דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ל"ג
ישיבה רמ"ט
הישיבה המאתיים-וארבעים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (4 ביולי 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 5
אכרם חסון (כולנו): 5
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 6
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 7
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 8
אורן אסף חזן (הליכוד): 8
יעל גרמן (יש עתיד): 9
חיים ילין (יש עתיד): 10
יעקב מרגי (ש"ס): 10
הצעות לסדר-היום 11
ציון יום הסטודנט 11
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 11
עליזה לביא (יש עתיד): 12
אורן אסף חזן (הליכוד): 15
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 18
עיסאווי פריג' (מרצ): 20
מירב בן ארי (כולנו): 21
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 23
דב חנין (הרשימה המשותפת): 27
שרן השכל (הליכוד): 27
אברהם נגוסה (הליכוד): 28
הצעות לסדר-היום 29
ציון יום המאבק בגזענות 29
היו"ר טלי פלוסקוב: 29
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 31
אברהם נגוסה (הליכוד): 32
יעל גרמן (יש עתיד): 33
עיסאווי פריג' (מרצ): 34
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 35
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 38
דב חנין (הרשימה המשותפת): 49
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 51
אורן אסף חזן (הליכוד): 52
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 59
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 59
הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 21) (הרחבת ההגנה על ילדים נפגעי עבירות מין או אלימות בעת מתן עדות בבתי-המשפט), התשע"ז–2017 60
יפעת שאשא ביטון (כולנו): 60
אורן אסף חזן (הליכוד): 62
עיסאווי פריג' (מרצ): 65
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 70
דב חנין (הרשימה המשותפת): 72
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום י' בתמוז התשע"ז, ארבעה ביולי 2017, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 196) (תקופת שהות בישראל לעניין תושבות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אייכלר; הצעת חוק להקלת נטל האסדרה בעסקים (איחוד שילוט), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אכרם חסון וקבוצת חברי הכנסת.
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חמד עמאר, איתן ברושי, מיקי לוי, עבדאללה אבו מערוף, בצלאל סמוטריץ, טלי פלוסקוב ונאוה בוקר בנושא: מעקב אחר תוכנית החומש למגזר הדרוזי והצ'רקסי. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה, מי שמעוניין להשתתף יירשם דרך ההצבעה. בבקשה, הפעלתי את ההצבעה לצורך ההרשמה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, תפתח בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת ציינה היום שני ימים מיוחדים שהם חשובים מאוד: האחד זה יום הסטודנט והשני הוא יום המאבק בגזענות. אנחנו השתתפנו בוועדות השונות. בעניין של הגזענות, אני קיבלתי, אדוני היושב-ראש, שיחה מתאמר שחאדה, שהוא נהג בחברת מטרונית שנוסעת בקו הקריות לחיפה. תאמר שחאדה הוא מג'דיידה מכר והוא עובד בתנאים בלתי נסבלים, כמו נהגים אחרים, 14 שעות, 15 שעות, ללא הפסקה. הוא חשב שזה יהיה בניגוד לחוק וזה מהווה סכנה גם לנוסעים. הוא פנה למנכ"ל החברה ואז נאמר לו: זה מה שיש. אם אתה רוצה – תלך, תעשה מה שאתה רוצה, אתה יכול ללכת למשטרה. הוא פנה בתום לב לרדיו א-שמס, שזה רדיו בערבית באזור הצפון, סיפר על התנאים ועל המצב. למחרת, אדוני היושב-ראש, הזמינו אותו לשימוע ופיטרו אותו.
אני אומר, אם בכנסת היום אנחנו מציינים מאבק בגזענות, ובאחת מהוועדות, בוועדת העבודה, ציינו גילויי גזענות במקומות עבודה, אז אני אומר לתאמר: חזק ואמץ, אנחנו אתך. מאיימים עליו בתביעת לשון הרע, אבל אנחנו נעמוד לצדו, כי אנחנו נעמוד נגד הגזענות ונגד הגזענים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אנחנו גם בוודאי נציין את הימים האלה במליאה עוד מעט. גם יום הסטודנט, גם יום המאבק בגזענות.
חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום, במסגרת ציון יום הסטודנט, העלינו בוועדה לשוויון חברתי וצדק חלוקתי את נושא הפסיכומטרי. אני טענתי, גם בכנסת השמונה-עשרה, והגשתי הצעה בזמנו עם חברתי דליה איציק לבטל את הפסיכומטרי. אני תמיד אומר שהפסיכומטרי זה לא המדד שיקבע אם לסטודנט יש היכולות ללמוד או לא. לעניות דעתי זה מכשול בפני כל הסטודנטים. יש לנו גם הוכחה: 10,000 תלמידים ערבים ויהודים לומדים בחוץ-לארץ; הם מתקבלים למוסדות להשכלה גבוהה מהטובים שיש בעולם, וחוזרים לכאן רופאים או עורכי דין או כל מקצוע אחר. הם עוברים את המבחנים ומשתלבים במעגל התעסוקה במדינת ישראל ללא פסיכומטרי. זה הוכיח שאם אתה נותן נקודת זינוק שווה לסטודנטים, יש להם אפשרות ללמוד.
בזמנו הצעתי שכל המוסדות להשכלה גבוהה במדינת ישראל ייתנו נקודת זינוק שווה לכל אזרחי ישראל. כל אחד שייכנס למוסד להשכלה ויתחיל ללמוד, תוצאות השנה הראשונה יקבעו אם באמת יוכל ללמוד, אם הוא בנוי ללמוד, אם הוא משקיע כדי ללמוד או לא. אם לא – יגידו לו תודה רבה ונגמר הסיפור. אבל ברגע שאתה חוסם אותו מההתחלה, זה גורם גם נזק כלכלי למדינת ישראל.
בבדיקה שעשיתי, אדוני היושב-ראש, המוסדות להשכלה גבוהה במדינת ישראל מפסידים כל שנה 30 מיליון שקל כתוצאה מזה שהסטודנטים עוזבים את המדינה. חלק הולכים לרשות הפלסטינית, לומדים בחברון, לומדים בשכם, לומדים בג'נין באוניברסיטה האמריקנית. חלק הולכים למזרח אירופה, חלק הולכים למערב אירופה וחלק למדינות אחרות. לומדים וחוזרים לכאן. לכן חשבתי היום לפנות אליך, דווקא אליך, אדוני יושב-ראש הכנסת, כאדם, כאישיות מכובדת, אדם שקול, ענייני, שאתה תוביל אתנו את הבקשה הזאת, שאנחנו נשנה את הכללים במועצה להשכלה גבוהה וניתן צ'אנס חמש שנים לבדוק. לא יקרה כלום. אם כל שנה חוזרים 10,000 הסטודנטים מחו"ל ומשתלבים בחיי מדינת ישראל ללא פסיכומטרי, סימן שטעינו כאשר הגשנו את הצעת החוק הזאת, שאי-אפשר להיכנס למוסדות בארץ בלי פסיכומטרי. אני מקווה שנשלב ידיים ונשנה את המצב. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני. אתה בהחלט מוזמן לשיחה בנושא הזה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, הכנסת מציינת היום את יום הסטודנט ואת יום המאבק בגזענות. נראה שהיום הזה, שבא באותו יום, כנראה זה לא מקרי. כי אני אדבר על הגזענות בהקשר של הסטודנטים הערבים, או האפליה, אפשר לקרוא לה גם במילים אחרות.
תחת הכותרת "הנגשת ההשכלה הגבוהה לערבים וערביות" ומסקר שנערך בשנה שעברה, מתברר שהסטודנט הערבי הממוצע מגיע מרקע עני יותר מיהודי, וזה ברור. הערבי משתכר פחות ומקבל פחות מלגות וגם מעונות. נתונים אלה מראים על היחס הגזעני והמפלה לערבים. ביום הסטודנט אני חושב שיש דברים שצריך לתקן אותם. יש לשנות את הגישה לאוכלוסייה הערבית ולהתחיל בהכוונה נכונה ומספקת בתיכון. התלמידים שלנו, שלא הולכים לצבא, הולכים ללמוד אחרי תיכון. הם לא מקבלים את ההכוונה, את ההכנה לקראת האוניברסיטאות, ואז חלק מהם גם משנים מקצוע תוך כדי, למרות העוני ולמרות המצב הכלכלי.
בזה צריכים לקחת חלק גם המוסדות להשכלה גבוהה וגם התאחדות הסטודנטים. צריך לעזור יותר לסטודנטים העניים גם במלגות וגם במעונות, ללוות אותם למקומות העבודה אחרי סיום העבודה, כי אחוז האקדמאים הערבים שהם מובטלים הוא גבוה מאוד. בנוסף, לאפשר חופש ביטוי לסטודנטים הערבים, אפילו אם אתה לא מסכים עם הדעה שלהם או עם הנושא שהם מעלים. צריך לתת להם את האפשרות להפגין. יש לתת להם גם אולמות בשביל להכין פעילות חברתית וגם פאנלים פוליטיים.
בנושא נקודת זינוק להתחלה שווה, זה גם הפסיכומטרי. אני אתן דבר אחד לדוגמה, אותה בחינה באנגלית. אנגלית לערבים פה היא שפה שלישית, ואנגלית ליהודים היא שפה שנייה. עצם העובדה הזאת היא לא נקודה שווה, לכן אני חושב שאת העניין של הפסיכומטרי צריך לבטל או להתחשב גם בתוצאה שלו ברגע שמתקבלים ללימודים באוניברסיטה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, בדיוק לפני שבוע ציינו כאן את יום הסביבה הבין-לאומי, ולצערי בשבוע האחרון קרו כל כך הרבה אירועים סביבתיים שהנושא לא יורד מסדר-היום, לצערי, לא לחיוב.
אסון סביבתי במדבר יהודה, נחל אשלים, שהוצף בעקבות קריסה של בריכות אידוי חומצתיות, רשלנות כנראה, רשלנות פושעת של אותם מפעלים שנמצאים שם כל כך הרבה שנים וכנראה לא פועלים כמו שהיו צריכים לפעול ואף אחד לא בדיוק פיקח עליהם.
החלטת ממשלה אתמול, החלטה שבעיני היא רעה מאוד, לגבי הפתרון למכל האמוניה. במקום מכל גדול עומד יהיה מכל קצת יותר קטן צף, באותו מקום, צמוד לחיפה. אני לא מבינה איך זה פתרון שהוא טוב יותר לתושבי מפרץ חיפה והסביבה. ועכשיו בדיוק, ממש אחרי הצהריים, התפרסמה רשימה של מדד של המפעלים המסוכנים ביותר והמזהמים ביותר של המשרד להגנת הסביבה, ובראשם בז"ן, ואחריו מפעלים אחרים ששייכים לבז"ן.
בקיצור, במקום לעשות את העבודה שלו, המשרד להגנת הסביבה עסוק בהכנת רשימות ומתן ציונים. אני מציעה שהוא יעסוק בדברים שהוא צריך לעסוק בהם, בלטפל בזיהום ולהפסיק אותו. המפעלים המזהמים צריכים להפסיק לזהם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אסף אורן חזן.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גזענות היא אתגר וסכנה שצריכים לבלום אותה, כי היא איום על כל חברה וכל מדינה. כדי למגר את הגזענות, לפי דעתי, צריך שלושה דברים: 1. אמירה ערכית וכנה נגד הגזענות וגילוייה; 2. צריך דוגמה; 3. צריך חינוך. אני מאמין בחינוך שהוא מנוף שינוי וכוח שיכול לשנות את המציאות, אבל המציאות בישראל רוויית השנאה והאווירה הגזענית שיש בה מחלישה ומסנדלת מנוף זה. הגזענות המסוכנת היא זו שמתבצעת בשם הגנה על הדמוקרטיה, והיא זו שפוליטיקאים מזינים ומנצלים אותה לטובת האינטרסים הפוליטיים שלהם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אורחים נכבדים, כנסת נכבדה, נעשה משגה עצום ונורא אם לא ניישב את חברון, קודמתה של ירושלים ביישוב יהודי הולך וגדל – כך אמר דוד בן-גוריון בספרו "חברון 1970". בימינו אנו, אנו בינינו מתווכחים ומתמודדים בהתמודדות איפה הכול התחיל: האם זה התחיל בחברון, שער גן עדן? או האם בעיר דוד, שם הכותרת זועקת: "כאן הכול התחיל"?
אנחנו מתווכחים בינינו, אבל בשעה שאנחנו עוד מנסים להחליט באיזו נקודת זמן התחילה ההיסטוריה שלנו, בתוך הכנסת הזו יושבים אנשים, חברי כנסת, שנהנים ממדינת ישראל, מהכנסותיה, מהבית הזה על כל הטוב שבו, ובו בזמן עושים הכול כדי לפגוע במדינה. היום תבוא ככל הנראה החלטת הצעה נוספת באונסק"ו, עוד אחת שמנסה לבטל את הזיקה היהודית של עם ישראל, של העם היהודי ששב לארצו אחרי אלפיים שנות גלות. ההחלטות האלה לא מגיעות ממדינות ערב, הן מגיעות מחברים שיושבים פה בבית ובוגדים במדינת ישראל, על כל המשתמע מכך.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שכנסת ישראל צריכה למצוא את הפתרון כדי שהאנשים האלה, שנהנים מהכנסת הזאת, כמו שאמרנו, על כל הטוב שבה, יפסיקו להלך אימים עליה ועל אזרחי מדינת ישראל, ויפסיקו לתת כלים בידי הגרועים שבאויבינו. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר – שאיננו נמצא, אני לא רואה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נמצא, נמצא.
יעל גרמן (יש עתיד):
חברי וחברותי, ערוץ הכנסת שמלווה אותנו לאורך כל השנים האלו בנאמנות כל כך רבה יעבור ידיים. ואני יודעת שהובטח שמרבית העובדים יעברו למרות החילופים, אבל רק היום נודע לי שנכון לעכשיו רק שמונה עובדים, מתוך קרוב ל-70 או 80 עובדים, למעשה קיבלו הודעות על כך שהם התקבלו על ידי המנהל החדש של הערוץ.
אני מבקשת ממך, אדוני היושב-ראש, ומבקשת גם מחברי, שנעשה דיון ונראה איך – ממש כפי שאנחנו עשינו עם תאגיד השידור ורשות השידור – איך ניתן להעביר כמה שיותר עובדים מסורים וטובים ונאמנים, שכולנו מכירים ושירתו אותנו נאמנה – איך אפשר לגרום לכך שלא יאבדו את מקום עבודתם וימשיכו לעבוד גם תחת ההנהלה החדשה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת יעל גרמן.
אכן פניתי עם חילופי הזכיין להנהלת הערות וביקשתי לקלוט, ודאי, את כל העובדים, שכפי שאת אמרת, מסורים ומשרתים את הערוץ – לא אותנו, את הערוץ – נאמנה. נקווה שכך יהיה. מטבע הדברים, אני מנסה שתהיה איזושהי חלוקה והכנסת לא תנהל את ערוץ הכנסת, כפי שטוענים לפעמים מבקשי טובתנו. אבל אנחנו נעקוב אחרי זה. נקווה מאוד שבאמת אכן ייקלטו כל העובדים שיוכלו להיקלט על ידי ההנהלה החדשה. על ידי הזכיין החדש, ליתר דיוק.
חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, קודם כול, ברוך הבא. אני חייב להגיד לך משהו אישי, כששלחת אותי בשנה שעברה לארגנטינה, אז מול הקונגרס, אחרי 40 שנה שלא הייתי שם, נכנסתי לשם, זה ממש עשה לי בדיוק את התחושה שלך. דרך אגב, הלכתי לבקר גם את בית-הכלא שהייתי שם יום אחד. גם אותי, מה לעשות?
קריאה:
– – –
חיים ילין (יש עתיד):
מה לעשות, מה לעשות. אבל תדע לך שזו הרגשה – אתה יכול לכתוב עד מחר, מי שלא חווה את החוויה הזאת, לא יכול להבין אותה. אבל היום זה יום הנגב, ואני חייב באמת להודות גם לחברת הכנסת טלי וגם למאיר כהן שהרימו את היום הנפלא הזה, וחזון הנגב מתממש.
אני רוצה להגיד לכם שבין אשדוד לאילת, שזה מחוז דרום, 80% משטחי מדינת ישראל, אנחנו חייבים להביא את כל מדינת ישראל לשם, להסדיר את הסוגיה של הבדואים, לקחת את החינוך ולהרים אותו למעלה כמה שיותר גבוה. אין ספק שהנושא של הסייבר והמכללה, שגם ראש הממשלה מוביל, ושאני מברך אותו על זה, וראש העיר באר שבע הוא minded, פתאום מתחיל להתעורר משהו, רק שלא יעצרו את זה. ואז נוכל לבוא כולנו ביחד להגיד שלא רק החזון של בן-גוריון, אלא החזון של כולנו, שגרים בנגב, הוא בלתי רגיל.
