דברי הכנסת

דברי הכנסת לה / מושב שלישי / ישיבות רנ"ה–רנ"ז / ט"ז–י"ח בתמוז התשע"ז / 10–12 2017 / 35 חוברת ל"ה ישיבה רנ"א הישיבה המאתיים-וחמישים-וארבע של הכנסת העשרים יום שני, כ"ג בתמוז התשע"ז (17 ביולי 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 8 איתן ברושי (המחנה הציוני): 8 אכרם חסון (כולנו): 10 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 11 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 12 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 12 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 13 ענת ברקו (הליכוד): 14 נחמן שי (המחנה הציוני): 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 16 מיכל בירן (המחנה הציוני): 16 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 17 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 17 שעת שאלות לשר הכלכלה 18 יעקב פרי (יש עתיד): 18 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 19 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 21 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 23 ענת ברקו (הליכוד): 24 מיקי לוי (יש עתיד): 27 דב חנין (הרשימה המשותפת): 30 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 32 יוסי יונה (המחנה הציוני): 34 איתן ברושי (המחנה הציוני): 36 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 38 אברהם נגוסה (הליכוד): 40 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 42 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 42 דב חנין (הרשימה המשותפת): 43 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 45 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 46 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 46 הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת 52 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 53 דב חנין (הרשימה המשותפת): 54 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 55 חילופי גברי בוועדות הכנסת 56 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 57 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 57 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 57 הצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז–2017 58 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 58 רויטל סויד (המחנה הציוני): 62 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 64 דב חנין (הרשימה המשותפת): 66 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 68 יואל חסון (המחנה הציוני): 68 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 70 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 75 הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 22), התשע"ז–2017 81 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 81 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017 83 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 84 הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ז–2017 86 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 86 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 89 רועי פולקמן (כולנו): 92 אורלי לוי אבקסיס: 95 דב חנין (הרשימה המשותפת): 100 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 103 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 105 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017 123 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 123 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017 125 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 126 אורי מקלב (יהדות התורה): 129 הצעת חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017 130 אלי אלאלוף (כולנו): 130 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 132 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 134 איתן ברושי (המחנה הציוני): 136 נחמן שי (המחנה הציוני): 138 רויטל סויד (המחנה הציוני): 139 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 140 חיים ילין (יש עתיד): 142 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 143 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017 146 סגן שר האוצר יצחק כהן: 147 מיקי לוי (יש עתיד): 152 נחמן שי (המחנה הציוני): 153 הצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (תיקון מס' 13) (סיום פעילות המשקמים והמינהלה והוראות מעבר לעניין הליכים קיימים), התשע"ז–2017 155 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 155 איתן ברושי (המחנה הציוני): 157 הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 16) (החרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה לגבי פעילותו בתחום הובלת המערכה נגד תופעת הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל), התשע"ז–2017 159 השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: 159 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 165 נחמן שי (המחנה הציוני): 167 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 168 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 170 השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: 172 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 48) (בחירות במוסדות ובבתי-חולים), התשע"ז–2017 174 דוד ביטן (הליכוד): 175 הצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ז–2017 176 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 176 עליזה לביא (יש עתיד): 178 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 179 נורית קורן (הליכוד): 181 שאילתות ותשובות 183 929. אי-אכיפה בעבירת צריכת שירותי זנות מקטינים 183 עליזה לביא (יש עתיד): 183 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 183 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 186 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 186 הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017 186 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 187 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 188 הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017 190 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 190 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 191 הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017 192 שר החינוך נפתלי בנט: 193 איציק שמולי (המחנה הציוני): 194 יעל גרמן (יש עתיד): 195 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 198 מיקי לוי (יש עתיד): 200 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 201 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 202 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ג בתמוז תשע"ז, 17 ביולי 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117), התשע"ז–2017; הצעת חוק מעמד משרדי רשות המסים כתחנות משטרה (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4405/20 וכלה בהצעת חוק פ/4441/20: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב ארנונה כללית לפי מטרים רבועים שלמים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אכרם חסון; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית מצומצמת ביום המנוחה השבועי, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הכללת התקנות התקציביות בחוק התקציב), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בדלקת הענבית אצל ילדים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יוליה מלינובסקי, נחמן שי ודב חנין; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – ביטול הנומרטור), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, יוסי יונה, שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, אברהם נגוסה, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, נחמן שי, עיסאווי פריג', דב חנין, אילן גילאון ומרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שינוי מועד תשלום הארנונה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין סככות המתנה בתחנות אוטובוס), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלת ילדו של בן זוג), התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת יעל גרמן ומירב בן ארי; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – תשלום דמי מחלה החל מהיום הראשון להיעדרות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, נאוה בוקר, סתיו שפיר, חיים ילין, עבדאללה אבו מערוף, נחמן שי, תמר זנדברג, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא ויעל כהן-פארן; הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון – מימון פעילות מוסדות ההנצחה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, יואב קיש ושרן השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (צדק חלוקתי בכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יואב קיש, רועי פולקמן, יגאל גואטה, בצלאל סמוטריץ, יעקב אשר ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק התקשרויות משרד הביטחון עם תעשיות ביטחוניות, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, מרב מיכאלי, רועי פולקמן, יעקב פרי, יצחק וקנין, אכרם חסון, ענת ברקו, חיים ילין, יוסי יונה, יפעת שאשא ביטון, מנואל טרכטנברג ויואל חסון; הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון – הנגשת מאגרים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – נגישות להורה ולתלמיד במוסד חינוך), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ויעקב מרגי; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – הפסקת פעילותו של גוף מוכר שדיווח דיווחים כוזבים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק סמכות ואחריות הורית (משמורת), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – פיצוי לנפגע פוליו שנולד מחוץ לישראל ולא טופל בישראל), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, נחמן שי, חיים ילין, מיקי רוזנטל, יוסי יונה ואיל בן ראובן; הצעת חוק-יסוד: מדינת ישראל, מאת חברי הכנסת ציפי לבני, יצחק הרצוג, יואל חסון, קסניה סבטלובה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן ומרב מיכאלי; הצעת חוק סיוע לחקלאים באזורים נעדרי חלופה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין ומשה גפני; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למכללה טכנולוגית מוכרת), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונה בשלטון המקומי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, זהבה גלאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומיקי רוזנטל; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ז–2017, מאת חברות הכנסת יפעת שאשא ביטון וטלי פלוסקוב; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – קציבת זמן לכריכת ענייני ממון ומשמורת), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שקיפות פיננסית), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגעי פוליו שנולדו מחוץ לישראל), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת בני המקום בשיווק קרקעות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, בצלאל סמוטריץ, אכרם חסון, דוד ביטן, יואב קיש, ענת ברקו, חיים ילין ועליזה לביא; הצעת חוק הספורט (תיקון – זכויות ספורטאי בוגר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מנואל טרכטנברג, נורית קורן, יוסי יונה, אכרם חסון, מירב בן ארי, מרב מיכאלי, איימן עודה, יחיאל חיליק בר, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף ואורן אסף חזן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום רטרואקטיבי של קצבת ילדים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ועדת איתור למינוי נציב שירות המדינה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, מיקי לוי ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מבחן הכנסה של קרוב משפחה לעניין קצבת סיעוד), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק יום האחדות, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, נורית קורן וחיים ילין; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פגיעה מתוך מניע של גזענות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ג'מעה אזברגה; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – הגבלת משלוחים חיים לשחיטה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, נורית קורן, יהודה גליק, יעקב מרגי, עודד פורר, איילת נחמיאס ורבין, יעקב פרי, מיקי לוי, אכרם חסון, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, יואב בן צור, יחיאל חיליק בר, מנחם אליעזר מוזס, עמר בר-לב, אברהם נגוסה, מיכאל מלכיאלי, יגאל גואטה, יפעת שאשא ביטון, יעקב אשר, מרב מיכאלי ונחמן שי; הצעת חוק סמכות ואחריות הורית (מזונות), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק חובת הכללת אזהרה בפרסום טיפולי המרה לשינוי נטייה מינית, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, אמיר אוחנה, עאידה תומא סלימאן, יוסי יונה, דב חנין, יעל גרמן, מרב מיכאלי, איציק שמולי ותמר זנדברג; הצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת חיים ילין, יהודה גליק, בצלאל סמוטריץ, עודד פורר, יואב קיש, נחמן שי, מאיר כהן, איתן כבל, יואל חסון, מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל, יעל כהן-פארן, אמיר אוחנה, יעקב פרי ואיציק שמולי. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת דב חנין, אורן אסף חזן, קסניה סבטלובה, טלי פלוסקוב ועודד פורר בנושא: ציון יום הניצחון והגבורה על גרמניה הנאצית; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת תמר זנדברג, מאיר כהן, עודד פורר, מנואל טרכטנברג ומירב בן ארי בנושא: כ-200 תלמידי כיתות א'-ב' ביישוב צור יצחק לא יפתחו את שנת הלימודים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי, אתה יכול לפתוח את הנאומים, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני יושב-ראש הכנסת, השר לביטחון פנים, חברי הכנסת, אני רוצה לומר שבוודאי ידוע פה לכולם שלפני כמה ימים הייתה פריצה לבית במושב בעמק חפר. בעל הדירה, יהודי מבוגר בן למעלה מ-80, ניצול שואה, שהיה ברשותו אקדח ברישיון, ירה ופגע למוות באחד הפורצים ופצע את השני. זה האירוע הרביעי בתקופה האחרונה שאזרחים במרחב הכפרי מגינים על עצמם ופוגעים במי שפורץ לביתם ורכושם. האזורים הכפריים הפכו להיות בהחלט אזורים פרוצים. אנחנו מזמנים מחר ישיבה מיוחדת של הוועדה לביקורת המדינה, שאני אנהל, על מניעת הפשיעה החקלאית והחזרת הביטחון למרחב הכפרי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אתם מזמינים גם את הצבא? איתן ברושי (המחנה הציוני): קודם כול, רציתי להגיד מילה טובה לשר לביטחון פנים, שעוד בטרם האירועים יצא לי לשבת אתו בישיבה, עם הרבה יוזמות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני אומר באמת בצורה קונסטרוקטיבית – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אני אוודא את זה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – הצבא הוא מרכיב מרכזי, ואם הם החליטו שהם לא אחראים לפרצות בגדר וכל לילה נכנסים פלסטינים, אז המשטרה לא יודעת – אתה מבין את זה – להצמיד אבטחה לכל בית במרחב – – – הבעיה המרכזית זה – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): מאחר שאני מוגבל בזמן, אז אני רק יכול לומר שאני אוודא שמזמינים. והדבר העיקרי – שלמרות המאמצים, התוצאות לא טובות. חייבים לשנות את השיטה ולנקוט אמצעים נוספים כדי למנוע את הפיכת המרחב הכפרי בכל רחבי הארץ, בוודאי באזורי התפר, לאזורים שהפכו להיות מסוכנים לאנשים, אפילו בגיל כזה מבוגר. אני רק רוצה להעיר עוד הערה, שהימצאותו של נשק להגנה עצמית בידי האזרחים, אפילו אדם קשיש בן 82, ניצול השואה ששרד כנראה מצבים יותר קשים, הוא דבר שמתגלה כדבר נכון, ודווקא אזרחים ידעו להשתמש בנשק נכון. המשטרה, בצדק, לא פעלה נגדם, לא חקרה, בכל אופן לא החרימה אפילו את הנשק. ואני רוצה לומר ליושב-ראש הכנסת ולשר לביטחון פנים, שבמקרה ישנה חבירה מעניינת לנושא שלי לקראת מחר. נזמין את הצבא, אבל אני קורא גם לך לנקוט צעדים יותר משמעותיים. המציאות שהמרחב הכפרי ייהפך להיות המערב הפרוע, נוסף על הקשיים שגם כך יש לחקלאים – זה מחייב שינוי, והתיאום בין הצבא למשטרה זה תפקיד הממשלה, והממשלה צריכה לפעול כנראה באופן יותר מתואם גם בנושאים האלה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערנו הרב, ביום שישי האחרון נרצחו שני שוטרים מבני העדה הדרוזית – שוטר מחורפיש, בנו של שכיב שנאן, שהיה חבר הכנסת, ועוד אזרח צעיר מכפר מע'אר – נרצחו כאשר הם הגנו והשליטו סדר במקום הכי קדוש, שנמצא כאן בעיר הקודש, בירושלים. לצערי הרב לא זכינו לראות אף מנהיג ערבי במדינת ישראל – לא מנהיג דת, לא מנהיג פוליטי, לא מנהיג חברתי – שקם וגינה את הרצח הזה בריש גלי, בצורה ברורה ואחראית; כאילו שאם הוא מגנה זו עבירה אולי אצל העם שלו, כי כולם התרגלו שכנראה מותר לרצוח, מותר להרוג. התחושה של השנאה שקיימת בכל מקום היא דבר מחריד, והיא מסכנת את כל החברה בישראל. אנחנו, כמובן, בעדה הדרוזית, עדה שוחרת שלום, שתמיד הייתה נאמנה ומסורה ושמרה על כללים ועל כבוד האדם ועל כבוד כל העדות והעמים ותמיד היוותה מין גשר לשלום בין כל העדות והעמים, מובן שאנחנו מאוכזבים מאוד מזה ששני ערבים מתוך מדינת ישראל, טרוריסטים, רוצחים, קמים מיישוב בתוך מדינת ישראל והולכים והורגים שני שוטרים, וכאילו שום דבר לא קרה במגזר הערבי. מובן שאני לא יכול לעשות הכללה, כי אנחנו ביחסים טובים מאוד עם כלל האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל ואנחנו חלק מהאוכלוסייה, אבל בלתי אפשרי לעבור לסדר-היום כאשר המנהיגות מדברת בשני קולות, לא בקול אחד ברור ולא בקול שמגנה את המעשים הנפשעים האלה. אנחנו, כמובן, בכל מקרה שהיה בו רצח, כשרצחו יהודי או רצחו מישהו אחר, השמענו קול ברור מאוד. אני לא מופתע, אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, יש שנאה בתוך החברה הישראלית, בתוך החברה הערבית, ואי-אפשר להסביר את זה. כנראה המנהיגות הערבית לא הצליחה במשך 70 שנה להשיג את אמון הציבור, לדבר על דמוקרטיה, על אהבת מדינת ישראל, על ערכים, על כבוד האדם וחירותו, על ערך עליון שהוא חיי אדם – לא לרצוח את האדם, וכאילו שזה דבר מהדת. אני מכיר את האסלאם ואני מכיר את הקוראן; בקוראן ובאסלאם אין דברים שמטיפים ככה לשנאה ולרצח, אבל יש כנראה מטיפים, אנשי דת ואנשי חברה ופוליטיקאים שמטיפים לשנאה ולרצח, וזה דבר מסוכן מאוד. אנחנו כמובן לא מתנהגים באותה צורה ולא מחזירים באותו מטבע, כי אנחנו עדה חזקה, עדה מאמינה ועדה שמכבדת את החוק, מכבדת את הדמוקרטיה, אבל מצד שני, על אחינו הערבים במדינת ישראל ועל המנהיגות לעשות חשבון נפש, כי אם ימשיכו כך, אני חושב שכולם יפסידו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חיים מורכבים הם החיים בישראל; אתמול הייתי בחורפיש, הלכתי לנחם את חברנו חבר הכנסת לשעבר שכיב שנאן בנפול בנו כמיל שנאן, וכמובן השוטר האיל סתאוי ומשפחתו, ואתמול מלאו 30 להירצחה של הדס מלכא. החיים הישראליים, המרקם הכל-כך עדין הזה, שמתעתע בנו ופוגע בנו כל פעם מחדש, גרם לי – ואני יודעת שלרבים מחברי – לחשוב על העובדה שמזמן מזמן כרתה העדה הדרוזית את ברית הדמים עם מדינת ישראל, ואת ברית החיים, אדוני היושב-ראש, עוד לא השכלנו לכרות. מי שפוגש את הצעירים הדרוזים ורואה את גודל התסכול שלהם, את החשש שלהם מכך שהם לעולם לא יוכלו באמת להשתלב בחברה הישראלית, אף על פי שהם באמת נמצאים, כמו רבים מהישראלים היהודים הצעירים – נמצאים כל הזמן בחזית העימות. זה מטיל עלינו בעת הזאת חובה יתרה ועודפת לוודא שלא רק ברית הדמים תחבר בינינו אלא דווקא ברית החיים, וזאת אחריות הרבה יותר כבדה. לא מזמן, אדוני היושב-ראש, דיברתי פה במליאה על היישוב אבו-סנאן, שמתקשה להתרחב, אפילו שהגישו תוכניות, אפילו שעשו כל מיני מהלכים, ויושבים שם אנשי קבע, רופאים, עורכי דין, אנשים מדהימים, יוצאי דופן, שהחברה הישראלית באמת יכולה וצריכה להתבשם וליהנות מהם. מכאן אני שולחת את תנחומי הכנים, כאמור, למשפחת שנאן כולה, ליישוב חורפיש, ליישוב מעא'ר, למשפחת סתאוי ולמשפחת שנאן. כאב הלב הוא גדול. אנחנו צריכים לוודא שכשאנשים יוצאים לשמור עלינו, הם ידעו שאנחנו נשמור עליהם בחזרה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. נציין שנשיאות הכנסת אישרה לפני שעה קלה דיון בוועדת הכספים בדיוק בנושא הזה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, שבוע קשה עבר על מדינת ישראל, סוף שבוע קשה – על מדינת ישראל, על משטרת ישראל ועל העדה הדרוזית במיוחד. מאז יום שישי בבוקר, מרגע שנודע על נפילתם של שני הלוחמים, שני הגיבורים – ראינו את זה בסרטון; הם עמדו עם הגב למסגד, כי הם לא האמינו שמתוך המקום הקדוש הזה יצאו מחבלים שפלים, רוצחים, ויירו להם בגב. אני הסתובבתי ביום שישי בין שתי המשפחות. הייתי בשתי ההלוויות – האיל, שהקים משפחה לפני שנה, נולד לו תינוק לפני שלושה שבועות שלא יראה את אבא שלו, וכמיל, שאמור להתארס בספטמבר. אבל אני עדיין לא מבין איזה כוחות נפש היו לחברנו חבר הכנסת שכיב שנאן לעמוד מעל קבר בנו ולדבר על שלום, על דו-קיום, על חיים משותפים, ומצד שני לא לשמוע גינוי ברור. אלה לא אזרחי מדינת ישראל שרצחו שוטרים; אלה מחבלים שרצחו שוטרים במשטרת ישראל. שיהיה זכרם ברוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש, קודם כול, בראשית הדברים, אני מצטרף לכל מילה שאמר חברי חמד עמאר. באמת, יום קשה לכל אזרחי מדינת ישראל, לא משנה מאיזה חלק במשכן הזה. בעוד כמה שבועות יגיעו ראשי מכללות דתיות וחרדיות לתלמידים, לסטודנטים שלהם, ויאמרו להם שסוגרים את הפקולטה למשפטים – בקריית אונו ובעוד כמה מקומות. לכם, הסטודנטים הדתיים, לא יהיו יותר לימודים לתואר שני. ישאלו התלמידים: למה? החלטה משונה מאוד של המל"ג מלפני כמה שבועות, שיותר לא יהיו לימודים נפרדים במכללות הדתיות בלימודים לתואר שני. ואני שואל: אם המדינה רוצה את הציבור החרדי והדתי בתוך שירות המדינה, רוצה לראות אותם משתלבים, לא רוצה, כמו שקראו להם עד היום, פרזיטים ומשתמטים, אז למה לא נותנים להם את האפשרות ללמוד לפי אורח החיים שלהם? הם לא ביקשו להישאר בישיבה; הם הלכו לאקדמיה, הם עשו צעד, מבחינתם שלא היה מובן מאליו. מגיעה המל"ג ומקשה עליהם, ומוסיפה עליהם עוד קושי על הקושי הקיים, בשונה מהלימודים לתואר ראשון. ואני מנצל את הבמה החשובה הזאת לקרוא למל"ג ולמשרד החינוך לחשוב על ההחלטה השגויה הזאת עוד פעם ולתת לאותם מאות ואלפי צעירים חרדים להשלים את לימודם, בדיוק כמו שאתם מצפים מהם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת ענת ברקו. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפעמים, אפילו שהיועצים הפרלמנטריים שלי אוסרים עלי, אני עוברת על הטוקבקים של מה שהאזרחים כותבים לנו, לחברי הכנסת, באמצעי התקשורת – בפייסבוק, בטוויטר ובמקומות אחרים. החוויה הזאת לא תמיד נעימה. אנחנו כולנו יודעים שיש מלא הסתה באמצעי התקשורת ההמוניים, במיוחד במדיה החדשה, אבל לפעמים, לצד ההסתה שכבר הורגלנו אליה, כן – של ה"שמאלנים", וה"בוגדים", ודברים אחרים מזעזעים שנשמעים – לפעמים העין, ככה, צדה דבר שמזעזע עוד יותר, בכל כך הרבה רמות. בגלל זה בחרתי היום לדבר על תופעה שהולכת ומתרחבת, של הצדקת מעשי הנאצים המתועבים, הצדקת מעשי השואה, ואיחולים לכך שהיטלר היה מסיים את מלאכתו. טוקבקים כאלה אפשר לפגוש היום, ובאמת – לפגוש בהם ולראות אותם בהרבה מאוד פוסטים. מדובר בתופעה שבאמת, כמו שאמרתי, הולכת ומתרחבת, תופעה שהאמת היא שהיא מחרידה, מהרבה מאוד סיבות. מובן שזה פגע בי, כנכדה לניצולת השואה, מובן שזה פוגע בניצולי השואה באשר הם, מובן שזה פוגע בזכר קדושי השואה, שאנחנו מציינים את זכרם בכל פעם ביום השואה, ומה שמחריד עוד יותר – שעד עכשיו לא מונה שום צוות מיוחד למאבק בתופעה הזאת. נאבקים ב-BDS – כל הכבוד; נאבקים באנשים שמסיתים ברשת לאלימות, פעולות טרור וכו' – מצוין, צריך להיאבק בהם. אבל מי ייאבק באותם ישראלים וישראליות ששופכים את הרעל שלהם ושופכים את השנאה – שנאה לניצולי השואה, לאנשים שניצלו – ברחבי הרשת החברתית? אני חושבת שהדבר הזה לא מקובל. אני מצפה מהשר לביטחון הפנים, שנמצא פה כעת, שיקים צוותים מיוחדים גם לדבר הזה. אני חושבת שאנחנו, כיהודים במדינת ישראל, צריכים לדאוג עוד יותר כשאנחנו באים בביקורת לכל מנהיגי העולם וכשאנחנו באים בביקורת למדינות האזור כשהם מתעלמים ממעשי אנטישמיות. איך אנחנו יכולים להתעלם מהדבר הזה שצומח לנו מבפנים? אז מובן שהבעיה מונחת גם לפתחו של שר החינוך, נפתלי בנט, אבל יש מקרים שבהם החינוך כבר לא יעזור – מדובר באנשים בוגרים, בסך הכול. אנחנו אוספים את הראיות האלה, ואני היום הגשתי תלונה לקצין הכנסת על ביטויים של תמיכה במעשי הנאצים הנאלחים, ואני מקווה מאוד שאנחנו נמצא פתרון גם בתחום החקיקה, שייאבק בחיה – ממש בחיה הרעה הזאת, ובחולי הזה, שאין לי כל כך מילים לבטא את התופעה הזאת. מדובר בסך הכול בבני העם שלנו, יהודים, ישראלים, שחיים פה, במדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כבוד השר, אנחנו נחשפים לתהליך של "דאעשיזציה". החברה הערבית, גם בתוכנו, נמצאת בתהליך של התפרקות, ורואים את זה בחוסר המנהיגות ובהסתה של המנהיגים, שאפילו מסרבים לגנות את הטרור הנפשע, את הרצח הנפשע של שני השוטרים האמיצים שלנו שהיו בהר הבית על משמרתם, על חומות ירושלים, מה שנקרא, האיל סתאוי וכמיל שנאן – שאתמול ביקרנו את המשפחות שלהם. מובן שהשכול הזה הוא שכול שעוד לא מצליחים לעכל – את האובדן של החיים הצעירים הללו. אבל מה שאני רוצה להגיד הוא שהדבר הכי נורא בכל העניין הזה הוא שבעצם מתהליך ההסתה הזה שאנחנו רואים, אין ילד בחברה הערבית שיכול היום באמת לבחור את הנתיב הנורמטיבי, כי הנורמה הפכה להיות ההסתה והשנאה למדינת ישראל, שהם אזרחיה, וכדאי לשים את הדברים האלה על השולחן. רואים מה קורה בגבולותינו. זה לא משנה שום דבר. הם עדיין מסיתים, וזה עלול להצליח להם יותר מדי, ההסתה הזאת. מה שאני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, שמי שנותן יותר למדינה הזאת – כמו האוכלוסייה הדרוזית, כמו אחרים שמשרתים בצבא, שנותנים את הנשמה, ואת החיים לפעמים, למדינה הזאת – שיקבלו יותר בדיור, בהטבות, במקומות עבודה. צריך לתת להם יותר. נוצר מצב אבסורדי שגם אנשים שמתחילים את החיים שלהם בגיל 18 באוכלוסייה הערבית והולכים ללמוד, ומנצלים את הזמן הזה, זוכים לכל מיני העדפות מתקנות. על מה? על מה? הייצוג בכל מוסדות הלימוד היום הוא פנטסטי: 20% בטכניון – הם 20% באוכלוסייה. זה בסדר גמור, טוב שכך, אבל צריך לתת לאוכלוסייה שתורמת ולא מתנהגת באופן שמבזה את המדינה, רוצחת באזרחיה, וכשהמנהיגים אפילו לא מראים את פרצופם פה – הם תמיד מגיעים לפה כדי להגיד משהו – אז אין זאבים בודדים, אדוני היושב-ראש, יש חמולות של זאבים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. חברי, אני רוצה להתייחס לתשובת המדינה בדיון בבג"ץ על הנושא של אימוץ בידי זוגות בני אותו המין. לפי ההודעה שנמסרה המדינה מתנגדת, והיא תירצה את זה בכל מיני תירוצים: התאמה, מבנה המשפחה – כל מיני טרמינולוגיות שעברו מן העולם, לפי דעתי. יכול להיות שאת פרקליטות המדינה, מחלקת הבג"צים, צריך קצת לרענן, לרענן – וגם אני יודע למה; צריך לרענן אותם, להסביר להם שהעולם ב-2017 הוא אחר, וזוגות בני אותו מין רשאים וזכאים לזכות לאבהות ולאימהות ולחיי משפחה. לא כל אחד אוהב את זה, זה בסדר, אבל זו זכות בסיסית שמוקנית לכל אדם באשר הוא אדם. קודם כול, זה עיקרון שאני נדהמתי לראות שהמדינה לא עומדת מאחוריו. הדבר השני הוא שהיום שר הרווחה הודיע, חיים כץ הודיע, שהתשובה ניתנה שלא כדין, ושבעצם עמדת משרדו שונה ושהוא כן מסכים לאפשרות של אימוץ על ידי זוגות בני אותו מין. וכאן אני רק רוצה לומר שהתשובה לבג"ץ היא עדיין אותה תשובה, זאת אומרת שדברי שר הרווחה, חשובים ככל שיהיו – ואני מכבד אותם ואני מאמין להם – המדינה חייבת לשנות את תשובתה לבג"ץ ולהוכיח שהיא עומדת מאחורי הדברים האלה. ועוד פעם, אני שב ואומר: זה אנושי, זה דבר מובן וטבעי, אנשים רוצים לגדל משפחות, ואם הדרך הנכונה היא אימוץ, צריך לאפשר להם את זה, וזה ממש ממש לא חשוב אם המשפחה היא של בני אותו מין. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. קיימת מסורת ארוכת שנים בכנסת שבשעה שראש הממשלה נמצא בחו"ל אנחנו איננו מגישים הצעות אי-אמון, אבל אם ניתן היה להגיש הצעת אי-אמון, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהשבוע הזה היה מאוד מתאים להצעת אי-אמון כזאת. ראש הממשלה הנוכחי אפוף, למרבה הצער, בשחיתות; שחיתות אופפת את לשכתו: עורך דינו האישי חשוד, מנכ"ל משרד התקשורת, מקורבו, חשוד, וראש הממשלה צריך לתת לציבור הסברים הרבה יותר טובים מאשר אותו ריאיון מוזמן עם כלי תקשורת שהם מאוד מאוד אוהדים. אבל סיבה נוספת לאי-אמון בראש הממשלה דווקא קשורה לביקורו בחוץ לארץ. בשעה זו ראש הממשלה עושה את דרכו להונגריה, למסע שיכלול התרפסות בפני ראש הממשלה שהוביל את הרהביליטציה של מיקלוש הורטי, בין בריתו של היטלר, שליט הונגריה בימי מלחמת העולם השנייה. ואני אומר לעמיתי כאן בכנסת, חברי סיעת הליכוד, איזה פער עצום יש בין נתניהו של היום לבין עמדתו הזכורה של מנחם בגין ביחס לגרמניה הרבה הרבה שנים אחרי מלחמת העולם השנייה – עמדה לא סלחנית, עמדה שמקפידה על כבודו של העם היהודי ושל ההיסטוריה היהודית, ועמדה שהוא החיל אותה לא רק על אנשים שבאופן ישיר נתנו יד לפשעים ובאופן ישיר היו מוכנים לתת להם רהביליטציה בדיעבד, אלא היה מוכן להחיל אותה על מעגלים הרבה יותר רחבים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מנצל את ההזדמנות לברך את החברים מהפרלמנט של מדינת ויקטוריה אשר באוסטרליה שמבקרים כאן בכנסת. ברוכים הבאים. אנחנו שמחים לראות אתכם כאן ביציע. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה, גברתי. מיכל בירן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מוטרדת מהעובדה שעברו כבר שנתיים מאז שנכנסה לתוקף הרפורמה בבריאות הנפש, שבעצם העבירה את כל הטיפול הנפשי מהמדינה לקופות החולים, ומשהו שהיה קיים לפני כניסת הרפורמה לתוקף, שזה נוהל מרפאתי שבו פירטו כמה זמן יכול אדם להמתין, מה הפרוצדורות של הטיפול, איזשהם כללים שמסדירים את זכויותיהם של האנשים הזקוקים לטיפול במידה רבה – עכשיו, הרפורמה נכנסה לתוקף כבר לפני שנתיים, ואין נוהל כזה בנמצא. זאת אומרת, דווקא במצב שבו המדינה אמורה לעבור לרגולציה, את הרגולציה היא לא עושה. לפעמים יש תורים מטורפים – אני שומעת את זה ממרפאות ברחבי הארץ – והמדינה לא אומרת בתוך כמה זמן ראוי שאדם יקבל טיפול נפשי. הייתה ועדה כזאת בפורום פנימי, ובכלל לא הזמינו אליה פסיכולוגים. אני מקווה שהדבר הזה יוסדר, כי זה נשמע מאוד משעמם וביורוקרטי, אבל בסופו של דבר כשיש ילדים, כשיש אנשים, שנאלצים להמתין חצי שנה לטיפול פסיכולוגי, הדבר הזה הוא שערורייתי, וצריך לטפל בו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אילו היה כאן שר הכלכלה חבר הכנסת אלי כהן, הייתי ודאי מזמין אותו להתחיל את שעת השאלות, אבל מכיוון שהוא לא כאן אז יש הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 48 – בחירות במוסדות ובבתי-חולים), התשע"ז–2017; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 142) (גמול בעד השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשע"ז–2017. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, חברי הכנסת, תודה למזכירת הכנסת. שעת שאלות לשר הכלכלה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בתקווה שיגיע שר הכלכלה, אני אזכיר לכולנו שאנחנו מקיימים שעת שאלות. בכל מושב יהיו עשרה מועדים שבהם תקיים הכנסת שעת שאלות, ובמסגרתה ראש הממשלה או אחד השרים האחרים יוזמן על פי דרישת האופוזיציה – או על פי בחירת האופוזיציה– להשיב על שאלות של חברי הכנסת בעניינים שבתחום תפקידו; השאלות לא יימסרו לאותו שר מראש. הזמן לכל שאלה, חברי הכנסת, יהיה עד שתי דקות, ולכל תשובה – עד שלוש דקות. סדר השואלים ייקבע על ידי, אך התקנון קובע כי לפחות שלושת-רבעי השואלים יבואו מהאופוזיציה, וכל שואל ודאי יוכל לשאול לא יותר מפעם אחת. עוד חשוב לציין כי אם השר משיב שעליו לקיים בירורים נוספים לפני מתן תשובה עניינית, ייקבע מועד בתוך עשרה ימים שבו הוא ימסור את התשובה המלאה. לסיום, אציין כי בשעת השאלות חלים הכללים הקיימים על שאילתות, כלומר, יושב-ראש הישיבה רשאי לפסול שאילתה בעניין היפותטי או שאינה בתחום תפקידו של השר, כזאת העוסקת בעניינים שאירעו לפני תחילת כהונתו של השר במשרד, או שיש בה פגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בפרטיות של אדם וכדומה. אני שמח להזמין את שר הכלכלה חבר הכנסת אלי כהן לעלות לדוכן. אני מפעיל את ההצבעה כדי שחברי הכנסת יוכלו להירשם לשעת השאלות. בבקשה, מי שמעוניין – יצביע. בבקשה, חבר הכנסת יעקב פרי, תפתח בבקשה את שעת השאלות, אני בינתיים אקבע את סדר השואלים. יעקב פרי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, תודה. אדוני שר הכלכלה, ברכותי על פעולותיך. אני חושב שאתה משמש בהחלט דוגמה ראויה לחיקוי. שאלתי היא: תקופה ארוכה, אדוני, שהשקל הישראלי מתחזק – באופן יחסי כמובן – לעומת המטבעות הזרים הנפוצים – הדולר, היורו, הלירה-שטרלינג – וזה מצביע בהחלט על כלכלה חזקה. יש לכך ללא ספק גם יתרונות, ןעם זאת, השקל החזק – ומי כמוך יודע – מצמצם את כושר התחרות של היצואנים הישראלים מול שווקים מתחרים, וחלק מהיצואנים מתקשים כבר היום להתמודד עם הסיטואציה שנוצרה. יש לי שלוש שאלות, ואני כמובן אומר אותן כדי למנוע שאלות חוזרות: אילו פעולות עושה הממשלה – וכמובן משרד הכלכלה – להוביל – כדי לתת רשת ביטחון ליצואנים? השאלה השנייה: מה הממשלה עושה כדי להגדיל את הפריון של העובד הישראלי, שידוע לצערנו כנמוך לעומת ה-OECD? והשאלה השלישית: אם יש תוכניות פעולה, מתי הכוונה ליישם אותן? האם אתה יכול לומר לנו מהי העלות התקציבית ומה המקור התקציבי ליישם אותן? אני מודה מאוד מראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יעקב פרי. בבקשה, עד שלוש דקות לרשות השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי חבר הכנסת פרי, סוגיית שער החליפין בהחלט מטרידה אותנו ומעסיקה אותנו – למצוא את האיזון הנכון. כאמור, שקל חזק זה סימפטום של כלכלה חזקה. אנחנו רואים יחס חוב–תוצר שעומד על קרוב ל-60%, שפל ברמת האבטלה של 30 שנה, של מתחת ל-5%, עודף בגירעון המסחרי – כלומר אנחנו מייצאים יותר מאשר אנחנו מייבאים – ואגב, השנה הזאת אנחנו צפויים לחצות את הייצוא – או השנה הזאת, לכל המאוחר בשנה הבאה – בהיקף של 100 מיליארד דולר, דברים שכאמור לוחצים את השקל כלפי מטה עקב החוסן של הכלכלה. לשקל חזק יש גם יתרונות, בעיקר בתחום של הפחתת יוקר המחיה: מוצרים שמיובאים ומיוצרים בחו"ל – המשמעות, שהם יותר זולים. אנחנו משקיעים בנושא הזה – כשאני אומר "אנחנו", האחד זה בנק ישראל, השני זה משרד האוצר, וגם אצלנו, משרד הכלכלה – כמה דברים: אחד, יתרות המט"ח של מדינת ישראל נמצאות בשיא: יתרות שהיו לפני שמונה שנים בערך 27 מיליארד דולר, היום אנחנו בערך ב-105 מיליארד דולר, עם קצב רכישה של מיליארד דולר מדי חודש. נוסף על כך, שר האוצר הנחה את החשב הכללי לקדם נושא של הגנות מטבע בהיקף של 1.5 מיליארד דולר, שזה סכום נוסף שנכנס. אני באופן אישי גם שוחחתי עם הנגידה, ואנחנו רוצים למצוא את שער האיזון. אני רוצה לומר לך שאחד הרעיונות שרציתי לקדם זה שער חליפין דיפרנציאלי, כלומר שער חליפין כללי ושער חליפין ליצואנים, אולם נכון להיום, לפי אמנות בין-לאומיות שאנחנו חלק מהן, הדבר הזה אסור, ולכן מה שאנחנו עושים – אנחנו עושים כמה פעולות כדי לסייע ליצואנים: דבר אחד, יש לנו תוכנית של 70 מיליון שקל ליצואנים; הדבר השני, כיום במדינת ישראל המס שיצואנים משלמים הוא משמעותית יותר נמוך: במרכז הארץ הוא 16% ובפריפריה זה 7.5%. כאמור, המס בפריפריה – אגב, זה לא כל כך פריפריה, קריית גת דרומה ויוקנעם צפונה – ירד מ-9% ל-7.5%, כלומר, המדינה מוותרת על חלק משמעותי מהכספים שהיא צריכה לקבל. נוסף על כך, בחודש אוגוסט צפויה – קורא לזה שר האוצר תוכנית "נטו תעשייה", שבה אנחנו רוצים לתת כמה תמריצים לתעשייה – – – יעקב פרי (יש עתיד): הוא משתמש במונח "נטו" בכול. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: נטו הכול, אז – נטו נטו, ובמסגרת התוכנית של "נטו תעשייה" יש גם הנושא של שער החליפין. לכן, אנחנו מקדמים את הדבר הזה, הדבר הזה נמצא. אבל חשוב לומר, חבר הכנסת פרי, מעבר לזה שזאת כלכלה חזקה, לשקל חזק יש השפעה מהותית על יוקר המחיה, כלומר זה לא עולה לנו, המדינה, רק מיליארד דולר ברכישות בבנק ישראל. דמה לעצמך שהשער היה נמוך יותר – מה הייתה ההשפעה על מחירי הרכב, על מחירי הדלק, על מחירי מוצרים מיובאים. לכן, העלות הישירה היא מיליארד דולר. העלות העקיפה למשק היא משמעותית, משמעותית, מעבר לזה. חשוב לי לומר: אנחנו נראה במשק הישראלי שינוי. מה השינוי שנראה? אנחנו נראה תעשיות חלשות יוצאות, תעשיות חזקות נכנסות. ראינו לפני שבועיים בקריית גת: סוגת מצמצמת, אמזון נכנסת. זה הכיוון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני נעזרתי, אגב, בידידי כאן, חבר הכנסת השר גלעד ארדן, בנושא של ייצור מדי המשטרה במדינת ישראל, אבל חייבים לומר שאין לנו יתרון יחסי בייצור מדי המשטרה. אז פעלנו להבטיח עבודה לעובדות הדרוזיות למשך כמה שנים, אבל חייבים לעשות את השינוי למקצועות שבהם למדינת ישראל יש יתרון. שאלה אחרונה – בנושא הפריון. קודם כול חייבים להבהיר: הבעיה היא לא בעובד הישראלי; העובד הישראלי הוא לא עצלן או פחות חכם. ממש לא. כדי לקדם את הפריון צריך שני דברים: 1. הכשרות; 2. ציוד יותר מתקדם. אנחנו נותנים עכשיו 60 מיליון שקלים, בעיקר בצפון, לעודד הגברה של הפריון. נוסף על כך, בוחנים לתת פחת מואץ שיעודד השקעות הוניות גם לטובת הנושא הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר, תודה לחבר הכנסת השואל. השואלים הבאים: עאידה תומא סלימאן, יעל כהן- פארן וענת ברקו. בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אדוני שר הכלכלה, בעצם רציתי לשאול שתי שאלות שקשורות אחת לשנייה, ושתיהן מתייחסות לתעסוקת נשים באופן כללי, אבל גם לתעסוקת נשים ערביות באופן מיוחד. הדבר הראשון הוא עסקים קטנים לנשים. כבר קיימנו כמה דיונים, ויש שדולה של חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חברת הכנסת מרב מיכאלי ושלי בנושא של עסקים קטנים לנשים. אנחנו יודעים שעסקים כאלה נמצאים בבעיות די רציניות. משרד הכלכלה ומשרד העבודה מנסה לדחוף יותר ויותר נשים, לעודד אותן שיהיו להן עסקים, אבל בינתיים לא נותן להן את התשתית המתאימה כדי שיוכלו להחזיק, אם זה מבחינת אשראי בבנקים, אם זה מבחינת קדימות והעדפה מתקנת או לפחות שינוי בתנאי המכרזים ברשויות המקומיות ובמדינה, כך שהעסקים הקטנים האלה יוכלו להתפתח ולהתחזק. מה התוכנית שלך בנושא הזה? הנושא השני זה אזורי תעשייה לאוכלוסייה הערבית בערים ובכפרים הערביים. כפי שידוע לנו, הייתה החלטה – הייתה תוכנית לפתח אזורי תעשייה, מעל 20 אזורים, אם אני לא טועה. הכול עדיין תקוע, מדשדש, לא ממש מתפתח, הנושא של אזורי תעשייה. לפעמים זה קשור למועצות המקומיות – הקצאת קרקעות ופתרון בעיות – אבל בעיקר משום ששתי החברות שאתם מעסיקים כדי לעשות את זה, אין להן ניסיון איך לפתור את הבעיות בתוך הערים. גם כאן – מה התוכנית ואיפה אנחנו נמצאים בנושא הזה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. נא לתכנן את התשובה לשלוש דקות. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, קודם כול, אנחנו, ככלל, במסגרת המשרד, נותנים מסלולי תעסוקה למגוון קבוצות אוכלוסייה, במטרה לשלב אותן בפעילות העסקית במשק. קבוצות האוכלוסייה הן כאמור בני מיעוטים, חרדים, והחלטנו עכשיו גם להוסיף את בני הקהילה האתיופית; ואנחנו מקצים בנושא הזה סכומים מאוד גבוהים מדי שנה, ואנחנו רואים בהחלט עלייה משמעותית. צריך לזכור שחלק גדול מתקציב המשרד הוא לאזורי עדיפות לאומית א', שכאמור, שם בעיקר יש בני מיעוטים, ולכן אנחנו עושים את זה. לשמחתנו, התוכניות האלה מצליחות, גם בכפרים, גם במועצות האזוריות, והדברים האלה מתקדמים. בנושא של תוכנית לנשים, אז נכון להיום אנחנו צריכים לעשות תוכנית ספציפית עבור נשים בעסקים. הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים נותנת מגוון פתרונות – נותנת גם הלוואות ליותר מ-5,900 עסקים מדי שנה, אנחנו נותנים סיוע בשיווק. בדיוק היום קיימנו ישיבה לראות איך אנחנו נותנים כלים גם לנושא של נשים בעסקים. הם רצו לעשות את הכנס בחודש מרס, שאז יום האישה הבין-לאומי, ואני ביקשתי להקדים אותו לכיוון הרבעון הרביעי של השנה הנוכחית, כדי שאנחנו ניתן פתרונות. ואני מציע, גברתי, שבהחלט תתקיים פגישה, גם מקצועית, עם מנהל הסוכנות לעסקים קטנים רן קיויתי במטרה למצוא פתרונות ספציפיים, אבל בהחלט, הנושא שלנו הוא לדחוף נשים, ואם אני לא טועה, בוועדה אנחנו ראינו שנשים, במיוחד נשים בתעשייה ובעסקים קטנים, הן בסך הכול 20%, בעוד החלק היחסי שלהן באוכלוסייה הוא משמעותית מעבר לזה. לגבי הנושא של אזורי תעשייה במגזר הערבי, אנחנו מקצים, לפי החלטות הממשלה, 40% מתקציב המשרד לפיתוח אותם אזורי תעשייה. כאמור, החלק היחסי הוא 20%, כלומר זה פי שניים מהחלק היחסי. לפני שבוע הצלחנו לשחרר פקק שהיה תקוע הרבה זמן בעיריית נצרת, וגם זה יוצא ומתקדם. יש לא מעט אשכולות, חברת הכנסת תומא סלימאן, שבהם אנחנו נמצאים באזורי תעשייה משותפים – מחר אני נמצא בצח"ר, אזור שמשותף לחצור הגלילית ולטובא זנגרייה – כלומר אנחנו הקצנו לזה שם 24 מיליון שקלים, ומחר אנחנו נראה ממש לנגד עינינו את הפיתוח של אותו אזור תעשייה. אז גם – מחר אנחנו באזור תעשייה נוסף, ואם תרצו, תוכלו לדרוש מאתנו לראות, בשקיפות מלאה, לאן הכסף הולך ואיזה אזורי תעשייה מקודמים. תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כדאי שנראה אזורים נפתחים – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: סליחה? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כדאי שנראה אזורים נפתחים – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: ברור, את תראי: 1. נצרת – אנחנו ממש כבר, החברה נמצאת שם על הקרקע. הייתה שם בעיה, את צודקת, עם חברה קבלנית. צח"ר – הושקעו בזה 24 מיליון שקלים. יש שם גם אשכולות. חלק גדול מהמועצות והכפרים הם כפרים קטנים, ואנחנו הולכים על אשכולות, גם על אזורים ספציפיים לבני המיעוטים, ואזורים של יישובים יהודיים וערביים גם יחד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר ולחברת הכנסת השואלת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. עד שתי דקות לשאלתך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה לך, השר. אני רוצה לשאול על מפרץ חיפה. מפרץ חיפה נמצא בלב שיח ציבורי בשל מצב סביבתי מאוד מאוד קשה בגלל מפעלים מזהמים שנמצאים שם בריכוז בלתי נתפס בכלל, כמה שהוא קרוב לתושבים, והיום גם הנושא של האמוניה, שתודה לאל, מכל האמוניה כמעט נסגר – ואני מאוד לא מסכימה עם החלופה שקיבלתם בממשלה, של מכל צף שיישאר קרוב, אבל עדיין במפרץ חיפה, עם קצת פחות אמוניה; אבל לא על זה שאלתי. בז"ן, שאושר לאחרונה במועצה הארצית לתכנון ובנייה – גם שם יש התנגדות ציבורית עזה, שלא פוסקת ולא מקבלת את ההחלטות האחרונות. ואני רוצה לשאול אותך: ביום הסביבה, שהתקיים רק לאחרונה בכנסת, הציג נציג המשרד שלך באחת הוועדות – אם אני לא טועה בוועדת ביקורת המדינה – הציג תהליך שמתנהל בתוך משרד הכלכלה, התעשייה והמסחר, שבעצם נועד לבחון את כל מה שקורה במפרץ חיפה, ולעשות הערכה על הישארות המפעלים, איך נעביר אותם, אם אפשר להעביר אותם, הערכת עלות–תועלת כלכלית, הערכת היתכנות, פיזיביליות, טכנית. הוא לא כל כך – אני לא הבנתי עד הסוף אם הוא בא לשם בסמכות להצהיר על התהליך או שיצא לו במקרה להודיע על כך, אבל אני מאוד אשמח אם תוכל להאיר את עינינו לגבי תהליך כזה: אם אכן מתקיים כזה תהליך במשרד, אם אכן בוחנים לעומק את השאלות הקשות האלה, מה עתיד המפעלים במפרץ חיפה ואיך זה משתלב עם ההחלטות האחרונות של ועדות התכנון לאשר לבז"ן הרחבה נוספת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת כהן-פארן, קודם כול, אנחנו נמצאים במגמה של כניסת חברות טכנולוגיה והוצאת חברות כבדות. התהליך הזה קורה. לפני שבוע ראינו בהחלט את חברת אמזון, שהודיעה שהיא מתכוונת לשכור משרדים וכבר חתמה על עסקה לשכירת משרדים בחיפה. כאמור, גם הנושא של האמוניה – אצלנו במשרד כבר הקצינו קרקע במישור רותם להקמת המפעל, וכאמור, החלופות שהוצעו הן אותן חלופות שהוצעו על ידי גורמי המקצוע לתקופת הביניים, שאמורה להיות בין שנתיים לשלוש שנים, כאמור, בירידה משמעותית בכמויות ובסיכון. ולכן, כאן נעשתה עבודה, והוצגו החלופות, והיו לא מעט דיונים – גם על ידי גורמי הסביבה ועל ידי גורמים מתחום המערכות הביטחוניות. כיום מתבצעת תחילתה של עבודה על ידי משרד האוצר ומשרד הכלכלה, במגמה להעביר חלק מהתעשיות לאזור הדרום. יש תוכנית כזאת. להערכתי, התוכנית הזאת צריכה לקרום עור וגידים בשלושת החודשים הקרובים, ואז היא תוצג. יש כאן אינטרס, שמובע על ידי עיריית חיפה וגם על ידי אזור מישור רותם, שהוא אזור כמעט לא מיושב, ולכן יש כאן תהליך שאנחנו רוצים לעשות: מצד אחד לטייב את הנושא של שיפור – הורדת רמת הזיהום, ומצד שני לנהוג באחריות לטובת אותן אלפי משפחות שכיום מתפרנסות. ולכן, התהליך כבר יצא לדרך. אנחנו רואים את זה באמוניה, ונראה את זה גם בתעשיות האחרות. לגבי השאלות למינהל התכנון, אני מציע להפנות אותן אליהם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. בבקשה, חברת הכנסת ענת ברקו. גברתי, עד שתי דקות לשאלתך. ענת ברקו (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרים, אני רוצה לשמוע משר – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: על עבודה מועדפת? ענת ברקו (הליכוד): מה? שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: עבודה מועדפת? ענת ברקו (הליכוד): חכה, גם עבודה מועדפת, ואני לא ארד מהסיפור הזה. אני רוצה – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: לא, סיפור חשוב. ענת ברקו (הליכוד): אני רוצה לשמוע משר האוצר לא רק נטו כחלון – נטו חיילים משוחררים. יש לכם חיילים משוחררים, גם מהמגזר הדרוזי, שכדאי מאוד גם לדאוג לו: חיילים משוחררים לעבודות בניין, כשהיום אתם מייבאים עובדים זרים לטובת העניין הזה, ויש היום באמת שיטות שהן יותר טכנולוגיות, ואפשר לקבל הרבה מאוד אנשים עם הכשרה מקצועית; נהגי רכב ג'; הנדסאים שצריך לטפל בהכרה שלהם – שחלק מהלימודים שלהם יוכרו בטכניון, והם לא יתחילו מחדש כשהם הולכים ללמוד בטכניון. והגיע הזמן להגיד: נטו חיילים משוחררים, נטו אלה שעושים בשביל המדינה הזאת. למה אנחנו לא מגיעים לשם? למה יש לכם צה"ל, כחברת כוח האדם הגדולה ביותר במדינה, ואף אחד לא מנצל את זה כמו שצריך? ואתה יודע מה דעתי על העניין הזה. למה? יש כוח אדם שמחויב למדינה, מוכשר, יש לכם אפיון של כל המקצועות, הרבה מאוד מקצועות שהצבא אפיין אותם, שזכאים היום, בעקבות החוק שלי, גם לקבל תעודה אזרחית, ועדיין אתם לא משתמשים בהם כפי שצריך, ועדיין הם לא זוכים לעבור מהמדף של השירות הצבאי לאזרחות עם איזושהי נחיתה קצת יותר רכה, שיש להם מקום עבודה ושדואגים להם. אז אני מציעה: נטו חיילים, אדוני השר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת ברקו, קודם כול, חשוב לציין שהממשלה הנוכחית ושר האוצר קידמו מהלך עבור חיילי צה"ל, שאני חושב שכולנו מאוחדים סביבם, וזה את הנושא של העלאת שכר חיילי החובה ב-50% – מהלך שהוא חשוב, מהלך שהוא נחוץ, מהלך עבור אלה שבאמת נושאים בנטל הביטחוני. המהלך הזה היה מהלך חשוב, ואני יודע שאת מברכת, ואני יודע את העבודה הטובה שאת עושה במסגרת ועדת חוץ וביטחון. וגם הנושא הזה – אני חושב שכל הממשלה הזאת גאה על כך ששכר חיילי צה"ל בשירות החובה עלה ב-50%. ענת ברקו (הליכוד): – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: עכשיו, תראי, חברת הכנסת ברקו, נכון להיום אנחנו נמצאים בבעיה טובה. מה הבעיה ומה הטובה? שנכון להיום, בכל מקצוע במדינת ישראל אין עובדים: אם אני הולך למהנדסי תוכנה – אין עובדים; אם אנחנו נלך לתחום של נהגי משא – אין עובדים; אם אני הולך לתחום המסעדות – אין עובדים. כלומר, אנחנו נמצאים במצב שמדינת ישראל נמצאת בשפל היסטורי מבחינת האבטלה של 30 שנה; לא רק זה – אפשר להגיד על גבול האבטלה השלילי, דבר שהוא לא הגיוני, מכיוון שיש לנו 4.5% אבטלה, שזה אבטלה חיכוכית, ויש לנו עוד כ-300,000 עובדים זרים. ולכן, נכון להיום מי שרוצה עבודה במדינת ישראל – מוצא. את יודעת, אני הייתי בפגישה בחברת דן. היום הם מוכנים להציע למי שירצה לבוא ולהיות נהג אוטובוס – אומרים לו: תשמע, לא רק תגיע אלינו עם רישיון; תבוא אלינו, אנחנו נממן לך את הקורס, פלוס נשלם לך שכר באותה התקופה. ולכן – – – ענת ברקו (הליכוד): אדוני השר, אני יודעת את זה, אבל אתה צריך – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, זה לא דיאלוג, זה לא דיאלוג. שאלת את השאלה, היו לך שתי דקות. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אבל אני רוצה לומר לך שאנחנו היום רוצים להיעזר, בין היתר, בבסיס של חיילי צה"ל לטובת מקצועות שהם חיוניים לתעשייה. האחד זה הנושא של מקצועות ההייטק. היום יש לנו מחסור של 15,000 עובדים – אני לא מדבר על מהנדסים – ואנחנו רוצים לקדם תוכנית. מתוכננת פגישה עם מנכ"ל משרד הביטחון, ללכת על תוכנית ששלושה חודשים יהיו על חשבון הצבא, שלושה חודשים על חשבון השחרור, וניתן לו את המקצוע הבסיסי. אגב, הוא מיידית ירוויח 10,000 שקלים ומעלה באותו מקצוע. לגבי הנושא של עבודה מועדפת, אני שוחחתי בנושא הזה גם עם שר האוצר. צריך לבוא ולזהות את הדברים שנדרשים, בין שזה נהגי משא, בין שזה עסקים קטנים, בין שזה מסעדות. הנושא הזה נבחן, ואת יודעת את הכתובת, את יודעת את ההתייחסות בנושא הזה. ולכן, אני מציע, חברת הכנסת ברקו, שיהיה דיון מקצועי עם הגורמים הרלוונטיים לבוא ולראות איך פותרים את זה. ענת ברקו (הליכוד): יש ביום רביעי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת מיקי לוי, השואל הבא, בבקשה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): אני מתנצל. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גם רינה מצליח שכחה את הדפים, תרגיש בנוח. מיקי לוי (יש עתיד): רציתי לתת לשר עותק, שיהיה לו. דב חנין (הרשימה המשותפת): רגע, השר לא יודע את התשובה בעל פה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): כשיש לי מגמה, אז זה כדאי. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בחודשים האחרונים, לאחר פגישות עם בעלי עסקים קטנים – המון פגישות – בכל הנוגע לפגיעה בהם בכלל ההכחשות של עסקאות אשראי – מזמינים משהו בטלפון, מגיעים, נותנים את השירות, ולאחר מכן מקבל השירות מבטל אותם – אני פועל מול הפיקוח על הבנקים להכנסת מכשירי סליקה נייחים וניידים, כמו באירופה ובארצות הברית; מכשירי סליקה שיחייבו את הרוכש שבוחר לשלם בבתי העסק באשראי להקליד את הקוד הסודי שלו בן ארבע הספרות, וכך למנוע רכישות עם כרטיסי אשראי גנובים, וכן למנוע מצבים של הכחשות עסקה, כפי שנוהגים היום נוכלים שגורמים לפגיעה קשה בכיסם של בעלי עסקים. ראיתי עסקים שיש להם חובות אבודים של לעתים מאות אלפי שקלים. לשמחתי, בבנק ישראל הרימו את הכפפה, ובחודש אוגוסט הקרוב היה צריך להיכנס מכשיר סליקה חדש שיחייב את הקלדת הקוד, מכשיר שבית העסק יידרש לרכוש אותו בעלות של כמה מאות שקלים. כמה מאות שקלים. אני מבין כי משרדך – אלא אם כן תגיד אחרת – מתנגד כרגע למציאות זו, ואני אומר לך בשם בעלי העסקים: הם מעוניינים בכך, מה עוד שחברות כרטיסי האשראי, גם הן נושאות באחריות ומפסידות כסף, בגלל הרצון שהנטל הכלכלי לא ייפול כולו על בית העסק. כאשר נגנב כרטיס אשראי, אדוני, במציאות הנוכחית של אי-הקשת קוד אישי בעת ביצוע עסקת אשראי, חברות האשראי נאלצות לספוג עלות עסקאות שנעשו על ידי הגנב, כך שגם להן יש אינטרס להכנסת מכשירים אלו אל תוך בתי העסק. אדוני השר, מהי עמדת משרדך בסוגיה? האם תתמוך בהשתתפות של חברות כרטיסי האשראי ברכישת המכשירים החדשים מצד בעלי העסקים, ובכך – להוריד מהם את הנטל? האם תוכל לסייע שהמכשירים הללו, בהתאם להסכמה על חלוקת העלויות, ייכנסו בהקדם האפשרי, ובכך להביא בשורה לבעלי עסקים שמחכים לשינוי הזה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה, אדוני היו"ר. חבר הכנסת לוי, קודם כול אני רוצה לפתוח ולהודות לך על החלק הפעיל שלקחת בנושא של המפעלים בדרום. אני חושב שהדבר הזה היה חשוב, ועשית שם עבודה מצוינת. אני שמח, אגב, לומר לך שירדתי יחד עם הצוות הבכיר של המשרד לקריית גת, ולכל עובדי ויסוניק וסוגת יימצא פתרון. ויש שם, לשמחתנו, ביקוש הרבה יותר גדול. יש רק דבר אחד, חבר הכנסת לוי, שאנחנו צריכים להגיד לכל אותם בעלי מפעלים: לפני שאתם ישר מנופפים בחרב הפיטורים, קודם תפעלו ביושרה, תגישו את הבקשה; לא תגידו כמה אנחנו מפטרים, ואחרי זה – זה. אבל לעצם העניין, אני מברך אותך על המעורבות שלך. מיקי לוי (יש עתיד): אני מאוד מודה לך על הפעילות הזאת. זה לא היה בעבר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אני חושב שהמעורבות שלך הייתה ברוכה והייתה נכונה, כי היא הייתה על סדר-היום. לגבי הנושא הזה של הקוד, קודם כול, אנחנו בעד זה שיהיה קוד, אבל יש שאלה אחת פשוטה: מי צריך לשלם את זה? הרי מה קורה? מי זה שבעיקר ייהנה מכך שהיקף הרמאויות, ברגע שמכניסים את הקוד, יקטן? ייהנו מזה חברות כרטיסי האשראי, מכיוון שנכון להיום חברת כרטיסי האשראי מבטיחה לבעל עסק שגם אם יש רמאות כזאת או אחרת הוא מקבל את התשלום. כל מסוף כזה עולה בין 1,000 ל-2,000 שקלים – ואנחנו מדברים על תוספת מאוד משמעותית על העסקים. לכן אמרנו לבנק ישראל שאנחנו תומכים, אבל אם מי שהולכים ליהנות מהכנסת ה-pin code הם חברות כרטיסי האשראי, נכון שחברות כרטיסי האשראי ובנק ישראל ייקחו חלק בנטל של עלות המכשירים, ובעיקר – לעסקים קטנים ובינוניים. אני שמח לומר לך שנפגשתי עם המפקחת על הבנקים, והיא מסכימה להעמיד קרן לטובת הנושא. לכן, אנחנו רוצים להעמיד קרן לטובת העסקים הקטנים והבינוניים, שהם יוכלו לבוא ולממן את זה. אתה יודע, עסק – יש לו שלוש קופות, פתאום יש לו עוד 8,000-7,000 שקלים הוצאה. ולכן, זה הסיכום. אנחנו תומכים במהלך. המהלך יהיה דיפרנציאלי – העסקים הגדולים ידעו להתמודד. בנוסף לזה, אמרנו למפקחת על הבנקים: אם את, לצורך העניין, רוצה שעסקים יישאו בנטל, בואי תודיעי בד בבד על הורדת העמלה הצולבת, שהיום עומדת על 0.7%. ואני מזכיר לך שבנק ישראל הבטיח במסגרת דיוני הוועדה שזה ירד. לכמה? חברי הכנסת, אנחנו רצינו 0.3%, הם דיברו על משהו בין 0.7% ל-0.3%. ולכן, יהיה מהלך כולל: 1. הכנסת המכשירים; 2. הורדת העמלה הצולבת; 3. קרן לעסקים קטנים. ואז יהיה לנו פתרון גם בהורדת יוקר המחיה וגם סיוע לעסקים קטנים, והיא מסכימה לזה. היא דיברה על קרן מסוימת, ואנחנו רוצים שהקרן תהיה קצת יותר גדולה. אגב, העלות המשקית היא 140 מיליון שקלים – שנדע את העלות המשקית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר ולחבר הכנסת השואל. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. עד שתי דקות לרשות אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אכן, בישראל יש בעיית פריון, והשכר בישראל, אגב, מפגר אחרי הפריון. צריך להעלות את השכר וצריך להעלות את הפריון. בהקשר הזה אני מברך על האמירה החשובה שלך בתחילת השעה הזאת, שאמרת שבעיית הפריון בישראל קשורה לשתי סוגיות מפתח: סוגיית ההכשרות וסוגיית הציוד. ואני חושב שזו אמירה מאוד מאוד מדויקת ומאוד מאוד חשובה, ואני מברך על הדברים שאמרת כאן. בהמשך לסוגיית סגירת המפעלים בנגב שמטרידה אותנו, אני רוצה לחזור ולהתייחס לנגב המזרחי, שהוא אזור שרמת האבטלה בו גבוהה יותר מאשר באזורים אחרים בארץ. אני מכיר את הפעילות שלך, אדוני השר, בדימונה, ואני מברך עליה. הייתי רוצה שתתייחס גם לעיר הגדולה השנייה שנמצאת באזור, ערד. שם, כפי שאדוני יודע, נסגרו שורה של מפעלים. אנחנו פה בכנסת ליווינו את המאבק הקשה של עובדי מגבות ערד נגד סגירת המפעל הזה. מהן הבשורות ומהם הדברים שמתוכננים בערד בתקופה הקרובה? וסוגיה רוחבית יותר, שאני שומע עליה תלונות מהרבה מאוד מפעלים קטנים ובינוניים, היא סוגיית החיבור לגז. לחיבור לגז יש השלכות מאוד גדולות על הפחתת העלויות של מפעלים קטנים ובינוניים. אני יודע שזה נושא שהוא לא רק בידי משרדך אלא גם בידי משרד התשתיות הלאומיות, אבל מהזווית של משרד הכלכלה ומהזווית של משרד התעשייה, הלחץ לחבר את המפעלים הקטנים והבינוניים לגז חייב להיות מאוד מאוד אינטנסיבי, כי לדבר הזה יש משמעות גדולה מאוד לגבי העלויות של המפעלים הללו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת חנין, אכן, הסוגיה של הפריון היא לא בעיה בעובדים, כפי שציינו; ציינו את שתי הבעיות: הכשרה וציוד. בנושא ההכשרה תקציב הממשלה עלה מ-50 מיליון שקלים ל-200 מיליון שקלים, פי ארבעה, ונוסף על כך תקציב האוניברסיטאות להכשרה במקצועות שהמדינה חפצה בהם עלה ב-700 מיליון שקלים, ואנחנו נראה את הפירות בעוד שנתיים ושלוש. בהמשך למה שאמרה קודם חברת הכנסת ברקו, יש, אגב, נושא שאנחנו בוחנים – גם הנושא של הכשרת חיילים, גם הנושא של הכשרה במסגרת מקום התעסוקה, כדי לתת פתרונות גם לטווח הקצר, ומתן תמריצים לחברות שיחדשו את הציוד, אם זה באמצעות פחת מואץ, אם זה באמצעות מענקים לרכישת ציוד חדש. ציוד חדיש יותר מוביל לפריון גבוה יותר, והעובד הישראלי דווקא ניחן בחריצות גבוהה ובמסירות רבה, גם בהשוואה למדינות אחרות בעולם. בנושא של הנגב המזרחי, דיברת על סגירת מפעלים, אז – אנחנו נמצאים במצב, בנגב, שיש הרבה יותר מפעלים שנפתחים, גם בנגב המערבי; פארק תעשייה נועם הוא הצלחה גדולה, עם מפעלי עוגן שנמצאים שם, שלב ג' שלו כבר שווק. בנגב המזרחי אנחנו ראינו בדימונה – ראש העיר שם, בני ביטון, עושה עבודה מצוינת – יש שמונה מפעלים שנפתחו שם לאחרונה. הייתי שם בפתיחה של מפעל לפני כשלושה שבועות, ואנחנו רוצים שהמגמה הזאת תימשך, ולכן נתנו 85 מיליון שקלים לטובת מפעלים נוספים. 85 מיליון שקלים – מכיוון שאנחנו נותנים מענקים בשיעור שבין 20% ל-30%, המשמעות היא השקעות נוספות ברמה של כ-400 מיליון ש"ח, ולכן ייפתחו מפעלים נוספים. היינו גם בירוחם – הייתי שם לפני כשלושה ארבעה שבועות. גם שם – לסייע למפעלים קיימים. אנחנו רואים את היקף הבנייה, ולכן, הצורך בתעסוקה הוא חשוב. חשוב לנו לא רק להביא לנגב תעסוקה, אלא להביא תעסוקה איכותית. מי שמחפש להביא לשם מפעלים בשכר מינימום – זה דבר שאנחנו פחות חפצים בו. אנחנו לא רוצים ליצור אוכלוסיות חלשות אלא דווקא להביא לשם מפעלים מתקדמים. אפרופו דימונה, הולך להיפתח שם מרכז של סייבר להכשרה של 120 סטודנטים, והוא ילך ויגדל, והוא יוכל למשוך חברות איכותיות נוספות. בעניין ערד, אנחנו הקצינו לאחרונה קרקע לחברה בתחום הבנייה שטוענת שהיא תשקיע שם 300 מיליון דולר ותקלוט עד 1,500 עובדים. את החלק שלנו עשינו – הקצינו את הקרקע במהירות, ביעילות. תהיה שם תעסוקה גם לבני המקום, גם לבני מיעוטים, והייתה לנו גם פגישה בנושא עם ראש העיר, שהיה אצלי במשרד. התוכנית של 85 מיליון שקלים היא, כאמור, לערים דימונה, ערד וירוחם, ולכן הן נכללות. בנושא של החיבור לגז, יש צוות משותף של משרד האנרגיה ושל משרד הכלכלה, ואנחנו עכשיו הולכים לפטור מפעל-מפעל. אגב, אני בעד השוק החופשי. אני חושב שבנושא הזה המדינה בחלק מהדברים שגתה, לדעתי, כשהעבירה את הנחת התשתיות לחברות פרטיות. בעיני, תשתית זה דבר שהמדינה צריכה להניח אותו, לא צריכים לעשות חישוב כלכלי בענייני תשתית, כי אחרת לא היינו סוללים גם קו מים לצפון או לדרום. הולך לצאת מכתב לחברות שלא יעמדו בדדליין של הנחת תשתיות הגז שהאחריות תועבר למדינה, וכנראה לחברה הממשלתית נתיבי גז, כדי שזה יהיה באחריות המדינה. המדינה צריכה להיות אחראית, ולא החברות הפרטיות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא אני? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה הבא בתור, חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה – הכול מסודר, הרישום מסודר. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני אחזור על שאלה שדומה לשאלת חברתי עאידה, וזה על אזורי התעשייה ואזורי התעסוקה, מאחר ששני הדברים האלה חשובים מאוד לתמיכה בכלכלת כל עירייה או כל מועצה מקומית ערבית. וכולנו יודעים כמה המצב לקוי, והמצב הסוציו-אקונומי הנמוך של רוב היישובים הערביים. לכן, אזורי תעסוקה יגרמו לתנופה כלכלית וגם ייתנו הכנסה לעיריות. שאלתי היא לא לגבי כמה אזורי תעשייה מתכננים, אלא מה עם שיווק מגרשים באזורי תעשייה. אני יודע שלמשל בעיר שלי, סח'נין, יש אישור לאזור תעשייה, אבל עדיין זה מתעכב, אני לא יודע למה. ברצוני לשמוע אם יש לך תשובה. דבר שני, דובר על תוכנית חדשה לפיתוח אזורי תעשייה. איפה יהיו האזורים האלה? מה התקציבים המיועדים לאזורים האלה? וכבודו יודע שהרבה עסקים בורחים מהיישובים הערביים, כי אין בהם אזורי תעשייה מסודרים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מסעוד גנאים, כמה דברים; 1. לשאלתך בעניין התקציב, סך התקציב של פיתוח אזורי תעשייה במדינת ישראל הוא כ-150 מיליון שקל בשנה. כ-40% ממנו מיועדים לאזורים של בני מיעוטים, כלומר כ-60 מיליון שקלים בשנה – זה הסכום שמיועד. 2. לאזורי עדיפות לאומית א' – וחלק מהיישובים האלה נכללים – אנחנו נותנים מגוון רחב מאוד של מענקים. קרקע בפטור ממכרז; סבסוד עלות הפיתוח. מענקים בין 20% ל-30% למי שיקים שם מפעל. אני גם מזמין אותך, ואם יש יזמים שרוצים להגיע, אנחנו נפעל. מבחינתנו, כל מפעל שרוצים לפתוח באזור תעשייה – נסייע. אגב, היה אצלנו מפעל מסח'נין, מפעל שמתעסק בתחום הזכוכיות – אני מניח שאתה יודע – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כן. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – והייתה פנייה, ואנחנו גם עזרנו להביא פועלים ולפעול ולקדם. יש לנו סוגיה בחלק מהכפרים והמועצות, שהמגרשים הם על קרקעות פרטיות, וזאת סוגיה בעייתית. בכל המקומות שיש קרקעות מינהל אנחנו דואגים לשחרר חסמים. בקרקע פרטית אנחנו לא יכולים לחייב את הבן אדם – זאת קרקע שלו. אנחנו אפילו עשינו דבר שהוא חריג – אישרנו פיתוח בקרקעות פרטיות על חשבון המדינה, דבר שהוא חריג. ולכן, אם יש קרקעות מינהל, אני מזמין אותך לפנות אלי, ואתה תראה איך אנחנו פותרים את זה בצורה מלאה. שוב, אם אתה תרצה את האזורים, אני אשמח לתת לך – איפה האזורים, איפה מפותח – ואם יש גם סוגיות ספציפיות, תביא אלינו את בעלי המפעלים. אנחנו נותנים סל רחב של מענקים, הקצאות קרקע וסבסוד עלות הפיתוח. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. עד שתי דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני השר, הרשה לי קודם, באמת, ברכות על התייחסותך העניינית לנושאים שהם בתחום אחריותך. ברצוני לשאול: אתה יודע, אדוני, בשל העלייה בתוחלת החיים, יש סבים וסבתות רבים שטרם פרשו מעבודתם, ועל כן פעמים רבות אין בן משפחה שפנוי לטפל בילד. אדוני השר, ברצוני לשאול אותך את השאלה הבאה: מה עמדתך ביחס לאפשרות לתת לסבים ולסבתות לזקוף על חשבון ימי המחלה הצבורים שלהם ימי היעדרות לטובת טיפול בנכדם, במצב שבו הורים לילדים עד גיל 12 אינם יכולים להיעדר מעבודתם מסיבות שונות – האם תתמוך בחקיקה שתבקש לקדם יוזמה כזאת? אני רק רוצה לציין – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: רק לא הבנתי, הסבים והסבתות עובדים או לא עובדים? יוסי יונה (המחנה הציוני): עובדים. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: עובדים ומסייעים לילדים. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. ואני גם רוצה להעיר את תשומת לבך שאנחנו מנסים לשתף פעולה, חבר בסיעה שלך, כדי לקדם יוזמת חקיקה כזאת, ואני אשמח לשמוע את דעתך בנושא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יונה, קודם כול, אפשר להתחיל בברכה: החוק של הילדים עבר, זה חוק חשוב, ואני חושב שכאן ההשתתפות הייתה – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אני גם רוצה להודות לך בהזדמנות הזאת, שלך היה באמת חלק פעיל בקידום של יוזמת החוק הזאת. זו הזדמנות גם לומר לך תודה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: זאת תרומתנו הצנועה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני יכול לשבת ולשמוע את התשובה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: זאת בהחלט תרומתנו הצנועה לחוק החשוב הזה, שעבר. לגבי הנושא של הסבים והסבתות, אני, אגב, במקרה זוכר שחתמתי על הצעת חוק כזאת שהגיש חבר הכנסת מייקל אורן. למיטב זיכרוני, הוא הגיש את ההצעה הזאת. אנחנו צריכים לראות את הסוגיה של העלות המשקית, לראות את הסוגיה. אחרי שנוכל לראות מה העלות המשקית – אנחנו היום מכירים – אנחנו היום יודעים שהזוגות הצעירים, בשונה מבעבר – פעם היה מספיק שבן משפחה אחד יצא לעבודה; היום צריכים שני בני הזוג להתמודד עם ההוצאות, ולכן הסיוע של הסבים והסבתות חשוב. אתה זוכר, החוק של הילדים עלה 5 מיליון שקלים. לעלות התקציבית יש חשיבות. אנחנו רוצים לקדם את החוקים באופן שנמצא את האיזון בין הדאגה לעובדים לבין מצב שלא נגרום לנטל בלתי סביר על העסקים. ולכן, ברגע שנראה את הנתונים, נראה את העלויות, נוכל להתייחס. לכן אני מציע לך, חבר הכנסת יונה, לבוא ולראות מה העלות המשקית, ואז נוכל בהתאם להתייחס לסוגיה הספציפית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, עד שתי דקות. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי השר, ברכות. עוד מותר לברך. אני רוצה לומר לך שבהתמודדות עם יוקר המחיה, שהיא אחד הדגלים של משרד האוצר ושל החברה הישראלית, יש פגיעה קשה בתוצרת המקומית, גם של החקלאות וגם של התעשייה. הנה אני קורא היום בעיתון – אמרתי לך את זה בפרוזדור – שאחרי הדיונים בוועדת הכספים משרד הכלכלה יוזם ויתור על האחוזים האחרונים של המכס על הטונה. אנחנו עדים – ראיתי הבוקר כותרת על יבוא ביצים, אבל בטח בקרוב יתחילו כבר לייבא את מה שנדמה שחסר בחגי תשרי. הוקמה ועדה בטרם כניסתך לתפקיד, בראשות מנכ"ל האוצר – שאינני יודע מדוע לא מתפרסמות ההחלטות שלה – לבחינת מצב התעשייה. ויש חשיבות גדולה לשוק המקומי, גם לחקלאות וגם לתעשייה. ואני שואל אותך, כשר הכלכלה והתעשייה – אתה בטח זוכר ש"התעשייה" נוספה לשם "כלכלה" – איך אתה מתכוון לפעול באיזון הלא-פשוט הזה בין הרצון להוריד את העלויות, כאילו – בטונה למשל לא הורידו אגורה מהצרכנים. הביאו טונה לא טובה, מפטרים מאות עובדים ופוגעים בתוצרת המקומית; במקרה הזה טונה זה חלקי. איך אתה מתכוון לפעול – כשר הכלכלה והתעשייה, אתה לא עובד באוצר, אתה שר הכלכלה והתעשייה – איך אתה מתכוון לפעול כך שתהיה עדיפות בשוק המקומי לתוצרת של ישראל? ועוד הערה קטנה: בישיבת ועדת שרים לחקיקה לפני שבועיים-שלושה עמדה הצעה שלי, שתעלה כנראה ביום רביעי, לקבוע ששר האוצר, בלי קשר באיזו מפלגה הוא, לא יכול לבד לעלות ולהוריד מסים ומכסים, לעלות ולהוריד מע"מ, לאשר יבוא פרוע – לבד, בלי לשאול אותך – במקרה זה בלי קשר לפוליטיקה – ובלי לשאול את שר החקלאות, למשל. והנה, ועדת שרים לחקיקה מתנגדת. שר החקלאות ערער פעמיים, ובסוף מצאו עילה כספית. איך אפשר לנהל מדינה כשאיש אחד יכול לקום בבוקר מחלום ולאשר יבוא בלי בקרה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ברושי, קודם כול, כפי שאתה יודע, הנושא של עדיפות לתוצרת ישראלית נמצא – הוא נמצא גם בחקיקה לגבי מגוון מוצרים, ובמהלך החודש האחרון נוסף דבר שאני מניח שאתה מברך עליו – לא הזכרת אותו: הנושא של סימון מתוצרת ישראלית בכחול-לבן. כלומר, האפשרות לבוא ולתת לכל מי שקונה בסופר או במכולת או איפה שהוא קונה לראות מהו מוצר ישראלי, מתוך מטרה שייתנו תעדוף לתוצרת הישראלית – לכן הדבר הזה נעשה. אני רוצה לומר לך שבנושא של החקלאות, אנחנו רואים בחקלאות לא רק ענף כלכלי אלא ענף בעל חשיבות גדולה ברמה ההתיישבותית; ענף שיש לו ערכים נוספים, לא רק בצד הכלכלי. ולכן, בלא מעט מקרים, אתה יודע, אנחנו פעלנו ברגישות הנדרשת: 1. בנושא של הביצים – אתה יודע על ההסכם שהאריך שר האוצר לעשר שנים; 2. אנחנו צריכים לאזן בנושא הזה של יוקר המחיה. ואנחנו רואים – תיקח את הנושא של שמן הזית. שמן זית בישראל נמכר במחיר כפול בהשוואה לעולם. וכאן אנחנו מפעילים את הרגישות ועושים את המכסות במשורה. בעניין הטונה, הנושא של הטונה נבחן – אגב, אני לא זכרתי שדגים טונה במדינת ישראל, אלא אם כן יש ענף חדש, אז כאן עדיין אורזים את זה בישראל. אנחנו בוחנים את זה מהמטרה של העובד הישראלי. עכשיו אני אגיד לך עוד נקודה, חבר הכנסת ברושי. אם היינו פותחים בתחום הבשר האדום, לדוגמה, את המכסים בלי הגבלה, המשמעות היא שהייתה הורדה נוספת של 15%. מתוך מטרה לשמור על החקלאים, מתוך מטרה לשמור על אותם מפעלים שקיימים בתחום, נקבעה תוכנית מדורגת, מאוזנת, ואנחנו כולנו משלמים מחיר יותר גבוה במודע. במקומות שאין תעשייה ישראלית – תראה בתחום יבוא הטואלטיקה: אותם יבואנים בלעדיים שרק מפיצים, אתה רואה ששם אנחנו פועלים ביבוא מקביל, ביבוא אישי, פועלים להגביל את כוחם. ויש תזכיר חוק שיופץ מחר בנושא הזה. ולכן בעניין החקלאות אנחנו פועלים בזהירות וברגישות. גם בנושא של המכסים יש עבודה. הדברים, כמובן – קודם כול צריך גם את החתימה של משרד הכלכלה וגם של משרד האוצר. יש תמיד התייעצות בנושא הזה עם משרד החקלאות ועם החקלאים עצמם, וחקלאי שמפסיד, המדינה מסייעת לו. אני מזכיר לך, אגב – חבר הכנסת ברושי, קח לדוגמה את סוגיית הפלפלים שהייתה בערבה. כשהייתה שם ירידה חדה מאוד במכירות, שנבעה מהיחלשות הרובל ומקריסת הרובל ברוסיה, מה עשתה מדינת ישראל? הכניסה את היד לכיס ונתנה 100 מיליון שקלים לטובת החקלאים; בכלל דבר שלא קשור למדינת ישראל, אבל עשינו את זה על מנת לבוא ולסייע. אותו דבר בביצים, אותו דבר בתחומים האחרים. הסימון החקלאי גם היה. אבל אנחנו צריכים לבוא ולראות לנגד עינינו את יוקר המחיה, ולכן אנחנו פועלים כאן באיזון הנכון בין השמירה על החקלאות לבין יוקר המחיה. ואם יש חקלאים שמפסידים, אתה מוזמן לבוא, ונקיים – – איתן ברושי (המחנה הציוני): גם שמירה על התעשייה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: – – נקיים פגישה בנושא הזה, פגישה מקצועית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. עד שתי דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת אברהם נגוסה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, העוני קשור בקשר הדוק למקומות העבודה – אם יש עבודה או אין עבודה. ברור לכבוד השר ש-52.6% מהאוכלוסייה הערבית מתחת לקו העוני, וזה בעיקר בגלל אי-העסקת נשים. כבודו התפאר באחוז האבטלה הנמוך, אבל אבטלה זה לא אומר אי-תעסוקה. מובטל זה מי שעבד והתפטר או פוטר או עזב את מקום עבודתו, אבל מי שלא התחיל לעבוד – זה לא נכלל בסטטיסטיקה של האבטלה. מה התוכניות של משרדך בקשר לתעסוקה של הערבים, ובמיוחד תעסוקת נשים? כי שליש מהנשים במגזר הערבי, באוכלוסייה הערבית, עובדות. זה – 1. 2. החלטת הממשלה 922 – עברו מאז יותר משנה וחצי. מתקציב משרדך לתעסוקה למקומות תעשייה, לאזורי תעשייה ותעשייה משותפת, איך שכבודו אמר, כמה הושקע בפועל עד היום? כי עם התוכנית יש לך לחמש שנים; עברו שנה ושבעה חודשים מאז. ועוד נקודה: זה לא יכול להקל על האוכלוסייה הערבית אם החלוקה גם באגרות בנייה, גם בהיטלים, כל ההיטלים, וגם בארנונה – אם לא תהיה בהתאם למספר התושבים השותפים בכול. לא יכול להיות שאזורי תעשייה שקיימים או מתוכננים, הערבים שם עם כ-40%, והארנונה שהם יקבלו היא רק 10%. לכן, אם אנחנו רוצים לטפל במצב של האוכלוסייה הערבית, אתם צריכים לקבל את החלוקה בהתאם למספר התושבים השותפים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה, אדוני. בבקשה, אדוני שר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת חאג' יחיא, קודם כול, בנושא של חלוקת הכנסות – חלוקת הכנסות נעשית באופן יחסי למספר התושבים בכל אזורי התעשייה של האשכולות, ובמרבית המקרים יש אפליה מתקנת לטובת היישוב הקטן. כלומר, אם היישוב הקטן היה צריך לקבל – אם נסכום את כל היישובים, מספר התושבים שנהנים מאותו אזור תעשייה משותף, הם היו צריכים לקבל חלק יחסי קטן יותר, ולרוב הם מקבלים חלק יותר גדול, על מנת לבוא ולתת. ועוד דבר, חבר הכנסת חאג' יחיא – הרבה פעמים באזור תעשייה משותף יש אפשרות למשוך חברות יותר אטרקטיביות, ולכן הדבר הזה נעשה. אחד הדברים שאנחנו עושים כדי לעודד קליטה של נשים ערביות זה לפתוח אזורי תעשייה קרוב לבית, מכיוון שחלק גדול לא רוצות לנסוע מרחק ארוך, מסיבות – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה לא נכון. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: בסדר, זה מה שאנחנו – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני ביקשתי מכולם שלא להפוך את זה לדו-שיח. שאלת שאלה – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חבר הכנסת חאג' יחיא, אז אני אומר לך, תראה, אזורי תעשייה רחוקים תמיד יש, כלומר, כאן אין בעיה. ולכן אנחנו פועלים לבוא ולקדם אזורי תעשייה קרובים לאותו יישוב. נוסף על כך יש מסלולי תעסוקה, ובמסגרת מסלולי התעסוקה יש בערך 340 מיליון שקלים מדי שנה, חלק משמעותי מהם לטובת בני מיעוטים, ומי שקולט אותם מקבל עד 30% משכרם למשך שלוש שנים. אנחנו גם מקדמים לא מעט פתיחה של מסלולי הייטק, גם ביישובים הערביים. אתה תוכל לראות מחר בנצרת שבעקבות חממה טכנולוגית שמשרד הכלכלה והתעשייה הקים הייתה אפילו השקעה של 20 מיליון דולר – תוכל לקרוא על זה מחר, אני מניח, באחד העיתונים; אתה תראה את זה. לגבי היקף ההשקעות – היקף ההשקעות היום במגזר, כדי לצמצם אפליה מהעבר, הוא פי שניים מחלקם היחסי באוכלוסייה, כלומר 40% – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: בפועל, בפועל אנחנו יכולים – אני מבטיח לך שתגיע התייחסות מסודרת לשולחנך, איפה היה השיווק ומה הסכומים שהיו בפועל. אנחנו נשלח את זה לך, וגם לחברת הכנסת תומא סלימאן, גם איפה שווקו קרקעות וגם סכום ההשקעה בפועל. נעביר את הנתון הזה. תודה. היו"ר יואל אדלשטיין: תודה לשר הכלכלה. אחרון השואלים יהיה חבר הכנסת אברהם נגוסה. בבקשה, אדוני. אברהם נגוסה (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, כנסת נכבדה, היום קיימנו דיון בוועדת העלייה והקליטה בנושא יישום תוכניות הממשלה לשילוב המיטבי של יוצאי אתיופיה, והמשרדים הוזמנו לדווח במסגרת המעקב. אדוני השר, משרדך לא מבצע את התוכנית, לא מיישם את התוכנית, והתוכנית תקועה במשרד שלך. אני רוצה להבין מה אתה הולך לעשות כדי ליישם את התוכנית כלשונה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: רק – חבר הכנסת נגוסה, הם היום דיברו אצלך בוועדה על הסוגיה של הפרסום? אברהם נגוסה (הליכוד): כן, וגם – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אז התשובה היא שהם דנו בנושא הפרסום. אברהם נגוסה (הליכוד): – – בעניין של הכשרה, וגם בעניין של – – – שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: בעניין הפרסום שהם טענו – אתה יודע למה אני מתכוון, חבר הכנסת נגוסה? אברהם נגוסה (הליכוד): גם עידוד של עסקים קטנים וגם בפרסום, כן. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: טוב, אוקיי. למעשה, בתשובה על השאלה הזאת, חבר הכנסת נגוסה, הבנת שלא מיניה ולא מקצתיה, במה שנאמר כאן. אנחנו פעלנו לקדם את תוכניות הקהילה האתיופית בצורה חסרת תקדים, עם הכפלת המשאבים. למעשה, מה שהיה היום אצלך בדיון בוועדה היה טענה של חלק מבני הקהילה, שהפרסום שלנו במידה מסוימת יכול להיות אחרת, פוגעני, כלומר, חבר הכנסת נגוסה, הפרסום היה כי התוכנית כבר יצאה לפועל, ולא תוכנית שלא תצא. נכון להיום, אנחנו הפעלנו כבר מסלולי תעסוקה לבני הקהילה האתיופית, ואנחנו מזמינים מעסיקים, והיום אתה תראה את הפרסום הזה, שהוא קיים – תפתח חלק גדול מאתרי האינטרנט ותראה שהפרסום של משרד הכלכלה והתעשייה, שבו הוא אומר: בוא, תקלוט – ואני יכול לשלוח לך אפילו את המודעה – כבר קיים, זאת אומרת, גם זה דבר שכבר התחלנו; לפני חודש השקנו את התוכנית. מכיוון שראינו שלא התקבלו מספיק בקשות, מצאנו לנכון לצאת בפרסום ולהגיד למעסיקים: בואו תקלטו עובדים מבני הקהילה האתיופית, ואנחנו ניתן לכם את התמריצים הכלכליים – זה דבר אחד. דבר שני – עשינו שתי תוכניות נוספות שהן מאוד חשובות: עשינו תוכנית אחת לקליטת בני הקהילה במגזר ההייטק. אנחנו לא רוצים את בני הקהילה רק במקצועות עם השכר הנמוך, אנחנו רוצים אותם גם במקצועות של שכר גבוה, ושכר איכותי, של 10,000 שקלים ומעלה. זו תוכנית שהייתה. תוכנית שלישית, שגם היא ייחודית לבני הקהילה, ואנחנו כבר השקנו אותה – ואגב, אני רוצה לומר לך שב-4 בספטמבר – ואני מזמין אותך באופן אישי – תהיה במרכז האקדמי קריית אונו הצגה של התוכנית, ואתה מוזמן לשם באופן אישי, גם על ידי, ושם, במסגרת התוכנית, אנחנו נציג את המסלול שלנו לעסקים קטנים ובינוניים. התוכנית שלנו היא להעביר חלק מבני הקהילה מהשלב של שכירים – להיות בעלי עסקים, וכאן אנחנו אומרים להם שהם יוכלו לקבל מהמדינה הלוואה, בתנאים נוחים מאוד, של עד 150,000 שקלים לפתיחת העסק. הצגת התוכנית, חבר הכנסת נגוסה, תהיה בעוד פחות מחודשיים, ב-4 בספטמבר. אני מזמין אותך, ואשמח מאוד אם תיקח חלק. תודה רבה. היו"ר יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לשר הכלכלה, חבר הכנסת אלי כהן, ולכל השואלים. הספקנו להשיב לעשרה חברי כנסת הודות לכך שהשר עמד יפה מאוד בזמנים, ותודה לכל הח"כים שהשתתפו בדיון. נחמן שי (המחנה הציוני): הוא משתפר. היו"ר יואל אדלשטיין: 11 אפילו? נכון, גברתי מתקנת אותי, 11 שואלים היו, אז ההספק לא רע. הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מתכבד להזמין את השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת גלעד ארדן, למסור בשם הממשלה הודעה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי בהמשך להחלטת הממשלה מס' 1754, מיום 31 ביולי 2016, בדבר העברת תחום התעסוקה ממשרד הכלכלה והתעשייה למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ובהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה להעביר את הסמכויות הנתונות לשר הכלכלה והתעשייה לפי החוקים שלהלן לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: 1. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס׳ 15), התשע"ו–2016; 2. סעיפים 20(3), 117(א)(2), 136(א)(3), 143(ג)(1), 145(א)(2) ו-149(3) לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016; 3. סעיף 24(א)(3) לחוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית – זה בטח תברואתית, התשע"ו–2016. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישור הכנסת להחלטה זו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לשר גלעד ארדן. חברי הכנסת, מכיוון שנדרש אישור של המליאה בהצבעה, יש אפשרות לקיים דיון. אני קורא את רשימת שמות חברי הכנסת. אם מישהו מעוניין לדבר – תגידו לי. חבר הכנסת דב חנין מעוניין לדבר. בבקשה, אדוני. אני מודיע שאני סוגר את רשימת הדוברים. עד שלוש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתי חברי הכנסת, הציבור שצופה בנו עכשיו בוודאי שואל את עצמו במה הכנסת עוסקת בימים האלה, שבהם מצטברות בעיות מכל הכיוונים פה, עלינו – ימים קשים, מדאיגים, מסוכנים; אירועים קשים, איומים, באמת קשים ביותר, ביום שישי האחרון; אווירה קשה באזור, אווירה קשה בארץ. ובמה הכנסת מתעסקת? כרגיל, הכנסת עוסקת בהעברת סמכויות, בהזזת הגבינה, במשחקי תפקידים וכיסאות. אני מזמין אתכם, עמיתי חברי הכנסת, להסתכל ולראות כמה דיונים כאלה אנחנו ניהלנו מתחילתה של הכנסת הנוכחית. בכל כמה שבועות יש לנו הטקס הקבוע הזה: חלוקת סמכויות, העברת סמכויות, ניגודי עניינים. אגב, אפרופו ניגודי עניינים של שרים, צריך לומר שעם כל העבודה הרבה שאנחנו עושים בעניין של ניגודי עניינים, הממשלה לא מצליחה להשתחרר מניגודי העניינים שלה, ומי שמצטיין לרעה בתחום הזה הוא ראש הממשלה, שעם כל ההחלטות על ניגודי עניינים, אנחנו רואים שהוא בעצם לא הצליח להוציא את עצמו מניגודי העניינים ולא הצליח להימנע מלעסוק באותם דברים שאסור היה לו לעסוק בהם בגלל קשרים אישיים ועסקיים שיש לו עם גורמים שונים. עמיתי חברי הכנסת, אז מזיזים את הגבינה, משחקים במשחקי הכיסאות והתפקידים, אבל לא פותרים בעיות. לא פותרים את הבעיות החברתיות. קחו למשל את בעיית הדיור, אותה בעיה שהביאה למחאה חברתית עצומה בשנת 2011. מה קרה מאז למחירי הדיור בשנות שלטונו המתמשכות של בנימין נתניהו? מחירי הדירות לקנייה הוכפלו, מחירי הדיור לשכירות עלו בצורה ניכרת. לא פותרים את הבעיות החברתיות; גם לא פותרים את הבעיות המדיניות; לא מובילים את העם הזה למקום יותר טוב. אנחנו נמצאים במציאות בלתי נסבלת של שנים רבות וממושכות של כיבוש ושליטה על עם שאינו מעוניין בשליטה הזרה עליו, אבל אצלנו הממשלה מתנהלת כאילו זאת מציאות שיכולה להמשיך ולהתקיים, עד שהיא מתפוצצת לנו בפנים פעם אחר פעם, עם קורבנות, עם טרגדיות, עם הרוגים, עם פצועים. כל טיפה של דם, עמיתי חברי הכנסת, כל טיפה של דם שנשפכת היא מיותרת – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – ומצערת וצריך למנוע אותה. אבל צריך למנוע אותה באמצעות שינוי המדיניות ובאמצעות התקדמות לכיוון אחר במקום המשחקים האין-סופיים בכיסאות ובסמכויות. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת יעקב אשר – איננו; אורלי לוי אבקסיס – איננה; עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו; עליזה לביא – איננה; עמר בר-לב – איננו. איימן עודה, רוצה לדבר? חבר הכנסת איימן עודה, מעוניין לדבר בנושא? איימן עודה (הרשימה המשותפת): לא. היו"ר יצחק וקנין: לא. ג'מעה אזברגה – איננו; אוסאמה סעדי – איננו; מיקי לוי – לא מעוניין; תמר זנדברג – לא; מרדכי יוגב; אחמד טיבי. עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות לרשותך. אחריך – עיסאווי פריג'. שלוש דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, מדי חודש, שבועיים, אנחנו מקבלים הודעה כזאת מהממשלה על העברת סמכות מהמשרד הזה למשרד הזה. בתקופה האחרונה היו הרבה הצבעות על העברות ממשרד הכלכלה, במיוחד למשרד העבודה והרווחה והשירותים לאוכלוסייה. את האמת, אנחנו, כחברי כנסת וכאנשים שאמורים לעקוב אחרי העבודה של המשרדים, כבר מתבלבלים – כל נושא בסמכות של איזה משרד, וצריכים כל פעם לבדוק מחדש. אז תארו לעצמכם, כאשר אנחנו בודקים והולכים לבדוק עם אותו משרד – זה עלה אצלי הרבה פעמים בוועדות, כשאני צריכה לטפל בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא מסוים, אנחנו פונים למשרד, והרבה מהנושאים מתעכבים עד שהמהלך הזה של העברת הסמכויות מתקיים באופן אמיתי. אצלנו פה בכנסת זה לוקח בדרך כלל אולי חצי שעה דיונים ואחר כך הצבעה, אבל ההעברה בפועל של התיקים, של המערכת, של המערכת הממוחשבת, לוקחת חודשים. אז זה דוחה ומעכב מתן שירות שהוא נחוץ ביותר לאזרחים, ודוחה גם קבלת החלטות. לכן אנחנו נגד, ואני מקווה שכולם יצביעו נגד. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו; זהבה גלאון – איננה; יעל כהן-פארן – לא מעוניינת; ג'מאל זחאלקה – איננו; מיכאל מלכיאלי – איננו; אכרם חסון, מעוניין? אכרם חסון (כולנו): לא. היו"ר יצחק וקנין: לא. יהודה גליק – איננו; אמיר אוחנה – איננו; טאלב אבו עראר – איננו; אילת נחמיאס ורבין – מוותרת; רויטל סויד – איננה; נאוה בוקר – איננה; נחמן שי – מוותר; מיכל בירן – איננה; יוסי יונה – איננו; איציק שמולי – מוותר; יואל חסון? יואל חסון (המחנה הציוני): אני מוותר. היו"ר יצחק וקנין: מוותר, מוותר. זוהיר בהלול – איננו. מרב מיכאלי? ממתינים בקוצר רוח. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר יצחק וקנין: מוותרת. יצחק הרצוג – מוותר; איתן ברושי – מוותר; איל בן ראובן – מוותר; מאיר כהן – איננו; קסניה סבטלובה – אינה; יחיאל חיליק בר – מוותר. אדוני השר, רוצה לסכם את הדיון? השר לביטחון פנים יסכם את הדיון. מייד לאחר מכן אנחנו נצביע על הודעת הממשלה. יואל חסון (המחנה הציוני): יש לו עשר דקות. היו"ר יצחק וקנין: לא, לא. מוגבל זה בהצעת חוק טרומית, ולא בהודעה. אמרתי שהוא לא מוגבל בהודעת ממשלה, הוא מוגבל בהצעת חוק טרומית. עשר דקות, אדוני. אתה לא מוגבל. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא מוגבל, אבל הנושא מוגבל. כיוון שאני לא חייב לדבר רק על הנושא, אז יכול להיות שאני ארחיב קצת את הדברים. תראו, בסופו של דבר, העברת סמכויות היא חלק מהיציבות של הממשלה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה כל שבוע, כל שבועיים העברת סמכויות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן, אנחנו משתפרים, כל הזמן במגמה של שיפור. את בטח זוכרת שהיו ימים שהשרה אורה נמיר הייתה שרת העבודה והרווחה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ידעתי שאני אחטוף. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, בכלל לא. להפך, אנחנו רוצים לחזור הימים הטובים, כאשר המשרדים והסמכויות היו מרוכזים במקומות הנכונים. סך הכול יש היגיון לחבר את הדברים יחד. כששר הרווחה והשירותים החברתיים רוצה לסייע ליישוב מסוים, אז בהחלט תחום העבודה הוא תחום מאוד מאוד חשוב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מסכימה אתך, אם החינוך הטכנולוגי היה חוזר למשרד העבודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: למה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לשם זה שייך; למשרד החינוך, בעצם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אה, עכשיו כבר שינית את זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, לא, לא, למשרד החינוך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני חושב דווקא שמשרד שמטפל באוכלוסיות הכי חלשות ורוצה לייצר תוכניות משולבות, כמו תוכנית ויסקונסין ואחרות, אז יש חשיבות שגם תחום העבודה יהיה מרוכז אצלו. בעיני זה בטח קשור יותר מאשר למשרד שעוסקת בהגנת הצרכן, שעוסק בפיתוח אזורי תעשייה, בהסתכלות שהיא יותר מקרו-כלכלית. משרד הרווחה מסתכל יותר במיקרו על האזרח הקטן, או על הנושאים החברתיים. השמה של אוכלוסיות חלשות וסיוע להן לרכוש מקצוע ולהגיע למקום עבודה – אני חושב שזה דבר מאוד מאוד חשוב. אם אנחנו מדברים על כך, אז בכלל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שכשאנחנו מסתכלים על החברה הערבית, אז יש חשיבות רבה שהתוכניות הללו יתמקדו ויוכלו לתת מענה כוללני ליישובים חלשים. כשאני מדבר על יישובים חלשים, אין מה לעשות – בחברה הערבית יש פער היסטורי מאוד מאוד גדול, תשתיתי, ביישובים הערביים, והם סובלים גם מפערים בתחום של תשתיות פיזיות, גם מהנושא של אחוז אבטלה גבוה. אנחנו רוצים לדבר על העצמת נשים, אנחנו רוצים לתת מענה כולל. חלק מזה – אני חייב להזכיר את זה, כי זה תחום שקשור אלי – חלק מזה זה גם הנושא של אכיפת חוק וסדר, ואי-אפשר לנתק את זה גם ממה שראינו בסוף השבוע האחרון בפיגוע המצער, שמי שביצעו אותו היו מתושבי אום-אלפחם. אז זה נכון, וחשוב לי להדגיש את זה, שרוב תושבי אום-אלפחם, ורוב החברה הערבית בכלל, הם אנשים שומרי חוק וסדר. הם לא תומכים במעשה הזה, זה לא מייצג את הרוב. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מה אתה עושה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני מסכים אתך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בסדר, אני אומר את זה בכל מקום. לצערי, תמיד ייקחו זנב של רבע אמירה שלי מכל מה שאמרתי וינסו לעוות את הדברים, לכן חשוב לי להבהיר את עמדתי בנושא הזה. היישובים הערביים סובלים שנים רבות מפיגור בכל התחומים הממשלתיים, מחינוך, דרך עבודה ורווחה, וגם דרך אכיפת חוק וסדר. אבל כפי שאני תמיד אומר במשרדי, אכיפת החוק והסדר היא הבסיס לכול. אי-אפשר שמערכת החינוך תצליח ביישוב אם ביישוב הזה יש אלימות במערכת החינוך ואין משטרה שתיתן מענה; אי-אפשר שיבואו משקיעים וייצרו מקומות עבודה אם המשטרה לא דואגת שלא תהיה שם סחיטת דמי חסות, ולא יהיה ירי או שימוש באמצעי לחימה בלתי חוקיים, וארגוני פשיעה בחברה הערבית יוכלו לעשות כרצונם. ודאי שאף משקיע לא יבוא ויפתח מפעלים ומקומות עבודה. ולכן, כשאנחנו מסתכלים גם על רמת הפשיעה בחברה הערבית – שהיא גבוהה יותר – ולצערי, גם הנושא של היגררות של צעירים לטרור לאומני, זה לא קורה בחלל ריק. זה קורה כי שנים רבות היה פיגור באכיפת חוק וסדר, היה מחסור בתחנות משטרה. כשאנחנו מסתכלים על רחבי מדינת ישראל, יש לנו כ-70 תחנות משטרה, אבל רק שלוש תחנות בערך ממוקמות בתוך יישוב ערבי. אנחנו מדברים על אום-אלפחם – אפילו שם, יישוב בגודל של 60,000 איש, יש תחנת משטרה שנותנת מענה, אבל איפה היא נמצאת? היא נמצאת מחוץ ליישוב בכלל, על כביש ואדי עארה. לדבר הזה יש בעיני משמעות, יש משמעות, כי כשאתה רוצה לפצח פשיעה, ואתה רוצה להרתיע, ואתה רוצה שתהיה תחושה של חלק מהמדינה וחוק וסדר, תחנת משטרה זה אחד מסמלי הריבונות. תחנת משטרה בתוך היישוב הופכת להיות חלק מהקהילה; יש לה מידע יותר טוב, יש לה מודיעין יותר טוב. אני אומר את הדברים האלה, עוד פעם, כי בעיני הכול זה אותה מעטפת. אי-אפשר לדבר על היכולת לייצר כלכלה טובה, לייצר מקומות עבודה, לטפל בגורמים חלשים על ידי משרד הרווחה, כשאין לנו את הבסיס. הבסיס זה אכיפת חוק וסדר על ידי משטרת ישראל. ולכן, בהקשר הזה אני מאוד גאה על כך שאנחנו מקדמים היום תוכנית היסטורית. אני לא משתמש הרבה במינוח הזה, אבל היא באמת תוכנית היסטורית, כי יש כאן פער ארוך שנים, של כל ממשלות ישראל, שאולי היה להן נוח להישאר מחוץ לחברה הערבית, לא להתעמת עם הנושא של הפשיעה, הנושא של אי-ידיעת השפה, לפעמים, בגלל הסכסוך ההיסטורי רב-השנים. וכך, גם החברה הערבית תפסה, לצערי, את המשטרה כגורם שבא מבחוץ, כגורם שמתערב לא ביום-יום, לתת מענה על אלימות בתוך המשפחות, על בעיות של תאונות דרכים, אלא כגורם שרואים רק כאשר יש הפגנות גדולות, כאשר יש אלימות, כאשר יש חסימת כבישים – רק אז הציבור הערבי היה רואה את המשטרה, או לא עלינו בהריסות בתים, וזה כמובן יוצר אנטגוניזם מאוד גדול למשטרת ישראל. בכל הבעיות הללו – שבעקיפין, כפי שהסברתי, יטפלו גם ברווחה וביצירת מקומות עבודה בחברה הערבית, אדוני היושב-ראש – התוכנית של המשרד לביטחון פנים באה לטפל. כי כאשר אנחנו היום – והקמנו מינהלת, ולראשונה מאז קום המדינה, אדוני היושב-ראש, אני בטוח ששמת לב, מונה סוף-סוף ניצב ערבי מוסלמי; לא מפא"י מינתה, לא מפלגת העבודה מינתה. בתקופת הליכוד מונה ניצב ערבי מוסלמי, סוף-סוף – מעולה, מוכשר, לא עשינו לו טובה, הוא עשה לנו – ג'מאל חכרוש מכפר כנא, והוא היום בעצם בונה את כל האמון שאנחנו כל כך זקוקים לו בין משטרת ישראל לחברה הערבית. זה לא אומר שזה קל. לצערי, עדיין יש גורמים קיצוניים שלא רוצים את המשטרה בתוך היישובים הערביים, כי הם מערבבים את זה עם הסכסוך הפלסטיני–ישראלי, ומבינים שברגע שהמשטרה נוכחת בתוך היישובים הערביים – להם לא אכפת שזה יציל חיים של צעירים ונוער מפשיעה ומתאונות דרכים; אותם מעניין שהחברה הערבית לא תשתלב ולא תהיה חלק ממדינת ישראל. אבל אנחנו לא מתייאשים, ואנחנו הבאנו לכך תקציב היסטורי של כמעט מיליארד וחצי שקלים, והתוכנית הזאת אמורה להביא להקמתן של 15 תחנות משטרה חדשות. זו דרמה – עד היום, אמרתי, שלוש תחנות בתוך היישובים הערביים, בערך, ואנחנו מדברים על 15 תחנות משטרה. עד היום. הציבור הערבי הוא כמעט 20% מאוכלוסיית מדינת ישראל; אם אתם שואלים כמה שוטרים מוסלמים יש במשטרת ישראל – פחות מ-2%, 1.8%. זה משליך כמובן גם על האמון, אבל גם על היכולת לפצח פשיעה. אם אין מספיק דוברי ערבית, אז אין בלשים דוברי ערבית, ואין מספיק עמדות האזנת סתר שמאחוריהם יושב מישהו שמבין גם שיחות בערבית, וכל זה משליך על היכולת לפצח פשיעה חמורה ולהביא אל מאחורי סורג את העבריינים הכבדים שבחברה הערבית. כשאנחנו היום מבינים זאת, אז אנחנו גם מנסים לצרף למשטרה הרבה יותר – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אנחנו תכף עוברים להצבעה. אם אני לא אעשה את זה, אז – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – הרבה יותר שוטרים מוסלמים, שאנחנו רוצים אותם מאוד במשטרת ישראל. לשם כך, בהנחייתי, גם פנינו בקמפיין בשפה הערבית, סוף-סוף – גם זה לא קרה מעולם שהמשטרה פרסמה בשפה הערבית. למי שלא יודע, היום משטרת ישראל היא הגוף הממשלתי היחיד שיש לו גם דף פייסבוק בערבית, שכל הודעה שהמשטרה מוציאה, או מידע לציבור, מתורגם גם לשפה הערבית ועולה גם בדף הפייסבוק שלנו. אני בטוח שחבר הכנסת אוסאמה סעדי מודע לשינויים שמתחוללים היום במשטרת ישראל. גם בקורסים ובהכשרות של משטרת ישראל עשינו את השינויים הנדרשים כדי שידיעת השפה לא תהווה מכשול שעל בסיסו הרבה מאוד מועמדים איכותיים, צעירים ערבים, לא יתקבלו למשטרת ישראל. אני שמח לבשר, אדוני היושב-ראש, שכבר בשנת 2017, השנה, אחוז המתגייסים המוסלמים למשטרת ישראל קפץ פי ארבעה אל מול הנתונים שהיו בכל שנה. כלומר, אם בכל שנה, בממוצע, מתוך כלל המתגייסים למשטרה פחות מ-2% הם מוסלמים, השנה, ב-2017, 8% מאלו שהתגייסו עד כה למשטרה הם ערבים מוסלמים. זו ממש מהפכה. וכשאנחנו מדברים כאן על העברת סמכויות ממשרד למשרד, ומדברים על הצורך לחזק את משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים, ולתת לו את – יושב-ראש הקואליציה, אני כבר בסוף הסיכום שלי, כן. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת דוד ביטן, אנחנו תכף עוברים להצבעה. האנשים מסתובבים באולם. אם הם ישבו במקומות, אנחנו יכולים להצביע. אי-אפשר למשוך את זה עדי עד. חבר הכנסת בגין, אנא שב במקומך, אנחנו עוברים להצבעה תכף. חברת הכנסת, השרה גילה גמליאל. חבר הכנסת סמוטריץ, שב במקומך, אנחנו תכף עוברים להצבעה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אז כשאנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על הצורך להעביר סמכויות ממשרד הכלכלה ולחזק את משרד הרווחה והשירותים החברתיים גם בסמכויות בתחום העבודה כדי לדבר על פתרון כוללני ומקיף לאוכלוסיות המוחלשות, שאנחנו כל כך רוצים להעצים אותן, אז חייבים להבין שההסתכלות היא הסתכלות רחבה יותר: באילו יישובים אנחנו מתמקדים, אילו תחומים נוספים אנחנו חייבים לחזק באותם יישובים חלשים, כדי שפעילות הרווחה ויצירת מקומות העבודה – אם אנחנו לא נטפל באותם תחומים, אין סיכוי שזה יקרה. ופה הנושא של אכיפת חוק וסדר, כפי שאנחנו מבינים, בשנה האחרונה, בגלל אחוז האוכלוסייה הערבית, למשל, שמעורבת, אפילו שהממשלה משקיעה המון בשנים האחרונות בחברה הערבית – בתשתיות, בתחבורה, ברווחה, ביצירת מקומות עבודה, אם זו לא הסתכלות כוללת, גם בנושא של אכיפת חוק וסדר, היכולת להצליח להוציא את האוכלוסיות המוחלשות האלה ממעגל העוני ולהביא אותן לתוך מעגל העבודה – מה שאולי יביא לכך שהם פחות ופחות יזדקקו לשירותי הרווחה – זה דבר שהסיכוי לו יהיה קטן עד מזערי. לכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה מבקשת להעביר את הסמכויות כפי שהצגתי, ולהצביע בעד העברתן. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים והשרה גילה גמליאל, אנא שבו במקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה, על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, על החלטתה להעביר את הסמכויות הנתונות לשר הכלכלה והתעשייה לפי החוקים שהוצגו לעיל לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. אנחנו מצביעים פעם אחת על שלוש הבקשות – הסעיפים. אם כן, שלושת הסעיפים בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הודעת הממשלה – 41 נגד – 29 נמנעים – אין הודעת הממשלה על החלטתה להעביר את סמכויות משר הכלכלה והתעשייה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 41 בעד, 29 מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הודעת הממשלה אושרה. הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להודעת ועדת הכנסת על הקמת ועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. קריאה: אני נגד, והצבעתי בעד. היו"ר יצחק וקנין: אין מה לעשות. אי-אפשר לשנות את ההחלטה. לפרוטוקול הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, אבל את ההצבעה זה לא ישנה. אני כבר הכרזתי על ההצבעה והכרזתי על הכול, וודאי שאני לא יכול לשנות כלום. יציג את ההודעה יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. אגב, יש שתי החלטות. החלטה של ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי לדיון בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט – על זה תהיה הצבעה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): תודה חברים, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מייד לאחר ההודעה תהיה הצבעה. זו הודעה קצרה, אז אני מציע לחברי הכנסת לשבת. לי יש פה נוסח אחד, ואני מבקש את אישור הכנסת להצבעה. היו"ר יצחק וקנין: יש לך הרכב הוועדה. צריך להודיע עליו. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): ביום י"ד באייר התשע"ז, 10 במאי 2017, החליטה הכנסת להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט את הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, פ/1989/20, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת הכנסת החליטה להציע לכנסת להעביר את ההצעה לדיון בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בראשות ועדת הכנסת. הוועדה תהיה בת 16 חברים – שמונה חברים מכל ועדה, בהרכב שלהלן. מטעם ועדת הכנסת: חברי הכנסת אמיר אוחנה – יושב-ראש הוועדה; מיקי מכלוף זוהר; אברהם נגוסה; יואל חסון; איילת נחמיאס ורבין; עבדאללה אבו מערוף; יואב בן צור ורוברט אילטוב. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט: חברי הכנסת נורית קורן; ציפי לבני; אוסאמה סעדי; יעל גרמן; טלי פלוסקוב; ניסן סלומינסקי; אורי מקלב ומיכל רוזין. לאחר הודעה זו אני מבקש את אישור הכנסת להצעה. זהו? היו"ר יצחק וקנין: זהו, אתה גמרת את ההודעה שלך. חבר הכנסת דב חנין. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אני מבקש את אישור הכנסת. היו"ר יצחק וקנין: זה בסדר. דב – לפני ההצבעה זכותו לדבר. זכותו. אתה מעוניין לדבר, דב חנין? אני מודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. יעלה דב חנין. אדוני, שלוש דקות לרשותך, ומייד אחרי כן אנחנו נקיים הצבעה על הודעת ועדת הכנסת. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, המשחק של הממשלה הזאת בכנסת ובוועדות שלה, עמיתי חברי הכנסת, שובר את כל השיאים ועובר את כל הגבולות. והפעם, הממשלה מקימה לנו ועדה מיוחדת לעסוק בחוקה. למה צריך בכלל עדיין את ועדת החוקה, חוק ומשפט אם מקימים ועדה מיוחדת לעסוק בחוק הכי חוקתי שהכנסת צריכה לעסוק בו בשנים הקרובות? אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, מה הסיבה. הסיבה היא שראש הממשלה נתניהו רוצה להרחיק את בגין ולהתרחק מבגין. הוא רוצה להרחיק את חבר הכנסת בני בגין, חבר ועדת החוקה שמתנגד למהלך הבעייתי שראש הממשלה מנסה לקדם עם חוק הלאום שלו, והוא מנסה להתרחק מדרכו של מנחם בגין המנוח, שהוביל את תנועת החרות במשך הרבה שנים בנתיב שהיה רחוק מאוד מדרכי, אבל הוא גם רחוק מאוד מדרכו של בנימין נתניהו. עמיתי חברי הכנסת, המהלך של חקיקת חוק הלאום הוא מהלך חוקתי עצום. אני מזהיר את הכנסת: המהלך הזה הוא מהלך שהמשמעויות שלו עלולות להיות דרמטיות. אני יודע שכמו כל סוחר רהיטים משומשים, בנימין נתניהו מוכר לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע. לימין הוא אומר: אנחנו מחלישים את הדמוקרטיה; לדתיים הוא אומר: אנחנו מחזקים את הדת; לאחרים הוא אומר: בעצם המשטר יהיה דמוקרטי. עמיתי חברי הכנסת, צריך לדעת – שינוי של סנטימטר בקונסטיטוציה הוא שינוי של קילומטרים במציאות, והמהלך הזה שהממשלה מנסה לקדם עכשיו הוא מהלך שההשלכות שלו הן דרמטיות, אבל בעיקר – לגמרי בלתי צפויות. אני מציע לכנסת להתנגד להקמת הוועדה המיוחדת. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלוש דקות. הרשימה סגורה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): חברי וחברותי חברות הכנסת, מה שהביא לנו עכשיו יושב-ראש הכנסת זאת עוד קומבינה. יואב קיש (הליכוד): אמרת "יושב-ראש הכנסת". מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מה אמרתי? אמרתי "יושב-ראש הכנסת"? מה שהביא לנו עכשיו לכאן יושב-ראש ועדת הכנסת זה עוד אחת מהקומבינות. ממש לפני עשר דקות הצבענו על הקומבינה הקודמת, על הפעם ה-20 שהממשלה הזאת העבירה סמכויות משר שר, ממשרד למשרד, אבל הפעם הקומבינה היא על עצם ההגדרה של מדינת ישראל; היא על ההגדרה, אדוני היושב-ראש, של מי אנחנו, מה אנחנו. ואפילו את הדבר הכל-כך יסודי וכל כך דרמטי הזה הממשלה הזאת לא מסוגלת לעשות כמו שצריך, והיא באה בחוסר תום לב ובידיים הכי לא נקיות שיש. חוק-יסוד צריך להידון בוועדת החוקה. עכשיו, לא תגידו שוועדת החוקה נמצאת בידי האופוזיציה. ועדת החוקה – עומד בראשה חבר קואליציה, יש בה רוב לקואליציה, ובכל זאת הממשלה הזאת – אגב, לא מאפשרת לכנסת לעשות את עבודתה – הממשלה לוקחת לעצמה את החירות שראש הממשלה – אני למדתי בבית-ספר שיש הפרדה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, אבל ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, בפתח ישיבת סיעת הליכוד מודיע לתקשורת שבתוך שבועיים יעבור בקריאה ראשונה חוק הלאום. ואנחנו הקמנו – אומר ראש הממשלה, שלא נמצא כאן היום – אנחנו הקמנו ועדה משותפת לוועדת החוקה ולוועדת הכנסת, שההרכב שלה במקור – מודיע ראש הממשלה – הוא עשרה חברות וחברי כנסת לקואליציה ושישה לאופוזיציה. זאת הייתה הכוונה המקורית, ורק כשהיועץ המשפטי לכנסת לא אפשר את הדבר הזה צומצם הפער לעשר–שמונה. זאת ועדה שלחלק של ועדת הכנסת בה אין שום סמכות משום סוג לדון בסוג כזה של חוק. אין שום הצדקה בעולם שהחוק הזה לא יידון בוועדת החוקה לבד מההצדקה שהממשלה הזאת, כל דבר אצלה הוא למכירה: מדינת ישראל, היהדות שלה, הדמוקרטיה שלה – הכול למכירה, הכול במחיר באמת אפסי, העיקר ההישרדות והקומבינה. וזאת בושה גדולה. אני קוראת לכם ולכן, חברותי וחברי, שלא לאשר את הקמת הוועדה הזאת. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי לדיון בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 40 נגד – 33 נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת להקים ועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 40 בעד, 33 מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, אושרה הודעת ועדת הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת למסור כמה הודעות. אני מבין שאין הצבעות. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אין הצבעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק מגבלות על השעיית עובדים בטרם הגשת כתב אישום, התשע"ז–2017, פ/4378/20, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. חילופי גברי בוועדות הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות האלה: מטעם סיעת המחנה הציוני – בוועדת החינוך, התרבות והספורט, במקום חבר הכנסת מנואל טרכטנברג תכהן חברת הכנסת מרב מיכאלי; בוועדת הכנסת – במקום חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין תכהן חברת הכנסת רויטל סויד. אני חייב להגיד לאיילת: כבר את חסרה לי. היית שותפה מלאה בוועדה. תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 43), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. עוד הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר בנושא ניגוד עניינים בתפקידו כיושב-ראש ועדה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז–2017 [מס' מ/839; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ב, עמ' 8290; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז–2017. בדרך כלל, כדרכי, אני לא מקריא חוק אלא אני מדבר עליו. את החוק הזה אני כן יקריא, כי עשו בו הרבה שינויים, וגם דברי – – – קריאה: – – – אקריא. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אמרתי אקריא. מה אמרתי? קריאה: יקריא. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): מאחר שנעשו שינויים, לא בטוח שדברי ההסבר עדיין רלוונטיים, אז אני אקריא את זה כדי שיהיה יותר ברור. אני רק רוצה לפתוח ולומר – להודות לשני שרים, השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושרת המשפטים, שחברו יחד כדי שנוכל להעביר את החוק הזה. מה שעומד מאחורי החוק זה שהמשטרה מצאה כבר את הדרך איך לחסום פיזית; נניח שיש מקום שמוכרים בו סמים – המשטרה כבר יודעת איך להשתלט על המקום ואיך למנוע הפצת סמים, וכנ"ל בטרור ובכל דבר אחר. והנה, יש לנו מגרש חדש לחלוטין – הרשתות החברתיות, האינטרנט – שבו המוקד, במקום האתר הפיזי שהיה במקום מסוים, עבר לאינטרנט, ואז המשטרה עומדת חסרת אונים. כשהשר לביטחון פנים שואל את המשטרה: למה אתם לא מטפלים? עכשיו מתחילים למכור סמים דרך האינטרנט. הם אומרים: אנחנו מנועים, אין לנו מנדט. יש לנו מנדט רק לאתר פיזי, לא לאתר כזה. בעקבות זה התלכדו כולם כדי להעביר את הצעת החוק הזאת ולתת אפשרות למשטרת ישראל או לרשויות הביטחון לטפל בארבעה נושאים שאני אדגיש עוד מעט, שאם הם נמצאים באינטרנט, יש יכולת לחסום את האתר וכך למנוע את המסחר או את הפעילות דרך האתר. אני אקריא את זה עכשיו. מקורה של הצעת החוק שלפניכם בהצעת חוק ממשלתית שפוצלה לשני חלקים. חלקה האחד עסק בהגבלת הגישה למקומות פיזיים המשמשים לביצוע עבירות – זה מה שאמרתי בפתיחה, וזה כבר אושר בכנסת בשנה שעברה – והחלק הנותר, שעבר שינויים משמעותיים במהלך הליכי החקיקה בכנסת, מובא בפניכם כעת, ולכן אני אקריא את זה, כי דברי ההסבר שהיו כבר לא בהכרח רלוונטיים. מדובר בהצעת חוק חדשנית, שמבקשת למנוע מצד אחד מן האינטרנט להפוך לעיר מקלט לביצוע פשיעה, ומצד שני לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בחופש הביטוי וחופש המידע באינטרנט. אנחנו כל הזמן נעים, גם בוועדה, בין שני ערכים מרכזיים: מצד אחד ביטחון הציבור, אם זה בטרור, אם זה בסמים או בדברים אחרים, ומצד שני הרצון כמה שפחות לפגוע בחופש הפרט או בחופש הביטוי. חסימת אתרים לפעמים יכולה להביא למצב שאתה חוסם את האתר, אבל מאחורי האתר הזה יש אולי משתמשים תמימים שבכלל לא מתכוונים לזה, ואתה חוסם גם אותם. ולכן, אנחנו נעים כל הזמן על חבל דק בנושא. על פי ההסדר המוצע, בית-המשפט מוסמך להורות לספקי אינטרנט – הגוף שעמו מתקשר הלקוח כדי לקבל שירותי אינטרנט – להגביל הספקת תוכן אינטרנטי למשתמשים שלהם. הצעת החוק מאפשרת הוצאת צו שיפוטי רק ביחס לרשימה סגורה של עבירות – ארבעה סוגי עבירות שיהיו – שמתבצעות באמצעות האינטרנט וכשהגבלת הגישה חיונית למניעת המשך ביצוע העבירה באמצעות האתר: עבירות של סחר בסמים, או של מה שנקרא "סמי פיצוצייה", פרסומי פדופיליה, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות ופרסום שירותי זנות והימורים. כמו כן, ניתן להוציא צו כזה ביחס לאתרים של ארגוני טרור. לצד הגבלת גישה, בית-המשפט יכול במקרים המתאימים להסתפק בהוצאת צו למנועי חיפוש, דוגמת גוגל, שיורה להם שלא לאפשר את מציאת האתר במסגרת תוצאות החיפוש באינטרנט. כמו כן, אם האתר מאוחסן על שרת בישראל או בשליטת אדם או חברה ישראלית, יכול בית-המשפט להורות להם להסיר את האתר מהשרת כליל. הבעיה שלנו היא שהרבה פעמים הם משתמשים בכלל במקומות – הם לא נמצאים בארץ, הם נמצאים אי-שם, ואתה לא יכול לדעת ולשלוט, ואתה צריך פה בישראל למנוע. הדאגה שלנו זה ישראל, הדאגה שלנו היא לא במקומות אחרים. חשוב לציין שבחלק משיטות ההגבלה, הוצאת צו להגבלת גישה לאתרי אינטרנט עברייניים עלולה לפגוע גם באתרים תמימים, כמו שאמרנו, ואנחנו לא רוצים לפגוע באתרים תמימים, שלא קשורים, אם זה לזנות, או לסמים, או לטרור. למשל אם אתה מגביל גישה לכתובת, וכו', יכולים לשבת עליה כמה אתרי אינטרנט, חלקם עברייניים וחלקם תמימים, כמו להגביל גישה וכו', וכל הדברים. בשל החשש לפגיעה באתרים תמימים והחשיבות בשמירה על חופש הביטוי וחופש המידע באינטרנט, מוצעת בהצעת החוק שורה של איזונים, ובכללם הבניית שיקול הדעת של בית-המשפט בבואו לשקול מתן צו, קביעה שצו הגבלת הגישה לא יכול לאפשר עקיפה של הוראות חוק האזנת סתר, ונוסף על כך, הפקדת ההחלטה בעניין מתן הצו בידי שופט ייעודי של בית-המשפט המחוזי. בכל מקרה, על פי הצעת החוק, הצו שיינתן צריך להיות מצומצם ככל האפשר, ובמידת האפשר להורות רק על הסרת החלק באתר האינטרנט המשמש לביצוע העבירה. מצד שני, מכיוון שהעולם הטכנולוגי משתנה כל הזמן, הצעת החוק מאפשרת גמישות לגורמי האכיפה בהפעלת האמצעים להגבלת הגישה. אם ידוע מי המפעיל, יזמינו אותו לפני שופט, אבל הרבה פעמים אנחנו לא יודעים, ואם עוד ניתן הודעה מראש – – – קריאה: ניסן, יש לנו יום ארוך. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): במקום שש שעות זה יהיה שעה. מכרו אותי בכל זה. אז מה? כבר אמרתי, אין לנו ברירה, אלה דברי ההסבר של החוק, נו, מה אני אעשה. קריאה: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אני יודע. אני כבר גומר. אני אסיים. בכל אופן, עוד חשוב לציין שבשל החשש מפני פעולות – אבל אני אזכיר לאופוזיציה את הנושא הזה, שאני אקצר וגם אתם תקצרו אחר כך בדיבור – עוד חשוב לציין שבשל החשש מפני פעולות התחמקות של אתרי האינטרנט שבהם מתבצעות העבירות, הוועדה החליטה שלא יהיה פרסום פומבי על מתן הצו לפני הוצאתו, אך ייעשה ניסיון לאתר את הבעלים או המפעילים של אתרי האינטרנט שאליהם הצו מתייחס, אולם לאחר מתן הצו יהיה פרסום באתרי האינטרנט של משרד המשפטים והמשטרה, וכן באתר החסום, לדבר החסימה, ותינתן אפשרות לכל מי שרואה עצמו נפגע ממתן הצו, לרבות תאגידים ועמותות שעוסקים בהגנה על אינטרס הציבור באינטרנט ויכולים לתרום לניהול הוגן של ההליך, להתייצב ולבקש את ביטול הצו או את צמצומו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי, לאחר שישמיעו את ההסתייגויות ולאחר שידברו, אלה שביקשו לדבר, להצטרף ולאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוגש על ידי הוועדה. אני רוצה בהזדמנות הזאת כבר להודות לאורי מקלב, שהוביל חלק מההצעה הזאת. שוב אני אומר, החוק הוא חשוב, כולנו מבינים אותו, נתגבר ונאשר אותו. תודה רבה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אנחנו עוברים למסתייגים לחוק. ראשונת המסתייגים – חברת הכנסת רויטל סויד, עשר דקות לרשותך, ואחרייך – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, גם היא עשר דקות. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: זה המקסימום שהן יכולות לדבר. זה בטווח של דקה עד עשר דקות. חבר הכנסת יואב בן צור, חבר הכנסת יואב בן צור, אתה גורם שם להמולה מיותרת, אני חושב. קריאות: – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני, זו גרסתו של חבר הכנסת פרי שגורמת פה – – – היו"ר יצחק וקנין: פרי הוא עם רעיונות מאוד יצירתיים. קריאה: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אחר כך ברכה אחרונה, אז יש לנו איזה דקה. אבל זהו, סיימתי, אז בבקשה. אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, יש לומר שאנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת. אין ספק שהיא איזשהו צעד ראשוני מאוד בכנסת בכל הנושא של הסדרת חקיקה על ההתנהלות ברשת החברתית. כולכם יודעים שאני יושבת-ראש הוועדה למאבק באלימות ובריונות ברשת, ובוודאי שואפת לשיח שאינו אלים, בריוני, מסית ופוגעני ברשת החברתית. אנחנו בהחלט יכולים לראות את כנסת ישראל ככזאת שלא כל כך מיהרה לחוקק חוקים – אם אני מסתכלת על המצב יחסית לעולם הרחב, שם מתקדמים הרבה יותר מאתנו, בבחינת – המחוקק קצת צועד מאחורי – בלשון המעטה – מאחורי הקדמה הטכנולוגית. דווקא השר ארדן, שיושב פה, אני חייבת לומר, השר לביטחון הפנים, הוביל תהליך מאוד מעניין במשטרת ישראל, את מערך מאו"ר, בכל הקשור לבני נוער וקטינים, ועכשיו מגיעה הצעת החוק הזאת, ואני חושבת שהיא הצעת החוק הראשונה. אנחנו בהחלט נתמוך בהצעת החוק, למעט ההסתייגויות, שמדברות על פומביות והעלאת הנושא של הגבלת הגישה או הסרת האתרים – ההסתייגות שלנו מדברת על כך שאנחנו נרצה שיוכלו לבוא יותר אנשים שייפגעו ולהביע את ההסתייגויות, וכמובן עם החשש המאוד-מאוד מהותי שיש מפני הרחבה מעבר לעבירות של זנות, תועבה, שימוש בסמים מסוכנים, טרור וכיוצא בזה. אבל אני רוצה להתייחס להיבטים קצת אחרים, מכיוון שאנחנו מדברים על חקיקה, ומלאכת החקיקה פה היא מורכבת מאוד, ואני יכולה לומר שהיא לא פשוטה, אבל יש דברים שהם לא מורכבים, ומה שלא מורכב זה הנושא של העלאת המודעות, ומה שלא מורכב זה הנושא של חינוך. ובכל זאת, אף שאנחנו יודעים היום שבריונות, אלימות ושיימינג ברשת מתחילים כבר מבית-הספר היסודי, ואפילו אפשר שמכיתות א' וב', וזה לא מצדיק ולא מצריך חקיקה, עדיין משרד החינוך לא מצא לנכון להיערך עם תוכנית לאומית שתציף את התכנים האלה כבר מהכיתות הנמוכות, שלא לדבר על חטיבות הביניים. ואם אנחנו מסתכלים על הנתונים – הנתונים הם איומים: אחד מכל שלושה ילדים הוא קורבן רשת. בבריטניה, למשל, 16,000 נערים ונערות לא מגיעים באופן סדיר לבית-הספר רק כי הם חווים שיימינג ברשת. מישהו ניסה לבחון מה קורה בארץ? ממש לא. אבל אנחנו כן יודעים שבארץ 12% מהילדים שחוו בריונות רשת לא דיווחו על זה הלאה; 35% לא נקטו שום פעולה. אתם מבינים את מספרי בני הנוער והילדים שעל בסיס קבוע הם נפגעי רשת ואין מי שנותן להם מזור בשום דרך וצורה שהיא? 90% מהמתבגרים לא מספרים על כך לאיש. הצעת החוק שהגשתי היא הצעת חוק שאומרת שבכל מוסד ובכל גוף ציבורי חייב להיות ממונה על אלימות ברשת, בדיוק כמו שיש ממונה נגד הטרדות מיניות, או ממונָה, יותר נכון, בכל מוסד ציבורי, מישהו שיקבל את הפנייה, מישהו שיטפל בה, ידע לעמוד מול מעצמות התקשורת. פניתי אל מנכ"ל משרד החינוך החדש, אבוהב, שעשה עבודה מצוינת בתפקידו הקודם, ואמרתי לו: אנחנו נמצאים חודש וחצי לפני חזרה לשנת הלימודים, וזו העת להיערך – זו העת להיערך בתוכנית לאומית למאבק בבריונות רשת בבתי-הספר ובשיימינג; זו העת להיערך בהוצאת כללי משמעת מאוד מאוד ברורים. כמו שיש כללי משמעת במרחב הבית-ספרי – באלימות ממש; כך צריכים להיות גם כללי משמעת איך מתנהגים ברשת, כל קבוצות הווטסאפ – להחרים ילדים, להוציא ילדים, לפגוע בילדים, לכתוב עליהם דברים משפילים. בית-הספר לא יכול להתנער מאחריות. בכל בית-ספר חייב להיות מורה ממונה, והמורה הממונה הזה יהיה כתובת גם למי שנפגע וגם למי שפוגע. לא יכול להיות שילד ייפגע – 90% מבני הנוער לא פנו לאף אחד ולא דיווחו, אחד מכל שלושה ילדים הוא קורבן – לא יכול להיות שבית-הספר יתנער מאחריות. אם יהיה מורה ממונה בכל בית-ספר המצב ייראה אחרת, כמו שיש מרחב בית-ספרי נקי מאלימות, או לפחות מתיימר להיות נקי מאלימות, ומי שנוקט אלימות יש נגדו סנקציות. מה עשו עם זה ברשת? היום האלימות המילולית זהה לאלימות הפיזית, אם לא יותר גדולה מזה. חוזר מנכ"ל, מורה ממונה, תוכנית לאומית – כל זה מחויב מציאות. ודבר נוסף מחויב מציאות, לא רק בתחום החינוך בבתי-הספר: לשתף את חברות ומעצמות התקשורת. הן כבר לא חיות יותר בחלל ריק, הן כבר לא מנותקות; הן חלק. מעצמות התקשורת, תאגידי התקשורת, שבעבר ניסו לטעון שהם רק סטרט-אפים – היום מבינים שהם מעצמות, ואנחנו האזרחים. אז דנו בזה בכל מה שקשור לטרור, והיום צריך לחיות ולדון בזה גם בכל מה שקשור לאלימות ובריונות של רשת – ויש להם אחריות. היום פורסם הרווח הכספי שיש לפייסבוק – 66 מיליארד, 66 מיליארד דולר. יעקב מרגי (ש"ס): למייסד. רויטל סויד (המחנה הציוני): למייסד. אז לך תדע מה. וכשאנחנו מדברים על סכומים כאלה, אפשר לצפות שחלק לא מבוטל מהסכום הזה יופנה לקמפיינים: קמפיין נגד בריונות רשת, קמפיין נגד אלימות רשת, קמפיין נגד שיימינג ברשת. הם לא חיים יותר בחלל שהוא מנותק מהציבור ומציבור החוסים תחתם, וזה אנחנו. ולכן, אם אני ככה אסכם את הצעת החוק הזאת, אז אפשר בהחלט לראות בה צעד אחד, אבל אנחנו גם צריכים להיזהר. מכיוון שמדובר באמת באיזושהי מהפכה שנוקטת הליכים של הגבלת גישה, הגבלת איתור, צו הסרה, אז קודם כול יש לנו באמת את בית-המשפט, ויש זכות ערעור לאחר מכן, ועם זאת, גם מי שמוצא את עצמו באיזשהו אופן נפגע ולא זומן, יכול לבוא. לנו יש הסתייגות, וההסתייגות שלנו באה ואומרת: תפרסמו את זה לפני כן ברשומות, באתרי האינטרנט, כדי שגם אם יש מי שנפגע והוא איננו יודע – לא שיבוא בדיעבד, אחרי שהגבילו, אחרי שהסירו, אלא יוכל לבוא ולומר את הדברים מראש. ולסיום, אנחנו בתחילתה של דרך בכל מה שקשור לעידן הרשת החברתית. החקיקה חשובה, אבל לא פחות מזה חשוב להעלות מודעות וחינוך. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. תעלה חברת הכנסת יעל כהן-פארן – גם לך עשר דקות – ואחרייך יעלה חבר הכנסת דב חנין, שגם לו עשר דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברות וחברי הכנסת, השר, תראו, החוק שעולה כאן עכשיו, בסך הכול אנחנו תומכים בו, אנחנו לא מתנגדים. אנחנו רק – בואו נגיד את זה בעדינות – רוצים להביע כמה הסתייגויות, כי באמת הוא חוק נדרש, בסדר? הוא חוק נדרש – הוא מטפל בפשיעה, הוא מטפל במניעת פשיעה ברשת, דברים מאוד משמעותיים, פשעים חמורים, טרור, סמים, פדופיליה, זנות. אנחנו לא נגד החוק, אבל אני חייבת להגיד שאני מסתייגת מהעוצמה המאוד-רבה, מהכלי המאוד-עוצמתי שהחוק הזה נותן בידי הרשות המבצעת, בידי המשטרה, בעצם, וזה מה שמעלה בי חששות – הכלי העוצמתי הזה, אפילו אפשר להגיד אמצעים די דרקוניים שהחוק הזה נותן בידי המשטרה. לדוגמה, השופט שידון בבקשות הצו להגבלת הגישה לאתרי אינטרנט יכול להסתמך על ראיות שהן לא קבילות בבית-משפט, אוקיי? המשטרה לא צריכה לפרסם את עצם הגשת הצו, את עצם הגשת הבקשה למתן צו, אלא רק בדיעבד. למעשה היה סעיף שהיא צריכה לפרסם את זה, וכל בעלי העניין שמרגישים נפגעים יכולים לפנות, אבל הסעיף הזה נמחק. זאת בעצם ההסתייגות שלנו – להחזיר את הסעיף הזה. כי בעצם יכול להיווצר מצב שבמעמד צד אחד אתר אינטרנט ייסגר, עם ראיות שהן לא ראיות קבילות משפטית במקרים אחרים, וגם חסויות, ואנחנו אפילו לא נדע על זה, אף אחד לא ידע על זה, ורק בדיעבד יפורסם שניתן צו. וזאת הנקודה הבעייתית. תמיד אתה מסתכל – אנחנו מסתכלים על החקיקה פה ומאילו תהליכים היא מתחילה, וכאן אני מאוד חוששת שנפתח פתח שכרגע כולנו מסכימים עליו שהוא לגיטימי, שכך צריך לפעול מול גורמים עברייניים, ואין שום ספק שאנחנו נסכים על סוגי העבירה שהחוק יטפל בהם, אבל בסופו של דבר, וזה החשש המרכזי שלי – בגלל שהממשלה הזאת מובילה אותנו כל הזמן במורד של מדרון מאוד מאוד חלקלק, שבו הדמוקרטיה שלנו הולכת ומידרדרת, אני מאוד מאוד חוששת שהכלי הזה שהמדינה נותנת לשלוחים שלה – בעוד זמן אולי לא כל כך רב אנחנו נראה שהוא פתאום מופנה גם כלפי עבירות שכרגע לא מוכללות בו. אני לא יודעת, אני לא רוצה להציע פה הצעות, אבל הקלות הבלתי-נסבלת שבה חוקים שמגיעים בזמן האחרון, בזמן של הממשלה הזאת, לבית הזה ועוברים – חוקים שרומסים את חופש הביטוי, חוקים שמשנים את האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל – אז זה מה שמדיר שינה מעיני, ובגלל זה אני חוששת גם מהחוק הזה. בהקשר הזה אני גם רוצה להתייחס להצבעה שהייתה כאן קודם לכן, על הוועדה המיוחדת שתדון בחוק-היסוד, חוק הלאום. אז ההצעה שאנחנו מדברים עליה, ההצעה של חוק הלאום, בעצם אולי היה עדיף שהיא תכונה החוק לביטול הדמוקרטיה הישראלית. זה הרי איזשהו סרח עודף שאתם כל הזמן מנסים למצוא דרך להיפטר ממנו בכל הניסוחים השונים של החוק הזה. לפחות אתם מגשימים את רוח ההצעה שלכם כבר באופן שבו אתם מנסים לקדם אותה, תוך פגיעה בעקרונות הדמוקרטיים של הפרדת רשויות, ואתם מקימים איזושהי ועדה ככה כדי לעקוף כל מיני קשיים קואליציוניים, אופוזיציוניים – אני אפילו לא כל כך הבנתי עד הסוף מה הקשיים שלכם – ובדרך אתם פשוט מבזים את הכנסת, מחלישים אותה ומדרדרים את המוסדות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. אבל כנראה זאת המטרה. מה שהכי עצוב בהצעה שלכם זה שאתם לכאורה רוצים לעגן ולהגן על הזהות היהודית של המדינה באמצעות מתן הקדימות ליהדות שלה על פני עקרונות של משטר דמוקרטי, אבל יותר מכל ממשלה אחרת, הממשלה הזאת עסוקה בפגיעה בעם היהודי ובפגיעה בקשר עם העם היהודי ובבניו ובבנותיו בכל העולם. אתם מצטרפים לקמפיינים אנטישמיים בהונגריה, אתם כורתים את הברית שלנו עם יהדות ארצות הברית ויהדות התפוצות בהתנהלות הדורסנית שלכם. אם יש עם שצריך להכיר תודה להתפתחות הדמוקרטיה לאורך הדורות הרי זה העם היהודי. ההורים שלנו והסבים שלנו והסבתות שלנו הבינו את זה כשהם לקחו חלק פעיל בעיצוב של הדמוקרטיה במהלך המאה ה-20. עצוב שדווקא במדינה שלנו, כאילו כדי לקיים את הגוף, אנחנו חונקים את הרוח. מחר למשל יצוין כאן בכנסת הקונגרס הציוני הראשון, שהתקיים בבאזל לפני 120 שנה. מעט מהתנועות הלאומיות שצמחו באירופה, ובמיוחד במזרח אירופה, בסוף המאה ה-19, התארגנו במבנה דמוקרטי. התנועה הלאומית היהודית דווקא כן – אפילו לנשים הייתה שם זכות הצבעה לקונגרס, לפני 120 שנה. אבל את מה שהתחיל במופת דמוקרטי הממשלה הזאת כנראה רוצה להחריב ולהשכיח. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת דב חנין. עשר דקות לרשותך, ואחריך – חבר הכנסת יואל חסון, גם הוא עשר דקות. אחרון המסתייגים – אוסאמה סעדי. אדוני חבר הכנסת דב חנין, עשר דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, כולנו בעד מאבק בעבריינות. כולנו בעד מאבק בעבריינות, אבל לא כל אמצעי, עמיתי חברי הכנסת, מועיל למאבק בעבריינות, ולא כל אמצעי יוצר אתו תועלת יותר רבה מאשר הנזק. אנחנו מדברים, עמיתי חברי הכנסת, על מנגנון שהוא בסופו של דבר מנגנון מסוכן, וכמו תמיד אנחנו מתחילים ומוזמנים להתחיל בתהליך הזה, של הפעלת המנגנון, מהמקרים הקיצוניים ביותר. מי מאתנו מעוניין בעבירות זנות? מי מעוניין בעבירות סמים? אנחנו לא רוצים – לא רוצים עבירות סמים, לא רוצים עבירות זנות, לא רוצים פגיעות בבני אדם, לא רוצים עבירות אלימות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ולכן אתם לא רוצים שהממשלה תעביר חוקים. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, אדוני השר ארדן, דווקא האופוזיציה בכנסת הזאת מאפשרת לממשלה להעביר חוקים כאשר החוקים הם חוקים טובים. יוצא לכם אחת לשבוע להביא הצעות טובות, ואנחנו מוכנים להצביע עבורן. אבל, עמיתי חברי הכנסת, הפגיעה בחופש האינטרנט היא מהלך מסוכן. היא מהלך מסוכן. ובמיוחד, אדוני השר, היא מסוכנת כאשר יש לכם חלופות מאוד טובות לפעולה. הרי אותם מעשים עברייניים שנעשים באינטרנט הם מעשים גלויים ופומביים. אין שום מניעה למשטרה להגיע לאותו אדם שפרסם הזמנה לזנות, פרסם קריאה לקנות סמים, פרסם קריאה למעשי אלימות. אם הדבר הזה נמצא באינטרנט זה דבר פומבי, והמשטרה יכולה, ומוזמנת, וצריכה, ונדרשת, לפעול בצורה נחרצת, באופן מיידי, מול אותו אדם, להעמיד אותו לדין, אולי גם לעצור אותו, ולמנוע ממנו לעשות את אותם מעשים שהוא עושה ברשת. הגישה הבסיסית במשפט הישראלי היא גישה שמעדיפה הענשה באיחור על מניעה מוקדמת. זה ויכוח מאוד מאוד יסודי, שהתחיל בשאלות של חירות הביטוי מול האינטרס החברתי להגן על החברה מפני עבירות, מפני פגיעות בסדר הציבורי, מפני כל מיני מעשים שיש אתם נזקים חברתיים, או אולי אפילו מעשים כמו פגיעה בשם טוב, שגם הם, אדוני היושב-ראש, עלולים להסב נזקים עצומים. הגישה הבסיסית אומרת: עדיף, במקום לחסום מראש את הביטוי, להעניש באופן אפקטיבי על מה שחורג מהשדה של הביטוי הלגיטימי – והכלים האלה נמצאים בידי המשטרה; יכולה המשטרה להפעיל את האמצעים שעומדים לרשותה, יכולה המשטרה להעניש, יכולה המשטרה להגיש כתבי אישום. לא נכון לפעול בצורה שפוגעת בניטרליות של הרשת, לא נכון לפעול בצורה שחוסמת מראש אתרים, מורידה אתרים. זוהי הגישה הפוגעת בחופש הביטוי, וזוהי הגישה שאיננה נדרשת למאבק ממוקד בעבירות – שאנחנו, כאמור, עמיתי חברי הכנסת, בעדו. ולכן גישתנו היא שהמאבק נגד פעולה עבריינית – צריך לחזק אותו, צריך לתמוך בו, אנחנו תומכים בו, אבל הדרך לעשות את זה בוודאי איננה עוברת דרך המניעה המוקדמת והמוחלטת. אנחנו גם מצטרפים לכל אותה רשימה ארוכה של הסתייגויות והצעות, שוועדת החוקה לא אימצה, לגבי צורתו של ההליך, לגבי הפגיעה בזכויות במסגרת ההליך. אנחנו חושבים שהדבר הזה לא נכון, הדבר הזה מיותר, הדבר הזה לא משרת בצורה נכונה את המאבק נגד עבריינות, ובעיקר, הדבר הזה מוגזם, ועלול להיות גם מסוכן. תודה רבה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. אם כן, אדוני השר – אוסאמה סעדי, סליחה, סליחה, לפני כן לא ראיתי אותך. חמש דקות, אדוני, לרשותך. דב חנין השאיר לך את חמש הדקות. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אנחנו סיכמנו מראש שהוא חמש ואני חמש, אז בסדר. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו, בוועדת החוקה, כשדנו בחוק הזה – וכבודך, כבוד השר לביטחון הפנים, וגם כבוד שרת המשפטים, הגעתם לישיבה האחרונה – כמעט הייתה תמימות דעים בוועדה להצביע בעד החוק הזה. אני אמרתי שנכון שמדובר בהצעת חוק חשובה במאבק נגד הימורים, נגד זנות, נגד סמים, ולכן מלכתחילה חשבנו להצביע בעד החוק הזה, אבל אמרתי אז, שכאשר הוספתם את העילה של טרור, ולסגור אתרים בגין תמיכה בטרור, אז – תמיד יש לנו חשש שיתחילו לפרש מה זה טרור, ומי הסמכות, ואיזה אתרים יסגרו או לא יסגרו, ולכן אתה זוכר, אדוני השר, שאני אמרתי שאנחנו לא נצביע נגד החוק הזה, כי בכל זאת יש בחוק הזה דברים טובים, אבל אנחנו לא נוכל להצביע בעד החוק הזה, ואז נמנענו בוועדה. כל הכלים שנותנים לרשויות כאשר נותנים סמכויות רחבות – אז תמיד החשש הוא שכוח השררה וכוח השלטון ינוצל, ואנחנו, לנו יש ניסיון מר כמיעוט בדברים האלה, שתמיד מנסים להשתמש באמצעים האלה נגד המיעוט ולפגוע בזכויות חשובות כמו חופש הביטוי. מובן שאנחנו נגד הסתה ונגד כל הדברים האלה, אבל תמיד כשבאים לפרש את זה מפרשים את זה על הדרך הרחבה ביותר, במיוחד כשיש שם את כל העניין הזה של מעמד צד אחד וחומר חסוי. אנחנו כבר נכווינו, ואני, שהייתי עורך דין, ואני יודע מה זה חומר חסוי, ובמעמד צד אחד, וכאשר נכנסים אל השופט ומתחילים רק בצד אחד, ללא אפשרות של הסנגוריה לעיין במסמכים האלה, תמיד יש לנו חשש שזה ינוצל לרעה. לכן אנחנו, עם כל זה שיש בחוק הזה דברים טובים של מאבק בהימורים, בזנות ובסמים, לא נוכל להצביע בעד החוק הזה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. אומנם כבר קראתי לך – לא לא, אדוני, אני אאפשר לו חמש דקות, לחבר הכנסת יואל חסון. זה לפנים משורת הדין. מה אני אעשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אירוע רודף אירוע, והאדמה רועדת. יש פה עכשיו במליאה שר שאני מבקש לנאום את הנאום שהוא היה אמור לנאום עכשיו – את נאום ההתנתקות מנתניהו. בימים האלה, לצערי, אין אומץ על כיסאות עור הצבי, ולכן אשמש כפה לך, אדוני השר, ואנאם את הנאום שהייתם אתה וחבריך אמורים לנאום היום בערב כאן, במליאה. היית צריך לומר, אדוני השר: ערב טוב, אזרחי ישראל, בעקבות ההתפתחויות האחרונות, החלטתי לפרוש מתפקידי בממשלה. הודעתי לראש הממשלה כי איני יכול עוד. שתקתי כשקידם חוקים אנטי-דמוקרטיים, כי חשבתי שזה בשביל הלכידות של הליכוד; החרשתי כשהסית נגד התקשורת, כי אני מודה שהאמנתי שזה יחזק את ה-base; היה לי קצת לא נעים בבטן כשראיתי את הסטטוסים הליליים של נתניהו נגד כל מה שאינו הוא ורעייתו, אבל אני שר בממשלה, ושתקתי, כי הייתה לי עוד רפורמה לקדם, ועוד תוכנית להוביל, ועוד הסכם סחר גדול, וישראל לא יכלה בלעדיו. אבל הערב אני אומר כאן בשמך, אדוני השר, את מה שאתה היית צריך להגיד, והיית אומר כך – היית אומר שאינך יכול עוד. איני יכול עוד. יש רגעים בחייו של נבחר ציבור שבהם הוא חייב להגיד: עד כאן – עד כאן לשחיתות, עד כאן לפגיעה בביטחון המדינה, עד כאן לעסקאות עם קופונים שמהם נהנים חשבונות נסתרים מחו"ל; עד כאן להסתה, עד כאן לטירוף, עד כאן להישאר בכיסא בכל מקרה ובכל מחיר. זה היה אמור להיות הנאום שלך היום, השר ארדן, שלך ושל עוד חברים אחרים בממשלה. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יצחק וקנין: אני חשבתי שאתה הולך לדבר על ההסתייגויות של החוק, אבל בזבזת שתי דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): יש לי הסתייגויות מכל הממשלה, אדוני, לא רק מהחוקים שלה. היו"ר יצחק וקנין: בסדר, אבל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): בכל אופן, אדוני, ממשלות לא נופלות, הן מתפרקות מעצמן. מי שנמצא כרגע סביב שולחן הממשלה חייב לקחת אחריות ולהראות לראש הממשלה את הדלת, ולא משנה מה יהיה אחר כך. נצא לבחירות, נתווכח, העם יבחר ויגיד את דברו לכאן ולכאן, אבל שחיתות לא תהיה פה. אני קורא לשרים כחלון, בנט, שטייניץ, ארדן, גמליאל, לכל השרים: הציבור מחכה לשמוע אתכם. אם לא תגידו דבר, זה כאילו השלמתם עם השחתת המערכת הציבורית והשלטונית של ראש הממשלה הזה. הרי ידעתם להגיד את הדברים ברור. השר ארדן, אני זוכר היטב מה אמרת כאן על ראש הממשלה אהוד אולמרט. אני זוכר מה אמר ראש הממשלה על אהוד אולמרט. אז הגיע הזמן, אדוני, שתדבקו במה שאתם אולי מאמינים ונמשיך הלאה, כי אנחנו אוהבים את ישראל ואנחנו רוצים להיפרד מנתניהו. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אדוני השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן, רשות הדיבור שלך לסכם את הדיון בהצעת החוק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה נואם את הנאום המפורסם? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני, דרך אגב, אם הייתי צריך כיו"ר סיעה לשלוח מישהו מכל חברי המחנ"צ לשאת את הדברים שחבר הכנסת יואל חסון נשא כרגע, האחרון שהייתי שולח – האחרון – היה יואל חסון. אם רוני בר-און היה כאן אז הוא היה האחרון, אבל כיוון שהוא לא כאן, יואל צריך להיות האחרון, כי כל אחד בגוגל יכול להיזכר בכל מה שיואל חסון אמר – – – היו"ר יצחק וקנין: גלעד, אני יכול להבין אותך, כי אני קצת מכיר את – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בסדר, אבל בסדר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה עם מה שאתה אמרת? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני הסברתי – בטח האזנת לי ברדיו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): בוא נסכם ששנינו – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אבל אני הסברתי שהתחושה הייתה, כשאהוד אולמרט היה בחקירות עם עוצמת ראיות מאוד מאוד גדולה, שיש מהלכים מאוד "גדולים", במירכאות כפולות, שהוא רוצה להוביל כדי להשכיח את החקירות האלה, אז בהקשר הזה אמרתי את מה שאמרתי. יואל חסון (המחנה הציוני): רצית לעצור את התהליכים – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: דעתי, כמי שחווה את תפקודו של ראש הממשלה, אני רואה שהוא מאוד מרוכז ומאוד ממוקד בניהול המדינה. זה שאתם קושרים אליו כל פרשייה, גם אם היא עדיין לא נקשרה אליו, או שאתם משתתפים בהפגנות תחת השלט ההזוי "ביבי אשם עד שתוכח חפותו", ויושב-ראש המפלגה שלכם, זה הדבר הראשון שהוא מוצא לעשות, עדיין לא מחייב אותנו לנאום את הנאומים מנותקי המציאות שאתה הצעת לי לנאום. אבל בסדר, אם זה יעזור לך בהתקדמות במחנ"צ. החלפת אותי כיושב-ראש צעירי הליכוד, נראה לי שעדיין פה המרחק הוא – זה עוד לא קרוב, להחליף אותי בתיק הנוכחי. יואל חסון (המחנה הציוני): יהיה טקס, אל תדאג. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא דואג. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא רוצה להפריז בסופרלטיבים להצעת החוק, שאני מקווה שתאושר עוד מעט כאן במליאת הכנסת, אבל לפחות מבחינת משטרת ישראל – ואני בטוח שהאופוזיציה מאוד רוצה לחזק את משטרת ישראל, ולא רק מדברים כאן גבוהה-גבוהה על שלטון החוק – מבחינת משטרת ישראל החוק הזה הוא היסטורי. זה חוק שהולך להעניק לגופי אכיפת החוק במדינת ישראל, ובראשם למשטרת ישראל, את הסמכות, ובעצם את האפשרות, סוף-סוף למנוע גישה לאתרים שמתבצעת בהם פעילות פלילית שמסכנת את שלום הציבור. כשהרבה פעמים חברי כנסת ניגשים אלי, גם מהאופוזיציה, ואומרים לי: איך, איך יכול להיות שמשטרת ישראל לא סוגרת את האתר הזה שמציעים בו לבני נוער לרכוש סמים סינתטיים, מה שמכונה בסלנג "נייס גיא" – הדבר האחרון שהייתי קורא לזה זה "נייס גיא", זה מחסל מוחות של צעירים ונוער, הורס להם את החיים – איך יכול להיות שיש אתר שמציע מכירת סמים אונליין ומשטרת ישראל לא עושה שום דבר? איך יכול להיות שיש אתרי אינטרנט שמציעים שירותי זנות, זנות קטינים, ומשטרת ישראל לא עושה דבר? אז כל פעם מחדש הלסת נשמטת בתדהמה כשאני עונה לאותם חברי כנסת: חברים, על פי פסיקת בג"ץ – אני לא אמתח ביקורת היום על בג"ץ – על פי פסיקת בג"ץ מ-2013, למשטרה אין סמכות להגביל גישה לאתרי אינטרנט, גם אם באתר מתקיימת פעילות עבריינית מובהקת, מפרת חוק, שאם היא הייתה במרחב הפיזי, באמצע הרחוב, מותר היה למשטרת ישראל לשים במעצר את האדם שעושה את הפעילות הזאת. קרי, אדם שעכשיו עומד ברחוב, מציע סמים לקטינים או מקדם שירותי זנות, ועוד באמצעות קטינים – מובן שהייתם מצפים, ובצדק, שהמשטרה תשים אותו מאחורי סורג ובריח, וגם תבקש מעצר עד תום ההליכים. מצד שני, אם זה קורה ברשת האינטרנט – זה בלתי נתפס, אבל אני שוב מסביר את זה, כי זו המציאות כיום במדינת ישראל – אין למשטרה סמכות להגביל את הגישה ולסגור את הגישה לאותו אתר אינטרנט. האמירה של דב חנין שנאמרה כאן כלפי המשטרה, הצעת הייעול שלו, היא הרי הצעה הזויה, פשוט מנותקת מהמציאות, כי אתר אינטרנט גם יכול להיות מופעל מקפריסין, כי האדם שמפעיל את האתר – יכול להיות שייקח זמן עד שהמשטרה תגיע אליו. אז מה מציע חבר הכנסת דב חנין? לא נורא, בשם החשש המנותק מציאות, כיוון שהחוק הזה הרי מחייב שופט מחוזי, אם אני זוכר נכון, שיקבל את ההחלטה – למשטרה פשוט זה מאפשר את הסמכות לפנות לבית-המשפט המחוזי ולבקש להגביל את הגישה לאתר שבית-המשפט המחוזי משתכנע שיש בו פעילות עבריינית. אז מה אומר דב חנין? לא, בוא בינתיים שיתמכרו עוד כמה קטינים לסמים – – דב חנין (הרשימה המשותפת): ממש לא, ממש לא. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – שיתבצעו עוד כמה פעילויות של זנות עם קטינים – – דב חנין (הרשימה המשותפת): זה לא נכון, ואתה יודע את זה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – ובינתיים נחכה עד שהמשטרה תתפוס את מי – – דב חנין (הרשימה המשותפת): זה לא נכון, ואתה יודע את זה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – את מי שמפעיל את האתר הזה. דב חנין (הרשימה המשותפת): זה לא נכון, ואתה יודע את זה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אז לשמחתי הרבה יש בכנסת הזאת עדיין חברי כנסת אחראיים, גם אם הם באופוזיציה בטעות, כמו חברת הכנסת רויטל סויד וחברי כנסת אחרים, שאצלם האחריות הציבורית גוברת על שיקולי קואליציה–אופוזיציה. לצערי, נראה שבשמאל הקיצוני אין הרבה חברי כנסת כאלה, אבל – אני זכרתי דווקא, חבר הכנסת חנין, שבענייני הגנת הסביבה התעלית מעל השיקולים האלה, אבל כנראה בנושאים האלה פחות. אני מזכיר שבעבר החוק שמאפשר סגירת שימוש, או הגבלת שימוש פיזי, כן עבר. הגבלת שימוש באינטרנט – כשאנחנו היום רואים את מה שקורה כשהפשיעה עוברת מהמרחב הפיזי למרחב הקיברנטי, זה לא רק בתחום של כספים, או כלכלה, או חדירה לחשבונות בנק, זה גם בדיוק בפשיעה כזאת, כאשר ההצעה של העבירה מתבצעת במרחב הקיברנטי, והעבירה עצמה בסוף, סגירת המעגל, היא במרחב הפיזי. ולכן, כשהבנתי את המצב המשפטי ההזוי, הבלתי-נסבל הזה, שבו פועלת משטרת ישראל – שמצד אחד הציבור מצפה ממנה לטפל בפשיעה בכל מקום, ומצד שני אין לה כלים וסמכויות לעשות זאת – אני פניתי לשרת המשפטים איילת שקד, וזה המקום להודות לה ולאנשי משרד המשפטים וליושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שיחד עם חבר הכנסת אורי מקלב באמת עשו מאמץ גדול לקדם חקיקה מאוד מורכבת, מאוד מאוזנת – מאוד מורכבת, מאוד מאוזנת – והביאו לתוצאה מאוד מאוד טובה, שבעיני תציל הרבה מאוד אנשים, נשים, בני נוער, מפעילות עבריינית ופעילות אלימה. כי החוק הזה בעצם יאפשר גם להגביל את הגישה לאתרים שמשמשים לפרסום זנות, הימורים, מכירה וסחר בסמים מסוכנים. וכמובן, לא נשכח את חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שבמקום לעודד סגירה של אתרים שמשמשים ארגוני טרור להפצת האידאולוגיה הנתעבת והמעוותת שלהם, כדי להפיץ שנאה ושקרים ולהסית אזרחים לפעולות רצחניות כמו, לצערי, מה שראינו ביום שישי האחרון בהר הבית, לצערי, במקום להתאחד סביב הצעת החוק הזאת, מעדיפים, בשם חששות לא ברורים – כי שוב, אני מזכיר, אלה לא החלטות של המשטרה לבדה; זו סמכות שניתנת למשטרה לפנות לבית-המשפט המחוזי ולבקש להגביל גישה לאתר שמפיץ שנאה ברמה של קריאה לתמיכה בטרור. ולא אוכל לסיים בלי להזכיר שהחוק הזה הוא אומנם צעד חשוב מאוד במאבק בפשיעה, וגם בהסתה לטרור, אבל זה רק חלק מהעניין. הדבר האמיתי והגדול יותר זה חוק הפייסבוק, שכשמו לא כן הוא – זה לא רק פייסבוק, זה גם טוויטר, זה גם חברות אחרות שממשיכות לעשות מיליארדים – כפי שהזכירה חברת הכנסת סויד – לעשות מיליארדים מהמידע שהן אוספות עלינו ולהכווין פרסומות באמצעות המידע הזה שהן יודעות עלינו, מה אנחנו אוהבות ואוהבים, אבל מצד שני לא מוכנות להשקיע את המשאבים הנדרשים כדי לקחת אחריות, להיות פרואקטיביים, לנטר את מה שקורה על הפלטפורמות שלהן ולהסיר את התכנים המסיתים ומעודדי השנאה והאלימות שמופצים ברחבי העולם, וגם במדינת ישראל, על הפלטפורמות שלהן. אז תודה לאל, בשנה האחרונה יש התקדמות משמעותית בהבנה של ממשלות בעולם לחשיבות של זה. לצערי זה קרה אחרי מספר רב של פיגועים ברחבי העולם, אבל היום גם מנהיגי ה-G7, ממשלות בריטניה וצרפת, מועצת אירופה, הרבה מאוד ממשלות וארגונים מבינים שצריך לחייב – ממשלת גרמניה – את חברות האינטרנט לקבלת אחריות וגישה הרבה יותר פרואקטיבית, ואני מאמין שבזכות חוק זה שמונח על שולחנכם לאישור, כשהוא יאושר כעת ויראו את פירותיו, אני מקווה שהכנסת גם תאשר במהרה את החקיקה שחשובה אולי יותר, בעניין חובתן של ענקיות האינטרנט לקחת גם הן חלק במאמץ ולהתמודד עם ההסתה לשנאה ואלימות. שוב, אני רוצה להודות לידידי חבר הכנסת אורי מקלב, שעשה חלק נכבד מהעבודה, ליושב-ראש הוועדה, ועדת החוקה, חוק ומשפט, ניסן סלומינסקי, שעשה כאן עבודה מהירה ומקצועית. וכמובן לחברתי שרת המשפטים איילת שקד, על קידום החוק החשוב הזה, תודה, ואני קורא לכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים. יסכם את הדיון חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה. קריאה: למה צריך עוד פעם? היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אם אני לא פועל על פי התקנון, ההערה שלכם במקום. אבל ההערה שלכם – – – קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: חברים, זה התקנון וזאת הבקשה. הוא יושב-ראש הוועדה. בהצבעה בקריאה שנייה ושלישית יושב-ראש הוועדה מסכם את הדיון. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): טוב, אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לא הארכתי, אבל טיפה הארכתי בהתחלה, בתקווה שאני לא אצטרך לעלות פעם שנייה, אבל בסדר, אין מה לעשות, אז אנחנו ננסה שוב. במציאות התברר פתאום שיש איזושהי תופעה משונה; המשטרה קיבלה מאתנו, מהכנסת, כוח לחסום אתרים פיזיים. נניח יש מקום שאנחנו יודעים שמוכרים בו סמים – למשטרה יש יכולת להיכנס, לעשות כל מה שנדרש כדי שיותר לא יוכלו למכור סמים. אבל דא עקא שהמציאות מתפתחת. לרדת, דוד? טוב, אני רק רוצה לרענן את זיכרונכם, כל מה שדיברתי בהתחלה, לפני החוק, לפני שהציגו, כאילו הצגתי אותו גם עכשיו, ואני שוב רק אחזור ואברך את שני השרים, את גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, ואת שרת המשפטים, איילת שקד, שבאמת התלכדו יחד, הבינו את החשיבות, הכינו את החוק הזה, ובעזרת אורי מקלב, שעזר לנו בהתחלה בוועדת החוקה, חוק ומשפט, וכל המצטרפים – העברנו את זה, ואני רוצה להודות לכולם. אני מבקש מכולם, מאחר שאני חושב שכולם פה, או הרוב הגדול, מסכימים לחוק, גם אם יש לכל אחד איזה הסתייגות קטנה, שנצטרף כולנו, נעביר את החוק הזה, ובעזר השם נאפשר למשטרה לסגור את כל האתרים – שנמצאים באתרים החברתיים. תודה לך, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. חברי הכנסת, יש כמה הסתייגויות של חברי הכנסת. אתם מושכים את ההסתייגויות או שנצביע על ההסתייגויות? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נצביע. היו"ר יצחק וקנין: נצביע. רויטל סויד, להצביע על ההסתייגויות? רויטל סויד (המחנה הציוני): כן. היו"ר יצחק וקנין: להצביע, אוקיי. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות בקריאה שנייה. הסתייגות לסעיף 1, של חברי כנסת מכל האופוזיציה; אני רואה אותם פה, לא אקריא את כל השמות, הרשימה ארוכה: המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, מרצ, יש עתיד. אנחנו מצביעים על הסתייגות לסעיף 1, של קבוצת סיעת מרצ – חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג, ושל קבוצת סיעת המחנה הציוני – חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 39 מתנגדים, 34 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. דוד ביטן (הליכוד): רגע, רגע, עוד אחת מתנגדת. יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא הצלחתי להצביע. היו"ר יצחק וקנין: היא לא הצביעה או שלא נקלטה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא, אין לי קליטה. היו"ר יצחק וקנין: אין. אם כן, אני אוסיף את השם שלך, דהיינו, יש לנו 40 מתנגדים ו-34 בעד, תומכים. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה. אני מבקש מהמחלקה הטכנית לבדוק מה קורה. לחלופין – אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 40 מתנגדים, 34 בעד. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה, כנוסח הוועדה, על סעיף 1. מי בעד סעיף 1, כנוסח הוועדה? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 9 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 63 בעד, תשעה מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל בקריאה שנייה בנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 2. הסתייגות לסעיף 2. קבוצת מרצ איננה? אין אף אחד ממרצ? אם אין, אני לא מצביע על ההסתייגות. אין – לא מצביעים על ההסתייגות. אנחנו נצביע על סעיפים 2, 3, עד 7, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 2–7 – 62 נגד – 9 נמנעים – אין סעיפים 2–7 נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 62 בעד, תשעה מתנגדים. אם כן, סעיפים 2–7 התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 8, הסתייגות לסעיף 8, של קבוצת מרצ וקבוצת המחנה הציוני. להצביע? להצביע. מצביעים על ההסתייגות. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? דוד ביטן (הליכוד): נגד. נגד. נגד. נגד. רגע, איך אתם יודעים איך להצביע? קריאה: מר ביטן – – – דוד ביטן (הליכוד): קיבלתם הנחיות מבחוץ? קריאה: עליזה מדריכה אותך – – – דוד ביטן (הליכוד): מה הסיפור? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זו הקרן החדשה אומרת לנו מה לעשות. דוד ביטן (הליכוד): הקרן החדשה אומרת לכם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כן. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 40 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 8 לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 40 מתנגדים. 40 מתנגדים, 33 בעד. אם כן, הסתייגות לסעיף 8 לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על סעיפים 8 ו-9–17, כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 8–17, כהצעת הוועדה – 63 נגד – 9 נמנעים – אין סעיפים 8–17, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר יצחק וקנין: 63 בעד, תשעה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, סעיפים 8–17 התקבלו כנוסח הוועדה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז–2017, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 63 נגד – 10 נמנעים – אין חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 63 בעד, עשרה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 22), התשע"ז–2017 [מס' מ/1098; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 22670; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 22) התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתנצל שתצטרכו כנראה לסבול אותי היום הרבה. יש ארבעה חוקים – ארבעה חוקים שאני אצטרך להעביר. אני חושב שהם חוקים חשובים. בכל אופן, החוק שאנחנו מדברים עליו כרגע הוא חוק קצר – הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 22), התשע"ז–2017, והיא קצרה. במהותה ההגדרה של תאגיד בנקאי, שמופיעה בסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000, בדרך כלל כוללת את התאגידים הבנקאיים לפי חוק הבנקאות ותאגידי עזר. דא עקא שבינתיים מתווספים תאגידים דומים, דומים לזה, שעליהם חל אותו עיקרון, והם לא היו באותה תקופה ולא נכנסו להגדרה של תאגיד בנקאי, וממילא כאילו חוק איסור הלבנת הון לא חל על זה. לא חל על זה. הצעת החוק הזאת באה להכניס גם אותם. חברות כרטיסי האשראי, שפעלו בשוק סליקת כרטיסי החיוב, והן כולן היו תאגידי עזר, וכל הדברים הדומים האלה, נכנסים כיום. אנחנו רוצים להכניס אותם גם להגדרה של תאגיד בנקאי. הם עונים על כל הקריטריונים, ולכן – שייכנסו, כדי שהרשות להלבנת הון תעשה את זה. במילים פשוטות: גם על פעילות של סולקים שאינם תאגידי עזר; מוצע להרחיב את ההגדרה של תאגיד בנקאי כך שתכלול גם סולק של כרטיס אשראי. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני חושב שגם אין בקשות – – – היו"ר טלי פלוסקוב: יש בקשות דיבור. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): יש? היו"ר טלי פלוסקוב: אני אגיד את זה כרגע. כן. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. אני פונה לחברי שיתמכו בהצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. כאמור, להצעת החוק הנ"ל לא הוגשו הסתייגויות, אך יש בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 22) התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. בבקשה, להצביע, רבותי. להצביע. כן, כן, בקריאה שנייה על החוק של הלבנת הון. חוק איסור הלבנת הון. הצבעה מס' 12 בעד סעיף 1 – 40 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 40 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 22), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 43 חברי הכנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 22), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017 [מס' מ/1121; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 22006; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני רוצה להביא בפניכם את הצעת חוק הוצאה לפועל (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017. סעיף 4א לחוק ההוצאה לפועל, 1967, מסמיך את שר המשפטים לקבוע בצו סוגים שונים של בקשות שמנהלי לשכות ההוצאה לפועל ועובדים מסוימים של מערכת ההוצאה לפועל רשאים לדון ולהחליט בהם וכו' וכו'. ואולם, מכיוון שגורמים אלה הם בעלי סמכות לביצוע פעולות ולקבלת החלטות בנושאים מינהליים נוספים הנוגעים להתנהלות התיק, אשר יש להם השלכות על הצדדים, מוצע לתקן את הסעיף ולהקנות זכות ערר על כל הפעולות וההחלטות של מנהלי לשכות ההוצאה לפועל ועובדי מערכת ההוצאה לפועל, בין שבוצעו מכוח סעיף 4א האמור, שדיברנו עליו קודם, ובין שבוצעו מכוח סעיפי חוק אחרים; שזה יהיה יותר טוב. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי לתמוך בהצעה הזאת בקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. כאמור, לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור. לכן, אנחנו עוברים להצבעה. וכעת נצביע על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. נא להצביע, רבותי. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1 – 45 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 45 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הצעת חוק הוצאה לפועל (תיקון מס' 53) עברה בקריאה השנייה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני הצבעתי בטעות מהעמדה של עמיר פרץ. היו"ר טלי פלוסקוב: דקה. דקה, גברתי. ועכשיו אנחנו נעבור – רגע, רבותי – וכעת אנחנו נעבור להצבעה על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע, רבותי. מי בעד? מי נגד? חברת הכנסת מרב מיכאלי, איפה הצבעת? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בקריאה השנייה הצבעתי בטעות מהעמדה של עמיר פרץ. היו"ר טלי פלוסקוב: של עמיר פרץ. אוקיי. חברת הכנסת מרב מיכאלי טוענת שבקריאה השנייה היא הצביעה בטעות בעמדתו של עמיר פרץ במקום בעמדה שלה, אז לשנות את השם של ההצבעה. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 50 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, בעד – 50 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ז–2017 [מס' מ/1073, פ/604/20, פ/1217/20, פ/1229/20, פ/1240/20, פ/1900/20, פ/2019/20; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 18631, מושב שני, חוב' כ"ח, עמ' 13706, עמ' 13707, עמ' 13708, עמ' 13709 ועמ' 13712; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. ושוב אני מזמינה את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, להציג לנו את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הפעם זה יהיה טיפה יותר ארוך, כי החוק יותר מורכב, אבל אנחנו נשתדל לקצר אותו. הצעת החוק הזאת היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית ושש הצעות חוק פרטיות – הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת סתיו שפיר, רועי פולקמן, אורלי לוי אבקסיס, וחסרים לי עוד. היו"ר טלי פלוסקוב: איילת נחמיאס ורבין – יש לך? ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): טוב, עוד שניים. אני לא זוכר מי עוד השניים. קריאה: יעל גרמן ויאיר לפיד. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): יאיר לפיד ויעל גרמן, אוקיי, תודה. אני לא יודע למה לא כתבו. היא כוללת שני מעגלים שונים של חקיקה – כי צריכים לדעת שהחוק עצמו, שעליו זה מבוסס, הוא חוק שלא מדבר אך ורק על דירות מגורים, הוא מדבר בכלל על כל ההשכרה של נכסים, ולכן חלק מהשינויים הם שינויים שלא מתייחסים אך ורק לדירות למגורים אלא מתייחסים לכל הדברים המושכרים. זה מעגל אחד. המעגל השני זה המעגל שמתייחס ספציפית לנושא של דירות למגורים. אז אני אעשה את זה מהר. המעגל הראשון מדבר בין היתר על פגמים ואי-התאמות. מוצע להרחיב את המושג אי- התאמות הקיים בחוק, להוסיף הוראה בדבר אי-התאמה משפטית, להרחיב את חובת תיקון הפגמים המוטלים על המשכיר ועוד. ואני אומר שוב – זה לא רק על דירות למגורים. שינויים במושכר: מוצע לקבוע כי השוכר יהיה רשאי לבצע שינויים במושכר אך ורק אם קיבל את הסכמת המשכיר לכך, וכן לקבוע הסדר לגבי השבת מושכר שהשוכר ביצע בו שינויים, בהסכמה או שלא בהסכמה של המשכיר. דבר נוסף זה סיום השכירות. מוצע לקבוע כי אם לא הוסכם על תקופת השכירות, כל צד יהיה רשאי לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד שני בתוך זמן סביר. כמו כן מוצע להבהיר את היקף החובות החלות על השוכר בעת החזרת המושכר. ונושא אחרון שאזכיר במעגל הזה זה עסקאות בשכירות. מוצע להבהיר שכוחה של זכות השכירות הוא קנייני, וככזאת היא יפה כלפי כל אדם. לפי המוצע, משכיר שהקנה את זכותו במושכר לאחר, כל הזכויות והחיובים של המשכיר מומחים – כלומר, עוברים – לקונה, גם אם הלה לא ידע על קיומו של חוזה השכירות, וטענה שיש לשוכר בשל אי-קיומם כלפי המשכיר תעמוד לו גם כלפי הרוכש. זה החלק האחד שחל על כולם. החלק העיקרי של הנושא, שבגינו באמת עמלו חברי הכנסת, זה הנושא של דירות למגורים. המצוקה של דירות למגורים – בעיקר בתל אביב ובירושלים, אבל כנראה גם בהרבה מקומות אחרים – היא מצוקה גדולה מאוד, וכתוצאה מזה המשכיר, שהוא בעל הכוח, יש לו הדירה, יכול לנצל את מעמדו ולהציע לאנוס את השוכר לדברים שלפעמים כבר מגיעים לרמה של אי-סבירות ובלתי הגיוניים. לכן, החוק הזה בא להגן על השוכר, שהוא החלש, מפני המשכיר. מצד שני, היינו בוועדה ערים לכך שגם המשכיר קיים, וגם על המשכיר צריכים להסתכל וגם בו להתחשב; בסך הכול הוא בעל הנכס. ודבר נוסף שהובא בחשבון זה שכאן צריך לצאת מתוך הנחה שלפעמים ביחסים שבין אדם שרוצה לשכור – הוא אומר: חבר'ה, אל תבלבלו לי את המוח, אני רוצה דירה ואני מוכן לקבל את הדירה הזאת איך שהיא, גם ככה. מה אתם מכניסים לי תנאים שבגינם עכשיו הדירה הזאת לא תוכל להיות נכס שמושכר, ובסוף אני אשאר בלי דירה? אז תנו לי – גם זו טענה שאתה לא יכול להתעלם ממנה. ובתוך כל השיקולים האלה בסופו של דבר יצא החוק הזה. ואני אומר שוב: המציעים, חלקם ויתרו על חלק מהדרישות שהיו להם בהתחלה, ויכול להיות שהם ישלימו את זה בעתיד, כמו הנושא של שכר דירה ושכירות לטווח ארוך וכו'. אבל החוק הזה באמת, כדי שנוכל להעביר אותו, אז – אני אגיד רק בנקודות את אותן נקודות שהוספו. צורה ותוכן של חוזה שכירות למגורים: מוצע לקבוע כי חוזה שכירות למגורים ייערך בכתב, וכי על החוזה לכלול, בין השאר, פרטים מהותיים כמו פרטי הצדדים לחוזה, תיאור הדירה המושכרת, תקופת השכירות, דמי השכירות, פגמים בדירה ועוד. בנוסף, מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע חוזה שכירות מצוי למגורים אשר ישמש את הצדדים לחוזה אם לא נערך חוזה שכירות למגורים. נקודה אחת. נקודה שנייה זה דירה הראויה למגורים. מה זה דירה? אנחנו ראינו גם באמצעי התקשורת מקומות שאנשים שוכרים, או הפוך – נגיד אנשים משכירים דברים, כוכים בתוך חניות בקומה מינוס 3, מה שנקרא, שאין שם אוויר לנשימה, אין אור ואין כלום, ואנשים שוכרים את זה כי אין להם ברירה. מה זה דירה ראויה למגורים? מוצע לקבוע כי המשכיר יחויב למסור את הדירה המושכרת כשהיא ראויה למגורים. לעניין זה נקבעו בתוספת תנאים בסיסיים שאם לא מתקיים אחד מהם יראו את הדירה ככזאת שאינה ראויה למגורים, כדוגמת קיומה של מערכת ניקוז, מערכת חשמל – לנו זה נראה טריוויאלי; אתה אומר: איך אתה יכול להשכיר דירה שאין בה חשמל? כן, גם זה יכול להיות, לכן אנחנו אומרים שלא יהיה – אוורור ועוד. לפי המוצע, מסירת דירה שאינה ראויה למגורים תיחשב להפרת חוזה ותאפשר לשוכר לבטל את החוזה בכל עת. דבר נוסף שנתון במחלוקת ותמיד המשכיר, בגלל שכוחו רב, יושב על השוכר ומחייב אותו, זה תיקון פגמים וליקויים. מוצע לקבוע כי השוכר יהיה אחראי לתקן כל פגם שנגרם משימוש בלתי סביר שלו בדירה המושכרת. השוכר, אם הוא לא השתמש נכון – הוא צריך לתקן. מנגד, המשכיר יחויב לתקן כל פגם שאינו קל ערך שהשוכר אינו אחראי לתקן, בתוך הזמנים שנקבעו בסעיף; ויש שם זמנים, שלא יוכל – אין לו חשמל, עד שהוא יבוא לתקן, יגיד: חצי שנה תישאר בלי חשמל או בלי מים. דבר כזה אסור שיהיה. דבר נוסף – תשלומים שבהם נושא השוכר, גם פה, שלא יהיו מחלוקות מה השוכר צריך לשלם ומה המשכיר. כדי להבטיח שהשוכר לא יישא בתשלומים שאינם קשורים באופן ישיר לשכירות בדירה, שהטלתם על השוכר אינה הוגנת ואינה ראויה, מוצע לקבוע כי השוכר לא יישא אלא בתשלומים המפורטים בסעיף, ובכלל זה דמי השכירות, מסים החלים על המחזיק בדירה, מה שנקרא ארנונה, תשלומים בגין צריכה של שירותים שוטפים – מים וחשמל וגז, שזה סביר, שהוא משתמש אז הוא צריך לשלם את זה – ותשלומים לוועד בית משותף. עוד מוצע לקבוע סוגי תשלומים שבהם, בין השאר, לא יישא השוכר אלא המשכיר, ובכלל זה תשלומים כמו שכר טרחה של עורך דין או מתווך שפעל מטעם המשכיר. אני לא מתייחס כרגע, בגלל קוצר הזמן – ואני מניח שהנואמים האחרים ידברו – אני לא מזכיר כאן את הנושא של המתווכים. היה על זה דיון נפרד. והנושא האחרון, שהוא חשוב, זה הנושא של ערבות. מוצע לקבוע כי המשכיר יהיה רשאי לבקש כערובה את הסכום הנמוך מבין סכומים אלה: סכום דמי השכירות בעד שליש מתקופת השכירות או סכום השווה לפי שלושה מדמי השכירות לחודש, וזאת אם מדובר בערובה הכרוכה בהוצאה כספית לשוכר. עוד מוצע לקבוע כי המשכיר יהיה רשאי לממש את הערובות שבידו בשל התקיימות אחד התנאים הבאים בלבד: אי-תשלום של דמי השכירות, אי-תשלום של התשלומים הנוספים שהשוכר חב, אי-פינוי הדירה המושכרת בתום תקופת השכירות ואי-תיקון ליקויים שהשוכר אחראי לתיקונם. להצעת חוק הזאת הוגשו הסתייגויות. אני שוב מבקש, כמו בפעמים הקודמות: יש הסתייגויות, אבל אחרי שייגמרו ההסתייגות, אני חושב שכולנו רוצים את החוק הזה – לשמור ולהגן על השוכר. אז אני מבקש מכל חברי להצביע בעד בקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות לחברי אוסאמה סעדי, שהוביל את החוק הזה בעוצמה ובחוכמה בנושא הזה, ליועץ המשפטי, לעורך הדין אלעזר שטרן, היועץ המשפטי שליווה אותנו, לצוות הוועדה אסף פרידמן, נטלי, אתי ונוגה ולאנשי שלי, כך שאני כבר לא צריך לחזור, אלא אם כן ירצו אולי למשוך זמן. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. רבותי, אנחנו עוברים להנמקת הסתייגויות. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי, לרשותך עד עשר דקות. אחריה – חבר הכנסת רועי פולקמן. אחר כך – חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, איילת נחמיאס ורבין ומיקי רוזנטל. בבקשה, גברתי. שוב, לרשותך עד עשר דקות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי, תודה רבה, חברי חברי הכנסת. אני מאוד מאוד מאוד נרגשת להעביר את החוק הזה, סוף-סוף, היום. חוק שכירות הוגנת יכניס סוף-סוף סדר, הוגנות וכללים סבירים ונאותים לחייהם של 2 מיליון ישראלים שוכרי דירות בישראל – 2 מיליון ישראלים שחיים בשכירות ועד היום חיו פשוט בג'ונגל. מזעקת האוהלים, שעלתה ברחובות ממש לפני שש שנים, ב-2011, ועד לרגע הזה, הדרך הייתה מאוד מאוד מאוד ארוכה, מה שהופך את ההתרגשות לגדולה יותר. החוק הזה הוא החוק של המחאה החברתית. דור שלם, הדור שלי, הופקר למחירי דיור בלתי אפשריים ונדחק לשוק השכירות, שבמשך עשרות שנים מדינת ישראל השאירה כג'ונגל פרוץ ופרוע. כשהגשתי את החוק הזה לפני שלוש שנים וחצי היו לו במשכן הזה יותר מתנגדים מתומכים. היה פה פער דורי מסוים, ואפשר אולי להבין אותו במספרים. בשנת 2000, מי שרצה לרכוש דירה ממוצעת היה צריך להשקיע בעניין בערך 80 משכורות; היום זה כמעט 150 משכורות בשביל דירה. תעשו את החישוב כמה שנים צריך לחיות בלי אוכל, שתייה, הוצאות חינוך, בריאות וכדומה כדי להצליח לרכוש דירה בישראל. יש עוד הרבה משימות בהמשך לחוק הזה כדי לפתור את בעיית הדיור, אבל הסדרת שוק השכירות היא הצעד הראשון והמחייב בדרך לשם, כדי לאפשר תנאים כלכליים הוגנים לשוכרי הדירות ולהוריד את הלחץ משוק הדירות לרכישה. בכל העולם הוכח ששוק שכירות ציבורי ופרטי מוסדר, עם כללים נאותים, שוק שמעודד שכירות ארוכת טווח, הוא מפתח בלתי ניתן להחלפה להורדת מחירי הדיור. אבל יש דבר נוסף בחוק הזה, ועליו אני מעדיפה לדבר כאן עכשיו, והוא הוכחה שלחץ ציבורי עובד. אפשר לבקש פה שקט? יש פה רעש נוראי – כי החלק הזה הוא חשוב ביותר. לחץ ציבורי עובד. החוק הזה שייך לציבור הישראלי. הוא שייך לדור האוהלים; הוא שייך למאות אלפי אנשים שצעדו ברחובות וצעקו: "העם דורש צדק חברתי". החוק הזה שייך לאלפי הסטודנטים שחתמו עליו והחתימו עליו סטודנטים רבים נוספים, ממכללת תל חי ועד מכללת ספיר, כדי לגרום לו סוף-סוף לעבור ולדרוש מהפוליטיקאים להסכים לו. החוק הזה שייך לכל השותפים שלי למחאה החברתית, ובעיקר לדפני ליף היקרה, שאם החוק הזה היה קיים לפני שש שנים, בעל הבית לא יכול היה להוציא אותה מהדירה בהתראה כל כך קצרה. הוא שייך לכל אנשי הצוות שלי, בעבר ובהווה – ואני רוצה להודות לכם אחד-אחד: בראש ובראשונה לסיון שור, שמלווה את החוק הזה ממש מראשיתו, והיא ממש חתומה עליו, ומגיעה לה תודה עצומה. סיון, כשניסתה להעביר את הדירה לשוכר אחר, שני שוכרים שונים הציעו לה כמעט שוחד כדי להתחרות על הדירה להשכרה; הוא שייך לברוך גורביץ, שנאלץ לשלם 6,000 שקל לתיווך שהוא לא הזמין. גם הדבר הזה ייעצר עכשיו אחרי שהחוק יעבור; לעידו שטסל, שחודש אחרי שנכנס לדירה בעל הבית הודיע לו שבתוך חודש מתחילים תמ"א 38 בבניין. גם זה יימנע עכשיו, כשהחוק יעבור; עינב לבנה, שבעל הבית שלה דרש להכניס לחוזה סעיף שמאפשר לו לפרוץ לדירה מתי שהוא רוצה, תשלום על ועד בית שלא קיים, רצה לשנות את תאריך הכניסה והיציאה באופן דינמי בתוך החוזה, וגם ביקש להצמיד את השכירות למדד הפירות והירקות. גם הדברים האלה כבר לא יוכלו להתקיים; לעופר נוימן, שבוקר אחד אחרי שלושה חודשים בדירה שהוא חי בה הוא התעורר מנפילה של הדלת, וככה סיפר לו בעל הבית שמתחילים שיפוצים ומעכשיו מתקלחים בדירה השנייה. הוא שייך לדרור מרדכי, שחי בדירה בלי כיור ונאלץ גם לשלם על תיווך, למרות שהוא לא הזמין אותו, וגם לעורכי דין, למרות שהוא לא הזמין גם אותם. גם זה ייפסק עכשיו, כשהחוק יעבור; לנטע גייסט, שגם היא עבדה על ההצעה הזאת המון והשקיעה בה הרבה מאמץ. הבן זוג של נטע הוא עולה חדש, ובעל הבית חשב שמאחר שמדובר בעולה חדש, אפשר לגרום לו לשלם על כל התיקונים בדירה כאוות נפשו, וגם להודיע לו שבועיים לפני היציאה שהחוזה נגמר וצריך לעוף מהבית. גם זה כבר לא יוכל לקרות עכשיו, כשהחוק הזה עובר; לדניאל דותן, לעמרי שגב – שהוא אגב היחידי בצוות שלי שלא הייתה לו שום בעיה בשכירות, אבל אולי זה כי הוא עורך דין כבר הרבה מאוד זמן – ולכל מי שסייע בכתיבה ובמאבק; למאז"ה 9, מרכז הצעירים של עיריית תל אביב, נעם בר-לוי, למיכאל וולה, שאגב, עדיין מחכה לצ'ק הביטחון שלו מדירה שהוא עזב לפני חמש שנים. גם זה כבר לא יקרה, אחרי שהחוק הזה יעבור; לרון חולדאי, שהיה ראש העיר הראשון שתמך בהצעת החוק, ואחר כך לרוביק דנילוביץ, ראש עיריית באר שבע, ולראשי הערים הנוספים שהצטרפו בהמשך. לוועד שוכרי הדירות – אנשים מדהימים, לילך רובין ופבלו קאל בעיקר, שעבדו במשך הרבה מאוד זמן כדי להחתים אלפי שוכרי דירות על תנאים הוגנים לשכירות וחוזה הוגן, שיצא מהציבור עוד הרבה לפני שהוא עובר כאן במליאה; לד"ר אמילי סילברמן, לגיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח, לאמנון פורטוגלי ממכון ון ליר, למומחי ה-OECD שסייעו לי בבחינת המודלים השונים בעולם והבנה של מה מתאים לישראל, למרכז הגר לדיור בר-השגה, לקליניקה האורבנית באוניברסיטת תל אביב, שתמכו ועזרו כולם בכתיבה של החוק המקורי – ליונתן לוי ביניהם, שגם הוא, נלקח לו כיור מהדירה ואחר כך נקדח חור בקיר של הדירה, והוא עד היום מחכה להחזרים מבעל הבית. גם זה יסתיים, אחרי שהחוק הזה יעבור; לשורה של אנשי ציבור, וביניהם חבורת סטנדאפיסטים מדהימה שעזרה לנו לנסות ולהפוך את ההצעה ולספר עליה לציבור הרחב, וביניהם תום אהרון, לילך ברנע לשם, גלית חוגי, תומר פישמן, גיא אדלר וגם אייל דץ, שעזר המון. ובעיקר – לחברי הכנסת שהיו שותפים מתחילת החוק הזה: לחיליק בר, חברי לסיעה, ולאורלי לוי אבקסיס, שהיו חתומים, יוזמים ביחד אתי בהצעת החוק הראשונה שהגשנו לפני שלוש שנים וחצי; לרועי פולקמן היקר, השותף שלי להצעה הזאת בכנסת הזאת, שעשה עבודה מאוד מאוד קשה כדי לקדם אותה ולהעביר אותה כאן; לכל חברי שדולת השוכרים, ובהם אורי מקלב, גילה גמליאל ועוד רבים נוספים; לשר האוצר ולשרת המשפטים וגם לקודמיהם בתפקיד; לפקידות המקצועית במשרד האוצר ובמשרד המשפטים, שעבדו הרבה מאוד זמן והשקיעו הרבה מאוד מאמץ בחוק הזה. ולכל השותפים והשותפות שלי לדירה אי פעם, על הסבלנות והאהבה, ולבעלי הבית, גם הנוכחיים. העם דורש צדק חברתי, וכדי להשלים את המאבק ואת החלום הגדול הזה שנצעק ברחובות לפני שש שנים עוד יידרשו הרבה מאוד מאמץ ועוד הרבה מאוד עבודה מהאנשים שיושבים כאן. החוק הזה נותן לי הרבה מאוד תקווה לכך שצעדים גדולים וחלומות גדולים אפשר להגשים ואפשר לממש, וכשהציבור רוצה – הציבור גם מצליח. ככל שיותר ויותר אנשים במדינה יבינו את זה, יבינו את הכוח האדיר שיש להם ואת הכוח שיש לנו, כשאנחנו עובדים ביחד, בודקים ולומדים ועושים את העבודה המקצועית הנדרשת ויוצאים לרחובות ומשכנעים ועובדים בשטח ולא מפסיקים להיאבק, בסוף אנחנו נצליח לממש את כל השאיפות האלה, ובאמת ליצור פה מציאות טובה יותר. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה, אדוני. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: העם דורש – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רועי פולקמן, עד חמש דקות לרשותך, בבקשה. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לברך? הוא יסיים – אני אברך. רועי פולקמן (כולנו): כן, אנחנו בשלב ההסתייגויות דיבור. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. רועי פולקמן (כולנו): תודה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר, אכן היה מרגש, ואכן זה באמת סמלי – וגם חברת הכנסת שלי יחימוביץ הייתה מעורבת בנושא הזה. באמת, הדרך ארוכה, ואני שמח, מה שנקרא, להיות פה בשלב של הרגל המסיימת, כי באמת בקואליציה הזאת עבדנו קשה מאוד בשנה וחצי האחרונות כדי שהחוק הזה יקרה. וכמובן, אני חייב להודות כאן לשרת המשפטים, שהיו עוד בינינו אי-הסכמות על הדרך הזאת, אבל היא אפשרה את זה, וכמובן – על הרוח הגבית של שר האוצר. אבל אני רוצה להגיד משהו על המהלך הכולל, מכיוון שבאמת, סתיו, דיברת על האירוע הזה, ובשבועות האחרונים, מאז שאנחנו ידענו שאנחנו הולכים להעביר בקריאה שנייה ושלישית את חוק שכירות הוגנת, אז כמובן יש אלה שמתלהבים, וכל אלה – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – – רועי פולקמן (כולנו): לא. – – וכל אלה שמדברים על מה שאין. אני רוצה לדבר על המהלך הכולל. כי באו ואמרו: למה לא עשיתם פיקוח על השכירות, וכו'? המהלך הגדול, מבחינתי, כדי לשנות את עולם השכירות הישראלי, הוא שכירות יציבה, כיוון שהמציאות שבה דירה שכורה נתפסת כפתרון רק למי שאין לו או לסטודנטים שיכולים להרשות לעצמם. אני יכול לספר איזה סיפור אישי קטן. כנחלאווי, אני קניתי פעם טנדר רק בשביל שיהיה לי איך להעביר לחברים שלי דירות בחודשים יולי-אוגוסט. ובמשך שנים, נראה לי עד גיל 30 וקצת, החודשים האלה בשנה התבטאו בזה שהייתי מעביר עם החבר'ה שלי מהגרעין ומהצבא – – – נחמן שי (המחנה הציוני): היית "מוישה מובר". רועי פולקמן (כולנו): כן, לא היה לי מובר, היה לי טנדר, והייתי מעביר מכונות כביסה ומה שאתם לא רוצים, וארגזים. קניתי את הרכב הזה כי באמת זה היה נצרך אצל החבר'ה, ואז הייתה לי אפשרות לקנות טנדר וקניתי, ופשוט בחודשים יולי-אוגוסט עבדתי בהעברת דירות – של החבר'ה, לא לפרנסתי. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אפשר להיעזר בך גם היום? רועי פולקמן (כולנו): אפשר גם היום להיעזר בי, אני לא רע בהובלות. כבר אין לי טנדר, אבל אני יכול לעזור. ואני אומר, אחד הדברים שרצינו לשנות – ומבחינתי זה רק הרגל המסיימת, אבל אחת קטנה – זה שאפשר יהיה לשכור דירות כאלטרנטיבה אמיתית באזורי ביקוש, ושאנשים צעירים לא יידחפו מהר מדי לקנות דירה. ואיך אנחנו נעשה את זה? כי כל הזמן אומרים לי: מה יש בחוק הזה – וציינה את זה לפני חברת הכנסת שפיר, הרבה דברים שתיקנו בחוק הזה: האפשרות לערבויות נורמליות, והאחריות לתקן את הדירה, והודעה מוקדמת, והתיווך – המון דברים ששיפרנו בחוק הזה. והחוק הזה מצוין גם לבעלי הדירות וגם לשוכרים, כי שוכרים לאורך זמן ומשפחות צעירות שיגורו בדירות שכורות זה טוב גם לבעלי הדירות. אבל זה רק קצה הקרחון במהפכה שאנחנו עושים עכשיו בעולם השכירות ההוגנת ובעולם השכירות היציבה. אנחנו מקדמים כבר השבוע בוועדת כספים חוק עידוד השקעות הון, כיוון שהעתיד, דרך אגב, של שוק השכירות בישראל הוא בנייני דירות שכורות; לא רק דירות פרטיות של אנשים פרטיים, אלא שייכנסו יזמים ויבנו בנייני דירות באזורי הביקוש, שבהן אפשר יהיה לגור בחוזים לחמש ושש שנים, והשכירות תהיה מנוהלת. חברת הכנסת טלי פלוסקוב מסיעתי דיברה על כמה זה משמעותי לעולים מחבר העמים וכמה זה משמעותי לקשישים. אז המהפכה תהיה בזה שנעודד יזמים; המהפכה תהיה ב-RFI שמשרד האוצר הוציא לפני שבועיים או שלושה, שדיבר על בעלי דירות שיעבירו לחברות ניהול את הדירות שלהם, עם תמריצי מדינה. גם זה יאפשר ניהול הגון יותר של דירות. וזה עובר דרך חוק שכירות הוגנת, שנמצא בשבועות האלה בוועדת הרפורמות בדיונים, כדי לעודד יזמים, באמצעות זכויות בנייה, לבנות דירות לשכירות ארוכת טווח ולשכירות מוזלת. כל המהלך הזה הולך לעבר עתיד שגם במדינת ישראל יהיו דירות שכורות לטווח ארוך שאדם ייכנס אליהן, ידע שהוא יכול לחתום על חוזה לשלוש, ארבע וחמש שנים, ושכר הדירה לא יעלה כל שנה, ולא ישגעו אותו פתאום כי צריך איזה חדר לסגור בבית כדי לאחסן או כי פתאום מישהו חזר וצריך לפנות את הבית בהתראה של שבועיים, או כל דבר אחר, אלא שזאת באמת תהיה אלטרנטיבה אמיתית לדירה קנויה, ושבן אדם לא יצטרך להידחף בעל-כורחו לדירה קנויה כשהוא לא מוכן לזה או לא צריך את זה. זה הפתרון בערים הגדולות בכל העולם, וזה יהיה גם בארץ. אז חוק שכירות הוגנת הוא סמל – הוא סמל שבאמת מתנהל כאן תקופה ארוכה, מתקופת המחאה החברתית, "ב' זה בית" ו"רוצים דיור הוגן" ו"רוצים שכירות הוגנת". אבל זו רק תחילתה של מהפכה, שלא כולה בחוק הזה, אלא בזה שיהיה כאן שוק של שכירות של ארוכת טווח לצעירים, למבוגרים ולכל מי שרוצה לגור באזורי הביקוש. וגם כשנטפל במחירי הדיור, גם אז דירה בתל אביב לא תהיה זולה, וגם אז צריך יהיה לאפשר לאנשים לגור בשכירות הוגנת במדינת ישראל. אז גם אם אני לא צריך כבר להעביר דירות בחודשים יולי-אוגוסט, אני שמח על הצעד הזה, כי אני חושב שהוא כן ישפר באופן משמעותי את שוק השכירות בישראל, וזאת תחילתה של מהפכה. אז תודה לכל השותפים – לחברותי חברות הכנסת שעבדו כל כך קשה בוועדה, ובראשן כמובן חברת הכנסת סתיו שפיר. וכמו שאמרתי, זה רק הצעד הראשון. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. זה באמת המקום לברך אותך, ידידי היקר רועי פולקמן, וחברת הכנסת קארין אלהרר, שלא נמצאת, על קבלת אות הפרלמנטר המצטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. כבוד מאוד גדול לחברי הכנסת ולצוות הנפלא שעובד אתם. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אורלי לו אבקסיס. בבקשה, גברתי, לרשותך עד עשר דקות. אחרי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – חבר הכנסת דב חנין, שאני לא רואה אותו באולם. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. חברי חברי הכנסת, למעלה משלוש שנים עברו מאז הצענו לראשונה, עוד בכנסת הקודמת, את חוק שכירות הוגנת. איך הולך השיר? בהתחלה היינו שלושה. אז אכן היינו שלושה, חברי חבר הכנסת חיליק בר, חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר, ולצערי הרב אנחנו מגיעים היום, ושמו של הראשון אולי במציעים – כי הצעת החוק הראשונה בשכירות הוגנת, יש להודות, הייתה של חבר הכנסת חיליק בר, שמשך את הצעת החוק שלו כדי שנוכל להגיש אותה שלושתנו במשותף. אז חיליק, גם אם השם שלך לא רשום על הצעת החוק, טביעות האצבע שלך שם. אז אני בהחלט – את יודעת, אצלנו ביהדות אומרים: האומר דברים בשם אומרו מקרב, או מקדם, את הגאולה. אז אני הרגשתי חובה לעשות זאת, חיליק. אז באמת, לפני שבוע הצעת החוק הממשלתית לתיקון חוק השכירות והשאילה עברה קריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. מדובר בהצעת חוק ראויה ונכונה, שכן שוק השכירות הנו שוק פרוץ, המאפשר לבעלי הדירות להשכיר את נכסיהם בכל מחיר ובכל מצב – דירות קטנות, מרתפים, מלונות, מחסנים. לא ייתכן כי אזרחי ישראל אשר תלויים בשוק השכירות ייכנעו לגחמות של בעלי הדירות השונים. ואולם, בעוד תכלית החוק עומדת בעינה, הרצון להעביר את החוק בכל מחיר, לצערי הרב, הוביל גם להורדת הסטנדרטים באופן שאינו מאפשר לנו לעשות את התיקון האמיתי שרצינו. אז אפשר לומר: זה יום שמחה. כשנולד ילד או כשהצעת חוק מגיעה לעולם, אז כולם מתפעלים וכולם שמחים וכולם מוחאים כפיים ואומרים מזל טוב. אבל אני חייבת להודות במשהו – ולא נעים לי להודות, כי זה חוק שגם אני יזמתי אותו: לא לילד הזה בדיוק פיללנו. כשמגיע ילד לעולם אתה רוצה שהוא יהיה עצמאי, אתה רוצה שהוא יוכל ללכת לבד, שהוא יוכל להתנהל לבד. אתה גם מתפלל שיהיו לו שיניים, כדי שיוכל לתת ביס במקרה הצורך. אני חייבת לומר – איפה סלומינסקי – שעם כל הרצון ועם כל הנכונות שלנו להגיע לוועדה ולצקת שיניים לתוך החוק, נאלצנו לסרס בעצמנו את הילד שהבאנו לעולם. נאלצנו לעקור לו את השיניים. ולמה אני אומרת "לעקור לו את השיניים"? כי חוק שהוא חוק הצהרתי בעיקרון – נכון, הצלחנו להכניס כמה דברים לתוך החוק; עדיין, הדברים המהותיים – הפיקוח על המחיר, להבטיח מהי דירה ראויה למגורים – אני אתן לכם כמה דוגמאות לאבסורד: משרד הבריאות, מצד אחד, סוגר השכם והערב מסעדות ששם אין הפרדה באמת טוטלית או אין איזושהי השגחה אמיתית לכך שלא יזלגו כל מיני בקטריות מהשירותים, חלילה וחס, למטבח; ומפקיר בצורה בלתי ראויה את אותם אזרחים, החלשים ביותר במדינת ישראל, שהולכים ושוכרים את הדירות הלא-ראויות במדינת ישראל. ותקשיבו לי טוב: הנושא של להפריד את הכיור של המטבח מכיור השירותים נתקל בהתנגדות נחרצת. אפילו בין יוזמי החוק מצאנו שקט תעשייתי. האם מישהו חושב שבבית ראוי לא צריכה להיות הפרדה בין הכיור שבו מבשלים לבין המקלחת או השירותים, שבהם, סלחו לי על הביטוי, אנחנו עושים את – אני לא מוצאת מילה ראויה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הבנו, הבנו. אורלי לוי אבקסיס: אבל הבנתם את המסר. האם ייתכן שבמשרד האוצר יושבת לה מרי אנטואנט? כי התגובה של מעיין במשרד האוצר על הבקשה שלי להכניס לתוך גוף החוק הפרדה בין כיור המטבח לבין הכיור בשירותים – אי-אפשר להכין אוכל בשירותים, לא לעניין לשטוף את הפירות ואת הירקות שמהם אנחנו נכין אוכל לילדים בשירותים, ששם יש את כל חיידקי הצואה, האי-קולי וכדומה, ומסכנים את הבריאות שלהם. ואז אומרת לי מעיין: אני לא מבינה, צריך להבין. יש אנשים שפשוט רוצים לאכול במסעדות. האנשים שרוצים לאכול במסעדות הם לא האנשים שישכרו את הדירות האלה, ועליהם אנחנו רצינו להגן. אבל שרת המשפטים אמרה שאם אנחנו נכניס כיור נפרד למטבח, יעדיפו בעלי הדירות להוציא אותן משוק השכירות. עכשיו תקשיבו, טיעון יותר לא רלוונטי ויותר מזלזל באינטליגנציה שלנו עוד לא שמעתי. האם מישהו מכם יכול לתאר סיטואציה שבה בעל דירה, במקום להוסיף בין 200 ל-500 שקל – גג – להתקנת כיור נפרד יעדיף להוציא את הדירה העלובה שלו משוק הדירות שהוא מרוויח עליה עשרות אלפי שקלים בשנה בשביל השקעה של 500 שקל? במקרה הגבוה 500 שקל. לא, זה לא הגיוני. אבל מישהו שם מנסה להגן, ואני לא יודעת על מי. מדינת ישראל נותנת בכל שנה מיליארד ו-600 מיליון שקל השתתפות בשכר דירה לאותם זכאים של הדיור הציבורי שאין לנו דירות להעמיד להם. מישהו בודק לאיזה דירות אנחנו זורקים אותם? לא כל השוכרים הם סטודנטים, וסטודנטים הם במצב זמני. עוני, לצערי הרב, הוא הרבה יותר קבוע, ולפעמים הוא גם עובר בירושה, ואותם אנשים שהמדינה משלמת בעבור השכירות שלהם מיליארד ו-600 מיליון שקלים – ואני בכוונה אחזור על זה עוד פעם – לאותם בעלי בתים שאפילו לא אמורים או לא רוצים לעשות כיור נפרד בין המטבח לשירותים – יפה, אוקיי, תחשבו מה לגבי החשמל. האם מפסק או חוטי חשמל חשופים ליד המקלחת זה בטיחותי? לצערי הרב, חלק ממציעי החוק הסכימו גם לזה. הצעתי בהתנגדויות או בהסתייגויות להכניס שבאמת תהיה מערכת שתגן על אותם ילדים אם חס וחלילה יש קצר – שהפקק יקפוץ, ולא הלב שלהם. מדובר בחיי אדם, בילדים החלשים ביותר במדינת ישראל, שהמדינה לא יודעת להנפיק להם דירות, פרט לתעודת זכאות, אם במקרה יש להם – אז גם לא את זה. אני חייבת לומר, מי שתיה זורמים זה משהו שאנחנו ביקשנו. ביקשנו אספקת מים חמים ומים קרים בדירה. גם לזה נענינו בשלילה. פיקוח על המחיר, שבהצעת החוק הראשונית היה, ירד מהפרק, ואוי להם למציעים אם יעזו להעלות את זה שוב, כי יש איזשהו דיל שנסגר מאחורי הקלעים. חיליק, נראה לך הגיוני? היית מסכים, אם היית יוזם, שיהיה כיור אחד לשירותים ולמטבח? מים זורמים? אז באותה מידה שאמרו לנו שאנשים רוצים לאכול במסעדות, אז אנשים אולי רוצים לשתות מים מינרליים. האנשים ששוכרים את הדירות האלה לא רוצים מים מהברז. מרי אנטואנט במשרד האוצר, והיא מכתיבה את הטון. אנשים לא יכולים, אין להם מטבח – שילכו לאכול בחוץ. אין להם מים זורמים נקיים בברז – שילכו לקנות מים מינרליים. איפה אנחנו חיים? אין לחם, תאכלו עוגות? וזה חוק שאני יוזמת בו, וזה חוק שאני שמחה שהוא עבר, וזה חוק חשוב. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – אורלי לוי אבקסיס: לא לא, לא נכנסו לא קרים ולא חמים. תשמעי, תראי, את יכולה לומר דברים, אבל אני הייתי בוועדה. זה שיש מים זורמים – יש מים זורמים, יש מים זורמים. אין מים זורמים קרים ומים זורמים חמים, ואין כיור במטבח. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – אורלי לוי אבקסיס: סתיו, למה הסכמנו לוותר על הדרישה של פקק הבטיחות של החשמל? אני שואלת אותך. ולמה הסכמנו לוותר על ההפרדה בין הכיור במטבח לכיור בשירותים? את באמת חושבת שמישהו היה מוציא את הדירות האלה משוק השכירות? תשמעי, זה יום חג בעיקר למי שעשה את האוהלים ברוטשילד. אני בעד, אני בהחלט גם מסכימה אתך שצריך להגיד כל הכבוד לדפני ליף, שהתחילה את כל המאבק הזה, שאולי בסופו של דבר אנחנו פה מחוקקים את החוק החשוב הזה – – קריאה: – – – אורלי לוי אבקסיס: – – וכמובן גם לך וגם לאיציק שמולי ולכל מי שלקח חלק בזה, אבל לא לחוק הזה התפללנו. בואו, צריך גם להודות בלב שלם – אנחנו יכולים להפוך את זה ליום חג, אבל זה חוק הצהרתי בעיקרו. הצלחנו בוועדה להכניס עוד כמה סייגים כאלה ואחרים כדי להציל את הרציונל שעומד מאחורי החוק, אבל זה לא קרה. אני רוצה לומר לכם, הכניסה הנפרדת לבית – אנחנו שמענו עדויות מזעזעות על אנשים שבאו לבדוק דירות להשכיר ואמרו להם: בואו תראו איך נכנסים, ואז, מתוך איזשהו חלל של איזשהו מחסן של מישהו, מורידים פתאום סולם – כמו בסרטים, כאילו נכנסים, אתם יודעים – איך קוראים לזה – למחבוא, אולי, של נשק בתקופת ההגנה והאצ"ל והלח"י – מורידים פתאום איזשהו סולם נסתר מהגג למטה, ואומרים: תעלו, זה הפתח לדירה. ואת חושבת שאנחנו ביטלנו את האופציות האלה? הן קיימות, הן מתאפשרות היום בחוק. אז מה עשינו? הצהרנו שצריך לדבר על כך שיהיה חוק שידבר על שכירות הוגנת. אז הוא מדבר לא על שכירות הוגנת – על השכירות והשאילה. אפילו את השם "הוגנת" – הבינו שזה לא הוגן, כנראה, לקרוא לחוק הזה חוק שכירות הוגנת. אבל בואו נסיים ונאמר שלא בדיוק הצלחנו להכתיב גם את אופי שוק השכירות לגבי העתיד, כי מאחר שאנחנו מחוקקים את החוק הזה ולא קבענו מהי דירה ראויה למגורים, אנחנו שומעים עכשיו כוונות – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסכם, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: עשר דקות כבר עברו? היו"ר טלי פלוסקוב: כן. אורלי לוי אבקסיס: וואו, כל כך מהר, ויש כל כך הרבה עיוותים שעוד אפשר לתקן, ואולי כדאי להחזיר את החוק המקורי. חיליק, אני אשמח לחתום אחריך ולעשות אותו עם השיניים של הילד שיבוא לעולם. אבל אני אומרת שעכשיו מה שקורה הוא שעיריות רוצות להקים לנו גם מרכזי עסקים וגם דירות להשכרה בחניונים – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אורלי לוי אבקסיס: – – ותגידו לי עכשיו אתם, איזה אוויר ינשמו שם הילדים? איזה אור יום הם יראו, ובסופו של דבר, איזה אוכל הם יאכלו? כי את האוכל שלהם ההורים העניים שלהם יצטרכו לבשל בשירותים. זה לא הוגן. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. לרשותך עד עשר דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, גם אני אחד מיוזמי הצעת החוק הזאת, וגם אני מברך על ההתקדמויות שיש בה, אבל גם מצטער על הדברים שלא הצלחנו לקדם באמצעותה. חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר תיארה כאן, במליאה, באותה רשימה של דוגמאות מהחיים, עם איזה מצבים מוטרפים, אבסורדיים ובלתי אפשריים שוכרי דירות היו צריכים להתמודד ולחיות בתקופה שלפני אימוץ החוק הזה, ואני שמח על כל התקדמות שמשפרת את מצבם של שוכרי הדירות. שוכרי דירות במקרים רבים במדינת ישראל נאלצו, ועדיין נאלצים, לשכור מקומות שאינם ראויים למגורים, אינם ראויים למגורי אדם, ובחוק הזה יש התקדמות. בחוק הזה יש התקדמות. אני אומר תמיד שעל כל צעד קדימה צריך לברך, כל צעד קדימה משפר במשהו את המצב, אבל שום צעד קדימה לא צריך להסתיר מעינינו את המקום שאליו אנחנו רוצים להגיע. אנחנו לא מסתפקים בצעד האחד בדרך הארוכה. אנחנו עושים את הצעד האחד בדרך הארוכה ברצון ובאמונה, אבל אנחנו תמיד שמים לנגד עינינו את המקום שאליו ראוי וצריך להגיע. עמיתי חברי הכנסת, יש ספר שאני מאוד מאוד אוהב, תמיד אהבתי אותו, והוא נקרא בשם "עליסה בארץ הפלאות". עליסה, כמו שאולי חלקכם זוכרים, נתקלת באחד משלבי העלילה בחתול צ'שייר. היא שואלת את החתול הזה, החתול המחייך, היא שואלת אותו: מה הדרך מכאן? הוא עונה לה: זה תלוי לאן את רוצה להגיע. כשאנחנו מגדירים לעצמנו את ההתקדמות בנושא השכירות, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, קודם כול, לאן אנחנו רוצים להגיע. אנחנו רוצים להגיע, עמיתי חברי הכנסת, בשורה התחתונה, למקום הזה שבו לבני האדם בישראל תהיה קורת גג. כשאני אומר "לבני האדם בישראל תהיה קורת גג", זה אומר מנעד של פתרונות. יש אנשים שיכולים לקנות דירה. בהחלט, אני לא מתנגד שאנשים יקנו דירה. אני בעד שאנשים יוכלו לקנות דירה, ושדירה למכירה תהיה משהו שהוא אפשרי. אבל צריך להביא בחשבון שישנם כאלה שלא יכולים לקנות דירה, והאנשים האלה יצטרכו לשכור דירה. ואנחנו רוצים שמי שאין לו אמצעים לקנות דירה וצריך לשכור דירה, יוכל לשכור דירה שמכבדת בני אדם, שמכבדת את השוכר, מכבדת את המשכיר ומכבדת אותנו כחברה. אנחנו רוצים שאנשים יוכלו לשכור דירה במחיר שהוא סביר, שהוא פרופורציונלי להכנסות שלהם. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים להיאבק על מערכת של שכירות חברתית, מערכת של שכירות שבה אנשים יוכלו לשכור דירות כאשר שכר הדירה יהיה פרופורציונלי להכנסה שלהם. שכירות חברתית כזאת מחייבת כניסה רבת עוצמה של המדינה לתמונת ההשכרה באמצעות בנייה ורכישה של דירות להשכרה בשכירות חברתית. אנחנו צריכים להרחיב בצורה מאוד מאוד ניכרת את הדיור הציבורי, שהוא כלי חברתי אמיתי להתמודדות עם מצוקת שכירות; ללכת בכיוון ההפוך מהכיוון שבו המדינה הלכה ב-20 השנים האחרונות, של צמצום הדיור הציבורי והפיכתו לתשובה נקודתית לקבוצה הולכת ומצטמצמת של אנשים במצבי מצוקה קיצוניים, עם רשימת קריטריונים בלי אפשריים להשגה. אבל כן, עמיתי חברי הכנסת, גם כאשר תהיה לנו מערכת חברתית ציבורית של שכירות חברתית, וגם כאשר תהיה לנו מערכת גדולה, רחבה, של דיור ציבורי, עדיין צריך להבטיח שגם השכירות הפרטית היא שכירות הוגנת, היא שכירות סבירה, והיא שכירות שאיננה נצלנית. כאן, עמיתי חברי הכנסת, החולשה הגדולה, הגדולה ביותר, של החוק הזה, היא העובדה שלא הצלחנו בו לקדם, בגלל התנגדות הממשלה, את הרעיון של הגבלת העלייה של שכר הדירה; את הרעיונות של פיקוח על שכר הדירה; את הרעיונות של איזושהי תקרה ליכולת ההעלאה של שכר הדירה, שהיא לפעמים יכולת שרירותית לחלוטין. את זה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חייבים להמשיך ולקדם, גם אם הממשלה מתנגדת. וכן, עמיתי, חברי הכנסת, בהצעת החוק הזאת יש הוראות חשובות על מה כן צריך להיכלל בדירה כאשר היא מוצאת לשכירות, אבל לא כל הדברים שאנחנו רצינו ונאבקנו עליהם הצלחנו להשיג. למשל – אני עובר אתכם על כמה מההסתייגות שחברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ואני הגשנו יחד לוועדה ולא התקבלו. תראו איזה דברים שהם דברים אלמנטריים – אלמנטריים; אני מציע לחברי הכנסת להצביע בעד ההסתייגויות האלה. אנחנו, למשל, הצענו שיהיה מחויב שבדירה יהיה לפחות חלון שפניו כלפי חוץ, פתח אוורור ותאורה טבעית, הניתן לסגירה ופתיחה. האם הדבר הזה לא אלמנטרי – חלון שפניו כלפי חוץ, פתח אוורור ותאורה טבעית הניתן לסגירה ופתיחה? אנחנו הצענו שלדירה תהיה דלת ראשית בעלת אמצעי נעילה. אני יודע שלחלק מהאנשים פה שנמצאים באולם הזה זה נראה לגמרי טריוויאלי. מה, אפשר להשכיר דירה בלי דלת ראשית בעלת אמצעי נעילה? אבל אם זה כל כך טריוויאלי אז תקבלו את ההסתייגות ונקבע שבדירה להשכרה יש גם דלת ראשית עם אמצעי נעילה. למה הממשלה כל כך מתנגדת לדבר הזה? אנחנו מציעים להגדיר שדירה היא לא ראויה למגורים כאשר יש בה רטיבות וטחב, כאשר יש בה חוטי חשמל חשופים, כאשר אין בה מפסק חירום ראשי ומפסק זרם למניעת התחשמלות. מה, זה לא נראה לכם דבר אלמנטרי, חיוני, שבני אדם יגנו על עצמם ברמה הבטיחותית, ברמה, באמת, הבסיסית ביותר? זה הגנה על חיים של בני אדם. אנחנו הצענו למשל להוסיף להגדרת הדירה למגורים שיהיה בה מטבח שמתאים להכנסת מוצרי חשמל בסיסיים – מוצרי חשמל בסיסיים כגון מקרר, תנור, כיריים, דלפק ומקום בסיסי לאחסון. האם נראה לכם, עמיתי חברי הכנסת – חבר הכנסת פולקמן – האם נראה לכם הגיוני שתהיה דירה שאין בה מטבח שמאפשר מוצרי חשמל? אורלי לוי אבקסיס: הם לא קיבלו את הכיור. אתה רוצה את זה? דב חנין (הרשימה המשותפת): כתבנו "בסיסיים", לא כתבנו את כל מוצרי החשמל שבעולם; כתבנו מוצרי חשמל בסיסיים – מקרר, תנור וכיריים. איך אנחנו מצפים שאנשים שחיים בחברה שלנו יסתדרו בלי מקרר, תנור וכיריים? אם יש להם דירה להשכרה, אם יש להם דירה בשכירות, הם לא זכאים שיהיו שם מקרר, תנור וכיריים? דיברה חברתי אורלי לוי אבקסיס על הפרדה בין השירותים וחדר הרחצה לבין המטבח. זאת הפרדה אלמנטרית. כמו שהיא אמרה כאן, בצדק, הרי משרד הבריאות סוגר מקומות עסק כשאין הפרדה כזאת. האם זה הגיוני שבמקומות מגורים לא תהיה הפרדה כזאת? דובר כאן על שאלת המים החמים והמים הקרים – גם את זה אנחנו חושבים שצריך להכניס בחוק, ואנחנו מציעים לחברי הכנסת לתמוך בהסתייגות שלנו בעניין. אנחנו מציעים שני כיורים, אחד במטבח ואחד בחדר הרחצה. עמיתי חברי הכנסת, בקצרה, החוק הזה הוא צעד קדימה. אנחנו צריכים ללכת צעדים נוספים. כדי ללכת את הצעדים הנוספים האלה אני פונה לכל חברי הכנסת, אבל קודם כול לחברי מהאופוזיציה, שלא מחויבים במשמעת קואליציונית. בואו לפחות אנחנו, חברי הכנסת מהאופוזיציה, בואו לפחות אנחנו נתמוך בדרישות האלמנטריות האלה, שמופיעות בהסתייגויות, כדי לחזק את החוק הזה עוד יותר. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. גם לרשותך עד עשר דקות. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, בבקשה, שלוש דקות, מה שתרצה. אחר כך אנחנו נבקש מחבר הכנסת ניסן סלומינסקי לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): קודם כול, אני רוצה לברך את חברי, את סתיו שפיר, את פולקמן, חברת הכנסת לוי אבקסיס, על החוק. הוא התחלה, אתם יודעים שהוא התחלה. זאת לא פריצת הדרך שכולכם רציתם, מן הסתם – שנטפל במנגנון הזה של ההצמדה, שבאופן שרירותי אנשים מעלים להם את שכר הדירה ומעיפים אותם מהדירה, ומאלצים אותם לעבור מדירה לדירה, ואז אין משמעות לשכירות. המנגנונים האלה קיימים בכל העולם. אני לא יודע למה לא הצלחתם לשכנע את הממשלה, אבל אני בטוח שעשיתם את מיטב יכולתכם. אני רוצה לברך אתכם על החוק, כי הוא באמת התחלה של משהו שמאוד חשוב שנטפל בו. שוק השכירות במדינת ישראל – אם היה שוק שכירות משוכלל, אז לא היה כזה לחץ על הדירות לקנייה. הרי הטרוף הזה נובע מזה שאדם לא יכול למצוא לעצמו בית שהוא לא צריך להחליף אותו כל שנה, ואז הוא נאלץ לקנות דירה, גם אם אין לו כסף. אז אני מודה לכם על מה שעשיתם. צחי, למה אתה הולך? אני רציתי לדבר קצת אליך, לא? השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: יש חדשות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): יש חדשות? הבנתי. טוב, אבל בכל אופן אני אגיד לכם. האמת, אני לא רוצה לדבר לליכודניקים, אני רוצה לדבר לכל ראשי הסיעות של הקואליציה, שאני באמת באמת לא מבין אתכם. נאמר לצורך הדיון הזה שנתניהו צח כשלג, צח כשלג, שום דבר מכל הסירחון מסביב לא דבק באיש הזה – קדוש. קדוש. אבל קורים דברים מסביב, ולאף אחד מכם אין מה להגיד על זה? זאת אומרת, עומק השחיתות הגיע עד הצוללת, עוד מעט סוחב אותנו למצולות, ובנט שותק. יש לו מה לצייץ בטוויטר על כל קשקוש שאיזה שמאלן אומר, אבל על זה אין לו מה להגיד. וכחלון, ידידי, מה קרה? תאוות השלטון גוברת על הבושה? אין לכם מה להגיד. כשחברה ציבורית כמו בזק שודדת מהציבור מאות מיליוני שקלים, אין לכם מה להגיד פתאום. איזו שתיקה רועמת מטורפת. אני אומר לכם, הכיסא יותר חשוב לכם כנראה מהגינוי של תאוות הבצע, כי אתם חבורה של צייצנים וגורפי לייקים בפייסבוק. השתיקה הזאת היא לא הגיונית. אל תגידו כלום על ראש הממשלה, אבל תגידו שזה לא יפה לקבל מתנות במאות אלפי שקלים, לא על ראש הממשלה; אל תגידו שום דבר על נתניהו, אבל תגידו, אם חלילה מדינת ישראל קנתה צוללת ומישהו חתך איזה קופון, ואולי אפילו לא היה צריך את הצוללת הזאת – אין לכם מה להגיד על זה? ואין לכם בושה גם. ושראש הממשלה הוא חבר של איש עסקים, וממנה מנכ"ל שאני אמרתי ךן בזמן אמת שהוא מושחת ושהוא משרת את נתניהו ולא פועל לטובת הציבור, והוא התווכח אתי והשמיץ אותי, והיום הוא נתון בכל מיני חדרי חקירות. ואתם שותקים. תתביישו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אני פשוט ממתינה שיושב-ראש ועדת החוקה ייכנס לאולם להשיב לך. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי יסכם לנו את הדיון. לאחר מכן אנחנו נגיע להצבעות על ההסתייגות. אני רוצה לציין – כשחבר הכנסת ניסן סלומינסקי הציג לנו הצעת חוק הוא לא זכר את כל חברי הכנסת. יש לי כאן רשימה של יוזמי הצעות החוק הפרטיות: חברי הכנסת תמר זנדברג, יאיר לפיד, סתיו שפיר, אורלי לוי אבקסיס, דב חנין, רועי פולקמן, יעל גרמן, יחיאל חיליק בר – אתה בפנים, מי אמר שאתה כבר לא? אתה כאן – רחל עזריה, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, אלי אלאלוף, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף. זאת הרשימה המלאה. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע, רבותי, אנחנו עכשיו נותנים ליושב-ראש הוועדה לסכם את הדיון. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני יושב-ראש הקואליציה, אם אפשר לעשות את הסידורים ככה, קצת – אדוני יושב-ראש הקואליציה, זה לא מכובד. אם אתם רוצים לשוחח, בבקשה, לרשותכם – בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, עכשיו מתנהל כאן משא ומתן ער. קריאה: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): טוב, לסכם את הדיון המרתק שהיה – נו, בטח שאי-אפשר כך לדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: חברי הכנסת היקרים היוזמים, ואדוני יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן – חבר הכנסת דוד ביטן, אני מבקשת, תיקח את כל הקבוצה של חברי הכנסת – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני לא יכולה באמצע דיון. סליחה, תצאו החוצה, תסגרו את כל העניינים בחוץ ותחזרו. דוד ביטן (הליכוד): – – – מה, אסור לדבר? היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אבל יושב-ראש הוועדה מסכם כאן את הדיון. דוד ביטן (הליכוד): אני מנסה להגיע להסכם. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): טוב, רבותי, אז אנחנו כסיכום – אני אומר שוב: א. אני מודע לזה שחלק מהמציעים, לא כל תאוותם באה לידי ביטוי בחוק הזה, והם צריכים להסתפק רק בחלק. כפי שאמרתי בהקדמה, בהתחלה, אם זה לא יהיה דרך ההסתייגויות, אז יכול להיות שבמשך הזמן יוצעו הצעות חוק שינסו להשלים את מה שעכשיו בהסתייגויות לא הולך. אבל כרגע זה החוק, ואני מקווה שלא – – – אורלי לוי אבקסיס: מה עם הכיור במטבח – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אני עוד מעט אגיע לכיור במטבח – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא, זה היה הסיכום, יהיו שני כיורים: אחד בשרי ואחד חלבי. הוויכוח היה איזה – החלבי או הבשרי – מה יהיה בתוך השירותים, החלבי או הבשרי? אבל צריך שני כיורים, זה בטוח. אורלי לוי אבקסיס: אין בחוק שני כיורים – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא, אבל לפחות אומרים שכדי לצאת מהמבוך הזה – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אז אני אומר, באמת, היו שני נושאים שליוו את הוועדה ולא נתנו מנוח לחברי הוועדה: האחד זה שני כיורים, והאחר זה הנושא של הצמידות בין המטבח לשירותים. אורלי לוי אבקסיס: וגם המפסק נגד התחשמלות. גם את זה – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא, אבל זה שיהיה חשמל זה הישג. זה הישג שאת לא יכולה לקבל דירה בלי חשמל. זה הישג, זה לא ככה. לדוגמה, לא חייב שיהיו מים. היה כתוב שצריכה להיות יציאה של המים, אבל לא כתוב שצריכים להיות מים. אז טוב, אז יש דברים. בכל אופן, לגבי הנושא המרכזי, ההצמדה של השירותים למטבח, אז הגענו להסכמה דרמטית עם שרת המשפטים – הגעתי, וזה בא לידי ביטוי בוועדה, שתהיה מחיצה בין השירותים לשאר חלקי הדירה. אורלי לוי אבקסיס: זה יכול להיות גם – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אמרנו מחיצה, לא הגדרנו איזו. לא, את צריכה להבין שככל שהדרישות שלנו מהמשכיר יהיו גדולות יותר, אז יש סיכוי שפחות ופחות דירות יוצעו להשכרה. אורלי לוי אבקסיס: באמת, נראה לי שיוציאו – – – מהדירה? ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא יודע. ואם בא לך מישהו ואומר: אני מוכן לקבל את הדירה הזאת גם עם כיור אחד, ואל תבלבלו לי את המוח. מה אתם רוצים להתערב לי? קריאות: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): מצד אחד מדברים על חופש הביטוי ועל זכויות הפרט, והנה, אני, הפרט, בא ואומר: אני רוצה דירה גם עם זה – ואנחנו אומרים לו לא. זה לא פשוט. אורלי לוי אבקסיס: היום עושים אישור חוקי – – – החוק הזה נתן אישור חוקי להשכיר דירה עם מפגעים של חשמל וחשיפה למים – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): מערכת חשמל יש. יש מערכת חשמל, רק אין את הפחת. אורלי לוי אבקסיס: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אם אין פחת אז ישימו פחת. בסדר, אני מניח שיהיה עם בעל הדירה. בכל אופן, אני לא יודע, דיברתם על מים חמים וקרים, או שזה לא? אורלי לוי אבקסיס: – – – קריאות: רק שיהיו מים. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אז את רואה? יש עוד הרבה מה לתקן. אורלי לוי אבקסיס: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אורלי, חברת הכנסת אורלי, אז יש הרבה מה לתקן, ויהיה עוד מקום להתגבר. את יודעת שהיום על כל נושא קטן כותבים דוקטורט, אז על כל נושא אפשר לעשות עוד חוק ועוד חוק ועוד חוק. בקיצור, אם נחזור לעצמנו, בחוק הזה יש כמה עקרונות שמלווים אותנו, ולא כל העקרונות זורמים באותו כיוון; יש עיקרון אחד שלפעמים הוא סותר את העיקרון השני. העיקרון הראשון והבסיסי שלנו בחוק הזה היה להגן על השוכר. מאחר שהשוכר הוא החלש בחבורה, אז אנחנו רוצים להגן על השוכר מפני המשכיר. זו נקודה אחת, והיא חשובה מאוד. מצד שני, יש עיקרון חשוב, שזה זכויות הפרט. בא אלינו אדם ואומר: רבותי, אני רוצה את הדירה הזאת. אל תכתיבו לי תנאים ואל תגבילו אותי. אני, השוכר, רוצה. זכויות הפרט – מה, אנחנו יכולים להגיד לו לא? כאן אנחנו מתערבים ואנחנו מכתיבים מה טוב בשבילך? קריאה: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): נו, מה אני אעשה, תשכנעי את ביטן. זה התנאי השני. ויש מהצד, אני אומר, גם את הנושא של המשכיר. אי-אפשר לגמרי – צריכים להסתכל גם על המשכיר בנושא הזה, מה עוד שלא בכל הערים – תל אביב וירושלים באמת ידועות כמקומות מצוקה מבחינת השוכר, אבל יש הרבה מקומות בארץ שבהם המצב נורמלי, ואתה צריך להסתכל גם על השוכר וגם על המשכיר, ולהיות הוגן גם עם השוכר וגם עם המשכיר. בכל אופן, משלושת העקרונות שהוצבו, שחלק מהם – אחד מהם אולי קצת שונה מהשני – ניסינו כאן לקבוע חוק. אני חושב שהחוק יצא – איך אומרים – – – יעל גרמן (יש עתיד): מה יהיה? כמה זמן? ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): מה אתם רוצים? יש דמוקרטיה, לא? יש קואליציה. היו"ר טלי פלוסקוב: אגב, יושב-ראש הוועדה במקרה הזה לא מוגבל בזמן. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): נכון. מה אתה רוצה שאני אעשה? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הדמוקרטיה של סמוטריץ, אתה מתכוון? ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא, הדמוקרטיה היא גם שלך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הדמוקרטיה שלי ושל סמוטריץ זה לא אותו דבר. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לא אמרתי, אבל במקרה הזה – זה כן. אתם רואים – דוד, אני לא מבין; את החוק שלי הורדת כדי לחסוך זמן, ופה בסוף אתה מבזבז את כל הזמן הזה. נחמן שי (המחנה הציוני): דבר. דברי חכמים בנחת נשמעים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): יש לך מה להגיד על הצוללות? יאללה, דבר, אני מקשיב. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): לכן אני אומר, החוק הזה הוא באמת חוק שיש בו – צריכים לזכור שהחוק הזה, לא כולו – לפעמים, מי שלא בקי חושב שהחוק כולו נועד אך ורק לטפל בדירות למגורים, ואז הוא לא מבין איך חצי מהחוק שאנחנו מדברים עליו בכלל לא מתייחס לדירות. אפשר? אז אוקיי, אז אני רק רוצה להודות שוב לששת חברי הכנסת שנלחמו בעוז, חלקם במשך שנים, כמו סתיו ורועי, ואולי אחרים, שנים, כדי להגיע לרגע המאושר הזה, ולא נשברו. אני רוצה להודות להם, לששת חברי הכנסת. אני מודה – עכשיו רק תודות – לכל הצוות שליווה אותי, והודיתי להם כבר בהתחלה, לכל האנשים. ושוב, אני מבקש מכל חברי להצביע בעד, ולפחות אלה שילכו עם ההסתייגויות, ברגע שייפלו ההסתייגויות – אני מניח שייפלו – להצטרף ולהצביע בעד החוק הזה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. כל מי שמעוניין להצביע – נא לחזור למקומכם. יש לנו פה לא מעט הסתייגויות שעליהן נצטרך כרגע להצביע. לסעיפים 1–12 לא הוגשו הסתייגויות, לכן כעת אנחנו נצביע על הסעיפים הללו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–12 – 56 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–12 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 56 חברי כנסת, אחד מתנגד, אין נמנעים. הסעיפים 1–12 התקבלו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. לסעיף 13 הוגשו הסתייגויות על ידי חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן. מול מי אני פועלת בהצבעה? מול אורלי לוי אבקסיס. הסתייגות מס' 1 – להצביע? אוקיי. רבותי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1, לסעיף 13. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כרגע אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 31 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 25 חברי כנסת, 31 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 לא אושרה. הסתייגות מס' 2 – מצביעים? מצביעים. כעת אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2, לסעיף 13. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הסתייגות מס' 2. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 31 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 26 חברי כנסת, 31 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2 לא אושרה. יצחק וקנין (ש"ס): בטעות הצבעתי אצל יגאל גואטה. היו"ר טלי פלוסקוב: ההסתייגויות מתחילת החוק? חבר הכנסת יצחק וקנין הצביע בטעות בעמדתו של חבר הכנסת יגאל גואטה – במקום יצחק וקנין. נא לתקן. כרגע אתה במקום. הסתייגות מס' 3 – מצביעים, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס? מצביעים. מצביעים בעד או נגד הסתייגות מס' 3, לסעיף 13. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 26 חברי כנסת, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא אושרה. הסתייגות מס' 4 – מצביעים? מצביעים. רבותי, אני מבקשת להצביע על הסתייגות מס' 4, לסעיף 13. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 28 חברי כנסת, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 4 לא אושרה. הסתייגות מס' 5? מצביעים. רבותי, אנחנו מבקשים להצביע בעד או נגד הסתייגות מס' 5. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 27 חברי כנסת בעד, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 5 לא אושרה. הסתייגות מס' 6, גברתי? מצביעים. רבותי, אני מבקשת להצביע בעד או נגד הסתייגות מס' 6. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 32 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 27 חברי כנסת, 32 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 6 לא אושרה. הסתייגות מס' 7? מצביעים. רבותי, אני מבקשת שנצביע. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 7? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 28 חברי כנסת, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 7 לא אושרה. הסתייגות מס' 8, של חברת הכנסת סתיו שפיר – האם להצביע? להצביע. רבותי, אני מבקשת להצביע בעד או נגד הסתייגות מס' 8, לסעיף 13. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של חברת הכנסת סתיו שפיר לסעיף 13 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 28 חברי כנסת בעד, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 8 לא אושרה. כעת הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 13, ולא הוגשו הסתייגויות לסעיף 14, לכן אנחנו נצביע עכשיו על סעיפים 13 ו-14 כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? סעיפים 13 ו-14, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 13–14, כהצעת הוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 13–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 62 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 13 ו-14 אושרו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אחרי סעיף 14 – מצביעים, חברת הכנסת סתיו שפיר? כן. אני מבקשת להצביע על הסתייגות מס' 9, לאחרי סעיף 14. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הסתייגות מס' 9. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של חברת הכנסת סתיו שפיר לאחרי סעיף 14 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 28 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 9 לא אושרה. אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 15. שוב אני פועלת מול אורלי לוי אבקסיס. כן, גברתי, הסתייגות מס' 10 – להצביע. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 10, לסעיף 15? מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 28 חברי כנסת בעד, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 10 לא אושרה. 11 – מצביעים? חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס? מצביעים. רבותי, אני מבקשת להצביע בעד או נגד הסתייגות מס' 11, לסעיף 15. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 26 חברי כנסת בעד, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 11 לא אושרה. אנחנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 12. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 12, לסעיף 15? נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 27 חברי כנסת, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 12 לא אושרה. וכעת אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 13, לסעיף 15. מצביעים? מצביעים. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 13, לסעיף 15? הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 33 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 28 חברי כנסת בעד, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 13 לא אושרה. כעת אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 14, לסעיף 15. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הסתייגות מס' 14. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 27 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 14 לא אושרה. וכעת נצביע על הסתייגות מס' 15, לסעיף 15. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 28 חברי כנסת, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 15 לא אושרה. וכעת נצביע על הסתייגות מס' 16, לסעיף 15. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 28 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 16 לא אושרה. רבותי, כעת נצביע בעד או נגד הסתייגות מס' 17, לסעיף 15. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 17? הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (17) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 28 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 17 לא אושרה. חברת הכנסת סתיו שפיר, אנחנו מצביעים על ההסתייגויות שלך, 18 ו-19? כן. כרגע אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 18, לסעיף 15. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 34 נמנעים – 1 ההסתייגות (18) של חברת הכנסת סתיו שפיר לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 28 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אחד נמנע. הסתייגות מס' 18 לא אושרה. וכעת אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 19, לסעיף 15. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של חברת הכנסת סתיו שפיר לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 29 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 19 לא אושרה. הסתייגות מס' 20, של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן – אנחנו נצביע כעת, אני מבינה. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 20, לסעיף 15? הסתייגות מס' 20. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (20) של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דב חנין ויעל גרמן לסעיף 15 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 29 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 20 לא אושרה. רבותי, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 15, ולסעיף 16 אין הסתייגויות, לכן כרגע נצביע על סעיפים 15 ו-16 בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 38 בעד סעיפים 15–16, כהצעת הוועדה – 64 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 15–16, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 64 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 15 ו-16 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. וכעת רבותי, אנחנו נצביע על כל הצעת החוק, הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ז–2017, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 39 בעד החוק – 64 נגד – אין נמנעים – אין חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 64 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ז–2017, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017 [מס' מ/1083; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 21357; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. רבותי, אני מבקשת שקט באולם, יושב-ראש הוועדה כבר הגיע לכאן. כל מי שרוצה לדבר – לצאת החוצה. חבר הכנסת דוד ביטן, נא לצאת החוצה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת דוד ביטן. אני מבקשת מהסדרנים לעזור לנו להרגיע את יושב-ראש הקואליציה קודם כול. חבר הכנסת דוד ביטן, סיימנו? תודה. כן, אדוני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017. הצעת החוק הזאת מדברת על כך שאם יש חברה שכל זכויותיה מוחזקות על ידי חברה ממשלתית שמטבע הפעילות שלה הוא דולר או אירו, ומנהל רשות המסים, בהתייעצות עם מנהל רשות החברות הממשלתיות, בדק את עמידתן בכללים שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים, הן יהיו רשאיות לנהל את פנקסיהן במטבע חוץ. הצעת החוק הזאת, מקורה בחוק ההסדרים, והנה אחת הדוגמאות המעניינות: הופיעה הצעת החוק הזאת בחוק ההסדרים, והיא הייתה סעיף בחוק קצא"א. לא קשור לקצא"א ולא קשור לחוק ההסדרים ולא קשור לשום דבר. את קצא"א פיצלנו והיינו צריכים לדון עליה בנפרד – גם כן היה סיפור לא פשוט, הוא ודאי לא היה קשור לחוק ההסדרים, אבל אישרנו אותו בסוף, אחרי דיון שחלקו היה גלוי וחלקו היה חסוי, ובסופו אנחנו פיצלנו את הסעיף הזה, שמדבר על התעשייה האווירית בעיקר, אבל לא רק – פיצלנו אותו מתוך הפיצול של חוק ההסדרים, בגלל שהוא באמת לא קשור לחוק ההסדרים, לא קשור לכל הדברים האלה. היה צריך להביא את החוק הזה, כפי שאנחנו מביאים אותו עכשיו – להביא אותו כחוק נפרד. יש זמן, אפשר לדון עליו באופן מסודר, ואני מבקש כמובן את התמיכה של חברי הכנסת. זה דבר טוב, זה חוק טוב. אבל אני לומד מזה את מה שכולנו יכולים ללמוד – אין צורך בחוק הסדרים כדי להעביר חוק רגיל, נורמלי, לקיים עליו דיון. ועוד ביקורת שיש לי על משרד האוצר, שאחרי שאישרנו את זה הגיע אחד מהפקידים של רשות המסים ואמר אחרי שבועיים שהייתה לו שם איזה טעות וכו', והוא ביקש שנדון מחדש בכל העניין כאילו אנחנו עובדים במשרד האוצר. אנחנו לא עובדים בממשלה, גברתי היושבת-ראש. הכנסת היא המחוקקת, והתהליך שצריך לעבור בחקיקה הוא תהליך שאנחנו מכירים, זה המקצוע שלנו. ואני מציע שבממשלה תהיה קצת צניעות בעניין ויאפשרו לנו לנהל את העבודה. החוק שמגיע לכאן הוא חוק שעמלנו עליו, עשינו בו את כל הנדרש, אישרנו אותו, ואם יש בקשות נוספות של רשות המסים – שיביאו בחוק נפרד ואנחנו נדון במה שהם יבקשו. יש פה שינוי אחד בנוסח המקורי של הצעת החוק: נדרש אישור מנהל רשות המסים, להבדיל מבדיקתו, כי החברה עמדה בכללים, ואנחנו חשבנו שזה עודף רגולציה. לא צריך שיהיה עוד אישור ועוד אישור ועוד אישור. המנהל יכול להביא את הכללים, אנחנו עם שר האוצר, או הממשלה, אנחנו נאשר את זה. לא צריך לעשות עודף רגולציה כשאפשר להתנהל נורמלי עם כללים ברורים וקבועים, והגענו להסכמה עם הממשלה. החוק הזה הוא חוק טוב, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בו בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. להצעת החוק הנ"ל לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, לכן אנחנו כרגע נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. זו קריאה שנייה. מי שלא הצביע עכשיו, יש לו זכות להצביע בקריאה השלישית. הצבעה מס' 40 בעד סעיף 1 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 23 חברי הכנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017, עברה בקריאה השנייה ואושרה, וכרגע נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 41 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017 [מס' כ/709; "דברי הכנסת", חוב' כ"ח, עמ' 22403; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): גברתי היושבת-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017 – הצעת חוק שאני חתום עליה, אבל מי שיזם אותה היה חברי חבר הכנסת אורי מקלב. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): נכון. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): והאמת היא שאם היה אפשר טכנית, היה צריך לצרף גם את חבר הכנסת מיקי רוזנטל לחוק. זאת האמת. אנחנו היינו בהרבה דיונים בוועדה – חוק לא גדול ולא מהפכני, אבל חוק כל כך פשוט שלא הבנתי איך עד היום זה לא קרה. מציע חבר הכנסת מקלב בהצעת החוק המקורית שאם רוצים לתבוע אדם, מבוטח – רוצים לתבוע בבית-המשפט – אז לפי המצב הקיים אפשר לתבוע אותו, ויהיו לו הוצאות וכל מה שנלווה לעניין, ועומס על בתי-המשפט, וכל מי שירוויח מזה זה עורכי דין מכל הכיוונים, אבל האיש יפסיד. מציע חבר הכנסת מקלב הצעה שהגיעה אלינו לוועדה, ואנחנו השתוממנו למה היה צריך התנגדויות וכל מה שנלווה לעניין. הוא אומר ככה: לפני שהחברה תובעת את האיש ואומרת: אתה מוזמן לבית-המשפט כדי לדון בתביעה שחברת הביטוח מחייבת אותך, שישלחו לו מכתב ויגידו לו: תשמע, יש דבר כזה וכזה, אתה חייב לנו כך וכך כסף, תבוא לשלם, או תבוא להתדיין, או תבוא לדבר, או בוא נראה, אולי נסיים את העניין הזה. למה צריך לקחת את האדם הזה לבית-המשפט כשאפשר לדבר אתו? מה יותר פשוט מהעניין? במהלך הדיונים הממשלה רצתה הסתייגויות כאלה, שלא בדיוק, ואנחנו הגענו למסקנה – אחת הטענות הייתה שגם בין החברות – למה אין ההודעה הזאת שצריך להודיע? וחבר הכנסת מיקי רוזנטל תרם מאוד לדיון הזה. הוא היה נחרץ יותר מחבר הכנסת מקלב. ואני הייתי עם שניכם, אבל אני הייתי בצד הזה שבאמת לא יכול להיות הדבר הזה שמייד רצים לבית-המשפט, על כל המשתמע מכך. זה דבר נורא פשוט, חוק צרכני נורמלי, ואנחנו בסופו של דבר מביאים הצעת חוק, והצעת החוק הזאת היא גורפת, היא מדברת כללית על העניין הזה שצריך הודעה 30 יום קודם. אם האיש לא מגיש והאיש לא עונה ואין שום ברירה, הולכים לבית-המשפט, אבל ככה החברות שמטפלות בעניין הזה – כך חברות הביטוח, כך הממשלה – אי-אפשר ללכת לבית המשפט בלי שמתקבלת הודעה קודם לכן. האמת היא שבסופו של דבר שכנענו גם את הממשלה. הממשלה הגיעה לקראת הקריאה הראשונה, הגיעה עם הסתייגות, ולא ככה. בקיצור, ביטלנו את ההסתייגויות שלה. אין שום סיבה בעולם. שכל אחד יחשוב לעצמו למה צריך את זה: למה צריך להטיל על בן אדם שבלאו הכי הוא יצטרך ככל הנראה לשלם כסף – למה להטיל עליו עוד הוצאות משפט ועוד עורך דין שהוא צריך לקחת ועוד כל מה שנלווה לעניין? הוא הולך לחברת הביטוח, או שהוא הולך בעצמו או שהוא שולח מישהו, ומגיע אתם להסכמה. החוק הזה, גברתי היושבת-ראש, עושה טוב לאזרחים. עושה טוב. הוא עושה טוב להיגיון, עושה טוב להסברה, וכדרכו של חבר הכנסת אורי מקלב, שמתמחה מאוד בחוקים הצרכניים האלה, שבסופו של דבר מדברים לאזרח הקטן, מתגברים על ביורוקרטיה ממשלתית – יש שם אנשים – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אין אזרח קטן. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): האזרח, אני מתכוון. אלי אלאלוף (כולנו): הגובה. היו"ר טלי פלוסקוב: יש גדול וגדול מאוד. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): תודה על התיקון. האזרח – באמת הוא עושה חוקים, כשהחוקים האלה – לפעמים אתם משתוממים למה זה לא קורה, מה צריך להיות כל התהליך הזה. אני רואה ששכנעתי את חברי הכנסת, אז אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית, ואני מודה גם לך, חבר הכנסת רוזנטל. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. רבותי, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות דיבור, ולכן אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד סעיפים 1–2 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 31 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 43 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 32, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 35), התשע"ז–2017, התקבל בקריאה שנייה ושלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אורי מקלב, רצית לברך? אורי מקלב (יהדות התורה): אני לא רוצה, אני רק מבקש. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני, אתה יכול. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חברי חברי הכנסת, אני ודאי מודה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, לא רק שאתה – אתה גם הקטנת את עצמך, שרק הצטרפת, אבל מי שרואה את החוק כשנכנס לוועדה שלך וכשהוא יצא מהוועדה שלך – השבחת, כמובן יחד עם חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בצורה מהותית מאוד את החוק. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני תכף אסמיק, חלאס. אורי מקלב (יהדות התורה): החוק שחוקק היום בקריאה שנייה ושלישית נותן הרבה יותר מהחוק הקיים, משלושה היבטים; אחד – שהחוק רק אמר שצריך ללכת קודם כול לשלוח מכתב. אתם חייבתם את חברת הביטוח ללכת קודם כול לשלוח את המכתב – אי-אפשר ללכת לבית-המשפט – ולא רק כברירת מחדל או אפשרות. זה דבר אחד. דבר שני – שיש אפשרות של מחיקת כל התביעה; יש לשופט אפשרות למחוק. אם חברת הביטוח לא הגישה את זה, לא שלחה מכתב, אפשר למחוק את כל התביעה. גם זה דבר מהותי מאוד, שירתיע מאוד את חברות הביטוח. והדבר השלישי שלא היה בהצעת החוק, ובוועדה חוקקתם גם את זה, זה החלק שזה לא רק אדם פרטי. אנחנו אמרנו חברת ביטוח; זה גם לחברות. התחלנו עם חנויות, התחלנו עם עסק זעיר – עברנו לכולם. כל מי שהיום חברת הביטוח רוצה לתבוע, היא צריכה להודיע לו קודם, גם אם הוא גוף יותר גדול. אלה שינויים משמעותיים. תודה רבה לך, תודה ליועצים המשפטיים לוועדת הכספים, ותודה גם ליועצים המשפטיים של ועדת החוקה, שביושר אמרו שהחוק הזה לא קשור לוועדת החוקה אלא קשור לוועדת הכספים, אז מגלגלים זכות על ידי זכאי, וזה הגיע אליך. ותודה לאנשי לשכתי ולעוזרי דוד זוהר, שהיה ממש שותף פעיל בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. הצעת חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/724); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים להצעות חוק בקריאה ראשונה, והחוק הראשון שאנחנו נדון בו – הצעת חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. אלי אלאלוף (כולנו): תודה, יושבת-ראש הישיבה ידידתי טלי פלוסקוב. חברי חברי הכנסת, אני חייב להגיד שזה לא חוק שלי בלבד; אני חלק מקבוצה מדהימה שמובילה את הנושא הזה הרבה שנים, ובראשם במיוחד, באמת, ידידי מנו טרכטנברג, יעקב מרגי, דוד אמסלם וגם החברות אורלי אבקסיס ויפעת שאשא ביטון – ושימו לב כמה יושבי-ראש ועדות יש בקבוצה הזאת. אני חושב שנאומי יהיה קצר, אף על פי שזה מהפך, או מהפכה אמיתית, בטיפול בגיל רך. הגיל הרך – אני מבקש בשם פרופ' רוזן להגיד – תגידו תמיד: לא מגיל אפס עד שש אלא מלידה עד שש, אחרת הוא יכעס עלינו. שנית, הנושא הזה באמת נמצא בצורה מסוימת גם בדוח של מנו טרכטנברג וגם בדוח העוני. אני רוצה להגיד לכם שאחד המאמרים, יחד עם חברים שלי – לוינסון ועוד כמה – אנחנו כתבנו פעם מאמר שנקרא "של מי הילד הזה". אתם יודעים שבלידה, המשרד המרכזי שמשפיע על הילד עד גיל שנה – אתם מנחשים? עם טיפת חלב – משרד הבריאות. המשרד המרכזי שמשפיע חלקית על קבוצת הילדים מגיל שנה עד שנתיים, עד גיל שלוש, בעצם, זה משרד – אז היה כלכלה, עכשיו זה משרד הרווחה – עם גישה מאוד מיוחדת: לשחרר את האישה, שתלך לעבוד, כי היא לא צריכה לחנך; האישה לא מחנכת. הילד לא צריך חינוך, לא צריך להתפתח בתקופה הזאת, ורק בגיל שלוש, בזכות הדוח של טרכטנברג, משרד החינוך לקח אחריות כוללת. מגיל שלוש. זה אומר שעד גיל שש, שלושה משרדים טיפלו בתינוק הקטן, המדהים, החשוב שלנו, ולא תמיד בתיאום מלא, אם בכלל, ולא תמיד בפיתוח תוכניות הולמות. לצערי – ומותר לי להגיד גם בשמך, מנו – התנגדנו להעברת מעונות היום למשרד הרווחה, כי זה לא אקט חינוכי, אחראי, ממלכתי, אלא רק אקט פוליטי, וכנראה במדינה הזאת, גם פוליטיקה יש לה מקום. אני רוצה לציין שילד מתפתח מיום הלידה שלו, אם לא עוד כעובר – בטוח, אבל יודעים פחות. אבל ברגע שהוא יוצא לאור, כל יום חשוב להתפתחותו, ואם לא מגיעים אליו ולא מביאים אליו את כל הידע העצום שקיים במערכות כדי שהילד יתפתח, הוא יהיה פחות ממה שהוא היה יכול להיות. עוד יותר קשה כשאנחנו מדברים על ילדים שיהיו זקוקים, לצערנו, יום אחד לחינוך מיוחד. ההתפתחות שלהם – כמה שיתגלה מוקדם אם יש להם בעיות, ההתמודדות עם הבעיה הזאת תהיה מוצלחת יותר אם נקדם כמה שיותר מהר את הטיפול בילדים האלה. לצערנו, אנחנו יודעים, ולא במקרה מדברים על מספרים שלא יאומנו רק למשל בנושא האוטיסטים, ואנחנו רואים כמה יותר ויותר, לצערי, הגילוי המאוחר הוא פגיעה קשה בילדים, וכל אחד מאתנו ודאי מכיר עשרות מקרים מסביבו. לכן, ההצעה להקים סוף-סוף מועצה לגיל הרך, מלידה עד גיל שש, היא אקט אחראי ממדרגה ראשונה של כל אחד מאתנו, ואני לא מבין למה לא הצלחנו. אני חייב לתת לכם גילוי אישי נאות: ב-1985 הייתי מנהל שיקום שכונות בדרום, והמרכז לגיל הרך הראשון שהקמנו בבאר שבע – בשכונה ד', והוא עדיין נמצא שם, צמוד למרכז הקהילתי לוין – היה אמור לתת שירות לכל האוכלוסייה של העיר, בכל התחומים שציינתי לפני כן. זה נראה מהפכני, מטורף. היום מרכזים לגיל הרך, לשמחתי – וזה לא מספיק – מעל 60–70 יש בארץ, והלוואי שנעשה עוד יותר, ואז נוכל לשלב טוב יותר את כל השירותים שציינתי כרגע באמצעות המשרדים השונים, אני מקווה, יום אחד. ההמלצה שלנו – ואני מודה למנו, באמת, על ההתעקשות שלו – שהמועצה הזאת תהיה ת"פ של משרד החינוך. היא קמה במשרד החינוך, והראש חייב להיות שר החינוך. הוא אמור להפעיל את המועצה, של 21 חברים – זה פחות ממה שהציבור היה רוצה כחברים במועצה, אבל נאלצנו לצמצם, כדי שזו תהיה מועצה פונקציונלית שתוכל להתמודד עם האתגרים. המועצה הזאת צריכה להגיש תוכנית לאומית לוועדת שרים. אני תקווה שיעמוד בראשה שר החינוך – ותשימו לב שלא אני ולא מנו, ודאי, לא שייכים למפלגה שלו. אנחנו רוצים את זה מפני שהדגש בהתפתחות של הילד בגיל הזה הוא חינוך, אבל גם בריאות וגם חברתי, וכל תחומי החיים משפיעים עליו. אנחנו גם רוצים שהמועצה הזאת תקבע סדרי עדיפויות, איך להתמודד. היום להקים – אני חייב להגיד לכם מהניסיון האישי שלי, הרב, בנושא זה: הקמה של טיפת חלב חדשה היום זה לתת אחריות ענקית לאחות אחת. כמה שהיא תהיה גדולה, היא לא תוכל להתמודד עם האתגר שנופל עליה. לכן, אני חושב שההצעה הזאת טובה, טובה מאוד, אפילו, ואני מקווה ששר הרווחה, שהוא השותף הבכיר בהקמת המועצה הזאת, יבין את החשיבות שזה יהיה במשרד החינוך, אבל ישתף פעולה – גם הוא, גם שר הבריאות, ואני בטוח שזה יהיה, וגם שאר המשרדים, כדי שהמהלך הזה – קודם כול הוא טוב לילד ולמשפחתו, ואני אגיד גם את המילה הגסה: יחסוך גם הרבה כסף ובזבוז בטיפול בילד. אני רוצה להודות לכל הגופים שהשתתפו אתנו: מנו עשה כנסים מדהימים. אני תמיד הופתעתי מהיכולת הארגונית שלו. בראבו. הרבה גופים, גם – שתבינו, השטח הלך בכיוון הזה גם לפני המערכת הממשלתית. המהלך הזה הוא אחרי הממשלה. הממשלה באה אחרי כל מה שנעשה, בעצם, ולכן לא היו הסתייגויות בהצעה שלנו, זה התקבל פה אחד בוועדה, ואנחנו מבקשים מהכנסת לאשר את זה בקריאה ראשונה. אני רוצה להודות לכל הצוותים, ואתם לא יודעים כמה – הצוות של מנו והצוות שלי, והצוות של הוועדה, והיועצים המשפטיים – עבדו על כל פסיק, ועוד חזרנו, ועוד פסיק, ועוד ניואנס כזה ואחר, ולכן יצא, לדעתי, חוק מצוין, שרק יקדם ויבנה את העתיד של ילדינו. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים, ובכך אני מודיעה על נעילת הרשימה. ראשון הדוברים– חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל התברכה בשתי תופעות יוצאות דופן: הראשונה – שיעור ילודה מהגבוהים בעולם, הגבוה ביותר במערב, והשנייה – שיעור השתתפות של נשים בתעסוקה מהגבוהים ב-OECD. הצירוף של שני נתונים האלה הוא יחיד במינו בעולם כולו; אין עוד מדינה שיש לה גם שיעור ילודה כל כך גבוה – 3.08 ילדים לאישה בגילים הרלוונטיים – ושיעור השתתפות של נשים כה גבוה. אבל מה משתמע מזה? מישהו צריך לטפל בילדינו. כיום, לשני ההורים יש קריירות משמעותיות, והם לא, אתה יודע, עובדים במשרות חלקיות שאפשר לרוץ הביתה ולטפל בילדים. הסבים גם הם ממשיכים לעבוד, המשפחה המורחבת הולכת ומצטמצמת, ומדינת ישראל מתנערת מאחריות לתופעה הכל-כך ברוכה הזאת שזכינו בה. כיום אין אחריות מדינתית לילדינו, בוודאי לא עד גיל שלוש, וגם מגיל שלוש האחריות מאוד מוגבלת. זה מתחלק בין ארבעה משרדי ממשלה שונים, וכל אחד מסתכל על היבט אחר של הילד. אמרתי, כאילו מדובר במשפט שלמה, כאשר המלך שלמה עומד לא מול שתי אימהות אלא מול ארבע-חמש אימהות, וכל אחת רוצה את חלקה – חלק הבריאות, חלק החינוך, חלק ההתפתחות – כאילו אפשר לחלק את זה כך. וכמובן, יש הרשויות המקומיות, שגם בהן יש פיצול כזה, ומולן – משרדי הממשלה. רבותי, הילד נופל בין הכיסאות, תרתי משמע. היה צריך לעשות פה מהלך שהופך את העניין הזה על פיו: גוף אחד מקצועי, תחת שר אחד, שלוקח אחריות כוללת לילדים שלנו מלידה עד גיל שש, כולל הורות. הורות, רבותי, זה עסק יתום; אין מי שמטפל בהורות במדינת ישראל. ועל כן, האחריות הזאת צריכה להיות במקום אחד – אחריות כוללת, תכנון לטווח ארוך, תוכנית רב-שנתית. זה המנדט של החוק הזה – תקציב תוספתי לכל המטרות, עם סדרי עדיפויות, והמועצה היא הקובעת את סדרי העדיפויות וכך הלאה. אני אומר לכם, המהלך הזה יכול להביא בשורה לא רק לילדים, לא רק להורים של היום, אלא לחברה הישראלית בכללותה. צמצום פערים מתחיל ונקבע בגילים האלה. מה שלא נצליח לעשות בגילים האלה לא יקרה אחר כך. אז אנחנו יוצאים לדרך – זה עדיין לא הסוף, יש קריאה שנייה ושלישית, ואחרי זה גם צריך להקים את המועצה הזאת. אני רוצה, בזמן שלא נותר, להגיד שרק בשותפות כזאת, בעיקר בין חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, וחברי כנסת אחרים וכל הגורמים המקצועיים, של כל המשרדים – שאחרי ויכוחים קשים שיתפו פעולה והבאנו את התוצאה הזאת. אני רוצה להודות לשר החינוך, שמשקיע הרבה בגיל הרך, לשר הרווחה, שבפרק זמן קצר מאז הוא קיבל את משרד העבודה קידם את בניית המעונות במדינת ישראל כפי שלא היה שנים רבות, ולמשרד הבריאות, ששם את נושא טיפות החלב על סדר-היום, בעיקר המנכ"ל, וגם השר, כמובן, וכמובן – לכל מי שעשה במלאכה. רבותי, אני חשוב שאנחנו בפתח של לא פחות מאשר מהפכה בתחום הזה, ואני שמח מאוד שאנחנו נצביע על זה עכשיו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עמנואל טרכטנברג. נתתי לך קצת יותר זמן, כי אני יודעת עד כמה זה חשוב לך ועד כמה אתה מאמין בהצלחתו של הפרויקט. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נוכחת, נוכחת. היו"ר טלי פלוסקוב: מוותרת? נמצאת באולם ומדברת. בבקשה, גברתי. נוכחת ומעוניינת לדבר. בבקשה, גברתי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): נוכחת והיא לא יכולה – – – את הפה. לא, האמת, צריך את מנו – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו נברך בקריאה שנייה ושלישית, בדרך כלל זה נהוג. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): איך הוא נלחם על זה. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, כן, ברור. בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי. אני רוצה, באמת, קודם כול, לפתוח בלברך את חברי חבר הכנסת פרופ' מנואל טרכטנברג, שבאמת, אתה יודע – אני לא יודעת אם אתה, כשבאת לכנסת, ידעת שזה מה שאתה תעשה, תמצא את עצמך בגיל הרך. זה דבר מדהים. אנחנו מתחילות מכלכלה ברמות הגבוהות ביותר, דרך ההשכלה הגבוהה, והנה אתה בגיל הרך. כי בסוף, בסוף, אין שום ספק – והמחקרים באמת מראים את זה בצורה חד-משמעית – אני חושבת שכל מי שיש לה או היה לה פעם מגע עם ילד או ילדה בגילים האלה יודעת שאלה הגילים המכוננים; אלה הרגעים המכוננים. הם קובעים לא רק את החיים של כל אחת ואחד מאתנו באופן אישי; הם קובעים את החיים של המדינה. ואני רוצה להגיד שאני רוצה לברך, לחזק, ובאמת – להכביר שבחים על המחשבה ועל ההתוויה של ההתייחסות לגילים האלה, ואני רוצה להכביר ולהוסיף על זה – דיברנו על זה, ואני מקווה להביא במושב הבא חוק משלים, בעצם, שיטפל בהורות ובהורים של הילדים האלה, ויתפוס אותם, את ההורות וההורים, שבסוף בסוף הם אלה שנמצאים ונמצאות אתם, א. מהרגעים הראשונים, ב. בסופו של דבר הכי הרבה זמן. וכשההורים פגועים ופגועות, לא משנה באיזה אופן, אפילו באופנים הכאילו-נורמטיביים, אבל בטח ובטח באופנים הלא-נורמטיביים, וכשההורים מתמודדות ומתמודדים עם קשיים שהרבה פעמים המדינה יוצרת להם – של חוסר במסגרות, של חוסר יכולת להתפרנס, של מחסור בשירותים חברתיים מספקים, גם שלא קשורים ישירות לגיל הרך, אלא לחיים שלהם – המצוקות האלה יוצאות ישר על הילדות והילדים. והנזקים שקורים בגילים האלה – כשאחר כך הם יגיעו לטיפול דרך הרשות כבר יהיה מאוד מאוד קשה לתקן אותם, וברבות הימים באמת יתבטאו בפשע, יתבטאו במחלות, יתבטאו בחוסר יכולת תפקודית טובה בחברה. ואת כל הדבר הזה לא רק שאנחנו רוצות ורוצים למנוע, אלא להפך. החוק של מנו והחוק שאני מדברת עליו, עניינם – – – מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): ואלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ואלי, כמובן. סליחה, מר אלאלוף, אני מתנצלת, אנחנו מעריצות גם אותך, אתה יודע את זה. החוק שלכם – לא מדובר רק במניעה אלא מדובר בבנייה, מדובר בהשקעה, מדובר ביצירה, ביצירה של חברה יותר טובה ומדינה יותר טובה דרך – תסלחו לי על המינוח הכמעט-מחפיץ – הזרעים האלה, היצורים הרכות והרכים האלה, שהם באמת ההווה שלנו והעתיד שלנו, הם הפוטנציאל שלנו, איך להגיד, ובו אנחנו באמת צריכות וצריכים להשקיע את המקסימום. אז שוב, כל הכבוד, ותודה רבה, וברכות, ומחזיקות אצבעות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אני חייבת לציין את העמידה שלך בזמנים. זה פשוט יוצא מהכלל. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. מוותר, אוקיי. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, וקודם כול חברי הכנסת אלאלוף ומנו טרכטנברג, גם אני מברך, אבל צריך לומר שיש פה תקלה גדולה; לא של היוזמים – של הממשלה. הגיל הרך זה הדבר החשוב ביותר. אנחנו אומרים שעץ ששותלים אותו עקום לעולם לא יגדל ישר, אבל פה נולד דבר לא הגיוני: הקימו מועצה דו-ראשית. ספק איך היא תפעל. היא כפופה לשר החינוך ולשר הרווחה – – – מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): לא, לא, איתן. זה לא נכון. אלי אלאלוף (כולנו): לא, לא, לא. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה טועה בעובדות. איתן ברושי (המחנה הציוני): זה מה שאמרנו בישיבה. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): הורדנו את זה. היו"ר טלי פלוסקוב: הצליחו להוריד את זה – שר החינוך. חבל שלא שמעת את יושב-ראש הוועדה. איתן ברושי (המחנה הציוני): שמעתי. אבל הגיל הרך נמצא במשרד הרווחה. אלי אלאלוף (כולנו): לא, לא. איתן ברושי (המחנה הציוני): הוא עבר לחינוך? הגיל הרך – חבר'ה, לא צריך לטשטש את הבעיה. היה צריך מזמן להעביר את הגיל הרך לתחום משרד החינוך. ילדים וחינוך זה במשרד החינוך, ויש פה תקלה שלא הייתה צריכה לקרות. היא הייתה צריכה להיפתר כבר מזמן. הייתה תקופה שבנט היה שר הכלכלה, אז הוא לא רצה לוותר על הגיל הרך; הייתה תקופה שלמשרד החינוך לא היה אומץ לקחת את זה, והיה שלב של ואקום במשרדים. והנה, פתאום הממשלה עושה מהלך עקום ומעבירה בהסכם קואליציוני את הגיל הרך לשר הרווחה, משאירה את המחלקה שעוסקת בזה בבניין התמ"ת, כאילו מחכים עוד שזה יחזור לתמ"ת. יש פה דבר לא הגיוני, וזה מחייב שיתוף בין משרדים. כאשר ילדים עד גיל שלוש הם בכלכלה ובגיל לאחר מכן הם בחינוך – איזה דבר בנו פה? במקום לנצל את ההזדמנות ולהעביר את הגיל הרך בשלמותו למשרד החינוך, שזה תפקידו, בהסכמים לא מובנים של הסדרים של ממשלה שלא בטוח למה היא דואגת יותר, היא פוגעת בחינוך, פוגעת בגיל הרך, ואסור לטשטש את השגיאה הזאת. כי דווקא כשמנו ואלאלוף – והייתי שותף לחלק גדול מהדיונים. כראש מועצה אזורית, עסקתי בכך רבות; כמזכיר התנועה הקיבוצית עסקתי בכך רבות. אנחנו גם בולטים בגיל הרך – גם סמינר הקיבוצים, גם אורנים. אני חושב שיש פה תקלה וחולשה, וספק איך זה יעבוד כשמשרד הרווחה אחראי לילדים מגיל שלוש – ומשרד הכלכלה היה בעבר – ועכשיו משרד החינוך, מהגילים של גן טרום-חובה וחובה עד גיל שש. זה דבר לא הגיוני. זה דבר לא נכון. זו שגיאה גדולה, וצריך לומר לממשלה שהיא לא פועלת נכון בעניין. שום מועצה לא תטשטש את חלוקת האחריות הלא-מובנת הזאת. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): וצריך לומר שזה כישלון ולא הצלחה. יש פה הישג לחברי היקרים, והייתי אתם בכנסים ובירכתי על כך, אבל שניהם אמרו לי, גם מנו וגם אלאלוף – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – בהערות שהערתי בדיונים המקדימים, שאני צודק, שהחלוקה הזאת לא נכונה. וצריך לומר לראש הממשלה שיתפנה מהעיסוקים שלו, ולשרים – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – תהיו הגיוניים, כל החינוך, מלידה ועד בכלל, צריך להיות במשרד החינוך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. תודה רבה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אם תהיה באולם. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להצטרף לכל הברכות שנאמרו וייאמרו לשני יוזמי החוק, לחבר הכנסת יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף ולך, פרופ' עמנואל טרכטנברג. אני מאוד שמח שאתם מניחים אבן פינה חשובה כל כך לטיפול בגיל הרך במדינת ישראל, ובין היתר גם אומרים את מה שאמרת, מנואל, שישראל מצטיינת בילודה. שיאים עולמיים נרשמים פה בהשוואה למדינות מערביות אחרות – לא נחלק כרגע איפה יותר ואיפה פחות וכן הלאה. אנחנו מכירים את כל ההיבטים, אבל בסך הכול זו מדינה שצומחת וגדלה. אבל רציתי גם להביע את קנאתי הגלויה על ההצעה הזאת ולומר לכם שאני אשמח ואני אעשה כמיטב יכולתי כדי שהכנסת תראה לפניה גם את הצעת חוק המועצה לגיל המבוגר. אני חושב שבאותה גישה כל כך חכמה שאתם הצגתם פה נצטרך להתייחס גם, טלי חברתי, לאוכלוסייה המבוגרת, בני ה-60 פלוס ומעלה. ככל שאני עושה את זה, אני מסתכל על הצעת החוק שלכם – זה רק עניין של החלפת מילים, פשוט כך: אחליף את "הגיל הרך" במילים אחרות, וקיבלתי הצעת חוק מצוינת, כולל המועצה, הרכב המועצה, השר הממונה, המימון, ההתייחסות וכן הלאה וכן הלאה. ממש להעתיק, להדפיס ולהגיש. ואני אומר את זה כי הגישה שלכם היא גישה נכונה: לרכז את המאמצים, למקד אותם, לקבוע איזושהי סמכות מרכזית אחת שמסתכלת על התמונה הכוללת. הלוא מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שתהיה איזושהי גישה ממלכתית מתואמת, וזה יכול להיעשות בצורה מושלמת באמצעות מועצה כזאת. אז אם בקצה אחד של הפירמידה – שעכשיו כבר התהפכה, אגב; הבסיס של הפירמידה הוא אצלנו, אתם בחלק הדק יותר שלה – אז אם בחלק הדק יותר שלה אתם מוצאים לנכון, והממשלה מסכימה ותומכת, והכנסת תומכת, אז אני ארשה לעצמי להיעזר בחוכמה המשותפת שלכם שייצרה את החוק הזה, ואנחנו נגיש גם – – – אלי אלאלוף (כולנו): לאותה ועדה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): ונגיע לאותה ועדה, אלי, ונמשיך לבלות יחד שעות ארוכות, וניתן – אם נצליח, ואם הממשלה תסכים, והכנסת כמובן תתמוך – להביא הצעת חוק דומה על אותו פרינציפ, על אותו רעיון מכונן, גם לאוכלוסייה המבוגרת. אני חושב שעל ידי זה נטפל בשני – סליחה על המילים – הקצוות היפים, הטובים והמוצלחים של החברה הישראלית. עוד פעם, תודה רבה לשניכם – לך, אלי, ולך, מנואל. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. אורלי לוי אבקסיס – איננה, לא נמצאת; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת יהודה גליק – לא נמצא. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת מנו טרכטנברג, אני מברכת אותך באמת על הצעת החוק הזאת, החשובה, שהובלת במשך תקופה ארוכה, ואת חברי יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף בוודאי. ברכות. אני רוצה לדבר על נושא אחר. בשבוע שעבר עברנו כולנו חוויה קשה מאוד של פיגוע בהר הבית, ושני שוטרים נהרגו. משפחת סתאוי איבדה את בנם האיל, וחבר הכנסת לשעבר שכיב שנאן, חברי, אחי, ידידי, איבד את בנו כמיל. ואז שוב צפה לה ברית הדמים, ואז שוב צפו להן האחדות והאחווה שיש בינינו לבין אחינו הדרוזים. ואני שואלת את עצמי: איך ייתכן שאנחנו מדברים כל כך הרבה על ברית הדמים, אבל לא מדברים בחיי היום-יום בשום דרך וצורה על חיים יחד, על ברית אחים, על ברית של חיים; איך ייתכן שאנחנו נזכרים בעדה היקרה הזאת, בקשר הכל-כך אמיץ, במחויבות הכל-כך גדולה שלה, ושלנו, לארץ, למדינה, לאדמה הזאת, אלא רק בעתות של משבר, כאשר הם שוכלים את מיטב בניהם; איך יכול להיות שכאשר מגיעים למע'אר, לחורפיש או לכל מקום שבו בני העדה הדרוזית מאבדים את בניהם, ואנחנו באים ומצדיעים להם, באמת, בכאב, איך ייתכן שאנחנו לא נזכרים באותה מחויבות הדדית גם בימים רגילים, בימים של שוויון, בימים של הרס בתים, בימים של תוכנית חומש שאמורה להיות מיושמת אבל לא מיושמת, בימים שבהם אנחנו צריכים לראות גם את הביוב שזורם, את הכבישים, את החינוך, את התעסוקה. איפה השוויון הזה בחיי היום-יום? ואני קוראת לחברי כאן, בכנסת, ובכלל, לכולם, בואו ניזכר באחדות שיש בינינו לבין אחינו הדרוזים לא רק כאשר אנחנו מדברים על ברית דמים, אלא ניזכר בהם בחיי היום-יום. ברית אחים, ברית חיים, שוויון. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חברת הכנסת סויד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני מצטערת. אני גם רוצה למסור מפה בשמי ובשם כל חברי תנחומים למשפחות – שאומנם ניחמנו, אבל שוב. תודה. היו"ר יואל חסון: ברור. כולנו מצטרפים לזה, תודה רבה לך, חברת הכנסת סויד. בהחלט דברים חשובים. חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חבר הכנסת מאיר כהן – לא נמצא; חבר הכנסת אכרם חסון – לא נמצא. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – תמיד נמצאת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ערב טוב, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, פרופ' מנו טרכטנברג, חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, אני מאוד מאוד מתרגשת לעמוד פה היום, ואני ממש רוצה לדבר על הצעת החוק, וגם לומר שבעיני זה אולי אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו עושים בכנסת הזאת, וכמובן, אנחנו נצטרך לראות איך נותנים למועצה הזאת באמת את הכוח ואת העוצמה לעשות את השינוי. אני חושבת שגם עם חבר הכנסת אלאלוף וגם עם פרופ' טרכטנברג יש לי מתחילת הדרך בכנסת הזאת שיח שוטף על מה אנחנו צריכים לעשות למען הגיל הרך. אני חושבת שסיפרתי פה יותר מפעם אחת את הסיפור על אחת מהשיחות שלי עם שמעון פרס כשנכנסתי לכנסת, שבא וביקש ממני לטפל בשני דברים: האחד – איך מגיל שנתיים מלמדים כל ילד במדינת ישראל שפה שנייה, והדבר השני זה העניין של גישה לתזונה בריאה לילדים מגיל לידה. זה דבר כל כך קריטי. כשאנחנו מחפשים את שוויון ההזדמנויות, פרופ' טרכטנברג, יש לנו רק מקום אחד אמיתי שבו אנחנו צריכים לחפש אותו, והוא נמצא בגיל הרך. כשאנחנו מטפלים בנגישות של צהרונים, כשאנחנו מטפלים בנגישות של קייטנות, כשאנחנו מטפלים במאבק החופשות, אנחנו מטפלים בשוויון הזדמנויות. זה אחד הדברים שאנשים לא מבינים, כי בסופו של דבר לאנשים שהיכולת שלהם והגישה שלהם להשכלה טובה ולפתרונות ראויים לחופשה יש נגישות פחות טובה, הם לא יוכלו ליהנות בבוא היום מחיים יותר פריבילגיים, ממוביליות חברתית, מהזדמנות לשנות את הגורל של עצמם ובאמת לדלג את העוני הבין-דורי, שאנחנו נחשפים אליו כל הזמן ובישראל רק הולך ומעמיק. כי עם כל הכבוד לכל הנתונים שראש הממשלה אוהב להציג לנו כאן, אנחנו יודעים שהפערים והעוני רק מתרחבים, מעמד הביניים נשחק בצורה מטורפת, ואם בשנות ה-70 יכולנו למצוא מעמד ביניים חזק, איתן, במדינת ישראל, אנחנו יודעים שמעמד הביניים הזה הולך ונשחק. וכשאנחנו באים למועצה לגיל הרך, אני באמת מסתכלת על אותם דברים שהופכים את ההזדמנות הזאת אולי להזדמנות היסטורית לעשות שינוי אמיתי למען הגיל הרך בישראל. ואני באמת מקווה שייצקו תוכן במהרה לתוך המועצה הזאת, שבאמת יחברו את כל החוטים, מכל המשרדים, את כל האפשרויות, ובסופו של דבר אנחנו נוכל לדעת שאין ילד רעב במדינת ישראל. וכן, זה הישג שאפשר להגיע אליו. כל מי שנחשף לנושא ההזנה בבתי הספר ובגני הילדים יודע שמפעל ההזנה צריך לעבוד יותר טוב. וכל אחד מאתנו בעצם יוכל להיות שותף למהפכה אמיתית ולמוביליות חברתית בצורה הכי הכי משמעותית. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת; חבר הכנסת יחיאל בר – לא נמצא. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני משתתף בצער המשפחה של בנימין רוזנבאום מערד, שנהרג בתאונת דרכים היום ב-232 – סגן מפקד בגדוד המדברי, ששם משרתים בדואים, צ'רקסים, דרוזים, שעצרו במו ידיהם ובגופם שני פיגועים על כרם שלום. ואני לא יכול לדלג על הדבר הזה בלי להתחבר לאותם אנשים מדהימים ששומרים עלינו בירושלים, שנרצחו מהגב שלהם על ידי טרוריסטים עם תעודת זהות כחולה. אני לא יכול לדלג על זה, כי אני חושב שזה הזוי, המצב הזה, בתוך מדינת ישראל – שדרוזים, בדואים וצ'רקסים נמצאים אתנו כתף מול כתף, שסוחבים יחד את האלונקה, ויש מישהו שאת המעט הזה, שאנחנו יודעים להסתדר בו, רוצה לשבור. ועוד יותר – אני חייב להגיד שאני כל כך גאה בדמוקרטיה של מדינת ישראל, שיש לנו פה 13 חברי כנסת במפלגה שבמקום אחר אני לא יודע איפה הם היו, ואני כל כך גאה בהם, שהם נציגים – של מי? של רוצחים בדם קר. הם אפילו לא יוצאים נגד הפיגוע. ומאשימים עוד פעם – את מה? את הכיבוש. די. מספיק. אני לא יכול. אני גאה במדינה, גאה בכנסת, גאה בדמוקרטיה, אבל אי-אפשר להשפיל אותנו עד כדי כך. אז רציתי לדבר על החינוך, מנו, ולברך אותך, אבל אחרי שקיבלתי את הטלפון שעוד פעם יש הרוג ב-232, ועוד פעם החלטת ממשלה מלפני שלוש שנים שצריך לשים שם 250 מיליון שקל להרחיב את הכביש, כי מתים לנו שם אנשים יותר מאשר מקסאמים – אף אחד לא עושה כלום. ושר התחבורה, שהוא בולדוזר – לא יכול להיות שהוא לא מזיז את הכביש הזה, שהוא הציר המרכזי של עוטף עזה. אז לפחות הקדשתי לדבר הזה. אבל אני חייב, חייב, חייב, לתת איזו מילה למנו, וכמובן לאלי, שבא אתי מהדרום. אין פה מה לעשות – החוק הראשון שניסיתי להעביר בכנסת היה העברת הגיל הרך למשרד החינוך. חשבתי לתומי שאם שר הכלכלה לשעבר הפך להיות שר החינוך, אז הוא ירצה לקבל את זה. הוא קם פה על הבמה ואמר: אין לי כסף. הזוי לחלוטין ששר אומר "אין לי כסף" ולא רוצה לקבל יותר אחריות וסמכות, במו ידיו. והעקשנות שלך מנו, ושל אלי, הביאה אותנו – – – היו"ר יואל חסון: נא לסיים. חיים ילין (יש עתיד): הייתי בדיונים הראשונים וראיתי שלא צריכים אותי – אתם יודעים להילחם מצוין. מביאים לפה בשורה, אבל אני אומר, זו הפעם הראשונה שאני רואה שדנים במשהו שהוא ברמה האסטרטגית במדינת ישראל, בכנסת ישראל, מתוך ראייה כוללת. ואני מבקש רק דבר אחד משר החינוך – יש גם ועדה שקובעת או ממליצה; מנו, אתה ואני נמצאים בה: את החופש הגדול וההתאמה של החופש הגדול. היו"ר יואל חסון: נא לסיים. חיים ילין (יש עתיד): משפט אחרון – די עם הקרדיט. שר החינוך לא צריך להילחם על קרדיט, יש לו פה מלא שותפים. כולנו גידלנו ילדים, וכולנו יודעים מה ערך החינוך. אל תיקח את הכול. חבק את האנשים שעובדים למענך וממליצים לך, חבק את המינהלת הזאת שתוקם, ואתה תצא גדול לחלוטין גם אם לא תקבל כותרות. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. חבר הכנסת מוזס, בבקשה, אדוני – אחרון הדוברים. הרשימה נעולה, רק שיהיה ברור. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ובראשם יושב-ראש הוועדה מר אלי אלאלוף, וגם אתה, פרופ' טרכטנברג, אתם מביאים את החוק הזה עד גיל שש – הצעת חוק המועצה לגיל הרך. שאלתי: מה קורה בגיל שבע? איך ייתכן שילד בן שבע בא עם סכין להב לבית-ספרו לפני שבועיים? ומה הוא רוצה? לדקור את חברו שמציק לו. מה עם הגיל הזה? איפה אנחנו עומדים עם החינוך? הרי זו פשוט פשיטת רגל אם יכולים להיות כאלה דברים. אנחנו עומדים בימי בין המצרים, בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. שבעה עשר בתמוז – יום צום, שאז הובקעה העיר על ידי שונאינו; תשעה באב – נשרף בית המקדש על ידי צוררינו. פגשתי בשבעה עשר בתמוז, כאן, קבוצת בני נוער. שאלתי אותם אם הם יודעים מה זה צום שבעה עשר בתמוז. אף אחד לא ידע. אף אחד לא ידע. מעניין שעל הרמדאן הם כן ידעו, על הרמדאן. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): למה, אתה חושב שעל פרויד הם יודעים משהו? גם לא. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): על הרמדאן הם כן ידעו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ועל שפינוזה הם יודעים משהו? גורנישט. גורנישט. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אני רוצה לומר לך: אני לא יודע. אבל מה שכאב לי, שלפני – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): גורנישט. הבורות חוגגת. זה לא שייך. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אבל מה שכואב לי הוא שלפני שבועיים התקיים דיון בוועדת החינוך. פרופ' מנואל טרכטנברג השתתף אז. הכותרת הייתה: משבר הזהות החילונית על ידי ההדתה של משרד החינוך. הביאו כמה נערים ושמעו את תלונותיהם. אני מצטט – תלמיד בשם שקד אומר ככה – – מיקי לוי (יש עתיד): שם יפה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – בתעודות השנה – גם אתה היית? מיקי לוי (יש עתיד): לא, אני אומר: שם יפה, שקד. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): כן. בתעודת השנה קיבלנו גם ספרי תהילים, מדרש, בתוך התעודות שלנו, למרות שאנחנו בתי-ספר חילוניים. רחמנא ליצלן, לא ידעתי שתהילים, שחיברוֹ דוד המלך, עליו השלום, שייך רק לדתיים וחרדים. מה קורה לנוער, המנוער מכול? ידע תורתי. האם ספר התהילים, המלווה את עם ישראל מימי נעים זמירות ישראל – גם בעת שמחה, גם בעת צרה – שייך רק לחרדים ודתיים? אז זאת תלונתו – שנתנו לו גם תהילים? ציטוט שני: כל שנה בבית-הספר שלי כיתות ז' יוצאות ליום שדה בצפת, לבתי-כנסת עתיקים, לתפילות, ומדברים על חשיבות התפילין. תלמיד שלישי: צריך להילחם בהדתה במערכת החינוך. אני אתן דוגמה אישית: אכלתי ארוחה שכללה בשר, אחר כך רציתי לאכול משהו חלבי, ואחותי בת השש אומרת לי שאסור כי לא עברו שש שעות. ככה לימדו אותה בבית-הספר. שומו שמים והזדעזעי ארץ שיישמע דבר כזה. הדתה של החינוך. אני רוצה לומר לכם משהו יותר חמור, ואני מצטט את עיתון הארץ, מפי מנהיגה החדש של מפלגת העבודה: "הדתה היא אחת התופעות החמורות בחברה הישראלית כיום – – – אני מתחייב לשים לכך סוף". מאוד מעניין. היו"ר יואל חסון: נא, נא לסיים. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): זה שלמעלה מ-10,000 תיקים – – – היו"ר יואל חסון: נא לסיים, אדוני. תודה רבה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): משפט אחד, אדוני היושב-ראש. היו"ר יואל חסון: אחרון. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): זה ש-10,000 תיקים פתוחים של עבריינות של בני נוער – זו לא תופעה חמורה. רק הדתה היא התופעה החמורה בחברה הישראלית כיום. בושה וחרפה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת מנואל טרכטנברג וחברי כנסת נוספים. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 44 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה, והיא חוזרת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1144); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, תיקון 241, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה אדוני הכהן. סגן השר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה, כזה גבוה, מוזס? היו"ר יואל חסון: צומחים פה, גדלים פה. רק אתה קטן מפעם לפעם. סגן שר האוצר יצחק כהן: תדע לך דבר אחד: שהבושם הכי יקר – בבקבוק הכי קטן. היו"ר יואל חסון: שמעת מה הוא אמר? הוא אמר: הבושם הכי יקר זה הבושם הכי קטן. סגן שר האוצר יצחק כהן: חוץ מזה שאנחנו תמיד רואים את חצי הכוס המלאה. היו"ר יואל חסון: אבל במקרה שלך זה גם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הגבוהים רואים את חצי הכוס הריקה. היו"ר יואל חסון: סגן השר, במקרה שלך זה לא גם הבושם הכי קטן, זה גם הבושם הכי יקר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אוווו. על כל פנים, רבותי – – היו"ר יואל חסון: בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה – דב חנין – תיקון מסד 241, ואני שואל, מנו, פרופ' טרכטנברג: זה תיקון 241 לפקודת מס הכנסה. עכשיו, פקודת מס הכנסה היא פקודה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כמעט מנדטורית. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לפני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כן. סגן שר האוצר יצחק כהן: טורקית – עברה למנדט – עברה אלינו. לא הגיע הזמן לחוקק פקודת מס הכנסה כחול-לבן? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): נו. אדוני, אתה סגן שר האוצר. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה, אתה – אתה בא אלינו? קריאה: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אנחנו תומכים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתם בעד? מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אנחנו בעד. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יוצאים לדרך. בעזרת השם. בלי נדר. תיקון מס' 241. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במסגרת הניסיון שהצטבר בעניין שומות של יהלומנים, נמצא שבשל מאפיינים המיוחדים לענף היהלומים והקושי לאמוד את שווי המלאי לצורך חישוב ירידת ערך המלאי יש צורך בקביעת הוראות מיוחדות למדידת שווי מלאי עסקי בהקשר של יהלומנים. בהתאם לכך, מוצע לתקן את סעיף 85 לפקודת מס הכנסה, שעניינו הערכת מלאי עסקי במקרים מסוימים, ולקבוע כי מדידת המלאי בענף זה לצורכי מס תבוצע ככלל על פי עלות המלאי בלבד. כדי לתת מענה למקרים שבהם ניתן לאפשר מדידה של המלאי באופן אחר, השומר על האובייקטיביות על המדידה, מוצע לאפשר לשר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות סוגי יהלומים שלגביהם יימדד המלאי העסקי שלא לפי עלות המלאי אלא באופן אחר שייקבע. יצוין כי לשם השלמת המהלך, בכוונת שר האוצר לפעול להתקנת התקנות הנזכרות לעיל בסמוך למועד חקיקתו של החוק המוצע. הצעת החוק, וכן התקנות אשר יותקנו מכוחו, נוסחו תוך שיתוף פעולה מלא עם נציגי היהלומנים, בכוונה להסדיר את ענף היהלומים באופן הוגן וראוי. התיקון הזה הוא תוצאה של דיונים ארוכים עם היהלומנים. יש פה מוצר שלדעתי הוא מוצר טוב, ואני מבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני, סגן השר. קודם כול, רשימת הדוברים נעולה, ואנחנו עוברים עכשיו לסדר הדוברים. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, אפשר לבקש בקשה – שזה יגיע לוועדת הכספים? סגן שר האוצר יצחק כהן: לכספים, כספים. חיים ילין (יש עתיד): בסדר. אני רק – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, תגידי – – – קריאה: – – – היו"ר יואל חסון: קודם כול, זה עובר לוועדת הכספים. לאן זה יעבור? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לוועדת הכספים. רק לוועדת הכספים. היו"ר יואל חסון: ההצעה היא להעביר לוועדת הכספים. טוב, המשך הדוברים – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אמרתי: כספים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – היו"ר יואל חסון: – – תמר זנדברג – לא נמצאת; חבר הכנסת גנאים – לא נמצא; חבר הכנסת פריג' – לא נמצא; חברת הכנסת רוזין – לא נמצאת. חבר הכנסת מיקי לוי? מיקי לוי? בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): אם הוא היה אומר שלפחות אני התחלתי את זה, אז לא הייתי – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא ידעתי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הוא לא ידע. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא ידעתי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה מתום לב, לא מרוע, לא מזדון. הוא איש טוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – אני מפרגן לו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הוא איש טוב. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מאמין לסגן השר שהוא לא ידע, אבל כל נושא התמחור בנוגע ליהלומים, עם היהלומנים – אלה מהלכים שהתחלנו עוד בקדנציה הקודמת, מהלכים ראויים. התמחור היה כזה שכאשר היו מפסידים כסף על היהלומים עצמם, היו נותנים את המחיר הנמוך, וכאשר היו מרוויחים כסף, היו נותנים את מחיר המכירה, ואז היו נוצרים פערים בין מכירה לקנייה והיו מתחמקים מתשלום מס ראוי, הוגן ונכון. ולכן הקביעה אומרת: מחיר הקנייה הוא המחיר הבסיסי. אני מאחל לכם הצלחה. זה חוק מאוד מאוד חשוב, שיכניס כסף לאוצר המדינה ויגרום לכך שישלמו מס אמת. וגם ליהלומנים אני מאחל – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני אומר: הוצאת את זה לפועל. אמרתי, לא הקשבת. הוצאתם את זה לפועל, ואני מברך אתכם על כך. זה יכניס כסף לאוצר המדינה וילך למקומות נכונים, אני מקווה. שיהיה לכם בהצלחה מכל הלב בעניין הזה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. אני אקרא את השמות, ומי שירצה לעלות ולדבר – פשוט שיגיד. חבר הכנסת מלכיאלי; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; חבר הכנסת איציק שמולי; חברת הכנסת עליזה לביא; חבר הכנסת יואל חסון – נמצא פה; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חברת הכנסת תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא; מיכל בירן – לא נמצאת; מרב מיכאלי – לא נמצאת; יעל כהן-פארן – לא נמצאת; איתן ברושי – מוותר; איל בן ראובן – מוותר; אוסאמה סעדי – לא נמצא. נחמן שי, בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, אני לא אגזול יותר מדקה אחת מזמנכם. תראו, אתמול הגישה המדינה את עמדתה בעניין אימוץ במשפחות של בני אותו מין, ועמדתה הייתה שלילית. את חוות הדעת הגיש משרד הרווחה. היום שר הרווחה אמר שדעתו שונה, ובעצם אולי לא הובנה, וזה נהדר, ואני ציפיתי שהוא ישנה את עמדת משרדו. כי באמת ובתמים אני מאמין שגם משפחות של בני אותו מין זכאיות להורות, לאותם רגשות בסיסיים של אב ואם, שתהיה להם משפחה ושהם יוכלו לחיות כמו כל אדם אחר, כי הם לא שונים בשום דבר אחר. אבל להפתעתי הרבה, הכול היה כמובן הצגה, כי בסופו של דבר השר רק אמר שמשהו בניסוח, בלשון. אנחנו לא לומדים עכשיו לשון עברית, אנחנו לומדים משהו מהותי. המשהו המהותי הוא האם הממשלה, והמדינה, היא בעד או נגד. ובכן, את זה שר הרווחה לא מוכן לשנות, ועמדתו היא עדיין שלילית. ואני רוצה לחזור ולקרוא מפה לשר הרווחה ולמדינת ישראל, שהגישה את התשובה הזאת, לשנות את דרכה ואת מדיניותה ולהבין שאי-אפשר לשלול ממשפחות של בני אותו המין את הזכות הבסיסית שלהן להקים משפחה באמצעות אימוץ. יש כל מיני דרכים להקים משפחה, אחת מהן היא אימוץ, ואי-אפשר לשלול מהם את מה שמתירים לאחרים. יתכבד שר הרווחה ויאמר: לא רק בלשון טעיתי, אלא גם בתוכן ובמהות טעיתי, ואני משנה את עמדתי. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת יהודה גליק – לא נמצא; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חבר הכנסת מאיר כהן – לא נמצא; חבר הכנסת אכרם חסון – לא נמצא – סליחה, אדוני, נמצא גם נמצא; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת; חבר הכנסת יחיאל חילק בר – מוותר. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 45 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 241), התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה תעבור להמשך דיון בוועדה המוסמכת, היא ועדת הכספים, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אדוני, תוסיף אותי לפרוטוקול – בעד. היו"ר יואל חסון: אני מוסיף את חברת הכנסת מיכאלי לפרוטוקול כמצביעה בעד. הצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (תיקון מס' 13) (סיום פעילות המשקמים והמינהלה והוראות מעבר לעניין הליכים קיימים), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1145); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: הצעת החוק הבאה – הצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (תיקון מס' 13) (סיום פעילות המשקמים והמינהלה והוראות מעבר לעניין הליכים קיימים), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק שר החקלאות ופיתוח הכפר, חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, אדוני. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ערב טוב, ברשות אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, המינהלה להסדרים, או כפי שהיא כונתה – חוק גל, על שם חברנו חבר הכנסת גדליה גל, חוקק בשנת 1993 ונועד לפתור את משבר הענף החקלאי בישראל שהתרחש בשנות חקיקתו, מחשש ממשי לקריסתו. במסגרתו נקבע כי הליכי השיקום יופקדו בידי משקמים, ובידם תינתן הסמכות המשפטית המלאה לטפל בחובות החקלאים ולהסדירם לפי שיקול דעתם. הסדרת החוב פירושה כי המשקמים יכפו הסדרים העלולים לנגוס בזכויות הנושים להיפרע, אף כדי מלוא החוב המגיע להם. יתר על כן, משמעות נוספת העולה מן ההסדר הנה כי אין לבתי המשפט וההוצאה לפועל סמכות לדון בחוב או לפעול למימוש גביית חוב, גם אם החלו בטרם חוקק החוק; אלו הועברו לדיון בפני המשקם. מטרת ההסדר הייתה להימנע מפירוקם של המשקים החקלאיים שנקלעו למשבר פיננסי באמצעות פריסת חובותיהם, ובעיקר – על ידי מחיקתם, הכול בהתאם ליכולות הנצפות של המשקים החקלאיים לפעול במסגרת כלכלית בת-קיימא. הסדר השיקום היווה תוכנית הבראה ארוכת טווח וכוללת, המתחשבת מחד גיסא בסיטואציה המשברית שנוצרה על כל המשמעויות החברתיות והכלכליות שלה, אולם מנגד מכירה במגבלות הטבעיות של המשק הישראלי בהעניקו גב פיננסי לתהליכי ההבראה. בהתאם לכך, נקבעו בחוק הסדרים מיוחדים בנוגע להסדרת חובותיהם של גורמים חקלאיים. ההסדר בחוק נועד ליצור מסגרת זמנית לפתרון המשבר הכלכלי שפקד את המגזר החקלאי המשפחתי באותה תקופה. מאחר שהסדר זה עומד בתוקפו זה כ-24 שנים, ובשים לב לכך שעל פי הנתונים שפרסמה המינהלה, הרוב המכריע של חובותיהם של הגורמים החקלאיים כבר הוסדר, אין עוד הצדקה לקיומו של ההסדר הייחודי, ולכן פעלנו לסגירת המינהלה, כדי לחסוך את ההפעלה שלא לצורך. התיקון המוצע: מיום 31 באוגוסט 2017 לא ימונו עוד משקמים, לא ייפתחו הליכים חדשים להסדרת חוב לפני משקמים, ובסופה של תקופת מעבר בת חצי שנה תופסק פעילותם של המשקמים, וכן פעילות המינהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ שהוקמה כמסגרת מינהלית וארגונית לפעולתם. ככל שנותרו חובות שניתן היה להסדירם לפי החוק אך לא נפתחו הליכים להסדרתם עד יום התחילה, יהיה אפשר לפעול בעניינם – בכפוף לכללי ההתיישנות – לפי הדין הכללי. לאור האמור, מוצע להוסיף לחוק את פרק ז' כנוסחו המוצע, ולקבוע בו הוראות לעניין סיום פעולת המשקמים והמינהלה, וכן הוראות מעבר שיסדירו את הוצאתם לפועל של פסקי משקם שניתנו לפני יום התחילה אך טרם בוצעו, ואת הבאתם לידי סיום של הליכים להסדרת חוב שביום התחילה עדיין תלויים ועומדים. מדוח המינהלה לשנת 2016 עולה כי היא צפויה להשלים את עבודתה לפי החוק ולהיסגר עד יום ט' באלול התשע"ז, 31 באוגוסט 2017. עם זאת, ככל שהמינהלה לא תשלים את עבודתה עד המועד האמור, משרד החקלאות יקצה לה תקציב עבור כל חודש נוסף שבו היא ממשיכה לפעול לאחר המועד האמור, וזאת עד תום תקופת המעבר. מאחר שהמינהלה הוקמה כחברה ממשלתית, הרי שגם פירוקה יהיה בהתאם להוראות חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975, בהחלטת ממשלה. נתונים כלליים: חוב המגזר החקלאי בערכים של היום, סוף 2016, עמד על 27.5 מיליארד. מזה הורידו בהפחתה אוטומטית 20% – אמרו: ריביות ודברים אחרים – והגענו לכ-23.5 מיליארד. מזה החקלאים שילמו בסך הכול כ-2 מיליארד, בערך כ-10%. אוכלוסיית הטיפול מורכבת בעיקר מ-478 אגודות וכ-29,000 יחידות משק. המינהלה השלימה, נכון לסוף 2016, 98.5% מההסדרים ופירעונם. ב-1.5% ניתן פסק משקם אך לא נפרע החוב. כל מה שייוותר בטרם נפרע החוב עד 31 באוגוסט 2017 – בעת סגירת המינהלה – יעבור לגורמים הרלוונטיים, המופנים לחוק. אבקש את תמיכתכם. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא; עיסאווי פריג' – לא נמצא; מיכל רוזין – לא נמצאת; מיקי לוי – לא נמצא; מיכאל מלכיאלי – לא נמצא; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; איציק שמולי – מוותר; חנין זועבי – לא נמצאת; עליזה לביא – לא נמצאת; עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; זוהיר בהלול – לא נמצא; מיכל בירן – לא נמצאת; מרב מיכאלי? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר יואל חסון: מוותרת. יעל כהן-פארן – לא נמצאת. איתן ברושי, בבקשה, לא חשבתי שתוותר על נושא החקלאות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, בגלל שהוא לא מוותר – – – היו"ר יואל חסון: אם הוא היה מוותר, אנחנו לא היינו מוותרים לו. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה היה הסדר היסטורי שפתר בעיה של משבר בממשלתו של יצחק רבין, זיכרונו לברכה. מי שהיה אז נציג המושבים בכנסת, חבר הכנסת גדליה גל, שיחיה, ושר החקלאות יעקב צור, ושר האוצר בייגה שוחט – לכולם אריכות ימים – הם פתרו משבר כלכלי גדול שאיים על המשק המשפחתי. כתוצאה מכך, בהסדרים שנעשו – יצא לי להיות עוזר שר במשרד החקלאות כשמונתה המינהלה הראשונה, ובעצם מעגל נסגר בהחלטה לסיים את הפרק הזה, שהיה פרק חשוב ביכולת לקיים את המשק המשפחתי. אבל התוצאות של ההסדרים הן גם סגירתם של משקים רבים, ובעצם המסר שאולי שר החקלאות היה צריך לומר לכנסת ולממשלה הוא שלא יהיה עוד פעם הסדר כזה, וצריך לעשות הכול שלא יהיה עוד פעם משבר כזה. למשבר הייתה שותפה המדינה במידה רבה, ולכן היא גם הייתה חלק מהפתרון – פתרון יקר – גם במשאבים וגם בסגירת משקים. צריך לומר גם לקואליציה וגם לאופוזיציה, שאני חלק ממנה, שהממשלה יוצרת תנאים שיכולים ליצור הסתבכות נוספת. הממשלה אחראית לכך שהמגזר החקלאי הצטמצם – יותר מאשר בהסדר, גם במה שקרה אחרי ההסדר הזה. אנחנו עדים למציאות שגם אחרי ההסדרים וגם אחרי שסגרו משקים וסגרו חובות, החקלאות של היום קטנה מאוד, מעט אנשים עוסקים בה, והיא הופכת יותר ויותר לכזאת שאיננה כדאית ואיננה מכבדת את מי שעוסק בה. אם בעבר עיקר העיסוק של ההתיישבות והמשק המשפחתי הייתה החקלאות, ולכן המשבר הזה הקיף ציבור גדול כל כך באזורים מגוונים, היום עוסקים בחקלאות הרבה פחות. כתוצאה מגודל המשקים – גם גודל הסכנה, ולכן צריך לומר לממשלה, וגם לחברי באופוזיציה: תהיו ערניים. רק לא מזמן הסביר פה שר הכלכלה החדש למה צריך להביא תוצרת מחוץ-לארץ; רק היום ראינו בעיתונים מה רוצים עוד שעוד לא הביאו. אם לא תישמר כאן החקלאות, יהיו עוד משברים. לא יהיה משבר כזה גדול, כי רק אחוז קטן עוסק בחקלאות, אבל מדינת ישראל בלי חקלאות היא לא אותה מדינה, ומדינת ישראל בלי אדמה היא לא מדינה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): ולכן, צריך להודות שההסדר הזה היה חיוני, צריך להודות למי שקיבל את ההחלטות, צריך להודות למי שסוגר את ההסדר, אבל צריך להזהיר את הממשלה שאם תהיה מדיניות כושלת, יהיו משברים נוספים, ואולי זה יהיה המשבר האחרון. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; נחמן שי – לא נמצא; אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; אחמד טיבי – לא נמצא; עמר בר-לב – לא נמצא; יהודה גליק – לא נמצא; רויטל סויד – מוותרת; יוסי יונה – לא נמצא; מאיר כהן – לא נמצא; אכרם חסון – מוותר; איילת נחמיאס ורבין – באופן מפתיע לא נמצאת; מיקי רוזנטל – מוותר; קסניה סבטלובה – לא נמצאת; אוסאמה סעדי – לא נמצא; יחיאל חיליק בר – מוותר. ניגשים להצבעה. הצבעה על הצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (תיקון מס' 13) (סיום פעילות המשקמים והמינהלה והוראות מעבר לעניין הליכים קיימים), התשע"ז–2017. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 46 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (תיקון מס' 13) (סיום פעילות המשקמים והמינהלה והוראות מעבר לעניין הליכים קיימים), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, הצעת החוק תועבר להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 16) (החרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה לגבי פעילותו בתחום הובלת המערכה נגד תופעת הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1145); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: עכשיו יש לנו את הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 16) (החרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה לגבי פעילותו בתחום הובלת המערכה נגד תופעת הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יציג את החוק השר גלעד ארדן. כן, אדוני השר, בבקשה. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם ולבקש לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק חופש המידע – החרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים, התשע"ז–2017. אני כבר אעשה ספוילר ואומר שבסוף ההסבר, השם של החוק כבר לא יהיה כל כך מדויק, כי אני מתכוון לקצץ חלק ממה שהחוק לכאורה חל עליו, ובעצם להוציא חלק מפעילות המשרד מהפטור הזה שאנחנו מבקשים כאן, אבל תחילה אני מבקש להסביר למה בעצם אנחנו מבקשים להטיל איזשהו סוג של חיסיון על חלק מפעילות המשרד לנושאים אסטרטגיים. ב-13 באוקטובר 2015 ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, מה שמכונה הקבינט הביטחוני, הטילה על המשרד לנושאים אסטרטגיים, בהחלטה ב/30 – אני מצטט: את האחריות הכוללת "להובלת המערכה נגד תופעת הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל, במישור הגלוי ובמישור החשאי", ובכלל זה הטילה עליו שורה של תפקידים, המפורטים בהחלטה. בין היתר, בין התפקידים שהקבינט הביטחוני הטיל על המשרד – גם את היותו מה שנקרא קמ"ן המערכה. ארגוני הדה-לגיטימציה, כידוע, הם ארגונים שיש להם קשר הדוק גם עם הרשות הפלסטינית, עם ארגוני חרם כמו אל-חאק וארגונים אחרים שמנסים לפגוע במדינת ישראל, לבודד אותה, בעצם לנטרל את צה"ל מבחינת היכולת שלו להגן על אזרחי מדינת ישראל. זה גם דרך פעילות במוסדות בין-לאומיים, זה גם דרך פעילות עם ארגונים אזרחיים, והתופעה הזאת בעצם כוללת שורה של ארגונים – גם בזירות גיאוגרפיות שונות: אירופה, ארצות הברית, דרום אמריקה, וגם בתת-מערכות שונות, כמו בתחום הכלכלה, בתחום המשפט, אקדמיה, תרבות. ולמרות הגיוון, גם בגיאוגרפיה וגם בסוגי הזירות, בין ארגוני החרם יש קשר הדוק, והם בעצם בנו רשת של פעילות לבידוד ולפגיעה במדינת ישראל, והם פועלים בצמוד לגורמים מסיתים ברשות הפלסטינית ומשתמשים ברטוריקה אלימה כנגד מדינת ישראל, הרבה פעמים גם ברטוריקה אנטישמית. נשיא צרפת מקרון התייחס לזה רק אתמול בנאומו. והמערכה הזאת, כפי שהסברתי, היא לא עוד איזשהו דיון פוליטי. בגלל זה גם הרבה מאוד ארגונים יהודיים שלא בהכרח מזוהים עם הימין פעילים במערכה הזו כנגד ה-BDS והדה-לגיטימציה, כי יש כאן קמפיין שקרי שמלבה שנאה, שהבסיס שלו זה הסירוב לקבל את היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. ולכן, כיוון שמדובר במערכה לכל דבר – יש כאן יריב, יש שיטות, יש כלי נשק תודעתיים שמופעלים כנגד מדינת ישראל – אז בהמשך להחלטת הקבינט הביטחוני שתיארתי, המשרד, במהלך מאוד ארוך וסדור, בהתייעצות עם כל הארגונים הפרו-ישראליים בארץ ובעולם, גיבש אסטרטגיה לניהול המערכה נגד התופעה הזאת, והוא בעצם התחיל ליישם אותה ולהוציא אותה לפועל. ולמי מכאן שמכיר את העקרונות של מערכה, יש כאן ארבעה קווי פעולה משלימים: התרעה, הרתעה, התקפה והסברה – שכל אחד מהם אנחנו תרגמנו ליעדים, ליעדי משנה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הכרעה. המילה היא הכרעה. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: דווקא לא במקרה לא הזכרתי את המילה הכרעה, כי אני לא חושב שאפשר להכריע במערכה הזאת. יש בעולם הרבה מאוד מוסלמים שאני לא חושב שאנחנו נכריע אותם תודעתית לאהוב את מדינת ישראל ולתמוך בקיומה, ולכן המאמצים של דה-לגיטימציה למדינת ישראל, שהיו עוד מהקמתה – הם יימשכו, בעצימות כזאת, בעצימות אחרת. הם יימשכו. וכשאנחנו בעידן של סמארטפונים, היכולת שלהם להפיץ את השנאה ואת ההסתה היא יכולת שהתעצמה משמעותית בשנים האחרונות. עכשיו, בעצם למה אנחנו זקוקים לחוק הזה? כי אחד היתרונות המרכזיים שאנחנו זקוקים להם בניהול המערכה הזאת – בחלק מהנדבכים שלה החשאיות היא הכרחית, ואנחנו לא רוצים לפרוס לראווה בפני היריבים שלנו את שיטות הפעולה. כפי שאמרתי, היריב פועל במרחב התודעתי, הוא מנצל כל בדל מידע, וגם אם המידע אינו נכון הוא מעוות אותו ומפיץ שקרים. לפעמים הפעילות שלו – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אפשר שאלה עניינית? השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: קו מחשבה כל כך דק כמו שלי – לקטוע אותו – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רגע, רגע, לא, לא, אתה מדבר לעניין, אבל אני רוצה לשאול אותך – – – השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: ועוד לא סיימתי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני יודע. אבל הרי החוק לחופש מידע מחריג את ענייני הביטחון; הרי אתה יכול לא למסור מידע מטעמי ביטחון המדינה. למה זה לא מספק אתכם? השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: תראה, את אותה שאלה לכאורה היית יכול לשאול גם את השב"כ, גם את המוסד, גם את משרד הביטחון ועוד כל מיני גופים שחוסים תחת הפטור הזה. המקרה הזה הוא מקרה שונה. זה לא מובהק. אנחנו התרגלנו בעבר שפגיעה בביטחון זה רק פגיעה בביטחון הפיזי וטרור. פה יש מהלך שהוא יותר ארוך טווח. בטווח הקצר מדינת ישראל, משרד החוץ, יודעים להתמודד עם ההשלכות של ה-BDS והחרם, ואנחנו, ברוך השם, מנצחים ברוב הזירות הממסדיות. דרך אגב, גם בזה אני לא רוצה לפתוח פה לשטן, כן? בפיפ"א זה היה קרוב; יש לנו מאבק באינטרפול עכשיו. יש מקומות וזירות יותר ממסדיים שבהם בינתיים אנחנו מצליחים. אבל יש פה גם קרב תודעתי על מה יחשוב על מדינת ישראל הדור הצעיר ברחבי העולם; האם במה שמנסים להציג, באופן שקרי, על הרבה מאוד מהמעשים או ההתגוננות של מדינת ישראל לפעמים בפני הטרור, או מהם הערכים שאנחנו מאמינים בהם במדינת ישראל – וגם אני ואתה יכולים להיות חלוקים על החלטות שהממשלה מקבלת והאם זה דבר נכון או לא נכון. אני בטוח שגם רוב סיעות האופוזיציה לא יתמכו בהחלטות חרם כנגד מדינת – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לגמרי. אני שואל רק לגבי האמצעים: אם יש סעיף שמחריג מטעמי ביטחון את חוק חופש המידע, למה צריך עוד חוק ספציפי? זה הכול. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: כי בחוק חופש המידע הקיים, הרבה מאוד – אני אסביר. המשרד לנושאים אסטרטגיים הוא לא משרד מבצע, אוקיי? הוא כמעט תמיד משרד מתאם, מתכלל, כיוון שיש פה הרבה מאוד זירות בעולם. משרדי ממשלה – כמעט כולם רלוונטיים לנושאים של החרם: פיפ"א – משרד התרבות והספורט רלוונטי, בידע ובקשר שלו להתאחדות; בזירות משפטיות – משרד המשפטים; לפעמים משרד המדע, לפעמים משרד החינוך. יש 150 ארגונים יהודיים בארץ ובעולם, ומישהו צריך לקום בבוקר ולחשוב איך הוא מתאם את כל המאמצים האלה, איך הוא דואג שדברים שלא נעשו בעבר ייעשו. ולכן חלק נכבד מפעילות המשרד היא או מודיעינית – לאסוף מידע על כוונות ארגוני ה-BDS – או התקשרויות – – – היו"ר יואל חסון: אדוני השר, האמת שלא ידעתי, אבל אמורה להיות לך הגבלה של עשר דקות, ועברת אותה כבר מזמן, אז בוא תסכם את העניין. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אבל אני הפרעתי לו. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: קודם כול, אני לא ידעתי ששר – יש לו הגבלה – – – היו"ר יואל חסון: כן, בהצגת חוק כן. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: טוב, לומדים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני גזלתי ממנו כמה דקות, רציתי תשובה עניינית. נחמן שי (המחנה הציוני): זה חשוב, זה חשוב. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: אין שקיפות פה בכנסת, אין שקיפות בכנסת. לא לשרים. היו"ר יואל חסון: גם כשאתה עולה לטרומית יש עשר דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת נחמן שי, בוא ניתן לו לסיים. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: טוב, אז מה שרציתי להשלים בתשובתי זה שהרבה מאוד מהפעילות של המשרד היא בעצם לא של המשרד – היא התקשרויות או עם קהילות יהודיות או עם ארגונים פרו-ישראליים שזקוקים לעזרתנו – והרבה פעמים הם לא מעוניינים שהמעורבות של ממשלת ישראל או הסיוע שממשלת ישראל נותנת להם ייחשפו, כיוון שזה גם יחשוף אותם להסתה נגדם, לעיוות של הפעילות שהם מעורבים בה כדי להגן על עצמם או כדי להציג את האמת על מדינת ישראל; וגם, בין היתר, ההתקשרויות שקשורות לאיסוף מודיעין ממקורות גלויים שהמשרד עושה אלה התקשרויות שאנחנו לא מעוניינים להציג אותן לראווה ולחשוף בפני היריב מה היכולות שאנחנו משתמשים בהן. היו"ר יואל חסון: תודה. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: דבר אחרון שאני רוצה לומר – אחרי חשיבה עם עצמי ועם צוות המשרד, החלטתי שבעצם פרסומים גלויים של המשרד – כי יש מרכיב של המשרד שהוא מרכיב הסברתי, שנועד בעצם להציג מהי באמת מדינת ישראל – התקשרויות כאלה עם כלי תקשורת, שבמהותן המשרד חתום עליהן גם פומבית ואין לנו עניין להסתיר אותן, מהבחינה הזאת אנחנו נסכים בוועדה להחריג אותן מהפטור הזה – – היו"ר יואל חסון: תודה. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: – – ולמעשה לתת לציבור את כל המידע על ההתקשרות: מה שולם, למי שולם, כמה שולם, אבל זה במה שקשור, שוב, לעניין ההסברתי, הפוזיטיבי, הפרסומי, שבו המשרד בעצם מזוהה כמי שעומד מאחורי הפעילות הזאת. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: לגבי יתר הפעילויות, אני מזכיר, הפעילות שלנו – למשרד יש יועצת משפטית, המשרד נותן דין וחשבון למבקר המדינה, ואם ועדות הכנסת ירצו לקיים דיונים חסויים, גם זה בסדר גמור מבחינתנו. אבל מבחינת מסירת המידע על ההתקשרויות הללו החוצה, אנחנו חושבים שיש בה פגיעה שתסכן את היכולת שלנו לנצח את ארגוני החרם, וזאת הסיבה שביקשנו את הפטור. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. תמר זנדברג, חברת הכנסת – לא נמצאת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא; עיסאווי פריג' – לא נמצא; מיכל רוזין – לא נמצאת; מיקי לוי – מוותר; מיכאל מלכיאלי – לא נמצא; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; איציק שמולי – מוותר; חנין זועבי – לא נמצאת; עליזה לביא – לא נמצאת; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; זוהיר בהלול – לא נמצא; מיכל בירן – לא נמצאת; מרב מיכאלי – לא נמצאת; יעל כהן-פארן – לא נמצאת; חבר הכנסת ברושי – לא נמצא. איל בן ראובן מבקש לדבר. בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אתנגד להצעת החוק מן הטעם שלעתים צריך אכן להסתיר מידע לצורך ביטחון המדינה, אך הכללה בעניין זה איננה ראויה. להכללות יש תוצאות, ולעתים הן רעות. ואני רוצה לדבר על אחת מהן – קשה ומאוד כואבת ורלוונטית בימים אלו. ריח רע עולה באחרונה, ריח שעולה ונעשה מסריח, מפרשיות שחיתות, אחת עוכרת לזו שאחריה, והזרם רק הולך וגבר. כמה בדיחות ציניות נשמעות, ובעיני מתחילות להיות מאוד עצובות, על המושג: לא יהיה כלום כי אין כלום. לכלבי השמירה כאן בכנסת של השחיתות שעולה וצומחת אני ממליץ: לפחות שתקו. הציבור מתחיל למאוס בהסברים. אני בעד לתת ליועץ המשפטי ולאנשיו לעשות עבודתם, ולעומק. אני גם סמוך ובטוח שבסיום עבודתם – וראוי שמהר ככל האפשר – יאמרו את דברם ללא כחל ושרק. אני מוטרד מאוד מאפשרות חדירת השחיתות למרחב שלכאורה מוסתר, ובצדק, מעין הציבור – מרחב הביטחון. היותו מוסתר מפאת ביטחון המדינה מחייב מערכות בקרה מאוד הדוקות, ובראש ובראשונה מחויבות אישית עמוקה לניקיון כפיים של מקבלי ההחלטות ברמות הבכירות ביותר ושל מובילי תהליכי הרכש במערכות הביטחון. לא ייתכן שמעסקת צוללות למדינת ישראל, שחלקה בוודאי ראוי להסתרה – מהכלים החשובים ומהמסווגים ביותר – עולה ריח כל כך נורא של שחיתות, של כספים שייעודם ביטחון והם מונחים בכיסיהם של מקורבים כאלה ואחרים. אני קורא מכאן לראש הממשלה, לשר הביטחון, ליועץ המשפטי לממשלה: עצרו, נקו את האורוות, ורק לאחר מכן המשיכו או תעצרו את התהליך. קולות כאלה נשמעו מגרמניה, וראוי שיישמעו גם כאן, ובקול רם, בישראל. זה נכון לעסקת הצוללות, וזה נכון למען ולטובת עסקאות אחרות שבדרך. רבותי, לא ייתכן – אתית, ציבורית ואולי, ואני מדגיש אולי, פלילית – שעורך הדין של ראש הממשלה יעסוק בכסף גדול בעסקת צוללות שבה ראש הממשלה מקבל את ההחלטות, ובניגוד לעמדת שר הביטחון; ולא ייתכן שראש הממשלה ייתמם ויאמר: לא ידעתי. גם אם לא ידעת, יש לך אחריות לסביבתך, ואני מציע: קח פעם אחריות גם על כישלון. אני קורא לעצור את עסקת הצוללות לסדרה של בדיקות ואחריה לקבל החלטות. כפי שעוצרים את חיל האוויר ואת צה"ל לאחר כשל בטיחותי כזה או אחר, ניתן וצריך לעצור לשם מניעת כשל של שחיתות ציבורית או פלילית במערכת הביטחון. עד כאן על ביטחון. כשמחברים לכך את שאר החקירות והרפש שפוגע בימים אלה בכלכלה ובחברה הישראלית – על כל אלו אני קורא לראש הממשלה: זה הזמן לקחת אחריות, גם אם לא פלילית, ולהכריז: כשלתי, כשלנו, והמסקנה ברורה. גם זו מנהיגות. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. קריאה: – – – היו"ר יואל חסון: רשום. בבקשה, אדוני. רק שתדע שיש עכשיו חדשות בערוץ הכנסת, אז אף אחד לא רואה. נחמן שי (המחנה הציוני): אז זה לא טוב, אוי ואבוי. תודה. היו"ר יואל חסון: יכולת לחסוך. שלוש דקות, כן. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק שמביאה הממשלה הוא חוק רע. צריך לגנות אותו, צריך להצביע נגדו וצריך להישמר מפניו. יש פה תיאבון גדול להגדיל את הכנפיים שנפרסות מעל המושג ביטחון ולהכניס תחתן עוד ועוד ועוד, ואם נפתח את הפתח הזה, אז נמצא את עצמנו עם עוד כמה סוגיות, עוד כמה עניינים, אולי עוד כמה משרדים שגם הם ירצו להתחפש. החוק הזה הוא צנזורה בתחפושת, וצנזורה – אנחנו יודעים מהי, והיא קיימת במדינת ישראל, ואפשר תמיד להפעיל אותה. אני גם חושב שהצנזורה, במידה מרובה אבד עליה הכלח, אבל היא עדיין קיימת, ובאופן כזה או אחר שומרת על כמה וכמה סודות. אז אם הדברים הם ברמת סודיות גבוהה – תפעילו צנזורה ותמנעו את הפרסום שלהם, אם תצליחו – כי אני אומר לכם שהמציאות היא שכמעט אין סודות יותר. אבל עכשיו יש פה התחכמות. אומרים: אם לא נצליח להפעיל את הצנזורה – כי הצנזורה יודעת היטב מה אפשר להכיל במונח "צנזורה" ומה אי-אפשר – נמנע מחוק חופש המידע לחול על חלקים מהפעילות של המשרד לעניינים אסטרטגיים. למה לא עשו את זה על עניין איראן בשעתו? גם בזה המשרד טיפל פעם. לא שמעתי. דווקא כשהגיעו ל-BDS, אותה מערכה שבסך הכול היא מערכה גלויה, ועוד לא השתכנעתי שיש בה איזה פרקים חשאיים מרוח המוסד והשב"כ ומוסדות הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל – דווקא פתאום עכשיו התעוררו. ואני אומר לכם, זה פינוק. זה חוסר יכולת לשמור על מידע ולנהל את העסק כמו שצריך, ואז רוצים לקבל כל מיני גושפנקות כאלה ואחרות, מתוך המדינה, ולמנוע את החוק. אני לא חסיד מוחלט של החוק לחופש המידע. אני חושב שיש דברים שלא צריך למסור, ועובדה גם שהמחוקק קבע שביטחון יהיה חריג. אז אם החוק קבע שאפשר להחריג את הביטחון, והצנזורה לא רוצה לקחת את זה על עצמה כי היא מבינה שאי-אפשר, סימן שלא צריך את זה. אז יפה עשה השר שהוא ויתר. הוא קצת הכניס את העז ועכשיו העז יוצאת, והוא אומר: התקשרויות אנחנו נאשר. התקשרויות זה סיפור נפרד; נגיע לוועדה ונדבר על ההתקשרויות האלה של רכישת תוכן בכלי תקשורת. בעיני זה דבר מגונה בפני עצמו, אבל לא זו הבעיה. הבעיה היא שהמשרד צריך לנהל את ענייניו כראוי, ושמה שהשמש צריכה לשזוף אותו, היא תשזוף. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך. אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; אחמד טיבי – לא נמצא; עמר בר-לב – לא נמצא; יהודה גליק – לא נמצא; רויטל סויד – מוותרת; יוסי יונה – לא נמצא; מאיר כהן – לא נמצא; אכרם חסון – מוותר; איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת. מיקי רוזנטל. חיים ילין (יש עתיד): מיקי, כשמדברים על – – – הוא תמיד – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, לא. אני לא הולך לדבר עכשיו על – אדוני השר, רגע, אתה יכול להקשיב לי שנייה? אני באמת רוצה – – – השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: אני מתקרב לשמוע יותר טוב. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, לא, ברצינות. אני לגמרי – – – היו"ר יואל חסון: דבר אלינו, חבר הכנסת – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כן. אדוני השר, בשיא הרצינות. יש שלושה סייגים לחוק חופש המידע: הראשון זה מסירת מידע שפוגע בפרטיות, השני הוא כשזה פוגע בסודות מסחריים, והשלישי – נוגע לביטחון המדינה. אפילו משרד הביטחון, אדוני השר, אפילו משרד הביטחון לא מבקש את מה שאתה מבקש. יכול להיות שנדון בפרטים בוועדה והכול באמת ייראה סביר. אבל עצם – לא, באמת. אני – – – השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: המשרד שלי הוא אפילו לא שני חדרים במשרד הביטחון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): במשרד הביטחון. היא הנותנת, אדוני השר. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: אז יש מחלקות במשרד הביטחון שכן מקבלות את זה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): היא הנותנת. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: ברור שמשרד הביטחון לא יבקש על כל מה שהוא עושה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אז למה אני עולה ואומר לך את זה? כל דבר שפוגע בביטחון המדינה הוא סיבה טובה לסרב לבקשה לפי חוק חופש המידע, ואתה יודע את זה טוב מאוד. עכשיו, יכול להיות שיש דברים שאני לא יודע ולא מבין בהם, אבל משהו בחוק חופש המידע אני כן מבין, ואני יודע שהמדינה על רשויותיה השונות – אפילו עיריות לא מוסרות מידע שעלול לפגוע, בביטחון הציבור אפילו, לא רק בביטחון המדינה. ולפיכך, אני באמת הבנתי את המטרה. אנחנו שותפים אתך למאבק ב-BDS. אנחנו שותפים אתך, אבל אני לא בטוח שהכרחי לצמצם את חוק חופש המידע – שהוא חוק חשוב, ואתה יודע את זה. כי בסוף, אתה יודע, אין דבר טוב נגד המאבק בשחיתות כמו הנושא הזה של שקיפות, ולא ברור שבאמת, ליעד שאתה רוצה להשיג – שהוא מבורך – הצעדים שאתה מבקש לנקוט הם הכרחיים. קח את זה בחשבון, זה הכול. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לא נמצא; יחיאל חיליק בר – מוותר. סתיו שפיר, בבקשה – אחרונת הדוברות, והרשימה נעולה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה, כבוד היושב-ראש. תראו, החוק הזה הוא חוק שלא צריך לעבור. נושאים שנוגעים – השר ארדן, אני אשמח שתקשיב לדברים שלי. אתה גם הוזמנת להגיע ולהסביר את הדברים האלה לאורך כל השנה האחרונה בוועדת השקיפות. היכן מתחיל הסיפור הזה? כשאנחנו בחנו פרסום התקשרויות בוועדת השקיפות לפני יותר משנה וחצי היה משרד אחד שבאופן מאוד מאוד חריג לא פרסם את ההתקשרויות שלו – המשרד לנושאים אסטרטגיים. הגיעה נציגה של המשרד, ושאלנו אותה: מדוע אתם לא מפרסמים? מה הבעיה? היא אמרה: עוד לא בדיוק התארגנו על עצמנו; עוד חסרים פה עובדים; אנחנו ממש בהתחלה; אנחנו עוד לא יודעים; בהמשך זה יהיה. קבענו ישיבה מיוחדת. הגיעה אחרי כמה חודשים מנכ"לית המשרד, אישה מאוד מאוד רצינית, סימה ואקנין-גיל. היא באה וסיפרה לנו על נושאים רחבים וחשובים יותר שהמשרד עוסק בו, נושאים שצריך להגיד – נושקים לתחומים שאמור לעסוק בהם משרד החוץ. אבל מה? בעוד משרד החוץ מקבל תקציב לפעולות של 82 מיליון שקלים בשנה, המשרד לנושאים האסטרטגיים קיבל בערך 166 מיליון שקלים. משרד חדש-ישן, פורק, חזר, אוחד, משרד שנפתח ב-2006 כחלק מפשרה פוליטית, נסגר, הוקם מחדש, אוחד עם המשרד למודיעין, הופרד עוד פעם, צורף לו אחר כך תחום ההסברה – כל פעם תופרים את התיק הזה איכשהו. הוא קיבל יותר תקציב מתקציב הפעולות של משרד החוץ; מחליף היום את משרד החוץ ואת מערך החוץ בהרבה מאוד מקומות בעולם, בגלל למשרד החוץ אין כסף והוא נמצא בקריסה מתמדת, מתמשכת ומכוונת – אבל לא רוצה לדווח לציבור מה הוא עושה עם הכסף שלנו. כמה נחמד. אפשר לבוא ולהגיד שהכול בעצם צריך להיות מוחרג. תראה, אי-אפשר לקבל את הדבר הזה. גם לפני שנה, כשחבר הכנסת עמר בר-לב ואני הבאנו לדיון את הנושא של שקיפות במשרד החוץ, אמרו לנו: אל תדברו על שקיפות במשרד החוץ. אסור לספר מה קורה שם. אסור שתהיה שקיפות. אלה נושאים שצריכים לדבר עליהם רק מאחורי דלתות סגורות. אבל הסיבה והעובדה שאין שקיפות היום במה שקורה במערך החוץ היא חלק מהגורם המוביל לכך שמערך החוץ קורס – כי אף אחד לא מדבר על זה, כי למדינת ישראל אין היום שר חוץ. אתם יודעים באיזה עוד מדינות אין שר חוץ כמו שקורה כאן? באיי סיישל, בפיג'י; מדינות שנמצאות בלב האוקיאנוס – אין להן שר חוץ. אבל כנראה שמישהו כאן גם רוצה שישראל תהיה, או תתנהג, כאילו היא נמצאת בלב האוקיאנוס. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את המצב הזה שבו מערך החוץ מפורק לרסיסים ומוקמים משרדים כאלה ואחרים. כבוד השר, אני אשמח לתשומת לבך. אני יודעת שהנושא הזה באמת חשוב לך, ולכן אני גם מבקשת ממך לזרוק את הצעת החוק הזאת כבר עכשיו לפני, שהיא תסב עוד נזק. אנחנו לא יכולים לאפשר מצב כזה, וזה לא שווה שום תיק שבעולם, שמערך החוץ של מדינת ישראל יקרוס בצורה שהוא קורס בשנים האחרונות. אין היום תיאום בין המשרד לנושאים אסטרטגיים לבין משרד החוץ, אין להם שום שיתוף פעולה אמיתי – או המשרד לשיתוף פעולה אזורי. יושב פה גם כבוד השר של המשרד. אין שום שיתוף פעולה והתכווננות ברורה כדי להתמודד עם היעדים האסטרטגיים של מדינת ישראל; התקציב מפוזר; הדיווח לציבור לא קיים; אין תוכנית עבודה ואף אחד לא רוצה לדבר עליה. ועכשיו, הפלא ופלא, יומיים לפני שאמורה להגיע שוב מנכ"לית המשרד שלך לוועדת השקיפות אתם מביאים את החוק הזה, שלא הייתה לו ואין לו שום תוחלת, כי כל דבר שפרסומו יפגע חלילה בביטחון המדינה, או באינטרסים אסטרטגיים שלו גם ככה מוחרג מחוק חופש המידע. היו"ר יואל חסון: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): משפט אחד, אדוני. מה שאתם עושים עכשיו, והנושאים שאתם מחריגים – זה מה? זה זה שהמשרד לנושאים אסטרטגיים נותן תמיכה למצעד למען ישראל בניו יורק? זה דבר שצריך להיות מוחרג? היו"ר יואל חסון: חברת הכנסת שפיר, נא לסיים. תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): זה דבר שצריך להסתיר? השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: לא. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אין בזה שום ערך חוץ מלתרום לחיסולו של מערך החוץ של מדינת ישראל, והדבר הזה הוא סכנה. איפה שאין שקיפות לא ניתן לקיים דיון ציבורי רציני ולא יהיה ניתן לממש את הצרכים האסטרטגיים של מדינת ישראל. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אנחנו עוברים להצבעה על חוק חופש המידע (תיקון מס' 16) – בבקשה, תסכם. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: גם להגן על שמי הטוב – שאין לי, מה, מה שנותר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אנחנו תקפנו אותך? אנחנו שאלנו אותך שאלות. היו"ר יואל חסון: תנו לו, חברים. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: אני מאוד מעריך את המאבק של חברת הכנסת שפיר בנושא השקיפות, באמת, בלי שום ציניות. אני מאוד מאמין בערך של השקיפות, באמת. עובדה, המשרד לביטחון פנים מנהל תקציב של 16 מיליארד שקלים. אף פעם לא באתי לבקש, בשום תחום שאני אחראי עליו, פטור ממתן שקיפות. המשרד לנושאים אסטרטגיים – ההיקף הכספי שלו הוא מאוד מאוד מצומצם, אין בכלל מה להשוות. הסיבה היחידה שאני השתכנעתי – והיום אני פה ומחר אני אולי לא אהיה במשרד הזה – היא שהשותפים שלנו, הארגונים היהודיים בעולם, הם שרוצים ומבקשים, כחלק מניהול המערכה; הם טוענים, ואנחנו קיבלנו את זה. גם לא סתם שרת המשפטים השתכנעה שהטיעון הזה הוא טיעון הגיוני. תעשי ועדה חסויה, אולי – נשקול לפתוח כל מה שתרצי. אבל לתת לכל אחד? כאילו מה – ארגוני החרם יגישו בקשות במסגרת חופש המידע ואנחנו נספק להם איך אנחנו מתכוונים להילחם בהם? את מי אנחנו נשכור? איזה משרד עורכי דין באירופה אנחנו נשכור כדי שיתבע אותם שהם חוסמים סופרמרקט שמוכרים בו מוצרים ישראליים? זה נראה לך הגיוני? סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: נכון, מצעד תמיכה בישראל, שאנחנו בגלוי נותנים לו כסף – בבקשה, שיהיה פתוח. אמרתי שחזרתי בי לגבי – זה באופנה, כמו יאיר לפיד – חזרתי בי לגבי פרסומים גלויים, ואנחנו נפתח אותם. לכן, אני מבקש לתמוך בחוק ולהעביר אותו – אני לא יודע לאיזו ועדה – – היו"ר יואל חסון: זה היה בגלל חוסר ניסיון? השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: מעודף ניסיון. – – לוועדת חוקה, לשם הכנה לקריאה שנייה ושלישית. היו"ר יואל חסון: ועדת החוקה. תודה רבה. תודה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה על חוק חופש המידע (תיקון מס' 16) (החרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה לגבי פעילותו בתחום הובלת המערכה נגד תופעת הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל), התשע"ז–2017. הצבעה מס' 47 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – 12 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 16) (החרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה לגבי פעילותו בתחום הובלת המערכה נגד תופעת הדה-לגיטימציה והחרמות נגד ישראל), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן: אני מקוזז עם תמר זנדברג. היו"ר יואל חסון: גם אני מקוזז. 25 בעד, 12 מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק עוברת, או חוזרת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 48) (בחירות במוסדות ובבתי-חולים), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/725); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 48) (בחירות במוסדות ובבתי-חולים), התשע"ז–2016. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד ביטן. אדוני, אתה רוצה להציג את זה או שאתה לא רוצה? אין דוברים ואפשר להצביע עליה מהר. אולי תנסה לשלב אותה בסדר-היום. אני לא יודע אם אפשר. דוד ביטן (הליכוד): איך לא הגיע? היו"ר יואל חסון: אדוני, דבר על הצעת החוק, בבקשה. אתה זוכר על מה? דוד ביטן (הליכוד): זוכר, זוכר. מדובר בהצעת חוק שתאפשר לשוהים בבתי-אבות – תשושים, סיעודיים או אחרים – להצביע בבחירות המוניציפליות בלי לטרוח וללכת לקלפי שבה הם צריכים להצביע, זאת אומרת, ללכת לקלפי באותה עיר או בעיר אחרת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): בסדר-היום, בסוף. את מחזיקה סדר-יום שהשתנה כבר. דבר נוסף – הכנסנו גם הצבעה בבתי-חולים לרשויות המוניציפליות, כמו שיש בכנסת. בעניין הזה זה עבר ועדת שרים; מכיוון שזה תיקון הצעת חוק שהגשתי, זה עבר גם ועדת שרים. יש לנו מחלוקת עם משרד הפנים איך הם עומדים לבצע את העניין הזה. הם ביקשו מאתנו איזו ארכה. זה לא קשור להצבעה בקריאה ראשונה. לקראת הקריאה השנייה והשלישית נשב עם משרד הפנים ונראה איך אנחנו ממשיכים את זה. כרגע אני מבקש מהחברים להצביע בעד. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, אדוני. אין דוברים, ולכן ניגש להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 48) (בחירות במוסדות ובבתי-חולים), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 48 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 48) (בחירות במוסדות ובבתי-חולים), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1147); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: הצעת החוק הבאה: הצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק השר לביטחון הפנים, השר ארדן. בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק חסימת גישה לשירותי בזק לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ז–2017. בשנים האחרונות נפוצה במדינת ישראל תופעה של פרסום מספר טלפון שדרכו מבוצעות עבירות של פרסום שירותי זנות וסחר בסמים. מספרי טלפון כאלה מופצים באופן גלוי, על מדרכות בערים ובבתי-ספר. היו"ר יואל חסון: עשר דקות, אדוני, אתה יודע. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: עכשיו פתאום הפנמתי שכאשר החוק בא ממני, אז המחנ"צ לא תמך בהגבלת גישה לאתרי אינטרנט. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הצבענו – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: רק רויטל סויד, לא כולם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הצבענו בעד ההסתייגויות, אבל הצבענו בעד החוק, סליחה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: טוב, אז אני חוזר בי. היו"ר יואל חסון: תחזור בך. אם היה לך טיפה יותר ניסיון, לא היית כושל בזה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ההפך – רק בגרות מביאה אותך להסכים לחזור בך, שיער לבן. מספרי טלפון כאלה מופצים באופן גלוי, על מדרכות בערים ובבתי-ספר – שכחו לכתוב לי על שמשות של מכוניות, גם – וזאת למרות השימוש הבלתי-חוקי שנעשה בהם. מובן כי שימוש זה עלול לפגוע בציבור, ובפרט בציבור הזקוק להגנה, כגון קטינים ומכורים לסמים מסוכנים ומסכנים. העובדה שמדובר פעמים רבות בפרסום של מספר טלפון ללא בעלים רשום – קו טלפון שהתשלום עבורו נעשה מראש, הידוע בכינויו prepaid – מקשה פעמים רבות להגיע אל הגורם העומד מאחורי הפרסום. במקרים כאלה הצעד האפקטיבי ביותר שיש בו כדי להביא להפסקת ביצוע העבירה באמצעות קו הטלפון הוא חסימת הקו. הצעת החוק הנוכחית נועדה לתת כלים בידי משטרת ישראל וגורמי אכיפת החוק להתמודד עם התופעה – שהפכה כבר מזמן למכת מדינה – וכדי לחדד באופן מיטבי את המסר בדבר הפסול הגלום בפרסום שירותי זנות וסחר בסמים, ויהיה בה כדי לסייע במאבק בעבירות חמורות נוספות, כסרסרות למעשי זנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות וסחר בנשים לשם עיסוק בזנות. בהצעת החוק מוצע להגדיר את העבירות אשר מכוחן ניתן יהיה להוציא צווים לניתוק קווים. עוד מוצע לקבוע כי השר לביטחון הפנים יהיה השר האחראי לביצוע הוראות החוק ויהיה רשאי לקבוע תקנות לשם יישומו של החוק הנוגעות לאופן החסימה, לשליחת הודעה למנוי מספר הטלפון העומד בפני ניתוק ולקביעת הודעה שתושמע לכל מי שיתקשר למספר טלפון שנותק בשל ביצוע עבירה. אני מבקש להודות לחברות הכנסת מרב מיכאלי ויוליה מלינובסקי, שדחפו את הצעת החוק והגישו גם הצעות חוק פרטיות בנושא – שכבר הסכמנו לאשר אותן, והן יוצמדו להצעת החוק הממשלתית עם קידומה. לאור האמור, אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת חוקה חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; מסעוד גנאים – לא נמצא; עיסאווי פריג' – לא נמצא; מיכל רוזין – לא נמצאת; מיקי לוי – מוותר; מיכאל מלכיאלי – לא נמצא; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; איציק שמולי – מוותר. עליזה לביא – מבקשת. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני השר ארדן, אני רוצה לברך אותך ואת חברותי חברות הכנסת מרב מיכאלי ויוליה מלינובסקי על העבודה הרבה בחוק הזה ועל המודעות. באמת, זה כלי שייתן – לבלשים, לאנשים שעובדים ונמצאים בשטח. בדיון בסוגיה הזאת בוועדת המשנה למאבק בסחר ובזנות שאלתי את הבלשים שהשתתפו בו: במה אנחנו יכולים לסייע בידכם? מה יהיה אפשר באמת לתת כדי לבוא ולמגר את התופעה הנוראה הזאת של פיזור כרטיסים, ושל הסיפור הזה שנמצא יום-יום ברחובות שלנו, גם בלי שהתבקשנו? והילדים שלנו נחשפים. הם אמרו: אם באמת החוק הזה יהיה, והוא יהיה כלי עבורנו, נוכל לבוא יחד ולתקן ולמגר. הגיע הזמן, באמת כולנו – ביום רביעי גם נביא את הצעת החוק להפללת לקוחות הזנות – שנבין כולנו שצריך לבוא ולראות איך שנת 2017 תהיה שנת בשורה, ומדינת ישראל תגיד ברמה הערכית: זנות היא אסורה. בואו נראה איך בכל הכלים אנחנו נאבקים, ממגרים, משקמים, ואומרים: די לזנות במדינת ישראל. אני רוצה לברך אתכם על החוק, ואותך, אדוני השר, שמהרגע הראשון, כשהצהרת לפני כמה חודשים, עד היום, אנחנו באמת מקדמים את החוק הזה. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – נמצא ומוותר; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; זוהיר בהלול – לא נמצא; מיכל בירן – לא נמצאת. מרב מיכאלי, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): חברי וחברותי חברות הכנסת, אני ממש שמחה שהגענו ליום הזה. אנחנו מחכות כל כך הרבה זמן, מתחילת הקדנציה, למעשה, כאשר השר לביטחון פנים נכנס לתפקידו, ובשאילתה כאן אני שאלתי מה מתכנן אדוני לעשות עם התופעה השערורייתית והכל-כך כואבת של כרטיסי הזנות, אלה שגם מטנפים לנו את הערים, גם משחיתים – לא רק בוגרים, אלא גם ילדים וילדות – ובסוף שלהם, באמת, נמצאות נשים בסוג של עבדות, בסוג של אונס מתמשך, בכאב ומצוקה אין-סופיים. כבר אז, צריך להגיד, השר ארדן הבטיח לטפל בעניין. זה לקח המון, המון המון, המון, ועוד קצת המון זמן, אבל בפינתנו מוטב מאוחר, ועוד חיים שלמים לפנינו – המאבק בזנות הוא רק ככה עולה מדרגה בימים אלה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לדעתי, החוק היה מוכן שבוע אחרי שדיברתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז אם ככה, נשמח שגם משרד המשפטים עשה את מה שהיה צריך, ואפשר למשרד – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל בסדר, בוא, אנחנו פה היום כבר מברכות. ולכן, חברות וחברים, כמו שאמרה עמיתתי עליזה, חברתי, וכמו שאומר באמת החוק שהגשנו – שני חוקים – חברתי יוליה מלינובסקי ואני, הדבר הבסיסי הזה, שיש מספר שגבר יכול להתקשר אליו ובצד השני הוא מקבל מין תפריט של נשים, שרובן המכריע באות מרקע קשה מאוד של כל מיני סוגים של מצוקה – אם פגיעה מינית בילדות, אם פגיעה מינית במהלך החיים, תמיד מצוקה כלכלית, וכמובן כפייה מתמשכת על ידי מי שמחזיק אותן בתוך המערכת הזאת, שמספק אותן בתור שירות אחר כך – את הדבר הזה אפשר לעזור למגר באמצעות ניתוק קו הטלפון הזה. בסוף, באמצעות הכרטיס הזה, ברגע שבאמת תמצא אותו המשטרה, היא תוכל לנתק את הקו, ולא יהיה אפשר להגיע ולנצל את הנשים האלה ולהכאיב להן כל כך. שוב, זה עוד צעד, זה לא יפתור את כל הבעיה. זה לא הדבר היחיד שצריך לעשות, אבל זה צעד חשוב ומשמעותי בדרך. אני רוצה לספר לכם ולכן שאנחנו עשינו ניסוי. לקחנו מכינה קדם-צבאית שבאה אלי לדבר אתי על הזנות ועל איך למגר את הזנות. אנחנו עשינו ביחד פרויקט: הדפסנו כרטיסים פיקטיביים עם מספר טלפון, ואחרי שבני ובנות המכינה הזאת עברו הכשרה משמעותית, הם ישבו לענות בטלפון לעשרות רבות מאוד של גברים שצלצלו. ובאמת, הם שמעו לראשונה בחיים שלהם שאומרים להם: סטודנטית בת 20 – זו בעצם הרבה פעמים קטינה, ממש בגיל 16 –הם שמעו לראשונה, שיכול להיות שבעצם היא נאנסת על ידי אבא שלה מגיל 5חמש ויכול להיות, ויש סיכוי לא רע בכלל, שהיא עושה את זה באמת ממצוקה כלכלית איומה ונוראה, שהיא צריכה לכלכל שני ילדים בבית. ותתפלאו, יש בהחלט גברים שזה משנה להם, וכשהם שמעו את מציאות החיים הזאת, הם ויתרו על התענוג המפוקפק של לגרום עוד מצוקה ועוד כאב לנשים – שבאמת, עדיין לא עשינו מספיק, ואנחנו עדיין לא עושות ועושים מספיק, בשביל להוציא אותן מהמצוקה הזאת. אז שוב – לברך את המשרד לביטחון פנים, תודה למשרד המשפטים על העבודה ולשר גלעד ארדן, ואינשאללה במהרה בימינו יוכל להיות מושלם תהליך החקיקה ולהיכנס באמת לתוקף וליישום. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חברת הכנסת מיכאלי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – לא נמצאת; איתן ברושי – לא נמצא; איל בן ראובן – מוותר; אוסאמה סעדי – לא נמצא; נחמן שי – מוותר; אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; אחמד טיבי – לא נמצא; עמר בר-לב – לא נמצא; יהודה גליק – לא נמצא; רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת יוסי יונה – מה אתה עושה? יוסי יונה (המחנה הציוני): משוחח. היו"ר יואל חסון: אתה רוצה לעלות לדבר? יוסי יונה (המחנה הציוני): לא. היו"ר יואל חסון: מוותר. חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון – לא נמצא; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת; יחיאל חיליק בר – מוותר. חברת הכנסת נורית קורן – אחרונת הדוברות. בבקשה, גברתי, יש לך שלוש דקות. תעשי אתן מה שאת חושבת. נורית קורן (הליכוד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרים – השר גלעד ארדן, וגם השר בנט; טוב לראות אותך פה – חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שהחוק הזה חשוב ביותר, כי זה מציק גם לאנשים שגרים בסביבה שיש אנשים שרוצים להציע את השירותים, שירותי זנות. אני יכולה לספר – ואדוני השר גלעד ארדן, אני רוצה להודות לך על שלקחת את הנושא הזה של הכרטיסים עם מספרי הטלפון ברצינות, וכבר עכשיו, עוד לפני שהחוק עצמו יצא לפועל, השוטרים פועלים בסביבה, ובמיוחד בתל אביב, ומנקים את הסביבה. יש מקום אחד בתל אביב שאני מכירה, ששם ללא הרף היו מחלקים כרטיסים, ופוגעים גם בנושא של איכות הסביבה בניירת, וגורמים נזקים למכוניות, כי אתה רואה שיש לך את המדבקה, פותח את החלון, ואחר כך – מלא בעיות. והדבר הגרוע ביותר הוא המטרד. יש עסקים בתל אביב שמקיימים כאלה מקומות, וזו בעיה גדולה. אדוני השר, אני רוצה להחמיא לך על כך שבאמת המשטרה עובדת ובאה ומוציאה את הניירת, ונגרעת תופעה אחת לפחות בשני רחובות שאני מכירה. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חברת הכנסת קורן. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 49 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יואל חסון: בעד – 28, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ז–2017, עברה. אני מוסיף בעד את חבר הכנסת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): לא, בזריזותי הצבעתי גם אצל מיכל בירן וגם אצלי, כי זה היה בדרך, תוך כדי. היו"ר יואל חסון: אז התוצאה היא 27 בעד, כי חבר הכנסת נחמן שי בטעות הצביע גם בעמדה שלו וגם בעמדה של חברת הכנסת בירן. יוסי יונה (המחנה הציוני): ואני לא הספקתי להצביע. היו"ר יואל חסון: וחבר הכנסת יוסי יונה לא הצביע, אבל מבקש להוסיף את תמיכתו – בעד בחוק. החוק הזה יועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון. שאילתות ותשובות היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים עכשיו לשאילתה של חברת הכנסת עליזה לביא. השר לביטחון פנים, אתה מוזמן לענות על השאילתה. חברת הכנסת עליזה לביא, תשאלי את השר בנושא אי-אכיפה בעבירת צריכת שירותי זנות מקטינים. נא להקריא את הנוסח המדויק, בבקשה. 929. אי-אכיפה בעבירת צריכת שירותי זנות מקטינים עליזה לביא (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר לביטחון פנים, השר ארדן, בישיבה משותפת של ועדת המשנה למאבק בזנות והוועדה המיוחדת לזכויות הילד שקיימנו דיווחו גורמי האכיפה שבשל היעדר מוחלט של אכיפת החוק בעבירת צריכת שירותי מין מקטין אין חקירות, וכתוצאה מכך אף אין הרשעות; זאת, למרות החוק הקיים, אדוני, וגם למרות החמרת הענישה לאחרונה. רצוני לשאול: מדוע המשטרה אינה נוקטת את כל האמצעים הדרושים לאכוף את החוק על העבריינים? תודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. השאלה שלה הייתה בנוגע לאכיפה בצריכת זנות מקטינים, בהמשך לדיון שהתקיים בוועדה המיוחדת לזכויות הילד וועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות. באותו דיון טענה נציגת פרקליטות המדינה כי בשל היעדר אכיפה משטרתית בעבירה של ניצול קטינים לזנות לא מוגשים כתבי אישום. על פי הנמסר לי ממשטרת ישראל, האמירה שלפיה אין אכיפה אינה נכונה, שכן במרבית המקרים עבירות של ניצול קטינים לזנות נחקרות יחד עם עבירות נוספות וחמורות כמו אינוס, מעשה מגונה או סרסרות, וברוב המקרים יחידות החקירה מסווגות את התיק בהתאם לעבירה החמורה יותר, שבצדה גם העונש החמור יותר. כלומר, זה נראה כאילו אין תיקים, כי באותו תיק יש כמה עבירות, והתיק מסווג לפי העבירה החמורה יותר. למשל, אם יש בו גם אונס וגם הדחת קטין לזנות, התיק יסווג לפי אונס, למרות שיש בו כמה עבירות שבסוף מוגש בגינן כתב אישום. בגלל הסיבה הזאת אין אינדיקציה אמיתית למספר התיקים הקיימים הלכה למעשה בעבירות של ניצול קטינים לזנות. עם זאת, בשנה האחרונה הונחו גורמי השטח להקפיד ולסווג תיקי חקירה גם בעבירות של ניצול קטינים לזנות, נוסף על עבירות המין החמורות. חשוב להדגיש כי קיים קושי מובנה באכיפה לגבי התופעה בשל העובדה שמכל מיני סיבות מדובר בעבירות שבהן הקטינים לא מגדירים את עצמם כעוסקים בזנות ואינם מעוניינים לשתף פעולה עם המשטרה, וכך גם הגורם העברייני המנצל אותם. מכיוון שקיים תת-דיווח למשטרה, ומנגד, מידע רב המצוי במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ובעמותת עלם איננו מגיע לפתחה של המשטרה, הוחלט לקיים שולחנות עגולים לטיפול משותף בתופעה. בתוך כך יחלו משרדי הממשלה הנוגעים לעניין בשיתוף המידע הקיים על קטינים המנוצלים בזנות ובהעברת המקרים המתאימים להליך הפלילי. בנוסף, נמסר לי כי מתוכנן בימים אלה מבצע אכיפה ארצי של אגף החקירות והמודיעין בנושא זנות קטינים שמטרתו להגיע אל הצורכים את אותם שירותי זנות. בשל העובדה שהמרחב המקוון משמש היום פלטפורמה לשלל פעילות עבריינית, ובכלל זה עבירות של ניצול קטינים לזנות, פעלנו גם במישור הזה, והיום אישרנו בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לחסימת גישה לאתרי אינטרנט – בין היתר כדי לתת עוד כלי למשטרה לאכוף בעבירות מהסוג הזה ולהגיע מהר יותר גם למנצלים, גם לצרכנים וכמובן גם לקטינים, שהם הקורבן המנוצל המשמעותי. לסיום, אנחנו מקימים, כידוע לחברת הכנסת לביא, את מערך המאו"ר, ופעילותו תחל כנראה באוקטובר. ייעודו – מניעה ואכיפה בתופעות של אלימות, פשיעה ועבירות מין ברשת, והוא אמור לסייע רבות גם הוא בטיפול בתופעה הזאת ובעוד תופעות פליליות שנוגעות לקטינים. כמובן, לסיכום, אני מצפה ממשטרת ישראל להיות מחויבת לטיפול ולשמירה על ביטחונם של קטינים ולעשות יותר ממה שנעשה עד היום. אני בהחלט אתן לכך תשומת לב. היו"ר יואל חסון: שאלה נוספת. בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני, ברשותך, כמי שנמצאת בשטח ורואה ומכירה, דרושות גם פעולות יזומות וגם הרבה מאוד שיתופי פעולה. בהנחיות של פרקליט המדינה שיצאו ב-23 ביוני 2014 הוא מקדיש את סעיף 8 ומבקש: גם כאשר המידע שנאסף בידי המשטרה אינו מצביע על חשד, יש עניין ציבורי רחב בפעילות של אכיפה נמרצת כמפורט בסעיפים הקודמים. יש כאן, אדוני, הנחיות של הפרקליט גם לגבי זנות קטינים וקריאה לכם לבוא ולראות בעוד כלים. אני שמחה על הפריסה של המידע שכרגע פרסת בפנינו ומברכת על הקמת מאו"ר, אבל אדוני, המידע קיים גם אצל הארגונים. אנחנו יודעים איפה בני הנוער הצעירים הללו נמצאים בזירות, ודרושה פה הרבה מאוד יצירתיות – גם של השוטרים וגם במבצעים יזומים שלכם; לומר לצרכני זנות הקטינים "די" ולאיים – אתה יודע מה, אדוני? להפחיד, כן, להפחיד. יש אכיפה במדינת ישראל. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: טוב. אני מקבל את הערתך, ונשתדל לשפר את הפעילות ולהרחיב אותה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, אדוני השר. אני מודה לך. אנחנו ממשיכים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: יש לי עוד שתי שאילתות. היו"ר יואל חסון: לא. חברת הכנסת חנין זועבי לא נמצאת כאן, לכן השאילתה נמחקת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה לא נמצא כאן, לכן השאילתה שלו גם היא נמחקת. אתה לא צריך להשיב, ואפילו לא לשלוח להם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מה, זה לא היה מספיק חשוב להם, הנושאים האלה, כדי להישאר עד שעה כזאת? היו"ר יואל חסון: תסביר למה אתה חושב שזה לא היה חשוב להם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא יודע, אולי הם צריכים ללכת להפגין נגד המשטרה, או בעד עוד הסתה. אינני יודע מה הסיבה. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני השר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יואל חסון: הודעת סגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ומשה גפני בנושא: פקודת השירות המשותף שהרמטכ"ל מוביל, שמגמתה לבטל את היחידות הנפרדות בצה"ל; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, ענת ברקו וקארין אלהרר בנושא: המדינה מפקירה את הלומי הקרב. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני. הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1146); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים להמשך סדר-היום – הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017. יציג את החוק חבר הכנסת אלי בן-דהן, סגן שר הביטחון. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן. ביום ג' באב תשע"ה, 19 ביולי 2015, נחתם הסכם עם ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיה. עניינו של החוק המובא לאישור הכנסת הוא בהסדרה בחקיקה הפנימית הישראלית של האמנות הבין-לאומיות שנחתמו בשנתיים האחרונות על ידי שר הביטחון עם שר ההגנה של יוון. מטרת האמנות היא להסדיר היבטים משפטיים ולוגיסטיים הכרוכים בשיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות. כדי ליישם את ההסכמים יש צורך בחקיקה שתתאים את המשפט הפנימי של מדינת ישראל להוראות ההסכם. לפיכך, החוק המוצע כאן בא לתת להוראות ההסכמים תוקף של חוק. הסדרה כזאת קיימת גם עם ממשלת ארצות הברית, ועוד מעט גם נביא הסדרה כזאת עם ממשלת קפריסין, והכוונה היא כמובן לאשר את האמנה שכבר ממילא נחתמה ולתת לה תוקף לגבי החוקים הפנימיים של מדינת ישראל. הצורך בגיבוש האמנות נובע משיתוף פעולה אסטרטגי של צבא הגנה לישראל עם יוון, הכולל גם פעילויות צבאיות משותפות מסוגים שונים, לרבות תרגילים משותפים בכמה תחומים. ההסכם עוסק בעיקר בנושאים של סמכות שיפוט בפלילים, פטור מתביעות נזיקין בין הצדדים והסדר חלופי בנוגע לתביעות של צדדים שלישיים, פטור ממס, היתר לנשיאת נשק, חקירת תאונות, מתן שירותים רפואיים וכיוצא באלה. כפי שאמרתי, ההסכמים הללו, האמנות הבין-לאומיות שמחייבות, לאחר שהכנסת תשלים את הליך החקיקה, יובאו לאשרור הממשלה בהתאם לתקנון לעבודת הממשלה כדי שייכנסו לתוקף. אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר אותה לדיון בוועדת החוץ והביטחון. היו"ר יואל חסון: לא, כתוב לי ועדת החוקה. אז אתה רוצה חוץ וביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חוץ וביטחון, כן, זה יותר מתאים. היו"ר יואל חסון: חוץ וביטחון, מאה אחוז. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חוקה זה לא מתאים. היו"ר יואל חסון: מאה אחוז. תודה רבה לך, אדוני סגן השר. עוברים לדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; חבר הכנסת דב חנין – לא נמצא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא; עיסאווי פריג' – לא נמצא; מיכל רוזין – לא נמצאת; מיקי לוי – מוותר; מיכאל מלכיאלי – לא נמצא; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; איציק שמולי – מוותר; עליזה לביא – לא נמצאת; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; זוהיר בהלול – לא נמצא; מיכל בירן – לא נמצאת; מרב מיכאלי – לא נמצאת; יעל כהן-פארן – לא נמצאת; איתן ברושי – לא נמצא; איל בן ראובן – מוותר; נחמן שי – מוותר; אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; אחמד טיבי – לא נמצא; עמר בר-לב – לא נמצא; יהודה גליק – לא נמצא; רויטל סויד – מוותרת; יוסי יונה – לא נמצא; מאיר כהן – לא נמצא; אכרם חסון – לא נמצא. איילת נחמיאס ורבין – מבקשת. יוון, בכל זאת. יאסו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): קליספרה. היו"ר יואל חסון: קליספרה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, מאוד מאוד בקצרה, אני רוצה לברך את הממשלה על ההסכם החשוב הזה. שיתוף הפעולה עם יוון – וגם הצעת החוק הבאה, שעוסקת בשיתוף הפעולה עם קפריסין – הוא אחד הדברים האסטרטגיים הכי משמעותיים שישראל הצליחה להתקדם בהם בשנים האחרונות. אומנם, אדוני סגן השר, זו גם תוצאה של סיטואציה שהתפתחה באזור מול טורקיה, אבל אני חושבת שמדובר בהסכם מהותי, משמעותי, שמעמיק את שיתוף הפעולה ומייצר לנו עוגן משמעותי מאוד באזור הטרילטרלי ישראל-יוון-קפריסין. השבוע היה המשך הידברות, ובספטמבר יש עוד מפגש טרילטרלי של הכנסת. אני חושבת שהפעולה הזאת היא מהותית ומייצרת בשבילנו סוג – אני מקווה שבבוא היום זו לא תהיה חלופה אלא יותר סוג של שיתוף פעולה שאליו אנחנו נוכל לצרף מדינות נוספות באזור. אני רוצה להודות לממשלת יוון ולראש הממשלה, שעושים כל כך הרבה כדי לחזק את שיתוף הפעולה. ולכן מפה כל מה שנותר לי לומר בשם כולנו זה "אפחריסטו פולי". היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא פה; אוסאמה סעדי – לא נמצא. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חיליק? מוותר. עוברים להצבעה על הצעת חוק ליישום הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 50 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 15 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק תעבור להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1146); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: הצעת החוק הבאה: הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017. יציג את החוק סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אלי בן-דהן. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום ט"ו באדר א' התשע"ו, 24 בפברואר 2016, נחתם הסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן. כפי שאמרתי בחוק הקודם, ההסכם הזה הוא הסכם במעמד של אמנה בין-לאומית, והאמנה מסדירה את מערכת היחסים בין מדינת ישראל לבין קפריסין - בין הצבאות, מערכת של אימונים אחד עם השני, כפי שראינו באחרונה, שכוחות של צה"ל ביצעו תרגיל גדול בקפריסין – והסדרה של כל מערכת היחסים לגבי פעולות שקורות במישור הרפואי, במישור התאונות, במישור של תביעות נזיקין מצד ג' או תביעות אחרות. כל התביעות הללו, כל ההסדרים, יבואו לידי מימוש בחוק הקיים היום, שלמעשה מסדיר בחקיקה פנימית של מדינת ישראל את אותה אמנה בין-לאומית שמדינת ישראל כבר חתמה עם קפריסין. על כן, אני מבקש מהכנסת לאשר את החוק הזה בקריאה ראשונה. גם הוא, אדוני, יובא לדיון בוועדת החוץ והביטחון להשלמת הליכי החקיקה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. הרשימה נעולה. תמר זנדברג, חברת הכנסת – לא נמצאת; מסעוד גנאים – לא נמצא; עיסאווי פריג' – לא נמצא; מיכל רוזין – לא נמצאת; מיקי לוי – מוותר; מיכאל מלכיאלי – לא נמצא; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; איציק שמולי – מוותר; עליזה לביא – לא נמצאת; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; זוהיר בהלול – לא נמצא; מיכל בירן – לא נמצאת; מרב מיכאלי – לא נמצאת; יעל כהן-פארן – לא נמצאת; איתן ברושי – לא נמצא. איל בן ראובן. בבקשה, אדוני. שלוש דקות עומדות לרשותך. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, גם אני רוצה לברך, להצטרף לברכות על ההסכמים החשובים האלה. יצא לי לפגוש אנשים שהשתתפו בתרגילים שלא נמצאים במדינת ישראל. זה פותח מרחב מאוד מאוד מעניין, יכולות מאוד מאוד מעניינות וחשובות, ולא פחות מכך – אם אנחנו מסתכלים מזרחה למה שקורה, אני חושב ששווה מאוד בהסכמים כאלה להבטיח את השכונה המערבית לנו, שתהיה באמת בידיים טובות, תחת הסכמים כאלה ואחרים, ובעיקר – תמנע אפשרות של כניסת גורמים אחרים למרחב הזה. ולכן, אני בהחלט מברך על כך, ואני חושב שראוי להמשיך ולפתח את היחסים האלה. זה טוב לצה"ל וטוב למדינת ישראל. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה לחבר הכנסת בן ראובן. חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. היו"ר יואל חסון: מוותר. אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; אחמד טיבי – לא נמצא; עמר בר-לב – לא נמצא; יהודה גליק – לא נמצא; רויטל סויד – לא נמצאת. קריאה: מוותרת. היו"ר יואל חסון: היא מוותרת. היא פה נמצאת והיא מוותרת. יוסי יונה – לא נמצא; מאיר כהן – לא נמצא; אכרם חסון – לא נמצא; איילת נחמיאס-ורבין – מוותרת; מיקי רוזנטל – לא נמצא; קסניה סבטלובה – לא נמצאת; אוסאמה סעדי – לא נמצא; יחיאל חיליק בר – מוותר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ז–2017, לוועדת החוץ והביטחון, נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 13 בעד, מתנגד אחד. הצעת החוק עברה, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. רועי פולקמן (כולנו): תוסיף אותי אם אפשר. היו"ר יואל חסון: מוסיף את רועי פולקמן. רועי פולקמן (כולנו): בעד. היו"ר יואל חסון: בעד. הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1141); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יואל חסון: הצעת החוק הבאה: הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017. יציג את החוק, בשם שר הבריאות, השר נפתלי בנט. השר נפתלי בנט. השר נפתלי בנט. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): השר בנט. יעל גרמן (יש עתיד): אפשר את רשימת הדוברים, בבקשה? היו"ר יואל חסון: רשימת הדוברים תועלה במחשבה עכשיו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): היושב-ראש, אני מצטערת להגיד לך, אבל הוא שמע רק אותי שקראתי לו. כשאתה קראת לו הוא לא שמע. היו"ר יואל חסון: כשאת מדברת כולם מקשיבים. לי הוא פחות מקשיב, אבל זה בסדר. יש רשימת דוברים במחשב, כך נאמר לי. הרשימה נעולה. בבקשה, אדוני השר. בבקשה, אדוני השר. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אשיב מטעם שר הבריאות. חוק הסכמים לנשיאת עוברים פורסם בשנת 1996. בעת חקיקת החוק סבר המחוקק כי יש לאפשר פונדקאות לקבוצה מצומצמת – איש ואישה שהם בני זוג, שאינם יכולים להביא ילדים לעולם עקב בעיה רפואית המונעת מהאישה לשאת היריון או שיש חשש ממשי שהיריון יסכן את בריאותה. בחלוף השנים עלה הצורך לבחון את האפשרות לתיקון החוק ולהרחבת מעגל הזכאים לביצוע ההליך בישראל. יוזכר כי הליך פונדקאות, שבו נעשה שימוש בגופה של אישה אחרת לשם הבאת ילדים לעולם, הוא הליך רגיש ביותר, המעורר שאלות אתיות, רפואיות ומשפטיות. ועדת מור יוסף, ועדת מומחים ציבורית שמונתה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות ב-2010, הצביעה על כמה חששות ביחס להרחבת הזכאות לביצוע ההליך: ראשית חששה הוועדה כי הרחבת הזכאות להליך הפונדקאות תבוא בהכרח על חשבונן של הנשים הלוקות בבעיה רפואית, אשר החוק ביקש לתת להן מענה מלכתחילה. בנוסף, ככל שתישמר ההקפדה המתחייבת על התאמת הנשים הפונדקאיות להליך הפונדקאות, אף שההליך יהפוך כביכול לפתרון תיאורטי לכלל המעוניינים, בפועל הוא יהווה פתרון לעשירים בלבד, וזאת עקב מחסור בנשים פונדקאיות. חשש נוסף שהעלתה הוועדה היה שהגדלת הביקוש לאימהות נושאות תגרום להקלת הדרישות ולאישור נשים שאינן מתאימות לתהליך מורכב זה. בהתחשב באמור לעיל, וכביטוי לאיזון בין זכויותיהם של הורים מיועדים לבין זכויותיהם וטובתן של הנשים הנושאות, מוצע להרחיב באופן מבוקר את מעגל הנשים הזכאיות לביצוע הליכי פונדקאות בישראל גם לנשים ללא בן זוג, כל עוד הן סובלות מבעיה רפואית המונעת מהן לשאת היריון כאמור, ובלבד שהביציות שבהן ייעשה שימוש במסגרת ההליך יהיה של האם המיועדת היחידה. בכך יהיה למעשה לאפשר לכל אישה הסובלת מבעיה רפואית לעבור את ההליך בישראל, ללא קשר לשאלת מעמדה האישי. עוד מוצע לעגן בחקיקה תנאים נוספים לביצוע הליך פונדקאות, שמטרתם להגן על הצדדים להליך ועל הילד שייוולד, כגון תנאי שלפיו הוועדה המאשרת את ההליך תבדוק אם ההורים המיועדים הורשעו בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה קיים חשש של ממש לפגיעה משמעותית בטובת הילד שייוולד, תנאי הקובע כי הגיל המרבי לאימהות נושאות יעמוד על 38, תנאי שלפיו לא ייעשו יותר משלושה ניסיונות להשתלת ביציות מופרות באם הנושאת ועוד. הצעת החוק היא הצעה ממשלתית, ונכתבה בתיאום עם כל המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים לנושא, והממשלה החליטה לתמוך בה. לאור האמור לעיל, אני קורא לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני השר. אנחנו עוברים עכשיו לרשימת הדוברים. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, ההחלטה הזאת אומנם מרחיבה במובן מסוים את האוכלוסיות שזכאיות ליהנות – אם אפשר לקרוא לזה כך – מהחוק הקיים, מחוק ההסכמים לנשיאת עוברים, אבל בהמשך ישיר למה שהיה גם אתמול, היא בעת ובעונה אחת מדירה קבוצה שלמה באוכלוסייה שמבקשת ליהנות מהזכות להורות, שהיא זכות שאמורה להינתן לכל אזרח באופן שוויוני. והמדיניות הזאת, כפי שבאה לידי ביטוי גם אתמול, היא מדיניות מבישה, היא מדיניות מכוערת, היא מדיניות מפלה, שזורקת את מדינת ישראל באמת עשרות שנים אחורה. בהתייחס למה ששמענו אתמול, יש הורים טובים ויש הורים גרועים, והנטייה המינית שלהם והזהות המינית שלהם לא קשורה לעניין כהוא זה. הניסיון והקול שעולה מתוך הממשלה – קול שפעם אחת בא ואומר: זוגות חד-מיניים לא רשאים לאמץ, מכיוון שחס וחלילה איזה מטען הם יטילו על הילד שלהם; ובנוסף לזה, ההחלטה הזאת, שאמרנו מה יש בה, אבל צריך להזכיר ולהגיד מה אין בה: אין בה הזכות של זוגות חד-מיניים להשתמש או להיעזר באם פונדקאית כדי להביא ילדים לעולם. זה דבר פסול וזה דבר מגונה, והדבר הזה, דינו לחלוף מהעולם, אם בהצעת חוק פרטית – כי ממשלתית כנראה לא תבוא – ואם בעקבות החלטה של בית-המשפט העליון. הנושא הזה מצוי על שולחנו של בית-המשפט, ואני מאמין שלא בעוד הרבה זמן השערים האלה ייפתחו עבור אוכלוסייה שלמה במדינת ישראל שעד היום הודרה, עד היום הודרה והופלתה באופן מכוער. ואני באמת, אפילו לא קורא לממשלה, כי אני יודע שמשם לא תצא הבשורה בעניין הזה. אני רק בא ואומר את הדבר הזה: הזכות להיות הורה היא זכות בסיסית, וכל אחד רשאי ליהנות ממנה. ואני חושב שכל הטיעונים שעלו פה בדבר המחירים שזה גובה מהאם הפונדקאית הם טיעונים שהם רלוונטיים, אבל הם רלוונטיים גם לזוגות הטרוסקסואליים שמשתמשים או נעזרים באותו השירות. אז אני מאוד מאוד מקווה שאם לא בימים האלה, אנחנו – אם בעזרת בית-המשפט ואם בעזרת חקיקה פרטית – נצליח להביא מזור ושוויון לעולם הזה גם בהליכי האימוץ וגם בהליכי הפונדקאות. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; יהודה גליק – לא נמצא; נחמן שי – מוותר; מיכל רוזין – לא נמצאת; מסעוד גנאים – לא נמצא; עיסאווי פריג' – לא נמצא; עבדאללה אבו מערוף – לא נמצא. יעל גרמן, בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, בלית ברירה ותחת מחאה אני אצביע בעד החוק הזה, מפני שהוא נותן באמת לאותן נשים יחידניות, שהיום החוק משנת 1996 אינו מאפשר להן להביא ילד לעולם באמצעות פונדקאות, הוא ייתן להן – גם לא לכולן, לחלק מהן. אבל זהו לעג לרש. זהו עלה תאנה שלא מצליח אפילו לכסות את ערוותה של הממשלה הזאת ושל משרד הבריאות. מה למעשה משרד הבריאות עושה? הוא למעשה רוצה לסתום את הפה לתביעה שנמצאת בבג"ץ; הוא רוצה לסתום את הפה לבית-המשפט העליון. הוא בא ואומר: הנה, הגשנו חוק פונדקאות. איזה חוק פונדקאות זה? ששולל מבני זוג מאותו מין את הזכות שהוכרה בכל העולם, וגם כאן בארץ, כזכות להורות. אני רוצה לספר לכם שרק החודש פסק בית-המשפט העליון בארצות הברית וקבע שכל יחס שונה להורות להט"בית הוא לא חוקתי. הזכות לשוויון כוללת הכרה שווה להורות. אבל לא צריך ללכת לארצות הברית. רק לפני שנתיים-שלוש, ב-2014, השופט ג'ובראן קבע שמדיניות המבקשת לעצב את הזוג ההטרוסקסואלי כטבעי ומנגד מטילה נטל על בני זוג הומוסקסואלים להוכיח את כשירותם להורות – מדיניות מפלה זו, לצד הפגיעה העמוקה בכבוד ובשוויון, פוגעת בזכות החוקתית הקיימת לכל אדם לחיי משפחה. היא מתייגת קבוצת אוכלוסייה שלמה כמי שעל פי טבעה אינה כשירה להורות. והנה, אחרי שבית-המשפט קבע את זה, אחרי שבכל העולם מכירים בזכות של בני זוג מאותו מין להורות, אנחנו, המדינה שלנו, מגישה תגובה לבג"ץ ואומרת שבני זוג מאותו מין אינם ראויים לאמץ ילדים. אבל היא עוד מתחכמת ואומרת: לא, הם ראויים רק במידה שהילדים המאומצים אינם מאומצים על ידי הורים רגילים. זאת אומרת, אותם ילדים שזקוקים להכי הרבה טיפול, שהם ילדים בעייתיים – הם, בסדר שבני זוג הומוסקסואלים ייקחו אותם, אבל את הילדים הרגילים, רחמנא ליצלן, לא. מה זה אם לא הומופוביה? זאת הומופוביה – הומופוביה ברשות, הומופוביה מצד המדינה שלנו, מדינה – וכאן אני מבקשת גם ממך, ביטן, שתקשיב. היו"ר יואל חסון: אין סיכוי – – – יעל גרמן (יש עתיד): יש סיכוי. דוד ביטן (הליכוד): – – – יעל גרמן (יש עתיד): תקשיב מה המדינה שלנו כותבת באתר רשמי של משרד החוץ. באתר רשמי של משרד החוץ, תחת הכותרת Gay Rights in Israel, זכויות של הקהילה הגאה, היא כותבת: Equal Rights; לאחר מכן היא כותבת, לא סתם: Equal Adoption Rights, זכויות אימוץ שוות. באתר רשמי של מדינת ישראל כתוב שקר שמדינת ישראל לא מתביישת לעבוד בניגוד לו. אז מדינת ישראל, בתשובה שלה לבג"ץ אתמול – דרך אגב, בשתי תשובות, גם בבג"ץ לאימוץ וגם בתשובה שלה בבג"ץ על הפונדקאות – – היו"ר יואל חסון: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): – – הוכיחה שהיא צבועה, משקרת ומדברת בשני קולות: באנגלית היא מתפארת כביכול בזכויות ומשקרת, ובעברית היא מקיימת חוסר שוויון בפני החוק. היו"ר יואל חסון: תודה לך, גברתי. מיקי לוי (יש עתיד): כל הכבוד – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצא. יעל גרמן (יש עתיד): אתר רשמי של משרד החוץ. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא. עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, שלוש דקות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני מתנגד לחוק הזה. אני חושב שהזכות להורות – אסור לה להתנגש עם הזכות של הילד להורים. ופונדקאות כזאת, היא יכולה להביא ילדים לעולם – הם, אין להם אבא, וכשאין אבא – מבחינתי, מבחינה הלכתית, בלי נישואים אסור, חד-משמעית. זו הדת שלי וזה מה שאני מאמין בו. אבל אני מסביר גם מעבר לזה. יעל גרמן (יש עתיד): מה קורה לאם שהיא אלמנה, או לאם שהיא – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שתתחתן. אם היא רוצה עוד ילדים – שתתחתן. יעל גרמן (יש עתיד): אבל כבר יש לה ילד. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז בסדר – – יעל גרמן (יש עתיד): היא אלמנה ויש לה ילד. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – אז תסתפק. יעל גרמן (יש עתיד): מה היא צריכה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה שהאבא נפטר, זה לא אומר שאנחנו צריכים להביא ילד שאנחנו מתכננים שהוא יהיה בלי אבא. ויש הבדל גדול. אני אתן דוגמה למשמעות של האבא והבן. בן שואל את אבא שלו: מה ההבדל בין החיוך שלי לחיוך שלך? האבא עונה לו: אתה מחייך כשאתה שמח, וגם אני מחייך כשאתה שמח. זה העניין של האבא – שאני לא רוצה שייוולד ילד בלי אבא שידאג לו. העניין של המבנה של המשפחה והחשיבות של מבנה המשפחה – אנחנו בחוקים האלה הורסים. חברים, בלי משפחה – – – קריאה: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): נכון. זו דעתי. בלי משפחה הילד יהיה חסר. הילד לא יהיה שווה. מה שלא תיתן לו האימא, מה שהיא לא תיתן לו, הוא ירגיש חסר. לכן, חוקים כאלה של פונדקאות, שמכירים את האבא, מכירים את האימא, וזוג שיש להם בעיה אולי רפואית, שיש להם בעיה מסוימת של התאמות ודברים אחרים – הפונדקאות, גם לפי ההלכה שלי, לפי הדת שלי, מותרת, ואפילו מעודדים אותה, כי הזכות להורות היא זכות בסיסית. אבל גם לילד צריך לדאוג. לכן, העניין הזה של רק לחשוב, להיות אנוכי כזה: אני לא רוצה להתחתן אבל רוצה את הילד כי זכותי להורות – אל תפגעי גם בילד שאת חושבת שאת צריכה לאהוב אותו. אנחנו יודעים שהיצר של האימהות אצל האימא, היצר של האישה שרוצה להיות אימא, זה יצר קיים. זו המשכיות של החיים. אנחנו לא אוהבים למות, אבל אנחנו יודעים שאנחנו הולכים למות, וזה שאנחנו רוצים שיהיו לנו ילדים, שיהיו לנו בנים, זה חלק מהיצר שאנחנו לא רוצים למות, כי אנחנו רוצים שמישהו ימשיך אותנו. אנחנו לא צריכים לפגוע בזה שימשיך אותנו. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לא נמצא. מיקי לוי, בבקשה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): לא תכננתי לעלות, אבל בגלל חבר הכנסת חאג' יחיא אני עולה. היו"ר יואל חסון: בזכותו. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חאג' יחיא, אני רוצה להגיד לך, כנראה לא נפגשת עם אותם ילדים שמחים, גם בגילים של גן, גם בגיל בית- –פר, כאלה שמעניקים להם מסגרת משפחתית, בהרבה מקרים אולי הרבה הרבה יותר טובה ממסגרת משפחתית טבעית של בעל ואישה. יתרה מכך, יתרה מכך – יש הרבה מאוד – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): נפגשתי עם יתומים. מיקי לוי (יש עתיד): לצערי, יש נשים שלא מצאו בני זוג והן משפחה חד-הורית, אז אתה רוצה למנוע ממנה את הזכות הזאת להרות? מה לגבי – אני מבין שבאוכלוסייה שאתה מייצג, הקהילה הלהט"בית אינה מקובלת עליכם. אני רוצה להגיד לך שאחד העוזרים שלי, דובר, הוא ובן זוגו הביאו ילד לעולם. הם היו צריכים לנסוע עד נפאל כדי להביא את הילד, ואני רואה שם משפחה שמחה לחלוטין. אני מכיר את הילד. אני לא מבין על מה אתה מדבר. הזכות להורות, הזכות לקיים משפחה ולתת מסגרת לילד – מסגרת חמה – הזכות הזאת היא זכות בסיסית, שהבית הזה אינו יכול להניף את השוט, לא הדתי ולא שום שוט אחר, אלא הצורך הטבעי שבצלמו נבראנו, וזו הזכות שמוענקת לכל אדם ואדם. רצוי שנתעורר, ורצוי שנתקדם, ורצוי שנחשוב מחוץ לקופסה. אחרת. ואני מזמין אותך לפגוש את אותם ילדים שמחים. תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שגם – – – היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – לא נמצאת; מיכאל מלכיאלי – לא נמצא; חבר הכנסת אכרם חסון – לא נמצא; איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חברת הכנסת נאוה בוקר – לא נמצאת; חברת הכנסת מיכל בירן – לא נמצאת; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת; חבר הכנסת איתן ברושי – לא נמצא; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – לא נמצא; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת. חבר הכנסת יחיאל חילק בר, בבקשה, אדוני. שלוש דקות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני, אני רק רוצה לדבר על חוק שקשור לסיפור של עוברים. היום עסקתי בזה. חברת הכנסת גרמן, אולי תצטרפי אלי לחוק. אני רוצה לדבר על העוברים המוקפאים. יש בישראל היום בנק של עוברים מוקפאים שבו 200,000 עוברים מוקפאים. הבנקים של העוברים עולים על גדותיהם; אין מה לעשות עם זה. אלה בדרך כלל עוברים של זוגות שסיימו את הטיפולים. היו צריכים עובר אחד, נשארו עוד שישה-שבעה, ולא יודעים מה לעשות אתם. מה היום החוק אומר – או יותר נכון, מה התקנות אומרות? יש בעצם שלוש אופציות לעוברים הללו: 1. שימוש של ההורים הביולוגיים; 2. השמדה של העוברים; 3. תרומת העוברים למחקר בתאי גזע. הצעת החוק שאנחנו עובדים עליה, ואני מקווה שתאושר ותעובד יחד עם משרד הבריאות והגורמים, היא לאפשר לתרום את העוברים הללו – בהסכמת הזוגות, כמובן, ומי שלא, אז לא, וזה ילך לאחת משלוש האופציות האחרות – כרגע בעיקר לאימהות יחידניות שרוצות להרות ואין להן האופציה הזאת. היום כל האופציות ברפואה הפרטית, בדרך כלל, להשתלת עובר או להפריות וכו', הן אופציות שעולות המון המון המון כסף, ובדרך כלל ברפואה הפרטית, ורוב האנשים לא יכולים לשים ידם על העוברים הללו. ההצעה שאני מציע היא שהסיפור הזה של מתן העוברים הללו מהעודפים – אם אפשר להגיד על דבר כזה "עודפים" – מאותו מאגר, מאותו בנק, יהיה במסגרת הרפואה הציבורית, ויינתן לאימהות יחידניות במסגרת הרפואה הציבורית כאופציה רביעית. זאת אומרת, אני רוצה לקחת את התקנות שקיימות היום ומדברות על שלוש האופציות – של השמדה, שימוש על ידי ההורים הביולוגיים או מחקר לתאי גזע – ולהוסיף אופציה רביעית: תרומה שלהם או מתן שלהם לאימהות יחידניות, ולעגן את כל הדבר הזה בחקיקה. אני חושב שהדבר הזה יהיה בשורה אמיתית להרבה נשים יחידניות בארץ שרוצות להביא עוד ילד וירצו לבחור באופציה הזאת במסגרת הרפואה הציבורית, ואם זה אכן מה שיהיה – ואני מקווה שחבר הכנסת דוד ביטן מהקואליציה יסייע לנו להעביר את זה – זה בהחלט יהיה בשורה גדולה, גם לכיס של אותן אימהות יחידניות, אבל בעיקר בעיקר לחלום שלהן להרות ולהביא ילד. אז תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יואל חסון: תודה לך, חיליק בר. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, אחרונת הדוברות. בבקשה, שלוש דקות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, כבוד היושב-ראש. לפני שנה בערך השתתפתי בכנס בין-לאומי בארצות הברית בתמיכת ישראל, כנס שהיו שותפים לו הרבה מאוד חברי קונגרס מאמריקה, ובו דיברנו וניסינו לשכנע את הקהילה הבין-לאומית לתמוך, להתחבר ולקשור את הקשר העמוק עם מדינת ישראל. כל חברי הקונגרס שדיברו לפני ודיברו על ישראל היו שותפים להצגה של דבר אחד: כמה שבישראל היחס לקהילה הלהט"בית הוא שוויוני ומדהים ומשוחרר, אחר לחלוטין מכל מה שקורה במזרח התיכון, ובכלל, מדינת ישראל היא מהמובילה במערב של הקהילה, ולראיה – ראו את מצעדי הגאווה המפוארים שיש בתל אביב. מה אני אמורה להגיד כשאני שומעת את הדברים האלה? מה הייתי אמורה להגיד כשישבתי בכנס הזה וידעתי שהדברים שהם אומרים נשמעים מאוד מאוד טוב וגם עושים רושם טוב? גם ראש הממשלה לא פעם התפאר בסרטונים שלו – באנגלית – כמה שהיחס לקהילה הגאה הוא שוויוני ונפלא. מה אני אמורה לענות? הרי כולנו יודעים שזו בדיחה, ומה שקורה פה עכשיו זו בדיחה. חוק שהוגש ומועבר בכזאת דחיפות רק כדי לסכל בג"ץ שפסק הדין בו אמור לצאת ממש בכל רגע, בכל יום, בג"ץ חשוב ביותר; חוק שבתוכו יש איזושהי הבטחה סמויה שאולי הוא גם יכיל את הפונדקאות להורים להט"בים, אבל אולי ואולי ואולי – זה לא נמצא בתוך החוק. מה אנחנו אמורים להגיד כשבשנים האחרונות מדינת ישראל, במקום לצעוד קדימה, הולכת אחורה, במקום להתקדם ל-2017, מעבירה אותנו לתקופות שכבר היו אמורות לעבור מזמן? ההודעה שיצאה אתמול משרת המשפטים ושר הרווחה, ששוללת אימוץ להורים להט"בים – מה זה הדבר הזה? מי אתם שתקבעו בכלל אם הורים להט"בים הם הורים טובים או לא הורים טובים? אתם יודעים מה? אני מכירה גם כמה הורים סטרייטים שוואללה, לא היו הורים מי יודע מה – כן, כן, במשפחות שבהן יש גבר ואישה, אם ואב. אתם תקבעו שזוגות הומואים וזוגות לסביות לא יכולים לאמץ ילדים? שהם לא הורים טובים מספיק בשבילכם? מה זה הדבר הזה? יושב פה שר החינוך, שרוב הדיון יושב עם אוזניות ומנסה בכוונה שלא להקשיב לחברי הכנסת – אולי בגלל שהוא ראש המפלגה ההומופובית ביותר שיש בכנסת ישראל, שחבריה משתלחים בקהילה בזה אחר זה כל הזמן; אחד הכריז על עצמו כהומופוב מוצהר, הצעיד בהמות כנגד מצעד הגאווה. אחר כך, כשקורים אירועים חמורים ביותר, כמו הרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה, אז אתה בא ומסביר שזה לא יכול להיות ככה, ומנסה להתחנף לקהילה ולהיראות כליברל גדול, אבל עכשיו אתה יושב פה ושותק. יושב ושותק, שם את האוזניות, מתעלם. לשר החינוך של מדינת ישראל אין מה להגיד בסוגיה שכל כך הרבה בני ובנות נוער מושפעים ממנה, בסוגיה שהעובדה שאנחנו עכשיו בכלל דנים בדבר הזה ושאין פה שוויון מלא היא שמובילה לגלי האלימות, למתקפות על להט"בים, שיכולים חלילה גם להביא לרצח הבא. מה זה הדבר הזה? תתבייש לך, שר החינוך. היה מצופה ממך לבוא היום ולעלות פה ולדאוג להרחבתו של החוק הזה. הורים להט"בים זכאים גם הם להיות הורים. היו"ר יואל חסון: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הם יהיו הורים לא פחות טובים ממך, הורים לא פחות טובים מכל מי שיושב כאן. מדינת ישראל מזמן כבר הייתה צריכה לעשות את הצעדים האלה, והחושך הגדול שאנחנו רואים פה בהצעות החוק האלה, בהצהרות, בתשובות לבית-המשפט, הוא חושך שהיה צריך מזמן כבר לעזוב את המשכן הזה. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חברת הכנסת סתיו שפיר. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה היא על – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אולי שר החינוך רוצה להגיד משהו? היו"ר יואל חסון: הוא יתחבר לאוזנייה. אנחנו עוברים להצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 52 בעד ההצעה להעביר את הצעת חוק לוועדה – 12 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 12 בעד, מתנגד אחד. אני קובע שהצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017, תועבר להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"ז, 18 ביולי 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 23:23.