערכת המשפט צריכה להשתנות בהתאם לשינויים במציאות, בוודאי ובוודאי כשמדובר באלימות מינית; התפתחה מערכת הטיפול בנושא, התפתחה ההבנה של מהי פגיעה מינית, איך מגיבים נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, מה המאפיינים של הפגיעה. פעם חשבו שאם אישה באה למשטרה ונותנת עדות קוהרנטית, ברורה, מהרגע הראשון, זה אומר שהיא מהימנה. היום מבינים שההפך, עדות שמתפתחת היא הרבה פעמים מהימנה יותר, אמינה יותר, מכיוון שכך קורה אחרי פגיעה מינית – הקושי לספר מה באמת עבר על אותה אישה או אותו גבר. ולכן המערכות לאט-לאט מבינות את התופעה, ומתמודדות – לא מספיק טוב – לא מספיק טוב, והחברה נמצאת שני צעדים לפני רשויות החוק, לצערי הרב. כבוד השר, אני חייבת לומר, יותר ויותר משטרות היום משתפות פעולה עם מרכזי הסיוע ברחבי הארץ, גם במקרה של הקטינה מהרצליה, פונות למרכזי הסיוע – ללוות ולעזור ולהיות שם בשביל הנפגעת. הם מבינים שזה לא רק נכון עבור הנפגעת, זה גם נכון בכלל, עבור ההליך הפלילי כולו, וזה מיטיב את התהליך מכל הבחינות. אבל נכון שצריך ללכת עוד צעד קדימה; לא יכול להיות ש-80% מהתיקים שמגיעים למשטרה נסגרים – נסגרים – והרבה מהם מחוסר עניין לציבור. לא יכול להיות שמאותם 20% שעוברים לפרקליטות, 80% נסגרים גם שם בהסדרי טיעון, ובסופו של דבר מה שמגיע לבתי-המשפט ולשופטים בישראל הוא הקצה של הקצה של תמונת מצב חמורה ביותר. ולכן, אני באמת חושבת שכל מערכות החוק צריכות לעשות שידוד מערכות אמיתי, עמוק ורציני. אני לא אומרת שהן לא בדרך, אבל הן צריכות להגביר את הקצב, לשנות, לבטל את נושא ההתיישנות – לא יכול להיות שעון עצר, שעון חול, סטופר, שבו אני יודעת בדיוק שיש לי חמש שנים, שבע שנים, עשר שנים, שאני יכולה להתלונן. אני צריכה לעבור טיפול נפשי, אני צריכה להשתקם כדי להיות מסוגלת לעמוד בהליך פלילי. ההליך צריך להיות מותנה ראיות, הוא צריך להיות מותנה עובדות, ולא עניין של זמן. בכל הדברים האלה עוד יש לנו הרבה עבודה, לשנות. אני מבטיחה להיות כאן ולעבוד ולשנות אותם. ושוב, תודה על התמיכה, ותודה לכם, שתצביעו בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. ישיב, בשם הממשלה, בשם שרת המשפטים, השר לביטחון הפנים, השר גלעד ארדן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – שינוי שם עילת "חוסר עניין לציבור" בסגירת תיקים), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת מיכל רוזין ואחרים, נועדה בעצם לתקן את חוק סדר הדין הפלילי. לפי ההצעה, כאשר סוגרים תיק פלילי, במקום עילת הסגירה שאנחנו מכירים כיום ומוגדרת "היעדר עניין לציבור", תהיה עילת סגירה של "אי-התאמה לפתיחה בחקירה" או "אי-התאמה להעמדה לדין", לפי העניין. בדברי ההסבר, או כפי שהסבירה זאת חברת הכנסת רוזין, מנומק השינוי בכך שהמינוח "היעדר עניין לציבור" פוגעני כלפי נפגעי עבירה. עם זאת, ההצעה אינה משנה מבחינה מהותית את הטעמים לסגירת תיקים בעילה זו. אכן, במונח "היעדר עניין לציבור" יש חשש לעתים לפגיעה במתלונן, או לחוסר הבנה של הציבור את המהות של עילת הסגירה, כי בלשון בני אדם זה באמת נשמע כאילו התלונה לא מעניינת את הרשויות או לא מעניינת את הציבור, ופעמים רבות הדבר אינו כך. בדיון שהתקיים בנושא הזה גם בוועדה, ועדת השרים לחקיקה, גם במשרד המשפטים וגם במשטרת ישראל, הייתה הסכמה שאכן יש מקום לשינוי, והשינוי ייעשה, הלכה למעשה, גם בפועל ברישומי המשטרה וגם בטפסים שנשלחים לאנשים, ואנחנו אפילו אולי לא נחכה לתיקון החקיקה, ונתחיל ליישם את זה. עם זאת, אין מניעה גם לעגן את השינוי בחקיקה, כדי להבהיר את זה לציבור כולו, כפי שמציעה חברת הכנסת רוזין. לאור האמור לעיל, וכפי שמקובל בממשלה הזאת לתמוך בהצעות חוק, אם הן טובות, גם אם המציעה היא מהאופוזיציה, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בהנחה, כמובן – ובתנאי – שהקידום שלה יהיה בתיאום עם משרד המשפטים ועם המשרד לביטחון הפנים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר גלעד ארדן. חברת הכנסת מיכל רוזין מסכימה להתניות, ואנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – שינוי שם עילת "חוסר עניין לציבור" בסגירת תיקים), התשע"ז–2017. הצעה זו היא בתמיכת הממשלה, הצעת החוק של חברת הכנסת מיכל רוזין, בקריאה הטרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – שינוי שם עילת "חוסר עניין לציבור" בסגירת תיקים), התשע"ז–2017, לוועדה החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איחוד שילוט בחנויות קטנות), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3902/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איחוד שילוט בחנויות קטנות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אכרם חסון וקבוצת חברי הכנסת. גם הצעה זו היא בתמיכת הממשלה. חבר הכנסת אכרם חסון, עשר דקות לרשותך. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נועדה לתקן עוול וגם לבטל ביורוקרטיה מיותרת. כפי שאתם יודעים, יש חמישה חוקים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אם אפשר לשמור מעט על שקט, יש יותר מדי רעש במליאה. כן, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> להזכיר לכם, יש חמישה חוקים שלפיהם כל עסק מחויב לתלות שלטים. השלטים כמובן גם עולים כסף, גם תופסים מקום בתוך העסק, גורמים לביורוקרטיה וגם גורמים לבלבול אצל הצרכן. אדם לא יכול, כשהוא נכנס לעסק קטן – למכולת או למרכול קטן – לא יכול לקרוא חמישה שלטים בתוך חמש דקות. לכן אנחנו ביקשנו לשים את כל חמשת השלטים בשלט אחד, ולתקן את העוול הזה, שנעשה במשך שנים רבות. להזכיר לכם, החוקים שמדובר בהם: הצבת שלט איסור מכירת אלכוהול מהשעה 23:00, שלט אזהרה מפני סכנת שתיית אלכוהול, שלט איסור מכירת סיגריות לקטינים, שלט איסור מכירת אלכוהול לקטינים ושלט איסור עישון בחנות לפי סעיף 2א'. כמו כן, יש עוד בקשות – של המשרד לביטחון הפנים, שצריך להציב שלט שהמקום מצולם במעגל סגור; גם צריך, לפי משרד הכלכלה, לשים שלטים על המבצעים בחנות, כך שאנחנו באמת לא משיגים את המטרה שלשמה הצבנו את השלטים, ואנחנו מבקשים לתקן את העוול הזה, שנעשה גם לעסקים הקטנים, כי אנחנו רוצים להיטיב אתם, וגם לצרכנים, שהם האזרחים. בחיקוקים שונים נקבעו חובות שילוט שמטרתן להביא לידיעת הציבור איסורים ואזהרות שונים. כל חיקוק קובע את גודל השלט ופרטיו באופן בלתי תלוי בחיקוקים אחרים, ומביא למצב שבו מוצבים מספר רב של שלטים בעלי מאפיינים שונים זה מזה, היוצרים בלבול ואי-אחידות. נוכח האמור, מוצע לקבוע כי בחנויות קטנות, שגודלן אינו עולה על 100 מטר, תהיה אפשרות להציב במקום השלטים האמורים שלט אחד שיכלול את כל דרישות החיקוקים. אני חושב שהדרישה היא מוצדקת, לא עולה כסף למדינה, ומשרתת את כל העסקים הקטנים ברחבי הארץ. לכן אני פונה לכל חברי הכנסת ומבקש לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. ישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, על פי החוק, בעלי העסקים חייבים להציב מספר רב של שלטים בעלי מאפיינים שונים זה מזה, הכוללים איסורים ואזהרות, דוגמת איסור מכירת מוצרי אלכוהול וטבק. מטרתם לשמש אמצעי אזהרה ברור וממוקד, שאפשר בנקל להבין את מסריו במבט אחד. דא עקא, שריבוי השלטים בחנויות הקטנות מחטיא את מטרת השילוט, מכיוון שגודל השלטים, נוסף על שלטים אחרים שחובה להציב בחנויות, כגון שילוט לגבי מחירים ומבצעים, שילוט בדבר מצלמות, לפי דרישת משטרת ישראל, שילוט על מדיניות החזרת מוצרים ושילוט בדבר מוצרים בפיקוח, יוצר בליל של שלטים, המחטיא את מטרת המיקוד והבהירות, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. כדי להשיג את מטרת השילוט, התיקון המוצע קובע כי בחנויות קטנות שגודלן אינו עולה על 100 מ"ר תהא אפשרות להציב שלט אחד שיכלול את דרישת חמשת החיקוקים המתייחסים למוצרי אלכוהול וטבק. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, כפוף לתנאים שלהלן: א. הצעת החוק תחול רק על עסקים חדשים; ב. שר הכלכלה והתעשייה יהיה אחראי להסדרת הנושא, בתיאום עם שר הבריאות; ג. הליכי החקיקה ייעשו בהסכמת משרד הפנים והמשרד לביטחון הפנים; ד. לפני קריאה ראשונה תוחזר הצעת החוק לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. האם אדוני מסכים לתנאים שהציבה ועדת השרים לענייני חקיקה? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מסכים, הוא הודיע שהוא מסכים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> איפה הוא? <היו"ר יצחק וקנין:> אכרם חסון. הוא שם. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> חיפשתי אותו שם. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא בכל מקרה הודיע, הנהן בראשו שהוא מסכים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> מקבל. אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, כפוף לתנאים שהזכרתי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר משולם נהרי. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איחוד שילוט בחנויות קטנות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אכרם חסון, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איחוד שילוט בחנויות קטנות), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 37 בעד – אני מצרף את קולו של חבר הכנסת טרכטנברג, לפרוטוקול. ההצעה התקבלה בקריאה הטרומית ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/4042/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, של חברי הכנסת עודד פורר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי, גם היא בתמיכת הממשלה. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, וקודם כול, כמובן, גם הווטרנים, ותיקי מלחמת העולם השנייה, שיושבים אתנו כאן בקהל – החוק הזה הוא בשביל חבריכם שלקחו חלק בקרבות ובניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, וחבריכם לא רק מהצבא האדום, אלא מכל צבאות הברית. צריך להבין שמלחמת העולם השנייה היא לא רק סיפור של קורבן יהודי, ובכלל של שואה בלתי נתפסת שהתחוללה באירופה. הסיפור של מלחמת העולם השנייה הוא גם סיפור של גבורה; הוא סיפור של גבורה של אנשים מכל רחבי העולם, שהחליטו שהם יוצאים להילחם בשביל החופש שלהם. נלחמו שם נערים שהתגייסו לצבא. רונית, רונית, רונית וזהבה – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – רונית וזהבה – – <היו"ר יצחק וקנין:> סדרנים – – <חיים ילין (יש עתיד):> זה זכר למסע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני לא – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – אני חייב לומר שזה מפריע. <היו"ר יצחק וקנין:> עודד – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אפילו הצלחתם להפריע לי. <היו"ר יצחק וקנין:> אם הוא צריך לקרוא לכם ולא אני, זה כבר מצב גרוע, כנראה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לא, זה פשוט. במלחמת העולם השנייה לקחו חלק לוחמים – לא שגייסו אותם רק כשהם הגיעו לגיל 18 – חבר'ה בני 14 ו-15, ואפילו צעירים יותר, היו צריכים להתגייס כדי להילחם ולנצח את המפלצת הנאצית, שהשתוללה ברחבי אירופה וגם לא רחוק מכאן, בצפון אפריקה. האיום על מדינת ישראל גם הוא היה איום ממשי, כולל אותה ברית שכרת הצורר הנאצי עם המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, ואנחנו יכולים רק לשער בנפשנו מה היה קורה ליישוב היהודי בארץ ישראל לולא אותו ניצחון ב-1945. וכשאני מדבר על אותם לוחמים בבעלות הברית, אני לא מדבר, כמו שאמרתי קודם, רק על לוחמי הצבא האדום, שהם אלה שלימדו אותנו, בעשרות השנים האחרונות, לחגוג את הניצחון הזה. אנחנו מדברים על לוחמים בצבא האמריקני, ובצבא הבריטי, ובכל צבאות בעלות הברית, וכן, גם מתוך היישוב היהודי בארץ ישראל – כ-40,000 לוחמים. כ-10% מהיישוב היהודי, אז, לקחו חלק בקרבות האלה, של מלחמת העולם השנייה. מדינת ישראל, שלא כמדינות אחרות, לא מצאה לנכון לציין את אותו יום ניצחון לאורך כל שנותיה. כנראה נזקקנו לאותה עלייה שמגיעה לכאן, או הגיעה לכאן, ממדינות ברית המועצות לשעבר, כדי להתחיל לציין את יום 9 במאי, אותו יום ניצחון על גרמניה הנאצית. וצריך להבין שבאותו ניצחון העם היהודי לקח חלק נכבד – 1.5 מיליון לוחמים בצבאות הברית מקרב העם היהודי, בדרגות הגבוהות ביותר: גנרלים, ואדמירלים, וטייסים – וטייסות, ולוחמים ולוחמות. אחת הטייסות המפורסמות ביותר בצבא האדום – הייתה אימת הצבא הנאצי, בגלל השיא של ההפלות שהיא הפילה – מטוסים של הצורר הנאצי. וכאן, דווקא במדינת ישראל, כשאתם שאלתם בשבוע שעבר את בני הנוער ואת הצעירים ב-9 במאי: תגידו, אתם יודעים מה מציינים היום? אף אחד לא יודע, אף אחד לא מכיר, אף אחד לא זוכר. ואנחנו צריכים להפוך את היום הזה ליום שכולנו מציינים אותו, כיום חג לאומי. זה לא החג הפרטי או האישי של אלה שלקחו חלק בקרבות; זה לא החג הפרטי או האישי שלהם או של הילדים שלהם, זה החג של כולנו. זה החג של הבנים והבנות שלנו, וזה החג של הנכדים והנינים שעוד יבואו ויהיו כאן. החג הזה צריך להיות אותה מורשת שמורידים מהאבות ומהאימהות לבנים ולבנות – שהעולם החופשי יכול לעמוד מול כל צורר ומול כל מפלצת. וגם אותה מפלצת נאצית, שהייתה נראית בלתי ניתנת לניצחון, נוצחה בסופו של דבר, בזכות הרוח, ובזכות הגבורה וההקרבה של כל אותם לוחמים. אנחנו מבקשים מהכנסת לאשר את אותו יום חג, שיהפוך להיות יום שבו – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אישרנו. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> עוד לא אישרנו. <מאיר כהן (יש עתיד):> נאשר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> עכשיו נאשר. תן לי לבקש אבל, מאיר. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – אותו יום שבו גם במערכת החינוך, כשאנחנו נשאל את הילדים – או אם מאיר יחזור עוד ללמד, או לנהל, את התלמידות והתלמידים שלו – מה – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז מה אתה רוצה – – – במעמדו? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תאמין לי שהמעמד של המורה יותר גבוה ממעמדו היום. תאמין לי. מקבלים כפיקדון את הדברים החשובים ביותר. האמן לי. וגם אתה יודע, כמרצה, שאם אתה מורה, אתה תמיד מורה. זה לא עובר לך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אתה יודע מה אבא שלי אמר לי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> גם כשאני יושב אתו בישיבות, הוא עדיין מורה. הוא לא – זה לא ישתנה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> עודד, אתה יודע מה אבי אמר לי כשבאתי לכנסת. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> נו? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הוא אמר: פרופסור זה נשאר. חבר כנסת זה טנטטיבי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זה נכון. זה נכון. ולכן אני אומר: בסוף, מאיר, גם אתה, כשתלמד היסטוריה, ותמשיך ללמד, גם הנכדים שלך ילמדו שב-9 במאי העולם החופשי התגייס כולו והצליח לנצח את המפלצת הזאת – באחדות, בלי מלחמות אחרות שהיו ועוד יהיו – הצבא האדום, יחד עם הצבא האמריקני, ויחד עם הצבא הבריטי, ויחד עם צבאות אחרים, הצליחו לחולל את המפנה הזה. אני שמח שאנחנו מציינים את זה, ואני שמח גם שאנחנו מצליחים לעשות את זה כשעוד יושבים אתנו ונמצאים אתנו כאן אותם לוחמים שלקחו חלק במערכה הזאת, ונשאו את הנס של הזיכרון והמורשת הזאת לאורך כל השנים, והכנסת אומרת להם כאן היום: חברים, המורשת הזאת תימשך גם אחריכם, וגם אחרינו, לילדינו ולנכדינו. אני קורא לחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. ישיב סגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש. עד שהוא יגיע לדוכן, אני מקדם בברכה את מועדון בית-הקשישים מאום אלפחם. ברוכים הבאים, אהלן וסהלן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יפה מאוד. יפה מאוד. למה קשישים? אזרחים ותיקים. <היו"ר יצחק וקנין:> מה שכתבו לי – קראתי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון, אתה צודק – – – אזרחים ותיקים – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – המציעים, והמנמק, חבר הכנסת עודד פורר, הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 14 במאי 2017. עמדת השרים הייתה לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה טרומית, כפוף להסכמת משרד החינוך, משרד הפנים, משרד האוצר ומשרד התרבות והספורט. עוד קבעה ועדת השרים כי לפני קריאה ראשונה תוחזר הצעת החוק לוועדת השרים, וכי לא תחול עלות תקציבית על משרד החינוך ומשרד הפנים בעניינה. זו ההחלטה של ועדת השרים. בהצעת החוק מוצע לקבוע מדי שנה, ביום 9 במאי, יום לציון ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית, ועל פי הצעת החוק, שר החינוך יקבע נהלים וקיום פעילויות לציון יום זה במערכת החינוך. מוצע גם לקבוע שהכנסת תקיים ישיבה ממלכתית, הממשלה תעודד קיום פעולות להנחלת מורשת ניצחון בעלות הברית, והרשויות המקומיות יערכו מצעדים וטקסים לציון היום. נוסף על כך מוצע בהצעת החוק כי הרשויות המקומיות יפעילו חדרי הנצחה לציון ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית, ומשרד החינוך ישתתף בעלות ההחזקה והשימוש של חדרי ההנצחה האמורים. השר האחראי לביצוע החוק – כך מוצע בהצעת החוק – הנו שר החינוך. לנו אין כל ספק כי הצעת החוק עוסקת בנושא חשוב ומשמעותי, שיש לפעול להנצחתו ולהנחלת מורשתו, והדבר גם מוצא ביטוי במסגרת לימודי ההיסטוריה, שהם לימוד חובה, וכן מצוין במסגרת יום השואה והגבורה ויום השואה הבין-לאומי, המצוינים במערכת החינוך. זאת ועוד – וזו הייתה אפילו גם הסיבה שחלק במשרד חשבו להתנגד להצעת החוק – בסעיף 2א לחוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, התשי"ג–1953, קבועות הוראות בדבר ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. אך יחד עם זאת, מפאת חשיבות הנושא והבקשה להעמיק את הנחלתו, אנחנו נבוא בדברים עם המציע, כפוף להחלטת ועדת השרים האמורה. לפני שאני מסיים, אני מבקש גם לציין – אני יודע גם, חבר הכנסת פורר, שיש הידברות עם עוד קבוצה של חברי כנסת שרוצים להגיש הצעת חוק, והם דווקא מבקשים דבר שאני מאוד אוהב, וחושב שכך צריך להיות: הם מבקשים לציין את התאריך היהודי. זאת אומרת, קודם כול, אם הייתה סכנה לעם היהודי, והייתה מלחמה, ושואה, על העם היהודי – לעם היהודי יש לוח משלו. והיום הזה, שבו רוצים לציין את יום ההצלה, זה יום כ"ו באייר. אז אני מברך על ההידברות הזאת, ואני מקווה שבדיונים הדבר הזה גם יבוא לידי ביטוי. לאור האמור, אני מציע לחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת חוק זו בקריאה טרומית ובהתאם להחלטת ועדת השרים האמורה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, של חברי הכנסת עודד פורר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי, הצעה בתמיכת הממשלה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנתה לקריאה ראשונה. אני מצרף את קולו של זוהיר בהלול, לפרוטוקול בלבד. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בקשה לעריכת שומת השבחה לצורך הערכת כדאיות עסקה), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3954/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בקשה לעריכת שומת השבחה לצורך הערכת כדאיות עסקה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וקבוצת חברי הכנסת. ישיב סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת מלכיאלי, עשר דקות לרשותך. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אין-סוף מילים נאמרו בנושא – שצריך להציף את השוק בדירות, לתת אפשרות לאנשים יכולת למכור את הדירות – אני, ביושבי בוועדת התכנון בירושלים, גיליתי שאחד המחסומים המרכזיים – שאנשים לא מוכרים את הדירות שלהם – אנשים רוצים למכור את הדירות שלהם ולא מוכרים את הדירות – זה שאנשים חוששים מתשלום היטל ההשבחה. אדם בא למכור את הדירה שלו, הוא לא יודע אם הוא יצטרך לשלם היטל השבחה 10,000 שקל או 300,000 שקל. הוא יודע שיש לו תב"ע חדשה, רק הוא לא יודע כמה הוא יצטרך לשלם. כיום, כשאדם ניגש לרשות לקבל שומה של היטל השבחה, רוב הרשויות המקומיות בארץ דורשות ממנו: תביא חוזה מכירה. ברגע שאתה מביא חוזה מכירה, הרשות תיתן לך שומה של היטל השבחה. ואני אומר: ריבונו של עולם, האדם לא יודע אם הוא רוצה למכור או לא רוצה למכור; אם הוא יצטרך לשלם 30,000, 40,000, 50,000 שקל היטל השבחה, אז הוא ימכור, ואם זה 400,000 שקל, לא שווה לו למכור. מה שקורה זה שהרשויות מחייבות את האנשים – ממש מכריחות אותם – לזייף חוזה. מה שאנשים עושים: לוקחים דף, חותמים, מביאים לרשות, והרשות מוציאה שומה של היטל השבחה. החוק שאני מבקש את תמיכתכם בו, חברי הכנסת, הוא לחייב את הרשות – ואני אומר, זה בתשלום ובאגרה מלאה – הרשות לא תישא בהוצאות – לתת שומה של היטל השבחה לכל אדם שרוצה למכור את הדירה שלו, בלי קשר אם הוא מוכר את הדירה או לא מוכר את הדירה. זה נושא ראשון. נושא שני: קונה רוצה לקבל שומה על דירה שהוא רוצה לקנות, והמוכר אומר לו: אתה תשלם את היטל ההשבחה, אז גם הקונה, כמובן באישור בעלי הנכס, יוכל לבקש שומה מהרשות המקומית גם לפני שהוא חתם על חוזה לרכישת הנכס. ודבר אחרון: כיום, אדם שמשלם את האגרה של היטל ההשבחה, התשלום מקוזז לו אחר כך מתשלום ההיטל לרשות. אותו דבר גם כאן: המוכר והקונה שישלמו את שומת היטל ההשבחה, השומה של האגרה, הרשות תקזז להם את זה אחר כך, בדיוק כמו במצב הקיים. אני אבקש את תמיכתכם, חברי חברי הכנסת. אני חושב שזו הצעה חשובה מאוד, הצעה שתועיל למאות זוגות צעירים שרוצים לקנות דירות – אנשים רוצים למכור, אבל לא יכולים למכור להם את הדירה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. ישיב סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאלי ואחרים – איפה הוא? אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת מלכיאלי, חבר כנסת מצטיין, שזיהה פה כשל והביא לתיקונו. אז קבל את ברכותי וברכת החברים. אנחנו כמובן בעד הצעת החוק שלך, ותהליכי החקיקה יהיו בתיאום ובהסכמה עם משרד האוצר, משרד המשפטים ומשרד הפנים, ככה זה מקובל. על כל פנים, אני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעה, הצעה מצוינת, ותודה לך, חבר הכנסת מלכיאלי. <היו"ר יצחק וקנין:> קצר ולעניין. תודה לסגן שר האוצר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הכי כדאי להיות בש"ס, זה הפתרון. אין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נחמן שי, במקרה הזה – אני קצת מכיר את חבר הכנסת מלכיאלי, שהוא אדם רציני מאוד. האמן לי. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בקשה לעריכת שומת השבחה לצורך הערכת כדאיות עסקה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה, (תיקון – בקשה לעריכת שומת השבחה לצורך הערכת כדאיות עסקה), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. אני מצרף את קולותיהם של ידידי חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף וקסניה סבטלובה – לפרוטוקול. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת – לפני כן, אדוני, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש – הודעה שאינה מצריכה הצבעה, הודעה בלבד. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: אבטחת מאגרי מידע ממשלתיים ואופן השימוש בהם, של חברי הכנסת יואב קיש, טלי פלוסקוב ובצלאל סמוטריץ, תידון בוועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת המדע והטכנולוגיה. הוועדה תהיה בת 14 חברים, שבעה חברים מכל ועדה, בהרכב שלהלן: מטעם ועדת הכנסת – חברי הכנסת יואב קיש – יושב-ראש, איילת נחמיאס ורבין, יואב בן צור, דוד ביטן, שולי מועלם-רפאלי, אמיר אוחנה ורוברט אילטוב; מטעם חברי ועדת המדע והטכנולוגיה – חברי הכנסת דב חנין, יפעת שאשא ביטון, אורלי לוי אבקסיס, חיים ילין, יעל כהן-פארן, אורי מקלב ויואל חסון. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת. אם כן, הודעה בלבד. <הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/3846/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, וקבוצת חברי הכנסת. ישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא הנמקה מהמקום. אם אתה רוצה, אני יכול לאפשר לך מהמקום. אם אדוני רוצה לקצר – "ויאמר לקוצרים ה' עמכם". <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ז–2017. על הצעת החוק הזאת חתומים כל נציגי המפלגות בכנסת – נדמה לי שכולם; מלבדי חתומים גם דוד ביטן, רועי פולקמן, רוברט אילטוב, מיקי לוי, יואב בן צור, יואל חסון, שולי מועלם-רפאלי ועבד אל חכים חאג' יחיא. הצעת החוק הזאת נועדה לשנות את המצב הקיים, שבו בהסכמה בין הסיעות אפשר לשנות ועדות קלפי רק בוועדה אזורית, אי-אפשר לשנות בין ועדות אזוריות שונות, ואני מבקש, בהסכמת כל נציגי הסיעות, לאפשר גם להחליף, בהתאם למה שקבוע בחוק – לאפשר גם בכל הארץ; לא רק שסיעה יכולה להחליף עם חברתה בוועדה אזורית, אלא היא יכולה לשנות מהדרום לצפון, ולעמוד בתנאים, כמובן, של החוק. מה זה יעשה? גם היום עושים את זה – גם היום משנים חברי ועדות קלפי וכו' בין ועדות שהן לא ועדות אזוריות, אבל לא אומרים את זה לוועדת הבחירות המרכזית, מכיוון שאי-אפשר. אני, עם הצעת החוק הזאת, מה שכולנו הסכמנו עליו הוא שתהיה אפשרות, בהסכמה בין הסיעות, לעשות את ההחלפה הזאת, וזה יהיה בפיקוח של ועדת הבחירות המרכזית. אני חושב שזה יהיה יותר ראוי, יותר נכון, כולנו הסכמנו לזה, ואני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. ישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, ועדות הקלפי בבחירות לכנסת מורכבות משלוש סיעות שונות לפחות, והרכבן נקבע על ידי ועדת הבחירות המרכזית. ועדת הבחירות האזורית רשאית לשנות את ההרכב הסיעתי שקבעה ועדת הבחירות המרכזית, בתנאי שהשינוי ייעשה בהסכמת הסיעות, בוועדת הקלפי יהיו מיוצגות לפחות שלוש סיעות, האיזון ביניהן יישמר ומספר הנציגים של כל סיעה באותו אזור לא ישתנה. עם זאת, החלטה של ועדת הבחירות האזורית מוגבלת לאזור שבו אותה הוועדה פועלת. התיקון המוצע לחוק הוא למעשה לבטל את ההגבלה הזאת ולאפשר את החלפת הרכבי הסיעות בוועדות הקלפי גם ברמה הארצית, ולא רק ברמה האזורית. על פי ההצעה, ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית תהיה סמכות לשנות את הרכב הסיעות המרכיבות את ועדות הקלפי השונות לגבי כל אזורי הבחירות בארץ, ובלבד שהשינוי ייעשה בחלק מהתנאים הקיימים בחוק היום: הסכמה בין הסיעות, בוועדות הקלפי יהיו מיוצגות לא פחות משלוש סיעות, ויישמר האיזון בין הסיעות המרכיבות את ועדות הקלפי. נוסף על כך, כדי למנוע מצב שבו, עקב שינוי ההרכבים, סיעות מסוימות לא יהיו מיוצגות כלל באזורים מסוימים בארץ, או יהיו מיוצגות באופן בלתי מאוזן, התיקון לחוק קובע כי מספר הנציגים של כל סיעה בכל אזור בחירות יהיה 10% לפחות ממספר הנציגים שקבעה ועדת הבחירות המרכזית מלכתחילה. כך מצד אחד ההסדר המוצע בהצעת החוק מעגן את הנוהג של החלפת סיעות בוועדות הקלפי, ומצד שני מסדיר אותו וקובע לו מגבלות במישור המהותי, על ידי הדרישה להסכמה בין הסיעות ושמירה על שונות בתוך כל ועדת קלפי, וכן במישור הפיקוח, שכן ההחלפה טעונה אישור של יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, כפוף לתיאום הליכי החקיקה עם משרד הפנים ועם ועדת הבחירות המרכזית. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, כפוף להחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת משה גפני, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – החלפות בוועדות קלפי בין אזורי בחירות), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/4212/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ז–2017. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. הצעת חוק של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. תשיב השרה גילה גמליאל, אני מקווה שהיא נמצאת פה. <יואב קיש (הליכוד):> היא כבר מגיעה, כבוד היושב-ראש. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לכל ילד יש זכות טבעית לשני הורים. לכל הורה יש זכות טבעית להיות הורה לילדיו. אין הורה עדיף, לא אימא ולא אבא. שווים הם. זה המסר העיקרי שחשוב להוביל, וזה המסר העיקרי שהתיקון זה עושה, כצעד ראשון. אני רוצה לומר מדוע למעשה התחלתי את המאבק הזה. המאבק הזה התחיל לפני בערך ארבע שנים – לא הייתי אז חבר הכנסת – מפגישה עם חבר לעבודה, שהיה הורה צעיר, אבא לילדה צעירה, אם אני זוכר נכון היא הייתה בת כשלוש שנים. אבא נורמטיבי לכל דבר, היה מטפל בילדה, מחליף לה חיתולים, נמצא אתה, וביום בהיר אחד נאסר עליו לראות את הבת שלו. במשך כשנה וחצי אותו אבא נאבק – כשהצדק אתו – בטחנות רוח מכל הכיוונים. בסופו של דבר בית-המשפט כמובן הגדיר שהוא חייב לראות את הילדה, והוא המשיך לראות את הילדה. אמרתי לו אז שאני לא יודע מה אני הייתי עושה, כאדם מן היישוב, נורמטיבי לכל דבר, שביום אחד מונעים ממנו לראות את ילדיו. התופעה הזאת חייבת להיפסק. מאז הגעתי לכנסת הובלתי את שינוי החקיקה של החוק הזה, הידוע בכינויו ביטול חזקת הגיל הרך, וראיתי שבמסגרת הנוכחית, של הכנסת הנוכחית, אין אפשרות להוביל לביטול חזקת הגיל הרך. עמדו מולי שתי אפשרויות: האחת, להמשיך את המאבק בכנסת הזאת ללא שינוי חקיקה, מה שלדעתי יש לו משמעויות משלו, אבל אני בסוף בחרתי באפשרות השנייה, וזה להוביל פשרה, יחד עם חברותי לקואליציה – דרך אגב, גם באופוזיציה הדעות חלוקות, אבל עשינו את זה גם בדיון פנימי – בנושא של צמצום החזקה לגיל שנתיים. ואז, כשלנגד עיני עמדה האלטרנטיבה, או להמשיך להיאבק לביטול מלא ולא להביא שום הישג בעניין, או לצמצם לגיל שנתיים, בחרתי בפשרה של גיל שנתיים, ואני אגיד מדוע. ראשית, לתפיסתי – ואת זה אני אומר מנקודת המבט שלי – ברגע שהורדנו מגיל שש לגיל שנתיים, הצלנו הרבה מאוד משפחות בישראל – משפחות, ילדים, אבות, אימהות, שהדבר הזה ייחסך מהם. ולכן, לתפיסתי זה הישג מאוד גדול בפני עצמו. מעבר לכך, אני רוצה להגיד לכם שלעשות שינוי בפעם אחת, מגיל שש לביטול – זה שינוי שבאמת קשה לעשות אותו. דרך אגב, גם בפרלמנטים אחרים יש לא מעט מקרים שזה קרה בשני גלים; זאת אומרת, היה תיקון ראשון, ולאחר התיקון הראשון הגיע התיקון השני, שבסוף ביטל לגמרי את החזקה. זאת הסיבה שאני בחרתי ללכת להסכם הפשרה הזה. אני רוצה להגיד לכם שיותר מ-50 שנה, החוק הזה, לא נגעו בו; עם דיונים, עם ועדות, עם שרי משפטים שהביעו תמיכה מלאה בביטול חזקת הגיל הרך. רק לאחרונה, ועדת שניט – זאת הייתה המלצתה. ודרך אגב, ההמלצה שלה נובעת ממחקרים הכי בסיסיים ומקיפים, שאומרים את הדבר הכי פשוט והכי ברור לכולם: לכל ילד עדיף ששני הוריו יהיו מעורבים בחייו, באחדות ובשוויון מלא, כולל האי-נוחות, לפעמים, של לעבור מבית לבית, וכולל שינוי מסגרות; החשיבות של שני ההורים בחייו זה הדבר הכי משמעותי. זה הוצג ללא עוררין בוועדה, והוביל למסקנה הכי ברורה. זה נאמר בעשרות שעות של דיונים, עם הרבה מאוד בעלי מקצוע, ולמעשה, אני הובלתי את היישום של המסקנות האלה. אני שמח שהיום אנחנו עושים את הצעד הראשון בדרך הזאת. הדרך הזאת לא תסתיים; א אנחנו נמשיך ונוביל ונשלים את החקיקה הזאת, ואני מאמין שלאחר התיקון הזה אנחנו נראה שנכון יהיה להביא לביטולה המלא של חזקת הגיל הרך – לא בצעד אחד, בשני צעדים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. תשיב השרה גילה גמליאל. עשר דקות לרשותך, השרה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, שרים וחברות הכנסת, חברי הכנסת, אני היום נמצאת די ברגשות מעורבים, מפאת העובדה שאנחנו עדיין לא מבטלים את חזקת הגיל הרך באופן גורף. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הם כתבו לכם את הצעת החוק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זהבה גלאון, לא מכובד שאת עומדת. את יכולה לשבת ולקרוא קריאות ביניים, בקצב הנדרש. <מיכל רוזין (מרצ):> האם השרה – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> מן הצד האחר, פוליטיקה היא גם עניין של פשרות – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מיכל רוזין. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – ובבית הזה, האפשרות העכשווית לקדם את החוק למצב שיהיה יותר שוויוני היא הפשרה של הורדת הגיל לשנתיים. אני רוצה לברך קודם כול את חברי חבר הכנסת יואב קיש, על נחישות, על עבודה מאוד חשובה, של גיוס הכוחות בקואליציה, יחד עם הסיעות הנוספות, וחברות וחברי כנסת נוספים. הנושא של הורות – כמי שמקדמת הורות שוויונית, גם בזמן הנישואים, אני תמיד מאמינה שאם בזמן הנישואים תהיה הורות שוויונית, גם יהיו פחות גירושים, באופן טבעי – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> נכון מאוד. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – קל וחומר, הורות שוויונית בתקופת גירושים. הרי לא יעלה על הדעת שבבית הזה, כנסת ישראל, ידברו על שוויון כשזה נוח. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – שוויון. פשוט בושה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אז לא, שוויון אמור להיות תמיד, בכל מצב, ובהקשר הזה, לילדים יש זכות מוקנית להורים; יש להם זכות מוקנית לקבל גם את אבא וגם את אימא, שיגדלו אותם. הרבה יותר טוב שזה יהיה במסגרת המשפחתית, אבל אם לא, זה גם יכול להיות, לצערנו, לאחר גירושים, כחובה, בהקשר הזה. אני רוצה לומר ששעות של פגישות – שעות של פגישות, שעות של ניסיונות – אני מלווה את הנושא הזה כבר יותר מעשור; עוד בתקופה ההיא נפגשתי עם פרופ' שניט, שגם כאן – צריך לזכור את כל התהליך – משרד המשפטים – בזמנה, השרה ציפי לבני היא שהקימה את הוועדה הראשונה שתבחן את הנושא. הוקמה ועדה מקצועית, בראשות פרופ' שניט, שקבעה חד-משמעית: לבטל את חזקת הגיל הרך. הנושא הגיע לפתחה של השרה, כבר התחלפה הממשלה, היה בזמנו השר יעקב נאמן, זיכרונו לברכה, וכשהמסקנות הוגשו לו כבר התחלפה שוב הממשלה, ושוב הגיעה השרה ציפי לבני למשרד המשפטים. זה כמעט הגיע לפתחה של כנסת ישראל, והגיע אחר כך לממשלה אחרת, לשרה איילת שקד. גם שם הנושא נבחן כל כך הרבה, מפאת הרגישות שלו – מדובר בזכות מוקנית של ילדי ישראל, לילדים מגיע לקבל הורות משותפת שוויונית של ההורים. בהקשר הזה אני רוצה לומר לכם ולכן פה, בבית הזה – היום זהו רק צעד ראשון, מבחינתי. ההקשר הזה, של ביטול החזקה, עוד יגיע שוב לפתחה של כנסת ישראל, ואני מאמינה שכל הבית הזה יראה שכשהגיל יורד לגיל שנתיים זה עושה רק טוב להורים, טוב לאימהות. האימהות – וזה מה שמעניין אותי, בעיקר אצל הפמיניסטיות: האם פתאום, כשנוח, תפקיד האישה זה להיות האימא שמגדלת את הילדים? או שהיא תהיה בהורות משותפת עם בן הזוג שלה, גם אם הוא לשעבר, בגידול הילדים? האם לילדים מגיע עכשיו מישהו אחד, שיקבע להם את המסלול? או האם מגיע להם ששני ההורים שילדו אותם הם שיובילו את החינוך שלהם? אני חושבת שאנחנו צריכים לזכור שמדינת ישראל, בהקשר הזה, הפכה להיות המדינה האחרונה, מכל המדינות, שעדיין לא ביטלה את חוק חזקת הגיל הרך. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> יותר מזה, 70% – והראיתי את זה לשרה איילת שקד – 70% משופטי ישראל היום לא מתייחסים בכלל לחזקה; הם היום מתייחסים לטובת הילדים, וטובת הילדים זה שני הורים – שני הורים שיטפלו בילדים שלהם. אז היום יש כאן פשרה, בבית הזה, ובמקום שהחזקה תהיה עד גיל שש, החזקה תהיה עד גיל שנתיים. אבל, כמו שאני אומרת, מבחינתי זאת פשרה, ואין לי ספק שאנחנו נצליח – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – אולי בכנסת הבאה, להוביל לכך שבסופו של דבר יתעוררו כאן ויבינו שביטול החזקה זה הדבר הנכון לעשות עבור ילדי ישראל, אבל לא רק עבור ילדי ישראל – ודאי וודאי עבור האבות, שמגיעה להם זכות בסיסית, זכות מוקנית, לילדים שלהם – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – זכות מוקנית לילדים שלהם. לא יעלה על הדעת שכאן חושבים שפתאום בגירושים האימא צריכה לקבוע. ומה עם הילדים? לא מגיע להם שגם האב יהיה אתם, בהקשר הזה? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> זה לגבי האבות ולגבי הילדים. לגבי הנשים, כמו שאמרתי קודם, לנשים – וקל וחומר לפמיניסטיות שנמצאות כאן – לנשים תינתן הזכות, בהקשר הזה, שלא כל נטל גידול הילדים על כתפיהן, אלא הוא ניתן באופן שוויוני לשני ההורים, בחובה הזאת. על כן, אני באמת רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה, לחבר הכנסת יואב קיש ולחברת הכנסת יפעת ביטון – – <היו"ר יצחק וקנין:> סדרנים, תעשו קצת סדר. יותר מדי ברדק במליאה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – ולחברים נוספים שהיו אתנו כאן כל הדרך, והצלחנו לקדם בסופו של דבר את הפשרה שתוביל לגיל שנתיים, בשלב ראשון, אבל בהמשך תוביל לביטול חזקת הגיל הרך, להפיכת ההיבט של הורות שוויונית למשהו שנוביל אותו אצל הורים גם בזמן שהם נשואים וגם בזמן שהם גרושים. אין סיבה בעולם לגרוע – אין סיבה בעולם לגרוע מהזכויות הבסיסיות המוקנות להורים. עכשיו, יבואו הנשים ויטענו, חלקן, שיש גם מצבים קשים שבהם הגברים מתנהלים בצורה פוגענית נגד הילדים והאימהות. נכון. לצערי, גם מקרים כאלה יש. על כן, זה מגיע לפתחו של בית-משפט, במצבים מן הסוג הזה, והוא יוכל לקבוע את טובת הילדים, שתעמוד אל מול עיניו, ולא שום אינטרס אחר. ואני רוצה בהקשר הזה לומר כאן, בבית הזה: כשאנחנו רוצים ליצור חברה מתוקנת, זה לא רק כשנוח לנו באג'נדה; כשאנחנו רוצים לנהל חברה מתוקנת, חובתנו להוביל לשינויים המתבקשים בפן השוויוני. אני פה רואה את חברות הכנסת שגם רקדו כאן, לפני כמה חודשים, כשהחוק לביטול החזקה לא עבר. אני מקווה שהיום – – <מיכל רוזין (מרצ):> את לא רואה את הילדים. את לא רואה את הילדים. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – עצם הריקוד שלכם אז יוביל היום את ההבנה שזה היה דבר שלא רק שהוא היה חמור, הוא לא ראה את טובת הכלל. הוא היה בראייה מאוד צרה, מאוד ממוקדת במקרים פרטניים – – <מיכל רוזין (מרצ):> את לא רואה את הילדים – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – ולא בראייה מרחבית מחייבת, בהסתכלות על כלל האוכלוסייה. ומה לעשות, בכלל האוכלוסייה יש ילדים, ולילדים הללו יש הורים, ולהורים הללו יש זכות מוקנית לגדל את הילדים שלהם באופן שוויוני. ההצעה היום, אני אומרת לכם שוב, מבחינתי, כשאני מסתכלת על זה באופן כללי, אני עדיין ברגשות מעורבים, להצביע על גיל שנתיים, כי בעיני גם גיל שנתיים זה עוול לילדים, וזה עוול להורים, זה עוול לנשים וזה עוול לגברים. הדרישה הזאת, היום, גם לשנתיים, היא לא מספקת, בהחלט. צריך לבטל את החזקה, צריך לתת להורים את האפשרות לקבוע את זמני הראייה, את המזונות, לפי הכנסה, ולא לפי קיבעון מחשבתי רדוד, שכבר אינו קיים מבחינת היכולת שלנו לנהל פה מדינה – לנהל – לתת לצעירים האלה, לצעירים ולצעירות. מה האבא הזה עשה? בסך הכול לא הצליח לו בכל הנושא של מערכת הנישואים. ומה האישה הזאת עשתה גם היא, שאתן בוחרות לקבוע לה מראש שזוהי חובתה? ואם היא לא מסתדרת עם בעלה, והיא מתגרשת, והוא לא רוצה, בהקשר הזה, לשחק סביב ההיבטים של המזונות, ולהתנהל תחת ויכוחים, אז ניתן להם את האפשרות: בחסות החוק נאמר שאבות ואימהות, אין להם הזכות המשותפת לגידול ילדיהם? אני חושבת שהיום אנחנו הולכים צעד אחד נוסף, שאולי יוביל בסופו של דבר, לאחר שיראו לאחר שנה את המסקנות – שזה לא יוצר פגיעה, כפי שמנסים לתאר, אלא זה – לטעמי – אף יוביל לפחות סכסוכים, מעצם ההבנה ששניהם מחויבים לקחת את האחריות ולטפל בילדים שהם בחרו להביא לעולם. ועל כן, כשאני מסתכלת על זה, אני רוצה לומר שזה לא היה פשוט; חברי חבר הכנסת יואב קיש, לא היה לנו פשוט, ואני יודעת כמה גם אתה ברגשות מעורבים. לא היה פשוט להתפשר על הגיל ולהוריד אותו לשנתיים, אבל גם לי וגם לך זה ברור, שלעתיד לבוא, הנושא הזה יתבטל לחלוטין. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרה גילה גמליאל. חברות הכנסת שהגישו לי – ארבע חברות כנסת: אורלי לוי אבקסיס – לפי הסדר אני מקריא – עאידה תומא סלימאן, זהבה גלאון ומרב מיכאלי. אני צריך לקבל החלטה על אחת. אורלי, את רוצה עוד אחד? <זהבה גלאון (מרצ):> שתיים, אתה לא חייב אחת, זו סוגיה כל כך רגישה – – – <אורלי לוי אבקסיס:> אני מסכימה אתה, ראוי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לפנים משורת הדין. <זהבה גלאון (מרצ):> זו סוגיה כל כך רגישה – – – <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אל תתערבי. את הרבה פעמים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא לא, זהבה גלאון, את לא צריכה לריב אתה. זה שיקול דעתי, אוקיי? אני אחשוב על כך. שלוש דקות לרשותך. <אורלי לוי אבקסיס:> אדוני היושב-ראש, באמת ראוי לשמוע פה קולות נוספים, כי אנחנו הולכים לשנות סדרי עולם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אורלי, לא שומעים אותך. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר, להרים טיפה את הווליום – לא שומעים אותה. <אורלי לוי אבקסיס:> ולעצור את השעון תוך כדי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם צריך עוד חצי דקה, אני אתן לך. <אורלי לוי אבקסיס:> אדוני היושב-ראש, ראוי לשמוע קולות נוספים, כי היום הולכים לשנות פה סדרי עולם; היום הולכים לשנות מציאות של ילדים במדינת ישראל. היום הולכים ליצור עוולות חברתיות בשם תיקון איזשהו שוויון פורמלי, שבינו לבין שוויון מהותי אין ולו דבר. כאשר אנחנו מסתכלים על קבוצות כוח שהשתרשו בתוך המערכות הפוליטיות במדינת ישראל – אנחנו יכולים לראות מה קורה בליכוד: קבוצת כוח מאוד אלימה השתלטה והתפקדה כקבוצת כוח בתוך הליכוד, והפעילו מנגנונים של סחיטה, כמעט, על חברי כנסת שלא מיישרים קו. יצאנו לדרך, צבא שלם של נשים, מהאופוזיציה ומהקואליציה, נשים שהאמינו בצדקת הדרך, נשים שהאמינו שעד שלא יהיה שינוי מהותי במצב החברתי במדינת ישראל, במצב האי-שוויון בין גברים לנשים, אנחנו לא יכולים ביד גורפת אחת לשנות את המציאות ולהפוך את אותן נשים להיות שבויות ותחת מכבש לחצים, שאם הן ירצו את המשמורת על הילד, יצטרכו לבטל את המזונות. עכשיו, אדוני היושב בראש, יש כמה נקודות שחייבים להעלות ולהזכיר; ברגע שאנחנו משנים את חזקת הגיל הרך – ותסלחי לי, השרה לשוויון חברתי, אם אינני טועה זה שם משרדך – מה הדין לגבי זכאות לזכויות חברתיות שהן פועל יוצא ונגזרת של חוק חזקת הגיל הרך? האם אותן נשים שנמצאות היום בדיור הציבורי, מחר תהיינה, באבחת חרב אחת, חסרות מעמד מול הדיור הציבורי? ללא זכאות? האם אנחנו נראה את השוטרים של ארדן הולכים לפנות אותן מהדירות של עמידר כי אתם שיניתם את חזקת הגיל הרך? האם אנחנו נראה באמת איזה שוויון חברתי? הרי משרד הרווחה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת אורלי לוי, אולי תחזרי בך מ"השוטרים של ארדן", זה לא – – – <אורלי לוי אבקסיס:> סליחה, השוטרים של מדינת ישראל. אני אמרתי את זה כי פעם גם העברתי לארדן סרטון של שוטרים שמפנים בשם החברות המשכנות משפחה עם ילדה עם צרכים מיוחדים, אוטיסטית – בלי טיפת רגש, תסלחו לי, העלו אותה לניידת. לכן אמרתי זאת. האם שר הרווחה יודע מה יהיה על אותן נשים שהיום מתקשות גם ככה לגמור את החודש? האם אנחנו נשדר לכל אותן עובדות סוציאליות – שלך, שהיו חלק מאותה ועדה, שאוימו, ושלחו לילדים שלהם פרחים לגנים? האם זה לא איום? האם דוד ביטן לא זוכר את מסע הלחצים של אותם מתפקדים חדשים בליכוד כדי שיעביר את החוק הזה? האם אנחנו לא רואים את כל הכתוביות של אותם אנשים, שאומרים: אבל הן עדיין אולי עד גיל שנתיים תוכלנה לקבל מזונות? מזונות של מי? מזונות במדינת ישראל הם מזונות של הילד. בכל השיח פה לא שמעתי מילה אחת על טובת הילד – וזה חורץ את טובת הילד. עכשיו, אדוני, אני פונה אליך, כי אתה בן אדם עם כיפה, מאמין, מסורתי. האם הרמב"ם לא ידע את מה שיודעים השרה גמליאל וחבר הכנסת יואב קיש? מדוע הרמב"ם כותב: חזקת הגיל הרך עד גיל שש? מדוע ההלכה שלנו – גבירותי ורבותי החברים בצד הדתי של המפה שלנו – האם הרמב"ם פחות רלוונטי בימינו? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים, נא לסיים. <אורלי לוי אבקסיס:> חבר הכנסת יואב קיש, אם יש נשים מתעללות, תעלו אותן למשפט. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס:> אם יש נשים שעוברות על החוק, תמצו אתן את הדין, שהאחרות יראו וייראו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס:> אנחנו צריכים לנסות לפתח דרך אחרת, ולא לקחת את המצב הקיצוני ביותר, שימנע מאותם ילדים הטבות סוציאליות חברתיות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס:> – – שתהיה להן השלכה על הילד – על החיים הנורמטיביים שלו, על הגידול שלו – רק כי אנחנו רוצים לפטור גברים מתשלום מזונות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס:> הורים? אפשר להיות הורים במשותף. טלטול הילד ומניעת המזונות שלו – זה כבר רשעות כדי למצוא חן בסקר מסוים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אני אאפשר לעאידה תומא סלימאן, היא הייתה השנייה בסדר, ובזה אני מסיים. אחרי כן אני אתן ליואב קיש להשיב. ואני עושה את זה לפנים משורת הדין, כי על פי התקנון אחד יכול לדבר. בגלל חשיבות הנושא אני מאפשר לך. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת – אני כמעט אומר: חברת הכנסת עליזה בראשי. כמעט. שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, למען הסר ספק – – <קריאות:> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה לא יכול להיות, כבוד היושב-ראש, זה כאוס. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – למען הסר ספק, אני חייבת להגיד: אם יש מישהו שנאבק כל החיים שלו, ושנים, ודורות, למען שוויון בין שני המינים, למען שוויון מגדרי, זה אותן קבוצות נשים שהוקעתם את שמחתן כאשר הפלנו את החוק הקודם, ותנועות הנשים. אנחנו לא נגד שוויון מגדרי, להפך, זאת הדרישה שלנו: לשנות את החלוקה המגדרית של התפקידים, ושהגברים ייקחו חלק במטלות בתוך הבית ובתוך המשפחה. מי שרוצה שוויון, הורות שוויונית, היה צריך להגיע גם לדיון שקיימה הוועדה שלי בשבוע שעבר על שוויון בהורות, ואז היה יכול להבין שארמון לא בונים על חול; ארמון, צריך יסודות נכונים כדי לבנות אותו. צריך שיהיה שוויון בכל תחומי החיים, ואז לדרוש שוויון; צריך שהמשכורת של הנשים תהיה שוויונית למשכורת של הגברים. צריך לשנות את סדר הדברים בחברה באופן כללי, ורק אז לבנות את העניין של שוויון. מדברים על פשרה פוליטית שנעשתה בקואליציה. הילדים הם לא עניין של פשרה פוליטית, הם לא עניין של מאבקי כוחות בתוך הקואליציה. טובת הילדים לא נעשית בפשרה – אוקיי, שש לא מספיק, ארבע מספיק? אולי שתיים? בואו נסכים על שתיים. מי קבע שזה שתיים? איפה טובת הילד בעניין הזה? חוץ מזה, החוק נכתב בצורה חפוזה, לצערי הרב. כתוב בו שרק משנים את הגיל. מה עם דרכי ההתדיינות סביב הגיל הזה? מי יכריע? איך יכריעו בתי-המשפט? זה לא חשוב. מה שחשוב זה לרשום שהצלחתי, גזרתי קופון – שלחתם אותי, עשיתם לובי, התגנבתם לתוך הליכוד, נכנסתם לתוך הליכוד כדי לחזק את מקומי, עכשיו אני מביא לכם את הקופון הזה, שנתיים. איך בכלל בתי-המשפט יכריעו? למה לא קובעים את הסדר הזה? חבל מאוד שבמקום לטרוח לבסס את העניין של שוויון מגדרי בדרכים אחרות, דווקא באים ועושים את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תשאלו את בתי-הספר מה עונים ההורים הגברים כאשר מתקשרים אליהם בעניין הילדים שלהם. תגידו – תגידו, כמה לוקחים אחריות? בואו נשנה קודם את הסדר החברתי, ואחר כך נעשה את החוקים האלה, שנכתבים ככה, בצורה מהירה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. דקה מהצד לחבר הכנסת יואב קיש להשיב. <יואב קיש (הליכוד):> אני פשוט רוצה להגיב על השקרים הקשים שנאמרו פה, כאילו זה מאבק גברים בנשים. שקר מוחלט. אני רוצה להודות לחברות הכנסת ולשרה גילה גמליאל, לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, ורבות אחרות ששותפות אתי למהלך הזה. תודה רבה לכן, לנשים שמובילות את המאבק. תודה רבה לנשים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – "א' זה אבא" כתבו לך את הצעת החוק. שני רוצחים יצאו מהקבוצה הזאת, שרצחו את הילדים ואת הנשים שלהם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. הצבעה שמית? לא, רגילה. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה עובד אצלם – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – 31 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 בעד, 31 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <דוד ביטן (הליכוד):> לא חוקה – – – <קריאה:> הוועדה לקידום מעמד האישה. <היו"ר יצחק וקנין:> הוועדה לקידום מעמד האישה. אם כן, חברי הכנסת, אני מעביר את זה לוועדת הכנסת, שם יוחלט מה דינה, לאן היא תועבר. אני קורא ליושב-ראש הקואליציה, שרוצה להשיב, מאחר שהקואליציה הואשמה פה בדברים מסוימים. יושב-ראש הקואליציה, חמש דקות לרשותך להשיב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> קואליציה זה לא שם פרטי של מישהו. בשם מי הוא עונה? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נחמן שי, אתה מקבל את שיקול דעתי כשאני יכול להעלות את עאידה תומא סלימאן – זה טוב. כשזה לא, זה לא שיקול דעתי? <דוד ביטן (הליכוד):> רבותי, שמעתי את גב' לוי אבקסיס, שמעתי אתכם – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> חברת הכנסת. <דוד ביטן (הליכוד):> סליחה. חברת הכנסת. אבל היא אמרה את הדברים והלכה, אז היא אמרה בשביל התקשורת, אני יודע, אני מבין. אבל אני אומר לכם דבר אחד: אתם מאשימים אותנו בכוחניות, ואנחנו לא כוחניים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא? <דוד ביטן (הליכוד):> לא, בכלל לא. בכלל לא. אנחנו לא כוחניים, והראיה שאנחנו לא כוחניים היא ש-40% מהצעות החוק – – – <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> עם כל הכבוד לך, אני לא חייב לקבל את העמדה שלך. אני אומר דבר מאוד פשוט: 40% מהצעות החוק שעברו בקריאה טרומית הן הצעות חוק של האופוזיציה, לא של הקואליציה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כי הן הוצמדו. <דוד ביטן (הליכוד):> לא נכון. לא נכון. לא נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא, חברת הכנסת ורבין, הן לא הוצמדו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> מתוך מגמה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> היום לא היו לי הצמדות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אני יכול לדבר? בינתיים אתם מגלים כוחניות כשאתם לא נותנים לי לדבר. הבנתם? ואני אומר לכם, שזכותה של הקואליציה להגיע להסדרים גם לגבי הצעות חוק בטרומית, כמו שאנחנו מגיעים אתכם להסדרים לגבי הצעות החוק שלכם. לכן, להאשים אותנו בכוחניות – ואני שומע את זה כבר כמה פעמים – זה לא בסדר. ואתם יודעים מה? גם לא מתאים להגיד דברים שהם לא נכונים. נוסף על זה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה צודק – זה לא קרה, ואם קרה אז מה קרה? <דוד ביטן (הליכוד):> נכון. ההסכמה שהגענו אליה היא הסכמה רק לטרומית. העסק הזה יועבר לוועדה, ובוועדה עצמה יצטרכו לשמוע מומחים, ואת חברי הכנסת. לכן, כשזה יגיע לשנייה ושלישית זה יגיע לאחר דיון מעמיק. הנושא הזה – בינתיים מרוב ויכוחים לא עושים כלום. ברור שהנושא הזה מצריך שינוי. ברור שהוא מצריך שינוי. גם בתי-המשפט, בהחלטות שלהם, לא מקבלים את חזקת הגיל הרך של גיל שש. הם לא מקבלים אותה, הם בכלל לא מתייחסים אליה, ולכן הגיע הזמן שהכנסת תידרש לעניין. כדי שהיא תידרש לעניין, אנחנו הגענו לאיזושהי הסכמה לטרומית בלבד. אני לא אומר אם זה יהיה לשנתיים, שנה או חמש. מי שיקבע את העניין הזה – זה יהיה לקראת שנייה ושלישית, לאחר דיונים בוועדה. לכן, אני אומר, אתם סתם מאשימים. תמיד אתם מאשימים. אתם חבורת בכיינים – גם מקבלים וגם מאשימים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש הקואליציה דוד ביטן. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הבכיינים רוצים להגיב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – קביעת זמן נסיעה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/834/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – קביעת זמן נסיעה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת איימן עודה, עשר דקות לרשותך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, כבוד השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, חשוב לי שדווקא אתה תשמע; אני הקשבתי לך כמה פעמים בחודש האחרון, כשדיברת על האסירים הפלסטינים – האסירים הפוליטיים הפלסטינים. אני חושב שהציבור צריך לדעת את האמת – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – כי אתה, בשלושת החודשים האחרונים, שיקרת גם בנושא השרפות, גם בנושא אום אלחיראן, ואתה ממשיך לשקר בנושא האסירים הפוליטיים. אז חשוב שהציבור הרחב יבין את האמת: מאז 1967 נכנסו לבתי-הסוהר הישראליים 800,000 פלסטינים – 800,000, כלומר אחד לכל בית פלסטיני. כלומר זה עם שלם שמתקומם נגד הכיבוש. חשוב גם שהציבור יבין את האמת, שיש למשל בבתי-הסוהר 700 אסירים פוליטיים שנמצאים שם ללא משפט, אסירים מינהליים, ממש ללא משפט, הם בעצמם לא יודעים מה אשמתם. <ענת ברקו (הליכוד):> הם רצחו ועוד פעם רצחו – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> חשוב שהציבור הרחב יבין גם שבבתי-הסוהר הישראליים יש 300 אסירים פוליטיים קטינים, מתחת לגיל 18. רובם יידו אבנים. אז תתארו לעצמכם למשל מתנחל שזורק אבן, האם הוא היה נעצר בכלל? ברור שלא. אז בואו ניגש להשוואה אחרת: רוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר, יכול להתחתן, להתייחד עם אשתו, להביא ילדים, וכל הזכויות האחרות של האסירים. עמי פופר, הרוצח שרצח שבעה פלסטינים, מקבל חופשה של שבועיים באילת. שורפי מוחמד אבו ח'דיר, שורפי הילדים ממשפחת דוואבשה. רק לאסירים הפלסטינים – מה לא מגיע? חשוב גם שהאזרחים יבינו את האמת. הם מבקשים, למשל, שהמשפחה תבקר אצלם פעמיים בחודש, בדיוק כפי שהיה לפני כמה חודשים. בדיוק כך. הם מבקשים טלפון ציבורי, שהם יתקשרו דרכו פעם בחודש למספר אחד ויחיד ידוע מראש. הם מקבלים שיהיה ציתות לשיחה שלהם, הם אפילו מקבלים ששוטר יעמוד לצדם כשהם מדברים. הדרישות הכי אלמנטריות שיש. בינתיים 31 יום. אני מזהיר אותך, השר לביטחון הפנים – אתה אחראי להסלמת המצב. אם ייפגע אסיר אחד – אם – אם ייפגע אסיר אחד, אתה תצא אחראי להסלמה. טוב שכולם יבינו את הדבר הזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אדוני – נא להוציא את אורן חזן. אני קורא אותך פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית. החוצה. צא החוצה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה זה פה? אדוני, צא החוצה. תוציאו אותו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> דברים הכי אלמנטריים, הכי צודקים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש גבול למה שאתה יכול לעשות פה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש גם גבול להסתה מעל הדוכן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אתה לא יכול לעשות פה דברים כאלה. נא לצאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תצא החוצה. תוציאו אותו. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: אתם האסירים והם החופשים מאחורי ההגבלות והסורגים.) חברים, נושא אחר – אתמול ערוץ 10 חשף את האפליה בקבלה לעבודה נגד נשים ערביות עם חיג'אב, כיסוי ראש, וזה היה הכי בולט. אני כתבתי על זה בפייסבוק, אחת בשם עולא זידאן כתבה כך ב-comment – רק הערה, לא יותר – כתבה: כדי שכולם יבינו, אכתוב בעברית: כל הכבוד לבנות על היוזמה. מקרה זה קרה לי אישית אפילו בצפון הארץ. מקרה כזה לצערי קורה ויקרה עוד, אך זה לא ימנע מאתנו להביע את עצמנו, להיות דתיות, כי החיג'אב שלי אינו מאיים או מבטא איום נגד אנשים כלשהם. זאת אמונה שאני גאה להביע. אני מאמינה שזה רק מוסיף לאישיות שלי, ולא גורע ממנה. עולא זידאן ממשיכה לכתוב בהערה: אנו נדרשים, כבני אדם, לפי כל העקרונות – חברתיות, דתיות, אנושיות – לקבל את האחר, להיות אנשים עם סובלנות ויכולת הבנה והכלה. עוד ממשיכה עולא: אל-חיג'אב הוא דרך הבעה. הוא זכות לכל בת מוסלמית, והיא לא צריכה לשלם על זה. בגלל אנשים לא מתורבתים אכן שופטים אותה ולא מקבלים אותה. בושה וחרפה לרשתות, והמון כבוד לכל הנלחמות למען השוויון. אלה הם דבריה של עולא זידאן, אישה עם כיסוי ראש, עם חיג'אב, שמבקשת לעבוד. אני רוצה להביע הערכה לנשים האמיצות שחשפו את האפליה הקשה הזאת, והן איכראם ולומא, וגם שאדן חאג' יחיא ויארא חאג' יחיא מטייבה. חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני אפנה אלייך בבקשה שנדון בסוגיה הזאת בוועדת מעמד האישה, לרדוף אחרי המפלים לרעה בקבלת נשים עם חיג'אב, ואני בטוח שאנחנו עוד נצליח במאבק הצודק הזה. לגבי הצעת החוק שלי, אני מבקש תיקון פשוט לסעיף 3 בחוק חינוך מיוחד. אני מבקש כך: מטרתה של הצעת חוק זו היא להגביל את זמן הנסיעה המרבי של ילדים עם צרכים מיוחדים בנסיעתם היומיומית הלוך וחזור ממקום מגוריהם עד למוסד לחינוך מיוחד. בינתיים זה לא מוגבל, אז אני מבקש שזה יהיה מוגבל לשעה אחת, כי אנשים עם מוגבלות, ילדים קטנים שנוסעים דרך ארוכה למוסד לחינוך מיוחד – אין ספק שצריך להגביל את הזמן. לכן הצעתי היא להגביל את הזמן לשעה אחת. אדוני סגן השר פרוש, אני מבקש כך – ההצעה היא כל כך צודקת, כל כך נכונה, מיטיבה עם אנשים שהם המוחלשים ביותר בחברה, לכן אני מציע לא להצביע; נשמע תשובה, אבל לא נצביע, ננהל דיון ונגיש הצעה, אולי משותפת, כי הצעה חשובה זו, חשוב שהיא תיענה בחיוב בסופו של דבר. תודה רבה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. ישיב סגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש. אדוני סגן החינוך ישיב. חבר הכנסת איימן עודה, אתה מציע שנצביע על הצעת חוק או הצעה לסדר-היום? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, זה כבר עניין של הקואליציה, אם היא מסכימה. מסכימים? אוקיי. אדוני סגן השר ישיב. סגן שר החינוך מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע חבר הכנסת איימן עודה, הצעת החוק הזאת, שנדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 14 במאי – ועדת השרים דנה בעניין הזה. ההצעה שלה הייתה לדחות את הצעת החוק שלך. מאחר שאתה מציע שתהיה הידברות, אנחנו מסכימים לתשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. תשובה והצבעה – תשובה ניתנה, אני לא יודע איזו תשובה זאת, אבל – לא התחיל. תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק חינוך לשוויון וסובלנות בבתי-הספר, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2434/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת קסניה סבטלובה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק חינוך לשוויון וסובלנות בבתי-הספר, התשע"ו–2016, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. עשר דקות לרשותך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תודה, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים, גילויים של חוסר סובלנות כלפי האחר והשונה, העלולים להגיע עד כדי מעשי אלימות, לעתים אף מעשי אלימות קשים, הם נגע המתפשט בחברה שלנו, החברה הישראלית: גזענות כלפי עולים מאתיופיה, עולים מחבר העמים, מזרחיים, ערבים; שנאה חסרת גבולות, שנאה חסרת תקדים; חוסר השלמה עם נטיות מיניות של קהילת הלהט"בים; היעדר קבלה של יהודים שבחרו להיות יהודים באופן שונה, באופן לא אורתודוקסי. האם יש קבוצה בחברה הישראלית שלא סובלת מכל אלו? אומרים כי הכול מתחיל ונגמר בחינוך, ואיך שלא יחונכו ילדינו, ומה שלא ילמדו בגיל קטן, כבר לא ישתנה הרבה. תשאלו כל מחנך עד כמה אפשר באמת להנחיל ערכים שונים, עד כמה אפשר באמת לשנות את מה שיש בראשו של הילד, את התבניות האלה, שנכנסות לשם בגיל מאוד מאוד מוקדם, אם לא נעשתה עבודה יסודית ושורשית כבר מגיל צעיר ביותר – מגיל בית-ספר, ורצוי אפילו מגיל הגן. בני ובנות נוער רבים נתקלים בהיעדר קבלה, באפליה, באלימות מילולית וגופנית שמופנית כלפיהם על רקע דת, גזע, נטייה מינית או זהות מגדרית. חלקם, כמו במקרים רבים שהגיעו ללשכתי וטופלו על ידי, חוששים להגיע לבתי-הספר. הם לא רוצים לשמוע עוד פעם שהם, הצברים שנולדו כאן אבל צבע עורם שונה, המבטא שלהם שונה, השם שלהם שונה, החזות שלהם שונה, הם לא שייכים לפה. לא ייתכן שילדה או ילד שקוראים להם אבבה, או קוראים להם סבטלנה, פתאום יעליבו אותם וישוו אותם לכל מיני תופעות מגעילות בחברה שלנו. לא ייתכן שהם לא ירגישו שמקומם פה – שמקומם פה, שהם חלק מהחברה הישראלית. המורים והמנהלים, על אף רצונם הטוב, בחלק גדול מאוד מהמקרים חסרים את הכלים הדרושים כדי לטפל בתופעה הזאת; אם זה שעת לימוד, אם זה תוכנית לימודים סדורה. ואדרבה, אנחנו מגלים, בעזרתם האדיבה של כלי התקשורת, שמביאים את זה לידיעתנו, שבבתי-ספר כאלה ואחרים, במקום לחנך את הילדים לשוויון, במקום לחנך אותם לקבלה של האחר, מחנכים אותם לאלימות, מחנכים אותם לשנאה, ומקרינים להם סרטונים מזעזעים, שבהם מראים כיצד מכים ערבי, כיצד מלמדים אותו מה המקום שלו, כיצד מטפלים בו, כיצד מפעילים אלימות נגד האחר. במקום שאנחנו נלמד את הילדים שלנו איך לחיות יחד, אנחנו מלמדים אותם כיצד להיות אלימים. האם זה ייתכן שבמדינה דמוקרטית, שמתגאה בכך שהיא מדינה דמוקרטית, בעצם החינוך לדמוקרטיה, החינוך לקבלת האחר, כמעט שאינו קיים? הצעת החוק שאני מגישה כעת, ומבקשת לתמוך בה, נועדה ליצור תוכנית לפעילות חינוכית מסודרת להגברת המודעות ולהקניית ערכי שוויון, סובלנות וקבלת האחר. הדגש צריך להיות קודם כול על מניעת גזענות, מלחמה באפליה, ביעור ההומופוביה, והתוצאה תהיה כמובן הקטנת האלימות בבתי-הספר, ואחר כך במרחב הציבורי. אותו מבוגר שכותב טוקבקים גזעניים, אותו מבוגר שמעליב כל אחד שלא מסכים אתו, אותו אחד, אותו מבוגר או מבוגרת שמעליבים, בין אם זה באמצעות אמצעי התקשורת ההמוניים, בין אם זה במרחב הפרטי שלהם, בין אם זה ברחוב – מביעים רעיונות מזעזעים של השמדת עם, של השמדת קהילות שלמות – האם אותם מבוגרים היו יכולים להתנהל אחרת ולחשוב אחרת אילו רק היו מקבלים כמה שיעורים והבהרות לגבי מיהו האחר, כיצד לחיות אתו, כיצד להתנהל מולו? והמילה "אחר" גם היא טעונה, רבותי, ואנחנו כולנו זוכרים את התוכנית שבזמנו הוצגה בממשלה הקודמת על ידי שר החינוך שי פירון, שאז דיבר על המזרחים, שהם כמובן כחצי מהאוכלוסייה היהודית כאן, במדינת ישראל, כעל אחרים, ומה אנחנו נגיד ומה נאמר אם שר החינוך מגדיר בני ישראל, יהודים, צברים שנולדו פה, דורות על דורות של אנשים, כ-אחרים? מי הם האחרים האלה? האם אנחנו לא צריכים מלכתחילה לשנות את הגישה שלנו? האם אנחנו לא צריכים קודם כול לחשוב על ההגדרות הפשוטות האלה – פשוטות מאוד אך מזיקות מאוד, שנכנסות היישר הנה, ישר לראש? הצעת החוק הזאת נועדה להניח את הבסיס ליצירת חברה טובה יותר, ולהפוך את החברה הישראלית בדורות הבאים לחברת המופת שהתכוונה להיות; חברה שכל פרט ופרט ירגיש בה מספיק בטוח להיות מה שהוא, איך שהוא נולד, איך שבחר להמשיך את חייו; חברה שמגשימה את החזון שהתוותה מגילת העצמאות של מדינת ישראל. ואני רוצה כמובן להוסיף על כך, שאנחנו פה מורכבים מפסיפס נפלא; החברה הישראלית באמת יכולה להיות דוגמה ומופת, כי – תסתכלו עלינו, השוני שלנו, זה שאנחנו באים ממקומות שונים, זה שאנחנו מדברים בשפות שונות, יש לנו מטען שונה – רגשי, תרבותי, לימודי – זה מרכיב את החברה הישראלית כולה. ואנחנו, אם לא נחגוג את השונות הזאת, אם לא נחגוג את הדברים השונים שאנחנו הבאנו, בין אם זה ממקומות שעלינו מהם, בין אם זה מתרבויות שמתקיימות כאן, במדינת ישראל, בין אם אנחנו עכשיו מדברים על כך שבחוק הלאום שרק עבר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> עליזה בראשי, את מגזימה לגמרי היום. אני אומר לך, זה בלתי אפשרי. כמה אפשר להיות סבלני? אני מציע שישימו אותך חברת כנסת ונגמור את הסאגה הזאת. רכזי את הקואליציה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> ואז יהיה מותר לה לצעוק? <היו"ר יצחק וקנין:> לא, חברי הכנסת לא צועקים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אז הנה, בדיוק. גם לה לא מותר וגם לא לאף אחד אחר. אבל כשאנחנו בעצם מתבשרים מדי יום על העברת חוקים שהם פוגעניים, שבעצם גורעים – למשל גורעים ממעמדה של השפה הערבית, שהיא לא רק שפה של 20% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, לא לא לא, היא גם שפה של רבים מהיהודים שחיים במדינת ישראל ועלו אליה מארצות ערב והאסלאם, והיא שפתם, והיא השפה שהם שרו בה את שירי הילדים, וקראו את הספרות ונהנו מהעושר התרבותי. במקום להיפתח, במקום להסתכל מעבר לגבולות שלנו ולראות מה עוד יש פה – מה עוד יש פה, באזור, וכיצד אנחנו למדים ומלמדים את הילדים שלנו באמת להתנהל בצורה שתעזור לנו לסיים את הסכסוכים, ולא ללבות את הסכסוכים, במקום זה אנחנו בעצם סותמים את הגולל על תקווה, על תקווה שגם בדור הזה של הילדים שאנחנו מגדלים עכשיו, הבנים והבנות שלנו, גם הם בעצם יהיו סגורים בתוך המשבצות הקטנות-קטנות-קטנות האלה, המשבצות האלה שבעצם התודעה ננעלת על המקום הצר שלי, בלי לראות את הכולל. ורק אם אנחנו נראה גם את המשבצת הזאת, שנמצאת לידנו, וניפתח אליה, ונדע איזה חגים חוגגים – בין אם זה יהודים, בין אם זה ערבים, במדינת ישראל, הדרוזים, הצ'רקסים – אם לא נתחבר לכל היופי הזה, אנחנו לא נוכל להתקדם לשום מקום. ועכשיו, לאחר שדיברתי על החוק, ונשארו לי עוד כשלוש דקות, אני אדבר על משהו אחר: בישראל חיים מאות אלפי אנשים ללא פנסיה, אבל אתמול, בוועדת הפנים של הכנסת, כאשר דיברו על הפנסיות, לא דיברו עליהם – לא דיברו על אלה שמתקיימים מקצבות זעומות של לא יותר מ-2,000 שקלים. תארו לכם, בן אדם שאין לו דירה, שאין לו פרנסה נוספת, האם הוא יוכל לקיים את עצמו בגיל מבוגר ב-2,000 שקלים? האם אתם, אלה שיושבים פה באולם הזה, הייתם יכולים לקיים את עצמכם ב-2,000 שקלים? אז אתמול היה חשוב הרבה יותר מאותם נזקקים שנאלצים לבחור בין אוכל לתרופות – – סליחה, כבוד היושב-ראש, אי-אפשר להמשיך להתנהל ככה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת פורר, אם אפשר. את יכולה להמשיך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – הרבה יותר חשוב מאותם הנזקקים, שבאמת זקוקים פה לטיפול המסור והמאוד-נאמן של חברי הכנסת, אלה שמוותרים על חימום בבית בחורף, ואלה שנאלצים לוותר על טיפולים רפואיים כי ידם אינה משגת – אז בוועדת הפנים בחרו לדאוג דווקא לאלה שיש להם, לאלה שמקורבים לצלחת. למי דאגו בוועדת הפנים? לראשי רשויות שסיימו את תפקידם בשנות ה-90, הם כן זכאים לפנסיה, אבל חברת הכנסת נאוה בוקר וחברי חברי הכנסת רוצים לרפד ולקמבן אותם עוד יותר. איך הם עושים את זה? בעזרת גמלה מתקציב המדינה, שהם רוצים להעניק לאותם ראשי רשויות לשעבר. ההחלטה נמנעה ברגע האחרון, בזכות היועץ המשפטי של הממשלה, וטוב שכך, אך השאלה אצל מי חברי הכנסת האלה עובדים נשארה פתוחה; הם לא עובדים אצל הציבור, הם עובדים על הציבור. הם לא עוזרים לאותו ציבור שזקוק עכשיו להגדלת הקצבאות, לאותו ציבור שיושב בבית ומסתכל עלינו בעיניים כלות, כי הם רואים עוד דיון ועוד דיון ועוד דיון, והכול עובר לידם, ותקציבים אדירים פה נשפכים, מימין ומשמאל, על ידי השר אורי אריאל, ששופך את זה על המקורבים שלו, על ידי חברי ועדת הפנים, שרצו, ככה, מתחת לשולחן, פתאום, להעביר איזושהי החלטה שתיטיב עם האנשים שהם רוצים להיטיב אתם. הם צריכים להיטיב עם כלל הציבור, ולראות אותו בעיניים נקיות, בעיניים לא משוחדות, בעיניים שרואות באמת, בדאגה ובחמלה, כמו שראוי לנציג ציבור במדינת ישראל, שהיא מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. ישיב סגן שר החינוך – סליחה, רגע, יש הצעה מוצמדת של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואדוני סגן השר ישיב על שתיהן. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, הצעת חוק חינוך לסובלנות בבתי-ספר, התשע"ה–2015. שלוש דקות. <הצעת חוק חינוך לסובלנות בבתי-הספר, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/894/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרים שנמצאים, אני לא ארחיב – חברת הכנסת קסניה סבטלובה הרחיבה מאוד, והסבירה, ואני חושב שהיא שכנעה, ואחרי הדברים שלה, אם מישהו לא השתכנע שאכן יש צורך בחוק הזה, אז זה אומר דורשני. מה שמדהים ומפתיע זה שהממשלה, כאילו, לא מאשרת את הצעת החוק הזאת. אם היינו בטוחים שבמערכת החינוך בכלל יש תוכנית, או פרוגרמה, ברורה ונכונה נגד אלימות, מובן שלא היינו מציעים. יגידו שאכן מערכת החינוך היא בטח מערכת של סובלנות, של חינוך, של נגד אלימות, אבל לצערנו זה לא ככה. ובמערכת החינוך אין שעות מיוחדות שאכן התלמידים בגילים האלה, הגילים שהם קשים – ואנחנו יודעים מה הקושי בגילים האלה, גילי ההתבגרות, ואפילו בכיתות הנמוכות – וצריך שהילדים, התלמידים, יבינו, יפנימו וידעו בתודעה שלהם מה זה אלימות, מה זה תופעות אלימות ואיך להתנהג נגד אלימות, איך להיות אנושיים ואיך לקבל את האחר. לכן, לא סתם אנחנו מגישים את הצעת החוק הזאת, כדי שבמערכת החינוך תהיה פרוגרמה, תהיה תוכנית, כמו שיקבע השר ולפי מה שיקבע השר – חינוך נגד אלימות וסובלנות לקבלת האחר. זה מה שאנחנו רוצים, ואני חושב שמן הראוי שהכנסת תצביע בעד החוקים האלה, החשובים ביותר, התרבותיים, החברתיים, החינוכיים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. ישיב על הצעות החוק סגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש. ישיב במשולב. אמרתי, תשובה משולבת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הנ"ל, של חברת הכנסת סבטלובה, נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 15 במאי 2017, ונדחתה. בהצעת החוק מוצע כי שר החינוך יכין תוכנית לפעילות חינוכית בנושאים של שוויון, סובלנות וקבלת האחר, בשילוב תכנים פלורליסטיים, לרבות הגברת המודעות לתופעות של אלימות מילולית וגופנית ודרכי ההתמודדות עמן. הדבר הזה, יכול להיות שזה קורה וזה עובר אצל כל תלמיד בשנות הלימודים, ולכן מבקשים להכין תוכנית, שעם זה יגדל הילד או התלמידה בשנות הלימודים, ובהיקף שייקבע בתוכנית – כמובן, לאחר שהתוכנית תאושר על ידי ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. ראשית, וגם מן ההיבט המשפטי, משרד החינוך נוהג באופן מסורתי שלא לקבוע תוכניות לימודים בחקיקה ראשית. הדבר הזה בא לידי ביטוי בעמדה שמשרד החינוך מבטא לא אחת כאשר מביאים לפה הצעות חוק ומבקשים לכלול בתוכניות הלימודים דברים מסוימים. העמדה היא עמדה עקבית: קביעת תוכניות לימוד בחקיקה ראשית מכרסמת בסמכות הסטטוטורית שנתונה לפי החוק לשר החינוך ולמזכירות הפדגוגית, והם שצריכים לקבוע את תוכניות הלימודים למוסדות החינוך. קביעת תוכנית הלימודים האמורה בחקיקה ראשית בנושא חשוב – גם אם המציע חושב שזה חשוב מאוד – בהחלט עלולה לגרור דרישה דומה, כמו שאמרתי קודם, לגבי כלל תוכניות הלימודים, באופן דומה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> שנית, ולגופו של עניין, הצעת חוק זו עוסקת בנושא משמעותי, שמשרד החינוך נדרש לו, וכבר פועל ליישומו ביתר שאת בקדנציה הנוכחית. כי קידום הסובלנות ומניעת הגזענות הם שני דברים חשובים ונכבדים, ונקבעו כאחד היעדים המרכזיים של המשרד בתוכנית האסטרטגית לשנים 2010–2016, בכל שנה עם תקציב נכבד, מכיוון שהוא נקבע, כמו שאמרתי, כאחד היעדים המרכזיים של המשרד. משרד החינוך פועל גם לחיזוק הקשרים הבין-תרבותיים ולעידוד הסובלנות בשגרת ובליבת העשייה החינוכית, שבאה לידי ביטוי: 1. במישור המערכתי – כידוע, המישור המערכתי הוא שונה – הוא בחלק החינוך הפורמלי ונפרד מהבלתי-פורמלי. במישור המערכתי, כחלק בלתי נפרד מאורח החיים והלמידה בחינוך הפורמלי בבתי-הספר; 2. כחלק בלתי נפרד מהחינוך הבלתי-פורמלי; 3. כמו כן, באמצעות מפגשים בין בתי-ספר ובין תלמידים ותמיכה ביוזמות יישוביות ובית-ספריות מיוחדות. המשרד לא אחת נתקל ביוזמות שבאות מיישובים מסוימים, בתי-ספר מתארגנים לדברים מסוימים בנושאים כאלה ואחרים, וגם במקרה הזה, יש יוזמות יישוביות – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא לרדת עד שאני אומר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש שעון, אדוני יו"ר הקואליציה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ובית-ספריות מיוחדות. בהתאם לזאת, בתמונה החינוכית ובמיצ"ב נקבעו סובלנות ומניעת גזענות כאחד המדדים שעל פיהם נמדדים בתי-הספר. כמו שאמרתי קודם, מאחר שמדובר פה בתוכנית אסטרטגית, הדברים האלה נקבעו כאחד המדדים שעל פיהם נמדדים בתי-הספר במיצ"ב. אני מבקש להוסיף ולציין בהקשר זה, שמשרד החינוך פרסם בחודש פברואר האחרון קול קורא שמזמין רשויות ובעלויות להגיש בקשות לפעילות. בתקנה התקציבית המיועדת לפעילות זו הוקצה סכום של מיליון ו-500,000 שקל. הסכום הזה מראה עד כמה למשרד זה חשוב. מטרת הפעילות היא להנגיש את המידע לצוותים החינוכיים ולתלמידים, ולהגביר את המודעות למאפיינים ולצרכים של חברי הקהילה. בשביל זה יש גם שולחן עגול, שבו שותפים גם נציגי פיקוח מאגפים שונים במשרד החינוך, ובהם מינהל חברה ונוער, קידום נוער, הכשרת עובדי הוראה, מועצת תלמידים ונוער, מפמ"רים למדעי החברה והאזרחות ועוד, שהם שותפים ובעלי זיקה לנושא. מטרת ההתכנסות במסגרת זו, כמו שציינתי, היא להבנות מטרות משותפות ודרכי פעולה משותפות. במסגרת המפגשים הללו נבנית תוכנית פעולה משותפת שמטרתה להרחיב ולהעמיק את העשייה בנושא במערכת החינוך. אז כמו שאמרתי קודם, הצעת החוק הזאת, שמוצע בה ששר החינוך יכין תוכנית לפעילות חינוכית בנושאים האלה, לרבות הגברת המודעות לתופעות של אלימות מילולית וגופנית ודרכי ההתמודדות עמן, והצעת החוק מדברת על כך שכל תלמיד, במהלך שנות הלימודים ובהיקף שייקבע על ידי התוכנית – מבקשים לאשר את זה בחקיקה, והתוכנית עצמה תאושר על ידי ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> מתי התוכנית תאושר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> קודם כול הצעת החוק צריכה להיות מאושרת. אין לנו עדיין הצעת חוק. העמדה של הקואליציה היא להתנגד לזה. אני הסברתי שמן ההיבט המשפטי, משרד החינוך נוהג וטוען באופן מסורתי שאי-אפשר לקבוע תוכניות לימודים בחקיקה ראשית. קביעת תוכניות לימוד בחקיקה ראשית מכרסמת בסמכות הסטטוטורית שנתונה לשר החינוך ולמזכירות הפדגוגית. במפגשים כאלה, שיש במזכירות הפדגוגית, נבחנות כל ההצעות, נבדקים כל הדברים – האם הדברים המוצעים לא נכללים במסגרת תוכניות מאושרות, תוכניות לימודים מאושרות, ולא כל דבר חבר כנסת – גם עם כוונה טובה יש לו – יכול להכניס ולקבוע ולאכוף בחקיקה ראשית תוכנית לימודים. המשרד מתנגד שתוכנית לימודים תיקבע על ידי חקיקה ראשית, מה גם שברגע שחבר כנסת או חברי כנסת יחשבו שהדבר הוא חשוב, ראוי ורצוי, אם נסכים לחקיקה ראשית של תוכניות לימודים בנושא אחד, בוודאי ובוודאי שהדבר הזה יגרור דרישה דומה לגבי עוד ועוד תוכניות לימודים, באופן דומה. הסברתי גם שהמשרד כשלעצמו – לפני שמוגשת לו הצעת חוק – המשרד רואה בזה יעד מרכזי, וקיבל על עצמו לטפל בשנים האלה – לפחות בשנים של הקדנציה הזאת, כי אני מדבר על השנים 2016, 2017, 2018 ו-2019 – בתקציב של השנים האלה, המשרד קובע את זה כאחד מהיעדים המרכזיים, ותוכנית אסטרטגית לפעול בעניין הזה, כך שאין כל הצדקה לכך שאנחנו נבוא בהצעת חוק מיוחדת ונוספת שתקדם את ההצעה ואת הדבר הזה. הזכרתי – וגם עניתי, אמרתי שמשרד החינוך פועל לחיזוק הקשרים הבין-תרבותיים ולעידוד הסובלנות בשגרת ובליבת העשייה החינוכית, שבאה לידי ביטוי – ואני מונה באילו דברים היא באה לידי ביטוי – 1. במישור המערכתי, כחלק בלתי נפרד – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לסיים בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – מאורח החיים והלמידה והחינוך הפורמלי בבתי-הספר; 2. כחלק בלתי נפרד מהחינוך הבלתי-פורמלי; 3. במפגשים בין בתי-הספר ובין התלמידים ותמיכה ביוזמות יישוביות ובית-ספריות מיוחדות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מסיים. לאור האמור, ומכיוון שמשרד החינוך פועל בנושא ורואה עצמו מחויב לכך, וכן מכיוון שהמשרד אינו נוהג לקבוע תוכנית לימודים בחקיקה ראשית, אני מציע לחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת קסניה סבטלובה מבקשת שלוש דקות. שלוש דקות, גברתי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תודה, כבוד היושב-ראש, אני האזנתי, כמובן, בעניין רב, לדברי ההסבר של סגן השר, שדחה את ההצעה הזאת ואת יישומה, בעצם באומרו שאנחנו לא יכולים לאפשר שבאמצעות חקיקה ראשית נושא כזה או אחר שמשפיע על תוכני הלימוד בעצם יועבר. הייתי מסכימה אולי, עם סגן השר, אף-על פי שנדמה לי שעדיין הנושא של אפליה וגזענות הוא חשוב מאוד, ו-כן דווקא זה מתפקידנו, חברי הכנסת, באמצעות חקיקה ראשית לתקן את המציאות כך שתהיה מציאות טובה יותר ומיטבית. אלא מה? דווקא בשנה האחרונה העבירה הכנסת הזאת, העבירה הקואליציה, לא מעט חוקים שנוגעים באופן ישיר בתוכניות הלימוד. הנה למשל דוגמה של חוק לביטול לימודי ליבה בכמה מגזרים, ואנחנו הרי יודעים שלימודי ליבה קשורים באופן ישיר למה ילמדו ומה לא ילמדו בבתי-הספר. עמדתי האישית כמובן ברורה, אני חושבת שכל תלמידי ישראל חייבים ללמוד את לימודי הליבה, והם נפגעים אם הם לא לומדים אותם, אבל העניין הוא אחר, אנחנו מדברים – מסיקים מכך שאפשר להתערב בתוכניות הלימוד, אז מדוע סגן השר בעצם טוען וממשיך לטעון שאנחנו לא יכולים להתערב בתוכני הלימוד, כאשר הממשלה שלו, שהוא חבר בה, והקואליציה הנוכחית, כן מעבירות חוקים שנוגעים באופן ישיר בתוכניות הלימוד? אם מותר להתערב בנושא כל כך חשוב כמו לימודי הליבה, בוודאי מותר להתערב גם בנושא של אפליה, גזענות ודברים פוגעניים שנגדם אנחנו צריכים ללמד, ובעד שוויון וקבלת האחר, שאנחנו גם צריכים ללמד את הילדים שלנו. חוק אחר, שגם עבר, וגם נוגע במה שילדים ישמעו או לא ישמעו, זה כמובן האיסור על ארגון שוברים שתיקה לבקר בבתי-הספר. אפשר להסכים, אפשר לא להסכים, אבל יש פה נגיעה ישירה במה שהילדים במסגרת תוכניות הלימוד ישמעו או לא ישמעו. אני שוב פונה לכל חברי הכנסת ומבקשת – אלה שרוצים שהילדים שלהם ילמדו את הדברים השוויוניים, שיגדלו בצורה שוויונית, שידעו שוויון מהו, שיקבלו את האחר, שידעו לכבד את השונה ויצמחו להיות ישראלים גאים שמכבדים את הזולת וצומחים באווירה חיובית ולא באווירה שלילית – אני מבקשת מכם להצטרף וכמובן לתמוך בהצעת החוק שלי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אנחנו עוברים להצבעה על כל אחת מההצעות בנפרד, ולכן אנחנו נצביע עכשיו על הצעת חוק חינוך לשוויון וסובלנות בבתי-הספר, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. נא להצביע – בעד, נגד או נמנע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק חינוך לשוויון וסובלנות בבתי הספר, התשע"ו–2016, לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 30 בעד, 42 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים עכשיו להצביע על הצעת החוק של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וקבוצת חברי הכנסת. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק חינוך לסובלנות בבתי-הספר, התשע"ה–2015, לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 30 בעד, 42 מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת החוק של חבר הכנסת אבו מערוף לא התקבלה. <הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/4155/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), של חבר הכנסת מאיר כהן, והוא יציג אותה. בבקשה, אדוני. יש לך עד עשר דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לצערי הרב, אני שומע שביום ראשון האחרון דחתה ועדת השרים לחקיקה את תיקון הצעת החוק שאציג מייד, תיקון שמוצע בו להרחיב את פרויקט הארוחה היומית לכלל תלמידות ותלמידי ישראל. שוב, לצערי, אותה ממשלה, שמגדירה את עצמה מעצמה חברתית, מתנגדת לתיקון שהוא כל כך חברתי. אני משער שיגידו שזה מיליונים; אכן, זה לא מעט, אבל זה הרבה פחות ממה שהם יגידו. כולנו יודעים שאפשר למצוא בתקציב סכום פעוט, במונחי ההעברות שהממשלה הנוכחית עושה, בפרט למטרה כל כך חשובה. אני רק מבקש שאף אחד לא יעז להגיד, כמו ששמעתי לפני חצי שעה, שההצעה היא פופוליסטית. מדובר בילדים שצריכים לאכול. ילדים קטנים שצריכים לאכול. ישבתי עם חבר הכנסת אייכלר, ואני מודה לו על שיתוף הפעולה, וטוב שבכנסת הזאת, למרות הוויכוחים, אפשר לשבת – זה הדבר הטוב שנשאר כאן, שאפשר לשבת ולשכנע בנחיצות של הצעת חוק כזאת. ברשותכם, אציג תחילה את התיקון לחוק, כפי שהוא מופיע בדברי ההסבר. מטרת הצעת החוק היא להרחיב את מפעל ההזנה הקבוע כיום בחוק ארוחה יומית לתלמיד, ולהבטיח כי רשויות חינוך מקומיות, שבתחום שיפוטן מוסד חינוך שתלמידיו זכאים לארוחה, הרשויות תפעלנה בהתאם לאמור בחוק. מוצע לבטל את ההבחנה – וזה הדבר החשוב – לצורך הזכאות לארוחה יומית בין מוסדות חינוך שהוחל בהם יום לימוד ארוך לפי חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, ובין מוסדות שבהם לא הוחל יום לימודים ארוך. מוצע כי מפעל ההזנה – וזה הדבר החשוב, ואני מבקש לא להפריע, חבריא, אמסלם, תשמע, כפרה, תשמע – מוצע כי מפעל ההזנה יקיף כל מוסד חינוכי: רשמי, שאינו רשמי, רשמי מוכר, וגם את מוסדות הפטור – כל מוסד, ובלבד שיתקיימו בו 37 שעות לימוד שבועיות לפחות, שכן זה מספר השעות המינימלי הנדרש לצורך זכאות לארוחה יומית אף כיום, ולכן, אין טעם מהותי להבחנה בין מוסד חינוך שהוחל בו יום לימודים ארוך לבין כזה שלא הוחל בו יום לימודים ארוך – ובלבד שבכל מוסד שמתקיימות בו 37 שעות הוראה, הילדים יקבלו ארוחה, ולא משנה מה הכותרת של המוסד. כמו כן, בהצעת החוק מוצע לקבוע מנגנונים להעברת כספים להבטחת עמידת רשויות החינוך המקומיות בהוראות החוק, וניצול משאבי התקציב אשר מיועדים לביצועו. מוצע כי כל סכום שהוקצב למפעל ההזנה בשנת כספים מסוימת, ולא נוצל למטרה זו, יועבר לתקציב המוקצה למפעל ההזנה בשנת הכספים העוקבת, כי לצערי יש רשויות שנותנים להן כסף, לא פותחים, ואז לוקחים את הכסף בחזרה. לא, להגיד להם – תפתחו בשנה הבאה, הכסף נשאר לזכותכם. יש בהסדר הזה להבטיח כי כספים שהוקצו לקיום מפעל ההזנה אכן ישמשו למטרה זו. לפי הדין כיום, על רשות חינוך מקומית להשתתף במימון מפעל ההזנה בתחומה לפי שיעור שייקבע בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק, ואני לא אפרט. בעקבות מקרים רבים, לצערי, שבהם רשויות מקומיות לא עמדו בחובת ההשתתפות, מוצע לקבוע סנקציות, ולפיהן רשות מקומית שלא תעמוד בחובת ההשתתפות, תהיה המדינה רשאית שלא להעביר לה הקצבות, וכן יופחת סכום ההשתתפות מהמענק, מכל ההקצבות האחרות שהיא מקבלת. ההצעה מתייחסת גם למצבים שבהם רשות החינוך המקומית אינה רשות מקומית, וכך תכסה הסנקציה את כלל הגופים אשר עשויים להיות רשות חינוך מקומית כהגדרתה בסעיף 1 לחוק לימודי חובה. במילים פשוטות יותר, כיום נהנה חלק גדול מתלמידי ישראל מחוק יום לימודים ארוך, שבמסגרתו הם זכאים לארוחה יומית חמה מאחר שהם שוהים בבית-הספר שמונה שעות ביום. הייתה לי הזכות להרחיב את מפעל ההזנה יחד עם שר החינוך ושר האוצר בשנת 2014, ומאז, אני חייב לציין, הוא הורחב אף יותר. ובכל זאת, גם היום, שנים אחרי שהחוק חוקק, יש רבבות תלמידות ותלמידים ששוהים בבתי-הספר היסודיים יותר משבע שעות ביום ולא זכאים לארוחת צהריים. הם לא מגיעים למה שקבע החוק, לאותו רף של 41 שעות, או שלחלופין, היישוב שבו הם גרים החליט לא להצטרף ליום לימודים ארוך. אני רוצה לספר לכם, חברות וחברי הכנסת, אותם תלמידות ותלמידים לא נמצאים בבתי-הספר החזקים, לא תמצאו אותם ברשויות האיתנות, והם לא ישנים בבתים מפוארים. מדובר באותם ילדות וילדים שגילם מארבע עד 12, שעבורם ארוחה חמה אחת ביום היא בונוס. לעתים זו תהיה גם המנה החמה היחידה שהם יאכלו במשך כל אותו יום. אלה הילדים השקופים, ילדים שחלקם הולכים לישון על בטן ריקה. חלק גדול מהם נמצאים ביישובים ערביים בנגב ובגליל, במסגרות חרדיות ואי-שם אצלנו, בפריפריה הרחוקה. במילים אחרות, הם נמצאים במחוזות שכולנו אוהבים לכנות "מחוזות העוני". כשר הרווחה, פגשתי ילדים שקופים כאלה. אני רוצה לספר לכם על מפגש כזה שהיה לי כשר הרווחה בביקור במועדונית באחד מהיישובים הבדואיים בנגב. שאלתי את הילדים איך התנאים במועדונית, איך תוכנית הלימודים ואם האוכל טוב. אחד מהם השיב לי: אני אוכל רק פה, במועדונית; בבית אין לנו הרבה אוכל, ויש לי הרבה אחים. אני מחכה לבית-הספר, כי אני רעב, ולעתים אני מבקש שהמנות הנוספות, ייתנו לי לקחת אותן הביתה. המילים האלה כואבות ומהדהדות בי עד עכשיו, אבל מה שהיה קשה במיוחד הוא העובדה שהוא אמר את הדברים בטבעיות, בלי רגש, מתוך הכרה עמוקה שכך הם פני הדברים, שזהו הגורל. אני שואל אתכם, חברים, מהו באמת ערכו של הבית הזה – מהו באמת ערכו של הבית הזה אם הוא לא יודע להבטיח לילדים כמו הילד הזה, שעליו סיפרתי, את הזכות הבסיסית הזאת בחוק? מה באמת אנחנו עושים כאן? יש משמעת קואליציונית, אני יודע. תכף גם תהיה תשובה מלומדה ומנומקת של משרד החינוך, שיסביר לנו שיש תוכניות כאלה והתוספת הזאת היא להוציא עוד כמה מיליונים. אבל אני מבקש מכולכם, אני מבקש מכולכם, תחשבו על הילדים האלה, תחשבו על הילדים שגדלים במצוקה הקשה ביותר, על הילדים השקופים, הכי שקופים בתוך המערכת. אני פונה לממשלה, אל תשליכו את החוק הזה כאילו היה מדובר בעוד עניין פוליטי. זה לא עניין פוליטי. לא כך חשבנו – לא אני, ובטח לא חבר הכנסת אייכלר. זה באמת לא עניין פוליטי. עשינו מיפוי, ראינו את הצרכים, באנו בהצעה כזאת. תואיל הממשלה לחלק את זה לשנתיים-שלוש – נקבל; תואיל הממשלה להתחיל – נקבל, אבל אין שום סיבה שבמדינת ישראל ילדים בבית-ספר אחד יאכלו ארוחת צהריים חמה ובבית-ספר שני לא יאכלו ארוחת צהריים חמה, משום שראש הרשות הצטרף ליום לימודים ארוך או בגלל אילוצים כאלה ואחרים. אם אנחנו חפצי שלומם של הילדים האלה, אנחנו חייבים לתמוך בהצעת החוק הזאת. ואני מודה לחבר הכנסת אייכלר, גם אם יורידו את ההצעה, אבל אני חושב שהיפה כאן – ואני חוזר על מה שאמרתי – שאפשר לשבת יחד, גם אם אנחנו לא מאותן המפלגות, ולחשוב על טובת הילדים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – לבקש שנדחה את ההצבעה כדי שנוכל לשבת עם משרד החינוך – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> ראה, חבר הכנסת אייכלר, אמרתי, אין פה שום פופוליזם, אין פה שום התנגחות. אם יבוא השר ויגיד שהוא מוכן לשבת אתך ואתי ולראות את הדברים, ולפרוס את זה, ולבוא לקראת, ולהתחיל באיזה מקום – להתחיל לתקן את העיוות – אני מוכן לכל דבר. לא האגו משחק כאן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – הצבעה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מוכן שיעלה השר או נציגו, ואני מוכן לקבל כל הצעה שלו, ובלבד שנדון בזה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אם אתה עלית ואתה מבקש לדון, אני צריך לענות את התשובה בעל-פה. אם אתה מבקש שההצבעה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אם אדוני יסכים שבחודשיים הקרובים אנחנו נשב יחד אתו או עם השר, אני וחבר הכנסת אייכלר, להציג את הדברים ולהגיע להסכמות, או שנבוא ולא נגיע להסכמות. אדוני מסכים? <קריאות:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. סגן השר מאיר פרוש, בבקשה. עד עשר דקות – תשובה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זכותו, מה אתה רוצה? <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז שלא יעלה להשיב, מה אתה רוצה. יש לו זכות לעלות להשיב. <קריאות:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אפשר תשובה והצבעה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמענו את הצעת החוק שהציע חבר הכנסת מאיר כהן, בשמו ובשם חבר הכנסת הרב אייכלר, ואני רוצה לומר כדלהלן: תמיד טוב שיש הידברות. חלק מההידברות זה בכך שאני מתחיל לענות, ואני מציג עמדה. הצעת החוק הזאת נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 14 במאי 2017, וועדת השרים דחתה. היא דחתה את זה קודם כול כי – אני רוצה להסביר. בהצעת החוק מוצע לקבוע – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בהצעת החוק מוצע לקבוע כי חוק ארוחה יומית יוחל בכל מקום שבו מספר שעות הלימודים עולה על 37, ואיננה מפרטת מיהו הגורם שיתקצב את הארכת יום הלימודים. עוד מוצע בהצעת החוק לקבוע כי אם רשות מקומית לא העבירה את התקציב הדרוש לתוכנית, יהיה אפשר לנקוט נגדה סנקציות ולהפסיק את ההקצבה הכספית המגיעה לה מתקציבי משרד החינוך, או לנכות את הסכום ממענקים המגיעים לה ממשרד הפנים. חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ה–2005, נועד לקיים מפעל הזנה עבור תלמידים הלומדים יום חינוך ארוך, בהתאם לחוק יום חינוך ארוך, התשנ"ז–1997. משרד החינוך פועל ליישום הדרגתי של חוק ארוחה יומית לתלמיד, בהתאם לצו יום חינוך ארוך ובמסגרת סדרי עדיפות וקריטריונים המבוססים על מדד סוציו-אקונומי. כיום, לשם השלמת יישום חוק ארוחה יומית לתלמיד במקומות שבהם הוחל יום חינוך ארוך, יש צורך בהחלתו על 70,000 תלמידים נוספים, דבר המחייב תוספת תקציבית של יותר מ-140 מיליון ש"ח. הצעת החוק מגדילה לעשות, ומוצע בה לקבוע שחוק ארוחה יומית יחול בכל מקום שבו מספר שעות הלימוד עולה על 37, ללא קשר לחוק יום חינוך ארוך או למקור התקציבי להארכת היום. בכך למעשה מבטלת הצעת החוק את הקשר בין החוקים, ועוקפת את סדרי העדיפות הממשלתיים המבוססים הן על הארכת יום הלימודים מתוקף חוק והן על שיקולים סוציו-אקונומיים. אני אומר כך: חברי הכנסת כהן ואייכלר באים עם רצון טוב, משדרים גם שאין פה עניין של פופוליזם, ומנסים לבדוק אם אפשר להחיל את חוק יום לימודים ארוך וארוחות לאלה שלומדים יותר מ-37 שעות, על עוד ועוד תלמידים. הדבר הזה הוא מבורך. השאלה נשאלת לגבי התקציב. התקציב – אמרתי מהי העלות הנוספת שהמשרד צריך להביא. אני לא חושב שחבר הכנסת מאיר כהן, כראש עיר לשעבר, היה רוצה שיגרעו מהכסף שמגיע לו ממשרד החינוך וממשרד הפנים – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אם לא נתתי לילדים אוכל – כן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא בטוח שבהיותך ראש עיר היית רוצה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> כן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – שייכנסו לתוך התקציב שלך, לקחת לך על דברים שבכנסת פה החליטו. <מאיר כהן (יש עתיד):> כשהייתי ראש עיר, גם – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל על כל פנים, על כל פנים, אתה הצעת שתהיה הידברות. אני מסכים שתהיה הידברות. אני אבוא למשרד, אבקש שהגורם המוסמך – – – <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ודאי, אבוא למשרד, אשאל מיהו הגורם המוסמך שיכול לנהל את הדבר הזה, כדי להגיע להסכמות, אם אפשר להגיע להסכמות. והיה ונגיע להסכמות, אתם תהיו מאושרים שזיכיתם אותנו, ואנחנו גם נהיה מאושרים על זה שאנחנו זוכים להיות שליחים שלכם. <מאיר כהן (יש עתיד):> מקובל. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני רוצה לקוות שנצליח. לא רוצה לומר, חלילה, אם לא. אז בינתיים אנחנו דוחים את ההצבעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש הסכמה על דחיית ההצבעה על החוק למועד אחר – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – ללא תשובה, בעצם. נכון? אם כן, לא נצביע על החוק הזה. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, רגע. <מאיר כהן (יש עתיד):> רגע, שיגיד לפרוטוקול. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה, ביטן? בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> חבר הכנסת כהן, הקואליציה – אנחנו רואים בנושא הזה של ארוחות לילדים נושא מאוד מאוד חשוב, ולכן ביקשנו ממך שלא לקיים הצבעה, כדי לאפשר איזשהו דיון, משא ומתן עם הממשלה, יחד אתך. לכן, אנחנו דוחים את ההצבעה עד לגמר המשא ומתן, או בכל מועד שתרצה – להודיע לנו שבוע מראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. אם כן, על הצעת חוק ארוחה יומית לילד לא נצביע עכשיו אלא במועד אחר, אחרי שהצדדים ידונו. <הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2805/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עפר שלח) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), של חבר הכנסת עפר שלח. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החודש מצוין חודש ההוקרה לאנשי המילואים. לכאורה, מסתכלים על זה כולנו, שואלים: למה צריך את זה? מי לא מוקיר את אנשי המילואים? מי לא יודע שהמילואים הם שלחמו בקרבות המפוארים ביותר של צבא ההגנה לישראל, שהמילואים הם אלה ששחררו את ירושלים, צלחו את התעלה והדפו את הסורים אל מעבר לגבול במלחמת יום כיפור? מי לא יודע שהמילואים הם התופעה הישראלית – בה"א הידיעה, הביטוי המובהק ביותר של העם המתגייס להגנתו? אלא שבממשלות ישראל, הוקרה תיאורטית למילואימניקים יש בשפע; מעשה – יש מעט מאוד. וחייבים לעשות מעשה, כי העולם השתנה מאוד מאז מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. פחות ופחות אנשים עושים מילואים. כדבריו של מ"פ מילואים אחד לרמטכ"ל כבר לפני 15 שנה: פעם על חבלי הכביסה בבית שלי היו ארבעה זוגות של מכנסיים צבאיות; היום יש אחד בכל הרחוב, וזה לא כי כולם עברו למייבשי כביסה בתוך הבית. המספר של מי שעושים מילואים באמת, כשבוע בשנה בממוצע ומעלה, נמדד היום בעשרות אלפים – אחוזים בודדים מכלל העובדים במשק ומאלה ששוחררו מצה"ל והם בגיל הרלוונטי. זו אולי תופעה חברתית רצויה, הקיטון הזה – זה מעיד שאנחנו יודעים לשמור על ביטחוננו בדרכים אחרות – אבל היא מגדילה את הנטל היחסי על המילואים באופן שהופך בלתי נסבל. כשכולם עשו מילואים, מעסיק שבחן מ"פ מילואים לקבלה לעבודה ראה לפניו איש ערכי ומצטיין. היום הוא רואה לפניו איש שלא יהיה בעבודה חודש בשנה, ו-19 מועמדים אחרים שאין עליהם נטל כזה. כשכולם עשו מילואים, התחושה של היחיד הייתה שהוא שותף לערך חברתי חשוב הזוכה להוקרה אמיתית; כשהוא אחד מ-20, הוא מרגיש פראייר. לכן אמר לי קצין מילואים ראשי לשעבר כבר לפני חמש שנים: אנחנו במצב שמי שיסכים להיות מ"פ או מג"ד במילואים יהיה מי שאשתו מרשה לו. אנחנו מדברים על הדברים האלה כבר יותר מ-20 שנה – מי כמוך, חבר הכנסת שטרן, יודע את זה. הפורומים הראשונים של אנשי המילואים קמו באמצע שנות ה-90. לי עצמי הייתה הזכות להיות בצוות של קצין המילואים הראשון שעסק במודל המילואים. זה היה לפני 15 שנה, ונגמר בחוק המילואים מלפני תשע שנים. וזה רק הולך ומחמיר עם הזמן. מה אומרת הצעת החוק שאני שם לפניכם? שמי שמוגדר משרת מילואים פעיל, כלומר עשה 20 ימי מילואים לפחות, יחד, בשלוש השנים האחרונות, ומי שמוגדר מפקד מילואים פעיל, יזכו להטבות שיבטאו את ההוקרה להם ולסביבה שלהם ויקלו עליהם לשאת בנטל: החזר דמי ביטוח לאומי למעסיק, העדפה מתקנת בשירות המדינה, זיכוי בנקודות במס הכנסה, עידוד עסקים קטנים בבעלות מילואימניקים. זה לא יפתור את הבעיות, אבל זה יקל על משרת המילואים ועל סביבתו, ויבטא דבר פשוט: הוקרת המדינה למעטים שמתגייסים להגן עליה בגופם. ולמה צריך חוק? כי ממשלת ישראל, כמו בכל דבר, מדברת גבוהה ועושה מעט מאוד. עוד מעט יעלה לפה סגן שר הביטחון – אני יודע, אדוני, שהנושא יקר באמת ללבך – ויסביר בוודאי למה ועדת השרים לחקיקה קבעה שיש להצביע נגד הצעת החוק שאני שם בפניכם. הוא יגיד ודאי שהרבה ממה שאני מציע בחוק יש בהחלטות הממשלה, כולל אחת שהתקבלה כבר בחודש שעבר. אז אני מקדים תרופה לתשובה, ידידי סגן השר: ההחלטה הזאת תהיה נייר ריק, בדיוק כמו קודמותיה. איך אני יודע? כי החלטת הממשלה הזאת מדברת על יישום החלטה קודמת, מ-2016, שמדברת על יישום החלטה קודמת, מ-2012, שמדברת על יישום חוק המילואים מ-2008 – וכך הלאה וחוזר חלילה; החלטות ממשלה ריקות, ומילים בשפע, אבל שום דבר מעשי. מערך המילואים קורס, ואתם מקבלים החלטות ברוב חשיבות ולא עושים שום דבר. ועכשיו תנמקו את התנגדותכם לחוק, שהתוכן שלו הרי מוסכם על כולם, בזה שיש החלטת ממשלה. סגן שר הביטחון, אתה בוודאי יודע שהצעת החוק שאני מציע עוצבה יחד עם לשכתו של שר הביטחון, עוד בכנסת הקודמת. אתה יודע שצה"ל עומד מאחורי כל סעיף שאני עומד לשים בפניכם. טובי האנשים קבעו שזו המעטפת הנכונה הדרושה לאיש המילואים. ואתה יודע שלמרות כל מה שתגיד פה עכשיו, בלי חוק שום דבר לא יקרה, חוץ מהחלטת ממשלה שבטח תבוא עוד שנתיים לקיים את ההחלטה מהחודש שעבר. אנשי המילואים מדברים אתי ועם חברי כנסת נוספים מדי יום. הם אומרים לנו שנמאס. הם אומרים לנו שהקריסה לא נראית מבחוץ, הרי אנשים ממשיכים להגיע, אבל מבפנים הכול הופך חלול. הם אומרים לנו שהם לא מבקשים הוקרה ריקה או כרטיסי קולנוע בהנחה, אלא התייצבות מול המציאות ודאגה לזה שהבעיות האמיתיות ייפתרו. והם מסתכלים על הבית הזה, ויראו בו עוד מעט שיש בו אנשים ששירתו שנים רבות בצבא ואנשים שלא שירתו בכלל, והקואליציה הזאת תרים את ידה ותסתום שוב את הגולל על זה שמשהו יקרה באמת. הם יראו ממשלה וקואליציה שמדברות גבוהה על ערכים ופטריוטיות, אבל לא מוכנות אפילו להרים אצבע לטובת מי שמגלמים את הערכים האלה בגופם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אני מזמין את סגן שר הביטחון אלי בן-דהן להשיב על הצעת החוק של חבר הכנסת שלח. בבקשה, אדוני. גם לך יש עד עשר דקות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בפברואר 2017 החליטה הממשלה להתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת שלח. קידום עניינם של חיילי המילואים נמצא על סדר-יומה של הממשלה לפחות פעם אחת בשנה. הן אשתקד, בתקופת השר יעלון, והן השנה, בתקופת השר ליברמן, קיבלה ועדת השרים לעניין מערך המילואים שבראשות שר הביטחון שורה של החלטות בעניין חיילי המילואים, ובהן גם עיגונם והגדרתם של משרת מילואים פעיל ושל מפקד מילואים פעיל – חלק מהצעת החוק של חבר הכנסת שלח. לאחרונה הושלם גם מהלך, בשיתוף המוסד לביטוח לאומי, להגדלת תגמולי המילואים בשיעור 25% לחיילי מילואים שהם עצמאים. ההגדלה באה מתוך תקציב הביטחון. וגם פה אני רוצה לשבח את חבר הכנסת שלח, שהיה שותף בשלביו הראשונים של התהליך. בשורת ההחלטות שהתקבלו לאחרונה בממשלה נכללת גם התייחסות לחלקים מהצעת החוק; נציבות שירות המדינה בוחנת אפשרות שבמכרזים של כוח אדם לשירות המדינה יינתן ניקוד לשירות מילואים כחלק מניקוד המשתתפים במסגרת סל של תרומה לקהילה, שיאפשר מתן עדיפות למשרת מילואים. לגבי מפקד, הניסיון הצבאי שלו בתפקידים פיקודיים בצבא ייחשב במכרזים אלו כחלק מהניסיון המקצועי הנדרש במכרזים שונים. בין היתר התקבלו החלטות לגבי התאמות לסטודנטים בכל המוסדות להשכלה גבוהה, הן להקלה על בן הזוג והן התאמות למשרת המילואים עצמו. הדבר נכון גם במוסדות להכשרה מקצועית של משרד הכלכלה. זאת ועוד, רק השבוע הסתיים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בתיקון לחוק עבודת נשים – לאפשר לבת הזוג של חייל המילואים לצאת ממקום עבודתה שעה אחת קודם בתקופת שירות מילואים פעיל של בן זוגה, בתנאים שנקבעו בהצעה. כל אלה מצביעים כי הממשלה מקדמת באופן רציף את נושא מעמדם של חיילי המילואים והסיוע להם בתחומים שונים. עכשיו מילה, חבר הכנסת שלח, לגבי יישום ההחלטות. אני לא יודע לגבי העבר, אני יכול לומר לך לגבי המצב הקיים היום: ועדת המנכ"לים של משרדי הממשלה, שאני עומד בראשה, מתכנסת באופן קבוע, בוחנת כל אחת מהחלטות הממשלה ובודקת מה יושם, מתי תיושם ומה לא ייושם. אני עוקב – אני באופן אישי עוקב אחרי כל החלטה מהחלטות הממשלה, ואני אומר לך שהחלטות הממשלה שהתקבלו – כולן ייושמו; אני לא אניח לשום משרד ממשלתי להתחמק מליישם אותן. ואני מסכים אתך שבהחלטה הקודמת, מהשנה שעברה, היו משרדי ממשלה שלא קיימו את החלטות הממשלה. היום הם התחייבו שעד יום ההוקרה, בעזרת השם, בעוד כחודש ושבוע, הם יביאו את אותן החלטות, יאשרו אותן, ויודיעו שהם מקבלים ומבצעים את החלטות הממשלה. אני יכול לומר לך, כמי שעשה שנים רבות מילואים, באמת בכמות גדולה מאוד, שאני ער לקשיים ולבעיות של אנשי מילואים, אני מודע להם, ואני לא אניח לשום משרד ממשלתי שלא לממש את החלטת הממשלה שהתקבלה בעניינו. אני קורא לך לעקוב אחרי. אני מקווה מאוד שתראה. אני בהזדמנות הזאת קורא לכל חברי הכנסת: ביום ג' בתמוז, 27 ביוני השנה, נקיים פה יום הוקרה של הכנסת לחיילי מילואים. בואו, חברי הכנסת, טלו חלק ביום הזה ותביעו את הוקרתכם לחיילי המילואים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת שלח. <עפר שלח (יש עתיד):> על תשובתו של סגן שר הביטחון אפשר רק להגיד שתי מילים: היא הנותנת. התקדים שהבאת כאן, חבר הכנסת בן-דהן, הוא בדיוק מה שאני מציע לך שנעשה עכשיו. במה שנגע בתגמולי מילואים לעצמאים, אנחנו העברנו פה את ההצעה שלי בקריאה טרומית – זה מה שזירז את המערכת להגיע בסופו של דבר להסכם. ואני אמרתי אז לשר הביטחון את מה שאני אומר לך עכשיו: בואו נעביר את ההצעה הזאת בטרומית, ואם עוד חודש ושבוע – כמו שאתה אומר – כל החלטות הממשלה האלה יעברו וייושמו, ואנחנו נראה אותן מבוצעות באמת, אני אעצור את ההצעה שלי. אני לא רוצה חוק, אני רוצה שהדבר הזה יתוקן, אבל בואו נעביר אותו. אל תצביעו נגדו, כי אתה ואני יודעים שבלי הלחץ של הבית הזה הדברים לא קרו בעבר, וקרוב לוודאי שהם לא יקרו. אז בוא ניקח את התקדים הזה – להפך, לפי מה שאתה אומר, ואם המבחן הוא בעוד חודש בערך, בואו נעביר את זה בטרומית, ואחר כך, אם תעשו את מה שאתה הבטחת, אם החלטות הממשלה יקוימו, אני מבטיח לך: החוק הזה לא יקודם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שלח. אם כן, חבר הכנסת שלח הגיש לנו את מספר החתימות הדרוש בשביל להצביע הצבעה שמית על הצעת החוק הזאת. גברתי מזכירת הכנסת, נא להתחיל את ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לקרוא את שמות אלו שלא נכחו באולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. האם יש חבר או חברת כנסת שנמצאים באולם ולא קראו בשמם או שרוצים להצביע ולא הצביעו? לא. אם כן, נא לספור – – – תמה ההצבעה. תודה. אם כן, בהצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), של חבר הכנסת עפר שלח – 20 בעד החוק, 36 מתנגדים, אין נמנעים, ועל כן אני קובע כי הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר)> [הצעת חוק פ/3193/20; נספחות] (הצעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. בבקשה, אדוני, יש לך עד עשר דקות לנימוק. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ההצעה שלי היא מאוד פשוטה: שגיל ההצבעה לכנסת יהיה 17 שנים במקום 18 שנים. כך נהוג ברשויות המקומיות, ציבור גדול יותר משתתף במעשה ההצבעה, ואין שום סיבה בעולם שהדבר לא יהיה בבחירות לכנסת. עם השנים, ובאופן קבוע, גדל ממוצע הגיל של המצביעים. ההצעה שלי תוריד את הממוצע. המשמעות הפוליטית של ההצעה היא שחברי הכנסת והמפלגות ייתנו משקל גדול יותר לצעירים, לנוער, בפעילות הפוליטית שלהם. נהוג שהממשלה לא מתערבת ולא נוקטת עמדה בעניינים שקשורים לעבודה של הכנסת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שום דבר שהיה נהוג בעבר כבר לא נהוג היום, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני הייתי כאן בעשרות הצבעות שהממשלה לא קבעה עמדה. ונכון, חבר הכנסת חסון, שהממשלה הזאת חורגת מהנוהג הזה. הנוהג הזה הוא לא מעשה – איך אומרים – החלטה של הממשלה; זה קשור למהות של הפרדת הרשויות, שהרשות המבצעת לא תקבע כללי משחק לרשות המחוקקת. הכנסת צריכה לקבוע – הפרלמנט צריך לקבוע בעצמו את כללי העבודה שלו, את כללי בחירתו ואת הכללים שבהם מתנהלות בחירות: גיל הבוחר, זכות הבחירה וכל הדברים האלה, ולא הממשלה. אני הסכמתי, חבר הכנסת ביטן, שתהיה הצבעה – תשובה והצבעה במועד אחר. אינני חושב – ואני לא תמים לחשוב – שהממשלה תתמוך, או שיש איזשהו סיכוי שהממשלה תתמוך בהצעת החקיקה, אבל מן הראוי שהממשלה תיתן חופש הצבעה למפלגות ולחברי הכנסת, כאשר מדובר בעניין פרלמנטרי טהור, שהממשלה – שנבחרת על ידי הכנסת – לא צריכה להתערב בו. היו דברים מעולם, בחוקים לא פחות חשובים, וזה עבד. עכשיו, בקשתי היא שהממשלה לא תנקוט עמדה ויינתן חופש הצבעה, חבר הכנסת ביטן, בנושא הזה, כי זה קשור לעבודת הכנסת, ולא לעבודת הממשלה. הורדת גיל ההצבעה נתקלת בהתנגדות מצד מפלגות שממוצע גיל המצביעים להן הוא גבוה, כלומר הן פונות יותר למבוגרים, ולא לבני הנוער; הכוח שלהן בגיל 17 יותר נמוך מאשר הכוח הכללי שלהם בציבור. החישובים פוליטיים, צרים: האם אני אקבל עוד מנדט או פחות מנדט. אני חושב שהדברים יכולים להשתנות לכאן ולכאן, והשיקול צריך להיות ענייני. אנחנו צריכים לראות את התרומה של הצבעתם של בני 17 ברשויות המקומיות, כאשר המועמדים והרשימות שרצות לבחירות המקומיות נותנים כולם תשומת לב גדולה יותר לבני הנוער, גם כאלה שלומדים בתיכון. היום בכנסת, אף אחד – אנחנו "פטורים", במירכאות, מלפנות לתלמידי תיכון, תלמידי שמינית, שהם בגיל 17, ולכן – התעלמות מהעניינים שלהם, מהזכויות שלהם, מהבעיות שלהם, ואני חושב שזה יכול לתרום לעבודה הפוליטית, התעניינות בבני הנוער. גם העולם השתנה; היום גיל 18 או גיל 17 הוא לא מה שהיה לפני 50 או 100 שנים. זה לא אותו דבר. גם גיל ההתבגרות הוא כל הזמן צעיר יותר, בגלל שינויים בתזונה של בני האדם, בגלל שינויים בטלקומוניקציה, הזמינות של הידע, המעורבות. השינוי שאני מציע יביא לכך שתהיה מעורבות גדולה יותר של בני נוער בפוליטיקה; הם יתעניינו יותר. גם היום, מה שעושים בבתי-ספר, כבוד היושב-ראש – עושים כאילו; מזמינים מפלגות, מדברים על מפלגות ועושים כאילו בחירות וכאילו תעמולת בחירות, ולא מצביעים. למה לעשות כאילו אם אפשר לעשות את זה בצורה מסודרת? אני חושב שזה יכול לתרום לפעילות הפוליטית, לחידוד הבדלי הדעות ולתחרות פוליטית על לבם של בני הנוער. אני חושב שבני 17 בשלים להצבעה לכנסת בדיוק כמו שהם בשלים להצבעה לרשויות המקומיות. אף אחד – היה מעין פיילוט, הרצה, של שנים רבות וארוכות, ומספר רב של בחירות – ואף אחד לא בא – אני לא שמעתי על טענה שזה בעייתי שבני 17 מצביעים לרשות המקומית. אז הנה לנו, זה לא משהו שמנסים אותו מאפס, אלא יש ניסיון, נצבר ניסיון רב בו, ואני חושב שאפשר לשנות את העניין, ולתת לבני 17 להצביע. אני קורא לממשלה שלא לנקוט עמדה, לוועדת השרים, להשאיר את זה לחברי הכנסת ולתת חופש הצבעה, כפי שהיה נהוג עד תחילת ימיה של הממשלה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זחאלקה. תשובה והצבעה – במועד אחר. <הודעת היושב-ראש> <היו"ר יואל חסון:> חברי חברי הכנסת, אני מבקש להודיע הודעה: בחוק הכשרות המשפטית של חבר הכנסת קיש, חבר הכנסת איציק שמולי ישב במקום וניסה להצביע ללא הצלחה. יושב-ראש הישיבה, וקנין, הוסיף אותו כמתנגד לחוק – לפרוטוקול. אני, בעקבות בדיקה שנעשתה לאחר מכן, קובע שאנחנו מוסיפים אותו לספירת הקולות של החוק, ולכן, התוצאה של חוק הכשרות המשפטית של חבר הכנסת קיש היא: 32 נגד, 49 בעד. תודה רבה. <הצעת חוק חובת התקנת מצלמות במחלקות האשפוז הסיעודי, התשע"ז–2017> [הצעת חוק פ/4062/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יואל חסון:> בוא, אני מאשר לך לעלות. בוא, תעלה, תציג את הצעת החוק. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, כבוד היו"ר – – <היו"ר יואל חסון:> נא לאפשר ליו"ר הקואליציה לדבר. <דוד ביטן (הליכוד):> – – מכיוון ששרי הממשלה, לא מעניין אותם לבוא להצביע על החלטות ועדת השרים לחקיקה, אני הופך את ההחלטה של ועדת השרים לחקיקה, ואנחנו נצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תציג את החוק. <היו"ר יואל חסון:> אני מנסה למצוא אותו. הנה, אני רואה. כרגע חבר הכנסת שמולי יציג את הצעת חוק חובת התקנת מצלמות במחלקות האשפוז הסיעודי, התשע"ז–2017. בבקשה, עשר דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהמצב בבתי-האבות מדבר בעד עצמו. מצלמות זה הכרח, זה צורך. אנחנו ממזערים את הפגיעה בפרטיות. המצלמות לא משדרות לשום מקום חוץ ממשרד הבריאות, וזה בהסכמת המשפחה. ההכרח הוא חמור ודחוף, אני מבקש מכולם להצביע בעד הצעת החוק. אין צורך להכביר במילים פה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שמולי, תודה רבה לך. חבר'ה, זו הצעת חוק מאוד מאוד חשובה, וחשוב שיש תמיכה של הקואליציה. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת החוק. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת התקנת מצלמות במחלקות האשפוז הסיעודי, התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> בעד – 25, אין מתנגדים. אני שמח להודיע שהצעת חוק חובת התקנת מצלמות במחלקות האשפוז הסיעודי, התשע"ז–2017, התקבלה ותועבר להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אה, לפרוטוקול. לא הבנתי. לפרוטוקול: חבר הכנסת יחיא – לפרוטוקול; חברת הכנסת לבני, בעד – לפרוטוקול, חבר הכנסת טרכטנברג, בעד – לפרוטוקול. <דוד ביטן (הליכוד):> מי זה – – – <היו"ר יואל חסון:> עבודה ורווחה. זהו, עבר כבר. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – מסוף סדר-היום לעכשיו. <היו"ר יואל חסון:> את מה? <דוד ביטן (הליכוד):> את החוק של גבעת התחמושת – – – <היו"ר יואל חסון:> אז תדברו עם היושב-ראש, אני לא יכול – – – טוב, לפרוטוקול, חברת הכנסת רוזין – בעד. קולך הוסף לפרוטוקול. <אלי אלאלוף (כולנו):> גם חבר הכנסת חנין בעניין. <היו"ר יואל חסון:> גם חבר הכנסת חנין בעד. חבר'ה, הצעת החוק התקבלה, הכול בסדר. אני ממשיך בסדר-היום. <הצעות לסדר-היום> <בובות חיילים ודגלי ישראל בלהבות ל"ג בעומר בשכונת מאה שערים> <היו"ר יואל חסון:> הצעות לסדר-היום מס' 6822, 6830, 6839 ו-6834 בנושא: בובות חיילים ודגלי ישראל בלהבות ל"ג בעומר בשכונת מאה שערים. ראשון המציגים – עודד פורר, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות עומדות לרשותך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר, גם לשר לביטחון הפנים, שנהייתה מן רוטינה כזאת, שאנחנו באים לפה אחת לכמה שבועות לדון בהצעות לסדר-היום על ההתפרעות של חלק קיצוני ביותר – וחשוב להדגיש שזה חלק קיצוני ביותר – במגזר החרדי נגד חיילי צה"ל ובכלל נגד כל מה שמדינת ישראל מייצגת. ורק לאחרונה – השבוע פורסם איך עשרות קיצונים משכונת מאה שערים משליכים למדורה בובות בדמות חיילים חרדים, וכמובן גם את דגלי ישראל. המאבק הזה שלהם במדינת ישראל עלה שלב. הכנופיה הזאת – הכנופיה הזאת מרשה לעצמה פעם אחר פעם למתוח את החבל של מערכת היחסים בינינו – אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> השר ליצמן, השר ליצמן, חבר הכנסת ביטן, נא לשמור על השקט. <דוד ביטן (הליכוד):> מקובל עלי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> פעם אחר פעם הם מותחים את מערכת היחסים בחברה הישראלית לעוד קיצוניות ועוד קיצוניות, וכל פעם הם מתרצים את המאבק הזה באיזשהו חוק אחר או עניין אחר שכן מציק להם או לא מציק להם. לאחרונה ההסתה הזאת הלכה וגברה בעקבות חוק הגיוס האחרון, זה עלה שלב, וגם במדורות ל"ג בעומר אנחנו רואים עשרות קיצונים, בהם גם ילדים, שמניפים בובה של חייל חרדי וזורקים אותה לאש לקול תשואות הקהל. ההסתה הזאת לא יכולה להימשך, ואני חושב שגם להנהגת הציבור – לא רק כאן, אני חושב שדווקא הנהגת הציבור החרדי, שנציגיו יושבים בבית הזה, צריכה להוקיע את ההתנהגות הזאת מכול וכול. ולא להוקיע אותה בשקט, לצאת נגדה בגלוי. כי בסופו של דבר האלימות הזאת מופנית כלפי המנהיגות החרדית, וראינו את זה גם פה, רק בשבוע שעבר, בכל מיני מקרים כאלה ואחרים, איך תקפו את מנהיגי הציבור החרדי שיושבים כאן. עכשיו, אני יודע גם שמשטרת ישראל לאחרונה עשתה צעדים מאוד חריפים, כולל כניסה למקומות שלא נכנסו בעבר, כדי לעצור את כל אותם מתפרעים. אבל אני חייב לומר, אדוני השר, אני חושב שיש מקום שיוקם צוות – מה שנקרא – כמו צח"מ, אבל לא צח"מ – שיוקם פשוט צוות של ועדת שרים מצומצמת – שלך, של שרת המשפטים, של שר הביטחון, יחד עם פרקליט המדינה – שישב ויעקוב, שבוע אחרי שבוע, איך נוהגים עם הכנופיה הזאת. ולא יכול להיות שאנחנו מוצאים את עצמנו שמצד אחד הכנופיה הזאת מתפרעת ומשטרת ישראל מנסה להילחם בה, ומהצד השני ממשלת ישראל מפרסמת בביטאונים שלהם, ומפרנסת אותם, את אותם ביטאונים שקוראים לפרעות ולהתפרעות – מממנים אותם ואת התפוצה שלהם, בהקשר הזה. אנחנו קיימנו דיון בעניין הזה גם בוועדה לביקורת המדינה, ולצערי, לפ"מ עדיין לא עצר או לפחות לא הוציא הנחיה רשמית לעצור את הפרסומים בביטאונים המסיתים האלה. אני חושב שצוות כזה משותף יוכל לענות באופן מהיר וחד על כל התפרעות כזאת, כי לתת עונשים שלושה, ארבעה, חמישה חודשים וחצי שנה אחרי המקרה זה מה שנקרא כבר פשוט מתאדה לו באוויר, ואנחנו רואים את הכנופיות האלה פעם אחר פעם מנסות לאתגר אותנו עוד קצת. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת ברקו, בבקשה. שלוש דקות. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ללא ספק תמונות של בובות בדמות חיילי צה"ל מועלות על המוקד ונשרפות הן תמונות קשות לצפייה, קשות לעיכול, פוגעניות ומחרידות כל אדם באשר הוא, במיוחד אם השורפים הם אחינו, בשר מבשרנו. קשה היה לראות בפורים את תמונות הבובות תלויות, אבל יכלו אולי להגיד: תחושת הנהפוך-הוא, ולהזדעזע פחות. אך לשרוף את בובות חיילינו – בדמות חיילינו – כאן נחצו כל הקווים האדומים, ואני כמו רבים אחרים מביעה שאט נפש. מדובר בחבורת בריונים אנרכיסטים, אלימים, וכך צריך להתייחס אליהם. רבותי – גבירותי ורבותי, בימים אלה אנו חוגגים 50 שנה לחזרתנו לירושלים, בירתנו הנצחית, בירה שחרבה ואתה הגיע חורבנו של העם כולו. מדוע חרבה העיר? בגלל שנאת חינם. ומהי אותה שנאת חינם? אותה שנאת חינם היא הפיכתם של יריבים בני העם שלך לאויבים מרים, שדמם מותר ומותר לפגוע בהם. מחלוקות, חילוקי דעות ואפילו יריבות זה אפשרי, וכנראה זה טבעם של בני אדם. אפשר להסכים, אפשר לא להסכים, זו דרכו של עולם. אבל אותה שנאת חינם, שהביאה עלינו קלון – לא נחזור עליה, נלמד את הלקח ולא נפיץ את השנאה והרוע, ונקיא אותם מקרבנו. בעיקרון, אין זה מקובל, וכמובן ברברי, לשרוף סמלים, דגלים. זו גם ברבריות שמתאימה לאלו שכופרים בערכים ובזכויות האדם של מדינות אחרות, של המדינה הזאת, ואנחנו לא רוצים שחלקנו יהיה עמם. למרות זאת, אנחנו רוצים וחייבים לעקור את הרע מקרבנו, לא לעבור לסדר-היום, ולבקש גם מהמפלגות החרדיות, שאני יודעת שהן מתנגדות לעניין הזה, ולא מקבלות את זה – זה מאוד כואב שדווקא אלה שאפילו לא טורחים לקחת את הפטור, פטור מגיוס, כדי שהם יוכלו ללמוד תורה, אז איך הם מבטלים את זמנם בהפגנות אלימות מסוג הזה במקום ללמוד תורה? צריך פשוט לשלוח את המשטרה ולהתחיל לבדוק מה אפשר לעשות, מי כשיר, מי לא, ולגייס אותם, וזהו. לא לתת להם לבזבז את זמננו. אני רוצה לומר, אדוני, שגם במדינת הלאום של העם היהודי, כמובן צריך לכבד את ערכי היהדות, ועל פי ערכי היהדות אין פנייה לדרך השנאה והשטנה: לא יעודד אדם שנאת אחים, לא יעלה דמויות על המוקד ויבזה בני אדם, שכולם נולדו בצלם אלוהים. אני קוראת לאחינו לנהוג בדרך ארץ ולחדול משנאת חינם. ידוע לי שהנהגת המפלגות החרדיות, ובכלל, הם נגד השוליים האנרכיסטיים הללו, לכן אני מצפה שהגינוי יהיה נחרץ, חיילי צה"ל יזכו להגנה, וכבוד השר לביטחון הפנים, אני מבקשת שהמשטרה תנהג בהם ביד קשה, ולא תוותר, ובענישה מחמירה ביותר. לקראת יום ירושלים הקרב ובא, הבה נבטיח לעצמנו כי לא נחזור לפלגנות ולשנאת חינם שבגינה חרבה העיר. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת איציק שמולי, אתה רוצה לדבר? בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני עדיין מסדיר את הנשימה ממה שהיה פה לפני כמה דקות – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> ובצדק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – ומודה ליו"ר הקואליציה, שכל יום מלמד אותנו שבפוליטיקה הבלתי-אפשרי הוא אפשרי בהחלט, ואפשר להעביר חוקים. והחוק הוא חשוב, כמובן. אבל לעניין הזה, הרציני כל כך. מובן שכולנו הזדעזענו מלראות את התמונות המאוד-מאוד קשות ומחרידות בל"ג בעומר. כל פעם אנחנו מקבלים את התמונות האלה, ובאמת הן מחרידות ומזעזעות. אני חושב שמעבר לדברי הביקורת צריך להגיד מילה טובה – כבוד השר ארדן, צריך להגיד מילה טובה למשטרה על הפעילות היזומה והנחושה שלה בתוך השכונות האלה – גם בשכונות שבהן רודפים ומקללים ופוגעים בחיילים, וגם בוודאי כאשר נעשים מעשים כאלו. אני בטוח שגורמי אכיפת החוק, גם במקרה הזה, יגלו נחישות מאוד מאוד גדולה. אנחנו כמובן לא יכולים ולא צריכים ולא נשלים עם תמונות כאלו. בסופו של דבר, הזכות לשרת את מדינת ישראל – לא רק החובה לשרת, הזכות לשרת – היא זכות נעלה, וכל מי שמממש אותה צריך להיות נישא על ידי כל חלקי העם, במדינת ישראל, מה שלצערי לא קורה היום. צריך גם להזכיר שמנקודת מבט חילונית אנחנו גם כן חוטאים מדי פעם לחשוב – ומקטלגים את כל החברה החרדית ככזו, וזה כמובן לא תמונת המצב; רוב הציבור החרדי סולד מהתמונות האלה, מוקיע אותן ומתנגד להן, וצריך לברך ולחזק אותו. אני כולי תקווה שהכנסת והממשלה, יחד, יוכלו לפעול בצורה נחושה כדי שהמראות המזעזעים האלה לא יחזרו, לא בל"ג בעומר הבא, ובכלל, לא במאורעות אחרים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אחרון הדוברים, אלעזר שטרן. ישיב השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב בראש, השרים, עמיתי חברי הכנסת, בכל אירוע כזה יש דילמה; מיעוט בתוך העדה החרדית, שהיא מיעוט בתוך העולם החרדי, עושה תופעה סופר-קיצונית, מבצע חטא, פשע, ועכשיו השאלה שלנו היא אם אנחנו מעלים את זה על דוכן הכנסת או לא, אם מפרסמים את זה בתקשורת או לא. אין לי ספק שעצם ההעלאה של הנושא הזה כאן – אין לי ספק שעצם הפרסום שלו בעיתון כאילו משרת את אותו מיעוט שבמיעוט שמנסה להסית נגד חיילי צה"ל שבאים מקרב העולם החרדי – ומספרם הולך ועולה, ומנסה לעצור את המגמה הזאת, של השתלבות חרדים בצה"ל, מגמה ברוכה מאוד, שכולנו מברכים עליה. ברור לנו גם שהשתלבות בצה"ל מבטיחה השתלבות טובה הרבה יותר בעולם העשייה הישראלי, בעולם התעסוקה; היא תורמת למשרתים עצמם, היא תורמת למשפחות שלהם, והיא גם סוג של גשר בין החברה הישראלית לבין העולם החרדי, שהוא חלק מהחברה הישראלית, אבל אין ספק שאי-שירות בצה"ל הוא מחסום גדול מאוד. לכן אני חושב – נכון, בטווח הקצר נתנו ווליום לפעילות המתועבת הזאת, של שרפת בובות בדמות חיילי צה"ל, אבל בטווח הארוך אני בטוח שהחברה הישראלית, וגם העולם החרדי, יפנימו את הלקח עקב הטיפול החמור, גם אם בטווח הקצר הוא פומבי, וגם אני מצטרף כאן לברכות לשר לביטחון הפנים, למפכ"ל המשטרה, ואני מקווה להישגים הרבה יותר גדולים. אבל אני רוצה לומר: זאת תופעה קטנה, וטוב שהמשטרה תטפל בה. המשמעויות שלה, דרך אגב, הן לא גדולות. אבל אני אומר שוב, אדוני השר לביטחון הפנים, אתה רק תחנה בדרך – אני בירכתי קודם על הטיפול של המשטרה בעניין הזה, שמעת גם מה אמרתי. אבל אני רוצה לומר, אתה לא התחנה הראשונה במה שאני אגיד עכשיו, אבל אתם התחנה השנייה. אני חושב שתופעה שהתפרסמה אתמול בדוח מבקר המדינה, שכולנו יודעים אותה, ששר משתמש בכספי ציבור לקידום צרכים פוליטיים להטבה עם אנשיו – זאת לא פעם ראשונה, אנחנו כולנו יודעים על זה, ואנחנו מעלימים עין. ואם היועץ המשפטי לממשלה צריך לחלק את זמנו, עכשיו, בין טיפול במיעוט שבמיעוט שבונה בובה ומצית אותה, ובין טיפול בדוח מבקר המדינה על החשדות הכבדים ביושרו – ואין לו יושר – של שר החקלאות, אבל מה שהוא עושה, הוא מכתים ציבור שלם של ציונות דתית; הוא מכתים גרעינים תורניים, שרובם עושים עבודה נהדרת בפריפריה, אבל הכספים הולכים למקומות אחרים, למקורבי השר והבית החרד"לי. לכן, שרת המשפטים לא תתייעץ על זה, ולכן שר החינוך לא ישאל: למה שר החקלאות מתעסק בגרעינים חברתיים, אולי אני צריך להתעסק בזה? לכן לנו נותר אלא גם הפעם הזאת לשים יהבנו על היועץ המשפטי לממשלה, שייקח את דוח מבקר המדינה ויבדוק אותו. אני גם מאמין שאז הוא יורה למשטרה, וזה יתרום לכולנו לנקות את המקום הזה, ואני, כבן הציונות הדתית, מודה שזה יעשה גם לי חיים טובים יותר אם ימוקד האשם הכבד הזה, שנתלה בגרעינים התורניים כולם, לצערי, וגם בציונות הדתית. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. השר ארדן, בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול מודה לחברי הכנסת שיזמו את ההצעות הדחופות, שהן באמת בנושא חשוב ומרכזי שעל סדר-היום: ההתקפות הבלתי-פוסקות נגד חיילים, ובפרט חיילים חרדים שמתגייסים לצה"ל. בל"ג בעומר שנחגג בשבוע שעבר נחשפנו לתופעה בזויה, של שרפת בובות בדמות חיילי צה"ל, או – בתקופה קודמת לכך – תליית בובות בדמות חיילים. לצערי, כפי שנאמר, זאת לא הפעם הראשונה. אז תחילה, חשוב באמת שכולנו נחזור ונדגיש, גם אם זה מובן מאליו, שהתופעה הקשה הזאת, של ביזוי חיילי צה"ל שממלאים את חובתם המוסרית כלפי המדינה, בין אם מדובר בחיילים חרדים ובין אם מדובר בחיילים מכל חלקי החברה הישראלית, היא תופעה מתועבת, שצריך וחובה להילחם בה ולהיאבק בה עד שנמגר אותה לחלוטין, ואני מחויב בכל נימי נפשי למאבק הזה. כפי שאפרט מייד, אני מנחה את משטרת ישראל להילחם במקרים הללו בכל הכלים העומדים לרשותה. המדיניות שלי ושל משטרת ישראל, בשיתוף הצבא, כמובן, היא לנהוג כלפי העבירות האלה, בין אם מדובר בעבירות מה מוגדרות בחוק: חופש ביטוי, או באלימות פיזית של ממש, במדיניות של אפס סובלנות – לאתר את העבריינים, ככל שמתאפשר, ולעשות כל שאפשר כדי להביאם לדין. כחלק מהמדיניות הזאת מונה קצין מיוחד בחטיבת החקירות לטיפול ממוקד בתופעה, שזאת משימתו היחידה. נוסף על כך הוקם צוות עבודה בין-משרדי, שבו שותפים נציגי המשטרה, נציג הפרקליטות ונציגי הצבא. אני אישית כבר קיימתי ישיבות עבודה עם הצוות הזה. אנחנו עוקבים בזמן אמת אחר האירועים הללו, כדי לוודא פעילות מיטבית ומעצר חשודים. בהקשר הזה אני מזמין לפנות גם לסגן שר הביטחון, אלי בן-דהן, שמכיר היטב את פעילות המשטרה ומשבח אותה בכל הזדמנות. עקב הפעילות הזאת ומהמדיניות הזאת התקבלה בחודש ספטמבר האחרון החלטה תקדימית בבית-המשפט, שבה הורשע נאשם בעבירת העלבת עובד ציבור לאחר שקרא קריאות גנאי לעבר חייל חרדי – אני לא אחזור על הקריאות. פסק הדין התקדימי הזה מסייע לנו גם כיום לבוא חשבון עם העבריינים, גם בתחום של קריאות, ובהקשר הזה יוגשו גם בהמשך כתבי אישום. נוסף על כך הוגשו על ידי פרקליטות מחוז הדרום כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים נגד שלושה נאשמים בשורה של עבירות שבסיסן התנכלות לדמות רבנית שתמכה בגיוס חרדים לצבא. כפי שהסברתי, זה לא קורה מעצמו, זאת תוצאה של עבודה מאומצת של משטרת ישראל במישור החקירתי ובמישור הפלילי. האגף לחקירות ולמודיעין שותף לדיונים שמתקיימים בנושא בוועדות הכנסת, במשרד הביטחון ואצל היועץ המשפטי לממשלה. ישיבה כזאת התקיימה לפני – דומני – כשלושה או ארבעה שבועות. היא התקיימה גם לנוכח הטענות שלי ושל המשטרה על כך שהרף שנקבע בפרקליטות לפתיחת חקירות במקרים האלה היה גבוה מדי, ובעיני המשטרה ובעיני הוא לא נותן מענה לצורך להביא עבריינים לדין. אני שוב אחזור ואסביר, כי הרבה פעמים יש פניות אלי, כולל במקרה הזה, של שרפת בובות בדמות חיילים. לצערי הרב, עקב ההיסטוריה של מדינת ישראל – שעוד לא עדכְּנו אותה בכמה תחומים – ההחלטות על עבירות של הסתה לאלימות, וביזוי, וכל מה שקשור להבעת עמדה או התבטאויות של אזרחים, הן לא בסמכות המשטרה. אנחנו, או: המשטרה רוצה מאוד לפתוח בחקירות ולהביא לדין, אבל כל עוד אין אישור פרקליטות לפתיחת חקירה ולכך שמדובר בעבירה פלילית, המשטרה בעצם לא יכולה לבצע מעצרים, לא יכולה לבצע פעולות חקירתיות; ואני רק אזכיר בהקשר הזה, למשל, כאשר בבצלאל פורסם מיצג ששם את תמונתו של ראש הממשלה ליד חבל תלייה, המשטרה חשבה שזו עבירה פלילית, פתחה בחקירה, והפרקליטות החליטה שזה לא עבירה וסגרה את התיק. ולכן, חשוב להבין שבמקרים הללו, שבאמת הם מקוממים, צריכה להיות גם פנייה מקבילה למשרד המשפטים ולפרקליט המדינה, או ליועץ המשפטי לממשלה, כי בלי האישור שלהם לא יכולות להתבצע פעולות חקירתיות. בכל מקרה, במקרה הספציפי הזה, לגבי הבובות שנתלו והבובות שנשרפו, אני כן מודיע שנפתחו תיקי חקירה, באישור הפרקליטות, בכמה מוקדים בארץ, דרך אגב, כיוון שהפעולות האלה היו, דומני, גם בבית שמש ובעוד מקומות – והמשטרה בימים אלה עובדת בכל הקצב כדי למצות את החקירה, להגיע אל המעורבים ולהביא אותם לדין. אני לא רוצה להיכנס לפרטי החקירה, אבל החקירה הזאת היא לא פשוטה, כי לא תמיד המעורבים עושים את זה בפנים גלויות, אבל החקירה מתנהלת. חשוב לי לציין, נוסף על כך – וזה גם נאמר כאן קודם על ידי חלק מחברי הכנסת – שאם אנחנו, כחברי הכנסת, באמת רוצים לטפל בתופעה המזעזעת הזאת, אכיפה בלבד – שהיא טיפול לאחר מעשה, במישור הפלילי –לא תספיק. המאמץ של כולנו חייב להתחיל עוד במערכת החינוך וההסברה בציבור הכללי, אבל במיקוד בציבור החרדי. אני מצפה מכל מנהיגי הציבור, ובפרט מאלה שנמצאים כאן, בכנסת, לגנות, לפנות לציבור, להביע את הזעזוע ולהוקיע, ובאמת, לנדות אפילו, את כל מי שמתבטא בצורה שלילית כלפי חיילי צה"ל, שמגינים על כולנו. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אלה שבאמת חשוב שיעשו את זה לא פה, לצערי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני אמרתי, ואני חושב שהדברים ברורים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אמרת בצדק – הפרקליטות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה ההצעות שלכם? להביא את זה לוועדה? מבחינתי הממשלה מסכימה. אני חושב שראוי לקיים על זה דיון המשך, או בוועדת החוץ והביטחון – – – <ענת ברקו (הליכוד):> הפנים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> למה ועדת הפנים? <אמיר אוחנה (הליכוד):> לא לא, אמרת, בצדק, הפרקליטות – – – <קריאה:> חוקה, חוק ומשפט. <ענת ברקו (הליכוד):> למה חוקה, חוק ומשפט? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> דרך אגב, צודק חבר הכנסת אוחנה, כי הדבר שהכי מעכב את עבודת המשטרה המיידית, או את התגובה המיידית, זה הרף הלא-ברור של מה זה עבירת הסתה. זו הבעיה. וכל עוד היא לא בסמכות המשטרה, והחקירה מתעכבת עד להחלטה אם בכלל זו עבירה או לא – זה חלק מרכזי מהבעיה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> חוקה, חוק ומשפט. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בסדר, אז גם הממשלה מציעה שזה יועבר לדיון המשך לעומק בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חוק ומשפט, אוקיי. הבעת עמדה – חבר הכנסת חזן, בבקשה. דקה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, אנחנו כבר שנתיים בכנסת הנוכחית, ואנחנו פעם אחר פעם רואים איך עולות המדרגות, מדרגה ועוד מדרגה, ואז זה גם מקפצה, ואולי מדרגות חשמליות, ומעלית, בהתנהלות של הפלג הקיצוני הזה, בפגיעה של ממש בציבור. וזו פגיעה בציבור כולו, לא רק בציבור החרדי – אלה שמעזים לצאת נגד אותם קיצונים ולהתגייס – אלא זו פגיעה במדינת ישראל כמדינה ריבונית שעומדת על עצמה. הדיבורים פה, בכנסת, הם חשובים. עצם העובדה שיש פה חברי כנסת – ונכון, חבל שלא כל חברי הכנסת הנוגעים בדבר באים ומדברים. הם חשובים עוד יותר. אבל אולי הגיע הזמן שאנחנו, בכנסת הזאת, לא נחכה להחלטות הפרקליטות, אלא אנחנו נקבע רף ענישה, בכלל בלי מקום לפרשנות. צריך להעניש את האנשים האלה באופן הכי קשה והכי חמור. אני אומר לכם, צריך אפילו להגלות אותם. אין להם מקום במדינת ישראל. כנראה אנחנו קצת נאיביים, או תמימים, או עוצמים טיפה עיניים, אבל השלב הבא זה שיישפך דם. וכן, הדם שכבר נשפך – כנראה הוא לא כזה מזיז, כי מה זה סריטה קטנה במצח של חייל, או מה זה איזו אצבע שנחתכה טיפה מאבן שנזרקה עליו? אבל אני לא רוצה שנתעורר כשיהיה מאוחר. אני חושב שצריכה ונדרשת פה התערבות של ראש הממשלה, שהוא ייקח את זה לידיים שלו ויפעיל את כל הגורמים הרלוונטיים, בשיתוף עם השר לביטחון פנים – שאנחנו יודעים שהוא יודע לעשות עבודה נפלאה, כמו שהוא עשה עד היום במאבק בטרור – ונחסל את התופעה המסוכנת הזאת – לא מכוערת ולא מבישה, פשוט מסוכנת. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת אוחנה, בבקשה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> תודה, אדוני היושב-ראש, העובדה שבמדינת ישראל יש חיילים בצה"ל, בצבא ההגנה לישראל, שמפחדים ללכת לבתיהם במדים – והם לא גרים בחאן יונס ולא גרים בעזה – היא חרפה, חרפה שאנחנו לא השכלנו עד כה לטפל בה, ואנחנו חייבים לאחוז את הדבר בידיים ולטפל בו. אמר בצדק השר לביטחון הפנים: יש הרבה שמאשימים את המשטרה; המשטרה היא לא הבעיה, המשטרה מוכנה לפתוח בחקירות, המשטרה מוכנה לעצור. מי ששם את הברקס אלה היועצים המשפטיים, זו הפרקליטות, שבשבילה חופש הביטוי הוא מוחלט. חופש הביטוי איננו מוחלט, לא בישראל ולא בשום דמוקרטיה אחרת. חופש הביטוי איננו כולל הסתה לאלימות. מה שראינו עכשיו, אדוני, ובזה אנחנו דנים, זו הסתה מפורשת לאלימות – ועוד נגד מי? נגד חיילי צה"ל, נגד אלה שמגינים עלינו. חובה עלינו להתייצב ולהגן עליהם. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בעד או נגד העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת החוקה, חוק ומשפט. נא להצביע. ההצבעה החלה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני בעד ועדת הפנים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אם אין הסכמה, זה יועבר לוועדת הכנסת. <ענת ברקו (הליכוד):> למה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כי אני לא אהבתי כמה דברים – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> כי אתה רוצה לסכל את זה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 12 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום בנושא: בובות חיילים ודגלי ישראל בלהבות ל"ג בעומר בשכונת מאה שערים תועבר לוועדת הכנסת, והיא תכריע לאן זה יעבור. <הצעות לסדר-היום> <מערכת הבריאות במסגרת התוכנית הממשלתית לצפון> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 6760, 6765, 6773, 6800, 6825, 6849 ו-6850, בנושא: מערכת הבריאות במסגרת התוכנית הממשלתית לצפון. איל בן ראובן, חבר הכנסת, בבקשה, נכבדי. עד שלוש דקות. אחריו – חברי הכנסת שאשא ביטון, מוטי יוגב, עבדאללה אבו מערוף ומאיר כהן. בבקשה, אדוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כבוד חברי בכנסת, בחודשיים האחרונים ביקרתי בשלושת בתי-החולים הגדולים בצפון: בית-החולים לגליל המערבי בנהריה, פוריה בטבריה וזיו בצפת. פגשתי מנהלים וצוותים רפואיים הראויים לשבח על עבודתם המסורה. אבל לא לכך מכוונת הצעתי לסדר-היום. כבוד השר, עולות מהשטח בעיות קשות ומסכנות חיים; לא ייתכן שתושבי הצפון ימותו יותר ויטופלו פחות בעקבות חוסר במכשור מתקדם ובכוח אדם מוכשר ומתאים לנושאים החשובים כל כך, שעניינם חיים ומוות. לדוגמה, אדם שקיבל שבץ מוחי בקריית שמונה או בעין זיוון, ונדרש לטיפול שקיים ברמב"ם בחיפה או באיכילוב בתל אביב, אך לא קיים בצפת, ייפגע קשות משיתוק אפשרי או חוסר יכולת לשיקום, ועד מוות. הנושא הכאוב ביותר הוא אולי הסטודנטים, אלו שלומדים בפקולטה לרפואה בצפת ובסיום לימודיהם שואלים: ומה עכשיו? והתשובה ברורה: תל אביב. בצפת יש כירורגית ילדים אחת, וכשהיא נוסעת לחו"ל, אין ניתוחים הכרחיים לילדים. בבית-החולים פוריה בונים מרכז שיקומי חשוב ביותר, אבל אין תקנים להכשרת סגל שיפעיל אותו. ואני תוהה, הרי זאת עבודת מטה בסיסית. הערות כאלה נשמעות בכל אחד מבתי-החולים. עוד דוגמה היא מכשירי ה-MRI, שכבר נמצאים בבתי-החולים אבל התפוסה בהם נמוכה, כיוון שקופות החולים שולחות את תושבי הצפון לניידות אבחון רחוקות, ובאיכות נמוכה, וכל זה רק מהרצון להרוויח עוד כמה שקלים. חברי הכנסת, בתי-החולים – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – בצפון, בקריית שמונה – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> חברי הכנסת, בתי-החולים הממשלתיים בצפון כמעט שאינם זוכים לתרומות. למה? כיוון שהתורמים – וכבודם במקומם מונח – רוצים לראות את שמותיהם על שלט במרכזים גדולים במרכז. כל תקציב בתי-החולים בצפון, או כמעט כולו, הוא תקציב ממשלתי, והתוצאה היא מחלקות עם מסדרונות ורצפה שחורה, לצד – כן, גם מחלקות מעטות שנבנו לאחרונה ומאירות טיפה אור בעיניים. ברור שבמצב חירום בבית-החולים שבצפת יהיה מרכז לפינוי נפגעים. אומנם תוכנית לבניין ממוגן קיימת, אך הוצאתה מהדף אל הפועל נראית הרחק הרחק מעבר לאופק. מה עוד לא נאמר על הטיפול המסור והמרגש בפצועים הסורים ותקציבים שאינם מגיעים בהתאמה להוצאות הטיפול? אומרים לי מנהלי בתי-החולים: איננו יכולים לתת לילד סורי חצי טיפול; אם מטפלים בילד הזה, זה יהיה בסטנדרט של כל טיפול בפצוע וחולה ישראלי, ובצדק. חברי הכנסת, לצד שיפורים קיימים – ויש שיפורים קיימים, כמו מרכז סרטן בצפת ומרכז שיקומי בפוריה, ועוד – ניצבת תמונה כללית מדאיגה ומקוממת, ויש איזו מין תחושה של איפה ואיפה. אם יורשה לי, גם בתוכנית הצפון, שכרגע נמצאת בשלב המילים על הדף ובדיקת מה אמיתי ומה לא – והסקפטיות, לצערי, גדולה – תחום הבריאות בתוכנית נראה כרגע מעט מאחור. לכן אני אבקש לקיים דיון ייחודי ותשובות אשר לאיך מתקדמים ומביאים את מערכת הבריאות בצפון למקום שבו לא נחוש שם, בפריפריה, כאילו נשכחנו מאחור. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת שאשא ביטון, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אבו מערוף. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אדוני כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, תודה על הדיון החשוב הזה, אבל אני רוצה לפתוח אותו דווקא בנקודות החוזק והאור שהתרחשו בשנים האחרונות בתחום הבריאות בצפון, כי לאחרונה זה לא הדיון הראשון, והיו אין-ספור תוכניות שמציגות באופן שחור משחור את נושא הבריאות בצפון, ואני מודה שזה מאוד מאוד מבהיל – וגם לא מאוד נותן תקווה, אגב. כשאני מסתכלת על התהליכים שהיו בשנים האחרונות – אם זה חיזוק כל נושא הניתוחים וכלי הדם בפוריה, שזה מרכז מצוינות לכל דבר ועניין, אם זה נושא הפגייה, אם זה נושא מרכז הסרטן שמקימים בצפת, אם אלה תחומים נוספים שמחוזקים בבית-החולים נהריה – זאת אומרת, יש תהליכים חיוביים שקורים בתחום הבריאות בצפון. למה חשוב לי לומר את זה? חשוב לי לומר את זה כי זה מוכיח שאפשר שגם בפריפריה יהיו מרכזי מצוינות, שירצו להגיע אליהם מיטב המומחים והמתמחים בכל אחד מהתחומים האלה. כאן בעצם נכנס התפקיד שלנו לסיפור הזה. אז אנחנו ניסינו באמצעות תוכנית הצפון לחזק את שירותי הרפואה בגליל – אני שמה רגע דגש על הנושא של הגליל – אם זה בצמצום תורים, אם זה בנושא של הגדלת מספר המיטות בבתי-החולים, אם זה במרכז השיקום שאנחנו מחויבים להקים שם, ובעוד תחומים נוספים. אבל מה מסתבר? מסתבר שהסיפור הגדול זה לא רק העניין של המשאבים שהמדינה מביאה, זה לא רק מה שאנחנו מוכנים להשקיע ולשים שם, אלא זה בכלל עניין תפיסתי. ולמה אני אומרת עניין תפיסתי, חבר הכנסת בן ראובן? כי כמו שאתה אמרת, המדינה כבר השקיעה: השקיעה MRI – אני הייתי עם כבוד השר בבית-חולים צפת כשאנחנו חנכנו את זה; יש שם מכשיר מהמתקדמים לא רק בארץ, אלא בכלל באזור שלנו, עם אנשי צוות מומחים, שאתה יכול לקבוע לשם תור לא בעוד שלושה חודשים או חצי שנה, אלא מחר, מחרתיים ובעוד שבוע. ומה עושות קופות החולים? שולחות. שולחות לאן? שולחות לעפולה, שולחות לחיפה, שולחות למרכז, עם תורים במרחק של שלושה חודשים, חצי שנה ואפילו יותר. גם בתשעה חודשים ושנה אני נתקלתי, כן, חד-משמעית, במעבדות, חבר הכנסת כהן – במעבדות שהן פחות טובות, פחות איכותיות – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אני לא מטיל ספק בדברים – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> לא, אין בעיה, אני שמחה שאתה שואל, כי חשוב לי לחדד את זה. – – במעבדות שהן פחות טובות – כי אלה ניידות בדרך כלל – ממה שמסוגלים לתת בבית-חולים זיו, שאנחנו כל הזמן אומרים, הרפואה בצפון היא פחות מתקדמת – אז הנה, פה היא מתקדמת פי כמה וכמה, ושולחים דווקא למקום שבו זה פחות מתקדם. עכשיו, אלה שיקולים כלכליים של הקופות. נקודה. עכשיו, לא תגיד שמדובר באיזה סכומים – באיזה פערים גרנדיוזיים; אנחנו מדברים על סדר גודל של 50 שקלים פער לבדיקה, בין אם ישלחו אותם לבית-חולים זיו או נהריה לבין אם ישלחו אותם לעפולה, לחיפה או למקומות אחרים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> זה לפחות מה שהם מדווחים. אבל כך או כך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> שנייה, כבוד היושב-ראש. כך או כך, אני חושבת שהסיפור הזה לא מצדיק. מה שאני מנסה לומר זה שאנחנו צריכים לדאוג שהתפיסה כאן תהיה כזו שגם בפריפריה אפשר לתת שירותים איכותיים, וכשהמדינה כבר משקיעה בפריפריה, שהקופות ידאגו לקבל את השירותים ולתת את השירותים לתושבים שנמצאים שם, קרוב למקום מגוריהם. חבר הכנסת כהן, רציתי לומר לך אבסורד יותר גדול – מי עושה את זה? קופת חולים כללית. רוב המבוטחים בעצם, רוב האנשים שמבוטחים בגליל הם בקופת חולים כללית, מעל 70%. <מאיר כהן (יש עתיד):> למה – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> מעל 70%. אז מה קורה בעצם? הם בני ערובה של הקופה, שבמקום לנצל את המשאבים שקיימים בפריפריה בצפון, הם שולחים אותם החוצה, למרכז, ואת השינוי הזה, כבוד השר – הייתי בתקשורת עם המשרד שלך, אני יודעת שאתם מאוד חזק בנושא הזה. אני חושבת שזאת המלחמה שאנחנו צריכים לעשות, כי אתה כבר מגיע – אני יודעת כמה פעמים אתה הגעת לצפון וכמה אתה משקיע בכל אחד מבתי-החולים, וכמה חשוב לך לפתח שם את הרפואה, ובסוף הקופות בוחרות שלא להשתמש בהשקעות שלך. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר יעקב ליצמן שר הבריאות, הדיון הזה נעשה לא במקרה. אנחנו דנים הרבה פעמים, ובאופן מתמיד, לא רק בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, עכשיו גם בוועדה לצדק חלוקתי, בעניין הבריאות. הדיון הזה לא מפחית מהחשיבות שאכן משרד הבריאות ושר הבריאות, במיוחד שר הבריאות הנוכחי, משקיע וישקיע וממשיך להשקיע במערכת הבריאות, ומקדם. אבל אנחנו דנים באופן ספציפי בתוכנית ההצהרתית, שעשו ממנה משהו מאוד חשוב, לצפון – שר האוצר וכבוד השר דרעי וראש הממשלה – של 15 מיליארד שקל, ואמרו: אכן, יש שם בבריאות – יש כסף, אני בטוח שהשר ליצמן יודע, אבל הכול על הנייר בלבד, ואין כסף חדש חוץ מהכסף של תקציב משרד הבריאות, שישנו, 2017–2018 וקצת, חלק מ-2020. אבל העניין החשוב הוא לאן ילך הכסף הזה, אם אכן יש כסף, ואכן יהיה שימוש בכסף הזה לצורך מה שאנחנו רוצים לקדם במערכת הבריאות בצפון בכל התחומים: מיטות, קיצור תורים, רופאים חדשים, מומחים, מתמחים, אחיות ובכלל, גם כוח עזר. אם אנחנו נדבר, השר יגיד שאכן יש 2.5 מיליארד ש"ח לצפון, אבל בעצם הכול זה מספרים, וכל עוד אין רגולציה ולא יודעים אם אכן קופות חולים משתמשות בכסף הזה לקיצור תורים, למכשור רפואי, לרופאים מומחים או מתמחים, זה יישאר על הנייר, ואין איפה להוציא את הכסף, לא יהיו הוצאות. למשל, יש סעיף של תוכנית למתמחים, תקצוב של 175 מיליון שקל. אבל אם אין רופאים? יש שם רופאים, אבל אין תקנים. בפועל אין תקנים. אני מכיר עכשיו יותר מ-20 רופאים שרוצים לעבוד, רוצים להתחיל התמחות, אבל אין תקן. אז – לא יודע איך – יש כסף, אבל אין תקן. אז זה בכלל זה לא שווה כלום. אם נביא מומחים, וניתן למומחים 100,000 שקל לחודש, אני לא חושב שזה הפתרון. הפתרון הוא לתת למתמחים, שאכן נגיד שבמחלקה x, y, z, למשל טיפול נמרץ, יש הרבה שרוצים לעבוד – לא מזמן דנו בעניין טיפול נמרץ והמיטות החסרות בטיפול נמרץ; אין מקום, ויש הרבה חולים שמטופלים במחלקות הפנימיות כי אין מיטות בטיפול נמרץ. אפשר להשקיע שם, וצריך להשקיע שם. אין רופאים, אבל יש הרבה רופאים שרוצים התמחות בטיפול נמרץ. אחיות – יש הרבה אחיות מובטלות, פי שניים מאשר במרכז, שרוצות לעבוד, אבל אין תקנים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> מכשיר MRI – אני יודע, כבוד השר, יש מכשירים, ועכשיו יש תוכנית – בכל בית-חולים MRI, אבל MRI לא מספיק. למה לא PET-CT, למשל, בבית-חולים נהריה? לא אומר בית-חולים צפת, שכן צריך לעשות שם. אני מבקר בבתי-חולים, והם רוצים, לא רק רוצים. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> יש PET-CT בצפת. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בצפת יש, בנהריה. בכל בית-חולים צריך להיות. התוכנית שבכל בית-חולים יהיה MRI זאת תוכנית מבורכת, ואנו מברכים, והשר עושה את הכול, אבל זה לא מספיק; צריך ייעודים ושיעורים ספציפיים, לא רק מספרים על הנייר, מה שכתוב כאן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, זה לא הצעת חוק. זו הצעה לסדר, כל אחד לוקח שבע דקות... <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> יש כאן דברים הזויים לחלוטין, שלא צריך אותם למערכת הבריאות. למשל, בינוי חדש והשקעה בפרויקטים שלא – לא יודעים איזה פרויקטים; אין פרויקטים בבתי-חולים שנשקיע בהם 740 מיליון שקל. אין פרויקטים. נשקיע במיטות, בהוספת מיטות, בהוספת תקנים – זה מה שצריך להשקיע; בקיצור תורים, בחדרי ניתוח – זה מה שצריך להשקיע. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אחרון הדוברים, ואחריו ישיב שר הבריאות יעקב ליצמן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, שני דברים, חברת הכנסת שאשא ביטון, אני רוצה להוסיף מניסיוני, אדוני השר. האחד זה – אני מברך על התוכנית, ויודע שהוקצו משאבים, והשר עושה כמיטב יכולתו – אני מלווה את זה. יישר כוח, ובכל זאת אני מציע שני דברים – האחד, אדוני השר, שהוא ממש בידיך: הרי מתקצבים את הקופות; התקצוב של חוק בריאות ממלכתי הוא לפי קפיטציה, אדוני השר, אתה יודע, ומה שקורה, בניגוד למקומות אחרים בעולם, שאם, נניח באנגליה, זה לפי הקפיטציה, ולאזור מסוים מגיע כך וכך – זה הסכום, יש רגולציה שדואגת שהסכום של הגליל, שניתן לקופות החולים, יוצא בגליל. לצערי הרב – ואני מלווה את זה, וחקרתי את זה לעומק, כי פתחתי מרכז מיון קדמי בדימונה – לצערי הרב, בארץ אין רגולציה כזאת. אני מציע לך, אדוני השר, לעשות אפילו איזה פיילוט – כמה כסף מוקצה מכוח הקפיטציה לגליל בקופת חולים כללית – לדאוג שכל הכסף יוצא בגליל, כי יש נטייה להוציא כסף במקומות שהם תלויי כוח אדם, במרכז הארץ וכהנה – אחד. הדבר השני שמאוד חשוב לעשות – ולא שאני מטיל דופי בקופות החולים, יש להן שיקולים כלכליים, אבל בסופו של דבר, כשאני מטייל במגזר הבדואי, ואני רואה את הפריסה של קופת חולים כללית, ומרפאות שנמצאות בסוף העולם, אין לי אלא לברך אותן על כך. הדבר השני, שהוא מאוד חשוב – חברת הכנסת שאשא ביטון, את גרה בקריית שמונה, ובשנה שעברה הייתי ער לחילופי הדברים בין השר לבין הרשות. הנושא של רפואה דחופה הוא חשוב מאוד מאוד, לפני שאנחנו מדברים על הוספת מיטות וקיצור תורים. לא יעלה על הדעת שאדם בקריית שמונה או בכל מקום בגליל לא יוכל למצוא מענה רפואי בשעה 24:00 או 01:00 בלילה. לכן, תשימו דגש על פיתוח הרפואה הדחופה בשעות הלילה. ואני רוצה לסיים במשפט אחד – ראוי שגם ראשי הרשויות ייכנסו לעניין. חבריא, אין מה לעשות, כשאתה ראש עיר, אתה אחראי לכול, ולא יכול להיות שראש עיר כזה או אחר יגיד לי: תשמע, אם שר הבריאות לא יבוא להקים לי חדר מיון קדמי, אני לא אקים, ואם שר הבריאות לא ייתן לי את כל הכסף, אני לא אקים. אני רואה, חברת הכנסת שאשא ביטון, במנהיגות המקומית בכל יישוב בגליל, שותף מלא לחיזוק הרפואה בפריפריה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. שר הבריאות, בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאקריא את התשובה הפורמלית של המשרד, אעיר כמה דברים: א. אני בעד שכל בית-חולים, תהיה לו מחלקת שבץ מוחי. מחייב. אני בודק את זה. לא מספיק שתהיה מחלקה, אני צריך רופאים לזה. אני צריך מומחים לזה. זה לא סתם. לאחרונה התקדמנו בזה, ואני מחפש – אני בודק את זה ממש, בשבועיים האחרונים, אם יש מצב שאני יכול לבצע שכל מחלקה – לחייב כל בית-חולים במחלקה אחת של שבץ מוחי. אני חושב שזה חשוב לציין, מבחינה רפואית, כי אדם שעובר שבץ מוחי, אם הוא מקבל צנתור ראש, מוח, בתוך שמונה שעות, שש שעות, תלוי כמה, תלוי איזה סוג – מצילים אותו, הולך הביתה רגיל. ולכן. ב. שכחתם שאני – מענקים לפריפריה, שחידשנו את זה עם שר האוצר. אני רוצה רופאים מומחים, לא רוצה מתמחים. אני יודע שיש לי בעיות עם זה, כי ההסתדרות רוצים. אני בעד מומחים, כדי לשפר את הרופאים של הפריפריה. ג. הפצועים מסוריה – אז קודם כול, הממשלה התחילה לשלם. מתחילים לשלם, נגיד את זה ככה. עוד לא שילמו. ברור שזה חלק מהבעיות של כמה בתי-חולים בצפון. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> מה זה קשור? סליחה, אני חייב להתבטא. מה זה קשור, הפצועים, לשירות מערכת הבריאות והשירות הרפואי ולקיצור תורים? עם כל הכבוד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אם במקום להפריע לי, היית – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> סליחה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תן לשר לענות בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא רציתי להפריע למכובדי, לידידי הטוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר מדבר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אבו מערוף, תקשיב, במקום להפריע לי – אם תאהב את זה או לא, אני אענה על זה. יש בצפת, בזיו, ויש בנהריה, הרבה פצועים סורים, בלי לפרט פרטים. זה מכניס את בתי-החולים לגירעון עצום. מי ישלם על זה? אני לא. אני לא אשלם לבית-חולים יותר מאשר יש לו בתקציב ממני. מאיפה אקח כסף? אז למה אתה אומר לי שזה לא שייך? שייך, ועוד איך שייך. אם אף אחד לא יבין שצריך לשלם עבור הפצועים – מדובר על אלפי פצועים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אתה מבין – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מבין בדיוק מה אני עושה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אומר, עניי עמך קודם. יש לי פצועים ישראלים, אני צריך לדאוג להם קודם. ואם אני לא אקבל תקציב ממשרד הביטחון או האוצר, אני אגיד לבתי-החולים לא להביא. <נחמן שי (המחנה הציוני):> פצועים מסוריה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אין סיבה שמערכת הבריאות לא תקבל. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, אבל עד רגע זה לא קיבלו את הכסף, וזה יוצר גירעונות לבתי-חולים מסוימים, ולכן זה בהחלט פוגע בבתי-החולים האלה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ברור, זה עמלות עצומות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז אל תגיד לי שזה לא שייך. שייך, ועוד איך שייך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ברור, המדינה צריכה למממן את זה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. הנושא הבא – אתם יודעים שיש בעוד כמה שבועות חנוכת הבית בזיו, מחלקה אונקולוגית. זה סופר-חשוב. אני התחלתי את זה עוד כשהייתי סגן שר. הצעתי להם אז כסף, לא משנה. הגיעו. יש חנוכת הבית. יש להם גם PET-CT, אבל. עוד מעט אגיע גם לזה. אדבר כאן. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> שינוי דרמטי. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> דרמטי, אני מסכים. הם קשורים גם לבית-חולים שיבא, במקצועית, בכמה דברים. זה טוב. אגב, ידעת שיש רופא מנתח משיבא, רופא לב, מנתח לב, שבא פעם בשבוע לפוריה ומנתח בהתנדבות? פרופ' רענני, מהכי בכירים בארץ. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא בטח נוהג שעתיים הלוך שעתיים חזור. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. הוא עושה יום שלם – אם אני לא טועה, יום שני, לא זוכר איזה יום – יום שלם בהתנדבות. אז – יש דברים שנעשים. לא מספיק. אז אם יש מחלקה אונקולוגית, אנחנו מחדשים את זה. הנושא הבא – וזה לשאשא ביטון: את נקבת בנושא של קופות החולים, ואני רוצה טיפה להרחיב על זה. קופת החולים דואגת לכיס שלה, ואז היא מנהלת משא ומתן עם כל בתי-החולים. קשה לי להתערב במשא ומתן הזה, אבל אני יכול להגיד לך חד-משמעית, שהרבה הרבה דברים לא מצאו חן בעיני במשא ומתן. לפעמים מורידים מדי במחירים – יש הרבה דברים שם. היום MRI לא חסר, ואפשר, כפי שמישהו ציין – לא זוכר מי שאמר את זה, שבפריפריה – מי אמר את זה כאן? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני אמרתי. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אפשר להגיע ביום אפילו. מיום ליומיים. אפשר. ולכן אני אגיד לך חידוש – אמרתי את זה לפני כמה ימים, ואני אחדש את זה בכנסת: אני בכלל נתתי הוראה לבדוק את האפשרות שלא יכול להיות שקופות חולים, יש להן גם בתי-חולים. יכול להיות שצריך להפריד, צריך להפריד. אין לי שום בעיה שיש לקופות חולים x, אבל לא יכול להיות, כי הדאגה לקופת חולים היא בסתירה לדאגה לבית-חולים, ולכן יש לנו – – – כאן כל הזמן, ויש לי בעיה עם זה. לא בטוח שאני יכול לבצע את זה, אל תחשבו. ביקשתי בדיקה, ואני מבין שיש בעיה, אם זה משפטי – אני לא יודע, אבל אני בהחלט בודק את זה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אבל כבוד השר, אפשר ברשותך עוד פתרון, שבקיצור תורים, למשל – נכון יש את התוכנית לקיצור תורים? בשביל שהאזרחים ירגישו את זה, לתקצב את בתי-החולים ולא את קופות החולים, ואז אנחנו נראה שבאמת בתי-החולים יכולים לקלוט אותם. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אם אני צריך להסביר את הנושא הזה אני צריך לפחות עוד שעה וחצי, שעתיים, ואין לי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> שוב בוועדה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בוועדה אין לי בעיה. <אלי אלאלוף (כולנו):> יש דיון בשבוע הבא, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה? <אלי אלאלוף (כולנו):> קיצור תורים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, אבל לזה אני אשלח את המנכ"ל. הנושא של קופות חולים, וכל הדברים האלה, שיש להם MRI בבית-חולים מסוים ושולחים לרחוק – כל זה צריך לקרות. מטפלים בזה. אבו מערוף, הנושא של PET-CT – אני בודק בימים אלו אפשרות להביא ליושב-ראש ועדת העבודה של הכנסת – וצריך אישור של הוועדה – לתת לכל בית-חולים PET-CT. אני בודק. אני צריך אישור, שיהיו כמה דברים שם – אתה מכיר את זה, אדוני יושב-ראש הוועדה. <קריאה:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מספרים זה לא מעניין. אני צריך בכל בית-חולים PET-CT. זה מה שאני צריך. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – את זה ב-81,000 אזרחים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, יש התנגדות גם באוצר. אגב, גם במשרד הבריאות יש התנגדות לזה, אבל אני מאלו שדווקא תומכים. אני חושב שצריך את זה. אני חושב שציוד רפואי – מה שיש יותר מודרני רק עוזר, רק מציל נפשות, וגם – גם עם הטענה שאומרים לי כל הזמן, שזה רק מגדיל הוצאות, עם כל הכבוד, זה שווה, אם זה מציל נפשות – וזה מציל. אם יש PET-CT, אם יש MRI – עובדה, זה מציל אלפי אנשים, לכן אני מאוד בעד הדברים האלה. עכשיו ברשותך, אדוני, אני אקריא את התשובה – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> עכשיו ברצינות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> עכשיו ברצינות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> עד עכשיו היה ברצינות. עכשיו אני גם אקרא לכם. עכשיו אני צריך לפרסם לפחות מה שעשינו, וכל הדברים האלה. בנקודות אני אעשה את זה. ראשית, ברצוננו לציין כי החלטת הממשלה בנוגע לחיזוק הצפון מבטאת את העדיפות הגבוהה שמייחסים הממשלה ומשרד הבריאות לשיפור השירות הרפואי בצפון, וזה נמצא בעדיפות גבוהה במיוחד מבחינת המשרד. החלטת הממשלה האמורה נועדה להגדלת הזמינות והאיכות של השירותים במערכת הציבורית במחוז הצפון ולהתאמת מערכת הבריאות למגמות החברתיות-כלכליות והתרבותיות בפריפריה בכלל ובצפון בפרט, כחלק מעמודי האש של המשרד ובהתאם לדוח הוועדה לחיזוק הצפון, דוח גרוטו, שיזם המשרד, ומהווה יישום ישיר של ההמלצות והעדיפות הגבוהה ביחס של המשרד לנושא. אנו סבורים כי פרק הבריאות בהחלטת הממשלה הוא חלק ממתן פתרונות נרחב לתושבי הצפון, תוך חיזוק השירותים הרפואיים בהתאם למדיניות המשרד להעדפת הפריפריה, לרבות יישום המלצת ועדת גרוטו בדבר פתיחת מרכז שיקומי חדש בבית-החולים פוריה, מהלך שהוגדר על ידי כל המומחים כנמצא בראש סדר העדיפויות בהיבט הרפואי ומבחינת פריסת השירותים. להלן פירוט הפעולות מרכזיות במסגרת ההחלטה: א. המשרד מסיים בימים אלה את הקצאת המיטות לשנים 2017–2022 למערכת הבריאות. במסגרת התוכנית הושם דגש על צורכי הפריפריה וצורכי האוכלוסייה בצפון כפי ששוקפו על ידי בתי-החולים. במסגרת התוכנית המשרד מקדם פתיחת יחידות טיפול בשבץ מוחי – איל, זה מה שדיברנו – בכלל בתי-החולים בצפון – ואני מוסיף לזה גם: בעוד מקומות ­– ויחידות שיאפשרו פיתוח שירותים נדרשים נוספים. אף-על פי שתוכנית זו אינה מספקת מבחינת ההיקף ומערכת הבריאות עודנה במחסור, בתוכנית הנוכחית יינתנו גם תקציבים לבינוי ופיתוח המיטות הללו. ב. כחלק מתוכנית למשיכת כוח אדם רפואי לפריפריה ולחיזוקה הוחלט על חלוקת מענקים לפריפריה בלבד לשנת 2017. התוכנית כוללת הקצאת מענקים לטובת מומחים שייקלטו בפריפריה, בהתאם לצרכים המקומיים בכל בית-חולים בפריפריה, ומענקים לטובת מתמחים ברפואת המשפחה שיתחילו התמחות בפריפריה בשנת 2017. ג. כחלק מהתוכנית הלאומית לקיצור תורים יוקצו 520 מיליון שקל, שיועברו בעיקר לקופות החולים, בגין גידול בפעילות בטופסי 17, וגם תוספת כוח אדם, לשחרור צווארי בקבוק בנושא והצטיידות של חדרי הניתוח. בימים אלה מסתיימת הרחבת חדרי הניתוח בפוריה, שיסייעו רבות בנושא. ד. תוכנית ה-MRI כוללת הקצאת רישיונות וסיוע במימון הקמת מכשירי MRI בכל בתי-החולים בצפון ובדרום, וכן בהפעלת ניידות MRI באזורים מרוחקים בדרום ובצפון. מעבר לזה, המשרד מתגמל את הקופות על הגדלת הפעילות וקיצור משכי ההמתנה גם בנושא זה. ה. הוקם בבית-החולים זיו מאיץ, במטרה לקדם את בית-החולים כמרכז טיפול אונקולוגי בצפון, ונוסף על כך מתחיל בימים אלה לפעול בבית-החולים מכשיר CT-PET. ו. הוחלט על הקמת בית-חולים שיקומי בפוריה, ותכנונו מתקדם בקצב מהיר. ז. שירותי בריאות התלמיד בצפון חזרו לתפעול המדינה החל בחודש פברואר. הוחל בפועל סל שירותים בטיפת חלב One Stop Shop לעולים לכיתה א' בשנת הלימודים תשע"ז – סך הכול 25,000 תלמידים מועמדים. ח. המשרד מקדם תוכניות התערבות שונות, ייחודיות וייעודיות לתושבי הצפון, בנושאי גמילה מעישון וקידום אורח חיים בריא. אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד שלא הכינו לי. אני באתי בטענה לבית-חולים יוספטל באילת: אין שם צנתורי לב. איך זה יכול להיות? זאת אומרת, כשמישהו חלילה וחס מקבל התקף לב שם – צרה צרורה. ולכן הגענו לסיכום עם קופת חולים כללית, ועם המשרד – אני עדיין דורש שיהיה רופא מצנתר, אבל עד אז, אנחנו הקצבנו עוד הליקופטר מיוחד להביא חולים שקיבלו התקף מייד לסורוקה, בלי להפסיד זמן. לסיכום, משרד הבריאות פועל רבות לצמצם פערים בין המרכז והפריפריה ולחיזוק כלל שירותי הבריאות בצפון. אני מציע להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, של אלי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. הבעת דעה – בבקשה, אדוני חבר הכנסת חנין. רק תקפידו על הזמנים. דקה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, תודה, קודם כול, על תשובתך, ותודה על הפעילות שאתם עושים בנושא הזה, של בריאות בפריפריה, אבל הפערים הם עצומים. אני מלווה את עבודת פורום הבריאות בצפון, ואנחנו מדברים על פערים לא רק בתוצאות וברמת הבריאות הנמוכה יותר בצפון אלא גם במספר הרופאים, שזה אבסורד מוחלט. אנחנו מדברים על אזור שיש בו יישובים שבהם זה תחום לימודים מרכזי, יישובים ערביים, ועדיין יש בצפון פחות רופאים לנפש מאשר באזורים אחרים בארץ; אנחנו מדברים על פערים במיטות; אנחנו מדברים על פערים בנגישות. למשל, בית-החולים בנהריה כמעט בלתי נגיש, בגלל הכביש המאוד-מאוד צר, שמאפשר לאנשים למות חמש פעמים בדרך, לפני שהם מגיעים לבית-החולים. ולכן, צריך פה טיפול מערכתי, רב-משרדי, ובמיוחד הקצאה תקציבית גדולה. וזה לא נמצא רק בידי משרד הבריאות. הכתובת היא הממשלה, שר האוצר, אבל קודם כול – ראש הממשלה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, השר הציע שנעביר את זה, חבר הכנסת אלאלוף, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להמשך דיון. אז אנחנו נצביע. בבקשה. אני מבקש מכולם – אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 11 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם כן, ההצעה לסדר-היום מועברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להמשך דיון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אדוני סגן המזכירה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הפיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות, התשע"ז­­–2017, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <בחירתו של מי שרצח שישה אנשים בבית הדסה לראש עיריית חברון> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: בחירתו של מי שרצח שישה אנשים בבית הדסה לראש עיריית חברון, מס' 6833, 6835, 6837 ו-6852. ראשון המציעים – בצלאל סמוטריץ, חבר הכנסת, בבקשה. נא הקפידו על הזמנים. שלוש דקות, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> 30 דקות, אדוני? <היו"ר מאיר כהן:> שלוש דקות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, אז באמת, נושא ההצעה לסדר-היום הוא העובדה שטרוריסט, מחבל, תייסיר אבו סנינה, שם רשעים ירקב, שהיה אחד הגורמים המובילים בפיגוע שבוצע ב-1980 באזור בית הדסה, שבו נרצחו בדם קר שישה אזרחים וחיילים ישראלים – אותו אדם נבחר בשבוע שעבר לראש עיריית חברון. הוא מה"פתח", הוא לא מה"חמאס". הוא מאלה שאנחנו רוצים לעשות אתם שלום. עכשיו, שמעתי אמירות: טוב, נו, תפנימו שגם מי שבעברו היה מחבל יכול לחזור בתשובה ולרצות לעשות שלום. דא עקא, שמי שיפתח את עמוד הפייסבוק שלו – כולו שירי הלל לגיבור הגדול מאותו הפיגוע הנורא; מי שירצה יוכל לראות סרטון שרץ ברשת, שממש עכשיו הוא עושה סיור לתלמידות, תלמידות בבתי-הספר בחברון, ועומד למעלה על הגבעה ומסביר להן: פה עמדנו, ופה עשינו, ופה חיכינו ופה ירינו בהם, והכול בצחוקים ודאחקות – זאת גאוותו על רצח בדם קר של שישה ישראלים, והוא נבחר לראשות עיריית חברון. אז אני באמירה ראשונה קורא לממשלת ישראל שלא לשתף אתו פעולה בשום פנים ואופן. לדרוש מנשיא ארצות הברית, שמגיע לכאן בשבוע הבא, לדרוש מאבו מאזן להדיח אותו מתפקידו, ויש לו, על פי החוק הפנימי ברשות הפלסטינית, סמכות לעשות את זה. אגב, לפני 37 שנה, כשבוצע הפיגוע, אז, בעקבות אותו הפיגוע – זה ה"בדמייך חיי" שלנו – קיבלה הממשלה החלטה לחדש את היישוב היהודי בחברון, ואני חושב שהממשלה צריכה לקבל עכשיו החלטה נגדית שתחזק מאוד את היישוב היהודי בחברון. אבל אני לא יכול גם שלא לדבר על הצד השני של המטבע, וזה מקומם אותי – אירוע שקרה הבוקר. 06:30, בבוקר, על כביש 60 בין עפרה לצומת המשטרה הבריטית – יורדים למטה את הירידה, מי שמכיר, לוואדי חרמיה – עשרות פלסטינים מחבלים טרוריסטים חוסמים את הכביש ורוגמים באבנים רכבים ישראליים. יוצאים שני תושבים בסכנת חיים – חבל על הזמן – ומי שלא היה במארב אבנים כזה מעולם – ואני לא מאחל לאף אחד לעבור את זה, לא יודע מה זה – ועשו שימוש בנשק האישי שלהם לצורך הגנה עצמית. הם עד לרגע זה, שאנחנו מדברים פה, ב-15:15, מוחזקים בתחנת משטרה, נחקרים באזהרה וחשודים. על מה? מה, אקדח זה קישוט? זה צעצוע? בשביל מה יש לנו אקדחים? אני ביקשתי פה – עשו לי כאן איזה – אני אעבור לכם ממש על הימים האחרונים. אז דיברנו על האירוע הבוקר. במקביל הייתה הפרת סדר-היום, של 50 פלסטינים באזור פסגות; ב-13:45 – צמיגים בוערים על ציר 60 באזור עין יברוד; אתמול – זריקת אבנים לעבר קו אגד 468 דרומית לעפרה; חסימת צירים עם שישה צמיגים בוערים דרומית לעפרה; עוקף חוסאן – זריקת אבנים מסיבית עם פצועה קל; 11:15 אתמול – הצתה בגדר היישוב כוכב יעקב; 11:40 – זריקת אבנים על ציר 60 מכיוון סינג'יל; 18:10 – זריקת אבנים באזור פסגות; שלשום, 15 במאי למניינם, 14:50 – זריקת אבנים על כוח צה"ל. הצתות סמוך לציר. הבוקר, אגב – לא אמרתי, שמעתי את זה מחברים – זריקת אבנים במשך 20 דקות על השער האחורי של בית אל ב'. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה המסקנה? <נורית קורן (הליכוד):> מה המסקנה? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ואז, מה קורה? יוצא אזרח ישראלי – אני אגיד לך מה המסקנה, נחמן. המסקנה היא – וכולנו ראינו את הסרטון המביש מלפני שבוע וחצי, איך החיילים באזור תקוע בורחים כשעושים בהם לינץ'. המסקנה היא שאבן יכולה להרוג, ומי שזורק אבן, דינו מיתה, נקודה. בן מוות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> המסקנה – עוד משפט – שחיילים ושוטרים צריכים למגר את הטרור, ולא לבוא בטענות לאזרחים שנאלצים להגן על עצמם. אני קורא לשרת המשפטים, אני קורא לשר לביטחון הפנים: תעשו בדק בית. תעשו בדק בית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא יכול להיות שתושבי יהודה ושומרון יחיו במציאות בלתי אפשרית של יום-יום אנשים שואלים את עצמם אם לצאת בבוקר וללכת לעבודה, כי זורקים אבנים. אז בן אדם שקיבל אקדח, אדוני היושב-ראש – הרי האקדח הוא לא צעצוע, הוא צריך להשתמש בו. אז הוא צריך להביא בחשבון שאחרי שהוא ישתמש בו הוא יבלה בתחנת משטרה ויהיה חשוד אני יודע במה? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זה סדום, בושה וחרפה. אתה מבין? הם מהללים, הם ממנים לראש עיר מחבלים, ואנחנו הופכים לחשודים, מי שהתגונן מפני טרוריסטים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. היות שהייתי מעורב במקרה של יידוי אבנים, ואשתי נפצעה – אכן, זה אירוע קשה מאוד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מתי? מתי? <היו"ר מאיר כהן:> עם פתיחת האינתיפאדה הראשונה. תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס, בבקשה, אדוני. אינו נוכח. נמצא, חבר הכנסת מוזס? לא. חבר הכנסת טיבי. אדוני, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש, האמת היא שבכל פעם שאני – אנחנו נתקלים בבעיה של יחס משפיל לאישה עם כיסוי ראש, חיג'אב, אני מתקומם. אני מרגיש שמישהו מנסה להשפיל בן אדם, אישה, רק בגלל סימנים חיצוניים; פעם זה צבע עור, פעם זה לבוש – כיסוי ראש, חיג'אב. סמל מסורתי דתי. כך קרה, כפי שנחשף בערוץ 10, עם שתי צעירות מטייבה – יארא ושאדן חאג' יחיא. כל הכבוד להן על שחשפו את מה שקרה להן בבית-מרקחת באזור צפון תל אביב. יותר מבית-מרקחת אחד – היו כמה מקרים – סופר פארם, ניו פארם. כדי להיות הוגן, ואני מבקש להיות הוגן, סופר פארם וניו פארם מעסיקות רוקחים ערבים באופן חסר תקדים, בהשוואה לחברות אחרות במשק, ומגיעה להן מילה טובה על שילוב ערבים כאלה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה לגמרי נכון, אבל משלמים להם לפי שעה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> דקה, דקה, דקה. אני בדיוק בא. <היו"ר מאיר כהן:> לא לכולם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל – יש כמה "אבלים". <יואב קיש (הליכוד):> אולי תדבר על זה שהרוצח – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת קיש, הוא יחליט על מה הוא רוצה לדבר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ה"אבל" הראשון – – – <יואב קיש (הליכוד):> על זה ההצעה לסדר-היום. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, נו. בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ה"אבל" הראשון הוא דמי העבודה; משלמים להם לפי שעה – לא לכולם. אני גם בדקתי את זה. ולכן, אתה מדבר על תנאי שכר ואני מדבר על תנאי שכר. הדבר השני זה שבמקומות ספציפיים – בבית-מרקחת אחד, או שניים, או שלושה – לא בכולם – היחס הזה אל אישה בחיג'אב, ספציפית ליארא ושאדן, היה יחס משפיל. קשה יותר לאישה עם חיג'אב במרחב הציבורי. קשה יותר. תראו איך התייחסו לאישה עם חיג'אב ברכבת הקלה בירושלים: תקפו אותה וניסו להסיר לה את החיג'אב מעל ראשה. זה דבר נורא. זה דבר נורא. תארו לעצמכם – גם אתם הייתם מתקוממים, גם אם הייתם חילונים, אם מישהו היה פוגע ביהודי בצרפת על רקע – אם יש לו כיפה, למשל, או תוקף אותו, ובצדק הייתם מתקוממים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – יהודים לא משתמשים – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בצדק הייתם מתקוממים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – בכיפה כדי לעשות פיגועים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, אדוני היושב-ראש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יחי ההבדל הקטן. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן, תן לו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – הדבר מקומם. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> צריך להגיד דברים מדויקים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הדבר מקומם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא כבר הסביר את – – – תגיד לי, למה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, א. אני מחזק את ידיהן של שתי הצעירות; ב. אני אומר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת טיבי, למה גיסך לא מתפטר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: בלום את פיך.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה גיסך לא מתפטר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: בלום את פיך.) <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה גיסך לא מתפטר? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם לא יודעים לכבד הסכמים פנימיים? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: בלום את פיך.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני בארץ ישראל מקשיב רק – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תבלום את פיך. תבלום את פיך כשאני מדבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אה, מי אתה בכלל. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, לא מקובל. <היו"ר מאיר כהן:> – – קריאה ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, סליחה. <היו"ר מאיר כהן:> אתה בקריאה ראשונה. תפסיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> קריאה שנייה. תפסיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אירשם, בעצם. <היו"ר מאיר כהן:> כן, כי אתה בקריאה שנייה. עוד קריאה אחת – תצא החוצה. תן לו לדבר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר, למשל, אני אוהב את אימא שלי עם החיג'אב, אני גאה בה. <אלי אלאלוף (כולנו):> גם אימא שלי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גם אימא שלך. גם אימא שלך הייתה, ולכן – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גם אשתי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – כולכם צריכים להתקומם כאשר פוגעים באדם רק בשל סמל חיצוני או השקפת עולם של לבוש מסורתי, דתי, יהיה אשר יהיה. גם המקרה הקיצון – אני מתנגד למשל – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת טיבי, בבקשה, אדוני, תסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שדתיים יפגעו באנשים אחרים בגלל התנהגות הפוכה. ולכן, אני קובע שזה מקומם. פניתי אל מי שצריך, ואני מחכה לתשובה. אני לא רוצה לשפוך את התינוק עם המים, אבל אני רוצה שמי שאחראי להתנהגות הנבזית והמשפילה הזאת ישלם את המחיר. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תשובת השר. בבקשה, סגן השר אלי בן-דהן. <מיקי לוי (יש עתיד):> איפה זה היה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בצפון תל אביב – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת טיבי, למה הגב שלך אלי? לא מכובד. תשמע את דברי. אפתח ואומר: ראש העיר הנבחר של חברון הוא רוצח. רבותי, הטרוריסט והרוצח תייסיר אבו סנינה הוא ראש העיר הנבחר של חברון. הוא רצח בדם קר שישה בחורי ישיבה מקריית ארבע; שישה יהודים תמימים, שרק באו ורצו להפיץ אור בעולם. אני מבקש, רבותי חברי הכנסת, שנקדיש רגע קט עבורם כאן, במליאה. רגע של שקט. חברי, לפני 37 שנים, בי"ז אייר תש"ם, 2 במאי 1980, ירדו בחורי ישיבת קריית ארבע להתפלל בבית הדסה בחברון. על גג מבנה סמוך המתינו להם הרוצח אבו סנינה, זה שמהיום חבריו יכנו אותו ראש העיר, וחבריו. הם פתחו באש תופת וזרקו רימונים על המתפללים הצעירים. מהַירי נרצחו שישה בחורים: אלי הזאב – שעלה לבדו מארצות הברית והותיר אחריו אישה ובת, גרשון קליין, חנן קרוטהמר, יעקב צימרמן, צבי גלאט, שעלה גם הוא לבדו מניו יורק, ושמואל מרמלשטיין, שעלה מקנדה. באירוע נפצעו 20 איש, בהם כמה ילדים. <היו"ר מאיר כהן:> זו הייתה גם זירת מטענים, לא רק ירי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. המחבל אבו סנינה ישב בכלא, במקום הראוי לו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כמה שנים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מייד. שם היה אמור להירקב. <אמיר אוחנה (הליכוד):> מעט מאוד. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לצערנו הרב, הוא שוחרר בעסקת ג'יבריל בשנת 1985. אבל אבו סנינה לא רק היה שם בזמן הרצח, הוא גם תכנן אותו; בחקירתו עלה כי הוא זה שהכין את מערת המסתור עבור חוליית הטרור, והוא זה שהשיג עבורם את כלי הנשק. בקמפיין הבחירות שלו, אבו סנינה, שמקבל היום את תמיכתו של אבו מאזן, מתפאר ברצח; בעמוד הפייסבוק של ה"פתח" הוא הוצג – שימו לב – כ"גיבור אל-דבויא". הרצח עצמו מתואר שם כאחת מפעולות ההקרבה העצמית האמיצות ביותר באזורים הכבושים, אם לא האמיצה ביותר – ההתקפה נגד המתנחלים היהודים בחברון. בקיצור, חברים, יש לנו פה מחבל שמציג את עצמו כביצועיסט של רצח יהודים, זה היה מצע הבחירות שלו. בזכות מעשי הרצח הוא ביקש להיבחר לראש עיר. אבו סנינה, שהיה מועמד ה"פתח", מונה בעבר על ידי אבו מאזן לנהל את מערת המכפלה, וכעת הוא קיבל קידום, הוא נבחר לתפקיד ראש העיר חברון, בברכתו של ה"פרטנר לשלום" – במירכאות – אבו מאזן, אותו אבו מאזן, בשבועות האחרונים משקר במצח נחושה לעולם כולו, ובייחוד לנשיא ארצות הברית טראמפ; אותו אבו מאזן, המחנך ילדים לרצוח יהודים, אומר שפניו לשלום; אותו אבו מאזן, המשלם משכורות לרוצחים והופך אותם לגיבורי התרבות של עם פלסטיני מומצא, אומר שישראל היא כובשת; אותו אבו מאזן, החולם להקים פה את מדינת פלסטין שבירתה ירושלים, אומר שהוא מעוניין במשא ומתן. אדוני הנשיא טראמפ, השגריר דייוויד פרידמן והשליח המיוחד מר גרינבלט, אני רוצה להזכיר לכם – הרוצח אבו סנינה רצח שני אזרחים אמריקנים. אחד מהם אף שירת ב"מארינס". הדם על ידיו הוא גם דמם של אזרחי ארצות הברית של אמריקה. אדוני הנשיא, אתה עומד ללחוץ את ידו של אבו מאזן, האיש שעומד מאחורי בחירתו של הרוצח הזה, שתנועתו מתארת את רציחותיו כמעשה גבורה אמיץ. האם את ידיו המגואלות בדם אתה רוצה ללחוץ? האם כשמספרים לכם שאבו מאזן הוא פרטנר, הם חושפים בפניכם את פניו האמיתיות? מספרים לכם שבכסף שאתם האמריקנים תורמים לפיתוח "מדינתו", במירכאות, הוא משלם שכר למחבלים היושבים בכלא הישראלי? אז לא – את ירושלים הוא לא יקבל, את אריאל הוא לא יקבל, ואת תל אביב הוא לא יקבל. האמת תגבר, והאמת היא שהם אינם מעוניינים בשלום; המטרה שלהם היא להחליף אותנו בארצנו, לסלק כל יהודי מאדמתנו הקדושה, כל יהודי, עד האחרון שבהם. לכן הם גם מחנכים את ילדיהם לרצח יהודים. פשוט מאוד, אכזרי מאוד. חברי, בעקבות רצח ששת היהודים בבית הדסה בחברון, החליטה ממשלתו של מנחם בגין, זיכרונו לברכה, לחדש את היישוב היהודי בחברון. אגב, את ההחלטה ניסח היועץ המשפטי דאז, השופט אהרן ברק. השאר – היסטוריה. החלטה זו כמובן הביאה לביסוסו של היישוב היהודי בחברון, ולפריחתו. אני קורא מכאן לחברי השרים: בחברון בחרו רוצח לראש עיר, אבל חברון היהודית תיבנה. על הממשלה להחליט שהיא ממשיכה את מורשתו של ראש הממשלה מנחם בגין, זכרו לברכה, ותפתח את היישוב היהודי בחברון. לסיום אני רוצה לומר: רשויות השלטון והצבא בישראל לא ישתפו פעולה עם רוצח, ולא ינהלו עמו כל קשר. רוצחים, מקומם בכלא או בקבר, בוודאי לא בשום תפקיד ציבורי. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> מה אתה מציע, להמשיך את זה לדיון? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא צריך. <היו"ר מאיר כהן:> המציעים – להסתפק – – – <יואב קיש (הליכוד):> דקה מהצד – – – <היו"ר מאיר כהן:> שנייה, תרשו לי. להסתפק בתשובת השר? <קריאות:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. אנחנו נסתפק בתשובת השר. הבעות דעה, בבקשה. נורית קורן ראשונה, ואחריה – יואב קיש. סליחה. אם כך, לא. סליחה, חברי הכנסת, מעירים את תשומת לבי לתקנון: אם מסתפקים בתשובת השר, אין הבעות דעה. <יואב קיש (הליכוד):> אז לא מסתפקים. <קריאה:> לא, אז לא מסתפקים. <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> מה לעשות. בסדר. <היו"ר מאיר כהן:> בסדר. המציעים – מי המציעים? לחזור. סמוטריץ – – <נורית קורן (הליכוד):> בצלאל – – – <היו"ר מאיר כהן:> – – אינו נוכח. אחמד טיבי – אינו נוכח. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אבל אני יכול לבקש – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, אתה לא יכול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יכול לבקש. המציע לא יכול לבקש. <היו"ר מאיר כהן:> אז אנחנו נסתפק – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אבל אם המציע מבקש – – – <היו"ר מאיר כהן:> – – בתגובה של השר. תודה רבה. אתה ביקשת, על פי סעיף 34, להגיב על זה שנאמר לך "תסתום את הפה". אני מצטער, נורית קורן ויואב קיש, תמצאו לכם הזדמנות אחרת. נעזור לכם למצוא הזדמנות. אני מצטער. <נורית קורן (הליכוד):> אבל זה חשוב. כבת המקום, היה מאוד חשוב שאני אגיב. חלק מהאנשים אני מכירה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. בבקשה, אדוני. <נורית קורן (הליכוד):> – – וגם עלי זרקו אבנים, וגם אני יודעת מה זה. <יואב קיש (הליכוד):> חבל שהמציעים לא טרחו להישאר לשמוע את תשובת השר. <היו"ר מאיר כהן:> או, או, חבר הכנסת קיש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – הביקורת, אתה צודק. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת קיש – רבותי, על פי התקנון מתייחסים אך ורק לחברי הכנסת המציעים, אז אני מצטער. בבקשה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> לא, אז עכשיו צריך לסמוך על אחמד טיבי – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> גם הוא יצא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא ברח, הוא רגיל לברוח. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> חבל מאוד. <הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן> <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להגיב באמת לדיון שהיה פה, כי זו הליבה: מזעזע בעיני שאדם שהוא חבר בכנסת ישראל, לא פחות ולא יותר סגן יושב-ראש הכנסת – אניח לרגע בצד את העובדה שהוא יועץ של ארכי-טרוריסט, שעדיין לא שטף את מה שיש לו על הידיים מהנזק שהוא גרם לאזרחי ישראל ומהמשפחות שהוא פירק – מנצל את הבמה שלו, ועולה להצעה לסדר-היום בנושא המקרה המזעזע שרק מעיד על עזות המצח של אלה המכנים עצמם פלסטינים, על הלך הרוח והשטנה שלהם כלפי העם היהודי השב לציון – מנצל את הבמה כדי להמציא פה ולספר פה סיפורים כאלה ואחרים. אם זו לא הוכחה נוספת שהאיש הזה וחבריו ברשימה שלו הם לא פחות מגיס חמישי שיושב פה, בכנסת, ומנצל את הבמה כדי לכרסם במדינת ישראל מבפנים, אני לא יודע איזה הוכחות אנחנו עוד צריכים. אני מניח לרגע בצד את העובדה שהשרלטן הפוליטי הזה, לא הוא ולא בני משפחתו החברים באותה רשימה מסוכנת, הרשימה הפלסטינית המשותפת בכנסת – לא יודעים לכבד את המילה שלהם עצמם – לא יודעים לכבד את המילה שלהם עצמם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> שהממשלה הזאת עזרה להקמתה. תשאל את הממשלה איך היא סידרה את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יושב פה אחמד טיבי – האמת היא שהוא לא יושב פה, כל פעם שאנחנו מדברים הוא בורח, כי הוא לא מסוגל לשמוע את האמת – יושב פה טיבי, יחד עם גיסו – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – שאומרים על גיבורי התרבות שלו. אלה גיבורי התרבות שלו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> צודק. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יושב פה אחמד טיבי, עם גיסו אוסאמה סעדי, צוחק כל הדרך אל הבנק חודש אחרי חודש, בשעה שהוא יודע שאוסאמה סעדי כבר היה צריך להתפטר, בגלל הסכם קואליציוני פנימי, אבל המשפחה הזאת, שכל כך מכורה למנעמי השלטון – אגב, אני מזכיר, אותו שלטון שהם מנסים לפרק פעם אחר פעם – לא מוכנה לעזוב. אז אם אנחנו צריכים שוב, עוד הוכחה, שלפוליטיקאים הקטנים האלה, ששייכים לגוף מאוד מאוד קיצוני ומסוכן, אין אפילו אינטגריטי, ואם קשה להם – הם גם לא פה, אבל אם הם ישמעו אותי והם לא יודעים מה זה אינטגריטי, אז נעזור להם: אין להם אפילו יושרה פנימית לכבד את המילה שלהם עצמם. ואם את זה אנחנו לא מבינים, אז אולי הבעיה היא אצלנו. אולי, רבותי, צריך להזכיר לטיבי את הפעם ההיא שהוא הלך לפגוש את רג'וב – האמת, מעניין אותי גם לשמוע את דברו של אראל מרגלית, שפגש אותו לא מזמן – להזכיר לטיבי שכשהוא נפגש עם רג'וב זה נגמר ביריקה לפנים, אתם יודעים את זה? חבר הכנסת אלאלוף, שמעת על זה? טיבי הלך לפגוש את רג'וב, בא רג'וב, נתן לו "מוחטה" לתוך הפרצוף. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אה, "מוחטה". <אורן אסף חזן (הליכוד):> סיפור אמיתי. לא נגעתי, חבר הכנסת נחמן שי, לא נגעתי, סיפור אמיתי. מעשה שהיה כך היה. רבותי, אני מספר לכם את הדברים האלה כי זאת הצורה, זה הדרך, זה חוסר החינוך של המופרעים האלה, שיושבים פה בכנסת, שמסיתים יום-יום נגד חיילינו, שפוגעים יום-יום במדינה, באזרחיה – אגב, לא רק אזרחיה היהודים, גם אזרחיה הערבים שמנסים להיות חלק בלתי נפרד מהמדינה הזאת. אישית הוא תוקף אותי, אומר לי: תשתוק, תפסיק לדבר, כנראה זה כואב לו. אני מספר לכם סיפור: באחד הערבים לא מזמן אני מסתובב במרכז הארץ עם חברים, וניגשים אלי קבוצה של ערבים. חלק מהבנות, מהנשים, היו עם בורקה, חלק מהגברים עם כאפיה – אני חייב להודות, לרגע נבהלתי, אמרתי: רגע, מה קורה פה שהם עטים עלי? נבהלתי לרגע. אתה יודע מה הם באו להגיד לי, אדוני היושב-ראש? הם באו להגיד לי: תודה, תודה שאתה שם להם את האמת בפרצוף, כי אנחנו, כשהצבענו להם, ביקשנו מהם לדאוג לנו, לכפרים, לשיתופיות, לעובדה שבשנת 2017 במדינת ישראל אנחנו כבר רוצים להרגיש חלק. אנחנו מכירים את ההיסטוריה, ולא יעזור להם. אדוני היושב-ראש, אני הייתי בהלם. גם הם, שהצביעו לאותם 13 מושבים מיותרים בכנסת, של הרשימה הפלסטינית המשותפת, מודים לנו. אז אני אנצל את השניות האחרונות לסיים ולהגיד לכם – קודם כול, להגיד שלום לכל הצעירים והצעירות והאורחים שנמצאים פה בקהל, ברוכים תהיו. רבותי, זו כנסת ישראל, אני מסתכל ומתבונן אליכם, ואני מבטיח לכם שאנחנו, אני והחברים שלי כאן, נמשיך לעשות הכול כדי לשרת אתכם, לשמור עליכם, לשמור על מדינת ישראל, על אזרחיה, יהודים וערבים, על הצבא שלנו – נשמור על המורשת ונכוון לעבר עתיד בטוח. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לך, אדוני. <הצעה לסדר-היום> <מחקר של מכון "שורש" למחקר כלכלי-חברתי קובע כי מדדי העוני בישראל הם דרמטיים בהשוואה למדינות ה-OECD> <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום, מס' 6783: מחקר של מכון "שורש" למחקר כלכלי-חברתי קובע כי מדדי העוני בישראל הם דרמטיים בהשוואה למדינות ה-OECD. <אמיר אוחנה (הליכוד):> הבעת דעה. <נורית קורן (הליכוד):> הבעת דעה. <היו"ר מאיר כהן:> אורי מקלב, אדוני, בבקשה. הבעת דעה – נורית קורן ואמיר אוחנה. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר וחברי חברי הכנסת, אנחנו ביקשנו לדון בדוח שביקשה אותו המועצה הלאומית לכלכלה, על ידי מוסד "שורש", ואני חושב שזה לא עוד דוח שמתפרסם מעת לעת, ממכון כזה או אחר, שכל דוח כזה הוא חשוב – אנחנו מדברים כאן בדוח שהמועצה הלאומית ביקשה אותו, ככה שהוא אמור לעמוד במבחן האובייקטיביות ולתת את התמונה האמיתית, ואני חושב, ככה נראה לי, בכל אופן, שהוא לא קיבל את החשיבה ואת הסיקור האמיתיים לפי המסקנות, שלצערי הן מסקנות קשות – מסקנות קשות. לא רק שהוא מראה אי-שוויון, ופערים, ועוד תופעות שאנחנו צריכים לדון בהן ולפעול בהן, אלא בעצם הוא מראה לנו שהתופעה הזאת – הפעולות האלה והדברים שהוא מצביע עליהם, עם מבט למרחוק הם יכולים להיות קו שבר, קו פרשת מים, ואם לא יטפלו בהם, אז זה מדרון עמוק מאוד שקשה לעלות בחזרה, כי אלה דברים שנוצרים בהרבה זמן, והטיפול בהם הוא זמן רב, וטוב ונכון יהיה שאנחנו נעצור עכשיו ונבחן את הדברים, ונראה איך אנחנו יכולים לטפל בהם. זה בכותרת. אבל כל הדוח מצביע ומציין שלושה דברים מרכזיים – אנחנו מדברים על – דבר ראשון, שזה הפערים הגדולים שיש בחברה ועל פערים בשכר. זה בא לידי ביטוי בפריון, שאנחנו יודעים שבסופו של דבר, אם הייצור נמוך אז גם השכר הוא נמוך. אי-אפשר לתת, כשיש ייצור נמוך, שכר גבוה. ולזה יש כמה סיבות, כולל צמיחה מועטה, בעקבות כך. אנחנו יודעים שגם הנושא של ביורוקרטיה, ורגולציה, ונגיד גם שאולי מוסר עבודה וחריצות מועטה מוסיפים לעניין הזה, ויש עוד כמה דברים, תכף נגיע אליהם, כמו הנושא של תחבורה. אבל אם אנחנו רוצים – בעיני – ואנחנו נחשפים בוועדת המדע והטכנולוגיה – אפשר לשפר חריצות, ואפשר לשפר מוסר עבודה, ועוד דברים, אבל יותר קל היום, כשלישראל יש כלים נוחים, הרבה יותר מכך, זה טכנולוגיה חדישה, שאפשר עם עידוד מחקר והשקעה בפיתוח – אפשר לתת מענה כפתרון, כעוד פתרונות. הדוח שם נקודה מאוד חשובה בנושא החינוך, והממצאים שם קשים מאוד – להגיד שבישראל הרמה הלימודית נמוכה כמעט מכל מדינות אירופה – רמת לימודים נמוכה – או בלשון שלהם – ויש כאן תלמידים רבים, אז אני לא חושב שהם אלה, אבל – איכותה של שנת הלימודים בישראל נמוכה הרבה יותר מכל מדינה אחרת באירופה – כמעט מכל מדינה אחרת באירופה. ואני, בכל אופן, בזמן שנותר לי, רוצה לתת ציון על עוד דבר, על הנושא של תחבורה; הפקקים, העומס, שגורמים באופן ישיר להאטה בפריון, להפסדים גדולים מאוד. מעבר לכך שאדם שמגיע מפסיד את השעות, שזה כבר הפסד, מתחילתו של יום, וגם כשהוא חוזר מהעבודה הוא צריך – אם היום אומרים לי כאן, בירושלים, בהר חוצבים, שיש לנו כאן נושא טכנולוגי והייטק, לצאת מהחניון זה 20 דקות – לצאת מהחניות זה 20 דקות. אז כשההורים, האימהות או האבות, צריכים לצאת מוקדם עוד יותר – מפסידים ימי עבודה, שעות עבודה. אנחנו יודעים שהם חוזרים מותשים – אז באיכות העבודה, ואנחנו יודעים שהנושא זה לא תל אביב, זה מרעננה ונתניה בצפון, וגם צפונה יותר, ואם אנחנו הולכים דרומה יותר – זה לא נגמר, זה כמעט רוב המדינה. חיפה–ירושלים מה שקורה. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> בזה אסיים: אומרים לנו: נעשה רכבת קלה, נבנה את כביש בגין, ואז הפקקים נמשכים; נפתח את כביש ירושלים–תל אביב, ולא גמרנו – נפתח את כביש 16. אנחנו יודעים שצריך משהו הרבה יותר משמעותי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התחזית מהדוח הזה היא תחזית עגומה ומדאיגה. ומה שאנחנו צריכים – אני חושב שאולי גם בעקבות הדיון הזה – אי-אפשר להשאיר את הדוח הזה, שהוזמן – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אני מצטער. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים. אי-אפשר להשאיר את הדוח הזה, שהוזמן על ידי המועצה הלאומית לכלכלה, רק בדיון מקצועי. דוח כזה צריך לדון גם בהיבט הציבורי, בהיבט הפוליטי. יחד אנחנו אולי לפעול ולקדם את התוצאות. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. להזכירך, אדוני, כשפתחו את המנהרות, חבר הכנסת מקלב, כשנפתחו המנהרות בדרך לירושלים, כבדרך פלא התווספו עוד 40 דקות להגעה לירושלים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> כביש – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – תן לי 20 שניות להגיד על הכביש הביזיוני הזה, שהוא ליד מקום מגורי, כמובן, וכל אחד רואה שמה שנועד לשפר את התחבורה לירושלים הפך להיות למכשול רב-ממדי; היישוב היחיד בארץ שאני מכיר שהתחנה להורדה ולהעלאה של נוסעים מרוחקת קילומטר מהיישוב. העמיסו על הכביש הזה את כל התחבורה של מבשרת רק כדי להוריד ולהעלות נוסעים. אין דבר כזה. שלא לדבר על תכנון לקוי. טוב. אז זה אולי מסתדר עם הנושא שיש לנו על סדר-היום, כי אחת הסיבות – שכותבי המחקר הזה, שהם שני פרופסורים חשובים, דן בן-דוד ואיל קמחי – לעוני במדינת ישראל ולפיגור שהיא מפגרת זה בעיות התחבורה; שלא משתלטים על בעיות התחבורה. תראה, הם עשו עבודה מקיפה, לא נביא את כולה הנה, אבל יש לה תוצאות הרות אסון למדינת ישראל. במחקר המקיף שהם עשו, האי-שוויון ושיעורי העוני, עקב פיגור בחינוך ופיגור בתחבורה, ומיסוי לא נכון, ומחדלים בבריאות, וכדומה – שים לב למה שאני אומר לך: האי-שוויון ושיעורי העוני בהכנסות הפנויות, כלומר, אחרי תשלומי העברה ומסים בישראל, הם מהגבוהים בעולם המפותח. שיעורי העוני בישראל גבוהים משיעורי העוני בכל שאר מדינות העולם המפותח – כמעט כפול מהממוצע בארגון. ויש פה תרשימים. אתה מסתכל ואתה אומר: אני לא מאמין. אני יוצא החוצה – כבישים, אפרופו, מכוניות חדשות. הכול עלא כיפאק, נכון? <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – מה זה "העולם המפותח"? 34 מדינות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה לא טוב? אז לפי מה אתה רוצה להימדד, לפי מדינות אפריקה? לפי מדינות באסיה? נמדוד אותך – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – מומחים רק להתקיף, לא מומחים לראות שום דבר – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> חבר הכנסת אלאלוף, אני לא מאמין שאתה מנסה לזלזל. <אלי אלאלוף (כולנו):> אני אסביר – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה, שכתבת את דוח העוני – – <אלי אלאלוף (כולנו):> אני אסביר את העובדות. זה יותר – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – יש לך דעה יותר טובה על העוני בישראל? בבקשה. <אלי אלאלוף (כולנו):> יש לי יותר טובה, כן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בבקשה, אני אשמח, כי זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא מבקש, הוא מבקש – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אנחנו נעביר את זה לדיון אצלך. <היו"ר מאיר כהן:> חברים, תנו לו לסיים את דבריו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז אני אומר, אלי, אני אשמח שתפתח דיון אצלך, ואין כמוך מומחה לזה. בשמחה רבה. אומרים החברים, ואני רוצה לחזור לדבריהם: ישראל ניצבת בפני שורת החלטות שיקבעו את קיומה בעתיד, ואחת הבעיות שהם מדברים עליהן, שנובעת מהפערים, ומהמחדלים, ומהתחושה הזאת, שמעט אנשים נושאים על גבם את המדינה כולה, היא שצעירים שלומדים בארץ הזאת, ומתחנכים בה ומשלמים בה מסים, ועומסים עליהם את העול הכבד הזה – לא יהיו פה מחר. הם יקומו ויעזבו את הארץ, כי בכל מדינות העולם המפותח והלא-מפותח אוהבים את הישראלים – חינוך טוב, הם עצמם פרי מערכת החינוך, הטובה, הם בעלי מוטיבציה, הם יודעי שפות, אלה שיודעים. והם – חוטפים אותם, ואנחנו נאבד את הנתח הזה באוכלוסייה, שמבטיח את עתידנו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. שלוש דקות. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עוד פעם אנחנו מתבקשים לעוד דוח על מצב העוני בישראל, על המצב הכלכלי, והפעם הייתה השוואה למדינות המפותחות, או מדינות ה-OECD, שהן באמת 34 מדינות, נכון, אבל גם זה מספר שהוא מספר גדול. במדינת ישראל, שתמיד מתפארת בזה שהיא אחת המדינות המפותחות בעולם – צריך להוכיח את זה – להוכיח את זה במיגור העוני. אדוני היושב-ראש, המחקר שלפנינו הפעם הוא יותר מקיף, יותר הוליסטי, וקושר את הדברים יחד, משום שעוני לא מתחיל בהכנסה ובתעסוקה, או בלמצוא אוכל, או לא למצוא אוכל, אלא זה מתחיל בשאר הדברים הבסיסיים שיש לספק לבני אדם כדי שבאמת הם יתקדמו ויוכלו לחיות בכבוד. אז זה גם הבריאות, גם החינוך, גם התעסוקה, גם התחבורה – הכול קשור יחד, והתוצאה, בסוף אנחנו רואים אותה. למשל, אדוני היושב-ראש – ואתה באת מתחום החינוך, ותמיד בוועדת החינוך אנחנו מדברים על זה – כל עניין הפערים והאי-שוויון. כאשר אנחנו מסתכלים על תוצאות כל הבחינות, בכל השכבות – אם זה במיצ"ב, אם בבגרות, אם זה בפסיכומטרי, או אפילו המבחנים העולמיים, פיז"ה והשאר – אנחנו רואים שיש הבדל ויש פער גדול בין התלמידים שבאים ממצב סוציו-אקונומי נמוך לבין אלה שבאים ממצב סוציו-אקונומי גבוה, לטובת הגבוה, בטח. הפערים האלה – משם צריך להתחיל, משום שלפי דעתי החינוך הוא מנוף השינוי, בסוף. אבל אם מערכת החינוך, אם המדיניות כולה במדינה, גורמת לזה שמנציחים את הפערים, או מקבעים אותם, ולא מתרוממים מהמצב הזה, אז אין פלא שגם בעוני יישארו האחוזים כפי שהם היום. אדוני היושב-ראש, ידוע העוני בקרב האוכלוסייה הערבית. יותר מ-50% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני. אז כדי להילחם בעוני הזה, אי-אפשר רק להצהיר הצהרות. צריך לשנות דברים בסיסיים במדיניות, שהיא חכמה וצודקת: אזורי תעשייה, אזורי תעסוקה, חינוך, הנגשת השכלה גבוהה, תקציב דיפרנציאלי – כל הדברים האלה יחד אולי יביאו להתחיל להילחם בתופעת העוני בצורה הנכונה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלאלוף, בבקשה. אדוני, אתה הקפדת על שלוש דקות. יפה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מורה, לא? מורה לשעבר. מורים מקפידים. <אלי אלאלוף (כולנו):> אדוני היושב-ראש ידידי מר מאיר כהן, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, נחמן שי, אני רוצה לענות לך. ברור שמצב העוני בישראל הוא מאוד מאוד קשה. כל מי – אני לא הייתי חולם שיקרה מה שקורה, שמי שהזמין את הדוח שלי יושב כיושב-ראש הכנסת, ואני כחבר הכנסת יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה והבריאות שעושה מעקב. לא חשבתי על זה כשכחברים נפגשנו ואמרנו: בוא נצא להרפתקה המדהימה הזאת. מצב העוני בישראל חמור מאוד, אבל הפרשנות, שכביכול הפעם היא אקדמית, היא פרשנות פוליטית, וזה מה שמפריע לי בדוח של "שורש". אנחנו מכירים את היכולות המדהימות של פרופ' בן-דוד, אבל הזמנה של דוח עם עמדה פוליטית זו בעיני נטייה שלא להסתכל על העובדות האמיתיות. יש הגדרה אחת למדינות מפותחות: ה-OECD. ה-OECD זה 34 מדינות, ואנחנו בתחתית 34 המדינות, לא חשוב אם אחת לפני הסוף או בסוף. 2. לצערי, הממשלות הקודמות, כולל אלה שהיו לפני המהפך של 77' ואחר כך, ועם דגש במיוחד על שנות האלפיים, דרדרו את החברה הישראלית לעוני, ובמיוחד אחרי קיצוץ הקצבאות ב-2003, בתקופה שעמד בראש הממשלה – ושר האוצר אז בתקופה הזאת – היה אדון נתניהו. מי שחושב שבביקורת על ביקורת – זה באופנה עכשיו; מי שרוצה לעסוק בדוח טוב – יעסוק בדוח העוני. אז כל המכונים מחפשים את זה ועושים את זה. אני שמח. אני מוכן להתווכח וגם לקבל עצות ולראות איך לעשות את זה. אבל חברים, הפערים הם כל כך אדירים – ותשימו לב, הפערים הם עוד יותר, כשהממשלה מתערבת. תקציבי ההעברה שהולכים לקצץ, כביכול, את העוני בקרב – במשימה כזו או אחרת, בביטוח הלאומי, בחינוך וכולי, מעמיקים את הפער לעומת המדינות האחרות. זאת אומרת שהמדינה, גם עכשיו – וראש הסיעה שלי, ראש המפלגה שלי, שאני כל כך גאה להיות אתו, למרות כל המאמצים, שבחלקם אתם יודעים שהשבוע גם בולמים אותם, לא מצליח לצמצם, מפני שהפער הוא אדיר. לא לשכוח שהפער הוא לא רק על בסיס העוני פר משפחה. חוסר ההשקעה של המדינה גורם לכך שתקציבי הרווחה במשרדים, למרות הגדלתם במשרד הבריאות, משרד הרווחה, ובנפרד, בחישובים של ה-OECD – משרד החינוך; למרות הגידול שהיה גם השנה בעשרות מיליוני שקלים בכל המשרדים האלה, למרות זאת אנחנו עוד בפער גדול לעומת התוצר הלאומי. ולא יהיה. ולכן גם בדוח שהגשנו, דיברנו על עשר שנים, ואנחנו רק בשנה השנייה של ביצוע הדוח. לא באתי לדבר אתכם על מספרים – יש לי מספרים; הדבר הכי חשוב בעיני – ואתם מוכיחים את זה, והכנסת מוכיחה – זה הנושא של העוני, שלא יורד מסדר-היום של הכנסת, ושל הממשלה, ושל המשרדים השונים, ושל הרשויות השונות. וברור שהאוכלוסיות שנפגעות – בדוח שלנו במכוון לא ציינו אותן – אני רוצה להגיד לכם, לא ציינו – כאוכלוסיות מיוחדות; באמת, הנשים הערביות, שלא יכולות לצאת לעבודה, עם התחבורה, עם השכר בתחבורה, של נשים ערביות שיוצאות לעבודה, עם הניצול המחפיר של שכרן. אותו דבר אצל הגברים של המגזר החרדי, ששום חוק לא יוציא אותם לעבודה, רק כשישתכנעו באופן אישי, באופן קהילתי, שהעבודה תביא להם גם מעמד כלכלי אחר. אבל הפתרונות חייבים להיות בהתאם לכל אחת מהקהילות האלה. והכי כואב זה כששני בני הזוג יוצאים לעבודה, וחוזרים הביתה עם הכנסה שדומה להכנסה שמביאה אותם מתחת לקו העוני. ולכן, מס הכנסה שלילי, המענק לעבודה, שהשתפר לאין ערוך ויגדל, לשמחתנו, בהחלטות האחרונות, אם לא יהיה איזה אמבוש עוד פעם בשבוע הבא, יאפשר לאנשים רבים לצאת מתחת לקו העוני. יש לי רק טענה אחת, וזה דווקא לראש המפלגה שלי: לא הוקם מנגנון לקידום הנושא בצורה שיטתית, של בעיית העוני. אנחנו כוועדה, ועדת הרווחה – ומאיר, אתה יושב – – – <היו"ר מאיר כהן:> עושים את זה. <אלי אלאלוף (כולנו):> עושים את זה, אבל זה לא תפקידנו. <היו"ר מאיר כהן:> נכון. <אלי אלאלוף (כולנו):> תפקידנו הוא לפקח על הגוף שעושה את זה. <היו"ר מאיר כהן:> צודק. <אלי אלאלוף (כולנו):> ואת זה אני באמת חושב, ואני דיברתי לא מזמן עם משה, על זה, שר האוצר, ואמרתי לו שעליו למנות צוות, כי במשרדים השונים יש רפרנט כזה או אחר במשרד זה או אחר. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אתה צריך לסיים. <אלי אלאלוף (כולנו):> לא בצורה שיטתית. ואנחנו חייבים שיהיה מנגנון שיטתי שיעקוב אחרי זה – אחרי שני דברים: להוציא משפחות מהעוני, בצורה מאוד מעשית. והתוצאות – גם הביטוח הלאומי מפרסם שב-2019-2018 נתחיל להרגיש אותן באחוזים מאוד משמעותיים. לא אזרוק לכם, כפי שאמרתי, מספרים. מצד שני, אנחנו חייבים להגדיל, וכמה שיותר מהר – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – את התקציבים של המשרדים החברתיים למיניהם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. אני אפשרתי להאריך בעוד דקה – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> תודה. <היו"ר מאיר כהן:> בסדר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בצדק. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, חבר הכנסת יגאל גואטה – אינו נוכח. סגן שר האוצר הרב יצחק כהן, בבקשה, כבודו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית אני רוצה לקבל בברכה את יושב-ראש העמותה להנצחת המורשת של הקרב על גבעת התחמושת, מר מנחם לנדאו, ואת מנכ"ל העמותה, כתרי מעוז, הם נמצאים אתנו ביציע יחד עם מר פינסקי – – <היו"ר מאיר כהן:> המדריך המהולל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – פינסקי ממשרד ראש הממשלה, שדואג שעם ישראל לא ישכח את המורשת הנפלאה. ברוכים הבאים. 50 שנה לאיחוד ירושלים, יהי רצון שבעוד 50 שנה עוד פעם ניפגש פה. חברי חברי הכנסת, הצעות דחופות לסדר-היום בעניין מחקר מכון "שורש" שקובע את ממדי העוני בישראל. אגב, אני לא יודע אם מדד העוני שנקבע בזמנו, אותה נוסחה, שמציין מספר, אם זה הדבר המדויק, אבל על כל פנים, אני אנסה, ברשותכם, לעמוד על הנקודות שהחברים פה העלו. אדוני היושב-ראש, הטיפול באוכלוסייה החיה בעוני עומד בראש סדר העדיפות של משרד האוצר, ושל הממשלה. בשנים האחרונות נעשו צעדים רבים לטפל באוכלוסייה זו. הטיפול בנושא נעשה לאור מסקנות הוועדה למלחמה בעוני, שאתה, אדוני היושב-ראש, בהיותך שר הרווחה, הקמת, הוועדה בראשות ידידנו היקר מר אלי אלאלוף, חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. מינית אותם, אדוני, ב-5 בנובמבר 2013, להזכירך. הנתונים מראים ששיעור העניים במשפחות שבהן שני מפרנסים מלאים הוא רק 5.6%. יש לדאוג לא רק לעבודה, אלא גם לכך שתהיה בשכר הולם. יש לבצע מהלכים להעלאת הפריון. ביצענו מהלך להעלאת שכר המינימום, באפריל 2015, ל-4,650, ועד 5,000 ש"ח בינואר 2017. התנאי לשוק עבודה צומח ובריא הוא כלכלה בריאה וצומחת. ולראיה, היציבות הכלכלית בשנים האחרונות משפיעה על שוק העבודה; שיעור האבטלה בגילי העבודה, דהיינו גיל 25–64, נמצא בשפל היסטורי, ונכון להיום הנתון מדהים: 3.9%, מה שאומר: תעסוקה מלאה. כמו כן, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בגיל העבודה גם הוא גבוה, 80%. <נחמן שי (המחנה הציוני):> עובדים ונשארים עניים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שמענו. אם אתם הייתם עושים משהו בשנות הכהונה שלכם, לא היינו מגיעים לאן שהגענו. אנחנו עכשיו מתקנים את החורבן שאתם השארתם. אם מסתכלים ברזולוציה של עשור, אנחנו נמצאים בשיעור הנפשות העניות הנמוך ביותר בעשור האחרון – 21.7% – אומנם כשמדברים על עניים, כל אחוז קורע את הלב. שיעור הילדים העניים הנמוך ביותר – 30%, וירידה רציפה במדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשנים 2015–2018 הוקצו לטיפול בנושא 15.85 מיליארד ש"ח, זאת אומרת, כמעט 16 מיליארד ש"ח, בפירוט שלהלן: ביטוח לאומי – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> מיליארד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיליארד, מיליארד – כמעט 16 מיליארד ש"ח, בשנים 2015–2018. ביטוח לאומי – 9.75 מיליארד ש"ח, כמעט 10 מיליארד ש"ח; שיכון – 2 מיליארד ש"ח ו-240 מיליון; תעסוקה – מיליארד ו-700 מיליון; בריאות – 472 מיליון; חינוך, ללא תוספות – מיליארד ו-430 מיליון. רווחה – 588 מיליון. נוסף על כך נעשו צעדים לשיפור הביטחון התזונתי, קליטת עובדי קבלן, הקטנת יוקר המחיה, סבסוד התחבורה הציבורית ועוד. שר האוצר מר משה כחלון הציג לפני חודש את התוכנית החברתית הכלכלית הכוללת, הנקראת "נטו משפחה", שעיקרה הפניית 4 מיליארד ש"ח נוספים, מעודפי גבייה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> למה הגעתם לעניים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק לעניים. אתם מדושני עונג, לכם זה לא רלוונטי. זה רלוונטי רק לעניים. למדושני עונג כמוכם זה לא רלוונטי. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "נטו משפחה", שעיקרה הפניית 4 מיליארד ש"ח – אני אסביר – גם למענק עבודה, גם למה שאת מתכוונת, עודפי גבייה ממסים. תוכנית "נטו משפחה" מכוונת בעיקר לשכבות החלשות ולמעמד הביניים, שכה הזנחתם אותו כל השנים, הלוקחים חלק פעיל במעגל העבודה, במטרה לעודד תעסוקה, להפחית את יוקר המחיה ולאפשר הכנסה פנויה גבוהה יותר. פעם אחת תגידו תודה, פעם אחת תודו, פעם אחת תגידו "כל הכבוד". פעם אחת. כל הזמן אתם יושבים ומקטרים כמו הזקנים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> "ברוטו משפחה" זה עם הזקנים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נגיע גם לזקנים. פעם אחת תגידו: אה, יישר כוח. פעם אחת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – גם הזקנים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תוכנית "נטו משפחה" מכוונת בעיקר לשכבות החלשות, שאתם לא נמנים עמן, אגב, ולמעמד הביניים, הלוקחים חלק פעיל במעגל העבודה, במטרה לעודד תעסוקה, להפחית את יוקר המחיה ולאפשר הכנסה פנויה גבוהה יותר, כדי לדאוג לרווחה הכלכלית בגידול הדור הצעיר בכל משפחה ומשפחה – נכון, גם משפחות עניות וגם במעמד הביניים. התוכנית, אדוני היושב-ראש, שמה דגש על מענק עבודה, מס הכנסה שלילי, לצד סבסוד צהרונים לשכבות החלשות, ועל נקודות זיכוי לצד סבסוד הצהרונים למעמד הביניים. במרכז התוכנית, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, כמה צעדים: 900 מיליון ש"ח סבסוד צהרונים; 1.7 מיליארד שקל לתוספת נקודות זיכוי להורים עובדים – חבל שאת לא מקשיבה לי; 750 מיליון ש"ח הגדלת מענק עבודה למשפחות עובדות, כתמריץ ליציאה לעבודה; 600 מיליון ש"ח ביטול מכס ומס קנייה על בגדי תינוקות, יבוא מכשירי סלולר ויבוא נעליים. להלן פירוט הצעדים שנעשו בטיפול באוכלוסייה החיה בעוני: בשנים 2015–2018 הוקצו לטיפול 15 מיליארד ו-850 מיליון ש"ח. בין הצעדים שנעשו – כאן לשאלה שלך, אדוני שי: ביטוח לאומי – הגדלת התקציב ב-9 מיליארד ו-750 מיליון ש"ח; מענק העצמה, מה שנקרא "חיסכון לכל ילד" – 6 מיליארד ש"ח – אגב, תוכנית מדהימה, תוכנית מדהימה; הגדלת תוספת הוותק בקצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי – שינוי חישוב תוספת הוותק המיטיב, בעיקר עם אוכלוסיית העולים ועקרות הבית. עלות השינוי, אדוני היושב-ראש, היא כמיליארד ו-400 מיליון, ומשמעותו הגדלת קצבת הזקנה בסך 232 עד 306 ש"ח לחודש למבוטח. השאיפה שלנו, אדוני היושב-ראש, היא שלא יהיו קשישים מתחת לקו העוני. הגדלת קצבת השלמת הכנסה לקשישים – הגדלת קצבת השלמת הכנסה לקשישים החיים בעוני, כ-230,000 קשישים, בעלות כוללת של מיליארד ש"ח. בשנת 2018-2017 יעלה הסכום המרבי של הקצבה החודשית כך שהתוספת – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> העונג מקיף אותי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא נעים לך לשמוע, אה? אתם יצרתם כאלה פערים. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני – – – תמשיך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שייתן לי לדבר. כואבים לו – – – הגדלת קצבת השלמת הכנסה לקשישים – ל-230,000 קשישים, נחמן שי, בעלות כוללת של מיליארד ש"ח. בשנת 2018-2017 יעלה הסכום המרבי של הקצבה החודשית כך שהתוספת ליחיד תעלה בעוד 300 ש"ח. נוסף על כך, הוגדל ב-1.5% שיעור ההכנסה שאינה מובאת בחשבון לעניין הקיזוז, המאפשר להרוויח עוד 142 ש"ח ללא קיזוז מהקצבה; תוכנית להגדלת תעסוקת הורים עצמאים – שינוי שיעור הקיזוז ל-260 מיליון; העלאת קצבאות ושינויים מטיבים בקצבת נכות – הגדלת קצבה חודשית נוספת והקטנת חסמים להשתלבות בעבודה – 300 מיליון. אגב, זה לא כולל 4 מיליארד ומשהו שהולכים כרגע לטיפול בנכים. שיכון – הגדלת התקציב ב-2 מיליארד ו-240 מיליון ש"ח; הגדלת תקציב האחזקה בדיור הציבורי; שיקום שכונות, פיזי וחברתי; הקמה ותפעול מועדוניות; הוספת דירות חדשות למערך הדיור הציבורי; הגדלת הסיוע בשכר דירה לקשישים ולממתינים לדיור הציבורי. בתעסוקה, אדוני היושב-ראש – 1.7 מיליארד ש"ח; בינוי מעונות יום – מיליארד ש"ח; הכשרה מקצועית של עובדים ישראלים – 365 מיליון ש"ח; שילוב בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות, חרדים, ערבים ומשפחות עצמאיות – עוד 300 מיליון ש"ח; בריאות – 472 מיליון ש"ח; בינוי מרכזים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה נעשה עם כל הטוב הזה? מה נעשה עם כל הטוב הזה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מה שאני שואל. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – אל תדאג. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זה – שוב, אני אגיד לך שוב ושוב, אני אגיד לך גם 20 פעם – אנחנו משתדלים לצמצם את הפערים, את הבור הענק שאתם השארתם בצד החברתי. אתם, בזמן שאתם הייתם בשלטון – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מתי העבודה הייתה – המערך עלה לפני 17 שנה. 17 שנה, ב-2000. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה רואה שעושים. אתה רואה שעושים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ב-2000. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז תחשוב כמה קשה לכסות את הבור שהשארתם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה אתה אומר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נורא, מטריד – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> גם בעוד 50 שנה תגיד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אתה רואה שזה מצטמצם. זה מצטמצם. אתם בכלל לא ספרתם את האוכלוסייה הזאת, לא ראיתם אותה ממטר. אתם הגדרתם אותה כערב רב, אבק אדם, בהגדרות שאתם נתתם לאוכלוסייה הזאת. איך אמר היושב-ראש שלכם – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – זה היה מזמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל אינן מהוות עדיין עַם, אלא ערב רב ואבק אדם. אני אמשיך. אז הגיע לכאן אדם, אולי אתם הפכתם אותו לאבק. תעסוקה – מיליארד ו-700 מיליון ש"ח; בינוי מעונות יום – מיליארד ש"ח; הכשרה מקצועית של עובדים ישראלים – 365 מיליון; שילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה וכו' – עוד 300 מיליון. בבריאות, אדוני היושב-ראש – 472 מיליון ש"ח: בינוי מרכזים לגיל הרך, פיתוח שירותי בריאות בפריפריה, תגבור ופתיחת מוקדי לילה נוספים, בריאות שיניים ציבורית לילדים – אני עובר פה במהירות על פרויקטים שהם פרויקטים אדירים, זה מגה-פרויקטים – שיפוץ ושדרוג טיפות חלב. חינוך – מיליארד ו-430 מיליון ש"ח: חינוך בלתי פורמלי בפריפריה – 310 מיליון ש"ח; תקציב חינוך דיפרנציאלי – מתן תקציב מוגדל בהתאם למעמד הסוציו-אקונומי של התלמידים – 1.1 מיליארד ש"ח; תוכנית בגרות בשנה לאוכלוסייה החרדית – עוד 20 מיליון ש"ח. ברווחה, אדוני היושב-ראש – היית שר שם – תוספת של 588 מיליון: תוכנית ממוקדת ליציאה מעוני, "נושמים לרווחה"; תוספת כוח אדם ברשויות המקומיות; תוכניות לעידוד תעסוקה, הקמת מרכזים למיצוי זכויות – רגע, עוד לא גמרנו, שנייה אחת. <היו"ר מאיר כהן:> תזכיר של מי הייתה התוכנית – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרתי. צעדים נוספים: ביטחון תזונתי – 200 מיליון ש"ח שהוקצו לנושא ביטחון התזונתי, מהם 120 מיליון ש"ח מוקצים למשרד החינוך לטובת פרויקט הזנה המעניק ארוחות חמות בבתי-ספר בפריפריה; 60 מיליון בבסיס התקציב של משרד הרווחה והקליטה לארוחות חמות במסגרות ותלושי מזון לקשישים עולים; עוד 30 מיליון לטובת מיזם כרטיסי מזון ותמיכה בעמותות המחלקות סלי מזון; יישום הסכם לקליטת עובדי קבלן – שר האוצר משה כחלון כמעט כל יום משתתף בטקס של קליטת עוד עובדי קבלן ועוד עובדי קבלן לתוך המערכת. חיילים משוחררים – הכפלת המענק לחיילים משוחררים בשנים האחרונות, מלבד התוספת של יותר מ-50% לשכר השוטף של החיילים הסדירים, שלא לדבר על תוספות במשטרה, תוספות בצבא, בקבע. תחבורה ציבורית – פה השר כחלון, יחד עם השר דרעי, בהסכם קואליציוני של מפלגת ש"ס, של הוזלה – הפחתת מחירים בשיעור של 14.5%, שזה הפחתת המע"מ, בעלות של 650 מיליון ש"ח מההסכם הקואליציוני של ש"ס; הנחות שנתיות במים בהיקף של 75 מיליון ש"ח על תעריף המים ואי-ניתוק צרכנים אשר לא משלמים את החשבון בגלל קשיים בתשלום החשבון. אדוני היושב-ראש, בשנתיים האחרונות הגדלנו קצבאות לניצולי השואה והקמנו חיסכון לכל ילד לכולם; הארכנו את חופשת הלידה; הגדלנו קצבאות זקנה; הרחבנו תשלומים ליוצאי עיראק, מרוקו ואלג'יר, שהם במערכת של ניצולי השואה – מי ספר אותם פעם, מי חשב עליהם בכלל פעם? יוצאי עיראק, מרוקו, אלג'יר – זה נוסף על יוצאי לוב ותוניס, שכבר הוכרו. מה עוד תבקשי מאתנו מכורה ואין ואין עדיין? יש עוד הרבה עבודה לעשות, צריך עוד להמשיך לצמצם את הפערים. השארתם לנו הרבה עבודה, ואנחנו נעשה את זה – בעזרת השם, בעזרת השם. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, מה אתה מציע? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חושב להמשיך את הדיון בוועדה של אלאלוף. <היו"ר מאיר כהן:> להביא לוועדה של אלי לדיון? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, להעביר את זה לוועדה של אלאלוף. זה חשוב מאוד. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי, לפני שנעבור להצבעה, יש בקשה להבעת עוד דעה. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. דקה, משם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני מקווה שעשיתי לך קצת נחת. <היו"ר מאיר כהן:> עשית לי נחת. כל מי שמתעסק בצמצום פערים עושה לי נחת, ולכל עם ישראל. בבקשה, גברתי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא רואה 17 שנה, הוא לא רואה שנתיים. זה לא התחיל אצלנו. <היו"ר מאיר כהן:> עזוב, בשאלות של עוני אין אופוזיציה וקואליציה. תאמין לי. בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> עם זה אני מסכימה. אנחנו רוצים רק למגר את העוני, כמה שיותר מהר. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לחזור להצעה לסדר-היום הקודמת, שנבחר רוצח לשבת על כס ראש העיר בחברון. אני חושבת שברגע ש"פתח" מעמיד אדם כזה להיות ראש עיר, והוא המועמד שלהם, זה רק מראה למה אבו מאזן מתכוון; אבו מאזן לא רוצה שלום, הוא רק רוצה להגדיל יותר ויותר את הקיטוב, וכמו שאמר חבר הכנסת סמוטריץ קודם – רק יידוי אבנים, הפרעות סדר, וכל זה לקראת בואו של טראמפ, להראות לו כמה צודק שאנחנו נצא מהשטחים. אז אני רוצה להודיע לכם, בשבילנו זו אדמת אבותינו, יש לנו זכות על הקרקע, לא יפחיד אותנו שום דבר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> ואני, כבת המקום בחברון – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> – – האחרונה שאפשר לחשוד בה שהיא לא רוצה יחסים עם הערבים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <נורית קורן (הליכוד):> – – ואתה יודע יפה מאוד, אוסאמה סעדי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> אנחנו משתפים פעולה יחד למען הציבור. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <נורית קורן (הליכוד):> אבל צריך לדעת: לעם ישראל יש זכות – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> – – על מדינת ישראל, לעד. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת אמיר אוחנה. אני מבקש, הבעת דעה של דקה, זה מעט זמן, לא צריך להיכנס לדברי – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> זהו, תנו להם דקה. זהו. בבקשה. <אלי אלאלוף (כולנו):> לסבול דקה. <היו"ר מאיר כהן:> מה? <אלי אלאלוף (כולנו):> לסבול דקה. <היו"ר מאיר כהן:> כן. (אומר דברים במרוקאית.). <נורית קורן (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> תודה, אדוני. צבי גלאט, אלי הזאב, חנן קרוטהמר, גרשון קליין, יעקב צימרמן, משה מרמלשטיין, יהי זכרם ברוך. <נורית קורן (הליכוד):> אמן. <אמיר אוחנה (הליכוד):> חיים שהיו ואינם עוד. שש נפשות שנרצחו על ידי התת-אדם המטונף הקרוי תייסיר אבו סנינה, שנבחר לאחרונה לראשות עיריית חברון, עיר האבות של העם היהודי, המקום שבו מיעוט יהודי מגלה כוח עמידה ונחישות, מוקף במרחב מוסלמי עוין. ואם זה מזכיר לנו משהו, הרי זה משום שזה מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל. הבחירה בו מראה לנו בדיוק איזה מין שלום מתכננים לנו הערבים, ולאיזה דו-קיום הם מכוונים, לו רק נגלה מורך לב. מילה טובה ליישוב היהודי בחברון על עמידתם האיתנה נגד כוחות הרשע, יישר כוח. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דקה לרשותך להבעת דעה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש, נתוני העוני הקשים אינם גזירת גורל, והם גם לא מתנה משמים, הם תולדה של מדיניות הממשלה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> נכון, זו לא רק הממשלה הזאת. גם הממשלות הקודמות אחראיות, בהחלט. בהחלט. אני רוצה לתת שלוש דוגמאות. בנושא הקשישים והנכים, הממשלה הזאת עדיין מתנגדת לעיקרון שאומר: להבטיח לקשישים ולנכים במדינת ישראל מינימום של 5,000 שקל, שיאפשר להם להתקיים בכבוד. נכה הוא לא חצי בן אדם, וגם קשיש בישראל זכאי לחיות בכבוד. השכר בישראל נמוך ביותר; רוב האנשים העניים בישראל הם אנשים עובדים, וכדי להתמודד עם זה צריך להעלות את השכר, וקודם כול במשרות העוני במערכת הציבורית. תעסוקת נשים ערביות, כמה פעמים אנחנו מדברים על זה? אבל ההתקדמות בתחום הזה חלקית ואטית מדי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לאדוני. תודה רבה. חבר הכנסת אבו מערוף, בבקשה. דקה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, וכבוד סגן השר. בקיצור, ייצור רב, אבל חלוקה גרועה מאוד. כל מה שהובא כאן – וכל הדוח הזה – לא נותן את הטיפול הנכון להבחנה הנכונה שבדוח העוני שהוגש ב-2014. הייתה הבחנה נכונה וברורה, לפי הדוח, אבל הטיפול, עדיין, לצערי הרב, הוא לא נכון, ולא לכתובת. זה רק זריית חול בעיניים, וכל – מה שנקרא – כל המספרים האלה, זה הכול סתם הזוי. מבחינה מעשית צריך דיפרנציאציה לטיפול בעוני, אחרת אי-אפשר – לעשות תוכנית כוללנית, לא ייושם ממנה כלום, או משהו מזערי. צריך לטפל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא שמעת את מה שאמרתי. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני שמעתי ואני יודע, ואני בוועדה, אנחנו מדברים. הוגשו כאן חוקים בשנה האחרונה: חוק העלאת שכר מינימום, חוק לנכים – העלאת שכר מינימום. על שום חוק הממשלה לא הסכימה. ומה אמרו עכשיו, משהו, גילוי אמריקה: משפחה נטו. הרי לפני שנה הייתה החלטה בוועדת הכספים על הטבות מס – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – למי שבמצב סוציו-אקונומי נמוך. ותוך שנה, תוך שמונה חודשים, הם הפחיתו את הטבות המס לאותם אנשים. אמרו שתוך שנה המצב שלהם השתפר. מאיפה הנתונים האלה? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, חבר הכנסת. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לכן, כל הדברים האלו הם דברים הזויים, וצריך תוכנית טיפולית ספציפית לכל מצב ומצב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, חביבי. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. דקה. בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, אני ממש נהניתי לשמוע את כל רשימת ההישגים והדברים החשובים שנעשו. כל אלה, כדי לצמצם את הפער. זו מצוות הצדקה, מצוות החסד ומצוות הצדק, הכול. אבל יש פסוק בתורה שקראנו בפרשת השבוע: "לא תכלה פאת שדך... ולקט קצירך לא תלקט... לעני ולגר תעזב אֹתם". אומר רש"י: הנח להם שילקטו בעצמם, ואל תחלק להם. אדוני סגן השר, אתם מחלקים הרבה הרבה דברים, אבל אם באים – בא היום חבר הכנסת היושב-ראש מאיר כהן, והציע הצעת חוק כל כך פשוטה, וכל כך צודקת, שלא תהיה אפליה בין ילדים בחוק ההזנה, ולאפשר גם לילדים שהעירייה החליטה שלא לעשות אצלם יום חינוך ארוך, לתת להם מזון פעם אחת ביום – ועדת השרים לא אישרה את החוק הזה. דחיתם את הצעת החוק הזאת. ואני חושב שזו עבירה על הפסוק הזה: הנח להם שילקטו בעצמם ואל תחלק להם. כי ברגע שאתה מחלק, אתה מפלה, אתה נותן לאחד, ואתה לא נותן לשני. פה אתם עשיתם מעשה שלא ייעשה. אני מבקש, ומעריך את שר האוצר, מעריך אותך: תוסיפו את הצעת החוק הזאת, זה לא הרבה כסף. חבר הכנסת מאיר כהן, שזכיתי להשתתף במצווה שלו, מוכן לשבת אתכם, לפרוס את זה לכמה שנים, שלא יהיה ילד – ולא משנה אם הוא לומד בבית-ספר ממלכתי או אחר או חינוך חרדי או מוסד תורני, תלמוד תורה – כל ילד הוא ילד, שיקבל את המזון בדיוק כמו ילד אחר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. מציע להעביר את ההצעות לסדר-היום להמשך דיון לחבר הכנסת אלי אלאלוף, לוועדה שלו, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, המשך דיון אצלך בוועדה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום. <נחמן שי (המחנה הציוני):> חכה, אני לא הצבעתי. תוסיף אותי בבקשה. <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש להוסיף את חבר הכנסת נחמן שי. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא הייתי בהצבעה – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בסדר. וזה עובר לוועדה. <היו"ר מאיר כהן:> לפרוטוקול, בוודאי, בוודאי, לפרוטוקול. <הצעות לסדר-היום> <העלייה בריכוזי החומר המסרטן בנזן באזור חיפה והקריות> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: העלייה בריכוזי החומר המסרטן בנזן באזור חיפה והקריות, מס' 6793, 6821, 6836, 6842. תעלה חברת הכנסת יעל כהן-פארן, לשלוש דקות. בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, לפני כשבוע, ב-10 בחודש, התבשרנו על ידי המשרד להגנת הסביבה שהוא גילה בתדהמה שיש בנזן באוויר במפרץ חיפה. מה זה בנזן? בנזן הוא תרכובת כימית אורגנית נדיפה, וקודם כול, נגיד את זה בצורה הכי ברורה: הוא מסרטן ודאי לאדם, מסוג A, הסוג הכי חמור, שאין עליו שום ויכוח, והיא אחד התוצרים של תעשיית הדלקים, התעשייה הפטרוכימית, שמפרץ חיפה משופע בה. והעלייה, שנמדדה בכמה תחנות ניטור שמקיפות את אזור התעשייה ואת בתי-הזיקוק, מדדה בממוצע 40% יותר ממה שמדדו בשנה קודמת באותם חודשים. יש משמעות למזג האוויר, החודשים הם משמעותיים. ובתחנות מסוימות מדדו חריגות של כמעט פי שניים מהתקן, והתקן גם הוא – בעצם, אם החומר הוא מסרטן ודאי אז כל חשיפה אליו היא מסוכנת, אבל קבעו איזשהו תקן, שזה משהו שאפשר לעמוד בו. אבל גם חריגה כמעט פי שניים מהתקן זה משהו מאוד משמעותי. אני לא יודעת כמה שעות בדיוק אבל מדובר פה לעתים בשעות לא מעטות שאנשים חיים בבתיהם ונושמים אוויר מאוד מאוד מזוהם. עכשיו, תראו, אנחנו דיברנו פה כל כך הרבה על זיהום האוויר במפרץ חיפה, וזה נושא שחוזר ועולה בוועדות. אבל יש כאן מצב שפשוט לא הולך ומשתפר. אנחנו לא רואים כאן שום הליכה לכיוון של שיפור, נהפוך הוא. הרי בימים אלה נדונות בוועדות תכנון תוכניות להרחיב את בתי-הזיקוק. בינתיים הם חזרו למועצה הארצית, אבל עדיין לא ירדו מהפרק. אנחנו יודעים שיש שימועים נגד המפעלים. אנחנו יודעים שיש שימועים, אבל אנחנו לא יודעים מה יהיו התוצאות שלהם. אנחנו יודעים שהיו תקלות וחריגות בהיקפים משמעותיים גם שם מהתקנים של הפליטה. אבל הציבור לא חשוף למידע הזה של התוצאות, וגם על זה קיימנו דיונים כאן בכנסת. יש גם לא מעט כתבי אישום על שנים קודמות נגד בתי-הזיקוק ותעשייה נלווית. גם שם הדברים עוד לא התבררו עד הסוף, אבל בינתיים הכול נמשך: התעשייה ממשיכה; הזיהום נמשך ואפילו מתרחב, כמו שאנחנו שומעים. אני שמעתי שקודם כול מנסים לטפול על המחסור באמוניה את עניין הבנזן. אם סגן השר שעולה אחרי הולך להתייחס לזה, אני פשוט אומרת שלמיטב הבנתי – והמומחים שהתייעצתי אתם – זאת פשוט זריית חול בעיני הציבור, כי הרלוונטיות של האמוניה היא להפחתת מזהמים מסוג אחר, ולא בנזן. אני מבינה שהמשרד עדיין מחפש את הגורם לזיהום, וזה באמת בעיה: יש פה מפרץ מלא חומרים מסוכנים ותעשייה פטרו-כימית, והוא מחפש את הגורם לזיהום. מדהים. אנחנו מדברים פה על חיים של אנשים, על מאות אלפי אנשים שחיים סמוך למפעלים האלה ונושמים את האוויר המזוהם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> רק שנייה. ובאמת, אסור לנו, כאן, בכנסת, לעבור על העניין הזה בשתיקה. אני חושבת שהממשלה צריכה לבוא למפעלים ולדרוש מהם לצמצם את הייצור. רק ככה אנחנו נביא לתוצאה מיידית ולהפחתת הזיהום ברמה מיידית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. שלוש דקות, כבודו. אחריו – חבר הכנסת אייכלר. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה לא נאמר בשנה האחרונה על הזיהום במפרץ חיפה – אנחנו כבר שנים דנים ודשים בעניין הזיהום במפרץ חיפה, בנושא בתי-הזיקוק בנושא המפעלים המזהמים, בנושא מתקן האמוניה. היום, לצערי הרב, נודע לנו שעדיין אין פתרון הולם למתקן האמוניה – שמעתי את זה מהשר ומאנשים אחרים – אף-על פי שהאוצר הקציב יותר מ-700 מיליון שקל להעתיק את המפעל ולפתור את הבעיה. אבל כנראה בעלי הממון והטייקונים לא מעוניינים לתת שום פתרון; הם מעוניינים להמשיך לסחוט את העובדים, לסחוט את המדינה, לסחוט את הממשלה ולהמשיך להתעשר על גב האומה. אין ספק – והוזכר כאן על ידי חברתי יעל – שבנזן הוא חומר מסרטן, כבוד היושב-ראש. כבר מדדו בארבע תחנות ניטור מסביב לבתי-הזיקוק, ומצאו 40% חריגה מהתקן, וגם ממה שהיה קיים בשנה שעברה. גם בקריית בנימין ליד קריית אתא מדדו שלוש פעמים, ושם יש חריגות. כפי שאתה יודע, פורסם כבר שהאזרחים באזור הזה חיים ארבע שנים פחות מהממוצע הארצי. הילדים באזור שלנו חולים בסרטן פי שלושה יותר מבכל אזור אחר במדינת ישראל. למה אנחנו מחכים, שיהיה עוד אסון? שאנחנו נצטער על הדקה שמישהו לא קם ועצר את הסרט הנע הזה מול העיניים שלנו, שמסכן את כל האזרחים? מה אנחנו צריכים לעשות ממחר? לפי דעתי – ואמרתי את זה, ואנחנו משתפים פעולה גם עם השר וגם עם סגן השר מזוז, שהוא תושב האזור, וסובל הכי הרבה, כמוני וכמו שר האוצר ואחרים שמתגוררים באזור – אנחנו חייבים לשקם את מפרץ חיפה; אנחנו חייבים, בתוכנית סטטוטורית. המקום הוא מהמזוהמים בעולם. אין עוד מדינה מתוקנת שיש בה מפעלים ברמת זיהום כפי שיש במדינת ישראל. לכן אמרתי, אדוני היושב-ראש, שצריך לעשות תוכנית מקיפה, לקדם – אולי להקים פארקים תעשייתיים מתקדמים, פארקי הייטק. צריך לתת מענה. במקום שיש מפעלים מזהמים, צריך להעביר אותם; אולי חלק מהתעשייה אנחנו לא צריכים בארץ. אני תמיד אומר כאן: יפה שעה אחת קודם, אבל לצערי הרב אני לא רואה אור בקצה המנהרה. אנחנו כל יום טוחנים מים, מה שנקרא, ואנחנו דוחים את הבעיה עד שיקרה אסון – ואנחנו לא רוצים שיקרה אסון. אז אני מקווה שיחד עם החברים נשכנע את הממשלה, אדוני סגן השר, להתחיל בתוכנית סטטוטורית רצינית מאוד לשקם את כל המפרץ. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת, כמו שנאמר כבר, אין כמעט מה לחדש בעניין זיהום האוויר במפרץ חיפה, שזה דבר חמור מאוד. אבל חברי חבר הכנסת הרב גפני טען פעם – ביקש לבדוק מה הקשר בין התרומות שנתנו בעלי בז"ן לעיריית חיפה, לבנות אצטדיונים וכל מיני דברים כאלה, לבין ההיתרים המופקרים שהם קיבלו לזהם את האוויר לכל תושבי המפרץ. עדיין לא קיבלנו תשובות. אנחנו רוצים תשובות בעניין הזה. אבל ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על משהו הרבה יותר עכשווי. רק עכשיו היו – – – אדוני יושב-ראש הקואליציה. <היו"ר מאיר כהן:> חברים בצד שמאל – חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת ביטן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ישיבת הנהלת קואליציה במליאה. רבותי, אני רוצה לדבר על עניין הקריסה שהייתה בל"ג בעומר במירון. לפני ל"ג בעומר כבר אמרנו – מראש – שתהיה קריסה. ידענו שמגיעים כמעט חצי מיליון אנשים, וכנראה מישהו בממשלה לא היה מוכן שיבואו כל כך הרבה אנשים, אחרת היו עושים מה שביקשנו, דברים פשוטים: כבישים וחניונים. אני לא מאשים את המשטרה בקריסה שהייתה שם – שאנשים חיכו שבע שעות עם ילדים קטנים ואנשים זקנים; שעצרו את הרכבים של עזר מציון ולא נתנו להם להעלות נכים. אני לא יכול להאשים אותם, כי הם עבדו ימים ולילות, שעות וימים, גם משרד התחבורה וגם המשטרה, אבל היות שהמקום לא היה מוכן, אז הם קרסו. וכאן אני שואל: למה המדינה לא משקיעה שם בדבר פשוט כמו חניונים, ואוסרים על רכב פרטי להגיע, וכולם צריכים להיות תלויים באוטובוסים וכולם נתקעו? יש לי רעיון, אדוני היושב-ראש: אולי נבקש מהנשיא טראמפ, שהוא אורח מכובד שבא לפה בשבוע הבא, והולך לכותל המערבי; מירון זה המקום המתויר השני במדינת ישראל. שאדון טראמפ, במקום ללכת למוזאון ישראל – שילך למירון, ואז יבנו שם כבישים, וחניונים, ויכינו הכול – הוא ייסע הביתה בשלום, ואנחנו נוכל לארח את האנשים אחר כך בצורה נורמלית. הרי עושים הרבה כבישים בגליל, לא שלא עושים; בדיוק האזור של מירון העניין של החניונים ועניין המסלולים – פשוטים. רבותי, אני ראיתי תמונות של אוטובוסים נדחפים. כמה אוטובוסים אפשר להכניס לחניון אחד? יותר מ-50 אוטובוסים הכניסו. איך אתם רוצים שהם גם יצאו? הייתה פה רשלנות, אני הייתי אומר אפילו רשלנות פושעת; הזהרנו את המשטרה, הזהרנו את משרד התחבורה, הזהרנו את משרד האוצר. אני חייב לציין לשבח את שר האוצר, שהסכים עכשיו לשבת בראשות ועדה עם הרב ליצמן והרב גפני והחברים שלנו – שבשנה הבאה היה לא תהיה; להשקיע בכבישים במירון, כאילו זה היה עבור טראמפ. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אי-אפשר כבישים בשביל יום אחד בשנה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אוי, חבל שאת לא נוסעת לשם. כשאני הייתי ילד – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> היום מגיע לשם יום-יום מספר האנשים שהגיעו לפני 50 שנה בל"ג בעומר. זה האתר המתויר השני בישראל, אחרי הכותל המערבי – כל השנה. <היו"ר מאיר כהן:> הרב אייכלר יודע, כי יש לו קשר משפחתי למקום הזה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, זכיתי, אבא שלי ז"ל היה 50 שנה מנהל האתר במירון, ואני עצמי זכיתי שעשו לי את הפאות בגיל שלוש במירון. אני חייב לשבח באמת את המרכז הארצי למקומות קדושים, ואת המשטרה, אבל מה, היו שם פרשים, וזה חמור מאוד, אדוני היושב-ראש. בוועדה הזהרנו את המשטרה שאנחנו לא רוצים לראות שם פרשים – אנשים לא באים לשם להפגין – והם כן באו עם פרשים, וזה היה נורא ואיום. ואני רוצה לברך עוד מישהו: היום התחייב שר התיירות שהוא מוכן לתת שליש ליזם שיבוא לבנות בתי-מלון זולים באזור מירון, כי עולה הון עתק לאנשים להגיע לשם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם הדברים ייעשו, כבישים וחניונים, הדבר הכי פשוט, בשנה הבאה, בעזרת השם, כולם יוכלו לעלות למירון, וכל התפילות שנאמרו שם, שיתקבלו לרצון לפני אדון כול. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> אמן. תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני כבר לא יודע לספור את הפעמים שבהן התייצבתי על הדוכן הזה בעניין זיהום האוויר המסוכן במפרץ חיפה והפגיעה הקשה שהזיהום הזה גורם לבריאותם של בני אדם. אני גם עמדתי בראש ועדת משנה שעבדה בוועדת הפנים, גיבשה תוכנית עבודה. אנחנו הצגנו את תוכנית העבודה הזאת בפני ועדת הפנים, קיבלנו ברכה של משרדי הממשלה, של אנשי המקצוע, כמובן של הציבור, של העיריות, של הרשויות המקומיות במקום – ומה קרה מאז, אדוני היושב-ראש? לא קרה. זו הבעיה, שלא קרה. אני מרגיש כעס גדול, כשאני חוזר ועולה לדוכן הזה ומדבר על פגיעה בחיים ובבריאות של אזרחי מפרץ חיפה, כאשר הממשלה לא עושה את מה שאפשר וצריך לעשות לשינוי המצב הזה. מה צריך לעשות, עמיתי חברי הכנסת? בקליפת אגוז, התשובה מאוד ברורה: הגיע הזמן שאנחנו נבחן אילו תעשיות מסוכנות ואילו חומרים מסוכנים באמת דרושים לכלכלה הישראלית ואנחנו חייבים שהם יהיו אצלנו. לא כל תעשייה מסוכנת צריכה להיות בישראל, גם אם היא מייצרת רווחים גדולים למישהו. אחרי שנענה על השאלה אילו תעשיות מסוכנות וחומרים מסוכנים צריכים להיות בישראל, אנחנו צריכים לשאול היכן התעשיות והחומרים האלה צריכים להיות ממוקמים. והתשובה על השאלה השנייה, עמיתי חברי הכנסת, היא: בוודאי לא ריכוז כזה נורא ומסוכן במפרץ חיפה. וכאן צריך להתחיל לעשות מעשה, והמעשה צריך להיות תוכנית כוללת, שעוסקת לא רק בהפחתה מעשית וממשית של הזיהומים, לא רק בפינוי מפעלים והעברתם למקומות אחרים, או סגירתם. התוכנית הכוללת הזאת צריכה להיות גם שיקום של מפרץ חיפה; מקומות תעסוקה אחרים לאנשים, הסבה מקצועית למי שצריך – יצטרך – הסבה מקצועית. את הקרקעות המתפנות מהתעשייה המזוהמת אפשר לנצל למגורים, לנופש, לפנאי. אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על אחד המקומות היפים בארץ. המפרץ הנפלא הזה, שבין עכו לבין חיפה, בואו נהפוך אותו למפרץ של חיים, של עתיד, של בני אדם בריאים, ונפסיק את ההזנחה הסביבתית הפושעת שם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה לך. סגן השר חבר הכנסת מזוז ישיב בשם הממשלה. בבקשה. <סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כידוע לכם, בחודשים הראשונים של שנת 2017 נמדדו ריכוזים גבוהים יחסית של בנזן סביב מתחם בז"ן – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה שם, בצד שמאל. <סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז:> – – ובשכונת המגורים הסמוכה. העלייה זוהתה בעקבות בקרה ופיקוח צמוד שעושה המשרד להגנת הסביבה. תחנות הניטור בחיפה פרוסות בצפיפות גבוהה מהמקובל בעולם המערבי, ונתוני הניטור והמדידה מפורסמים בשקיפות מלאה לציבור. מייד עם זיהוי מגמת העלייה, תוגברו הסיורים של אנשי המשרד, והוכנה תוכנית חירום לזיהוי מקורות הבנזן. כפי שהצהרתי בכל מקום אפשרי, לא ניתן יד למפעלים מזהמים המסכנים את חייהם של תושבי חיפה והקריות. מנכ"ל בז"ן ומנהלי המפעלים במתחם זומנו לשימוע במשרדי מחוז חיפה ביום 24 במאי 2017, בשל חשש לגרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר. אני אישית, כמו תמיד, מתכוון לרדת לשטח, להגיע למפעלים ולראות בעיניים את הדליפות שבהן מדובר. אנו נמשיך לעדכן את הציבור, אם יהיו נתונים חדשים – ובתוצאות השימוע. לגבי הרחבת מפעלים, עמדת המשרד היא שיש להפחית את היקף הפליטה במפרץ חיפה, ולכן נתמוך רק בתוכנית הכוללת הוראות ברורות של אי-הוספת פליטה, שיפור הביצועים הסביבתיים של המפעלים, וצמצום הפליטה. אנו נתנגד לכל בקשה של מפעלים שתוסיף פליטה לסביבה. אני מציע שאנחנו נעביר את זה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה, וזהו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. המציעים מקבלים את בקשתך. אנחנו נערוך הצבעה. המשך דיון בסוגיה הזאת, בהצעה הזאת, בוועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, ההצעה מועברת – – – <סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז:> תוסיף גם אותי. <היו"ר מאיר כהן:> להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת מזוז. ההצעה מועברת להמשך דיון בוועדת הפנים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> הודעה. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם כי הונחה היום על שולחן הכנסת הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 1 ו-62 לתקנון הכנסת. כמו כן הונח על שולחן הכנסת הסכם פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים עם ממשלת הרפובליקה של רואנדה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעה לסדר-היום> <קריסת התחבורה הציבורית במירון בל"ג בעומר> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום, מס' 6832: קריסת התחבורה הציבורית במירון – ל"ג בעומר. חבר הכנסת גפני, בבקשה, עשר דקות. תשיב השרה גילה גמליאל בשם שר התחבורה – סליחה, יובל שטייניץ. <קריאה:> אני רוצה עמדה מהצד – – – <היו"ר מאיר כהן:> הצעה לסדר-היום – ביקש דב חנין, ועודד פורר, בבקשה. אדוני, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש – חבר הכנסת דוד ביטן, אני מבקש להודות לך על זה שאפשרת לי את זה במקום להגיש ערעור ולדון בערעור. הנשיאות לא אישרה את הנושא הזה, וחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש סיעת הליכוד, נתן לי על מכסת הסיעה שלהם, ואני מודה לו על כך. זה לא בסדר, האמת, שלא אישרו את הנושא הזה, אבל זה משתלב עם מה שאני הולך להגיד. אני לא הגשתי בקשה על קריסת התחבורה במירון. קריסת התחבורה, מה – מי שהיה במירון, ולא בל"ג בעומר דווקא, אלא סתם ביום חול רגיל, רואה שאנחנו בעצם נוסעים שם כמו שנוסעים בהרי ההימליה; איזה מקום של הרים בגליל, כבישים שהיו מתאימים למלחמת השחרור, צרים כאלה, מפותלים, וכנראה מדובר על מקרה שבו, אם היה בא – ובאים הרבה מאוד תיירים – היו אומרים, בטח נוסעים שם איזה – – – <היו"ר מאיר כהן:> אקסטרים. אופנוענים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> נכון, היו בטוחים שמדובר על איזה מקום שבו – מה מתנהל שם. במדינה מתוקנת, מודרנית, בשנים שאנחנו חיים היום, מקום שבאים אליו 2 מיליון תיירים, או קצת פחות, כמעט 2 מיליון – נכון, הרב מוזס? 2 מיליון. רבים מהם – סיפר לי שר האוצר – ביום חמישי מגיע מישהו מניו יורק, שמחזור העסקים שלו הוא 11 מיליארד דולר, והוא היה מוכן לשלם 20 מיליון דולר כדי לשהות שם בלילה. הוא חוזר ביום ראשון לארצות הברית. תיירות בסדר גודל שמשרד התיירות יכול להפעיל את כל העולם – – – <יואב קיש (הליכוד):> שיביא 20 מיליון דולר, נסדר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הוא יביא, אתם לא יודעים לקבל, אתם יודעים רק לעשות בשביל איזה זמר בגני יהושע. אתם יודעים – אתם מדינה שבכלל יודעים לקבל אותם? מדובר במקרה חלמאי, שאילולא זה היה הרב שמעון בר יוחאי, היינו כולנו צוחקים. 2 מיליון תיירים – המקום נראה כמו באיזה סוף העולם באסיה המזרחית, אני יודע, באיזשהו מקום שם, שבאים לשם כאלה נוסעי כרכרות. פשוט לא להאמין. עכשיו, כל שנה מגיע הנדיב התורן – פעם זה שר האוצר, פעם זה שר התיירות, פעם זה השר הזה, פעם זה ראש הממשלה – וזורק לחרדים 10 מיליון שקל, ורבים על מי הביא אותו, רבים על הקרדיט. 10 מיליון השקל האלה לעולם לא יעזרו כלום למירון, לפעמים אפילו יזיקו. מה מדינה מסודרת הייתה עושה במקרה הזה? הרי גם היו נכנסים רווחים, אבל מה היא הייתה עושה במקרה הזה? הייתה משקיעה כסף, הייתה משנה את מערכת הכבישים שם, שלא מתאימה בכלל לאזור, כי מערכת הכבישים בגליל משתנה עכשיו מהקצה אל הקצה – אין דבר כזה כביש שהוא לא ארבעה מסלולים; לא יהיה כביש – היום, כשאתה נוסע מצומת גולני לצומת קדרים אתה נוסע בכביש רחב, מסודר. זה לא יהיה במירון. במירון זה אירוע דתי, ובאירוע דתי לא ישקיעו 200 מיליון שקל. <יואב קיש (הליכוד):> מי אמר את זה? <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר. <יואב קיש (הליכוד):> אתה? <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> העובדות אומרות את זה. <יואב קיש (הליכוד):> מי אמר? <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר. אם היה שם, במקום הזה, אירוע חילוני שהייתה לו משמעות תרבותית, לפני 20 שנה כבר היו שם כבישים רחבים. לפני 20 שנה כבר כל הרחבה, שנמצאים בה כל כך הרבה אנשים, כבר הייתה ענקית ומסודרת. מישהו ראה את המערה שאליה נכנסים, בקבר רב שמעון בר יוחאי, שבאים אליה תיירים מכל העולם? נכנסים למטר על מטר שם; סכנת נפשות אמיתית. היה צריך לפתוח את הכול. אנשים באים, מדינת ישראל הייתה צריכה לקבל אותם. אתה יודע מה, חבר הכנסת יואב קיש? אני עוד אומר סנגוריה, כי אם זה לא מהסיבה הדתית, אז זו מדינה שלא ראויה להיקרא מדינה. לפחות פה יש איזו סיבה. למה לא טיפלו בזה במשך 40 שנה? <יואב קיש (הליכוד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אז זה הכול. זה הכול. <יואב קיש (הליכוד):> זה שצריך לתקן אני מסכים אתך – – – <נורית קורן (הליכוד):> אבל העבירו כספים. העבירו הרבה כספים בזמן האחרון. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> 10 מיליון שקל זה כסף? <משה גפני (יהדות התורה):> 10 מיליון שקל הביאו, זה בסדר. הייתי אצל ראש הממשלה, בישיבה של ראשי קואליציה, אז אמר שר האוצר: נתתי 10 מיליון – 4 מיליון שקל, הוא אמר; האמת היא שנתנו יותר. אמרתי: נכון, מאוד יפה, באמת אני צריך להגיד תודה רבה. לא יעזור הכסף – – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – שזה מקום קדוש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> חברת הכנסת, לפני מקום קדוש – – – <היו"ר מאיר כהן:> תנו לחבר הכנסת לסיים את דבריו. זהו. <משה גפני (יהדות התורה):> לפני מקום קדוש – אני הייתי יושב-ראש ועדת הפנים, ואז עשיתי הרבה ישיבות עם המשטרה. עוד הייתי צעיר כזה, והייתי בטוח שזה יסודר, נשב עם המשטרה, נביא 4 מיליון פה, 5 מיליון שם, והשווצתי בזה: השגתי. לא יכול להיות פתרון שם. תפסיקו לדבר על הדבר הזה. בואו ניסע יחד, תראי שאין אפשרות להכניס שם – לא 2 מיליון איש; אי-אפשר להכניס 30,000 איש. אין מציאות כזאת. אלא אם כן – המדינה נמצאת בטרנס רציני של פיתוח, עושים את זה בהרבה מקומות בארץ, גם מבחינת התשתיות, גם מבחינת הרחבה, גם מבחינת הכבישים, אלף ואחד דברים שבכל מקום עושים, רק שם לא. רק שם לא עושים את זה. למה לא עושים את זה? אני, אין לי תשובה. אין לי תשובה. אני מרגיז את יואב קיש, ואני מתנצל על זה. <יואב קיש (הליכוד):> חס וחלילה. <נורית קורן (הליכוד):> אתה לא מרגיז אותו. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני מתנצל. התשובה היחידה שיש לי – שזה אירוע דתי, אחרת מה? <נורית קורן (הליכוד):> זה לא אירוע דתי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה מסובך? למה? סוכם, אדוני היושב-ראש – סוכם אצל ראש הממשלה, שיוקם מטה של מנכ"לי משרדים עם נציגי ציבור, שישבו על העניין הזה, של התשתיות. התשתיות זה לא 10 מיליון שקל. זה לא הנושא בכלל, כסף. השאלה היא אם אפשר לפתח שם את מערכת הכבישים – ואפשר, אם רוצים; השאלה אם אפשר לפתח את רחבת הקבר של רב שמעון בר יוחאי, ששם נמצאים כל כך הרבה אנשים. האם אפשר? אפשר. השאלה אם רוצים. ראש הממשלה הסכים. שר האוצר אפילו השתבח בזה. השרים האחרים, להערכתי, גם ירצו. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> יואב, תאפשר לי לפחות להגיד את מה שאני חושב, להגיד. אני בטוח שאם זה לא היה אירוע דתי, זה היה מסודר. אני מכיר את המדינה, אני נולדתי כאן. אני נולדתי בתל אביב, אני יודע מה עשו במקומות שאליהם פחות אנשים באים בשנה, וזה אירוע לא דתי. ראיתי מה עושים. אתה רוצה שאני אמנה את זה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה מוכן להרכיב בחזרה את הרשות לפיקוח – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני בכלל לא נכנס לעניין הזה, זה לא רלוונטי. לא, הרב בן-דהן, עם כל הכבוד, אתה רוצה, אני יכול מייד לטרפד את מה שאני מציע. אני לא מדבר על זה, אני מדבר על העובדה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אבל הרב בן-דהן, תקשיב לי – – – <היו"ר מאיר כהן:> גם כשהיו רשויות, לא שמו כסף. השאלה היא לא הרשות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, אני לא נכנס לעניין הזה. אני מדבר על זה: יש פיתוח כבישים בגליל – צריך לפתח את הכבישים האלה גם; יש פיתוח של התשתיות בכל המקומות האלה – צריך לפתח את התשתיות גם במקום הזה. לא יכול להיות אחרת. אני לא אגיד סיבות. אני אעלה פה בעוד שנה, בעזרת השם, אחרי שהצוות יעשה את תפקידו, ובאמת נראה את השינוי של כל הנושא הזה, ואני אגיד: מי שצדק היה יואב קיש, ולא אני. <יואב קיש (הליכוד):> בעזרת השם. <משה גפני (יהדות התורה):> בעזרת השם. אבל אם זה לא יקרה, יעלה כאן יואב קיש ויגיד: גפני צדק, ולא אני. <יואב קיש (הליכוד):> זה לא יכול להיות – – – לא יהיה במדינת ישראל. <משה גפני (יהדות התורה):> טוב. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, המציאות הזאת, שבה אנחנו מדברים על אתר שהוא אתר בקונסנזוס, הוא לא אתר שנוי במחלוקת, הוא אתר שמגיעים אליו באמת מכל העולם, מכל החוגים, מכל העדות, מכל המקומות – קונסנזוס – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת, גם משם אתה מפריע? <קריאה:> תיקחו אותו לגן הוורדים – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – ואז, למקום הזה – שכפי שאמרתי נמצא בקונסנזוס, הוא לא שנוי במחלוקת – עיני כל העולם נשואות אליו. יש מטוסים רבים שבאים מרחבי העולם, שבאים לאירוע, ובאים בכלל, באים למקום הזה, נמצאים שם וחוזרים עם הרשמים, חוזרים לארצות הברית, או לאירופה, או למקומות אחרים בעולם. מכל העולם מגיעים. רע מאוד מבחינתנו שהם חוזרים ואומרים: היינו בקבר שמעון בר יוחאי, היינו שם בכל המקום, נפגשנו האחד עם השני בצפיפות נוראה כזאת, מדינת ישראל היא מדינה שאיננה יודעת לכבד את התיירים שלה. זה הרושם שהם מקבלים. מדינת ישראל אינה יכולה לפתח תשתיות במקום שנמצאים כל כך הרבה אנשים, שחס וחלילה לא יקרה שם דבר שאנחנו נצטרך להצטער עליו. אני מאוד מקווה, אני גם מתפלל על זה, שהממשלה אכן תעשה את מה שהיא נדרשת לעשות: לא לתת צדקה ותרומה, ו-10 מיליון פה ו-4 מיליון שם. לא יוצא מהדבר הזה שום דבר. לא מועיל כלום. לפתח את המקומות. לעשות. הם באים לוועדת הכספים עם נושאים של הפקעות, הם מגיעים עם הפקעות למקום הזה ולמקום הזה, לפעמים אפילו מקום שבקושי יש לו הצדקה, ואנחנו רבים. היום גם היה דיון על הנושא הזה, של הפקעה. יש ליד זה את מושב מירון – גם שם היה צריך לעשות הפקעות. גם שם היה צריך לעשות דברים, והמדינה עומדת מהצד, כאילו זה לא נוגע לה, כאילו מדובר באמת על מקום שהוא בהרי ההימליה. אני מציע, אדוני היושב-ראש, אני מציע שאכן, המציאות הזאת – שהמדינה תקים את המטה הזה, שיעשה את הפעולות הנדרשות – והיה צריך לעשות אותם הרבה קודם – אני מקווה שזה אכן יקרה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> וצריך לעשות את הדברים הנדרשים, כפי שנעשה בכל מדינה מתוקנת, ולא מדינת עולם שלישי, שנשענת על כל מיני גופים פרטיים שנמצאים באזור, כמו ועד מושב מירון וכל המקומות האלה, ותעשה את הנדרש. לכן אני מציע – אני לא יכול להציע להעביר את הנושא שלי לוועדה – – – <היו"ר מאיר כהן:> יעלה השר, ולאחר מכן – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. השר יובל שטייניץ יענה בשם הממשלה. השר יובל שטייניץ נמצא? בבקשה, אדוני. אחריו נשמע עוד שלוש הבעות דעה. השר שטייניץ, בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, התבקשתי, כשר תורן, להקריא את תשובתו של שר התחבורה, מר ישראל כץ, על הצעה לסדר בנושא התחבורה הציבורית במירון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משרד התחבורה נערך כיאות זה יותר מחצי שנה לתפעול וניהול מערך היסעים של מאות אלפי נוסעים בתחבורה הציבורית להילולת הרשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, במירון. צוות המשרד עמל על התוכניות בשיתוף כלל הגורמים האמונים על האירוע. המשרד העביר הנחיות למפעילי התחבורה הציבורית, בפגישות היערכות ודיונים שהתקיימו, לצורך הפקת לקחים משנים עברו. השנה הופעלו נסיעות להר מירון מכ-30 יעדים ברחבי הארץ, באמצעות יותר מ-2,000 אוטובוסים – מספר שיא, הגדול ביותר עד כה – אני לא אחראי לתחביר, לעברית. <משה גפני (יהדות התורה):> לא דיברתי בכלל על התחבורה. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתה דיברת על התחבורה, אבל אני אמרתי שאני לא אחראי לתחביר. מספר שיא, הגדול ביותר עד כה. נוסף על כך, השנה הפעיל משרד התחבורה קווים חדשים, מהערים נתיבות ואופקים. כמו כן, המשרד הפעיל ומימן בסכום משמעותי את הטרמינל החדש, שנקרא טרמינל 6, הירוק, לטובת המגיעים מהערים אלעד, ביתר עילית ומודיעין עילית, ולמגיעים מחניון הרכב הפרטי בצבעון, כל זאת, ועוד, כדי לצמצם את כמות הנסיעות במעגל התנועה הסמוך להר, במטרה שהמהלך ירווח את כמות הכלים ויגביר את השליטה בצירי התנועה הקריטיים. פעולות רבות נעשו בשנה זו כדי לשפר ולייעל את שירות התחבורה הציבורית, ולהעניק חוויה נפלאה לכלל המגיעים להילולה – הרב גפני, אתה לא מקשיב לתשובה, זה חמור מאוד. לא מתאים לך – ולהעניק חוויה נפלאה לכלל המגיעים להילולה. סך הכול השקיע משרד התחבורה כ-12 מיליון שקל לסבסוד הנסיעות מהיעדים השונים בארץ, להפעלת 320 אוטובוסים, בהם שני קווים ללא תשלום, לאיסוף נוסעים מחניוני הרכב הפרטי – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, חבר הכנסת ביטן, השר שטייניץ עונה בשם הממשלה. בבקשה. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – להפעלת 320 אוטובוסים, בהם שני קווים ללא תשלום, לאיסוף נוסעים מחניוני הרכב הפרטי, מחניוני החברות המאוגדות ומהעיר צפת, שממנה יש ביקוש גדול לנסיעות למירון, וכן לתקצוב תשתיות למערך ההיסעים. <היו"ר מאיר כהן:> חבריא, אתם מוכנים להפסיק שם, אתם מוכנים להפסיק? מה, אני צריך להוציא אתכם? די, מספיק. בבקשה. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אירוע ההילולה נפרס על יומיים; במוצאי השבת ועד שעות הבוקר הייתה הגעה המונית מכל רחבי הארץ, וחזרה המונית של מבקרים אשר שהו במירון במהלך השבת. לפנות בוקר, אוטובוסים אשר היו בדרכם לטרמינל 2 לצורך איסוף נוסעים לחניוני הרכב הפרטי ולעיר צפת נחסמו בציר ההגעה להר, ועוכבו זמן רב עד הגעתם לטרמינלים. במקביל פרצו הנוסעים את גדרות הבטיחות בטרמינל 2, והפריעו לתפעול האוטובוסים שכבר נכחו במקום ותוכננו לתת שירות חזור. נדגיש כי לא נוצר מצב שבו נוסעים נתקעו בהר מירון ולא התאפשר להם שירות חזור. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני השר, הנוסעים אשמים. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני מקריא את התשובה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הנוסעים אשמים. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לפעמים גם נוסעים אשמים. אין לי מושג מה היה במירון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זאת התשובה – הנוסעים אשמים, אם לא היו באים, לא היו בעיות. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בזה אתה צודק. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ולראיה, התפעול במהלך יום ראשון משעות הבוקר ועד יום שני לפנות בוקר עבר ללא תקלות, על אף העומסים הכבדים. אנו שבים על המלצתנו מדי שנה – מה שאני קורא עכשיו מודגש, כלומר זה העיקר, כנראה – אנו שבים על המלצתנו מדי שנה, לקבוע תקן מקסימלי להגעת מבקרים להר באירוע ל"ג בעומר, דבר אשר נדחה משנה לשנה, ללא לקיחת אחריות של המינהלת למקומות הקדושים ומשטרת ישראל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני מציע להעביר את זה להמשך דיון – באיזו ועדה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועדת הכספים. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ועדת הסמים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועדת הכספים. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אה, ועדת הכספים. לא שמעתי טוב. מצדי זה יכול להיות גם ועדת הכספים. דוד, לאיזו ועדה אתה רוצה? <היו"ר מאיר כהן:> ועדת הכלכלה, אתה אומר? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> כספים. <שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יהיה כספים. אוקיי. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> לפני שאנחנו עוברים להצבעה, שלוש הבעות דעה קצרות של דקה. עודד פורר, בבקשה. אחריו – דב חנין וחבר הכנסת מוזס. אני מבקש להקפיד על זמן דקה, לא יותר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אם יקפידו על השקט בקהל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שחלק מהדברים שנאמרו כאן קשורים לכאוס שנוצר מהזזת ל"ג בעומר מיום ראשון ליום שני, בלי שום היערכות, בלי שהמשק היה ערוך לכך, רק בגלל איזושהי החלטה של פקיד שעושה את זה שלושה שבועות קודם. חבר הכנסת גפני, שאני לא רואה אותו כאן כרגע – אבל אני כן רואה כאן כמה מחברי הכנסת מהסיעות החרדיות – לי יש בקשה אליכם: אנא, עזרו לנו שבמגזר החילוני יאמצו את לוח החופשות של המגזר החרדי. הוא כל כך חכם, הוא כל כך נכון, הוא כל כך הגיוני לארץ ישראל. אני חושב שזו תהיה החלטה שתפטור אותנו מכל הכאוסים התחבורתיים האחרים. ולסיום, רק, לעניין מה שאמר חבר הכנסת גפני – יש כאלה שאומרים שבית-המקדש השלישי ירד מוכן מן השמים. אז כנראה הוא ירד מוכן מהשמים כדי שלא יגישו בג"ץ, כי אם יתחילו לבנות אותו, מייד יהיה בג"ץ על אותו עניין. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חבר הכנסת חנין, דקה – הבעת דעה. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני ראיתי את התמונות הקשות ממירון. אני רוצה לומר שלפחות אנחנו צריכים להודות על כך שלא היו שם פצועים, כי גם פצועים, ואפילו יותר מזה – זה היה יכול לקרות שם. זה חבל, וזה מיותר, וזה בטח לא צריך להיראות כך. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שמשרד התחבורה דווקא הפעם נערך בצורה מאוד רצינית, עם הקצאת מספר מאוד גדול של אוטובוסים. הבעיה הגדולה הייתה שזמן קצר לפני האירוע שר החינוך החליט, בלי שום התייעצות עם גורמי מקצוע, שבמקום ל"ג בעומר יהיה לנו השנה, כמו שאומר חבר הכנסת פורר, ל"ד בעומר, שינה את כל לוח הזמנים, יצר בוקה ומבולקה בכל מערכת התחבורה שתוכננה לאותו אירוע, וגרם הרבה מאוד נזק והרבה מאוד עוגמת נפש, גם למשתתפים וגם לאנשים אחרים שנפגעו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> והלקח מזה הוא – כששר רוצה לעשות שינוי, לא מספיק שהוא יקום בבוקר ויחליט. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> צריך להתייעץ, יש מערכות מקצועיות. אי-אפשר להתעלם מהן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אדוני, חבר הכנסת מוזס – דקלרציה. בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני קצת מאוכזב מהתשובה של השר שטייניץ בשם משרד התחבורה, שיש לצמצם את מספר המבקרים. האם אפשר לעצור 30,000 יהודים שבאו מחוץ-לארץ, תיירים, נמצאים כאן שבועיים, משאירים כאן הרבה הרבה כסף, במדינה הזאת – להגיד לצמצם, שלא יגיעו? האם אפשר למנוע מאנשים מכל רחבי הארץ שרוצים לבוא לעשות "חלקה", שזה פעם בחיים, אפשר להגיד: אל תגיעו? צריכים להשקיע בתשתיות. ואני רוצה לומר לכם, יש תוכנית – יש תוכנית כבר מלפני שבע שנים, להעביר את התחבורה דרך נחל מירון, קרי: בורמה א', להעלות את זה, לא דרך הכפר, אלא להעלות את כל הציבור ולמנוע סבל של עלייה רגלית מאנשים, נשים וטף, דרך הכפר, שזה ממש מעמסה בלתי רגילה, אלא להגיע למעלה, מי שמכיר את האזור, ושם יש המון שטחים שלא צריך בכלל להפקיע, פשוט יש המון מקום. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ואם ההוצאות הזמניות יוסטו לתשתיות קבועות, זה יהיה הפתרון. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה – המשך דיון בוועדת הכספים, בבקשה. נא לשבת. מי שרוצה להצביע, בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. המשך דיון בסוגיה הזאת בוועדת הכספים. אני מוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת ביטן, כתומך. <הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת, התשע"ז–2017> [מס' מ/1120; דברי הכנסת, חוב' כ', עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק בקריאה שנייה ובקריאה השלישית, הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים – לפני? כתוב לי כאן אחרי. מה פורסם? אם כן, אנחנו נלך על פי הפרסום ממזכירות הכנסת – הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת, התשע"ז–2017, נספח מס' מ-1120/א'. מי יציג? חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, אדוני. <עודד פורר (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, את הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, התשע"ז–2017, שהביאה הממשלה. בהצעת החוק מוצע לעגן בחוק את הקמתו של מרכז מורשת אשר יפעל להעמקה, העשרה והפצה של הידע על מורשת מלחמת ששת הימים, על שחרור ירושלים ואיחודה, בשל החשיבות הציבורית בהחזקתו ובהפעלתו של אתר ההנצחה הקיים כיום בגבעת התחמושת, ובהעמקת הידע והגברת התודעה בנושאים הנזכרים ובהנצחת זכר הנופלים במערכה. הקמתו של המרכז כתאגיד סטטוטורי ופעולתו באתר ההנצחה בגבעת התחמושת, כמוצע בחוק זה, נועדו להבטיח את מעמד האתר ופעולות ההנצחה והמורשת בו. הסדר זה, יש בו כדי לבטא את ההכרה בחשיבותו של האתר בהקשר של מלחמת ששת הימים ואיחודה של ירושלים, ולחזק את מעמדה ומרכזיותה של ירושלים, בירת ישראל. לשם הגשמת מטרותיו יפעיל המרכז מכון, מוזאון וארכיון. כמו כן, המרכז יפעיל את אתר ההנצחה, וכן יערוך באתר ההנצחה בין השאר פעילויות, כנסים ואירועים אחרים לציבור באופן סדיר. עוד מוצע כי המרכז יעמיד את אתר ההנצחה לשם עריכת הטקס הממלכתי המרכזי לציון יום ירושלים, וכן יהיה רשאי לסייע בעריכת הטקס. מוצע לקבוע הוראות בדבר מוסדות המרכז, ובהם מועצת המרכז וחבריה, ועדות המשנה, ועדת הביקורת, המנהל הכללי של המרכז, הוראות בדבר אופן מינוים ופעולתם וכן הוראות בדבר עובדי המרכז ותקציבו. מימון פעולותיו של המרכז יהיה מתקציב המדינה, והוא יהיה רשאי לקבל גם תרומות, עיזבונות ומענקים. המרכז המוקם בחוק זה יחליף את העמותה המפעילה היום את אתר ההנצחה. כדי לוודא שהמעבר מהפעלת המרכז באמצעות עמותה להפעלתו באמצעות תאגיד סטטוטורי יתבצע כראוי, נקבעו הוראות מעבר מפורטות, אשר קובעות את השלבים לעניין פירוק העמותה ולעניין העברת כל נכסיה, חובותיה וזכויותיה למרכז. עוד נקבע כי עובדי העמותה יעברו מכוח החוק להיות עובדי המרכז ביום התחילה, שהוא 29 בנובמבר 2017. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני רק אבקש, לסיום, להודות בשם יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת יעקב מרגי, ליועצת המשפטית של ועדת החינוך, מירב ישראלי – – <היו"ר יואל חסון:> זה מזל רע, עדיף להודות אחרי. <עודד פורר (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – ולמתמחה בלשכה המשפטית של הוועדה, ירדן הומינר, וכמובן לכל צוות הוועדה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, אדוני. אני מקווה שהתודה תהיה רלוונטית. אנחנו נעבור להצבעה. אין הסתייגויות, ולכן נעבור להצבעה על הצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–42 – 24 נגד – 7 נמנעים – אין סעיפים 1–42 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 24 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אפשר לעבור להצבעה בקריאה שלישית? חבר הכנסת פורר. <עודד פורר (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> כן. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. היות שהתוצאה היא 7:24, אני מבקש לראות, בשם הרשימה המשותפת, את ההצבעה הזאת כהצבעת אי-אמון בממשלה. <היו"ר יואל חסון:> מי המועמד לראשות הממשלה, אדוני? בלבלתי אותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איימן עודה. <היו"ר יואל חסון:> איימן עודה. הבנתי, בסדר גמור. אז גם אני יכול להצביע בעד. אנחנו עוברים להצבעה, נכון, אדוני, עודד פורר? עוברים. <עודד פורר (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – – <היו"ר יואל חסון:> כן, אנחנו מצביעים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> הוא אומר שהיא מבקשת להצביע בכל זאת – הממשלה מבקשת להצביע בכל זאת. אנחנו נסביר: מי שמצביע בעד – מצביע בעד האי-אמון ונגד החוק, אוקיי? מי שמצביע נגד – הוא נגד האי-אמון ובעד החוק, והשר אלקין ביקש לקיים את ההצבעה עכשיו. <קריאה:> זה בעד החוק ונגד האי-אמון. <היו"ר יואל חסון:> הוא בעד החוק. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – הנגד שהוא בעד – – – <היו"ר יואל חסון:> מי שבעד החוק מצביע נגד, זה הכול. פשוט מאוד. אני לא מבין מה הבעיה. פשוט-פשוט. טוב, עוברים להצבעה, חברים. אנחנו מצביעים על הצעת החוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת, התשע"ז–2017, שהיא גם הצעת אמון. <קריאות:> לא, לא – – – <דוד ביטן (הליכוד):> מצביעים אמון. <היו"ר יואל חסון:> אני אומר – – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא, מי שמצביע נגד הוא בעד החוק. <היו"ר יואל חסון:> ומצביעים אמון בהצבעת אי-אמון בממשלה. <קריאות:> נגד, נגד. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 28 נגד – 8 נמנעים – אין חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת, התשע"ז–2017, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> שמונה בעד הצעת האי-אמון, 28 נגד. זה אומר שהצעת האי-אמון לא התקבלה, והצעת חוק המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, שחרור ירושלים ואיחודה, בגבעת התחמושת, התשע"ז–2017, התקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. השר אלקין, השר לענייני ירושלים, בבקשה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי הכנסת, אני רוצה להודות לחברי הכנסת על אישור הצעת החוק. במיוחד אני רוצה להודות לחברי האופוזיציה מיש עתיד ומהמחנה הציוני, שלא נגררו אחרי התרגיל הפוליטי והניסיון לקחת נושא כל כך קדוש ולהפוך אותו לפוליטיקה, אלא הצביעו בעד החוק. יישר כוח גדול לכם. <עליזה לביא (יש עתיד):> הגזמת. הגזמת. הגזמת. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני חושב שהכנסת היום עשתה צדק היסטורי, אומנם באיחור קל, של 50 שנה, אבל עשתה צדק היסטורי עם לוחמי שחרור ירושלים, ולמעשה, מדינת ישראל לקחה על עצמה את הדבר המובן מאליו, האחריות לתפעול האתר הזה, גבעת התחמושת, שמסמל את כל מה שאנחנו מחכים לחגוג למעשה בשבוע הבא. לא היה מועד יותר מתאים מזה לסיים את הסאגה הזאת. האתר הולך ומתפתח, מוקם שם מוזאון מדהים, ולמעשה מדינת ישראל נכנסת לנעלי האנשים המצוינים שהובילו את זה עד עכשיו ואומרת: אנחנו לוקחים אחריות, אנחנו ממשיכים להצעיד את המקום הזה קדימה ולהפוך אותו למעשה למוזאון גדול וארכיון ומרכז לימוד מורשת של כל מלחמת ששת הימים. זאת הזדמנות להודות לשני אנשים שיושבים שם למעלה, שהרבה שנים כבר סוחבים על הכתפיים שלהם את המשימה הלאומית הזאת, כתרי מעוז ומנחם לנדאו, מנכ"ל העמותה והיושב-ראש שלה. הם נלחמים כבר הרבה שנים על הצדק ההיסטורי הזה, שהמדינה תיקח על עצמה אחריות. אמרו להם שאין סיכוי, והנה, הם הצליחו. מגיע להם יישר כוח גדול על זה שהם לא ויתרו, ולמעשה עכשיו הם יוכלו להמשיך במלאכה הזאת מתוך ביטחון שמדינת ישראל עומדת מאחוריהם. נכון, נכון, צודק חבר הכנסת אלעזר שטרן, אי-אפשר ברגע הזה – אומנם הוא לא פה ביציע, אבל אי-אפשר שלא להזכיר את קצ'ה האגדי, שהיה, ככה, הרוח החיה מאחורי כל הפעילות שהייתה באתר המדהים הזה. אני רוצה להודות לשר האוצר ולשר הביטחון, שקיבלו כאן החלטה מנהיגותית, למרות דרגי מקצוע שלא בדיוק אהבו אותה, והובילו יחד אתנו את ההחלטה הזאת, ונתנו אור ירוק לקידום החקיקה. אני חושב שהיה ברור שמדובר במעשה הנכון, ובלי הסיוע שלהם לא היינו מגיעים לרגע הזה. אני רוצה להודות לאנשי משרד ירושלים ומורשת, שעמלו על זה. יושב כאן ראש אגף מורשת, ראובן פינסקי – עבדו על זה קשה; ליועצת המשפטית של המשרד – היא לא כאן; לכל הצוות של המשרד, שעבד קשה מאוד על הכנת הצעת החוק והצליח לתמרן בין כל החסמים והמהמורות ולהביא את זה למעשה לאישור בממשלה ולהבאה לכנסת. ואני רוצה להודות לצוות ועדת החינוך, ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מרגי, שהוא לא כאן; ליועצת המשפטית של הוועדה, לחברי הוועדה, שהבינו שמדובר בצו השעה לסיים את מלאכת החקיקה מהר מאוד, לקראת חגיגות שנת ה-50, התגייסו וגייסו את הוועדה כולה, ולמעשה הצליחו להביא לכאן את החקיקה. בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להודות – כבר הודיתי לשתי מפלגות באופוזיציה – אבל לכלל אנשי האופוזיציה, שהסכימו לעשות חריג לחקיקה הזאת ולהביא אותה היום, יום רביעי, מתוך התחשבות בלוחות הזמנים. יש כאן דוגמה יפה מאוד שהכנסת, לצערי כמעט כולה – צר היה לי לראות את חברי הכנסת של הרשימה המשותפת רצים בהמוניהם לאולם הזה דווקא להצבעה הזאת, כדי להצביע נגד. אני אולי – הנחתי שהם לא יתמכו, כן, אבל כואב לי לראות שהיה להם כל כך חשוב להצביע נגד ולהישאר עד השעה הזאת ולבוא כמעט בהרכב מלא. אבל חוץ מהאירוע המצער הזה, אני חושב שהכנסת כאן נתנה ביטוי לכך שבסוגיות כל כך מרכזיות אנחנו יודעים להתאחד, קואליציה ואופוזיציה, ולעשות צדק היסטורי עם לוחמי המלחמה הזאת. ולכן, כשנתייצב כולנו יחד אתם בחגיגות בשבוע הבא, נוכל להישיר מבט ולהגיד שעשינו, אומנם באיחור, את מה שמדינת ישראל הייתה צריכה לעשות. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, השר אלקין. <חיים ילין (יש עתיד):> אל תדאג, גם על הכותל נצביע אתך. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו מודים לכולם. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו נעבור לשאילתות. אדוני סגן שר הביטחון, בבקשה. <סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז:> זאב, לאן אתה הולך? <היו"ר יואל חסון:> איזו אחווה בין סגן השר לשר, איזו אהבה. דבר נדיר במחוזותינו, נדיר מאוד. אבל איך אפשר לא לאהוב אותך, חה"כ מזוז, סגן השר מזוז? אדוני סגן השר, שלום לך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> וברכה. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו נעבור לשאילתות. ראשון השואלים, חבר הכנסת חיים ילין. בבקשה, אדוני. <392. תרגיל ארצי ב-15 בפברואר, בזמן מבחן פסיכומטרי> <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, לפני שאני מקריא את השאילתה – אני יודע שאני צריך להקריא את השאילתה בדיוק כמו שכתוב פה – – <היו"ר יואל חסון:> אז תקריא. <חיים ילין (יש עתיד):> – – אבל אני רוצה להקריא את התאריך. השאילתה הזאת נשאלה ב-8 בפברואר 2016, לפני 433 ימים. כשאנחנו מבקרים את דואר ישראל, קודם כול צריך לבקר את המוסדות במדינת ישראל ובכנסת ישראל, שלוקח להם 433 יום לענות. ועכשיו אני אביא את השאלה שלי. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> השאילתה היא: תרגיל ארצי ב-15 בפברואר, בזמן מבחן פסיכומטרי. <היו"ר יואל חסון:> סליחה, אני מבקש מכל היועצים לצאת. עכשיו לצאת, כולכם. תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> ב-15 בפברואר ייערך מבחן פסיכומטרי, אשר נקבע שנתיים מראש. באותו יום מתוכנן תרגיל של פיקוד העורף, שבו תישמע אזעקה, העלולה לפגוע בהליך הבחינה. רצוני לשאול: מדוע לא בוצעו בדיקה ותיאום מול משרדי הממשלה בעניין אירועים המתרחשים בתאריך זה? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. יש לך שאלה נוספת אחר כך. תודה רבה. יש תקנון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאקריא את התשובה, חבר הכנסת ילין, אני מסכים אתך בכל מילה – כל מילה. אני לא אלאה אותך, מה קרה במשרד הביטחון עם השאילתה הזאת. אני יכול לומר לך רק דבר אחד, שיש כמה, במשרד, בוא נגיד בעדינות, שיינזפו בעקבות הדבר הזה, ואני מקווה גם שיבוצעו שינויים, כי אין ספק שאני, כמי שאחראי מטעם המשרד להשיב לך, אני אומר לך שאני בוש ונכלם שאני צריך לענות על שאילתה מלפני שנה וחודשיים, שנה ושלושה חודשים. זאת בושה, זה לא בסדר. קיבלתי את התשובה, דרך אגב, ממש לפני כמה ימים. עובדה. לכן גם קבענו את המועד מייד. הייתה פה תקלה, ואני, כפי שאמרתי, לא ארחיב מעבר לכך. לתשובה עצמה. מדי שנה משרד החינוך ופיקוד העורף מקיימים תרגיל מוסדות חינוך, שבו מתרגלים בתי-הספר וגני הילדים כניסה למרחבים המוגנים על פי זמן ההתרעה ביישובם: 30 שניות, 45 שניות, דקה או דקה וחצי מהמרחק שאליו הם צריכים להגיע למרחב המוגן. בשנה שעברה התקיים ב-15 בפברואר 2016 תרגיל, שהיה בתיאום מלא עם משרד החינוך. בתרגיל מוסדות החינוך לא נדרשים נבחני המבחן הפסיכומטרי לתרגל כניסה בפועל למרחבים המוגנים. יתרה מכך, פיקוד העורף ומשרד החינוך פנו לאגף בחינות פסיכומטריות בעניין הזה, ותשובתם הייתה שהנבחנים גם לא ייפגעו בשל הפעלת האזעקה בעת ביצוע המבחן. <היו"ר יואל חסון:> שאלה נוספת, אדוני? <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד סגן השר, כמו שהתקנון אומר, אתה לא חייב לענות, אבל בגלל מאיפה שאתה בא, מה שאתה מייצג, ואני מרגיש שאני גם שותף לעשייה של ההתיישבות – אנחנו כרגע חוקקנו חוק שנוגע בקרבות מששת הימים. חוק, עכשיו, גבעת התחמושת והכרה במוזאון ובמורשת. והיום הגיעה אלי פנייה מכפר עציון. גם, לא מעט קרבות היו שם. אני לא צריך להתחיל עכשיו עם מורשת הקרב, אבל יש התיישבות שם, שצ"פ – אתה יודע, שצ"פ זה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> שטח ציבורי. <חיים ילין (יש עתיד):> רוצים לבנות שכונה, לא להתפרס, לא לבנות מעבר לקו הכחול. רק לעשות שינוי ייעוד. מ-1999, ריבונו של עולם. הליכוד בשלטון כבר 40 שנה, בעד ההתיישבות. שום דבר לא קורה. תאמין לי שהמפא"יניקים עשו פי אלף מכם. אני מתבייש להגיד לך את זה. רק מדברים. למה לא מאשרים את שינוי הייעוד, שיוכלו לבנות את השכונה, ריבונו של עולם? זה בידיים שלכם, של משרד הביטחון, זה ברור, כן? <היו"ר יואל חסון:> תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אענה לך שתי תשובות. תשובה אחת, הפתרון האמיתי הוא – ואולי לא תאהב אותו – אבל הפתרון האמיתי הוא – אין ברירה, להפסיק את השלטון הצבאי ביהודה ושומרון. ונכון אמרת, השלטון בליכוד, ובימין, וכו', אבל אני מזכיר לך: מי שמנהל את החיים האזרחיים ביהודה ושומרון זה הצבא. וצר לי לומר, לפעמים הצבא – כל שנה-שנתיים מתחלפים קצינים, מתחילים ללמוד מחדש, והדבר לוקח זמן. לכן, הפתרון – – <חיים ילין (יש עתיד):> 19 שנה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, תן לי לומר, אני מסיים – – הפתרון האמיתי הוא באמת – אני אומר לך את זה בצורה הכי גלויה – החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון, ולהפסיק עם המשחקים האלה, של שלטון צבאי, שלא מתאים. עם כל הכבוד, אנשי צבא לא מבינים בחיים האזרחיים, הם לא צריכים להבין, הם הוכשרו לתפקידים מלחמתיים, לא לתפקידים אזרחיים ולא לאשר תוכניות. זה דבר אחד. לגופו של עניין, אני יכול לומר לך שלפני כמה שבועות – הסיפור שם, בכפר עציון, הוא סיפור קצת מסובך, אני אגיד בשתי מילים – החלק שאתה מדבר עליו – אתה מבין שאני כבר עוסק בו כמה חודשים – מדובר בתפיסה צבאית. מה לעשות שמדינת ישראל – אני אומר פה, בטעות, בטיפשות אולי, אפילו – החליטה שהיא מקבלת על עצמה את כל המגבלות של האמנה הרביעית של ז'נבה, אף-על פי שאנחנו אומרים שזה לא שטח כבוש, וקיבלנו על עצמנו את כל המגבלות של שטח בתפיסה לוחמתית, שלא היינו צריכים לקבל. כיוון שקיבלנו על עצמנו – שטח צבאי, שטח שנתפס בתפיסה צבאית, כדי לבצע בו שינוי אזרחי, התהליך הוא זמן רב, כי – תזכור טוב – – – <חיים ילין (יש עתיד):> 19 שנה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא הייתי שם, אני רק מספר לך את הסיפור. מה שקרה, מכיוון שזה תפיסה צבאית, הבסיס שלה הוא בסיס צבאי, תפיסה צבאית. כשאתה הולך היום לשנות תפיסה צבאית – שאמור להיות שטח צבאי – לשטח אזרחי, לבניית דירות, התהליך לוקח זמן. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל ככה כל גוש עציון – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, זה לא עובד כך. לא, די. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אמרתי לך – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – אבל זה לא שטח עם בעלות פלסטינית, זה מה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> התהליך הסתיים. כרגע כבר כמה שבועות נמצא אצל היועץ המשפטי לממשלה, כי יועץ משפטי של יהודה ושומרון לא יכול או לא מוכן לקבל על עצמו אחריות לחוות הדעת. נמתין לקבלת אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, אני מקווה שהאישור יתקבל בזמן הקרוב, כדי שכשנחגוג את חגיגות היובל לשכונה, באמת יגיע גם האישור לבניית הדירות. <חיים ילין (יש עתיד):> נקווה, בעזרת השם – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני סגן השר. נעבור לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת איל בן ראובן. <חיים ילין (יש עתיד):> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה גם לך. <738. כיתת כוננות בקיבוץ מנרה> <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, אז כדי שלא יהיה לך משעמם, השאילתה היא מ-13 בדצמבר 2016. לא שנה וחצי, אבל די לא רחוק משם. <היו"ר יואל חסון:> מי סופר, מי סופר. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> בקיבוץ מנרה, על אף קרבתו לגבול, אין כיתת כוננות, עקב הגיל הממוצע המבוגר של תושביו, ואני מדבר על גיל 70. נודע לי שיש עשרה לוחמים שגרים בקיבוץ, שבאפשרותם למלא את התפקיד הזה. למיטב הבנתי, אין להם – לא היה להם – אישור של המשרד לטובת הנושא. רצוני לשאול: מדוע לא ניתן אישור ללוחמים, בסיטואציה הזאת? מה ייעשה כדי לדאוג לנושא בהקדם? אני רק אוסיף לך שאני – – – <היו"ר יואל חסון:> לא לא, אי-אפשר לחרוג. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> טוב, שאלה שנייה. <היו"ר יואל חסון:> בשאלה הבאה. תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פיקוד הצפון אחראי להגנה במרחבו, בגליל ובגולן, ובכלל זה ביישוב מנרה. בשנת העבודה 2016 גובשה עבודת מטה בנושא הקמת מחלקות וכיתות הגנת היישוב ביישובים בטווח אפס עד תשעה קילומטרים מהגבול, בחלוקה הזאת: ביישובים שבטווח שמאפס עד ארבעה קילומטרים מהגבול תוקם מחלקת כוננות, ואילו בטווח שמארבעה עד תשעה קילומטרים תוקם כיתת כוננות. בעבודת מטה זו נקבע כי תושבי המקום ירכיבו את מחלקת הגנת היישוב בשגרה ובחירום, ויצוידו בהתאמה בציוד ובנשק. בעבודת המטה נכלל גם היישוב מנרה, שהוא בין אפס לארבעה קילומטרים מהגבול, והוא צויד בהתאם. מחלקת הגנת היישוב של מנרה התאמנה והוכשרה בימים שמ-28 בפברואר עד 1 במרס שנה זאת, והיא מונה 14 איש, מתושבי המקום. <היו"ר יואל חסון:> שאלה נוספת. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> שתי בעיות בתשובתך, לצורך העניין. תושבי המקום – אמרתי: הגיל הממוצע שם 70. לכן, אני מציע לך לבדוק את התשובה, כי עם בני 70 לא עושים כיתת כוננות. אני מדבר שם על נחלאים שנמצאים ביישוב. עכשיו, אני טיפלתי בזה, אני מכיר את כל העבודה שנעשתה – אני טיפלתי בנושא מול פיקוד הצפון, מול אלוף פיקוד הצפון. הוא הבטיח שהוא טיפל בנושא, ואכן התקבל אישור, ואני הייתי בתחושה שהכול סגור. והנה, אני מעדכן אותך שלפני שבוע דיברנו עם מזכיר הקיבוץ. אכן, יש אישור, אבל אין כלי נשק. כלומר, מנרה דהיום – ואני מזכיר לכם את החדירה שהייתה לפני שבועות ספורים שם, ממש קרוב – מנרה דהיום – ללא כיתת כוננות. נקודה. זה הדיווח ממזכיר הקיבוץ, ולכן אני מבקש – זה ממש טיפול דחוף ביותר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אומר לך מה שאני יודע, שמחלקת הכוננות של מנרה מורכבת מ-14 איש, כפי שאמרתי קודם, שטווח הגילים שלהם הוא 25 עד 45. זה הרכב של תושבים מהמקום. עכשיו אני אומר לך, מה ששאלת לגבי החיילים, גם אני שאלתי את השאלה הזאת – למה לא משתמשים בחיילים? למה הם צריכים לקחת – הרי כפי שאתה מבין, התמהיל מגיל 25 עד גיל 45 הוא תמהיל שממילא חלק מה-14 הם בגיל 40–45, לא כל כך צעירים. התשובה היא שפיקוד הצפון, בעבודת המטה שלו, הבין שאי-אפשר להישען על חיילים, שגם בשגרה, בוודאי ובוודאי בחירום, הם לא יהיו שם, הם יעברו למקום אחר. בכל אירוע שיקרה, הם לא יהיו שם, ולכן, אם כל כיתת הכוננות – או במקרה של מנרה מחלקת הכוננות – זה יהיה הכוח המרכזי, החיילים, יתברר שבשעת הצורך הם לא יהיו. ולכן הוקמה המחלקה הזאת, נעשה לה אימון הקמה, כפי שאמרתי, בסוף פברואר תחילת מרס. אני יודע, ואני אומר לך את זה משיחה מאתמול בלילה, בוא נגיד, עם הדרג הכי בכיר שאני מכיר – נאמר לי שהיחידה הזאת, המחלקה הזאת, 14 איש, צוידו בנשק, באפודים ובמכשירי קשר. אם אתה אומר לי עכשיו שלא – ייבדק מייד, ואני אשיב לך. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אני בודק הלילה, ואם תהיה בעיה, אני אעדכן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תודה. <היו"ר יואל חסון:> מצוין. אדוני סגן השר, יש גם שאילתה מטעמה של חברת הכנסת תמר זנדברג, אך היא לא נמצאת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> דווקא השאילתה הכי טובה, שהיה לי להיכנס בה – אין, אבל לא נורא. <היו"ר יואל חסון:> היא לא נמצאת, אבל אתה תוכל להעביר לה את התשובה אם תרצה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא, אני חושב שלא נותנים, נכון? אפילו לא בכתב. <קריאה:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> התקנון אומר – – – <היו"ר יואל חסון:> הלכה לעולמה השאילתה. כמה ימים היא הייתה אצלכם? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בשבילך – – – <היו"ר יואל חסון:> או שהיא פשוט מתה מזקנה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא לא, 10 בינואר 17'. לא נורא. <היו"ר יואל חסון:> יפה, אז חבל, מתה צעירה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. <היו"ר יואל חסון:> השאילתה מתה צעירה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני סגן שר הביטחון. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ו באייר התשע"ז, 22 במאי 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:29.>