אני מודה לך מאוד שנתת לי הזדמנות להביא ולהוקיר את יום הנגב, שגם היה באולם נגב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת ילין. בבקשה, חבר הכנסת מרגי, עוד איש נגב.
יעקב מרגי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ברוך הבא מהשליחות החשובה. עקבנו אחריה, הוספת לנו באמת הרבה כבוד, גם לכנסת וגם לעם ישראל.
היום הכנסת ציינה – הימים האלה, מי שלא חושב מה המשמעויות של הימים בכנסת, ראשי הוועדות מכירים את זה, בוועדת החינוך, גם יום הסטודנט, גם סוגיית יום הנגב. ראינו באודיטוריום – וכאן המקום להודות לחברי הכנסת היוזמים – באמת, הוצג חלון, כפי שהיטיב לבטא את זה חבר הכנסת מאיר כהן; שמנו בחלון הראווה של הנגב את הדברים הטובים שקורים בנגב. יש עוד הרבה אתגרים לנגב, ובחרתי לסכם את הדקה הזו ולומר שכל החברה הישראלית צריכה להתעלות – והגופים הפוליטיים – להתעלות מעל הכול, ולאפשר את המתווה ואת הפתרון שהממשלה הכינה להסדרת בעיית הבדואים בנגב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת מרגי.
עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום הסטודנט
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון יום הסטודנט, הצעות לסדר-היום מס' 7335, 6652, 7219,7449, 7482 ו-7497.
חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום במליאה את יום הסטודנט. אני רוצה לפתוח בכמה נתונים משמחים, שכמו בכל שנה אספה עבורנו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: בשנה החולפת, שנת 2016, קיבלו 76,000 איש תארים אקדמיים במדינת ישראל. זוהי עלייה של כמעט 3.5% מן השנה שקדמה לה. מדובר בכמעט אחוז מאזרחי ישראל. עשרות אלפי אנשים, גברים ונשים, מכל חלקי האוכלוסייה, שלמדו, השקיעו והשיגו תואר ראשון, שני או שלישי, והצטרפו לקהילה האקדמית הגדולה שכבר קיימת כאן בישראל.
אם אנחנו משווים את המספרים לא רק לשנה הקודמת אלא לשנת 1990, לפני קצת יותר מחצי יובל, המספרים מרשימים הרבה יותר: בין השנים האלו גדל פי חמישה מספר הסטודנטים שסיימו תואר במדינת ישראל. באופן כללי, אפשר לומר שמדינת ישראל עשירה היום פי חמישה בבעלי תארים בחינוך, ברפואה, בהנדסה, פי חמישה במשכילים ופי חמישה בידענים. אלו נתונים נפלאים.
חברים, מאז ומתמיד ידע העם היהודי שהעתיד שלו תלוי בהשכלה ובידע. גם היום, הביטחון והרווחה של כולנו תלויים בסטודנטים המבריקים, שיוצאים כל שנה מהמוסדות האקדמיים עם הכוח והמוטיבציה להוביל אותנו לפסגות חדשות. אני מקווה שבציון יום הסטודנט הבא נוכל להכריז שהמספרים גדלו אפילו יותר.
בישראל יש עוד רבבות סטודנטים שלא סיימו השנה את התואר. הם ממשיכים ללמוד בלא פחות מ-63 מוסדות אקדמיים שונים, שמפוזרים בכל רחבי המדינה: תשע אוניברסיטאות, 33 מכללות אקדמיות ועוד 21 מכללות אקדמיות לחינוך. הסטודנטים האלו מתחילים ממש בימים האחרונים תקופה עמוסה מאוד של מבחני סוף השנה. אני רוצה לומר להם באופן אישי: גם אם המשוואה נראית חסרת פתרון, גם אם המקורות לא כל כך מובנים, גם אם הכתיבה תקועה – אל תוותרו ואל תתייאשו. ההשקעה הרבה שלכם תשתלם בסופו של דבר; עוד מאמץ קטן – וגם אתם תחגגו בטקס סיום התואר.
אני רוצה לאחל לאותם 76,000 הסטודנטים הבוגרים – ולכל שאר הסטודנטים בישראל – הצלחה רבה בהמשך הדרך. אתם העתיד שלנו, אנחנו סומכים עליכם.
תודה רבה לכל היוזמים. בוודאי שהיוזמת הראשונה, עליזה לביא, תעלה לכאן ראשונה, ואחריה סדר הדוברים יהיה כזה: אורן אסף חזן, מיכאל מלכיאל, יוסף ג'בארין, עיסאווי פריג' ומירב בן ארי. ישיב לכולם סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא.
עליזה לביא (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, יום הסטודנט כאן, בכנסת ישראל, בוועדות השונות, כנס מרכזי – כ-400 סטודנטים וסטודנטיות אתנו, ובאמת תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי, שותפתי לשדולה ולעבודה הרבה כאן בכנסת, ולכל ראשי הוועדות ששיתפו פעולה.
אדוני היושב-ראש, גם אתה הזכרת, וגם אני רוצה לברך אותך על הביקור שלך, שריגש כאן את כולנו, וגם למדנו מסיפור חייך כמה חשוב ללמוד גם במאסר ולא להפסיק לרגע אחד ללמוד, אם זה שפות – ועם העברית המשובחת שהתראיינת בה מייד כשהשתחררת מהכלא. תמיד ללמוד. תמיד תמיד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שם, משום מה, לא הציעו לי ללמוד לתואר אקדמי. זה פספוס. משהו אבד בתקשורת שם.
עליזה לביא (יש עתיד):
הראית לכולנו איך לומדים למרות התנאים הקשים. אגב, זה מה שבאמת אנחנו רוצים לבוא ולהציף. לא יכול להיות שבמדינת ישראל עדיין הפערים יהיו כל כך גדולים, ושעדיין נדע מה העתיד האפשרי לילד או לילדה שנולדים במרחב סוציואקונומי במיקום גאוגרפי. הנתונים הקשים, שהתאחדות הסטודנטים בראשות רמי שפע, היושב-ראש הנמרץ והפעלתן, מובילה, והדוח הזה, מלמדים אותנו באמת שהמצב רחוק מלהיות משביע רצון.
אבל היום זה יום חג, יום שבאמת באנו לכאן, לכנסת, לחבק את הסטודנטים והסטודנטיות, נציגי האקדמיה, והסטודנטים הם פרי ראי של החברה בישראל – של ההווה וגם של העתיד. הצלחתכם היא הצלחת החברה הישראלית כולה. זו לא קלישאה. הסטודנטים הם משאב לאומי מהחשובים שיש לנו כמדינה, חומר אנושי שיודע, שמנהל, שמוביל, שיחקור וגם שיחליף אותנו כאן בבית הזה, אם זה כמחוקקים, אם זה כנציגי משרדי ממשלה ועוד ועוד. זה ה-start-up nation שלנו כמדינה – העתיד, הבסיס לחדשנות. וכמו כל צמח, כל צמח רך, חייבים שהשורשים יהיו עמוקים, ולהשקות, לדשן ולהבין שהסטודנט הישראלי שונה מאוד, אם אנחנו משווים אותו לסטודנטים ברחבי העולם: הוא מבוגר יותר. הוא מגיע אחרי שירות צבאי, שירות אזרחי, שירות לאומי, ולרוב הוא גם נשוי ויש כבר ילדים, והרגישות שצריכה להיות חייבת להיות כלפי הסטודנטים והסטודנטיות שלנו. ביום חמישי האחרון ליוויתי את בתי הבכורה לטקס בטכניון – היא סיימה הנדסה אחרי חמש שנים במקום אחרי ארבע שנים. הטכניון הוא המוסד היחיד בארץ שנותן לנשים שהפכו להיות אימהות במהלך הלימודים שנה נוספת חינם. הלוואי שעוד מוסדות אקדמיים בישראל באמת יאמצו את זה ויאפשרו לצעירים ולצעירות שלנו.
אבל הדוח הזה, שדיברתי עליו, שהסטודנטים מפרסמים, דוח הצעירים הראשון של האגודה, מלמד אותנו ש-81% מהצעירים מהיישובים החזקים לומדים באקדמיה, ורק 22% מהיישובים המוחלשים. זה פער שאסור לנו להיות בשקט, ואנחנו חייבים לאגד כוחות, תקציבים, מודעות ופתרונות יצירתיים כדי לצמצם אותו. לא יעלה על הדעת שהפער הזה יימשך.
השאיפה שלנו, של כולנו, צריכה להיות שיהיה קשר ברור בין כל ילד שנולד בכל מקום, ולא שנמצא את הקשרים עם מעמד סוציואקונומי כזה או אחר. לא בכדי אולי יום הסטודנט זה יחד עם יום הנגב ויום הגזענות, והדברים קשורים אחד בשני. אני קוראת מכאן בכנסת: אנחנו חייבים להבין שנגישות ללימודים, להשכלה, ללימודי טכנולוגיה, למגוון התוכניות הקיימות, חושפת את הנוער לעולם מתחדש. זו נקודת פתיחה מכרעת. במדינת ישראל יש עדיין ילדים שהתחלת החיים שלהם והמשך החיים שלהם רחוקים מקו התחלה שווה. האקדמיה היא המקום האחרון לבוא ולתקן, לבוא ולאפשר, לבוא ולתת את כל עמודי התמך כדי שהחיים יהיו טובים יותר וכדי שהחברה כולה תצא נשכרת יותר. אסור לנו שהפריפריה הגאוגרפית, הכלכלית, הסוציואקונומית תמשיך להנציח את עצמה במדינת ישראל. בג'סר א-זרקא ובבני ברק רק 5% מהאוכלוסייה פונים לאקדמיה.
נקודה נוספת, שאנחנו מדברים ומדברים עליה, היא שהמציאות של עולם התעסוקה משתנה מול עינינו, וכולנו חייבים להתגייס לכך. מדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות שאין בה תוכנית מסודרת, ממוקדת, לגבי השינוי בעולם התעסוקה, ההשלכות על האקדמיה, עולם תעסוקת המחר, ההתאמה של הלימודים גם בגן, בבית-הספר ובאקדמיה והשינויים אל תוך עולם המחר. זה אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שניצבים בפני מדינות במאה ה-21. המחקרים מלמדים אותנו ש-41% מהמקצועות עתידים להשתנות – ייעלמו לנו בהדרגה משוק העבודה – ויותר ויותר עובדים יוחלפו. המאה ה-21 מציבה הזדמנות נהדרת בכלכלה, בחדשנות, בשיפור החיים, אבל גם מחייבת אותנו ליצור מנגנונים של התאמה, של כישורים ושל למידה משמעותית, למידה של הידע ושל הטכנולוגיות הקיימות.
ישראל שלנו עדיין, לצערי הרב, לא לומדת באמת ולא מתמודדת עם האתגרים הללו. אנחנו נמצאים בתחתית הטבלה בהשוואה למדינות ה-OECD בכל הקשור למיומנויות בדגש על מתמטיקה, קריאה ופתרון של בעיות בסביבה טכנולוגית, והציפייה שלנו מעצמנו היא לא רק להגיע לממוצע אלא להוביל. אנחנו חייבים להיות במובילים. עַם הספר, קראנו לעצמנו? עם הספר אנחנו מכנים את עצמנו – אנחנו חייבים להתאים את עצמנו לכך, להגדרה הזאת ולמחויבות הזאת, גם בעולם משתנה.
בישראל שלנו אין תוכנית לאומית או מדינית סדורה שנוגעת בדור העתיד. 131 מדינות בעולם הן עם תוכנית לאומית או מדיניות ברורה לאוכלוסיית הצעירים, ולצערי הרב, מדינת ישראל היא לא אחת מ-131 המדינות הללו, אלא נמנית עם קבוצת המדינות הבודדות שבהן אין התייחסות מיוחדת לקבוצה המיוחדת והחשובה הזאת.
צעירים בישראל עוברים מסלול שונה מהמקובל במדינות המערביות האחרות, ודיברתי על כך בראשית דברי. המסלול האחר הזה מחייב אותנו, ביתר שאת, לתת את המענה ואת האתגרים שממשיכים וניצבים בתקופת הלימודים המאתגרת של הסטודנטים והסטודנטיות, הילדים והילדות שלנו.
הדברים הללו הופכים את הישראלי שלנו, את הסטודנט שלנו, להיות מעורב. אני באה עכשיו מטקס מרגש, שבו חילקנו תעודות לסטודנטים מצטיינים שפועלים בזירה החברתית-קהילתית. הגיעו 400 בקשות, ורק שישה נבחרו. כל אחד והסיפור של התרומה הקהילתית שלו בתוך מרחב הלימודים שלו, להיות איש במקום שאין אנשים. במקום שהמערכת לא נותנת, לבוא ולראות מי לא נמצא בכיתה, ואיזו אוכלוסיות לא מגיעות, ואיך אפשר – אם זה באוניברסיטת אריאל, או בבינתחומי, או באוניברסיטת תל אביב – לראות איך אנחנו משפרים את הסביבה שלנו, וכמה אנחנו, כסטודנטים שכן הצליחו וכן נמצאים, מעניקים למי שלא נמצא אתנו.
המודלים האלה ראויים לציון, משום שהם מודלים שמלמדים אותנו, כמדינה, כמה הצעירים שלנו תורמים, וכמה עלינו ללמוד מהם בעשייה בשטח שלנו. אז התפקיד שלנו כאן בכנסת, בשדולה שלנו למען הסטודנטים, הוא לבוא ולהציף את האתגרים, את הבעיות, את המענים. זה לא נושא של אופוזיציה וקואליציה. ההצלחה של הסטודנטים והסטודנטיות שלנו היא ההצלחה של המחר והעתיד של כולנו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אורחים נכבדים, אני מסתכל על היציע, וזה ציון יום הסטודנט היום. לרגע חשבתי שאולי הגיל הממוצע ללימודי תואר עלה. חבל שלא נוכחים היום סטודנטים.
עליזה לביא (יש עתיד):
הדיונים בוועדות עדיין ממשיכים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אה, הדיונים בוועדות עדיין ממשיכים.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
כי אני רגיל מהשנה שעברה, היה פה יציע – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סליחה, חבר הכנסת חזן, אני עוצר את השעון. אני מקווה שבשום ועדה הדיון לא ממשיך, אולי יש אירועים, אבל אין ועדות במקביל למליאה.
בבקשה, אדוני ימשיך.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אצלנו יש פריימריז.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תכף נאחל לכם הצלחה, אל תדאגי. אצלם יש יותר מועמדים מבעלי זכות בחירה בפריימריז.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציינים שוב את יום הסטודנט. מתי נתפכח כולנו – לא רק בבית הזה, כחברה – ונבין שהדבר היחיד שיש לנו זה המשאב האנושי. הרי נכון, לאט-לאט מוצאים פה גז, שעדיין לא שאבו מהים. יש מי שחולמים על אבנים יקרות, יהלומים, זהב, ועוד כל מיני חפצי חן שאולי יעשירו את הקופה, ואולי את החברה בישראל.
אבל הדבר האמיתי שמחזיק את החברה בישראל זה הציבור שלו. ואם על הצבא אומרים "עם בונה צבא בונה עם", שלא מכך – אנחנו יודעים שהסטודנטים בונים את החברה שבונה את האקדמיה ואת הלימודים, שבונים אותם בחזרה. זה גלגל החיים, זה מחזור החיים, כולנו מתחילים את הדרך, הולכים לבית-הספר, משרתים בצבא, לפחות רובנו, ואחר כך הולכים, מטיילים קצת בעולם, ואז מגיעים לספסל הלימודים. כמה שנים אחרי כן, אנחנו מתחתנים, מביאים ילדים, ומספר שנים אחרי כן אנחנו מתחילים אתם את אותו התהליך.
לצד הדבר הזה, לצד הססמאות שאנחנו מעלים פה פעם אחר פעם, אנחנו גם צריכים להביא פרקטיקה, צריכים להביא מעשים. הרבה פעמים אני רואה חקיקה טובה – ואמרה עליזה לביא, חברת הכנסת, חברתי היקרה, שזה באמת לא עניין של שמאל וימין; הרבה פעמים אנחנו רואים פה חקיקה טובה, שיכולה לקדם לחלוטין את היכולת של כל אזרח ואזרחית, צעיר וצעירה, בכל מקום בישראל, שיהיה לו עתיד לימודי טוב יותר, קל יותר, שיהיה לו נוח יותר בהכשרה שלו. והרבה פעמים, בגלל פוליטיקה קטנה אנחנו נתקעים.
אז אני חושב שזה המקום להגיד – וזו הפעם השלישית, השנה השלישית ברציפות שאנחנו מציינים את יום הסטודנט – שהגיע הזמן שבאמת, בהקשר הזה של הסטודנטים, נניח לרגע את הפוליטיקה ונתחיל לעזור.
