דברי הכנסת
דברי הכנסת
כט / מושב שלישי / ישיבות רל"ו–רל"ח
י"א–י"ג בסיוון התשע"ז / 5–7 ביוני 2017 / 29
חוברת כ"ט
ישיבה רל"ו
הישיבה המאתיים-ושלושים-ושש של הכנסת העשרים
יום שני, י"א בסיוון התשע"ז (5 ביוני 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 5
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 5
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 5
יוסי יונה (המחנה הציוני): 7
עיסאווי פריג' (מרצ): 8
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 9
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 10
חיים ילין (יש עתיד): 10
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 11
מיכל רוזין (מרצ): 12
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 12
תמר זנדברג (מרצ): 13
זהבה גלאון (מרצ): 14
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 15
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 15
יהודה גליק (הליכוד): 16
דב חנין (הרשימה המשותפת): 17
שעת שאלות לשר הביטחון 18
יוסי יונה (המחנה הציוני): 18
שר הביטחון אביגדור ליברמן: 19
מאיר כהן (יש עתיד): 21
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 22
יהודה גליק (הליכוד): 24
מיכל רוזין (מרצ): 26
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 28
אברהם נגוסה (הליכוד): 32
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 34
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 36
דב חנין (הרשימה המשותפת): 38
תמר זנדברג (מרצ): 40
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 42
עליזה לביא (יש עתיד): 45
הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017 47
יעקב פרי (בשם ועדת הכלכלה): 47
דב חנין (הרשימה המשותפת): 48
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 51
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 52
הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון מס' 2) (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017 53
זהבה גלאון (מרצ): 54
אורלי לוי אבקסיס: 55
דב חנין (הרשימה המשותפת): 58
מיקי לוי (יש עתיד): 59
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 61
נורית קורן (הליכוד): 62
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 63
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 64
רועי פולקמן (כולנו): 66
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 67
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 67
הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 8) (פעולות אבטחה ימית), התשע"ז–2017 67
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 68
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 70
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 71
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום י"א בסיוון תשע"ז, 5 ביוני 2017, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ז–2017; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 119), התשע"ז–2017.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4279/20 וכלה בהצעת חוק פ/4289/20: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור הגבלת גיל בהרשמה למוסד להשכלה גבוהה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – פיקוח על לוח החופשות השנתי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, עודד פורר, רוברט אילטוב וחמד עמאר; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול ריבית הפיגורים לחייב משלם), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק הכרה אזרחית בהכשרות צבאיות (תיקון – הנפקת תעודה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – תמיכת המדינה במוסדות מוכרים שאינם רשמיים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת השתתפות בבחירות בשל היעדר ייצוג לבני שני המינים), מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק שינוי תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, דוד ביטן, יואב קיש, יעקב פרי ומאיר כהן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון מוצרי מזון בשפה הערבית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול, אלי אלאלוף, יעקב פרי, איילת נחמיאס ורבין, מרב מיכאלי, אלעזר שטרן, חיים ילין, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, מסעוד גנאים, אכרם חסון, אילן גילאון, עמר בר-לב, רויטל סויד, מיקי לוי, איל בן ראובן, יחיאל חיליק בר, זהבה גלאון, עבדאללה אבו מערוף, איציק שמולי, יוסי יונה, יואל חסון, נחמן שי, עיסאווי פריג', איתן כבל, מנואל טרכטנברג, יעל גרמן, יעל כהן-פארן, עליזה לביא ומאיר כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת איש כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, עמר בר-לב, מירב בן ארי, איציק שמולי, יאיר לפיד, עליזה לביא, נאוה בוקר ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת החברים במועצה דתית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יהודה גליק, אלעזר שטרן, יעקב פרי, קארין אלהרר, מיקי לוי, יעל כהן-פארן וקסניה סבטלובה; הצעת חוק השמות (תיקון – שינוי שם משפחה של קטין שהוריו חיים בנפרד), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. לאחר מכן תתקיים שעת שאלות עם שר הביטחון, אבל נתחיל מן הנאומים. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שהמעוניינים בכך יוכלו להירשם. בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים, תפתח היום את הנאומים.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, העיר כפר קאסם סובלת בימים האלה מגל רציחות ופשע, ואולי צריך להכריז עליה אזור מוכה אסון. כן, עד כדי כך. כי כאשר נרצחים מתחילת השנה שישה תושבים מבלי לפענח פשעים אלה, מבלי לתפוס הפושעים, זה אסון. כאשר האנשים בכפר קאסם חוששים, מפחדים לחייהם ואיבדו תחושת הביטחון, זה אסון. ביום חמישי נרצחו שני צעירים כאשר יצאו מהמסגד על ידי מתנקשים. תושבי כפר קאסם והעירייה הכריזו על שביתה בבתי-הספר עד סוף השנה, כמחאה על אוזלת ידה של המשטרה. ולהזכיר לכולם: בכפר קאסם יש תחנת משטרה, וזה במיוחד לידיעתו של השר לביטחון הפנים.
כפר קאסם בימים האלה צועקת "הצילו", וכולנו צריכים להתגייס להצלת העיר הזו, הנפלאה, המתפתחת והמשגשגת. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול התקיים יום החייל הדרוזי. השתתפתי בו עם שר הביטחון אביגדור ליברמן. אני רוצה לשלוח מכאן לכל החיילים הערכה. כי אתמול ממש התפעלתי לשמוע מהחיילים הדרוזים הצעירים והקצינים על השירות הצבאי שלהם, על התרומה שלהם למען המדינה, ואני מאוד גאה להיות חלק מחברה שנותנת ותורמת.
אבל אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד. היום הייתה לנו ישיבה בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, ואני ניהלתי בעצמי את ישיבת הוועדה, בנושא: מעקב אחרי תוכנית החומש של המגזר הדרוזי. התברר לנו לגבי תוכנית החומש שקודם כול בשנת 2016 כמעט שלא הועבר אף שקל אחד, כשאמורים לעבור לשם קרוב לחצי מיליארד שקל. שנית – ואני אתן לך דוגמה פשוטה של משרד החינוך, איך מעמיסים תקציב שוטף על תקציב תוספתי. תוכנית החומש אמורה לסגור פערים במגזר הדרוזי ובחברה הדרוזית, אבל בפועל לקחו את התקציב השוטף והעמיסו אותו על התקציב התוספתי. דוגמה פשוטה: משרד החינוך אמור להעביר 45 מיליון שקל לתגבור החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מתוכם, 27.5 מיליון שקל אמורים להיות תוספתי ו-17.5 מיליון שקל – ממשרד החינוך. 17.5 מיליון שקל של משרד החינוך לא הועברו; 27.5 מיליון שקל של משרד האוצר הועברו ב-27 בנובמבר 2016. זה אומר שאין ביצוע בשנת 2016 – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – ועד היום – אנחנו ביוני – שקל אחד של התוכנית לא הועבר ל-2017. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר כנסת עיסאווי פריג'.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אני בטוח שאתה יודע כמה זמן לוקח לבנק לנסות ולהחזיר את החוב של אזרח מהשורה שמתעכב בתשלום או שאינו משלם אותו. אתה יודע בדיוק כמה זמן נמשכים הליכים הללו – הם מהירים מאוד – עד שמגיעים להוצאה לפועל, שבה חולטים את נכסיו של האדם, מעקלים את משכורתו ועוד דברים שכאלה.
ומה מסתבר לנו, אדוני היושב-ראש? ככל שההלוואה שאתה תיקח מהבנק גדולה יותר, ככה מתאפשרת לך הפקרות גדולה יותר בהחזרת החוב. אין דין ואין דיין.
כולנו שמענו על ההסדר, ואני מקווה שבסופו של דבר בית-המשפט לא יקבל אותו – הולכים לעשות "תספורת" נוספת לעוד איש הון, של 2.3 מיליארד שקל. אנשים תוהים מה יהיה על יציבות הבנקים אם זה יקרה, ואנשים לא שואלים – חברתי זהבה גלאון, גם את ציינת את זה בדברייך – מה עלינו, על האזרחים, שכספנו נמצא בקרנות ההשתלמות, בקרנות הפנסיה? איך זה שאנחנו מאפשרים זאת?
וכאן יש עלינו אחריות, אדוני היושב-ראש, על באי הבית. איפה היה הרגולטור? איפה המפקחת או המפקח על הבנקים? כיצד נותנים לשערוריות מסוג זה להתרחש שוב ושוב ושוב, ולכאורה אנחנו חסרי אונים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני קורא מכאן לכל חברי הכנסת וחברות הכנסת: אנחנו צריכים לפעול. אם הרגולטור לא עושה את עבודתו נאמנה, אנחנו צריכים לחזק ולהוסיף את הסייגים ואת הרגולציה, כדי שדברים שערורייתיים מסוג זה לא יישנו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת יונה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, טרור אזרחי – זה מה שעוברת העיר כפר קאסם בחודשים האחרונים. זה מה שעובר חלק גדול מהיישובים הערביים. כפר קאסם, חברים ששומעים אותי, נמצאת בלב המדינה, 20 דקות מתל אביב. זה לא דרום לבנון וזה לא סוריה וזה לא מקומות אחרים, זה בלב מדינת ישראל.
מאז תחילת השנה נרצחו שבעה אנשים בכפר קאסם, שבעה צעירים. אף לא מקרה אחד פוענח. בשלוש השנים האחרונות נרצחו 14 איש בכפר קאסם; מתחילת השנה נרצחו בחברה הערבית 33 איש, ולמשטרה אין מענה, אין אף פענוח. כשיושבים אתה, תמיד היא משחזרת אותן תשובות: אתם לא משתפים פעולה, אתם לא שטינקרים מספיק. כל הדברים נעשים באותו מקום, באותו זמן, והמשטרה, אין לה תשובה.
אדוני היושב-ראש, הסכמנו, ותחנת משטרה בכפר קאסם קמה לפני שנה וחצי. ואני שואל אותך, אדוני: מאז שקמה תחנת המשטרה מספר הרציחות עלה בכפר קאסם פי שלושה. פי שלושה. המשטרה, השר גלעד ארדן והמפכ"ל רוני אלשיך – נכשלתם.
אני פונה לראש הממשלה, שהוא ראש הממשלה של כולם, גם של תושבי כפר קאסם: צריך להכריז על מצב לאומי. תאר לעצמך, אדוני – אני בן היישוב, שכנים שלי נפלו. נפלו. נפלו במלחמת הפשע שקיימת ביישוב. אני מאריך, אדוני, ואני יודע שאני מאריך, אבל זה מתוך הכאב, שאני מגיש בקשה לרישיון – היד שלי אף פעם לא החזיקה נשק, ועכשיו אני פונה אליך ואפנה לקצין הכנסת, שיהיה לי נשק חוקי. אין לי ביטחון אישי ביישוב שלי, ואני נמצא 15 דקות מתל אביב, ואין מענה למשטרה.
אני פונה אליך, אדוני, ואני פונה אל ראש הממשלה: אנחנו רוצים ביטחון אישי. אין לנו ביטחון אישי בכפר קאסם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני מסיים, אדוני. כפר קאסם עוברת תנופה כלכלית אדירה, היא הפכה להיות תל אביב של המגזר הערבי, אבל צר לי מאוד שעולם הפשע ומשפחות הפשע רוצים ותוקפים את כפר קאסם בשביל לקחת פרוטקשן ודמי חסות, ללא מענה משטרה – זה יגרום למצב שכולנו, כולנו נשלם. אנחנו לא חצר אחורית, אנחנו אזרחים במדינת ישראל, אדוני. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום, כאן בכנסת ישראל, התקיימה שדולה – שדולת הדיבייט שהשקנו אני וחברתי שרן השכל.
הרי ידוע שהחיים והמוות הם ביד הלשון, ואנו, בכנסת ובציבור הישראלי, כנראה שכחנו כמה עוצמה יש במילים, בגוון הדיבור ובקול, כמה אלימות מגולמת במספר זעום של מילים הנאמרות בדרך לא הולמת, כיצד אפשר לפגוע בזולת באופן הרסני כאשר מדברים אליו בכוחניות, באלימות, בדריסה ובהעלבה. גם כשמתנצלים לאחר מכן, וזה בדרך כלל לא קורה, העלבון לא יישכח, הפצע לא יירפא, והאפקט הרע יתפשט ויכרסם בנו. עד כדי כך המילים יכולות להיות כואבות.
בכנס, שבו אתה, כבוד היושב-ראש, כיבדת אותנו ובירכת אותנו, אנחנו היום, מימין ומשמאל, הראינו כיצד אפשר לדבר על הנושאים הכואבים ביותר, על נושאים קשים ומעוררי מחלוקת, באופן תרבותי, מנמק, מתוך כבוד לזולת, בלי לרדת לפסים אישיים, בלי להאשים ובלי להכפיש.
כל הנוכחים היום בכנס, מכל צדי הקשת הפוליטית, הביעו רצון עז להמשך הדיאלוג מהסוג שמציעה תרבות הדיבייט. הם ביטאו הערכה רבה למי שעוסקים במלאכת הקניית ארגז הכלים של דיבייט, ואני שואלת, איפה הם ביום-יום? אם יש הערכה כזאת לתרבות השיח, למה אנחנו לא מובילים את הדרך הזאת גם בכנסת?
עיני העם צופות בנו היום – בנו, בנבחרי הציבור; אנחנו משמשים דוגמה לעם שבחר אותנו לעבוד עבורו מכאן, מהמשכן הזה. הבה נשמש דוגמה נאותה לשיח ודיון דמוקרטי, תרבותי, מכבד, ומבוסס על תוכן ענייני.
אני מעריכה מאוד, כבוד היושב-ראש, את מעורבותך בכל הנושא של הדיבייט. אני יודעת שקידמת את הנושא הזה כשהיית שר, השר לענייני תפוצות, וכולי תקווה שתמשיך לקדם יחד אתנו את הנושא הזה כאן, בכנסת ישראל, וגם מחוץ לה. ותזכרו, חיים ומוות ביד הלשון, ואנו חפצי חיים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
טוב, מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה אני רוצה לנחם את סגן ראש התנועה האסלאמית בארץ, שיח' צפוות פריג', במות אביו: (אומר בערבית: רחמי האל עליו ומי ייתן והאל יגדיל את שכרו של השיח' צפוות פריג'.)
מכאן להתנהלות המשטרה נגד האלימות בחברה הערבית. כפי שתיארו חברי, מכובדי היושב-ראש, המשטרה שם לא מתנהלת טוב; אנחנו רואים שיש כאן מאבק בין המשטרה – אם יש מאבק כזה – ובין ארגוני הפשע. אז אולי, אם המשטרה לא יכולה באמת למגר אותם, לנצח אותם, כדאי שכולנו ניכנע, ושכולנו נמות כל יום ביישובים הערביים.
אני שואל שאלה: למה המשטרה חלשה רק בחברה הערבית? למה היא חזקה וטובה ביתר האוכלוסייה, ורק באוכלוסייה הערבית היא חלשה מאוד, נכנעת לכל ארגון פשע? אני – מוזר לי מאוד; כאן, רק בכפר קאסם, נרצחו שישה אנשים, וזה חוץ מיישובים אחרים, שבהם נרצחים כל יום אנשים. אין פענוח, ואין טיפול.
מכובדי היושב-ראש, אני פונה אליך באופן אישי, להקים, לא יודע, מין ועדה, גוף מסוים שיבקר את התנהלות המשטרה. היום נודע לי מתושב כפר קאסם שיש מצלמות ביישוב שם, בעיר שם, רק, בוא נגיד חצי שעה, שעה, לפני הפשע – הן לא פעלו. אחרי שביצעו הפושעים את הפשע הנורא הזה, התחילו – חזרו המצלמות לפעול. מה, איפה, מה? יש כאן דבר שצריך לבדוק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, היום מועצת התנועה הקיבוצית מציינת 50 שנה למלחמת ששת הימים ולהתחדשות ההתיישבות בכל חלקיה של מדינת ישראל. נבצר ממני להגיע, אז את הנאום שהייתי צריך לנאום שם אני עושה פה, במסגרת נאומי דקה.
לפני 50 שנה פעלו ארבע תנועות קיבוציות: הקיבוץ המאוחד, איחוד הקיבוצים והקבוצות, הקיבוץ הדתי והקיבוץ הארצי. מלחמת ששת הימים שינתה את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל מקצה לקצה בתוך שבוע אחד. התנועה הקיבוצית הייתה חלוקה בשאלה המרכזית שהציבו לפניה תוצאות המלחמה: עתידם של השטחים ממצרים, ירדן וסוריה.
מלחמת ששת הימים ותוצאותיה הביאו לשובה של ההתיישבות האסטרטגית, שהייתה בעלת יעד כפול: חיזוק השליטה של מדינת ישראל בשטחים שהושגו בשנת 67', שנתפסו כבעלי חשיבות מרכזית לביטחון המדינה, וחיזוק השליטה בשטחי הפריפריה.
התנועה הקיבוצית הייתה חלוצה בהתיישבות – הקימה שמונה מ-13 היישובים בשנה הראשונה לאחר המלחמה. מסיום מלחמת ששת הימים ועד קיץ 1977 הוקמו 30 קיבוצים, רובם באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית – שימו לב: תשעה ברמת הגולן, שישה בבקעת הירדן, שניים בחבל ימית, שלושה בדרום הערבה, שלושה בגליל התחתון, וארבעה נוספים הוקמו במסגרת קימום הריסות קיבוצים שחרבו במלחמת העצמאות: שלושה בגוש עציון ואחד ברצועת עזה.
כבוד היושב-ראש, כשבקיבוץ כפר עציון מ-1999 מנסים לקחת שצ"פ, להעביר אותו לשכונה, ועדיין לא מצליחים, אנחנו צריכים להעריך את אותם חלוצים שהקימו כל כך הרבה יישובים. אני מצדיע להם. נאום זה הוא אות הוקרה לתנועה שלפעמים, במקום הזה שנקרא מליאת הכנסת, משמיצים אותה – גם פוליטית. בלעדיה לא היו גבולות מדינת ישראל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, בעניין של הפשע שמשתולל באוכלוסייה הערבית, ובממשלה ובמשטרה לא עושים כלום, אני אמשיך את הדיבורים על כפר קאסם, אבל לפני זה אני אצביע על הבעיה: הבעיה היא שיש כנופיות שחיות מפרוטקשן, מכירת סמים, הלוואות בשוק האפור ומכירות נשק, ומי שמפריע להן בעבודה – בעסקים שלהן, לכאורה – יכול להיות מסומן, ויירצח. זה מה שקורה באוכלוסייה הערבית.
