דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ל"ה
ישיבה רנ"ה
הישיבה המאתיים-וחמישים-וחמש של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"ז (18 ביולי 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 5
אכרם חסון (כולנו): 5
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 6
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 7
עליזה לביא (יש עתיד): 8
נחמן שי (המחנה הציוני): 9
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 9
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 10
יעל גרמן (יש עתיד): 12
אורן אסף חזן (הליכוד): 12
חיים ילין (יש עתיד): 13
ענת ברקו (הליכוד): 14
מיכל בירן (המחנה הציוני): 16
אילן גילאון (מרצ): 17
יואב בן צור (ש"ס): 17
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 18
מירב בן ארי (כולנו): 19
הצעות לסדר-היום 19
ציון יום הקונגרס הציוני הראשון בבאזל 19
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 19
אורן אסף חזן (הליכוד): 20
מירב בן ארי (כולנו): 22
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 24
עליזה לביא (יש עתיד): 26
תמר זנדברג (מרצ): 28
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 30
אילן גילאון (מרצ): 34
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 48
חיים ילין (יש עתיד): 50
מירב בן ארי (כולנו): 64
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז–2017 67
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 67
יואל חסון (המחנה הציוני): 71
הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 10) (הוספת נציג ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים למועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ז–2017 72
יואל חסון (המחנה הציוני): 72
נחמן שי (המחנה הציוני): 73
אורן אסף חזן (הליכוד): 74
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 77
הצעת חוק החברות (תיקון – עסק חברתי), התשע"ז–2017 79
רועי פולקמן (כולנו): 79
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 82
הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כנגדו צו הגנה), התשע"ז–2017 84
הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ו–2015 84
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 84
עליזה לביא (יש עתיד): 86
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 87
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 88
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 88
הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשע"ו–2015 88
שרן השכל (הליכוד): 89
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 91
הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התשע"ז–2017 93
אורי מקלב (יהדות התורה): 93
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 96
הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון – חובת מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ז–2017 99
יעקב אשר (יהדות התורה): 99
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 100
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב העומד במקום המשמש את הציבור), התשע"ז–2017 102
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 102
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות אכיפה בחניונים פרטיים), התשע"ז–2017 103
מיקי לוי (יש עתיד): 103
הצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 105
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ד בתמוז תשע"ז, 18 ביולי 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו אתמול על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 23), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק סיוע לשדרות וליישובי הנגב המערבי (הוראת שעה) (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים.
כמו כן הונח היום על שולחן הכנסת הסכם לקידום השקעות והגנה הדדית עליהן שנחתם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת יפן. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. ההצבעה לצורך הרשמה בלבד.
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, תפתח בבקשה את הנאומים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, קראתי נתונים מזעזעים: בעזה יש חמישה מט"שים – מכונים לטיהור שפכים – ארבעה מהם מזרימים את השפכים שלהם לים, ואחד לאגנים פתוחים אקראיים. בדיקת רמת הזיהום מראה שהים מול עזה, יש בו זיהום של 50%, ולא ירחק הזמן שזה יגיע ל-70%, וזה בגלל הפסקת אספקת החשמל – מכוני הטיהור האלה לא פועלים. זיהום כזה יכול לפגוע לא רק בעזתים, אלא יכול לפגוע גם במדינת ישראל, גם באוצרות הים, כל חיות הים שנמצאות שם – זה יכול להשפיע – ואין עדיין מדדים לזיהום מי תהום. אני חושב שמפה אנחנו צריכים לדאוג שחשמל יגיע לשם. זה – 1.
2. בעניין של תאונות דרכים שלא נפסקות. אתמול היו הרבה תאונות דרכים, הרבה הרוגים. הרבה – אחד זה הרבה, אבל המספר שהיה אתמול היה מזעזע, ובמיוחד העניין של הצעירים; בכמה הזדמנויות ביקשתי שהצעירים – במיוחד ביישובים הערביים, כי שיעור הנפגעים בגילים שבין 17 ל-24 הוא פי עשרה, המתים הצעירים הערבים – ביקשתי שתהיה יחידת לימוד לבגרות בבתי-הספר. אתמול התבשרנו שיש החלטה להתחיל בפיילוט, שיש 500 כיתות שיתחילו בשנת הלימודים הבאה בכיתה י' לגשת לבגרות, ויש 91,000 תלמידים שילמדו – לא כולם לבגרות. אני מברך על הצעד, ואני מקווה שזה יורחב לכל הצעירים ולכל התלמידים. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני יומיים סיירתי בנמל יפו – קיבלתי הזמנה מוועד הדייגים וערכתי סיור של כשלוש שעות. נפגשתי עם מספר מצומצם של אנשי ההנהלה שלהם. יש כמובן מאות דייגים רשומים שם. הם סיפרו לי שבהתחלה הם היו נמצאים וקיימים בנמל תל אביב, אחרי זה העבירו אותם לנמל יפו, ועם הזמן הביאו אותם למקום מאוד מצומצם בנמל יפו. אין ספק שיש מגמה להקטין את השטח שלהם, אולי כדי לחלק את המקום ליזמים כדי שיבנו ויקדמו, כי בסופו של דבר אנחנו רואים שחלק מהטייקונים משתלטים על שטחים שהם אסטרטגיים מבחינת בנייה, מבחינת מחירים ומבחינת רווח עתידי.
אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שראיתי שם דייגים שנמצאים בענף הזה יותר מ-40 ו-50 שנה – מאות דייגים, יהודים וערבים מכל העדות; אפילו מצאתי דייג דרוזי מהכרמל, שנמצא שם – אנשים שמאמינים במקצוע הזה, הם עושים עבודת קודש, אבל אין להם מחסנים כמו שצריך, אין להם עזרה מעיריית תל אביב, אפילו לא קיבלו שום מענק ושום עזרה ממשרד החקלאות. גם המנוף שנמצא שם הוא משנות ה-60, ישן, ואין מי שיתמוך ויקדם אותם.
יש להם אגודה, הם משלמים כ-2,000 ומשהו שקל כל חודש לנמל יפו, ומצד שני מקבלים כמעט אפס שירות – שבאמת צריך לתת להם, כדי שיהיה מקום יפה, מטופח, מסודר, כמו שנמצא בכל מקום אחר בעולם. בוודאי, אדוני היושב-ראש, אתה סיירת וביקרת בהרבה מקומות בעולם ונכנסת לנמלים מהסוג הזה. בדרך כלל הם מורשת תרבותית מאוד חשובה בחיי החברה, בחיי היישוב, בחיי העיר, ושם הדברים מטופחים, מקבלים תמיכה, מקבלים עזרה. לצערי הרב, אני לא יודע מדוע משרד החקלאות לא תומך, לא עוזר ולא מקדם את הדבר הזה.
אני התחייבתי, קודם כול, להביא את דברם לכאן, וגם להביא אותם לכנסת כדי שישמיעו את הטענות שלהם. מצד שני, אני רוצה להגיד לך שיש ניכור מטעם עיריית תל אביב כלפי האנשים הנפלאים שם, שבסך הכול רוצים לחיות, עם פרנסה בכבוד. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת, והקואליציה בפרט, מתנהלות כאילו הכול כרגיל, בשעה שאזרחי ישראל מבינים יום אחרי יום שאנחנו נמצאים בעיצומה של פרשת השחיתות הביטחונית הגדולה והקשה ביותר שנראתה כאן. אלוף לשעבר בצה"ל, בכיר במועצה הלאומית לביטחון לאומי, המתווך, בן דודו של ראש הממשלה והאיש שטיפל בכל ענייניו המשפטים והאישיים בעשרות השנים האחרונות – כולם חשודים. וראש הממשלה – הוא לא ידע. אם לא ידע באמת, זה חמור מאוד, ואם ידע, זה חמור פי עשרה. לא ייתכן שהאדם שמקבל את ההחלטות הביטחוניות החשובות ביותר לישראל מקבל אותן על פי האינטרסים האישיים שלו ושל החברים שלו. לא ייתכן שהחלטות על כספי ציבור מתקבלות לפי האינטרסים ההישרדותיים של ראש הממשלה הזה, שלא נמצא כאן, במליאה, שלא נמצא רוב הזמן כאן, במליאה, וכאילו לא יודע.
כנסת ישראל לא יכולה לשתוק ולא יכולה לשבת יום אחד על הכיסא בלי להידרש לנושא הזה, כאשר אנחנו יודעים שכרגע הביטחון שלנו, הביטחון של אזרחי ישראל, נמצא בידיו של אדם שמקבל פה החלטות לפי האינטרס האישי והקטן שלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני, כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר, היום צוין בכנסת, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ובכלל, יום הדיור, זו הפעם השנייה, השנה השנייה. אני אומר צוין, ועדיף שלא היה מצוין – למה? כי היה דבר, אפשר להגיד, בושה, שאנחנו לא הבאנו בשורה, בכלל, לזכאים לדיור בדיון הזה. בכלל.
אני זוכר ששנתיים כבר מדברים על דיור, ועל דיור בר-השגה, והממשלה לוקחת את זה ושר האוצר לוקח את זה כפרויקט גדול, זה הבייבי שלו, ועדיין אנחנו לא רק דורכים במקום אלא להפך – יותר זכאים ופחות מקבלים דירות. והתנאים של הזכאות, הקריטריונים, הם מעוותים, לא צודקים, הם קשים מאוד ואפילו מעמיקים את העוני יותר.
לכן, מן הראוי שהממשלה תביא תוכנית רב-תחומית, רב-משרדית, איך להיאבק ואיך לתת מענה, לפחות להתחיל בתוכנית של 1,000 דירות בשנה, 2,000 דירות בשנה, 1,500 דירות בשנה. אין תוכנית בכלל, ועל הממשלה, על ממשלת ישראל, לדאוג לדבר הזה לאלתר, ולשים תוכנית לחמש שנים, לעשר שנים – לא חשוב; לשים תוכנית, ובתוך שנה, שנתיים, יתחילו לפחות הזכאים לדיור ציבורי לקבל דירות. אני לא מדבר על דיור ציבורי ביישובים הערביים, זו בעיה אחרת לגמרי. חובת הממשלה ושר האוצר להתחיל בתוכנית הזאת, אחרת המצב יהיה יותר גרוע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
מירב בן ארי (כולנו):
הוא מטפל בדיור הציבורי.
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):
הוא לא מטפל בדיור הציבורי. עובדה שהדיון היום – הוא לא מטפל, עובדה. הנה, בבקשה, אני הייתי רוצה שהוא יטפל בדיור הציבורי. הוא לא טיפל. הדירות בעלייה, המחירים, מחיר הקרקעות עולה, שום דבר לא זז. דווקא להפך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי, חברי הכנסת, אנחנו לא בימים קלים בכלל, כאזרחי מדינת ישראל, אבל בטח שלא כמחוקקים, כמי שאמורים לפקח.
גם בפרשת בזק, שהולכת ומסתעפת – לא סוד – אני כבר לפני הרבה מאוד זמן הנחתי חוק, ושוב הנחתי הצעת חוק להפרדה מבנית בבזק. זמן רב לא היה פה שר תקשורת. העבודה שלנו כמפקחים על הנעשה היא מאוד מאוד מאוד שטחית ולקויה, בגלל כל מיני דברים שאנחנו צריכים להתמודד אתם. פרשת הצוללות – דיברו כבר לפני, ואני אמשיך ואומר, אבל הרבה מאוד דברים קורים בצורה לא ראויה.
ואני רוצה לדבר על מה שהולך להיות פה מחר בבוקר. בשעה 09:00 אנחנו נתחיל לדון בוועדה על חזקת הגיל הרך. אחרי דרך חתחתים, בדרך לא מקובלת, שנוצלו בה כל הכלים בבית הזה בדרך שאני לא זוכרת אותה כחברת כנסת, וגם לא בכנסות קודמות, זה מגיע לוועדה משותפת ולא לוועדת החוקה – לוועדת החינוך עם הוועדה לזכויות הילד. ואני אומרת לכולנו: יותר מדי דברים לא טובים ולא מפוקחים קורים בזמן הזה. אבל בכל מה שקשור לחקיקה באחד הנושאים שכולנו שותפים לו, וזה העתיד של ילדים שההורים שלהם לא מסוגלים להחליט לבד, אלא מבקשים את הסיוע של המדינה, בואו נשים כולנו בצד את המתחים ואת הכעסים, קואליציה–אופוזיציה, ואת כל מה שהיה עד לרגע הזה. מחר בבוקר, ב-09:00, מתחילים פה, בכנסת ישראל, לדון בחזקת הגיל הרך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
עליזה לביא (יש עתיד):
בואו נעשה את זה בצורה מקצועית ואחראית. אלה הילדים שלנו, בסופו של דבר. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת לביא. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פניתי הבוקר למבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, והזכרתי לו דברים שהוא אמר לפני שמונה חודשים, כשאותה פרשת צוללות רק התחילה להריח; עכשיו היא כבר מסריחה. והוא אמר אז: תראו, מהרגע שזה נמצא בידיו של היועץ המשפטי לממשלה, אני לא מטפל בזה יותר. אולי. אבל עברו שמונה חודשים, ומה שידענו אז – זה מתאים לנושא – זה רק קצה קצה הקרחון. מסתבר שהיו פה ויש פה דברים הרבה יותר עמוקים; יש פה שיקולים ביטחוניים ושיקולים מדיניים, שכולם התערבבו וכולם הושלכו לשוליים כדי לקדם את העסקה הלא-ברורה הזאת.
האקט האחרון הוא יחסינו עם גרמניה, שלא צריך להזכיר לכם עד כמה הם חשובים; מדינה שהלכה לקראתנו, והייתה מוכנה למכור לנו גם צוללות וגם כלי שטח, והיום היא כבר הודיעה שהיא כבר לא מקיימת את טקס החתימה שהיה צריך להתקיים מחר, מפני שריח לא טוב עולה מהעסקה הזאת. אי-אפשר לחכות יותר. תעשה המשטרה את אשר תעשה, ותבדוק מה היה שם, ונראה מה היה. אבל לא יכול להיות שמבקר המדינה לא ייכנס לתהליך קבלת ההחלטות ויבין מה היו השיקולים, איך זה נעשה, ומדוע הוקרבו עניינים ביטחוניים ומדיניים על קורבן העסקה הזאת. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת שי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תודה, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות מכאן לכל אותם זוגות של ישראלים, זוגות חד-מיניים, שחלמו או חולמים על ילד, או ילדה, שמשרתים בצבא, שמשלמים מסים, שמספיק טובים כדי להגן על המולדת שלנו ולמות למענה, שמספיק טובים כדי להיות רופאים בכירים, מרצים באקדמיה, ובכל מקום אחר, אבל לא מספיק טובים בעיני המדינה הזאת ובעיני הממשלה הזאת כדי להיות הורים.
רבותי וגבירותי, הזכות להיות הורה היא זכות טבעית. הזכות להיות הורה והעונג להיות הורה – ואני יודעת על מה אני מדברת, יש לי שתי בנות – חייבת להיות זכות טבעית ובסיסית של כל אחת ואחד. המגדר כשלעצמו לא קובע אם אתה הורה טוב או לא. אם יש לנו זוג הטרוסקסואלי של גבר ואישה, זה לא מבטיח ששניהם או כל אחד לחוד יהיו הורים טובים. מה שקובע אם אתה תהיה הורה טוב זה רק האנושיות שבך, זה רק החמלה שבך, זה רק האחריות שבך.
ואני רוצה לומר לכם, הממשלה שלנו לא, אבל אנחנו כן – אנחנו אתכם; אנחנו תומכים בזכות המולדת והבסיסית שלכם להיות מאושרים, להקים משפחה.
ביום חמישי, כשתהיה הפגנה בתל אביב מול ביתה של איילת שקד, אנחנו כולנו נהיה שם, ואנחנו נגיד את הדבר הבסיסי ביותר: אנחנו כאן כדי לדבר על שוויון. אם אנחנו לא נחזור לערכים האלה, של ישראל השוויונית, ישראל הפלורליסטית שנותנת ביטוי לכל אחד ואחת, עדיף שאנחנו לא נהיה פה בכלל. למה הקמנו את המדינה שלנו – כדי למנוע אחרי זה מאנשים אחרים? למנוע את הזכות הבסיסית ביותר – להיות הורים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
חברת הכנסת סבטלובה, אני בדיוק חושבת לעצמי, אולי נשלח אותם בצוללות, אני לא יודעת.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
יש מספיק – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כמו חברים רבים – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
היום את שולחת את כולם בצוללות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כן, היום אני שולחת, כי היום, אני לא יודעת, אני מרגישה בעצמי בתוך צוללת, בתוך איזה מן סוג של – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – בתוך צוללת.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתם יודעים, נורא קל להסתגר בד' אמותינו, ותאמינו או לא, אני לא מתכוונת לדבר על ראש הממשלה; אני מתכוונת לדבר, מבחינתי לפחות, על קודש-הקודשים של מדינת ישראל – הרכש הביטחוני של מדינת ישראל. בסופו של דבר צריך להבין – לא יודעת איך החקירה הזאת תסתיים, אבל לדעתי, התחושה של חלק גדול בציבור הישראלי, בוודאי פה, בבית, היא שהשיקולים שהיינו מורגלים בהם שהם שיקולים ענייניים, פשוט זוהמו. עכשיו, צריך להגיד משהו. מפרשת רמי דותן ועד פרשת צ'ייני, שאומנם לא הורשע עדיין, אבל החקירה שלו נראית מאוד מאוד קשה, אנחנו מדברים על אירועים טראומטיים, וביניהם, אדוני היושב-ראש, היו עוד אירועים טראומטיים, אנחנו, ככה, נוטים לשכוח אותם.
אתה יודע, היום ניסיתי לסרוק במסרקות ולהבין מה קרה ברכש הביטחוני של מדינת ישראל, גם מבחינת השקיפות. כמובן, אני מבינה שצריך להיזהר משיקולים ביטחוניים, אבל כשאתה מסתכל על דברים שנחקרו במשך שנים, ואתה מגלה שהיה ציוד שהגיע ל"חומת מגן" והתגלו בו תקלות, אתה מבין שהדברים האלה יכולים להגיע עד שדה הקרב. ושם, רבותי, גבירותי, חברי חברי הכנסת, אנחנו לא רוצים, לא בצוללות ולא בציוד היבשתי, ובוודאי לא בציוד האווירי – אנחנו לא רוצים שיהיו שיקולים לא ענייניים, ובואו נצא כולנו מהצוללת, בלי קשר לפוליטיקה – זה לא פוליטיקה, זה ביטחון ישראל. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, אני כן מתכוונת לדבר על ראש הממשלה. אני מצפה שברעידת האדמה שכולנו עוברים, כשאנחנו רואים פרשה אחרי פרשה, כשאנחנו רואים איך כמו בשורה מגיעים אנשים בכירים ביותר כדי להיחקר במשטרה עשר שעות, 14 שעות, אנשים שמקורבים לראש הממשלה, בכירים במשרד הביטחון, אני מצפה שראש הממשלה יפנה אל הציבור, יפנה קודם כול אלינו, נבחרי הציבור, יעמוד פה, על הדוכן, ויסביר לנו מה קורה. אני כנבחרת ציבור לא יודעת מה לומר. פונים אלי אנשים ושואלים אותי: תגידי לי, מה קורה פה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
את במפלגה הלא-נכונה.
יעל גרמן (יש עתיד):
איזה פרשות – פרשה אחרי פרשה. וראש הממשלה אומר: אני לא קשור, אני לא יודע, אני בכלל לא מבין, לא ידעתי, לא אמרו לי, לא שמעתי. זה לא נשמע סביר. יכול להיות שזה סביר, אני לא מאשימה ואני לא יכולה להאשים. יכול להיות שבסופו של דבר ראש הממשלה יצא זך כשלג, בהחלט יכול להיות, ואסור לנו להטיל דופי באדם לפני שהואשם. אבל אני כן מצפה מראש הממשלה, כאשר יש פרשיות כל כך רבות, ובמיוחד כאשר יש פרשה שנוגעת באמת בציפור הנפש של מדינת ישראל ושל כל אחד מאתנו, בביטחון שלנו, כאשר בגרמניה מבטלים לנו עסקה, או חושבים לבטל עסקה – במקרה כזה אני מצפה שהוא יעמוד פה וייתן דין וחשבון – לנו, לנבחרי הציבור, ולכל מדינת ישראל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
אורן אסף חזן (הליכוד):
כנסת נכבדה, האמת היא שחשבתי לדבר על כל כך הרבה נושאים: הפיגוע הנורא שקרה ביום שישי, שבו איבדנו שני אחים דרוזים שלנו, והיום מציינים, לצערי הרב, את הסיפור של 93 שנה לכתיבתו ולהוצאתו לאור של הספר "מיין קאמפף", אבל אני רוצה להתייחס למשהו אחר – דווקא לדברים שאמרה חברתי קסניה סבטלובה, והלכה: אני לא מתעסק במאבק. המאבק של הקהילה הלהט"בית הוא צודק; אני מוכן גם לשמש להם לעזר כדי לקדם אותו. יושבת פה חברת הכנסת גרמן, ובאחת הפעמים הראשונות שנפגשנו בכנסת, ממש כמה ימים אחרי ההשבעה, דיברנו על נושאים זהים. אני בעניין הזה שם. רק לא ייתכן מצב שבו כל איזשהו פּישֶר – במקרה הזה הראל סקעת, שחושב שאם הוא יודע להוציא כמה צלילים מהפה שלו הוא יכול לצאת נגד הצבא – זה גרם לגל נורא של כוכבים, סלבים, שחושבים שהם יכולים לקרוא לא להתגייס לצה"ל. חבר'ה, מי שקורא לא להתגייס לצה"ל הוא בדיוק כמו שוברים שתיקה, הוא בדיוק כמו הגרועים שבו.