לצד זאת, אנחנו רואים שהמדינה גם, עדיין נמצאת בתנופה. חבל לי וחסר לי ששר החינוך, מי שהוא היום, אם אינני טועה, גם יושב-ראש המועצה להשכלה גבוהה, איננו לוקח חלק בדיון הזה. כנראה יש דברים יותר חשובים.
עליזה לביא (יש עתיד):
הזמנו אותו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חבל.
עליזה לביא (יש עתיד):
גם לכנס הוא לא הגיע.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל שמחתי לראות שרק לפני כשבוע הונחה אבן פינה לפקולטה לרפואה באריאל. האוניברסיטאות הולכות ומתפתחות. שמעתי גם איזו הבלחה שאולי גם תהיה אוניברסיטה עברית ערבית ראשונה. מי יודע, גם זו ברכה. כל מה שיעזור לנו כחברה לתת לצעירים שלנו – אחי ואחיותי בני גילי, צעירים ממני ואולי קצת צעירים פחות – את הכלים להצליח במסלול חייהם, אנחנו צריכים לעשות.
לצד הדברים האלה אני רוצה לשתף אתכם שאתמול הגשתי הצעת חוק נוספת. בשעה שבאוניברסיטת ובמכללות מי שהולך ומתנדב ב"בצלם" ב"שוברים שתיקה", ועוד כל מיני ארגוני עוכרי ישראל כאלה ואחרים, מקבל נקודות זכות, חיילינו וחיילותינו שיוצאים לשירות מילואים לא מקבלים כלום.
לכן אתמול, אדוני היושב-ראש, הגשתי הצעת חוק שכל חייל או חיילת מילואים שיעשה עשרה ימי מילואים בשנה, לא רצופים – לא רצוף, לא אחד אחרי השני – יזכה לארבע נקודות בתואר, ארבע נקודות זכות. אם המוסדות האקדמיים לא יודעים לעשות את זה, אנחנו בחקיקה נחייב אותם.
ומכאן, אני שולח לכל אחינו ואחיותינו הסטודנטים, מאות אלפים במספר – לא רק הבוגרים: אלה שהתחילו את דרכם, אלה שממשיכים אותה, אלה שכבר בתואר שני, או חלקם בדרך לקבל פרופסורה ודברים אחרים – הצלחה רבה. אנחנו כאן בשבילכם, לא במילים ריקות מתוכן, כי אם בחקיקה שתעשה לכם את השירות הלימודי הרבה יותר קל.
היום הזה גם מציינים את יום הנגב בכנסת. לפני כמה דקות, בנאום בן דקה, ציטטתי את בן-גוריון, מי שחזונו היה יישוב הנגב. למה אני מספר לכם את זה, כי גם היום אנחנו רואים שמי שמיישב את הנגב, מי שמפתח גם את הגליל, זה דווקא הצעירים והצעירות שיורדים ללמוד בפריפריה ועולים ללמוד בפריפריה הצפונית, ומחליטים להישאר שם, לקבוע שם את ביתם. גם להם אנחנו צריכים לתת את הכלים.
לצד זאת, מציינים היום בכנסת את יום הגזענות. שמעתי לא מעט חברי כנסת ערבים מהרשימה הפלסטינית המשותפת שעולים אחד אחרי השני למיקרופון ומדברים בגאווה על יום הגזענות. רק מה, יש לי בעיה קשה: אתם הגזענים הרציניים האמיתיים. אתם הגזענים הגדולים ביותר. אז יהיה מי שירים גבה: איך הוא אומר "גזענים" על חברי כנסת ערבים? אני אסביר, אדוני היושב-ראש. משעה שהם לא מכירים בזכות האוניברסלית הלגיטימית להגדרה עצמית; שהם לא מבינים שהעם היהודי, זו זכותו על ארץ-ישראל – זו גזענות של ממש. הניסיון שלהם, ודווקא ביום הזה, לדבר במוסר כפול, בכפל לשון – ברשותך, היושב-ראש, עוד מספר שניות. הניסיון שלהם לעמוד מצד אחד ולבכות ללא הכרה על כמה קשה וכמה הגזענות תוקפת את החברה הערבית בישראל תוך כדי שהם מטשטשים לחלוטין את זכותנו, זו שזכינו לקבל מבריאת העולם וליישם כבר בימינו אנו – זו גזענות של ממש.
אני רוצה להגיד לכם, ולבקש בקשה אישית. כשם שאני יודע, כחבר כנסת, איש ימין – וכולם מכירים את דעותי – שאומר פעם אחר פעם, שארץ-ישראל היא לעם ישראל ולא לישמעאל; כשם שאני מכיר שיש פה מיעוט ערבי ואני מקדם נושאים כמו משכנתאות לבדואים בנגב, או לימודי השפה הערבית בקרב כל ילדינו, הגיע הזמן שגם אתם תתחילו להגיד את האמת: שגם לנו, לעם היהודי – ומעל לכול, לא רק "גם" – יש זכות להכרה עצמית במדינת ישראל. שכן, ובזה אני מסכם אדוני היושב-ראש, לא סתם נאמר אותו משפט גדול שהקריא בן-גוריון בהכרזת העצמאות, שנפתח בלפיכך נתכנסו כאן בזאת, ונסתיים באנו מכריזים בזאת על מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שני נושאים חשובים נדונו היום בוועדות הכנסת: היום המיוחד נגד גזענות, ויום הסטודנט.
אני רוצה להדגיש, בהקשר של היום נגד גזענות, שאת מהות הפעילות שלי כחבר כנסת, אני רואה במאבק בגזענות, מאבק של יחס, של איפה ואיפה, ובקידום ערכים של שוויון, של כבוד הדדי. אני חושב שהכנסת הזו, בשנתיים האחרונות, הלכה והתרחקה מעקרונות בסיסיים אלו בכמה חוקים שהכנסת הזאת חוקקה, שלדעתי הם סותרים את מהות רעיון השוויון, מהות רעיון הכבוד ההדדי, מהות הרעיון של חופש ביטוי. לפחות בחוק אחד, שזה חוק הדחת חברי הכנסת, אני, יחד עם חברי ברשימה המשותפת, עתרנו לבג"ץ. בשבוע האחרון גם התבשרנו שהעתירה תידון בפני הרכב מורחב של תשעה שופטים, שאני מקווה שאכן יקבלו את טענותינו כנגד עתירה זו.
אני רוצה להתייחס גם לנושא של הסטודנטים, נושא שהוא מאוד קרוב ללבי והייתי שותף גם לדיונים שהיו היום בוועדות. הדגשתי – ואני מדגיש מעל הדוכן הזה – את הצורך לקדם את הרעיון של מוסדות חינוך, מוסדות להשכלה גבוהה, שיהיו רב-תרבותיים במדינה, שהאוכלוסייה בה היא אוכלוסייה רב-תרבותית. וכשאני מדבר על מוסדות להשכלה גבוהה רב-תרבותיים, אני מדבר על מוסדות כאלה שקודם כול המרצים, הסגל האקדמי בהם, יהיה סגל רב-תרבותי, ושאנחנו לא ניתקע עם המציאות הזו שאנחנו מסתכלים ברוב מוסדות להשכלה הגבוהה, ומוצאים שככלל, שיעורם של המרצים הערבים בקושי מגיע ל-2% או ל-3%, רחוק מאוד מלשקף את שיעורם הכללי של המרצים.
אותה בעיה קיימת גם ברמה של הסגל המינהלי, גם שם צריך לפעול שיהיה סגל מינהלי מגוון, שיש בו ייצוג לכלל האוכלוסיות, לענייננו, גם לאוכלוסייה הערבית. כאן המצב הוא פשוט מביש: יש מוסדות להשכלה גבוהה, כמו האוניברסיטה בחיפה, שכמעט שליש מהסטודנטים בה הם סטודנטים ערבים, אבל כשאני רואה מה קורה בסגל המינהלי של המוסד, אני רואה שבקושי מגיעים ל-2%. בקושי 2% מתוך הסגל המינהלי הוא מהחברה הערבית. אני רוצה גם לקוות שנגיע למצב שגם הדרג הניהולי של מוסדות ההשכלה הגבוהה יערב אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע מתוך החברה הערבית. ואם לפני עשר או 20 שנה לא היו מספיק אנשים כאלו, היום אנחנו מבורכים בהרבה חוקרים בולטים ומצטיינים בתחומים שלהם, שבהחלט יכולים להוביל את מוסדות ההשכלה הגבוהה לצד חוקרים מקבוצת הרוב היהודי.
אני רוצה שמוסדות ההשכלה הגבוהה ישתמשו באופן ממוסד בשפה הערבית בכל הפעילות שלהם – באתרים, בשילוט בתוך המוסד, בפנייה לסטודנטים. פשוט בכל הפעילות שלהם. אני רוצה שמוסדות להשכלה גבוהה יכבדו גם את החגים של העדות הערביות, ושלא נקבל כמעט בכל כמה חודשים פניות מסטודנטים ערבים על כך שיש בחינה, יש בחינות וצריך להגיש עבודות דווקא בימי החג של העדות הערביות. אני גם רוצה שהמוסדות להשכלה גבוהה – וזה אולי הכי חשוב – ייתנו ביטוי בתוכניות הלימודים לתרבות הערבית, למורשת הערבית, להיסטוריה הערבית. לא ייתכן שסטודנטים ערבים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמעט שאין להם גישה ללמוד תכנים שנוגעים להיסטוריה שלהם, לתרבות שלהם ולזהות הקולקטיבית שלהם.
את כל זה אני אומר כמובן ליד הצורך לטפח במוסדות להשכלה גבוהה ערכים, אותם ערכים שפתחתי בהם: ערכים של רב-תרבותיות, של סובלנות, של שוויון, של קדמה, של נאורות; ערכים של דמוקרטיה אמיתית. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר כנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, אני, ביום הסטודנט, שהוא המקור של כל אחד ואחד שנמצא בבית הזה, ציפיתי לראות לפחות את השרים הנוגעים לדבר יושבים אתנו. אבל לצערי הרב, היחס של המדיניות והממשלה ליום סטודנט אומר רבות על הפערים וחוסר הרצינות שאנחנו מייחסים לסטודנט עצמו. אתמול היו אצלנו בסיעת מרצ נציגים מהתאחדות הסטודנטים, שהציגו לנו חוברת שהם הוציאו במימון ישיר שלהם, ושחברת הכנסת עליזה לביא התייחסה לכמה מהנקודות שבחוברת, לגבי נתוני מערכת הסטודנטים ואיך אנחנו מתייחסים לסוגיה הזו ברמה הלאומית.
והעובדה, אדוני היושב-ראש, הבולטת, שאצלנו אין מדיניות לצעירים ולסטודנטים. זאת עובדה. במדינות אחרות בעולם הילד נולד, ויש מסלול מכוון לאן הוא מיועד – כמה רופאים אנחנו צריכים בנקודת זמן מסוימת, כמה מהנדסים אנחנו צריכים, כמה מורים אנחנו צריכים, איזה מקצועות אנחנו צריכים. הכול יד מכוונת. ליד המכוונת הזו קוראים מדיניות. אצלנו אין מדיניות. אין יד מכוונת לכל התהליך הזה. מכאן המסקנה שהחזק מתחזק והחלש נחלש. מי שיש לו כוח כלכלי יוכל לרכוש את ההשכלה ואת המקצוע המניב שהוא מבקש, ומי שאין לו, לא יוכל. אפילו שהוא מחזיק ב-IQ והבנה מיוחדים קשה לו, כי אין מדיניות ברורה שתחבק אותו.
והנתונים הסטטיסטיים מראים את זה באופן ברור, ואני מעלה אותם: 81% – 81% – ממסיימי תיכון במעמד סוציו-אקונומי גבוה בערים החזקות ממשיכים לאוניברסיטאות, להשכלה גבוהה, לעומת 22% מהערים החלשות והמוחלשות והיישובים שלא ממשיכים. אז הקשר ברור – המצב הסוציו-אקונומי, מקום המגורים שלך, הנגישות שלך לתחבורה הציבורית, למוסד האקדמי – כל האלמנטים האלו – אבא ואימא אקדמאים – מכוונים. העובדות האלו נאמרו בעבר יותר מפעם אחת, ואנחנו שוב חוזרים ואומרים אותן. אנחנו שוב נמשיך להגיד אותן, כי אלו העובדות. אלו העובדות.
אני רוצה להביא דוגמה מהחברה שאליה אני שייך, ולשתף אתכם ואת החברים, הח"כים הערבים שאתי. בחברה הערבית יש יותר מ-13,000 מחזיקי תואר בחינוך, תעודת הוראה, שמחכים למצוא מקום עבודה במערכת החינוכית. אין להם מקומות עבודה. אין, מה לעשות. אין. השוק של העבודה בתחום ההוראה בחברה הערבית רווי, מלא. מה תפקידנו? בוויסות ובהכשרת הכמות האדירה של האקדמאים האלו למקומות אחרים. למה אין מדיניות ממשלתית שמכוונת את האלפים האלו, שכולם הולכים "דוך" להוראה? אין מקומות תעסוקה בהוראה – בואו נלך למקומות אחרים. אבל זה מה שמתאפשר לי, לזה מקבלים אותי. אז אני שואל שאלה פשוטה – זה ליקוי שאני חושב שחוסר המדיניות, חוסר ההכוונה הממשלתית בניצול הצעירים והסטודנטים, כולנו משלמים על כך, כולנו סובלים מכך.
משפט ידוע, שבכל דיון תקציבי חוזרים ואומרים אותו: שיעור הצעירים בקרב החרדים והערבים הוא מהגבוהים שנמצא במדינה. אי-ניצולם, אי-הכוונה ואי-מתן ההשכלה לציבור הזה גורמים להפסד של מיליארדים למשק. מתי נפנים את זה? מתי נפנים את זה? בעוד שנים אנחנו נבכה שלא ניצלנו את האסטרטגיה הזו ואת ההכוונה. אני מאוד מקווה שאכן נגיע ליום שתהיה מדיניות ברורה, סדורה, בכיוון. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. היא תהיה אחרונת הדוברים בין המציעים. לאחר מכן נשמע את תשובת הממשלה מפי סגן שר החינוך מאיר פרוש.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מובילה, זאת השנה השלישית, את יום הסטודנט בכנסת בתור יושבת-ראש השדולה למען הסטודנטים וההשכלה הגבוהה, יחד עם חברתי חברת הכנסת לביא. אני ישבתי וכתבתי נאום על סטודנטים, וכמה זה חשוב, ואיזה ועדות נפלאות היו היום, גם בתחבורה הציבורית, גם ברווחה, גם בחינוך. ועכשיו יצאתי מאירוע, והחלטתי שאני לא מדברת אלא מדברת רק עליו. חברת הכנסת לביא ואני – הנה, היא מחייכת – ממש התרגשנו, נכון? יצאנו מאירוע, אדוני היושב-ראש, שבו סטודנטים מדהימים לקחו את החיים הסטודנטיאליים שלהם ופשוט שינו אותם לחלוטין. על מה אנחנו מדברים? עליזה ואני עושות כבר שנה שנייה טקס מיוחד של הכנסת לסטודנטים יוצאי דופן. היו שם ארבעה סטודנטים – חלק בזוגות, שזה כבר שמונה – ארבעה זכו באות הצטיינות של השדולה.
עליזה לביא (יש עתיד):
מ-400 שפנו.
מירב בן ארי (כולנו):
400 פנו. זה טקס מדהים לסטודנט יוצא דופן, מאוד מרגש. נתנו פרס לארבעה. ישבה שם סטודנטית צעירה – אי-אפשר היה להיות אדיש לזה – מול סבא שלה בן ה-97 ניצול שואה, והיא אמרה שהיא יום אחד ציירה אותו. היא אמרה: אני רוצה שתהיה לי מזכרת – כי היא מציירת. היא בכלל לומדת פיזיותרפיה. היא ציירה את סבא שלה. והוא יושב שם בקהל, והוא בקושי שומע, אבל הוא מבסוט וכל הזמן מחייך אלינו ועושה לנו שלום. אחרי שהיא חזרה, היא אמרה: אני אכתוב בפייסבוק פוסט על זה. היא נדהמה מכמות התגובות של אנשים ונשים, בעיקר סטודנטים וסטודנטיות, כמובן, שבאו ואמרו: גם אנחנו רוצים לקחת חלק. הם הביאו לנו תמונות, גלריה מקסימה. כל כך התרגשתי, כי בעיני להיות סטודנט – אוקיי, יש בעיות, יש קשיים כלכליים, לא קל להיות סטודנט במדינת ישראל – אבל להיות סטודנט וגם לפעול למען החברה הישראלית, בעיני זאת אג'נדה וזאת מנהיגות. זאת שירלי בראון, היא הסטודנטית, בשנה ג' באוניברסיטת אריאל שהקימה, את הפרויקט פנים מול פנים – חיבור אמנים עם ניצולי שואה. ודור רינגל, שהוא סטודנט בטכניון – עליזה, אני אומרת לך מה היה אחר כך.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
אני יודעת. את פתחת, אני סוגרת. דור רינגל החליט, במסגרת הלימודים שלו בטכניון, לסייע לעסקים קטנים בעיר חיפה, וגייס לזה סטודנטים נוספים בטכניון. רועי קמחי ועוד שניים מחבריו הקימו את Givit – הם מהבינתחומי, ואני מודה שאני גם משוחדת לגביהם. הם החליטו לאפשר לסטודנטים מעוטי יכולת – שסטודנטים אחרים יעזרו להם לרהט ולשנע את הדירה. זאת אומרת, עד שכבר יש להם דירה לגור, סטודנטים מתנדבים בעיר הרצליה – יעל, את בדיוק מקשיבה – סטודנטים באים וגם משנעים להם את הציוד וגם סטודנטים מתנדבים ומגייסים להם ציוד לבית, משולחן וכיסא. זה מקסים. וגם יוסי קלאר, שהוא סטודנט שנה א' מהדסה, שעוזר למען יוצאים בשאלה – אותם סטודנטים שפרשו מהחברה החרדית ואין להם שום לימודי ליבה של אנגלית ומתמטיקה, והם מאוד רוצים להגיע להשכלה גבוהה. שוב, מה שמקסים בעיני שזה הכול יוזמות של סטודנטים.