הייתי רוצה לראות את ראש הממשלה והשר לביטחון פנים מגיעים לכפר קאסם אחרי הרציחות האלה, מקיימים מסיבת עיתונאים ומכריזים מלחמה, כמו שעושים אם היה מקרה של פגיעה ביטחונית.
אני אצביע על עוד מקרה, שהיה בטייבה: תחנת סמים במרכז טייבה, ליד המסגד. חסן אדריס עבד אל-קאדר מעיר למוכר הסמים – מעיר לו: מה אתה עושה פה? והולך. אחרי ארבע שעות הוא אורב לו, כשהוא חוזר למסגד בערב – הוא אורב לו, דוקר אותו. הדקירות מגיעות ללב. הוא כבר שבוע ימים בטיפול נמרץ. המשטרה – התפקיד שלה זה גם לפענח, כי אם היא לא מפענחת את הרציחות, היא פשוט גורמת לעוד רצח. זו אחריות של הממשלה ושל המשטרה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
מיכל רוזין (מרצ):
31 אזרחים ערבים נרצחו מתחילת השנה, שבעה מהם, כמו שאמר חברי עיסאווי פריג', בכפר קאסם. בסוף השבוע היה הרצח הכפול האחרון. רחובות היישובים הערביים הפכו להיות שדות קטל. מסוכן ללכת ברחוב, מסוכן לשתות קפה, מסוכן לילדים לחצות רחוב, פשוט, לנסוע על אופניים. והמשטרה לא ממש מצליחה, אם בכלל, לטפל בסוגיה.
ישבנו כאן לפני כשנתיים, והמשטרה הבטיחה: אם תאפשרו לנו להכניס תחנות משטרה ליישובים הערביים, אנחנו נוכל לפעול – אם רק תשתפו פעולה. נו? אז יש בכפר קאסם תחנת משטרה, ומאז שיעור הרציחות בכפר קאסם רק עלה, באופן משמעותי. אבל כנראה שכל עוד ערבים רוצחים ערבים זה באמת לא מזיז לאף אחד.
איפה המפכ"ל אלשיך? ואיפה השר ארדן? ואיפה ראש הממשלה, שיודע לדבר על שתי מדינות, מדינת חוק ומדינת בלי חוק? אז הנה, יש לך הזדמנות לפעול, ולפעול על פי החוק, ולדאוג שהעבריינים והאשמים יובאו לדין. זה מצב חירום לאומי, והגיע הזמן שכולנו, כולנו, נידרש לו, כי הפתרון הזה מונח לפתחנו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר יואב גלנט, שר השיכון, היום, 5 ביוני 2017, זאת אומרת 50 שנה לכיבוש הארור. כן, כיבוש השטחים עדיין נמשך, כיבוש רמת הגולן הסורית וכיבוש הגדה המערבית. זה כיבוש לפי החוק הבין-לאומי, כיבוש לפי החלטות האו"ם, כיבוש לפי החלטות מועצת הביטחון. כל מילה אחרת היא לא נכונה. זה אכן כיבוש. הגיע הזמן לסיים עם הכיבוש הארור הזה.
כל המשאבים של הרווחה, החינוך, הבריאות – יודעים שבולע אותם הכיבוש. הגיע הזמן שאכן תהיה נסיגה מלאה מהשטחים הכבושים לגבולות 4 ביוני 67'; ולהכיר בהקמתה של המדינה הפלסטינית לצד מדינת ישראל, בגבולות 67', שבירתה ירושלים המזרחית.
עם המדכא וכובש עם אחר לא יוכל להיות לעולם חופשי. זה כיבוש לכל המושגים בעולם. מספיק עם הכיבוש, הכיבוש היחיד הנמשך במאה ה-21.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לחברי, חבר הכנסת עיסאווי פריג', תושב כפר קאסם, וחברותי מיכל רוזין וזהבה גלאון ולדבר על האלימות ביישובים הערביים. ראש הממשלה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
תמר זנדברג (מרצ):
רציחות. על הרציחות.
ראש הממשלה, ראש ממשלת ישראל, של כולנו, יהודים וערבים, ידע לעמוד בתל אביב ולהגיד שהוא לא יאפשר שבמדינת ישראל יהיו שתי מדינות, ודיבר על אכיפת החוק. יש כאן אזרחים, יהודים וערבים – ודרך אגב, בראשם ערבים – שקוראים לו, בהקשר הזה, למלא את ההבטחה שלו ולדאוג לאכיפה של המשטרה נגד הפשע בחברה הערבית, נגד הרציחות ברחובות. רק בסוף השבוע – רצח כפול. שבעה נרצחו רק בכפר קאסם; 31 אזרחים ערבים מתחילת השנה הזאת.
בשבוע שעבר המפכ"ל רוני אלשיך צעד בראש מצעד הדגלים כאן, בירושלים, בעיר העתיקה, כדי לאבטח את המצעד ולדאוג שהסדר הציבורי לא יופר ושלא תהיה אלימות. איפה המפכ"ל בכפר קאסם? איפה המפכ"ל כשאנשים נרצחים אל מול פניהן של תחנות משטרה שנבנו, למשל בכפר קאסם, אבל לעולם לא מגשימות את מטרתן?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
תמר זנדברג (מרצ):
אדוני היושב-ראש, החברה הערבית משוועת להבטחה של ראש הממשלה, לפעילות של השר גלעד ארדן, לפעילות של המפכ"ל רוני אלשיך ולפעילות המשטרה, כדי להוכיח לנו, לכולנו, שלא מדובר כאן באזרחים סוג ב' שחייהם הפקר, ושאכיפת החוק באמת שווה לכולם איפה שצריך אותה – לא רק בהריסות בתים, אלא במניעת עבריינות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת זנדברג. חברת הכנסת זהבה גלאון, אחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל יש אזרחים שדמם סמוק פחות מדמם של אזרחים יהודים. לא ייתכן שבשבוע האחרון נרצחו שני תושבי כפר קאסם, שבעה מתחילת השנה, ואף אחד ממעשי הרצח לא פוענח. איפה משטרת ישראל? איפה השר לביטחון הפנים, שידע לקבוע קביעות דרמטיות על תפקידם של אזרחי ישראל הערבים בהצתות או בנגב או באום אלחיראן? איפה הוא עכשיו? איפה מפכ"ל המשטרה? איפה ראש הממשלה, שרק דיבר כאן, במליאה – ואני מצטטת – על ההגדלה הדרמטית של אכיפת החוק במגזר הערבי? איפה הדברים של ראש הממשלה ואיפה המציאות? משטרת ישראל, אדוני, גיבורה על חלשים בפתח תקווה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, נושא אחר לגמרי. מחר תתכנס ועדה, מועצה ארצית לתכנון ובנייה, כדי לדון שוב בתוכניות הרחבת בתי-הזיקוק במפרץ חיפה, אותם בתי-זיקוק שכבר ידוע שהם מזהמים את האוויר, ומכניסים חומרים מאוד מסוכנים ומאחסנים אותם במפרץ; תושבי חיפה חיים לצדם לא בשלום, אבל בלית ברירה.
רק השבוע פורסם, בתחילת השבוע, דוח של קבוצה אזרחית שאוספת נתונים על מחדלים חמורים מאוד – נתוני ניטור שלא קיימים, שמורדים מאתרי האינטרנט. ולמעשה מוצגות חריגות, מאות חריגות, שלא נעשה אתן דבר וחצי דבר.
ובכל זאת, כאילו כלום, מחר תדון אותה ועדה, אותה מועצה, בתוכניות בז"ן. אני מזמינה כאן את כל חברי הכנסת להגיע ולתמוך בתושבים שיגיעו מחיפה, להיות לצדם ולעמוד מול המועצה הארצית לתכנון ובנייה. אני חושבת שכאן בכנסת אפשר לומר שכמעט – הייתי מקווה שיש הסכמה מקיר לקיר שצריך לחשוב מחדש על כל בתי-הזיקוק והתעשייה המזהמת במפרץ חיפה. בואו נעמוד שם מחר לצד התושבים. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, שמענו נאומים בני דקה מאוד כואבים מחברים כאן במשכן. זה באמת מבטא את הכעס ואת התסכול שלנו, כנבחרי הציבור, על הימשכות האלימות הפנימית – אמרו חברי: הפשע המאורגן – בתוך היישובים הערביים, בלי שרשויות אכיפת החוק נוקפות אצבע כדי להתמודד עם הסוגיה הזאת. אנחנו מדברים כיום בהחלט על טרור חברתי שמשתולל בתוך היישובים הערביים, בלי שיש מענה מהרשויות האחראיות.
מתחילת השנה נרצחו 31 אזרחים ערבים. 31 – זה אומר שכל כמה ימים נרצח צעיר ערבי, וכמעט ואין שום עצורים, כמעט אין שום חשוד בכל מקרי הרצח הללו. אולי ההוכחה באה גם מכפר קאסם: בשבועות האחרונים נרצחו שישה צעירים ואין אף עצור אחד.
אני, כבוד היושב-ראש, מעלה להצבעה ביום רביעי דרישה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית. אם לא נוכל לטפל בסוגיה הזאת דרך ועדה כזאת, דרך המשכן הזה, נראה לי שגם המשכן הזה לא ייקח אחריות לבעיה הזאת. אז אני מקווה שחברים כאן, במשכן הזה, יתמכו בהצעה, ותוקם ועדת חקירה פרלמנטרית כדי לטפל בסוגיה הזאת ולהתמודד אתה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, גברתי השרה האלופה מירי רגב, שר הביטחון, אדוני היושב-ראש, אני ממש מבקש סליחה, אני נאלץ לקלקל פה את האווירה, אחרי כל כך הרבה אנשים – כל כך רע פה, ויהודים וערבים – אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שכבש את לבי. ביום שישי האחרון, לצערנו הייתה תאונת דרכים בכביש 60, בין היישוב אפרת לבין נווה דניאל. בתאונה נהרג אבי המשפחה, האימא נפצעה מאוד מאוד קשה, והתינוק, יאמן אבו רמילה, בן תשעה חודשים, נותר ללא מי שייניק אותו. במשך שעות ניסו להיניק אותו, ניסו להאכיל אותו, הילד הפלסטיני שוכב בבית-חולים, בהדסה עין כרם – הכיבוש – בעיצומו – הילד הפלסטיני הזה, מתפנה אליו אחות, שאני רוצה להעלות את שמה פה, הגברת אולה אוסטרובסקי-זק. היא הייתה רקדנית עד לפני שנתיים, ועשתה הסבה, כי רצתה לעזור וללמוד מקצוע שעוזר לאנשים.
הגברת לא התבלבלה, היניקה את התינוק הזה במשך אותו לילה חמש פעמים, לא פחות, למרות שאמרו לה שלפי הכלל המוסלמי, מי שמיניקה תינוק חמש פעמים הופכת להיות אימא שלו – לא הייתה לה בעיה עם זה. למחרת בבוקר היא סיימה את המשמרת שלה, וכתבה בפייסבוק: האם יש עוד מישהי שמוכנה להתגייס? לא פחות מ-1,000 פניות היא קיבלה תוך שעתיים. זה הכיבוש. ילד פלסטיני, ההורים שלו, הסבא והסבתא, הדודים, לא האמינו למראה עיניהם.
אדוני היושב-ראש, יש כל כך הרבה דברים טובים, אנשים טובים במדינת ישראל שמוכנים להתגייס לטובת תינוק פלסטיני. אני שמח. אשרינו שזה העם שלנו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הכול בעיני המתבונן, חבר הכנסת יהודה גליק, כידוע. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – – הכיבוש, הכיבוש – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. כששמעתי את חברי מדברים בכאב על הרצח האחרון בכפר קאסם, נזכרתי במכתב הראשון שהוצאתי כחבר כנסת, לפני יותר מעשר שנים, לשר לביטחון הפנים. הדרישה במכתב הזה הייתה פשוטה: תאספו את הנשק מהיישובים הערביים. אגב, המכתב הזה היה על דעת מנהיגי הציבור הערבי, בתמיכת מנהיגי הציבור הערבי, ועדת המעקב, ועדת ראשי הרשויות, ועד היום הנשק הזה לא נאסף.
אדוני היושב-ראש, דיברו כאן על הסדר החוב של פישמן, האיש שחייב מיליארדים אבל ישלם רק מיליונים. הוא ימשיך בחיים הטובים שלו כרגיל, אבל ישאיר מאחוריו בור ענקי של חובות שמישהו אחר יצטרך למלא. מול הבור הזה, אדוני היושב-ראש, יש הר של חובות, הר של חובות משקי הבית לבנקים. אנשים לוקחים הלוואות כי אין להם כסף לחיות, אין להם כסף לגמור את החודש.
אנחנו שומעים על הריבית הגבוהה מאוד שהבנקים לוקחים על אוברדרפט. אנחנו רואים יותר ויותר מקרים של פשיטות רגל של אנשים פשוטים. יותר ויותר אנשים שמסתבכים בהוצאה לפועל ואין להם את המסלול הירוק של פישמן. הם נכנסים למטחנה שאי-אפשר לצאת ממנה. החוב, אדוני היושב-ראש, הוא מנגנון חברתי שמעביר עושר מהרוב לידי העשירים. במקרה של פישמן, אנחנו רואים שהצד השני אצלנו הוא אף פעם לא יעבוד: זה אף פעם לא יקרה שמהעשירים ילך משהו בחזרה לרוב. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין.
עד כאן נאומים בני דקה.
שעת שאלות לשר הביטחון
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לשעת שאלות לשר הביטחון. אדוני השר, אתה יכול לתפוס את המקום על הדוכן. אני בינתיים אזכיר לחברי הכנסת את הכללים, שכבר זכורים ודאי: שלושת רבעי השאלות יישאלו על ידי האופוזיציה, רבע – על ידי חברי הקואליציה; לכל שאלה עד שתי דקות, לכל תשובה של השר עד שלוש דקות. חלים הכללים שחלים גם על השאילתות: יושב-ראש הישיבה, קרי עבדכם הנאמן, יפסול שאלות שלא יהיו במסגרת תפקידו של השר או תפקודה של הממשלה, או כאלה שהן שאלות היפותטיות לגמרי. אני מקווה מאוד שאנחנו נשמור על כל הכללים. הכלל הבלתי-כתוב: מי שיפריע במהלך הדיון יאבד את זכותו לשאול שאלה, קרי, יעבור לסוף רשימת השואלים. אם נעמוד במסגרת הזמנים, אז נגיע להספק יפה.
אני אבקש מן המעוניינים לשאול שאלות להצביע, על מנת שתהיה לפני רשימת השואלים.
חבר הכנסת יוסי יונה, אתה תשאל את השאלה הראשונה. שמתי לב שבפעם הקודמת ישבת במהלך כל הדיון ולא הגיע תורך, אז היום אתה תפתח.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
שאלה קצרה ושאלה ארוכה יותר:
1. האם אדוני השר יכול לעדכן אותנו במאמצים של ממשלת ישראל לשחרר את אברה מנגיסטו מהכלא של ה"חמאס"?
2. אדוני שר הביטחון, חלה התפתחות מאוד משמעותית באזור – ואני מתכוון לניתוק הקשרים הדיפלומטיים של רבות ממדינות ערב, ובהן מצרים, ערב הסעודית, תימן, לוב ועוד עם קטאר. כיצד לדעתך ההתפתחות הזו יכולה להשפיע לטובה על שיתוף הפעולה האזורי, ובמיוחד –קדם הסדר אזורי, שכולנו מייחלים לו, בין מדינת ישראל למדינות ערב המתונות, ובוודאי עם הצד הפלסטיני, על הבסיס של שתי מדינות לשני עמים? תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. עד שלוש דקות לשר.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
תראה, קשה אפילו לדמיין לענות על השאלות האלה בשתי דקות או בשלוש דקות, אבל יחד עם זאת, בשבי של ה"חמאס" נמצאים שני חיילים שלנו ושני אזרחים. זה שלא באה שום תביעה מהקהילה הבין-לאומית, גם לא מחלק מהבית הזה, לזכות האלמנטרית של הצלב האדום לבקר ולראות אותם, זה אומר דרשני. יש פה אנשים שמתמחים בדיבור על הכיבוש, על זכויות אדם, אבל כשזה מגיע לארגון טרור כמו "חמאס", מעולם לא שמעתי מהם שום גינוי, שום תביעה. אגב, לא רק בגישה כלפי אזרחי מדינת ישראל; לפני שבוע הוצאו להורג שלושה פלסטינים ברצועת עזה שהקשר שלהם לרצח, לסיכול, של אותו מאזן פוקהא – תאמין לי, היו יכולים להאשים אותם גם בהתנקשות ביורש העצר פרנץ פרדיננד לפני מלחמת העולם הראשונה באותה הצלחה. לא שמעתי שום גינוי על כך שהוצאו שלושה פלסטינים להורג בלי משפט, בלי עורכי דין, בלי הוכחות, בלי שום דבר.
לכן אנחנו, לצערי, חיים פה במציאות מאוד מאוד לא נעימה, אבל אין ספק שכשמדברים גם על המצב ההומניטרי בעזה, לא יהיה שום שינוי עד שאנחנו לא נקבל זכות אלמנטרית, על בסיס אותם ערכים הומניים, שלפחות הצלב האדום יבקר את אותם אזרחי ישראל וחיילי ישראל הנמצאים בשבי של "חמאס".
לגבי החדשות של הבוקר, תראה, ברור לכולם – והאירוע של הבוקר הוא רק אילוסטרציה נוספת – גם במדינות ערב מבינים שהסכנה האמיתית לכל האזור היא לא ישראל, לא היהודים, לא הציונות, אלא הטרור. מדינות ערב שניתקו יחסים דיפלומטיים עם קטאר לא עשו את זה בגלל ישראל ולא בגלל הסוגיה הפלסטינית, אלא בגלל חשש שלהן מפני טרור אסלאמי קיצוני. אין ספק שזה פותח הרבה מאוד אפשרויות לשיתוף פעולה במאבק בטרור.
