דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' ל"ב
ישיבה רמ"ו
הישיבה המאתיים-וארבעים-ושש של הכנסת העשרים
יום שלישי, ג' בתמוז התשע"ז (27 ביוני 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
ענת ברקו (הליכוד): 5
עליזה לביא (יש עתיד): 6
אכרם חסון (כולנו): 7
אורן אסף חזן (הליכוד): 7
נחמן שי (המחנה הציוני): 8
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 9
דב חנין (הרשימה המשותפת): 10
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 10
הצעות לסדר-היום 11
ציון יום הסביבה הבין-לאומי 11
היו"ר יצחק וקנין: 12
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 13
דב חנין (הרשימה המשותפת): 16
יעל גרמן (יש עתיד): 17
תמר זנדברג (מרצ): 19
השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 21
אורן אסף חזן (הליכוד): 34
הצעות לסדר-היום 35
ציון יום ההוקרה למערך המילואים 35
היו"ר יצחק וקנין: 35
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 36
עפר שלח (יש עתיד): 43
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 45
מירב בן ארי (כולנו): 47
יעקב מרגי (ש"ס): 48
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 52
איתן כבל (המחנה הציוני): 56
אורן אסף חזן (הליכוד): 60
ענת ברקו (הליכוד): 65
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 67
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 67
חוק עבודת נשים (תיקון מס' 58), התשע"ז–2017 68
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 68
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 72
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 74
הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ז–2017 75
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 75
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 77
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 81
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 81
שאילתות ותשובות 82
807. עיכובים משמעותיים בהחזרי מס לשכירים 83
אורי מקלב (יהדות התורה): 83
סגן שר האוצר יצחק כהן: 84
858. עיכוב ביישום רפורמת הביטוח הסיעודי לחיילים 85
ענת ברקו (הליכוד): 85
סגן שר האוצר יצחק כהן: 86
868. פינוי דיירים מנכסי נפקדים 89
נחמן שי (המחנה הציוני): 89
סגן שר האוצר יצחק כהן: 90
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
אחר צהריים טובים. היום יום שלישי, ג' בתמוז התשע"ז, 27 ביוני 2017. אנחנו פותחים את ישיבת המליאה.
כהרגלנו ביום שלישי יש נאומים בני דקה, אבל לפני כן יש הודעה למזכירת הכנסת. מייד – נאומים בני דקה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לוח תיקונים להצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, וכן לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק זו.
הסכם פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים עם ממשלת הרפובליקה של קניה.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 119), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יצחק וקנין:
אם כן, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. חברי הכנסת שנמצאים באולם המליאה יכולים כרגע להצביע, כדי שנרשום מי חברי הכנסת שמעוניינים.
אם כן, יש לנו שלושה חברי כנסת. ראשות הדוברים – חברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה אני אאפשר לפי הסדר: חברת הכנסת עליזה לביא וחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת אורן חזן, אני רושם גם אותך.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום יום ההוקרה לחיילי המילואים. היה כיף לראות את האנשים האלה, שכל כך מחויבים למדינה ואנחנו חייבים להם כל כך הרבה. עם זאת אנחנו רואים תופעה מאוד מדאיגה; התפלאתי לראות את אנשי הרשימה המשותפת כה מודאגים משירות חיילים דרוזים בצה"ל.
אז מה מסתבר? שאת תהליך הפלסטיניזציה שהם העבירו את הבדואים הישראלים – וגרמו להם נזק, כי מה שהם הביאו עליהם זה את התנועה האסלאמית – הם רוצים כנראה גם להטיף לצעירים דרוזים, אחינו שמשרתים בצה"ל מתוקף חוק. הפעם הם משתמשים בעמותה בשם "בלדנא", "מדינתנו" בעברית, שמעודדת סרבנות גיוס בקרב הדרוזים. המטרה היא להעביר אותם תהליך מואץ של פלסטיניזציה, שהם לא ילכו לצבא.
איך אמר לי פרופסור בדואי שאני מוקירה, ישראלי גאה שחי בארצות הברית – הוא אמר שמה שהמדינה הזאת נתנה לו לא נתן לו אף אחד בארצות הברית ולא בשום מקום אחר.
אבל מאיפה, אדוני היושב-ראש, מגיע המימון של "בלדנא"? הוא מגיע כמובן – יותר מ-4 מיליון שקלים של תרומות מהאיחוד האירופי, ממדינות כמו הולנד, צרפת, שמטיפים נגד גיוס חובה לצה"ל, ולא מעניין אותם שהם מטיפים להפרת חוק. כדאי שישמרו את הכסף שלהם, הם יצטרכו הרבה מאוד כסף כדי למנוע טרור.
בהזדמנות זו אני רוצה להוקיר את פועלו של חברי, קצין דרוזי שנהרג בפיקוד הדרום בזמן שאני שירתי בפיקוד, אלוף משנה נביל מרעי, גיבור שהוא מודל חיקוי לכולנו – לא רק לבני העדה, אלא על מורשתו מגדלים את חיילי צה"ל.
אז בין לדחוף את החבר'ה הצעירים הדרוזים – אני יודעת שחברי חבר הכנסת חסון נלחם בתופעה הזאת – לארגונים שהם מממני טרור, שמטיפים לשנאה, לבין שירות לטובת המדינה, מובן ששירות לטובת המדינה של כולנו זה הדבר הכי חשוב.
ברשותכם, ברית אחים, שהיא ברית הדמים בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית, ברית שהיא רבת שנים – לא ניתן לשום ארגון קיקיוני, ולשנאה ושטנה, גם לא מקרב אלה שהיום לא יושבים פה, ברשימה המשותפת, לזרוע הרס וחורבן. אנחנו נמשיך לשרת יחד. תודה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת אכרם חסון.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום התרוצצנו בין שתי אוכלוסיות מרגשות מאוד שהגיעו להיות אתנו כאן, בכנסת ישראל: המילואימניקים, שהם שלנו – החתן שלי יצא לחודש מילואים אחרי שלושה חודשים בקורס מ"פ, הבת שלי מגדלת שתי בנות כבר כמעט ארבעה חודשים לבד, היא יודעת מה זה. צריך לבוא, לתת, לעטוף ולחבק. באמת, תודה גדולה, זה לא מובן מאליו.
אבל היום גם ערכנו כאן בבית הזה, שהוא הבית של כל העם היהודי, כנסת ישראל – לא בכדי אנחנו קוראים כנסת ישראל – חבר הכנסת נחמן שי כינס אותנו הבוקר, ב-10:00 בבוקר, את כולנו, השדולה לחיזוק העם היהודי, שאני שמחה להיות בה. פתחנו את לבנו ואת ידינו לאחינו מהעולם היהודי, שהם חלק בלתי נפרד מנשמת אפה של החברה בישראל. הבית הוא הבית שלכם, הכותל הוא הכותל שלכם, אנחנו חייבים כולנו למצוא את הדרך לאפשר לכולם להיות שייכים לחברה בישראל, לעם היהודי. "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", נאמר על הכותל המערבי, וכך זה צריך להישאר.
עוד מעט י"ז בתמוז, ואחרי זה ט' באב, ואנחנו יודעים שנאת חינם למה הביאה. בואו נחזור, נדבר, נמצא את הדרך, אפשר למצוא פתרון.
אני יודעת, חבר הכנסת חזן, שאתה בטח תקפוץ על העניין הזה, וגם אתה תהיה חלק מהמענה הזה, שצריך לתת מייד ועכשיו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת אכרם חסון, רשות הדיבור שלך.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להודות לחברת הכנסת ענת ברקו, שהעלתה את הנושא של עמותת "בלדנא", אשר מטיפה בקרב הנוער הדרוזי שלא לשרת את המדינה. מובן שאני הוצאתי מכתב רשמי לרשם העמותות וביקשתי לפרק את העמותה. גם פניתי לוועדת החוץ והביטחון, לידידי אבי דיכטר, וביקשתי לחקור וגם לקיים ישיבה מאוד מיוחדת.
אנחנו, ללא כל ספק, לא ניתן יד לאף אחד לחבל בברית החיים שקיימת בינינו לבין אחינו היהודים; אנחנו חלק בלתי נפרד מהמדינה. אני שמח שאחוז המשרתים הדרוזים הוא 84%, הגבוה במדינה. כך אנחנו מחנכים את הנוער שלנו להמשיך לשרת את המדינה – זאת זכות, ולא רק חובה.
דבר שני, ברשותך וברשות החברים, אני רוצה להודות לידידי השר זאב אלקין, השר להגנת הסביבה, אשר הגיע במיוחד היום וישב שעתיים וחצי בוועדת הפנים והגנת הסביבה, הסביר על כל העשייה של משרדו, וכמובן שטח לפנינו את כל הבעיות בצורה מאוד הגונה, מאוד ישרה ומאוד עניינית. פעם ראשונה שאני רואה שר להגנת הסביבה מביא את כל הנתונים האמיתיים ומשתף את כל הארגונים, גם אלה שמבקרים את משרדו לפעמים בצורה קשה מאוד. מאחר שהנושא הזה כאוב, חשוב שתדעו שבארץ כ-2,300 איש בשנה מתים מזיהום אוויר, ועוד עשרות אלפים.
תארו לעצמכם, אנחנו עם 400 או 500 הרוגים בדרכים, איזה רעש עושים בתקשורת, כל עם ישראל יודע על כך, אבל לצערי הרב, הנושא הזה לא קיבל הזדמנות תקציבית ועניינית מכל חברי הבית, מכל השרים, מכל המשרדים, גם מהממשלה – לעשות תוכנית סטטוטורית ולהילחם בזיהום האוויר.
אני מקווה שיהיה טוב לכולנו. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. יעלה חבר הכנסת אורן חזן, ואחריו – נחמן שי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לשלוח מכאן לחברנו היקר יהודה גליק חיבוק חם ואוהב. נתפלל כולנו תפילה לשלום רעייתו, יפה. זה באמת לא פשוט, ואני מבין שכולנו מרגישים את זה. אז יהודה, אנחנו אוהבים אותך, ויפה, אנחנו מתפללים להחלמתך במהרה בימינו.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הדקה שלי לדבר על הנשיא טראמפ. פעם אחר פעם אנחנו רואים איך מתחילת דרכו יש מי שלעגו לו, יש מי שקראו לו ליצן, יש מי שאמרו שמדובר באיזשהו פלייבוי שלא מבין שום דבר, אולי קצת בעסקים, אבל הנה, הוא הוכיח לכולם שעם הדרך שלו, האיתנה, העמידה, הוא מצליח ליישם עוד הבטחה שלו – הוא מראה לכולם מה זה מנהיגות שמבטיחה ומקיימת.
קבלת צו ההגירה שמונע מאזרחי שש מדינות מוסלמיות, אסלאמיות, להיכנס לארצות הברית, בעיני היא תמרור למידה למדינת ישראל; הגיע הזמן שגם אנחנו, כאן, בביתנו, ההנהגה שלנו תשכיל לא רק לדבר גבוהה-גבוהה על מדיניות, אלא גם ליישם אותה, ולא פעם אחר פעם תשליך את האיסורים, את הקשיים, את המכשלות והכשילות על בג"ץ.
הגיע הזמן שגם אנחנו נשמור על הגבולות שלנו כי אין שום מדינה בעולם שתהיה מוכנה שהגבולות שלה יהיו פרוצים. הגיע הזמן, רבותי, שגם אנחנו נגיד שארץ ישראל היא לעם ישראל, ולא לישמעאל, לא רק בססמאות אלא גם בפרקטיקה יומיומית. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורן חזן. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת שולי מועלם.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, על המפגש המיוחד בין חבר הנאמנים של הסוכנות והשדולה לחיזוק העם היהודי אני אדבר מחר, יש לנו הצעה לסדר-היום, רק אומר שזה היה אירוע מרתק, נדיר וחשוב מאין כמוהו. 25 חברי כנסת באו, חלק גדול מהם חברי הקואליציה. אני יודע שבהצבעות הם יצביעו עם הממשלה, אבל לנוכחותם ולדבריהם היה משקל רב, וטוב שכך היה, כולל תודותי לשר צחי הנגבי, שקיבל על עצמו משימה שנראית כרגע בלתי אפשרית, אבל אולי אצל צחי דברים כאלה יהיו אפשריים.
בכל מקרה, רציתי לומר כמה מילים על יום ההוקרה לחיילי המילואים היום בכנסת. אני חושב שזה יום חשוב מאין כמוהו. שירות מילואים הוא דבר נדיר, ואני לא יודע כמה מדינות בעולם עוד מקיימות שירות מילואים. ברוב המדינות גם שירות החובה כבר נפסק, ועבר לשירות מקצועי, ואנשים כבר לוקחים את השירות הצבאי כמקצוע, מכשירים את עצמם ומשקיעים בזה שנים ארוכות.
ישראל בנתה מלכתחילה את צה"ל על צבא המילואים שלה, ועל צבא סדיר. צבא המילואים גדול פי כמה מהצבא הסדיר. גם אם יהיו מחר רובוטים, רובוטים כאלה ורובוטים אחרים, על הקרקע ובאוויר, בים וביבשה, בכל מקום, עדיין אין תחליף למשאבי אנוש – פעם קראנו לזה כוח אדם; אין תחליף לאדם שעומד מאחורי, או שעומד לפני, וחיילי המילואים הם הדוגמה הכי משמעותית לישראל היפה; ישראלים שמוכנים להשקיע מזמנם, מחיי המשפחה שלהם, מהמשאבים הכספיים שלהם, כדי לעמוד בשורה הראשונה, בחזית, ולהגן על המדינה.
גם אם יהיה פה שלום – ויהיה שלום בסופו של דבר – ויהיו הסדרים, לא נוכל בלי צה"ל חזק, ולא יהיה צה"ל חזק בלי צבא המילואים. ועל כך אני חושב שכולנו בכנסת היום צריכים לומר להם תודה והערכה, לאהוב אותם מכל הלב. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת שי. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
תודה רבה, אדוני, חברי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, היום התקיים בהובלתו וביוזמתו של חבר הכנסת אלי אלאלוף אירוע של הוקרת טובה לוועידת התביעות.
ועידת התביעות פועלת 65 שנה לרווחתם של ניצולי השואה בארץ ובעולם. בוועידת התביעות ניצולי השואה תמיד במרכז. אני רק אזכיר, היסטורית, בעקבות הנאום של קנצלר גרמניה קונרד אדנאואר ב-1951, שבו הוא הודה שפשעים שאי-אפשר לתארם בוצעו בשם העם הגרמני, וקרא "להביא לפתרון הבעיה של הפיצויים החומריים", התכנסו ארגונים יהודיים מרחבי העולם, ובשנת 1952 הקימו את ועידת התביעות, שפועלת ללא לאות מאז, 65 שנה, בנושאים רבים, ובהם תשלום פיצויים לניצולי שואה פרטיים ותשלומים כלליים, השבת רכוש יהודי ליחידים וקהילות, שיקום הקהילות היהודיות ודאגה לרווחת ניצולי השואה בנושאי בריאות, דבר שבפועל משפיע בארץ על חייהם של קשישים רבים, ניצולי השואה וכאלה שאינם ניצולי השואה.
בעיקר הם עוסקים בשנים האחרונות בחקר השואה, בתיעוד ובהנחלת הזיכרון של החיים היהודיים שלפני השואה, ובמחקר ובתיעוד של השואה והנחלת הזיכרון שלה. יישר כוח לחברנו חבר הכנסת אלי אלאלוף, ובעזרת השם, שנקיים פה באמת חיים של כבוד והוקרה לניצולי השואה שעוד שורדים את חייהם במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
אני גם מצטרף לברכה שלך. אני הייתי בכל הטקס, אני חושב שהיה מכובד מאוד. המון תודה לוועידת התביעות, ובטח לחבר הכנסת אלי אלאלוף, שעומד בראש הוועדה – כן, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אני חושב שהיום הזה היה ראוי מכל הבחינות.
אני, בהזדמנות זו, מקדם בברכה את שרת הגנת הסביבה של קניה, העומדת בראש משלחת בביקור בישראל, אורחת של השר להגנת הסביבה, השר זאב אלקין. ברוכים הבאים למדינת ישראל.
(מחיאות כפיים)
חבר הכנסת דב חנין, הנואם הבא, ואחריו – חמד עמאר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אחרי מאבק ארוך וקשה, אנחנו רואים סימנים ראשונים של התקדמות בעניין קצבאות הנכות. אין ספק שהגיע הזמן לעשות שינוי גדול בתחום הזה. נכה הוא לא חצי בן אדם, ולא יכול להתקיים מקצבת נכות של 2,300 שקל בחודש. התביעה להשוות את קצבת הנכות לגובה שכר המינימום היא נכונה, מוצדקת ובזמן.
מהבחינה הזאת צריך לברך על כל צעד שיוביל אותנו להתקדמות למטרה הזאת. באותה הזדמנות אני רוצה גם לציין שגם בנושא קצבת הקשישים יש מקום לשינוי גדול. גם קשיש הוא לא חצי בן אדם, וגם את קצבאות הזיקנה בישראל צריך להעלות מהסכום המגוחך שלהן היום, לאותו סכום שקבענו שהוא סכום המינימום להתקיים בכבוד – 5,000 שקלים מינימום לנכים, מינימום לקשישים, כדי שגם נכים וגם קשישים במדינת ישראל יוכלו לחיות בכבוד. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, שמעתי את חברת הכנסת ברקו, שדיברה על עמותת "בלדנא", המנסה לפגוע – לשכנע צעירים דרוזים לא להתגייס לצה"ל.
קודם כול, אני רוצה להגיד לך – ולהרגיע אותך: שום ארגון בעולם לא יכול לפגוע בקשר החזק של הצעיר הדרוזי עם צה"ל. אחוז הגיוס אצל הדרוזים רק בעלייה. שמעתי את חברי חבר הכנסת אכרם, שאומר – 84%; אני רוצה לעדכן אותו, מהנתונים שקיבלתי זה 86% גיוס בקרב הצעירים הדרוזים, ואני מאמין שזה עוד יעלה. האחוז שלנו הכי גבוה בגיוס לצה"ל. שום ארגון בעולם לא יכול להיכנס בין המוטיבציה שיש לצעיר הדרוזי להתגייס לצה"ל, לתרום לביטחון המדינה, לתרום למדינת ישראל – ולכן אני מציע לארגון הזה, שנקרא "בלדנא", לשחק במגרש אחר, ובעצם לשחק במגרש מחוץ למדינת ישראל, כי אין לו מקום במדינת ישראל.
הנקודה השנייה שרציתי לדבר עליה זה הנושא של תאונות הדרכים; מתחילת השנה נהרגו 181 בני אדם בתאונות דרכים – עלייה של 4% יחסית לתקופה המקבילה. זו עלייה מאוד מדאיגה.
שנית, העלייה בקרב הערבים מדאיגה מאוד – הנתונים מזעזעים – עלייה של 56% יחסית לשנה שעברה. לכן, אני חושב שמשרד התחבורה חייב לקחת את הנושא הזה לידיים – –
ענת ברקו (הליכוד):
אני מסכימה אתך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – חייב להתחיל בתוכנית מסודרת בקרב הנהגים הערבים, כדי לעצור את ההרג הזה, ההרג המיותר הזה. כשאנחנו מדברים על 56%, זו עלייה מזעזעת.
לכן אני קורא לשר התחבורה: שמעתי על הרבה תוכניות למגזר הערבי, ועדיין אני לא רואה תוצאות. אני רוצה לראות כבר תוצאות – ירידה במספר ההרוגים בקרב אזרחי מדינת ישראל בתאונות דרכים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר, אחרון הנואמים בנאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום הסביבה הבין-לאומי
היו"ר יצחק וקנין:
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הסביבה הבין-לאומי, מס' 7379, 6963, 7297, 7360, 7373 ו-7375 – כמה חברי כנסת הגישו הצעות לסדר-היום.
אומר כמה דברים בנושא הזה. חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום במליאת הכנסת את יום הסביבה הבין-לאומי. בשנים האחרונות התרחבה מאוד המודעות הסביבתית בכל העולם, וטוב שכך. במסורת היהודית המודעות הזאת כבר דורות רבים. שימו לב, לדוגמה, לדברים היפים שמובאים במדרש קהלת רבה: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך".
אחריות גדולה מוטלת על המין האנושי; לשמור מכל משמר על עולם הטבע, על ההרים והיערות, להגן על בתי הגידול של בעלי החיים, וכמובן גם על בעלי החיים עצמם. הרי כמו שאומר המדרש, אם נקלקל, לא יהיה מי שיתקן אחרינו.
יש הרבה אנשים שחושבים שאם האדם הוא נזר הבריאה, מותר לו להשתמש בטבע לצרכיו כמה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. חברי הכנסת, זה לא נכון. האדם הוא נזר הבריאה, זה נכון, אבל האמירה הזאת מטילה עליו לא רק זכויות, אלא גם חובות ואחריות. יתרה מזאת, היום המודעות הסביבתית וההתחשבות בעולם הטבע אינן סותרות את ההתקדמות האנושית. אדרבה, הטכנולוגיות החדשות שמפותחות בשנים האחרונות מביאות מצד אחד להתקדמות אנושית עצומה, ומצד שני הן מאפשרת לנו לשמור ולהגן טוב יותר על הסביבה.
בישראל, עד שנת 2006, לא היה לנו משרד להגנת הסביבה, אלא ל"איכות" הסביבה. איכות הסביבה היא כמובן ערך חשוב מאוד, אבל שינוי השם מביע משהו עמוק ביותר – שאם לא נשים לב, אם לא נקפיד, אם לא נגן על הסביבה, נקום יום אחד ונראה שיש לנו הרבה מפעלים משגשגים, הרבה ערים גדולות ומגדלים מרהיבים, אבל עצים ופרחים – אין.
הייתי מוסיף עוד: כי האדם עץ השדה. אני שמח שכנסת ישראל משתתפת ביום החשוב הזה, ומשוכנע שכל הצדדים הנדרשים להגנת הסביבה ימשיכו להינקט כאן בשבילנו ובשביל הדורות הבאים. תודה לכל חברי הכנסת שהציעו את הנושא הזה לסדר-היום, נושא חשוב מאוד. הגנת הסביבה, אני חושב, קודם כול היא בשבילנו, בשביל האדם, שהוא נזר הבריאה, כמו שאמרו רבותינו.
ראשונת הדוברים, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שאני יכול לומר בפה מלא – היא ויעל גרמן ועוד כמה חברי כנסת עושים לילות כימים בנושאים הללו. אני פוגש אתכן כמעט כל שני וחמישי בנשיאות, בהצעות לסדר, ואני חושב שאני גם משתדל לעזור לכן כמה שאני יכול, כדי שהנושאים שלכם – גם דב, שיושב פה – את דב אי-אפשר לשכוח, אתה כבר מוותיקי הבית הזה, זה ודאי – דב, יש לו ערך מוסף בדבר הזה. יעל כהן-פארן, ראשונת הדוברים, שלוש דקות – חמש דקות, סליחה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
שלוש? לא עשר? אני צוחקת, חמש זה בסדר. בוא נסגור על שבע ו-...
היו"ר יצחק וקנין:
בואי נאמר ככה, תתחילי לדבר, ואני מבטיח לך שאני לא אחסום אותך, ודאי לא בנושא הזה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
או-אה, איזו הבטחה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
חברי חברות וחברי הכנסת, כבוד השר להגנת הסביבה, קודם כול, אני מברכת אותנו, כאן, בכנסת, וגם נוכחים שנמצאים כאן בקהל, ביציע, על יום הסביבה, שאנחנו מציינים בכנסת בעקבות היום הבין-לאומי שחל החודש. קצת איחרנו אותו לסוף החודש – היום הבן-לאומי הוא בתחילת יוני. אבל – זה יום חגיגי, זה יום שאנחנו רוצים לציין בו הישגים, וקיימנו בו הרבה מאוד דיונים – גם עם השר, גם בוועדות עם נציגי משרדים רבים, על העשייה הממשלתית והעשייה הציבורית, והגיעו לכאן המון נציגי ציבור מעמותות וממאבקים מקומיים, ואזרחים.