אני מאוד גאה להיות יו"ר השדולה למען הסטודנטים בהשכלה הגבוהה, אבל אני עוד יותר גאה שיש לנו סטודנטים במדינת ישראל שרואים את הלימודים שלהם לא רק כלימודים אלא כמשימה חברתית.
אני מודה שגם כשאני הייתי יושבת-ראש אגודת הסטודנטים של הבינתחומי – ויעל מהנהנת כי זו סגירת מעגל – כשהייתי סטודנטית התנדבתי במרכז בהרצליה, ושנים אחר כך הקמתי מרכז דומה לנוער בסיכון בעיר הרצליה. אז אם זה לא מקור השראה, אז אני לא יודעת מה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. אני מזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש להשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הייתי כאן במליאה במשך כל הזמן שהנואמים דיברו. לא הייתי כאן בראשית דבריה של חברת הכנסת לביא – יכול להיות שהיא עשתה את זה, אבל אם לא, אני עושה את זה. אני רוצה לברך אותך על הביקור שלך ברוסיה; על ההופעה המרשימה שלך – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
לא רק שבירכנו – – –
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אמרתי – לא הייתי בראשית דברייך, אז אני עושה את זה שוב. אולי יש עכשיו יותר חברי כנסת מקודם.
עליזה לביא (יש עתיד):
זה כן.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
מגיעות לך מחמאות. אני לא יכול להיות שותף לרגשות שלך, כי לא הייתי שם, לא נולדתי שם, לא עליתי משם. אני כבר דור שביעי מאלה שעלו משם. אבל ברכות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי ממלאת המקום, אני מבקש קודם כול לברך בשם שר החינוך את חברי הכנסת, את כנסת ישראל, על ציון יום הסטודנט בכנסת, וכן את התאחדות הסטודנטים על עשייתה למען ציבור הסטודנטים והקהילה.
פעילותה של התאחדות הסטודנטים משקפת היום יותר מבעבר מגמה ערכית הולכת וגוברת של מעורבות חברתית. יש בפעילות זו כדי לסמל שינוי תודעתי ציבורי, ויש בה הכוח להשפיע ולשנות את המציאות החברתית בישראל.
ציבור הסטודנטים הוא משאב חברתי והון אנושי בעל יכולת להניע תהליכים חברתיים, ומטרתנו היא לפעול לקידומו האקדמי וכן להגדיל את מעורבותו החברתית בקהילה. שר החינוך כיושב-ראש המל"ג הציב כיעד את חיזוקה של מערכת ההשכלה הגבוהה והנגשתה לכלל האוכלוסיות, וכן את הרחבת פעילותם ומעורבותם החברתית של ציבור הסטודנטים.
זו הזדמנות לספר לחברי הכנסת על התכניות שמקדמות מל"ג וות"ת, שמטרתן להיטיב עם ציבור הסטודנטים ולהסיר חסמים עבורם למען השתלבותם המיטבית בהשכלה הגבוהה. אני מבקש לציין כמה דוגמאות.
לשם סיוע לסטודנטים לקויי למידה, ות"ת מפעילה מערך תמיכה במוסדות להשכלה גבוהה, מפעילים תוכניות מיוחדות והתאמות לסטודנטים בעלי לקויות למידה. כמו כן, פועלת ות"ת לפיתוח מערכת האבחון בשפה הערבית. סך התקציב לצורך הפיתוח וההטמעה של המערכת עומד על כ-2 מיליון שקל. ות"ת מעמידה מערך מלגות לסטודנטים במסגרת פר"ח בסכום של למעלה מ-100 מיליון שקל בשנה, ובשנת תשע"ז תוקצבו 20,910 מלגות פר"ח. בנוסף, החל משנת הלימודים תשע"ז, ובשיתוף התאחדות הסטודנטים, מתקצבת ות"ת תוכניות ייעודיות במסגרת פר"ח, כגון פרויקט מדברים ערבית, חינוך פיננסי, מאבק בגזענות בבתי-הספר והכנה לבגרות. סך הכול התקציב לתוכניות ייעודיות אלו – כ-3.5 מיליון שקל.
החל משנת הלימודים תשע"ו מתקצבת ות"ת את פרויקט קהילות סטודנטים – פרויקט בשיתוף התאחדות הסטודנטים, ובשנת הלימודים תשע"ח יעמוד תקציב ות"ת לנושא זה על כ-13 מיליון שקל. מדובר בתמיכה בקהילות משימתיות, אשר לצד המגורים בעיר שבה בחרו יפעלו לייצר שינוי בסביבה שבה הם חיים, כדי להפוך את העיר למקום טוב יותר ולבית עבורם ועבור צעירים נוספים אשר יבחרו להשתקע בה.
פרויקט נוסף הוא אוניברסיטה בעם. כבר משנת הלימודים תשע"ד מתקצבת ות"ת פרויקטים של חשיפה לאקדמיה לאוכלוסיות אשר מודרות מהשכלה גבוהה. הסטודנטים בתוכנית מקבלים מלגה או נקודות זיכוי עבור העברת ידע שימושי לאוכלוסיות אשר לא מגיעות להשכלה גבוהה. פרויקט נוסף הוא מעורבות אקדמיה בקהילה – ות"ת מתקצבת את המוסדות בגין מעורבות אקדמיה וסטודנטים בקהילה. מטרת התוכנית היא עידוד המוסדות להשכלה גבוהה לאימוץ מדיניות חברתית ולפיתוח פרויקטים המסייעים לקהילה.
אני מבקש להציג עוד פרויקט: קורסים מקוונים ללימודי אנגלית. ות"ת ומל"ג מקדמות מתווה פיתוח קורסים מקוונים באנגלית. מתווה זה יאפשר לסטודנטים כמה אפשרויות להשלמת לימודי האנגלית הנדרשים לתואר בעלויות נמוכות יותר וגמישות רבה יותר על פני זמן ומוסד לימודים.
יש תוכנית, שאני מתכבד לומר זאת כאן מעל הבמה – יש לי הרבה השגות על זה, אבל אומר את מה שהמשרד מבקש לציין. הרחבת התוכנית לשילוב חרדים באקדמיה – המשך הפעלת התוכנית לחרדים גם בחמש השנים הקרובות עד 2022. במסגרת כך, המל"ג הציבה כיעד את המשך הגידול מ-11,000 סטודנטים ל-19,000 סטודנטים חרדים, תוך שימת דגש על האיכות האקדמית והרחבת מגוון תוכניות הלימוד. יצוין כי ההחלטה על המשך הפעלת התוכנית התקבלה, בין היתר, לאור ההישגים המרשימים של התוכנית לחרדים אשר יושמה בחומש הקודם, ב-2011–2016. הישגים אלה כללו זינוק של 83% במספר הסטודנטים החרדים, זינוק של כ-80% במספר מסלולי הלימוד לחרדים, והפעלתן של 19 מסגרות אקדמיות לחרדים לעומת חמש מסגרות בלבד טרם יישום התוכנית הרב-שנתית הקודמת.
יש פרויקט שמדבר על הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה ליוצאי אתיופיה. במסגרת התוכנית הרב-שנתית של ות"ת תפעל החל משנת הלימודים תשע"ח תוכנית להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה ליוצאי אתיופיה. התוכנית תכוון, בין היתר, להגדלת שיעור הסטודנטים יוצאי הקהילה האתיופית בהשכלה הגבוהה, וגם לצמצום נשירתם ולהגדלת שיעור השתתפותם בתארים מתקדמים ובקרב הסגל האקדמי, כאשר בראש התוכנית תעמוד ועדת היגוי לנושא.
פרויקט נוסף הוא הנגשת ההשכלה הגבוהה לחברה הבדואית. ות"ת הציבה יעד חדש לשילוב סטודנטים בדואים במערכת ההשכלה הגבוהה, ועל פי היעד, תוך חמש שנים מספר הסטודנטים הבדואים אשר ישתלבו בלימודי שנה א' בתואר הראשון יגדל בכ-75%, אז יעמוד מספרם על לפחות כ-1,500 סטודנטים בדואים, לעומת כ-850 כיום. בכך צפוי מספרם הכולל של הסטודנטים הבדואים הלומדים לתואר ראשון, בכל שלבי התואר, לגדול מכ-2,600 סטודנטים בשנה החולפת לכ-4,500 סטודנטים בסוף התוכנית הרב-שנתית, ובמסגרת זו, לצורך העמידה ביעד, ות"ת תקצה סכום של כ-110 מיליון ש"ח.
הפרויקט האחרון שאני מבקש להציג הוא שיפור עבודת המכינות הקדם-אקדמיות. החל משנת הלימודים תשע"ח כל המכינות בישראל עוברות לאחריות מל"ג-ות"ת. הדבר כולל צמצום מספר המסלולים במכינות, קביעת תוכניות לימודים עדכניות במקצועות הליבה במסלולים הייעודיים, הנהגת הכרה הדדית בין האוניברסיטאות בנפרד, מיפוי פרופיל אקדמי של סגל המכינות ואיסוף נתונים על ידי הלמ"ס וכדומה.
הצגתי פה מגוון נכבד של פרויקטים, אשר המל"ג והוות"ת מנסים לעשות ולעזור לסטודנטים. אני בטוח שיש עוד דברים נכבדים שלא נתבקשתי להציג אותם ואני לא מתייחס אליהם ברגע זה, אבל אין ספק שמשרד החינוך, אחד הדברים החשובים שלנגד עיניו זה איך מקדמים ואיך משפרים את תנאיו של הסטודנט בישראל. אני רוצה לברך את חברי הכנסת שלקחו חלק בדיון הנכבד הזה במליאה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לסגן השר.
הצעות – האם להסתפק בתשובתו של השר?
עליזה לביא (יש עתיד):
אנחנו רוצות להמשיך דיון על נושאים – – –
מירב בן ארי (כולנו):
כן, יש איזה דיון בוועדת – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אז אתם רוצים להעביר את זה לוועדה?
מירב בן ארי (כולנו):
לדיון בוועדת החינוך.
עליזה לביא (יש עתיד):
לוועדת החינוך על הנושא של – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי. אם אנחנו מעבירים את זה להמשך דיון בוועדות, יש לנו שתי בקשות להבעת עמדה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, דקה עבורך. ואחר כך – חברת הכנסת שרן השכל.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אכן קיימנו היום דיונים בעניין מצבם של הסטודנטים בוועדות רבות בכנסת, ויש פער עצום בין מה שצריך לתת לציבור הסטודנטים לבין מה שהוא מקבל. סטודנטים עובדים קשה מדי, חלקם צריכים להקדיש חלק גדול מהזמן לפרנסה, לא יכולים להקדיש את כל הזמן הדרוש ללימודים.
ניהלנו בוועדת המשנה לתחבורה ציבורית דיון על כשלי התחבורה הציבורית בדרך לקמפוסים, ומסתבר שלהגיע למקום הלימודים בתחבורה ציבורית לוקח פי ארבעה זמן מאשר ברכב פרטי. אנחנו מקדמים תוכנית שנקראת "מהיר לקמפוס" – חיבור של מרכזי האוכלוסייה, תחנות הרכבת ותחנות האוטובוס המרכזיות למכללות ולאוניברסיטאות באוטובוסים ובמיניבוסים ישירים, כדי שסטודנטים יוכלו להגיע מהר, נוח ויעיל למקומות הלימוד שלהם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה, דקה גם עבורך.
שרן השכל (הליכוד):
תודה רבה. אני רוצה קודם כול לחזק את חברותי חברות הכנסת עליזה לביא ומירב בן ארי, שבאמת קיימו את היום המיוחד הזה כדי לצין את הסטודנטים בכל הארץ. מעבר למה שמשרד החינוך והוות"ת והמל"ג באמת עושים בשביל סטודנטים, אני חושבת שהיום המיוחד הזה הוא באמת, כמו שנאמר פה לפני כן, לציין את הסטודנטים המיוחדים שיש לנו, ואיזו עבודה מדהימה הם עושים. וסטודנטים גם מיוחדים מהבחינה של אם זה הורים שהם סטודנטים, ואימהות חד-הורית, וסטודנטים בעלי צרכים מיוחדים, שלוקחים חלק בקהילה הסטודנטיאלית הזו, וביחד משפרים בסופו של דבר את המצב במדינת ישראל, תוך כדי תוכניות והתנדבות.
רק דבר אחד קטן: לאורך כל ההיסטוריה, סטודנטים הם אלה שבעצם הובילו מהפכות, מהפכות בתחומים נרחבים, אדירים. ופה במדינת ישראל אני נתקלת בהרבה פניות של סטודנטים, שדווקא הסגל לא נותן להם לעשות הרבה מאוד פעילויות פוליטיות בקמפוס עצמו. וזה משהו שאני כן חושבת שיש צורך להרחיב עליו את הדיון. תודה רבה לכם.
מירב בן ארי (כולנו):
יו"ר ועדת החינוך יעשה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. בשל חשיבות הנושא – חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, דקה עבורך.
אברהם נגוסה (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני גם מצטרף לברכות לחברי, לחברי הכנסת שהגישו את הנושא הזה היום לדיון. בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות קיימנו היום דיון בנושא: שילובם של העולים הצעירים בהשכלה הגבוהה. ודנו עם ראשי האוניברסיטאות, ששמים מחסומים שלא נותנים אפשרות לעולים חדשים להשתלב, בצורה שלא תיאמן, שמקשים במבחנים בעברית – מבחן יע"ל הוא פשוט ברמה גבוהה, שזה חסם לסטודנטים עולים.
בנוסף, אני רוצה לציין פה, אדוני סגן שר החינוך – המל"ג לא מטפל בעולים חדשים. וזה מאוד אבסורדי: הוא מטפל בחרדים, בערבים, בדרוזים, בבדואים, אבל בעולים חדשים מל"ג לא מטפל. ולכן אני מבקש ממך: המל"ג צריך להתגייס לטפל בעולים חדשים. קליטת העולים ושילובם בחברה הישראלית דרך השכלה גבוהה היא משימה לאומית. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. לפי תנועות הראש של סגן השר, אני מבינה שהוא מסכים עם הקו של העולים.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
מסכים ורושם לי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל זה נכון.
רבותי, אם כן, יש פה הצעה להעביר את הדיון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, נכון? ככה הבנתי.
מירב בן ארי (כולנו):
לא, זה ועדת החינוך.
עליזה לביא (יש עתיד):
ועדת החינוך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
ועדת החינוך. אוקיי, רבותי. אז נצביע על המשך הדיון בוועדת החינוך. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. המשך הדיון ייקבע בוועדת החינוך.
הצעות לסדר-היום
ציון יום המאבק בגזענות
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון יום המאבק בגזענות, מס' 7388, 7450, 7476, 7479, 7480 ו-7492.
חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום במליאה את יום המאבק בגזענות. גזענות היא בורות המובילה לפחד, המוביל לשנאה, שתוצאתה אלימות.
חטאה הראשון של הגזענות, היסוד הבסיסי שממנו היא צומחת, הוא חוסר היכרות עם האחר והשונה. במקום ללמוד, במקום לשמוע, במקום להקשיב, גזענים בכל העולם מעדיפים לבסס את עמדתם על סמך מראה עיניים ושמועות שקריות. הם מעדיפים את הקרקע הנוחה של הבורות, מאשר את המאמץ שכרוך בלמידה אמיתית של אורחות חייו של האחר. לבורות יש השלכות קשות, ועם הזמן חוסר ההבנה מוביל לפחד. כולנו מכירים את ההרגשה המאיימת של מקומות לא מוכרים ואנשים לא מזוהים, וכשהפחד מן האחר מתבסס, הוא מצמיח במהרה את הקוצים של השנאה והאלימות.