אני מצפה מכל אחד ואחת שיושבים אתנו כאן, בכנסת הזאת, לגנות את האמירה הזאת. יש הרבה אנשים ונושאים בחברה הישראלית שמצדיקים מאבקים. יש דרכים להיאבק, אבל בצה"ל לא נוגעים. לא קוראים לילדים לצאת למרד, לא קוראים לילדים שלא להתגייס. וסליחה על הביטוי, אתם יודעים לשים את האות השביעית על המדינה. אני מצפה מהכנסת הזאת לגנות את האמירה. אני קורא להראל סקעת לחזור בו, ואם הוא לא יחזור בו, אני קורא למערכת הביטחון, ובכלל למדינת ישראל, שלא לשלב אותו באירועים רשמיים, שלא להזמין אותו להופיע בפני חיילים, שלא להתייחס אליו בכלל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. סגרתי את הרשימה.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, תודה, אני רוצה להזכיר לכולם – לא כולם זוכרים את זה, אבל היום זה בדיוק 23 שנה לפיגוע שהיה ב-AMIA – נהרגו שם 86 חפים מפשע, לא רק יהודים – הרוב היו יהודים, אבל חלקם גם נוצרים. על מה? על זה שהם היו בבניין שמייצג את הקהילה היהודית. אנחנו גם יודעים שבעקבות החקירות נרצח אלברטו ניסמן, שהיה השופט שהביא לפרשה הזאת –. אנחנו גם יודעים שהאיראנים גם שם מסתתרים מאחורי הפיגוע עצמו. אז זה יום שבו אני מרכין ראש לזכר כל החפים מפשע שהטרור שם סוף לחיים שלהם.
הערה קטנה, כבוד היושב-ראש: יש פה חבר כנסת שאני מאוד מעריך, קוראים לו אמיר אוחנה. חבר הכנסת אמיר אוחנה שייך לליכוד. במשך הרבה מאוד זמן, מאז שהוא בכנסת, הוא מנסה להילחם, בדרך שלו, כדי להגן על הקהילה שהוא שייך לה. חברי ליכוד לא מבינים את זה, ומעמידים אותו במקום שהוא בלתי נסבל ובלתי אפשרי. אני יוצא להגנתו, בשם חברי כנסת של הליכוד ובשם הדמוקרטיה. הם צריכים להבין שחבר כנסת כזה, שנמצא במקום הזה, צריך לחבק אותו, ולא לתת לו סטירות. כי באמת עברו את הקו הזה. מבחינתו, הוא נלחם עד הסוף – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
חיים ילין (יש עתיד):
– – על הערכים שלו, על הקהילה, שהוא קיים בה. תסלח לי, כבוד היושב-ראש, גם אם חרגתי מזמני. בסופו של דבר, מה מצפים ממנו, שמה? זה שייך לכולנו, ולמדנו כולנו שבקהילה הלהט"בית יש דתיים, יש חילונים, יש מימין ויש משמאל. נראה בחוק הבא מה יצביעו כולם יחד כדי שבאמת לא תהיה רק ססמה של הקהילה הלהט"בית, אלא כולנו נתאחד לקדם אותה יחד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת ילין. חברת הכנסת ענת ברקו. אחריה – חברת הכנסת מיכל בירן.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני רוצה דווקא להתחיל בחדית', חבר הכנסת גנאים, כלומר, על פי מסורת השליח: טיפה מדמו של המאמין יקרה יותר גם אם הכעבה כולה תיהרס אבן-אבן. אבל אתם מוכנים שיישפך הרבה דם – כמו דמם של השוטרים הגיבורים שלנו, אהיל וכמיל, גם דם של מתפללים – על בסיס ססמאות שקריות כאילו אל-אקצא בסכנה.
אחרי פיגוע טרור רצחני כזה בהר הבית נשאלת השאלה, למה מתנגדים להצבה של מגנומטרים? למה? למה מתנגדים לסידורי ביטחון? הלוא רוצים לשמור על שלומם של מתפללים, על שלומם של המסגדים, על שלומם של יהודים וערבים, למה מתנגדים? ואז אולי – גם על כל המחשבה שיש איזו מזימה יהודית. לוגיקה פשוטה: אתם מתנגדים כי אתם רוצים לשמור את המקום הזה לביצוע טרור. ראינו את זה במזרח התיכון, ראינו מה קורה במסגדים, ראינו איך משתמשים בהם – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
תדעי לך שהיו גם מחסני נשק בתוך אל-אקצא. את כנראה לא מכירה את זה, אבל אני מציעה לך להתעדכן.
יעל גרמן (יש עתיד):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
היו גם מחסני נשק בתוך אל-אקצא, נשק מאולתר, אבנים שזרקו על הכותל, ששמרו אותן. בעצם ההסתה, שהפכה גם אזרחים ישראלים לטרוריסטים – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – דווקא ההרג של האנשים הללו, ורצח של אנשים בגב, ירי בגב, בתוך מתחם קדוש – מעמידים את הקבוצה שפה כצבועים, שלא מוכנים לגנות באמת, בלב שלם; שמצדיקים גם את ה"חמאס" שירה על ירושלים – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת ענת ברקו, תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני, עוד משפט אחד, בבקשה, כי ראיתי שלא הפסקת אף אחד מחברי. אז, באמת, אני מבקשת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אחרי שתי דקות אני כבר מתחיל להפסיק.
ענת ברקו (הליכוד):
בסדר. גם ה"חמאס", תנועה בת של האחים המוסלמים, שירו טילים לעבר ירושלים ויכלו לפגוע במסגד אל-אקצא – גם בזה אנחנו רואים שממש אין כאן כוונה טובה, אין כאן שמירה טובה, כי אחרת הייתם תומכים בסידורי ביטחון למסגד אל-אקצא, כדי לשמור על שלום כולם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אילן גילאון.
קריאות:
– – –
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אני מאוד בעד עסקים קטנים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
רגע. חברת הכנסת בירן מדברת ללא מיקרופון. בבקשה, גברתי.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אני מאוד בעד עסקים קטנים. אני אפילו בעד עסקים משפחתיים. זה נחמד, זה חמים, זה קהילתי, הרווחים נשארים בתוך המשפחה, פחות ניצול עובדים. הבעיה שלי עם עסקים משפחתיים זה כשהעסק הוא המדינה שלי. אז – יש לי בעיה שזה הופך להיות עסק משפחתי; אז – יש לי בעיה שביטחון מדינת ישראל, הופכים אותו לעסק שמישהו גוזר עליו קופון. אין בני דודים של נתניהו שעסקו, לא יודעת, בנו מפעל, אני יודעת מה, יצרו אמנות? כולם חייבים להתפרנס ממדינת ישראל? הדבר הזה – אי-אפשר להתעלם מכל נורות האזהרה שדולקות כאן. נתניהו חושב שהוא לואי ה-14, שהמדינה זה הוא, ולא במובן של האחריות הכבדה, אלא במובן של פשוט, אשכרה, לגזור קופון, שכל המשפחה שלו תגזור קופון. ובסוף, מי מקבל את החשבון על העסק המשפחתי הזה? אזרחי מדינת ישראל. לדבר הזה יהיה סוף. צריך לשים סוף. חבל מאוד שנתניהו רואה ככה את מדינת ישראל, ועוד מתכנן, כמנהג לואי ה-14, לנסות להוריש את המדינה גם לדור הבא.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, שלושה נושאים, דקה אחת: נושא ראשון – אני מצטרף לכל מילה שחברי חבר הכנסת חיים ילין אמר לגבי חבר הכנסת אמיר אוחנה, שהוא איש טוב ומשובח. ממילא אתם בליכוד מביכים את עצמכם, אבל אל תביכו אותו, כי זה לא מגיע לו.
נושא שני, אדוני: זה עתה באתי משדולה למען אברה מנגיסטו בראשותו של חבר הכנסת אברהם נגוסה. יותר מ-60 חברי כנסת חתומים על השדולה הזאת, אבל אף אחד לא הגיע. אני מבקש מקצה שיפורים, כי המשפחה נמצאת בתחושה מאוד קשה. צרו אתם קשר, תגידו להם שאתם אתם.
נושא שלישי: אני לא יודע אם מקובל, אדוני, אבל אני פונה אליך מכאן. תראה, לפני שבעה חודשים עבר החוק שלי בקריאה טרומית כאן, במליאה, והונח על שולחן ועדת העבודה והרווחה כשבועיים לאחר מכן. גם במתווה הפשרה עם חבר הכנסת ביטן הוחלט שלפחות דיון אחד לקידומו של החוק לקראת קריאה ראשונה יתקיים בוועדת העבודה והרווחה. בעוד שבוע הכנסת מסתיימת. אני מבקש ממך, אדוני, להגיד לי, עד כמה הציניות יכולה להיות גבוהה? מישהו אוסר לקיים את הדיון בחוק שלי, שהוא חלק מתוך הפשרה של הכנסת מקיר לקיר – מהבית היהודי ועד הרשימה המשותפת. אז אני מבקש, אדוני, את התערבותך מכאן. אני יודע שאולי זה לא מקובל, אבל לא מצאתי דרך אחרת, ולכן אני פונה אליך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
יואב בן צור (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני רוצה לדבר על המצב בהר הבית. ביום שישי נרצחו שני שוטרים, אחינו הדרוזים, השם ייקום דמם. לפי הפרסומים, המתפללים המוסלמים מתנגדים להצבת גלאי מתכות על ידי כוחות הביטחון לשם שמירה על הביטחון בהר. אתמול פורסם על סבב עימותים נוסף בין המתפללים המוסלמים לכוחות הביטחון, והיום בוצע פיגוע דריסה בחברון, שנפגעו בו שלושה חיילים.
אני לא מבין מהו מקור ההתנגדות. האם המתפללים המוסלמים סבורים כי ראוי שיוכנסו כלי נשק להר הבית? האם המתפללים המוסלמים אינם מתנגדים גם למעשה הנפשע של הרצח שבוצע ביום שישי האחרון, שהתאפשר רק כי לא בוצעו בדיקות בכניסה להר הבית?
אנחנו שומעים שוב ושוב קריאות מראשי המגזר הערבי שהמשטרה אינה עושה די למיגור תופעת הנשק הלא-חוקי במגזר הערבי, שמוביל לרציחות מיותרות, אך כאשר כוחות הביטחון מבצעים את המוטל עליהם ודואגים לביטחון הציבור, אנחנו לא רואים התגייסות של מנהיגי הציבור הערבי להביע את תמיכתם בהחלטת כוחות הביטחון.
אני קורא למנהיגי האוכלוסייה הערבית להרגיע את הרוחות, ולהביע את תמיכתם בהחלטה להציב את גלאי המתכות בכניסה להר לשמירה על ביטחון הציבור. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, ואחריו – הפעם באמת אחרונה – חברת הכנסת מירב בן ארי, שנרשמה, אך לא ידעתי על כך. בבקשה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום, 18 לחודש, מלאו בדיוק שבעה חודשים למותו או להירצחו של יעקב אבו אלקיעאן באירועים של אום אלחיראן, שנהרג בהם המחנך יעקב אבו אלקיעאן וגם השוטר לוי, וזה חבל. המדיניות מאז, שבעה חודשים, הוקפאו העבודות להקמת התשתית של חירן על אותו מקום של אום אלחיראן; שבעה חודשים אנשים יושבים בפחד; שבעה חודשים עברו מאז, ואין פתרון – מדיניות אטומה. מאז גם הובאו לאנשים שבתיהם נהרסים מבנים יבילים, ובסוף מנעו מהם, זאת אומרת, המשטרה מנעה מהם להציב. האנשים, היתומים שנשארו, אשתו של יעקב אבו אלקיעאן, וגם הילדים שלו, נשארו מתחת לכיפת השמים.
עברו שבעה חודשים, המדיניות ללא שינוי, ואין פתרונות לאנשים. בכל זאת, היום – שבעה חודשים, בדיוק 18 בינואר – בשבעה חודשים האלה אין פתרונות גם לממשלה. אטימות מדהימה. היום, גם באותו יום, ב-18 לחודש, ב-18 ביולי, עכשיו בונים אוהל מחאה מול הרשות להתיישבות הבדואים, מה שנקרא, שהיא רק לעקירת הבדואים; גוף שלא מקושר בשום דבר לפתרון הבעיה של הבדואים. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אזברגה. אחרונת הדוברים, כאמור – חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, גם אני רוצה לדבר על הנושא של הקהילה הלהט"בית. כן חשוב לי לבוא מהמקום של הקואליציה, כי שמעתי לאחרונה כל מיני ציוצים של פוליטיקאים שאומרים שהקואליציה לא מגיבה ולא מדברת. אני, ביום שזה פורסם כתבתי פוסט, התייחסתי לעניין הזה. אני מכירה משפחות להט"ביות, אני – – –
ענת ברקו (הליכוד):
גם אני התייחסתי.
מירב בן ארי (כולנו):
אז כן לבוא – רגע, רגע, שנייה – ולומר שהקואליציה לא שונה מהאופוזיציה בעניין הזה. אנחנו מודעים למגבלות החקיקתיות שיש לנו, אבל בתוך זה אנחנו פועלים ללא הרף, גם יושבות-ראש השדולה יודעות כמה אני פועלת למען הקהילה. אני חושבת שזאת החלטה גרועה, החלטה שאני מאוד מקווה שביום חמישי תשתנה בבג"ץ, ובאמת שר הרווחה, כפי שאמר, יתערב. אנחנו צריכים לאפשר לזוגות שרוצים להיות הורים פשוט להיות הורים. אני נחשפתי לחוויה הזאת בשלושה וחצי החודשים האחרונים, ואני מאחלת לכל אדם בישראל שלא תיחסם לפניו הגישה להורות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי.
עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום הקונגרס הציוני הראשון בבאזל
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הקונגרס הציוני הראשון בבאזל – מס' 6656, 7290, 7681, 7686 ו-7687.
אני מקבל בברכה את ראשי ההסתדרות הציונית העולמית, את היושב-ראש, אברהם דובדבני, את סגנו וממלא מקומו, יעקב חגואל, חברי ההנהלה, כל הנכבדים – ברוכים הבאים אלינו.
אנחנו מציינים היום מאורע היסטורי בתולדות התנועה הציונית ומדינת ישראל; לפני 120 שנים כונס בבאזל הקונגרס הציוני הראשון. 197 צירים מ-17 מדינות שונות הקימו יחד את התנועה ששינתה את מהלך ההיסטוריה היהודית. בנימין זאב הרצל, חוזה הקונגרס והמדינה, כתב בסיומו את המשפט הידוע, שציטטו רבים היום באירוע המרשים באודיטוריום: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". אבל מלכתחילה, הרצל התכוון שהקונגרס יתקיים במקום אחר – במינכן שבגרמניה.
מה הוביל אותו בסופו של דבר לקיים את הקונגרס בבאזל הקטנה? דבר אחד: הדבקות באחדות העם. במינכן הקהילה היהודית הייתה מפוצלת, והרצל חשש שהקונגרס יגרור עימותים והפגנות. מתוך ראייה היסטורית עמוקה הוא הבין שהבסיס לציונות חייב להיות כלל-לאומי. הוא ידע שאחרי אלפיים שנה, כשהיהודים שוב מכריזים כי הם עַם – ההכרזה חייבת להיות משותפת, בדיוק כמו בפעם הראשונה, על מורדות הר סיני: "כאיש אחד בלב אחד".
הרצל ביטא זאת כבר בפתח הקונגרס עצמו – ואני מצטט מדבריו: "כבר הצליחה הציונות להגשים דבר מופלא, שנחשב לפני כן בלתי אפשרי: הקשר ההדוק בין היסודות המודרניים ביותר של היהדות עם השמרניים ביותר. הואיל והדבר הזה אירע – – – הרי זו ראיה נוספת, אם הייתה דרושה עוד ראיה, לעובדה שהיהודים הם עַם. ליכוד כזה לא ייתכן אלא על הרקע של אומה". עד כאן הציטוט של הרצל.
ב-120 השנים האחרונות הצליחה הציונות להגשים עוד דברים מופלאים רבים; המדינה שעליה חלמו צירי הקונגרס קמה, הביסה את אויביה, הרחיבה את גבולותיה, והופכת שוב ושוב את מה שנראה בלתי אפשרי למציאות פשוטה. אנחנו כאן, בכנסת ישראל ובירושלים הבירה, זוכים להמשיך את המפעל הזה יום אחר יום. אם נדע לשמור על רוחו של הרצל, רוח החזון והאחדות, אין לי ספק שנגיע להישגים מופלאים גם ב-120 השנים הבאות עלינו לטובה.
כמה חברי כנסת, מסיעות שונות, ביקשו להציע הצעות לסדר-היום. ראשון הדוברים – אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. עד חמש דקות לכל דובר ודוברת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הטוב כבוד השר אקוניס, חברותי וחברי חברי הכנסת, קהל נכבד, אחרי אין-ספור מחשבות, דיונים, שיחות בחדרי-חדרים, הוחלט על קידום הקונגרס הציוני הראשון. במרתף בירה זול, טחוב, עם בימה קטנה שבמקרה הכי טוב אולי מתאימה להופעה זוטרה של בית-קפה – שם היה אמור להתכנס הקונגרס הציוני הראשון.
כשהגיע הרצל לעיר ושמע את הסיפור, הוא כמעט השתגע; הרי עם כל הכבוד לבירה, איך יכול להיות שתחילת התקומה של התנועה הציונית היהודית תתחיל במרתף בירה זול? הרי כבר אז ידע הרצל שעל ציונות לא מהמרים, גם לא על ארץ ישראל, ובטח שלא על העם היהודי. אז עם לא מעט המחשבה, שונה הלוקיישן, בוטלה העסקה – והופ, הנה התכנס לו הקונגרס הציוני הראשון באולם בית-הקזינו בעיר באזל.
אגב, אדוני היושב-ראש, מסתבר שלי ולהרצל יש הרבה מן המשותף. אתם יודעים, אנחנו עומדים פה היום, מסתכלים עליך, ואומרים לך כולנו יחד מילה אחת – פשוט: תודה. התלבטתי רבות אם כאשר אני עולה לדבר פה היום, לספר על הימים שלי בתנועת הנוער של המועצה הציונית – היה זה איפשהו לפני 20 שנה, כשהייתי רק נער צעיר, חבר בתנועת הנוער של המועצה הציונית של הסוכנות היהודית, ולוקח חלק בציון 100 שנים לקונגרס הציוני הראשון; על הדרך שעברנו מאז; האם לדבר בכלל עלינו כחברה? הרי גם היום זה ברור, קצת פחות מ-70 שנה להכרזת המדינה, שאנחנו לא באמת עדיין עם חופשי בארצנו. הציונות היום מקבלת הרבה יותר קשיים וחומות, ודלתות נטרקות דווקא מבית ולא מחוץ. האם לספר על ההתמודדות היומיומית שלנו בתוך הכנסת הזאת, ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה? כאלה שחולמים עדיין להמשיך את תנועתה, תנועה היסטורית שהובילה ליום שבו אנחנו נמצאים היום, כאלה שמבינים שהמאבק שלנו להיות עם חופשי בארצנו לא תם.
התלבטתי רבות אם לספר חוויות אישיות על הדרך, על הזיכרונות; אם לצטט משפטים של גדולים כאלה שליוו אותנו לאורך ההיסטוריה, או פשוט באמת לנצל את ההזדמנות כדי לפנות אל הדור הצעיר ולנסות לפקוח לו את העיניים, וזה מה שבחרתי לעשות.
