דברי הכנסת
דברי הכנסת
לג / מושב שלישי / ישיבות רמ"ח–ר"נ /
ט'–י"א בתמוז התשע"ז / 3–5 ביולי 2017 / 33
חוברת ל"ג
ישיבה רמ"ח
הישיבה המאתיים-וארבעים-ושמונה של הכנסת העשרים
יום שני, ט' בתמוז התשע"ז (3 ביולי 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
הצעות סיעות המחנה הציוני, מרצ, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6
1. ממשלה שפוגעת בעם היהודי; 6
2. החלטת הממשלה לדחות את פשרת הכותל ולאשר את חוק הגיור; 6
3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 6
4. ממשלת הביטול הלאומי – האי-יכולת של הממשלה לתפקד כי אצלה מילה היא כבר לא מילה; ממשלה שעסוקה אך ורק בביטול ההחלטות של עצמה צריכה לסיים את דרכה 6
ציפי לבני (המחנה הציוני): 6
אילן גילאון (מרצ): 12
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 17
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 19
מאיר כהן (יש עתיד): 23
שר התיירות יריב לוין: 26
נחמן שי (המחנה הציוני): 27
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 28
יאיר לפיד (יש עתיד): 30
אלי בן-דהן (הבית היהודי): 31
יואב בן צור (ש"ס): 33
עודד פורר (ישראל ביתנו): 35
יעקב אשר (יהדות התורה): 36
עיסאווי פריג' (מרצ): 39
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 41
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 45
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 45
שעת שאלות לשר החקלאות ופיתוח הכפר 46
איתן ברושי (המחנה הציוני): 46
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 47
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 48
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 53
ענת ברקו (הליכוד): 56
יואל חסון (המחנה הציוני): 59
חיים ילין (יש עתיד): 61
תמר זנדברג (מרצ): 63
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 65
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 66
יעל גרמן (יש עתיד): 69
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 71
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 74
הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 19), התשע"ז–2017 77
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 79
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 82
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 83
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 85
הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון), התשע"ז–2017 86
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 86
הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 10), התשע"ז–2017 96
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 96
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 97
הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017 99
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 99
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017 102
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 102
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17) (חופשה ביום שמתקיימות בו בחירות מקדימות במפלגה שבה העובד חבר), התשע"ז–2017 105
דוד ביטן (הליכוד): 106
עיסאווי פריג' (מרצ): 107
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 115
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 118
הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017 120
סגן שר האוצר יצחק כהן: 120
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 122
עיסאווי פריג' (מרצ): 122
איציק שמולי (המחנה הציוני): 125
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
אחר צהריים טובים. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. היום יום שני, ט' בתמוז התשע"ז, 3 ביולי 2017.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון) (עקרונות המשפט העברי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 10) (הוספת נציג ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים למועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יואל חסון, שולי מועלם רפאלי ויצחק וקנין.
לדיון מוקדם – החל מהצעת חוק פ/4357/20 וכלה בהצעת חוק פ/4379/20: הצעת חוק היציבות בניהול הים של ישראל, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, איתן כבל, דוד אמסלם, רועי פולקמן, רחל עזריה ודב חנין; הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש לאוכלוסייה הדרוזית, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק זכויות העיוור, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, טלי פלוסקוב, נורית קורן, אורלי לוי אבקסיס וקארין אלהרר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לקביעת מגבלות על חברה המבצעת הסדר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור דרישת ציון פסיכומטרי מעולים חדשים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אברהם נגוסה, דוד אמסלם, מכלוף מיקי זוהר, נאוה בוקר, טלי פלוסקוב, נורית קורן, רחל עזריה, מיכאל מלכיאלי, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי, אילן גילאון, מאיר כהן, איציק שמולי, יוסי יונה, עמיר פרץ, רויטל סויד, חיים ילין, יהודה גליק, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן ודוד ביטן; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – חובת הפרשת כספי פנסיה לנוער עובד), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (יישוב סמוך לגבול), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הוצאה לפועל של משכנתה או של משכון דירת המגורים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, יואב קיש, דוד ביטן, יגאל גואטה וטלי פלוסקוב; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מסירת הודעה על שלילת או הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה בעבירת סחר בנשק של כוחות הביטחון), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, עודד פורר וחמד עמאר; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הפסקת חברות בכנסת של חבר כנסת המכהן כשר), מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק החברות (תיקון – פיקוח על הסדרי חוב), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק הסדרת התפילה בכותל המערבי, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יאיר לפיד, מיקי לוי, אלעזר שטרן, יעל גרמן, עפר שלח, מאיר כהן, יעקב פרי, יואל רזבוזוב, חיים ילין וקארין אלהרר; הצעת חוק העברת מידע בין רשויות, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף ומירב בן ארי; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – גיל העובד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יגאל גואטה, ישראל אייכלר, אכרם חסון, יצחק וקנין, עודד פורר ואברהם נגוסה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שיעור ארנונה לעסק שלא נעשה בו שימוש), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – נישואין אזרחיים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק החברות (תיקון – חובת השבת דיבידנדים ותמריצים בחברת איגרות חוב שמנהלת משא ומתן לגיבוש הסדר חוב), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יוסי יונה; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ מימון דיור), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, משה גפני, דוד ביטן, מיכאל מלכיאלי, עודד פורר, מיקי לוי, אכרם חסון, מכלוף מיקי זוהר ואוסאמה סעדי; הצעת חוק לעידוד טוהר המידות במגזר הציבורי (תביעה נגזרת בשם גוף ציבורי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק מגבלות על השעיית עובדים בטרם הגשת כתב אישום, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד ביטן; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – תקופת שנת הלימודים וחופשות), התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת מירב בן ארי ואיילת נחמיאס ורבין.
עוד אבקש להודיעכם כי ביום ד' בתמוז התשע"ז, 28 ביוני 2017, הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017.
עוד הונחה היום על שולחן הכנסת הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6) (האזנה לאיתור או מניעה של דליפת מידע ביטחוני), התשע"ו–2015. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה למזכירת הכנסת.
הצעות סיעות המחנה הציוני, מרצ, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. ממשלה שפוגעת בעם היהודי;
2. החלטת הממשלה לדחות את פשרת הכותל ולאשר את חוק הגיור;
3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי;
4. ממשלת הביטול הלאומי – האי-יכולת של הממשלה לתפקד כי אצלה מילה היא כבר לא מילה; ממשלה שעסוקה אך ורק בביטול ההחלטות של עצמה צריכה לסיים את דרכה
היו"ר יצחק וקנין:
לפנינו ארבע הצעות אי-אמון. הצעה ראשונה – של המחנה הציוני: ממשלה שפוגעת בעם היהודי. תנמק את ההצעה חברת הכנסת ציפי לבני, עשר דקות לרשותך.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, להיות ישראלי שמאמין במדינה יהודית ודמוקרטית זה לחטוף כל יום עוד מכה בראש מהממשלה. מסתבר עכשיו שלהיות יהודי זה לחטוף מכות מממשלת מדינת העם היהודי. ומי שחוטף הפעם אלה האחים והאחיות שלנו – אלה שצריכים להתמודד עם אנטישמיות כי הם יהודים; אלה שעומדים בקמפוסים ומגינים בלהט על מדינת ישראל ועל החלטות ממשלת ישראל גם כשהם לא מסכימים להן; אלה שעומדים נגד ה-BDS ועושים את זה כי הם יהודים. לאלה הודיעה ממשלת ישראל שהם לא יהודים מספיק לחלוק אתנו את המקום החשוב לנו כל כך, את הכותל המערבי, שהם לא רשאים לגעת בו ולהתפלל בו על פי דרכם.
תראו, אני חוזרת מאונסק"ו, ששם מניחים לצערי החלטות שמנסות לנתק את הקשר של העם היהודי למקומות הקדושים שלנו – לכותל, ועכשיו למערת המכפלה, יש לנו השבוע. עמדתי שם ביום שישי האחרון ודיברתי על הקשר של העם היהודי לכל המקומות האלה. הבהרתי שאני אופוזיציה לממשלה אבל אני לא אופוזיציה לעם היהודי ולהיסטוריה של העם היהודי. אבל מסתבר שהממשלה הזאת היא-היא האופוזיציה לעם היהודי. ביום אחד ירקה הממשלה בפרצופם של אותם יהודים שמתגייסים עבורנו בעת צרה, שמגויסים דרך איפא"ק וכל שאר הארגונים היהודיים לפעול למען ישראל.
היו"ר יצחק וקנין:
רק דקה, חברת הכנסת ציפי לבני. אני רואה שאין פה שר. בכל זאת הוא צריך להשיב אחר כך, אז אני מבקש שהשר התורן או מי שצריך להשיב בשם הממשלה יגיע.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ואז נתחיל מההתחלה?
היו"ר יצחק וקנין:
לא, הזמן שלך.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הזמן יתחיל עם כניסת השר לאולם?
היו"ר יצחק וקנין:
נכון.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
טוב.
היו"ר יצחק וקנין:
לא התכוונתי שתרדי, את יכולה להמשיך, אבל אני מאמין שהשר ייכנס כל רגע.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
היה ראוי שיהיה שר.
היו"ר יצחק וקנין:
תראו, אתם לא הערתם, אני הערתי את זה כי שמתי לב שאין פה שר, ולכן אני מעיר את ההערה הזאת, ואני מבקש שהשר יגיע מייד.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
נמאס לנו להעיר.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אני אבקש לשים מחדש את עשר הדקות.
היו"ר יצחק וקנין:
עשר הדקות שלך יתחילו ברגע שייכנס השר. את יכולה לדבר על מה שאת רוצה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
בשנה האחרונה אנחנו הערנו על זה כל כך הרבה פעמים. זה כזה זלזול בכנסת, אתה יודע את זה. אתה מגן על כבודה של הכנסת.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מגן ולכן הערתי. לא אתם הערתם, אני שמתי לב שאין פה שר. אף אחד לא אמר לי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
נכון, כל הכבוד.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
כל הכבוד, אדוני. אנחנו משבחים אותך, אנחנו לא תוקפים אותך.
היו"ר יצחק וקנין:
לכן אני חושב שמן הראוי, לפחות בהצעות האי-אמון – אני רוצה להגיד לכם, גם ככה החלטנו שפעם בחודש יהיו הצעות אי-אמון, ולא יכול להיות ש בהצעת אי-אמון לא יהיה שר.
שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:
אני כאן.
היו"ר יצחק וקנין:
הגיעה השרה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
קודם כול, אני מאוד מכבדת את ההתנהלות של היושב-ראש, היא באמת ראויה ומתאימה לכנסת. ועכשיו אני מבקשת להתחיל את הכול מהתחלה.
היו"ר יצחק וקנין:
זהו הזמן שלך. אני מחזיר אותך לעשר דקות, מאפס ומתחיל מההתחלה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
תודה רבה. אז מסתבר, באמת, שלהיות ישראלי שמאמין בישראל יהודית ודמוקרטית זה לחטוף כל יום מהממשלה בוקס בבטן, מכה בראש, עם כל חוק נוסף שמונח פה על השולחן. אבל גם מסתבר שלהיות יהודי זה לחטוף מכות מממשלת העם היהודי. ומי שחוטף הפעם אלה האחים והאחיות שלנו – אלה שצריכים להתמודד עם אנטישמיות בעולם כי הם יהודים; אלה שעומדים בקמפוסים ומגינים בלהט על מדינת ישראל וגם על החלטות ממשלה שהם לא מסכימים להן, והם עושים את זה ועומדים נגד ה-BDS כי הם יהודים. לאלה הודיעה ממשלת ישראל שהם לא יהודים מספיק לחלוק אתנו את הכותל המערבי, שהם לא יכולים לגעת בו, להתפלל את התפילה החרישית בדרכם.
אני חוזרת מאונסק"ו. ביום שישי נאמתי שם ויצאתי נגד אותן החלטות שמנסות לנתק את הקשר של העם היהודי למקומות הקדושים לנו – לכותל, ועכשיו גם למערת המכפלה. אמרתי שם שאני אופוזיציה בישראל, אבל אני לא אופוזיציה לא לעם היהודי ולא להיסטוריה של העם היהודי.
אבל מסתבר שממשלת ישראל היא-היא האופוזיציה לעם היהודי. וביום אחד ירקה הממשלה הזאת בפרצופם של אותם יהודים שמתגייסים עבורנו בעת צרה, שמגויסים דרך איפא"ק וכל שאר הארגונים היהודיים לפעול למען ישראל – אלה שדואגים שיהיה וטו במועצת הביטחון כשצריך, שתהיה רכבת אווירית כשצריך בעת צרה, ונמצאים שם מבחינתם ללא תנאי. ואני לא רוצה לדבר על הכסף שהם תורמים, כי בעיני, מערכת היחסים בין ישראל לבין יהדות התפוצות לא עוברת דרך הכיס שלהם; הם בני עמי, אנחנו חלק מאותה משפחה.
והיריקה הזאת בפני העם היהודי היא גם יריקה בפניהם של מאות אלפי ישראלים שחיים כאן, שקראנו להם לבוא בעקבות חוק השבות ובגלל הליכי גיור בלתי מתקבלים על הדעת הם לא יכולים להפוך כאן – להצטרף לבני העם היהודי, להפוך כאן ליהודים ולהינשא. והיריקה הזאת פוגעת גם בפרצופם של ישראלים צעירים רבים שחיים בישראל, שהם לא רק נולדו יהודים – הם מרגישים יהודים, הם מחוברים ליהדות והם נלחמים ולעתים מוסרים את נפשם על קיום המדינה היהודית, אבל הם לא יכולים לשאת את המונופול של הממסד הרבני על חייהם. ואני דואגת שהם ירגישו מנותקים לא רק מהממסד היהודי הרבני אלא מהמנגינה היהודית, כי אם אומרים להם שהיהדות היא כזאת קיצונית ומסתגרת, כזאת שדוחה את כל שאר היהודים בעולם כי הם לא עושים את אותו הדבר שדורשים כאן, ולא היהדות אוהבת האדם, היפה והליברלית כפי שהיא – זה מה שיקרה.
וראש ממשלה שלחש באוזני רבנים את הלחישה אולי הכי צועקת – שהשמאל שכח מה זה להיות יהודי – לא מבין מה זה להיות יהודי. ונכון שהישרדות היא מהמאפיינים של העם היהודי במשך כל אותן אלפי שנים שלנו, אבל הישרדות אישית כראש ממשלה זה ממש לא מה שאנחנו מדברים עליו. ולהיות ראש ממשלת העם היהודי זה גם לדעת שכל החלטה שאנחנו מקבלים כאן, בירושלים, משפיעה לא רק על מיליוני הישראלים שחיים כאן אלא גם על אותם מיליונים של יהודים שחיים ברחבי העולם; ולהיות ראש ממשלת מדינת העם היהודי זה גם לדעת ולהיות בעל האומץ להגיד לא למי שרוצה להפוך את מדינת העם היהודי למדינה יהודית, דתית, קיצונית, מסתגרת ומסוגרת. אני מכבדת את החרדים, אני מכבדת את הדתיים, את החילונים, את המסורתיים, אבל אני גם דורשת שכל אחת מהקבוצות תכבד את השאר. תכבדו גם אותנו.
אנחנו משפחה אחת – כולנו, גם בני העם היהודי שחיים מחוץ למדינת ישראל. וכשאתם לא נותנים לחלק מהמשפחה להתפלל את תפילתם בדרכם בכותל אתם מפרקים את המשפחה שלנו. הכותל הוא לא רכוש של הממשלה שמחלקים אותו כמו עוד ג'ובים על פי חוק הג'ובים; זה לא חברה ממשלתית וזה לא תקציב המדינה שמחלקים למקורבים. אני יהודייה לא פחות מכל יהודי, חרדי או דתי, אבל אני לא יותר יהודייה משום רפורמי או קונסרבטיבי שחי בארצות הברית ומתרגם את יהדותו באופן שהוא מרגיש. ואני רוצה גם שכל מי שרוצה להצטרף לעם היהודי יוכל לעשות זאת.
זאת העמדה שלי ואני אומרת אותה. יש לה מחירים – לא כולם יאהבו את מה שאני אומרת, אבל אני מאמינה שרוב הציבור במדינת ישראל ככה מרגיש, אבל אני לא יודעת מה עמדת ראש הממשלה. הוא היה שותף לפשרת הכותל, ועכשיו הוא בעצם מבטל את פשרת הכותל. ואני קוראת לראש הממשלה לא להתחבא מאחורי בג"ץ. תקבל החלטות. רצית כל כך להיות ראש ממשלה, קרעת את עם ישראל כולו בדרכך אל הכיסא, אתה קורע אותו עכשיו כדי לשבת על הכיסא – תקבל החלטות; תאמר מה עמדתך, במקום לבקש עוד ארכה ועוד ארכה מבג"ץ, כדי שגם תוכל אחר כך לתקוף אותו ולהחליש את כוחו בדרך להריסת כל המוסדות הדמוקרטיים במדינת ישראל.
אבל ראש הממשלה הוא אמיץ רק במקומות שאפשר לקושש קצת קולות דרך הפצת שנאה. הרי זאת ממשלה שמקדמת את חוק הלאום בלי שום דיון ציבורי, בלי להכניס שם את המילה שוויון – שכתובה במגילת העצמאות. אבל בסוף זה לא ישנה מה כתוב בחוק הזה. הרי חוק הלאום יהפוך ל-fake news, למילים ריקות, אם ישראל בפועל תהיה מדינה בלי רוב יהודי, עם ההתעקשות של הממשלה הזאת לחבק פנימה את כל הפלסטינים דרך סיפוח, או מדינה שמנתקת את עצמה, בגלל סיבות פוליטיות פנימיות, מהעם היהודי.
איך תשמרו על אחדות ירושלים אם אתם לא מסוגלים לשמור על אחדות העם היהודי בירושלים? במקום לשמור על עוד שכונה ערבית תשמרו על עוד קהילה יהודית שתמשיך להיות מחוברת ולהיות חלק מאתנו. הרי כשאתם מדברים על נזק של ארגוני שמאל לישראל – אתם הנזק העיקרי היום למדינת העם היהודי. כשאתם הופכים את היהדות רק לדת אתם משרתים בדיוק את אלה שמנסים לעשות לנו את זה. הרי כשאני מתמודדת עם כל אלה שתוקפים את מדינת ישראל, כשאני מתמודדת נגד ה-BDS – מה הם אומרים? הם אומרים: יהדות? זו דת. ואנחנו נלחמים על הזכות של העם היהודי, כעם, לקבל את אותה זכות המוקנית לנו לממש את הזכות שלנו להגדרה עצמית במדינה משלו. ואם, ראש הממשלה, אתה דורש שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית, תדאג בבקשה שמדינת ישראל תישאר מדינת העם היהודי ותהיה מדינת העם היהודי.
אבל ככה צריך לנהוג ראש ממשלה שבאמת טובת מדינתו וטובת עמו מול עיניו, ולא רק טובתו האישית. ועד אז, עד הבחירות – שבהן יתחלף ראש הממשלה, אני מקווה – אנחנו צריכים להמשיך להילחם. כי זו לא רק עוד החלטה אחת בתוך איזו מערכת שמקיימת את מה שאנחנו מאמינים בו; כל יום יש עוד חוק שמנסה אסטרטגית לפגוע בזהות של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי שיש בה שוויון לכל האזרחים; עוד חוק שמנסה לפגוע בהיות ישראל דמוקרטיה; עוד חוק, או עוד החלטה שתפגע בתפיסה שלנו את היהדות כתפיסה מקבלת ומחבקת פנימה ולא תפיסה שדוחה אחרים.
והחוקים האחרים, כולם נובעים מזה שהשותפים הקואליציוניים מריחים את חולשתו של ראש הממשלה – גם בתוך הליכוד כך פועלים – ומנצלים את זה כדי להמשיך ולתקוע עוד חוק ועוד חוק. ורק אתמול, שמענו עכשיו על החוק החדש שבו שרת המשפטים מבקשת בכלל להחליף את כל שומרי הסף, למנות אנשים-מטעם, שהכול יהיו אנשים משלנו, אלה שמאפשרים לממשלה לעשות מה שהיא רוצה. ואז זה לא יהיה נגד האופוזיציה – זה נגד אזרחי מדינת ישראל. הרי שומרי הסף הם ששומרים על אזרחיה מפני עריצות השלטון; הם ששומרים שממשלה במדינת ישראל, ולא משנה מי בחר בה, תהיה ממלכתית, תראה את טובת הכלל, את טובתם של כלל אזרחי מדינת ישראל ואת טובתו של כלל העם היהודי – זה היושב בציון וזה שחי מחוצה לה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת ציפי לבני.
אנחנו עוברים להצעת האמון השנייה: הצעת החלטת הממשלה לדחות את פשרת הכותל ולאשר את חוק הגיור. ינמק את הצעת האמון, מטעם סיעת מרצ, חבר הכנסת אילן גילאון. ישיב במשולב, על שתי הצעות האמון – אמור להשיב. אני מקווה שהוא יהיה פה – השר צחי הנגבי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
כמובן, הוא לא צריך – – –
היו"ר יצחק וקנין:
כנראה – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
הוא משיב בלי להקשיב.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – –
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, בטעות אמרת "הצעת האמון". זוהי הצעת אי-אמון. כידוע, אדוני, אני תמיד, כל יום שני עולה מאשדוד לכאן להפיל את הממשלה, אבל זה בינתיים לא צלח, גברתי השרה.
האמת היא, אדוני, שאני תמיד שמח כשאתה בראש הישיבה, למעט היום. היום אני לא כל כך שמח שאתה דווקא שם, אבל תראה את הדברים שלי כפצעי אוהב, ואתה יודע שאני אוהב. ולצורך העניין, הייתי רוצה קצת אינפורמציה. לו הייתי קצת יותר גימיקי, כמו ראש הממשלה – –
היו"ר יצחק וקנין:
אם יכולתי לנהל אתך איזה דו-שיח, אני בטוח שהיינו מגיעים – – –
אילן גילאון (מרצ):
אני בטוח בכך. – – הייתי אומר שמה שיש לי פה – לו זה היה ראש הממשלה הוא היה אומר: It's a bomb, the Jewish bomb, the Jewish-American bomb. קודם כול, לצורך האינפורמציה בלבד: בעולם, אדוני, יש 14.5 מיליון יהודים, בכל העולם כולו; 6.3 מיליון יהודים חיים בישראל, 5.7 מיליון יהודים – בארצות הברית, וכל השאר – בכל פזורות העולם. מכלל יהדות ארצות הברית, 36% הם רפורמים, 18% – קונסרבטיבים, 30% – ללא הגדרה ו-10% – אורתודוקסים. מתוך התומכים בישראל, 13.77% הם אורתודוקסים ו-86.23% – משאר הזרמים. כל שאר הזרמים. ובקרב מי אדוני חושב האחוז הכי גבוה של האנטי-ציונים? בקרב האורתודוקסים.
אני אומר: מה אנחנו רוצים בעצם? לצמצם את העם שלנו? אנחנו רוצים להערים קשיים כדי שהעם שלנו יהיה מועט יותר, או אולי דווקא אנחנו רוצים לשמר את כל הפלגים של העם שלנו? לרגע התגנבה ללבי תחושה שאולי ראש הממשלה עושה את כל הדבר הזה כדי שאנחנו נימצא במציאות שבה המקום היחיד בעולם שמפלה יהודים – לא ערבים, כי זה מובן מאליו, אבל לצורך ההשוואה, אולי ראש הממשלה רצה להראות שגם מפלים יהודים – זוהי מדינת ישראל.
עכשיו תראה, מתווה הכותל – בכלל, המילה "מתווה", אדוני, זו בדרך כלל מילה שנותרה לאנשים שאין להם יותר דרך, אז כל פעם אומרים לך "מתווה", וזה דבר מאוד כללי, ולא ברור מה יש בתוך המתווה, וכו' וכו' וכו'. הכותל, אדוני היושב-ראש, הוא אתר היסטורי של כל היהודים בני החורין מול מורשתם בעולם כולו: של נשים וגברים, של חדשים וישנים, של שחורים ולבנים, של הומואים ושל סטרייטים, של ערסים וחנונים, של כל מה שאתה רוצה; כל אחד יכול להזדהות עם הכותל שלו בדרך שהוא מוצא לנכון, ואיך אומרים – כבן חורין, איך שבראש שלו. ולכן, אני אינני מבין מדוע נתפס הכותל הזה, שהוא אתר היסטורי, והפך לבית-כנסת בשליטה אורתודוקסית, של הרבנות האורתודוקסית. אתה יודע מה, אפילו יש בעיה עם ההגבל העסקי במקרה הזה, ולכן, יש לשחרר את הכותל.
כל הדיון הזה, שבסופו של דבר הגיעו לפשרה עם נשות הכותל, ואחר כך לוקחים את הדבר הזה מהן, איננו מובן כלל ועיקר. זאת אומרת, למה לעשות את זה? למה הממשלה הזאת תמיד צריכה להוכיח שהיא יותר חשוכה והיא יותר לאומנית, ולחזור בה ולהראות הישגים שהם הישגים שמפרידים, שמקטינים את העם היהודי, ולא מגדילים אותו? מדוע?
הגיור, אדוני, תאמין לי, אם הדבר היה תלוי בי, כבן חורין מול מורשתי, אני הייתי מכניס גיורומט – גיורומט. אפילו הייתי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
על זה לא חשבתי.
אילן גילאון (מרצ):
אפילו הייתי נותן חריץ לברית מילה, למי שמעוניין, וכל אדם שמעוניין ורוצה להגיע לגיורומט, ומבקש להיות יהודי ואיננו בן דת אחרת – יהודי הוא. אני לא מבין, מה, אנשים מתקוטטים כל כך כדי להיכנס לתוך הדת הזאת?
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שבזמנו בר-יהודה, שהיה שר הפנים מטעם מפ"ם, מטעם מפלגתי שלי, הקביעה שלו לגבי מיהו יהודי הייתה: יהודי הוא כל מי שאיננו בן דת אחרת והצהיר שהוא יהודי. בזה נגמר הסיפור. ומדוע לא? מה יש לנו להערים כל כך הרבה קשיים ומכשולים בפני אנשים שרוצים להיות יהודים? או כמו שסארטר אומר: אתה בעצם מה שאתה אומר שאתה, ואז האחרים אומרים שאתה, וזה מה שאתה.
ולכן, לו היה הדבר תלוי בי, אני אומר לך, הייתי הולך על חוק הגיור הציבורי, ממש ככה – חוק הגיור הציבורי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה היה מצליח בדיוק כמו הדיור הציבורי.
אילן גילאון (מרצ):
מה בדיוק היה יכול להיכשל, אדוני היושב-ראש, תגיד לי, מה?
היו"ר יצחק וקנין:
לא, אני – – –
אילן גילאון (מרצ):
קודם כול, חוק הדיור הציבורי הצליח. חוק הדיור הציבורי מאוד – אתה יודע מה? אני מקבל את הגזרה הזאת. מה הייתה הסכנה הגדולה, ריבונו של עולם? אנחנו, עם שיש לו מורשת של מכניסי אורחים, שבהיסטוריה הלא-מדי ארוכה שלנו התדפקנו על כל נמל ונמל וביקשנו מחסה ולא נתנו לנו – יכול להיות שאת חוק השבות, שצריך לקיים אותו באופן היסטורי, יש להרחיב עוד קצת, ואנשים שרוצים להסתובב בתוכו, אדרבה ואדרבה, שייכנסו.
אבל מה הקטע הכי מוזר בכל העניין הזה? את מי שולחים להרגיע בנושא של הפשלה הכי גדולה של הציבור היחיד שעוד לא הסתכסכנו אתו – עם כולם הסתכסכנו, חוץ מה-American Bomb, יהדות ארצות הברית. אדוני, אני לא נוסע הרבה בעולם, אתה יודע, אבל פעם אחת כן הייתי בארצות הברית, ודווקא יחד אתי היה השר אקוניס – חבל שהוא לא נמצא פה. באוניברסיטת ברנדייס נפגשנו עם צעירים סטודנטים יהודים, מתוך אותם 5.6 מיליון יהודים. והם אמרו: אנחנו לא for granted יותר. אקוניס השתגע, הוא הזדעזע, איך זה יכול להיות שהיהודים בארצות הברית אינם בכיס שלנו. אדוני היושב-ראש, הישראלים היהודים בישראל אינם בכיס שלנו עוד, הם מביעים אי-אמון, אז מה אתה מצפה מיהדות ארצות הברית, שאנחנו מרחיקים אותם ומבדלים אותם?
