דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ט
ישיבה רל"ח
הישיבה המאתיים-ושלושים-ושמונה של הכנסת העשרים
יום רביעי, י"ג בסיוון התשע"ז (7 ביוני 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
שאילתות דחופות 5
343. המלצות לבחינת תקצוב המקלטים לנשים מוכות 6
יגאל גואטה (ש"ס): 6
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 6
נחמן שי (המחנה הציוני): 8
אורי מקלב (יהדות התורה): 9
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 10
349. האסון התחבורתי והתכנוני הצפוי בכפר סירקין 15
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 15
סגן שר האוצר יצחק כהן: 16
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 16
יעקב אשר (יהדות התורה): 17
סגן שר האוצר יצחק כהן: 18
346. עיכוב בהעברת תמיכות להפקות באמהרית ובטיגרית 19
אברהם נגוסה (הליכוד): 19
שר התקשורת איוב קרא: 19
348. ועדת המנכ"לים לענייני המאבק בתאונות הדרכים 20
יעקב פרי (יש עתיד): 20
שר התיירות יריב לוין: 21
350. אפליה בהפעלת סמכות חריגה לפיצוי בין אירוע דומא לחייל 23
אמיר אוחנה (הליכוד): 23
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 23
347. מצוקת הטסטים והצורך במציאת פתרון עד שתיכנס ההפרטה ב-2018 27
יפעת שאשא ביטון (כולנו): 27
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 27
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 29
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 30
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה ביום שבו מתקיימות בחירות מקדימות במפלגה שבה חבר העובד), התשע"ו–2017 33
דוד ביטן (הליכוד): 33
שר החינוך נפתלי בנט: 34
מאיר כהן (יש עתיד): 35
ברכת יושב-ראש הכנסת לנשיא האספה הלאומית של הרפובליקה של סלובניה 37
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 37
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה ביום שבו מתקיימות בחירות מקדימות במפלגה שבה חבר העובד), התשע"ז–2017 39
הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – פיקוח הכנסת על מינוי ראש המטה לביטחון לאומי), התשע"ז–2017 39
יעקב פרי (יש עתיד): 40
שר התיירות יריב לוין: 43
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 59
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 59
הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – ועדת חריגים), התשע"ז–2016 60
רויטל סויד (המחנה הציוני): 61
דוד ביטן (הליכוד): 66
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול חובת ההתייצבות בפני ועדות רפואיות), התשע"ז–2017 67
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 67
הצעה לסדר-היום 70
הדוח השנתי על מצב העישון בישראל 70
יעל גרמן (יש עתיד): 70
יהודה גליק (הליכוד): 72
שר הבריאות יעקב ליצמן: 73
אורן אסף חזן (הליכוד): 77
הצעות לסדר-היום 79
עלייה במספר נפגעי תאונות הדרכים 79
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 79
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 80
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 85
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 85
הצעות לסדר-היום 86
תאגיד השידור הציבורי החדש לא נותן במה לגיוון החברתי והתרבותי בישראל בהיעדר עיתונאים ומגישים ערבים, דוברי רוסית ואמהרית וממוצא מזרחי 86
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 87
יגאל גואטה (ש"ס): 88
שר התקשורת איוב קרא: 92
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 94
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 95
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 95
הצעות לסדר-היום 96
מעורבות אמבולנס פלסטיני בניסיון לינץ' בחווארה 96
יהודה גליק (הליכוד): 96
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 98
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 99
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום י"ג בסיוון תשע"ז, 7 ביוני 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הודעת שר החינוך, חבר הכנסת נפתלי בנט, על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עליזה לביא, מירב בן ארי, אראל מרגלית ועודד פורר בנושא: ירידה במספר הלומדים לתואר הראשון; הודעת שר החינוך, חבר הכנסת נפתלי בנט, על מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, בצלאל סמוטריץ, ענת ברקו, מיכאל מלכיאלי ואלי כהן בנושא: הטרדות מיניות ביישובים מעורבים.
עוד הונחה הודעת שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן, על מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכסת מירב בן ארי, עליזה לביא, רויטל סויד, אחמד טיבי, מיכל רוזין ואורן אסף חזן בנושא: מצוקת הרופאים המתמחים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
שאילתות דחופות
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת חיים כץ, לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 343, מאת חבר הכנסת יגאל גואטה. נושא השאילתה: המלצות הצוות לבחינת תקצוב המקלטים לנשים מוכות. אני כבר מודיע שאם חברי הכנסת נחמן שי ועבדאללה אבו מערוף יהיו באולם, הם יקבלו זכות לשאלה נוספת, כי הגישו שאילתה בנושא דומה. בבקשה, חבר הכנסת גואטה, גש למיקרופון וקרא את נוסח השאילתה.
343. המלצות לבחינת תקצוב המקלטים לנשים מוכות
יגאל גואטה (ש"ס):
כבוד השר, 14 מקלטים לנשים מוכות ובהם 1,800 נשים וילדים מתקשים לשרוד, אף שמשרדך העלה את הסיוע להם. צוות שהוקם לפני שנה לבחינת הגדלת התקציב טרם הגיש המלצותיו.
רצוני לשאול:
1. האם המצב ידוע?
2. אם כן – מתי תסתיים בדיקת הצוות?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת גואטה. בבקשה, אדוני השר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מטפל בתופעת האלימות במשפחה על פני כלל הרצף, ממתן מענה בקהילה ועד למענה חוץ-ביתי, באמצעות מקלטים – גם, צריך להוסיף את המילה – גם באמצעות מקלטים לטיפול בנשים נפגעות אלימות וילדיהן, שנמצאים בקצהו של הרצף. היום, כמו שאמר השואל, יש 14 מקלטים, ובהם מטופלים כ-750 נשים ועוד כ-1,000 ילדים. המקלטים האלה מופעלים על ידי עמותות שזכו במכרזים על פי חוק.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לשינויים במאפייני האוכלוסייה – נשים וילדיהן – המופנים להגנה וטיפול במקלטים. קיימת מורכבות רבה יותר של הצרכים הקיימים ושל סל השירותים הנדרש כמענה לצרכים אלו. בימים אלו נעשית עבודת מטה יסודית לבחינת התעריף הנוכחי והלימתו את הצרכים המשתנים במקלטים – מהלך אשר עשוי לקחת כמה חודשים, ולכן אני לא יודע לתת לך תשובה מתי זה יסתיים; אני לא יודע להגיד לך אם בעוד חודש או בעוד חודשיים.
עם זה, בימים אלו המשרד מקדם סל תמיכה לנשים שיצאו ממקלט לנשים מוכות, סל שיכלול, בין היתר, סבסוד הכשרה מקצועית וליווי תעסוקתי, ליווי פרטני על ידי עובד סוציאלי ועוד כיוצא בזה, נוסף על המענק הניתן כיום מכוח החוק. אני לא יודע לתת לך תשובה, אבל עובדים על זה. אני לא אגיד לך חודש – ואחר כך תגיד לי "טעית" – או חודשיים. זה בפיקוח, עובדים על זה, ואני מקווה שבעתיד הקרוב נביא לך תוצאה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
לי יש שאלה נוספת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שאלה נוספת? אין שאלה נוספת לחבר הכנסת גואטה, אבל יש שאלה נוספת לחבר הכנסת נחמן שי, וגם לחבר הכנסת אורי מקלב.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
גם לי, לא ראית אותי?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, אבל נחמן שי היה רשום מראש, ומקלב כבר נרשם. אבל את יודעת מה? תקבלי שאלה שלישית.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אדוני, אתה לארג'.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
על חשבון הברון.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני השר, כרגע אני מבין שהתקציב שהמשרד מקצה הוא רק שני שלישים מהעלות של שהייה של אישה במקלטים האלה. זה חמור, זו חרפה, אני לא יודע באיזה מילה לנקוט, שבעצם שולחת אותן לאסוף כספים ממקורות חיצוניים. אני יודע שהחברה הישראלית היא נדבנית במידה כזאת או אחרת, אבל באמת אי-אפשר להשתית שירות חברתי כל כך חשוב על תרומות כאלה. גם התקצוב – האם הוא מביא בחשבון שיש נשים עם ילדים, בלי ילדים? זה גם משנה כמובן את העלויות.
בקיצור, האם אתה מתכוון להגדיל את התקציב שמיועד לנושא הזה? אני יודע שיש לך הרבה מאוד נושאים על ראשך, אתמול דיברנו על זה, אבל מה לעשות, זה המקצוע שבחרת לעסוק בו כרגע.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא המקצוע, המשרד.
נחמן שי (המחנה הציוני):
המקצוע אני מכיר, אבל המשרד שבחרת לעסוק בו, ובאמת השמיכה קצרה, אבל פה אנחנו נוגעים בתחום שהוא חיוני, והוא גם בנפשן של הנשים האלה, שאנחנו יודעים שהמקלט הזה שומר עליהן ועל בני משפחותיהם, ולפעמים מציל את חייהם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת שי. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואז השר ישיב לכולם.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, בימים אלה הסתיימה ההרשמה למעונות ולמשפחתונים. ההורים מחכים לתשובות. במציאות הקיימת כיום כל אישה שנייה תקבל תשובה שלילית, ויש מקומות שלא רק כל אישה שנייה, אלא על כל אישה אחת שתקבל תשובה חיובית, שתי נשים יקבלו תשובה שלילית.
ההשקעה שלכם מאז נכנסת לנושא המעונות באמת מורגשת בשטח, אבל מעונות זה תהליך ארוך מאוד, ואין הקומץ משביע את הארי. משפחתונים זה דבר שהוא ישים מיידית; יש – אני יכול להגיד – אלפי בעלות משפחתון שהוכשרו לכך וגם אושרו המקומות שלהן להפעיל את המשפחתון באופן מיידי. הבעיה היא תקציבית. התקציב הוא לא כל כך גדול, הוא לא כמו המיליונים שעולה להקים מעונות. משפחתון זה מסגרת אלטרנטיבית טובה, הרבה פעמים גם טובה מאוד.
מה שקורה, היום לנשים קשה מאוד להתמודד עם חוסר מסגרות לילדים בזמן שהן רוצות לצאת לעבודה, ויוצאות לעבודה. האלטרנטיבה היא מקומות פרטיים, שהם מאוד מאוד יקרים, וגם לא נותנים את המענה האיכותי, החינוכי, שנותנים המשפחתונים והמעונות של משרד הרווחה שברשותך. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
זה לא אותו נושא, אבל אני אשמח לענות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
השר מכיר. אם זה נושא אחר, אתה יכול לבחור שלא לענות במקום.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני אשמח לענות. אשמח לענות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, גברתי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש, במיוחד על הג'סטה.
אני דווקא בנושא המקורי. אדוני השר, פורסם לאחרונה שתקציב שדווקא לא נמצא באחריות משרדך, אלא באחריות המשרד לביטחון פנים, אבל תקציב אדיר של רבע מיליארד שקל לחמש שנים, שנועד לטפל בדיוק בתופעה הזאת, של אלימות של גברים כלפי הנשים, הילדות והילדים שלהם, לא ממומש.
שאל חברי חבר הכנסת גואטה מתי יהיו התוצאות של הוועדה במשרד שלך, אבל יש ועדה שכבר ישבה, וכבר הגישה המלצות, וההמלצות הן להקים בראש ובראשונה מרכזי שיקום לגברים אלימים, בשביל לנסות שיהיו לנו פחות נשים מוכות וילדות וילדים נפגעי אלימות להתמודד אתם.
שאלתי אליך – קודם כול צריך להגיד שהפרסום היה שהתקציב הזה איננו – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
פרסום איפה?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
לדעתי בעיתון הארץ, אנחנו נשלח לך את כל הפרטים. אני יודעת שהתקשורת חשודה בזה, אבל כמו שאמרתי, לא משרדך הוא זה, אבל בכל זאת זה נושא שגם למשרדך יש נגיעה משמעותית מאוד בו.
לפי הפרסום, הדוח הזה איננו מיושם כלל וכלל, והתקציב איננו מנוצל. והחשיבות, באמת, החשיבות בסוויץ' הזה, המחשבתי, שאנחנו חייבות וחייבים לעשות, ולעבור להשקיע כספים בשיקום הגברים האלימים, כדי שבאמת הפגיעה תלך ותצטמצם. שאלתי: האם יש למשרד הרווחה דרך, אולי לעשות איזשהו שיתוף פעולה עם המשרד לביטחון פנים, כדי לקדם את הסוגיה הזאת, במיוחד כשהתקציב, על פניו, כבר נמצא?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת מיכאלי. בבקשה, אדוני השר.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אני אשיב גם לחבר הכנסת נחמן שי וגם לחברת הכנסת מרב מיכאלי בעניין התקציב. אז מה לעשות, במלחמה על התקציב אנחנו יודעים להביא את מה שיש לנו, ואנחנו צריכים את התקציב הזה לקחת ולראות – קודם כול אנחנו צריכים לנצל אותו, כי כל מה שאנחנו לא מנצלים חוזר לאוצר.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
זה מה שאני אומרת לך.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
ואללה, שמעתי את שאלתך בקשב רב, וכל מה שאנחנו לא מנצלים חוזר לאוצר. אמר חבר הכנסת נחמן שי שהשמיכה קצרה, ואנחנו צריכים לבדוק – לצערי, כי אני לא מקבל את כל מה שאני צריך ואת כל מה שאני מבקש – איפה הנצילות על כל שקל יותר גבוהה, איפה אני מציל יותר, איפה אני מקבל יותר תמורה לשקל, ואני יודע שבאזורים אחרים משלמים מחיר כי אין לי מספיק כסף.
יחד עם זה, יש שיתוף פעולה עם המשרד לביטחון פנים, נקבעו גם פגישות, אני מקווה שנביא תוצאות, אבל יש בעיית תקציב. יש, כמו שאמרתי לגואטה, ועדה שעובדת, אני מקווה שהיא תסיים את עבודתה ונראה איפה אנחנו חיים.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אז כאמור – – – על פניו יש 250 מיליון שקל שאדוני יכול לעזור – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
שמעתי. שמעתי. אני לא אתן לך תשובות שהן לא מבוססות – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
מאה אחוז.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
לא אתן לך תשובות שהן לא מבוססות ואחר כך תבואי ותגידי לי: תשמע. אבל בואי תשמעי על המעונות. שאל אורי מקלב, ואני עונה לך על נושא המעונות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
מה יהיה עם התקציב?
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
אנחנו חוזרים לתקציב.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אוקיי.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
השנה היה תקציב דו-שנתי, 2018-2017. מאז שנכנסתי לתפקידי וקיבלתי את האחריות למעונות נוספו כ-12,000 מקומות. זה סדר הגודל שנוספו – 12,000 מקומות, זאת אומרת בערך 180 מעונות קיבלו סמלים שלא היו. 180 מעונות חדשים.
פעם ראשונה – פעם ראשונה שבינואר 2017 קיבלו 108 הרשאות למעונות חדשים לשנת 2017. 108, שזה בערך עוד 8,000 מקומות, קיבלו הרשאות. בדרך כלל הם היו מקבלים את זה בנובמבר-דצמבר. ואז באתי לאוצר ואמרתי, תנו לי להגיש גם את ההרשאות של 2018, והם אמרו: אנחנו פוחדים, כי קצב הבנייה וקצב הלחץ שאתה עושה יכולים לגרום לנו בעיה בתזרים המזומנים.
כי הם פוחדים מתזרים המזומנים. הם אמרו: בנינו תקציב הוצאה ב-2018, ב-2017, הגשת ב-2017, כבר כל הרשויות קיבלו את ההקצאות, אלה שעמדו בתנאים, ל-2017. עכשיו אני מקווה שבשבוע הבא, עוד שבוע, אני אתן מקדמה על חשבון 2018, לפריפריה. דרך אגב, כל היישובים החרדיים קיבלו את מה שהם ביקשו ב-2017. למען האמת, אני לא רואה שם גם דרישה. אני לא רואה דרישה בחרדי ל-2018, כי – אתה יודע איך החלוקה – היא בצורה מסודרת: 45% בכללי, 25% לערבים, 15% לחרדים ו-15% לפריפריה, והחלוקה היא קשיחה, אין זליגה של אחד מימין לשמאל. אין זליגה.
ונכון שזה לא נוגע למשפחתונים. משפחתונים – אני חושב שאתה צריך לפנות קצת יותר ליושב-ראש ועדת הכספים. אתה צריך לפנות ליושב-ראש ועדת הכספים, כי יש בעיה במגזר החרדי עם המעונות. זה שטחים, צפיפות אוכלוסייה. יחד עם זה, הם בונים. לצערי, הייתי צריך להחזיר גם מעונות שהם ביקשו הרשאות והם לא בנו, אבל אני מקווה שעכשיו אנחנו במעקב צמוד וייבנו מעונות, אבל 12,000 מקומות חדשים ב-180 – 178–180 סמלים חדשים למעונות ניתנו בשמונת החודשים האחרונים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
נוספו 12,000.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
מקומות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
מקומות, זאת אומרת 12,000 נשים נוספות – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
כן.
אורי מקלב (יהדות התורה):
במקום המגזר – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
נראה לי אוכלוסייה עצומה.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
נכון.
אורי מקלב (יהדות התורה):
עדיין יש מחסור.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
נכון, 180 מעונות. כשאני נכנסתי לתפקיד – ואני מדבר על מעונות שהתחילו להיבנות ב-2014, מ-309 מעונות שהיו בתהליך – אני רוצה לספר לך איך העסק עבד; ראיתי שהיום קצר, אז בוא אני אספר לך קצת: כשקיבלתי את 2017 ו-2018 סיכמתי עם האוצר שכל מה שלא נבנה מ-309 מעונות, הכסף יחזור לאוצר. ואז אני מסתכל ואני רואה ש-23 מעונות הצליחו להיבנות. אני מצלצל לראש עיריית חיפה, יונה יהב, ואני אומר לו: תגיד לי, יש לך תשעה מעונות, למה לא בנית אותם? הוא כותב לי – מסתלבט עלי, שולח לי תמונות בווטסאפ ואומר: תראה, חמישה מהם עובדים. אני חוזר אליו ואומר לו: תפטר את גברת זאת וזאת, הוא שואל: למה שאני אפטר אותה? אמרתי לו: כי היא לא ביקשה את הכסף. אתה ביקשת ממני מעונות, קיבלת הרשאה, יש לך אבני דרך.
נחמן שי (המחנה הציוני):
הוא מממן את המעונות – – –
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:
הוא עשה אותם כאילו פרטיים. אמרתי לו: תגיד לי, אתה עושה צחוק? ביקשת הרשאה, המעונות, חמישה מהם עובדים. דרך אגב, שניים לקחנו לו, כי הוא לא עשה, אבל חמישה עובדים, שזה סדר גודל של 20 מיליון שקלים, הוא לא לקח את הכסף. הוא – אני לא רוצה, תשאל אותו אם אתה מכיר אותו – הוא צלצל, אמר לי: תשמע, אף פעם שר לא דיבר אתי והאיר את עיני. הם הפכו להיות מעונות ציבוריים. הוא קיבל את הכסף. הם לא ביקשו. ראשי ערים קיבלו – אחד-אחד ישבתי, דיברתי עם ראש עיר, ראש עיר – 180 סמלים, זה 180 שגמרו תהליך, אני אומר לך, לשנת 2017. בדרך כלל לשנת תקציב ההקצאות היו יוצאות באוקטובר-נובמבר, ובינואר קיבלו את ההרשאות.
אני מקווה שהחלטת הממשלה בתוך שבוע תהיה הקצאות, מקדמה לפריפריה ל-2018, כי אם היו נותנים לי את 2018, עכשיו הייתי נותן את כל ההקצאות ל-2018, כי יש דרישות מלאות – יש דרישות מלאות, ומחשש שהם לא יעמדו ב-cash flow, בתזרים המזומנים שלהם, הם לא נותנים לי להוציא את ההקצאות.
אני חושב שמקלב קיבל תשובה. בוא, צריך ללחוץ קצת על חברנו גפני בוועדת כספים, והוא צריך להיות יושב-ראש ועדת כספים ויושב-ראש ועד העובדים של המשפחתונים, ואז אנחנו נביא תוצאה. תודה רבה לכם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת חיים כץ, על תשובותיו.
אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב על שאילתה דחופה מס' 349, מאת חבר הכנסת עמר בר-לב. הנושא: האסון התחבורתי והתכנוני הצפוי בכפר סירקין. חבר הכנסת בר-לב, נא לקרוא את נוסח השאילתה.
349. האסון התחבורתי והתכנוני הצפוי בכפר סירקין
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
כבודו, הממשלה אישרה בניית 4,000 יחידות דיור נוספות בכפר סירקין, ואת העברת תכנון המתחם לידי ועדת תכנון למתחמים מועדפים, מה שנקרא ותמ"לים.
רצוני לשאול:
1. מדוע הועבר הטיפול לוועדה, אף שההתנגדויות לפרויקט הן מהותיות ולא ביורוקרטיות?
2. מהי תוכנית הממשלה להתמודד עם שלל הבעיות בפרויקט?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שאילתה בנושא התכנון הצפוי בכפר סירקין. לשאלה מס' 1: חבר הכנסת עמר בר-לב: מדובר על קרקע פנויה במרכז הארץ, אזור ביקוש. באזור זה יש חשיבות רבה למציאת פתרונות דיור נוספים, כדי לספק מענה לביקושים הגבוהים למגורים במרכז הארץ. עד כאן.
מבחינת החוק, אפשר לקדם את התוכנית בערוצי התכנון השונים, ולאחר בחינת האפשרויות נבחר הוותמ"ל כמסלול המתאים לקידום התוכנית. נוסף על כך, התוכנית סותרת את תמ"מ 21/3, אשר לפיה מרבית שטח המתחם היא באזור חקלאי או נוף כפרי. כדי להתגבר על מגבלות התמ"מ, יש צורך בהעברת התוכנית לוותמ"ל.
לשאלה מס' 2: מבחינה תחבורתית, התוכנית מספקת פתרון סטטוטורי – כביש עוקף עמישב. הכביש מאפשר חיבור נוסף מדרום, של פתח תקווה וחטיבות קרקע נוספות, אשר מקודמות כיום מבחינה תכנונית לכבישים ראשיים, כגון כביש 6 וכביש 471. נוסף על כך מקודמים בימים אלה פתרונות תחבורה בסביבת התוכנית, דוגמת הרחבת כביש 40, המקודמת במסגרת תמ"א 47, ומערכת הסעת המונים לתחנת הרכבת בסגולה, אשר ישפרו את המצב באזור. אגב, כביש 40 והסעת ההמונים מקודמים במסגרת התוכנית לפינוי מחנה סירקין.