ראינו את נשיא ארצות הברית מבקר בערב הסעודית, והוא מדבר בראש ובראשונה על קואליציה נגד טרור, לא על שום דבר אחר. אני חושב שמדינת ישראל באמת יותר מפתוחה לשיתוף פעולה. הכדור כרגע נמצא שם, בצד השני. כל ניסיון לקשור בין הסוגיה הפלסטינית ליחסים בילטרליים בין ישראל למדינות ערב המתונות זו פשוט גישה שגויה. עובדה שאנחנו חתמנו שני הסכמי שלום עם מצרים, עם ירדן, בלי שום קשר לסוגיה הפלסטינית.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
עם קשר.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
עם קשר. לכן – עוד פעם, עם קשר, אבל בלי לחכות לאותו פתרון.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
רק הערה, אדוני היושב-ראש.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
סליחה, ההערה התקבלה. אני אומר לך, גם פה אסור להתנות את התפתחות הקשרים בין מדינת ישראל למדינות ערב המתונות בפתרון הסוגיה הפלסטינית.
לגבי הסוגיה הפלסטינית, אני מרגיש כמו תוכי: צריך לראות את כל התמונה. אתה יודע, אפשר להגיד שליברמן מתנחל, וראש הממשלה נתניהו קיצוני; העובדה היא שהיה מפגש באנאפוליס עם אהוד אולמרט וציפי לבני ואבו מאזן. אי-אפשר להציע – לא יהיה שום ראש ממשלה במדינת ישראל שיציע יותר ממה שאולמרט הציע באנאפוליס, ועובדה שאבו מאזן סירב לחתום. לפני זה היה מפגש בקמפ דייוויד, בין אהוד ברק לערפאת; גם שם הייתה הצעה מרחיקת לכת, שלעולם לא תחזור על עצמה – כך לפחות אני מקווה; גם שם הפלסטינים סירבו לחתום. לכן, מספיק עם כל ההלקאה העצמית. בואו נראה את כל התמונה, לא הכול תלוי בנו. במקרה הזה זה בעיקר תלוי בצד השני, גם במדינות ערב וגם בפלסטינים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר.
אם כן, אני כבר אכריז שהסבב הראשון יהיה – יוסי יונה כבר דיבר, אז יהיו מאיר כהן, מסעוד גנאים ויהודה גליק. זה הסבב הראשון. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, על ביקורו המוצלח של טראמפ העיבה עסקת הנשק של ארצות הברית עם ערב הסעודית. אזכיר כי החוק האמריקני מחייב את ארצות הברית לשמר את היתרון היחסי של ישראל בכל מצב, זאת כחלק מאינטרס משותף של המדינות. עסקת הנשק חושפת כאמור מחדל מדיני חמור.
שאלתי היא: מהי עמדתך ועמדת המשרד לגבי עסקת הנשק, ואיך משרד הביטחון מתכוון להתמודד עם השלכותיה של עסקת הנשק בדרך להמשיך ולהבטיח עליונות צבאית משמעותית של ישראל בין מדינות האזור? האם אתה או נציגים של המדינה עשו דבר כדי למנוע את העסקה הזאת? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
אני פשוט רוצה קצת לתקן: תפקידנו הוא לא למנוע עסקאות בין ארצות הברית למדינות ערב המתונות; תפקידנו לשמר את הפער האיכותי. רק אגיד לך שב-2016 נמכר פה באזור נשק בסך הכול בכ-216 מיליארד דולר – ב-2016; אני לא מדבר על הביקור האחרון – וכנראה ב-2017 אנחנו נעבור את השיא הזה, ותפקידנו לשמר את הפער האיכותי.
אנחנו טיפלנו בעסקה לפני שזה נודע לציבור הרחב, תוך כדי, ומטפלים גם היום. אבל אם אנחנו רוצים להשיג תוצאה, אז צריך ללבן את הסוגיה הזאת בפורומים המתאימים, בישיבות סגורות, ולא מעל דפי העיתונות ולא מעל גלי האתר. הוויכוח הפומבי או הניסיון ללבן את הסוגיה בדיונים פומביים לא יועילו לאותה מטרה של שימור הפער האיכותי. כל מה שניתן לעשות נעשה – על ידי צה"ל, על ידי משרד הביטחון – בכל הרמות, כולל ברמה שלי. אנחנו מטפלים בסוגיה, ואני בטוח שגם במקרה הזה, למרות ההיקף האדיר של העסקה, אנחנו נוכל לשמר את הפער האיכותי. אני חושב שיש שם גם אוזן קשבת, בצד השני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, יש לי שתי שאלות: הראשונה, בקשר להכרזה שהייתה, נדמה לי, בהתחלת השנה, על הקלות בביקורים מעזה. בהקלות הכוונה היא לביקורים של קרובי משפחה בתוך ישראל, משום שיש הקלות – הבנו שיש הקלות, ואנשים מעזה שהגיעו לתפילות במסגד אל-אקצא – כן, כמה אנשים, בסדר. אבל שאלתי היא בקשר לביקורים של קרובי משפחה בתוך המדינה.
שאלתי השנייה: לפני כמה ימים, כבוד השר, היה מעשה מאוד מתועב של חיילים באזור מבוא שער דותן. נערה פלסטינית בת 16 תקפה שם חיילים, פצעה אחד מהם, והם ירו בה; כאשר היא גוססת, מתבוססת בדמה, הם חגו מסביבה, קללות מתועבות שלא מתקבל על הדעת – צעירה, בסדר, ירו בה – אבל קללות שאני אפילו לא מעלה על דעתי להזכיר אותן פה. לפני כשנה הייתה אמירה לרמטכ"ל, נדמה לי, בנושא של הערכים, בנושא הזה. האם תהיה לכבוד השר אמירה נגד דברים כאלה מחיילים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. אדוני השר, בבקשה.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
קודם כול, הייתי מצפה מחבר הכנסת – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
סליחה, אפשר – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת – –
שרת התרבות והספורט מירי רגב:
חיילי צה"ל לא – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – אני הסתכלתי בסדר-היום – אלה לא שאלות אחד לשני, אלה שאלות לשר הביטחון. תנו לו להשיב. בבקשה, אדוני.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
קודם כול, אני הייתי מצפה מחבר הכנסת לגנות טרור. ופה הייתה פעולת טרור נטו, ולא שמעתי שום גינוי של פעולת הטרור. זה לא משהו תאורטי; חייל צה"ל נפצע. אני לא מבין איך הוא צריך להגיב אחרי שמישהו מסתער עליו עם הסכין ופוצע אותו. למה אתה מצפה?
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
לא זו השאלה.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
סליחה, השאלה – – –
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
זו לא השאלה – – –
קריאה:
– – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
לגבי הביקורים של הפלסטינים מרצועת עזה – לצערי, נוכחנו לדעת שכל אותם ביקורים נוצלו על מנת לייצר טרור, לממן טרור, להעביר מסרים, להעביר מסר של ארגוני הטרור, כולל חולי סרטן – תפסנו חולי סרטן שקיבלו מסיבות הומניטריות אפשרות לטיפול בבתי-חולים בארץ, והם נוצלו על ידי "חמאס" על מנת להגביר פה טרור וליצור פה פעולות טרור. ולכן אין שום מקום – ואני חוזר ואומר: אין שום זכות לאף אחד לדרוש שום מחווה המוניטרית כלפי עזה כל עוד אזרחי מדינת ישראל, כולל אזרחיה הערבים, המוסלמים, הבדואים מהנגב, נמצאים שם בשבי בלי שום יכולת של הצלב האדום לבקר אותם לראות מה מצבם. גם לא נמסרה שום הודעה על מצבם של אנשינו שנמצאים שם. אז לכן, אני מצטער, ברומא תתנהל כרומאי – אנחנו נתנהל בדיוק על מנת להגן על אזרחינו, על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. ואם מישהו מצפה שניתן את הלחי השנייה, אז הוא כנראה מחכה לשווא.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. אחריו יהיה הסבב השני של ארבעה שואלים: מיכל רוזין, עבד אל חכים חאג' יחיא, יחיאל חיליק בר ואברהם נגוסה. בבקשה, אדוני.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני שר הביטחון, בשבוע שעבר הפייסבוק שלי הזכיר לי שמלאה שנה בדיוק מאז שנכנסתי לכנסת, אז אני יודע שגם מלאה שנה לתפקידך כשר הביטחון. אז אני רוצה לברך אותך, ובאותה הזדמנות אני רוצה לומר שאנחנו כולנו עדים לכך שבשנה האחרונה הייתה ירידה דרסטית בטרור, ונדמה לי שזה לא בגלל שהפלסטינים הפכו להיות ציונים. ולכן דרכך, לכל שירותי הביטחון, על העשייה היומיומית, לילה-לילה, בוקר-בוקר, מסביב לשעון – ושאפו גם לעומד בראש המערכת. מובן שעוד לא הכול מושלם, אבל בוודאי צריך לומר קודם כול מילה טובה, שהטרור ירד ירידה דרסטית.
יחד עם זאת, אני מבקש לשאול אותך, אדוני, שאלה: לפני כשנתיים ביקר באזור שבו אני גר, הר חברון, באזור סוסיא, חבר כנסת אחד נכבד מאוד, קראו לו אביגדור ליברמן. במהלך הסיור הוא אמר את הדברים הבאים: "המאבק שמתנהל סביב המאחז הבלתי-חוקי של חמולת נוואג'ה הוא אחד המאבקים החשובים שמתנהלים כרגע, ועל מדינת ישראל לתת את הדגש המתאים. זהו מאבק אסטרטגי שהוא חלק מניסיון לחבר את הבדואים הקיצונים בנגב עם הפלסטינים בחברון לחיבור שיוביל להקצנה ולאיום על מדינת ישראל". החלטת בג"ץ הנותנת ארכה למציאת פתרון, היא החלטה המעוררת שאלות מאוד קשות על סופיות הדיון, ובמיוחד כשהיא מגיעה לאחר ההחלטה על פינוי בתי דריינוף בבית אל. "במדינה דמוקרטית צריך להיות חוק אחד לכולם, ולא יכול להיות שהחוק יחול רק על יהודים והערבים יהיו פטורים", כך אמר חבר הכנסת אביגדור ליברמן.
ואני שואל את אדוני השר אביגדור ליברמן: מתי יפונה היישוב הבלתי-חוקי, הכפר הבלתי-חוקי שבג"ץ אישר את פינויו, של בתי הפלסטינים באזור סוסיא? ובאופן כללי, מה כמות המבנים הבלתי-חוקיים – בלתי חוקיים, אני מדגיש – של פלסטינים, שנהרסו בשנה האחרונה, לאחר שראינו שהיישוב עמונה, יישוב יהודי, פונה, ואפילו בג"ץ סירב לתת דחייה של כמה ימים בגלל סיבות הומניטריות? כמה בתים בלתי חוקיים מתוך עשרות האלפים פונו בשנה האחרונה? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת גליק. בבקשה, אדוני שר הביטחון.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
חבר הכנסת גליק, א. אני מחייך. אני עוד לא ראיתי שאתה יוצא לדבר בלי הפלאפון שלך. מעניין, אתה כל הזמן מדבר רק עם הפלאפון. זו תופעה מרתקת.
יהודה גליק (הליכוד):
אני השתמשתי בו כמחברת – – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
דבר ראשון, אני אכן עומד על כך שאותה בנייה בלתי חוקית של חמולת נוואג'ה תפונה. אנחנו מתמודדים פה גם במישור המשפטי, גם במישור הבין-לאומי, כדי לפנות, ואני מקווה שבחודשים הקרובים אנחנו אכן נצליח לפנות אותם. אין ספק שיש פה ניסיון פסול לחסום את הגישה מהיישוב סוסיא לחפירות סוסיא. הכוונה לכולם ברורה. אני עושה לפחות כל מה שתלוי במערכת הביטחון כדי לפנות את זה. לא הכול הולך פשוט, כפי שאתה בוודאי יודע, אבל אני עומד על כך שמדובר בבנייה בלתי חוקית שסופה להתפנות.
לגבי כל מה שקורה בהר חברון – גם שם אנחנו בוודאי ערים לכך שיש פה ניסיון מכוון לחבר בין אותה פזורה בדואית בנגב לאותם גורמים קיצוניים בהר חברון, וכל הבנייה שם היא מכוונת, היא לא מקרית. לכן, אגב, ביום חמישי האחרון הייתה ישיבה בנושא הזה, ובאופן ברור ההנחיה שלי היא קודם כול לטפל בבנייה הבלתי-חוקית שם, באזור הר חברון. מעבר לזה, אנחנו מתכוונים שם באזור להתחיל בפרויקט גדול של תאורת הכבישים, והדברים האלה כולם נמצאים בצנרת.
אני יכול להגיד לך, אבל אני בכוונה לא רוצה פה להתחיל לזרוק – להשתמש במספרים. אנחנו מנסים באופן נוקשה להחיל את חוקי הבנייה באותה מידה גם על הפלסטינים וגם על היהודים. היום ביו"ש חיים כ-430,000 יהודים, במה שקרוי שטח C, 200,000 פלסטינים. לצערי, הבנייה הבלתי-חוקית הפלסטינית היא בממדים מאוד גדולים.
אחת המגבלות מבחינת כוח האדם – אם אתה מופיע בוועדות הכנסת, ובעיקר בוועדת הכספים – צריך להבין, ב-1993 חיו בשטח C כ-100,000 יהודים, והמינהל האזרחי מנה כ-1,100 עובדים. היום, כשיש 430,000 יהודים, ואוכלוסיית יו"ש הפלסטינית קפצה מ-2 מיליון ל-2.8, יש 310 עובדים במינהל האזרחי. מ-1,100 ל-310, כי אנשים האמינו, אמרו: חתמנו על הסכמי אוסלו, לא צריך יותר מינהל אזרחי; מחר יבוא לכאן שלום, תבוא לכאן אחווה, אנחנו הופכים לסקנדינביה. אז גם בפרט טכני כזה, פשוט, כמו יחידת פיקוח, יש לנו בעיה גדולה. אני מדבר על זה – אני מקווה שבוועדת הכספים יעשו מעשה ויקציבו כסף, כי עם 310 עובדים במינהל האזרחי קשה מאוד להתמודד עם אוכלוסייה שקפצה בממדים כאלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני.
יעקב פרי (יש עתיד):
זה עניין של תקנים או עניין של תקציב?
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
זה גם תקנים. תקנים זה גם תקציב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תקנים זה תקציב, אדוני.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
תקנים זה תקציב, זה ברור.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלה של חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, גברתי. עד שתי דקות.
מיכל רוזין (מרצ):
תחשוב כמה יכולנו לחסוך אם היה פה שלום.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
אנחנו מחכים. יש לי משקפת גדולה, אני כל הזמן מסתכל.
מיכל רוזין (מרצ):
לא צריך לחכות, צריך לעשות.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
כן. כן.
מיכל רוזין (מרצ):
צריך לעשות. ב-14 באפריל הותקף סיור צה"ל על ידי נערי הגבעות ממאחז הבלדים. אנשי המאחז הם הגרעין הקשה והקיצוני ביותר של נוער הגבעות, אותו נוער גבעות שממומן בכספים של כולנו. הם זיהו את החיילים והחלו ליידות אבנים לעברם. הכוח הצבאי, דרך אגב, הגיע לאזור לאחר שקיבל דיווח – כוזב, חייבים לומר – על פלסטינים שנמצאים במקום וחשש לעימות, מה שלא היה נכון על פי דיווח צה"ל במקום.
אותם תושבי המאחז מוציאים הרבה מאוד פעולות "תג מחיר" באזור בנימין, תוקפים רועי צאן, עוקרים עצי זית ועוד, ובין היתר הפעם, כמובן, הם גם תקפו את סיור צה"ל. אני רוצה לשאול אותך: מה עושה משרד הביטחון, וצה"ל, כדי להבטיח את ביטחונם של חיילי וחיילות צה"ל אל מול אותם פורעים, וגם את של הפלסטינים תושבי האזור? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
קודם כול, מי שתוקף חיילי צה"ל חייב לשאת בעונש, בלי קשר לזהות שלו – אם זה אותם נערי גבעות, אם זה פלסטינים או אם זה חרדים. לא משנה בכלל מי. אנחנו משתדלים למצות את הדין עם כולם.
מיכל רוזין (מרצ):
אז מה קרה ב-14 באפריל?
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
גם בנושא של נוער הגבעות, אני חושב שמה שנעשה בשנה האחרונה – כולל צווי ריתוק, וכולל מאסר מינהלי וכל הפעולות האחרות, כולל הגשת כתבי אישום – לא נעשה באף שנה, לפחות ממה שאני זוכר.
עוד פעם, אותו קומץ של אנרכיסטים, וכל מיני חבר'ה – אגב, רובם הם לא תושבי יו"ש אלא באים מכל מיני מקומות – אין ספק, הם מכתימים, פוגעים בכל מפעל ההתיישבות. כל ראשי ההתיישבות, ללא יוצא מן הכלל, כולם מתייצבים פה בצורה מאוד מאוד – – –
מיכל רוזין (מרצ):
רק בשנה האחרונה עבר תקציב לנוער הגבעות.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
לא עבר שום תקציב לנוער הגבעות. אנחנו, לפחות כמערכת צבאית, מתמודדים ביד הכי קשה שרק אפשר. אבל מה לעשות, אתה מגיע לערכאות משפטיות וכדי להתמודד עם התופעות האלה אתה חייב שולחן עגול, אתה חייב סינכרוניזציה בין הפרקליטות, הנהלת בתי-המשפט, המשטרה והצבא. אני יכול להגיד לך שהרמטכ"ל בכבודו ובעצמו מגיע למטה הארצי לשיחות עם צמרת המשטרה, והנושא הזה, של תקיפות של חיילי צה"ל, הוא הנושא המרכזי. אנחנו בהחלט ערים לתופעה הזאת, ולא מתכוונים לוותר פה, ולא מתכוונים להניח.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלה של עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, בשעת השאלות הקודמת פניתי לכבודו ושאלתי על שני סוגי מעברים – מעברים של עובדים פלסטינים שיש להם אישורים לעבוד פה; בזמנו אמרת שזה נכון, הם סובלים, וצריך לטפל בזה. עד זה היום לא טופל, כי הם עדיין סובלים. אני מדבר על אנשים שעברו את כל הבידוק הביטחוני, ויש להם קבלנים שמעסיקים אותם; מה שצריך זה רק לעבור. אז אם פותחים עוד שתי עמדות באותו מחסום – מקילים על כולם. הם מגיעים לשם בשעה 02:00, לפנות בוקר, אם כבודו יודע. זה אחת.