ולכן, תסתכל את מי שולחים להרגיע את הנושא הזה – את השר בנט. השר בנט, שמתייחס למשרד שלו כאל הבר-מצווה הפרטית שלו. אחרי שהוא סיים לשכנע את ילדי כיתה ג' שצריך לבנות את בית-המקדש ואת ילדי כיתה ד' שיש לסקול את כל האומר את שם השם המפורש, ואחרי שהוא שכנע את ילדי כיתה ה' להטיח עורלות של תנינים על הקירות, אינני יודע מה, וכל הפולחנים האחרים – והוא הבין שהוא הגזים – הוא האיש שכנראה, בניסיון או במרוץ הבלתי-נגמר שלו מול ראש הממשלה, בתוך ה"ביבנט" המשותפת שלהם, הולך להרגיע – את מי? את הרפורמים ואת האורתודוקסים. חבל על הזמן. הממשלה הזאת גומרת את כל יהבה בלסכסך אותנו גם עם יהדות ארצות הברית.
רציתי לומר עוד משהו נוסף על הנושא הזה. סגירת המפעל סוגת בקריית גת.
היו"ר יצחק וקנין:
זה יותר חשוב.
אילן גילאון (מרצ):
הכול חשוב, אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
זה חשוב וזה חשוב.
אילן גילאון (מרצ):
הכול חשוב, והכול מקביל, והכול תוך כדי, והכול יחד עם זה, והשאלה היא איזו מדינה אנחנו רוצים לקיים כאן. אני שואל את עצמי, אדוני – הרי שולם כאן אתנן, תסלח לי, לכל מיני אנשי קואליציה שאיימו עליה, אתנן במיליוני-מיליונים, שחלקם כאילו נועדו לפריפריה. אני רוצה לדעת איפה הכסף הזה, שתקציב המדינה מימן כאתנן לנציגים מהדרום ומקריית גת, ונציגי הפריפריה. איך הוא הולך להציל עכשיו את פועלי "סוגת", שאין להם פתרון במקום אחר? כי זאת בדיוק הבעיה לגבי תעשיות כאלה, שהן תעשיות מזון, ותעשיות טקסטיל, ותעשיות נופלות – שאין לאנשים האלה פתרון, לא גיאוגרפי, לא תעסוקתי ולא אחר.
אחרון אחרון – וזאת עוד סיבה למה הממשלה הזאת צריכה לקבל אי-אמון. כל כך הרבה זמן, ילדי הדסה, אדוני – ירדנה, ירדנה, היא תמיד מפריעה.
היו"ר יצחק וקנין:
עליזה, עליזה.
אילן גילאון (מרצ):
עליזה. למה אמרתי ירדנה?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
מה קורה לכם?
היו"ר יצחק וקנין:
עליזה בראשי, כן.
אילן גילאון (מרצ):
נו, היא בלבלה אותי, מה אני אגיד. יהיה בסדר.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תפסיקו שם.
אילן גילאון (מרצ):
מנובמבר 2016 מתקיים המשבר הזה במחלקה ההמטולוגית. אני בטוח שכבר רובנו לא בדיוק מבינים מי נגד מי, אבל לרובנו ברור לגמרי דבר אחד, שמי שנמצא במעמד האם האמיתית במשפט שלמה במקרה הזה, הוא צריך לתת את הסעד לילדים ולגמור את הסכסוך על האגו ועל האמצעים האחרים לגבי המבוגרים – יהיו אלה רופאים, יהיו אלה מחלקות, זה ממש לא משנה. ומי ששם את הילדים האלה – כאמרתו של קורצ'אק: מהם ילדים – ילדים הם כמו כל האנשים, רק שהם יותר נמוכים. וילדים חולים וילדים חולים בסרטן הם כמו כל האנשים, רק שהם יותר נמוכים, אדוני, וגם יותר קדושים. ומי שלא מעמיד אותם במקום ההוא עושה עוול שלא יכופר לעולם.
לא אכפת לי שיפתחו מחלקה נוספת או שתי מחלקות נוספות; שהילדים האלה לא יצטרכו לעבור את הסיוט ואת הסבל שהם עוברים היום. מי שלא יודע להבחין בדבר הזה ומנסה להתנהל כאילו כלום, כאילו הוא רוצה להוכיח מנהיגות בכך שהוא מנהל את הדברים כשמנגד עומדים ילדים, מקומו לא יכירנו, אדוני. והדבר הזה, אולי, אולי יותר מכל דבר אחר מסמל את האטימות, את ערלות הלב של הממשלה הנוכחית.
ולכן, משלוש הסיבות האלה, שהמכנה המשותף של כולן הוא שבעיניהן בני אדם לא נחשבים, אני חושב שהממשלה הזאת צריכה ללכת, ויפה שעה אחת קודם. תודה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב במשולב על שתי הצעות האי-אמון חבר הכנסת השר יובל שטייניץ.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מגיב על שתי הצעות האי-אמון, אחת נומקה פה על ידי ציפי לבני, והשנייה – על ידי חברי חבר הכנסת ממרצ אילן גילאון.
בנושא הכותל המערבי ובנושא הגיור, אני רוצה לומר בפתח דברי שאני גאה לעמוד פה בשם הממשלה, למרות העובדה, כפי שידוע לכם, שאני בממשלה הצבעתי נגד ההחלטה להקפיא את פשרת הכותל, ואכן גם הבעתי את החשש שהיא תגרום למתח וקרע בעם היהודי.
עם זאת, אני רוצה לומר שלחלק מהדברים ששמעתי פה אין מקום – או אין בסיס לפחות. אין לי ספק שכל חברי הממשלה וכל חברי הבית הזה מבינים את החשיבות של הערך של אחדות העם. העם היהודי הוא עם אחד בישראל ובתפוצות, ולכן אני אקרא מהכתב את התשובה, שאני שלם אתה לחלוטין ואני גם בטוח שראש הממשלה עומד מאחוריה בכל לבו ומאודו.
לראש הממשלה חשובה אחדות העם היהודי, וכן חשוב הרעיון שכל יהודי יוכל להתפלל בכותל המערבי. הממשלה נדרשה להגיש את עמדתה לבג"ץ בעניין מתווה הכותל נוכח עתירות העומדות לדיון. לכן הממשלה החליטה להקפיא בינתיים – להקפיא, ולא לבטל – את ההחלטה בעניין מתווה הכותל מינואר 2016, ובד בבד הנחה ראש הממשלה להאיץ את הכשרת הרחבה הדרומית לתפילה, כדי שכל יהודי יוכל להתפלל בכותל. פעולות כאלה כבר ננקטו בשבוע שעבר.
נוסף על כך, בהבינו את גודל – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
שנייה. בהבינו את גודל הבעיה ואת המתיחות שנוצרה, ומכיוון שראש הממשלה מייחס חשיבות עצומה לערך של אחדות העם, הוא הטיל במקביל על השר צחי הנגבי ועל מזכיר הממשלה צחי ברוורמן – זה מה שנקרא צחי את צחי – לתאם דיונים ומאמצים ודיאלוג כדי להגיע לפתרון בסוגיית מתווה הכותל, פתרון שכולם, בעזרת השם, יוכלו לחיות אתו בשלום.
במדינת ישראל הוקם, בהמלצת ועדת פרופ' נאמן ז"ל, לפני כמה שנים, מערך גיור ממלכתי, האמון על קיום גיורים בישראל. גם כאן המדינה נדרשה להגיב – להשיב לבג"ץ בעניין עתירות העומדות לפניו בעניין גיורים פרטיים בישראל. וכדי להגיע, או לפחות לנסות להגיע, לפתרון מוסכם שיהיה מקובל על כל הזרמים ביהדות, הוגשה לבג"ץ בקשה משותפת של ממשלת ישראל ושל העותרים לדחות את ההכרעה בעניין זה לשישה חודשים, כדי לתת פרק זמן לעבודה לצוות שימנה ראש הממשלה לגיבוש ההמלצות להסדר בסוגיה. ראש הממשלה גם הנחה שלא יקודמו הליכי חקיקה עד קבלת המלצות הצוות שיוקם.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני בהחלט מבין ללבם של חלק מחברי הכנסת שדיברו פה, כי בהחלט, גם אני מודאג כשאני רואה את פרץ הרגשות והפגיעוּת של חלק מבני עמנו, וכולנו יהודים, וכולנו עם אחד כבר 3,700 שנים, בין שאנחנו בישראל ובין שאנחנו בצפון אמריקה או באירופה; בין שאנחנו חרדים ובין שאנחנו חילונים, או מסורתיים, או רפורמים, או קונסרבטיבים; בין שאנחנו גברים ובין שאנחנו נשים – כולנו עם אחד.
ברור שעם אחד הוא לא מקשה אחת, והוא מעולם לא היה מקשה אחת; גם בתקופות אבותינו היו לעתים עמדות שונות וקבוצות שונות, אבל ברור לממשלת ישראל ולעומד בראשה שהערך של אחדות העם הוא ערך חשוב, ואנחנו נפעל, באמצעות הצוות שמינה ראש הממשלה לגבי מתווה הכותל והצוות שימונה לגבי סוגיית הגיורים, כדי להגיע לפתרונות, שלא רק שהם נכונים וטובים אלא כל – או לפחות רוב – חלקי העם יוכלו לחיות אתם בשלום, ואחדות העם תישמר. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר יובל שטייניץ.
אם כן, אנחנו ממשיכים להצעת האי-אמון השלישית: אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי, של הרשימה המשותפת – חד"ש, רע"ם, בל"ד ותע"ל. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אחמד טיבי, סגן יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת טיבי, עשר דקות לרשותך.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני, אחד התנאים להמשיך את הנאום שלי זה שהגב של ביטן לא יופנה אלי. א. זה גב רחב מדי; ב. יש לו קול גדול; ג. הוא יושב-ראש הקואליציה.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני יושב-ראש הקואליציה, אתה יכול לשבת ליד חבר הכנסת מאיר כהן.
דוד ביטן (הליכוד):
הנה אני בא, הנה אני בא.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
טיבי, אנחנו יוצאים להתייעצות סיעתית, זה לא אישי, אל תיקח את זה ללב.
דוד ביטן (הליכוד):
טיבי, הסתפרת אני חושב, לא? יפה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מוצא לנכון להתחיל את הנאום שלי על אי-אמון בממשלה בנושא הנשק הלא-חוקי, הפשיעה, ובעיקר מותה הטרגי של הגברת נאדיה בראנסי מטייבה, מהיישוב שלי, אום ג'וואד, ממה שמוגדר "כדור תועה", (אומר בערבית: כדור תועה.) תועה, לא תועה – הוא קטלני, הוא רצחני.
אישה אצילית – אני מכיר היטב את המשפחה – ישבה בחצר הבית, וכדור פילח את החזה שלה. איזה היעדר ביטחון. ועדיין לא יודעים, רבותי חברי הכנסת, מה הרקע; אחד אומר: אולי חתונה, אחד אומר: אולי ניקוי נשק. לא חשוב מה הסיבה, הסיבה היא שיש נשק רב בידי אנשים, ואנחנו תובעים זה זמן רב מהמשטרה לקחת, לעזאזל, את הנשק הזה מהיישובים שלנו, מידי מי שמחזיק אותו. אם מדובר בחתונה שהייתה בסביבה – אם – הרי יש לי חוק, רבותי, אדוני היושב-ראש, אתה היית בכנסת, הצבעת בעדו, על החמרת הענישה על מי שיורה בחתונות. חוק שלי. הוא לא מיושם. מה צריך עוד? נתנו בידי המשטרה את כל הכלים האפשריים.
מה הקשר בין שמחה, חתונה, לירי? קשר פרימיטיבי, חייתי, לא נתפס. ולכן, המשטרה חייבת לפעול בנושא הנשק, הממלא – ארסנל של נשק יש ביישובים, ארסנל של נשק. אם המשטרה או גורמי הביטחון, היו חושבים שיש לזה רקע so called לאומי, או ביטחוני, הוא לא היה נשאר חמש דקות. אבל אנשים יורים אחד בשני, ומאז שנת 2000 – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אנשי המחנ"צ, או שתלכו להצביע מוקדם או שתשבו בשקט.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אנחנו שוקלים אם לפרוש מהמרוץ.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אוקיי. תחכו להודעה הדרמטית.
אדוני היושב-ראש, משנת 2000 עד היום נהרגו בשל הפשיעה והנשק הפנימי 1,208 בני אדם – טרור חברתי, (אומר בערבית: טרור חברתי.) ולכן הזעקה היא גדולה, הכעס הוא גדול.
שמעתי אתמול את שיח' עבד אל-מועז (אומר בערבית: אתמול שמעתי את אבי המנוחה נאדיה,) אחי המנוחה נאדיה, מדבר מכאב: איך אחותו ישבה במרפסת, ופתאום – איננה, כי מישהו ירה. אז הזעם ממלא את כל תושבי טייבה, ואת כל היישובים הערביים, כי זה קורה ביישובים אחרים.
עכשיו, אפרופו הסתה, אפרופו משטרה, רבותי חברי הכנסת, קיבלתי היום תמונות מתוך מסגד אל-אקצא, תמונות של עשרות so called נאמני הר הבית, או משהו דומה ומקביל, שנכנסו לשם ומצטלמים, עם חיבוקים ואהבה ופרובוקציה – עם מי? עם מפקדי משטרת ירושלים. אתה תראה את התמונות – על המדרגות, על מדרגות אל-אקצא. אתה תראה את התמונות, אתה לא יודע מי הפרובוקטור יותר. יש נאמני הר הבית, מה שקרוי, ויש המשטרה, שהיא נאמני נאמני הבית – (אומר בערבית: דבר מביש, מסריח.) זה מסריח.
ומכאן אני חוזר למשטרה ולפשיעה. אתם יודעים וכולם יודעים שבחלק מהמקרים והיישובים יש קשר חולני, פתולוגי, בין משטרה, אנשי משטרה, לבין אנשי הכנופיות, הפושעים. באחד היישובים יש חקירה נגד קצין משטרה בגלל דברים כאלה – באחד היישובים במשולש. לכן, הזעקה היא גדולה.
עכשיו, אדוני, בנושא העוני, אתה יודע שיותר מ-50% מהמשפחות הערביות הן מתחת לקו העוני; יותר מ-60% מהילדים הערבים מתחת לקו העוני. המדיניות היא מדיניות שמקבעת עוני. המצב עד כדי כך חמור, שאנשים שעובדים לא יוצאים ממעגל העוני, וזה הדבר המשפיל ביותר, כי עוני הוא השפלה. אומרים שערבים וחרדים – אם מוציאים אותם, מנכים אותם, אז המצב שלנו ב-OECD משתפר; כך אמר פעם ראש הממשלה – כך הוא דיבר כשהוא היה שר אוצר, ואחר כך כראש ממשלה.
ובעיקר – מצב התעסוקה הוא הכי גרוע בקרב נשים ערביות, שמאוד רוצות לעבוד. במחקר שערך פרופ' יוסף ג'בארין מן הטכניון, יוסף ג'בארין, הוא מעלה נתונים המתייחסים למצב האבטלה ביישובים הערביים. על פי אותו מחקר של הטכניון, שיעור הנשים הערביות המועסקות במדינת ישראל הוא פחות מ-25%. רוב הנשים הערביות הלא-מועסקות הביעו רצון עז להשתלב במסגרת שוק העבודה, אדוני היושב-ראש. נשאלו הנשים אם הן מוכנות לעבוד מייד אם תזדמן להן משרה כלשהי. 43% אמרו שהן מוכנות לעבוד מייד, בכל תנאי. ולמה הן לא עובדות? הרוב המוחלט ענה: כי אין מקומות עבודה. יש מחסור. יש היום 15,000 אקדמאיות ערביות בלתי מועסקות, 13,000 ערביות בלתי מועסקות בעלות השכלה בתחום החינוך וההוראה. לצדן יש עוד כ-5,000 גברים אקדמאים ערבים לא מועסקים.
אם המדיניות הזאת תימשך, הצפי הוא שמספר האקדמאים הערבים שייכנסו למעגל הבלתי-מועסקים יגיע ל-30,000 איש. זה נתון חמור ביותר. זה נתון חמור ביותר. ההערכה של המחקר מלמדת שבתנאי שוויון בין המועסקים הערבים למועסקים היהודים, אדוני היושב-ראש – הפוטנציאל האבוד של המשק הישראלי כתוצאה מאי-מימוש הפוטנציאל של כוח העבודה הערבי מגיע ל-31 מיליארד שקל הפסד למשק בגלל שהערבים לא מועסקים.
ולכן הדרישה שלנו היא להקים אזורי תעשייה, לתעסוקת נשים, ליצירת מקומות עבודה בתוך היישובים הערביים ומסביב להם. זה המקום לשוב ולדרוש הקמת אוניברסיטה ביישוב ערבי. מדובר בקהילה בעלת מאפיינים לאומיים-פוליטיים-חברתיים תוססים. זה דבר מובן מאליו. מותר שיהיה בית-חולים ממשלתי באחד היישובים הערביים. בנצרת, אדוני היושב-ראש, יש בית-חולים צרפתי, יש בית-חולים אנגלי, יש בית-חולים איטלקי; בית חולים ממלכתי-ישראלי אין. למה? נשאלת השאלה: למה? אז שילוב בתעסוקה הוא דרישה הכרחית.
ואני אסיים, אדוני היושב-ראש. במצב המדיני אני אהיה קצר – משפט אחד. יש מפגשים, הולכים ובאים. הנשיא טראמפ נפגש עם ראש הממשלה, נפגש עם אבו מאזן, ג'ארד קושנר וכדומה, אבל מדברים על deal ועל peace; הפסיקו לדבר על process, אפילו. לא מזכירים את המילים "שתי מדינות", לא מזכירים את המילים "מדינה פלסטינית". ואני מעכשיו אומר לך שאי-אפשר לדכא רצון של עם להשתחרר מהכיבוש או את המאבק שלו לחופש, להשתחרר משלטון זר, שלטון כובש. גם המאמצים האלה יעלו חרס כי ניסו את הכול, הכול. היערכות מחדש של הכיבוש היא לא סיום הכיבוש. הפתרון היחיד הוא לסיים את הכיבוש כדי שייושם החזון של שתי מדינות.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ואני אסיים במשפט בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: "אם יום אחד עַם ירצה לחיות, אזי הגורל חייב להיעתר". והגורל, אחיי ועמיתיי חברי הפרלמנט, בני עמנו – טראמפ ונתניהו אינם הגורל. הגורל הוא החירות, ויש לנו מועד למפגש עם החירות, אם ירצה האל. שלום עליכם ורחמי האל וברכותיו.)
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי, שנימק את הצעת האי-אמון מטעם חד"ש, רע"ם, בל"ד ותע"ל.
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הרביעית: ממשלת הביטול הלאומי – האי-יכולת של הממשלה לתפקד כי אצלה מילה היא כבר לא מילה; ממשלה שעסוקה אך ורק בביטול ההחלטות של עצמה צריכה לסיים את דרכה, הצעת אי-אמון של יש עתיד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מאיר כהן, סגן יושב-ראש הכנסת. עשר דקות לרשותך, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, הממשלה הנוכחית לא מצטיינת באהבת חינם בין שותפיה או באמון מופלג בין סך חלקיה, אבל היא ללא ספק אחת המצטיינות בהישרדות. למעשה, הממשלה הזאת דומה יותר ויותר לפרק ארוך ומתיש של הסדרה "הישרדות", שכן כל אחד מהשחקנים פועל להשיג הישגים בפני הקהל שלו, עושה בריתות כאלה ואחרות ונאמן בסופו של דבר רק לדבר אחד – לשרוד. עוד יום בממשלה, עוד פרק באוויר – העיקר לשרוד, ורק לשרוד.
לנוכח עובדה זו ברור כי הצעת האי-אמון הזאת לא תעבור, והממשלה לא תפרק את עצמה בעוד 20 דקות. ואולם, הצעת האי-אמון שלנו מראש אינה פוליטית; הצעת האי-אמון שלנו היא ערכית. היא מחויבת המציאות כי הקואליציה הזאת, שבראשה אתה עומד, אדוני ראש הממשלה, מעבירה לאזרחיה מסר אנטי-ערכי. ההנהגה בראשותך מועלת בתפקידה הראשון של מנהיגות – הדוגמה האישית; זה התפקיד הראשון של מנהיגות. הדאגה לכלל החברה הישראלית.
מייד תצעקו ותזרקו לחלל קריאות ביניים שמאפיינות פוליטיקה צינית הממאיסה את עצמה על הציבור. ובכן, אנחנו ביש עתיד לא צועקים געוואלד רק בגלל שאנחנו באופוזיציה; אנחנו מייצגים פוליטיקה שבעת הצורך יודעת גם לפרגן. כפי שאמרתי, הצעת האי-אמון היום אינה על מה נעשה ומה לא, היא מהותית הרבה יותר – היא על הדרך. ומנהיגות, כפי שאמרתי, בראש ובראשונה היא דרך, היא חזון, היא תוכנית, היא תקווה – היא כל מה שאין במנהיגות שלך, אדוני ראש הממשלה.
בואו נתבונן במנהיגי הדור שאנו כמהים יותר מתמיד למנהיגותם. בואו נתבונן במדינאים שבנו את המדינה הזאת, ולא בשורדים כמוך. בן-גוריון, אשכול, בגין, רבין, פרס – הם לא היו מבטלים את עצמם לדעת רק בשביל לשרוד. להם, אדוני ראש הממשלה, היו עקרונות; היה להם בסיס ארוך והוא טובת המדינה, ולא הטובה האישית. מנהיגות לא יכולה להרשות לעצמה להתקפל, לשחק במדמנה הפוליטית השפלה ביותר ולומר לעם: מה לעשות, אלו כללי המשחק; להשחית את הפוליטיקה ולספר לכולנו שכך צריך לנהוג.
אדוני ראש הממשלה, אתה לא רק חלק מהמשחק, אתה לא רק חלק מהכללים שהולכים ומידרדרים; אתה הוא שקובע אותם. דע לך, אדוני ראש הממשלה, כי האחריות לשחיקת מעמד הפוליטיקה בישראל והאחריות לכך שהבית הזה היה לצנינים בעיני הציבור הן על שמך. דברי בהצעת האי-אמון הזאת נשואים בראש ובראשונה אליך, ראש הממשלה. אתה היית ראש הממשלה בקדנציה הקודמת. לרגע נדמה שאכן היה מהפך וראש הממשלה הנוכחי הוא אדם אחר מראש הממשלה הקודם, שאנו היינו חלק מהממשלה שלו. אז לא מהפך התחולל כאן, רבותי. זה אותו ראש ממשלה עם האג'נדה המרכזית שלו, שאפילו לא השתנתה – לשרוד. לא המדינה היא החשובה; ההישרדות האישית היא החשובה.
הממשלה הנוכחית שברה מיום היווסדה שיאים שליליים כמעט בכל תחום, ואם להתמקד בביטול חקיקה, הרי שלא הייתה ממשלה בתולדות ישראל שביטלה כל כך הרבה חוקים שהממשלה הקודמת חוקקה. נזכיר רק שבראשה עמד אותו ראש ממשלה – אתה, מר בנימין נתניהו. חוק השוויון בנטל, זוכרים? חוק השוויון, שביקש לקדם שוויון בין כל אזרחיות ואזרחי ישראל בחובה המשמעותית ביותר המוטלת עליהם, חובת השירות בצה"ל או השירות הלאומי, חוק שהוגדר על ידך ראש הממשלה כמחולל שינוי, כחוק היסטורי – בוטל. מי ביטל? אתה. למה? כדי לשרוד. חוק לימודי הליבה, שמטרתו הייתה להחיל, רחמנא ליצלן, את מקצועות החובה המשמעותיים גם על המגזר החרדי – בוטל. מי ביטל? אתה. למה? כדי לשרוד. חלוקת משאבי המדינה בצורה הוגנת ולא בחלוקה קואליציונית – בוטל. מי ביטל? אתה, שוב ושוב, כדי לשרוד. הרשימה עוד ארוכה, חברות וחברים: החזרת קצבאות לאברכים; הקפאת חוק רב ראשי אחד לכל עיר; ביטול הקצאת תקציבים ללימודי יהדות בבתי-הספר; החזרת התקציב לתלמידי ישיבות בחו"ל – כל הביטולים האלה לא נעשו על רקע שינוי תפיסה שלך, אדוני ראש הממשלה, הם נעשו על רקע הרצון שלך לשרוד ולהמשיך ולשלוט.
אחרי שביטלנו יחד את הפארסה השלטונית הגדולה ביותר הנקראת שר בלי תיק, השבת אותה, כי התיק הזה כל כך חשוב שאי-אפשר לוותר עליו. מי יטפל בכלום? מי יהיה ממונה על שום דבר? אז במציאות הכל-כך מחייבת אתה החזרת את התיק הזה לאלתר. קבענו יחד, אדוני ראש הממשלה, חוק מתבקש נוסף: הגבלת גודלה של הממשלה, חוק הוגן לכל הדעות, שאתה ביטלת כהרף עין; זה פחות מסתדר עם הסכמים קואליציוניים. מה אכפת לך לחלק על חשבון הציבור עוד ועוד צ'ופרים, תיקים, לשכות? אם אתה יכול להבטיח ולחזק את הכיסא שלך – העיקר הכס, משחקי הכס. שהציבור ישלם, הוא כבר מורגל בזה. חוק התאגיד, שיזמת יחד עם אחד השרים הבכירים שלך, כמובן, גם אותו צריך לבטל, כי חלילה – התאגיד הזה, הסתבר שהוא לא כל כך משרת אותך.
המסר מכל אלה לאזרחי המדינה הזאת הוא שהכול מותר: תרמו, תעגלו, תכופפו, והעיקר, העיקר הוא הטובה האישית. תפוס כפי יכולתך. תבעט בכל מה שאתה יכול. תאמץ רק ארגזי כלים להישרדות.
אני רוצה לשתף אתכם, חברים וחברות, בדברים שאני שומע בשיעורי האזרחות שאני מעביר בבתי-הספר בכל רחבי הארץ. המשפט הראשון שהם זורקים, אדוני היושב-ראש, וזה כל כך לא מגיע לנו, המשפט הראשון שהם זורקים לחלל הכיתה כשאני אומר להם: מהו פוליטיקאי – הם אומרים לי כך: אדם שחושב רק על עצמו. זה, לצערי המסר שמחלחל אליהם, להורים שלהם, לכל אזרחי ישראל: תחשבו רק על טובתכם האישית, כי אם מנהיגים עושים כך, גם אתם – מותר לכם לעסוק בזה.
אדוני ראש הממשלה, שרים וחברי קואליציה, לאחרונה אף ירדתם מתחת לרף הנמוך כל כך שאתם קבעתם והתחלתם לבטל אפילו החלטות שלכם – לא חלילה החלטות שיש עתיד הכריחו אתכם לקבל. למשל, ביטלתם את מתווה הכותל שאתם בעצמכם קבעתם. בעניין זה מגיעה מילת גנאי גם לשותפים הקואליציוניים שלכם, שקהל בוחריהם נרמס תחת החלטה זו. כבר נדמה שגם אותו עיקרון של גריפת נקודות מול המגזר, גם אותו עיקרון מפנה את מקומו לעקרון-העל – הישרדות ושרידות של הממשלה.
בינתיים, אדוני ראש הממשלה, במופע התעתועים שלך, שכחת לקבל החלטות בנושאים כל כך כואבים וחשובים: חוק הגיור; דחיית הצעת חוק הנכים שמונה פעמים; הקמת יישוב חלופי לעמונה; מתווה הגז; הריסת בתי מחבלים; מדיניות פתיחת מרכולים בשבת; חוק האוטיסטים; ניהול המשבר בהדסה ועוד. אלה כנראה לא שייכים להישרדות. אתה יכול לכופף אותם, לטאטא אותם מתחת לשטיח. כמה הקדשת, אדוני ראש הממשלה, לפתרון משבר הדסה? בכל זאת, ילדים חולי סרטן, לעזאזל. כמה זמן, אה? ולעומת זאת, כמה זמן הקדשת בשביל התאגיד, שחלילה לא יוקם גוף תקשורת שיסכן אותך? אתה טוב בעיקר בפופוליזם, בלייצר רעש: חוק המואזין; חוק הלאום; חוק ירושלים; יום חופש להצבעה בפריימריז; חוק הג'ובים; חוק מימון פריימריז – חוקים שתוכלו לחוקק ולרוץ לספר לחבר'ה במרכז המפלגה.