ככל שיתקדם התכנון, תספק התוכנית פתרונות לכלל החסמים והסוגיות שיעלו, דוגמת תחבורה, סביבה, מבני ציבור ראויים, שטחים ירוקים לרווחת הציבור, ביוב ועוד. לא עובדים בטור – עובדים במקביל.
עד כאן. אם יש לך שאילתה נוספת, אני אשמח.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שאלה נוספת לחבר הכנסת עמר בר-לב. שאלה נוספת גם לחבר הכנסת יעקב אשר.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
אדוני סגן השר, ראשית, תודה רבה על התשובה. אין ספק שמצוקת הדיור במדינת ישראל, בוודאי במרכז הארץ, היא נושא מרכזי, שצריך לתת עליו תשובה.
אני רק רוצה להזכיר ש-4,000 יחידות הדיור האלה הן נוסף על 12,000 יחידות דיור באזור מחנה סירקין, שאמורים לפנות אותו. אני בהחלט מברך על זה, אבל היום ידוע שפתח תקווה הפכה לפקק אחד גדול – כל התנועה מפתח תקווה, מראש העין, מהאזורים האלה – ולכן, הצורך המיידי הוא בפתרון בעיות תחבורה, למשל הרחבת הרכבת הקלה עד לאזור ההוא. אם אנשים ייסעו משם לסגולה, תהיה גם בעיה בין שם לבין סגולה, שזו אחת הבעיות העיקריות שכבר קיימות היום. הלוא אנשים שמגיעים מראש העין ונוסעים לתל אביב, חלקם הגדול עוברים דרך סגולה. לכן הבעיה היא בעיה קשה.
זה נושא שהעליתי בוועדת הפנים לפני חצי שנה, עוד לפני שהיה ידוע על 4,000 היחידות הנוספות. לא הייתה התייחסות לזה. לכן – אני בהחלט מברך על הרחבת הבנייה במדינת ישראל, אבל זה חייב לבוא, הייתי אומר, בוודאי לא בטור, אפילו אולי בדירוג מקדים, שבעיות התחבורה תיפתרנה ערב פתיחת האכלוס של האזורים האלה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, זו לא שאילתה, אני יותר מנצל את הדיון הזה לבקשה בנושא הזה. קודם כול, אני מברך על העבודה הברוכה מאוד בנושא הבנייה, גם בפריפריה וגם באזורי ביקוש, וכאן זה באמת אחד המקומות של אזורי הביקוש במרכז הארץ, ותבורכו על כך. קבינט הדיור החליט על כפר סירקין דרום-מזרח כמתחם מועדף לדיור, וזה עובר עכשיו לוותמ"ל לתכנון, ואני מברך על ההחלטה הזאת.
הבקשה שלי – בתחילת השבוע, בפגישה שהייתה לי עם יושב-ראש קבינט הדיור, אביגדור יצחקי, והצוות, העליתי דרישה, בקשה, ומובן שהיא בהתחלת הדרך, לקחת את המתחם הזה, כי אנחנו יודעים שבהקשר של בנייה עבור הציבור החרדי, שסובל ממצוקת בנייה קשה – ומי כמוך יודע אותה ומטפל בה – המקום הזה הוא מקום מתאים; הוא חלק המשכי של שכונת גני הדר בפתח תקווה, ממש המשך שלו, שכונה חרדית קיימת, זה לא רחוק מאלעד, וזה על גבולות העיר.
טעה חברי, זה לא על פתח תקווה, פתח תקווה היא חלק קטן מהתוכנית הזאת, של דרום כפר סירקין. לכן אני מבקש שאנשי המקצוע, כשזה עובר לוותמ"ל – מאחר ששכונה חרדית צריך לתכנן מראש בתדריך, ועם פרוגרמות אחרות – להביא את זה בחשבון, למקום לצביון חרדי. זה יכול להיות פתרון טוב, כי גם הציבור החרדי, אף שהוא ציבור שחלקו הגדול בסוציו-אקונומי נמוך, יש עדיין גם מעמד ביניים בציבור הזה, שרוצה במקומות הביקוש, באזורי הביקוש, באופן יחסית זול.
אני מודה לך כבר, מראש, על העבודה שתיעשה בעניין הזה. זו רק תחילת הדרך, ואני אשמח מאוד שזה יתקדם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אשר. בבקשה, אדוני סגן השר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה. לידידי חבר הכנסת עמר בר-לב – אמרתי וציינתי שעובדים במקביל גם בתכנון פתרונות תחבורתיים: דיברנו על כביש עוקף עמישב ועל חיבור נוסף מדרום; דיברנו על כביש 6, על כביש 471, כביש 40. הכול מופיע בתמ"א 47. עובדים במקביל גם על פתרונות תחבורתיים. אוקיי? אני מקווה שאתה תעקוב אחרינו. אתה מוזמן.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
ראש עיריית פתח תקווה מאוד לא מרוצה מזה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הוא צריך להיות מרוצה. הוא אמור להיות מרוצה – מטרופולין לא קטנה – – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
כשאתה אומר "עובדים במקביל", "זה יהיה בסדר", זה ה"יהיה בסדר" הישראלי הידוע.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, לא אמרתי יהיה בסדר. אמרתי – עובדים. בסדר כבר. עובדים על תכנונים במקביל לכל שאר הוועדות. לא משאירים את זה לדקה ה-90 – לא עובדים בטור. מי כמוך יודע, כמפקד סיירת מטכ"ל, שלעבוד במקביל זה הרבה יותר טוב.
שאלתו, בקשתו, של חברי הרב יעקב אשר – אכן, מטה הדיור דואג לפתרונות האלה, שדיברת עליהם. הציבור היקר הזה, מגיעים לו פתרונות, לכן נעשה הכול שיקבל את הפתרונות האלה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר האוצר על תשובותיו.
אני מתכבד להזמין את שר התקשורת, חבר הכנסת איוב קרא, להשיב על שאילתה דחופה מס' 346, מאת חבר הכנסת אברהם נגוסה. הנושא: עיכוב בהעברת תמיכות להפקות באמהרית ובטיגרית. בבקשה, אדוני יקרא את נוסח השאילתה.
346. עיכוב בהעברת תמיכות להפקות באמהרית ובטיגרית
אברהם נגוסה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, יש עיכוב בחלוקת התמיכות לשנת 2017 של מועצת הכבלים והלוויין עבור הפקות בשפות אמהרית וטיגרית.
ברצוני לשאול:
מדוע כספי התמיכות עבור ההפקות בשפות אמהרית וטיגרית טרם הועברו?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, שר התקשורת.
שר התקשורת איוב קרא:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת נגוסה, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, העברנו את השאלה למועצת הכבלים והלוויין במשרד התקשורת. המועצה, שאחראית על פי חוק להליך התמיכות, מודה כי אכן יש עיכוב בהליך חלוקת התמיכות לשידורים בהפקות מקומיות בשפות אמהרית וטיגרית לשנת 2017. הסיבה לכך היא עומס עבודה קיצוני המוטל על עובדי המועצה, שסובלת זה זמן רב ממחסור במשאבים ובכוח אדם, עומס שהוקצן בחודשים האחרונים בשל קיומו של מכרז ערוץ הכנסת.
המכרז, שלוחות הזמנים בו נקבעו בחקיקה ראשית, דרש את מרב המשאבים מהמועצה בחודשים האחרונים, כך שנושאים אחרים נדחקו לשוליים מחוסר ברירה. נוסף על כך יש לציין את התארכות תהליכי גיוס היועץ החיצוני לתמיכות בשפות האמהרית והטיגרית, הליך שאמור להיות מוסדר בימים אלה.
יושבת-ראש המועצה, ד"ר יפעת בן חי שגב, הסבירה בתשובתה על שאילתה זו, כי לדעתה המטרות של התמיכה בשידורים אלו – הן להנכיח על מסך הטלוויזיה את קהילת יוצאי אתיופיה והישגיה והן להגדיל את חשיפת הציבור הישראלי כולו לבני ובנות הקהילה – אינן מושגות במסגרת החוק הקיים, ויש לבחון חלופות לכך, תוך שינוי החקיקה בנושא.
הבעיה שעליה יושבת-ראש המועצה מצביעה היא כי החקיקה הקיימת גורמת לכך שההפקות משודרות בערוץ הכבלים ובלוויין שנמכר בתשלום נוסף, כך שהציבור הישראלי לא נחשף להפקות אלו, מאחר שהוא אינו רוכש את הערוץ, וההפקות הראויות האלה לא נצפות זולת על ידי בני הקהילה שמחליטים לקנות בתשלום נוסף, על המשמעות הכלכלית שבכך, את הערוץ שבו משודרות ההפקות שממומנות על ידי המדינה.
אני מודה לך, חבר הכנסת נגוסה, על שהעלית את הנושא החשוב הזה בפני, ואנחה את הגורמים המקצועיים להציג בפני חלופות יעילות יותר למנגנון החוקי, החל מהיום. אנחנו נעשה כך שיהיה מצב הרבה יותר טוב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. שאלה נוספת, או שקיבלת את התשובה? תודה לשר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא.
אנחנו עוברים לשאילתה מס' 348. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת ושר התיירות, חבר הכנסת יריב לוין, לענות בשם ראש הממשלה על שאילתה מאת חבר הכנסת יעקב פרי: ועדת המנכ"לים לענייני המאבק בתאונות הדרכים. בבקשה, חבר הכנסת פרי יקרא את נוסח השאילתה ונשמע את תשובת השר.
348. ועדת המנכ"לים לענייני המאבק בתאונות הדרכים
יעקב פרי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, נכבדי השר לוין, בסוף השבוע האחרון הקטל בדרכים נמשך ביתר שאת. נקבע מותם, לצערנו, של חמישה בני אדם. באוגוסט 2016 החליטה ממשלת ישראל, שכבוד השר חבר נכבד בה, על הקמת ועדת מנכ"לים לענייני המאבק בתאונות הדרכים.
ברצוני לשאול את כבוד השר:
1. כמה פעמים כבר כונסה הוועדה?
2. מתי יש איזשהו צפי, אם בכלל, שהוועדה תציג את מסקנותיה? תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת פרי. בבקשה, אדוני השר.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, חבר הכנסת פרי, תודה על העלאת הנושא, שהוא בוודאי נושא חשוב מאין כמוהו. ממשלת ישראל פועלת בכל כוחה למיגור תאונות הדרכים, תוך התמודדות עם הגידול המשמעותי במספר כלי הרכב, שמביא גם להגדלת ההסתברות להתרחשות תאונות דרכים. בכלל זה, בתקציב 2018-2017 הקצתה הממשלה סכומים גדולים, בהיקף של מיליארדי ש"ח לטובת פיתוח תשתיות הדרך וחיזוק מערך הסעת המונים, ולהגברת האכיפה, החינוך לבטיחות בדרכים והטמעת מערכות בטיחות בכלי הרכב.
נוסף על כך הקימה הממשלה את הוועדה הבין-משרדית שאליה מתייחסת השאילתה, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, במטרה לקדם צעדים המצריכים שיתופי פעולה בין-משרדיים להמשך המאבק ולחיזוק הבטיחות בדרכים. אני שמח לבשר שפעילות הוועדה עומדת לפני סיום, ובשבועות הקרובים – כך מסרו לי – תובא לאישור הממשלה הצעת החלטת ממשלה אופרטיבית על בסיס המלצותיה, ואני מקווה שיהיה בדבר כדי לסייע במאבק החשוב הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת יעקב פרי.
יעקב פרי (יש עתיד):
אני יודע ששאלת ההמשך שלי לא קשורה ישירות למשרד ראש הממשלה, אלא למשרד התחבורה, אני רק רוצה בכל זאת להעלות אותה ולשאול: מדוע הממשלה לא מיישמת החלטות ממשלה קודמות, כמו פריסת מצלמות מהירות? נפרסו עד עכשיו 100; התכנון והתקצוב, עד כמה שידוע לי, הוא ל-300 מצלמות, על פי ההמלצות בדוח של ועדת הכלכלה שפורסם לאחר השימוע בדיון הציבורי בנושא הקטל בדרכים.
ואני רוצה רק עוד לשאול שאלת המשך להערה הראשונה שלי: האם ראש הממשלה מתכוון לקחת, נקרא לזה, אחריות אישית, או להיות הרבה יותר דומיננטי בטיפול במלחמה בקטל הנורא הזה בדרכים ומתכוון לעקוב מקרוב אחרי הטיפול של הוועדה ומסקנות הוועדה, כפי שכבוד השר ציין זה עתה? תודה.
שר התיירות יריב לוין:
אתחיל אולי מהסוף: נדמה לי שעצם ההחלטה של הממשלה להקים ועדה בין-משרדית והעובדה שראש הממשלה הטיל על מנכ"ל משרדו לעמוד בראש הוועדה הזאת בוודאי מעידות על האופן שבו ראש הממשלה מתייחס לנושא והחשיבות שהוא מייחס לו. בהחלט, הכוונה היא להביא החלטת ממשלה, ומטבע הדברים גם לדאוג ליישם אותה, וכמובן כל משרד יהיה אחראי למה שהוא אמון עליו. בוודאי שהנושא הזה גם ייבחן וייבדק, אני מניח שגם כאן, בכנסת, יתקיים מעקב אחר הנושא הזה. בכל מקרה, ברור לחלוטין שמבחינת ראש הממשלה הנושא נמצא בסדר עדיפויות גבוה מאוד, והציפייה היא שנצליח לעשות צעדים שיוכלו לתרום למאבק הלא-פשוט הזה.
אשר לשאלה הראשונה – מובן שאין לי תשובה לעניין הזה. אני מניח שהנושא הזה, צריך לבדוק אותו ולשאול את השר לביטחון הפנים, את שר התחבורה. אני מניח שהם, בשיתוף פעולה, עוסקים בעניין הזה. לכן אני גם לא יודע אם הנתונים הם כאלה או אחרים. בוודאי פתוחה הדרך לשאול שאלה בעניין הזה אותם, והם בוודאי יענו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר.
חברי מן השמאל, שהם לאו דווקא מן השמאל הפוליטי אבל עם הרבה רעש.
קריאה:
לא שומעים אותך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, בדיוק, עד כדי כך.
אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אליהו בן-דהן, להשיב על שאילתה דחופה מס' 350, מאת חבר הכנסת אמיר אוחנה. הנושא: אפליה בהפעלת סמכות חריגה לפיצוי בין אירוע דומא לחייל. בבקשה, חבר הכנסת אוחנה יקרא את נוסח השאילתה. בבקשה, אדוני.
350. אפליה בהפעלת סמכות חריגה לפיצוי בין אירוע דומא לחייל
אמיר אוחנה (הליכוד):
משרד הביטחון, פורסם, יפצה באופן חריג את שכני משפחת דוואבשה בכ-500,000 ש"ח.
רצוני לשאול:
1. מדוע השתמשה הוועדה בחריג במקרה זה ונמנעה מכך במקרה של החייל הפצוע קשה?
2. האם תשונה ההחלטה המפלה וימומנו ההוצאות עבור החייל הפצוע יהודה הישראלי?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אוחנה. בבקשה, אדוני סגן השר.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שכני משפחת דוואבשה הגישו בקשה לתשלום לפנים משורת הדין לנפגעים על רקע לאומני. הבקשה הוגשה לוועדה הבין-משרדית המיוחדת שהוקמה מכוח החלטת היועץ המשפטי לממשלה, העוסקת בבקשות תשלום של מי שנפגע מאירוע לאומני, בין שמדובר באירוע נגד יהודים ובין שמדובר בפגיעה בערבים על רקע לאומני. במקרה המדובר, הפיצוי ניתן לשכנים, שרכושם נפגע, תוך ויתור שלהם על תביעת נזיקין נגד המדינה, ובהתאם לחוות דעת שמאי שאמד את גובה הנזקים.
צר לי, אבל אין כל קשר בין מקרה זה למקרה של הלוחם יהודה הישראלי, עם זה אני רוצה לומר לך שאני שמח שהשאילתה נשאלה במקרה של יהודה ישראלי, כי יש גם פה שינויים, ואני אגיד לכם מייד.
הלוחם יהודה הישראלי נפגע באורח קשה מאוד – – יושב-ראש הקואליציה, אתה מפריע לי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
היה כזה שקט כי הוא לא היה אתמול. חבר הכנסת דוד ביטן – חבר הכנסת דוד ביטן, תצטרף רשמית לספסל שלהם, תשב אתם. לא, זה מפריע, אדוני.
קריאה:
כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן כן, אדוני.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
– – הלוחם יהודה הישראלי נפגע באורח קשה מאוד בפעילות מבצעית, צוק איתן, והוכר כנכה צה"ל בדרגת נכות מיוחדת. יהודה מטופל על ידי אגף שיקום הנכים במשרד הביטחון, ומקבל את כל הטיפול הרפואי, התגמולים והסיוע המגיעים לו על פי דין – וגם שלא על פי דין. משפחתו של הלוחם יהודה הישראלי ביקשה להרחיב את ביתה בעפרה כדי שתוכל לארחו בביתם. לצורך דיון בבקשה הם נדרשו להגיש אישור תב"ע לביתם. לצערי הרב, לא היה להם אישור תקף, וכיוון שכך, הלשכה המשפטית במשרד הביטחון החליטה שהוועדה במשרד לא תוכל לדון בבקשת הסיוע.
למרות זאת, אני רוצה לומר לכם שפניתי ליועץ המשפטי החדש במשרד הביטחון בבקשה שיבחן את הנושא מחדש, ואני אסביר למה: העניין הוא באמת גדול הרבה יותר; הזרקור כרגע מופנה לחוק ההסדרה ואל בית-המשפט העליון. חוק ההסדרה אמור להסדיר את הבית של משפחת הישראלי בעפרה, ואז יהיה אפשר לדון בבקשת הסיוע של משפחת הישראלי להרחבת ביתם. חוק ההסדרה – חוק שאני שמח לומר, כמובן, שמפלגת הבית היהודי קידמה, מתוך אמונה – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא לבד. לא לבד.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
לא לבד, בוודאי לא, חס ושלום, בזכות הקואליציה הנפלאה שלנו, אבל – – קידמה אותו באמונה שהחוק הזה יסדיר את מעמדם של בתים רבים ביו"ש, והיום החוק מונח לפתחם של שופטי בג"ץ. אני אומר מפה – קורא לשופטי בית-המשפט העליון: חוק ההסדרה הוא חוק שנחקק בדין. הוא חוק ראוי, חוק צודק, חוק שמיישם את מדיניות השל ממשלת ישראל. אני מקווה וקורא להם לעשות את המעשה הנכון ולאשר אותו, ואז, בעזרת ה', גם יבוא לציון גואל, גם למשפחת הישראלי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שאלה נוספת לחבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה, אדוני.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אדוני, בכל הכבוד, אתה מתאר את המצב העתידי, ואני מצטרף לתקוותך שאכן כך יהיה, הלוואי שלא יהיו עוד פצועים בכלל בצה"ל, אבל אם יהיו פצועים בעתיד במצבו של יהודה הישראלי, אז כנראה זה אכן ייתן להם טיפול. אבל יהודה קיים עכשיו, והטיפול שהוא צריך, והשינויים המבניים שהוא צריך, קיימים עכשיו. זו חובתנו הקדושה, אדוני, לטפל בפצוע שנפצע כל כך קשה, סיכן את חייו כדי להגן עלינו, ואם משרד הביטחון מוצא שיש דרכים להפעיל חריגים, לפנים משורת הדין, אני חושב שהמקרה הראשון שהיה צריך להפעיל חריג, לפנים משורת הדין, זה המקרה של יהודה הישראלי, וזה, אגב, לא עניין של אופוזיציה וקואליציה, כי כשאני כינסתי דיון בוועדת החוץ והביטחון על העניין הזה התייצבו חברים גם מהאופוזיציה – כולם תמימי דעים שחייבים לעשות לפנים משורת הדין כדי לטפל בו. אני מצפה שמשרד הביטחון יעשה זאת עכשיו, ולא בעתיד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אוחנה. בבקשה, האם סגן השר רוצה להוסיף?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
כן. אני כמובן מסכים אתך מאוד, בכול, אבל צריך להבין שאלה שני סוגים שונים של "לפנים משורת הדין"; השכנים של משפחת דוואבשה קיבלו פיצוי על הבית שלהם, שנשרף, אין לזה כל קשר – אלה שתי ועדות שונות, לשני עניינים שונים לחלוטין. לצערי, אני אומר, יש מגבלות חוקיות שמונעות דיון בסיוע לבית כשהבית נמצא במציאות שאיננה חוקית.
לבי-לבי, הלוואי – אתה יודע שאני עובד יום ולילה כדי להכשיר את כל ההתיישבות ביהודה ושומרון, והלוואי שנצליח. כרגע הכלי היחיד שיכול להכשיר את הבתים בעפרה, ובתוכם את ביתו של יהודה הישראלי, הוא חוק ההסדרה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תיתנו הוראה ותעזרו להם. מי יגיש בג"ץ? אני רוצה לראות מי יגיש בג"ץ. תיתנו הוראה ותעזרו להם.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
יש חוק ההסדרה. חוק ההסדרה מסדיר אותו, ובעזרת ה', זה הפתרון לעניין הזה, שיבוא בקרוב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר הביטחון. דרך אגב, במקרה של רועי קליין אני חושב שהייתה סיטואציה דומה, והממשלה הבינה, בדיוק כמו שאתה אמרת, שאף אחד לא יוכל לערער פה – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
שר הביטחון הבטיח, אבל יועצים משפטיים כנראה מונעים ממנו.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
שם היה מדובר בבנייה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, אבל שם היה מדובר בבית ללא אישור. אי-הריסה, כן.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
היה צו להריסה – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
ששר הביטחון ייתן הוראה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת ישראל כץ, לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 347, מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. הנושא: מצוקת הטסטים והצורך במציאת פתרון עד שתיכנס ההפרטה ב-2018. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.
347. מצוקת הטסטים והצורך במציאת פתרון עד שתיכנס ההפרטה ב-2018
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
תודה, כבוד היושב-ראש, אדוני השר, במציאות של היום, תלמידים שלא עוברים בטסט ראשון יכולים להיגרר עם הוצאת הרישיון לתוך הצבא, מציאות שפוגעת בעיקר בצעירים, ומכאן גם הנכונות והרצון שלי להתערב בנושא.
רצוני לשאול: מה ייעשה עד שההפרטה תיכנס לתוקף כדי לצמצם את המצוקה? אני יודעת שהמשרד שלך מעורב, אבל אנחנו צריכים פתרון ביניים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, משרד התחבורה פעל כדי להוציא לפועל את הרפורמה במערך מבחני הנהיגה המעשיים, שכולל מיקור חוץ, בחודש ינואר 2017, כלומר היינו כבר אמורים להיות אחרי סיום ההליך המכרזי, בחירת שני זכיינים, תחילת ביצוע של רפורמה שמשולבת בטכנולוגיה מתקדמת, והיא אמורה להביא למצב שבתוך שלושה עד חמישה ימים מסיום לימודי הנהיגה כל נבחן ונבחנת יוכלו לגשת למבחן, לעומת חודשים ארוכים היום, ובקרה שלא יעברו, יוכלו בתוך כ-14 ימים לגשת בפעם השנייה, לשפר, לשדרג, במערכות טכנולוגיות מתקדמות, שגם יגבילו את שיקול הדעת של הבוחנים ויאפשרו ערעור ומעקב.