הדינמיקה הזו מוכרת ממקומות רבים ברחבי העולם. היא אינה רק חלק מההיסטוריה אלא נמצאת ברשימת האתגרים שעלינו להמשיך להתמודד אתם גם היום. כשמדובר בנו, בעם היהודי, דחיפות המשימה מחריפה: אנחנו סבלנו מגזענות לאורך כל ההיסטוריה הלאומית שלנו. האנטישמיות, אל שיאה הנורא הגיעה בשואה, והיא הדוגמה המזוויעה לתוצאה שאליה יכולה הגזענות להוביל את המין האנושי.
מדינת ישראל מובילה היום את המאבק בגזענות. אין ולא תהיה לנו שום סבלנות לאפליה על סמך היבטים גזעניים משום סוג. ערך זה הודגש כבר במגילת העצמאות שלנו וחוזר בעקרונות היסוד של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. שם נאמר, ואני מצטטת: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
האדם, כל אדם, נברא בצלם אלוהים. ערכו של האדם אינו נגזר ואינו מושפע מגזעו, הוא קבוע ועומד לעצמו. עלינו להיאבק שכך יהיה בכל מקום ובכל תחום במדינת ישראל, דרך הקשבה ולמידה, הורדת מפלס הפחד איש מרעהו וחיזוק ערכי הכבוד והשיתוף ההדדיים. אני מקווה שציון יום המאבק בגזענות, כאן בכנסת, יסייע למאמץ החשוב הזה. תודה רבה.
אנחנו עוברים בעצם ליוזמי היום. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. חבר הכנסת דב חנין, אתה מבקש דעה נוספת, אני מבינה, וגם עבדאללה. בבקשה, גברתי, לרשותך עד חמש דקות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
תודה. גברתי היושבת-ראש, אין זה סוד שהחברה הישראלית, לצערי הרב, כבר מוכה במגפה, מגפה של אפליה וגזענות המופנית כלפי האחר, האחר בהיותו אחר, בהיותו קצת שונה, בהיותו בעל, אולי, לפעמים, מראה אחר, צבע אחר, ולפעמים בעל דעות אחרות ומוצא אחר. תוצאות המגפה הזאת הן כה טרגיות והשפעתה היא כל כך גורלית על חייהם של אלפי אזרחים במדינה, שאי-אפשר כבר לעצום עיניים ואי-אפשר להתעלם מקיום התופעה.
יזמתי את היום הזה כי חשבתי שהגיע הזמן להתעמת עם הבעיה, להתעמת עם הגל המאוד-קשה ששוטף את החברה הישראלית ולא מוצא לו מעצור, לצערי הרב. התקיימו דיונים בוועדות השונות – בארבע ועדות מהבית הזה – ואני מודה ליושבי-ראש שאישרו את הדיונים האלה. אני חושבת שההשתתפות של עשרות נציגי חברה אזרחית מאוד מעודדת, וגורמת לי לא לאבד תקווה ולחשוב שבאמת אפשר לעלות על דרך המלך וכן אפשר למגר את התופעה מתוכנו.
אבל בכנס שקיימתי בשעה 14:00 עם חברתי חברת הכנסת מיכל בירן – שנמנע ממה להשתתף אבל היא שותפה – נעשתה סקירה, ואנחנו עשינו את הכול תחת כותרת של חקיקה אנטי-דמוקרטית וגזענית בכנסת ה-20. שם הייתה הצגה של מחקר, שנעשה בקפדנות רבה, על כלל החוקים שהונחו על שולחנה של הכנסת הזאת וגם כן עברו שלבים אלה או אחרים של החקיקה, והם חוקים אנטי-דמוקרטיים וחוקים גזעניים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמספרים והסטטיסטיקה היו מזעזעים. 94 חוקים מתחילת הקדנציה הזו, חוקים אנטי-דמוקרטיים, חוקים גזעניים וחוקים העוסקים בהמשך הכיבוש וההתנחלויות, הונחו על שולחן הכנסת; 20 מתוכם אושרו סופית, כולל ארבעה חוקים פרטיים שנכללו בסעיפים בשלושה חוקים שאושרו, ו-10 נמצאים בשלבי חקיקה. כלומר, יש 20 חוקים שעברו מתחילת הקדנציה הזו שהם חוקים אנטי-דמוקרטיים, גזעניים. בכנסת ה-18 עברו רק שמונה חוקים כאלה – לא שזה מעט, שמונה זה הרבה בעיני, ולא צריך שיעבור חוק כזה בכנסת בכלל – ובכנסת ה-17 עברו שישה חוקים.
כלומר, הכנסת הזאת, לאחר רק שנתיים מקיומה, כבר העבירה צונאמי של חוקים גזעניים, שבעיני ישנו את המציאות הישראלית בצורה שלפחות אותי מפחידה. מפחיד לחשוב שאפשר להעביר חוקים שמבססים לא רק שיח אלא שנאת האחר, אלא פחד מהאחר – ובעיקר מהאוכלוסייה הערבית, אבל לא רק האוכלוסייה הערבית, כי אי-אפשר להתחיל במדרון הזה שנקרא כגזענות ולעצור נגד "אחר" אחד. כשמתחילים תרבות כזו של אי-קבלת האחר, של דה-לגיטימציה של האחר, דה-הומניזציה של האחר – הוא לא בן אדם, הוא לא בן אנוש ששווה לי – זה לא מפסיק אצל הערבים, ואנחנו רואים את זה.
כדי לבסס עמדות כאלה – והיום קיימנו דיון על איך נאבקים בתופעת הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, הדוח של ועדת פלמור. אני חושבת שהגיע הזמן שתהיה ועדה שתדון באיך המדינה והאחריות שלה – כולל הבית הזה, כולל המקום הזה, שמבסס ומשתית את הקרקע הפורייה, דרך החוקים האלה, לכל אזרח במדינה ישראל, שיחשוב שגזענות היא דבר לגיטימי. ברגע שיש חוקים שמאפשרים גישות גזעניות, אי-אפשר לעקור את זה מהשורש אצל האזרח הקטן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, גברתי.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני רק רוצה להגיד במשפט סיום, גברתי היושבת-ראש, שהמגפה הזו והצונאמי הזה, אם ישתולל עוד ישטוף את כולנו בסוף, ויטביע את כולנו, ולא רק את האחר הזה, אם הוא ערבי או ממוצא אתיופי או מכל מוצא אחר. הגיע הזמן שקודם כול באי הבית הזה, חברי הכנסת, יעמדו איתנים בפני הצונאמי הזה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, אדוני. לרשותך עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, אם יהיה באולם.
אברהם נגוסה (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לציין שהאזרח אברה מנגיסטו נמצא כבר 1,031 ימים בידי הארגון האכזרי "חמאס".
היום אנו מציינים את יום המאבק בגזענות, נושא חשוב מאוד שיש לתת לו מקום דווקא כאן, בכנסת ישראל. האדם נברא בצלם אלוהים, ומחובתנו לכבד כל אדם באשר הוא, ולהוקיע מהחברה הישראלית את הגזענות. התקבצנו כאן במדינתנו מארבע כנפות הארץ. למשל היום קיבלתי בנתב"ג 201 עולים מארצות הברית; בערב יגיעו 60 עולים מאתיופיה; ביום שני יגיעו גם עולים מצרפת.
הגזענות הורסת את המרקם החברתי של מדינת ישראל כמדינת מהגרים. החברה הישראלית מורכבת ממגוון עדות הבאות מרקע שונה, תרבויות שונות ומנהגים שונים. זה היופי שלה. לכן, אסור לנו לתת לגיטימציה לגזענות ולאפליה המתרחשת במקומות עבודה, במוסדות חינוכיים, במקומות בילוי או בכל מקום אחר.
חברי חברי הכנסת, אני מבקש להביא דוגמה לכישלון של מערכת האכיפה: בשנת 2000, בבית הזה, נחקק חוק נגד אפליה וגזענות במקומות בילוי, בעקבות פנייתם של אזרחים שסבלו מאפליה ומגזענות במקומות בילוי. הוגשו תלונות, נפתחו 119 תיקים פליליים, ומה? לפי הכתבה שהוצגה בערוץ 2 – אפס כתבי אישום. עכשיו, אני שואל אתכם: איך יכול להיות שבאף אחד מהתיקים הללו לא הוגש כתב אישום, ואף אחד לא הועמד לדין? אנו חייבים להפנים שאי-אכיפה של החוק מביאה אותנו למצב שבו אין מנגנון הרתעה. נוכחנו לדעת שיש מקרים שרק דרך מנגנון הרתעה ואכיפה אנו מצליחים להביא נושא כזה או אחר לתודעת הציבור. לכן, מכאן, מהמקום המכובד הזה, אני פונה למערכת האכיפה לאכוף את החוק נגד הגזענות הקיים בספר החוקים של מדינת ישראל. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי, שיילוק, הסוחר מוונציה מסוף המאה ה-16; הכרזה שנמצאה גם ב-2014 וגם ב-2017, ממש לפני כחודש, בפולין, שמתארת ביהודי שאוחז ומחבק מטבע; המילה "היסטריה", המשויכת לנשים ומקורה במילה רחם – האמונה שרווחה עוד בתחילת המאה ה-20 שנשים הן היסטריות ולכן לא ניתן לתת להן זכות בחירה; מתן דפו-פרוברה לנשים ממוצא אתיופי; פסילת תרומות הדם מכל העדה האתיופית; מניעת פונדקאות מהומוסקסואלים; הפרדת היולדות ממוצא אתיופי ומהחברה הערבית משאר היולדות בבתי-החולים שלנו, ומעל הכול, הפצת הפחד והשנאה כלפי הערבים – כולם ביטויים של גזענות.
גזענות לפי אחת ההגדרות, שאני חושבת שהיא מאוד מדויקת, היא עמדה שלפיה בני אדם נשפטים על פי השתייכותם לקבוצה מסוימת על פי צבע עורם, מבטאם, מינם, נטייתם המינית וזהותם המגדרית, ולא על פי כישוריהם ותכונותיהם האמיתיות. ולכן, כדי באמת להילחם בגזענות ולא לעמוד כאן ולנאום נאומים – היום זה לא יום חג. אני לא חגגתי ולא בירכתי באף אחת מהוועדות שהייתי. אין מה לברך; זהו יום עצוב, זהו יום מדאיג, זהו יום שמגלה לנו את הפנים המכוערות של החברה שלנו, מראה לנו למעשה את עצמנו. יכול להיות שבכל אחד מאתנו מסתתר גזען קטן, אבל אם כך, כולנו צריכים להילחם בזה. וכדי להילחם בזה וכדי להפסיק עם התופעה הזו, הרי שאנחנו צריכים להפסיק לחלוטין את ההשתלחות בערבים, בנשים, בקהילה הגאה, באתיופים, וצריך להתחיל להעמיד לדין, כפי שאמר חברי אברהם נגוסה. הוא צודק: לא הוגשו כתבי אישום בגין עבירה על חוק איסור אפליה מאז שהוא נחקק לפני 17 שנים. מה זה אומר? זה אומר שמישהו שם למעלה לא חושב שגזענות זו תופעה חמורה. אז בבקשה, להתחיל להגיש את כתבי האישום. ולא יכול להיות שבתי-ספר לא יקבלו ילדות ממוצא אתיופי ואף מנהל לא יפוטר, ואף מנהל לא יועמד לדין אפילו.
גם לא יכול להיות שיעמדו פה חברי כנסת ויאשימו את חברי הכנסת הערבים שהם טרוריסטים. זוהי הכללה, זוהי הסתה, זוהי גזענות. ממש כמו שלא יכול להיות שרבנים יקראו להומוסקסואלים סוטים. כל התופעות האלה, כל הביטויים האלה הם גזענות. ואם באמת אנחנו רוצים למגר את התופעה המכוערת הזאת, את הסרטן שנמצא בתוך החברה שלנו, אז אסור לנו כאן בכנסת לתת לחברי הכנסת להשתלח אחד בשני רק בגלל המוצא או בגלל השתייכותם לחברה מסוימת, לעדה מסוימת או למוצא מסוים. וכל עוד אנחנו לא עושים את זה, אז באמת שהכול צביעות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. עד חמש דקות לרשותך, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, ישבתי, עמדתי, שמעתי את הפתיח שלך, גברתי, לגבי הגזענות. אם אני לוקח את הדברים שאמרת ואני מתרגם 10% מהם הלכה למעשה, אנחנו בעולם אחר, כי אמרת דברים שמבחינת תוכן הם בגדר חלום. הם בגדר חלום.
אמרה לפני חברת הכנסת יעל גרמן, שאצל כל אחד ואחד מאתנו יש את הגזען, האיש הקטן שנמצא בתוכנו, וזה נכון. זה נמצא אצל כל אחד ואחד, אם זה ביישוב שלו, אם זה בקרב האנשים שהוא חי אתם, אם זה במדינה, בכל מקום ומקום.
אבל אנחנו כנציגי ציבור, כמחוקקים שעומדים כאן ומובילים את הדגל בחקיקה הגזענית, והתחרות קיימת בין כנסת לכנסת מיהי הכנסת הגזענית ביותר, כפי שציינה חברתי עאידה – זה מפחיד. זה מפחיד. כרטיס הביקור לקונסנזוס הציבורי הפך להיות איזה חוק גזעני חשוך אני מצליח להעביר בכנסת. זה כרטיס הביקור. ובלי שנדע, ובלי שהצעיר, ובלי שהאזרח ירגיש, תראה מה המצב עושה: חקיקה הופכת להיות חלק מהשיח הציבורי, ובלי שנדע – חלק מההתנהגות, ובלי שנדע – חלק מהמיינסטרים של הרוב. הוא הופך להיות עם התנהגות גזענית בלי שהוא יודע, בלי שידע, דוחה את השונה בלי שידע. צבע העור שלך שונה משלו, אז הוא – זה רגיל, רגיל – ייתן לך עבודות ניקיון, זה טבעי.
כלפי, אני בן מיעוט, מתווסף אלמנט נוסף: אלמנט הפחד. ותארו לעצמכם שהתמהיל של פחד וגזענות נכנסים ביחד; מה קורה? המשוואה – שנאה. וכשיש שנאה יש אלימות, אז כל אחד מתכנס בינו לבין עצמו בכדי להתגונן. זה המצב. זה המצב שאנחנו נמצאים בו.
אני רוצה להרחיק לכת ולהגיד לכם את האמת: אנחנו בשתי הכנסות אחרונות, שאני חבר כנסת משתמש, כל הזמן עולה ויורד שיא הפסגה של החקיקה הזו, מה שנקרא חוק הלאום. חוק הלאום, כשאני קורא אותו וקורא אותו וקורא אותו, זאת פסגת הגזענות והאפליה. זה שאני מעדיף משטר דמוקרטי במקום מדינה דמוקרטית, תתכנסו לזה ותקראו מה המשמעות; זה שאני מפלה במגורים על בסיס דת ולאום, מה זה אומר?
זה חוק ששתי כנסות דנים בו ונרתעים. מעלים ונרתעים. מי הח"כ שאמור לקבל את הכרטיס הנכסף בכדי להיכנס לשערי הגזענות הגדולים, הענקיים? תירגעו. אף אחד לא ייקח את הכרטיס הזה. אף אחד לא ייקח את זה. כל חוקי ההצהרה האלו שאתם מנסים להביא לכאן לא רק פוגעים בנו כבני מיעוט או בקבוצה הלהט"בית או בבעלי צבע העור השונה או בכל קבוצת מיעוט שנמצאת במדינה; הם יפגעו במי שמוביל אותם. כי הוא ימשיך, ימשיך, ימשיך, ימשיך, וכל מי ששונה ממנו, כל מי שמתנגד אליו, הוא שונה, והוא ידאג לטפל בו. הוא ידאג לטפל בו. בדיוק מה שקרה לנו, אם אתם שמים לב, בשנה האחרונה בכל מה שאנחנו קוראים השתקה, סתימת הפיות, שהשיא שלה הגיע בכללי האתיקה ששר החינוך מתיימר להוציא באקדמיה ובאוניברסיטאות. גם להם יש חלק: אתם צריכים לשתוק, אתם לא חושבים כמוני, אתם בעלי דעה שונה, אני אגביל אתכם. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה, גברתי. ולאחר מכן יסכם את הדיון שר הכלכלה אלי כהן, בשם שרת המשפטים. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו שאמרה כאן חברת הכנסת יעל גרמן, בלבו של כמעט כל אחד שוכן גזען קטן, לפעמים הוא סמוי, לפעמים הוא גלוי, אבל יש משהו כנראה בטבע האדם שגורם לו להסתכל על קבוצות אחרות לפעמים כאילו הן נחותות ממנו, מסיבות שונות ומשונות. ובגזען הקטן הזה, שהוא לפעמים בלתי מודע, לא מודע לעצמו אפילו, צריך להילחם כל הזמן, גם ברמה האישית, גם ברמה החינוכית, בתוך הבית, בוודאי ברמה החברתית והלאומית.