ועוד משהו, אדוני ראש הממשלה: הדרך שלך זולגת גם להתנהלות האישית שלך בכל החקירות שמתנהלות נגדך. שוב, שלא כמו האחרים, שנמצאים אפילו במפלגה שלך, אני וחברי ביש עתיד מאחלים מכל הלב שראש ממשלה באשר הוא, בעזרת השם, לא יואשם בפלילים, כי זה רע למדינה. לאחר שאמרת חזור ואמור: לא יהיה כלום כי אין כלום, שינית אסטרטגיה, עמדת על הדוכן הזה וזעקת: מותר לקבל מתנות. שבועיים ימים, אני רוצה לספר לך, אדוני ראש הממשלה, המתנתי לאישור הכנסת לקבל טלית שקיבלתי מיהודי באתיופיה, בגונדר – טלית שנתן לי פליט בגונדר; שבועיים חיכיתי לאישור לטלית, מהבד הכי גס, שעולה גרושים. לא קיבלתי חליפה, לא סיגרים, לא עגילים – טלית, כדי שיהיה אפשר להתפלל.
בממשלה שבה אין קווים אדומים, והקו האדום התחתון היחיד הוא "בואו נשרוד" הכול יכול להיות, ובוודאי הכול מותר. זה לצערי מה שהציבור שצופה בנו רואה, זה המסר שהוא מקבל – לא חילוקי דעות ענייניים, לא פוליטיקה של טובת המדינה; פוליטיקה שכולה הטובה האישית. וכך אנחנו נראים.
זוהי הצעת האי-אמון. היא לא תפיל את הממשלה, היא לא תעלה את יש עתיד בסקרים, היא אפילו לא תופיע היום במהדורת החדשות. ובכל זאת, אני מבקש מכם, גם כשתלחצו, חברי בקואליציה, על הכפתור של "נגד", תעשו רק דבר אחד, אני מבקש מכם: תעשו חשבון נפש אמיתי, לא מולנו – מול הציבור. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. ישיב במשולב על הצעות האי-אמון של חד"ש, רע"ם בל"ד ותע"ל ושל יש עתיד – הרשימה המשותפת ויש עתיד – השר יריב לוין.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, האמת שהתשובה שלי תהיה מאוד קצרה, מן הטעם הפשוט שכאשר מגישים הצעות אי-אמון כאלה כלליות, אין למה להתכונן ואין בעצם כל כך למה להשיב.
אני חושב שאיסוף הנשק היה טוב, אבל לו, חבר הכנסת טיבי, היית מגיש הצעת אי-אמון מסודרת לאיסוף הנשק – ואני, אגב, מסכים אתך, זו סוגיה מאוד חשובה וטעונה טיפול – אז היה מגיע לכאן השר לביטחון פנים, שמופקד על הנושא, היה מתכונן היטב, עונה לך בצורה מסודרת, גם יכול להיות שהייתה תועלת בזה שהוא היה שומע את הדברים שאתה מספר, והעניין היה באמת בעל טעם. אבל כאשר מגישים מין הצעה כזאת כללית, ואני יושב פה ככה וממתין לשמוע באיזה נושא ידברו ועל מה – אז מטבע הדברים אתה לא מצפה שאני אתן לך תשובות עם נתונים על איסוף נשק, מה נעשה ומה מתוכנן לעשות, כי זה לא תחום אחריותי, משרדי איננו עוסק בו, ואני פשוט לא יכול לדעת. ולכן, אני חוזר ואומר את מה שאמרתי כבר כמה פעמים כאן בעבר.
נדמה לי, חבר הכנסת מאיר כהן, שעד היום סיעת יש עתיד הייתה דווקא היחידה שהקפידה להגיש אי-אמון על נושאים ספציפיים, ותמיד גם קיבלה מענה, והפעם גם אתם מצטרפים לטרנד הזה, שאנחנו צריכים לבוא לכאן ולנחש מה מצפה לנו ואחר כך להשיב. קשה, פשוט קשה לתת תשובה נקודתית עניינית ורצינית, בלי לדעת מראש מה הנושא שעליו מתכוונים לדבר.
בכל אופן, אני כן אומר רק דבר אחד לחבר הכנסת טיבי: אני חושב שציינת, ובצדק, שכבר לא מדברים על רעיון שתי המדינות ועל כל מיני ססמאות אחרות. אני חושב שטוב שכך. אני בכלל חושב שכדאי שנעסוק פחות בססמאות ויותר בדברים אמיתיים, שאולי יש סיכוי שיביאו אותנו לאנשהו, ואני באופן אישי חושב שאם נשקיע הרבה יותר אנרגיה, למשל ביצירת שיתופי פעולה כלכליים ואחרים עם מדינות המפרץ, עם מדינות צפון אפריקה, זה יהיה גשר הרבה יותר חזק בכיוון שלום ונורמליזציה ושיתוף פעולה בין העמים כאן, באזור, מכל הפעולות שננקטו עד היום, ואולי נראה בעניין הזה כיוונים חדשים וחשיבה חדשה. אני חושב שהגיע הזמן באמת לחשיבה קצת יותר מקורית וקצת יותר יצירתית, ודאי בתחום המדיני. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה – קצר ולעניין. תודה לשר יריב לוין.
אנחנו עוברים לדיון של הסיעות בהצעות האי-אמון. ראשון הדוברים מהמחנה הציוני, חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – מהרשימה המשותפת ידבר טלב אבו עראר. חבר הכנסת נחמן שי, שלוש דקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נהוג היה פעם לשאול אם המדינה הזאת היא מדינת כל אזרחיה, וזה נועד לעמעם את האופי היהודי שלה – שאלה שעומדת על סדר-היום – לא אתייחס אליה. אבל אני רוצה לשאול מפה אם היא מדינת כל יהודיה – וזה שורש המחלוקת שפרצה בשבוע שעבר ועלתה סוף-סוף אל פני השטח: האם כל יהודי, באשר הוא, יכול לראות במדינת ישראל בית שלו, או את הבית שלו, או לא? האם יש בישראל מפלגה או מפלגות, ציבור או ציבורים, שמנכסים את היהדות לעצמם ומדירים מתוכה יהודים אחרים?
ובעולם יש יהודים רבים, שמתייחסים לזרמים שונים ביהדות – חלקם אורתודוקסים, חלקם רפורמים, חלקם קונסרבטיבים וחלקם מעוד ועוד זרמים. אני לא שואל עכשיו את השאלה הקלאסית מי יהודי; כבר יש לנו בנושאים האלה תורות שונות, גם ביחס לחוק השבות וגם ביחס לחיים בארץ – סוגיה נפרדת. אבל מה שהכעיס, ומה שהכאיב, ומה שגרם לשבר עמוק, אני אומר לכם מידע אישי, בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל, בשבוע שעבר – ושלא תטעו; ההדים של זה עוד מתגלגלים והולכים – היה השאלה אם הם ברוכים בבואם לכאן, אם הם רשאים לראות את מדינת היהודים כמדינתם שלהם, או, כדברי השרים – הנה, פה שר התיירות לוין ואחרים – שילכו לדרכם, אמירה חמורה בפני עצמה.
ואני אומר לכם, אנחנו ויהדות העולם זה עם אחד, ואחדות העם היהודי היא אחד המפתחות החשובים ביותר לקיומה של מדינת ישראל ולקיומן של התפוצות, ואסור להפריד, וצריך לחפש, כל אחד ואחד מאתנו, את הקו המחבר ואת המכנה המשותף.
ומה שקרה בשבוע שעבר, שראש הממשלה איכשהו, בשארית כוחותיו, הצליח ביום שישי בבוקר לחבר את החוטים בצורה מאוד רופפת – בדחייה, דחייה, דחייה – זה לא יסיר מעל סדר-היום את השאלה המרכזית שנצטרך להתמודד אתה: האם כל יהודי רשאי וחייב – בעיני חייב – רשאי להתייחס אל מדינת ישראל כאל מדינתו שלו, מדינת היהודים? כל יהודי, בכל מקום בעולם, גם אם הוא יהודי בדרך כזאת או בדרך אחרת, ואנחנו לא נחליט עבור אותם יהודים, והם לא יחליטו עבורנו. כל אחד בדרכו שלו. זה כוחה של היהדות, שהיא יודעת להיות פתוחה ומכילה, וזה עומק העניין. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד. טלב אבו עראר, שלוש דקות לרשותך, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חשוב מאוד שראש הממשלה נתניהו ידע היטב, שכניסתנו למסגד – אל-מסג'ד אל-אקצא אל-מובארכ, לא הייתה ולא תהיה כפופה להחלטת ממשלת ישראל או מי שעומד בראשה.
מסגד אל-אקצא, כפי שהסברנו כאן, מעל בימת הכנסת, מיליון פעם, הוא מקום קדוש למוסלמים, ומי שזכאי לתבוע זכות מימוש חופש פולחן הוא רק המוסלמים. זה שטח כבוש, מוכר – ידוע לכל העולם שמסגד אל-אקצא הוא שטח כבוש, ולכן ממשלת ישראל מתבקשת לפנות אותו לאלתר.
מסגד אל-אקצא, מכובדי היושב-ראש, מוזכר בקוראן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אלוהים יתגדל ויתעלה אומר: "ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד". אל איזה מסגד? אתה תגיד את שמו: אל מסגד אל-אקצא.)
היו"ר יצחק וקנין:
אתה רוצה שאומר לך איפה מוזכר בתורה הר המוריה?
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
זה חלק מאמונתנו, (אומר בערבית: חלק מהאמונה שלנו.)
היו"ר יצחק וקנין:
אתה צודק, אבל אם נלך לפי ההיסטוריה, אתה בבעיה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: נתניהו, אנחנו נגן בנפשנו על מסגד אל-אקצא המבורך ולא נזניח אותו לעולם.) לכן – הוא מקום קדוש לא למוסלמי אחד, ולא רק למוסלמים בארץ הזאת, אלא ל-1.7 מיליארד בני אדם תושבי כדור הארץ.
ראש הממשלה עוסק לאחרונה בדברים, וממשיך במסע ההסתה נגד האוכלוסייה הערבית, נגד המגזר הבדואי בנגב, ולכן הוא דואג, מודאג – ראש הממשלה לא יכול לישון, כי הערבים הבדואים מהווים סכנה דמוגרפית למדינת ישראל. לכן, בגלל זה, אנחנו רואים כל יום הריסת בתים, ד"ר אחמד טיבי ואוסתאד' מסעוד גנאים – כל יום הריסת בתים; הוא מצא שזה אמצעי מתאים להגביל את הילודה, למה, בלי בית אי-אפשר להקים משפחה, בלי בית אי-אפשר להביא ילדים, אז זה אמצעי. (אומר בערבית: אל-ח'בית', ח'באת'ה. אתה יודע מה זה ח'באת'ה? ראש הממשלה נתניהו משתמש בה.)
היו"ר יצחק וקנין:
(אומר בערבית: מה זה ח'באת'ה?)
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: את נאמר את זה? מה המשמעות של זה, זוהיר?)
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
עורמה, עורמה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: בסדר, אחי.) עורמה.
במקום לעסוק בשורש הבעיה – נוסף על מה שהעלה חברי ד"ר אחמד טיבי בהצעת האי-אמון, כל הבעיות הקיימות במגזר ובאוכלוסייה הערבית – יש שם אבטלה, יש עוני, המצב הסוציו-אקונומי בנגב על הפנים; יש שם כ-90,000 בני אדם משוללי זכויות בסיסיות. חסרים שם מים, חסרה שם רווחה, חסרים כל השירותים הבסיסיים שם. כראש הממשלה, כאדם אחראי, במקום לטפל בבעיות הקיימות ולמצוא פתרון – הפתרון הוא שהערבים הבדואים אזרחי מדינת ישראל מהווים סכנה דמוגרפית.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אנחנו נאמר לנתניהו: נמשיך להביא ילדים, נמשיך לבנות בתים, נמשיך לשמור על זכותנו, על אדמותינו שם. לא אדמת נתניהו. נתניהו אולי מהגר, אני כאן – אני כאן יליד הארץ, ולכן הזכות היא שלי. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. יעלה חבר הכנסת לפיד, ואחריו – רועי פולקמן. חבר הכנסת יאיר לפיד, גם לך שלוש דקות.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש דבר אחד שהממשלה הזאת עושה מהיום שהיא הוקמה – היא מבטלת. היות שאין לה שום תוכנית ואין לה שום רעיון מה היא רוצה לעשות, היא מבטלת ותוקעת ותוקעת ומבטלת ומבטלת ותוקעת – השוויון בנטל בוטל, לימודי מתמטיקה ואנגלית בחינוך החרדי בוטלו, ביטול חוק נהרי בוטל, לימודי התחדשות יהודית בוטלו. אם אתם מסתכלים, בזמן האחרון הממשלה הזאת גם עסוקה בביטול של ביטולים קודמים; ביטול השר ללא תיק, למשל, בוטל והוחזר לחיינו – המוסד הנחוץ, הקיומי וההכרחי של שר שלא עושה שום דבר כי מדינת ישראל לא יכולה להסתדר בלעדיו. וגם ביטול 18 שרים לממשלה – גם זה בוטל, כי אנחנו לא יכולים להסתדר בלי שר לענייני מורשת, ואנחנו לא יכולים להסתדר בלי שר לענייני ירושלים, שאפילו ראש עיריית ירושלים אמר שלא צריך אותו.
ומה שלא בוטל, הוקפא: מתווה הכותל בוטל, ואז הוקפא הביטול שבוטל; חוק הגיור הוקפא; מתווה הגז קפוא; החוק להעלאת קצבאות הנכים נדחה שמונה פעמים, שמונה פעמים הוא נדחה, כי אתם עסוקים במלחמות קרדיטים על גבן של האוכלוסיות הכי חלשות במדינת ישראל; הריסת בתי מחבלים – הוקפאה; פתיחה או סגירה של מרכולים בשבת – הוקפאה, שלא תצטרכו חס וחלילה להחליט איזה החלטה או משהו; חוק האוטיסטים הוקפא; תוכנית בגין לטיפול בבדואים הוקפאה; ההחלטה על גיל פרישה לנשים הוקפאה; בניית יישוב חלופי לעמונה מוקפאת.
אני רוצה להגיד לממשלה: נורא קשה להיות מולכם אופוזיציה, כי התפקיד של האופוזיציה הוא לתקוע, ולהקפיא, ולשים מקלות בגלגלים, ולהפריע לממשלה לתפקד. אנחנו לא מספיקים. אתם עושים את זה כל כך טוב בעצמכם. תנו לנו צ'אנס. בכל פעם אנחנו באים, מנסים לטרפד איזה מהלך שלכם, ומתברר שאתם כבר טרפדתם אותו לפנינו, ולפעמים אתם יוצאים עם המהלך ועם הטרפוד בו-זמנית: בוועדת הכנסת מעלים את זה, ובאותו זמן הנהלת הקואליציה מבטלת את זה; ועדת שרים מאשרת את זה ובאותו זמן בישיבת ראשי קואליציה מודיעים שלא היה ולא נברא ולא יהיה ולא קורה כזה דבר; שרים עושים מסיבת עיתונאים, מודיעים על איזה מהלך, באותו זמן כתבים מקבלים סמ"ס מראש הממשלה שהוא החליט להטיל וטו על המהלך שכרגע הודיעו עליו.
אפילו תוכניות הסאטירה כבר נואשות, כי איך אפשר להיות יותר מצחיקים מכם? וזה היה אפילו יותר מצחיק אילולא היו אנשים שנפגעים מזה: הנכים, שבכל פעם מחדש מקווים ובכל פעם מחדש מגלים שבגדו בהם; והאוטיסטים ובני המשפחות שלהם, שלרגע באמת האמינו שאתם מתכוננים לעשות משהו; ותושבי חיפה, שממשיכים לחיות ליד הפצצה הכי גדולה במזרח התיכון; ותושבי עמונה, שבאמת ממש האמינו לכם שיבנו להם יישוב משלהם; ונתן שרנסקי, שלא יודע איך להסתכל בעיניים ליהדות העולם – רשימת נפגעים עצובה, שהולכת ומתארכת מדי יום, כי לא אכפת לכם משום דבר חוץ מפוליטיקה, חוץ מלהישאר בכיסא.
אז למען הפרוטוקול, אנחנו מניחים פה הצעת אי-אמון בממשלה, אבל זה באמת רק לפרוטוקול, כי אין שום דרך בעולם שנוכל להביע אי-אמון בממשלה הזאת אפילו חצי, אפילו רבע, מהאי-אמון שהיא מביעה כל יום בעצמה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. יעלה חבר הכנסת רועי פולקמן – איננו. יעלה חבר הכנסת אלי בן-דהן, סגן שר הביטחון, ואחריו – חבר הכנסת יואב בן צור. שלוש דקות לרשותך.
אלי בן-דהן (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קצת להעמיד דברים על דיוקם בעניין חוק הגיור, שנדמה לי שכמעט – רוב הדוברים שדיברו בנושא חוק הגיור באמת לא הכירו את החוק, וגם לא ידעו מה באמת החוק הזה בא לעשות.
אני רוצה להתחיל מהיסודות. הגיור מעניק שלושה דברים: הראשון – רישום כיהודי במרשם האוכלוסין; השני – אזרחות ישראלית וזכויות חוק השבות; והדבר השלישי – נישואים וגירושים כדת משה וישראל. עד לפני שלושה חודשים גיור פרטי שנעשה בישראל לא העניק אף אחת מהזכויות הנ"ל. לפני שלושה חודשים בג"ץ אישר לבית-דין פרטי של הרב קרליץ שגיוריו יוכלו להיות מוכרים בישראל לשם קבלת אזרחות. אין ספק שבית-המשפט העליון שינה את כללי המשחק. בית-המשפט העליון החליט שגם שלושה אנשים, שיהיו מכובדים כמה שהם יהיו מכובדים, יוכלו להחליט מי יהיה אזרח במדינת ישראל. דבר שלא יעלה על הדעת בשום מקום, בשום מדינה – בית-דין ללא שום פיקוח ממלכתי הוא זה שמחליט מי יהיה אזרח במדינת ישראל. וזה השלב הראשון. השלב הבא הוא להכיר בכל שלושה רבנים, וכמובן בבתי-דין מכל הזרמים כולם.
החוק שהממשלה הביאה נועד לסתום את הפרצה הזאת. זה קיים בכל דברי ההסבר של החוק, הדברים מאוד מאוד ברורים. החוק נועד למנוע אפשרות שאנשים יקבלו זכויות כלשהן מבית-דין פרטי ללא פיקוח של המדינה. אני רוצה להסביר: החוק הזה איננו חל, לחלוטין, על גיורים שנעשים בחוץ-לארץ. אז עם כל הכבוד לתושבי חוץ-לארץ – ואני מכבד ומעריך אותם מאוד מאוד – זה לא נוגע אליהם בכלל. הגיורים שלהם, כל גיור שנעשה בחוץ-לארץ ימשיך להיות מוכר פה בישראל לרישום כיהודי, וגם לקבלת אזרחות ישראלית וזכויות על פי חוק השבות.
דבר נוסף – הממשלה החליטה לעכב את קידומו של החוק ולהקים ועדה. הוועדה שהממשלה החליטה להקים נועדה לבחון אם יש בכל זאת דרכים שבהן ניתן לקדם ומצד אחד, לראות איך אנחנו איננו פוגעים בקהילות יהודיות בחוץ-לארץ, ומצד שני, העיקרון הזה יישאר עיקרון מאוד מאוד ברור: לא יהיה מצב שבו אזרחות ישראלית תינתן על פי שלושה אנשים ללא פיקוח.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני.
אלי בן-דהן (הבית היהודי):
זהו? סיימתי?
היו"ר יצחק וקנין:
הזמן תם.
אלי בן-דהן (הבית היהודי):
אני רגיל לדבר קצת יותר.
היו"ר יצחק וקנין:
כשאתה עונה, אבל פה יש זמן מוקצב לכל דובר.
אלי בן-דהן (הבית היהודי):
אני אומַר עוד משפט אחד.
היו"ר יצחק וקנין:
אני אאפשר לך עוד משפט.
אלי בן-דהן (הבית היהודי):
רק עוד משפט אחד אני רוצה לומר. אני רוצה לומר שאני מאמין שהוועדה הזאת שהוקמה תלך על פי אותו עיקרון, כפי שאמרנו, שרק גוף ממלכתי של הרבנות הראשית הוא שינחה ויקבע. אם נלך על פי העיקרון הזה אפשר גם למצוא דרכים שבהן גופים אחרים יוכלו לחסות תחת הרבנות הראשית ותחת המטרייה הזאת של ההנחיות והכללים שהרבנות הראשית קובעת.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אלי בן-דהן, סגן השר. יעלה חבר הכנסת יואב בן צור, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
יואב בן צור (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני עומד כאן לפניכם ושואל את עצמי למה סיעת מרצ, שיש בה אנשים טובים וענייניים, מתעוררת לעיסוק בנושא דת רק כאשר עולים לדיון מתווה הכותל – – –
תמר זנדברג (מרצ):
אתה בעצמך מחייך כשאתה אומר את זה – – –
יואב בן צור (ש"ס):
אני ממש ממש – מתווה הכותל ותהליך הגיור.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
יואב בן צור (ש"ס):
מדוע חברת הכנסת זהבה גלאון – אתה, אילן, בסדר.
אילן גילאון (מרצ):
אני בסדר?
יואב בן צור (ש"ס):
אני מקווה שאני לא מקלקל לך.
אילן גילאון (מרצ):
אני מקווה שהקשבת לי קודם. אם אתה חושב שאני בסדר – – –
יואב בן צור (ש"ס):
מדוע את וכמה מחברייך בוחרים להעלות מחלוקת בין יהודים ליהודים, ומוכנים להחיל את הפלורליזם רק כאשר הוא תומך בדעותיכם, רק כאשר הוא תומך בהמצאת זרמים חדשים ביהדות, תוך דריסת המורשת ברגל גסה. על שאלות אלה, לצערי, אני יכול להשיב: לצערי, חברים באופוזיציה בוחרים לנהל קמפיין אנטי-דתי שכל מטרתו להוביל את מדינת ישראל להיות מדינת כלל אזרחיה, נטולת זהות, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חזון יהודי.
ישנם פה באופוזיציה אנשים חברתיים שעוסקים בנושאים חברתיים מובהקים, אבל הם מנצלים כל הזדמנות להציג את המורשת היהודית רבת-הערכים כנטל על החברה הישראלית, במקום לראות בה מצפן ובסיס לזכות הלגיטימית שלנו על מדינת ישראל – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת אמיר אוחנה, חבר הכנסת אמיר אוחנה גם עומד עם הגב, גם מדבר בקול רם.
יואב בן צור (ש"ס):
– – – בסיס לזכות הלגיטימית שלנו על מדינת ישראל, שבירתה הנצחית ירושלים.
חברי באופוזיציה, בניגוד למה שאתם חושבים ומדברים בתקשורת, חברי לסיעת ש"ס ואני תומכים בהידברות ובכבוד הדדי בין כלל יהודי ארץ ישראל והתפוצות. כל מה שאנחנו מבקשים הוא לפעול לשימור היהדות כהווייתה. כשם שלמדינה יש חוקים, כך גם לגיור, להסדרי תפילה בכותל ולכל דת באשר היא. אנו לא נתנצל על כך ולא נמציא יהדות חדשה, כשם שאתם לעולם לא תמציאו אסלאם חדש. נשמור על היהדות, והיא תשמור עלינו. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. יעלה חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת פורר, שלוש דקות לרשותך.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמדתי ועמדת הסיעה שלנו בעניין חוק הגיור ומתווה הכותל, אני חושב, ברורות לכולם. אני שמח שבזכות הערר של השרה סופה לנדבר הצלחנו להוביל להקפאת חוק הגיור ואני מקווה שגם במתווה הכותל יגיעו לכדי הסכמה.
אבל דווקא בתגובות בעולם – ואני רוצה לדבר פה, אולי מכאן, לידידים שלנו מעבר לים – אני חושב שניכרה תופעה שאיננה מקובלת; במשנה, באבות, נאמר שכל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר – בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. אני חושב שהאהבה או הקשר בין יהודי ליהודי, והקשר של כל ישראל חברים, הקשר שלנו עם יהדות התפוצות והקשר שלהם אתנו, הוא קשר שאינו תלוי בדבר. כשאני שומע שבגלל החלטת ממשלה כזאת או אחרת מחליט ואומר יהודי כזה או אחר, פילנתרופ גדול ככל שיהיה בעולם: אם זאת ההחלטה שלכם, מעכשיו אני לא תורם יותר לארץ ישראל, אני לא תורם יותר למדינת ישראל – אז אני, קודם כול, כמי שהתנגד להחלטות האלה, שהתקבלו, אני אומר, אדוני היושב-ראש: תודה רבה, אנחנו נמצא את הדרך ונמצא אחרים שיתרמו, ואחרים שיאהבו, ומדינת ישראל תדע להתמודד גם עם זה. אני חושב שהדרך הזאת, שנוקטים חלק מיהודי התפוצות, היא בדיוק אותה דרך מרחיקה שנגדה יצאנו כשהתנגדנו גם לחוק הגיור וגם לביטול או להקפאה של מתווה הכותל כפי שזה נעשה.
אני חושב שמערכת היחסים בין ישראל לתפוצות צריכה להיות גם מכבדת וגם אוהבת. ואני אומר כאן, היהודים שתומכים בנו ואלה שלא תומכים בנו, כשהם יהיו במצוקה אם חס וחלילה יתרגש עליהם דבר כזה – וכבר קרו דברים מעולם, לצערי, שפתאום יהודי כזה או אחר מוצא את עצמו במצוקה – אף אחד מאתנו כאן לא יעז לעשות את החשבון אם הוא תרם למדינת ישראל או לא תרם למדינת ישראל.
ואני גם חושב שהם, כעת, במצבם, עם כל הביקורת שיש להם על הממשלה או על הכנסת, או על ההתנהלות של מדינת ישראל – שיעבירו את הביקורת, זה בסדר, אבל לתלות את הביקורת שלהם באהבה שלהם למדינת ישראל, או באהבה שלהם לארץ ישראל, עלי זה לא מקובל. אני גם חושב שהפנייה שעשה אחד מחברי הכנסת כאן לאותו יהודי, ובה הוא מבקש ממנו לחזור בו מביטול התרומה, אני חושב שהיא לא במקום. האדון הנכבד שביטל את תרומתו, אם ירצה להחזיר אותה – יחזיר אותה. אנחנו, את מערכת היחסים שלנו עם יהדות התפוצות נעשה כאהבה שאינה תלויה בדבר. ועל כן אני חושב שיש מקום להקפיא גם את חוק הגיור, כפי שנעשה, וגם את מתווה הכותל – ובסופו של דבר למצוא את המתווה המוסכם. תודה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עודד פורר. יעלה חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו אחרון הדוברים – עיסאווי פריג'. יסכם את הדיון השר צחי הנגבי. חבר הכנסת יעקב אשר, שלוש דקות לרשותך. גם אם תחרוג טיפה לא יקרה כלום.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדברים פה הרבה על הקשר שלנו עם יהודי התפוצות, ואני רוצה שנדע, לפחות, ושידעו חברי סיעת הבית היהודי וגם סיעת ישראל ביתנו, מי בקשר הזה. אז אחד הנוכחים באותה ארוחת צהריים חגיגית שנעשתה ביום שבו בוטלה ארוחת ערב חגיגית עם ראש הממשלה, וכנראה בגלל זה היא נעשתה, ואליה הגיעו ראשי הבית היהודי – ישב שם אדם בשם ריק ג'ייקובס, שהוא חבר מועצת הרבנים ג'יי סטריט.
היו"ר יצחק וקנין:
ג'יי סטריט.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אוקיי, למדתי היום את זה – זה ארגון רבנים למען זכויות אדם. עודד, כולם שם או רפורמים או קונסרבטיבים. אין אורתודוקסי אחד שנמצא שם.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
נורא.
יעקב אשר (יהדות התורה):
לא, ממש לא נורא.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
נורא.
יעקב אשר (יהדות התורה):
לא, נורא מה שהם אומרים, בואי תקשיבי, את בטח תשמחי על זה, אולי. את ארוחת הצהריים הזאת עשו יחד אתו. אז אותו ריק ג'ייקובס תקף – אגב, הוא היה נגד חוק המואזין, שגם אנחנו לא אהבנו אותו; הוא אמר: זאת פגיעה ברגשות הפלסטינים. מצוין, מצוין.
עיסאווי פריג' (מרצ):
למה הצבעתם בעד? למה הצבעתם בעד? למה הצבעתם בעד?
יעקב אשר (יהדות התורה):
מצוין. הוא היה נגד צוק איתן. הוא היה נגד מינוי פדרמן לשגריר, השגריר החדש. המימון של המועצה הזאת, 36%, הוא מכסף אירופי ופלסטיני. אתם הימין, נכון? אנחנו לא ימין. אתם הימין. תגידו לי מי החברים שלכם. עוד כמה ציטוטים: כשהיה הנושא של הסנקציות על איראן, הארגון הזה תמך לכל אורך הדרך במדיניות אובמה כלפי איראן ובא בביקורת על מדינת ישראל.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
נורא.