שתיים, המעברים שלנו, אנחנו אזרחי מדינת ישראל, שעוברים במעברים אחרים. היום אנחנו רואים שיש חברות קבלניות שמנהלות את המעברים. לאחרונה, מעבר ג'בארה ליד טול-כרם – זה קרוב ליישוב שלי. אנחנו – האנשים סובלים, ואומרים שמעכבים אותם ויהודים עוברים ללא בידוק דרך אותם מחסומים. האם זה נכון, ומה אתה מתכוון לעשות לגבי זה?
יש לי עוד נקודה. יש אנשים שנשואים לתושבי השטחים. הם אזרחי מדינת ישראל. הם מגישים בקשות לשהייה תקופתית או קבועה למשרד הפנים. זה עובר אליכם, למשרד הביטחון, כדי לבדוק. אם כל כך נחוצה הבדיקה, צריכים שישה חודשים ויותר, לפעמים, עד שמקבלים תשובה? כי בסך הכול אתה נותן תשובה אם יש בעיה ביטחונית או אין בעיה ביטחונית. אני מבקש שכבוד השר יתייחס.
נקודה אחרונה, ובה אני מסיים: המשרד שלך אחראי למינהל האזרחי. מה עם קידום תוכניות בנייה ליישובים הפלסטיניים שם, במקום לדבר על בנייה ללא היתר? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לעבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני השר.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
אני אנסה להשתמש בשלוש דקות, אפילו שפה זו הרצאה שלמה. קודם כול, לגבי המעברים. אין בעיה במעברים של אזרחי ישראל לתוך יהודה ושומרון, למרות החשש, בעיקר – היהודים שעוברים לשם, מזהירים אותם.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני מדבר על החזרה.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
על החזרה, סליחה. לגבי הבעיה האמיתית במעברים, כפי שציינת – קודם כול, אלו פועלים שעובדים באופן קבוע. יש 130,000 אנשים שמועסקים בישראל ורובם באים לצורכי פרנסה, ולא מהווים שום בעיה ביטחונית. הבעיה היא בביורוקרטיה הישראלית. רוב המעברים הם לא באחריות הצבא. היום יש לנו שלושה סוגי מעברים: של המשרד לביטחון פנים, של משרד הביטחון – רמי"ם – ושל רשות שדות התעופה. הבעיה המרכזית מתמקדת – א. במעברים לירדן, כמו גשר אלנבי, וכרגע אנחנו החלטנו להפעיל אותם 24 שעות שבעה ימים בשבוע, כדי להקל את העומס, במיוחד בחודשי הקיץ. אני מסכים, ולא מצליח, עדיין אין לי פתרון, שאם אני לוקח את המעברים שם, קלנדיה, א-רם – כל הסיפור הזה הוא באחריות המשרד לביטחון פנים.
הגשתי הצעה למל"ל לאחד את כל המעברים, שתהיה רשות אחת שמפעילה את כולם. עוד פעם, אני רק יכול להצטער, ולהסכים שבנושא של המעברים יש מקום לשיפור, אבל לשיפור אדיר, לטובת כולנו. זה פשוט לא נכון, איך הסיפור מטופל במעברים.
לגבי החזרה, תראה, אני לא – פעם ראשונה ששמעתי שיש בעיה בחזרה של אזרחי ישראל מיו"ש לתוך שטח ישראל. עד היום לא נתקלתי – אנחנו מקבלים הרבה פניות, תלונות, ואני לא זוכר – פעם ראשונה שאני שומע.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני עובר דרך שם, אני רואה את הפקקים, אני רואה את העיכובים.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
אני אנסה לבדוק. אני מתוודע בפעם הראשונה לבעיה מן הסוג הזה. אני חושב שיש בעיה במעבר לכיוון ירדן, ושם כרגע, כמו שאמרתי, מקבלים תקציב נוסף ונוכל להפעיל את זה. עוד פעם, זה לא משרד הביטחון, אבל אנחנו בהחלט ערים, ועושים הכול כדי להקל.
לגבי המחסומים של המשרד לביטחון פנים, של המשטרה, גם שם יש מקום לשיפור, ואני חושב שפה בהחלט צריך להכריע מי יהיה האחראי, וצריך שיהיה אחראי אחד לכל המעברים, להקל במה שאפשר על הפלסטינים. זה לא לכבודנו ולא לכבודו של אף אחד, מה שנעשה. אני כמה פעמים נסעתי לבד בבוקר לראות במו עיני מה קורה שם, במעברים, ואני מודה ומתוודה שפשוט המצב הוא לא בסדר, מודה ומתוודה. אנחנו עושים מאמץ, ואני מקווה שעד סוף – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לשאלת העיכוב במתן תשובה ממשרד הפנים, שלושה חודשים – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – – של משרד הפנים.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
לגבי איחוד משפחות, ההמלצה שלי שאיחוד המשפחות יהיה שם, ברצועת עזה, באיו"ש, ולא בשטח ישראל. לצערי היו כבר כמה וכמה מקרים שאנשים שקיבלו היתר שהייה בישראל על בסיס איחוד משפחות היו מעורבים בפיגועי טרור, היו מעורבים ברצח אזרחי ישראל, יותר מאחד, יותר משני מקרים, הרבה יותר. לצערי זו תופעה מאוד לא בריאה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלה של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה, אדוני.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני שר הביטחון, כולנו ראינו את התופעה המאוד-חמורה של אלימות פושעת של חלקים מאוד קיצוניים בחברה החרדית, בוודאי לא כולה, נגד חיילים שבוחרים – באומץ רב, ולא באופן נורמלי או פופולרי בקרב החרדים – להתגייס לצה"ל, דבר שהמדינה ביקשה לעודד ולחזק; מצד שני, אנחנו רואים את התופעות של האלימות. ראינו את התמונות של אותו ילד שנפגע בהפגנה, שפניו שותתות דם, שפורסמו בכל העולם וזעזעו רבים.
השאלה שלי אליך, אדוני: אחרי שביקשנו מהם להתגייס, וחלקם עושים זאת באמת באומץ רב, האם יש לכם, במשרד הביטחון – האם יש לישראל איזושהי תוכנית אב, איזושהי תוכנית גדולה, מסודרת, ולא מעכשיו לאחר כך, להתמודד עם האלימות נגדם, לגייס אותם, לתת להם מענה, ביטחון וחסות של המדינה? אם כן, אנא הסבר מה אתם מתכוונים לעשות בנושא. תודה, אדוני.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
תראה, כפי שאמרת, בחלק הצבאי, החלק של משרד הביטחון, אני חושב שהנושא מטופל היטב. אני רק אתמול ביקרתי במכינה קדם-צבאית, מכינה חרדית, והאנשים שם גם לומדים, גם מקבלים בגרות, גם מקצוע וגם משרתים בצבא, ואני שמח שהתופעה הזאת הולכת ומתרחבת.
הבעיה – כשהם חוזרים הביתה ומתנפלים עליהם. אני כצבא לא רשאי ללכת ולעצור אותם או להעמיד אותם לדין. מי שאנחנו תופסים – כי יש חלק שהם משתמטים, עריקים, שגם מעורבים בפעילות הזאת נגד חיילים חרדים – אותם אנחנו תופסים ומכניסים לכלא הצבאי, וזה מה שאני יכול לעשות.
כדי להתמודד עם התופעה אכן צריך פה תוכנית שתכלול, כמו שאמרתי, את כל ארבעת הגופים: הפרקליטות, הנהלת בתי-המשפט והמשטרה.
כדי לעצור אותם, אזרחי ישראל, אני חייב משטרה, אני חייב שמשרד המשפטים יטפל בזה בשני רבדים: גם שהפרקליטות תלך פה בצורה נוקשה וקשה – ואני חייב לציין שיש פה שינוי לטובה, וגם בתי-המשפט ייקחו את זה בשיא הרצינות, וההתייחסות תהיה לחומרה. אנחנו מנסים פה לייצר את השולחן העגול הזה, שלכולם תהיה אותה מדיניות, אותה התייחסות, ואני מאוד מקווה שאנחנו נגיע פה להבנות עם כל המשרדים הרלוונטיים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
יש איזה סנכרון בין משרד הביטחון – – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
כרגע אנחנו יוצרים את הסנכרון הזה. ניסינו ליצור אותו בשנה האחרונה, זה לא מספיק. אני מאוד מקווה שניצור פה מנגנון משותף לכולנו כדי להתמודד עם התופעה הפסולה הזאת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, אדוני. הסבב הבא יהיה של חברי הכנסת מיקי רוזנטל, מרב מיכאלי, דב חנין ותמר זנדברג.
אברהם נגוסה (הליכוד):
כבוד שר הביטחון, קודם כול, אני מצטרף לחברי חבר הכנסת יהודה גליק – אני מברך אותך על העשייה שאתה עושה, והסיעה שלך מחזקת את ביטחונה של ישראל.
שאלתי נשאלה גם קודם, על ידי חבר הכנסת יוסי יונה, אבל אני רוצה לחדד את השאלה, השאלה לגבי אברה מנגיסטו. אברה מנגיסטו, אזרח ישראלי, נעדר כבר יותר מ-1,000 ימים. הוא בעזה, ארגון ה"חמאס" מחזיק אותו. מדובר במקרה הומניטרי קשה, אדם חולה. לא ייתכן שמשפחות של מחבלים זוכות לבקר אותם בבתי-הכלא בישראל, ומשפחות של מחבלי ה"חמאס" זוכות לטיפול רפואי בישראל, בעוד משפחת מנגיסטו אפילו לא זוכה לקבלת אות חיים מבנה.
ברצוני לשאול:
1. מהם המאמצים הנעשים להשבתו הביתה?
2. למה לא מפסיקים את הביקורים של משפחות המחבלים?
3. למה לא שמים כתנאי להעברת סיוע הומניטרי לעזה לפחות קבלת אות חיים מאברה מנגיסטו? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר הביטחון.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
אם אני יכול ברשותך, היושב-ראש, אתנחתא קטנה, לא במסגרת התשובה. אני חוזר מפגישה עם ראש ממשלת אתיופיה, שר הביטחון, משלחת מכובדת. היה שם אברהם נגוסה. אני חייב להגיד שהוא פופולרי באתיופיה לא פחות מאשר בישראל. בקיצור, אתה יכול להיבחר גם שם לפרלמנט, ראיתי, בלי שום בעיה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הוא מעדיף, אדוני, להיבחר כאן.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
– – – חבר בשני פרלמנטים. אני מקווה שתישאר פה.
אברהם נגוסה (הליכוד):
אני מעדיף להיות פה.
אברהם נגוסה (הליכוד):
באמת שמחתי לראות איזו פופולריות ואיזה כבוד רוחשים לו שם.
תראה, יש הבדל אחד מהותי בינינו לבינם; אנחנו מדינה מתוקנת והם ארגון טרור, ואני לא מאחל שאנחנו נתנהג ונתנהל כמו ארגון טרור. אנחנו חתומים על הרבה אמנות בין-לאומיות, והמדינה מתבססת על הערכים היהודיים הבסיסיים, גם כשהצד השני הוא ארגון רוצחים מתועב, אכזרי. אין מה לעשות, זה הדבר העיקרי שאנחנו תמיד צריכים לזכור, לשמור על הערכים שלנו, בלי קשר לצד השני.
גם לגבי המדיניות, מה אנחנו עושים: תראה, יש יחידה שלמה במשרד הביטחון, האנשים הכי טובים שיש לנו, שכל מה שהם עושים – הם קמים בבוקר ועוסקים בסוגיית הנעדרים, כל הנעדרים. מהבוקר עד הלילה בכל מה שהם עושים, הם עוסקים בזה, אין אבן שלא הפכנו, אין מאמץ שחסכנו, וממשיכים לעשות. אני בטוח שבסופו של דבר נביא את כולם בחזרה לכאן.
מטבע הדברים, זה לא המקום לפרט את כל המאמצים, את כל המגעים, אבל אני יכול רק להגיד לך שאין מאמץ שאנחנו לא עשינו, אין רעיון שלא בדקנו. יש הרבה כיוונים חדשים, ואני מקווה שבסוף זה יישא פרי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. השאלה הבאה היא של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה, אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני מבקש לשאול אותך על ועדת גורן והמלצותיה. הוועדה הוקמה כבר ב-2009, אם אני לא טועה, ולפני שנה הממשלה כבר אישרה את ההמלצות – שוב, אני לא זוכר את התאריכים המדויקים – ועדיין לא רואים שום יישום בשטח. הרי יש פה איזה עניין מאוד חשוב להכריע בו. מה קורה? מה עולה בגורל ההמלצות?
אלי אלאלוף (כולנו):
זה דיון לוועדת חוץ וביטחון.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
תראה, אתה מתכוון לכל הנושא של הפנסיות, או – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
לא, של הנכים.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
של הנכים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
של נכים. נכי צה"ל.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
יש הבדל בין נכים שנפצעו בפעולה מבצעית לבין אלה שהם חולים, למשל.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
תראה, היו פה אין-סוף דיונים, וגם משא ומתן עם ארגון נכי צה"ל. אנחנו חתמנו הסכם עם הנכים, ואני כן יכול להגיד לך שאנחנו בדרך ליישום. נשארו, כמו תמיד, לא מעט – עוד כל מיני, אתה יודע, מחסומים ביורוקרטיים. חלק מהדיונים היו בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, חלק בוועדת חוץ וביטחון.
אני חושב שעשינו בשנה האחרונה פריצת דרך משמעותית. כל המאמץ הזה ליישום המלצות גורן – עוד פעם, אנחנו חושבים שצריך להגיע להסכמה עם כל הגורמים ולא לעשות את זה באופן חד-צדדי – מנכ"ל המשרד מרכז פה את כל המאמץ. אני מקווה שאנחנו נצליח להגיע ליישום המלצות גורן ואותם הסכמים שחתמנו עליהם עם נכי צה"ל, וכן ליישם את המסקנות, עד סוף השנה – בפעם הבאה כשאני אופיע כאן אני אשמח אם אוכל לבשר שהתחלנו ביישום.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
רגע, סליחה, אדוני – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אתה רואה, לא רק יהודה גליק.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני ממליץ על ישיבות מליאה בלי פלאפון.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
פעם היה איסור, דומני, שימוש בפלאפונים במליאה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אברום בורג עוד ניסה, אבל עברו כמה שנים מאז.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
בהחלט. תודה רבה, אדוני. שלום, כבוד השר, טוב לארח אותך כאן. התעשייה האווירית לישראל – תעשייה שאני חושבת שחשיבותה אינה מוטלת בספק, גם לתעשייה הישראלית, ודאי לביטחון ישראל – היא מחזיקה ידע דרמטי לכולנו והיא מתנהלת כבר חודשים ארוכים מאוד ללא יושב-ראש, אחרי שהוועדה פסלה פסילה – על פניו – גורפת את מועמדותו של מקורבך השר לשעבר יאיר שמיר לתפקיד היושב-ראש. שאלתי, עד מתי התעשייה האווירית לישראל תתנהל בלי יושב-ראש מכהן?
שאלה נוספת: הדירקטוריון הודיע שאם לא ימונה יושב-ראש, הם ימנו אחד מתוכם, שלא לומר אחת מתוכם, את הדירקטורית הוותיקה ביותר והמוערכת, ששמה ד"ר חנה מוריאל סיטבון, שהיא דירקטורית מאז 2012. אני חושבת שאתה, שמקפיד תמיד למנות גם שרות, מהשרים שאתה מכניס לממשלה – אולי, זה יהיה דווקא בהחלט צעד ראוי, למנות יושבת-ראש דירקטוריון לתעשייה האווירית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני שר הביטחון.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
תודה. קודם כול, פסילתו של יאיר שמיר מהאפשרות לכהן כיושב-ראש התעשייה האווירית, אני חושב שזאת הייתה החלטה פסולה, משיקולים – אם אני רוצה להיות פוליטיקלי קורקט – מאוד לא ענייניים, מכל מיני טעמים זרים, מכל מיני שיקולים זרים.
בעבר יאיר שמיר שימש פעמיים יושב-ראש התעשייה האווירית, והביא אותה להישגים הכי גדולים בהיסטוריה של התעשייה האווירית. הוא גם טייס קרבי לשעבר, גם איש שהצליח בשוק הפרטי, גם הממשלה אישרה אותו פה אחד, ולכן הפסילה הזאת היא פסילה פסולה מיסודה, מוזרה – כדי לא להמשיך מעבר לכך.
אנחנו קיבלנו תשובה ארוכה, משפטית, ואנחנו כרגע לומדים אותה. בכל מקרה, הפררוגטיבה למנות יושב-ראש, עם כל הכבוד וההערכה לדירקטוריון, היא של שר הביטחון ושר האוצר, ומכיוון שמדובר בחברה עסקית, אנחנו נקבל את ההחלטה הכי טובה מבחינת האדם שמסוגל להוביל את המערכת כולה להישגים כלכליים; כי התעשייה האווירית היא מנוע כלכלי, מנוע צמיחה חשוב, שיש בו ידע רב והוא מפרנס בצורה ישירה ועקיפה כ-50,000 בתי אב במדינת ישראל.