רבותי, היום, כשאנחנו הולכים ברחבי ארץ ישראל, יש לנו כבישים, יש לנו מקומות בילוי, יש לנו חופי רחצה, בריכות, אנחנו נהנים לרוב משקט – יש לנו ביטחון – הכול נראה כל כך פשוט, הכול נראה כל כך טבעי, כל כך נורמלי, רק מה, אנחנו לעתים שוכחים שכדי שאנחנו נזכה להיות ברגע הזה, שבו אנחנו נמצאים היום; כדי שאנחנו נזכה להיות ברגע שבו אני, יחד עם חברי יושב-ראש הכנסת, מציינים יחד עם שאר הכנסת הזאת 120 שנה לאותו קונגרס ציוני שהתחיל את התנועה, ומדברים פעם אחר פעם על בנימין זאב הרצל – שהיה מי שכינה אותו, גם עד לא מזמן, הוזה – ובסוף, בזכותו, כולנו – וציינו את זה רבות היום באודיטוריום – זוכים להיות כאן. אמרו רבים לפני היום בצהריים, חברי הצעירים, שלולא המחשבה והתעוזה והעמידה האיתנה – גם כנגד כל הסיכויים – של הרצל וחבריו, כנראה לא היינו זוכים להיות ברגע הזה.
אז אני פונה אליכם, חברי הצעירים: קחו לכם רגע, תצאו מעט מהפייסבוק, מהרשתות החברתיות, תפתחו קצת ספרים, תקראו קצת היסטוריה, תראו אנשים קצת יותר גדולים מאתנו ברחוב, תשאלו אותם איך היה כאן לפני. הם יספרו לכם שלפני שאנחנו התהלכנו ברחובותיה של תל אביב או בירושלים הבירה, כל זה, כל הטוב הזה, שאנחנו רואים – כל זה לא היה.
והיום, כשאנחנו נמצאים פה, אנחנו לא רק צריכים לזכור להגיד תודה ולשמור על מה שקיים; היום, בימים האלה, אנחנו קודם כול צריכים להיות ראויים לזה. אנחנו צריכים להיות ראויים אחד לשני, ולזכות הגדולה שניתנה לנו כאן, בארץ ישראל. אנחנו צריכים לתת מעצמנו, להפסיק לשאול מה המדינה נותנת לי, אלא להתחיל להגיד מה אני מחזיר, משיב ונותן למדינה. כי לולא הנתינה הזאת שלנו בלי מחשבה אינטרסנטית – דווקא אנחנו, דור הסלפי – בלי מחשבה אינטרסנטית איפה אנחנו היינו, או איפה אנחנו נהיה בעוד שנה או 20 שנה מהיום, כנראה לא תהיה לנו הזכות להיות כאן.
אז רבותי – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אני רוצה להגיד תודה לכל הלוקחים חלק בדבר. אנחנו כולנו רוצים להגיד שוב תודה להרצל, אבל מעל לכול אנחנו רוצים להגיד, בשמי ובשם כל הדור הצעיר, תודה מקרב לב לכל מי שעשה הכול כדי שאנחנו נזכה להיות חופשיים בארץ ישראל. אנחנו נמשיך לשמור על הדרך ולצעוד בה, אותה דרך שאתם התחלתם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. חברת הכסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. גם לרשותך עד חמש דקות. אחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, ראשית, גם אני אתחיל בלהודות לך, אדוני היושב-ראש, ולנציגי ההסתדרות הציונית שהגיעו לכאן היום, אברהם דובדבני ויעקב חגואל, תודה רבה לכם על היום החשוב הזה.
אני רוצה להתייחס קצת לקונגרס הציוני בבאזל, שבאוגוסט הקרוב ימלאו לו 120 שנה, שבעצם בו נולדה הציונות המודרנית. אומנם מדברים על ציונות במונחים של אלפיים שנה, אבל אין ספק שהציונות המודרנית נולדה שם, בבאזל, כשהרצל, במלון "שלושת המלכים", נשען שם, במרפסת, בתמונה שכולנו הכרנו – מהגן, דרך בית-הספר, הצבא והאקדמיה – מביט על נהר הריין במבט חולמני ואומר, כמו שאדוני היושב-ראש אמר: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים".
חשוב – תזכורת קצרה לאירוע הזה, כי נראה לי שקצת שכחנו; הרצל, בנימין זאב הרצל, היה יהודי חילוני, כמעט אתאיסט אפילו. הוא חלם על מדינה ליברלית, דמוקרטית, יהודית, ערכית. הרצל רצה לפרוץ את גבולות הגטו, את החומות, להיפטר מהגלותיות, להפסיק את ההתקרבנות ולהפוך לעם ככל העמים, עִם מדינה נורמלית וחיים נורמליים.
הרצל חזה את המדינה, והתניע את התהליך הפלאי הזה, שבסופו קרה הנס של הקמת מדינת היהודים, המדינה היהודית שקמה מעפר. אבל הרצל רצה גם לאחד; הכוח של הרצל היה שהוא הצליח לאחד את כולם תחת קורת גג אחת. 197 יהודים, מ-27 מדינות, דתיים וחילוניים, ימין ושמאל, הגיעו כולם כדי להגשים את המטרה של התנועה הציונית ולייסד בארץ ישראל את מדינת היהודים.
אני חייבת לומר שכאשר קראתי קצת על הנושא – כי זה מאוד עניין אותי – למרות מה שחבר הכנסת חזן אמר על הדור הצעיר, אני דווקא חושבת שההתעמקות שלנו בהיסטוריה הופכת אותנו לדור טוב יותר – שלום, גברתי היושבת-ראש – אני חושבת שהעניין הזה של לבוא – ואם הרצל הצליח – ובעצם להמשיך לאחד, במקום לפלג, זה התפקיד שלנו. התפקיד שלנו כחברי כנסת צעירים – אתה שומע, חבר הכנסת חזן? – הוא לאחד, בדיוק כמו שהרצל עשה. הוא הצליח להביא את כולם, את אותם 197 יהודים, להביא אותם תחת קורת גג אחד, ולפעול יחד להקים את המדינה היהודית – אני חושבת שזו אחריות שלנו גם כלפי המולדת וגם כלפי עצמנו.
אני רוצה לומר עוד משהו. השבוע במקרה גיליתי שבדיוק בשבוע שבו נולדתי, ב-10 בנובמבר 1975, היה אירוע שגם הוא קשור לציונות – אני לא אשאל אתכם, אבל אני אגיד לכם שב-10 בנובמבר 1975 קרע אבא אבן את ההחלטה שציונות היא גזענות מעל בימת האו"ם, החלטה 3379 – שאגב, בוטלה בשנת 1991.
למה אני מתייחסת אליה?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זה לא היה אבא אבן, זה היה אביו של יצחק הרצוג.
מירב בן ארי (כולנו):
נכון. נכון, האמת, נכון, את צודקת, כמובן, את צודקת. אבל משום מה מישהו כתב שזה אבא אבן, ועכשיו קראתי שזה הרצוג, אז הייתי קצת במשבר – הם היו גיסים.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – – זה מה שנקרא ידע אישי.
מירב בן ארי (כולנו):
מה שחשוב, אגב, שאני מאוד התרגשתי כשגיליתי שזה בשבוע שבו נולדתי, ההחלטה הזאת – ובאמת הוא קרע את ההחלטה מעל בימת האו"ם. כמובן, היא בוטלה מאז. ולמה אני מציינת את זה, ואני אומרת את זה גם לכם? כי בעיני, ציונות זה הכול; זו מבחינתי אותה משלחת שיוצאת לאזורים מוכי אסון, זה אותם ספורטאים ישראלים, ירדן ג'רבי ונועם גרשוני; תעשייה כחול-לבן; אותם ספורטאים יהודים שהגיעו למכבייה רק בשבועות האחרונים.
מבחינתי, ציונות זו הגאווה שלנו, זה הדגל, זה ההמנון, זה סמל המדינה. לאחרונה, כשמדברים על ציונות, יש לפעמים קצת הרגשה של אי-נוחות, לפעמים נותנים לך להרגיש לא בסדר, ואני רוצה לומר לכם, בעיקר לראשי ההסתדרות הציונית העולמית שהגיעו לכאן: אנחנו, חברי הכנסת – הצעירים, המבוגרים, הוותיקים, לא משנה – מחויבים להמשיך את ערכי הציונות בכנסת ישראל, אבל גם בכל המדינה כולה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה, גברתי. עד חמש דקות לרשותך.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ציינה כאן חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי עוד אירוע בתאריך הזה, העגול, שמסמל את הציונות, שאנחנו זוכים להיות חלק מהגשמתה כאן. גם אני רוצה לציין תאריך נוסף: היום לפני 70 שנה הגיעה ספינת המעפילים אקסודוס לחופי ארץ ישראל – אירוע שהיה אחד הביטויים ההירואיים והמוחשיים להגשמתה של הציונות. על סיפונה היו יותר מ-4,500 ניצולים ועקורים מהזוועה הגדולה ביותר שידע העם היהודי.
הם נעצרו בידי הבריטים, הם נורו, גורשו בחזרה לאירופה, ויותר מכול, האירוע הזה – הוא כמובן נגע לבשרם ולגורלם של אנשים אמיתיים, אבל הוא הפך להיות סמל בתולדות ימיה של הציונות, ובעיקר לסמל של המאבק של הציונות להעלאת כל יהודי, באשר הוא, לארץ ישראל.
לציון היום הזה אני רוצה לדבר על ספינות, צוללות, ציונות, והקשר ביניהם. כי כמה שונה ההגעה ההירואית, הסימבולית, רבת הגבורה, של כלי השיט הזה מהמסחר שאנחנו רואים כאן בכלי שיט שנועדו לביטחונה של מדינת ישראל; איזו כברת דרך עגומה עשה הרעיון הציוני מאז, בידי כמה ממי שקוראים לעצמם ציונים ואפילו פטריוטים, וכמה זה מכאיב שקבוצה קטנה, שמקיפה את התפקיד הרם ביותר במדינה, הממלכתי ביותר, ראש הממשלה, סוחרת בביטחונה של המדינה, באוצרותיה ובמשאביה, כדי לשלשל קופון שמן לכיס של עצמה. זו לא ציונות, זה פוסט-ציונות. זו בדיוק ההגדרה של פוסט-ציונות. והמדינה שלנו, לפעמים – מדינתנו הטובה והאהובה – לפעמים נראה שהיא נחטפה בידי קבוצה של אנשים רודפי בצע שמשרתים – סוחרים במשאביה ובביטחונה כאילו זה היה איזה רכוש פרטי שלהם, והם משלשלים לכיסם בדרך מיליארדי שקלים.
כל הסביבה הזאת היא סביב לשכת ראש הממשלה, או קרובי משפחתו, או עורכי-דינו, או חבריו, או בובות שהוא ממנה במקום רגולטורים אמיצים, שסברו לפי תומם שהם נשלחו לפקח על משאבי המדינה, לשמור עליהם ולהעצים אותם; הם חשבו שהם עובדים בשירות המולדת, שצריך לשרת אותה, והמולדת הזאת אינה עסק פרטי של מישהו, אלא היא נועדה לצורכי העם היהודי ולצורכי אזרחיה של מדינת ישראל.
והחבורה הזאת כל הזמן באה ויוצאת – כל הזמן יש להם עבודה, בקדחתנות בלתי פוסקת. הם תמיד מסדרים משהו למישהו – לדחוף בכוח לגרונו של הצבא צוללות במיליארדים; לבטל מכרז ממשלתי לטובת לקוח פרטי; להבטיח מונופול גז נצחי במחיר מטורף לחבר קרוב אחר, תוך שימוש נלוז בנימוקים ביטחוניים; למחוק בבהילות רפורמה שמיטיבה עם הציבור כדי שעוד חבר יוכל לקחת בנוחות את ההפסדים שהיו אמורים להתקזז – ויוכל לשלשל לכיסו עוד כמה מיליארדים. ובין לבין הם גם מנהלים משאים ומתנים קואליציוניים ומערבבים בענייניה של המדינה, כאילו נבחרו על ידי מישהו. עשרות מיליארדים במצטבר עפו בעסקאות האלה; עשרות מיליארדים שנגזלו מהמדינה, על חשבון משאביה. זו לא ציונות, זה פוסט-ציונות.
ובינתיים – היום מציינים כאן את יום הדיור הציבורי – זכאי הדיור הציבורי מחכים עד בוש כדי לקבל איזו קורת גג עלובה לראשם, במקום לעשות את המעשה הכל-כך ברור, הכל-כך ציוני, שנעשה כאן תמיד – נעשה גם בראשית שנות ה-90, כשהייתה כאן עלייה המונית מברית המועצות – לבנות בנייה ממשלתית לאזרחי מדינת ישראל. זאת ציונות – אבל לזה אין כסף.
ואתמול – דיון על העלאת גיל הפרישה לנשים, כדי למלא את הקופה בעוד כמה מיליונים, קופת הביטוח הלאומי, ולתקן את הגירעון האקטוארי על חשבון הנשים העניות ביותר שכבר לא עובדות, ואם יידחה גיל הפרישה, ייגזרו עליהן עוד שנתיים בלי פנסיה, בלי שכר ובלי קצבת זקנה. על הגב שלהן, השחוח, גוזרים עוד קופון כדי למלא את הקופה, כשבינתיים מסביב עפים עשרות מיליארדים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כבר, גברתי, משפט אחרון. כאן הכול מאוד קמצני, אבל כשזה נוגע לכיסו של מישהו, על חשבון המדינה – איזה רוחב לב, כמה מיליארדים עפים באוויר.
והם קוראים לעצמם פטריוטים. זה לא פטריוטיזם וזו לא ציונות. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. עד חמש דקות, גברתי, לרשותך.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש, חברותי, חברי, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, הנהלת ההסתדרות הציונית, אברהם דובדבני, יעקב חגואל, מכובדים, קהל נכבד, 120 שנים – סיבה למסיבה, חגיגה.
קונגרס ציוני ראשון הוא באמת הזדמנות גם לברך על הטוב ולומר תודה ואשרינו שאנחנו בדור הזה. אתם יודעים, דיברתם על באזל, אבל מבאזל הקונגרס עבר לגרמניה, אחרי זה לקופנהגן וללונדון, והגיע, תודה לאל, לירושלים, וב-1951 יש תוכנית ירושלים של ההסתדרות הציונית, תוכנית שבה בעצם מדברים על מה אנחנו עושים.
ודיברתם, חברי, על כמה הלכנו קדימה בדרך, אבל כמה קשיים ועוולות – אנחנו כאן. ואני רוצה להוסיף נדבך נוסף, אחרי הדרך הארוכה מבאזל לירושלים, כולל העצירות בדרך: עד כמה באמת אנחנו המדינה של כל העם היהודי. תפקידנו כאן, בבית הזה, כנסת ישראל – כנסת ישראל, 120 חברי כנסת – לא בכדי אנחנו 120. 120, המספר ההיסטורי של כנסת ישראל – תפקידנו הוא לדאוג, גם באמצעות הגוף היקר הזה, של ההסתדרות הציונית, לעם היהודי כולו.
לא בכדי תוכנית ירושלים – האם אנחנו באמת פועלים כולנו בלב שלם לכך שמדינת ישראל תמשיך להיות הבית של כל העם היהודי כולו? המטרות: להילחם באנטישמיות, ולבוא ולדבר על זהות יהודית, ולדבר גם אל יהודי הגולה, יהודים שלא חיים כאן, בארץ. אבל בחודשים האחרונים, מה אנחנו מספרים להם – שאנחנו מזלזלים ביהדות שלהם? שאנחנו פוגעים, ברשימות שחורות ברבנים שלהם? שאין להם מקום בכותל – האם ידעתם, למשל, שבוושינגטון יש חמישה שליחים של הסוכנות, חמישה שליחים שפועלים בקהילות, משום שברבים מבתי-הכנסת לא מרשים לדבר על מדינת ישראל?
יש הסכמה – אמרה לי רבנית מפיטסבורג שכבר לפני שלוש שנים, כשהיא באה לחדש את החוזה שלה בבית-הכנסת, אמרו לה: גברתי, הכול, אבל לא לדבר על ישראל, בדרשה שלך. ואתם יודעים את זה, חברי, כי ישראל הפכה להיות מקור לקונפליקט בקרב יהודים רבים, אז לא רוצים להתווכח, נרחיק את הוויכוח, אולי נאפשר לשליחים לדבר, כל אחד עם הקבוצה שלו, על ישראל.
אני רוצה ברגע הזה – כי חשבתי מה אומר ומה אגיד – אני רוצה, ואני בטוחה שרבים – שנחשפתם לזה, אבל אני לא חושבת שהזכרנו את זה פה בכנסת – אני רוצה לדבר על צעירים ישראלים, ובראשם ראש מכינת תבור, שבטקס הסיום במכינה נושא נאום מכונן על ציונות עכשווית, על מה זה ציונות. וכאן, כשאנחנו מדברים על 120 שנה, על עכשוויות ורלוונטיות והתאמה לארסנל הכלים של מה זה ציונות ב-2017, בואו ניזכר מה הוא אמר לבוגרים לפני חודש.
"יש לנו הזכות להיות חלק מסדרת הדרמה הטובה ביותר בהיסטוריה האנושית", הוא אומר, "הסדרה של העם היהודי – – – העם היהודי הגיע לאן שהגיע בזכות יכולתו המופלאה למסור ולהעביר מדור לדור מנהגים וספרים, הרבה ספרים, המקפלים בתוכם עולמות רוחניים וערכיים סוערים ומלאים. כל דור בתורו שם את הדברים על לבבו – – – גם בשעות הקשות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, ידע עמנו לדבוק בקשות-עורף בתרבותו ובאמונתו. הוא צלח את גזירות השמד של הרומאים, את מסעות הצלב, את האינקוויזיציה, את הגירושים הגדולים מאנגליה ומספרד, את הפרעות האין-סופיות של מזרח אירופה ואת סופת התופת של השואה. בספרו 'כלים שלובים' כותב יגאל אלון 'בניגוד לכל חוקי ההיסטוריה הצלחנו לשחות כעם אחד נגד הזרמים של אחרים. עתה – – – עלינו לשחות כנגד החזק שבזרמים, כנגד עצמנו' – – – ובאומרנו 'לשחות כנגד הזרם' אין הכוונה להתנגדות של מאבק בחושך, אלא להתנגדות של הגברת האור".
"בקרב היהודים – – – תמיד קבוצות אנשים שעברם רובץ עליהם כחטוטרת והם הראשונים לערוך ניתוחים פלסטיים בקלסתרם הרוחני-לאומי כדי להתאימו לאופנה הקוסמופוליטית האחרונה. אומנם נכון, היו ליהודים סיבות למכביר להתעייף מ'נשיאת העול, אבל היו ויש להם כל הסיבות לנהוג בכבוד בעברם ובעצמם, להיות אשר הנם בתולדות התרבות. ורק מי שקם בו האומץ להיות הוא עצמו תרם את התרומה הגדולה ביותר לתרבות האוניברסלית".
אני נתלית כאן באילנות גבוהים של דור שמבין שהוא לוקח אחריות ומנהיגות. הפרויקט הזה, של מכינות, חבר'ה שמגיעים אחרי 12 שנות לימוד ואומרים: אנחנו לא באמת נחשפנו למשמעות ולקיום ולציונות 2017, ומבקשים לקחת אחריות ולא לראות – דיברנו על תוכנית ירושלים – איך אנחנו כולנו ממשיכים לדאוג לכך שמדינת ישראל תמשיך ותהיה הבית של כל העם היהודי כולו. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. לאחר מכן ישיב השר אופיר אקוניס, שנמצא אתנו. עד חמש דקות גברתי. בבקשה.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים" – אולי המשפט הכי – בין הידועים של חוזה המדינה הרצל. החלק הפחות ידוע של המשפט הזה הוא שהרצל ציטט את המשפט הזה כמשפט שהוא לא אמר. ולמה הוא לא אמר אותו? כי הוא אמר: "אם אמצה את הקונגרס הציוני הראשון" – שאנחנו מציינים היום 120 שנה להתכנסותו – "בדיבור אחד, שאזהר שלא להגותו ברבים", יהיה זה: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". ולמה נזהר הרצל שלא להגותו ברבים? כי הוא אמר: אילו אמרתי זאת היום בקול, היו צוחקים לי. אולי בעוד חמש שנים, ודאי בעוד 50 שנה, יסכימו כולם.
