דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ה ישיבה רנ"ו הישיבה המאתיים-וחמישים-ושש של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ה בתמוז התשע"ז (19 ביולי 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 9 376. סגירת טיפת חלב בח'וואלד 9 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 9 שר הבריאות יעקב ליצמן: 10 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 11 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 12 379. הסכנה הנשקפת לציבור מחשודה בעבירות מין בילדות 13 מיכל בירן (המחנה הציוני): 13 שרת המשפטים איילת שקד: 13 דב חנין (הרשימה המשותפת): 15 377. איסוף מידע על גולשים באמצעות מחשבון "נטו משפחה" 17 תמר זנדברג (מרצ): 17 סגן שר האוצר יצחק כהן: 17 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 19 381. סניפי בנקים נסגרים והופכים לדיגיטליים: פגיעה בקשישים, בעולים ובאנשים ללא גישה לאינטרנט 21 יואב בן צור (ש"ס): 21 סגן שר האוצר יצחק כהן: 22 אורי מקלב (יהדות התורה): 23 הצעת חוק איסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע"ז–2017 24 עליזה לביא (יש עתיד): 24 הצעת חוק המאבק הלאומי בצריכת זנות, ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע"ז–2017 30 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 30 זהבה גלאון (מרצ): 32 שרת המשפטים איילת שקד: 34 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תוכנית בנייה למטרות מגורים), התשע"ז–2017 36 נורית קורן (הליכוד): 37 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 38 מיקי לוי (יש עתיד): 41 הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון – מימון פעילות מוסדות ההנצחה), התשע"ז–2017 44 דוד ביטן (הליכוד): 44 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 46 יואל חסון (המחנה הציוני): 47 הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – רוב מיוחס) 50 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 50 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 53 שר החינוך נפתלי בנט: 55 ציפי לבני (המחנה הציוני): 55 הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי אזרח ישראלי), התשע"ה–2015 61 הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי בני הזוג), התשע"ה–2015 61 דוד ביטן (הליכוד): 62 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 62 מיכל רוזין (מרצ): 63 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) 63 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 64 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה) 65 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 66 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה) 67 קארין אלהרר (יש עתיד): 67 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 69 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 86 יאיר לפיד (יש עתיד): 88 הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ז–2016 93 דב חנין (הרשימה המשותפת): 93 הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ה–2015 96 תמר זנדברג (מרצ): 96 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 97 דב חנין (הרשימה המשותפת): 101 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מתן הודעה בכתב לאסיר בדבר מתן שירותי דת), התשע"ז–2017 103 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 103 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשע"ה–2015 105 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 105 תמר זנדברג (מרצ): 107 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הוספת שיעורי חינוך גופני), התשע"ז–2017 108 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 109 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 111 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 119 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – סיוע לתלמידים במימון טיולים שנתיים), התשע"ז–2017 120 מאיר כהן (יש עתיד): 120 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 123 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב ארנונה כללית לפי מטרים רבועים שלמים), התשע"ו–2016 126 דוד אמסלם (הליכוד): 127 הצעת חוק פטור מדמי נסיעה בתחבורה ציבורית לחיילי צה"ל בשירות סדיר ובמילואים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 131 רויטל סויד (המחנה הציוני): 131 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 135 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 135 דוד ביטן (הליכוד): 139 רויטל סויד (המחנה הציוני): 139 הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016 140 איתן ברושי (המחנה הציוני): 141 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע בהחלפת דירה), התשע"ו–2016 145 יואל חסון (המחנה הציוני): 145 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 149 דוד אמסלם (הליכוד): 152 הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – אחסנה וייבוא של אמוניה), התשע"ז–2017 165 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 166 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 168 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 174 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 175 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 176 הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הכרה בעובדים מקומיים ישראלים כעובדי מדינה), התשע"ז–2017 176 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 177 דברי ברכה של היושב-ראש למשלחת האספה הפרלמנטרית של אגן הים התיכון 179 הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים שנפגעו מינית), התשע"ה–2015 180 הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה), התשע"ה–2015 180 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 181 אורלי לוי אבקסיס: 183 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 185 הצעת חוק הדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה, התשע"ה–2015 187 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 188 דוד אמסלם (הליכוד): 191 אורלי לוי אבקסיס: 191 הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשע"ז–2017 193 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 194 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 199 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 201 איתן ברושי (המחנה הציוני): 203 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלת פירעון מוקדם והגדלת התחרות), התשע"ז–2017 209 יואב קיש (הליכוד): 209 סגן שר האוצר יצחק כהן: 212 הצעת חוק המפלגות (תיקון – מימון בחירות מקדימות למועמד שהוא נבחר הציבור), התשע"ז–2017 216 דוד אמסלם (הליכוד): 216 שרת המשפטים איילת שקד: 223 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 228 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – סייג לזכאות למי שלקח חלק בפעילות טרור), התשע"ז–2016 234 ענת ברקו (הליכוד): 234 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 236 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 237 ענת ברקו (הליכוד): 238 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה), התשע"ז–2017 241 משה גפני (יהדות התורה): 241 סגן שר האוצר יצחק כהן: 242 הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לצורך ביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה, התשע"ז–2017 245 נורית קורן (הליכוד): 245 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 247 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן חברתית להשקעות במקרקעין), התשע"ז–2017 251 חיים ילין (יש עתיד): 252 סגן שר האוצר יצחק כהן: 255 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 257 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 257 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ז–2017 257 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 257 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 259 הצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017 262 יעקב מרגי (ש"ס): 262 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 266 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 269 איתן ברושי (המחנה הציוני): 273 נחמן שי (המחנה הציוני): 275 נורית קורן (הליכוד): 276 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 277 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 279 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 279 הצעות לסדר-היום 279 האתגרים הניצבים בפני שימור זיכרון היסטורי של מלחמת עולם השנייה 280 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 280 עודד פורר (ישראל ביתנו): 281 טלי פלוסקוב (כולנו): 282 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 284 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 286 דב חנין (הרשימה המשותפת): 288 הצעות לסדר-היום 290 הפיגוע בהר הבית 290 נחמן שי (המחנה הציוני): 291 אכרם חסון (כולנו): 297 הצעות לסדר-היום 298 המדינה ורשות הגז אינן אוכפות את הרגולציה של עצמן 298 יעל גרמן (יש עתיד): 298 הצעות לסדר-היום 301 עיצומים במכללות לחינוך 302 דב חנין (הרשימה המשותפת): 302 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 303 הצעות לסדר-היום 304 עובדים רבים, לרבות מאבטחי מוסדות חינוך, מוצאים את עצמם חסרי עבודה בתקופת החופש 304 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 304 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 305 סגן שר הפנים משולם נהרי: 306 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 308 הצעה לסדר-היום 310 השרפה בצפת – שרפות בשכונות צפופות עשויות להפוך למלכודות אש 310 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 311 שאילתות ותשובות 314 911. הרחקת פרובוקטור מאזור רגיש 315 אמיר אוחנה (הליכוד): 315 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 316 727. המעורבות האיראנית בעסקת הצוללות 318 נחמן שי (המחנה הציוני): 318 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 319 828. הפעלת קווי הלילה בשבת 320 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 320 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 320 518. מחיר הדמים של כביש 71 336 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 336 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 337 531. חופשי חודשי גמיש 346 אורי מקלב (יהדות התורה): 346 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 347 547. הנחה בתחבורה ציבורית לתלמידי החינוך המיוחד 349 אורי מקלב (יהדות התורה): 349 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 349 798. ערך צבור בחברת סופרבוס 350 אורי מקלב (יהדות התורה): 350 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 351 871. חיוב כפול בתחבורה ציבורית 353 אורי מקלב (יהדות התורה): 353 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 354 560. הייקור הצפוי בעלויות הנפקת רישיונות נהיגה לציבור 356 נחמן שי (המחנה הציוני): 356 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 357 665. הסבת אוטובוסים לשימוש בגז טבעי 361 נחמן שי (המחנה הציוני): 361 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 361 843. עצירות התרעננות בנסיעות ארוכות באוטובוסים 367 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 368 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 370 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 373 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 373 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ה בתמוז התשע"ז, 19 ביולי 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח עם שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 376, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הנושא: סגירת טיפת חלב בח'וואלד. שואל נוסף יהיה חבר הכנסת זוהיר בהלול, שהגיש שאילתה דומה. אם יישאר מקום, אז גם לחבר הכנסת סעדי ניתן. בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד השר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שנייה, אני מעדיף שתקרא, כמקובל, את נוסח השאילתה כפי שהפנית אותה לשר. 376. סגירת טיפת חלב בח'וואלד יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד השר, לאחרונה הוחלט לסגור תחנת טיפת חלב ביישוב ח'וואלד. התחנה משרתת כ-70 משפחות. זאת תחנה כמובן בתוך היישוב. התחנה הכי קרובה הנה במרחק של עשרות קילומטרים, ואין תחבורה ציבורית מסודרת ליישוב. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? סביר שאכן יש החלטה שבוצעה כבר. 2. מה יכול השר לעשות כדי להשאיר את השירות הזה בתוך היישוב ולמנוע פגיעה בתושבים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני שר הבריאות. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. החלטת משרד הבריאות לסגור את תחנת טיפת חלב בח'וואלד נבעה משילוב של הגורמים הבאים: א. המספר הקטן של המטופלים – רק 17 מתוך 29 תינוקות שנולדו בשני היישובים ח'וואלד וראס עלי רשומים בתחנת טיפת חלב; רק 11 מהם מטופלים בה כיום. שאר המשפחות כבר בחרו בעצמן להעדיף תחנת טיפת חלב אחרת, זמינה יותר. תחנת ח'וואלד רחוקה גם היום מראס עלי, ורבים מתושבי ראס עלי בחרו זה מכבר, ביוזמתם, לקבל שירות בתחנת אבטין. אף אישה הרה אינה נמצאת במעקב טיפת חלב בח'וואלד. נשים משני הכפרים הבינו את חסרון התחנה ובחרו זה מכבר מעקב היריון בתחנת טיפת חלב באבטין. לכן סגירת התחנה לא תשפיע כלל על בריאותן של הנשים ההרות. ב. הזמינות הנמוכה של השירות – היקף כוח האדם והיקף השירות נקבעים לפי מספר המטופלים. בטיפת חלב שבה מטופלים 20,000 תינוקות, למשל, יינתן השירות על ידי אחות אחת, בהיקף של יום, חמש שעות שבועיות, ורופא ילדים אחת לחודש. הדבר בעייתי במיוחד במקרים שבהם יש צורך במעקב צמוד יותר, דוגמת פגים ותינוקות בסיכון, וכן הדבר מקשה על ההורים לקבוע תורים בהתאם לזמן שמתאים להם. במידה שלהורה לא התאפשר להגיע לביקור רופא ביום הספציפי שבו הרופא נמצא, הוא יוכל לקבוע מועד חלופי קרוב, והדבר בעייתי מבחינה מקצועית ורפואית. ג. הקושי בהבטחת איכות ורצף הטיפול – לנוכח המצב ועקב הזמינות הנמוכה של השירות ונדירות עבודת הצוות, נוצר קושי לשמור על איכות ורצף הטיפול בתחנה. ד. הסמיכות הגיאוגרפית ליישובים אחרים והסדרת התחבורה הציבורית – היישובים ח'וואלד וראס עלי נמצאים בסמיכות ליישובים אחרים, אבטין וקריית אתא, שבהם ניתן שירות כוללני בזמינות גבוהה. זה כשנה הוסדרה התחבורה הציבורית, ונכון להיום קיים קו 73א של חברת אגד, אשר נכנס לח'וואלד – ביררנו בחברת אגד שאכן לא בוטל הקו. בנוסף, הוסדרו הסעות מאורגנות על ידי התושבים. השירות באבטין מתאים מבחינה תרבותית לתושבי שני הכפרים. החלטה דומה על סגירת תחנת ח'וואלד נדונה לפי כשלוש שנים, אולם התחנה לא נסגרה עד כה עקב היעדר תחבורה ציבורית. בשנים האחרונות נסגרו 19 תחנות טיפת חלב במחוז חיפה עקב התמעטות המטופלים, במטרה להבטיח שירות איכותי וכוללני בתחנות גדולות וזמינות יותר. התחנות נסגרו ביישובים גדולים כקטנים, ביישובים עירוניים ככפריים וביישובים יהודיים וערביים. החלטת משרד הבריאות לסגור את תחנת טיפת חלב בח'וואלד באה דווקא מתוך הכרה בחשיבות השירות המונע לפרט הניתן בטיפות חלב, במטרה להבטיח מתן שירות כוללני ושוויוני באיכותו ובזמינותו לציבור בכלל ולאוכלוסייה הערבית בפרט, תוך קידום בריאות, מניעת מומים מולדים והעלאת זמינות ביקורי הבית אצל יולדות. הנגישות הפיזית שמספקת טיפת חלב בח'וואלד היא יתרונה היחיד; משקלה פחות מהצורך לתת שירות באיכות המקובלת בישראל כיום, שירות אשר לו זכאים תושבי הכפרים, ויש גם עניין השירות הרציף. אז אני חושב שבסך הכול, כלפי חוץ נראה כאילו סוגרים, אבל משפרים את הקו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר הבריאות. שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. גם חבר הכנסת אוסאמה סעדי ביקש לשאול שאלה נוספת, וגם חבר הכנסת – אה, זוהיר בהלול רשום, אז הוא ישאל ראשון. זוהיר בהלול ואוסאמה סעדי. בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד השר, אני שמעתי את הנימוקים. בקשתי אליך בשלב הזה, אם אפשר תוך חודשיים-שלושה, פשוט להעריך מחדש מה התוצאה של סגירת התחנה בתוך שני היישובים, ואולי יתברר שהפגיעה היא הרבה יותר קשה מאשר מה שחשבו בהתחלה. אז אני אשמח אם כבוד השר יורה לגורמים המקצועיים עוד חודשיים-שלושה להעריך את ההשפעה של הסגירה על התושבים ועל השירות, ופשוט לזכור מה קורה בקרב הנשים שצריכות את השירות הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת בהלול, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת סעדי. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני השר, וגם אדוני היושב-ראש, בהנחה שהמרפאה, הקליניקה, איננה עומדת בסטנדרטים הסטטיסטיים כדי להמשיך ולתפעל אותה. האם המשרד שלך ערוך, אדוני השר, כבוד הרב, לסטות אפילו סטייה קטנטנה מאותם סטנדרטים, כדי לאפשר לאימהות ולתינוקות לקבל את הטיפול הראוי? מכיוון שהקליניקות האחרות והאלטרנטיבות האחרות מרוחקות, והן גורמות לסבל בל-יתואר לאותן אימהות ולאותם תינוקות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת בהלול. חבר הכנסת סעדי, ואז נשמע את תשובת השר. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אתמול קיימנו דיון מהיר – אחרי שהנשיאות אישרה לי ולחברי חמד עמאר וענת ברקו, אדוני השר, בעניין היישוב ח'וואלד באופן כללי – בוועדה לצדק חלוקתי. הגיעו נציגים של היישוב ח'וואלד, אדוני השר. אבל גם אנחנו בקשר – גם חברי מסעוד גנאים פנה אליך, אני חושב, בשאילתה בכתב בעניין הזה. ואתמול שמענו את הנציגים שהגיעו מח'וואלד ומראס עלי, אדוני השר, והם אמרו דברים הפוכים ממה שנאמר בתשובה בכתב, שכביכול המשפחות רוצות לקבל טיפול בטיפת חלב אחרת. שמענו גם על בעיות קשות בתחבורה הציבורית אם הם יגיעו לטיפות חלב אחרות, כמו בשפרעם ובכפר חסידים, המרוחקים מהיישובים ח'וואלד וראס עלי. אדוני השר, מדובר בשני יישובים שמונים 1,400 נפשות. אני שואל אותך, האם באמת 1,400 נפשות בשני יישובים, לא מגיעה להם טיפת חלב? אני מבקש מכבודך, אדוני השר, לעיין מחדש ולשקול מחדש את ההחלטה לסגור את טיפת חלב ביישוב ח'וואלד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר, האם ברצונך להוסיף משהו? שר הבריאות יעקב ליצמן: לחבר הכנסת ג'בארין וגם לסעדי, אותה תשובה. אני בהחלט מסכים שאחרי שלושה חודשים אני אבדוק מחדש תוצאות כדי לראות בדיוק מה קורה. זו התשובה לשניהם. אם אני אראה שזה נזק, אני אשקול מחדש. אני חושב שזה לא כך. זוהיר בהלול – איפה הוא? לא משנה. בהחלט, זה היסוד לפני שמתחילים כל דבר, להקפיד על סטנדרטים. אם הסטנדרטים יהיו נמוכים – זה היה השיקול לפני שמתחילים בכלל. לכן גם את זה בואו נראה עוד שלושה חודשים. אני יכול להגיד לכם כאן, יש לי אותה בעיה בירושלים, נסגרה תחנה ברחוב תחכמוני, ויש לי בעיות עם זה כי אנשים צריכים להיטלטל רחוק. אני בודק אפשרות – שם זה כן לדעתי נפגע, כי זה שירות פחות טוב. העומס. אני אומר פשוט, רבותי, תנו לנו שלושה חודשים, נראה את התוצאות ונבדוק. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן ולכל השואלים. אני מתכבד להזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להשיב על שאילתה דחופה מס' 379, מאת חברת הכנסת מיכל בירן. הנושא: הסכנה הנשקפת לציבור מחשודה בעבירות מין בילדות. בבקשה, חברת הכנסת בירן. שאלה נוספת, רשמתי, לדב חנין. 379. הסכנה הנשקפת לציבור מחשודה בעבירות מין בילדות מיכל בירן (המחנה הציוני): מ-2014 מתנהל תהליך הסגרתה מישראל לאוסטרליה של מנהלת בית-ספר חרדי במלבורן, החשודה בעשרות מקרי אינוס ועבירות מין בילדות בנות 11. ברצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – לנוכח העיכוב בהסגרה, אילו צעדים אתם נוקטים כדי להבטיח את שלום הציבור מפני החשודה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת בירן. בבקשה, גברתי השרה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת בירן, כנסת נכבדה, באוגוסט 2014 פנתה המדינה לבית-המשפט המחוזי על מנת שיכריז על המבוקשת כבת-הסגרה לאוסטרליה, כדי שתעמוד שם לדין בגין ביצוע עבירות מין במתלוננות. ההליך הופסק בחודש יוני 2016 על ידי בית-המשפט – אתם יודעים שלמדינת ישראל יש עצמאות שיפוטית; אני כשרת משפטים לא יכולה להתערב בהליך שיפוטי. ההליך הופסק מכיוון שהוא הסתמך על חוות דעת פסיכיאטריות ועל דעת הפסיכיאטר המחוזי, שטען שהמבוקשת אינה כשירה נפשית לעמוד בפני הליך משפטי. המבוקשת הופנתה למעקב בפני ועדה רפואית לדיון במצבה הנפשי אחת לחצי שנה, תוך קביעה מפורשת שאם יוטב מצבה תוכל הפרקליטות לחדש את ההליך. מאחר שכרגע לא מתנהל הליך שיפוטי, לא ניתן להטיל על המבוקשת תנאים מגבילים ממשיים, אבל כאמור היא נתונה במעקב פסיכיאטרי, כך שהיא מפוקחת יותר מבעלי נטייה פדופילית שלא הורשעו. פרקליטות המדינה, ובפרט המחלקה הבין-לאומית, האחראית לניהול תיק ההסגרה בבית-המשפט, נוטלת חלק בישיבות הוועדה הפסיכיאטרית ועוקבת אחר השינוי במצבה של המבוקשת, במטרה לחדש בעתיד את ההליך ולהביא להסגרתה של המבוקשת לאוסטרליה – שעמה אנו מצויים ביחסים מצוינים. אני יודעת שהנושא הזה הוא נושא כאוב באוסטרליה. אני בקשר קבוע עם השגריר על זה. אני יודעת שזה גם מאוד מקומם את הקהילה היהודית. אני רק יכולה להגיד שלכשיסתיים ההליך השיפוטי אני בוודאי אחתום על צו ההסגרה, אבל כשרת המשפטים אני לא יכולה וגם לא צריכה להתערב בהליך עצמו. צר לי שהגענו למצב הזה, אבל זה לא מתנהל אצלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרה. סליחה, גברתי השרה, יש שאלות נוספות, תישארי אתנו. יש לך שאלות נוספות? מיכל בירן (המחנה הציוני): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי, חברת הכנסת מיכל בירן, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. מיכל בירן (המחנה הציוני): אם הבנתי נכון מתשובתך, בעצם אין דרך להגן כרגע על ילדות ישראליות מפני החשודה? שרת המשפטים איילת שקד: כפי שאמרתי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סליחה, רגע, נשמע גם את חבר הכנסת דב חנין, ואז השרה תענה. חברת הכנסת בירן את יכולה לשבת בינתיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, אני רוצה לשאול אותך בעניין שאת בקיאה בו היטב היטב, וזו הסוגיה של מאבק תושבי שכונת גבעת עמל. בקדנציה הקודמת, גברתי, קידמנו יחד ניסיון לפתור את הבעיה הזו, בעיה אנושית מאוד מאוד קשה. התושבים חיים על הקרקע בערך מימי הקמת המדינה, היום יש תוכניות במקום, רוצים להקים שם מתחמים גדולים למגורים, והתושבים רוצים פתרון הוגן של דירה תמורת דירה. ניסינו לקדם ביחד חקיקה בעניין הזה. היום מקדמת את החקיקה הזו חברתנו חברת הכנסת שולי מועלם. החדשות הטובות הן שמשרד האוצר תומך במהלך הזה על בסיס התפיסה שאמרת שמי שאחראים לפיצוי התושבים צריכים להיות אותם יזמים, שהולכים בעצם להתעשר מאוד מאוד מתוכניות הבנייה שנמצאות במקום. הקושי הגדול שאנחנו כולנו נמצאים בו הוא שבמקביל מתנהלים תהליכים משפטיים בבית-המשפט. ההליכים בבית-המשפט מתנהלים לא לפי החוק שאנחנו רוצים להעביר אלא לפי המצב הקיים היום. שופט לא יכול לדון לפי חוקים שהכנסת עוד לא חוקקה, הוא דן רק לפי החוקים הקיימים היום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ולכן השאלה היא? דב חנין (הרשימה המשותפת): ולכן השאלה היא: מה בדעת גברתי לעשות כדי לסייע לנו לקדם חקיקה שתיתן פתרון הוגן לתושבים האלה, בשים לב לקצב האירועים המאוד-מסחרר שאנחנו נמצאים בו ולסכנה שיהיו פסקי דין של בתי-משפט שיפנו את התושבים מבתיהם? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. גברתי השרה, אני מזכיר לך שלשאלות נוספות שלא קשורות לשאילתה המקורית את יכולה לענות, את יכולה להעביר תשובה בכתב לאחר מכן – מה שאת בוחרת. בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: טוב, חברת הכנסת בירן, לצערי, כל מה שאפשר לעשות זה לעקוב אחריה במעקב פסיכיאטרי. זה מה שעושים. מכיוון שהפסיכיאטר קבע שהיא לא כשירה לעמוד לדין אנחנו גם לא יכולים לבקש מעצר עד תום ההליכים או משהו כזה. חבר הכנסת דב חנין, אתה ואני עבדנו ביחד בקדנציה הקודמת עם תושבי גבעת עמל. אם אני לא טועה, ואני זוכרת – תקן אותי אם אני טועה – תשובה סיים את הפינויים עם פיצויים, למעט משפחת חליף, שאתה עדיין – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לא – – – שרת המשפטים איילת שקד: מי עוד חוץ מחליף? דב חנין (הרשימה המשותפת): יש עדיין משפחות – – – שרת המשפטים איילת שקד: אצל תשובה? אתה בטוח? אני יודעת אצל תשובה שזה חליף. אוקיי. נשארו כמה משפחות שלצערי הן נמצאות בשטחים של כוזאינוף, נכון? שם מרבית הבעיה? דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, יש עדיין בעיה גם אצל תשובה. שרת המשפטים איילת שקד: עם תשובה אמרו לי שזו רק משפחה אחת. טוב, תעביר לי את הפרטים המעודכנים. הפעם האחרונה שהתעדכנתי הייתה לפני כמה חודשים. תעביר לי את הפרטים המעודכנים, נשב ביחד עם חברת הכנסת שולי מועלם ונראה איך מתקדמים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב לשאילתה דחופה מס' 377, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג. נושא השאילתה: איסוף מידע על גולשים באמצעות מחשבון "נטו משפחה". בבקשה, גברתי, את יכולה לקרוא את נוסח השאילתה. 377. איסוף מידע על גולשים באמצעות מחשבון "נטו משפחה" תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, השאלה נוגעת למחשבון שפורסם על ידי השר ולא על ידי המשרד. מחשבון שממוקם באתר פרטי ולא באתר ממשלתי, לחישוב זיכוי מס כתוצאה מרפורמה שמוביל השר ומפרסם אותה בראש חוצות. אלא שכדי להשתמש במחשבון, יש לאשר פרטים אישיים כדוגמת שם, תמונה, גיל ומגדר. ברצוני לשאול: 1. האם אכן כך הדבר? האם נכון שצריך להשאיר פרטים אישיים? 2. אם כן, מדוע נדרש מידע פרטי של הגולשים? האם הוא נשמר? אצל מי הוא נשמר? מי מקבל את הפרטים האלה ומה נעשה אתו? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שאילתה של חברת הכנסת תמר זנדברג בעניין איסוף מידע על גולשים באמצעות מחשבון "נטו משפחה". "נטו משפחה" הוא נטו משפחה; זו תוכנית כלכלית שבאה להיטיב עם עַם ישראל כמעט בכל הרבדים. משרד האוצר אינו מקדם כל מחשבון. המחשבון היחיד שמשרד האוצר מכיר ופרסם באופן רשמי בעיתונות הוא מחשבון רשות המסים. על כן, כל התשובות הן: לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת, חברת הכנסת זנדברג, וגם חבר הכנסת יוסף ג'בארין ביקש לשאול שאלה נוספת. תמר זנדברג (מרצ): אדוני סגן השר, אני מבינה שאתה באמת סגן שר ושנשלחת מטעם המשרד. סגן שר האוצר יצחק כהן: ולכן מה? תמר זנדברג (מרצ): אלא שהשר שאליו הופנתה השאילתה פרסם מחשבון כאמור, באתר פרטי, לא באתר רשות המסים, ונדרשים להשאיר שם פרטים אישיים. לכן, אם אתה עונה בשם השר, אז אני מבקשת ממך תשובה רצינית. אני מבינה שזה לא באתר רשות המסים, אבל יש דבר כזה. זה מטעם השר, נדרשים להשאיר שם פרטים אישיים. לכן השאלה היא מה נעשה עם הפרטים האלה, איפה הם נשמרים ומי משתמש בהם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת תמר זנדברג. תמר זנדברג (מרצ): זו שאלה לשר. אם שולחים את סגן השר לענות, הוא צריך להיות מסוגל לענות בשם השר. אם לא, שיבוא השר ויענה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד סגן השר, גם לעניין התוכנית הזאת וגם לעניין התוכנית הקודמת, של חיסכון לילדים – אותם 50 שקל – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לכל ילד. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – לכל ילד, אני כמעט לא חש שיש פרסום של התוכניות האלה בשפה הערבית. גם אם יש משהו, זה לא מספיק וזה לא מקביל למה שקורה, לכן משפחות עד היום לא מודעות לתוכניות הללו. ואני חושב שחשוב שהמשרד ינחה את כל האנשים המעורבים פשוט לפרסם גם בערבית. למשל, קיבלתי סמ"סים על התוכנית לכל ילד בשפה העברית. מדוע שלא תהיה פעילות דומה גם בשפה הערבית? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: הערה נכונה. אביא אותה בפני הגורמים במשרד, שיתקנו את הדבר הזה, אם צריך תיקון. אבל זה יותר בתחום ההסברתי, פחות בתחום הביצועי, כי הביצוע הוא אוטומטי. אבל הערה נכונה, הערה במקום. ולגבי השאלה שלך, התשובה היא: לא. תמר זנדברג (מרצ): מה לא? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא. אין מחשבון שבא לאסוף נתונים בשביל שימוש אחר מלבד המחשבון של רשות המסים, שבא לסייע לתושבים לדעת כיצד לחשב את התוכנית. תמר זנדברג (מרצ): סלח לי, אדוני סגן השר, זו תשובה שהיא פשוט לא אמת. מצטערת. אני מבינה שזה לא של רשות המסים, אבל השר צריך לענות. אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. תמר זנדברג (מרצ): משהו לפרוצדורה: אנחנו, חברי הכנסת, שואלים שאילתות, שואלים את השרים. סגן השר – בסדר, זו לא אשמתו, הוא מייצג את המשרד, זה בסדר. סגן שר האוצר יצחק כהן: תמר, את לא רוצה שאענה לך – אני לא אענה לך. את לא עושה לי טובה שאני עונה לך, עם כל הכבוד. תמר זנדברג (מרצ): לא, לא, אתה בסדר. סגן שר האוצר יצחק כהן: שאלת שאלה – קיבלת תשובה; עוד שאילתה – עוד תשובה. תמר זנדברג (מרצ): אתה צודק במאה אחוז. הדברים שלי כרגע מופנים – זה גם נושא כללי למוסד השאילתות. אנחנו שואלים שאילתות את השרים. מגיעים סגני שרים, והם צריכים להיות מסוגלים לענות בשם השרים. אם אנחנו לא מקבלים תשובה – דברים שהם ברורים: הרי המחשבון הזה קיים; הוא צבוע בצבעי מפלגת כולנו. אגיד באופן מפורש: משאירים בו פרטים אישיים. אני מבינה, הוא לא מטעם רשות המסים – על זה בדיוק השאילתה. אז אם סגן השר לא יכול לענות, אני חושבת שאנחנו ככנסת צריכים לבקש מהשר שיבוא לענות על דברים שקשורים אליו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, התקנון כאן מאוד ברור. לא הייתי מעלה על הדעת להעלות סגן שר שלא במשרד שאליו הופנתה השאילתה. כאן זה לא המקרה – חבר הכנסת יצחק כהן הוא סגן שר האוצר. אני מבין את הבעיה שנוצרה כאן. אני מציע – תפני שאילתה ישירה או שאילתה רגילה לשר האוצר ואז תקבלי תשובה ממנו. תודה רבה לסגן שר האוצר על השאילתה הזאת, ואתה נשאר אתנו כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 381, הפעם של חבר הכנסת יואב בן צור. הנושא: סניפי בנקים נסגרים והופכים לדיגיטליים: פגיעה בקשישים, בעולים ובחסרי גישה לאינטרנט. בבקשה, אדוני. 381. סניפי בנקים נסגרים והופכים לדיגיטליים: פגיעה בקשישים, בעולים ובאנשים ללא גישה לאינטרנט יואב בן צור (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, הבנקים נוקטים צעדי ייעול וחיסכון וסוגרים סניפים, והם נהפכים לדיגיטליים. אין קבלת קהל והשירותים ניתנים באינטרנט. לקשישים, לעולים ולחסרי גישה לאינטרנט מדובר בגזרה שהם אינם עומדים בה. רצוני לשאול: כיצד אמורים מגזרים אלו להתמודד עם סגירת הסניפים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר האוצר. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, חברי חבר הכנסת יואב בן צור. אדוני היושב-ראש, להלן תשובת בנק ישראל: כיום פועלים בישראל כ-1,110 סניפי בנק. בשנים 2011–2016 פחת מספר סניפי הבנקים בישראל בכ-6%. הבנקים בישראל פחות יעילים מבנקים בעולם המערבי, ומי שניזוק מחוסר היעילות הוא הציבור. לכן הבנקים בארץ, כמו בנקים בעולם, נדרשים להתייעל. תהליך ההתייעלות כולל בחלק מהבנקים גם צמצום מספר הסניפים, בפרט באזורים מרכזיים המתאפיינים במספר סניפים גדול יחסית. יצוין כי מגמת סגירת סניפי הבנק היא מגמה עולמית, ובמדינות מסוימות היא מגיעה גם לכדי עשרות אחוזים. בישראל שיעור זה נמוך בהשוואה לעולם, ועומד כאמור על כ-6%. במקביל, בשנים אלה חלה עלייה בשימוש של לקוחות בערוצים הישירים – אינטרנט, סלולר וטלפון – וירידה בשיעורי ההגעה של לקוחות לסניפי הבנק לצורך ביצוע פעולות בנקאיות. בשנת 2016 כ-50% מהפעולות הבנקאיות בוצעו מחוץ לסניף, ולמעלה מארבעה מיליון לקוחות – מעל 70% מהלקוחות – צורכים שירותים בנקאיים באמצעות האינטרנט. השימוש באמצעים הדיגיטליים כאמור מאפשר ללקוחות להימנע מהמתנה בתורים, והשירותים הבנקאיים זמינים ללקוחות במשך כל השבוע, בכל שעות היום, בכל מקום ובעלות מוזלת. יחד עם זאת, הפיקוח על הבנקים ער לחוסר הנוחות ולקושי העלולים להתעורר בקרב לקוחות משקי הבית, ובפרט לקוחות קשישים והציבור החרדי, שלא משתמש באינטרנט, אשר סניף הבנק שלהם נסגר או שצומצמו בו שירותי הטלר, ודורש מהבנקים לנקוט צעדים שיעניקו ליווי וסיוע ללקוחות אשר אינם נוהגים לקבל שירותים בנקאיים באמצעים הדיגיטליים השונים או מתקשים בכך. דרישות אלה עוגנו במסגרת הוראת ניהול בנקאי תקין מס' 400 בנושא סגירת סניפי בנק וצמצום שירותי טלר. בהתאם לזאת, הבנקים הרחיבו את המשאבים הניתנים לסיוע ללקוחות במעבר לבנקאות הדיגיטלית, דוגמת דיילים ובנקאים המסייעים ללקוחות המגיעים לסניפים ללמוד לבצע פעילות במכשירים האוטומטיים וכן ללמוד להשתמש באתר האינטרנט ובאפליקציה הסלולרית של הבנק. באוגוסט 2016 תוקן חוק הבנקאות (רישוי), התשע"ו–2016, כך שהפיקוח על הבנקים הוסמך לאשר סגירת סניפים. מאז עיגון סמכות זו פועל הפיקוח על הבנקים ליישומה. לשם כך, הוגדרו קריטריונים לבחינת בקשות הבנקים לסגירת סניפים, ובמסגרתם ניתן דגש על נאותות החלופות שמציע תאגיד בנקאי ללקוחותיו, ובכלל זה סניף חלופי במרחק הולם, השארת מכשירים אוטומטיים למשיכת מזומנים וביצוע פעולות בנקאיות נוספות – ATM, פתיחת סניף נייד או חלקי במידת הצורך. נוסף על כך, במסגרת בחינת בקשות הבנקים הושם דגש על מאפייני סביבת הסניף הנסגר – רמת פריפריאליות, מאפייני היישוב שבו ממוקם הסניף, קרבה לבית אבות ועוד, מאפייני לקוחות הסניף, לרבות התפלגות גילאי הלקוחות, ודפוסי השימוש שלהם באמצעים הדיגיטליים, בדגש על הציבור החרדי. ממועד כניסת התיקון לחוק לתוקפו ועד היום אושרו 65 בקשות לסגירת סניפים, ובמקביל אושרו 11 בקשות לפתיחת סניפים חדשים. סגירות הסניפים העיקריות היו בערים הגדולות, ובקרבת מקום לסניף שנסגר קיימים סניפים אחרים. 