אבל אני, משום מה, היום בצהריים ואחר הצהריים הזה, לצערי, אומר זאת בכנות, לא כל כך שמחה ולא כל כך אופטימית. אנחנו נמצאים, לדעתי, בקו שבר מאוד גדול בכל הנושא הסביבתי, והדבר הטוב היחיד הוא שהציבור מתחיל להתעורר, ומתחיל לשים לב לדבר הזה שנקרא – מה שיש סביבי, הסביבה, כי הגיעו מים עד נפש. אני אתחיל ואציין מספר מקומות חלקי, אתרים ומקומות בארץ שאני אישית פגשתי, הייתי מעורבת, עדיין מעורבת, בהתנהלות – התנהלות לא כל כך טובה של הרשויות, מכל מגוון דרגות הרשויות של מדינת ישראל, שלא מטפלות בבעיות.
ולפני שאני אמנה את המקומות שאני רוצה להתייחס אליהם כאן היום, אני רוצה לברך שוב, בהמשך לברכה של היושב-ראש, את שרת הגנת הסביבה הקנייתית, שנמצאת כאן ביציע. שלום לך, אני מקווה שבקניה מטפלים היטב בסביבה. אני ביקרתי בקניה לפני הרבה שנים, ולטבע שלכם אין תחליף בעולם, ויש לכם נכס ברמה בין-לאומית, לשמור עליו. אני מאחלת לכם הצלחה. זה לא קל.
אני אתחיל: אזבסט בנהריה ובכל הגליל המערבי, שמטופל רק בחלקו; בנייה בחוף אכזיב, תוכניות ישנות שיוצאות לפועל בימים אלה, לצערנו, אף שכל הגורמים מתנגדים – אף גורם לא מספיק מתנגד כדי לעצור אותם. מדובר בהרחבה של מחצבה באזור הגליל המערבי, מחצבת אושרת, שמספיק רע היא עושה גם היום, רוצים להרחיב אותה פי ארבעה בערך.
כל מצב הנחלים בגליל, ומצב הכינרת – אנחנו בבצורת נוראה, באזור אגן הגליל המזרחי. אני לא יודעת כמה מכם יודעים ושמים לב, אבל עוד מעט הכינרת יורדת מתחת לקו האדום התחתון ביותר, ומצבה, אם לא נציל אותה, יהיה רע מאוד. אנחנו רואים שקדחו נפט – בינתיים עצרו, אבל יש כוונות לחזור לשם, לגולן; באזור ראש פינה, חצור הגלילית, יש מטמנה שעובדת ללא רישיון עסק כבר 40 שנה – היא מצחינה, אם אתם מגיעים לאזור, אתם רק צריכים לקוות שהרוח לא תפנה בדיוק אליכם.
כל אזור מפרץ עכו מזוהם ומזהם את הים – יש שם קרקעות מזוהמות ממפעל שנסגר לפני שנים כבר אבל עדיין אף אחד לא טיפל בהן, והקרקעות האלה מזהמות את הים ואת הדגים שאנחנו אוכלים. באזור יש גם מפעל שעד היום מזהם, וגורם להרבה מאוד אנשים ביישובים הסמוכים – נקרא חוד מתכות – כפר מסריק ממש מולו, אנשים שם חולים ברמות הרבה יותר גבוהות מאשר במקומות אחרים.
מפרץ חיפה, כמו שאתם יודעים, כולנו מדברים על מכל האמוניה – יש שם עוד הרבה מפגעים אחרים, של חומרים מסוכנים ושל מפעלים מזהמים, חוות המכלים של תש"ן, והיא גם פוגעת בחוף הים. יש בז"ן, יש מפעלים מזהמים אחרים.
אני יורדת דרומה, לאזור חדרה – תחנות כוח פחמיות, מפחמות מתחום יהודה ושומרון שמזהמות את כל האזור. כל מי שיושב באמצע – נושם או את האוויר הזה או את האוויר מהצד השני, לפי כיוון הרוח. כדי להחליף את התחנות הפחמיות מתכננים תחנות בגז, שזה בסדר גמור, אבל בכמות פי שלושה בערך ממה שמתוכנן להיות מושבת, ויש פה משהו לא הגיוני.
וכל אזור הצפון היום, מי שמתעורר למרדף היזמים אחרי האדמות של הקיבוצים והמושבים, והתעוררות ציבורית אדירה כי כל אחד בטוח – לא חושב, בטוח – שמקימים לו תחנה ענקית כמו "גזר" וכמו "חגית" מול הבית, ואחת מהן כנראה תקום, אני מקווה שלא כולן.
באזור השרון יש שרפת פסולת שהיא לא חוקית, פיראטית לחלוטין, ואי-אפשר להשתלט עליה, אף אחד לא מוצא את הדרך, לא מעבר לקו הירוק, לא בתחומי הקו הירוק – אנשים פשוט צריכים לאטום את הבית כל לילה, אחרת הם ייחנקו.
היו"ר יצחק וקנין:
יעל, אני מוסיף לך עוד שתי דקות שביקשת.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אתה מוסיף לא,תודה, תודה רבה.
מטמנת פסולת עפר בחדרה 300 מטר מבתים של אנשים, שבמקרה מגיעה אליה גם פסולת תעשייתית שלא ברור מה יש בה, אבל זה מאוד מסריח. בהמון מקומות בארץ יש קווי מתח גבוה שעוברים מעל בתי-ספר, או שעכשיו מקימים את בית-הספר והבטיחו שיטמינו את הקווים, אבל זה לא קורה, ובית-הספר נפתח בספטמבר או בעוד שנה. יש יישובים שאנחנו שומעים מהם שהם פתאום מגלים איזו רמפה עם אזבסט, רמפה של עפר שיש שם גם אזבסט ליד גן הילדים, והילדים משחקים בחול. באזורים אחרים, כמו אפולוניה, יש מפעל שפינו ועדיין לא טיהרו את הקרקע; גם שם זורמים חומרים מסוכנים לים ורואים את זה בים, בצבע ככה מאוד מאוד מוזר של המים. בינתיים מתכננים שם תוכניות בנייה בלי לטהר את הקרקע. מי צריך? ביבנה אנשים סובלים נורא מפסולת שנשרפת, אתרי פסולת פיראטיים. בתי-הזיקוק באשדוד גם מנשבים את ריחותיהם לכיוון יבנה, לכיוון אשדוד. באשדוד גם הייתה שרפה ענקית רק לאחרונה, של אתר פסולת לא חוקי. באשקלון, שנמצאת ממש מתחת לקו הרקטות, לצערנו, מעזה, יש את קצא"א, מתחם שלם, יש שם תחנות כוח שמזהמות גם לאשקלון וגם לכל הסביבה. בנגב המערבי סובלים מאין-ספור שרפות של פסולת פיראטית, של פסולת חקלאית, פשוט נותנים לחקלאים לשרוף בלי הבחנה ובלי הגבלה. שלא לדבר על זה שהנגב המערבי זה מרכז ההטמנה הלאומי. יש שם כמה מטמנות ובכל פעם, גם שם, איפה שאתה יושב – אתה צריך לקוות שהרוח לא תנשב לכיוון שלך.
אני יורדת עוד דרומה. יש עוד הרבה בדרך שפספסתי, בוודאי. ברמת חובב הייתה עבודה חיובית שנעשתה, אך עדיין לא סיימנו שם את הכול. בקצא"א – ודלף לפני כמעט שלוש שנים צינור הנפט הידוע בערבה – עדיין לא טיפלו בזיהום, עדיין לא תיקנו את המעוות.
אני מקווה שבכמה הדקות שלי – ובאמת עברתי על כל הארץ ולא נגעתי בכל הנקודות – אני חושבת שהדבר די ברור. אנחנו די בקטסטרופה, יש פה צרה לאומית, ובעיני – קריסה מערכתית בטיפול בה. אני קוראת לשר, לממשלה, להתעשת – מדובר בחיים של אנשים, מדובר במפגעים קשים, שפוגעים בבריאות, שפוגעים בחיים של הרבה מאוד אנשים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת דב חנין, גם לך חמש דקות.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חבר הכנסת, אנחנו מציינים היום יום הולדת, אדוני היושב-ראש, זה יום הסביבה העשירי שאנחנו מציינים בכנסת. אני זוכר את ההתחלה, זה היה מעניין, אתגרי, ראשוני, לעשות יום סביבה בכנסת. מאז זה הפך למסורת. כבר עשר שנים אנחנו מציינים את היום הזה בדיונים, בוועדות, בשדולה ובמליאה.
אדוני היושב-ראש, בפרספקטיבה כזאת אני יודע לומר שיש ימי סביבה שאנחנו ציינו בהם יותר הישגים ותנופה ומהפכה – מהפכה חקיקתית בתחום הסביבתי – ויש ימים שבהם אנחנו מתמודדים עם יותר אתגרים, ועם קשיים. לפני שאני אדבר על האתגרים והקשיים, אני רוצה בכל זאת לציין שגם השנה יש הישגים סביבתיים שצריך לציין אותם; לגבי מכל האמוניה, אנחנו נמצאים בהתקדמות, ואני מברך על ההתקדמות שהושגה. היה גם הישג משמעותי במאבק על הרי מערב ירושלים, הר חרט, מצפה נפתוח, אזורים שהייתה צפויה בהם בנייה הרסנית ומסוכנת.
אז יש לנו הישגים, אבל יש לפנינו במיוחד אתגרים מאוד גדולים. אנחנו מבינים היום שסביבה איננה מותרות; סביבה זה החיים עצמם. סביבה זה בריאות, סביבה זה המאבק נגד נזקי זיהום האוויר, שמהם נהרגים בכל שנה בישראל יותר מ-2,200 בני אדם, הרבה יותר ממספר האנשים שנהרגים בתאונות דרכים, הרבה יותר ממספר האנשים שנהרגים מכל הפיגועים יחד, נהרגים מהרוצח השקט הזה, שנקרא זיהום אוויר, ולכן סביבה זה לגמרי לא מותרות. כשאנחנו נאבקים על הסביבה, אנחנו נאבקים על החיים עצמם.
אבל יש לי בכל זאת תחושה שאת העובדה הזאת אולי מבין השר להגנת הסביבה, שנמצא אתנו עכשיו, השר אלקין, אבל אני לא בטוח שכשראש הממשלה מדבר על החיים עצמם הוא מבין שהוא צריך לדבר על סביבה. ההבנה עדיין לא הגיעה עד לשם.
אנחנו באתגרים רבים בתחום הזה: מפרץ חיפה, שדה בריר ליד ערד, אותה מחצבה גדולה בגליל המערבי שהזכירה חברתי יעל כהן-פארן – יש לנו אתגרים מאוד גדולים, ויש לנו אתגרים נוספים. רק היום אנחנו רואים כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות" על האיום הגדול על חופי ישראל; אנחנו רואים נחשול של מהלכים של בנייה על החופים, והרי כולנו כבר חשבנו, אדוני השר, שהתובנה הזאת כבר הגיעה, שחוף הים הוא לא נדל"ן, שחוף הים הוא המקום שאליו אנחנו, אזרחי ואזרחיות ישראל, יכולים להגיע והוא צריך להישאר פתוח לכולנו.
בנושא הזה, אדוני השר, אני מעביר אליך את המסר מארגוני הסביבה שהתכנסו היום בשדולה; אנחנו מצפים ממך להתגייס למלחמה – היא לא תהיה מלחמה קלה, היא תהיה מלחמה קשה, מול אינטרסים ואינטרסנטים, מול נדל"ניסטים ובעלי אינטרסים אחרים – להגן על חופי ישראל. בחודש הבא תגיע לכאן, למליאת הכנסת, להצבעה, הצעת החוק שלנו שחתומים עליה עשרות חברי כנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, למאבק בתוכניות הבנייה הישנות. אני אסביר במילה במה מדובר: יש לנו בישראל חוק חופים מצוין, אבל יש לו חיסרון אחד: תוכניות בנייה ישנות, כולל תוכניות מימי המנדט הבריטי, מתגברות עליו. אפשר להוציא מהמגרה בכל רגע תוכנית בנייה ישנה, מיושנת, לא סביבתית, לא חברתית, ולהפעיל אותה, למרות חוק החופים.
ולכן – החוק שאנחנו מציעים, אדוני השר, הוא חוק שמציע מנגנון להתמודד עם התופעה הזאת. אנחנו לא מציעים לבטל לגמרי את כל התוכניות הישנות, בטייס אוטומטי. אנחנו מציעים לדרוש שכל התוכניות הישנות האלה תיבחנה מחדש, ואז אפשר לאשר אותן מחדש, אפשר לפסול אותן, אפשר לאשר אותן בתיקונים, וכאשר פוסלים אותן, אפשר לתת לך, השר להגנת הסביבה, את הכלים שבהם השתמש בזמנו השר ארדן כשהוא נאבק נגד תוכנית הבנייה בפלמחים ולא היה לו חוק בצדו, שתוכל לתת פתרונות חלופיים ותוכל להציע לאותו יזם שלא יוכל לבנות על החוף לבנות במקום אחר.
החוק הזה, אדוני השר, הוא חוק קריטי. אנחנו מבקשים ממך להתגייס למלחמה הזאת. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ואם לא – תמר זנדברג ושרן השכל – נראה לי שאת אחרונת הדוברים.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי, אני דווקא רוצה להתחיל – אתה אמרת שהאדם הוא נזר הבריאה, ואכן כך. אני רוצה, לפני שאני מדברת על איכות הסביבה ועל הגנת הסביבה, אני רוצה לדבר על הגנת החולים ועל הילדים החולים בהדסה.
היום היה הדיון בבג"ץ, ובסופו של דבר, בניגוד לעמדת ההורים, החליט בג"ץ – דרך אגב, בהחלטה מאוד אמיצה – שלמרות הכול יפתחו בגישור. ממחר בבוקר השופט אליקים רובינשטיין – פרופ' אליקים רובינשטיין – יהיה המגשר בנושא של הדסה. אני באמת מקווה שהוא יצליח להגיע לפתרון הנכון והצודק, אבל מכאן, מבימת הכנסת, אני קוראת לו שבגישור לא ישכח מגזר אחד שלא דיברו עליו ולא נשמע, ואני מדברת על האחיות; דיברו על הרופאים ועל ההורים, ודיברו על המנהלים ועל משרד הבריאות, ודיברו על הילדים החולים, ורק שכחו שיש גם אחיות, המגזר הסיעודי, שהוא חוט השדרה של כל בית-חולים ושל כל מחלקה, ואותן שכחו לשאול. אז אני פונה לשופט רובינשטיין ומבקשת ממנו שבמסגרת הליך הגישור יבקש להביא לפניו את האחיות וייתן להן את החיסיון הנדרש כדי שלא יאונה להן כל רע.
ומכאן אני רוצה לעבור לנושא שלנו, וקודם כול לברך את חברי וידידי חבר הכנסת דב חנין, שעומד בראש השדולה של הסביבה, וכמו שהוא אמר בעצמו – עשר שנים מתמיד בנושא. אין לי מה לומר אלא רק יישר כוח וכל הכבוד על ההתמדה, וגם על כל ההישגים. אני רוצה לפנות אליך, אדוני השר, ולומר לך, בהמשך לדבריו של חברי דב חנין: האיום על חופי ישראל הוא איום ממשי. חוף הים הוא אולי המקום החברתי ביותר, שאליו מגיעים כולם – כל המגזרים, מכל קצוות הארץ – ערבים ויהודים, עשירים ועניים. היום, למעשה, לכל אחד מאתנו, לכל אחד מהציבור, יש עשרה סנטימטרים מרובעים על חוף הים, אם כולנו נבוא יחד לחוף הים.
זה המקום שאליו אנחנו מגיעים גם ללא תמורה, מפני שבאמת הממשלה – לא זו, אלא בשתי כנסות קודמות – השכילה להעביר את חוק החופים, שאומר שכל אדם יכול להגיע לחוף ולא לשלם תמורה על כך. יש לנו רק חוף אחד שהוא יוצא מן הכלל, ואתה מכיר אותו, ואתה יודע, ואני מבקשת ממך, אדוני השר, לדאוג, יחד עם שר הפנים ויחד עם משרד האוצר, לכך שגם החופים שנמצאים תחת רשות הטבע והגנים יהיו חופשיים מתשלום. אבל יותר מכך – שתעמוד יחד אתנו, יחד עם חברי הכנסת וכל הארגונים, ויחד עם כל הציבור, שחוף הים כל כך חשוב להם, תעמוד נגד הכוונות האלה, לבנות על חוף הים. לבנות על חוף הים – משמעות הדבר שהים, הנוף והחוף יהיו שייכים רק לאותם מתי מעט שיוכלו להרשות לעצמם לבנות על החוף, ואלו יהיו מתי מעט, מפני שהמחירים שם יתחילו במיליונים רבים, ולא יסתיימו אפילו ב-10, ב-15 וב-20 מיליון.
והאם באמת ממשלת ישראל צריכה להעניק מתנה למיליונרים, לנדל"ניסטים, לבעלי ממון? לא. ממשלת ישראל צריכה לשמור על כך שלציבור יהיה ים פתוח ללא תמורה, לכל הציבור, ללא יוצא מן הכלל. ולכן, להערכתי, מכל המלחמות שהיום יש לנו פה – כמובן, בתחום איכות הסביבה – זו המלחמה החשובה ביותר.
נושא נוסף שאני מבקשת לציין, ומבקשת ממך – אדוני השר, אנא, רק הבט אלי, שאני ארגיש שאתה גם מקשיב.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – – אני רושם.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה, אבל אני ארגיש יותר נוח אם אתה גם תסתכל אלי. אני מבקשת ממך לשים דגש על כל הנושא של טורבינות הרוח, שכמו רוח סערה צצות היום בצפון, בלי שהתושבים בכלל יודעים על התוכניות האלה, מפני שחותמים עם בעלי הנכסים – לפעמים זה מושב ולפעמים זה בעל נכס פרטי – חותמים אתם בלי ידיעת התושבים, ופתאום התושבים מגלים שנחתם הסכם, וטורבינות רוח בגובה של 150 ו-180 מטר – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
יש – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
בבקשה? אני לא שומעת.
היו"ר יצחק וקנין:
הוא אומר שיש תהליך תכנוני, התנגדויות לתוכניות.
יעל גרמן (יש עתיד):
כן, אבל ההסכם כבר חתום. לא שאלו אותם, לא התייעצו אתם, ובמרחק של 500–1,000 מטר צצה להם מפלצת אדירה, שמרעישה ללא הפסק. אני הייתי השבוע במעלה גלבוע וראיתי מה קורה שם, במעלה גלבוע וביישוב הסמוך – פשוט, זה כאילו שאתה גר בתחנת רכבת, במשך כל היום. אתה לא יכול לפתוח את החלון, אתה לא יכול לצאת. זה פשוט מפגע בלתי רגיל. ומכיוון שזה עדיין רק בתחילת הדרך, אנא, אדוני השר, שים את זה על סדר-יומך, תקיים דיון על כך, מפני שלהערכתי, התועלת שתהיה מהחיסכון באנרגיה – ונאמר לי שזה לא יעלה על 1% עד 2% – לא עומדת מול הנזק שעלול להיגרם לכל כך הרבה תושבים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג. חמש דקות לרשותך.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה קודם כול לברך את יוזמי היום הזה, יום הסביבה – חבר הכנסת דב חנין, שיזם והוביל את היום הזה זו השנה – העשירית?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
תמר זנדברג (מרצ):
וואו, זה יום הולדת, ועוד יום הולדת עגול. ברכות לכולנו – ולעמיתותי יושבות-הראש השותפות, חברת הכנסת יעל כהן-פארן וחברת הכנסת רחל עזריה, יחד עם דב חנין – זה כבוד – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
יחד אתך.
תמר זנדברג (מרצ):
יחד אתי. – – זה כבוד בשבילי להימנות עם החבורה המשובחת והמצוינת הזאת, שמובילה את המאבקים הסביבתיים בכנסת. האמת, כמו כל יום מיוחד, זה איזשהו רגע לעצור ולהסתכל אחורה, להתגאות בעצמנו בהישגים ולהסתכל קדימה על האתגרים. אז הישגים ביום הסביבה הזה יש, אבל לצערי הם הרבה מאוד הישגי עבר. יום הסביבה הזה, ב-2017, תופס אותנו בעיקר עם הרבה מאוד אתגרים, שלא לומר איומים. ועדות הכנסת השונות עסקו הבוקר בסדרה ארוכה מאוד של האיומים האלה, קטנים כגדולים. אחד הדברים החשובים והמעניינים בתחום הסביבתי הוא – מכיוון שלסביבה יש הקשר גאוגרפי מאוד מיידי – זה הים, החוף, האדמה, השכונה, שלולית החורף, הדגים או הציפור, והיא גם נפרסת לאורך כל המדינה, מצפון עד דרום, באמת אין מקום שאין בו ערך סביבתי, ולצערי, כמעט אין מקום שאין בו גם מאבק סביבתי.
ביום הסביבה הזה – אולי אני אציין רק שלושה מהמאבקים המרכזיים ביותר: מאבק שהוא מאבק מתמשך, ובשנים האחרונות כל הזמן עומד בפני הכרעה, על עתידם של מפרץ חיפה ומטרופולין חיפה, על כל האיומים – מהתעשייה הפטרוכימית המזהמת, דרך מכל האמוניה ועד הנמל החדש שנבנה, שנמצא בימים אלה תחת הכרעה, שלצערי הרב, היא לא הולכת – לפחות לא מספיק – בכיוון הנכון. כי אנחנו כבר עברנו את השנים שבהן היה כאן, בבית, ויכוח אם יש זיהום במפרץ חיפה. אני מזכירה לכם שכמה שנים אחורה היינו מקיימים כאן את הדיון אם יש בכלל זיהום, כן או לא, אם יש תחלואה עודפת במטרופולין חיפה, כן או לא. לצערנו, הדיון הזה הוכרע, והוכרע לכיוון השלילי. עכשיו נשאלת השאלה מה אנחנו עושים עם זה: האם אנחנו באופן מיידי מוציאים את מכל האמוניה מחיפה, כולל המכלים שבאוניות? האם אנחנו עוצרים – ולא רק עוצרים, אלא מצמצמים – את התעשייה הפטרוכימית המזהמת במפרץ חיפה, או שאנחנו, כמו שעושות ועדות התכנון בימים אלה, מרחיבים אותה? זאת שאלה פוליטית קונקרטית שעומדת על הפרק ברגע זה.
מאבק שני, שגם התעוררנו אליו היום, לצערנו, הוא המאבק על החופים. קודמתי, חברת הכנסת יעל גרמן, הרחיבה בנושא, אבל השמועות האלה על תמ"א 1, שנחשפה היום, ליוו אותנו כאן, בכנסת, חודשים ארוכים, אם לא שנים. לגבי שאלה אם תמ"א 1, תוכנית מתאר ארצית חדשה, תכרסם בהגנה על החופים – שהושגה גם היא בחקיקה כאן, בכנסת – או לא, טענו משרדי הממשלה במשך חודשים ארוכים שלא. והנה, עמותת אדם, טבע ודין הלכה לבית-המשפט בדרישה לחשוף את המידע הקונקרטי, את התוכניות, והתברר לנו שיותר מ-40,000 דונם חדשים על החופים נמצאים בסכנת בנייה, וכמו שציינת, זו לא בנייה בת-השגה, בלשון המעטה. דרך אגב, גם אם היא הייתה בת-השגה, זה לא המקום – על משאב הטבע מהנדירים ומהמדהימים שיש לנו במדינת ישראל – מדינה קטנה, אבל עם רצועת חוף מהיפות והחשובות בעולם. בעולם.
גם כאן, אדוני השר, אנחנו ממש מצפים להכרזה ולאמירה, קודם כול, נחרצת מאוד שלך כשר, ושל המשרד להגנת הסביבה, נגד הדבר הזה, כי זה בנפשנו, הגנה על הסביבה.
הדבר האחרון שאני רוצה להזכיר הוא נושא שלא נהוג כל כך – הוא לא נמצא כביכול בליבת העשייה הסביבתית, או השיח הסביבתי, לפחות הקלאסי, אבל הוא בהחלט נמצא במוקד העשייה הפוליטית של לפחות שתי הממשלות האחרונות, וזה משבר הדיור והתחבורה. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל הסביבה עומדת במוקד משבר הדיור, לרבות מחירי הדיור, מפני שהיכולת שלנו להבטיח מגורים שמתוכננים היטב, עם נגישות גבוהה של מוסדות ציבור ומרחב ציבורי טוב, היא נושא סביבתי תכנוני, לרבות היכולת להבטיח תחבורה והגעה למקומות האלה ובתוכם, והיכולת שלנו לפתח תחליפי רכב פרטי משמעותיים, ובראשם תחבורה ציבורית איכותית ויעילה, וכן הליכה ברגל ורכיבה על אופניים.