היו עתירות לבתי-הדין האזוריים והארציים לעבודה, ובית-הדין הארצי הקפיא את התהליך מחודש מאי 2016 – בעצם לא התאפשר קידום התהליך, אף שקיימנו הידברות עם העובדים, עם ההסתדרות ועם כולם. היה גם בג"ץ, היה מגוון של ערעורים משפטיים, ובסופו של דבר, ראוי לציון שאחרי כל הדיונים, ולמרות כל הטענות והניסיונות לומר שיופקע כאן שיקול הדעת, מפריטים את שיקול הדעת ואת אחריות המדינה, בג"ץ, באופן מנומק, חד-משמעי, אישר להוציא לדרך את הרפורמה הזאת, ושלל לחלוטין את כל הטענות, אותן טענות שהושמעו נגד התהליך.
זה אותו בג"ץ, אגב, שמנע הפרטת בתי-כלא, מאחר שלא חשב שמגזר פרטי יכול להחליף את המדינה, ומנע דברים אחרים. כאן, באופן חד-משמעי, הוא קיבל את כל טיעונינו בדבר הצורך לשנות, לטפל באותן צעירות וצעירים, לאפשר להם בזמן סביר – ולשפר ולהשביח את מבחני הנהיגה מעבר לרמתם כיום.
מרגע שהוסרו הצווים וניתן האישור, כל המערכת יצאה מחדש לדרך, כי היא קודם הוקפאה על ידי בתי-המשפט. היום יש הליך שבמסגרתו אמורים להיבחר עוד השנה, בתוך חודשים ספורים, הזכיינים, ובמקביל מקודם הליך של הטמעת הטכנולוגיה, הליך שייקח יותר זמן, ואנחנו מנסים לכווץ ולקדם אותו ככל שאפשר, למרות האיחור שנגזר עלינו.
הפתרון, כמו שאמרתי תמיד, למצב הקיים, הוא רק הרפורמה הזאת. יש דברים שצריך לעשות, אדוני היושב-ראש, כי צריך לעשות אותם, בשביל עשרות ועשרות השנים הבאות, גם אם זה לוקח זמן, וגם אם בתקופת הביניים לצערנו נגרם סבל מסוים למי שבדיוק מגיע לגיל וצריך לעבור את המבחנים. אנחנו עושים מאמצים, גם בנתונים הקיימים, וגויסו 30 בוחנים נוספים, אבל אין שינוי מהותי במצב. אני לא בקלות גם הוצאתי לדרך את הרפורמה ואת ההפרטה הזאת. אנחנו לא עושים דברים כאלה בקלות ראש.
רק אחרי שאחרי שנים הגעתי למסקנה שבשיטה הקיימת זה לא עובד, והסבל שנגרם למאות אלפי צעירים – הרבה מהם לפני גיוס, ולכן הם מתגייסים גם ללא רישיון, ואחרי זה כבר יותר קשה לעשות ולהוציא – היינו חייבים לשנות את השיטה, כמו שעשינו בתחומים אחרים, וזה הפתרון האמיתי, גם כשעושים בשלב הביניים.
עכשיו, כמו שמדברים אצלנו בסלנג – הרבה אנשים "עשו סיבוב" על הצעירים האלה. כל אחד הבטיח להם איזה מקסמי שווא ופתרונות. אין מקסמי שווא ופתרונות, אלא רק לשנות את השיטה, בדיוק בדרך שבה זה עומד להיות, ואנחנו נפעל כדי שזה יקרה בצורה המהירה ביותר, שכל העסק הזה ישתנה, ואנשים יוכלו בתוך זמן קצר ביותר, באיכות בחינה גבוהה ביותר, ועם שמירת הזכויות שלהם – דבר שלא תמיד מתבצע כיום.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר. שאלה נוספת, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, וגם חברי הכנסת מלכיאלי ומוזס.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
כבוד השר, תודה על התשובה, אני בהחלט מברכת על כך שגם בג"ץ נתן אור ירוק, בלי להיכנס לשיקולים המקצועיים, ובכל זאת – אנחנו יודעים שתהליכים של רפורמה, יש להם חבלי לידה משלהם, גם כשהם יוצאים לדרך, אז כל שכן בתקופת הביניים שבה אנחנו נמצאים, ואנחנו יודעים שהרפורמה עתידה להיכנס לתוקפה בעצם רק בתחילת 2018. השאלה היא אם אין משהו שהמשרד יכול לעשות כדי שבשנה הזאת – כבר נשאר לנו חצי שנה – אותם צעירים לא ייפגעו. אנחנו מדברים על תקופה קריטית. אני חושבת שהמענה של 30 הבוחנים, שציינת, לא באמת נתן מענה, כי בינתיים פרשו בוחנים אחרים, גם הם מועסקים בחלקיות משרה. אני בטוחה שאם המשרד, בחשיבה יצירתית – ואתם יודעים לחשוב יצירתית – תוכלו לתת איזשהו מענה, לפחות לתקופה עד שהרפורמה תיכנס ותעבוד כמו שצריך. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, גברתי. בבקשה, חבר הכנסת מלכיאלי.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, לפני כחודשיים שלחתי לך מכתב דחוף בנושא: פעילות קווי שירות פיראטיים שאגודות שיתופיות מפעילות בשבת בניגוד לחוק. הם התחילו לפעול בראש העין ובבאר שבע, ועל פי הפרסומים שלהם הם הולכים לפעול גם בחולון, בצור הדסה ובעוד ערים. שאלה ראשונה לי אליך: מדוע משרדך לא אוכף את החוק כדי למנוע את חילול השבת ההמוני הזה?
שאלה נוספת: כמה רשויות התחילו לבטל את המדחנים מתוך כוונה שהנהגים יוכלו להשתמש באפליקציה כדי לשלם על חניה. לציבור החרדי בחלקו הגדול אין פלאפון חכם, אין אפליקציה, ולנהגים אין דרך לשלם על חניה. מה בכוונתך לעשות? תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת מלכיאלי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, היום התקיימה ישיבה בוועדת הכספים בנושא מירון, בנושא התשתיות. היות שראש הממשלה הרי החליט להקים ועדה ממשלתית לתשתיות במירון, והביצוע הוא בידי משרד התחבורה, אולי תשכיל אותי, אחרי ששמענו את שתי הבשורות הטובות שלך, א. שאתה עומד להרחיב את הכביש מכרמיאל ועד צומת חנניה לארבעה נתיבים ב-300 מיליון ש"ח – תבורך על זה – וגם על הרכבת לכרמיאל, שכבר תהיה בימי ערב ראש השנה. אבל כשמגיעים לכפר שמאי, שם מתחיל צוואר הבקבוק הנורא, וזה מעכב את הכול, אפילו אם ירחיבו כבישים לשישה מסלולים.
מה אפשר לעשות בנדון, שהעלייה לרשב"י תהיה דרך נחל מירון, לפי התוכנית שלך עוד מלפני שנים? תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני שר התחבורה.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
טוב, לגבי השאילתה הנוספת, כמו שאמרתי, אני בהחלט מעריך את הדאגה ואת ההתעניינות, זה באמת נמשך כבר תקופה, אבל אנחנו יכולים לעשות וצריכים לעשות את מה שצריך לעשות. ככה עשינו, ויצא לי גם להוביל לא מעט שינויים, שכשהם מוכנים, הם עובדים. ואני אמרתי כל הזמן שהתוספת של כמה עשרות בוחנים לא תשנה, אפילו שטענו אחרת – והיא לא משנה. זה לא הפתרון, צריך לשנות את כל השיטה. ברוך השם אנחנו קיבלנו את האישורים העקרוניים, ואנחנו פועלים, ואני ממריץ ומדרבן את כל הגורמים לעשות את זה בדרך הנכונה. עד אז מנסים לזרז ולעשות, להוסיף שעות ולפעול בשיטה שלא יכולה לתת את המענה – אם היא הייתה יכולה לתת את המענה, לא היינו עושים את הרפורמה. לכן, את ההשתדלות תמיד נעשה, אבל הפתרון שיביא שינוי דרמטי הוא באותה רפורמה שתועיל לכולם.
לגבי השאלות של חבר הכנסת מלכיאלי, אני מודה שהן כל כך חורגות מסדר-היום, שאני לא ערוך עכשיו לתת תשובות מדויקות על שאלות, שאולי גם נכתבו, ואני מציע, או שתפנה בכתב או – מוסד השאילתות פתוח תמיד. נדמה לי, אם אני זוכר נכון, שאלת מדוע העיריות מפעילות קווים – זו הייתה אחת השאלות. פנו אלי, והצעתי גם לפנות למשרד הפנים, שאחראי לעיריות, כדי שהוא עצמו יתעניין בסוגיה, שהיא לא כל כך בתחום טיפולי. אני מניח שיש לך קשר טוב עם משרד הפנים, ואתה גם ודאי תנצל את האפשרות שלך לפנות לשם.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
זה לא משרד הפנים.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
בכל מקרה, לגבי שאר הדברים, אני מזמין אותך, בדרך המקובלת, כדי שנוכל לבדוק ולהכין תשובות מפורטות.
אני רק רוצה לומר שאני מקפיד על הסטטוס-קוו, וזה לשני הכיוונים; אני יותר משמונה שנים בתפקידי, והמשימה לא קלה, לשני הכיוונים של הסטטוס-קוו, וגם עכשיו יש בג"ץ של התנועה הרפורמית, שבכלל רוצה לשנות ולפתוח את התחבורה הציבורית בימי המנוחה, וכו'. אנחנו קיימנו גם דיונים עם הפרקליטות והיועץ המשפטי, כדי שתהיה הגנה על הסטטוס-קוו, וזה מה שסוכם אחרי תהליך לא פשוט, שתהיה הגנה על הסטטוס-קוו בבית-המשפט העליון, של נציגי המדינה. באותה מידה, כשהיה את אותו ויכוח, שלטעמי היה מאוד מלאכותי, על עבודות בימי מנוחה, עבודות חיוניות, שמשום מה גררו אותי לתוך הוויכוח, אף שאני לא זה שנותן את האישורים, אלא משרד העבודה, גם אז היה כאן אותו קו, קו עקרוני ממלכתי של שימור הסטטוס-קוו – וזאת כוונתנו לעשות.
לגבי מירון – מה שתלוי במשרד התחבורה, שהוא יכול – בדרך למירון, חבר הכנסת מוזס, אתה, כמי שהנושא קרוב ללבו, יודע שהנושא קרוב גם ללבי, ואנחנו לא מעט משוחחים, ושוחחנו, וברוך השם, הרבה מהשיחות כבר מתממשות, ותהיה תחנת רכבת סמוך למירון, שתיקרא גם מירון – אני לא אקרא לה על שמך, הרב מוזס, אתה יודע, זה לא בסמכותי, אבל נקרא לה תחנת מירון, לכל הפחות. אגב, אם כל חברי הסיעה שלך יהיו מוכנים שזה יהיה על שמך, אני מוכן לשקול גם את זה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
בחיים? טוב.
יגאל גואטה (ש"ס):
אני מסכים.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
הדבר הכי קשה זה להשיג הסכמה מבית.
יגאל גואטה (ש"ס):
אני בעד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כידוע, אדוני השר מוזס, מוזס המקורי לא רצה שום פולחן אישיות. גם חבר הכנסת מוזס לא רוצה פולחן אישיות.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
נכון. אני שמח שבערב ראש השנה – אומנם בל"ג בעומר עוד הספקנו לעשות נסיעת מבחן אחת, שהייתה מאוד מעניינת, ושלחה מסר לציבור החרדי, שרכבת היא דרך טובה להגיע לסביבות מירון – מערב ראש השנה הרכבת לכרמיאל מתחילה לעבוד. וכמו שלימדת אותי, בימי בין המצרים, בין ראש השנה ליום כיפור, אין חרדי שלא מגיע למירון, כך אמרת – אז הם כמעט, בוא נאמר, יוכלו לנסוע ברכבת, כבר. זה יהיה הרבה יותר בטוח, הרבה יותר יעיל, מהיר, ופחות צפוף, וגם, כמובן, בימי ל"ג בעומר, בעתיד, יהיה אפשר להשתמש ברכבת.
אותה ועדה שאתה אומר שראש הממשלה מינה לתשתיות של היישוב מירון עצמו, כי הציון נמצא שם על שם הרשב"י, והיישוב הוא יישוב צר, אז אם יוכלו להימצא שם פתרונות, אנחנו נשמח מאוד להיות חלק מהדבר הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מודה מאוד לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת ישראל כץ. עד כאן שאילתות דחופות.
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה ביום שבו מתקיימות בחירות מקדימות במפלגה שבה חבר העובד), התשע"ו–2017
[הצעת חוק פ/4244/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה: הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה ביום שבו מתקיימות בחירות מקדימות במפלגה שבה חבר העובד), התשע"ו–2017. אני מזמין את חבר הכנסת דוד ביטן לנמק את ההצעה. ההצעה היא של חברי הכנסת יואב קיש ודוד ביטן. ישיב על ההצעה השר נפתלי בנט.
דוד ביטן (הליכוד):
תודה, הצעת החוק היא מאוד מאוד פשוטה. מה שאנחנו מבקשים בה זה שעובד יוכל לבקש יום חופשה, חצי יום חופשה, במועד פריימריז, כדי שיוכל להצביע, בלי תלות בהסכמת המעביד.
חוק חופשה שנתית קובע בסעיף 6ב' כי עובד רשאי לקחת יום אחד מהחופשה השנתית שלו במועד שיבחר, ויום אחד נוסף באחד מהימים המנויים בתוספת, ובלבד שנמסרה על כך הודעה מראש למעסיק, כמפורט בחוק. מוצע להוסיף לתוספת לחוק פרט נוסף, שהוא יום שבו מתקיימות בחירות מקדימות, פריימריז, במפלגה שבה חבר העובד, ולקבוע כי ביום זה יוכל עובד שהוא בעל זכות בחירה בבחירות המקדימות לנצל חצי יום חופשה על חשבון ימי החופשה השנתית שלו, ובלבד שהודיע על כך לפחות 14 יום מראש.
קראתי – אומנם הייתי בחו"ל, אבל קראתי שוועדת השרים לחקיקה קיבלה החלטה – חבר הכנסת לפיד התייחס לזה ותקף את עצם הצעת החוק הזאת, אז אני הייתי אומר שמי שאין לו פריימריז, והוא בוחר את האנשים ללא פריימריז, לא צריך לתקוף דווקא כשאנחנו מאפשרים דמוקרטיה – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
דוד, תיתן חצי יום חופש ללפיד.
דוד ביטן (הליכוד):
זה נכון. לא, לח"כים שלו, לח"כים שלו.
אבל צריך להבין שבבחירות דמוקרטיות, במיוחד במפלגה גדולה, כמו הליכוד למשל, שיש 120,000 מצביעים – ואני לא יודע כמה יש לבית היהודי – 30,000 או 40,000; ולמפלגת העבודה – 60,000 – אנחנו לא רוצים שהמעביד יוכל להשפיע, בעצם, אם העובד יוצא להצביע או לא יוצא להצביע. בדרך כלל מעבידים גם לא רוצים שהעובדים יקבלו יום חופשה וילכו לממש את הזכות הזאת, שהיא זכות דמוקרטית ממדרגה ראשונה, ולכן – אנחנו מציעים למי שאין לו פריימריז לא לתקוף את אלה שרוצים לדאוג שהבחירות יהיו בחירות חופשיות, וכל אדם, לא משנה איפה הוא עובד, יוכל לנצל על חשבונו – שימו לב, כל העניין הוא שחצי יום החופשה הזה הוא על חשבון העובד, לא על חשבון המעביד, לא על חשבון המדינה, לא על חשבון אף אחד. הוא התפקד, זכותו להצביע, ואז, אנחנו לא רוצים שלמעביד תהיה אפשרות לבחור או לא לבחור אם הוא רשאי לקבל את חצי יום החופשה וללכת לעבוד.
לכן אני מבקש מכל החברים לתמוך בהצעת החוק הזאת, כי היא גם הצעת חוק שעוזרת ומסייעת לדמוקרטיה במדינת ישראל, וגם חשובה לכל אחד ואחד מהעובדים שכן רוצים להצביע. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת דוד ביטן. את תשובת הממשלה נשמע מהשר נפתלי בנט, בבקשה, אדוני, בשם שר העבודה והרווחה.
שר החינוך נפתלי בנט:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להוסיף לרשימת הימים שבהם אפשר לקחת חופשה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סליחה, אדוני, רק שנייה. חברים – עוד פעם – בתאים – לא, זה פשוט לא ייאמן. הגברת שם.
שר החינוך נפתלי בנט:
בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להוסיף לרשימת הימים שבהם אפשר לקחת חופשה לפי התוספת לחוק חופשה שנתית גם חצי יום בימים שבהן מתקיימות בחירות מקדימות במפלגה שבה העובד חבר. במקרה זה על העובד להודיע למעסיק 14 ימים מראש. יודגש כי אין מדובר בתוספת ימי חופשה, אלא במימוש ימי חופשה מהמכסה הקיימת לעובד לפי חוק.
ועדת השרים לחקיקה החליטה ביום 4 ביוני 2017 לתמוך בהצעת החוק. התמיכה היא בתנאי שהחופשה תילקח כיום בחירה, או לחלופין חצי יום חופשה, או פחות מכך, וכפוף לתיאום הליכי החקיקה עם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משרד המשפטים ומשרד האוצר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני השר. האם יש חברי כנסת שמתנגדים להצעת החוק? כן, חבר הכנסת מאיר כהן מבקש להתנגד להצעת החוק. עד שלוש דקות להתנגדות.
חברי הכנסת, לאחר ההצבעה אבקש מחברי הכנסת והשרים להישאר במקומות. תהיה לנו הזדמנות לברך אורח חשוב במשכן הכנסת.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, קראתי הבוקר מאמר שכתב חבר הכנסת בני בגין, השם המזוהה אולי יותר מכול עם הליכוד, ועם הדמוקרטיה, והוא אומר כך: השיקול המפלגתי גובר על השיקול הלאומי. כך הוא כותב. במקרה, או שלא במקרה, מגיע בהמשך ישיר לדברים האלה חוק שנועד להעניק לחברי המפלגות חצי יום חופשה לטובת הבחירות המקדימות. החוק הזה מגיע במהירות הבזק, עם פטור מחובת הנחה, כי הוא כל כך חשוב, הוא כל כך קריטי – לא לאזרחי ישראל, לפוליטיקאים עצמם.
אז כן, אדוני, יואב קיש, אתה יכול להוציא מייד, בעוד חצי שעה, הודעה לחברי המפלגה שלך ולהגיד: סידרתי לכם חצי יום חופשה. אל תשכח לחתום.
אמיר אוחנה (הליכוד):
זה על חשבונם, על חשבונם.
מאיר כהן (יש עתיד):
אל תשכח לחתום. זה לא משנה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
זה משנה, כי על חשבונם – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אין יותר בדיקות של מבקר המדינה, כי לא צריך, אפשר לצאת לחופשי מהתעשייה האווירית, מהרשויות המקומיות – כי הכול חוקי. אתם מכשירים שרץ. ובאותו יום אתם תדחו כנראה את הצעת החוק של אילן גילאון, שמוצע בה להכניס למעגל ימי הבחירה את יום פתיחת שנת הלימודים. למה זה לא? למה יום פתיחת שנת הלימודים אתם תדחו? זה היה חשוב למאות אלפי הורים. למה את זה אתם דוחים? מאות אלפי הורים רוצים יום בחירה ב-1 בספטמבר. שם זה אסור, אבל לחברים שלכם זה מותר?
יש לכם כל הזמן דאגה רק לחברים שלכם, רק למצביעים שלכם במרכזי המפלגות. אתם גם תדחו בוודאי את החוק של יעקב פרי שמבקש למנות ראש מל"ל. זה לא חשוב, זה רק עניין קריטי לביטחון ישראל, שמתנהלת כבר יותר משנה בלי ראש מל"ל.
אתם בוודאי תצעקו מייד: אתם ביש עתיד בכלל לא דמוקרטיים, אין לכם פריימריז. אז הרשו לי להבהיר לכם: אנחנו ממש לא דיקטטוריים, אנחנו פשוט באנו לפוליטיקה לא כדי לסדר ימי חופשה לחברים שלנו. אנחנו כאן כדי לדאוג לכלל אזרחי מדינת ישראל. ותסלחו לי, אבל אם זה הפרצוף של הפריימריז, אז אנחנו מוותרים. תתביישו לכם. תחשבו על ההורים האלה, שביקשו יום – בדיוק, חבר הכנסת אוחנה – חינם – להצהיר על יום חופשה ב-1 לספטמבר. להם אתם מתנגדים, אבל לחברים שלכם אתם מסכימים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
בושה וחרפה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן.
ברכת יושב-ראש הכנסת לנשיא האספה הלאומית של הרפובליקה של סלובניה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אבקש לשבת ולשמור על שקט – ולשמור על שקט. אדוני יושב-ראש הקואליציה, שב דקה, אנחנו נברך אורח חשוב, עם משלחת – – –
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, ואחר כך נצביע. אילו הייתי בטוח שיישארו במקומות גם אחרי שיצביעו, הייתי עושה את זה בסדר ההפוך.
חברי הכנסת, אני מתכבד לקדם כעת – בשמכם – בברכה, אורח נכבד המבקר היום במשכן הכנסת, שהתקבל הבוקר בטקס רשמי ומכבד אותנו כעת בנוכחותו בראש משלחת ביציע האורחים: נשיא האספה הלאומית של הרפובליקה של סלובניה, מר מִילָאן בֶּרְגלֵץ.
(מחיאות כפיים)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אתו נמצאים, כפי שאמרתי, גם חברי פרלמנט, לרבות יושב-ראש אגודת הידידות עם ישראל, וגם שגרירנו, אייל סלע, והשגרירה של סלובניהAmbassador Barbara Susnik ,. ברוך הבא, אדוני הנכבד, לירושלים, בירת ישראל המאוחדת, וברוך הבא אלינו למשכן הכנסת, לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית.
אדוני, אנו מציינים השנה 25 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בינינו. ישראל מיהרה להכיר בסלובניה מייד לאחר הכרזת עצמאותה. במשך השנים נרקמה ידידות בין המדינות, המבוססת על הערכים המשותפים שלנו: חירות לאומית, דמוקרטיה חופשית ושמירה על זכויות האדם.