אני בת למשפחה של ניצולי שואה. שני סבי ושתי סבתותי נספו בשואה, והם היו הקורבן של הגזענות הגדולה והקשה ביותר על פני ההיסטוריה הידועה לנו; גזענות שגרמה להסתכל על יהודים כעל לא אדם, כעל תת-אדם, כעל מי שיש להשמיד ולהעביר מהעולם בשל מוצאו ושיוכו הלאומי. ויכול להיות שבגלל זה אני סולדת סלידה עמוקה ביותר מגזענות, אפילו קצת פוחדת ממנה, היא מעוררת רתיעה, וגם קשובה וערה לכל גילוי של גזענות, בוודאי אותה גזענות שמדוברת אצלנו הרבה, גזענות כלפי ערבים, בין אם הם ערביי ישראל ובין אם הם פלסטינים.
ואני אומר שאני מכבדת ומקבלת עמדות מן הימין, אף שהן הפוכות לעמדותי שלי, ויש לי חברים רבים בימין, ואני משתפת אתם פעולה. יש בי קבלה, לא הסכמה, של עמדות שהן ימינה ממני, אבל אין בי שום קבלה, שום הסכמה ושום סלחנות לגזענות. ושני הדברים האלה לא חייבים לבוא בכפיפה אחת. ואנחנו עדים לגילויים רבים, רבים, רבים מדי, של גזענות מהסוג הזה.
אבל היום אני רוצה לדבר על גזענות בתוך אזרחי מדינת ישראל היהודים – שגם אצלם מקומה לא נפקד, והיא אפילו מוכחשת עוד יותר מהגזענות שציינתי קודם – והיא גזענות כלפי מזרחים, כלפי יוצאי אתיופיה. הגזענות הזאת היא גם נראית לעין והיא מצמררת במיוחד, כי יש סקאלה של צבע עור: ככל שעורך לבן יותר – ואני אומר את הדברים בצורה הכי מפורשת ובוטה – ככל שעורך לבן יותר, כך אתה מקובל יותר במערכת החינוך, על השלטונות, על המשטרה, בבואך לקבל שירות. בבואך למקום מסוים יש סיכוי גבוה יותר שאם עורךָ או עורךְ לבנים יחשבו שאתה מגיע כמנכ"ל, ואם עורך כהה ושחום יחשבו שאתה מגיע כשליח. וזה קורה חדשות לבקרים לחברים שלי, לאנשים שאני מכירה, שנעצרים לשווא ברחוב לאיזה חיפוש רק בגלל שהם כהי עור. ואני מדברת גם על יוצאי אתיופיה, אבל גם על יוצאי תימן, וגם על אנשים שעורם כהה, בוודאי ערבים. וזה דבר נורא נורא מוזר, כי אנחנו מדינה ים-תיכונית כהה, ורוב אזרחי מדינת ישראל עורם כהה, ובכל זאת הסקאלה הזאת היא חזקה ובוטה אצלנו – בכניסה למועדונים, ועל כך חוקקתי את החוק לגבי הכניסה למקומות ציבוריים, שאוסר בחוק אפליה מהסוג הזה, ועוד שלל חוקים. אבל באמת החקיקה כאן היא פחות רלוונטית, כי באמת הגזענות הזאת מוטמעת וקשה ביותר. זה בלתי נתפס, בלתי נסלח, לעולם לעולם לעולם לא אשלים עם זה שעל פי כהות העור וצבע העור נגזר מעמדו של אדם.
את היום הזה, את הדברים האלה, את הזמן שנשאר לי אני רוצה לייחד לסוגיית חטיפת ילדי תימן, שהיא אחת ההתגלמויות הקשות והאכזריות ביותר של גזענות כלפי האחר, כלפי מי שעורו שונה, ולא רק חטיפה אלא גם עוד חשיפות מהעת האחרונה, שאני מודה שאני מתקשה לעכל, בדבר ניסויים שנעשו בילדי תימן, וכמו כל גזענות מכל סוג, זה מתחיל ונגמר בזה שאדם רואה באחר לא אדם, תת-אדם, שאם ייקחו לו ילד הוא לא יחוש יגון עמוק וכבד; שאם יכאיבו לו, לא יכאב לו כלבן אנוש; שאם ישפילו אותו, הוא לא יושפל כמוך.
להסתכל על האחר כעל לא אדם – שם מתחילה הגזענות והיא הייתה שם. היא הייתה שם, ואנחנו חייבים להרכין ראש ולהודות בכך. ואת הטרגדיה ואת העוול ואת ההכחשה על מה שאירע שם אנחנו חייבים לתקן, להודות בריש גלי, לפצות, לבקש סליחה עמוקה, להודות בכך בלי "אבל" ובלי "כאילו" ובלי סיבות ובלי תירוצים.
היום, ביום המאבק נגד גזענות, ראוי לבכות את הטרגדיה הזאת ולעשות הכול כדי שהיא לא תחזור על עצמה, וכמובן לתקן את העוול למי שהעוול הזה נעשה לו, לילדיו, לנכדיו, למשפחתו. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. יסכם לנו את הדיון וישיב, יותר נכון, בשם שרת המשפטים, השר אלי כהן.
אני רק רוצה משפט אחד עד שהשר עולה לכאן. אני לא כל כך מקבלת את מה שאמרתם על צבע עור כהה. אני מכירה הרבה מקרי גזענות גם לעולים חדשים יוצאי רוסיה, לא מעט. אני אישית חוויתי פה בארץ, כשחיתנתי את הבן שלי ברבנות, דבר מאוד לא נעים. אז צודקים, אין פה צבע ואין פה ריח. גזענות זה משהו שהוא באמת שוטף, כמו שחברת הכנסת יעל גרמן אמרה, סרטן. הוא באמת מתפזר בכל הגוף.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, אני מרשה לעצמי קריאת ביניים. את צודקת, אבל ההבדל הוא שאצלנו, בדור שלי, וגם הורי חוו גזענות כשהם היו ניצולי שואה שעלו לארץ. אבל בדור השני, זה כבר מיתקן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
ואצל מזרחים אין תיקון בדור השני וגם לא בדור השלישי – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מקבלת את התיקון.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – ואצל כהי עור. זה ההבדל באמת בינינו האשכנזים לבין מזרחיים, וצריך להגיד את זה בגלוי, אין מה לעשות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה. כן, אדוני השר.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני אשיב בשם שרת המשפטים, ואחרי זה אני אוסיף ואתייחס לכמה דברים שלי. חבל שחבר הכנסת עיסאווי פריג' לא כאן, היינו מדברים גם קצת בנושא של חוק הלאום שגברתי היו"ר ואני היינו שותפים וחתמנו עליו.
קודם כול, ההתייחסות של שרת המשפטים: קודם כול, אני מברכת – היא מברכת, כמובן – על הנושא של יום המאבק בגזענות בכנסת. מדובר בנושא חשוב המצוי בליבת השיח הציבורי, ומוטלת עלינו החובה, כבית המחוקקים של מדינה מגוונת וקולטת עלייה, לנהל שיח בנושא הזה. מעבר לכך, נאמר בעבר כי יש להשקיע ממרצה ומזמנה של הכנסת כדי לפקח על פעילות הממשלה. משרד המשפטים מחויב למאבק בגזענות, שנובע ממעמדו ההיסטורי כזרוע הממשלתית האמונה על שוויון ומתפקידו כמשרד המטה האחראי על תחום המשפט בישראל.
החובה לקדם את ערך השוויון וכפועל יוצא להיאבק בגזענות היא עוגן משמעותי בתוכנית העבודה המשרדית, וממנה נגזרות פעולות רבות שאנו מבצעים במהלך השנה. המאבק בגזענות הוא מאבק משולב; אכיפה פלילית לבדה לא תייצר את האפקט המצטבר ולא תביא לצמצום התופעה. מתוך תפיסה זו פועל משרד המשפטים במישורים שונים כדי להיאבק בגזענות. השנה החולפת הייתה שנה משמעותית בתחום המאבק בגזענות, שנה שבה החליטה הממשלה לעסוק באופן ישיר ומעמיק בגזענות נגד יוצאי אתיופיה, שכמובן צריך לבוא ולגנות גם תופעות חמורות מאוד שהיו במהלכה, גם בצבא.
אני יודע שחבר הכנסת נגוסה עוד עושה רבות כמובן לטובת הנושא של קליטת עולי אתיופיה. גם ידידתי, סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת פלוסקוב, עושה רבות לטובת הנושא של קליטת עולים ושילובם בחברה, וללא ספק עשית זאת בעבר ותמשיכי כך בעתיד, גם בהצעות חוק וגם בלא מעט הישגים שהצלחת להשיג בנושא הזה. אפשר גם לציין, חבר הכנסת נגוסה, שהשנה בהחלט זכינו לראות שופטות מבני הקהילה האתיופית שנכנסו. כלומר עוד הישג שהוא חשוב לטובת שוויון בחברה הישראלית.
כמובן יש עוד כמה צעדים שבוצעו במשרד המשפטים, וראשית, לפני כחצי שנה מונה במשרד המשפטים ראש יחידת תיאום למאבק בגזענות. היחידה הוקמה על רקע הבנה כי נדרשת פונקציה שתתאם בין הגופים השונים הפועלים במסגרת המאבק בגזענות. כך נעשה בעבר גם בתחום המאבק בסחר בבני אדם, מה שהוביל לשיפור המצב בישראל, שדורגה השנה ראשונה בעולם במאבק בסחר בבני אדם.
שנית, כצעד משלים ימונה בחודשים הקרובים – שמח לראות אותך חבר הכנסת עיסאווי פריג', עוד מעט אנחנו מגיעים – למניעת גזענות ואפליה בכל משרד ממשלתי, שיהווה כתובת ברורה לתלונות על ביטויי גזענות ויהיה אחראי על הייעוץ השוטף למנכ"ל בתחום מניעת הגזענות. כמו כן, פועל המתאם החדש במשרד המשפטים לייצר פלטפורמות שיאפשרו הנכחה חיובית של יוצאי אתיופיה במרחב הציבורי ובשיח הציבורי, ובתוך כך בתקשורת. לבסוף מציינת שרת המשפטים שבראייתה ייצוג הולם וגיוון תעסוקתי הם כלי נוסף לצמצום הגזענות. גיוון תעסוקתי מפחית מתחים בין קבוצות האוכלוסייה השונות.
בהזדמנות הזאת אני רוצה לומר שגם במשרד הכלכלה והתעשייה יש לנו לא מעט מסלולי תעסוקה שלמעשה נותנים פתרונות לבני מיעוטים שלמעשה באים אצלנו במשרד, לנשים, לחרדים, כל האוכלוסיות האלה מקבלות השתתפות, ואנחנו רוצים לראות אותם במעגל העבודה. מדינת ישראל מממנת עד 30% מהשכר שלהם למשך תקופה של – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – – האוכלוסייה הערבית – – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
סליחה?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
השר התייחס – – – ליוצאי אתיופיה – – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
לא, לא. אני התייחסתי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, באופן ספציפי למסלולי תעסוקה שמופעלים במשרד הכלכלה והתעשייה. במשרד הכלכלה והתעשייה יש מסלולי תעסוקה ספציפיים עבור בני המיעוטים. כלומר, בעוד שכאן יבוא יהודי ברמת גן – לא יקבל; יהיה בן מיעוטים בפריפריה – כן יקבל. כלומר, המעסיק יקבל השתתפות של עד 30% משכרו בנושא הזה.
מסכמת שרת המשפטים ואומרת שלפעולות שהיא מבצעת כיום יש השפעה משמעותית על צמצום הגזענות בישראל, והיא בטוחה שגם יהיו תוצאות משמעותיות בטווח הארוך.
אני רוצה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', לדבר גם על הסוגיה שדיברת, הנושא של חוק הלאום. חוק שאני הייתי שותף לו, חוק שהוא נכון. חוק שמגדיר, חבר הכנסת פריג', את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. זאת מדינת ישראל, חבר הכנסת פריג', זאת מגילת העצמאות. לשם כך קמה מדינת ישראל – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – המדינה היחידה בעולם, חבר הכנסת פריג', שהוא מדינת הלאום של העם היהודי.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברים, נא להירגע. נא להירגע.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
אני, אגב, רוצה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת יעל גרמן.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – – חבר הכנסת פריג', המקום היחיד שבני מיעוטים זוכים לדמוקרטיה וחופש במזרח התיכון הוא כאן במדינת ישראל. יש כאן זכות הצבעה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, זה לא מכובד. זה לא מכובד. לא מכובד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – תחפש את – – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
חבר הכנסת פריג', כאן – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
הנה, אתם עושים עכשיו את אותו דבר. תנו בבקשה כבוד לשר.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – – וגם יכול להגיד לך, במהלך הכנסת העשרים, חבר הכנסת פריג', חוקק חוק הלאום שמגדיר את מדינת ישראל כבית של העם היהודי. המדינה היחידה בעולם. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
גם לכם וגם לבני המיעוטים יש זכות שווה ללכת להצביע, להיות כאן חברים – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני אקרא אותך לסדר. אני לא רוצה לעשות את זה.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – בנושא הזה. להיות חברים בנושא הזה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אלה למעשה עקרונות היסוד במגילת העצמאות, ואנחנו נעמוד ואנחנו – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
גילית את זה אחרי 70 שנה – – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
נכון. ולכן אנחנו מגדירים את זה. ואנחנו נמשיך, כי מדינת ישראל בנושא הזה היא הבית הלאומי של העם היהודי, ואנחנו נקדם את אותה הצעה שעברה בקריאה טרומית, שכמובן הצעה – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
למה – – – בני בגין?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת יעל גרמן.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
אני מוכן, חברת הכנסת גרמן. יש בידי את ההצעה של חוק הלאום. אני אשמח לשמוע ממך לאיזה סעיף את מתנגדת כאן. האם את מתנגדת לכך שמדינת ישראל הבית הלאומי של העם היהודי? האם את מתנגדת לכך – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
אני בעד, אני לא מתנגדת. אני בעד החוק של בני בגין.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
האם את מתנגדת לכך שהמנון המדינה הוא התקווה?
יעל גרמן (יש עתיד):
אולי תאמר לנו למה אתה מתנגד לחוק של בני בגין. האם אתה מתנגד לחוק של בני בגין, אדוני השר?
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
האם את מתנגדת לכך, חברת הכנסת גרמן, שירושלים היא בירת ישראל? האם את מתנגדת לכך שמדינת ישראל – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת יעל גרמן, כרגע זכות הדיבור לשר.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – תפעל ותקרא לקיבוץ גלויות?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, זה לא ילך ככה. חבר הכנסת פריג', אני אבקש ממך לצאת. השר משיב.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
אני הייתי שמח, אגב – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, אדוני השר. אני מבקשת ממך.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתם הייתם פה, אתם הייתם פה, אתם דיברתם, וכרגע זכותו של השר להשיב.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
חברת הכנסת גרמן – –
יעל גרמן (יש עתיד):
האם אתה מתנגד לחוק של בני בגין? האם אתה מתנגד לבני בגין?
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – חברת הכנסת גרמן, הנה נמצאת כאן ההצעה של חבר הכנסת דיכטר, שגם אני באופן אישי חתום עליה. הייתי שמח לשמוע למה – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
איפה נמצאת ההצעה של בני בגין? מדוע בני לא בא – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת יעל גרמן, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
אני דווקא הייתי נותן לה להשיב. חברת הכנסת גרמן, למה את מתנגדת?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אבל הוא שואל אותה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
הוא שואל אותה. הוא שואל אותה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני לא אתן. לא, אני לא אתן לכם להפריע. זה, עכשיו הוא שואל.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
שירושלים היא בירתה של העם היהודי?
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
סליחה, סליחה, סליחה. אני אקרא אתכם לסדר.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
חברת הכנסת גרמן. אני לא מתבייש בזה, חברת הכנסת גרמן, שמדינת ישראל היא הבית של העם היהודי. לא מתבייש בזה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מה זה קשור? מה זה קשור לחוק הלאום?
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
ואני מציע גם לך לא להתבייש.
יעל גרמן (יש עתיד):
מדוע אתה מתנגד לחוק של בני בגין?
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
הסיבה היחידה, חברת הכנסת גרמן, שאנחנו כאן – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – היא בגלל שהיה קיבוץ גלויות של היהודים כאן.
יעל גרמן (יש עתיד):
מדוע אתה מתנגד – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת יעל גרמן.