כל הדברים האלה הם ענייני סביבה לא פחות ממה שהם ענייני חברה וכלכלה – המשולש הידוע של התנועה הסביבתית מדבר על סביבה-חברה-כלכלה, והמשברים האלה נמצאים בלבו של המשולש הזה. האתגר הוא לפתחנו, ו-אדוני השר, אנחנו נשמח לשמוע ממך ביום הסביבה הזה אמירות משמעותיות בתחומים האלה והובלה של המשרד בחזית המאבקים האלה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אם כן, אדוני השר להגנת הסביבה חבר הכנסת זאב אלקין ישיב על כל ההצעות לסדר-היום.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, בפתח הדיון הזה אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת דב חנין על עשור ליוזמה הזאת שהוא הוביל. למעשה, פתאום הבנתי שאני בכנסת יותר זמן ממה שקיים יום הסביבה, אם כי לא הייתי אומר את זה, כי האירוע השנתי הזה כבר הפך לחלק מהנוף הרגיל של כנסת ישראל, ולכבוד הוא לי לקחת בו חלק בפעם הראשונה במסגרת תפקידי כשר להגנת הסביבה.
אני חייב להגיד שנהניתי היום מאוד, מהדיונים שהיו, גם בוועדות וגם במעט שהספקתי להיות בשדולה בהובלה של דב, ואני בהחלט חושב שההזדמנות הזאת לשים את נושא הסביבה במרכז השיח של ועדות שונות של הכנסת, וגם מליאת הכנסת, היא הזדמנות מאוד מאוד חשובה, ובוודאי תורמת גם להעלאת הנושא הזה פעם נוספת לסדר-היום, וגם – לגופו של עניין, לשיח אמיתי ופורה בנושאים השונים.
אני חושב שהיה דיון – לפחות אותן ישיבות שבהן הצלחתי להשתתף – כמה הדיונים; זה כל כך הצליח, אדוני היושב-ראש, שבסופו של דבר יש בו בזמן דיונים בוועדות שונות, אז אפילו שר הסביבה לא מספיק לקחת חלק בכל הדיונים – אלה שהצלחתי בהחלט היו פוריים מאוד ומרתקים, ובאמת מגיעה ברכה גדולה גם לדב, כאב המייסד של האירוע הזה, שממשיך לקדם אותו בנחישות, וגם לכל חברי הכנסת שהצטרפו אליו השנה בהובלת – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
כולם פה.
אגב, אני לא יכול – אומנם לכאורה אני אומר משהו שהוא לא נכון פוליטית, מבחינתי, להגיד, אבל אני מאוד מאוד מצר, דב, וזה אתגר לכם – זו לא אשמה, אלא אתגר – האשמה היא בכיווננו – לצערי, בכל חברי הכנסת שדיברו היום כאן, במליאה, אין אף נציג אחד מהקואליציה, כמו ששמתי לב – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
בנושא הזה, הסביבתי, חברת הכנסת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
אבל אני יושבת, וחיכיתי, כי זה חשוב לי.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני חושב שהנושא הזה באמת חוצה קואליציות ואופוזיציות, הוא חוצה עולמות פוליטיים ומחנות פוליטיים, ולכן היה נכון אם חברי הכנסת מהקואליציה היו לוקחים חלק יותר פעיל בעניין הזה, בין השאר גם בדיון במליאה. דווקא בדיונים בוועדות הם אכן היו נוכחים, אבל זו איזושהי הערת אגב מבחינת האתגרים לגיוס כוחות נוספים בכנסת – – –
יעקב מרגי (ש"ס):
הם מימשו את הזכות – – – מערך המילואים שבא אחרי זה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
כמו שאני חושב שהמילואים הוא לא נושא של קואליציה, אלא הוא נושא גם של האופוזיציה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
לא לא, יש חברי כנסת מהקואליציה שנרשמו, אבל כנראה יש איזושהי בעיה, והם לא יכולים להגיע.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
דיון מהסוג הזה במליאת הכנסת הוא כמובן הזדמנות גם להתייחס לחלק מההצעות הפרטניות שהציגו כאן חברי כנסת, ושאלות שהציגו חברי כנסת, והוא גם הזדמנות להסתכל באיזושהי תמונת מקרו – מה עברנו בשנה האחרונה בתחום הזה, הסביבתי, גם מבחינת ההישגים וגם מבחינת האתגרים.
אני חייב להגיד, ואת זה אולי לא יאהבו חלק מהדוברים, שאני קצת הופתעתי – ומצטער – מכך שבסופו של דבר מה שקובע את סדר-היום – אומנם זו לא פעם ראשונה, אבל כל פעם אני מופתע ומצטער על זה מחדש – שבסופו של דבר מה שקובע את סדר-היום של הבית הזה זה עיתון. אין מי שחולק על חשיבות המאבק בנושא שהוצג היום על ידי "ידיעות אחרונות", ויהיה על זה מאבק.
ללא ספק, העמדה העקרונית של המשרד להגנת הסביבה היא כמובן הגנה על החופים, לכן – אני לא נמלט כאן מהאחריות שתהיה לנו. אגב, המאבק הזה מתקיים כבר עכשיו, הרי בסוף זה לא יהיה דיון על תוכנית אחת, בסוף זה יהיה דיון על הרבה מאוד פרטים, על הרבה מאוד תוכניות, על הרבה מאוד חופים ועל הרבה מאוד מקומות, ויהיו מן הסתם מקומות שבהם ננצח בדיוק הזה, ויכול להיות שיהיו מקומות שנפסיד, וזה ללא ספק הולך להיות אחת מהחזיתות של המשרד בנושא התכנוני. לכן – הנושא הוא חשוב מאוד, אבל אני, ככה, ספרתי דובר אחר דובר, וראיתי איך הנושא הזה, שהבוקר שמו אותו במה שקרוי "העיתון של המדינה" על סדר-היום, איך הוא עבר כחוט השני אצל כל חברי הכנסת.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אני לא דיברתי עליו.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
נכון, נכון, חברת הכנסת כהן-פארן, את אולי היחידה שלא דיברת עליו.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
יש לה הזדמנות להזכיר גם – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ועם זה שהוא נושא מאוד חשוב – בכוונה הדגשתי שאני לא מתכוון להגיד שזה לא חשוב, או להימלט מהחשיבות שלנו לטפל בזה – יש כל כך הרבה נושאים סביבתיים כבדים לא פחות, שהם על סדר-היום, שהייתי מצפה שגם הם יישמעו כאן, ולא נלך כולנו רק בעקבות פרסום עיתונאי, גם אם הוא היה בשני עמודים ב"ידיעות אחרונות" וכותרת ראשית בעמוד השער, אבל מה לעשות, זה חלק מהדברים שמאפיינים כל פרלמנט בעולם, שהוא מאוד מאוד קשוב ליכולת של התקשורת לשים נושא על סדר-היום. יכול להיות שגם אנחנו, כמשרד, צריכים להיעזר יותר בכלי הזה בנושאים סביבתיים שאנחנו רוצים לשים על סדר-היום.
עכשיו, אני אתייחס לכמה מהנושאים האחרים שהיו כאן. לנושא של תוכנית החופים התייחסתי, אבל קודם איזשהו מבט כללי. אני חייב להגיד, חברת הכנסת כהן-פארן, שאני חולק עלייך – על המשפט הפותח שלך. את אמרת את זה היום בוועדה, ואמרת את זה היום גם במליאת הכנסת, שאנחנו נמצאים במצב קטסטרופלי כמעט, מבחינה סביבתית, והמצב הולך ונעשה יותר גרוע.
יש לא מעט אתגרים סביבתיים, ואת מנית – פחות דיברת על סוגיות מקרו, אבל מנית הרבה מאוד אירועים קונקרטיים ואתגרים קונקרטיים שדורשים טיפול והתייחסות, ואני מניח שעל רובם המוחלט אין בינינו מחלוקת, אבל אני חושב שבהסתכלות ברמת המקרו האמירה הזאת לא נכונה, ואני תכף אנסה לשכנע אותך אחרת, שבהחלט, אם משווים את המצב היום למצב אפילו לפני עשור, ואפילו לפני כמה שנים, אנחנו מתקדמים, דווקא בזכות הפעילות ההולכת וגוברת של מעורבות ציבורית, של לחץ ציבורי, של פעילות ארגונים סביבתיים, של פעילות של חברי כנסת, וגם אנחנו, המשרד להגנת הסביבה, מנסים לתרום את חלקנו הקטן בתהליך הזה. אני חושב שהווקטור הכללי הוא בוודאי וקטור חיובי. זה לא אומר שפתרנו את כל הבעיות; האתגרים הם עצומים, ויש עוד הרבה מאוד עבודה, אבל כדאי בכל זאת לראות את התמונה הכוללת, כי אחרת נתייאש, כן – אם מכל מה שאנחנו עושים בסוף נהיה רק יותר רע, יכול להיות שאם לא נעשה יהיה יותר טוב, ואפשר לעצור.
במקרה הספציפי שלך, יעל, אני חייב להגיד שהאמירה הזאת מדאיגה אותי יותר, דווקא בהקשר הפוליטי; יש סיכוי לא קטן שבעוד שבוע שבועיים, כמעט בוודאות מי שיכול להנהיג את הגוש הפוליטי שאת מייצגת כאן, בכנסת, זה השר להגנת הסביבה לשעבר. בארבע השנים האחרונות בתפקיד הזה, בשלוש השנים האחרונות מארבע, כיהנו שרים שכרגע נאבקים על התפקיד של ההובלה של כל המפלגה. לכן, להגיד שהם השאירו מצב סביבתי קטסטרופלי – מתחיל להדאיג מה יקרה אם מישהו מהם ינצח ויוביל את המפלגה עם כל המדינה, הרי הוא יתמודד על ראשות הממשלה, לכן אני דווקא הייתי נזהר קצת מלתת ציון כל כך שלילי לפעולתם, דווקא מתוך זה שאני מאוד מעריך את פעולתם – בדרך כלל לא מקובל אצלנו לתת מחמאות לשרים שקדמו לך, אבל ברגע שנכנסתי למשרד הזה – אני שנה בתפקיד – אני חושב שהרבה מאוד יוזמות חשובות יזמו שרים להגנת הסביבה שהיו כאן בשנים האחרונות, וחלקם מגיעים לתהליכי הבשלה ולפעילות מאוד מוצלחת, ואפשר לראות את ההישגים, ומגיע להם על זה קרדיט, בוודאי לא הייתי טוען כלפיהם שהם השאירו מצב קטסטרופלי בתחום הסביבתי.
אביא רק דוגמה אחת: אחד מההישגים של השנה הזאת הוא ללא ספק ההישג המרשים של חוק השקיות, הרבה מעבר למצופה מכל התחזיות. דיווחנו לא מזמן לכנסת שיש ירידה של כ-80% בשימוש בשקיות הנשיאה. עכשיו, צריכים להגיד את האמת: גם השר לשעבר עמיר פרץ וגם השר אבי גבאי הם שני אנשים שבסוף הולידו את החוק הזה. מה שנפל בחלקי זה רק להתעקש על טובת הציבור, כדי שהוא יקבל את אותם שקי נשיאה חינם, כדי להקל עליו את המעבר, ולהוביל קמפיין הסברתי כדי לשכנע את הציבור ללכת עם רוח החוק. הצלחנו בזה, אבל החוק הוא פרי יוזמה של עמיר, ואחר כך, המבנה האחרון והיכולת להעביר את זה בכנסת היו של אבי. וזו רק דוגמה אחת קטנה, וצריך לתת את הקרדיט לשניהם על המהלך הזה, ואני יכול להביא הרבה דוגמאות אחרות.
אז לכן אני קורא לכולנו קצת לקחת פרופורציות, ומרוב אתגרים לא לשכוח את התמונה הכללית. כשאני מנסה להסתכל על התמונה הכללית, בואו נראה מה היה לנו כאן במהלך השנה: ציין כבר דב את הפסקת פעילות מכל האמוניה – זה ללא ספק הישג אדיר: מאבק של עשור, שבהקשר הזה הגיע להצלחתו הסופית, אני לא חושב שמישהו היום מעלה על הדעת להחזיר את המכל.
יש ויכוח, שהוא ויכוח לגיטימי, מה צריך להיות כאלטרנטיבה. עניתי בהרחבה היום בוועדת הפנים, ולא אחזור עכשיו כאן על עמדתנו בעניין הזה, שבסוף היא לא עמדת השר אלא עמדה של אנשי מקצוע, גם של המשרד וגם של יועצים חיצוניים, הכי טובים שיש בתחום, גם בארץ וגם בעולם, שאתם התייעצנו. אפשר גם לחלוק עלינו בעניין הזה, זה לגיטימי, אבל ללא ספק יש פה הישג מאוד מאוד משמעותי.
מה עוד היה לנו? סגירת תחנות 1–4. זה אירוע דרמטי, מז'ורי, לא רק לתושבי חדרה והסביבה, אלא בכלל, בכל הסוגיה של שימוש בפחם במדינת ישראל.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא חוזרים לזה, כפי שהעיתונות כותבת?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
לא שומע?
יעל גרמן (יש עתיד):
לא חוזרים לזה, חס וחלילה?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
לא לא לא לא, לא חוזרים לזה. אתקן את עצמי: לא סגירת התחנות – בעקבות ההערה המאוד-מדויקת של חברת הכנסת גרמן – אלא ההחלטה על סגירת התחנות – צריך להביא את זה לקו הגמר. יש שם כמה התניות מראש, ששם משרד האנרגיה, ולכן אנחנו כרגע עובדים על החלטת ממשלה, שאמורה לקבע את זה עוד יותר, אבל שלא נשכח כולנו: זה מקובע בהיתר הפליטה של חברת החשמל, זאת אומרת, המסמך הרשמי הפורמלי שלמעשה מפרמט את פעילות חברת החשמל, ולכן אין דרך חזרה מזה – כמובן, בהנחה שנדע לדאוג למילוי כל אותם תנאים שזה הותנה בהם מלכתחילה. אבל אין ספק, זה היה מאבק סביבתי של שנה כמעט, לפחות, אם לא יותר – שנה – מאבק סביבתי מאוד אינטנסיבי. אגב, דוגמה מצוינת לשיתוף פעולה בין המשרד להגנת הסביבה לבין ארגונים סביבתיים והציבור, שהובילה בסוף להצלחה.
העליתם בצדק את נושא מפרץ חיפה. ללא ספק, זה אתגר מאוד משמעותי בתחום של זיהום האוויר, אבל גם כאן כדאי לראות את המציאות. אי-אפשר להגיד שהמצב במפרץ הוא רע. לפי כל הפרמטרים, ולפי כל הבדיקות, יש הורדה של זיהום האוויר במפרץ חיפה. האם היא בקצב מספק?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
זה פשוט שקר.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
זה לא נכון, יעל, מה לעשות. בסוף יש מספרים, ואלה אותם מספרים, אי-אפשר להמציא אותם, הם מאוד מאוד – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – – ועוברים את ה-11% – –
היו"ר יצחק וקנין:
יעל.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – ואז אומרים: לא, בעצם זה היה רק 4%. אבל את ה-4% לא דיווחתם לציבור. זה היה לפני שנה. עכשיו יש עלייה מ-1 באפריל בכל המדדים של בז"ן, אתם אפילו כנראה לא מסתכלים על המחשב שלכם.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אנחנו מסתכלים על המחשב שלנו, ונדבר על השנה הזאת כשהיא תגיע לסיומה. אי-אפשר לדבר על פרקי זמן קצרים כשאת מדברת על הנושא הזה – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
פי שלושה בכל שלושת החודשים האחרונים.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – אבל אני מציע לך לקחת – תראי, יש שנה שהסתיימה, הסתיימו פה שנים. אפשר לקחת – מה היה בשנת 2010, ומה היה בשנת 2012, ומה היה בשנת 2014, ומה היה בשנת 2015, ומה היה בשנת 2016, ולראות שללא ספק יש ירידה; לגבי חלק מהמזהמים – ירידה מאוד משמעותית, לגבי חלק מהמזהמים – פחות ממה שהיינו רוצים. אגב, דיברנו גם על זה היום, גם על הסיבות לכך.
אני כבר היום, לצערי, יכול להגיד שלא יעמדו ביעדים – לגבי חלק מהמזהמים – ביעדים שהממשלה שמה לעצמה, בגלל העיכוב בפריסת תשתית הגז. כי מה לעשות, אם אנחנו רוצים להוריד את רמת הזיהום באוויר צריך לפרוס את הגז ולהעביר את התעשייה לגז, אין פתרונות אחרים.
אגב, הייתי מאוד שמח אם חלק מהעוצמות של הפעילות הסביבתית היו מופנות לטובת העניין הזה, כי לא מספיק לבקר את הנתונים של הפליטות; גם אתם מבינים שבלי גז זה לא ישתנה, והעיכוב של הגז הוא מאוד מאוד פשוט – נשאר רק לשכנע את עיריית חיפה לתת את האישורים להובלת הצנרת. זה מתעכב בביורוקרטיה הפנים-עירונית כבר יותר משנה, חבל. אנחנו סתם מבזבזים זמן, והלחץ במקום, בתוך חיפה, יכול להיות אפילו אפקטיבי לא פחות מהלחץ הממשלתי – ולחלוץ את הפקק הזה סוף-סוף. אני מאוד מקווה שאנחנו בדרך לחלוץ אותו, אבל אבד פה הרבה מאוד זמן סתם, חבל, וזיהום אוויר מיותר, כשכבר יכולנו להיות בשלב הרבה יותר מתקדם.
אבל עם כל זה, ועם כל העיכובים, ועם כל הבעיות, הווקטור הוא מאוד מאוד ברור בתחום הזה, התעשייתי, גם כשבמפעל כזה או אחר יש בעיות – ועקב הבעיות האלה גם פועלים מולו בפעולות אכיפה כאלה או אחרות.
תסתכלו על חוק אוויר נקי – הרי אני לא לוקח קרדיט, לא אני העברתי את החוק הזה, זה חוק היסטורי שהועבר.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
דב העביר אותו.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני יודע, יודע, לכן אני אומר. אז אי-אפשר להגיד שהמצב אחרי הפעלה של חוק אוויר נקי הוא בדיוק כמו שהוא היה קודם. אז בשביל מה היה כל המאבק על החוק? אין ספק שיש שינוי דרמטי עקב הפעלת החוק, והדרישות של היתרי הפליטה – ובדיוק במהלך השנה האחרונה הסתיים המחזור של היתרי פליטה לכל המפעלים, המחזור הראשון – הן הרבה יותר קפדניות ממה שהיה קודם, ולכן, אין ספק שהחוק הזה שינה דרמטית את המצב בתחום של זיהום האוויר. חלק מהדברים כבר התבצעו, וחלק זה דרישות שאמורות להתבצע בשנים הקרובות, וללא ספק יתבצעו, אחרת המפעלים ייסגרו, אין להם ברירה.
כמות ההשקעות – אני מציע שפעם תמדדו – דב, זה אתגר לך, אולי הממ"מ של הכנסת יכול לעשות את המחקר הזה – מה הייתה ההשקעה של התעשייה, בכסף, כדי לעמוד בדרישות של חוק אוויר נקי; אלה השקעות עצומות, מדובר במאות מיליוני שקלים, לפי מה שאני יודע, אבל מעניין יהיה לנסות להגיע לאיזשהו מספר כולל. זה אחד מהחוקים הכי יקרים שעברו בכנסת ישראל, מבחינת ההשלכות הכלכליות שלו, ואני אומר את זה לא כדי להקניט, אלא להפך, מתוך הבנה איזו עוצמה של שינוי חולל החוק, וכמה כוח יש לכנסת לתקן ולשנות את המציאות. הרי בחיים התעשייה לא הייתה משקיעה כאלה סכומים בדרישות סביבתיות כתהליך התנדבותי – וולונטרי, ללא העברת החוק וללא היתרי הפליטה שנולדו בעקבותיו. זה שינוי דרמטי שאני בהחלט לא הייתי מזלזל בו.
אני יכול להמשיך את הרשימה הזאת עם נושאים רבים נוספים. כל זה לא אומר שאנחנו פטורים מאתגרים. יעל שיתפה אותנו בהרבה אתגרים ברמה הלוקלית, והם דורשים – כל אחד מהם – התייחסות. דיברנו היום בוועדת הפנים על בעיות ברמת המקרו, והן בעיות רבות. אני לא רוצה לחזור על זה כאן, אבל כל מי שעוסק בנושא הזה יודע שיש פה אתגרים מאוד מאוד משמעותיים לשנים הקרובות, במערכת הזאת. רק לדוגמה, כמה מהם: דיברנו היום בהרחבה על האתגר התחבורתי, הוא רחב מאוד – אני מאוד מקווה שתהיה התקדמות בשנים הקרובות, אבל זה בהחלט אתגר מאוד מאוד רציני: זיהום אוויר מתחבורה – דיברנו היום – אדוני היושב-ראש, קשה לי להתחרות עם היכולת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
כן, חברי הכנסת, אנא מכם. חברת הכנסת יעל – – –
יואב קיש (הליכוד):
חוגגים את יום המילואים, פשוט.
היו"ר יצחק וקנין:
איילת, איילת. כן.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
היחידה ששותקת זה היא – אבל זה טוב. אבל, אדוני, תגיד את שמי מלא מלא.
היו"ר יצחק וקנין:
איילת נחמיאס ורבין, תואילי לשבת, ואז נמשיך.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
תודה, אדוני היושב-ראש. אז דיברנו היום על האתגר הגדול של תחום הפסולת, ויש פה עוד הרבה מאוד עבודה, לפנינו, והיא עבודה מאוד רצינית, שנדרשת. דיברנו על סוגיות שקשורות למשאבי הטבע, ובאמת לא חסרים פה נושאים לעשייה, ועוד פעם, אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרתי היום בוועדות בדיונים השונים.
אבל כשמסתכלים – זו הזדמנות לעשות, ככה, סיכום שנתי מיום סביבה ליום סביבה – כשמסתכלים על המפה הכוללת, ללא ספק אנחנו היום מדינה יותר סביבתית ולא פחות סביבתית – וכמו שאמרתי, אני חולק פה עלייך, יעל – עם מודעות רבה מאוד לנושא הזה.
יש עוד הרבה מאוד מה לעשות, אבל גם בתחום של חינוך סביבתי, לדעתי, יש הישגים מאוד משמעותיים; דווקא בדיון בוועדת החינוך רוב חברי הכנסת לא היו, אז אני לא יכול שלא לציין דוגמה של משהו שאני ודב שמנו עליו את האצבע, וזה מספרים מדהימים דווקא בחינוך הסביבתי במגזר הערבי. לפי כל הפרמטרים, כשבדקנו את עצמנו לקראת יום הסביבה, ראינו שיש כ-75% השתתפות בתוכניות סביבתיות במגזר הערבי בבתי-הספר – הרבה יותר גבוה, לצערי – זה הצד המשמח; הצד הפחות משמח הוא שזה הרבה יותר נמוך במגזר היהודי, ובתוך המגזר היהודי זה עוד יותר נמוך במגזר הממלכתי-דתי, ועוד יותר נמוך במוכר שאינו רשמי.
אז יש פה עוד הרבה עבודה, אבל זה שבמגזר הערבי, שפעם נחשב שנושאים סביבתיים לא מעניינים אותו, היום יש התעניינות גדולה מאוד בתחום החינוכי – בתי-הספר מובילים שנה אחרי שנה בכל התחרויות הסביבתיות; התוכנית "סביבה שווה", של מאות מיליוני שקלים שהשקענו, משנה את התמונה של תשתיות פסולת, זה שינויים שמשנים את פני המדינה שלנו, ככה בשקט בשקט, בלי שאנחנו שמים לב, ויש כאן שינוי מאוד מאוד משמעותי, שאני מאוד מאוד שמח שהוא קורה, ואנחנו גם מתכוונים להמשיך לחזק אותו, בעינינו זה מאוד מאוד חשוב. לכן, הציבור שלנו היום הרבה יותר קשוב, וגם הרבה יותר תובעני – וטוב שכך; כמה שיותר יהיה תובעני, כך יהיה לנו יותר קל לנהל את המאבקים.