כיום אנו מקיימים שיתוף פעולה מפותח בתחומי הכלכלה, המדע, התרבות, החינוך ועוד, שמפירותיו נהנים שני העמים. ראויה לציון העלייה החדה בשנים האחרונות במספר התיירים הישראלים בסלובניה, ואני יודע שמדינתכם היפה מסבירה פנים לתייר הישראלי.
אני שמח לציין שבשנה האחרונה התנענו מחדש את שיתוף הפעולה בין הכנסת למועצה הלאומית. בפגישתנו הקודמת, בספטמבר, בשטרסבורג, עסקנו בצורך לחמם את היחסים וליצור דיאלוג פתוח וכן בין חברי הפרלמנט משני הצדדים. כעת אפשר לומר בסיפוק שמתקיים דיאלוג כזה בין ועדות החוץ שלנו, שהחל בלובליאנה ויימשך בעוד שבועות מספר כאן, בכנסת. גם קבוצות הידידות פעילות ותורמות לפיתוח הקשרים בין המדינות, ואני בהזדמנות זו רוצה להגיד תודה לחברנו חבר הכנסת זוהיר בהלול, על פעילותו הענפה בתחום הקשרים עם הפרלמנט של סלובניה.
מכובדי נשיא המועצה הלאומית, בשם הכנסת וחבריה אני מאחל לך ולמשלחתך ביקור פורה ומוצלח בישראל. ברוכים אתם בבואכם.
מותר למחוא כפיים.
(מחיאות כפיים)
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה ביום שבו מתקיימות בחירות מקדימות במפלגה שבה חבר העובד), התשע"ז–2017
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים. הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה ביום שבו מתקיימות בחירות מקדימות במפלגה שבה חבר העובד), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46
נגד – 7
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה ביום שבו מתקיימות בחירות מקדימות במפלגה שבה חבר העובד), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 46, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.
הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – פיקוח הכנסת על מינוי ראש המטה לביטחון לאומי), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/4147/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – פיקוח הכנסת על מינוי ראש המטה לביטחון לאומי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת יעקב פרי. את תשובת הממשלה נשמע מפי השר יריב לוין.
יעקב פרי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, המועצה לביטחון לאומי הוקמה, במקור, על רקע הדאגה בדבר איכותם של תהליכי קבלת החלטות בנושא הביטחון הלאומי, בממשלת נתניהו הראשונה, והצורך הבסיסי לחזק את תחום קבלת ההחלטות בממשלה. על חשיבותו של המטה לביטחון לאומי לביטחון מדינת ישראל נכתב כבר רבות. שיפור מתמיד בתהליכי קבלת ההחלטות בתחום המדיני-ביטחוני הוא צורך קיומי של ממש למדינת ישראל.
רק לאחרונה, עם הגשת דוח מבקר המדינה על תהליכי קבלת ההחלטות בקבינט בנוגע לרצועת עזה במבצע צוק איתן, למדנו עד כמה קרדינלי שיהיה מטה לביטחון לאומי מתפקד, יעיל ומשמעותי לעבודת הקבינט הביטחוני, וראינו עד כמה חשובה עבודתו של ראש המטה לביטחון לאומי.
דוח מבקר המדינה על צוק איתן היה רק הדוח האחרון שהלין על תהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בנושאי ביטחון וציין את חשיבותו של המטה לביטחון לאומי. קדמו לו ועדות ומחקרים רבים. נכון יהיה להגיד שההחלטות מתחילות ונגמרות בראש הממשלה, אבל ראש הממשלה צריך לידו את היועץ לביטחון לאומי, שיבצע את השילוב ואת התיאום עם גורמי הביטחון, עם זרועות הביטחון ועם גופי הממשלה השונים. ראש הממשלה לא יכול לעשות זאת לבדו.
ודאי חלקכם אומרים שראש הממשלה יכול להסתפק במזכיר הצבאי שלו. לצורך זה, הוא יעביר לו את המידע, וכמו שאנחנו נוהגים לומר, יהיה בסדר. אז לא, הוא לא יכול להסתמך רק על המזכיר הצבאי, ולא, לא יהיה בסדר. גם מבקר המדינה כתב זאת, וגם משרד ראש הממשלה עצמו ציין זאת, ואני מצטט: המזכיר הצבאי אינו משמש כיועץ לראש הממשלה ואף לא מבצע באופן שוטף עבודת מטה, שהרי אין זה תפקידו באופן טבעי. ראש המל"ל, שהוא יועץ ראש הממשלה לביטחון לאומי, הוא האחראי – והדגש הוא על "אחראי" – לעבודת המטה בתחומי החוץ והביטחון, ועל כך אין חולק.
משרד ראש הממשלה, בתגובתו, הדגיש, עם קו תחתון, שראש המל"ל הוא הנושא באחריות. ראש המל"ל, או ממלא מקומו, או ממלא מקומו של ממלא המקום. כבל, כבל.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, יושב-ראש ועדת הכלכלה.
יעקב פרי (יש עתיד):
נוסח חוק המטה לביטחון לאומי גובש על ידי ממשלת ישראל. לא לחינם נקבעו בחוק המטה לביטחון לאומי סמכויותיו של ראש המטה, דרך המינוי שלו ופקיעת כהונתו. אלה נקבעו בשל החשיבות שראתה מדינת ישראל בתפקיד הזה עת חוקקה את חוק המטה לביטחון לאומי.
מבקר המדינה וגורמים נוספים דנו לא אחת בסוגיית הצורך בשילובו המלא של ראש המטה לביטחון לאומי בתהליך קבלת ההחלטות של ראש הממשלה והקבינט המדיני-ביטחוני. אופן הניהול של המטה לביטחון לאומי בתוך עצמו, ושלו מול יתר הגופים, מושפע באופן ישיר, כפי שכולנו יודעים, מראש הפירמידה, המנהל, שלו האחריות הן מכוח המבנה הארגוני והן מכוח החוק, וגם במשרד ראש הממשלה מבינים זאת היטב.
כך גם אמר ראש הממשלה כשמשרדו הגיב לביקורת של מבקר המדינה על תפקוד המל"ל, ואני מצטט: אנו מסתייגים מהטלת האחריות לגיבוש תוכנית עבודה למל"ל לפתחו של ראש הממשלה. המשימה לגבש תוכנית עבודה לשם מילוי תפקידו של המל"ל ולהשלמת פערים בין החוק לבין יישומו מוטלת על ראש המל"ל עצמו.
החשיבות של איוש כלל התפקידים במטה לביטחון לאומי ברורה לכולם, ומבקר המדינה גם קובע כי ראוי שיאוישו כל התפקידים במל"ל, כדי שזה יוכל לתת מענה בהיבט הארגוני הנדרש ממנו על פי הקבוע בחוק המל"ל ובתכלית החקיקה. ובואו נדבר דקה אחת על תכלית החקיקה: חוק המטה לביטחון לאומי נחקק כאמור על ידי הממשלה, לאחר מלחמת לבנון השנייה, אחרי שהתקבלה ההבנה כי גוף מטה מסוג זה זקוק לסמכויות ולאחריויות המוגדרות בחקיקה ראשית. תכלית החקיקה הראשית היא להבנות את תהליכי העבודה בתחום קבלת ההחלטות האסטרטגית של מדינת ישראל, ולכן גם המבנה הארגוני והדרך למימוש מטרות החוק הם חשובים ביותר.
החוק קובע במפורש שלמטה לביטחון לאומי יהיה ראש – למטה. עכשיו, נסו לתאר לעצמכם את חברת פייסבוק בלי מרק צוקרברג, את אמזון בלי ג'ף בזוס או את קבוצת עליבאבא בלי העומד בראשה, ג'ק מא. כולן חברות בין-לאומיות מצליחות ומשגשגות. להבדיל מן התחום העסקי, נסו לדמיין לעצמכם את המוסד בלי ראש המוסד, את המשטרה בלי המפכ"ל או את צה"ל פועל בלי רמטכ"ל. נראה לנו הגיוני שבעת מלחמה לא יהיה רמטכ"ל לצבא ההגנה לישראל?
לפחות על הגופים הביטחוניים אני חושב שכל הנוכחים כאן, במשכן הכנסת, מסכימים שבראש כל אחת מהמערכות הביטחוניות חייב להיות ראש למערכת. ראש המערכת הוא האחראי, הוא המוביל והוא המנהיג. אם משהו לא יעבוד שם כשורה, אנחנו, חברי הכנסת, נדרוש קודם כול מראש הפירמידה, אשר על פיו יישק דבר, לקחת אחריות. לא יפנו אל ראשי האגפים או אל קציני המטה שלו. מדוע אנחנו משלימים עם העובדה שלאחד הגופים המשמעותיים ביותר לקבלת ההחלטות של ראש הממשלה בתחום המדיני והביטחוני יש היום ממלא מקום לממלא המקום? ממלא מקום לממלא מקום לראש המטה לביטחון לאומי.
מחודש דצמבר 2015 אין ראש למטה לביטחון לאומי, וכולנו שותקים, נאלמים או סתם מחליפים צבעים כדי שלא יראו אותנו, והדבר הזה עובר מעל ראשם של חברי הקואליציה. אבל גם לנו, גם לכם, חברותי וחברי, יש אחריות, אחריות ישירה, אחריות מוסרית וערכית, כלפי אזרחי מדינת ישראל וביטחונם.
כולנו מכירים את הסיפור של הנס כריסטיאן אנדרסן – ולא אחזור עליו – שהמלך הוא עירום. בסוף הסיפור המלך אפילו צוחק על עצמו ועל טיפשותם של כל אלה שפחדו להיראות טיפשים והעמידו פנים שהם רואים משהו שאינו קיים.
חברי הקואליציה, חברי הקבינט, חברי הוועדה לענייני חקיקה, עד מתי יוליכו אתכם שיקוליכם הפוליטיים על חשבון אזרחי המדינה? היעלה על הדעת שיותר משנה וחצי אין ראש למטה לביטחון לאומי?
הצעת החוק שיזמתי אינה מתערבת בשיקוליו של ראש הממשלה את מי למנות או אפילו איך למנות, היא רק קובעת טווח זמן סביר, של ארבעה חודשים, שבו ראש הממשלה צריך למנות ראש למל"ל. כל זמן שלא ימונה ראש למטה, על ראש הממשלה לקבל את אישור הממשלה לכך מדי חודשיים, ועל הממשלה לספק הסברים לכנסת מעת לעת על הסיבות שבגינן המינוי לא נעשה. הצעת החוק קובעת תהליך סדור של שקיפות בפני הכנסת, בית-הנבחרים של עם ישראל, האמון על פיקוח על הממשלה.
הצעת החוק אינה מתערבת בעבודת הממשלה, היא רק מחזקת את הפיקוח של הכנסת על הממשלה בנושא שהוא ליבת העשייה של נבחרי הציבור, הצורך בשמירה על ביטחון המדינה. הצעת החוק היא כלי לפיקוח פרלמנטרי לתפקודו התקין של אחד הגופים המשמעותיים ביותר לביטחון מדינת ישראל. הכנסת זקוקה לתגבור כלים אפקטיביים שהיא תוכל להשתמש בהם בעת הצורך.
הנוסח הנוכחי של חוק המטה לביטחון לאומי קובע שלמל"ל יהיה ראש מטה שיהיה יועץ ביטחון לאומי של ראש הממשלה. במדינת ישראל מקבילה, אחרת, הצעת החוק הזאת לא הייתה מונחת על שולחן הכנסת, כי מינוי לתפקיד משמעותי מסוג זה לא היה נמשך כל כך הרבה זמן. במדינת ישראל מקבילה, כנסת ישראל הייתה מאמצת בחום כלים לפיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על עבודת הממשלה והעומד בראשה. במדינת ישראל אחרת אולי היה מישהו מהקואליציה או מהממשלה קם וצועק, כמו בממלכה של הנס כריסטיאן אנדרסן, ששנה וחצי ללא מינוי לתפקיד ראש למל"ל זה זמן מוגזם ולא סביר בנסיבות העניין.
ואני מסיים, אדוני. חברותי וחברי חברי הכנסת, כנבחרי ציבור יש לכולנו אחריות לוודא שהממשלה מתנהלת כמו שצריך. גם לנו יש אחריות לוודא שהממשלה לומדת מלקחי העבר, לוודא שלצדו של ראש הממשלה עומד יועץ לביטחון לאומי בתפקיד קבוע, כפי שהחוק דורש. עד מתי תיתנו יד להתנהלות של ממלא מקום לממלא המקום?
אני קורא לכם להפסיק עם הפארסה, לא להשלים עם ההתנהלות הקיימת, להשמיע קול, ולהצביע בעד הצעת החוק. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. ישיב בשם ראש הממשלה השר יריב לוין.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, בהצעת החוק מוצע לקבוע כי עם פקיעת כהונתו של ראש המטה לביטחון לאומי, יחויב ראש הממשלה למנות ראש מל"ל בתוך תקופה של ארבעה חודשים מיום פקיעת הכהונה. ראש הממשלה יהיה רשאי, באישור הממשלה, להאריך את התקופה בתקופות נוספות שלא יעלו על חודשיים. אם לא מינה ראש הממשלה ראש למטה לביטחון לאומי בתוך תקופה של שישה חודשים, תניח הממשלה על שולחן הכנסת מדי חודשיים הודעה ובה הסבר מנומק לאי-מינוי, ואם המינוי לא יתבצע בתוך עשרה חודשים, יהיו רשאים 20 מחברי הכנסת לבקש מיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לזמן את ראש הממשלה לדיון בוועדה. כמו כן, הדיון בוועדה בנוכחות ראש הממשלה יתקיים בתוך 21 יום מיום הגשת הבקשה.
אני רוצה לציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב, חבר הכנסת פרי, כי תפקידה של הכנסת – אדוני היושב-ראש, אני לא שומע את עצמי.
דוד ביטן (הליכוד):
– – – איך אני אגייס את האנשים? תוריד אותו. לא, לא, אי-אפשר ככה.
היו"ר יצחק וקנין:
מה קרה, אדוני יושב-ראש הקואליציה?
דוד ביטן (הליכוד):
– – – לא קרה בכנסת. אני מעביר את הצעת החוק הזאת אם אתם לא עובדים ומצלצלים, אני אומר לכם את האמת.
שר התיירות יריב לוין:
אני לא שומע.
דוד ביטן (הליכוד):
מה השטויות האלה? מה? כל פעם אתם – אז, היושב-ראש הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
כן, מה?
דוד ביטן (הליכוד):
אתה מוכן לתת לאנשים להתקשר פה לאנשים? לא נותנים לאף אחד להתקשר, ואיך אני אגייס? מה הבולשיט הזה? כל פעם באים לי עם איזה קשקוש חדש?
שר התיירות יריב לוין:
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני לא יכול לשנות החלטה של היושב-ראש לפני – – –
דוד ביטן (הליכוד):
אדוני, אז אני מעביר את הצעת החוק, חבל על הזמן. אם אני לא יכול לדבר עם אנשים כל היום, אני לא – – – מה השטויות שאין בעיה? לא ניגש לאף אחד, מאיפה ממציאים את השטויות האלה?
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני – –
שר התיירות יריב לוין:
כן.
היו"ר יצחק וקנין:
– – ימשיך.
שר התיירות יריב לוין:
בדברי ההסבר להצעה נכתב כי: תפקידה של הכנסת – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – – שמית. הכול יהיה שמית מעכשיו, היום.
שר התיירות יריב לוין:
– – תפקידה של הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה – –
דוד ביטן (הליכוד):
רוצים ככה? שיהיה ככה. מה זה? מאיפה הוא מביא את הדברים האלה?
שר התיירות יריב לוין:
– – וזרועותיה, והצעת חוק זו מהווה כלי אפקטיבי יותר – –
דוד ביטן (הליכוד):
מפריע לו איזה מישהו בטלפון?
שר התיירות יריב לוין:
– – לפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני היושב-ראש, אני מציע שהנושא הזה – – –
דוד ביטן (הליכוד):
הכול יהיה שמית.
היו"ר יצחק וקנין:
אתה לא יכול עכשיו – יש יושב-ראש הכנסת, דבר אתו, הוא החליט מה שהחליט, ואני לא אשנה את ההחלטה שלו.
שר התיירות יריב לוין:
תפקידה של הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה וזרועותיה, והצעת חוק זו מהווה כלי אפקטיבי יותר לפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה בכל הקשור למינוי – – –
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
לא שומעים.
שר התיירות יריב לוין:
לא פלא.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
לא שומעים. אתה מדבר כמו שדרן כדורגל, לאט-לאט.
שר התיירות יריב לוין:
וואי, איזו מחמאה, זוהיר, ממך – היה שווה לבוא. אני אחזור, אבל במקרה הזה אני חושב שהחזרה מיותרת, כי אני בסך הכול מתייחס לדברי ההסבר שכתב חבר הכנסת פרי, אז את זה אני מניח שהוא מכיר טוב ממני.
אז – בדברי ההסבר נכתב: תפקידה של הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה וזרועותיה, והצעת חוק זו מהווה כלי אפקטיבי יותר לפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה בכל הקשור למינויו של ראש המטה לביטחון לאומי. השקיפות של השיקולים והנסיבות, בפני הכנסת, להיעדר מינוי לראש המטה לביטחון לאומי משך תקופה ארוכה היא הכרחית, בנסיבות העניין, נוכח החשיבות לביטחון ולענייני החוץ של מדינת ישראל.
אני מקריא את כל הפתיח הארוך הזה כי עד כאן אני מסכים עם כל מילה, ולמען האמת, אני חושב שהחוק, כמעט מתבקש לתמוך בו, אבל אז אני נזכר במשהו; אז אני נזכר שממש בעוד אנחנו – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אל תיזכר.
שר התיירות יריב לוין:
זהו, מה אני אעשה.
עליזה לביא (יש עתיד):
מה הזכיר לך, שר התיירות?
שר התיירות יריב לוין:
תשמעו, אני צריך לגלות לכם סוד: בעוד אנחנו יושבים כאן – – –
היו"ר יצחק וקנין:
טוב להיזכר בימים מאשר לחיות אותם.
שר התיירות יריב לוין:
כן, יש בזה משהו. אני יכול לומר שבעוד אנחנו יושבים כאן, עם כל החשיבות של הדיונים שאנחנו מקיימים כאן, יש, אדוני היושב-ראש, תהליך הרבה יותר חשוב, שמתנהל במקום אחר בלי שאף אחד יודע משהו, בלי שאף אחד מבין מה קורה, ובלי, למען האמת, שיש גם דיון ציבורי אמיתי, וזה התהליך של מינוי הנשיאה או הנשיא הבא של בית-המשפט העליון, וזה, רבותי, מתנהל במין שיטת חדרי-חדרים.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
עוד פעם חזרנו לזה?
שר התיירות יריב לוין:
ואנחנו שואלים: למה טרם מונה נשיא לבית-המשפט העליון?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
עוד פעם חזרנו לזה.
שר התיירות יריב לוין:
אנחנו שואלים – רגע, רגע.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מה זה חדרי-חדרים? שיטת הסניוריטי היא לא חדרי-חדרים – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בדיוק.
שר התיירות יריב לוין:
חברת הכנסת סויד, אולי את, יש לך מקומות – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – היא שיטה שנהוגה – – –
נורית קורן (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה ויכוח של עורכי-דין, אני מבין, רויטל.
קריאות:
– – –
שר התיירות יריב לוין:
לא, היושב-ראש, זה לא ויכוח. אני אגיד לך, חברת הכנסת סויד שייכת לאלה שיש להם גישה – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תגיד לי – –
שר התיירות יריב לוין:
– – יש להם גישה – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – כשאתה מדבר על ועדה שיש בה שני שרים ושני פוליטיקאים זה חדרי-חדרים?
נורית קורן (הליכוד):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת רויטל סויד.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
שני שרים ושני פוליטיקאים.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת רויטל סויד.
שר התיירות יריב לוין:
רגע, רגע, נגיע, רגע, רגע, עוד לא התחלתי, רגע.
נורית קורן (הליכוד):
– – – שהנשיאה לא מרשה להם להיבחר.
היו"ר יצחק וקנין:
נא לאפשר לשר להמשיך את דבריו, כל רגע קוטעים אותו.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
הנה, חברת הכנסת קורן מעדכנת אותנו מתי – – – ומתי לא – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת רויטל סויד, אני מאוד סבלני.
שר התיירות יריב לוין:
תראי, חברת הכנסת סויד, אני אגיד לך, את יודעת מה ההבדל בינינו? שאני, בניגוד לך, לא זכיתי. את זכית להיות קרובה לאליטה השלטת, ואת באה כנראה באוהלם, ומקובלת בחצרותיהם. אני פחות.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
איזו אליטה? מה אתה מבלבל את הראש?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
איזו אליטה? על מה אתה מדבר?
שר התיירות יריב לוין:
אז את אולי יודעת.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מה השטויות האלה?
שר התיירות יריב לוין:
לא, יכול להיות שאת יודעת.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
על מה אתה מדבר?
שר התיירות יריב לוין:
אז הנה, אני אגלה לך.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
על מה אתה מדבר?
שר התיירות יריב לוין:
אז אני לא יודע.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
לא מספרים לי. לא אומרים לי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אתה רוצה לרמוס את שלטון החוק.
שר התיירות יריב לוין:
ואני – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
וזה לא קשור. אז מה אתה אומר?
היו"ר יצחק וקנין:
רויטל סויד.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
שמשום שלא היית מסוגל על האליטה אתה יכול לרמוס את שלטון החוק?
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת רויטל סויד, מה את נואמת עכשיו מהמקום? זו לא רשות הדיבור שלך. אפשרתי לך להעיר הערה, שתיים, אבל אי-אפשר כל רגע.
שר התיירות יריב לוין:
אני תמה ושואל את עצמי – לא יודע, אדוני היושב-ראש, משרה כל כך בכירה – אף אחד לא רוצה להתמודד? אף אחד לא רוצה להיות נשיא בית-המשפט העליון? איך יכול להיות? כמה מוזר. איך ייתכן? ואז עולות לי כל מיני מחשבות, אולי חברת הכנסת סויד תצליח בזכות קרבתה להפיג את החששות שלי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
בליכוד אף אחד לא רוצה להתמודד?
שר התיירות יריב לוין:
אולי זה יכול להיות – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אף אחד לא רוצה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת רויטל סויד, זאת פעם אחרונה שאני מעיר לפני שאני קורא אותך לסדר.