אנחנו ערים למצב שנקלענו אליו, ואני בכל מקרה לא מתכוון למשוך את ההחלטה מעבר לשבוע הבא, כלומר אני מקווה שעד סוף השבוע הבא אנחנו נקבל החלטה, וכל מה שאפשר לעשות לטובת החברה אנחנו נעשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
זאת אומרת שיכול להיות שבכל זאת תחליט למנות את יאיר שמיר? כי אתם כבר לומדים את ההחלטה הזאת חודשיים.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
עוד פעם, אנחנו – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
כבר חודשיים לומדים אותה.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
לא. א. זה לא חודשיים; ב. מכיוון שמדובר באמת באיזשהו ניסיון לסבך את ההחלטה בכל מיני שיקולים, בכל מיני פלפוליסטיקה משפטית, אנחנו עדיין משתדלים להבין מה אפשר לעשות, ובכל מקרה, עד סוף השבוע הבא אני בטוח שתהיה החלטה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אני אנצל את ההזדמנות – אני מזהה כאן ביציע הכבוד משלחת חשובה מאוד, בראשות השר לענייני פרלמנט וגם שר החקלאות של ממשלת הודו, ואתו קבוצה של חברי פרלמנט מרוב סיעות הבית. ברוכים הבאים לכנסת, Welcome to the Knesset. מותר למחוא כפיים.
(מחיאות כפיים)
ברוכים הבאים אלינו, לדיון.
אנחנו ממשיכים בשעת שאלות עם שר הביטחון. חבר הכנסת דב חנין, אתה השואל הבא. בבקשה, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה רבה. אדוני השר, הוזכר כאן בדיון שמו של אברה מנגיסטו, יחד אתו – או אולי לא יחד אתו אבל גם כן ברצועת עזה – נמצא אזרח ישראלי נוסף, הישאם א-סייד. שני האזרחים האלה ככל הנראה הם אנשים חולים, שמוחזקים בעזה בלי לתת מידע על מצבם. המשפחות שלהם נמצאות במצוקה מאוד מאוד קשה, ואני חוזר ואומר גם כאן בצורה ברורה: זה מאוד לא אנושי וזה מנוגד לכל עקרונות המשפט הבין-לאומי להחזיק ככה בני אדם, ואני מאחל, כמובן, שהם יחזרו במהירות לבני משפחותיהם.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
קודם כול, זה מנוגד לערכים הומניים בסיסיים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
בוודאי. בוודאי. אני רוצה להתייחס לזווית נוספת של מה שקורה בעזה. מתקן ההתפלה באשקלון הושבת בגלל זיהום קשה בים. הים מזוהם. זרימת הים מגיעה אצלנו מדרום לצפון, והזיהום שיש מחופי עזה משפיע גם אצלנו, מזהם גם את הים אצלנו. נפגע קשות גם אקוויפר החוף שלנו, בגלל הקריסה של מערך טיהור השפכים בעזה. זה קשור בין היתר למשבר החשמל ברצועה, ואנחנו רואים כאן דוגמה נוספת שלסביבה אין גבולות: משבר שנגרם וקיים ברצועת עזה משפיע גם אצלנו. כמובן, תושבי עזה משלמים מחיר כבד, אבל המחיר הזה זולג גם לישראל. אני מקבל הרבה התייחסויות של המועצה האזורית חוף אשקלון, אבל גם של גורמים נוספים.
השאלה שלי, מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם המשבר הזה, של קריסת מערך טיהור השפכים בעזה, שפוגע בהם, כמובן, אבל פוגע גם בישראל. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
תראה, קודם כול, בשני מקרים, אדוני חבר הכנסת, אני מציע שתנצל את חבריך לסיעה פה בכנסת, הרשימה המשותפת. לכמה מהאנשים שם יש קשר טוב עם הנהגת ה"חמאס", אז אני הייתי מציע שתנצל את שירותיהם הטובים על מנת ליצור קשר ולטפל בשני המקרים. מדובר בארגון טרור אכזרי, שמתאכזר גם לאנשים שלו ולתושבי רצועת עזה.
כפי שאתה בוודאי יודע, הבנק העולמי מימן בכמעט 100 מיליון אירו מתקן לטיהור שפכים, ומדינת ישראל הסכימה לספק חשמל לאותו מתקן – ישירות מאשקלון לאותו מתקן לטיהור שפכים. מה שקרה, הנהגת "חמאס" אמרה: לא, אנחנו לא מוכנים שתספקו חשמל ישירות למתקן לטיהור שפכים, תספקו לנו לרשת הכללית. אם אני אספק את זה לרשת הכללית, אז כל החשמל ילך לחפירת מנהרות ולכל המחרטות לייצור הרקטות. כמו שאותו "חמאס" גובה מסים מתושבי עזה, לוקח תרומות בכל מיני מדינות ערב ובאיראן, ובקטאר, בין היתר, ומשתמש באותו כסף אך ורק לייצור רקטות ואך ורק לחפירת מנהרות.
כשפנו אליהם כל מיני גורמים בין-לאומיים ואמרו: תנסו להסיט חלק מהכסף לרווחת תושבי עזה, לחשמל, למים, הם אמרו: לא, אנחנו לא מוכנים להסיט אפילו שקל אחד – מהכספים שהם גובים מתושבי הרצועה לטובת הרווחה, לטובת משק החשמל או המים. הכול הולך לייצור כלים, לייצור נשק כדי לפגוע במדינת ישראל וביהודים. הם לא מוכנים להסיט שקל אחד מהתקציב. ולכן זה אגב חלק מאותה החלטה של הרשות הפלסטינית, שבעיקר נובעת ממאבקי כוח בקרב הפלסטינים, בין "חמאס" ל"פתח", לא להעביר לשם יותר תקציבים. אבל לקבל את המצב הזה, שאנחנו מוכנים לספק חשמל ישירות למתקן לטיהור שפכים והם רוצים לקחת אותו למחרטות לייצור רקטות, זה דבר אבסורדי. נכון שאנחנו פה, לצערי, נקלענו למצב שכנראה עד שלא יוחלף שלטון ה"חמאס" לא נמצא לו פתרון, לא בצד האקולוגי ולא בצד ההומניטרי; אבל זה רק מוכיח לך עם מי יש לנו עסק, עם מי אנחנו מתמודדים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלה של חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה לשאול על מדיניות היצוא הביטחוני של מדינת ישראל. כידוע, מדינת ישראל מייצאת נשק וציוד ביטחוני בהיקפים גדולים למדינות רבות, ובהן, לצערנו הרב, מדינות שמבצעות פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. כך קרה במקרה של דרום סודאן, ואני רוצה לקשר את השאלה הזו לבורמה.
לפי דוחות של האו"ם ודוחות אחרים, התגלה שכבר במהלך זמן, ובחודשים האחרונים השנה, ב-2017, החונטה בבורמה מבצעת פשעים נגד האנושות, ובהם הרג המוני ואונס קבוצתי בבני המיעוט המוסלמי במדינה, מעשים שמשתווים לפשעים נגד האנושות ואף השמדת עם. בינואר 2017 הוגשה עתירה לבית-המשפט העליון בדרישה שמשרדך, משרד הביטחון, ינמק מדוע לא יעצור את אישורי הסחר הביטחוני עם השלטון בבורמה בעקבות הידיעות האלה. כידוע, משרד הביטחון מתחשב בחוות דעת של משרד החוץ, שאדוני גם עמד בראשו בעבר. אני בטוחה שמשרד החוץ עוקב אחרי הדיווחים האלה ויודע מה קורה. ולכן השאלה היא: מדוע לא ייעצרו, או לפחות יושעו, אישורי הסחר, היצוא הביטחוני, לבורמה? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
קודם כול, במדינת ישראל יש גופי פיקוח מאוד נוקשים לגבי כל מה שקשור ליצוא הביטחוני. גם אפ"י, גם סיב"ט, וגם, כדי לייצא נשק, אם את יודעת, צריכים שלוש חתימות. זו לא חתימה של שר הביטחון, זו חתימה של שר החוץ, שר הביטחון וראש ממשלה. כל ראשי שלושת המשרדים אמורים לחתום על עסקאות היצוא הביטחוני.
אנחנו באופן כללי מכפיפים אותנו לכל העולם הנאור. כלומר, כל מדינות המערב, וארצות הברית בראשן, שהיא יצואנית הנשק הכי גדולה, אנחנו מכפיפים את עצמנו אליהן ושומרים על אותה מדיניות. פה אולי לא המקום לפרט את כל יתר הדברים, אבל אנחנו מכפיפים את עצמנו לכל הכללים המקובלים בעולם הנאור. ולא כל היצוא – – –
תמר זנדברג (מרצ):
כל העולם לא מייצא, וישראל – – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
לא כל היצוא הביטחוני הוא נשק. יש הרבה ציוד משטרתי, יש הרבה ציוד לפיזור הפגנות, יש הרבה קסדות ומגינים וכל מיני דברים שהם לאו דווקא – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – – לאו דווקא לגיטימי.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
– – רקטות או מזל"טים או טילים מתוחכמים.
תמר זנדברג (מרצ):
מערכות המעקב בדרום סודאן – – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
אז אנחנו בהחלט, אמרתי, מכפיפים את עצמנו, ואני חושב שגם בנושא דרום סודאן זה פשוט לא נכון, לגבי יצוא הנשק לדרום סודאן – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
– – ואני מציע שאנחנו פה נהיה מאוד זהירים בנתונים שמשמיעים חברי הכנסת.
תמר זנדברג (מרצ):
מה לגבי בורמה?
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
גם לגבי בורמה, כפי שאמרתי, יש גופי פיקוח הממונים על היצוא, גם אפ"י, שעומדת בקשר הדוק עם הרשויות בארצות הברית, ואנחנו שואבים אותם כללי משחק, כפי שאמרתי. ותאמיני שאנחנו מקפידים הרבה יותר מרוב מדינות העולם העוסקות ביצוא ביטחוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. יש לנו עוד כמה דקות – – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
במסגרת ועדת חוץ וביטחון אני אהיה מוכן לפרט אולי יותר, אבל לא בפורום הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. יש לנו עוד כמה דקות, אז נלך שאלה-שאלה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אדוני שר הביטחון, כבוד היושב-ראש, אנחנו, חברי ועדת החוץ והביטחון, לפני כשבועיים ביקרנו במעבר כרם שלום ברצועת עזה, ומהחלק הגלוי של מה שמותר לפרסם מהביקור הזה – ואלה דברים שגם כמובן פורסמו בתקשורת – עולה תמונה מאוד מצערת: אנחנו בעצם מבינים שכמות המשאיות עם מיני סחורות, מלט וסחורות אחרות, שעולה לעזה, גדלה מאז 2010, מאז "מרמרה", כמעט פי חמישה. אז אנחנו מדברים על כמות עצומה של סחורות שנכנסת לעזה, כאשר אנשי צבא אומרים שזה ברור לגמרי שכל דבר שנכנס לעזה משמש את תנועת ה"חמאס". אפילו אם מדברים על קמח, אנחנו מדברים על כל מיני דברים שהם לא דברים דו-כיווניים, הם עדיין לוקחים מסים על כל הסחורות האלה שמגיעות, ובעצם כל הסחורות האלה מחזקות את תנועת ה"חמאס".
אתה, אדוני השר, הבטחת שבעצם בתפקידך כשר הביטחון אתה תטפל בראשי ה"חמאס", אותו אסמאעיל הנייה, שמאז רק התקדם בעבודתו והוא קיבל משרה מאוד בכירה, כנראה בחוץ-לארץ. האם אתה מתכוון לפעול בנושא של תנועת ה"חמאס", שכמו שאמרת היא תנועה קיצונית, היא תנועה אסלאמית, היא תנועה פונדמנטליסטית, היא תנועת טרור, שנכון, מזיקה מאוד גם לתושבי רצועת עזה, מאיימת על מדינת ישראל ומתחזקת מאותן הסחורות שעוברות מדי יום, ואנחנו ראינו את המשאיות האלה נכנסות לרצועת עזה? כיצד זה ייתכן שתחת חסותה של מדינת ישראל, שרוצה להיאבק בטרור, שרוצה להיאבק בטרור גם בשטחה וגם כמובן בשטחים שעליהם היא עדיין אחראית – היא מאפשרת את הדבר הזה? כמה אנחנו נמתין ש"חמאס" תתחזק ותתכתר, ובינתיים, כל עוד מקבלים גם יותר חשמל וגם מקבלים יותר מלט ומקבלים יותר סחורות, ישתמשו בכל הדברים האלה לצורך אחד בלבד: חיזוק שלטונם, ביסוס מעמדם; ומחסלים את האפשרות שאנחנו נוכל באיזשהו אופן אי-פעם להיפרד מאותם פלסטינים שמהם אנחנו מבקשים להיפרד? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני שר הביטחון.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
קודם כול, אני שמח לשמוע שאלה מן הסוג הזה דווקא ממפלגת העבודה. כן ירבו.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אני לא ממפלגת העבודה.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
סיעת העבודה. סיעת – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
המחנה הציוני.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
– – המחנה הציוני. אני מקווה שנשמע יותר ויותר הערות מן הסוג הזה מהמחנה הציוני פה בכנסת. אבל העובדות הן לא נכונות. תראי, גם בכמות המשאיות שנכנסות, גם בסחורות שנכנסות, יש ירידה. אך לצערי – – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
מ-2005.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
אך לצערי – אני אומר על השנה האחרונה – בשנה האחרונה יש ירידה משמעותית, אך לצערי זו לא רק הפעילות הנוקשה שלנו. חלק גדול זה הברחות דרך רפיח ומעבר רפיח. כל מה שאנחנו מנסים לעצור במעבר כרם שלום – פותחים מדי פעם את מעבר רפיח ונכנסות כמויות אדירות. אנחנו משתדלים להגיע עם המצרים להבנה, לא לתת אפשרות להשתמש במעבר רפיח כמעבר הברחות של הסחורות שמשמשות את "חמאס".
כל הסחורות שנכנסות דרך כרם שלום, אנחנו יודעים מי משתמש הקצה. אנחנו התחייבנו לקהילה הבין-לאומית על כל מיני פרויקטים של שיקום, לפני תקופתי, ואנחנו מוודאים – יש מנגנון שמאפשר לוודא שאותה סחורה – אותו מלט הגיע לאותה משפחה שמשקמת את הבית שלה.
אנחנו גם הנהגנו דבר חדש: ברגע שאנחנו תופסים מישהו על הברחות, מחרימים לו את המשאית; אותו נהג לא רשאי עוד לעבוד במחסומים. רק בשנה האחרונה הנהגנו את הדבר הזה. וגם קנסות. כלומר, גם החרמה של כלי רכב, גם קנסות, גם אותו נהג לא רשאי לעבוד שם יותר, וגם עוצרים אותו לזמן מה פה, בתוך מדינת ישראל. אני יכול להגיד לך שמ-1 ביוני 2016 ועד היום, זאת השנה הכי שקטה, מרצועת עזה, מאז 67'. לקחנו פשוט – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תעשה ככה – – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
כן. לקחנו את הנתונים – כמות הירי על השטח הריבוני שלנו, חדירות, מקרי טרור, פיגועי טרור, נפגעים מטרור מרצועת עזה – מאז 67' ועד היום, זאת השנה הכי שקטה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אנשי ביטחון מספרים לנו על הסלמה דווקא בשבועיים-שלושה – – –
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
עוד פעם – יש מתיחות כרגע. לא הסלמה, יש מתיחות, ועוד פעם, היא נובעת ממדיניות שלנו. לצערי גם אבו מאזן משתמש בזה. יש מתיחות, כמעט כל סוף-שבוע יש הפגנות על הגדר, "חמאס" שולח את פעיליו למחות על הגדר, כי הורידו להם שעות חשמל ומים, ויש ירידה דרמטית בכל הפרמטרים האלה. גם יש ירידה בתשלומי משכורות על ידי הרשות הפלסטינית לכל מיני אנשים בתוך רצועת עזה. כן, נכון שבשבועיים אנחנו רואים גם – כולל בשבוע האחרון – יותר ויותר הפגנות יזומות על ידי "חמאס" ברצועה, אבל להערכתי תושבי עזה מאוד ערים – ומבינים מי אחראי למצב, ואני מקווה שהם גם יסיקו מסקנות. בסופו של דבר, כולם ראויים לאותה ממשלה, לאותו ממשל, שיש להם, ואנחנו לא מתכוונים להיות – אנחנו לא ממליכי מלכים ונחכה שם בסבלנות. המפתח זה סבלנות, נחישות וגם עקביות – להיות עקבי במדיניות.
אני מקווה שאנחנו גם הלאה נצליח לשמור על אותו שקט, על אותו ביטחון, גם בגבול הצפון, גם בגבול הדרום. אני לקחתי נתונים מכל היישובים בעוטף עזה; הצמיחה שיש בשנה אחרונה – גידול האוכלוסייה, התחלות הבנייה, השקעות, תיירות – יש שם קפיצה דרמטית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. השאלה האחרונה תהיה של חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, גברתי.
אנחנו עם הספק לא רע, השר נתן תשובות קצרות, השואלים שאלו שאלות קצרות, אז הספקנו.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני, אני שמחה על האפשרות לשאול את השאלה. אדוני השר, אתה מכיר את המצוקה של ארוסות חללי צה"ל. אנחנו נמצאים במציאות שבה הידועות בציבור – ידועים בציבור – מוכרים על ידי המערכת, אבל ארוסות חללי צה"ל נשארות מיותמות פעמיים; פעם הן נעזבות על ידי היקר להן מכול – וגם על ידי המערכת, שלא מכירה בהן. יש לנו שתי ארוסות מצוק איתן, ואני מבקשת לקרוא בקשה – של עדנה, עדנה סרוסי, שאומרת: משרד הביטחון אינו יכול להשיב לי את מה שכבר איבדתי – את הדר – בחיי, ביטחון, אהבה, חלומות ושאיפות הכוללים בתוכם משפחה וילדים. הדר יצא בשליחותה של מדינת ישראל כחודש וחצי לפני החתונה, בלי להציב סימני שאלה, אף שהחתונה שכל כך חיכה לה, קרבה ובאה. ההכרה הזאת היא המעט שהמדינה יכולה להעניק לי, לאחר שאיבדתי את היקר לי מכול. הקשר עם הדר כבר עמד במבחן המחויבות וראה את עצמו עומד וקיים לאורך כל החיים.