יעקב אשר (יהדות התורה):
כשהייתה אותה התבטאות של ג'ו ביידן בזמנו, על הצהרה ישראלית על הבנייה ברמת שלמה ובירושלים, הארגון הזה אסף 40,000 חתימות ושלח אותן לבית הלבן. הוא לא שלח אותן לבנט.
אז אני שואל אתכם – אני לא מבין ימין ושמאל, אולי; אחמד טיבי, תסביר לי מה זה ימין פה. אם בנט הוא החבר הכי טוב של הבן אדם הזה, הארגון הזה, אז הוא גם החבר הכי טוב שלך, אז למה הוא מביך אותנו הרבה פעמים עם חוק מואזין, עם חוק הסדרה, עם כל מיני דברים כאלה?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
למה תמכתם בחוק המואזין?
יעקב אשר (יהדות התורה):
מה, הוא רוצה לסכסך בינינו?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
למה? אתה אדם דתי.
יעקב אשר (יהדות התורה):
למה הוא טוב לדת והוא לא טוב לדברים אחרים?
אני רוצה לומר לכם, מצביעי הבית היהודי מולכים שולל על ידי ההנהגה שלהם, כי אם זה ימין אז אני לא יודע מה זה שמאל. וכנראה התשובה היא אחת, אדוני היושב-ראש – ובזה אני מסיים – כנראה שנאה להלכה ושנאה למסורת ולדת באה גם עם שנאה לימין ועם שנאה לארץ ישראל ולדברים מהסוג הזה. תלמדו את זה, אתם בבית היהודי. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. יעלה אחרון הדוברים, עיסאווי פריג', מטעם מרצ. אחריו השר צחי הנגבי יסכם את הדיון. שלוש דקות לרשותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים, אני החלטתי להקדיש את שלוש הדקות באי-אמון דווקא למי שטוען לכתר, מי שחולם להיות ראש הממשלה, והפעם אני רוצה לדבר על חבר הכנסת שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. אני רואה שיש נציגים מהסיעה, אני רואה את חברות הכנסת עליזה ויעל.
יאיר לפיד החליט להיות ביבי יותר מביבי. זה מה שהוא מנסה כל הזמן. אני שואל שאלה – שואל שאלה: כשאני אומר "טוען לכתר", הרי הציפור לחשה לנו שמתישהו שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ייגמר, ויבוא יאיר אחריו. השאלה מי יבוא – יאיר הבן או יאיר לפיד. זו שאלת השאלות. אני שואל את השאלה, למה חבר הכנסת יאיר לפיד – הנה, אתה רואה, יאיר נכנס.
יאיר לפיד (יש עתיד):
ידעתי שתדבר עלי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן, כן. אני שואל למה, חבר הכנסת – תרשה לי להגיד, ידידי, ובאמת ידידי – למה החלטת לצאת בשליחות לספרד מטעם עמותה סמוטריצ'ית קיצונית?
עליזה לביא (יש עתיד):
מה פתאום?
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה רוצה להתחנף ?אני לא מכיר אותך כזה. אז אתה – הפרצוף האמיתי נחשף. אתה ימני שלוקח אותנו על הדרך. "אני השמאל המתון" – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
תדבר רק על קמפיין – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – אבל האמת, בפרצוף – אתה לא פחות ימני מביבי נתניהו. תן לי הסבר אחר.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אפשר עוד פעם, למקרה שהמצלמות החמיצו את מה שאמרת עכשיו?
עיסאווי פריג' (מרצ):
תן לי הסבר. אתה נוסע לחו"ל – העמותה NGO Monitor, עמותה סמוטריצ'ית שתפקידה לסתום פיות לעמותות בארץ, ואתה עושה את זה. אני שואל את עצמי – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – – הנוכחי, לא הבא.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני שואל את עצמי: אתה חייב ליצור אלטרנטיבה, ולא חיקוי; ברגע שאתה חושב ונכנס לראש של ביבי – אני שואל את השאלות האלה. אין לי תשובות. אין לי תשובות על יאיר לפיד האמיתי: האם אתה שמאלן בינוני או ימין לייט? אני לא יודע, אין לי תשובות בשבילך, אבל הפרצוף האמיתי שלך נחשף: אתה איש ימין, נקודה. כל התעלולים וכל הדברים וכל הלשון החלקה, ויש לך, וכל ההופעות היפות, זה לא מוסיף כלום; אתה שם, אין שום הסבר למה שעשית, שאתה לוקח עמותה קיצונית כזאת ויוצא בשליחותה לחו"ל.
יאיר לפיד (יש עתיד):
זה נקרא להגן על מדינת ישראל. להגן על מדינת ישראל.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה יכול להגן על מדינת ישראל, אבל לא מטעם עמותה כזו, עמותה שאנחנו יודעים את פועלה, איפה היא מגייסת כסף ולאן היא הולכת – היא הולכת עד סתימת פיות.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני, אני רק מעיר שצריך להיות אמיתי: אתה לא בשמאל שלנו, אז אל תשתמש בזה. אתה שם, אתה בימין, ואתה מנסה לעשות את זה כחיקוי, אבל תגיד את הפרצוף האמיתי.
יאיר לפיד (יש עתיד):
במרכז, עיסאווי. קוראים לזה מרכז.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, אדוני, תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה השר צחי הנגבי ויסכם את הדיון בהצעות האי-אמון.
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:
תודה, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חברי הכנסת שהגישו את הצעות האי-אמון ושרי הממשלה, הנושא נדון בכנסת, במליאה, לפני שבוע. לא השתנה הרבה, אבל אני לא אחזור על הדברים שאמרתי אז, בסיכום הדיון, כי מאז חלו כמה וכמה התפתחויות. ראשית, עכשיו כבר יותר ברור שלמעשה קיים, פחות או יותר, קונסנזוס בשתי הסוגיות שהסעירו מאוד, אדוני היושב-ראש, את מדינת ישראל, וגם את הבית הזה, בימים האחרונים.
בעניין מתווה הכותל קיבל ראש הממשלה שלוש החלטות, הבהיר אותן בישיבת ממשלה שעסקה בנושא, ונתן להן מאוחר יותר ביטוי פומבי חד וצלול. נושא אחד הוא נושא המימוש המעשי של התוכנית הלוגיסטית ברחבת הכותל הדרומית, קשת רובינזון, המקום שבו זה הרבה מאוד שנים נציגי זרמים שאינם רואים עצמם משתייכים ליהדות האורתודוקסית כפי שהיא משקפים את האמונות שלהם, מתפללים בכותל ועורכים אירועים וטקסים וחגיגות בר-מצווה. הרחבה הזאת עתידה לקבל מפנה לוגיסטי משמעותי, בהשקעה של מיליונים רבים של שקלים – האומדנים הם עדיין בשלב הערכה, אבל מדובר בסכומים של ממש. ראש הממשלה הנחה לבצע את המרכיב הזה באותו מתווה, שעבדו עליו בשעתו, בעבודה יסודית ויצירתית מאוד, גם מי שהיום הוא היועץ המשפטי לממשלה ואז מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט וגם נתן שרנסקי, יושב-ראש הסוכנות.
כך שבכל מה שקשור לחלק הזה במשוואה – ובסך הכול, זה החלק החשוב – הדברים יצאו לדרך. בימים האחרונים כבר התקיים דיון במקום, בהשתתפות מזכיר הממשלה, אנשי משרד ראש הממשלה, אנשי רשות העתיקות וכל הגורמים הרלוונטיים האחרים. תכליתו של הסיור הזה הייתה להתניע מחדש את הביצוע של הנחיית ראש הממשלה: לאפשר במקום חוויית שותפות ואחדות, ברחבת הכותל הדרומי.
הנושא האחר הוא נושא שמסעיר אותנו יותר שנים, אפשר לומר, מפרשת רות המואבייה, אדוני היושב-ראש; מפרשת רות המואבייה, אלפי שנים אחורה בהיסטוריה, דרך כתבים של חכמי היהדות – הרמב"ם התייחס לגיור, וגרים, ולאורך כל ההיסטוריה היהודית. בעניין הזה קיימת דינמיקה מרתקת של משיכה. כל אחד מושך; חלק מושכים בכיוונים גמישים יותר, חלק מושכים בכיוונים נוקשים יותר, ולכל צד יש אמונה שהמשיכה שלו נעשית כדי להביא טוב.
הגמישים אומרים: אומנם אנחנו לא דת מיסיונרית – היהדות, בשונה מדתות אחרות, לא מנסה להעביר את אומות העולם על דתן, היא לא מנסה למשוך אליה רבבות ומאות אלפים ומיליונים, היא לא כובשת ארצות ושולחת מיסיונרים כדי לחנך על כתבי הקודש שלנו, אבל היהדות לא נועלת את שעריה כאשר יש כאלה שרוצים לבוא בהם. היא קובעת את הדרכים שבהן אפשר לנקוש על הדלת לפתוח את הדלת כדי חרך צר, וכשרואים שיש עניין להיכנס, והעניין הזה הוא עניין מתוך אהבה, מתוך כמיהה לערכים שהיהדות משקפת, אנחנו גם יודעים לפתוח את הדלת הזאת ברוחב לב וברוחב קבלת פנים.
אלה הכוחות שרוצים לראות ביהדות יהדות יותר גמישה ופתוחה. ויש הגישה השנייה, לגיטימית לא פחות, והיא אומרת: אנחנו הצלחנו לשמר את עצמנו כעם בין מעצמות, בין טורפים, בין כאלה שאמרו אומר, כל דור ודור, לכלותנו, ואך ורק מכיוון שידענו לשמור על עצמנו מכל משמר מפני התבוללות, מפני התרחבות שבסופו של דבר עלולה שלא להותיר את האמונות הבסיסיות שלנו. כי האמונות הבסיסיות שלנו דורשות קורבן, הן דורשות תפילה, הן דורשות להניח תפילין, הן דורשות להישמר מפני סטייה מכל דבר שנוגע בעשרת הדברות, הן דורשות סוג של חוויה שכרוכה בהשלכת הנפש מנגד. הפוגרומים, האינקוויזיציה, התליות, הרדיפות, מסעי הצלב – כל אלה נעשו כיוון שהיהודים לא הסכימו להשתחוות לחזיר בבית-המקדש, לא הסכימו להפסיק להתפלל שלוש פעמים ביום לירושלים הבנויה בשנה הבאה, לא הסכימו להיות ככל העמים, לא הסכימו לשנות דברים שיכלו להיטיב את חייהם, לשפר את חייהם, לשמור על חייהם.
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. חברי הכנסת, אנחנו תכף עוברים להצבעה. שבו במקומותיכם.
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:
ואם זה מה ששימר אותנו כעם בדד בין הגויים ישכון בתקופת הגלות, קל וחומר שחייבים לשמר את האמונה הזאת, את הנוקשות הזאת, את השמרנות הזאת, גם בימים האלה, כי בימים האלה הפיתויים יותר גדולים, והיכולת להימשך ולהיסחף לכיוונים אחרים יכולה לקחת אותנו לאחור.
בסופו של דבר אפשר לומר שהיום ראינו סוף-סוף את האור בקצה המנהרה החשוכה הזאת של עימות פנימי בתוך העולם היהודי; כל הצדדים למחלוקת פנו יחד בבקשה משותפת לבית-המשפט העליון שלא לקבל החלטה בעניין העתירות שהוגשו בהקשר של הגיור לפחות בששת החודשים הקרובים. וזה מותיר את המצב על כנו, והמצב על כנו הוא מצב שיש בו כדי לספק צד אחד במחלוקת, והוא מאפשר לנו לנסות לנצל את הזמן כדי לאתר את המכנה המשותף, וזה הדבר שרוצים האחרים במחלוקת הזאת. וההנחיה של ראש הממשלה הייתה לנסות לפעול לדחיית פסיקת בית-המשפט העליון, ובמקביל ראש הממשלה יקים ועדה ציבורית מכובדת, שתמנה אנשים שיש להם יכולת לתרום להצלחת האיתור הזה של המכנה המשותף גם בנושא רגיש, סבוך ונפיץ כמו נושא הגיור.
לכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה מבקשת מן הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון מן הראשונה ועד האחרונה שבהן. תודה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר צחי הנגבי. חברי הכנסת, נא שבו במקומותיכם. חבר הכנסת דוד ביטן, כל חברי הכנסת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני עובר להצבעה תכף, נא לשבת במקומותיכם.
חברי הכנסת, אנחנו נצביע על הצעות האי-אמון בהתאם לסדר הנמקתן. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת האי-אמון של המחנה הציוני: ממשלה שפוגעת בעם היהודי. נימקה את הצעת האי-אמון חברת הכנסת ציפי לבני. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? הצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 24
נגד – 42
נמנעים – 12
הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
42 נגד, 24 בעד, 12 נמנעים. אם כן, הצעת האי-אמון לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת האי-אמון של סיעת מרצ: החלטת הממשלה לדחות את פשרת הכותל ולאשר את חוק הגיור. נימק את הצעת האי-אמון אילן גילאון. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 24
נגד – 42
נמנעים – 12
הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
42 מתנגדים, 24 בעד, 12 נמנעים. גם הצעת אי-אמון זו לא נתקבלה.
אוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי, של הרשימה המשותפת – חד"ש, רע"מ, בל"ד, תע"ל. נימק את הצעת האי-אמון חבר הכנסת אחמד טיבי. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 37
נגד – 42
נמנעים – אין
הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
42 מתנגדים, 37 בעד, אין נמנעים. גם הצעת האי-אמון הזאת לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון: ממשלת הביטול הלאומי – האי-יכולת של הממשלה לתפקד כי אצלה מילה היא כבר לא מילה; ממשלה שעסוקה אך ורק בביטול ההחלטות של עצמה צריכה לסיים את דרכה, של סיעת יש עתיד. נימק את ההצעה חבר הכנסת מאיר כהן. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 36
נגד – 42
נמנעים – אין
הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
42 נגד, 36 בעד, אין נמנעים. אם כן, גם הצעת אי-אמון זו לא נתקבלה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, ענת ברקו ועודד פורר בנושא: החשש להמשך תמיכת אוניברסיטת בן-גוריון בפעילות BDS; בהצעתם של חברי הכנסת יעקב פרי, יוסי יונה ורוברט אילטוב בנושא: חשש להשבתת הלימודים בבתי-הספר בנתניה על רקע מאבק על תנאי השכר של המורים בקונסרבטוריון העירוני; בהצעתו של חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא: תרגום חוזרי המנכ"ל ותעודות הבגרות לשפה הערבית.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל כהן-פארן, ג'מאל זחאלקה ומיקי לוי בנושא: מתקן ההתפלה של חברת מקורות באשדוד ומצבה הכלכלי של החברה תחת השפעת תיקון מס' 27 לחוק המים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, אנא שמרו על השקט.
שעת שאלות לשר החקלאות ופיתוח הכפר
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לשעת שאלות לשר החקלאות ופיתוח הכפר. אני מתכבד להזמין את שר החקלאות לדוכן. חברי הכנסת שמעוניינים כרגע לשאול שאלות את שר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אריאל, יצביעו עכשיו, ובהתאם לזה נקבע את סדר הדוברים.
מזכירות הסיעות, נא לשמור על השקט. חברי הכנסת, אני רק מזכיר: בנושא של שעת השאלות, בכל מושב יהיו עשרה מועדים שבהם תקיים הכנסת שעת שאלות, ובמסגרתה ראש הממשלה או אחד השרים האחרים יוזמן – לא יותר מפעם אחת במושב – להשיב על שאלות של חברי הכנסת בעניינים שבתחום תפקידו. אני מודיע שהזמן לכל שאלה יהיה עד שתי דקות, ולכל תשובה – עד שלוש דקות.
חבר הכנסת איתן ברושי, אני אאפשר לך – אתה השואל הראשון, עד שיגישו אלי את רשימת – – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני שר החקלאות – – –
היו"ר יצחק וקנין:
רק רגע, איתן ברושי. השר חיים כץ, שר הרווחה, חברות הכנסת אורלי לוי ושולי מועלם-רפאלי, אי-אפשר לנהל שעת שאלות עם רעש כזה באולם. אנא מכם, לכו, תשתו קפה, תירגעו בחוץ. הסדרנים, אנא מכם, אי-אפשר לנהל שעת שאלות בצורה כזאת. או שתשבו במקומותיכם – אדוני סגן שר האוצר. אני רוצה שבאמת יהיה שקט. אנחנו לא מזמינים את השרים כדי שתהיה פה המולה. יש לזה תכלית אמיתית, לשעת השאלות הזאת, ולכן אני מבקש לשמור על השקט.
אדוני חבר הכנסת איתן ברושי, שתי דקות.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני שר החקלאות, אדוני חבר הכנסת וקנין, יושב-ראש הישיבה, אני רוצה לשאול את שר החקלאות בנושא הוותמ"לים. לאחרונה המשרד הגיב, כפי שפורסם, נגד המהלך הגורף שמשרד האוצר מוביל של גריעת קרקע חקלאית באזורי ביקוש עד כדי איום על קיומם של יישובים.
אני שואל – וקריית אתא כמשל: לאן רוצה להגיע קריית אתא, שהמדינה הולכת להפקיע שטחים עבורה ל-100 שנים של בנייה, תוך חיסול מושב כפר ביאליק, כמעט חיסול של רמת יוחנן ופגיעה אנושה בקיבוצים אושה וכפר המכבי? האם מישהו איבד פה את העשתונות? האם מישהו מבין שיש כאן איום על שטחי החקלאות, על שטחים ירוקים ואפילו על ביטחון מזון? מה משרד החקלאות מתכוון לעשות כדי למנוע את הכישלון הבא של מדיניות לא מתואמת בתוך הממשלה, שלא לצורך?
אבל לא פחות מזה, להפוך את אזור קריית אתא לאזור שבו ישראל משקיעה בבנייה רבתי, תוך איום על שטחים ירוקים באזור המפרץ, ולא לבנות בנגב ובגליל, הרי זה דבר אנטי-ציוני, אנטי-התיישבותי, וזה פוגע בריאות הירוקות ובחקלאות. אדוני השר, צריך לעצור את השיגעון הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. אדוני שר החקלאות ישיב.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לשאלת חבר הכנסת איתן ברושי: כידוע, הוותמ"ל היא ועדה שבאחריות שר האוצר, היא הייתה במשרד הפנים ועברה לשר האוצר, והנייר שחבר הכנסת ברושי מדבר עליו – אכניס אתכם לתמונה – זה נייר פנימי שביקשנו להכין אצלנו על המשמעויות, לאור הניסיון שנצבר בעבר, עם הפנים בעיקר לעתיד.
הסיכום שלנו, יחד עם משרד האוצר ועם עדיאל שמרון, מנכ"ל רמ"י, רשות מקרקעי ישראל – שהתיאומים על הוותמ"לים ייעשו מראש, ולא כפי שנעשה עד כה בחלק מהמקרים – לא בכל המקרים – שראינו עבודות כמעט גמורות או גמורות לחלוטין ואז עמדנו בפני בעיה קשה עקב הצורך בדיור למגורים.
האזור שעליו דיבר חבר הכנסת ברושי – כפר ביאליק בצפון, אזור הקריות, קיבוץ אושה וכו' – שם יש צבר קרקעות גדול מאוד, שנמסר למדינת ישראל במסגרת הסדר הקיבוצים.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
זה לא קשור לכפר ביאליק.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מי שלא זוכר, במילה אחת רק: לפני כ-25 שנים היה משבר גדול בקיבוצים וגם בחלק מהמושבים, ובעקבות זה נעשה הסדר מיוחד שהקיבוצים, עבור מחיקת חלק מהחובות, החזירו קרקעות למדינה. המדינה לקחה את הקרקעות האלה ותכננה אותן לבנייה, עקב המצוקה. ככה מצאנו את עצמנו בתוך בעיה באמת גדולה.
אנחנו עבדנו על העניין, והצלחנו לשנות דברים מסוימים, יחד עם המועצה האזורית והיישובים. אני חושב שהיה אפשר לעשות שינוי קצת יותר גדול, אבל זה מה שהיה אפשר לעשות ברגע האחרון. בכל אופן, להבא – אני עונה באופן כללי – יש הסכמה והבנה שכל התיאומים האלה ייעשו מראש, ואנחנו נפעל לשמור על החקלאות ועל החקלאים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר.
אני מזמין את חבר הכנסת טלב אבו עראר. שתי דקות לרשותך. אחריו – אני כבר אגיד, שתהיה מוכנה – מרב מיכאלי, ואחריה – ענת ברקו, אם היא תהיה פה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, רשויות התכנון המליצו בשנת 2014 להכיר ביישוב רח'מה – זה ליד ירוחם. למה כבודו אישית מתנגד להכרה ביישוב?
שאלה שנייה: יש עשרות יישובים בלתי מוכרים בנגב; למה כבודו, כשר הממונה על ההתיישבות של החברה הבדואית בנגב, לא יכיר ביישובים אלו? ולמה אתה מתכוון, כבוד השר, להקים יישובים יהודיים על חורבנם של יישובים ערביים בדואיים בנגב?
השאלה השלישית והאחרונה: ביישוב אום אלחיראן יש שני קרוונים ליד הבתים. המינהל שם הדביק צווי הריסה, צווי פינוי. פניתי אל כבודו לפני יומיים, כשהיית בישיבה. ביקשנו לדחות את זה לחודש ימים, עד שנראה מה שאפשר לעשות, וכבודו מתנגד, אפילו שהצו הודבק על שני הקרוונים האלה רק ב-13 ביוני, לפני פחות משבועיים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. אדוני השר ישיב.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ברשותך, חבר הכנסת טלב אבו עראר, אתחיל בסיפה של שאלתך – הנושא של הקרוונים באום אלחיראן. לעמוד פה, במליאת כנסת ישראל, ולבקש מהשר הממונה לאשר דבר בלתי חוקי בעליל, אין לו קצה-קצהו של משהו שדומה להתחלה של איזשהו היתר – ואתה עומד פה ומבקש ממני לדחות עד סוף יולי. למה? כדי שזו לא תהיה פלישה טרייה ואז לא יוכלו לפנות. חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני אמרתי, ואני אומר פה, מעל בימת הכנסת – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
לדחות את הצו בחודש.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – לא תהיה הפקרות בנגב. אפס סובלנות לבנייה בלתי חוקית.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אתה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אבו עראר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
זה פשוט לא יעבוד. אני פה, מעל הבמה, אומר את מה שאמרתי לך: אני דוחה את בקשתך, ורואה בה יותר מבעייתיות, בעצם העלאתה פה, בבית-המחוקקים, שאמור לתת דוגמה אישית לשמירה על החוק, שאתה מבקש ממני, כשר הממונה, שאני אסכים לבנייה בלתי חוקית. לא היה ולא יהיה, מבחינתי. המבנים האלה צריכים להיות מפונים. אני מצטער שהמתיישבים שם, או מי שעשה את זה, בכלל העלה את זה בדעתו. אנחנו נפעל במלוא המרץ – לא המפלגה – לפנות את המבנים האלה.
לשאלתך על הכרה ביישוב רח'מה: התושבים הגרים ברח'מה יושבים על אדמות מדינה בצורה בלתי חוקית. יתרה מכך, חלק מהשטח שאתה מדבר עליו, שכאילו מיועד ליישוב או שדובר בעבר שיהיה ליישוב, נמצא בתוך שטחי אש. אנחנו סבורים שהקמת יישובים, ככל שיצטרכו – ויהיה צורך, אני כבר אומר, ותכף אדבר על זה, במסגרת השאלה הנוספת שלך – תצטרך להיות בצורה חוקית ומוסדרת. אנחנו בוחנים, במסגרת סך כל ההתיישבות של הבדואים בדרום, אפשרות להקים מספר מצומצם של יישובים חדשים. רוב ההסדרות תהיינה בתוך יישובים קיימים.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
כמה יישובים?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אנחנו, כשנראה את כל ההיקף ונדע – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תגיד לי, כמה יישובים אתה מתכוון להקים?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – מה אפשר לעשות שם, אזי נחליט כמה יישובים ואיפה בדיוק. אמרתי שמספרם יהיה מצומצם. כמה – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
כמה? שניים, חמישה?
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אבו עראר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
חבר הכנסת אבו עראר, היות שאנחנו לא יודעים, אני לא אומר מה שאנחנו לא יודעים. אין דבר כזה. אני יכול לענות על מה שאנחנו יודעים. אני לא מסתיר מידע, לא ממך ולא מאף אחד אחר. המידע הוא של כולם – אנחנו שקופים, בהירים, נפגשים עם כולם, מדברים עם כולם. כרגע אין החלטה ואין טיוטה.
לגבי יישובים יהודיים – ישראליים, לא יהודיים בהכרח – צריך לומר בצורה ברורה: הניסיון שלך להציג את זה כאילו היישוב היהודי – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
הם יהודיים – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – הוא על חשבון הבדואים, הוא לא – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
גם הבדואים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אבו עראר, אבל אתה שאלת שאלה – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש – – – ישראליים, אז שיגיד יהודיים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תן לי.
היו"ר יצחק וקנין:
לא, אין "תן לי", זה לא – הוא שאל שאלה, הוא לא יכול להפריע לך.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
הוא הורס יישובים ערביים ומקים יישובים יהודיים במקומם.
היו"ר יצחק וקנין:
אבל שאלת שאלה – גם השר כבר חורג מהתשובה, הוא צריך לענות לך בשלוש דקות. גם לתשובה יש זמן, אחרת אחרים לא יוכלו לשאול את השר.
אדוני השר יסכם את התשובה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני מבקש לסכם את הנקודה השלישית. אף יישוב ישראלי שמוצע שיקום במה שנקרא אצלנו מבואות ערד או מבואות הנגב, לא דוחק את רגלי הבדואים – חד וחלק, סימן קריאה. כל מי שאומר את זה, כמוך, מנסה להסית ולסכסך בין יהודים לבין אחרים.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אנחנו לא נקבל את זה. אנחנו נקים יישובים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב או עראר, מה אתה רוצה, שאני אקרא אותך לסדר?
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אתה שאלת שאלה – אדוני, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – – הוא מעביר את – – – ובמקומו מקים יישוב יהודי.
היו"ר יצחק וקנין:
אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? זה לא מכובד. תודה, אדוני.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
בקיצור, לא ניתן לסכסך בין אזרחים, ונקים יישובים חדשים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. השואלת הבאה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. שתי דקות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הקרעכץ.
היו"ר יצחק וקנין:
אחריה – חברת הכנסת ענת ברקו, אז תהיי מוכנה, חברת הכנסת ענת ברקו, את אחרי חברת הכנסת מרב מיכאלי. לא, לא, שבי עד שהשר ישיב לה, כן? חברת הכנסת מרב מיכאלי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה. הקרעכץ, אדוני השר, היה בגלל תשובתך, משום שיש במדינת ישראל היום אזרחיות ואזרחים שמתיישבים בכל מיני מקומות בשטחים שהם בשליטתנו, ולאו דווקא בריבונותנו, בצורה לא חוקית, ועדיין הממשלה לא נוהגת כלפיהם באותו סוג של חריצות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
טוב, אם את שואלת אותי, אני לא אחראי עכשיו לזה. יש לי מה להגיד לך על זה, אבל אני אתייחס לשאלה שלך ולא להערה, ברשותך.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
הקרעכץ שלי היה ממוסר כפול קבוע של הממשלה – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא אהבת את התשובה שלי. את לא חייבת.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
בסדר, לכן הקרעכץ, זה הכול. הבחנת בו, זיהית אותו, אז נתתי לו הסבר.
וכעת לשאלתי, אדוני. לפני חודשים אחרים קידמתי, מתוך רצון להעלות להצבעה במליאה, את הצעת החוק לאיסור סחר בפרוות – הצעת חוק שאני לא הראשונה שמעלה אותה בכנסת ישראל; היא כבר הועלתה לדעתי בפעם הראשונה על ידי חברת הכנסת רונית תירוש בשנת 2009, ובכל פעם היא נדחית, והאמת היא שלא ברור לי מדוע. אני מחזיקה בידי את חוות הדעת המקצועית, זאת אומרת, את חוות הדעת, צריך להגיד, מגורמי המקצוע במשרדך, ויש שם כל מיני – זה לא כל כך ברור: החוק הזה הוא לא המקום המתאים – אין שום בעיה, נעשה את זה בחוק אחר; צריך להגיד, לא הוסדר נושא האכיפה – אין שום בעיה, בשביל זה יש עבודה בוועדות, נסדיר את נושא האכיפה; כמו כן, ישראל חברה בארגון הסחר העולמי – אז מה הבעיה, החברות הזאת לא מונעת את האיסור הזה; ואיזושהי אמירה שכשבזמנו הוגשה הצעת החוק, ב-2009, הייתה התנגדות להצעת החוק מכמה מדינות שכן סוחרות בפרוות.