שר התיירות יריב לוין:
אולי זה יכול להיות שבבית-המשפט העליון שלנו אין פתיחות, אין פלורליזם, אין נכונות לקיים הליך דמוקרטי, שקוף, פתוח ומלא? יכול להיות?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
את יודעת מה? זה נראה לי – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
שיפתחו את הדלת, שיפתחו את השערים – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
זה נראה לי הרבה הרבה יותר סביר מההנחה שאין אף אחד משופטי בית-המשפט העליון שככה, בסתר לבו, חולם להיבחר לכהונת נשיא בית-המשפט העליון. לא יודע, ככה נראה לי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כמו בליכוד.
שר התיירות יריב לוין:
כמו בכל מקום. כמו בכל מקום.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – – סליחה.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת אילת נחמיאס ורבין.
שר התיירות יריב לוין:
בכל סניף בנק יהיה לפחות עובד אחד שחולם להיות פעם מנהל הסניף. לא יכול להיות אחרת. זה לא אנושי אחרת.
יעל גרמן (יש עתיד):
בית-המשפט העליון הוא לא סניף בנק.
שר התיירות יריב לוין:
רק בבית-המשפט העליון יושבים אנשים עליונים. הם לא רוצים, הם – אין להם שאיפות – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
– – או שאולי הם פשוט מפחדים?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
ממה?
שר התיירות יריב לוין:
ממה? ממה?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
באמת אפשר לפחד מכם. אתה צודק.
שר התיירות יריב לוין:
מפחדים להגיש את מועמדותם, מפחדים להתמודד, מפחדים לשבור את השיטה הזאת. עכשיו, חבר הכנסת פרי – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מיכל רוזין.
קריאות:
– – –
שר התיירות יריב לוין:
עכשיו, חבר הכנסת פרי, אני רוצה לנסות לאתגר אותך.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
בסך הכול אני אומר שהממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק. היא החליטה גם מנימוק שתכף אני אקריא אותו, אבל אחר כך אני בכל זאת אוסיף עוד נימוק אחד, ואולי הוא יותר כבד אפילו, עד כדי כך שאם תיענה לאתגר יכול להיות שנוכל אפילו להעביר את החוק הזה.
הממשלה התנגדה ומתנגדת לחוק מאחר שחוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח–2008, מסדיר את הליך המינוי של ראש המטה לביטחון לאומי, את תנאי הכשירות למינוי ואת הנסיבות לפקיעת הכהונה. בסעיף 3(א) לחוק נקבע שראש המטה ימונה בידי ראש הממשלה באישור הממשלה. בהתאם לחוק, המינוי הוא בתחום הסמכות הבלעדית של ראש הממשלה; הוא לא קוצב לו סד זמנים והוא משאיר בידיו שיקול דעת רחב. אין ספק שהצעת החוק הזאת מצמצמת את שיקול הדעת שניתן לראש הממשלה, ונוסף על כך צריך לציין שלא ברור למה – וזו אולי הסיבה העיקרית – למה רק במקרה הזה, למה לא במינויים אחרים, כמו מינוי ראש השב"כ, ראש המוסד, רמטכ"ל, מפכ"ל וכיוצא בזה? הרי אין שום סיבה להחריג דווקא את מינוי ראש המל"ל.
אבל אני רוצה ללכת אפילו עוד צעד אתך, חבר הכנסת פרי. אולי באמת צריך להביא איזשהו חוק רחב, שמתייחס לכל סוגיית המינויים. אני למשל בדעה – ואני לא מסתיר אותה – שגם המינוי הזה, כמו הרבה מינויים אחרים, צריכים להגיע לכנסת לשימוע, שימוע פומבי; לפחות שיהיה שימוע – גם אם הוא לא שימוע מחייב כאישור, לפחות שיהיה הליך של שימוע פומבי. כך הציבור ידע, ויתקיים באמת תהליך סדור של אישור מינויים לתפקידים כל כך מרכזיים וכל כך מכריעים.
אם חבר הכנסת פרי מוכן להיענות להצעה הזאת – ואנחנו כמובן לא נחריג את שופטי ישראל מן ההצעה, שהרי אין ספק שמינוי לתפקיד נשיא בית-המשפט העליון או שופט בית-המשפט העליון הוא לא פחות חשוב ולא פחות משפיע על חייהם של אזרחי ישראל מאשר מינוי של ראש מל"ל או תפקיד אחר שנזכר כאן קודם – לכן, אם אנחנו נעשה באמת סדר בכל העניין הזה, ונקיים שימוע פומבי לכל התפקידים האלה, אני לפחות יכול לומר לך, חבר הכנסת פרי, תמצא בי שותף נאמן לנסות לקדם את ההצעה. אבל לבודד רק את ראש המל"ל לא נראה לי נכון, לא נראה מוצדק.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. חבר הכנסת יעקב פרי, אתה רוצה – שלוש דקות נוספות? לא. אם כן, חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם, אנחנו עוברים – אדוני יושב-ראש הקואליציה, שמית או רגיל?
דוד ביטן (הליכוד):
רגיל.
היו"ר יצחק וקנין:
רגיל. הצבעה אלקטרונית.
הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – פיקוח הכנסת על מינוי ראש המטה לביטחון לאומי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36
נמנעים – אין
ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – פיקוח הכנסת על מינוי ראש המטה לביטחון לאומי), התשע"ז–2017, לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
36 מתנגדים, 23 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שמירת הניקיון – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
נא להפסיק את ההקראה. עליזה בראשי, אחרי זה אתם מתפלאים שיושב-ראש הכנסת מחליט החלטה להוציא אנשים שמדברים בטלפונים. אני רוצה להגיד לכם, אני יושב פה ולא שומע כלום. היא לידי מקריאה, ואני לא שומע כלום. ולא רק אני לא שומע – גם אחרים מעירים על כך. אי-אפשר לנהל את הישיבה בצורה כזאת.
נא להמשיך.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
אני אחזור.
היו"ר יצחק וקנין:
לחזור על ההקראה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה למזכירת הכנסת.
הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – ועדת חריגים), התשע"ז–2016
[הצעת חוק פ/3419/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת החברי הכנסת)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ועדת חריגים), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת רויטל סויד וקבוצת חברי הכנסת. ישיב שר העבודה והרווחה – הוא נמצא, או שמישהו מחליף אותו? מי אמור להשיב על הצעת החוק הזאת? כתוב לי: שר העבודה והרווחה. חיים כץ נמצא? השר בנט.
לא, אתה לא משיב עכשיו. אדוני, עוד לא. רק שנסדיר את העניינים.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
רגע, השר בנט, אולי אתה תקשיב ותשתכנע.
קריאה:
לא, הוא נורא מתלהב.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מה, אתה כבר מגיע עם העמדה, עוד לפני שהקשבת?
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת סויד, עשר דקות לרשותך.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
ההצעה הזאת, שמופיעה, אדוני, היא הצעה שלי, לא שלה. זאת הצעה אחרת. תקנו את זה בבקשה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אל תדאגי. ניתן לך את כל הזמן.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על דוד אלקין, זיכרונו לברכה. דוד אלקין נפטר בדיוק לפני שנה ושבוע מהיום, ואני לא אגזים אם אני אומר שהוא נפטר בגלל 86 שקלים בלבד.
דוד אלקין, ניצול השואה, היה בן 86, נכה 168% וגם חולה סרטן. אשתו ריטה, שהייתה בת 79, סעדה אותו. כיוון ששניהם היו פנסיונרים של משרד הביטחון, הם היו זכאים ל-22 שעות סיעוד בחודש. מה נתנו להם אותן 22 שעות הסיעוד? בזכות אותן שעות דוד יכול היה לרדת מהמיטה, אפשר היה לרחוץ אותו, אפשר היה לרדת אתו – כי הוא גר בקומה גבוהה ללא מעלית – והוא היה יכול לנשום אוויר צח. כשהתעדכנו המשכורות בביטוח הלאומי בחודש ינואר בשנה שעברה, הייתה חריגה של 86 שקלים, מה שגרם לכך ששעות הסיעוד קוצצו לתשע שעות בלבד. במשך שבעה חודשים דוד לא הצליח לצאת מהבית, לרדת מהמיטה, והכול היה רק רחצה מינימלית שאפשרו לו אותן תשע שעות.
אשתו ריטה סיפרה כיצד בלילה פעם אחת הוא נפל מהמיטה, והיא לא הצליחה להרים אותו, היא שכבה לידו לילה שלם על הרצפה. כל זה בגלל קיצוץ של 86 שקלים, בגלל 86 שקלים. במדינה מתוקנת, כשיש מוסד לביטוח לאומי, יש בו קריטריונים, הקריטריונים הם נוקשים, אבל צריך קצת נשמה, קצת יכולת לשיקול דעת במקרי קיצון, כמו המקרה הזה.
כשפנו אלי, בערך שבועיים לפני שדוד נפטר, והוא כבר היה מאושפז עם קריסת מערכות מוחלטת, פניתי לפרופ' מור-יוסף, והתשובה שלהם הייתה: אין לנו יכולת להתערב ולהוסיף גם את אותן שעות. אמרתי לו: תקצצו לו את אותם 86 ש"ח שהם גובה החריגה בהכנסה, תוסיפו את אותן שעות סיעוד; ואמר פרופ' מור-יוסף: לא יכולים, אין לנו שום מקום לשיקול דעת. ואז הגשתי את הצעת החוק הזאת, שלפיה במקרי קיצון, של אזרחים ותיקים, קשישים, ניצולי השואה, חולים, אימהות חד-הוריות, הורים לילדים חולי סרטן, כשמדובר באמת בהכנסה שחורגת במעט, או באיזשהו פער קטן, תעשו ועדה, שיהיה מקום לשיקול דעת, קצת מקום ליותר חשיבה, שאפשר יהיה להכניס נשמה במוסד הזה.
במדינת ישראל 11.1% מהקשישים הם מטופלים במוסד לביטוח לאומי. איפה אימהות חד-הוריות? איפה חולים? איפה נכים? איפה ילדים חולי סרטן וההורים שלהם? איפה כל שאר הנתמכים שנזקקים למוסד לביטוח לאומי? ומי יהיה בוועדה הזאת? יהיו בה נציגי הממשלה, יהיו בה נציגי ציבור, יהיו בה גם נציגי המוסד לביטוח לאומי. היא תעבוד בשקיפות – היא תהיה שקופה, היא תהיה רק במקרי הקיצון.
יחד עם עמותת ידיד ניהלתי ישיבה עם המוסד לביטוח לאומי; הם מכירים בחשיבותה של ההצעה הזאת, הם מברכים עליה. המוסד לביטוח לאומי אומר: אני מקבל את זה שצריך שיהיה פה שיקול דעת, והוועדה תהיה ועדה חיצונית, עם פיקוח ושקיפות – ואיפה זה נתקע? אצל שר הרווחה, במשרד הרווחה. איך יכול להיות היום – חברי בקואליציה, אתם, שאכפת לכם מקשישים – מאזרחים ותיקים, מנכים, מחולים, מאימהות חד-הוריות – איך יכול להיות שאתם עכשיו הולכים להצביע נגד הצעת חוק – לא שאומרת: תפתחו ותציפו את המוסד לביטוח לאומי בתביעות – כל מה שהיא אומרת זה: בואו נאפשר ועדה שתשקול במקרי קיצון גם הפעלת שיקול דעת.
אני רוצה לדעת אם כל אחד שיושב פה עכשיו מצביע נגד וחושב שהצעת החוק הזאת שגויה. אני רוצה לדעת אם עכשיו, כשאתם הולכים להפיל את הצעת החוק הזאת, אתם באמת חושבים שלא מגיעות לאנשים כמו דוד אלקין, זיכרונו לברכה, שעות הסיעוד, בגלל 86 שקלים, שהוא הסכים לוותר עליהם; הוא הסכים לוותר על הכסף הזה ועל השכר הזה, ולו רק שיהיה מישהו שיבוא בלילה ויסייע להרים אותו מהמיטה; ולו רק שיהיה מישהו שיבוא ויהיה שם להוריד אותו מהמיטה, לרחוץ אותו, לתת לו לראות אור יום, ולא להיתקע בקומה גבוהה ללא מעלית כשהוא לא יכול לרדת.
לדוד אלקין, זיכרונו לברכה, שנפטר לפני שנה ושבוע בדיוק, זה מאוחר. לעוד הרבה מאוד אזרחים במדינת ישראל זה עדיין לא מאוחר. אני קוראת לחברי פה, תצביעו בעד הצעת החוק הזאת, היא חשובה והכרחית.
ואני רוצה לנצל את הדקות שנותרו לי לדבר נוסף. אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי חברי הכנסת, עכשיו הוארך המעצר של מורה שביצע מעשים מגונים בעשרה תלמידים ותלמידות שלו בכיתה ב'. אתם מבינים מה זה לבצע מעשה מגונה בכלל, ועוד בילדים בכיתה ב', על ידי מורה? אז נגיד: בסדר, איך אפשר היה לדעת? זאת פעם ראשונה, זה חד-פעמי – לא, המורה הזה הורשע לפני חודש בביצוע מעשים מגונים במשך שלוש שנים בתלמידה שלו, מאז שהיא הייתה בת 12 עד 15, ותראו מה קורה פה; היום חוק למניעת העסקת עברייני מין מחייב שכל מי שרוצה לעבוד בהוראה יפנה ויקבל אישור שהוא לא הורשע.
אני פניתי לפרקליט המדינה, ואני הגשתי תיקון להצעת החוק הזאת, שאומר כך: כל מי שהוגש נגדו כתב אישום, מייד צריך לדווח למשרד החינוך, שידע שנגד המורה הזה הוגש כתב אישום, שעל המורה הזה כבר יש יותר מחשד שהוא ביצע מעשה מגונה. ולאחר שהוא הורשע, באופן מיידי, עוד לפני גזר דין, צריך לפנות ולהודיע למשרד החינוך. לא יכול להיות שבמדינת ישראל ילדים ייפגעו על ידי עבריין מין.
היו"ר יצחק וקנין:
גברתי, אני חייב להתערב בדיון, להגיד לך משהו. מה שנפגעים הילדים היום בכל הרשתות, בכל האינטרנט, זה פי מאה מכל מה שאת מתארת פה עכשיו, ועל זה אנחנו לא עושים כלום, כלום, כלום.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אז אדוני היושב-ראש, לא לי, יושבת-ראש השדולה למאבק באלימות ובריונות ברשת, לבוא ולומר את זה. אני הגשתי הצעות חוק בנושא הזה. אז קודם כול, בוא לא נשווה בין פגיעה לפגיעה; גם זה חמור וגם זה חמור. אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, יושבים פה השרים, משרד המשפטים, שמעגן הצעת חוק – – –
היו"ר יצחק וקנין:
כולנו יושבים פה ומגלגלים עיניים.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא.
היו"ר יצחק וקנין:
כולנו.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אבל המשרד שאמון – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אם אני אביא את זה, יגידו: זה חרדי מביא את זה. זה צריך לבוא דווקא מכם.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אבל הגיעה הצעת חוק שלי, שאתם מצביעים נגד, שוועדת שרים לענייני חקיקה דוחה. כשעלתה אצלי הצעת חוק רק לפני חודש, שבכל מוסד ציבורי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני מסכים אתך, מסכים אתך לחלוטין. האמיני לי, גם על החוק שלך אני מסכים אתך לחלוטין.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מה זה? הצעות חוק שלי שעולות כסדרה – אני יושבת-ראש השדולה למאבק באלימות ובריונות ברשת – אתם הקואליציה לא מעבירים אותן, משרד המשפטים אומר: לא. למה? – כי יש לנו שנתיים – ועדת ארבל, השופטת ארבל יושבת בוועדה, בואו נחכה. בינתיים אנשים מתאבדים, בינתיים תלמידים ניזוקים, בינתיים יש אלימות ובריונות ברשת. אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, תתעוררו, כקואליציה. תפסיקו כבר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
כולנו צריכים להתעורר, צודקת לחלוטין.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תפסיקו כבר להצביע נגד הצעות חוק חשובות וטובות, שאתם מפילים רק כי מי שמציע אותן יושב בחלק הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני לא יכול להפריע לה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני באתי בשביל – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. ישיב שר החינוך – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
שנייה, ביטן, מה אתה מציע? מה אתה מציע? רגע, בואו נשמע.
דוד ביטן (הליכוד):
חלק מחברי הכנסת אומרים שההצעה טובה.
היו"ר יצחק וקנין:
הצעה טובה מאוד, אני אומר.
דוד ביטן (הליכוד):
אז אני לא מכיר את זה, כי אני לא הייתי בדיונים הפעם. מה שאני מציע, שלא תהיה תשובת שר ולא הצבעה, ונדבר על זה.
היו"ר יצחק וקנין:
הצבעה במועד אחר.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אז אני רוצה לומר לכם – בסדר גמור. במוסד לביטוח לאומי, כשישבתי אתם ועם פרופ' מור-יוסף, הם היו בעד, ואני סומכת עליכם שאתם תעבירו את הצעת החוק החשובה הזאת. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. אם כן, חברי הכנסת, תשובה והצבעה במועד אחר. תודה לחברת הכנסת רויטל סויד.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כמובן – דוד, ביטן, זה במושב הזה. שבועיים.
קריאות:
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
שבועיים.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת רויטל סויד, תודה לך.
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול חובת ההתייצבות בפני ועדות רפואיות), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/3419/20; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול חובת ההתייצבות בפני ועדות רפואיות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. על הצעת חוק זו אני מבין שתשובה והצבעה במועד אחר. עשר דקות לרשותך, חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אצטרך פחות מזה, רק שתדאג שיהיה טיפה שקט, שאני אשמע את עצמי.
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת, נא לשמור על שקט, גם מזכירות הסיעות. בבקשה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תראו, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הביטוח הלאומי חייב לתושבי מדינת ישראל כמה מיליארדי שקלים. למה אני אומר "כמה"? כי אף אחד לא יודע באמת.
מבקר המדינה קבע בדוח שלו מלפני שנה וחצי – אדוני ממלא מקום יושב-ראש הקואליציה, תראו, אתם לא חייבים לשמוע אותי, אבל אתם גם לא חייבים להפריע לי.
היו"ר יצחק וקנין:
רויטל – רויטל סויד, אנא מכם, תעשו את זה בצד, לא באמצע המליאה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
ובכן, הביטוח הלאומי חייב לתושבי ישראל מיליארדים. אנחנו לא יודעים כמה מיליארדים, מהטעם הפשוט – לפחות 2 מיליארד, עקב אי-מימוש זכויות, אי-מימוש זכויות, מיליארדי שקלים. אחת הסיבות המרכזיות לאי-מימוש היא התהליך הקשה של הביורוקרטיה של מימוש הזכויות בביטוח הלאומי.
הביטוח הלאומי מקיים כל שנה – כל שנה – לפחות 200,000 ועדות, ועדות רפואיות, כדי לקבוע נכויות. רוב הוועדות האלה הן ועדות מיותרות, מיותרות לחלוטין. למה הן מיותרות? מהטעם הפשוט שאדם, אם הוא חלילה חולה, הוא קודם כול הולך לרופא מומחה ומקבל חוות דעת, אחרת הוא לא יכול לגשת לוועדה הרפואית, ואחר כך הביטוח הלאומי דן בזה בוועדות שלו.
ההצעה שלי היא כל כך פשוטה, ולכן הביטוח הלאומי מתנגד לה. אגב, שר הרווחה תומך בה. תומך בה. הוא חושב שהיא נכונה. ואני אומר לכם, אנחנו נעביר את ההצעה הזאת בסוף. למה? הביטוח הלאומי מתנגד מסיבות לגמרי לא ענייניות, לגמרי לא ענייניות. הוא טוען כל מיני טענות סרק לא חשובות.
מה אני מציע? במקום לקיים כל כך הרבה ועדות, חלק ניכר מהוועדות יבוטלו – כל הוועדות שדנות בנושאים כמותיים. אם יש לאדם לחץ דם גבוה, זה נתון; אם אדם, יש לו סוכרת גבוהה, זה נתון; אם חלילה מתקצרת לו גפה, או נקטעת, זה נתון. זה נתון שאי-אפשר להתווכח עליו. אי-אפשר להתווכח עליו. ויש מחלות שהן לא רוורסביליות, הן לא רוורסביליות, לצערי, אנשים לא מחלימים מהן, ולמרות זאת הביטוח הלאומי מקיים דיונים חוזרים ונשנים – לאנשים עיוורים, כאילו הם יתחילו לראות פתאום. שערורייה מטורפת.
למה הם עושים את זה? כי זה פרנסה מצוינת לרופאים; 400 מיליון שקל בשנה של הביטוח הלאומי הולכים לרופאים מומחים בוועדות. 400 מיליון. זו קבוצת לחץ מטורפת שלא רוצה להפסיק את החגיגה הזאת על חשבוננו. ואפילו שאדם חולה הולך קודם כול לרופא מומחה, והוא מקבל חוות דעת שהוא עיוור, הוא הולך לוועדה בשביל לקבל חוות דעת נוספת – שהוא עיוור. יצאתם מדעתכם? 200,000 ועדות רפואיות בשנה – שערורייה שמרוויחה ממנה קבוצת רופאים מצומצמת, ואת זה אנחנו נבטל, אני מבטיח לכם שאנחנו נבטל.
היו"ר יצחק וקנין:
400 מיליון?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
400 מיליון. 200,000 ועדות בשנה. 400 מיליון שקל; 700 שקל לעשר דקות שיושבים שם בוועדה. תעשייה מטורפת. ומובן שזה מגביר את הביורוקרטיה, והציבור הולך, ועושים שם טעויות. מספיק שעושים, מ-200,000 רק 3% טועים – 6,000 אנשים נדפקים. רק 3% – והם עושים יותר טעויות.
אז מה אומרת ההצעה? כל מה שהוא מחלה מורכבת – שילך לוועדה; אינטר-דיסציפלינרית, בין-תחומית – שילכו לוועדה. אבל 80% מהוועדות הן בנושאים שאפשר למדוד, יש להם מספר, לא צריך ועדה, זה קשקוש. ואת זה הביטוח הלאומי לא רוצה לבטל, כי הוא מחזיק את העוצמה.
ההצעה הזאת אומרת – כמו מס ההכנסה האמריקני: אנחנו מאמינים לכולם, אבל אם חלילה תרמו, אז נבוא אתכם חשבון. אי-אפשר לבוא חשבון עם נכה או עם אדם שקיבל כסף שלא כדין מהביטוח הלאומי, אבל אפשר לבוא דין עם הרופא, כי חוות הדעת שלו היא שתקבע את אחוזי הנכות, ואם הוא רימה – נשלול לו את הרישיון. תאמינו לי, זה יהיה הרבה יותר יעיל, הרבה יותר צודק. הביטוח הלאומי יצא נשכר מזה, הנכים יצאו נשכרים מזה, הזכאים יצאו נשכרים מזה, וכל הציבור יודה לשר הרווחה שתומך בהצעת החוק הזאת – והיא תעבור, אני מבטיח לכם. זה ייקח לנו חודשיים, זה ייקח לנו שנתיים, בסופו של דבר – תראו, אני, מהלחץ שלי, מהלחץ שלי, שאני באתי כבר לפני שנתיים לביטוח הלאומי עם ההצעה הזאת, ביטלו כבר – 10,000 ועדות התקיימו בשנה האחרונה, 10,000 ועדות, בלי נוכחותו של הנבדק. ולא קרה שום דבר. לא קרה שום דבר, הכול בסדר. הם השתכנעו שזה אפשרי, אבל הם עדיין אוחזים בדבר הזה.