וברגע שהוא אמר את זה, אני לא בטוחה שאפילו הרצל עצמו תיאר לעצמו שכעבור 50 שנה קצרות – בדיוק כעבור 50 שנה – יוקם כאן, בארץ ישראל, אחד המופעים המרהיבים והמפעימים בתולדות האנושות כולה, בטח במאה ה-20; באמת, עם שהתקבץ אחרי אסון – אסונות קשים, מוכה וחבול, ואחרי עוד 70 שנה קצרות אנחנו נעמוד כאן, בנים ובנות, אזרחים ואזרחיות, של מדינה חזקה, עם צבא חזק, משגשגת, מצליחה, בעלת עוצמה כלכלית, ונסתכל ונשאל את עצמנו כמה דברים.
והשאלות האלה, כמו שאומר חברי אילן גילאון – הוא תמיד מלמד אותנו שב-100 השנים הראשונות של הציונות הפכנו ממעמד לעם, וב-100 השנים הבאות – מעם למעמד. זה האתגר הגדול. הרצל התייחס לאתגרים האלה, ואני רוצה להתייחס לשלושה אתגרים כאלה, שמופיעים גם בחזון הציוני, בכל מיני כתבים שלו, וגם במגילת העצמאות, והם האתגרים שלנו ל-100 השנים הבאות.
הראשון – המשמעות וההגשמה של הציונות הן מדינה יהודית בארץ ישראל. לא מדינה יהודית על כל ארץ ישראל, אדוני השר, שתכף יענה כאן, אלא מדינה יהודית בארץ ישראל. ואת הדיבר הזה הגשמנו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הרצחת וגם ירשת?
תמר זנדברג (מרצ):
הדבר היחיד שמאיים על גורלה ועתידה הבר-קיימא של המדינה היהודית בארץ ישראל הוא הניסיון להגשים אותו על כל ארץ ישראל.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – שנגשים אותו במדינת תל אביב?
תמר זנדברג (מרצ):
זה הפוסט-ציונות וזה האנטי-ציונות הגדול שאנחנו יכולים לאחל לעצמנו, וההתכנסות לגבולותיה המוכרים בין-לאומית של מדינת ישראל בארץ ישראל – זו ההגשמה המשמעותית ביותר של החזון הציוני.
והיום אנחנו ניצבים כאן, אל מול האתגר השני שהרצל הציב לנו, והוא בניינה של חברת מופת, חברת מופת במדינה היהודית בארץ ישראל, חברה שנאבקת בשחיתות ויכולה לה; חברה שמכניעה את הפערים החברתיים ולא מככבת במדדים הבין-לאומיים בראשם – לא בזה לנו להתגאות, אלא בדברים אחרים; חברה שלא מסובכת בכיבוש על בני ובנות עם אחר, שמבקשים לעצמם הגדרה עצמית שאנחנו קיבלנו ממוסדות לאומיים בדיוק באותה דרך שאנחנו היום מגדירים כטרור דיפלומטי. אנה נוליך את הבושה.
ומדינה – וזה עוד ציטוט של הרצל – שפועלת לארגון היהדות כולה, וליכודה, ולא שמפוררת ומנכרת חלקים גדולים מהעם היהודי – בכותל, בגיור, באימוץ – כן, גם הומואים ולסביות הם יהודים ויהודיות, וגם הילדים שלהם יהודים ויהודיות, ובנישואים, ובמקומות אחרים.
אלה האתגרים שלנו, חברות וחברים, ל-100 השנים הקרובות. אחרי 120 השנים שעברנו, אנחנו בהחלט יכולים להם. מדינת ישראל, תמיד לימדו אותנו שהיא מושיטה יד לשלום, שהיא תוצאה של פרויקט יוזם, נחוש, מוביל, שהיא מוציאה גם דברים שהרצל לא חלם שבתוך 50 או 70 או 120 שנה נזכה לראות אותם קורמים עור וגידים. ודאי וודאי שהאתגרים הללו – תסלחו לי, אני ארד למילים פשוטות – קטנים עלינו ל-100 השנים הבאות; הם לא כל כך מסובכים, נוכל להם ונעשה אותם בעזרת הכוחות הנפלאים שיש בעם היהודי, במדינת ישראל, על כל אזרחיה ואזרחיותיה, וגם בבית הזה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. ישיב השר אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תודה, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, חברי ההסתדרות הציונית העולמית, "אנחנו רוצים להניח את אבן הפינה לבית אשר בבוא היום ישכון בו העם היהודי. המשימה כבדה כל כך, שעלינו לדבר עליה אך ורק במילים הפשוטות ביותר – – – כיום הזה – – – שכה רבה בו קדמה מרוב הבחינות, רואים אנו וחשים אנו עצמנו מוקפים בשנאה הישנה – – – מימים קדומים סילפו את דמותנו בעולם – – – הציונות היא שיבתנו אל היהדות, עוד לפני שיבתנו לארץ היהודים". ובכן, גברתי היושבת-ראש, את הדברים המדהימים הללו אומר ב-1897 בנימין זאב הרצל בנאומו לפני הקונגרס הציוני הראשון. אני מקווה שלא היו אז עמותות שחלילה האשימו אותו בהדתה. כך אמר הרצל, שלא היה יהודי דתי.
ובכן, הרצל, נורדאו, אחד העם, פינסקר, הרב אלקלעי, העולים ברגל מתימן, שסיפורם – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
תראה מה זה, ידעו אז להיות יהודים טובים בלי היוזמות ההזויות של בנט.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – העולים ברגל מתימן, שסיפורם לא סופר – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא היה צריך את בנט.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – שסיפורם לא סופר – שסיפורם לא סופר, והעולים מאירופה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא היו האנשים שיושבים לידך בספסלים.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – והעולים מאירופה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לא להפריע לשר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה צריך את בנט.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יואל חסון.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – מה קשור?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יואל חסון, השר משיב.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – העולים ברגל מתימן, שסיפורם לא סופר כמו שצריך, והעולים מאירופה, עשו את המעשה המופלא ביותר בתולדות האנושות המודרנית, חברת הכנסת זנדברג – לעתים קורה שאני מתחבר אלייך. זה נדיר מאוד, זה לא יקרה יותר, אבל משפט יפה אמרת.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
יפה שאמרת. אמרת, ויפה שאמרת. אכן, גברתי היושבת-ראש, התנועה הציונית, המעשה הציוני הוא הפלא הגדול ביותר בתולדות האנושות המודרנית: עם שב אל ארצו.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תהיה אופטימי. תהיה אופטימי, אני מקווה שיהיו עוד הרבה סיבות להסכמות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
יש לך סיבה – – –
חיים ילין (יש עתיד):
יש גם ימנים שהם לפעמים שמאלנים.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
חברי הכנסת, אין ספק שמדינת ישראל חבה את תקומתה – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
יש כאן הסכמה כללית באולם.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
זה לא ימין ושמאל, זה – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
דבר אחד – אם כבר התחלתם – אמרה חברת הכנסת זנדברג שלא דובר על גבולותיה – – –
תמר זנדברג (מרצ):
פעם שנייה שאתה מצטט אותי, תבדוק את עצמך.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אמרת שלא דובר על גבולותיה של הארץ, אבל בתולדות הציונות היו שני זרמים עיקריים, שבאחד מהם אני גאה להיות חבר, גאה גם לייצג את מצביעיו כאן, בכנסת, וזוהי הציונות הרוויזיוניסטית, שבניגוד לציונות הסוציאליסטית, האמינה שציון כולה שלנו. היא האמינה בשנות ה-30, ואני מאמין עכשיו, ואני לעולם מאמין בזה, שציון כולה שלנו.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אז לא דברים כאלה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
ציון כולה – גברתי, חברת הכנסת יחימוביץ – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אין ויכוח שציון כולה שלנו, רק מה המחיר שצריך כדי להחזיק את כל ציון?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, זהו, נרגעים. חבר הכנסת יואל חסון.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מהו המחיר, חבר הכנסת חסון?
היו"ר טלי פלוסקוב:
זהו, זהו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מספיק, רבותי. מספיק, זהו, תנו לשר להשיב.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מהו המחיר? המחיר, חבר הכנסת חזן, של "ציון כולה שלי", הוא בדיוק המחיר שמשלמת ישראל בקיום שלה – מדינה קטנה, בתוך ים של הרבה מאוד ערבים מסביב – כך הייתה ההתיישבות של הציונות המפ"מניקית, שחבר הכנסת גילאון מייצג – יפה מאוד הוא מייצג, אבל אנחנו חלוקים – – –
אילן גילאון (מרצ):
מה לכם ולרוויזיוניסטים? מה לכם – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
בוא, בוא – לא להטיף מוסר בבקשה. לזה אני לא מוכן.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני מוכן לקיים דיון, רק בלי הטפת מוסר. אני לא מטיף מוסר – – –
אילן גילאון (מרצ):
מה הקשר שלכם – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני לא מטיף מוסר למפ"ם ולמפא"י, ואתם אל תטיפו לציונות הרוויזיוניסטית, ואני גאה שאני רואה את עצמי מייצג את הזרם הציוני הזה באולם הזה, בהדר, בנאמנות, תוך כדי הבעת העמדות שלי – ולא ה"עדות" שלי. מנהג חדש נהיה במדינה: מהי העדה שלך, ולפי זה יבחרו בך. ממש לא. מהי העמדה שלך, ולפי זה יבחרו בך. כך אני מאמין.
ובכן, גברתי היושבת-ראש, ישראל, המדינה שלנו, חבה את חובה לאלה שחלמו, או לאלה שבכלל העזו לחלום; לאלה שראו את היעד, שראו את המטרה, וקבעו מציאות ולא נתנו למציאות לקבוע להם – שזה כמובן הדבר הכי קל. הם הביאו לידי ביטוי, גברתי היושבת-ראש, תשוקה, רצון ותפילות של עם שלם שחלם – בצפון אמריקה, או באסיה, או בצפון אפריקה, גם בדרומה של אפריקה, באמריקה הלטינית, ברוסיה, בסין ובאוסטרליה – רצון ותפילות של עם שלם, שחלם, אבל לא עשה. הם גם חלמו וגם עשו, ובכך בעצם העוצמה של האנשים הללו, כמו הרצל ואחרים שהזכרתי.
אין ספק, לא בכדי תלויה פה, גברתי היושבת-ראש, באולם הזה, תמונתו של בנימין זאב הרצל, שהיה אולי החולם הגדול מכולם, וגם הביא לידי ביטוי את החלום בכך שכיתת רגליו, בא גם לכאן, גם למקווה ישראל, גם נפגש עם הקיסר הגרמני וגם עם השלטונות הטורקיים, ועשה הכשרת לבבות לרעיון הציוני, אבל בסוף הוא עשה את הדבר שהביא לפריצת דרך, ובכך המשמעות של הקונגרס הציוני הראשון – בכך שהוא כינס את הנציגים מרחבי העולם, הביא אותם לבאזל – אני לא יודע, טוב שלא עשה את זה במינכן, עיר שבאופן אישי אני לא יכול לשאת אותה, בשום צורה, עד היום, עם צוללות, ובלי צוללות – קשה לי.
הוא עשה את זה בבאזל, במלון "שלושת המלכים", שם, אני מבין, תתכנס ממשלת ישראל בעוד חודשים אחדים כדי לציין כממשלה את האירוע החשוב הזה. לא היה לו פייסבוק ולא היה לו טוויטר, אבל הוא צייץ – או כתב – בעיתון שהוא הוציא מכספו שלו, ובגאווה גדולה, הוא כתב את הדבר הבא – הוא לא הואשם בגזענות, הוא לא הואשם בהדתה; הוא כתב – אני מצטט: "עיתוננו הוא עיתון של יהודים. אנו" – כותב הרצל – "לוקחים עתה מושג זה, 'יהודים', שהוא מושג של חרפה" – כך אמרו האירופים, כך אמרו עמי אירופה, שם צמחה האנטישמיות המודרנית, וגם ברוסיה, לצערנו – "ורוצים להפוך אותו למושג של כבוד".
ובעם היהודי, גברתי היושבת-ראש, כמיטב המסורת – שאני פחות מתחבר אליה, פחות מחבב אותה – כל דבר, הרי, כל דבר נתון למחלוקת. במקום שיש שני יהודים, יש ארבע דעות או חמש דעות; במקום שיש שלושה יהודים יש 20 דעות, וגם שם לא כל היהודים קיבלו את הרעיון הזה באהדה. היו לו מתנגדים רבים, גם בקרב היהודים, אבל הרצל היה יהודי עקשן; הוא ראה את התמונה הכוללת, את החובה לדאוג לעתיד העם היהודי – לא למחר, לא לשנה הקרובה – לנצח. וכך הוא מכנס את הקונגרס הראשון בבאזל, ובסופו אושרה תוכנית שהיא הבסיס לקיומה של הציונות, והיא קובעת את הדבר המופלא הבא – אני מצטט: הציונות שואפת להקים בית מולדת מובטח במשפט הכלל לעם ישראל בארץ ישראל. ולא בכדי הוא כותב, אומר: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. אילו אמרתי זאת היום בקול, היו הכול צוחקים לי. אולי בעוד חמש שנים, אולי בעוד 50 שנה, יכירו בכך הכול". אשרינו שהגענו ליום הזה, ליום שבו – בה' באייר תש"ח – הוקמה מדינת ישראל, בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, זאת זכות גדולה לעמוד על הדוכן הזה, לשבת באולם הזה, בעצם כאן בכנסת, שהיא סמל הריבונות של העם היהודי. המקום הזה, שהוא בבואה – המקום הזה – של עם ישראל, ושל המיעוטים אשר חיים במדינת ישראל, הוא מימוש הרעיון הציוני. החובה שמוטלת עלינו היא להוביל אותו, את העם הזה, ואת החזון הזה, לעתיד טוב יותר. יש לנו צוואה לא כתובה להמשיך לקיים את מטרותיו של הרצל ושל התנועה הציונית, שבאו לידי ביטוי בקונגרס הציוני הראשון, ובאלה שבאו אחריו.
הגיע גם הזמן, באותה הזדמנות – שמעתי גם את הנאומים בני דקה, ושמעתי גם את הנאומים שקשורים להצעה הזאת – הגיע הזמן לומר בראש מורם, בגאווה גדולה, ערב שנת ה-70 למדינה: יש לנו בְמה, יש לנו במי להיות גאים. הרצל כתב בספריו הרבה דברים מעניינים. הוא היה עיתונאי גדול, מחזאי גדול, הוא היה איש ספר, וז'בוטינסקי החרה והחזיק אחריו, ואחרים, אבל אני לא בטוח שבשום מקום הם יכלו להעלות על דעתם שערב השנה ה-70 לקיומה של מדינת ישראל תהיה ישראל לא פחות ממעצמה – Powerhouse, כן, בלעז – מעצמת מדע, טכנולוגיה וחדשנות, פורצת דרך כמעט בכל תחום – כמעט בכל תחום – שבעולם מסתכלים עליה בתדהמה, בתדהמה, מהודו, וסין, ויפן, ודרום קוריאה, ואפריקה, ועד צפון אמריקה ואמריקה הלטינית, ואומרים לי – אומרים לי, כשר המדע, לא לי באופן אישי – אני לא מייצג את עצמי: אנחנו רוצים ללמוד מכם איך להיות מעצמת מדע, טכנולוגיה וחדשנות. ואם זה לא חזון אחרית הימים, אינני יודע מהו חזון אחרית הימים.
גברתי היושבת-ראש, חזונו של הרצל קרם עור וגידים. המטרה, הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, התממשה, ברוך השם; התממשה, אך לא הסתיימה. המאבק שלנו – המאבק שלנו – לדאבון הלב, ראינו ביום שישי שניים מטובי בנינו, עדה שהחליטה ללכת אתנו, ולא נגדנו; ומי שהולך אתנו, אנחנו הולכים אתו. ובכן, הייתי אתמול במע'אר ובחורפיש, אצל שתי משפחות יפות, חכמות, ציוניות – הם שותפים לרעיון הציוני, העדה הדרוזית, לכן הם קיבלו התנגדות מהאסלאם הקיצוני, חברת הכנסת יחימוביץ וחברת הכנסת זנדברג.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
האם הממשלה שלך עושה מספיק לעדה הדרוזית בישראל?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
יש עוד מה לעשות. יש עוד מה לעשות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – – זה מה שהם שאלו אותנו – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
יש מה לעשות, בדיוק כפי שהיה לממשלות בראשותכם מה לעשות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
יש מה לעשות. יש מה לעשות.
קריאות:
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
יש מה לעשות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיליק בר, שאלת – השיבו לך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, אני שואל שאלה – הוא אף פעם לא עונה על השאלות שלי. הוא תמיד – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
ובכן, אמרתי לך, יש עוד מה לעשות – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה שאתה תצעק את זה שוב, זה לא ישנה את המצב.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – ביושר, בידיים נקיות, בלי להיות צבוע. יש מה לעשות. יש הרבה מה לעשות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתם באים אליהם בידיים ריקות, בעיקר.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
הם שותפים לציונות, לא לרשת החשמל; גם לא לביוב.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
הם שותפים להרבה דברים, ובראש ובראשונה הם שותפים לרעיון שעם ואזרחים של מדינה קודם כול מגינים על המדינה שלהם, עומדים בקו החזית מול הפסיכופטים שיצאו מאום אל-פחם. חבל, אגב – אני לא רואה פה 14 – כמה יש היום לסיעה הערבית המשותפת? 15 מנדטים – אף אחד מהם לא הגיע. הרי הרעיון הזה, של הציונות, של התנועה הלאומית של היהודים – היא שהביאה בכלל לעליית הלאומיות, שלא לומר הלאומנות, של ערביי ארץ ישראל, המכנים את עצמם בשנים האחרונות "פלסטינים". איזה פלסטינים, על מה הם מדברים בכלל, היו כאן כמה אלפים בודדים, אולי עשרות אלפים, שחיו כמו לפני 400 שנה – המציאו שזאת הארץ שלהם. כן, המציאו; החריבו יישובים יהודיים, על חורבותיהם בנו יישובים ערביים, גם לקחו חלק מהשמות, אבל אנחנו גזלנו להם את הארץ. ואין מדינה בעולם שמצבו של המיעוט הערבי בה הוא טוב כמו במדינת ישראל. אין מדינה בעולם – אפילו לא במפרץ הפרסי. אפילו לא שם. אבל לבוא לכאן, להיות חלק? לקבל הם יודעים, גברתי היושבת-ראש.
חבר הכנסת ילין, היינו בשבוע שעבר בוועדת המדע והטכנולוגיה – הצגתי: הם מקבלים, בשיא של כל הזמנים, תמיכות בסכומי עתק, גם ממשרד המדע והטכנולוגיה, כדי לקדם אותם, כדי לעזור להם, כדי לבקש מהם להיות חלק מן הפלא הזה, ששמו מדינת ישראל. אבל לבוא לדיון הזה – למה? למה צריך באמת להרוס להם את החגיגה? זה רק לקבל; זה כל הזמן לקבל ולקבל, ולא לתת כלום, נהפוך הוא – הרי אנחנו יודעים מאיפה יצאו המחבלים המתועבים ביום שישי. אנחנו יודעים מאיפה הם יצאו. דבר בלתי מתקבל על הדעת. אני מקווה ומצפה לגינוי נרחב מאוד בהמשך הערב, וגם מחר, מחברי הסיעה הערבית המשותפת.
ובכן, המאבק שלנו לא הסתיים. המאבק שלנו הוא על הדבר היסודי ביותר, שאצל כל עם אחר, גברתי היושבת-ראש, הוא פשוט מובן מאליו – המאבק שלנו הוא על זכות הקיום שלנו. המאבק שלנו איננו על שטחים, הוא על שטח; המאבק שלנו הוא על עצם הקיום שלנו, ובמאבק הזה יש ארגונים וגופים אנטי-ציוניים הציונות הביאה לא רק את הציונות, שהיא דבר מבורך; לדאבון הלב, היא כמובן הביאה את האנטי-ציונות, היא מביאה אתה אנטישמיות. ומה זה האנטישמיות הזאת – האנטישמיות והאנטי-ציונות, ארגוני ה-BDS? זו חרפה, ועוד יותר חרפה שיש יהודים מצפון אמריקה – יש ויכוח, יש ויכוח מי הוא יהודי; הוא לא הומצא בממשלה הזאת; הוויכוח הזה קיים, והפיל את אחת ממשלותיו של בן-גוריון – כן, לא שלנו; הפיל ממשלה בישראל. אז יש ויכוח מי הוא יהודי. יהודי הוא בטח לא אדם שקורא להחרמת תוצרת ממדינת ישראל. הוא לא יהודי בעיני, הוא קורא לעצמו יהודי.
