דברי הכנסת
דברי הכנסת
כח / מושב שלישי / ישיבה רל"ה /
ד' בסיוון התשע"ז / 29 במאי 2017 / 28
חוברת כ"ח
ישיבה רל"ה
הישיבה המאתיים-ושלושים-וחמש של הכנסת העשרים
יום שני, ד' בסיוון התשע"ז (29 במאי 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 6
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 7
דב חנין (הרשימה המשותפת): 7
משה גפני (יהדות התורה): 8
נחמן שי (המחנה הציוני): 8
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 9
אכרם חסון (כולנו): 10
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 10
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 11
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 12
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13
יהודה גליק (הליכוד): 13
ענת ברקו (הליכוד): 14
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 14
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 15
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014 16
שר התיירות יריב לוין: 17
הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התיקים בממשלה ועל העברת סמכויות משר לשר 17
שר התיירות יריב לוין: 17
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 18
נחמן שי (המחנה הציוני): 21
יהודה גליק (הליכוד): 23
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 25
עיסאווי פריג' (מרצ): 26
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 27
עליזה לביא (יש עתיד): 28
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 30
יוסי יונה (המחנה הציוני): 31
דב חנין (הרשימה המשותפת): 34
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 35
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 37
שר התיירות יריב לוין: 38
דברי יושב-ראש הכנסת לרגל חודש הרמדאן 57
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 57
הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התיקים בממשלה ועל העברת סמכויות משר לשר 57
שר התקשורת איוב קרא: 59
בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת 60
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 60
השלמת הרכב ועדות הכנסת 63
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 63
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 63
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 64
הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות, התשע"ז–2017 64
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 64
דב חנין (הרשימה המשותפת): 66
הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017 67
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 68
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 70
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 70
הצעת חוק הפיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות, התשע"ז–2017 70
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 71
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 78
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 80
יפעת שאשא ביטון (כולנו): 83
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 84
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65), התשע"ז–2017 84
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 85
נחמן שי (המחנה הציוני): 89
הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7) (הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ז–2017 90
דוד אמסלם (הליכוד): 90
יוסי יונה (המחנה הציוני): 92
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15) (הרחבת ההגדרה נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2017 95
דוד אמסלם (הליכוד): 95
הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35) (מתן הודעה בדבר הכוונה להגיש תביעה נגד צד שלישי כתנאי להגשתה), התשע"ז–2017 97
אורי מקלב (יהדות התורה): 98
אורן אסף חזן (הליכוד): 101
הצעת חוק דמי מחלה (תיקון מס' 6) (חישוב תקופת הזכאות המרבית לדמי מחלה), התשע"ז–2017 103
אורי מקלב (יהדות התורה): 103
דב חנין (הרשימה המשותפת): 105
אורן אסף חזן (הליכוד): 105
הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 9) (מתן דרכון לעולה), התשע"ז–2017 109
עודד פורר (ישראל ביתנו): 109
אורן אסף חזן (הליכוד): 110
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום ד' בסיוון התשע"ז, 29 במאי 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4261/20 וכלה בהצעת חוק פ/4278/20: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעובד שהפסיק את עבודתו לשם טיפול בנכדו), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, עמיר פרץ, איתן כבל, נחמן שי, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן וציפי לבני; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הקניית ידע פיננסי וכישורי חיים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הסדרת מתן שירותי כוח אדם של מפעילי עגורן ואתתים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, אלי אלאלוף ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – סבסוד מלא של נסיעות בתחבורה ציבורית לניצולי השואה, לאסירי ציון ולנכי המלחמה בנאצים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – סיוע במשכנתה לאזרחים ותיקים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה שלא במקום מגורי הנפגע), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, בצלאל סמוטריץ, איציק שמולי, יעקב מרגי, זאב בנימין בגין, אלי אלאלוף, יואל חסון, יחיאל חיליק בר, דוד אמסלם, איל בן ראובן, מיקי לוי ודוד ביטן; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – מתן תעודת הכשר על ידי רב מקומי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הטבות לניצולי השואה (תיקון – מענק שנתי למקבלי קצבאות מחוץ-לארץ), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תרופות בסבסוד מלא לוותיקי מלחמת העולם השנייה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן חברתית להשקעות במקרקעין), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת חיים ילין, רועי פולקמן, דב חנין, מרב מיכאלי, אלעזר שטרן, יעקב פרי ואיציק שמולי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת נכד), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק הכנסת (תיקון – התייצבות נושא משרה בוועדות הכנסת), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק שירות קבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון – מניעת פיטורים עקב טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר, יעל גרמן, מרב מיכאלי, איילת נחמיאס ורבין, ענת ברקו ועליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, יצחק וקנין ועודד פורר; הצעת חוק מסגרות המשך יום לימודים (צהרונים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – ביטול תוכנית תקציב תלת-שנתית), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הצמדת גיל הפרישה שבחוק הביטוח הלאומי לגיל הפרישה שבחוק גיל פרישה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, איתן ברושי, יצחק וקנין, מיקי רוזנטל, עודד פורר, בצלאל סמוטריץ, דוד ביטן, זהבה גלאון, מיקי לוי, מנואל טרכטנברג, רועי פולקמן, רחל עזריה, אחמד טיבי, מכלוף מיקי זוהר ומרב מיכאלי.
הודעות שר הבריאות יעקב ליצמן על מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיונים מהירים בעקבות הצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, אלי כהן, מסעוד גנאים, אורלי לוי אבקסיס ועיסאווי פריג' בנושא: הקשיים שבהם נתקלים חולים במחלות קשות בתהליך החלמתם; הצעתם של חברי הכנסת דב חנין, מאיר כהן, איל בן ראובן ושולי מועלם-רפאלי בנושא: מצבם העגום של בתי-החולים הפסיכיאטריים בישראל.
הודעת שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ על מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איימן עודה ואורי מקלב בנושא: 14 ילדים הרוגים בתאונות מאז תחילת השנה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
חברי הכנסת, אנחנו נברך את חברינו המוסלמים בברכת רמדאן כרים, ובברכה מסודרת כשהאולם יהיה קצת יותר מלא, לפני ההצבעות, אבל אני כבר מודיע שכרגיל, בזמן הסעודה המפסקת, הארוחה המפסקת, לא יתקיימו הצבעות במליאה – שזה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בסביבות 19:30, בימים אלה? כן, אז – בימים של הרמדאן, בהתאם לזמני היום, על פי הודעה של מי מחברי הכנסת המוסלמים, אנחנו לא נקיים הצבעות בזמן הארוחה, כדרכנו.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שחברי הכנסת יוכלו להירשם, מי שמעוניין בכך. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר יפתח היום את הנאומים. בבקשה, אדוני.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אדוני, אין לי נאום, אני רק רוצה לברך אורחים שנמצאים פה והגיעו במשלחת מגרמניה, חברנו כריסטוף ויינרייך ואשתו שיינה ויינרייך, מלווים באורן פסטרנק. עוד ועוד אנשים באים לראות ולחוות את הדמוקרטיה הישראלית במיטבה, ואני מברך אתכם שהגעתם לכאן, גם מברלין, ללמוד אותנו. תודה רבה, ותודה על התמיכה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אנחנו מצטרפים לברכת ברוכים הבאים. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, במוצאי שבת התקיימה בתל אביב הפגנה עצומה, גדולת ממדים; אלפים רבים מילאו את כיכר רבין בדרישה לסיים את המציאות שנמשכת כבר 50 שנים, של כיבוש, של מעגל דמים, מציאות שאפשר וצריך לסיים אותה בהסדר שלום שיבטיח צדק ועצמאות לשני העמים בשתי מדינות.
אדוני היושב-ראש, ההפגנה הזאת הראתה שיש ציבור גדול בישראל שמוכן לצאת למאבק. ההפגנה הזאת הראתה גם שבצד השני יש פרטנר; הנשיא הפלסטיני אבו מאזן שלח למשתתפי העצרת ברכה, ובה הוא קרא לקדם יחד שלום של אמיצים. לקדם יחד את המהלך שהתחילו יצחק רבין ויאסר ערפאת, של הגעה להסדר שלום בין ישראל לבין הפלסטינים.
המשימה הזאת היא משימה מרכזית שלנו ושל שכנינו. זו הדרך היחידה להבטיח לעם בישראל, ולהבטיח גם לעם הפלסטיני, לא רק צדק ועצמאות, אלא קודם כול עתיד של שלום וביטחון. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
משה גפני (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, המל"ג קיבלה החלטה, כנראה כבר החלטה לא חדשה, שסטודנטים חרדים, או דתיים, שלומדים לתואר שני – לא יוכלו להפריד בין סטודנטים לסטודנטיות, בין בנים לבנות. בתואר ראשון אני מבין שכן, אבל בתואר שני הם לא יכולים; הם חייבים ללמוד יחד, בנים ובנות.
אני מברך את המל"ג על ההחלטה הזאת, מכיוון שאסור לאדם חרדי ללכת ללמוד באוניברסיטה, הוא מתקלקל שם, הוא יורד ברמתו הרוחנית. והמל"ג, בזה שהיא לא מאפשרת לבנים ולבנות, לסטודנטים ולסטודנטיות, ללמוד בנפרד, היא בעצם גורמת לכך שמה שאני אומר כל הזמן, שאסור ללכת לאוניברסיטאות – אני נמצא באוניברסיטאות, הרבה פעמים אני מרצה שם – אין מקום לסטודנט או סטודנטית חרדים במקום הזה.
לכן, החלטת המל"ג היא החלטה טובה, נכונה. אסור להפריד בין בנים ובנות – אין מקומנו שם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני, רציתי לדבר על שני מחדלים שקשורים – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת בר וחנין, דברתם כל כך יפה, אל תפריעו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – שני מחדלים שקשורים לתחבורה במדינת ישראל, כי אנחנו כל פעם מלאי שבחים בבית הזה; מחדל אחד קשור למשחק כדורגל שהתרחש בירושלים, גמר גביע בירושלים בשבוע שעבר – אנחנו כל כך רוצים שיהיו משחקים בירושלים ונעלה את ירושלים באמת על ראש שמחתנו, אפילו שלא שיחקה קבוצה ירושלמית.
באו אוהדים, כולם מתל אביב, אוהדי מכבי תל אביב ובני יהודה תל אביב – ברכות לבני יהודה – נסעו אנשים חמש ושש שעות ברכבת. אמרו להם: תיסעו ברכבת, אל תבואו בכביש, שלא לדבר על זה שירושלים הייתה פקוקה רק מאלה שלא הגיעו ברכבת; אמרו לאנשים: תבואו ברכבת, רכבת מסיעה אתכם במיוחד.
סיפורים קורעי לב: הורידו אנשים בדרך מהרכבת כי הרכבת הייתה עמוסה מדי ולא הייתה יכולה לקחת אותם לירושלים. זה – מדינה שמרגישה שיש עומס על הכבישים, מנסה להקל על עצמה ובסוף היא מורידה אנשים שבאו למשחק שמתחיל בשעה מסוימת – היו צריכים לדחות את המשחק. זו בושה מספר אחת.
בושה מספר שתיים, קוראים לה גם בושה מספר אחת, זה כביש 1. כל מי שנוסע על הכביש הזה – אני חושש מאוד שרוב האנשים, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, שעובדים בבית הזה, נוסעים בכביש ורואים שלא רק שהמצב לא השתפר, הוא הורע. הוא הורע – נוסעים הרבה יותר זמן מאשר קודם.
עכשיו, אני באמת לא יודע מי תכנן את הכביש הזה, צריך לחשוב אולי להעניק פרס ישראל. לוקחים כביש, משקיעים 2.3 מיליארד שקל כדי להרע את המצב. בחלם – בחלם בטח עשו כבישים שנוסעים אחורה, או כל מיני דברים כאלה – לא יכלו לחשוב על חוכמה יותר גדולה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לנושא פעולות תג מחיר, שבשבועות האחרונים חזרו, והיינו עדים לפעולות כאלה גם בשועפאט, בכפר נאעורה, ובשבוע שעבר ביום רביעי משפחת יונס בעארה הייתה קורבן לעוד פעילות כזאת.
אנחנו היום סופרים עשרות של מקרים מאוד קשים כאלה, שרק בנס לא – נמנעים אסונות נוספים. הרושם הוא שגם שירותי הביטחון וגם המשטרה פשוט מפגינים אוזלת יד גמורה בהתמודדות עם הפעילות הזאת. אני חושב שהגיע הזמן ששירותי הביטחון, המשטרה, יטפלו בעניין הזה ברצינות וסוף-סוף יעמידו לדין – יקיימו חקירה רצינית ויעמידו לדין את האחראים, כדי שלא נחכה ונראה עוד פיגועים כאלה, וחס וחלילה שלא נראה עוד אסונות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, רציתי היום לדבר על צעירה מדאלית אל-כרמל, קוראים לה כאמלה בדריה, שנולדה בחודש מאי 1982, למדה בבית-ספר יסודי בדאלית אל-כרמל, וגם בתיכון, וסיימה בהצטיינות, עם 47 יחידות בבגרות. לאחר מכן היא למדה בטכניון, במחלקה להנדסת תעופה וחלל, וסיימה בהצטיינות. ב-2011 היא קיבלה מלגה מיוחדת והגיעה לאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית. היא סיימה בימים האלה גם תואר שני וגם תואר שלישי, דוקטורט, בנושא חלל ותעופה, בהצטיינות.
כמובן, האוניברסיטה של מרילנד מדורגת ב-36 האוניברסיטאות המובילות בעולם, אבל כאמלה קיבלה מקום 30 בעולם, בין 30 הנשים המובילות בעולם בתחום החלל, בתחום התעופה. זה נושא שהוא לא אופייני ולא קרוב ללבן של הצעירות במגזר הערבי ובמגזר הדרוזי.
לכן אני גאה לעמוד כאן וגאה שאני בן דאלית אל-כרמל, ויש לי תושבת שנקראת כאמלה בדריה, שנולדה למשפחה לא כל כך מבוססת, משפחה רגילה, מפרנס יחיד – אבא שלה הוא סופר ידוע, עלם אלדין בדריה, אבל הוא השקיע את כל-כולו, עם המשפחה, כדי שהילדה תצליח. בגאווה רבה היא חוזרת לארץ, דוקטורית בנושא החלל והתעופה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון, וברכות. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה גברתי. אחריה – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי, חברות וחברי הכנסת, קודם כול – אני רוצה לפתוח בברכות: רמדאן כרים לחברי חברי הכנסת, ואו-טו-טו חג שבועות שמח לכולנו.
אני רוצה לדבר על תופעה שאנחנו רואים אותה הולכת ומתרחבת, של מניעת זכות מאוד בסיסית במדינה דמוקרטית, והיא הזכות להפגין. במוצאי השבת האחרונה, כמו לפני שבוע ביום שני בערב ולפני שבועיים במוצאי השבת הקודמת, התקיימו כמה הפגנות שבסופן – התוצאה הסופית שלהן הייתה מעצרים, לפעמים של אדם יחיד, שעמד כמפגין יחיד, ולעתים של עשרה או 15 אנשים, שכל מעשם היה להפגין במקום שהמשטרה החליטה שאסור להם להפגין.
הייתה לי על כך גם שאלה לשר ביום רביעי שעבר. אכן הייתה פסיקת בג"ץ בעניין, שפרשנותה על ידי המשטרה מאוד שנויה במחלוקת. אבל אותה משטרה עצמה, והממשלה, כשניגשה – במענה לבג"ץ – התירה הפגנה באזור מסוים שרחוק מבית היועץ המשפטי לממשלה, ואפילו התירה פעם בחודש להפגין סמוך לבית היועץ המשפטי לממשלה. אבל לאחר שנדחו העתירות, החליטה המשטרה שמאותו רגע אסור בכלל להפגין בכל פתח תקווה. וזה דבר שלא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית; אנחנו לא טורקיה, אנחנו עדיין מדינת ישראל, ואנחנו חייבים לשמור על זכות הציבור להביע את דעתו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשנים האחרונות אנחנו עדים לציד מכשפות מתמשך, מתוך צדקנות, מכוערת כלפי הציבור החרדי: אתם לא עובדים, אתם לא תורמים למשק, לא נושאים בנטל הפרנסה, לא משלמים מסים – רק לוקחים. כל פעם יש אותו תורן שטורח להזכיר לנו דברים שלא קיימים.
זה לא סוד שבחברה החרדית פנימה יש איזשהו הליך של רכישת השכלה ויציאה לשוק העבודה. אני לא מחווה את דעתי כרגע כמה זה נכון ומתוך איזו דרך צריך לעשות את זה, אבל דבר אחד ברור: זה אמור להיות לא מתוך החלפה של הזהות הדתית והחרדית.
לאחרונה קיבלנו החלטה של המל"ג, שקיבלה חלק מהדרישות של הציבור החרדי; וחלק, מתוך אטימות, לצערנו, היא לא הבינה שהציבור החרדי לא ילך לרכוש תואר שני אם יכריחו אותו ללמוד יחד גברים ונשים. אבל המכוער ביותר, לטעמי, אלה אותן חברות כנסת מהשמאל שתקפו את הציבור החרדי, מה שלא היו עושים לשום מגזר אחר במדינה: מקבלים מלגות בלי קשר להכנסה, מקבלים פטורים מקורסים בלי קשר לרמת התואר, דבר שלא היה ולא נברא.
אני אומר: די לצדקנות. הגיע הזמן להתייחס לציבור החרדי ולרצון שלו – של חלקו, בכל אופן, אלה שלא זכו להיות שבט לוי, בני התורה – ללכת וללמוד את ההשכלה ברוח שמתאימה להם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תודה, כבוד היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, קודם כול, גם אני רוצה לברך את חברי המוסלמים כאן באולם הזה ובכל מקום אחר. רמדאן כרים (אומרת בערבית: ייתן לכם בריאות כל שנה ואתם באלף טוב.)
הנושא שרציתי לדבר עליו היום הוא הדיון שנערך בוועדת החוץ והביטחון בנושא ההסתה ברשות הפלסטינית. אכן, הובאו דוגמאות מחרידות, והמילה בערבית להסתה זה "תחריד", אז מבחינת הצליל זה דומה. באמת, דברים שלא שייכים לעולם המודרני, לא שייכים לחברה שרוצה לקדם שלום ודו-קיום, ואלה דברים שצריכים לעבור מהעולם.
אבל אני רוצה דווקא להפנות זרקור למקום שבו אנחנו כן שולטים – מדינת ישראל שולטת בו, וזה מזרח ירושלים. מה קורה במזרח ירושלים מהבחינה הזאת? אם בבתי-ספר במזרח ירושלים מלמדים על פי אותן התוכניות ששוללות את הקיום של מדינת ישראל; אם במזרח ירושלים מלמדים על פי אותן תוכניות לימוד ששייכות אולי לבתי-הספר של ה"חמאס", אבל בטח לא של ירושלים, שהיא עיר השלום, עיר שלם, אז לאן אנחנו הגענו, ולמה אנחנו באים בטענות לראשי הרשות הפלסטינית אם מדינת ישראל טרם התמודדה עם הנושא הכל-כך חמור הזה, שצריך למגר אותו וצריך באמת להיאבק בו כל כך קשה – בשני צדי העיר, דרך אגב, כאן, בבירה שלנו?
בשבוע שעבר אנחנו כולנו חגגנו את יום ירושלים. זה יום יפה, זה חגה של העיר האהובה שלנו, של הבירה שלנו. אבל עד אשר מדינת ישראל לא תתחיל לטפל בבעיות יסוד בעיר הזאת – שזה גם עוני, אבל זה גם הרבה מאוד קיצוניות, וזה גם הרבה מאוד הזנחה, וזה היעדר נכונות להיאבק בכל הרעות החולות האלה – אנחנו עדיין נראה את העיר שלנו מידרדרת; מידרדרת לעוני, מידרדרת במעמד הסוציו-אקונומי, מידרדרת מבחינת קיצוניות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אני אתחיל בלברך את כל המוסלמים בעולם, את העם שלי ברמדאן כרים. (אומר בערבית: מי ייתן ויביא אתו טוב, שלום, ביטחון ואמונה לכולם.)
אני אברך גם עוד שלושה אנשים שהם תושבי העיר שלי, תושבי טייבה. אתחיל בד"ר ג'וואד חאג' יחיא, שנבחר על ידי הוועדה המדעית לאוניברסיטת NTU בסינגפור כמדען מחקר בהנדסת המחשבים, רשתות מידע ותקשורת. ד"ר ג'וואד, יש לו שישה פטנטים במקצוע שלו, והוא עושה שם פוסט-דוקטורט, אז אני מברך אותו על המעמד הזה. פרופ' סלים חאג' יחיא קיבל את המעמד הבכיר ביותר במדע ואקדמיה באוניברסיטת בריסטול, כי הוא מנתח ומשתיל לב. הוא הצטרף לעוד שלושה – רק שלושה בעולם, והוא הרביעי, אז אני מברך אותו. הוא המנהל של בית-החולים באוניברסיטת א-נג'אח בשכם. ד"ר קוסאי חאג' יחיא נבחר לעמוד בראש המכללה האקדמית להכשרת מורים בבית ברל.
אני אומר, אני גאה בכם (אומר בערבית: אני גאה בכם, ד"ר ג'וואד חאג' יחיא, פרופ' סלים חאג' יחיא וד"ר קוסאי חאג' יחיא. עלו והצליחו. הבאתם כבוד לנו ולכל המדינה.)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת, שגם הוא חאג' יחיא – עבד אל חכים חאג' יחיא – כמו כל המבורכים. אנחנו נשמע את חבר הכנסת יהודה גליק. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת המתוקים והאהובים, היקרים, גברתי המזכירה וכל השאר. ראשית, גם אני מצטרף לברכות לכל המוסלמים באשר הם – רמדאן כרים; לכל היהודים באשר הם – חג שבועות שמח.
ביום חג שבועות, שהוא במקרה 31 במאי, יצוין בכל רחבי העולם היום הבין-לאומי ללא עישון. גם פה, בכנסת, תוכנן אירוע ביום חמישי, נערכנו לכך, זה חודשיים עובדים על זה, זה אושר על ידי מרכז המבקרים של מרכז האירועים של הכנסת. לצערי, היום, בצעד אלים, הוחלט לבטל את הדיון הזה – לא מקובל עלי. אבל לא את זה רציתי לומר.
העישון הוא הרוצח מספר אחת של מדינת ישראל. אנחנו חייבים לשתף פעולה כולנו להיאבק נגד הדבר הזה. ראינו שלפני שבועיים במירון חילקו סיגריות, בניגוד לחוק, כאילו היה מדובר באיזשהן סוכריות. מדובר בדבר שהוא מסוכן. מדינת ישראל העלתה את המסים על הסיגריות בשנים האחרונות. בחמש השנים האחרונות – כמות הטבק שנמכרה לפני חמש שנים הייתה 70 טון לשנה, ובשנה האחרונה הגענו ל-650 טון לשנה. דרשנו ממשרד האוצר למסות את זה – משרד האוצר מתחמק.
הגיע הזמן להכריז על זה פרויקט לאומי, כמאבק. 8,000 איש מתים מזה מדי שנה. מדובר בסכנה, זה כביש אדום בוהק, ולא היינו מפקירים – לא היינו מאפשרים תשתיות מסוכנות לכל כך הרבה אנשים אם היה מדובר בתחום אחר. הגיע הזמן להכריז על פרויקט לאומי של מאבק בעישון. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת גליק. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על דוח נציב קבילות חיילים, שפורסם היום. דוח מזעזע. אנחנו יודעים שהילדים שלנו הולכים לצבא על פי חוק שירות ביטחון. לא כולם משרתים, אבל אלו שמשרתים לא זוכים לתנאים הראויים. אם הם לא יכולים לשרת בביטחון, אם לא מתגמלים אותם כראוי, אם אין ביטחון תעסוקתי ואופק קידום לאנשי קבע, אם אין שמירה על אוכלוסייה – גם של נגדים, לא רק של קצינים – כזיכרון ארגוני, כמשהו שיכול באמת להחזיק את הימ"חים בצורה רצינית ומקצועית, וגם את הכלים בתוך הימ"חים; אנחנו מדברים גם על קצינים צעירים שהיום פחות חותמים, כי אין להם ביטחון, כי אין יותר גישה שהכי טובים נשארים.