הצעת החוק שהונחה לפני כשנה, אדוני, לא זוכה עדיין, לצערי, למענה, וכך נוצרת מציאות שבה – המבחן של צבא ההגנה לישראל הוא מבחן של ידועים בציבור, שבעצם בג"ץ נותן את המענה, ונדרש מחייל וחיילת מבחן שאינו על פי אורח החיים שלהם; הם לא יכולים לגור יחד. נתנו כמה וכמה חלופות, גם משפטיות, לקשר, להכרה, כי נוצרת מציאות שארוסות דרוזיות מקבלות הכרה מהמדינה, ידועים וידועות בציבור מקבלים הכרה מהמדינה, אבל אנשים, חיילים, מסורתיים ודתיים – המדינה אומרת להם: לא. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. תשובת שר הביטחון בבקשה.
שר הביטחון אביגדור ליברמן:
טוב, זה יותר משאלה, זה מין משאלת לב, באמת, זעקה. תראי, את מלווה את החקיקה הזאת שנה, ואת יודעת יותר טוב מכולם איזה קשיים ואיזה שאלות עולות בהקשר הזה – משפטיות, מוסריות, כל הבחינה היהודית-הלכתית וכך הלאה.
אני מקווה שנמצא פתרון. זה לא תהליך חקיקה רגיל ופשוט. אנחנו בהחלט יושבים עם טובי המומחים ומנסים לתת פה תשובה שהיא התשובה הכי טובה. אף אחד לא הוריד את זה מסדר-היום, אנחנו עוסקים בזה, אבל המדינה קיימת כבר כמעט 70 שנה, ואנחנו עדיין לא מושלמים. צה"ל כל הזמן מנסה, ומשתפר, וכל הזמן מנסה לשפר את עצמו, לשפר את החקיקה, לשפר את התנאים וגם לתת את הכבוד הראוי. ומעבר לכבוד הראוי – גם דברים נוספים, משלימים, לכל מי שתרם לביטחון ישראל.
אני מקווה שגם את הפרק הזה נביא לסיום, אבל זו בהחלט בעיה כואבת, מאוד מורכבת, משפטית, מוסרית, הלכתית, ואני מקווה שניתן גם לזה תשובה ראויה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לשר הביטחון אביגדור ליברמן, ולכל השואלים. מצטער שהיו כמה שנרשמו ולא יכלו לשאול. אולי בפעם הבאה. תודה רבה, אדוני. עובדה שאפשר במשך שעה לקיים דיון, לשאול שאלות ענייניות, לקבל תשובות ענייניות, לא להפריע ולכבד את עצמנו ואת הכנסת, גם בנושא שקשור למשרד הביטחון.
הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017
[מס' כ/570; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ב, עמ' 11328; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה, בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת יעקב פרי.
יעקב פרי (בשם ועדת הכלכלה):
תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת החוק נועדה למנוע אפליה במקומות ציבוריים או בקבלת שירותים ציבוריים – אם את יכולה לא לצעוק, זה ייתן לי אפשרות לדבר – הצעת החוק נועדה למנוע אפליה במקומות ציבוריים או בקבלת שירותים ציבוריים בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או בשל ענידת סמליהם. למעשה, הצעת חוק זו נדונה עוד בכנסת התשע-עשרה, ואף אושרה בוועדת הכלכלה בראשותו של חבר הכנסת אבישי ברוורמן, והונחה על שולחן הכנסת לקריאה שנייה וקריאה שלישית, אולם בשל הבחירות הליך החקיקה לא הושלם, וביוזמת חבר הכנסת רוברט אילטוב, מיוזמי הצעת החוק בכנסת הקודמת, החילה הכנסת העשרים על ההצעה דין רציפות.
חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000, קובע היום כי מי שעיסוקו באספקת מוצר או שירות ציבורי, או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה באספקת מוצר ציבורי או במתן שירות במקום ציבורי מחמת עילות אפליה שונות, המנויות בחוק, ובהן גזע, דת, מין ולאום. עוד קובע החוק כי מעשה או מחדל הבא בגדר אפליה כאמור הוא עוולה נזיקית ועבירה פלילית.
בשל מקרים שבהם הופלו אנשי כוחות הביטחון וההצלה, מוצע להוסיף לעילות האפליה המנויות בחוק איסור אפליה בשל לבישת מדים או ענידת סמלים של הגורמים האלה: צבא ההגנה לישראל, משטרת ישראל, שירות בתי-הסוהר, אגודת מגן דוד אדום, רשות הכבאות וההצלה, וכן גופים בפריסה ארצית שעיקר עיסוקם בהצלת חיי אדם או גופים שעזרתם נדרשת באופן מיידי לזיהוי קורבנות אסון, דוגמת זק"א.
חברי הכנסת, דומה כי אין חולק על כך שאפליה על רקע השתייכות לקבוצה מסוימת היא תופעה מכוערת הראויה לכל גינוי, כך גם לגבי אפליה על רקע ההשתייכות לכוחות הביטחון וכוחות ההצלה. כולנו תקווה כי הצעת החוק המונחת בפניכם תשרש תופעות אלה, ככל שקיימות. אבקש להודות לחברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו שטה, שקידמה את הצעת החוק, וכן לעו"ד אביגל כספי מהלשכה המשפטית של ועדת הכלכלה, שעמלה על הכנת החוק.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. כאמור, לא הוגשו הסתייגויות אבל הוגשו בקשות דיבור, ואנחנו נעבור על הרשימה: חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; אחמד טיבי; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; חנין זועבי – לא נמצאת. דב חנין. חבר הכנסת חנין, חמש דקות לרשותך.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעלות כמה נושאים שנמצאים על סדר-היום שלנו ושכדאי שגם הכנסת תתייחס אליהם ביום הזה. הדיון שלנו היום במליאה הוא קצר מאוד, אפילו הייתי אומר קצר במיוחד, וכך נוצר מצב שאין לנו הזדמנות לעסוק בכמה נושאים שצריכים להטריד אותנו כציבור וצריכים להעסיק אותנו באופן אמיתי. בשלב הזה אני רוצה להתייחס לשני עניינים בעיקר: הפרשה הראשונה היא כמובן פרשת הסדר החוב של מר פישמן.
אנחנו מדברים על אדם שבמהלך הפעילות העסקית שלו הגיע לחובות בהיקפים של מיליארדי שקלים. הסדר החוב שלו יגרום לו לשלם מיליונים, רחוק רחוק מהמיליארדים שהוא צריך לשלם. השאלה המתעוררת היא לפי אילו סטנדרטים נקבעים הסדרי חוב כאלה: האם אזרח רגיל שמסתבך בחובות, גם הוא יוכל להיחלץ מחובות כאלה בלי לפשוט רגל? האם אזרח רגיל שמסתבך בחובות, גם הוא יוכל לשלם רק כמה אחוזים מעטים מהחוב שלו? אני אינני נכנס כרגע לשאלות שנמצאות בדיון המשפטי שבין הבנקים השונים והצדדים האחרים והנושים האחרים שיש לאדון פישמן.
היו"ר מאיר כהן:
חבר'ה, אני מבקש שקט שם, זה מפריע. עליזה, בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני מעלה את הסוגיה ברמה העקרונית: האם אנחנו מוכנים להשלים עם מצב שבו יש מי ששווה הרבה יותר? הוא שווה הרבה יותר, ולכן החוב שלו איננו חוב אמיתי, היכולת שלו להתחמק מהחוב סוגה בשושנים, הוא יכול לצאת מחוב של מיליארדים עם תשלום של מיליונים. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהסוגיה הזו מחייבת בחינה רצינית ומעמיקה, לא רק למקרה של פישמן אלא לכל המקרים של הפישמנים העתידיים שעלולים להגיע אלינו.
הסוגיה השנייה שאני רוצה להעלות על סדר-היום היא הסוגיה של מכל האמוניה בחיפה. אני מביע הרבה תרעומת על ההתנהלות של הממשלה מול הסוגיה הזו. היו רגעים שהיה נדמה לנו שהממשלה לוקחת את הפרשה הזו ברצינות ומתכוונת לעשות את מה שצריך כדי, מצד אחד, לסגור את המכל המסוכן והבעייתי ולהפסיק את יבוא האמוניה באונייה – מהלך שהוא מאוד מאוד בעייתי ומסוכן מכל בחינה שהיא – ובמקביל, לייצר פתרונות אמיתיים גם לצרכים של המשק וגם לציבור העובדים שמועסק היום בכל מה שקשור לצורכי המשק שתלויים באמוניה. היו רגעים שהיה נדמה לנו שהממשלה הולכת בכיוון הזה, אבל כמה לא מפתיע לראות שגם בנושא הזה הממשלה הזו מזגזגת וראש הממשלה מראה פעם נוספת שהוא מחויב יותר לאינטרסים הכלכליים של טייקונים בעולם מאשר לאינטרסים של בני האדם שחיים בארץ הזאת.
אני שמח שבית-המשפט העליון קבע בהקשר הזה קו גבול ברור להמשך, או לסיום היכולת להפעיל את מכל האמוניה במפרץ חיפה, ואני מנצל את ההזדמנות כדי לקרוא מכאן לממשלה לעשות את המעשה הדרוש: לסגור את המכל ולעבור לחלופות הקיימות שנמצאות כבר היום על השולחן, שיאפשרו למשק שלנו להתנהל בתחום הזה בצורה שהיא גם יותר בטוחה, גם מאפשרת לשמור על פרנסה ותעסוקה של עובדים, אבל בעיקר מאפשרת לשמור על חיים ועל בריאות של בני אדם. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. ראוי לציין שיש שם גם 3,000 איש שמאבדים את עבודתם.
חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצא; יוסף ג'בארין, חבר הכנסת – לא נמצא; אוסאמה סעדי – לא נמצא; אבו מערוף – לא נמצא. ג'מעה אזברגה, אתה רשום כדובר, יש לך חמש דקות לדבר, אדוני, או שאתה מוותר, מה שתחליט. בבקשה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אני יכול לדבר על נושא אחר?
היו"ר מאיר כהן:
סליחה?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אני יכול לדבר על נושא אחר?
היו"ר מאיר כהן:
יש לך חמש דקות, עד חמש דקות. בבקשה.
יהודה גליק (הליכוד):
דבר על הציונות, דבר על הניצחון של מלחמת ששת הימים – – –
היו"ר מאיר כהן:
יהודה גליק, אתה אחריו, תהיה לך הזדמנות לדבר על ציונות.
יהודה גליק (הליכוד):
באמת? אני אחריו?
היו"ר מאיר כהן:
כן. בבקשה, אדוני, חמש דקות.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא היום – על המעשה של שרת המשפטים, העברתם של 180,000 דונם של קרקע, שחלוקים עליה והיא נמצאת בתביעות של הבדואים, מכביש 40 מערבה. מדינת ישראל, בשנות ה-70, נתנה הזדמנות לכל אדם שיש לו תביעות על קרקע לבוא ולרשום אותן אצל פקיד ההסדר כשטח שהדעות עליו חלוקות. עברו 40 ומשהו שנים, ואחרי 40 שנים, אתמול התבשרנו, שמענו בתקשורת – דרך התקשורת, אגב – ששרת המשפטים עשתה תהליך, שלקח שנה, ורשמה את זה על שם המדינה. אותם אנשים שבין 1948 ל-1952 הוצאו משם על ידי הסכמים עם אנשי צבא, לשטח שנקרא הסייג, שנמצא בין דימונה, באר שבע וערד, לתקופה של שישה חודשים, ומאז עדיין לא חזרו – כל ההסדרים האלה נשארו נייר בידיים של האנשים, האזרחים שתובעים את הקרקע הזאת. לפני כעשר שנים באה ההצעה של השופט בדימוס גולדברג, על מנת למצוא פתרון לעניין הזה.
בינתיים באה אתמול שרת המשפטים וקבעה עובדה מוגמרת, שאני חושב שהיא לא חוקית ולא חוקתית, ורשמה את 180,000 הדונם, שבהגדרה הכי פשוטה הם עדיין שטח שיש עליו סכסוך, על שם המדינה.
אני חושב שזה מעשה לא חוקי, ואני גם לא חושב שהוא יעבור בבג"ץ. אנחנו רוצים לשאול איך היא לקחה את ההחלטה הזאת, שרת המשפטים, בלי להודיע אפילו לבעלי העניין, שהם חלק מהעניין – שזה הבסיס הקטן ביותר בדמוקרטיה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יהודה גליק, אתה מוותר?
יהודה גליק (הליכוד):
לבקשת עליזה היקרה, אני מוותר.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. אני מבקש מכולם לשבת.
אנחנו מצביעים על חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. בבקשה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–2 – 30
נגד – 3
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר מאיר כהן:
30 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים מייד לקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד ומי נגד? קריאה שלישית.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 32
נגד – 3
נמנעים – אין
חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר מאיר כהן:
32 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק התקבלה גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית. חבר הכנסת רוברט אילטוב ביקש לברך, קצר כהרגלו. בבקשה, אדוני. כהרגלו.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני באמת רוצה לדבר בקצרה. שמענו מחבר הכנסת פרי על כל היוזמים מהקדנציה הקודמת, ובאמת, אני קיבלתי את דין הרציפות והייתי בין המעטים שנשארו בקדנציה הזאת כדי לקדם את הצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת מאוד חשובה – – –
היו"ר מאיר כהן:
אדוני, אפילו אני לא שומע אותך. אני אבקש שם בצד שמאל, פעם אחרונה – אני אוציא אתכם. לא הכול מותר. בבקשה, אדוני.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
חשוב לציין שבהצעת החוק הזאת היוזמים היו מרוב סיעות הבית בקדנציה הקודמת, מהכנסת היוצאת האחרונה. בין היוזמים הייתה גם חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, מסיעתך, כבוד היושב-ראש, שהייתה הראשונה ביוזמים. חשוב לציין גם את התנועה אם תרצו, שהעלו את הסוגיה הזאת לתודעה, ובין היתר את מתן פלג, שדיבר אתנו לא מעט. אני רוצה להודות לוועדה, ליושב-ראש הוועדה איתן כבל, לכל צוות הוועדה, צוות העוזרים, וגם לממשלה – לוועדת השרים שקיבלה את העמדה שלנו, קידמה את הצעת החוק ונתנה את דין הרציפות.
אני חושב שבמדינת ישראל אי-אפשר להגיע למצב שחייל או לובש מדים איש כוחות הביטחון או ההצלה יופלה לרעה בכניסה למקומות ציבוריים. היו מצבים שחיילים הגיעו לבחינות ולא נתנו להם לעשות בחינה, דברים שאנחנו לא יכולים לקבל אותם. הצעת החוק הזאת צודקת, היא חשובה לציבור הישראלי, ואני רוצה להודות לכל אלה שתמכו בה. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון מס' 2) (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/708); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו עוברים להצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 8) (פעולות אבטחה ימית), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן – הוא לא נמצא – אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, ונחזור להצעת החוק שהקראתי.
אנחנו עוברים להצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון מס' 2) (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017, של חברות הכנסת זהבה גלאון, מירב בן ארי, שלי יחימוביץ וקבוצת חברות הכנסת, בקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, גברתי. כאמור, הצעת החוק בקריאה ראשונה.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל את הדברים שלי על הצעת החוק למתן סל שיקום לנשים מוכות שיוצאות ממקלטים לנשים מוכות – בתודות. אני לא יכולה בלי. תודה לשר האוצר על ההקצאה של 10 מיליון שקלים לתוכנית כוללת, למעטפת כוללת של רשת ביטחון לנשים; לשר הרווחה, ליושב-ראש ועדת הרווחה של הכנסת חבר הכנסת אלי אלאלוף, ולכל המשרדים, לביטוח הלאומי, לכל מי שרק אפשר, אני מקווה שלא שכחתי אף אחד, ולחברי חברי הכנסת שחתומים על ההצעה.
אנחנו מדברים על הצעה כוללת, בפעם הראשונה, לנשים שיוצאות ממקלטים, כדי למנוע מהן לחזור לגבר המכה, לגבר שהן חיו אתו בטרור יומיומי. אני רוצה לשתף אתכם, חברי, שבמשך השנים העברתי כאן שורה של הצעות חוק, יחד עם קבוצה גדולה של חברי כנסת, שנועדו לתת סיוע נקודתי לנשים מוכות, מתן תגמולים לנשים יוצאות מקלטים, הבטחת הכנסה לנשים במקלטים לנשים מוכות; אבל בפעם הראשונה אני מציגה כאן הצעת חוק כוללת, שאישה שיוצאת ממקלט לנשים מוכות תקבל סל שיקום שיש בו הכשרה תעסוקתית וסבסוד מעונות לילדים. כמו שאמרתי קודם, אנחנו רוצים ליצור מעטפת תומכת לנשים שנזקקות לתקופה ארוכה של עזרה וליווי, כדי למנוע מהן לחזור למעגל הגבר המכה.
אני רוצה לציין שיש בהצעה הזאת, בפעם הראשונה, בנייה של שמונה יחידות מעבר; יש נשים שלא יכולות לעבור ישר לדירה משלהן, והן זקוקות לדירת מעבר – שמונה או עשר דירות מעבר.
אני רוצה לתת קצת נתונים: בישראל שוהות היום כ-700 נשים במקלטים, בדרך כלל ב-14 מקלטים ברחבי הארץ. הנתונים מראים שמהנשים האלה, משהו כמו 450 נשים יוצאות לחיים עצמאיים. זאת אומרת ש-350 נשים חוזרות הביתה אחר כך, אל האלימות, אל הגברים המכים. זה צריך להדיר שינה מעינינו.
במקלט לנשים מוכות בירושלים, אישה לאישה, בעצם גיבשו הצעת חוק כוללת בשיתוף פעולה עם כל מנהלות המקלטים ברחבי הארץ. שיתוף הפעולה הזה הביא לכאן לראשונה סל שיקום רחב וגמיש, שרואה את הנשים, שמתאים את הסיוע שהן מקבלות לצרכים שלהן: סיוע נפשי לאישה, הכשרה מקצועית, השמה בעבודה, רכישת מיומנויות יומיומיות שנדרשות לניהול חיים עצמאיים, וכמו שאמרתי קודם, גם תקציב להקמה של דירות מעבר.