חיים ילין (יש עתיד):
הפכת להיות רב, קובע מיהו יהודי ומי לא.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
הוא ליברל, ממש הליברליות שלו זורמת, היא נשפכת. הליברליות שלנו נשפכת. הוא עושה את מעשי התנועה הנאצית בשנות ה-30 של המאה הקודמת, לקרוא – אתה, אל תעשה לי ככה, שמולי – זה המעשה של הקריאה לחרם על יהודים, קריאה לחרמות נגד יהודים. היו בגרמניה במאה הקודמת – שם זה התחיל, שם זה התחיל, אין ויכוח.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל אופיר, תפרגן לממשלות מפא"י.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
לא לא, מי שקורא, מי שקורא – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תראה על מה נפלו ממשלות מפא"י – על השאלה מיהו יהודי. היום צוללות לא מפילות. פעם השאלה מיהו יהודי הפילה ממשלה, תראה מה זה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מי שקורא, גברתי היושבת-ראש – בדיוק כפי שקרה בגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת: קודם כול החרימו עסקים, אחר כך שרפו ספרים, אחר כך חוקקו את חוקי הגזע, ובסוף אנחנו יודעים מה קרה. זה מה שקרה. ואני מצפה מכל יהודי, מכל יהודי, באשר הוא, גם אם הוא רפורמי או קונסרבטיבי או אורתודוקסי, לגנות את התופעה הזאת.
קריאות:
אוו – – –
חיים ילין (יש עתיד):
אה, מה קרה?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
לגנות את התופעה הזאת. לגנות את התופעה הזאת. לגנות אותה בכל תוקף.
חיים ילין (יש עתיד):
אתה סותר את עצמך.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – – עכשיו? איפה היית בתקופה האחרונה?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
חרמות, חרמות נגד יהודים מקבוצה שהיא יהודית – זו בושה, בושה וחרפה.
חיים ילין (יש עתיד):
אני בהלם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברי הכנסת היקרים, נא לשמור על השקט.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
בושה וחרפה. חרפה.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד השר, אני בהלם, שמעת מה אמרת?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מילא ארגונים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיים ילין, שמענו.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
ממה אתה בהלם?
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת עליזה לביא.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
שמה?
חיים ילין (יש עתיד):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אחינו הם, אדוני השר.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אמרתי שאני מצפה מהם – נכון.
היו"ר טלי פלוסקוב:
הם כל כך מתלהבים ממה שאמרת – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אתם לא מבינים מה שאמרתי. מה שאמרתי – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא לא, זה התלהבות. זה סוג של התלהבות.
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גם הם מצפים ממך. מה עם הציפיות שלהם ממך, השר אקוניס? תגיד לנו, האם רק לך יש ציפיות מהם?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מה שאמרתי, חבר הכנסת ילין, הוא שאני מצפה מהם כיהודים – כיהודים, ולא משנה מאיזה זרם הם באו ביהדות. אני גם לא בטוח שהרצל היה יהודי אורתודוקסי. לא בטוח.
חיים ילין (יש עתיד):
לא, אבל אתה אמרת – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
לא בטוח שהרצל היה יהודי אורתודוקסי.
קריאה:
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
נכון.
חיים ילין (יש עתיד):
מה, הפכת להיות רב?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
ולכן אני אומר – – –
חיים ילין (יש עתיד):
אבל תחזור בך, לא יכול להיות שאתה אמרת שמי שתומך ב-BDS הוא לא יהודי.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מי שתומך בחרמות – – –
חיים ילין (יש עתיד):
מה הוא – הוא נוצרי? מה הוא? בלי קשר. אתה לא רב.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מי שתומך בחרמות – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיים ילין.
חיים ילין (יש עתיד):
אתה יכול להגיד שהוא אנטי-ציוני, אבל אתה לא יכול להגיד שהוא לא יהודי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיים ילין, שמענו את דעתך. תודה.
קריאות:
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מי שתומך – חרמות אינן מעשה יהודי, ומי שתומך בכך – אני לא מחרים אף אחד.
חיים ילין (יש עתיד):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אל תחזור בך. אל תחזור בך, השר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיים ילין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רגע, שמענו את עמדתו. זה לא חייב להיות – – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מה שאומר השר כאן לא חייב להיות תואם למה שאתם חושבים.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת להירגע, רבותי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מספיק, מספיק, זהו.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
ובכן, המאבק – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
הבנו, הבנו. זהו.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
המאבק הזה – – –
חיים ילין (יש עתיד):
– – – הבדל בין יהודים לציונים – – – BDS – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני אחזור על עמדתי, כדי שהיא תהיה מובנת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
היא מובנת, אדוני השר.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
פשוט, בעיני – אני אגיד לך, חבר הכנסת ילין, אני בעד – ואתה יודע את זה, ואני גם שיבחתי את מפלגת העבודה בשבועיים האחרונים על הליך דמוקרטי, דבר שלא קיים במפלגתך – – –
חיים ילין (יש עתיד):
מה הקשר?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני אסביר לך. אני אסביר לך.
חיים ילין (יש עתיד):
עכשיו תגיד שמי שלא דמוקרטי הוא לא יהודי. תגיד לי, נפלת על השכל?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
למה אתה לא מוכן? מה קרה, נגעתי בציפור נפשך? מה קרה?
חיים ילין (יש עתיד):
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מה קרה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אל תגרמו לי להוציא את חברי הכנסת מהאולם. חבל על הזמן.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מה קרה, נגעתי בציפור נפשך? מפלגת העבודה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת להירגע. לא לא, זהו. תנו לשר לסיים בבקשה.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תנו לשר לסיים בבקשה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מפלגת העבודה היא מפלגה דמוקרטית – אני מקווה שאני לא פוגע בכם – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
חס וחלילה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – וגם אנחנו מפלגה דמוקרטית, ברוך השם.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אופיר, תמשיך.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אשרינו שאנחנו מפלגות דמוקרטיות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אתה יכול להרחיב?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
לא לא, יש לי מה לומר לך, אבל נשאיר את זה.
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אלה שצועקים לך לא מבינים מה שאתה אומר כאן, הם יודעים רק לדבר – – –
מירב בן ארי (כולנו):
לא לא, אני עשיתי לו סימן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מבקרים אותם לפי – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
שפת הסימנים, חברתנו.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – חברת הכנסת – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני שמח – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברי הקואליציה, עד שהאופוזיציה נרגעה אתם מתחילים? נא להירגע.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני שמח שנאומי עורר את מליאת הכנסת.
חיים ילין (יש עתיד):
חבל שאת לא יהודייה, כי את לא דמוקרטית.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
לא לא, חברת הכנסת מועלם, ממש לא. לא לא, אל תעוות, שלא יהיה לי fake news אחר כך, כי אני לא אמרתי דבר כזה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה לא מה שהוא אמר. תיקח קורס בהבנת הנשמע.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אמרתי שמי שתומך במעשה של חרם נגד תוצרת ישראל ונגד יהודים – איננו עושה מעשה יהודי.
אוקיי. אנחנו בסיום, גברתי היושבת-ראש – אגב, מה שהיה פה זה פשוט מביא לידי ביטוי את השנים הארוכות שבהן גם בתוך התנועה הציונית יש ויכוח. הוא ויכוח טוב, הוא ויכוח צודק, זה בסדר להתווכח, זה טוב להתווכח – בסוף מתקבלות הכרעות דמוקרטיות, ואני מציע לכם לקבל גם את ההכרעות הדמוקרטיות. גם אנחנו קיבלנו פעמים רבות, אף שלא רצינו – ודאי שלא רצינו את התוצאות, אבל רצינו לקבל את ההכרעות. אני אומר לכם: תשמרו על קור רוח. תשמרו על קור רוח.
ובכן, התנועה הציונית הביאה את הקדמה והשגשוג לארץ שוממה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
להרצל לא היה נאום כזה ארוך, בחייך.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אל תפריעו לו – הוא יסיים.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תמשיך להפריע, אני אגיד לך משהו – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא חזה מדינה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הרצל כתב את "מדינת היהודים" בפחות טקסט ממה שאתה מדבר.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני אגיד לך. קודם כול – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה מבין? אפשר לחזות מדינה ולדבר פחות. לא צריך – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יואל חסון, קראתי אותך לסדר פעם ראשונה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
קודם כול, אם לא הייתם מפריעים עשרות פעמים, הנאום הזה היה נגמר כבר מזמן, אבל כיוון שהפרעתם עשרות פעמים, הנאום הזה נמשך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא עשרות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
מאות.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
עשרות. עשרות, חבר הכנסת שי.
חיים ילין (יש עתיד):
120 פעם.
קריאה:
120 שנה לציונות ועוד 120 דקות.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אולי תיתנו לו לסיים?
יואל חסון (המחנה הציוני):
חבל, אנחנו עוד דקה 140 שנה לקונגרס. באמת.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מצב רוח זה דבר טוב, רבותי, אבל מעכשיו – רגע, רבותי – מעכשיו, כל מי שמפריע לשר לסיים – אני קוראת אותו לסדר, ובזה סיימנו.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
זהו, סיימנו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
איפה הקואליציה ביום כזה חשוב?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיליק בר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. אמרתי: מעכשיו כל מי שמדבר ייקרא לסדר, עד שהוא יצא מהאולם.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
לא לא, חבר הכנסת חזן, דווקא היא לא אמרה את זה בזלזול. אני שמעתי מה שהיא אמרה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת – – –
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא לא לא, זהו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זאת שאלה לגיטימית לשר. נושא כזה חשוב – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
היו פה מספיק שאלות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
איפה הממשלה והקואליציה ביום כזה חשוב? בושה לכנסת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיליק בר, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
בושה וחרפה, בושה לציונות ובושה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בושה. בושה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
פעם שנייה קראתי אותך לסדר.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
הציונות במיטבה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חבר'ה, הדור הצעיר מסתכל עליכם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אורן, לפחות תודה שזו בושה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיליק בר, אני קוראת – – –
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא לא, אוקיי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
סליחה, שאלה לי – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
זהו, רבותי. אני מבקשת להירגע, באמת. תנו לשר לסיים.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
הסיום קרוב, חבר הכנסת בר. הסיום קרוב, אז אם אתה רוצה להמשיך לצווח הוא לא יהיה קרוב.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אולי תענה על זה פעם אחת? פעם אחת תענה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיליק בר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – איפה הממשלה והקואליציה ביום החשוב הזה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
שנייה, שנייה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא לא לא, אדוני. אני יודעת לספור.
אורן אסף חזן (הליכוד):
שנייה, שנייה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
די, לא יפה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה לצאת ולא להפריע בדיון. תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אז אגיד לו עוד פעם שזו בושה שביום החשוב הזה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
שמענו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – אין פה ממשלה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
שמענו, תודה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – ואין פה קואליציה. רק הצד השמאלי של הבית יושב – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
יופי. תודה רבה. תודה רבה. תודה.
(חבר הכנסת יחיאל חיליק בר יוצא מאולם המליאה.)
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
ובכן – ובזה אסיים, גברתי – היום הזה הוא יום מצוין להזכיר שהתנועה הציונית הביאה את הקדמה והשגשוג לארץ שוממה; שהתנועה הציונית רק הביאה לידי ביטוי את הזכות הבסיסית ביותר: שמדינת היהודים תוקם במולדת ההיסטורית של העם היהודי בארץ ישראל; שעלייה גדולה היא מימוש הרעיון הציוני, והתיישבות בכל מקום היא מימוש הרעיון הציוני; שאין מדינה בכל האזור שיש בה דמוקרטיה וזכויות אדם כמו בישראל; שאין מדינה בעולם שלמיעוטים בה טוב כל כך לחיות כמו במקום הזה.
הכול התחיל, גברתי היושבת-ראש, שם, בבאזל, בשלהי קיץ 1897. הכול נמשך כאן בישראל, וכך זה יימשך תמיד. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה. אדוני השר, רק – מה אתה מציע?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מה מציעים – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
להסתפק.
היו"ר טלי פלוסקוב:
להסתפק בתשובתו של השר?
מיקי לוי (יש עתיד):
לא, מה פתאום.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני רוצה דיון במליאה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מוכנה לשמוע הצעות של היוזמים.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אתה לא – אתה רוצה עוד דיון במליאה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני רוצה דיון במליאה.
מירב בן ארי (כולנו):
איזה דיון במליאה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
בדרך כלל בעניינים האלה הממשלה זורמת עם המציעים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
דיון במליאה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
עמדה נוספת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
רגע, רגע, שנייה, קודם כול צריך לדעת מה מציעים. אם מסתפקים בתשובתו של השר, אין מקום לדעות נוספות.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
זה לשיקול דעתכם. אין לי עמדה בעניין זה.
מירב בן ארי (כולנו):
סליחה, גם אני מהיוזמות של היום הזה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש הצעה לדיון במליאה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אני מבקשת לוועדת החינוך – לדון מדוע הליכוד לא היה בציון יום הציונות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה לא הנושא שעל סדר-היום. רבותי, אני חוזרת ואומרת: יש פה שתי הצעות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני מבקשת לא להפריע.
אורן אסף חזן (הליכוד):
רק משכנע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש פה שתי הצעות: הצעה לקיים דיון במליאה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
מליאה, מליאה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
– – וההצעה השנייה – להסתפק בתשובתו של השר. ועכשיו אנחנו נצביע.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
זו תשובה מצוינת.
מירב בן ארי (כולנו):
אני מסתפקת בתשובתו של השר.
קריאה:
אני מציע להקים יישוב חדש בנגב, בשביל לתת תשובה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו כרגע מצביעים בעד או נגד דיון במליאה. מי שבעד דיון במליאה – מצביע בעד, ומי שנגד – נגד. רבותי, אני מבקשת להצביע בעד או נגד דיון חוזר במליאה.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
להעביר את הדיון למליאה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אבל לעולם לא יהיה דיון. בואו נעביר את זה לוועדה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מירב, למה לא ביקשת – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו מדברים על מליאה.
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אז תבקשי ועדה.
מירב בן ארי (כולנו):
אמרתי ועדה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 11
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 5
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
קריאה:
– – – מליאה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, ההצבעה הסתיימה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
איך הסתיימה? עוד לא הצבעתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
11 חברי כנסת בעד, חמישה מתנגדים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – – הצבעה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה אומר שהדיון עובר למליאת הכנסת. נקודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אחת מהיוזמות מציעה – – –
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מצטערת.
קריאה:
עוד 120 שנה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
המציעה לא יכולה להציע הצעות, רק מי שלא מציע.
נחמן שי (המחנה הציוני):
זה לא בסדר, לא נתת לנו להצביע.
מירב בן ארי (כולנו):
סליחה, אני – – –
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, יש פה כללים.
חבר הכנסת נחמן שי, אני מדברת למיקרופון.
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה שאתה לא שומע – כנראה לא היית קשוב למה שאני אומרת.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא, אני יושב פה ולא מצביע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
ההצבעה הסתיימה. התוצאה היא שהדיון עובר למליאה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
קודם כול, תוסיפי את זה שאני מתנגד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני רוצה להודות לחברי הקונגרס הציוני שנמצאים אתנו כאן – להודות לכם על העבודה, יישר כוח, ואנחנו נמשיך לתמוך בכם.
נחמן שי (המחנה הציוני):
קודם כול, תוסיפי שאני מתנגד. את לא יכולה לסגור את הדיון כך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
משהו לא בסדר, נחמן שי?
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
זכותך לפנות למזכירות כדי להודיע על אי-תקינות ההצבעה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
הניהול של ההצבעה היה לקוי, זה ברור. תוסיפי שאני מתנגד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זכותך. אמרתי לך: מה שלא נראה לך – זכותך להגיש ערעור – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
כי אנחנו התייעצנו פה, ואת רצת עם ההצבעה שלך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא הבנתי.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אנחנו התייעצנו פה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אחרי שהצבענו אני כבר לא יכולה לתת להביע דעה, רבותי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
להפך – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתם צועקים, מדברים אחד עם השני, ולכן אתם לא עומדים בקצב, אני מצטערת.
נחמן שי (המחנה הציוני):
עזבי, את מבולבלת. תוסיפי אותי למתנגדים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
סיימנו עם ההצעה. ושוב, תודה לקונגרס הציוני. לפרוטוקול – הבנתי שנחמן שי ביקש להצטרף כמתנגד.
נחמן שי (המחנה הציוני):
נכון.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון? אוקיי.
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז–2017
[מס' כ/697; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 21405; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
טוב, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ומתחילים בחקיקה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
עכשיו לדברים הרציניים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
גבירתי היושבת-ראש – יש פה שר? – אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשם פרלמנטרי, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז–2017, שיזמנו חברי הכנסת יואל חסון, דוד ביטן ואנוכי.
לא אחת אנו שומעים על צרכנים שהתקשו לממש את הזכות שהייתה להם לבטל עסקה בשל קשיים שהערימו עליהם חלק מהעוסקים. לעתים הצרכנים כלל אינם מודעים לזכותם לבטל את העסקה, וודאי לא לאופן מימושה. הצעת החוק שלפניכם מטפלת בעניינים האלה.
חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, כולל היום הוראות שונות הקשורות לעצם הזכות לבטל עסקה – בעסקאות מסוג מסוים, והוראות שונות לעניין הדרכים לבטל עסקאות מסוג מסוים. הצעת החוק שלפנינו קובעת לראשונה הוראות כלליות, לעניין דרכי הביטול של כל סוגי העסקאות. חשוב להבהיר כי הצעת החוק אינה עוסקת בשאלה אם יש לצרכן זכות לבטל עסקה או לא, אלא קובעת איך צרכן יוכל לבטל עסקה במקום שבו עומדת לו הזכות לבטלה.
מוצע כי אם לצרכן יש זכות לבטל עסקה, הוא יוכל לעשות זאת בכל אחת מהדרכים האלה, על פי בחירתו: בעל פה – בטלפון או במקום העסק, אלא אם כן נקבע בחוק לגבי אותה עסקה כי הביטול יהיה בכתב בלבד; בכתב – בדואר רשום, בדואר אלקטרוני, בפקס או באינטרנט, אם אפשר להתקשר בעסקה באינטרנט. שר הכלכלה הוסמך לקבוע בתקנות דרכים נוספות לביטול עסקה. בהודעת הביטול הצרכן יפרט את שמו ואת מספר תעודת הזהות שלו, ואם הביטול נעשה בעל פה – פרט מזהה נוסף שהוסכם עליו בעת ההתקשרות.
העוסק מחויב לגלות לצרכן את דרכי הביטול העומדות לבחירתו ואת פרטי הדרך לביטול – מספר הטלפון, כתובת האינטרנט, כתובת בית העסק וכדומה. מידע זה יימסר לצרכן בכתב, בתחילת הדרך של העסקה, למשל בחוזה, וכן במהלך חיי העסקה – בכל חשבונית, קבלה או הודעת תשלום. כמו כן, אם יש לעוסק אתר אינטרנט, עליו לגלות את המידע האמור גם באתר.
מאחר שיש עסקאות מסוימות שדרכי הביטול האמורות אינן מתאימות לגביהן, מוצע כי שר הכלכלה, באישור ועדת הכלכלה, יהיה רשאי לקבוע בתקנות סוגי עסקאות או סוגי עוסקים שההוראות הכלליות האמורות, כולן או חלקן, לא יחולו לגביהן.
לבסוף אציין כי כדי להבטיח אכיפה יעילה של הוראות החוק המוצע, קבענו גם סנקציות שיוטלו על עוסקים שיפרו את ההוראות המוצעות, הן במישור העיצומים הכספיים והן במישור הפיצויים לדוגמה.
חברות וחברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק טובה לציבור הצרכנים בארץ, ואני משוכנע שקבלתה תוביל לשיפור השירות לצרכנים וליכולת שלהם לממש את זכויותיהם אל מול העוסקים. אני מודה שוב לשותפי להצעת החוק, חברי יואל חסון – באמת, תודה על הובלתך את החוק הזה, חוק חשוב – אני חושב שזה אחד החוקים הצרכניים החשובים – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
גם אני.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
יכול להיות, בכיף אזכיר גם את שמך. אני – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, זה לא המהנדסים.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא לא, זה לא מהנדסים.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – דיברתי עם סתיו. סליחה, לא לא, אין לי שום התיימרות – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
גברתי, כיוון שאני לוקח אותך ברצינות, מייד נזעקתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גם אני בדקתי, אגב. גם אני בדקתי.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
כן, אוקיי. שוב, אני אומר לך, חברי יואל חסון, שזו אחת מהצעות החוק החשובות ביותר שנעשו בנושא צרכנות בשנים האחרונות, ועל כך תבורך.
