דברי הכנסת
דברי הכנסת
ל / מושב שלישי / ישיבות רל"ט–רמ"א
י"ח–כ' בסיוון התשע"ז / 12–14 ביוני 2017 / 30
חוברת ל'
ישיבה רל"ט
הישיבה המאתיים-ושלושים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שני, י"ח בסיוון התשע"ז (12 ביוני 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 6
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 6
איתן ברושי (המחנה הציוני): 7
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 8
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 8
יעל גרמן (יש עתיד): 9
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 10
חיים ילין (יש עתיד): 11
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 12
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 13
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 14
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 14
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 15
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 16
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 16
אלעזר שטרן (יש עתיד): 17
נחמן שי (המחנה הציוני): 17
הודעת הממשלה שינוי שם משרד 18
שר התיירות יריב לוין: 18
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ז–2017 19
אבי דיכטר (הליכוד): 19
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 21
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 22
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 25
עיסאווי פריג' (מרצ): 27
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 28
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 30
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 32
נחמן שי (המחנה הציוני): 34
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 35
דב חנין (הרשימה המשותפת): 36
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 38
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 43
אורן אסף חזן (הליכוד): 44
אכרם חסון (כולנו): 46
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): 47
דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר מרדכי ציפורי, זיכרונו לברכה 50
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 51
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ז–2017 52
הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2017 52
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 52
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 54
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 57
עיסאווי פריג' (מרצ): 58
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 62
הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ז–2017 72
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 72
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 73
אילן גילאון (מרצ): 75
עליזה לביא (יש עתיד): 77
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 79
יהודה גליק (הליכוד): 82
דב חנין (הרשימה המשותפת): 85
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 87
מאיר כהן (יש עתיד): 88
אורן אסף חזן (הליכוד): 89
יואל חסון (המחנה הציוני): 91
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 94
הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ז–2017 95
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 96
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 99
נורית קורן (הליכוד): 101
מיקי לוי (יש עתיד): 102
מצב הסיעוד בישראל 103
דב חנין (הרשימה המשותפת): 104
הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון מס' 3) (זכאות לחינוך חינם מגיל שלוש), התשע"ז–2017 106
דב חנין (הרשימה המשותפת): 106
יוסי יונה (המחנה הציוני): 107
יואל חסון (המחנה הציוני): 111
שאילתות ותשובות 113
888. המחדלים החמורים במשחטות 113
יעל גרמן (יש עתיד): 113
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 114
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 117
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 117
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום י"ח בסיוון התשע"ז, 12 ביוני 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4290/20 וכלה בהצעת חוק פ/4309/20 – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור הפסקה, עיכוב או הגבלה של שירות שיחות אל מוקדי חירום), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הדיור המוגן (תיקון – בנייה בבית דיור מוגן בהסכמת הדיירים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, חיים ילין, מאיר כהן, רוברט אילטוב, חמד עמאר, יוליה מלינובסקי ועפר שלח; הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל (תיקון – צמצום האי-שוויון החברתי-כלכלי בישראל), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – עידוד השקעות בשכירות ארוכת טווח), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מכלוף מיקי זוהר, אוסאמה סעדי, מיקי לוי, חיים ילין, יעקב פרי, מרדכי יוגב, נחמן שי, מירב בן ארי, יעקב אשר ודוד ביטן; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – איסור פיטורים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור פעילות פוגענית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, מכלוף מיקי זוהר ואבי דיכטר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול החרגת תאגידים בנקאיים וביטוחיים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הקמת רשות לפיתוח מקומות קדושים למוסלמים, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מסעוד גנאים; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מוסד להכשרת עובדי חינוך), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – הארכת משך רישיון קבוע ורישיון זמני), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, אמיר אוחנה, אכרם חסון, עודד פורר, חיים ילין, יעקב פרי, מירב בן ארי ויעקב אשר; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן ויעקב מרגי; הצעת חוק-יסוד: מדינת ישראל, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון – כשירות קאדים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הכרה, שיקום וטיפול בפדויי שבי, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, אבי דיכטר, נורית קורן, דב חנין, מנחם אליעזר מוזס, איל בן ראובן ומאיר כהן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הפסקת חברות בכנסת של חבר כנסת המכהן כשר), מאת חברי הכנסת יואל חסון ודוד ביטן; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום מודעות גיוס לזנות), התשע''ז–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, דב חנין, עליזה לביא, רחל עזריה, מירב בן ארי, זהבה גלאון ומיכל רוזין; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות אמנויות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נורית קורן, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, מירב בן ארי, אברהם נגוסה, רויטל סויד, טלי פלוסקוב, יעקב מרגי ומיכל בירן; הצעת חוק אחריות לנזקים סביבתיים (קידוחי גז ונפט בים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אכרם חסון, שלי יחימוביץ, אורן אסף חזן, דוד ביטן, טלי פלוסקוב, מכלוף מיקי זוהר, יהודה גליק, איל בן ראובן, מרב מיכאלי, אראל מרגלית, יעל כהן-פארן, איתן ברושי, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, יוסי יונה.
הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 19), התשע"ז–2016. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שחברי הכנסת יוכלו להירשם. בבקשה, חבר הכנסת חמד עמאר יפתח את הנאומים.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, צפיתי אתמול בכתבה של כרמלה מנשה על החייל הדרוזי מיחידת כפיר. מאוד הזדעזעתי מההתעללות שעבר ממפקדיו, מהרס"פ שלו ומהסגן של הרס"פ, ועוד יותר קשה היה לי לשמוע שהמג"ד והמ"פ ניסו לטייח את הנושא. לכן היום קיימתי שיחה עם המשפחה. דיברתי עם המשפחה, הבעתי את תמיכתי במשפחה, ואמרתי להם: זאת לא הרוח של צה"ל. אני מאמין שצה"ל לא מחנך ככה, ואני מאמין שצה"ל ימצה את הדין עם אותם מתעללים באותו חייל.
בנוסף, קיימתי היום ישיבה עם שר הביטחון אביגדור ליברמן, והוא אמר לי שהוא אישית יטפל בנושא, ובנוסף לזה ירים טלפון למשפחה, ידבר עם המשפחה, ידבר עם החייל, ואני מקווה שדברים כאלה לא יחזרו על עצמם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשעות האחרונות ובימים הקרובים מתנהל מאבק על קיומו של בית-החולים הממשלתי בנהריה, כחלק ממאבק על הבריאות בצפון ובדרום בפריפריה. מדברים על 600,000 אנשים בגליל המערבי, כידוע – אוכלוסייה מעורבת. רמת השירותים, כפי שמתואר בדוחות הממשלתיים, היא נמוכה ביחס לאזורי הארץ האחרים. חיים באזור הזה שמונה שנות חיים פחות מאשר במרכז; מספר המיטות לתושב בתל אביב הוא 2.04, בצפון – 1.1; מספר רופאים לתושבי תל אביב הוא 5.5, לעומת 2.8 בצפון; יש פחות 400 מיטות לאשפוז, גירעון של מאות מיליונים, חלקו הגדול נובע מטיפול – וטיפול שהוא מצווה – בפצועים שבאים מהמלחמה בסוריה, אבל המדינה לא מסוגלת, למרות דיונים שהיו פה ביוזמת ח"כים רבים, להשלים את הטיפול ולממן אותו, על פי המתחייב מהחלטת הממשלה. ראש הממשלה התערב בזה והוא החליט על זה. הממשלה לא מעבירה את הכסף. אנחנו בעד לטפל בפצועים הסורים, אבל לא על חשבון התושבים.
אם אנחנו מוסיפים את זה גם למצב בתי-החולים בצפת, שגם הוא מטפל חלקית, בפוריה, בעפולה, בתי-החולים בנצרת; אם אנחנו מביאים את זה גם לדרום, אנחנו רואים תמונה שחוזרת על עצמה, שיש קיפוח ויש פגיעה בבריאות. ובלי בריאות לא יהיה פיזור אוכלוסייה, ואין הצדקה לחיות בתנאים פחות טובים עם פחות ביטחון ותוחלת חיים כאשר המדינה אומרת שהיא רוצה לעודד את המעבר ואת הקיום בנגב ובגליל. אדוני היושב-ראש, זאת בהחלט משימה שטוב אם תתערב בה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר נרצח בדם קר השהיד מוחמד מחמוד טאהא מכפר קאסם, והוא נורה בשלוש יריות בפלג העליון של גופו על ידי מאבטח שעמד בתחנת המשטרה בכפר קאסם.
כפר קאסם שכלה, אדוני היושב-ראש, שישה נרצחים, שישה הרוגים מאז תחילת השנה. בשנים האחרונות יותר מעשרה אנשים נרצחו באלימות פנימית בתוך כפר קאסם עצמה. במקום שהמשטרה תבוא ותפענח ותביא את הרוצחים האלה לדין ותעמיד אותם לדין ותשלח אותם אל מאחורי סורג ובריח, היס"מ נכנס לכפר קאסם, והייתה התפרצות זעם, שכללה אומנם שרפת ניידות משטרה – מובן שאף אחד מאתנו לא מצדיק לא שרפת ניידות ולא התקפה על תחנת משטרה – אבל למה זה צריך, ריבונו של עולם, תמיד להסתיים ברצח של מפגין?
היום בכפר דבורייה, אותו יס"מ נכנס לכפר דבורייה על מנת להכניס מנהל בית-ספר מול 1,000 תלמידים בבית-ספר יסודי, ותקפו את התלמידים האלה, תקפו את ראש המועצה, ולכן אנחנו אומרים: אנחנו באמת דורשים סוף-סוף שהמשטרה תילחם בפשיעה ותיתן ביטחון לאזרחים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת זוהיר בהלול, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, עוד החלטה אומללה מבית-מדרשו של הקבינט של ממשלת ישראל אמש – החלטה אומללה שמשתלבת להפליא בסדרת החלטות בלתי מובנות בעליל כנגד האוכלוסייה הפלסטינית. בנימין נתניהו בדרך כלל מתהדר שאין לישראל לא יד ולא רגל בכל מה שקורה ברצועת עזה, אבל בפועל כל הפעולות מורות על כך שכמעט בכל האספקטים של החיים ממשלתו של בנימין נתניהו מעורבת. הפעם זה החשמל, ואמש זה היה המים. ברצועת עזה אנשים שותים מים בלתי ראויים לבני אדם. מצד שני, להגביל את החשמל ברצועת עזה משמעותו לגזור גזר דין מוות על אוכלוסייה שמונה מעל 2 מיליון בני אדם.
אני קורא כאן לבנימין נתניהו לממש את הבטחתו בצוק איתן, לחתור למען פתרונות לאוכלוסייה ברצועת עזה, לאפשר לאנשים לחיות בצלם אנוש, לא למנוע מהם לשתות מים ראויים ולא למנוע מהם לקבל חשמל כבני אדם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת בהלול. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברי וחברותי, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, האם אתה יודע שיש לך סיכוי סטטיסטי לחיות שמונה שנים פחות? לא מפני שאתה בן העדה הערבית – –
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
בגלל שאני בצפון.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – רק מפני שאתה חי בצפון. שמונה שנים פחות.
חיים ילין (יש עתיד):
הוא למד רפואה שמונה שנים, אז – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
גם חבר הכנסת שטרן נמצא בחברה הטובה הזאת, וגם חברתי, ועוד חברים רבים וטובים, וזה רק מפני שהם חיים בצפון.
היום תושבי הצפון, ראשי רשויות ובעיקר בית-החולים נהריה, בית-החולים של הגליל, הכריזו: לא עוד. גם אנחנו רוצים לחיות, הם באו ואמרו. הם לא רוצים להגיע לבית-חולים שבו יש 50% ממספר הרופאים שיש במרכז הארץ ובירושלים; הם לא רוצים להגיע לבית-חולים שבו 40% ממספר המיטות שיש במרכז הארץ; 50% מהאחיות; וכאמור, כמו שאמרתי, התקציבים ותוחלת החיים.
אבל לא רק זה. כשאנחנו מסתכלים על מה שקורה בצפון – כביש 89, שמוביל לאותו בית-חולים, בית-חולים בגליל, אף אחד לא מטפל בו. שנים מבטיחים. גם לפני כמה חודשים אנחנו שמענו פה הבטחות, אבל עדיין לא התחילו לטפל בו. מה עוד? אנחנו מסתכלים – תחנת כוח בגז טבעי, רוצים להקים ביקום ובכפר חסידים. למה? חוות מכלים בלב טבעון, החליטו כבר מזמן שצריך לפנות אותה – שום דבר לא נעשה עד היום כדי לפנותה; מתקן התפלה ברגבה – מיותר לחלוטין.
תושבי הצפון יוצאים היום למאבק, ואנחנו, ואני, אתם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רק לפני שבוע, כמו היום, ביום שני, עמדתי פה ואמרתי וקראתי: הצילו את כפר קאסם. והתכוונתי: תצילו אותם מהפשע, מהרצח – שש או שבע רציחות בלי פענוח. והמשטרה כנראה התבלבלה: במקום להפנות את הקנה, את הרובה, או במקום לטפל בבעיה שהם הרוצחים, הם רצחו את המנוח השהיד מוחמד מחמוד טאהא.
עד היום המשטרה לא למדה את הלקח. הרי מאז הדוח של ועדת אור, שדיבר על מאורעות שנת 2000, שם נכתב על ידי ועדת חקירה ממלכתית שמשטרת ישראל – בשבילה הערבי הוא אויב, לכן היא מתירה לעצמה לרצוח ולהרוג אותו. וגם, המשטרה לא למדה את הלקח מהאירועים מלפני כמה חודשים באום אלחיראן, כאשר הרגו את השהיד יעקב אבו אלקיעאן. הגיע הזמן שהמשטרה תטפל בבעיה של החברה הערבית, שהיא הרצח והכנופיות של הרוצחים, ולא להרוג ולרצוח בערבים.
ריבונו של עולם, למה בכל עימות – אם יהיה עימות בין ערבים לבין משטרה, זה חייב להסתיים בהריגת ערבי? למה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת חיים ילין.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה ימים יצא ארגון אונר"א במתקפה חריפה כנגד תנועת ה"חמאס" על כך שחפרה מנהרה שהובילה לשני בתי-ספר ברצועה. כן, עכשיו אנחנו שוב מדברים על אפשרות של הסלמה, על עוד סיבוב צבאי בעזה. והמנהרה הזאת שימשה לפעולות צבאיות גם נגד אזרחי ישראל והייתה מסכנת גם פלסטינים.
ב-14 ביוני אנחנו נציין עשור לשליטה של אותה ישות טרוריסטית ברצועת עזה. הישות הזאת משליטה אימה ופחד גם על התושבים הפלסטינים וכמובן גם על התושבים הישראלים, על האזרחים הישראלים. בעוד שבעשור הזה היו תמורות רבות במזרח התיכון, וראינו כיצד "חמאס" הופכת למבודדת ומוחלשת, כיצד היא מאבדת עזרה ותמיכה של החברות שלה בעולם הערבי, וכמובן גם בזירה הבין-לאומית, עכשיו המצב האבסורדי הוא שקו החיים היחיד שבעצם מחיה עכשיו את תנועת ה"חמאס" מגיע מישראל. כמה זה אבסורדי שאנחנו בעצמנו מובילים את אותו מלט שהם זקוקים לו על מנת לחפור את המנהרות ולחזק אותן, מכרם שלום, מהמעבר שלנו, שאנחנו שולטים בו.
עכשיו יש לנו הזדמנות בלתי רגילה מבחינת כל מה שקורה במזרח התיכון, עם המשבר במפרץ הפרסי, עם המצב החדש במזרח התיכון וגם בעולם. חייבים לסיים את שליטת ה"חמאס" ברצועה. אם זה לא יקרה, אנחנו לא נוכל להתקדם בשום משא ומתן מול הפלסטינים – עם יוזמת טראמפ, בלי יוזמת טראמפ. התנועה הזאת תסנדל אותנו, התנועה הזאת תחבל במאמצים של שני העמים, של כל המנהיגים, ולא משנה איך היוזמה תיראה. אם אנחנו לא נפסיק עכשיו את השטות הזאת, אם אנחנו לא נפסיק את האבסורד הזה, ואם אנחנו נחזק את "חמאס" במו ידינו, אנחנו נצטער על זה ואנחנו נלך לעוד סיבוב ולעוד סיבוב – שאפשר למנוע אותם; אפשר למנוע אותם, אפשר להחזיר את הרשות הפלסטינית למעברים, וחייבים לעשות את זה בהקדם ולא לאפשר לטרוריסטים לשלוט בחיינו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, היום בפעם הראשונה בכנסת ישראל – גם תודה לך אישית – נפתחה השדולה של החזון של עזה – לא של עוטף עזה; בפעם הראשונה התקיים פה דיון על רצועת עזה. הגיעו שלושה שרים – אני חושב שנדיר ששרים מגיעים: הגיע שר הביטחון ליברמן, והגיע גם שר השיכון גלנט, אלוף פיקוד דרום לשעבר, והגיע ישראל כץ, שר התחבורה והמודיעין. כל אחד הביא את האג'נדה שלו והביא את האידיאולוגיה שלו.
שמענו גם פרופסורים מהאוניברסיטאות, מימין משמאל, מכל האג'נדות האפשריות. יש הרבה יותר משותף מאשר מפריד בדעות של כל מי שדיבר, אבל דבר אחד ברור לכולם וכולם הסכימו שם: צריך להתנתק מעזה. מה שהיה ההתנתקות, או שקראו לו התנתקות, היה גירוש. בסופו של דבר צינור החמצן של רצועת עזה עובר דרך מדינת ישראל, ואת זה צריך להבין.
אני באופן אישי תומך בהחלטת הקבינט, ואני אומר את זה לכולם. וגם לח"כים שדיברו פה. ואני עונה, וחשוב לי – בדרך כלל נאומי דקה זה לא לענות. ה"חמאס" יכול לשלם את החשמל ואת המים. הוא יכול. הוא רק צריך להסיט את הכספים מהטרור, מהמנהרות ומהטילים ומהנשק שיש להם ומהמשכורות שלהם לאוכלוסייה ברצועת עזה, שיהיה להם יותר טוב. רק בהם זה תלוי, לא באף אחד אחר. הרי מגוחך שהרשות הפלסטינית מממנת להם ב-40 מיליון שקל לחודש. עכשיו הורידו ל-25 מיליון. אנחנו אשמים גם בזה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
חיים ילין (יש עתיד):
צריך להבין את המציאות ההזויה לגמרי. להתנתק מרצועת עזה – זאת הססמה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מתחילת השנה נרצחו במדינת ישראל שמונה נשים, וכל פעם שאנחנו מזכירים את הסטטיסטיקה הזאת מזדעזעים ומזדעזעות. שמונה נשים, ערביות, יהודיות, מכלל הארץ.
תתארו לעצמכם איזה זעזוע אמור לעבור בנו כאשר אנחנו שמים לב שמתחילת השנה שמונה אזרחים בכפר קאסם נרצחו. זה אותו מספר, אבל בכפר אחד. ההרגשה היא שכולם מטרות ניידות, שכל אחד, למרות שהוא לא מעורב בשום פשע, יכול להיות קורבן לפשע המשתולל, לאנשים שיכולים לירות בך על זה שעקפת אותם בדרך. ואנחנו מדברים על כפר שיש בו תחנת משטרה.
כל פעם שאנחנו מעלים את הנושא של האלימות בחברה הערבית ושל מקרי הרצח, משטרת ישראל, השר שעומד בראשה, שולפים לנו את השפנפן ואומרים: בונים לכם תחנות משטרה. בכפר קאסם יש תחנת משטרה, והרצח השמיני קרה על ידי מאבטח שאבטח את תחנת המשטרה. כלומר, זו כבר גזרה משמים. כל פעם שנפגשות המילים "משטרה" ו"אזרח ערבי", זה חייב להסתיים איכשהו – לפעמים – בהריגה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני חושבת שהגיע הזמן שלמשטרת ישראל תהיה תוכנית ברורה חוץ מאשר לחזק את עצמה בעוד תחנות ועוד שומרים על התחנות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום בצהריים התקיימה במעלות מסיבת עיתונאים בנוכחות ראשי מועצות, מנהלי בתי-חולים, תושבים מאזור הגליל, שהכותרת שלה היא טיפול במערכת הבריאות בצפון וצמצום הפערים בין מערכת הבריאות במרכז למערכת הבריאות בצפון בכלל ובגליל המערבי בפרט.
קודם כול, אני מודה על התגייסות חברי הכנסת ששמענו לפני – על ההתגייסות למאבק הזה על מערכת בריאות בריאה לתושבי הצפון. דיברו חברי קודם על הפערים – פערים במיטות, פערים ברופאים, כמעט בכל דבר. אני רק אוסיף דוגמה – למשל מכשור של צנתור מוח. כדאי שתדעו, היום תושב ברמת הגולן, כאשר חס וחלילה הוא מקבל אירוע מוחי, הסיכוי שלו להגיע בזמן למכשור קיים במרכז ובבית-חולים רמב"ם הוא כמעט אפסי. והמשמעות של זה היא שאין לו סיכוי לצאת מזה בצורה – שאם הוא היה מקבל את הטיפול הזה הוא היה במצב אחר.
ואני מסכם ואומר: תראו, אנחנו, תושבי הצפון, אנחנו איננו תושבים סוג ב'. צריך להבין את זה. כך זה נראה מבחינת מערכת הבריאות. ואני קורא לממשלה ולשר הבריאות לבנות תוכנית חירום להצלת מערכת הבריאות בצפון, בגליל, ולצמצום הפערים במערכת הבריאות בין הצפון למרכז. זה פשוט לא סביר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, לפני שבוע בדיוק עמדנו כאן חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אבל גם חברי כנסת אחרים, והתרענו על המשך האלימות והמשך הפשיעה בתוך החברה הערבית. והזכרנו במיוחד את מה שקורה בכפר קאסם ואת ההתקוממות של האנשים כנגד המחדל המשטרתי המתמשך בטיפול בסוגיית האלימות. לא ידענו שרק כמה שעות אחרי הנאומים שלנו יירצח בדם קר תושב המקום, שבעצם הוא החלל הראשון בהתקוממות של אנשים שהיא בעיקר על רקע חברתי – היא בעיקר על רקע חברתי, על רקע זה שאנשים לא מרגישים בבטחה או בביטחון בתוך היישובים שלהם, בתוך השכונות שלהם וברחובות שלהם.
אנחנו ברשימה המשותפת רוצים להעלות להצבעה הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לסוגיה החברתית החשובה לנו ממדרגה ראשונה. ואני שוב קורא לחברי הכנסת במשכן הזה לתמוך בהצעה הזאת, כדי שאפשר יהיה באמת לנהל חקירה משמעותית ומהותית בנושא הזה ולקדם את הטיפול בו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, מכובדי היושב-ראש. נוסף למה שאמרו חברי על האירוע המזעזע, על הפשע הנורא בכפר קאסם לפני כשבוע, שבאירוע הזה נרצח בדם קר מוחמד טאהא, אללה ירחמו, והרוצח, הפושע, שהוא שומר בתחנה המשטרתית בעיר כפר קאסם, לא היה חשוף לסכנת חיים כדי שהוא יירה בו, יירה במוחמד. למרות שנכח שם גם ראש העיר כפר קאסם, ועוד עורך דין שהיה אתו, למרות שהרגיעו את השומר, והיה גם שוטר שם והרגיעו אותם – אין, אין, רק בגלל היותו ערבי היד קלה על ההדק. הערבי הוא בן מוות, צריך להרוג אותו. וזה המצב. בכל אירוע, למרות העימות – למרות שהיה, בוא נגיד, מריח עימות אלים, היו גם במגזר היהודי עימותים אלימים שבהם לא יורים, לא הורגים אנשים, אלא מקסימום עוצרים, חוקרים. אבל כאן, ביישוב ערבי, בכל אירוע ערבי, נהרג – זה מסתיים ברצח של אדם חף מפשע. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אבו עראר. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, כבוד השר אורי אריאל, הרצח בדם קר שקרה לפני שבוע בדיוק בכפר קאסם, של התושב מוחמד טאהא, הוא לא רק תוצאה של היד הקלה על ההדק; הוא תוצאה של חינוך גזעני, תרבות גזענית, כלפי האזרחים הערבים. זה מה שיש. נגיד כן או נגיד לא – זה מה שיש. זו התרבות, זה החינוך שמקבלים, וזו השנאה שישנה כלפי האזרחים הערבים, אחרת איך נסביר את זה שנרצחים רק אזרחים ערבים בעימות עם המשטרה או בהפגנות? הרי היו עימותים בעמונה, וטוב שהאירועים הסתיימו, ברוך השם, בלי טרגדיה. בסדר, כך הסתיימו. אבל האלימות שהייתה בעמונה – תתארו לעצמכם שהיה חלק ממנה בעימות עם אזרחים ערבים בסח'נין או בירכא או בכפר קאסם – כמה, חס וחלילה, היו נרצחים?
ותמיד אומרים: מה הסיבה? הסיבה היא מדיניות גזענית כלפי האזרחים הלגיטימיים של המדינה. אין הסבר אחר. מי שהוא מדען, סוציולוג, פסיכולוג, קרימינולוג, יכול להסביר את הסיבה הזאת שנרצחים רק אזרחים ערבים? אין סיבה אחרת. זו הסיבה – מדיניות גזענית שצריכה להשתנות לחלוטין, משורשה, אחרת יימשכו הרציחות של האזרחים הערבים, וזה יגיע עוד מעט – בהמשך המדיניות הגזענית הזאת תגיע לאזרחים אחרים; ראינו גם את האלימות נגד האתיופים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
הגיע הזמן לשנות את כל התמונה נגד האזרחים הערבים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כל הציבור הערבי ללא יוצא מן הכלל זועק זעקה גדולה אחת: הצילו. אנשים נרצחים כל יום, הפושעים מסתובבים חופשי, ארגוני הפשיעה הערביים פורחים, מעולם לא זכו לפריחה כל כך גדולה. אחרי שהמשטרה הצליחה למגר את ארגוני הפשיעה היהודיים, ארגוני הפשיעה הערביים נהנים מחיסול מתחריהם ומקריצת עין ומהתעלמות של המשטרה מפעילותם.