אז אני רוצה להגיד משהו, אדוני היושב-ראש: זה לא רק הסייבר, זה האדם שבטנק, שמנצח, זה האדם, זה החייל, ולכן צריך לטפח אותם ולדאוג לזה שגם המעבר מהצבא לאזרחות יהיה קל יותר, ולא ירגישו אותם חיילים שסוחטים את הלימון ולאחר מכן הם נזרקים לאזרחות בלי איזושהי רשת ביטחון. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה, אדוני.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, כבוד השר לוין, היום הוא היום השלישי לצום הרמדאן – רמדאן כרים, אני מברך את כל הצמים, וגם חג שבועות שמח – שתמיד יהיו חגים שמחים וימים טובים.
היום אני אדבר על העישון, גם כרופא, גם בכלל. אנחנו לקראת היום ללא עישון. משרד האוצר מרוויח כל שנה עד 6 מיליארד שקל מהמסים על הטבק. וכמה הוא מחזיר על התעמולה, כאילו, נגד העישון – כמה הוא משקיע בסך הכול, משרד הבריאות, דרך אגב? 5 מיליון שקל. מהרווח של 6 מיליארד שקל הוא משקיע 5 מיליון שקל. זה כמובן לא מספיק, זה דבר שהוא לא רק מזערי, זה דבר הזוי לחלוטין.
רציתי להעלות את עניין העישון אצל האזרחים הערבים. לצערנו הרב, העישון אצלם הוא פעם וחצי יותר מאשר אצל שאר האזרחים. אם אצל האזרחים היהודים כמעט 21%, אז אצל האזרחים הערבים 43%, 44%, ומגיע עד 47% – כל אזרח שני מעשן.
נכון שיש הרבה סיבות – סיבות של מנטליות, של התנהגות, של חיים מסוימים, ואי-אכיפה. ולכן, אני רוצה להדגיש שאכיפת החוק אצל האזרחים הערבים היא פי חמישה פחות מאשר במקומות אחרים בערים. לכן, מה שמתבקש הוא לא רק תוכנית לאומית – אכן, אני מסכים אתך, גליק, ואנחנו דנו היום בוועדה למאבק בסמים, ואתה שמעת את הנתונים המדהימים, המזעזעים שיש, וזה כמובן מבחינה בריאותית. לכן, על משרד הבריאות, על הממשלה – שתהיה לה תוכנית לאומית למאבק בעישון, גם מבחינה רפואית, גם מבחינה חינוכית, גם בבתי-הספר, להתחיל מגיל כמה שאפשר יותר מוקדם – גיל 12, גיל 13, זה דבר הכרחי ביותר וחשוב ביותר. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת אזברגה, ביקשת לדבר? בבקשה, אדוני. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. בבקשה, אדוני.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני ביום זה בחרתי לדבר על נושא מעניין: ב-25 לחודש, לפני כמה ימים, בחור בשם טאלב אלפראונה, איש חינוך ואיש תקשורת, עיתונאי, היה בקניון הנגב, כדי לקבל שירות במרכז השירות של חברת פלאפון. לאחר ויכוח קטן עם אחת הפקידות, הזמינו לו אנשי ביטחון. אנשי הביטחון תקפו אותו בצורה קשה עד כדי כך ששברו את ידו, את האגודל שלו. הבן אדם הגיע לבית-החולים, קיבל טיפול, והוא מגובס, בבית. ביקרתי אצלו, הוא תיאר בצורה אדירה איך הוא קיבל את המכות, ללא סיבה.
אני חוזר אחורה, אני מוצא ב-11 בדצמבר 2015, עוד בן אדם, סלמאן אלטורי, מרהט, שקיבל מכות גם כן, באותו קניון, עם אותם אנשי ביטחון, שעדיין מועסקים באותו מקום, ואפילו לא נחקרו ולא נבדק איפה העניין. אדוני היושב-ראש, יש לציין שהקניון הזה סירב לקבל אנשי ביטחון בדואים, קודם כול, והצהיר כמה פעמים שהוא לא מקבל אפילו שומרים בתוך הקניון.
אני רוצה להתריע על העובדה, ועל התופעה – האלימות שמתרחשת בקניון הזה, במקום הזה, כמה פעמים. זה מה שרציתי להגיד ביום זה. אני חושב שזה לא יכול להתאים – זאת אומרת, לא חוקרים, אף אחד לא עוקב אחרי זה, אנשי הביטחון מתנהגים כמו שעולה על רוחם, ואפילו לא מזמינים אותם לבדוק את העניין. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
עד כאן נאומים בני דקה.
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014
[מס' מ/871; "דברי הכנסת" התשע-עשרה, מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 11763.]
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לסעיפים הבאים. אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת, להציג לנו סדרת הודעות מטעם הממשלה.
הראשונה – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014. כאן לא תידרש הצבעה, זאת רק הודעה על רצון הממשלה להחיל דין רציפות.
לאחר מכן, סעיפים 4 ו-5 בסדר-היום הם הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, על החלטתה למנות את השר איוב קרא לשר התקשורת ולסיים את תפקידו כשר ללא תיק. כאן, מכיוון שיש הצבעה, יתקיים – אכן – דיון, ותהיה הצבעה בסוף הדיון.
כמו שאמרתי, יש פה הודעות נוספות הקשורות לעניין הזה. הדיון הוא דיון משולב, אדוני השר. בבקשה.
שר התיירות יריב לוין:
יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, על פי סדר-היום, אני אתחיל בהודעה שאיננה מחייבת הצבעה.
בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה, על דעת הממשלה, להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014, הצעות חוק הממשלה מס' 871 מיום 9 ביוני 2014. כאמור, כפי שהודעת, אדוני, על זה לא מצביעים היום.
הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התיקים בממשלה ועל העברת סמכויות משר לשר
שר התיירות יריב לוין:
אני עובר להודעה השנייה. אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה כדלקמן:
א. מכוח סמכותה לפי סעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר איוב קרא לשר התקשורת ולסיים את תפקידו כשר ללא תיק.
ב. מכוח סמכותה לפי סעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להשיב לשר התקשורת את הסמכויות שהועברו לשר צחי הנגבי לפי החלטת הממשלה מס' 1661 מיום 14 ביולי 2016, אשר אושרה על ידי הכנסת ביום 18 ביולי 2016.
אלה החוקים המוחזרים לסמכותו של שר התקשורת: חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982; פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ב–1972; חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012; חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן–1990; חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965; חוק הקרינה הבלתי-מייננת, התשס"ו–2006; חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח–2007; חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס"א–2001; חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998; חוק אזורים חופשיים לייצור בישראל, התשנ"ד–1994.
הסמכויות המוחזרות הן אלה אשר הפעלתן נדרשת בקשר עם אחד מאלה: 1. עניינים הנוגעים למר שאול אלוביץ, חברת יורוקום אחזקות בע"מ והחברות שבאחזקתם (להלן – קבוצת בזק); 2. עניינים המשפיעים באופן מהותי על אחת מן החברות בקבוצת בזק; בכלל אלה ייכללו – (1) הפעלת סמכויות בתחומים שבהם חברה מקבוצת בזק מהווה מונופול, או עומדת בתחרות בלעדית (או כמעט בלעדית) עם חברה אחרת: ובכלל כך: א. אסדרת תחום התשתית הקווית הנייחת ושירותי הטלפוניה הנייחת; ב. אסדרת השידורים הרב-ערוציים; (2) הפעלת סמכויות בקשר עם צו התקשורת (בזק ושידורים) (קביעת שירות חיוני שנותנת בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ), התשנ"ז–1997.
בהתאם לסעיפים 31(א) ו-31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, הממשלה מבקשת את אישורה של הכנסת להחלטות הנ"ל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, על מסירת ההודעות. כאמור, לגבי דין הרציפות, זה הזמן לסיעות לחשוב אם הן מתנגדות או לא – להודעת הממשלה. אשר למינוי שר התקשורת אנו מקיימים דיון משולב.
יש לי פה רשימה של דוברים. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מיקי רוזנטל. כל דובר, לזכותו – או לזכותה, אם זו דוברת – עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, כבוד השר לוין, חברי חברי הכנסת, אני רוצה שתחשבו שנייה איך מרגישים היום אזרחים בישראל, כשראש הממשלה נמצא בחקירה, שניים משרי הממשלה נמצאים בחקירה, חבר קואליציה בכיר נמצא בחקירה, ועוד כאלה וכאלה פרשיות מעיבות על כמה מנבחרי הציבור.
אני חושב שיש תחושה רעה בציבור; או שאנשים חושבים שהמשטרה רודפת אחרי אישי ציבור – אני מקווה שלא זו תחושתם של האזרחים, ואם לא זה הסיפור, אז – מה אומר לעצמו האזרח? אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
אני בעיקר רוצה לדבר על השר דרעי. אין לי שום בעיה עם השר דרעי במישור האישי, אני סלחתי לו במישור האישי, אבל דרעי הציבורי – עמדתי פה לפני שנה וחצי שנתיים והזהרתי מפני האפשרות שהוא ימונה לשר בממשלה. אחר כך עמדתי פה שוב, ואמרתי שלא ראוי שהוא יחזור להיות שר הפנים. אבל כמובן, הרוב הקואליציוני – וגם המצב החוקי – יש לומר את זה באחריות – –
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – – מאפשר את זה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – המצב החוקי מאפשר לדרעי להיות שר. צריך לומר את זה בקול רם וברור. אבל השאלה היא, האם זה גם ראוי?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
האם זה גם ראוי שאדם שלקח שוחד יהיה שר בממשלה?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
האם ראוי שאדם – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אני אשאל אותך, ידידי חבר הכנסת – בבקשה, אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות. האם מנהל בנק שמעל בכספי הבנק, ראוי שיחזור לנהל בנק, בעיניך? האם אתה יכול להעלות על דעתך שקצב יכול לחזור ללשכת נשיא המדינה? האם זה עולה על דעתך בכלל, או שזה מזעזע אותך, ציבורית? האם יעלה על דעתך שאולמרט יחזור ללשכת ראש הממשלה אחרי הפשעים שהוא עשה ובמה שהוא הורשע? למה הם שונים מדרעי?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
שנים – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
זה לא שייך למספר השנים שעברו, המחשבה שאדם שמעל באמון הציבור – מעל באמון הציבור – יחזור למשרה ציבורית היא לא נכונה, לא ראויה – ציבורית, גם אם חוקית זה אפשרי. לא ראוי שאדם שמעל בכספי ציבור יחזור.
אני לא יודע כמה רציניים החשדות נגד השר דרעי. הוא נמצא בחקירה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
החוק מאפשר את זה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
החוק מאפשר את זה, אז מה? אני רוצה להסביר לך את ההבדל בין חוק לנורמה ציבורית. כל פעם שאנחנו כושלים בנורמה הציבורית, אנחנו נאלצים לחוקק חוקים. וגם החוק הזה בוא יבוא לכנסת, וייאסר לאנשי ציבור שמעלו לחזור להיות אנשי ציבור. אני מבטיח לך שזה יבוא. אבל אתן לך דוגמאות מהעבר.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – – לפני ששפטו אותו בכלל.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
רק שנייה, תמתין, ידידי המלומד. תמתין שנייה. זמני עובר, ואני רק נכנס אתך לוויכוח, וחבל.
כשהנורמה הציבורית נכשלת, מחוקקים חוקים. כך היה עם חוק המתנות. בשנות ה-80 כל מיני פקידי ציבור דרשו תשר, מתנות, כדי לקדם עניינים, ואז חוקקו את חוק המתנות. ואני אגיד לך עוד דבר: באותן שנים נבחרי ציבור ברשויות המקומיות הצביעו – בניגוד לחוק – הצביעו על תוכניות שאינן קיימות, ואז זה הפך להיות עבירה פלילית, אפילו שלפני כן זה לא היה עבירה פלילית. זה סתם היה לא ראוי. לכן, לא ראוי שדרעי יהיה שר – לא שר הכלכלה, לא שר הנגב והגליל, לא שר הפנים ולא שום שר. אדם שהורשע בשוחד לא יכול להיות שר במדינת ישראל. תפנימו את זה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מה הסיפור שלכם עם התקשורת, אני רוצה לדעת. מה הסיפור שלכם? תקשורת במהותה – במהותה – היא גורם עצמאי, שמחזק, שומר, מגן על הדמוקרטיה.
קריאה:
כמו בימי ההתנתקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא בימי – ?
שר התיירות יריב לוין:
כמו בימי ההתנתקות, אתה אומר.
נחמן שי (המחנה הציוני):
זו הטראומה שלך, ידידי? לא, אני אתן לך תקופות יותר קשות. ידידי חבר הכנסת לוין – –
שר התיירות יריב לוין:
לא טראומה – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – אני אתן לך תקופות יותר קשות בחיי התקשורת בישראל.
שר התיירות יריב לוין:
ידיעתך ידועה בתחום הזה, לא בתחום הקליני. בתחום הזה אתה מתמצא טוב.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני מתמצא ובקי, וההתנתקות היא אירוע פוליטי מסוים.
שר התיירות יריב לוין:
אירוע מסוים. כולה 10,000 איש זרקו מהבית.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אבל האם עכשיו אנחנו מפצים את עצמנו על מה שלא היה או כן היה בתקופת ההתנתקות?
שר התיירות יריב לוין:
לא, זה רק מעורבב – – – זועקת לשמים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא. אני חושב שכל חקיקה וכל מהלך רגולטורי שקשור לתקשורת צריך להיבדק מאוד מאוד בזהירות. יש שר תקשורת במדינת ישראל – ראש הממשלה, שאוהב מאוד את התחום, אוהב גם את התיק, והוא שריין לעצמו את התיק בהסכמים הקואליציוניים. אני לא מבין למה, כי חשבתי שראש הממשלה בישראל הוא אדם מאוד עסוק, ויש לו כך וכך תפקידים למלא, וגם שר החוץ, תיק החוץ – הייתה תקופה שהוא שמר עוד כמה תיקים בידיו; משום מה, שמר על התקשורת כעל בבת עינו.
אבל בית-המשפט הגבוה לצדק, בעקבות פניות חוזרות ונשנות וגילויים של מה שהיה נראה כניגוד עניינים וכדומה, הורה להוציא את התיק הזה מידיו. ואז התחיל התחום הזה להתגלגל מיד ליד, מיד ליד, כמו תפוח אדמה לוהט. לא הבנתי אם השרים שהחזיקו בתיק הזה שלושה חודשים אהבו אותו או לא אהבו אותו. יש לי הרגשה שהם לא כל כך שמחו על המציאה הזאת, מפני שהם ידעו שמאחורי התפוח הזה עומד ראש הממשלה, והוא שומר עליו מכל משמר.
ועכשיו הגיעה החדשה האחרונה. העמידו את התיק הזה, המרופט, שכבר שנה פלוס, אולי יותר, איכשהו מיטלטל – ואנחנו יודעים מה זה אומר ששר מתחלף, וכל דיון נעצר, ועוד פעם, וכך ואחרת, ואמרתי: בלאו הכי תחום שלא צריך לגעת בו – העבירו את זה לידידנו השר איוב קרא. זכויותיו של השר איוב קרא שמורות עמו, ואני לא – אני לא סמכות להחליט על כישוריו, כמובן. אני יכול לתמוה מה מקרב אותו לתחום התקשורת, אבל חזקה עלי.
אני רק אומר, תעזבו את התקשורת, תוציאו את זה. אולי זה התיק היחיד בממשלה שצריך לתת אותו לידיים מקצועיות. אולי זה התיק היחיד בממשלה שאפשר היום, כמו שרצה ידידנו הנשיא ריבלין, בשעתו, בכלל להוציא אותו מידי הממשלה, להקים איזושהי רשות שנקראת FCC, ושהיא בארצות הברית, והיא תוכל להיות הרשות הרגולטורית, ונניח לתקשורת. תנו לתקשורת לעשות את שלה, וננהל את חיינו פה, ונפריד הפרדה מלאה בין פוליטיקה לבין תקשורת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה, ואם לא – חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואם לא – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים – שלושה שרים, וואו, איזה כיף בכנסת, גברתי המזכירה, חברי וחברותי המתוקים והמתוקות, חברי הכנסת, הרשמות – במקום המתוקות, המתקתֵקות, אז זה תרתי משמע, סגן המזכירה וכל עובדי המשמר.
חברים, ראשית, אני רוצה לברך את ידידי אהוב לבי חבר הכנסת איוב קרא – חיכה בסבלנות רבה, בן אדם עם ניסיון פרלמנטרי עשיר, ניסיון חוץ עשיר, וקשרים עם מדינות אחרות, שאולי לא תמיד אפשר לדבר על כל מה שהוא עשה, איש ראוי, ואפשר לומר באופן הכי ברור שמגיע לו תיק שר התקשורת.
לא זכור לי שמישהו שאל – כל שאר השרים שקיבלו את המינוי – מה בדיוק הם מבינים, מה המקצועיות שלהם. שר הוא תפקיד שיש בו ראייה, חזון, ובאמת, אין שום סיבה שהשר איוב קרא לא יהיה בתפקיד הזה. להפך. נדמה לי שהתגלו בימים האחרונים דברים מאוד מדאיגים, ביטויים שהייתה בהם לא מעט גזענות, אפשר לומר את זה בצורה הכי ברורה – הוא דרוזי, אז הוא יכול להיות רק שר לענייני מיעוטים? מה זה?
אגב, התבטאו גם התבטאויות שוביניסטיות; השרה מירי רגב לא יכולה להיות בקבינט? למה? מה, התת-אלוף שלה, היא קיבלה אותו כי היא מכרה בשק"ם? היא יכולה להיות חברה, ואני לא מבין את חוסר הפרגון של ראשי המפלגות האחרות שלא מוכנים לאפשר לה להיות חברה או משקיפה בקבינט. אני מוחה על כך.
בדקה שנותרה לי אני בכל זאת רוצה להגיד משהו על תקשורת. תראו, בשבוע שעבר היה פה אירוע בסדר גודל היסטורי, משק כנפי ההיסטוריה; היה פה נשיא ארצות הברית, טיסה ראשונה אי-פעם מריאד בירת סעודיה לישראל. נשיא ארצות הברית ראשון אי-פעם בתפקיד שהולך ומתפלל בחומת הר הבית, בכותל המערבי.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
יהודה, יהודה, יהודה, אני טסתי מסעודיה לישראל כמה פעמים.
יהודה גליק (הליכוד):
בסדר, דיברתי באופן רשמי. דיברתי באופן רשמי. אני לא רוצה לעבור את הזמן שלי.
היה פה אירוע, משק כנפי ההיסטוריה, באמת, משק כנפי ההיסטוריה. היה פה יום ירושלים, 50 שנה לירושלים. במה התעסקה התקשורת, ריבונו של העולם? בצבע השמלה, במה דיברו – small talk, במי שעשה סלפי או לא עשה סלפי. חברים, התקשורת הייתה צריכה להגיד, וואו, יש פה אירוע בסדר גודל היסטורי. זה מה שאני מצפה – זה מה שאני מצפה מתקשורת אמיתית, לא להתעסק בקטנוניות, לא להתעסק בשטויות, לתת את התחושה – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אם איוב קרא היה שר התקשורת זה היה ככה.
יהודה גליק (הליכוד):
כן, באמת, אירוע היסטורי. פעם ראשונה נשיא ארצות הברית אמר לראש הרשות הפלסטינית שאין עושים שלום ובאותו זמן תומכים בטרור. אירוע היסטורי. באמת היה צריך להדגיש את זה ולחזק את זה, ולא לתת לזה לעבור ולהתעסק בשטויות קטנוניות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, ברכותי לשר התקשורת החדש, ידידי הוותיק איוב קרא. אני שמחתי – אני לא יודע כמה אתה שמחת, אבל אני שמחתי מאוד לשמוע שאתה תהיה שר התקשורת, ואני אנמק קצת.
דבר ראשון, כשהציגו אותך בפני נשיא ארצות הברית טראמפ כשר הדרוזי הראשון בממשלה, ואמרו שאתה שר בלי תיק, אני התביישתי. לא בשבילך, אלא בשביל המדינה; מדינה שממנה שר בממשלה, ראשון מהמגזר הדרוזי, מה שיש לה לתת לו זה בלי תיק – אני התביישתי. ולכן אני שמח מאוד שקיבלת תיק, אבל לא סתם תיק.
תיק התקשורת, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, הוא התיק החשוב ביותר במערכת המאוד-מתוחה בין מערכות השלטון הדמוקרטי לבין הדיקטטורה השלטת בשיח הציבורי. התקשורת היא מרכיב מרכזי בהורדת מעמד המוסדות הדמוקרטיים ובהעלאת מוסדות דיקטטוריים באופן טבעי, כמו בתי-המשפט ודברים כאלה, ופקידים בכירים.
שימו לב, התקשורת, בהיסטוריה, הצמיחה את המנהיגים הגדולים ביותר, את המהפכות הגדולות ביותר; חלקם היו חיוביים ביותר וחלקם היו חורבן על העולם כולו. מי שהביא את הקומוניזם, שלא לדבר על הנאציזם, לעולם, היה התקשורת, התעמולה, ההסברה. מי שהמציא את החירות והפך את השליטים והדיקטטורים לחלשים יותר, כדי שלא יוכלו להתעמר בעם, זה שוב התקשורת.
כך שהתקשורת היא כלי; לא לחינם אומרים: כלי תקשורת. תלוי מה אתה מכניס לכלי – אם אתה מכניס טרפה ונבלה, או שאתה מכניס בשר כשר ואוכל טוב, מזין ובריא. ולכן יש לך תפקיד מאוד מאוד חשוב, לדאוג לכך שהתקשורת אכן תהיה תקשורת מקשרת, ולא משקרת, תקשורת מדווחת ולא יוצרת מציאות.
ואני אתן לך דוגמה, אדוני היושב-ראש, דבר שכאב לי מאוד – שנים רבות התקשורת אמרה שהיועץ המשפטית לממשלה הוא הדבר הקדוש ביותר, גם כשהיועץ המשפטי לממשלה הפך מפקיד, ממייעץ לממשלה, לשליט ורודן כמו – איך קראו לו – אהרן ברק, שהפיל ראש ממשלה, את רבין, ואחר כך השתלט על בתי-המשפט ועקר את הדמוקרטיה, ונתן לקבוצה מסוימת, של 5% אולי מהאוכלוסייה, לשלוט בעם. אבל אסור לדבר הנגד היועץ משפטי, אוי ואבוי למי שהיה מפגין נגד היועץ המשפטי פעם, נגד פרקליט, נגד שופט. אבל היום מפגינים נגד יועץ משפטי – שאני לא צריך להסכים עם כל מה שהוא עושה – בבית שלו, דווקא. למה? כי הוא לא מעמיד את ראש הממשלה לדין, לדעת אותם אנשים שרוצים להפיל אותו.
לכן, כשאתה תיקח, בעזרת ה', את תיק התקשורת, אתה צריך לשמור עליה שהיא תהיה חופש ביטוי ולא חופש ביזוי, חופש לכול, ביטוי לכול, ולא ביטוי רק לסקציה מסוימת ולדעה מסוימת. ובעזרת ה', כיוון שאני מכיר אותך, אתה תעשה את זה בכבוד ובגאון. זה יהיה כבוד לא רק לעדה הדרוזית, ולא רק למיעוט הערבי, אלא גם לכל מדינת ישראל ולעם ישראל כולו. בהצלחה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואם היא לא תהיה כאן – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
שלום, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שלום וברכה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים, מכובדי השרים, השר יריב לוין – חשבתי לרגע שאתה הוא הבא בתור, אבל יצא שקיבלנו את ידידנו איוב להיות שר התקשורת.