כמו כן, ברצוני להודות לעורכת-הדין אביטל סומפולינסקי, מצוות הייעוץ המשפטי, באמת, על עבודה יוצאת מן הכלל בחוק הזה – יישר כוח – שעמלה על הכנת החוק, וכמובן, למנהלת הוועדה לאה, שתמיד עושה עבודה נאמנה.
להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגות, ואני מבקש מכם לקבל אותה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל.
רבותי, כאמור, לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, לכן כעת נצביע על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–12 – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–12 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
21 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה.
וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
22 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 52), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
לפרוטוקול – חבר הכנסת דב חנין מבקש להצטרף כתומך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני יכול לעלות להגיד מילה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לברך? חבר הכנסת יואל חסון מבקש לברך. בבקשה, אדוני.
יואל חסון (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת גאה ונרגש על החוק הזה, שעבר עכשיו. כמה פעמים עבדנו בכנסת הזאת ועמדנו מול הלקוחות, הצרכנים, האזרחים, שלא הצליחו להתנתק; כמה סיפורים שמענו, כמה עוולות היו כאן, באמת, לצרכנים פשוטים מן השורה, לאנשים, לאזרחים, שנאלצו להתמודד עם תאגידים וחברות גדולות. זו באמת, בעיני, חקיקה דרמטית וחשובה בעולם הצרכנות, ואני גאה מאוד להוביל אותה.
המהפכה הזאת היא תוספת למהפכה נוספת שעשינו לא מזמן, עם החוק הראשון שהעברתי, חוק איקיוטק, שמגן על האזרחים בנושא של חובות, ולא ניתן יותר להפיל חובות בלי לתת מידע ופירוט על מהות החובות. החוק הנוכחי הוא מהפכה דרמטית בהסדרת הזכות של הצרכן לבטל עסקאות. חוק פשוט, שקוראים לו "ניתוק בקליק". פשוט מאוד. אזרחים רוצים להתנתק, הם מתנתקים בקלות. ואחת מההצלחות הגדולות שהיו בחוק הזה היא היכולת להטיל עיצומים קשים מאוד, גבוהים מאוד, בסכומים גבוהים, על חברות שלא יעמדו בהוראות החוק, ויש כאן, מבחינת הצרכן, אפשרות פשוט להתנתק – שגר ושכח. זהו, התנתקת, עשית את שלך, החברות חייבות לנתק.
ועכשיו לשלב התודות שאני מבקש. קודם כול, לך, יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל, קודם כול על שהצטרפת לחוק כיוזם, וגם על שהרצת את החוק הזה ביעילות, במהירות, בוועדה. זה חוק לא פשוט, עשינו אותו בעבודה צמודה עם גורמי הממשלה, ואני מודה לך באופן אישי על שעזרת לנו להעביר את החוק הזה. לא נמצא כאן אבל ראוי לקבל הערכה גדולה חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, שהיה גם מיוזמי החוק וגם סייע להעביר אותו בשלבים הראשונים ולהעביר אותו אחר כך בכנסת עצמה.
אני מבקש גם להודות לרשות לסחר הוגן והגנת הצרכן, שעבדה אתנו צמוד באופן הכי מקצועי, ובפרט ליועצת המשפטית חנה וינשטוק טירי. תודה גדולה גדולה וחיבוק גדול לעוזרים הפרלמנטריים שלי, אור קשת, היועץ הפרלמנטרי – בלעדיך לא יכולנו לעשות את החוק הזה, אז תודה רבה; תודה לעדי כהן על העבודה המרשימה בכל התחום, בכל הליווי הזה, וגם כמובן לאלעד שפינדל, שלצערי לא נמצא כאן אבל גם לו אני אומר תודה, ולמתמחים הנהדרים, שהם חלק מהלשכה, תודה רבה לכם.
ולבסוף, אני רוצה לציין אדם שלמעשה, בסוף בסוף, הוא היה הרעיון – הוא זה שהציע את החוק הזה, והוא זה שביקש מאתנו לקדם אותו, אזרח שקוראים לו חיים רוזנברג, שנמצא אתנו כאן, אז אפשר אפילו לקרוא לזה חוק רוזנברג, אז תודה גם לך, חיים, שהיית הרוח החיה של הדבר הזה, דחפת, הבאת, ואנחנו עשינו את העבודה בסוף, והבאנו חוק והכנסנו אותו לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה לכם, חברי הכנסת, על שתמכתם בחוק. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. כמובן, ברכות.
הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 10) (הוספת נציג ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים למועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ז–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/718); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 10) (הוספת נציג ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים למועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יואל חסון, שולי מועלם-רפאלי ויצחק וקנין, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות, אדוני. לא הפרעתי לך בברכות, אבל כאן אני חייבת. בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מאחל לכם שכל יום אצלכם יהיה יום חסון. שיהיה לכם יום חסון.
אורן אסף חזן (הליכוד):
יואל, אני רוצה לדעת מה הבטיחו לך, יואל – מה נתת בתמורה, יואל?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אפשר ברכה חדשה: יום חסון.
תודה רבה, גברתי, אני לא אנצל את עשר הדקות. זה חוק שנועד למעשה להכניס ולעדכן את ההרכב של המועצה ולהכניס למעשה גורמים עצמאיים למועצה הזאת. יש כאן עניין פשוט של עדכון ושינוי של הייצוג בהרכב של המועצה, ואנחנו רוצים להכניס באמת גם – ארגון העצמאיים. הצעת החוק הזאת היא יד ביד, בתיאום, גם עם הממשלה. הכוונה להגיע למספר מתאים של המועצה, שההרכב יישאר מאוזן מבחינת חלוקת הכוחות בתוכו. יש לנו רצון לאפשר למגזר, לאנשים צעירים יותר, להיכנס ולהיות חלק מההרכב של המועצה.
לקראת הכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה אנחנו נדע להביא בחשבון את כל האינטרסים והאיזונים שנדרשים פה, כדי ליצור מועצה מאוזנת, מעודכנת, שנותנת ייצוג גם לארגונים עצמאיים וגם לאנשים צעירים. לכן אני חושב – ואני אשמח, וראוי – שחברי הכנסת יתמכו בחוק הזה, ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון.
אני מודיעה על סגירת רשימת הדוברים. מתחילים עם חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, גברתי, לצערנו אין אפשרות עכשיו להגיש יותר דיונים דחופים, אבל אני חושב שכולנו צריכים לתת את הדעת על הדיווח שהופיע היום, על עלייה של 17% בפגיעות בקשישים במדינת ישראל. דוח רשמי של משרד העבודה והרווחה והלשכות השונות ברחבי הארץ מוכיח שחור על גבי לבן את מה שאמרנו בכנסת פעמים רבות, חברי איציק שמולי ואני – זה בולט גם בידיעות ובפרסומים שונים בתקשורת: חייהם של קשישים במדינת ישראל הם הפקר; הם נפגעים כשהם יוצאים מהבית, הם נפגעים גם כשהם בתוך הבית, לפעמים, מהמטפלים שלהם. הדיווחים, אם רק אלה היו, זה די והותר; אני אומר לכם שיש בוודאי גם אירועים ומקרים שאינם מדווחים.
אני ראיתי שהתרחב מערך התלונות והטיפולים בקשישים ברשויות שונות, ואני מברך על כך. עוד 15 כתובות נפתחו, זה חשוב, אבל זה לא יכול להסתיים בכך. אני תובע ממשרד העבודה והרווחה לערוך קמפיין מקיף כדי להרתיע הן את הציבור הרחב והן מטפלים מפגיעה בקשישים, ויתר על כן, לדרוש להרחיב ולהעמיק את האכיפה והענישה במקרים האלה. לא יכול להיות שאנשים שהם חסרי ישע, שאינם יכולים להגן ולהתגונן ולשמור על עצמם, ייפלו קורבן להתעללות ולביזוי. את זה לא ניתן. תודה לך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. כידוע, אני מאוד תומכת במה שאמרת עכשיו.
חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מוותר; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלונה – אינה נוכחת; חבר הכנסת – – –
אילן גילאון (מרצ):
עיסאווי חזר, סליחה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כבר אמרתי את שמו לפני שהוא חזר. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו, אחרונת הדוברים – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברתי היושבת בראש, חברי כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, ביום שישי האחרון אירע פיגוע נורא, עוד אחד משורה של פיגועים שלא עוזבים אותנו. רצף האירועים הזה מלווה אותנו מאז קום המדינה ועד היום. יש מי שקוראים לו גל, יש מי שאומרים שהוא מגיע כחלק מאירוע רגעי – יש כאלה שמבינים שזו המציאות שבה אנו חיים.
אני לא רוצה לדבר על הפיגוע עצמו, אני רוצה לדבר על מה שקרה רגע אחרי. אנחנו פעם אחר פעם חוזרים על העובדה שיש בכנסת חברי כנסת שמשתמשים בכיסא ובבמה כדי להסית; שמדבריהם, מהמילים שיוצאות להם מהפה, יוצאים אנשים ומפגעים ברחוב.
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
הנה, עוד פחדן אחד, עוד פחדן אחד – –
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – עוד פחדן אחד שרץ במהרה, בורח החוצה, טק-טק-טק-טק-טק, לא רוצה להגיד כמו מה, רק כי הוא מפחד לשמוע את האמת.
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני רוצה לדבר על העובדה שאתם אסופה של נצלנים, שמשתמשים בבמה הזאת כדי לגרום לאחרים לצאת ולפגע. אני רוצה לדבר על העובדה שאתם לא מתביישים לא להגיד: חבר'ה, הייתה כאן בעיה; אנחנו לא רק מגנים את הפיגוע – אנחנו רוצים לצאת חוצץ, אמיתי, נגד המפגעים.
רק לפני שבוע עמדתי פה ואמרתי שחלק מחברי הכנסת של הרשימה הפלסטינית המשותפת לא יכולים להסתובב בעזה ובסוריה, ואולי אפילו לא באום אל-פחם, והנה, תסתכלו מהיכן יצאו המפגעים.
אבל מה שקרה רגע אחרי – חמור הרבה יותר מזה. מדברים על הר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, לב-לבו של העולם כולו. יש כל מיני טרמפיסטים שלאורך ההיסטוריה מנסים לקחת עליו בעלות. חלק מהטרמפיסטים האלה יושבים פה, בכנסת. הם מייצגים טרמפיסטים אחרים, שחושבים שהר הבית שייך להם. בינתיים, באופן אבסורדי ולא אמיתי, ממשלת ישראל מכירה בזה ונותנת להם במה.
אבל ממשלת ישראל גם רוצה לשמור על הביטחון, לא רק של אזרחי מדינת ישראל היהודים, כי אם גם של אזרחי מדינת ישראל הערבים, בטח ובטח הדרוזים, אלה שחבריכם רצחו רק ביום שישי האחרון. אז הוחלט לשים מגנומטרים בכניסה להר הבית. ופתאום יפי הנפש, אלה שנותנים גיבוי מלא לטרור, אלה שדוחפים – לא נעים להם לעבור במגנומטר, לא נוח להם, אולי הצפצוף מפריע להם באוזן.
מה שאני שואל ומנסה להבין: כשאתם הולכים לעשוק את הביטוח הלאומי, ומגיעים – חלק מהערבים מאום אל-פחם וממקומות אחרים, אותם אלה שעולים להתפלל בהר הבית; כשאתם מגיעים לסחוט את קופת המדינה בביטוח לאומי, אין לכם בעיה לעבור במגנומטר? פתאום זה מקובל? כשאתם מביאים את החברים שלכם ומארחים אותם פה, בכנסת, כדי להמשיך להפיץ את השנאה, אין לכם בעיה לעבור במגנומטרים? הרי אמרנו כבר מזמן שפה, בכנסת ישראל, צריך לעשות בידוק לחברי הרשימה הפלסטינית המשותפת. לי אין אמון בהם, מרבית חברי הכנסת מימין ומשמאל, אין להם אמון בהם, ועד שלא יקרה פה משהו אף אחד לא יתפכח, אבל זה סיפור אחר.
אני מסכם, חברתי היושבת בראש, ואני אומר דבר אחד פשוט: הגיע הזמן שאולי תצליחו להוכיח לי שאני טועה – אני, שמדבר בשם רוב הציבור בישראל – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – תקומו, תגידו שאתם יוצאים חוצץ נגד, תגבו את ההחלטה לשים מגנומטרים בכניסה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – לא כי מישהו עושה לנו טובה – כי החברים שלכם מסכנים את הביטחון של כולנו. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. הדוברת האחרונה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
תודה. גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה לחזק נקודה שלא סיימנו אותה לקראת הקריאה הראשונה של הצעת החוק הזאת – חברי חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת יצחק וקנין ואני, שהגשנו את הצעת החוק הזאת – והיא נקודת האדריכלים הצעירים. כבר מאז שנבחרתי בכנסת הקודמת, זה ארבע וחצי שנים, אני מלווה את המאבק המאוד-מאוד משמעותי, שהוא לא מאבק רק על מקום עבודה, או על תנאי העסקה, או על תנאי הלימודים, או על מי נרשם ולא נרשם בפנקס האדריכלים, אלא באמת על הפנים של הבנייה בעתיד במדינת ישראל, וכניסה של אנשים ונשים צעירות. אני לא יודעת אם אתם מודעים לזה שעד שהעברנו פה לפני כחצי שנה, קצת פחות מחצי שנה, את הצעת החוק לתיקון תנאי ההתמחות של אדריכלים ואדריכליות צעירים – אני לא יודעת אם אתם מודעים לזה שאדריכליות צעירות שהיו מתחילות התמחות, אם הן היו יולדות באמצע, כל מה שהן עשו קודם לא היה נחשב להן, ועוד כל מיני דברים נוראים, שבתשע"ז, 2017, במדינה שלנו, ראו בהם כאילו בעייתיות ביחס לנשים צעירות.
רצינו – זה לא סוד – רצינו שלמועצת האדריכלים והמהנדסים ייכנס גם נציג של האדריכלים הצעירים. לא הצלחנו להוביל את זה לסיום לקראת הקריאה הראשונה. ברור לנו לחלוטין שבמועצה הזאת, שמביאה לידי ביטוי גם איזונים מקצועיים, גם איזונים של סוגים שונים של מקצועות, גם אנשים שהם במרחב הפרטי או במרחב הציבורי של מקומות העבודה, את הקול של האדריכלים והאדריכליות הצעירים אנחנו נהיה חייבים להכניס לקראת קריאה שנייה ושלישית. החוק הזה לא יהיה שלם אם אנחנו לא נעשה גם את הצעד הזה.
אחד הדברים שעלו שוב ושוב בדיונים לקראת הקריאה הראשונה הוא הצורך לשמור על האיזון. אני חושבת שכניסה של אנשים ונשים צעירים וצעירות למועצה – שהיא מועצה מקצועית שמכירה בהתמקצעות של המקצוע הזה. אני לא יודעת לכמה מכם – אני יודעת פה על חברתנו חברת הכנסת עליזה לביא, שבתה סיימה אדריכלות, לעניות דעתי.
עליזה לביא (יש עתיד):
הנדסה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
הנדסה? אוקיי. הלימודים הם קשים, הם עמוסים, הם באמת עם הוצאה מאוד מאוד גדולה של הסטודנטים, הם דורשים התמחות מאוד ממושכת, ואין שום סיבה שכשהם מסיימים את כל השלבים, נציג שלהם לא ישב במועצה המקצועית, שבעצם מייצגת אותם ואת ההתקדמות המקצועית, בעזרת השם, במקצוע הזה ובחברה הישראלית בכלל. תודה רבה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
רבותי, אנחנו נצביע עכשיו על הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 10) (הוספת נציג ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים למועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 10) (הוספת נציג ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים למועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
23 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון מס' 10) (הוספת נציג ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים למועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק החברות (תיקון – עסק חברתי), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/4088/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעות לחוק לדיון מוקדם. הצעת חוק החברות (תיקון – עסק חברתי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת רועי פולקמן. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות.
רועי פולקמן (כולנו):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, תראו, זה צעד ראשון בחוק, ואני אומר – אנחנו עשינו פה צעד אחד, הוא קצת מסובך, אבל אני אסביר את התכלית שלו, כי אני חושב שעם עזרתכם, ועם העבודה שעוד לפנינו, הוא יכול לעשות מהפכה של ממש. אבל אני אתחיל בסיפור קצר: בתקופת הלימודים שלי בארצות הברית היה משהו שהיה די אובססיבי באוניברסיטה – – –
חיים ילין (יש עתיד):
גם שם היה לך טנדר להעביר את הבתים?
רועי פולקמן (כולנו):
לא, שם לא העברתי, היה לי מעט מאוד רכוש, אבל הייתה אובססיה אז, בארצות הברית, שמלווה אותם כבר די הרבה זמן – מי תהיה המעצמה של המאה ה-21, סין או אמריקה, האם אמריקה היא מעצמה בדעיכה, או שהיא תהיה גם חזקה. ולאורך שנים, הדיבורים היו שמה שהוביל את המעצמות – פעם זה היה באמת כוח צבאי, אחר כך כוח כלכלי. באו ואמרו: מה תהיה האנרגיה שתוביל את זה? ואחד הפרופסורים באוניברסיטה אמר: יש משהו שנקרא הכוח הרך. הוא קרא לזה soft power, שמוביל מעצמות, ושם יש פער ענק בין סין לאמריקה. הוא התכוון לאנרגיה היזמית של האזרחים. והוא התכוון למשהו שכל ישראלי, בוודאי בתחום הציבורי, מכיר אותו; הוא מדבר על חברה אזרחית פעילה, ובישראל זה עוד קיצוני אפילו יותר מזה: יש לנו כאן מגזר שלישי, מגזר פילנתרופי, עצום בגודלו, ואם יש משהו שנחשב הסוד ליזמות, לאנרגיה חדשנית, וגם, כמו שכבר מכירים ויודעים, להון חברתי ולאמון בחברה, זה המפגש – אם הוא בריא – שקיים, השותפות שקיימת בין מגזר שלישי, מגזר עסקי ומגזר ממשלתי, שיודעים לעבוד יחד, להעביר רעיונות אחד עם השני, ליצור שיתופי פעולה – דבר שמצמיח חברה בריאה, יצירתית ויזמית, מה שבלא מעט מהאימפריות היום אין, וזה בהחלט מעכב אותן. בתפר הזה שבין העסקי לחברתי נכנס החוק הזה.
לפני הגעתי לכנסת התעסקתי בעולם העמותות, ניהלתי בחיי כמה עמותות, עבדתי במגזר השלישי, וכל מי שעבד בעולם הזה יודע כמה קשה לנהל מערכת בת-קיימא, לאורך זמן, של עמותות – כמה כסף כל היום צריך לשנורר, כמה הדברים האלה לא בני-קיימא, ובמידה מסוימת גם כמה הדימוי של המגזר השלישי כלא מספיק מקצועי, בגלל העובדה שהוא תלוי אך ורק בפילנתרופיה, ואם תרצו בשפה קצת פחות יפה – בשנור. ויש הרבה נדבנים, וזה דבר חשוב, אבל העולם הולך למקום אחר; העולם הולך למקום שבו אתה יכול לומר שיש גם עסקים, ויהיו יותר ויותר עסקים, שהם יהיו עסקים שעל התפר בין המגזר השלישי למגזר העסקי. הם מכונים עסקים חברתיים, ויהיו משקיעים שהם משקיעים חברתיים, שזה אומר שמה שמעניין אותי זה לא רק הרווח, אלא גם התשואה החברתית; לא רק התשואה העסקית, אלא גם התשואה החברתית.
אבל מה? בעולם התאגידים הישראלי אין קו תפר כזה – אתה או עמותה, שיש לה מאפיינים מאוד ברורים של עמותה, או עסק – שיש לו מאפיינים של עסק. וכבר שנים מתנהל, גם בממשלה, גם במגזר החברתי, גם באקדמיה, דיון על מהו אותו עולם מפגש בין עסקים לארגונים חברתיים, שהחוק הזה נועד לטפל בו תחת הכותרת "השקעות חברתיות" – זה בהמשך – ועסקים חברתיים, שזה תכלית החוק הזה. כלומר, אנחנו אומרים שיכולים לבוא משקיעים, לרצות להקים עסק שגם יביא רווחים, ואפילו יוכל לחלק דיבידנדים, אבל יעשו את זה בתוך עולם העסקים החברתיים, דבר שיהיה בר-קיימא לאורך זמן, ויניב הכנסות.