ולכן, כשאני מנסה לסכם – בכל זאת, התייחסות אחת אני חייב לחברת הכנסת גרמן, על הטורבינות – זו דוגמה מצוינת להתנגשות בין שני ערכים, או שלושה ערכים, לפעמים, שהם כולם סביבתיים; הרי העולם של הארגונים הסביבתיים הוא הראשון שדורש, ובצדק, לפתח במדינת ישראל אנרגיות חלופיות, ונכון שכולנו יכולים קצת לנוח על זרי הדפנה, כי ברגע שיש לנו גז אפשר להחליף את הפחם בגז, ואז פחות קריטיות האנרגיה הסולרית והאנרגיה של הרוח, אבל לא היא – כולנו מכירים שאין תחליף מבחינה סביבתית לאנרגיה סולרית ולאנרגית הרוח, ואי-אפשר מצד אחד לדרוש כמה שיותר אנרגיית רוח – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
העלות באמת בטורבינות האור, גם אם יהיו טורבינות – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
יעל, אז את מציעה לרדת מאנרגיית רוח לחלוטין?
יעל גרמן (יש עתיד):
לא, אני מציעה לדון בנושא ולפחות לקבוע מרחקים מקסימליים, כמו היום בעולם, של שניים ושלושה ק"מ מהבית הקרוב, ועל ידי כך אתה באמת תאזן – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני לא בטוח שאני מסכים אתך לגבי המרחקים – בכל מקום בעולם, כולל במקומות שלאנרגיית הרוח יש משקל גדול מאוד, אנרגטי, זה לא התמונה שאני מכיר, אבל זה בהחלט נושא שראוי לעיון – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
זה מרחקים – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אגב, נושא אמיתי, אני אביא לך דוגמה שאנחנו, כמשרד להגנת הסביבה, התחבטנו בו ממש עכשיו, שתי תוכניות של חוות טורבינות רוח ברמת הגולן, אחת כולנו אישרנו, כמו כולם, פה אחד, פחות או יותר, בוועדה, ולגבי אחרת היה ויכוח לא פשוט, ואנחנו התייצבנו דווקא עם החברה להגנת הטבע ועם רשות הטבע והגנים, והתנגדנו לה – בלב כבד, כי אנחנו בעד אנרגיית רוח, אבל בגלל הסכנה – –
היו"ר יצחק וקנין:
לנשרים.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – לנשרים ברמת הגולן, בחרנו להתנגד, במקום הזה. לצערי, הפסדנו בקרב הזה בוועדה, זה קורה, אבל ההתלבטות הייתה התלבטות אמיתית, בין שני ערכים סביבתיים, שבסוף הכרענו ביניהם לכיוון מסוים, ולצערי רוב חברי הוועדה חשבו אחרת.
אבל בסופו של דבר אפשר להביא הסתייגויות כאלה ואחרות בתוכניות ספציפיות, אני כרגע לא מדבר ברמה הזאת, אבל צריך להבין, אם רוצים אנרגיית רוח, צריך טורבינות רוח. אם רוצים גז, יהיה גם קונדנסט – יש הרבה דברים; אם רוצים להוריד את הפליטה ולהעביר את התעשייה לגז, אז תהיה גם צנרת גז. אין נסים; אי-אפשר להעביר את התעשייה לגז אבל להגיד: צנרת הגז תהיה לא אצלנו, איפשהו שם, בשמים, אני לא יודע איפה, אבל לא בחיפה. ככה זה לא יכול לעבוד, ולכן, כדאי להיות פה עקביים, וכשאנחנו רוצים לדאוג לערך סביבתי מסוים, צריך להבין שיש לזה גם מחיר מסוים, וזה כל פעם משחק של עלות–תועלת. עוד פעם, בלי להתייחס לתוכנית – –
יעל גרמן (יש עתיד):
על זה דיברתי – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – בלי להתייחס לתוכנית קונקרטית. אבל – זאת עוד תשובה שהייתי חייב.
עוד פעם, לסיכום כל הדברים שלי כאן, אני חושב, כפי שאמרתי, כשאנחנו מסתכלים על השנה שעברה, ובעיקר לקראת השנה שלפנינו – ככה, בואכה יום הסביבה שנציין בשנה הבאה – יש לנו כמות אתגרים עצומה, לכן משעמם לא יהיה לנו, לכולנו. יש לנו במה להיות גאים על השנה שעברה, על ההישגים, ובעיקר על הווקטור הכללי שמדינת ישראל מנסה פה, אגב, לעשות דבר מרתק – אנחנו בסך הכול מדינה מאוד צעירה, שהתפתחה מהר מאוד, ומנסה להיכנס לסטנדרטים סביבתיים של מדינות מפותחות, שקצב ההתפתחות שלהן היה הרבה יותר אטי, כי הן עברו את הדרך שאנחנו סגרנו בשני העשורים האחרונים ב-100 השנים האחרונות. זה תהליך באמת מרתק, השינוי הדרמטי שמתרחש ברמת הדרישות וברמת התפיסה הציבורית במדינת ישראל.
ואין לי ספק – ודווקא בזה אני רוצה לסיים – שעם כל חילוקי הדעות שיהיו, והביקורת שתהיה על הממשלה – ובצדק, וצריך לבקר אותנו, וצריך להשגיח עלינו ולפקח עלינו, זה תפקידה של הכנסת – אין לי ספק שבנושא הזה יכולת שיתוף הפעולה בין הכנסת, בכביש חוצה קואליציה–אופוזיציה, עם הממשלה, עם ארגונים סביבתיים, ועם הציבור, היא יכולת עצומה, וכשכולנו נשלב כוחות יחד, אני בטוח שנוכל גם מול האתגרים הסביבתיים הרבים שעליהם דיברנו, גם בוועדות הכנסת היום, וגם במליאת הכנסת. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני השר, מה מציע לגבי ההצעות: להעביר לוועדה, או להסתפק?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
השאלה מה רוצים – מה רוצים המציעים?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
להעביר לוועדה.
היו"ר יצחק וקנין:
ועדה, אוקיי. תודה. אני מודה – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אין לי בעיה להעביר לוועדה. כמה שיותר ידונו בנושאים סביבתיים, כך ייטב.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מודה לשר להגנת הסביבה, חבר הכנסת זאב אלקין. יש דעה נוספת לחבר הכנסת אורן חזן. חבר הכנסת אורן חזן ביקש – דעה נוספת. דקה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי סגן השר, כנסת נכבדה, תראו, מי כמוני, אדם שהריאות שלו עובדות כ-60%, 60% וקצת, מבין מה המשמעות של הפגיעה בסביבה. ביום-יום, ברגיל, כשכולנו מתהלכים בארץ, נושמים, נהנים מנופיה, אני, כמו רבים אחרים – לא רק פה, בעולם כולו, מרגיש בכל נשימה דקירות. את הזיהום שאנחנו מדברים עליו אנחנו מרגישים בחזה.
ולכן, אני אומר לכם את זה בצורה הכי ברורה: זה לא משנה – חוקים, כי למרות החוקים, עברייני הבנייה – שפיכת הפסולת נמשכת, ולמרות החוקים, בתעשייה ממשיכים לזהם. זה לא משנה עד כמה תהיה אכיפה, כי למרות האכיפה, על כל אחד שמקבל קנס יש עשרות, אם לא מאות, שלא. אנחנו צריכים להשקיע בחינוך; אנחנו צריכים ללמד את הדור הצעיר שלא זורקים ולא מלכלכים: ראשית, כי צריך לשמור על ארץ ישראל נקייה; שנית, כי כשאנחנו מלכלכים, וכשאנחנו פוגעים בסביבה, אנחנו פוגעים בעצמנו, וזה הדבר העיקרי שבו אנחנו צריכים להשקיע.
ומשפט אחד נוסף, אדוני היושב-ראש, נשאלתי היום על ידי ארגון "גרינפיס", איזה דב נמצא בסכנת הכחדה – דב הקוטב, דב גריזלי או דב נמלים, ואני בתמימות עניתי: דב חנין – אבל אני מקווה שהוא מקבל את זה באהבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורן חזן.
אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לסדר-היום: ציון יום הסביבה הבין-לאומי. הכוונה היא להעביר אותה לוועדת – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
ביקורת המדינה.
היו"ר יצחק וקנין:
ביקורת המדינה? למה, למה אתם מציעים?
אורן אסף חזן (הליכוד):
פנים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
פנים – זה לא יקרה לעולם.
היו"ר יצחק וקנין:
טוב, חברי הכנסת, אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת, והיא תחליט לאיזו ועדה להעביר את זה.
אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ומי נגד להעביר את זה לוועדת הכנסת, שבה יוחלט מה גורלה של ההצעה הזאת?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדת הכנסת, ובה יוחלט לאן להעביר אותה – או לוועדת הפנים והגנת הסביבה או לוועדת ביקורת המדינה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום ההוקרה למערך המילואים
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום ההוקרה למערך המילואים, מס' 7244, 7289, 7331, 7361, 7380, 7381 ו-7398. גם אלה הצעות לסדר-היום של כמה חברי כנסת, אבל לפני כן אשא דברים כהוקרה לחיילי המילואים. אנחנו מציינים היום במליאה את יום ההוקרה למערך המילואים. זו ההזדמנות של כולנו לומר תודה לאלו שתורמים מעצמם, פשוטו כמשמעו, בלי היסוס ובלי חשבון.
המילואימניקים שלנו הם סטודנטים וסטודנטיות מכל רחבי הארץ, שבאמצע השנה עוזבים את הלימודים כדי לשמור על ביטחון המדינה; אלו אנשי משפחה, שמדי פעם אומרים שלום לילדים, אורזים תיק ועולים על מדים כדי להתאמן ולשייף שוב את היכולת; אלו החברים שלנו, הדודים, השכנים, שמקבלים פעם או פעמיים בשנה את המעטפה החומה לתיבת הדואר, ופשוט מתייצבים – הם יודעים שאם לא יבואו לשמור על המדינה, אף אחד לא יעשה זאת במקומם.
יש מושג חמקמק, שאנחנו משתמשים בו לא מעט: ישראליות. בתנועות נוער ובתוכניות טלוויזיה אוהבים לשאול: מה ישראלי בעיניך? חברי הכנסת, היום אני רוצה להגיד שבעיני ישראלי הוא מי שנכנס מתחת לאלונקה; ישראלי הוא מי שלא רק מתלונן, לא רק מקטר, אלא תורם את חלקו במשימה הלאומית. אני יודע שאלו מילים גדולות, אבל יש ימים בשנה שאין מתאימות מהן. היום הזה הוא אחד מהימים הללו.
המשרתים במילואים הם אלו שמבינים שלפני ואחרי כל המחלוקות הפוליטיות, לפני ואחרי כל ההבדלים באזורי המגורים, בעמדות הכלכליות, לפני ואחרי כל השוני האמיתי שקיים בתוך החברה הישראלית, מדינת ישראל היא פרויקט משותף לכולנו – פרויקט מעורר השתאות, שממשיך הלאה רק בזכות אלה שלא אומרים: אחרים יעשו, ולא חושבים: מישהו כבר ידאג לזה, אלא לוקחים אחריות, עושים ותורמים.
אתם יכולים לשאול כל מי שהולך למילואים, אין אחד שיגיד לכם שהוא ממשיך להתגייס בשביל התגמול או ההוקרה. למרות זאת, אנחנו חייבים לדאוג שכל אחד ואחת ממשרתי המילואים יקבלו את המגיע להם; שכל סטודנט שיוצא למילואים יקבל גיבוי מלא ממוסד הלימודים שלו, וששום עובד שיוצא למילואים לא יסתכן באיבוד משרתו, חלילה. תפקידה של החברה הישראלית לשמור על השומרים שלה. עלינו להכיר להם טובה לא רק ביום המיוחד הזה, אלא במשך כל השנה כולה. תודה לכל חיילי המילואים.
אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון, שיישא דברים ויברך את כל חיילי המילואים. כיוון שהוא לא יכול להמשיך להיות בהמשך הדיון, אני מאפשר לו לעשות את זה ממש בפתיחת הדיון. אדוני סגן השר אלי בן-דהן, בכבוד.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תודה רבה, אורחים נכבדים שהגיעו במיוחד ליום ההוקרה, ונמצאים אתנו: אופיר קבילו – ראש עתכ"א מילואים; אבי סייג – אלוף משנה במילואים, שאני יכול לומר לך שכל השנה כולה הוא במילואים, הוא מוסר את עצמו עבור המילואים – יושב-ראש העמותה לחיילי המילואים, ובכלל – נציב קבילות חיילים. אני חושב שהיום הזה הוא באמת יום חגיגי. יום חגיגי במיוחד, ואנחנו ביום הזה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
עפר שלח, ידידי, אני מציע שאתה, ראשון הדוברים – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
יושב-ראש השדולה למען המילואים בכנסת.
היו"ר יצחק וקנין:
– – אתה בין אלה שמובילים את הנושא הזה.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אני חושב שאנחנו – באמת, חובה שמוטלת עלינו היא להפוך את המילים למעשים; אנחנו מצווים לוודא שהחלטות הממשלה, שקבעו סל הטבות – באמת סל הטבות מיוחד – למשרתי המילואים, אכן כולן כולן יצאו לפועל.
אבל לפני שנעסוק בפרקטיקה, ועוד מעט אזכיר בכמה מילים, אני רוצה לומר את האמת: אדוני היושב-ראש, אין עוד מדינה בעולם, כפי שהזכרת, שבה אדם עוזב את משפחתו לשבוע, שבועיים או אפילו לחודש שלם, כדי להגן על עמו ועל אזרחי מדינתו. מדינת ישראל היא יחידה ומיוחדת בעולם בהרבה מאוד תחומים, אבל אולי זה התחום המיוחד ביותר שמייחד אותה. ואיך אמרת, אדוני היושב-ראש: אם נשאל מהו ישראלי, אכן, חיילי המילואים הם הדוגמה המיוחדת במינה לישראלים.
כיוון שאנחנו באמת מדינה מיוחדת בעניין הזה, אל לנו גם להקל ראש בתרומה של חיילי המילואים; אל לנו לחשוב שזה מובן מאליו. חיילי המילואים אינם מכשיר שמשתמשים בו כל עת שיש צורך בכך, ובשאר הזמן שוכחים ממנו והוא מעלה אבק; חיילי המילואים הם שמנה וסולתה של החברה שלנו – ערכיים, אידאולוגיים, מקריבים לא רק מעצמם אלא גם מחיי המשפחה שלהם.
זכיתי, אדוני היושב-ראש, כאבא לתשעה ילדים, במשך שנים רבות, לעשות כמעט 50 ימי מילואים בכל שנה, ואני אומר לכם שבאמת, זאת משימה לא קלה ולא פשוטה. ואני אומר לכם משהו: רבותי, זו לא רק משימה של חייל המילואים – ואני שמח שהשנה אנחנו מציינים את זה באופן מיוחד – זאת משימה של המשפחה כולה: של האישה, של הילדים; הייתי בלבנון בתקופה שלא היו פלאפונים, בתקופה שבה היינו מחכים לניידת בזק – המבוגרים שבנו יודעים מה זה ניידת בזק – שהייתה מגיעה עם שמונה עמדות, ארבע מכל צד, והיינו מחכים בתור ארוך כדי לחייג, והיינו מחייגים למצ"א כדי שיחברו אותנו לבית, רק כדי שישמעו שאנחנו בסדר.
אז אני חושב שבאמת, החוויות האלה הן חוויות שכולנו כולנו צריכים לזכור, ולכן, לפחות אני יכול לומר על עצמי – אני מניח שכולנו כאן – מי ששירת במילואים יודע שהחברים במילואים הם החברים הטובים ביותר, שהולכים אתנו לאורך כל הדרך ולאורך כל החיים. אני יכול לומר על עצמי שאפילו שכבר עזבתי את גדוד המילואים מזמן, אנחנו שומרים על קשר, נפגשים מדי פעם, עם הנשים, ומקיימים ערבי הווי יחד, כי באמת, החוויה המיוחדת הזאת, להיות במילואים יחד, היא חוויה ישראלית מיוחדת במינה.
אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, שאכן, הממשלה החליטה על סל הטבות למשרתי מילואים. אני אומר כמה מהנקודות החשובות שהממשלה החליטה עליהן: חיילי המילואים או מפקדי המילואים יזכו גם להעלאה בנקודות המס. אנחנו כרגע ממש בקו הסיום של קבלת התקנות של שר הפנים, שחיילי המילואים יוכלו לקבל הנחה בארנונה של 5%. אני אומר פה – אני רוצה לברך את שר הפנים, כי באמת, זה לא דבר מובן מאליו; שנים רבות דיברו על כך, ואני חושב ששר הפנים אריה דרעי באמת זכה שייפול בחלקו, ואני מקווה מאוד שבימים הקרובים ממש התקנות האלה ייחתמו, ונוכל לצאת לדרך, כך שכל רשות מקומית שתרצה בכך – אנחנו לא יכולים לאכוף את זה, אבל כל רשות מקומית תוכל לתת הנחה למשרתי המילואים שלה עד 5%. אנחנו, במכרזים של שירות המדינה – נציבות שירות המדינה הסכימה שניסיון פיקודי, מי שהיה מפקד במילואים, זה יהפוך להיות ניסיון ניהולי, ותהיה, כמובן, מבחינתו, אפשרות להשתתף במכרזים שדורשים ניסיון ניהולי. אני חושב שזה דבר לכאורה מובן מאליו – חברת הכנסת שלי, את יודעת – אבל עד היום זה לא היה מובן מאליו – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
– – וזה לקח לנו זמן, כי – – –
מירב בן ארי (כולנו):
יש למעסיקים משהו, הרב בן-דהן?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
לא שמעתי.
מירב בן ארי (כולנו):
המעסיק – יש הטבות למעסיק שמשחרר למילואים?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
בוודאי. לפני יותר מחודש קיימנו טקס גדול במשרד הביטחון והענקנו אותות הצטיינות למעסיקים משרתי מילואים. בוודאי. והערכנו את זה מאוד. אני חושב שזה אחד הדברים החשובים ביותר, שמעסיקים אנשי מילואים.
אבל אני רוצה להתרכז כרגע בדברים המרכזיים, כפי שאמרתי, בניסיון. אנחנו היום, בעזרת השם, עוד מעט גם נצביע על כך, חברי הכנסת – נצביע על תיקון לחוק עבודת נשים, שאישה תוכל לעבוד שעה פחות, או בבוקר או בערב, בתקופה שבעלה נמצא במילואים. ובעניין הזה, אני חושב שזאת באמת אחת ההטבות הנכבדות, ושנים רבות דיברו על כך. נוסף – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברים, אני חוזר ומבקש, אדוני השר אלקין, אנא מכם, בואו נכבד את המעמד.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
נוסף על כך, היום אנחנו גם מאשרים תוספת של 25% לחיילי מילואים עצמאים, כיוון שאנחנו יודעים שאכן, חייל מילואים עצמאי, ההוצאה שלו היא הרבה יותר גדולה מאשר של משרת מילואים שכיר, והדבר הזה במשך שנים נמשך. אני חושב שבעניין הזה, פה, צריך להודות לשר הביטחון, שהסכים מתקציב הביטחון להקציב עשרות מיליוני שקלים כדי לשפות את הביטוח הלאומי לטובת ההטבה הזאת.
אנחנו הבאנו רשימה גדולה של הטבות, גם, שנוגעות בגיוסי חירום, צווי 8 וצווי 9, שקשורות לבחינות שעושים באקדמיה, הן לחייל המשרת והן לבת זוגו, וכנ"ל גם בחינות לקבלת רישיונות מטעם המדינה, כמו שמאים, רואי-חשבון, עורכי-דין, ועוד ועוד ועוד, אם הבחינות האלה תיפולנה בתקופה של שירות מילואים שנעשה על ידי צו 8 או צו 9, הן חייל המילואים והן בן זוגו יוכלו לקבל מועד מיוחד.
כך שאנחנו באמת נותנים פה תמונה גדולה ורחבה, ומבט שלם, גם על משרת המילואים וגם על משפחתו. אינני רוצה להאריך, יש עוד רשימת הטבות גדולה שהממשלה אישרה, ואנחנו כבר היום עובדים על הטבות נוספות, לקראת ישיבת ועדת השרים לענייני מילואים, שאני מניח שתהיה עוד כמה חודשים.
אני קורא לכולנו, לכולכם, חברי חברי הכנסת: אם יש לכם רעיונות, אני אשמח לקבל – תביאו רעיונות להטבות נוספות, כי אני חושב שאין לנו – באמת, בעניין הזה, אין קואליציה ואין אופוזיציה, כולנו משרתי מילואים, כולנו מבינים שמשרתי המילואים, אנחנו צריכים לתמוך ולסייע להם. אני בעניין הזה מודה לכולם. כיוון שעוד מעט יהיה טקס של יחידות מצטיינות בבית הנשיא, יחידות מילואים – אני ממלא את מקומו של שר הביטחון – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
– – אז אני איאלץ לצאת לפני הזמן. אני מודה לכם, חברי.
היו"ר יצחק וקנין:
אני רק חייב לשאול אותך, בסופו של הדיון, מה אדוני מציע לגבי ההצעה לסדר-היום? כי זו הצעה לסדר-היום של כמה חברי כנסת. האם אדוני יסכים שזה ילך לוועדה, או שיסתפקו?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אני אגיד לך – – –
קריאות:
– – –
יעקב מרגי (ש"ס):
– – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אני רוצה לומר עוד משפט. היום התקיימו, אדוני היושב-ראש – – –
יעקב מרגי (ש"ס):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, הפרוטוקול מחייב אותי.
קריאות:
– – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
בסדר.
היו"ר יצחק וקנין:
הוא יכול להגיד שהם יסתפקו, ואז אני אצטרך אחד מכם.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אני אגיד כך, אדוני היושב-ראש, באמת, הזכיר חבר הכנסת מרגי – ואני רוצה להודות לכל יושבי-הראש של ועדות הכנסת שהיום, במהלך היום כולו – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תראה, אם לא הייתי אומר את זה לא הייתם זוכים גם לברכה הזאת.
מירב בן ארי (כולנו):
ברור, ברור.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
במהלך – – –
יעקב מרגי (ש"ס):
– – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, במהלך היום כולו קיימו דיונים בתחומים שנוגעים בנושא המילואים, אישרו החלטות וגם קיימו דיונים שאני בטוח שהם יהיו בסיס להחלטות הבאות. מבחינה זו, אני חושב שנסתפק בהודעה שלי – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
– – ואין צורך בדיון נוסף. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. אני מודה לסגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים והמציעים הצעות לסדר-היום. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עפר שלח, שהוא בין המובילים את כל נושא מערך המילואים בכנסת. אדוני חבר הכנסת עפר שלח, רשות הדיבור שלך. חמש דקות.
עפר שלח (יש עתיד):
תודה, אדוני, היום אכן ציינו בכנסת את יום ההוקרה למערך המילואים. ראשי שדולת המילואים, חבר כנסת איתן כבל, חבר כנסת יואב קיש ואני – אני חושב שהיה – אני לא מומחה גדול לימי הוקרה, אבל היה בהחלט יום יעיל, ובהקשר הזה אני באמת רוצה לציין גם את שר הביטחון, גם את סגן שר הביטחון. פתרנו משהו שהכנסת מתבחבשת אתו עשר שנים – ודיברתי על זה, סגן השר שמע את זה, אני חושב; מצד אחד אתה מאוד מרוצה כשמשהו – כשעוול מאוד בסיסי וברור כמו מה שקורה לעצמאי כשהוא יוצא למילואים, והצורך לפצות אותו פיצוי נוסף סוף-סוף נפתר; מצד שני אתה תוהה – אם דבר כל כך פשוט שהסכימו עליו ועל העקרונות שלו ועל המספרים שלו לפני כל כך הרבה שנים – אם דבר כזה, לוקח לו עשר שנים להיפתר, אנה אנחנו באים – אבל אנחנו בהחלט יוצאים מהיום הזה עם צורך – אפרופו דיונים נוספים – עם צורך להתקדם גם בדברים של ועדות הכנסת השונות: ועדת החינוך, ועדת העבודה והרווחה, ועדת הכספים וכל הוועדות שדנו בהן היום – ועדת הכלכלה – שדנו היום בענייני המילואים, אני חושב שהותרנו אותן ביום הזה עם הרבה מאוד עבודה לעתיד.