ולכן, אני מודה לשר הרווחה חיים כץ, שהבין את החשיבות, ואני מבקש מהביטוח הלאומי: חברים, רק תשקלו את זה עניינית. אם יש בעיות בהצעה, תענו על הבעיות, אבל בואו נפתור את זה. די כבר עם הביורוקרטיה המיותרת הזאת, עם הטרטור של הנכים, עם הטרטור של המסכנים – להביא עיוור עוד פעם ועוד פעם לוועדה כדי לקבוע שהוא עיוור? יצאתם מדעתכם?
הצעת החוק הזאת היא אולי הרפורמה הכי חשובה שאנחנו הולכים לעשות בביטוח הלאומי. הגיע זמנה, ואני מאוד מקווה, ואני מאמין, שאנחנו נצליח להעביר אותה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.
הצעות לסדר-היום
הדוח השנתי על מצב העישון בישראל
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום: הדוח השנתי על מצב העישון בישראל, מס' 7021, 7034, 7035, 7074 ו-7085. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – יהודה גליק ויעקב מרגי. ישיב שר הבריאות, יעקב ליצמן. גברתי חברת הכנסת יעל גרמן, שלוש דקות לרשותך. אני אבקש שהשר ייכנס.
יעל גרמן (יש עתיד):
עד שהוא ייכנס אני יכולה לדבר.
היו"ר יצחק וקנין:
בוודאי, את יכולה לדבר.
יעל גרמן (יש עתיד):
אז קודם כול, תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, פעמיים – גם על כך שאתה תמכת וגם על כך שאתה מנהל את הישיבה.
היו"ר יצחק וקנין:
את זה לא מגלים.
יעל גרמן (יש עתיד):
כבוד השר, חברי וחברותי, לפני כמה ימים התפרסם דוח העישון של משרד הבריאות, והנה, לאחר כמה שנים שבהן אנחנו ראינו ירידה משמעותית ומאוד מאוד חשובה במספר המעשנים במדינת ישראל, לראשונה זה שנים עלה מספר המעשנים במדינת ישראל – ב-13.6%, והגיע לשיא חדש, של 22.5% מעשנים במדינת ישראל; זה כבר היה, דרך אגב, 19%.
כשאנחנו מדברים על עישון זה נשמע מאוד אמורפי, אבל כשאנחנו רואים את המספרים הנוראיים, המזעזעים, של 8,600 מתים בשנה עקב עישון, מכל המחלות שנגרמות על ידי העישון, הרי צריך באמת להבין את גודל האסון. אני לא רוצה לומר מה היה קורה, חס וחלילה, אם 8,600 איש היו נהרגים בפעולות טרור, או בצבא, או בתאונות דרכים, או מזיהומים בבתי-החולים. בוודאי אמות הספים היו מזדעזעות; בוודאי הייתה קמה איזושהי ועדת חקירה; בוודאי ממשלת ישראל הייתה יושבת, והקבינט היה יושב, והיה דן בנושא, והיה חושב מה אפשר לעשות – במיידית – כדי לצמצם את המספר הנורא הזה.
אבל כאן, המספר הזה לא אומר כלום, ולא מזדעזעים, ובמקום שמשרד הבריאות, אדוני השר, יעשה את כל מה שהוא הבטיח, וימנע, על ידי חקיקה ייעודית, את העישון, אנחנו לא רואים שיש בכלל חקיקה בנושא. וכאשר אני מביאה חוק שמבקש להטיל היטל מיועד על הסיגריות – שזה היה עולה לכל אחד עוד 25 אגורות, אבל בסך הכול הייתה קרן שיכלה לעזור למנוע עישון – מובן שממשלת ישראל דוחה את החוק שלי, מעבירה אותו כהצעה לסדר-היום – אני מקווה שהוא יידון.
אני רוצה להזכיר כאן, לך, אדוני היושב-ראש, היחיד שמקשיב, ולאדוני השר, שלא מקשיב, את ההבטחות שניתנו בוועדה לביקורת המדינה על אמצעים שהמשרד ינקוט כדי למנוע עישון. וכך הבטיחו: הבטיחו שתהיה רגולציה שזהה למוצרי טבק אחרים לגבי האייקוס, אותה סיגריה אלקטרונית שמתיימרת לא להזיק אבל ברור שהיא מזיקה, והמחקרים היום מעידים שהיא מזיקה; דובר על כך שירחיבו את איסור הפרסום, ויאסרו פרסום של כל אמצעי הטבק, לרבות אותה סיגריה, אבל במקום זה, אדוני היושב-ראש, רק שלשום ראיתי מודעת ענק, על עמוד שלם, בהארץ שמפרסמת את האייקוס, אותה סיגריה אלקטרונית שבציניות ראשי התיבות שלה, IQOS, זה I Quit Ordinary Smoking – אני הפסקתי לעשן באופן רגיל.
זוהי סיגריה ככל סיגריה, ואנחנו חייבים להטיל את כל ההגבלות שקיימות היום על טבק גם על הסיגריה הזאת – לאסור את הפרסום שלה, לאסור את השיווק שלה ולאסור את העישון שלה במקומות ציבוריים.
אני קוראת כאן לשר הבריאות לעשות את מה שהבטיח איתמר גרוטו לפני חצי שנה בפני הוועדה לביקורת המדינה, ולקדם את אותם חוקים שפשוט הפסקתם לחוקק, חוקים שימנעו עישון וימנעו את הקטל בציבור הישראלי.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. יעלה חבר הכנסת יהודה גליק, ואחריו, אחרון הדוברים – אני מקווה שיהיה באולם המליאה – יעקב מרגי.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש חבר הכנסת וקנין, כבוד שר הבריאות, כבוד שר החינוך, חברי וחברותי המתוקים חברי הכנסת היקרים, גברתי שרת הבריאות לשעבר – שדיברת לפני כמה דקות כל כך מתוך הלב, אדוני סגן המזכירה, המתקתקות – – –
היו"ר יצחק וקנין:
רק עכשיו אני מתחיל לקחת לך את הזמן, כיוון שאתה בסוף תסיים את הנכבדים ולא תתחיל.
יהודה גליק (הליכוד):
"כי יִמצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נֹתן לך לרשתה נופל בשדה לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבֹת החלל. והיה העיר הקרֹבה אל החלל ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר" – וכו' וכו' – "וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו."
האם מישהו חושב שזקני העיר הם ששפכו את דמו של אותו נרצח שמצאו את גופתו? ודאי שלא. אבל על זקני העיר חלה אחריות לאותו דם שנשפך. האם, אדוני שר הבריאות, אתה יכול לומר בפה מלא: ידנו לא שפכה את הדם הזה? 8,000 אנשים מתים מדי שנה. האם אתה יכול לומר שנלחמת בזה כמו שצריך? האם הרבנים שעומדים בראשי הישיבות יכולים לומר את זה, כשאנחנו רואים שבכל החתונות של בחורי ישיבה מחלקים סיגריות? האם מישהו היה שותק אם היו מחלקים בשר חזיר בחתונות?
מורי ורבותי, הטבק לפני חמש שנים – 70 טון בשנה, בשנה שעברה – 650 טון בשנה. האם אנחנו יכולים להצדיק את זה שלא הטילו מס על הטבק הזה? סגן שר האוצר שלח לי מכתב שבו הוא הסביר ונימק למה חובה להטיל מס על הטבק לגלגול, וכששאלתי אותו: מה קורה עם זה? אנחנו לא רוצים להטיל מס על הדבר הזה.
אני שואל אותך, אדוני שר הבריאות – קראתי את הדוח הנורא, המזעזע, שהוצאת בשבוע שעבר. פעם ראשונה מספר המעשנים עולה ומטפס. ילדים מעשנים. בכוונתי להגיש בזמן הקרוב הצעת חוק לאסור מכירת מוצרי טבק מתחת לגיל 21. זה מוכח בעולם – ככל שהגיל יורד, ככה יותר – ככה יותר – אנחנו רואים שפחות מעשנים.
עוד כמה דקות מיכאל מלכיאלי ידבר על תאונות הדרכים. כשם שחובה לתקן כבישים משובשים, כך חובה לעקור – חובה עלינו כציבור, חובה עלינו כהנהגה – לומר שאנחנו לוקחים אחריות לדבר הזה. חובתנו לדאוג שלא יימכרו סיגריות. חובתנו להוציא את הסיגריות מהצבא. שר החינוך הוביל – ובבתי-הספר אין יותר סיגריות, וככה צריך להיות. צריך להרחיק את זה מהישג היד, מהנגישות; להנגיש את תוכניות המניעה והגמילה, ולהרחיק את הסיגריות. במקום זה היום הסיגריות והטבק נגישים, והגמילה והמניעה רחוקות.
6 מיליארד שקל המדינה גובה ממסים על סיגריות; 6 מיליון מוקדשים למניעה ולגמילה. אדוני השר, אנחנו נהיה אתך בדרישה מראש הממשלה להוסיף את המסים, להגביר את המניעה ואת הגמילה, ולהוסיף תקציב לצורך העניין הזה מתוך התקציב שנלקח. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח באולם המליאה. אם כן, אדוני השר ישיב – גם לחברת הכנסת יעל גרמן וגם לחבר הכנסת יהודה גליק.
ואני נתתי לך לראות משהו מאוד מעניין.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – – אני מכירה את זה. עשינו את הניסויים האלה בהרצליה בפארקים כדי לשכנע את הילדים שלא יעשנו.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני נגד עישון. נקודה. ואני אעשה את הכול – עושה את הכול, אעשה את הכול ועשיתי את הכול – כדי לצמצם את העישון. אני חושב שעישון מזיק. ברוך השם, אני לא מעשן, משפחתי לא מעשנת, ואני יכול להגיד לכם שגם אם מה שיהודה גליק אמר, שכאילו בישיבות מעשנים – אדוני, בגור יש איסור מוחלט, בישיבות – – –
יהודה גליק (הליכוד):
אתה לא שר הבריאות של גור, אתה שר הבריאות של כל הישיבות. הישיבות – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אבל תקשיב לי רגע אחד. קודם כול – – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
שמעתי, שמעתי, שמעתי. במוסדות החינוך זה אסור על פי חוק. מה שמחלקים בחוץ – אני לא שולט. שאלת אותי על מדיניות, ואני אומר לך עובדה: לא מחלקים סיגריות, מחלקים שוקולדים. לא מחלקים סיגריות. ולכן, כל מה שאמרת זה לא רלוונטי, עם כל הכבוד.
אני נגד עישון – מאוד, וחלק מהאנשים כאן נסחפים מהתשדירים, מהתחקירים, מה שהיה שם, כאילו אני בעד פיליפ מוריס, לא פיליפ מוריס. פיליפ מוריס פרסם – לא שייך אלי. אני בכלל, לגבי המוצר, אני החלטתי שמה – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
גברתי לא תפריע לי, אני כרגע עונה לך. לא הפרעתי לך.
– – מה שה-FDA באמריקה תחליט לגבי המכשיר הזה, אם זה עישון או לא עישון, מה שזה יהיה – זה יהיה. את זה אמרתי לפני שלושת רבעי שנה, כשהתחיל כל הקמפיין, אני לא חוזר בי, וזה בדיוק מה שיהיה, וזה בדיוק מה שאני הולך לעשות. הם לקחו לעצמם כל מיני הגבלות לבד, פיליפ מוריס, אני מברך אותם, אבל זה לא שייך לכל הדיון הזה. אני נגד עישון – חריף, כמו שאמרתי. אנחנו משקיעים כאן כל מיני דברים.
אגב, אני חייב להגיד לכם, הדוח הזה הודלף לעיתונות לפני שבכלל הביאו לי אותו. אני מוחה על זה במשרד הבריאות. יש לי הרבה הערות על הדוח הזה – לא מקצועי, חד-משמעי. יש לי הרבה הערות על עצם הדוח, אני חייב להגיד את זה, אבל אני מתכוון אולי להעביר את זה לגורם – אולי בין-לאומי – שיבדוק בדיוק מה הדוח הזה אומר. יש לי הרבה הערות, שזה לא בדיוק בדיוק מה שכתבו שם.
אני מכבד – ואני אעשה כל מה שביכולתי, גם להעלות מסים. את זה אתה לא יודע, אדוני – שהעלאת מסים בפעם הקודמת זה היה ביוזמתי, בממשלה, בפעם ראשונה, ב-2009, שהעלו בעוד 2 שקל לחפיסה. איפה נכשלתי שם? כי אני רציתי שהכסף הזה יבוא לסל התרופות, ולא קיבלתי. אבל עצם המס – אני אמרתי אז, ואני תומך היום: תביא הצעה לעוד כסף – העלאה – אני תומך, אין שום בעיה. וכל הפרסומים האלה, וכל ה-fake news הזה, מה שהם משדרים כל הזמן, שאני בעד עישון – זה שטויות והבלים. יש לי דרכים איך לעשות. בנושא הפרסום – אני לא הייתי אוסר פרסום, אבל מה? לחייב שמי שמפרסם עישון, לחייב אותו גם לפרסם מודעה נגד עישון – באותו גודל, באותו עיתון, פרסום נגד עישון.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אז הוא אומר: לא, אבל יוצא בדיוק אותו מודעה נגד עישון. הוא מפרסם עמוד בעד עישון – שיפרסם עמוד נגד עישון. זה מה שהצעתי.
קריאה:
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני לא בא ללחום נגד עיתונות, לא מעניין אותי הדבר הזה. אותי מעניין שאנשים יבינו שאסור לעשן, ואני נגד עישון, חריף מאוד. ואתם נסחפתם עם כל המילים, כאילו שר הבריאות בעד עישון. אני חושב – יש לי דרכים אחרות. אני לא אשים, למשל, את התמונות – אני נגד לשים את התמונות ששמים בצ'ילה או באיזה מקום באוסטרליה או בניו זילנד, שיש תמונות מכוערות על הקופסאות. אני לא חושב ככה.
מחר יגידו לי שאותן תמונות אני אעשה על סוכרת, על סוכר, כי סוכר גורם, חלילה וחס, ברגליים – אני לא רוצה להגיד לכם – כל מיני דברים. אני לא אעשה את זה, יש לי מדיניות שלי, ולא שייך שאני בעד עישון או נגד עישון, כי אני נגד עישון.
אז שאלו אותי גם לגבי הדיוטי פרי – לא להכניס עישון. אמרתי: אם ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ייאסרו עישון, מכירת סיגריות בדיוטי פרי – גם אני. אנחנו כמו כל העולם. אתה רוצה להשוות את מדינת ישראל לכל המדינות? אז גם אני רוצה.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הכול זה קמפיין מאורגן – אני לא רוצה להגיד מי, כי אני שומע – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
האשמת אותי, ואמרת שאני – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
היות שאמרת את זה, אז אני לא מפריע לך. אני יכול גם להסכים עם זה. אבל בוא, אני לא בא כרגע לתת שמות.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
לא, כי אתה אמרת שאני יזמתי את הכתבות נגדך.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני לא בטוח שאמרתי שאתה יזמת, אבל בהחלט היית מאחורי זה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
טוב.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני לא אמרתי שיזמת.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
שמע, אני גם לא מתבייש בזה, אבל זה לא נכון.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא באתי לכאן להיכנס – מי אשם. אני בא להגיד דבר אחד: אני נגד עישון, אני אעשה את הכול למנוע עישון, כמה שאפשר, כולל חקיקה וכל הדברים. המשרד עובד על זה, ואני אעשה כל מה שביכולתי כדי שיעשנו פחות, כי העישון מסוכן מאוד, וגורם לכל מיני מחלות. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני שר הבריאות יעקב ליצמן. יש דעה אחרת, הבעת דעה – אורן חזן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, כנסת נכבדה, אתם מדברים פה על עישון. ברור שכולנו מתנגדים לעישון. מי כמוני, אדם שיש לו בעיה קשה בריאות, שעובדות בסך הכול כ-60%, מבין את הבעיה המורכבת יותר של להיות בסביבה שבה מעשנים.
אבל יש משהו במציאות היומיומית הרבה יותר קשה, הרבה יותר מורכב, הרבה יותר מסוכן. סדרת כתבות שעלתה בחדשות בימים האחרונים מלמדת שהצעירים של היום כבר עזבו את הסיגריות, הם הלכו לסמים. ואתם יודעים מי אשם? הכנסת הזאת, שפעם אחר פעם מדברת על לגיטימציה, לגליזציה, אי-הפללה וסיפוריזציה. כשאני שומע ילדים בכיתה ח' וט' אומרים: מה אתם רוצים? אני רואה שכל המבוגרים מעשנים, זה בסדר, לאט-לאט, מה אתם באים אלי בתלונות? כשהם אומרים: הנה, תראו, הכנסת הולכת והופכת את זה לחוקי, אז הם מרשים לעצמם להכניס את זה לכל פינה בבתי-הספר.
אני אומר לכם: פה, פה האשמה, וזו הסכנה האמיתית. כל עוד המדינה לא תשקיע מאמצים כבירים בחינוך, להסביר מה הסכנות – גם בעישון, אבל בטח ובטח בסמים; איך אומרים היום הצעירים – אצלנו הכי מועדף זה מריחואנה, קנאביס, שמנביס, תן לנו איזה בוף, תן לנו איזה צ'ילום – כל זה לא מעניין. אותנו מעניין דבר אחד: הגיע הזמן ש – למילים שיוצאות לנו מהפה בבית הזה ולהצהרות הכוונות על חקיקה יש השלכות על הצעירים מבעד למרקע. רבותי, בואו נשים סוף לתופעה הזאת. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורן חזן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מבקש להעביר לוועדת העבודה.
היו"ר יצחק וקנין:
ועדת העבודה. אדוני השר מסכים?
שר הבריאות יעקב ליצמן:
כן.
היו"ר יצחק וקנין:
אם כן, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על להעביר את נושא הדוח השנתי על מצב העישון בישראל, של חברי הכנסת יעל גרמן ויהודה גליק, לוועדת העבודה והרווחה. מי בעד? מי נגד?
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
השר בעד, כן.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך דיון.
הצעות לסדר-היום
עלייה במספר נפגעי תאונות הדרכים
היו"ר יצחק וקנין:
הצעה לסדר-היום בנושא: עלייה במספר נפגעי תאונות הדרכים, מס' 7073, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר ישראל כץ.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בחודש מאי האחרון, החודש לא בישר טובות בקטל בדרכים: 31 בני אדם נהרגו בחודש זה, ובחודש מאי אשתקד היה מניין ההרוגים 29. מתחילת השנה נהרגו בכבישי ישראל 156 בני אדם, לעומת 151 בתקופה המקבילה אשתקד. המשמעות היא שלאורך שנות קיומה של המדינה נהרגו בישראל בתאונות הדרכים יותר מאשר בכל מלחמות ישראל.
אדוני השר, זה לא סוד, ההשקעה הרבה, שלך באופן אישי ושל משרדך, במלחמה בתאונות הדרכים. אין אדם שלא רואה את השינוי המבורך – בהנחייתך – במדינה, בכבישים חדשים, פתיחת כבישים, מחליפים, גשרים. כל יום, כל פעם אנחנו רואים פתיחה של דבר חדש. אבל כנראה זה לא מספיק למניעה של הקטל הזה, ויכול להיות שלאו דווקא משרדך הוא שצריך לטפל במלחמה הזאת, במלחמה בקטל בדרכים, כמו יותר חינוך, כמו יותר למידה.
כשאני קצת קראתי על האופי של הנפגעים בתאונות הדרכים – זה לאו דווקא רכב ברכב. הרבה נפגעים הולכי רגל על המדרכות, הרבה אנשים נפגעים במעברי חציה, ולא תמיד באשמתם של הנהגים, ולא תמיד באשמה של כביש לקוי כזה או אחר – אלא בתובנה ובחינוך חזק ואמיתי כבר מהגיל הצעיר.
נדרשת כאן תוכנית ארוכת טווח של משרדך – נמצא אתנו גם שר החינוך – ושל משרד החינוך למלחמה מהגיל הצעיר. כמובן, אין ספק שבמלחמה צודקת כזאת אנחנו נמצא את מניין ההרוגים פוחת, וזאת בעצם השאיפה שלנו, של כולם. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר ישראל כץ.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
אני מבקש.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מלכיאלי, הנושא הוא אכן נושא נכבד, אין חשוב ממנו – נושא המאבק בתאונות הדרכים, המלחמה בתאונות הדרכים, מניעת תאונות דרכים, הצלת אנשים, מניעת נפגעים.
אני יותר משמונה שנים בתפקידי, ורואה בזה את הדבר הערכי החשוב ביותר במסגרת הפעילות. הרבה מאוד מהדברים שהמשרד עושה והגופים שקשורים למשרד עושים ופועלים בהם, בעצם התכלית החשובה ביותר שלהם זה לצמצם ולמנוע את תאונות הדרכים. ואכן, גם על פי תוכניות, וגם תוך כדי פעילות וביצוע הדברים, הפעילות, ככל שהיא מתקדמת, היא משפרת את מצב הדרכים, היא מקדמת תחבורה ציבורית, שהיא אלטרנטיבה משמעותית גם לנושא של תאונות – רכבות, אוטובוסים, מוניות, מוניות שירות וכל הדברים האחרים, כדי לצמצם ככל האפשר.
אני חייב לומר שמדינת ישראל – רק כדי להציג את התמונה באופן מאוזן, בלי להוריד גרם אחד של אחריות – נמצאת במקום טוב ביחס למדינות אחרות במאבק בתאונות הדרכים, במדדים אובייקטיביים, ב-OECD, באירופה; היא נמצאת במקומות שהיא לא נמצאת בהם, לצערנו, בתחומים אחרים – אם זה חינוך, פערים חברתיים, קידום עסקים, מדד קידום עסקים ודברים אחרים. זה פרי פעילות שמתמשכת הרבה שנים.