מה תכלית החוק? למה הוא נוצר? דבר אחד שהוא בעייתי בעולם העסקים החברתיים זה מה שבוודאי חברת הכנסת יעל כהן-פארן מכירה מהעולם הסביבתי – ה-Greenwash. כל עסק אומר לעצמו: אני מעסיק כמה אסירים משוחררים – אני קורא לעצמי עסק חברתי; אני מעסיק כמה אנשים בעלי צרכים מיוחדים – אני קורא לעצמי עסק חברתי. בתקופתי בעיריית ירושלים רצינו לקנות מוצרי דפוס מעסק שהעסיק אנשים עם מוגבלות, ובמכרזים אתה לא באמת יודע להגיד. אתה ראש רשות, אתה אומר: אני רוצה לקנות חומרים – מה זה עסק חברתי? כל אחד יכול לקרוא לעצמו עסק חברתי. אז הדבר הראשון, בחוק התאגידים, ברגע שיוגדר בחוק התאגידים של ישראל מה זה עסק חברתי, יהיה ברור ותוכל להגיד במכרז: אני קונה מעסק חברתי. יהיו הגדרות מהו עסק חברתי – לא חברה רגילה שיש בה כמה אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
אבל הדבר המסובך יותר, שגם מקשה עלינו כרגע, בחוק הזה, להתקדם אתו, זה הסיפור של ההון. כי מה שמבחין בין עמותות לחברות זה מקורות ההון. מה שאנחנו רוצים להגיע אליו זה שיהיה אפשר גם לקבל תרומות בשלב הקמת העסק, וגם בשלב מאוחר יותר לייצר רווחים ולהשיא דיבידנדים למשקיעים. דבר כזה אין היום בחוק התאגידים הישראלי, ואנחנו עוד לא פיצחנו את המודל הכלכלי. תכף אני אתייחס לרשימת התודות והמעורבים, ותבינו כמה זה מסובך, אבל את שני הדברים הגדולים האלה אנחנו רוצים לפצח: גם את היכולת להביא הון ממשקיעים ומפילנתרופיה, וליצור שילוב בעסק מסוג עסק חברתי; גם להגדיר את המושג עסק חברתי כמשהו שיש לו תקן, ואתה תהיה רשום ברשם התאגידים כעסק מסוג עסק חברתי; ולעודד את ענף המשקיעים החברתיים לגדול בישראל. זאת תכלית החוק הזה. נעשתה על זה עבודה לא קטנה במשרד ראש הממשלה.
ואני אגיד רגע תודות למי שעזר לנו להגיע עד פה – תבינו מה הצעד הבא, ובזה אני אסכם.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
זה לא דומה למלכ"ר?
רועי פולקמן (כולנו):
לא, כי מלכ"ר יכול לקבל – שאלו אותי אם זה מלכ"ר. זה לא מלכ"ר, כי מלכ"ר יכול לקבל תרומות, הוא לא יכול לחלק דיבידנדים, והוא לא יכול להביא משקיעים. עסק מסוג עסק חברתי, החידוש בו – שהוא יוכל לקבל תרומות בשלב מסוים בהתפתחותו, כמו חוק האנג'לים; ולאחר מכן הוא גם יוכל להביא משקיעים ולחלק דיבידנדים. זה עסק – מסוג עסק חברתי. ובעיני, עתיד העמותות בישראל הוא בכיוונים האלה, במקומות שבהם אפשר ליצור רווחים. בחזון שלי, למה החוק הזה קיים?
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
זו עמותה שיכולה לחלק דיבידנדים?
רועי פולקמן (כולנו):
כן. במקום שיהיו עוד ועוד עמותות שיחיו אך ורק מפילנתרופיה, יהיו עסקים שישתכללו, ידעו ליצור רווחים – רווחים קטנים יותר – תוך כדי יצירת תועלת חברתית לציבור.
ואני רוצה להגיד למי אני רוצה להודות, ואתם תבינו את המורכבות כאן. אז כמובן לראש מפלגתי, שר האוצר משה כחלון, שנתן לזה גיבוי ממשרד האוצר, ולצוותו, שהיה מעורב בחוק הזה: לנדב שיינברגר, לענבר בליליוס ולנדב שמש, וכמובן לצוות המקצועי באגף תקציבים שמוביל דורון סמיש; לצוות שרת המשפטים, שמאוד מתעניין בנושא ההשקעות החברתיות, כמובן השרה עצמה, ולמורן שניידר וגיל ברינגר מלשכתה; כמובן, לצוות המקצועי במשרד המשפטים – המשנה ליועמ"ש, מאיר לוין, שמתעסק בנושא, ולימור תוסיה כהן; לראש רשות המסים משה אשר ולצוות המקצועי שמעורב בזה, ובראשו גיא גולדמן וארז אורעד, וכמובן לאודי פראוור ממשרד ראש הממשלה, מנהל אגף ממשל וחברה, והיום גם ממלא מקום נציב שירות המדינה, שריכז את עבודת השולחן העגול, וללא מעט פעילים חברתיים שנמצאים היום בחזית של ההשקעות החברתיות: חנוך ברקת, מיכל זימלר, יואל חשין, שחר בוצר, קרן שביט ועוד רבים שמעורבים בזה.
ושוב אני אומר: יש לנו עוד מורכבות, כי בעבר המדינה כבר ניסתה לעשות את הדברים האלה בקרנות לתועלת הציבור כדי לעודד משקיעים חברתיים. לא הצליחו להגיע למבנה הפיננסי נכון של התמריצים של המדינה, והחוקים האלה לא הבשילו עד הסוף.
אז היום אנחנו מעבירים בקריאה טרומית. ברור לי שההסכמה הייתה שזה יוצמד לממשלתית, כיוון שיש כאן מורכבות, ומשרד המשפטים דרש, אבל אני כמובן אבקש מחברי הכנסת, וכמובן מהציבור, להיות מעורב עוד בתהליכי החקיקה של החוק הזה, כי אני חושב שזה העתיד של עולם הארגונים החברתיים בישראל, אלו העמותות של המאה ה-21 – הן יהיו עסקים חברתיים, רבים מהן, והחוק הזה יוכל לסייע לזה לקרות – ויש לנו עוד דרך ארוכה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. בהחלט פוטנציאל מאוד גדול בחוק הזה. רבותי, ישיב לנו על הצעת החוק השר אופיר אקוניס – בשם שרת המשפטים, אני מבינה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תודה, גברתי היושבת-ראש. ובכן, הצעת חוק החברות, של חבר הכנסת פולקמן, מבקשת לתקן את חוק החברות באופן שתיקבע בו הסדרה תאגידית ייחודית לעסקים חברתיים, שהם תאגידים עם שורת רווח כפולה, עסקית וחברתית.
אפשר לומר שהמאפיין המייחד עסק חברתי הוא המטרה החברתית העומדת ביסוד הקמתו, והיא המטרה העיקרית לפעולתו, לצד המטרה הפיננסית שלפיה העסק יניב רווחים. חסרונה של הגדרה משפטית לעסק חברתי היא היום מכשול בפני יוזמות שונות להכרה בעסקים חברתיים במסגרות ממשלתיות ומקומיות וליצירת מדיניות וסביבה רגולטורית תומכת להתפתחותם של עסקים אלה. יצירת מבנה משפטי ייחודי לעסקים חברתיים תסייע בעידוד הקמתם של עסקים חברתיים ובפעילותם.
עם זאת, כדי להגשים את תכליתה של הצעת החוק, לא די ביצירת מודל תאגידי מתאים, ונדרש לקבוע לצד ההסדרה התאגידית מודל תמריצים כספיים שיעודד גופים לקבל על עצמם את הרגולציה. סוג התמריצים ישפיע, מטבע הדברים, גם על סוג הרגולציה שתידרש בהקשר זה.
נוכח הדברים הללו, כפי שגם אמר חבר הכנסת פולקמן, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית בלבד, ואחריה תוצמד הצעת החוק להצעת חוק ממשלתית שתתייחס הן להסדרה תאגידית והן לעניין התמריצים האמורים. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר אקוניס. חבר הכנסת רועי פולקמן, הכול מובן? הכול ברור? יופי.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע בקריאה טרומית על הצעת חוק החברות (תיקון – עסק חברתי), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות (תיקון – עסק חברתי), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
21 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק החברות (תיקון – עסק חברתי), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
גברתי, את יכולה להוסיף אותי בבקשה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לפרוטוקול – חברת הכנסת מרב מיכאלי מבקשת להצטרף כתומכת.
הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא נגדו צו הגנה), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/4157/20; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 23164.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ו–2015
[הצעת חוק פ/2265/20; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ב', עמ' 12256.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כנגדו צו הגנה), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. ההצעה נומקה ב-12 ביולי 2017, לכן כרגע אנחנו עוברים לתשובה.
התשובה, אדוני השר, תהיה משולבת לשתי ההצעות – גם להצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת, שנומקה ב-23 במרס 2016. אז התשובה של השר תהיה על שתי ההצעות, אבל אחר כך יהיו שתי הצבעות נפרדות. בבקשה, אדוני השר.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תודה, גברתי היושבת-ראש, אכן, הממשלה משיבה על שתי ההצעות – של חברת הכנסת עליזה לביא ושל חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – שמבקשות לתקן את החוק למניעת אלימות במשפחה ולאפשר הוספת אמצעי של פיקוח אלקטרוני על מי שהוצא נגדו צו הגנה לפי החוק.
הגברת ביטחונם האישי של המאוימים על ידי בן משפחה היא מטרה חשובה וראויה, ויש מקום לשקול שימוש בכלים נוספים, אשר יאפשרו מתן הגנה אפקטיבית יותר לבן המשפחה המאוים, לרבות אמצעים טכנולוגיים מתאימים.
נושא זה, לצד נושאים נוספים, עמד במרכזה של עבודה בין-משרדית רחבת היקף, מכוח החלטת הממשלה בנושא זה, שבסיומה גובשו מגוון המלצות בהקשרים שונים של המאבק בתופעת האלימות במשפחה. המלצות אלה אושרו לאחרונה בהחלטת ועדת השרים למאבק באלימות. משרדי הממשלה הנוגעים בדבר שוקדים בימים אלה על גיבוש מתווים ליישום ברוח ההמלצות שגובשו, ותוך מאמץ לייצר פתרונות מותאמים לכלל הסוגיות העולות בהקשר זה.
בהצעת החוק הנוכחית אומנם מוצע להוסיף כלי נוסף לסל הכלים בתחום האלימות במשפחה, אולם היא איננה נותנת מענה מתאים למכלול הסוגיות העולות בהקשר זה, וחסרים בה, גברתי היושבת-ראש, הסדרים מהותיים שהם הכרחיים ליצירת הסדר מאוזן ובר-יישום.
לכן, חברת הכנסת תומא סלימאן וחברת הכנסת עליזה לביא, שגם נמצאת כאן, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית בלבד, ואחריה תמתין הצעת החוק ותוכפף באופן מלא להצעת חוק ממשלתית בנושא זה, לאחר שיושלם גיבושה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר אופיר אקוניס.
אני מבינה שהכול ברור לחברות הכנסת היוזמות. אנחנו נגיע עכשיו לשתי הצבעות נפרדות. כעת נצביע על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא נגדו צו הגנה), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני יכולה להגיד – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אחרי שנסיים את ההצבעות.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא נגדו צו הגנה), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
21 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא נגדו צו הגנה), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה.
כעת נצביע על הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
23 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ו–2015, התקבלה בקריאה טרומית, וגם היא עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה.
אני שמעתי משתי חברות הכנסת שהן ביקשו לברך. כעיקרון, בקריאה טרומית לא נהוג לברך, אבל היות שההנמקה הייתה לפני הרבה זמן, אז דקה לכל אחת – ממש דקה – מהמקום. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחר כך עאידה תומא סלימאן.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, גברתי, על האפשרות להודות. הייתה לנו באמת דרך מאוד ארוכה, עם החוק הזה – חברים וחברות, זה חוק מציל חיים. יש טכנולוגיה כדי למנוע את רצח האישה הבאה, ואני קוראת מכאן, ורוצה להודות גם לשר ארדן, וגם לאוצר, ולכל מי שפה, בבית הזה, מחברי הכנסת, סייע. לא היה פשוט. עלינו ארבע פעמים לוועדת שרים. מורכב מאוד.
אני קוראת ומבקשת, בואו נחוקק את החוק הזה בהקדם. זה חוק מציל חיים, בטח בתקופה שבה עוד אישה נרצחת ועוד אישה נרצחת, מקלטים נסגרים. יש לנו יכולת, יש לנו הידע, יש לנו כלי טכנולוגי, בואו נאמץ. כששופט מורה על צו הרחקה, ואנחנו מבקשים לראות איך משמרים את מסגרת החיים של האישה – בטח של נשים שמבקשות שלא לעזוב את ביתן, או לא יכולות, כי יש להן ילדים גדולים – בואו ניתן להן אפשרות לשמור על החיים שלהן, וכולנו צריכים לעשות את המקסימום כדי למנוע את רצח האישה הבאה, את הטרגדיה הבאה.
תודה, גברתי, תודה לחברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ויחד – השר ארדן, בבקשה, בואו נחוקק את זה מהר. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני גם ממך אבקש – לא יותר מדקה. בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, קודם כול, תודה לכל אלה שהצביעו, כי הם נתנו לנו את האפשרות להעביר חוק שכבר עמלים עליו כמה שנים. מייד כשנכנסתי לכנסת, אחד הדברים שגם ארגוני הנשים פנו לגביו, והבאתי אתי מהניסיון מהשטח, הוא הצורך לפתח כלים לשמור על חיי נשים.
את החוק הזה אנחנו מעניקות לכלל הנשים המאוימות ברצח, הסובלות מגברים שמאיימים על החיים שלהן ועד עכשיו היו צריכות להתחבא והיו צריכות למזער את הניידות שלהן כדי שלא ייפגעו. היום אפשר להגיד שהתחלנו את התהליך. אני מקווה שנחוקק את זה, זה יצא לפועל, והנשים האלה יקבלו בחזרה את הניידות שלהן, את החירות שלהן ואת הביטחון שלהן. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כמובן אני חייבת תודה גם לחברתי, חברת הכנסת עליזה, שבלי שיתוף הפעולה לא היה מתאפשר באמת לחוקק את החוק.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, תודה, אנחנו תמיד עדים לשיתוף פעולה, וזה תמיד מביא תוצאות מאוד חיוביות. תודה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 196), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק במס וייעוץ במס (תיקוני חקיקה) (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעות חוק התכנון והבנייה (פיצול דירות), התכנון והבנייה (דיור בהישג יד), עבודת נשים (תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד), והפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון מס' 4) (הפעלת מערכת לתיווך באשראי). תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי.
הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשע"ו–2015
[הצעת חוק פ/2357/20; נספחות.]
(הצעת חברת הכנסת שרן השכל)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת שרן השכל. הנמקה מהמקום. בבקשה, גברתי.
שרן השכל (הליכוד):
תודה רבה, לפני שנתיים התחלתי לקבל פניות רבות של אזרחים, שהגיעו אלי גם דרך תוכנית בערוץ הכנסת והסבו את תשומת לבי לבעייתיות שבפקודת הכלבת. גיליתי חוק מיושן, שקיים עוד מימי המנדט הבריטי – נכנס לתוקף בשנת 1934, ועדיין צריך לשלם את הקנסות בלירות. זהו חוק נוקשה ואטום, שלא מתאים למציאות של ימינו, וגורם עוול לכלבים ולמשפחות רבות במדינה, שבהן הכלב הוא בן משפחה.
פקודת הכלבת מחייבת להביא להסגר למשך עשרה ימים כל בעל חיים שנשך, בלי להתחשב בנסיבות וברקע של המקרה. בכל שנה נשלחים להסגר כ-3,000 כלבים בכלביות של רשויות מקומיות עקב אירועי נשיכה. במרבית המקרים מדובר בכלבים ביתיים ומחוסנים, שלא זוהו אצלם שום תסמינים קליניים שמעלים חשד לכלבת, ואין חשש שבאו במגע עם בעל חיים שחשוד כנגוע בכלבת.
בעלי החיים סובלים מאוד בהסגר עירוני, ויש מקרים בהם אנשים גילו שהכלב שלהם הורעב, נעלם מההסגר – הרבה מהכלבים שנשלחים להסגר עירוני אומצו על ידי בעליהם לאחר שעברו התעללות, והשהייה בהסגר מעוררת בהם טראומה וחרדת נטישה. מרביתם נחשבים לחלק אינטגרלי מהמשפחה ואף ישנים בלילה במיטות בעליהם וילדיהם. השהייה בבידוד והסגר תולשת אותם מהסביבה הטבעית שלהם, ויש מקרים שבהם אפשר וצריך למנוע מהם את הצלקות האלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
משפט אחרון בבקשה.
שרן השכל (הליכוד):
יש מקרים שבהם, כנקמה בסכסוך בין שכנים, שכן מתלונן על נשיכה שלא הייתה, רק כדי לפגוע בבן המשפחה. מטרת ההסגר היא להגן על הציבור מפני מחלת הכלבת, אך מתחילת שנת 2017 נרשמו בישראל בסך הכול 12 אירועי כלבת בבעלי חיים שונים, ואף לא אחד בבני אדם. רחוקים הימים שבהם היה חשש להתפרצות מחלת הכלבת, ועם הזמן פיתחנו גם חיסונים משוכללים נגד כלבת, והרוב המוחלט של חיות המחמד מחוסנות, לכן אין סיכוי שיידבקו בנשיכה.
אין טעם להכניס 3,000 כלבים בשנה להסגר, כאשר הם מחוסנים נגד כלבת, ודי בכך שייבדקו בתום עשרה ימים מיום הנשיכה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
שרן השכל (הליכוד):
לפני שנה וחצי ננשכתי על ידי קאיה, הכלבה של משפחת נתניהו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
משפט אחרון, גברתי. אני לא יכולה יותר.
שרן השכל (הליכוד):
בסדר. אומנם לא התלוננתי, אבל הכלבה הוכנסה להסגר. מאז, אשת ראש הממשלה נרתמה לעניין וסייעה לי בקידום הצעת החוק. אני רוצה להודות לשר אורי אריאל, שעזר לי בקידום הצעת החוק. היום אנחנו מתקנים את הפקודה המיושנת, מתאימים אותה לימינו ועושים עוד צעד לקידום זכויות בעלי חיים. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת שרן השכל. ישיב לנו על ההצעה, שוב, חבר הכנסת אקוניס, בשם שר החקלאות ופיתוח הכפר. בבקשה, אדוני.
חיים ילין (יש עתיד):
אנחנו בעד, אתה לא צריך – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
דווקא התשובות של השר מאוד ענייניות, מאוד קצרות. אתה צריך לשמוע.
נחמן שי (המחנה הציוני):
האם היית יושב-ראש של מועצת – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אל תתחיל, חבר הכנסת חיים ילין. בבקשה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
יש לי רושם, גברתי היושבת-ראש, שבחלק מספסלי האופוזיציה יש רצון להתווכח אתי, והם גם מקבלים ויכוח אינטליגנטי – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
האם היית יושב-ראש מועצת – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני השר, עשר דקות לרשותך.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – בעברית רהוטה, אפשר לעשות את זה גם באנגלית – ערבית אני לא יודע.
חיים ילין (יש עתיד):
אתה מעורר את הגלגלים אצלנו, של האונות, אתה מבין?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני שמח לשמוע. ובכן, גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק של חברת הכנסת השכל מתכתבת עם התיקונים בפקודת הכלבת שאישרה הממשלה.
התיקונים לפקודה מתבססים על עבודת ועדה לבחינת הנושא, שמינה מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, במטרה לבחון את האפשרות להנהיג תצפית כלבת ביתית בכלב או חתול שנשך אדם, וכך להקל עליו ועל בעליו. הוועדה, שכללה נציגים ממשרד החקלאות וממשרד הבריאות, רופאים וטרינרים של הרשויות המקומיות ורופאים פרטיים, הגדירה קריטריונים שיאפשרו זאת בלי להגדיל את הסיכון לבריאות הציבור.
במקביל לחשיבות הרבה שבשמירה על בריאות הציבור ובעלי החיים שברשותו, קיימת גם דאגה לבריאותם של בעלי החיים המוכנסים לתצפית כלבת. במקרים רבים מדובר בכלב או חתול ביתי, בריא ומחוסן, המוחזק כבן משפחה ורגיל לישון בתוך הבית. כדי לצמצם את הסבל הנגרם גם לבני המשפחה מהעברת בעל החיים הנושך לתצפית בכלביית רשות, התקבלה החלטה במשרד החקלאות לשנות את המצב הקיים. יש כאן עוד הסבר ארוך מאוד, אבל אנחנו נקצר, לבקשתם של חברי הכנסת.