אני רוצה כאן להתייחס דווקא לדיון שיהיה, והוא יהיה בוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, שאני עומד בראשה, שלפרטים שלו אני כמובן לא אוכל להתייחס עכשיו, ולהגיד דבר – אפילו תובנה שיצאה לי, שעוסקת בנושא הזה כבר הרבה מאוד שנים, יצאה מהיום הזה: אנחנו במצב שבו – אמר היום אחד מקציני המילואים שהופיעו באחת הוועדות, אמר משפט יפה: צבא העם נעצר בשער של הבקו"ם. זאת אומרת, אם אנחנו עדיין במצב שחלק גדול מהאוכלוסייה וחלק גדול משכבות הציבור משרתים בצבא בסדיר, ברגע שאנחנו מגיעים למילואים, המספרים נהיים כאלה – מסך כל האנשים בציבור – מצד אחד הוצגו היום מספרים שזה 70% מהצבא; ומצד שני, בתוך הציבור אלה מספרים שהם כבר כל כך קטנים, ובוודאי חלקם של משרתי – מה שאנחנו קוראים משרת מילואים פעיל, מפקד מילואים פעיל – האנשים שנושאים את נטל המילואים על גבם, אנחנו מדברים היום על שיעור מאוד קטן באוכלוסייה, ואנחנו מדברים על אנשים שבעוד הנטל היחסי עליהם הולך וגדל, הנטל שהם נושאים דומה לזה שהיה למ"פים ולמג"דים בימים שכולם שירתו במילואים – חודש מילואים, חודשיים מילואים, יש כאלה שמגיעים ל-100 יום בשנה, וכן הלאה, והנטל הזה היום בא לידי ביטוי במשפחה, והנטל הזה בא לידי ביטוי היום במקום העבודה – דיברו על זה היום לכל האורך.
ואני חושב שאנחנו צריכים – אדוני סגן שר הביטחון, אני מודה לך שנשארת לשמוע – אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לחשוב על אנשי המילואים בהקשרים אחרים, אנחנו גם נדון בזה בוועדת החוץ והביטחון, וההקשר העיקרי הוא – מודל ההשוואה של אנשי המילואים אולי צריך להפסיק להיות האוכלוסייה בכלל, ולהתחיל להיות אנשי הקבע, כי אם אנחנו אומרים – ואנחנו בבית הזה מאשרים, חברתי ענת ברקו יחד אתי בהרבה מאוד מקומות – מאשרים לאנשי הקבע דברים שהם יוצאי דופן, כי אנחנו אומרים שני דברים: האחד הוא: המדינה שולחת אותם, ואגב – "אותם" הם אנשים שמתנדבים לשירות קבע – את אנשי המילואים היא עוד שולחת בצו, שולחת אותם למקומות שבהם הם עלולים אפילו לסכן את חייהם; והשני, אנחנו רוצים שמיטב האנשים יהיו בשירות קבע, בשירות קבע ארוך. היום הדברים האלה נוגעים גם במפקדי המילואים ובמשרתי המילואים הפעילים. אנחנו רוצים שם את מיטב האנשים, ואנחנו, בניגוד לכל דבר אחר שהמדינה דורשת מהם, אנחנו בצו שולחים אותם למקומות שבהם הם יכולים גם לסכן את חייהם.
ואם אנחנו נתחיל להסתכל על זה ככה, ואנחנו נתחיל להסתכל – ואני לא פה יוצא נגד דבר וחצי דבר שמקבלים אנשי הקבע, אני תומך בדברים האלה גם בהצבעות ובדיונים – אבל אם אנחנו נתחיל להסתכל על אנשי המילואים בפריזמה הזאת, הרבה מהדברים שאנחנו, סליחה על הביטוי, מתבחבשים בהם פה – עוד יום פה, עוד 10% שם – ייראו אחרת. אם אנחנו נגיד לעצמנו שהצורך האמיתי באנשי המילואים הוא כזה שאנחנו צריכים להתייחס אליהם כאל, נגיד, איש קבע – פעם אמרו – אזרח בחופשה של 11 חודש, עכשיו בואו נגיד איש קבע 1/12 מהשנה – כל הסיפור ייראה אחרת.
והדבר האחרון, שגם בו אנחנו נעסוק בדיוני ההמשך, הוא תפקידם של המילואים. אני אמרתי את זה היום כמה פעמים: בסופו של דבר, אין דבר, אין תגמול, אין גמול, אין – תקראו לזה איך שאתם רוצים – שיחזיק את איש המילואים, פרט ל – קרא לזה היום קצין המילואים הראשי הנחיצות של תפקידו, אני קורא לזה המשמעות של תפקידו. וזה אומר שצה"ל – פה העומס מוטל על צה"ל – צה"ל צריך לתת לאנשי המילואים את התחושה – הן בחלק שלהם בתוכניות, הן בתפקידים שיוטלו עליהם, הן בציוד שלהם, באימון שלהם, בשילוב שלהם עם הצבא הסדיר – צריך לתת להם את התחושה שהם אכן נחוצים להגנת העם כמו שאנחנו חושבים שהם נחוצים. כי רק התחושה הזאת, בסופו של דבר, תשאיר את הטובים במילואים. ומה לעשות, גם אם המספרים קטנו – ואנחנו שמחים שהמספרים קטנו – עדיין אנחנו צריכים את המילואים ביום פקודה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עפר שלח. תעלה חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ואחריה – מירב בן ארי, שוויתרה לה.
מירב בן ארי (כולנו):
רוח של – – –
היו"ר יצחק וקנין:
רוח ההתנדבות.
מירב בן ארי (כולנו):
רוח של אלטרואיזם.
היו"ר יצחק וקנין:
כן.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
רוח אחוות המילואימניקים.
היו"ר יצחק וקנין:
חמש דקות.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
תודה רבה, אדוני, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, ובעיקר מי שהוביל את היום הזה: איתן, עופר, יואב, שמובילים את שדולת המילואים, ואיילת, שהצטרפה אליהם בזכות זה שלפני עשר שנים, אדוני, היא הקימה את קהילת משפחות המילואימניקים – נגיד את שמה באופן מלא: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אז יישר כוח גדול. היה אכן יום משמעותי, ובעזרת השם דורש המשך פעילות.
אני מבקשת לפתוח את הדברים שלי במכתב של הרב נחמיה לביא, זכרו הטוב – הוא נרצח בפיגוע בעיר העתיקה בירושלים בשעה שירד מביתו לסייע לאדל בנט ולבעלה אהרן, שנרצח גם הוא באותו פיגוע ברחובות הרובע המוסלמי. זה המכתב שהוא כותב לחבריו לנשק ביחידת המילואים, 12 שנים אחרי שהוא עוזב אותם, 12 שנים הוא שירת יחד אתם והוא עובר ליחידה אחרת, וכך הוא כותב:
"צה"ל בכלל, ומערך המילואים בפרט, הוא בעיני שיאה של אהבת המדינה. עלית על מדים – השארת בצד את כל הפרטיות והאנוכיות, השתחררת מכל חילוקי הדעות הקלים והקשים בין חלקי עמנו האהוב, ומכל המהומה הפוליטית" – והוא מוסיף בסוגריים, "בלי לזלזל" – "והתעלית אישית לגובה אחר, לגובה הכללי של העם, של לאומיות ישראל, במיוחד ביחידות הלוחמות, שבהן כל אחד מסור כל-כולו לחבריו ולעמו, עד כדי נכונות למסירות הנפש עבורם, ובאופן מיוחד יותר ביחידות המילואים, שביסודן הן התנדבותיות לאין ערוך לעומת המערך הסדיר. 'חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו'" – הוא מצטט את הרמטכ"ל המפורסם יואב בן צרויה, שר צבא דוד המלך.
והוא מוסיף שם: "זה מספר שנים, מאז נולד ילדנו השישי – בידוע שכשנולד לך ילד שישי אתה משוחרר ממילואים אלא אם כן אתה בוחר להתנדב", והוא אכן בחר להתנדב, והוא מוסיף: "זה מספר שנים, מאז נולד ילדנו השישי, הנני במעמד מתנדב, כאשר המתנדבת האמיתית היא אשתי שבעורף, שהעמיסה על כתפיה לבדה את כל שגרת חיי הבית בימי היעדרותי".
מכתב זה מסמל בעיני את כל מה שיפה בארץ הזאת, את הראייה בשירות הסדיר ובשירות המילואים בעיקר – כי זו המסה הקריטית – כזכות. בעיקר את היכולת להעריך ולהוקיר את הנשים, הילדים והמשפחות שנשארות בבית ובתעצומות נפש שומרות על שגרת החיים.
חיילי המילואים, ואתם שכאן מייצגים אותם, חברי אבי אסייג ושאר החברים, הם הפנים היפות של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. כשאני עומדת כאן כדי להוקיר את חיילי המילואים – אלה שמקבלים בהבנה כל מעטפה חומה שנוחתת בתיבת הדואר שלהם; אלה שמפסידים את מבחני סוף הסמסטר; אלה שלא באמת חושבים על מה יקרה עם העבודה שלהם, שהצטברה במשרד; אלה שעל אף הקושי להיפרד מהאישה ומהילדים עולים פעם אחרי פעם על מדי ב' ונוסעים לכל דבר: לתעסוקה, לקרב, לעוד סבב לחימה ולתרגילים. פשוט להגיד תודה. וביום הזה, להגיד תודה גדולה למי שעומד מאחוריהם: בני המשפחות שלהם, שתומכים, כל אחד במקומו, בבחירה של הבעלים, האבות, האחים, הבנים, לשרת במילואים, ומחזיקים את המשפחה, את הבית, את כולנו בחברה.
איילת הזכירה בנאום שלה היום, בכנס המרכזי שהיה באודיטוריום ופתח את היום הזה, את השגרה הזאת, של משפחה של מילואימניק; את זה, כמו שכותבות לי חברות – יש קבוצת פייסבוק סגורה של משפחות המילואים – וצריך להגיד פעם אחת, גם, אולי אני זוכה פה לדבר על בעלי השני, ברוך השם, בחסדי השם שזכיתי להתחתן אתו כעת חיה ממש לפני 14 שנים, שהוא מג"ד וסמח"ט במילואים, ואנחנו חווים את הדבר הזה, שהמילואים אף פעם לא באים בזמן שמתאים; הם בדרך כלל באים כשיש איזו מסיבה – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כמו ילדים. שולי, כמו ילדים.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
כמו הילדים, בדיוק, בעזרת השם. הרבה פעמים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה היופי שבחיים.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
נכון. הרבה פעמים הם מחייבים אותנו לבקש עזרה אפילו אם אנחנו בטוחות או בטוחים שאנחנו יכולים להסתדר לבד, ואנחנו לומדות ולומדים להיות יצירתיים באופן שהוא באמת אתגרי. לדעת להסתדר עם כמה ילדים שיש לכל אחת מאתנו – וכל אחד, כי יש גם נשות מילואים – וליצור מציאות משפחתית אחרת, מתוך ידיעה ברורה שהאבא, הבעל, הבן, האח הולכים אל המקום שכולנו מאוד מאוד מאמינים בו.
ההבנה שמחלחלת, בעיני, ביום הזה ובכל יום ויום, היא שאסור לנו שמערך המילואים יהפוך למשהו ברור מאליו; אסור לנו שהמורכבות הזאת תיעלם מעינינו, אסור לנו – המורכבות האמיתית הזאת: מצד אחד בית ומשפחה ומשהו שאנחנו נורא רוצים להחזיק אותו כעוגן, ומצד שני הצורך הבלתי-פוסק להגן על הבית, על המשפחה, על המדינה ועל החברה. החברה הישראלית כולה, ובעיקר חיילי המילואים, נעים כל הזמן בין המקום הפרטי למקום הכללי. אני חושבת שהיכולת ליצור איזשהו מארג הוליסטי, מתוך שלמות, מתוך הבנה שאנחנו נמצאים במקום החשוב, היא מה שיפה בתוכנו.
אני מבקשת לברך את כל אחד ואחת מחיילי המילואים, שנושאים יום-יום, יום אחרי יום, בנטל הזה. הם בעצם עיקר הכוח של צה"ל ושל מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תעלה חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חשבתי על מה לדבר ביום המילואים והתלבטתי בין לדבר על הנהלים שעשינו עם המל"ג, על הצעת החוק של חבר הכנסת איתן כבל ושל חברי חבר הכנסת פולקמן, שתכף נצביע עליה, הצעת חוק חשובה, אבל אחרי שישנתי בלילה החלטתי שבמקום לדבר על מה עשינו, אני אדבר על מה עושים. היועץ שלי, גיא קורן, הנה הוא שם, הוא רב-סרן במילואים והוא מ"פ מפקדה, והוא כל הזמן עושה מילואים. אז אמרתי לו: תגיד לי בעיניים שלך איך זה להיות מילואימניק. אז תקשיבו, אם אתם לא יודעים, נסביר לכם כמה דברים.
להיות איש מילואים זה תמיד לקבל את הצו בתקופה הכי לא טובה בחיים שלך. להיות איש מילואים זה לעשות מילואים גם אם לא תמיד הסביבה מבינה למה לך. להיות איש מילואים זה להשאיר את המשפחה מאחור בידיעה שלא יהיה להם קל להסתדר בלעדיך, אבל אין ברירה. להיות איש מילואים זה לראות את הצבא אחרת, בעיניים של אזרח. להיות איש מילואים זה לצאת לשבועיים מילואים בזמן בחינות סמסטר ואז לרדוף אחרי עצמך עד סוף התואר. להיות איש מילואים זה להתייצב תוך שלוש שעות בבסיס בקריאת צו 8 ולחזור אחרי חודש ולגלות שלא הרבה השתנה, חוץ ממך.
להיות איש מילואים זה להתאמן בשיא החום באוגוסט וגם בשיא הקור בדצמבר – ועוד בצאלים. להיות איש מילואים זה להצליח לזכות את כל הגדוד בשלוש שעות, כי כולם מתים כבר ללכת הביתה. להיות איש מילואים זה לנסוע על ג'פס שראית בסרט גבעת חלפון אינה עונה כשהיית ילד. להיות איש מילואים זה לנהל את העסק שהשארת מאחור בתוך הנגמ"ש. להיות איש מילואים זה להבין את הביטוי החדש "אימון חוצה שבת" ולחשוב שכבר סיימת לטחון שבתות בסדיר. להיות איש מילואים זה להבין שארבע שנים בסדיר זה כלום לעומת 30 שנה במילואים. להיות איש מילואים זה להגיע בגלל הציונות ולהישאר בגלל החברים. להיות איש מילואים זו הזכות הכי גדולה שיש.
אז הנה, תראו, הצלחת אפילו לרגש אותי, רב-סרן במילואים, מ"פ מפקדה בחטיבת הנגב, גיא קורן, הוא עושה מילואים כבר עשור, ועד היום – אני מבקשת, גם המעסיק פה, כן? 303.5 ימי מילואים – והיה לו דגש על החצי – הוא עשה עד היום, והשנה עוד לא נגמרה. אני רוצה להגיד לך תודה, לך ולכל מאות אלפי אנשי המילואים – ונשות המילואים – שנמצאים שם ומגינים עלינו כל הזמן. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי, כפי שציינתי, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת. אחריו – יוליה, ואחריה – איתן כבל ואורן אסף חזן.
יעקב מרגי (ש"ס):
הבהרה: סך הימים שאמרה חברת הכנסת מירב בן ארי זה בעשור – כי ראיתי כמה הרמות גבה.
מירב בן ארי (כולנו):
אה, כן, עשר שנים – עשר שנים של מילואים.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם אומר לכם שבאנו לומר לכם תודה – פעם אמר לי מישהו שעם תודה לא הולכים למכולת – אז מעבר לזה. הברכות הן קודם כול למובילי יום ההוקרה למערך המילואים בכנסת, חברי הכנסת עפר שלח, יואב קיש, איתן כבל. כפי שצוין, הכנסת ציינה היום את יום ההוקרה למערך המילואים. במסגרת יום ההוקרה התקיים דיון גם אצלי, בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, והדגש היה סטודנטים המשרתים במילואים.
סטודנטים המשרתים במילואים נאלצים לצבור חובות אקדמיים שונים למוסדות החינוך. לעתים שירות המילואים נעשה בתקופת בחינות, ועובדה זו יוצרת מצב שלא תמיד האוניברסיטאות והמכללות מבינות או מתחשבות בו או מאפשרות צמצום פערים. לעתים המטלות נדחות בסמסטר, נדחות בשנה, עד לסמסטר הבא או עד לשנה הבאה. בדיון עלה הצורך במתן נקודות זכות אקדמיות למשרתים במילואים. יש לציין שכמה מוסדות אכן מקיימים זאת, אך הוברר לנו שלא כל המוסדות האקדמיים מעניקים נקודות זכות למשרתים במילואים. כמו כן עלה בדיון הצורך – אתם יודעים, יש רשימת מלגות למוסדות אקדמיים; אין מלגה למשרתי מילואים. אז אולי זה הזמן לחשוב, בעקבות הדיון הזה, על מלגה מיוחדת למשרתי מילואים.
עלה בדיון הצורך בהתחשבות ובמתן מענה לסטודנטיות שהן נשות אנשי מילואים, שבעקבות שירות המילואים – או שלהן או של בני הזוג – מתעורר צורך בהיעדרויות, אם זה מהלימודים, אם זה ממקום העבודה. חשבו על המשרת במילואים – אם חשבו, עדיין לא חשבו על הכול – אבל בנות הזוג, מה אתן?
כמו כן עלתה בדיון הסוגיה של האחידות בין המוסדות האקדמיים בהכרה או ברוח הגבית שניתנת למשרת המילואים. בהנחיות המל"ג, הוברר – עובדה שכשלעצמה – זה בסוף הדיון עלה, ו – איך אומרים – דגנו את ההערה הזאת – בהנחיות המל"ג מופיעה הרשאה למוסדות אקדמיים להעניק נקודות זכות על התנדבות או פעילות חברתית. וגם, באותה נשימה, כתוב: וכן למשרתי מילואים. ראינו שיש מוסדות אקדמיים שמעניקים נקודות זכות על פעילות חברתית, וכשמגיעים לשירות מילואים הם מתחבאים מאחורי "האיכות האקדמית". אני לא מזלזל – – –
מירב בן ארי (כולנו):
הם נותנים נקודת זכות על חוג התעמלות, על התעמלות – –
יעקב מרגי (ש"ס):
או התנדבות בעמותות או התעמלות או – –
מירב בן ארי (כולנו):
נכון. – – ומילואים – לא. חוג התעמלות, באוניברסיטת באר שבע.
יעקב מרגי (ש"ס):
– – אני לא יודע על קורסים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
מירב, מורגש שאת משתתפת בוועדת החינוך הרבה.
רועי פולקמן (כולנו):
היא חייבת – – –
יעקב מרגי (ש"ס):
אז לא ייתכן, אם כבר מוסד אקדמי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
היא יד ימין של יושב-ראש ועדת החינוך – –
יעקב מרגי (ש"ס):
כן, אין ספק – –
היו"ר יצחק וקנין:
– – אני יכול להעיד על כך.
יעקב מרגי (ש"ס):
– – לאחרונה היא מזייפת קצת, אבל נסלח לה.
מירב בן ארי (כולנו):
לאחרונה היא הייתה בחופשת לידה.
יעקב מרגי (ש"ס):
אז, לכן אמרתי: לאחרונה.
היו"ר יצחק וקנין:
גם היא הייתה במילואים.
יעקב מרגי (ש"ס):
אז לא ייתכן שמוסד אקדמי יעניק נקודות זכות על פעילות חברתית ולא יכיר בערך החשוב הזה, של שירות לאומי. לכן הנחינו – נציגי המל"ג בוועדה, בכל אופן, הם לא המוסמכים, אבל הם הבינו את הצורך ואמרו שיבחנו זאת באופן חיובי. בסיכום ביקשנו זאת מהם.
רבותי, אני חייב לומר משהו, גם כאיש מילואים לשעבר, ויש לציין, עשיתי מילואים עד כניסתי לכנסת ב-2003. התחברתי לכל מה שאמרה – אומנם היא אמרה את זה בצורה – מירב, את מפריעה לי – – –
מירב בן ארי (כולנו):
אנחנו מדברים עליך.
יעקב מרגי (ש"ס):
חברת הכנסת מירב בן ארי אמרה את זה באופן ציורי, או אפילו כמעט שיר, מה זה להיות איש מילואים, אבל אין ספק שכל מי שעשה מילואים מתחבר לזה – במיוחד התחושה שהציבור שנושא בנטל הזה, וכפי שאמר היושב-ראש, זה שמתחת לאלונקה של מערך המילואים, הולך וקטן. כדי לתת לאותו משרת מילואים תחושה של הערכה, של הוקרה, שלא ירגיש, סליחה על הביטוי, הפראייר של החברה הישראלית. שיאמין בערך הזה וייתן – ניתן לו רוח גבית.
אני מתחבר גם לדברים שאמר עפר שלח ידידי, ואני מסיים בזה: שינוי תפיסה – שינוי תפיסה, כן, היום, בגודל הזה של מערך המילואים, זה לא כמו בתקופה שלי; בתקופה שלי מילואים היו לכל מאן דבעי, היום זה באמת שירות איכותי, משמעותי, וטוב שכך. לכן, שינוי תפיסה: לראות בהם – כמו שמסתכלים על אנשי הקבע – אהבתי את הדגש שהוא נתן לזה, ואני חושב שיום כזה בכנסת, עם שלל הודעות סיכום, צריך – רק חבל שהמציעים – הנה, איתן הגיע, הצלת את מארגני יום המילואים. אני חושב שצריך לקחת את המכלול – איתן, ידידי, מאחר שאני יודע שאתה מחויב לזה כל השנה, לא רק ביום הזה שאנחנו מציינים – לקחת את שלל הסיכומים ושלל ההחלטות של כל הוועדות, כדי שזה לא יהיה מהנייר ולחוץ, לקחת אותם וליישם אותם, איך אומרים, ברגיעה, לא רק בחירום. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. תעלה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. גם לך חמש דקות, ואחרייך – חבר הכנסת איתן כבל. חמש דקות לרשותך.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש, אתה כבר השתפרת בשם המשפחה שלי. מפעם לפעם זה הרבה יותר טוב.
היו"ר יצחק וקנין:
עם האימונים, אומרים, בא הגובה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
שמתם לב פעם שהגבר, כשהוא על מדים, הוא נראה הרבה יותר יפה? נכון? אנחנו, כנשים – –
יעקב מרגי (ש"ס):
– – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לא, מרגי, אתה תמיד יפה, זה בסדר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – מסתכלים על גברים.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – כל גבר, כשהוא על המדים, הוא פתאום נראה כזה – הרבה יותר גברי.
היו"ר יצחק וקנין:
יותר רציני.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
כן, יש בו משהו. ואחר כך אתה מסתכל עליו באזרחי, אתה אומר: אוקיי. אוקיי.
נושא המילואים – אני, לצערי הרב, כשעליתי ארצה, הייתי כבר בת 23 – כבר הייתי מאוד מבוגרת, אז לא גייסו אותי לצבא, וכמובן אני לא עושה מילואים, ובעיני זה פספוס, כי לחוות את החוויה הישראלית, להיות בצבא, לקבל שם חברים – כי אלה חברי אמת שאתה צובר בנערות, בילדות – זה חסר לי היום בחיים, כבר אין מה לעשות, כנראה זה כבר אבוד עבורי, אבל אני רואה איך עם ישראל יודע להתגייס כשיש לנו מצבי חירום, כשיש לנו מלחמות, כשפתאום אתה רואה מקומות עבודה שרק נשים נשארות בהם.
אני עבדתי פעם בחברת שמירה, באחת המערכות שלנו – אני כבר לא זוכרת מה זה היה – ופתאום התחיל גיוס מילואים. אז כל המפקחים – כולם היו בצבא כמובן, כי הם אחר כך עבדו בחברות שמירה, היו באטרף: למה לא קוראים לי, החבר כבר קיבל זימון, והחבר מהעבודה, ומהפלוגה, ואיך יכול להיות שאני עדיין לא שם, עם כל החבר'ה. זה משהו שאתה מסתכל עליו ואומר: זה רק אצלנו, ואתה מרגיש גאווה ישראלית. אני עד היום זוכרת את החוויה הזאת.
אבל, כמובן, אנחנו, כמדינה, צריכים לדאוג לאותם אנשים. מי שתורם, מי שמתגייס, מי שעוזב הכול ורץ למילואים, ורץ אחר כך למבצע, ומשתתף, ותורם, ועושה ולא סופר את זה, אז כמובן, אנחנו, כמדינה וכחברה, חייבים לו, מעצם זה שהוא עושה את זה, כי לצערי הרב, כפי שנחשפתי היום, אחוזי האנשים שמתגייסים למילואים הולכים וצוללים.