צער בעלי חיים, אדוני, אני לא צריכה לספר לאדוני, הוא איסור מדאורייתא. אני למדתי את פריקה וטעינה, ובאמת מדובר בהתחשבות בבעלי חיים ובמניעת צער מהם, מתוך מודעות לכך שהם חסרי אונים מולנו פעמים רבות. וסחר בפרוות זה אפילו לא משהו שהוא על תזונה, זה אפילו לא משהו שהוא על איזה צורך קיומי ברמה כזאת או אחרת, אלא באמת עינוי נוראי ומחריד לצורך נוראי ולמותרות בלבד.
שאלתי: האם עמדתו של אדוני, כקובע מדיניות במשרדו – ואלוהים יודעת שאדוני קובע מדיניות במשרדו – לא מוצא לנכון להעביר את האיסור של סחר בפרוות?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. אדוני השר, בבקשה. שלוש דקות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה, גברתי היושבת-ראש – התחלפתם. תודה לשואלת, חברת הכנסת מרב מיכאלי. אכן, אם אני זוכר נכון, נדמה לי שאני העברתי לך את דעת הגורמים המקצועיים במשרד.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא, למה אני מציין את זה? זה בסדר שאת לא אמרת, זו לא הבעיה. למה אני מציין את זה? כי אני משתדל לעבוד עם חברי הכנסת, עוד פעם, איך להגיד, ביושר, במובן שאני מציג להם את הטענות לכאן ולכאן כדי שידעו איך להתמודד ואיך לשפר או לשנות – מה שצריך. לכן, אני אומר, אם מותר לי לבקש מחברי הכנסת, בהצעות חוק שקשורות למשרדי, אנא דברו עם אנשי המקצוע שלי. הם פתוחים אליכם, באמת, שקופים. בסוף יכול להיות שיש גם היבט פוליטי אחר, זאת אומרת, לא מקצועי לגמרי – זה חלק מחיינו. בכל אופן – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
זה המקרה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – כפי שכתבו אנשי המקצוע – מה לעשות? זה אכן לא בחוק שאת ציינת, אז תתקני.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
רגע, אני לא אומר את זה – אני לא בוויכוח, בסדר? אני מנסה לענות עניינית לגמרי. 1. זה לא בחוק. 2. כן, יש גורמים ואמנות בין-לאומיות שאנחנו עלולים, עשויים, להסתבך אתם אם נמנע סחר בפרוות, כי להם יש עניין, ואם אנחנו נעשה עליהם סנקציה כזאת הם יכולים להחזיר לנו סנקציות אחרות, שחשובות לנו.
ואני אומר לך שאם זה איסור דאורייתא, אז מה שאני מציע – דברי עם הרבנים הראשיים. מבחינתי, הרבנות הראשית היא שקובעת. אחרים – דעתם חשובה, אני מעריך מאוד את כל הרבנים, אבל מי שקובע בסוף זה הרבנות הראשית. אם הרבנות הראשית תוציא פסק שצריך לאסור את זה, אני מעריך שזה ישנה את גישתי במובן של כמה מאמץ אני אעשה כדי לפתור את כל הבעיות שעלו במכתב המקצועי של אנשי המקצוע של משרדי.
זו הזדמנות, דרך אגב, להגיד לכל עובדי משרד החקלאות, שירות לאומי ורשות הבדואים תודה רבה על כל העבודה, כל הזמן, כל השנים. חברת הכנסת מרב מיכאלי, אנחנו עומדים לרשותך. אם את רוצה, אני אזמן את הדיון עם כל גורמי המקצוע של משרדי, ואולי גם נוספים, כי יש פה את משרד הכלכלה ואחרים. אדרבה, אם נמצא פתרון, זה לא יצער אותי, נגיד את זה כך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני השר. השואלת הבאה – חברת הכנסת ענת ברקו. אני רק רוצה להקריא את ארבעת השמות של השואלים הבאים: חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת חיים ילין, חברת הכנסת מיכל רוזין וחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תיקחו את זה בחשבון. הרשימה כבר מזמן סגורה, אני מצטערת.
בבקשה, גברתי. שתי דקות לשאלתך.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, יש לי שתי שאלות: שאלה אחת קצרה, רק לקבל איזה עדכון לגבי פשיעה חקלאית – מה נעשה מאז אותה תקיפה של החקלאי בבית אלעזרי, הפריצה למשקים וההשתלטות על קרקעות שלא מעובדות, לפעמים; וגם, אולי, בהזדמנות הזאת, לבדוק מעבר של קרקעות מצד לצד, כאשר אין בעצם מיצוי של זכויות בנייה ואיזשהו קו מנחה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא הבנתי. לא הבנתי.
ענת ברקו (הליכוד):
אני אבהיר את דעתי, אני אבהיר את מה שאמרתי. יש הרבה מאוד שינויי גבולות בהסכמת משרד הפנים כשאין, בעצם, דרישות מסוימות. גם כשמעבירים קרקעות, נאמר, ליישובים ערביים, אין דרישה לבנייה רוויה. קרקע מדינה הופכת להיות קרקע פרטית, בעצם, דה פקטו, ללא דרישות לבנייה רוויה או דברים מהסוג הזה.
השאלה השנייה, אדוני – הגיעה אלי היום משלחת של פליטים מיהודי מדינות ערב, ואני הבנתי שהם פנו גם אליך, אדוני, בעניין הזה של קרן פיצויים לפליטים באופן כללי, יהודי מדינות ערב; היה שם יהודי מעיראק, הייתה פליטה ממצרים, מלבנון. בקיצור, להקים קרן שסוף-סוף – שבמקום אונר"א, שזה מוסד שמנציח את עצמו, תהיה איזושהי קרן שתיתן פיצויים לפליטים החיים, כי פליטות לא עוברת בירושה, רק בקרב הפלסטינים. והיא תאפשר גם, הקרן הזאת, כפי שהחליט עליה הנשיא לשעבר קלינטון, עוד לפני 17 שנה לערך, משהו כזה – הייתה החלטה בוושינגטון די. סי שתוקם קרן מהסוג הזה, ואז יוכלו לפצות את כלל הפליטים. ואז, כל טענת השיבה האין-סופית הזאת – יתאפשר לטפל בעניין.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
אני אודה לך אם תאמר מה בדיוק בכוונתך לעשות לטובת פליטי יהודי ערב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. שלוש דקות לרשותך, אדוני השר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. לגבי מה שאת קוראת לו "פשיעה חקלאית" – אני קורא לו "טרור בחקלאות" – –
ענת ברקו (הליכוד):
מסכימה אתך.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – כי יש בהרבה מקרים סממנים של טרור ממש; לא בכל המקרים. אנחנו קיימנו כמה דיונים. פגשתי גם את השר לביטחון הפנים גלעד ארדן וגם את המפכ"ל וגורמים נוספים. כרגע התקדמנו בכך. אני מרשה לעצמי לענות גם בשם השר ארדן, שמטפל בזה. הוא העביר, נדמה לי, 22 או 24 מיליון שקל לרשויות כדי לעזור בהתארגנות וכדומה. מה שאנחנו עושים במשרד החקלאות – אנחנו רוצים לעשות החמרה מאוד גדולה בענישה, שהיום היא לא מספקת, כנראה; היא לא מרתיעה.
דבר שני, להגיע להבנה עם המשטרה שגם מי שגונב שני אבטיחים, "רק" – כל אחד גונב רק, קצת, ההוא נוסע עם טנדר, ההוא נוסע עם זה – יתייחסו אליו כאל גנב שצריך לקבל ענישה מרתיעה. הדבר השלישי זה לעזור לארגוני מתנדבים כמו "השומר החדש", ארגונים חשובים שנמצאים בשטח. הם עוד עיניים והם עוד אוזניים, והם עושים עבודה מצוינת. זו הזדמנות לשבח אותם, את יואל זילברמן, שהקים את "השומר החדש", וארגונים אחרים שעושים עבודה בכל הארץ ועוזרים מאוד בעניין. צריך לומר שזאת הפכה להיות מכת מדינה, הגנבות בתחום הזה – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אלה ממש מיליציות בגלל אוזלת ידה של הממשלה, אי-אפשר לשבח אותם.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – וצריך אכן להחמיר ולעשות פעולה נוספת.
שינוי בתכנון, גברתי, הוא לא בתחום אחריותי בכלל. אני יכול להגיד מילה על החברה הבדואית בדרום, זה תחום שבו כן יש לי אחריות ומה להגיד. אנחנו בעד לצופף ובעד לבנות גם לגובה, גם ביישובים הבדואיים בדרום. דא עקא, שהתכנון לפי ההנחיה הזאת ייקח זמן – עוד שנה, עוד שנתיים – בינתיים אנחנו מממשים תוכניות עבר, שהן בעיקר בנייה נמוכה, קרי קומה אחת או שתי קומות. לכן זה מה שאנחנו רואים עכשיו, אבל בהחלט אנחנו בעד שינוי מדיניות התכנון, ואנחנו עושים את זה.
הדבר השלישי לא באחריותי, אבל כשר אני יכול להגיד לך שכתבתי מכתב לפני כשבועיים לראש הממשלה להכניס את הקמת קרן הפיצויים לפליטים יהודים מארצות ערב למשא ומתן המדיני שמתנהל על ידי הצדדים בתיווך ארצות הברית. אני מקווה מאוד שראש הממשלה ייענה וישים את זה על שולחן הדיונים, כפי שהכנסת כבר החליטה כמה פעמים – החלטות לא חסר, חסר עכשיו הביצוע. הביצוע הוא אצל ראש ממשלה. אני כתבתי לו מכתב, לא נתתי לו פרסום, חשבתי שזה נכון כך, אבל לשאלתך, זו התשובה, זה מה שאני עושה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני נכון ומזומן לפעול בעניין הזה ככל שצריך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. שתי דקות, אדוני, בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני יודע כמה אתה אוהב את ירושלים, אני שומע כמה אתה מדבר על אחדותה של ירושלים, שאסור לחלק את ירושלים, אבל אתה, כמוני, מכיר את ההבדל בין ירושלים של היום לבין אותה ירושלים של לפני 1967, שכונתה "ירושלים הירדנית" וחוברה לירושלים הישראלית. אתה גם יודע שהייתה החלטת ממשלה, אחר כך, שחיברה כפרים נוספים, שלא היו חלק מירושלים הירדנית, לירושלים הישראלית, מה שאנחנו מכירים היום.
אתה גם יודע, אדוני השר, שאותה ירושלים, אותם כפרים שחוברו לירושלים מוניציפלית – חלק מריבונותה של מדינת ישראל – משפיעים דמוגרפית מאוד על עתידה של ירושלים, משפיעים על הכלכלה גם של ירושלים וגם על הכלכלה הלאומית שלנו. האם אתה חושב ששווה בכל מחיר להמשיך להחזיק את אותם כפרים, שלא היו חלק מירושלים הירדנית, על כל המשמעויות של זה, כולל הדמוגרפיות והכלכליות? והאם אתה חושב, מבחינתך, שהדברים האלה הם בסדר, ולא מסכנים, לדוגמה, את עתידה הדמוגרפי של ירושלים, או את עתידה של ירושלים כפי שאנחנו רוצים לשמר אותה – כירושלים ישראלית, יהודית, עם רוב יהודי לתמיד?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה לחבר הכנסת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אומר לך את זה כך: אני בטוח שאסור לפגוע בריבונות ישראל, ובתוכה, ובלבה, ועל ראשה, הכתר, שזה ירושלים, עיר הקודש. ולכן, ברור שאני לא רוצה לגרוע ממנה אפילו סנטימטר אחד ואפילו מילימטר אחד. הדאגה שלך לצד הדמוגרפי היא דאגה כנה, אבל יש לה תשובות אחרות ממה שאתה כיוונת, אם הבנתי אותך נכון. הדרך היא, ראשית, מייד לספח את מעלה אדומים, שכולכם וכולנו בעד. אתה מספח את מעלה אדומים, מצרף אותם לירושלים, מרחיב את השטח. אתה רוצה לעשות את זה ירושלים רבתי עם אפרת ודברים נוספים – גם טוב, אבל נניח שנתחיל ממעלה אדומים, זו תוספת של 44,000 תושבים מייד, והדבר הזה מאזן את העניין הדמוגרפי.
הדבר השני הוא אכן עידוד של הממשלה בתוכניות שונות, כולל הצעתו של ידידי, לשעבר חבר הכנסת, מאיר פרוש, סגן השר היום, לתת מענקי מקום בירושלים למי שבונה, כי הבנייה יותר יקרה וכו' וכו'. יש דרכים רבות להביא יותר יהודים לירושלים, תעסוקה וכן הלאה. אני מוכן להיות שותף לכל פורום שיהיה פה, בבית הזה, מכל הצדדים. אני מאמין – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
במבחן התוצאה זה לא קורה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
שנייה. – – אני מאמין שכולנו רוצים בטובתה של ירושלים, ויש ראייה קצת שונה לפעמים – בסדר. זאת תשובתי, בכל אופן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני, שתי דקות לשאלתך.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושבת בראש, כבוד השר, יש לי שתי שאלות; אחת כבר – פרסמנו לציבור שיש שאלות, לציבור החקלאים, ובחרנו שאלה אני אקריא אותה בדיוק כמו שהיא נשלחה אלינו. מנתונים שנחשפו גם באמצעי התקשורת וגם במחקר בכנסת עולה שפתיחת היבוא לתוצרת חקלאית ובה בשר, פירות וירקות, לא הורידה את המחיר לצרכן על המדף בסופר וגם לא הורידה את המחירים בכלל. מדובר בשינויים בשוליים, שלא בגינם נפתח היבוא, ומי שגרפו את הקופון היו היבואנים, שידעו מראש שהולכים לפתוח את המכסות. האם משרד החקלאות בראשך ימשיך לתת יד למדיניות האוצר לפתוח את היבוא, או האם תעמוד על הרגליים האחוריות כדי למנוע מחירי היצף שהורגים את החקלאים? זאת – ככה, כמו שהקראתי – שאלה מהציבור.
ועכשיו לשאלתי: אני כבר שנתיים מטפל בפשיעה החקלאית. אני רוצה להגיד לך משהו, כבוד השר, וזו הערת ביניים, אבל גם בעתיד: אני מתבייש, מתבייש שהפשיעה שאתה קורא לה טרור שורפת בפרוטקשן בתי-אריזה בצפון, משמידה משקים בדרום, ואף אחד – לא אתה ולא השר לביטחון פנים – לא עושה כלום חוץ מלדבר. עכשיו, למה אני אומר לך את זה? כי אם היית רוצה להקים יישוב, עכשיו, היית מסתער, ואני יודע איך היית מסתער; כך אתה צריך להסתער על הטרור החקלאי, שמשמיד כל חלקה טובה במדינת ישראל.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. הורדת המחירים על ידי יבוא – ראשית, צריך לומר שיש ירידה, נכון שהיא קטנה והיא מצומצמת, והיא לא לאורך כל השנה אלא לחלק מתקופות השנה, וזה לא מה שמשרד האוצר תיאר לפנינו ולפני התאחדות חקלאי ישראל, שתהיה ירידה משמעותית וכן הלאה. הדברים האלה קרו בהיקף מצומצם, נגיד את זה כך. ואתה יודע, אבל זו הזדמנות להגיד את זה לציבור: היכולת החוקית לפתוח או לשים מכסים היא בידי שר האוצר לבדו; הוא איננו צריך את הסכמתי. הייתי אומר, הוא אפילו לא צריך לתאם, לפי החוק.
חברנו חבר הכנסת איתן ברושי הגיש הצעה שמחייבת את שר האוצר ביבוא מוצרים טריים. זה לא הכול, לא ניכנס לכל פרטי החוק, אבל אכן להגיע לתיאום ולהסכמה עם שר החקלאות כדי שהשיקולים השונים, כולל יוקר המחיה, כולל החקלאים, כולל השפעות נוספות, יובאו בחשבון בצורה הנכונה. בוועדת השרים לחקיקה החוק הזה נפל. אני ערערתי עליו – זה נקרא לעמוד על הרגליים; האחוריות, אני לא יודע, אבל על הרגליים – ערערתי עליו ואני נמצא בהידברות עם משרד האוצר.
זה נדחה פעם אחת או פעמיים, כי רצו עוד להידבר, והידברות תמיד טובה, אלא שביום ראשון הקרוב, בעזרת השם, בלי נדר, זה יועלה לוועדת השרים. אם זה לא יעלה אז, לא יהיה זמן אחרי זה להעלות את זה למליאה, כי נגמר הכנס. לכן, בעזרת השם, ביום ראשון זה יעלה. אני מאוד מקווה שזה יהיה בהסכמת שר האוצר. זאת המגמה, זה הרצון. אני מאמין שהוא עצמו רוצה להגיע להסדר בעניין הזה, לטובת כלל המשק והחקלאים, ואנחנו אכן מקווים להגיע לזה, נראה ביום ראשון הבא.
פשיעה חקלאית – למה אני צריך להרוס אגדות כל כך יפות, שמה שאני רוצה זה מה שקורה? רציתי שעמונה תישאר במקומה. להגיד לך עוד מקרים? אני בכלל לא רוצה לחזור עליהם, כי הם לא מכבדים כל מיני גופים וארגונים, ולא בטוח שהם מכבדים אותי כל כך, בסדר? הנה, אני מעיד על עצמי.
עכשיו, יש רצון של החקלאים שכל דבר שנוגע בחקלאות, גם אם הוא אצל שר אחר בכלל ואין לי שום סמכות בו – אני אסדר אותו. גם אני רוצה; ידידי חבר הכנסת ילין, אני רוצה כמוך. הבעיה היא שזה באחריות שני שרים אחרים: האחד זה השר לביטחון פנים – זה המצב – וכמובן שרת המשפטים, במובן שהיא אחראית לכל דבר: דיברתי קודם על החמרה בענישה – אני צריך את הסכמתה; כמובן, אחרי זה – את הסכמת הכנסת, אבל עכשיו אני מדבר ברמת הממשלה.
אצלי ואצלנו הנושא הזה הוא למעלה, הוא בראש סדרי העדיפויות – לא לבד, עם כמה נושאים, אבל הוא למעלה. תדע, אני אומר לך את זה בצורה ברורה, אנחנו מדברים עליו כל הזמן – כל הזמן זה יכול להיות פעמיים ביום, זה יכול להיות פעם ביומיים. כן, אנחנו מקבלים פניות.
אחד הדברים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני מסיים. אחד הדברים שאנחנו בודקים עכשיו, ישבנו על זה עם קנ"ט – קרן נזקי טבע – זה לתת ביטוח משלים של המדינה, מעין רשת ביטחון – נעזוב את הפרטים איך זה בדיוק יהיה, אבל כך שחברות הביטוח יבטחו, וגם אם שרפו בית-אריזה שלוש פעמים הוא עדיין יקבל את הביטוח, כי בלי זה, אנה אנו באים?
חיים ילין (יש עתיד):
אלה המסקנות מלפני שנתיים בוועדת הכלכלה, שהבאתי.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אז אני אודה לך אם תעביר לי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני אודה לך אם תעביר לי את המסקנות האלה. נשתמש בהן, ואני מקווה שנצליח לעשות מה שקודמי לא עשו. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, שתי שאלות, ברשותך: שאלה ראשונה היא בנושא המשלוחים החיים. יש לנו שיח ארוך בנושא, ואתה הבטחת בעבר לפעול לצמצום המשלוחים החיים, אבל למרות זאת, רק בארבעת החודשים הראשונים של 2017 הובלו לישראל 140,000 בעלי חיים. אומנם הייתה הקפאה זמנית במשלוחים מרומניה עקב מחדלים בריאותיים, אבל היא חלה רק על בעלי חיים לשחיטה מיידית, ואלה מהווים אחוז זעיר מהמשלוחים החיים. השאלה היא, מדוע משרדך אינו קובע מתווה לצמצום הדרגתי במספר רישיונות הייבוא?
שאלה שנייה נוגעת לגרעינים המשימתיים שמתוקצבים על ידי משרד החקלאות, וספציפית לגרעין דרור משימות לאומיות. זה גרעין שתוקצב ב-60,000 שקלים על ידי משרדך, שבעיקרון נועד להיות גרעין משימתי בהתנחלות מעלה אפרים, אלא שבתחקיר ידיעות אחרונות שפורסם לפני כשבועיים נחשף שהגרעין הזה פועל באמצעות עמותה שאספה כסף לקמפיין אגרסיבי וקשה שמשתלח בצה"ל, ברמטכ"ל, וספציפית יצא נגד גיוס נשים לשירות משמעותי. השאלה היא: האם בכוונתך להפסיק תקצוב העמותה? אני חוזרת: דרור משימות לאומיות. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה רבה. אני מודה לתמר על שאלתה. לגבי משלוחים חיים – אכן, יש מתווה. הוא לא עובד בקצב שאת ואני היינו רוצים.
אומר ככה: ראשית, המשלוחים החיים – ביקרתי בשלוש או ארבע ספינות שהגיעו לאשדוד ולאילת, באחד הביקורים הייתה אתי חברת הכנסת יעל פארן, ועמדנו מקרוב, פשוט פיזית, באונייה, וראינו את הדברים. זה לא כפי שהקמפיין נראה. אני מבין שהקמפיין מקצין כי הוא רוצה להביא למסקנות מסוימות, אני לא שופט עכשיו את הקמפיין. התנאים שאנחנו ראינו היו לפי החוק וההוראות הבין-לאומיות. עמדו בתנאים; לא מצאנו דברים שהם לא לפי התנאים. זה אחד.
שניים, אנחנו עושים מאמצים גדולים, ואנחנו מתקדמים בקצב פחות טוב ממה שחשבתי, להביא בשר שחוט, וממילא להוריד את הובלת הפרות בים; הן בעיקר באות מאוסטרליה וניו-זילנד – טווח של 17–20 יום באניות, שזה בהחלט דבר לא מרנין.
דבר שני – אנחנו מאריכים את חיי המדף של בשר מצונן. אני אסביר במילה אחת. יש שלוש דרגות: בשר קפוא – כולם מבינים, מכירים; בשר טרי – כולם מכירים; ויש בשר מצונן, שזה משהו באמצע, בשתי מעלות. אנחנו מנסים להאריך את חיי המדף מ-45 יום ל-90 יום, כך שאפשר יהיה לייבא בשר מצונן – לא טרי ולא קפוא, זה נקרא מצונן – מאזור דרום אמריקה, ארגנטינה וכו', הארצות שמהן מייבאים הכי הרבה בשר שחוט, ועל ידי כך להקטין את משלוח החיים.
והדבר השלישי – אנחנו עובדים עכשיו על תקנות, על ההובלה הימית, שיהיו חלק מהרישיונות ליבואנים. יש לנו בעיה: כל זמן שזה לא אצלנו בנמל – זה באוסטרליה, זה בדרך – זה לא באחריות ישראל. אנחנו מחפשים את הדרך המשפטית לחייב את היבואנים שלנו בתקנות מחמירות מהתקן הבין-לאומי, שיקלו במשהו על המצב. אוכל לעדכן אותך ואת הבית במועד מאוחר יותר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
סליחה, הגרעינים, לא עניתי על הגרעין. תראי, אני לא מכיר את הגרעין המסוים הזה שאת מציינת, לכן, ברשותך, אבחן ואתן לך תשובה בתוך כמה ימים – עד יום השני הקרוב. בסדר? שבוע תני לי, עד שבוע, לענות לך בצורה מסודרת. אני לא יודע לענות על זה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה, גברתי.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אדוני השר, חברתי היושבת בראש, חברי וחברותי, אדוני, לפני קצת יותר מחודש כולנו התרגשנו כשציינו 50 שנה לשחרור העיר, לאיחוד העיר, לאמירה שעדיין מעלה צמרמורת בכולנו: "הר הבית בידינו". ואנחנו בבית הזה נמצאים תחת מציאות בלתי נסבלת, שלמרות שלך ולי ולכולנו יש חסינות, אנחנו היחידים שלא מורשים כבר מעל שנה וחצי לעלות אל מקום המקדש, אל מקום הקודש של הר הבית.
אתמול פורסם שבימים הקרובים או בשבוע הבא יאושר לחברי הכנסת ולשרים לעלות לחמישה ימים, חמישה ימים תמימים להר הבית, ואם לא יחזרו המהומות אז נוכל לחזור ולעלות באופן קבוע.
כיוון שאתה וגם אני עלינו לפני שנהיינו חברי כנסת, ואתה שר, ונעלה בעזרת השם כנראה עוד, אחרי, אני רוצה לשאול: מה נעשה בשאלת הר הבית בתוך הממשלה? האם אתה מודע להודעה הזאת שיצאה אתמול מלשכת ראש הממשלה או מסביבת ראש הממשלה? איך אתה ואני מתמודדים עם שאלת חמשת הימים האלה – שבעצם מזמינה את הפורעים בהר הבית להתפרע כל כך בחמשת ימים האלה שלא יאשרו לנו עוד לעלות להר?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה ליושבת-ראש סיעתי, חברת הכנסת שולי מועלם. תראו, הדבר בעיני יותר מקשה – ההתנהלות והריבונות של מדינת ישראל בהר הבית. אני אומר לחברי שיש ריבונות בהר הבית, כי מי שמחליט בסוף אם יהודים יעלו, כן או לא, והאם ערבים יעלו, ומאיזה גיל, וכל ההוראות – אכן, ממשלת ישראל, שלוחיה, משטרת ישראל. יש ריבונות, אלא שהריבונות הזאת היא חלקית, חלשה, ולצערי, אני צריך גם לומר – מבזה.
לומר לחברת כנסת בכנסת ישראל, לומר לשר בישראל, שהם לא יכולים לבקר במקום הכי קדוש ליהודים – וצריך לומר בין סוגריים שאני מדבר על עלייה לפי ההלכה, בהקפדה; יש הוראות ויש הלכות בעניין – אין דבר בעיני יותר מבזה. ואני פונה לראש הממשלה ואומר לו: תסיר את הביזיון הזה. בידך הדבר לעשותו.
למיטב בדיקותי – והאמינו לי שבדקתי – גם המשטרה וגם השב"כ, שירות הביטחון הכללי, חושבים שאפשר לעלות להר הבית, כולם, גם שרים וגם חברי הכנסת. מה המניעים הזרים שמביאים את ראש הממשלה להחלטה הזאת? אינני יודע, ואני כבר אומר שגם אם היו מסבירים לי לא הייתי מקבל אותם. זה תפקידה של ממשלה. זו ריבונות. הגיע הזמן למשול באופן מלא, ולא לחצאין ולא לרבעין, ולאשר לכל חברי הבית, ללא הבדל מאיזה סיעות – אם הם לא מסיתים, כמובן – לעלות למקום הקדוש הזה, מתוך כבוד לשוטרים, מתוך כבוד לכוחות הביטחון.
לצערי הרב, הדבר לא אפשרי. ואכן, כפי שהוא עכשיו, הוא מזמין התפרעויות, הוא מזמין התרסה כלפי הממשלה וכו', ואז יכול להיות שיהיה מי שיגיד: אז עכשיו אי-אפשר לתת לך ולי לעלות להר הבית. אני מקווה שהדבר ישתנה. זה תלוי גם בנו. צריך לומר ביושר: אם סיעת הבית היהודי תחליט שזה מספיק חשוב לה, יש לה עוד דרכים להשפיע שהדברים יהיו יותר מכובדים. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. הרביעייה הבאה: חברי הכנסת מסעוד גנאים, קסניה סבטלובה, יעל גרמן וג'מעה אזברגה. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. שתי דקות לשאלתך. אחריה – חברת הכנסת יעל גרמן.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
היושבת-ראש, כבוד השר אריאל, בעוד שרי סיעתך, נפתלי בנט ואיילת שקד, תמכו וקידמו את מתווה הכותל שהתקבל, הציגו אותו כהישג והתבטאו בגלוי על הבעייתיות שבביטולו, אתה נהגת אחרת, בירכת על הביטול. כיצד הברכה שלך מתכתבת עם ההחלטה לתמוך – בעצם, כן, על ידי סיעתך – לתמוך במתווה שקידמה המפלגה שלך והציגה אותו כהישג? כמו כן, אמרת שהרפורמים והקונסרבטיבים רוצים הכרה והם לא יקבלו אותה. האם אינך חושב שההחלטה הזאת וההתבטאויות הקשות האלה יפגעו קשות בקשר בין מדינת ישראל ליהדות ארצות הברית וימנעו את אחדות העם, שאנחנו כולנו מפללים לה ומייחלים לה, ובעצם יפגעו בעם שלנו בצורה קשה ביותר?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי, בבקשה, אדוני השר. שוב, עד שלוש דקות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה על שאלתך. ראשית, ברשותך, תיקון העובדות: לפני שבוע, בעת ההצבעה על מתווה הכותל, חברת הכנסת השרה שקד ואנוכי הצבענו בעד החלטת הממשלה, קרי, להקפיא את המתווה. השר בנט לא נכח. בפעם הקודמת, לפני שנה ורבע בערך, אכן, חברי השרים בנט ושקד הצביעו בעד המתווה ההוא, הקודם, ואנוכי התנגדתי.