יעל גרמן (יש עתיד):
הוא פונה אלי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, את שואלת אותו, את לא משיבה לו.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא, הוא שואל אותי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא נכון. אני שומעת מה את אומרת.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני השר, אני בעד החוק של בני בגין, שמדבר – – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
ואני בעד החוק של חבר הכנסת דיכטר. לכן אני הצטרפתי אליו. לכן, כל מילה שמופיעה שם, אני חותם עליה. ולסיכום – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
גם על הסעיף של השפה – – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
קודם כול, אני שותף, חבר הכנסת ג'בארין, בנושא של ועדת השרים שבאה ומקדמת את הנושא של החוק. בנושא של השפה יישמר המעמד של השפה הערבית, אז הנה כאן אני בא ואומר לך גם את הנתון הזה.
יעל גרמן (יש עתיד):
וסעיף הקבלה?
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
וסעיף שאומר, חבר הכנסת – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
חוק הקבלה, שהכנסתם בפנים לחוק – – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
חברת הכנסת גרמן, אני סומך את ידי על החוק הזה, שמדינת ישראל, בהחלט – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
מוגדר שם, חברת הכנסת גרמן, שירושלים היא הבית של העם היהודי, מדובר על נושא של קיבוץ גלויות.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני מדברת על הסעיף של הקבלה.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
מדובר על כך שמדינת ישראל תבוא ותושיט עזרה לכל יהודי באשר הוא בעולם, מסיבה אחת פשוטה: מדינת ישראל היא המדינה היחידה של העם היהודי בעולם.
ולסיכום, בנושא של הגזענות, אנחנו נמשיך לבוא ולשמור גם על זכויות של בני המיעוטים במדינת ישראל, ולפעול לנושא של שוויון. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר. מה אתה מציע, אדוני?
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
אני מציע שאם רוצים עוד להמשיך לדון בזה באחת הוועדות – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתה לא מתנגד.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
– – בוועדת חוקה או משהו כזה, אנחנו לא מתנגדים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה. כן, רבותי. אני מבינה שאין פה סיכוי להסתפק בתשובתו של השר, לכן יש לנו שתי בקשות להבעת דעה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. נא לגשת למיקרופון. יש לך דקה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אחרי כמעט 70 שנה של מדינת ישראל, נזכרו להחליט ולהגדיר מהי המדינה הזו. עמיתי חברי הכנסת, למישהו יש ספק שהשפה העברית היא השפה הדומיננטית במדינה הזאת? למישהו יש ספק בזה שירושלים היא עיר הבירה? מה אלה כל הקשקושים האלה? המטרה של חוק הלאום הזה נורא פשוטה, להגיד לאזרחים הערבים במדינת ישראל: אתם אזרחים מסוג ב'. זו המטרה. זה כתוב בצורה מפורשת ובצורה מובלעת בחוק.
יום הגזענות בכנסת הוא יום חשוב. אני מברך את חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על יוזמת היום הזה. היום הזה חשוב כאן בכנסת, כי כמו שראינו, גם היום, הכנסת היא גם מקור הבעיה; חלק גדול מהגזענות בחברה הישראלית זו גזענות שמטפטפת מלמעלה, מהשלטון.
היו"ר טלי פלוסקוב:
משפט סיכום.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מה עם הגזענות של הערבים? הגזענים הכי גדולים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מראש הממשלה וחבר חבריו, מטפטפת למטה לציבור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, יש לך דקה משלך. בבקשה לא להפריע.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, גזענות היא מחלה מסוכנת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
משפט סיכום, בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
היא פוגעת קודם כול בקרבן המיידי, אבל אחר כך היא גם מחסלת את מי שחולה בה. ולכן המלחמה נגד הגזענות – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – גזענות נגד ערבים ונגד יוצאי אתיופיה ונגד יוצאי חבר העמים – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לחבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – ונגד כל אזרח במדינת ישראל, היא תפקיד ואחריות של כולנו בבית הזה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מה עם היהודים? מה עם גזענות נגד יהודים? דב, שכחת להגיד מה עם גזענות נגד יהודים. או שזה לא מפחיד אותך?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה. בקשה נוספת להבעת דעה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, דקה. אני מבקשת לעמוד בזמנים. דקה לרשותך.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
אני אשתדל. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. חברי כנסת נכבדים, זה טוב מאוד שהכנסת, בניין הכנסת, אני מתכוון, מציין את יום המאבק נגד גזענות. אבל זה אירוניה – ואני לא אגיד את המילה "לעג" – שכאן במליאה אנחנו מדברים על המאבק נגד גזענות, במיוחד אחרי התשובה של כבודו, שיש לי כבוד מיוחד בשבילו, שר הכלכלה, אחרי התשובה שלו. לכן זה מחלה, לא רק סרטן, סרטן גרורתי שממנו לא רק קשה להחלים, אלא מחלה מידבקת שאפילו עם טיפול רדיקלי מאוד, קשה לחסל אותו.
בכנסת יש שפע של חקיקה גזענית, במלוא המובן של המילה, ואנחנו עדים לזה, ודווקא הכנסת עכשיו דנה, במליאה הזאת, והנה הנוכחות שישנה, על העניין של הגזענות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – תתבייש.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
לכן מן הראוי היה שהיינו מסתפקים בציון המאבק נגד הגזענות – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
– – בוועדות, שאכן היו דיונים טובים ומעניינים ואובייקטיביים. וזו אירוניה שאכן בצורה הזאת, בתשובה הזאת של שר הכלכלה, הוא מסכם את הדיון נגד – בעניין הגזענות. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת אורן חזן, דקה בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני צפיתי בדיון שהיה פה מבעד למסכי הטלוויזיה, וחשתי מהר להגיע לתוך המליאה כדי לעשות סדר בברדק.
אדוני חבר הכנסת דב חנין, לא היום, כמעט 70 שנה אחרי שהכריזו על המדינה היהודית, נזכרנו להגדיר מהי; כבר בהכרזת העצמאות דיברו על מדינה יהודית בארץ-ישראל לעם היהודי. בן-גוריון, זיכרונו לברכה, קרא ליהודים מכל העולם, אמר: פה זה ביתם ומבטחם של היהודים. אנחנו לא נזכרנו בזה פתאום. אתה רוצה שאני אזכיר לך על מה אז לא דיברו? אז לא דיברו על דמוקרטיה, אז לא התייחסו לאחרים ולשכנים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אתה קראת את הטקסט הזה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אז דיברו על מדינה יהודית.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אתה קראת את הטקסט הזה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה והחברים שלך, אתם בוגדים בערכים שלנו. אתם שכחתם מה זה להיות יהודים. אתם שכחתם מה הייתה הרדיפה כלפי היהודים אז, וכמה היא קיימת בכל העולם. איזו עוד מדינה בעולם נותנת לאזרחיה הערבים שוויון זכויות כמו בישראל? תשאל כל ערבי, גם בשטחים, גם בעזה וגם באום אלפחם איפה הוא היה מעדיף להיות, כולם יגידו לך כאן, בארץ-ישראל.
עכשיו אני רוצה לחדש לך. אתם כנראה כל כך עתיקים וכל כך נוח לכם בכיסא, ששכחתם את המציאות. אבל אני והחברים שלי פה נזכיר אותה לכולם, ובזה אני מסיים, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל לנחלה, לרשתה. זה הבית שלנו. קודם כול שלנו. כל מי שירצה לחיות פה לצדנו, נברך אותו. לא על חשבוננו. מי שיעז לנסות להעביר אותנו מכאן, אנחנו נשלח אותו מכאן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ומילה אחת אחרונה, הגזענים הכי גדולים זה אתם. אתם שונאים יהודים. אתם מכים את עצמכם ומוכנים לקבל מכות כדי שאנחנו לא נהיה פה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. אני מבקשת לסיים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – ואנחנו לא ניתן לזה יד. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ואנחנו גם נמחק לך את החיוך מהפרצוף.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. אני מבקשת לסגור מיקרופון.
אורן אסף חזן (הליכוד):
את החיוך המכוער הזה אנחנו נמחק לך מהפרצוף.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
שונאת ישראל. את שונאת ישראל. שונאת ישראל – – – את והחברים שלך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, מה ההצעות? היוזמים, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא. אני שואלת אותך מה ההצעה שלך, לאן את רוצה להעביר דיון.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ועדת חוקה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
ביקורת המדינה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כולם מסכימים על העברת הדיון לוועדת ביקורת המדינה?
קריאה:
– – – ועדת החוקה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
ועדת החוקה, אוקיי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אין לך מקום כאן. את בוגדת, את עוכרת ישראל. למה אתם לא מגנים פיגועים? למה אתם לא מגנים? תתביישו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אני מבינה שאין הסכמה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
למה אתם לא מגנים פיגועים?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, את יזמת את הדיון. אני פונה אלייך כרגע – – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא. אתם לא נותנים להמשיך. אני לא מתכוונת עכשיו לשמוע עוד חברי כנסת. זמן הדיבור תם. כרגע – לא הסתפקנו בתשובתו של השר, אני מבינה, וכרגע יש שתי הצעות. אתם הצעתם לוועדה לביקורת המדינה, מכאן הציעו לוועדת החוקה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ועדת חוקה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לכן אנחנו כרגע צריכים להצביע.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אין עדיפות למי שיזם?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, אין עדיפות, יש הצבעה. ברגע שיש שתי הצעות זה עובר לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתדון בנושא.
אורן אסף חזן (הליכוד):
יושבים פה, מקבלים משכורת, מקבלים – – – נהנים מהכיסא וצוחקים על כולם מלמעלה. לא יודע, את יכולה לחייך עד מחר, את החיוך הזה אנחנו נמחק לך מהפרצוף.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
ההצבעה תהיה כזאת, רבותי, חברות וחברי הכנסת.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, עוד מילה ואני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית. ההצבעה תהיה כזאת: מי שבעד להסתפק בתשובתו של השר – מצביע בעד; מי שמצביע נגד – זה אומר להעביר את המשך הדיון לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך דיון בנושא.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
אנחנו מסכימים לוועדת הכנסת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתה מסכים לוועדה, יופי. אז אנחנו מצביעים עכשיו. שוב, עדיין אני אומרת, אני לא משנה עכשיו את הכללים. אמרתי, מי שבעד – זה להסתפק בתשובתו של השר, מי שנגד – זה לוועדה. לכן, תצביעו – מי שרוצה לוועדה, תצביעו נגד.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני בעד להעביר לוועדה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש כללים פה. רבותי, יש פה כללים. בבקשה אל תלמדו אותנו. אני עכשיו אמרתי איך תהיה ההצבעה, תתנהגו לפי מה שאני הסברתי כרגע. מי שבעד להסתפק בתשובתו של השר – בעד; מי שבעד להעביר את הדיון לוועדת הכנסת – נגד. נקודה. נא להצביע. בבקשה, תבחרו כל אחד במה הוא מצביע. נקודה.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
מה הבעיה שזה יעבור לוועדה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
אז זה אומר בעד ועדה. להצביע נגד זה בדיוק מה שעשית, זה לוועדה. יש כללים בהצבעות כאלה, נא להקשיב.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 13, אפס חברי כנסת מתנגדים, אין נמנעים. זה אומר שהמשך הדיון בנושא הזה ייקבע – בעצם הוועדה שתמשיך לדון בנושא הזה תיקבע בוועדת הכנסת. נקודה. תודה רבה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק חינוך לילדים חולים (תיקון מס' 3), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החינוך התרבות והספורט.
החלטת ועדת האתיקה בקובלנה נגד חבר הכנסת אורן חזן בעניין קבלת הנחות בקשר לחתונתו.
כמו כן, הונחה היום על שולחן הכנסת – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, אבל תגיד את ההחלטה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן חזן, מה קרה פה? אתה התבלבלת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא התבלבלתי. הכנסת הזאת מבולבלת. לא אני התבלבלתי.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
– – הודעת שר החינוך, חבר הכנסת נפתלי בנט על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, מאיר כהן, יפעת שאשא ביטון ואיילת נחמיאס ורבין בנושא: רוב המורים בחינוך העל-יסודי חוו אלימות מילולית מצד תלמידים בשנת 2017. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 21) (הרחבת ההגנה על ילדים נפגעי עבירות מין או אלימות בעת מתן עדות בבתי-המשפט), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/714); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים לחוק אחד שאנחנו נצביע עליו. נדון כרגע בהצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 21) (הרחבת ההגנה על ילדים נפגעי עבירות מין או אלימות בעת מתן עדות בבתי-המשפט), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק לתיקון דיני ראיות, שמדברת בעצם על הרחבת ההגנה על ילדים נפגעי עבירות מין או אלימות בעת מתן עדות בבית-המשפט, משמעותה התאמה של המערכת המשפטית להעדה של קטינים. יש כאן שתי מטרות עיקריות: האחת, אנחנו יודעים ממחקרים שנעשו, שילד שעובר תהליך של עדות ושותף בעצם להליך ענישה או הפללה של מי שפגע בו, יש בזה גם משום חלק מתהליך הריפוי והטיפול של אותו נפגע. אבל בעיקר המטרה של החוק הזה היא לנסות ולהביא למיצוי דין עם כמה שיותר אנשים שפוגעים בילדים שלנו.
המציאות של היום, שבה אנחנו נמנעים מלהביא ילדים לעדות בבית-משפט כי המערכת לא מותאמת, ואז חוקר ילדים נאלץ להעיד בשבילם ושם נדרשת ראיה מסייעת – אני יכולה להבין את הרציונל המשפטי שלה, אבל במקרה של הילדים היא פוגעת ביכולת להביא להרשעה של מי שפוגע בהם. כי תגידו לי אתם, איזו ראיה מסייעת אפשר להביא לילד שנאנס במיטה שלו, באמצע הלילה, בחדר שלו, בחושך? בלתי אפשרי.
לכן בעצם אנחנו מקדמים את הצעת החוק, כדי שנוכל להביא את הילדים למתן עדות. הם יוכלו לעשות את זה או במעגל סגור; הם יחקרו רק על ידי סנגור ולא על ידי הנאשם; אנחנו נגביל את החקירה הנגדית, והיא תהיה מותאמת מבחינת השאלות שבה לרמה ולשפה של ילדים; אנחנו נגביל בכלל את משך המשפט, ולא נהפוך את זה לעוד מסע אימה שהילדים האלה עוברים במשך שנים על גבי שנים; אנחנו נאפשר לילדים את הליווי של חוקר הילדים שליווה אותם בכל התהליך, והם ייצרו מערך של אמון אתו, ועוד סוגיות נוספות שבעצם יטיבו ויגנו על הילדים במהלך המשפט.
אני מוכרחה לומר לכם משהו בהקשר הזה, דווקא מהימים האחרונים. החקיקה הזאת לבדה לא תעשה את ההבדל. אז אנחנו נביא יותר ילדים לעדות ואולי סוף-סוף נצליח למצות דין עם מי שפוגע בהם, אבל לצערי הרב, מערכת המשפט לא מחמירה עם מי שפוגע בילדים שלנו, גם כשיש ראיות. ראו ערך המקרה האחרון של אותה מטפלת שחבטה בתינוק, חבטה את הראש שלו ברצפה – הם הגיעו לדיון והיא שוחררה. שוחררה למעצר בית. למה? כי היא לא הייתה לפני כן בבית-הכלא, כי נורא קשה לה עם המעצר. שוב מערכת המשפט חסה על מי שמקרבן במקום לחוס על הקורבן. צריך לזכור שבקצה יש ילדים, ואם אנחנו לא נתנהג במלוא החומרה מול מי שפוגע בהם, אנחנו לעולם לא נצליח ליצור את ההרתעה.
גם במקרים שכבר הייתה פסיקה, ב-14 ביוני, לפני פחות מחודש, ניתן גזר דין על אותה גננת וחלק מהמטפלות, הסייעות, שפגעו בילדים. היו שם ראיות, יש תיעוד של המקרים, והגננת קיבלה רק שבעה חודשי מאסר. האבסורד הוא שההורים יצאו – הייתי אתם בקשר לאורך כל התקופה – וסיפרו כמה הם מאושרים שלפחות הכניסו אותה לכלא. זאת אומרת הם כבר לא מצפים שיחמירו את הדין. אלא זה שבכלל הכניסו אותה לכלא.
אני באמת רוצה לשאול אתכם, חברי, הילדים שלנו זה הפקר? עד כמה אנחנו יכולים באמת להקל ראש עם מי שפוגע בהם? לכן אנחנו צריכים לפעול בשני מישורים מקבילים: פעם אחת, באמת לתת את הכלים בידי הרשויות, לקיים את זה בחקיקה כדי שהמערכות השונות יוכלו לעשות את הכול כדי להגן על הילדים שלנו; פעם שנייה, אין מנוס מלקרוא מכאן, מדוכן הכנסת, למערכת המשפט: תחמירו את הענישה עם מי שפוגע בילדים שלנו. אם אתם לא תעשו את זה, אנחנו לעולם לא נצליח להרתיע.
