דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ג ישיבה ר"נ הישיבה המאתיים-וחמישים של הכנסת העשרים יום רביעי, י"א בתמוז התשע"ז (5 ביולי 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 367. מכירת חופי ארצנו 6 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 6 סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: 6 דב חנין (הרשימה המשותפת): 8 תמר זנדברג (מרצ): 8 365. סגירת מעון יום בשכונת הדר יוסף 10 מיקי לוי (יש עתיד): 10 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 10 דב חנין (הרשימה המשותפת): 11 יעקב אשר (יהדות התורה): 12 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 13 369. פיטורי עובדי חברת ויסוניק בקריית גת 15 יעקב מרגי (ש"ס): 15 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 16 דב חנין (הרשימה המשותפת): 18 368. אי-פרסום נתונים לפי מגזרים 20 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 21 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 21 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 22 הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון – מניעת פיטורים עקב טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית), התשע"ז–2017 25 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 25 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 26 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017 29 מירב בן ארי (כולנו): 30 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 31 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע לאחי הנספה בהיעדר שכול), התשע"ז–2017 32 מירב בן ארי (כולנו): 33 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 34 הצעת חוק ייצוג הולם לדרוזים ולצ'רקסים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 36 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 36 שר התיירות יריב לוין: 41 הצעת חוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון – הגדרת מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ז–2017 43 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 44 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 48 הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – מספר ילדים בשלוחה), התשע"ה–2015 52 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 53 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (חובת קביעת תקן כליאה), התשע"ו–2015 56 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 56 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 59 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 61 הצעת חוק פיקוח על צהרונים, התשע"ה–2015 63 קארין אלהרר (יש עתיד): 63 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 68 הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים שנפגעו מינית), התשע"ה–2015 74 אורלי לוי אבקסיס: 74 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 80 דוד ביטן (הליכוד): 82 הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015 83 הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015 83 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 83 דב חנין (הרשימה המשותפת): 84 הצעת חוק הכותל המערבי (רחבת התפילה הדרומית), התשע"ז–2017 86 נחמן שי (המחנה הציוני): 86 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 102 נחמן שי (המחנה הציוני): 107 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקבלת קצבת זקנה לעובד עצמאי), התשע"ז–2017 111 יאיר לפיד (יש עתיד): 111 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 113 הצעת חוק התכנון והבנייה (קיצור וייעול הליכי התנגדויות), התשע"ז–2017 115 יעקב פרי (יש עתיד): 115 סגן שר האוצר יצחק כהן: 119 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 121 הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הכרה בעובדים מקומיים ישראלים כעובדי מדינה), התשע"ז–2017 122 יואל חסון (המחנה הציוני): 122 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 127 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 130 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 130 הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), התשע"ה–2015 130 זהבה גלאון (מרצ): 131 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 133 זהבה גלאון (מרצ): 141 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), התשע"ז–2017 149 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 150 סגן שר האוצר יצחק כהן: 152 הצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 154 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 154 דוד ביטן (הליכוד): 160 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים), התשע"ז–2017 160 אורן אסף חזן (הליכוד): 160 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 167 זהבה גלאון (מרצ): 169 אורן אסף חזן (הליכוד): 170 הצעת ועדת הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים 174 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 174 חילופי גברי בוועדות הכנסת 180 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 180 הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת 180 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 180 הצעות לסדר-היום 182 דליפת חומצה מסוכנת ממפעל באזור ים המלח לנחל אשלים 182 דב חנין (הרשימה המשותפת): 183 תמר זנדברג (מרצ): 186 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 187 עליזה לביא (יש עתיד): 188 אורן אסף חזן (הליכוד): 192 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 193 הצעות לסדר-היום 214 חברות סיעוד פוגעות בפרטיות קשישים ומשלמות לצוותים רפואיים עבור מידע חסוי עליהם 214 איציק שמולי (המחנה הציוני): 214 אורי מקלב (יהדות התורה): 216 שר הבריאות יעקב ליצמן: 217 דב חנין (הרשימה המשותפת): 219 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 220 הצעות לסדר-היום 223 לתלמיד מתל אביב יש סיכוי גדול פי שלושה ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה מאשר לתלמיד מאופקים 223 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 223 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 225 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 228 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 232 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 233 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 233 הצעה לסדר-היום 234 העברתם ותנאי עבודתם של מורים ערבים מהצפון המלמדים בדרום 234 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 234 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 236 הצעה לסדר-היום 237 הטיפול בתלונות שווא: האם גברים שווים בפני החוק 237 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 238 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום י"א בתמוז תשע"ז, 5 ביולי 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל בשאילתות דחופות. שאילתה דחופה מס' 367 – אני מתכבד להזמין את סגן השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת ירון מזוז, לעלות לדוכן כדי להשיב לחברת הכנסת מרב מיכאלי. הנושא: מכירת חופי ארצנו. כבר רשומים לי גם שואלים נוספים. בבקשה, גברתי, את יכולה לקרוא את נוסח השאילתה, ואז סגן השר ישיב. 367. מכירת חופי ארצנו מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני, בוקר טוב לכבוד סגן השר. אדוני, השבוע הציגה המדינה לבג"ץ מפות מסודרות ונתונים של השטחים במרחק 100 מטר ומעלה מקו המים. כ-41,000 דונם – זה סדר גודל של שלוש פעמים רמת גן – יאבדו את ההגנה מפני בנייה ויימכרו ליזמי נדל"ן. רצוני לשאול את אדוני: מה עמדת המשרד, והאם תאפשרו זאת? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: מכובדי היושב-ראש יולי אדלשטיין, בוקר טוב, חברי חברי הכנסת, השר חיים כץ, כמוך, גם אני מוטרד מאוד מהיקף ואיכות השטחים שהוסרו לעת עתה מפרק החופים בתמ"א. אנו מתכוונים לפעול באופן נחרץ למנוע את הפגיעה בחופים במסגרת המשך קידום התמ"א. הפעולות הן במגוון מישורים: במישור התכנוני, במישור התקשורתי ובמישור הציבורי והפוליטי, במטרה להגן על כלל השטחים. מה שאנחנו בעצם עושים זה להגדיר את החופים שכביכול הופקעו ליזמים בתוכנית שמגנה עליהם בתמ"א. להלן כמה הישגים שאליהם כבר הגענו: שינוי מבנה התמ"א כך שייכנסו שטחים מעבר ל-100 המטרים הראשונים של חוף הים; ביטול חופים כפריים וסימונם כפתוחים; צמצום הפיתוח בחופים עירוניים ובחופים פתוחים; הגדרה של מכלולי חוף, צמצום אפשרות הפיתוח בתחומם ומאבק על כל חלק בנפרד; הגדרת פארקים חופיים שלא היו; הכנסת הצורך בתוכנית כוללת לחוף לכל רשות ורשות; עבודה עם התקשורת במטרה לעורר הד ציבורי ואת כל הארגונים שנוגעים בדבר. אני מציע להעביר את זה בצורה מסודרת לדיון יותר רציני בוועדת הפנים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. אנחנו לא מעבירים שאילתה לוועדה, אבל גם אפשרות, להגיש בקשה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: אין בעיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: האם יש שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכאלי? בבקשה, גברתי, ולאחר מכן – גם חברי הכנסת דב חנין ותמר זנדברג רשומים לשאלה נוספת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אדוני, תודה רבה, אני שמחה לשמוע שגם אדוני מוטרד והמשרד מתכוון לנקוט צעדים. אני רוצה להגיד שאני חושבת שהצעדים צריכים להיות נחרצים עוד יותר, ואם יורשה לי – אם אדוני יוכל להעביר, באמת, לשר ולגורמים המקצועיים במשרדו – אני חושבת שזה דבר שראוי אפילו לחולל עליו משבר קואליציוני, כי זה הרס כל כך פיזי ומוחשי של האפשרות שתהיה לאזרחיות ולאזרחי המדינה באמת לגשת לדבר הבסיסי הזה, של חוף הים, זה נראה ממש מאוד דרמטי, ואי-אפשר לאפשר את זה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: את צודקת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אדוני סגן השר, נשמע את כל השאלות, ואז תתייחס. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, אחריו – תמר זנדברג, ואז נשמע את התייחסותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אתמול התבשרנו שוועדת העררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה דחתה את ערעור היזמים בעניין חוף פלמחים, ואנחנו, בעקבות מאבק ממושך וארוך מאוד, יכולים לומר לציבור שחוף פלמחים יישאר בידי הציבור. בעניין הזה הייתה זכות גדולה למשרד להגנת הסביבה, וגם לשר הקודם, חבר הכנסת גלעד ארדן, שהתייצב במאבק הזה ועשה הכול כדי להגן על החוף. אבל הנה הבעיה – יש לנו חוק חופים טוב, במדינת ישראל, אבל בחוק הזה יש פרצה; הפרצה היא שתוכניות בנייה ישנות, כמו אלה שהיו בפלמחים, אפשר בכל רגע לשלוף אותן מהמגירה, והן מתגברות על חוק החופים הנפלא שלנו. בשבוע הבא תגיע לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק שחתומים עליה עשרות חברי כנסת, שכבר נומקה כאן, במליאה, ומוצע בה להתגבר על הפרצה הזאת בדרך מאוד מאוד מאוזנת; אנחנו לא מבטלים את התוכניות הישנות, אבל אנחנו קובעים שוועדת התכנון, שנקראת הוועדה לשמירה על הסביבה החופית, הוולחו"ף, תוכל לבחון את התוכניות האלה מחדש, להכניס בהן תיקונים, אולי גם לאשר אותן, אם היא חושבת שכן ראוי לאשר אותן, ואולי גם לפסול אותן, ולתת חלופה ליזמים במקום מה שהם מפסידים בחוף. זו הצעת חוק מאוד מאוד חשובה וראויה, אבל כמו שאנחנו יודעים, על החוף שלנו יש איומים, כי החוף הזה קורץ – ליזמים, לנדל"ניסטים, ואנחנו צריכים את המשרד להגנת הסביבה במלחמה, להגן על החופים, להגן על הציבור, מפני האינטרסים האלה. אנחנו מצפים לתמיכת המשרד בהצעת החוק הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חנין. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואז נשמע את סגן השר מזוז. תמר זנדברג (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, התוכנית שנחשפה, שדיברה עליה חברת הכנסת מרב מיכאלי, היא בעצם תוכנית מתאר ארצית – תמ"א 1. כידוע לך, במשך חודשים ארוכים, ואפילו הייתי אומרת שנים, משרד האוצר, שאחראי היום למינהל התכנון, טען בפנינו, חברי הכנסת, בוועדת הפנים ובמקומות אחרים, שאין פגיעה בחופים במסגרת התוכנית הזאת, ולמעשה תמ"א 13, שהיא תוכנית מתאר החופים, נשארת בעינה בתוך תמ"א 1. בעקבות עתירה לבית-המשפט, של ארגון אדם, טבע ודין, נחשפה התוכנית, ונחשף שלא היא, שאכן יש פגיעה, ויש שינוי מהוראות תמ"א 13, ובעצם תמ"א 1 פוגענית בחופים הרבה יותר. הייתי אומרת שמדובר גם בנסיגה של עשרות שנים מההגנה על החופים שמדינת ישראל כבר התקדמה אליה, מתוך הבנה שמדינת ישראל היא מדינה קטנה, אבל עם רצועת חוף גם ארוכה יחסית לגודלה, וגם מאוד מאוד מרשימה ומיוחדת; יש לנו חופים שבאמת אין כדוגמתם בעולם כולו, כולל מדינות החוף המרהיבות ביותר, שמושכות את תיירות הים והחוף הגדולה ביותר. עכשיו נשאלת השאלה למשרדך, משרד הגנת הסביבה: מה ייעשה כדי להגן על החופים האלה, ולא רק לעגן את ההגנה הקיימת, אלא להרחיב ולשפר את ההגנה, ולא לדרדר אותה אחורנית? כי כיום אנחנו עומדים מול מלחמה; תמ"א 1 הכריזה מלחמה על החופים, ואנחנו רוצים לנצח במלחמה הזאת, כי חוף פתוח ונגיש בלי בנייה לעשירים – זה האינטרס הציבורי הראשון במעלה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לכל השואלים. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: טוב, כמו שידוע לכם, גם אני תומך בכך שצריכים להיות חופים לתושבי מדינת ישראל ולכלל המדינה, אבל בנושאים של תמ"א ושל כל הדברים האלה הייתי מציע לעשות את זה בצורה מסודרת – גם לדב, גם לך וגם למרב – תעבירו לי בבקשה בצורה מסודרת את העמדות שלכם; אני מבטיח לשבת עם אנשי המקצוע במשרד, להגיע אליכם באופן אישי ולשבת על הנושאים האלה, ולראות איך אנחנו נקדם אותם בצורה משותפת, ולהעביר גם את הנושא הזה, כמו שאמרתי קודם, לוועדת הפנים, כדי שניתן לזה הד תקשורתי כמו שצריך, כי רק בדרך הזאת, נקרא לזה ככה, הטייקונים מבינים. אז אני מבקש שתעבירו לי את זה, ואני מבטיח לטפל בזה בצורה הכי מסודרת שיש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר להגנת הסביבה חבר הכנסת ירון מזוז, ולכל השואלים. אני מתכבד להזמין את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת חיים כץ. השר כץ יעלה לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 365, מאת חבר הכנסת מיקי לוי. הנושא: סגירת מעון יום בשכונת הדר יוסף. חבר הכנסת לוי, בבקשה, אתה יכול לקרוא את נוסח השאילתה. 365. סגירת מעון יום בשכונת הדר יוסף מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני. אדוני השר, סגירת מעון יום בשכונת הדר יוסף – כ-50 משפחות קשות יום, בחלקן הגדול, בשכונת הדר יוסף בתל אביב קיבלו הודעה כי מעון היום המסובסד היחיד בשכונה – והדגש הוא על "המסובסד היחיד בשכונה" – ייסגר, ואין עוד גן מפוקח. אני מבקש לשאול את אדוני: 1. מה משרדך עושה כדי לסייע לאותן משפחות? 2. האם יש פתרון אפשרי למצוקת ההורים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברי מיקי, החלטה על סגירת מעון היא החלטה של הגוף המפעיל בלבד. ברור לך שהמשרד או השר לא יכולים לדעת אם מעון זה נסגר או עובר ממפעיל למפעיל. עם זה, בשמונת החודשים האחרונים נפתחו במדינת ישראל עוד 165 מעונות מסובסדים. התקציב של 2017 לבניית 108 מעונות נוספים הוקצה בינואר 2017. מעולם, אבל מעולם, לא הוקצה תקציב לביצוע מעונות במהלך שנה – בינואר. ביום שני הקרוב עולה בוועדת הכספים בקשת הרשאה להפעיל בנייה לחרדים-ערבים-פריפריה – של 2018, כבר – לתת להם הרשאה לצאת לבנייה ב-2018. זה עוד סדר גודל של 40 מיליון. אז – הייתה מהפכה בבנייה של המעונות. אני לא יודע בדיוק מה קורה במעון של נעמת בהדר יוסף, אתה גם לא מצפה ממני שאני אדע, אבל אני אומר לך, נוספו בשנה האחרונה כ-12,000 מקומות לילדים – מסובסדים – בכל המגזרים – החלוקה היא מגזרית; כשאני מקבל תקציב, זה מוגדר: 25% – ערבים, 15% – חרדים, 15% – פריפריה, 25% – כללי. אבל רק בשביל לסבר את האוזן, עיריית תל אביב, שקיבלה הקצאה של מעון, לא בנתה אותו. זאת אומרת, היא לקחה כסף מהתקציב שלי, ביקשה, קיבלה הרשאה, לא בנתה את המעון, והאוצר יחגוג בקבלת הכסף בחזרה. זה ככה, בשבילך. קיבלו – ביקשו הרשאה, קיבלו את הכסף, קיבלו הקצאה. אנחנו פה, בכנסת, צריכים לעשות סדר בעניין, שמי שמקבל הקצאה – יישוב שמקבל הקצאה – ולא בונה, שלא יקבל בפעם הבאה – שייתנו צ'אנס לאחרים שכן רוצים לבנות. אם יש יישובים שמקבלים את ההקצאות, והכסף מוגבל, והם לא בונים, וזה חוזר לאוצר, אז יצא שכרנו בהפסדנו. אני מקווה שעניתי לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת? לא, אין שאלה נוספת לחבר הכנסת מיקי לוי, אבל יש שאלות נוספות לחברי הכנסת דב חנין ויעקב אשר. דב חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, גם השבוע הזה היה שבוע נורא בתחום של תאונות בענף הבניין. אנחנו בכל שבוע שומעים על עוד תאונה, פצועים, לעתים גם הרוגים, בענף הבניין. אנחנו דיברנו על הנושא הזה פעמים רבות, ואני מברך על המהלך של חיזוק הפיקוח, מערך הפיקוח והסמכויות של הפקחים, בנושא של תאונות הבניין. אבל יש עוד כלים שכדאי להשתמש בהם; בפני ועדת השרים לענייני חקיקה יגיע בימים הקרובים הנושא של תשובה על הצעת החוק שאנחנו העלינו כאן, בכנסת – אז ביקשתם לחשוב על זה – שאנחנו דורשים ממעבידים בעצם לפרסם מידע על תאונות עבודה שהתרחשו במקומות העבודה. הדבר הזה מאוד מאוד חשוב. המידע הזה הוא מידע חיוני – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כללי, לא רק בבניין, אתה מדבר. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא רק בבניין. – – הוא מידע שגם מאפשר לעובדים לדעת מה קורה, מה הסיכונים, מה הסכנות, והוא גם מטיל אחריות על המעבידים. המדינה לא יכולה לבדה להתמודד עם כל הבעיות וכל הקשיים. כיוון שהנושא הזה הולך להגיע להצבעה במליאת הכנסת בעוד שבוע, אני מנצל את ההזדמנות לפנות אליך, אדוני השר, כמי שענייני העובדים קרובים ללבו, לגרום לכך שנעביר את הצעת החוק הזאת, שמטילה על המעבידים אחריות נוספת ומאפשרת למדינה להתמודד בצורה אפקטיבית יותר עם המכה הזאת, של תאונות העבודה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: והשאלה? והשאלה? מה רצית לשאול? דב חנין (הרשימה המשותפת): האם אתם תתמכו? האם אתה תתמוך? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אה, האם אני אתמוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חבר הכנסת יעקב אשר. יעקב אשר (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש, נכבדי השר, קודם כול אני מוכרח לומר, הייתי בוועדה שבחנה את – אני קורא לזה – הדרמה שעשית בשנה האחרונה בנושא של המעונות, יותר נכון בניצול התקציב שהמדינה שמה, גם מבחינת גודל התקציב, כמו שאמרת, אבל גם מבחינת האפקטיביות של להוציא אותו לפועל. יש היום בהחלט עבודה שנעשית בכל הארץ. רוב הרשויות המקומיות הבינו שהן עלולות לאבד את הכסף, ואני מברך אותך על כך. אני חושב שתושבי המדינה ירגישו את זה בזמן הקרוב. כהשלמה לדבר הזה, יש חשיבות גדולה מאוד למשפחתונים, כי המשפחתונים בעצם משלימים את החוסר במעונות שקיים בכל מקרה, באופן מובנה. התברר באותה ישיבה שחלק מהתקציב שעצרו מרשויות מקומיות חזר לאוצר, בניגוד לעמדתכם ולדעתכם, כנראה. השאלה שלי היא, האם אפשר להשתמש – לא האם – למה לא משתמשים בכסף הזה כדי לממן בינתיים את המשפחתונים ופתיחת מסגרות חדשות? זאת שאלה אחת. ושאלה שנייה: לאחרונה התחילו הכבדה ורגולציה מאוד מאוד חריפה בנושא המשפחתונים, לגבי תמהיל המשפחתונים, כמה תינוקות יהיו, כמה לא. יש מקומות בארץ, במיוחד בריכוזים חרדיים, אבל גם בריכוזים אחרים, שבהם יש יותר תינוקות, כי הגדולים יותר הולכים למעונות, והקטנים – למשפחתונים. היום נוצר מצב, למשל בבני ברק, שיש כמה וכמה משפחתונים שבגלל ההנחיה החדשה, של לא יותר משני תינוקות, המשפחתון נשאר ריק כשיש תורים ענקיים של אימהות עם תינוקות קטנים. אני מבקש את התערבותך בעניין הזה, אני גם פניתי ללשכתך בעניין, ואני בטוח שכמו שאתה יודע להיכנס לעניין ולהביא אותו לנקודת הגמר, גם את זה תעשה. תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב, אני אענה על שאלות. דב חנין, שמעתי את שאלתך והרצאתך בקשב רב. אני לא יודע אם אני אשיב לך, כי אני אבדוק, אבל יחד עם זה, מאוד עצוב לי מה שקורה בבניין. עצוב לי שהמדינה – יש לי בבניין 22 תקנים פתוחים לפקחים; אף אחד לא רוצה לבוא. אף אחד – כי המדינה חושבת שהיא רוצה לשלם למהנדס שכר של 5,000 שקל. לא רוצה. עכשיו הם אומרים: בוא, אנחנו נאפשר לך חוזים אישיים. אני לא רוצה. אני רוצה עבודה מאורגנת. וזאת עובדה – 22 תקנים פתוחים לפקחי בנייה. עם זה, הלכנו למהלך יפה של עיצומים כספיים, מכרז על רחפנים, צילומים – נתבע; כשהראשונים יתחילו לשלם על כל עבירה עשרות אלפי שקלים – פר עבירה – נראה מה יקרה. אני מקווה שדרך הכיס – דרך הכיס הם יבינו. אני עובר לחברי יעקב אשר. לצערי, בתקציב ש – סגרנו את הכספים שנקבל ב-2018-2017 – 350 מיליון ל-2017, 350 מיליון ל-2018, חתמנו גם על הקצאות שניתנו בשנת 2014 ולא בוצעו – הכסף יחזור לאוצר. לפני כשלושה חודשים החזרתי לאוצר 110 מיליון שקל שלא בוצעו. כנראה בתקציב נלחמו, נלחמו, כל אחד רוצה תקציב גדול, אבל כשמגיע – הייתה כתבה בעיתון שקיבל תקציב ובנו, לא בנו – אבל לא בנו, כי לא עניין. אני מכיר אחד שהוא בן אדם טוב, והוא בדרך כלל עוזר לאנשים – קוראים לו הרב גפני, בוועדת הכספים, והוא כנראה מכיר את נושא המשפחתונים. אני חושב שאני אתן לך עצה, אתה יודע, שבין אדם לחברו. יעקב אשר (יהדות התורה): בלי קשר באיזו מפלגה הוא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בלי אישור אנחנו לא מדברים פוליטיקה. יעקב אשר (יהדות התורה): לא – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אנחנו מדברים על זה שאנחנו צריכים לתת מענה לפעוטות. אני לא מדבר פוליטיקה. בכל הקטע של המעונות אנחנו צריכים ללכת לכמה מהלכים: האחד, להעלות את התקינה. לא יכול להיות שמטפלת אחת מטפלת בשישה ילדים עד גיל שלושה חודשים, שבכלל לא יודעים להגיד מה כואב להם, והיא לא יכולה לרוץ להחליף חיתולים ולטפל בכולם – לא יכולה. ואם תהיה אחת לחמישה, או אחת לארבעה, הילדים האלה יקבלו טיפול יותר טוב. בלי שום קשר לשיוך מפלגתי – אני בטוח שגם מנו רוצה את זה, גם מיקי רוצה את זה, ודב חנין רוצה את זה, וחברי מרגי רוצה את זה, וגם אלי כהן וגם אתה. עברנו פה על כל אלה שיושבים פה, קצת ממגזר המפלגות. המטרה שלנו היא לעזור לילדים האלה, שצריכים את העזרה. ולמען האמת יש גם בעיה אובייקטיבית בבני ברק, של חוסר קרקע לבנות מעון. היישוב מאוכלס בצפיפות יתרה, וצריך לנסות למצוא פתרונות. צריך לנסות למצוא פתרונות – לבניית מעונות. ואני מקווה שאתם, אנשים אינטליגנטים, תעשו חושבים ותראו איך אתם מביאים תוצאה. אני אשמח להיות קבלן הביצוע שלכם, כשאתם תביאו לי את היכולות התקציביות, לעזור לכם מאוד לגרום לכך שלכל הילדים – כל הילדים, גם מעונות שיקומיים, וגם מעונות רגילים – יהיה מספיק, ולא יהיה מחסור. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת חיים כץ, ולכל השואלים. אני מתכבד להזמין את שר הכלכלה והתעשייה, חבר הכנסת אלי כהן, לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 369, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי. הנושא: פיטורי עובדי חברת ויסוניק בקריית גת. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רשמתי. עיסאווי פריג' (מרצ): היה דיון שלם אתמול בוועדה בנושא. 369. פיטורי עובדי חברת ויסוניק בקריית גת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. יעקב מרגי (ש"ס): מכובדי השר, עובדי מפעל ויסוניק בקריית גת טוענים בשם ההנהלה שהמפעל ייסגר בסוף השנה, בשל רצון החברה האם להעביר את המפעל לסין. עובדים במפעלים נוספים, כולל ביישובי עימות, חוששים מסגירתם. רצוני לשאול: 1. מה המידע שבידך על מפעל ויסוניק? 2. האם ידוע על מפעלים נוספים בדרום שפעילותם בסכנה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מרגי, אני חושב שהנושא הזה, שעולה לסדר-היום כשאילתה דחופה, הוא חשוב ומרכזי, ואנחנו עוסקים בו רבות. אנחנו משקיעים לא מעט בנושא של פתיחת ופיתוח מפעלים בדרום. ככלל, אנחנו רואים היום צמיחה מאוד משמעותית בבנייה למגורים בנגב, ולצדה אנחנו רוצים לראות תעסוקה. ככלל – ואני אגיד כרקע – כיום יש שפל ברמת האבטלה במדינת ישראל, שפל של 30 שנה – אנחנו עומדים על רמה של מתחת ל-5%. מפעלים כמו ויסוניק – אנחנו כמובן שמענו על זה רק מהתקשורת, ברגע ששמענו נעשתה פנייה גם לוויסוניק – ואגב גם לסוגת, שהודיעו גם הם, סמוך להם, שגם הם שוקלים – במטרה לראות וללמוד אם אפשר לסייע. בד בבד עם זה פנינו לאינטל, והם ציינו שיקלטו חלק מהעובדים. סיכמתי גם עם שר העבודה והרווחה, חיים כץ, שיצא מכאן לפני רגע, לקיים יריד תעסוקה ממש בקריית גת. אני באופן אישי וצוות המשרד שלי נהיה מחר ב-8:00 בבוקר בקריית גת כדי להיפגש עם הגורמים ולשמוע אותם. אנחנו נמצאים, חבר הכנסת מרגי, במצב של טרנספורמציה; ראינו שבאותו שבוע נכנסת לישראל חברת אמזון, ומביאה 800 עובדים, ומנגד – סגירה של מפעלים. באופן טבעי תהליך כזה יהיה ויימשך, כלומר יהיו עוד מפעלים שייסגרו, זה טיבם של החיים, ובמדינת ישראל אנחנו מחפשים את היתרונות היחסיים שיש. אם ראית היום, חבר הכנסת מרגי, פורסם, ובצדק, באחד המקומות, שכיום במשק הישראלי חסרים לא מעט עובדים. לפי הנתונים שיש בידינו חסרים 11,000 עובדים בתחום התעשייה, ולכן אנחנו פועלים להתאים אותם למקצועות הקיימים. לרוב התחלופה היא כזאת שמקומות עבודה ומפעלים פחות רווחיים נסגרים, ומגיעים מפעלים יותר רווחיים. ברגע שמגיע מפעל יותר רווחי, המשמעות היא שהוא גם יכול לשלם לעובדים שכר גבוה ונאות. אגב, אני לא מחפש, כמדיניות, להביא למדינת ישראל בכלל, ולפריפריה בפרט, מפעלים שמשלמים שכר מינימום, אלא להביא לשם מפעלים איכותיים. אנחנו משקיעים היום דרך מרכז ההשקעות 840 מיליון שקל בשנה, ודרך רשות ההשקעות 1.6 מיליארד שקל בשנה, כדי לתת מענקים. אנחנו נותנים לטובת כל מי שיפתח בקריית גת קרקע בפטור ממכרז, סבסוד של עלות הפיתוח, מענקים בהיקף שבין 20% ל-30%, והשתתפות במסלולי תעסוקה. הורדנו את המס לחברות היצואניות ל-7.5% בלבד, ולכן – אנחנו מתייחסים לכל דבר. אתה יודע, גם מפעל של 50 עובדים בשתולה מעניין אותנו, קל וחומר, כפי שציינת, חבר הכנסת מרגי – ואני מעריך את הפנייה – של 350 עובדים בקריית גת, ולכן אנחנו לא אומרים: אוקיי האבטלה בשפל, חסרים 11,000 עובדים, השוק יעשה את שלו. לא. אנחנו רואים את התפקיד שלנו, כממשלה, וגם כמשרד הכלכלה והתעשייה, להתערב ולהבטיח שיהיה בנושא הזה מקום. זימנו גם את ויסוניק וגם את סוגת, ומחר בבוקר נהיה שם. אני רוצה עוד לומר לך, שאנחנו העמדנו בשנים האחרונות תמיכה בדרום של 1.4 מיליארד ש"ח, שהובילו להשקעות של 23 מיליארד ש"ח ול-6,000 עובדים – בקריית גת עצמה אנחנו בשלוש השנים האחרונות פתחנו והרחבנו 15 מפעלים; במהלך החודשיים הקרובים יש אצלנו עוד שני מפעלים שהגישו בקשה לקבל מאתנו מענקים, והנחינו לתת להם עדיפות, כדי להבטיח, בהחלט, שבקריית גת יהיה מענה. אנחנו גם שמחים לראות את ההתפתחות בקריית גת, ההתפתחות למגורים. אנחנו רוצים להמשיך את הפיתוח גם בנושא הזה, של קריית גת, ולכן השאלה היא במקומה, ואנחנו עם היד על הדופק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אלי כהן, שר הכלכלה והתעשייה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מרגי. אחריו – גם לדב חנין. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אני מודה לך על המעורבות ועל האקטיביות – לא חיכית, ופעלת. אבל השאלה: האם אנחנו כמדינה, עם כל הביורוקרטיה שלה, יודעים לעודד את המפעלים החדשים האלה? אני מברך על היוזמה להביא מפעלים חדשניים במקום מפעלים שהם לא רווחיים, אבל האם אנחנו יודעים לעודד את המפעלים החדשים האלה לקלוט – ממש בעידוד, שיהיו להם תמריצים – לקלוט דווקא מקרב העובדים המפוטרים? אם לא, לחלופין, האם אנחנו יודעים להכשיר את העובדים שייפלטו מהמפעלים האלה להיקלט במפעלים החדשים? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אכן. קודם כול, אנחנו נקיים יריד תעסוקה ספציפי לנושא של עובדי ויסוניק וסוגת, ולכן הפנייה שנעשתה לאינטל התייחסה אליהם ספציפית. דבר שני, היקף ההשקעות של המדינה בשנים האחרונות בהכשרות טכנולוגיות היה נמוך, 50 מיליון שקלים בלבד, ולכן, למעשה, בתקציב האחרון התקבלה כאן, בבית הזה, החלטה לגרום לכך שהיקף ההשקעה בחינוך הטכנולוגי יעלה מ-50 מיליון שקלים ל-200 מיליון שקלים, ולכן זה היקף ההשקעה, כדי שנעשה את אותה טרנספורמציה למקצועות שחסרים. אני שמח לומר לך שעיקר המקצועות שחסרים הם בנושא של מקצועות טכנולוגיים מתקדמים. בחודשיים האחרונים הייתי מעורב בהתדיינות עם המשרד לביטחון פנים, עם השר ארדן ועם מפכ"ל המשטרה, להבטיח שמדי השוטרים ייוצרו כאן, בישראל, אבל אני חייב להגיד, חבר הכנסת מרגי, לא לעד חוסן; למדינת ישראל אין יתרון בייצור מדי משטרה. פעלנו לעשות – פעלתי ונלחמתי, ולשמחתי הם הבינו את החשיבות כן לייצר את זה בישראל, אבל אנחנו, בתקופה הזאת, שהצלחנו להשאיר את הייצור בישראל, צריכים לדאוג להכשרות לאותם עובדים, שיוכלו לעבוד, כי אנחנו לא נוכל להתמודד עם שכר עבודה של 500-400 דולר במזרח הרחוק, גם לא במחיר של שער חליפין כזה – גם במחיר של ארבעה שקלים שער חליפין לדולר, עדיין למדינת ישראל אין יתרון בעבודה זולה מול המזרח. ולכן, אנחנו כל הזמן עושים מעבר; ולכן, אם אתה רואה את התמונה – אני רואה את אמזון עם 800 עובדים, ואת אינטל, שקולטת עוד 500 עובדים, ומפעלים שהם פחות רווחיים יוצאים. אבל לא כולם הם מהנדסים, ולא כולם הם בוגרי מחשבים. ורק בסוגיה האחרונה: אנחנו נותנים, במשרד, כמה מאות מיליוני שקלים מדי שנה לטובת מסלולי תעסוקה. כלומר, אנחנו רוצים לדחוף קבוצות אוכלוסייה מסוימות למעגל העבודה. בין הקבוצות גברים חרדים, בני מיעוטים ונשים. אלה קבוצות האוכלוסייה שאנחנו, המדינה, משתתפים לרוב בשכר שלהן בהיקף של כ-30% למשך שלוש שנים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נרדמתי בשמירה – שאלה נוספת גם לדב חנין, ואז השר ישיב בנפרד. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, זו פעם ראשונה שלך בכהונתך. תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, התמונה בנגב היא מדאיגה: דיברנו על מפעל ויסוניק – 450 עובדים; מפעל סוגת – 60 עובדים; מפעל סינרג'י בשדרות – 100 עובדים; מפעל אביב בנגב – 70 עובדים. כל אלה מפעלים שנסגרים או נמצאים בסכנת סגירה בשבועות האחרונים. זאת תמונה מדאיגה, ואכן, משרד הכלכלה חייב לפעול פה בצורה נמרצת. אני מאוד מקבל את עמדתך, אדוני השר – אנחנו לא נוכל להתחרות ולא רוצים להתחרות בסין, לא בתנאי ההעסקה, לא בשכר. אנחנו לא סין, לא רוצים להיות. עם זאת, יש מקום להתערבות מאוד מסיבית של המדינה כדי להתמודד עם משבר התעסוקה. ויש לי שתי שאלות – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חנין, איזה משבר תעסוקה? שפל של רמת האבטלה ב-30 שנה. איזה משבר תעסוקה? דב חנין (הרשימה המשותפת): אני אענה לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, תן לחבר הכנסת לשאול את השאלה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני אומר לך, אדוני השר, בירכתי אותך על ההחלטה הראשונה שקיבלת כשר, לשים דגש על הנגב המזרחי. הנגב המזרחי הוא אזור שבו שיעור האבטלה גבוה יותר מפי שניים מאשר בכלל המדינה, אז יש שם בעיה. לכן ההתערבות הנקודתית שלכם חשובה. אשמח לשמוע כמה חודשים אחרי ההחלטה מה באמת קורה שם. שאלה ראשונה. שאלה שנייה, בעניין מפעל סינרג'י: הוא הרי מפעל מרוויח; העלינו אתמול בוועדה את ההצעה, שכיוון שהמפעל הוא מרוויח, לתקופת הביניים – רוצים הבעלים האמריקנים להרוויח יותר? – תיקח המדינה את המפעל לניהולה, תמשיך להרוויח, ובינתיים האנשים יוכלו לעבוד שם, עד שיימצאו פתרונות תעסוקה אחרים באזור. תודה רבה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה. חבר הכנסת חנין, אני תמיד משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה, ואני יכול להגיד לך, במקרה הזה זה לא חצי כוס, אלא מרבית הכוס היא מלאה. מכיוון שהיום אנחנו נמצאים במצב – אם פתחת את עיתוני הבוקר – שחסרים 11,000 עובדים, מהסיבה שמדינת ישראל בשנת 2016 צמחה בשיעור מהגבוהים ביותר בעולם המערבי. לכן, בנושא הזה אנחנו נמצאים בפתיחה מסיבית של מפעלים. אני מזמין אותך לא רק לקרוא כותרות בעיתונים, אלא לבקר במפעלים. אם היית מגיע לאזור נתיבות היית רואה מה קורה בפארק נועם, שכולו מלא, ואין שטחים; אם היית מגיע אתי לדימונה, שהייתי שם שלוש פעמים בחצי השנה האחרונה – – יעקב מרגי (ש"ס): – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: נכון. – – אתה יודע, נפתחו שמונה מפעלים בדימונה בשנתיים האחרונות. לשאלתך לעניין 75 מיליון השקלים – אני שמח להודיע לך שהקול הקורא כבר יצא, כלומר דאגנו, אצלנו במשרד, ומנהל רשות ההשקעות, נחום איצקוביץ, כבר פרסם, ואני הייתי שם בדיוק – חנכתי את מפעל על-בד שנפתח בדימונה, ורובו ככולו ליצוא. אגב, זה לא 75 מיליון, אלא 85 מיליון; נתנו תוספת של 10 מיליון שקלים לטובת האזור הזה. זה אחד הדברים שנתנו, ונהיה רגישים. לגבי הנושא של סינרג'י והמפעלים האחרים – לשולחננו ולשולחן ראש מינהל היבוא מגיעות תלונות בעניין היצף. אנחנו בודקים את התלונות האלה ובוחנים אותן. אגב, אני מסכים אתך שבסינרג'י חרה לי דבר אחד; מה שחרה לי שם זה שבעלי המפעל, עוד לפני שהם הגישו תלונה למשרד הכלכלה בעניין היצף, הם איימו בפיטורי עובדים. זו נראתה לי התנהלות לא תקינה ולא ראויה, מכיוון שמה שמעניין אותנו זה העובדים, לא הבעלים. קודם כול העובדים, ואחרי כן. שם, עוד לפני שהמכתב הגיע אלינו הם כבר פרסמו את הנושא של הפיטורים וניגנו על הנושא הזה. בכל מקרה, חבר הכנסת חנין, ההחלטה שלנו, של מינהל היבוא, בעניין היצף, תהיה החלטה מקצועית, בנושא הזה, אבל אנחנו נהיה רגישים, בין היתר מכיוון שמדובר בשדרות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה, אדוני השר, על התשובות שלך. עד כאן. סיימנו. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש. סגן שר החינוך יעלה לכאן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 368, של חבר הכנסת מסעוד גנאים. הנושא: אי-פרסום נתונים לפי מגזרים. שואל נוסף כבר רשום לי – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני. 368. אי-פרסום נתונים לפי מגזרים מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, ב-27 ביוני 2017 פרסם משרד החינוך נתוני זכאות לבגרות ונשירה – זה היה במסגרת דירוג בתי-ספר וציון לבתי-ספר, שמשרד החינוך נותן בפעם הראשונה, אך לא פורסם פילוח לפי מגזרים. מאחר ששיעור הזכאות לבגרות נמוך יותר בקרב הערבים, אי-פרסום אינו נאמן למציאות. ברצוני לשאול: 1. מדוע לא פורסמו הנתונים האלה? 2. מהם שיעורי הזכאות ושיעורי הנשירה בחברה הערבית? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, והשואל, חבר הכנסת גנאים, בשנה שעברה הוצגו נתוני התמונה החינוכית הארצית בחודש אוגוסט, ובסוף אותו חודש פורסמו גם הנתונים לפי מגזר ורשות בלבד. באוגוסט. השנה נעשה מאמץ להקדים את פרסום נתוני התמונה החינוכית, לטובת היערכות בתי-הספר, והם הוצגו כבר ביום 27 ביוני – ברמה הארצית בלבד. כפי שנמסר במעמד הצגת הנתונים, כלל הנתונים, ברמת המחוז, הרשות והמוסד, ופילוחים מגזריים, יועלו לרשת בסוף חודש יולי, ויעמדו לרשות הציבור. כמו כן, לראשונה תועלה מערכת השקיפות בחינוך, שתכלול הפקת דוחות ותאפשר רזולוציות שונות לבחירת נתונים על ידי משתמשי הקצה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, סגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מסעוד גנאים, ואז – גם חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד סגן השר, לפי הדירוג – אני מדגיש: לפי מה שפורסם – זו הפעם הראשונה שמשרד החינוך מפרסם ציון של כל בית-ספר, דירוג לפי קריטריונים שהוא קבע – לפי הדירוג הזה, הנתון המדאיג ביותר הוא שבתי-הספר הערביים, במיוחד בדרום – בתי-הספר של הערבים הבדואים – הם בעשירונים האחרונים, 9 ו-10, וההפך הוא הנכון; אחוז הנשירה, גם לפי הדירוג, בשנתיים האחרונות בישראל בכלל עלה – מכ-7,000 לכ-9,000 ומשהו. ברצוני לשאול: מה יעשה המשרד כדי להתגבר על הפער המתמשך הזה בין בתי-הספר הערביים, שהם במעמד סוציו-אקונומי נמוך, לבין בתי-הספר החזקים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, הייתי בוועדת הכספים לאחרונה, כשהיה שם דיון על החוסר בכיתות לימוד, בעיקר במגזר החרדי ובמגזר הערבי, ובעיקר בירושלים. הסיבה העיקרית שמשרד החינוך נתן היא שעל פי אמות המידה לחלוקת כיתות חדשות בעיר, ירושלים זכאית ל-60 כיתות. השאלה היא אם לנוכח הנתונים הקיימים היום, שעיריית ירושלים מדברת על חוסר של כמעט 2,000 כיתות, לא הגיע הזמן שמשרד החינוך ישנה את אותן אמות המידה על פי המציאות בשטח? לא יכול להיות שתל אביב, שהחוסר שלה פחות, מקבלת כמעט כמו ירושלים, עם חוסר יותר גדול. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, סגן שר החינוך. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, קודם כול לחבר הכנסת גנאים, שהיה זה שזכה לשאול ראשון פעם שנייה מתוקף היותו המבקש והשואל הראשון בשאילתה שלו: אמרתי בדברי התשובה שלי – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד סגן השר – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אמרתי בסוף הדברים שלי שבסוף חודש יולי, למניינם, כל הנתונים יפורסמו. עכשיו, יהיה נכון לחכות שכל הנתונים יפורסמו, ואז בוודאי תרצה להגיש שאילתה כזו או אחרת, ותשאל את השאלות. הרי כולנו יודעים שיש בעיות של נשירה במגזרים כאלה, אחרים, ואתה כבר פעם שנייה או שלישית שאני זוכר, בחודשים האחרונים, מעלה את הנושא הזה של נשירה. אז עם כל הכאב לבעיה ולמצוקה, וצריכים למצוא את הדרך איך פותרים, כדי שתהיה לנו תמונה מלאה – והיא תהיה בעוד כמה שבועות – עדיף יהיה ונכון אז להתייחס ולשאול שאילתה, ובוודאי שאצטרך לבוא עם תשובות. לחבר הכנסת מלכיאל – בגלל שאלתך יש לי הזדמנות אולי לומר כמה מילים – ברשותך, אדוני היושב-ראש? משרד החינוך עובד לפי תוכניות חומש, ותוכנית החומש לבינוי כיתות הסתיימה בסוף שנת הכספים 2016. במהלך 2016 התקיימו דיונים במשרד החינוך ובמשרד האוצר להכנת הדרישות לחומש החדש: 2017, 2018, 2019, 2020, 2021. כאשר זה נודע לי, וזה היה כמה חודשים אחרי שנכנסתי למשרד, באמצעות פורום ראשי הערים – הרשויות החרדיות – כינסתי אותם וביקשתי מהם, כי החוסר בדרך כלל – בתוכניות שהיו למשרד החינוך עד עכשיו דיברו על הצפי, שהמשרד צריך להיערך לצפי של הכיתות שהוא צריך בחמש השנים הבאות, אבל אני לא חושב שנעשתה עבודה, ודאי שלא במגזר החרדי, על החסר, על דברים שלא בנו במשך השנים, או כי לא היו מגרשים, או כי לא היה כסף, או כי זה לא היה בסדר העדיפויות – היו כל מיני תשובות למה לא. ואז ביקשתי מאותה קבוצת ראשי ערים שיעשו עבודה, אחרי סיכום שהיה לי במשרד החינוך עם אגף הפיתוח, ואז הייתה פנייה ל-22 רשויות שבהן יש ריכוז של תלמידים שלומדים במוסדות פטור או מוכר שאינו רשמי – מצאנו 22 רשויות שבהן יש כמות מוצדקת כדי לטפל בזה, והן נתנו לאיזושהי חברה, שעבדה. בסופו של דבר, בסיכום שנעשה לקראת תקציב 2017, מספר הכיתות שמשרד החינוך קיבל הכפיל את עצמו, דהיינו לכל שנה יש לו כפול ממה שהיה לו בעבר. אבל קודם כול, אותן ערים שחותמים אתן על תוכניות הסכמי גג, להן מוקצה מספר מלכתחילה, שזה לא כאילו – ודאי שזו חלוקה על ידי משרד החינוך, ולפי הצרכים שמשרד החינוך רואה, אבל משרד החינוך מחויב לתת אחוז מסוים, אחוז נכבד, מאותן כיתות שיש בכל שנה, לאותן ערים שהמדינה חותמת אתן על הסכמי גג, כי הרי אי-אפשר לבנות שכונות חדשות בלא שיהיו מוכנים בתי-ספר. ועדיין נשארות מספיק כיתות למה שקרוי כלל האוכלוסייה, כלל הערים. הוקמה ועדה במשרד – שזה לא היה בעבר; אם בעבר זה היה כאילו דבר שהתנהל – לא שזה לא התנהל טוב, אני מכיר את מנהלי אגפי הפיתוח לדורותיהם, זה התנהל, אבל כמו שנהוג בשנות ה-2000, כל דבר הולך עם ועדה, עם שקיפות – יש היום ועדה, ויש בה גם נציגות, כמובן, לאגף הפיתוח, שמנוהל על ידי תמיר בן משה, וללשכה המשפטית – איך לא, אתה יכול לנהל היום דבר בלי לשכה משפטית? והחשבות, שתמיד הייתה מעורבת, ובנו קריטריונים. עכשיו, אני אומר לך בלי להיכנס ספציפית כרגע לירושלים: ברור שאחרי שבנו קריטריונים צריך לעשות התאמות. אגיד לך מה שאמרתי למנכ"ל המשרד או לחשב המשרד: מה יקרה – נניח שהקריטריונים גורמים לכך שכל הכיתות הולכות למגזר אחד במדינה; ודאי שהיו מתקנים את הקריטריונים כדי שיוכלו ליהנות מזה עוד קבוצות אוכלוסייה. אז גם אם נניח יצא שהקריטריונים שבנו גרמו לכך שיש ערים שאולי משתדרגות, ויש להן יותר מאשר היה בשנה שעברה, עיר כמו ירושלים, שאנחנו יודעים שיש לה חסר גדול – מאות, אם לא יותר מאלף, או אתן לך דוגמה שאני יודע עליה, גם בבני ברק או בקריית מלאכי – התעוררו בעיות בעקבות הקריטריונים האלה. והדברים האלה הולכים – אולי משום שזאת השנה הראשונה שזה עובד עם ועדה מקצועית שמלווה אותם זה ייקח זמן, אבל אנחנו מאוד מקווים שהליין הזה, שהוקמה ועדה מקצועית שמלווה, עם כמות כל כך גדולה של כיתות, זה יועיל בסופו של דבר, ויהיו יותר כיתות לחלק, וכולם יהיו מרוצים – עד כמה שאפשר, כולם יהיו מרוצים. סליחה על הזמן שנתת לי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כל – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני רוצה רק לומר לך, שהעבודה הזאת שעשינו כלפי אותן 22 רשויות, בהחלט – ואמר לי גם תמיר בן משה – עזרה לנו. מאחר שהבאנו את כל החסר מהשנים האחרונות – זה עזר למשרד החינוך להתווכח עם משרד האוצר, לקבל יותר כסף, כי ההוכחה, כמו שאתה אומר, היא שבערים מסוימות יש חסר גדול. וזה עזר, ויש יותר כיתות. אני מתאר לעצמי שזה בסוף יסתדר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש ולכל השואלים. עד כאן שאילתות דחופות. הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון – מניעת פיטורים עקב טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4274/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון – מניעת פיטורים עקב טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית), התשע"ז–2017. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי לנמק את ההצעה. ישיב לה סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן כן, ודאי. הנמקה עד דקה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אדוני השר, הצעת החוק הזאת בעצם נועדה לתקן עיוות – עיוות מאוד מוזר, שלחיילות וחיילי צה"ל בקבע אין הגנה מפני פיטורים כשהם עוברים טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית. זה מצב לא תקין. אנחנו כמובן מבקשים בהצעת החוק הזאת לתקן את העיוות, גם בנושא של חופשות לידה, כי מי שמשרת בקבע – זו עבודה קדושה, הוא מגן עלינו, על עם ישראל, על מדינת ישראל, ואין שום סיבה שתהיה איזושהי אפליה, אפילו קטנה, אפילו אולי שלא נוגעת בכולם, אבל עדיין היא קיימת. אנחנו חייבים לחזק את הביטחון החברתי והכלכלי של משרתי הקבע, וזה צעד נוסף שבו בעצם אנחנו מצדיעים להם על השירות הקשה. הצעת החוק הזאת נולדה בשיתוף פעולה מדהים עם לשכת עורכי הדין, שהניחו בפני את הבעיה, וניסחנו את זה יחד ועבדנו יחד, וכמובן בתמיכה של שר הביטחון, כי עד היום הזה בעצם במשרד הביטחון לא דיברו על נושאים חברתיים-כלכליים, והיום אנחנו עדים לכך שאנחנו מעבירים את חוק חיילים משוחררים, חוק נכי צה"ל, את החוק הזה, והרבה דברים אחרים, והמשרד עשה איזושהי פנייה, ופנה עם הפנים לאזרחים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. את עמדת הממשלה נשמע מפי סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן. בבקשה, אדוני. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת דיברה דקה, תן לממשלה גם לומר את דברה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תן לומר כמה מילים, לא הרבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אומר שהממשלה החליטה לתמוך בקריאה טרומית בהצעת החוק של קבוצת חברי הכנסת בראשות חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני רוצה לומר את רקע הדברים. חוק שירות הקבע בצה"ל, אשר נחקק בשנת 2010, החיל על צה"ל את ההסדר הקיים היום במשרד העבודה, בהתאם לחוק עבודת נשים, שאסור לפטר אישה בהיריון, וגם בתקופות המגן שלאחר מכן, אלא אם כן קיבל המעסיק אישור של בעל תפקיד שהוסמך לכך על ידי השר הנוגע בדבר. אגב, בסוגריים אומר לכם, רבותי היקרים: החוק הזה ביהודה ושומרון לא חל. זה אחד האבסורדים שקיימים. שנדע שביהודה ושומרון החוק הזה לא חל. מירב בן ארי (כולנו): אז אם היא קצינה שצריכה טיפולי IVF, עדיף לה שתגור לא – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: שתגור לא ביהודה – אבל אני אומר לך: זה חלק מהעבודה שאני עושה, ואני מקווה, בעזרת השם, שעוד במושב הזה של הכנסת, בכנסת הזאת – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – אנחנו נשנה את המציאות הזאת, היא לא תהיה כך. מירב בן ארי (כולנו): לא, איפה שהיא גרה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אזרחים שגרים ביהודה ושומרון לא יהיו אזרחים מסוג ב'. בכל אופן, לגופו של עניין, החוק נחקק ותוקן כך שמשרתי הקבע – לא יהיה אפשר לפטר אותם. אבל זאת העילה היחידה שקיימת היום. לעומת זאת, העילות הנוספות, האחרות, כפי שאנחנו רואים כאן, שאישה שמקבלת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית – זה לא תוקן. לצערנו, זאת לקונה שקיימת, ולכן, הצעת החוק הזאת, אין ספק שנועדה לתקן את המציאות המעוותת הזאת, ולא יכול להיות שמישהו שמשרת, או משרתת בעיקר, כמובן – משרתות בקבע, יהיה אפשר לסיים את עבודתן משום שהן היו בטיפולי פוריות ונאלצו להיעדר מהשירות בצבא. כמובן, אני מזכיר לכולם שמשרתי הקבע אינם עובדים רגילים, אין להם ועד עובדים והם לא נחשבים כעובדים. לכן גם סמכות בתי-הדין לעבודה לא חלה על תנאי העסקתם והפסקת העסקתם. לכן, מי שצריך להגן עליהם זה אנחנו, חברי הכנסת, ואני מודה לחברת הכנסת יוליה, שבאמת הביאה לנו הצעה טובה, חשובה, כי אנחנו אלה שצריכים להגן על משרתי הקבע. לכן אנחנו נשווה את ההגנה החברתית שקיימת לגבי מקרים של היריון וטיפולי פוריות מפני פיטורין, ונחיל אותם גם על משרתי הקבע, כמובן בהתאמות הנדרשות מאופי הארגון. אני מציע, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נאשר את הצעת החוק הזאת, נביא אותה לדיון בוועדת החוץ והביטחון – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): ועדת העבודה והרווחה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: ועדת העבודה והרווחה אתם רוצים? אני לא מתנגד, זה בסדר. מובן שהמשך החקיקה ייעשה בתיאום עם משרד הביטחון, ובהתאם לכך אנחנו נתמוך בהצעת החוק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ההתניה של הממשלה מקובלת על חברת הכנסת מלינובסקי? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו קודם כול נצביע, ונראה שהצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, ואז אני גם אכריז מה עמדת הלשכה המשפטית, ואם לא יהיו קולות נוספים – לשם תגיע הצעת החוק. הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון – מניעת פיטורים עקב טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית), התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון – מניעת פיטורים עקב טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 21 בעד, אין מתנגדים, שניים נמנעו. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לפרוטוקול, גם חברת הכנסת יעל גרמן, שגם חתומה על הצעת החוק, רצתה לתמוך, אבל לא הספיקה. בעד, בוודאי – היא רצתה לתמוך. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4301/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017. גם כאן, ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, וגם כאן יש תמיכת הממשלה, לכן חברת הכנסת מירב בן ארי תיגש למיקרופון באולם – באולם – באולם. אה, היא רצתה – בבקשה, את יכולה, אם את רוצה לנמק. זה על המכסה שלך, אז יש לך עד עשר דקות. בבקשה, גברתי. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להציג את הצעת החוק לתיקון שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים, התשע"ז–2017. חשוב לי פשוט להבהיר, כדי שידעו במה מדובר: בשנת 2014 למדו בישראל יותר מ-7,000 סטודנטים זרים, רובם מארצות הברית, צרפת, רוסיה ואוקראינה, כולם במסגרת לימודים מלאים. אני לא מתייחסת לסטודנטים זרים שבאים לחילופי סטודנטים או תוכניות מיוחדות. חלק מתוכנית החומש של המל"ג, שבה עסקנו אתמול, גם, ביום הסטודנט, דיברה על כך שבחמש השנים הקרובות אנחנו רוצים לעודד ולמשוך אלינו, למדינת ישראל, סטודנטים זרים, גם לתרום להעלאת האיכות והתחרותיות של מערכת ההשכלה מול העולם, וגם לחזק את המוניטין של מדינת ישראל, ליצור מומחיות בין-לאומית בתחומים שונים, וכמובן לשלב ממדים גלובליים. לצערנו, כיום המערכת האוניברסיטאית וגם המכללות עדיין אינן מוכנות, ואין להן תשתית ראויה כדי לקלוט כאן סטודנטים זרים, בטח בשכר לימוד מסובסד. לכן, כבר ב-1996 הוקמה ועדת מלץ, ודוח ועדת מלץ קבע שהמוסדות להשכלה גבוהה במדינת ישראל יכולים להשתתף בתקציב, ולמי שאינם אזרחים ואינם תושבים אפשר יהיה להעלות את שכר הלימוד עד 25%. כל זה, באמת, כדי לקדם את הנושא של הבין-לאומיות. מי שמכיר את הנושא הבין-לאומי במרכז הבינתחומי יודע שיש שם מאות סטודנטים זרים שמגיעים מכל העולם, ובאמת אפשר למנף את העניין, אם אתה נותן תשתית ראויה ונכונה באוניברסיטאות ומכללות. במודל התכנון והתקצוב כיום בוות"ת אנחנו מסבסדים את כל הסטודנטים במדינת ישראל, ללא הבחנה אם הם אזרחים או תושבים. בעת עריכת הדוח, מספר הסטודנטים הבין-לאומיים שהגיעו ללמוד היה קטן, אולם כיום, לאור המדיניות של מדינת ישראל, המטרה היא להגדיל את מספר הסטודנטים ולקדם שיתופי פעולה בנושא ההשכלה הגבוהה. לאור זאת, יש מקום להתיר למוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבם לגבות מסטודנטים בין-לאומיים שכר לימוד גבוה יותר, לפי דוח ועדת מלץ, בהתאם לעקרונות המדיניות ביחס למערכת ההשכלה הגבוהה ולצרכיה. אני מציעה לתקן את חוק המועצה להשכלה גבוהה ולקבוע כי המועצה להשכלה גבוהה, לפי הצעת ות"ת – הוועדה לתכנון ותקצוב – ולאחר התייעצות עם המוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת – תקבע כללים בדבר גביית שכר הלימוד. חשוב לומר שבמסגרת ההחלטה של ועדת השרים אנחנו נוסיף התייעצות עם משרד האוצר. אני מבקשת מהכנסת לתמוך בהצעה זו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי – – – מירב בן ארי (כולנו): בן ארי, בן ארי. זו לא פעם ראשונה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מירב בן ארי. סליחה, מתנצל. סגן שר החינוך מאיר פרוש ישיב על ההצעה הזאת. סגן השר פרוש מגיע להשיב. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שנייה, אדוני. שקט, שקט. שקט. בבקשה, אדוני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: הצעת החוק של חברת הכנסת בן ארי שנומקה כאן לפני כמה דקות נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 2 ביולי 2017. עמדת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת חוק זו כפוף להסכמה – ואני רוצה שתשמעי – עם משרד החינוך ומשרד האוצר. את אמרת האוצר בלבד. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי שכר הלימוד שישלמו סטודנטים שאינם אזרחי או תושבי ישראל ייקבע על ידי המועצה להשכלה גבוהה. במודל תקצוב ות"ת הקיים היום, ות"ת מסבסדת את כל הסטודנטים בתוכניות מתוקצבות במוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבם, ללא הבחנה בין אזרחי או תושבי ישראל לאלה שאינם, וסטודנטים בין-לאומיים משלמים, בהתאם לדוח מלץ, רק 25% יותר משכר הלימוד המשולם על ידי סטודנטים ישראלים. לאור מדיניותה של מדינת ישראל ככלל, ושל מל"ג וות"ת בפרט, לקידום שיתופי פעולה בתחום ההשכלה הגבוהה עם מדינות רבות בעולם, ובעקבות הסכמי שיתוף פעולה שנחתמו בעניין זה, גדל באופן משמעותי היקף הסטודנטים הבין-לאומיים המגיעים ללמוד בישראל, ומל"ג – ות"ת – אינה רואה לנכון להמשיך לסבסד את הסטודנטים האלה על חשבון סטודנטים ישראלים. אשר על כן, ובהתאם לנימוק המל"ג, מוצע להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק, כך שהמל"ג תקבע את גובה שכר הלימוד שישלמו סטודנטים בין-לאומיים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. אנחנו מצביעים, חברי הכנסת. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע לאחי הנספה בהיעדר שכול), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4166/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני עוד פעם מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי, לנמק את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע לאחי הנספה בהיעדר שכול), התשע"ז–2017. בבקשה, גברתי. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, תגמולים ושיקום (תיקון – סיוע לאחי הנספה בהיעדר שכול). אני אגיד לכם בקצרה, במשך שנים מדינת ישראל בעצם לא הכירה רשמית באחים שכולים, ומה שאנחנו רוצים לעשות כאן – הנה, חיפשתי אותך, סגן השר, כי חשוב לי שתשמע, כי אני יודעת שמשרד הביטחון גם היה בעד לאורך כל הדרך של החוק הזה, והעניין היה עם אגף התקציבים של משרד האוצר, ולכן אני מה שנקרא הגעתי אתם להסכמות. אני אגיד בקצרה, שתדעו, שבעצם אחים שכולים ואחיות שכולות לחיילים שנספו קיבלו סיוע במימון השכלה גבוהה לתואר ראשון, שרק עכשיו דיברנו, בעצם דרך ההורים. נוצר מצב שאחים שלא היה להם קשר עם ההורים, או חלילה ההורים נפטרו – הלכה ההטבה של אותו אח שכול, למרות העובדה שבעצם כשאתה אח שכול אתה חלק ממשפחת השכול בלי קשר אם הוריך בחיים או לא, אתה חלק מהמשפחה הזאת. הצעת החוק נועדה להעניק את הזכאות ישירות לאחים השכולים, כדי למנוע אפליה וכמובן לאפשר להם את ההטבה הזאת בפני עצמם. כי כשאתה אח שכול, אתה אח שכול בפני עצמך, בלי קשר, כמובן, לכל הנושא שמסביב. בהצעת החוק מוצע שהזכויות של אחים שכולים בסיוע במימון השכלה גבוהה והכשרה מקצועית יינתנו ישירות להם, ולא דרך ההורים. הצעת החוק היא תקדימית. לא מזמן הייתה פה חברת הכנסת לביא שהתעסקה הרבה בנושא של ארוסות, חברות של, והצעת החוק הזאת גם היא תקדימית, כי זו פעם ראשונה שמדינת ישראל רואה את האחים השכולים בפני עצמם. אני הסכמתי – ואני אומרת את זה כאן – סגן השר, אתה בטח תדבר על זה, אבל אני אומרת כאן שאני הסכמתי שהנושא יקודם בתקנות, אבל גם נתנו מגבלת זמן. זאת אומרת, אם זה לא יגיע בתקנות, אנחנו כן נצטרך לקדם את החוק, וזה מאוד חשוב לי, כי בעיני אחיות ואחים שכולים הם שם לא כי הם בנים של, אלא כי הם באמת אחים של ואחיות של. אני רוצה לספר לכם שלפני שבועיים הייתי בתוכנית בוקר, וסיפרתי על זה. עלה אב שכול, והוא סיפר שיש לו שתי בנות; הוא אומר: אחת מהן היא בסדר, ועם השנייה אני לא יודע מה יהיה. וזה מאוד מאוד צרם לי, כי אנחנו, כמדינת ישראל, צריכים להכיר באחיות ובאחים השכולים בגלל מי שהם, ולא כי הם בנים של ההורים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. אכן, סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן ימסור לנו את עמדת הממשלה. בבקשה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, בהצעת החוק שלפנינו מוצע לתקן תיקון בפרק ההטבות הקבוע בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה. על פי המצב החוקי הקיים היום, הורים שכולים זכאים, מעבר לזכויות הנוגעות ישירות בהם, גם לסיוע בעבור ילדיהם האחרים, שייבדלו לחיים ארוכים, בכל מיני נושאים: לימודים, בר מצווה, לימודים אקדמיים ואפילו נישואים. השאלה הגדולה שעומדת על הפרק היא איך אנחנו מתדיינים כאשר ההורים השכולים נפטרו, ונותרו אחי הנספים. עד היום, לגבי חלק מהזכויות האמורות היו הוראות פנימיות, וכידוע לכם יש הוראות פנימיות רבות במשרד הביטחון; אני אתן דוגמה לגבי אגף השיקום: יש יותר מ-100 הוראות פנימיות שנגעו בהטבות שונות, וכרגע כולן ייכנסו למסגרת חוק הנכים, שכרגע נדון בוועדת העבודה והרווחה. גם לגבי אגף ההנצחה והמשפחות יש הוראות פנימיות רבות שמסייעות במצב המיוחד הזה – מה קורה לאחים שכולים כשההורים נפטרים. לרוב, אני יכול לומר לכם, המצב נפתר בצורה טובה. הבעיה או הלקונה שקיימת היא במקרים שבהם המשפחות מבקשות הלוואות – כשההורים קיימים, ההלוואה ניתנת, כי החזר ההלוואה נעשה מהתגמולים שההורים מקבלים. לעומת זאת, אם ההורים כבר נפטרו, אין אפשרות לתת הלוואה, כי אין תגמולים קבועים חודשיים לאחים שנותרו. יתרה מזו, יש שאלה גדולה מה עושים עם אחים צעירים, אחים קטינים, האם ניתן להם סיוע, במיוחד שאם מדובר בלימודים אקדמיים – יכול לקחת מספר רב של שנים עד שהם יגיעו ללימודים אקדמיים. לכן, מכל הסיבות האלה, עמדת הממשלה היא כי הדרך הנכונה להסדיר את כל הנושא הזה היא בתקנות לפי חוק משפחות חיילים. המשרד חושב שאין לזה מקום בחקיקה ראשית. אנחנו נסדיר את זה כפי שאמרתי, ונחיל את כל המקרים שהצעת החוק עצמה אינה עוסקת בהם, לדוגמה, אחים קטינים, או אחרים שמחליטים ללמוד בגיל מאוחר יותר – איך לנהוג לגביהם. ולכן, כפי שסוכם עם המציעה, חברת הכנסת מירב בן ארי, אנחנו נאשר את הצעת החוק בקריאה טרומית. לאחר מכן הצעת החוק הזאת לא תקודם, אלא – במקביל, משרד הביטחון יכין תקנות כדי למלא את החלל החסר היום בחוק הקיים. מירב בן ארי (כולנו): זה תרתי משמע, למלא את החלל. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: בוודאי, אני מסכים מאוד מאוד. אני מניח שלפחות עד תחילתו של כנס החורף התקנות יושלמו. אני אומר כאן בשם המשרד: אם יהיה צורך לזרז, או תראו שיש עיכובים, אשמח להיות הכתובת; תפני אלי, ואנחנו נשתדל שהתקנות האלה יאושרו ולא יהיו עיכובים. לכן אני מבקש, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה טרומית, וכפי שאמרתי, המשך החקיקה ייעשה בתקנות, ולא בחקיקה ראשית. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לסגן שר הביטחון. חברת הכנסת בן ארי, המציעה – מסכימה? מירב בן ארי (כולנו): כן, כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מסכימה. אז אנחנו נעבור, אם כן, להצבעה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע לאחי הנספה בהיעדר שכול), התשע"ז–2017. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע לאחי הנספה בהיעדר שכול), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 27 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. שרת העלייה והקליטה מבקשת לצרף את תמיכתה בהצעת החוק לפרוטוקול. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ומועברת להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. קריאה: נא להוסיף אותי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: גם אדוני רוצה. בסדר, טוב, הפרוטוקול רשם. הצעת חוק ייצוג הולם לדרוזים ולצ'רקסים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1447/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק ייצוג הולם לדרוזים ולצ'רקסים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב ואורלי לוי אבקסיס, מציג את הצעת החוק חבר הכנסת חמד עמאר, אדוני, בבקשה. עד עשר דקות, אדוני לרשותך, בבקשה. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק לייצוג הולם של בני העדה הדרוזית והצ'רקסית נועדה לתקן עוול, עוול גדול, נגד בני העדה הדרוזית ואותם צעירים וצעירות שרוצים להיקלט במשרדי הממשלה. להפתעתי, החוק הזה זכה להרבה כותרות שליליות, כאילו שבשנים האחרונות, בחמש השנים האחרונות, נקלטו יותר דרוזים ממספרם באוכלוסייה, ואפילו השכילו לפרסם סרטון על זה שאני בא, במקום לעזור לצעירים הדרוזים ולצעירות הדרוזיות, להכשיל אותם בקבלת משרות ממשלתיות. אני סומך על הנתונים של נציבות שירות המדינה, שמראים אחרת: שבחמש השנים האחרונות, במקום שייקלטו יותר צעירים וצעירות דרוזים, נקלטו פחות, והנתונים מדברים בעד עצמם; אם בשנת 2011 נקלטו 118 צעירים דרוזים וצעירות דרוזיות, בשנת 2012 המספר כבר ירד ל-82 צעירים וצעירות דרוזים. בשנת 2014 המספר ירד עוד – ל-68 צעירים וצעירות דרוזים, ובשנת 2015 – 77 צעירים. זה מראה שהמספר הלך וירד מ-2011 עד 2015. נתוני 2016 מראים עוד ירידה, אבל אין לי נתונים סופיים, ואני אשמח, כשאציג את החוק בקריאה ראשונה, להביא גם נתונים של 2016. והדבר הכואב יותר, אדוני היושב-ראש, הוא מצבן של הנשים הדרוזיות במשרדי הממשלה. אם אני אספור משרדים, ואני אתחיל במשרד התיירות – אדוני השר – יריב, אתה תשיב לי – אפס עובדות דרוזיות. אפילו לא עובדת דרוזית אחת במשרד התיירות. שר התיירות יריב לוין: לא, אבל יש עובדים, כולל בתפקידים בכירים – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): לא, אני לא מדבר – – שר התיירות יריב לוין: – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – אני מדבר על נשים. שר התיירות יריב לוין: לא – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): חמישה עובדים דרוזים ואפס עובדות דרוזיות ב-2015. שר התיירות יריב לוין: – – – משרד – – – דוגמה. באמת. חמד עמאר (ישראל ביתנו): משרד התפוצות – אפס גברים, אפס נשים; משרד התקשורת – ארבעה גברים, אישה אחת; המשרד לירושלים – אפס גברים, אפס נשים; המשרד לביטחון הפנים – שלושה גברים, אפס נשים; המשרד להגנת הסביבה – עשרה גברים, אבל אפס נשים; המשרד למודיעין – אפס, אפס; המשרד לאסטרטגיה – אפס, אפס; ואם אני אעבור על כל המשרדים: שיתוף פעולה אזורי – חמישה גברים ואפס נשים; המשרד לשוויון חברתי – שוויון חברתי, אבל אפס גברים ואפס נשים. ואני לא אמשיך לעבור על המשרדים, רק אגיד שהנתונים שאני מציג כאן אלה נתונים של נציבות שירות המדינה, אלה לא נתונים שלי, אלה נתונים שלקחתי – ייצוג הולם לבני האוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית. לכן, הצעת החוק הזאת נועדה לעשות תיקון. תיקון אולי יאפשר קליטה של אותם צעירים, שיהיו מכרזים ייעודיים לאותם צעירים וצעירות דרוזים, שנבין שבאותה משרה תיקלט או צעירה דרוזית או צעיר דרוזי. אני עצמי חוקקתי חוק לפני חמש שנים, של ייצוג הולם לבני העדה הדרוזית והצ'רקסית בחברות ממשלתיות. אני מקבל נתונים כל שנה, ואני גאה להגיד לכם: ברכבת ישראל המספר אפילו יותר ממספרנו באוכלוסייה, וגם בחברות אחרות – המספר שלנו רק עולה, בחברות ממשלתיות, כי החוק עזר ונהיו מכרזים ייעודים לאותם בני העדה הדרוזית. אני אמשיך לעשות את זה גם במשרדי ממשלה. אני רוצה להגיע למצב שבכל משרדי הממשלה יהיה ייצוג של נשים, ייצוג של גברים, במשרדים. אנשים אמרו שמספרנו באוכלוסייה 100,000. אנחנו יותר מ-100,000, עם הצ'רקסים; אנחנו מגיעים קרוב ל-150,000 במספרנו, ואני לא מדבר על מקסימום לפי מספרנו באוכלוסייה, ואני לא מזכיר את מספרנו באוכלוסייה, ואני לא מונע מצעיר וצעירה דרוזים להתמודד במכרז רגיל שהמדינה מפיצה. כל צעיר יכול להתמודד בכל מכרז שהוא רוצה, אבל יהיה לו גם מכרז ייעודי, שישרת אותו – להתמודד באתו מכרז. ואני נתתי דוגמה: אני רציתי לחוקק חוק העדפה ליוצאי צבא, ואפילו הצלחתי להעביר אותו בקריאה טרומית, אדוני היושב-ראש, בכנסת השמונה-עשרה, והכנו אותו בוועדת החוקה לקריאה ראשונה, אבל היועץ המשפטי התנגד והוריד אותו מסדר-היום, וזה ירד, ואין אפשרות לתת לאותם צעירים שתורמים שלוש שנים מהחיים שלהם, ובעצם מתחילים את החיים שלהם באיחור של שלוש שנים לעומת אותו אזרח שלא עושה צבא. אבל על זה אני מוכן לסלוח, ולסבול, אבל מצב שאין לי מכרזים ייעודים לבני העדה הדרוזית אני לא מוכן לסבול. אני לא מוכן לקבל שיהיה לי אפס ייצוג של נשים ברוב משרדי הממשלה. אני לא מוכן לקבל את זה. אני רוצה ייצוג לנשים ולגברים. ואם רוצים, יש אפשרות. ואני אגיד לכם: במשרד החוץ, כשאביגדור ליברמן היה שר החוץ, נקלטו 17 צעירים דרוזים, שתי צעירות דרוזיות, אפילו סגנית שגריר דרוזית יש היום במשרד החוץ. אישה דרוזית יכולה לעבוד בכל משרה ולמלא אותה בצורה הטובה ביותר. ואני רוצה לראות אותם בכל המשרדים; אני רוצה לראות צעירים גם במשרד החוץ, גם במשרד לביטחון הפנים, גם במשרד הביטחון וגם במשרד הקליטה, ובכל משרד ומשרד שאני יכול להכניס צעירים דרוזים – אני רוצה להכניס, כי באמת מגיע להם. אותו צעיר שגר בבית ג'ן – – קריאה: – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – שבאזור שלו אין אפילו מפעל אחד – – יעל גרמן (יש עתיד): חמד – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – אם לא נאפשר לו – – – יעל גרמן (יש עתיד): שכנעת – – – קריאה: שכנעת – נצביע בעד. יעל גרמן (יש עתיד): שכנעת אותי. קריאה: שכנעת אותנו. יעל גרמן (יש עתיד): שכנעת – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): אם שכנעתי אתכם, אני רק רוצה להגיד לכם שאותו צעיר שנמצא בבית ג'ן, ורוצה לנסוע – – אילן גילאון (מרצ): – – – אז תשכנע – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – ולעבוד – אין לו מקום עבודה באזור שלו. הוא צריך לנסוע רחוק, ומפעלים לא יקבלו אותו. לכן אני רוצה שמשרדי הממשלה יקבלו אותו ויקלטו אותו. אילן גילאון (מרצ): – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): תודה רבה לכם, ואני מאמין שתצביעו בעד החוק הזה, והחוק הזה יעבור בטרומית ונעביר אותו – נצליח להעביר אותו בכנסת הזאת בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. משיב על ההצעה, בשם הממשלה, השר יריב לוין, שר התיירות, בשם ראש הממשלה. בבקשה, אדוני השר. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חברי הטוב חבר הכנסת חמד עמאר, אני מבקש לברך אותך ברכה גדולה – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – – שר התיירות יריב לוין: – – על כך שהחוק הזה, שאנחנו באמת הגשנו יחד בקדנציה הקודמת, ולא עלה בידנו אז לקדם אותו ולהשיג לו את הרוב – הנה הוא מגיע לכאן אחרי המאבק העיקש שהמשכת לנהל בעניין הזה. וזה בהחלט יום חשוב מאוד, מכיוון שהצעת החוק הזאת עושה שני דברים גדולים וחשובים: הדבר הראשון, היא מקבעת בחקיקה, בהמשך לחקיקה קודמת שהצלחנו בשעתו להעביר עוד בכנסת השמונה-עשרה, את העובדה שבני העדה הדרוזית והעדה הצ'רקסית זכאים להתייחסות נפרדת. העידן שבו מדינת ישראל הסתכלה על כל המיעוטים כעל מין יחידה אחת, בלי לתת התייחסות פרטנית לצרכים של כל אחד מהמיעוטים שחיים כאן באופן נפרד – העידן הזה הולך ועובר מן העולם ומפנה את מקומו להתייחסות נקודתית לכל אחת מן העדות. ובהיבט הזה אני חושב שמתן הכרה נפרדת לעדה הדרוזית ולעדה הצ'רקסית, דבר שפרצנו אתו דרך בכנסת השמונה-עשרה, מקבל היום עוד תנופה ועוד השפעה ממשית. שנית, אני חושב שההצעה הזאת, יש בה כדי לחזק דבר שהוא לא רק מוצדק ומובן מאליו, אלא הוא גם תורם המון לשירות הציבורי, והוא השילוב של בני העדה הדרוזית והעדה הצ'רקסית בכל הרמות. קודם כול, חברי חבר הכנסת עמאר, אני רק רוצה, בכל זאת: התמונה היא גם לא כולה שחורה; אני יכול לומר לך שלפחות אצלי, במשרד התיירות, רק לאחרונה התמנה מבקר המשרד בן העדה הדרוזית – אחד התפקידים הבכירים ביותר. צריך לזכור שמשרד התיירות הוא משרד עם 180 עובדים בלבד, משרד קטן. הממונה על כל נושא התיירות הכפרית גם הוא בן העדה הדרוזית, ואלה אינם שני העובדים היחידים בני העדה הדרוזית במשרד התיירות, כך שוודאי שבמשרד שלנו לא רק שעומדים באחוז הייצוג שצריך להיות, אלא גם במשרות ובתפקידים בכירים ומשמעותיים, ונעשית על ידי העובדים האלה באמת עבודה טובה, שהיא לברכת כולנו. אני גם מתבשר שיש בהחלט שיפור גם בנושא הדירקטורים. יש אפילו מינוי של נשים בנות העדה לדירקטוריות, רק לאחרונה גם בחברת החשמל, ואני מבין שגם במקומות אחרים, ככה שצריך לצייר את התמונה במלואה. יש לנו עוד הרבה מה לעשות, אבל זאת בהחלט ממשלה שקידמה ומקדמת את הנושא הזה, כפי שעשינו גם בשתי הממשלות הקודמות, אני חושב, באופן שהוא הרבה יותר משמעותי מכפי שידענו בעבר. ולכן, אני חושב שהבשורה של ההכרה וההתייחסות הנפרדת, לא עוד הכללת העדה הדרוזית תחת איזו כותרת של ערבים, כפי שהיה כתוב בעבר בחקיקה, אלא התייחסות לכל עדה בנפרד, לצד התוספת החשובה של הבטחת הייצוג בהיקף הראוי בתוך משרדי הממשלה – אני חושב שהשילוב של שני הדברים האלה הוא שילוב חשוב. אני מבין שיש סיכום על כך שהסעיף שנוגע בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ירד, מכיוון שהמשמעות שלו תהיה דווקא פגיעה בבני העדה, בגלל העובדה שהאחוז הוא קטן, ומספר חברי הדירקטוריונים הוא מטבע הדברים מצומצם, וזה עלול להביא דווקא למצב של אפס מינויים, ולכן הוסכם שהנושא הזה יורד. כפוף לעניין הזה, אני מבקש מהכנסת להתאחד כולה בתמיכה בהצעה החשובה הזאת, ושוב לברך אותך, חברי חבר הכנסת חמד עמאר, על קידום המהלך הזה עוד צעד חשוב נוסף. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר יריב לוין. רבותי, אנחנו כעת נצביע על הצעת חוק ייצוג הולם לדרוזים ולצ'רקסים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת חמד עמאר. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ייצוג הולם לדרוזים ולצ'רקסים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מעודכנת, אתה לא מעודכן? קריאה: לא. אני – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אז אני מוסיפה את קולך. אוקיי, יחד עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, כי העמדה שלו לא הייתה פעילה בזמן ההצבעה – 41 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק ייצוג הולם לדרוזים ולצ'רקסים (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, התקבלה בקריאה טרומית ומועברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת לא נמצא – דוחים את זה לסוף. הצעת חוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון – הגדרת מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3962/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון – הגדרת מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ יציג לנו את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, גם על החילופים. חברי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק פשוטה מאוד, טכנית מאוד. בשנת תשס"ח, קצת אחרי הגירוש מגוש קטיף, הוקמה בחוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון מועצה המונה 15 חברים, ובמועצה הזאת אמור לכהן גם נציג מוסדות להשכלה גבוהה. הייתה שם הגדרה מאוד מאוד מצומצמת של המונח "השכלה גבוהה", באופן שלא אפשר לחלק מהמוסדות להשכלה הגבוהה במדינת ישראל לשלוח נציגים שיהיו חברים במועצה, בין היתר אוניברסיטת אריאל, שלא היה אפשר לשלוח כנציג מטעמה. לכן אנחנו בסך הכול מתקנים עכשיו את החוק הזה, ומוסיפים הגדרה רחבה יותר – אגב, זו הגדרה שמקובלת בחוקים נוספים, לא המצאנו שום דבר, ברוב החוקים במדינת ישראל יש הגדרה ברורה של מה נחשב מוסד להשכלה גבוהה. אנחנו בסך הכול מאמצים את המושג הכללי גם לתוך החוק הזה, באופן שבו כלל המוסדות להשכלה גבוהה המוכרים במדינת ישראל יוכלו לשלוח נציגים אל אותה המועצה, שכאמור הוקמה בחוק להנצחת מורשת גוף קטיף וצפון השומרון. עד כאן ביחס לחוק. אגב, שוב, ציפייתי היא שההצעה הזאת תזכה כאן לתמיכה מקצה לקצה, קואליציה–אופוזיציה, אני לא רואה מי יכול להתנגד לזה. אני כן רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לדבר כמה דקות על מורשת גוש קטיף וצפון השומרון. גברתי היושבת-ראש, אולי לבקש קצת שקט שם. היו"ר טלי פלוסקוב: חברי הכנסת סביב יושב-ראש הקואליציה, נא להתפזר. תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תראו, לפני בערך 12 שנה גירשה ממשלת ישראל את יהודי גוש קטיף וצפון השומרון, החריבה את יישוביהם ואת בתיהם, ומה שקיבלנו בתמורה, מעבר לרוח הגבית הגדולה שנשבה במפרשי ארגוני הטרור – וקצת אחר כך קיבלנו את מלחמת לבנון השנייה, מול צה"ל הערוך בצורה מאוד מאוד מאוד נמוכה, מכיוון שצה"ל – נכון, חבר הכנסת שטרן? – צה"ל היה ערוך מאוד למשימה המאוד-חשובה ומאתגרת של הגירוש מגוש קטיף – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה רוצה שיצביעו על זה? לאן אתה נכנס? מיקי לוי (יש עתיד): אתה מגרה אותנו לא להצביע על זה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – קיבלנו חצי מדינה מטווחת בטווח של טילים מרצועת עזה. היינו היום שנינו – נכון – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – בוועדת החוץ והביטחון, שמענו סקירה מפי הרמטכ"ל – תמונת מצב מטרידה על מה שקורה מעבר לגבול בדרום. אני חושב שהמסר הגדול שלנו צריך להיות בראש וראשונה: במקום שאנחנו נמצאים – יש ביטחון, אבל לא רק שיש ביטחון, אלא גם יש חיים טובים לשני הצדדים, וזאת הנקודה שבה אני רוצה להתמקד, ואלעזר, אני חושב שבנקודה הזאת אתה תסכים אתי. יש לנו נטייה הרבה פעמים לשפוט מעשים על פי איך שהם נראים בשלב הראשון – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תגיד – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – וחשוב לומר שמוסריות – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – אף פעם. תגיד. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – של פעולה נמדדת בתוצאה שלה. אני חושב שזה משפט שחשוב שנחשוב עליו ונאמץ אותו: מוסריות של פעולה לא נמדדת באריזת הצלופן הנוצצת שבה אותו הצעד עטוף לנו ברגע הראשון. ואנחנו אלופים לפעמים – בטח התרבות המערבית אלופה – בלקחת פעולות, לעטוף אותן בשלב הראשון באיזו עטיפה נורא נוצצת, ומוסרית, וטובה, אבל במבחן התוצאה מתקבלת תוצאה רעה מאוד מאוד מאוד. רצינו להיות מוסריים – רצינו; מי שרצה, בהנחה שלא הכול נבע שם מעומק החקירה, גם זה יכול להיות כידוע – אבל רצינו להיות מוסריים, לא לכבוש, לא לשלוט בעם זר – אלה הביטויים – אז יצאנו מרצועת עזה. ומה, משהו בחיים של הערבים ברצועת עזה השתפר מאז שיצאנו? משהו בזכויות שלהם השתפר? משהו בדמוקרטיה שלהם השתפר? יש להם היום יותר פרנסה? יותר חשמל? יותר מים? יותר חופש ביטוי? יותר חופש תנועה? יותר חירות? יותר קניין? יותר זכות הצבעה? חברים, יצאנו מרצועת עזה כי היה מי שחשב שזה צעד נכון ומוסרי, ויצרנו מציאות לא מוסרית לשני הצדדים; מדינת ישראל מאוימת, ומאות אלפי אזרחים חיו בחרדות מתמידות ותחת איום של טילים, והצד השני חי בזבל – בואו נאמר את האמת: עם משבר הומניטרי שעומד בפתח, עם משבר מים גדול, עם חשמל שלוש שעות ביום, עם 70% אבטלה, עם משטר דיקטטורי אלים שפוגע בזכויות האזרחים שלו יום-יום שעה-שעה, עם משטר שמשעבד את הרווחה ואת החיים הטובים של הפרט כדי לחפור מנהרות, כדי להתעצם בכלי נשק, כדי להכין את העימות הבא עם מדינת ישראל, עימות שיביא אסון על רצועת עזה ועל אזרחיה. בואו נפנים את העובדה הבסיסית: כאשר אנחנו לוקחים אחריות, כאשר אנחנו נמצאים בשטח, יש מציאות טובה יותר לשני הצדדים, גם ביטחונית, אבל גם אזרחית ומוסרית. וכאשר אנחנו מתנערים מאחריות, וכאשר אנחנו עוזבים את השטח, אנחנו מקבלים את המציאות הכי לא צודקת והכי לא מוסרית. אז אני חוזר על משפט המפתח: בל נתפתה לשפוט את המוסריות של הפעולה לפי איך שמשווקים לנו אותה בשלב הראשון. וזה קיים באין-ספור סוגיות; אנחנו מדברים על כלכלה שמבוססת על צריכה – צריכה שווה צמיחה. מצוין, חיים טובים, נקנה הרבה. זה מביא בסוף לתוצאה טובה, או שזה מביא בסוף ליוקר מחיה, לזה שאנשים כל הזמן במרדף לקנות עוד ולצרוך עוד, ולענות על ביקושים, ולהסתדר עם האופנות המתחדשות? אין זמן למשפחה, אין זמן לחיי רוח. אם רק היינו מקשיבים לחז"ל ומכריחים את עצמנו להסתפקות במועט, וחיים על הכלל "איזשהו עשיר, השמח בחלקו" – כל כך היו לנו חיים יותר טובים, יותר צודקים, יותר מוסריים; שוב, במבט ראשון אולי חיים קצת יותר עניים – במירכאות כפולות ומכופלות – בלי כל המותרות, בלי כל התענוגות שיש לנו היום בתרבות הצריכה שלנו, אבל באמת באמת באמת היינו יוצרים חברה הרבה יותר בריאה, כל כך יותר נעימה, כל כך פחות עסוקה במרדף שיוצר תחרות, והתחרות הזאת יוצרת עוינות זה כלפי זה. דמיינו לעצמכם עכשיו חיים שבנויים על הסתפקות במועט ועל "איזהו עשיר, השמח בחלקו". כמה החיים שלנו היו רגועים יותר, כמה אדם לאדם היה חבר יותר, תחרותי פחות. כמה היינו פחות מרגישים שצריך להשיג כל הזמן – לשכן יש – לילד של השכן יש כזה טאבלט, אז גם הילד שלי צריך לקבל, והבגדים, והמותגים... חברים, זאת בעיני אחת התובנות החשובות – למדוד את המוסריות של הפעולה בהתאם למבחן התוצאה שלה. לא להסתנוור מדברים שנראים כאילו טובים ומוסריים במבט הראשון, אלא לדעת שהמבחן הוא מבחן התוצאה. כפי שאמרתי, אני אסיים: ברחנו מגוש קטיף, גירשנו, הרסנו, החרבנו – כאילו חשבנו שאנחנו עושים דבר צודק ומוסרי; היה מי שחשב, אני לא יודע איך אפשר לחשוב שמוסרי לגרש 10,000 איש מבתיהם, ועד היום, אגב, לא שוקמו, חלקם הגדול, אבל נניח שכלפי הצד השני חשבנו שיש משהו צודק ומוסרי בלא לכבוש ולא לשלוט בעם זר נטול זכויות. יצרנו מציאות, ואני אומר, חלילה, חלילה, חלילה, אם יש עוד מישהו כאן שמעלה בדעתו, בשם הטיעונים האלה, כאילו, איזו זכות יש לנו לשלוט – אז יש לנו זכות, כי זאת ארצנו, והיינו כאן לפניהם. אבל אני לא פותח את זה עכשיו. נניח, אפילו לשיטתכם, אם חלילה אנחנו נעזוב את השטח, תהיה בו קטסטרופה לשני הצדדים; זה לא יהיה צודק, זה לא יהיה מוסרי. הדרך היחידה להגיע לשלום ולדו-קיום, ולתוצאה צודקת ומוסרית לשני הצדדים, זה שמדינת ישראל תחיל שם את הריבונות, תיקח את האחריות, תשלוט בשטח. לכולם זה יהיה הרבה יותר טוב. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת סמוטריץ, אני מבקשת ממך לדאוג לשקט באולם. חבר הכנסת סמוטריץ, רק ירדת מכאן, ואמרת שזה מפריע, נכון? אז תעזור בבקשה לעשות שם סדר. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך להשיב. אני מבקשת מהסדרנים לבקש מכל מי שמדבר לצאת מהאולם. נרגעתם? אדוני יושב-ראש הקואליציה, בבקשה. אנחנו ממתינים לשקט, חבר הכנסת דוד ביטן. תודה רבה. בבקשה, אדוני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת דוד ביטן, אני מבקשת לצאת מהאולם. תדברו בחוץ. בבקשה, כל האמוציות בחוץ. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – חבר הכנסת סמוטריץ הציג פה הצעת חוק, והוא עומד בראש קבוצת חברי כנסת: חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, דוד אמסלם, רועי פולקמן, אורי מקלב, מיכאל מלכיאלי, עודד פורר – – דוד ביטן, גם אתה חתום על הצעת החוק הזאת. בבקשה, אתה לא רוצה לשמוע? חבר הכנסת דוד ביטן, אתה חתום על הצעת החוק הזאת. קריאה: צריך לנהל את הקואליציה – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני בין כה וכה חייב לעמוד פה על הדוכן, מה זה משנה מה אני עושה בזמן הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: הנה, הם יצאו. כבר רציתי לקרוא לסדר את חבר הכנסת היקר שלנו. סגן שר החינוך מאיר פרוש: על כל פנים, – – דוד ביטן, מרדכי יוגב, יהודה גליק, יצחק וקנין, נאוה בוקר, יגאל גואטה, אברהם נגוסה, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, מנחם אליעזר מוזס ושרן השכל. כותרת הצעת החוק: הצעת החוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון – הגדרת מוסד להשכלה גבוהה), התשע"ז–2017. הדבר הראשון שההצעה הזאת מבקשת לתקן זה בסעיף 2: "בחוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, התשס"ח–2008, בסעיף 2 – (1) אחרי ההגדרה 'הגנז', 'הגנזך', 'חומר ארכיוני', 'מוסד ממוסדות המדינה', יבוא: 'מוסד להשכלה גבוהה' – מוסד שהוא אחד מאלה: (1) מוסד מוכר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958; (2) מוסד שניתן לו היתר או אישור לפי סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה; (3) מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה". זה תיקון אחד שכולל כמה תיקונים, והקראתי אותם. "(2) בהגדרה "'מוסד מוכר', "המועצה להשכלה גבוהה'", המילים 'מוסד מוכר' – יימחקו, במקום 'כמשמעותם' יבוא 'כמשמעותו' והמילים 'התשי"ח–1958' יימחקו". עוד בהצעת החוק – תיקון סעיף 5. סעיף 2 בהצעת החוק אומר שבסעיף 5(7) לחוק העיקרי, במקום "במוסד מוכר בישראל" יבוא "במוסד להשכלה גבוהה". ומהם דברי ההסבר להצעת החוק הזאת? דברי ההסבר אומרים כך: החוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון חוקק בשנת תשס"ח, 2008, במטרה להקים מרכז שינציח את מורשת ההתיישבות בגוש קטיף וצפון השומרון, ובאמצעותו יונחלו ערכים לאומיים וחינוכיים. בחוק קיימת הגדרה מצמצמת של מוסד להשכלה גבוהה, המונעת מנציגי מוסדות אקדמיים שונים להתמנות למועצה למורשת גוש קטיף. לפיכך מוצע לתקן את ההגדרה ולהרחיבה בחוק וכך לפתוח את האפשרות לכל נציג של מוסד אקדמי להתמנות למועצה למורשת גוש קטיף. הצעת החוק הזאת נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ב-2 ביולי 2017, ועמדת השרים הייתה לתמוך בה כפוף לתיאום עם משרד החינוך ומשרד המשפטים. על פי ההצעה – – היו"ר טלי פלוסקוב: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא יודע, אבל אם מישהו מבקש הצבעה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: הם צריכים להראות לי שאני יכול להפסיק. – – על פי ההצעה, בחוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, אשר חוקק בשנת תשס"ח, 2008, קיימת הגדרה מצמצמת של המוסד להשכלה גבוהה, שמונעת מנציגי מוסדות אקדמיים שונים להתמנות למועצה למורשת גוש קטיף. לפיכך מוצע לתקן את ההגדרה ולהרחיבה בחוק, וכך לפתוח את האפשרות לכל נציג של מוסד אקדמי, הגם שאינו מוכר בהגדרתו בחוק המל"ג, להתמנות למועצה למורשת גוש קטיף. מכיוון שנכון יהיה לאפשר לאנשי אקדמיה מכל המוסדות להשכלה גבוהה להתמנות למועצה זו, מוצע להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת חוק זו. אני רק רוצה לשאול את חבר הכנסת סמוטריץ – אני רוצה לבקש – חבר הכנסת סמוטריץ, אני רוצה לשאול, האם נציג ממוסד מוכר שאינו רשמי או פטור יוכל להיות חבר בגוש קטיף, או שאתם מלכתחילה מוותרים על החרדים? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – רק מוסד להשכלה גבוהה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא שמעתי, אתם מוותרים על החרדים? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מוסד להשכלה גבוהה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: למה אתה מוותר על חלק מהאוכלוסייה? אני לא שומע תשובה, חבר הכנסת סמוטריץ. אני שוב חוזר: הצעת החוק הזאת נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ב-2 ביולי 2017, ועמדת ועדת השרים הייתה לתמוך בה, כפוף, כמובן, לתיאום עם משרד החינוך ומשרד המשפטים, ועל פי ההצעה, בחוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, אשר חוקק בשנת התשס"ח–2008, קיימת הגדרה מצמצמת של מוסד להשכלה גבוהה, שמונעת מנציגי מוסדות אקדמיים שונים להתמנות למועצה למורשת גוש קטיף. לפיכך, באה הצעת החוק הזו להציע ולתקן את ההגדרה ולהרחיבה בחוק, וכך לפתוח את האפשרות לכל נציג של מוסד אקדמי, הגם שאינו מוכר בהגדרתו בחוק המל"ג, להתמנות למועצה למורשת גוש קטיף. ועדת השרים סבורה כי מכיוון שנכון יהיה לאפשר לאנשי אקדמיה מכל המוסדות להשכלה גבוהה להתמנות למועצה זו, מוצע להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת חוק זו. השאלה שאני שואל את חבר הכנסת סמוטריץ – הוא לא עונה לי. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת סמוטריץ, סגן השר – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אתה מבקש לוותר על המגזר החרדי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תשובה והצבעה במועד אחר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תשובה והצבעה במועד אחר? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – קריאה: כן. היו"ר טלי פלוסקוב: אני רוצה רק להבהיר, שכדי שאנחנו ניענה לבקשתכם לדחות את ההצבעה למועד אחר, צריכה להיות הסכמה של הממשלה ושל המציע. האם יש לנו עמדה של הממשלה? אני הבנתי שהמציע – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני שואלת את יושב-ראש הקואליציה, האם יש הסכמה של הממשלה – – דוד ביטן (הליכוד): – – – כן. היו"ר טלי פלוסקוב: – – לדחות? כן. אז כפי שהבנתי, יש הסכמה בין הממשלה לבין המציע לדחות את ההצבעה למועד אחר, אדוני סגן השר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה גם לך. כאמור, ההצבעה נדחתה למועד אחר. לכן גם מי שביקש להתנגד יוכל לעשות את זה במועד אחר. הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – מספר ילדים בשלוחה), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/929/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – מספר ילדים בשלוחה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה, אדוני. לרשותך עד עשר דקות להציג את הצעת החוק. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אומרים שנאום טוב, צריך להשחיל בו סיפור – אנשים אוהבים סיפורים. לכן אני רוצה לספר לכם סיפור. היום בבוקר סיימתי את קריאת ספר שמדבר על הפעילויות של השב"כ: "חיסול ממוקד: השב"כ – המבצעים הגדולים", של מיכאל בר-זהר וניסים משעל. אי-אפשר להפריז בחשיבות שניהם; שניהם כתבו עוד כמה ספרים, אני מניח שחלקכם קראו לפחות חלק מהם, כמו: "המוסד – המבצעים הגדולים", "צה"ל – המבצעים הגדולים", "הלוחמים פשטו עם שחר". אני קראתי חלק מהספרים הללו – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי חברי הכנסת, אל תלמדו ממני, בואו נהיה קצת יותר בשקט כשמישהו מדבר. איימן עודה (הרשימה המשותפת): ואולי הספר הנחשב ביותר של בר-זוהר הוא הביוגרפיה על דוד בן גוריון, והספרים החשובים של ניסים משעל נקראו "ואלה שנות... – 50 למדינת ישראל", "ישראל 60", וגם "ואלה תולדות". עכשיו, הספר הזה מדבר על 20 המבצעים הכי נחשבים של השב"כ מאז שנת 48' ועד עכשיו. כשאני שומע את השר לביטחון פנים מדבר על הצתה, למשל, בשרפות, או כשאני שומע את ראש הממשלה שמדבר שהאוכלוסייה הערבית היא מדינה תחת מדינה, אני חשבתי לעצמי שלפחות מתוך 20 המקרים, יש לפחות שבעה מקרים, שמונה מקרים, שהם של האוכלוסייה הערבית. אז התחלתי לקרוא את הספר, וממש כך – מ-20 המקרים, שהראשון בהם בשנת 1951, ברית הקנאים, שמטרתם הייתה הטלת פצצה על המקום הזה, על הכנסת, ועוברים ממקרה למקרה – מ-20 המקרים, ב-19 מקרים מי שביצע פגיעה נגד ביטחון המדינה היו יהודים. ואתם קוראים את הכותרות הגדולות: "מקורב לבן גוריון", למשל; כותרת אחרת: "המסוכן מתוך כולם", כותרת אחרת: "שלוש יריות בכיכר" – רצח ראש ממשלה; ואני עוד קורא ועוד קורא, כולם יהודים, למעט מקרה אחד מתחילת שנות ה-70, שותפות של ערבים ויהודים יחד. אני חושב שאחרי 69 שנים, למרות הנכבה, הנכבה האיומה, למרות הפקעה של 5 מיליון דונם אדמה, למרות הממשל הצבאי, למרות הטבח בכפר קאסם, למרות המלחמות העקובות מדם, למרות שתי אינתיפאדות, ואפילו שהיינו קוראים כל יום על הריגת פלסטיני פה והריגת פלסטיני שם – האחים שלנו, אתם לא תמצאו מקרה ביטחוני גדול – לפחות מיכאל בר-זוהר וניסים משעל – הם לא חברים ברשימה המשותפת – לא מצאו מקרה גדול של פגיעה בביטחון המדינה מקרב האוכלוסייה הערבית. הספר האחרון שהתקשורת התעניינה בו הוא "הנגלה והנסתר בערביי ישראל". האמת, אני חיפשתי את הספר הזה, קראתי עליו בהארץ ובכל מיני מקומות, אבל לא מצאתי את הספר. אבל השר ישראל כץ השתתף בהשקה של הספר הזה, יו"ר הקואליציה דוד ביטן השתתף, ושם דיבר על איך צריך לרכז את האוכלוסייה הערבית במחנות, ממש – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אתה בטוח שאתה מציג היום את החוק? איימן עודה (הרשימה המשותפת): תן לי להמשיך עכשיו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, בסדר, רק שאתה לא מתבלבל. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – איך צריך לרכז את האוכלוסייה הערבית במחנות, ממש דבר שהפיהרר הנפשע, הנבזי, לא היה מתבייש בו בספרו האומלל "מיין קאמפף". ושם, מה כתוב גם? מציג אותנו, אנחנו, כטפילים שיונקים מעטיני המדינה, אנחנו יונקים מעטיני המדינה, המדינה שגנבה לנו את האדמות, את אוצרות הטבע. אני בדקתי כמה אנחנו משלמים מסים; אנחנו משלמים מסים מדי שנה 36 מיליארד שקלים – האוכלוסייה הערבית משלמת מסים מדי שנה 36 מיליארד שקלים. אז אנחנו דחפנו תוכנית כלכלית – זה אנחנו – ואנחנו עוקבים אחרי יישומה. אבל מה התוכנית הזאת, אם מיישמים את כולה – כמה מיליארדים בחמש שנים? אנחנו מדי שנה משלמים מסים 36 מיליארד שקלים. אז אחרי הספר הזה אני חושב שברור לכולם שהאוכלוסייה הערבית, למרות הכול, החליטה לנהל מאבקים פוליטיים, בדרכים פוליטיות, וזוהי דרכה של האוכלוסייה הערבית. חשוב לי ביום הזה, 5 ביולי, לציין שביום זה לפני 23 שנים נהרג חבר הכנסת לשעבר תאופיק זיאד, מנהיג פוליטי בכל קנה מידה, מנהיג שעזב אותנו בדיוק לפני 23 שנים בתאונת דרכים מחרידה. חבר הכנסת וראש עיריית נצרת לשעבר, המשורר, המנהיג, הלוחם, האביר האצילי והאדם בעל הרגש העדין תאופיק זיאד. סיפורו של זיאד הוא סיפורו של מנהיג לוחם, שנאבק במשך כל חייו למען ערכים של צדק, שלום, אחווה וכבוד הדדי. לאחר הקמת מדינת ישראל תאופיק זיאד נאבק למען הכרה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמימושה על ידי הקמת שתי מדינות. הוא נאבק במשטר הצבאי האפל, באפליה וברדיפה הפוליטית. זיאד היה ידוע כמי שנאבק בגופו וברוחו: "שירַי הם כל מה שבידַי", אמר פעם באחד משיריו, אבל בלבו פעמה אש של אהבה גדולה, אהבה לבני עמו, לאדמתו, והעובדה הזאת הייתה למקור כוחו של זיאד, שבמשך שנות מאבקו של הציבור הערבי חווה הרבה ניסיונות ללעג, לבוז, אבל הוא, בדרכו המיוחדת, המקסימה, הקשוחה והעדינה, ידע תמיד לעמוד בראש מורם ולנצח. כשהשלטונות עצרו אותו פעם אחר פעם, ואף צלבו אותו באחת הפעמים בבתי-המעצר, הוא הצליח לכבוש את לבבות הציבור ולהיבחר לכנסת. כששיריו נאסרו לפרסום על ידי הצנזורה בעיתונות המודפסת, בעזרת הדפים הריקים של העיתון הוא הצליח לגרום למאות אלפים לשנן בעל-פה את שיריו, והוא הצליח להיות ראש העיר הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות. הוא נבחר להיות ראש עיריית נצרת ולסמל הבלתי-מעורער של העיר, בירת הציבור הערבי. חשוב לי לקרוא לכם שיר של תאופיק זיאד בשפה הערבית, ומחמת הכבוד אני אתרגם לכם גם לעברית. (קורא שיר בשפה הערבית ומתרגמו:) אני אתרגם תרגום חופשי לעברית: "לאטי לאטי / אני אמשוך את האור כחוט דק / מתוך חשכת הלילה, / ואני אטפח את חוות החלומות בנחשולי היבולים, / ואנגב את דמעות אהובי / ברקמת בד של יסמין, / ואשתול את נאות המדבר / באמצע שרפות החול, / ואבנה לאומללים את החיים / מהארומה / וכל מה שהוא טוב, / ומהצדק, / ואם ביום מן הימים תאבד עלי דרכי / ואם ביום מן הימים תאבד עלי דרכי / מקורי ימשכני בחזרה." זהו המשורר היפה תאופיק זיאד. לגבי הצעת החוק שלי, אני מבקש גם את הנימוק וגם את ההצבעה – במועד אחר. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. תכף נשאל את הממשלה. אני מבקש רק לברך. נמצאים אתנו כאן ביציע חברי ההנהלה של אוניברסיטת בר אילן, שנמצאת היום בכנסת. ברוכים הבאים. אני מקווה שיעזור לכם במשהו אחר כך לראות איך מעבירים קורסים בפוליטיקה וממשל, בעיקר בפוליטיקה תרבותית. חברים, המציע מבקש תשובה והצבעה במועד אחר. הממשלה מסכימה. טוב, הממשלה מסכימה – לא ידעתי שהממשלה זאת עליזה, אבל בסדר. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (חובת קביעת תקן כליאה), התשע"ו–2015 [הצעת חוק פ/2359/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (חובת קביעת תקן כליאה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אדוני, בבקשה. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אפשר לבקש שיהיה שקט? לא נעים לדבר ככה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני אבקש. חברי בקואליציה, במרפסות – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): שינהלו את המשא ומתן מחוץ לאולם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – ששש. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): שיצאו החוצה, יש מאחורי זה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תכף, תכף. חבר הכנסת קיש, ששש. חברי חברי הכנסת – חבר הכנסת קיש, אתה הרי לא יכול לעשות שום דבר כשאני יושב פה למעלה, אז חבל להתווכח, הכול בסדר. אדוני ימשיך בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי היא לתקן מילה אחת בחוק – עם משמעות גדולה מאוד. במקום – השר ארדן, במקום שיהיה כתוב "רשאי לקבוע", יהיה כתוב "יקבע". כי לאחר עשרות שנים שהשר לביטחון פנים היה רשאי לקבוע תנאי כליאה בסיסיים, והוא לא השתמש ברשות הזאת ולא קבע תנאי כליאה, לא קבע הוראות לתנאי כליאה, הגיע הזמן שיהיה חוק שלא קשור לשר כזה או אחר, שירצה – יקבע, לא ירצה – לא יקבע, אלא שהחוק ייתן מסגרת לתנאי כליאה בסיסיים של האסירים בבתי-הכלא בארץ. כיום אין תנאים. למשל, מה שהיה בבג"ץ האחרון, פסיקתו של השופט רובינשטיין, שאמר שעל המדינה להבטיח בתוך שנה וחצי מרחב מחיה של 4.5 מטרים לאסיר בכלא. באירופה הממוצע בפועל הוא שלכל אסיר יש 8.8 מטרים. תנאים מתחת לשלושה מטרים מרובעים לאסיר נחשבים בחקיקה הבין-לאומית, בחשיבה המשפטית ובתפיסה של הענישה לענישה אכזרית. ואם אנחנו יודעים שבכל בתי-הכלא בארץ ממוצע מרחב המחיה לאסיר הוא פחות משלושה מטרים, אזי תנאי הכליאה בארץ הם תנאים אכזריים לכל האסירים – ואתם יודעים מה? בלי הבדל דת, גזע ומין – מהבחינה הזאת, שזה למטה, מתחת לסף של האכזריות. פסיקות רבות של בג"ץ, החוק הבין-לאומי, אמנות בין-לאומיות – כולם מתנקזים לעמדה עקרונית אשר לכליאה ולתכלית הכליאה, ובלי להיכנס לפרטים רבים, כליאה נועדה אך ורק לשלול את חירותו של אדם. אין בכליאה, ואסור שתהיה בכליאה, פגיעה כלשהי בכבודו של אדם. אין לשלול – על פי השופט דנציגר, ועל פי אמנות בין-לאומיות – אין לשלול זכויות אדם מעבר לשלילת חירותו ולכליאתו, אלא זכויות שאי-אפשר לממשן בהיות האדם בכלא. כלומר, אדם בכלא לא יכול להיות במקומות מסוימים, לממש זכות כלשהי – כי הוא כלוא. אבל מעבר לכך: הזכות ללמוד, הזכות למזון בריא, הזכות לבריאות, הזכות לתנאים הומניטריים, לתנאים הולמים – דרך אגב, גם החוק קובע תנאים הולמים. ומאסירים בכלל נשללות זכויות יסוד בכלא, פעמים במטרה להתעמר בהם, פעמים לנקום בהם – אין בשום מקום בעולם ובשום תפיסה משפטית ראויה בחוק הבין-לאומי, בכללים האירופיים, בכללים של האו"ם, ואפילו בחוק של מדינת ישראל, אפשרות – או סעיף שאומר שמותר לשר ארדן לנקום באסירים, להתעמר בהם – למה? כי הם פלסטינים. אין דבר כזה, לא קיים דבר כזה. זה נקרא אכזריות והתאכזרות לשמן. זו רשעות לשמה, וזה מה שעושים – שוללים מהאסיר את כבודו, שוללים מהאסיר זכויות שהן מעבר לשלילת החירות, ששלילת החירות מאפשרת לקיים אותן, למשל הזכות ללמוד. אדם יכול ללמוד אם הוא בכלא. המניעה ממנו היא התאכזרות והפרה של כללי החוק הבין-לאומי. אני חושב שגם המצב שבו יש הבדלה בין האסירים על פי המוצא – פלסטינים זוכים, ואני בכוונה מעמיד את זה ככה; נשללות מהאסירים הפלסטינים זכויות אדם בסיסיות שניתנות לאסירים יהודים ולאסירים בעלי תעודת זהות ישראלית, למשל הזכות לטלפן או להשתמש במכשיר טלפון. משך אלפי שנים, מאות שנים, הייתה שמורה לכל אסיר הזכות לשלוח מכתב מהכלא. במאה ה-21 העולם משתנה לגמרי, אנשים כמעט לא שולחים מכתבים אחד לשני. להשתמש בטלפון זה כבר לא מותרות כמו שהיה בשנות המאה ה-20. זה דבר בסיסי, דבר של מה בכך. ולכן, הזכות הזאת, להתקשר עם המשפחה, שהתקיימה בעבר בצורה מסודרת דרך מכתבים, ולא היו אפשרויות – לא היו אמצעי התקשורת של היום – המינימום שבמינימום לתת לאסיר זה הזכות להתקשר בטלפון. וזה שווה ערך – נגזר מהתפיסה של התקשרות במכתב: לקבל מכתב, לשלוח מכתב. פעם העולם היה אטי, לקח שבועות עד שאתה – היום הכול אינסטנט, וזה הפך חלק מתפיסת החיים המודרניים. אתה לא יכול להתייחס לאנשים כמו בימי הביניים כאשר אנחנו חיים במאה ה-21. ואני חושב שאת זה אפשר לעשות בלי לפגוע בשום דבר אחר. אני רק רוצה לצטט מה שנאמר בעניין הזה. פסק הדין של השופט דנציגר: "תכלית מאסרו של אדם ככזו מתמצית בשלילת חירותו האישית של האדם, תוך הגבלת חופש תנועתו. לפי גישה זו, גם כאשר אדם נאסר, שמורה לו כל זכות אדם הנתונה לו. אכן, בהיכנסו אל הכלא מקפח אדם את חירותו, אם אינו מקפח את כבודו". בארץ מקפחים את כבודם של אסירים בשלילת זכויות יסוד מהם, ובעיקר, בעיקר, אני מקווה שהשר יקרא את הפסיקה האחרונה, שאומרת שצריך מינימום מרחב מחיה לאסיר של 4.5 מטרים. באמנה הבין-לאומית לזכויות אזרחיות ומדינתיות נאמר: All persons deprived of their liberty shall be treated with humanity and respect for the inherent dignity of the human person, כלומר – כל אדם שנשללת חירותו, צריך לשמור על כבודו, ולאפשר לו לקבל את כל הזכויות האחרות. אני קורא לשר ארדן לתמוך בהצעת החוק הזאת, כדי להכניס סדר בעניין; שיקבע תנאי כליאה נאותים, שעומדים בסטנדרטים הבין-לאומיים, האירופיים. לא יכול להיות שכולם רוצים להיות ב-OECD, אבל בתנאי הכליאה – תנאי הכליאה בארץ יותר גרועים מבמאוריציוס או בקניה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. משפט סיכום. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – שם השטחים יותר גדולים. אני קורא לשר ארדן לקבל עליו את המשימה לקבוע תנאי כליאה, ושזה יהיה כלול בחוק, כלומר גם השרים שיבואו אחריו יהיו מחויבים לעניין הזה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. תודה רבה לאדוני. משיב על ההצעה בשם הממשלה השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. אדוני, בבקשה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק שהציג חבר הכנסת זחאלקה לתיקון פקודת בתי-הסוהר בכל הקשור לקביעת תקן הכליאה, ואני אסביר מדוע. בהצעת החוק בעצם מוצא לתקן את סעיף 68ב לפקודת בתי-הסוהר, שעניינו קביעת תקן כליאה, ולקבוע – וזו ההצעה – שהשר לביטחון הפנים יהיה חייב לקבוע תקן כליאה באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה – בניגוד למצב כיום, שבו השר למעשה רשאי לקבוע תקן כזה. לדברי חבר הכנסת זחאלקה, סעיף 68ב לפקודת בתי-הסוהר נותן מרחב תמרון לשר בעניין קביעת תקן הכליאה לאסיר, ומטרת החוק היא למלא את החלל המשפטי בעיין תקן הכליאה של אסירים, ובעצם לחייב את השר לקבוע תקן כליאה. סימן ט'1 בפרק ב' לפקודת בתי-הסוהר עניינו שחרור מינהלי של אסירים, ומטרתו להקטין את הצפיפות בבתי-הכלא. סעיף זה יוצר אפשרות להקל את הצפיפות תוך חריגה מידתית מגזרי הדין שקבעו בתי-המשפט לאסירים שיושבים בכלא. בהתאם להוראות החוק הקיים, השר רשאי לקבוע תקן כליאה, שמאושר על ידי הכנסת, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, לתקופה שלא תעלה על שנה, והדבר מאפשר לנציבות בתי-הסוהר להורות על שחרור אסירים שעומדים בתנאים שהכנסת אישרה על פי מה שהשר הביא בפניה כשהצפיפות בבתי-הסוהר עולה על התקן המאושר. תקופות השחרור, שבעצם נקבעו בשנים האחרונות, שחרור מינהלי, שאפשריות מכוח המנגנון הזה, באופן טבעי – ואני חושב שזה ברור לכל אדם עם היגיון – הן קצרות. לא מבטלים את כל המאסר – בין שבועיים לחצי שנה. זה נגזר כמובן מאורך תקופת המאסר המקורית שכל אסיר מרצה. חשוב להדגיש שהשחרור המינהלי הוא לא פרטני, לגבי אסיר מסוים שמישהו בוחר את שמו, אלא נעשה על פי הקריטריונים של השחרור הזה נותנים לקבוצות של אסירים – בהתאם לקריטריונים, שהם עומדים בהם, ואורך תקופת מאסרם, והקבוצה הזאת כולה מקבלת את השחרור בהתאם להחלטה של נציבות בתי-הסוהר, שוב, כפי שאמרתי, מכוח הסמכות שמאושרת בכנסת. החוק כיום מאפשר שחרור מינהלי אוטומטי, שלא בוחן את הנתונים הספציפיים של כל אסיר, והחוק מאפשר היום לעשות את זה לאסירים שמרצים עונש מאסר עד ארבע שנים, ולגבי אסירים המרצים מאסר מעל ארבע שנים, השחרור המינהלי – כמובן, לא הגיוני שאסירים שעשו דברים חמורים וקיבלו עונש מאסר מעל ארבע שנים סתם כך יקבלו שחרור מינהלי ויחזרו לסרן את הציבור, אלא יש דרישה נוספת: שוועדת שחרורים החליטה לשחרר אותם על תנאי, כך שירצו שני שלישים ממאסרם. אין ספק – ובזה אני מסכים עם חבר הכנסת זחאלקה, באופן כללי גם – שיש להתמודד עם הצפיפות בבתי-הסוהר. לאחרונה הייתה לנו גם פסיקה של בית-המשפט העליון. אני פועל יחד עם נציבת בתי-הסוהר, עם משרדי ממשלה נוספים, עם האוצר, כדי למצוא פתרונות שונים לבעיית הצפיפות, החל מבינוי בתי-סוהר חדשים וריווח תאים בבתי-סוהר קיימים וכלה בבחינת תיקוני חקיקה שמטרתם להקטין את אוכלוסיית הכלואים בשירות בתי-הסוהר תוך שמירה על האינטרס הציבורי שעבריינים ישבו מאחורי סורג ובריח למשך תקופת מאסרם, אבל בהקשר הזה יש המלצות ועדת דורנר ויש עמדות ורעיונות נוספים שראויים לבחינה. יחד עם זאת, לעמדתי, המנגנון שמופיע בהצעת החוק אינו סביר, מכיוון שהוא, כפי שהסברתי, מחייב שחרור מינהלי של קבוצות אסירים ללא יכולת להחריג אסירים שאינם ראויים לשחרור או שקיימת מניעה לשחרורם המוקדם מבחינת הסיכון שנשקף לנפגע העבירה, למשל, או לציבור. לכן המשרד שלי עוסק בנושא הזה, ואנחנו – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתה תקבע. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: סליחה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – שאתה תקבע – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת זחאלקה, תהיה לך אפשרות להשיב אחר כך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מסביר – אנחנו עסקנו בעניין הזה, ואנחנו גם הפצנו תזכיר חוק, שהמטרה שלו היא לבטל לחלוטין את המושג שנקרא תקן כליאה, ולקבוע ששחרור מינהלי כן יהיה דבר שבשגרה, ויהיה אפשר לקיים אותו אפילו בלי קשר לתקן הכליאה – שאנחנו פועלים – אבל ששיקול הדעת – התנאים שאנחנו קבענו הם שונים מהתנאים שאתה קבעת בהתייחס לחובה שהכנסת בחוק שלך. ולכן, בשלב הזה, כיוון שאין הלימה בין העקרונות שבהצעת החוק של חבר הכנסת זחאלקה לבין ההצעות שהממשלה מעוניינת לקדם, אנחנו מתנגדים לחוק ומבקשים מהכנסת להצביע נגדו. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת זחאלקה, אדוני מוזמן להשיב. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לעניין הזה יש לי שתי הצעות חוק – אחת שהבאתי היום, שזה תקן כליאה; הצעה אחרת היא מרחב מחיה לאסיר. לעניין מרחב מחיה לאסיר, זה מתייחס לשטח שניתן לאסיר בבית-הכלא. השר השיב לי על הצעת החוק האחרת – על עניין מרחב המחיה, על השטח. תקן כליאה כולל הרבה דברים, מכלול התנאים של אסיר: הזכות להתקשר, הזכות לטלפון, הזכות להתייחדות, הזכות לחופשה, כל העניינים שקשורים לזכויות אדם, שצריכים להתאים לעיקרון שכליאת אדם היא שלילת חירותו, ולא פגיעה בכבודו. אסור שתהיה התאכזרות לאסיר, וגם תנאי כליאה, לטעמי, או לדעתי, צריכים להיות שווים לכולם – רק על פי התנהגות בכלא או תנאים מיוחדים של אסיר – אבל לא יכול להיות שיהיו תנאי כליאה לפלסטינים ותנאי כליאה ליהודים. לא יכול להיות שתהיה אפשרות להתייחדות ליגאל עמיר, והיא תישלל מאסיר פלסטיני. לא יכול להיות. צריך לשמור על כבודו של אדם בכלא. לכן, לעניין מרחב המחיה – זו שאלה אחרת. הממשלה חייבת, לפי פסיקת בג"ץ, בתוך שנה וחצי להגיע לסטנדרט של 4.5 מטרים, אבל זה רק עניין אחד. אני חושב שמה שאני מציע לא פוגע בסמכויותיו של השר, אלא מנסה להכניס סדר למערכת, שיהיה ברור שיש חוק, יש הוראות, ולא כל פעם שבא לו, לשר, הוא יכול לשלול מאסירים זכות זו או זכות אחרת. תעמידו את העניין על בסיס חוקי וחוקתי ברור, ולא על גחמותיו של שר או של ראש ממשלה או של פקיד זה או אחר, שהעניינים יהיו ברורים, ותנהג על פי חוק. הגיע הזמן שחוק יהיה גם בבתי-כלא, ולא רק – איך אומרים – ינהגו באסירים כמו שריפים בעיירות המערב הפרוע. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. אנחנו נעבור, אם כן, חברים, להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (חובת קביעת תקן כליאה), התשע"ו–2015. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (חובת קביעת תקן כליאה), התשע"ו–2015, לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 27 תומכים, 35 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה. הצעת חוק פיקוח על צהרונים, התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/590/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק פיקוח על צהרונים, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת זחאלקה, היו לך 13 דקות קודם לדבר על החוק, והשתדלנו לא להפריע, אז בוא לא נפריע לחברת הכנסת אלהרר. גברתי, עשר דקות לרשותך. בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי, שרים, חברות וחברי הכנסת, כמעט כל אחד מאתנו, ההורים הצעירים, שם את הילד בצהרון – אדוני, אני בקושי שומעת את עצמי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי הכנסת, בעיקר המרפסות ביציע, ניתן לחברת הכנסת אלהרר להציג את הצעת החוק שלה. קארין אלהרר (יש עתיד): בחודשים האחרונים התעסקנו רבות כאן, בכנסת, וגם בממשלה, בנושא המחיר של הצהרונים, סביב העניין שמשפחות קורסות תחת הנטל ומשלמות מאות ולפעמים אלפי שקלים עבור ילד בצהרון. אבל אז נותרו השאלות: מה קורה בצהרון? מי המטפלות? מי מקבל רישיון להחזיק בצהרון? מה טיב תוכנית הלימודים או תוכנית הפעילות? כל השאלות האלה עדיין נותרו פתוחות. המדינה ניקתה את ידיה מאחריות לעניין. ההורים הם סוג של לקוחות שבויים, אין להם ברירה, כדי לצאת לעבוד הם חייבים מסגרת. המצב הזה בעצם מאפשר לכל מסגרת לפעול על פי רצונה. אין אחידות, אין פיקוח מסודר, אין שום רגולציה. מבקר המדינה כתב על זה לא מעט. מרכז המידע והמחקר של הכנסת כתב מסמך עדכני, שיצא לפני כמה ימים, לבקשת חברות כנסת ואני ביניהן. "נכון להיום", כך הם כתבו, "אין גוף ממשלתי שמתווה מדיניות כוללת בנושא, קובע נהלים ותנאים להפעלת הצהרונים ומפקח על יישומם, לרבות עלות ההפעלה וגביית התשלומים בגינה". עכשיו, תראו, בדיוק את הבעיה הזאת הבנתי כבר בשנת 2015. ולא שאני חכמה במיוחד, לא גאון הדור, אבל הפיקוח על הצהרונים לא נולד אתמול; הסיפורים על ילדים שנפגעו בצהרון או על מטפלות מסוכנות או מטפלות שהן לא מוסמכות קיימים כבר הרבה שנים. כבר בתחילת הקדנציה הגשתי הצעה, שנכתבה יחד עם המועצה לשלום הילד. הנחתי אותה ממש עם פתיחת המושב. הצעת חוק מקיפה, שנוגעת בפיקוח על צהרונים, מבקשת לדבר על המושג רישיון לצהרון, כדי שנדע מה התנאים לקבלת רישיון, מה המשמעות מבחינת המשרדים הממשלתיים – משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד החינוך; שנדע מה קורה לילדים בצהרון. וראו זה פלא – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – קארין אלהרר (יש עתיד): כן. דוד ביטן (הליכוד): – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אנחנו נעשה את ההתאמות בוועדה. קריאה: – – – דוד ביטן (הליכוד): אותו נוסח – – – לפי זה. קארין אלהרר (יש עתיד): לפי הנוסח שיעבור בוועדה. דוד ביטן (הליכוד): אחר כך זה ברור – – – הנוסח שלו כרגע – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אז אני – – – דוד ביטן (הליכוד): אחר כך, אם יהיו תיקונים מוסכמים, אין בעיה – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אני מביאה את הנוסח – – – דוד ביטן (הליכוד): זה לא שאת מחויבת לסוף התהליך. קארין אלהרר (יש עתיד): אני לא מחויבת לסוף התהליך. דוד ביטן (הליכוד): כרגע, את – – – לפי הנוסח של יושב-ראש ועדת החינוך, ואחר כך, כשזה יבוא לוועדה, תדברי – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני חושב שמייתרים כאן את תשובת הממשלה, פשוט. יושב-ראש הקואליציה מנהל את העסק. זה בסדר. דוד ביטן (הליכוד): אין בעיה – – – אותי יותר עוד פעם. אנחנו נעביר לך את זה. ברגע שתגידי – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אוקיי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת אלהרר, גברתי ממשיכה, או שאנחנו נעבור לשלב הבא? קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, אני בדיוק התכוונתי לנאום על איך יכול להיות שוועדת שרים מעבירה הצעות כמעט זהות לקואליציה, ולאופוזיציה היא לא מעבירה, אבל נדמה לי שהקואליציה הבינה את טעותה, וההצעה תוצמד להצעת הקואליציה, שעברה, שהמספר שלה מאוחר יותר, אז אני חושבת שכדי לא לבזבז זמן מליאה יקר אני אסכים להצעת הקואליציה בעניין הזה, ורק אציין שמדובר בנושא חשוב מאוד לכל ההורים והילדים, וראוי וטוב ונכון שכנסת ישראל מתעסקת בו. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז מה גברתי רוצה? קארין אלהרר (יש עתיד): להצביע על ההצעה, ולהצמיד אותה להצעה של הממשלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני לא מכיר דבר כזה. בקיצור, תשובה והצבעה במועד אחר, גברתי? קארין אלהרר (יש עתיד): לא. הצבעה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת אלהרר, תודה רבה לגברתי. קארין אלהרר (יש עתיד): אני מצמידה להצעה של יו"ר ועדת החינוך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: בשם הממשלה משיב על ההצעה סגן שר החינוך חבר הכנסת הרב מאיר פרוש. אדוני, בבקשה. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אין חיה כזאת. אני מכיר או להצביע עכשיו או תשובה והצבעה במועד אחר. קארין אלהרר (יש עתיד): אז תצביע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: את רוצה שנצביע על זה? קארין אלהרר (יש עתיד): כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: קדימה, נו. מצוין. קארין אלהרר (יש עתיד): להבהרה – אני מבקשת להצביע על הצעת החוק – בעד. היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב. אדוני סגן שר החינוך – אדוני סגן שר החינוך יכבד בבקשה את הכנסת ויעלה להשיב בשם הממשלה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – – קריאה: אדוני, אדוני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אה, החליפו. טלי פלוסקוב (כולנו): התחלפנו, התחלפנו. סגן שר החינוך מאיר פרוש: בטקסט לא כתוב כלום. זה הכול במוח עובד כבר. אדוני היושב-ראש, אתה לא יכול להגיד: היא, יש לה הצעת חוק – היא מגישה, לא אתה הגשת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – דוד ביטן (הליכוד): לפני זה, כבוד סגן השר, המבקשת – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה לא עובד ככה. יש פה תקנון. אני לא מבין. אדוני רוצה להשיב, או שאין תשובת ממשלה? סגן שר החינוך מאיר פרוש: יש תשובת ממשלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז אדוני ישיב בבקשה, נו. מה – עם כל הכבוד. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: יכול להיות שהוא רוצה. יש תקנון, יש תשובת שר, והשר עכשיו על הדוכן. אתם לא מנהלים את המליאה, עם כל הכבוד. אדוני ישיב, בבקשה, בשם הממשלה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תפתח לו את המיקרופון, אחרת הוא יהרוס את הכול. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל לך יש מיקרופון, אדוני, מה? דוד ביטן (הליכוד): מה הבעיה? אתה מקיים תקנון בכלל? אתה לא מקיים בחיים תקנון. תירגע קצת. מיקי לוי (יש עתיד): מה קרה? אתם לא יודעים מה לעשות? סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא. חברת הכנסת קארין אלהרר אמרה שני דברים מעל הדוכן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי הכנסת – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – מעט שקט באולם. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – חבר הכנסת יושב-ראש ועדת החינוך הרב מרגי הגיש הצעת חוק, וכאשר חברים מכמה סיעות בבית ראו את הצעת החוק הזאת, העירו את תשומת לבו של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת הרב מרגי, ואמרו לו שלטעמם יש דברים שכופלים את עצמם בהתנהלות של משרד החינוך מול מוסדות חינוך. אנחנו יודעים שבמוסדות ממלכתיים וממלכתיים דתיים אין בכלל נושא של פיקוח. כל נושא הרישוי לא קיים שם, הוא קיים רק במוסדות המוכרים שאינם רשמיים ובמוסדות פטור. ועד כמה שאני מבין מחברי, הצעתו של חבר הכנסת הרב מרגי הותאמה – הרב מרגי, תעזור לי – עד כמה שנמסר לי מחברי, הצעתו של חבר הכנסת הרב מרגי הותאמה לדרישות של הממשלה, והנוסח שוּנה. אנחנו מקבלים פה הצעת חוק של חברת הכנסת קארין אלהרר, שדומה מאוד לנוסח המקורי שהופץ בקרב חברי הכנסת, שעליו גם היה חתום – או שהיה בראש החותמים – חבר הכנסת רב מרגי. הצעתו של חבר הכנסת מרגי מקובלת, ואני חושב שאפשר להצביע – הצביעו – עליה. האם זו הכוונה של חברת הכנסת קארין אלהרר? שמע, שם, פה, זה כבר לא עובד היום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אתה צודק, אדוני. יום סוער היום. סגן שר החינוך מאיר פרוש: על הצעתו של חבר הכנסת הרב מרגי הייתה הסכמה, והצביעו עליה אלה שמחפשים את הסדר ואת הנוהל הנכון בכל מה שקשור לצהרונים – הבינו שהדבר הזה מפוקח ויהיה בסדר, וכאן אנחנו מקבלים הצעת חוק שונה, שונה במהותה ממה שחבר הכנסת הרב מרגי הגיש. אז אם חברת הכנסת קארין אלהרר רוצה להיצמד לאותה הצעת חוק, של הרב מרגי, אני לא יודע מה זה אומר לפי התקנון, כאשר יש לנו נייר אחד שאותו הגישו והניחו על שולחן הכנסת, ועליו דיברה חברת הכנסת קארין אלהרר – מה זה אומר כאשר היא אומרת שהיא מבקשת להיצמד להצעתו של הרב מרגי. חברת הכנסת אלהרר, אם הדברים שלך הם ברורים, שאת רוצה בוועדה להיצמד לנוסח של חבר הכנסת הרב מרגי, אני לא חושב שתהיה בעיה להעביר את הצעת החוק הזאת. ולא, אני בא לפה עם נוסח – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת אלהרר, לפרוטוקול, האם גברתי מקבלת את דרישותיו של סגן השר? קארין אלהרר (יש עתיד): כן. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא דרישותיו של סגן השר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: של הממשלה. אדוני פה בשם הממשלה, אדוני לא אדם פרטי. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא, אז אני – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: בסדר גמור, אדוני. תודה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: כי אם לא, העמדה של הממשלה – להתנגד – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז מה עמדת הממשלה בהנחה שהיא מסכימה? לתמוך. סגן שר החינוך מאיר פרוש: עוד פעם, אבל הצעת החוק ההיא – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: היא מסכימה לתנאים שאדוני השיב. אנחנו מבינים מהר כשמסבירים לנו לאט. סגן שר החינוך מאיר פרוש: הצעת החוק של הרב מרגי פועלת בתיאום עם הממשלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק פיקוח על צהרונים, התשע"ה–2015. חברי חברי הכנסת, תפסו נא מקומותיכם. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על צהרונים, התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 42 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ומועברת לדיון ולהכנה בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. יעקב אשר (יהדות התורה): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: היית פה אבל? חבר הכנסת יעקב אשר מבקש להוסיף את תמיכתו בהצעת החוק לפרוטוקול. הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים שנפגעו מינית), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1151/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים שנפגעו מינית), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תשובה והצבעה יהיו במועד אחר, אבל חברת הכנסת לוי אבקסיס תציג את הצעת החוק שלה במשך עד עשר דקות. אורלי לוי אבקסיס: אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, הנושא שעל סדר-היום, שאני מנסה לקדם בחקיקה, ולא בפעם הראשונה, אני חושבת שהוא מקבל משנה תוקף כאשר אנחנו עדים יום אחר יום לבשורות מזעזעות, בעיקר על אותן ילדות שהתבגרו ונאלצו לחיות עם טראומה שהן סוחבות מילדותן, על פגיעה מינית, פגיעה מינית של טופלה בזמן. פגיעה מינית שלא טופלה בזמן מביאה לכך שאותו קורבן לא יכול לחזור למהלך ולשגרת חיים נורמטיביים, ובסופו של דבר אנחנו עדים למקרים קיצוניים, כמובן, של שימת – לקיחת – החיים – או התאבדות, בלשון הציבור, אם תרצו – של אותם קורבנות שהמדינה לא ידעה להציל. קטינים אשר נפלו קורבן לעבירות מין הם אוכלוסייה פגיעה במיוחד. קטינים אלה לרוב מצויים בטראומה קשה, הדורשת טיפול פסיכולוגי מיידי, מקצועי, מיומן וארוך טווח, בשל אופי הפגיעה והשלכותיה הקשות. עד היום לא מצאה מדינת ישראל לנכון לשאת בעול המימון של הטיפול הדרוש עבור קטינים נפגעי עבירות מין. לפיכך, מאות ואולי אפילו אלפי ילדים נפגעי עבירות מין נותרים ללא מענה, ללא מענה טיפולי שנחוץ להם כל כך לשם שיקומם. תאר לך, אדוני היושב-ראש, ש – אדם פצוע מקבל טיפול רפואי מיידי: אמבולנסים, מד"א, טיפול נמרץ, מגיעים לזירת האירוע ומגישים סיוע כדי להציל את גופו ונפשו של אותו פצוע. מדוע זה לא ניתן טיפול וסיוע מיידי, קרוב, אפקטיבי, לנפגעים פגיעות מיניות? האם ייתכן שאנחנו נפקיר ילדים בשטח, ילדים מדממים, שהרבה פעמים הדם שלהם אולי לא בצבע אדום, אבל הנפש שלהם מדממת מכאב, אותה נפש שאולי לא תצליח להתגבר על אותן הטראומות? אז בואו תבינו בכמה ילדים מדובר. אדוני יושב-ראש הקואליציה, דוד ביטן, אתם ביקשתם תשובה והצבעה מאוחר יותר, אז אני רוצה שתהיה מעורב: בשנת 2015, אני רק אספר לכם, יותר מ-2,400 ילדים בשנה אחת דווחו כנפגעי תקיפה מינית, במשרד הרווחה. 2,400 ילדים. עכשיו, תבינו למה זה אבסורד; כי הילדים האלה זקוקים לעזרה מיידית ואפקטיבית, ואלה שנולדו למשפחות חזקות יקבלו אותה גם אם המדינה לא תיתן את הסיוע והעזרה. מה קורה עם אותם ילדים מוחלשים, אותם ילדים שאולי הפגיעה אפילו נעשתה מבית, בגילוי עריות, אולי אפילו מאותו מבוגר אחראי שאמור היה לשמור על ביטחונם? 2,400 ילדים בשנה – שידועים למערכת – לא מקבלים טיפול. אני רק אספר לכם שלפי מרכזי הסיוע, ל-70%–90% מהנשים שעוסקות בזנות היה עבר – היסטוריה – של התעללות מינית בילדות. 70%–90% מאותן נשים שנאלצות למכור את גופן עברו התעללות מינית בילדותן. אנחנו יכולים לבדוק גם כמה אנשים שמו קץ לחייהם לאחר התעללות מינית בילדותם. אני יכולה לספר לכם שאחת מכל שש ילדות, לצערנו הרב, עוברת גילוי עריות. אני יכולה לספר לכם שאחד מכל שבעה ילדים עבר תקיפה כזאת או אחרת. אני יכולה לספר לכם שב-95% מהמקרים התוקפים הם גברים, ואני אספר לכם ש-85% מהמקרים נעשו על ידי מבוגר או אדם מוכר. מאיר כהן (יש עתיד): הרוב. אורלי לוי אבקסיס: וזה המצב שבו אנחנו נמצאים, מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר. אתה מכיר את הנתונים ואתה מכיר את המחדל העצום, שמדינת ישראל בעצם לא מספקת את הטיפול הרפואי. אם מישהו נדרס בכביש, אנחנו מגישים לו, על פי חוק, טיפול – זמין, מיידי. לפי חוק זכויות החולה חייבים להעביר את זה במסלול מהיר, אפקטיבי. מה קורה לחולים הללו? מה קורה לנפגעים הללו? האם אי-אפשר להמשיל את זה לתאונה? האם ילד שעבר תקיפה מינית הוא לא ילד שמדמם בשטח? האם אותם ילדים שלא מקבלים טיפול בזמן יהפכו להיות בעצמם פוגעים? המחקרים מעידים שכן. לצערנו הרב, הקורבנות, בחוסר טיפול, חלקם יהפכו להיות פוגעים בעצמם. ומה עשינו? לא טיפלנו באותו ילד שנפגע, וגם לא טיפלנו בילד הפוגע – המשכנו את המעגל והגדלנו אותו, כי אותם ילדים נפגעים, אם הם לא מקבלים טיפול, חלקם הגדול גם לא רוצים להעיד נגד הפוגע, אז אנחנו משאירים את הפדופילים בשטח, אנחנו משאירים אותם לפגוע בילדים אחרים, כי אותו קורבן לא מסוגל – לא הגיע ליציבות הנפשית שהוא זקוק לה, חוזק כזה כדי להתמודד עם הפוגע, אבל הוא לא מקבל טיפול, והוא מפתח התנהגויות לא נורמטיביות. אנחנו מכירים את זה. לפי הנתונים, אצל חלק גדול מהילדים, בעיקר עקב אירועים טראומטיים, בודדים או מצטברים, נקטע קו ההתפתחות הנורמטיבית, ובמקומו עולה קו אחר, של התפתחות התנהגות הנחשבת לא נורמטיבית, שעלולה להוביל לפגיעה מינית בילדים אחרים, בני גילו או קטנים יותר – מעידה על כך המומחית הגדולה בארץ לעניין, אתגר. אין אפשרות להצביע על גורם יחיד להתנהגות מינית בעייתית בקרב ילדים, אבל – תקשיבו – רוב המקרים המדווחים למשרד הרווחה הם מתחת לגיל 12. אתם יודעים שיש פגיעות מיניות בגנים? ילדים בני חמש ושש שכבר הפכו איזושהי מניפולציה רגשית ותכנון מקדים, האם משהו הוביל אותם לשם? האם לא כדאי לתת את הטיפול גם להם? האם לא כדאי לגלות מאיפה ההתנהגות המינית שלהם נובעת? אולי הם בעצמם קורבנות, והם מחקים? כי מה לילד בגיל חמש ושש – והמקרים האלה מתועדים וידועים למשרד הרווחה ולגורמים המטפלים. האם ההתנהגות הזאת, של ילד שלוקח את חברתו לגן למחסן, קושר לה את הידיים בחבל ואת הרגליים, ובעוד מועד הוא דאג להביא סלוטייפ למחסן, והוא סותם לה את הפה – – – מאיר כהן (יש עתיד): משרד החינוך – – – אורלי לוי אבקסיס: בוודאי, ומשרד הבריאות. לחלוטין. אבל עצם זה שאנחנו אומרים: אין חובה לטפל בילדים האלה, ומי שיש לו כסף – שההורים שלו ידאגו לו לטיפול פרטי, יקר, ארוך טווח. ומי שלא – בעיה שלו. באמת, זו החברה שאנחנו רוצים לטפח במדינת ישראל, ואחר כך לצקצק: אוי, אוי, אוי, עוד מקרה פדופיליה נפל עלינו? זה לא נפל עלינו, אנחנו לא מצליחים לעצור את הגלגל, את כדור השלג הזה, כי אנחנו לא עושים שום מאמץ לטפל בו ובנפגעים שלו. אני מבקשת מכם, חברי חברי הכנסת, יש פה ניסיון של חברים מהאופוזיציה להגיע לדין ודברים עם הקואליציה. אני אגיד לכם משהו. אני באמת לא אוהבת להעלות חוקים שאני יודעת שהם ייפלו, אבל אני פונה למצפון של כל אחד ואחת מאתנו: אם זה כדי למסמס את החוק הזה, להגיד: תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר – אז אני לא יודעת איך תסתכלו על עצמכם במראה יום אחרי, או באירוע הבא, כשאתם תשמעו על אותה ילדה בגן; על אותה נערה, אולי, שהתבגרה ושמה קץ לחייה כי אף אחד לא טיפל בה בזמן, או אם תשמעו על מקרים שמתגלים, לצערי הרב, בתקשורת לפעמים הרבה לפני שהם מתגלים אצל המשטרה או אצל שלטון החוק – כשאתם תשמעו את הדברים האלה, תדעו שהייתה לכם הזדמנות לשנות, ותדעו שלא עשיתם זאת, כי בקואליציה אמרו לכם: לא. האם תסתכלו על עצמכם במראה ותגידו: הגענו לפוליטיקה והפכנו להיות כאלה כי השיטה הפכה אותנו לאדישים, או: אנחנו באנו לפוליטיקה כדי לשנות. אם כן, יש לכם הזדמנות לשנות. אני לא אתן לחוק הזה להתמסמס, אבל אם רוצים הצבעה במועד מאוחר יותר, נא לבוא ולהתחייב מה תהיה ההתייחסות, ואם זאת הצעה רלוונטית, ראויה ואמיתית, או רק כדי לדחות את הבכתה של הקואליציה עד לפעם הבאה. תודה רבה. הייתי רוצה לשמוע תשובה ברורה ומיידית. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז גברתי מבקשת עכשיו שנצביע, או מבקשת תשובה והצבעה במועד אחר? אורלי לוי אבקסיס: אני רוצה לבדוק מה הם הבטיחו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני לא יודע מה זה לבדוק. גברתי, אני צריך לדעת עכשיו אם נצביע, או תשובה והצבעה במועד אחר. אורלי לוי אבקסיס: אף אחד לא אמר לי. אני רוצה לדעת מה הם רוצים להגיד. מה ההצעה בתשובה והצבעה במועד מאוחר יותר? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני לא מצליח להבין. אורלי לוי אבקסיס: יש פה נציגי ממשלה, שיגידו. קריאה: – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – תענו לי מה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, מי אמור להשיב לנו? ישיב על ההצעה בשם הממשלה שר התחבורה ישראל כץ. לא, אז לא חייבים להצמיד. נצביע על ההצעה הזאת, ואם אחמד לא – אז לא חייבים להצמיד. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני ישיב, ואנחנו אחר כך נצביע על הצעת החוק – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת טיבי, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ביקשה שכן תהיה הצבעה, אז השר ישיב ותהיה הצבעה? אורלי לוי אבקסיס: לא, אני ביקשתי – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני צריך להודיע לנו אם הוא מבקש להצמיד את הצעתו גם כן, להצבעה, או לא. אורלי לוי אבקסיס: סליחה, סליחה, סליחה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני כבר נימק את הצעתו. כן. אורלי לוי אבקסיס: אל תשבש את מה שאמרתי. ביקשתי שיבואו ויגידו לי מה ההצעה; האם זו הצעה כדי לסתום פיות ולא להביך את הקואליציה, או שיש פה הצעה של ממש, לדון בשבועיים הקרובים בצורה אינטנסיבית כדי להעביר את החוק הזה. אם זה כדי למסמס – כי אני לא שמעתי הצעה קונקרטית; נאמר לי מגורם שלישי שמחר-מחרתיים יגידו לי: לא אנחנו הצענו. בבקשה שגורם מהקואליציה יבוא ויציע ויגיד מה הוא מציע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: גברתי, אני לא צד בעניין. התקנון – אני צריך לשאול אותך בסוף הנאום שלך אם את מבקשת שנצביע, או לא. אורלי לוי אבקסיס: אני רוצה לשמוע מה הם מציעים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו ידענו במזכירות שיש סיכום מוקדם על תשובה והצבעה במועד אחר. אורלי לוי אבקסיס: אבל מה מציעים? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני אינני יודע. אורלי לוי אבקסיס: אני רוצה לשאול – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני קיבלתי הודעה מנציגי הממשלה על סיכום והצבעה במועד אחר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני אקריא את ההחלטה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: כן. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, אני יכול להקריא את החלטת ועדת השרים כפי שנמסרה לי כדי להשיב במקום שר העבודה והרווחה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני יקריא. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: חברת הכנסת אורלי, התשובה שלי לא תחדש לך במובן של ההתדיינות העתידית, אלא רק תייצג את מה שביקשו מבחינת ההחלטה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני ישיב. אם יהיה סיכום, הוא יגיד לנו, מן הסתם. טוב, קשה נורא להתנהל ככה, זה לא לכבוד הכנסת. אדוני ישיב, אנחנו נצביע – או שלא. זה לא מכובד. נחמן שי (המחנה הציוני): השר כץ, תדבר על כביש 1 בינתיים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרת הצעת החוק שלפניכם היא לעגן בחקיקה את הטיפול הנפשי בקטינים שנפגעו מינית על ידי תיקון חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח–2008, ולקבוע את המנגנון המוצע לקבלת הטיפול. כמו כן, מטרת התיקון היא לקבוע כי זכותו של קטין שנפגע מינית לקבל טיפול מהמדינה או מטעמה. כיום החוק קובע כי קטין נפגע עבירת מין או אלימות זכאי לקבל סיוע ראשוני במרכזי הסיוע, ומסדיר רק את נושא הסיוע הראשוני הניתן במרכזי הסיוע. משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נותן מענה לכל ילד אשר נפגע מינית. בשנים האחרונות הוקמו מרכזים של מומחים בתחום, אשר מספקים טיפול לכל קטין נפגע מינית. עד היום הוקמו 13 מרכזים, ובימים אלה נערכים להקמת המרכז ה-14. במקום שבו טרם הוקם מרכז, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מממן טיפול באמצעות קופות טיפול שנמצאות במחוזות. כיום המחוז מתקצב את הרשויות המקומיות, והמפקחים עוקבים אחר הטיפול המקצועי. הטיפולים ניתנים חינם וללא צורך בבדיקת זכאות. יודגש כי שיטת המנגנון המוצעת בהצעת החוק נוסתה בעבר ונמצאה לא מתאימה, שכן עובד סוציאלי לחוק נוער אינו עובד זכאות. מבחינה מקצועית תוכניות הטיפול נקבעות במחלקה לשירותים חברתיים ובמרכזי טיפול, ויש קשר הוליסטי בין כל גורמי הטיפול. אבקש לציין כי מבחינה תקציבית הצעת חוק זו דורשת הוצאות כספיות גבוהות, ולפי הערכת גורמי המקצוע מצריכה תוספת תקינה של 100 עובדים סוציאליים לחוק הנוער. כיום התקציב של מרכזי הטיפול, כולל קופות טיפול, הוא 21 מיליון ו-686,000 ש"ח, ואף אמור לגדול, שכן חסרים עוד חמישה מרכזים, כך שסך כל התקציב יהיה 27 מיליון ש"ח. אני רואה חשיבות רבה בסיוע לילדים נפגעי תקיפה מינית, אולם המנגנון המוצע בהצעת החוק אינו משפר את הטיפול הניתן כיום לקטין במסגרת מרכזי הסיוע, הנותנים טיפול ומענה לכל קטין נפגע מינית. אוסיף ואומר כי המנגנון המוצע בהצעת החוק אינו מתאים מבחינה ביצועית וטיפולית, וכפי שכבר צוין, הוא כרוך בעלויות כספיות גבוהות. לכן, בשם שר העבודה והרווחה ייאמר כי החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, מיום 25 ביוני 2017, היא לדחות את הדיון בהצעת החוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה רוצה גברתי? לא, אין לו זכות דיבור. תודיעי לי אם את רוצה שנצביע עכשיו, או תשובה והצבעה במועד אחר. דוד ביטן (הליכוד): יש לי, יש לי זכות דיבור. למה אין לי? אני רוצה לדבר. אורלי לוי אבקסיס: דוד יגיד מהצד מה הם מציעים. דוד ביטן (הליכוד): אני רוצה לדבר. מה זה "אין לי זכות דיבור"? דוד ביטן (הליכוד): אני אומר שאנחנו מבקשים שההצבעה תהיה במועד אחר, מכיוון שאנחנו מתכוונים בשבועיים הבאים לשבת עם אורלי לוי על הצעת החוק שלה באופן רציני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ביטן, אלה שתי הצעות חוק, שלה ושלי. דוד ביטן (הליכוד): לא ידעתי. אז שתי הצעות החוק, אין בעיה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת אורלי לוי. אורלי לוי אבקסיס: אני מקבלת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: הצבעה במועד אחר. טוב. הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015 [הצעת חוק פ/2329/20; "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' 22574.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015 [הצעת חוק פ/2160/20; "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' 22575.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת דב חנין, תשובה והצבעה. משיב על ההצעה – גברתי שרת המשפטים איננה פה, מי משיב לנו? יש כאן הצעה מוצמדת, של חברת הכנסת זהבה גלאון, שטרם נומקה, אבל חברת הכנסת גלאון איננה כאן. הנה, היא כאן. חברת הכנסת גלאון, שניכם נימקתם? – בסדר, אנחנו אמורים לתת עכשיו את תשובת הממשלה. שתי הצעות החוק כבר נומקו, ולכן משיב על ההצעות במשולב, בשם שר המשפטים, השר ישראל כץ. אדוני משיב על שתי ההצעות במשולב, ולאחר מכן נצביע עליהן – בנפרד, כמובן. שר שהוא מולטי – מולטי-נושאי. בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשם שרת המשפטים איילת שקד הריני להשיב על הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת דב חנין ואחרים, וכן על הצעתה של חברת הכנסת זהבה גלאון ואחרים, שעניינן תיקון חוק העונשין באופן שמרחיב את עבירות ההסתה לגזענות והחזקת פרסום גזעני. גזענות מוגדרת כיום בחוק "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכול בשל צבע, השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". מוצע להוסיף גם: "הסתה בשל דת, השתייכות לקבוצה דתית, מוצא עדתי, מגדר, נטייה מינית, זהות מגדרית או נגד עובדים זרים". נוסף על כך, מוצע להוסיף הן לעבירות גזענות והן לעילות של עוינות כלפי ציבור הקבועות בסעיף הקובע נסיבה מחמירה גם "מגדר" ו"זהות מגדרית", נוסף על העילה "נטייה מינית", שכבר קבועה בסעיף הנסיבה המחמירה. העבירות שמוצע לתקן הן עבירות ביטוי, וככאלו הן חריגות כשלעצמן, ולפיכך יש לייחד אותן לאותם מקרים מובהקים של גזענות במובן הצר. יש חשש כי הכללת קבוצות רבות נוספות במסגרת עבירות גזענות תגרום לעבירה לאבד מחומרתה המיוחדת ותהפוך אותה לאיסור כללי על ביטויים מעליבים כלפי קבוצות שונות באוכלוסייה. כמו כן עלול הדבר להביא לניסיונות להסיט מתחם רחב של התבטאויות מהשיח הציבורי – אף אם חלקן בוטות ופסולות – לשדה הפלילי. נוסף על כך, קיימים בחקיקה מענים נוספים להתבטאויות פוגעות או מסוכנות ולהפליית קבוצות מסוימות, ובהן הקבוצות שההצעה מבקשת להוסיף להגדרת הגזענות. כך, למשל, עבירת הסתה לאלימות, שתחול במקרים מתאימים שבהם הביטוי "הסית", וכן חוקים שונים שאוסרים הפליה. אשר להוספת "מגדר" ו"זהות מגדרית" – עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה היא כי במצב המשפטי הקיים התוספת מיותרת. נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לאדוני. אני רק מבקש – יש לנו כאן ביציע אורח מלוס אנג'לס, החזן נתי ברעם. ברוך הבא, אדוני. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה. אה, כן, חבר הכנסת דב חנין מבקש בכל זאת לנסות לשכנע אותנו להצביע בעד הצעת החוק, למרות התנגדות הממשלה. שלוש דקות, אדוני, עומדות לרשותך. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אם מישהו היה צריך הוכחה – קיבלנו אותה. הממשלה הזאת לגמרי מנותקת; היא מנותקת מהמציאות, היא מנותקת ממה שקורה, והיא מנותקת מהצורך לתת מענה לבעיות שיש בחברה שלנו. עמיתי חברי הכנסת, פשעי שנאה בחברה שלנו הולכים ומתרבים, ופשעי שנאה הם לא רק על בסיס גזעני; פשעי שנאה הם גם על בסיס מגדרי, על בסיס עדתי ועל בסיס של נטייה מינית. פשעי שנאה מחייבים אותנו להתמודדות מאוד נחרצת, ובהצעת החוק מוצע לעשות את מה שמקובל ועושים במקומות אחרים בעולם – להרחיב את ההגדרה של מה שנקרא hate speech, דיבור שנאה, כדי לאפשר כלים להתמודד עם פשעי שנאה ולהתמודד עם האווירה האלימה שיוצרת אותם. עמיתי חברי הכנסת, אני מתפלא שוועדת השרים לענייני חקיקה מסתפקת בתשובה פורמליסטית בזמן שכולנו רואים עד כמה סובלים מפשעי השנאה האלה. בהנמקה שלי כאן, במליאת הכנסת, אני הבאתי נתונים והראיתי כמה התופעות האלה הן היום רווחות ונפוצות: כמה אווירת שנאה כלפי נשים נעשית מסוכנת; כמה אווירת שנאה כלפי קבוצות אחרות נעשית מסוכנת. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני פונה לכולכם ומבקש: הצביעו בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת חנין. גם חברת הכנסת גלאון מבקשת לנמק? לא. אז אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו מצביעים כמובן בנפרד. אנחנו מצביעים ראשית על הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 37 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015, לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 31 תומכים, 37 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו מצביעים כעת על הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ו–2015, לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 32 תומכים, 35 מתנגדים. גם הצעת החוק הזאת לא התקבלה. הצעת חוק הכותל המערבי (רחבת התפילה הדרומית), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3856/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הכותל המערבי (רחבת התפילה הדרומית), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת נחמן שי. אדוני, בבקשה. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חיכיתי זמן רב עם הצעת החוק הזאת, לא מיהרתי, כי קיבלתי יותר מפנייה אחת, גם של נציגי ממשלה, שאמרו לי: תשמע, אנחנו עובדים בשקט, עם הסוכנות היהודית ועם נציגים של הקהילות, מתוך רצון משותף להסדיר את הסוגיה הזאת, וקיבלתי את דעתם. זה היה בפברואר. אבל כנראה שגיתי, מפני שיכול להיות שאם הייתי מעלה את זה בפברואר, והקואליציה אז הייתה מתפצלת בקולותיה – כי בתוך הקואליציה הזאת עצמה יש התנגדות חזקה מאוד – יש תמיכה בהסדר והתנגדות לכל שינוי שלו – אולי היינו רואים פירות. בינתיים, הממשלה, בדרכה המשונה, בתרגילי ההתעמלות המרתקים שלה – זו ממשלה שיש לה מדליה בהתעמלות קרקע ובפליק-פלאק לאחור – אחרי שכל ההסדר הזה היה כבר שלם, וקיבל בעיקר את הסכמת – בעיקר הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי בארצות הברית, ועוד כל הבדיקות, וכולם אמרו: יופי, האדונים מנדלבליט ושרנסקי עשו את שלהם, אפשר לצאת לדרך, והממשלה החליטה פתאום – מה שקורה בעניינים אחרים: רגע, אם אפשר איכשהו לסחוט את הממשלה, לסחוט את ראש הממשלה, לקחת ממנו איזשהו ויתור, לנצל איזושהי מצוקה קואליציונית פוליטית שיש, למה לא לקחת את ההסדר הזה, לזרוק אותו הצדה, וגמרנו, ונחזיר את הדברים למקומם? וזה מה שקרה. במפתיע – בלי להכין, בלי להתייעץ, בלי לדבר, בלי להיוועד עם נציגי הזרמים ועם נציגי הקהילות היהודיות בארצות הברית – הממשלה הפכה את עמדתה. ולכן, בעשרת הימים האחרונים, בשבועיים האחרונים, הקערה הזאת התהפכה, והסערה עדיין גדולה, והתגובות עדיין קשות – מי שרוצה שיקרא את המברקים ואת המסרים שהנציגויות של ישראל בארצות הברית מעבירות, ויקרא מה נכתב בתקשורת היהודית בארצות הברית, וישמע את הנאומים של ראשי הזרמים וראשי הקהילות, ומה דיברו בבתי-הכנסת בארצות הברית בסוף השבוע שעבר, כשהם חזרו מהארץ והיו מאוד מאוד נסערים. מה לעשות, חברי משה גפני, הם לקחו ברצינות את החלטת הממשלה, והתוצאה היא שיש משבר עמוק היום בינינו לבין יהדות ארצות הברית. והמשבר הזה, המשמעות שלו חורגת מהעניין הדתי-יהודי, פה, כי יש בה הרבה יותר מזה; יש בה משום אכזבה שבברית – אולי הכתובה אפילו, נקרא לה הכתובה, היא לא בלתי כתובה – הברית שמחברת אותנו ליהודי העולם כולו, ליהודי ארצות הברית, אנחנו הפרנו אותה. אנחנו במו-ידינו קבענו שיש כלל אחד: אם רוצים – מקבלים; אם הם רוצים – לא נותנים. אנחנו חייבים לראות לנגד עינינו מיליוני יהודים שחיים מחוץ לגבולות ישראל וחשים קשר עמוק למדינת ישראל, ומאמינים בזיקה הזאת, ומגדלים רבים מילדיהם – אני מצטער שלא מגדלים את כל ילדיהם, אבל יש פה איזו בעיה כלכלית – עם הזיקה למדינת ישראל, ולעם ישראל, ורוצים לגדל את ילדיהם כיהודים, כדי שעתידו של עם ישראל, העם העתיק ביותר – שלנו – על פני כדור הארץ, יימשך, והקשר לישראל הוא קשר – הוא בלב העניין, הוא קשר של הליבה, שאי-אפשר בלעדיו, וכל זה יתמוטט. ולכן הכנתי הצעת חוק, והצעת החוק הזאת, אין בה מהפכה גדולה, שום דבר, פשוט לקחתי את אותה החלטת ממשלה, מהתאריך של לפני שלוש שנים, וניסחתי אותה – – – משה גפני (יהדות התורה): הממשלה הקודמת – לא היינו בה, למה היא לא עשתה את המתווה הזה? למה היא לא עשתה את זה? נחמן שי (המחנה הציוני): היא ידעה – היא ידעה, חבר הכנסת – – משה גפני (יהדות התורה): למה לא עשיתם את זה אתם כשאתם הייתם בממשלה? נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אגיד לך למה היא לא עשתה. משה גפני (יהדות התורה): למה? נחמן שי (המחנה הציוני): – – היא ידעה שכשאתם תבואו, תבטלו את כל החוקים שלה. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא נבטל שום דבר. נחמן שי (המחנה הציוני): כמו שעשיתם. משה גפני (יהדות התורה): לא נבטל שום דבר. רק הימין נותן להם את מה שהם רוצים. אתם לא נתתם כלום. ועוד עומדים פה כמו שחקנים, כאילו אתם עושים משהו. כלום לא עשיתם. נחמן שי (המחנה הציוני): א. אני לא יודע למה הממשלה הקודמת לא עשתה, יכול להיות שהייתה צריכה לעשות. משה גפני (יהדות התורה): כלום לא עשיתם. נחמן שי (המחנה הציוני): הייתה צריכה לעשות. משה גפני (יהדות התורה): כלום לא עשיתם, על מה אתה בא בטענות? נחמן שי (המחנה הציוני): חבל, לא עשתה – לא עשתה. אבל הממשלה הזאת – אני בירכתי אותה. משה גפני (יהדות התורה): עשתה. עשתה טעות. נחמן שי (המחנה הציוני): היא לא עשתה טעות, היא קיבלה החלטה נכונה. משה גפני (יהדות התורה): עשתה טעות. נחמן שי (המחנה הציוני): לא. משה גפני (יהדות התורה): היא הייתה צריכה לעשות את מה שאתם עשיתם – כלום. נחמן שי (המחנה הציוני): חבר הכנסת גפני, אני חושב שאתה ואני רואים עין בעין – – משה גפני (יהדות התורה): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – אתה ואני רואים עין בעין את הדאגה לעתידו של העם היהודי – – משה גפני (יהדות התורה): – – – מה אתה עושה חוק? נחמן שי (המחנה הציוני): – – ואתה ואני רוצים יחד שהברית הזאת בינינו לבינם תימשך – – משה גפני (יהדות התורה): כלום לא עשיתם. מרצ הייתה בקואליציה, אתם הייתם בקואליציה, יש עתיד הייתה הממשלה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – ואני חושב שאתם יכולים – אני חושב שאתם יכולים – – משה גפני (יהדות התורה): לא עשתה כלום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גפני, לא להתפרץ, ולא בעמידה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – לתמוך ולעזור, כי לא יקרה לכם שום דבר, ולא תיפול שערה משערות ראשכם, אם ברחבה הדרומית יתנהלו התפילות בדרך שונה. לא יקרה שום דבר. אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן, זה לא מתפקידכם לעשות את זה אבל. נחמן שי (המחנה הציוני): אפשר לעשות את זה וצריך לעשות את זה. אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן, החוכמה הייתה לעשות דברים בשקט. נחמן שי (המחנה הציוני): ואנחנו רואים בחופש הדת, ואנחנו רואים בחופש הפולחן, זכות אוניברסלית. אוניברסלית. אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן, אתה עושה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גפני – אדוני, לא בעמידה, חבר הכנסת גפני. נחמן שי (המחנה הציוני): ואחר כך באה הצהרת בלפור, שאושרה בידי המנדט הבריטי – – אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן שי, אתה עושה פוליטיקה על הגב של הימין. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חזן, לא לצעוק, ובטח לא בעמידה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – ונתנה תוקף לקשר ההיסטורי בין העם היהודי לבין מדינת ישראל – – משה גפני (יהדות התורה): יהדות התפוצות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גפני, אם אוציא אותך לא תוכל לשמוע את נאומו של חבר הכנסת נחמן שי – – משה גפני (יהדות התורה): למה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – אתה לא מפסיק לצעוק. נחמן שי (המחנה הציוני): – – והזרמים הללו יודעים – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה לא ועדת הכספים פה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – שהבית הזה, שלהם, מתנהל על פי עקרונות דמוקרטיים, הבית היהודי שלהם, מתנהל – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אנחנו קודם כול מדינה יהודית, נחמן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חזן. נחמן שי (המחנה הציוני): – – והזכות הזאת, הזכות הטבעית לחופש הדת וחופש הפולחן, נלקחה מהם. אורן אסף חזן (הליכוד): היא לא נלקחה, אתה מעוות את המציאות. נחמן שי (המחנה הציוני): לא היה קורה דבר אם ברחבה הדרומית היו מאמצים את ההסדר, והיו יכולים להתפלל שם. אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן שי, אתה עובד על הציבור. נחמן שי (המחנה הציוני): היו גם מקימים – לא להתפלל על איזה במת עץ, אלא על מבנה אבן מכובד – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה עובד על הציבור, נחמן. משה גפני (יהדות התורה): כלום לא עשיתם – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – ולא היה קורה כלום אם הייתה מוקמת מועצה, מועצה משותפת, שתסדיר – – – משה גפני (יהדות התורה): הרי יאיר לפיד היה הממשלה בעצמה, למה הוא לא עשה את זה? נחמן שי (המחנה הציוני): האם היושב-ראש יגן עלי? האם היושב-ראש יגן עלי? משה גפני (יהדות התורה): פתאום הוא הולך לכותל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גפני – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה לא צריך הגנה, אתה מסתדר – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת הרב גפני – – – משה גפני (יהדות התורה): יאיר לפיד היה הממשלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גפני, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. נחמן שי (המחנה הציוני): האם הזכרתי את שמו של יאיר לפיד? יאיר לפיד (יש עתיד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני נותן את אמוני, חבר הכנסת גפני – – – משה גפני (יהדות התורה): אתה היית הממשלה, למה לא עשית את מתווה הכותל? יאיר לפיד (יש עתיד): אם לא אכפת לך – – – משה גפני (יהדות התורה): לא, בסדר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גפני. נחמן שי (המחנה הציוני): אני נותן את אמוני בממשלה הזאת. אני נותן את אמוני בממשלה הנבחרת של מדינת ישראל. אני תומך בהחלטת הממשלה – מה יותר טוב? אני מהספסלים האלה, שם, במקום ההוא – כתוב: נחמן שי – אני תומך בעמדת הממשלה כפי שהיא באה לידי ביטוי באותה החלטה, ואני מצפה, מקווה ומאמין שצריך להגשים אותה, מה יותר טוב? משה גפני (יהדות התורה): הקפיאו אותה. נחמן שי (המחנה הציוני): אוקיי, אז אני מביא אותה היום כהצעת חוק, כדי להסיר את כל הספקות. אורן אסף חזן (הליכוד): כדי לעשות פוליטיקה – – – בשביל כמה שקלים. נחמן שי (המחנה הציוני): שתהיה שם רחבה שאפשר להתפלל בה, שתהיה מועצה ממונה – – אורן אסף חזן (הליכוד): והכול בשביל כמה שקלים לתרומות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חזן, אני קורא גם אותך לסדר, פעם ראשונה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – שתהיה מועצה ממונה – – משה גפני (יהדות התורה): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – שתהיה מועצה ממונה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת הרב גפני, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – שיהיו שותפים בה הזרמים, ויעמוד בראשה – אני רוצה להזכיר לכם מי עומד בראשה: עומד בראשה יושב-ראש הסוכנות. באמת נעשו פה – כל הרגישויות הובאו בחשבון, כדי שיהיה אפשר להוציא אותה לפועל, וברחבה הזאת לא יתנהלו מהפכות, ולא ייעשו דברים הפוכים, ולא יהיו דברים שצריכים לקומם מי מאתנו, וכמו שאומר הפסוק: ושלום על ישראל – – משה גפני (יהדות התורה): – – – ליאיר לפיד, מה שהוא עשה אנחנו עושים. נחמן שי (המחנה הציוני): – – וכולנו, כולנו רוצים שלום. משה גפני (יהדות התורה): הוא עשה מתווה לכותל, גם אנחנו עושים אותו דבר. נחמן שי (המחנה הציוני): אני חושב שנעשתה פה באמת הפרה של האמון שיהודי התפוצות נותנים במדינת ישראל. עכשיו, אני יודע שחברי השר הנגבי קיבל על עצמו משימה בלתי אפשרית – 007. משה גפני (יהדות התורה): – – – אני לא מכיר אותם, אבל אתה יודע אם הם מאמינים, הרפורמים, בהקרבת קורבנות בבית-המקדש? מאמינים בזה? יצחק כהן (ש"ס): לא, לא. נחמן שי (המחנה הציוני): אני לא יודע. יש גם רבים מאתנו – אתה מאמין בהקרבת קורבנות? משה גפני (יהדות התורה): בטח. נחמן שי (המחנה הציוני): אתה רוצה שיבנו את בית – – – משה גפני (יהדות התורה): אני רוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): חד-משמעית, גם אני רוצה – – – משה גפני (יהדות התורה): מה השאלה? אני מתפלל על זה. אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני מאמין, אני אדם מאמין – – משה גפני (יהדות התורה): אני מתפלל על זה כל יום, גם איציק כהן מתפלל על זה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – אני אדם מאמין, בדרכי, ולא, אני לא חושב שבשנת 2017 הייתי רוצה להביא קורבנות – – משה גפני (יהדות התורה): – – – בהקרבת קורבנות בבית-המקדש. נחמן שי (המחנה הציוני): – – לא פרה אדומה ולא פרה בצבע אחר. אני חושב שהפרק הזה, של הבאת קורבנות, הסתיים. יצחק כהן (ש"ס): לא, חס וחלילה. נחמן שי (המחנה הציוני): אומנם בשבת דנו הרבה בפרה האדומה – בשבת, נכון? בשבת האחרונה קראנו על פרה אדומה, וניסינו להבין מה העניין הזה. אני חושב שעברנו את זה. משה גפני (יהדות התורה): בליל הסדר אנחנו אומרים את זה כל הזמן עם הילדים. יצחק כהן (ש"ס): לא לא לא, גם בראש חודש. משה גפני (יהדות התורה): קורבן פסח, כל הקורבנות – קורבן חטאת. נחמן שי (המחנה הציוני): אני חושב שאפשר להיות יהודי מאמין בלי להקריב קורבנות. יצחק כהן (ש"ס): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אבל גם אתם לא, אבל גם אתם לא מקריבים. יצחק כהן (ש"ס): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): בסדר, אתה רוצה שלא אתן לך לגעת באף חיה? היו"ר מאיר כהן: אדוני. משה גפני (יהדות התורה): לא לא, הכול בסדר. נחמן שי (המחנה הציוני): לכן – אני אסכם את דברי, כי ברגע שעולה חבר הכנסת כהן לדוכן יש פה משמעת ברזל. היו"ר מאיר כהן: לא, כבר עשר דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אבל היו לי הפרעות רבות במהלך דברי. יצחק כהן (ש"ס): לא לא – – – היו"ר מאיר כהן: אנא, תסכם. נחמן שי (המחנה הציוני): אז אני רוצה לסכם. היו"ר מאיר כהן: אוסיף לך עוד חצי דקה. בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, ידידי. החוק הזה הוא חוק שממשלת ישראל החליטה עליו, והקואליציה הסכימה עליו. נכון, היו דעות אחרות, אבל בסופו של דבר אין שום סיבה בעולם לא לתת לחוק הזה להתקבל היום על ידי הכנסת. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): יש מיליון ואחת סיבות. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת – השר – צחי הנגבי. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן, לא הכול פוליטיקה, נחמן. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת – היכן כבוד הרב גפני? קריאה: נעלם. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: נעלם. עוד לא התחלנו, הוא כבר נעלם. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא הלך להתפלל מנחה. נחמן שי (המחנה הציוני): הוא הלך להקריב קורבנות. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא הלך להתפלל לביאת המשיח ולבניית בית-מקדש שלישי. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: כי רציתי להשיב על השאלה שהוא שאל את קודמי. חבר הכנסת שי נשאל על ידי הרב גפני, האם הרפורמים תומכים בהקרבת קורבנות? יצחק כהן (ש"ס): בבית-המקדש. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: בבית-המקדש. ואין לי על זה מידע אישי, אבל אני בטוח שאם הרב גפני היה מוכן להיות אחד הקורבנות האלה, היינו מצליחים לגייס גם את תמיכתם של הרפורמים, גם את תמיכתם של הקונסרבטיבים. זהבה גלאון (מרצ): הגזמת, מה קורה לך? אתה שומע את עצמך? השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: ודאי. זהבה גלאון (מרצ): אתה שומע מה אתה אומר? השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: גברתי איבדה את חוש ההומור שלה – במהלך מה, הוועידה האחרונה שבה לא הצלחת להעביר את מה שרצית? זהבה גלאון (מרצ): אין לי חוש הומור, אני פמיניסטית. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת נחמן שי העלה הצעה שכל דברי ההסבר לה היו נכונים לפני שבוע, אבל מאז חלפו שבעה ימים, ואני שמח – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ומה קרה? היו"ר מאיר כהן: קואליציה, צד שמאל, דוכן הליכוד, בבקשה, אנא מכם. עליזה לביא (יש עתיד): – – – אדוני השר – – – עצובים. שבוע ימים אנחנו עצובים. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: כן כן, על זה אני מדבר. אפשר לומר שבמידה רבה מאוד, בשתי הסוגיות שגרמו לסערה רבתי, גם בקרב יהדות ארצות הברית, גם בציבור בישראל, גם בבית הזה – – – עליזה לביא (יש עתיד): אתה מבין למה קמה סערה? השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אדוני יכול להגן עלי מפני זעמה של חברת הכנסת עליזה לביא – – היו"ר מאיר כהן: כן. צודק, אדוני. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: – – ששואלת שאלה, וכשאני משיב, היא לא מאפשרת להשיב לה. עליזה לביא (יש עתיד): – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: תודה. אז – במהלך השבוע התבהרו שני דברים, שבמידה רבה מפחיתים את היקף התסכול והכאב שליוו את השבוע שקדם לו, וגם מבהירים את התמונה, וגם מאפשרים לכולנו לראות את הדברים, ככל שהדבר אפשרי בבית הזה, באופן ענייני. בעניין מתווה הכותל, כידוע, ראש הממשלה הנחה, באופן חד וברור – גם בישיבת הממשלה שבה הושעתה ההחלטה של הממשלה על מתווה הכותל, וגם לאחר מכן באופן ציבורי – הנחה לממש – הלכה למעשה – את כל מה שמופיע במתווה בהקשר של הכשרת רחבת התפילה השוויונית שתאפשר לכל הזרמים לשקף על פי אמונותיהם את הדרך שבה הם היו רוצים להתפלל בכותל הדרומי. הדברים מתחילים לצאת לפועל, התקציבים לצורך העניין הזה נאמדים בשלב הזה; מדובר במיליונים רבים, נדמה לי כ-20 מיליון שקל הוצאה לטובת הכשרת הרחבה, אבל זאת ההנחיה, והיא יוצאת אל הפועל; כבר התקיים במקום סיור של מזכיר הממשלה יחד עם רשות העתיקות וגורמים נוספים במשרד ראש הממשלה, במטרה, אדוני, חבר הכנסת שי, לממש – עוד לפני שהחוק שלך יגיע לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית – להוציא לפועל את העניין הזה. בנושא הזה הצעת החוק כבר מיותרת. מעבר לכך יש עוד נושאים שהופיעו במתווה המקורי, זה שכרגע נמצא בהקפאה, ולגביהם הוסמכתי יחד עם מזכיר הממשלה לנסות לגבש הסכמות ומכנה משותף, ולקיים דיאלוג, כי ברגע שמקיימים דיאלוג רואים שהפערים הם לא עד כדי כך חריפים, כשמדובר במקום שעיניו של העם היהודי כולו נשואות אליו 2,000 שנים, ובאמת, אין שום טעם שהוא יהיה שנוי במחלוקת, מה גם שהנושא שעליו התנועות הלא-אורתודוקסיות נאבקות – הנושא הזה מתקרב לכלל הסדרה. גם בנושא הגיור אפשר לומר שכרגע אנחנו במצב שמספק את כל הצדדים – – – עליזה לביא (יש עתיד): מספק את כל הצדדים, אדוני השר? השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: גברתי, מספק את כל הצדדים. כי מה קרה? עליזה לביא (יש עתיד): באמת? איך מספק? השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: גם בעתירות שעתרו לבית-המשפט העליון, וגם הממשלה, יחד – כנראה לא ידעו שאת כועסת – הגיעו להסכמה, ופנו יחד לבית-המשפט העליון בבקשה משותפת לדחות בחצי שנה את הדיון בעתירות, ובינתיים לעצור גם את הליכי החקיקה, כך שהסיבות האובייקטיביות שהיו ביסוד הכעס הגדול שהיה בקרב יהדות ארצות הברית, ולא רק בארצות הברית, כרגע ירדו מסדר-היום לפחות לחצי שנה. במהלך חצי השנה הזאת תשב על המדוכה ועדה ציבורית שראש הממשלה ירכיב, ותנסה גם בנושא הגיור להגיע להסכמות שמאפשרות חיים יחד. נושא הגיור מלווה אותנו אלפי שנים, מרות המואבייה ואילך. עליזה לביא (יש עתיד): ממש לא – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: לא, זה אני אקריא לך את הפרק במגילת רות – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – מי שגיירה אותה הייתה נעמי. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: – – מי שגייר. מי שגיירה אותה אנחנו לא יודעים. מי שגייר אנחנו יודעים. בכל מקרה, אם לא ידעת, ההסכמות האלה הן על דעת הגופים שאת מייצגת כאן, בכנסת, בהרבה להט ואכפתיות, והם, ביוזמתם, לאחר ששוכנעו שדחייה של חצי שנה יכולה להוביל רק לדברים טובים, הסכימו. אז אולי זה מוריד לחצי שנה את הביקורת שיש לכם על הממשלה, וגונב איזו תחמושת שפתאום נקלעה לידיכם, אבל אם אתם באמת מתעניינים בתוצאה, ולא רק בביקורת לשם ביקורת, אתם צריכים לברך על כך שבשני התחומים האלה המהלכים הם מהלכים חיוביים, ששומרים על אחדות הבית, שומרים על אחדות אזרחי ישראל, וגם על אחדותו של העם היהודי בתפוצות, ומהסיבה הזאת, אדוני, הייתי מבקש מן הכנסת לדחות את הצעת החוק ולהסיר אותה מסדר-היום. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת נחמן שי, שלוש דקות, היות שהממשלה מתנגדת. בבקשה. חברת הכנסת עליזה לביא, יהיו עוד הזדמנויות – – – קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): – – – אתה מדבר – – – קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הוא כל כך גבוה, צחי? גבוה, מה, הוא שוער נבחרת הכנסת – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – אני בקושי חלוץ. תודה, אדוני השר. אני קודם כול חייב מילה לחברתי חברת הכנסת עליזה לביא, שתכננה להגיש הצעה דומה ובגלל פרוצדורות כאלה ואחרות של הכנסת – אבל דעתה כדעתי, ואני חושב שאנחנו יחד מנהלים פה קרב משותף שמושתת על היכרות וידע וניסיון והבנה של חשיבות הנושא הזה לקהילה היהודית בארצות הברית ולמדינת ישראל ואזרחיה. אנחנו לא מייצגים פה את הקהילה היהודית בארצות הברית, אנחנו מאמיניים שאנחנו מייצגים פה אינטרס של העם היהודי, באשר הוא. כך צריך להיות, לדעתנו. אני רוצה להוסיף עוד משהו לגבי העניין: לא הופתעתי מתגובתו של השר הנגבי, ידעתי שהממשלה תיתלה עכשיו באותה החלטה להשהות, לדחות, שזה תמיד פתרון קסמים לכל דבר ודבר. אני רוצה לומר משהו, כי – תוך כדי התהליך הזה גם הושמעו איומים על קיצוץ בתרומות, ועל פגיעה במדינת ישראל, וכן הלאה. אני מאמין גדול ביהדות ארצות הברית, והיא לא תתחשבן אתנו, וזה לא יעבוד בשיטה של: אם אתה רוצה לפגוע ביהודים, תפגע להם בכיס, כמו שנכתב באחד העיתונים, ציטוט של הגנרל הבריטי שפעם היה פה במדינת ישראל. זו לא הדרך. אני חושב שיהדות ארצות הברית נוהגת ותנהג בתבונה, בקור רוח ובהבנה, לגבי העניין, והיא מבינה גם את הצרכים הפוליטיים של מדינת ישראל. תתפלאו, הם יודעים שבמדינת ישראל יש קואליציה, והקואליציה צריכה להתקיים, ומשלמים מחיר על זה. גם את זה הם יודעים. אבל הם, דווקא מתוך שמדינת ישראל רואה את עצמה כבית היהודי של העם היהודי, ומזמינה אותם לבוא הנה ולחיות פה, ולהיות פה, וגם לבקר פה, כמו שיודע שר התיירות – שמדי פעם משמיע הצהרות מאוד מקוממות בעניין הזה. מה לעשות, השר לוין – – קריאה: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – אנחנו חלוקים, אני שמעתי אותך גם בהקשר הזה. אז אני חושב שבבית הזה, בממשלה הזאת ובבית הזה, ובמדינת ישראל, חייבים להבין שלא כל העם היהודי חי פה – הוא חי במקומות אחרים בעולם, הוא חלק בלתי נפרד מאתנו, צריך להטות אוזן, לשמוע אותו, להבין את צרכיו ולהתייחס אליהם. לא מדובר על כסף. אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא אומר – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הכסף יגיע, הוא יגיע. התמיכה – תרגום התמיכה למונחים פוליטיים, כל הדברים האלה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל זה לא – – – שרוצים – – – נחמן שי (המחנה הציוני): עדיין אנחנו חייבים את זה קודם כול לעצמנו, למדינת ישראל שלנו, שרוצה להיות הבית של כל יהודי העולם. תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הכותל המערבי (רחבת התפילה הדרומית), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הכותל המערבי (רחבת התפילה הדרומית), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. משה גפני (יהדות התורה): אנחנו בעד הכותל ונגד הצביעות. כלום לא עשיתם, כלום. קריאה: – – – שר התיירות יריב לוין: – – – יותר מדי. משה גפני (יהדות התורה): הייתם בממשלה. כלום. שר התיירות יריב לוין: אתה עושה יותר מדי – – – משה גפני (יהדות התורה): אנחנו בעד הכותל ונגד הצביעות – – – היו"ר מאיר כהן: 24 בעד, 44 מתנגדים, הצעת החוק לא התקבלה. מר גפני, אפשר להגיד את זה בשקט. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקבלת קצבת זקנה לעובד עצמאי), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4104/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקבלת קצבת זקנה לעובד עצמאי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה. גפני, אתה יודע, מתחילים במילי דבדיחותא. אתה, אני רואה, היום – כיף. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני מניח פה היום היא חלק מסדרה ארוכה של פעולות חקיקה שהתחלנו כבר בכנסת הקודמת למען העצמאים. הכלכלה הישראלית מבוססת על העצמאים, הם מעסיקים את רוב כוח העבודה, הם משלמי המסים – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ואתם חסמתם הצעת חוק שלי – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – הם מעמד הביניים העובד, היזמי, היצרני, הם גם אלה שלוקחים את כל הסיכונים. אורן אסף חזן (הליכוד): יאיר, אתה עדיין חבר כנסת? יאיר לפיד (יש עתיד): כל עצמאי מכיר את זה, כשאתה יושב במטבח – – אורן אסף חזן (הליכוד): לפיד, אתה עדיין חבר כנסת? יאיר לפיד (יש עתיד): – – ב-02:00, בלילה, עם ערמה של חשבוניות, ומנסה להבין איך תגמור את החודש. אורן אסף חזן (הליכוד): לא רואים אותו פה, חשבתי שהוא כבר – – – חשבתי שאתה כבר – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): לא. אני – – – היו"ר מאיר כהן: לשאלתך, אני עונה: התשובה היא כן. אנא ממך, תן לו להגיש את הצעת החוק שלו. תודה. יאיר לפיד (יש עתיד): ועדיין העצמאים הם אלה ששוב ושוב מופלים לרעה בידי המדינה, ואת זה אנחנו נחושים לתקן. לעצמאים מגיעים דמי מחלה, ולעצמאים מגיעים דמי אבטלה, ומגיע להם – ובכך עוסקת הצעת החוק הזאת – לקבל קצבת זקנה אחרי גיל הפרישה, גם אם הם ממשיכים לעבוד, בדיוק כמו שמקבלים אותה שכירים שממשיכים לעבוד אחרי גיל הפרישה. 42% מהעצמאים מגיעים לגיל הפרישה בלי חיסכון פנסיוני מתאים, וזה אומר שהם נאלצים להמשיך לעבוד גם אחרי גיל הפנסיה, אם הם רוצים או לא. תוחלת העוני אצל עצמאים גבוהה יותר מאשר אצל שכירים, יש להם פחות זכויות סוציאליות ויש להם הרבה יותר חובות. מה שאנחנו מציעים היום הוא שעצמאי יחיד או עצמאי שיש לו בן או בת זוג שאינם זכאים לקבל קצבה, וההכנסה שלו נמוכה מהשכר הממוצע במשק, יהיה זכאי לקצבת זקנה מלאה; אם ההכנסה החודשית שלו מעבודה הגבוהה מהשכר הממוצע במשק היא עד 20%, הוא יהיה זכאי לקצבה חלקית. זה פשוט, זה הכרחי, זה הוגן, אנחנו מבקשים מן הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ישיב בשם הממשלה חבר הכנסת השר ישראל כץ. השר ישראל כץ, בבקשה, אדוני. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אני מתכבד לענות על הצעת החוק של חבר הכנסת יאיר לפיד ואחרים. כיום, בתקופה שבין גיל הפרישה לגיל המוחלט, יחיד אשר הכנסותיו נמוכות מ-5,514 ש"ח זכאי לקבל קצבת זקנה מלאה, אשר יורדת בהדרגה, עד לשלילה מלאה. החל בהכנסה של 7,810 ש"ח, מכל 1 ש"ח הכנסה מופחתות 60 אגורות מהקצבה. בהצעת החוק שבנדון מוצע לקבוע כי עובד עצמאי אשר טרם הגיע לגיל המוחלט והכנסתו נמוכה מהשכר הממוצע יהיה זכאי לקבלת קצבה מלאה, ובמידה שהכנסתו החודשית גבוהה מהשכר הממוצע, אך לא יותר מ-20% מן השכר הממוצע, יהיה זכאי לקצבה חלקית. אחד העקרונות העומדים בבסיס קצבת הזקנה הוא היותה קצבה אוניברסלית, המתייחסת באופן שווה לכל זכאי, ללא קשר לעיסוקו או לסוג הביטוח. קצבת הזקנה היא רק הרובד הראשון בהכנסת האזרח הוותיק; הרובד השני הוא הפנסיה התעסוקתית; הרובד השלישי הוא החיסכון הוולונטרי של הפרטים, והרביעי הוא גמלת הבטחת הכנסה. יצוין כי גם לעובדים שכירים, חובת המעסיק הכללית להפרשות לפנסיה חלה רק משנת 2008, עם כינונו של צו ההרחבה בנושא. המוסד לביטוח לאומי ער לקושי של חלק מציבור העצמאים לערוך הסדר פנסיוני, ועל כן נעשו בתקופה האחרונה כמה שינויי חקיקה משמעותיים לעניין עובדים עצמאים, לרבות הפחתת שיעורי דמי הביטוח הלאומי מחד גיסא וקביעת חובת הפרשה פנסיונית מאידך גיסא. עם זאת, אין אפשרות לאבחן ולקבוע במדויק כי לאוכלוסיית העצמאיים יש חיסכון פנסיוני מופחת לעומת מקביליהם השכירים, מה גם שלעתים גם החיסכון הפנסיוני של השכירים הוא זעום. לפיכך, הצעת החוק מעוררת קושי, בכך שמוצע בה לתת עדיפות משמעותית לאוכלוסיית העצמאים, כך שעד סכום השכר הממוצע במשק – 10,450 שקלים, נכון ליוני 2017 – יקבל עובד עצמאי קצבת זקנה מלאה, ואילו עובד שכיר לא יהיה זכאי להטבה משמעותית זו, בלי שיש טעם מבוסס להבחנה זו. כמו כן, ההצעה עוסקת במי שאחר גיל הפרישה מוגדר עובד עצמאי, בלי להתייחס למעמדו במשך כל שנות עבודתו. החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה הייתה לדחות את הדיון בחודש. זה בגדר הצעה, אני מבין. היו"ר מאיר כהן: סיימת, אדוני. חבר הכנסת לפיד, האם אדוני מוכן לדחות את הדיון בחודש? זאת הצעת הממשלה. יאיר לפיד (יש עתיד): חודש – יצאנו לפגרה – המשמעות היא לדחות את זה בארבעה חודשים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כלומר – לקיים הצבעה. יאיר לפיד (יש עתיד): לקיים הצבעה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אוקיי, אז עמדת הממשלה היא לא לתמוך. תודה. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת לפיד, אתה יכול לענות. שלוש דקות. יאיר לפיד (יש עתיד): נקיים הצבעה. היו"ר מאיר כהן: אם כן, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו נערוך הצבעה. להזכירכם, ההצבעה היא על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקבלת קצבת זקנה לעובד עצמאי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת לפיד. אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו מצביעים, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקבלת קצבת זקנה לעובד עצמאי), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: ובכן, בעד – 31, נגד – 36, הצעת החוק נדחתה. הצעת חוק התכנון והבנייה (קיצור וייעול הליכי התנגדויות), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4061/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (קיצור וייעול הליכי התנגדויות), של חבר הכנסת יעקב פרי. אדוני, בבקשה. יעקב פרי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, ממשלת ישראל מתנגדת להצעת החוק שיזמתי וחתמו עליה עוד שישה חברי כנסת. חברי הכנסת החתומים על הצעת החוק מכירים את הנתונים, מכירים את העובדות, מכירים את המציאות בשטח. ראש העיר דימונה לשעבר, חברי היושב בראש מאיר כהן, חבר המועצה הארצית לתכנון ובנייה בעיריית ירושלים לשעבר חברי פולקמן, יודעים גם יודעים מה זה אומר ליזום תוכנית בנייה במדינת ישראל. כולנו יודעים מהי מצוקת הדיור של הצעירים בישראל, אנחנו גם יודעים שלוקח ליזמים שנים רבות, לפעמים רבות מדי, מהרגע שמפקידים תוכנית לבנייה ועד שעולים לקרקע להתחיל לבנות בפועל. אנחנו חיים במדינה שהביורוקרטיה בה עולה על כל דמיון, מדינה שהיעילות והפריון בה נמוכים, לצערי, אך כל זה פחות מעניין את ממשלת ישראל. מה שמעניין את הממשלה הוא כמובן שרידותה הפוליטית. הממשלה תשרוד, החברים שלהם ישרדו, אבל מה עם המדינה? המדינה הדמוקרטית ביותר במזרח התיכון, זו שמשמשת מגדלור של סובלנות ופתיחות עבור שכנותיה, הולכת לאיבוד. דגל הדמוקרטיה הניצב בראש התורן של מדינת ישראל הולך ויורד. הממשלה הזאת באופן עקבי פוערת חורים בבטן הספינה, חורים של הרס ושל שקיעת הדמוקרטיה. ממשלה שמעבירה חוקים שמעוררים שאט נפש, חוקים שמשנים את פניה הדמוקרטיים של מדינת ישראל שלא לטובה. הממשלה הזאת מעבירה חוקים המקימים קול צעקה מפי הגדולות שבידידות ישראל, החל בחוק ההסדרה, שעליו אפילו היועץ המשפטי לממשלה לא מוכן להגן, חוק הג'ובים, החוק לביטול לימודי אנגלית, החוק לביטול השוויון בנטל, חוק העמותות – המקודם על ידי הממשלה והולך כנראה לזרוע הרס רבתי בקרב עמותות, גם אם אינן פועלות במרחב הפוליטי, חוק הלאום בנוסחו המתריס, אבל בכך לא די. ממשלת ישראל וחברי הקואליציה לא רק מייצרים ומקדמים חוקים אנטי-דמוקרטיים, הם גם הורסים – ובונים פה אט-אט סדר חדש. במקום לקצר את תהליכי התכנון והבנייה בישראל כדי שייבנו בתים, הם מקצרים ומקטינים את שומרי הסף, אלה האחראים למינהל התקין. האיזונים והבלמים הקיימים במשטר דמוקרטי מתערערים, כמעט נעלמים, מול קטר המשילות. הסדר החדש שהממשלה הזאת יוצרת יוביל בסופו של דבר לכאוס ואנרכיה, שלא לומר מונרכיה. מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, הופכת אט-אט את ישראל למקום שהיהודים מקצות תבל לא רוצים לעלות אליו. ההדרה של יהודים ממדינת ישראל היא אך ורק באשמת הממשלה הזאת: בין אם מונעים מיהודים לנהוג בשוויוניות ועל פי אמונתם ברחבת הכותל ובין אם מנסים לפגוע במרקם העדין הקיים פה בשבת, ולכפות שבת אחרת. נכון שבנק ישראל מצביע על התמתנותה – או: התמתנות של עליית המחירים בדיור, וייתכן שבימים אלה אנחנו מתחילים לראות ניצנים של שיפור בתחום הדיור, אבל אני מאמין שעדיין צריך סופר-טנקר לביורוקרטיה, ולשר האוצר, האמון על הביורוקרטיה התכנונית בישראל, הכוח לשנות, אבל הוא נטו עסוק בראיונות ובהצבת שלטים. שלא תטעו, השר עושה, ומקדם בנייה, ואני בהחלט מברך אותו על כך, אבל כששיקולים של קואליציה מול אופוזיציה הם העיקר, אל מול מתן מענה לבעיה הממשית, אין מנוס גם מלהטיח ביקורת. ואני רוצה לפנות ולשאול את ידידי יושב-ראש סיעת כולנו, החתום יחד אתי על הצעת החוק, שהוא בעל ידע נרחב בתחום התכנון והבנייה, אם היא נכונה, אם היא דרושה, בנסיבות העניין – הרי חברי חבר הכנסת רועי פולקמן לא היה חותם אתי על הצעת החוק אם לא היה חושב שהיא נכונה וראויה. כמעט לכל תוכנית בנייה במדינת ישראל מוגשות התנגדויות, מטעם גורמים שונים: חלקן משיקולים ענייניים, וחלק לא מבוטל – התנגדויות סרק, כאלה שמטרתן היחידה היא לתקוע קידום פרויקטים ובנייה. 12,259 התנגדויות הוגשו בין 2007 ל-2015. בתקופה הזאת הופקדו 26,602 תוכניות, היינו כמעט לכל תוכנית שנייה שמופקדת, מוגשת התנגדות. את ההתנגדויות יש כמובן לבחון לעומק, באופן ענייני, ואין פלא שוועדות הערר, ועדות התכנון וכל הגורמים העוסקים בתכנון נדרשים לזמן רב, ארוך, כדי לאשר תוכנית. התמשכות תהליכי התכנון שלא לצורך היא פגם מהותי, שמביא בסופו של עניין ליישום תוכניות מיושנות. להצעת החוק שלושה נדבכים; הראשון הוא קיצור של שבועיים מהמועד הקבוע בחוק להגשת התנגדויות – במקום 60 ימים – 45 ימים, ובמקום 90 ימים – 75 ימים. הבנתי שיש מתנגדים, כולל מחברי באופוזיציה, לקיצור התקופה, בטענה שזוהי פגיעה בזכות הציבור. את המתנגדים לנושא הזה, רובם גורמים המגדירים עצמם ירוקים, אשאל: מה יגיד אדם אשר הוגשה נגדו תביעה בסך מיליוני שקלים בגין זיהום אוויר? הוא נאלץ להגיש את כתב ההגנה שלו לבית-המשפט בתוך 30 ימים. במקום משפטים חורצי גורלות, סד הזמנים, לרוב, קצר יותר מהמועדים הקבועים היום בחוק התכנון והבנייה; 45 ימים להגשת התנגדות לתוכנית בנייה הם בהחלט זמן די והותר, ויש שיגידו – יותר מדי. אולי הכוונות של הגופים הירוקים נכונות וטובות, אבל לצערי זה נשאר רק ברמת הדיבורים. הנושא השני שביקשתי לשנות בחוק עוסק בחקר או בחוקר לבחינת ההתנגדויות המוגשות למוסדות התכנון; כיום יש סמכות בחוק למנות חוקר שייבחן את ההתנגדויות, אולם בהצעת החוק מוצע לעשות שימוש בחוקר כברירת מחדל. בדרך זו, מוסדות התכנון לא יהיו עוד צוואר בקבוק. להבנתי, שיטות דומות קיימות גם בבריטניה, שם מדובר בנושא ממוסד מאוד, והחוקרים הם חלק בלתי נפרד מהליכי הדיון והאישור של תוכנית. הנושא השלישי שמוצע להסדיר בהצעת החוק הוא הסדרת סוגיית ניגוד העניינים של חוקרים בעת שהם ממונים לבחון התנגדויות. ראוי כי הנושא הזה יוסדר בחקיקה ראשית. הצעת החוק היא עניינית, מבוססת על נתונים, ללא עלות תקציבית לאוצר, ונועדה לייעל את מוסדות התכנון ולקצר את משכי הזמן. חברי הכנסת, אני סמוך ובטוח כי גם אתם רואים לנגד עיניכם את הביורוקרטיה המסואבת, שעומדת נגד – – היו"ר מאיר כהן: מספיק. יעקב פרי (יש עתיד): – – הזוגות הצעירים. בוודאי אלה הבקיאים בנושא סבורים, כמו מי שחתום על ההצעה, שיש צורך לעשות שינויים דרמטיים בתחום התכנון, והצעת החוק היא סנונית ראשונה, ותשובה בתחום הזה. התנגדות הממשלה היא כרגיל לא עניינית, ולכן אני קורא לכם, חברותי וחברי, להגיד לממשלה: עד כאן, ולהצביע בעד הצעת החוק. אני מודה לך, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, חבר הכנסת פרי. ישיב בשם הממשלה סגן שר האוצר, חבר הכנסת איציק כהן. בבקשה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: יעקב פרי, אתה גבוה מדי. יעקב פרי (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך? הוא רואה את חצי הכוס הריקה. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, תתחיל להכניס את האנשים – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – קיצור וייעול הליכי התנגדויות) של חברי חבר הכנסת יעקב פרי ואחרים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואני אנמק. היו"ר מאיר כהן: אני שוב מבקש – פעם אחרונה – בצד שמאל: אם אתם תמשיכו להפריע, אני אוציא את כולכם. בבקשה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש – – – היו"ר מאיר כהן: גם חברי הכנסת. גם חברי הכנסת כאן, ממול. סגן השר מגיב, אני מבקש שקט. אל תפריעו. בבקשה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה הימין, משמאלך. היו"ר מאיר כהן: כן כן. סגן שר האוצר יצחק כהן: החוק קובע כי כל המעוניין בקרקע, בבניין או בכל פרט תכנוני אחר, הרואה עצמו נפגע על ידי תוכנית שהוגשה, רשאי להגיש התנגדות. בית-המשפט העליון פירש את המונח "מעוניין בקרקע" בצורה רחבה, כך שכל מי שזכות או אינטרס שלו נפגעים מהגשת תוכנית זכאי להגיש התנגדות. הרציונל העומד מאחורי זכות ההתנגדות הוא מתן אפשרות סבירה למי שרואה עצמו נפגע מהליכי תכנון ובנייה מסוימים, אשר לפעמים רבות משליכים עליו באופן מהותי, להביע את התנגדותו ולנמקה, כך שמוסדות התכנון הדנים בתוכנית ישקלו גם את שיקוליו, ובהתאם – לקבוע בתקנות. בהתנגדות צריך לפרט את הטעמים שבגינם המתנגד סבור שיש לדחות את התוכנית או לשנות חלקים ממנה, אוקיי? נוסף על כך, חובה לצרף להתנגדות תצהיר חתום בפני עורך דין. לעתים המתנגד מבקש לצרף להתנגדותו גם חוות דעת של אנשי מקצוע ומומחים, שיתרמו לשיקולי הוועדה בשמיעת ההתנגדות. בהינתן כל האמור, אנו סבורים כי הזמן שהוקצב בחוק להגשת התנגדות הוא זמן סביר. אשר להצעה לחייב מוסדות תכנון במינוי חוקר לשמיעת ההתנגדויות – הרעש הזה שם מפריע לי. היו"ר מאיר כהן: חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הקואליציה, הפרעתכם גורמת לסגן השר להפסיק לדבר, אז אנא מכם – ותזכרו, אלה שנמצאים בצד שמאל: אפשר להיות סובלנים לחברי הכנסת, לא לכם. סגן שר האוצר יצחק כהן: ואשר – – היו"ר מאיר כהן: אתם מתנהגים כאילו אפשר לצעוק ולעשות כל מה שאתם רוצים. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – להצעה לחייב מוסדות תכנון במינוי חוקר לשמיעת התנגדויות, אלא אם כן התקיימו טעמים מיוחדים, שיירשמו, אנו סבורים, חברי חבר הכנסת פרי, כי יש בה כדי לסרבל ולהאריך את ההליך התכנוני שלא לצורך. שינוי ברירת המחדל באופן שאי-מינוי חוקר יוכל להיעשות רק מטעמים מיוחדים, שיירשמו, יביא למינוי חוקרים בתוכניות אשר לאור מהותן ומיעוט ההתנגדויות שהוגשו לגביהן אין כל צורך במינוי חוקר, תוך סרבול והארכת ההליך התכנוני, בניגוד גמור לתכלית המוצגת בהצעת החוק. יובהר בהקשר זה כי החוקר הוא גורם ממליץ בלבד, וממילא המלצותיו מועברות למוסד התכנון אשר מסמכותו להכריע בתוכנית. לפיכך, אין מקום ליצירת הליך דו-שלבי במקום שבו הוא אינו דרוש. אשר להסדר ניגוד העניינים אשר מוצע להכלילו בחוק, אנו סבורים כי סעיף 47, הקובע כי חבר, עובד ויועץ במוסד תכנון, שיש להם במישרין או בעקיפין כל חלק או טובת הנאה בכל עניין העומד לדיון במוסד התכנון, לא יטפל באותו עניין ולא יהיה נוכח בדיוני מוסד התכנון הדן בו – נותן מענה לסוגיה זו. נוסף על כך, ובהסתמך על סעיף זה, במסגרת ההתקשרות עם חוקר אף נערך אתו הסדר ניגוד עניינים פרטני. אני מבקש מחברי חברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת פרי – מוותר על זכות התגובה. אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו רוצים לעבור להצבעה. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – קיצור וייעול הליכי התנגדויות), של חבר הכנסת פרי. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – קיצור וייעול הליכי התנגדויות), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 11 בעד, 45 נגד, נמנע אחד. אם כן, הצעת החוק ירדה מהפרק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, הצבעתי בעד במקום נגד. זה פשוט בטעות. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חיליק בר – זה לא משנה, אבל לפרוטוקול – הצביע בטעות בעד, והוא נגד הצעת החוק. זה יירשם בפרוטוקול. הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הכרה בעובדים מקומיים ישראלים כעובדי מדינה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4260/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הכרה בעובדים מקומיים ישראלים כעובדי מדינה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. תשיב סגנית השר ציפי חוטובלי. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תרשו לי לספר לכם על סיוון; בגיל 25 סיימה סיוון תואר ראשון בכלכלה, בהצטיינות, באוניברסיטת תל אביב. היא גם הספיקה לעבוד שלוש שנים באחד הבנקים הגדולים כיועצת השקעות. היא עבדה קשה והשתכרה לא רע, אבל חיפשה לשנות קצת את הנוף וחלמה על לימודי תואר שני בארצות הברית. בארוחה משפחתית פגשה סיוון את בת דודתה וזו סיפרה לה שהיא עובדת באחד המשרדים הממשלתיים הישראליים בניו יורק, ושלמרבה ההפתעה הם מחפשים עובדים בנרות – "שלחי לי קורות חיים ואני אעביר, הם תמיד מחפשים עובדים", היא אמרה. "זוהי שליחות מטעם מדינת ישראל?", שאלה סיוון בהתעניינות, ובת דודתה אמרה: "לא, זה תקן עמ"י – עובד מקומי ישראלי. זה חוזה ממשלתי, אבל אנחנו לא עובדי מדינה". ובאמת, חודש אחרי קיבלה סיוון טלפון ממחלקת כוח אדם, ולאחר שני ראיונות טלפוניים, ריאיון סקייפ ותחקיר ביטחוני, התבשרה סיוון כי התקבלה לעבודה באחת מנציגויות ישראל בארצות הברית, בתחום חשבות השכר. חדורת מוטיבציה התפטרה סיוון מעבודתה, עזבה את דירתה, מכרה את מכוניתה והשאירה הכול מאחור. המעבר כמובן לא היה קל; הוסבר לה שאף שהיא חתומה על חוזה עבודה עם משרד ממשלתי, היא נדרשת לרכוש את כרטיס הטיסה מכספה, ולממן בעצמה את עלויות המעבר לניו יורק. הדבר היחיד שקיבלה לאחר חתימה על חוזה ההעסקה במשרדים בירושלים היה דף עם כתובת, תאריך ושעה להתייצבות, במרחק אלפי קילומטרים. כששואלים אותה, היא אומרת בלי להתבלבל: כשגייסו אותי לתפקיד מכרו לי חלום, הסבירו יפה כמה העבודה חשובה ויוקרתית, לייצג את מדינת ישראל ולעבוד בשבילה בעולם, אבל הייתה שאלה מעניינת, מספרת סיוון: בריאיון העבודה שאלו אותי, חבר הכנסת חזן, חברת הכנסת קורן, שאלה שאף פעם לא שאלו אחרים – שאלו אותה – או לא שאלו אותה במקומות עבודה אחרים – שאלו אותה אם יש לה גב כלכלי. סיוון לא הבינה למה שואלים שאלה כזאת – מה זאת אומרת אם יש לי גב כלכלי? למה שואלים אותי שאלה כזאת? היו"ר מאיר כהן: גם מורים מתחילים, שואלים אותם שאלה כזאת. יואל חסון (המחנה הציוני): אז אחרי שיחה עם אחד העובדים בשגרירות הבינה סיוון שאת החודש לא גומרים, ובשאלתה התכוונה בעצם לשאול אותה המאבחנת: כיצד תשרדי? וכך היה; בכל 1 בחודש, עם קבלת המשכורת, הייתה סיוון מתחילה לחשב: להוריד שכר דירה, להוריד חשבונות, להוריד חופשי חודשי, טלפון נייד, אוכל וכלכלה, וגם צריך לשלם את החוב בכרטיס האשראי, שתופח. העיקר, היא אומרת, שלא נצטרך טיפול שיניים, וגם אין ביטוח רפואי – הכול עובד אחרת, וחיים רק בזכות הכסף שאימא שולחת מעת לעת. ומה עשתה אותה סיוון בין לבין, כשהיא משרתת את המדינה ועובדת קשה מאוד בשגרירות? נאלצת כל שבועיים לעזוב את הבית כדי להשכיר את הדירה שלה לטובת הכנסה נוספת. היא צריכה גם לעשות בייביסיטר, וגם לנקות בניינים, וכל זה רק כי היא רצתה להגשים חלום ולעבוד למען מדינת ישראל בעולם. זה המצב; זה המצב של עובדי עמ"י, שהם עובדי חוץ, וזאת מחמאה של ממשלת ישראל, שבלי למצמץ שולחת צעירים מוצלחים, מקסימים, מוכשרים, לעבוד בעולם, בלי לתת להם את התנאים המינימליים הנדרשים כדי להתקיים בכבוד. זה סיפור של אוכלוסיית העובדים הגדולה ביותר בשירות המדינה בחו"ל, אבל גם השקופה ביותר במגזר הציבורי – 1,200 עובדים מקומיים שקופים, וזה גם סיפורו של שירות החוץ הישראלי ושלוחת המשרדים הממשלתיים. עמ"י הם – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה? דוד ביטן (הליכוד): הוא לא מסכים. הוא לא פה בכלל. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): מי? יואל חסון (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): אז מי לא מסכים? היו"ר מאיר כהן: אדוני, אתה אמור להציג. דוד ביטן (הליכוד): – – – לא מסכימה. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – להסכים עם נדב. אנחנו עובדים בשביל העובדים המקומיים האלה, וראש הקואליציה עוזר, כדי לעזור לאותם חברים חשובים. היו"ר מאיר כהן: אני מכבד את זה. תציג את הצעת החוק שלך בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אותם עובדים הם עובדים שקופים, עובדים שזכויותיהם הבסיסיות כעובדים נפגעות. הם – ולא בחשכה ולא בשקט – נקראים "עבדים מקומיים ישראלים", שיושבים על תקן העסקה ארכאי, שנוצר במדינה בשנות ה-60, בכלל, כדי לפתור בעיה נקודתית של אז, של עשרות עובדים שהיו בעיקר בני או בנות זוג של דיפלומטים, וזה צמח לממדים מפלצתיים. אני רוצה לספר לכם, חברי הכנסת, אני הייתי בקונסוליה בניו יורק. כשאתה יושב במשרדים שנותנים שירותים קונסולריים לישראלים, ובכלל, לאנשים, בניו יורק, אתה רואה מערך עצום של עשרות עובדי עמ"י, שעובדים במשכורות מינימום אמיתי – מינימום של ישראל, במושגים ישראליים – וחיים בניו יורק, והם עושים את כל העבודה, והם מחזיקים את כל השירותים הללו, ומקבלים שכר רעב. ואתם יודעים מה מדהים, חברת הכנסת גלאון? שהשירותים הקונסולריים האלה מכניסים למדינת ישראל עשרות מיליוני דולרים בשנה, הכנסה מאגרות. עשרות מיליוני דולרים אותם עבדים מכניסים לממשלת ישראל, שהולכים, אגב, לא למשרד החוץ – ישירות לקופת האוצר; עשרות מיליוני דולרים הם מייצרים כל שנה בשירותים האלה. השכר הזה עומד סביב 5,700 שקלים בלבד. העובדים האלה, כמו שאמרתי, עובדים בלילות, עובדים בעבודות מבזות – הכול כדי להתקיים. אתם יודעים, בוועדה שהייתה – וחבר הכנסת אלאלוף קיים שני דיונים חשובים בנושא של זכויות עובדי עמ"י – אמרו אנשי מקצוע שהיה להם ניסיון לגייס עובדים מקצועיים לפרויקט המרכבה בחו"ל. הגיעו אנשים – נדרש שם, אגב, ניסיון במדעי המחשב – תארים מאוד מתקדמים – כשהם שמעו מה המשכורת, האנשים הטובים לא באו. לא היה אפשר לגייס באמת אנשים טובים, ואנחנו לא יכולים להיות אדישים למצב הזה. דוד ביטן (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני, קודם כול, שמח שיושב-ראש הקואליציה וסגנית השר עושים מאמצים לעזור לעובדי עמ"י ורוצים שהדבר הזה יקרה. לכן – יש דרך אחת לבטל את העיוות ההיסטורי הזה: ביטול ההחרגה ההיסטורית והארכאית בחוק שירות המדינה, והפיכת עמ"י לעובדי מדינה מן המניין. המאבק הזה היום מגיע לשיאו. יש משא ומתן מתקדם בין נציגות עובדי עמ"י לבין ההסתדרות והמדינה. המשא ומתן הזה הוא בשלבים מתקדמים, אבל הוא עדיין לא הוכרע. אנחנו צריכים לשמוע, סגנית השר, שאת תגידי פה בצורה ברורה שהממשלה תביא הצעת מחליטים כדי לסדר את מעמדם של עובדי עמ"י, ולתקן את העיוות שקיים היום. אם סגנית השר אכן תאמר את הדברים בצורה ברורה, אני אהיה מוכן, חבר הכנסת חזן, לדחות את ההצבעה בשבועיים. רק בשבועיים. נורית קורן (הליכוד): תיתן יותר זמן. יואל חסון (המחנה הציוני): אי-אפשר יותר. יוצאים לפגרה. לתת לעניין הזה שבועיים, כדי לתת לממשלה את הזמן. מדובר בהצעת מחליטים קיימת, מנוסחת. כולם יודעים. המשא ומתן גם מתקדם. חברי הכנסת, אלו מיטב הבחורות והבחורים שלנו, אנשים שעושים את העבודה הקשה-באמת בשירות החוץ, יחד עם השליחים הדיפלומטיים. כמה מכם נוסעים בעולם ומקבלים ליווי של הדיפלומטים בכל המטלות הבין-לאומיות – רבים מהמלווים אתכם הם עובדי עמ"י, ואתם אפילו לא יודעים את זה. עושים ומכינים את הנסיעות ואת הדברים האלה, ועושים עבודה מדהימה. לכן, אחרי שאני אשמע את תשובת סגנית השר, אם התשובה תהיה כפי שסיכמנו, אני אהיה מוכן לדחות את ההצבעה בשבועיים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): משפט אחרון. אם, אדוני היושב-ראש, אני אראה שהממשלה ממשיכה לגרור רגליים ולא מתקדמת במשא ומתן – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ולא תעלה את הצעת המחליטים בממשלה, אני אביא את זה לכאן, למליאה, ונסתכל בעיניים של העובדים הנהדרים האלה – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ונראה להם שאנחנו תומכים בהם ודואגים להם, ואין יותר עבדות בשירות המדינה הישראלי. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. סגנית השר, בבקשה, תשובת הממשלה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סוגיית העובדים המקומיים הישראלים היא סוגיה שאינה שנויה במחלוקת בין האופוזיציה לממשלה. אני חייבת לומר לכם שלא רק שהנושא הזה יקר ללבנו, במשרד החוץ, ונעשו לאורך השנים הרבה מאוד מאבקים כדי להסדיר את המעמד, אלא שבניגוד למה שתיארת, שמדובר בעובדים צעירים שנקלטים במערכת – לא, חבר הכנסת חסון, מדובר, בחלק מהמקרים, באנשים שהם בני זוג של השליחים ושל השגרירים שלנו; אשת מנכ"ל משרד החוץ הייתה במשך שנים עובדת מקומית ישראלית, עמ"י. כלומר – אני בכוונה מציגה את חומרת העניין; באמת מדובר בעובדים שחייבים הסדרה. אין לנו מחלוקת על זה. אני רק רוצה לתת נתונים, כדי להכיר את הבעיה ואת ההשתלשלות ההיסטורית שלה, וגם לציין את העובדה שעובדים מקומיים ישראלים עובדים בהרבה מאוד משרדי ממשלה בנציגויות שלהם בחו"ל, ולא מדובר רק בסוגיה שנוגעת במשרד החוץ הישראלי. הנציגויות השונות של משרדי הממשלה בחו"ל מעסיקות 1,500 עובדים. העובדים האלה, שזכו לשם המקוצר עמ"י, העובדים הישראלים המקומיים, מועסקים במסגרת של העסקה זמנית בתפקידי עזר שונים שתומכים ומסייעים לעבודת שליחי המדינה בנציגויות. אנשי עמ"י מועסקים על ידי המשרדים השונים, ובכללם משרד החוץ, משרד הביטחון, משרד ראש הממשלה, משרד הכלכלה, משרד התיירות ומשרד האוצר. משרד החוץ מעריך מאוד את עבודתם של אנשי עמ"י בנציגויות השונות בחו"ל. הוא רואה בהם כוח עזר חשוב בעבודת הנציגויות, רואה בהם כוח סיוע שתומך בעבודת הדיפלומטיה הישראלית בכל רחבי העולם. בשנת 1959 – ותסלחו לי שאני חוזרת להיסטוריה, כי זה שורש הבעיה – הוחלט כי חוק שירות המדינה (מינויים) לא יחול על עמ"י בנציגויות ישראל בחו"ל. משמעות ההחלטה הייתה כי הוראות התקשי"ר – תקנות שירות המדינה – אינן חלות על תנאי העסקתם של אותם עובדים. בהתאם נקבעו תנאי העסקתם באמצעות הוועדה הבין-משרדית לשכר ולתנאי שירות בחו"ל. בראשות הוועדה עמד הממונה על השכר מטעם משרד האוצר, ומשרד החוץ ויתר משרדי הממשלה היו חברים באותה ועדה. במשך השנים הכירו בתי-הדין לעבודה בישראל בעמ"י כבעלי מעמד מיוחד שעליו חל הדין הישראלי, והוא נמצא בתווך בין עובד מדינה, שהוא עובד מן המניין, לבין עובד מקומי, שהוא עובד מדינת ישראל המועסק בחו"ל. בעקבות קריאות חוזרות ונשנות שלנו, של משרד החוץ, במשך שנים, לגורמי הממשלה המוסמכים בתחום, קראנו לשפר את מעמדם ואת תנאי העסקתם של העמ"י, מתוך ההכרה בחשיבות העבודה. משנת 2016 – כלומר מלפני שנה – התקיימה עבודת מטה אינטנסיבית של ועדה בראשות נציב שירות המדינה והממונה על השכר והסכמי העבודה באוצר בשיתוף כלל המשרדים הרלוונטיים, שתכליתה להביא לשינוי משמעותי של מעמד עמ"י ולשיפור תנאי ההעסקה, לרבות עיגון מעמדם במסגרות הנורמטיביות המתאימות. לצד זאת מנהלת ההסתדרות – ניסנקורן, בשם עובדי עמ"י וציבור עמ"י – משא ומתן על שכרם עם גורמי האוצר המוסמכים. מסקנות הוועדה הן כי לאור השינויים שחלו יש להכיר בעמ"י כעובדי מדינה ולהחיל על העסקתם את חוק שירות המדינה (מינויים וחוקים נוספים). לצד זאת ימשיכו לחול הוראות הוועדה לשכר ולתנאי שירות בחו"ל בראשות משרד האוצר. עקב כך גובשה הצעת מחליטים בממשלה. חבר הכנסת חסון, אני אגיד את זה ככה – אני יודעת שהנושא יקר ללבך. אני אגיד את זה ככה, אני לא חושבת שיש כאן רצון לפגוע בממשלה, אלא רצון אמיתי לסייע לעובדים, ומאחר שאנחנו מגיעים מאותו צד – וגם דיברנו על זה אתמול – אני רוצה לומר לך שהחלטת הממשלה שמשמעותה כי חוק שירות המדינה יחול על עובדי עמ"י היא החלטה שנמצאת כרגע לא בהכנה, אלא היא מוכנה, והיא תלויה למעשה במשא ומתן שמתנהל כרגע עם האוצר. הוועדה הבין-משרדית גם גיבשה נוהל מפורט, בן 20 עמודים, הקובע היבטים שונים של המעמד ותנאי ההעסקה של העובדים, ובהם: משך ההעסקה, המעמד, דרכים לאיוש משרות עובד איתן, הליכי גיוס ומיון, היבטי תקינה, אופן העסקה בחוזה אישי מיוחד, אופן ההכשרה, קביעת דרגה, קידום בדרגה, שעות עבודה. בקיצור – הכול נמצא שם ומוכן. נוכח העובדה שטרם הושלמו במלואם ההיבטים התקציביים והכספיים – ולכן מתנהל המשא ומתן הנוגעים בהעסקת עמ"י, לרבות המשא ומתן בין ההסתדרות לבין האוצר – טרם הובאה הצעת המחליטים לאישור הממשלה על ידי הגורמים המוסמכים, אולם מסתמן כי הנושאים האלה קרובים לשלב הסיכומים. סגן השר איציק כהן, אני פונה אליך, כי באמת – איציק הוא סגן שר שממש נרתם לשירות משרד החוץ הישראלי – נתת רוח גבית חשובה לקידום המשא ומתן, אז אני ממש מבקשת ממך, תרתום את הכוח שלך כדי ללחוץ כאן שיגיעו להסדרים והבנות, כי באמת, הנושא הזה הוא חשוב. חבר הכנסת חסון, כאשר העלית את ההצעה בוועדת השרים, ביקשו ממך לדחות את המועד לדיון בגלל כל מה שנאמר כאן, כדי לאפשר לגורמי האוצר להסדיר את ההיבט של השכר, להשלים את עבודת המטה שתוארה. ביקשנו ממך לדחות בשלושה שבועות, אמרתי שאני מוכנה בשבועיים, כדי שבשבועיים האלה, אני מקווה, המשא ומתן יתקדם, ואני אומרת כאן, על הדוכן, אנחנו לא מתנגדים לתוכן, אנחנו מתנגדים לדרך. כלומר זה צריך להיות בהחלטת ממשלה, זה לא צריך להיות מובא בהצעת חוק פרטית, ואנחנו עושים את זה באמת כדי לקדם את זה בהקדם האפשרי. חשוב לנו מאוד שהדבר הזה יקודם, כי משרד החוץ באמת עושה כל שלאל ידו כדי לסייע ולקדם את ההיבטים שנוגעים בהעסקת העמ"י בנציגויות ישראל בחו"ל. אני אגיד שוב, מתוך ההכרה בחשיבות האדירה והעצומה שיש לעובדים האלה, אנחנו באמת נעשה הכול כדי שהמשא ומתן הזה יגיע למיצוי, כי באמת צריך לאפשר לעובדי משרד החוץ לעבוד. אני מדברת גם על המשא ומתן סביב סוגיית שכר השליחים וגם בסוגיית העמ"י, ולכן יושב-ראש הקואליציה, בהסכמה עם חבר הכנסת חסון, אנחנו דוחים את ההצבעה לשבועיים ומקווים שהאוצר יפעל במהירות כדי להגיע להבנות, ואני מאוד מקווה שלא יהיה צורך שתעלה את הדברים שוב, והדבר הזה יוסדר. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה לגברתי. אם כן, ההחלטה היא שההצבעה נדחית לעוד שבועיים – בהסכמה של אדוני? לעוד שבועיים. תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: סגן המזכירה, הודעה. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017. הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים; הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 129 לתקנון הכנסת. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/654/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מגישה עכשיו היא של חברות הכנסת מרב מיכאלי, מיכל רוזין, תמר זנדברג ושלי. ההצעה הזאת נכתבה על ידי ארגון "מבוי סתום", במטרה לתקן איזשהו אבסורד – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש שקט מכולם. אני מבקש שקט. בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): תודה, אדוני. – – במטרה לתקן איזשהו אבסורד שהוא בלתי מתקבל על הדעת. היום עשרות אלפי זוגות במדינת ישראל, אולי יותר – יש מי שטוען מאות אלפים של זוגות במדינת ישראל – לא רוצים להתחתן באמצעות הרבנות, לא רוצים את המונופול של הרבנות על הנישואים. נוסעים לחו"ל, לקפריסין, למדינות אחרות, היום גם לפראג, ונישאים בנישואים אזרחיים. וכשמתחתנים, כל הרומנטיקה עובדת, וחושבים שהחיים נהדרים, וחוזרים לארץ, ונרשמים כנשואים, אבל לפעמים החיים הם מורכבים, וזוגות שמצאו את עצמם נישאים – – – אני לא שומעת את עצמי. היו"ר מאיר כהן: אני חוזר שוב: אני מבקש מכולם שקט. פעם אחרונה שאני מתרה בכל מיני אנשים. לא יכול להיות שחברת כנסת עומדת כאן ולא שומעת את עצמה. אז אם צריך לסלק אנשים, נעשה את זה, אבל תפסיקו. אי-אפשר כך, חברי הכנסת יושבים, ושאר היועצים מסביב מרעישים עולמות. תפסיקו עם זה. בבקשה, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת, הרבה מאוד זוגות נוסעים לחו"ל להינשא בנישואים אזרחיים, וכשהחיים מתפרקים – וזה קורה, כי החיים הם מורכבים – הם מבקשים להתיר את הנישואים שלהם. עכשיו, הם ידעו כשהם הגיעו לארץ, הם נישאו בנישואים אזרחיים – אלה נישואים שהוכרו לצורכי משכנתה, רישום וכו' – הם רוצים להתגרש בערכאה אזרחית, והם מוצאים את עצמם ניצבים בפני מונופול של הרבנות. אין שם קידושין, אלה נישואים שלא מוכרים על ידי ההלכה, והמונופול של הרבנות מחייב אותם להתגרש, אף על פי שהם נישאו בנישואים אזרחיים, בדרך של גירושים ברבנות. עכשיו, זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, אבל מה שעוד יותר בלתי מתקבל על הדעת – שזוגות מספרים שהם מגיעים בפני הרבנות, והרבנות אומרת להם את הדבר הבא: אתם רוצים להתגרש? לא נישאתם על פי ההלכה, תינשאו עכשיו, אנחנו מסדרים לכם איזה הליך נישואין כזה על פי ההלכה, כדי שנוכל לגרש אתכם. זה דבר שהוא לא נורמלי, חברי חברי הכנסת. שני שלישים מהציבור בישראל תומכים בנישואים אזרחיים, אז אנחנו מבינים שאין במדינת ישראל נישואים וגירושים אזרחיים, אנחנו יודעים שיש קואליציות עם החרדים והדתיים, ועדיין מתחתנים ונישאים על פי הדין הדתי – 1953, שהוכנס לתוך החוק הישראלי, על פי חוק שבעצם מקדש את ההלכה שאישה היא קניין, היא רכוש הגבר, חוק שוביניסטי, גזעני, הייתי אומרת. אבל זוגות שלא רוצים להינשא בדרך הזאת, אז כשהם באים להתגרש הם מוצאים את עצמם בפני סיטואציה שהם צריכים להתגרש בנישואים דתיים? אני רוצה לספר לכם, אני פניתי למשרד הדתות ושאלתי שאילתה – רציתי לדעת כמה אנשים נישאו בנישואים אזרחיים וכמה ביקשו להתגרש וחייבו אותם להתגרש ברבנות. לקח למשרד הדתות תשעה חודשים, ובסוף הם ענו לי על השאילתה וכתבו: אין לנו נתונים. זה נראה לכם סביר? הרבנות הזאת מדקדקת, יש לה פרטים על כל אחד, מי התגרש, מי התחתן. רק לפני שבוע ראיתי שני עמודים בידיעות אחרונות ובעיתונים אחרים, פרטים על מספר המתגרשים במדינת ישראל על פי חלוקה יישובית. יש להם נתונים, הם לא רוצים לתת את הנתונים האלה, הם רוצים לחייב זוגות ישראלים שמצביעים ברגליים, ולא מתחתנים באמצעותם – הם רוצים לחייב אותם – אפילו שאין כאן קידושים, מדובר בהתרת נישואים. ולכן הצעת החוק שלנו אומרת שבני זוג שנישאו בערכאה אזרחית יוכלו להתגרש בערכאה אזרחית, דהיינו באמצעות בית-המשפט לענייני משפחה. אנחנו הרי יודעים מה הולך ברבנות: זה מריבות על כסף, ועל רכוש, ועל מזונות, ואז סוחטים נשים ואומרים להן: אתן רוצות לקבל את הגט המיוחל? אז תוותרנה, ותוותרנה – למה הם צריכים להגיע לבית-הדין הרבני אם הם נישאו בנישואים אזרחיים? חברי חברי הכנסת, בשנת 2006 היה בג"ץ שנקרא בג"ץ בני נוח, ובעצם הייתי אומר שבג"ץ זרק את הכפפה למחוקק ואמר: זה בלתי מתקבל על הדעת, הרי ההלכה לא מכירה בנישואים האלה, אין קידושים, אז איך עושים גטין? איך עושים גט במצב שההלכה אומרת שאין נישואים? שהרבנות מחייבת את בני הזוג האלה להתחתן כדי שיוכלו לגרש אותם? תשמעו, אנחנו השתגענו, אנחנו השתגענו, שאנחנו נותנים כוח כזה למונופול הממסדי הרבני, שאין חלופות לנישואים במדינת ישראל. במקום שיכירו בנישואים אזרחיים, רפורמיים וקונסרבטיביים, ודיברנו קודם על הרפורמים, אז אנחנו מחייבים זוגות שבחרו שלא להינשא מה שנקרא על פי ההלכה, כדת וכדין – אנחנו מחייבים אותם להתגרש ברבנות? נראה לכם סביר? הם נסעו לחו"ל – לא רק שהמדינה לא מממנת את הנישואים האזרחיים בחו"ל, המדינה מחייבת אותם להתגרש בדרך הזאת? זה נשמע לי אבסורד, בלתי מתקבל על הדעת, חברי חברי הכנסת. "מבוי סתום" זה ארגון שעוסק בסוגיות האלה, והוא ניסח עבורנו את הצעת החוק הזאת, שמבקשת להתיר נישואים באמצעות בית-המשפט לענייני משפחה. אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, תנו כבוד למצפון של אנשים, אנשים שצו מצפונם הביא אותם לקיים טקס נישואים שלא באמצעות הרבנות – תאפשרו להם – תכבדו אותם – גם להתגרש שלא באמצעות הרבנות. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. ישיב בשם הממשלה השר אלי כהן. השר אלי כהן – לי נאמר שאדוני משיב בשם שרת המשפטים. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה, סגנית השר, האם את – – – קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה, עלי נא ותשיבי. סליחה, אדוני. אתה היית רשום אצלנו כמשיב. בבקשה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: טוב, אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת גלאון, בהצעת החוק בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת גלאון ואחרים, מוצע לקבוע כי בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל יוכלו להתיר את נישואיהם בבית-משפט לענייני משפחה ולא בבית-דין רבני. כידוע, חברת הכנסת גלאון, חברי הקואליציה מחויבים להסכמים קואליציוניים, ובהם נקבע כי בנושאי דת ומדינה נדרשת הסכמת כלל סיעות הקואליציה. בנושא הנדון, שהוא נושא מהותי, נושא ליבה בדת ומדינה, אין הסכמה מצד כל המפלגות, ובהתאם לכך ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את הדיון בנושא. המציעה החליטה בכל זאת להעלות את ההצעה להצבעה, ועל כן עמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות לחברת הכנסת גלאון בסוגיה, אני חושבת, מאוד מרכזית, שעלתה בשבוע האחרון, שהיא לא נוגעת בהצעת החוק שלך, אבל היא כן מרחפת על פני החברה האזרחית בישראל – סוגיית ההדתה, מילה חדשה שנכנסה לחיינו. שמעתי אותךְ, ואני מקווה שאני מצטטת אותך נכון – שצריך להביא עמותות שיתחילו לחנך את הילדים הישראלים לפלורליזם, כדי שלא תאבדו קולות ומצביעים לבחירות הבאות. תראי, אני חייבת להגיד לך שאין לי שום בעיה – אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית, תביאי את מי שאת רוצה. אבל לחשוב שזאת הסיבה שאתם מאבדים את אמון הבוחר הישראלי – אני באמת חושבת שזאת פשוט החמצה ואי-הבנה של מה שקורה כאן. מה שקורה כאן – יש כאן מאבק אמיתי על הזהות של המדינה שלנו; במשך שנים מפא"י ההיסטורית חשבה שתנ"ך, תלמוד, משניות זה חלק ממה שכל תלמיד ישראלי אמור להכיר. פתאום זה הפך להדתה. אני לא מבינה איך זה קרה. אילן גילאון (מרצ): – – – זה האבא של ההדתה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: ברור לנו היום שכשאתם בעצם לא מקבלים את בחירת הציבור הישראלי, שהוא רובו מסורתי, שרובו מבין שהדת היהודית היא אורתודוקסית, שמבין שיש כאן באמת מאבק על הזהות של המדינה שלנו, אתם מחמיצים את הכול. את באמת חושבת שזה מה שיסייע לכם לרכוש את אמון הבוחר? אילן גילאון (מרצ): – – – יהדות – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני רק אגיד דבר אחד, ובעיני זה הדבר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): סליחה, הציוץ החצוף שלך מאתמול, וההתנשאות שלך עכשיו הם אותו דבר. את חיה באספמיה. סגן שר האוצר יצחק כהן: למה לא? למה לא? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: הדתה זה מושג שכל-כולו פחד – פחד מרצון הבוחר הישראלי. קריאה: למה לא – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אנחנו צריכים כולנו לשמוח שהתלמידים שלנו לא יהיו בורים, שיהיה להם ידע בסיסי בעולם הערכים היהודי. לקרוא לזה הדתה? למה, מישהו מחייב מישהו לקיים תורה ומצוות? איזה התבטאויות נשמעו כאן בימים האחרונים. אילן גילאון (מרצ): זה לא הדתה, זה מיסיונריות. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: זה לא מיסיונריות, חבר הנכנסת גילאון. אתה תומך בבורות? אתה תומך בזה שתלמידי ישראל לא יכירו את מה שכל קיבוצניק בישראל הכיר? תנ"ך, פרקי אבות – – קריאות: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – ספרים שהם ספרי יסוד שהעם היהודי נתן לכל העולם כולו? קריאות: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אתה תומך בבורות הזאת? אני לא מבינה את זה, אני לא מבינה את זה. אילן גילאון (מרצ): בורות? זאת בורות? למה, מי שהולך – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: הדבר הזה, בעיני, צריך לעורר חשבון נפש. קריאות: – – – אילן גילאון (מרצ): – – – חוצפנית. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אתם צריכים להבין שיש כאן רוב במדינת ישראל שנאמן לזהות שלו – – אילן גילאון (מרצ): מי אתם? מי אתם בכלל? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – שרוצה שהזהות שלו תילמד בבתי-הספר, שלא תומך בְּבורות. אילן גילאון (מרצ): בורות? אתם – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): את מתכוונת בהתנחלות. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: ולכן, בעיני הדיבור הזה הוא דיבור שלא תורם כלום – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – נלמד בבתי-ספר חרדיים. שם אנחנו בטוח – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – לא לידע ולא ליצירת תלמידים שבאמת מבינים מה זה מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. תהיו נאמנים לעולם הערכים שלכם. אילן גילאון (מרצ): גברתי, את רואה את הספר הזה? הפרשנות כאן היא הרבה יותר טובה ממה שאתם נותנים לו. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: מצוין, אז תבוא ותפרט, אין לי בעיה, אבל אתה מגיע היום למצב שאנשים לא יודעים מה כתוב שם, בספר הזה. אתה יודע את זה? אילן גילאון (מרצ): אני יודע יותר טוב משר החינוך מה כתוב בו. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אתה יודע שתלמידים לא יודעים מה כתוב שם? אילן גילאון (מרצ): תלמידים יודעים – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: טוב, יושב-ראש הקואליציה, אפשר להצביע? זהבה גלאון (מרצ): לא, גברתי, אני עונה לך. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: בסדר גמור. קריאה: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני יכולה לדבר על זה עוד ועוד. דוד ביטן (הליכוד): תמשיכי, כל הזמן את רוצה לדבר, אז הנה, יש לך – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני עוד יכולה לדבר כמה שאתה רוצה. משה גפני (יהדות התורה): מה הפירוש של המילה "הדתה"? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אה, אני שאלתי אתמול את אבשלום קור – – – זהבה גלאון (מרצ): – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני שאלתי אתמול את אבשלום קור, הוא אמר שזאת מילה מאה אחוז לגיטימית, אבל הוא אמר רק דבר אחד, הוא אמר: אני למדתי בבתי-ספר חילוניים בתל אביב, ולימדו אותנו בעל פה משניות, תלמוד, תנ"ך. הוא אמר: פעם זה היה דבר נורמלי, לא קראו לזה הדתה. אז אני אומרת את זה גם לכל מי שנמצא כאן: לא חסר פלורליזם, חסר באמת ידע, זה מה שחסר. ובבקשה תהיו חלק ממי שרוצה שתלמידי ישראל יגדלו עם ידע. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז תקדמי את לימודי הליבה בבתי-ספר חרדיים. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני רוצה להגיד לך שזאת הייתה הצעת החוק בין הראשונות שאני הגשתי בכנסת השמונה-עשרה – – קריאה: – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – אני חלק מהממשלה היום, אני לא יכולה להגיש הצעות חוק פרטיות, אבל ודאי שאני תומכת ברעיון של לימודי ליבה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): סומכים עלייך שמפאת הבורות – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אבל הליבה שלי היא לא רק אנגלית ומתמטיקה, היא גם תנ"ך ומורשת ישראל. צריך שזה יהיה סימטרי, שנוכל להבין שכדי שתלמיד יצא לעולם הוא לא צריך לדעת רק – – זהבה גלאון (מרצ): אתם מלמדים – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – מה הכלים שלו בעולם המתמטיקה והאנגלית, הוא צריך לדעת גם מה הזהות שלו. הוא צריך להכיר את ההיסטוריה שלו, הוא צריך לדעת למה אנחנו כאן, במזרח התיכון – – אילן גילאון (מרצ): אתם עובדי בעל ועשתורת, זה מה שאתם – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – ואני באמת חושבת שהשיח הזה הוא רק ניסיון לברוח מהאמת הישראלית, שכן מחפשת זהות, שכן רוצה ללמוד, שכן רוצה להעמיק – – אילן גילאון (מרצ): מלמדים ילדים בכיתה ג' – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – ואתם פשוט מתכחשים לזרמים האלה, שמנסים באופן שיטתי – אני באמת חושבת שבאופן שיטתי, בשנים האחרונות, אנחנו רואים יותר ויותר אנשים שרוצים ללמוד, אז תנו להם ללמוד. תודה רבה. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת רשאית – שלוש דקות, היות שהממשלה מתנגדת. עליזה, נא לשמור, ככה, על השקט הזה, את רואה? יש זמן לכול, גם לוויכוח ענייני. יעקב מרגי (ש"ס): – – – זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, מה הפלא שהקואליציה הזאת מתנגדת להצעת חוק להתרת נישואין בבתי-משפט לענייני משפחה, כשאנחנו שומעים עכשיו את המשנה של סגנית השר חוטובולי, שמסבירה לנו על התנ"ך. את הסברת לנו על התנ"ך? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: לא, על הבורות של – – – זהבה גלאון (מרצ): מה את חושבת, שיש לך מונופול על מורשת ישראל ועל ערכי התרבות? מה שאת מסבירה לנו זה אמונות טפלות, זה מה שאתם מכניסים לילדים בבתי-הספר. תגידי לי איפה שמעת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): את למדת פעם את התנ"ך בכלל? את יודעת בכלל מה זה תנ"ך? זהבה גלאון (מרצ): תגידי לי איפה שמעת אותי מדברת על זה. היו"ר מאיר כהן: אורן חזן, בבקשה. אורן חזן, אפשר להעיר, לא לצעוק. בבקשה, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש – – אורן אסף חזן (הליכוד): היא שכחה מה זה להיות יהודי – – – זהבה גלאון (מרצ): – – כשבבתי-הספר אומרים לתלמידים שחמץ – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתכם שכחתם כבר מזמן. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן, זהו. אורן אסף חזן (הליכוד): תשמע, יש גבול. היו"ר מאיר כהן: יש גבול גם לך. תפסיק. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: זהו. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): למה היא כועסת, אבל? היא – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן – חבר הכנסת חזן, בבקשה. יעקב אשר (יהדות התורה): זה החְלָנָה. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לתת כאן מקבץ דוגמאות שעלו מפי תלמידים בוועדת החינוך של הכנסת, שהשבוע ניהל אותה חבר הכנסת מרגי – תלמידים שהגיעו ממקומות שונים ברחבי הארץ סיפרו – ילדים בני 13, 15 ו-16 – מה מלמדים אותם, מה זו הזהות היהודית – – אורן אסף חזן (הליכוד): שומו שמים – – זהבה גלאון (מרצ): שתוק. אורן אסף חזן (הליכוד): – – מלמדים אותם קצת תורה, שומו שמים. זהבה גלאון (מרצ): – – מה הזהות היהודית שמלמדים אותם – עוד פעם אני אגיד לך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): איי, איי, איי. זהבה גלאון (מרצ): – – חמץ בפה זה שורף, אמרו להם. חמץ בפה זה שורף. אורן אסף חזן (הליכוד): די כבר עם העצות, בושה שמתבטאים ככה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני. מיכל רוזין (מרצ): זהבה – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת אורן חזן, אני מבקש ממך. אתה בקריאה ראשונה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – היו"ר מאיר כהן: גם אתה – סליחה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): אני לא צעקתי – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת יוגב. בבקשה, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): בכיתה ז' אמרו להם שלקרוא ספר תפילה זה טוב – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת רוזנטל, אתה מפריע לחבר הכנסת גפני. לא יהיה לו אחרי – הוא יצטרך להגיב על זה. בבקשה, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): – – כי זה יביא לזיווג נכון. בכיתה ז'. ואם תעשו הפרשת חלה יהיה לכם זיווג מצוין. אורן אסף חזן (הליכוד): מה רע? זהבה גלאון (מרצ): ומכנסיים קצרים מדי – אתם לא יכולים ללכת עם מכנסיים קצרים מדי. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אנטישמים מתבטאים כך. תתביישי לך. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, בגן ילדים – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הסתה נגד הדת מעל דוכן הכנסת? מיכל רוזין (מרצ): – – – זה לא יעזור לכם – – – אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה, גברתי, תמשיכי. אורן אסף חזן (הליכוד): זהבה, ביום – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן, אתה בקריאה שנייה לסדר. בקריאה הבאה אתה תוצא החוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כולם – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת רוזין, חברת הכנסת רוזין. מיכל רוזין (מרצ): אני בגוב האריות. היו"ר מאיר כהן: את לא בגוב האריות, אבל תחזרי למקומך, זה יהיה נהדר. היו"ר מאיר כהן: מיכל, אני – – – היו"ר מאיר כהן: את מפריעה לחברת הכנסת גלאון. בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): חברת הכנסת רוזין, אני אוכלת אותם בלי מלח גם ככה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, בגן ילדים באו בנות שירות לאומי מטעם מינהלת הזהות היהודית ואמרו לילדות ללבוש חצאיות, כי לא הולכים עם מכנסיים. את זה סיפרו. וילדים שלא רצו ללכת לקברי צדיקים בבית-ספר בחיפה, אמרו להם שיורידו להם בציון, אמרו להורים שלהם. אנחנו בעד פרקי אבות, ואנחנו בעד מורשת ישראל, ואין לכם מונופול על היהדות – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): – – אין לכם סמכות לקבוע שהיהדות היא יהדות מעוותת ואמונות טפלות. זה מה שהבאת פה היום. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת גלאון, תודה רבה. תודה רבה, גברתי. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אמונות טפלות זה – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. והנה, היה דיון ענייני. בבקשה, הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואים אזרחיים), מי בעד? ומי נגד? בבקשה, חברי. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואים אזרחיים), התשע"ו–2015, לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 25 בעד, 35 נגד. הצעת החוק הוסרה מסדר-היום. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3966/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. גברתי, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אבל מראש אני מבקשת שתרגיע את הנוכחים במליאה, משום ששכחתי את המשקפיים בבית. זה אומר שאני לא שומעת. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מבקשת מסגן מזכירת הכנסת להפסיק לצחוק על מגבלות טבעיות של חברי כנסת. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, עשר דקות לרשותך. קריאה: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני עוד לא יודעת, נראה מה סגן השר המהולל שלנו יצחק כהן יציע. אני מעלה כאן את הצעת החוק הזאת בפעם השנייה. אני חושבת שהיא הצעת חוק חשובה לכל מי שרוצה לעקור את תרבות השוחד בישראל. והסיפור – מעשה שהיה, כך היה. ממש אפשר לספר אותו כמו סיפור מעשייה. לפני כבר די הרבה שנים, לפתע פתאום, ברח לו שופט בכיר במדינת ישראל – אומנם כבר שופט בדימוס באותה עת – שהיה דירקטור בחברת החשמל. הוא פשוט נמלט מהארץ למדינה עלומה, פרו. לאט-לאט, עקב ההימלטות שלו מהארץ, התחילו לגלות וככה לחשוף כל מיני סיפורים שהתרחשו בדירקטוריון בזמן כהונתו, וגילו שהוא, בעצם, היה אחד ממקבלי השוחד – אז חשבו שהוא ה-מקבל השוחד – שהוא קיבל שוחד בתמורה לכך שעודד רכישת טורבינות מחברת סימנס. התהליך הזה הוא תהליך מאוד מאוד ארוך שנים. כל מי שעוקב אחרי הסיפור הזה, שהוא באמת כמו סיפור מעשייה, משום שהוא ברח, ועד שהוא חזר לארץ, וכל דבר כזה היה כרוך באיזושהי חצי אגדה סובבת עולם – התחילו להיחשף פרטים על האופן שבו העניינים התנהלו אז בדירקטוריון, על האופן שבו העניינים האלה התנהלו אז בחברה. בינתיים מדינת ישראל חתמה, ובצדק, על אמנה מאוד מאוד חשובה, אמנה למניעת הפצת שוחד אצל עובדי ציבור במדינה זרה. מה בעצם האמנה אומרת? האמנה אומרת שלא יעלה על הדעת, בשום מדינה בעולם, שחברה שמנסה לעשות עסקים עם אותה חברה תיתן שוחד לעובדי ציבור ותצא בלא כלום, תצא פטורה בלא כלום. בעצם המטרה היא לעקור את תרבות השוחד מהרבה מאוד מגזרים בעולם, ולנסות לנקות את התרבות העולמית. כל מדינות ה-OECD חתומות על האמנה הזאת. זאת אמנה מאוד מאוד מורכבת. צריך לומר לזכותו של משרד המשפטים שזה לא מעט שנים – והייתי מעורבת בהטמעת האמנה הזאת בחברות במשק עוד לפני שנכנסתי לכנסת – משרד המשפטים עמל מאוד מאוד קשה על הטמעת האמנה הזאת, כי הדבר באמת מאוד מאוד מורכב. צריך לזכור, למשל בישראל יש הרבה מאוד חברות שיש להן מפעלים בכל העולם, ולצערנו בענפים מסוימים תרבות השוחד היא מאוד מאוד נפוצה. אנחנו ראינו – אחת החברות התעשייתיות המפוארות ביותר במדינת ישראל, ראינו שגם היא הואשמה במתן שוחד במקסיקו וברוסיה – חברת טבע, ספינת הדגל של התעשייה הישראלית. אירוע קשה בכל קנה מידה. המטרה של הצעת החוק היא לומר שחברה שנתנה שוחד לפקידים בכירים באיזושהי חברה ממשלתית או באיזשהו משרד ממשלתי, מה שנקרא פקידי ציבור, כי אחרת זה לא שוחד – נכון, ידידי סגן שר האוצר? – לא תוכל, במשך עשר שנים, כך הצעת החוק אומרת, אבל כמו שאמרתי לך בפעם הקודמת, תבואו אתי בדברים ובואו נראה מה עושים, אבל בואו נחליט שאנחנו עוקרים את תרבות השוחד. חברה כזאת – שנתנה שוחד, שהגיעה להסדר פלילי, שילמה 250 מיליון שקל בגין מתן שוחד, רק השנה – חברה כזאת לא תוכל לגשת למכרזים במדינה. אגב, חברת סימנס, במשך תקופה די ארוכה, באמת נמנעה מלגשת למכרזים בארץ, למשל, בעולם התחבורה. מדובר באחת מהחברות הגדולות ביותר בעולם, אבל אנחנו מבינים שלאורך שנים התרבות הזאת לא הייתה רק בארץ. הבעיה האמיתית היא שלא רק סימנס – באמת, החוק הזה, כאיזה כותרת – זו פרשה מאוד מאוד קשה, אבל אני חוששת מזה שאנחנו לא מנסים לעקור את התרבות הזאת באמצעות זה שנבוא ונגיד שחברה שנתנה שוחד, גם אם בסופו של דבר לא הוגש נגדה כתב אישום, אלא רק הסדר פלילי, אנחנו נאמר: את לא יכולה לגשת למכרזים תקופה מסוימת. אגב, בפעם הקודמת, אדוני סגן שר האוצר, שהשבת לי, ענית לי שכשניגשים למכרזים יש כל מיני תצהירים שצריך להגיש בגין העסקת עובדים, בגין האופן שבו החברה מתנהלת, וההסדרה שלה, אבל לא תצהיר כזה, אדוני השר; לא תצהיר שאומר שהחברה לא נאלצה להגיע להסדר פלילי בגין מתן שוחד, לא שום דבר מהסוג הזה, אשר מרמז על איזושהי התנהלות ותרבות ארגונית קלוקלת. אדוני סגן השר, אדוני היושב-ראש, צריך לשים לב. ה-residue – הנשורת – של הפרשה הזאת בחברת החשמל היא כל הזמן. תשים לב, אדוני סגן השר, פה יש הסדר טיעון ופה יש הרשעה, זה דבר שאם לא נאמר שאנחנו מקיאים ומוקיעים, אנחנו לעולם לא נצליח להיפטר מהתרבות הזאת. אני רוצה לסיים בדבר אחד שבעיני הוא מאוד מאוד חשוב. על שוחד, אדוני סגן השר, כולנו משלמים, כי זה לא רק פוגע באמון שלנו במגזר העסקי, זה לא רק פוגע באמון שלנו במגזר הציבורי, זה פוגע בכלכלה בכל מקום. כל מקום שיש בו שוחד, יש הפסד כסף. בסופו של דבר, כשמדובר בשוחד, זה הפסד כסף של הציבור, ולזה אסור לנו לתת יד. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. ישיב בשם הממשלה אדוני סגן שר האוצר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת איילת, הצעת החוק שלך היא הצעה טובה. אני מסכים לכל מילה שאמרת. קריאה: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: בסדר, אבל הוועדה ביקשה שתדחי קצת את הדיון, כי הם רוצים להתחבר להצעה הזאת. ביקשו לדחות את זה, זה הכול. חבל להתנגד. קריאה: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: רגע, רגע, יעל, יעל, יעל, איילת לפנייך. יעל, תצביעי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני סגן השר, הרי זה מה שאמרת לי בפעם הקודמת. סגן שר האוצר יצחק כהן: הם עובדים על זה. ההצעה היא טובה, היא מורכבת, וחבל שהיא תידחה, באמת. היא מורכבת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מוכנה לדחות את ההצבעה, אבל אני מבקשת שאדוני ידאג שמשרד האוצר יבוא אתי בדברים. הם לא עשו את זה בפעם הקודמת. סגן שר האוצר יצחק כהן: בסדר גמור, אנחנו נעשה את זה, מכיוון שההצעה היא באמת הצעה טובה. חבל. אדוני היושב-ראש, בהסכמת – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני סגן השר, תגיד עוד פעם שזו הצעה טובה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הצעת החוק של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, פ/3966, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), היא הצעה מצוינת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני סגן השר. היו"ר מאיר כהן: ובכן, יש הסכמה, גברתי חברת הכנסת ורבין? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן. היו"ר מאיר כהן: ההצבעה במועד אחר. הצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4184/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה, גברתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני. חברי, חברותי, חברות הכנסת, אני מביאה לפניכם – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש שקט. בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – אני מביאה לפניכם הצעת חוק שהיא קטנה יחסית ומתבקשת כבר המון המון המון המון זמן, ותפתור המון המון בעיות בבת אחת. תפתור – תקדם, תשפר, תעזור גם לכל אחת ואחד מאתנו ברמה האישית, וגם למדינה ולמשק, ברמה הגדולה, המדינתית. אני מדברת על דבר שנקרא נסיעה שיתופית. חברות וחברים, כמה זמן ביום אתן עומדות בפקקים, שעתיים? שלוש שעות? ארבע? תלוי באיזה יום, תלוי באיזו שעה, תלוי כמה רחוק אתן צריכות לנסוע וצריכים להגיע. אגב, גם אלה שגרות וגרים מאוד מאוד קרוב, סביר להניח שנגיד בתוך העיר ירושלים, או בתוך העיר תל אביב, או בערים מאוד מאוד קרובות, ימצאו את עצמם – – – היו"ר מאיר כהן: דימונה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא, אמרתי דימונה – כאילו את אומרת: זה רחוק, זה ברור שתבלה הרבה זמן באוטו, נכון? אבל גם לדימונה יש לך פקקים – נכון, אדוני? היו"ר מאיר כהן: לגמרי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): גם לדימונה, בכבישים החדשים ובמחלפים המשוכללים – שבהחלט נסללים, אבל מנכ"לית משרד התחבורה – היא כבר לא חדשה, היא כמעט שנה בתפקיד – כשנכנסה לתפקידה אמרה מפורשות: קצב סלילת הכבישים והמחלפים לא יכול בשום אופן להדביק את קצב עליית המכוניות על הכביש. עכשיו, למה עולות, חברות וחברים, כל כך הרבה מכוניות על הכביש? הידעתם? כי אין לנו תחבורה ציבורית. אין לנו מספיק תחבורה ציבורית. אנחנו סוללות וסוללים המון המון המון כבישים, אבל בקושי מפתחות את הרכבות, את הרכבות התחתיות, כלי רכב קטנים – דווקא חשמליים, דווקא כאלה שיכולים לנסוע במסלולים מגוונים, אולי דווקא לאסוף אנשים בדרך; אנחנו לא מפתחות מספיק את האוטובוסים – כל סוגי האוטובוסים. ולכן, בתוספת העניין הפעוט שאין לנו, אדוני היושב-ראש, אין במדינת ישראל תחבורה ציבורית בשבת, אז אומר לעצמו האדם, אומרת לעצמה האדם שיכולה להרשות לעצמה: אין מנוס, אקנה לי אוטו. ברגע שיש לי אוטו אני כבר נוסעת עם האוטו לכל מקום. על אחת כמה וכמה אני נוסעת אתו לעבודה. וכך עולה עוד אוטו ועוד אוטו, עוד מכונית ועוד מכונית, על הכבישים, והם הולכים ומצטופפים, והנסיעה הופכת בלתי אפשרית יותר ויותר בכל יום שעובר. מה שאנחנו מציעות, אדוני היושב-ראש, זה להפוך לחוקי דבר שבעצם כבר קורה, כי החיים – הם קורים; זה שהחקיקה מתמהמהת – החיים קורים. יש היום שתי אפליקציות – אפליקציות בטלפון – שבהן אנחנו יכולות ויכולים למצוא אנשים שנוסעות לאותו כיוון שאנחנו צריכות וצריכים לנסוע, לאותו יעד שאנחנו רוצות להגיע אליו – גם אנשים שאנחנו לא מכירות ומכירים אותם, לא חברים בהכרח – יכולות להצטרף ולהגיד: במקום שאני אקח את האוטו, אתה תיקח את האוטו והיא תיקח את האוטו, ניקח אוטו אחד, נתחלק בעלות הדלק ובעלות הביטוח שעולה הנסיעה הזאת, וניסע יחד. דוד ביטן (הליכוד): – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מה, תשובה והצבעה במועד אחר? בשבוע הבא. דוד ביטן (הליכוד): בסדר, בשבוע הבא. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בשבוע הבא. דוד ביטן (הליכוד): אין בעיה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בשבוע הבא. חבל שזה לא יהיה היום, זה כבר מחכה המון המון זמן. דוד ביטן (הליכוד): לא מסתדר. נביא את זה עוד פעם לוועדת שרים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל בשבוע הבא. דוד ביטן (הליכוד): כן. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בסדר, אז אני – – – קריאה: – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מי שמחכה בקוצר רוח, כוססת ציפורניים בשביל להצביע – ההצבעה בשבוע הבא. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רק בגללך נשארנו. עכשיו תראי מה עשית לנו. קריאה: – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה לאדוני, שאמר: הצעה נהדרת. זה נכון, ולכן חבל באמת שלא תהיה היום הצבעה? היו"ר מאיר כהן: תמשיכי להציג את הצעתך – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל אם תרצֶה השם, תהיה הצבעה בשבוע הבא, וההצבעה תהיה בעד. היו"ר מאיר כהן: תמשיכי להציג את הצעתך, ואנחנו – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז אני כאמור רק אסיים את הצגת העניין. נסיעה שיתופית, חברות וחברים, היא בדיוק הדבר הזה שציבור שנוסעת כל יום, כל יום, מנתניה לתל אביב, מחדרה להרצליה, מירושלים לאיירפורט סיטי הלוך ושוב, הלוך ושוב, למקום העבודה וחזרה – זאת המאסה הגדולה של הנסיעות האלה, שסותמות לנו את הכבישים – פשוט, במקום – על כל ארבע מכוניות שעומדות על הכביש אפשר שתעמוד אחת. אתן יודעות מה? על כל שלוש תעמוד אחת; זה כבר רווח מטורף. אדוני, זה לא רק רווח בפקקים ובזמן אבוד – אבוד, נצח, חיים שלמים אנחנו יושבות ויושבים בפקקים במקום לעבוד, במקום להיות עם הילדות והילדים שלנו, במקום לקרוא, במקום לנוח, במקום לעשות משהו מועיל, לקיים את הגינה שלנו בבית – זה לא רק הזמן, ועוגמת הנפש, והתסכול, זה לא רק יותר ויותר סכנה בדרכים, אלא זה גם זיהום; כל אוטו פחות על הכביש, אדוני וחברי וחברותי, כל מכונית פחות על הכביש היא המון פחות זיהום אוויר, שפוגע לנו בבריאות, שפוגע לנו בפוריות, שפוגע באיכות החיים הכי הכי בסיסית ויסודית שלנו. שלא לדבר על זה שפחות זיהום ופחות זמן מבוזבז בפקקים חוסך המון המון כסף למשק. האם אתה יודע, אדוני, שהפקקים לבד הם אחת הסיבות לזה שיש לנו פריון כל כך נמוך בעבודה? אם נקצר באופן ניכר את זמן הנסיעה לעבודה ונפחית את מספר כלי הרכב שנוסעים, גם הפריון יעלה. זאת אומרת, באמת יש לנו כל סיבה בעולם לרצות לקדם את האפשרות לא רק להרשות את זה, לא רק שזה יהיה חוקי, אלא גם לעודד – לעודד אותנו, את הציבור, לנסוע יחד. אני למשל נוסעת מדי בוקר מתל אביב באוטו מלא – חמישה: אני וארבעת חברות וחברי הצוות שלי, יותר נכון – צריך להגיד: חברות וחבר הצוות שלי – נוסעות יחד לירושלים (אומרת בערבית: הלוך ושוב,) אומרות אצלנו, כן? הלוך ושוב, הלוך ושוב. רק שער בנפשך מה היה קורה אם כל אחד מהם היה לוקח גם את האוטו שלו – או שלה – אללה יסתור, אומרות על זה. הצעת החוק נדרשת בשביל שיהיה אפשר – – – היו"ר מאיר כהן: אני בא עם הצוות שלי מדימונה כל יום, וזה נחמד מאוד. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא, אושר גדול, חד-משמעית. היו"ר מאיר כהן: ארבע שעות עם הצוות באוטו, זה נהדר. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז אתה רוצה לדבר על איכות החיים, על הקשרים שייווצרו בין הציבור כשייסעו יחד באוטו, גם כן, ועל העזרה ההדדית הנוספת שתיווצר? היו"ר מאיר כהן: – – – בשביל זה, תגידי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, אבל זה הכול בונוסים. זה נחמד מאוד שהאנושיות יכולה לעבוד לטובתנו, והחברתיות, וניצור חברתיות, אבל זה בונוס; זה חשוב, אבל זה בונוס. הצעת החוק נדרשת, חברות וחברים, משום שבשביל שיהיה חוקי – היא נדרשת בשביל שיהיה חוקי להתחלק בנסיעה, בדמי הנסיעה, זאת אומרת, בדלק ובביטוח; שזה לא ייחשב לך הכנסה, אדוני היושב-ראש; שאם אני משלמת לך את חלקי היחסי בנסיעה – שזה לא ייחשב הכנסה, לא תצטרך לדווח, לא תצטרך לשלם מס, כי אתה לא עושה מזה רווח. זה לא נועד לצורכי רווח. וצריך להגיד: ההצעה הזאת איננה מיועדת לצרכים מסחריים. נקודה. היא לא מיועדת לכך שכל אחד ואחת מאתנו תוכל להפוך להיות מונית לעת מצוא – לא ולא – אלא אך ורק לצורכי נסיעה משותפת במקומות שיש לזה מקום, במקומות שיש לזה צורך אדיר – כי הציבור כבר משתמש באפליקציות האלה. אבל זה ככה – אתה יודע שאפילו משרד התחבורה ניהל חקירות לראות איך, מי גובה, מה, איזה כסף, ואיך נוסעות, האם באמת משתתפות או לא. אני לא רוצה שהמדינה תצטרך לבלוש אחרי האזרחיות והאזרחים. אני רוצה שאנחנו, המחוקקות והמחוקקים, נקבע את הכללים שבהם הדברים מתנהלים, ואז שבאמת כולנו נתנהל לפי החוק. זה מה שבאה לעשות הצעת החוק הזאת – להסדיר את העניין הפעוט והכל-כך כל כך מועיל הזה. ולכן, אדוני, אני מקווה – אדוני, אתה רוצה להגיד לפרוטוקול? אדוני יושב-ראש הקואליציה, אתה רוצה להגיד לפרוטוקול שתשובה והצבעה בשבוע הבא? היו"ר מאיר כהן: כן, בבקשה. לפתוח לו. כן. דוד ביטן (הליכוד): סוכם בהצעת החוק הזאת שתהיה תשובה בישיבה הבאה, בשבוע הבא, כולל הצבעה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אם כך, נמתין בקוצר רוח. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. שמענו את תשובת הממשלה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4015/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אורן אסף חזן) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אורן אסף חזן. בבקשה, אדוני. ישיב לאחר מכן שר הכלכלה. בבקשה, חבר הכנסת חזן. בבקשה, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): המליאה רדומה, אדוני היושב-ראש. אולי צריך להגיד: קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. טוב, רבותי, בשעה טובה אנחנו מביאים בשורה אמיתית לזוגות הצעירים. מי מאתנו לא התחתן לאחרונה, ומי מאתנו שלא – – – היו"ר מאיר כהן: הרבה, הרבה לא התחתנו לאחרונה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אני פה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): מה זה "לאחרונה"? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): כן, תראה, אדוני היושב-ראש, מה זה אמנות. קריאה: – – – פעמיים, שלוש. אורן אסף חזן (הליכוד): אני עליתי, אמרתי לך: המליאה ישנה. תראה: הופה, כולם התעוררו. נחמן שי (המחנה הציוני): אורלי, כמה? 18? ילדה – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): ישתבח הבורא. אני מאחל לכם עוד שנים ארוכות של חיי נישואין. תאמינו לי, תיהנו מכל רגע. היו"ר מאיר כהן: אמן. בבקשה, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל, רבותי, כמה שאתם מחייכים היום הרבה, יש זוגות צעירים שעד לרגע שבו הם שוברים את הכוס מתחת לחופה, שותים להם את הדם. מגיע זוג צעיר – מעשה שהיה כך היה – מגיע לאולם, נכנס לאולם אירועים, רואה כי נאה הגן בעיניו, המים זורמים, התפאורה מהממת, התאורה עושה חשק ומצב רוח, וגם האוכל – תאמינו לי, האוכל טעים. הוא רוצה לסגור. הוא סוגר תאריך, ובטוח שעכשיו נותר לו להתארגן בכיף ובנחת עד ליום המאושר בחייו. ואז הוא מגלה, שנייה אחרי שהוא סוגר עם האולם, כי כל עולמו נסגר עליו יחד אתו. ולמה אני מתכוון? היום, כאשר זוג צעיר מגיע לאולם, וסוגר אולם, כמו שסיפרנו, במקום שהוא יוכל להביא לאולם, שילוו אותו ביום המאושר בחייו, הספקים שהוא מכיר – הדיג'יי שמנגן מוזיקה כמו שהוא אוהב, הצלם, זה שלמד אתו בבית-הספר והפך את זה למקצוע, המעצבת, שייתכן שהיא בכלל בת דודתו, שהיא מוכשרת בטירוף – במקום זה האולם כופה עליו, ברוב המקרים, לקבל את הספקים דרך האולם. עכשיו, לא רק שהוא לא יכול להביא לעצמו את מי שהוא רוצה, וליהנות, ולומר: הוי, מה טוב לי – הוא גם לא זוכה לקבל את המחירים הנכונים וההוגנים. ולמה? מסיבה מאוד מאוד פשוטה: ברגע שהרשימה של הספקים שאתם אתה יכול לעבוד מצומצמת, גם המחיר הוא בהתאם; כולנו הרי יודעים שככל שיש היצע גדול יותר – התחרות גדלה והמחירים יורדים, אך כאשר אתה, חברי שמולי – שבעזרת השם נזכה לראות אותך תחת חופתך בקרוב, בעזרת השם – אתה תגיע לסגור אולם, אתה תרצה להביא אותי, שאני אהיה דיג'יי בחתונה. תגיד: ואללה, חבר הכנסת חזן יודע לנגן, בדרך כלל בכנסת הוא מנגן לכולם על העצבים, בחתונה אני רוצה שהוא ינגן ויעשה שמח. יגיד לך האולם: לא. אם אתה רוצה שחבר הכנסת חזן יבוא ויהיה הדיג'יי שלך – או בשפת העם, התקליטן, לאלה מאתנו שהתחתנו לפני שנים רבות – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): רקדנים. אורן אסף חזן (הליכוד): תכף נדבר גם על הרקדן האוטומטי. – – אז אתה תשלם קנס. עכשיו, הוא לא אומר לך קנס; הוא אומר לך: עמלת שירות, עמלת החלפה, עמלת שקר כלשהו, רק כדי להצדיק את זה שהוא רוצה לשלשל לכיסו עוד כסף. ולמה? כי מהצד השני – והצעת החוק הזאת באה לתקן את העוול הנוסף שנעשה, לא רק לזוגות הצעירים – מהצד השני, ספקים רבים, מרביתם צעירים וצעירות שרק התחילו את דרכם – כמו שאמרנו, מעצבים, נותני שירותי בר – חברת הכנסת יוליה, רקדנים ורקדניות סמויים, תקליטנים, צלמים, אנשי מגנטים, תבחרו רק מה שאתם לא רוצים – כשהם רוצים לעבוד עם אולם מסוים, אומר להם האולם: אם אתם רוצים לעבוד אצלי, אתם צריכים לשלם שכירות. אתם צריכים לשלם כסף בשביל לקחת חלק ברשימה. אני עדין ואני לא אומר: אתם צריכים לשלם פרוטקשן. עכשיו, במדינת כמו ישראל, שאנחנו בעד המאבק המשותף, כולנו יחד, נגד יוקר המחיה, איך, ריבונו של עולם, אנחנו עד כדי כך מקשים על הזוגות הצעירים? כולנו ראינו את סדרת הכתבות – אגב, זו שגם ניסתה להכפיש אותי, בטענה שקיבלתי הנחות בחתונה. אדוני יושב-ראש הכנסת, אתמול הונחה על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בקובלנה בנושא החתונה שלי. כשוועדת האתיקה מענישה אותי או רוצה לפגוע, זה מפורסם בריש גלי: כותרות בעיתונים, כולם זועקים. אתמול החליטה ועדת האתיקה, לאחר שבדקה את הדברים, שלא קיבלתי שום דבר אסור בחתונתי, אבל את זה לא מפרסמים, אז אני כאן כדי להזכיר. אבל נחזור לליבה. הסיפור הוא מאוד פשוט: אנחנו צריכים לפתוח את השוק הזה לתחרות. אנחנו גם ככה מקשים על הצעירים. חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שאני מלווה אותה בנושא הזה, מנסה לקדם – אנחנו מנסים יחד – לפחות 90% משכנתה לזוגות הצעירים. למה? כדי שיחליטו איך הם מתחילים את החיים שלהם, עדיין בבית של ההורים, או שהמדינה נותנת להם הזדמנות קטנה לקנות גם בית? אני חבר כנסת צעיר, גם אני רוצה בימים אלה לקנות בית. תאמינו לי, אפילו אני שובר את הראש מאיפה אני מביא את הכסף. זה דבר לא נורמלי. העיקר מסתכלים עלינו מבעד למצלמה, אומרים: מה הם עושים שם, בכנסת? גם אני שואל את עצמי מה אנחנו עושים פה, כי גם במקרים שלנו זה לא עולה כסף, שהמדינה לא צריכה לעשות שום דבר חוץ מאשר להחליט בשביל אחרים – גם אז אנחנו יושבים פה, מסתכלים אחד על השני או על התקרה ונותנים לזוגות הצעירים בחוץ לאבד את עצמם לדעת. ולמה? כי אנחנו לא היינו אמיצים מספיק ללכת אתם עד הסוף. אז רגע לפני שאנחנו, בעזרת השם, נתקן את נושא המשכנתאות, ונחזיר עטרה ליושנה, ונחזור לימים שגם חלק מחברות וחברי הכנסת שיושבים פה בבית הזה זכו לקנות בית, כי המדינה נתנה להם 90% או 100% משכנתה – ואני לא רואה מה ההבדל בינם לבינינו; לא מצליח להבין למה הם כן ואני לא. בטח ובטח – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא, בטח ובטח – הכי הזוי – – אורלי לוי אבקסיס: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – בתקופה שבה המדינה נמצאת בפריחה כלכלית, כשהבנקים מרוויחים – אוה – מרוויחים כל כך הרבה, שהם חילקו לזיסמן כסף כמו – אני אפילו לא רוצה לומר כמו ז'יטונים. חילקו לו. הנה, תראו איך הערתי את כולם ברגע. הנקודה היא לא זו. הנקודה היא שלנו יש כוח ויכולת להביא בשורות לציבור, בלי להוציא כסף מקופת המדינה, בלי להקשות על אף אחד; לעזור גם לקונה וגם למוכר, גם לספק וגם לזה שרוצה לקבל את שירותיו, ואני מקווה מאוד שבעזרת השם, שיחה כמו שלי הייתה, למשל, עם בן דוד שלי, שרצה לנגן לי בחתונה ושאל אותי – השאלה הראשונה שהוא שאל אותי – הוא לא שאל אותי איזה מוזיקה אתה אוהב, מה אתה רוצה שיהיה; הוא אמר לי: תגיד לי איך קוראים לאולם, כי אני לא יודע אם מותר לי לנגן באולם הזה. או לחלופין, כשאחי הלך להתחתן, אמר: רגע, אני רוצה לעשות את הבר, כי יש לי בר משל עצמי, ואם אני אעשה את הבר, לא יעלה לי כמעט כסף – רק עלות האלכוהול, עלות הסחורה, ואומר לו האולם – אומר לו האולם, רוצה אתה לעשות את הבר? שלם 5,000 שקל – הוא קרא לזה "דמי מזיגה". אומר: אוקיי, 5,000 שקל דמי מזיגה, אבל מי מוזג? לא, אתה מוזג, אבל קוראים לזה דמי מזיגה. זו עבודה בעיניים, זה בלוף, זה ניצול מסוכן של העסקים את הציבור, במקום שבו המחוקק לא ידע להגיד: עד כאן. לכן, בדקות האחרונות שנותרו לי אני רוצה לומר מכאן שאני מקווה שבפעם הבאה שזוג צעיר יגיע אל מתחת לחופה, ונזכה כולנו לשמוע את החתן אומר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", הוא יעשה את זה אחרי שלאורך כל התקופה עד שהוא הגיע לרגע הזה הוא היה בנחת – הוא היה בנחת, כי הוא גם חסך בעלויות, ואנחנו עזרנו לו לחסוך; הוא היה בנחת כי הוא הביא לאולם את הספקים שהוא האמין בהם, הוא בחר מי ימזוג לו את השתייה, מי ינגן לו ומי ישים לו את העיצוב, הוא בחר מי יצלם אותו ומי יעשה – הוא בחר, זו הייתה הבחירה החופשית שלו. אני רואה פה כמה חברי כנסת שמהנהנים ולא בטוחים כל כך בצדקת החוק הזה. תאמינו לי, רבותי, אני מאחל לכם, אתם, שהתחתנתם לפני שנים רבות, והיום מגדלים ילדים, שתחתנו ילדים כמה שיותר מהר, כדי שתבינו על מה החוק הזה מדבר. כי בסוף, מתי אנחנו זוכים להבין? אנחנו זוכים להבין רק כשזה פוגע לנו בכיס. רק כשאנחנו נפגעים, לעתים אנחנו מצליחים להבין מה חברים אחרים שלנו בבית הזה מחוקקים. אז תפנימו: התפקיד שלנו הוא לעשות הכול כדי להביא בשורות לציבור. אני אנצל את הדקה הנוספת שנותרה לי, אחרי שדיברנו על החוק החשוב הזה – אגב, אני רוצה להגיד, לפני הכול, תודה רבה לשר הכלכלה, שנכנס לתפקידו ונרתם לעזור להעביר את החוק הזה. אנחנו גם סיכמנו שנתקדם יחד כדי להביא את הבשורה. אני רוצה לספר לכם שגם בעלי אולמות שלרגע חששו, אומרים לי: אתה יודע מה? אתה צודק בחוק שלך. זה ייתן לנו במה לתת יותר. זה ייתן לנו נוחות להרגיש בנוח יותר עם הזוג שאנחנו מלווים לחופה – להודות לצוות המשרד שלך, לנעמי, שאני לא עושה לה חיים קלים והיא מעצבנת אותי. את התודה האמיתית אני אגיד כשנעביר את החוק בקריאה שלישית. קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני אומר עוד פעם. קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): עכשיו, אני רוצה לנצל את השניות האחרונות כדי לפנות לחברת כנסת אחת, שיש לה קול כל כך מעצבן, שלעתים אני שואל למה לא סוגרים לה את המיקרופון. עכשיו, זה לא רק שהקול שלה מעצבן – זה גם שהיא מדברת כל כך הרבה שטויות, כאילו היא שכחה איפה היא גדלה. אני רוצה להזכיר לה: אנחנו יהודים, מאמינים בני מאמינים, וכשהאבות שלכם ייסדו את המדינה הזאת, הם דיברו על מדינה יהודית לעם היהודי. הם לא דיברו על דמוקרטיה, ולא על מדינת כלל אזרחיה, ולא על שמוקרטיה; הם קראו ליהודים בכל העולם לבוא לכאן, למקום היחיד שהוא ביתם ומבטחם של היהודים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, משפט אחד, ברשותך. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): טוב, אז אני אסכם. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. הצגת, אמרת. תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): תודה רבה. שיהיו לנו בשורות טובות, וניפגש בחתונה הבאה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אדוני השר, תשובת הממשלה. זהבה גלאון (מרצ): אדוני, אני מבקשת להירשם להתנגד. אורן אסף חזן (הליכוד): למה את רוצה להתנגד? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): למה היא רוצה להתנגד? היו"ר מאיר כהן: שב, בבקשה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא אתחרה בך, אורן, בנושא של השירה, ולא של המזמורים, אנחנו נשתדל לענות בהתייחסות פשוטה וברורה. הצעת החוק מבקשת למנוע התניה של שירותים באולמי שמחות ואירועים ולקבוע כי בעלים של אולמי שמחות יאפשרו ללקוחותיהם לבחור בעצמם את השירותים הנלווים לשכירת האולם. מטרתה של הצעת החוק היא להגביר את התחרות בענף הפקות האירועים ולאפשר לבעלי השמחה לבחור בין נותני השירותים בהתאם להעדפתם, בלי להיות מחויבים לספקים שיגדירו בעלי האולם. במקרים מסוימים הדבר יכול לסייע בהורדת עלויות החתונה ולכן אנחנו רוצים לבוא ולבחון את ההצעה הזאת לעומק. עם זאת יש שירותים שאי-אפשר להפריד, כמובן, כמו אוכל, תאורה ועיצוב, או דברים אחרים שכן צריכים לאפשר. ולכן, בשל מורכבות הסוגיה – איפה חבר הכנסת חזן? חבר הכנסת חזן, בשל מורכבות הסוגיה, ועדת השרים לחקיקה תומכת בהצעת חוק זו בקריאה טרומית בלבד. היא תקודם בהסכמה עם משרד הכלכלה ותחזור לוועדת שרים לפני קריאה ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): אמרת תקודם בהסכמה, עכשיו אתה אומר ועדת שרים? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אמרנו את הדברים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, אני אתן לך להתנגד. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אעלה להשיב, אני אעלה להשיב. אני יכול להשיב, כן? היו"ר מאיר כהן: לא, כי הממשלה תומכת. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, ברגע שהיא מדברת אני יכול. היו"ר מאיר כהן: אה, אוקיי. נורית קורן (הליכוד): אורן, תן לנו להצביע. יאללה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא לא, אני רוצה להשיב. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הרבה פעמים אנחנו נתקלים בהצעות חוק שלכאורה באות להיטיב עם הצרכן, אבל כשאתה ככה מדקדק, בודק מה עומד מאחורי הצעת החוק, אתה מבין שלעתים יש חברי כנסת שעובדים בשירותן של חברות שיש להן אינטרס לקדם חוקים. זו הצעת חוק בשירותה של חברת קייטרינג – אין לי מושג איזו, אבל זו הצעת חוק שנועדה לקדם אינטרסים של קבוצה מסוימת – – אורן אסף חזן (הליכוד): את מוציאה דיבה, עכשיו. את חצופה. זהבה גלאון (מרצ): – – שיש לה אינטרס לכפות על בעלים של אולמות – תראו את הסיטואציה: נניח שאת בעלת אולם, קנית שטח, השקעת, בנית, עשית. את מציגה עסקת חבילה. באים עכשיו ואומרים לך בחקיקה – לחייב אותך להביא את הקייטרינג משם – זה יכול להיות מקלקיליה – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא נכון. זהבה גלאון (מרצ): – – והמים מטול כרם, ואת תהיי חייבת לקבל אותם, כי מישהו רוצה לקדם ולשרת אינטרסים של בעלי עניין. אלה הצעות חוק שמשרתות בעלי עניין, שאחר כך מצ'פרים את חברי הכנסת. אני חושבת שחייבים להתנגד לזה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אדוני ירצה לענות? חברים, כנסת שלמה מחכה. בואו, יש סדר-יום ארוך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רגע, מה קרה? עוד פעם? אורן, די, שמענו. אורן אסף חזן (הליכוד): אל תפריעו לי. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת, זו עם הקול המעצבן – – זהבה גלאון (מרצ): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – אני לא אמרתי מי – סליחה – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אורן, די, תפסיק. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת, אני אוריד אותך מהדוכן אם עוד פעם זה יהיה. נא לכבד. מותר לי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – אני לא אמרתי – – – היו"ר מאיר כהן: לא לא, אל תתחכם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): טוב, אני רוצה לדבר. היו"ר מאיר כהן: סליחה. מיקי, חבר הכנסת רוזנטל – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תפסיק. היו"ר מאיר כהן: – – תפסיקו עם זה. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, לא ייתכן שיש חברת כנסת חצופה שעולה ומעל הדוכן מוציאה דיבה. אני אגלה לכולכם סוד: אני כאן בשליחות של בעלי אינטרס, כן. בעלי האינטרס הם הזוגות הצעירים במדינת ישראל. מה לעשות – לא כולם עשירים כמוך; לא לכולם יש כסף בלי די. יש כאלה שקשה להם, יש כאלה שלא גדלו עם כפית של זהב בפה. יש כאלה שבסך הכול רוצים להקים משפחה, ולא סתם משפחה – כדת משה וישראל, פה, במדינת ישראל. לא ייתכן שאתם רוצים להרוס פה את הכול. מילא להרוס את המדינה ולהחליט שהיא לא מדינה יהודית – אני עוד יכול להתמודד עם זה, אבל גם לקחת את הצעירים ולגמור אותם לגמרי? ההתנגדות הזאת היא התנגדות פוליטית נחותה, שלולת כל תוכן, אין לה שום עיקרון, אין לה שום היגיון. מתי תשכילו לפקוח את העיניים ולהבין שיש משהו יותר גדול מכם? משהו יותר גדול – אני אגלה לך סוד: מדינת ישראל, על כלל אזרחיה. ותשמעי עוד סוד: יהודים וערבים. חלאס, חלאס לעבוד על כולם. ואת יודעת מה? אני מקווה שישמעו אותי טוב טוב בבית: מרצ היא מפלגה של שקרנים, שפעם אחר פעם עומדת פה ומתרברבת שהיא מפלגה חברתית. כל פעם שמגיע חוק חברתי נכון, היא מספרת סיפורים לציבור, שהוא לא טוב כי יש בעלי אינטרס. בעלי האינטרס היחידים הם חברי המפלגה הזאת, שכל האינטרס שלהם זה למוטט את המדינה מבפנים. בכלל לא משנה להם אם זה יקרה ברמה האידיאולוגית, ברמה החברתית, ברמה המדינית – העיקר שלא נהיה פה. אנשים עם תחושה – אני לא רוצה להגיד תסמונת האישה המוכה. היו"ר מאיר כהן: אז אל תגיד. אורן אסף חזן (הליכוד): אז אני אומר, אני לא רוצה להגיד תסמונת האישה המוכה, אבל אנשים, שעד שזכינו סוף-סוף להיות כאן, בארץ ישראל, אחרי 2000 שנות גלות, עושים הכול כדי לוותר. לא טוב לכם? לכו. לא טוב לכם שירושלים בירתנו? קומו תעזבו. לא טוב לכם שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד משטחי מדינת ישראל? נחמן שי (המחנה הציוני): מה זה "תעזבו"? לאן אתה שולח אותנו? מה זה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא טוב לכם שהכנסת הזאת רוצה לעזור לצעירים? קומו ותלכו, אבל לא תיתכן מציאות שפעם אחר פעם, גם בנושאים שאמורים להיות בקונסנזוס, בהסכמה מלאה, למען אנשים – הכי אבסורד, האבסורד הכי גדול פה, הכי גדול, שגם הם נהנים מהחקיקה הזאת. ופעם אחר פעם אנחנו רואים הצגות של חברי כנסת שעולים על הדוכן ואומרים: אוי, אוי, אוי, אמרתי משהו, קיבלתי כותרת טובה, ואחרי דקה צוחקים מאחורי הקלעים. מספיק עם הבלוף הזה. חברת הכנסת, כולם יודעים על מי אני מדבר. אני לא רוצה שהיושב-ראש יוריד אותי מהדוכן, כי יש לי כמה כמה שניות – אני אגלה לךְ סוד: לא הכול פוליטיקה. לשקר אין רגליים. האמת תמיד תנצח. אנחנו כאן כדי להישאר, לגביכם – אני לא בטוח בכלל. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ברשותכם, אנחנו עוברים להצבעה. קריאה: איתן, בוא תצביע, נו. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים). בבקשה. מי בעד ומי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 8 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירותים באולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. אורן אסף חזן (הליכוד): איציק, למה אתה נמנע? למה אתה נמנע, איציק? קריאה: קצת שכל. אורן אסף חזן (הליכוד): איציק – – – היו"ר מאיר כהן: ובכן, 15 בעד, שמונה מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, ומועברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. קריאות: – – – הצעת ועדת הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים היו"ר מאיר כהן: ברשותכם, אנחנו עוברים להצעת ועדת הכנסת – אני מבקש שקט, אנחנו בסעיף הבא – הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים. יגיש את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. להזכירכם, תהיה הצבעה לאחר ההצעה. חבר הכנסת קיש, בבקשה. חבר הכנסת חזן – חבר הכנסת חזן, למקומך. למקומך. בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת אורן חזן. מיקי, אני מבקש, צאו החוצה, תעשו את זה בחוץ. בבקשה, חיליק. בבקשה, חבר הכנסת קיש. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ז בסיוון התשע"ז, 21 ביוני 2017, להעביר לוועדת הכנסת הצעה להחליט להקים ועדת חקירה פרלמנטרית על התנהלות הבנקים והרגולטורים בפרשת אליעזר פישמן – הצעת חבר הכנסת איתן כבל. ועדת הכנסת דנה היום בעניין זה, ובהתאם לסעיף 129 לתקנון הכנסת, להלן הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. שם הוועדה: ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים. תפקידי הוועדה: א. הוועדה תחקור את התנהלותם של הבנקים והגופים המוסדיים בעניין הקצאות אשראי ללווים עסקיים גדולים משנת 2003 ואילך, ובין היתר בעניינים האלה: תהליכי קבלת ההחלטות והשיקולים שנשקלו במתן האשראי, לרבות דרישת הביטחונות; המעקב אחר עמידה בתנאי האשראי; דרכי הטיפול שננקטו בשל הפרות תנאי האשראי; תפקוד ואחריות של ההנהלות ומועצות המנהלים – הדירקטוריונים – בתהליכי העבודה הנוגעים באשראי, והשיקולים שנשקלו לשם קבלת ההחלטות, תוך בחינת ההשפעה של זהות הלווה על התהליכים וההחלטות שהתקבלו בעניינו. הוועדה תחקור את התנהלות גופי הפיקוח והאכיפה המרכזיים – הרגולטורים – בענייני הקצאות אשראי כאמור, ובין היתר בעניינים האלה: התנהלותם של גופי הפיקוח והאכיפה כלפי גופים מפוקחים בעניין מתן אשראי; עמידתם של הלווים בתנאי הסדרי האשראי שניתנו והפרות תנאי האשראי מצד הלווים; שיקולי גופי הפיקוח והאכיפה בביצוע מחויבותם לחשוף כשלים ולתקנם, תוך הבטחת יציבות הבנקים והגופים הפיננסיים. בחינה אם הייתה לפיצול בין גופי הפיקוח והאכיפה השפעה על תופעות שליליות במתן אשראי, ואם יש לשנות את דרכי התיאום בין הגופים האלה. עם סיום דיוניה תניח ועדת החקירה על שולחן הכנסת דוח המפרט את פעולותיה ומסקנותיה. בדוח כאמור רשאית הוועדה לכלול המלצות בדבר שינויים רגולטוריים נדרשים (חוקים, תקנות, כללים והוראות). העלו ממצאי הוועדה חשש להתנהלות שיש בה משום הפרה של הוראות החוק או חובות אחרות המוטלות על הגופים שהתנהלותם נחקרה, רשאית היא להעביר את מסקנותיה בעניינים אלה לגופי האכיפה המוסמכים. אני רוצה להוסיף שבמקביל לתהליך הזה, ועדת הכנסת החלה הליך חקיקה שתיתן סמכויות לוועדת חקירה פרלמנטרית ברמה שתאפשר לוועדת החקירה לזמן ולחייב אנשים להגיע ולהופיע לפניה, בעיקר אנשים שהיו קשורים לתקופות עבר בתפקידים שונים, בין אם זה ברגולציה, בין אם זה במערכת הבנקאית, במערכת האשראי. העניין הזה חולל לא מעט דיונים בוועדה; אנחנו לא עושים את זה בשביל לפגוע, חס וחלילה, לא בחברות ציבוריות ולא בשוק ההון, אלא כדי לרדת לחקר האמת. בעניין הזה, של ועדת החקירה הפרלמנטרית, אנחנו חייבים את הכלים האלה, אחרת הייתי חוזר לכנסת ואומר: חבל, אין צורך להקים את הוועדה הזאת, היא לא מסוגלת לתת את הפתרון שהכנסת מבקשת ממנה. בוועדה יהיו תשעה חברים, בהרכב הזה: חבר הכנסת איתן כבל – יושב-ראש; חבר הכנסת יואב קיש, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת רועי פולקמן, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, חבר הכנסת יעקב גואטה וחבר הכנסת רוברט אילטוב. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): יגאל. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): תקשיב לי רגע. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): יגאל גואטה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): יגאל גואטה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): יגאל קוראים לו, לא יעקב. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – רוב החברים – – – מהבנקים – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אתה צודק, כתוב לי פה יעקב. יגאל גואטה. תודה על התיקון. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – עוד בלוף של הפוליטיקה הישראלית. עוד בלוף. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אני רוצה להוסיף שבמקביל החליטה ועדת הכנסת להכין – – – אורן אסף חזן (הליכוד): עוד בלוף. אתה, יהיה לך אומץ לעמוד מול הבנקים? יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): היושבת-ראש, תוציאי אותו, הוא מפריע. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה, יהיה לך אומץ לעמוד מול הבנקים? היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת חזן, מספיק. אורן אסף חזן (הליכוד): כולם צוחקים פה על המדינה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): יצוין כי במקביל החליטה ועדת הכנסת להכין תיקון לתקנון הכנסת שיאפשר להגדיל את מספר חברי ועדת החקירה הפרלמנטרית ל־11, ולאחר שיאושר התיקון יצורפו שני חברים נוספים, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זאת. צריך להצביע. אורן אסף חזן (הליכוד): הרכב גרוע של הוועדה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה. אורן אסף חזן (הליכוד): הרכב מלא באגו. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): – – – הודעות. היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצבעה על הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים. נעבור להצבעה, חברים. מי בעד? מי נגד? יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): יש לי עוד הצבעות אחר כך. אני לא רוצה – – – הצבעה מס' 14 בעד הצעת ועדת הכנסת – 18 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים נתקבלה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אורן, מה קרה? אם אתה לא בפנים אתה לא מצביע? אורן אסף חזן (הליכוד): יש לכם כוח, אתה לא צריך אותי. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): הבנתי אותך. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה איש גדול, יש לך רוב – – – אורלי לוי אבקסיס: למה לא רציתם – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, תוצאות ההצבעה: 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת ועדת הכנסת התקבלה. היו"ר נאוה בוקר: הודעה לפרוטוקול. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – לא הרבה. יואב קיש ראש ממשלת ישראל. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אורן אסף חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: הודעה לפרוטוקול: בהצבעה על הצעת חוק להגנת הצרכן, של חבר הכנסת אורן אסף חוזן, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר הצביע נגד הצעת החוק. הוא מבקש לתקן – הוא התכוון להצביע בעד הצעת החוק. בבקשה. חילופי גברי בוועדות הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): יש פה עוד שתי הודעות שדורשות הצבעה, והודעה ללא הצבעה. אני אתחיל בהודעה ללא הצבעה. כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזה על חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון מטעם סיעת כולנו. במקום חבר הכנסת חיים ילין, שכיהן כממלא מקום קבוע בוועדה, על מכסת סיעת כולנו, תכהן חברת הכנסת רחל עזריה כממלאת מקום קבועה. הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): הודעה שדורשת הצבעה: כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום ד' בתמוז התשע"ז, 26 ביולי 2017, להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי צהרונים ציבוריים), פ/4075/20, לוועדת הפנים והגנת הסביבה, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה אליו. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החינוך, התרבות והספורט. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. צריך להצביע. היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצבעה. חברים, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד הצעת ועדת הכנסת – 13 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי צהרונים ציבוריים), התשע"ז–2017, מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: חברים, 13 הצביעו בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): תודה. הכנסת החליטה בישיבתה ביום ט' בתמוז התשע"ז, 3 ביולי 2017, להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס׳ 4), התשע"ז–2017, מ/1140, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. יושב-ראש ועדת הכספים ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה אליו. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת הכספים. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצבעה. חברים, מי בעד? מי נגד? אתם מוזמנים להצביע. הצבעה מס' 16 בעד הצעת ועדת הכנסת – 14 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה. הצעות לסדר-היום דליפת חומצה מסוכנת ממפעל באזור ים המלח לנחל אשלים היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים כעת להצעות לסדר-היום. הנושא: חברות סיעוד פוגעות בפרטיות קשישים ומשלמות לצוותים רפואיים עבור מידע חסוי עליהם. תמר זנדברג (מרצ): – – – היו"ר נאוה בוקר: סליחה, אני לא שומעת אותך, חברת הכנסת זנדברג. תמר זנדברג (מרצ): ההצעה – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): דליפת חומצה מסוכנת ממפעל באזור ים המלח – זה הראשון. היו"ר נאוה בוקר: אני מתקנת – הצעות לסדר-היום בנושא: דליפת חומצה מסוכנת ממפעל באזור ים המלח לנחל אשלים, מס' 7441, 7454, 7458, 7483 ו-7488. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי היושבת-ראש. יש לנו שר באולם? יש לנו שר באולם כרגע, שיכול – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, יש לנו שר באולם? דב חנין (הרשימה המשותפת): יש ממשלה בישראל? כל כך הרבה שרים ואף אחד לא מגיע לכנסת? טוב, האמת היא שלא מפתיע אותי שהממשלה לא מגיעה לכנסת, כי אין לה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): תנצל את הזמן, דבר, השעון לא עובד – דבר עד שיבוא שר. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני מניח שאני אוכל להתחיל לדבר עד שיצטרף אלינו השר וזה לא יהיה על חשבון הזמן. היו"ר נאוה בוקר: נשמח. אורן אסף חזן (הליכוד): דבר, תפעילי את השעון כשיבוא השר. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך. אם כן, עמיתי חברי הכנסת, משהו – – – אורלי לוי אבקסיס: השעון זז. היו"ר נאוה בוקר: אני אפסיק את השעון. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. עמיתי חברי הכנסת, קרה אסון בנגב. האסון הזה לא צריך להפתיע אותנו. בדיון על האסון הסביבתי האחרון שהיה בנגב אני אמרתי כאן: הזיהום הבא הוא רק עניין של זמן. ולצערי הגדול, עבר קצת זמן, לא עבר הרבה זמן, ואנחנו הגענו לאסון נוסף. הפעם, עמיתי חברי הכנסת, מדובר בקריסה של מאגר השפכים החומציים של חברת רותם אמפרט, מקבוצת כימיקלים לישראל, כי"ל. 100,000 מטרים מעוקבים – – היו"ר נאוה בוקר: השר הגיע. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – של שפכים רעילים, של חומר חומצתי, כולל חומצות זרחתיות גופרתיות, זרמו לנחל אשלים ויצרו קטסטרופה סביבתית באזור רגיש במיוחד, פגיעה בערכי טבע מוגנים, חורבן אקולוגי שייקח המון זמן ויעלה הרבה כסף לתקן אותו. בעלי חיים נהרגו, מכל מיני סוגים. התמונות הן תמונות קשות מאוד. ומה שמצער וכואב במיוחד זה שהכול היה כל כך צפוי – הוא היה צפוי כי כשאנחנו מדברים על חברה כמו רותם אמפרט ועל כימיקלים לישראל אנחנו מדברים על מזהמים סדרתיים; אנחנו מדברים על חברה שמככבת באופן שיטתי ועקבי בראש טבלת המזהמים והמזהמות בישראל, אחת הראשונות ברשימה הזאת. וזה לא מפתיע, עמיתי חברי הכנסת, כי אסונות אקולוגיים סביבתיים כאלה התרחשו בנגב – ומתרחשים בכל שנה בנגב; אתם עוד זוכרים, עמיתי חברי הכנסת, את הפריצה של 5 מיליון ליטרים של נפט גולמי מצינור הנפט של קצא"א – חברת קו צינור אילת–אשקלון – לשמורת עברונה בערבה? אני זוכר עד היום את התמונות הקשות של האדמה השחורה מזיהומי נפט. ועמיתי חברי הכנסת, צריך לומר כאן: הדברים האלה ממשיכים לקרות כי הממשלה לא עושה את תפקידה; הממשלה לא פועלת נגד המזהמים, הממשלה לא מכניסה לבתי-סוהר את האנשים שאחראים לקטסטרופות הסביבתיות האלה. אנחנו לא שומעים על קנסות של עשרות מיליוני שקלים למי שמבצע את הזיהומים הסביבתיים האלה. אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, נמצאים במצב של הפקרות סביבתית מוחלטת. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, כאשר הממשלה לא פועלת, וכאשר אנחנו יודעים שהממשלה גם לא תפעל, צריך ליצור מנגנונים וכלים שיאפשרו לציבור לפעול. ולכן אנחנו, כמה חברי כנסת – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חבר הכנסת משה גפני וחברי כנסת נוספים שהצטרפו אלינו – נקדם יחד הצעת חוק שתאפשר לציבור להתייצב להגן על הערכים הסביבתיים האלה, תאפשר להגיש תובענות אזרחיות בהיקפים משמעותיים כדי להגן על ערכי הטבע שלנו – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – וכדי למנוע את האסון הבא. עמיתי חברי הכנסת – – – קריאה: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני אשמח – אני אשמח, ואני פונה מכאן אל כל חברות וחברי הכנסת: הצטרפו אלינו, כדי שאנחנו, את ההתמודדות האפקטיבית הזאת, נעשה יחד; נראה למזהמים שמסביב להגנה על הטבע והסביבה ועל הבריאות בכנסת אפשר ליצור אחדות מאוד רחבה ומשמעותית. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אני לא רוצה לחזור על הנזקים המשמעותיים, ואני חייבת להגיד העצובים, שנגרמו לנחל אשלים בשבוע האחרון. תיאר אותם חבר הכנסת דב חנין היטב. זה מדהים איך נוף – שיש בו גם בעלי חיים, אבל בעיקר נוף צומח ונוף טופוגרפי וגיאוגרפי – יכול ליצור כאלה רגשות וכאלה תחושות כשרואים אותו בנקודת השפל העצובה והמזוהמת שלו. וזו לא הפעם הראשונה, בשנים האחרונות, שהנופים האלה, דווקא הנופים המדבריים של ישראל, יוצרים את התחושות האלה. לפני פחות משלוש שנים היינו יחד, ממש ערב הבחירות, ועדת הפנים של הכנסת סיירה בשמורת עברונה, וראתה גם שם את הנפט זורם בנקיקים ובשבילים שהיו אמורים להיות מוקדשים לצמחייה המדברית, לשיטפונות, לנחלים, ובאמת, הלב נחמץ. אבל העניין הוא שלא מדובר באסון טבע. מה שקרה בנחל אשלים, ומה שקרה בעין עברונה, ומה שקרה עוד קודם לכן בנחל צין, הוא לא תוצאה של סופה, או של שיטפון, או של תנאי מזג אוויר, או של שלג, או רוח, או איזשהו אסון טבע שהוא תוצאה של מה שהכדור הזה יוצר. זאת תוצאה של מדיניות סביבתית שהיא קורבן של מדיניות אנרגיה ומדיניות כלכלית וממשלתית, או במילים אחרות, זו לא טעות, זו מדיניות, וזאת לא גזירת גורל. ולראות פעם אחרי פעם את המזהמים הסביבתיים – הרבה פעמים חלק מחברות אנרגיה שאנחנו מוצאים אותן במפרץ חיפה, ומוצאים אותן בנגב, ומוצאים אותן בשדות הפוספטים – הרבה פעמים הם מצביעים בדיוק לאותם מקומות, לכימיקלים לישראל ואחרים. פעם אחרי פעם, אחרי האסון אנחנו מוצאים אותם מנסים לבודד את האסונות האלה, לנהוג כאילו מדובר באיזשהו אסון נקודתי שצריך מצד אחד להצטער עליו, ולהביע נורא צער, ומצד שני להגיד – לשחרר איזו אמירה עמומה ש"נתקן ליקויים". חברות וחברים, אנחנו צריכים להתחיל לראות את המדיניות החוזרת על עצמה באסונות האלה. הם תוצאה של פיקוח לא מספק, והם תוצאה של מחשבה שאפשר לעשות מה שרוצים, כי לא יקרה אסון, ואם יקרה אז נתנצל ונמשיך הלאה, ואולי האסונות האלה קורים, חס וחלילה – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. תמר זנדברג (מרצ): – – לעתים רחוקות מדי. ולכן, אנחנו כאן, הכנסת והממשלה, צריכים לעמוד באופן הדוק וחזק יותר על הפיקוח אחרי המזהמים האלה, לא לאפשר לזה לקרות, וכך למנוע את האסון הבא. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. שלוש דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת – ושלום לנציגי צה"ל שהגיעו והצטרפו ביציע. תראו, האסון הסביבתי שהתרחש בסוף השבוע האחרון צריך להדליק לכולנו תמרור אזהרה עם אור אדום גדול מהבהב וצפצופים מחרישי אוזניים. זה אות קלון להתנהלות של התעשייה המזהמת, שמתעסקת בחומרים מסוכנים ולא מסוגלת לטפל בהם כמו שצריך, וזה גם אות קלון לפיקוח הרופף והרפה של המשרד להגנת הסביבה. יש לנו הרבה מזל שבדיוק לא היו הרבה מטיילים בנחל – כנראה היה חם מדי ביום שישי בצהריים – אבל יש הרבה נפגעים, גם בנפש: בעלי החיים, שהתמונות שלהם מרוחות על דפי העיתונים בישראל; והפגיעה הסביבתית שאנחנו יודעים שתהיה, גם בחי, גם בצומח, עוד הרבה שנים קדימה, כי זה המצב בסוג כזה של מפגעים ושל אסונות אקולוגיים. עכשיו תראו, ההיסטוריה מראה – ההיסטוריה של השנים האחרונות, כן? לא שנים ארוכות – שהמפעלים האלה הם לא בדיוק טלית שכולה תכלת, שפתאום קרס להם איזה מאגר, ככה התפלק להם. אנחנו יודעים, ויש עתירות של אדם טבע ודין על זיהומים בדיוק מאותן בריכות; הדליפות מהבריכות, שמחלחלות למי התהום, שמגיעות למעין עין צין ועין עקרבים ועין בוקק – כל המעיינות באזור מזוהמים מאותן בריכות בדיוק. ובכלל, המשרד להגנת הסביבה, יש לו דוח שרצה שהבריכות האלה – כבר באפריל האחרון, עכשיו, 2017 – דוח מלפני שלוש שנים – היו צריכות להפסיק לעבוד באפריל 2017, ולהיות מוחלפות בפתרונות אחרים, סביבתיים יותר. אבל מובן שזה לא קרה, ואנחנו לא רואים בדיוק את המשרד עומד מנגד וזועק – על עצמו, כי הוא לא יכול בדיוק לנזוף בעצמו, איך הוא לא פיקח ואיך הגענו לרגע הזה. עכשיו תראו, יש פה גם סיפור של כסף; אני והלשכה שלי בדקנו את הדוחות הכלכליים של כי"ל, והם מדווחים לבורסה, ואנחנו יודעים שהם מושכים דיבידנדים שהם גבוהים מהרווח הנקי שלהם, ומצד שני משקיעים השקעות הולכות ופוחתות בשנים האחרונות בכל הנושא של התשתיות של בריכות האידוי והדברים שאנחנו מדברים עליהם כאן, שצריכים להגיע כדי למנוע את הסיטואציה שקרתה ביום שישי. ולכן אני קוראת מכאן למשרד להגנת הסביבה לא רק לצאת בכותרות – כן, המפעלים משקיעים מיליארדים. איפה המיליארדים? אם הייתם בודקים כמה הם באמת השקיעו, בתעשייה, בבריכות האלה, כמה הם זלזלו בכם, לא היינו מגיעים למצב הקיים, לא היינו רואים את הדליפה הזאת, מבריכה שהייתה כנראה מטה ליפול – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): עוד שנייה. – – ואכן נפלה. מפעל ברווחים כאלה גדולים, לא יכול להיות שיקבל קנס מקסימלי של איזה 1.5 מיליארד שקל. זאת זילות של כל – – היו"ר נאוה בוקר: תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – מה שאנחנו מנסים – רק שנייה – להילחם עליו, ולשמור על המקום המאוד-מאוד מצומצם שיש לנו כאן. יש כאן טבע שהולך ונכחד גם ככה, ואנחנו מחריבים אותו במו-ידינו. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. לפני שתתחילי, אני רוצה לקבל בברכה – יש לנו כאן רבות מחיילות צה"ל. אנחנו מצדיעים לכן. עליזה לביא (יש עתיד): אהלן, ברוכות הבאות אלינו. אורן אסף חזן (הליכוד): היושבת-ראש, בשביל זה נרשמתי להבעת דעה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל אתה כבר התחתנת, אורן. עליזה לביא (יש עתיד): ברוכות הבאות. היו"ר נאוה בוקר: ברוכות הבאות, בהחלט. אורן אסף חזן (הליכוד): לוחמות, אמיצות – להצדיע להן. עליזה לביא (יש עתיד): מאיפה הן, את יודעת? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל אתה כבר התחתנת. אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא קשור, לא הכול זוגיות. אשתי מעל הכול – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, היא צועקת לי "התחתנת", כאילו שמתי עין – – – עליזה לביא (יש עתיד): חס וחלילה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא הכול זוגיות, השתגעו פה כולם. היו"ר נאוה בוקר: שלוש דקות. עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו שמחים ושמחות, שמחות ושמחים, לומר שלום לחיילות צה"ל, העושות עבודתן נאמנה. כל חיילי צה"ל וחיילות צה"ל, תודה רבה לכם על השירות, על העשייה, על ההגנה. בזכות אנשים יקרים כמוכם, חיילים וחיילות, אנחנו ממשיכים ביום-יום שלנו, ולא נשכח את זה לרגע. אז תודה רבה. טוב, לצערי הרב, גם אני באה לדבר על אחד המקומות היפים בארץ, נחל אשלים. בכלל, יש לי חולשה למדבר יהודה, מתה על הנחלים שם, אוהבת לטייל, רמת מדבר, וכל הנחלים, עוד מאז שהייתי צעירה – גם את בעלי היקר פגשתי במדבר יהודה, ויחד כל המשפחה אנחנו מאוד מאוד אוהבים לטייל בכלל, ובפרט במדבר יהודה. אבל פתאום, גברתי היושבת-ראש, סגרו לנו את נחל אשלים, אני לא יודעת אם יצא לך לטייל בנחל אשלים, אחד הנחלים היותר-יפים – מי שלא מכיר – מפת סימון שבילים, מפה 11, מסלול תלול, יש מים, גבים, מאתגר, סולמות, סבבה של מסלול, אחלה. אבל לצערי הרב – לצערי הרב – מ-2 ביולי, עקב זיהום הנחל משפכים תעשייתיים, ולא בכדי – ואין פה עניין של סליחה, כי אמרו קודמי: את האסון הסביבתי הזה אפשר היה למנוע. זאת לא פעם ראשונה שהמפעל רותם אמפרט עושה מעשה שלא ייעשה, והפעם הוא אחראי למחדל שאסור לנו להיות אדישים אליו. המפעל הזה מדורג במקום החמישי בדוח של המשרד להגנת הסביבה, שקובע שאירעו בו שורה ארוכה של תקלות, ובהן דליפת חומצות. הבעיות ישנות, הדפוסים מוכרים, והדורסנות הזאת, והיכולת הזאת לעצור לנו את הכיף, ואת ההבנה, ואת הבילוי, וכל כך הרבה בעלי חיים – צדקה חברתי כשאמרה: תודה לאל, פגיעות בנפש לא היו, חברת הכנסת פארן, אבל בעלי החיים, וכל הסביבה האקולוגית שנהרסה – ייקח הרבה מאוד זמן, הרבה מאוד זמן, לתקן את ההרס הזה. אז אני חושבת שבאמת צריך לראות לאן תוביל ההודעה של המשרד, שהורה על פתיחה – פלילית, אבל זאת לא תקלה חד-פעמית, ואני קוראת לכל חברות וחברי הכנסת להצטרף להצעת החוק שתאפשר תביעות אזרחיות נגד מפעלים מזהמים, שחברי דיבר עליה. גם אני חלק מההצעה המאוד-מאוד חשובה הזאת; לא יכול להיות שמפגע סביבתי לא היה חלק – במקום הזה, של ערך טבע מוגן – לא היה כמפגע סביבתי, ואנחנו נתקן את זה כאן, כחקיקה. לא יכול להיות – לא יכול להיות שמפעלים יעשו מה שהם רוצים; מקבלים התראות, מקבלים אזהרות, ומצפצפים על זה. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): חייב להיות חוק מוסדר. ואני קוראת לכם: יש לנו ארץ אחת, יפה, נהדרת, בואו לטייל, ונשמור כולנו יחד על הטבע. בצע כסף הוא לא מעל האחריות שצריכה להיות כאן לכולנו על המדינה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. עליזה לביא (יש עתיד): אתם לא מבינים את זה? נשים חוק, ותשלמו עד שתתקנו את נחל אשלים, ותחזירו לנו את נחל אשלים. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן – סגן השר כרגע לא נמצא – חבר הכנסת אורן אסף חזן, הבעת דעה, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי להביע עמדה נוספת, אבל לפני שאדבר על הנזק העצום הזה, ואגב, לא בפעם הראשונה, ביקשתי לעלות ולברך, באמת, את החיילות האמיצות, להגיד לכן שכשאנחנו רואים אתכן פה, מגיעות, אנחנו יודעים שיש לנו כתף, ויש לנו על מי להישען. אני באמת מצדיע לכן באהבה, מאחל לכן שירות טוב. אני רוצה להגיד לכן יותר מזה: אנחנו מביאים לא מעט בשורות; רק אתמול, בשעה טובה, הגשתי הצעת חוק שביום שאתן תסיימו את השירות שלכן – וחלקכן גם תעשו מילואים – ותתחילו ללמוד לימודים אקדמיים, כל מי שתשרת, גם שירות מילואים של עשרה ימים בשנה, תזכה לארבע נקודות זכות במהלך התואר. אבל חוץ מזה, גם הצעת חוק נוספת שמלווה – כולנו מכירים את המציאות שבה היום, הקלות הבלתי-נתפסת שבה תוקפים חיילים וחיילות, הפכה להיות אפילו הייתי אומר דבר שבשגרה – הצעת חוק שמדברת על כך שתקיפת חייל תהיה עבירה חמורה, שיהיה מי שייתן עליה את הדין, ולא כמו היום. כי בסופו של דבר, חברתי היושבת-ראש גם יודעת, שחייל או חיילת זה חייל או חיילת – נקודה. אז תודה רבה לכן על הכול. ובשניות האחרונות שנותרו לי – תראו, רבותי, אנחנו פעם אחר פעם מגיעים לפה, מדברים על הסביבה, מדברים על כך שיש מי שלא סופרים לא את האזרחים, לא את המדינה, ובטח שלא את הסביבה. רק בשבוע שעבר ציינו פה את יום הגנת הסביבה, צחקנו, התרגשנו יחדיו, ואמרתי דבר פשוט: הכול מתחיל ונגמר בחינוך. זה נכון כאשר זה נוגע בציבור, זה לא נכון כאשר זה נוגע – ובזה אני מסיים, חברתי היושבת-ראש – זה לא נכון כאשר זה נוגע בקשר המסוכן, המטריד, באמת ההזוי, הייתי קורא לו, שבין פוליטיקאים ומנהיגות לבין בעלי הון וממון. במקרה הזה אני מקווה מאוד שהמנהיגות תתפכח מהר, והאחראים לאסון הגדול הזה ידעו לתת את הדין, וישלמו על כך ביוקר. אנחנו לא ניתן להם להסתתר מאחורי שום חוק, מאחורי שום הגנה, מסיבה מאוד פשוטה: אנחנו צריכים לשמור על ארץ ישראל לא רק בשבילנו – – היו"ר נאוה בוקר: תסיים בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – גם בשביל הדורות אחרינו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבקש להעביר את זה לוועדה, בבקשה. היו"ר נאוה בוקר: – – הבעת דעה. בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה אל-רחמאן אל-רחים. כבוד היושבת-ראש, הנושא של הגנת הסביבה הוא לא נושא בין שר וטייקונים שרוצים לחסוך או להרוויח, הוא – – – עליזה לביא (יש עתיד): אין לנו תשובה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני יודע שאין. וזה ממש – זה שאין תשובת שר ואין תשובת ממשלה זה מראה כמה חשוב הנושא של הגנת הסביבה ואוצרות הטבע. הפגיעה – דליפת החומרים המסוכנים לא רק פגעה בסביבה, אלא גם באוצרות טבע שהרבה שנים עד שמחזירים אותם למצב שלהם לפני הדליפה. אבל העניין של הגנת הסביבה בכלל – דיברנו כמה פעמים על היישובים הערביים, שהם החצר האחורית של המדינה, ששם שופכים את כל הפסולת וכל הזבל, ולא מעניינת אותם הסביבה. לכן – המאבק הוא בין הזכות של כל העם, הזכות של כל האזרחים, לבין הטייקונים, ומהצד השני הממשלה, שפשוט נותנת להם את הגב, בזה שהיא לא נוקפת אצבע ולא מענישה אותם. מה שצריך להיות – לא קנס, שיהיה כדאי למפעלים ולטייקונים האלה לשלם אותו ולהמשיך לזהם ולפגוע – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – אלא לפגוע בהם קשות כך שלא ימשיכו לזהם. היו"ר נאוה בוקר: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני חושב שהמקום שצריך לדון בו זה ועדת ביקורת המדינה, כי הנושא זה צריך לעבור ביקורת כמו שצריך. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברים, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא – – – עליזה לביא (יש עתיד): רגע. אורן אסף חזן (הליכוד): העברה לוועדה, העברה לוועדה. דב חנין (הרשימה המשותפת): ועדת ביקורת. עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו מבקשים להעביר את זה לוועדת – – – היו"ר נאוה בוקר: נעשה הצבעה. לאן אתם רוצים להעביר? עליזה לביא (יש עתיד): ועדת ביקורת. היו"ר נאוה בוקר: ועדת ביקורת. יואב קיש (הליכוד): הם לא יכולים לקבוע, רק המציעים. היו"ר נאוה בוקר: המציעים מבקשים להעביר את זה לוועדה לביקורת המדינה. מה אתם מציעים? שר הבריאות יעקב ליצמן: אני רוצה ועדת הפנים. אורן אסף חזן (הליכוד): לוועדת הפנים. עליזה לביא (יש עתיד): ועדת ביקורת, ועדת ביקורת. אתה לא מציע. ועדת ביקורת. יואב קיש (הליכוד): לא, המציעים, אסור להם להגיד. דווקא מי שלא מציע יכול – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מי שלא מציע – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – היו"ר נאוה בוקר: אנחנו נעבור – – – קריאה: למה פנים? יואב קיש (הליכוד): ועדת הכנסת. היו"ר נאוה בוקר: נעביר את זה לוועדת הכנסת, שהיא תחליט – – קריאה: לא ביקורת? היו"ר נאוה בוקר: – – משום שיש כאן שתי הצעות מנוגדות אחת לשנייה. לצערי, אלו הם הכללים. אורן אסף חזן (הליכוד): אין בעיה, ביקורת. אין בעיה, ביקורת. אין בעיה. היו"ר נאוה בוקר: ביקורת? אורן אסף חזן (הליכוד): אין, אין בעיה, ביקורת. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אורן. היו"ר נאוה בוקר: אוקיי, בואו נעבור להצבעה – – עליזה לביא (יש עתיד): ועדת ביקורת. היו"ר נאוה בוקר: – – על העברת ההצעה לסדר-היום בנושא דליפת חומצה מסוכנת ממפעל באזור ים המלח לנחל אשלים. אורן אסף חזן (הליכוד): אני חושב שהכי מתאים – – – אבל אם אתם רוצים ביקורת – – – עליזה לביא (יש עתיד): תודה רבה, אורן. היו"ר נאוה בוקר: הצבעה – לוועדת ביקורת כמובן. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבל. יואב קיש (הליכוד): אדוני השר, מה אתה רוצה? שר הבריאות יעקב ליצמן: אני בעד פנים. עליזה לביא (יש עתיד): ועדת ביקורת. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אבל אין בעיה. יואב קיש (הליכוד): אני רוצה פנים. אני עם השר, אני רוצה פנים. קריאות: – – – קריאה: – – – אחרי ההצבעה. היו"ר נאוה בוקר: למה לא שמעתי? קריאה: – – – ועדת הכנסת. אני אמרתי – – – היו"ר נאוה בוקר: סליחה, אני קיבלתי את ההצעות באיחור. זה עובר – – – יואב קיש (הליכוד): למה? היה דיון פה. פנים. אני – פנים. הוא אמר פנים. קריאה: – – – היו"ר נאוה בוקר: שאלתי לאן הם מעוניינים – – קריאה: אמרנו – – – היו"ר נאוה בוקר: – – ונאמר לי כאן ועדת ביקורת. אורן הסכים אתם. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני אמרתי לפני כן. אני אמרתי לפני כן. היו"ר נאוה בוקר: עשינו הצבעה. לא שמענו אותך, אדוני השר. מה – – – יואב קיש (הליכוד): ועדת הפנים. היו"ר נאוה בוקר: המזכיר, מה אתה מציע? יואב קיש (הליכוד): היא אמרה ועדת הכנסת, וזהו. עליזה לביא (יש עתיד): לא נכון. הוא הציע ועדת – – – יואב קיש (הליכוד): היא אמרה ועדת הכנסת. עליזה לביא (יש עתיד): לא נכון. הוא הציע ועדת ביקורת. יואב קיש (הליכוד): והוא אמר – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, התקיימה הצבעה – לוועדת הביקורת. אורן אסף חזן (הליכוד): תעבירי את זה לוועדת הכנסת. יואב קיש (הליכוד): ועדת הכנסת, זה – אין מה לעשות. עליזה לביא (יש עתיד): – – – היו"ר נאוה בוקר: אבל התקיימה – אמרתי לוועדת הביקורת. קריאה: מה, אני לא מבינה. יואב קיש (הליכוד): כשהתחלנו – – – אמרת ועדת הכנסת. תוציאי את הפרוטוקול. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ביקורת – – – היו"ר נאוה בוקר: אני בהתחלה אמרתי ועדת הכנסת. לאחר מכן קיימתי הצבעה לוועדת הביקורת. קריאה: ברגע שיש חילוקי דעות – – – קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: לא שמעתי שהיו פה חילוקי דעות. קריאות: – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אני אמרתי מייד, גברתי. יואב קיש (הליכוד): – – – אמרתי ועדת פנים, גם. היו"ר נאוה בוקר: כי אורן הסכים שזה ילך לוועדת ביקורת. יואב קיש (הליכוד): אני אמרתי פנים, והוא אמר כן, ואחר כך הוא חזר בו – – – קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: רגע, רגע, שנייה, שנייה. עליזה לביא (יש עתיד): לא, אתה לא יכול – – – אחרי הצבעה – – – יואב קיש (הליכוד): לא. ההצבעה הייתה להעביר לוועדה. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: ההצבעה הייתה על להעביר לוועדת ביקורת. עליזה לביא (יש עתיד): אין תשובת שר. אף אחד לא אומר. אין תשובת שר. תמר זנדברג (מרצ): – – – היו"ר נאוה בוקר: לא, אבל הוא הסכים אתם. יואב קיש (הליכוד): יש מזכיר, הוא שמע את כל הדיון. היו"ר נאוה בוקר: יש כאן מזכיר – אתה מוזמן לומר לנו מה הנהלים. יואב קיש (הליכוד): הנה, תשמעי אותו. תמר זנדברג (מרצ): כבר הייתה הצבעה, עזוב. קריאה: לפי התקנון חייבים – – – יואב קיש (הליכוד): בדיוק, נכון, אבל אני אמרתי פנים. תמר זנדברג (מרצ): ואז היא הכריזה ביקורת, והייתה הצבעה. יואב קיש (הליכוד): לא, אבל אמרנו כנסת, בגלל זה. היו"ר נאוה בוקר: כי הוא אמר שהוא מסכים. יואב קיש (הליכוד): לא, את אמרת כנסת. תמר זנדברג (מרצ): עזוב. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: טוב, חברים – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – לפני ההצבעה – – – יואב קיש (הליכוד): השר גם ביקש. את שמעת אותו. זה מה שעושים – מעבירים לוועדת הכנסת. עליזה לביא (יש עתיד): למה? יואב קיש (הליכוד): כשיש אי-הסכמה מעבירים לוועדת הכנסת. קריאה: למה? אין תשובה של השר – – – תמר זנדברג (מרצ): הייתה הסכמה והייתה הצבעה. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): השר לא רצה, אני לא רציתי – – היו"ר נאוה בוקר: לא שמתם לב. אין מה לעשות. יואב קיש (הליכוד): – – אורן התחרט, אבל שנינו לא רצינו. את אומרת – – – תמר זנדברג (מרצ): לא – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – יואב קיש (הליכוד): הייתה הצבעה – לוועדה. עליזה לביא (יש עתיד): אתה לא היית כאן. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני מציע – – – קריאה: אתה לא היית כאן. אדוני גם לא היה. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני – – – עליזה לביא (יש עתיד): לא היה שר. אני דיברתי – לא היה שר. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, הוא היה, הוא היה. יואב קיש (הליכוד): הוא היה כל הזמן פה, עליזה. היו"ר נאוה בוקר: או להשאיר את המצב – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אני מציע ככה: תבדקו את הסליל של זה. אם ביקשתי לפני ההצבעה, אני אומר לכם, זה ועדת הכנסת. יואב קיש (הליכוד): תבדקו את ההקלטות. בדיוק. נכון. היו"ר נאוה בוקר: אז אני מציעה שיבדקו. בינתיים אנחנו נמשיך. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני אמרתי לפני ההצבעה. דב חנין (הרשימה המשותפת): ממה מפחדים? ממה אתם מפחדים? מה קרה? תמר זנדברג (מרצ): סליחה, שנייה. רגע. ההצבעה הזאת פחות חשובה, העיקרון חשוב. יואב קיש (הליכוד): ברור. תמר זנדברג (מרצ): אי-אפשר לשנות הצבעה אחרי ההצבעה. יואב קיש (הליכוד): אבל ההצבעה הייתה – – – תמר זנדברג (מרצ): זה ברור – – – יואב קיש (הליכוד): לא, את טועה. תמר זנדברג (מרצ): היא הכריזה – – – יואב קיש (הליכוד): לא – – – קריאה: את טועה. יואב קיש (הליכוד): אבל תקשיבי – – – היו"ר נאוה בוקר: סליחה. אני הכרזתי לאחר שאורן אמר שהוא מסכים לוועדת הביקורת. יואב קיש (הליכוד): העברה לוועדה – זו הייתה ההצבעה הכללית. העברה לוועדה. תמר זנדברג (מרצ): היא אמרה ועדת – – – היו"ר נאוה בוקר: אמרתי ועדת הביקורת. יואב קיש (הליכוד): ואני מייד אמרתי לוועדת הכנסת. קריאה: הוא אמר ועדת הפנים. תמר זנדברג (מרצ): אולי היא לא הייתה צריכה, אבל זה מה שקרה, ואתה לא יכול לשנות – – – יואב קיש (הליכוד): ישמעו את ההקלטות ויחליטו. ישמעו את ההקלטות. היו"ר נאוה בוקר: חברים. תשמעו את ההקלטות ותחליטו על פי ההקלטה. מבחינתי, זה באמת לא – – – קריאות: – – – תמר זנדברג (מרצ): כבר קרה. אתה לא יכול לשנות הצבעה בדיעבד. קריאות: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא. תן לנו להבין. מה מפריע לךָ שזה מגיע – – – יואב קיש (הליכוד): – – – השר אמר שהוא רוצה ועדת הפנים. אני אמרתי ועדת הכנסת. צריך להחליט בוועדת הכנסת. תמר זנדברג (מרצ): השר לא אמר. השר לא אמר. שר הבריאות יעקב ליצמן: אל תגיד שלא הייתי, אני הייתי כאן. היו"ר נאוה בוקר: הוא היה. השר נכח באולם. אני פשוט לא שמעתי אותו בזמן. יואב קיש (הליכוד): הנה, תמר הסכימה. ישמעו את ההקלטות. אם השר אמר פנים – זה ילך לכנסת; אם לא – זה ילך לביקורת. היו"ר נאוה בוקר: אז בואו, ההחלטה היא כזאת: לאחר הדיון ההקלטות תשמענה – – יואב קיש (הליכוד): בדיוק. היו"ר נאוה בוקר: – – ואם כן, אנחנו – – – יואב קיש (הליכוד): אם הוא אמר פנים – זה ילך לוועדת הכנסת; אם הוא לא אמר – זה ילך לביקורת המדינה. היו"ר נאוה בוקר: בסדר גמור. אם השר – נאמר ועדת הפנים – זה הולך להכרעה בוועדת הכנסת; אם לא – זה עובר לוועדת ביקורת. קריאה: בדיוק. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אנחנו נמשיך. יואב קיש (הליכוד): את חייבת לשמוע, זה לא עובד ככה. את חייבת להיות – – – היו"ר נאוה בוקר: כן, אבל הקשבתי לכם. תשמע, זה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין לה כאן ויכוח, אבל, כי לפי התקנון גם אם אחרי ההצבעה הוא אומר ועדה אחרת – אז זה הולך לוועדת הכנסת ישירות. הנה, גם המזכיר אמר – מה שאני מנסה להגיד לכם – – – יואב קיש (הליכוד): אז ועדת הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): ולכן זה צריך ללכת לוועדת הכנסת. היו"ר נאוה בוקר: אוקיי. קריאה: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא. גם עכשיו. גם ירדנה אומרת, כי אם במהלך ההצבעה או אחרי ההצבעה מישהו צעק שם של ועדה אחרת, כי ההצבעה היא לאיזו ועדה זה הולך – ההצבעה לא – – – הנה, תשמע. תשמע. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה מה שניסיתי להגיד לכם שעה. זה לא משנה, הוויכוח. תמר זנדברג (מרצ): לא. בסדר – – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה ילך לוועדת הכנסת. היו"ר נאוה בוקר: בסדר גמור. אורן אסף חזן (הליכוד): זה מה שהיא הסבירה עכשיו. הצעות לסדר-היום חברות סיעוד פוגעות בפרטיות קשישים ומשלמות לצוותים רפואיים עבור מידע חסוי עליהם היו"ר נאוה בוקר: חברים, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 7448, 7461, 7462, 7465 ו-7484, בנושא: חברות סיעוד פוגעות בפרטיות קשישים ומשלמות לצוותים רפואיים עבור מידע חסוי עליהם. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו, קבוצת חברי כנסת, ביקשנו להעלות על סדר-יומה של הכנסת שוב נושא שקשור לתחום הסיעודי, והפעם מכיוון אחר. בסוף השבוע אחרון, כבוד השר, פורסמה בעיתון ידיעות אחרונות במוסף שבעה ימים כתבת תחקיר די מקיפה של הכתבת ליאור אילתי. התחקיר חשף דרכי פעולה בעייתיות במיוחד, וזה בלשון המעטה, של חלק מחברות הסיעוד. בין השאר עולה שחלק מחברות הסיעוד פשוט נכנסות לתוך בתי-החולים, מקבלות גישה חופשית לאנשים שנמצאים במצב סיעודי או שעומדים לקבל הכרה סיעודית, ובסופו של דבר מנצלות את חוסר הישע, את המצוקה של אותם אנשים כדי נגיד – להפעיל עליהם לחץ לא הגון להשתמש בשירותים של אותן חברות. חמור במיוחד – ואני אומר זאת לחברי הכנסת – שלכאורה, ממה שכתוב בתחקיר, עולה שיש אנשים שעובדים בתוך המערכת הרפואית ומשמשים על הדרך כסוג של סוכני מכירות של חלק מאותן חברות. זו האשמה חמורה מאוד, ולכן אני אומר את הדברים בהסתייגות מסוימת, כי אני לא בדקתי אותם, אבל אני סמוך ובטוח שהכתבת עשתה את הדבר הזה. וזה דבר שהוא חמור מאוד. זה שר"פ סיעודי לכל דבר ועניין, ואני חושב שאת הדבר הזה אנחנו צריכים למנוע באופן מוחלט. הממצאים שעלו הם מזעזעים, ומלמדים בעצם פעם אחת נוספת על ההפקרות שמתחוללת בתחום הסיעודי. חלק מהחברות פשוט מנצלות את המצוקה של אותם קשישים ששוכבים חסרי אונים בבתי-החולים. אותן חברות פשוט עטות על הקשישים, ברמאויות ובמניפולציות מסוגים שונים. כפי שאמרתי, אותי מטרידה במיוחד העובדה שחלק מהאנשים שעובדים במערכת הציבורית משתתפים באותה חגיגה. צריך להגיד שיש חברות – למעשה כנראה רוב החברות בתחום הסיעוד הן בסדר גמור, אבל מספיק תפוח רקוב אחד שיחטיא ויקלקל את כל הסל. לכן, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי למנוע את הדבר הזה, ובסוף הדברים אני אתייחס לסוגיה נוספת בתחום, ובוודאי, אני מניח שגם כבוד השר יתייחס לזה – למקרה האחרון שאירע באור יהודה, מקרה נוסף; ואותי, כבוד השר, מעניינת ההתייחסות של משרד הבריאות כמובן ברמה המערכתית, גם לסוגיית המצלמות, גם לסוגיית תוספת כוח האדם, וגם לתוספת התגבור והחיזוק של מערך הפיקוח הגריאטרי במשרדך. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהמקרה הבא לא יקרה – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – ואני בספק אם אנחנו נמצאים בנקודת הזמן הזאת. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אדם מן הצד שיעקוב אחרי הדיונים של ההצעות הדחופות לסדר-היום – מדי שבוע כמעט הנושא של סיעוד עולה על הפרק, מהבקשה שלך לערוך רפורמה בסיעוד, עם חוק הסיעוד, לנוכח התרחשויות שונות: אנחנו מדברים על בתי-חולים לסיעוד, אנחנו מדברים על התעללות בחולים סיעודיים, ועכשיו אנחנו גם מנסים לטפל, או רוצים לטפל, בפגיעה בפרטיות, בהונאות שנעשות בתחום הסיעוד. אין ספק, מכובדי השר, אתה מעלה את זה לסדר-היום, שתחום הסיעוד באופן כללי צריך לקבל הסדרה חדשה, ואז כל הספקטרום של הטיפול בסיעוד יקבל ממד אחר. זה מביא אותנו לשאלה – מדוע זה קורה? אין ספק שיש מחסור בעובדי סיעוד, ולצורך זה גם חברות הסיעוד לא יכולות לתת את העובדים המיטביים בנושא הזה, ועל כך שהיום אנשים מקבלים שירותי סיעוד, בין שזה במימון הביטוח הלאומי, בין שהמשפחה משלמת לבד, הן לא מקבלות עובדים, שגם לא מקבלים את השכר הגבוה, אבל ודאי גם כן לא נמצאים במיטב העובדים שלנו. אנחנו יודעים לתת, בארץ הזאת – להמציא מובילאיי, אנחנו יודעים חלליות, לוויינים, בתחום החקלאות, בתחום הפיתוחים הטכנולוגיים, אבל עובדי סיעוד – כנראה אנחנו לא טובים בעניין הזה. וזה מביא אותנו למחשבה אחת, יכול להיות שאנחנו קודם כול נאפשר על ידי בן משפחה – בהצעת חוק שבזמנו הצענו, כמה חברי כנסת, לתת גם את טיפול הסיעוד. בן משפחה – צריך לצאת מנקודת הנחה שהוא ירצה לתת, והוא ייתן, את המיטב, בין אם זה עובד סיעוד ובין אם זה שעות סיעוד. היום החוק לא מאפשר לבן משפחה לעשות – אתה יכול לקבל – או אם אתה לוקח מחברה או מספק כזה או אחר, אם ניקח את הביטוח הלאומי, שהוא צרכן או מספק את שירותי הסיעוד הגדול ביותר, נותן את זה לחברה או לעמותה שפועלת בנושא, מתמחה בנושא, והם משלמים להם, או שאנחנו, מנגד, יכולים לקבל כסף, ואותו חולה, או בן משפחה – המשפחה הזאת יכולה לשכור מישהו, להעביד מישהו, אבל לא בן משפחה. בן משפחה יכול לעשות את המיטב. למה אנחנו לא לוקחים בן משפחה? מהחשש שאולי בן משפחה ייקח את הכסף וינצל את זה למשהו אחר. אז אם היינו רואים שענף הסיעוד – באמת נמצאים שם העובדים הכי טובים – אני לא אומר ככלל – יש שם הרבה אנשים מסורים מאוד, אבל היינו לוקחים אותם, ושם לא קורים הדברים, והכול מתנהל כשורה – בסדר, זה מה שיש, לא נורא, גם בן משפחה יותר טוב, אנחנו מקבלים שירותים. אבל מה שאנחנו רואים – כל מצלמה נסתרת מגלה התעללות כזאת, אנחנו רואים מה נעשה בבתי-חולים – את המיטב הם לא מקבלים. אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, אין ספק, גם החולים עצמם – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. אורי מקלב (יהדות התורה): – – אני נפגש עם אנשים שמקבלים שירותי סיעוד – הם לא נותנים את הכול, חלק גדול מהדברים הם בכלל לא מוכנים לעשות; אתה אומר, אני אעזור לך ברחצה, בציפורניים – יש לך פטרייה? בזה אני לא מתעסק, לך לקופת חולים, ועוד ועוד, ולא מנצלים את הכול, עם כל הפיקוח שחסר. רק משפט אחרון, גברתי היושבת בראש, עוד דבר – כמו שאנחנו יודעים להביא עובדי סיעוד לאנשים סיעודיים, ניתן לחברות הסיעוד להביא עבור כל עשרה אנשים שהם סיעודיים – או עשר נשים – להביא עובד זר. נאפשר להם, עם פיקוח – אנחנו יודעים לעשות פיקוח; אדם לא יכול להזמין רק עובד זר לסיעוד, אלא גם חברה שנותנת שירותי סיעוד והביטוח הלאומי מאשר לכך וכך אנשים חמש שעות בשבוע, ארבע שעות בשבוע, עשרה אנשים יקבלו את זה. נקבל גם כוח עבודה מיומן, מי שעושה את זה עושה את זה טוב, כוח העבודה יותר זול ממילא, הם נותנים את כל התפוקות, ולא נצטרך לקחת אנשים שלא מתאימים לזה או עושים את זה כברירת מחדל. זה יכול לעשות עוד מהפכה, ובאמת להיטיב את מתן שירותי הסיעוד בארץ. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. יעלה להשיב שר הבריאות יעקב ליצמן. בבקשה. שר הבריאות יעקב ליצמן: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, על פי חוק חופש העיסוק אין אפשרות למנוע מחברות סיעוד לפעול במוסדות. עם זאת, יש חוזר מינהל רפואה האוסר פרסום ישיר וכן אוסר כניסת נציגי שיווק של חברות מתווכות. נוסף על כך, בשל חסיון המידע, והצורך בהבטחת המידע על המטופלים, חל איסור על בתי-חולים להעביר מידע על מטופלים לחברות אלו. זה על פי חוק, וזה פשוט מאוד. עם זאת, נושא זה נבדק בביקורות שהמשרד מבצע כדי לבדוק שאין זליגה של מידע לגורמים אחרים. חשוב להבהיר שמשפחות רשאיות לפנות לחברות באופן ישיר ולבקש סיוע שלהן. לפני כשבועיים, עוד בטרם פורסם התחקיר, הוציאה מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות מכתב לכל המוסדות במערכת הבריאות שבו הם נדרשו להגדיל את המודעות לנושא ולחשיבות שמירת הפרטיות והמידע ולוודא כי יפעלו בהתאם להנחיות ולנהלים. בעקבות מה שאתם מעלים כאן אני בהחלט חושב שצריך לעשות בדיקה נוספת בנושא. זאת דעתי, ואני חושב, כמוך, שיש זליגת מידע; לא נראה לי שלחברות ביטוח יש רוח הקודש – שוכנעתי שלא, כרגע. לכן, מטריד אותי שזה יוצא. אז אני מבקש, גם אחרי התשובה שכתבו לי במשרד, אני חושב שזה נכון, וראוי לבדוק מחדש. אגב, היה אצלי אתמול יהודי מארצות הברית – סתם מעניין – והוא סיפר לי שהוא עובד לעודד דבר חדש – צריך לבדוק את זה – לאשר בארצות הברית, כל מי שצריך סיעוד, שהמשפחה הקרובה יכולה לעשות את זה בלי שום דבר, כלומר להכיר בזה, הוא יקבל את הכסף, ולא צריך אישורים לכל הדברים האלה. הנכד רוצה – הסבא סומך על הנכד, אז למה לא לתת לנכד לשרת את הסבא, לתת לו את כל הדברים? הוא סומך עליו, אין לו חששות, כמו עובד זר, מה ההבדל? יכול להיות שאנשים יקבלו את זה, אני הולך לבדוק את זה, לא יודע. עכשיו לדבר האחרון, שמולי – נושא הסיעוד, גם לך – בימים אלו מביאים – הרי כשאישרו את התקציב הדו-שנתי – צריך עכשיו לבדוק את הרזרבות, בסוף החודש – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): באוגוסט. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): בסוף החודש. שר הבריאות יעקב ליצמן: בסוף החודש, אם אני לא טועה, כן? זה הזמן שדיברתי עם שר האוצר – אז הוא הבטיח לי לבדוק את זה, בתקופה הזאת. אני בהחלט מזמין לחץ. אני חושב שנכון לעשות את זה, אני מטפל בימים אלו בזה. דעתי לא רגועה כפי שחשבתי בהתחלה. אני הולך להעלות את זה שוב ושוב. בחודש האחרון היו לי עיסוקים אחרים, עם הדסה, אני מקווה שזה נגמר, אבל בכל אופן, דבר אחד ברור – סיעוד זה ממלכתי, סיעוד זה דבר שחייבים, ולא יעזור לאף אחד, הסכמתי אפילו לפרוס את זה לשנתיים – עד שזה יתחיל זה ממילא ככה – ולכן ברור שזה הפתרון לכל הדברים. מה שקרה בשבוע האחרון – הפתרון היחיד שיש לי, אמרתי את זה, זה מצלמות. אבל לצערי, עד לרגע זה עוד לא קיבלתי את האישור הפורמלי של משרד המשפטים. אם אני אראה שאני לא מקבל את זה, אני לא אהסס להוציא הוראה שאף אחד לא יכול להתקבל בבתי-אבות, רק מי שמסכים למצלמות, כי אם אין לי, אין לי דרך לשלוט בזה. לכן, אני חושב שהנושא ראוי מאוד, ואני מסכים להביא את זה – אם אתם רוצים להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה, או איפה שאתם רוצים, אין לי שום בעיה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר ליצמן. יש פה בקשות – חבר הכנסת דב חנין, הבעת דעה, בבקשה, אדוני, יש לך דקה. אפשר לגשת למיקרופון. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – לדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: עבדאללה, אני אתן גם לך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש, אכן, אין שום פתרון אחר למשבר בתחום הסיעוד, ולתמונות הקשות שאנחנו רואים, חוץ מהכללת הביטוח הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי. זו הדרך היחידה. המדינה חייבת לקחת אחריות, כי יש לאנשים בישראל זכות להזדקן ולחיות בכבוד. הכנסת קיבלה במליאתה החלטה בכיוון הזה, אדוני השר, ואנחנו בהחלט בעד שאתם תנהלו בעניין הזה מלחמה. אני, גברתי היושבת-ראש, מעלה את הנושא הזה בכנסת בכל שבוע בחודשים האחרונים. אני יודע שהדברים האלה נראים קצת כחוזרים על עצמם, אבל אני רוצה להזכיר: במאה השנייה לפני הספירה היה ברומי סנטור שנקרא מרקוס פורקיוס קאטו, והוא היה מסיים כל נאום – כל נאום, בכל נושא – באמירה: Carthaginem esse delendam – ומלבד זה, צריך להרוס את קרתגו. ובאמת הרסו בסוף את קרתגו. אז לא להתייאש. שר הבריאות יעקב ליצמן: מי זה קרתגו? דב חנין (הרשימה המשותפת): האיש הזה היה – אמר תמיד שצריך להרוס את קרתגו, בכל נאום שהיה לו בסנאט, ואני, בכל שבוע, אומר כאן – כמוך, אדוני השר – שאת הביטוח הסיעודי חייבים להכליל בסל הבריאות הממלכתי, וזה גם מה שהחליטה מליאת הכנסת. ואני קורא לממשלה לשמוע את קולה של הכנסת ולעשות את המעשה הזה. ואם אין כסף בתקציב המדינה, כמו שעכשיו, אדוני השר, מספרים לנו – עכשיו פתאום אומרים שאין כסף וצריך לעשות קיצוץ רוחבי – אז אפשר להטיל מס בגובה 0.5% כתוספת למס הבריאות. הציבור תומך בזה, הציבור רוצה בזה; זה גם יחסוך לאנשים הרבה כסף על הביטוחים הפרטיים שהם צריכים לשלם היום – – היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, נא לסיים בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – והם לא מקבלים מענה ראוי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): את זה צריך לעשות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. עבדאללה אבו מערוף, אני אתן גם לך דקה להבעת דעה. בבקשה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): תודה. תודה, גברתי היושבת-ראש, כבוד השר וחברי הכנסת, אכן, הפתרון – ואני בטוח שהשר, כבוד השר מסכים – זה הכללת הביטוח הסיעודי בחוק בריאות ממלכתי, ואכן, זה הפתרון האידיאלי והנכון. אני אתייחס כאן להערה על הכותרת של נושא הדיון, שחברות הסיעוד משלמות. אני חושב, שהצד השני, החלק השני של המשוואה, כבוד השר: הרופאים שאכן מעבירים את המידע – צריך לנקוט נגדם את הצעדים המתאימים, וזה מה שלא הובא בתשובת השר. לכן, מן הראוי שאעיר את ההערה הזאת, שאכן הרופאים שמוסרים את המידע, צריך למצות אתם את הדין. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. הבנתי שהשר הציע להעביר את הדיון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני רק רוצה להזכיר לחברי הכנסת שקיימת ועדת משנה לעניין האזרח הוותיק, וגם זו ועדה שיכולה לדון, אבל – שוב, מה אתם מציעים? דב חנין (הרשימה המשותפת): זה רעיון מצוין – – – קריאה: לוועדת המשנה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לוועדת המשנה? כולם? עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – משנה, משנה. לוועדת הבריאות. קריאה: – – – אורי מקלב (יהדות התורה): – – – למשנה לא מתאים. ועדת בריאות. זה לא – – – הסיעודי יכול להיות גם לא קשיש. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, כאן – – – אורי מקלב (יהדות התורה): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: ועדת העבודה והבריאות? אוקיי, רבותי. אם כן, אנחנו נצביע על העברת הדיון לוועדת העבודה והבריאות – העבודה, הרווחה והבריאות. בבקשה, נא להצביע. כעיקרון, ההצבעה הולכת ככה: אנחנו מצביעים על להעביר את זה לוועדה, ואחר כך אנחנו קובעים – ופה קבענו שהדיון יעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני רק רוצה להבהיר, התוצאה היא: שבעה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רק – בהחלטה הקודמת הבנתי שהיה פה קצת ריב לגבי לאיזו ועדה הדיון יעבור. אז שוב, ההצבעה, בדרך כלל, היא על עצם העברת הדיון לְוועדה, ואחר כך קובעים, מסכימים או לא מסכימים, לאיזו ועדה הדיון עובר. אם אין הסכמה, הוא אוטומטית עובר לוועדת הכנסת, כדי שוועדת הכנסת תקבע באיזו ועדה יהיה הדיון. זה כדי להבהיר את הדברים הלא-ברורים. הצעות לסדר-היום לתלמיד מתל אביב יש סיכוי גדול פי שלושה ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה מאשר לתלמיד מאופקים היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום: לתלמיד מתל אביב יש סיכוי גדול פי שלושה ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה מאשר לתלמיד מאופקים – הצעות מס' 7456, 7457, 7459, 7460, 7470, ו-7521. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, אני מבינה שאתה היחיד שנשאר פה לדבר בנושא. בבקשה, אדוני, לרשותך עד שלוש דקות. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנשארים, נכבדים, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, חברי, וחברת הכנסת נאוה בוקר, אם היא תישאר, וכבוד סגן השר פרוש, למה אנחנו מעלים את הנושא הזה? הרי עניין החינוך וההשכלה הגבוהה ברור, ואנחנו יודעים שיש פגמים רבים בעניין. לא רק בשביל הפרוטוקול, להגיד, לעשות וי; להעלות את הבעיה הזאת שוב ושוב, אנחנו רואים בזה – זו אחריות המדינה. הרי המילה "מורה", אני חושב שהיא מוכרת לכולם, המילה "מורה", שמתחילה באות מ"ם. ואם אנחנו מדברים על הדברים, המ"מים, שהמדינה חייבת לספק לאזרח כדברים בסיסיים, שהמדינה מחויבת בהם, אז חינוך, השכלה, זה אחד המ"מים שהמדינה אכן מחויבת בו, ללא שום קשר למצב הסוציו-אקונומי. ואם אנחנו רואים שבתל אביב הסיכוי הוא 47%, לתלמיד, שיסיים את לימודיו בהשכלה הגבוהה, לעומת 16% ביישוב כמו אופקים או יישוב אחר במצב סוציו-אקונומי נמוך – 2-1 – לעומת תל אביב או מקומות אחרים שהמצב הסוציו-אקונומי בהם 10-9 – אז זה אומר דורשני, ועל המדינה לראות למה זה קיים. ואנחנו יודעים למה זה קיים; הסיבה העיקרית היא המצב הסוציו-אקונומי, שלא מאפשר לתלמידים שם להשיג את ההישגים שאמורים להיות, וההישגים האלה, הם לא מאפשרים לעבור את החסמים, את המכשולים שיש אחר כך, אחרי סיום בגרות ולימודים ו-12 כיתות. והחסמים האלה הם מבחנים שאני חושב שהם לא ראויים, ועד עכשיו הם קיימים, אבל צריך להתחשב – לא עניין של להתחשב, צריך לשקול אם להמשיך אותם או לא. מבחן יע"ל בעברית, שזה מכשול קשה מאוד לא רק לאנשים, לתלמידים, באופקים, אלא גם באום אל פחם, בירכא, בבית ג'ן, בפסוטה, באיכסל; רמות אנגלית, שלפעמים המקצועות של מי שרוצה ללמוד מקצוע מסוים והוא לא צריך אנגלית בכלל – אז יש גם רמות של אנגלית, שזה חסם; וכמובן החסם שיש ויכוח רב עליו, ואנחנו דיברנו על זה כמה פעמים, ויש הצעת חוק לבטל אותו, והייתה הסכמה, כאילו, לבטל את החוק – חוק הפסיכומטרי, שהוא לא מדד אובייקטיבי, בכלל, למידת ההשכלה ולמידת הידע של תלמיד שמסיים כיתה י"ב. ואני חוזר למצב הסוציו-אקונומי, הוא העיקרי ביותר, ונוצר כאן מעגל קסמים: מצב סוציו-אקונומי קשה; לתלמיד קשה ללכת לעשות קורסים, ובמיוחד כל הפסיכומטרי, שעולה אלפי שקלים, אז הוא נכשל; ואם הוא לא יתקבל – יש לו גם חסמים אחרים, והוא לא יוכל להמשיך את הלימודים שלו. לכן, על המדינה לראות לעומק את המצב הזה, לא רק לבדוק, וצריך, אכן, ביישובים שהתלמידים מסיימים את כיתה י"ב ואין להם אפשרות – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – להמשיך את הלימודים ולהיכנס לאוניברסיטאות – צריך לא רק לחסל את החסמים, אלא לתת להם אפשרות, מבחינה סוציו-אקונומית, להתקבל ולהמשיך את הלימודים – ויש להם אפשרות, אכן – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – להתקבל ולסיים את הלימודים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. הבנתי שמנחם אליעזר מוזס לא נמצא. יש הצעה רגילה של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי באותו נושא. סגן שר החינוך מאיר פרוש: מי? היו"ר טלי פלוסקוב: מיכאל מלכיאלי, ולרשותו עד עשר דקות להציג את הנושא, ואז אנחנו כמובן ניתן לסגן השר להשיב. הבנתי שיש בקשה להבעת דעה. הכול, אחד אחרי השני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני מציע שגברתי תקריא את השמות של אלה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אין יותר, זהו. רק מיכאל מלכיאלי, ואחר כך אתה משיב. אם אתה רואה, האולם מלא חברי כנסת, וממתינים בתור. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): קשה, קשה לזהות. היו"ר טלי פלוסקוב: אין חברי כנסת נוספים שמעוניינים לדבר בנושא. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, הכותרת של הנושא המדובר – כותרת מצמררת: ילד בתל אביב, יש לו סיכוי גדול פי שלושה ללמוד במוסד להשכלה גבוהה – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): פי ארבעה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): פי – אצלי כתוב פי שלושה. – – – פי ארבעה מאשר ילד שגדל באופקים. אופקים כמובן זה משל, אבל אין לי ספק שאנחנו מדברים על כל הפריפריה. זאת אומרת שיש הבדל בין נפש לנפש. ילד אחד, שהוריו התמזל מזלם לקנות דירה בתל אביב, בהרצליה או ברעננה, יהיה לו תואר ראשון, תואר שני, אולי מעבר; אבל ילד ש-מסכן, נולד באופקים, או בערד – את מכירה את ערד – הוא יישאר דפוק כל החיים שלו. ואני רוצה לומר – אני לא סתם אומר "יישאר דפוק". זאת מילה לא יפה, אבל צריך למצוא אחת מהשתיים; כשאנחנו – והיום היה על זה דיון בוועדת החינוך של הכנסת – פותחים אין-סוף מכרזים של שירות המדינה ורואים תנאי סף של תואר ראשון – דברים שלא קשורים בכלל לתפקיד; אין שום קשר בין תואר ראשון בחינוך למנהל אגף. אין שום קשר. אם היו מבקשים תואר רלוונטי; אם יש יועץ משפטי, ודורשים ממנו תואר שני במשפטים – אוקיי, שווה. אתה דורש מבן אדם תואר ראשון במה – במדעי החלל, בשביל להיות מנהל אגף חינוך בעירייה, וכל אחד מבין שאין קשר בין הדברים. אז אם זו המדיניות של המדינה, של שירות המדינה, להצריך בן אדם לתואר ראשון – אז תן לכל ילד, ולא משנה מאיזה בית הוא מגיע, את האפשרות להגיע לתואר ראשון; ואם אתה חושב שאתה לא מסוגל לתת לכל ילד – יש בעיה תקציבית, ואני מוכן לקבל שיש בעיה תקציבית – אז תוריד את הדבר הזה מתנאי הסף. אתה לא יכול מראש להחליט על חלק מהילדים במדינת ישראל: לכם יהיו חיים נורמליים, תתפרנסו בכבוד, המדינה תקלוט אתכם לתפקידים בכירים, וחלק מהילדים, מראש – איך אמרו – יהיו פחחים, נגרים וסנדלרים – ואני לא מזלזל בשום תפקיד. זה נושא ראשון. נושא שני: אני רוצה לדבר על אותם ילדים, אותם נערים, שכן הגיעו לתואר ראשון. התמזל מזלם – יש להם מלגות, יש להם הורים עם יכולת, או עובדים קשה בלילה בשביל שיוכלו ללמוד ביום, ובאה המדינה, באמצעות המל"ג, ומראש אומרת לאותם ילדים, אותם נערים – ופה אני פונה דווקא לציבור החרדי: אתכם אנחנו לא רוצים בהשכלה הגבוהה. איפה המדינה אמרה את זה? עקבתי אחרי מכרזים במשרות בכירות בשירות המדינה, ואתה מתחיל לגלות יותר ויותר בתנאי הסף – תואר שני. פעם זה לא היה; פעם היו תפקידים מאוד מסוימים, או שזה היה מקל בתנאי הסף אם יש לך תואר שני. היום אתה מגלה: תנאי סף – תואר שני. המל"ג, באופן מאוד מאוד שרירותי, לא נותן לציבור החרדי, במוסדות שלו, לפתוח לימודים לתואר שני. מאיזו סיבה? אנחנו מוכנים שבתואר ראשון תהיה הפרדה בין גברים לנשים; בתואר שני אנחנו לא מוכנים. מישהו יכול להסביר למה? בא אדם חרדי ואומר לעצמו: אני רוצה להגיע לתואר שני. הרי כל הזמן תוקפים את הציבור החרדי: אתם לא רוצים להשתלב בשוק העבודה, אתם פרזיטים, אתם לא מוכנים. בא הציבור החרדי – ואני אומר, לא שבט לוי, לא סוג א', כי הסוג א' והשבט לוי שלנו נמצא בבתי-המדרשיות, לומד תורה כל חייו – אדם שהחליט שהוא יוצא מבית-המדרש, ולא משנה כרגע למה, ואומר: אני רוצה להשתלב בשירות המדינה, רוצה להגיע למשרה בכירה, רוצה לשלם מסים – רוצה הכול. המדינה אומרת לו – אחת מהשתיים: או שתכפור באמונה שלך, תלך נגד מה שאתה מאמין בו, או שתישאר עני. זאת אומרת, לא רק אותו ילד מאופקים לא יכול להגיע להישגים, גם אותו ילד מירושלים, שכבר קיבל תואר ראשון, ורוצה להתקדם, אומרים לו: לא, אתה לא יכול לקבל. נושא נוסף, ודיברתי על זה הבוקר בוועדת החינוך: האוניברסיטאות הלא-דתיות – יש מכללות דתיות – הלא-דתיות, שכבר כן יכולות לתת תואר שני, בא אדם חרדי ורוצה להתקבל לשם. מקבלים אותו לשם – האם מתחשבים בו, בצרכים שלו? האם סטודנט חרדי מקבל אוכל כשר ברמת הכשרות שלו? אגב, בצבא, פלוגה חרדית מקבלת אוכל מהדרין, כמו שהוא אוכל בבית שלו – וזה חשוב מאוד, זו אמירה שהמדינה אומרת לאדם החרדי: אנחנו רוצים אותך בצה"ל. אני לא אומר מה דעתי על זה, אבל המדינה אמרה את מה שהיא אומרת. המל"ג לא מחייב את האוניברסיטאות לתת לאדם החרדי אוכל כשר ברמת הכשרות שלו. זמני תפילה – האם המל"ג חייב פעם את האוניברסיטאות לתת לאדם החרדי זמן להתפלל? כשאומרים לו: אתה ב-08:00, בבוקר צריך להתחיל שיעור, יש לו זמן לתפילת שחרית? בצהריים – אין לו זמן למנחה, לתפילות. זאת אומרת, קודם כול, לוקים פה בשתיים: מחייבים כל אדם בתואר, ראשון ושני, וחוסמים את כל הפריפריה; לא נותנים לאנשים את היכולת להתקדם. אבל גם אדם שרוצה להתקדם – אם אתה חרדי, אם יש לך עוד ערכים חשובים, אז זה חסום בפניך. אני יודע שאדוני סגן השר עושה מאמצים גדולים מאוד, הוא והצוות שלו, לנסות כמה שיותר להגיע להישגים. וגם ההבנה של התואר הראשון – זה גם לא הלך בקלות, זה גם היה קשה. המל"ג, עם כל יועציו המשפטיים – גם להסכים לציבור החרדי שבתואר הראשון שלו – אני רוצה להגיד לכם משהו: אני למדתי בכולל, ועזבתי את הכולל ועברתי ללמוד תואר ראשון, במקום דתי. האווירה היא אווירה תומכת, אתה מרגיש בבית שם. הלכתי לתואר השני שלי לא במקום דתי, באוניברסיטה העברית. רבותי, מי שחושב שזו אווירה שמתאים להביא את הציבור החרדי לשם בהמוניו, הוא פשוט טועה. אז מה קורה? הם מצביעים ברגליים, ואז תוקפים אותם: אתם לא משכילים; אתם עניים ולא יכולים להתפרנס. בעצם חסמו אותנו מכל הכיוונים. אני אסיים. באמת הנושא של הפריפריה הוא נושא כאוב מאוד. כשגוזרים על ילד כשהוא קטן: אתה לא תוכל להתפרנס כמו בן אדם, והנושא החרדי – כחרדי, אני אומר – הוא נושא כאוב פי שניים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. ישיב לנו סגן שר החינוך פרוש. עד שסגן השר מגיע לכאן – דיברת על ערד ועל הפריפריה. אני רוצה להגיד לך שדווקא בערים האלה רמת החינוך – אחת מהגבוהות של מדינת ישראל, בגלל הקהילתיות, בגלל ה-ביחד, בגלל החמימות שקיימת. לכן, אני, על מערכת החינוך בערד, בדימונה ובערים השכנות שלי, באמת הייתי מדברת כמערכות המצליחות של מדינת ישראל. אומנם אני לא מורידה מהחשיבות של הנושאים שדיברת עליהם, כמובן. כן, אדוני סגן השר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: גברתי היושבת-ראש, אני אצטרך להיעזר בעצתך, אבל לפני זה, אפרופו הכותרת לנושא שאנחנו דנים בו עכשיו: לתלמיד מתל אביב יש סיכוי גדול פי שלושה ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה מאשר לתלמיד מאופקים – אז גם אני מבקש למחות על ההגדרה הזאת. ולמה? אתמול סיירתי, במסגרת תפקידי כסגן שר, באופקים, וגם חנכתי בית-ספר של חסידי חב"ד, ביקרתי בבתי-ספר של החינוך העצמאי, בתלמודי תורה, היה גם פרויקט, מוסד לנוער נושר. קודם כול, אני חייב לומר שרואים באופקים – גם באופקים רואים היום שהיא הופכת להיות עיר ואם בישראל, ויש שם גם מצוינות בנושא החינוך. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. אמרתי רק ערד ודימונה, אז אני יכולה להוסיף: ירוחם, ואופקים ועוד יישובים סביב. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אבל אתמול ביקרתי באופקים, אז בשם ראש העיר איציק דנינו אני מוחה על כך שהדביקו לו כותרת כזאת, יעני אופקים זו העיר הנידחת. היו"ר טלי פלוסקוב: ממש לא. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני זקוק לעצתך: המשרד הכין לי פה תשובה של שבעה-שמונה עמודים, והשאלה היא מה אני עושה עם זה, השאלה אם רוצים לשמוע את זה. אני יכול לקרוא את הכותרות. קריאה: במייל. סגן שר החינוך מאיר פרוש: במייל? יכול להיות. על כל פנים, אני מודה לאלה שהעלו את הנושא, שהוא נושא חשוב מאוד. זו סוגיה שהשר נדרש אליה, והיא עומדת לנגד עיניו, גם כיושב-ראש המל"ג. גם הנושאים שאתה הזכרת, בתחום החרדי – גם אלה מוכרים, גם אלה כואבים. קידום שוויון הזדמנויות ומיצוי הפוטנציאל של כלל האוכלוסיות בישראל הוגדר כמטרה מרכזית בתוכנית העבודה של משרד החינוך. הדבר מוצא ביטוי גם בפעולות הרבות של המל"ג והוות"ת וגם בתוכנית החומש החדשה. בתשובתי על הטענה העולה מההצעות שהוגשו על-ידי חברי הכנסת אבקש להתייחס לרצף החינוכי ולפתוח בעשייה של מערכת החינוך, שהיא ההקדמה לאקדמיה. שוויון הזדמנויות זה דבר שחרות על דגלו של משרד החינוך, והנושא, כאמור, נקבע כאחד היעדים בתוכנית העבודה של המשרד. בהתאם לזאת, משרד החינוך מיישם זו השנה השלישית את תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים. השפעתה של תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי ניכרת בשטח, ומסתמנת מגמה חיובית; נתוני מבחני המיצ"ב לשנת תשע"ו מצביעים לראשונה על מגמה של צמצום פערים בין תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך לבין תלמידים מרקע בינוני וגבוה, בשתי דרגות הכיתה ה' וח' ובמרבית תחומי הדעת. בכוונת המשרד להמשיך במגמה זו כדי להביא לצמצום הפערים בחינוך, גם באמצעות הרחבת תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי ויישומה בחטיבות העליונות, וגם בהפעלת תוכניות ייחודיות, דוגמת תוכנית אתגרים לקידום החברה הערבית, תוכנית הדרך החדשה לקידום שילובם המיטבי של תלמידים בני הקהילה האתיופית ותוכניות רבות נוספות שממוקדות בקידום ההישגים בפריפריה, בדגש על מתמטיקה, מדעים ואנגלית. מתוך הבנה שיש צורך בצמצום פערים והעלאת ההישגים בפריפריה ולשם קידום התלמידים באזורים הללו להשגת תעודת בגרות איכותית שתאפשר את השתלבותם באקדמיה, יצא המשרד בכמה יוזמות עיקריות. אני רואה שחבר הכנסת מסעוד גנאים מקשיב. בכל אופן, אבחר להקריא רק את הכותרות. אם חבר הכנסת ירצה לשמוע את הפרטים באותה כותרת, אני ארחיב עליה. במסגרת התוכניות הלאומיות לקידום המתמטיקה, המדעים והאנגלית, המשרד משקיע תקציבים ותוכניות לקידום הפריפריה ולצמצום הפערים; בימים האחרונים אישר השר לצאת לדרך עם התוכנית לקידום המצוינות בפריפריה, בדגש על מתמטיקה ואנגלית; יש פרויקט שקרוי "התיכון הווירטואלי"; יש פרויקט שמתעסק בחונכות וירטואלית; יש מושג "המחצית השלישית" – שזה תרתי דסתרי: איך יכולה להיות מחצית שלישית? אבל התוכנית הזאת מיועדת לתלמידי פריפריה החסרים בחינות בגרות או כמה בחינות, וזה מסייע בידם להשלים את הפער. במקביל מופעלות תוכניות לגיוס כוח אדם איכותי למערכת החינוך בפריפריה במקצועות האנגלית, המתמטיקה והמדעים; יש תוכנית הנגשה לאוכלוסיות ייחודיות, שהתעכבתי עליהן אתמול בדברי ביום הסטודנט; יש תוכנית הישגים, שהיא תוכנית נוספת להרחיב את הנגישות להשכלה גבוהה; יש מתן מענה במסגרת המכינות הקדם-אקדמיות; יש תוכנית מיוחדת, הישגים להייטק; יש מתן מלגות במסגרת קרן הסיוע של ות"ת; יש מתן מלגות בתוכנית "לבציון", ויש למידה דיגיטלית. על כל פנים, מה שאני רוצה לומר זה שאני אדבר פה ואדבר ואדבר, והיריעה תהיה קצרה מלהמשיך ולפרט, כי משרד החינוך, מל"ג וות"ת מכירים בצורך לחזק את הפריפריה ומפעילים תוכניות רחבות היקף במישורים רבים כדי לצמצם פערים ולהגביר את שוויון ההזדמנויות בחברה הישראלית. יש עוד דרך ארוכה לפנינו, אך סימנו כיוון, והמשרד סבור שהוא בדרך הנכונה. אם החברים מסתפקים במה שאמרתי, אז בסדר, ואם רוצים בכל זאת להעביר את זה לוועדת החינוך, גם את זה אפשר לעשות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן השר. אני מבינה שחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי אומר שהוא מסתפק. רגע, אני רק רוצה להבין, אנחנו מסתפקים בתשובתו של השר, או לא? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – – להעביר לוועדת החינוך. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה מדבר על העברה לוועדת החינוך? אוקיי. אם אנחנו מדברים על העברה לוועדה, אני יכולה לתת אפשרות להבעת דעה. בבקשה, חבר הכנסת חאג' יחיא. לא מסתפקים. יש בקשה להעביר לוועדה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): למה? היו"ר טלי פלוסקוב: הוא מציע הצעה רגילה, אבל הייתה פה הצעה דחופה של חבר הכנסת עבדאללה אבו-מערוף, והוא הסכים להעברה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הדעה הנוספת זה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, גם אתה מסכים לוועדת החינוך? מיכאל מלכיאלי (ש"ס): כן. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי, יופי, אז בבקשה, הבעת דעה. מיקרופון, בבקשה. דקה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה אל-רחמאן אל-רחים. כבוד היושבת-ראש, דיברו על אופקים, אבל אני יכול לדבר על כל היישובים הערביים – האחוז הזה קיים בכל היישובים הערביים, ואני לא רוצה לפרט, אני בא ישר, כי הזמן שלי מוגבל, למה שאני מציע. יש תקציב. לפעמים כשאנחנו מבקשים תוספת תקציב אומרים לנו: אין לנו, אנחנו לא יכולים לעבור את מסגרת התקציב. אבל מה שצריך להיות זה תקצוב דיפרנציאלי; רשות ענייה תקבל יותר תקציב לחינוך, כי אין לה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אבל אני חושבת שסגן השר כן דיבר על זה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, הוא לא דיבר, כי זה לא נמצא בפועל. אני לא רוצה שאנחנו רק נדבר, אלא שזה יהיה ממש דיפרנציאלי. זה 1. כי מקורות עצמיים – יישובים חלשים, ובמיוחד היישובים הערביים, שרובם בשלוש המדרגות הנמוכות של המצב הסוציו-אקונומי, צריכים לקבל תקציב מעבר לזה, כי אין להם מקורות עצמיים להוסיף ולשפר. זה 1. 2. מצב העוני של האוכלוסייה הערבית – צריך להתחשב בזה, אז גם שכר לימוד ועלויות לימוד באוניברסיטאות צריכים להיות מדורגות בין אפס למישהו עני – והעשיר ישלם יותר. אז נוכל לפחות לתת נקודת זינוק שווה לכל האזרחים או התלמידים שלנו באוניברסיטאות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. אני מבינה שאנחנו מעבירים את הדיון לוועדה. לכן, אני מבקשת להצביע. מי בעד להעביר את הדיון לוועדה? אני מדברת עם שלושה חברי כנסת וסגן השר, ובכל אופן. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – ארבעה חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עובר להמשך דיון – – – קריאה: ועדת החינוך? היו"ר טלי פלוסקוב: כן. הנושא עובר להמשך דיון בוועדת החינוך. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, אברהם נגוסה, יוסי יונה ומסעוד גנאים בנושא: האפליה על רקע עדתי במערכת החינוך נמשכת. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. הצעה לסדר-היום העברתם ותנאי עבודתם של מורים ערבים מהצפון המלמדים בדרום היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעות רגילות. כרגע נזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים להציג לנו הצעה לסדר-היום מס' 7466, בנושא: העברתם ותנאי עבודתם של מורים ערבים מצפון המלמדים בדרום. אחר כך סגן השר ישיב לנו. עשר דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד סגן השר, הסוגיה שאני מציג היום היא לא חדשה. זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מעלים את עניינם של המורים הערבים מהצפון או מהמרכז – הכוונה מהגליל ומהמשולש ומהערים המעורבות – שמלמדים בבתי-הספר הערביים בכפרים הערביים בנגב; הכפרים והערים, כי רהט היא עיר. בהתחלה היו אלפי מורים, היום המספר הוא קצת פחות – היום אנחנו מדברים על כ-1,500 מורים ומורות שבכל שנה כ-600 או 700 מהם מגישים בקשות העברה לצפון, או למקום מגוריהם בכפרים ובערים בצפון, או לכל בית-ספר שקרוב למקום מגוריהם בצפון. משרד החינוך נענה למעט מאוד מהבקשות האלה. מספר קטן מאוד מהמורים האלה, שמבקשים להיות מועברים לצפון, מועברים באמת. אני רוצה לדבר על הסוגיה הזאת בשני היבטים: ההיבט הראשון, ההעברות – יש לנו בעיה, כי התחום הזה לא מוסדר. אין בעניין שקיפות. מורֶה – או מורָה – שנמצא עשר שנים או 15 שנה בדרום – בסדר, הוא רוצה למלא את תפקידו, הוא רוצה לעבוד, אבל אחרי עשר או 15 שנים, במיוחד בני משפחה שמנותקים – או הבעל לבד שם או האישה עובדת שם לבד – רוצים בסוף לחזור או לכפר שלהם, או לעיר, או למקום מגוריהם, או קרוב לו, כדי ללמד שם. לצערי, השיטה של משרד החינוך באישור העברות, יש בה פגם. כל שנה פונים אלינו עשרות מורים ומורות שמגישים בקשות העברה, והם לא מועברים, וממתינים בתור. אני מבין שיש לנו בעיה, בחברה הערבית, כי יש אחוז גדול שלומדים במכללות לחינוך, וכולם רוצים להיות מורים ומורות, ויש אלפים כאלה שממתינים בתור. אנחנו גם רוצים ועושים את כל המאמצים לתת להם מענה ולמצוא להם מקום עבודה, אבל מה לעשות, כאשר יש מורים ומורות עם ותק ועם כל הקריטריונים שמלמדים בדרום, ורוצים להיות מועברים, לצערי הרב, משרד החינוך לא מעביר אותם. משרד החינוך – אנחנו דורשים ומבקשים ממנו תחילה – שיהיה לו מנגנון, שיטה שקופה וצודקת, באיזו דרך להעביר אותם, ובאמת לפי התור ולפי הצורך, להעביר את האנשים האלה. בהתחלה היה צורך גדול במורים מהצפון בדרום, משום שאחינו הערבים הבדואים בדרום – אח'וואנה אל-ערב פי אל-ג'נוב – לא היו אצלם הרבה מורים, אבל עכשיו יש להם, יש להם מורים. כנראה העדיפות במחוז הדרום היא לתת את המשרות האלה למורים ולמורות מהדרום, וזה טוב, אבל מה עם המורים מהצפון? הם מבקשים – יש כאלה – כפי שאמרתי, 600–700 בכל שנה מגישים בקשות להעברה. ההיבט השני, שאני רוצה התייחסות גם אליו ממשרד החינוך, זה עניין התמריצים. משרד החינוך נותן תמריצים להרבה מורים, בדיור ובנסיעות – כ-750 שקל בדיור, 850 שקל הנסיעות – אבל זה לא מספיק; ההוצאות שלהם, במיוחד של המשפחות, הן מאוד גדולות ומאוד כבדות, וזה לא מספיק להם. יש להם גם בעיות שאנחנו נתקלים בהן כל שנה ברישום הילדים שלהם או בגנים או בבתי-ספר בבאר שבע, משום שעיריית באר שבע מבקשת להעביר את התושבות שלהם ממקום מגוריהם בצפון לבאר שבע, ואם הם יעשו את זה הם יאבדו את התמריצים – בנסיעות, ובדיור, גם. עוד סוגיה – בעניין הארנונה, אנחנו גם התערבנו וניסינו לפתור, ולא הצלחנו, משום שזו הנחיית משרד הפנים עכשיו. רוב המורים האלה משלמים ארנונה כפולה, גם למקום שהם שוכרים, לדירה בבאר שבע או בכל מקום אחר, וגם לבית שלהם בצפון, והסוגיה הזאת – נכון, היא בתחום משרד הפנים, אבל צריך להתחשב במורים כאלה, ובמורות, שאי-אפשר שהם יישאו בנטל הכספי הגדול הזה. גברתי היושבת-ראש, להיות מורה זה לא פשוט, אבל זה חשוב מאוד. כולנו יודעים שמערכת החינוך בלי מורים טובים לא יכולה להצליח ולתפקד, ולא יכולה לשאת פרי, וכולנו רוצים מערכת חינוך עם מורים מצוינים, וטובים, ומוכשרים, כדי שתהיה המערכת מנוף לשינוי. לכן, רווחתו של המורה, טובתו של המורה, הצדק עם המורה – הם שיביאו לנו תוצאות בעניין החינוך. לכן בקשתי ממשרד החינוך היא – עכשיו אני אשמע גם את תשובתו של סגן השר – שיהיה בהתחלה מנגנון שקוף, צודק, בהעברה. שנית, לתת את כל התמיכה למורים האלה, שנשארים בדרום, משום שמגיעים להם כל התמיכה, כל הסבסוד והתמריצים, ולא רק 750 שקל או 850 שקל. הבעיה האחרונה, בעניין ההעברות – יש מן מנגנון כפול, במשרד החינוך; יש מנגנון לשיבוצים, ויש מנגנון להעברות. ההעברות מסתיימות ב-31 באוגוסט – זהו, לא יהיו עוד העברות לאחר התאריך הזה. אבל שיבוץ מורים נמשך עד אוקטובר – נמשך עד אוקטובר. לכן – משרד החינוך מקבל מורים חדשים, נותן להם הזדמנות עוד כחודשיים, אבל למועברים נותן רק עד 31 באוגוסט. המנגנון הכפול והמנוגד הזה – זה אחד החסמים בפני העברת הרבה מורים. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני אזמין את סגן שר החינוך, מאיר פרוש, להשיב על ההצעה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחבר הכנסת המציע, מסעוד גנאים, בניגוד לפעם הקודמת, אני הפעם אהיה יותר קצר, מכיוון שאני כבר למדתי גם לומר במשרד שככל שאני מאריך כאן – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני חושבת שזה מעניין אותך לשמוע. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לתת כבוד לקיש? סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני אומר שבניגוד לפעם הקודמת אני הפעם אקצר, ואני כבר אמרתי גם במשרד שככל שהתשובה היא יותר ארוכה, חברי כנסת מבקשים: אם כך, בואו נעביר את זה לוועדה. אולי אם אני אומר תשובה קצרה זה לא ילך לוועדה. בכל מקרה, התשובה היא מאוד קצרה. עובדי ההוראה מהמגזר הערבי בצפון הארץ שמבקשים להשתבץ לעבודה בהוראה במוסדות החינוך במחוז הדרום עושים זאת מבחירתם ומרצונם. כפי הידוע, השיבוץ במגזר הערבי במחוזות הצפון, חיפה והמרכז נעשה כפוף לנוהל השיבוץ במגזר הערבי, ועל פי שיטת הניקוד. עובדי ההוראה האלה מקבלים נוסף על שכרם תמרוץ כספי חודשי, המעוגן בהסכמי שכר בגין עבודתם בדרום הארץ. מדובר בסכום נוסף של 750 שקל בחודש. ככל שהם מבקשים לחזור לעבודה במוסדות החינוך במחוזות הצפון, חיפה והמרכז, הרי שהעברתם נעשית שוב על פי נוהל השיבוץ במגזר הערבי, שמתפרסם מדי שנה בחודש פברואר. אשר לרישום ילדיהם למוסדות חינוך בדרום, עניין זה הוסדר בתיאום עם עיריית באר שבע. בהתאם לאותה הסדרה, גם בשנת הלימודים תשע"ח התאפשר למורים צפוניים שהוותק שלהם עולה על עשר שנים שלא לשנות את כתובת מגוריהם. אני בכל זאת אומר שקיצרתי הפעם, גם לא הצטיידתי בעוד תשובות, ואני בטוח שהדבר הזה יוכל לקבל את התשובות המתאימות כאשר הדבר יועבר לוועדת החינוך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני סגן השר. אני מבינה שיש פה הצעה להעביר את הדיון לוועדת החינוך, אז בבקשה, אנחנו נצביע על כך – על העברת הדיון לוועדה. מי בעד? מי נגד? תצביעו בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – שישה חברי כנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. המשך הדיון עובר לוועדת החינוך. הצעה לסדר-היום הטיפול בתלונות שווא: האם גברים שווים בפני החוק היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום הרגילה הבאה, של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, והנושא שאנחנו נדון בו הוא טיפול בתלונות שווא: האם גברים שווים בפני החוק. אדוני, אני מבינה שצריך להגיד לרדיו, לטלוויזיה שאתה אולי לא – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה אדוני, עד עשר דקות לרשותך. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מאמינה שאין משיב, אז אנחנו כנראה נעביר את זה לוועדה, ונמשיך שם. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה, חברים יקרים, הנושא שרציתי להעלות כאן היום קשור לתופעה שזיהינו לאחרונה, שהולכת וקורית יותר ויותר מרגע לרגע, ובה יש נשים מסוימות שמחליטות להגיש תלונות שווא נגד גברים, והן עושות את זה משיקולים מאוד מאוד אינטרסנטיים בכל מה שקשור להליכי הגירושין שלהן עם גברים מסוימים, והמחיר שמשלמים אותם גברים הוא מחיר מאוד מאוד מאוד כבד; ולא פחות גרוע מכך, בעיני, הנשים הרבות שמגישות תלונות אמת ניזוקות מאותה תלונת שווא. מדוע? כי אמינותן נפגעת. הרי רוב התלונות שאנחנו רואים, של נשים, הן תלונות מוצדקות. זו עובדה – הרוב הגדול של נשים מגישות תלונות מוצדקות, עקב אלימות כזו או אחרת מצד גברים. מובן שבסוגיה הזאת צריך להבהיר שייתכן מאוד שצריך להחמיר את הענישה נגד גברים אלימים, כדי למגר את התופעה בצורה מוחלטת, אבל יש נשים רבות שמגישות תלונות שווא, והן פוגעות באמינותן של אותן נשים שמגישות תלונות אמת. זה דבר אחד. דבר שני, גבר שנגדו מוגשת תלונת שווא משלם מחיר יקר – הוא לא רואה את ילדיו, הוא בסופו של דבר, בהסדרי הראייה, ייפגע בצורה מאוד מאוד נחרצת, וגם בהליך הגירושים. גברתי היושבת-ראש, התופעה אפילו החמירה, כי אני גם שמעתי והובאו לפתחי כמה עדויות לכך שיש עורכי-דין רבים שמייעצים לאותן נשים להגיש תלונות שווא כדי לקבל יתרון בהליך הגירושין, וזה דבר שהוא מאוד מאוד מאוד בעייתי, ואנחנו צריכים לעשות את כל מה שביכולתנו כדי למנוע את העניין הזה. היו לא מעט טענות נגד הדיון; חשבו שהדיון הזה נועד לפגוע בנשים, כשרציתי כמובן לקיים את הדיון אצלי בוועדה, וזה פשוט – סליחה על ביטוי – שטות מוחלטת. אני באמת מאמין בעקרון שוויון מוחלט בין גבר לאישה, אם זה בזכויות ואם זה בחובות, ואני חושב שכל פמיניסטית אמיתית צריכה להגיד שהדיון הזה הוא דיון טוב, כי הוא יביא לשוויון מוחלט, והוא ישמור על אמון הנשים שמגישות תלונות, בסופו של דבר, שהן תלונות אמת – כי הרוב הגדול מגישות תלונות אמת. לכן רציתי להעלות את זה היום לסדר-היום. אני מודה לגברתי על ההזדמנות, מודה לכנסת. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. אני חייבת להגיד לך שאם לא היית מדבר בצורה כזאת, ואם לא היית נותן כוח גם לנשים, הייתי מפריעה לך, אבל לא עשיתי את זה כי הבנתי שהקו שלך הוא מאוד מאוד מאוד חשוב. היות שאין לנו כאן תשובה מהממשלה, יש לנו בקשת הבעת דעה. יואב קיש (הליכוד): ועדה לצדק חלוקתי. היו"ר טלי פלוסקוב: צדק חלוקתי. אוקיי, רבותי, אז אנחנו קודם כול מצביעים על העברת הדיון לוועדה. קריאה: לצדק חלוקתי. היו"ר טלי פלוסקוב: זה בסדר, זה בסדר, אחר כך אנחנו מדברים על איזו ועדה. אז אנחנו מצביעים על העברת הדיון לוועדה. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? כרגע אנחנו גם לא יכולים להסתפק בתשובתו של השר, שלא נותן תשובה, אז אין לנו אופציה אחרת. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר הנושא לוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: ברוב קולות, להפתעתנו הגדולה – רגע – שישה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים – הנושא עובר להמשך דיון בוועדה לצדק חלוקתי ושוויון מגדרי. זה השם, נכון? יופי, רבותי. יואב קיש (הליכוד): תודה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה גם לכם. תם סדר-היום, חברי הכנסת. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ט"ז בתמוז התשע"ז, 10 ביולי 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 17:30.