אני יכול להגיד שלאור ניסיוני, שני הדברים החשובים ביותר – החשובים ביותר – במניעת תאונות דרכים – דבר ראשון זה פיתוח תשתיות, כי אין שום ספק שכביש אדום שהופך לכביש בטוח מונע סוגים מסוימים של תאונות. כל מה שאנחנו עושים כאן כבר שנים – הרבה מהפירות כבר קיימים, וחלק מתהווים, וחלק יהיו; כשעושים אוטוסטרדה לערד ומאריכים את כביש 6 דרומה לשוקת ולערד – יש עוד קטע אחד קטן, שבגלל קושי בהפקעות אנחנו משלימים אותו – בכל הקטעים האחרים, וגם בזה, כשיושלם – זה מונע תאונות חזית. ואיזה אסונות היו שם, איזה תאונות, רק בשנים האחרונות.
כשלוקחים את הכביש לכיוון גולני, עמיעד, קריית שמונה, והופכים אותו לכביש בטוח, מהיר, עם הפרדות, עם מסלולים, מונעים המון תאונות שהיו שם; גם מאפשרים לפריפריה להתחבר, כלכלית, חברתית, אבל מונעים הרבה תאונות.
האמירות האלה, שאני שומע לפעמים – לא בנאום שלך; הייתי חותם על מילה שאמרת – למה אתם עושים כבישים, תעשו תחבורה ציבורית. למה אתם עושים זה? תעשו... בוא תלכו ותסבירו למי שגר במקרה במושב יערה, או במושב אחר, במעלה יוסף, מה זה שאין כביש, או שיש כביש שמחבר אותו לאזור ולמרכז המדינה – שהוא לא צריך להצטופף בכפר יאסיף, שמה שלא יעשו, לא יהיה שם בטוח, לא יהיה שם סביר. אנחנו מאריכים את כביש 6, אנחנו נגיע לסומך, נמשיך אחרי זה עד כברי, עד שלומי; הדרכים לנהריה, לפני רגבה, 89 – כל זה דברים מתוקצבים, עושים אותם; עוקף קריות, שעשינו.
היו"ר יצחק וקנין:
מעשי ידיך נראים בכל הארץ. אין ספק בכלל.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
לכן, אין כאן אמירות שהן נכונות, כשאומרים: תעשה את זה ולא את זה. צריך לעשות הכול. צריך לעשות הכול, כי לכל דבר יש תכלית; לכל כביש, לכל רכבת.
מירון – דיברנו קודם על רכבת למירון. יש לה תועלת תחבורתית, כלכלית, חברתית – ודתית. יכולים להגיע יותר בטוח ויותר נוח. אגב, לבני כל הדתות אנחנו מחברים תשתיות. מדינת ישראל היא מדינה שמאפשרת חופש פולחן. היא מדינה יהודית, והיא מאפשרת לבני העדה הדרוזית, והנוצרית, והמוסלמית, ואפילו הבהאית, שם, ליד עכו, חיפה – באים, דנים על כבישים.
אנחנו עושים את הכול, לתכלית הלאומית-כלכלית-חברתית, ובראש ובראשונה זה משרת את התכלית הבטיחותית, של הצלת חיים. ככל שהכבישים יותר בטוחים, ככל שייסעו יותר באוטובוסים, ככל שייסעו יותר ברכבות, ברכבות קלות – התאונות האלה ליד המדרכות: נוסע נהג בעיצומו של יום, באור יום. נהג, נהגת – בוף, שובר ימינה, עולה על המדרכה, דורס עוברי אורח. שום ממשלה לא יושבת ליד ההגה.
בסדר, אז עכשיו יש ארגונים – מחכים למשפט הזה: אה, הוא אמר, הנה, הוא לא אחראי. הממשלה אחראית לעשות את מה שהיא צריכה לעשות בכל זרועות הממשל, ועושים: שר החינוך אחראי לחינוך התחבורתי, לחנך מגיל צעיר למודעות ונהיגה; שרת המשפטים אחראית לבתי-המשפט, שיהיה שיפוט מהיר, יעיל וגם נוקשה כשצריך; השר לביטחון פנים הוא שותף מרכזי – אחראי למשטרה, לאגף התנועה. האכיפה, לצד התשתיות – אלה שני הכלים הכי חזקים כדי למנוע נפגעים. האכיפה היא זרוע משלימה משמעותית, שנועדה להרתיע, לאכוף ולעשות חוק וסדר – וחוק וסדר הם קודם כול לטובת מי שעושים אצלו את החוק והסדר, ולטובת כלל האוכלוסייה.
אני רוצה לומר לכם – וגם שאלתם ודיברו על המגזר הערבי: מתוך דאגה למגזר הערבי, הרי זאת בדיוק הדוגמה; אתם יודעים, בחודש מאי האחרון היו 31 הרוגים. זה נורא. 14 מהם – ערבים, כמעט 50%. 20% מהאוכלוסייה, 15% מהנהגים – כי הרבה צעירים – אגב, זו הסטטיסטיקה. זו הסטטיסטיקה: כמעט 50% מהנהגים הצעירים שנהרגים הם מהמגזר הערבי.
עכשיו, האינטרס הוא שתהיה אכיפה ביישובים, לא יהיו רחובות פרועים ובלתי נאכפים, אלא לאכוף; לא ייסעו ילדים על רכב בלי רישיון. לאכוף את הדברים, להסביר, לחנך, לעשות את כל הדברים. המנהיגות הערבית חייבת – חייבת להתייצב ברמה המקומית והארצית ולהיות שותפה. והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פועלת יחד אתם, ללכת, לעבור ולהסביר כדי להציל חיים. המנהיגות של כל מגזר צריכה, והמנהיגות הארצית צריכה, וכולם צריכים – לשמש דוגמה, לפנות ולהסביר, ולעשות את כל הדברים.
אנחנו קיבלנו החלטות על התקנת מערכות בטיחות, שאני השתכנעתי שיכולות לחסוך עשרות אחוזים של נפגעים. הנחינו וגם הוצאנו צו שרכבים כבדים – משאיות, אוטובוסים – מנובמבר שעבר מחויבים להתקין, כי התאונות במשאיות ובאוטובוסים הן מאוד קשות. התוצאות מאוד קשות.
אנחנו חייבנו שמ-1 בינואר בשנה הבאה כל רכב חדש שמגיע כבר יהיה ממותקן, וגם רכבים קיימים – אנחנו נותנים תמריץ למי שמביא רכב חדש, ורכבים משומשים – זו פריצת דרך שסיכמנו עם האוצר, תקציב, שאנחנו נתמרץ כ-120,000 רכבים, כפיילוט – להתקין גם ברכבים קיימים, על ידי קבלת הנחה באגרת הרישוי. אני דיברתי עם יו"ר ועדת הכספים, הוא צריך לאשר את זה – 1,500 שקל בשלושה תשלומים, שמי שיתקין מערכת כזאת יקבל זיכוי על אגרת הרישוי בגובה הדבר הזה.
הפעילות הזאת היא פעילות כוללת. מנכ"ל משרד ראש הממשלה מרכז ועדת מנכ"לים שבאה לתאם בין המשרדים עכשיו, בין כל מי שעוסק, והתיאום בהחלט נדרש, כי נכון שמשרד התחבורה הוא גם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, אבל התואר "בטיחות בדרכים" לא מביא אתו סמכויות מיוחדות. כשעושים דברים, כמו שהקימו את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – ודיברנו על זה – לא נתנו לה את הסמכויות מול משרדים אחרים. אז היא צריכה להיות גוף מתכלל, גוף מעצים, גוף מעשיר וכו', ומאוד חשוב שתהיה התאמה בין הסמכויות לבין הפעילות. כי פעילות בחוסר סמכות, בסופו של דבר היא מאוד לא אפקטיבית. כך שבתחומים שמשרד התחבורה אחראי להם באופן ישיר – תשתיות, בטיחות הרכב, הכשרת נהג – הדברים האלה מטופלים, לדעתי, ברמות הגבוהות ביותר שיש, וכולם, כמו שציינת, חבר הכנסת מלכיאלי – הדברים ניכרים. אני לא רוצה להאשים את התקשורת, אבל נאמר, חלקים בתקשורת שאוהבים לתקוף – אפילו הם לא יכולים להסתיר את העשייה הזאת.
אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר על כביש ירושלים–תל אביב. הרי ברור שהיה צריך לעשות את הכביש הזה. מה היה לנו? כביש שדומה ל-48'. עיר הבירה, בלי שוליים, בלי זה, כל מכונית שנתקעת. ולקחתי על עצמי לעשות את הדברים, והיו התנגדויות, והיו דברים, וברוך השם, אנחנו ממש עומדים בפני סיום.
לפני כמה חודשים הושלמה פתיחת מנהרות הראל. מנהרות הראל, מחלף הראל, הראל, בשבילנו, במדינת ישראל, זה הקרבות על פריצת הדרך לירושלים. להגיד לכם שנדהמתי בעצמי שמעל ל-470 חללים – נפתלי, אנחנו עוסקים בזה בקבינט לא מעט – 470 חללים – אני מקווה שאני מדייק – מ-1,200 לוחמים, אלה היו המספרים שנפלו בקרב על השארת הדרך לירושלים פתוחה. דרך בורמה. אז כשאנחנו מסיימים לעשות מנהרות מפוארות, בטוחות, ודאי שהזמנתי את ראש הממשלה, ועשינו טקס. אבל הודענו, ואמרתי: ייקח עוד כמה חודשים עד שיגמרו לסלול את הנתיבים השלישיים. מתקפה רבתי. בסדר גמור, עכשיו כבר גמרו לסלול מירושלים לכיוון תל אביב. אני נסעתי שם, אני חושב שכל מי שנוסע – דקות, בשעות העומס.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני השר, הזכרת מאיפה אני. אז אני אומר לך, אני בדרך כלל יוצא מוקדם בבוקר, אבל פעם הנסיעה הזאת הייתה לוקחת לי שעתיים וחצי, שלוש שעות, והיום היא לוקחת לי שעה ו-50 דקות, ממושב יערה, ליד ה"חיזבאללה", עד לפה, לירושלים.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
ואנחנו עוד באמצע העבודה.
היו"ר יצחק וקנין:
נכון, ועוד לא סיימנו את הקטע, כמו שאמרת, של צומת סומך.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
ממשיכים אותו. אנחנו, בעזרת השם, בחמישי בלילה עד שישי בבוקר, לכיוון ירושלים, גם, יגמרו להשלים את שלושת הנתיבים. ואני רק מקווה – אולי זאת תקווה מופרזת – שחלק מהתוקפים, בחלק מהזמן, לפחות יבואו ויגידו: סליחה – לא, סליחה זה מוגזם – יגידו: לא, זה בסדר, טעינו.
אהל, אדוני היושב-ראש, זה תפקידנו – בביטחון, במדיניות, בכלכלה, בחברה, בחינוך, בכל תחום – לחשוב ולקבל החלטות. וכשמקבלים החלטות – לעמוד ולבצע אותן, כי המדינה הזאת זקוקה להחלטות, היא זקוקה לדברים שיקדמו אותה. וכך אנחנו עושים בתחום הזה.
כמו שאני פתחתי – ואני מסיים – הכביש לירושלים מחבר את עיר הבירה שלנו, בירתנו הנצחית זה 3,000 שנה ולתמיד, בירתנו השלמה והמאוחדת בריבונות ישראל, מחבר אותה בקשר לכל חלקי המדינה. הכביש הזה מאפשר להגיע לעבודה מכאן ומשם יותר מהר, אבל קודם כול הוא כביש יותר בטוח – וזה נושא הדיון – בלי העקומה הזאת של סיבוב המוות במוצא, בלי העליות של הקסטל, שנתקעים. הוא קודם כול כביש יותר בטוח, והוא דוגמה – נכון, ירושלים – לכל מה שקורה במדינת ישראל, ולכל ההשקעות. אנחנו רוצים מדינה בטוחה. ניכנס לעידן הרכב האוטונומי, לדברים האחרים, שבאמת יצמצמו בצורה דרמטית, ויחד נמשיך לעשות את כל הדברים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני, שר התחבורה ישראל כץ. דעה נוספת – חבר הכנסת אליעזר מוזס וחברת הכנסת קסניה סבטלובה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר התחבורה – – – הכלל: מי שלא עושה – אין מה להתקיף אותו; ומי שעושה – זה טבע הדברים. אתה לא לוקח ללב, אני רואה שאתה בונה הלאה ואתה מקים תשתיות נפלאות.
אני רוצה דווקא להתייחס לנושא הבטיחותי שבמשרד לבטיחות בדרכים. למשל, אתמול נסעתי בכביש ירושלים–תל אביב – אני מדבר כאן על נושא השימוש בסמארטפונים על ידי הנהגים. כשהייתה התאונה הנוראה של 402, אמרו שימצאו את הדרך ושיש את איזו מצלמה קטנה שמצלמת את הנהג, שהוא ידע שאסור לו לקחת סמארטפון ביד בשעת הנסיעה. הוא מוביל 50 איש. אני רק אתמול נסעתי בכביש ירושלים–תל אביב, ופתאום אוטובוס התחיל לנסוע – אני ראיתי שהנהג מתחיל לצאת ולהיכנס ולצאת ולהיכנס, וממש כמעט גילח את כולנו, ואחר כך הסתכלנו וראינו שהוא מחזיק פלאפון ביד והוא מדבר. והנוסעים? אני לא יודע, משום מה, חלקם רדומים, חלקם לא שמים לב. דיברנו על המכשיר הקטן הזה – אני לא זוכר מה שאמרו – שזה יותקן בתחבורה הציבורית. ישכילני השר איפה עומד העניין הזה, הדבר הזה, החשוב.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני. חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד השר, כאשר התייחסת לנושא הכואב כל כך של תאונות הדרכים, דיברת, בין היתר, על כך שכדאי שייסעו באוטובוסים וטוב מאוד שייסעו ברכבות. אני לא יכולה להסכים יותר, כאוהדת גדולה של תחבורה ציבורית, לרעיון הזה, ואני חושבת שזה באמת ימנע לא רק את תאונות הדרכים, שאפשר יהיה באמת לצמצם אותן לכדי המינימום ממש, אלא גם למנוע זיהום וגם למנוע את העומס הבלתי-נסבל בכבישים שלנו.
אני יכולה להעיד שאני, כתושבת מודיעין, שגרה בעיר צעירה עם הרבה משפחות צעירות – אין כמעט משפחה שאין לה שני רכבים. ולמה זה? האם זה כי האנשים כולם רוצים רכב פרטי וזה עונג כל כך גדול לעמוד בפקקים ולשלם אלפי שקלים על דלק? לא. אלא כי התחבורה הציבורית בעיר עצמה, וגם מחוץ לעיר – בעצם החיבור למקומות העבודה במקומות אחרים – כרגע לא מספקת את הצרכים של תושבי העיר. אני יכול להגיד לך שכאשר אני בודקת לאמי האם היא יכולה לצאת מהבית ומתי האוטובוס הבא, המרווחים הם בין חצי שעה – כן – אוטובוס אחד בחצי שעה – לאוטובוס אחד בשעה, ואנחנו מדברים רק על תנועה בתוך מודיעין, ואז כמובן יש צורך לצאת משם הלאה.
ככל שתואיל ובאמת תשקיע כמה שיותר בתשתיות של התחבורה הציבורית, וגם בכך שהתחבורה הציבורית הזאת תהיה זמינה לתושבי ישראל שמעוניינים לנסוע – גם בשבת, גם באותם ימים, הם יוכלו להתנתק מהרכבים הפרטיים. אנשים שרוצים להמשיך לנסוע יוכלו לעשות זאת – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – באמצעות תחבורה מוסדרת לאותם המקומות שאליהם הם חפצים להגיע. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. ובכן, אדוני השר, מה מציעים?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
להסתפק בתשובת השר? מסתפקים. אוקיי. מסתפקים בתשובת השר.
הצעות לסדר-היום
תאגיד השידור הציבורי החדש לא נותן במה לגיוון החברתי והתרבותי בישראל בהיעדר עיתונאים ומגישים ערבים, דוברי רוסית ואמהרית וממוצא מזרחי
היו"ר יצחק וקנין:
הצעות לסדר-היום בנושא: תאגיד השידור הציבורי החדש לא נותן במה לגיוון החברתי והתרבותי בישראל בהיעדר עיתונאים ומגישים ערבים, דוברי רוסית ואמהרית וממוצא מזרחי – הצעות מס' 7073 ו-7108. הצעה לסדר-היום של חברת הכנסת קסניה סבטלובה – שלוש דקות לרשותך, ויגאל גואטה – עשר דקות; הצעה רגילה, ולכן זה עשר דקות, אני מבין, נכון? יגאל גואטה, עשר דקות – רגילה. של קסניה סבטלובה זו הצעה דחופה, ולכן שלוש דקות. מה שכתוב לי פה אני מקריא.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תודה, כבוד היושב-ראש, אנחנו לרגע לא חושבים שזו איזושהי אפליה ביני לבין חבר הכנסת גואטה. נסתפק בשלוש דקות.
רבותי וגבירותי, ב-15 לחודש מאי עלה לאוויר – לאחר ייסורים רבים, יש לומר – תאגיד השידור הציבורי. אנחנו כולנו פיללנו לכך שהשידור הציבורי, שהוא צורך חיוני בכל מדינה דמוקרטית – כי הרי שידור ציבורי בלתי תלוי ועצמאי הוא שמעלה את הסטנדרטים העיתונאיים והוא שבעצם גורם לכל המגוון העצום שיש לנו במדינה הזאת – גיוון נפלא של עדות, ושפות, ומוצאים שונים ורקעים שונים – בעצם להתבטא, לבוא לידי ביטוי, ולתרום לכך שסוגיות רבות שמעסיקות את תושבי מדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל, יועלו במסגרת הזאת של תאגיד השידור הציבורי.
אבל לדאבוננו, ראינו שכאשר עלה השידור, אומנם יש הרבה מאוד עיתונאים ועיתונאיות מוכשרים ומוכשרות, יש הרבה מגישים נפלאים, שחלקם עברו מרשת ב' וחלקם הצטרפו ממקומות אחרים, אבל מבחינת המגוון, אותו מגוון שבאמת חייב לבוא לידי ביטוי בתאגיד השידור הציבורי – המגוון הזה כרגע אינו קיים; כאשר אני מסתכלת על המגישים, על הכתבים הבכירים, אני מסתכלת על העורכים הבכירים, אני לא מזהה שם שמות של עולים מאתיופיה, אין כל כך עולים – אין בכלל, בעצם – מחבר המדינות, מעט מאוד מזרחים. ואם מדברים גם על העניין המגדרי, אז גם נשים הן מיעוט מובהק בתאגיד השידור הציבורי, והדבר הזה חייב להשתנות.
אנחנו כולנו חפצים בכך שתאגיד השידור הציבורי יבטא את הקול שלנו, הקול הייחודי של הקהילות שלנו, ויבטא את הבעיות שלנו, ועד שלא יהיו שם עיתונאים – מוכשרים ומוכשרות – מכל העדות – דתיים וחילונים, עולים חדשים, עולים ותיקים, צברים, אזרחי המדינה ערבים – עד שזה לא יקרה, אנחנו באמת לא נוכל לומר שהתאגיד הזה מבטא את כולנו. לכל אחד יש שם, ולכל אחד יש קול, והקול הזה חייב להישמע. בגלל זה, אנחנו היום מבקשים ורוצים באמת להיכנס לדו-שיח עם הנהלת התאגיד, עם מועצת התאגיד – ואני כבר יודעת שנתנו את הדעת על כך – נתנו את הדעת על כך שהתאגיד חייב לתת באמת יותר במה לקולות שלא נשמעו עד עכשיו.
אי-אפשר לכלוא את העולים החדשים עם הרדיו הסקטוריאלי שלהם; אי-אפשר לכלוא תושבים אזרחי מדינת ישראל, שבאים ממוצאים שונים, בתוך העדה, בתוך הנישה הצרה שלהם. אנחנו כולנו ישראלים, בסופו של דבר – אנחנו ישראלים ממוצא רוסי, אנחנו ישראלים ממוצא אמהרי, אנחנו ישראלים ממוצא עיראקי, או מרוקאי, או מוצא אחר, ולכולנו יש זכות שיהיה לנו ביטוי בתאגיד השידור הציבורי, אם ברדיו ואם בטלוויזיה.
כאשר אני אומרת את זה, אני קוראת להנהלת תאגיד השידור הציבורי להסתכל טוב טוב על תמונת המצב, ולחשוב כיצד אנחנו משנים את זה יחד; כיצד אנחנו משנים את הסטראוטיפ הזה, של בעצם מיהו בעצם האיש שמתווך עבור האחרים את החדשות, מי זאת האישה שמקריאה אותן, מי הם האישה או האיש שכותבים את החדשות האלה, ובאמת לחשוב למה לא להכניס יותר קולות, מי יפסיד מזה? אנחנו כולנו רק נרוויח. גם התאגיד ירוויח, גם הציבור ירוויח. זה win win situation, כמו שאומרים.
לכן, באמת, מעומק לבי אני מאוד מקווה להצלחתו של התאגיד, ואני מאחלת הצלחה לכל העמלים במלאכה. אני יודעת שזה מאוד מאוד לא פשוט, הדברים שמתרחשים שם היום, וגם מסביב לתאגיד עצמו. גם כעיתונאית, עד לא מזמן, אני יכולה להגיד שבאמת אנחנו תולים את התקווה שלנו בכך שעיתונות מקצועית, עיתונות יסודית, תזכה באמת למיקרופון ותזכה לקול ייחודי שם, בגוף החדש הזה שקם. אבל כדי לאפשר את זה, אנחנו חייבים לשלב כוחות – כל העדות, כל המוצאים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים, נשים וגברים, כולם חייבים לקבל ביטוי בתאגיד החדש שקם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. יעלה חבר הכנסת יגאל גואטה. לך יש הצעה רגילה, אדוני חבר הכנסת גואטה. עשר דקות לרשותך.
יגאל גואטה (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, השר איוב קרא – מכיוון שזו הצעה ראשונה שאני מביא בפניך, אז שוב – ברכות. יהי רצון, בעזרת השם, שתשרה ברכה במעשה ידיך, ושלא תצא תקלה מתחת ידך לעולם.
האמת היא שאנחנו מלינים על המנהלים בתאגיד על כך שלא נותנים ייצוג הולם לכתבים ועיתונאים, לגיוון החברתי במדינת ישראל, ואני רוצה ללכת קצת אחורה, כי אני בכל זאת חושב שכל התאגיד הזה, לצערי הרב, לידתו והורתו בטומאה.
בכל פעם שאני מקריא את הרשימה הזאת – הקראתי אותה כבר כמה פעמים – אני תמיד, קבוע, ביום המחרת מזמין רופא שיניים. ברגע שהמועצה של התאגיד הזה ממש-ממש לא משקפת את המגוון החברתי במדינת ישראל, אז בעצם מה אנחנו מלינים אחרי זה על המנהלים? זו רוח המפקד, בעצם.