המשטרה קבעה ב-2005 תוכנית למגר את ארגוני הפשיעה, והם עשו את זה בהצלחה אדירה. רק מה? המשטרה מיגרה רק את ארגוני הפשיעה היהודיים. הם מסתובבים בריש גלי, משליטים טרור, רוצים לעשות פרוטקשן. כל הרציחות בכפר קאסם מטרתן וסיבתן אחת: יש פריחה כלכלית בכפר קאסם, וארגוני הפשיעה רוצים לגבות יותר מאשר מס הכנסה. איפה המשטרה? איפה המדינה? אל תדחפו את האזרחים לקנות אקדחים ולהגן על עצמם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, לפני שבוע יצאתי מהמשכן, מפה, כדי להשתתף בהלווייתו של המנוח מחמוד פריג', אחד מאחרוני הניצולים מטבח כפר קאסם ב-1956 ואחד העדים שאפילו אח שלו נרצח באותו טבח. השתתפתי בהלוויה, חזרתי הביתה. אחרי כמה שעות אני חוזר עוד פעם, אבל הפעם כדי לנסות ולהרגיע את השטח אחרי רציחתו של מוחמד מחמוד טאהא.
בכפר קאסם אומרים: האם ניתנה גם באותו יום ההוראה לקצור אותם? הגעתי לשם, אני מכיר את המקום, מכיר את תחנת המשטרה. המאבטח היה מאחורי שער פלדה נעול, לא הייתה לו שום סכנה. היה לידו שוטר, היה עורך דין מכפר קאסם לידו. אפילו ירייה אחת באוויר לא יצאה, אפילו ירייה לרגליים לא. שלוש יריות לפלג העליון של הגוף בכוונה לרצוח. ומה הבעיה? שישר מהמשטרה יוצאת ההודעה: הוא התנהג כראוי, ובתקשורת: מחבל בכפר קאסם נרצח.
המצב הזה לא יכול להימשך. העניין של המשטרה שמתייחסת אלינו כאויבים צריך להסתיים לפני שזה יהיה מאוחר. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להפנות קצת את תשומת לבנו לילדים של המחלקה ההמטולוגית בהדסה, שנמצאים כרגע או מחוץ לבית-החולים או בבתי-חולים אחרים.
קריאה:
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בגן סאקר. אבל זה מה שהתכוונתי ב"מחוץ לבית-החולים".
אני רוצה לומר שבירושלים העיר בכל מקרה היה נכון להקים עוד מחלקה. לכן, אני חושב שכמו שנראה עכשיו, הפרינציפ שלא להקים בשערי צדק, יש לו מחיר עכשווי ומחיר עתידי. אני חושב שמה שנכון לעשות בכל מקרה זה לפתוח מחלקה בשערי צדק, גם אם בהדסה יישאר סידור אחר.
אני חושב שאנחנו כחברי כנסת – ואני קורא פה גם למכובדי שר הבריאות: אני מכיר גם את האכפתיות שלך וגם את הרגישות שלך לחיי הילדים ולמצוקות המשפחות; אני חושב שהפתרון הזה, של הקמת מחלקה – שבכל מקרה יצטרכו אותה, גם בהנחה שגם בהדסה תישאר מחלקה, זה הדבר הנכון, ואני מקווה שזה ייעשה מהר ככל האפשר. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשאנחנו אומרים לפעמים שהדמוקרטיה בישראל נמצאת תחת מתקפה, או נמצאת במגננה, אז אפשר לחשוב שמגזימים, כי מה פתאום, זו סתם לשון של התקשורת, זה לא אמיתי. אז אני אומר לכם שזה אמיתי מאוד. אם אתם בוחנים חזית אחרי חזית, עניין אחרי עניין, אתם רואים שזה מתקשר, האחד לאחר. זה לא מקרי, זה לא זמני וזה לא חד-פעמי.
הקוד האתי מעסיק אותנו כבר 48 שעות, ואני מקווה שכמו שהוא זרח הוא ידעך בעולמנו. ככה גם המאבק על התקשורת ועל חופש הביטוי; כך הוא גם המאבק על התיאטרון הישראלי, שאנחנו רואים את הגילויים האחרונים שלו בפסטיבל עכו; כך המאבק על הזכות של מירה עווד לשיר שיר שהיא רוצה בלי שהוא יעליב ויפגע באף אחד; כך זה על בית-המשפט העליון, ששרת המשפטים מנסה לשתק אותו בדרכה שלה; כך הנושא האחרון, של העמותות, שכבר העסיק את הבית הזה, ועוד פעם חוזרים לעמותות האלה כאילו לא היה מספיק מה שכבר קרה להם.
אני חוזר ואומר: הדמוקרטיה הישראלית נמצאת תחת מתקפה, ואנחנו, הבית הזה, שהוא לב-לבה של הדמוקרטיה הישראלית, צריך להגן עליה – להגן עליה, ולא להפקיר אותה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת נחמן שי. עד כאן נאומים בני דקה.
הודעת הממשלה על שינוי שם משרד
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הודעת הממשלה על החלטתה לשנות את שם משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים כך שייקרא מעתה משרד האנרגיה. יציג את ההודעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. זאת הודעה בלבד. אין צורך בדיון או בהצבעה.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה לשנות את שם משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים כך שייקרא מעתה משרד האנרגיה. בהתאם לפקודת פקידי הממשלה (שינוי תארים), 1949, תפורסם הודעה ברשומות ולפיה ישונה תוארו של שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים לשר האנרגיה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר יריב לוין. כפי שאמרתי, אין צורך בהצבעה, לכן נעבור לסעיף הבא.
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ז–2017
[נספחות.]
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ז–2017 – כאן כן מדובר בדיון והצבעה. קודם לכן יציג את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין הארכת תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג–2003, חבר הכנסת אבי דיכטר.
אבי דיכטר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להציג לפני הכנסת את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ז–2017.
חוק האזרחות והכניסה לישראל, התשס"ג–2003, נחקק בימי האינתיפאדה השנייה ונועד להגביל את כניסתם והשתקעותם בישראל של תושבי יהודה שומרון ועזה באמצעות איחוד משפחות עם אזרחים ישראלים. התכלית בבסיסו של החוק היא ביטחונית, על רקע מעורבותם בפיגועי טרור של פלסטינים שהם במקור תושבי אזור יהודה שומרון ועזה ונושאים בעקבות איחוד משפחות תעודות זהות ישראליות. תעודות זהות אלו מאפשרות להם תנועה חופשית בישראל, בין בגין תעודות הזהות ובין בגין תנועה ברכבים עם לוחיות צהובות, בשטחי יהודה שומרון ועזה לישראל ובתוך ישראל עצמה.
החוק קובע עיקרון שלפיו, ככלל, שר הפנים לא יעניק אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לתושבי אזור יהודה שומרון ועזה, וכן לתושבי או אזרחי איראן, לבנון, סוריה ועיראק. כמו כן קובע החוק כי המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון או אדם שהוסמך על ידי שר הפנים לעניין עזה לא יהיו רשאים להעניק לתושבי אזורים אלה היתרים לשהייה בישראל.
עם זאת, אדוני היושב-ראש, החוק מגדיר חריגים וסייגים לאיסור מתן אזרחות, רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל ומאפשר את הענקתם במקרים כגון אלה: היתרי שהייה בישראל לבני זוג, כאשר הגבר מעל גיל 35 או כאשר האישה מעל גיל 25; רישיון ישיבה בישראל לילד עד גיל 14; היתר שהייה בישראל לילד מעל גיל 14 לשם מניעת הפרדתו מהוריו; רישיון ישיבה בישראל במקרים הומניטריים מיוחדים; היתרי שהייה בישראל למטרת טיפול רפואי, למטרת עבודה או למטרה זמנית, עד שישה חודשים, ולבסוף, היתרים מיוחדים במקרים של הזדהות עם מדינת ישראל, עשייה למען המדינה, או במקרים שלמדינה יש בכך עניין מיוחד.
מאז נחקק החוק, אדוני היושב-ראש, הוא תוקן פעמיים, בשנים 2005 ו-2007. בתיקונים האלה הורחבו החריגים והסייגים למתן אזרחות ולמתן רישיון ישיבה והיתר שהייה בישראל, כפי שפירטתי לעיל.
במהלך השנים הוגשו נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל כמה עתירות. בית-המשפט העליון נדרש פעמיים לשאלת חוקתיותו של החוק. בשני המקרים פסק בית-המשפט העליון, ברוב של שישה שופטים לעומת חמישה, כי ככל שהחוק פוגע בזכות לחיי משפחה ולשוויון של תושבי ואזרחי ישראל המבקשים להינשא לתושבי איו"ש ועזה, הרי הפגיעה היא מידתית ועומדת במגבלות החוק.
עם זאת, לעובדת היותו של החוק הוראת שעה זמנית הניתנת להארכה מעת לעת, היה משקל להחלטת בית-המשפט. מנגנון הארכת הוראת השעה הקבוע בחוק האזרחות והכניסה לישראל מאפשר לממשלה להאריך את תוקפו של החוק באמצעות צו, באישור הכנסת, לתקופה שלא תעלה על שנה. בהתאם לכך, משנת 2004 עד שנת 2015 נדונו בקשות הממשלה להארכת תוקפו של החוק בפני מליאת הכנסת בלבד, והכנסת הצביעה בעקביות על הארכת תוקפו של החוק.
לאחר הארכת תוקפו של החוק בשנת 2015 החליטה הכנסת כי במטרה לאפשר קיום דיון מעמיק בבקשת הממשלה להארכת תוקפו של החוק, תדון בה תחילה ועדה משותפת, שחבריה יהיו נציגי ועדת החוץ והביטחון ונציגי ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן הוחלט כי הוועדה המשותפת תהיה רשאית להמליץ למליאת הכנסת אם לאשר את החלטת הממשלה, לבטלה או לאשרה לתקופה קצרה משנה בטרם תובא ההחלטה לאישור כאן, במליאת הכנסת.
דיון ראשון במתכונת זו נערך בוועדה המשותפת בשנה שעברה, והוועדה אף ערכה דיון מעקב בחודש פברואר האחרון, כדי להרחיב את הדיון בסוגיות השונות. בדיון שנערך השנה בוועדה המשותפת, שנטלו בו חלק גם נציגים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים ונציגים של ארגונים אזרחיים ואחרים, הציגו גורמי הביטחון את עמדתם, שלפיה מבקשי איחוד משפחות הם אוכלוסיית סיכון, בשל האפשרות המוכחת להסתייע בה לביצוע פיגועי טרור.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מנתוניהם של ארגוני הביטחון עולה כי משנת 2001 עד 2016 נמנו 139 מעורבים בפיגועי טרור, 49 אשר קיבלו את מעמדם מכוח נישואים, ו-90 בני משפחה של מקבל המעמד. כמו כן נמסר לוועדה המשותפת כי במסגרת ההסלמה הביטחונית האחרונה, קרי מראש השנה 2015, חלה עלייה משמעותית במעורבותם בטרור של בני משפחה של בעלי מעמד בישראל מכוח איחוד משפחות. במסגרת זו נמסר כי מחודש אוקטובר 2015 עד חודש אפריל 2017 היו מעורבים בפעילות טרור 66 בני משפחה של בעלי מעמד מכוח איחוד משפחות.
אדוני היושב-ראש, מדובר בפיגועי דריסה, דקירה, של מאוחמ"שים מכל האזורים – מוואדי עארה, מאזור המשולש הקטן, מזרח ירושלים – סיכול פיגוע ירי של מאוחמ"ש כזה, פיגוע דקירה, פיגוע סקילה למוות. הוועדה המשותפת השתכנעה מנימוקיהם של גורמי הביטחון בדבר הסיכון הביטחוני הגלום באוכלוסיית מבקשי ההיתרים והאשרות, ועל כן החליטה להמליץ לכנסת לאשר את החלטת הממשלה, ולהאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, לתקופה של שנה נוספת, עד ליום י"ז בתמוז תשע"ח, 30 ביוני 2018.
עם זה, אדוני היושב-ראש, הוועדה המשותפת החליטה לשוב ולדון בחודשים הקרובים בסוגיות שעלו בדיון, כפי שעשתה גם בשנה שעברה, ובין היתר ביקשה מגורמי הביטחון לקבל את עמדתם בנושא האפשרות של מתן הקלות לגברים מעל גיל 55 ולנשים מעל גיל 50. כמו כן תדון הוועדה במעורבותם בטרור של קטינים השוהים בישראל מכוח איחוד משפחות, בסוגיית המניעה הפלילית למתן אשרות והיתרים, ובשיפור הממשקים בין רשות האוכלוסין ובין משטרת ישראל בתחום זה.
לפיכך, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני קורא לחברי הכנסת לקבל את המלצת הוועדה המשותפת ולאשר את הצו כך שתוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל יוארך בשנה נוספת – בהתאם להמלצתה של הוועדה משותפת, בתקופה של שנה נוספת – עד ליום י"ז בתמוז תשע"ח, 30 ביוני 2018.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מודה ליושב-ראש הוועדה המשותפת, חבר הכנסת אבי דיכטר. אנחנו פותחים בדיון. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. אני גם מזכיר, זה דיון אישי, ומי שלא נמצא באולם מפסיד את תורו ואת זכות הדיבור בהצעה הזאת. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. הרשימה סגורה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עוד פעם הממשלה מביאה לנו את החוק הזה, חוק הכניסה לישראל, והאזרחות, בניגוד לכל המטרות – נוהל ההתאזרחות ואיחוד המשפחות, מטרתו צריכה להיות שמירה על הזכות לחיי משפחה, משום שזכות לחיי משפחה היא דבר יסודי, זאת זכות טבעית וזכות יסוד, וגם לפי הצעת חוק-יסוד כבוד האדם וחירותו. משום שכל אדם יש לו זכות לחיות חיי משפחה, חיי נישואין, עם ילדים.
הצעת החוק הזאת היא ענישה קולקטיבית שבאה להגיד שכל נישואין שהם מעורבים, או נישואין של אחד – או שהאישה או שהגבר מהגדה המערבית, או אחרת, מישראל – כל נישואין כאלה, או כל משפחה כזאת, כאילו היא סכנה ביטחונית. זו ענישה קולקטיבית, אדוני היושב-ראש.
הצעת החוק הזאת גורמת לפירוק משפחות; הרבה משפחות יורדות לעוני וסובלות מבעיות משום שאחד מבני הזוג סובל ממנה. רק לפני זמן מה ראינו שהצעת חוק כזאת, או צו כזה, קרע משפחה אחת, כפר אחד; כוונתי לברטעה – ברטעה אל-ע'רביה וברטעה א-שרקיה, ששניהם ממשפחה אחת, משפחת קבהא, שמפרידים ביניהם רק כמה מטרים. הצעת החוק הזאת קרעה משפחות, בתים, קרעה לבבות. הגיע הזמן גם לחשוב על ההיבטים האנושיים, ההומניים, של הדבר הזה. לא כל העניין הוא עניין – בגלל אחד, או שניים, או שלושה שעשו משהו, צריך להעניש את כולם.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צריך לבטל באופן מיידי את חוק האזרחות, המפלה את האזרחים הערבים בישראל ובני משפחותיהם, וגם – עד שזה יבוטל, צריך לטפל במשפחות שבגלל אישור החוק הזה הן סובלות במיוחד מעוני. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אמיר אוחנה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק פירוק משפחות. החוק הזה, אין לו שום קשר לא לביטחון ולא לשום דבר אחר, חוץ מגזענות. ולא רק זה – הממשלה, שמחוקקת את החוק הזה, יודעת בעליל שהוא לא חוקתי, לכן היא לא מחוקקת חוק קבוע אלא הוראת שעה, שכבר 14 שנים היא מאריכה בכל פעם לעוד שנה ועוד שנה.
העילה הייתה שהם נתנו תשובה לבג"ץ. הממשלה רימתה את בג"ץ, ואמרה שזה לפרק זמן קצר מאוד, בגלל המצב הביטחוני, של האינתיפאדה. היא הסתיימה לפני הרבה שנים, כבר הרבה שנים אין אינתיפאדה; הממשלה מאריכה את זה בכל פעם אפילו שאין אינתיפאדה. גם האו"ם וגם האיחוד האירופי קראו לממשלת ישראל לבטל את החוק הזה; אפילו החברים הכי קרובים, בארצות הברית – דוח זכויות האדם של משרד החוץ האמריקני הזכיר אותו כאחד החוקים הגזעניים, שפוגעים בזכויות אדם. החוק הזה לא בא לדבר על ביטחון.
יש לי שאלה גם למחוקק וליושב-ראש הוועדה – הוא עלה וספר פה את המדינות שמהן אסור להתחתן, לכאורה, או לקבל תושבות, כי אזרחות לא נותנים; בלאו הכי תושבי הגדה ועזה לא מקבלים אזרחות, הם מקבלים תושבות במקרה הכי טוב. אפילו אם תושב טייבה מתחתן עם תושבת טול כרם, שליד, היא לא מקבלת אזרחות – הרבה מקרים שרק פוגעים במשפחות עצמן.
אבל אני שואל: מי שמתחתן מירדן, מר דיכטר, מי שמתחתן מירדן – ירדן לא נספרה כמדינת אויב. למה לא מקבלים?
אבי דיכטר (הליכוד):
– – – לי מדינה שיש אתה הסכם שלום, לא עם איראן – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא, אני אומר לך, מירדן לא מקבלים. אני מכיר מקרים ספציפיים שכבר שנים מחכים ולא מקבלים.
אבי דיכטר (הליכוד):
יש אחד בכלא, עבדאללה ברגותי, יושב 67 מאסרי עולם, ירדני באזרחותו – תבדוק את הנושא הזה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני בודק – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
לא, אמרת בהערה – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני שאלתי, היא לא מדינת אויב – – – למה – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
אמרת – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אל תביא לי מקרה אחד.
אבי דיכטר (הליכוד):
למה? 67 רציחות זה לא מספיק?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני אומר לך, אל תביא לי מקרה של – – – של ירדני. ירדן לא נמצאת ברשימה של מדינות האויב.
אבי דיכטר (הליכוד):
67 ישראלים הוא רצח. לא מספיק לך?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
הצעת חוק זו – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
קיבל 700,000 שקל מהרשות הפלסטינית. אז תבין למה אנחנו עושים את זה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני מבין שאתם עושים את זה מטעמי גזענות.
אבי דיכטר (הליכוד):
לא, לא. מטעמי שמירה על החיים – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתם עושים את זה – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
שמירה על החיים שלך ושל ישראלים באשר הם.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
חוק כבוד האדם וחירותו מתייחס לכל אדם. השאלה היא אם בחוק הזה ובכנסת הזאת מתייחסים לפלסטיני, אם הוא אזרח מדינת ישראל או מהגדה או מעזה, כאדם או לא. רציתם או לא רציתם – הוא אדם; ימשיכו המשפחות האלה להתקיים, ימשיכו ההורים לרשום את הבנים שלהם על השם שלהם ויקבלו את האזרחות, אפילו אם החוק הגזעני הזה יימשך, כי החוק הזה צריך להתבטל אחת ולתמיד, ולהפסיק עם הגזענות והיחס העוין כלפי האוכלוסייה הערבית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – איננה; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אם יש חוק שהוא אנטי-דמוקרטי בעליל, שחמישה שופטים, ובסיטואציה מסוימת שישה שופטים עליונים, התנגדו לו בבית-המשפט העליון, זה החוק הזה – החוק הזה, המתייחס אל כל סיפור אהבה או נישואים בין שני פלסטינים משני עברי הקו הירוק, אזרח ישראלי או אזרחית פלסטינית או ההפך, כאל מזימה נגד הישות הציונית.
אין ספק – ואני אחד הוותיקים בכם, אני יודע איך החוק הזה התקדם ומה נאמר כאן מעל הדוכן. בהתחלה הגיע לכאן השר המקשר גדעון עזרא, ולאחר מכן אלי ישי, שהיה אז שר הפנים, ואמרו שהחוק מטרתו לבלום את חוק השיבה, את זכות השיבה הזוחלת של הפלסטינים, והנישואים האלה, איחוד המשפחות, זה זכות שיבה זוחלת. מישהו העיר להם שזה לא יתפוס בבג"ץ, ואז הגיע ראש השב"כ לשעבר אלינו לוועדת הפנים – אתה זוכר? – והציג את אותם מספרים כמעט שהוא הציג כאן ואמר: השיקולים הם ביטחוניים. שינו גרסה כדי שזה יתפוס בבג"ץ, וגם אז זה כמעט תפס, שישה נגד חמישה, והשופט אדמונד לוי התנגד לחוק והשופטת חיות גם התנגדה, והיא משלמת מחיר כנראה בימים אלה על התנגדותה בעבר.
אבי דיכטר (הליכוד):
– – – תגיד את כל מה שאמרת על ראש השב"כ בוועדה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אתה אמרת 26 מקרים, אני לא זוכר את המספרים – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
לא, לא. הוא סיפר לך, ראש השב"כ, אני מכיר אותו, פגשתי אותו כמה פעמים, והוא אמר לך שהיה מפגע שקיבל אחמ"ש, הוביל את המחבל שהתאבד במלון "פארק", שרצח 30 ישראלים ופצע 150.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אתה אמרת את המקרה הזה ועוד כמה מקרים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת אבי דיכטר – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
נכון, אתה הבאת כמה מקרים כאלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת אבי דיכטר, אתה תוכל לסכם את הדיון אם תרצה בכך – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
חבר הכנסת דיכטר, אף אחד מכאן לא הכחיש את קיום המקרים האלה, אבל אי-אפשר להסיק מ-x מקרים על עונש קולקטיבי שבו אתה מטיל איסור גורף, מוחלט, על אוכלוסייה שלמה, רק בשל העובדה שהם ערבים פלסטינים, להתאחד. ואז כאשר גדעון עזרא עלה לפה, ואחרים אמרו: אתם רוצים להתחתן? להינשא? תצאו, תלכו לגור בטול כרם. הרי אם החוק הזה היה קיים, אני, יא אבו חודיפה, נשוי למאי מטול כרם, לא הייתי יכול לגור בטייבה. ואתה אמרת: המשפחות האלה של המאוחמ"שים הן אוכלוסיות סיכון, יעני אחנא אוכלוסיות סיכון; כל מי שנשוי לאישה פלסטינית מהגדה או מעזה הוא אוכלוסיית סיכון. איך אתה יכול להגיד דבר כזה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זה דבר מופרע להאשים באופן קולקטיבי אנשים. אתם מאפשרים למישהו שבא מגרמניה, עם ההיסטוריה, להתאחד כאן עם אנשים, אבל על פלסטינים אתם אוסרים להתאחד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים, אני רוצה להתייחס לצו הוראת השעה שמונח בפנינו ולשאול את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת אבי דיכטר: מה תכלית החוק? עכשיו שמענו מחבר הכנסת טיבי שבשנים שהוא נמצא במשכן נאמר באופן ברור: התכלית המקורית היא מניעה של שבות זוחלת. ואתה כיושב-ראש ועדה משותפת לוועדת הפנים והחוץ והביטחון, אתה מסתתר – שהמטרה היא ביטחונית. למה אתם משחקים אותה וממשיכים להציג חוק זמני שמטרתו ברורה לחלוטין? מטרה אתנית, גזענית. נקודה. אנחנו לא רוצים אזרחים ערבים, כמה שפחות אזרחים ערבים בתוך המדינה. תגידו את זה. למה אתם ממשיכים להסתתר תחת הססמאות המביישות אתכם?
ואתה בא ואומר: הוועדה המשותפת תשוב ותתכנס במהלך החודשים הקרובים כדי ללבן כמה מהסוגיות שעלו במהלך הדיון. בשביל מה אתם מתכנסים? אני לא מבין. איזה דברים אתם רוצים ללבן? בשביל מה אתם מתכנסים? אתם עושים צחוק מעצמכם? תבואו לכאן, כמו שאתם עושים בהרבה חקיקה, ותגידו: מטרת החוק היא לאסור, למנוע, כניסת ערבים לתוך מדינת ישראל, זאת המטרה, ואל תסתתרו מאחורי כל הסוגיות האחרות, כי הרי אין שום היגיון בהוראת השעה הזאת, ועם הדמוקרטיה הישראלית שמתהדרים בה בכל מקום. זה בניגוד מוחלט לכל עקרון הדמוקרטיה ולכל זכויות היסוד של האדם באשר הוא. זה ברור, זה אחד מול אחד. אז בואו תגידו והכול ירד מסדר-היום. תגידו: תא משפחתי לערבי בתוך מדינת ישראל – חלה עליו הגבלה; אסור לך להתאהב בערבייה שהיא ממקור פלסטיני, וחלאס, נבין, ולא צריך להאריך את זה כל שנה, לא צריך שזה יהיה זמני, וגמרנו. תגידו את האמת, אל תתביישו. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר – שהוא לא שומע את הוויכוח, מתעסק בדברים שלו – החוק הזה, רק שם אחד אפשר לתת לו: לא רק גזעני – חוק אפרטהיידי, שממשיך את המדיניות הגזענית, האפרטהיידית, כלפי אזרחי המדינה הערבים. אין פירוש לחוק הזה – הפירוש הזה. זה בקיצור. למה? לא רק אני אומר את זה, גם בג"ץ אומר את זה, נרצה או לא נרצה – יש פסיקות רבות של בג"ץ ויש הרבה מקרים.
בג"ץ אמר חד-משמעית – השופט שמגר, נשיא בית-המשפט העליון דאז: "זכותם של הורים לגדל – – – את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם". את זה בית-המשפט העליון אמר וקבע. אז מה החוק הזה? האם אין אמון בבג"ץ? אני לא מדבר עכשיו על עניינים גזעניים ועניינים של אפרטהייד, אני מדבר על בג"ץ. אם למדינה ולמדיניות אין אמון בבג"ץ, אז עד כאן הגענו. וממשיך לכתוב שמגר את פסק הדין שלו ואת הדעה שלו. לא אכנס לזה, לצערי הרב, מחוסר זמן.