לכן, ולאור העובדה שהצעת החוק, חברת הכנסת השכל, תוכפף להצעה הממשלתית, ולא תקודם בנפרד, וכן במקרה של מחלוקת הצעת החוק הממשלתית תגבר, אני ממליץ – הממשלה, בעצם, תומכת בהצעת החוק, כפוף לתנאים שהקראתי כעת. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני השר. מקובל, חברת הכנסת שרן השכל?
שרן השכל (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי, רבותי, אנחנו נצביע בקריאה טרומית על הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשע"ו–2015. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשע"ו–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
חיים ילין (יש עתיד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
במיוחד היום, אתה אומר, כן?
בעד – 23 חברי כנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (בידוד בעלי חיים), התשע"ו–2015, התקבלה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
טלי, תוסיפי אותי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לפרוטוקול – חברת הכנסת רויטל סויד מבקשת להצטרף כתומכת.
הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/3711/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמינה את חבר הכנסת אורי מקלב להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה, גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, וגם המציעים שיחד אתי הציעו: חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת יעקב אשר, מירב בן ארי, בצלאל סמוטריץ, דוד אמסלם, מכלוף מיקי זוהר – הצעת החוק מדברת על דמי מחלה בעקבות היעדרות בשל מחלת ילד, ותיקון – בן זוג לומד. הכוונה בהצעת החוק – כפי שידוע לכולם, יש אפשרות לממש דמי מחלה וימי מחלה – –
קריאה:
לנצל.
אורי מקלב (יהדות התורה):
– – ולנצל ימי מחלה עבור מחלת ילד על חשבון המכסה שיש לכל אחד ואחד. כשיש שני בני זוג עובדים, וילדם חולה, הם יכולים על חשבונם – על חשבון ימי המחלה שלהם – לנצל. אני מציין: שני בני הזוג עובדים. כך כתוב בחוק. אבל אם אחד מבני הזוג לא עובד, למשל הוא מובטל, או היא מובטלת, או כשהאימא עקרת בית, או שיש עקר בית, החוק אומר שבמקרה כזה אי-אפשר לממש את הזכות למחלת ילד. מדוע? שאחד ההורים יישאר בבית אם הוא לא עובד. כשמגיעה עובדת, והיא עובדת קשה, ורוצה לממש דמי מחלה, ומתברר שבעלה אומנם לא עובד, אבל הוא סטודנט לרפואה, ולחלופין הוא לומד עכשיו מקצוע, כגון, נניח, הנדסת מכונות, או מקצוע אחר של מוסד על-תיכוני להשכלה, או, ודאי אם הוא לומד במוסד לימודים תורני, ומבחינתי זה אולי צריך להיות הראשון שאני מזכיר – נקודת ההנחה היא שמי שהוא סטודנט לרפואה, מי שלומד במוסד תורני גבוה, מי שלומד בהשכלה מקצועית או לימוד מקצוע, יש לו אפשרות, וזמנו בידו, והוא יכול להישאר עם הילד, ואז אי-אפשר לנצל.
אנחנו באים בהצעה הזאת כן לאפשר – אם אחד מבני הזוג עובד, והשני לומד, שגם הוא יוכל לממש את הזכות – אותו אחד שעובד, כמובן, באישור שבאותו זמן בן הזוג השני למד – יש לו באמת אישורים בהתאם לכך. אם לא – במצב שנוצר היום, שני בני זוג עובדים יכולים לממש דמי מחלה וימי מחלה לילד חולה, ואם אחד מבני הזוג עובד והשני לומד – לא יכולים לממש. הצעת החוק הזאת נועדה לאפשר מימוש של הזכאות הזאת גם כשאחד מבני הזוג עובד והשני לומד.
אנחנו יודעים שמימוש דמי מחלה ומימוש ימי מחלה עבור ילדים הוא משהו שהיום הוא נצרך ביותר, אולי בשונה מפעם, כשהיו סבתות, עוד סבתא ועוד סבתא, דודות שהחזיקו את הילדים – היום כל הסבתות עובדות, כל הדודות עובדות, וכשבאים לבקש סידור לילדים, אין מי שיעשה את זה בתוך המשפחה. ואם אנחנו לעבודה אולי יכולים – כפי שאני יודע, יש עובדים מסורים שמגיעים חצי חולים לעבודה, אבל כשהילד חולה, מספיק שיש לו איזו דלקת קטנה בעין, דלקת כזו, כפי שאני רואה היום אצל הנכדים שלי – לא; יש הדבקה של הילדים בסביבה, מסגרות החינוך לא מאפשרות, ואז אין ברירה.
ההתמודדות היא כזאת שהיום באופן כללי הצורך לממש דמי מחלה עבור ילד הוא הרבה יותר מבשנים עברו, ולחלופין, דווקא ימי המחלה של ההורים – היום יכולים לעבור ניתוח אחר הצהריים בבית-חולים, ובבוקר כבר נמצאים; לוקחים יום אחד חופשי, וכבר למחרת נמצאים בעבודה. יש שינויים, וזו התאמה לשינויים שנעשו. אנחנו רואים צורך מאוד מאוד גדול לעשות את זה, מכיוון שהאפשרות הזאת בעצם מאפשרת להורה לעבוד בשקט, נותנת לו סביבת עבודה נוחה ומתחשבת.
אני רוצה לציין את ראשי האיגודים בהתאחדות התעשיינים – מר שרגא ברוש, וגם הארגונים המאגדים האחרים, שהביעו את הסכמתם, וזה לא דבר של מה בכך; בסופו של דבר זה עוד ניצול של ימי חופשה ומחלה, ויש לזה עלות, אבל גם המעבידים היום הגיעו למסקנה, שאם אנחנו נותנים את זה לעובדים – ואומנם לא שמונה ימים, אלא שישה ימים, בשונה משני בני זוג עובדים – אנחנו בעצם נותנים להם אפשרות לעבודה שמסבירה פנים, עבודה שהיא מתחשבת. צריך לציין שנציבות שירות המדינה, דהיינו כל המגזר הציבורי, גם עד היום היה מתחשב; המגזר הציבורי נתן את זה להורים, זה לא דבר שבמגזר הציבורי לא היה קיים. המגזר הציבורי נתן.
למגזר הפרטי – אני רוצה לציין עוד משהו; בתקופות האחרונות אנחנו מביאים לכאן לא מעט תיקונים לחוקים האלה. יש איזו החמרה, אולי בגלל – במימוש או בהסברה של חוקים שונים בדיני עבודה – אולי כי היום חייבים להחזיק חשבי שכר; חשבי השכר מדקדקים, וכל אחד עושה דין לעצמו, ודברים שהיו מקובלים ולא היו בעייתיים, לפתע נהיו בעייתיים, ולכן זה מביא אותנו לחקיקה.
אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של ועדת הכספים, שגית אפיק, שהגיעה להסכמה הזאת, שאני מדבר עליה, עם התאחדות התעשיינים, וזה הביא ממילא להסכמה גם של האוצר; בוודאי ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת אלאלוף, שליווה את החוק הזה וקידם אותו.
אבל אני רוצה להגיד עוד משפט אחד – בימים האלה, ואני אקצר, ממש במשפט אחד – בימים האלה מקבלים תשובות מהמעונות, מהמשפחתונים, על שילוב ילדים – דבר שלא היה אף פעם. אנשים מקבלים תשובות שליליות. מעסיק את ההורים איזה סידור יהיה לילד. ההורים מודאגים מאוד. לא האמנתי שהתגובה של מישהו שסידרו לו אומר: זאת המתנה הכי טובה, באמת, שתמצא חן בעיני אשתי, ליום ההולדת שלה, שאני אגיד לה שהייתה תשובה חיובית מהמעון – לקבל אותה. לאן הגענו? אנחנו מדברים על מימוש החופשות, לאן הגענו?
אין היום – הורים שרוצים לעבוד, חייבים לעבוד, הדאגה האמיתית, דאגה שמלווה אותם חודשים רבים – יש כאלה ששומרים מקום ומוכנים לשלם חודשים, אפילו כשהם בחופשת לידה וכדומה, כדי שהמקום יישמר להם, וכל זה כי יש מחסור במסגרות המינימליות: מעונות, משפחתונים. ואנחנו לא מדברים על אנשים שזה חינם; לא מחלקים את המסגרות האלה חינם – אנשים משלמים 1,000 שקל לחודש, 1,200 – סכום נכבד. חלק נכבד מההכנסה שלהם הם מוציאים על ההסדרים האלה. ואנחנו עדיין, בעידן הזה, לא יודעים לתת מענה.
הבעיה היא לא במקום אחד, היא בעיה רוחבית בארץ. כמעט אין מקומות שיש בהם זוגות צעירים ואין בהם בעיה של מעונות ושל משפחתונים. אנחנו פועלים, וגם מעלים את זה בהצעות לסדר-היום, אבל בימים האלה, כשיש תשובות, כשאנשים מקבלים תשובות, ומתחבטים, וצריכים להתמודד עם הבעיה הזאת, שמקבלים תשובות שליליות ממסגרות, ואנה הם באים בשנה הבאה – זה מדאיג אותם מאוד – יש עלינו חובה אמיתית לדאוג להסדר. חופשות המחלה האלה וההסדר הזה משתלבים טוב באפשרות לצאת לעבודה.
אני מודה למי שטרח – לחברי – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
שכנעת.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
שכנעתי. אז אם שכנעתי אתכם, אני רק מבקש מכם להצביע אחרי תשובת השר. אני אודה לך מאוד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. ישיב לנו, שוב, השר אקוניס, בשם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה, אדוני.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
קודם כול, מזל טוב, חבר הכנסת שמולי, אבל אנחנו לא מוזמנים לחתונות בין י"ז בתמוז לט' באב. אני לא יודע אם אצלכם יש חתונות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אולי זה של ערבים?
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
יכול להיות. אמרתי: מזל טוב. מזל טוב לזוג צעיר באשר הוא.
ובכן, חוק דמי מחלה, החוק שהציג עכשיו חבר הכנסת מקלב, קובע כי עובד שבן זוגו הוא עובד שכיר ולא נעדר מעבודתו לצורך הטיפול בילד, או שבן זוגו הוא עובד עצמאי שאינו נעדר מעיסוקו, שעסק במשלח ידו בימי היעדרות, יהיה זכאי להיעדר עד שמונה ימים בשנה לשם טיפול בילדו החולה. ימים אלה מנוכים מימי המחלה הצבורים של העובד.
תכלית חוק דמי מחלה היא, ככלל, לאפשר היעדרות על חשבון ימי המחלה הצבורים שעה שבן הזוג אינו יכול להשתחרר מעבודתו, בין כשכיר ובין כעצמאי.
חבר הכנסת מקלב הציג יפה מאוד, כהרגלו, את הצעת החוק שלו. אני אדלג על זה, ורק אומר לכם שהממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית. המשך החקיקה – כפוף לתיאום, חבר הכנסת מכלב, עם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – – –
קריאה:
מקלב. אמרתי.
קריאה:
מכלב.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
זו טעות. מקלב.
קריאה:
חבר הכנסת – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מה רק במכלב? מכלב זה כמו מקלב, רק מארץ אחרת. מה קרה?
ובכן, שים לב למשרדים שאתה צריך לתאם אתם – קצת ביורוקרטיה לא תזיק, חבר הכנסת מקלב. אתה צריך לתאם.
מקלב, תקשיב, יש לך פה הרבה משרדים לתאם. קצת ביורוקרטיה לא מזיקה – – –
קריאות:
– – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
לא, לא כולם. שימו לב טוב, חבר הכנסת בר, יש לו פה כמה משרדים, הוא צריך להיות קשוב.
זה כפוף לתיאום עם העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – כל השם הזה זה משרד אחד – הכלכלה, האוצר, החינוך והמשפטים. יש לך פה רבע ממשלה, שאתה צריך לתאם אתה. אני מקווה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
תשמע, אורי הוא יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. אני הייתי מציע לו לתאם אתי. אנחנו תמיד מתואמים היטב, אבל נוותר לך על המדע והטכנולוגיה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לשר אקוניס.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מקלב, האם מקובל? מקובל.
רבותי, אנחנו נצביע כעת בקריאה טרומית על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 23, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – בן זוג לומד), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה.
הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון – חובת מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/3968/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון – חובת מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב. הנמקה מהמקום. יציג את ההצעה חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, קודם כול, יישר כוח על הצעת החוק של הרב מקלב, שזכינו להצטרף אליו, חברי ואני וחברים נוספים.
חברי חברי הכנסת, אני מציג לפני חברי הכנסת הצעת חוק שיזמתי יחד עם חברי הרב גפני והרב מקלב. מדובר בחוק צרכני שהתחלתי לבדוק בעקבות כתבה במדור הצרכנות של הקו החם של יתד נאמן. ההצעה מדברת על כך שרופאי עיניים, ובייחוד אופטומטריסטים בחנויות של אופטיקה, נוהגים להחזיק ברשותם את תוצאות בדיקת העיניים והמרשמים להתאמת משקפיים או עדשות מגע של לקוחותיהם, והרבה פעמים מסרבים לתת ללקוח את הבדיקה לאחר שהסתיימה הרכישה של המשקפיים או לאחר התשלום בעבור הבדיקה. על ידי כך הם הופכים את הלקוחות ללקוחות שבויים. בשל כך, לקוח שצריך לקנות משקפיים נאלץ לעשות את זה באותה חנות. בהצעה שלנו מוצע לקבוע שלאחר התשלום על המשקפיים שנרכשו, או הבדיקה, יימסרו תוצאות הבדיקות ללקוח ללא גבייה נוספת.
אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה, ומודה לקו החם של יתד נאמן ולצוות העוזרים שלי. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. ישיב לנו שוב, בשם שר הבריאות, השר אקוניס. בבקשה, אדוני.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
זה אימון טוב, ההליכה הזאת, וגם המדרגות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
בעיקר המדרגות. זה אימון טוב, אף שהייתי כבר באחד כזה בבוקר.
קריאה:
– – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
כן כן, לגמרי. אכן כך.
בהצעת החוק שלפנינו, חבר הכנסת אשר, מוצע לתקן את חוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א–1991, ולקבוע זכויות לקבלת תוצאות בדיקת ראייה ומרשמי משקפיים ועדשות מגע שניתנים על ידי רופאים וכן על ידי אופטומטריסטים.
משרד הבריאות יכול לעקוב אחר האופטומטריסטים, אבל לא אחר בתי העסק לאופטיקה, שהם עסקים מסחריים. שר הבריאות אומר – ואני אומר בשמו: אינני סבור שיש הצדקה שלא לגבות תשלום על בדיקות או העתקים בכל מקרה, ולכן, לדעתי, גם המציעים לא כיוונו לכך, אלא ליכולת לממש את הזכות לקבל את התוצאות, וגם לעשות זאת באופן נוח, בסניף הקרוב אליהם.
לכן, חבר הכנסת אשר, לאחר דיאלוג שקיים משרד הבריאות אתכם, הוסכם שאתם מוכנים לתיקונים שיציעו משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, ולכן הממשלה תומכת בקריאה המוקדמת, כפוף להתחייבותכם לקדם את הצעת החוק לאחר מכן – כלומר לאחר הקריאה הטרומית – רק בהסכמה ובתיאום. אתה הרווחת – לך יש רק עם שני משרדים לתאם אתם: הבריאות והכלכלה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר אקוניס. מקובל, חבר הכנסת יעקב אשר? מקובל.
רבותי, אנחנו נצביע כרגע על הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון – חובת מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון – חובת מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון – חובת מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה.
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב העומד במקום המשמש את הציבור), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/3828/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב העומד במקום המשמש את הציבור), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וקבוצת חברי הכנסת. הנמקה מהמקום. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. דקה לרשותך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מביא כעת הצעת חוק שאני מבקש את תמיכתכם בה. כדי שאוכל להסביר את זה, אכניס אתכם לסיפור. אדם הולך לרשת מזון ומחנה את הרכב שלו כדי לעשות קניות. אחרי שעה הוא מסיים את הקניות, הוא רואה רכב שחוסם אותו והוא לא יכול לצאת – החנייה היא בבעלות אותה רשת.
הוא ממתין חצי שעה, שעה, שאותו אדם נכבד יפנה את הרכב שלו, והאדם מבושש להגיע. הוא מתקשר למשטרה, שוטר מגיע למקום. השוטר אומר לו: סליחה, ידידי, המקום הוא מקום פרטי, של רשת המזון, לא בסמכותי לתת דוח. הוא קורא לפקח עירוני, ומקבל את אותה תשובה.
בהצעת החוק מוצע להסמיך את משטרת ישראל ואת הרשות המקומית לתת דוחות במקום שהעבריין המדובר חוסם אדם מלצאת מחניה שמותר לו לחסום באותו מקום. אני יודע שכשדיברתי עם אנשים על זה, הם אמרו: מה, אתה רוצה להשית עלינו דוחות? זה מראה על הרבה כעס על המשטרה. אבל כל אדם שהאוטו שלו נחסם לשעה, שעתיים או שלוש הזדהה עם הצעת החוק הזאת.
אני רוצה קודם כול להודות לשר התחבורה, שמאז שנפגשתי אתו וסיפרתי לו על החוק הוא כמובן תמך, ונתן את התמיכה שלו בוועדת השרים, וליועץ החקיקה שלי עקיבא. אני מבקש את תמיכתכם, חברי חברי הכנסת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות אכיפה בחניונים פרטיים), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/4319/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש לנו עוד הצעה בנושא הזה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות אכיפה בחניונים פרטיים), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי הכנסת.
חבר הכנסת מיקי לוי, דקה לרשותך. בבקשה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק, שיזם חבר הכנסת יעקב פרי, היא עוד כלי לטובת המלחמה בתאונות הדרכים ולשיפור הבטיחות. היא תולדה של פניית אזרח מודאג שהנושא יקר ללבו, והמצב החוקי שבו נתקל פשוט לא אפשר למשטרה או לגופי האכיפה העירוניים לבצע פעולות אכיפה במקום שבו האכיפה היא כמעט הכרח.
הופתע לגלות, חבר הכנסת פרי, שלמשטרה או לגופי האכיפה העירוניים אין יכולת אכיפה בחניונים נגד סכנות בטיחות ועבירות בתחום התעבורה. הדבר יוצר התנהלות בסגנון המערב הפרוע. קחו לדוגמה בניין משותף עם חניון תת-קרקעי גדול. מלבד חניות המוגדרות בטאבו, יש שטחי מעבר ושפות מדרכה שחניית רכב בהם מסכנת את נוסעי החניון באופן ברור, כמו חניה בסיבוב ללא שדה ראייה או חסימת כלי רכב בחנייתם. הסכנה היא ברורה, ורק עניין של זמן עד לתאונה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
משפט אחרון.
מיקי לוי (יש עתיד):
הפועל היוצא של זה הוא שלוועד הבית או לדיירי הבית אין אפשרות לאכוף את החוק. חבר הכנסת פרי סבור כי חוק זה הוא בעל פוטנציאל המאפשר למשטרה לבצע את המוטל עליה גם בחניונים פרטיים. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. תשובתו של השר.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
הממשלה מסכימה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
הממשלה מסכימה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
רגע, רגע, מיקי דיבר?
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, שני חברי הכנסת – – –
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
בהסכמת הממשלה, לא – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אם כן, אנחנו עוברים ישר להצבעה, הצבעה נפרדת על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב העומד במקום המשמש את הציבור), התשע"ז–2017, שנומקה על ידי חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? אני מבקשת להצביע.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב העומד במקום המשמש את הציבור), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכב העומד במקום המשמש את הציבור), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה.
כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות אכיפה בחניונים פרטיים), התשע"ז–2017, שנומקה על ידי חבר הכנסת מיקי לוי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות אכיפה בחניונים פרטיים), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
21 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות אכיפה בחניונים פרטיים), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה טרומית, וגם היא עוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה.
הצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017
[הצעת חוק פ/4184/20; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 23028.]
(הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. ההצעה נומקה ב-5 ביולי 2017, ולכן אנחנו עוברים לתשובת השר.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אין צורך, הממשלה מסכימה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אין צורך, הממשלה מסכימה, אז אנחנו ישר עוברים להצבעה, בקריאה טרומית, על הצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
21 חברי כנסת תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לעידוד נסיעה שיתופית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה.
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ה בתמוז התשע"ז, 19 ביולי 2017, בשעה 11:00. ישיבה זאת נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:45.