היושב-ראש של מועצת תאגיד השידור הציבורי הזה, עם כל המועצה, זה גיל עומר, ואבי רט, ודוד אלכסנדר, ושלומי שטיין, ונפתלי גליקסברג, ואורנה דויטש, ומישל קרמרמן, ואהובה פיינמסר, ודלית שטאובר – –
היו"ר יצחק וקנין:
אין איזה בוזגלו אחד שם?
יגאל גואטה (ש"ס):
שום דבר. עשו טובה, מכיוון שהחוק מחייב לשים נציג מבני המיעוטים, שמו את חמיס אבולעפיה, ככה.
היו"ר יצחק וקנין:
זה הקמע. הקמע שלהם.
יגאל גואטה (ש"ס):
– – ואורית מסילתי, שאני עוד לא יודע בדיוק מה הרקע. אבל באמת, רבותי, אי-אפשר תמיד לזרות חול בעיני הציבור. אתם רואים שזו רוח המפקד, ולזה זה מוביל, ואם במועצה אין ייצוג הולם למזרחים, ובמועצה אין ייצוג הולם לשאר העדות, ואין ייצוג הולם לחרדים, למה שאחרי זה זה כן יתיישר? ודאי שאותם אנשים – ושאף אחד לא יספר לי סיפורים שהיום אין אפליה, אין אפליה. זה שקר וכזב. יש אפליה, ויש גזענות, והגזענות חיה, נושמת ובועטת.
לכן אני אומר: אז מה אנחנו מתפלאים שלאחר מכן אנחנו רואים שרשימת הטאלנטים ברשימת התאגיד הציבורי זה יועז הנדל, ואריה גולן, ודן כנר, וקלמן ליבסקינד, ואסף ליברמן, ושירה הדס-נקר, ודנה הרמן, וגאולה אבן-סער, וזאב קם, ויערה שפירא, וג'ודי ניר-מוזס, וגור מגידו – ואחרי זה הואילו בטובם, כן, למנות שלושה חרדים, איזה יופי. אמרנו: אתם יודעים מה, בטוח שלפחות בחרדים ייתנו לנו מזרחי אחד, לא יכול להיות שלא. אחרי כל כך הרבה שמות לא ניפול באחד? אז כן, מינו את יעקב אייכלר, את עקיבא וייס ואת דודי זילברשלג. ואם הם לא קרובי משפחה של ראש הממשלה נתניהו, שכידוע הוא נצר ליהדות ספרד, יוצא מכך שאין לנו פשוט כלום, כלום ושום דבר.
וממשיכים ככה להתנהל, וזה לא כואב לאף אחד, וזה לא מפריע לאף אחד, ואני כבר לא יודע מה צריך לקרות כדי שאנשים יתעוררו ויבינו שהגזענות פה חיה, נושמת ובועטת. ואנחנו נחזור על הנושא הזה בכל מקום, ועל כל במה אפשרית. זו פשוט בושה וחרפה, זו תעודת עניות למדינת ישראל, לממשלת ישראל ולכל מי שמינה את האנשים האלה. תעודת עניות. מה זה, אין מזרחי אחד מוכשר בכל האנשים האלה, בכל המועצה הזאת, מכל הטאלנטים האלה, שמקבלים 50,000 ו-100,000 שקל בחודש? אחד מוכשר אין, שיכול לעבוד בתאגיד הזה ברמה של מנהל, ברמה של כתב? וזה צריך לזעזע אותנו.
אדוני השר, אני באמת מאוד מקווה שרוח המפקד הזאת, שנמצאת כרגע בתאגיד – וזאת רוח המפקד, אף אחד לא יכול לספר לנו סיפורים שזה מקרי, כמה אפשר להגיד: זה במקרה, זה במקרה? הנה, בבקשה, קראתי עכשיו 20–30 שמות, אין מזרחי אחד לרפואה. אנחנו כבר הולכים ברחוב, שואלים אנשים: תגיד לי, יש לכם איזה מזרחי? בטח, אבולעפיה זה שלנו.
זה מצחיק, אבל זה גם מצער מאוד, ואני מאמין באמת, אדוני השר, שמרגע שנכנסת לתפקיד, אני מאוד מאוד מקווה שרוח המפקד תשתנה, ואנחנו נראה פה – יש המון המון אנשים מזרחים מוכשרים, שיכולים להיכנס לתאגיד הזה. אמרתי את הדברים האלה גם בוועדת הכלכלה. זו פשוט תעודת עניות בשבילנו, בושה וחרפה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
למה אתה מתייחס רק למזרחים?
יגאל גואטה (ש"ס):
כי את דיברת – – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
לא, אני דיברתי על כולם.
יגאל גואטה (ש"ס):
לא. אמרתי – אמרתי בתחילה שאני מדבר גם על הרוסים, וגם על דוברי אמהרית וגם על כולם.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כך ראוי להתייחס, יש הרבה מיעוטים.
יגאל גואטה (ש"ס):
התחלתי בזה, דיברתי על כולם, כן, אבל מטבע הדברים, את יודעת, אני לא – – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
גזענות זה גזענות, וכשמדברים על שינוי, שינוי צריך להיות רוחבי – – –
יגאל גואטה (ש"ס):
נכון, אבל כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
שינוי צריך להיות רוחבי: דוברי רוסית, מזרחים, דוברי אמהרית.
יגאל גואטה (ש"ס):
את צודקת. את צודקת, אני מודה ומתוודה. אבל אני חושב שזה פשוט בולט בצורה איומה ונוראה, ואני באמת מקווה שאתה תסיר את החרפה הזאת מעל כנסת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. ישיב שר התקשורת, ידידי השר איוב קרא. גם אני מברך אותך – מעל הדוכן; פעם ראשונה שאני מנהל את הישיבה ואתה כשר עונה על הצעה לסדר-היום. מאחלים לך הרבה הצלחה בתפקיד. תעלה ותצליח.
שר התקשורת איוב קרא:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת סבטלובה, חברי חבר הכנסת גואטה, ראשית כול, אני מודה לכם על העלאת הצעה לסדר-היום בעניין חשוב זה.
העברנו את נוסח ההצעה לתאגיד השידור הישראלי, והוא השיב כדלקמן: מועצת תאגיד השידור והנהלתו גיבשו זה מכבר מדיניות, הקובעת כי התאגיד ייתן ייצוג הולם לכל חלקי האוכלוסייה. כמו כן, עוד בטרם קבלת הפנייה, קיימה מועצת השידור הציבורי, בישיבתה ביום 28 במאי 2017, דיון בנושא הייצוג בשידורים, וקיבלה את ההחלטה הבאה: המועצה מנחה את הנהלת התאגיד להקפיד על יישום מדיניות התאגיד משכבר, בדבר מתן ייצוג הולם, מגוון וראוי לכל החברה הישראלית, בכל הקשור להרכב כוח האדם המשתתף בשידורים ובהפקתם, ככל האפשר בכל הדרגים ובכל התפקידים בשידור ומחוץ לו. עד כאן תשובת התאגיד.
לצערי, קולה של מועצת השידור הציבורי, שהקפידה לפקח על כל אלה, נשמע רק כעת, ולא רק בסוגיה ציבורית חשובה זו, אלא ברבות אחרות. הממשלה הציעה לשנות את החוק באופן שתוקם מועצה שתתמקד בפיקוח על יישום דרישות החוק בתחומי החדשות. כשתוקם, עם יישום תיקון 8 לחוק השידור הציבורי, אדרוש שתתקן גם עיוות זה.
אציין בפניכם שסעיף 7(ב) לחוק השידור הציבורי הישראלי קובע כי התוכן שיספק תאגיד השידור הישראלי יהיה עצמאי, יופנה לכלל אזרחי ישראל ותושביה, ישקף ויתעד את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, את ערכיה ואת מורשת ישראל, וייתן ביטוי הוגן, שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור הישראלי.
התוכן, אדוני היושב-ראש, שהתאגיד מספק, ואליו מתייחס הסעיף בחוק, מיוצר ומועבר לשידור על ידי אנשים עובדי התאגיד.
אם טענות חברי הכנסת סבטלובה וגואטה, שהעלו את ההצעה, נכונות – ואני סבור שהן אכן נכונות, ובאמת לא קיים גיוון אנושי אמיתי בתאגיד, המייצג את כלל חלקי החברה הישראלית באופן שוויוני, אלא נוצר חסר, הנותן משקל יתר לפלח אחד על חשבון הגיוון, התאגיד, לעניות דעתי, אינו מקיים את חובתו הקבועה בחוק לספק שידור שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור הישראלי.
דוגמה לכך באה לידי ביטוי בפניות שהגיעו אלי בנושא הפסקת שידורי הרדיו בשפה הפרסית, שפעלו במשך שנים רבות בקול ישראל ומיועדים לעשרות אלפי דוברי הפרסית בארץ, וכן למאזינים פרסים רבים מחוץ לישראל. אני מכיר בחשיבות השידורים בפרסית, חבר הכנסת גואטה – זה חשוב מאוד, במיוחד בתקופה כזו, שבה מאיימים על קיומנו – וקורא לתאגיד לחדש את השידורים בפרסית באופן מיידי.
אני מברך את חברי הכנסת שהעלו את ההצעה לסדר-היום ומנצל את הבמה הזאת כדי לקרוא למועצת תאגיד השידור הישראלי לשמוע את הקריאה העולה מהבית הזה, ולהבטיח כי ההרכב של עובדי התאגיד ישקף את המגוון התרבותי של תושבי המדינה. בתפקידי כשר התקשורת אעמוד על קידום התחרות באמצעי התקשורת, על שידור מאוזן, ועל גיוון בהון האנושי, והבעת מגוון הדעות הקיימות בחברה הישראלית.
אני מודה לכם שוב על כך שהעליתם הצעה כל כך חשובה ומאוד מיוחדת וראויה בעת הזאת.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
מה אדוני השר מציע?
שר התקשורת איוב קרא:
מה – – –
יגאל גואטה (ש"ס):
ועדת הכלכלה.
שר התקשורת איוב קרא:
ועדת הכלכלה.
היו"ר יצחק וקנין:
אוקיי. ועדת הכלכלה. אם כן, אנחנו נצביע. הצעה לסדר-היום בנושא תאגיד השידור הציבורי החדש, של חברי הכנסת קסניה סבטלובה ויגאל גואטה.
אני רק אעיר הערה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. את ביקשת הבעת דעה, ומאחר שאת מציעה, זה לא יכול ללכת, זה נוגד את המהלך התקין של הישיבה, כיוון שמי שיכול – זה חבר כנסת שהוא לא המציע.
יגאל גואטה (ש"ס):
– – – מלכיאלי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אין בעיה, אני יכול לתת לחבר כנסת להביע דעה לפני ההצבעה, אבל לא לתת גם למציע עצמו, שדיבר על הדוכן. הבנת אותי?
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
לפני רגע הייתה הצעה של אורן חזן, ובדיוק אתה אמרת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אורן חזן לא היה המציע בהצעה. את מציעה פה, בהצעה לסדר-היום.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
בסדר.
היו"ר יצחק וקנין:
מלכיאלי, אתה רוצה – דעה נוספת – בבקשה, אני אאפשר לך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, האמת היא שאני רוצה קודם כול לברך אותך על כניסתך לתפקיד. עשיתי את זה פעם אחת, ועכשיו פעם שנייה, ואני אומר לך את מה שכתוב במגילת אסתר: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
כשאתה נבחרת להיות שר התקשורת – אני באופן אישי מאוד שמחתי וכששמעתי את ידידי הרב גואטה מקריא את הרשימה – אנחנו מבינים כולם מאיזה כיוון מגיעים כולם. אני חושב שזה המקום שלך להתערב, ובכל כובד משקלך. לא ייתכן שציבור כל כך גדול במדינת ישראל לא מיוצג – לא הציבור המזרחי, ודאי לא החרדי – ואני בטוח, ואנחנו סומכים עליך, שאתה תטיל את כובד משקלך על הדבר הזה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אם כן, המציעים וגם השר רוצים – יותר השר – שזה ילך לוועדת הכלכלה. אם כן, אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לוועדת הכלכלה, להמשך דיון.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת יואל רזבוזוב בנושא: התמודדות הממשלה עם עזיבתם הגדולה של בני הדור ה-1.5 מקרב העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר – אחד מכל שישה כבר לא גר בישראל. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
הצעות לסדר-היום
מעורבות אמבולנס פלסטיני בניסיון לינץ' בחווארה
היו"ר יצחק וקנין:
הצעות לסדר-היום בנושא: מעורבות אמבולנס פלסטיני בניסיון לינץ' בחווארה, מס' 6904 ו-6940, של חבר הכנסת יהודה גליק וחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. ישיב סגן שר הביטחון, הרב אלי בן-דהן. אדוני חבר הכנסת יהודה גליק, ראשון הדוברים, ואחריו – מיכאל מלכיאלי. שלוש דקות לכל דובר.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש מכובדי חבר הכנסת דוד וקנין.
היו"ר יצחק וקנין:
יצחק וקנין.
יהודה גליק (הליכוד):
יצחק וקנין. סליחה, סליחה. הזכרת לי את דוד המלך, לא יודע למה.
היו"ר יצחק וקנין:
נכון שזה אחד הכיסאות – – –
יהודה גליק (הליכוד):
שם ישבו כיסאות למשפט, כיסאות לבית דוד.
היו"ר יצחק וקנין:
לא, יש ארבע רגליים. גם דוד וגם יצחק, אבל – – –
יהודה גליק (הליכוד):
טוב. אדוני השר – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, במיוחד אני רוצה לציין את חברת הכנסת אורלי אבקסיס לוי, שיושבת – אפילו שהיא לא הגישה שום הצעה, היא יושבת ומאזינה ומקשיבה, וגם לברך את שר החינוך שבא, ככה, לבקר גם את אלה שיושבים בספסלים האחוריים.
בכל אופן, ענייננו היום עניין רציני מאוד. הכביש המוביל ליישובים החשובים אלון מורה, איתמר, הר ברכה – גב ההר, חברים וחברות, הוא כביש שמדי פעם התושבים נמצאים שם בסכנה ביטחונית.
בשבוע שעבר – ביום חמישי לפני שבועיים – אגב, ההצעה נדחתה משבוע שעבר בגלל יום ירושלים – לפני שבועיים ביום חמישי נסע רכב של מתיישב בתוך חווארה. חבורה של כמה עשרות צעירים הקיפו אותו וזרקו אבנים, הפגיזו אותו באבנים.
לפתע, נהג אמבולנס, שהיה בצד השני של הכביש, נסע בכיוון הרכב, ובמקום להעניק עזרה חסם את דרכו של אותו מתיישב מלהימלט על נפשו ולהציל את חייו. לאחר מכן המתיישב יצא וכדי להגן על חייו, ירה. הדבר הראשון שכוחות הביטחון עשו זה לעצור את המתיישב, כי ודאי, אם מתיישב ירה, הוא כנראה מסוכן.
אבל דבר נורא ואיום: בכל העולם מקובל לתת אמון בכוחות רפואה, בגורמי רפואה, ולהוציא אותם מהמלחמה. רכב שכל מטרתו להציל חיים שותף בחסימת דרכו של אדם להימלט על חייו. אני מבקש ודורש, מלבד מעצר הנהג, גינוי חריף דרך האו"ם לסהר האדום ולכל מי שמעורב באותה חברת אמבולנסים, להעמיד אותם לדין.
מדובר בפשע, פשע חמור ביותר, שאנחנו לא יכולים לעבור עליו לסדר-היום. הדבר הזה לא יכול להתאפשר. פעם אחר פעם אנחנו רואים אמבולנסים מבריחים חומרי חבלה, והדבר הזה – צריך לשים לזה סוף, כי אחרת נצטרך להוציא את האמבולנסים שלהם מהשטח, להשתמש אך ורק באמבולנסים שעברו בדיקה, וחבל, כי אנחנו רוצים להציל חיי אדם, גם את חיי הפלסטינים.
חברי, בשניות האחרונות רק אגיד שלום לכל האורחים שבאו לבית הדמוקרטיה של ירושלים, בחודש שחגגנו 50 שנה לירושלים. ברוכים הנמצאים, תראו את עם ישראל בכל צבעיו.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. יעלה חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, האמת היא שכשאני ראיתי את הסרטון – בטח גם אדוני סגן השר ראה את זה – אז כמו שאמר חבר הכנסת יהודה גליק, נתקפתי ממש בפחד ואימה לראות איך האוטו, האמבולנס – ואנחנו בעצם יודעים שזה האוטו שאנחנו נותנים לו – משרד הביטחון נותן לו את המקסימום של הפתיחות, לנסוע ולנוע ממקום למקום, בלי שום מגבלה, בלי שום חסימה, כי אין ספק שהוא מציל חיים.
כשרואים את הדבר הזה, אני נזכר בעופרת יצוקה, שגם אז נמצאו אמבולנסים שמעבירים מחבלים וחומרי חבלה ממקום למקום. אני חושב שהגיע הזמן שמשרד הביטחון – ייתכן שבשיתוף עם משרד הבריאות, או משרד הביטחון לבדו, יעשה את בדק הבית בתוך עצמו, עד מתי נותנים לאמבולנס – כמובן, אני מבין שכפופים פה לאמנות בין-לאומיות – אבל נותנים לאמבולנסים יד חופשית כל כך.
אני לא יודע אם זה קביל, אבל אמבולנס או חברה מסוימת שחוסמת מתנחל שנקלע למקום הזה, בסכנת חיים – ממש לפני לינץ', בנס זה לא הסתיים בצורה יותר חמורה מזאת – צריכים לחשוב אם אפשר לשלול להם – ודאי לאותו נהג, אבל לאותה חברה, בוודאי צריך לחשוב. אני בטוח שאתה תיקח את הדברים האלה למשרד הביטחון, ובכלל, לפנות לאו"ם, כמו שהציע חבר הכנסת גליק, כדי שדבר כזה לא יישנה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. ישיב סגן שר הביטחון, הרב אלי בן-דהן.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראש ובראשונה, אכן, האירוע שקרה בחווארה היה אירוע חמור ביותר; ניסיון הלינץ' שנעשה נגד תושב יהודי תמים, שחזר מקניות והיה בדרך לביתו, אין ספק שהיה אירוע חמור ביותר, ואני יכול לומר לכם שצה"ל לוקח את הדבר הזה בחומרה הרבה ביותר.
בתוך האירוע עצמו – זריקת האבנים והניסיון לפגוע במתיישב היהודי – היה אירוע לא פחות חמור, כפי שאתם הזכרתם, שני חברי הכנסת, הנושא של האמבולנס שחסם את הדרך ומנע מהמתיישב היהודי לצאת מאותו מיצר, שבו הוא נחסם, ולהימנע מסכנת החיים שבה הוא נמצא.
אני רוצה לציין כמה דברים. קודם כול, בראש ובראשונה, דובר כאן על חקירתו של המתיישב. אני יכול לומר לכם שחקירת המתיישב נעשתה בצורה הרגישה ביותר, אני דיברתי אתו פעמיים-שלוש.
שרת התרבות והספורט מירי רגב:
אני תורנית, הכול בסדר.
היו"ר יצחק וקנין:
יש מזל שאת לא יכולה להרים את יד שמאל.
שרת התרבות והספורט מירי רגב:
יד שמאל תמיד חלשה יותר מימין.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
איזה מזל שאת לא שמאלנית.
כפי שאמרתי, המתיישב נחקר, במשטרת אריאל, בצורה הרגישה ביותר, בדרך שבה ניתן לו סיוע ועזרה. הוא ביקש להופיע עם עורך-דין, וגם זה ניתן לו. בכלל, היחס אליו היה טוב ומתחשב מאוד באירוע הטראומתי שקרה.
יותר מזה, אני רוצה בהזדמנות הזאת גם להודות למשטרת ישראל, שהחזירה למתיישב את האקדח מאוד מהר. האקדח נלקח לבדיקות בליסטיות. לאחר מכן אני פניתי למשטרה וביקשתי שהאקדח יוחזר למתיישב, כי הוא ממשיך לנסוע באותו ציר, ואכן, זה מה שקרה – האקדח הוחזר אליו במהירות האפשרית.
לגבי האמבולנס, אני רוצה לציין: האמבולנס עצמו נתפס על ידי צבא ההגנה לישראל, והוא כרגע בידי הצבא. נהג האמבולנס – חבר הכנסת יהודה גליק, נהג האמבולנס עצור. הוא עצור כרגע, ונמצא בחקירה של כוחות הביטחון. אין לי ספק שמאורעות כאלה לא יקרו יותר, כי התגובה של צה"ל – נעצרו כמה פורעים; כולם, אני יכול להבטיח, ייענשו, וייענשו בצורה חריפה, כי הצבא רואה בחומרה רבה את אותו ניסיון.
יהודה גליק (הליכוד):
החברה של האמבולנסים הזאת יכולה להמשיך לתפקד?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
נהג האמבולנס שייך לסהר האדום; לסהר האדום יש הסכמים עם הצלב האדום. כידוע לך, ההשפעה של מדינת ישראל על הצלב האדום היא קטנה ביותר. אין לנו יכולת רבה להשפיע עליהם, אבל אני יכול להבטיח לך שזה שהאמבולנס כרגע חולט, ונהג האמבולנס נמצא במעצר, זה משליך – –
יהודה גליק (הליכוד):
מה עם האו"ם?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
– – זה משליך על כל נהגי האמבולנס האחרים. אין לי צל-צלו של ספק שאירוע כזה על ידי נהגי אמבולנס לא יקרה יותר.
אני רוצה לסיים ולומר שאנחנו עובדים כרגע על כביש עוקף חווארה, כי באמת הציר הזה הוא ציר בלתי אפשרי – הוא חוצה עיר שבה, משני צדיה, חנויות ועסקים, ובוודאי ובוודאי הדבר הזה הוא בלתי אפשרי ולא הגיוני. אני מקווה מאוד – בימים הקרובים אנחנו משלימים את התכנון – תכנון מפורט – ואני מקווה מאוד שממשלת ישראל וראש הממשלה יתגייסו לטובת הפרויקט החשוב הזה, לסלול את הכביש העוקף, שיצא מצומת תפוח – עד לצומת יצהר, יאפשר תנועה רציפה הן ליהודים והן לפלסטינים בלי צורך לעבור בתוך העיירה חווארה, שלא יהיו בה מפגעים, לא בטיחותיים ולא ביטחוניים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. מה אדוני מציע?
יהודה גליק (הליכוד):
נסתפק.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אני חושב שנסתפק.
היו"ר יצחק וקנין:
אוקיי, מסתפקים. המציעים מסתפקים בתשובת סגן השר. אני מודה לך, אדוני סגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן, מודה למציעים, לחבר הכנסת יהודה גליק, לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ח בסיוון התשע"ז, 12 ביוני 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:06.