מצד אחר, מדינת ישראל חתומה ומחויבת לאמנות הבין-לאומיות לשמור על תא המשפחה כתא עקרוני בחיים. והחוק הזה – מה בא? בא להפר את האמנה הזאת, לאבד את ההתחייבות של מדינת ישראל על מה שחתמה. זו הוראת שעה מ-2003. זו לא סתם הוראת שעה – מ-2003 ממשיכים כל פעם תחת התירוץ של מה שנקרא ביטחון, מיסטר ביטחון. אנחנו יודעים שהתירוץ הזה הוא תירוץ, הוא רק תירוץ.
העניין הוא להילחם במה שנקרא הסכנה הדמוגרפית? תגידו: להילחם בסכנה הדמוגרפית. בסדר, עד מתי אפשר להילחם? עד מתי מדינת ישראל תילחם בסכנה הדמוגרפית? עוד 20 שנה? עוד 50 שנה? עד מתי? תקציבו זמן לאיזון הדמוגרפי שאי-אפשר – נרצה או לא נרצה, כאן שני העמים שישנם בארץ הזאת וזכותם להתרבות ולגדל משפחה; כמה אפשר להילחם בסכנה הדמוגרפית? עד כמה? 70 שנה נלחמים ועוד 50 שנה, עוד מעט 100 שנה. עד כמה? עד מתי? עד סוף העולם?
וזה לא יעבוד. הרי מעצבי המדיניות יודעים טוב מאוד שזה לא יעבוד – להילחם בסכנה הדמוגרפית. תתארו לעצמכם שמישהו בצרפת או מישהי מצרפת – אני מדבר בגלוי – יהודייה או יהודי רוצה להתחתן עם מישהו ממפלגת העם הכורדי, והשלטונות בצרפת אומרים לו: לא, לא להתאחד. מה היו עושים כאן השלטונות, וגם דיכטר? אנטישמיות. לא היו מרפים מהעולם ואומרים שזו אנטישמיות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, אדוני.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
ומה החוק הזה? לא רק חוק גזעני, כמו שאמרתי – חוק אנטישמי כלפי האזרחים הערבים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
זה מה שהחוק הזה. החוק הזה צריך להיות פסול וצריך לפסול אותו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה יודע מה ההבדל, נכון? אתה יודע מה ההבדל, נכון? שיהודים לא ינצלו את זה לטרור. אתה יודע. יחי ההבדל הקטן. יחי ההבדל הקטן.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
זה לא דומה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אבו מערוף. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. חברי הכנסת, בואו נשמור על השקט באולם, כמו שהיה עד עכשיו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
היושבת-ראש, אם יש נייר טואלט לחלק לחברים פה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי, אם תהיה באולם. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ברור לכולנו שהצו הזה, שהוא הוראת שעה, הוא אנטי-דמוקרטי, אנטי-חוקתי; צו המצמצם את מרחב החירות לאדם. ואני כאן שואל שאלה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה רק שאלה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אם הצו הזה, היו מחילים אותו על יהודי כנגד יהודי, יהודי עם יהודייה, יהודי בארץ עם יהודייה במערב, במזרח, בחו"ל, לא משנה איפה – האם יכול להיות דבר כזה, גברתי היושבת-ראש? אני לא חושב שזה יהיה. בגלל היותם ערבים, ערבים אזרחי המדינה וערבים פלסטינים בשטחים, אוסרים.
החוק הזה וחוקים גזעניים אחרים היו סיבה לאינתיפאדה שפרצה בארץ הזאת, להתקוממות, ובנוסף לחקיקה הגזענית הזאת – גם המדיניות הננקטת נגד מסגד אל-אקצא. מסגד אל-אקצא, אני מודיע לכולם – ימין, שמאל, מרכז, לכל היהודים כאן ובעולם: מסגד אל-אקצא – אך ורק למוסלמים. אין לאף יהודי זכות במסגד אל-אקצא. אפילו סנטימטר אחד; אפילו להיכנס לשם אין להם זכות. ואני מתפלא מאוד על אדם שמייצג את המדינה בצורה אחראית, מפקד מחוז ירושלים, שאומר: אני קורא ליהודים לעלות למסגד אל-אקצא, להיכנס למסגד אל-אקצא. מסגד אל-אקצא הוא לא שלך ולא של מי שמינה אותך. מסגד אל-אקצא הוא רק למוסלמים, כאן ובעולם בכלל.
לכן צריך לשנות כאן מדיניות, אחרת אנחנו נהיה במקום שאנחנו לא רוצים להיות בו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מסכים אתך, צריך לשנות מדיניות. אנחנו יותר מדי טובים אתכם. אנחנו יותר מדי טובים אתכם.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
מדיניות הממשלה כאן – לשנות את המדיניות כדי באמת לאפשר לאזרח ולתושב הפלסטיני לחיות בכבוד, להרגיש שבאמת יש כאן מרחב, קצת מרחב דמוקרטי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תכבדו את עצמכם, קודם כול.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
איזה מין דמוקרטיה? מדינה שמתפארת, אומרת שהיא דמוקרטית, וכל הזמן חונקת ומתעללת ומדכאת עם אחר תחת הכיבוש – שהגיע הזמן שהוא יסתיים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תכבדו את עצמכם.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
חבר הכנסת אורן חזן, זה שאני לא קוראת בשמך לא אומר שאתה לא מפריע, אז בבקשה, נא להירגע. תודה רבה.
בבקשה, גברתי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה שתמשיך להגיד שטויות לא הופך אותן למשהו רציני.
היו"ר טלי פלוסקוב:
עד שלוש דקות לרשותך.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, פעם נוספת אנחנו מתבקשים לדון בהצעה המובאת לפנינו תחת הכותרת "הוראת שעה". השעה הזאת לא מסתיימת? כאילו – מה? 15, 16 שנים, והשעה הזאת נמשכת. זאת השעה הכי ארוכה שראיתי בחיים שלי.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כן, ממש. זאת שעת החירום, כנראה, שלא רוצים לסיים אותה ונוח שלא לסיים אותה ולחדש אותה בכל שנה מחדש. רוצים לחדש אותה תחת הכותרת הזאת כי מפחדים לקרוא לילד בשמו. בעצם מחוקקים חוק במדינה – מחוקקים חוק שאומר באופן הכי ברור, בנוסף לעוד חוקים בתקופה האחרונה שמובאים לכנסת, שאזרחי מדינת ישראל הם לא שווים. ושלא תהיה אשליה – האזרחים הערבים במדינת ישראל, לפי הוראת השעה, החוק הזה, הם לא שווים, בצורה הכי ברורה.
אני לא אדבר על בני זוג שהם או מהשטחים הפלסטינים הכבושים או מירדן או אני לא יודעת מאיפה; אני אדבר רק על בני זוג שהם אזרחי מדינת ישראל. מה המדינה אומרת לנו? המדינה אומרת לנו: אין לכם זכות שווה לאזרח היהודי לקבל את האזרחות שלכם במקרה של נישואים. אין לכם, ושלא תחשבו שאתם באמת שווים. אין לכם את הזכות לבחור את בן או בת הזוג שלכם. שלא תהיה לכם אשליה. יש מחיר לכל בחירה.
המדינה מתערבת באופן אקטיבי בחיי האהבה, בחיי הזוגיות ובחיי המשפחה שלנו. נכון, זה קורה בהרבה דברים, גם בחוקי דיני אישות, אבל בצורה הבוטה, הדורסנית הזאת, שהמדינה באה ואומרת: אין לכם את הזכות להתאהב במי שאתם רוצים, It's out of limits, זה מחוץ לגבולות. אתם לא יכולים להתאהב. יהודי כן יכול להתאהב ביהודייה בארצות הברית, ואולי אפילו עדיף. למה? הוא ייתן לה אזרחות, יביא אותה ארצה, יקים בית בישראל. אבל ערבי? שלא יחלום. מה אנחנו צריכים שהוא יוסיף לנו עוד ערבייה? תחשבו, עוד ילדים קטנים ערבים שיצמחו פה.
אני חושבת שהגיע הזמן להגיד פעם אחת: תהיו אמיצים מהצד הזה, תבואו לפה ותגידו: אנחנו מחוקקים חוק מאוד ברור – אתם לא אזרחים שווים, ושלא תהיה לכם אשליה, הערבים הפלסטינים, אזרחי מדינת ישראל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד, אם תהיה באולם. אם לא – ג'מעה אזברגה הבא בתור.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא, עכשיו נחמן שי, ואחר כך רויטל סויד. אם היא לא תהיה, אתה תהיה הבא בתור. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
נחמן שי (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק האזרחות והכניסה לישראל נמצא על התפר החשוב ביותר בחיינו – התפר שבין דמוקרטי או הבסיס הדמוקרטי של מדינת ישראל לבסיס היהודי שלה. זה המפגש שמוביל ומלווה אותנו בהרבה צמתים בחיינו. כל נטייה לצד הזה או לצד האחר פוגעת באיזשהו מאזן עדין וחשוב באותם שני עמודי תווך, שהם הבסיס, הייתי אומר, לקיומה של מדינת ישראל כמו שהיא.
החוק הזה הוא שם, והדילמה ברורה ועומדת לנגד עינינו: אם נלך לכיוון הנדיב של איחוד משפחות, של פעילות בתנאים של מאבק וטרור – אנחנו מסכנים סיכון ביטחוני את מדינת ישראל ואת אזרחיה; אם נלך בכיוון של כניסה בלתי מרוסנת ומתן אזרחות בלתי מרוסנת – אנחנו מאיימים על האופי היהודי של מדינת ישראל היום ובעתיד. מצד שני, אנחנו חייבים לשמור על זכויות הבסיס, זכויות האדם, שהאנשים האלה ראויים להן. אנחנו צריכים לכבד את זכותם לחיות ביחד עם בני ובנות זוגם. אנחנו צריכים לכבד ולשמור גם על ילדיהם, שבמקרים מסוימים נקרעים מתוך המשפחות. זאת הדילמה שעומדת בפנינו; זאת הדילמה שעומדת בפנינו מיום הקמתה של מדינת ישראל, שרוצה להיות דמוקרטית, ובצדק, אבל חייבת לשמור גם על ביטחונה ולהגן על עצמה.
לכן הנושא הזה, במשך שנים, היה מונח על שולחן בית-המשפט העליון, בית-הדין הגבוה לצדק, ולבסוף, ב-2012, ניתנה בכל זאת החלטה שמכבדת את ההוראה הזאת ומאפשרת אותה, למרות כל הבג"צים שהוגשו.
העובדה שרבים מאותם אזרחים ואזרחיות שניתן להם לגור פה ולשהות פה אתנו היו מעורבים בטרור מטרידה מאוד וקשה מאוד, והיא תמרור אדום – איך הדברים האלה באמת בסוף פוגעים בלב-לבו של ביטחון ישראל. יחד עם זאת, אני אומר לכם מפה: אסור לנו, בשום פנים ואופן, לעצום עיניים לאותם מקרים קשים, שגם דווחו לוועדה, של פגיעה בזכויות האדם, של פגיעה באנשים שלא יכולים לחיות חיים מלאים, שלא יכולים לחיות עם בני או בנות זוגם, ושל ילדים שנקרעו ממשפחותיהם. לכן, גם כאשר נתמוך היום בחוק הזה, אנחנו צריכים לזכור כל הזמן: מדובר באנשים, ואנשים צריכים לשמור, ואנשים צריכים לכבד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
עם האנשים האלה ואחיהם ואחיותיהם נצטרך לחיות פה עוד הרבה שנים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. לכן, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני. אדוני, עד שלוש דקות.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, החוק הזה לא חוקתי בכלל. החוק הזה הוא הוראת שעה, וכמו שאמרה חברתי עאידה תומא – שעה שלא נגמרת באמת.
בנגב לבד יש איזה 4,000 נשים שנמצאות בתוך המדינה, ואם תרצה או לא, הן כבר 40, 30 או 35 שנה, ויש להן ילדים שהם עם תעודת זהות ישראלית ועם אזרחות ישראלית. הנשים האלה נמצאות והילדים נמצאים. אנחנו מדברים אפילו על תופעות לוואי, כמו, נניח, ביטוח בריאות – הנשים האלה נמצאות ללא ביטוח בריאות. אני באתי ממערכת הבריאות, הייתי שם הרבה שנים, והן סובלות. אני מבין כמה סבל הן סובלות בגלל שאין להן – אישה שיש לה שבעה, שמונה ילדים, נמצאת פה בתוך המדינה ולא יכולה לקבל שירותי בריאות בגלל החוק, הוראת השעה. החוק הזה לא נותן לאישה שהגישה כבר אולי 15 פעם בקשה לוועדה למקרים הומניטריים, מה שנקרה – אין דבר כזה; מספר האישורים של הוועדה למקרים הומניטריים לקבל תושבות או אזרחות או שהייה בתוך הארץ הוא כמעט – חותר לאפס.
אני מדבר – וזה כמובן עם כל מה שאמרו חברי הקודמים על החוק – אני לוקח צד אחר של העניין: אם אתה לוקח חבר שלי שנשוי לרומנייה, הוא מקבל אזרחות אולי אחרי חודשים ספורים, או אחרי שנה, במקרה הרע. איך את יכולה להגיד בשנת 2017, במדינה שנקראת דמוקרטית ונאורה – ומונעים איחוד משפחות? אני קורא לזה, פשוט מאוד, מניעת איחוד משפחות. החוק הזה חוק לא חוקתי, והחוק הזה איננו קרוב אפילו לאנושיות. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
יהודה גליק (הליכוד):
הכי מעניין – – – הוא הכי מעניין.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
כבו טלפונים. מה יש לכם? כבוד. בשקט.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
מה? מה? מה? זה מצלצל שם. מה את מדברת?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – – הרשימה המשותפת.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
או-אה, מה הולך פה במליאה? איזו התרגשות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, כי מישהו שומע צלצול של טלפון. אנחנו לא מבינים של מי זה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
זורקים את זה על הרשימה המשותפת.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, הבנו. איתרנו את הטלפון. תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי.
יהודה גליק (הליכוד):
אצלנו בבית-הכנסת, מי שמצלצל הטלפון – – – צריך לתת 20 שקל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה, גברתי היושבת-ראש. לא במקרה שולחן הממשלה בדיון הזה ריק לגמרי, כי האמת היא שלשבת מסביב לשולחן הממשלה – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אדוני השר אורי אריאל, אני הבחנתי שאתה כאן, אבל אמרתי שאתה לא ליד שולחן הממשלה, ואמרתי שזה לא מקרי שלא גאים שרי הממשלה לשבת ליד שולחן הממשלה כשהם מביאים את החוק הזה בפנינו. הרי, עמיתי חברי הכנסת, במה אנחנו עוסקים? אנחנו עוסקים בדבר חקיקה מאוד מאוד פוגעני, שבעצם קובע שאי-אפשר בשום מצב לאפשר למי שמתחתן, מתחתנת, עם תושב או תושבת השטחים לחיות עם בן או בת משפחתו בארץ; זו בעצם האמירה העקרונית של החוק הזה.
החוק באמת מרחיק הלכת הזה, הפוגעני בצורה בלתי רגילה בזכויות האדם, חוקק בימים מאוד קשים – ימים שבהם היו מעשים של פיגועים ופגיעות באזרחים – ואז באה הממשלה לכנסת ואמרה: אנחנו חייבים אמצעים יוצאי דופן כדי להגן על ביטחון הציבור. ומאז, חברי הכנסת, עברו שנים, ואפילו המצב הביטחוני השתנה. היינו רוצים שנגיע לשלום – זה עם הממשלה הנוכחית לא יקרה. אבל המצב הביטחוני ללא ספק השתנה לטובה בהחלט. ומה לא השתנה? לא השתנה החוק הפוגעני הזה, שעדיין בדיוק באותה צורה מונע מאנשים לחיות עם מי שהם אוהבים או מי שהן אוהבות.
לא במקרה, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה זכה לביקורת כל כך קשה בבית-המשפט העליון; לא במקרה היו שופטים רבים כל כך בבית-המשפט העליון שחשבו שכל החוק הזה בלתי חוקתי. מצער לראות שעכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים, הממשלה הזאת, יש בה העוז לחזור ולהביא בפנינו את החוק הזה כאילו שלא השתנה שום דבר.
צריך רק לומר שאם קודם לכן כולם הסתתרו מאחורי הטיעון הביטחוני, היום יש כאלה שגם מוכנים להגיד בגלוי: לא בביטחון אנחנו עוסקים כאן, אלא בדמוגרפיה. הצעת החוק הזאת – החוק הזה לא מכוון להגן על תושבי ישראל ואזרחי ישראל אלא מכוון להילחם במספרם של האזרחים הערבים בישראל. החוק הזה הוא כתם שחור בספר החוקים שלנו, ואנחנו מבקשים מהכנסת היום לא לעשות פעם נוספת טעות – לא לעשות פעם נוספת טעות, אלא להחליט שאנחנו שמים לחוק הזה סוף, היום.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איימן עודה, אם יהיה באולם. אם לא – יוסף ג'בארין. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
תודה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני השתתפתי בדיונים, גם בשנה שעברה וגם בשנה הזאת, בוועדה המשותפת של חוץ וביטחון ושל ועדת הפנים. אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, מה שאמר חברי דב חנין – כתם שחור, חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו, ואני לא שמעתי על שום נימוק או תכלית ביטחונית לחוק הזה. שמענו את נציגי השב"כ, שמענו את נציגי המשטרה, אבל אני לא מבין איך אפשר היום, אחרי 15 שנים, להמשיך ולהאריך את החוק הזה פעם אחר פעם ולהפריד עשרות אלפי משפחות. בשנתיים האלה אני וחברי מסתובבים ביישובים הערביים, ואין, גברתי היושבת-ראש, בעיה אנושית כואבת יותר מהבעיה של איחוד המשפחות. משפחות שלמות נקרעות. משפחות שלמות. יותר מעשר שנים, מ-15 שנים ו-20 שנה, בטייבה, בלוד, בבאקה אל ע'רביה – בכל היישובים אתה שומע רק על הבעיות האלה של ביטוח רפואי, אפילו של רישיון נהיגה. אחרי 10–15 שנים, ריבונו של עולם, ילד קטן צריך להתחנן בשביל ביטוח רפואי.
עשו תיקון, נכון, לפני שנה – עשו תיקון בביטוח הבריאות, אבל פתאום מבקשים מהמשפחות האלה לשלם 8,000 שקל בתשלום אחד חד-פעמי על מנת שיקבלו, חברת הכנסת תומא, ביטוח בריאות. ולאנשים האלה, למשפחות, אין להם אפילו את 8,000 השקלים. רישיונות נהיגה לא מקבלים. אמרנו בוועדה – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – – צריך בדיקת אבהות – 4,000 שקל.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
4,000 שקל בדיקת אבהות. אמרנו – איפה יו"ר ועדת החוץ והביטחון? היום ממשלת ישראל נותנת היתרים לנשים מעל גיל 50 ולגברים מעל 55 להיכנס באופן חופשי – באופן חופשי, חבר כנסת בהלול, אפילו לא צריך לבקש היתר. הם יכולים לבוא למחסום, מסתכלים: בת 50, בן 55 – בבקשה. אז אמרנו, לפחות את אלה בקרב מבקשי איחוד המשפחות שהם בני 50 ומעלה – תנו להם כבר תושבות קבע, תנו להם אישור לאיחוד משפחות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
למה צריך בכל חצי שנה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – עוד פעם לטרור?
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
ומשפט אחרון, לספסלים האלה בצד הימני: חבל שאתם תמשיכו ותיתנו יד לממשלה הזאת בחוק הזה. חברי המחנה הציוני ויש עתיד, בעניינים האלה אתם – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
– – הולכים יותר קיצוני מאשר הממשלה, וגם ראינו את החוק הזה שיבוא ביום רביעי, של אלעזר שטרן, שהוא אפילו מאגף – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
– – את הממשלה הזאת בעניין קיזוז של כספי אסירים. אז תפסיקו את זה ותתביישו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו, אם תהיה. אם לא – חבר הכנסת יוסי יונה, אם יהיה, וכך נמשיך. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני כמעט מאמין לך.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
החוק הזה אומר לאזרח הערבי: זה או משפחה או מדינה; או שאתה נשאר במדינה שלך עם המשפחה הרחבה, או שאתה עוזב את המדינה לטובת בחירת לבך. איזו מין אבסורדיות זו? איזו מין אבסורדיות זו שאומרים לאזרח שאם בן או בת הזוג שלך היא פלסטינית מאותו העם, ולפעמים מאותה המשפחה, אין לך דרך לחיות אתה בישראל? חבר הכנסת אלאלוף, מה זו האבסורדיות הזאת?
אורן אסף חזן (הליכוד):
לבי לבי.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
ואחר כך שואלים מה מפלה במדינה היהודית? מה מפלה במדינה היהודית? ודווקא בחוק הזה, חצי מהשופטים אמרו שמדובר בחקיקה מפלה, חקיקה שפוגעת בזכות למשפחה, חקיקה לא חוקתית. ובכל זאת מביאים את החוק הזה כדי שנחדש אותו עוד פעם ועוד פעם.
אני קורא לחברי: הגיע הזמן, אחרי 14 שנים, להפסיק את חידושו של החוק הזה, את הפגיעה הקשה במשפחות הערביות והפלסטיניות. הגיע הזמן להגיד די. ואני רוצה להגיד לכם עוד משהו: גברתי היושבת-ראש, העניין הזה הוא עניין משפטי. מה זה הדבר הזה שהכנסת מרשה לעצמה לחדש חקיקה לפי החלטה כאן, בלי שיש בכלל חוק כזה? זאת אומרת, יש את החוק הזה מ-2003, וכל פעם מחדשים אותו על ידי הצבעה. גברתי מזכירת הכנסת, יש כאן משהו בעייתי מאוד בחוק הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אין הליך של חקיקה – אין קריאה ראשונה, שנייה, שלישית. החוק חוקק, אבל כל הזמן מחדשים אותו רק בהצבעה כאן, בצו של הממשלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
ולכן הממשלה, באופן – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש פה צו. נכון, החוק חוקק – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
נכון, אבל לממשלה יש רוב בתוך הוועדה המשותפת, לממשלה יש רוב בתוך המשכן הזה, ולכן באופן אוטומטי עוקפים, פשוט.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לסיים, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
עוקפים את הליכי החקיקה על ידי האישור הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
הגיע הזמן לשים לב לעניין הזה, ואולי הגיע הזמן בכלל שהנושא הזה ירד מהפרק, ולהחזיר למשפחות הערביות הפלסטיניות – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – את הכבוד האבוד שלהן זה 14 שנה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן. בבקשה, אדוני.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
גבירותי ורבותי, הסיפור הלוהט ביותר באתוס היהודי הוא סיפור האהבה הבוגדני בין דוד המלך לבין בת שבע. דוד המלך ראה את בת שבע בסצנה שהייתה מצונזרת אילו הייתה שרת התרבות מירי רגב באותה תקופה שרה, אבל בסופו של דבר דוד המלך שלח את אוריה החתי אל קו האש, כדי שימות שם וכדי לשאת את אהובתו בת שבע, בחירת לבו, וזה מה שקרה. והעונש, גברתי היושבת-ראש, היה שנמנע מדוד המלך לבנות את בית-המקדש. האם עד הנה הסיפור בפרטיו הוא סיפור נכון?
ואני רוצה לומר – מדוע הבאתי, אגב, את הסיפור הזה ולא הלאיתי אתכם שוב ושוב באותם טיעונים? כי הרי כל הטיעונים כבר נטחנו עד דק; כולם כבר עברו על הנימוקים אחד אחרי השני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני רק שאלה: אם אדוני כבר מתעסק בימי דוד המלך, ואתה מכיר את ימי דוד המלך, גם תגיד שירושלים היא בירתו הנצחית של העם היהודי. אי-אפשר לקחת רק את החלק מההיסטוריה שנוח לך.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
שמעתי, אבל אני מנוע מלהגיב על כל הערה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
האמת קשה. האמת קשה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
מה שברצוני לומר – שבעקבות העובדה שכל הדוברים חזרו באופן כמעט דידקטי אחר הנימוקים, נימוק אחד אחרי השני, וכל הנימוקים כמובן הם כבדי משקל והם חשובים, אז הבאתי את הסיפור הזה כדי לומר שבסופו של דבר האהבה תנצח.
בסופו של דבר, גם אם אני אניח בפניכם כרגע תסריט עוועים – שאגב יכול אולי להתרחש בצורה זו או אחרת – שנישואי התערובת בישראל יקרמו עור וגידים, נניח, נישואים מעורבים, האם הצד השמאלי שלי, שהוא הימין במפה הפוליטית בישראל, הצד הזה היה מביא אל כנסת ישראל עוד חוק, שימנע נישואי תערובת? הרי אתם לא יכולים בשתי כפות ידיים להעמיד סכר אל מול השיטפון. פלסטינים ימשיכו להתחתן עם פלסטיניות, וגם נישואי תערובת – יכולים להיות נישואי תערובת שקורים פה ושם.
ולכן, הבקשה שלי היא כדלקמן: אל תחיו על זמן שאול. עדיף לכונן מבנה חיים אחר כאן, במדינת ישראל. אל תחששו יתר על המידה מהעניין הדמוגרפי, כי אף אחד לא רוקח דילים ולא רוקח מלכודות כנגד המדינה הזאת, וכולנו בסופו של דבר רוצים לתת לאהבה לנצח. תנו לחוק הזה לרדת מן המדף, ותנו לאהבה לרקוח, ואל לכם להתעמת פעם אחר פעם עם חוקים לא חוקתיים המיועדים אך ורק נגד האוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, אם תהיה באולם. אם לא – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. נראה איך נתקדם. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, אורחים בקהל, כנסת נכבדה, נאמרו פה בכמה נאומים שחלפו לפני כמה אמירות שחשוב לשים אליהן לב. אומר חבר הכנסת ג'בארין, וגם הוא מודה שאין דבר כזה עם פלסטיני. הוא אומר: אתם רוצים למנוע מערבי אחד להתחתן עם ערבייה, או אולי עם ערבי אחר – אני לא יודע איך זה מתקבל אצלם, אני יודע איך זה אצלנו, כמה הבנה יש. אצלם – אפס הבנה וסובלנות; מדבר ידידי משכבר הימים זוהיר בהלול לא על השמש הקופחת במרום כאשר המשחק נכנס לשלהי ההכרעה אלא על ימי דוד המלך. אבל במקום להסתכל על המציאות, על איפה הכול התחיל – על עיר דוד, ששם התחילה המורשת וההיסטוריה של העם היהודי, זה שחזר לארצו, אחרי אלפיים שנות גלות, בוחר לנסות גם הוא לעוות את ההיסטוריה.