ראשית כול, ברכות, מגיעות לך ברכות. אני, שדיברתי עכשיו עם ידידי אחמד, אני אומר לו, תגיד, אני רוצה לברך את איוב, אחמד – אחמד טיבי – אומר לי, תראה, זה חלום שהתגשם, ואני מבין שחלמת כל הזמן להיות בתפקיד הזה, שר התקשורת, אז ברכות על החלום. ומי הגשים את החלום הזה? ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בנימין נתניהו, על פי כל הפרסומים – ואני עקבתי אחרי זה, וכשהיית בחו"ל השתמשו בזה – יש עכשיו כותרת: השר איוב קרא – יריב לוין, תקשיב, כבוד השר – המינוי הזה, התיק האהוב על ראש הממשלה, ניתן לשר איוב קרא, אז איוב קרא הוא השר הקרוב ביותר לראש הממשלה. זאת עובדה. תראה, אנחנו המיעוטים זכינו עכשיו שערבי דרוזי יהיה שר התקשורת, שיהיה איש סודו – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
ערבי דרוזי, לא?
שר התיירות יריב לוין:
אתה נותן לו להחליט מה הוא.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, עזוב, בסדר, אני ככה רואה את הדברים. יש לי שלושה דברים להגיד. א. איוב, כבוד השר, אם כשר בלי תיק הצהרת על 68 כבשים, אז לשר התקשורת אמור להיות עדר, אמור להיות עדר. זה אחד. הדבר השני שרציתי להתייחס אליו: תראה, אני שמעתי אותך בעניין הרובוטים, והתעניינתי – שר מגלה רובוטים, זו המצאה מעניינת. אני מאוד מקווה, מאוד מקווה, שאתה לא תהיה רובוט בשלט רחוק עבור ראש הממשלה, לחיסול התקשורת החופשית. תהיה שר תקשורת ולא שר שמופעל כרובוט בשלט רחוק על ידי ראש הממשלה. ימים יגידו. בינתיים מגיעים לך 40 יום, (אומר בערבית: ושק סוכר, אינשאללה, יגיע אליך. הלא כן, אבו כאמל?)
אצלנו, אדוני היושב-ראש, כשמישהו מקבל תפקיד, הערבים נותנים לו שקי סוכר. אז עכשיו הוא צריך לפתוח מחסן לשקיות של סוכר. מברוכ. מזל טוב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עיסאוי פריג'. רק תקפידו שכל סוכר יהיה בעלות פחותה ממה שנקבע בחוק המתנות.
חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא, ואם לא, אז חבר הכנסת עמר בר-לב.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, נכבדי השרים, השר איוב קרא, אני מצטערת, אני קצת נדהמת מהברכות שהרעיף עליך חברי חבר הכנסת פריג', אבל בסדר, זכותו. אני ראיתי עכשיו את הסרטון שאתה צולמת בו – יכול להיות שזה היה בפתח ישיבת הסיעה שלכם – מחבק את ביטן, ואומר בהרבה חום וצחוקים: אני אעשה מה שביטן יגיד לי. אז הכול צחוקים, וטוב ויפה, אבל זה לא מצחיק. ואני חוששת שהאמירה הזאת משקפת יותר מכול – גם אם נאמרה בצחוק ובאחווה כזאת של ישיבת סיעה, וב"אחוקייה" – משקפת את רוח הדברים: ביטן עושה מה שאומר לו ראש הממשלה – –
השר איוב קרא:
מה את רוצה, שאני אגיד לביטן – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – ביטן עושה הרי מה שראש הממשלה אומר לו, נושא כליו, מוציא ומביא. ואתה תעשה כנראה גם מה שראש הממשלה יגיד לך, ככה זה בממשלה שלנו, אבל כנראה אולי יותר מכולם – ולכן זכית בתפקיד הרם והנישא של השר החשוב ביותר בממשלת ישראל. אני אולי כן אצטרף לדבריו של עיסאווי פריג' ואאחל לך שתהיה עצמאי, שתישא את הדגל של התקשורת החופשית בישראל, כי זה מה שמגיע לנו כאן, במדינת ישראל, ואנחנו חייבים לעצור את ההידרדרות של ההתערבות הממשלתית הבלתי-פוסקת בתקשורת החופשית ובתקשורת בכלל, בישראל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עמר בר-לב.
עליזה לביא (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי, חברי הכנסת, קיווינו, ייחלנו, ביקשנו – כולנו צריכים שדה תקשורתי ראוי, נכון, שיהיה מותאם ומכוון לכאן ולעכשיו. העובדה שמתחילת הקדנציה של הממשלה הזאת אין שר תקשורת בפועל הביאה להרבה מאוד כשלים מתמשכים ולחוסר פתרונות באזורים רבים שהיינו צריכים בהם מענה, תשובה, החלטות, ובאמת מישהו שיהיה עם יד על הדופק. ההבטחה למנות שר תקשורת לא הגיעה מהבנה ברורה של ראש הממשלה, אלא כי לא הייתה לו ברירה, והוא נאלץ – נאלץ בניגוד לרצונו – למנות שר תקשורת ולקחת את הנושא הזה, שהוא כל כך רצה קרוב אליו – למה הוא רצה את זה קרוב כל כך אליו? משום שהוא משרת, ואמור לשרת, קבוצה מסוימת בחברה בישראל.
תקשורת חופשית היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. בלי תקשורת חופשית, ובלי מגוון של תקשורת – אדוני, אני לא שומעת את עצמי, בגלל הדיונים שם. חבר הכנסת פרי, חברי הטוב – חבר הכנסת פרי, אנחנו שומעים אותך עד לכאן, מי כמוך, שיושב בוועדת הכלכלה ולא מחמיץ אף דיון על הנושאים התקשורתיים שכל כך בדמנו – – –
יעקב פרי (יש עתיד):
אני מתנצל, חברת הכנסת לביא.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני יודעת. אני יודעת. אני יודעת שהנושאים בוערים, אבל אתה יודע שאנחנו נתבעים לכאן היום וממנים שר – אדם שהרבה דברים טובים יש בו, אבל הבנה בשדה התקשורתי, לצערי הרב – לצערי – חבר הכנסת גואטה, אני רואה שזה מצחיק אותך. אני לא מבינה – – –
יגאל גואטה (ש"ס):
אהבתי את "הרבה דברים טובים יש בו".
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אבל.
עליזה לביא (יש עתיד):
כן. אבל אנחנו ציפינו, ייחלנו, ביקשנו – – –
יגאל גואטה (ש"ס):
זה נשמע כמו הספד, זה לא נשמע כמו – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
לא, אני לא דיברתי פרסונלית. אני חושבת שצריך, בשעה הזאת ובזמן הזה – אני רואה שכולם צוחקים כי כולם רוצים כנראה לדבר, יותר, כולל אדוני היושב-ראש. אני חשה במבוכה שיש כאן במליאה. וכולנו – זה לא משנה אופוזיציה או קואליציה – היינו צריכים לראות היום שמתמנה במדינת ישראל שר תקשורת שייקח את התקשורת קדימה, ולא רק ימלא אחר הוראות. צריך לקחת החלטות אמיצות, החלטות שמתכתבות עם המציאות, והמציאות שאנחנו נמצאים בה כרגע היא לא מה שהיינו צריכים לראות, וחבל שכך.
אני קוראת מכאן לראש הממשלה להבין ששדה תקשורתי ראוי, פתוח, נכון ושווה לכולם – כדאי שיהיה מנת חלקנו. ולך אדוני השר, בקשה, באמת: יש לך הזדמנות לתקן, לשנות. אני רוצה לאחל לך הצלחה. אתה השר, אתה נבחרת להיות שר התקשורת של כו-ל-נו. תקשורת בריאה, טובה, פתוחה. ואת החיבוק הזה מחברי הטוב מאיר כהן אני מבקשת שתיקח אתך למען תקשורת פתוחה, כולל נושאים שצריך לתקן – אם זה חוק הבזק, ואם זה עוד ועוד נושאים שככל שתצלול, תלמד, ואני מקווה ובטוחה שתמצא דרך לשנות, לתקן, כי כולנו צריכים תקשורת טובה. אז הרבה הצלחה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
נחכה, אחרי החיבוקים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני לא יודע, איך הם יודעים מה תהיינה התוצאות במליאה בהצבעה. אני לא יודע.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אדוני השר – אדוני השר איוב קרא, אני רוצה להבהיר שכמובן אין לי שום דבר אישי נגדך, אני מכבד אותך, אבל בוא נקרא לדברים בשמם. אם נתניהו היה מאמין בכישורים שלך, הוא לא היה מחכה לזה שהיועץ המשפטי לממשלה יאלץ אותו לעזוב את משרד התקשורת. לכן, הדרך שבה הוא עשה את זה היא דרך מאוד מאוד עצובה, וזה כי הוא לא מאמין באף אחד. לא כמו ראשון בין שווים בממשלה דמוקרטית, כי אם כדיקטטור ששולט בממשלה, מזיז שרים לפה ולשם, ורק ברגע שהיועץ המשפטי לממשלה מחייב אותו, רק אז הוא עוזב או נאלץ לעזוב את משרד התקשורת. ולכן אני מציע לנתניהו, ראש הממשלה, שיבין את הרמז, שבסופו של דבר – התרגילים האלה לא יעבדו לאורך זמן, והחקירות נגדו יגיעו כדי כתב אישום. אני מציע לו שיפרוש כבר עכשיו, ולא אחרי שהוא יעמוד במשפט ונראה עוד ראש ממשלה בבית-הסוהר.
אז מה אתם דורשים מאתנו, ראש הממשלה והממשלה הזאת – הממשלה והקואליציה – היום, לאשר עוד מינוי עקום? שוב, המינוי העקום וההזוי, חבר הכנסת והשר איוב קרא, הוא לא אתה כמובן, כי אם הדרך שבה ראש הממשלה עושה את זה, ומאלץ את כולנו, ובעיקר את הממשלה, לאשר את המינוי הזה; ראש ממשלה, שלא סופר אף אחד ממטר, למעט אותו עצמו. ולכן אני קורא לחברי בכנסת, ללא כל קשר לשום עניין אישי אתך, אני קורא להתנגד למינוי הזה, כי המינוי הזה לא נעשה בשל הכישורים המבורכים שלך, כי אם רק משום שהיועץ המשפטי לממשלה אסר על ראש הממשלה להמשיך לכהן במשוש לבו, משוש חייו, נושא התקשורת. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד, אם תהיה באולם.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, איוב קרא, (אומר בערבית: חברי היקר, אני שמח מאוד לאחל לך הצלחה.)
נאוה בוקר (הליכוד):
תרגום בבקשה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
צריך?
קריאה:
– – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אז באמת באמת, אני מברך אותך. הנה, נגיד את זה – לא תרגום, אבל אני אגיד את זה שוב: אני מברך אותך, איוב קרא חברי, בהצלחה במילוי תפקידך.
כפי שחברי כאן לפני כן אמרו, אין לנו התנגדות אליך, למינוי שלך, ואנחנו גם יודעים – אפילו שאנחנו יודעים שבעצם המינוי הזה נועד שלא ימולא כהלכה, אלא שיהיה שליט עליון, מה שנקרא, שיהיה מאחורי הקלעים, אני רוצה להגיד לך, איוב: אני קורא לך, כמו חברים אחרים, ואני כן מאמין שאתה יכול לגלות עמוד שדרה, ואני מאמין שאתה כן יכול להיות עצמאי, שאתה כן יכול להיות ממלכתי, שאתה אכן צריך לראות את האינטרסים של הציבור הישראלי, כיצד הם באים לביטוי בתפקיד הזה. זה תפקיד בכיר, זה תפקיד ממלכתי, אתה שר בישראל, וזה יפה מאוד, ולכן הברכות הן במקום, אדוני – תכף נכנה אותך "אדוני השר", אבל אנחנו כאן פונים אליך – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
הוא כבר שר, אבל "אדוני שר התקשורת" עוד מעט.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני שר התקשורת. אבל אנחנו כאן – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
הוא עוד לא שר – – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
עוד לא הייתה הצבעה – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
סליחה? לכן אמרתי תכף. אמרתי שתכף נקרא לו שר. אז אתה בינתיים שר בפוטנציה. לכן אני בא ואומר שוב – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא לא, הוא שר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
הוא שר.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
הוא שר? הוא קיבל מינוי?
היו"ר טלי פלוסקוב:
הוא שר, בטח. הוא שר ללא תיק, כרגע.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אה, נכון, הוא שר ללא תיק.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל הוא שר.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני השר, אם כן, יש לפנות אליך בשם התואר "אדוני השר", עכשיו פשוט החלפת תפקיד, ולכן, שוב, איחולי הצלחה לבביים.
אני חוזר ואומר, אנחנו מצפים ממך, אדוני השר, לגלות עצמאות, עמוד שדרה, לבחון היטב וללמוד את נושא משרדך, המשרד שעליו אתה תופקד. אני בטוח שאם אתה רוצה, אתה יכול למלא אותו כהלכה, ואף אחד לא יגיד לך מה לעשות. אתה הוכחת את עצמך בעבר ככזה שיודע מה לעשות, ואנחנו מצפים ממך לעשות מה שנדרש לעשות.
יש המון אתגרים שיעמדו בפניך, אדוני השר. אתה יודע, הנושא של שידורי הספורט ניצב לפתחנו, כדי שנחליט בנושא הזה. במקרה הספציפי אנחנו מתאווים שתהיה תחרות, ואכן, בסופו של התהליך שידורי הספורט יוזלו. היום, כפי שאנחנו רואים, יש חברי כנסת מסיעתך שמתנגדים לתהליך התחרות, ואנחנו לא מבינים למה. אנחנו לא מבינים למה. אתה אולי תסביר לנו, ותעמוד מולם, ותגרום לכך שאכן תהיה תחרות, וירדו המחירים בתחום הזה. גם בסיפור של פיצול ערוצי – חדשות 2, גם שם אתה תצטרך – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. נא לסיים.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – להציג עמדה נחושה, כדי שראש הממשלה בסופו של דבר לא יקבל את מה שהוא רוצה – החלשת הערוצים הללו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אז שוב, אדוני השר, בהצלחה, שיהיה לך בהצלחה, וכולנו נעקוב מקרוב אחרי התפקוד שלך, ואנחנו מבטיחים לך – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – במקומות שבהם – אני מסיים – אתה תצטיין, אנחנו נחמיא לך. והיה ולא – אנחנו נבקר אותך. תודה, גברתי, סליחה על כך שגנבתי 40 שניות מעל המוקצב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי, אם תהיה באולם. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני שר התקשורת המיועד, עמיתי חברי הכנסת, צר לי לקלקל את החגיגה. אדוני שר התקשורת המיועד, אני אומר לך את מה שאמרתי, לפניך, לשר אופיר אקוניס – גם הוא היה שר תקשורת קצר, וגם לשר צחי הנגבי – גם הוא היה לפרקים שר התקשורת. אמרתי לשניהם את מה שאני אומר לך היום: אתם בעצם נשלחתם לתפקיד כדי לבצע את רצונותיו, את החלטותיו, והייתי אומר גם את שיגיונותיו, של שר התקשורת האמיתי. שר התקשורת האמיתי הרי הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, אדם שהגיע למסקנה שכדי להישאר בשלטון הוא צריך לשלוט בתקשורת, הוא צריך להחליש את התקשורת והוא צריך אפילו לרסק את התקשורת, ולמלאכה הזאת, לעבודה השחורה הזאת, הוא שולח קבלני ביצוע.
אני זוכר את אופיר אקוניס מדבר כאן, על הדוכן הזה, לפניו אני זוכר את גלעד ארדן, גם הוא נשלח למשימה בזמנו, ואחריהם – את צחי הנגבי, ולכולם אמרתי את אותו הדבר: זמנכם קצוב מראש. לא ייתנו לכם להתבסס במשרד, לא ייתנו לכם לקבל החלטות עצמאיות. אתם נשלחתם לבצע עבודת הריסה בקבלנות. וכשאתם תתקדמו עם הקבלנות הזאת, יימצא מישהו אחר, שיעשה את העבודה במקומכם.
ולכן, אדוני שר התקשורת המיועד, אני חושב שנהג נכון שר התיירות הנוכחי, שהחליט שלא להכניס את הראש – אני לא יודע אם הראש הוא לגמרי בריא, אבל אין ספק שהמיטה היא מיטה חולה, והוא אמר לעצמו: למה לי להיכנס למיטה כל כך חולה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה מעוניין? לא. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, כן, אדוני, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
ברכותי לשר איוב קרא – איפה הוא?
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – כבוד השר, למה אתה מפנה את הגב?
היו"ר טלי פלוסקוב:
כבוד השר, מבקשים לברך אותך.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
ברכותי לכבוד השר איוב קרא על מינויו לשר התקשורת. ברכתי: בכל אשר תפנה, תשכיל ותצליח. טוב, אם אני לא יכול לדבר על תקשורת, כי הוא לא מרוכז, אני אדבר על משהו אחר.
היום, לרגל 50 שנות איחוד ירושלים, היה דיון מאוד מעמיק בוועדת החינוך ובוועדת הכספים על הצורך לבנות בירושלים במהירות, לכל הדעות, כ-1,200 כיתות, כי החסר מורגש בכל מקום, בכל פינה, בכל מוסד. המצב הוא פשוט שלומדים במכלאות ובקרוונים מתבלים ומתכלים, ואלפי ילדים אין להם פתרון, כאילו לא מדובר בירושלים עיר הבירה.
ולצורך זה בא ראש העיר עם הצעה מאוד מקסימה – הוא אמר לאוצר: אתם לא יכולים להדביק את הקצב, תנו לי לקחת הלוואה של מיליארד שקל ואני מבטיח לכם לגמור את העניין הזה. אני לא צריך הלוואה מכם, יותר נכון, הבנקים מוכנים לתת לי, אני רק צריך את הסכמת האוצר.
אני חושב שהדבר הזה הוא בנפשנו, ואנחנו צריכים לעמוד על כך, ולא לחיות באבסורד כזה, שמתוך 17,000 כיתות שקיבל משרד החינוך לשנה הזאת – אתם יודעים כמה עיריית ירושלים קיבלה לבנות – בניות? כמה העירייה קיבלה? בדיוק 60 כיתות. 60 כיתות, כאשר כולם מסכימים שהחסר כאן הוא 1,200 כיתות. זה הרבה יותר. אבל אם אנחנו רק נלך לשכונות הצפוניות, לראות באילו תנאים לומדים שם, אני בטוח שמייד היו סוגרים את המוסדות האלה, שנמצאים בקרוונים כאלה.
ואני יכול לומר על מוסד שביקרתי בו, ברחוב מענה שמחה, מוסדות ויז'ניץ: 1,400 בנות בבניין שהיה מיועד בסך הכול ל-12 כיתות. היו המון קרוונים, וכשבא מזג אוויר חורפי זה הרס את כל העבודות שעשו ואת כל הקרוונים. אבל יתרה מזו, עבודות שעשו בנות במשך שנים ירדו לטמיון ממש, ירדה לטמיון כל העבודה שלהן, ורק באחרונה גם נפרצו כל המחשבים וגם נגנבו. כי פשוט זה משהו זניח, חוץ מזה שצריך לרדת למוסד 100 מדרגות, ולעלות 100 מדרגות, והדבר הזה – זה לא יאומן באילו תנאים, וזה לא רק המוסד הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, אדוני.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
אני כבר מסיים. ובמשפט אחד: הכנסת צריכה לומר, לכבוד יום ירושלים, שהאוצר ייתן את ההסכמה, בסך הכול, לקחת הלוואה של מיליארד שקל, ובזה להביא לסגירת הפערים בנושא תכנון ובנייה למוסדות חינוך בירושלים. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, שוב – אחרון הדוברים, ואחריו יסכם את הדיון השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לפתוח בברכה לך, אדוני השר איוב קרא. הרבה נאמר פה לפני, שאתה מאוד מאוד מוצלח – אבל. כל אחד אמר: אתה מאוד מוצלח, אבל סמרטוט; מאוד מוצלח, אבל בעייתי.
אני רוצה לברך אותך. ראינו את הביקור שלך באקוודור, אתה מביא הרבה כבוד למדינה, אתה מדבר ברור, הנוכחות שלך היא חשובה, הנוכחות שלך מביאה כבוד למדינה, ואני רוצה לברך אותך.
אני רוצה להוסיף עוד נקודה. דיבר כאן קודם חברי חבר הכנסת גליק על ביקורו של נשיא ארצות הברית כאן, בארץ. אני חושב שהתעלמו, אני לא יודע אם במכוון או לא במכוון, מאחד הדברים המרגשים ביותר לטעמי: נשיא ארצות הברית מגיע לכותל, ומבין את מה שאנחנו לא מבינים, את מה שלצערי אנשים כאן בבית לא מבינים. הוא הגיע עם אשתו לכותל והבין שהוא צריך לכבד את קדושת המקום: הלך לעזרת הגברים, הבין את החשיבות של המקום, ואשתו הלכה לעזרת הנשים – מה שכאן, בכנסת, לא אחת אנחנו שומעים – אנשים עם דעות שונות: למה ההפרדה, למה הביזיון, כאילו, לנשים. דווקא אורח חשוב כמוהו מבין את החשיבות של הדבר. זה דבר שאותי באופן אישי ריגש, ואני חושב שדווקא מאדם שהוא לא יהודי, מגוי, אנחנו צריכים ללמוד על החשיבות ועל הקדושה של הכותל. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. כאמור, יסכם את הדיון השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. לאחר מכן נגיע לשתי הצבעות נפרדות.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי הטוב משכבר הימים, באמת באמת דרך ארוכה, השר איוב קרא, ברכות ענקיות מעומק הלב. אני יכול לומר לך ש – אני מכיר אותך כל כך הרבה שנים – אתה עוד תפתיע בגדול את אלה שפקפקו ואת אלה שדיברו באופן הכל-כך לא מכובד, כפי ששמענו בימים האחרונים. אני חושב שאתה בהרבה מאוד מובנים פרצת דרך, אני חושב שדי אם נזכיר את העובדה שלאחר הרבה מאוד שנים, נדמה לי מאז ימיו של חברנו חבר הכנסת לשעבר אמל נסראלדין, חסר היה קול עוצמתי שמייצג, באמת, את אזרחי ישראל הנאמנים לארץ ישראל ולדרך המשותפת של כולנו כאן. עשית את זה לאורך שנים בצורה הכי חדה והכי ברורה, אל מול הרבה מאוד אנשים שניסו להרתיע אותך מלעשות את זה, וניסו להפוך את העוצמה הזאת למשהו שמזלזלים בו, ואני חושב שזה בהחלט נדבך נוסף.
נדמה לי, גברתי היושבת-ראש, שיש כאן היום היסטוריה, במובן הזה שבפעם הראשונה שר דרוזי יהיה שר עם תיק – נכון? אני לא טועה – ושר משמעותי, ובעניין הזה אני באמת מברך אותך מעומק הלב.
גברתי היושבת-ראש, כמה צביעות וכמה רוע היו בדברים ששמענו וקראנו בימים האחרונים, ואני לא מתכוון להשאיר אותם ללא תגובה וללא התייחסות. ראשית, חברי, וכאן אני בוודאי פונה לנציגים וחברי הכנסת של הרשימה המשותפת, אני עדיין ממתין להודעת הברכה שלכם, ולא רואה שהיא מגיעה. מתמנה שר בן מיעוטים, בן העדה הדרוזית, לתפקיד כל כך חשוב וכל כך מרכזי, וקולכם לא נשמע; אין ברכות, אין הבעת שמחה, אין שום דבר מן הדברים האלה.