אני מאוד שמחה שבתקופה האחרונה יש שינוי תפיסה. אין מה לעשות, אני מייצגת את ישראל ביתנו, ושר הביטחון הוא אביגדור ליברמן, ראש המפלגה שלי, וכולם אומרים, גם גורמים שהם מחוץ לישראל ביתנו, שבזמן האחרון מורגש שינוי תפיסה, גם במה שקשור לחיילים משוחררים, גם במה שקשור להטבות לחיילים בודדים, גם במה שעבר היום בכנסת – תוספת שכר לחיילי מילואים, הכול קורה עכשיו, בשנה האחרונה. אז כנראה אין מה לעשות: הראש מוביל, הראש קובע מדיניות, וכשהראש קובע מדיניות, גורמי משרד הביטחון והצבא יודעים להתגייס לפי הראש.
אנחנו העברנו בתקופה האחרונה חקיקה היסטורית, שאמורה לשפר באופן משמעותי את החיים של חיילים משוחררים, של חיילים בודדים וכמובן של חיילי המילואים. מובן שיש לנו עוד מה לעשות. אני יודעת שהייתה ועדת שרים למילואים שלא התכנסה לפני זה שש שנים, לצערי הרב, והתכנסה לפני חודש בפעם הראשונה זה שש שנים, וקיבלה כמה החלטות – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
ב-2016 פעם ראשונה, ועכשיו פעם שנייה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
יפה. אבל לפני כן שש שנים זה לא היה. כנראה הנושא היה פחות על סדר-היום, מה שנקרא.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, כנראה – – – סבבים.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
הוועדה קיבלה כמה החלטות בנושא נקודות זיכוי לחיילי מילואים, וכנראה אנחנו בכנסת נצטרך לעשות במרס חקיקה על כך.
מירב בן ארי (כולנו):
– – – חוק לפני שנתיים. הם לא רוצים, זה פוגע בחופש האקדמי של המוסדות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
דקה. כמובן, כל שיתוף הפעולה הזה – אף אחד לא יכול לעשות שום דבר לבד, במיוחד אצלנו במדינה. זה קורה בשיתוף פעולה של כל משרדי הממשלה שהתגייסו לנושא. רק עכשיו שרת המשפטים חתמה על תקנות שיקלו על חיילי מילואים שצריכים לעבור מבחני הסמכה של לשכת עורכי-הדין ושל לשכת רואי-החשבון, כי מה קורה כשבן אדם נמצא במילואים ופתאום יש מבחן? אז יהיו מועדים מיוחדים לחיילי מילואים, אני יודעת שהתקנה הזאת כבר חתומה.
אנחנו צריכים לחשוב איך להקל על חיילי מילואים שנפגעים בלימודים שלהם, ולעזור להם. כבר היום דיברנו על זה באחת הוועדות. צריך לחשוב – אני יודעת שהמערך קיים, אבל זה לא מספיק. יש עוד מה לעשות. אני יודעת שיש עכשיו הרחבה של הסיוע המשפטי לחיילי מילואים לפני פיטורים. גם זאת בעיה כואבת – איך אפשר לפטר בן אדם שבעצם מגן עליך במבצע כזה או אחר?
אני לא אומרת שהכול מושלם והכול מאה אחוז. אם מישהו לא התחיל ללכת הוא לא יסיים את הדרך. אנחנו התחלנו ללכת בכיוון הנכון, אנחנו עושים מהלכים, ואני מקווה מאוד שיהיו עוד בשורות – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – אבל בסופו של דבר אני חוזרת ואומרת: הביטחון הוא לא רק ביטחון צבאי, זה לא רק ביטחון מדיני, זה גם ביטחון חברתי וכלכלי. זאת חובתנו לתת את הביטחון החברתי לאנשים שמשרתים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. יעלה חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת. אני חושב שאיתן הוא בין אלה שמובילים במשך – אני חושב שאני ואתה אותה תקופה פה, בכנסת – – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – – אתה לא שמעת אותי.
היו"ר יצחק וקנין:
אמרתי שאיתן ואני קרוב ל-22 שנים בכנסת, ואני יודע, מהיכרות אישית, שבמשך כל השנים האלה הוא בין המובילים, והרבה פעמים הוא גם בא במדים לכנסת.
מירב בן ארי (כולנו):
כן, הוא עושה מילואים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, שהייתה לי הזכות להקים את שדולת המילואים, יחד עם חבר הכנסת אבו וילן. גם הייתה לנו הזכות, יחד עם אבי סייג – אז פורום המח"טים והמג"דים – לכתוב את חוק המילואים, ולהוביל, אולי, את המהפכה הכי גדולה שנעשתה במערכת היחסים בין חיילי המילואים לבין מדינת ישראל וצה"ל, וגם יותר מזה – גם את יום המילואים.
בהתחלה, כשאבו ואני הבאנו את יום המילואים, לפני כעשור, האמת היא שמערכת הביטחון וצה"ל התנגדו לזה. את יום המילואים הראשון ערכנו לבד, כאן, בכנסת. שנה לאחר מכן, סגן שר הביטחון דאז, זאב בוים, זיכרונו לברכה, שבאמת היה – לקח את העניין מאוד מאוד ברצינות, הביא את זה בסוף כהצעה לממשלה. מאז, התקופה שסביב ל"ג בעומר היא התקופה הרשומה בכללים כיום המילואים. נכון, מוטי יוגב? ופה, בגלל בעיות לו"ז, נאלצנו לדחות את היום מהיום הקבוע.
ברשותכם, אני רוצה לומר כמה מילים. באמת יש לי הזכות להיות איש מילואים ותיק בחטיבה מהוללת, חטיבה 55. הגדוד שבו אני משרת עד היום, גדוד 7, הוא הגדוד שאז, כשנקרא 66, כבש את גבעת התחמושת, חצה את התעלה, וכל הסיפור הגדול. אני באמת יודע להגיד שאני מכיר את חיי המילואים.
אני אומר לך, מוטי חברי, אתה מכיר גם את המערכת הצבאית הרבה מאוד שנים – אחת הבעיות שאני נתקל בהן בגדול – ואני אומר את זה ונעלבים, אבל זאת האמת – היא שרוב המערכת הצבאית, אין לה נפש חיה למילואים, חבר הכנסת פולקמן. היא לא באמת יודעת, חבר הכנסת איל בן ראובן, כמי ששירת – אתה שירת – הרבה שנים – היא לא באמת יודעת להכיר ולהבין את נפש חייל המילואים. זה לא קבע, זה לא יעזור. זאת אומרת, כשלפני שנתיים – אומר לי אז שר הביטחון בוגי יעלון: מה, גם אני עושה הרבה מאוד שנים, אני בקבע. זה לא דומה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, הוא אומר על אחד שמשתחרר ממילואים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
לא לא, התכוונתי בכל התקופה. זה לא דומה, זה לא יכול להיות דומה, כי אנחנו מדברים על אדם שיושב בביתו, מקבל את הצו – – –
מירב בן ארי (כולנו):
חבל שלא שמעת אותם.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני מבטיח שאני אקרא את הפרוטוקול.
ענת ברקו (הליכוד):
– – – אלא הולך למילואים.
מירב בן ארי (כולנו):
נכון – – –
ענת ברקו (הליכוד):
זאת האווירה.
מירב בן ארי (כולנו):
על התפקוד היומיומי.
איתן כבל (המחנה הציוני):
קודם כול, את מכירה את אחד החברים הכי קרובים שלי, שהוא חבר שלך, רפי פומרוק. נכניס אותו לפרוטוקול.
היו"ר יואל חסון:
לדברי הכנסת.
איתן כבל (המחנה הציוני):
נכניס אותו לדברי הכנסת.
תבינו, אם אתה לא חווה את זה, אתה לא יודע להבין את זה. זה לא עניין של להגיד: אתה מגיע ומתייצב, וזה רק איזה עניין של דאחקות. מילואים זה סיפור – זה לעזוב בית, לעזוב משפחה, לעזוב לימודים.
קריאה:
– – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
לא, אני אומר את זה – תשמע, זה נשמע כמו – חבר הכנסת אלי אלאלוף, יש משהו רומנטי, אתה יודע, בסיפור של המילואים, והוא באמת רומנטי, אי-אפשר להסביר את זה, זה כיף ענק. ככל שזה יותר קשה, המור"ק יותר גדול. ככל שזה יותר מורכב, הסיפור – אני טבעתי את המושג – סיפור שלא סופר אלף פעם, כאילו לא סופר. כל מילואים, אותם סיפורים, וכולם צוחקים כאילו זאת הפעם הראשונה, ואף אחד לא אומר: אני כבר יודע, מכיר את הסיפור הזה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. אתה מכיר את זה, איציק שמולי – חוזרים על אותו סיפור, אותן בדיחות, וצוחקים כל הזמן כאילו זאת פעם ראשונה. אבל בסוף בסוף, מעבר לכל העניין הזה, אלה אנשים מעטים, מעטים אפילו מאוד, כי גם בסך הכללי הגדול, מתוך חיילי המילואים, אלה הלוחמים, אלא שנמצאים באמת – ומכירים את זה חלק מאלה שיושבים ביציע – שנקראים שירות מילואים משמעותי – זאת קבוצה קטנה. כל אלה שבאים להסביר לי – מה זה לעזוב משפחה – שהאישה – שטויות, פולקמן, זוכרים לנו – בתקופתנו.
גם קם דור אחר, שרוצה לדעת מהן זכויותיו, כי בסוף בסוף בסוף, כשאתה מסתכל על העניין הזה, יש אבסורד גדול – וזה היה חצי ויכוח היום, נדמה לי, כשראש אכ"א דיבר – מהי ההתנדבות הזאת? הרי אם אתה לא תגיע למילואים, יכניסו אותך לכלא. נכון, אתה יכול להתחמק, אתה יכול בסוף לא להגיע, אתה יכול להשתחרר, אבל בסוף, אם אתה לא מגיע, אבי סייג, שולחים לך משטרה צבאית, כש-90% יושבים בבית ומכוונים אותך לבית של ההוא שלא הגיע. ומה אנחנו מבקשים בעצם? מה בעצם חייל המילואים מבקש, מירב? לא ביקשנו שום דבר יותר ממה שיש לאחרים.
הרי לא מתקבל על הדעת שכשאני יוצא למילואים, או מאן דהוא יוצא למילואים – רועי פולקמן, לפני שנהיה חבר כנסת, כשהוא יוצא למילואים, הוא צריך להיפגע בשכרו בצורה מאוד דרמטית, ודאי וודאי אם הוא עצמאי, כשהחבר שלו שיושב מולו מקבל את המשכורת והכול כרגיל. המשפחה, מה אתה? אתה יוצא למילואים, אתה נכנס לשטח השמדה: אתה מוצא שאשתך יכולה להימצא בסכנת פיטורים, אתה יכול למצוא את עצמך בסכנת פיטורים, וכל המערכת על הראש שלך.
לכן – אני מסיים, אדוני היושב-ראש, ותודה – בשורה התחתונה, יש כאן שתי משקולות; משקולת ראשונה, כן, צריך להגיד: חיילי המילואים זקוקים להכרה ותמיכה במשפחות שלהם. זו איננה קלישאה, אלה לא מילים גבוהות; אנחנו מדברים על כך שחייל מילואים רוצה לדעת שכשהוא יוצא למילואים משפחתו נמצאת במקום הנכון, כי בלי זה הוא לא יכול לצאת למילואים.
עופר שלח היום ציטט את אחד הקמל"רים, שאמר שאת המ"פים הבאים, תגיע התקופה שתקבענה הנשים. כי זה כך, הן כבר קובעות בחלק מהמקומות, לפחות אצלנו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הן כבר קובעות.
איתן כבל (המחנה הציוני):
הדבר השני זה שמירת הכשירות. שמירת כשירות איננה רק אחרי מלחמה, לעשות קצת קולות ורעמים, אלא שמירת כשירות, חברת הכנסת ענת ברקו, לאורך תקופה. מוטי יוגב, אתה ואני מכירים את זה היטב, עסקנו בזה באמת שנים יחד: שבכל זמן נתון חייל המילואים יקבל את הציוד הטוב ביותר, לא פחות ממה שחייל בסדיר מקבל, והוא יהיה ערוך למשימות בצורה הטובה ביותר, גם כדי לשמור על עצמו ועל חבריו וגם כדי להגן על המולדת. תודה רבה.
היו"ר יואל חסון:
חבר הכנסת כבל, באמת לא יכולתי להפסיק אותך, כי אתה באמת אחד מחברי הכנסת הכי בקיאים בעולם חיילי המילואים, ובנושא הזה וחשבתי שראוי לשמוע אותך. תודה רבה על הדברים.
חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אל תחמיא לי, זה יכול להזיק לי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
איתן, מצבך כל כך גרוע שאני אפילו לא יכול להרע לך.
היו"ר יואל חסון:
עד שלוש דקות, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, חמש.
היו"ר יואל חסון:
אה, חמש, סליחה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
גם שלוש מספיק, אבל שתדע.
היו"ר יואל חסון:
בוא נראה אם שלוש יספיקו לך, בוא נראה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אני רואה שכולם פועלים ומספרים על מורשת איתן כבל ועל מה שהוא עושה במערך המילואים. אני רוצה לספר לכם סיפור גם מהכיוון שלי.
לפני כמה שנים – על זה לא שמעתם בתקשורת – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
באחד מגלגולי המקצועות שהוא עבר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
כן. – – באחד מעיסוקי הרבים, הייתה לי גם מסעדת בשרים, שווארמה. יום אחד, שעת לילה מאוחרת, מגיעה קבוצת חיילים מזיעה, מאובקת, עם הציוד עליהם. אני חושב שהשעה הייתה 23:00 אולי 24:00. בין כל החבר'ה יושב בחור קטנטן, מרחוק נראה בן 16, כשמתקרבים הוא נראה בן 400 – אני מסתכל ואני אומר: אה, חבר הכנסת איתן כבל, מילואימניק, מגיע לאריאל.
איתן כבל (המחנה הציוני):
הוא שאל אם אני יכול להצטלם אתו סלפי.
היו"ר יואל חסון:
שם התחיל הסלפי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
איתן כל כך מבוגר שהוא לא זוכר שאז עוד לא היו טלפונים חכמים בכלל, אבל אנחנו לא ניגע בזה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אבל היו מצלמות.
היו"ר יואל חסון:
היו מצלמות דיגיטליות, לא היו לכם?
אורן אסף חזן (הליכוד):
תשחררו כבר את הסלפי הזה, הרגתם אותי.
היו"ר יואל חסון:
אתה הרגת אותנו – אנחנו הרגת אותך? אתה הרגת אותנו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מתעסקים במילואימניקים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
לא רציתי להגיד לך, השווארמה לא הייתה משהו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
איזה שקר, הפוליטיקאים האלה יודעים רק ללכלך, אין לתאר פשוט. מספר שתיים בארץ.
היו"ר יואל חסון:
לא, אתה מהאו"ם, אתה לא פוליטיקאי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני לא פוליטיקאי.
היו"ר יואל חסון:
כן, דיפלומט, אתה דיפלומט.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אורן, תרומתך למערך המילואים זה בעצם מנת פלאפל.
היו"ר יואל חסון:
יש לנו דיפלומט בכנסת. ככה הוא גם הגיע לקבלת הפנים של טראמפ, הוא היה דיפלומט, על תקן דיפלומט.
אורן אסף חזן (הליכוד):
למה? הוזמנתי. אדוני היושב-ראש, אין לי בעיה, אתם יכולים להשתעשע.
אלי אלאלוף (כולנו):
יש לנו דיון על השמנים, תבוא לוועדה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה רומז למשהו? אני לא שמן, אני מלא עד אפס מקום, אבל זה לא הנושא.
רבותי, יום מערך המילואים, תפסיקו לצחקק מסביב.
היו"ר יואל חסון:
קדימה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
בואו נתעסק בעיקר. אני מספר לכם את זה כי באמת כולנו יודעים להגיד כאן, ולא רק פעם בשנה, מעת לעת עולים ואומרים: תודה לאחינו ואחיותינו המילואימניקים. אגב, שמתי לב שכולם מדברים על הגברים – יש גם המון נשים שעושות מילואים, זה מדהים, וצריך לזכור ולהזכיר את זה.
מירב בן ארי (כולנו):
זה לא מהתקופה שלנו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני עשיתי מילואים, 35 יום בשנה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
כל הצעירים פה פשוט – זה קטע מדהים, לא יכולים בלי להגיב. איזה דיון פורה – – –
היו"ר יואל חסון:
מעניין ממי הם למדו, חבר הכנסת חזן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא חשוב שמות, אתה מנהיג פה מרד.
אני אומר לכם, אני מגיע מחיל שעיקרו מבוסס על מערך סדיר, ולא על מילואים – אני מחיל האוויר, אבל גם שם, באמת, מערך המילואים הוא עורק מרכזי וראשי בחיות של החיל, וההתמודדות היומיומית שיש לצעירים ולצעירות בין גילנו לבין גילכם המופלג, איתן וחבריו, ההתמודדות היומיומית היא לא כזאת שמסתפקת במילה "תודה". היא לא. לא יכול להיות שפעם אחר פעם אנחנו נגיע לכאן ונאמר תודה – ואומרים תודה.
אבל יותר מזה, חמור מזה: הכנסת הזאת שופעת אנשי צבא בדימוס, בהווה, איך שלא תרצו לקרוא לזה, צעירים ומבוגרים כאחד וכאחת. אני אומר לכם שאנחנו לא עושים מספיק. מדינה ששמה את חוסנה הלאומי, הביטחוני, האישי, במערך מילואים, לא יכולה להרשות לעצמה להתייחס אליו בכזאת זילות. נכון שנעשים צעדים, ונכון שמעת לעת קם איזה חוק שמביא כותרת טובה, אבל בפרקטיקה, בפועל, אנחנו רואים אין-ספור חיילים וחיילות שמגיעים ועולים על מדים לא רק יום בשבוע, כמו חלק מהחברים שלי, אלא לעתים לתקופות של 30 ימים ו-50 ימים. יש להם בעיות וצרות שלהם. התודה הזאת היא חשובה, היא נוחה והיא נעימה לנפש, אבל היא לא מספיקה להתמודדות.
אז אני חושב שניקח את המקום שבו אנחנו נמצאים, מהאווירה החברותית והמצחיקה והנחמדה, דרך מורשת הקרב של איתן כבל, שעוברת גם בשווארמה, ונסתכל על הפרקטיקה: איך אנחנו הופכים את החיים של מי שמשרת במילואים לקלים יותר, לא רק כי אנחנו רוצים לגרום לאנשים לשרת יותר, אלא כי פשוט מגיע להם. בסוף זה כל אחד ואחת מאתנו.
אז נכון, יש פה חברי כנסת שעברו ליחידת נבחרי הציבור, יש כאלה שהחליטו בשבילם שהם לא יכולים לטוס יותר, אבל אנחנו זה לא הסיפור; הסיפור זה החברים שלנו, שגם אם בדיוק נולד להם תינוק או תינוקת, והם נקראים למילואים – הם עוזבים את הכול, קמים והולכים. הם אלה שיושבים על ספסל הלימודים, מתכוננים למבחן הגדול הבא, ואז מגיעה שיחת הטלפון – הם קמים והולכים. הם אלה, שכאשר אנחנו מבלים, מטיילים, נמצאים עם המשפחה, עומדים פה וצועקים, נמצאים אי-שם בגבעות, באוהלים, שומרים על הגבולות, עושים את עבודתם חדשות לבקרים – באוויר, ביבשה, בים ובסייבר, המילה "תודה" היא לא מספיקה, וצריך לעשות יותר.
אז, אדוני היושב-ראש, אני מנצל את השניות שאתה מתיר, לי ואני אגיד לכם, חברי, דווקא מהאופוזיציה, אני אומר לכם: תשתמשו בי ובחברי מהקואליציה, תביאו מהידע ומהניסיון שלכם, ובהקשר הזה, של משרתי ומשרתות המילואים, אנחנו לא נשים לכם ברקסים בגלל פוליטיקה זולה וישנה. אנחנו לא נעצור את הדברים האלה בגלל קרדיטים. אנחנו נעשה את הכול, כי הדאגה למילואים היא הדאגה האמיתית לשלומה וביטחונה של מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת חזן. מכיוון שזה יום מיוחד, נאפשר בכל זאת לחברת הכנסת ברקו הבעת דעה, דקה.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, וחברי שיושבים כאן, אנשי המילואים, קודם כול, הרבה הערכה לחברי הכנסת קיש, שלח וכבל על העבודה לאורך כל השנה.
אני רוצה לומר לכם שמילואימניקים אף פעם לא מתלוננים על כך שהם באים למילואים או לאימון והם נדרשים לעשות כל כך הרבה; הם בדרך כלל מתלוננים כשלא דורשים מהם מספיק והם מרגישים שהפריעו להם באמצע החיים ולמרות זאת לא ניצלו את הזמן באופן אפקטיבי. הם אלה שלא שיגידו: צריך להביא את הג'ריקן – הם אלה שיביאו אותו, וכדאי שניקח את זה גם לזירות אחרות.
היום אנחנו נמצאים באיזו סיטואציה של ניסיון השתלטות עוינת, אני קוראת לזה, של אנשים שרוממות השוויון בפיהם או דיבורי שוויון כאלה, באמירה: למה שיפלו אותם לטובה? למה שייתנו להם יותר? לא מגיע להם. למה חיילי צה"ל המשוחררים יקבלו יותר? למה מילואימניקים יקבלו יותר? כי הם עושים, ואחרים לא, וזה לא דומה לשום דבר אחר. ושאר המגזרים – –
היו"ר יואל חסון:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – שאנחנו נותנים להם הטבות, זה בעצם לא עונה על העניין.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
רק, אדוני, ברשותך, יש לי עוד איזה שתי נקודות לציין, בסדר?
היו"ר יואל חסון:
עוד דקה.
ענת ברקו (הליכוד):
אני מודה לך. אני רוצה לומר שבמכרזים במשרד הביטחון, בכלל במגזר הציבורי, צריך להעדיף את אנשי המילואים, את אנשי כוחות הביטחון, ולתת להם לא להגיע – לתת להם עדיפות, לאור העשייה שלהם בעבר, והניסיון שהצטבר, שהם לוקחים אותו להרבה זירות אחרות.
לגבי סטודנטים – במקום שהאקדמיה תשקיע, או חלקה של האקדמיה – לא צריך להגיד על כולם – תשקיע בגיבוי למרצים שמשמיצים את המדינה ומעודדים את ה-BDS, אולי הגיע הזמן שינסו להיטיב עם אנשי המילואים, אלו שקשה להם להגיע לבחינות כי הם היו באימון או בתעסוקה מבצעית – שיאפשרו הכרה בנקודות אקדמיות כפי שיש – חלק מהמוסדות האקדמיים נותנים הכרה בזכויות אקדמיות למשרתים.
אדוני, הדבר האחרון שאני רוצה לומר: גם הכרה בביטוח הלאומי. למשל, מי שעובד אפילו כמלצר, אדוני היושב-ראש, יום אחד בחודש, בעיקר חבר'ה שרק השתחררו, הם מקבלים פטור לאותו חודש מתשלומי ביטוח לאומי – –
היו"ר יואל חסון:
גברתי, שירות המילואים כבר נגמר.
ענת ברקו (הליכוד):
– – ומילואימניקים לא מקבלים את זה. אז אני מודה לך שאפשרת לי, ותודה וכל הכבוד למשרתים.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לכל הדוברים בנושא של ציון יום ההוקרה למערך המילואים.
סגן השר כבר פתח את הדיון הזה וביקש להסתפק בדבריו ובדיון הזה, לכן אנחנו נצביע שאנחנו מסתפקים – אה, לא צריך להצביע אפילו. אז אנחנו לא מצביעים, ועוברים להמשך סדר-היום.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר יואל חסון:
אני מבקש מיושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש, למסור הודעה למליאה, ואנחנו גם נצביע על ההודעה הזאת. בבקשה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"א בסיוון התשע"ז, 5 ביוני 2017, להעביר את הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 8) (פעולת אבטחה ימית), התשע"ז–2017 (מ/1134) לוועדת הפנים והגנת הסביבה, לשם הכנתה לקריאה ראשונה.
יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה אליו. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החוץ והביטחון. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, יואב קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת.
אנחנו נצביע על בקשתו של יושב-ראש הוועדה. הצבעה, בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת ועדת הכנסת – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבורים (תיקון מס' 8) (פעולת אבטחה ימית), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר יואל חסון:
13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת אושרה.
חוק עבודת נשים (תיקון מס' 58), התשע"ז–2017
[מס' מ/700; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 21600; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יואל חסון:
אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 58), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית נכבדה, אני באמת שמח ובהתרגשות להציג סוף-סוף, אחרי שבע – אבי? עשר שנים? כמה כבר אנחנו מתגלגלים עם ההצעה הזאת? – הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מהעבודה בעת שירות מילואים של בן הזוג), התשע"ו–2016. בראשית דברי, אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת מוטי יוגב וגם לחבר הכנסת איל בן ראובן על הסרת ההסתייגויות שלהם.
אני רוצה להזכיר שהייתה להם הסתייגות בנושא שעת חירום. אנחנו נמשיך וננסה להוביל את התיקון הזה במסגרת חקיקה נפרדת, כי אני חושב שהעניין שאתה ובן ראובן העליתם הוא חשוב בפני עצמו, וכמובן לא רצינו לקלקל את האפשרות שהחוק יאושר, או לעכב אותו עכשיו, אבל לפני הכול, אני לא יכול שלא לומר תודה גדולה וענקית לאיש שאני במידה רבה אומר – החוק הזה יצא לדרך בזכותו, וזה נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש.
החוק הזה, שתכף אני אסביר את מהותו, צריך היה להיות מונח לפתחה של המדינה, חבר הכנסת מוטי יוגב, כמו ההצעה שלך – הפתרון שלה צריך להיות מונח לפתחה של המדינה, דהיינו, כשחייל יוצא למילואים, או חיילת יוצאת למילואים – אין הרבה כאלה, אבל גם כאלה יש – ומי שנשאר בבית וצריך לשאת בנטל – אינכם מבינים – מי שלא חווה את החווה הזאת – מה המשמעות לחייל במילואים – או לחיילת במילואים, שהיא צריכה לדאוג מה קורה עם הילדים שלה בבית.
גדוד שלם – על מה שבעיני חלק מהאנשים, שלא שירתו יום אחד מילואים נראה כאיזה עניין שולי וקשקוש – להתחיל לדאוג להסעות; מי לגן, מי לבית-הספר, אחרי הצהריים גם להביא, ולחוגים, ואם הילד לא מרגיש טוב – עניינים מעניינים שונים שמי שלא חווה אותם לא מבין במה מדובר, וכל מה שביקשנו – אדוני יושב-ראש הקואליציה, או שתעבור רק לתנועת ידיים, כי גם אז אתה מרעיש, אבל פחות – אח שלי, במוקטעה מבקשים שקט כשאתה מדבר – בכל מקרה, העניין הוא כל כך ברור, שהמדינה הייתה צריכה על השעה הזאת לשפות אותה, כי – מה ביקשנו? שמי שנשאר בבית יוכל לקבל החלטה אם הוא מגיע לעבודה שעה מאוחר או לצאת מהעבודה שעה מוקדם, כדי לטפל במשפחה.
ישבנו, באמת, חברי ואני, והכנו, באמת, את התבנית הכי מצומצמת – הכי מצומצמת, חבר הכנסת בן ראובן: אמרנו, רק מי שיש לו ילדים עד גיל מסוים, והוא עובד משרה מלאה – וכל כך הרבה תרחישים, כדי שבאמת נצליח להוציא מתחת ידנו את התוצאה הטובה ביותר.
אז קודם כול, מי שהצטרף אלינו לחוק – אני רוצה להקריא את שמות החברים, שזה איתן כבל, רועי פולקמן, יואב קיש, דוד אמסלם, דוד ביטן, איציק שמולי, איל בן ראובן, נחמן שי, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, מיכל רוזין, רויטל סויד, יעקב פרי, יעקב אשר, עופר שלח, מאיר כהן, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, טלי פלוסקוב, יואל חסון ועמר בר-לב.
בשורה התחתונה, החוק, חברות וחברים – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – – מפלגת העבודה – – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
מה? דווקא אין פה אף אחד מהם, הם עסוקים בפריימריז, לא היה להם זמן לחתום.
בכל מקרה, אני ברשותכם אקרא בקצרה, ונצביע. אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 58), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של שלוש הצעות חוק, שאת הראשונה הובלתי יחד עם חברי כנסת רבים, שהקראתי את שמם; הצעת החוק השנייה הוגשה על ידי חבר הכנסת מוטי יוגב, ואת הצעת החוק השלישית הגיש חבר הכנסת איל בן ראובן יחד עם יוזמים נוספים – ואחרי התהליך משכו את ההסתייגויות שלהם.
הצעת החוק המונחת לפניכם היא פרי עמלי במשך יותר – כתוב פה שבע, אבל עד עשר שנים, ואני נרגש להגיע לשלב החקיקה הסופי. היא מעניקה לא רק הטבה לבנות הזוג של משרתי מילואים, אלא גם הכרה במאמץ המשפחתי הכרוך ביציאה של בן או בת הזוג למילואים. למעשה, בשעה שחייל יוצא למילואים, יוצאת אתו למילואים גם כל משפחתו.
בהצעת החוק מוצע לקבוע כי עובדת – עובד או עובדת יהיו רשאים להיעדר מעבודתם שעה אחת ביום בתקופה שבה בן או בת הזוג שוהים בשירות מילואים, החל ביום הראשון לשירות המילואים, בהתקיים התנאים האלה: 1. תקופת המילואים של בן הזוג לא תפחת מחמישה ימים רצופים; 2. לעובדת או לעובד ילד הנמצא עמם, שטרם מלאו לו 13 שנים; 3. העובדת או העובד מועסקים במשרה מלאה לפי הנהוג במקום עבודתם; 4. העובדת או העובד הודיעו למעסיק על מימוש הזכות לפי פסקה זו והציגו לפניו אישור המעיד על שירות המילואים של בן או בת הזוג.
נוסף על כך, וכדי לא להטיל נטל כבד מדי על המעסיקים, מוצע לקבוע כי עובדת או עובד אינם זכאים להיעדר מהעבודה בשל יציאת בן הזוג למילואים, או בת הזוג, בימים שבהם הוא או היא נעדרים מהעבודה בשל מימוש הזכות לשעת הורות, כלומר שעת הנקה – בהתאם לחוק עבודת נשים, מתום תקופת הלידה וההורות עד תום ארבעה חודשים, אישה זכאית להיעדר שעה אחת ביום – וכן בימים שבהם היא זכאית לקיצור שעות עבודתה בשל הורות במסגרת הסדרים שקיימים במקום עבודתה – והסדרים כאלה נפוצים בעיקר בשירות המדינה. עם זאת, אם העובדת זכאית להיעדר מעבודתה כאמור פחות משעה אחת ביום, היא תהיה זכאית להשלמה עד שעה אחת ביום.
במהלך הדיונים, ובעקבות בקשות גורמי מערכת הביטחון, שלפיהן בעתות חירום יש קושי לאפשר לעובדים קיצור שעות העבודה, החלטנו לכלול בהצעת החוק הוראה שלפיה ראש רשות ביטחון – ומדובר על שירות הביטחון הכללי או המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, משטרת ישראל, שירות בתי-הסוהר ורשות הכבאות וההצלה – יהיה רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, לקבוע כי עובדים מסוימים מאותה רשות, הדרושים למבצע, בשל צורך מבצעי חיוני, לא יהיו זכאים לשעת ההיעדרות בשל יציאת בן הזוג או בת הזוג למילואים. החלטה כאמור תעמוד בתוקפה לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים, ויהיה אפשר להאריכה בתקופות נוספות, שלא יעלו על שבעה ימים כל אחת.
אציין כי הצעת החוק אומנם נוקטת לשון נקבה, כמו שאמרתי, אבל הוראותיה חלות גם על עובד שבת זוגו שוהה בשירות מילואים.
לסיכום, אני מבקש להודות לכל מי שסייע לי בקידום הצעת החוק, ואני מודה לכל חברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק בנושא. אני מבקש להודות גם, כפי שאמרתי בתחילת דברי, לנשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שנרתם לעניין והסכים להטלת הנטל על העסקים. חשוב להודות גם לאלירן ביטן, חייל – אזרח – שסייע לי ונתן לי לא מעט עצות, וכן ליועצות המשפטיות מרב תורג'מן וענת מימון, שעמלו על הכנת הצעת החוק. שוב, תודה לכן. אני סבור שמדובר בהצעת חוק חשובה ביותר, ומבקש מכם לאשר את הצעת החוק המונחת לפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אני גם רוצה, בהזדמנות הזאת, לומר תודה לסגן אלוף אופיר קבילו, שבאוקטובר יקבל דרגת אלוף משנה – הוא ראש עתכ"א מילואים, תודה לך מעומק הלב על העבודה שאתה עושה במסירות אין קץ עבור חיילי המילואים. ואם כבר פה – את אלי הדר, שהוא גם עוזר, מבקר – קצין קבילות חיילים, גם כן – על העבודה המדהימה שאתה עושה, וזו גם הזדמנות מכל הלב להודות לך. אבי, אנחנו מודים לך כל השנה. תודה על כל אשר אתם עושים, באמת, מעומק הלב. תודה.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת איתן כבל.
אין הסתייגויות. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 58), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. הצבעה, בבקשה.
דוד ביטן (הליכוד):
מה עם שלישית?
היו"ר יואל חסון:
נראה אם נגיע.
הצבעה מס' 4
בעד סעיף 1 – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר יואל חסון:
18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אדוני יושב-ראש הוועדה, לעבור לקריאה שלישית? אין צורך לשאול, כי אין הסתייגויות, אז אפשר, נכון. אנחנו ניגשים להצביע בקריאה שלישית. בבקשה.
דוד ביטן (הליכוד):
בעד.
היו"ר יואל חסון:
טוב שצעקת, לא היינו יודעים. חברת הכנסת בן ארי רצתה להצביע נגד.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק עבודת נשים (תיקון מס' 58), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר יואל חסון:
18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חברי חברי הכנסת, אני קובע שהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 58), התשע"ז–2017, התקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
אני רוצה לאפשר לחבר הכנסת יוגב ולחבר הכנסת בן ראובן, שהסירו את ההסתייגויות שלהם, לעלות ולהתייחס לחוק. חבר הכנסת יוגב יהיה הראשון. אני בהחלט שמח שהחוק הזה עבר ואושר. חבר הכנסת יוגב, בבקשה, בקצרה.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר לענייני ירושלים והתפוצות, ובעיקר אבי סייג ואופיר קבילו, והנציג שלכם פה, שנשאר, אלוף משנה במילואים אלי הדר, מנציב קבילות חיילים – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
שר התפוצות זה ראש מפלגתך – – –
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
סליחה, טעות – הגנת הסביבה.
אני רוצה, בראש ובראשונה, להודות גם לחברי חבר הכנסת איתן כבל – איתן, אתם מדברים גם בידיים וגם בקול – ולחבריו בשדולה, חברי חברי הכנסת יואב קיש ועפר שלח, ולחברי חבר הכנסת איל בן ראובן, על המאמץ רב-השנים לסייע לכוחות הביטחון בכלל ולאנשי המילואים בפרט.
סיפור קטן: מפגשי הראשון עם אנשי מילואים הוא כחצי שנה לאחר שהשתחררתי מתפקיד מ"פ. כשנה לאחר מכן כבר חזרתי לצה"ל שוב, אבל אז גייסו אותי כדי להדריך בקורס מ"פים מילואים האחרון לחיילי החי"ר בלבד, במחנה חורון. וכצעיר שכזה – מתן וילנאי גייס אותי, בתור קצח"ר – הצוותים היו צוותי מילואים ותיקים. והנה אנחנו יוצאים לתרגיל הראשון, ואני אחראי – תרגיל יום: יוצאים בבוקר, אחרי ארוחת בוקר, חוזרים לארוחת ערב – והאוטובוס מלא בשקי שינה, במעילים ובערכות קפה. אני אומר להם: חברים, עד 17:00 אנחנו חזרה בבסיס, מה כל הסיפור הזה? אומרים לי: צעיר, תלמד מאנשי המילואים: יודעים מתי יוצאים, אף פעם לא יודעים מתי חוזרים, אז יש שקי שינה, מעילים וערכות קפה. זו הייתה הפגישה הראשונה שלי עם אנשים מנוסים, אנשים שבאים בהמון רצון, בהמון מסירות, המון נכונות והמון הקרבה. וזה הסיפור, שהוא לא פשוט והוא לא מובן מאליו, בפרט שלא כל החברה הישראלית שותפה לו.
ללא ספק, כדי לקצר את העניין, כאן, בבית הזה, צריכים לסייע בהוקרה לאותה נבחרת, שהרבה שנים משאירה מאחור את העורף בבית, משאירה את האישה או את בן הזוג להתמודד עם ענייני המילואים, ומוסרת עצמה קדימה, לעתים גם בלא שמצליחה להרים טלפון ולדעת איך מסתדרים שם מאחור החיים. ועל כן, החוק הזה, שמאפשר לאישה לפחות שעה ביום להתארגן עם עצמה, עם ילדיה, עם הבית, עם העורף – או למי שנשאר מאחור – הוא לא מובן מאליו, ובהחלט צריך להגיד תודה ליוזמיו, ואנחנו בתוכם – הסרנו את הסתייגויותינו, שבעצם צריכות לבוא בקל וחומר: שכשהדבר בא בצו 8, פתאום, לפנות בוקר, ב-02:00 או ב-03:00, ואפילו את הבוקר שלמחרת אי-אפשר לארגן. אבל מכיוון שהבנו שהיום החגיגי הזה – והתוצאה, שלא לדחות אותה – קיבלנו את הבקשה, ואנחנו שם כדי שעל הרוב יתקיימו הדברים, וכך יהיה אפשר לעשות אותם.
אם כן, אני מברך את כל מי שכבר בירכנו, בין מחברי הכנסת בין מהשותפים מבחוץ, גם קמל"ר היוצא וקמל"ר הנכנס, ויחד נמשיך לפעול כדי שצבא המילואים יהיה צבא מלוכד עם מוטיבציות גבוהות. יחד נפעל פה ונפעל במערכת הביטחון, ויחד גם ננצח. תודה.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת יוגב. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אורחינו אנשי המילואים – אני רואה שאבי הלך כבר – אלי הדר, ראש עתכ"א מילואים, איזה תענוג ביום המילואים להעביר חוק שתומך באיש המילואים ובני משפחתו. אני מוכרח להגיד שהיום הזה, ביום המילואים, אני באופן אישי מתגעגע לכל כך הרבה אנשי מילואים שביליתי במחיצתם, כמפקדם, ימים ולילות, בשגרה ובמלחמה.
אין ספק שצבא המילואים הוא אחד מהלבבות החשובים ביותר בחברה הישראלית. צבא המילואים הוא מרכיב העוצמה החשוב ביותר בביטחון המדינה. הוא ערך עליון – ערכי, מוסרי. אכן, כל משרת שייך – ומקיים את הערך הזה. השירות במילואים הוא חובה. עם זאת, היום צריך להסתכל ביושר על שירות המילואים כעל התנדבות, והשקעה של זן מיוחד של אזרחים מופלאים בתרומתם למדינה. התרומה הזאת מגיעה לעתים לימים ולילות רבים במהלך השנה, הן באימונים הן בפעילות מבצעית, בשגרה ובמלחמה, וזה מגיע עד למבחן העליון ביותר, של סכנת חיים בקרב.
החברה הישראלית חבה לאנשים האלה, וחייבת לתגמל אותם ולאפשר להם לשרת בראש שקט ובלב חפץ. מי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר הם המשפחות, הנשים והילדים. ומכאן נובעת בעצם הצעת החוק של חברי וידידי איתן – איתן, תודה לך על כל המאמץ האדיר שעשית – שהוביל ביד רמה את הצעת החוק הזאת, ושלנו, המשתתפים בה, שנכנסנו אליה – מוזגנו בה: מוטי יוגב, רועי פולקמן ואנוכי.
בעיני החוק הזה הוא בראש וראשונה הכרת טובה והערכה עמוקה למשפחות אנשי המילואים עצמם, ואני שמח ומודה לכל מי שהצביעו פה אחד להעביר את ההצעה החשובה הזאת. ושוב, תודה גם לכל העוזרים שעסקו במלאכה. ולסיום, תודה לכם, אנשי המילואים ובני המשפחות, היקרים כל כך. תודה לכולכם.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת איל בן ראובן, ותודה לכל היוזמים והעוסקים במלאכה. כיף לראות שהכנסת פועלת לאורך השנים למען חיילי המילואים, ועושה את המעט למען מי שעושים עבורנו הרבה.
הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ז–2017
[מס' מ/1125; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 21701; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יואל חסון:
הנושא הבא: הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ז–2017.
בעקבות עבודה של ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא איתור והשבה של נכסים של נספי השואה, הכנסת, בראשית 2006, קבעה את חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה). מטרת החוק הייתה למעשה כפולה: מצד אחד, לאתר את כל אותם נכסים שנמצאים בישראל ויש אפשרות לאתר יורשים שלהם ולהעביר את זה להם, כי זה מגיע להם, ובאותם נכסים שלא נמצא להם יורש – להמיר את זה בכסף, והכסף הזה ילך לשתי מטרות: המטרה המרכזית היא סיוע לניצולי השואה שחיים, ולצדה, הנושא של הנצחת זכר השואה וזכרם של הנספים בשואה.
על פי הצעת החוק הזאת הוקמה החברה לאיתור, שהתפקיד שלה היה כפול: גם לעשות את זה וגם לעשות את זה. המטרה הייתה 15 שנה, שהחברה הזאת תפעל. האמת היא שבשנת 2014 הוחלט לקצר את התקופה של החברה, והיא אמורה לסיים את תפקידה ב-31 בדצמבר 2017, או-טו-טו, מה שנקרא, וצריכים לחשוב מה עושים ברגע שהיא מסיימת את תפקידה.
הוחלט – הצעת החוק הזאת אומרת שאת כל המשימות שהיו לחברה מעבירים לאפוטרופוס הכללי, והוא יעשה את שני הדברים; מצד אחד, כל אותם נכסים שיש איזשהו סיכוי שאולי יימצא יורש להם – ימשיכו את העבודה כדי לאתר אותו ולהעביר את זה אליו; ומצד שני, בשאר הנכסים, להעביר חלק מהכסף לניצולי השואה, אולי, וחלק להנצחה – וכמובן, להעביר את כל הידע שהצטבר בחברה; יש חוק שמאפשר להם זכויות מיוחדות בנושא של איתור היורשים – הכול להעביר לאפוטרופוס, והאפוטרופוס בחלק של ההשבה והאיתור יעשה את זה, בחלק של המכירה, יעשה את זה המפרק, שגם הוא יהיה קשור לאפוטרופוס.
אכן, זאת המטרה של החוק הזה; ככה אנחנו מעבירים באופן מסודר – וחשוב מאוד שעכשיו, כדי שיהיה אפשר לעשות חפיפה ולהעביר את כל הידע ואת כל הסמכויות לאפוטרופוס, שיעשה את העבודה הזאת. דא עקא, שאנחנו חששנו, וכבר היה לנו ניסיון משנה שעברה, שאם הסיוע לניצולי השואה יהיה תלוי אך ורק ביכולת של החברה להשיג כספים עד סוף 2017, ואחרי 2017, בחמש השנים הבאות, האפוטרופוס – זה יהיה תלוי ביכולת שלהם – כבר הייתה ב-2016 תקופה שלא היה תזרים מזומנים וניצולי השואה שני רבעונים לא קיבלו. אנחנו אמרנו, אנחנו רוצים להפריד – שהמדינה כמדינה תיקח על עצמה את האחריות להעביר מתקציבה את הכספים לניצולי השואה, בלי קשר ליכולת של החברה או האפוטרופוס לגייס כספים ולהשיג כספים.
לצורך זה, מאחר שהמדינה לא הגישה הצעת חוק, חברתי הגישה הצעת חוק פרטית – מרב מיכאלי – שמעבירה את האחריות לסיוע לניצולי השואה מהחברה והאפוטרופוס למדינה. אנחנו חשבנו שהיה טוב להכניס את החוק הזה, החוק הפרטי, לחוק הכללי, ובזה אנחנו יודעים שאנחנו דואגים לניצולי השואה עד הסוף, מה שנקרא, והמדינה יכולה לעשות את זה.
דא עקא, שכדי להכניס את זה – והסכום שמדובר הוא בסדר גודל של 100 מיליון שקל – צריך אישור של האוצר – כולנו מכירים את מילת הקסם "נומרטור", וכל הדברים. האוצר הודיע שאין לו מקורות, ואי-אפשר להכניס את זה, ואחרת הוא מושך את החוק, אז אמרנו: אם אנחנו נעביר את החוק הזה בלי שנדאג לניצולים, איבדנו את היכולת שלנו ללחוץ. מצד שני, אני לא יכול להכניס את זה. ואז עלה לנו הרעיון, ועשינו דבר שאפשר להגיד שהוא ייחודי מאוד לחוק הזה – איך אומרים – אני אומר אותו פה, אבל בדרך כלל זה צריך להיות קצת מבזה; בכל אופן, הפכנו את החוק הזה להוראת שעה עד סוף 2017. פירוש הדבר, שאם המדינה לא תכין חוק – זה סוכם עם האוצר ומשרד המשפטים – חוק שיהיה מגובה בכספים עם כל המקורות; חוק ממשלתי, שאומר שמאותו רגע, מסוף 2017, כל האחריות עוברת למדינה – אם המדינה לא תכין חוק, כל החוק הזה כולו הוא הוראת שעה, והוא נופל.
אמרו לנו: אתם השתגעתם, מה יקרה עם כל הנכסים שעברו לאפוטרופוס? מה יקרה עם הסמכויות? מה יקרה עם הכול? פתאום לא יהיה חוק. אמרנו: נכון, בדיוק. ככל שהדבר נראה יותר הזוי, וככל שאי-אפשר יהיה שהחוק הזה, שאנחנו נעביר עכשיו, יבוטל, זה הביטחון הכי גדול שלנו שאתם, המדינה, תעמדו בלוחות הזמנים ותגישו את החוק בזמן, ונוכל לאשר גם את זה, לבטל את הוראת השעה ולאשר את החוק הממשלתי. דבר הזוי, אבל כך עשינו, ואכן, כך החוק הזה אושר, עם הוראת שעה עד סוף 2017, ועם ידיעה שהמדינה, משרד המשפטים והאוצר, מבינים שבלתי אפשרי שהחוק הזה ייפול בסוף 2017, ולכן הם יכינו את זה.
אני בבדיקה שעשיתי ראיתי שהם אומרים שבתוך שבועיים החוק הזה כבר יהיה מוכן. באוקטובר – התקציב – כנראה אז יהיה דיון על עודפי התקציב, ולאוצר יהיה גיבוי כספי, ואז נוכל בתחילת המושב הבא לאשר את החוק הממשלתי – גם, בתקווה.
החוק הזה חשוב מאוד, אין לו מסתייגים, ולכן אני מבקש מחברי לאשר אותו, ואני מודה מאוד מאוד לחברתי מרב מיכאלי, שלא רק שליוותה את החוק, היא יזמה ודחפה, והחוק הפרטי שלה גרם לכך שאנחנו נקבל גם חוק ממשלתי, אני מקווה, מסודר, וניצולי השואה יהיו מסודרים בלי חשש שלא יהיה תקציב או לא יהיה תזרים מזומנים. תודה לך, אדוני.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת סלומינסקי. הוגשו בקשות דיבור לחוק, של מיכל רוזין – אינה נוכחת; זהבה גלאון – אינה נוכחת; אילן גילאון – אינו נוכח; עיסאווי פריג' – אינו נוכח; תמר זנדברג – אינה נוכחת. מרב מיכאלי – נוכחת בהחלט. יש לך חמש דקות לדבר, לומר, להגיד. בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני, אני רוצה להגיד שזה סוף של פרק, במידה מאוד רבה; סוף חייה של החברה להשבת נכסים של נספי השואה – אלה בוודאי היו נספים ונספות – הוא דבר. החברה לפני כשנתיים עשתה חשבון והחליטה בעצמה לקצר את אורך חייה, משום שבעצם הרגישה שיש מיצוי של העבודה לאיתור הנכסים, ובאמת, בזמן האחרון התרכזו באיתור היורשות והיורשים הפוטנציאליים. מה שעושה החוק הזה, הוא בא לסגור את הקצוות, בעצם, של סגירת החברה. הוא מאפשר לקחת את הנכסים שעדיין נמצאים ועדיין צריך למצוא להם יורשות ויורשים, או לממש אותם כדי שיהיה אפשר להשתמש בהם לסיוע לניצולות וניצולי השואה. הוא בא לסגור, באמת, את כל הפרטים הקטנים, כדי שהחברה תוכל לסיים את חייה בצורה מסודרת.