אבל אני רוצה לדבר על משהו הרבה יותר גדול מזה. מסתבר שמחלת השכחה היא כל כך מידבקת שהיא הדביקה פה את רוב חברי הכנסת, אלה שנוכחים באולם וגם אלה שלא. יש לכם זיכרון. השימוש – הוא לא היה ציני, הוא היה אכזר ומסוכן – של אותם ערבים שהיום מכנים את עצמם "פלסטינים", אותו עם שמנסה להתהוות על חשבוננו, שהיו משתמשים באישורים האלה ובתעודות האלה כדי לרצח פעם אחר פעם את חברינו, את אחינו ואחיותינו, הוא המהות, הוא הסיבה שהחוק הזה קיים.
אומרים תמיד על העם היהודי שהוא אור לגויים. הלוואי שבהקשר של הגירה וחוקים שקשורים להגירה נקבל אור מהאמריקאים, למה בעניין הזה אנחנו כל כך טובים עד שיש לי שחור בעיניים. לי נמאס ממציאות שבה אנחנו, באמתלה של אמירה של זכויות אזרח כאלה ואחרות, מוכנים לשלם את המחיר היקר מכול – את הדם של אחינו ואחיותינו. לי נמאס שאתם חושבים שיושבים פה בכנסת הזאת או מביטים עלינו מבעד למרקע אסופה של מטומטמים. אגלה לכם סוד: אנחנו לא מטומטמים, ואחרי כל כך הרבה זמן שהתנהגנו והתנהלנו תוך כדי התרפסות לשטויות שיצאו לכם מהפה, לניסיונות הצידוק בענייני זכויות אדם, אנחנו עומדים על שלנו.
לא יינתן מצב ולא תיתכן מציאות שבה הגרועים שבאויבינו ינצלו את הלב הטוב והרחום שלנו בשביל לפגע בנו; לא ייתכן מצב שאנחנו נוותר על הביטחון – אגב, ג'בארין, הביטחון של אזרחי ישראל היהודים ואזרחי ישראל בעלי תעודת הזהות הכחולה, הערבים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מסיים, חברתי היושבת-ראש. אמר לי לא מזמן חבר שלי, שלמה לוינגר מחברון – הוא אמר לי: אומרים עם רחום וחנון; אנחנו עם רחום וחְנון. אז אני בא לגלות לכם סוד: אנחנו כבר לא חְנונים. אנחנו נעמוד על שלנו, וגם אם נצטרך להאריך את החוק הזה לא ב-14, או 15, או 20 שנה – ב-200 שנה, נעשה זאת מסיבה אחת: טראמפ בארצות הברית אומר אמריקה לאמריקאים, ואני אומר לכם: ארץ ישראל היא לעם ישראל ולא לישמעאל. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חברת הכנסת יעל כהן פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
נוכחת ומוותרת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
מוותרת. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני.
אכרם חסון (כולנו):
כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בוודאי אתמול שמעתם וראיתם את התחקיר המקיף של כרמלה מנשה על החייל הדרוזי אשר הותקף והושפל בצורה פיזית ובצורה נפשית בגדוד דוכיפת. החייל, ששירת שם וסיים טירונות, מעיד בכתבה שאחרי הטירונות התחילו מפקדיו להתנכל לו ולהתנקם בו ולהשמיע לו כל מיני גינויים קשים ביותר, הרביצו לו, בעטו בו, ותמיד אמרו דברים שלא נשמעו שנים רבות בצה"ל – כי גדלנו שצה"ל זה צבא העם, זה צבא עם ערכים וכבוד. אך לצערי הרב המפקדים בגדוד דוכיפת הוכיחו שהם לא שייכים לאותו צבא שאנחנו מכירים. אלה אנשים שלא ראויים להיות שם, וצריך להביא אותם לדין, לשפוט אותם, להרחיק אותם ולהדיח אותם מהצבא.
לצערי הרב חלק מהמפקדים מנעו מהחייל לפנות הלאה ולהתלונן, וגם אסרו על החייל לדבר עם המשטרה הצבאית. אני לא מכיר שיש מפקדים שמטייחים ועושים את הכול כדי לעזור לאנשים שסרחו בצה"ל ומתנכלים ומתנקמים באדם או בחייל שמשרת את המדינה רק בשל היותו דרוזי. זה לא מקרה ראשון, אדוני השר, שהיה בצה"ל, זה לא המקרה השני, ותמיד הזהרנו מפני אנשים גזענים בתוך הצבא, שעושים עוול לצה"ל, לשמו הטוב, ולכל עם ישראל.
ללא כל ספק, מפקדי דוכיפת פגעו ובגדו בבני העדה הדרוזית, שמשרתים חובה, והם גאים לשרת את מדינתם בנאמנות ובמסירות במשך השנים. ולכן, התסכול עמוק בקרב הצעירים הדרוזים, אשר עד היום לא הגיע ולא קיבלו את השוויון, ומצד שני באים חלאות בתוך הצבא ופוגעים בחייל שמשרת ביחידה מיוחדת ותורם את הכול למען המדינה. והם גם לא מוכנים להתחרט – לא הביעו חרטה, וממשיכים הלאה כאילו שום דבר לא קרה.
אני לא מתאר לעצמי, אם היה מפקד דרוזי עושה אותו דבר לחיילים יהודים, איזה צעקה הייתה קמה, והיו מדיחים אותו ומעמידים אותו לדין. אני לא שמעתי את שר הביטחון אשר עמד ואמר: אני מוקיע מקרים מהסוג הזה, אני נגד המפקדים ואני מדיח אותם.
ולכן, אנחנו הקמנו קבוצת עורכי-דין בראשותו של עורך-דין סאמר עלי, אשר יתבעו את המפקדים האלה אזרחית וגם פלילית, ואנחנו נרדוף אותם. אני כתבתי לרמטכ"ל היום, וביקשתי – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אכרם חסון (כולנו):
– – שיעמיד אותם לדין פלילי וידיח אותם, וכתבתי לשר הביטחון שצריך לצאת לתקשורת ולדבר נגד החיילים והמפקדים, שאין להם מקום בצה"ל. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. יסכם את הדיון חבר הכנסת אבי דיכטר, בבקשה, אדוני. כמובן – יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין הארכת תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל. בבקשה, אדוני.
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כשאתה מקשיב להתייחסויות של חברי כנסת שמנסים לקעקע את הבסיס של החוק הזה, אז – איך זה מתבצע? שמים תזה – שגויה, אבל כל תזה בכנסת היא תזה, אי-אפשר להגיד עליה, רחמנא ליצלן, שגויה – ואז בונים על התזה הזאת את יתר קומות הבניין, מתוך אמונה שהבניין יעמוד לתלפיות. אלא מאי? מה לעשות, יש פה אנשים שמכירים את העובדות. והעובדות, הן כבר מתנהלות מ-2003, כשהחוק הזה עלה, וכמובן היה אפשר להעלות את זה כהצעת חוק, ולא לעסוק בזה כהוראת שעה מדי שנה. הרי כשמתסכלים על העובדות, היו תקופות שבאמת לא הייתה בעיה. מישהו זוכר פה – מחברי הכנסת הנכבדים שהתייחסו – שלרצועת עזה לא היה מחסום? יכולת לנסוע מראש הנקרה עד אל-עריש, אדוני היושב-ראש, ב-1982, משהו כזה, אחרי הסכם השלום עם מצרים – יכולת לנסוע ברכב מראש הנקרה עד אל-עריש, הקו שנתחם בהסכם השלום, בשלב ב' שלו, בלי לראות מחסום. מה לעשות – ובאמת הייתה הקלה מאוד משמעותית – אבל ב-1984 מחבלים שפלים – לא שיש מחבלים אחרים – חטפו אוטובוס, קו 300 הידוע, כדי לנהל משא ומתן על שחרור מחבלים מהכלא וכדי לפצוע ולהרוג ישראלים, חטפו אוטובוס מתל אביב ודהרו אתו לתוך עזה, ואז, מה לעשות, שמו מחסום – החזירו את המחסום לרצועת עזה.
נדמה לי שכשעוסקים בסוגיות ביטחון, אתה בודק אם אתה חייב לעשות חוק שהוא חוק שלא בודקים אותו אחת לשנה או אחת לתקופה, או שאתה מעדיף לעשות חוק שכן נתַקף אותו אחת לשנה. כמה שנים? כמה שיצטרכו. למה צריכה להיות מגבלה? כל שנה נבדוק ונראה לאן אנחנו הולכים. מה לעשות, העובדות תומכות בהשארת החוק הזה לשנה נוספת. צריכים לעשות בדיקה, צריכים לעשות בחינה של פרמטרים מסוימים אכן, לפני שנה קבענו השנה לעשות את הבחינה הזאת. אבל לומר שמצב הביטחון השתנה, וגר זאב עם כבש, ואפשר כבר לפתוח את הכול – לצערי, לא. אני מניח שגם לצערכם.
אבל כמובן, כמו שאומרים, (אומר בערבית: לרגל החג,) בהזדמנות חגיגית זו – מכניסים הכול. אני שומע פה על העובדה שזה חוק שנועד להתמודד עם הסוגיה הדמוגרפית. אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את הפרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האחרון, שכולנו כבר מכירים ומבינים: הדמוגרפיה של שנות ה-70 וה-80 – היא לא מתנהלת היום כפי שחשבו אז. מה לעשות, יש שינויים גם בחברה הערבית, שינויים דרמטיים, וכשאתה מסתכל על הפרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אין שום צורך – שום צורך – בחקיקה של חוקים לצורך דמוגרפי. תסתכל על עוד 22 שנה, האחוז של ערביי ישראל קטֵן בתוך קהל אזרחי ישראל, ללא שום צורך בחוק, מסיבות טבעיות לחלוטין; יש כאלה שיאמרו ברוכות, יש כאלה שיאמרו פחות ברוכות, אבל ככה מתנהלת מדינה שאזרחיה הם אזרחים חופשיים.
כשבאים לעסוק בסוגיות ביטחון, ודאי שיש עניינים. כשאתה רוצה להגן, אתה מגן בכל דרך לגיטימית שהחוק מאפשר לך. ואין כמו החוק הזה להגן על אזרחי ישראל, יהודים, ערבים ותיירים, מפני מחבלים. מה לעשות, ניצלו ומנצלים לרעה את העובדה שהחוק מאפשר לתת תעודת זהות, מאפשר להפוך אזרח של הרשות הפלסטינית – או אִפשר, או בהתניות מסוימות מאפשר, להפוך אזרח של הרשות הפלסטינית לתושב מדינת ישראל או לאזרח מדינת ישראל, ומאפשר לו לנוע בחופשיות.
עכשיו תראו, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה עבר לא מעט יושבי-ראש של ועדת החוץ והביטחון, עד שזה הפך להיות חלק מהוועדה המשותפת לפני שנה. ונדמה לי שהחוק הזה עבר או בתקופתו של דוד מגן או בתקופתו של השר הנוכחי שטייניץ – שם זה התחיל. אז מה, כולם לא רואים את צורכי הביטחון? כולם עיוורים לצורכי הביטחון, רק מספר מצומצם של חברי כנסת לא? לא ולא ולא.
תראה, אדוני היושב-ראש, אני מודה שככה, בנאומים, קלטתי משהו שאני אומר לעצמנו, ראוי שידליק לכולנו לא נורית אדומה, ולא מנורה אדומה, אלא פרוז'קטור אדום גדול וברור, כדי שלא נטעה. לא בדיוק הצלחתי להבין איך חבר הכנסת טלב אבו עראר השחיל לתוך הדיון את הקריאה של ניצב הלוי, מפקד מחוז ירושלים של המשטרה, שקרא ליהודים לעלות להר הבית, וחבר הכנסת אמר שלא יעלו יהודים לאל-אקצא. אדוני היושב-ראש, זו אמירה שמי שמכיר את הרגישויות בהר הבית יודע בדיוק למה כיוון חבר הכנסת. המהלך, חבר הכנסת טלב אבו עראר, לנסות לקחת את הר הבית ולכנות אותו אל-אקצא לא יעבור – לא יעבור אותי, לא יעבור אותך, אדוני היושב-ראש, לא יעבור את הכנסת הזאת, לא יעבור את מדינת ישראל. לא יעבור מהסיבה הפשוטה – אל-חרם א-שריף, בלשון שלכם, הר הבית, בשפה שלנו, הוא לא אל-אקצא. אפילו אתם יודעים שבכתובים אצלכם אל-אקצא הוא אולא אל-קבלתין ות'אלת' אל-חרמין – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):
– – הראשון בקדושתו – לא לא, טלב, תקשיב שנייה, באמת, להסבר מקצועי.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):
אל-אקצא הוא אולא אל-קבלתין ות'אלת' אל-חרמין. אני מכיר את הטקטיקה הזאת – הוא הראשון משתי הכיפות. כיפת הר הבית, כיפת הסלע, היא לא הקדושה של אל-אקצא. אבל המטרה היא שונה, המטרה היא שונה – המטרה היא לקחת את השם אל-אקצא ולשים אותו על כל הר הבית, בגלל העובדה שהוא ת'לאת' אל-חרמין, זאת אומרת, השלישי בקדושתו לאסלאם, אחרי מכה ומדינה, ומהסיבה הפשוטה – מי שהיה מכם במכה ומדינה לא יכול להיות לא נוצרי, לא יהודי ולא אף אחד אחר זולת מוסלמי, ומי שמכיר את שלט הכניסה, כשאתה מגיע למכה, הוא אומר לך: ישר (אומר בערבית: למוסלמים בלבד), וכל האחרים – ימינה. המהלך הזה, חבר הכנסת אבו עראר, לנסות לשים את השם אל-אקצא על כל הר הבית – אִנסא, שכח מזה. לא יקרה, לא יקרה – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):
– – (אומר בערבית: לעולם לא,) לא יקרה. אין בזה לא אמת היסטורית, לא אמת דתית ובוודאי ובוודאי לא אמת לאומית. לכן, כשאנחנו עוסקים בדיון שהוא כל-כולו ביטחון, אני מציע להיזהר קצת מהכנסָת מילים, משפטים ומושגים שנועדו להטעות את חברי הכנסת, אולי יטה מישהו מחברי הכנסת את אוזנו, יקלוט משהו מעוות ויצביע אחרת, כשמדובר אך ורק בענייני ביטחון.
עכשיו תראו. הסיפור הזה של החוק, שבהוראת שעה אנחנו בוחנים אותו שנה אחר שנה – ואי-אפשר לומר שהבחינה שלו לא השתנתה, שהבחינה שלו לא העמיקה. הא ראיה, הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לא הוקמה במקרה; אדוני היושב-ראש, הכנסת קבעה שהיא מבקשת לקבל היבטים שונים – לא רק את ההיבט שרואה ועדת החוץ והביטחון, אלא גם את ההיבט שרואה ועדת הפנים. ועדת הפנים מסתכלת גם על נושא מרשם האוכלוסין, ועדת הפנים מסתכלת גם על ההיבט של הביטחון האישי, הפלילי, ובהחלט זו סוגיה שהוועדה המשותפת נגעה בו.
ואני אומר בכנות: כשהיינו בדיון האחרון, הסתבר שהנתונים שהיו מונחים על שולחן הוועדה לא היו מספקים, וביקשנו ממשטרת ישראל לעבות את הנתונים האלה, כדי שנלמד ונבין את הסוגיה הזאת בצורה יותר מעמיקה. אנחנו מכירים טוב יותר את הנתונים בתחום הטרור – נתונים קשים מאוד. כשאתה מסתכל על מעורבות של אנשים שלוקחים תעודת זהות שהמדינה נותנת להם על פי חוק, והתעודה הכחולה הזאת מאפשרת להם להצטייד גם ברכב ישראלי, שאפשר לנוע אתו בכל רחבי מדינת ישראל, אתה מבין למה החוק הזה נחקק. וכשאתה רוצה לבחון את עצמך פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, מחדש, אתה מחליט לעשות את זה בהוראת שעה.
לכן אני חוזר ומבקש מכלל חברי הכנסת להצביע בעד הארכת תוקף החוק הזה בשנה נוספת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אבי דיכטר, יושב-ראש הוועדה המשותפת.
חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, אבקש מכולם לשבת. השר לוין, אבקש לשבת. חבר כנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אבקש לשבת.
דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר מרדכי ציפורי, זיכרונו לברכה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, לפני כשבועיים הלך לעולמו חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר מרדכי ציפורי. אבקש לכבד את זכרו בקימה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה של זכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר מרדכי ציפורי, זיכרונו לברכה.)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לשבת.
מרדכי ציפורי שירת שנים ארוכות בצה"ל והגיע עד דרגת תת-אלוף. לאחר מכן היה חבר בכנסת התשיעית והעשירית, מטעם מפלגת הליכוד, וכיהן כסגן שר הביטחון וכשר התקשורת.
המשורר שאול טשרניחובסקי כתב שכל אדם הוא "תבנית נוף מולדתו". אבל לפעמים גם ההפך הוא הנכון; יש אנשים שעליהם נכון לומר כי המולדת היא תבנית נופם; אלו אנשים שהשפעתם על עיצוב דמותה של המדינה היא כה מכרעת, עד שהרושם שהם משאירים אינו זמני, אלא נותר לדורות. מרדכי ציפורי היה אחד מהאנשים הגדולים הללו. סיפור חייו, מתחילתו עד סופו, היה סיפורה של תקומת עם ישראל בארץ ישראל.
הוא נולד באם המושבות, פתח תקווה, והתגייס לאצ"ל כבר בגיל 15. כנער הוא השתתף במאבקים על ההעפלה לארץ ישראל. הוא נכלא באפריקה על ידי המנדט הבריטי, וחזר לכאן כדי להילחם על הקמת המדינה במלחמת העצמאות. גם בהמשך – הוא מעולם לא "הלך לעשות לביתו" – ציפורי תמיד ראה את עצמו כחלק מן הכלל, כשותף וכנושא בעול הציבורי: כבכיר בצה"ל, כשותף למהפך הפוליטי ב-1977, וגם כמנכ"ל הביטוח הלאומי.
בדיוק כמו שם הספר שהוציא, מרדכי ציפורי תמיד הלך ב"קו ישר". הוא היה איש תקיף, שלא זיגזג בדעותיו ולא פחד להיאבק על האמת שהאמין בה. לכל אורך השנים, ובעיקר בתקופה האחרונה, הוא לא היסס להביע ביקורת חריפה מאוד, בראש ובראשונה על חברי המחנה הפוליטי שלו. אך בביקורת של ציפורי היה משהו מיוחד: היא לא הייתה ביקורת לשם ביקורת, אלא תמיד נבעה מרצון חם לתיקון ולשגשוג מדינת ישראל, שבה ראה – ואני מצטט מדבריו – "נס שלא ייאמן".
בשמי ובשם חברי הכנסת, אני משתתף בצערה של המשפחה. מי ייתן ולא תדעו עוד צער. יהי זכרו של מרדכי ציפורי ברוך.
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ז–2017
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ז–2017. מי בעד ההארכה? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצו – 57
נגד – 16
נמנעים – אין
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
57 בעד, 16 מתנגדים, אין נמנעים. הכנסת אישרה את הארכת תוקף הצו בשנה נוספת, כבקשת הוועדה המשותפת.
הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2017
[מס' מ/1089; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 18304; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
בגדול, בשנת 1984 עבר חוק בכנסת שנקרא היטל הטמנת פסולת. מדינת ישראל החליטה באותה שנה, ובצדק, שהיא כבר לא רוצה להמשיך ולאפשר, ובוודאי לא לעודד, הטמנת פסולת ביתית במטמנות כפי שזה היה עד אז. ממשלת ישראל בעצם הטילה היטל שנקרא "היטל הטמנה", והרשויות נאלצו לשלם את ההיטל ההטמנה הזה למשרד לאיכות הסביבה, לקרן הניקיון. בגדול, זה יצר שני דברים, ובעיקר – זה לא תמרץ רשויות להטמין, אלא חלק מהרשויות עברו למחזור, וחלק מהן – מה שלא הייתה ברירה הן העבירו להטמנה, והן ראו בזה מין סוג של קנס, אבל בסך הכול קנס חיובי מבחינתנו, בגלל שאין לנו עניין שיטמינו אלא שימצאו פתרונות.
בקרן הזו הצטברו הרבה מאוד כספים, ובשנת 2013 אישרה הכנסת תיקון לחוק שאפשר למשרד, באמצעות הרשויות, לתמוך בעיקר ברשויות שהסוציו שלהם 1–4 בכל הנושא של הטיפול בפסולת. הוא גם קבע שמעבר למטרות הרגילות של הקרן, עד 35% מכספי ההיטל יוכלו להיות מושקעים בכל מה שנקרא פיתוח של מתקני הטמנה, טיפול באזבסט וכו'. ההוראה הזאת הייתה הוראת שעה, והיא אמורה לפקוע בסוף 2017. אנחנו קיימנו דיון בוועדה – כרגע בעצם הייתה הצעה ממשלתית שבאה לקבע את זה באופן סופי. אנחנו לא כל כך רצינו בזה, ובעצם קבענו שהוראת השעה תימשך, ועוד שלוש שנים היא תבוא שוב פעם לכנסת ואז אנחנו נדון בזה.
השינוי מההצעה של 2013 והיום הוא שבמקום שזה יהיה בסוציו 1–4, אנחנו הגדלנו את זה כדי שהמשרד יוכל להשקיע בנושאים שקשורים – כפי שאמרנו קודם, זה להחלפה של מתקני אשפה, לסייע לחלק מהרשויות בהובלת האשפה וכו' – אז מסוציו 1–4 אנחנו בעצם אישרנו להגדיל את זה לסוציו 1–5. זה בעצם פחות או יותר כל תוכן ההצעה הזאת. הוראת השעה, כפי שאמרתי קודם, תוארך בשלוש שנים, והיא תעמוד בתוקפה עד לסוף 2020. בסוף 2020 כמובן הממשלה תגיע, ואז היא תחליט אם יש לה עדיין עניין בכלל באותה תקנה, להמשיך לגבות, או אם לצמצם את השימושים בקרן הזאת.
ככלל, אנחנו גם מקדמים עם המשרד לאיכות הסביבה – וזה שאפו גדול למשרד, גם לשר וגם למנכ"ל, ישראל, שהם עובדים על מתקני הקצה. מתקן קצה עולה לפחות, לפי הערכות שלי וגם של המשרד – עשינו גם לא מזמן סיור בשוויץ, ראינו איזה מתקן דומה שמפיק אנרגיה באמצעות שרפה דווקא ולא מזהמת – למעלה ממיליארד שקל, המתקן, זאת אומרת, מדובר במתקנים מאוד יקרים. לכן, המטרה בקרן, בסופו של דבר, היא בעצם לשמור את רוב הכסף או לאגור אותו בעיקר לנושא של הקמת המתקנים, מתקני הקצה, שאמורים לתת את התשובה האסטרטגית בנושא הזה של האשפה במדינת ישראל, ואז אני מקווה שכבר לא תהיה הטמנה.
לכן, אני מבקש מכל החברים להצביע בעד ההצעה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. רבותי, להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות. יש לנו סיכומים ושלושה דוברים. הדובר הראשון, חבר הכנסת זוהיר בהלול, מציג לנו הסתייגויות.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
מה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה מה שרשום לנו, אדוני. אם אתה לא מוכן אז אולי חברת הכנסת יעל כהן-פארן מוכנה. בשם המחנה הציוני, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, 15 דקות לרשותך לנמק את ההסתייגות. אתה אחרי, כן? אז הכול בסדר, אוקיי. בבקשה, גברתי, 15 דקות לרשותך.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
דקה, גברתי. אני מבקשת מחברי הכנסת הנמצאים באולם קצת להנמיך את קולם. חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, אמרתי כבר בפעם השלישית את שמך. אתה יודע יותר טוב מכולם עד כמה כאן שומעים את השיחות, אז בבקשה, קצת להנמיך. תודה. כן, גברתי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה. טוב, חברי חברות וחברי הכנסת, סוף-סוף מגיעה הצעת חוק סביבתית. אני מחכה כבר הרבה זמן למשרד להגנת הסביבה לפמפם אותנו בהצעות חוק שייטיבו עם הסביבה כאן בישראל. מאז חוק השקיות, שאושר לפני כשנה, אני לא זוכרת הצעת חוק, אז יש לברך על כך שקיימת הצעה כזאת, אבל בעצם ההצעה באה לתקן הצעה קודמת, ובואו נגיד ככה – לא בדיוק להיטיב אתה.
אז היטיב יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אמסלם, לתאר את התגלגלותו של חוק הניקיון והיטל ההטמנה, אז אני אחסוך את ההיסטוריה, אבל בגדול, מ-2007 היטל ההטמנה שנגבה מהרשויות, שנגבה מהאזרחים – וזה בסדר גמור, כי אנחנו רוצים לטפל בפסולת, אנחנו רוצים לקדם את ישראל קדימה. בכל ההיבט של טיפול במחזור והפחתת פסולת ישראל מפגרת אחרי כל העולם המערבי ב-20 שנה, אם לא יותר, ואנחנו היום נמצאים רק במשהו כמו 23% מחזור, כשאירופה כבר מזמן ב-50%. בעצם זאת המטרה של הקרן – לגבות את התשלום כדי להפחית את ההטמנה, כדי להפחית את הפסולת ולהביא למחזור. אבל, בסופו של דבר, כמה שנים – יש שיפור, אני חייבת לומר – אבל כמה שנים נאגרו כספים בקרן, 2.5 מיליארד עד 2016, והפרויקטים שהם היו אמורים לממן התעכבו מכל מיני סיבות, וכך נוצרה איזושהי התרגלות של המשרד להגנת הסביבה שיש לו הר של כסף שלא מצליחים להוציא אותו על המטרות המקוריות שלשמן הוקם, שהן טיפול בפסולת והקמת מתקני קצה שימחזרו את הפלסטיק, את הזכוכית, את הקומפוסט, את הפסולת האורגנית, ובסופו של דבר אנחנו רואים שהדברים נתקעו מכל מיני סיבות. תירוצים תמיד לא חסר.