אולי אתה, חבר הכנסת איימן עודה, יושב-ראש הרשימה, אולי אתה תאמר – ציפיתי שאתה תעלה כאן לדוכן ותברך את חבר הכנסת קרא, ותברך את הממשלה, ואת ראש הממשלה, על ההחלטה הבאמת-באמת חשובה הזאת, על מינוי שר דרוזי, עם תיק. לא שמעתי אותך עושה את זה. לא שהתפלאתי כל כך, אבל נדמה לי שזה מעיד על כמה צביעות, כמה חוסר הגינות – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מסתכלים לפי עמדות, לא לפי מוצא.
שר התיירות יריב לוין:
– – כמה חוסר הגינות, כמה זה לא רציני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לפי עמדות.
שר התיירות יריב לוין:
והדבר הזה הוא חמור במיוחד, מכיוון שהניסיון הזה, לומר שהשר קרא – לצייר אותו כאילו הוא יהיה בובה של מישהו, רובוט של מישהו, וכל מיני דברים מן הסוג הזה – נו, באמת, תגידו לי, זה לא נעשה גם ואולי בעיקר בגלל האנשים שהוא מייצג והמקום שהוא בא ממנו? היו מעזים לעשות את זה בצורה הבוטה והמכוערת הזאת למישהו אחר?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אותו דבר אמרנו על אופיר אקוניס, ואותו דבר אמרו על צחי הנגבי.
שר התיירות יריב לוין:
היו מעזים?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אמרו אותו דבר.
שר התיירות יריב לוין:
אני חושב שלא.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
על צחי הנגבי אמרנו אותו דבר.
שר התיירות יריב לוין:
אני חושב שלא.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת דב חנין, אני מבקשת.
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת חנין, לא בסגנון הזה, לא בצורה הבוטה הזאת – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
באותו סגנון.
שר התיירות יריב לוין:
– – לא בדרך הזאת, לא בזלזול, לא בזלזול הזה, ואני חושב שאלה דברים מקוממים, דברים שאי-אפשר לקבל אותם.
אבל אני אגיד לכם יותר מזה: שמעתי כאן את הדברים של חברתנו חברת הכנסת עליזה לביא, אני לא יודע אם היא נמצאת כאן, באולם – חברת הכנסת עליזה לביא איננה כאן. אני בכלל, גברתי, לא כל כך רואה את חברי סיעת יש עתיד, פה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
היא לא נמצאת, נכון.
שר התיירות יריב לוין:
– – אולי את חבר הכנסת שטרן, שם, בירכתי האולם, גם הוא לא מקשיב לנו. אולי אפשר יהיה לבקש את תשומת לבו של חבר הכנסת שטרן.
אדוני היושב-ראש, אני רציתי להתייחס, כפי שאני אמור לעשות כאשר אני משיב, לדברים של חברת הכנסת עליזה לביא מיש עתיד, אבל אני לא רואה שהיא כאן. למען האמת, כשאני מסתכל יותר לעומק אני לא רואה כאן בכלל את חברי יש עתיד, למעט אולי, אם אני רואה נכון, חבר הכנסת אלעזר שטרן בירכתי האולם – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
כי הם לא יכולים – – – מנזר השתקנים – – – יש עתיד – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – אז אולי הוא – אם, אדוני, אני אוכל לבקש ממנו להפנות את תשומת לבו של חבר הכנסת שטרן, שעסוק בדיבור, שאני מעוניין דרכו להעביר איזשהו מסר לחברי סיעתו, אני אשמח. אני לא יודע – חבר הכנסת שטרן – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נא לשבת במקומות ולשמור על שקט.
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת שטרן – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת.
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת שטרן, הייתי רוצה לנצל את העובדה שבמקרה, או אולי שלא במקרה, אתה היחיד מחברי סיעת יש עתיד שנמצא כאן, באולם, כדי – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
אין להם זמן – – –
שר התיירות יריב לוין:
אם אני יכול להיעזר בך. – – כדי להעביר מסר לסיעתך, אני מקווה שחברי סיעתך אינם מתכוונים להיעדר מההצבעה עכשיו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
אני מקווה שזה רק מקרה ולא משהו מכוון, כי אני מוכרח לומר שאם הדבר הזה הוא מכוון, זה יהיה מאוד מאוד מתמיה. וזה יהיה מאוד מתמיה, חבר הכנסת שטרן, משתי סיבות, אפילו לא מסיבה אחת; קודם כול, אני שומע כאן כל הזמן – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
יאללה, תעבור להפועל.
שר התיירות יריב לוין:
– – טענות – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ראש הממשלה יהיה פה – – –
שר התיירות יריב לוין:
יבוא, יבוא. חבר הכנסת שטרן, אני – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ראש הממשלה יהיה פה?
שר התיירות יריב לוין:
יבוא, יבוא. אני מניח שהוא בדרכו לכאן.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תעבור להפועל.
קריאות:
– – –
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת שטרן, אבל אני שואל – אני מבקש לשאול אותך – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה שר בממשלה – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – אולי תוכל להסביר לי, ואם לא ילך, להעביר את המסר שלי לחבריך לסיעה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תעבור להפועל. תעבור להפועל.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יכול להיות שראש הממשלה מתבייש במינוי הזה?
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת שטרן, לא, ממש לא.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אז למה הוא לא פה?
שר התיירות יריב לוין:
לא הוא, וגם לא אני. עכשיו אני אומר לך, חבר הכנסת שטרן, שני דברים. אחד – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אבל אני שואל אותך, השר לוין, יכול להיות שראש הממשלה מתבייש במינוי הזה?
שר התיירות יריב לוין:
לא, התשובה: לא. אני עונה לך, התשובה: לא, חד-משמעית לא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז למה הוא לא בא?
שר התיירות יריב לוין:
הוא, אני מניח, יגיע לכאן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו, חבר הכנסת שטרן, אני רוצה לשאול אותך שתי שאלות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה לא רוצה לענות לי?
שר התיירות יריב לוין:
האחת, הרי אתם כל הזמן מזדעקים – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אנחנו – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – שראש הממשלה מחזיק – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה שר של ראש הממשלה, איפה ראש הממשלה?
שר התיירות יריב לוין:
– – מחזיק שורה – בדרך, בדרך, חבר הכנסת שטרן. יגיע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ראש הממשלה יגיע?
שר התיירות יריב לוין:
אני מניח שכן, אני מניח שהוא בדרך. אתה רואה שאני על הדוכן, סימן שהוא עוד לא הגיע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה מחכה לראש הממשלה.
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת שטרן, עכשיו בוא נהיה רציניים רגע. תגיד לי, חבר הכנסת שטרן, אתם כל הזמן זועקים מרה על כך שראש הממשלה מחזיק ביותר מדי תיקים. נכון?
נחמן שי (המחנה הציוני):
נכון.
שר התיירות יריב לוין:
נכון? והנה ראש הממשלה אומר – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – – קבינט – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – אני רוצה להעביר – אני רוצה להעביר את אחד התיקים לידיו של שר, ואפילו שר שהוא שר בלי תיק, שיהיה עכשיו עם תיק.
יותר מזה, אתם הרי בקדנציה הקודמת הסברתם שבכלל לא טוב שיהיו שרים בלי תיק. והנה, תראה, אדוני היושב-ראש, איזה פלא, הבקשה נענית, ראש הממשלה מביא מינוי של שר בלי תיק לשר עם תיק – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
איזה תשובה יפה. איזה תשובה יפה.
שר התיירות יריב לוין:
– – מעביר את התיק שהוא מחזיק בו אליו, ואנשי יש עתיד, במקום לבוא, לברך, להצביע – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
השר לוין, אני יכול לצאת?
שר התיירות יריב לוין:
– – לומר את דברם – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
לא לא לא, יש עוד דבר, יותר חשוב, תאמין לי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – נעלמו ואינם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה יודע למה – – –
שר התיירות יריב לוין:
אבל, אדוני היושב-ראש, זה עוד שום דבר – זה עוד שום דבר לעומת הנושא השני.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תגיד, אתה מדבר אתי?
שר התיירות יריב לוין:
אתם יודעים, אני שומע – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה מדבר אתי?
שר התיירות יריב לוין:
כן. חבר הכנסת שטרן, הרי – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז תן לי לענות. אני יכול אחר כך לענות?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
יכולת לדבר בזמן הדיון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – הרי אתה מייצג את חברת הכנסת לביא, שאיננה כאן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תן לי להגיד לך משהו – – –
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו – אני אתן לך, אני אעצור ואשמע אותך – תן לי עוד דבר אחד לומר לך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עלא כיפאק. אם אתה רוצה – – –
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו תשמע, חבר הכנסת שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יאללה, קדימה.
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו תשמע. יש דבר בעיני הרבה יותר מדהים; אני שומע – אדוני היושב-ראש, אתה יודע, הטענה העיקרית נגד המינוי של השר קרא היא שהשר קרא, חס וחלילה, יפעל בתיאום עם ראש הממשלה, ואפילו, אומרים, יעשה מה שראש הממשלה אומר לו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
אז קודם כול, קודם כול, יש לי חידוש גדול: אני חושב שהשרים בממשלה חייבים וצריכים לעבוד בתיאום עם ראש הממשלה. אבל חבר הכנסת שטרן, הלוא בסיעת יש עתיד, באופוזיציה, אף אחד לא מעז אפילו לבוא להצביע כשראש המפלגה יאיר לפיד אומר לכם: תצאו מהמליאה. אף אחד – אין דעה עצמאית. אפילו אתה, הרי, מחכה שאני אשחרר אותך שתוכל לצאת – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה נותן לי לענות, נכון?
שר התיירות יריב לוין:
– – נכון או לא? נכון או לא?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
אז בוא תגיד לי, איזה מין צביעות זאת?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה שואל ועונה?
שר התיירות יריב לוין:
איפה זה נשמע?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה שואל ועונה?
שר התיירות יריב לוין:
יושבים פה בספסלי האופוזיציה יו"ר מפלגה שממנה את הרשימה לבד, בדיקטטורה, קובע לכולם מה להגיד, מתי לבוא, באיזה מקום הם יהיו ברשימה, לאן ללכת – ולכם יש מה להגיד על המינוי של השר קרא, שנבחר בפריימריז בידי אלפים על אלפים כבר ארבע קדנציות?
נחמן שי (המחנה הציוני):
אתה צודק. תיאור יפה.
שר התיירות יריב לוין:
איך אתם לא מתביישים?
עכשיו, חבר הכנסת שטרן, אני שומע אותך. בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תשמע, אני, אתה יודע, אני מעריך אותך. אני – – – שראש הממשלה – – – לקבינט. למה? העיקר זה לא לשים מקומות. אם ראש הממשלה היה סופר את הכנסת, אם ראש הממשלה סופר את הממשלה, אם ראש הממשלה סופר את הקבינט, בסדר? הוא מפרק את כל המוסדות, הוא רוצה שיהיה אחד – ראש ממשלה. לכן הוא אומר: חברי איוב קרא נבחר להיות רובוט. לא שר, רובוט – אתה יודע את האמת. אתה יודע את האמת.
שר התיירות יריב לוין:
ואיך זה, חבר הכנסת שטרן, אמרתי לך, שוב – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה לא הסכמת?
שר התיירות יריב לוין:
– – איך זה יכול להיות – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה לא הסכמת?
שר התיירות יריב לוין:
אני תכף אענה לך גם על זה – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה שר התיירות.
שר התיירות יריב לוין:
– – אבל בוא תסביר לי, איך אתה יכול להגיד על אדם שנבחר בפריימריז – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני לא אמרתי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – רובוט – – –
שר התיירות יריב לוין:
– – שבימים השחורים, כאשר אריאל שרון הוביל את ההתנתקות, עמד מולו באומץ, אל מול ראש ממשלה, ואתם מבקרים אותו – אף אחד מכם לא מעז אפילו לבוא להצביע כאן. איך אתם לא מתביישים?
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
רובוטים? אתם אפילו לא רובוטים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא עם שלט רחוק – – –
שר התיירות יריב לוין:
אפילו לא רובוטים; איש אחד שיש לו 11 אצבעות שלוחצות אוטומטית, בלי ויכוח, בלי דיון. או, הנה חבר כנסת לוי. חבר הכנסת לוי – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה מאמין למה שאתה אומר? אתה מאמין?
שר התיירות יריב לוין:
הנה, אדוני היושב-ראש, זה עבד, סיעת יש עתיד – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
יש התייצבות.
שר התיירות יריב לוין:
– – שינתה את עמדתה ומגיעה למליאה. תראו איזה יופי. אגב, גם כן כאיש אחד. בואו תספרו לי, היה דיון בסיעה וקיבלתם החלטה דמוקרטית? או פתאום קיבלתם סמס עכשיו להיכנס? מה קרה, חבר הכנסת ילין?
מיקי לוי (יש עתיד):
באנו לשמוע אותך, אדוני השר – –
שר התיירות יריב לוין:
מה קרה?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – מתוך כבוד – – –
שר התיירות יריב לוין:
מתי אחד מכם יחלוק על משפט אחד של יושב-ראש המפלגה שלכם?
מיקי לוי (יש עתיד):
תתפלא.
שר התיירות יריב לוין:
אני באמת אתפלא. אפילו אשמח.
רבותי, גם כשמבקרים, צריך מינימום של הגינות. תסתכלו על עצמכם במראה, אני חושב שאתם צריכים לבקש סליחה מהאיש הזה, הוא כבר הוכיח אומץ לא פעם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תגיד – – –
שר התיירות יריב לוין:
הגיע הזמן שנראה את זה גם אצלכם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה – – – את הסקרים של יש עתיד – – –
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו, אדוני היושב-ראש – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
איפה הוא הוכיח אומץ, בוותיקן? בוותיקן? תגיד את האמת.
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר, אני רוצה לומר – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אל תיעלב כל כך הרבה שלא נענה לך. לא כדאי. לא כדאי, אתה יודע את זה.
שר התיירות יריב לוין:
לא לא, אני שומע, חבר הכנסת שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה בחור עם היגיון.
שר התיירות יריב לוין:
אני בעד, אני בעד לשמוע. תסבירו לי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה רוצה שנענה?
שר התיירות יריב לוין:
תסבירו לי, אני בעד לשמוע.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח עוד דבר לומר. שאלת אותי, חבר הכנסת שטרן – חבר הכנסת שטרן, שאלת אותי, אני עונה לך.
חיים ילין (יש עתיד):
לא, הוא הולך להוציא את הציטוטים של השר.
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת שטרן, שאלת אותי – –
קריאות:
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – אני עונה לך. שאלת אותי עוד שאלה. הנה, חבר הכנסת שטרן, ראש הממשלה, כמובן, אבל אני אענה לך. שאלת אותי – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני שמח – – –
קריאות:
– – –
שר התיירות יריב לוין:
שאלת אותי, חבר הכנסת שטרן – שאלת אותי, אני עונה לך – חבר הכנסת שטרן, שאלת אותי, ואני חושב שאני נימקתי, הסברתי טוב לפחות איך אני תופס את העניין – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אבל למה הוא בלי עניבה?
שר התיירות יריב לוין:
– – אבל דבר אחד אני יכול לומר לך: יש לי זכות גדולה להיות במפלגה שיש בה דמוקרטיה אמיתית, במפלגה שמביאה היום נציג נאמן של העדה הדרוזית, היקרה לנו, למשרה ולמעמד כל כך חשובים. אני חושב שזה גם הישג ענק של הדמוקרטיה הישראלית – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – וחבל, כל כך חבל, שהרצון האוטומטי הזה, להתקיף ולומר דברים בגנות ראש הממשלה, לא משנה מה הוא עושה ומה הוא לא עושה, ולא משנה אם הוא בדיוק עושה את מה שביקשתם שהוא יעשה לפני שבוע, או לפני חודש – אני חושב שהדבר הזה הוא לא ראוי ולא במקומו.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני הייתי מבקש מהכנסת להתאחד הפעם, לשים את הנושא של קואליציה ואופוזיציה בצד, ולהיות שותפים יחד להחלטה הכל-כך חשובה, והיפה הזאת, והנכונה הזאת, ולהתייצב כולנו בברכת הצלחה גדולה לחברנו שר התקשורת הבא, השר איוב קרא. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, קודם כול, שימו לב – על ההודעות שמסר לנו השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין יש יותר מהצבעה אחת, כך שתהיו ערניים.
לפני שנעבור להצבעות, ברצוני לברך כאן, ביציע הכבוד, משלחת נכבדה של חברי קונגרס מארצות הברית, בראשות יושבת-ראש ועדת המזרח התיכון, חברת הקונגרס אליאנה רוס-לאטינן, ואתה חברי הקונגרס ג'ורג' הולדינג, גאס בילירקיס ומאט גטס – ברוכים הבאים לכנסת – יחד עם עוזריהם ועם אנשי התת-ועדה לענייני המזרח התיכון, ברוכים הבאים. מדובר בידידי ישראל אמיתיים, ואנחנו שמחים שהם כאן אתנו במליאה.
דברי יושב-ראש הכנסת לרגל חודש הרמדאן
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אזרחי ישראל המוסלמים ציינו בשבת האחרונה את פתיחת חודש הרמדאן, כמו כל המוסלמים ברחבי העולם. רובנו מכירים את הרמדאן כחודש של ימי צום, אך האמת היא שהם כוללים הרבה יותר מכך; הרמדאן הוא זמן שבו כל אחד מביט אל עצמו פנימה ובוחן את מעשיו. בימים אלו מרבים בחשבון נפש, ומקפידים באופן מיוחד על מאור פנים וכבוד הדדי, במטרה שאלו ילוו את המאמינים לאורך כל השנה. זהו חודש משמעותי מאוד לרבים רבים מאזרחי ישראל בכלל, ולחברי הכנסת ועובדי הכנסת בפרט, ואני רוצה לברך את כולכם בחודש טוב ומבורך.
הערכים המודגשים בחודש הרמדאן אינם זרים גם לציבור היהודי – להפך, גם במסורת שלנו הם מקבלים מקום של כבוד. אלו ערכים שיכולים לקרב בינינו, ולגשר על הפערים. לצערי, לא פעם הפכו ימי הרמדאן לימים שבהם המתח בין הציבור המוסלמי והיהודי בישראל דווקא מתגבר. אני מקווה שלא כך יהיה השנה. אני קורא לאזרחי ישראל – כבדו איש את רעהו, ותנו מקום איש למנהגי האחר. מי ייתן שבירושלים, ובכל ארץ ישראל, יוביל חודש הרמדאן ליחסי שכנות טובה ושיתוף פעולה, למען החברה בישראל ועמי האזור כולם. רמדאן כרים.
הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התיקים בממשלה ועל העברת סמכויות משר לשר
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע קודם על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, על ההחלטה למנות את השר איוב קרא לשר התקשורת, ולסיים את תפקידו כשר ללא תיק. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הודעת הממשלה – 44
נגד – 20
נמנעים – 1
הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד – 44, נגד – 20, נמנע אחד. אנחנו אישרנו את הודעת הממשלה בדבר מינוי השר איוב קרא לשר התקשורת.
הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד הממשלה על ההחלטה להשיב לשר התקשורת – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת והשרים, זהו? יכולים להמשיך בהצבעה?
הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, על ההחלטה להשיב לשר התקשורת את הסמכויות שהועברו לשר צחי הנגבי לפי החלטת הממשלה מס' 1661, מיום 14 ביולי 2016, אשר אושרו על ידי הכנסת ביום 18 ביולי 2016. אם כן, אנחנו מצביעים. אני מקווה שכן.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
האם הוא מסכים – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מה?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
האם הוא מסכים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
השר, כמו כל השרים, להזכיר לך, הצהיר כאן אמונים, בין היתר לכבד את החלטות הכנסת – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
האם ראש הממשלה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ההודעה של הממשלה כפי שמסר השר לוין? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הודעת הממשלה – 44
נגד – 21
נמנעים – 1
הודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות מהשר לשיתוף פעולה אזורי לשר התקשורת נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 44 בעד, 21 נגד, נמנע אחד. הכנסת אישרה גם את המינוי וגם את העברת הסמכויות. ברכות לשר איוב קרא. אתה מבקש לומר כמה מילים? בבקשה, אדוני. ברור שאנחנו לא משביעים את השר, כי הוא כבר שר בממשלה, אבל מכיוון שקיבל את סמכויות שר התקשורת והפך לשר התקשורת, נאפשר לחבר הכנסת איוב קרא, שר התקשורת, לומר כמה מילים למליאה.
שר התקשורת איוב קרא:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברים יקרים, אני רוצה להודות לכם, חברי הכנסת היקרים, ובמיוחד לראש הממשלה, על האמון במינויי לשר התקשורת של מדינת ישראל. זו זכות גדולה ומאתגרת לשרת את עם ישראל, ואזרחי ישראל בכלל, בתפקיד כל כך מרכזי ומשמעותי בחיינו היומיומיים. אני מבטיח לכם שאפעל על פי צו מצפוני ואמונתי למען אזרחי ישראל, ללא הבדל מגזר, דת ואמונה.
אני עוקב אחר הניסיונות החוזרים ונשנים לפגוע בתדמיתי ובתדמיתו של ראש הממשלה, והדבר אף פוגע במשפחתי ובכל הסובבים אותי. האם – ואני רוצה לשאול את אלה המקטרגים – האם שרי התקשורת הקודמים היו יותר מקצועיים וראויים יותר ממני?
האם הקרבת משפחתי למען מדינת ישראל לדורותיה בעייתית בעיני אנשים מסוימים, ורק אם אתאהב בשונאי ישראל אקבל במה חיובית ואוהדת? אם רבנים מברכים אותי אני נקרא הזוי, אבל אם אבו מאזן היה מברך אותי אז היו נושאים אותי על כפיים?
המינוי היום, חברי, מדבר בעד עצמו. במילה אחת – היסטוריה. ראש הממשלה החליט לקיים את עקרון השוויון, שהשמאל רק דיבר עליו במשך 70 שנות עצמאות ולא טרח למנות בן העדה הדרוזית לתפקיד משמעותי בממשלה. במקסימום הגיע – המנהיג הכי גדול – לסגן שר התקשורת. במקום זאת העדיפו לתת רק מס שפתיים לאוכלוסיות שמגנות על גבולות ישראל. עיני עם ישראל, אני יודע, נשואות אלי, ואני מבטיחכם: אהיה שר התקשורת שלכם, אזרחי ישראל, ולא שר של תעשיית הדכדוך. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא.
בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: המלצת ועדת הכנסת בדבר הארכת כהונתה של חברת הכנסת נאוה בוקר בתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. ימסור את ההודעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. ההודעה דורשת הצבעה, ויש הודעות נוספות מטעם ועדת הכנסת.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
תודה, כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, שתי הודעות שדורשות הצבעה. אני אקריא את ההודעה לאט, כדי שהשמחה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
החיבוקים והנישוקים, כן.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
חברת הכנסת נאווה בוקר מכהנת, כידוע, כסגנית ליושב-ראש הכנסת, וכהונתה אמורה להסתיים ביום ז׳ בסיוון התשע"ז, 1 ביוני 2017. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת להמשיך את כהונתה בתפקיד עד ליום י"ג בכסלו התשע"ח, 1 בדצמבר 2017. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תן לה עוד חודש.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אני צריך ללכת לכיסא להצביע?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, אני אספור את קולך.
חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. אנחנו מצביעים, כדי שגם אני וגם הנשיאות וגם מליאת הכנסת יוכלו ליהנות מהשירות של חברתנו נאוה בוקר כסגנית יושב-ראש הכנסת חצי שנה נוספת. מי בעד ההודעה? מי נגד? נא להצביע.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
יש עוד הצבעה לאחר מכן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני כבר מודיע שאני מוסיף את קולו של חבר הכנסת קיש – בעד, אני מניח.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
בהחלט.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בטעות הצבעתי פה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני ארשום את זה.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת ועדת הכנסת – 58
נגד – 2
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברת הכנסת נאוה בוקר לסגנית יושב-ראש הכנסת נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד – 59, כולל יואב קיש, מתנגדים – שניים, וחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא ציין שהוא בטעות הצביע – מהמקום של – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
חנין זועבי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – של חנין זועבי, כן. זה היה בטעות גמורה, וזה לא משנה את תוצאות ההצבעה.