הדברים הם בעיני ברורים מאוד, חדים: האחריות לכותל המערבי לכל אורכו היא של הרבנות הראשית, כמו שאת ואני, אני בטוח, נגיע למסגד, נוריד את נעלינו, ולא נחשוב שאנחנו יכולים לעשות מה שלבנו חפץ – גם אם קר, גם אם חם, גם אם מלוכלך. וכשנגיע לכנסייה נתנהג כמו שמתנהגים בכנסייה – לא יודע בדיוק, כי אני לא רגיל לפקוד את המקום הזה. למה מישהו מעלה בדעתו בכלל – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
התנועה הרפורמית – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – שבמקום הכי קדוש – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
התנועה הרפורמית – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – למדינת ישראל, לכל היהודים, שהרבנות הראשית היא הגורם האחראי לו – שם הפקר פטרושקה, כל אחד עושה מה שהוא רוצה – לא רק מה שהוא רוצה – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אבל מי שם אותך – – – מי יהודי טוב יותר – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – הוא גם מתריס, הוא גם מגדף, הוא גם דוחף וגם מקלל וגם יורק.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – האם אתה קובע?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מה קרה? הרי את ואני לא היינו מעזים לעשות את זה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
גברתי, אני מבקשת לא להפריע בתשובתו של השר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – לא היינו מעזים לעשות את זה במסגד אל-אקצא, או בכל מקום אחר.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
האם אתה טוען שזה – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
עכשיו, אני אומר לך שלרפורמים יש רחבה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
יש. היום. אני מזמין אותך לבוא אתי. אני הייתי שם שלשום – לא שלשום, ביום חמישי שעבר. יש רחבה, הייתי שם, ראיתי שם בר-מצווה, בת-מצווה. היו שם כמה עשרות אנשים, שבחרו לעשות את זה כפי שהם רוצים. יש להם מקום. מה הם רוצים? לא זה מה שמעסיק אותם בכלל, שיהיה ברור – הם רוצים הכרה, שהמעמד של הרפורמים במדינת ישראל יהיה כמו של הרבנות הראשית. על זה אני אומר לך: מבחינתי, לא יקום ולא יהיה. עם כל הכבוד והרצון לאחדות, האחדות היא לא במחיר שהם יפגעו בכל מה שקדוש לאחרים.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
עכשיו, אנחנו מזמינים אותם – אנחנו מזמינים אותם לבוא לירושלים, להתפלל גם בכותל, אבל לכבד את מנהג המקום. מי שקובע מה מנהג המקום הם לא נשות הכותל האורתודוקסיות ולא הרפורמים ולא אף אחד אחר – זאת רק הרבנות הראשית, והם אכן קובעים, ואני מחזק את ידי הרבנים הראשיים והרבנות הראשית להמשיך לפעול למען קדושת המקום ולמען אחדות ישראל.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. זהו, סיימנו. סיימנו. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, סיימנו. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. שתי דקות לשאלתך.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, שמעתי בקשב רב את תשובתך לחברתי תמר זנדברג על המשלוחים החיים, ואני חייבת לומר שלא שמעתי תשובה, מפני שאתה התחייבת לצמצם. אז אתה אמרת שראית וזה לא כצעקתה, וסיפרת לה שוב, ודיברת על כך שאתה רוצה לעודד את יבוא הבשר המצונן; אנחנו שמענו זאת גם לפני חצי שנה. אבל אתה הבטחת לצמצם את המשלוחים החיים. המשלוחים החיים – גם אם מה שראית זה נפלא – זה עינוי שאסור להסכים לו: שלושה שבועות בתאים צפופים מתחת לפני הים – אלה תנאים שגם אתה לא חושב שהם מתאימים, אפילו אם ראית שהכול בסדר, וצריך לצמצם אותם. ולא שמעתי תשובה אם באמת בכוונתך לצמצם, ומתי תצמצם ובכמה תצמצם.
ואני רוצה לבקש ממך תשובה על עוד הבטחה שלך: אתה הבטחת להסמיך את הפקחים העירוניים לאכוף את חוק צער בעלי חיים, אבל למעשה אפילו פקח אחד מוניציפלי לא הוסמך לכך. אני מבקשת לדעת מדוע, מתי יוסמכו, ובמסגרת ההסמכה שלהם, אם הם יוכלו להטיל קנסות לפי חוק העבירות המינהליות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. אדוני השר, לרשותך עד שלוש דקות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה לחברת הכנסת גרמן, לא תקבלי ממני דבר שאי-אפשר לתת אותו; מי שחושב שיהיה פה מחסור בבשר, במדינת ישראל, כי יש – עם כל הכבוד, ויש לי כבוד אלייך ולחברים נוספים על עניין צער בעלי חיים, שהוא מדאורייתא, בחלק מהמקרים, לא כל דבר – טועה. יהיה בשר, ואנחנו גם מנסים להוזיל את הבשר, וזה יבוא – חלק מההוזלה יהיה על ידי יבוא, לא רק יבוא. הדברים לא תלויים בי, שאני אשב ואכתוב איזה צו ואז הכול יסתדר. הסברתי – ואני לא רוצה לחזור, כי שמעת, היית פה – את תשובתי לחברת הכנסת זנדברג, וזו התשובה, וכך אנחנו פועלים. כל סיוע לדבר הזה יתקבל בברכה.
מי שיודע להפסיק את הסחר העולמי בבעלי חיים, או את הסחר בין ישראל לאוסטרליה, בהינף יד, גרזן – תודה רבה, שיתכבד. הוא יהיה שר החקלאות, הוא יעשה את זה, נראה. אתם יודעים שלא. אתם יודעים אילו מאמצים אני והמשרד עושים. אם יש לכם הצעות קונקרטיות, מעשיות – לא במובן: תצמצם באיזה צו מינהלי; אין דבר כזה. זה לא עובר משפטית. זה לא עובר משפטית, זה לא עובר כלום. ולכן – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
האם יש תוכנית – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
כן, יש תוכנית. התוכנית היא להגביר – אמרתי את כל הדברים, עניתי כבר קודם, אני לא רוצה לחזור, מפאת קוצר הזמן.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – – מספרים – – – כך וכך שנים אנחנו רוצים לצמצם בכך וכך?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אין דרך להכריח איזושהי מדינה באירופה למכור לנו בשר, בטח לא בשר כשר. אנחנו מדברים – אני מדבר עם כל השגרירים, עם כל ראשי הממשלות שאני פוגש ורואה, כולל מארצות הברית, ופגשתי שם את מושל מדינת ניו יורק, ואחרים, לא חשוב, כדי לייבא בשר שחוט, כשר, למדינת ישראל. זה מה שאני עושה עם כולם, ללא יוצא מן הכלל, בכל פגישה שהיא רלוונטית. זה מה שאנחנו עושים, ואנחנו מתקדמים. פתחו באירופה שלוש מדינות – זו התחלה יפה, רק לא מספקת, ולכן אנחנו ממשיכים. פניתי לאוקראינה, פניתי לרוסיה, וכן הלאה וכן הלאה, אני מקווה שזה יעבוד.
לגבי הפקחים העירוניים: אני לא בטוח שאני מכיר את כל הנתונים כדי לענות כרגע. בכל אופן, לפי זיכרוני כבר הסמכנו כמה פקחים. יש לנו כמה בעיות בתחום צער בעלי חיים, ואנחנו בהתדיינות עם משרד הפנים. גם עניין הפקחים שם הוא חלק מהעניין – איך לפשט את זה. אבל אני אבדוק ואתן לך תשובה, בעזרת השם, עוד השבוע או בתחילת השבוע הבא.
יעל גרמן (יש עתיד):
אוקיי. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני. נותרו לנו שבע דקות, ויש עוד שלושה חברי כנסת ברשימה, אז בבקשה להצטמצם. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, שאלתך.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, השאלה שלי, למען האמת, נובעת מההגדרה שר החקלאות ופיתוח הכפר. זאת אומרת שמההגדרה נובעת השאלה. השאלה שלי היא האם לאדוני השר יש תוכניות לגבי הכפרים הבדואיים, שהוא היום אחראי להם, במצב הזה, למשל פיתוח הכפר, אם זה לינה כפרית, אם זה משק עזר. זאת השאלה הראשונה.
השאלה השנייה, האם אדוני מוכן להקים חוות חקלאיות גם לתושבים או לאזרחים בדואים, כמו ליהודים? הוקמו 70 חוות חקלאיות ליהודים בלבד; האם אדוני השר מוכן להפריש מים גם לחקלאים בדואים ולתת להם מים לגדל?
ובכלל, לגבי יבוא בשר, אני חושב שאפשר לתת לאזרחים לייצר בשר פה, במקום לייבא, אם זה מארגנטינה, אם זה מדרום אמריקה ואם זה ממקומות אחרים, וגם ליצור מקומות עבודה לאנשים, שלא יהיו עול על הביטוח הלאומי.
והשאלה השנייה – אולי השלישית, אדוני השר: היום אתה יודע שאין אפשרות להעביר אפילו כבש אחד ממקום למקום? אצלנו במגזר נהוג שבחתונות מביאים כבש אפילו בתור מתנה. אתה מעביר אותו, מחרימים אותו ונותנים לך קנס של 30,000 שקל; אבל יהודי בטלפון אחד – הוא יכול להרים טלפון ולהכין אישור להעברת 30 או 40 כבשים.
ואני מבקש, השאלות ברורות, לא מעורפלות – אם אפשר, אדוני השר. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר, שלוש דקות לרשותך.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
שלום, תודה, מכובדי. אנחנו עונים רק דברים בהירים, הערפל זה לא בתחום סמכותנו.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תקשיב ותגיד לי אחרי זה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ראשית, יש מקומות אצל הבדואים, כמו אל-קסום, שאנחנו מתכננים גם אלמנטים חקלאיים. תיסע לשם, תבדוק, תראה בעיניך. בסך הכול, אין לנו קרקע ואין לנו מים, שני דברים שהם במחסור בכל הארץ. על המים כבר לא צריך לדבר כלום כי כולם שומעים מה המצב, איך הכנרת מתייבשת וכו', אבל גם קרקע זה משאב במחסור.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ולכן, יש קושי לחלק. ב. חוות חקלאיות כבר לא יוצאות לתכנון ולשיווק על ידי רמ"י. הדבר נתון בידי רשות מקרקעי ישראל, בידי מינהל התכנון – שניהם נמצאים במשרד האוצר. אם תינתן לי האחריות לעניין הזה, אני מודיע שבכוונתי כן לאשר עשרות מקומות שיצאו לציבור הרחב במכרזים, בעיתון, שקוף. הלוואי שזה יהיה בסמכותי.
לגבי העברת בעלי חיים, לא נאפשר ולא נתיר להעביר בעלי חיים ללא רישיון. אסביר את הסיבה: יש לנו מחלות, לעתים קשות, כמו פה וטלפיים, בורצולוזיס, דברים אחרים, והעברה לא מבוקרת של בעלי חיים ממקום אחד לשני – ולא משנה המגזר ולא משנה מי זה – מבחינתנו היא עבירה חמורה, כי היא עלולה לגרום להעברת מחלות מידבקות קשות ביותר. אנחנו לא נאפשר את זה, ואנחנו נקנוס.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – – מעבירים מכפר לכפר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מי שעושה את הדבר הזה – אנחנו לא נאפשר את זה. אין שום הבדלה – אני קובע מתוך ידיעה – שום הבדלה מי הפונה, לא חשוב אם הפונה הוא ערבי, בדואי, יהודי, דרוזי, צ'רקסי או הוטנטוטי, כולם יקבלו את אותה תשובה, באותה מהירות. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. השואל האחרון, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, ב-16 במאי ניסו דייגים ערבים להיכנס למשרד החקלאות, למשרדים שלהם בבית-דגן. יהודים נכנסו, על ערבים נאסר להיכנס. בסך הכול הם ביקשו את הפיצויים על תקופת הרוויה, שאסור להם לדוג.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לא הבנתי, מתי? מה?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
ב-16 במאי – השאלה היא אם אתה לא מודע לכך, כי זה גם עלה בתקשורת, והגיעו, וחד-משמעית: יהודים נכנסים, כי יש להם בקשות, וערבים לא נכנסים. הגיע אלי סרטון וידיאו, אני מוכן גם להעביר אליך, ושאלו במפורש: למה יהודים ייכנסו וערבים לא? כולם דייגים שיש להם רישיונות שפג התוקף שלהם, ואתם הבטחתם לחדש אותם. זו שאלה ראשונה.
שאלה שנייה – רוב היישובים והכפרים הערביים מוגדרים יישובים חקלאיים. המשרד שלך כבר מחסל את החקלאות ביישובים הערביים. יש לי שאלה, לקראת הפסח בשנה שעברה אושר לייבא שמן זית. בוועדת הכלכלה שאלתי: האם יש מחסור? הרי מסיק הזיתים מסתיים בנובמבר, לכל היותר, ואז אנחנו יודעים איזו כמות שמן זית יש לנו. התשובה הייתה שלא חסר אבל מנסים להוריד את המחיר. האם בלהוריד את המחיר הכוונה היא גם לחסל את הענף?
ונוסף על כך, כבודו דיבר על יבוא בשר ויבוא ביצים. אני שואל, ביתרת הקרקע החקלאית, למה שהמשרד שלך לא יאשר מכסות לעגלים לבשר, פרות לחלב, מכסות לתרנגולות מטילות ביצים ולתרנגולות לבשר, ליישובים הערביים. בזה גם נוכל לטפל בעניין של העוני ביישובים הערביים, וגם לחסוך יבוא – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – וגם לתת אפשרות לאנשים לחיות בכבוד? תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה. אדוני השר, כעיקרון, אנחנו צריכים לסיים. אני כמובן אאפשר לך להשיב, אבל אם אפשר – לעמוד בשלוש דקות. בבקשה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תודה רבה. ראשית, לגבי האירוע שאמרת והופתעתי, אומר לך – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הוא אמר את זה. אני מבקש לענות לך, אפשר? אומר לך שלמיטב ידיעתי, לא היה ולא נברא. כולם נכנסו, נפגשו עם הסמנכ"ל הבכיר צביקה כהן בנושא דיג. היו שם יהודים, בעיקר היו ערבים. אבל היות שהעלית את זה, ויש סרט, אני מבקש לקבל את הסרט בהקדם אלי, אני אבדוק ואני אעביר לך תגובה מסודרת, בסדר? בבקשה, אדרבה. טוב שיש היום מצלמות בכל מקום, קל לבדוק, תעביר לי, אני אבדוק.
אני אגיד את זה ככה, באופן כללי, לא לגבי האירוע הזה, שלמיטב ידיעתי לא היה ולא נברא, ודרך אגב, הייתי בחו"ל אז, נזכרתי עכשיו בסיפור – לא ביהודים–ערבים, אני זוכר הפגנה ובקשה שלהם, והכניסו אותם.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
רגע, שנייה, ברשותך, אני אענה לך.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
על הרקע הייתה הפגנה. על רקע זה הייתה הפגנה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני אומר, היה, בסדר, מותר להפגין במדינה. תאמין לי, אתה יודע כמה שעות אני ישבתי ועמדתי בהפגנות? בסדר, הפגינו, אני רק מציין את זה.
אני אומר לך, ואומר לכולם: מבחינתי, לא יקום ולא יהיה שתהיה איזושהי אפליה בכניסה למשרד החקלאות – או בכל משרד, אבל אני אחראי למשרד החקלאות – בין אזרחים, ולא אכפת לי איך קוראים להם, ולא אכפת לי מאיזה דת הם, מאיזה מין הם. אני מודיע בצורה הכי מפורשת: אני אבדוק כל תלונה, אבל אני מודיע, ואני אחדד את זה, אם צריך, במשרדי. אני חושב שהם מתנהגים בסדר, ציינתי את זה קודם, אבל אם תשלח לי את הסרט ונראה מה היה, נבדוק, נתחקר, ונסיק מסקנות.
שניים, יישובים ערביים לא מוכרים ברובם כיישובים חקלאיים. ההגדרה יישוב חקלאי לא אומרת שאם יש שם קצת כרמים, קצת מטעי גפנים – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אני – – – שתבוא לבדוק את זה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
טוב. אני אומר לך עכשיו, עכשיו אני לא – אני אומר לך מה שאני מכיר, ואני מכיר. רוב היישובים לא מוגדרים חקלאיים, קרי אין להם מכסות מים, או אין להם דברים אחרים ששר החקלאות נותן. יש גם יישובים כפריים חקלאיים, ואנחנו משקיעים ביישובים שהם תחת אחריותנו, אנחנו משקיעים כספים בתחומים שונים, בדיוק כמו באחרים. יש קול קורא, מתפרסם בעיתון. מי שניגש ועומד בסטנדרטים – יקבל. זאת התשובה ואין בלתה.
יש לנו במשרד הרבה עובדים – גם במחוזות – עובדים מהמגזר הערבי, וטוב שכך; הם מכירים את הצרכים המיוחדים, הם דוברי השפה, הם נגישים, ואין בעיה לדבר בכל המחוזות, וגם במשרד הראשי.
לגבי יבוא בשר וביצים – לגבי יבוא בשר דיברנו קודם, היו שתי שאלות, אני לא אחזור. לגבי ביצים, תראה, יש לנו מספיק ביצים, והביצים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
משפט, בבקשה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
הביצים, בשונה מרוב הדברים, הן תחת מכסות, והמכסות מחולקות בקול קורא אותו הדבר. זה מתפרסם בעיתון, ומי שעומד בסטנדרטים ניגש ויכול לקבל. אנחנו – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – – בביצים יש לך חלוקה, ולכן ביקשתי מכסות ליישובים הערביים, כי מועצת הביצים – היא לא נותנת. יש להם את – – – שלהם, והם לא נותנים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אנחנו אפשרנו לכולם לגשת, לכל מי שעומד בקריטריונים, ואנחנו נשמח לתת לכל המגזרים. זה לא שמור לאזרחים מסוג מסוים. יש לנו כ-10% – או פחות, אני לא יודע את המספר – ואנחנו נשמח לקבל פניות מהמגזר הערבי בתחום מכסות הביצים במקומות שבהם אפשר לקבל, וגם לתת להם.
אני רוצה להודות לכולכם על השאלות, על ההתייחסות. מי שהבטחתי לו תשובות – מקווה שעוזרי רשמו, אבל אני אזכור לתת לכם. אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, על ההזדמנות. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גם אנחנו מודים לשר החקלאות ופיתוח הכפר, חבר הכנסת אורי אריאל.
הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 19), התשע"ז–2017
[מס' מ/1122, פ/672/20, פ/1600/20, פ/3489/20, פ/3289/20, פ/2820/20, פ/3574/20, פ/3636/20, פ/3814/20; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 18747, חוב' ט', עמ' 19373, חוב' י"ב, עמ' 19969, חוב' י"ז, עמ' 20828, חוב' כ', עמ' 21445, חוב' כ"א, עמ' 21539, מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 16201 ועמ' 16203; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
סיימנו את שעת השאלות, רבותי, ואנחנו עוברים לחקיקה. אני אתחיל מסעיף 5 לפי סדר-היום: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 19), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני.
אני חייבת לציין שזו עבודה משותפת של הרבה חברי כנסת, כולל הצעה ממשלתית. בבקשה, אדוני.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אה, כבר?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא היית כאן, אז כבר הזמנתי את אלאלוף.
איתן כבל (המחנה הציוני):
למה את דיברת חצאי משפטים.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא, אלי, אני כבר הצגתי את החוק, אז אני אבקש להמשיך בחקיקה הזאת, ואז אנחנו נחזור לאיתן כבל. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
גברתי יושבת-ראש הישיבה, ידידתי סגנית יושב-ראש הכנסת טלי פלוסקוב, כנסת נכבדה – כמעט ריקה – אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 19), התשע"ז–2017, שמקורה בהצעת חוק ממשלתית שמוזגו בה שמונה הצעות חוק פרטיות שיזמו חברי הכנסת מרדכי יוגב, חמד עמאר, יוליה מלינובסקי, עודד פורר, ענת ברקו – הרשו לי לספר לכם בדיחה קצרה, ככה: במקום "ענת ברקו" כתבו "ענק ברקו", לידיעתכם – שולי מועלם-רפאלי, וכן מיקי לוי וסתיו שפיר.
הצעת החוק מבקשת לערוך כמה שינויים ולהבהיר כמה הבהרות בחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד–1994, ובקרן וביחידה להכוונת חיילים משוחררים. זה תיקון אחרי 23 שנים; הגיע הזמן לעשות את זה.
הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים הוקמה על ידי ממשלת ישראל ב-1949, על ידי שר הביטחון דאז מר דוד בן-גוריון, שראה חשיבות לאומית במפעל לשילוב חיילים משוחררים במסגרת האזרחית מיום שחרורם. היחידה נוסדה במטרה לסייע למסיימי השירות הצבאי להשתלב בדרך הקצרה והיעילה ביותר בחיים האזרחיים, וזאת באמצעות מתן ייעוץ, הכוונה אישית, הדרכה וסיוע חומרי לזכאים.
להלן השינויים המוצעים בהצעה הנוכחית: 1. מוצע להוסיף להנהלת הקרן לקליטת חיילים משוחררים נציג של הרשות לשירות אזרחי. בנוסף, התבקשנו להוסיף נציג ארגון של החיילים במילואים. 2. מוצע כי מעתה ישולמו מכספי הקרן לסיוע נוסף גם דמי קיום למי שלומד במוסדות להכשרה מקצועית, ולא רק כפי שהיה עד עכשיו – במוסדות אקדמיים. תיקון שלישי – תיקון חשוב מאוד שמיישם בעצם את החלטת הממשלה בנושא – קובע כי הקרן לסיוע לחיילים משוחררים תעניק לחיילים המשוחררים הבודדים סיוע בתשלום שכר דירה לפי כללים ונהלים שייקבעו על ידי הנהלת הקרן, בהסכמת נציגי משרד האוצר ומשרד הביטחון.
אני רוצה לציין שזה תקציב תוספתי, כל שנה, של 12 מיליון שקל עבור המטרה הספציפית הזאת. בנוסף, יתרות שיהיו משנות תקציב קודמות יוכלו לחזק את הסעיף הזה.
במהלך הדיונים בוועדה התברר כי לעתים הקרן לסיוע נוסף מתקשה להשתמש בעודפים משנה קודמת, ובשל כך ביקשנו-המלצנו בפני האוצר להקדים את העברת היתרות משנה קודמת, והובטח לנו על ידי האוצר – זה לא כתוב בתקנות, אלא האוצר הבטיח לעשות ככל יכולתו כדי להעביר את היתרות האלה בהקדם האפשרי.
הצעת החוק המקורית קבעה כי לוחם או תומך לחימה שנפטר, לא עלינו, במהלך שירותו הסדיר, או נפצע במהלך השירות ושוחרר, או הועבר לתפקיד לא כלוחם או תומך לחימה, יראו אותו לעניין התשלום, המענק והפיקדון כמי שהשלים את מלוא התקופה של השירות הסדיר כלוחם או כתומך לחימה. הוועדה התעקשה – זה נחמד, ניסוח טוב – כי הסדר זה יחול גם על חיילים אחרים, שאינם משרתים כלוחמים או כתומכי לחימה, ומשרדי הממשלה הסכימו לכך. זה שינוי מהותי בהצעת החוק, גם בהצעה הממשלתית. תיקון זה חל מכאן ולהבא ואינו רטרואקטיבי, ולכן אנו מודעים לכך שעניינם של הורים שכולים שיקיריהם נפלו בעבר לא מוסדר במסגרת הצעת החוק הזאת, ואנחנו פונים שוב למשרד הביטחון ולמשרד האוצר לבדוק את הנושא הזה מחדש.
נקודה מאוד חשובה נוספת: אנחנו קבענו שאחרי חמש שנים הכספים של הפיקדון שלא נלקחו בתקופה הקודמת, דהיינו בחמש השנים, יועברו אוטומטית לחשבון הבנק של החייל, ללא צורך בפנייה כלשהי ובתביעה מצדו.
הצעת החוק שלפניכם היא הצעה חשובה, אשר כוללת הוראות רבות שמיטיבות עם החיילים המשוחררים ומקלות עליהם לממש את זכויותיהם לפי החוק. אני רוצה להודות פה במיוחד, באמת, כמובן לחברי הכנסת שהשתתפו בדיון ותמכו בכל ההצעות, גם אם נאלצו מדי פעם להתאפק ולא התקבלו כל בקשותיהם. אני רוצה לציין את האווירה הנהדרת שהייתה בדיון, את ההשתתפות המאוד-פעילה וחיובית של משרד האוצר ומשרד הביטחון, ולציין במיוחד את האווירה ששררה, על פי הוראות שקיבלו מהשרים העומדים בראש המשרדים האלה. אני רוצה להודות לצוות הוועדה: לאתי שבתאי, ממלאת מקום מנהלת הוועדה, עו"ד ענת מימון, שעשתה עבודה אדירה להכנת כל החומר, לשר האוצר, כפי שאמרתי, לשר הביטחון ולחברי הכנסת שהציעו.
להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף.
כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות דיבור, לכן אנחנו מייד נעבור להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 19), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? בבקשה חברים, להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–13 – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–13 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
21 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 19), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה.
וכעת נצביע על אותה הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 19), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
20 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 19), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אפשר להוסיף את הקול שלי, בבקשה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לפרוטוקול, חברת הכנסת שלי יחימוביץ מבקשת להצטרף כתומכת.
רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מי מבקש לברך? חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה – אדוני חבר הכנסת אלי אלאלוף, אני רוצה לברך אותך באופן אישי ולהגיד לך תודה מעומק לבי על כך שקידמת את הצעת החוק הזאת, החשובה, במהירות שיא, פה, בכנסת.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לא לא, אני פונה אליך באופן אישי ואומרת לך: תודה.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – בפרלמנט הרוסי – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
לא, אבל בוא נתרכז בחיילים שהם חיילים שלנו.
קריאות:
– – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אנחנו כרגע מדברים על חוק מהפכני שעבר פה – רוברט, תודה רבה – שעבר פה במהירות שיא, בכנסת. יושב-ראש ועדת הרווחה והעבודה של הכנסת עשה מאמץ-על.
אני רוצה להודות גם לכל חברי הכנסת: חמד, עודד, איציק שמולי, כל החברים שהיו חלק פעיל בהצעת החוק הזאת. אנחנו הצטרפנו, בהצעות חוק פרטיות שלנו, להצעה הממשלתית, אבל דחפנו את זה יחד, עבדנו יחד. תמיד אפשר לעשות עוד משהו, אדוני יושב-ראש ועדת הרווחה והעבודה, אני יודעת את הדחף שלך, שאתה תמיד מנסה עוד קצת, עוד משהו, לאנשים, אבל לדעתי יצא לנו מוצר לא רע בכלל, אלא טוב מאוד.
וכמובן אנחנו חייבים להודות פה לשר הביטחון, שתמך, עזר והוביל את המהלך, גם לשר האוצר, שמצא כסף לנושא הזה, במיוחד לסיוע בשכר דירה לחיילים בודדים – ועשינו עבודה לא רעה. תודה רבה לכולכם, תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי.