אז נוצר הר של כסף, ובא האוצר, גם לפני שנתיים, בתקציב 2015–2016, מי שזוכר – האמת שאני עוד לא הייתי כאן באישור התקציב – אבל בסופו של דבר נלקחו איזה 200 מיליון שקלים כהלוואה לאוצר מהקרן, כי פשוט הצטבר שם כסף, אז מה נעשה? ניקח הלוואה. ולאורך השנים, מ-2013, הוחלט שאפשר יהיה להקצות חלק מהכסף למטרות נוספות.
כל המטרות שמדובר עליהן הן מטרות ראויות וחשובות: טיפול באזבסט, חינוך סביבתי, איסוף פסולת ברשויות – שמה לעשות? לא מצליחות להניע את המערכת שלהן כך שהטיפול בפסולת, איסוף הפסולת, יהיה ראוי ומינימלי. אז יש הר של כסף, בואו ניקח ממנו לדברים שאנחנו לא מצליחים להתמודד אתם. אבל מה קורה? מה קורה בסופו של דבר? תקציב המשרד – אני דיברתי עליו בהצבעות שהיו כאן על התקציב לפני חצי שנה – זה אחד התקציבים הכי עלובים שיש. בצער אני אומרת את זה, בצער רב. אנחנו שומעים כל הזמן בוועדה איך הם לא מצליחים להתמודד עם אכיפה כי אין להם כוח אדם.
היום דיברנו על תקנות זיהום אוויר בתחנות דלק, ושמענו מהמשרד שהם, מה לעשות, לא מתמודדים. יש בן אדם שיש לו עוד כמה תפקידים בכל מחוז, ואחד התפקידים שלו הוא לבדוק את זיהום האוויר מתחנות הדלק, כשיש רק איזה 3,000 תחנות דלק בישראל, ומה לעשות? תחנות דלק הן מזהמות, זה המצב. אז אנחנו יודעים שהמשרד בחוסר אכיפה ובמחסור כוח אדם כדי לבצע אכיפה ראויה ופיקוח ראוי על כל הדברים שהוא אמור לטפל בהם ואמון עליהם, אבל כשבא המשרד ואומר: זה בסדר, יש לי פה איזו קופה קטנה, אני אקח משם בשביל הרשויות החלשות, בשביל לטפל באזבסט, אז נמצא את הכסף. אז מה עושה האוצר? לא מגדיל לו את התקציב – הרי יש לו איזו קופה קטנה. אז גם המשרד יוצא נפסד מזה שהתקציב שלו לא באמת גדל, גם התקציבים האלה של הפרויקטים נפגעים, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים את הפרויקטים הגדולים האלה – לא יקום פה מתקן לטיפול רציני למשל בפסולת אורגנית בלי סבסוד רציני של המדינה, לא יקרה. המדינה חייבת להיכנס לתוך התחום הזה, כי הוא לא מספיק כלכלי, לפחות ברמת ההתחלה, ברמת ההגנות ינוקא ותמרוץ לתעשייה הזאת, שתקום בכלל. ואנחנו כל כך בפיגור שצריך את המאות מיליונים לשם, אבל הם לא ינוצלו טוב אם הכסף יילקח למטרות אחרות, וזה בדיוק מה שהחוק הזה ממשיך ומקבע.
נכון, השגנו הישג – שזה רק לעוד שלוש שנים, ולא לתמיד – אבל גם זאת פשרה, כי בסופו של דבר התקציב של המשרד צריך לגדול. אם צריך לאסוף פסולת ברשויות מאשכול סוציו-אקונומי 1–5 – ובואו נשים על השולחן: אלה בעיקר רשויות ממגזר האוכלוסייה הערבית – אנחנו צריכים שיהיו תקציבים לכך, ולא מאיזה קופה קטנה שאנחנו ניקח ממנה כסף בהחלטה כל שנה רק לשנה הבאה. זה לא יעבוד. זה לא יעבוד. זה יפגע בהמשכיות. אם כל תקציב כזה יידרש להיות תקציב פרויקטלי, הוא מאוד קצר טווח, הוא מאוד לא בר-קיימא. וזה מה שהתיקון לחוק שעולה עכשיו שם על השולחן לעוד שלוש שנים. עוד שלוש שנים נוכל להוציא כסף עד 35% מהתקציב שנשאר בקרן שלא נוצל – יהיה אפשר להוציא למטרות נוספות. מטרות נוספות – שוב, באותה התייחסות, מטרות ראויות וחשובות שלא נראה אותן מתוקצבות מתקציב המדינה, שלא נראה אותן קמות וקורמות עור וגידים לתוכניות חינוך ארוכות טווח.
מה קורה עם כל התוכניות לחינוך סביבתי? כולן ממומנות מקרן הניקיון. צריך לשים את זה על השולחן. אין חינוך סביבתי בישראל. משרד החינוך אומר: מה חינוך סביבתי. אני צריך לחנך? שהמשרד להגנת הסביבה יחנך. המשרד להגנת הסביבה רואה שמשרד החינוך לא עושה, אז הוא קם ומרים את הכפפה, יש לו ברירה? ומוציא את הכסף לחינוך מהקרן לניקיון. עכשיו, אין ספק שחינוך סביבתי זה חשוב. זה צריך להיות בליבת הלימודים, זה צריך להיות במערכת החינוך מכיתה א' עד י"ב, לכל אורכה. מקצוע ליבה. בעיני, אם תשאלו אותי, זה מקצוע ליבה, ואני מקווה שגם החרדים יסכימו ללמוד אותו. אולי צריך קצת מתמטיקה ואנגלית בשבילו, אבל אני מקווה שהם יסכימו אתי שזה מקצוע ליבה, כי זה החיים שלנו. הסביבה שלנו זה החיים שלנו. ופה, אם החינוך הסביבתי מקבל מקופה קטנה כל פעם איזושהי תוספת לאיזשהו פרויקט, משהו – אני לא אגיד לא מתגלגל; הוא לא מתקדם, כל פעם פרויקט – נגמר, מקבלים כסף לשנה, והולך.
וכך מתייחסים, לצערנו, לנושאים הכל-כך חשובים, וכל כך אקוטיים, וכל כך דורשים טיפול מעמיק במדינת ישראל, בחברה הישראלית. אם מסתכלים כאן – כולנו נוסעים למשלחות במסגרת ועדות הכנסת, במסגרת כזאת ואחרת, ואנחנו רואים מה קורה בעולם. אנחנו לא יכולים להישאר מאחור. מדינת ישראל חייבת לצעוד קדימה בתחומים האלה.
רק עכשיו התבשרנו – ממש היום יצאה הכתבה, לפני שבועיים החלטת ממשלה – שהממשלה החליטה לשנות את המדיניות שלה בנושא הפסולת, ובמקום להשקיע, כמו שהיא הייתה צריכה וכמו שהיא אמורה להשקיע, במחזור ובהפניית כל המשאבים לשם, עכשיו החליטו לשרוף. לא מצליחים למחזר, אז בואו נשרוף את הפסולת. יש פה ויכוח מאוד גדול עד כמה באמת שרפת הפסולת זה פתרון ראוי. אני חושבת שזה הפתרון האחרון שצריך להגיע אליו, אחרי שניסינו הכול וקידמנו הכול. אבל בישראל כמו בישראל, כל שנתיים, במקרה הטוב, מתחלף שר להגנת הסביבה, וכל שר מחליף את העמדה של קודמו, כי הוא חייב להטביע חותם ולשנות מדיניות. ואז אנחנו רואים שאם הכניסו מהפכת מחזור שקראה להפרדה במקור בכל בית, ורשויות התגייסו וכו', בא שר חדש, עצר את הכול ואמר: אני לא רוצה לראות, זה נכשל, ועכשיו מקימים מדיניות חדשה, של בואו נשרוף.
אני חושבת שזאת טעות. קודם כול, טעות ללכת כבר עכשיו על שרפת פסולת, שיש בה בעיות סביבתיות, בריאותיות, זיהום אוויר וכו'. דבר שני, היא לא באמת דואגת לפתרון של הבעיה. הפתרון הוא הפחתה במקור, הפתרון הוא מחזור, ולתת לאנשים את הכלים לעשות את זה בקלות. ובכל מקום שזה התחיל ואנשים נרתמו והתגייסו, ראו שזה יכול לעבוד; אם עשו את זה נכון, ועקבי, ולאורך זמן, ראו שזה יכול לעבוד. והחלטה של המשרד שהמחזור וההפרדה במקור בישראל נכשלה הייתה מוקדמת מדי, הייתה החלטה שגויה, הייתה החלטה שדרדרה את כל התחום הזה לחוסר ודאות ועצרה למעשה את כל התהליכים שהתחילו, את כל המהלכים שהתחילו, באבם. נכון, היו רשויות שלא הצליח בהן התהליך החינוכי, ולא הצליח בהם תהליך ההפרדה במקור, ולא הגיעו להישגים, אבל זה עניין של זמן. זה עניין של זמן, וצריך לתת לתהליכים האלה לעבור, וחייבים להתמיד. מדיניות שמזגזגת, מדיניות שכל שנתיים משנה את הכיוון, לא תביא אותנו לשום מקום.
חברי, אני אסיים. אני קוראת לכם שלא לתמוך בחוק. אנחנו צריכים חוק טוב יותר. אנחנו צריכים שהתקציבים האמיתיים שיוקצו למשרד יהיו מבסיס התקציב. מבסיס התקציב צריך לטפל בחינוך הסביבתי; מבסיס התקציב צריך לטפל בבעיות של חוסר התנהלות ברשויות מקומיות חלשות; מבסיס התקציב צריך לטפל בבעיות סביבתיות כמו ניקוי נחלים ואסבסט, לא מאיזו קופה קטנה של המשרד להגנת הסביבה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, לרשותך עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
בהצעת החוק הזאת יש מעין הלבנת ההונאה, מכיוון שהמשרד להגנת הסביבה ירצה לקבל את נתח הארי מהכספים האלה, כדי להפחית מהזכאות ממשרד האוצר למשרד להגנת הסביבה, מאותם סכומים ריאליים שהוא צריך להעביר להם. 2.5 מיליארד שקלים, גברתי היושבת-ראש – זה סכום אסטרונומי שנצבר בקופה הזאת, שהייתה אמורה לעסוק בענייני ההטמנה מכוח הקרן להטמנה. נדמה לי שבסכום הזה אפשר היה, כמובן, כמו שהזכירה חברתי יעל פארן, לחנך את האוכלוסייה בישראל חינוך טוב יותר, אמיץ יותר, וגם כיאה לתמורות החשובות שאנחנו חווים בעולם.
אני באופן אישי, כמובן, וגם סיעתי, מתנגדים לחוק הזה, מכיוון שבחוק הזה יש התנערות מהחובה להקציב תקציב אמיתי למשרד להגנת הסביבה לשאר הפרויקטים החשובים והחיוניים. זאת העמדה שלנו. אנחנו נגד שימוש בכספי הקרן למטרות שאמורות להיות מתוקצבות מתקציב המשרד. זה מאפשר לאוצר להקטין בפועל את תקציב המשרד. אם המטרות שרוצים להכניס עכשיו תחת חסות הקרן חשובות באמת – ואני לא מפקפק ולו לשנייה בחשיבות של העניינים האלה – שיתקצבו אותן. אדרבה, שיתקצבו אותן. מטרות הקרן הנוכחיות לא מיושמות, וכשיבוא היום וירצו ליישם אותן יגלו שלא נותרו בקרן כל הכספים.
לכן, אני ממליץ להתנגד להצעת החוק הזאת, להותיר את הכספים האלה באותה קרן, ולא לעשות בכספים האלה שימוש לא נכון רק כדי שהמשרדים – בעיקר משרד האוצר יתנער מתפקידו לחלק כספים הוגנים לכל הפרויקטים האלה, ובעיקר למשרד להגנת הסביבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. לאחר הנמקת ההסתייגויות אנחנו עוברים להצבעה. לאחר הנמקת ההסתייגויות אנחנו מגיעים להצבעה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – – יש עוד דוברים?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא. הוא הדובר האחרון. חבר הכנסת עיסאווי פריג' הוא הדובר האחרון בהנמקת הסתייגויות, ומייד אנחנו עוברים להצבעות. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברים – אלו שנמצאים באולם. חלקנו מנומנמים היום, אני רואה שאין לנו מספיק ערנות. אני – עפר שלח, חבר הכנסת שלח, אני מבקש את תשומת – – –
קריאה:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
הגולדן ניצחו בגדול ועשו את זה בענק.
אני רוצה לספר: ביום רביעי שעבר הייתה השקת ספר. הייתה השקת ספר בכפר המכבייה, והיו בה 400 פעילי ליכוד. היה השר ישראל כץ ידידנו, יושב-ראש הקואליציה ביטן, והיה מיקי זוהר, והשיקו ספר. מה הספר? הספר הוא "הנגלה והנסתר בקרב ערביי ישראל". והספר בא, מוחה על שני דברים: הוא מוחה על זה שאיך הערבים במדינת ישראל לא נמצאים במחנות – זה אחד; והדבר השני – שהם טפילים שיונקים מאיתני המדינה. תראה איזו מסקנה. ויושבים בהשקת הספר הזה בכירי הליכוד.
עכשיו, בשנים האחרונות שאני בכנסת, חברי הליכוד כל הזמן מתגאים: אנחנו מתנועת ז'בוטינסקי, ז'בוטינסקי, ז'בוטינסקי. אני שואל – ומדי פעם אני חוזר אחורה: מה ז'בוטינסקי אמר? הרי ז'בוטינסקי התייחס גם לזכויות מיעוט. אז הגעתי למסקנה שבאמת הוא מתהפך בקברו. הליכוד של היום הוא לא מפלגת ימין, הוא מפלגת ימין קיצונית; הוא לה פן. הוא מפלגה של לה פן – מתחרים ביניהם מי יותר קיצוני. אני שואל אתכם, חברים: ז'בוטינסקי שאתם מדברים עליו דיבר על קיר ברזל; דיבר על קיר ברזל, לא דיבר על להכניס את הערבים לגטו. זה מה – ככה קראתי: קיר ברזל, לשמור על ביטחון היהודים. והחברים מהליכוד שמתגאים ואומרים – אז דרשני.
אני אומר: במדינה שבה השלטון בידי הליכוד ומתפרסם ספר כזה, ספר שהוא מסמך של שנאה מהזן הגרוע ביותר – אני שואל אתכם, חברים: אני לא שמעתי – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
זה שאתה מדבר על הספר המטומטם הזה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
עושה לו פרסומת?
מאיר כהן (יש עתיד):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן?
מאיר כהן (יש עתיד):
עזוב – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
זהו? להפסיק?
מאיר כהן (יש עתיד):
תאמין לי.
אילן גילאון (מרצ):
לקדם אותו.
מאיר כהן (יש עתיד):
תאמין לי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז זהו? להפסיק?
מאיר כהן (יש עתיד):
לדעתי – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
להפסיק? להפסיק? אבל מה לעשות, זאת המציאות. אז אני אסיים. אני קיבלתי את הדעה שלך. אני חשבתי על זה לפני שעליתי, אגב, אבל אמרתי: יאללה, שישחו עם הקיצוניות שלהם.
שרת התרבות ובנט – אתה זוכר – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – – אני מקווה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה זוכר את הספר "גדר חיה"? אתם זוכרים את הספר "גדר חיה"?
אילן גילאון (מרצ):
מה זה?
עיסאווי פריג' (מרצ):
"גדר חיה", שאסרו במשרד התרבות, והשרה מירי רגב קמה בקול זעקה – איסור. אפילו מכירת הספר, לימוד הספר; הספר הזה, שיוצאת אהבה – אסור, אבל להפיץ ספרי שנאה מותר. אני אפסיק כאן, שלא נעשה לו יותר מדי פרסומת.
עפר שלח (יש עתיד):
"גדר חיה" מכר חמש מהדורות – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן? אתה חושב?
עפר שלח (יש עתיד):
אני יודע.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן? אז אם כך, אני מסיים. צר לנו מאוד שאנחנו נמצאים בעידן המאה ה-21 ורואים ספרים כאלה, ושתיקת הרוב זה דבר בלתי נתפס. טוב, תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני לא רוצה לעשות לו פרסום – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
– – חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה, עכשיו עד שיואילו חברי הקואליציה לבוא, אתה – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
למה לא? למה, מה אתה עושה כל הזמן?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אה?
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אתה לא עשה את זה? לא הבנתי. זה נכון שאתה כל הזמן באופוזיציה, אז יש לך בעיה עם זה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ולא הייתי – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אבל בגדול, כשהיית פעם בליכוד – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הוא היה יו"ר הקואליציה.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
– – לדעתי זה מה שהיית עושה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הוא היה יו"ר הקואליציה.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לפחות על הבסיס הזה בחרנו אותך, יואל – אז, בזמנו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הייתי יו"ר הקואליציה והייתי בקואליציה.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
נו. אמרתי – כשהיית בליכוד, וזה היה לך טוב.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא נגמר בקדימה – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בקדימה. נו, אתה רואה. בגלל זה אתה כבר לא – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אומנם לא הייתי – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בגלל זה קדימה כבר לא נמצאת, יואל, אתה מבין? לא בגללך, אבל כנראה לא הייתה סיבה טובה שהיא תהיה.
אני רוצה דווקא לענות לחברת הכנסת יעל. תראי, בגדול, בכלל בחיים, האויב של הטוב זה הטוב מאוד. מה שקרה בסיפור הזה – קודם כול, ההיטלים הם דבר חיובי. בסופו של דבר, לדעתי, אם לא היה הסיפור של ההיטלים, עד היום כל הערים היו מטמינות, והרי לא רצינו שהן יטמינו, וכתוצאה מזה חלק גדול מאוד מהמטמנות נסגרו. תראו, למשל, עזרייה, שעיריית ירושלים הייתה מטמינה שם, והיא הייתה אחת המטמינות המשמעותיות במדינת ישראל – כתוצאה מהפעילות של המשרד, גם בהיבט של ההיטל וגם בהיבט של הסגירה – לדעתי, השר שהיה אז, השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן – עכשיו פשוט דיברתי אתו, בדיוק הוא יצא – זו הייתה החלטה שלו בעניין. ולכן, אני חושב שללא ההיטל לא היינו מתקדמים לשום מקום. וכפי שאמרתי אז, זה בא – גם ההיטל וגם הנושא של סגירת המטמנות.
עכשיו, בקופה הצטברו הרבה מאוד כספים, שעד התקופה האחרונה באמת אף אחד לא נתן את הדעת מה עושים אתם. פשוט, אגרו שם כספים. זה הגיע כבר למיליארדי שקלים, וזה יותר. מי שאגר אותם, לטעמי, יותר הסתכל על ההיבט של הקנס, זאת אומרת, שמי שעושה הטמנה, מי שמטמין – בואו נקנוס אותו. מדובר לדעתי, אם אני זוכר, על בסביבות 150, 160 שקלים לטון, שזה סכומי עתק, ולכן נערמו שם כספים מאוד מאוד משמעותיים, ולא נעשה בהם שימוש הרבה מאוד זמן, הרבה מאוד שנים, והמאגר הזה הלך וגדל.
לפני כשנתיים, אני חושב – אני כבר לא זוכר אם זו הייתה הממשלה הקודמת או הממשלה הזאת לפני שנתיים. הממשלה הקודמת; העבירו את ההחלטה ב-2013 או 2014 – לבוא ולהתחיל להשתמש בכסף הזה, בעיקר לסייע לרשויות שהן סוציו 1–4 בנושא המחזור והאשפה. חלק מהכסף יועד ונותב לסיוע לרשויות שהיו צריכות להוביל להטמנה נניח למקום רחוק, וזה עלה להן הרבה מאוד כסף. אז היה סיוע של המשרד או של הקרן, בזה שיוכלו לסייע להן בסובסידיה מסוימת לגבי הנושא של מקום ההטמנה. היו רשויות שבעצם לא היו להן אפילו מספיק אמצעים להחליף את כל מכלי האיסוף. חלקן גם עשו הפרדה – ניסו לחנך את הציבור שלהם באותה העיר וגם עשו כמה מכלים להפרדה במקור.
לא חשוב שבסופו של דבר חלק מההפרדה הזאת הגיעה למזבלה, רק במשאיות אחרות. אני חושב שהחינוך כשלעצמו היה חשוב, בגלל שכשאתה רוצה לעשות בסופו של דבר הפרדה במצב אמיתי, אז גם כשיש לך מתקן קצה, הציבור צריך זמן להתרגל לנושא הזה. לכן אני בעמדה, גם היום, שגם אם ההפרדה במקור היום מגיעה לאותה מטמנה, ולכאורה היא לא יעילה, עדיין אני חושב שהציבור מתחיל לפתח הרגלים שאני חושב שהם מאוד חשובים.
דרך אגב, לפני יומיים הגענו משווייץ. היינו שם במתקן מדהים, פשוט מדהים, לטיפול בפסולת וייצור אנרגיה, תחנת כוח שהשוויצרים בנו צמוד לעיר, במרחק של 200–300 מטר מהבתים האחרונים, שמייצרת כ-600 קילוואט לשעה. 400 קילוואט מיוצרים רק על ידי שרפת פסולת בטיט. יש להם הסולקנים וכו' וכו', והכול בעצם משתחרר לאוויר לפי כל התקנים הכי מחמירים שלהם. הם גם מרוויחים אנרגיה – זה יותר כתחנת כוח – ושליש מזה מיוצר באמצעות גז טבעי.
לכן, אני חושב שבסופו של עניין כל הסיפור הזה של ההרגלים של ציבור, גם אם זה בקצה, ולכאורה לא נותן לנו היום תוצאה, בגלל שאין לנו מתקני קצה – אני חושב שעצם העניין שהמשרד בא וביקש להאריך את השימושים, שזה עד 35% מגובה הקרן – או מהכספים שהצטברו באותה שנה, לא מגובה הקרן – עד 35% לשימושים שהם גם מפורטים בחוק – במה? כולל אזבסט. היום המשרד, למרות שבעצם זו לא התכלית של אותה קרן, עדיין מקצה אמצעים לטיפול באזבסט, שזה חומר מסוכן מאוד – אני חושב שזה דבר מבורך מאוד, ולכן אני חושב – יכולנו שלא לאפשר להם ולהמשיך לצבור את הכסף למתקני הקצה, אבל סברנו גם בוועדה שזה נכון להישאר כרגע במתכונת הנוכחית, עם הפרופורציות הנוכחיות, קרי כשני שלישים נאגרים במתקני הקצה ושליש מהכספים שנאספו מאותה שנה – זה לא הולך אחורה, רק מאותה שנה – אז שליש מזה בעצם מיועד לתמיכה ברשויות, כפי שאמרתי קודם.
צריך להבין: במדינת ישראל – אנחנו קיימנו כמה דיונים בוועדה על הנושא של מתקני הקצה, ששם אני רואה את הנושא האסטרטגי; לשם צריך לקחת את זה – לפתרון ההחלטי של העניין הזה. בלי מתקני קצה בעצם לא עשינו שום דבר. אם אין לנו בקצה מפעל שיודע לקחת את הפסולת הביתית וגם להפריד אותה באופן ממוכן, או לשרוף אותה בלי השקעה בכל הנושא הזה של המיון במפעל, אז בעצם לא עשינו שום דבר. זה גם יוריד; אני משוכנע לחלוטין שאם נלך על מתקנים שגם מייצרים אנרגיה וגם לא צריך למיין, בסופו של דבר אנחנו נוכל להוריד באופן משמעותי גם את היטל ההטמנה, שזה היטל שמקשה על הרשויות באופן מאוד מאוד קיצוני.
צריך להבין על מה מדובר. זה לא כסף של המדינה; זה כסף של הרשויות, קודם כול. ובחוק אנחנו מבקשים להאריך את אותה החלטת הוראת שעה שהייתה ב-2013, להחזיר לרשויות שליש מאותו כסף.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אבל למה יותר מ-5? היה 1–4.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
המשרד ביקש לאפשר לעוד אנשים. אני מבין שככה זה עובד במדינת ישראל: אם אתה נמצא בסוציו 1–4 אתה לא רוצה שותפים, אתה מבין? אם היית ב-5, היית אומר אחלה. אז לכן אני אומר, אני לא בא לשם.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בגלל שאנחנו ערבים – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בגלל שמה, שכל היישובים הערביים זה מ-1 עד 4?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
כן.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אז מה אכפת לך להיות קצת לארג' עם היהודים, שהם משלמים את רוב הכסף, ולתת להם גם 5? מה אתה אומר?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אבל יש כסף עודף. במקום לספק את הצרכים – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לכן אני אומר לך. חבר הכנסת חאג' יחיא, אני למדתי: איפה שזה לא תורם לכם באופן ישיר, אז אתם מתנגדים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא, זה נוגס מאתנו – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אבל אני הסברתי. אני מסביר עוד פעם: הכסף הזה מגיע מרוב הרשויות במדינת ישראל, הלא-ערביות דווקא. עכשיו, זה נכון שבסוף של 1–4 יושבים רוב היישובים הערביים – לא רק הם אבל רובם – אז זה נכון שהם גם נהנים מה-35% האלה בצורה הרבה יותר דרמטית.