השלמת הרכב ועדות הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, אדוני ימשיך.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להמליץ לכנסת לשנות את הרכבה של ועדת החוקה, חוק ומשפט. מספר החברים בוועדה יגדל מ-13 ל-16, לפי ההרכב הבא: שני חברים יתווספו מטעם סיעת הליכוד; חבר אחד – מטעם סיעת המחנה הציוני. להלן השמות: חברי הכנסת עודד פורר ושולי מועלם-רפאלי מטעם סיעת הליכוד, חברת הכנסת מרב מיכאלי מטעם סיעת המחנה הציוני, שתחדל לכהן כממלאת מקום קבועה. ממלא מקום קבוע בוועדה יהיה מטעם הרשימה המשותפת. אבקש את אישורה של הכנסת לשינויים אלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים גם על ההודעה על שינוי הרכב הוועדה. מי בעד? מי נגד, כפי שמסר חבר הכנסת קיש? נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד הצעת ועדת הכנסת – 43
נגד – 23
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת בדבר הגדלת מספר חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד – 43, נגד – 23, אין נמנעים. גם ההודעה הזאת אושרה על ידי המליאה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות, התשע"ז–2017
[מס' מ/1115, פ/3750/20 ; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 20565 ועמ' 20566; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות – זה לא של השר החדש, נכון? הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות, התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, אדוני.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, שרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות, התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שמוזגה עם הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת, שהתקבלה בדיון מוקדם. כשמה, מטרת הצעת החוק היא ביטול פקודת העיתונות, שנחקקה בשנת 1933, בתקופת המנדט הבריטי, והייתה המסגרת הנורמטיבית של ההוצאה לאור והדפסתם של העיתונים בישראל.
מדובר בפקודה ארכאית, הקובעת הוראות וחובות על בתי-דפוס, שאין להן מקום במדינה דמוקרטית שחרתה על דגלה את חופש הביטוי וחופש העיסוק. כך, למשל, קבעה הפקודה כי אין להדפיס או להוציא לאור עיתון בישראל אלא אם כן בעליו קיבל רישיון. החוק קובע גם את התנאים למתן הרישיון ותנאי כשירות לעורך העיתון, שנדרש להיות בעל תעודת בגרות. נוסף על כך, שימו לב, הפקודה מסמיכה את שר הפנים להפסיק את פרסומו של עיתון או להפסיק את העבודה בבית-הדפוס שבו מודפס העיתון.
הפקודה מגדירה עיתון כדבר דפוס שהועתק במכבש דפוס, המכיל "חדשות, ידיעות, סיפורי מאורעות או כל הערות, ציונים או ביאורים בקשר עם אותם חדשות, ידיעות או סיפורי מאורעות, או עם כל עניין אחר בעל חשיבות ציבורית, הנדפס בכל לשון והיוצא לאור בישראל למכירה או להפצת חינם", לעתים קרובות או בלתי קרובות, "אך אין הוא כולל דבר דפוס היוצא לאור על ידי ממשלת ישראל – – – ". מהגדרה זו עולה כי הוצאה לאור של כל עיתון, מגזין או ביטאון דורשת רישיון – דרישה שברור שהיא מופרכת לחלוטין. מיותר לציין שהגדרה זו אינה רלוונטית בימינו, בהתחשב בכך שנוספו פלטפורמות טכנולוגיות נוספות להפצת עיתון, שאינן כלולות בהגדרה.
לאורך השנים נשמעה ביקורת ציבורית נוקבת ומוצדקת על הוראות הפקודה; יש שטענו שהוראות הפקודה מעידות על פחד של השלטון מהאזרחים, ובמהלך השנים אף הוגשו כמה הצעות מטעם חברי הכנסת לביטולה. ואם כבר מדברים על ההיסטוריה, אזכיר כי בשנת 2008 פרסמה הממשלה הצעת חוק לתיקון הפקודה, ובה, בין השאר, הצעה לבטל את דרישת הרישוי כתנאי להוצאה לאור של עיתון, וכן את דרישת הכשירות של העורך. הצעת החוק נדונה בוועדת הכלכלה של הכנסת, אולם לנוכח התנגדויות רבות לתיקונים שהוצעו, הצעת החוק לא אושרה.
נוסף על כך הוגשו כמה עתירות לבג"ץ, על ידי האגודה לזכויות האזרח, בטענה לאי-חוקיותן של ההוראות הקבועות בפקודה, בשל הפגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיסוק. עמדת בית-המשפט העליון, שניתנה בהחלטה משנת 2015, הייתה שהגיעה העת לשינוי הפקודה המנדטורית. כעת, סוף-סוף, הגענו לשלב הסופי בהליך ביטול הפקודה והוראותיה הבעייתיות.
ברצוני להודות לעו"ד מרב תורג'מן, ממונה בכירה בייעוץ המשפטי לוועדת הכלכלה, שעמלה על הכנת החוק. אני שמח לקחת חלק בזה, ומבקש מכם לאשר את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות.
תודה, כמובן, להנהלת ועדת הכלכלה, ובראשה ללאה ורון. תודה רבה לכם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל.
כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות דיבור, לכן אנחנו נעבור להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. אני מבקשת, כל מי מעוניין להצביע, שיחזור למקומו. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–6 – 32
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–6 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
32 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות, התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה.
וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 34
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לביטול פקודת העיתונות, התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
34 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק לביטול פקודת העיתונות, התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אתה יכול לברך.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני נרגש לעמוד כאן עכשיו ולהודות לכם, עמיתי חברי הכנסת, להודות לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, להודות לצוות הנפלא של ועדת הכלכלה, ללאה ורון המנהלת, ולייעוץ המשפטי הנפלא של ועדת הכלכלה, להודות לשר הפנים, אבל בעיקר, עמיתי חברי הכנסת, לומר לכם שאני מאוד שמח, שהחיינו והגיענו לזמן הזה.
אני הגשתי הצעת חוק לבטל את פקודת העיתונות מייד כאשר נבחרתי לכנסת, וחזרתי והגשתי אותה, והיא הגיעה לדיונים והגיעה לוועדות שרים, ונדחתה, ופעם אחר פעם לא הצלחנו להעביר את הביטול הזה. והנה, אנחנו היום מבטלים את פקודת העיתונות, שהיא מערכת אנטי-דמוקרטית, לא מתאימה למדינה מודרנית, שריד של שלטון מנדטורי, שלטון זר שהיה בארץ הזאת. פקודת העיתונות היא התנקשות מבנית בחופש העיתונות.
ולכן כל כך חשוב שדווקא בימים האלה, שבהם יש מתקפה על התקשורת, ויש ניסיונות לפגוע בתקשורת, לפגוע בעיתונות האלקטרונית ולפגוע בעיתונות הכתובה – כל כך חשוב שדווקא בימים האלה עוברת כאן ההחלטה ההיסטורית הזאת, של ביטול פקודת העיתונות, וקביעה שאנחנו רוצים ושואפים לחיות במדינה שיש בה עיתונות חופשית ותקשורת חופשית.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
זה המסר שעובר היום מהכנסת, ואני חושב שהוא מסר חשוב ומרגש. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין.
הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017
[מס' מ/1129; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 21699; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המועצות האזוריות (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
במהות, המצב היום הוא שלמועצות האזוריות יש שני מועדים לבחירות; יש מועד אחד בערך באמצע מאי 2018, משהו כזה, ומועד אחד בנובמבר 2018. בדרך כלל היו יומיים, אין לי מושג למה זה התפתח ככה, אבל זה המצב היום. הממשלה בעצם – זה חוק ממשלתי – מציעה לאחד את הבחירות בשתי הקטגוריות, גם בקטגוריה של הערים וגם בקטגוריה של המועצות האזורית, ולעשות אותן באותו יום. מדוע זה נבע היום, ומדוע הממשלה הביאה את זה היום? כי בזמנו, אנחנו – – –
קריאה:
– – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא, היום זה לא באותו יום, אבל מה שקורה, היות שבעצם עד לפני כמה שנים לא היה שבתון ביום הבחירות לעיריות ולמועצות המקומיות, והכנסת שינתה את החוק והיום זה יום שבתון, היות שרצו לחסוך יום שבתון במועצות האזוריות – אני מניח שמן הסתם הם היו אומרים: גם אנחנו רוצים יום שבתון – בעצם המדינה היום החליטה לרכז את הכול באותו יום. אני חושב שזה דבר חיובי, זה גם יחסוך למדינה כסף וזה גם יביא איזושהי אחידות בכל הנושא הזה.
לכן, החוק בעצם מציע, כפי שאמרתי קודם, לאחד את כל הבחירות לרשויות המקומיות באותו יום, במדינת ישראל, גם למועצות האזוריות, גם למועצות המקומיות וגם לערים. כמובן, זו הצעת חוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, והייתי כמובן מבקש מהכנסת לתמוך בה.
בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות ליועצים המשפטיים של הוועדה, שעמלו על החוק הזה, תומר רוזנר וגלעד קרן, וכמובן גם לצוות הוועדה, לאה וכל הבנות של הוועדה, ולצוות שלי, וגם לדובר שלי, נמרוד, דוד ויפית.
אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה, אני מניח שהדברים הם ברורים. אני לא רואה בזה – זו שאלה טכנית, לטעמי, ולכן אני לא רואה בזה קואליציה ואופוזיציה, זה משהו אזרחי פר אקסלנס. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם.
כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, לכן אנחנו נגיע להצבעה, וכעת נצביע על הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–5 – 34
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–5 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 34 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה.
וכעת נצביע על אותה הצעה בקריאה שלישית, מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 35
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
35 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 10), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 42 לתקנון הכנסת. תודה.
הצעת חוק הפיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות, התשע"ז–2017
[מס' כ/705; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 21756; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
וכעת אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הפיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות, התשע"ז–2017, שוב – בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. כנראה תהיה כאן היום לא פעם אחת.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מסתמא. ארבע פעמים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כבוד.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הפיקוח על מחירי הקייטנות הציבוריות, התשע"ז–2017, שיזמנו אני וחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וחברי כנסת נוספים.
תראו, רבותי, לגבי הנושא הזה, קודם כול אתחיל מהסוף. אני דווקא רוצה להתחיל בתודות, ואחרי זה אדבר על מהות החוק. אני קודם כול רוצה להודות לעיתון ידיעות אחרונות, שלדעתי, אם הוא לא היה נכנס לאירוע, סביר להניח שלא היינו נמצאים היום בחקיקה הזאת במצב הזה.
בסופו של דבר, כשאני התחלתי את התהליך היו הרבה מתנגדים, אבל באמת, ידיעות אחרונות לקח את זה כפרויקט, והעלה את זה למודעות הציבורית. בזכות לחץ שבא מלמטה, לדעתי – זה בסופו של דבר קשר את הקצוות, והגענו לאן שהגענו בהצעת החוק הזאת.
הרי כידוע לכם, אם הציבור לא מתחיל לפעול – מלמטה, הרבה פעמים הדברים לא מתקדמים גם פה. אז פה, באמת, שאפו גדול לעיתון הזה בנושא הזה.
כמובן, אני רוצה להודות גם לחברים שלי בוועדה; אני רוצה להודות כאן לתומר רוזנר ולרוני טיסר, באמת, שעשו כאן עבודה פשוט מדהימה; זה היה חוק לא פשוט לניסוח, אפילו שעל פניו זה נראה כל כך פשוט. עוד מעט אני אסביר גם ברציונל איפה בעצם הוא נכנס להסתבכות, ואיך חילצנו אותו. אז באמת, תומר ורוני – שאפו, תודה רבה לכם על כל העבודה והיגיעה בנושא של החוק הזה. כמובן, אני רוצה להודות גם ללאה קריכלי, מנהלת הוועדה, לשוש, ליאת, רחלי ושירלי – שהיא חדשה אצלנו בוועדה, אנחנו גם מאחלים לה הצלחה אצלנו – כמובן לצוות שלי – הדובר שלי, שלקח את זה ברמה האישית ועסק ופעל כאן שעות על שעות – נמרוד, דוד ויפית.
ואחר שגמרתי את כל התודות, אני רוצה לעבור למהות החוק. אז אני אתחיל, גם כאן: בשעות האחרונות היה לנו איזשהו ויכוח לגבי הנושא, אם להעלות אותו או לא, ולכן אני רוצה לתת את ההבהרה הזאת, חשוב לי מאוד להבהיר את ההבהרה הזאת, ואחרי זה ניכנס למהות.
היום פנו אלי כמה ראשי רשויות מקומיות ונציגי השלטון המקומי וטענו שמאחד הסעיפים בהצעת החוק משתמע כאילו החוק מטיל על הרשויות המקומיות או על ראשי רשויות אחרות אחריות פלילית אם יפרו את החוק. אתה שומע, מר ביטן? ההצעה מבהירה באופן שאינו משתמע לשתי פנים שבמקרה של הפרה של החוק – ואני מקווה שלא תהיה כזאת – הדרך לטיפול בכך תהיה מינהלית בלבד. כלומר, אם רשות מקומית או גורם אחר שהחוק חל עליו הפר את החוק – הדרך לטפל בו תהיה הדרך המינהלית בלבד. במקרה שלנו, אימצנו את המנגנון של עיצומים כספיים, שיהיה אפשר להטיל על מי שיפר את החוק. המנגנון של עיצומים כספיים כרוך במנגנון מפורט שנועד להבטיח בין היתר למי שטוענים כלפיו שהפר את החוק הגנות מתאימות, כמו הזכות לטעון את טענותיו והאפשרות לערער על הטלת העיצום הכספי. מנגנון זה התגבש במשך השנים בצורה של שורת הוראות בחוק, מפורטות. אחת ההוראות, שעליה יצא הקצף, הייתה ההוראה הסטנדרטית הקובעת בין היתר שבמקרה שמוטל עיצום כספי, לא יוגש נגד המפר כתב אישום.
אתה שומע, מר ביטן? רק שנייה. תקשיב. הוא התווכח כמה שעות, אז בוא.
במקרה שמוטל עיצום כספי, לא יוגש נגד המפר כתב אישום. הסיבה להוראה זו היא שיש בחוק הכללי הוראה כללית שקובעת עבירות שעשויות לחול גם במקרה של הפרת החוק הזה. לדוגמה, סעיף 286 לחוק העונשין קובע כי מי שהפר חוק במזיד, אם החוק נוגע בציבור, דינו עונש מאסר שנתיים.
זאת הוראה כללית, שחלה על כל חיקוק. וכדי להבהיר שאם מוטל עיצום כספי לא יהיה אפשר להפעיל אותו, נדרשת ההוראה המבהירה, שעליה מדובר בחוק זה, ההוראה המבהירה שאם מוטל עיצום כספי, לא יפעילו הוראות עונשין כלשהן כלפי המפר, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות המצדיקות אותן. אבל עיקר ההוראה היא כדי להגן על מפר שהוטלו עליו עיצומים כספיים מפני אישום פלילי אחר כך. אם מישהו יחליט להפעיל את העבירות הכלליות שבחוק העונשין במקרה של הפרת חוק זה – אנחנו לא מתכוונים לשנות את החוק הכללי, אבל במקרה זה לא יוטל עיצום כספי. זה אומר: אנחנו בעצם בחוק לא התכוונו בכלל לנושא הפלילי, אלא הלכנו על המסלול המינהלי.
ועכשיו אני רוצה לקשור את הכול ולהסביר במה מדובר. אני, לפני כשנתיים, התחלתי בנושא הזה. לדעתי, עשיתי יותר מעשר ישיבות בנושא הזה. רק בנושא הקייטנות. תוך כדי דיונים התברר לי שאין אחריות במדינת ישראל, נכון להיום, על הקייטנות. לפי תפיסתי, יולי-אוגוסט זה סיוט להורים. הנה, עכשיו אנחנו כבר נכנסים לכיוון הסיוט. מה קורה?
בערך במאי, הבעל אומר לאשתו: תגידי, מה נעשה עם הילדים? זוג במדינת ישראל, זוג צעיר, שניהם עובדים, גם למדו, אקדמאים, יש להם שלושה ילדים קטנים – מה עושים? אז האישה אומרת לבעל: תקשיב, בוא תיקח אתה חופש איזה שבועיים מהעבודה, ואחרי זה נתחלף. טוב, סגרו חודש. מה עושים בחודש הבא? רושמים אותם לקייטנה.
בקייטנות היום – המחירים בקייטנות היום במדינת ישראל נעים בין 1,600-1,500 ל-2,500 שקלים בממוצע. זה דבר שלא יעלה על הדעת. זוג הורים, כמו שאמרתי, רק בנושא הקייטנות בלבד, לשלושה שבועות, נפרד בממוצע מ-6,000 שקל. כמובן, לאחר מכן יש לנו תחילת שנת הלימודים – לא נדבר על הנופש עצמו – יש לנו תיקים, ספרים, תלבושת אחידה – בקיצור, יולי-אוגוסט, אירוע להורים שעולה בערך 20,000 שקל.
איך אני יודע את זה? זה פשוט אני. אני מביא לכנסת את סיפור חיי; זה מה שקרה לי כשהייתי זוג צעיר, מה שנקרא. לכן אני חושב: בושה וחרפה. הרי זוג ההורים הולך לעבודה כדי – הוא לא יכול לקחת את הילדים אתו לעבודה. אם הוא לא יעבוד, דרך אגב, מדינת ישראל לא תוכל להתפרנס. לא יהיה לה מס הכנסה, מאיפה לגבות. אז אומרים לו: אתה תעבוד, אבל אנחנו נגבה ממך גם מחירים מופקעים מאוד על הנושא הזה. ואני מדבר רק על נושא הקייטנות.
עכשיו, מאיפה לזוג צעיר יש 20,000 שקל? אין לו. אז הוא הולך לבנק יהב, אם הוא עובד מדינה, לוקח הלוואה, פורס אותה לעשרה תשלומים, ממשכן את כל השנה קדימה – וחוזר חלילה בשנה הבאה. זה מה שקורה לזוגות צעירים במדינת ישראל היום, וכולם עומדים מנגד. לכן אני עשיתי את הדיון, כי חשבתי שזה חוצפה ועזות מצח.
זה מקבל משנה תוקף במובן זה: איפה עושים את הקייטנות? הרי לא עושים אותן בבתים הפרטיים של האנשים, אלא – מה קורה? לוקחים את בית-הספר – היום חלק מבתי-הספר, יש להם ניהול עצמי. למה שמנהל בית-הספר לא ישכיר את בית-הספר לעשות כמה לירות – לבית-הספר, כמובן? אז הוא משכיר את המבנה לאיזה גורם פרטי, הגורם הפרטי הזה מפעיל קייטנה במחירים שאני אומר לכם, והילד, שזה בית-הספר שלו, והוא גר ליד בית-הספר, וההורים שלו לא יכולים לרשום אותו לקייטנה, כי זה עולה להם כל כך הרבה כסף, גם לכדורגל הוא לא יכול לרדת לבית-הספר, כי בית-הספר הופקע ממנו בתקופת הקייטנה, מה לעשות?
יש ערים במדינת ישראל שיש להן סעיף שנקרא "הכנסות מקייטנות", סעיף – בלי בושה – הכנסה מקייטנה. וזה בעצם הכניס אותי לדיונים. כשאני התחלתי לעשות את הדיונים, אני הייתי משוכנע שיבוא שר החינוך, יגיד: רק שנייה, דודי, אתה צודק, לא שמתי לב, ויגיד: אני לוקח אחריות לנושא, ואני אתקדם. אז כשעשיתי את הדיון שאלתי את משרד החינוך: תגידו, למה אתם לא דואגים לסיפור? אז הם אמרו לי: תקשיב, אנחנו לא אחראים לנושא.
שאלתי את משרד הפנים: ואתם אחראים? הם אמרו לנו: לא, זה משרד החינוך. אז אני שקלתי להזמין אולי את משרד החקלאות כדי שידאג לקייטנות. תראו את החוצפה: נכון להיום, אין משרד ממשלתי שאחראי לנושא. אני בוודאי חושב, לפי ההיגיון שלי, ואני מניח גם שלכם, שנושא הקייטנות "חונה" במשרד החינוך, ולכן אני ניסיתי להכניס אותם לאירוע, אבל הם לא הסכימו בשום פנים ואופן.
כאן אני רוצה להודות לשר הפנים – שר הפנים לקח, לטעמי, נושא שלא יושב בליבת העשייה שלו; שר הפנים לא מפעיל קייטנות. ישבנו אתו – גם צריך לזכור: בשנה שעברה הוא גם לקח 30 – הוא איגם משאבים של 30 ומשהו מיליון שקל מנגב וגליל כדי לסבסד את מי שנכלל – היישובים שתחת המטרייה של נגב וגליל, ובאמת, שאפו גדול לשר אריה דרעי על הנושא הזה, שהוא לקח את האחריות בנושא הזה אליו. ובאמת, אני כאן מודה לו, וחלק מהביקורת, שעוד מעט בעצם אני אסביר לכם מהי, שהייתה כלפיו בשבוע האחרון – היא לא הוגנת. היה לי בוס שתמיד היה אומר: מרביצים לילד שבא לבית-הספר. זה שלא בא לבית-הספר בכלל, אף אחד לא מדבר אתו. זה מה שקורה כאן. שר החינוך, שזה בליבת העשייה שלו, בכלל לא באירוע, לא מעניין אותו, אבל עושים ביקורת היום על שר הפנים, שלקח את האחריות.
אני רוצה לומר, המצב היום הוא אבסורד; כיתות א' וב', זה במסגרת בית-ספר הקיץ, זה שר החינוך. אבל באותו בית-ספר שמפעיל את הקייטנות: א' וב' זה שר החינוך; ג', ד', ה', ו' והכיתות הנמוכות יותר – זה שר הפנים. זה המצב שבעצם קורה ברגע שאנחנו מחילים את החוק על העניין. לכן, בסופו של עניין, מהות החוק באה להסדיר את הדבר הבא – היא באה להסדיר אחריות. בעצם בסופו של עניין אנחנו קבענו ששר הפנים יקבע את המחיר לקייטנות. הוא יקבע את המחיר. אני מניח שהוא לא יצטרך להשתמש בכלי הזה, כי ראשי הרשויות בעצמם יורידו את המחיר, כי אני מניח, ברציונל שלי, שהם לא יחכו שהשר עצמו יוריד את המחיר ואז התושבים שלהם יגידו להם: תראו מה קרה פה, היינו צריכים את שר הפנים כדי שאתם תורידו את המחיר ולא תגזלו אותנו. להערכתי, ברגע שהוא יכוון את המחיר, לשם כל הרשויות ילכו.
ביטן רק מפריע לי תמיד איפה שהוא יכול.
בסופו של עניין אני רוצה לומר – לכן אנחנו ביקשנו משר הפנים לקבוע סל לקייטנה. הרי בסופו של דבר, כשאתה קובע מחיר, אתה קובע לו גם סל, וזה הסיפור כאן. הוא היה צריך לקבוע גם סל וגם ועדה שראשי הערים יבואו אליה ויבקשו חריגות מהעניין. למה אני מתכוון, ולאן החוק הסתבך, ולמה בעצם עיכבנו אותו טיפה?
באו גם חלק מהערים ואמרו: רבותי, אנחנו לא נמצאים באיזה קיבוץ. אז יש סל, בסדר, אבל יש הורים שרוצים לעשות קייטנה מיוחדת לילדים שלהם, ומוכנים לשלם. אז לכן, על זה החרגנו, אמרנו: כל עוד לכל ילד יש סל של הקייטנה – אני קורא לו הסל הבסיסי, או הסל הממוצע – ואתה מאפשר לו את הסל הזה, הורה אחר, שרוצה רכיבה על סוסים, יכול לשלם מה שהוא רוצה, זה לא מעניין אותנו, כל עוד התלמידים הרגילים, יש להם אופציה לקבל את הסל הרגיל, ולא שמכיוון שלהורים שלהם אין כסף לשלם את הסל הם בכלל לא נרשמים לקייטנה. זה בעצם הסיפור שהתעכבנו בו, ומכיוון שחלק מהמקומות האלה גם נמצאים במבני ציבור, שם בעצם היינו צריכים לחדד את העניין, ולכן העסק התעכב.