החוק שכרגע אישרנו, אני מבינה שהוא תוצאה של לפחות שמונה חוקים פרטיים והצעה אחת ממשלתית. לכן, כיוצא מן הכלל, אני אתן לעוד חברת כנסת לברך. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. את יכולה גם מכאן, אבל יש דקה לברכה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
זה כולל ההליכה בדרך?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, את רואה שאני לא הפעלתי שעון. בבקשה, גברתי.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תודה רבה, אני מברכת מאוד על העברתה של הצעת החוק החשובה הזאת. כמעט שנה חלפה מהיום שגילינו בוועדת השקיפות כיצד אלפי חיילים משוחררים לא קיבלו את הפיקדונות שלהם אחרי השירות הצבאי, ולא נהנו מהסכום – הקטן, יש לומר – שהיה יכול לסייע להם כל כך בתחילת חייהם העצמאיים אחרי השירות שהם נתנו למדינה. ולא רק בזה מדובר אלא בכך שהחיילים שלא זכו ליהנות מהפיקדון היו חיילים שהגיעו מהמצב הכלכלי המוחלש ביותר – דווקא החיילים שהגיעו ממצב סוציו-אקונומי נמוך הם אלה שלא זכו לקבל את הפיקדון שלהם. אני מאוד מאוד שמחה שההצעה הזאת, שהוצמדה להצעת החוק הממשלתית, עוברת עכשיו כאן, ומודה מאוד לחבר הכנסת אלי אלאלוף על הטיפול המהיר.
אני רוצה להוסיף גם תוספת ובקשה. אנחנו גילינו במהלך הדיונים שהרבה מאוד מכספי העודפים שהיו אמורים להגיע לקרן לחיילים משוחררים לא הגיעו אליה לאורך השנים, ואני מבקשת ממשרד האוצר ומהממשלה לדאוג לכך שהקרן תקבל את הכספים שבמהלך השנים הוחזרו מהפיקדונות אל הקרן.
כל מי ששירת את המדינה זכאי לקבל את הפיקדון הזה מהצבא – לקבל את הפיקדון הזה מהמדינה, ובמהירות האפשרית, ואני מאוד מאוד שמחה שעכשיו הצלחנו לדאוג לכך. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל אז אני צריכה לתת לכל השמונה. ביקשתי אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. רבותי, אנחנו חייבים להמשיך.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מיוחדים?
קריאה:
הם מיוחדים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, אז אני באמת אגיע לשמונה חברי כנסת.
חיים ילין (יש עתיד):
אני יכול לברך, כבוד היושבת-ראש?
היו"ר טלי פלוסקוב:
עוד אחד.
קריאה:
אתה לא – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אגב, חיים ילין, אני לא רואה אותך ברשימת היוזמים.
כיוצא מהכלל – עוד פעם – כנציג של העדה הדרוזית, שמשרתת את המדינה בכבוד מאוד גדול, אני אבקש גם מחמד עמאר לברך.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני רוצה לבקש – יש גם תימנים שעלו לארץ לאחרונה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, קודם כול, אני רוצה להודות לך על שאפשרת לי להודות ליושב-ראש הוועדה על העברת החוק. אני חושב שהחוקים שהעברנו בהצעת החוק הזאת הם חוקים מאוד טובים לחיילים משוחררים.
אני רוצה להודות גם, אחרי שהודיתי ליושב-ראש הוועדה, לשר הביטחון, יושב-ראש מפלגת ישראל ביתנו, שאפשר את קידום החוקים האלה. אני אומר לכם, החוק שקידמתי ועבר גם בהצעת החוק הוא לאפשר לחיילים משוחררים דרוזים להשתמש בפיקדון לבניית הבית שלהם – כי בחוק הייתה אפשרות לרכוש בית אבל לא הייתה אפשרות לבנות בית, ובמגזר הדרוזי אין רכישת בתים, יש רק בניית בתים. עכשיו, אחרי שהעברנו את החוק הזה, אותם חיילים משוחררים יכולים להשתמש בפיקדון.
שוב, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה ולשר הביטחון אביגדור ליברמן. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. כמובן, ברכות לכל היוזמים.
הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון), התשע"ז–2017
[מס' מ/1137; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 22671; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. לרשותך עד עשר דקות.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רשמות פרלמנטריות, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת החוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון), התשע"ז–2017, שיזמה הממשלה.
החוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016, להלן – החוק, מסדיר את הסמכת הפקחים העירוניים לבצע פעולות של פיקוח ואכיפה בכל הקשור לעבירות תעבורה המנויות בתוספת לחוק. העבירות המנויות היום מתייחסות בעיקר לנסיעת אופניים חשמליים, קורקינטים ודומיהם, על מדרכות, ובמקומות אחרים שבהם אסורה נסיעתם. בחוק קבועות גם הגבלות על סמכויותיו של הפקח העירוני בהשוואה לסמכויות הנתונות לשוטר באותן עבירות.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני אומר, היה חשוב לנו. זה גם לבקשתכם, אדוני השר.
מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
התעקשתי שזה יגיע לוועדת הכלכלה, בגלל המומחיות שלכם בנושא, ודודי ויתר.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
תודה. תמיד דודי מוותר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
דודי ותרן.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני השר, יש גם רציפות תפקודית, מה שנקרא, מהתקופה שאתה היית יושב-ראש – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
זה – בכנסת הנוכחית לא מכבדים כל מיני עקרונות מהעבר. אל תגזים עם זה. אתה יודע, יש פה סטנדרטים חדשים.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני כן.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – – מה אכפת לך להשאיר את זה בזה שוויתרתי – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
דודי, קיבלתי.
קריאה:
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
בשם קו העימות?
מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא לתקן את המצב הקיים שבו סמכויות פקח עירוני לאכיפת עבירות תעבורה לפי החוק אינן חלות ביחס לקורקינטים או אופניים ממונעים, שלא עומדים בהגדרות תקנות התעבורה למרות שהם עלולים לסכן את הולכי הרגל אף יותר מכלים מאותו סוג התואמים את ההגדרות בתקנות התעבורה.
לפיכך, מוצע לאפשר לפקח להפעיל את סמכותו להוציא את האוויר ואת השסתומים מהצמיגים ואת סמכותו לתפוס או להרחיק כלי רכב ביחס לסוגי הרכב שיפורטו בתוספת שתיווסף לחוק, ולא רק ביחס לרכב הפטור מחובת רישוי ורישום לפי פקודת התעבורה, כפי שקיים היום. כמו כן, מוצע לתקן את הגדרת קורקינט ממונע כך שתהיה רחבה יותר מההגדרה הקבועה ביחס לגלגינוע בתקנות התעבורה.
יש לציין כי ככלל, סמכויות הפקחים ביחס לכלי התעבורה האמורים מקבילות לסמכויות הנתונות לשוטרים מכוח תקנות התעבורה או מצומצמות יותר. עם זאת, הוועדה העניקה לפקחים העירוניים סמכות אחת שאיננה נתונה כיום לשוטרים, והיא הסמכות להוציא את האוויר ואת השסתומים מצמיגי קורקינט חשמלי, אף שאיננו תואם את הגדרות גלגינוע בפקודה. הוועדה הסכימה לכך בעקבות התחייבות של משרד התחבורה שתקנות התעבורה הרלוונטיות יתוקנו בהתאם, כך שהגדרת גלגינוע תורחב גם בהקשר לסמכות מסוג זה המסורה לשוטר. כמו כן, מוצע לקבוע כי התנאים וההגבלות הקיימים כיום בחוק ביחס לסמכויות הפקח העירוני יחולו גם ביחס לסמכות מתן קנסות.
אני מודה למשרדי הממשלה השונים, ובראשם המשרד לביטחון פנים, ולשר העומד בראשו גלעד ארדן, שהתגייסו לטפל בנושא חשוב זה, ובמהירות. הגברת יכולת האכיפה של הפקחים העירוניים עשויה להציל חיים.
אני רוצה לומר לך, אדוני השר, ולנצל את ההזדמנות הזאת להעלות כאן עניין שאט-אט הוא הופך להיות המגפה הבאה, ואין עליו שום אסדרה, וזה ההוברבורד. היום אנחנו רואים ילדים בעיקר – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
למה? ועל האופניים החשמליים יש אסדרה?
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, לא, אדוני השר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תפנה קריאה לכתובת הנכונה – שר התחבורה. הוא לא פה כרגע.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אלוהים ישמור, אתה מבין מה אני עושה?
חיים ילין (יש עתיד):
אפשר לברך?
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אתה מבין כמה תיבות פנדורה? תן לי אחת. אני לא בא אליך בטענה. אני מבקש מאדוני, אני יודע – אם היית שומע אותי עד הסוף, נכון לרגע הזה הסיפור של ההוברבורד איננו מתוקן, איננו מטופל, כיוון שהוא לא בא תחת ההגדרה של רכב ממונע. ומכיוון שאיננו בא תחת ההגדרה של רכב ממונע, אתה לא צריך כלום. זה כאילו צעצוע, רק הצעצוע הזה יכול להרוג. ופעם שנייה, אדוני השר – נכון שזה איננו בתחום הסמכות הנתונה לך אלא בתחום משרד התחבורה – הוא צריך לבוא, לכאורה, אם אין לו הגדרה של רכב ממנוע, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. ועוד לא דיברנו, חברת הכנסת יעל גרמן, על אלה שמשפרים את המהירות.
הטכנולוגיה היום היא כזאת שהחקיקה איננה מצליחה לייצר או לעקוב, ולכן גם ביקשתי שבטיפול שלנו בחקיקה ובתקנות יינתן מִפתָח רחב. הרי אתה לא כל שבועיים תכנס את ועדת הכלכלה על כל כלי שמגיע מסין או מארץ אחרת, עם פטנט כזה או אחר, ותכניס לחוק. אתה צריך לייצר מפתח כזה – חבר הכנסת דוד ביטן, אני רואה שאתה מרותק לדברים שלי – שיוכל משרד התחבורה, או הגורם שזה באחריותו, לייצר – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
הוברבורד, אתה יודע מה זה? מעניין אם אתה היית מצליח לעמוד על ההוברבורד הזה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
הבר, הברבורד.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, ככה אמרו לי.
דוד ביטן (הליכוד):
לא בטוח שאתה מגיע לפדלים.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, אתה כנראה לא יודע מה זה. זה בלי פדלים, אח שלי, זה בדיוק העניין. זה המשטח הזה שאתה עומד עליו, ואתה – – –
קריאות:
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – – סגווי – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא. הסגווי זה עם שני הגלגלים. ההוברבורד זה בלי המוט – אתה עומד עליו ונוסע אתו.
קריאות:
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
לדינה דיין יש כזה.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
צריך לברר עם הרצוג.
מה שאני מנסה להגיד לכם, בשורה התחתונה, שזה נושא שוועדת הכלכלה מתכוונת לטפל בו. אנחנו כבר גם הודענו למשרד התחבורה, בעניין הזה, שאנחנו לא נאפשר – ואני אומר את זה כאן, מנצל את הבמה כאן לפנות להורים, שידעו להם כי אחר כך הם באים וקונים את זה לילדים שלהם, ואחר כך אומרים: קנינו, מה נעשה עם זה? זה כלי שבוודאי לא יכול לנסוע על הכביש, אבל גם על המדרכה איננו יכול לנסוע. הוא יכול לפגוע, וכבר פוגע, במבוגרים, בילדים ובכלל. המדרכה צריכה להיות המקום של הולכי הרגל, והיום, המדרכה – מתחרים עליה כל מיני כלים. פשוט לא נעים היום להסתובב על המדרכות.
לכן אני אומר את זה כאן, שידע לו כל הורה שהילד שלו חופר לו ומנג'ס לו, בוודאי בתקופה הזאת, שזה מה שהוא רוצה, את ההוברבורד הזה, שידעו שאנחנו לא נאפשר לכלי הזה להיות חלק מהנוף של המדרכות בישראל.
קריאות:
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
עוד לא עסקנו. אין ביטוח, ואף אחד לא – אנחנו עכשיו מטפלים בנושא הזה. בכלל, אולי את האופניים החשמליים, שרוכבים בכביש, שגם שם אנחנו רוצים לעשות – – –
קריאה:
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
רישוי – נכון, יש עם זה סיפור לא פשוט.
רועי פולקמן (כולנו):
איתן – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא. תקשיב. אני אגיד לך את הדבר הבא, תקשיב: רועי פולקמן, אני לא נגד אופניים חשמליים, ואני זה שיחד – הנה, יושב כאן השר גלעד ארדן ויחד הובלנו את העניין הזה אל מול משרד התחבורה. חשוב שיודגש, האופניים החשמליים יש להם מקום. רוב התאונות של אופניים חשמליים, למשל, עם נפגעים – זה או חוצים באור אדום או עושים פעולות, וילדים מתחת לגיל 16.
ההבדל של ההוברבורד כאן – זה לא משנה. על הכביש אתה לא יכול לרכוב, ועל המדרכה – זה לא מקומה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אדוני, אפשר לשאול שאלה? זה נכון רק לגבי כלים חשמליים או גם לגבי אופניים רגילים?
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
בכלים חשמליים אנחנו עוסקים, בלבד, מתוך הנחה שעל אופניים ממילא לא רוכבים על מדרכה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני לא אמרתי כשאף אחד לא רואה; אני אומר בעיקרון.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כשאין ברירה – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
נכון. אני מכיר את זה, זה חלק מהעניין. ההבדל – אופניים חשמליים, עם ההגבלות של גיל, וודאי אופניים לא חשמליים – בחלק מהמקומות כבר יש שבילים, אבל גם לא – רוכבים צמוד למדרכה, ואנשים, בעיקר מבוגרים, יודעים להשתלב בתוך התנועה. העניין הוא שעל ההוברבורד ודומיו הם רוכבים על המדרכות, ופשוט, זה נהיה שדה קרב, המדרכה.
מיכל רוזין (מרצ):
אתה מוריד אותם לכבישים.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
סליחה, גברתי, אני מכיר את זה. בגלל זה אתה קובע כללים שהם מגיל 16, ואתה מייצר כללי משחק, וברוך השם – – –
מיכל רוזין (מרצ):
מגיל 16 אתה יכול – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני אזמין אותך לכוס קפה, כי אני צריך לסיים.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – זו בעיה.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, זו לא בעיה. זו בעיה אצל ההורים. לא, בשום פנים. אני לא מקבל את זה.
מיכל רוזין (מרצ):
ילדים בני 16, או שתחייב ברישיון נהיגה – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
נכון, בסדר, אז בינתיים – מיכל, אם יש הורה שחושב שהוא לא ייתן לילד שלו עד שיהיה לו רישיון, שלא ייתן לו.
אני רוצה ברשותכם לסיים, ולומר תודה גם לעו"ד אביגל כספי מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלה על הכנת הצעת החוק. להצעת לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש שהכנסת תאשר את הבקשה בקריאה שנייה ושלישית. דוד, תודה על שהיית מרותק.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל.
רבותי, כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, לכן אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–5 – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–5 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
26 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה, וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
22 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
לפרוטוקול – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי מבקשת לתמוך, אני מבינה, בהצעת החוק.
יואל רזבוזוב (יש עתיד):
גם אני.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גם יואל מצטרף כתומך.
הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 10), התשע"ז–2017
[מס' כ/712; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 22674; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 10), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
שלום, חברי הכנסת, גברתי יושבת-ראש הישיבה, אני אנצל את ההזדמנות שהשר לביטחון הפנים פה. אדון ארדן, יש לי בקשה; אחד הנושאים שהוועדה שלנו טיפלה בהם באופן מאוד אינטנסיבי, עד כדי כך שלפני כמה חודשים הקמנו ועדת משנה, הוא מלחמה בתאונות עבודה, בעיקר בתחום הבנייה. תקשיב טוב, לפני כמה חודשים פנינו למפכ"ל המשטרה – מרב – פנינו למפכ"ל המשטרה, לאור התפקיד המרכזי בחקירת תאונות העבודה בתחום הבניין. לצערנו, לא נענינו – לא התקבלה תשובה, לא התייחסות ולא זימון לפגישה עם מפכ"ל המשטרה. אני יודע כמה התפקיד הוא גדול ועסוק – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה ביקשתם ממנו?
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
פגישה, להסביר לו את מצב תאונות העבודה ותפקיד המשטרה בנושא הזה. אנחנו יודעים שיש במשטרה היערכות חדשה, מתואמת עם הפרקליטות, שמענו את זה בזכות פגישה עם פרקליט המדינה, אבל לא שמענו מהמשטרה שום הדרכה, שום הסבר, שום כיוון בנושא הזה. ואני מנצל את נוכחותך כדי לבקש שהפגישה הזאת תתקיים, כי היא מאוד חשובה להמשך הטיפול בתאונות העבודה, במיוחד בענף הבנייה, ולשמחתנו השנה יש ירידה בהרוגים אבל במספר התאונות עוד לא.
אני מתכבד להציג לפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 10), התשע"ז–2017. בראש חברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק עומד חבר הכנסת איל בן ראובן. אני רוצה להגיד שלפני הקמת ועדת המשנה הוחלט בוועדה שיהיה צוות של שלושה חברי כנסת – נוסף על איל, חברי עבד אל חכים חאג' יחיא ואנוכי. הקמנו צוות שמתמודד מאז עם תאונות העבודה, עם הרבה מאוד ביקורי שטח, במיוחד של החברים שלי, של איל ושל חאג' יחיא.
אני רוצה לציין: בבדיקת החוק הזה לעומק, שעשה חבר הכנסת איל בן ראובן, נמצאה סתירה שלא מאפשרת – שצריך לתקן אותה; היום כתוב בחוק פקודת הבטיחות: אדם כשיר מוגדר גבר שמלאו לו 18 שנים, שהתקיימו עבורו כמה תנאים נוספים – אנחנו לא נוגעים בהם; מה שאנחנו מבקשים לתקן זה שבהצעת החוק יהיה מונח של אדם כשיר, שיחולו עליו כל הדרישות, כולל גיל 18 ומעלה. כלומר, זה אמור לאפשר לגבר או אישה למלא את תפקידם ולהיות מוגנים מבחינת החוק והביטוח הנדרש.
אני רוצה להודות לחברים על ההצעה, שעברה בקריאה ראשונה בישיבה שנוהלה על ידי חברי מאיר כהן, ואושרה ללא הסתייגויות. אני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית ולהודות לצוות על העבודה הנפלאה שעשה בתיקון החוק הקטן הזה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, אך יש לנו בקשת רשות דיבור. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני. כעיקרון, עד חמש דקות לרשותך.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אני אקצר, כבוד היושבת-ראש, כבוד השר לביטחון פנים, חברי לכנסת – ראשית, כבוד השר לביטחון פנים – כבוד השר, כבוד השר, כבוד השר – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני השר, הדיונים בנושא שלך.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אני מניח שאלי מדבר אתך על אותו דבר, כבוד השר – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אלי אלאלוף.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
– – אני רוצה רק להצטרף לבקשתו של אלי בנושא – שמענו רעיון, והוא רעיון נכון, ואפילו נראה לי שאתה מכיר אותו: הקמת יחידה או איזשהו כוח שבאמת יתעמק בנושא הבטיחות בבנייה – נושא מאוד מאוד מרכזי – הרוגים. יש לנו הישגים, אני מוכרח לומר, אבל יש עוד הרבה הרבה עבודה כדי לעשות התקדמות בנושא הזה, אז זה בנושא הזה.
לגבי החוק, שאני מקווה שיעבור בקריאה שנייה ושלישית – הוא לכאורה פשוט מאוד, אבל עניינו בעיני הוא עמוק ורציני, כי הוא שוויון זכויות בין נשים לגברים. הוא עוד צעד; צעד קטן, אבל צעד חשוב לחברה הישראלית. בעצם כשהסתכלתי בפעם הראשונה על הוראות הבטיחות במכונות בתנועה, שעוסקות בגברים בלבד, די נדהמתי; נשים היום מטיסות מטוסי קרב בחיל האוויר, ורק גברים על פי חוק יכולים להפעיל מכונות תעשייתיות במפעלים – אבסורד. לכן אני שמח שהחוק הזה היום עולה כאן, כדי שבאמת נמשיך לקדם שוויון זכויות בחברה הישראלית, ויש עוד הרבה הרבה הרבה עבודה לפנינו.
אני רוצה להודות כאן קודם כול לחברי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה – גם על החוק הזה, אלי, וגם על החוק הקודם – אתה יודע שכל מה שעוסק בחיילים, אני שם. אני רוצה להודות מאוד לנועה בן-שבת, היועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה, ולצוות שלה, ולסיום, להודות לעוזר שלי, נדב, שבעצם מצא את המקום – הוא עלה על העניין והריץ את החוק הזה בכישרון רב מאוד קדימה, ואני מבקש כמובן את הצבעת האנשים בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 10), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד סעיף 1 – 30
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 10), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה, וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 30
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 10), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (מס' 10), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017
[מס' כ/707; "דברי הכנסת", חוב' כ"ח, עמ' 22400; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. חוק מאוד חשוב.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, סיפור המעשה מתחיל עם בחור בשם משה בר. הוא לא כל כך בחור, אבל בן אדם – הנה הוא כאן, יושב לידנו כאן, מעל היציע, בחור שהוא מוגבל בתנועה. הוא פנה אלי לפני כמה חודשים ואמר לי: תשמע, דודי, על פי החוק הנכים לא מקבלים מקום חניה ליד ביתם. אני די השתוממתי, כי כשאני עבדתי בעיריית ירושלים זה הדבר הראשון שטיפלתי בו. אמרתי לעובדים שלנו: כשמגיע מישהו שיש לו מוגבלות, קודם כול אנחנו מטפלים בו, וכמעט לא היה מצב שלא שמנו וסימנו מקום חניה למישהו שהוא נכה. אני הייתי משוכנע שזה החוק בכלל. אז אני שאלתי אותו: תגיד, אתה בטוח במה שאתה מספר לי? הוא אומר לי: כן. ואז אני פונה אל ידידנו תומר, היועץ המשפטי של הוועדה, ואני שואל אותו: תגיד, תומר, באמת אכן ככה הדברים? הוא אומר לי: נכון. ככה בעצם התחילה להתגלגל הצעת החוק.
הצעת החוק הזאת היא מאוד פשוטה. אני לא אאריך בה. דרך אגב, הייתי בטוח, כפי שאמרתי קודם, שזה המצב הקיים היום בחוק. חשבתי שמאז קום המדינה – ישר חוקקו את החוק הזה, אבל הסתבר לנו ש-70 שנה חיכינו למשה בר שיאיר את עינינו בעניין. אז קודם כול, משה, תודה רבה על כל הזכות שנתת לי בעניין הזה. החוק בא להסדיר את מקום החניה ליד מקום מגוריו של מי שיש לו מוגבלות. דרך אגב, באו הרשויות וטענו שבעצם זה יצמצם את מקום החניה. זו אחת הטענות הכי לא אינטליגנטיות ששמעתי. הרי שאלתי אותם: והיום הנכה – איפה הוא חונה, בירח? אלא שבמקום שהוא יחנה חצי קילומטר מהבית ובן אדם בריא יחנה ליד הבית, בוא נעשה הצרחה – שהוא יחנה ליד ביתו והשכן שלו הבריא יחנה קצת יותר רחוק.
לכן ביקשנו מהרשויות שיסמנו מקום חניה ליד הבית שלו, עד מרחק של 250 מטר. אם אין, אז אנחנו מאפשרים, או ביקשנו, שזה יהיה עד 400 מטר. כמובן, אנחנו לא מדברים על נכה שיש לו מקום חניה בבית שלו, שיש לו מקום חניה מוסדר בחצר או בחניון; אנחנו מדברים בעיקר על הנכים שגרים באזורים יותר ישנים, שאין בהם מקום חניה פרטי, ולכן הם נאלצים להחנות את רכבם בשטח הציבורי. אנחנו ביקשנו שהרשויות יתקינו גם את הסימון וגם את התמרור. לא מדובר בפעולה יקרה, מניסיון שלי – אפילו פחות ממאות שקלים – וזה יהיה שירות שהעירייה תיתן לאותו אדם מוגבל.
הוויכוח בוועדה היה מאיזו רמה של נכות, לכאורה, אנחנו ניתן את זה. יש אנשים שיש להם 60%–70% נכות, ולפעמים זה מצטבר בכל מיני נושאים. אחד, יש לו 10% על הרגל, ועל האוזן עוד 20%, וזה לא קשור, ובאופן מעשי הוא כמעט לא מוגבל. אז לכן, גם בהצעת החוק אנחנו החרגנו שתי קטגוריות באופן מלא, בוודאי מי שנכה גפיים, מי שעיוור, ומי שיש לו נכות שעל פי ביטוח לאומי, שמגדיר את אחוזי הנכות – ואנחנו לא נכנסנו לפירוט הזה – היא מעל 90%. זאת אומרת, 90% ומעלה, אלה בעצם נכנסים לקטגוריה הזאת. אנחנו אפשרנו כמובן לרשות לתת גם בפחות מזה, אם היא תמצא לנכון.
אל תלך, אני צריך אותך להצבעה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אני חוזר.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
טוב. הקדשנו הרבה שעות לעניין הזה, שמענו גם את הרשויות, ניסינו לאזן את זה כך שזה באמת יגיע לצורך האמיתי. ומי שצריך באמת – זו לא הטבה, אלא אנחנו הבאנו את זה – זה צורך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
שירות.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
בדיוק, שירות. אז לכן, אני חושב שבסופו של עניין אנחנו הבאנו הצעה שהיא לטעמי הצעה מאוזנת. מצד אחד היא מכירה בצרכים של הנכים, ומצד שני היא לא מחלקת את זה באופן כמעט גורף.
אני רוצה להודות לכל צוות הוועדה. קודם כול נתחיל בלירון, גלעד ותומר. אתם אחלה. אני אוהב אתכם – אתם יודעים, כל יום אני אומר לכם את זה; כמובן, ללאה קריכלי וכל הצוות שלנו בוועדה; ואחרון-אחרון חביב, זה שוב לך, משה בר. תודה לך על הזכות שנתת לי לתקן את העוולה הזאת. תודה רבה לכולם. להצעת החוק הזאת, לדעתי, לא הוגשו הסתייגויות, לכן אני מבקש מהחברים לתמוך בה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם.
רבותי, כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, לכן אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 12
בעד סעיפים 1–2 – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
24 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017, עברה בקריאה השנייה.
כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 13
בעד החוק – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
27 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017
[מס' כ/707; "דברי הכנסת", חוב' כ"ח, עמ' 22402; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני.
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה רבה שוב, גברתי היושבת-ראש. חברי הכנסת, גם כאן סיפור המעשה מתחיל באישה מדהימה בשם קלרה, שלא הכרתי. היא התקשרה אלי וביקשה ממני לבוא לסיור בעמותה בשם שק"ל. לא הבנתי על מה מדובר. שאלתי רק במה הם עוסקים, והם אמרו לי: בעיקר באנשים עם מוגבלויות, ובאמת שמחתי ונסעתי. הגעתי לתלפיות, לבניין בן שש-שבע קומות. הם עושים שם עבודת חסד, משהו מדהים. פשוט אני מציע לכולם לבוא לבקר שם בשביל הנשמה.
ואז, בסוף הסיור, היא שואלת אותי, מבקשת ממני: אתה יכול לקפוץ אתנו לגילה? שאלתי: מה יש בגילה? היא אמרה לי: יש לנו איזו דירה עם חבר'ה עם מוגבלות קשה, ואני רוצה שתבוא ותראה את זה. אמרתי: בסדר. הגענו לגילה, ואז מצאתי את עצמי בתוך דירה עם חמישה אנשים עם מוגבלות כמעט הכי קשה שראיתי בחיי; היה אפילו קשה לי לראות את זה. לכל אחד כזה יש שני מתנדבים. ראיתי שם גם ילדה בת 18 מגרמניה, לא יהודייה, שבאה להתנדב שם. זה דבר שהפעים אותי בצורה בלתי רגילה.
אני שואל אותה: מה את צריכה ממני? היא אומרת לי: העירייה מחייבת אותנו כאן בארנונה. אני השתוממתי. אמרתי: נכה בביתו פטור מארנונה, או שיש לו הנחה שך כמעט 100% על ארנונה. היא אמרה לי: נכון, אבל אותנו חייבו. אמרתי לה: תשמעי, לא מסתדר לי בהיגיון. אם לנכה אחד יש פטור, לחמישה בוודאי ובוודאי. אמרה לי: דודי, זה העניין.
שוב, חשבתי שהיא לא כל כך בקיאה בעניין, היא לא כל כך מכירה את החוק, אולי התבלבלה. ואז אני עשיתי דיון, קראתי לעיריית ירושלים וקראתי לכל הגורמים שאתם מכירים, מי שבוועדה, כל הסריה של משרד המשפטים, כל שומרי החוק למיניהם, ושאלתי אותם: רבותי, האם זה נשמע סביר? אומרים לי: זה המצב, כן. אני אומר לעירייה: בואו, תסתדרו אתם. הם אמרו לי: אי-אפשר. אני שואל: למה? הם אומרים: זה החוק.