אני רוצה לספר לך משהו. אלה שבסוציו גבוה, כשאנחנו הבאנו את זה לוועדה – אתה תתפלא – אתה יודע מה הייתה העמדה של השלטון המקומי? הם התנגדו בכלל לרעיון, הם לא רצו שנוציא שקל. למה? בגלל שהם לא מקבלים; סוציו מ-10 עד 4 לא מקבל. אז לכן הם אמרו: למה אנחנו צריכים לסבסד את 1–4, שגם בדרך כלל הם לא משלמים את רוב ההיטל, וגם מקבלים – רק אליהם מיועד הכסף? אז הטענה בעצם שאתה – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
זה היה 1–4.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אז אתה אומר: היה 1–4 – למה הרחבנו ל-1–5? אתה מבין – צריך להבין: סוציו 5 זה לא רשויות חזקות, שלא תתבלבל. זה עדיין רשויות חלשות. אבל אני הבנתי. כפי שאמרתי קודם, אני מניח שאם הרשויות הערביות היו נכנסות ב-5, היית הראשון שקם ושואל אותי למה 5 לא בפנים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני הייתי מקווה – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אז היות שאנחנו דואגים גם לערבים וגם ליהודים – אתם דואגים רק לערבים; אנחנו גם ליהודים וגם לערבים – אז המשרד החליט להכניס – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
למה "אתם"?
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לפחות בשאלה שלו.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
עאידה, לפי הרציונל שהוא הציג עכשיו בשאלה, והוא גם השיב – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אבל למה אתה אומר "אתם"?
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
הוא. אתה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
בדיוק. תדבר אתו.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בסדר. חאג' יחיא, אתה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
כן, אני דואג לערבים כי אתם מפלים אותם.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אתה דואג לערבים פה בכספים של היהודים, אז לכן אנחנו דואגים גם לערבים וגם ליהודים. זה ההבדל בינך לבין המשרד עצמו. דרך אגב, זו החלטה של המשרד. הוא קיבל החלטה. אני מניח שהוא ניתח אילו ערים נכנסות, וכפי שאמרתי קודם, סוציו 5 זה סוציו שעדיין נדרש לסיוע בהרבה פרמטרים. לא מדובר ברשויות חזקות, אז לכן אני חושב שעצם ההרחבה היא נכונה. המשרד גם ביקש לעשות את זה כהוראת קבע, זאת אומרת, לקבע את זה כחוק קבוע ולא כהוראה זמנית. אנחנו לא הסכמנו לעניין הזה משתי סיבות מרכזיות: 1. אני חושב שכל היטל ההטמנה הוא אילוץ שצריך להעלים אותו מן העולם באמצעות זה שהמדינה כמדינה תתחיל לפתח את מתקני הקצה.
כאן, דרך אגב, מגיע שאפו גדול למשרד לאיכות הסביבה, לשר, למנכ"ל ישראל דנצינגר ולעובדים שם, שלקחו את הנושא באופן מאוד מאוד מאוד רציני. מתחילת הקדנציה קיימתי דיון על הנושא הזה, בלי קשר להיטל, בגלל שאני חושב שבלי מתקני קצה במדינת ישראל אנחנו לא הולכים לשם מקום, ואני הסברתי להם שגם היום יש מקומות בעולם שמחפשים נפט. אני מציע להם להתעסק בזבל – זה הנפט של העולם היום. הם צריכים להבין שאלה הנושאים שמעניינים את העולם, ויש בהם גם אינסנטיב כלכלי. זה אומר שזה לא צריך להיות מופעל על ידי המדינה, זה לא הרעיון; המדינה צריכה רק לייצר את התנאים, ויהיו מספיק משקיעים פרטיים שייכנסו לאירוע הזה, בגלל שבסך הכול, כפי שאמרתי, גם בעולם זה אירוע כלכלי, וזה מחזיק את עצמו, ויש גם רווחים טובים, וכידוע לכם גם זבל לא מפסיקים לייצר – אתה כמעט שבוי שם. זאת אומרת, מי שנכנס להשקעה הזאת, הוא מבין שזו השקעה ארוכת טווח. מה שנקרא – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
ייצור זבל – – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בדיוק. אני מסכים אתך, מאיר. לכן אני אומר – להפך, אני חושב שיש השקעות שאנשים נכנסים אליהן ולא יודעים מה יהיה בעתיד, בעוד עשר שנים, 15 שנה. כאן, בעניין הזה, מי שלוקח את האירוע לדעתי עשה בוננזה, חבל על הזמן.
לכן אני אישית חושב שמדינת ישראל צריכה להשקיע בזה יותר אנרגיה, יותר חשיבה, לדחוף את המשרדים לעניין הזה. אני ביקשתי גם ממשרד התכנון – לא מהמשרד, אלא מאביגדור יצחקי וראש מינהל התכנון – להציג לנו תוכנית אב בוועדה, לגבי הנושא של מתקני קצה, וזה בדיוק מה שהם מתכוונים לעשות. בסופו של דבר, אני לא חושב שכפי שהמצב הוא היום, שכל עיר מחליטה מה היא רוצה, איך היא עושה את זה, כאילו זה עסק פרטי שלה – לרוב זה גם לא נושא את עצמו כלכלית, לכן אי-אפשר להשאיר את זה רק במסגרת העירונית, הלוקלית. זה לא עובד ככה.
לכן, מינהל התכנון – גם קיימנו אתו שלושה דיונים בוועדה. אני מתכוון בעוד חודשיים לקיים דיון נוסף, כדי שהם לפחות יראו לנו פריסה ארצית – כמה מתקנים מדינת ישראל צריכה בכל הארץ, ומה הפריסה הארצית שלהם, כדי שזה גם יהיה הגיוני; ברור שאנחנו לא מתכוונים שמישהו מתל אביב יתחיל להוביל את הזבל להטמנה באילת או למפעל באילת.
לכן, רבותי, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה הזאת, היא פשוט – כפי שאמרתי קודם, זה המשך הוראת השעה לשלוש שנים, רק הכנסנו כאן את סוציו 5 גם לעניין. תודה רבה לכולם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דודי אמסלם.
רבותי, אנחנו נתחיל להצביע על ההסתייגויות. אני מבינה שהאנשים שהגישו הסתייגויות לא מורידים אותן, נכון? איפה חברת הכנסת – מצביעים על ההסתייגויות? מצביעים.
אוקיי, רבותי. אם כן, אנחנו נצביע כרגע על הסתייגויות של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני – ושל חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ – לסעיף 1. הסתייגויות מס' 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 34
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 21 חברי כנסת, 34 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות מס' 1 לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד – 22
נגד – 33
נמנעים – אין
ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 22 חברי כנסת, 33 מתנגדים, אין נמנעים. אלי אלאלוף הצביע נגד – נא להוסיף את קולו של אלי אלאלוף כמתנגד – 34 מתנגדים, אין נמנעים.
גם הסתייגות מס' 2 לסעיף 1 לא התקבלה, וכעת אין הסתייגות לסעיף 1 ואין הסתייגויות לסעיף 2, לכן נצביע על שני הסעיפים האלה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 38
נגד – 19
נמנעים – אין
סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
38 חברי כנסת בעד, 19 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה, וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 40
נגד – 17
נמנעים – אין
חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
40 חברי כנסת בעד, 17 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1135); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. איפה חברת הכנסת שרת המשפטים? מי מציג לנו? יציג לנו את הצעת החוק השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עד עשר דקות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, השרים, בהצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ז–2017, מוצע להאריך את תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז–1967, כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק מעת לעת, בעוד חמש שנים, עד יום א' בתמוז התשפ"ב, 30 ביוני 2022 למניינם.
ההסדרים הכלולים בתקנות נוגעים בעיקרם בסמכויות השיפוט של בתי-המשפט בישראל כלפי ישראלים שעברו עבירות באזור או בשטחי הרש"פ, לסמכויות הרשויות בישראל לבצע בישראל עונשים ומעצרים שהוטלו על ידי השלטונות הצבאיים באזור, וכן לאפשרות לבצע באזור צווים ועונשים שהוטלו בישראל על תושב האזור. כמו כן, התקנות מחילות באופן פרסונלי חוקים ישראליים שונים על ישראלים המתגוררים ביהודה ושומרון.
תקופת תוקפן של התקנות הקיימות עומדת לפוג ביום ו' תמוז התשע"ז, 30 ביוני 2017 למניינם, ולכן מוצע להאריך את תוקף התקנות בחמש שנים נוספות. אדגיש כי במסגרת ההארכה לא נערך כל שינוי בנוסח התקנות, וכל תכליתן שימור המצב הקיים.
נוכח האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר אורי אריאל. כעת אני מודיעה על סגירת רשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים, כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקבינט התכנס היום וקיבל החלטה בעניין אספקת החשמל לרצועת עזה – החלטה לצמצם. אבל מה לצמצם? המצב היום, למי שלא יודע, שיש אספקת חשמל לשעתיים ביום, יש אספקת מים במכלים פעמיים בשבוע, בכמה מקומות, ויש אבטלה גואה, יש הרבה קבצנים – –
ענת ברקו (הליכוד):
אז שלא יחפרו מנהרות.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – ויש הרבה אנשים – –
ענת ברקו (הליכוד):
שישקיעו באנשים, לא במנהרות.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – אנשים שיודעים רק גזענות, ורוצים ענישה קולקטיבית, ויש מעמד – לא משנה מי יסבול.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
ברשותך, לא להפריע לי. יש 2 מיליון אנשים – – –
ענת ברקו (הליכוד):
למה "חמאס" לא משקיע בהם? הוא משקיע במנהרות.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
יש 2 מיליון אנשים שחיים במצור, ומי שקבע שמדינת ישראל התנתקה מרצועת עזה – היא לא התנתקה.
ענת ברקו (הליכוד):
ועוד איך התנתקה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
רצועת עזה עדיין כבושה על ידי מדינת ישראל, ומה שעשו זה פריסה מחדש, כי היא תלויה בישראל, גם באוכל, גם בחשמל, גם בכול. אם מדינת ישראל התנתקה, היא הייתה צריכה להיות קשורה למישהו אחר. עדיין היא כבושה, והכיבוש הזה מחייב את מדינת ישראל לפי החוק הבין-לאומי לתת את כל הצרכים של עזה. ומה עושים? סוגרים אותם.
ובנוסף, ההחלטה של היום היא פגיעה בזכויות אנשים, פגיעה באנשים שחיים שם – בילדים, בנשים, באנשים שנזקקים לאוכל. ומדינת ישראל באה ואומרת: תשמעו, יכול להיות שיש בזה סיכון למלחמה. זה לא סיכון למלחמה; זה הצעד הראשון שנוקטת מדינת ישראל וממשלת ישראל לקראת המלחמה הבאה. אנשים שאנחנו שומעים – אם אתם לא שומעים אז תתחילו להקשיב – אנשים פשוטים, אנשים שרוצים לחיות, היום דוחפים את "חמאס" ואת האחרים. אנחנו בזה הולכים לכיוון של מוות אטי. אז אם כבר מוות, שיהיה מוות במלחמה. אני אומר לכם. ואחרי שייהרגו גם מפה וגם משם אלפי ילדים, אלפי נשים, אלפי מבוגרים – אחר כך יחזרו לנקודת ההתחלה ויספקו את החשמל ויספקו את האוכל ויספקו את הכול, כי למדינת ישראל ולממשלת ישראל אין אומץ למוטט – מה שאמרו – את ה"חמאס"; אין להם אומץ, הם לא רוצים, נוח להם להמשיך את המצב הזה. למה? כי הם לא רוצים להגיע לשום פתרון.
לכן, המעשה הזה הוא הצעד הראשון למלחמה, ואני מתריע – גם התושבים, גם האזרחים צריכים לצעוק בפני הממשלה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – והעומד בראשה: אנחנו לא רוצים מלחמות, אנחנו לא רוצים עוד הרוגים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חבר הכנסת אילן גלאון, בבקשה.
אילן גילאון (מרצ):
גילאון.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גילאון, בבקשה, בוודאי, בוודאי. אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי, אם יהיה באולם. בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
אילן גילאון (מרצ):
כבוד היושבת-ראש, אדוני השר. האמת היא שזה טוב שיש שעת חירום, כי ראיתי פה מיזם שאני רוצה לשקול, ואולי גם להתייעץ עם חברי חברי הכנסת, אולי להצטרף למיזם הזה: המדינה תשלם לזוגות דתיים שיארחו חילונים בביתם לארוחת שבת בלימודי יהדות. ויש גם צ'ופר גדול כאן: המשרד לשירותי דת מתכוון לממן פעילויות בבתים הפרטיים ואף להשתתף בתשלומי הארנונה, ועד בית, חשמל. ולמה לא גם מיקרוגל חדש ועוד כל מיני הוצאות נלוות?
גברתי, אני מצאתי פה תמונה של הארוחה החגיגית הזאת. אמרתי לעצמי: מדוע שאני לא אעשה את זה בעצמי? אני בדרך כלל מארח בבית שלי משפחות, חילוניות וגם דתיות, כמעט כל שבת. נראה לי שאני בהחלט מתאים לזה. גם מדובר כאן בגישה חיובית למקורות היהודיים, ולי יש גישה חיובית למקורות החילוניים, ומדובר רק בזוגות שהם זוגות שנישאו כהלכה, וגם אני נישאתי כהלכה, זאת אומרת, אני עונה גם על הקריטריון הזה. אבל אני אומר את הדברים – הנה, איש ואישה נשואים כדין – אני אומר את הדברים משום שאני לא יודע לאן אנחנו עוד הולכים להשתגע, כבוד השר. אני מבין שאתם רוצים ללכת היום לנתץ כל חלקה, ואיך אומרים, ללכת ולסמן כל מקום שבו אתם יכולים, ככל שאתם שולטים: בצד אחד קוד אתי, בצד שני משפחות דתיות שמארחות משפחות חילוניות כדי להראות להם את ההארה.
זה חיבור, גברתי – וזו שעת החירום – של נביאי הבעל והעשתורת, ואורגיית הר הבית, שמנסה לקחת ובכוח להפוך את הצביון של המדינה הזאת ככל שהיא יכולה, באופן לא חוקי, בוודאי לא מוסרי, על ידי חקיקות מטורפות, גזעניות. דיבר חברי עיסאווי פריג' על הספר החדש של הפרופ' אמריטוס מיי פוט, אני לא יודע מי זה, הגִזען והאנטישמי – – –
יהודה גליק (הליכוד):
גַזען.
אילן גילאון (מרצ):
גִזען. גִזען. גִזען, יהודה. והאנטישמי. ואנחנו מנסים לסמן כל חלקה טובה בספרי האזרחות והופכים את משרד החינוך לבר המצווה הפרטית של שר החינוך. ואני אומר: אנשים טובים, אזרחי מדינת ישראל, קחו לעצמכם בחזרה את המדינה שלכם. כי משיחיות השקר הזאת לא תוביל אותנו לשום מקום חוץ מלמשבר ולליקוי מאורות.
יחד עם זאת, אני, גברתי, מוכן להיות מועמד לארח – כמובן תמורת ארנונה וחשמל, גז, מים וכל מה שניתן – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
אילן גילאון (מרצ):
– – משפחות בימי שישי בערב. יש לי גישה מאוד חיובית ליהדות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו מכירים אותה. תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יש לך דקה, תמשיך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא, אני אמרתי תודה לא רק על ההזמנה – –
אילן גילאון (מרצ):
היא אמרה לי תודה, ואתה, תיזהר מאנשים עם שערות על הפנים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
– – אמרתי תודה גם על ההזמנה וגם על דבריו של חבר הכנסת אילן גילאון.
חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא.
יואל חסון (המחנה הציוני):
נוכחת גם נוכחת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, גברתי.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה. חברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, כמו רבים מחברות וחברי הכנסת, גם אני ביקרתי בבית-חולים השדה פה, לא רחוק מהכנסת, בגן סאקר, ופגשתי את ההורים והילדים. בשבת האחרונה התקיימו פה גם קבלת שבת, וגם בשבת אחרי הצהריים הרבה מאוד פעילויות עם הילדים.
למה אנחנו צריכים להגיע למציאות כזאת קשה? איך יכול להיות ששר הבריאות של מדינת ישראל יודע על פיטורי רופאים, יודע על סגירה של מחלקה, מכיר את ההובלה של מנהל בית-חולים שהוא ממנה, ולא מוצא חלופה טיפולית לילדים חולי סרטן כאן במדינת ישראל? השר ליצמן ידע על פיטורי הרופאים כבר לפני חודשים רבים; זה לא משהו חדש, זה לא קרה במקרה. איך יכול להיות שלכל תושבי ירושלים ואזור ירושלים רבתי – גילה, מעלה אדומים, כל היישובים פה של גוש עציון, בכלל כל האזור הזה – אין מענה לילדים חולי סרטן?
זה צריך היה להיות אחרת, ואסור היה לנו להימצא במציאות שכזאת, שיושבים הורים לילדים חולי סרטן, הורים שאיבדו את הילדים שלהם, וצוות רפואי מהמשובחים בעולם, ידע נדיר שהם אוחזים בו, נאלצים ללכת הביתה. איך יכול להיות? איך יכולה להיות מציאות כזאת במדינת ישראל, שטובי הרופאים וטובי המוחות והידע והניסיון המקצועי להצלה של חיים של ילדים, ילדים שלנו – איך זה יכול להיות? ואף אחד לא קם ומסייע.
וכשיש פתרונות חלופיים ומציעים לבנות בבית-חולים אחר מחלקה ולקלוט את הרופאים ואת הילדים, אז יש פה כל מיני פוליטיקות. אני לא נכנסת לפוליטיקות, ואני לא נכנסת כאן עכשיו, בטח לא בשתי הדקות שיש לרשותי, אבל איך יכול להיות שחודשים יודע שר בריאות על עזיבה של רופאים כתוצאה ממדיניות כושלת של מנהל בית-החולים, ולא מוצאים חלופה להמשך הטיפול בילדים? ולא משנה ימין ושמאל – כל עם ישראל רואה את סכנת החיים שהילדים האלה והילדות הללו נמצאים בה במחלקה. אנחנו רואים את זה דרך אמצעי התקשורת ונחשפים לזה כאן באוהל, במרפאה, ממש כמה מטרים.
ואני קוראת לכל חברי הבית וחברות הבית: לכו לבקר, לכו תראו באיזה מצב נמצאים ילדים וילדות, נאלצים לנסוע שעות רבות, לעמוד בפקקים, כדי לקבל סיוע וטיפול בבתי-חולים. ארבעה בתי-חולים יש בתל אביב, ואף לא אחד בירושלים שנותן תשובה, מענה וטיפול תרופתי לילדים ולילדות חולי סרטן במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים, כולנו כאן בבית הזה, להמשיך לא לתת – ולדרוש משר הבריאות לתת באופן מיידי פתרון לילדים חולי סרטן במדינת ישראל. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, אם הייתי יהודי מצוי הייתי מודאג, כיוון שבעצם, מהו סוד הקסם של מדינת ישראל? סוד הקסם של מדינת ישראל – בגיוון המחשבתי, בפלורליזם התודעתי, בפסיפס הקוגניטיבי, במנעד המחשבתי הפורה, היצירתי. הרי זו מדינה שיש בה חברה מעניינת מאוד, שתמיד השתיתה את עצמה על חופש הביטוי. חופש הביטוי הוא סוד הקסם של החברה הישראלית – חופש הביטוי שאפשר לאנשים לתת דרור למחשבותיהם ולהעניק ליצירתיות שבקרבם מרחב ענקי.
אלא מאי? הכול מתפורר במדינת היהודים, הכול מתפורר במדינת ישראל; לאט-לאט הערכים שעליהם הושתתה המדינה, הערכים האלה הולכים ומתאיידים להם. לאט-לאט החושך, משטר החושך, משתלט על החברה הישראלית. זו חברה שהפכה להיות כבמסע כבשים, הפכה להיות יס-מנים, או יס-וומניות; מדינה שאומרת "הן" לאלה שמחשבתם חשוכה.
שימי לב מה קיבלנו ממש – מקץ כמה ימים – ממש בימים האחרונים: פסטיבל עכו, פסטיבל עכו. עירי והעיר של חברתי עאידה תומא מארחת אחת לשנה את אחד מהפסטיבלים המדהימים ביותר בישראל, הפסטיבל לתיאטרון אחר. הצגה נפסלת בשל העובדה שהיא עוסקת באסירים פלסטינים, רחמנא ליצלן. למה? מה קרה? האם הצגה צריכה להיות קונסנזואלית? האם הצגה צריכה לדבר לכל הבריות? היא צריכה להיות נחמדה, לא מתריסה, לא מתסיסה, לא מתנגדת, לא נגטיבית? הצגה מטבעה, מאופייה, היא מתסיסה, היא אנטגוניסטית.
שימי לב מה עוד: מירה עווד, זמרת לכל דבר, זוכה לכמעט קונסנזוס של אהדה, מימין ומשמאל, הישראלים מתים עליה, אבל מה? מה עשתה מירה עווד? ציטטה פסוק משירו של מחמוד דרוויש, שהפך להיות לאימתה של שרת התרבות כאן, בישראל, ומייד – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
סליחה?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כדאי להגיד מה אומר השיר.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
כן, אבל עכשיו יפסלו אותי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל הזמן נגמר, פשוט.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
כן, הזמן נגמר, ונדמה לי שבעניין הזה אנחנו מקבלים עוד סטירת לחי מצלצלת – אני ממש ממהר: הקוד האתי של מרצים באוניברסיטאות. אינני יכול להבין איך הישראלים היהודים יכולים להסכים למסע של השתקה של מרצים בישראל. איך אפשר להפרות – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתה צריך לסיים, אדוני.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
איך אפשר להפרות את המחשבה של סטודנטים בלי שהמרצים יזכו לחופש ולדרור? וכך הלאה וכך הלאה – איסור סצנת עירום בפסטיבל ירושלים ואיסור הפגנות ליד ביתו של היועץ המשפטי לממשלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אוי לה למדינה הזאת, אוי לה לחברה הזאת, שהולכת ומתאיידת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אוי לה לחברה הזאת, שהולכת ונכנסת לעלטה בלתי נגמרת. אם זה מה שהבניין הזה רוצה, לזה תזכו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. תודה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
סליחה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני הבנתי שאם אני לא אמשיך להגיד לך תודה זה לא יגיע לסוף.
חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה.
יהודה גליק (הליכוד):
– – – כל כך נעים לשמוע אותו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כל חברי הכנסת מדברים דברי חוכמה, אין ספק, אבל יחד עם זאת, יש תקנות.
יהודה גליק (הליכוד):
צריך לקבוע שמי שיש לו נעימות דיבור – צריך לתת לו עוד תוספת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, אתה יכול – אתה מוזמן להגיש הצעת חוק בנושא.
בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, אם יהיה באולם.
יהודה גליק (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, סגן המזכירה – אני לא יודע לאיפה הוא, הלך, אבל – אגב, אני סך הכול פרלמנטר חדש, רציתי לשאול – מותר, כשעולים לנאום לדבר בנושא של הצעות ראשונות – מותר לדבר גם על החוק עצמו, או שכאילו – פשוט שמעתי את כל הנואמים – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
שאלה מעניינת.
יהודה גליק (הליכוד):
– – ופתאום התלבטתי אם מותר גם לדבר על החוק עצמו. אני פשוט תהיתי אם – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
שאלה מעניינת.
יהודה גליק (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, החוק הזה, של הארכת תוקף שעת חירום יהודה ושומרון, מתקיל אותנו מחדש, פעם אחר פעם, עם האבסורד הקיים במדינת ישראל; מיליון תושבים בערך, עוד מעט, חיים מעבר לקו הירוק. חובותיהם – כמו חובות כל שאר התושבים במדינת ישראל: הולכים למילואים, משלמים מסים, משלמים ביטוח לאומי, משלמים הכול. אבל כל פעם הם אזרחים סוג ב'.
מדברים אתנו על כך שאנחנו עומדים למכירה – אולי יהיה פה שלום. שלום זה לא שמשמידים יישוב ויש שלום. שלום זה שלום, לחיות יחד; win-win – זה שלום; שלום זה אומר שאני יכול לבנות ויכול להתקיים – זה שלום. ולכן, ככל שנבנה עוד יישובים ביהודה ושומרון, השלום בוא יבוא.
קריאות:
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
ואי-אפשר, כל פעם שצריך, לחדש את התקנות לשעת חירום. הגיע הזמן לסיים את הכיבוש ולהחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון. הכיבוש משחית, אתם אומרים, נכון? אז הגיע הזמן. בואו ניטיב.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
בדיוק כמו שאם הייתי פונה לגברתי, או לעבד אל חכים, או לאיימן עודה – האם אתם מוכנים לוותר על האזרחות שלכם? נו, ודאי שאתם לא רוצים.
קריאה:
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
אז למה לפלסטינים, בני דודיכם, לא מגיעות אותן זכויות, להיות חלק ממדינת ישראל? הגיע הזמן. כולם יודעים, כולם מבינים שזה מה שיקרה בסופו של דבר.
קריאה:
– – –
קריאה:
בבקשה. אז מדינה לכל אזרחיה, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
כולם מבינים – אפילו שמעתי היום את גדעון לוי, שמעתי את א.ב. יהושע, אומרים: כולם יודעים שמדינה פלסטינית לא תקום, כיוון שזה לא נכון, זה לא צודק, זה אכזרי כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. למה להיות אנטי-מוסרי כלפיהם? למה אזרח פלסטיני לא יכול לקבל את אותן זכויות כמו שאת? למה לא?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – – כמוך, לא כמוני – – – כמוך.
יהודה גליק (הליכוד):
ולכן, הגיע הזמן שנפסיק לחדש פעם אחר פעם את תקנות שעת חירום. שעת חירום הגיעה. הבה נחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון. יהיה פה שלום, נחיה בשלום, נאפשר – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
כולל הצבעה לכנסת?
יהודה גליק (הליכוד):
כולל זכויות הצבעה לכולם, באמת לכולם.
קריאות:
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
רק חורבן אתה תביא עלינו. רק חורבן אתה תביא עלינו.
יהודה גליק (הליכוד):
למה אתה מתאכזר אליהם? אתה שונא אותם, אתה אומר להיפרד. תן להם את הזכויות שלהם.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – כי אני רוצה מדינה יהודית ודמוקרטית. מה לא ברור – – – בכל מחיר? על מה? על מה?
יהודה גליק (הליכוד):
תודה. אני לא עובר את הזמן, תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
יהודה גליק, נאומך הסתיים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. יש במליאה שר?