אז אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזו, שהיא באמת תהליך של עבודה מאוד ממושכת עם משרד המשפטים ועם משרד הרווחה ועם השותפים הנוספים שהיו גם בדיוני הוועדות. החוק הזה הוא חשוב. הוא באמת היסטורי מהבחינה שאנחנו שמים את הדגש על הצורך בהעדה של קטינים, כדי לעזור להם להגן גם על עצמם וגם למצות את הדין, באופן אישי שלהם, עם מי שפוגע בהם. אני אודה מאוד לתמיכתכם. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת שאשא ביטון. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן. בכך אני מודיעה על כך שאני נועלת את רשימת הדוברים. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברתי היושבת בראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת חברתי יפעת שאשא ביטון, על החוק הזה. אין ספק שאנחנו צריכים למצוא את כל הכלים לתת לילדים להציף את מה שעבר עליהם. הרי בסוף כולנו מודעים לפחד, והפחד הוא משתק, ובמקרים האלה הוא משתק פי כמה וכמה, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו במקרים חוזרים ונשנים, כיוון שלא היה מי שיספר. במקרה הזה אנחנו ניתן כוח למישהו מבחוץ להביא את זה. אני באמת מצדיע לך על הצעת החוק הזאת, זה לא קל לקבל החלטה כזו, מאלף ואחת סיבות, אבל אנחנו תומכים בך בנושא הזה.
דבר שני, אני רוצה באמת להתייחס לאותה מתעללת. גם אני ראיתי את התמונות. הפסקתי באמצע, לא יכולתי לצפות בהן. בדיוק כמו שהפסקתי באמצע כשראיתי את התמונות בהתעללות בקשישים, אלה שאנחנו רואים פעם אחר פעם. היום גם התבשרנו שככל הנראה קשיש מת מהתעללות.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
השאלה מה, האם זה מהתעללות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
השאלה מה – הייתה הכותרת: מת מההתעללות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בדיוק.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתם יודעים מה כואב לי? כואב לי שאנחנו באים, מדברים על זה פעם אחר פעם פה, ואולי אנחנו לא עושים מספיק. כי במקום שבו החינוך פגום, אנחנו צריכים להשקיע בחינוך, אבל במקום שבו צריכה להיות אכיפה וענישה, אם אין חוק שמתאים, אז כנראה אנחנו נראה את המקרים האלה שוב.
במקרה הזה, למשל, אם ניקח את סיפור הקשישים, הרי אתה אף פעם לא יכול לאכוף בחוק בן אדם שקפץ לו פיוז בראש, או השתחרר לו איזשהו בורג. מה שכן אתה יכול לעשות, זה לפעול לכך שאנשים שתהיה להם נגיעה במקרים האלה, למשל, בטיפול בקשישים, הם יהיו אנשים טובים יותר. ואיך עושים את זה? לא מגייסים גויים מחו"ל שיבואו לפה, ומתייחסים כאילו היו אלה אנשים מהרחוב שבהם אנחנו צריכים לטפל. אולי צריך להשקיע קצת במשאבים: לתת יותר כסף, שכר הולם יותר, תנאים טובים יותר כדי לגייס, שבמקומות העבודה האלה, שהם הכי רגישים – וביום מן הימים ייתכן מאוד שכל אחד ואחת מאתנו גם יעברו שם – יהיו אנשים שיעשו את העבודה בצורה הטובה ביותר. זו תהיה הדרך, ולא רק ססמאות.
אני רוצה לנצל, ברשותך, היושבת-ראש, וברשות חברת הכנסת המציעה, את הדקה שנותרה לי כדי להתעסק במה שקרה היום במליאה. אני כולי עדיין רועד, אני מזועזע. לא תיתכן מציאות שבה יושבים פה חברי כנסת שיורקים פעם אחר פעם בפרצופה של המדינה. אני שואל אתכם באמת, מה השנאה הזו לכם? חבר הכנסת דב חנין, אני עם הערבים התייאשתי – אני מתכוון עם הערבים שנמצאים פה בכנסת – התייאשתי מלדבר. הם רצופי שנאה.
אנחנו כל הזמן מחפשים תירוצים למה הם מפגעים בנו. אנחנו מחפשים תירוצים, אנחנו אומרים: ההוא דקר כי הקשו עליו במחסום; ההיא דרסה כי כעסו עליה בבית; השלישית התפוצצה באיזה אוטובוס כי התייאשה מהחיים. כל הזמן תירוצים. אבל, חברתי, זה לא עניין של תירוצים, צריך לומר את האמת. החברים שלכם מבצעים פה פיגועים כי הם מלאים שנאה לעם היהודי. החברים שלכם רוצחים, דוקרים ושופכים דם יהודי כי הם לא רוצים אותנו פה.
אבל אתם יודעים מה, אני באמת לא מצליח להבין מה קורה עם החברים שלי פה, עם אחי ואחיותי היהודים שיושבים פה בכנסת ועושים הכול, הכול, כדי לפרק את המדינה שקמה. אנחנו עוד לא סיימנו את הדרך, יש לנו עוד רבים, רבים, מסביב לעולם שיעשו הכול כדי לפרק אותנו. למה אנחנו צריכים גם אתכם בתוך המעגל הזה? תתפכחו, ובזה אני מסיים, חברתי היושבת בראש, תתפכחו ותתעוררו. כאשר אנשים נלחמו כדי שאנחנו נזכה לשבת פה, בבניין הזה, הם לא עשו את זה רק כדי שאנחנו נשמור את מה שהם הורישו לנו; הם עשו את זה קודם כול, ומעל לכול, כדי שאנחנו נהיה ראויים יותר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אז חברי בשמאל – ברשותך, מילה אחת אחרונה – אני מתחנן אליכם: תפסיקו לשתף פעולה עם הגרועים שבאויבינו. תפסיקו להרוס אותנו מבפנים ותתחילו לעשות הכול כדי שאנחנו נזכה לחיות פה חיים תקינים. ולצד זה, אנחנו גם ניתן במה לשכנים שלנו. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
פריג', נאה דורש, נאה מקיים. אתה מדבר פה על גזענות, אבל אתה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני אתן לך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
בוא – – – עכשיו. נאה דורש נאה מקיים, אם אתה תחשוב מה זה אומר, אני – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
להזכירכם, אנחנו דנים בהצעת חוק מאוד חשובה לילדים.
קריאות:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני רוצה לתת לך – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, חברת הכנסת שאשא ביטון, הצעת חוק שאין לנו מילים, אנחנו רואים בחשיבותה. אני חושב שאני גם חתום עליה. ברכות, ואני חושב שהיא ראויה וכל מילה מיותרת בנדון היא לא במקומה. ברכות, ואנחנו נלווה.
ברשותכם, בכל זאת אני רוצה להתייחס למה שחבר הכנסת חזן אמר. תראה, מציינים היום את יום הסטודנט, יום הגזענות, ויום הנגב, ואמורים לציין עוד ימים – ימי הקשיש וכל הימים. וכל יום שאנחנו מציינים כאן אמור להיות יום חג. יום שבו אנחנו נתפכח ונזכיר לעצמנו שאנחנו החלטנו לתת העדפה – לתת רוח גבית לסטודנט, להילחם בגזענות, להילחם באלימות. אבל, עם כל הכבוד, אנחנו לא מהווים דוגמה.
אני ראיתי את חבר הכנסת חזן, רץ – שיחלים, וגם ראיתי אותו גם במצב בריאותי לא הכי, נאחל החלמה – רץ: אני רוצה לעשות סדר. הוא רוצה לעשות סדר. אנחנו אמורים להיות הדוגמה למלחמה באלימות – בום, הבערת את המקום הזה.
אדוני, תן כבוד לדעה השונה. השונה לא פוסל אותך. השונה לא פוסל אותך. לעשות את זה ברוח התוקפנית, תמחק חיוך של חבר כנסת – אני לא יודע איך מוחקים חיוך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה למדתי – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
איך אתה רוצה שאני אתייחס לגישה – תחשוב איך שאתה רוצה, ואני אחשוב איך שאני רוצה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
יש לי גישה, ואני שונה ממך בחשיבה, אני חושב אחרת. אני חושב שההרס בא מהגישה שאתה מציג, לא מהגישה שדב חנין מציג. זו דעתי, תכבד את דעתי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה אומר – – – לך, אבל זאת לא הבעיה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תלמד לכבד את האחר. כשאנחנו מדברים כאן על גזענות ולכבד את האחר והשונה, אנחנו צריכים להתחיל בעצמנו. בזה אתה לא שם. אתה טועה, ואתה יורה לא לכיוון הנכון.
אורן אסף חזן (הליכוד):
למה אתה – – – תן לי רק שאלה פשוטה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
שנייה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני רק רוצה לשאול אותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מה קרה? דיברנו על הגזענות. רוצים להבליט את זה שכולנו נגד הגזענות. נלחמים באלימות – אתה רץ לעשות סדר. מילה אחרונה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
כי אתם נגד – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אורן, יש לך דעה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, כשאתה היית פה, אף אחד לא הפריע לך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, זהו, עכשיו לא.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני מסכם ואומר. המדינה היא מדינה שלי ומדינה שלך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
תקשיב. אנחנו רוצים לשמור על הבית הזה. אבל לי יש דעות אחרות, איך שאומרים. אני שונה מהתפיסה שלך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
בוא נעשה את זה מתפיסה תרבותית, לא אלימה ולא מסיתה, ותפסיק לחשוב על מחיקת חיוך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה מוכן לתת לי – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
חיוך מוחקים בצורה לא טובה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – זה מפריע לי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
סליחה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – תודה; חבר הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. סליחה, לא ראיתי אותך, את מעוניינת לדבר?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה רוצה לראות איך אני מוחק לה את החיוך מהפרצוף?
עיסאווי פריג' (מרצ):
תפסיק.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, להזכירך, קראתי אותך לסדר פעמיים. פעמיים.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אל תתווכח אתי, זה לא יעזור.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש – – – תעברי לסדר-היום על התבטאויות אלימות – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אז אמרתי, אם עכשיו זה מה שיהיה, הוא יוצא מהאולם.
קריאות:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – תמחק חיוך מהפרצוף, די – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני מבקשת להירגע, אחרת אתה באמת יוצא מהאולם.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, חס וחלילה. חס וחלילה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אנחנו אנשי השלום, עיסאווי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
טוב, גברתי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. אני מבקשת לא להפריע.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושבת-ראש, חבל מאוד שהצעת חוק כל כך טובה – הצעת חוק שמטפלת בנושא שהוא קרוב ללבנו, לכל מי שיש לו קצת הרגשת אנושות והבנה מה זה אלימות. אני לא מדברת על מי שמשנן את הדברים שהוא שומע מה זה אלימות ואיך זה פוגע, ואיך זה הורס חיים שלמים, ובאותה מידה מתנהג בצורה הכי אלימה, בלי להיות מודעים אפילו שזה אלימות, מה שנעשה.
לא אדבר על אלה, כי הם ממש לא חשובים לי ברגע הזה. מה שחשוב לי שנעשה את העבודה טוב. ואני מודה לך, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. אני יודעת שהנושא הזה חשוב לך, ואת עוקבת מקרוב אחרי כל המקרים המזעזעים שאני יודעת שאולי כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה אצטרך לטפל בתוצאות של מי שעובר פגיעה בילד, ואת היום מנסה לחסוך את הדרך של פגיעה בילדים כאלה; כדי שהחברה הישראלית לא תצטרך אחר כך לטפל בתוצאות של אנשים שכנראה פגיעוּת מסוימת בחיים שלהם גרמה להם להיות מה שהם כשהם בוגרים, כשהם אמורים להיות אחראים על המעשים שלהם, והם גוררים אתם כנראה התנסויות שקשה לנו להבין אותם.
אני מצדי אפעל לא רק כדי להצביע בעד החוק הזה, אלא אני מוכנה לפעול בכל פעילות שתחסוך מאתנו את האלימות על כל סוגיה: אלימות מילולית, אלימות נפשית, אלימות שלצערי הרב מתבטאת הרבה פעמים במקום הזה. אני דיברתי קודם איך המקום הזה יכול להיות מקום שמלבה את הגזענות בחברה, אבל המקום הזה גם כן, לצערי הרב, הרבה פעמים על ידי אנשים שנבחרו לשבת בו, מלבה את האלימות בחברה וגורם דווקא למאבק שלנו בתופעות האלימות לא להצליח במידה שהיינו רוצים שיצליחו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני לא אחייך רק עכשיו, כשאלחץ בעד החוק, אני אמשיך לחייך כל החיים שלי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
בכיף, תחייכי, כל עוד זה לא בא על חשבוננו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, גברתי היושבת-ראש. הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, היא הצעת חוק חשובה. כל מפגש של ילד עם מערכת המשפט הוא מפגש טראומתי. מערכת המשפט איננה בנויה לילדים, וילדים אינם בנויים למערכת המשפט. לכן צריכה להיעשות חשיבה מאוד מדויקת איך אנחנו מאפשרים למפגש הזה לעבור במחירים נמוכים יותר גם לילדים וגם למערכת המשפט. אנחנו רוצים שילד שחווה את החוויה של המפגש עם המשפט יצא מהמפגש הזה עם כמה שפחות צלקות. אנחנו גם רוצים להבטיח עשיית צדק במערכת. לכן אנחנו לפעמים גם צריכים את עדותו של הילד. יש כאן מורכבות מאוד גדולה.
אני רוצה לברך אותך על העבודה שנעשתה בהצעת החוק הזאת. אני חושב שגם הכיוון הכללי של ההצעה הוא נכון, וגם המנגנונים שאתם גיבשתם בניסוח לקראת הקריאה הראשונה הם מנגנונים נכונים ומדויקים. יש לי כמה הערות, אבל אני מניח שהם בשולי הדברים, ואני מניח שבהכנה לקריאה שנייה ושלישית נוכל אולי לחשוב עליהם יחד. אני חושב שאנחנו צריכים יותר הצעות חוק כאלה. אנחנו צריכים יותר אנושיות במערכת שלנו; להתייחס לבני אדם – ילדים, מבוגרים, כאלה שדומים לי וכאלה ששונים ממני – ולראות מהם הצרכים, מהם הכאבים, מהן החולשות, מהן החוזקות, ואיך אנחנו נותנים תשובה אנושית לכמה שיותר אנשים.
מהבחינה הזאת מאוד כואב לי מה שקרה כאן במליאת הכנסת קודם. עמיתי חברי הכנסת, סימון המיעוט בתור אויב פנימי זאת הטכניקה האנטישמית. האנטישמים ברוסיה הצארית המציאו את הססמה "הכו ביהודים והצילו את רוסיה". יש לי תחושה שאצלנו מתרגמים את זה ל"הכו בערבים, הסיתו נגד הערבים, ותצילו משהו". אבל האמת היא שאני אפילו לא מבין מה רוצים להציל. על מה נלחמים כשמסיתים כל כך נגד חברי הכנסת הערבים, נגד האוכלוסייה הערבית, נגד הציבור הערבי בישראל?
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה פשוט עיוות של המציאות.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
האמירה שהשמאל משתף פעולה עם האויב זה בדיוק מה שסיפרו הפאשיסטים והנאצים באירופה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – והפאשיסטים האלה, עמיתי חברי הכנסת – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – הובילו בכל מקום לחורבן. זה נכון שהם הובילו לחורבן של עמים אחרים – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה כאילו – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – אבל בסוף הם הובילו לחורבן של העם שלהם בעצמם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית. שלישית.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
כמי שדואג גם לפלסטינים וגם לישראלים – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – של העם היהודי.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – אני דואג גם לעם שלי וגם לעם השני – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה לא דואג. אתה לא דואג.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – ואני אומר לך, אדוני חבר הכנסת חזן – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה לא דואג. אתה צריך להתבייש.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – הדרך לעתיד של שני העמים האלה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – לא נמצאת במלחמה, לא נמצאת בשנאה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – לא נמצאת בגזענות. הדרך נמצאת בצדק – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – בשוויון, ביחס הוגן לבני האדם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבל שככה סיימנו את הדיון על חוק כל כך חשוב.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אפשר להכניס את אורן חזן גם להצביע אם הוא מעוניין. כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 21) (הרחבת ההגנה על ילדים נפגעי עבירות מין או אלימות בעת מתן עדות בבית המשפט), התשע"ז–2017 בקריאה הראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 21) (הרחבת ההגנה על ילדים נפגעי עבירות מין או אלימות בעת מתן עדות בבית-המשפט), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
15 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 21) (הרחבת ההגנה על ילדים נפגעי עבירות מין או אלימות בעת מתן עדות בבית-המשפט), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה, וחוזרת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"א בתמוז התשע"ז, 5 ביולי 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:27.