עכשיו תקשיבו מה קורה בחוק. לחבר'ה האלה יש שני צירים שמטפלים בהם, שני משרדים שונים: האחד זה משרד הבריאות והשני זה משרד העבודה והרווחה. יש עמותות שעובדות דרך משרד הבריאות, אז הן הסדירו. החוק הוסדר בזמנו לגביהן, והן באמת לא משלמות ארנונה. אבל מי שעובדים דרך משרד העבודה והרווחה – ואלה אותם ילדים, אותם אנשים, ורק השאלה היא מאיזו זווית הם באו ומאיזה משרד – הם חייבים.
אני, כמובן, לא הסתדר לי – כמובן, כמו שאני מספר לכם את הסיפור, אני מבין שגם חלקכם אפילו לא מאמינים שזה הסיפור, ברמת העובדות. אז אני די לא הבנתי איך אירוע כזה התגלגל לאן שהתגלגל. לכן, בעצם, אנחנו בהצעה הזאת היום באנו לתקן את העניין הזה. אני אמרתי לעיריית ירושלים: הרי תבינו, לא זו בלבד שהמדינה לא מתקצבת את המוסד ב-100% – לכאורה, אם גב' קלרה רוצה ללכת להשתזף בים, המדינה צריכה לטפל בחבר'ה האלה, עם כל המסירות והאהבה, ולממן 100%, בכול, אבל יש אנשים טובים באמצע הדרך. בדרך כלל זה קורה כשמישהו, קורה לו כזה דבר במשפחה – אני מספר לכם איך מתרקמת עמותה כזאת, כי אני מחובר להרבה עמותות בארץ בנושאים האלה – בדרך כלל זה מישהו שקרה לו אסון במשפחה, מבחינתו, והוא לא יודע מה לעשות, ובסוף הוא מקדיש את חייו לנושא, ואז, בעצם, הוא עוזר לכל הקהילה. והוא מקים עמותה, ומתחיל לקחת את הנושא ולקדם אותו. וזה כשעל פי חוק מדינת ישראל צריכה לעשות את זה באופן מלא.
אז אמרתי, לא זו בלבד שאתם לא מתקצבים את המוסד ברמת 100%, אלא 70%, היא צריכה לכתת את רגליה ולאסוף תרומות ממקום למקום כדי בעצם להביא איזשהו מזור ובשורה לילדים האלה, אז גם בארנונה אתם מחייבים אותה, במקום שלא צריך? זה לא הגיוני, ועוד איזה ארנונה עשו לה, כאילו היא עסק.
לכן, בעצם, אני חושב שפה, בהצעת החוק הזאת, אנחנו מסירים את החרפה והבושה. אישה כזאת, במקום להיתבע על ידי עיריית ירושלים צריכה להדליק משואה בהר הרצל, אז עשו אותה כמעט עבריינית. אז אני רוצה להודיע לך, קלרה, ברוך השם, את נתת לי את הזכות – אנחנו כאן בזכותך מתקנים את העוול הלא-מוסרי הזה, ואני מקווה שאחרי שאנחנו נצביע, וזה ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, את כל הכסף והתרומות שאת אוספת את תשקיעי בילדים שזקוקים לזה, ולא תעבירי תשלום לעיריית ירושלים בגין המסים שהמדינה אמורה להעביר לה.
להצעת החוק הזאת אין מתנגדים, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בה. תודה רבה.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא. בזכותה בעצם. החוק הוא חוק ארצי, אבל היא העלתה לפנינו את הסוגיה הירושלמית, ומשם אז נולד העניין.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. באמת, עם לב כזה רחב כמו שלך, נראה לי שיש לנו עוד הרבה עבודה בדרך, לתקן.
רבותי, אם כן, הבנו שאין כאן הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ולכן אנחנו מצביעים על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 14
בעד סעיף 1 – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
29 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה.
כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 15
בעד החוק – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
29 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 15), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17) (חופשה ביום שמתקיימות בו בחירות מקדימות במפלגה שבה העובד חבר), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/713); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים לחקיקה בקריאה ראשונה. החוק הראשון – הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17) (חופשה ביום שמתקיימות בו בחירות מקדימות במפלגה שבה העובד חבר), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יואב קיש ודוד ביטן. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד ביטן – אני רואה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
דוד ביטן (הליכוד):
טוב, הצגתי את זה בקריאה טרומית ולא אחדש לכם מעבר למה שאמרתי אז. אנחנו רוצים לסייע בכל מה שקשור לפריימריז, כי מדובר פה בדמוקרטיה של מפלגות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
עכשיו אתה נזכר? זה מחר.
דוד ביטן (הליכוד):
יכול היה להיות גם טוב לכם, אבל זה יהיה לסיבוב השני, אם נספיק לעשות את זה עד אז.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אה, באמת?
דוד ביטן (הליכוד):
למה לא? דווקא רצינו לבחור בדיין, אבל לא יצא, היא החליטה לפרוש.
מה שאנחנו אומרים הוא דבר מאוד פשוט;. כיוון שאנחנו רוצים שמפלגות יהיו דמוקרטיות, והליך הפריימריז הוא הליך דמוקרטי, אנחנו רוצים לסייע לעובדים שהתפקדו להגיע ולהצביע – לממש את הזכות הזאת. לפעמים המעביד לא מאפשר – או יכול תיאורטית לא לאפשר – לעובד לצאת ולהצביע. ולכן החוק הזה, מה שהוא מאפשר – חובה, אם העובד מבקש, על חשבונו – שימו לב, הכול על חשבון העובד – לצאת להצביע. הוא יכול לקבל, לפי הקריאה הראשונה, חצי יום חופש להצביע, לחזור לעבודה, או בסוף העבודה, ואז הוא יחזור הביתה. בסופו של דבר, הדבר הזה יאפשר דמוקרטיה במפלגות הדמוקרטיות, לא אלה שבעצם אין הצבעות שם וממונים על ידי ראש המפלגה.
נכון שיש עוד ויכוחים עם התאחדות התעשיינים – בוועדה היו ויכוחים אם צריך יום שלם, אולי שעתיים – את הדברים האלה השארנו פתוחים, גם מול משרד המשפטים וגם מול התאחדות התעשיינים, כדי לדון בהם בקריאה שנייה ושלישית. בסופו של דבר, אני חושב שהחוק הזה הוא טוב, הוא מסייע לדמוקרטיה, מאפשר לאנשים לממש את הזכות הדמוקרטית שלהם, אם הם התפקדו למפלגה, ולכן אני מבקש מהח"כים להצביע בקריאה ראשונה בעד החוק הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, מכובדי השר, חבר הכנסת דוד ביטן, תגיד לי, מאיפה אתם מביאים הצעות החוק האלה?
דוד ביטן (הליכוד):
מאיפה שאתה מביא.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, באמת, מאיפה אתם מביאים? והכול בשם הדמוקרטיה, הא? אני שואל. עכשיו, מה יעשו, נגיד, ביש עתיד? אין לכם פריימריז.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
יהיה להם יום חופש סתם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
העובד צריך להצהיר: אני. נגיד, יש יום – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אני לא משתתף בפריימריז ביום זה וזה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, מעניין. אני רוצה לפנטז ולחשוב – עכשיו יש פריימריז בליכוד. חבר הכנסת ביטן, יש פריימריז בליכוד, אז העובד צריך להצהיר: אני ליכודניק, פקוד לליכוד, ומותר לי לקחת את יום החופשה הזה. מעניין מאיפה אתם – עכשיו, לא רק זה. אני פקוד בליכוד, משלם דמי מפקד, ואני צריך נוסף על דמי המפקד לשלם עוד יום חופשה. אז זה תשלום כפול, לא?
דוד אמסלם (הליכוד):
– – – בכוונה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא.
דוד אמסלם (הליכוד):
הרי למה הוא התכוון? כרגע לכל עובד יש ימי בחירה. במסגרת ימי הבחירה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, יום חופש כתוב בחוק.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני אסביר – הרי אתה לא מדייק בכוונה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני קראתי את זה לפני שעליתי.
דוד אמסלם (הליכוד):
אז לכל עובד יש ימי בחירה, ויש לו סריה של ימים שהוא יכול לבחור בהם את ימי הבחירה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז שיבחר אותם לנוחותו. למה שיבחר אותם בשביל – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
הוא לא חייב, הוא יכול לא לבחור.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז למה אתה נותן את האופציה הזאת?
דוד אמסלם (הליכוד):
כי אנחנו חושבים שזה מחזק את הדמוקרטיה, וזה לא על חשבונך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
את הדמוקרטיה? אלא על חשבון מי? על חשבון מי?
דוד אמסלם (הליכוד):
לא, זה שלו. הוא מחליט. הוא מחליט.
עיסאווי פריג' (מרצ):
על חשבון העובד, אז העובד משלם פעמיים.
דוד אמסלם (הליכוד):
לא משלם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מפקד, ותמורת ההשתתפות.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני מסביר לך, אתה רוצה להבין, או סתם?
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, אני רוצה להבין.
דוד אמסלם (הליכוד):
לעובדים היום יש כמה ימי בחירה, לדעתי חמישה: עצמאות, ל"ג בעומר – הוא מציע להכניס עוד יום בחירה כזה, שהוא יבחר. העובד מחליט. אם הוא רוצה, בבקשה. לא – לא.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז להכניס את זה – עוד יום בחירה.
דוד ביטן (הליכוד):
אם הוא לא רוצה, הוא לא – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אבל מה זה משנה? הרי אתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתם רוצים להוסיף למכסת ימי הבחירה של העובד – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא לא.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – למכסת ימי הבחירה, כן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה מה שהוא אומר – זה מה שהוא אומר, מה, אתם לא מתואמים?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
זה מה שהוא אומר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אין לך זכות, אדוני סגן השר, כי אצלכם אין פריימריז, אז אני מבקש.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אין לך זכות. אין פריימריז.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
חברים, העובד צריך לתת תצהיר שהוא פקוד לליכוד או פקוד לעבודה, ועל סמך התצהיר שהוא נותן הוא יקבל את חצי יום החופש, או יום הבחירה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
הציבור עובד, אז אני עובד, אני לא רוצה שהמעסיק שלי ידע לאיזו מפלגה אני שייך, מה אתם רוצים?
דוד אמסלם (הליכוד):
אז אל תבקש. אל תבקש.
דוד ביטן (הליכוד):
אל תבקש. אין בעיה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
למה אתם מכריחים? הייתי מבקש ללא החוק הזה, בלי תצהיר. למה אתם מכריחים את העובד לגלות את הנטיות הפוליטיות שלו?
דוד ביטן (הליכוד):
הוא לא חייב.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה חייב. הוא רוצה לבקש את זה על פי החוק.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא. לא.
דוד אמסלם (הליכוד):
הוא יכול להצביע – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני לא מבין, לעובד יש מכסת ימי חופש? אם הוא רוצה לקחת חלק, אם הוא רוצה לקחת ימי חופש – – –
קריאה:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
שתבין, אם העובד רוצה לקחת חלק בפריימריז – ירצה חופש. למה אתה מכריח אותו לגלות את הנטייה הפוליטית?
דוד ביטן (הליכוד):
הוא לא חייב.
עיסאווי פריג' (מרצ):
הוא חייב.
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
הרי על פי חוק הוא מבקש את זה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
חברים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני, אני מבקשת לסיים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
חברים, זה חוק בעייתי, חוק בעייתי, שאני לא חושב שהוא מתאים לספר החוקים של המדינה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ודי לנצל את הדמוקרטיה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – בציניות הזאת. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אין לך זכות אתה לדבר. אתה לא שם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. אגב, רשימת הדוברים נעולה, כמובן. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר – מדבר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, ראינו פה חקיקה טובה מאוד של חבר הכנסת דודי אמסלם, של חבר הכנסת ביטן וחברים אחרים. יש הרבה בעיות במדינה, ומחפשים הרבה פתרונות – בעיות דיור, בעיות פרנסה, בעיות בריאות – ואני רואה ושומע: במה עסוק עם ישראל? יש יהדות התפוצות שמנתקים אותה מהיהדות, ויש איזו בעיה. ומיליוני אזרחי ישראל שואלים את עצמם: מה זה נוגע אלינו?
נחמן שי (המחנה הציוני):
זה לא חשוב?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
ומיליוני יהודי ארצות הברית שואלים את עצמם: מה קורה שם? אנחנו לא יודעים שום דבר. לא מעניין אותם שום דבר.
אז חשבתי לעצמי להציע לכם פתרון מחשבתי-לוגי מאיפה בא הסיפור. רוב יהודי ארצות הברית, גם אלה שבאים פעם בשנה, או לא באים בכלל לטמפל, הם רפורמים. לא מעניין אותם. לא רק לא מעניין אותם – הם רוצים לכבד את הכותל המערבי. הם רוצים לבוא לפי ההסדרים שיש, כמו כל בן אדם שמגיע לכל מגיע מקום שמגיע והוא מכבד את ההסדרים שם. ישנן קבוצות של ארגונים של מאכערים – אני לא רוצה להגיד שמות, הם מפורסמים מאוד – שעושים הון כסף, שזה הג'וב שלהם, לבוא ליהודי ארצות הברית ולהגיד להם: תדעו לכם שבישראל רוצים להדיר את הילדים שלכם, להוציא אותם מכלל ישראל. תדעו לכם שלא נותנים לכם חופש דת ולא מכירים בכם. אנחנו נגן עליכם.I go to Israel. I meet with Prime Minister Netanyahu, and I say – ואני הזהרתי אותם, ואני עשיתי, ואני נלחמתי, והוא מופיע בטלוויזיה. מדובר פה במאכערים שמשקיעים הון עתק בקמפיינים, מסכסכים את יהודי ארצות הברית הלא-דתיים עם יהודי ארץ ישראל.
יהודי ארץ ישראל שואלים את עצמם: מה זה רפורמים? מה זה אורתודוקסים? שואלים אותי: תגיד לי, מה אני – רפורמי, אורתודוקסי? אמרתי: אתה יהודי. גם אני יהודי, אז מה הבעיה? יוצרים בעיה. ומה הבעיה פה? מה קשורים חברי הכנסת והשרים בעניין הזה? רבותי, אסור לנו להיות משוחדים על ידם. אני רוצה להגיד שיש הרבה חברי כנסת והרבה שרים שלא יודעים שהם מוזמנים לנסיעות ולטיולים לארצות הברית כאילו להכיר את הקהילות, ובעצם הם הופכים לשליחים של אותם ארגונים. הם משקיעים הון עתק בעניין הזה – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
או-אה. צדים את נשמותיהם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – כולל שרים – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
אוי ואבוי, בואו נקים ארגון.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – כולל שופטים – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
נקים ארגון נגד. צדים את נשמותיהם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – והם משוחדים, והם עושים פה – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
אולי נחלץ אותם?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
למה אתה צועק? תבדוק אם אתה לא משוחד.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אה – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
תבדוק את עצמך טוב-טוב.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לחלץ אותם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני מציע לך – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
נקים ארגון להחזיר את האחים – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני מציע לך לשמור על זכות השתיקה כשמדברים על אנשים שיוצרים אש בארץ ישראל נגד הכותל המערבי ובין יהודים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
צריך לחלץ אותם. לחלץ אותם.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני מציע לך לא לבדוק את העניין הזה.
אבל אני בא ממקום טוב, אני אומר: בואו נפסיק לריב בגלל כמה מאכערים. רבותי, אל תביאו אותנו למצב שיהודי ארצות הברית יחשבו שמישהו לא רוצה אותם פה, ואל תביאו למצב שיהודי ארץ ישראל, במקום לעסוק בבעיות האמיתיות שלהם – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – יעסקו בשאלה איזה רבי רפורמי צריך לבוא לדבר עם נתניהו על איזשהו מתווה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
באופן אולי מפתיע אני דווקא מצדד בהצעת החוק הזאת. אני בדרך כלל מסונכרן אידיאולוגית עם ידידי עיסאווי פריג', אבל דווקא בשל דאגתי מהעובדה שהצעירים במדינת ישראל לא כל כך ששים ללכת אל הקלפיות ולהשתתף בנשגבות יום הבוחר, אז אני מניח שחצי יום שמעודד מפלגות דמוקרטיות במדינה – ואני לא מדבר על מפלגות של ראיסים ושריפים – אני חושב שמדובר בהצעת חוק שיש בה יותר מאשר טעם; יש בה גם אקטיביזם, גירוי אותם אנשים אדישים ליום הבוחר וליום החשוב ביותר בדמוקרטיה הישראלית ובכל דמוקרטיה בעולם. זהו גירוי טוב, חצי יום כדי להגיע לקלפי.
אלא מאי? אני כמובן לא יכול לעבור ביעף על העובדה שיש עדיין נקודות קונטרוברסליות. כל מה שהביא בדבריו חבר הכנסת עיסאווי פריג' הם אלמנטים שצריך לתת את הדעת עליהם, ומאחוריהם יש גם common sense, יש גם היגיון צרוף. למשל, מדוע צריך העובד לבקש מהראיס שלו, שאמור על פי הצעת החוק לשמור על החשאיות שלו? האם זה אכן עובד או לא עובד? אבל באופן כללי אני חושב שמדובר בהצעת חוק טובה, שאפילו משתלבת עם הצעת חוק שאני חשבתי עליה והיא יותר רדיקליסטית. אני דווקא חשבתי על הצעת חוק, שנמצאת בדיונים קדחתניים בלשכתי, לחייב כל אזרח ואזרח במדינת ישראל להשתתף ביום ההצבעה, ביום הבוחר. אם אזרחים לא יגיעו, הם אפילו יצטרכו לשלם קנס. כי זו המוטיבציה וזוהי החשיבות העליונה בכל דמוקרטיה בעולם. אני חושב שצריך לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת.
רבותי, אנחנו סיימנו, וכעת נצביע על הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17) (חופשה ביום שמתקיימות בו בחירות מקדימות במפלגה שבה העובד חבר), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17) (חופשה ביום שמתקיימות בו בחירות מקדימות במפלגה שבה העובד חבר), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
24 חברי כנסת בעד, שני חברי כנסת מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 17) (חופשה ביום שמתקיימות בו בחירות מקדימות במפלגה שבה העובד חבר), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
חבר הכנסת מיקי זוהר מבקש להצטרף כתומך – לפרוטוקול. גם חבר הכנסת איל בן ראובן. גם תומך? גם תומך. תודה.
הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1140); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה להיום, הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה, גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת על שולחנכם היא הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס (תיקון מס' 4). בהצעת החוק המונחת לפניכם תיקון לחוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס – איפה עיסאווי פריג', איפה אתה?
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – אתה פותח תיבת פנדורה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
עכשיו כשחבר הכנסת עיסאווי פריג' נכנס לאולם, אפשר להמשיך.
בהצעת החוק המונחת לפניכם, תיקון לחוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס, התשס"ה–2005. חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס מסדיר את אופן הרישום של יועץ מס מייצג בפנקס והתנאים שהיא נדרש למלא כדי שיהיה כשיר להיות יועץ מס מייצג. ככלל, לפי סעיף 10(א) לחוק, יחיד יהיה כשיר לקבל רישיון של יועץ מס מייצג, ולהיות רשום בפנקס יועצי המס המייצגים, רק לאחר שעמד בבחינות מקצועיות שערכה המועצה, וסיים תקופת התמחות, עיסאווי.
כחלק מהרצון להביא את המקצוע, מקצוע ייעוץ המס, למקום הראוי לו בחיי הכלכלה של מדינת ישראל, מוצע בהצעת החוק להקל בדרישה זו, כדי להביא לשערי המקצוע קבוצות אוכלוסייה נוספות של בעלי ידע כלכלי ועסקי ברמה האקדמית שיש בידיעתם ערך מוסף למקצוע ייעוץ המס.
על כן מוצע לקבוע ששר האוצר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, יהיה רשאי לפטור יחיד מחלק מבחינות ההסמכה המקצועית של מועצת יועצי המס, אם הוא בעל תואר אקדמי בתחום הנוגע בתחומי העיסוק של יועץ מס מייצג במסלול שאישרה לעניין זה המועצה. תואר אקדמי בתחומים כאמור מעיד על יכולתו האקדמית של המבקש לקבל רישיון של יועץ מס מייצג – –
אתה רואה חשבון, אתה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
עכשיו אני אגיד לך משהו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
רגע. – – ויכולים להצדיק מתן פטור מחלק מבחינות ההסמכה. פטור כאמור יאפשר להקל את תנאי הרישום של בעלי תואר אקדמי בתחומים אלה, וכך לעודד אותם להיכנס בשערי המקצוע.
החוק הוא חוק טוב, הוא חוק חברתי, הוא חוק מצוין, אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – אנחנו מטפלים – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – העבודה והרווחה של הכנסת.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ועדת הכספים, זה אמור להיות. זה אמור להיות בוועדת הכספים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד השר ארדן, לא עליתי לדבר על החוק הזה, אף על פי שהוא מקובל עלינו, החוק של ההסמכה, כי החוק הזה גם מקובל על רואי החשבון והוא מקובל גם על חשבי השכר.
רציתי לדבר על נושא אחר, שקשור למשרד שלך. שלשום בלילה נהרגה אישה מטייבה שישבה במרפסת ביתה. כדור – לא יודעים מאיפה, נכנס לה לחזה, ללב, והרג אותה בתוך ממש דקות ספורות. אמרו שזה כדור תועה – כדור – פושע אחד לחץ על ההדק והרג אותה.
אנחנו כל הזמן מדברים על הנשק המסתובב, והנשק הזה, לידיעתך, הוא גם בידיים של קטינים אפילו. רק היום בתקשורת דיברו על עניין החקירה והמעצר של אנשים שגנבו נשק גם ממחנות צה"ל, ודיברו על נשק כבד, על M16.
הנושא הזה – אסון גדול, אבל נוסף על האסון, התווסף לאותה משפחה – אני מכיר אישית, היא מהיישוב שלי, מטייבה, אני מכיר את הבעל, אין שבוע שאני לא פוגש אותו במקרה, לא מתכננים; אני מכיר את האחים של האישה, של נאדיה בראנסי: בתקשורת, אחד העיתונים אומר שהאישה נרצחה על רקע כבוד המשפחה. האישה בת 55. המצב הזה אבסורדי, השאלה היא אם במשטרה מישהו הוציא הודעה. התקשורת הזאת, העיתון הזה קיבל את המודעה הזאת מהמשטרה שחקרה? הם לקחו את המשפחה, חקרו אותם, דיברו אתם – המשטרה הוציאה דבר כזה?
אני חושב שבמקרים כאלה צריכים להיזהר, ולהיזהר כפליים, במיוחד כשמדברים על הנושא הזה, כי הנושא של כבוד המשפחה – קודם כול, אין מצב של רצח על כבוד המשפחה; מי שמכבד את המשפחה, מי שמכבד את עצמו, הוא לא רוצח, אז אין מושג כזה – להפסיק אפילו להשתמש במושג הזה. אין רצח על רקע כבוד המשפחה, חד-משמעית. אני מקווה, כבוד השר, שתיקח את זה לידיים ותיתן הנחיות בהתאם. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. רבותי. הרשימה נעולה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מכובדתי היושבת-ראש, חברים וחברות, שמעתי אותך, כבודו, תראה מה אתה אמרת; אתה רוצה להסדיר את אופן הרישום, כאילו נכון לעכשיו רישום יועצי המס לא היה מסודר.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא זה מה שאמרתי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה רוצה שיהיו כשירים, כאילו אופן הכשירות של היועצים לא קיים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
גברתי היושבת-ראש, צריך להזמין לו מכשיר שמיעה דחוף.
עיסאווי פריג' (מרצ):
היום, כדי שתהיה יועץ מס אתה צריך לעשות את הבחינות, ולעשות התמחות. מה אתה עושה כאן, כבודו? אתה פותח תיבת פנדורה.
תקשיב טוב. תקשיב, איציק, אני חולה סוכרת, מקבל תרופה, ג'נואט, לא מסתדר לי. הלכתי, סבתא אמרה לי: תיקח את העלים של הזית, תרתיח אותם ותשתה את התמצית, את המים, כאילו זה כוס תה, לתקופה מסוימת – אתה לא צריך תרופה. ואללה, קיבלתי את התרופה של סבתא, יצאתי לדרך, פתאום הסוכר השתנה אצלי באופן דרסטי. אני אומר לעצמי, על פי המתכון שאתה מציע, למה שהסבתא שלי לא תקבל רישיון רופא? למה? אני שואל אותך, למה?
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אם זה מה שהבנת – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה יודע איזה פתח אתה עושה? אם כל בן אדם – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אם זה מה שהבנת – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
תקשיב, עורך דין שלומד משפטים – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
רגע, רגע, אם זה מה שהבנת, אתה טועה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה מה שאמרת.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אתה טועה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
עורך דין שלומד משפטים והוא משפטן, דוקטור למשפטנות, צריך להיות עורך דין, הוא מספיק בקי בנושא, צריך לפטור אותו מסטאז' ומבחינות. רופא – כנ"ל, רואה חשבון – כנ"ל. אתה יודע לאן אתה נכנס? אתה יודע לאן אתה נכנס? זה מתחיל ביועצי מס, ולאן זה יימשך? זה תקדים מסוכן. זה תקדים מסוכן. יש כללים – יש פרקטיקה ויש תיאוריה; אנחנו לומדים את התיאוריה באוניברסיטאות, וכשבאים לפרקטיקה אנחנו צריכים את המבחנים וצריכים את הסטאז'. ואתה בא לתת לשר האוצר את השיקול: זה מתאים לייצג, אז הוא יקבל את הרישיון.
אני חושב שאנחנו עולים על מסלול מאוד מאוד מסוכן. זה מדרון, זה יגיע להרבה מקצועות, ואנחנו כבר פותחים את כל השורות, וכל מה שהמשק והעולם נבנו עליהם, פתאום, בגחמה מסוימת, הולכים להשתנות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני לא חושב שאנחנו בכיוון הנכון. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי – מדבר. בבקשה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הדקות האלה כדי לדבר על האסון שקרה בנגב, בנחל אשלים, בסוף השבוע האחרון. ב-30 ביוני, באותו מתחם של מפעל רותם מקבוצת כי"ל, הייתה קריסה של קיר גבס באחת הבריכות שמכילות חומר מאוד מאוד מסוכן, וכפי שאתם יודעים, לאורך 20 ק"מ כמעט של נחל אשלים, בזרם אדיר, זרם נוזל מאוד מאוד מסוכן, חומצתי, שגרם לנזק אדיר לצמחייה, ובעיקר לבעלי החיים. האסון האקולוגי הוא באמת רב-ממדים.
אני חושב שהגיע הזמן שהכנסת, וכמובן גם הממשלה על רשויות האכיפה שלה, יפסיקו לגלות את אותה סלחנות, את אותו זלזול ואת אותה רפיסות כלפי אלו שפעם אחרי פעם אחרי פעם המחדלים שלהם גורמים לנזק כל כך גדול לטבע וגם לציבור כולו. שמחתי לשמוע – לא בגלל שאני קם בבוקר ויש לי משהו נגד מישהו, אלא כי אני חושב שבאמת הגיע הזמן שאנשים במשרות בכירות יתחילו לשלם על המחדלים שלהם – שמחתי לשמוע שהבכירים של אותו המפעל נקראו לשימוע על ידי המשרד לאיכות הסביבה, ואני מאוד מקווה שהפעם הזו ימוצה אתם הדין, בכל חומרת הדין.
הטבע משלם מחיר מאוד מאוד כבד על המחדלים ועל הנזקים שאנחנו גורמים – אנחנו, בני האדם. מי שמסתכל בשעה האחרונה בטוויטר – ואולי בעיקר אנשי הנגב, שנמצאים פה גם במליאה – רואים את המראות הבאמת-קשים של צמחייה ושל בעלי חיים שפשוט בהמוניהם הורעלו ומתו. אני יודע שמדינת ישראל זה מקום שאף פעם לא משעמם בו. לא נחתתי פה עכשיו מהירח, אבל אני חושב שאם לא תהיה בנו חמלה כלפי בעלי החיים, שלא יודעים להתגונן ולא יודעים לזהות את המחדלים שלנו, שיכולים לגרום למראות הקשים האלה, אם אנחנו לא נהיה שם ונעמיד חומה מאוד מאוד גבוהה מול המתעללים ומול אלו שהמחדלים שלהם גורמים לנזקים כאלה, אז אנחנו לא ראויים להיקרא חברה מוסרית.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אני חושב שהאירוע הזה הוא נקודת מבחן, ואני מקווה שהאחריות לא תיפסק בש"ג של המפעל אלא תגיע עד לראש הפירמידה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
23 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז, 4 ביולי 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:15.