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
כן כן, אני כאן.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
שלום. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אין שום ספק שמערכת היחסים בין מדינת ישראל לבין השטחים הכבושים היא מערכת יחסים עקומה לגמרי – היא עקומה לגמרי ברמה המוסרית, היא עקומה לגמרי ברמה הפוליטית, היא עקומה לגמרי ברמה הכלכלית, היא עקומה לגמרי ברמה המדינית, ועמיתי חברי הכנסת, היא עקומה לגמרי גם ברמה המשפטית.
תראו מה קורה: מערכת היחסים שבין ישראל לבין השטחים הכבושים עד היום נשענת על תקנות שעת חירום שצריך להאריך אותן מדי פעם. הפעם מציעים לנו להאריך אותן בחמש שנים. עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכנסת שלא להאריך את התקנות האלה אפילו ביום אחד. הגיע הזמן לנתק את מערכת היחסים המשונה, הבעייתית, המזיקה הזאת שבין ישראל לבין הכיבוש. הגיע הזמן להגיד: אנחנו מעוניינים ליצור עתיד אחר. אנחנו לא רוצים להמשיך פעם ועוד פעם ועוד פעם בהחייאה מלאכותית את המערכת העקומה, הלא-הגיונית והלא-אפשרית הזאת מבחינה משפטית.
עמיתי חברי הכנסת, השטחים הכבושים לא יכולים ולא ימשיכו להיות כבושים לנצח. הדרך הנכונה להתייחס לסוגיה הזאת היא לראות אותה בהקשר של האתגר הגדול שעומד בפני הישראלים והפלסטינים בארץ הזאת – אתגר של שינוי עמוק בכל מערך היחסים בין שני העמים האלה. אנחנו לא מעוניינים ולא צריכים להיות מעוניינים לשלוט בכיבוש של עם שלם. אנחנו צריכים להיות מעוניינים ליצור יחסים אחרים של שלום, יחסים שבהם תהיה מדינה עצמאית פלסטינית שתתקיים בכבוד, בביטחון, בצדה של מדינת ישראל.
אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, עמיתי חברי הכנסת, כדי להתריע בפני הכנסת על מהלך מסוכן שמקדמת הממשלה, במיוחד השרים שקד ולוין, שהוא מהלך שמנסה ללכת אל מעבר לנורמות שיש בתקנות שעת החירום האלה ובפועל לעגן סיפוח, החלה של החוק הישראלי על השטחים כולם. עמיתי חברי הכנסת, יכול להיות שלחוק הזה או למהלך הזה יהיה רוב בממשלה, יכול להיות שיהיה לו גם רוב בכנסת, אבל עמיתי חברי הכנסת, בעולם המציאות הוא לא יוכל להתקיים.
היו"ר יצחק וקנין:
נא לסיים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני מזהיר את הכנסת מפני המהלך הזה, ואני מציע לכנסת היום לא לאשר את הארכת תוקפן של תקנות שעת החירום.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שלוש דקות לרשותך, ואחרייך – חבר הכנסת עמר בר-לב. שלוש דקות.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על החלטת הקבינט מאתמול לצמצם בצורה דרמטית את הזרמת החשמל לרצועת עזה. אני לא רוצה לדבר על זה לא במונחים של כיבוש, לא של שליטה ולא של צבא; לא מה זה יעשה לאנשים שחיים שם ואם זה מחזק את ה"חמאס" או מחליש את ה"חמאס". אני רוצה לדבר על זה במונחים של הבסיס של החיים שלנו ושלהם שם ואיך אנחנו ניפגע מזה. כי תשמעו, כבר היום, כשאין טיפול בביוב בעזה, לאן הולך הביוב? לים. ואיפה הביוב הזה נמצא? לאן הוא מגיע? לאשקלון, עם הזרם. באשקלון יש מתקן התפלה שאנחנו שותים ממנו, וכבר השביתו אותו לכמה שבועות טובים כשהזיהום היה חריג אפילו בשביל מתקן ההתפלה, להתפיל את המים. אבל זה הזיהום היומיומי.
אתמול שמעתי מתראיין ברדיו תושב עוטף עזה, שמספר על הריחות ועל הזבובים שהם כבר סובלים מהם – וזה עוד לפני שהפסקנו את אספקת החשמל, כי כשאין חשמל אז אין טיהור של מים, ויש מתקן טיהור שפכים שלא עובד בצפון הרצועה והזיהום זורם לים, ואין מים, וזה הדבר הכי בסיסי. גם בשביל מים היום ברצועת עזה הם צריכים חשמל, כי הם מתפילים את מי השתייה במתקנים קטנים, חלקם בכלל לא תקניים, אבל מי התהום כל כך הומלחו שהם לא ראויים לשתייה.
תהיה שם בעיה, אנחנו כבר בפתחה של בעיה הומניטרית, ואני לא מדברת על ההשלכות הצבאיות שיהיו לזה – אני מדברת על כך שחס וחלילה יהיו מחלות בגלל זיהום המים, בגלל חוסר היגיינה, בגלל שלא יהיו מי שתייה ראויים. מה, הן יעצרו בגדר? מחלות קשות, מחלות שכבר עברו מן העולם, יכולות לחזור. הן לא יעצרו בגדר. מחלות שעוברות גם באוויר. אנחנו מדברים פה על כך שהרצועה נמצאת על סף משבר מאוד רציני.
אני רוצה להציע פתרון, פתרון שיכול להיות שכולם יסכימו כאן. אני מבינה שלא רוצים למכור להם חשמל מישראל, ולא רוצים לתת להם להעביר חלקי חילוף של גנרטורים, כי זה יכול לשמש למטרות אחרות – דו-שימושי. פנלים סולריים לא משמשים לשום דבר אחר; יכולים לשים אותם על הגגות, ויהיה קצת חשמל לאנשי רצועת עזה, קצת יותר מים. המצב ברצועה יכול לעצור מלהידרדר, או לפחות לא להידרדר כמו שזה עלול לקרות. אנחנו לא צריכים את ההסלמה הזאת, אנחנו לא צריכים את הבעיות הסביבתיות שיגיעו מכך שנפסיק את החשמל לרצועה, ועדיף לעשות את זה – גם חשמל נקי, וגם לא משמש לשום דבר, לא דו-שימושי. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו; רויטל סויד – איננה; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; יחיאל חיליק בר – איננו; אמיר אוחנה – איננו; איימן עודה – מוותר; אורי מקלב – איננו; מנחם אליעזר מוזס – איננו; קסניה סבטלובה – איננה; מיכאל מלכיאלי – איננו; איתן ברושי – איננו. מאיר כהן, סגן יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת מאיר כהן, שלוש דקות.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כבודו, חברות וחברי הכנסת, אנחנו לא יכולים – אלי, זה גם לאוזניים שלך, ידידי הטוב – אנחנו לא יכולים להיות אדישים למה שקורה בגן סאקר. שם, מעבר לכל הוויכוחים הפוליטיים, כן יהודה ושומרון, לא יהודה ושומרון, יש ילדים יהודים וערבים. אני לא רוצה לנקוט עמדה, ואני משער שלמטבע יש שני צדדים, אבל התוצאה היא שאין מחלקה שתטפל בילדים האלה, והילדים האלה זנוחים. אלה ילדים חולי סרטן. אני לא מאחל לאף אחד שיצטרך לטפל באנשים, ובילדים במיוחד, שהם חולי סרטן. אני חושב שאנחנו מגלים קצת קהות רגשות בהתייחסות לשאלה הזאת.
אני פונה ישירות אליך, אדוני ראש הממשלה: זה על הראש שלך. היכן רוח המפקד שלך?
היו"ר יצחק וקנין:
נא לשמור על השקט, מזכירות.
מאיר כהן (יש עתיד):
הרי אם זו הייתה – –
היו"ר יצחק וקנין:
מזכירות הסיעות.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – בעיה של פריימריז, שקשורה למפלגה כזאת או אחרת, ידעתם כולכם לעמוד כתף אל כתף, לפתור את בעיות הפריימריז – לתת יום חופש, חצי יום חופש; אם זו הייתה בעיה של תאגיד, היינו רואים את ביטן על בריקדות. כלום.
דוד ביטן (הליכוד):
מה נזכרת בי?
מאיר כהן (יש עתיד):
אני ראיתי אותך. אם אלה היו שאלות אחרות – בוודאי. אבל לצערי הגדול, היות שאף אחד לא נוגע בזה, או רובנו לא נוגעים בזה ולא מבינים מה זה להתמודד עם ילד חולה סרטן, אנחנו יושבים כאן קפואים ולא עושים דבר.
אני שוב קורא לך, ראש הממשלה: מחר בבוקר תקרא לשני הצדדים, לרופאים שהתפטרו ולהנהלת בית-החולים ולהורים, תשב אצלך בלשכה, אל תעשה דבר עד שלא תפתור את הבעיה הזאת.
אני מבקש ממך, יושב-ראש הוועדה, אלי, ידידי הטוב, שאני מכיר את הרגישות שלך ואני יודע שלבך דומע כשאנחנו מדברים על זה: אל תרפה. תעשה עוד השבוע עוד ישיבה. אם ראש הממשלה לא עושה את זה, עשה את זה אתה. חייב מישהו חף מכל אגו לקרוא לצדדים, להושיב אותם ולהגיד: למען הילדים האלה ולמען ההורים שלהם, תקפלו את האגו ותפתרו את הסוגיה הזאת. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת אילת נחמיאס-ורבין – איננה; עאידה תומא סלימאן – איננה. אורן אסף חזן נמצא. שלוש דקות לרשותך. אחריך – חברת הכנסת שרן השכל. שלוש דקות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, כנסת נכבדה, שכרגע מאוד עסוקה בענייני עצמה. החברים פה לעתים שוכחים שזו מליאת הכנסת ולא בית-קפה בשעת צהריים מאוחרת בתל אביב.
תראו, רבותי.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת דוד ביטן ומאיר כהן, שבו יחד ותדברו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
בכל זאת, היושב-ראש, ממלא מקום שלך פה מדבר.
אדוני היושב-ראש, תראו, רבותי, אני חייב להודות שאני מוטרד. אני מוטרד, כי אני רואה שלאחרונה, הרצון להגיע לאיזשהו הסדר עם השכנים שלנו, אלה המכנים עצמם פלסטינים ומנסים לבנות עם על חשבוננו ועל חשבון מחיקת ההיסטוריה שלנו – הרצון הזה הוא הרבה יותר גדול מהרצון שלנו לעמוד על זכותנו הטבעית על ארץ ישראל.
אני לא רוצה להתעסק – ולדבר על מושגים כמו הקפאה, הפשרה, או כל מיני תוכניות כאלה ואחרות שיוצאות מעולם האקלים, או המטאורולוגיה. אני רוצה לדבר על העובדה האחת הבסיסית, שהגיע הזמן שאנחנו נחזור לשורשים ונגיד את אמת, והאמת היא פשוטה: אנחנו צריכים לבנות ולהיבנות ביהודה ושומרון, כמו בכל חבלי ארץ ישראל – לא כי יש מצוקת בנייה; לא כי אנחנו צריכים צידוקים ביטחוניים; לא בגלל תירוץ חברתי או כלכלי. אנחנו צריכים לבנות שם ולהיבנות שם כי זה שלנו. משך אלפיים שנות גלות חלמנו לחזור לנחלת אבותינו. הגיע הזמן שנפסיק לשקר לעצמנו. הגיע הזמן שיבינו השכנים שלנו שאין לנו תוכניות לא לקום וללכת וללא לוותר. אין לנו. הגיע הזמן, לצד זה, שהשכנים שלנו גם יבינו שאם הם לא ידעו להתנהג בהתאם, אנחנו נוריד להם את השלטר.
שמחתי לשמוע היום בתקשורת, על פי פרסומים זרים, או פרסומים מקוריים, שיש איזושהי כוונה להתחיל להפסיק לספק חשמל לגרועים שבאויבינו. החוצפה הזאת – פעם אחת הם לא משלמים את החשבונות, ואם משפחה קשת יום בכל מקום בארץ ישראל, במדינת ישראל, הייתה מעזה לא לשלם, היו מורידים לה את השלטר; אבל לא פחות מזה, להשתמש באותו חשמל כדי לייצר כל מה שאפשר וכל מה שנכון כדי לפגוע במדינת ישראל – תיפסק.
אם שואלים אותי – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – לא צריך, כמו ששמעתי היום, להוריד את השלטר. במקום ארבע שעות, שלוש שעות, החשכה פה, החשכה שם, צריך לנתק לחלוטין את החשמל. צריך לנתק לחלוטין את כל מה שנותנים. למה? כי רק ככה הם ילמדו.
אדוני היושב-ראש ירשה לי, אתה, אדוני יושב-ראש ועדת האתיקה – הרבה פעמים מדברים על התנהלות הכנסת. קטונתי מלהטיף מוסר לחברי, אבל כל כך הרבה רעש במליאה בלי שיש פה התערבות, הייתי אומר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני מוכן להרים את הכפפה, בתנאי שגם כבודו ירים את הכפפה. אתה לפעמים עושה פה כזה סקנדל שאי-אפשר לזוז לא ימינה ולא שמאלה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תסלח לי, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
אני חייב להגיד לך את האמת, כדי שאתה תהיה עם רגליים על הקרקע.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מקבל. איך אומרים, הרמת לי להנחתה, אדוני היושב-ראש.
אם אלה שמשוחחים בלא הכר, במקום לשבת בפרסה מאחור ולברר ברבורים, היו קוראים קריאות ביניים כלפי, צועקים עלי, תוקפים אותי על זה שאני חושב שצריך להוריד את השלטר בעזה, אז אני מבין. אבל, אדוני היושב-ראש, להפוך את הכנסת למגרש המשחקים האחורי של איזה חברה שיצאה להפסקת צהריים – אדוני מחייך, כי הוא יודע שאני צודק.
היו"ר יצחק וקנין:
אני לא בטוח.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תודה רבה. נתבקשתי להרוויח זמן, אז אני – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורן חזן. חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת. יואל חסון, שלוש דקות, סגן יושב-ראש הכנסת. רק הסגנים מדברים היום – גם הסגנים לשעבר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
חברי חברי הכנסת, אדוני ממלא מקום יושב-ראש הכנסת, אני באמת לא חשבתי לעלות, אבל לא יכולתי להתעלם מהנאום הזה של חבר הכנסת גליק. פשוט אי-אפשר להבין את האובססיה הזאת לפלסטינים.
היו"ר יצחק וקנין:
אני רק אומר שאחרון הדוברים – איל בן ראובן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אי-אפשר להבין את האובססיה הזאת של הימין הרדיקלי לפלסטינים – בכל מחיר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – זה ימין?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אי-אפשר להבין את האובססיה הזאת, בכל מחיר – – חבר הכנסת חזן, תקשיב.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – בכל מחיר להכניס לפה מיליוני פלסטינים.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני השר, אדוני השר לביטחון פנים, אתה זוכר מה אמר כרגע אורן חזן מעל הדוכן לגבי ההפרעות? שתהיה בריא.
אדוני ימשיך.
קריאות:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
חברת הכנסת בראשי – אם תאפשרי לי לדבר, זה יסתיים. אם לא תאפשרי, זה יתארך.
קריאה:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, תחנכי גם את החיילים שלך.
חברי חברי הכנסת, אני אגיד את זה שוב: האובססיה הזאת של חבר הכנסת גליק וחבריו לפלסטינים – לחיות עם מיליוני פלסטינים פנימה, לחלק להם תעודות זהות בכל מחיר – הכול כדי שכל מיני חברים שלו יישארו בכל מיני פיסטינים.
הרי על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על הפרדה בינינו לבין הפלסטינים? מה, אנחנו מציעים פה היפרדות משטחים אסטרטגיים? אנחנו לא מוותרים על גושי ההתיישבות, אנחנו לא מוותרים על הביטחון. אבל יש לכם עכשיו מה שנקרא פרומו בירושלים: מישהו, בהחלטת ממשלה – שאנחנו מכירים את הפרוטוקולים שלה, כי הם נחשפו – מהירה, פזיזה, צירף כפרים פלסטינים לתוך השטח המוניציפלי של ירושלים. התוצאה של זה: 300,000 פלסטינים שחיים היום כתושבי ירושלים, זכאים לשירותים מעיריית ירושלים – שלא מצליחה לעמוד בזה – מקבלים תשלומי ביטוח לאומי, ולא, חבר הכנסת גליק, לא נאמנים למדינת ישראל, לא רואים את עצמם חלק ממדינת ישראל, ויותר חמור מזה – זה הפרומו שאני מסביר לך: אם יום אחד אותם 300,000 פלסטינים יחליטו להצביע בבחירות לעיריית ירושלים, איזה עירייה תקבל בעיר הבירה של העם היהודי? איזה בירה ואיזה מועצה מוניציפלית תקבל?
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתם לא מסוגלים להודות, כמוני, בעובדה שאני לא מוותר על הזכות שלנו על ארץ ישראל – אין לי פקפוק על הזכות שלנו על ארץ ישראל, אבל אני רוצה ארץ ישראל יהודית ודמוקרטית, ובשביל זה אני מוכן, חבר הכנסת גליק, לשלם מחיר ולקבל מדינה קטנה יותר, אבל בית לאומי לעם היהודי, באופן דמוקרטי, לעולמי עד, ללא צורך לגזול ממישהו זכויות, ועם מדינה שכל אזרחיה, יהודים וערבים, שווים ושוויוניים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת איל בן ראובן. אדוני, חבר הכנסת בן ראובן, שלוש דקות לרשותך.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אצביע בעד החוק לא כי אני מסכים לנושא תקנות שעת החירום ביהודה ושומרון, אלא כי אם לא נאריך את תוקפן של התקנות, יתקיים בשטח פער שיקרא לממשלה הנוכחית לקפוץ לבור ולספח את השטח.
חברי הכנסת, הפתרון למרחב המדובר איננו תקנות חירום ואיננו סיפוח יהודה ושומרון, שהוא מרשם לאסון למדינה יהודית דמוקרטית. הפתרון הנכון והאמיתי הוא פרידה ממנו; הוא פרידה מהעם הפלסטיני, שאנחנו מחזיקים אותו באמצעות תקנות חירום והפעלת צבא יום-יום, שעה-שעה, למניעת חיכוך וניצוצות בין המתיישבים היהודים לפלסטינים שבשטח. החיכוך הזה עולה לנו במחירים שקשה לאמוד. החברה הישראלית הולכת ומקצינה; השנאה לאחר היא תופעה שהולכת וגוברת; צה"ל מחזיק כוחות שבמקום להתאמן ולהתכונן למערכה הבאה – שלצערי תבוא מצפון או מדרום – החיילים עוסקים במרחב אזרחי, במחסומים ובפעילות של דילמות יומיומית, חיילים צעירים שנאלצים להתמודד עם נשים וילדים, והתרומה לביטחון הלאומי הכולל נמוכה עד לא קיימת.
חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתקופה של הזדמנות לקדם מהלך מדיני אמיתי, מהלך שנובע ממעגל אזורי שרוצה בשיתוף פעולה עם ישראל, מעגל חשוב שדורש התקדמות והתפתחות לעבר פתרון הבעיה הפלסטינית. גם במעגל הבין-לאומי נראה שיש שינוי: נשיא שרוצה הישג אמיתי בשבילו. יצירת מעגל אזורי שבתוכו פתרון המעגל הפלסטיני הוא הצבת קיר חוסם חשוב למערך הרוסי-איראני-עיראקי-סורי-"חיזבאללה"-"חמאס", שהולך ומתפתח מצפון וממזרח לנו.
חברי הכנסת, די לתקנות חירום ולכל מיני פטנטים כוחניים לא ראויים. אנחנו מספיק חזקים ליזום ולהתקדם למערכת יחסי גומלין אזורית אחרת – מערכת של הסכמים עם מדינות ערביות, של פתרון שתי מדינות בין הירדן לים תוך שמירה על הסדרי ביטחון ראויים שיבטיחו את קיומנו כאן לתמיד. פתרון שכזה הוא הכרחי, ואנחנו נגיע אליו. השאלה היא המחיר בדרך אליו, וכדאי שנקצר ככל שניתן.
ולראש הממשלה אני אומר: אתה יודע היטב את מה שאני אומר. הגיע הזמן שתפסיק לפחד, ובעיקר מאנשיך. צא לדרך – היא אפשרית, ואם תצעד לשם, לעבר פתרון מדיני, אנחנו נתמוך בך. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34
נגד – 7
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
34 בעד, שבעה מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1136); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק וקנין:
הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון – איכון אוטומטי של שיחות למוקד חירום), התשע"ז–2017. הצעה זו היא בעיני הצעה חשובה מאוד, הצעה מצילת חיים, הצעה שבעצם במהותה תאפשר למוקד החירום של משטרת ישראל, מוקד 100, לקבל באופן אוטומטי – ברגע שאדם מתקשר למוקד החירום – לקבל אוטומטית את האיכון ואת המיקום שלו במדינה.
אני חייב להזכיר, בנימה אישית, אדוני היושב-ראש, לפני שאני מסביר את החוק, שהיום אנחנו מציינים שלוש שנים בדיוק ליום שבו נחטפו ונרצחו שלושת הנערים גיל-עד, נפתלי ואיל בגוש עציון ונרצחו על ידי מחבלי "חמאס" מתועבים. כולנו זוכרים את הפרשה המזעזעת הזאת, שלאחר מכן גם הובילה למערכה של צוק איתן, אותה פרשייה שאיחדה את כל המדינה בדאגה עמוקה לגורלם של אותם נערים יקרים.
ואנחנו גם זוכרים את אותה שיחת טלפון גורלית שבוצעה למוקד 100 של המשטרה, ולצערנו, כן, לצערנו, גם את אותה תקלה שבאי-סיווג השיחה הזאת כשיחת מצוקה וטיפול בה בהתאם. מה היה קורה אילו החוק הזה היה קיים אז באותו יום? מה היה קורה אם המוקדן או המוקדנית במוקד החירום היו רואים, בלי צורך לדבר עם הנער החטוף? אם הם היו מסוגלים לראות באותו רגע מאיפה מבצעת השיחה, יכול להיות, יכול להיות, חברותי וחברי, שהדברים היו נראים אחרת. ואין דוגמה טובה יותר כדי להמחיש את החשיבות של החוק שאני מציג כאן בפניכם.
מה בעצם החוק אומר? כשאני נכנסתי לתפקידי, התברר לי שבהתאם למצב החוקי הקיים משטרת ישראל לא רשאית לקבל באופן אוטומטי – לצורך מילוי תפקידה, לצורך הצלת חיים – את נתוני המיקום של כל מי שמתקשר למוקד 100. אני חייב לומר שהדבר הזה פשוט הדהים אותי. הרי כיום, מי לא יודע שהרבה מהאנשים שנמצאים במצוקה מחייגים למוקד 100 לא מהטלפון הקווי בבית, אלא מהטלפון הנייד שלהם? יש כאלה שהיו רוצים גם לא להתקשר אלא לסמס, לשלוח ווטסאפ. יש כאן חברי כנסת, כמו חברת הכנסת נורית קורן, שמקדמת את הנושא הזה של שיחות או פנייה למוקד 100 באמצעות מסרונים – כל זה כי כשאנשים נמצאים במצוקה ותחת לחץ, אנחנו צריכים לאפשר להם כל דרך לפנות למוקד החירום שאולי יציל את חייהם, ואנחנו צריכים לדרוש מהם מינימום של פרטים, אלא שהפרטים יהיו בידי הגורם שצריך לצאת ולהציל אותם.
וזה בדיוק מה שהצעת החוק הזאת עושה. הצעת החוק הזאת בעצם נותנת למשטרת ישראל את הסמכות לקבל את נתוני המיקום של כל מי שמתקשר אל מוקד החירום יחד עם קבלת השיחה באופן אוטומטי, ובצורה הזאת המשטרה תוכל מייד לאתר את הפונה, להגיע אליו בזמן הקצר ביותר – אני מסיים – להגיע אליו בזמן הקצר ביותר; וזה כמובן – זמני ההגעה – זה מה שמציל חיים.
לסיום, אני אציין שאדם שלא יהיה מעוניין – כי אנחנו דואגים גם למי שחרד לפרטיותו – מי שלא יהיה מעוניין שפרטי המיקום שלו יהיו גלויים למשטרה, גם כאן תהיה לו אופציה להתקשר למוקד המידע של המשטרה, מוקד 110, שהוא לא מוקד חירום, ומי שיתקשר לשם לא יאוכן על ידי המשטרה.
ולכן, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מבקש לתמוך בחוק בקריאה הראשונה ולהעביר אותו לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתו כמה שיותר מהר לקריאה שנייה ושלישית, כי מדובר בחוק מציל חיים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. אני סוגר את רשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו; מסעוד גנאים – איננו; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו; דב חנין – ביקש למחוק; אורלי לוי אבקסיס – איננה; ג'מאל זחאלקה – איננו; דב חנין – ביקש לא לדבר; עבדאללה אבו מערוף – איננו; טלב אבו עראר – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
עבדאללה אבו מערוף נמצא, אבל מוותר; ישראל אייכלר – איננו; עאידה תומא סלימאן – איננה; נחמן שי – איננו; רויטל סויד – איננה; אחמד טיבי – איננו; אוסאמה סעדי – איננו; יוסי יונה – איננו; איימן עודה – מוותר; עליזה לביא – איננה; יהודה גליק – איננו; עיסאווי פריג' – איננו; זוהיר בהלול – איננו; אורן אסף חזן – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם צבועים. לא יעזור לכם. תביאו את שר הפנים, שישמע מה יש לי להגיד לו.
דוד ביטן (הליכוד):
– – – נביא את כל המליאה.
היו"ר יצחק וקנין:
דקה, אדוני, לא קראתי לך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אם הוא עונה, גם אני רוצה לדבר.
דוד ביטן (הליכוד):
מה, אנחנו ילדים קטנים – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
לא מוותר, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, לא קראתי לך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אם הוא עולה, גם אני רוצה לדבר.
קריאות
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא לעלות?
היו"ר יצחק וקנין:
יעל כהן-פארן; מנחם אליעזר מוזס.
קריאות
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, אני לא מנהל את העניינים – – – כן.