אני התכוונתי להביא את החוק הזה ל-2017, וזה היה בניסוח החוק. אלא מאי? לפני כשבועיים, או שלושה שבועות, כשעשינו את הישיבה האחרונה, שר הפנים ביקש ממני, בעצם אמר לי, תשמע, אני לא יכול בשבועיים גם להקים את ועדת הסל, גם להקים ועדת פיקוח על מי שחורג וגם להקים ועדה שתיתן לאנשים לעשות קייטנות מחוץ למסגרת הזאת, במקום שאני חושב לנכון, ולכן הוא אמר: אני בשבועיים לא מסוגל לעשות את זה, ואני נעתרתי לבקשתו בעניין הזה, כי אני גם מכבד אותו, ולכן, תחולת החוק – אנחנו בעצם הכנסנו אותה ל-2018.
אבל אנחנו גם סיכמנו, גם בוועדה, שאנחנו נצא בקריאה – וגם פה אני יוצא בקריאה – לכל ראשי הרשויות: זה לא אומר שגם היום מותר לכם לעשות ככל העולה על רוחכם ולגבות מה שאתם רוצים. לשר הפנים יש גם מנופים מסוימים, וגם לרשויות, וגם לנו. אנחנו לא נסכים לזה. אני חושב שגם בהיבט הציבורי זה לא חכם ולא נכון ולא צודק. לכן אני גם מבקש מההורים לעקוב אחרי זה, כי ההורים הם הסנסור מהשטח שמביא אלינו את הנתונים.
לא יכול להיות שעיר אמורה בעצם להרוויח על קייטנה. אתם תעקבו על כך שאתם לא משלמים מחירים מופקעים. אין דבר כזה. ואם יש דברים כאלה, הייתי מבקש מכם גם לפנות או לכתוב אפילו אלי, ונראה באיזה ערים מדובר ונראה מה אנחנו נעשה בנושא הזה. כי כפי שאמרתי, זה לא נותן דרור לכל ראש עיר לעשות, גם היום, בקיץ הזה, מה שהוא רוצה.
ואני חושב שגם ראשי הערים צריכים לקחת אחריות, ולהבין שהם נבחרו כדי לתת שירות לתושבים שלהם. התושבים אמורים לקבל מהם את השירות ההוגן. זה לא איזו קופה חולבת לעשות עוד מסים ועוד רווחים. בוודאי לא סעיף הקייטנות. לכן אני מבקש מהם גם להיכנס לעניין. חלק גדול מהם לא מצוי בפרטים של המחירים: זה המתנ"ס עושה, זה מחלקת החברה העושה, זה מנח"י עושה – לכן אני מבקש מראשי עיר: הנושא הזה באמת מעניין את הציבור הרחב, באופן מהותי מאוד, כי הוא נמצא שם. הוא מבין, הציבור לא טיפש, מבין שעושקים אותו, ולכן אני מבקש גם – – –
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני רוצה להזכיר לכם שבהצגת חוק בקריאה שנייה ושלישית ליושב-ראש הוועדה אין הגבלת זמן.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
רק שנייה, מיקי, אתה ממהר?
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, להפך – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לכן אני מבקש – אם אתה מבין הכול, אני ארד.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
השתכנענו.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
השתכנעת?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
מאוד.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
יופי, ברוך השם, ברגע שאני מצליח לשכנע אותך, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אני באמת שמח על כך.
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מילא אותו קשה לי לשכנע, אני רגיל לזה. אבל אתכם זה בסדר. אז באמת, אני חושב שזה חוק חשוב. אני באמת חושב שאנחנו באים לתקן עוול מאוד משמעותי, בעניין הזה, ולכן אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בנושא הזה. אני גם מודה לחברת הכנסת שאשא ביטון, היא גם הייתה שותפה אתנו בעניין הזה, בחוק הזה. באמת, יפעת, תודה רבה. וכמובן, שוב – לכל הצוות שלי, שתרם וישב שעות על שעות בנושא הזה.
בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להודות ליושב-ראש מרכז השלטון המקומי. בסך הכול הוא גם עמד בלחצים לא פשוטים בעניין, מצד ראשי רשויות, עד לפני חצי שעה – אני אומר לכם – בעניין הזה, ולכן אני רוצה להודות לחיים ביבס, על זה שבסך הכול הוא גם רואה את טובת האזרחים נגד עיניו, גם אם הוא צריך להתעמת עם ראשי עיר כאלה או אחרים, ובאמת, שאפו ותודה רבה לכם. אני מבקש מכולם להצביע בעד החוק.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. להצעת החוק הזאת הוגשו שתי הסתייגויות. הסתייגות ראשונה – חבר הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה, גברתי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
חברת הכנסת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת. מה אמרתי?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אמרת "חבר הכנסת".
היו"ר טלי פלוסקוב:
סליחה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כמה הסתייגויות יש?
היו"ר טלי פלוסקוב:
שתי הסתייגויות. עד חמש דקות, גברתי, בשבילך.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא רואה שר במליאה. הוא נעלם לי.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני פה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אתה לא שר עדיין.
היו"ר טלי פלוסקוב:
עד לא מזמן – אנחנו לא רואים.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
יריב לוין, יפה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
השר לוין, אוקיי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
דווקא שר שאני מאוד מכבדת אותו ומאוד מעריכה את – – –
קריאה:
גם דוד ביטן פה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אה, גם דוד ביטן. נו, אז אני מסודרת.
חברי חברי הכנסת, אני לא אחזור על כל הדברים שאמר יושב-ראש ועדת הפנים חברי חבר הכנסת דודו אמסלם. הכול טוב ונכון. אני, כאימא לשני ילדים, באמת ציפיתי וחיכיתי להסדרה של נושא הקייטנות, וגם בזמני הגשתי הצעת חוק שמתייחסת לקייטנות, לצהרונים ולחוגים, כי אני חושבת שעלינו להקל את הנטל על משפחות שמגדלות ילדים. כל מה שקורה בשוק הזה פרוץ, פרוע, אין דין ואין דיין, כל אחד עושה מה שבא לו, איך שבא לו, ולפי המחיר שבא לו, וזה לא מוצדק. מספיק לעשות קופה על ילדי ישראל.
אבל מה כן, החוק הזה – חבר הכנסת דודו אמסלם, אני רוצה שתשמע, כי אני באמת מברכת אותך – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – גם השר – אני מאוד אשמח, כי כשאנחנו עושים חוק, מאוד חשוב שתהיה סמכות מפקחת, מי שמפעיל את החוק הזה, ואני מהתחלה גם התנגדתי לנושא הזה, לסעיף הזה, שעבר בטרומית, כי הייתי סבורה שהסמכות היא בידי שר החינוך.
עם כל הכבוד לשר הפנים אריה דרעי, שלקח על עצמו את החבילה הזאת – זה לא נכון; שר הפנים לא ערוך, לא מסוגל, לא יודע, אף פעם לא הפעיל שום קייטנה, ואין לו שום מנגנון שיכול להפעיל את הקייטנות. ואם אנחנו רוצים קייטנות איכותיות לילדינו, ולא קייטנות פח – אני מאמינה שהשר דרעי יעשה מאמץ-על כדי לא להיכשל במשימה הזאת, והוא יעשה את המקסימום כדי שהקייטנות בשנה הבאה יהיו טובות וייחודיות, אבל עדיין תמוה – לחשוב איך הוא יעשה את זה בלי אפילו פקידות מתאימה לנושא. המשרד המתאים, המשרד שערוך, המשרד שיש לו אפילו מפקח על קייטנות, זה משרד החינוך. והשר בנט, שר החינוך, הוא פשוט אלוף העולם בריצה: ברגע שהוא שומע את המילה חינוך, הוא בורח; ברגע שמשהו נדרש ממשרדו, הוא בורח. אז כנראה צריך לשלוח את השר בנט לאליפות העולם בריצה, והוא יביא לנו זהב בסופו של דבר. כי כשחברת הכנסת שולי מועלם הגיעה לוועדת הפנים של הכנסת ואמרה שהשר בנט חושב, לדקה, לקחת אחריות לקייטנות, כולנו שמחנו. כולנו אמרנו: סוף-סוף, המשיח הגיע, זה הנכון, זה המקום, יש שם כל הכלים הרלוונטיים. יתרה מזאת, יש כבר בית-ספר של קיץ, הכול כבר מוכן, לא צריך להמציא את הגלגל. אחרי יומיים השר בנט עשה סיבוב פרסה ואמר: לא מעוניין.
כשניסיתי לדבר עם השר בנט בנושא הזה, שכל כך כאוב לכולנו, בלשכתו אפילו סירבו לקשר אותי עם השר, אז אם אנחנו מדברים על אזרחים, אין להם בכלל סיכוי. אני לא הצלחתי אפילו לדבר אתו טלפונית. ומה אמר לי יועץ השר? כשנראה שדרעי לא יצליח – כשיעשו קייטנות פח – אולי ניקח את זה על עצמנו. אז, א. השר דרעי חייב להצליח, שאף אחד לא יגיד שהוא לא עומד במשימות, ויעשה את זה הטוב ביותר אם זאת כבר האחריות שלו. ולשר החינוך אני פונה מפה, מכנסת ישראל – ואני חברה בקואליציה – שר החינוך חייב להתעסק בחינוך, בראש ובראשונה בחינוך, ולא בדברים אחרים, כמה שהם חשובים; בקייטנות, בצהרונים וכל מה שקשור לחינוך ילדינו – במשרד שלו, אז תפסיק להיות אצן, תפסיק להסתתר מאחורי גבה של אילת שקד כשרת המשפטים, שהיא יושבת-ראש ועדת השרים לחקיקה, וכל פעם שמגיע משהו של משרד החינוך, זה פשוט נופל, זה אפילו לא עולה להצבעות, כי פשוט מראש הם אומרים: לא, זה לא מתאים לשר בנט. אז אני פונה אליך, השר בנט, שר החינוך: תגלה מנהיגות. מנהיגות זאת היכולת לקבל החלטות; מנהיגות זאת היכולת לנהל דברים, וכן, הם קשים, וכן, אלה נושאים אקוטיים, אבל זאת מנהיגות, ולא ריצה למרחקים ארוכים. תודה רבה. אני מורידה את ההסתייגות מהצבעה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. כפי שהבנתי, ההסתייגות הוסרה. ההסתייגות השנייה, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני, גם לרשותך עד חמש דקות.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אם בחקיקה היסטורית עסקינן, חברי דוד אמסלם, אז הצבענו לפני כמה דקות על חוק היסטורי של ביטול פקודת העיתונות, וצריך פה להזכיר, חבר הכנסת כבל, את תפקידה של האגודה לזכויות האזרח.
איתן כבל (המחנה הציוני):
ציינתי את זה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
ציינת את זה?
איתן כבל (המחנה הציוני):
בוודאי.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
אז ציינת את זה, בסדר גמור, וגם לברך את חברי – – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
לא רציתי אפילו להגיד שפעם ב-, כמו שעון, הם גם מצליחים.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
מצליחים, הם הגישו שני בג"צים, אז מגיע להם כל הקרדיט.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אמרתי גם את זה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
וגם ברכות לחברי דב חנין, שבאמת עבד על העניין הזה מהיום הראשון, כל הכבוד. וכל הכבוד, חברי דוד אמסלם, מגיע לך, אפילו שאנחנו חלוקים בהרבה דברים, פה מגיע לך כל הכבוד, שבאמת יזמת את החוק החשוב הזה, פיקוח על קייטנות, אתה וחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, וגם חברנו עבדאללה אבו מערוף, שעבד על החוק הזה – שכחת אותו.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בתודות.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
בתודות? אז הנה אני עושה את זה. גם אני השתתפתי בחוק הזה. העלינו הרבה נושאים. אני לא יודע למה ההסתייגות הזאת הועלתה. אני העליתי את זה במסגרת הדיונים ואמרתי שהשלטון המקומי צריך לפקח על כל החוק הזה. כמובן, אני מסיר את ההסתייגות, כי אני רוצה שהחוק הזה יעבור.
אקצר בדברים, אני לא אאריך, כי יש לנו רמדאן ויש לנו צום, וזו הזדמנות לברך את כל המוסלמים במדינה ואת כל העולם המוסלמי לרגל חודש הרמדאן, רמדאן כרים, תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי.
כאמור, שתי הסתייגויות הוסרו, ולכן אנחנו נצביע עכשיו על כל החוק, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. כעת נצביע על הצעת חוק הפיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות, התשע"ז–2017, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 1–28 – 30
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–28 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הפיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות, התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה.
כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 30
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הפיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות, התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
דקה אדוני, דקה. אני קובעת כי הצעת חוק הפיקוח על מחירי קייטנות ציבוריות, התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, כולל לוח התיקונים, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. לפרוטוקול – חבר הכנסת נחמן שי מבקש להצטרף כתומך.
חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון מבקשת לברך, אז קודם כול – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, ולאחר מכן – חבר הכנסת דוד אמסלם.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
תודה רבה, גברתי היושבת-הראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך על כך שהצעת החוק להוזלה – או: לפיקוח על מחירי הקייטנות עברה בכנסת. אין שאלה ואין ספק שאנחנו נדרשנו בעצם לפקח על כל מה שקראנו לו כל הזמן עושק הקייטנות. אנחנו גם היינו בעושק הצהרונים, וכמו שאתם יודעים, במסגרת התוכנית נטו משפחה של השר כחלון הובלנו לא רק פיקוח וסטנדרטיזציה בנושא הצהרונים, אלא אפילו סבסוד, וכאן בקייטנות אנחנו בעצם מתחילים את הדרך.
אני מוכרחה לומר שאני יוצאת, ואני יודעת שגם שותפי דודי אמסלם נמצא באותה תחושה, עם קצת טעם מר מכך שאנחנו לא יכולים ליישם את זה כבר בשנה הנוכחית. מי כמונו יודע שעשינו את הכול כדי שיהיה אפשר ליישם את זה כבר בקיץ הקרוב, אבל נדרשנו לחכות שנה. כמי שיודעת שתהליכים כל כך משמעותיים וחשובים, לפעמים צריך לחלץ אותם מתוך המקובעות שבה הם היו לאורך הרבה מאוד שנים, אני חושבת שזה מסוג הפשרות שאנחנו בהחלט יכולים לעמוד בהן.
גם שאלת השר, אני משוכנעת שזאת שאלה שאנחנו במהלך השנה הקרובה עוד נוכל לדון בה. כפי ששר החינוך לקח על עצמו את הנושא של הצהרונים, והסכים להיכנס לתוך הסיפור הזה, אני מקווה, דודי, שבמהלך הדרך הוא יהיה מוכן להיכנס גם לנושא הקייטנות. אני חושבת שזה טבעי ביותר וזה הדבר הנכון לעשות.
אני רוצה להודות לוועדת הפנים על התהליך, על הדיונים האינטנסיביים, ובאמת הרצון הטוב של כולם לסיים את זה כמה שיותר מהר.
אני רוצה להודות לחיים ביבס על השותפות, גם בנושא של הקייטנות וגם בנושא של הצהרונים, שם עוד יש לנו דרך עד שאנחנו נגיע באמת למצב האופטימלי שאנחנו רוצים. אני רוצה להודות לנעמה, היועצת המשפטית שלי, על כך שהיא ליוותה את זה במשך כל השנה וקצת האחרונה, ובעיקר לכם, שאתם שותפים באמת גם לתחושה וגם לרצון האמיתי ליצור את השינוי בשטח.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. חבר הכנסת דוד אמסלם.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני שכחתי, בעצם, להודות פה עוד לשני אנשים, לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף ולחבר הכנסת אוסאמה סעדי. שניהם ליוו את הנושא הזה לאורך זמן. צריך להבין, בוועדת הפנים – הציבור לא מכיר את הנושא, הוא לא עוקב אחרי זה כל כך – אין הרבה ח"כים שמלווים את הנושא שעות על שעות. כאן שאפו לשני החברים האלה, שליוו את העסק מתחילתו ועד סופו. אנחנו ניהלנו את זה כשנתיים ימים. הוקדשו לשם כך מאות שעות, ושניהם היו שם, אז באמת אני רוצה להודות לך, עבדאללה, וגם לך, סעדי.
בהזדמנות הזאת אני רוצה לאחל לחברינו המוסלמים חג רמדאן שמח, או – רמדאן כרים, אני לא יודע איך זה, אבל בסך הכול שיהיה לכם חג שמח.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם.
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65), התשע"ז–2017
[מס' כ/701; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 21637; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רשמים פרלמנטריים, חברותי וחברי חברי הכנסת, ראשית, לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים – באמת, ברכות; לחברי המוסלמים – רמדאן כרים, מכל הלב. דב, אתה גם בעניין?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני בעד לברך.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
שלא תרגיש בודד במערכה שם.
ברשותכם, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65), התשע"ז–2017. זוהי הצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת נחמן שי יחד עם חברי הכנסת ענת ברקו, עודד פורר, קסניה סבטלובה, יצחק וקנין, עליזה לביא, נורית קורן, דוד אמסלם, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין, איתן ברושי, מנואל טרכטנברג – אני חתום על זה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש, יש, השם שלך מופיע.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
כן, כן, השם שלי. בטעות כתוב "אני". היא כתבה "אני".
איתן כבל, מנואל טרכטנברג, יחיאל חיליק בר, יואל חסון, מיקי לוי, עמר בר-לב, חיים ילין, עיסאווי פריג', מרב מיכאלי, איל בן ראובן ושרן השכל.
הצעת החוק עוסקת במתן רישיון לשידורי ערוץ חדשות בין-לאומי שמקורו בישראל – ומייד אסביר למה הכוונה – כך שבעל רישיון כללי לשידורי כבלים ובעל רישיון לשידורי לוויין יוכלו להעבירו בשידוריהם.
חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, קובע בין היתר הוראות לעניין שידורי חדשות בכבלים ובלוויין. בהתאם לסעיף 6כ(א) לחוק, בעל רישיון כללי לשידורי כבלים רשאי לשדר חדשות מקומיות ותוכניות מקומיות הנוגעות באזור גאוגרפי מוגדר בלבד. בהתאם לסעיף 6כ2 לחוק, בעל רישיון כללי לשידורי כבלים רשאי לשדר שידורי חדשות כלליים, קרי שאינם אזוריים, באמצעות מפיק חדשות עצמאי בלבד, בהתאם לתנאים שנקבעו לעניין זה באותו הסעיף. הוראות אלה הוחלו גם על בעל רישיון לשידורי לוויין. מעבר לאמור, בעלי הרישיונות האמורים חייבים לשדר גם את שידורי החדשות של הערוצים המסחריים, כגון ערוץ 2 וערוץ 10, והערוצים הציבוריים – היום, תאגיד השידור הציבורי, וכן רשאים לשדר ערוצי חדשות בין-לאומיים, דוגמת ה-CNN, שמקורם אינו בישראל.
כעת מוצע לאפשר לבעל רישיון כללי לשידורי כבלים ולבעל רישיון לשידורי לוויין לשדר גם שידורי חדשות כלליים באמצעות מְשדר חדשות בין-לאומי שמקורו בישראל. למשדר החדשות הבין-לאומי יש שני מאפיינים מרכזיים: האחד, שידורי החדשות והתוכניות בענייני היום הם בין-לאומיים, השני, מקורו של המשדר בישראל.
לעניין המאפיינים הבין-לאומיים של השידורים, מוצע לקבוע כי משדר כאמור יהיה מי ששידורי החדשות והתוכניות שלו בענייני היום מיועדים בעיקר לציבור שמחוץ לישראל, שידוריו אינם בעברית והם אינם מלווים בכתוביות בעברית. כמו כן, מוצע לקבוע כי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין לא תיתן רישיון לשידור ערוץ חדשות כאמור אלא אם כן מצאה כי מרב הזיקות שלו אינן לישראל, בהתאם לכללים שהיא תקבע לעניין זה בתוך ארבעה חודשים ממועד פרסום החוק.
לעניין היות מקורו של המשדר בישראל, מוצע לקבוע כי על המשדר להיות תאגיד הרשום בישראל או ששידוריו הופקו ונערכו, כולם או לפחות חלק ניכר מהם, בישראל.
עוד מוצע לקבוע תנאים למתן רישיון לשידור ערוץ חדשות בין-לאומי כאמור, ובין היתר להחיל על משדר החדשות הבין-לאומי חלק מההוראות החלות על מפיק חדשות עצמאי לפי סעיף 6כ2(ג)(5) לחוק לעניין איסור בעלות צולבת על גופי תקשורת. משמעות הדברים – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
דוד, דוד, במוקטעה ביקשו שקט. עד שם שומעים אותך.
דוד ביטן (הליכוד):
תמשיך, תמשיך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, דוד ביטן לא צריך מיקרופון, כל מה שהוא מדבר שומעים יותר חזק ממה שמדברים במיקרופון.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
משמעות הדברים היא כי המועצה לשידורי כבלים ולוויין לא תהיה רשאית לתת רישיון כאמור למי שהוא או בעל עניין בו או בעל שליטה שבו הם בעלי זיכיונות או רישיונות לשידורי טלוויזיה לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, התש"ן–1990, עיתון יומי, או מי שמשדרים ערוץ חדשות בטלוויזיה או ברדיו.
המועצה תהיה רשאית לאשר לבעל רישיון כללי לשידורי כבלים ולבעל רישיון לשידורי לוויין להעביר למנוייהם את שידוריו של מי שקיבל רישיון לשידור ערוץ חדשות בין-לאומי כאמור. לעניין זה מוצע להחיל על בעל הרישיון לשידור ערוץ חדשות בין-לאומי את הוראות סעיף 6כ2(ב)(2) עד (5) לחוק התקשורת, הקובע הוראות שונות לעניין מפיק חדשות עצמאי, כגון החובה להעביר לאישורה המוקדם של המועצה את ההתקשרות של מפיק החדשות עם בעל רישיון כללי לשידורי כבלים או לשידורי לוויין.
לעניין תוכן השידורים, מוצע להחיל על בעל רישיון לשידור ערוץ חדשות בין-לאומי את ההוראה בסעיף 6כ2(ה) לחוק התקשורת, לעניין החובה של מפיק חדשות עצמאי לקיים שידורי חדשות מדויקים, מהימנים ומאוזנים ושלא יבוטאו בהם עמדותיהם ודעותיהם הפרטיות של מנהליו, עובדיו ובעלי מניותיו ושל בעל הרישיון, עובדיו ובעלי מניותיו.
בהקשר זה, מוצע לחייב את המועצה לקבוע כללים שיבטיחו את התקיימות החובה האמורה גם במקרה שלבעל הרישיון האמור יש בעלות צולבת עם בעל רישיון כללי לשידורי כבלים או בעל רישיון לשידורי לוויין. גם לגבי כללים אלה מוצע לקבוע כי המועצה תקבע אותם בתוך ארבעה חודשים ממועד פרסום החוק.
כמו כן, מוצע לקבוע שבעל רישיון כללי לשידורי כבלים לא יפלה בין בעלי רישיונות לשידור ערוץ חדשות בין-לאומי לעניין תנאי ההתקשרות ולעניין העברת השידורים.
אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להודות, באמת, לחבר הכנסת נחמן שי, שהניח בפנינו הצעת חוק מאוד חשובה, מאוד טובה, שתאפשר לשדר בישראל חדשות בין-לאומיות שמקורן בישראל. שידורי חדשות אלה משודרים ומופצים כיום במדינות רבות בעולם, ואין כל סיבה שלא יתאפשר גם לנו, כאן בישראל, ליהנות מהם. ברצוני להודות לעו"ד אביטל סומפולינסקי מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, וכן לעו"ד חגית ברוק מהלשכה המשפטית במשרד התקשורת.
להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לקבל אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות, מה ששכחתי – גברתי, אתי בנדלר, היועצת המשפטית והמשנה ליועץ המשפטי, שלום גברתי, ברוכה הבאה, תודה מכל הלב על הליווי, ותודה ללאה ורון, ה-מנהלת של ועדת הכלכלה, וזאת גם הזדמנות להודות למרב תורג'מן, שחוגגת היום בת מצווה לבת שלה רוני. אנחנו שולחים לה מכאן ברכות, ואני באופן אישי. לידידי חבר הכנסת לשעבר שכיב שנאן, על ההשקעה בנושא הזה, ולפרנק, שהוא מנכ"ל i24 – אני מאחל לכם הצלחה, ואין לי ספק שתביאו כבוד גדול למדינת ישראל. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל.
כאמור, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, ולכן אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מצביעים, חברים, מצביעים.
הצבעה מס' 12
בעד סעיפים 1–4 – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
22 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 64), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה השנייה.
כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 13
בעד החוק – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
21 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 65), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
חבר הכנסת נחמן שי מבקש לברך. בבקשה, אדוני.
נחמן שי (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי, לידה לוקחת פחות זמן מאשר החוק הזה, אבל זה אומר משהו טוב עליו, שהוא עבר הרבה הליכים ובישול בוועדה, כי היו בו זוויות שהיה צריך לעדן אותן. כל חקיקה בתחום הזה, יש לה משמעויות – קדימה והצדה, ואני חושב שצלחנו את כולן, ואני מאוד שמח שאנחנו נאפשר עכשיו לציבור גדול במדינת ישראל ובאזורים הסובבים אותה, שמדברים ערבית, וצרפתית, ואנגלית, לקבל עכשיו שידורים שמקורם במדינת ישראל. זה דבר חשוב מאוד, שהיה קיים בחלקו, או בכלל לא היה קיים עד עכשיו. בהחלט פריצת דרך חשובה.
אני רוצה להודות לרבים שתמכו ועודדו. קודם כול, כל אלה שכמובן יזמו יחד אתי את החוק הזה – לחבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שהפעיל מבערים כדי שהחוק הזה יצא לדרך מוקדם ככל האפשר; למשרד התקשורת, שלשם שינוי היה מוכן לסייע לנו, וטוב הדבר – למנכ"ל שלמה פילבר, לראש מטה התקשורת רן שטרית, ליועצת המשפטית שלהם, חגית ברוק, ליועצת המשפטית של הוועדה, אתי בנדלר, לאביטל סמולינסקי מהלשכה – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
סומפולינסקי.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – סומפולינסקי מהלשכה המשפטית – שם ארוך, ועזרה חשובה, גב' לאה ורון, שסייעה לנו, לעוזרי, לפיד לוי, ליסה בון ונועה גולני.
לבסוף, לערוץ i24, שמקבל עכשיו זריקת עידוד, אני מקווה שנוכל לצפות בו בכבלים, נוכל לצפות בו בלוויין ונוכל לצפות בו גם בדרכים אחרות. הוא ערוץ פרטי, הוא לא בבעלותה של מדינת ישראל, אבל הוא יהיה כפוף כמובן למועצת הכבלים והלוויין בכל הכללים של הפעילות שלו, כולל האתיקה העיתונאית, וגם אנחנו נצפה ונחליט, כל אחד מאתנו, אם הוא טוב לנו או לא. אז ברכות ותודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי.
הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7) (הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/707); נספחות.]
קריאה ראשונה
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעה הבאה. כעת אנחנו דנים בהצעות בקריאה ראשונה. הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7) (הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דוד אמסלם וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד אמסלם.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אני סומך עליך, אוסאמה, שאתה לא תלך, גם אם אני אגמור בשעה 22:00 – כדי להצביע. רבותי, גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7) (הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו).
סיפור המעשה הוא כזה: פנה אלי בחור בשם משה בר, שהוא עצמו נכה, ונותן את נשמתו עבור הנכים, ביקש להיפגש אתי. אמר לי, תשמע דודי, הנכים היום במדינת ישראל לא מקבלים מקום חניה ליד הבית שלהם. האמת היא שדי השתוממתי, מדוע? אני עסקתי בנושא הזה בעיריית ירושלים הרבה מאוד שנים, ותמיד כשהיה מגיע נכה עם 100% נכות, אני הייתי נותן הנחיה להתקין לו במיידי, במקום ראשון בסדר העדיפויות, תמרור ליד הבית, לסמן לו את מקום החניה, וכמובן, הכול היה חינם. איך אמרתי? גם ככה החיים קשים לאנשים האלה, ודאי וודאי אנחנו צריכים לעזור להם, ולא להכביד עליהם.
נכים מהסוג הזה, חלקם נכי גפיים, חלקם נכים אחרים, מגיעים הרבה פעמים בלילות, בימי החורף – הם לא צריכים לחפש חניה קילומטר מהבית ולהתגלגל על כיסא גלגלים בגשם ובחורף. לכן, לא נראה לי סביר, האמת שדי השתוממתי מהעניין, אפילו הטלתי ספק מסוים בדברים שלו.
פניתי ליועץ המשפטי של הוועדה שלנו, תומר היקר, ושאלתי אותו, האם זה החוק? אמר לי: כן. לכן נפלה לידי הזכות להגיש את הצעת החוק הזאת. אני חושב שזו הצעת חוק – בכלל – מוסרית, זה בראש ובראשונה כדי לסייע לאנשים שחייבים לסייע להם, לתת להם פריוריטי בעניין הזה – יש להם זכות קדימה, לפני כל דייר אחר באזור, בבניין.
ההצעה שלנו אומרת כדלקמן: נכה, במדינת ישראל, שיש לו נכות של 100%, שהמדינה הגדירה אותו נכה, קרי, הביטוח הלאומי, והוא גם מקבל, מטבע הדברים, קצבת נכות – יהיה זכאי לקבל מקום חניה סמוך למקום מגוריו, עד 250 מטר. אני מכיר מספיק – לא רצינו שהעיריות יתחכמו – ואני מכיר גם חלק מהפקידים – שבסוף ישכנעו אותו שארבעה קילומטר זה קרוב למקום מגוריו.
אם אין ב-250 מטר בכלל מקום חניה – יש מצבים שגם אם אתה רוצה לתת לנכה מקום חניה, אין, פשוט, חניה ברחוב בכלל, לאף אחד, אז אנחנו בעצם הגדלנו את זה, כאופציה שנייה, עד 450 מטר. מובן שמדובר בנכה שאין לו חניה בבית – לא נכה שיש לו חניה בבית שלו והוא רוצה לדאוג לעוד מקום חניה לאחד מבני ביתו.
אנחנו בעצם בחוק הזה הבאנו את כל הדברים האלה בחשבון, ואני חושב שהחוק הזה הוא חוק חשוב, הוא חוק מוסרי, כמו שאמרתי קודם, הוא חוק סוציאלי בכל מבט ובכל זווית שאתם בוחנים את העניין. החוק הזה חשוב, וכפי שאמרתי קודם, אני הייתי משוכנע שהוא כבר קיים בספר החוקים של מדינת ישראל עוד מקום המדינה, אבל אני שמח שאחרי 69 שנות קיום המדינה, יש לי הזכות להביא את החוק הזה.
וכאן אני רוצה שוב להודות, גם למשה בר, נציג הנכים בכנסת, אחד הנציגים, שהוא בעצם הביא את הנושא הזה לתשומת לבי, וזיכה אותי במצווה החשובה הזאת. כמובן, אני שוב מודה לצוות הוועדה, גם ליועצים המשפטיים – אני לא אמנה אותם שוב, גם לכל צוות הוועדה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה יהיה בקריאה שנייה ושלישית, אנחנו רק בראשונה.
דוד אמסלם (הליכוד):
נכון, אנחנו רק בקריאה ראשונה – צודקת היושבת-ראש. אז אני בעצם מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
יוסי, הם בצום, קצת התחשבות.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אנחנו בעד.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני מתחשב, תודה מרב על כך שאת מסבה את תשומת לבי לצורך להתחשב. אני חושב – את יודעת מדוע אני עולה על בימת הכנסת ומדבר? כי הנה, אנחנו עוסקים בפעולות חשובות של חקיקה של חוקים שמקיר לקיר אנחנו מסכימים עליהם, אבל זו גם בימה שאנחנו צריכים לנצל כדי לדבר על אלה, מרב, שלא מתחשבים בהם.
אני לא יודע, אני מתאר לעצמי שזה הובא לידיעתך, או הובאה הידיעה לידיעתך, שיש אנשים שבימים אלה נזרקים מהבתים משום שאין ידם משגת לאפשר לעצמם שכירות, או אם תרצי, משום שהם לא עומדים בתנאים לקבל דיור ציבורי.
והנה אנחנו רואים שוב ושוב, גברתי היושבת-ראש, את העיוות הנורא הזה, שמשעה שהמדינה הפסיקה באופן חד-משמעי לבנות כדי לאפשר לאנשים דיור ציבורי, דיור בר-השגה, הרשימה של הממתינים הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית – זאת אומרת, יש לנו יותר מ-3,000 איש ואישה ומשפחות ברשימות האלה, אבל מכיוון שאין דיור ציבורי, הולכים ומקשיחים באופן בלתי סביר את תנאי הזכאות, ואז אנחנו שומעים מדי יום על עוד מקרה קשה, עוד מקרה מכמיר לב, של אנשים שנזרקים לרחוב משום שהם לא עומדים, אדוני השר – אתה מתאר לעצמך, זה עניין של היצע וביקוש – משעה שהביקוש גדל, וההיצע קטן, יש לך סיטואציה שבה אתה מחמיר את התנאים, ואז אתה רואה את אלה שלא עומדים בתנאים, אלה אנשים שתחת כל הגדרה סבירה הם אנשים שחיים במצוקה מאוד מאוד נוראה.
אני לא יודע מתי האסימון ייפול לכם, הממשלה הנוכחית, שיש כאן צורך באיזושהי תפיסה מהפכנית, בתפיסה שונה לחלוטין מזו הקיימת, כדי להגדיל באופן משמעותי את הדיור הציבורי, משום שיש המון המון משפחות – רועי פולקמן, אני לא יודע אם אתה מתבונן בי בהקשבה או שאתה מקשיב לשלי – שאני מתאר לעצמי שגם לה יש דברים מעניינים להגיד לך, אבל האמן לי, הסוגיה הזאת, של המצוקה של הדיור הציבורי, היא כל כך כואבת, ואנחנו מגלים – ממשלת ישראל מגלה אטימות שאני לא יודע כיצד להסביר אותה.
אנחנו נמצאים במצב קריטי, גברתי היושבת-ראש, אנחנו נמצאים במצב קטסטרופלי, גברתי היושבת-ראש. הממשלה פשוט אוטמת את אוזניה, מכסה את עיניה ולא אומרת ולא כלום בנושאים הכאובים הללו. יש מקום להחלטה משמעותית, לתפיסה מהפכנית – מדינת ישראל חייבת להגדיל באופן משמעותי, באופן רדיקלי, בטור הנדסי – כל שתחפצו – כדי לתאר את הצורך האקוטי בבנייה, בהגדלת ההיצע של הדיור הציבורי, כדי לחלץ משפחות רבות מהמצוקה הקשה שבה אנחנו מדברים.
לכן, יושבת-ראש הסיעה שלי, האמת, אני רוצה להתחשב בך ובכולנו כדי שנלך מוקדם הביתה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
וגם הזמן נגמר.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
כן, אני מסיים. – – ונתכנס בבתים שלנו, אבל בזמן שאנחנו יושבים בביתנו בניחותא, להבין שמהמון המון אנשים נחסך הדבר הבסיסי והבאמת-אלמנטרי של ישיבה בנוחות בבתיהם. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת עיסווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. בכך רשימת הדוברים הסתיימה, ואנחנו נגיע כעת להצבעה.
אנחנו כעת נצביע על הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7) (הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7) (הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7) (הקצאת מקום חניה לנכה סמוך למקום מגוריו), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה ראשונה ומוחזרת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15) (הרחבת ההגדרה נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/707); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
כעת, רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15) (הרחבת ההגדרה נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה.
שוב אני מזמינה את חבר הכנסת דוד אמסלם להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. זאת גם ההצעה שלך, אני מבינה. בבקשה, אדוני.
דוד אמסלם (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, תראו, רבותי, האמת היא שיש הרבה חוקים שאני עוסק בהם, ויש הרבה אבסורדים, אבל אני לא נתקלתי באבסורד שבא לידי ביטוי באופן שבעצם החוק הזה בא לתקן.
סיפור המעשה הוא כדלקמן: יש גברת יקרה בשם קלרה, שהיא בעצם המנכ"לית של עמותת שק"ל. היא מתקשרת אלי לפני כשנה ואומרת: שמע, דודי, אתה יכול לבוא אלינו לסיור בעמותה? אני בוודאי בשמחה מגיע. רואה בניין בתלפיות, שמונה קומות, ששם מועסקים ילדים עם פיגור כזה או אחר, גם בנושא של תעסוקה, נושא של לימוד, וכו', בכל הגילים כמעט, בעיקר בוגרים. אז אני באמת מתרשם מהעבודה של הצוות, באמת, מכל החום ואהבה שהם מעניקים לאנשים. בסוף היא אומרת לי: תקשיב, אתה מוכן לבוא אתנו – כבוד השר אתה מקשיב? חשוב לי שתשמע את סיפור המעשה – לגילה? אני שואל אותה: מה יש בגילה? היא אומרת לי: תראה דירה שבה אנחנו בעצם שם משכנים חלק מהאנשים שאנחנו מטפלים בהם, עם נכות קשה. אני אומר לה: בבקשה. אני נוסע אתה לגילה, מגיע לדירה, יש שם שישה נכים הכי קשים שראיתי בחיי. אני אפילו אומר לכם בגילוי לב שהיה לי קשה לראות את זה. כל אחד מהם עם שני מטפלים, צמוד.
אז אני מסיים את הסיור ואני שואל אותה: מה את צריכה ממני, קלרה? אני לרשותך. את אישה צדיקה, מה אתם צריכים ממני? היא אומרת לי: על הדירה הזאת אנחנו משלמים ארנונה. אני שואל אותה: אבל איך יכול להיות? הרי נכה רגיל שמתגורר בבית הוריו, הבית של ההורים שלו פטור מארנונה. היא אומרת לי: אתה צודק, אבל זה המצב.
אני לא מאמין – כרגיל, אני מכנס ועדה, ומזמין את עיריית ירושלים ואת כל הגורמים. מה הם מספרים לי? תשמע, זה החוק. מסתבר לי שהעמותות האלה עובדות דרך שני משרדים; יש ציר אחד שעובד דרך משרד הבריאות, ויש ציר אחד שעובד דרך משרד העבודה והרווחה. אלה אותם אנשים, אותן נכויות, השאלה היא רק לאיזה משרד פנתה העמותה; לפני כמה שנים משרד הבריאות תיקן את העניין, והם פטורים, אבל בעמותות של משרד הרווחה – חייבים. אז אני שואל את העיריה, תגידו, תסבירו לי מה קורה. אמרו לי: תשמע, אתה צודק, אבל זה החוק.
לפעמים זה מכעיס אותי מאוד, כי אני אומר לאותו פקיד: עזוב, לא על כל דבר צריך חוק; הרי אתה רואה את ההיגיון, תיקח את האחריות, הרי אתה יודע את העניין. הרי העמותה הזאת משלמת ארנונה, ואם היא משלמת 10,000 שקלים ארנונה בשנה, זה בא על חשבון אותם אנשים, אותם נכים. הרי – מה עושים? לא עוזר. לכן, בעצם, זה החוק שהגשנו. גם פה יש לי זכות עצומה, אני מרגיש שבאמת, הקדוש ברוך הוא זימן לידי מצווה עצומה, בעניין הזה.
הצעת החוק נועדה להסדיר את הנושא הזה כך שהעמותות האלה, דינן יהיה בדיוק כמו דינן של עמותות שפועלות כפי שמשרד הבריאות דאג להן, והן לא צריכות לשלם ארנונה. דרך אגב, מדובר פה בהנחה – לא בפטור, אלא בהנחה מארנונה. לכן אני בעצם מבקש, כמובן, מכל החברים לתמוך בהצעת החוק – ראו לעיל, מה שאמרתי קודם. זאת הצעת חוק מהמוסריות שאני מכיר. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – מוותרת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'אמל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח.
רבותי, אנחנו עוברים כעת להצבעה. אנחנו נצביע על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15) (הרחבת ההגדרה נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15) (הרחבת ההגדרה נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 29 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15) (הרחבת ההגדרה נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה ראשונה ומוחזרת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35) (מתן הודעה בדבר הכוונה להגיש תביעה נגד צד שלישי כתנאי להגשתה), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/709); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו כעת נעבור להצעת החוק הבאה. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35) (מתן הודעה בדבר הכוונה להגיש תביעה נגד צד שלישי כתנאי להגשתה), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני.
איפה הם? נכון, נכון. נכון. אני מבינה את זה. כפי ששמתם לב, הצעת החוק הקודמת הוסרה מסדר-היום. הצעת חוק הארכת תוקפן של תקנות הוסרה מסדר-היום, ולכן, אני מפנה את תשומת לבכם – – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני לא שומעת.
הנה, חבר הכנסת מקלב הגיע, ואנחנו ממשיכים בדיונים. כעת – אני מקריאה שוב – אנחנו דנים בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35) (מתן הודעה בדבר הכוונה להגיש תביעה נגד צד שלישי כתנאי להגשתה), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני, בקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, השרים, חברי חברי הכנסת – אני קצת מתנצל על הריצה, כנראה אני לא מספיק בכושר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חדר הכושר עובד יפה. חדר הכושר עובד.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אפשר לעשות את זה גם בלי חדר כושר, מתברר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן.
אורי מקלב (יהדות התורה):
רק צריך להציע כמה הצעות חוק, ואנחנו, בכנסת אומרים שרצים. בכל אופן, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35) (מתן הודעה בדבר הכוונה להגיש תביעה נגד צד שלישי כתנאי להגשתה), התשע"ז–2017.
נראה את העובדות, איך מתבצע בפועל. ניקח לדוגמה נזקי רכב: אדם פגע עם רכבו ברכב שני. לא ניכנס למי האשמה – אצל מי האשמה. הלך צד אחד ותבע את חברת הביטוח. לאדם השני, מנגד, או שלא היה לו ביטוח – נצא מנקודת הנחה, כדי להבין, שלא היה לו בכלל ביטוח. ועכשיו, על הנזק הזה, לכאורה, צריך להתדיין, או לתבוע את הנזק מהצד השני.
מה היה צריך להיות באופן מסודר ומתוקן? שהולך צד א' לצד ב', ואומר: תשמע, הזקת לי, הנזק הוא כך וכך. הצד השני מסכים, לא מסכים, שואל שאלות, מברר על סמך מה, איך נקבע הנזק, ואז יש דיון. מסתדרים – הנה מה טוב ומה נעים, לא מסתדרים – יש אפשרויות איך – מה קורה בין שני צדדים שלא מסתדרים.
אבל מה קורה כאשר חברת ביטוח נמצאת באמצע, כשאותו צד א', שהוא נפגע, תובע את חברת הביטוח שלו? מה עוד צריכה לעשות חברת הביטוח? לעשות באותה מידה, כידו הארוכה, כמייצגת שלו, לבוא לצד ב' ולהגיד: פגעת בי, התביעה והנזק כך וכך, אנא, בוא תראה להסדיר את החוב הזה, ואז נראה אם הוא מסכים לא מסכים.
בפועל, קורה משהו אחר לגמרי. מה שקורה – שחברות ביטוח, מיידית – לא תמיד, אבל ברוב המקרים, בהרבה מקרים – חברת הביטוח פונה ישירות, דרך המייצגים המשפטיים שלה, לבית-המשפט, ואדם מקבל בדואר תביעה, כתב תביעה, מחברת הביטוח, על נזק בסכום זה וזה, והוא עכשיו צריך להתמודד. הוא מתמודד – הוא צריך לבוא עם ידיים מקצועיות; הוא עצמו לא יודע להופיע בבית-המשפט, הוא באמת שוכר עורך דין, ובאים לבית-המשפט, ומתדיינים, ולא מתדיינים, וזמנים, וטרדות, והארכת זמן – כשבפועל הדרך הייתה יכולה להיות יותר קצרה; יכול להיות שהוא היה מסכים, אם חברת הביטוח הייתה עושה מה שהיה עושה אותו מי שהיא מייצגת, שאנחנו קוראים לו צד א': הייתה מגיעה ישירות לאותו צד ב', אדם ישר, ואם לא היה לו ויכוח על הנזק, ואם הוא היה מסכים על הנזק – או שהוא היה מתמקח, או שהוא היה מתפשר, והוא היה משלם את הנזק. למה בית-המשפט נמצא בתמונה בדין ודברים בין שני צדדים כאפשרות – כאופציה הראשונה, ולא כאופציה שנייה? זאת התובנה המרכזית בהצעת החוק הזאת.
ולכן, ההצעה שלנו היא שלפני שצד א' – או אחד מן הצדדים – רוצה לתבוע את הצד השני, הוא צריך לשלוח לו מכתב עם פרטים, עם הסברים ונימוקים, על מה החוב, וגם מספר טלפון או כתובת, שהוא יוכל גם לברר את זה. אנחנו הרי יודעים שנניח אותו אזרח שקיבל את כתב התביעה מבית-המשפט, אם הוא עצמו יפנה לחברת הביטוח, ויגיד להם: אני רוצה להתפשר, אני רוצה להסתדר – יזרקו אותו מאחד לאחד, ממקום למקום, והוא עד רגע זה לא ידע עם מי הוא מדבר, וכמובן, הדרך היחידה שלו תהיה להתדיין בבית-משפט.
לכן, דבר ראשון אנחנו ודאי מורידים עומס מבתי-משפט בדיונים שהם לא לצורך, דיונים שהיה אפשר להתפשר ולהסתדר בהם בלי להגיע לבית-המשפט. זה יוצא באמת בזמן מתאים: הבוקר חברת הכנסת מרב מיכאלי הייתה שותפה אתנו בדיון בתקנות המגשרים, והיום בתי-המשפט באמת מפנים למגשרים, כדי לראות – להוריד את העומס מבתי-המשפט, וגם כדי לייעל את הדיונים. אבל גם, הרבה יותר, הפשרה היא צדק הרבה יותר מבית-המשפט. בית-המשפט הוא בית-משפט עם ניסיון לעשות צדק, אבל אף פעם אין צדק אבסולוטי. פשרה, בסופו של דבר, זה לא צדק, אבל ודאי שני הצדדים מסכימים לעניין.
לכן אנחנו דורשים בהצעת החוק: מושכל ראשון, והדרך, ברירת המחדל, הראשונית, היא לשלוח מכתב עם פירוט כתב התביעה, וכתובת של מקום שאפשר לבדוק ואפשר לברר. והיה, אם אין הסכמה, בית-המשפט הוא האלטרנטיבה השנייה, והוא ברירת המחדל במקרה שלא הסכימו – בית-המשפט.
אני רק אציין שבהצעת החוק, ואני אומר את זה בכנות – הסכמנו לכך שלא נעצור ולא נמנע מחברות הביטוח לגשת לבית-המשפט; אבל קודם כול לשלוח מכתב. ההצעה של יושב-ראש ועדת הכספים, ששם הדיון התקיים, חבר הכנסת גפני – הוא אומר: למה, בעצם, אנחנו צריכים לעשות מניעה – אני מסיים; 30 שניות ואנחנו מסיימים – האלטרנטיבה צריכה להיות שאי-אפשר לגשת לבית-משפט בלי שקודם אנחנו פונים לנתבע.