אני רוצה להודות לחברות הכנסת מהאופוזיציה והקואליציה שחתומות על הצעת החוק הזאת, לשר האוצר – זה לא מובן מאליו – לשר הרווחה, גם על הקצאת המשאבים וגם על יישום התוכנית, ואני חושבת שההצעה הזאת מאותתת איזושהי תקווה שאפשר להתחיל בחיים חדשים שם בחוץ. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אכן ואכן. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; יואל חסון – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; עיסאווי פריג' – לא נמצא; יהודה גליק – לא נמצא; מסעוד גנאים – לא נמצא; אוסאמה סעדי – לא נמצא; עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; נחמן שי – לא נמצא. אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, גברתי.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני היושב בראש. חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, אני רוצה באמת לברך אותך על קידומו של החוק הזה. במדינת ישראל יש איזושהי עבודה שלפעמים היא כאילו נעשית צעד קדימה ושניים אחורה. אנחנו מדברים על מקלט לנשים מוכות, אז במקלט הזה, הנשים שהעזו לעשות מעשה ולעזוב את הבית או את הבעל המתעלל, ובצר לנו הן נאלצות להיות אלו שנוטשות את השגרה ביחד עם ילדיהן ולהגיע לאותם מקלטים שאמורים להוות איזה חדר מיון קדמי, לאסוף את השברים – אנחנו צריכים להבין שעל כל בחורה שמעזה לעשות את הצעד הזה, יש נשים שבשל שיקולים כלכליים כלל לא עושות את הצעד. מסתבר ש-40% מאותן נשים שכבר יצאו למקלטים והמדינה כבר השקיעה כסף באיזשהו שיקום, נאלצות לחזור לבית המתעלל בגלל שהן לא מסוגלות לעמוד על הרגליים ולהיות הורה מפרנס בתקופה של פוסט-טראומה. כי הנשים האלו עברו טראומה.
אחד מהדברים שבעיני הם מהמזעזעים ביותר, פרט לכך שהאישה היא זו שיוצאת לסוג של כלא, נקרא לזה, הוא שאם יש לה בן מעל גיל 12, היא נאלצת לעשות "בחירתה של סופי". כי אם היא מעזה לקום ולעזוב את הבעל המתעלל, היא צריכה לחשוב שהמקלטים האלו, יש שם איסור כניסה מוחלט לבנים מגיל 12. אותה אישה שכבר קיבלה את האומץ צריכה להחליט אילו ילדים היא לוקחת אתה ולהסתכל על אילו ילדים היא משאירה בבית המתעלל. עכשיו, אתה יודע כמה נשים, השיקול הזה בעצם מונע מהן לעשות מעשה ולברוח, או אולי לקום בגב זקוף – אבל מי שהולכת למקלט לנשים מוכות היא בסכנה. להשאיר ילד במקום הסכנה ולעזוב אותו שם ביודעין, מתוך מחשבה שהילד חושב שאולי האימא הפקירה אותו והעדיפה להיות עם הילדים הקטנים האחרים – זו מחשבה שמונעת מנשים רבות לקחת את הצ'אנס הזה של לעמוד על הרגליים ולשנות את המציאות שלהן.
אז באמת, זהבה, אני חושבת שזה חוק מבורך, כי העזרה הכלכלית הזו אחר כך גם מעמידה אותן על הרגליים ברגע שהן יוצאות. הפתרון הזה, שנשים היום נאלצות להחליט אם להישאר בבית המתעלל עם הילד בן ה-12 שלהן או לברוח על נפשן ולהשאיר את הילד בן ה-12 באזור ההתעללות – זו החלטה לא אנושית, לא הומנית, והיא החלטה שאחר כך מביאה לקשיים לאותם ילדים, שמרגישים נטושים ומופקרים גם על ידי הדמות שכביכול היא הדמות המגִנה או שהייתה אמורה להיות הדמות המגוננת.
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
את זה צריך לשפר. ואני מקווה מאוד שאנחנו נוכל להבין שיש היום פרויקטים – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – בחלקם פרויקטים של הקרן לידידות – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – להעצמה.
אלי אלאלוף (כולנו):
אני מכיר מקלט, לא אגיד את השם כדי – – – עם חדרים, יקבלו משפחות עם ילדים בוגרים. ולצערי, לא נותנים לבחור.
אורלי לוי אבקסיס:
הנה, בבקשה.
היו"ר מאיר כהן:
יש, יש מקלט אחד כזה.
אורלי לוי אבקסיס:
נכון.
היו"ר מאיר כהן:
אכן, הוא נבנה. אבל צריכים – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
כן. צריכים – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
נכון. תודה רבה, גברתי.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – זה אני מכיר אותו.
היו"ר מאיר כהן:
אני ממשיך.
אורלי לוי אבקסיס:
בהחלט. הגיע הזמן לטפל בנושא. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. אחמד טיבי – לא נמצא; עליזה לביא – לא נמצאת; זוהיר בהלול – לא נמצא. דב חנין, שלוש דקות. נא להקפיד.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, ברכות, קודם כול, לך, זהבה, ולכל קבוצת היוזמות המרשימה של החוק החשוב הזה. עמיתי חברי הכנסת, בעולם שאנחנו רוצים, בעצם לא צריך להיות מקום לחוק כזה. אנחנו לא רוצים נשים מוכות, אנחנו לא רוצים אלימות נגד נשים. בעולם שאנחנו שואפים אליו אנחנו לא רוצים את התופעה הזו.
צריך לומר דבר נוסף: צריך להתקדם בהדרגה למצב שבו במקום לבודד את הנשים המוכות, אנחנו מבודדים ומטפלים בגברים המכים. זה המקום שאליו אנחנו צריכים להתקדם. אבל עד שנגיע למקום הזה, הכלי הזה של מקלטים לנשים מוכות הוא כלי חשוב וחיוני, ואת הכלי הזה צריך לתפוס, כמו שהצעת החוק הזו מציעה לעשות, בתפיסה רחבה. צריך להבין שזה לא רק מענה נקודתי לאותו רגע של התקפה אלימה על האישה, שבו היא יכולה להגיע ולחסות באותו מקלט לנשים מוכות; המעבר למקלט הוא מהלך מאוד מורכב ומסובך, וגם היציאה מהמקלט והחזרה לחיים רגילים – גם היא מהלך מסובך ומורכב ביותר.
ולכן התפיסה שהחוק הזה מציע: תפיסה של סל שירותים, של תוכנית טיפולית שיקומית, של דירות מעבר במקרה הצורך, היא תפיסה נכונה. מבחינה זו החוק הזה ממשיך כיוון שאנחנו עבדנו עליו וקידמנו אותו בשתי הכנסות האחרונות, ואני חושב שהוא כיוון נכון: להבין את ההגנה על הנשים המוכות כמערכת שלמה, שחוליה אחת בתוכה היא המעון לנשים מוכות, אבל חוליות אחרות צריכות לכלול את ההגנה ואת המעטפת שמקיפה את האישה הזו גם ביציאתה ובחזרתה לחיים רגילים. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; יעל כהן-פארן – לא נמצאת; עמר בר-לב – לא נמצא. מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. מובן שאני תומך בחוק הזה, אבל לא לשם כך עליתי אל הדוכן ברגעים אלה. ענייני הוא בהסדר שלכאורה, אני אומר, הושג עם אליעזר פישמן, שהוא לא פחות משערורייה, סקנדל אמיתי. פישמן, שהימר שנים רבות בכספו של הציבור – אפשר לקרוא לכל מה שקורה עכשיו גם "קריסת הרגולטורים"; אותם רגולטורים, שומרי סף, שעמדו מנגד ולא עשו את עבודתם באותן שנים שבהן פישמן עשה ככל העולה על רוחו במיליארדי השקלים שהבנקים העמידו לרשותו – כספי ציבור, כספי הפנסיה והביטחונות של אזרחי מדינת ישראל.
ההסדר הזה הוא בעייתי. הוא מדאיג. הוא מקומם. הוא מכעיס. הייתכן בכלל שבמסגרת ההסכם יאסרו על רשות המסים לחקור אותו? מה קרה? היכן הכספים? גם לה הוא חייב הרי 200 מיליון שקל.
אתם יודעים, בדרך הנה שמעתי ברשת ב' איזו הברקה של אחד המאזינים: בואו נחבר 600,000 אזרחים שחייבים כסף לבנקים ונעשה מהם פישמן בינוני – 15,000 שקלים כל אחד. האם גם אז ייענו הבנקים להסדר החוב של אותם 600,000 אזרחים? התשובה היא כמובן לא. ההתנהלות הכושלת של פישמן מזעזעת את המשק הישראלי ובעלת השפעות קשות ומרחיקות לכת על הכלכלה הישראלית ועל כספי החוסכים – הציבור העובד, שכעת נדרש לשאת בעול הכישלון העצום והחיים הרהבתניים של פישמן ומשפחתו. ואנחנו דורשים תשובות מהרגולטורים וממנכ"לי הבנקים ומהדירקטורים, וגם מאתנו פה, חברי הכנסת והמחוקקים: הייתכן שיש כדבר הזה?
הגשתי לפני כמה חודשים את חוק אות הקלון הכלכלי. איש בעל נכסים, שיש ברשותו כמה חברות ועושה באחת החברות תספורת גדולה מאוד על חשבון הציבור, יכול לשלם את הכסף מהחברות האחרות. החוק הזה לא עבר. הייתכן? זה נשמע לכם נורמלי שלא יהיה אות קלון כלכלי על אותו בעל מניות או בעל חברה ששלח ידו בכספי הציבור? חברים, זהו מקרה של אדם בודד – בודד – שיצר נזק כלכלי עצום שאין דומה לו מאז קום המדינה.
הקמנו את ועדת אנדורן לבחינת סוגיית הסדרי החוב, התספורות, במטרה להעלים אותם מעולמנו. הוועדה הגישה את המסקנות ב-2014, לפיד הורה להפוך את המסקנות לחוק. לצערי, הממשלה התפרקה והחוק הזה לא עבר. זה הזמן להעביר את החוק הזה, כי דמוקרטיה – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – ככל שהיא תהיה, לא יכולה לסבול אנשים שמבצעים נזק כלכלי כמו פישמן.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. יחיאל חיליק בר – לא נמצא; אמיר אוחנה – לא נמצא. מרב מיכאלי?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
כן – – –
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה. בואי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני שוב נזקקת לפלאפון שלי, זה לא נעים.
היו"ר מאיר כהן:
חברת הכנסת מיכאלי, זה ברח לך. בבקשה, שלוש דקות.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני. הסיבה שאני גוררת את הפלאפון שלי, מה שאני לא אוהבת לעשות, וגוררת אותו עד הלום, זה שאני רוצה רגע לחפש את המספרים. אני כבר לא מדברת על זה שהבוקר קראנו את הנתונים של 59 נשים בזנות שמתו, וכולן מכורות לסמים, וכמה הנתונים האלה קשים. אבל אני לא מוצאת את זה – גרוע מאוד.
טוב, אדוני, א. אני רוצה לברך כמובן על הצעת החוק, ולשבח, ולהודות לחברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, שהביאה אותה אלינו. אבל אני רוצה, ברשותך, אדוני, לדבר על רבע מיליארד שקלים שהוקצו בתקציב האחרון לחמש שנים – רבע מיליארד שקלים, 250 מיליון שקלים – שהוקצו למשרד לביטחון הפנים לטיפול בבעיה של אלימות כלפי נשים וילדות וילדים במשפחה, ולא נעשה בהם כלום. לא זאת בלבד שלא יושמו מהם מסקנות הוועדה שהממשלה עצמה הקימה, שאמרה שהפתרון הכי משמעותי לטיפול בבעיה הזאת של אלימות כלפי נשים וילדות וילדים במשפחה הוא להקים מקלטים – לא לנשים, כי לא הן אלה שצריכות לברוח מהבית כשהגבר מכה, אלא מקלטים ומעונות לגברים אלימים – בשביל לעסוק בשיקום שלהם, בשביל לעסוק בבדיקת חייו ונפשו של אדם, לראות מה מביא אותו להיות אדם אלים, שהורס את חיי הקרובות והקרובים לו ביותר ומנצל את הכוח שיש לו כדי באמת להרוס להם את החיים. להוציא אותו אבא ובן זוג תורם ואדם תורם לחברה, ואדם שבונה את חיי משפחתו במקום לחרב ולהרוס את חיי משפחתו. רבע מיליארד שקל, המון המון המון כסף.
עכשיו, לא זאת בלבד שלא נבנו ולא נבנים המקלטים האלה, אדוני, חברי, חברותי חברות הכנסת, אלא שגם לא ניתנים תקציבים למקלטים לנשים מוכות, שהם בינתיים המעט של המעט של המעט שאנחנו מספקות ומספקים בהם – וצריך להגיד שאת רובם מפעילות כמובן עמותות – לא ניתנים להם תקציבים, וחלקם עומדים, שוב, על סף סגירה. ואני אומרת "שוב", משום שאלה חיים שלמים של נשים במצבי אלימות קשים ביותר, שמוצאות את עצמן מגיעות למקלטים, שהם מוצאים את עצמם במצב קשה ביותר, ומתקשים לעזור לנשים ולילדות ולילדים האלה. רבע מיליארד שקל, חברי וחברותי, שנמצאים בידי השר לביטחון הפנים ולא מנוצלים.
אז ביום הזה שבו כנסת ישראל עושה משהו חשוב למען הנשים האלה שסובלות מאלימות, צריך להגיד שאפשר לעשות וחייבות וחייבים לעשות כל כך הרבה יותר, ואפשר. אז אולי כדאי סוף-סוף, חברי, חברותי בממשלת ישראל, שתעשו את זה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה לך.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת קורן, בבקשה.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברתי זהבה גלאון על החוק החשוב ועל מקורות המימון שהשגת. חוק חשוב ביותר, ואנחנו מראים כמה הכנסת הזאת חברתית ועושה הרבה מעשים טובים, ומעבירה חוקים למען נשים, למען אוכלוסיות מוחלשות, ואנחנו צריכים להמשיך בדרך הזו.
אני רוצה לציין את רוח נשית – ארגון שתומך בנשים; הוא תומך בנשים לא רק בעניין של המצוקה ונותן להן סיוע נפשי, אלא הוא גם מלמד אותן איך להתחיל את החיים מחדש, וזה דבר מאוד מאוד חשוב. ככל שנמצא סיוע, אבל לא נלמד את הנשים הללו להאמין קודם כול בעצמן – שהן יכולות ומסוגלות לחיות ולכלכל את הילדים שלהן ולהמשיך לחיות גם אחרי המשבר שהן חוו; להחזיר להן את האמון הזה שהן יכולות ומסוגלות, כי בדרך כלל אחרי שהן חוות התעללות קשה הן כבר לא מאמינות בעצמן, הן כבר חושבות שהעולם נסגר והן לא תוכלנה לעשות שום דבר. ולכן מה שעושה העמותה רוח נשית – היא מספקת להן גם את ההעצמה הנשית שלהן, גם את ההעצמה העצמית, ומעניקה להן מקצוע. ואני רוצה לברך אותם שימשיכו ושיפעלו, ושלא יהיו לנו יותר מקרים נוספים של התעללות.
אני רוצה להעלות כאן עוד נושא. יש נשים שכבר התגרשו והגירושים הלכו פחות או יותר בסדר, ונפסקו להן דמי מזונות; אבל מה? דמי המזונות לא מגיעים כל חודש. כשהן פונות לביטוח לאומי, לפעמים ביטוח לאומי נכנס בנעליו של הבעל ומשלם להן את דמי המזונות, אבל מה, אם הן הולכות לעבוד, ביטוח לאומי מוסיף לשכר של העבודה שלהן את דמי המזונות. מה שקורה, אפוא, שהן עוד משלמות לביטוח לאומי, או שהן לא יוצאות בכלל לעבודה כי לא שווה להן, לא נשאר להן שום דבר.
אנחנו צריכים לחשוב על דמי המזונות – זה כסף שהבעל משלם בחלקו לגידול הילדים ולא הכנסה נוספת של הנשים. להפך, אנחנו צריכים לתמוך באימהות חד-הוריות, על מנת שהן תוכלנה להביא משכורת, ושתהיה אפילו בשכר הממוצע במשק ולא רק בשכר המינימום, על מנת שהן תוכלנה לחדש את החיים שלהן. וכאן אני קוראת לחברותי חברות הכנסת: גם בנושא המזונות, בואו נעשה שינוי ונסייע לאימהות החד-הוריות. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. תודה רבה. מנחם אליעזר מוזס, בבקשה – לא נמצא. קסניה סבטלובה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים האלה אנחנו מציינים 50 שנים למלחמת ששת הימים. אז, לפני 50 שנים מדינת ישראל, המדינה היחידה של העם היהודי, הגיעה להישג מדהים, הגיעה לניצחון מזהיר, ניצחון במלחמה שלא הייתה מלחמת ברירה אלא מלחמת קיום ממש.
יש דברים שידענו עוד קודם, אבל עכשיו נחשפים הארכיונים ואנחנו מקבלים לידינו מסמכים ממשיים עם תוכניות של אותם האויבים שלנו שלחמו בנו, גם מצרים וגם ירדן, ואלה היו תוכניות של השמדה של העם היושב בציון, העם היושב כאן בישראל. בזכות התעוזה, בזכות הכישרון, בזכות החיילים הגיבורים שלנו, בזכות המפקדים שלהם, אנחנו כאן ואנחנו חיים.
אבל יחד עם זאת, המלחמה ההיא, שהתחילה אז לפני 50 שנים, טרם הסתיימה. לאחר תום הקרבות קיבלנו לידינו קלפי מיקוח מצוינים, שהיו אמורים לאפשר לנו להגיע להסדר בבוא הזמן, הסדר שהיה מאפשר למדינת ישראל לעצב בסופו של דבר גבולות בטוחים; להגיע למצב שבו אנחנו חיים את החיים שלנו בירושלים בלי שאנחנו חוששים מירי צלפים, ועוברים ברחובות העיר הזאת, העיר הנצחית, הבירה הנצחית של ישראל ושל העם היהודי; וכמובן, לשמור על הרוב הדמוגרפי במדינה שלנו, מדינת העם היהודי.