קריאות
– – –
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
עד שהם יגמרו להתווכח, אני כבר בינתיים אדבר.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לנושא השבת. השבת הוא יום מנוחה וקדושה, ועם ישראל הוא עם מקדשי שביעי בכל הדורות. יהודים מסרו את נפשם על קדושת השבת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
נכון.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
וסבא שלך גם הוא היה מוכן להיכנס על קידוש השם בשביל השבת.
וכאן, בארץ ישראל, מצאו להם משרדים הנוגעים בדבר לחלל את השבת, למגינת לב כל אשר זיק יהודי – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא ניתן להם.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
– – מחלחל בלבו, ולבצע עבודות שאין ביניהן לפיקוח נפש שום קשר – וכוונתי לעבודות המבוצעות לא רק בשבת האחרונה, אלא בכל פעם אנחנו שומעים על עבודות תשתיות בנתיבי איילון, בצפון המדינה, בדרום המדינה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברחבי ארצות הברית ובאירופה אין איסור מנוחה ביום המנוחה והכבישים עמוסים שם 24x7. האם לא מפתחים שם כבישים? לא מתחזקים רכבות? לא מתחזקים תשתיות? אפשר גם אצלנו לתכנן עבודות, אך לא על חשבון השבת.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כיושב-ראש הסיעה אני מודיע לכם כי לא נשלים עם המציאות העגומה הזאת, ועל ראש הממשלה להעמיד את שריו על מקומם הראוי, לרענן ולשנן שאין מקום לשום עבודה בשבת קודש. ובזכות השבת נתברך בכל הברכות האמורות על השבת.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. איתן ברושי – איננו; שרן השכל – איננה; תמר זנדברג – איננה; קסניה סבטלובה – איננה; יחיאל חיליק בר – איננו; איילת נחמיאס ורבין – איננה. מיכל בירן.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
כן, אני רוצה לעלות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מה? דוד, מה זה כולם מתחילים לעלות פה?
מיכל בירן (המחנה הציוני):
חצי דקה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אחרי זה אתם שם, ששומרים, אומרים שהימין לא בסדר עם הערבים. תראו מי עולה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל מוותרת? מיכל מוותרת. יואל חסון – איננו; נורית קורן – מוותרת.
נורית קורן (הליכוד):
לא, לא מוותרת. לא מוותרת.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי מוותר?
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אקצר. הגשתי הצעת חוק שאפשר יהיה להתקשר למשטרה גם במסרון ולא רק לדבר, וזאת כדי שלא יהיה כמו המקרה של שלושת הנערים החטופים, שאם הם יכלו לשלוח סמ"ס לא היה קורה מה שקרה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה מסוכן להגיד את האמירה הזאת. נורית, זאת אמירה מסוכנת.
נורית קורן (הליכוד):
לכן קידמתי את הנושא הזה, ואני ממתינה לחקיקה.
תדעו לכם שהמוקד במסרונים קיים. הוא קיים. המשטרה משתמשת בו לאנשים עם מוגבלות לחירשים ולקויי שמיעה, כך שזה עובד, וזה אפשרי, וכדאי לקדם את הנושא הזה, ומכאן אני קוראת לשר לקדם.
היו"ר יצחק וקנין:
אחרי השעה 19:45 אני לא יכול לקיים הצבעות.
נורית קורן (הליכוד):
דבר נוסף: יש הרבה הטרדות של אנשים, וגם אותי, בעקבות פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן, מטרידים, וגם המשטרה כבר לא יכולה לקבל אותם. והחוק הזה חשוב. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת נורית קורן. אחרון הדוברים – חבר הכנסת מיקי לוי. אם אדוני יקצר אני יכול עוד להצביע.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר – איפה הוא נעלם, השר לביטחון הפנים? אדוני השר, כמה אני שמח שעמדת כאן ואמרת: החוק הזה חשוב ואני אצביע בעדו – אבל אתה אמרת: הצלה על ידי איכון אוטומטי. השר לוין יצא. השר לוין עמד פה לפני שבועיים בהצעת חוק שלי, שביקשתי בה לחייב את כל חברות הסלולר לפתוח את הקווים עבור אותם אנשים שהיו צריכים להתקשר למוקדי סיוע. אנשים – – –
קריאה
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה לא יודע, כי לא היית במליאה. הצעת החוק שלי נפסלה מכיוון שוועדת שרים לחקיקה פסלה אותה.
כל מוקדי הסיוע, כמו ער"ן, להצלה של אנשים שעומדים לשלוח יד בנפשם, להצלה של נשים שנאנסו, להצלה של ילדים שנאנסו. הצד הזה – התחננתי אליו: תצביעו בעד פתיחת אותם קווים סלולריים. אתם זוכרים שפניתי אליכם. כמה צביעות יש בבית הזה? כמה צביעות? הצבעתם נגד פתיחת הקווים לאותם אנשים שמאיימים לשלוח יד בנפשם. והשר לוין, שיצא עכשיו, עלה לדוכן הזה והסביר לכולנו שזאת זכותם. ביקשתי לראות בן אדם אחד שחתם על כך שהוא רוצה שיחסמו לו את הטלפון. לקהילות שלמות, לנשים מוכות, לנשים שנאנסו, לילדים מוכים, אתם סגרתם את הטלפונים הסלולריים למוקדי הסיוע הנפשי. כמה צבועים אתם. והתחננתי אליכם: מדובר בנשים שנאנסו, בקהילות שלמות. אבל המשמעת הקואליציונית הרגה אתכם. גם בדברים האלה יש פוליטיקה.
עכשיו, החוק הזה חשוב ואני אצביע בעדו, אבל לפני שבועיים סגרתם את כל הקווים. אנשים שנאנסו, ילדים שהוכו, אותם אנשים שעומדים לשלוח יד בנפשם – לא יסלחו לכם. אתם חבורה של צבועים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי.
אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
מצב הסיעוד בישראל
["דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 22028.]
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לסעיף 10: מצב הסיעוד בישראל – דיון בעקבות הצעותיהם של חברי הכנסת דב חנין, תמר זנדברג, יעל גרמן, יעקב מרגי, אורי מקלב, נורית קורן, עמיר פרץ וטלי פלוסקוב. הצבעה על הצעות הסיכום. ראשון יקרא דב חנין.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
הדיון פתוח פה?
היו"ר יצחק וקנין:
אלה הצעות סיכום בלבד, ואנחנו נצביע עליהן. אני מבין שיש הצעת סיכום אחת של כולם?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
נכון.
היו"ר יצחק וקנין:
הורדת לנו הרבה כאב ראש.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני נרגש לעמוד כאן היום ולהביא לפני הכנסת את הצעת סיכום הדיון בסוגיית הביטוח הסיעודי מטעם כל סיעות הבית. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, אני נרגש להביא את ההצעה הזאת, כי זה מהלך חריג ויוצא דופן. הכנסת לא מרבה לקבל החלטות, והחלטה של הכנסת יש לה תוקף משמעותי. אתם זוכרים שכששרים נשבעים אמונים בכנסת, הם נשבעים לשמור אמונים למדינה ולחוקיה ולקיים את החלטות הכנסת; הנה, החלטה של הכנסת שמחייבת את השרים לפי הצהרת האמונים שלהם.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני יקרא את הצעת הסיכום.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אם כן, זה הנוסח של הצעת סיכום הדיון בסוגיית הביטוח הסיעודי מטעם כל סיעות הבית:
1. הכנסת קובעת כי הזכות להזדקן בכבוד הִנה זכות בסיסית שהמדינה צריכה להבטיח את מימושה בפועל לכלל האזרחים בישראל.
2. אשפוז וטיפול סיעודי בעת הצורך הם מרכיב חיוני ומרכזי בזכות לחיות בכבוד ולהזדקן בכבוד.
3. על הרקע הזה הכנסת מביעה דאגה עמוקה מהבעיות המתגלות בתחום האשפוז והטיפול הסיעודי בישראל. הכנסת מודאגת מכך שמערך הסיעוד הקיים אצלנו לא מאפשר טיפול ראוי, ואף גורם לפגיעה בכבוד ובבריאות של המטופלים.
4. אשפוז וטיפול סיעודי לא יכולים להיות רק נחלתם של מי שבידיהם האמצעים הדרושים. גם לא נכון להטיל השתתפות עצמית בסכומים ניכרים על בני משפחה, תוך חדירה לפרטיותם והכבדת הנטל הנפשי והכלכלי הכבד המוטל עליהם ממילא.
5. מערכת שנשענת על ביטוחים פרטיים לא יכולה לספק מענה, גם מכיוון שהיא איננה כוללת את אלה שידם אינה משגת לרכוש ביטוח כזה וגם מכיוון שהיא כרוכה בעלויות גבוהות למבוטחים במסגרתה, כאשר במקרים רבים הפתרונות הניתנים בה אינם מספקים.
6. אחריות המדינה למערך הסיעוד היא חיונית. זו הדרך להבטיח את יכולתם של הקשישים לקבל טיפול וסיעוד נדרשים ברמה נאותה ובאופן שוויוני, בלי להטיל נטל כבד על בני ובנות המשפחה.
7. הכנסת קוראת לקדם רפורמה במערך הסיעוד שבמרכזה הכרה בזכות לטיפול ואשפוז סיעודי כחלק מסל הבריאות הממלכתי, הגדלת היקף ומגוון השירותים הניתנים והרחבת מערך הסיעוד בקהילה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין, שהקריא את הצעת הסיכום בשם כל סיעות הבית.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעות הסיכום. מי בעד הצעות הסיכום? מי נגד הצעות הסיכום?
הצבעה מס' 9
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת הסיכום שהוגשה בשם כל סיעות הבית אושרה.
הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון מס' 3) (זכאות לחינוך חינם מגיל שלוש), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/711); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לסעיף מס' 11 בסדר-היום: הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון מס' 3) (זכאות לחינוך חינם מגיל שלוש), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת יוסי יונה, דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה איננו. חבר הכנסת דב חנין אולי יציג את הצעת החוק במקום? אתה גם אחד המציעים. כבודו תמיד מציל את המצב.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שחבר הכנסת יונה יצטרף אלינו, כי הוא ראשון היוזמים. אני שני, אני בעקבותיו. אני שמח להביא יחד אתו בפני הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת החוק החשובה הזאת. אני רק אבקש, אדוני המזכיר, אם אתה יכול להביא לפני, או לגרום שמישהו מהסדרנים להביא לי את הצעת החוק, כדי שאני אדייק בפרטים של נוסח הקריאה הראשונה. אני רק אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, לאלה שנמצאים אתנו כאן כרגע באולם, אני רוצה לומר לכם בשם הציבור הגדול של הקשישים בישראל תודה על הצבעתכם הקודמת – על הצבעה שאנחנו עשינו בה היסטוריה, וקבענו שאנחנו מכניסים את הביטוח – נכניס, נפעל להכנסת הביטוח הסיעודי לסל הבריאות הממלכתי.
אם כן, הצעת החוק שחבר הכנסת יוסי יונה, אני וחברי כנסת נוספים מתכבדים להביא בפני הכנסת לקריאה הראשונה עוסקת בחוק חינוך חינם לילדים חולים. החוק הזה נועד להבטיח מתן חינוך חינם לילדים שנאלצים להיעדר מהמסגרת החינוכית שבה הם לומדים משום שעליהם להתאשפז בבית-החולים, או לשהות בביתם, או לקבל טיפול בבית-חולים לפי הוראת רופא לתקופה הקבועה בחוק. לפי החוק הקיים, חינוך חינם כאמור יינתן לילד המאושפז בבית-חולים במסגרת חינוכית בבית-החולים, ולילד שחולה בביתו – בבית, ובלבד שחל על הילד חוק לימוד חובה והוא זכאי לחינוך חינם לפי חוק לימוד חובה, או שהוא ילד בעל צרכים מיוחדים כהגדרתו בחוק חינוך מיוחד.
הדרישה הקיימת היום בחוק – והיא הגבלה בעייתית מאוד – היא שגילו של הילד יהיה מעל חמש שנים. ההגבלה הזאת פוגעת בילדים, מכיוון שקודם כול, היום, כפי שאנחנו יודעים, לימוד חובה חל על כלל הילדים מגיל שלוש ומעלה. ילדים חולים מגיל שלוש שנים ועד גיל חמש שנים לא זכאים לפי המצב המשפטי הקיים היום לחינוך חינם בביתם לפי החוק, אף שחל עליהם חוק לימוד חובה, כאמור. זה בדיוק מה שחבר הכנסת יוסי יונה ואני, ואתנו חברי כנסת נוספים, מבקשים לתקן. אנחנו רוצים לקבוע עיקרון ברור: ילד חולה הוא ילד חולה, גם אם גילו פחות מחמש שנים, וכל אותה חבילה של הגנות שהמערכת נותנת לילדים חולים צריכה לחול גם על ילדים שגילם פחות מחמש שנים.
אני רוצה לקצר, גם כדי לאפשר לחבר הכנסת יונה להמשיך ולנמק את הדברים, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני נמצא על הבמה כדי לומר לך, חברי חבר הכנסת יוסי, מילה של הערכה גדולה על הובלת הצעת החוק החשובה הזאת. ואני אומר את זה לא רק בשמי כחבר כנסת, אלא בשם ציבור גדול של הורים לילדים ושל ילדים שייהנו מהחוק הזה כאשר הוא יאושר, במהרה בזמננו. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין, אחד מהמובילים ומיוזמי החוק. חבר הכנסת יוסי יונה, רשות הדיבור שלך.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
יש לכם הזדמנות להישאר ולהצביע על חוק חשוב.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – אכן, החוק, כפי – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, רשות הדיבור שלך.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אכן, החוק כפי שהוצג כאן לפני על ידי חבר הכנסת דב חנין הוא חוק חשוב, הוא חוק בעתו, ואכן הוא נותן מענה ללקונה כלשהי שהייתה בחוק לימוד חובה, או חוק הגיל הרך, כפי שהוא מכונה. בהזדמנות הזאת אנחנו מביאים את החוק הזה בפני באי הכנסת כדי להעביר אותו בקריאה ראשונה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת שוב לומר תודה בראש ובראשונה לחברי חבר הכנסת יעקב מרגי, שאינו נוכַח כאן אתנו, על כך שהוא נתן לו קדימות – –
היו"ר יצחק וקנין:
תיקנו אותי בשבוע שעבר ואמרו לי נוכֵחַ.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
נוכֵחַ?
היו"ר יצחק וקנין:
כן.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
מה אמרתי?
היו"ר יצחק וקנין:
נוכַח.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
נוכֵחַ. תודה על התיקון, אדוני היושב-ראש. – – על כך שהוא נתן קדימות ודחף את החוק הזה קדימה ומאפשר את השלמתו. באותה הזדמנות – להודות גם לשר האוצר ולצוות שלו על כך שהם הכירו בחשיבותו של החוק הזה, ובוודאי גם לשר החינוך נפתלי בנט, שגם הוא נתן את תמיכתו לחוק.
אנחנו הולכים להעביר אותו בקריאה ראשונה. אנחנו נכין אותו לקריאה שנייה ושלישית, ובסופו של יום הוא יהפוך להיות חוק בספר החוקים של מדינת ישראל. תהיה לנו הזדמנות, אדוני היושב-ראש, לדבר שוב בחשיבותו של החוק הזה, לשבח להלל ולהודות לכל מי שנטל חלק בקידומו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
אני חייב לנהוג על פי הפרוטוקול. תודה. אני מודה לחבר הכנסת יוסי יונה. יש רשימת דוברים שאני אקריא, ואם מישהו ירצה – – –
דוד ביטן (הליכוד):
לא לענות. לא לענות.
היו"ר יצחק וקנין:
ראשון הדוברים, חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו; מסעוד גנאים – איננו; עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו; אמיר אוחנה – איננו; אורלי לוי אבקסיס – איננה; ג'מאל זחאלקה – איננו; דב חנין – ישנו, אבל מוותר, דיבר כבר; מיכל רוזין – איננה; עבדאללה אבו מערוף – נמצא אבל מוותר; טלב אבו ערר – איננו; ישראל אייכלר – איננו; עאידה תומא סלימאן – נוכחת ומוותרת; נחמן שי – איננו; רויטל סויד – איננה; אחמד טיבי – איננו; אוסאמה סעדי – איננו; איימן עודה – איננו; עליזה לביא – איננה; יהודה גליק – איננו; עיסאווי פריג' – איננו; זוהיר בהלול – איננו; אורן אסף חזן – – –
דוד ביטן (הליכוד):
מי רשום אצלך?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
יעל כהן-פארן – איננה; מנחם אליעזר מוזס – איננו; איתן ברושי – איננו; שרן השכל – איננה; תמר זנדברג – איננה; קסניה סבטלובה – איננה; יחיאל חיליק בר – נמצא.
קריאות:
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מה אתה רוצה?
דוד ביטן (הליכוד):
יואל, יואל, תעלה ותדבר.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
למה? אבל – – –
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
איילת נחמיאס ורבין. מרב מיכאלי, אם תרצי, אני אאפשר לך, או ליואל חסון.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
יואל חסון.
היו"ר יצחק וקנין:
יואל חסון.
דוד ביטן (הליכוד):
יואל, אתה רואה? כולם מסכימים שתדבר.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
יואל חסון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זאת הסכמה לאומית. אני יכול להגיד לא?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
יואל. סליחה, זה לא ממלכתי כל כך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך את יוזם החוק, חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
קולולולו.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
תודה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני באמת מברך אותך על החוק הזה, ואני אומר לך שזה מסוג החוקים שאתה אומר שבאמת צריך להיות חרוץ כדי לזהות את הבעיה הזאת, אוקיי? כי זאת לא בעיה המונית, וזה כנראה נפל בין הכיסאות, וכנראה היו פה אוכלוסייה וילדים שבגלל מצבם הפסידו את מה שהם יכולים לקבל, או נגרם להם נזק, ואתה עלית על הבעיה הזאת והבאת היום למצב שאנחנו מצביעים, ויש פה באמת הסכמה ורוב לחוק הזה.
לכן, אני רוצה לומר לך, פרופסור יונה – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
במסגרת התודות, תגיד תודה לקליניקה למשפטים באוניברסיטת חיפה ולהרן רייכמן, שהביא את הנושא הזה למודעות שלי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה לקליניקה המשפטית באוניברסיטת חיפה ולפרופ' – רייכמן?
יוסי יונה (המחנה הציוני):
הרן רייכמן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – ולהרן רייכמן, שגם הוא היה מעורב בגיבוש החוק שבאמת משנה מציאות לילדים שחשוב לנו לעזור להם. יש פה באמת הסכמה של כולם שזה יקרה. אז כל הכבוד, פרופסור יונה. אני גאה שאתה חלק מהצוות שלנו ואחד מאלה שמביאים את השינוי שאנחנו נלחמים עליו במחנה הציוני. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון.
אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון מס' 3) (זכאות לחינוך חינם מגיל שלוש), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת יוסי יונה, דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, הצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון מס' 3) (זכאות לחינוך חינם מגיל שלוש), התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
26 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
שאילתות ותשובות
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לנושא האחרון על סדר-היום – שאילתות לשר החקלאות ופיתוח הכפר. אדוני השר יואיל לעלות לדוכן, ונראה איך אנחנו מתמודדים עם השואלים.
אדוני השר, השואלת הראשונה היא חברת הכנסת נורית קורן, אבל היא איננה. אדוני – לפרוטוקול. אני אפילו לא יודע אם זה לפרוטוקול. שרן השכל – איננה; טלב אבו-עראר – איננו. כן, קיבלו בכתב. חברת הכנסת יעל גרמן, רשות הדיבור שלך: המחדלים החמורים במשחטות.
888. המחדלים החמורים במשחטות
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברי וחברותי, יותר משנה לאחר התחקיר שבו נחשפו הליקויים במהלך השחיטה של העופות בכמה מהמשחטות המובילות בארץ, לפני זמן קצר היה תחקיר נוסף שחשף מחדלים חמורים נוספים. בעקבות התחקיר הקודם, הורית להציב מצלמות שישדרו כל העת לשירותים הווטרינריים את הנעשה במשחטות, אלא שמסתבר שהדבר לא קרה.
רצוני לשאול:
מדוע הדבר לא נעשה, ומתי הוא ייעשה?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. אדוני השר ישיב.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אדוני היושב-ראש, גברתי חברת הכנסת יעל גרמן, משרד החקלאות ביצע תחקיר מול המשחטה על מנת לעקוב אחרי תיקון הליקויים כפי שעלו מהכתבה וככל שעלו מביקורות שנעשו במקום.
במכרז – אכן, כפי שאמרת, בהנחייתי – שפורסם במשרד להפעלת פיילוט של מצלמות אשר ישדרו למוקד ייעודי במשרד החקלאות זכה מפעיל אשר מסוגל להקים מערך מצלמות אשר מחד גיסא דואג לשקף את הנתונים נכונה, ומאידך גיסא – על צנעת הפרט של העובד ומונע פרצות אבטחה בשידור.
השירותים הווטרינריים פנו אל כלל המשחטות ובתי-המטבחיים כמה פעמים על מנת שאלה ישתתפו בפיילוט. נכון לשעה זו יש משחטה אחת אשר הביעה נכונות להשתתף בפיילוט – בעברית: בניסיון – ואנחנו נבצע את כל אשר ניתן על מנת להתחיל בפיילוט בחודשיים הקרובים. כל זה מתקיים במקביל להשלמת תיקוני חקיקה, כך שהמשרד יוכל להציב את המצלמות, לבצע פיקוח הדוק יותר ולמנוע מקרים של צער בעלי חיים, וזאת אף ללא הסכמת המשחטות. תיקון החקיקה מותנה באישורי נוסח ודיונים בין גורמי המקצוע במשרד המשפטים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה על תשובת השר. שאלה נוספת – יש לך אפשרות, חברת הכנסת יעל גרמן.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני השר, אני יודעת שהנושא הזה קרוב ללבך, הן בגלל האספקט ההומני והן בגלל האספקט של הכשרות. אבל אתה בוודאי יודע שבתחקיר האחרון ממש הראו שבאחת המשחטות הגדולות ביותר, בעכו – נדמה לי שזה מילועוף, אם אני לא טועה – איך במהירות שיא עוברים העופות על מסוע, ומפני שהם לא מספיק לעבור הם פשוט נופלים לרצפה על החול ועל הלכלוך, ובמקום לקחת ולשים אותם במקום המיועד לניקוי ולחיטוי פשוט מרימים אותם מהרצפה עם הלכלוך, עם הזוהמה, ומחזירים אותם בחזרה, ואת זה אנחנו אוכלים.
אני מבינה שזה לוקח הרבה זמן ויש מכרזים וכו', אבל אולי בינתיים תפעל, תעשה משהו דרסטי כדי לסגור, כדי להראות, כדי להזהיר אותן משחטות, במיוחד המשחטות הגדולות שפשוט מזלזלות בבריאות הציבור.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אני רק אעיר הערה, משום שנשלח לי איזה מסרון שאומר שלשאילתה כזאת אין שאלה נוספת. טועים אלה שאומרים את זה. בשאילתה השואל עצמו – אפשר לשאול, ולשואל אחר אין אפשרות. אז מי ששלח את המסרון, שייקח את זה לתשומת לבו.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה ליושב-ראש. חברת הכנסת יעל גרמן, ראשית, אני אומר: כבר פנו אלי והסבירו לי שיש דברים שפוסלים מבחינת ההלכה והכשרות. חברים, כשרות זה לא בבית-ספרי. אני משתדל להקפיד, אבל מי שאחראי לכשרות זה הרבנות הראשית. כל מי שיש לו הערות שנוגעות לעניין הכשרות, הלכה וכו', זה הרבנות.
בכל אופן, לשאלתך, ראשית, אכן ראינו בסרט הזה, כמו גם בקודמים, וטוב שיש מעקב וביקורת ציבורית וכו'. אני מאלה שמאוד מכבדים את זה וחושב שבסך הכול זה תורם; לפעמים יש בעיה, אבל בסך הכול זו תרומה לציבור כולו. ואכן, אנחנו גם מנחים את המשחטות וגם עושים ביקורות קבועות. יש בכל משחטה גדולה וטרינר קבוע. חוץ מזה, לעתים אני עושה בדיקות פתע משלי, זאת אומרת מגיע לאחת המשחטות. בכל מקרה, אנחנו ודאי מחויבים לעניין, ואנחנו עושים מאמצים גדולים. אי-אפשר לסגור, כי אנחנו רוצים להראות למישהו משהו – כי צריך לבדוק; כל סרט כזה, צריך לבדוק אותו ולתת להם את האפשרות של שימוע.
יעל גרמן (יש עתיד):
תקנסו.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
זה מה שאנחנו עושים. בכל מקרה, באמת התשובה הבסיסית, כפי שאני חושב שאנחנו מסכימים, זה המצלמות הקבועות. אנחנו צריכים לגמור את החקיקה, כי קיבלנו ייעוץ המשפטי שאי-אפשר להציב מצלמות קבועות איפה שעובדים אנשים – יש צנעת הפרט וכו' וכו', לא נלאה אתכם – אבל זה לקראת הסוף, כפי שאמרתי. אני מקווה שזה עוד במושב הזה, ואם לא – אני לא יכול להתחייב על זה, וזה לא בידי, וזה גם משרד המשפטים – אז זה יהיה במושב הבא, ונתקדם. אנחנו מתקדמים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
יעל גרמן (יש עתיד):
האם הם נקנסים?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא, אני לא יודע להגיד לך על המקרה הזה שצולם. אני מוכן לבדוק ולענות לך ישיר אלייך.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני אשמח.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
כן. אני אעשה את זה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. תודה לשר.
אני מבין שגם השאילתה של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – הוא קיבל תשובה בכתב.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
כן.
היו"ר יצחק וקנין:
בגלל שכרגע כל הסיעה, הרשימה המשותפת, נמצאים בתקופה של הרמדאן, אז זה בדיוק הזמן של פתיחת הצום.
בכל אופן, אני מודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון בהצעתן של חברות הכנסת מיכל בירן ונורית קורן בנושא: אי-תקצוב טיפול בילדים נפגעי התעללות. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ט בסיוון התשע"ז, 13 ביוני 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:11.