במאמר מוסגר, אנחנו הבאנו את הדוגמה של בעיה בין צדדים ברכב, אבל זה יכול לקרות בכל סוג של תביעה: אדם, נשרף לו בית, או גרם נזק לצד שני, לצד ב', וצד ב' פנה מייד לחברת הביטוח שהוא מבוטח בה, ולא התעסק, ולא התדיין אתו, וגם חברת הביטוח באה במקומו, ומייד הולכת לתביעה בבית-משפט. יכול להיות – מקרה שהגיע ללשכתי, כמה מקרים: אדם פגע במחסום במגרש חניה או בחניון, והחברה שמתפעלת את החניון מייד מפעילה את הביטוח שלה, והצד השני מייד נתבע בבתי-משפט, והעלויות מאוד גדולות, ויש לו קושי להתמודד.
אני מודה לכל מי שהיה שותף, חבר הכנסת גפני, להצעת החוק, אבל גם לוועדת הכספים, שמצאה לנכון להעלות את זה על סדר-יומה. התמיכה של חברי הכנסת, חברי ועדת הכספים, שתמכו בחוק הזה, הייתה דבר כמעט – באופן ברור. הפלא היה שזה לא הצטרך להיות דבר מובן מאליו. אבל כיום, כשאנחנו נמצאים בהצעת החוק הזאת, לטובת האזרחים, כחוק שעוסק גם בהגנת הצרכן, ושירות לצרכן, אני אודה לכם, חברי חברי הכנסת, אם תתמכו בחוק בקריאה ראשונה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון ולרשימת הדוברים. חברת הכנסת זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת אייכלר; יואל חסון; איציק שמולי – מוותר; עבדאללה אבו מערוף; יוסי יונה; עיסאווי פריג'; יהודה גליק; מסעוד גנאים; אוסאמה סעדי; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; נחמן שי – מוותר; טלב אבו עראר; אורלי לוי אבקסיס; אחמד טיבי; עליזה לביא; זוהיר בהלול; ג'מאל זחאלקה; יעל כהן-פארן; עומר בר-לב; רויטל סויד; מיקי לוי; אמיר אוחנה; מרב מיכאלי; מנחם אליעזר מוזס. אורן חזן, בבקשה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – התרגשתי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
עד שלוש דקות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
את נראית היום יותר צעירה מפעם, מה זה? הופתעתי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
עד שלוש דקות, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד שר התקשורת, חברותי, חברי, חברי הכנסת, לפני כמה ימים ביקר במחוזותינו האיש החזק ביותר בעולם – נשיא ארצות הברית דונלד ג'יי טראמפ. הרבה נאמר על הביקור. יש מי שיזכרו אותו יותר, יש מי שיזכרו אותו פחות, יש מי שלעולם לא ישכחו כי יש תמונה שתזכיר להם, אבל אני רוצה לומר לכם מה ליווה אותי בביקור הזה.
אני רוצה לדבר לא על העובדה שנשיא ארצות הברית בחר בביקור הראשון שלו מחוץ למולדת, מחוץ לרחבי היבשת, לבוא לכאן, מתוך אמירה ברורה שארצות הברית מגבה את מדינת ישראל, מתוך אמירה ברורה לעולם כולו שהשותפות בינינו עדיין – עודנה – חיה, קיימת ובועטת.
אני רוצה לדבר על העובדה, על תופעה מכוערת, שיש כל מיני אנשים – מחוץ לכנסת, בכנסת, במקרה הספציפי שעליו אני אדבר אפילו בממשלה – שמסתבר שהם גם היו צריכים את הסיבוב שלהם מהביקור הזה, ופתאום הביקור הזה גרם להם לצאת מהמחילות הטחובות שלהם. הם חיפשו איזו דרך לחזור לקדמת הבמה. הובא לידיעתי שאחד השרים, שר שאבד עליו הכלח, שכנראה נשכח כבר, הופיע בטלוויזיה ואמר שהמעשה הנורא – שומו שמים, רחמנא ליצלן – הנורא – שעשיתי, תמונת הסלפי שביקשתי בצורה יפה לאחר שהוזמנתי למקום, היא שכונה, ומה יש לצפות ממי שגדל בשכונה.
אז אני רוצה להגיד לאותו שר, שאנחנו, תנועת הליכוד, צמחנו בשכונות, וגדלנו בשכונות, ואני גאה שגלתי בשכונה באריאל. אצלנו בשכונה לימדו אותנו אהבת הארץ, ורעות, וערכים, ודאגה. אתה יודע מה, אדון שר ה – לא יודע, רצו לתת לו, לקחו ממנו, הביאו לו, נתנו לו, באו לו. יכול מאוד להיות שאפילו החליטו שלא לתת לו רק כי הוא פגע בתושבי השכונות.
אתה יודע מה לא לימדו אותנו, ולימדו אותנו בדיוק ההפך? אצלנו בשכונה לימדו אותנו שלא בוגדים בדרך; שלא בוגדים במפלגה, שלא בוגדים במדינה, שלא בוגדים בערכים, שלא נוטשים מפלגה רק בשביל כיסא, והולכים, מקימים קדימה, כשנשארה האישה מאחורה, ומוותרים על חבלי ארץ. אז כן, אני גאה להיות חלק מהשכונה, זו שלימדה אותי איך לשמור אחד על השני גם ברגעים קשים. אז אני מבין שהאדון השר הגדול היה צריך להשתמש בשמי כדי לעלות מהאוב, כדי לטשטש את האבק שנמצא מעל שמו, זה שנשכח אי-שם מאחור.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני יכול רק לומר לו תודה – ובזה אני מסיים – רבותי, יש דברים הרבה יותר חשובים מאיזושהי כותרת, ואלה האנשים שמסתכלים עלינו. אני לא גדלתי לא ברחביה, ולא בכפר שמריהו. אני גדלתי באריאל, וטיילתי בכל חבלי ארץ ישראל. אני גדלתי בשכונה – אני בטוח שגם אחרים פה – טוב לגדול שם, וטוב להמשיך לשרת את המפלגה, את המדינה, ואת העם היהודי, דווקא מהמקום הכי אמיתי שקיים. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני.
זה היה אחרון הדוברים, ועל כן נעבור עכשיו להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35) (מתן הודעה בדבר הכוונה להגיש תביעה נגד צד שלישי כתנאי להגשתה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35) (מתן הודעה בדבר הכוונה להגיש תביעה נגד צד שלישי כתנאי להגשתה), התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בעד – 25, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה, ומוחזרת לוועדת הכספים להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק דמי מחלה (תיקון מס' 6) (חישוב תקופת הזכאות המרבית לדמי מחלה), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/710); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אנחנו נעבור עכשיו להצעת חוק דמי מחלה (תיקון מס' 6) (חישוב תקופת הזכאות המרבית לדמי מחלה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק אורי מקלב. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדתי השרה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק דמי מחלה (חישוב תקופת הזכאות המרבית לדמי מחלה), של חברי חבר הכנסת וגפני ושלי. זאת הצעת חוק שדי – אני לא יודע אם אפשר לומר ברבים איך היא נולדה, איך התהוותה – התהוותה בפינת – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
עוד רבע שעה. תעשה את זה מהר, יש מי שמצביע – – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
בהתחשבות מלאה בעניין הזה, אנחנו נעשה את זה מהר.
ההתהוות של החוק הזה הייתה בפינת העישון, כשעוזרי ועוד מי שהיה שם דיברו על הנושא של דמי מחלה. ואני אגיד בקצרה: כיום כולנו יודעים שכל עובד ועובדת מקבלים 18 יום בשנה כדמי מחלה, יום וחצי בכל חודש. זה פורמלית 18 יום, אבל כשאני מממש את זה, יש כבר הדרגה, זה כבר מדורג, זה כבר לא 18 יום מלאים; תלוי: ביום הראשון אתה לא מקבל בכלל, ביום השני – 50%, וביום השלישי 50%.
אבל מה שקורה, כפי שכולנו מבינים, 18 יום זה תשלום של דמי מחלה. זה לא 18 יום רק בהצהרה ש-18 יום מגיע לך, שאי-אפשר לפטר אותך אם חלית 18 יום. 18 יום – הפירוש הוא שאתה יכול לקבל דמי מחלה, אבל בכל מקרה הייתה הסתייגות, שעל היום הראשון אתה לא יכול לקבל, כדי שאנשים לא ישתמשו בזה לרעה. אבל מה שהופתענו לראות זה שלא רק שלא משלמים על היום הראשון, אלא גורעים אותו מהצבירה של 18 הימים, אז המעביד – לא כל המעבידים, לא כולם, רובם לא ככה, אבל יש מיעוט של מיעוט, שמתרחב לצערנו – שיותר ויותר אנשים לא רק שלא שילמו על היום הראשון, אלא את היום הראשון גם גרעו. גם לא שילמת, וגם גרעת אותו מהצבירה של 18 הימים.
לכן, הצעת החוק הזאת, שיש בה עוד הרחבה, ולקראת שנייה ושלישית אנחנו נחדד את הדברים הרבה יותר, אבל בגלל קוצר הזמן ובהתחשבות באחרים לא נאריך את ההתחבטויות ואת השיקולים שיש לנו בהצעת החוק הזאת – דבר אחד ברור: לא שילמת על היום הראשון – גם לא גרעת אותו מהצבירה.
אני אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: תמר זנדברג; זהבה גלאון; ישראל אייכלר; יואל חסון; מיכל רוזין; איציק שמולי; עבדאללה אבו מערוף; יוסי יונה; עיסאווי פריג'; יהודה גליק; מסעוד גנאים; אוסאמה סעדי; עבד אל חכים חאג' יחיא; נחמן שי; טלב אבו עראר; אורלי לוי; אחמד טיבי; עליזה לביא; זוהיר בהלול; דב חנין; ג'מאל זחאלקה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
בעד.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בעד? מה בעד? אתה רוצה לדבר או לא?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ג'מאל זחאלקה; יעל כהן-פארן; רויטל סויד; עמר בר-לב; מיקי לוי; אמיר אוחנה; מרב מיכאלי; מנחם אליעזר מוזס. אורן חזן, בבקשה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אי-אפשר בלי קצת ציונות לפני החג, מה זה? אנחנו לא נפקיר את הבמה רגע לפני החג. חלילה, אני לא אמנע מכם לאכול. יש כאלה בבתי-הסוהר שאמנע מהם. אתם יכולים עוד לאכול.
רבותי, חברתי השרה, אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, מחר בערב נחגוג כולנו את חג השבועות, מתן תורתנו הקדושה.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אורן, קח את הזמן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
קטעת לי את הרצף עכשיו. אתחיל שוב. רבותי, ניגש ישר לעניין. במוצאי השבת האחרונה התקיימה עצרת בכיכר רבין. איך הזמינו אנשים לעצרת? פרסמו מודעות, שבהן הפנים שלי, עם החיוך שלי – לא יודע, לא כאלה יפות, לא משנה – מרוחות בכל עבר, ועליהן הכיתוב: "27.5 – מוחקים לו את החיוך מהפרצוף". קודם כול, כמו שאתם רואים, החיוך לא רק שלא ירד, הוא אפילו גדל. אני ראיתי בפוסטר הזה הזמנה להופיע בעצרת.
הגעתי לעצרת, התהלכתי בין האנשים, סך הכול, על פניו, אירוע נחמד; אנשים – יהודים, ערבים, אוהבי אדם, נכחו בכיכר. עד לרגע אחד – עד לרגע שבו שמעתי שבלב תל אביב, בשעה שמנסים לקדם עצרת – לטענתם, עצרת לשלום – נותנים במה לגרועים שבאויבינו. אני לא מדבר רק על חבר הכנסת – אני לא אזכיר את שמו כדי שלא יזמינו אותו לדבר ואז הוא יגיד שהוא לא פתח את הצום בגללי. אני מדבר על העובדה שאני הזדעזעתי כאשר השמיעו שם את דבריו של אבו עכבר, הלוא הוא אבו מאזן, יושב-ראש הרשות הפלסטינית.
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני רוצה להזכיר לכולכם, רבותי, שגם בעת הזאת, בשעה הזאת, ברגע הזה ממש, כשאנחנו יושבים פה, חלקנו כבר חולמים על הסעודה החלבית של מחר בערב, עדיין יש לנו ברצועת עזה אחים, חיילים גיבורים, שאין לנו שום בשורה מה עלה בגורלם, מר ככל שלא יהיה. יש לנו גם אזרחים – לצד הדר גולדין ואורון שאול, יש גם אברה מנגיסטו ואזרח נוסף, שלצערי את שמו אני לא מכיר.
אבל היום בכנסת, בגשר ישיר לאותה עצרת מזעזעת בצאת שבת, התנהלה פה סדרת דיונים על שביתת המחבלים, שביתת הרעב. אני בכלל טוען שזה בכלל היה הכנה לרמדאן – הם פחדו שהם לא יוכלו להתמודד עם הצום, אז הם עשו הכנה מוקדמת. אבל כשאני רואה אנשים, חברי כנסת מהכנסת הזאת, שיושבים ונלחמים בשביל ארכי-מרצחים, מחבלים, בעיני הם שותפים לרצח, הם שותפים לעבירה, הם שותפים לטרור. לא יכול להיות מצב – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה. סיכום.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא יכול להיות מצב שפעם אחת אנחנו, חברי הכנסת שבאמת אכפת לנו מביטחון הציבור – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – – לסיים – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
תשב בשקט, אף אחד לא ביקש ממך להפריע.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה. אמרתי לו "משפט סיכום", ואל תעזור לי. תודה, יקירי. בבקשה, אדוני, לסיים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – נכעס על ההסתה המלוכלכת ברשות הפלסטינית, אבל ניתן לאותה הסתה להגיע לקדמת הבמה בתל אביב – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – וחמור מזה – לקדמת הבמה פה.
אני רק מסיים במשפט אחד אחרון, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה, אדוני, עבר הזמן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אחרון, אדוני.
בעניין העצרת, למי שמגחך – אמרו: למה באת? אז אני התפלאתי, כשעמדתי שם בעצרת, שמעתי את אחינועם ניני אומרת: הבנתי, הובא לידיעתי שחבר הכנסת אורן חזן נמצא פה – אני מזמינה אותו לעלות לבמה לשיר אתי שיר. נעניתי לבקשתה, צעדתי כל הדרך בכיכר הריקה עד לבמה. אתה יודע מה קרה? אנשי שלום עכשיו כל כך פחדו, שמנעו זאת בגופם. מה אנחנו למדים, אדוני היושב-ראש? שהאמת לאט-לאט מחלחלת, אין להם אחריות ולא בעלות – לא על הדמוקרטיה, לא על השלום ולא על יפוּת הנפש. אנחנו לא נישבר, ואתכם אנחנו נחנך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אנחנו נפנה לזמרת אחינועם ניני שתזמין אותך לקונצרט הבא שלה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, תודה רבה – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, למה, אם הבעת נכונות, אני חושב שהיא תשמח.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא צריך. פעם אחת הספיק לי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
זה יהיה מעניין, זה בטוח.
אם כן, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק דמי מחלה (תיקון מס' 6) (חישוב תקופת הזכאות המרבית לדמי מחלה), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? בבקשה, ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (תיקון מס' 6) (חישוב תקופת הזכאות המרבית לדמי מחלה), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה לא נלחץ לי, היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני אוסיף אותך. 24 בעד – אני מוסיף לפרוטוקול גם את השרה גמליאל וגם את אורן חזן כתומכים בחוק. הצעת החוק התקבלה ותוחזר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 9) (מתן דרכון לעולה), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/709); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה על סדר-היום היום: הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 9) (מתן דרכון לעולה), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת פורר ויוליה מלינובסקי, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת פורר. בבקשה, אדוני, יש לך עד עשר דקות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
עשר דקות? אולי תאריך לי טיפה, אם אני אצטרך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא לא לא, זה לא יקרה, אבל אם פחות, אנחנו – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת, כבר דנו בה לא פעם ולא פעמיים, גם כאן בכנסת. אני שמח יחד עם הסיעה שלי להביא איזשהו תיקון, שהוא תיקון היסטורי. המצב שבו עולה לא היה יכול לקבל דרכון בשנים הראשונות לשהייתו בארץ היה מצב מפלה, שהיה נכון אולי לפני 30 או 40 שנה. הגיעה העת לתיקון הזה, עשינו אותו כאן בקריאה טרומית. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, חבר הכנסת דודי אמסלם, שהוביל את זה בהכנה לקריאה ראשונה, ושוב אנחנו חוזרים למליאה כדי להעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה.
אני חושב שכמו שאני אדבר כאן קצר, אנחנו צריכים לקדם את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית בשיא המהירות, ולסיים אותו עוד בטרם יסתיים הכנס בקריאה שנייה ושלישית, אז אני רוצה לבקש כאן מחברי הבית לתמוך בהצעת החוק.
אנחנו הוספנו תיקון בהצעה המקורית, שאומר שיהיו 30 ימים שבהם יוכלו הרשויות לבחון את הבקשה לדרכון, ואז, אם יש להן מידע כזה או אחר, תהיה להן סמכות לסרב מטעמים אחרים, ולא מהטעם שמישהו הוא עולה. אני חושב שזאת הצעה שמקדמת בסופו של דבר את השוויון במדינת ישראל, אז אני קורא לכל חברי לתמוך בה. תודה, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון, ולרשימת הדוברות והדוברים: תמר זנדברג; זהבה גלאון; ישראל אייכלר; יואל חסון; מיכל רוזין; איציק שמולי; עבדאללה אבו מערוף; יוסי יונה; עיסאווי פריג'; יהודה גליק; מסעוד גנאים; אוסאמה סעדי; עבד אל חכים חאג' יחיא; נחמן שי; טלב אבו עראר; אורלי לוי אבקסיס; אחמד טיבי; עליזה לביא; זוהיר בהלול; דב חנין; ג'מאל זחאלקה; יעל כהן-פארן; עמר בר-לב; רויטל סויד; מיקי לוי; אמיר אוחנה; מרב מיכאלי; מנחם אליעזר מוזס. אורן חזן, בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בשם מי? בשם עצמו. עד שלוש דקות, ואני מבקש ממך לעמוד בהן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, אדוני היושב-ראש המכובד, האמת היא שעליתי כי רציתי לברך את כל עם ישראל, בטח ובטח את חברי כאן, בברכת חג שבועות שמח.
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
איתן כבל, ידידי, אתה יודע מה החשיבות של המים, ועד כמה המים בשפע חשובים לכולנו. התורה עצמה, אתה יודע, נמשלה – – –
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני רוצה לאחל לכולנו שבחג השבועות הזה נשב כל אחד בביתו ונעשה חשבון נפש אמיתי עד כמה אנחנו נאמנים לדרך, לאידאולוגיה, לאמת שלנו, לעם ישראל, לארץ ישראל, לתורת ישראל, ולא צמודים לכיסא. אני מבין, הכיסאות פה מאוד נוחים, אדוני היושב-ראש.
אתם יודעים למה אני אומר את זה? היום נכחתי בדיון בוועדת הכנסת. הדיון דיבר על כך שבעת ביקור של מנהיג זר או בעצם כל מי שהוזמן לדבר מעל דוכן הכנסת שהוא אינו חבר כנסת או שר – תהיה סנקציה – מיותרת. הסנקציה תקבע שאפשר להוציא אדם מהמליאה בו בזמן – אגב, אנקדוטה קטנה, לעתים כשאני מדבר הרבה בורחים החוצה, זה יכול לחסוך הרבה בלגן – אבל לא זאת בלבד, אנחנו גם ניקח לו את השכר.
אז קודם כול, אני רוצה לומר: אני בעד ענישה. אני בעד – אם מישהו מפריע במליאה, לתת לו עונש. אני רק חושב שהדרך שבה מענישים את חברי הכנסת היום היא קלוקלת, היא מנותקת מהמציאות. אני טוען שבמקום שבו לוועדת הכנסת – לוועדת האתיקה, סליחה, אני מתקן, יש סמכות להרחיק חבר כנסת מהמליאה בשעה שהוא הפריע, העונש צריך להיות בדיוק להפך: מי שמפריע יחויב לשבת במליאה.
אני מניח בצד את העובדה שהוא יצטרך לשמוע אותי מדבר הרבה, ולא כולם אוהבים את הדברים, ובצדק, האמת כואבת, אבל הגיע הזמן שנפסיק לתת פטורים לעצמנו והנחות. הפרעת? תחויב לשבת במליאה. מספיק אנחנו מתמודדים עם להסביר לציבור למה הכנסת ריקה, למה המליאה ריקה. מספיק.
ככה נרוויח שתי ציפורים במכה אחת: פעם ראשונה, גם חברי כנסת שבשבילם לשבת כאן – אדוני היושב-ראש, זה מדהים בעיני – לשבת במליאה זה עונש. ריבונו של עולם, שומו שמים, בשביל מה נבחרתם? מי שלא טוב לו, שישים את המפתחות וילך הביתה. אני אגלה לכם סוד: כל כך טוב פה שחבר הכנסת אוסאמה סעדי, שיש לו הסכם רוטציה, לא רוצה לכבד אפילו את הרוטציה, נשאר בכיסא. עד כדי כך זה טוב, לא רוצה ללכת.
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
הייתה צריכה להיגמר הרוטציה במרס – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מה, באת לנהל את הסיעה הערבית עכשיו? אני לא מבין.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני, אני מסביר. אבל הדבק – זה לא סופר גלו, או – איך קוראים לזה, דבק מגע; שומו שמים, זה נראה כמו דבק של חייזרים, אנשים נדבקים פה לכיסא ולא משחררים.
רבותי, אני נפגעתי בשביל כל אחד ואחת מאתנו כשנאמר באופן שקרי שטראמפ, נשיא ארצות הברית, לא הובא לכנסת משום שפחדו שהח"כים הערבים יפריעו. אני נפגעתי גם בשביל חלק מהם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
שמחתי לראות שמשרד החוץ אמר: רבותי, זה פשוט לא נכון. אגב, זה עוד סיבוב של עוד אדם שלא קיבל כותרת מהביקור ורצה להכניס את עצמו ללופ. אבל הגיע הזמן, חברים וחברות – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יאללה, אחינו – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. יש להם עוד שבע דקות לסעודה, אז אני מרשה לעצמי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
זה לא משנה, יאללה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הגיע הזמן, רבותי, שנזנח את הפוליטיקה המגעילה הזאת, הישנה הזאת, מאחור, ונתחיל להתעסק בפוליטיקה החדשה – זו שלא מדברת בססמאות, זו שדואגת לאידאולוגיה ולא לכיסאולוגיה. רבותי, עובדי הכנסת – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – חברי בסדרנים, במשמר, חג שבועות שמח לכל בית ישראל, גם לכם – בעיקר – חג שמח.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה. בפעם הקודמת הוא רצה לשיר עם אחינועם ניני, עכשיו הוא רוצה לנהל את הסיעה הערבית, אתה מבין איזה שאיפות?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אם אני אנהל אותם כבר יהיה שלום, תאמין לי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
טוב, חברות וחברים, אנחנו סיימנו עם הדוברים.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 9) (מתן דרכון לעולה), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת עודד פורר ויוליה מלינובסקי. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
הצבעתי אצל יואל חסון.
הצבעה מס' 18
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22
נגד – 5
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 9) (מתן דרכון לעולה), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
מי? מי?
22 בעד, חמישה מתנגדים. אני מציין לפרוטוקול שחברת הכנסת סויד הצביעה בטעות במקום יואל חסון. המזכירות תחליט איך להתייחס לזה. אם כן, 22 בעד. החוק התקבל בקריאה ראשונה ויועבר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתו לקריאה שנייה ושלישית.
חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"א בסיוון התשע"ז, 5 ביוני 2017, בשעה 16:00.
אני מאחל לכל חברינו חג שבועות וביכורים שמח, ורמדאן כרים לכל חברי וחברות הכנסת המוסלמים. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:31.