האמת היא שזה דבר שיש לו משמעות בחיי המדינה שלנו ובחיי העם שלנו: איפה אנחנו עומדות ועומדים מול ההשתלשלות שלנו מאז הטראומה הגדולה הזאת והזוועה הנוראה של השואה. אבל תהיה לנו עוד הזדמנות, כמו שציין פה חברי, להגיד את זה שוב, כשנביא את החוק הקבוע, אם תרצה השם, לפני סוף שנת 2017.
עכשיו, אני רוצה להגיד שבחוק של החברה להשבת נכסים של נספי השואה צוין שהחברה תסייע בכסף מסוים לניצולות וניצולים – לניצולות ולניצולים הנזקקים ביותר. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך, כשאני הגעתי לכנסת, למעשה עוד בכנסת הקודמת, אחד הדברים הראשונים שהתעסקתי בהם היה דווקא התקפה על החברה להשבה. אנחנו העברנו תיקון בחוק שהכריח את החברה – מה זה הכריח – הגדיל באופן דרמטי את סכום הסיוע לניצולות ולניצולים. היו לנו גם הרבה טענות על האופן שהחברה מחלקת את הכספים וכו'. אני רוצה להגיד שמאז, בארבע השנים שלי יש זכות לעבוד בחוק הזה ובסוגיה הזאת, אנחנו הגענו למצב של שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם החברה להשבת נכסים לנספי השואה. גם עברנו אתם משבר קשה מאוד לפני כשנה, שנה וחצי.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
יושב-ראש הקואליציה?
היו"ר יואל חסון:
לא, הוא לא עושה את הרעש.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
הוא לא עושה את הרעש? אין מצב שהוא לא עושה את הרעש.
היו"ר יואל חסון:
חבר הכנסת אלאלוף, אתה רוצה לשאול משהו?
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, אני רציתי – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
ישראל פלג הוא המנכ"ל. לדעתי, היושב-ראש הוא חבר הכנסת לשעבר מיכה – –
קריאה:
חריש.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – חריש – תודה רבה לכם – ממפלגת העבודה. לפני כשנה היה לנו משבר – החברה עברה משבר: לא היה לה כסף נזיל בשביל לשלם לניצולות ולניצולים. אנחנו בילינו פה שעות על שעות בדיונים שאני יזמתי בוועדת החוקה, ואחר כך יושב-ראש ועדת הכספים ניהל בוועדת הכספים – היו מאבקים משפטיים על מניות – למכור או לא למכור – בשביל שיהיה אפשר לשלם לניצולות ולניצולים. מה שקרה אז, אדוני היושב-ראש – היו שני רבעונים שבהם בסופו של דבר האוצר שילם כסף לניצולים, ואחר כך קיבל את הכסף בחזרה מהחברה, אבל בדרך הניצולות והניצולים עברו עינויים בלתי נסבלים, וחיכו חודשים ארוכים בלי לקבל את הכסף – ואני מזכירה שמדובר בחוליה החלשה ביותר בשרשרת הזאת, של הניצולות והניצולים.
לכן כבר אז, לפני שנה, הגשתי את הצעת החוק, שאומרת: הניצולות והניצולים, כל זמן שהם כאן – והם הולכים ונעלמים בכל יום, אנחנו יודעות ויודעים את זה – כל זמן שהם כאן, האחריות להם צריכה לעבור למשרד האוצר, ואחר כך, משרד האוצר, שיתחשבן – עם החברה, עם הנכסים שיש לה, או – מה שעומד לקרות עכשיו – עם האפוטרופוס.
לכן, אני ממש לא מבינה איך אחרי כל מה שקרה, הצעת החוק שהביאה המדינה לסגירת כל הקצוות האלה, מביאה בחשבון את כל הפרמטרים, את כל הצדדים של העניין, רק לא את הניצולות והניצולים, שפשוט לא מופיעים בהצעת החוק, זאת שאנחנו מעבירות ומעבירים כאן היום. פירט חברי יושב-ראש ועדת החוקה מה יקרה אם זה לא ייכנס להצעה הקבועה, אבל – בקיצור, צר לי שהם בכלל לא נכללו בהצעה הזאת. אנחנו מבטיחות – אני חושבת שיש פה התחייבות גם של חברי וגם שלי – שעד סוף השנה הזאת אנחנו נסדיר בחקיקה את הדאגה הכלכלית לניצולות ולניצולים על הסיוע הזה שהם מקבלים דרך החברה להשבה.
אני רוצה לסיים בתודות, ברשותכם – כמובן לחברה להשבה – ציינו את ישראל פלג, את אופיר, היועץ המשפטי, את מיכה חריש. אני רוצה להודות לעובדות ועובדי האפוטרופוס, אבל ספציפית גם לברך בהזדמנות הזאת את סיגל יעקובי, הכנ"רית הראשית, האפוטרופוס והכונס הרשמי, להודות למשרד המשפטים, למשרד האוצר, להודות לך, חבר הכנסת סלומינסקי, לחבר הכנסת ביטן, שגם הוא עזר – באמריקנית אומרות – לשים את הרגל למטה באופן חד-משמעי.
אני רוצה מאוד להודות לייעוץ המשפטי של ועדת החוקה, לאלעזר שטרן ולנעמה מנחמי, לארגוני הסיוע לניצולות וניצולי השואה, שאין ישיבה שהם מפספסים; הן באות ובאים ודואגות ששום דבר לא ייפול בין הכיסאות, וכמובן לצוות הפרלמנטרי שלי: אורלי לאופולד, ניר רוזן, ליבי ציפסר ושקד חסון. תודה רבה.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי.
לחוק לא נרשמו הסתייגויות. אנחנו נצביע בקריאה שנייה. נצביע גם על לוחות התיקונים. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–4 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר יואל חסון:
11 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, כולל לוחות התיקונים, התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים עכשיו לקריאה שלישית.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר יואל חסון:
12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, כולל לוחות התיקונים, התקבלה על ידי מליאת הכנסת ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יואל חסון:
הודעת מזכירת הכנסת. בבקשה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חבר הכנסת דב חנין ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – כשירות לכהונה כדירקטור בחברה ממשלתית), התשע"ו–2016, מס' פ/3158/20. תודה.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, גברתי. אנחנו עוברים – כן.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא להגיד תודות, מרב כבר אמרה – –
היו"ר יואל חסון:
אתה רוצה להגיד תודה?
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
– – מרב אמרה – – –
היו"ר יואל חסון:
אוקיי. חבר הכנסת סלומינסקי מצטרף לתודות של חברת הכנסת מיכאלי. כולנו מודים לכם על העבודה החשובה על החוק החשוב הזה.
שאילתות ותשובות
היו"ר יואל חסון:
אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. יש לנו שאילתות לסגן שר האוצר. האם סגן שר האוצר פה? כן, סגן שר האוצר הגיע. בבקשה, אדוני, תכבד אותנו ותגיע.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
היו"ר יואל חסון:
לי אף פעם אין ספק שאתה בא, אבל אמרתי, אולי הפעם תפתיע ולא תגיע. אדוני סגן שר האוצר, בבקשה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
איציק, אני מתנצל שאני לא שומע את התשובות שלך.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני לא מקבל את ההתנצלות.
היו"ר יואל חסון:
אדוני סגן שר האוצר, אתה תשיב על שאילתות של חברי הכנסת שנמצאים כאן. ראשונת השואלים, חברת הכנסת חנין זועבי, אינה נוכחת, ולכן לא תצטרך להשיב על השאילתה הזאת.
ענת ברקו (הליכוד):
אולי היא בקרוז או משהו.
היו"ר יואל חסון:
חבר הכנסת אורי מקלב הוא השואל הבא. בבקשה, אדוני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
הרב אורי מקלב.
היו"ר יואל חסון:
מה זה אומר?
אורי מקלב (יהדות התורה):
הקונוטציה בכנסת של "רב" היא קונוטציה שלילית, ולכן אני אשאר עם "חבר הכנסת".
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אבל כשמחובר לאורי מקלב, זה חיובי.
807. עיכובים משמעותיים בהחזרי מס לשכירים
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה, אדוני הכהן, והרב הכהן, הכהן הגדול. הנושא של השאילתה, אדוני השר ומכובדי יושב-ראש הישיבה: עיכובים משמעותיים בהחזרי מס לשכירים. מאות אלפי שכירים נדרשים מדי שנה לבצע תיאום מס או להגיש בקשה להחזר מס. מנתונים שפורסמו עולה שפרקי הזמן ששכירים נדרשים להמתין עד לקבלת ההחזר נמשכים חודשים רבים ואף יותר משנה ממועד הגשת הבקשה.
רצוני לשאול, אדוני סגן השר:
1. האם המידע נכון?
2. אם כן – מה ייעשה לקיצור הזמנים באופן משמעותי? תודה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חבר הכנסת הרב אורי מקלב, בעניין עיכובים משמעותיים בהחזרי מס לשכירים – אתה יודע, הרב מקלב, שסעיף 160 לפקודת מס הכנסה קובע את ההסדר הנורמטיבי לביצוע החזרי מס לשכירים אשר אינם חייבים בהגשת דוחות שנתיים למס הכנסה. בסעיף זה נקבעו הליכי השומה ומועדי הטיפול, ובין היתר נקבע כי יש לבצע את ההחזר בתוך שנה מיום הגשת הבקשה להחזר מס.
למרות האמור, רשות המסים משקיעה משאבים רבים בשיפור השירות ללקוחותיה, ובהתאם לכך קבעה סטנדרטים לביצוע מהיר יותר של החזר המס לשכירים. מניתוח הנתונים השנתיים לשנת העבודה 2016 עולה כי בשנה זו שודרו 248,304 בקשות להחזר מס בתוך 90 יום בממוצע ממועד ההגשה.
עוד עלה מהנתונים כי בשני משרדי שומה הצטבר פיגור משמעותי בשידור הבקשות להחזרי מס, ובהנחייתו של מנהל רשות המסים, ידידי מר משה אשר, גובשו לשני המשרדים האלה פתרונות מיידיים, בין היתר על ידי העברת תיקי החזרי המס לטיפול משרדי שומה אחרים. הפתרונות ממומשים בימים אלו, כדי להתגבר בהקדם על הפיגור שנוצר.
לאור האמור, העיכוב בשידור ההחזרים הוא נקודתי ומטופל, ובזמן הקרוב, בעזרת השם, גם הפיגור בשני משרדי השומה יחזור לסטנדרט הכללי במשרד. תודה.
היו"ר יואל חסון:
שאלה נוספת?
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני סגן השר, עצם המודעות לבעיה היא כבר חצי תשובה, ואני באמת שמח על הטיפול. אני מקווה שבשני המקומות שהממונה על רשות המסים – או הוא אומר שזה גם בירושלים וגם בפתח תקווה – בשני המקומות האלה אני יודע שיש עומס רב, ובכל אופן סחבת מאוד גדולה. אני רק רוצה לתת עוד איזה תמריץ, ואולי תעביר את זה, דרכך, לנושא הטיפול.
נכון, שנה יש זכות, אבל בכל אופן, באופן מעשי, 90 יום זה הרבה זמן. זה הרבה זמן, כי ההחזרים הם לא פעם כסף שהציבור צריך אותו. מדובר במיליארדים שנמצאים אצל הציבור. זה אחד. זה גם גורם לסכסוכים בין המייצגים לבין הנישומים, מכיוון שאתה לוקח מישהו שייצג אותך וזה לוקח הרבה זמן – אני כבר מסיים – והוא בטוח שהוא עושה סחבת. הוא אומר: אחי, שהוא ברחובות, אחי שנמצא במקום אחר, קיבל תוך שבוע-שבועיים, למה צריך לתת 90 יום?
אבל בעיקר אני רוצה להגיד לך, אדוני סגן השר: במקרה שיצאו לאותו נישום תשובה או חיוב חיובי, דהיינו שהוא לא מקבל החזר, אלא מתוך תיאום המס מתברר שהוא חייב 1,000 שקלים, אתה צריך לראות שם את היעילות של רשות המסים: כל שבוע, או כל יומיים: אתה חייב 1,000 שקל, עוד מכתב, עוד הודעה – אז אנחנו מקווים שתהיה הדדיות בנושא הזה. תודה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה, הרב מקלב. אני אעביר את הדברים כהווייתם למנהל רשות המסים, מר משה אשר, וכרגיל הם יזכו לטיפול אוהד ומהיר ויעיל, בעזרת השם.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, חבר הכנסת מקלב. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.
858. עיכוב ביישום רפורמת הביטוח הסיעודי לחיילים
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, סגן השר, ב"ממון" נחשף שהאוצר טרם תיקן את בעיית הביטוח הסיעודי לחיילים בעקבות הרפורמה. החשש הוא שחיילים ואנשי קבע שמשתחררים יאבדו את הזכויות שלהם ולא יהיה רצף ביטוחי בין זה שקיבלו בצבא ולאחר שחרורם.
מדוע מתעכבות התקנות, ומה בכוונתכם לעשות כדי למנוע פגיעה באלה שמשרתים את המדינה שלנו? תודה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה. שאילתה של חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו בעניין עיכוב ביישום רפורמת הביטוח הסיעודי לחיילים. גברתי, אדוני היושב-ראש, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון רואה חשיבות רבה בקיום ביטוח סיעודי לחיילים. לפיכך, הרשות פעלה לתיקון תקנות ביטוח בריאות קבוצתי. התיקון יאפשר לקופות החולים לא לגרוע מבוטחים שהופסקה חברותם בקופת החולים ולא נרשמו לקופת חולים אחרת, ובהם גם חיילים ערב גיוסם. נוסף על כך יתאפשר לקופות החולים לצרף ללא בחינה רפואית חיילים שבוטל להם הביטוח החל בחודש יולי אשתקד.
הרשות העבירה נוסח של תיקון התקנות למחלקת הנסחות שבמשרד המשפטים לשם פרסום נוסח סופי בהקדם האפשרי, ואנחנו נאיץ את התהליכים.
היו"ר יואל חסון:
שאלה נוספת?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יש לה מיקרופון לידה, למה היא – – –
היו"ר יואל חסון:
אין לי מושג.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תשאל.
היו"ר יואל חסון:
זכותה, מה יש לך נגד המיקרופון פה?
ענת ברקו (הליכוד):
אני לא רואה אותו, בגלל זה. הפנייה היא אליו, ואני מצפה לתשובה.
היו"ר יואל חסון:
ידעתי שתהיה תשובה חכמה, היה לי ברור.
ענת ברקו (הליכוד):
אז אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, מה שאתה בעצם עונה הוא שיש כוונה שיהיו תקנות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יש תקנות.
ענת ברקו (הליכוד):
אבל התקנות עברו כבר? נכנסו?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה נמצא בנסחות. זה התהליך במדינת ישראל, מה לעשות.
ענת ברקו (הליכוד):
אבל זה שם כבר עשרה חודשים, ויש חיילים שנופלים בין הכיסאות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אף אחד לא ייפול בין הכיסאות. רטרואקטיבית – – –
ענת ברקו (הליכוד):
לא ייפול בעתיד, אך כרגע, בהווה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
מיולי אשתקד אף אחד לא ייפול.
ענת ברקו (הליכוד):
בעשרה החודשים הנוכחיים כל מי שהשתחרר מצה"ל כן נופל בין הכיסאות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
יש לך מקרים ספציפיים, או שזו תחושה שקראת בעיתון "ממון"?
ענת ברקו (הליכוד):
לא, השאילתה הזאת – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
סליחה, גברתי ד"ר ברקו, אם יש לך דוגמאות ספציפיות, עם שמות קונקרטיים, תביאי אלי ואני אטפל. אם זו תחושה שקראת בעיתון, ב"ממון", וזה – – –
ענת ברקו (הליכוד):
עובדה שיש בעיה, ולכן אני מעלה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אבל עובדה שהבעיה הזאת מקבלת את הפתרון הטוב ביותר.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני סגן השר, קודם כול, אני רוצה לבקש שיהיה ברור שאם יהיו בעיות ספציפיות בתקופת המעבר, חיילים משוחררים לא ייפגעו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תעבירי את השמות, אם יהיו כאלה חיילים, והם יטופלו.
ענת ברקו (הליכוד):
בסדר. הדבר השני – אני רוצה לומר לך שגם קופות החולים, היום, כשמגיעים חיילים משוחררים באמצע חודש, לא נותנים להם שנה שהם לא משלמים קופת חולים, אלא מורידים להם חודש. זאת אומרת שקופות החולים תמיד מפרשות את זה לטובת עצמן, לא לטובת החיילים, לכן אני חוששת שגם במקרה הזה. אז אם באמת יהיו מקרים כאלה, כדאי שתצאו בהצהרה שאכן החיילים הללו לא ייפגעו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אם יהיו מקרים כאלה, תביאי ואנחנו נטפל ונודיע על השיטה וצורת הטיפול.
ענת ברקו (הליכוד):
מאה אחוז. תודה רבה לך, אדוני.
היו"ר יואל חסון:
תודה לך, חברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. צריך לציין שחברי הכנסת המוסלמים נמצאים כרגע בחג, וסביר להניח שזאת הסיבה לכך שהם לא נמצאים אתנו כאן היום.
חבר הכנסת נחמן שי, אתה נמצא כאן ואתה מוזמן להציג את שאלתך בנושא נכסי נפקדים.
868. פינוי דיירים מנכסי נפקדים
נחמן שי (המחנה הציוני):
נכסי נפקדים – רשות מקרקעי ישראל שינתה את מדיניותה ובמקום משא ומתן ופיצויים לפינוי דיירים שמשפחותיהם שוכנו על ידי רשויות המדינה, הרשות בוחרת לפנותם באמצעות עתירות לבית-המשפט.
רצוני לשאול:
1. מדוע אינך מורה לרשות מקרקעי ישראל לבצע משא ומתן לפני העתירה?
2. מדוע אינך מורה לבטל גביית דמי שימוש עם הפינוי?
3. האם תדאג להגנת המפונים ולפיצויים?
4. מה החלופות המוצעות למפונים?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת נחמן שי, בעניין נכסי נפקדים, להלן תשובת רשות מקרקעי ישראל: רשות מקרקעי ישראל, מתוקף תפקידה על פי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך–1960, פועלת לשמירת זכויותיהם של הבעלים במקרקעי ישראל, ובכלל זה נעשות פעולות לפינוי מחזיקים שלא כדין. לרשות הוקנו סמכויות אכיפה מיוחדות נגד פולשים ומסיגי גבול. הרשות פועלת בהתאם לסמכויותיה על פי חוק ובהתאם למדיניות אשר נכתבה בדוח צוות להתמודדות עם פלישות למקרקעי ציבור מאוגוסט 2012, אשר הוקם בראשות המשנה לפרקליט המדינה דאז ואומץ על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ולפיו אין לתת פיצוי כספי לפולשים ולמסיגי גבול.
להבדיל מכך, כאשר המחזיקים הם דיירים מוגנים או מחזיקים כדין – ואני מבין שלאלה אתה מתכוון – ניתנים פיצויים בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל והנהלים הרלוונטיים ברשות, שעל פי רוב הם גבוהים מהסכומים הקבועים בחוק הגנת הדייר, התשל"ב–1972.
גביית דמי שימוש ממי שהחזיק והשתמש במקרקעי ציבור במשך שנים ללא כל תשלום היא תנאי לגיטימי ובסיסי של בעל המקרקעין. ויתור על דמי שימוש יגרום מצב לא תקין בעליל, שלפיו מי שהסדיר זכויותיו בחוזה או מחזיק כדין משלם דמי חכירה או דמי שכירות שנתיים לקופה הציבורית, אולם מי שלא הסדיר זכויותיו, ומחזיק במקרקעין ללא כל הסדרה חוקית או חוזית, יהיה פטור מתשלום ויחזיק בקרקע חינם. זה לא יקרה. לית מאן דפליג, חברי חבר הכנסת נחמן שי, כי דינו של מחזיק ללא הסדרה חוזית לא יכול להיות טוב יותר מדינו של מחזיק כדין אשר לו חוזה חתום עם הרשויות, ואין מקום ליתן פטור גורף מתשלום למי שנהנה במשך שנים ממקרקעי המדינה על חשבון הקופה הציבורית ולא שילם כל תשלום.
כפי שצוין לעיל, כאשר מדובר במפונים הזכאים לפיצוי כספי על פי חוק או על פי כללי הרשות, הפינוי מתבצע לאחר שהוצע פיצוי הולם למפונה. במקביל, מחזיקים ללא הסדרה שנמצאו זכאים לדיור ציבורי על פי הכללים שמשרד הבינוי והשיכון מפרסם מופנים למימוש זכאותם אל הגורמים במשרד השיכון. עד כאן.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אתה הבנת את התשובה?
היו"ר יואל חסון:
שאלה נוספת?
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה לך, אדוני סגן השר. אני תמיד אוהב את התשובות האלה, שמעמיסים הרבה מילים ונותנים הרבה תשובות כלליות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
היו לך שאלות ארוכות ומשמעותיות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
השאלה הייתה בדיוק כאורך המותר לי – אני לא יכול לחרוג מ-50 מילים. עובדים אצלי כדי לקצר את הרווחים בין המילים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אז זה המעט המחזיק את המרובה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
כן, נכון, אבל אני שואל: האם באמת השתנתה הגישה? חתכת את זה בכיוון אחר, אמרת: יש קבוצה אחת של מחזיקים כחוק ויש כאלה שפולשים, ולכל אחד יש דין אחר, אם הבנתי נכון.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא לא, יש אותו דין – דין אחד לכולם.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא, לאלה שפולשים אתה לא תשלם פיצויים, אתה אומר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
ודאי שלא.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אוקיי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה גם לא תשלם. אתה לא תשלם – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
בסדר, כי אתה אומר: הם תפסו את הרכוש.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
פלשו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
כן. אבל האם חל שינוי בדרך אחרת, בגישה של הרשות, שהיא לא מנהלת משא ומתן אלא מייד פונה לבית-משפט, מקבלת צו ומפנה אנשים – גם בקטגוריה א' וגם בקטגוריה ב'? זאת השאלה שלי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, לגבי הזכאים בדין או בזכאות חוזית או חוקית כלשהי מתנהל בוודאי משא ומתן – מציעים להם מחירים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אז כן יש משא ומתן.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כן. לגבי פולשים לא חוקיים, אין מקום לנהל משא ומתן.
נחמן שי (המחנה הציוני):
הבנתי. זאת אומרת, הגישה היא לא כללית, אלא היא שונה ביחס לכל קבוצה משתי הקבוצות האלה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אני חושב.
נחמן שי (המחנה הציוני):
מי שמחזיק כחוק או כדין – יהיה אתו משא ומתן. מי שפלש ותפס שלא כחוק – אתו אין מה לעשות, אלא ישר פונים לבית-משפט ומוציאים צו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה היית עושה אותו דבר אם היו פולשים אליך הביתה. אם היית משכיר את הדירה שלך לשוכר חוקי, וזה בהתאם לחוזה, היית – אבל אם מישהו פולש לך הביתה, היית נוהג בדיוק כמו שהמדינה נוהגת.
נחמן שי (המחנה הציוני):
בסדר. טוב, תודה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה.
היו"ר יואל חסון:
תודה רבה לך, אדוני סגן השר. תם פרק השאילתות.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
התשובות של אלה שלא היו פה וביקשו להעביר לנאזם – אתן את זה לפרוטוקול.
היו"ר יואל חסון:
תעביר למזכירות, נעביר למזכירת הכנסת.
תודה רבה לך, אדוני סגן שר האוצר, תם פרק השאילתות.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ד' בתמוז התשע"ז, 28 ביוני 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:11.