לצערנו, המשיחיות המסוכנת, שהייתה מהולה בבצע אדמה ובצע כסף, לא נתנה לתוכניות האלה להתממש. בשטחים שנכבשו אז, ב-1967 – וכן, במונחים האלה השתמשו גם אבי האומה, דוד בן-גוריון, ויגאל אלון, יצחק רבין ומשה דיין – נבנו הרבה מאוד התנחלויות. את חלק הארי של ההתנחלויות האלה עדיין אפשר לספח למדינת ישראל; עדיין אפשר להחיל עליהן ריבונות.
לאחר שנגיע להסדר עם השכנים שלנו, אנחנו נוכל באמת לנשום את האוויר הנקי והמלא של מדינת ישראל בארץ ישראל, בלי שנצטרך לשלוט בעם אחר. שליטה בעם אחר מביאה אותנו יותר ויותר עמוק לתוך הביצה הטובענית הזאת, שבסופה יש רק מוצא אחד – המוצא הזה הוא קטסטרופה. זה מאיים על המשך הקיום היהודי במדינת ישראל; זה מאיים על הביטחון שלנו, קודם כול; זה מאיים על המשך קיומה של מדינת ישראל עצמה.
אבל אנחנו עדיין לא הגענו לשם, עדיין לא הגענו לקצה הדרך. אנחנו עדיין נמצאים במצב שבו אנחנו יכולים וצריכים לפעול לעצב את הגבולות הבטוחים, לשמור על העליונות הצבאית, למרות המענקים והמתנות הגדולות שמעניקים פה למדינות ערביות האמריקנים – ובין היתר הנשיא טראמפ – כדי שנוכל לדעת שהבירה שלנו היא הבירה שלנו לעד; כדי שאנחנו נוכל להבטיח את אותו ביטחון מיוחל, וכן – גם את השלום – לילדים ולנכדים שלנו, במדינת ישראל – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – בגבולות בטוחים ומוכרים על ידי העולם. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת דוד אמסלם – לא נמצא; איתן ברושי – לא נמצא. מיכאל מלכיאלי.
סתם הערה – החוק החשוב הזה ראוי שידברו רק עליו.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, השרה, נדמה לי שהדברים מכוונים לשר הביטחון, שהיה כאן קודם. לא הצלחנו לתפוס אותו בזמן.
היו"ר מאיר כהן:
הוא עמד פה שעה שלמה ודיבר וענה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
נכון. ביתר עילית, עיר ואם בישראל, מונה כ-52,000 תושבים, העיר השנייה בגודלה ביהודה ושומרון, מותקפת השכם והערב ואין פוצה פה ומצפצף. תושבי העיר ומבקריה, ואנוכי ביניהם, בתקופה האחרונה נוסעים מדי יום בכביש 375, שנקרא עוקף חוסאן, ציר שמהווה עורק ראשי ויחיד עבורם – זה הכביש היחיד שמוביל לעיר ביתר ומהעיר ביתר לירושלים, לתל אביב ולשאר חלקי הארץ.
התושבים מתמודדים מדי יום עם טרור, פשוטו כמשמעו. בתפריט: בלוקים, בקת"בים, שמן על הכביש ושאר מטעמים. יום-יום, בוקר, צהריים וערב, יש שם כחמישה קילומטרים שאנשים מפחדים לנסוע בהם. אני לא מדבר על שעות הלילה המאוחרות, אלא אפילו בשעות היום.
ההגדרות הרווחות והכינויים שאנחנו שומעים בכלי התקשורת: יידויי אבנים פה ושם, טרור בודדים, מעשי קונדס – כבר לא רלוונטיים. אנשים מפחדים לנסוע שם, אנשים מפחדים לצאת מהבית, אנשים מפחדים לצאת למקום העבודה, ילדים חיים בפחדים. רוצים לצאת בלילה לשמחות, לחתונות, לאירועים – אנשים נמנעים מלצאת מהבית שלהם. נדרש מענה מיידי ממשרד הביטחון. יש כבר קורבנות בנפש – ולא רק בנפש; אנשים פגועים, ולא מספרים לנו עליהם.
לפני כארבעה חודשים פניתי לשר הביטחון בקריאה דחופה לפעול ולהשיב את הסדר על כנו ואת תחושת הביטחון, אשר כל כך נפגעה, לכ-60,000 תושבים, אבל עד עכשיו לא קיבלתי מענה. נמצא אתנו גם סגן שר הביטחון, ואני מקווה ומייחל שהוא יעביר את הדברים לשר.
אירועי הטרור נמשכים כרגיל, ולא כאירוע בודד; נמשכים כרגיל זריקות אבנים, שמן על הכביש, ובחסדי שמים מספר הנפגעים קטן – אם מותר לומר קטן.
אני חוזר וקורא לידידי שר הביטחון ולסגנו, שנמצא כאן אתנו, לפעול מהר לביעור הנגע, בטרם נצטרך סתם למצוא אשמים. חבל שכל כך הרבה תושבים במדינת ישראל חוששים לצאת מביתם. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אם כן, תם סדר הדוברים. אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת.
קריאה:
– – –
היו"ר מאיר כהן:
סליחה? רועי לא רשום אצלי. בבקשה, רועי, בוא. לפנים משורת הדין, רועי, בבקשה.
רועי פולקמן (כולנו):
תודה, אדוני היושב-ראש, ממש דקה, כי חבר הכנסת מלכיאלי העלה את נושא עוקף חוסאן. גם אני קיבלתי את ההודעה על האירוע שהיה שם אתמול. יושב כאן סגן השר, וגם הוא נוסע בציר הזה הרבה, גם אני נוסע על אותו ציר לא מעט, אתמול בלילה נסעתי שם. באמת אתמול פגישה של חבר בוטלה, כי פיזרו שמן על הכביש. גם אני מתעסק בנושא הזה כשנה.
אני פונה שוב, כמובן, לסגן שר הביטחון, להיות מאוד קונקרטי, כי דיברנו על המתווה; הצבא עושה מה שהוא יכול בגזרה, אבל צריך לעשות שם מה שאני קורא לו מתווה 443, כלומר כבר עשינו; בלחץ הזה – מלכיאלי בטח מכיר – הותקנו פנסים לאורך הציר, צריך להתקין שם מצלמות, ובכמה נקודות עוד גדרות, והדבר הזה יכול להיפתר.
ההחלטה צריכה להתקבל מחר, כיוון שמה שנפגע באופן חסר תקנה זה תחושת הביטחון. תודה לאל, עוד אין שם פיגועי ירי ודברים יותר גרועים שיש בציר 60, אבל אנשים לא נוסעים שם. אשתי, לצורך העניין, לא תיסע בציר הזה רוב שעות היום. יש שם היום 50,000 תושבים שלא יכולים לנסוע בציר הזה, והדבר גורם נזקים אדירים לתחבורה בגזרה.
אנחנו צועקים על הנושא הזה כבר כשנה וחצי. כבר קיימנו על זה דיונים בכנסת, כבר קיימנו דיונים מיוחדים עם הצבא, המח"ט מכיר את הנושא. יש פתרון, יודעים מהו – צריך לעשות את זה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הנושא. הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון מס' 2) (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017, קריאה ראשונה. בבקשה, מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון מס' 2) (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת אליך, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. מברוכּ.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, אדוני.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת מרב מיכאלי בנושא: פינוי שגרירות ישראל במצרים; מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת רועי פולקמן ויעקב אשר בנושא: אסדרת פעילות הדואר במסירת דואר בין-לאומי. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 8) (פעולות אבטחה ימית), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1134); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מאיר כהן:
אם כן אנחנו חוזרים להצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 8) (פעולות אבטחה ימית), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון אלי בן-דהן.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק הממשלתית להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 8) (פעולות אבטחה ימית), התשע"ז–2017. עניינה של הצעת החוק בהקניית סמכות לצה"ל ולחיל הים לתת הנחיות לפעולות אבטחה ימית של החברות הפעילות בשוק הגז הטבעי ובנפט, באזור הכלכלי הבלעדי.
החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים מסדיר את ההנחיה הביטחונית בכל הקשור לאבטחה פיזית, אבטחת מידע, אבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות של גופים ומתקנים שיש אינטרס ביטחוני באבטחת פעילותם. החוק קובע כי גוף המנוי באחת התוספות לחוק ימנה ממונה ביטחון, גורם מקצועי מוסמך לביצוע פעולות אבטחה כהגדרתן בחוק – –
היו"ר מאיר כהן:
חברים, אנשי המחנה הציוני, מרעיש אצלכם. בבקשה.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
– – וכי ביחס לכל אחד מהגופים המנויים בתוספות יהיה קצין מוסמך שרשאי לתת הנחיות מקצועיות בכל הקשור לפעולות האבטחה בגופים המנויים בה.
לפי החוק הקיים, רק לשב"כ, למשטרת ישראל, לממונה על הביטחון במערכת הביטחון ולרשות הסייבר יש סמכויות הנחיה לגופים, כל אחד בתחומו, בהתאם לחלוקת הגופים המונחים באחריותו כפי שנקבעה בחוק.
צה"ל, בחוק הקיים היום, אינו מופיע כגוף מנחה ביטחוני, וכאן נדרש התיקון. התיקון המוצע נועד להסדיר את סמכויותיו של צה"ל כגורם המוסמך לתת הנחיות מקצועיות בדבר אבטחת המתקנים הימיים של הגופים המבצעים פעולות שונות במאגרי הגז והנפט המצויים במים הטריטוריאליים של מדינת ישראל ובמדף היבשתי שלה.
גילוי המאגרים והמשך פעילותם של המתקנים הימיים הם בעלי חשיבות כלכלית אסטרטגית גדולה למדינת ישראל. חשיבות אסטרטגית זו אף באה לידי ביטוי בשתי החלטות של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, אשר הטילה על צה"ל את האחריות לתת הנחיות בכל הקשור לאופן האבטחה של גופים שונים במרחב הימי. באותה החלטה נקבע שצבא ההגנה לישראל יהיה הגורם המוסמך בכל הקשור לביטחון המתקנים המצויים באזורים אלו ומופעלים על ידי תאגידים פרטיים ישראליים ובין-לאומיים אשר קיבלו היתרים מוקדמים, רישיונות וחזקות לחיפוש והפקה של גז ונפט.
הצעת החוק שלפנינו מיישמת את האמור בהחלטות אלו. על כן מוצע להוסיף את צה"ל כגוף מנחה המוסמך לתת הוראות לביצוע פעולות אבטחה ביחס למתקנים ימיים באזורים הימיים של מדינת ישראל ולהקנות לו סמכות לתת הנחיות אבטחה מחייבות לבעלי ההיתרים, הרישיונות והחזקות האמורים, ולגופים נוספים, בדבר אופן אבטחת המתקנים הימיים.
נוסף על כך, מוצע להסדיר את הסמכות לתת הוראות ביחס למתקנים נוספים הפועלים באזור הימי של ישראל ולמפעיליהם, ובהם בעלי רישיונות מכוח חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב–2002. ההנחיות תינתנה לאחר היוועצות בממונה על ענייני הנפט או במנהל רשות הגז הטבעי.
מוצע לקבוע חובת מינוי ודרישות כשירות לממונה ביטחון, אשר משמש אחראי לארגון פעולות אבטחה ופיקוח בכל אחד מהגופים המונחים שנקבעו בתוספת החדשה לחוק, התוספת השישית. כמו כן מוצע לקבוע את מסלול ההכשרה הנדרש כתנאי למינויו של מועמד לשמש ממונה ביטחון. מסלול ההכשרה המקצועית יאושר על ידי הקצין המוסמך לאותו גוף.
בתוספת השישית מפורטים הגופים שיונחו על ידי חיל הים. מוצע כי בתוספת ייכללו בין השאר גם בעלי היתרים מוקדמים, רישיונות וחזקות כהגדרתם בחוק הנפט, אשר יש להם או שהם מפעילים מתקן ימי, לעניין אותו מתקן ימי בלבד; בעלי רישיונות, כהגדרתם בחוק משק הגז הטבעי, אשר יש להם או שהם מפעילים מתקן ימי, לעניין אותו מתקן ימי בלבד; חברת נמל כהגדרתה בחוק רשות הספנות והנמלים, חברת החשמל, וגופים נוספים.
סיכומו של דבר, אני מבקש את אישור מליאת הכנסת להצעת החוק בקריאה ראשונה. אני מבקש כי הצעת החוק תועבר לדיון בוועדת החוץ והביטחון, מאחר שאנו עוסקים בסמכויות של צה"ל וחיל הים, ובנושא ביטחוני רגיש. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; נחמן שי – לא נמצא; חבר הכנסת גליק – לא נמצא; חברת הכנסת אבקסיס – לא נמצאת; חבר הכנסת ברושי – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא; חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; חבר הכנסת מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת פריג' – לא נמצא; חברת הכנסת השכל – לא נמצאת; חבר הכנסת בהלול – לא נמצא; חברת הכנסת סויד – לא נמצאת; קסניה סבטלובה – מוותרת. יעל כהן-פארן, חברת הכנסת – – –
קריאה:
– – –
היו"ר מאיר כהן:
כן, למגינת לבכם. יש לה זכות לדבר שלוש דקות. בבקשה, יעל.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, טוב, חברים, אני חושבת שמציינים מחר או משהו כזה שנה למתווה הגז, אז באופן סמלי אנחנו מאשרים היום הצעת חוק – אומנם רק בקריאה ראשונה, שקשורה בדיוק להגנת אסדות הגז.
כמובן, אין לי שום בעיה עם הצעת החוק כשלעצמה, צה"ל צריך להיות זה שמכוון את הדברים ואומר לכל הגופים לפי אילו הנחיות וקריטריונים הם צריכים לפעול כדי להגן על אסדות הגז. אבל אני רוצה להחזיר אותנו לכל האמירות הגדולות על כל הכסף שייפול עלינו מהשמים כשאנחנו נתחיל לראות את הגז יוצא מהאדמה, והקמפיינים הנפלאים שמלווים אותנו – מי שנוסע באיילון – על הגז, שמישהו רצה פעם להשאיר אותו עמוק באדמה. ומה אני אגיד לכם, גם הכספים, ברור היום לחלוטין שהם הרבה הרבה יותר נמוכים, כי היצוא הוא לא מה שחשבנו, ואם זה יקרה בכלל, כמה כבר נקבל ממנו? המחירים בחו"ל הם יותר נמוכים ממה שאנחנו קונים פה – ממחירי הגז של המונופול שלנו כאן בארץ. אנחנו משלמים יותר ממה שמשלמים עליו בחו"ל, גז נוזלי.
אז היצוא, בואו לא נבנה עליו, וכל המסים על הגז, שאנחנו משלמים פה ומממנים את המסים האלה, גם נראה אותם בעוד קרוב לעשור, או במקרה הטוב שש, שבע שנים. וגם אם נראה אותם, הרי קודם כול צריך להוציא את הכסף על הגנת האסדות. מה לעשות, זאת המציאות, אנחנו נמצאים במצב של קונפליקט מסביבנו, אנחנו לא בדיוק באזור רגוע, ואנחנו צריכים להגן על האסדות, מוצדק לגמרי, ואנחנו נוציא את הכסף הזה, קודם כול כדי להגן על האסדות.
מדובר במיליארדים. אז זה לא משנה, בהצעת החוק הזאת צה"ל מנחה, והכול בסדר גמור, אבל מי שבסוף מוציא את ההוצאה הגדולה כדי לקנות את הספינות – וגם שם יש בלגן, כמו שכולם יודעים – זה אנחנו, קופת המדינה, בהנחה שאת הכסף הזה נקבל בעתיד מהגז.
סיבכנו את עצמנו. את הגז אנחנו צריכים פה, אבל את הכסף מאיזשהם תמלוגים של הגז, אם למישהו נדמה שנקבל בעתיד, העתיד הזה רחוק מאוד. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. אנחנו ממשיכים. חברת הכנסת זנדברג – מוותרת; יוסי יונה – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת גנאים –לא נמצא; חבר הכנסת זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת שמולי – מוותר; חברת הכנסת סלימאן –לא נמצאת; חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת חסון – לא נמצא; חברת הכנסת רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת אבו מערוף – לא נמצא.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
למה לא נמצא?
היו"ר מאיר כהן:
סליחה, אדוני. בבקשה, שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כשאנחנו מדברים על קפיטליזם חזירי, זאת אחת הצורות של הקפיטליזם החזירי: מצאו גז, במקום שזה יהיה לטובת האזרחים, לרווחה של האזרחים, עוד רוצים שהאזרח יגן על הגז, לטובת הקפיטליסטים שמייצרים את הגז, תחת הכותרת: לשמור על הגז. בסדר, לשמור – אז בעל העסק, בעל הגז עצמו, חברות הענק, הן ישמרו על עצמן וישמרו על הגז הזה, לא על חשבון האזרח, ולא על חשבון הקופה של המדינה.
לא מספיק שמרוויחים מיליארדים וגובים מיליארדים – ודיברנו הרבה על הגז, על מתווה הגז, כי היו הרבה הרבה ויכוחים, וכל מה שהיה; חוקים, לא חוקים, ראש הממשלה התפטר, לא התפטר, שינה חוקים, שינה כל מיני דברים – לא חוקתיים, כדי שמתווה הגז יעבור, ועכשיו גם רוצים שהאזרח הפשוט ישלם עבור השמירה על הגז הזה, מכיסו שלו.
לכן, החוק הזה נועד להגיד לאזרח: אתה קורבן, ואתה חייב לשלם. אני חושב שהחוק הזה בצורתו לא נכון ולא צודק, ואנחנו מתנגדים לו.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת סעדי – לא נמצא; חבר הכנסת אבו עראר – לא נמצא; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת אמסלם – לא נמצא; חבר הכנסת מלכיאלי – מוותר.
אם כן, אנחנו עוברים ברשותכם להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 8) (פעולות אבטחה ימית), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה, בבקשה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 8) (פעולות אבטחה ימית), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
16 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, החוק עבר בקריאה ראשונה ויעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה – הצעת החוק, בקריאה ראשונה, עברה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, יום שלישי, י"ב בסיוון התשע"ז, 6 ביוני 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:40.