12 מהבקשות לסגירת סניפים אושרו בכפוף להתניות, כפי שפירטתי קודם: הפעלת סניף נייד או במתכונת חלקית, הפעלת סניף חלקי בבית אבות קרוב, השארת מכשיר למשיכת מזומנים לאחר סגירת הסניף. בנוסף, שלוש בקשות נדחו, ולא התירו את סגירת הסניפים כפי שהתבקש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת, חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, תודה על דברי התשובה המפורטים. בכל אופן אנו מוצאים שמתוך 65 בקשות, אושרו – לא אושרו רק 12 בקשות? או כמה – 15? סגן שר האוצר יצחק כהן: 12. אורי מקלב (יהדות התורה): 12 בקשות לא אושרו, או 15, ויש מתוכם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא, לא, לא – 11. אורי מקלב (יהדות התורה): לא משנה. 80% כן אושרו, והתופעה הזאת – לראות ולשמוע את התלונות של אנשים, מבוגרים, עולים חדשים וציבור שאין לו גישה לאינטרנט. גם הוא רואה סניף סגור, וגם הוא לא מקבל שום מכשיר שהוא יכול לעשות אתו את הפעולות. אם הבנקים היו נסגרים, ולא היה השירות הפרונטלי אבל היה איזה מכשיר שאפשר לעשות את הפעולות דרכו – גם את המכשירים האלה הם מוציאים. לא זו אף זו, גם את המעטפות בתוך הבנקים הקיימים, שהיו מה שנקרא בלי תור, אל-תור – גם את זה ביטלו. הכול אתה צריך לעשות דרך המכשירים האוטומטיים, ולא לכולם יש גישה. אני חושב שצריך להגביר את הפיקוח. הדרישה מהמפקחת על הבנקים ובנק בישראל צריכה להיות לפקח הרבה יותר. האישור של 80% זה יותר מדי. עובדה שהציבור סובל. תודה. סגן שר האוצר יצחק כהן: חברי, הרב מקלב. הוא שפירטתי בתשובה. הדברים האלה הובאו בחשבון, וגם ההערות שלך יימסרו למפקחת על הבנקים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. עד כאן שאילתות דחופות. הצעת חוק איסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4078/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה. יש שתי הצעות חוק – זו לא הצמדה, אני מציין – שתי הצעות חוק, והן יקבלו תשובה משולבת ושתי הצבעות נפרדות. הראשונה – הצעת חוק איסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא, עד עשר דקות לרשותך. לאחר מכן – הצעה דומה, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, אני מתרגשת. יום מרגש, יום היסטורי, גם הנושא, גם לפתוח את החקיקה היום, וגם, קודם כול, להודות לכל הנשים היקרות שנמצאות כאן ביציע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אין מחיאות כפיים בכנסת. אם עוד פעם יהיו מחיאות כפיים אני ארוקן פשוט את יציע הציבור. זה לא תיאטרון. עליזה לביא (יש עתיד): סליחה. סליחה, אדוני. זו פשוט התרגשות. נמצאות אתנו גם פעילות שמובילות שנים רבות – הקטר לפני המחנה, וגם נשים שורדות זנות, שעשו את המאמץ והגיעו לכאן. אז, אדוני, אני מבקשת את הסליחה. ההתרגשות מאוד מובנת. אני חושבת, אדוני, שכל היושבים כאן היום בבית הזה, היושבים והיושבות, זכו להיות חלק מתחילתו של תיקון היסטורי, שכן צריכת זנות היא עוד אחת מצורות הדיכוי, ההכפפה והשעבוד של נשים. אדוני – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ששש, מה קורה כאן? עליזה לביא (יש עתיד): זה הרבה יותר מרעיש ופוגע מאשר מחיאות הכפיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברים יקרים, מה קורה כאן? עליזה לביא (יש עתיד): אדוני, לא על חשבון הזמן שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ברור שלא על חשבון הזמן שלך. אני מוסיף לך דקה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני. זאת אחת מצורת הדיכוי, ההכפפה והשעבוד של נשים; דפוס דיכוי, אולי העתיק ביותר מכולם, ואחד האכזריים שבהם. אבל בעוד במאבק לשחרור האישה, לקידום מעמדה, להשוואת שכרה, לשילובה בתפקידי מפתח בהשכלה, בתעסוקה, בממשל, בחברה, עשינו צעדים מאוד גדולים, דווקא בדפוס הברוטלי והקשה, זה שמשעבד לא רק את הגוף של האישה אלא גם את הנפש של האישה, בזה מרבית החברות – למעט אולי כמה מדינות חלוצות – במרבית חלקי העולם אנחנו עדיין באותה נקודה: קונים גוף של נשים, פוצעים אותן, את נפשן; אלפי נשים, גברים, קטינות, קטינים, טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות. המיתוסים סביב הזנות הם רבים, רבים, רבים, וכך גם ההתנגדויות המתמשכות לחוק הזה. במהלך כהונתי בוועדת המשנה למאבק בזנות ובסחר, שעוסקת בנושאים רבים מאוד, פרט לשאלה של הפללת הלקוח – זה הנושא שללא ספק הרעיד את אמות הספים של כולם ועורר הרבה מאוד תגובות. רבים כותבים לי ושואלים: עליזה, השתגעת? על מה את מדברת? הרי אי-אפשר למגר את הזנות. זה המקצוע העתיק ביותר בעולם. זה היה בתנ"ך. את תפגעי בנשים, ומה עם חופש הבחירה? והיו שלא התביישו ואמרו לי: הרי זכותן לקיים יחסי מין. והיה מי שטען בפני שאפגע פסיכולוגית באזרחים, או שנגביר בישראל את מקרי האונס. אז בצד כמה טענות מאתגרות יותר, כמו שאלת האכיפה, הסיוע לנשים, ירידת הזנות למחשכים – בזמן הקצר שלי אני לא אוכל להשיב על כל הטענות, אבל חשוב לי מאוד לומר: בשנה וחצי האחרונות אני ראיתי את הכול בלבן של העיניים. פגשתי נשים, הייתי בדירות המסתור ובכל המקומות הללו של התיאורים הנוראיים. אני מובילה את ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות ואני מקיימת עשרות דיונים. שמענו על עדויות רבות קשות שצורבות את הנשמה: סרסרות, פרסום זנות, כרטיסי זנות, זנות באינטרנט, התמודדות במערכת החינוך – שלא מתמודדת עם התופעה, בצבא, בפעילות משרדי הממשלה, פשיטות ופעילות המשטרה, זנות של קטינים וקטינות, ועוד הרבה מאוד, הרבה מאוד דברים קשים ובאמת לא מתקבלים על הדעת. ואחרי בדיקה מעמיקה של הנושא, כלל התופעה, אני יכולה לומר לכולכם כאן: הזנות היא תעשייה הרסנית, המשחיתה הן את העוסקים והעוסקות בה והן את הצרכנים, שתפיסת המיניות שלהם השתבשה לחלוטין, ממש לחלוטין. אפילו בעלי חיים לא משלמים כסף כדי לקיים יחסי מין. נשים מידרדרות לזנות כמוצא הישרדותי, כורח של נסיבות חיים מאוד מאוד קשות, לרוב פגיעה מינית בשלב המוקדם של החיים, ומעטים הם המקרים שבהם נשים בוחרות בזנות. זו תוצאה של חיי סבל, של חובות, של ניצול, של שעבוד. נשים לא בוחרות בזנות, הן לא בוחרות בזנות. לרוב יש סרסור אלים או הסללה מגיל מאוד צעיר לעיסוק בזנות. אין נשים, ילדות, שרוצות לילה-לילה להיות עם חמישה ושישה ושבעה ועשרה גברים, מדי לילה. אתמול קיימנו סיור נוסף עם שרת המשפטים. חברת הכנסת מועלם, פגשנו את הקטינים והקטינות, פגשנו את הנשים השורדות. נחשפנו לסיפורי חיים קורעי לב. ולכן, בצד האתגרים – ויש אתגרים משפטיים שמלווים את החקיקה הזו, ושמענו אותם בכובד ראש – אני רוצה לומר לכם: זה קודם כול ולפני הכול הכרעה ערכית ומוסרית, הכרעה שמגדירה את האופי ואת הדמות שלנו כמדינה, כמדינה יהודית ודמוקרטית. ובדיוק מהסיבה הזו, זו ההכרעה שעומדת לפתחנו כאן הבוקר הזה; היא שלנו, של נבחרי הציבור במדינת ישראל. ועדה מקצועית – ואני מברכת את השרה על פתיחת הוועדה המקצועית – לא יכולה להחליט. היא יכולה לייעץ, אבל אנחנו צריכים להחליט. אז לפני שמדברים על הפרקטיקה, על איך מיישמים ואיך אוכפים, צריכה היום לצאת מכנסת ישראל אמירה ברורה שזנות היא תופעה משחיתה שהשלכותיה הרסניות, והיא נורמה פסולה. אני רוצה להקריא לכם פסקה קצרה מאחת הנשים המרגשות – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי, שנייה אחת. אני עוצר את השעון. חבר הכנסת רוזנטל, שב ליד עמר בר-לב. עליזה לביא (יש עתיד): דווקא אתה, דווקא אתה, מיקי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): סליחה, מתנצל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. עליזה לביא (יש עתיד): אחד הסיפורים – מיקי, תקשיב, תקשיב – אחד הסיפורים היותר-מרגשים שהיו בוועדה הוא של קאדי קייקליני, שהייתה קורבן, קורבן סחר בנשים, ניצול ואלימות, נמכרה בגיל 14 ועברה פגיעות קשות ורבות. והיא אמרה בעדות שלה: הייתי כמו מוצר שנמכר ללא זכויות וללא בחירה. נאנסתי אין-ספור פעמים על בסיס יומיומי. לא הייתה לי הגנה ותמיכה. המדינה בטח לא הייתה שם כדי לקחת אותי משם. היה לי רק את עצמי. ואני אחת ממיליוני ילדים ונערות שנמכרו ללא הסכמה. ושלא יספרו לכם על כסף שעושים שם. לא ראיתי אגורה אחת, לא ראיתי אגורה אחת. אז אני מבקשת להבהיר, בראש ובראשונה, את מטרת החוק: הוא מבקש לצמצם את היקפי תופעת הזנות בישראל, תוך מתן סיוע לנשים, גברים, טרנסג'נדריות. ההצעה הזו נשענת על שני מרכיבים עיקריים, שני פרקים: האחד זה כמובן ההפללה, ההפללה שתתמודד עם הביקוש – אדוני, אולי תעצור, בבקשה? גם טלפונים, גם דיבורים. איציק שמולי (המחנה הציוני): הכול בסדר. אל תטיפי לנו מוסר, הכול בסדר. עליזה לביא (יש עתיד): והיד השנייה היא היד של השיקום, כי בלי שיקום איך ערך להפללה, כי הנשים הללו ייזרקו לרחוב. חובתנו כחברה מוסרית לבוא ולתת חלופה, לבוא ולתת את העזרה למי שמעולם לא קיבלה. ואנחנו מבקשים לתקן ולשקם. אני רוצה לשתף אתכם, הייתי לפני כחודש באוניברסיטת ירושלים, פה בעברית, אולם מלא אנשים. והמנחה שהנחה הוא זה שיזם את הדיון על חוק ההפללה – מעורבות חברתית באוניברסיטה. הוא פתח ואמר: אני עם החברים שלי לפני הגיוס הלכנו לצרוך זנות, וגם אחרי, כשהשתחררנו. לא חשבתי, הוא אומר, שזה אסור, שזה לא בסדר. לא אמרו לנו, לא לימדו אותנו. זה היה חלק מריטואל החיים. אנחנו צריכים לומר לא, אנחנו צריכים לחנך. ערכים משתנים. פעם הייתה העבדות מותרת, פעם גם רצחו. זנות – אי-אפשר לבוא ולומר שפעם היא הייתה ולכן היא תמיד צריכה להישאר. אנחנו צריכים לומר לא, אנחנו צריכים לומר שבמדינת ישראל היא אסורה ברמה הערכית, ונחשוב ביחד כאן איך באמת ליישם את זה. אני רוצה להודות לחברותי שולי מועלם וזהבה גלאון – זהבה מובילה כבר שנים רבות את המאבק הזה בכנסת, ושתיהן יחד משקפות בצורה יוצאת דופן כמה המאבק הזה הוא חוצה מפלגות ומגזרים, שמאל–ימין, דתיים–חילונים; לחברת הכנסת לשעבר אורית זוארץ, שהייתה בורג חשוב במאבק בתקופתה; ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שנתנה לי את המנדט להוביל את הוועדה הכל-כך חשובה הזאת ולפעול בה במלוא הכוחות והמשאבים; לשרה איילת שקד, שגילתה מחויבות יוצאת דופן והקימה ועדה בין-משרדית שתבחן לעומק את הסוגיה הזאת של הפללת הצרכנים. לא על הכול הסכמנו, אבל אנחנו מקיימות דיאלוג, והבנה שכולנו צריכים לומר די לזנות במדינת ישראל. יש לפנינו דרך ארוכה, וצריך להמשיך בה. לארגוני השטח המדהימים, שגם כשלא היו סיוע והבנה, וגם מ-2006, התוכנית הלאומית למאבק בסחר – אתם לרגע לא עצרתם. אנחנו כל הזמן, אבל כל הזמן, למֵדים מכם. מכאן אני רוצה לומר בשם כולנו תודה רבה. כל המציל נפש אחת, בכלל, כאילו הציל עולם מלא. ואני רוצה לומר עוד דבר אחד, אדוני היושב-ראש: המאבק הזה הוא לא מאבק של נשים. בדיונים הרבים ובסיורים מגיעים באופן עקבי חברי כנסת. אני מבקשת לציין את חבר הכנסת דב חנין, את חבר הכנסת יהודה גליק ואת חבר הכנסת בני בגין, שלא החסירו דיון אחד או סיור אחד. זה מאבק של כולנו, מאבק משותף. הקולות המשותפים האלה מסייעים לנו להגביר את הקול, את הזעקה, של מי שאין באפשרותן לזעוק, ולרוב גם לא היה מי שיקשיב. המאבק הזה הוא מאבק משותף. חברותי וחברי חברי הכנסת, לאורך כל ההיסטוריה היה אפשר להצדיק עוולות והיה אפשר להצדיק ניצול ושעבוד בהסברים לכאורה מקצועיים או בטענות על טבע האדם. היו הסברים ענייניים למה אסור להפסיק את תעשיית העבדות, למה לנשים אסור להצביע, ולמה הפרדה בין שחורים ולבנים באוטובוסים זה מצב טבעי ואי-אפשר לשנות אותו. חברותי וחברי, יבוא יום בעתיד שבו היסטוריונים יתבוננו על התקופה שבה בני אדם קנו את הגוף של נשים, של נערות, של ילדות, של ילדים, בכסף וחשבו שזה נורמלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): בואו נהיה כולנו בצד הנכון של ההיסטוריה ונצביע כאן היום על איסור זנות במדינת ישראל ועל שיקום של שורדות זנות. תודה רבה, תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. הצעת חוק המאבק הלאומי בצריכת זנות, ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4136/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כפי שכבר אמרתי, יש הצעת חוק דומה של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי, זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת. שתי המובילות של ההצעה ביקשו לחלק את הזמן, חמש דקות כל אחת, והתקנון מאפשר זאת. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני השר, "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך". כל מי שנמצא עכשיו במליאה זוכה לקחת חלק באחד הרגעים המוסריים ביותר בתקומת העם היהודי בארצו. בדקות הקרובות, כשכולנו נצביע על מיגור תופעת הזנות, הפללת לקוחות זנות ושיקום הנשים, שאליהם נצרף תהליכים חינוכיים וחברתיים מתחייבים – לא נוכל לעצור רק בהפללה ובשיקום; נהיה חייבים לשנות את המציאות שבה מסיבות גיוס מתנהלות במועדוני חשפנות וטקסי חניכה לבר-מצוה במדינת ישראל מתרחשים אצל נשים שמוכרות את גופן. כנסת ישראל וממשלתה מעבירות את החוק היום וקובעות אמירה ערכית: צריכת זנות היא פגיעה וניצול של נשים וגברים, נערים ונערות, שזקוקים לעזרה. שום אישה, גבר, נער או נערה לא מגיעים לשם מרצונם. תפסיקו עם המיתוס הזה של בחירה חופשית בזנות. הם נקלעים לכך בשל מצוקה, נקלעים לכך בשל תקיפות מיניות שהם עברו בילדותם. בהצעת החוק מוצע להוציא את מי שנמצא במעגל הנורא הזה מהמרחב הפרטי לציבורי, ובמקביל להעניק לנשים, לגברים, לנערות ולנערים סל שיקום. הצעת החוק תיענה סוף-סוף לזעקה שלהם, ופעם ראשונה בחייהם יעמדו מאחוריהם, ופעם ראשונה בחייהם הם לא יהיו שקופים יותר. בימים האחרונים, חברים, לאחר שהצעת החוק עברה בוועדת שרים, שרתה מבוכה ומרה שחורה בפורומים שונים שמאפשרים צריכת זנות. אני מבקשת לא להקריא פה דברים שכאילו ברור שנכתבו שם, אלא דבר שתפס את תשומת לבי. וככה כותב אחד מהלקוחות: "אז התפרסם היום שככל הנראה יקודם החוק שמפליל את צרכני הזנות. בשלב ראשון קנסות גבוהים, ולמתמידים גם עונש מאסר. כשחושבים על זה בבית, באופן רציונלי, ולא מחוץ לדירות אירוח, החוק נשמע הגיוני והוגן. העוסקות בזנות, גם אם כאילו מרצון, הן מהאוכלוסיות המוחלשות ביותר, עם קשיים פיזיים ופסיכולוגיים יוצאי דופן, ובמקרים רבים עם רקע של התעללות מינית ואחרת עוד לפני שהגיעו לעיסוק הקשה הזה. כצרכנים של השירות זה כמובן מבאס שאולי בסוף עוד נפגוש אחד את השני בכלא, אבל אולי זה יעזור לנו בטווח הארוך להשתחרר מההתמכרות הקשה שמובילה אותנו לזונות מכל הסוגים והמינים, וגם לצפייה האובססיבית בפורום החשוב הזה". הצעת החוק מתבססת על חוקים דומים שעברו במקומות שונים בעולם. מספר הנשים בכל המקומות האלה הצטמצם, גם ברחובות, גם באינטרנט וגם בדירות הדיסקרטיות. אל תאמינו להצפת הדיס-אינפורמציה שיש בימים האחרונים; החוק בעיקר גורם לעלייה בתמיכה של הציבור בהפללת הלקוחות ובהכרה שזנות היא תופעה של אלימות, לא משהו אחר – אלימות ואונס מתמשכים. יש פה אמירה יהודית, מוסרית, אנושית. יש לה שתי זרועות, של הפללה ושיקום, ובעיקר בעיקר, חברים, יש בה אמירה ברורה שמדינת ישראל לא תמסד אף פעם את הזנות. אין ואקום, חברים. אם לא נפליל, זה ילך למיסוד. אנחנו אף פעם לא ניתן יד למיסוד של הזנות. וכאן אני מבקשת לומר דברי תודה אחרונים; אני רוצה מאוד מאוד להודות לחברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, שאפשרה לי, לפני ארבע שנים וחצי, כשהגעתי לכנסת, להצטרף אליה במסע הכואב הזה. כמו שציינה חברת הכנסת עליזה לביא, אתמול קיימנו סיור עם שרת המשפטים. זה סיור עשירי או 12 שאני מקיימת, וכל פעם מחדש, אדוני, הלב נקרע, והדמעות זולגות ללא שליטה, מול סיפורים אנושיים כל כך כל כך קשים, של נשים וגברים ונערים ונערות. פגשנו שם אתמול נערות צעירות, במוסדות של על"ם, שזועקות לעזרה שלנו. אני מבקשת להודות לחברות הכנסת שהולכות יחד אתנו. אני בעיקר מבקשת להגיד ש-71 חברי כנסת שחתומים על הצעות החוק האלה הם אמירה של כנסת ישראל. לעתים מאוד נדירות, אדוני, אנחנו מגיעים לכזאת הסכמה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ואחרונים חביבים – ובזה אני אסיים – לשרים איילת שקד, חיים כץ, גלעד ארדן, הרב יעקב ליצמן ומשה כחלון, על העבודה המשותפת. אחרונות-חביבות ממש: תודה למטה המאבק בסחר בנשים ובזנות; תודה לקואליציית הארגונים הדתיים ולכל ארגוני השטח, ותודה אחרונה לך, אהובתי מיטל בנשק, על כל מה שאת עושה בשביל הדבר הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. כאמור, גם חברת הכנסת זהבה גלאון מובילה את אותה הצעה. עד חמש דקות לרשותך, גברתי. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה רגע מרגש ביותר; אחרי מאבק של למעלה מעשור, חברנו כאן, בשותפות לא מובנת מאליה, חברתי שולי מועלם, אני ועליזה לביא בהצעה שלי, יחד עם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ובגיבוי של חברות כנסת רבות, פמיניסטיות, שיושבות כאן; בתמיכת שרת המשפטים ושרים אחרים, וכמובן, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, כל קואליציית הארגונים. ותודה אחרונה אני רוצה לומר גם לעוזרת שלי לשעבר, עלוה קולן, שהייתה שותפה לניסוח החוק ולמאבק בצרכני הזנות, ולאותה הצעה שכבר עמדו עליה, שהיא הצעה די נרחבת וחדשנית, שמצד אחד מבקשת להפליל את לקוחות הזנות ומצד שני לאפשר לנשים שורדות זנות סל שיקום נרחב. אני רוצה להישמע דרמטית, ואני מקווה שככה זה נשמע: ההצעה הזאת מדברת על הצלת נפשות, ולא אחרת, וכנסת ישראל, שתצביע היום על ההצעה הזאת, בעצם נוקטת עמדה מוסרית חד-משמעית וקובעת נורמות ערכיות ומוסריות שזנות היא פשע. היא פשע נגד זכויות האדם בכלל ונגד נשים בפרט. מי שלא מבין שהגיע הזמן לתייג זנות כאלימות מינית, כפשע, כפשע של אונס נגד נשים מוחלשות – והכול, אתם מכירים את זה, תחת איזשהו מסווה של מסחר, של חילופי כסף – אנחנו מדברות על פשע. ואל תתבלבלו, יש כאלה שהתבלבלו לאחרונה: זנות היא לא פרנסה של נשים; זנות היא תעשייה של עולם הפשע; זנות היא שעבוד אלים של נשים, והסרסורים והלקוחות הם המקור לניצול המיני של הנשים. הם הכוח הכלכלי שעומד מאחורי התעשייה הזאת, והם אלו שמייצרים לה את הביקוש. בזה שאנחנו מתכנסים היום בכנסת ומבקשים, באמצעות המשפט הפלילי, לקבוע נורמה חברתית מוסרית לאסור צריכת זנות ולהפליל את הלקוחות, אנחנו מעבירים מסר חד-משמעי שגוף האישה הוא לא מוצר שניתן למכירה. וכדאי אולי לחדד: אנחנו לא מדברים על סקס – אל תטעו – אנחנו מדברים יחסים של כוח ושליטה בין המינים, שמשקפים דבר הרבה יותר גדול, וזה חוסר השוויון בין נשים לגברים בחברה. אני מוטרדת, ואני רוצה לשתף אתכם. בימים האחרונים, אחרי כל ההתרגשות והכתבות בכלי התקשורת, נוצר כאן איזשהו שיח כוזב, אני חייבת לומר – בעיקר של גברים, אבל גם של נשים שהן משת"פיות של הסרסורים – שיח כוזב שדן בזכויות של נשים; אנחנו מדברים על עידן חופש מיני, אז יש להן זכויות כמובן למכור את גופן, ומה עם הזכויות של גברים לרכוש שירותי מין מהנשים האלה. חברי חברי הכנסת, השיח הכוזב הזה מתעלם מהעובדה שהזנות היא לא איזו תופעה חדשה שצמחה לה בעולם הליברלי כחלק מחירויות הפרט ומהרצון של אנשים חופשיים להגיע למימוש עצמי. אנחנו חייבים את הקונטקסט, את המציאות ההיסטורית שעודדה את ההתפתחות של הזנות. ובמציאות ההיסטורית הזאת אנחנו מדברים על אי-שוויון בין נשים לגברים. חייבים לזכור את הקונטקסט הזה. זה לא עכשיו איזה דיון: אנחנו בחרנו, היא בחרה – אני בחרתי להיות חברת כנסת, אתה עיתונאי, והיא בחרה להיות זונה. זה שיח כוזב. חייבים לשרש אותו. חייבים להבין את זה. חברי חברי הכנסת, ברור שהדרך לפעול לטובת נשים בזנות היא כמובן להילחם בעוני ובאפליה, כדי שתהיה לנשים פרנסה ראויה. אבל במקביל אנחנו צריכים להפליל את צרכני הזנות, כדי לעמת אותם עם ההשלכות של המעשים שלהם. ראינו את זה במדינות שאישרו הפללה, איך הדבר הזה הביא למיגור כמעט מלא של הזנות. אנחנו רואים שיש נזק ממש ממש גדול – כמובן, קודם כול לנשים בזנות; אבל הנזק הזה שבחקיקה, שאומרים לנו: מה, עכשיו, אתן הולכות לגדוע להן את הפרנסה – אני חושבת שהנזק בזנות הוא כבד עד כדי שיש בו כדי לגבור על הרצון והבחירה הכנה של חלק מהנשים "לעסוק" בזנות, ועל האינטרס שלהן להמשך קיומה במסגרת החוק. אדוני, אני רוצה לסיים ולומר שבזמנו, ביטול העבדות ערער את כל מסגרת החיים של הרבה עבדים והותיר אותם ללא קורת גג וללא פת לחם, עד שהם התאוששו ושיקמו את חייהם מחדש. העובדה הזאת לא הובילה אותנו למסקנה שביטול העבדות היה שגוי; העובדה הזאת רק ממחישה כמה חיוני התפקיד של המדינה, כמה חיוני התפקיד של חברי הכנסת, כדי לאפשר לאנשים לבנות חיים חדשים. אנחנו מדברים בחברה שמציבה נורמות, שמדברת על כבוד האדם וחירותו. אנחנו חייבים להתערב כשגברים הופכים נשים לאובייקט ולא רואים שבצד השני יש בת אדם, וזו חובת המדינה להציל אותה מניצול. תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברי הכנסת, את תשובת הממשלה – כפי שאמרתי, תשובה משולבת – נשמע מפי שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה, גברתי. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן האחרון כולם מדברים על שקיפות, ואני רוצה לדבר על שקיפות מסוג אחר. אתמול הלכתי יחד עם חברת הכנסת עליזה לביא וחברת הכנסת שולי מועלם לסייר בדרום תל אביב. נפגשנו עם בני נוער שיצאו ונמצאים במעגל הזנות, וגם עם נשים שיצאו ממעגל הזנות. יש סוג של שיח שמתנהל סביב החוק, שהוא שיח אינטלקטואלי שמציין את הפגיעה בזכות הפרנסה, הפגיעה בזכויות הפרט, וגם אני חושבת שהחקיקה הזאת לא פשוטה. זה לא סוד שאני לא חסידה של חקיקה שמצמצמת את זכויות הפרט. כשבאו אלי בפעם הראשונה עם החוק הזה, חשבתי שזו טעות. אבל אחרי שלמדתי את העניין – ואני חייבת להגיד תודה לעליזה ולשולי שלקחו אותי אתמול – ואחרי שישבתי באמת ושוחחתי עם אותן נשים ועם אותם בחורות ובחורים צעירים, באמת אנשים ונשים מקסימים שהרחיבו לי את הלב ונגעו לי בנשמה. הם סיפרו לי על התעללות מינית מאוד קשה שהם עברו בילדות – מסתבר שרוב הנשים שעוסקות בזנות חוו התעללות מינית בילדותן; על חיים קשים שגלגלו אותם לרצפת התחנה המרכזית או לדירות דיסקרטיות כאלה ואחרות. הדברים ששמעתי היו מסמרי שיער, בין אם זה כל מיני סטיות אלימות – הנשים מספרות איך הן נכנסו למעגל וכדי לא לסבול הן התחילו לצרוך סמים. ואז, ככל שצורכים יותר סמים, צריך יותר כסף, ואז נכנסים יותר ויותר למעגל הזנות כדי לקבל יותר ויותר לקוחות, ואז צורכים יותר סמים, וזה מעגל כזה שלא נגמר. אני רוצה להגיד שבאמת אותן בחורות שנמצאות בעמותות ומושיטות יד לאותן נשים, בעיני אתמול נראו כמו מלאכיות. דיברנו עם נשים שכבר לפני כמה שנים יצאו מהסיפור הזה, ועדיין רואים וחווים את הצלקות שיש להן, גם בנפש שלהן וגם על בשרן. אני שאלתי כמעט את כולם שם, גם את הנוער הצעיר שעוסק בזה היום, גם כאלה שיצאו, מה דעתם על החוק. זה די ברור שמי שנמצא בתוך המעגל הזה – אני גם מקבלת סמ"סים ואימיילים מנשים שנמצאות ועובדות היום בזנות, והן לא רוצות את החוק, כי הן בתוך המעגל הזה, וחלקן אומרות שהן מרוצות מהעבודה, וחלקן אומרות שהחוק הזה בעצם, כביכול, ידחה לקוחות שהם פחות או יותר נורמטיביים וישאיר אותן עם לקוחות שהם מאוד אלימים. אבל כשמדברים עם מי שיצאה מהמעגל הזה – ואנחנו דיברנו רק עם כמה, אבל חברות הכנסת שמובילות את החוק הזה אמרו לי שהן בקשר עם הרבה יותר – אין באמת מישהי שיצאה וחושבת שהחוק הזה לא נכון. כי החוק הזה הוא בעיקר, בואו ונאמר את האמת, קודם כול הצהרה. הוא הצהרה שללכת לזונה זה דבר שהוא לא מוסרי והוא לא צריך להיות בחברה שלנו. אני חושבת שבאמת אם נצליח, ככנסת – אני חשבתי שהחוק הזה צריך להיות בחופש הצבעה. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, זה עניין ערכי: האם אנחנו כחברה רוצים להעביר מסר לשכנים שלנו ולילדים שלנו שללכת ולצרוך שירותי זנות זה דבר נורמטיבי, או לא. אני בטוחה שכולנו רוצים להגיד שזה לא מוסרי ולא נורמטיבי, ובעיקר, כשאני חושבת על החוק הזה, זו המטרה שלו: להצהיר שזה דבר שהוא אסור, דבר שהוא לא מוסרי. השאלה איך נעשה את זה, בין אם בקנסות מינהליים או בקנסות פליליים, זו שאלה שצריך לשאול. דרך אגב, צריך גם לומר את האמת: ללכת ולצרוך זנות מקטין או מקטינה זו עבירה פלילית. היום יש אלפים שעוסקים בזה, לצערנו, ורשויות האכיפה לא מצליחות לאכוף את החוק. דיברתי עם שני בני נוער, בחורים צעירים, שאומרים לי: אני עוסק בזה, זה מה שאני יודע. אבל בואו נודה על האמת, אף אחד לא אוכף את החוק היום – הרי ללקוחות אסור לבוא אלי, אבל אף אחד לא מטפל בזה. לכן, בואו לא נשלה את עצמנו, זה לא שהמשטרה עכשיו תלך ותעצור לקוחות, אבל אמירה מוסרית, בטח של הבית הזה, כן צריכה להיות. לצערי, זה לא קורה – חבר הכנסת יהודה גליק – – יהודה גליק (הליכוד): למה לא – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – בוא נביט אל המציאות בעיניים. אבל החוק הזה הוא בהחלט גם אמירה מוסרית וגם התחלה של שינוי. תודה רבה, ותודה רבה לחברות הכנסת עליזה לביא, זהבה גלאון ושולי מועלם. על החוק הזה, הבנתי, חתומים בערך 71 חברי כנסת – – – יעל גרמן (יש עתיד): ועאידה. שרת המשפטים איילת שקד: ועאידה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה – שתי הצבעות נפרדות; הצעת חוק איסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 71 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 71 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק המאבק הלאומי בצריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע''ז–2017, של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי וזהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 74 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק הלאומי בצריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע''ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 74 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק של מועלם-רפאלי וגלאון התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנה לקריאה ראשונה. הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תוכנית בנייה למטרות מגורים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4135/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תוכנית בנייה למטרות מגורים), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת. הנמקה מן המקום. בבקשה, חברת הכנסת קורן, עד דקה לרשותך. נורית קורן (הליכוד): אני רק אתן קצת זמן לאנשים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מיקרופון לחברת הכנסת קורן. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט, אנחנו בהצעת החוק הבאה. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש – טוב, אני אמתין. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל התברכה בנכסי נוף, טבע ומורשת רבים. מתוך הבנת חשיבותם וחשיבות השמירה על נכסי מורשת אלו, הוכרזו במדינת ישראל גנים לאומיים במקומות שונים ולשם הגנה על תכליות מגוונות. במסגרת ההכרזות נוצר מצב שבו שכונות מגורים הוכרזו כגן לאומי. צורכי הבנייה של שכונת מגורים צריכים להיקבע בהתאם לתוכנית מאושרת, אלא שאין אפשרות להגיש תוכנית המייעדת שטח למגורים בתוך גן לאומי. אדוני היושב-ראש, אני יכולה לקבל עוד קצת שקט? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בהחלט. עצרתי את השעון. חברי הכנסת, נו, זה עוד חסר. נורית קורן (הליכוד): מצב זה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה קורה פה? נורית קורן (הליכוד): מצב זה יוצר קושי כפול: מצד אחד, רשות הטבע והגנים הלאומיים, האמונה על ניהול הגנים הלאומיים, אינה יכולה לתת מענה על צורכי השכונה. מצד שני, צורכי השכונה ההכרחיים מקבלים מענה מאולתר ובלתי מתוכנן. מציאות זו מביאה להפקרות תכנונית ועבירות בנייה הפוגעות באופן ישיר בגן הלאומי ובערכים שעליהם הוא נועד להגן. עד היום במקרים כאלה הפתרון היה גריעת שטח השכונה מהגן הלאומי והפיכתו לשכונה רגילה, אך יש מקרים שבהם חשיבות השטח היא כזאת שאינה מאפשרת את גריעתו מהגן הלאומי. מציאות זו מחייבת הסדרה של יחסי הגומלין בין השכונה לבין הגן הלאומי, כך שהם יהפכו לישות אחת: שכונת תיירות שבתוכה נמצאים ערכי הגן הלאומי. מטרת החוק היא לאפשר הגשת תוכנית במגבלות המגינות על הערכים שעמדו ביסוד ההכרזה על הגן הלאומי. תוכנית זו תביא למעשה לפיתוח ושגשוג של הגן הלאומי, תוך מתן אפשרות לחיים תקינים גם לתושבי השכונה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חברי הכנסת, נא להירגע. השר להגנת הסביבה חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. תשובת הממשלה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, מ-1998, לא נותן מענה לגן לאומי המצוי בתוך – או שמצוי בתוכו – מרכז אוכלוסין גדול וצפוף. המחוקק לא נתן מענה לצורך לאפשר קיום של שכונת מגורים וגן לאומי השזורים זה בזה. מציאות מורכבת זו, של גן לאומי ושכונת מגורים השזורים זה בזה, מביאה למצב מורכב שבו נפגעים גם השכונה וגם הגן הלאומי. מצד אחד, אין אפשרות להסדיר את מבני השכונה, לאפשר תכנון ופיתוח הכרחי בתוך השטח המבונה, להקים גני ילדים, בתי-ספר, מבני דת ושאר מבני ציבור הנדרשים בשכונת מגורים, אין אפשרות לפתח תשתיות, לרבות תשתיות תחבורה הנדרשות גם לצורך הגן הלאומי, וזכויות היסוד של תושבי השכונה נפגעות. מצד שני, הגן הלאומי נפגע מכך שצורכי התושבים ההכרחיים מקבלים מענה באופן מאולתר, לא מסודר ובלתי מתוכנן; ערכי הטבע והנוף, הצמח והחי, שהגן נועד לשמר, נפגעים. ערכים היסטוריים וארכיאולוגיים נפגעים פעמים רבות באופן בלתי הפיך. האינטרס הציבורי, להבדיל מהאינטרס הפרטי, של תושבי השכונה, בהגנה על הגן הלאומי ועל ערכיו, נרמס. שכונה הנמצאת בתוך גן לאומי צריכה לקבל מענה תכנוני כשכונת תיירות שהיא חלק אורגני מהגן, באופן שבו תשתיות השכונה משרתות גם את קהל המבקרים, ולהפך. בהצעת החוק שבנדון מוצע לקבוע הגדרה נוספת, של גן לאומי עירוני, לצד ההגדרות הקיימות של גן לאומי ושמורת טבע – גן לאומי או חלק מגן לאומי המצוי בשטח עירוני וקיימת בו שכונת מגורים. עוד מוצע בהצעה כי בגן לאומי עירוני אפשר יהיה לאשר תוכנית המייעדת שטחים לבנייה למטרות הגן או למטרות מגורים, וכי רט"ג, רשות הטבע והגנים, רשאית לאצול מסמכויותיה על רשות מקומית לשם טיפול בתושבים ובצורכיהם. מוצע לקבוע בחוק אפשרות להגיש תוכנית לשכונת מגורים בתחום גן לאומי שתאפשר הכשרת מבנים קיימים, ייעוד שטחים לבנייה למטרות מגורים וכן פעולות ושימושים המקובלים בשכונת מגורים, תוך מתן משקל הולם בתוכנית לשמירה ולמתן ייצוג בר-קיימא לערכים ההיסטוריים והארכיאולוגיים הקיימים בגן. יודגש כי החוק המוצע קובע קריטריונים מחמירים – – – מיקי לוי (יש עתיד): אתה אפילו לא מאמין למה שאתה אומר. זה אומר שבגנים לאומיים יהיה אפשר לבנות – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: ומה הם יעשו, התושבים שישנם שם? יעופו? מיקי לוי (יש עתיד): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: יעופו? יעופו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר ימשיך. יואל חסון (המחנה הציוני): רשות הטבע והגנים מתנגדת. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זה לא נכון. יודגש כי החוק המוצע קובע – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – בקיסריה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: יודגש כי החוק המוצע קובע קריטריונים מחמירים כתנאי להגשת תוכנית כאמור, כדי להגן על שטחי הגנים הלאומיים ולשמור על צביונם. הצעת חוק זו, מטרתה לאפשר תכנון ופיתוח בגן הלאומי, בראייה כוללת של כלל המשתמשים במרחב הגן: שימור האינטרס הציבורי מצד אחד ומתן מענה על צורכי תושבי שכונת המגורים, זכויותיהם וכבודם מצד שני. החוק יאפשר גם הסדרה מצד אחד ואכיפת דיני התכנון והבנייה מצד שני. הוחלט בוועדת השרים לחקיקה כי הצעת החוק תועבר בשלב זה בקריאה טרומית בלבד, ולאחר מכן תקודם רק בהסכמת המשרדים הרלוונטיים: המשרד להגנת הסביבה, משרד המשפטים, משרד האוצר, משרד התרבות והספורט ומשרד הפנים, ותובא לאישור נוסף לוועדת השרים לחקיקה לפני קריאה ראשונה. במקביל נבדקים ערוצים נוספים, שלא דורשים חקיקה, להסדרת הנושא הזה, ובמידה שיימצא פתרון משפטי שלא ידרוש חקיקה ראשית, אז כמובן הצעת החוק תתייתר. האם חברת הכנסת קורן מקבלת את התנאים לקידום החוק של הממשלה? נורית קורן (הליכוד): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת נורית קורן מודיעה שהיא מקבלת את ההתניות של הממשלה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה רבה. אז מכיוון שחברת הכנסת קורן מקבלת את התנאים שקבעה ועדת שרים, אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק ולהצביע בעדה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אם כן, השר מודיע על תמיכת הממשלה. האם יש מי מחברי הכנסת שמבקש להתנגד להצעת החוק? תודה, אנחנו עוברים להצבעה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת מיקי לוי, אתה רוצה לעלות להתנגד? מיקי לוי (יש עתיד): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. עד שלוש דקות לרשות אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה עוד פתח של התפרקות מכל תרבות שיש במדינת ישראל. חשבו על זה, אם למישהו יש שטח קטן בתוך גן לאומי, והוא רוצה לבנות בשטח הקטן הזה או בשטח יותר גדול וילה, במקום שהמדינה תבוא ותיתן לו פיצוי על העניין הזה, יוכלו לבנות שם בתים למגורים, בגנים לאומיים. נגמרו הקרקעות? נשארו רק – – נורית קורן (הליכוד): מיקי, זה לא נכון – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – השטחים בגנים הלאומיים? נורית קורן (הליכוד): זה לא נכון מה שאתה אומר. מיקי לוי (יש עתיד): זה נכון מאוד – – נורית קורן (הליכוד): זה לא נכון – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – כי את רוצה שיבנו בקיסריה – – נורית קורן (הליכוד): לא נכון – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – בגן הלאומי בקיסריה. לשון החוק: גנים לאומיים. נורית קורן (הליכוד): יש אנשים שחיים היום – – – קריאות: – – – מיקי לוי (יש עתיד): ואני מתנגד התנגדות נמרצת לבנייה בגנים לאומיים, חד-משמעית. אסור לעשות את זה, וזו עוד הצעת חוק שפורצת כל מה שאפשר בתחום החוקי. הרי כותרת החוק היא בנייה בגנים לאומיים – זו כותרת החוק, תקראי היטב. ואני אומר לכם, תזכרו, הבנייה הראשונה תהיה בגן הלאומי בקיסריה, במכמורת או בכל מקום אחר, וגן לאומי אפילו במרכז העיר. אז נכון שיש כותרת "תוך שמירת העתיקות", אבל זה החלק המרכזי בגן? איפה כל ההיקף שלו? למה צריך לבנות בגנים לאומיים? מילא, אם המדינה הייתה מגיעה לקצה גבול הקיבולת שלה בנושא בנייה עבור מגורים, יכולתי להבין את הגישה הזאת. אתם פורצים כל גבול אפשרי, פוגעים ממש בחוק, בתרבות, בכל מה שאפשר, בשומרי הסף, בכול. זה חוק רע, זה חוק לא נכון, זה חוק שיפגע בגנים הלאומיים של מדינת ישראל. במקום לתת פיצוי – אם למישהו יש חלקת קרקע, אני לא אומר, צריך לפצות אותו. עכשיו, על בסיס החוק הזה יבואו ויבנו בנייני מגורים באמצע קיסריה או בפלמחים או באכזיב או במרכזי הערים שיש בהם גנים לאומיים. ותחשבו טוב לפני שאתם מרימים יד במשמעת הקואליציונית. אנה הגענו? אלא אם כן אומרים: בסדר, רוצים להעביר את החוק הזה בטרומית ולקבור אותו. אין לי יותר מילים, נגמרו לי המילים, ושכל אחד יחשוב. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בדיוק גם הזמן נגמר, אז אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תוכנית בנייה למטרות מגורים), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תוכנית בנייה למטרות מגורים), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד החוק – 56, מתנגדים – 45, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון – מימון פעילות מוסדות ההנצחה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4414/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון – מימון פעילות מוסדות ההנצחה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. דוד ביטן (הליכוד): אני מהצד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, דקה מן הצד. דוד ביטן (הליכוד): רק דקה אתה נותן לי, כבוד היושב-ראש? רק דקה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. אם זה יותר מדקה אז תעלה לדוכן. דוד ביטן (הליכוד): לא, לא. רק זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): אני הגשתי הצעת חוק לקבע את הנושא של הפעילות של הר הרצל, מוזיאון הרצל. היום יש המון בעיות תקציביות בעניין הזה, ולכן אני מבקש מהח"כים שיתמכו בהצעה הטרומית הזאת. הנושא של מוזיאון הרצל וכל מה שקשור מסביב חשוב מאוד מבחינתנו – – – קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): מה קרה שם? מה קרה? כבוד היושב-ראש, אני לא יכול לדבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה קרה פה? נורית קורן (הליכוד): סליחה, אדוני היושב-ראש, הוא אומר שהצעת החוק – – – אני רוצה להגיב על זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני ימשיך. דוד ביטן (הליכוד): סיכמתי עם משרד ראש הממשלה ועם משרד האוצר שאנחנו נקדם את החוק הזה רק בהסכמה. יהיו תיקונים שכבר הוסכמו בינינו, לכן אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. האם יש תשובת ממשלה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: קצר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, השר אופיר אקוניס, בבקשה, אדוני. נשמע מה עמדת הממשלה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק של יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, שבה מוצע שהמדינה תשתתף בעלויות הכרוכות בקיום הפעילות והתחזוקה של המוסדות להנצחת זכרו של בנימין זאב הרצל, המוזיאון והמדרשה, ונקב חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת ביטן, בסכום שלא יעלה על 6 מיליון שקלים חדשים בשנה. הממשלה תומכת בהצעת החוק. אני חושב, חבר הכנסת ביטן, שראוי מאוד שהחוק הזה יוצבע היום בהסכמה רחבה, לאחר שהבית הזה, אדוני היושב-ראש, קיים רק אתמול דיון מעניין, חשוב, יסודי – בהשתתפות דלה, יחסית, אבל דיון מעניין – במלאות 120 שנה לכינוס – – – נחמן שי (המחנה הציוני): היה לך נאום טוב. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה רבה. אני לא יודע מי אמר את זה, אבל אני מסכים. נחמן שי (המחנה הציוני): אני, אני אמרתי את זה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אה, אתה. תודה. 120 שנה לכינוס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שאותו סיכם בנימין זאב הרצל במילים "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים". אני מבקש מחברות וחברי הכנסת להצביע בעד הצעתו של חבר הכנסת ביטן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לאופיר אקוניס. יש תמיכת ממשלה. האם יש התנגדות? האם מישהו מתנגד? חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אתה יכול להתנגד עד שלוש דקות. אתה גם, בוודאי, לא תוכל לתמוך בהצעת החוק אם אתה מתנגד מן הדוכן. יואל חסון (המחנה הציוני): ברור, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא אצביע בעד החוק הזה, אבל אני רוצה בכל זאת לנצל כלי פרלמנטרי כדי להעלות נושא שהולכת להיות עליו הצבעה בעוד שעה בערך. אתם זוכרים, לפני כמה שבועות, לפני שבועיים, העליתי את החוק שמדבר על עמ"י, על עובדי משרד החוץ שפועלים בנציגויות בעולם. כשהעליתי את ההצעה היה סיכום עם הממשלה שהממשלה תביא הצעת מחליטים כדי להסדיר את מעמדם אחת ולתמיד. חברי קואליציה, חברת הכנסת נורית קורן, את ביקשת ממני לקדם את החוק של עמ"י. נורית קורן (הליכוד): נכון. יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת אורן חזן, ביקשת ממני לקדם את החוק הזה. אני אמרתי לכם שאני אלך עם הממשלה יד ביד כדי לקדם את זה, את המשא ומתן בין העובדים. המשא ומתן תקוע, הממשלה לא מקדמת את המשא ומתן. חברת הכנסת חוטובלי, את אמרת פה מעל הדוכן שמשרד החוץ תומך – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – בדרישות האלה. לכן תהיה הצבעה עכשיו על העובדים. אני מבקש מכם, זה לא עניין של אופוזיציה–קואליציה, תתמכו בחוק הזה טרומית. תקשיבי, סגנית השר. תתמכו בחוק הזה בטרומית, זה יסייע במשא ומתן מול האוצר בעניין הזה. כולם מסכימים שצריך לעזור לעובדים האלה, כולם מסכימים שיש כאן עוול מתמשך והעסקה פוגענית. אני מבקש מכם. אני מתחייב כאן, חברת הכנסת חוטובלי, שלא לקדם את החוק עד שיהיה משא ומתן בהסכמה. מה את אומרת? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אני אעלה על הדוכן ואשיב. סליחה, יש עוד – – – דוד ביטן (הליכוד): יש לך את זה בסדר-היום. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לי אפשרות לדבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה מה שיוצא כשעושים תשובה והצבעה במועד אחר, ואז מחפשים דרכים. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני יודע שניצלתי פה כלי פרלמנטרי. הנושא מספיק חשוב לי ואני פועל בשביל האנשים האלה כבר למעלה משנה כדי להסדיר את מעמדם, אנשים שמטפלים בנו ודואגים לנו בכל הנסיעות שלנו, ולא רק בנו, אלא גם מטפלים בדברים של מדינת ישראל בשירות החוץ. המחלקה הקונסולרית בניו יורק, שמכניסה למדינת ישראל מיליוני דולרים באגרות – מיליוני דולרים באגרות – מוחזקת על ידי עובדי עמ"י. אני פונה אליכם: אני מתחייב רק לקדם את זה טרומית, ולהיות עם הממשלה. תנו לזה תמיכה. ביקשתם ממני בקואליציה לקדם את החוק הזה. ביקשתם ממני, דיברתם אתי בטלפון, אז תצביעו בעד החוק הזה, בעד עובדי עמ"י, היום. תודה רבה ותודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אנחנו כולנו מכירים את החברים המצוינים – עמ"י – שעובדים בשגרירויות ובנציגויות, אבל אני רק מזכיר לנו שאנחנו נצביע כעת על הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון – מימון פעילות מוסדות ההנצחה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. אפשר להצביע. קריאה טרומית, בוודאי. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 72 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון – מימון פעילות מוסדות ההנצחה), התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 72 בעד, 11 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – רוב מיוחס) [הצעת חוק פ/4346/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – רוב מיוחס). ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת הגישו את ההצעה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי תנמק אותה ולאחר מכן נשמע את תשובת הממשלה. ראיתי, אבל אנחנו עוד לא יודעים מה עמדת הממשלה. אז כשנשמע מה עמדת הממשלה נרים את היד ואני אבחר מי יוכל להתנגד. עד עשר דקות לרשות גברתי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש – רגע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, רעש גדול מאוד באולם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת והשרים, הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל נועדה לשמור על שלמותה של ירושלים בירת ישראל – בירת הנצח של עם ישראל – מפני מהלכים מדיניים מסוכנים. וכן, החוק הזה הוא אמירה ברורה שמדינת ישראל, בעזרת השם, לא תאפשר הקמת מדינה פלסטינית שבירתה במזרח ירושלים. החוק הזה הוא גם מסר ברור לאבו מאזן, שיושב לו ברמאללה, ולחברים שיושבים כאן בכנסת: תכניסו את זה טוב טוב לראש: ירושלים הייתה בירתו של העם היהודי, ותישאר בירתו של העם היהודי לנצח-נצחים. נחמן שי (המחנה הציוני): אז למה אתם מחלקים אותה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני מבקשת להגיד את זה, למי שמקשיב לי עכשיו ואיננו דובר עברית, גם בערבית: (אומרת בערבית: תקשיבו לי, ירושלים הייתה בירת העם היהודי ותישאר בירת העם היהודי.) ירושלים היא עיר בעלת מעמד מיוחד ומשמעות היסטורית לעם היהודי. היא בירת הנצח של העם היהודי. ירושלים היא בירת העם היהודי, וזאת מחויבות של דורות; אין עם אחר בעולם שיש לו קשר בממד נצחי לעיר הבירה שלו. כ-3,000 שנה לאחר שקבע דוד המלך את ירושלים כבירתו של העם היהודי חוללו כיסופי הדורות לירושלים את הנס ההיסטורי שאנחנו זוכים להיות חלק ממנו ואין לו אח ורע במולדת העמים. חברי חברי הכנסת, בעבר היו פה כבר שני ראשי ממשלה שניסו לחלק את ירושלים – אהוד ברק ואהוד אולמרט. לשמחת כולנו, ובהודיה גדולה, זה לא קרה – – נחמן שי (המחנה הציוני): בינתיים – – – לחלק את ירושלים בין חרדים לחילונים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – אולם אין לנו ערובה לכך שבירת ישראל לא תונח שוב על מזבח המשא ומתן. לא שאני רואה, חלילה, היתכנות פוליטית שזה יקרה – לא בממשלה הזאת, ובעזרת השם לא באלה שיבואו אחריה – אבל אסור לנו להיות שאננים. על כן, השר נפתלי בנט וכל סיעתנו, סיעת הבית היהודי, מקדמים את החקיקה הזאת, שמטרתה לסכל את ההיתכנות של חלוקת ירושלים במסגרת הסדר מדיני. כבר ראינו בעבר איך באמצעות משחקים פוליטיים מפוקפקים אפשר לקדם יוזמות בניגוד לרצון העם ובניגוד לרצון רוב חברי הכנסת. יצחק רבין, זכרו לברכה, הצליח לאשר בכנסת את הסכמי אוסלו ברוב של 61 קולות לאחר שהבטיח באופן מביש לחברי הכנסת גונן שגב ואלכס גולדפרב ג'וב בממשלה בתמורה לתמיכה; באמצעות הג'ובים, או ליתר דיוק באיום על הג'ובים, אריק שרון כפה את חוק ההתנתקות, שאושר כאן, בבית הזה, לדיראון עולם, ברוב דחוק. מאיר כהן (יש עתיד): מי אמר שזה לא יקרה? למה לא משאל עם? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): בהתאם לניסיון העבר, ולאור המבנה הקואליציוני היום, מוטלת עלינו החובה להגן על ירושלים מפני מהלכים עתידיים אפשריים. גם אם אין כרגע ולא בעתיד הנראה לעין איום על שלמותה של ירושלים, ניסיון העבר מלמד שיש הפתעות, ואנשים שכולנו ידענו מה דרכם שינו בן לילה – או בן דברים אחרים – את עמדותיהם. לפיכך, אני קוראת לכל חברי הכנסת והשרים הרואים בירושלים את בירתו הנצחית של העם היהודי לתמוך בחוק החשוב הזה. חוק ירושלים קובע שבמצב שבו יקום ראש ממשלה בישראל ויבקש לחלק את העיר ולתת ממנה חלקים לישויות זרות, הוא יוכל לעשות זאת רק אם יצליח להשיג רוב של חברי כנסת – 80 חברי כנסת – רוב מיוחד, כי ירושלים היא מיוחדת. החוק מאפשר לבצע שינויים מוניציפליים במרחב העיר, בתנאי שאותה רשות מוניציפלית תהיה תמיד בריבונות ישראלית. במילים אחרות, הצעת החוק הזאת, מטרתה למנוע ולסכל ויתורים בירושלים במסגרת הסכמים מדיניים. בין אם המגעים עם הפלסטינים יהיו דיבורים באוויר, ובין אם חלילה יחתרו להסכם מסוכן, ירושלים אף פעם לא תהיה על שולחן המשא ומתן. אסור לגעת בה. ירושלים היא בירת הנצח של העם היהודי. האפשרות לגייס רוב של 80 ח"כים היא אפסית. למה? כי 80 חברי כנסת אמורים לייצג ציבור, ולשמחתנו רוב הציבור הישראלי הוא ציבור מסורתי, ימני, לאומי, וההבטחות לכיסאות עור הצבי ורכבי השרד לא יצליחו להביא למהלך הנואל הזה. במקרה שחוק זה יבוטל – ולא ברוב רגיל אלא ברוב של 61, כפי שחוק זה מחייב – חוק משאל העם נותר על כנו ויעמוד גם הוא כחומה נוספת להגנתה של ירושלים. ירושלים לא תחולק; בירת ישראל תישאר נצחית ומאוחדת בריבונות ישראלית לנצח-נצחים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. את תשובת הממשלה אנחנו נשמע מפי השר לענייני ירושלים חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה, אדוני. מה הצעקות הרמות שם? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הם רוצים לחלק את ירושלים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, כבר התחיל הוויכוח על חלוקת ירושלים. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. בבקשה, אדוני השר. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני נדהם מהמאבק הזה, מי יותר מהר יחלק את ירושלים, ומהרצון להתנגד להצעת החוק. נחמן שי (המחנה הציוני): ברקת מחלק את ירושלים, זאב. ברקת. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: בחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל נקבע כי לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, כל סמכות המתייחסת לתחום ירושלים והנתונה על פי דין למדינת ישראל או לעיריית ירושלים אלא ברוב של חברי הכנסת. במסגרת הצעת החוק מוצע לקבוע כי סעיף איסור העברת שטח ריבוני – אשר קובע כי לא תועבר לגורם זר מדיני או שלטוני או לגורם זר אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת והנתונה על פי דין למדינת ישראל – יחול על ירושלים כולה, לרבות מערב העיר, ובשונה מהמצב החוקי כיום, שבו סעיף זה של העברת שטח ריבוני מתייחס לשטחים שבמזרח ירושלים בלבד. היום הרוב המופיע בחוק זה הוא רק של 61 חברי כנסת. לסעיף זה יוענק שריון: על מנת לבצע שינוי בסעיף הנ"ל יהיה צורך ברוב של 61 חברי כנסת. למעשה, היום הסעיף הזה לא מעוגן בשום שריון ואין עליו הגנה. ועדת השרים החליטה שהיא תומכת בקידום הצעת החוק בנוסח שהוסכם, ואקריא כאן את הנוסח. חברת הכנסת, בבקשה, תקשיבי טוב לנוסח, שהוא התניה שול ועדת השרים לתמיכה בחוק. קודם כול, בחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל – להלן: החוק העיקרי – סעיף 5 בטל; בסעיף 6 לחוק העיקרי, אחרי "המתייחסת לתחום" יבוא "עיריית ירושלים, ובכלל זה השטח המתואר בתוספת לצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), התשכ"ז–1967, מיום כ' בסיוון התשכ"ז (28 ביוני 1967), שניתן לפי פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, כפי שהיה בתוקף ביום תחילתו של חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל" – התיקון הנוכחי; והקטע החל במילים "והנתונה על פי דין" עד המילים "או לעיריית ירושלים" – יימחק. בסעיף 7 לחוק העיקרי, במקום "סעיפים 5 ו-6" יבוא "סעיף 6", ובמקום "ברוב של חברי הכנסת" יבוא "ברוב של 80 חברי הכנסת; אין לשנות את הוראות סעיף זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב חברי הכנסת". לפי החלטת ועדת השרים, כל שינוי נוסח בנוסח שהוקרא כאן עכשיו ידרוש הסכמה של השר לירושלים. האם את מקבלת את הנוסח שהתנתה ועדת השרים, ואת התנאים לקידום החוק? כן. אז היות שחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי קיבלה את הנוסח, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת, יש לה מקום. הצעת החוק הזאת, יש לה מקום, היא מאוד מאוד חשובה. היא למעשה עושה דבר נכון מאוד לירושלים, ודווקא הייתי מצפה מהמפלגות שדיברו בעד אחדותה של ירושלים, ויש כאלה גם בחלק הזה של האופוזיציה, לתמוך באופן טבעי בחוק הזה, ולמעשה למנוע את היכולת הזאת של חלוקת ירושלים, כי החוק הקיים היום אומנם מקשה על חלוקת ירושלים, אבל לצערי הוא היה חוק מחורר. ולכן נכון עשתה חברת הכנסת שולי מועלם שיזמה את הצעת החוק הזאת. היו לו גרסאות קודמות בכנסות קודמות, של חברי כנסת שונים, ובסופו של דבר יש כאן מהלך נכון; בימי הממשלה הזאת החוק הזה לא נזקק, אבל היות שאנחנו מחוקקים לנצח ולא רק לימי ממשלה כזאת או אחרת, אני חושב שבהחלט יש מקום להגן על ירושלים מאיום החלוקה, מאיזושהי קוניונקטורה פוליטית פנימית, והצעת החוק הזאת אכן עושה נכון עם ירושלים. תודה רבה. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. זה יהיה המבחן האמיתי מי באמת בעד ירושלים מאוחדת ומי רק מדבר מן השפה ולחוץ. תודה רבה. נחמן שי (המחנה הציוני): אל תחליט בשבילנו על המבחנים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לשר המקשר חבר הכנסת זאב אלקין, השר לענייני ירושלים. חברי הכנסת – כן, אדוני השר. שר החינוך נפתלי בנט: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, שר החינוך נפתלי בנט מבקש גם לדבר. הוא לא מוסר את תשובת הממשלה, לכן עד חמש דקות אתה יכול לדבר. בבקשה, אדוני. לאחר מכן ראיתי שיש כמה חברי כנסת שביקשו להתנגד. תרימו יד אחרי דברי השר בנט. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות יש לרשותך. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת מברך אתכם על יום מאוד משמעותי. זה אירוע מאוד משמעותי. זה לא סוד שממשלות ישראל – גם ממשלת ברק, גם ממשלת אולמרט, גם ידידתי חברת הכנסת ציפי לבני – במשא ומתן עם הפלסטינים עמדו במרחק נגיעה מהפקעת הריבונות על ירושלים או יצירת ריבונות משותפת עם הפלסטינים על הכותל המערבי, על הר הבית. ופה אנחנו מונעים את זה. אז אני באמת חושב שהרגע הזה יירשם. נקודה שנייה, בחצי דקה. אני קורא בתקשורת הבין-לאומית על לחצים עצומים על ראש הממשלה שלנו לוותר על העמידה הביטחונית בהר הבית, על הצבת מגנומטרים כמו שיש במכה ובכותל. אז מכאן אני מחזק את ראש הממשלה נתניהו, ומשוכנע שראש הממשלה נתניהו יעמוד חזק, והוא לא יוותר והוא לא יתקפל בפני הלחץ הבין-לאומי הכבד להסיר את העמידה הביטחונית, את אותם מגנומטרים, את אותם שוטרים, שישמרו על הר הבית בצורה בטוחה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר נפתלי בנט. חברי הכנסת – כן, בבקשה, חברת הכנסת לבני, יש לך עד שלוש דקות להתנגד. ציפי לבני (המחנה הציוני): לפני פחות מעשר שנים עמדתי בכותל ודמעתי כשראיתי את בני הצנחן נשבע אמונים למדינת ישראל יחד עם יחידתו. עכשיו, שוו בנפשכם שהיו מזמינים אותנו להשבעה של הצנחנים בכפר עקב, הכפר הפלסטיני שמחוץ לגדר אבל אתם קוראים לו ירושלים, כי מוניציפלית הוא בירושלים. הרי אז, לו היו מביאים את הצנחנים להישבע בכפר עקב, היינו אומרים שמישהו השתגע; שמישהו מזלזל כל כך בירושלים, במקומות הכי חשובים והכי קדושים לנו, שהוא מעז לקרוא לכפרים הפלסטיניים האלה, שאף פעם לא היו חלק מירושלים, בתור ירושלים האמיתית. יהודה גליק (הליכוד): – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אלה הם כפרים עם מאות אלפי פלסטינים, מקומות שהמשטרה לא נכנסת אליהם, מקומות שבהם שר החינוך לא מעז להחיל את תוכנית החינוך של ממשלת ומדינת ישראל. אבל זה בדיוק מה שעושה הצעת החוק הזאת. רבותי, זאת לא הצעת חוק ירושלים, אלא הצעת חוק כפר עקב וצור באהר ומחנה הפליטים שועפאט. זה חוק שימנע מאתנו אי-פעם להיפרד ממאות אלפי פלסטינים, שיכולים מחר בבוקר להחליט שהם באים לבחור לראש עיריית ירושלים אחד משלהם, ערבי מוסלמי. אלה הם כפרים שנכנסו לשטח המוניציפלי בצורה מלאכותית, לא קשורה לא לבית-המקדש, לא להר המוריה, לא לעיר דוד, וזאת אפילו לא ירושלים המשוחררת, כי הם קודם לא היו חלק מירושלים. לא לירושלים המוניציפלית מתפלל העם היהודי אלא לירושלים האמיתית. והעם הוא זה שזכאי לקבוע את עתידה של ירושלים, ומכם רוצים למנוע את ההכרעה. הרי היום, לפי החוק הקיים, צריך בכנסת 61 קולות ואחר כך משאל עם. עמד שר החינוך בנט ושכנע כאן ואמר: צריך ללכת לעם, להאמין לעם שלנו. יש לנו עם חכם, עם טוב, עם שבלבו להבה ששומרת על היהדות, על הקשר לארץ הזאת – כה אמר שר החינוך. אז למה עכשיו אתה מונע מהעם את הזכות להחליט על המקומות הכי חשובים לנו? "חוק אחדות העם", קרא בנט לחוק משאל העם. ואם חוק משאל העם היה חוק אחדות העם, זה חוק פילוג העם. אבל זה לא חדש, כי תמיד כשיש איזו מצוקה פוליטית, אתם שולפים את ירושלים בציניות. במקום לפלג את העם, אנחנו מציעים לאחד את העם סביב ירושלים האמיתית, ירושלים שחשובה לכל יהודי בעולם. ואצלנו כל יהודי בעולם יוכל לבוא להתפלל בכותל לפי דרכו, כי אנחנו מכבדים את העם היהודי כולו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): רק לא בהר הבית, גברתי. רק לא בהר הבית. ציפי לבני (המחנה הציוני): אנחנו לא מתכוונים להשתתף במשחקים הפוליטיים שלכם, כי אנחנו שומרים על ירושלים טוב מכם. שמרתי על ירושלים במשא ומתן – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, גברתי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): כל יהודי העולם, אבל יהודים דתיים לא יעלו להר-הבית. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – גם כשבנימין נתניהו הסכים לנהל משא ומתן על קווי 67', והסכים לכניסת פליטים. ואני שומרת היום על ירושלים בכל מקום בעולם. אורן אסף חזן (הליכוד): את שומרת רק על הכיסא שלך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, גברתי. ציפי לבני (המחנה הציוני): לסיום, לסיום, אני מבקשת – – אורן אסף חזן (הליכוד): רק על הכיסא שלך את שומרת – – – אינטרסים. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – כשמוניתי לראש צוות המשא ומתן הישראלי – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): למה אסור – – – להתפלל בהר הבית? נחמן שי (המחנה הציוני): תירגעו, ירושלים לא שייכת לכם. ציפי לבני (המחנה הציוני): אני מבקשת לסיים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הוא כיבה את המאוורר. יש מאוורר. אורן אסף חזן (הליכוד): אין לכם לא דין ולא דיין, אתם. ציפי לבני (המחנה הציוני): כשמוניתי לראש צוות המשא ומתן הישראלי ביקשה ממני אימא שלי דבר אחד: תשמרי על ירושלים. היא לא פרסה מפה מוניציפלית על השולחן, שתינו ידענו בלי לדבר בינינו לְמה הכוונה; היא התכוונה לירושלים שבלב של כל יהודי – לכותל, להר הבית למקומות הקדושים. "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך", נאמר בספר תהילים. קריאה: – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אוהבי ירושלים האמיתית מבקשים לה שלום, ובמקום לתת שלווה לאוהביה, התרגילים הפוליטיים הקטנים האלה לוקחים מכולנו גם את השלווה וגם את השלום. אורן אסף חזן (הליכוד): מה כואב לך, מה מפריע לך – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. האם מציעת החוק מבקשת לדבר? אין. אין. אז אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – רוב מיוחס). ההצעה, אני מזכיר, קיבלה פטור מחובת הנחה. השר אלקין הודיע על תמיכת הממשלה. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 48 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – רוב מיוחס) לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 58 בעד, 48 נגד, נמנע אחד, אני קובע כי הצעת החוק אושרה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זו הצהרת מלחמה על העם הפלסטיני – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם – – – בית-קברות לשלום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם – – – בית-קברות לשלום – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): שלום ולא להתראות. שחרר אותנו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. חבר הכנסת אילן גילאון הודיע שהוא התכוון להצביע נגד. אולי נרשמה הצבעה אחרת, אבל זה לא משנה את התוצאה של ההצבעה. קריאה: ועדת פנים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נשמעו כמה ועדות. ההמלצה של הצוות המשפטי זה ועדת החוקה, אבל קראו בשמות של ועדות נוספות, לכן ההצעה תועבר לוועדת הכנסת, ועדת הכנסת תכריע איפה היא תוכן לקריאה הראשונה. הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי אזרח ישראלי), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/421/20; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ', עמ' 10802.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי בני הזוג), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/450/20; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ', עמ' 10803.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי אזרח ישראלי), התשע"ה–2015 – תשובה והצבעה. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה קרה? מה ההתרגשות? גם כאן מחלקים את ירושלים? הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי אזרח ישראלי), התשע"ה–2015 – תשובה והצבעה. בבקשה, יושב-ראש הקואליציה מבקש מן הצד להגיד משהו. בבקשה, אדוני. דוד ביטן (הליכוד): אני פונה למציעות. אני יודע שעכשיו צריך להצביע. אני מבקש מהן – אנחנו שוקלים את עמדתנו עוד הפעם בעניין הזה. אני מבקש שלא להצביע היום, גם מחברת הכנסת מיכאלי וגם מרוזין. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת, את רוצה? מן הצד, את יכולה להגיב על דברי יושב-ראש הקואליציה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. אני שמחה לשמוע שהממשלה שוקלת עוד הפעם את עמדתה. שמענו גם משר הרווחה בעצמו שהוא פנה לבית-המשפט העליון וביקש עוד זמן כדי לשקול מחדש את עמדתו, משום שהאפליה הממש-נוראית הזאת בין בני אדם ועל חשבון טובת ילדות וילדים, באמת לא יכולה להימשך. הצעת החוק שלי מציעה בסך הכול לבחון סוגיית אימוץ לפי טובת הילדה והילד לכל אדם. היא לא מייצרת הבחנה בין קבוצות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי מסכימה להצעה או לא? כי אנחנו כבר שמענו – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): גברתי מסכימה ומחזיקה אצבעות לכולנו שאכן הממשלה תחליט לתמוך בהצעות החוק בהמשך. משה גפני (יהדות התורה): – – – היא לא תחליט לתמוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת רוזין מסכימה להצעה? אני לא רואה אותך, כי חברי הכנסת לפיד ושלח חוסמים אותך. מיכל רוזין (מרצ): לא יעזור להם, הם לא יצליחו לחסום אותי. אני מבקשת להגיד שהגיע הזמן שמדינת ישראל ב-2017 תכיר בקהילת הלהט"ב כאזרחים שווי זכויות ותתגאה בקהילה, לא רק באנגלית, גם בעברית; לא רק באו"ם, גם בכנסת ישראל. הגיע הזמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ולכן? מיכל רוזין (מרצ): אני הייתי שמחה להצביע היום, אבל אני מבינה שיש בקשה של המדינה לשקול מחדש את עמדתה לאור כל עמדות הפסיכיאטרים ואנשי המקצוע, שאכן משפחה גאה היא משפחה ככל המשפחות. אני מסכימה לדחות את ההצבעה לתחילת המושב הבא. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, אכן תשובה והצבעה במועד אחר, בנוגע לשתי הצעות בקריאה הטרומית, פ/421 ו-פ/450, של חברות הכנסת מרב מיכאלי ומיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) [הצעת חוק פ/2957/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי. יש הצעות דומות, ואנחנו נשמע את כולן – של אחמד טיבי וקבוצת חברי הכנסת ושל קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. ישיב לכולם תשובה משולבת השר זאב אלקין, בשם ראש הממשלה. בבקשה, עד עשר דקות לרשות גברתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני. אני רוצה לפתוח ולהגיד שהצעת החוק שאני מעלה כאן – שוב, צריך להגיד: אני רואה שכל השרות והשרים יצאו מהמליאה. חבל. אתה יודע, אדוני היושב-ראש – יצאו מהמליאה – – – קריאה: – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כמעט – אמרתי. כמעט כל השרות והשרים יצאו מהמליאה, וחבל, כי זו הצעת חוק שבאופן אישי אני יודעת שהם תומכים בה. באופן אישי לא מעט מהם באים אלי ומחזקים את ידי כבר לא מעט זמן, ומפצירים בי לקדם אותה דווקא. ואני אגיד יותר מזה, חברי וחברותי: אילו הייתה הצבעה חשאית על הצעת החוק הזאת, להגבלת כהונה לשתי קדנציות, אז היא כנראה הייתה זוכה לרוב של 119 ח"כיות וח"כים. אני רוצה להגיד, רבותי וגבירותי, שכוח – וכל אחת ואחד מאתנו יודעת את זה על עצמה – כוח, יש בו יתרונות, אבל יש לו הרבה חסרונות. ועם יותר מדי כוח יותר מדי זמן החסרונות גוברים באופן דרמטי על היתרונות. הכוח משחית – את זה אמרו הרבה הרבה הרבה לפני, ואנשים שהיה להם הרבה כוח ביד והכירו בכך. הכוח מבלבל, משבש. לכוח יש השפעות רבות מאוד על המוח שלנו. הוא עושה אותנו פחות אמפתיות ואמפתיים, פחות רואות ורואים את הזולת. כשאדם יושב בראש הפירמידה יותר מדי זמן, מה שקורה זה שהמערכת מתחילה להתאים את עצמה אליו במקום שתתאים את עצמה לצורכי הציבור שאותו היא אמורה לשרת. אני רוצה להגיד שמשום שמדובר מבחינתי בעקביות, יש לי גם הצעת חוק להגבלת כהונה של נושאי משרה בכירים אחרים, למשל ראשי עיר. כוח לא בא בצורה אחת, אבל תמיד כשאת או אתה עומד בראש מערכת, מרוכז אצלך כוח בכמויות כל כך גדולות שלאורך זמן, אין מה לעשות – האנושיות – הפיתוי והעיוורון לגבי השימוש בו לרעה הולכים וגדלים. לכן, חברי וחברותי, הצעת החוק שאני מניחה בפניכם עכשיו היא להגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו: זה גם יגביר את היציבות השלטונית במדינת ישראל, משום שכשראש הממשלה יודע שיש לו שתי קדנציות למצות בהן את מה שהוא יכול הוא היא יכולה לעשות, יש לו עניין לגמור את הקדנציה, למלא את ימיה ולא ללכת לבחירות סתם ככה בכל עת שמשהו לא נוח בקואליציה או כשמזג האוויר מרגיש נוח לבחירות. אם תהיה הגבלת כהונה, תהיה מוטיבציה, יהיה אינטרס לראש הממשלה להמשיך את הקדנציה עד הסוף, כי הוא ידע שיש לו רק עוד אחת, ובסוף השנייה כבר לא תהיה לו עוד אחת. מי שרוצה לקום ולהגיד שההצעה הזאת קשורה לבנימין נתניהו, אני רוצה להגיד את הדבר הבא: האופן היחיד שבו היא קשורה לבנימין נתניהו הם הדברים שאמר בנימין נתניהו במו עצמו לפני שנבחר לרשות הממשלה בשנת 1996. והדברים שהוא אמר הם אלה: הוא אמר – ואני מצטטת, אם אני רק אמצא את הציטוט הזה. בנימין נתניהו ישב במעגל של דן שילון, כולכם ודאי זוכרות וזוכרים, ואמר: אם אני אבחר אני אגביל כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות. הוא אמר, כל מה שאתה יכול לעשות אם לא עשית בשתי קדנציות כבר לא תעשה ביותר מזה. אין לי אלא להיתלות בדעת גדול, ובאמת להגיד: מה שלא עשית או עשיתָ בשתי קדנציות כנראה כבר לא תעשה. לעומת זאת, צריך וחובה עלינו לאפשר למערכת להתחדש, להחליף את מי שעומד בראשה, לפזר את הכוח, לחלק את הכוח. לכן אדוני, אנחנו חיות וחיים בדמוקרטיה. כל הרעיון בדמוקרטיה הוא של חלוקת הכוח, ולא של ריכוז הולך וגדל שלו. אנחנו לא במונרכיה, אנחנו לא במדינה טוטליטרית, ברוך השם, טפו, אנחנו במדינה יהודית ודמוקרטית, ולכן אנחנו חייבות וחייבים לאפשר את חילופי הכוח בשלטון. לכן, אדוני, גבירותי ורבותי, חברי וחברותי חברות הכנסת, אני קוראת לכל אחת ואחד מכם לבדוק את עצמכם בלב אם אתם לא באמת מאמינות ומאמינים שזה הדבר הנכון לעשותו, ולא לפחד, פשוט לא לפחד, ולהצביע בעד הגבלת כהונה של ראש ממשלה לשתי קדנציות. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה) [הצעת חוק פ/1149/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: הצעת חוק מוצמדת של חבר הכנסת אחמד טיבי. עד שלוש דקות. בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש, את הצעת החוק הזאת, זוהיר, לא הצעתי על שר או על יושב-ראש הכנסת או על נבחר ציבור אחר אלא על ראש הממשלה. זה תפקיד של שררה מוחלטת, אבסולוטית כמעט, גם במשטרים בעלי מבנה דמוקרטי, כי אנחנו רואים לאחרונה איך ההסתאבות וההסתיידות לאחר יותר משתי קדנציות גורמות למערכת בעיות, פרשיות, שלטון כמעט-יחיד. מדינת ישראל, הציבור הישראלי מדמה את עצמו לארצות הברית, ובבחירות בארצות הברית לנשיא מדובר בשתי קדנציות בלבד. אם כבר אתה מדמה את עצמך למקום הזה, למה שבפונקציה הזאת, של ראשות הממשלה, יהיו שתי קדנציות? אגב, יש לי הצעת חוק להגבלת הכהונה של מנהלי מחלקות בבתי-חולים, גברתי שרת הבריאות לשעבר – – יעל גרמן (יש עתיד): יש החלטת ממשלה בנדון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – שתמכה בהצעת החוק שלי אז, אבל אחר כך הפכו אותה. הקפיאו לי אותה, ואני ממשיך לקבל פניות על הצורך להגביל את כהונת מנהלי מחלקות, כדי להצעיר את המערכת, להזרים דם חדש. כך גם לגבי הפונקציה הזאת של ראשות הממשלה. מה, יכול להיות שבמדינת ישראל אין? (אומר בערבית: אין מישהו חוץ מנתניהו?) אין חוץ מנתניהו? לכן, כדי לחזק את ההתנהלות הדמוקרטית, אני חושב שההצעה הזאת היא הצעה ראויה, ואני מבקש מהכנסת שתתמוך בהצעה הזאת. תודה רבה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה) [הצעת חוק פ/1530/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: יש עוד הצעת חוק מוצמדת. חברת הכנסת קארין אלהרר, עד שלוש דקות. בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, שרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, תראו, הצעת החוק הזאת היא לא באמת על בנימין נתניהו, היא לא על הפרשיות שאנחנו עדים ועדות להן חדשות לבקרים, היא על הכוח שמצטבר במשרד אחד יותר מדי שנים. הכוח הזה מצטבר וגם גורם לכך שכל שומרי הסף תלויים בכוח הזה, ולאט-לאט מעמדם מתכרסם. כהונה של אדם אחד זמן רב מדי יכולה להשחית, היא משחיתה אותו ואת הסביבה שלו והופכת את החברה כולה ללא טובה. אנשי שלומו, חבריו, הופכים להיות הקבלנים – קבלנים מלאים באינטרסים, שרוצים לשמור על כיסא. ראש ממשלה מגיע למשרה הזאת ויש לו חזון שהוא רוצה ליישם. כמה שנים דרוש כדי ליישם חזון – קדנציה אחת, אולי שתיים? בטח לא יותר מזה. וציטטה כבר חברתי חברת הכנסת מיכאלי את האמירה של ראש הממשלה המכהן, שאמר: מה שאני לא אעשה בשתיים אני לא אעשה יותר. אז למה צריך עוד? מה זה יוסיף לנו? מה נקבל? הצעת החוק הזאת מבקשת להגביל את הכהונה לשמונה שנים – שנים, ולא קדנציות; שמונה שנים הן זמן רב מדי ליצור שינוי, ליישם חזון. בפעם האחרונה שבדקתי, מדינת ישראל הייתה מדינה דמוקרטית, לא מלוכנית, וכיאה למדינה כזאת, אין שום סיבה שהאדם שעומד בראשה יהיה יותר מאותן שתי קדנציות, מאותן שמונה שנים. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אם הציבור רוצה? קארין אלהרר (יש עתיד): עצם הידיעה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אם הציבור כן רוצה את זה? קארין אלהרר (יש עתיד): הוא לא בוחר ראש ממשלה. תלמד. עצם הידיעה שזמנו מוגבל תיצור דווקא יציבות ותמנע את הצורך העז לצאת כל שנתיים להליך של בחירות. אורן אסף חזן (הליכוד): קארין, אני בעד הגבלת כהונה, אבל – – – קארין אלהרר (יש עתיד): לכן, חברי הקואליציה ההגונים שיושבים עכשיו במליאה, אלה ששרדו ומסוגלים להסתכל בעיניים – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): אני מסיימת. – – ששומעים את מה שכולנו שומעים חדשות לבקרים: אתם צריכים לקום בקול זעקה ולדאוג שחוק כזה יעבור. כוח יכול להשחית, ויותר מדי שנים בעמדת כוח משחיתות בסוף את כולנו. לציבור מגיעה דמוקרטיה אמיתית, כזאת שמורכבת ממנהיגים שעושים לציבור ולא לביתם. זה הזמן להצביע על השינוי הזה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב בשם ראש הממשלה השר זאב אלקין. עד עשר דקות. בבקשה, אדוני השר. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי השרים, חברי הכנסת, מדובר בהצעות חוק להגבלת הכהונה של ראש ממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות. בהצעת החוק מוצע לקבוע הגבלה חוקתית שלפיה לא יכהן חבר כנסת כראש הממשלה במשך יותר משתי תקופות כהונה רצופות. בדברי ההסבר להצעה נכתב כי יש חשיבות רבה בממשל דמוקרטי לתחלופה של האישיות העומדת בראש המערכת על מנת למנוע ניוון וניתוק; דמוקרטיה אינה מלוכה, והכרחי שלא ייווצר שלטון שבראשו עומד אותו אדם במשך שנים ארוכות. נוסף על כך, הגבלה לשתי קדנציות רצופות בלבד מייצרת יציבות שלטונית ותמריץ לראש הממשלה לשמר את הקואליציה שלו ולא למהר לבחירות נוספות. עוד נכתב שהדוגמה המובהקת ביותר למודל הזה היא ארצות הברית, שבה נקבע בחוקה שהנשיא לא יכול לכהן יותר משתי קדנציות. אני כמובן אפתיע אתכם ואומר שהממשלה, בעקבות החלטת ועדת השרים, מתנגדת להצעת החוק, ואני תכף אנמק למה: הגבלה חוקתית של כהונת ראש ממשלה למספר קדנציות קצוב אינה מתאימה לשיטת המשטר הפרלמנטרית של ישראל, יש בה פגיעה ברצון הציבור והיא תגרום לאי-יציבות ולפגיעה באיכות הממשל בישראל. ראשית, הגבלת כהונת ראש ממשלה אינה מתאימה לשיטת משטר פרלמנטרית כמו זו הקיימת בישראל; כשהיו במדינת ישראל בחירות ישירות, בהחלט היה מקום להגביל את מספר הקדנציות, אבל יש הבדלים מאוד מאוד מהותיים בין שיטת המשטר שלנו, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית, לבין שיטת המשטר בארצות הברית, שהיא דמוקרטיה נשיאותית, ולכן ההשוואה של יוזמי הצעת החוק לארצות הברית לא רלוונטית. בדמוקרטיה נשיאותית, הנשיא הוא שעומד בראשות הזרוע המבצעת, הוא נבחר באופן אישי על ידי הציבור, ללא קשר לרשות המחוקקת, ולנשיא יש זכות עצמאית לכהן במסגרת קדנציה שקצובה מראש בחוק בשל היבחרותו באופן ישיר על ידי הציבור. גם אי-אפשר להדיח אותו באמצע הקדנציה. ולכן, בסוג של משטר כזה יש מקום להגביל את תקופת הכהונה של הנשיא. לעומת זאת, במדינות דמוקרטיות בעלות משטר פרלמנטרי, כמו מדינת ישראל, לא קיימת הגבלה על משך כהונת ראש הממשלה. לא בכדי נקבע בסעיף 13ג לחוק-יסוד: הממשלה כי חבר כנסת שהרכיב הממשלה יעמוד בראשה, בלי לציין מגבלות על משך תקופת הכהונה. לא נכון להגביל כהונה של ראש ממשלה בישראל, מכיוון שהציבור אינו בוחר באישים לראשות ממשלה אלא בוחר במפלגות. בהקשר זה יש לציין כי דמוקרטיות פרלמנטריות אחרות בעולם אינן מגבילות בחוק את תקופת הכהונה של ראש ממשלה. ככל שקיימת בעיה, הפתרון צריך להימצא במקורות אחרים, ולא בחוק-יסוד שיכפה על המערכת הפוליטית מנגנון שאינו מתאים לשיטת המשטר הנהוגה במדינת ישראל. אני רוצה להעיר בהקשר זה הערה אחת: אני הקשבתי היטב לדברי שתי היוזמות, חברת הכנסת מיכאלי וחברת הכנסת קארין אלהרר. אני חייב להגיד שאני יכול להבין את חברת הכנסת מיכאלי, כי היא מייצגת מפלגה שבה מחליפים יושב-ראש אחרי קדנציה אחת, לא אחרי שתי קדנציות, לא נותנים לו שתי קדנציות בדרך כלל. אז אני אפילו מופתע שאת מוכנה לתת לראש הממשלה שתי קדנציות. כי לפי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לך לא הפריע להדיח את אולמרט – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: כי לפי מידת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): גם הדחת וגם ירשת. יואל חסון (המחנה הציוני): לא הייתה – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: כי לפי מידת התפירה – – – קריאות: – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: כי לפי מידת התפירה של מפלגת העבודה באמת אין גם צורך בחוק הזה, אם יהיה פעם ראש ממשלה מטעם מפלגת העבודה, ממילא ידיחו אותו אחרי קדנציה אחת. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה נלחצתם? מה נלחצת? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אז החוק יהיה לא רלוונטי. אבל אני מופתע הרבה יותר – אני חייב להגיד שאני מופתע הרבה יותר מחברת הכנסת קארין אלהרר, כי יש משהו שאני לא מבין; אני הלכתי ועיינתי בתקנון של מפלגת יש עתיד. שאלתי את עצמי: איך נבחרים ליושב-ראש מפלגת יש עתיד? אולי ביום מן הימים מישהו ישאל אותי עצה, איך מתמודדים על זה? וגיליתי – אני מצטט, זה כתוב בתקנון המתוקן של מפלגת יש עתיד – בהתחלה זה היה קצת פחות, אבל תיקנו את זה והאריכו: היושב-ראש המייסד של המפלגה – שאנחנו יודעים איך קוראים לו, קוראים לו יאיר לפיד – יכהן עד תום תקופת כהונתה של הכנסת העשרים-ושתיים. אתם רוצים שאני אספור לכם עוד כמה קדנציות זה הכנסת העשרים-ושתיים? קריאה: – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זו הכנסת – תכף אני אדבר גם על זה. תכף אני אדבר על זה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – אני מתחייב לך שאנחנו נתקן את זה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זו הכנסת התשע-עשרה, זו הכנסת העשרים, זו הכנסת העשרים-ואחת וזו הכנסת העשרים-ושתיים. ארבע קדנציות, אם אני יודע לספור. אז דווקא מהמפלגה שהיושב-ראש שלה לא מעמיד את עצמו לבחירה במשך ארבע קדנציות בתוך המוסדות המפלגתיים, אלא הוא שליט כל-יכול – – קריאה: – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – ונדמה לי שאפילו נשיא צפון קוריאה עוד לא המציא תקנון כזה – דווקא מהמפלגה הזאת אתם תבואו להטיף לנו מוסר על הגבלה לשתי קדנציות? התחרפנתם? הייתם צריכים לשבת בשקט, הרי אם בכנסת התשע-עשרה יש עתיד בטעות הייתה נבחרת לשלטון, מה היה קורה? אם החוק הזה היה בתוקף, אחרי שתי כנסות היינו מגיעים לזה שליש עתיד יש יושב-ראש מייסד שאי-אפשר להדיח אותו לפי התקנון, אבל ראש הממשלה הוא כבר לא יכול להיות כי הוא מיצה את שתי הקדנציות – היינו מוצאים את עצמנו בבעיה. לכן, חברי חברי הכנסת, בואו תהיו קצת הגיוניים. בשיטת המשטר של מדינת ישראל, כשבוחרים מפלגה לא בוחרים בן אדם. וכשיש מפלגות כל כך דמוקרטיות שבהן יושב-ראש המפלגה משריין את עצמו לארבע קדנציות ליתר ביטחון, כדי לא ללכת לבחירות ולא להסתכן במפלגה שהוא בנה כדמותו, במדינה כזאת באמת יש מקום לדבר כזה? הרי למה זה יגרום, יהיו לנו ראשי מפלגות שהמפלגה שלהם תנצח בבחירות אבל ראשי ממשלה הם כבר לא יוכלו להיות. אז הוא ישים בובה והוא ינהל אותה. הרי זה מה שהיה קורה אם חס וחלילה יש עתיד שלוש קדנציות ברצף הייתה מגיעה לשלטון. בפעם השלישית, אם החוק היה בתוקף, היו מוצאים איזשהו פיון תורן, שמים אותו כראש ממשלה, אבל יושב-ראש המפלגה הוא היה קובע הכול, הוא זה שהיה מנהל את המדינה. זה המצב הנורמלי – – – יאיר לפיד (יש עתיד): תגיד, למה עזרת לפנות את עמונה בפעם הראשונה? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אוה, עכשיו עמונה. יאיר לפיד (יש עתיד): למה עזרת לפנות את עמונה מאנשים טובים? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: יאיר, זה עד כדי כך לא נוח שהלכנו עד עמונה – – – יאיר לפיד (יש עתיד): למה פינית את אנשי עמונה מביתם? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני רואה שזה עד כדי כך מפריע. יאיר לפיד (יש עתיד): למה? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אם הלכת עד עמונה – – יאיר לפיד (יש עתיד): למה לעזור לפנות את עמונה – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – בעקבות מה שאמרתי, כנראה אין לך מה להגיד לגופו של עניין. יאיר לפיד (יש עתיד): למה לפנות מתנחלים מביתם, אנשים, פינוי אלים, שאתה עמדת מאחוריו? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: קודם כול – – – יאיר לפיד (יש עתיד): למה עמדת מאחורי פינוי עמונה הראשון? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: קודם כול – – – יאיר לפיד (יש עתיד): פינוי אלים של אנשים – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: יאיר, קודם כול, אם הבאנו אותך – – – יאיר לפיד (יש עתיד): למה לפנות מביתם מתנחלים, אלקין? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: קודם כול – – – יאיר לפיד (יש עתיד): מה? בשביל מה עשית את זה? מה יצא לעם ישראל מזה שפינית את מתנחלי עמונה? למה? למה זה היה טוב? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יאיר לפיד (יש עתיד): אנשים, משפחות, ילדים. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יאיר לפיד, תודה רבה לך, הוא נתן לך לשאול שאלה. שאלת? השר ישיב. תודה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: טוב, קודם כול, חבר הכנסת לפיד, אם הצלחתי להביא אותך להגן על תושבי עמונה, כבר באתי על שכרי, כן? רק – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – בלילה – – – ממך – – – מביתם. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: עכשיו, רק לזה – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: רק בשביל זה הייתה שווה הצעת החוק הזאת. יאיר לפיד (יש עתיד): אז למה פינית אותם מביתם, אלקין? פינוי אלים – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: רק בשביל זה הייתה שווה הצעת החוק הזאת. אני בטוח – – – יאיר לפיד (יש עתיד): אין לך לב? משפחות של מתנחלים, לפנות מביתם – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני מאוד מאוד שמח. יאיר לפיד (יש עתיד): למה פינית – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: היות שבמבחן הקודם שהיה כאן, חבר הכנסת לפיד – – יאיר לפיד (יש עתיד): מה גרם לך לפנות את עמונה – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – על אחדותה של ירושלים, לא עמדת, לפחות במבחן על המאבק על אחדותה של עמונה אתה עומד יפה. יאיר לפיד (יש עתיד): למה – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: רק לצערי, כרגע בדיבורים. אבל אני מאוד שמח שראש הלובי הפרלמנטרי בעד עמונה – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – במדינת ישראל יהיה חבר הכנסת לפיד. אני מוכן לתת לך את כל הזכויות ואת כל ההובלה. קריאות: – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: את כל ההובלה בנושא הזה. תאמין לי, לא אתווכח. אני הראשון שיירשם ללובי להגנה על הזכויות של תושבי עמונה שאתה תוביל, ואראה ככבוד גדול לי ללכת אחריך בעניין הזה. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – אתה פינית – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יאיר לפיד, בדקנו – אתה יכול לעלות אחרי זה, אז אני מבקש ממך לאפשר לשר לענות. תודה רבה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אבל אם הגעת עד עמונה, חבר הכנסת לפיד, זה סימן עד כמה הדברים שאמרתי הם נכונים, ועד כמה אין לך תשובה עניינית לעניין הזה, שאגב, חבר הכנסת לפיד – – קריאה: – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – אני לא מערער על זכותכם כמפלגה לקבוע את התקנון הזה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – גם התשובה שלך היא לא עניינית. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: התשובה שלי מאוד עניינית, חבר הכנסת הרצוג. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – כי אתה לא מסביר למה ראש ממשלה לא יכול להיות רק – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני מסביר שאצלנו בוחרים מפלגה – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – והיות שיש לנו מפלגות שמראש קובעות שהיושב-ראש שלהן הוא לארבע קדנציות, ואפילו לא הולך לבחירות – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אבל מה זה קשור לראש ממשלה? יאיר לפיד (יש עתיד): אז למה עזבת את המפלגה שלך? אז למה עזבת את קדימה? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – אז מה יהיה לנו? יהיה לנו ראש מפלגה אדם אחד, ונציג של המפלגה הזאת יהיה ראש ממשלה? יאיר לפיד (יש עתיד): אז למה עזבת את קדימה? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זה מצב נורמלי? אראל מרגלית (המחנה הציוני): אתה חושב – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זה קיים באיזושהי מדינה בעולם, פרלמנטרית, לא נשיאותית? יאיר לפיד (יש עתיד): אז למה עזבת את קדימה – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אתה חושב – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: הרי אתם יודעים שלא. יאיר לפיד (יש עתיד): למה עזבת את קדימה – – – אם אתה כל – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: למה – – – את הדוגמה של ארצות הברית? כי אין לכם במדינות הפרלמנטריות הנורמליות – – יאיר לפיד (יש עתיד): הלכת לקדימה – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – דוגמה של הגבלת תקופת הכהונה? יאיר לפיד (יש עתיד): היית בקדימה – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אבל מה לעשות – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): שחיתות בביטחון – – – בקדנציה הרביעית. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – בצר לכם – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – במצב – בצר לכם – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): שחיתות בביטחון – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – במצב שאתם לא יכולים לנצח את ראש הממשלה הזה בקלפי, בצר לכם, בסיטואציה הזאת, שכל מה שיש זה מאבק על הבכורה בתוך מחנה האופוזיציה בין שני המנהיגים; בסיטואציה הזאת, כל מה שנשאר לכם – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – חצי מהקואליציה שלך תומכת בחוק הזה, אתה יודע את זה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: נו, באמת, חבר הכנסת הרצוג, זה נבחן – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): להגיד לך מה אומרים פה שרים וחברי כנסת מהקואליציה? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זה נבחן בחיי המעשה. את ראש הממשלה ואת המפלגה שהוא מייצג מנצחים בקלפי ולא באמצעות תרגילים מהסוג הזה. אם נעבור לבחירות ישירות, בהחלט יש מה לדבר על הגבלת קדנציות. מאיר כהן (יש עתיד): אלקין, אלקין, עכשיו – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אבל הרי אתם – – – מאיר כהן (יש עתיד): עכשיו תסביר למה עזבת לקדימה, ושם אין פריימריז. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: או, נו, נו, נו, נו, יפה, יפה, זה נעשה פה – – – מאיר כהן (יש עתיד): תסביר למה. תסביר, למה בליכוד לא הלכת, עברת לקדימה? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: נעשה פה שעת שאלות? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אל תזכיר לו – – – קריאות: – – – מאיר כהן (יש עתיד): – – – עכשיו זה נפתח. יאיר לפיד (יש עתיד): למה עברת לקדימה? גם בקדימה אין פריימריז. במפלגה שלך לא היה פריימריז. מאיר כהן (יש עתיד): מה קרה? יאיר לפיד (יש עתיד): למה עזבת את הליכוד ועברת לקדימה? רק בשביל לפנות את עמונה? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני חייב להגיד שאני משועשע. אם הצלחתי עד כדי כך להציק בשאלה שלי – – קריאות: – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – לחברי יש עתיד, והבאתי אותם לעסוק בביוגרפיה שלי, אז בהחלט נראה שהצבעתי על נקודה כאובה ועל נקודה בעייתית. מאיר כהן (יש עתיד): לא, לא, לא. אתה, אתה, אתה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: ולכן, חברי חברי הכנסת, אין ברפובליקות מן הסוג שלנו, רפובליקה פרלמנטרית, מגבלות על הכהונה, כולכם יודעים את זה. זכותה של כל מפלגה לקבוע איך היושב-ראש שלה ייבחר, ולכן אני לא מערער על זכותכם לקבוע את זה כך. יאיר לפיד (יש עתיד): אבל למה פינית את עמונה? השר להגנת הסביבה זאב אלקין: זה לגיטימי. זה לגיטימי, זה אמיתי, זה כתוב בתקנון המפלגה. כל מי שמצביע למפלגה יודע את זה, לכן זה דמוקרטי ולגיטימי. זכותכם לבנות את המפלגה בצורה כזאת. אני לא אומר את זה כדברי ביקורת, זה בהחלט לגיטימי. אבל אם זה המצב, ואם אצלנו בוחרים מפלגות ויש לנו ראשי מפלגה משוריינים לארבע קדנציות, אז אני חושב שמגוחך שדווקא מהמפלגה הזאת יבוא מישהו ויציע פה הגבלות כהונה. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה היית בקדימה – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: בואו תתחילו – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – זה היה אותו דבר. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: בואו תתחילו עם תהליך דמוקרטי – – יאיר לפיד (יש עתיד): בקדימה היה אותו דבר. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – בזירה פנים-מפלגתית, תכניסו פריימריז – – יאיר לפיד (יש עתיד): ככה זה היה בקדימה – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – תעשו בחירות על יושב-ראש – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – המפלגה שלך. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – ואז תטיפו לנו מוסר – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – על מגבלות כהונה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא לכנסת לדחות את הצעת החוק. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת מרב מיכאלי, את רוצה לעלות? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. יש לך שלוש דקות להשיב, לנסות לשכנע. שלוש דקות, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל, חברי השר אלקין, למה אתה כל כך בלחץ? למה אתם כל כך בלחץ? איזו דרמה, איזו היסטריה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): החקירות, החקירות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): איזה לחץ. הרי הצעת החוק הזאת לא נוגעת לבנימין נתניהו, וגם הוא יודע שזה לא נוגע לבנימין נתניהו. אבל למה כל כך הרבה היסטריה ולחץ, מה קרה? ממה לפחד? ממה מפחד אדוני? בוא, שתף, אנחנו נשמח לתת תמיכה רגשית. לא בכדי הלכת למקום הקל, למפלגה שיש בה יו"ר משוריין, ולא דיברת על מפלגת העבודה – המחנה הציוני, מפלגה דמוקרטית שבוחרת, כן, בכל פעם מחדש את היושב-ראש שלה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: גם הליכוד. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, נפתלי בנט, גם אתה במפלגה דמוקרטית, זה נכון. ולכן, לא ברור לי למה אתה לא מצביע בעד הגבלת הכהונה לשתי קדנציות, כשעמדת כאן על הדוכן וענית לשאלה שלי ואמרת חד-משמעית שאתה רואה לגמרי בחיוב את ההצעה הזאת. אז למה אתה מפחד? למה לא לתמוך בהצעה? שר החינוך נפתלי בנט: מיותר. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): למה לא להצביע בעדה? שר החינוך נפתלי בנט: – – – קואליציוני. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): גם אם רוצים לעשות פה שינויים, זה בסך הכול קריאה טרומית, מה הבעיה? יש לנו שלוש קריאות עדיין לפנינו לעבוד, לדייק את מה שתמצא לנכון. מר בנט, אדוני, למה לא תתמוך? שר החינוך נפתלי בנט: את צודקת, יש קואליציה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אתה ומפלגתך, למה לא תתמוך בהצעה? השר אלקין, אני חייבת להגיד לך, לראות אותך פה – ממש היה לי לא קל לראות אותך עומד פה כל כך מתפתל ומתפתל, ואיך להגיד, משמיץ ומוצא מתחת לאדמה כל מיני דברים לא קשורים בשביל לדבר נגד הצעת החוק הזאת, שאתה יודע שהיא נכונה. אתה וכל השרות והשרים האחרים שיושבים בשולחן הזה יודעים שזאת הצעה נכונה. חבל לי, השר אלקין, שאתה לא מקשיב לי. חבל לי, השר אלקין, שאתה לא מקשיב לי ומנהל משא ומתן, אולי בכל זאת נפתלי בנט שוקל להצביע בעד ההצעה שלי. כי גם אצלכם הרי יש מפלגות לא דמוקרטיות בקואליציה. לא ראוי שהמפלגות הדמוקרטיות ישמרו על הדמוקרטיה הישראלית וידאגו שהיא לא תהפוך למונרכיה, וידאגו שהיא לא תהפוך לשלטון טוטליטרי של אדם אחד, לא משנה מי זה הבן אדם הזה? לי נראה, השר אלקין, שאתם מ-פ-ח-דים, והפחד הוא מהגבלת כהונה. לכם נראה שאם הציבור תעלה בדעתה שראש ממשלה מוגבל במשהו, לא משנה במה – בכלל הקונספט שראש ממשלה מוגבל במשהו מעורר בכם חיל ורעדה. מה אני אגיד לך, השר אלקין, אני מאוד מאוד מקווה שתחשוב שוב על הדברים, משום שאחרי הנאום שלך אני משוכנעת עוד הרבה יותר מקודם שצריך להצביע בעד הגבלת כהונה לשתי קדנציות. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, עד שלוש דקות. יאיר לפיד (יש עתיד): ראש ממשלת ישראל אמר פעמים רבות – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אוה, הופעת אורח. יאיר לפיד (יש עתיד): – – שהוא רוצה שתהיה פה שיטה – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הופעת אורח. יאיר לפיד (יש עתיד): – – נשיאותית. בשיטה נשיאותית יש הגבלת כהונה. דווייט אייזנהאואר, גיבור מלחמת העולם השנייה – שתי קדנציות; רונלד רייגן, הגיבור הגדול של ראש הממשלה – שתי קדנציות; ביל קלינטון, אולי הנשיא הידידותי ביותר בתולדות ארצות הברית לישראל – שתי קדנציות. למה? כי מספיק שתי קדנציות. אראל מרגלית (המחנה הציוני): רוזוולט – שלוש. זאב בנימין בגין (הליכוד): שיטה נשיאותית. יאיר לפיד (יש עתיד): רוזוולט – שלוש וחצי אפילו. זאב בנימין בגין (הליכוד): יאיר, זו שיטה נשיאותית. יאיר לפיד (יש עתיד): עכשיו, הסיבה לזה – נכון, אתה צודק, חבר הכנסת בגין – היא ששלטון זקוק לדם חדש ולרעיונות חדשים ולעדכון תוכנה. הוא צריך שפעם בכמה זמן נזיז הצדה את הרעיונות הישנים, ואני מסתכל סביבי ואני רואה לא מעט רעיונות ישנים פה באולם. צריך להזיז את הרעיונות הישנים ולהחליף אותם באנשים חדשים, במחשבות חדשות, בתוכניות חדשות למדינה. כי אתה לא תצליח להחזיק עשר שנים ו-12 שנה את אותה רמה של מחויבות ושל להט ושל אכפתיות. ראש הממשלה, מה שלא עשה בארבע קדנציות כבר לא יעשה לעולם. ואתם יודעים את זה, ואנחנו יודעים את זה. נורית קורן (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): וזה לא אישי נגדו, זה המצב, זה היה נכון לכל ראש ממשלה אחר, מימין, משמאל או מן המרכז. זה הג'וב הכי קשה בעולם. ראש ממשלת ישראל זה הג'וב הכי קשה בעולם, הוא כל היום עסוק, השחיקה אין-סופית. נחמן שי (המחנה הציוני): אז תוותר. יאיר לפיד (יש עתיד): ואתם יודעים מה? אין לו לאן לברוח. נחמן שי (המחנה הציוני): למה לך את זה? יאיר לפיד (יש עתיד): נשיא ארצות הברית, יש לו לפחות את מרתה'ס ויניארד לנסוע אליו. אין לאן לברוח. ואחרי השנים של השחיקה רואים את זה. אתם יכולים לעשות את עצמכם עד מחר, אנחנו רואים את ראש הממשלה, זה לא מה שהיה לפני שנתיים, זה לא מה שהיה לפני שלוש וזה לא מה שהיה לפני ארבע. אני ישבתי בממשלתו, השחיקה ניכרת, גם מנטלית, גם בקבלת ההחלטות. והחוק הזה – זה לא קורה רק לו, זה היה קורה לכל אדם שהיה ראש ממשלה, בעצם מ-1996, והסיאוב הזה הוא לא רק פנימי, זה קורה לאנשים סביבך. תראו מה קורה לאנשים סביבו, תראו איך, אחד-אחד, כל אחד מהם נופל בשחיתות אחרת, כי הם יותר מדי זמן שם. ישראל היא מדינה נהדרת, יש לה צבא נהדר, יש לה כלכלה מרתקת, ולבנימין נתניהו יש זכויות. אבל יש דבר אחד שהוא באג במערכת, וזו המערכת הפוליטית שלה, שהיא מקולקלת ונסחטת וסוחטת, ולא עובדת, ורשלנית, ולא נותנת להוביל מהלכים. למה? כי עבר יותר מדי זמן מהפעם האחרונה שהחלפנו באמת הנהגה. הגיע הזמן להחליף את המערכת הפוליטית, כל שמונה שנים הפוליטיקה הישנה צריכה לזוז הצדה ולפנות מקום לפוליטיקה החדשה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. יש שלוש הצבעות. אנחנו מתחילים בהצבעה ראשונה. הצעת חוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 55 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 48, נגד – 55, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה וירדה מסדר-יומה של הכנסת. אראל מרגלית (המחנה הציוני): עכשיו תצביעו מהלב. קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: אז אני אשלח מישהו שיבדוק אם הוא לא בסדר, אז אני אחשב אותך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי שטוב שייבחר. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה – הצעה של חבר הכנסת אחמד טיבי. דוד ביטן (הליכוד): נגד. היו"ר חמד עמאר: נא להצביע. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה נגד? מה נגד? קריאות: – – – הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה) לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה השלישית, על ההצעה של קארין אלהרר. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 57 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (הגבלת כהונת ראש הממשלה) לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 49, נגד – 57, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3422/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. יש הצעה מוצמדת, של חברת הכנסת תמר זנדברג. דב חנין, בבקשה, עד עשר דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר להגנת הסביבה, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת היום הצעת חוק שהיא סביבתית ממדרגה ראשונה וגם חברתית ממדרגה ראשונה. בימי הקיץ החמים האלה הציבור מגיע לחופי הים, וזה המקום שבו אנחנו יכולים גם לנוח, גם לשחות וגם ליהנות מאוויר פתוח. עמיתי חברי הכנסת, יש לנו מחסור גדול בחופים במדינת ישראל. אורך רצועת החוף המוכרז לרחצה לכל אחד ואחת מאתנו הוא פחות מ-2 ס"מ. על החופים האלה, עמיתי חברי הכנסת, יש איומים רבים. האיום הגדול ביותר הוא התוכניות לבנות על החופים בתים לעשירים – לנדלֵן את החופים שלנו ולפגוע בזכות של הציבור להגיע לחוף הים וליהנות מהמקום הפתוח והמיוחד הזה. אכן, אנחנו בכנסת העברנו חוק חופים מתקדם, חשוב, אבל בחוק הזה יש פרצה משמעותית. הפרצה, כמו כל פרצה אחרת, קוראת לגנב. הפרצה בחוק החופים מאפשרת להתגבר על הוראות החוק אם יש תוכניות בנייה שאושרו לפני קבלת החוק. אנחנו נמצאים במצב אבסורדי: הכנסת העבירה חוק מתקדם, יצרה הגנה על החופים, אבל אם יש מישהו שמחזיק במגירה הצעה או תוכנית של בנייה ישנה – תוכנית שהיא בדרך כלל לא סביבתית, לא מתחשבת בשיקולים המודרניים – התוכנית הזאת יכולה להתגבר על חוק החופים המודרני ועל כל ההוראות שלו. יש לנו היום ברחבי הארץ עשרות תוכניות כאלה, והן יוצאות מדי פעם מהמגירה ומאיימות לפגוע בחופים שיקרים לכולנו כל כך. הדוגמה המוכרת היא חוף פלמחים. אתם זוכרים את הסיפור. בפלמחים הוציאו מהמגירה תוכנית בנייה ישנה, והיה צריך לנהל מאבק ציבורי אדיר כדי לבלום את התוכנית הזאת. גם השר להגנת הסביבה – השר שלפני הקודם, השר גלעד ארדן – הצטרף למאבק הזה, והוא אפילו היה מוכן לתת פתרון חלופי לאותם יזמים כדי לאפשר הצלה של חוף פלמחים. אבל את כל הפעולות האלה, עמיתי חברי הכנסת, השר עשה בלי אסמכתה חוקית. ואנחנו היום מציעים הצעת חוק שמנסה לסתום את הפרצה, להגן על החופים מפני תוכניות הבנייה הישנות ולהגן על האינטרס של הציבור הרחב. חוף הים הוא לא נדל"ן – זה העיקרון שאנחנו רוצים לעגן, זה העיקרון שעליו אנחנו רוצים לשמור. הצעת החוק שלנו, עמיתי חברי הכנסת, התחילה את דרכה בכנסות קודמות. חתמו עליה בכנסת הקודמת 80 חברי כנסת. גם בכנסת הזאת יש עשרות חברי כנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, שתומכים בהצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת נדונה בוועדת הפנים של הכנסת בקדנציה הקודמת, וועדת הפנים של הכנסת החליטה שהיא ראויה וחשובה ושצריך לקדם אותה. הצעת החוק מציעה מנגנון מאוזן מאוד לפתרון בעיית התוכניות הישנות. אנחנו לא מציעים לבטל את כל התוכניות הישנות בטייס אוטומטי. אנחנו מציעים מערכת של בחינה מחדש של תוכניות הבנייה הישנות; אנחנו מציעים מנגנון שיבחן מחדש את תוכניות הבנייה הישנות; אנחנו מציעים שאותה ועדה שמוסמכת לעסוק בסביבה החופית במועצה הארצית לתכנון ובנייה תבחן את התוכניות הישנות – והיא יכולה לאשר אותן מחדש, והיא יכולה להכניס בהן תיקונים ושינויים ולמתן את הפגיעה שהן פוגעות בחופים שלנו. במקרים שבהם זה מתחייב היא יכולה גם לבטל את התוכניות המזיקות האלה. כאשר היא מבטלת את התוכניות האלה אנחנו מייצרים בחוק הזה מנגנון שמאפשר לתת ליזמים קרקע חלופית. זה מהלך שהוא נכון גם סביבתית וגם חברתית. הוא נכון סביבתית כי כך אנחנו מגינים על החופים שלנו, אבל הוא נכון חברתית כי במקום שבו יזם יכול לבנות חמש או עשר דירות יוקרה לעשירים בלבד על החוף, בקרקע החלופית שהוא יוכל לקבל במקום זה הוא יוכל לבנות 150, 200, 300 דירות להמוני הציבור במדינה הזאת. הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, עברה דרך ארוכה בכנסת. בשנת 2014 היא הגיעה לוועדת שרים לענייני חקיקה, אדוני השר להגנת הסביבה, וביוזמתו של שר הפנים דאז גדעון סער הוקם צוות בין-משרדי, שהיה צריך לבחון את הצעת החוק הזאת כדי לגבש עמדה בתוך 60 יום. עברו יותר מ-60; 60 הימים האלה נמשכים עד עצם היום הזה, ועדיין הממשלה לא הגיעה למצב שהיא מוכנה להתייצב ולהגן על חופי ישראל. לאחר אותה החלטה בשנת 2014 לתת לצוות הבין-משרדי 60 יום, פרק הזמן שחלף מאז ועד היום נוצל לרעה על ידי יזמים בכל הארץ. תוכניות מזיקות ומסוכנות קודמו בתקופה הזאת, למשל תוכנית הבנייה המסוכנת והמזיקה באכזיב. לכן, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא לא רק חיונית, היא גם דחופה, וצריך לאשר אותה. איומים על החופים נמצאים בכל הארץ, לכן התמיכה בהצעת החוק הזאת מגיעה מכל הארץ: מקבוצות של אזרחים; מפעילים – החתמה המונית שנעשתה ביוזמת זזים, ובה במהלך של כמה ימים חתמו יותר מ-20,000 בני אדם על דרישה לתמוך ולהעביר את חוק החופים; ארגונים סביבתיים – אדם טבע ודין, מגמה ירוקה, החברה להגנת הטבע, הקואליציה להגנת החופים – קשת רחבה של ארגונים סביבתיים וחברתיים מכל הארץ; יוזמות אזרחיות – תמיכה מאוד רחבה. ועכשיו, כשמגיעה הצעת החוק לספסלי ועדת השרים לענייני חקיקה, הוועדה, במהלך ציני ובעייתי, מציעה לנו לדחות את הדיון בחצי שנה. המשמעות של ההחלטה לדחות את הדיון בחצי שנה היא לתת אור ירוק ליזמים לרוץ עכשיו ולקדם את התוכניות, כי בעוד חצי שנה אולי החוק הזה יגיע לדיון. לכן, צריך לסרב לדחייה הזאת. דחייה בחצי שנה היא דחייה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. גם צריך להגיד ביושר: חצי שנה בפוליטיקה הישראלית יכולה להיות הרבה יותר זמן. יכול להיות שבעוד חצי שנה יהיו פה בחירות, ואז הצעת החוק בכלל תידחה לקדנציה הבאה. אין לנו את הזמן הזה, אין לנו את הפריבילגיה הזו. אנחנו צריכים להגן על החופים עכשיו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד מילה טובה על שר האוצר משה כחלון. שר האוצר הוא השר הממונה על המערכת התכנונית, וכשר שממונה על המערכת התכנונית, הוא הביע עמדה חד-משמעית. הוא אמר את זה גם בוועדת השרים לענייני חקיקה, אבל אמר את זה גם בפומבי וגם אמר את זה לי. הוא אמר: החוק הזה הוא חוק חשוב, החוק הזה הוא חוק דחוף, חייבים להעביר את החוק הזה. את זה אומר שר האוצר, השר הממונה על המערכת התכנונית, ובכל זאת ועדת שרים לענייני חקיקה מקבלת החלטה מדהימה, בניגוד לעמדת השר הממונה, בניגוד לעמדת השר הממונה על מערכת התכנון: ועדת השרים לענייני חקיקה מחליטה לדחות בחצי שנה. עמיתי חברי הכנסת, אני פונה לכולכם, אני פונה גם אליך, אדוני השר להגנת הסביבה, אנחנו את החוק הזה חייבים להעביר. אני מצפה ממך להגיד כאן מעל דוכן הכנסת גם את העמדה הערכית, שחייבת להישמע. חייבת להישמע. אנחנו צריכים להגן על חופי ישראל, כי אם לא נגן על החופים האלה, לא יישארו כאן חופים. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה לך. הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/26/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת) היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. בבקשה, עד שלוש דקות. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת דב חנין, אני רוצה להתחיל מלהודות ולהריע לך על המהלך הזה של חוק החופים או החופּים – חופים, נדמה לי. קריאה: חופים, חופים. תמר זנדברג (מרצ): חופים, חופים. חופים הם לפעמים. המהלך הזה בעצם בא להמשיך מהלך מאוד רציני, שקרה גם כאן בכנסת וגם בציבור, של הגנה על החופים ועל משאבי הטבע באופן כללי במדינת ישראל. מהלך שמדינת ישראל התקדמה בו, והיום גוברת ההבנה בציבור שהחוף הוא משאב ציבורי חופשי ופתוח, שנועד קודם כול לטובת האינטרס הציבורי – נופש, בילוי, פנאי, שמירה על הטבע וכו'. אלא שאנחנו נמצאים בזמן האחרון בתקופה של איום מאוד גדול על החופים. אפשר בין היתר לציין תוכנית מתאר שמתקדמת כאן, ואדוני השר להגנת הסביבה, אני מקווה מאוד שנשמע את קולכם בהתנגדות לפגיעה בחופים במסגרת תמ"א 1, וזאת רק דוגמה אחת; בנוסף, תוכניות בנייה נרחבות מחוף אכזיב ועד אשדוד מאיימות על העיקרון הזה שהחוף הוא משאב טבע פתוח, ציבורי וחופשי. הצעת החוק הזו באה לשים איזשהו מעצור לתהליך השלילי הזה ולהחזיר אותנו למגמה של התקדמות בהגנה על החופים, ולא פגיעה בהם. זה עיקרון שכבר היה צריך לקבל אותו כמובן מאליו. אחרי שקיבלנו את העיקרון שאסור לבנות על החופים, צריך היה ללכת להצעת החוק הזו ולהתחיל להסתכל על תוכניות ישנות; תוכניות שתוכננו בזמן שהעיקרון הזה לא היה קיים או לא הוטמע בצורה הנכונה, ועכשיו צריך להתחיל ולתקן אותן. אבל במקום זה, לצערי, מדינת ישראל, בהובלת הממשלה הזו, הולכת בדיוק לכיוון ההפוך, ובאה ומנסה לפגוע גם במקומות שבהם כבר התקבע העיקרון הזה. כאמור, המקרה של אכזיב הוא דוגמה אחת, והמקרה של תוכניות בנייה באשדוד הוא דוגמה נוספת, ולכן הצעת החוק הזו היא כל כך נחוצה, כי היא באה למעשה לשנות כיוון מסטייה, היא באה להחזיר אותנו לדרך המלך של הגנה על החופים, ולהחזיר ולעגן את העיקרון שחוף הים הוא שלנו, של כלל הציבור. הוא לא שייך למגורי יוקרה והוא לא שייך למלונאות לעשירים בלבד והוא לא שייך למתי מעט. הוא צריך להיות נגיש, חופשי, פתוח וחינמי, והקבלה של הצעת החוק הזו וההצבעה עליה, יחד עם תמיכה ציבורית אדירה שנראתה כאן בימים האחרונים, ישלחו מסר ברור לכל אותם ניסיונות פגיעה וכרסום בעיקרון הזה, ויגידו: הכנסת אומרת לא, הכנסת מחזירה לידינו את ההגנה על החופים ומקבעת את העיקרון הזה כעקרון ברזל מוביל. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. ישיב השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת זאב אלקין, עד עשר דקות. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש – אין פה חברי השרים, אז רק חברי הכנסת – חוק שמירת הסביבה החופית הוא חוק חשוב ומבטא את עקרון ההגנה על הסביבה החופית וגם את החובה למנוע ולצמצם את הפגיעה בה. ואולם, כידוע החוק מראש לא חל על תוכניות בנייה שקדמו לו ואשר היו תקפות בעת שחוקק. תוכניות בנייה ישנות אלו מאפשרות הוצאת היתרי בנייה חדשים, אשר לא פעם באמת אינם עולים בקנה אחד עם מגמות התכנון שביסוד החוק, שנועדו להגן על הסביבה החופית. מימושם של היתרים אלו עלול לגרום נזק סביבתי משמעותי לפתיחת רצועת החוף ולנגישותה לציבור הרחב. לכן באה הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין, שמציעה לתקן את החוק ולקבוע כי כל בקשה להיתר בנייה בתחום חוף הים, תחום של 100 מטר מקו החוף, מכוח תוכנית שניתן לה תוקף לפני 1 בינואר 1984 – כבר אמרנו, טרם כניסתה לתוקף של תוכנית המתאר הארצית לחופים – תהיה כפופה לאישור של הוועדה לשמירת הסביבה החופית, הוולחו"ף. זו אינה פעם ראשונה שהצעת חוק ברוח זו עולה לדיון. עוד בממשלה הקודמת הוקם צוות בין-משרדי לבחינת הצעה זהה. הצוות קיים כמה דיונים בהצעת החוק לפני שפעילותו הופסקה בשל התפזרות הכנסת והבחירות. ולכן, בהחלט, כשהצעת החוק באה לדיון בוועדת השרים לחקיקה, זה לא סוד שהייתי בין התומכים בה, חבר הכנסת חנין; אבל מצד שני, אני יכול להבין שמדובר כאן בסוגיה מורכבת מאוד; היא נוגעת לא רק למשרד שלנו, המשרד להגנת הסביבה, ועמדתנו כאן מאוד מאוד ברורה, אלא היא נוגעת גם לעמדתם של משרדים נוספים, כגון משרד האוצר, שכבר הזכרת אותו, שהיום מופקד על תהליך התכנון, וכמובן משרד התיירות, שזה מאוד רלוונטי לו מבחינת בניית בתי-מלון. ועל כן התקבלה העמדה בוועדת השרים לחקיקה שאין מקום לחוקק בשלב הזה הצעת חוק כל כך משמעותית ודרמטית דרך חקיקה פרטית בלי שהיה שיח בין משרדי הממשלה השונים וניסיון להגיע לעמק השווה במחלוקת הקיימת בין משרדי הממשלה השונים. על כן, ועדת השרים לחקיקה החליטה להקים צוות שרים לענייני חקיקה שיהיה מורכב ממשרדים רלוונטיים: משרד האוצר, משרד התיירות, המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים ומשרד המשפטים. הצוות הזה ידון ויבדוק כמה אופציות, ובהן האפשרות להוביל הצעת חוק ממשלתית בנושא הזה, שתגיע לאיזונים הנכונים בין המאבק על צרכים שונים שיש סביב הצעת החוק הזאת, או, אם יחליט כך בסופו של דבר, לתמוך בהצעת החוק הפרטית בתנאים כאלה או אחרים שכרגע הממשלה עוד לא מסוגלת לנסח אותם, כי אין הסכמה בין משרדי הממשלה השונים מה אמורים להיות התנאים. לכן החליטה ועדת שרים לחקיקה לא לקדם בשלב זה את הצעת החוק ולבקש מיוזמי הצעת החוק ארכה של שישה חודשים כדי לאפשר לאותו צוות שרים, עד סוף השנה הזאת, לגבש את עמדת הממשלה כולה ולא רק את העמדה הפרטנית של משרד כזה או אחר. כמובן, מדובר בנושא שאני מסכים אתך לגבי חשיבותו, ואין על זה מחלוקת. ברור שיש כאן צורך שצריך למצוא לו מענה. אתה הצעת דרך מסוימת למציאת המענה; כאמור, אנחנו כמשרד להגנת הסביבה לא ראינו בעיה לתמוך בכך, אבל אני מבין את הקשיים שהדרך הזאת מייצרת עבור משרדי ממשלה אחרים. מצד שני, חייבים לדייק. אני שמעתי את חברת הכנסת זנדברג, ואין קשר ישיר וברור בין הצעת החוק הזאת לבין המאבק שמתנהל היום סביב תמ"א 1. מדובר על שני נושאים שונים. אומנם שניהם קשורים להגנה על החופים, אבל לפעמים בשיח התקשורתי סביב הצעת החוק הזאת ראו בה מענה לוויכוח שמתנהל כרגע סביב תמ"א 1, ולא היא. הצעת החוק הזאת לא תפתור את הוויכוח הזה גם אם תתקבל. מדובר בשני מאבקים שונים. שאלת אותי חברת הכנסת זנדברג מה עמדתי סביב העניין הזה של תמ"א 1, ומה עמדת המשרד. העמדה שלנו ידועה היטב. אנחנו, בכל התהליך שמתנהל סביב תמ"א 1, הבאנו הרבה מאוד הסתייגויות סביב השינויים שמנסים להכניס. מתנהל כרגע שיח ומעין דיון בהסתייגויות האלה, הן ידועות למוסדות התכנון של מדינת ישראל. אנחנו רואים הרבה מאוד מורכבות במהלך שמוסדות התכנון מובילים, ואני מאוד מאוד מקווה שרוב ההסתייגויות שלנו יתקבלו. אנחנו בכל מקרה מתכוונים לנהל מאבק חסר פשרות בעניין הזה. אם שאלת – אני לא חושב שיש כאן בינינו מחלוקת. בסופו של דבר, המאבק הזה לא יהיה כללי; הוא יהיה פרטני, לגבי הרבה מאוד סוגיות שקשורות לתמ"א 1, ואני מאוד מאוד מקווה שאנחנו נדע להשפיע על התוצאה הסופית בצורה נכונה כדי שלא ייפגע האינטרס הסביבתי. אם דעתנו לא תתקבל, אז כמובן, אני מניח שאנשי המשרד יצביעו בהתאם, אף על פי שאני מניח שאתם יודעים היטב, זה ידוע, שאני כשר לא יכול להשפיע על צורת ההצבעה של נציגי המשרד להגנת הסביבה במוסדות התכנון אלא יש להם חופש מוחלט בהצבעה. אני ממנה אותם לפי ההכשרה המקצועית שלהם והם קובעים בסוף את העמדה. אבל אין לי ספק, גם מהשיחה שהייתה לי עם האנשים אצלנו שמובילים את מוסדות התכנון, שדעתם דומה לדעתי והם מתכוונים לנהל מאבק חסר פשרות בעניין הזה. אז כאן אני יכול להרגיע אותך, חברת הכנסת זנדברג, ואת כל חברי הכנסת שהנושא הזה יקר להם; הוא עלה גם ביום הסביבה בצורה משמעותית, ואתם תמצאו אותנו כאן על קו המאבק. לא תמיד במאבקים שאנחנו מנהלים אנחנו מצליחים, בסוף יש לנו רק קול אחד במוסדות התכנון, אבל בוודאי העמדה שלנו בעניין הזה ברורה. הבעיה שהחוק של דב והחוק שלך נועדו לפתור היא בעיה אחרת, כפי שאמרת, ולא קשורה למחלוקת הזאת, סביב תמ"א 1, אבל עדיין, כמובן, זו בעיה מאוד מאוד חשובה, ואני מאוד מאוד מקווה שנמצא לה פתרון וכן נגיע להסכמות בצוות השרים הזה. זה יהיה לא פשוט, כי יש פה התנגשות אמיתית בין האינטרסים; אי-אפשר להגיע פה למצב של זה נהנה וזה לא חסר, ברור שיש פה התנגשות בין אינטרס תיירותי, פרויקטים שכבר יש להם אישורים, לבין המהלך והאינטרס הסביבתי, שאותו אני מייצג ואני מניח שאותו ייצגו יוזמי הצעת החוק, אבל ברגע שיש התנגשות כזאת בין האינטרסים, לפני שהנושא מגיע לכנסת אני חושב שיש היגיון בכך שהממשלה אומרת שהיא רוצה להושיב את כל נציגי האינטרסים הציבוריים השונים – זה לא אינטרסים אישיים אצל כל אחד: גם תיירות למדינת ישראל זה אינטרס ציבורי, וגם האינטרס הסביבתי, שאני מייצג אותו, הוא אינטרס ציבורי, וגם אינטרס תכנוני הוא אינטרס ציבורי; צריך להושיב את כל משרדי הממשלה הרלוונטיים ולנסות להגיע לנוסחה הנכונה. לכן, חבר הכנסת חנין וחברת הכנסת זנדברג, אני הייתי מציע לכם, בהתחשב בזה שוועדת שרים לא קבעה עמדה נגד הצעת החוק – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני לא שומע אותך, דב, לא שומע אותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): גם – – – צריך – – – אם דוחים בחצי שנה, זה אומר – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: מה? אני – – – תמר זנדברג (מרצ): בוא נעביר בטרומית ונמתין חצי שנה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אני, לצערי – אתם כולכם מכירים את הכללים: עד שוועדת שרים לא קבעה עמדת תמיכה, עמדת הממשלה היא להתנגד. ועדת השרים הייתה מעדיפה אם יוזמי הצעת החוק היו בוחרים לדחות את ההצבעה – לא להביא אותה להצבעה, כדי לאפשר לממשלה להתארגן. הממשלה ביקשה שישה חודשים כזמן התארגנות, יכול להיות שהיא תדע להתארגן יותר מהר. הנושא הוא לא פשוט, לכן שישה חודשים זה בהחלט זמן לא מוגזם בהתחשב בהיקף שעליו מדובר, בפגיעה בזכויות הפרט שיש כאן, בפגיעה בתיירות שתהיה כאן אם תתקבל הצעת החוק, ולכן זה זמן נכון לנסות למצות את הדיון. אם זה יקרה קודם, אז זה יקרה קודם, ואז נוכל כבר להביא את העניין להצבעה כשתדעו מה עמדת הממשלה. כרגע, כמובן, אם אתם תביאו את הצעת החוק להצבעה, בהנחה שהקואליציה תתייצב – ומהיכרותי עם יושב-ראש הקואליציה הוא בדרך כלל דואג שהקואליציה מתייצבת ומנצחת – בסוף זה רק יביא לכך שלא יהיה אפשר להביא את הצעת החוק להצבעה בחצי השנה הקרובה, וממילא תצטרכו לחכות את כל התקופה הזאת. לכן הייתי מאוד מאוד שמח אם הייתם מקבלים את הצעתי שלא להצביע היום, לדחות את העניין ולאפשר לממשלה את תקופת ההתארגנות. אני חושב שבמצב שהממשלה לא מתנגדת לחוק אלא רק מבקשת זמן למצות אותו, חבל שייווצר כאן מצב שכאילו הנושא הזה, של הגנה על החופים, הוא נושא שבמחלוקת פוליטית, כי הוא לא נושא שבמחלוקת פוליטית בין הקואליציה לאופוזיציה, ונכון למצות את הדיון לפני שאנחנו מגיעים להכרעה ברוב ומיעוט. לכן אני מציע למציעים לא להביא את הנושא הזה להצבעה, אבל אם יתעקשו לעשות זאת, עמדת הממשלה היא להתנגד, ואני מבקש מהכנסת בהתאם לעמדת ההתנגדות גם להצביע. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, עד שלוש דקות. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני מקווה שכולכם יודעים: היום כל אחד ואחת מכם עומד כאן למבחן, והציבור מסתכל בתשומת לב על מה שקורה בחדר הזה, על כל אחד ואחת ועל ההצבעה של כל אחד ואחת. מי שיצביע נגד החופים מצביע נגד הציבור. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל דב, דב, דב – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני שמעתי את דברי השר, אני שמעתי את דברי השר. השר מציע צוות לחצי שנה? חברים, כולנו פרלמנטרים ותיקים, ואנחנו יודעים: חצי שנה זה בדיוק הזמן שלוקח, אם החוק נופל היום, להביא אותו עוד פעם מחדש – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אמרתי: עד חצי שנה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אז לא הצעתם לנו שום דבר, ואתם אומרים לנו שאתם לא מתכוונים להעביר את החוק הזה. זו המשמעות של ההחלטה בוועדת השרים. אתם מדברים על תקופת התארגנות? בהחלט, יש כאן תקופת התארגנות. זאת תקופת התארגנות לנדל"ניסטים. אתם רוצים לתת לנדל"ניסטים את ההזדמנות לקדם עכשיו את התוכניות, לנצל את חצי השנה הזאת כדי לגרום נזקים בלתי הפיכים לחופי ישראל. עמיתי חברי הכנסת, אתם הקשבתם לשר להגנת הסביבה; לגופו של עניין, אומר לנו השר, יש איומים אמיתיים על החופים. לגופו של דבר, אומר לנו השר, חיוני להגן על החופים. זו העמדה של כל גורמי המקצוע – הסביבתיים, התכנוניים, המקצועיים. זו העמדה של המשרד להגנת הסביבה, אבל זו גם עמדתו של משרד האוצר. שר האוצר, השר הממונה על המערכת התכנונית, אומר: את החוק הזה צריך לקדם, חשוב לקדם, דחוף לקדם. זו העמדה של השרים הרלוונטיים, ובכל זאת – הממשלה מחליטה לתקוע את החוק. מה יש לנו כאן, עמיתי חברי הכנסת? אומר לכם במילה אחת: כך נראה ריקבון. כך נראית ממשלה רקובה. האינטרס הציבורי נדחה הצדה; האינטרסים של בעלי הון, נדל"ניסטים, קומבינטורים – כל אלה גוברים על האינטרס הציבורי. אני פונה מכאן לחברי הקואליציה: אל תירשמו כמי שמצביעים נגד הצעת החוק הזאת. אני פונה לחברי כולנו – – אורן אסף חזן (הליכוד): דב, דב – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אל תתייצבו נגד עמדתו של שר האוצר. אני פונה לכל חברי הקואליציה שחתמו על הצעת החוק הזאת: אל תבגדו במה שאתם בעצמכם התחייבתם לו כלפי הציבור. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: הציבור בסופו של דבר יזכור וידע מי עומד לצדו ומי עומד לצדם של אינטרסים שפוגעים בציבור ופוגעים בכולנו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, כולם, בבקשה. יש לנו שתי הצבעות. נא לשבת, כולם. הצבעה ראשונה על הצעת חבר הכנסת דב חנין. אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ז–2016, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 40, נגד – 42. הצעת החוק נפלה והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חברת הכנסת תמר זנדברג. נא לשבת. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 40, נגד – 42. הצעת החוק נפלה ויורדת מסדר-היום של הכנסת. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מתן הודעה בכתב לאסיר בדבר מתן שירותי דת), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4037/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מתן הודעה בכתב לאסיר בדבר מתן שירותי דת), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת טלב אבו עראר וקבוצת חברי כנסת. ינמק חבר הכנסת טלב אבו עראר. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות. אני עדיין לא הפעלתי את השעון. יש לך עשר דקות מלאות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מקדם בזאת תיקון להצעת חוק בענייני האסירים שתביא למודעות של האסירים לזכויותיהם – אנשי הדת. לכאורה האימאם יכול יהיה לבקר ולנסות ליישר את מחשבותיו של האסיר ולהביא להרגעתו או לגרום לו להתחרט על מעשיו שבגללם הוא מרצה את מאסרו – אם עשה, הרי יש כאלה שיושבים בבית הכלא ללא עוול. אנשי הדת המורשים – סליחה, היושב-ראש, רעש. היו"ר חמד עמאר: אני מבקש מחברי הכנסת, מי שלא יכול לשבת בשקט בתוך האולם, שיצא החוצה, בבקשה. תודה רבה. סדרנים, אני מבקש מהסדרנים לגשת. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ואפילו, מכובדי היושב-ראש, יש לי הצעה גם לסוג האימאמים שיורשו להיכנס. הרי יש אנשי דת, מכובדי השר, המורשים מטעם רשויות המדינה, או אחרים שמוכרים ברבים והם אנשי קבלת החלטות גורליות בחברה, בחלק גדול מהדברים. לכן, להביאם למצב שבו הם יהיו נגישים לאסירים – זה רק מיטיב עם הקולקטיב ולא ההפך. אם האסירים הם הכותרת אז יש לזכור כי לכל אסיר יש זכויות לגיטימיות ובסיסיות שמגיעות לכל אחד ואחת. באמצעות חוק זה אני מציע הכנסת גלויות או דפי הסבר שיביאו להשוואתו של האסיר עם יתר האסירים בבתי-הכלא, שאליהם מותר להכניס – ובעיקר אל היהודים מותר להכניס את הרב או את איש הרוח דובר השפה העברית. יש תלונות חוזרות ונשנות של אסירים בעניין מתן שירותי דת על ידי שירות בתי-הסוהר לאסירים שאינם יהודים – הרי רב נכנס לשם, אבל אימאם לא. הצעת חוק זו נועדה להביא להעלאת מודעות האסירים לזכותם הבסיסית לביקור של אנשי דת. הביקורים של אנשי הרוח הנם פסטורליים, ואין בהם כל טעם או ריח של פוליטיקה. העניין כאן, מכובדי היושב-ראש, נוגע ליסוד כבוד האדם וחירותו מההיבט ההומני, האנושי. הצעת חוק זו היא צו שחייב להתקבל, לטובת מנדט האמונה, המדבר על צדק ושוויון ועוד זכויות בסיסיות, ואפילו צעדים מגורמים חיצוניים שעיקר מטרתם היא הרגעה והקלה בסערות שעובר האסיר, הן בהווה והן בעתיד; זהו מנדט שאני תובע בזכות ולא בחסד לטובת המשועבדים בין כותלי בית-הסוהר ובמתחמים של בית-הסוהר. כיום, שב"ס אינו מתאמץ – למרות שאולי יש פקודות כאלה, שב"ס לא מתאמץ דיו להכניס את שירות הדת לפעילות בבתי-הסוהר. במקרים מסוימים שירות כזה כלל אינו קיים, לפחות בקרב האסירים המוסלמים, כפי שעולה מתלונות חוזרות ונשנות. מטרת הצעה זו היא לחייב את שב"ס להפיץ עלונים ולהעלות את מודעות האסירים לשירות זה בשפת אמם של כל האסירים בבתי-הסוהר: ערבית, עברית, אנגלית, אמהרית ורוסית. הצעה זו, מכובדי היושב-ראש, גם תביא לירידה בשיעורי האלימות והפרות הסדר מצד האסירים בתוך בתי-הסוהר, וכן לירידה בשיעור העבירות הפליליות בעתיד ובהישנות ההתנהגות הפלילית, מכיוון שמפגש עם אנשי דת יגרום לאסירים להתבונן בעבר, בהווה ובעתיד – הסתכלות מעמיקה, שתביא למיגור חלק מהעבירות הפליליות. הניתוק של האסירים משירותי דת משאיר אותם עסוקים במחשבות פליליות, בהתנהגות עבריינית, ללא אפיקי שיקום וטיפול ראויים. אחד מהם, והעיקרי שבהם, הוא שירותי הדת; זהו טיפול לנפשו של האסיר שבהכרח יביא לשיפור במצבו הכללי. לכן, מכובדי היושב-ראש, לפני שעליתי לכאן דיברנו עם כבוד השר ארדן, כדי לגבש עמדה מתואמת, על מנת שאפשר יהיה להעביר ולאשר את החוק הזה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/37/20; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 20616.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשע"ה–2015. יהיו רק תשובה והצבעה. הצעת חוק של חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת אלי כהן, בבקשה. יש לך עד עשר דקות. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אדוני היושב-ראש, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשע"ה–2015, שהגישה חברת הכנסת זנדברג, מבקשת לאסור על עוסק המבצע עסקאות מכר מרחוק באמצעות האינטרנט לגבות עמלה בעסקת מכר מרחוק הנעשית באמצעות האינטרנט, אלא אם כן הוא גובה עמלה בשיעור זהה במכירת מוצרים או שירותים זהים בעסקה שאינה עסקת מכר כזאת. בבסיס ההצעה מונחת הנחה שרואה בעמלה תוספת לא הוגנת על תשלום אינטרנטי, בה בשעה שעלות המכירה באינטרנט אמורה להיות זולה. על מנת לבדוק הנחינו את הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, שתחת אחריותי, והיא ביצעה בדיקה ב-89 אתרי אינטרנט בישראל ומצאה כי היחידים שגובים תשלום עבור ביצוע רכישה באתר האינטרנט הם אתרים לרכישת כרטיסים לבתי-קולנוע, וכן כמה אתרים המוכרים כרטיסים לקולנוע ולמופעי ספורט ותרבות. באותה בדיקה נמצא כי אתרי מכירות אחרים של מוצרים ושירותים אינם גובים עמלה, ומחירי מוצריהם ברשת נמוכים יותר. יתרה מזו, לא כל בתי-הקולנוע וגופי התרבות גובים עמלה זו, והיא גם עמלה לא אחידה. לכן, נשאלת השאלה מדוע חלק מבתי הקולנוע גובים עמלה זו. עצם הצורך בגביית עמלה הוא מתמיה, מכיוון ששימוש באינטרנט אמור להוזיל את העלויות. בנוסף, על פי ניתוחי הרשות להגנת הצרכן וההכנסות מגביית עמלות – – – עולה שיש לבית העסק עלויות בגין העסקה המקוונת, דבר שמעלה את השאלה בעניין ההצדקה לפרקטיקה זו. לכן, אנחנו רואים שחשוב לבוא ולהטמיע כאן נורמות של סחר הוגן. חשוב לציין גם ששוק הקולנוע בישראל הוא שוק ריכוזי, שבו שלוש החברות הגדולות מחזיקות ב-82%. לסיכום, חברים, לאחר שבדקנו את ההצעה שהוגשה, חברת הכנסת זנדברג, וסיכמנו שנגיש אותה היום, אנחנו, ועדת השרים, הקואליציה, מחליטה להצטרף ולתמוך בהצעת החוק הספציפית הזאת. אני חייב לומר שנעשתה כאן בדיקה על ידי הרשות לסחר הוגן והגנת הצרכן, ויש כאן אלמנט של סחר הוגן, שכאשר יש שירות מסוים צריך לראות אם גביית העמלה בגינו מוצדקת או לא. אנחנו ככלל לא אוהבים לבוא ולהתערב בנושא של השוק החופשי, לכן נעשו כמה פניות, גם לגופים, גם לחברות הקולנוע, לראות את הדבר הבסיסי. נכון שאפשר לגבות עמלה, נכון שלחלק מהצרכנים יותר נוח להזמין מראש, אבל נשאלת השאלה אם העמלה הזאת מוצדקת. אנחנו רואים שבמרבית האתרים ברכישה באמצעות האינטרנט העלויות הן לרוב נמוכות יותר, והרכישה המקוונת היא גבוהה יותר, ובכלל, כל השימוש בנושא של האינטרנט הולך ועולה. לכן אנחנו כאן, במסגרת ההצעה הזאת, ומאשרים לתמוך בה בקריאה טרומית. אנחנו חושבים שנכון ללכת לאותו צעד בסיסי של סחר הוגן מול הצרכנים. ביצענו בנושא הזה בדיקות, ולאחר שהדיון יגיע לוועדה, חברת הכנסת זנדברג, יכול להיות שיידרשו התאמות ושינויים במסגרת החוק. אבל הדברים האלה יגיעו לוועדת הכלכלה, ואנחנו נראה אותם שם. לכן, בשלב הנוכחי אנחנו מציעים לתמוך בהצעה בקריאה הטרומית ובהחלט לתת לכל אותן משפחות שמגיעות גם לבית-הקולנוע – לפעמים, אם אתה הולך עם הילדים, העמלה הזאת יכולה להגיע לעשרות שקלים. לכן, היה נכון להפעיל כאן את הרגישות הנכונה מול הצרכנים. אף שההצעה הזאת מגיעה מהאופוזיציה, אני חושב שנכון לתמוך בה בהצבעה טרומית, וישנם תיקונים – – – היו"ר חמד עמאר: אני אשאל אותה אם היא מסכימה. תמר זנדברג (מרצ): – – – היו"ר חמד עמאר: את מסכימה? כן. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: נעשה את התיקונים במסגרת הוועדה. היו"ר חמד עמאר: אחרי שיסיים השר וירד אני אתן לך דקה. בסדר. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חברת הכנסת זנדברג, משרד הכלכלה והרשות לסחר הוגן תומכים בהצעה, כאמור, בכפוף לתיקונים שיבוצעו במסגרת הוועדה. תודה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: את מסכימה, נכון? יש לך דקה, בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): כן. תודה רבה. אני באמת רוצה להודות לשר, אני חייבת לומר. ההצעה הזאת עלתה בפעם הראשונה בשבוע או בשבועיים הראשונים שהשר נכנס לתפקידו. הוא הבטיח לבחון. הוא הבין שהעמלה הזאת זו פשוט עמלה מיותרת. אנחנו בעידן שאין שום סיבה לשלם 10% ממחיר כרטיס שקונים באינטרנט, שזה אחד הדברים הפשוטים ביותר שקיימים היום בעולם הרשת. והשר קיים את הבטחתו, בדק, בחן – לא בלי קשיים, שנדון עליהם בוועדה בהמשך ההתקדמות – אבל בא היום עם תשובה, החליט לתמוך, וביחד נקדם את זה לטובת הצרכנים. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה בעסקה שבוצעה באמצעות האינטרנט), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 38, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. לפרוטוקול, בבקשה, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת ילין – בעד. לפרוטוקול. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הוספת שיעורי חינוך גופני), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3718/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הוספת שיעורי חינוך גופני), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת יואל רזבוזוב ויעקב מרגי. ינמק חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה. עד עשר דקות, בבקשה. יואל רזבוזוב (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להציג בפניכם את הצעת החוק חינוך ממלכתי (תיקון – הוספת שיעורי חינוך גופני), התשע"ז–2017. אני חושב שהגיע הזמן להתקדם לריאליות של 2017. אנחנו לא חיים לפני 40 שנה, לפני 50 שנה, כשהילדים שלנו – הילדים בכלל – היו אחרי בית-הספר פשוט יוצאים לחצר וכל היום משתוללים ורצים. מה קורה היום? הם חוזרים הביתה, אני חושב שכל אחד מאתנו מכיר את זה, מתיישבים ליד המחשבים, ליד הטאבלטים, ליד הסמארטפונים, ופשוט לא עושים שום פעילות גופנית. יש כאלה שכן יכולים ועושים חוגי ספורט – גם לא תמיד מספיק – אבל יש גם אלה שלא יכולים להרשות לעצמם, ואז הם בכלל לא עושים כלום. כמה זמן הם צריכים לעסוק בפעילות ספורטיבית? לפי המלצות ארגון הבריאות העולמי, על כל ילד לעסוק בפעילות ספורטיבית 60 דקות בכל יום, אבל אנחנו כאן בישראל בכלל לא קרובים למצב הזה. תלמידי התיכון בישראל הם במקום ה-41 והאחרון במדינות העולם המערבי מבחינת היקף הפעילות הגופנית שהם מבצעים מדי יום. מחקרים רבים מראים שילדים שלא ביצעו פעילות ספורטיבית כמומלץ נמצאים בסיכון מוגבר – נמצאים בסיכון לשימוש בסמים, לעישון, וכמובן, למה שהכי חשוב למשרד החינוך – כישלונות בלימודים. הרי אם אנחנו מחפשים את הטריגר שישפיע על משרד החינוך – על מה הוא ממונה? על שיפור הילדים שלנו במערכת החינוך; אז יש פה נתון ומחקרים – ולא אחד ולא שניים, הרבה מחקרים – שמראים שיש קשר ישיר בין שיעורי חינוך גופני לתוצאות בבחינות. כמו שאמרתי, הוכח שפעילות ספורטיבית משפרת את יכולת הלמידה, ואנחנו חייבים לתת את ההזדמנות הזאת לתלמידי ישראל. בשעתיים של חינוך גופני בשבוע הנהוגות כיום במערכת החינוך לא ניתן לקיים שום פעילות גופנית משמעותית. אנחנו קיבלנו דיווח של מורים לחינוך גופני, והם מדווחים על 60 דקות בממוצע נטו בשבוע. כשארגון הבריאות העולמי ממליץ על 60 דקות ביום, התלמידים שלנו עושים 60 דקות בשבוע, אז למה אנחנו מתפלאים על התוצאות? לכן, אני מציע – הצעת החוק הזאת מבקשת תוספת של שיעור אחד לפחות. אנחנו כמובן היינו רוצים כל יום, אבל בואו נתחיל ממשהו. לא הגיוני ששרי הממשלה בחרו לפסול את ההצעה. הם פשוט לא הבינו את המתמטיקה הפשוטה. העלויות הכרוכות בשעת חינוך גופני שבועית בכל בית-ספר פחותות בהרבה מהעלויות שאנחנו כמדינה מוציאים, לדוגמה, על טיפול במחלות השמנה. תוספת אחת של שיעור חינוך גופני בשבוע מכיתה א' עד י"ב עולה לנו 360 מיליון ש"ח מתקציב של עשרות מיליארדים של משרד החינוך. בואו נודה, זה לא הסכום הכי הכי גדול, לא הוצאה הכי משמעותית, אבל להוצאה יש השלכות. על פי משרד הבריאות, עלות הטיפול השנתית במחלות השמנה של אזרחי ישראל היא כ-2 מיליארד שקלים. אז רק תבינו: 360 מיליון מא' עד י"ב, ולא חייבים להוציא ישר את כל ה-360 מיליון, אפשר להוציא גם בהדרגה. אפשר להשקיע בזה 100 מיליון, 200 מיליון ש"ח, לעשות לכיתות מסוימות, אבל רק למערכת הבריאות זה חוסך 2 מיליארד שקלים. תחשבו על משלם המסים. ומה עם עלות הטיפול בבעיות הנלוות, כמו ימי מחלה, אובדן פריון במשק, קצבאות סיעוד ונכות? זה כ-4 מיליארד שקלים, אנחנו כבר ב-6 מיליארד שקלים; והכול מסתכם ב-300 מיליון שקלים. כמובן, חוץ מההשלכות הכלכליות והחברתיות שציינתי לפניכם, להצעת החוק הזאת יש השלכות ביטחוניות. כבר לפני שנים דווח על ידי צה"ל שבני הנוער בישראל בכושר גופני ירוד, כי הנוער אינו עוסק מספיק בספורט. רפול, זיכרונו לברכה, הבין בזמנו את הבעיה, וכבר אז ניסה לקדם ולהוסיף עוד שעת חינוך גופני למערכת החינוך. מדינות העולם המערבי כבר עושות את השינוי, כי הן מבינות את השפעת הפעילות הספורטיבית על העתיד של אזרחי המדינה. בבריטניה התלמידים מקבלים ארבע שעות חינוך גופני בשבוע, בגרמניה מדובר בשלוש שעות, ושעה נוספת לשחייה. באוקראינה רק ב-2015 החליטו להגדיל את מספר שיעורי החינוך הגופני משני שיעורים לשלושה שיעורים. אז איפה אנחנו? היה לאחרונה מחקר שהראה ש-11% מהתלמידים במדינת ישראל סובלים מבעיות השמנה. פשוט סובלים מהשמנת יתר. כל תלמיד תשיעי במערכת החינוך הישראלית. אנחנו לא רוצים לדאוג לעתיד של הילדים שלנו? הרי זה הדור הבא. כמו שאמרתי, יש לזה השלכות ביטחוניות, חברתיות, כלכליות, ואנחנו יושבים כאן, וגם בסוף ועדת השרים החליטה להפיל את החוק הזה. למה? כי כמו שאמרתי, לא מבינים. מתמטיקה פשוטה. הרי אלה הילדים שלנו. אנחנו רוצים לדאוג לילדים שלנו. לכן אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת. תחשבו שזה העתיד של המדינה שלנו, ואני אשמח, גם אחרי הטרומית, שזה יהיה מנוף הלחץ שנוריד, כדי שמשרד החינוך ייקח על עצמו. הרי בסוף אנחנו נגיע לזה. אנחנו מבינים שאין מנוס. אנחנו נגיע לשלושה שיעורים, ארבעה, חמישה שיעורים בשבוע של חינוך גופני, אבל למה לא להתחיל בזה עכשיו? למה למשוך את זה עוד עשר שנים, עוד 20 שנים? למה לתת לילדים שלנו לסבול? למה לתת למדינה לסבול? למה לתת למשלם המסים להוציא עוד כסף על כל מיני תוכניות נגד סמים, נגד אלכוהול, נגד עישון, נגד השמנה? למה לעשות את זה? אפשר בהחלטה אחת פשוטה כאן בכנסת ישראל פשוט לקבוע את העתיד שלנו, של המדינה שלנו ושל ילדינו. תודה רבה. אני מבקש שתתמכו. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת רזבוזוב הציג כאן את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הוספת שיעורי חינוך גופני), התשע"ז–2017, כאשר הוא מבקש לתקן את סעיף 4, ושייאמר שם כך: "1. בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 4, אחרי סעיף קטן(א) יבוא: (א1) בתוכנית הלימודים שנקבעה לפי סעיף קטן (א) יוקדשו לפחות שלוש שעות לימוד שבועיות לחינוך גופני, החל בכיתה א' ואילך. 2. תחילתו של סעיף 4(א1) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, ביום י' באלול התשע"ז, 1 בספטמבר 2017" – זה מועד התחילה של החוק. בדברי ההסבר טוען המציע: "לפי המלצת ארגון הבריאות העולמי, על כל ילד לעסוק בפעילות ספורטיבית במשך 60 דקות בכל יום. על פי מחקר שנערך לבקשת משרד הספורט על ידי שורה של חוקרים בהובלת ד"ר יוסי הראל-פיש, ראש תוכנית המחקר הבין-לאומי על רווחתם ובריאותם של בני נוער באוניברסיטת בר-אילן, 20% מילדי ישראל דיווחו שלא עסקו כלל בפעילות ספורטיבית במהלך השבוע, ורק 11% דיווחו שעסקו בפעילות ספורטיבית בהתאם להמלצת ארגון הבריאות העולמי. על פי המחקר, ילדים שלא ביצעו פעילות ספורטיבית כמומלץ הם בסיכון מוגבר, בין היתר, לשימוש בסמים, לעישון, לקבלת ציון נכשל בתעודות הלימוד בשלושה מקצועות ומעלה ועוד. כמו כן, בני נוער שלא מבצעים פעילות גופנית הם בסיכון מוגבר לסבול מתסמינים פיזיים ונפשיים ומהשמנת יתר. בהשוואה בין-לאומית שנערכה במדינות המערב", נאמר בדברי ההסבר, "ישראל נמצאה במקום האחרון מבחינת העיסוק בפעילות ספורטיבית בקרב בני נוער כמומלץ, וזאת בפער משמעותי מהמדינה שלפניה, גרינלנד. ממצאים אלו עולים בקנה אחד גם עם הממצאים בצה"ל שקובעים שבני הנוער בישראל הם בכושר גופני ירוד. הסיבה לכך היא שהנוער אינו עוסק מספיק בספורט, הן במסגרת בית-הספר והן מחוץ למסגרת זו. על כן, ברור שבשעתיים של חינוך גופני בשבוע הנהוגות כיום במערכת החינוך, שחלק משמעותי מהן אינו מנוצל לפעילות גופנית ממש, אין די. העלויות הכרוכות בהוספת שעת חינוך גופני שבועית בכל בתי-הספר" – טוען המציע – "פחותות בהרבה מהעלויות המושתות על המדינה לצורך טיפול בנזקי ההשמנה והסוכרת, כך שלמעשה ייחסך כסף לקופת המדינה. לפי כל המחקרים, קיים קשר בין פעילות גופנית לבין בריאותם של הילדים. נוסף על האמור לעיל", טוען המציע, "המציאות הנוכחית מכתיבה צורך בשינויים והתאמות, ולא ניתן להסתפק במה שהונהג בנושא לפני עשרות שנים. בעידן המחשבים, הילדים נמצאים שעות רבות מול מסכי המחשב, הטלפונים החכמים ומול מחשבי הלוח, וכמעט שאינם עושים פעילות גופנית סדירה. על כן מוצע להוסיף שיעורי ספורט, במסגרת לימוד החובה, החל מכיתה א'. עיסוק בספורט עממי יוביל, בין היתר, ילדים רבים יותר לעיסוק בספורט הישגי – דבר שעשוי לתרום גם להישגיה הספורטיביים של מדינת ישראל". אני מבקש לומר כך, אדוני היושב-ראש: הצעת החוק הנ"ל נדונה בוועדת שרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 16 ביולי 2017, והיא נדחתה על ידי ועדת השרים. הצעת החוק, כפי שהקראתי אותה כאן, מבקשת לקבוע דבר חדש בחוק חינוך ממלכתי. היא מבקשת לומר כי תוכנית הלימודים במוסדות החינוך תכלול לפחות שלוש שעות חינוך גופני מכיתה א' ואילך, וכן היא מבקשת לקבוע כי התיקון יחול כבר מ-1 בספטמבר 2017. קודם כול, אני חייב לומר למציע שגם אם נאמר שהצעת החוק שלו היא ראויה וחשובה, היא לא ישימה לביצוע, כי מי שמכיר את המערכות ומי שיודע איך מערכת החינוך פועלת – לבוא היום, כאשר אנחנו נמצאים בשלהי חודש יולי, ולומר שתוך 40 יום בתי-הספר יתחילו לפעול לפי הצעת החוק הזו, כאשר אנחנו בקריאה טרומית – ואני לא יודע אם היא בכלל תבוא לדיון בשבוע הבא בקריאה ראשונה, כי היא לא תידון בוועדה, אבל גם אם היא תידון בוועדה, לכאורה, בשבוע הבא לא ייתנו למציע להריץ את זה – קריאה טרומית. כך שהצעת החוק כפי שהיא מוגשת עכשיו, וההצעה שיתחילו ליישם את זה כבר ב-1 בספטמבר 2017, זה לא מעשי בכל מצב. גם אם אני אומר – גם, ולא אמרתי – גם אם אני אומר שהצעת החוק הזו היא ראויה, היא לא ישימה. בנוסף לכך, אני מבקש לציין שמשרד החינוך מתנגד באופן קבוע ובאופן סיסטמטי לכל הצעת חוק שבאים לקבוע בה תוכני לימוד בחקיקה, כיוון שכשאתה קובע בחקיקה מהם תוכני הלימוד, אתה פוגע בשיקול הדעת הנתון למשרד החינוך, ובעיקר במשרד החינוך – למזכירות הפדגוגית. המזכירות הפדגוגית דנה לטובת הילד, לטובת התלמיד, וכשבאים להתערב בתוכני הלימוד באמצעות חקיקה, הדבר הזה פוגע בשיקול הדעת. בנוסף, קיים חשש מהצפה בהצעות חוק הנוגעות לתוכני לימוד שונים, כי חבר הכנסת רזבוזוב חושב הרגע שהצעת החוק שלו היא הכי נכונה – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני חושב דווקא לרדת כדי לא לשמוע בקול ביטן. אני רוצה לומר כך. חבר הכנסת רזבוזוב חושב, ומצדו גם בטוח, שמה שהוא מציע זה הצעת החוק הכי נכונה שצריך כרגע לקדם עלי אדמות במדינת ישראל, והוא חושב שהצעת החוק הזאת היא טובה, אבל הוא לא יודע שבקנה יש לנו עוד ועוד ועוד הצעות חוק שבאות להתערב ולקבוע תוכני לימוד בחקיקה. לכן, יש חשש שכאשר אתה מאשר הצעת חוק כמו הצעת חוק זו תהיה הצפה, וכל אחד יבוא ויטען ויאמר: הצעת החוק שלי היא הנכונה, האמיתית, וצריכים כרגע ליישם אותה. ככל שהמשרד יבקש לקדם תכנים מסוימים, הוא ודאי יכול לעשות את זה במסגרת שיקול הדעת שנתון לו, ללא חקיקה מיוחדת, כי זו הסמכות שיש למשרד החינוך. במיוחד, אני אומר, כאשר בהצעת החוק מוצע לקבוע לא רק תכנים – לא רק באים להתערב בתכנים של תוכנית הלימודים אלא גם בהיקפי השעות, ולא רק בהיקפי השעות אלא גם בשכבות הגיל שבהן ילמדו את אותו חינוך גופני שמציע חבר הכנסת רזבוזוב. דבר נוסף, גם אם נניח, נאמר שאנחנו לא כרגע בשלהי יולי אלא אנחנו עכשיו במאי, באפריל, ורוצים להציע הצעת חוק כזאת, תמיד צריך להביא גם הצעה מהיכן נביא את אותה תוספת תקציבית, שהיא משמעותית. הוספת שעות לימוד כרוכה בוודאי בתוספת תקציבית משמעותית, ומשרד החינוך לא ערוך לכך. דבר נוסף, שלישי – חשוב להדגיש כי כיום מתקיימים במערכת החינוך שיעורי חינוך גופני, וחינוך גופני הוא גם מקצוע ליבה; חובה ללמד חינוך גופני שעתיים שבועיות לכיתה/ תלמיד. תוכנית הלימודים בחינוך גופני עוסקת בהקניית מודעות לחשיבות אורח חיים פעיל ובריא: נלמדות מיומנויות גופניות, נלמדים ענפי ספורט, מרכיבי כושר גופני, וניתנים כלים לתלמיד לפעול באופן עצמאי גם בשעות הפנאי. שיעורי החינוך הגופני שקיימים היום במשרד החינוך עוסקים, נוסף על כך, בהקניית ערכים חברתיים, מניעת אלימות, שיתוף פעולה ועבודת צוות, דימוי עצמי, קבלת השונה, בריאות הגוף והנפש ועוד. לכן, אני מציע בשמו – חבר הכנסת ביטן, אתה מפריע לי כשאני לא רואה אותך. אז אני חושב, שוב, שגם הצעת החוק, כפי שהיא נוסחה, וגם דברי ההסבר שאת חלקם הקראתי כאן, בפני חברי הכנסת – וגם העובדה שבהצעת החוק הזאת מוצע להחיל את החוק הזה מ-1 בספטמבר, וזה כבר ממש לא ישים לדרוש להפעיל הצעת חוק כזאת מ-1 בספטמבר – מלבד העובדה שאני אמרתי, שמשרד החינוך באופן סיסטמטי מתנגד להצעות חוק שמתערבות בתוכני לימוד שונים. מאיר כהן (יש עתיד): נכנענו, נכנענו. עפר שלח (יש עתיד): נכנענו. סגן שר החינוך מאיר פרוש: עוד אין לנו רוב, מה אתה רוצה? מאיר כהן (יש עתיד): – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא, אני לא רואה. עפר שלח עדיין לא הסכים. אני מדבר דווקא אליו עכשיו. אז אני רוצה לומר כך: אנחנו לא יכולים להסכים לעובדה שיבואו חברי כנסת, לא משנה אם זה מהקואליציה או מהאופוזיציה, וידרשו להתערב בתוכני הלימוד. זה פוגע בכלי היפהפה שיש למשרד, וזה המזכירות הפדגוגית. יושבים שם אנשי מקצוע, אנשי חינוך, אנשים שיודעים מהם הדברים שנדרשים כדי לקדם את החינוך בארץ, במוסדות ובבתי-הספר, וכאשר חבר הכנסת רזבוזוב יאמר שהצעת החוק שלו היא הנכונה, הוא צריך להבין שבעקבותיו יבואו עוד חברים, ועוד חברי כנסת, וכל אחד מצדו יגיד: זה הדבר הכי חשוב. זה יהיה ממש לא נכון. אני גם לא יודע – אולי יעזור לי היושב-ראש. יושב-ראש הישיבה הזאת, אפשר לקבל הצעת חוק כאשר זה מנוגד לאופן היישום – הרי היישום פה, לפי הצעת החוק הזאת, הוא ב-1 בספטמבר 2017, וזה לא נכון לגרום לכך שישנו עכשיו את כל מערכת השעות בכל בתי-הספר. אז אני חושב שיש פה גם בעיה איך אנחנו בכלל מאשרים, אם חבר הכנסת רזבוזוב רוצה לשנות את הצעת החוק. נגמר הזמן, אני יודע, אבל חבר הכנסת שמולי, לא הצלחנו לאסוף את החברים שיוכלו לומר שההחלטה של ועדת השרים הייתה החלטה נכונה – – היו"ר חמד עמאר: נא לצלצל. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – וההחלטה הנכונה הזאת היא שצריכה להתקבל כאן, במליאה. היו"ר חמד עמאר: אבקש מסגן השר לסכם, בבקשה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני לא שומע. אני יכול לסכם? אני אומר עוד פעם. היו"ר חמד עמאר: לסכם, כן. סגן שר החינוך מאיר פרוש: משרד החינוך מתנגד – אני שומע את הקול של השרה, זה מפריע מאוד. היו"ר חמד עמאר: אתם מפריעים לסגן השר לסכם. הוא רוצה לרדת, אתם לא מאפשרים לו. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא, אני לא רוצה לרדת, אני רוצה להשמיע. חבר הכנסת ביטן, אני לא יכול לשמוע את עצמי כשאתה – – – דוד ביטן (הליכוד): רגע, רגע. סגן שר החינוך מאיר פרוש: זה לא רגע. יש לי עוד כמה רגעים לדבר אבל אתה מפריע לי עם הרעש. אז אני אומר שוב, משרד החינוך מתנגד לקביעת תוכני לימוד בחקיקה, כדי לא לפגוע בשיקול הדעת שנתון למשרד החינוך, ובעיקר למזכירות הפדגוגית. נוסף על כך, יש חשש מהצפה בהצעות חוק שנוגעות לתוכני לימוד שונים, וככל שהמשרד יבקש לקדם תכנים מסוימים, הוא יכול לעשות זאת במסגרת שיקול הדעת שנתון לו, והוא גם לא צריך חקיקה מיוחדת, במיוחד משום שבהצעת החוק מוצע לקבוע לא רק תכנים אלא גם את היקפי השעות ואת שכבות הגיל שבהן הן יילמדו. דבר שני, הוספת שעת לימוד נוספת – פה מדובר לא בשעת לימוד אלא מדובר בשעות לימוד נוספות – כרוכה בתוספת תקציבית משמעותית. שלישית, חשוב להדגיש, אדוני היושב-ראש, כי גם היום מתקיימים במערכת החינוך שיעורי חינוך גופני, שכן חינוך גופני הוא מקצוע ליבה וחובה. יעל גרמן (יש עתיד): נגמרו עשר הדקות. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לא, ממש לא. אני רוצה להסביר. היו"ר חמד עמאר: אני אומר תודה רבה לאופוזיציה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): סליחה, אדוני. אדוני, הזמן נגמר מזמן, הגיע הזמן לסיים. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני רוצה לומר – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, לא, די. היו"ר חמד עמאר: תשובה של שר או סגן שר צריכה להיות עשר דקות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה היה הרבה יותר מעשר דקות. די, נגמר הזמן. היו"ר חמד עמאר: עשר דקות. אתה עברת את הזמן. בבקשה, אני מבקש לרדת. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): נגמר הזמן. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני רוצה להסביר לחברים. היו"ר חמד עמאר: אתה עברת את הזמן. בבקשה, אני מבקש לרדת. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני רוצה לומר לחברים שהחלטתי לכבד את בקשתכם, ואני יורד מהדוכן. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): חמד, תוריד אותו, די, זה לא בסדר. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, תרד, בבקשה. אני חוזר שנית, תשובה של שר או סגן שר – עשר דקות, לא מעבר לזה. אני לא אאפשר את זה יותר. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. יואל רזבוזוב (יש עתיד): חמד, עכשיו? אני רוצה להגיב על זה. היו"ר חמד עמאר: התחלנו בהצבעה, אתה רוצה? יואל רזבוזוב (יש עתיד): תן לי שנייה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הוספת שיעורי חינוך גופני), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – ואני מוסיף את חבר הכנסת רזבוזוב – 34, נגד – 43. הצעת החוק לא התקבלה ומוסרת מסדר-יומה של הכנסת. יואל רזבוזוב (יש עתיד): רציתי להגיב, רציתי לדבר. היו"ר חמד עמאר: אין אפשרות, סליחה, אין אפשרות. יואל רזבוזוב (יש עתיד): עמדתי פה ואמרתי שאני רוצה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הוא אמר לך שהוא רוצה לדבר. היו"ר חמד עמאר: לא, לא. יואל רזבוזוב (יש עתיד): מה זה לא? אמרו לי: אחרי ההצבעה אתה תדבר. היו"ר חמד עמאר: אני אאפשר לך מהצד, דקה. בבקשה. יואל רזבוזוב (יש עתיד): ביקשתי לפני ההצבעה לדבר, בגלל זה גם לא הצבעתי. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אתה יכול לדבר מהצד דקה. אני אתן לך, בבקשה. אנחנו כבר הצבענו, לא נחזור על ההצבעה. בבקשה. אתה לא רוצה לדבר? בבקשה, חבר הכנסת. נא לפתוח לו מיקרופון, לתת לו דקה. יואל רזבוזוב (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כמו שאני עמדתי וביקשתי – אני לא אתחיל עכשיו לבקש עוד הצבעה ועוד הצבעה. חברים, כמו שאמרתי, הצעת החוק מותאמת לריאליות של 2017. הילדים שלנו אחרי בית-הספר באים למחשבים ולטאבלטים. הם צריכים עוד פעילות גופנית, אז אנחנו רוצים להכניס אותה לתוך מערכת החינוך הישראלית. אז אותו דבר, גם אני מתאים את עצמי לריאליות. אני מבין שאני מהאופוזיציה ואני מבין שהצעת החוק הזאת עולה הרבה כסף. אבל מכאן אני פונה לשר החינוך: שר החינוך, אתה מבין עד כמה ההצעה הזאת חשובה. אז אין בעיה, אני מוכן לפרוטוקול להגיד שאני אסיר אותה ואני לא אקדם אותה, ושזה יחול בעוד שנה, אבל בואו נקדם את זה, בואו נקדם. אנחנו מבינים את הצורך בהצעת החוק הזאת. אז אני מבקש מכם, משר החינוך, שיראו בזה אינטרס לאומי, כי זה באמת אינטרס לאומי. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – סיוע לתלמידים במימון טיולים שנתיים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4093/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – סיוע לתלמידים במימון טיולים שנתיים), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. ינמק חבר הכנסת מאיר כהן. עד עשר דקות, בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, למרות הזכות לחינוך חינם, ההורים בישראל מממנים יותר מ-5 מיליארד שקלים מסך תקציב החינוך; 5 מיליארד שקלים מסך תקציב משרד החינוך ההורים מממנים. לפני שנה ערך הממ"מ מחקר, לבקשתי, שהעריך את ההשקעה ההורית בתלמיד בישראל מגיל גן ועד לתום הלימודים בכיתה י"ב ביותר מ-200,000 שקלים. תשלומי ההורים מחולקים לתשלומי חובה ולתשלומי רשות. בסעיפי החובה ניתן למצוא את סעיף הביטוח, ומשנת 2005 – גם את השתתפות ההורים בהזנה, דבר שמעוגן בחקיקה. לעומת זאת, תשלומי הרשות כוללים יותר משמונה תת-סעיפים, והמספר של תשלומי הרשות רק הולך וגדל: סל תרבות, מסיבת סיום – כשבשנים האחרונות ההפקה של המסיבות הפכה להיות משהו מורכב מאוד, מסיבות סיום כיתתיות – שגם הן בתשלומי רשות, ספרי לימוד, וכמובן טיולים שנתיים, שעליהם אני מדבר. כל הורה יודע שאף שמדובר ברשימה מכבידה במיוחד, בזה לא מסתיים סיפור ההוצאות, והרשימה עוד ארוכה. מתווספות עלויות נוספות שאינן רשומות באף פרוטוקול וזוכות לאיגום תחת כותרת מרשימה של משרד החינוך: רכישת שירותים מרצון. רכישה זו "מרצון" כוללת, בין היתר, ציוד עבור בתי-ספר, למשל דפים, או לגני הילדים, ואתם לא תאמינו אבל הורים משלמים גם על נייר טואלט, חוגים, ספרי לימוד נוספים, תלבושת אחידה. רגע, לא סיימנו. תוסיפו את התל"ן – תוכנית לימודים נוספת, תוכנית של לימודי תגבור והעשרה הנלמדים מחוץ לשעות שנקבעו לתוכנית הלימודים הרגילה בבתי-הספר. גביית התשלום עבור התל"ן מעוגנת בחקיקה במסגרת חוק חינוך ממלכתי; בניגוד ליתר תשלומי הרשות המוטלים על ההורים, סעיף זה אינו תלוי באישור של ועדת החינוך או באישור של הכנסת. במילים אחרות, הסעיף הזה של התל"ן פועל כמעט ללא שום פיקוח. בשנים האחרונות נשמעו טענות רבות על פער הולך וגדל בין התשלומים המותרים לפי הנחיית משרד החינוך לבין התשלומים בפועל, ועל חריגות רבות מהנהלים בגביית תשלומים מההורים. הדבר אף בא לידי ביטוי בדוח מבקר המדינה משנת 2012. מבקר המדינה מצביע על חריגות בגביית תשלומי הורים ועל היעדר פיקוח ראוי. עכשיו, תשימו לב: בית-ספר שרוצה לגבות תשלומים מההורים נדרש לקבל על כך אישורים מהגורמים המוסמכים, זאת אומרת למרות כל מה שציינתי, משרד החינוך בא ואומר למנהלי בתי-הספר: אם אתם רוצים לגבות עוד, נוסף על אלפי השקלים שאתם גובים, תבואו למחוז ויש שם מערכת שנקראת אפיק – פרסום חוזרי תשלומי הורים בית-ספריים. במסגרת הזאת מדווח כל בית-ספר על שירותים שבגינם הוא מבקש עוד גבייה ועל הסכום המרבי שהוא ירצה לגבות. אלא שבמציאות, בפועל, יש גבייה חסרת רסן של בתי-ספר, של מנהלים, של תוכניות לימודים. חבריא, אני רוצה להגיד לכם: 10% מתקציב משרד החינוך, מאותם 50 מיליארד, אנחנו, ההורים, אתם, ההורים, משלמים. אין לזה אח ורע בשום מדינה מתוקנת. תבדקו ב-OECD. מדינה שיש בה חוק חינוך חובה חינם הופכת להיות מדינה שאוכלת את הוריה, אוכלת את תלמידיה, ודווקא במקומות הכי מוחלשים, גם במגזר הערבי וגם במגזר החרדי. אנחנו מגלים תשלומי הורים מופקעים בפריפריה, ובמרכז הארץ בפריפריה החברתית; מייצרים כל מיני קומבינות כדי לקחת עוד ועוד כסף. חבריא, אגיע לנקודה: הטיול השנתי – חוויית השיא של כל תלמיד ותלמידה בבית-הספר. הידעתם שאלפי תלמידים לא יוצאים לטיול השנתי? אני מתעסק עם זה יום-יום. אני מקבל מכתבים ופניות קורעות לב של הורים לשלושה, ארבעה או שני ילדים, שאומרים לי: אין לנו כסף לשלם לטיול השנתי. אני מקבל פניות של מנהלי בתי-ספר שאומרים לי את הדבר הבא: בחוזר מנכ"ל אני חייב להוציא את הילדים, אבל בצר לי, כשאין לי כסף, אני מתחיל או ללכת לפילנתרופיה – שימו לב, איזו בושה: מנהל בית-ספר צריך ללכת ולבקש תרומות כדי להוציא ילדים וילדות חלשים לטיול השנתי – ואם אנחנו לא יכולים, אומרים לי המנהלים, אנחנו מתמחרים את הטיול ומוסיפים לטיול עוד 20–30 שקלים. שימו לב, יוצא, אפוא, שהורים שבאים לשלם, אלה ממעמד הביניים שכן יכולים, בחלק מהמקרים, בלי להתבקש, מסבסדים בבית-הספר גם את האוכלוסיות החלשות. אז זה טוב ויפה, וישראל ערבים זה לזה, אבל בשעה שאנחנו מתמודדים עם יוקר המחיה – אלוהים אדירים, אנחנו נוכל להרשות לעצמנו שילדים לא יצאו לטיול שנתי? חברים, אני מדבר על אלפי תלמידים כאלה. לכן, הצעת החוק באה ומבקשת שמשרד החינוך ייצר מנגנון, ביחד עם הרשויות, ויתחיל את זה ברשויות מוחלשות, במעמד סוציו-אקונומי נמוך, ושנפסיק ללכת, מנהלי בתי-הספר, ועדי הורים ומורים, לפשוט יד. איזו מדינה מרשה לעצמה שהחוויה הגדולה ביותר בבית-הספר תהפוך למרוץ מטורף של מורים, מנהלים וועדי הורים לפשוט יד מול פילנתרופים? כך אנחנו רואים את המערכת שלנו? אגב, אני בדקתי בחלק ממדינות אירופה, וחלק מהאחריות של המדינה במערכת החינוך הוא גם הדאגה להוציא את הילדים לחמישה ימים לטיול – חמישה ימים במדינות ה-OECD. מממנים את כל חמשת הימים: נסיעות וכלכלה. אז ברור לנו שזו הוצאה גדולה. לכן בקשתי היא שמשרד החינוך ייצר, וזה לשון החוק, מנגנון שנותן לילדים האלה צ'אנס. אני משוכנע שחלק מהיושבים כאן, מי שגדלו במשפחות שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסן, יודעים על מה אני מדבר. תזכרו כמה פעמים בכיתה ז' או בכיתה ח', בבית שיש בו שישה, שבעה או שמונה ילדים, ההורים היו צריכים לקבל החלטה מי יצא לטיול ומי לא יצא. אני משער שיעלה לכאן נציג משרד החינוך ויגיד לי, כמו בהצעה הקודמת, שבה דיברתי על גזענות במגזר החרדי – יגידו לי: איי, מאיר, זאת הצעה פופוליסטית. כבר יש לנו ועדה, ואנחנו משלמים. כמו שעדיין יש בנות ספרדיות שיושבות בבית מתחילת השנה כי לא מוכנים לקבל אותן, כך יהיו תלמידים שישבו בבית כי אין להורים שלהם כסף לשלם לטיול השנתי. אז אם אדוני סגן השר מתכוון לתת לי תשובה מנומקת ומקושקשת על כמה שאנחנו מנותקים מהמציאות, אז להזכירו: הייתי מנהל בית-ספר בפריפריה 25 שנה, ואותי אתם לא יכולים לסובב בכחש. או שתצביעו על זה או שלא תצביעו. לכם בקואליציה אני אומר: אל תיתנו לילדים המוחלשים האלה לשבת בבית ולהסתכל בעיניים כלות איך כל הכיתה יוצאת לטיול והם לא כי זו שאלה קואליציונית. תחשבו על השכנים שלכם. תחשבו על הילדים ועל הנכדים. תחשבו על הדבר הנורא מכול, שביום הטיול, בבוקר, חמישה, שישה או שבעה ילדים נשארים בבית ורואים את האוטובוס מתרחק מבית-הספר והם לא נמצאים שם כי אין להם כסף. תודה רבה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה. בבקשה, עד עשר דקות. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר שיש עתיד מצטיינים בשמירה על לוח הזמנים, סדרי-יום; הנוכחות היא מקסימלית, היושב-ראש נמצא פה בכל הישיבות, והם מבקשים שהדברים שהם מדברים כאן יהיו דברים שיכולים להיות לתועלת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר כהן הציג פה את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – סיוע לתלמידים במימון טיולים שנתיים), התשע"ז–2017. הדבר הראשון שהוא מבקש זה תיקון סעיף 6: "1. בחוק לימוד חובה, התש"ט–1949, בסעיף 6, אחרי סעיף קטן (ד1) יבוא: (ד2) (1) תקציב שנתי להשתתפות חלקית של משרד החינוך בעלות הטיולים השנתיים, ייקבע בחוק התקציב השנתי – – –" – אחרי עשר דקות אמרו לי לרדת. דוד ביטן (הליכוד): – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: "ייקבע בחוק התקציב השנתי, כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985; לעניין זה" – חבר הכנסת ביטן, תבין רק שהיושב-ראש כרגע לא יאפשר לי אחרי עשר דקות. אולי אתה דווקא רוצה שדבר כזה יקרה. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: – – – עוד דקה – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – – הוא ישמור עלי – בסדר. אחרי עשר דקות אני יורד. "תקציב שנתי להשתתפות חלקית של משרד החינוך בעלות הטיולים השנתיים ייקבע בחוק התקציב השנתי, כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985; לעניין זה, 'טיול שנתי' – טיול ארוך הנערך פעם בשנה לפי הגדרת חוזר המנהל הכללי של משרד החינוך. (2) השתתפות משרד החינוך בעלות הטיולים השנתיים בסעיף קטן (א) תהיה חלקית, על פי מצבה החברתי והכלכלי של הרשות המקומית, בהתאם לדירוג החברתי-כלכלי שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תהיה כלהלן: (1) באשכולות 1 עד 5 – בסכום השווה למימון עבור 20% ממספר התלמידים; (2) באשכולות 6 עד 7 – בסכום השווה למימון עבור %10 ממספר התלמידים; (3) באשכולות 8 עד 10 – בסכום השווה למימון עבור 5% ממספר התלמידים ובלבד שרשות החינוך המקומית משתתפת אף היא בשיעור של 5% כאמור". בסעיף (ד3)(א) מבקש חבר הכנסת כהן, כעת היושב-ראש, להוסיף: "(א) בכל רשות חינוך מקומית, תוקם ועדה לסיוע לתלמידים – בסעיף זה: הוועדה – שחבריה יהיו – (1) עובד משרד החינוך שימנה שר החינוך; (2) נציג אגף החינוך בעירייה שימנה מנהל מחלקת החינוך כהגדרתו בחוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך), התשס"א–2001; (3) נציג ועד ההורים היישובי ברשות החינוך המקומית. (ב) הוועדה תדון בבקשות שיוגשו לה על ידי מנהלי מוסדרות החינוך ברשות החינוך המקומית, לסיוע לתלמידים בעלות הטיול השנתי, ותחליט לעניין סכומי ההשתתפות לפי מצבו החברתי-כלכלי של התלמיד". בדברי ההסבר נאמר כדלהלן: "במהלך שנת הלימודים במערכת החינוך, כל שכבת גיל, מכיתה א' ועד כיתה י"ב, יוצאת לטיול ארוך אחד בשנה אשר מכונה 'טיול שנתי'. טיול שנתי נחשב לאירוע השיא במערכת החינוך ולרוב מדובר בטיול לאזור מרוחק, הנמשך יום שלם או מספר ימים, כאשר בדרך כלל כיתות א' עד ה' יוצאים ליום אחד, כיתות ו' עד ח' ליומיים וט' עד י"ב ליומיים או שלושה. כיום, מוטלת עלות הטיול על ההורים, זאת במסגרת תשלומי הרשות לפי סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, התש"ט–1949. מדובר בסכום לא מבוטל – מאות שקלים חדשים לטיול – בעיקר כשמדובר במשפחות שלהן מספר ילדים במערכת החינוך. על אף העובדה שממשרד החינוך יצאה הנחייה שלפיה יש לאפשר לכל תלמיד לצאת לטיולים גם אם המשפחה בקשיים כלכליים, עשרות אלפי תלמידים אינם יוצאים לטיולים שנתיים מדי שנה. כך נוצר מצב של חוסר שוויון בין חברים לספסל הלימודים אשר אחד מהם אינו יוצא לטיול החווייתי בעקבות קושי כלכלי. לפיכך," מציע חבר הכנסת כהן, "מוצע כי יועמד תקציב שנתי מטעם משרד החינוך לטובת סיוע ומימון עבור תלמידים שהוריהם אינם יכולים לממן את הטיול השנתי ובעקבות כך הם אינם יוצאים אליו. מוצע לקבוע כי הסיוע יינתן בהתאם למצבו החברתי-כלכלי של התלמיד, כאשר מנהל מוסד החינוך המכיר מקרוב את תלמידיו יגיש את הבקשות לוועדה, שתקיים הרשות המקומית, ואילו משרד החינוך יהיה הגורם המפקח והמממן". אני רוצה להתייחס להצעת החוק הזאת ולומר כך: הצעת החוק הנ"ל נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 16 ביולי, וכצפוי, היא גם נדחתה. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי יועמד תקציב שנתי מטעם משרד החינוך למימון סיוע עבור תלמידים כשההורים לא יכולים לממן את היציאה לטיול השנתי. על פי הצעת החוק, הסיוע יינתן בהתאם למצבו החברתי-כלכלי של התלמיד. מנהל מוסד החינוך המכיר מקרוב את תלמידיו יגיש את הבקשות לוועדה שתקיים הרשות המקומית, ואילו משרד החינוך יהיה הגורם המפקח וגם המממן. הצעת החוק עוסקת בנושא חשוב שמשרד החינוך הנחה בעניינו בבירור. מהן הנחיות המשרד – שגם מפורסמות בחוזר מנכ"ל, שאני תכף אתייחס אליו? הנחיות המשרד המפורסמות במסגרת חוזר מנכ"ל תשלומי הורים קובעות באופן מפורש כי אין למנוע מתלמידים להשתתף בפעילויות, ובתוך כך בטיולים שנתיים, בשל אי-תשלום עקב קשיים כלכליים, ויש למצוא פתרונות לשיתופם באמצעות הרשות המקומית והנהלת בית-הספר. המשרד מתקצב לטובת העניין – חבר הכנסת כהן, חשוב שתדע – המשרד מתקצב לטובת העניין ולטובת נושאים נוספים, דוגמת ציוד לימודי, מלגות סיוע לתלמידים, סך של כ-55 מיליון ש"ח בשנה. התקציב מחולק מדי שנה למוסדות החינוך באופן ישיר, בהתאם לקריטריונים שוויוניים שנקבעו לעניין זה ומפורסמים גם בחוזר מנכ"ל ייעודי לעניין. המנגנון הקיים יעיל מאוד והמשרד לא מוצא מקום לשנותו. תמיד יכול לבוא אדם, יכול לבוא חבר כנסת, חשוב ככל שיהיה, ולומר: חברים, אתם יודעים בכמה מדובר? יש הרבה תלמידים שבכל זאת לא מסוגלים להגיע לטיול. שוב, המנגנון קיים, המשרד לא רואה מקום לשנות, ובשל כך ומהנימוקים שציינתי אני מבקש להצטרף לעמדת הממשלה – – – היו"ר מאיר כהן: כמה כסף יש? סגן שר החינוך מאיר פרוש: כ-55 מיליון שקל. אני עונה ליושב-ראש: כ-55 מיליון שקל. התקציב מחולק מדי שנה למוסדות החינוך באופן ישיר בהתאם לקריטריונים. בשל כך ומהנימוקים שציינתי אני מבקש להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): למה? למה? היו"ר מאיר כהן: להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק לימוד חובה (סיוע לתלמידים במימון טיולים שנתיים), התשע"ז–2017. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לימוד חובה (סיוע לתלמידים במימון טיולים שנתיים), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 37 בעד, 43 מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק לא עברה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב ארנונה כללית לפי מטרים רבועים שלמים), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2835/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דוד אמסלם) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב ארנונה כללית לפי מטרים רבועים שלמים), התשע"ו–2016. ינמק חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בעצם הצעת החוק באה לתקן משהו טכני. היום במדידות הארנונה נרשמים עד שני מספרים אחרי הנקודה. לא אלאה אתכם, בית-המשפט קיבל את מה שקיבל בהכרעה שלו, ולכן אנחנו באים לתקן את החוק ככה שזה יעוגל או למעלה או למטה, לפי העניין. אז אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה – תיקוני מדידת ארנונה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 10 נמנעים – 5 ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב ארנונה כללית לפי מטרים רבועים שלמים), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 58 בעד, עשרה מתנגדים, חמישה נמנעים. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא ועדת הכספים. קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): מאיר – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): זה לא בסדר-היום. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: שנייה, שנייה. סליחה. יושב-ראש הקואליציה ויושבת-ראש הסיעה. ועדת הכספים. אתה מציע ועדת הפנים. זה יעבור לוועדת הכנסת ושם יחליטו. קריאות: – – – יעל גרמן (יש עתיד): מאיר – – – היו"ר מאיר כהן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום, חברים. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: לאיזו ועדה? יעל גרמן (יש עתיד): רגע – – – היו"ר מאיר כהן: רבותי. החוק הקודם נכנס לסדר-היום. אני לא משנה. יעל גרמן (יש עתיד): אבל לא ידעתי על מה אני מצביעה – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת מיכאלי, אבקש מהמזכירות לבדוק את זה מול היועץ המשפטי. אנא ממך. שבו. תודה רבה. קריאה: – – – יעל גרמן (יש עתיד): מאיר, לא – – – היו"ר מאיר כהן: ועדת הפנים. אין הצעה אחרת. זה עובר לוועדת הפנים, תיקון. אני עובר להצעת חוק פטור מדמי נסיעה. יעל גרמן (יש עתיד): מאיר, סליחה. היו"ר מאיר כהן: כן, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אני מנסה לומר לך. אני הצבעתי בטעות בעד, אני מבקשת – – – היו"ר מאיר כהן: אני מצטער. יעל גרמן (יש עתיד): ואותו דבר סתיו שפיר. היו"ר מאיר כהן: אני מצטער. אז לרשום לפרוטוקול – חברת הכנסת יעל גרמן – – יעל גרמן (יש עתיד): נמנעה. היו"ר מאיר כהן: – – נמנעה, אבל נדמה לי שהופיע נמנע אצלך. וחברת הכנסת סתיו שפיר – מה? סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת יעל גרמן – אוקיי, נמנעה. הצעת חוק פטור מדמי נסיעה בתחבורה ציבורית לחיילי צה"ל בשירות סדיר ובמילואים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/3011/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק פטור מדמי נסיעה בתחבורה ציבורית לחיילי צה"ל בשירות סדיר ובמילואים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת רויטל סויד וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שהגיע אלי לפני כשנתיים ובעצם הוליד את כל הצעת החוק הזאת. הגיע אלי חייל צעיר, בן להורים גרושים, שאימא שלו מתגוררת בצפון ואביו מתגורר במרכז. והוא אמר לי: את יודעת, רויטל, אני יוצא הביתה כל 21 יום, וכשאני מגיע הביתה ביום חמישי בערב או ביום שישי בבוקר, כדי להספיק לראות גם את אבא שלי וגם את אימא שלי אני צריך לנסוע באוטובוס, כי אין לי רכב פרטי. וכשאני נוסע באוטובוס, אחרי 21 יום, אני לא יכול להוציא הוצאה כספית כדי לשלם על הנסיעה, ואז אני צריך לעלות על מדים, כבן להורים גרושים, כדי לראות גם את אבא שלי וגם את אימא שלי. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת אמסלם, בצד שמאל – זהו, החגיגה נגמרה. מישהו כאן מדבר, ויהיה כאן שקט. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני צריך לעלות על מדים – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת לביא, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – כדי לראות גם את אבא שלי וגם את אימא שלי. כל אחד מאתנו פה, או יותר נכון רובנו, היינו חיילים, יש לנו ילדים חיילים, יש לנו נכדים חיילים, יש לנו חברים חיילים. ואני רוצה שתחשבו לשנייה מה המשמעות של להגיע הביתה אחרי שבועיים-שלושה שלא היית בבית, חמישי-שישי-שבת. אתה רוצה לבקר את סבא וסבתא, אתה רוצה לראות את החברים שלך, אתה רוצה לבקר את החבר, אתה רוצה לבקר את החברה, אתה רוצה סתם לנסוע – אתה צריך, כחייל או כחיילת, לעלות על מדים כדי לא להוציא את ההוצאה הכספית הזאת? מישהו שהוא בשירות לאומי, האם בזמן שהוא בתפקיד או אחרי הצהריים, בערב או בסופי שבוע, הוא לא נוסע בחינם בתחבורה ציבורית? הוא נוסע. ואזרח ותיק שנהנה מהנחה, יש זמן שהוא לא אזרח ותיק? לא. הוא נהנה מהנחה לאורך כל הדרך, ונערים וצעירים ובני נוער גם הם נהנים מזה. יש משהו בחברה הישראלית שהוא בקונסנזוס. זה לא משנה, העדות, הדתות, החתכים, המגדרים – בתוך כל השבטים האלה, החיילים והחיילות שלנו הם בקונסנזוס. איך ייתכן שאנחנו לא מאפשרים להם נסיעה חינם בתחבורה ציבורית גם בסופי שבוע, בחמישי-שישי-שבת, כשהם מגיעים הביתה, אחרי שהם עבדו בשבילנו, אחרי שהם היו שם בשבילנו? אני רוצה לשתף אתכם בסיפורים שהגיעו אלי, כי למסע הארוך הזה יצאתי כבר לפני כשנתיים, והמסע הארוך הזה – מלווים אותו גם באוצר, גם במשרד הביטחון וגם חברי חבר הכנסת כץ שנמצא פה. והמסע הארוך הזה, כל פעם כשעליתי אתו, באיזושהי דרך היו אלי אלפי פניות של חיילים. והם עומדים שם והם מספרים – חיילים, חיילות וההורים שלהם – וכך הם אומרים: כשאני מגיע הביתה ביום שישי אני פושט את המדים אבל בעצם אני ממשיך ללבוש אותם. אני עדיין מרגיש את האחריות לביטחון האנשים בסביבתי, עדיין אסור לי למצוא עבודה בסופי שבוע או לתפוס טרמפים. גם בבית עם המשפחה או בבר עם חברים אני תמיד ערוך להקפצה. יום פקודה. גם בלי מדים יש לנו את אותן החובות. אז למה? למה אין לנו את אותן הזכויות? לילך, אימא לחיילת: הבת שלי חיילת, ובשישי האחרון עלתה על מדים כדי לבקר את סבא וסבתא שלה במרכז הארץ. אנחנו מתגוררים בזיכרון יעקב, היא משרתת בטירת הכרמל. גם בסופי שבוע היא חיילת. היא חיילת 24/7 למשך שנתיים, ובכל התקופה הזאת, כולל בסופי שבוע, היא חיה מהמשכורת הצבאית. ממש מיותר וחסר היגיון להחליף למדים כדי לנסוע ברכבת ובקווי האוטובוס חינם בסופי שבוע. חייל זה חייל. אפשר להסתפק בהצגת חוגר. כל הכבוד לך, רויטל, על היוזמה המבורכת. אני מקווה שההיגיון יעבוד והחוק יעבור לרווחת החיילים. ואבי, שהוא חייל בודד, כתב לי כך: אני חייל בודד שמשלם שכר דירה גדול וגם על אוכל, וכל זה הולך על הדברים הבסיסיים שלי לבית – אוכל, כסף, כל דבר אחר שאני מבזבז. ובסוף שבוע אני מבזבז גם על נסיעות, וזה ממש הרבה, אז אני מעדיף לעלות על המדים גם בבית כדי לא לשלם על הנסיעות. אין לי הרבה כסף. קארין: כשאני חוזרת אחרי שבועיים בבסיס וכל מה שאני רוצה זה לרגע להיות אני, ולא החיילת, לרגע להרגיש שמותר לי לצאת וליהנות, לראות חברים שלא ראיתי חודש, אני צריכה להישאר על מדים כדי לא לשלם חצי מהמשכורת. ועוד ועוד, ועוד ועוד סיפורים של חיילים וחיילות והורים, שמספרים איך הם עולים על המדים גם כשהם מיוזעים וגם לפעמים כשהם לא מספיקים לכבס אותם אחרי 21 יום, רק כדי לראות את החברים או את הסבא וסבתא. אני מדברת מהמקום המאוד-ערכי שלנו, מהמקום המאוד-מחויב שלנו לחיילים, אבל יש בזה עוד הרבה מאוד יתרונות. מה קורה בכלל עם נהיגה? הרי לא לכולם יש רכב, ואנחנו רוצים לעודד נסיעה בתחבורה ציבורית. אנחנו גם רוצים לעודד שבסופי שבוע לא ינהגו באופן כזה שבאיזושהי דרך הם יכולים לעלות על ההגה אחרי שהם שתו כוסית אחת או שתיים, זה אסור לחלוטין וזה מסכן. אנחנו גם בכלל רוצים לדאוג לזיהום האוויר שלנו. זאת אומרת, איך שאנחנו לא רואים את זה ואיך שאנחנו לא מתייחסים אל זה, אנחנו פונים לחיילים שלנו, אנחנו יודעים שחייל הוא חייל גם בלי מדים. איך ייתכן שבבית הזה, שבו אנחנו כל כך מחויבים לחיילים שלנו, ואחרי שאני נמצאת במשא ומתן עם האוצר והביטחון מעל לשנה, אנחנו לא מצליחים להעביר הצעת חוק כל כך מחויבת מציאות? אני רוצה להסתכל עליכם, חברי בקואליציה, מי מכם פה לא בעד חיילי צה"ל? מי מכם פה לא בעד נסיעה בחינם לחיילי צה"ל בתחבורה ציבורית חמישי-שישי-שבת גם בלי מדים? מי מכם פה לא רוצה שהילדים שלנו, הנכדים שלנו והחברים שלנו, פעם בשבועיים, פעם ב-21 יום, אחרי שהם עובדים רק בשבילנו, יזכו לנסיעה הזאת בחינם? אתם יודעים שכשהחתמתי על הצעת החוק הזו, 62 חברי כנסת חתמו עליה, מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה. צריך רק להבין: 62 חברים, יש הרבה מאוד חברים גם מהקואליציה. אז בואו תגידו לי פה עכשיו, מי מכם הולך להצביע נגד הצעת החוק הזו? מי הולך להצביע נגד החיילים? מי לא רואה כמה הדבר הזה מחויב מציאות? בפניות שקיבלתי פנו אלי גם כאלה שאמרו: 53 שקלים הלוך ושוב אנחנו צריכים להוציא מתוך משכורת של 1,000 שקלים בחודש. עכשיו תארו לעצמכם שהם יוצאים פעמיים בחודש; תארו לעצמכם שהם יוצאים שלוש פעמים בחודש, ובכל פעם 106 שקלים – 318 שקלים בשביל לראות חברים, בשביל לראות את אבא ואימא. לא ייתכן שמדינה כמו שלנו לא תאפשר לחיילים את אותה נסיעה בתחבורה ציבורית. אנחנו דורשים מהם, הם אמורים לעמוד בכללים הכי בסיסיים והכי ערכיים שאנחנו מדברים עליהם, אז לא ייתכן שכשאנחנו צריכים לתת להם משהו קטן הם לא יקבלו אותו. ואני פונה כאן לחברי השרים שיושבים פה, וגם לשר הביטחון וגם לשר האוצר שלא נמצאים פה: אנחנו ניהלנו הרבה מאוד ישיבות, אני יודעת שהייתה נכונות אצלכם ואני יודעת שיש פתיחות אצלכם לנושא הזה, אבל אנחנו נמצאים במשא ומתן כבר מעל שנה בנושא הזה, ואנחנו מגיעים לוועדת שרים לענייני חקיקה ביום ראשון, וועדת השרים לא מאשרת. איך ייתכן דבר כזה? לכן אני פונה לחברים שלי היום: תסכימו, תצביעו. לא משנה מה עמדת ועדת השרים, תצביעו בעד החיילים שלנו, תצביעו בעד הנסיעה הזו. אני רוצה להקריא לכם עוד כמה דברים שאומרים החיילים. עדי: אני חיילת שכבר שנתיים ויותר נוסעת יום-יום ברכבת על מדים. משרתת בתפקיד טכנולוגי וחתמתי שש שנים, שמתוכן שלוש וחצי מקבלים משכורת חובה. תוך כדי הצבא אני לומדת תואר ראשון, ויש עוד רבים במסלול שלי, וביום שישי אני נוסעת ללימודים ברכבת, אבל לא על מדים, ואני צריכה לשלם. היא לא נוסעת לבקר, היא נוסעת כחיילת. עם תרומה שכזאת, אפשר לעשות את המעט בכיוון ההפוך. ועוד היא אומרת: כדי לנסוע לחבר שלי, שגר בבאר שבע – ואני גרה בחיפה – בסוף שבוע, אחרי שבוע בצבא, אני צריכה לשלם. לא רק בסופ"שים חיילים צריכים את היכולת לנוע כל הזמן בתחבורה הציבורית בחינם גם כשהם לא לובשים מדים, ובמיוחד כשיש פעילויות חינוך צבאיות שדורשות להגיע עם בגדים אזרחיים. ונוי, חיילת בודדה: אני חיילת בודדה ועדיין בלי רישיון – – היו"ר מאיר כהן: תסיימי, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – אני נוסעת המון באוטובוסים, וחבל לי לשלם את הכסף הזה בסופ"ש לאוטובוס, אז אני שמה מדים גם בחום הכבד ונוסעת. חברי בקואליציה, תצביעו בעד – בעד החיילים שלנו. נסיעה בחינם בתחבורה הציבורית לחיילים גם בלי מדים בסופי שבוע מחויבת המציאות, חובה שלנו אליהם. חייל בלי מדים הוא חייל. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. איפה חבר הכנסת? אם זה בוער בך – חצי דקה תברך – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנצל את הבמה לברך את משלחת המנהלים של אנשי חינוך מפתח תקווה, בראשותו של המנכ"ל הרב יוסי בוסו. משלחת המנהלים, מעצמה של חינוך, שבאו ללמוד מהכנסת ובוועדות הכנסת על הפרלמנט פה, בירושלים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תשובת השר, בבקשה. תשובת הממשלה, אדוני השר כץ, בבקשה. בבקשה, אדוני. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת רויטל סויד, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק שהוצגה כאן היא הצעת חוק חשובה. היא באה לאפשר לחיילים, אנשי כוחות הביטחון, שאינם לובשים מדים גם כן לנסוע בתחבורה הציבורית בחינם, כפי שזה נהוג לגבי כל לובשי המדים שמשרתים. כפי שרויטל תיארה את התהליך, היא אכן יזמה יוזמה מאוד חיובית עם עוד חברים רבים בכנסת, וניהלה משא ומתן וקשר עם משרד הביטחון ומשרד האוצר, מי שאמורים בסופו של דבר לממן את אותה הטבה. משרד התחבורה רק אמור לוודא את הביצוע של ההחלטות שמתקבלות – או דרך חוק או דרך החלטה. אני חושב, רויטל, גם ממה שתיארת כאן, שהגעת קרוב מאוד. ועדת השרים שישבה, אנחנו המלצנו להיות בעד, ומשרד הביטחון צריך לתת את השיפוי הכספי לנושא, כפי שזה קורה גם היום: כל אנשי כוחות הביטחון נוסעים מתוקף סיכום עם מערכת הביטחון שהיא מקצה את הכסף לאותן חברות התחבורה הציבורית. מאחר שהגעת כל כך קרוב, אז הצעתי אלייך – מאחר שכולם בעד ולמרות שהיינו רוצים שזה יקרה עכשיו, לא הייתי רוצה שהקואליציה תצביע נגד חוק שהוא כל כך חשוב – שכן תאפשרי כפי שהוועדה החליטה: לא להיות נגד אבל לבקש ארכה של כמה חודשים. אז כן לקבל את הפנייה הזאת של הוועדה ולאפשר את הארכה. אני רוצה שאת תובילי את זה. אנחנו כמובן נתמוך, נעזור בעניין הזה ונגיע לתוצאה הזאת. אם תסכימי לבקשה של הוועדה, כל הכנסת תוכל להתלכד סביב העניין הזה, אחרת הקואליציה תידרש לא לתמוך בדבר הזה. לכן פנייתי אלייך לאפשר את זה. אני עצמי הוריתי בדברים שהם בתחום סמכותי, כמו סוגיית החיילים, שלא אפשרו לחיילים לנסוע בימי ראשון בבוקר ברכבת ואז חיילים שהיה להם – שילמו, וחיילים שלא היה להם – לא שילמו, ובאופן גורף כל חייל וחיילת שרוצים נוסעים חינם בכל ימי השבוע ברכבת ישראל ובאוטובוסים. אני מודע לחשיבות. שירתנו, ראינו, אנחנו יודעים כמה חשוב – גם על רקע מה שתיארת, ובכלל, כולנו מוקפים בחיילות וחיילים – שתהיה להם נגישות. גם מאוד שמחתי שכתוצאה מאותה מדיניות שקידמתי הרבה יותר חיילים נוסעים היום בתחבורה ציבורית, מאחר שבשדרות הוקמה תחנה, ובנתיבות ובאופקים. וסגן השר ז'קי לוי ידע תמיד לספר איך הילדים שלו, ששירתו ביחידות קרביות, נאלצו לצאת במוצאי שבת בחזרה לבסיס כי לא יכלו להגיע ביום ראשון בבוקר. היום יש להם את רכבת העמק להגיע עם הרכבת לבסיסים. אותו דבר רכבת הנגב, הגליל, עוד מעט בכרמיאל, עוד מעט בירושלים, בכל המקומות. כך שקידמנו מאוד מאוד אפשרות של חיילים במדים לנסוע חינם לכל המקומות. אני חושב שהצעד הזה הוא צעד משלים, שבוודאי הוא מבורך. לכן, אני פונה אלייך להסכים לפנייה הזאת. חברת הכנסת רויטל סויד, מה תשובתך להצעה? היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת סויד, חברת הכנסת סויד, חברת הכנסת סויד – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אני עולה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: שלא יהיה מצב ששנינו נהיה על הדוכן. היו"ר מאיר כהן: אז תעני מהצד, בבקשה, תגידי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני רוצה לעלות. היו"ר מאיר כהן: לא, מהצד. האם את מקבלת את – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מותר לה לדבר, אבל אחרי השר. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל מותר לי לדבר אחרי השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אין לי שום בעיה. היו"ר מאיר כהן: הוא לא התנגד, הוא אמר שהם לא התנגדו עדיין. מותר לך לדבר אם הוא יתנגד. אבל הוא הציע לך הצעה. האם את מקבלת את ההצעה או לא? רויטל סויד (המחנה הציוני): אענה, אבל אני רוצה לעלות. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. אוקיי, בבקשה, בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לדבר מעל הדוכן? אני מוכן – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): למה אני לא יכולה לעלות? היו"ר מאיר כהן: תודה לאדוני. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בסדר גמור. אוקיי, אלה הם דברי, ואשמח לתשובה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני השר. בבקשה. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: כן, כן, כן, בסדר גמור, רבותי. אנחנו יודעים מה לעשות. בבקשה. רק להזכירכם, השר לא התנגד, הוא הציע. בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: מה? דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): אני מבקש מרויטל סויד, חברת הכנסת, שתדחה את ההצבעה, על מנת שנסיים את – מה זה? קריאה: היא מקבלת את ההצעה של השר. דוד ביטן (הליכוד): על מנת שהממשלה ושר התחבורה יוכלו להתייחס בצורה יותר רצינית לעניין לאחר סיום הבדיקות. זה הכול. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. בבקשה, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): טוב, אדוני השר, קודם כול, אני מודה לך על הדברים, מודה לך מאוד על הדברים. אני יודעת כמה מבחינתך הצעת החוק הזו היא מחויבת המציאות, אני יודעת כמה אתה תומך בה. ואני יודעת שמבחינתך היית מעביר את הצעת החוק הזו. אני אקבל את ההצעה שלך. אני אקבל את ההצעה שלך לדחות את זה, באמת מתוך אמונה שגם שר הביטחון, גם שר האוצר וגם כל חברי פה בקואליציה – שרובם חתמו על הצעת החוק הזו, שתאפשר נסיעה בחינם לחיילים בתחבורה ציבורית – בסופו של דבר אנחנו נצליח להעביר את הצעת החוק. נכון שהתקדמנו במשא ומתן, אבל בכל זאת נאלצנו להגיע לפה. הייתי קשובה מאוד לדברים שלך, השר כץ, ואני מאמינה שאנחנו ביחד נצליח להעביר את הצעת החוק הזו ועוד לפני ראש השנה, לתת לחיילים שלנו מתנה. והמתנה שלנו, שתהיה לחיילים, היא העובדה שבסופי שבוע – בחמישי-שישי-שבת – הם יוכלו לנסוע בחינם בתחבורה ציבורית גם בלי מדים. הם עובדים כל כך קשה בשבילנו, הם עובדים כל כך קשה והמשכורת שלהם היא זעומה, שאנחנו חייבים את זה בשבילם. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: תודה. בסדר. רויטל סויד (המחנה הציוני): ותמיד לזכור: חייל בלי מדים הוא חייל. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אם כן, הצבעה במועד מאוחר יותר. תודה רבה. הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/3351/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול ציינו כאן בכנסת ברוב פאר והדר 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת רויטל סויד, למקומך, בבקשה. אחרי "מי שבירך" עם מר אמסלם, הכול בסדר. בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): היום או אתמול התפרסם בעיתונות סקר של העדפת מקומות עבודה, והחקלאות הייתה במקום האחרון. ובדיונים שהשתתפתי בהם אמרתי ש-120 שנה לקונגרס הציוני זה חשוב, אבל השאלה הלא-פחות חשובה: לאן העסק הזה הולך? אנחנו נמצאים בתקופה שהחוק בא לטפל בשאלה של יבוא, מסים ומכסים, ובסמכויות הבלעדיות של שר האוצר. ועדת השרים לחקיקה דנה בזה כמה שבועות, כתוצאה מהתנגדות של שר החקלאות לאפשר את המשך המהלך כפי שהוא קיים היום. סיכום 2016 של ענף החקלאות מראה קיפאון בייצור וירידה ביצוא, שני סימנים מדאיגים לירידה בענף החשוב הזה, יחד עם שחיקה גדולה במעמד החקלאות וההתיישבות. ביום ראשון יתכנסו כמה עשרות תעשיינים מתעשיית המזון, ואני מניח ששם יאמרו את אותו דבר: שיש אובדן לשוק המקומי, לתעשייה ולחקלאות הישראלית. נשאלת השאלה: מדוע הממשלה משאירה נוהל משנת 1950, או מהקמת המדינה, שמאפשר לשר האוצר ולפקידיו לעצב מדיניות לאומית כוללת ללא שיקול דעת נוסף, ללא בקרה ופיקוח? אם אתם זוכרים, אחד הדברים הראשונים ששר האוצר עשה – הוא הוריד את המס על משקאות חריפים והקטין הכנסות של המדינה בלמעלה מ-100 מיליון שקלים, ואני מניח שגרם נזקים חינוכיים. והשאלה היא אם שר האוצר והפקידים, יש להם את הראייה הכוללת, יש להם סולם ערכים נכון, יש להם את התמונה ואת הכלים, וגם את הכישורים, לקבוע מדיניות לאומית כל כך חשובה, ללא בקרה, ללא בלמים ואיזונים. מטרת החוק היא להפוך את העצמאות הבלתי-מוגבלת – לפי דעתי, גם, לעתים ללא אחריות – לשיקול דעת רחב ונוסף. לכן הגעתי למסקנה שצריך להגיש את הצעת החוק. ואני רוצה לומר כאן שלפני כמה שבועות, בתשובה על השאלה על יבוא פרוע, אמר שר החקלאות כאן מעל הדוכן: הוא אומר "הורדת המכסים, לדאבון לבי, מקדמת דנא, לא מהיום, היא בידי שר האוצר" – תקשיבו טוב, חבר ממשלה – "הוא אפילו לא מחויב להתייעץ עם שר החקלאות. ככה זה 69 שנים, אני לא המצאתי את זה". והוא בא ואומר לי – שר החקלאות – הבטחתם הצעת חוק. הנה, זאת הצעת החוק. והצעת החוק הזו מציעה לשנות את ההליך הקיים היום, כך שכשמדובר במוצרי מזון, הכלל לגבי אישור צווי מכס יבוא לדיון בוועדת הכספים, ואם צריך – גם במליאה. אני רוצה לומר ששר האוצר ואנשיו יכולים להעלות ולהוריד מכסים ומע"מ, צעדים אשר משפיעים על האזרחים במיליארדים רבים, מבלי שהם מביאים את הנושא לאישור ודיון מוקדם, לא בוועדת הכספים ולא במקום אחר. הגוף שאמור לפקח עליהם – השיקולים שמנחים אותם נשארים בחדר הסגור שלהם. אין לזה תקדים. ואף אחד מלבדם לא יכול להביע דעה ולהאיר נקודות נוספות שלא נלקחו בחשבון לפני ששר האוצר חותם על הצו לבדו, חותם יחיד. השאלה היא לא רק כלכלית. נחוץ גוף ציבורי שיפקח על האוצר, וזו ועדת הכספים של הכנסת. שר החקלאות, שהתנגד פעמיים ודרש ערעור על החלטת הוועדה – תקשיבו טוב מה הוא כותב למזכירות הממשלה: כשר החקלאות אני רואה חשיבות רבה בקידום המוצרים החקלאיים הישראליים, וברצוני לבחון שוב את הצעת החוק הנ"ל, על מנת להגיע להסכמות בין כלל הגורמים. הוא לא הגיע להסכמות, שר האוצר ממשיך להוביל מהלך שיש בו עריצות מסוימת לגבי המשרדים, ודאי לגבי החקלאות והתעשייה המקומית. כדאי לזכור שוועדת הכספים היא גוף של נבחרי ציבור. היא זו שאמונה על התמונה הכוללת של מדיניות המס הראויה. מביאים לוועדה הזו אין-סוף זוטות, ובזה לא עוסקים. היא גם זו שמן הראוי שתשקול את השיקולים של טובת הציבור בכללותו, שיקולים תקציביים, שיקולים של חלוקת נטל המס הראוי, וכן שיקולים של הגנה על ייצור מקומי – זה גם שקלים וגם ערכים – לעומת מדיניות הייבוא הראויה. לא ייתכן שרפורמות כה משמעותיות, העוסקות במכסים ומחירים וכוללות פרטים רבים, לא יובאו לפתחה של ועדת הכספים. לא ייתכן שתהליך שלם מצוי כולו בידיים של מנגנון פקידותי שאינני בטוח אם אתם מבינים מהו סולם הערכים שלהם, מה הכישורים שלהם, מה הניסיון שלהם, מה האחריות שהם יכולים לקחת על עצמם. חלקם לא עשו כלום בחיים שלהם. יש למהלכים השלכות חשובות על פעילות כלכלית רחבה ביותר, ולכן חשוב שהם יהיו בידי הכנסת. לא ייתכן שוועדת הכספים לא תוכל לקיים דיון מקיף בנושאים האלה עם הגורמים הנוגעים בדבר, ולא ייתכן שלרשות ועדת הכספים לא יועמדו הסמכויות האמיתיות להציע תיקונים לאחר שהתקיים על כך דיון. אני רוצה לומר שהמציאות לא מצדיקה את המשך המצב הקיים. רק השבוע ראינו יבוא של 100 מיליון ביצים – אין בזה שום צורך; ראינו יבוא של תפוחים, כשסגרו את הרמה הסורית לתפוחים לסוריה; ראינו עכשיו את המשך ההתעללות ביצרני הטונה. שר החקלאות עוד אומר: "כל האחריות, אם צריך, היא שלי" – שר החקלאות – "של שר האוצר", ושהוא לא בא להתנצח אתי בתשובה שלו. אבל מה הוא אומר? הוא אומר ששר האוצר – אני מצטט: "מחליט לבד. זה מה שהוא עושה", שר האוצר, "בבשר, בדגים, וזה נכון גם בדברים אחרים". אנחנו ערב חגי תשרי, לא רק חשבון נפש, אלא גם, עוד פעם, יבוא פרוע, כאילו אין כאן תוצרת מקומית. המציאות הזו שבה החקלאות נשחקת; שהתעשייה המקומית הופכת לדבר לא חשוב; שהצמיחה בישראל היא דרך מכירת מכוניות וכרטיסי טיסה לחוץ-לארץ; שיש כאן ירידה ביצוא כאשר יש מפעלים שנסגרים בגלל מדיניות יבוא לא מוצדקת; כאשר מדינת ישראל פוגעת בייצור המקומי, ואפילו את השוק המקומי היא לא שומרת לתעשייה כחול-לבן ולחקלאות – במציאות הזאת, אם הכנסת מתנגדת לשתף את עצמה בעיצוב מדיניות שיש לה ביטוי במיליארדים של שקלים, וכאמור, זה לא רק שקלים זה גם, וקודם כול, ערכים; אם הממשלה לא מסוגלת לכפות את דעתה על שר האוצר; אם ועדת השרים לחקיקה מתנהלת בחוסר שיקול דעת ונכנעת לתכתיב של שר האוצר – ואמרתי לו: אתה לא תהיה כל החיים שר האוצר, מחר תהיה בתפקיד אחר ולא תקבל את הגישה הזאת – במציאות הזאת, זו סכנה גדולה שמי שיושבים על ההגה הם אנשים חסרי אחריות, חסרי חוט שדרה, לא בטוח מה סולם הערכים שלהם. לא יכול להיות שקבוצה קטנה, לעתים של פקידים חסרי ניסיון, תעצב מדיניות לאומית, והכנסת, שנכנסת כאן לפעמים לנשמה של כל מיני נושאים, זה כאילו לא מעניין אותה, לא שולטת בזה. מכאן אני ביקשתי היום להעלות את זה כהצעה לוועדת הכספים, ועל פי הצעת היושב-ראש אני מבקש להפוך את הדיון הזה – ואולי הוא יהיה משמעותי, ולא רוב אוטומטי נגד – להפוך את הדיון הזה להצעה לסדר-היום בוועדת הכספים, בתיאום עם הנהלת הקואליציה, ולקיים את הדיון הזה כבר בפגרה, כדי להחזיר לכנסת את היכולת לנהל את הנושאים המרכזיים, ובתוכם מסים, מכסים, תוצרת מקומית ויבוא, חקלאות ותעשייה, מנופי הצמיחה והערכים של החברה הישראלית. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, זה הפך להצעה לסדר-היום, אז אנחנו נסתפק בזה. להזכירכם, הצעת החוק של חבר הכנסת ברושי הפכה להצעה לסדר-היום ותועבר לוועדת הכספים. אנחנו בכל זאת נעשה הצבעה. אתה מתעקש להשיב? אתה יכול. הוא רוצה הצעה לסדר-היום, נצביע על זה ונמשיך לדיונים בוועדת הכספים. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר מאיר כהן: אתה רוצה להשיב ולהביא את זה להצבעה? אדוני סגן השר, אתה רשאי לעלות ולהשיב ולהצביע. המציע מציע בעצמו, כנראה לפי סיכום מוקדם, שזה יהפוך להצעה לסדר-היום בוועדת הכספים. ראוי שאנחנו נכבד את בקשתו, אלא אם כן אדוני – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר מאיר כהן: אתה מסכים. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר מאיר כהן: הדברים תלושים מהמציאות? אתה זכאי לעלות. אנחנו נצביע על כך שהצעת החוק תהפוך להצעה לסדר-היום ותעבור לוועדת הכספים. בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 38 בעד, אפס מתנגדים, הצעת החוק הופכת להצעה לסדר-היום ותידון בוועדת הכספים, על פי החלטת המליאה. להוסיף אתכם להצבעה? חבר הכנסת חאג' יחיא בעד, ואוסאמה סעדי – גם אתה? גם חבר הכנסת סעדי. בבקשה. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע בהחלפת דירה), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/3138/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע בהחלפת דירה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש. השאלה לגבי הצעת החוק שעולה עכשיו היא אם יש זכות או הטבה שניתנת לחוק, האם המדינה צריכה להעניק אותה למי שצריך להעניק אותה או שמותר לה להתחמק מההטבה הזאת בזכות כל מיני סעיפים ארכאיים וביורוקרטיה; האם, למעשה, יכול להיות חוק שמיטיב עם האוכלוסיות הרגישות ביותר – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש – סליחה, אדוני, אני אתן לך עוד חצי דקה – שקט בצד שמאל. מי שלא צריך להיות כאן שיצא החוצה. סליחה, חברים. שקט שם. יואל חסון (המחנה הציוני): האם יכול להיות מצב שבו, בחוק שבא לטפל באוכלוסיות הרגישות ביותר במדינת ישראל, אלמנות צה"ל, וכולם יודעים שהחוק הוא ארכאי, לא מעודכן, וההטבה לא באמת ניתנת – אנחנו מוכנים לקבל את המציאות הזאת, את המציאות המעוותת הזאת, שפוגעת באלמנות צה"ל? כל כך הרבה חוקים חשובים ותקנות עשינו כאן בכל הקשור לאלמנות צה"ל ומשפחות שכולות, ודאגנו תמיד שהחוקים האלה יהיו חוקים שידעו לטפל בבעיות שלהם באופן מדויק. כך גם אני עשיתי לפני כמה שנים כשהעברתי את החוק פה שהתיר לאלמנות שנישאות מחדש להמשיך להחזיק במעמד שלהן כאלמנות, ולקבל, להיות זכאיות לזכויות שהיו מגיעות להן. כזכור לכם, לפני החוק שלי מכמה שנים, אלמנה שנישאה, היו למעשה מבטלים גם את מעמדה הפורמלי כאלמנה וגם את כל הזכויות שמגיעות לה. את זה ביטלנו ותיקנו ושינינו חיים של אלפי נשים במדינת ישראל שיכלו לצאת ולחיות חיים נורמליים. ומה הסיפור כאן, חברי חברי הכנסת? אני רוצה שתדעו: אני מגיש את החוק כאן ברגע האחרון, אחרי חודשים של ניסיון ומשא ומתן עם הממשלה ומשרד הביטחון. מה הבעיה בחוק הזה? מדינת ישראל, חברי הבית הזה חוקקו חוק שקובע שאלמנות צה"ל יהיו זכאיות לסיוע, למענק בתהליך של מעבר דירה. אנחנו יודעים למה האלמנות האלה זקוקות לעזרה הזו; כיוון שהן, בגלל האסון הגדול הזה, מקבלות על עצמן להחזיק את המשפחה באופן מוחלט, ולבד, גם טכנית, גם מהותית וגם כלכלית, והיה היגיון פה. מדינת ישראל, בחוק שחוקקה, רצתה למעשה לתת להן מענק שיסייע להן לבצע את מעבר הדירה הזה באופן שיוכלו לעמוד בו, ולהקל עליהן. החוק קובע שמתוך המענק הכספי הזה ינוכו לאלמנה 20% מהסכום שנתקבל ממכירת דירתה הישנה. רק מה קרה עם השנים? מחירי הדירות עלו, האמירו, והיום, אם אלמנה רוצה לקבל את המענק ועושים לה את החישוב של ניכוי 20%, המשמעות היא שהיא מקבלת אפס אחוז מענק, אין מענק. עכשיו, כולם יודעים את זה, כי כדי שהיא תקבל את המענק, מחיר הדירה צריך להיות לא יותר מ-875,000 שקלים; אין כמעט דירות במחיר הזה היום בישראל, ולכן משרד הביטחון וכולם יודעים שהמענק הזה הוא אות מתה, כי לא באמת נותנים אותו לאלמנה, כי לא באמת האלמנה יכולה לממש אותו. וזאת האמת. עכשיו, שלא תטעו, כל שנה בתקציב המדינה הסכום הזה מוקצה למשרד הביטחון, אבל הוא לא מנוצל, הוא לא קיים והוא לא מגיע. ומה החוק הזה מבקש, בסך הכול? לשנות את הנוסחה, לשנות את המודל, לאפשר לאלמנות לקבל את המענק הזה. מה עונים לנו במשרד הביטחון? או מה אומרים בעמדת הממשלה? קודם כול, עמדת הממשלה – אין עמדה. ביקשו ממני לדחות. אני כבר חודשים דוחה, וביקשו ממני לדחות עוד ועוד ועוד. אז אני אומר לכם כבר, מראש: אם אתם, חברי הכנסת, לא תתמכו בזה – אני כבר הנחתי את הצעת החוק הזאת שוב, ועוד חצי שנה נתראה שוב. זה עדיף לי מלחכות ארבעה חודשים. עוד חצי שנה נתראה שוב, ואני ארדוף אתכם עם החוק הזה. מה אתם עושים פה על הגב של האלמנות, אדוני סגן השר? אני אגיד לכם מה. הכסף הזה נמצא בתקציב. מכיוון שהנוסחה מעוותת, אתם למעשה לא מוציאים את הכסף הזה. וכשאני מבקש לתקן את הנוסחה, מה התשובה? זה יעלה מיליונים רבים. זו הייתה התשובה, אני יכול להראות לך, אדוני סגן השר. הלוואי שתענה לי תשובה אחרת, זאת התשובה שקיבלתי, יש לי אותה בכתובים, שזה יעלה מיליונים רבים. אז מה זה אומר בעצם? שאתם לא רוצים לשלם את זה. הרי אם הדירות היו מתחת ל-875,000 שקלים, הייתם משלמים את זה. אז אתם מנצלים את העובדה שמחירי הדירות עלו כדי לא לתת את זה לאלמנות? כדי לא לתת את המענק הזה? מיקי לוי (יש עתיד): מאיזו שנה התקנה הזאת? יואל חסון (המחנה הציוני): ישנה מאוד, והיא דורשת עדכון, ואני דורש שתתקנו אותה. עכשיו, אני אומר לכם, חברי הכנסת, אם לא היה נדרש כאן תיקון בחוק, היינו פועלים בוועדה, בתקנות, הייתי יושב עם השר, משכנע, עם סגן השר, שאני מאוד מכבד, והיינו מדברים, ואני בטוח שהיינו אולי מצליחים – או לא, אולי הייתם מתנגדים. אבל אין אפשרות אחרת חוץ מחוק. אני הצעתי אתמול, בשיחות שלי, שאני אעביר את זה בטרומית, בתיאום עם הממשלה – לא אתקדם שום צעד עד שתביאו אתם את הנוסח המוסכם. אין לי עניין פה – יש לי עניין שהאלמנות יזכו למענק הזה, והן לא צריכות לבקש את זה, והן לא צריכות להתחנן לזה, זו זכותן על פי חוק שהבית הזה חוקק. רק צריך להגיד את האמת – אנחנו מעדכנים פה עשרות חוקים בכנס, שהנוסחאות שלהם לא מעודכנות מבחינה פיננסית וכלכלית, אנחנו מעדכנים אותם. והחוק הזה דורש עדכון, זה הכול, אני לא ממציא פה חוק חדש, אני לא נותן להן זכויות חדשות, אני לא נותן להן מענק חדש, זה מענק שהן זכאיות לו בדין, פשוט הנוסחה לא מעודכנת, ואני מבקש לעדכן אותה. יהיה מאוד מאוד עצוב – חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת אמסלם, יהיה מאוד מאוד עצוב אם אתם תצביעו נגד החוק הזה. זה לא משהו חדש, זה רק עדכון של נוסחה שיאפשר לאלמנות צה"ל לקבל את מה שמגיע להן, ואין שום סיבה שלא תסכימו לזה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא צריך להגיד, תחשוב על זה. דוד אמסלם (הליכוד): תן לנו שני משפטים לתמצת את המהות. יואל חסון (המחנה הציוני): אני הסברתי עכשיו: מדינת ישראל נותנת מענק לאלמנות צה"ל במעבר דירה, רק שיש נוסחה ישנה, שאומרת שמנכים מגובה המענק 20% מעלות הדירה. רק מה שקרה מאז הוא שמחירי הדירות עלו, ולכן הניכוי הזה, של 20%, מביא למצב שהמענק הוא אפס. החוק היום נותן את המענק, רק הנוסחה הזאת הופכת את זה לאפס. דוד אמסלם (הליכוד): ומה אומר על זה האוצר? יואל חסון (המחנה הציוני): החוק שלי – התיקון שלי פשוט משנה את הנוסחה, והן יוכלו לקבל – – – דוד אמסלם (הליכוד): דיברת עם האוצר? יואל חסון (המחנה הציוני): בוודאי, דיברתי עם כולם, חודשים. דוד אמסלם (הליכוד): מה הם טוענים? יואל חסון (המחנה הציוני): הם טוענים שזה יעלה להם כסף, אבל תיאורטית, חבר הכנסת אמסלם, אם היום דירה הייתה עולה פחות מ-875,000 שקלים, הם היו מוציאים את הכסף. אז הכסף קיים, זה לא נכון שצריך כסף חדש. הכסף קיים, הוא מתוקצב. זה פשוט חוק שצריך לעדכן אותו, אני לא המצאתי להן זכויות חדשות, אני מבקש רק לעדכן להן את הנוסחה. חבר הכנסת אמסלם, אמרתי להם, תקשיבו – ענת ברקו שותפה אתי בחוק הזה – שאני מוכן שהנוסחה החדשה תתואם לפי הצרכים והיכולות של האוצר ושל המדינה, אין לי בעיה עם זה. אבל היום לדחות את החוק הזה ולהצביע נגד? אחרי שחודשים אני מנסה לקדם אותו, עכשיו אומרים לי: תחכה ארבעה חודשים – אז אני לא מוכן לחכות ארבעה חודשים. תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מנגנון מוכר. המנגנון מוכר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ישיב סגן שר הביטחון, בבקשה, אדוני. אדוני סגן השר, המלאכה מרובה היום, אז אנא מכם. יואל חסון (המחנה הציוני): בואו נגיע להסכמה, אני אעביר את זה בטרומית בתיאום אתכם. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני, תשובת הממשלה. גם לך עשר דקות. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יואל חסון, יואל, אני עונה לך. יואל, קודם כול, ההצעה שלך הגיונית, נכונה. אני רוצה לומר מילה, אני מצטער על דבר אחד, חבל שלא דיברת אתי. אני לא יודע עם מי דיברת, אני לא יודע למי פנית במשרד הביטחון, באמת לא יודע. אני פה אתך, אתה רואה אותי פעמיים בשבוע לפחות, אני לא יודע עם מי דיברת, אני לא יודע עם מי סיכמת. אני יכול לומר לך מה שאני בדקתי אתמול, אתמול, כשהתברר לי שאני צריך לענות על הצעת החוק הזאת. משרד הביטחון ער לכך שאכן יש בעיה בנוסחה. חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת מיקי לוי, תקשיב גם אתה. מיקי לוי (יש עתיד): אני מנסה למצוא פתרון עם חברי. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גם אני רוצה. אני אגיד לך מה ההצעה. אגב, משרד הביטחון התחיל בהתדיינות עם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, התחיל התדיינות, התחילו לקיים כמה ישיבות. כי כמו שאתה אומר, גם אתה מסכים, אתה העלית הצעה, יכול להיות במקום 2% אולי 2.5%, אולי 3%. ההתדיינות לא הסתיימה ומכיוון שלא הסתיימה – לצערי הרב, אני אומר – כרגע עמדת הממשלה היא לדחות את ההצעה. אני מציע לך, בכל מקרה יש לך את חצי השנה הזאת. אנחנו נכנסים לפגרה, אני מוכן להתחייב – אני לא יודע להתחייב על התוצאה, אני מוכן להתחייב שאני אבדוק ואנסה להגיע לאיזושהי נוסחה הגיונית, סבירה, כי הנוסחה הקיימת לא טובה. אני מסכים אתך, היא לא נכונה, היא לא תואמת, היא לא מועילה. זהו, זה מה שאני יכול לומר. מעבר לכך, אם תרצה, תדחה, אם לא, אנחנו ניאלץ להצביע נגד. יואל חסון (המחנה הציוני): תצביעו נגד. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זאת עמדת הממשלה: ועדת השרים החליטה להצביע נגד. יואל חסון (המחנה הציוני): ועדת השרים החליטה לדחות בארבעה חודשים, זה לא נכון, היא לא החליטה נגד. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אבל יואל, יואל, לא הגענו לתיאום. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חסון, אומר לך סגן השר, תשובת הממשלה היא נגד, זה מה שהוא אומר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מציע לך, יואל, יותר טוב תדחה את זה, אנחנו יכולים לנסות להגיע. יואל חסון (המחנה הציוני): תאשר את זה בטרומית ואני לא מקדם את זה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני לא יכול. אני לא יכול נגד ועדת שרים. מצטער. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חסון, שלוש דקות לרשותך. חבר הכנסת חסון, אתה לא רוצה? יואל חסון (המחנה הציוני): לא. היו"ר מאיר כהן: אז אנחנו עוברים להצבעה. אז אנחנו עוברים להצבעה. איזו הצבעה? יואב קיש (הליכוד): שמית. היו"ר מאיר כהן: שמית. בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה, יש כבר סיכום, הסיכום – הצבעה שמית. אומר לי שר בממשלה, עכשיו אמר לי: הצבעה שמית. על כן, אני אבקש מכולם לשבת, תהיה הצבעה שמית. קריאה: למה שמית? למה שמית? היו"ר מאיר כהן: רבותי, מי מחליף את יושב-ראש הקואליציה? דוד אמסלם (הליכוד): אני, אני. היו"ר מאיר כהן: אתה מחליף. בוא, אדוני, תגיד לי מה, תגיד מה ההחלטה. דוד אמסלם (הליכוד): תשמע, יואל, האמת היא שההצעה שלך היא מאוד סבירה בעיני, ואני לא רוצה להפיל אותה. אני חושב שחבל לנו. אני מציע: בוא נדחה את ההצבעה, בוא נדחה, בוא לא נצביע עכשיו ונדחה בכלל את ההצבעה – עכשיו אין לנו כל כך הרבה זמן; אפילו נשב עם האוצר ומשרד – – – קריאה: – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. נשב עם האוצר ומשרד הביטחון בפגרה וננסה באמת להביא אותה למקום יותר טוב. אני, חבל לי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – דוד אמסלם (הליכוד): הרי תראה, אנחנו יכולים להצביע – – סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: יואל – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – עכשיו וזה ייפול. חבל. סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני רוצה, כי בסך הכול ההצעה שלך היא פנטסטית. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – נותן? חודשיים? דוד אמסלם (הליכוד): אז בוא ננסה להביא אותה למקום יותר טוב. חבל לי. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל לדחות למתי? יצחק הרצוג (המחנה הציוני): מה, כמה זמן אתה רוצה דחייה? דוד אמסלם (הליכוד): מה? יואל חסון (המחנה הציוני): למתי לדחות? ענת ברקו (הליכוד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): אמרתי: אנחנו – עכשיו, לתחילת המושב. הרי אנחנו עוד שבוע כבר – אני אומר, בפגרה, בוא נעשה איזושהי עבודת מטה. אני מוכן לעזור לך בעניין, ובוודאי חברת הכנסת ברקו, ששותפה. נעשה פגישה – – ענת ברקו (הליכוד): יואל – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – עם משרד הביטחון והאוצר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – ענת ברקו (הליכוד): אני אלך אל שר הביטחון – – – דוד אמסלם (הליכוד): תיקח. קח את ההצעה שלי. לדעתי – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: רבותי, בבקשה. אתה הצעת. דוד אמסלם (הליכוד): לא. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, שב, נשמע אותו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: אדוני – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת יואל חסון, להירגע, שנייה. אתה שמעת את ההצעה. הציע ממלא מקום יושב-ראש הקואליציה, שבזמן הפגרה ישבו ביחד אתך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – ענת ברקו (הליכוד): יואל – – – היו"ר מאיר כהן: שנייה. על כן – אתה מסרב. אתה מסרב. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. איזו הצבעה? אני ארצה לשמוע. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: מה? קריאה: שמית. היו"ר מאיר כהן: שמית. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה שמית. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: להזכירכם, אנחנו מצביעים. אני אבקש מכולם להירגע. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: אני אבקש מכולם לשבת ולהירגע. מצביעים על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע בהחלפת דירה), התשע"ו–2006. ההצבעה היא שמית. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: גברתי, המזכירה, בבקשה. לא, זהו, נגמר. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: נגמר. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה, גברתי המזכירה. בצד שמאל, אני אבקש מהסדרנים: כל מי שלא צריך להיות שם, שיצא החוצה. יואל חסון (המחנה הציוני): מה דחוף להצביע נגד? מה דחוף? מה יקרה – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): – – – יואל. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. סליחה, גברתי. יואל חסון (המחנה הציוני): מה יקרה? קריאה: אפשר – – – מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו? נאוה בוקר (הליכוד): – – – אני מקוזזת בחוק הזה. שכחתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ענת ברקו – – – נאוה בוקר (הליכוד): – – – מקוזזת בחוק הזה – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, אני מבקש. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אולי נחזור על הרשימה שוב, מי שלא ענה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת נפתלי בנט – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת היו"ר מאיר כהן: יש חברי כנסת ששמם לא הוקרא? יש? בבקשה, תמר זנדברג. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשם חברת הכנסת) תמר זנדברג – בעד היו"ר מאיר כהן: ומיכל רוזין. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשם חברת הכנסת) מיכל רוזין – בעד היו"ר מאיר כהן: אם כן, ההצבעה הסתיימה. בבקשה, גברתי. תמה ההצבעה. ובכן, 42 נגד, 32 בעד. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) ירדה מסדר-היום. יואל חסון (המחנה הציוני): נתראה עוד חצי שנה, אם לא תטפלו בזה. נראה אם תטפלו בזה. הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – אחסנה וייבוא של אמוניה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3916/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: ואנחנו עוברים להצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – אחסנה וייבוא של אמוניה), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לשאול אתכם, כמה הממשלה הזאת יכולה לספסר בחיי אדם תמורת בצע כסף? לא די במידע המזעזע והמצמרר שאנחנו מקבלים מחקירות פרשת 3000 על המשחקים שנעשו בתקציב הביטחון לקניית צוללות ולאישור מכירת צוללות למצרים; אחר כך, עוד פעם – לקניית עוד ספינות נגד צוללות; עכשיו אנחנו צריכים לשמוע גם איך מעמידים את 800,000 תושבי מפרץ חיפה והקריות בסכנת חיים. ובשביל מה? כי הבעלים של חיפה כימיקלים חבר של ראש הממשלה והוא לא מסתפק ברווח נורמטיבי או גדול, הוא רוצה רווח עצום. בימים האחרונים אנחנו מוצאים את עצמנו קמים כל בוקר לפרשייה חדשה שיש בה חשדות לשחיתות שלטונית וניגודי עניינים, ששמים את האינטרסים האישיים של בעלי ההון מעל האינטרס הציבורי ומובילים לקבל החלטות נגד הציבור. הסיפור של האמוניה הוא לא רק גזילת כסף מהציבור, הוא העמדה של חיי אדם, חיי אזרחים, בסכנה. אתמול, הפנייה של מבקר המדינה ליועמ"ש בעניין החשדות לפלילים בכל הנוגע להחלטות על החלפת מכל האמוניה – זה פשוט הגדשה של הסאה. אני חושבת שזה הרבה יותר חמור מפרשת בזק, למשל, ששם חוקרים, בלי לזלזל, עבירות של ניירות ערך, העברה של כסף מהציבור לאיזה טייקון. זה כאין וכאפס לעומת העברה של החלטות שהן לטובת טייקונים על חשבון הבריאות של הציבור ועל חשבון הביטחון והחיים של תושבים. רק בשבוע האחרון התברר שאחד הגורמים שדחף הכי הרבה לפתרון הזה, שמיטיב עם חיפה כימיקלים ועם החברות – מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, הוא מצוי בעצם כל העת בניגוד עניינים, וכעת נאסר עליו להמשיך ולעסוק בנושא. אז אומנם השר אלקין הודיע היום שהוא עומד מאחורי כל אנשי משרדו וכל העובדים, אבל זה אחרי שהוא העביר את המנכ"ל שלו מלעסוק בנושא האמוניה רק לפני כמה ימים. השחיתות היא מלוכלכת, אבל השחיתות הזאת היא גם מלכלכת, והזוהמה שאתם יוצרים מעלה לא רק צחנה מבחילה אלא גם מסכנת את הציבור. זה אולי נשמע כמו איזה מטפורה ציורית, אבל זה לא, אני מתכוונת לזה באופן מילולי. ההתנהלות המושחתת וחסרת האחריות שלכם, של ראש הממשלה ושל כל הממשלה הזאת, פוגעת בבריאות הציבור ומסכנת אותנו ואת הילדים שלנו. ראש הממשלה, אני מאשימה אותך במעמד הזה בפגיעה ובסיכון חיי אדם, בהעדפת קשרים עם חברות מסחריות ואת הרווחים שלהן על פני בריאותם וחייהם של תושבי מפרץ חיפה. אתה אחראי עכשיו לכל מה שקורה בעניין האמוניה, והמעורבות שלך כראש ממשלה, ושל המשרד שלך, של מנכ"ל משרדך, בעניין הזה, הרקיעו שחקים ועברו כל שיא. בהתנהלות שעולה מהחשדות שראש הממשלה ומקורביו נחקרים בהם, עולה בבירור העדפת רווחים על פני רווחת הציבור. לצערי, כמו בתחומים מסוכנים אחרים לא מספיקות האזהרות אלא נדרשים אסונות כדי להבהיר את גודל ההפקרות. אז קיבלנו אסונות: חברת רותם אמפרט של קבוצת כי"ל, כמובן בבעלות משפחת עופר, שפכה אלפי טונות של חומצה רעילה עם חומרים רדיואקטיביים לשמורת טבע, וכדי לאמוד את ההשלכות של זה יידרשו שנים, והן ישפיעו – דורות עד שהמקום הזה ישתקם; גם חברת קצא"א, שהיא בכלל בבעלות ממשלתית, ברשלנות שלה זיהמה את כל הערבה לפני שלוש שנים בשביל להעדיף את הרווחים שלה על פני רווחים של הציבור. האסונות האלה, כמה שהם נוראיים, הם כאין וכאפס מול הסכנה של מכל אמוניה במפרץ חיפה ומכל צף בנמל חיפה, שזה הפתרון הגאוני שהגיעו אליו בממשלה שלנו. בכל היחס לזיהום של המפעלים במפרץ חיפה אני מאשימה את הממשלה הזאת ואת ראש הממשלה בהתנהלות שמסכנת חיי אדם ופוגעת בחיי אדם על ידי העדפת רווחים ואינטרסנטים על רווחתם וענייניהם של התושבים. תראו, הצעת החוק שאני מעלה כאן עכשיו יכלה להיות הזדמנות עבורכם – עבורך, ראש הממשלה; עבורך, השר אלקין – להפריך את ההאשמות האלה, להראות מחויבות לבריאות הציבור, להראות שאתם תומכים בפתרון שיהיה טוב לציבור. אבל לא, אתם מתנגדים, וההתנגדות שלכם מחזקת את הרושם שכל ההתנהלות כאן היא שאתם מעדיפים את הרווחים של החברים שלכם על פני רווחת האזרחים, והאינטרסים האישיים הפוליטיים שלכם והאינטרסים של בעלי ההון הם הרבה יותר חשובים לכם מהציבור והרווחה שלו. לכסף, כמו שאומרים, אולי אין ריח, אבל האמוניה באמת מסריחה ומאוד מסוכנת. "כל הנחלים הלכים אל הים", אומר קהלת, "והים איננו מלא". כמה עוד נחלים יזדהמו עד שיהיה שינוי? כמה אנשים ייהרגו מסרטן מהמפעלים המזהמים עד שתעשו משהו? אין חדש תחת השמש, גם את זה הוא אמר. אבל יש שמש, והיא מקור גם להתחממות הגלובלית וגם לאנרגיה בלתי נדלית שאנחנו יכולים לנצל. זאת הבחירה שלנו, בחזון. מדינת ישראל יכולה להיות מדינה של חזון, start-up nation גם בתחום הטכנולוגי הסביבתי. אנחנו יכולים להבטיח לילדים שלנו עתיד מקיים, עתיד בר-קיימא, עתיד נקי; לא עתיד של חומרים מזהמים, לא עתיד של מפעלים מסוכנים ושל מכלי אמוניה צפים, שמסכנים את מי שחי לידם. זה מתחיל קודם כול מהרצון לשים את הרווחה שלנו, של האזרחים, של הילדים שלנו, לפני הרווחים והרווחים של המקורבים. אבל, כנראה זה לא יקרה עם הממשלה הנוכחית. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. ישיב בשם הממשלה השר זאב אלקין, בבקשה, עשר דקות לרשותך. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי חברי הכנסת, לתומי ישבתי והקשבתי וציפיתי: מתי בסוף חברת הכנסת כהן-פארן תציג את הצעת החוק שעליה אנחנו צריכים להצביע כרגע ושהתכוננתי להסביר למה הממשלה החליטה להתנגד לה. אבל לא זכיתי. כנראה הגענו לשלב של הצהרות חוק, ולכן אין אפילו צורך להציג הצעת חוק ועל מה היא מדברת, אלא הצעת החוק הכתובה זאת הזדמנות לנאום במליאת הכנסת – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): השר אלקין, היא תלמידה טובה שלך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אגב, יש בשביל זה פטנטים אחרים. אם היא תלמידה שלי אז אני רוצה להזכיר לה שיש בתקנון הכנסת כלים שמאפשרים לקבל זמן דיבור. בשביל זה לא חייבים להגיש הצעת חוק, להעסיק את ועדת השרים לחקיקה ויועצים משפטיים של כל המשרדים, שכותבים תגובות ודנים בזה אחר כך. יש כלים הרבה יותר פשוטים אם רוצים לקבל זמן שידור ולהשתמש בבמת הכנסת. לכן, תכננתי פה לענות מפורטות על הצעת החוק, אבל היות שהיא לא הוצגה, אז אני יכול רק להגיד שהממשלה מתנגדת להצעת החוק של חברת הכנסת כהן-פארן, שלא טרחה להציג אותה בפני המליאה. היות שהייתה פה הצעה לסדר-היום אז אני אענה, כהצעה לסדר-היום, על הדברים החמורים מאוד שנאמרו על ידי חברת הכנסת כהן-פארן. אני תוהה עד כמה נמוך אפשר ללכת במרדף הפופוליסטי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – זאת השאלה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: חברת הכנסת כהן-פארן, את כרגע הטלת דופי בעובד מדינה שלא יכול לענות לך, כי הוא עובד מדינה. גם מנכ"ל משרד הוא עובד מדינה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – אבל אתה עושה. כל מה שציינתי – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: דבר אחד, במקומך, הייתי מציע לפני שהייתי יוזם את ההליך הזה, וזה לחשוב טיפה. וזאת למה? אני לא יודע אם את מודעת לזה – אני מניח שאת מודעת, אבל שכחת לרגע שמנכ"ל משרדי, שהוא מנכ"ל מצוין, מונה לתפקיד הזה לא על ידי; הוא מונה לתפקיד הזה על ידי בן אדם שהיום הוא מנהיג מפלגתך, והוא נתן בו אמון – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – ואם את חושבת שהוא בן אדם כל כך מסוכן ומושחת, איך תבואי לציבור ותגידי: תצביעו לאבי גבאי לראשות הממשלה? חשבת על זה רגע? תעצרי לפעמים לפני שאת – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אגב, מינוי מצוין של אבי גבאי. מינוי מצוין. נחמן שי (המחנה הציוני): תמיד היית שחקן שח מעולה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אבל שדווקא מפה תבוא טרוניה על ישראל דנציגר? לא רק שהוא מונה על ידי המנהיג הנוכחי של מפלגתך לתפקיד הזה, מנהיג מפלגתך הנוכחי ידע על ניגוד העניינים שיש לו – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – והטיל עליו טיפול בפרשת האמוניה. קריאה: יו"ר המפלגה שלה היא ציפי. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אתם ביחד, עדיין. לא שמתי לב. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – חבר כנסת. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: מנהיג הסיעה המשותפת. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): יושב-ראש המחנה הציוני. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: מנהיג המחנה הציוני. נכון. אבל עד כמה שהבנתי אתם בינתיים יחד, אז אני מתייחס לזה – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא מתאים לשחקן שח – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו לא מקבלים את הטעות הזאת. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: הבנתי. יש כאלה שכבר החליטו שנפרדים, אבל אני קטונתי מלהיכנס לסוגיה הזאת של מערכת היחסים. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: אבל נכון לעכשיו אבי גבאי, שהוא איש ציבור מוכשר, הוא המנהיג של כל הגוש הזה, והוא זה שמינה את ישראל דנציגר. אגב, מינוי מצוין, אני חוזר ואומר. אני נותן לאבי על זה קרדיט, ולכן החלטתי להמשיך; הרי הוא איש לא של המפלגה שלי, והחלטתי שהוא ימשיך בתפקידו כי אני נגד לטרטר משרדי ממשלה באמצע הקדנציה. זאת אחת מהמחלות של המציאות הציבורית הישראלית. הוא עשה את תפקידו מצוין, גם בנושא האמוניה. עושים לו רצח אופי ביומיים האחרונים מסיבה לא מוצדקת. הרי אף אחד מכם לא מכיר את הפרטים, אף אחד מכם לא חוקר ואפילו לא יודע מה בדיוק כתב מבקר המדינה ליועץ המשפטי לממשלה. אגב, גם אני לא יודע, כי כל מה שקראתי זאת הודעה לתקשורת, כי אף אחד במשרד מבקר המדינה לא טרח, לפני שכתב ליועץ המשפטי לממשלה, לשאול שאלה אחת על התהליך שהיה – אותי, את מנכ"ל המשרד, ואתם יודעים מה, אם לא סומכים עלינו כי אנחנו נגועים בשחיתות מראש, את מישהו מעובדי המשרד שאמון על הסוגיה הזאת – למה הם הוציאו את מה שהוציאו, למה הם החליטו את מה שהחליטו. אלא הם ירו ישר; ירו משהו שאפילו לא יודעים מהו, כי אי-אפשר להתמודד אתו. רק לכתבים מותר לדעת, כי כתבים כן שאלו אותי איך אני מתייחס לתוכן מכתב המבקר שהועבר לפרקליט המדינה. הם יודעים. לי אסור לדעת, כי זה הועבר לפרקליט המדינה, זה אמור להיות מכתב חשאי. למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה היה ניגוד עניינים מוצהר וגלוי עם כי"ל ולא עם חיפה כימיקלים. אגב, לא כל אחד היה מצהיר בכלל על ניגוד עניינים כזה, כי מדובר על חבר רחוק שלו. במשך כל התקופה הזאת, במסגרת המשימה שהטילו עליו גם השר הקודם וגם אני, הוא עסק בעניין של האמוניה, כי הוא קשור לחברה אחרת, חיפה כימיקלים, שהיא בכלל מתחרה של כי"ל. חושדים באנשי משרד הגנת הסביבה שהם פעלו לטובת חיפה כימיקלים. תגידו לי, אנשי המשרד להגנת הסביבה לפני ארבעה חודשים הוציאו החלטה תקדימית ראשונה בהיסטוריה על סגירת מכל האמוניה. כתוצאה מזה, לצערי, בינתיים לפחות, חיפה כימיקלים לא יכולה לפעול תקופה ארוכה ויכול להיות שהיא תיסגר ואנשים ילכו הביתה. זאת פעילות לטובת חיפה כימיקלים? איפה ההיגיון? אם מישהו רצה לפעול לטובת חיפה כימיקלים הוא היה סוגר את המכל? עשר שנים זה נמשך. אף אחד לא העז. את מכירה את זה מצוין, כי היית שותפה למאבק הזה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: כשהוצאנו את ההחלטה את באת אלי. ראש עיריית חיפה בא אלי ולמנכ"ל המשרד ואמר – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – אני לא מאמין שאתם עושים את הדבר הזה – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הבעיה – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – לא האמנתי שתעזו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הבעיה זה – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: וכשאמרו לי אותם אנשי המקצוע של המשרד: אתה בטוח? אתה חותם על זה? אתה תעמוד בלחצים? אמרתי, אתם תקבלו החלטה מקצועית, ואני אגבה אתכם. ואני אומר את זה גם היום. מי שיש לו טענות לעובדי המשרד להגנת הסביבה, מהמנכ"ל ומטה, שיבוא בטענות אלי. אני נושא באחריות. את עמדת כאן ודיברת על הביטחון של תושבי מפרץ חיפה. תאמיני לי, הביטחון הזה מטריד אותנו במשרד להגנת הסביבה לא פחות ממה שהוא מטריד אותך, אבל הדרך להכריע בסוגיה מה מסוכן ומה לא מסוכן זה ללכת לאנשי מקצוע, זה לא את ולא אני. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): נכון – – – השר להגנת הסביבה זאב אלקין: הלכו גם לאנשי מקצוע של המשרד. הם הלכו ואמרו: אנחנו לא רוצים לסמוך רק על דעתנו, אנחנו נלך ליועץ החיצוני הכי טוב שיש במדינת ישראל, אנחנו נלך ליועצים חיצוניים טובים בחו"ל, נשאל את דעתם. כולם פה אחד אמרו שחלופת האיזוטנקים היא החלופה הכי מסוכנת לתושבי מפרץ חיפה. אמר אפילו אחד מהיועצים האלה: אסור לאשר אותה מבחינת ביטחון התושבים במפרץ חיפה. אחרים אמרו: מותר לאשר אותה. הרוב אמרו: מותר לאשר אותה, והלכנו כדעת הרוב, אבל אמרו: זה הפתרון האחרון. כל הפתרונות האחרים עדיפים על זה. ושאלו אותי שוב אנשי המקצוע של המשרד: אתה בטוח שאתה רוצה ללכת על זה? הרי ראש עיריית חיפה רוצה איזוטנקים. יהיה לך הרבה יותר קל לתת לו את מה שהוא רוצה ולקבל מחיאות כפיים. אמרתי: אתם תלכו עם האמת המקצועית ואני אגבה אתכם, כי אף אחד מאתנו לא יישן טוב בלילה אם בגלל הפחד מההתקפות והביקורת אנחנו נלך על פתרון שהוא פחות טוב סביבתית רק בגלל שככה מתחשק למישהו, או רק בגלל שמישהו מנהל קמפיין. ולכן, בתהליך הזה המשרד פעל לפי החלטות שהתקבלו על ידי אנשי מקצוע, לא המנכ"ל קיבל אותן. הוא נתן להן גיבוי מלא, ואני נתתי להם גיבוי מלא. לא רק זה, אלא שכל ההחלטות עברו מסננת של המנחה הלאומי, וישבו שם נציגים של כל משרדי הממשלה ואמרו את דעתם. לאחר מכן הן עברו מסננת של משרד המשפטים, כי כל הנושא הזה כל הזמן נדון בבתי-משפט ובבג"ץ, ובבדיקות שתי וערב של משרד המשפטים. לאחר מכן – דיון בממשלה והחלטת ממשלה. אפשר לחלוק. על כל סוגיה מקצועית אפשר לחלוק, ויכול להיות שאת יכולה לחשוב אחרת, ויכול להיות שזכותך להגיד שטעו אותם המומחים שהמשרד להגנת הסביבה התייעץ אתם. זה ויכוח לגיטימי. אני מוכן להתווכח. אני אלך עם אנשי המקצוע של המשרד והיועצים שאתם הלכנו, כי אני סומך עליהם, כי הם שמייצגים בסוף את מדינת ישראל בקרב הסביבתי כבר שנים רבות. אבל גם אם יש לנו ויכוח מקצועי, להטיל דופי אישי – ובלי שעוד משהו זז, אפילו עוד לא נפתחה חקירה, שום דבר, פניית מבקר – כאן, מעל במת הכנסת, בעובד מדינה, אני חושב שזה לא ראוי, אני חושב שזה לא הוגן. אני חושב שמגיע למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ולעובדים שלו התנצלות ממך, כי תאמיני לי, הם יום-יום עובדים למען בריאות הציבור והסביבה, ודואגים לזה לא פחות ממך; כמוך. ואת הוויכוחים המקצועיים בואו ננהל בדרך מקצועית, ולא בדרך של הכפשות אישיות והאשמות אישיות. כאמור, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לדחות את הצעת החוק. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, אדוני השר. היא מבקשת לענות לשר. בבקשה, יש לך שלוש דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני רוצה לענות לך, השר, לגבי המנכ"ל שלך. אני רק ציינתי שהוא הועבר על ידך מהאחריות לעיסוק באמוניה בשל ניגוד עניינים, בשל הפנייה לפני שבוע. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: לא נכון, לא נכון. גם זה לא נכון. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל אני ראיתי את מכתבך וחתימתך. אני לא האשמתי אותו. כל הדברים שאמרתי קודם לכן, שאני מאשימה את הממשלה באיך שאתם מתנהלים, באיך שאתם מקבלים את ההחלטות – לא הזכרתי את שמו של דנציגר, ואני לא מאשימה אותו בכל מה שהממשלה ואיך שאתם מתנהלים; לא, זה לא רק הוא, והוא אכן הועבר על ידך, והמכתב היה גלוי ואפילו פורסם. אני קוראת לכם להצביע בעד הצעת החוק, כי כבר איימו עלינו שכל המשק יקרוס, נכון? מכל האמוניה ייסגר, וכל המשק יקרוס. ראינו שלא קרה. כולם הסתדרו באורח פלא. בארבעת החודשים האחרונים אין אמוניה מהמכל וכולם הסתדרו, ומה שצריך זה לייצר פתרונות. חברת חיפה כימיקלים דואגת רק לאינטרסים שלה ולכך שהכול יסתדר לפי איך שהיא רוצה. מכל אמוניה צף במפרץ חיפה, אני לא ראיתי את חוות הדעת שמראה שהוא לא מסוכן. לא יכול להיות שהוא לא מסוכן, וכרגע לא ברור בכלל אם זה יקרה, אבל הצעת החוק לא תאפשר לזה לקרות. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – אחסנה וייבוא של אמוניה), התשע"ז–2017. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – אחסנה וייבוא של אמוניה), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר יואל חסון: בעד – 36, נגד – 40. אני קובע שהצעת החוק הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יואל חסון: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק להקלת נטל האסדרה בעסקים (איחוד שילוט), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 242), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 6), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 20), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת הילדים) (תיקון מס' 17), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 27), התשע"ז–2017. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וקבוצת חברי הכנסת. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, סגן מזכירת הכנסת. הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הכרה בעובדים מקומיים ישראלים כעובדי מדינה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4260/20; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 23017.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הכרה בעובדים מקומיים ישראלים כעובדי מדינה) – חוק עמ"י. תשובת סגנית השר, הגברת חוטובלי. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כפי שציינתי כאן על הדוכן הזה בנושא הצעת החוק הזאת, אחזור ואדגיש: עובדי עמ"י יקרים ללבנו; 1,500 עובדים חשובים, ומשרד החוץ נתן גיבוי מלא לנושא הזה של העסקתם בתנאים שצריכים להשתנות – בהחלטת ממשלה ולא בחקיקה ראשית. מאחר שב-1959 קבעה הממשלה כי חוק שירות המדינה (מינויים) לא יחול על עובדי עמ"י בנציגויות ישראל, הנושא הזה צריך להשתנות בהחלטת ממשלה. אני חייבת לומר שמשרד החוץ כאן עמד בחזית, קרא חזור ושנה לכל הגורמים בממשלה לשפר את תנאי העסקתם של עמ"י, ומשנת 2016 קיים עבודת מטה אינטנסיבית על ידי ועדה בין-משרדית בראשות נציבות שירות המדינה ומשרד האוצר. חברי חבר הכנסת יואל חסון, מאחר שזאת הצעת חוק שלך, חשוב לי לומר שמסקנות הוועדה היו שיש להכיר בעמ"י כעובדי מדינה. החלטת הממשלה החדשה בנושא זה כבר מוכנה. חשוב לציין כי לצד ההחלטה, מתקיים משא ומתן כספי ממושך בין ההסתדרות, שמייצגת את עמ"י, לבין משרד האוצר, שהוא הגורם המוסמך בנושא קביעת שכר ותנאי השירות. משא ומתן זה טרם הסתיים. לנוכח העובדה שטרם הושלמו במלואם ההיבטים התקציביים והכספיים הנוגעים להעסקת עמ"י, כולל המשא ומתן בין ההסתדרות לאוצר, טרם הובאה הצעת מחליטים לאישור הממשלה, אבל היא תובא. היו"ר יואל חסון: מתי היא תובא? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: בהקדם. לאור האמור לעיל – אני רוצה לומר לך מה אני עשיתי בנושא הזה. נקבעה פגישה עם סגן האוצר איציק כהן, ואנחנו נקיים אותה השבוע ונסגור את הנושא הזה. אני מאוד מקווה שנוכל להתקדם. אבקש להדגיש שמשרד החוץ הביע בכל הדיונים את עמדתו שמתוך הכרה בחשיבות העבודה של עמ"י יש להשלים את הטיפול בהסדרת המעמד, כולל המשא ומתן בין ההסתדרות לאוצר, באופן מיידי. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: אני רוצה לומר לך, רגע, סגנית השר. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: ולכן, אנחנו מתנגדים לחוק, אבל אנחנו תומכים בעובדי העמ"י ותומכים בהבאת החלטת ממשלה חדשה שתסדיר את מעמדם של העובדים האלה. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: אז אני אגיד לך סגנית השר, שלמרות שהיו כאן הרבה מאוד דחיות והסכמתי לדחיות, אנחנו נקיים עכשיו הצבעה. אני מקווה שהחוק יעבור. אם הוא לא יעבור, כבר הונח חוק חדש, שיגיע לכנסת בעוד חצי שנה, ואם לא תטפלו בעובדי עמ"י, אתם תיתקלו בחוק הזה שוב, ולכן אנחנו ניגש להצבעה. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: אנחנו נמצאים בחזית של המאבק למען עמ"י, כמו למען השליחים שלנו. היו"ר יואל חסון: מאה אחוז. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 38 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הכרה בעובדים מקומיים ישראלים כעובדי מדינה), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 32 בעד, 38 מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק הוסרה מסדר-היום. נקווה מאוד שהפתרון יבוא על כנו, ואם לא – נתראה בעוד חצי שנה. דברי ברכה של היושב-ראש למשלחת האספה הפרלמנטרית של אגן הים התיכון היו"ר יואל חסון: חברי חברי הכנסת, אני מבקש שקט. ברשותכם – אני מבקש שקט. נמצאת אתנו כאן משלחת רמת דרג. חברי חברי הכנסת, אני שמח לקדם בברכה משלחת רשמית רמת דרג מטעם הנהלת האספה הפרלמנטרית של אגן הים התיכון, PAM, בראשות נשיא האספה, חבר הפרלמנט הפורטוגלי פדרו רוקה, המבקרת בכנסת במסגרת משימת המזרח התיכון של הארגון. Welcome. (מחיאות כפיים) מטרת ביקורה של המשלחת היא בחינת האתגרים העיקריים שעומדים בפני המזרח התיכון והדרכים שבהן יכולה האספה לסייע לפתרונם. במסגרת המשלחת מבקרים בכנסת חברי פרלמנט מטורקיה, איטליה, רומניה, קפריסין, בוסניה ומונקו. יצוין כי חבר הכנסת עמיר פרץ פעיל מאוד באספה, ומכהן גם כסגן נשיא PAM מטעם הכנסת ומטעם מדינת ישראל, ופועל אתם באופן יומיומי לחיזוק הקשר עם ישראל. אני תקווה כי ביקורכם יסייע בקידום המטרות המשותפות לכולנו. אנו מחויבים להיאבק יחד כנגד הטרור וההקצנה ולמען מזרח תיכון יציב ובר-קיימא. אורחים יקרים, ברוכים הבאים לירושלים, ברוכים הבאים לכנסת, מעוז הדמוקרטיה הישראלית. אני מאחל לכם ביקור פורה, מלמד ומהנה. Thank you very much, welcome to Israel, Welcome to Jerusalem, thank you very much. (מחיאות כפיים) הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים שנפגעו מינית), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1151/20; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ז', עמ' 6911.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1160/20, "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 23000.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים שנפגעו מינית), התשע"ה–2015. תשובה והצבעה – דוד אזולאי, השר אזולאי, אתה משיב. אורלי לוי אבקסיס: לא, יש – – – היו"ר אחמד טיבי: המציעה היא כמובן חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. היא נימקה. תשובה והצבעה – אדוני, האם אתה רוצה לענות? בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): כבוד היושב-ראש, יש לי הצעה שאני רוצה להציע – – – היו"ר אחמד טיבי: לא, לא, לא. אין דברים כאלה. אדוני השר – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני עכשיו יושב-ראש הקואליציה. אורלי לוי אבקסיס: אמסלם, אמסלם, זה לא – – – היו"ר אחמד טיבי: לא, לא, אתה מתבלבל בין שתי הצעות, דודי. שינו את סדר-היום, דודי. דוד אמסלם (הליכוד): לא הודיעו לי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אבל כל הכבוד על היוזמה. היו"ר אחמד טיבי: נא לעדכן את מ"מ יושב-ראש הקואליציה, רבותי. דוד אמסלם (הליכוד): ממ"מ. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, אדוני שר הדתות. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אדוני היושב-ראש, אני מבקש לענות בשם השר חיים כץ, שנבצר ממנו להשיב. מטרת הצעת החוק שלפניכם היא לעגן בחקיקה את הטיפול הנפשי בקטינים שנפגעו מינית על ידי תיקון לחוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח–2008, ולקבוע את דרכי המנגנון המוצע לקבלת הטיפול. כמו כן, מטרת התיקון היא לקבוע כי זכותו של קטין שנפגע מינית לקבל טיפול מהמדינה או מטעמה. בנוסף, מפרטת הצעת החוק את המנגנון המוצע לקבלת הטיפול: עובד סוציאלי לחוק הנוער ברשות מקומית שבאזור מגורי הקטין יבחן את זכאותו של הקטין שנפגע מינית לקבלת טיפול. אם העובד הסוציאלי יקבע כי הקטין זכאי לטיפול, הוא יפנה את הקטין למטפל באזור מגוריו, אשר יקבע את תוכנית הטיפול. המטפל ייבחר על ידי הקטין מרשימת המטפלים שתיקבע על ידי השר. על העובד הסוציאלי המחוזי לאשר את תוכנית הטיפול. כיום החוק קובע כי קטין נפגע עבירת מין או אלימות זכאי לקבל סיוע ראשוני במרכזי הסיוע, ומסדיר רק את נושא הסיוע הראשוני הניתן במרכזי הסיוע. משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נותן מענה לכל ילד אשר נפגע מינית. בשנים האחרונות הוקמו מרכזים של מומחים בתחום אשר מספקים טיפול לכל קטין נפגע מינית. עד היום הוקמו 13 מרכזים, ובימים אלה נערכים להקמת המרכז ה-14. במקום שבו טרם הוקם מרכז, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מממן טיפול באמצעות קופות טיפול שנמצאות במחוזות. כיום המחוז מתקצב את הרשויות המקומיות, והמפקחים עוקבים אחר הטיפול המקצועי. הטיפולים ניתנים חינם, ללא צורך בבדיקת זכאות. יודגש כי שיטת המנגנון המוצעת בהצעת החוק נוסתה בעבר ונמצא שהיא לא מתאימה, שכן עובד סוציאלי לחוק נוער אינו עובד זכאות, ומבחינה מקצועית תוכניות הטיפול נקבעות במחלקה לשירותים חברתיים ובמרכזי טיפול, ויש קשר הוליסטי בין כל גורמי הטיפול. אבקש לציין כי מבחינה תקציבית הצעת חוק זו דורשת הוצאות כספיות גבוהות, וכן לפי הערכת גורמי המקצוע היא מצריכה תוספת תקינה של 100 עובדים סוציאליים לחוק הנוער. כיום התקציב של מרכזי הטיפול, כולל קופות טיפול, עומד על 21 מיליון ו-686,000 שקל ואף אמור לגדול, שכן חסרים עוד חמישה מרכזים, כך שסך התקציב יעמוד על 27 מיליון ש"ח. אני רואה חשיבות רבה בסיוע לילדים נפגעי תקיפה מינית, אולם המנגנון המוצע בהצעת החוק לא משפר את הטיפול הניתן כיום לקטין במסגרת מרכזי הסיוע, הנותנים טיפול ומענה לכל קטין נפגע מינית. אוסיף ואומר כי המנגנון המוצע בהצעת החוק אינו מתאים מבחינה מקצועית וטיפולית, וכפי שכבר צוין, הוא כרוך בעלויות כספיות גבוהות. חברת הכנסת אורלי לוי ואדוני היושב-ראש, אני מסב את תשומת לבכם: ועדת השרים לענייני חקיקה, ביום 25 ביוני 2017, דחתה את הדיון בחודש. עם זאת, וכפי שסוכם עם יושב-ראש הקואליציה ומשרד העבודה והרווחה, ההצעה תעבור בקריאה טרומית בכפוף להסכמות עם משרד העבודה והרווחה ומשרד האוצר. לכן, לסיכום, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, והיא תחזור לוועדת שרים – – – אורלי לוי אבקסיס: לא – – – היו"ר אחמד טיבי: דקה, דקה. קודם הוא יסיים ואחר כך אני אאפשר לך לעלות לדוכן לדקה. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אדוני, תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, אדוני השר. בבקשה, חברת הכנסת. האמת היא שזה לפנים משורת הדין, כי הוא לא התנגד. אם הוא היה מתנגד היית מקבלת שלוש דקות. אבל זהות היושב-ראש חשובה. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב בראש. ומי שלא יודע, גם לחבר הכנסת אחמד טיבי יש הצעת חוק זהה – – היו"ר אחמד טיבי: ולאוסאמה סעדי. אורלי לוי אבקסיס: – – ואוסאמה סעדי, והיא הוצמדה להצעת החוק הזאת, מה שאומר שכשהצעת החוק הזאת עוברת אז נצביע גם על שלך שתעבור. אני רוצה לומר כמה דברים. זה יום חשוב מאוד ועם מסר שמדינת ישראל מתחייבת כלפי אותם נפגעי תקיפה מינית קטינים שלא רק תהיה להם הזכות אלא תהיה חובה עלינו לספק להם את הטיפול הנפשי בזמן הנכון, במקום הנכון, מתוך התחשבות גדולה מאוד במיקום. נכון, יש כמה פתרונות, אך לצערי הרב הפריפריה שוב סובלת מקושי בלספק את זה, ממחסור בעובדים, ולכן להצעת החוק הזאת יש כל כך הרבה – אתם יודעים מה? כל כך הרבה חשיבות, כדי שהילדים האלה, נפגעי התקיפה המינית, יקבלו את הטיפול הנכון בזמן הנכון ויוכלו לעמוד על רגליהם, ואולי נצליח להקל במעט את הסבל שלהם ולהחזיר אותם לשגרה. אני רוצה להגיד תודה אחת גדולה ליושב-ראש הקואליציה דוד ביטן. מגיע לו כל הקרדיט שבעולם. אני, את הצעת החוק הזאת העליתי, לא היו לי הסכמות של ועדת שרים לחקיקה, באתי, נתתי פה את כל הנתונים, תאמינו לי – מה קורה עם אותם ילדים שלא מקבלים טיפול, כמה ילדים בפריפריה לא מקבלים – והוא הזדעזע ואמר: בבקשה אל תצביעי, אנחנו נגיע לדין ודברים. ואני מודה שקצת חששתי. אמרתי: אולי הם לא רוצים שאני אביך את הקואליציה. אבל מסתבר שאצל הבן אדם הזה מילה זו מילה. אז תודה רבה לדוד ביטן, לחיים כץ שר הרווחה, שהדברים האלה כל כך חשובים לו ושאישר את ההסכם הזה. וכמובן לנדב, עוזר השר כחלון. צר לי שחלק מהאנשים פה, כמחאה, יצאו החוצה, וביניהם גם יושבי-ראש ועדות לזכויות הילד ואחרים. צריך להתעלות מעל הפוליטיקה או הבעיות האישיות. חבר'ה – – – מאיר כהן (יש עתיד): לא – – – אורלי לוי אבקסיס: אה, לא? טעות שלי, מצטערת. טעות שלי. תודה לכל העוסקים במלאכה. אנחנו נביא את הצעת החוק הזו בתיאום ובהסכמה ונקדם אותה. תודה רבה. אה, ואורן חזן. אורן, לא שכחתי אותך. פשוט לא ראיתי אותך. אורן היה בין אלה שעזרו להעביר את ההסכם הזה. באותו יום הוא אמר: אנחנו לא מצביעים נגד. אז אורן, תודה. מגיעה לך התודה הזו. ודודי, דודי, אתה נשמה – דודי אמסלם. סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: או – – – דוד אמסלם (הליכוד): עוד אח שלה, אח שלה – – – היו"ר אחמד טיבי: עוד שלוש דקות של תודות. תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. הצעת חוק מוצמדת של חבר הכנסת סעדי וחבר הכנסת טיבי. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, באמת, אדוני היושב-ראש, מדובר ביום חשוב מאוד ובבשורה חשובה מאוד לאוכלוסייה ולשכבה חשובה מאוד לכולנו – הקטינים נפגעי עבירות מין וגם, אורלי לוי, אלימות במשפחה. ואנחנו מבקשים להעניק להם טיפול נפשי מיידי, שישקם אותם ויקהה במקצת את הסבל הנורא שחוו עקב התקיפה המינית או האלימות במשפחה. אדוני היושב-ראש, אתה הגשת ביחד אתי את הצעת החוק הזאת, והיא נומקה, ממ"מ יו"ר הקואליציה, בנובמבר 2015. אני שמח שאחרי מאמצים רבים ובאמת מגעים מתמשכים וארוכים הגענו עד הלום, ובאמת עכשיו מגיעות כל הברכות, גם לשר חיים כץ, שלא נמצא כאן – אבל אנחנו מכאן נשלח לו באמת הרבה תודות, הוא פעל וקידם ותמך עד שיש הסכמה של הממשלה להצעת חוק חשובה זו –גם ליו"ר הקואליציה וגם למשרד האוצר ולנדב. אורלי לוי, באמת אנחנו שמחים לשתף פעולה בחוק כזה חשוב. זו בשורה לקטינים, גם ערבים וגם יהודים כאחד, אדוני היושב-ראש. ולכן, כל הכבוד שבאמת הובלת במשך שנתיים את הצעת החוק הזו, ובאמת הגענו ליום הזה שאנחנו מבקשים את כולכם לתמוך בהצעת חוק חשובה זו. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת סעדי. אין ספק שמדובר באחת ההצעות החשובות שהיו היום. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – היו"ר אחמד טיבי: אוסאמה, כל שבוע חוק. חברת הכנסת אורלי, הגשנו את זה לפני שנתיים, ואת עבדת על זה קשה. עבדת גם מול יושב-ראש הקואליציה, מול השר כץ. מגיעות לך ברכות, וגם לשני האדונים, ולאוסאמה מגיעות הרבה ברכות. אורלי לוי אבקסיס: גם לשר האוצר. היו"ר אחמד טיבי: אני שואל את אורלי וגם את חבר הכנסת טיבי אם הם מוכנים להסכים לתנאים של הקואליציה. חבר הכנסת סעדי, אתה מסכים? אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): מסכים. היו"ר אחמד טיבי: אוקיי, תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. אורלי עכשיו, ההצעה של אורלי. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים שנפגעו מינית), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 48. אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט – עברה בטרומית, ועוברת להמשך טיפול בוועדת העבודה והרווחה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חברי הכנסת סעדי וטיבי. בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 48, אין מתנגדים. כל הכבוד, אוסאמה. (חוזר על הדברים בערבית.) וגם לאורלי כל הכבוד, מברוכ. דוד אמסלם (הליכוד): גם לך – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, תודה רבה. גם היא עוברת לוועדת העבודה להמשך טיפול. יואל, חילופי שלטון? הצעת חוק הדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה, התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1731/20, "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' 22574.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר אחמד טיבי: הנושא הבא: הצעת חוק הדרכה שיקומית. חברת הכנסת אורלי לוי, שוב, בבקשה – או ששר עונה קודם? השר עונה, עונה ישר. אדוני שר הדתות. היו"ר יואל חסון: שלום, אדוני. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אדוני היושב-ראש, הצעת החוק מבקשת להסדיר זכאות להדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה. על פי המוצע בהצעת החוק, במסגרת ההדרכה השיקומית, ילווה אדם באופן פרטני על ידי מורה שיקומי שהוא בעל תואר ראשון במדעי החברה והנו בעל תעודת הסמכה בתחום ההדרכה השיקומית, ויוקנו לו מיומנויות שיאפשרו לו לקדם את תפקודו ואת השתלבותו בחברה. עוד מוצע בהצעת החוק כי גם בן משפחה, צוות מקצועי במוסד חינוך או מוסד אחר שבו נמצא אדם עם עיוורון או לקות ראייה, וגם מעסיקו של אדם עם לקות כאמור – כל אלו יהיו זכאים לקבל הדרכה שיקומית על מנת לקדם את התפתחותו ואת תפקודו של אותו אדם. הצעת החוק באה להסדיר את הזכאות של אנשים עם מוגבלות ראייה להדרכה שיקומית, שהנה חלק משירותי הרווחה המסופקים על ידי השירות לעיוור של אגף השיקום. שירותי הרווחה הניתנים על ידי אגף השיקום, בדומה למתן שירותי רווחה בתחומים רבים אחרים, אינם מוסדרים כיום בחקיקה ייעודית, ואין בהכרח מקום להסדיר בחקיקה נושא ספציפי בלבד בכלל השירותים הניתנים על ידי אגף השיקום. בנוסף, כיום פועל המשרד כדי להקים מינהל מוגבלויות לכלל האנשים עם מוגבלות המטופלים על ידו, ועקב כך ייתכן כי יחולו שינויים רבים בהמשך באשר לדרך שבה ניתנים שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות על ידי המשרד, לרבות אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות הראייה. ועדת השרים החליטה להתנגד להצעת החוק. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, מה קרה לך? אורלי לוי אבקסיס: – – – השר לשירותי דת דוד אזולאי: עם זאת, וכפי שסוכם עם יושב-ראש הקואליציה ומשרדי האוצר והעבודה והרווחה, בשלב זה תקבל ההצעה תמיכה בקריאה טרומית, בכפוף להסכמות עם משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה. אורלי, כל הכבוד לך. איך את עושה את זה? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יואל חסון: את מקבלת את ההתניה? היא לא יכולה. אורלי לוי אבקסיס: לא, אני יכולה. היו"ר יואל חסון: לא, לא. אורלי לוי אבקסיס: אז מהצד כדי לענות. היו"ר יואל חסון: לא, את לא יכולה לענות. לא, את לא יכולה – מצטער. שבי בכיסא ותגידי אם את מוכנה או לא מוכנה. התקנון – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, היא יכולה להגיד שהיא מוכנה – – – היו"ר יואל חסון: היא לא. היא יכולה להגיד מהכיסא, אל תגידו לי מה לעשות. קריאות: – – – היו"ר יואל חסון: חברים, אי-אפשר. נו, באמת. מה, אני לא רוצה לתת לדבר? יש תקנון. אורלי לוי אבקסיס: אני מקבלת, ואני רוצה להגיד תודה לביטן, לחיים כץ ולנדב ולשר האוצר. היו"ר יואל חסון: מעולה, תודה רבה. מצוין, תודה רבה לך, חברת הכנסת לוי אבקסיס. השר לשירותי דת דוד אזולאי: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יואל חסון: אנחנו ניגשים להצבעה. אורלי, זה היום שלך היום. יש פה רצף. היית צריכה להביא עוגה, לא ככה, יום הולדת כזה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה, התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק הדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה אושרה, ותועבר להמשך להכנה לקריאה ראשונה בוועדה העבודה, הרווחה והבריאות. היו"ר יואל חסון: הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – עיגון זכויות דייר ממשיך בדיור הציבורי), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת – תנחשו? אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת. ישיב השר גלנט. דוד אמסלם (הליכוד): גם אנחנו בקואליציה, הסוגיה של הדיור הציבורי מאוד חשובה לנו. אנחנו הצענו, מציעים, לחברת הכנסת אורלי לוי למשוך כרגע את ההצעה. זאת אומרת, אנחנו נדחה את ההצבעה. אנחנו בשלב יותר מאוחר נעלה אותה, אחרי שנעשה דיון אתך יחד, גם עם האוצר וגם עם השיכון. בסך הכול אנחנו רואים את הדברים עין בעין. היו"ר יואל חסון: את יכולה להשיב משם. אורלי לוי אבקסיס: אני רוצה לומר משהו. דודי אמסלם, אני יודעת שגם במשרד השיכון, השר גלנט, סגן השר ג'קי לוי ודודי, אני יודעת איפה המקום שלך. כמו שבחוקים הקודמים הסכמתי לדחות את ההצבעה כדי להגיע לדין ודברים, ואכן הצלחנו להעביר שני חוקים מאוד מאוד חשובים עכשיו, שנוגעים בילדים ובעיוורים, אני מאמינה ובטוחה שגם הפעם, בדיל הזה, שאני אדחה את ההצבעה ונגיע בעזרת השם ובשעה טובה בסיכום, כי יש פה בעצם את הנושא של הדיור הציבורי, אבל זה גם האיגום והביסוס של אותן מסקנות של ועדת ברביבאי, שהשר גלנט הקים, וזה כל כך חשוב לדבר על הנושאים והקריטריונים של הדיור הציבורי ולגבי בן ממשיך. זה חשוב מאוד, ואני סומכת עליכם, כי עמדתם במילה שלכם, ואני מקבלת את ההצעה. היו"ר יואל חסון: אוקיי, אז אנחנו לא מעלים את החוק, ודוחים אותו למועד אחר – גם את ההצגה וגם את התשובה. הנושא הבא, חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות מדינה לדירה יחידה), התשע"ה–2015, תשובה והצבעה – כבר נומקה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, הודעת יושב-ראש הקואליציה, כן. דוד אמסלם (הליכוד): אני אודיע את אותה הודעה, מה שדרך אגב – אתה לא הסכמת להודעה הזאת, אז דחינו את ההצעה. היו"ר יואל חסון: בסדר גמור. דוד אמסלם (הליכוד): היא לפחות עושה ביזנס טוב. היו"ר יואל חסון: יכול להיות יותר טוב, מה לעשות. דוד אמסלם (הליכוד): לא חשוב. אנחנו מציעים את אותה הצעה. אנחנו נשב אחרי זה, נדון אתך, ואני מניח שגם פה נגיע לאיזשהן הסכמות ונקדם את זה. אורלי לוי אבקסיס: דודי, שוב, הנושא של ערבות מדינה למשכנתה עד 90% זה כל כך חשוב, יש היום כל כך הרבה זוגות צעירים שנאלצים ללכת לשוק האפור ולהסתכן בהלוואות מטורפות רק כי הם לא נולדו למשפחה חזקה שיכולה להעמיד להם את ההון העצמי. חלקם נשארים משועבדים לבעל הבית שהם שוכרים, משלמים מדי חודש בחודש לפעמים תשלומים שהם גדולים יותר מהמשכנתה החודשית שהם היו צריכים לשלם על אותו בית בדיוק. אני יודעת ששר האוצר הבטיח, גם לי, שהנושא הזה קרוב ללבו, והוא רוצה להעביר את זה. הוא רוצה להעביר את זה בהסכמה. אני מוכנה לקבל גם את ההצעה שלך, דודי, אני סומכת עליך שגם תהיה בעובי הקורה, ונרד לרזולוציות. הוא הסכים אתי והבטיח בפעם שעברה שזה יהיה במחיר למשתכן – הוא קיים. לכן אני מאמינה ובטוחה שגם בנושא הזה, של ערבות מדינה למשכנתה לאותם זוגות היא כל כך חשובה, והיא חשובה גם לשר האוצר. אז אני רוצה להגיד לך, דודי, תודה, לדוד ביטן, תודה, ולשר האוצר, שרוצה לשקול את זה ולקדם את זה בצורה של הסכמה. זה הישג גדול. אני רוצה להגיד תודה לנדב, כמובן, שעזר להגיע לסיכומים האלה. היו"ר יואל חסון: תודה, תודה רבה לך. אורלי לוי אבקסיס: אז אנחנו נקדם ונביא את זה לבשורה אמיתית לכל אותם זוגות צעירים, שתהיה להם קורת גג. היו"ר יואל חסון: תודה. זה לא במקום הנאום פה, אז אנחנו כרגע מסירים את הנושא. אנחנו לא מצביעים, ולא תהיה תשובת שר. הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4099/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יואל חסון: הנושא הבא – הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשע"ז–2017, של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יצחק וקנין ויואב קיש. חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה. ישיב שר החקלאות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני בראש ובראשונה רוצה להודות לחברי חבר הכנסת יצחק וקנין, שותפי כבר להצעת חוק שנייה שנוגעת בהסדרת חוות וחקלאות חשובה וטובה. תראו, אני לא חושב שצריך להאריך הרבה על חשיבותה של החקלאות, קודם כול כערך, חיבור לאדמה, חיבור לקרקע. חשיבותה של החקלאות כמשהו חינוכי, חשיבותה של החקלאות כשמירה על השטחים הפתוחים, חלק מאוד גדול מהשטחים במדינת ישראל הם שטחים פתוחים, והחקלאות היא אמצעי נהדר לשמור עליהם – שוב, מעבר לכל היתרונות הגדולים שלה. זה גם לשמור עליהם מפני השתלטות, וזה גם לשמור עליהם ועל הערכים הסביבתיים שבהם, מכיוון שכשחקלאי מחזיק בשטח בצורה מפוקחת ומבוקרת, באים לידי ביטוי כל השיקולים, כולל המאזנים של הראייה ושל כושר הנשיאה וכו' וכו', עם מערכות מקצועיות שמלוות ובודקות. זה עושה טוב לקרקע, זה עושה טוב לנוף, זה עושה טוב לערכי הסביבה, ושוב, כמובן, זה עושה טוב לציונות, ולאחיזה שלנו באדמת ארץ ישראל. דא עקא, אומרים אצלנו המשפטנים, שהחקלאים היום, בוודאי באזור הצפון, מתמודדים עם מכה קשה מאוד של גנבות ופשיעה חקלאית. לצערי הרב, בהרבה מאוד חוסר מעש, שלא לומר מחדל, של רשויות האכיפה במדינת ישראל, שלא מצליחות לתת לדבר הזה מענה, ואז נכנסים לתווך הזה עמותות וארגונים, השומר החדש, באמת אנשים צדיקים, מסורים, מתנדבים, עוזרים בשמירות ועוזרים אחר כך לשקם את הגידור. אבל המצב היום הוא שחקלאי, כדי לשרוד בשטח, חייב לשהות בו 24/7, ולא יכול לעזוב אותו. המציאות היא שחקלאים גרים היום בטנדר. אני מכיר לא אחד ולא שניים ולא שלושה שעובדים ביום ושומרים בלילה. אגב, אנחנו זוכרים את זה, כמובן; בעלי השיער הלבן שבינינו זוכרים את זה מתקופות קודמות, ערב הקמת המדינה. עובדים ביום, שומרים בלילה וישנים בטנדר, בלי האישה, בלי הילדים, כי זה לא חוקי. ואז, אחרי שנה, שנתיים ושלוש – אגב, כשישנים בלילה, קמים בבוקר לגדרות חתוכות, לשטחי מרעה שהוצתו באש, לעגלים שנגנבו או סתם הורעלו או נשחטו. עכשיו, שוב, אני לא צריך לספר לאף אחד שהכדאיות הכלכלית של החקלאות היום היא גם ככה גבולית מאוד מאוד מאוד. תוסיפו על כל האתגרים הללו גם את הפשיעה החקלאית, וזה הפך ללא כדאי כלכלית, והחקלאי עוזב את השטח. וכשהחקלאי עוזב את השטח, אז הרי כן – הבור ריק ואין בו מים. מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו – אין ואקום; כשהחקלאי עוזב את השטח, פולשים אליו גורמים אחרים, שעושים בו ככל העולה על רוחם, וזה נזק ציוני, זה נזק לאחיזה שלנו באדמות המדינה, וכפי שאמרתי קודם, זה גם נזק סביבתי, וזה נזק לערכי הטבע, כי אין פיקוח ואין בקרה על איך משתמשים ואיך מנצלים את השטח הזה. אז אחרי שנה ושנתיים ושלוש החקלאי נאלץ לשים איזה קרון, איזה משהו בשטח. קודם כול, אתם יודעים מה, אני אעשה רגע הפסקה מתודית ובאמת אודה מאוד מאוד לחברי ביש עתיד, שבאמת – אתם תומכים בחוק הזה כיוון שאתם אנשים ענייניים, אבל לידכם בספסל, חיים, לידכם בספסל – – חיים ילין (יש עתיד): עזוב אותך מפוליטיקה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – יושב מי שקורא לעצמו המחנה הציוני; איזה ציוני ואיזה נעליים, הם מתנגדים להצעת חוק שכל עניינה פיתוח החקלאות, שימור החקלאות במדינת ישראל. חברים, החוואים האלה הם לא ימנים, והם לא דתיים, והם לא בשטחים ביהודה ושומרון – הם אנשים ציוניים, וערכיים, ואידאליסטיים, שנאחזים באדמת המולדת בציפורניים ועושים בה חקלאות וציונות ואידאליזם ראויים לציון. אז מאיר, כשהחקלאי הזה שם בלית ברירה איזה קרון, כל המערכת – שאגב, בדרך כלל, כידוע, נותנת למי שרוצה להשתולל – פתאום כל המערכת עכשיו מה זה יעילה, חבל על הזמן. אז יש לו תביעות סילוק, ויש לו תביעות לפי חוק התכנון והבנייה, וכתבי אישום פליליים, הורסים תוך יום, ואחר כך גם לא מחדשים לו את החוזה, כי אומרים לו: תשמע, נו-נו-נו, כיוון שאתה גם גר בקרוון בשטח בלי רשות. עכשיו, זו לא וילה, לא חווה, אין שם בריכת שחייה; המינימום שבמינימום כדי לאפשר את קיום החקלאות הזאת בצורה מכובדת הוא שהבן אדם גם יוכל לחיות נורמלי עם המשפחה שלו. אני מאוד מודה לשרת המשפטים, יושבת-ראש ועדת השרים לחקיקה, לשר האוצר, שהיום אחראי גם לרמ"י, גם למינהל התכנון, השר כחלון, לשר אלקין, שעמד מול – עוד רגע נדבר, אם יהיה לי זמן, על ההתנגדויות – וכמובן לשר החקלאות, חברי השר אורי אריאל, על קידום החוק הזה ועל העברתו לוועדת שרים לחקיקה. ואני רוצה לומר שאני מצטער, ממש, על ההתנגדות הגדולה של הפקידות גם ברמ"י וגם במשרד המשפטים לחוק הזה. הם דיברו אתי על מושגים, מאיר, הזויים. אתה יודע, שלא יצא חוטא נשכר. אמרתי: חבר'ה, אתם הרי מלבינים עשרות אלפי מבנים, ואין עיני צרה, כשזה נכון וזה טוב, ערבים ודרוזים ובדואים. הנה, השר אריאל אחראי עכשיו להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב – מסדירים אלפי מבנים. מישהו מעלה את הטענה שיצא חוטא נשכר? מה זה חוטא? אפשר לחשוב, הבן אדם גנב משהו? עשה משהו? בן אדם, רגע לפני שפשט רגל, רגע לפני שהוא נטש את השטח ועזב מפעל חיים של חקלאות, והוא בקושי מביא את מטה לחמו הביתה, בנה איזה משהו מינימלי, אז מה קרה? נסדיר אותו, ונסדיר אותו חוקית, וזה לא יהיה שלו. יש, להערכתי, בין 20 ל-30 כאלה היום באזור הצפון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 20 – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, ששטח החקלאות שלהם נמצא רחוק מנקודת היישוב, אז הוא לא יכול לגור ביישוב שלו והשטח הוא צמוד דופן. הוא רחוק, והוא נמצא באזור שסובל הרבה מאוד גנבות ופשיעה חקלאית, והוא חייב להיות בשטח. מאיר כהן (יש עתיד): בצלאל. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז אני אומר שצר לי – אה, אני חייב עוד משפט אחד. יש טענה אחת, נכונה, שלא נכון להתערב בהליכי תכנון בחקיקה. דרך המלך להסדיר את זה הייתה לטפל בנושא הקנייני דרך החלטת מועצת רמ"י, לטפל בנושא התכנוני דרך תיקון לתקנון של התמ"א – תמ"א 35, כדי לאפשר את זה, ואז לא צריך את החוק. ואני אומר כאן חד-משמעית: ועדת השרים הגדירה ארבעה חודשים. נגמור את החוק הזה עכשיו, ניכנס לפגרה, וחודש אחר כך למשא ומתן. ופה אני אומר חד-משמעית: יש רוב בממשלה ובכנסת. החקלאים האלה ימשיכו להיות בשטח, ואנחנו נסדיר את מגוריהם, נקודה. ואני אומר לפקידים: אם תרצו לעשות את זה בדרך שלכם, אנחנו לא מתעקשים לעשות את זה דווקא בחוק. אין לנו שום עניין בזה. תעשו את זה בדרך שלכם, בהחלטת מועצת רמ"י וזה – נלך אתכם צעד-צעד. לא תעשו בדרך שלכם – נקדם את החוק הזה בשלוש קריאות, בארבע קריאות, ונעביר אותו, כי זאת הציונות, והציונות תנצח. אני מודה – שוב, הקואליציה זה ודאי – גם לחברי ביש עתיד. צר לי עליכם, חברי ממפלגת המחנה הציוני, וצר לי עליך, חבר הכנסת ברושי, שאתם, בגלל שיקולים פוליטיים, מועלים בתפקיד שלכם, חוטאים לשם שהגדרתם לעצמכם כמחנה ציוני, והולכים נגד – עוד פעם, זה לא יו"ש, זה לא ימין–שמאל, זה ציונות, זה חקלאות, זה ערכים, זה אהבת הארץ. זה הדבר הכי בסיסי, שתמיד אמרתי שאם מפלגת העבודה הייתה היום כמו כשסבתא שלי הייתה בה, גם אני הייתי מצביע לה, אבל אתם איבדתם את הדרך, אתם הפכתם למחנה פשוט לא ציוני, בגלל שיקולים פופוליסטיים קטנוניים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אל תגיד לא ציוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתם יכולים עוד לתקן את זה, איילת, קרובת משפחתי היקרה מהצפון. תעזבו את השיקולים הפוליטיים ותצביעו, זה החוק הכי ציוני שיש בעולם. החוק הכי ציוני – – – היו"ר יואל חסון: אתה לא מטיף פה עכשיו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): שאגיד לך מה הצבעת היום? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): קודם כול, סליחה, אדוני היושב בראש, אז מה אם אתה ממפלגת העבודה? מותר לי. היו"ר יואל חסון: אתה לא מטיף ומחנך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אם אתם היום מתנגדים להצעת החוק הזאת, אז אתם מפלגה לא ציונית, שבגלל שיקולים – – – היו"ר יואל חסון: ואתה התנגדת לחוק למען אלמנות צה"ל, אז מה זה אומר עליך? מה זה אומר עליך? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בגלל שיקולים קטנוניים – אל תנצל את כיסא היו"ר שלך בשביל לענות. היו"ר יואל חסון: היו"ר יכול להגיד מה שהוא רוצה – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא נכון. היו"ר יואל חסון: – – זה הזכות של היו"ר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שמענו. אני באמת אומר לכם – חבל. אתם עושים לי עבודה פוליטית טובה. אתם מזיקים לעצמכם. הציבור הישראלי יודע את זה, וזה טוב. תרחיקו את עצמכם לקצה הכי הזוי, קיצוני ופוסט-ציוני של המפה הפוליטית במדינת ישראל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא – – – אתה פוסט-ציוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): החוק הזה יעבור אתכם או בלעדיכם, אתם יכולים להצטרף לדבר החשוב הזה ולהוכיח שאתם מחנה ציוני, אתם יכולים להתנגד לו ולשים את עצמכם בקצה ההזוי של המפה הפוליטית בישראל. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה, אדוני. יש לי עוד שלושת-רבעי דקה, אבל אני יודע שקשה לך, אז – תודה. היו"ר יואל חסון: אתה היית פה לעשות לי קל. ישיב השר. אני רואה שחבר הכנסת מיקי זוהר ביקש להתנגד לחוק. קריאה: אפשר להוסיף אותי? היו"ר יואל חסון: צריך לרשום, להגיש בקשה כתובה. בבקשה, אדוני השר. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה היא אינטרס לאומי, לא פחות מכך. אנחנו רוצים גם לשמור על הקרקעות – – היו"ר יואל חסון: עשר דקות. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: תודה. – – וגם למנוע שרפות. אני רוצה רגע להדגיש את עניין השרפות; אנחנו עברנו בקיץ הקודם, וגם בזה שלפניו, תופעת הצתות קשה ביותר. לא צריך להזכיר את זה פה, בבית הזה, ולעם ישראל. כולנו היינו שם, בדברים שהיו ברמה של סיכון חיי אדם. בעבודה שנעשתה על ידי משרד בשם "צנובר" עבורנו, עבור משרד החקלאות, הגענו לתובנה שאחד הכלים היותר-מתאימים במקומות של יער חורש זה רעייה – בעי"ן, כמובן – כי אי-אפשר להגיע לשם על ידי כלים אחרים. רעייה מבוקרת שם תביא אותנו לידי דילול משמעותי של העשבייה החד-שנתית שהיא חלק משמעותי בתהליך השרפות שקרו. לכן יש לנו עניין גדול מאוד לעודד את זה, גם כפרנסה, גם כחקלאות, שמירה על שטחי המדינה, וגם נגד שרפות, ואנחנו חושבים שההצעה הזאת היא טובה. גם אם יש בה הערות ודברים שצריך לתקן, נעשה את זה כמובן בוועדה הרלוונטית. במקומות שזה אפשרי והשטחים הם צמודים ליישובים, אנחנו מסכימים שצריך לתת עדיפות למגורים בתוך היישובים הקיימים, אבל בהחלט יש מקומות שהם רחוקים מיישוב, ובלי שהות של 24/7 בשטח אין קיום לעדרים האלה, למרעה הזה ולתוצאות שזה אמור להביא. לכן אנחנו צריכים לאפשר מגורים במקומות האלה, גם במקומות שהתכנון הוא אחר. כמובן, הדברים צריכים להיות מוגדרים. אנחנו בוחנים אפשרות שהמבנה יהיה מבנה של המדינה, כך שלא תהיה זיקה ישירה בין הרועה לבין השטח, אלא מבנה שלנו, של המדינה, הוא אחת האפשרויות, אם כי היא לא סוכמה. אותו דבר נכון גם לגבי המכלאות וכל הציוד, שהוא ציוד קבוע בקרקע או חצי קבוע בקרקע. הדבר הזה ייבדק. הרעייה כמובן תביא גם לתוספת עיניים בשטח נגד הפשיעה החקלאית, שגואה וגואה, ואנחנו מבקשים לאפשר זאת. לא מדובר בהקמת וילות, בתי קיץ, כל מיני מילים ששמעתי; מדובר בבתים שיוגבלו מראש בגודל שלהם, בדברים אחרים, כדי שלא יהיו שם מגורים שהם כאילו בית פרטי של מישהו רק למטרות מגורים. ברור שעם הפקיעה של הצורך ברעייה, המבנים – או: התוכנית תצטרך להשתנות שם. ועדת השרים לחקיקה אישרה, כמובן, את החוק הזה, ואנחנו מביאים אותו בידיעה שמשרדי הממשלה כולם יתגייסו ויעשו את העבודה המתאימה בוועדה, ויביאו את זה לידי סיום, לטובת מדינת ישראל, לטובת הפרנסה, לטובת מניעת שרפות וכל הדברים שמניתי. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני השר. אנחנו ניגשים להצבעה. שנייה. מתנגדים, סליחה. אין מתנגדים – אנחנו ניגשים להצבעה. איתן ברושי (המחנה הציוני): יש לך מתנגד. היו"ר יואל חסון: אתה תקבל. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – 24 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת המגורים בשטחי מרעה, התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 39 בעד, 24 מתנגדים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה ותועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה. חברת הכנסת שרן השכל – לא יודע מה רצתה. טוב, יש כאן שני חברי כנסת שביקשו לעלות ולהגיב על התייחסות שהיו לגביהם אישית, ואני מאשר את זה. אני מוסיף את קולך, חבר הכנסת ג'בארין – נגד, וכרגע אבקש מחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין לענות, ואחר כך, חבר הכנסת ברושי, גם אתה תוכל. שלוש דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת סמוטריץ, חברי במליאה, אני רוצה להגיד לכם, אם אתם לא תפסיקו עם ההטפות האלה לכל חברי הכנסת פה בבית, אבל במיוחד למפלגה שממנה אני באה, בעניין הציונות – תאמינו לי, להטיף זה הדבר הכי קל. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה, עם כל הכבוד, חבר הכנסת סמוטריץ, לא תלמד אותנו. אחרי שהצבעת היום נגד החוק בנושא האלמנות של יואל חסון, אחרי שהצבעת נגדו, אחרי שהצבעתם פה נגד שורה אדירה של חוקים שהם תמצית הציונות, תמצית הדאגה ההדדית, תמצית הסולידריות החברתית, אתה לא תטיף לנו על שום דבר מהסוג הזה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רק כשנוח לך אז אין לך בעיה עם המחנה הציוני. אל תטיף לנו על ציונות, אל תטיף לנו על התיישבות בודדים, אל תטיף לנו על התיישבות בכלל, ובכלל, באופן כללי, תפסיקו עם ההטפה הזאת. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אל תלמד אותי מהי ציונות, אל תלמד אותי על טבנקין, אל תלמד אותי על גאולת אדמות. אני אולי יכולה ללמד אותך משהו בעניין הזה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תתביישו לכם, תתביישו לכם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למרות שאנחנו קרובי משפחה, הציונות הזאת, הציונות הזאת שפה, היא הציונות שתנצח, לא הציונות בסגנון שלך, לא הפלגנות בסגנון שלך. יש לך מה ללמוד, חבר הכנסת סמוטריץ. תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – היו"ר יואל חסון: תודה רבה. אני מבקש מחבר הכנסת ברושי – סכסוך משפחתי – בבקשה, חבר הכנסת ברושי, עד שלוש דקות עומדות לרשותך. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סליחה, בשיטה שכרגע הקואליציה אישרה, ככה הקימו את כל המאחזים הלא-חוקיים. מאיר, מאיר, בתור יושב-ראש, תן לי. עודד פורר (ישראל ביתנו): איתן, ככה הקימו את הקיבוצים. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת פורר, אני מבקש. איתן ברושי (המחנה הציוני): בשיטה הזאת הקימו – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת סמוטריץ, תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): בשיטה הזאת הקימו את כל המאחזים הלא-חוקיים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): רגע, אל תלמדו אותי. אורן אסף חזן (הליכוד): אוי, אוי, אוי ברושי – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): בשיטה הזאת הקימו את כל המאחזים הלא-חוקיים. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת אורן חזן, תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): צריך לרענן לך. היו"ר יואל חסון: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. איתן ברושי (המחנה הציוני): בשיטה הזאת, שבונים בית למשפחה גרעינית, יקום כפר שלם. אורן אסף חזן (הליכוד): ברושי, אתה, כל מה שמחוץ לתל אביב הוא בשבילך לא חוקי. איתן ברושי (המחנה הציוני): לכן אני חושב שההצעה הזאת היא בעייתית בניסוח שלה. שלא ילמדו אותנו ציונות וחקלאות. אורן אסף חזן (הליכוד): אנחנו צריכים ללמד אתכם. אתם שכחתם מה זה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אם אתם רוצים ללמד, תתחילו במשרד החקלאות. אורן אסף חזן (הליכוד): ברושי, שכחתם מה זה. איתן ברושי (המחנה הציוני): חבר'ה, לא יעזרו לכם הצעקות. אני לא מפחד מאף אחד. אורן אסף חזן (הליכוד): אה, הצעקות. אני לא – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת אורן חזן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אתה יכול לקרוא כמה שאתה רוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): על מה ראשונה? היו"ר יואל חסון: על זה שאתה מפריע לו לדבר. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני לא מפחד מכם ואני לא אוותר על מה שאני רוצה לומר. היו"ר יואל חסון: שנייה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, לא. היו"ר יואל חסון: שנייה. אתה ממשיך להפריע. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): יש לי מספיק ניסיון בחיים להתמודד אתכם. אני לא אלמד מכם שום דבר, בטח לא מה זה התיישבות וציונות ומה זה להיות לוחם. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתה הצבעת נגד – – – איתן. איתן ברושי (המחנה הציוני): גם כשתעשו את כל מה שאתם רוצים לעשות, לא תגיעו לקרסוליים שלנו. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתה הצבעת נגד – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): לכן – אני לא אלמד ממך שום דבר. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת סמוטריץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אתם עוד לא עשיתם כלום ממה שאנחנו כבר עשינו. אורן אסף חזן (הליכוד): מה עשיתם? מה, מה עשיתם בכלל? איתן ברושי (המחנה הציוני): או, אז אני חוזר ואומר. בשיטה הזאת הקימו את המאחזים הלא-חוקיים. בשיטה הזאת, של להתחיל מרועה, התחילו מכפר שלם. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת פורר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. עודד פורר (ישראל ביתנו): ככה גם החקיקה, על אותו בסיס. היו"ר יואל חסון: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אתם לא דואגים להתיישבות, אתם דואגים להתפרעות. מה שצריך לומר הוא שחקלאות היא חשובה. אורן אסף חזן (הליכוד): ברושי, החוק הורחב ליו"ש, רק לעדכן אותו. אם הוא צריך עזרה – – – היו"ר יואל חסון: די, מספיק. איתן ברושי (המחנה הציוני): ולא צריך להקים מבנים לרועים. צריך קודם כול להקפיד על השמירה והביטחון. ב. המרעה הוא דבר זמני, גם עונתי, ולכן לא צריך את המשפחה, צריך את הרועה. צריך אמצעים מינימליים שלא מחוברים לקרקע. אם הייתם מתכוונים באמת לדאוג לחקלאות, הייתם מביאים הצעה אחרת. זאת הצעה שיש בה תחמנות יותר מאשר דאגה להתיישבות. אורן אסף חזן (הליכוד): יאללה, יאללה. איתן ברושי (המחנה הציוני): ולכן צריך לשלול אותה, וצריך לומר שיש בסיס לדאגה לחקלאות, אבל זה לא ייפתר בהקמת יישובים ומבנים לא חוקיים, לא בישראל של גבולות הקו הירוק ובטח לא מעבר לקו הירוק. לכן, אל תלמדו אותנו ציונות ולא התיישבות וצריך לפעול אחרת, אבל בהחלט בואו נתחיל מדאגה במשרדי החקלאות והאוצר לחקלאות בישראל. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חבר הכנסת ברושי. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלת פירעון מוקדם והגדלת התחרות), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4114/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יואל חסון: הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלת פירעון מוקדם והגדלת התחרות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. ישיב סגן שר האוצר. קריאה – – – יואב קיש (הליכוד): כשהקרדיט מגיע, הוא מגיע, אתה צודק. נזכיר, אל תדאג. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, עמלת פירעון מוקדם של משכנתה – מי שלא מכיר, מדובר על כך שאתה, כלקוח שיש לו משכנתה בבנק, רוצה לקבל משכנתה בתנאים יותר טובים. אתה בא לבנק, ואתה אומר: הנה, יש לי את הכסף, אני רוצה לסגור את המשכנתה הקיימת. ומנגד, אתה לוקח משכנתה אחרת, או אולי יש לך כסף שקיבלת בצורה כזו או אחרת, ירושה או שכר, ואתה רוצה לסגור את המשכנתה. היום הבנקים גובים ממך עמלת פירעון מוקדם שכמעט מונעת את ההיגיון הכלכלי במחזור של המשכנתה. מי שלא יודע, בתקופה האחרונה אנחנו נלחמים כולם, עם מאמץ מאוד קשה של הממשלה והבית הזה, להורדת מחירי הדיור. לצערי, עלויות המשכנתה עלו משמעותית מאוד, כמעט 2% של עלייה במשכנתה שאנחנו משלמים היום לעומת שנתיים אחורה. הדברים האלה משתנים ונזילים, ולכן צריך לאפשר ללקוחות את מחזור המשכנתה. הנושא הזה של עמלת הפירעון המוקדם של המשכנתה נבע מלפני הרבה שנים. לפני הרבה שנים, הבנק, ברגע שהוא היה נותן לך כסף כהתחייבות לזמן ארוך, היה גם, כנגד, הולך ומוצא מקורות לזמן ארוך. ואז, באמת, הוא היה מחויב למשכנתה ובמידה מסוימת יש גם היגיון שאומרים: אוקיי, אם אתה עכשיו סוגר לו את העניין הזה והוא לא ייהנה מהרווחים העתידיים – לפצות אותו על ההפסדים שיש לו מול המקורות שהוא לקח. אבל זה היה שוק שהיה. השוק הזה השתנה מזמן. היום הבנקים לא לוקחים כספים לתקופות זמן ארוכות. אתה לא יכול למצוא את הסיכון, זה מול זה, ובעצם נוצר מצב אבסורדי, שבעצם אנחנו כלקוחות ממשיכים לשלם – נקרא לזה קנס, ברשותך – את הקנס הזה. מאיר כהן (יש עתיד): קנס, תגיד קנס. יואב קיש (הליכוד): קנס. אנחנו נשלם את הקנס הזה, כשלמעשה לבנק אין אפילו נזק מהעניין הזה. למה אני אומר את זה? כי תסתכלו על מצב הפוך. בואו ניקח מצב שבו לקוח באמת בא וסוגר משכנתה, כשהריבית בעצם טובה לבנק לעשות את זה, כי הוא יכול לתת את הכסף הזה בשוק בריבית יותר גבוהה. אז הוא בעצם נהנה. אפילו בשורה שהם כותבים לך, בפירוט של סגירת המשכנתה, אתה מופיע פתאום במינוס. זאת אומרת, על פי ההיגיון העסקי, כמו שאתה משלם את הקנס כשאתה עושה מהלך שבעולם הריבית הוא לטובתך, כשאתה בא ונותן כסף לבנק לסגור את החוב כשעולם הריבית לרעתך, הבנק נהנה – ואתה לא מקבל החזר. זאת אומרת, אין פה דואליות. זה לא שיש פה שיקול. יש פה עמלה, קנס, שהוא חד-כיווני, לטובת הבנק, מבוסס על ניתוח היסטורי, לא על העלויות האמיתיות, ומונע מאתנו כלקוחות, כאזרחים בעצם לייעל את עלויות המשכנתה שלנו. מה היה עם הצעת החוק הזו? הרי הבית הזה, אני בטוח, יתמוך בה, כולם. היא לטובת האזרח ואני מודיע למ"מ יו"ר הקואליציה – לא צריך לעשות גיוס, כולם תומכים. אז איפה היה קשה? מה שהיה קשה זה לדבר עם המפקחת על הבנקים. אני חייב להגיד לכם שבכל הניסיון שלי עד היום עם המפקחת על הבנקים, ראיתי שכמעט אי-אפשר להשיג שום הישגים לטובת הציבור. יותר ויותר האינטרס שנמצא אצל הרגולטור במקום הזה הוא לשמור על הבנקים. כן, ב-2008 היה משבר מאוד גדול בעולם הבנקאות. הבנקים הישראליים שרדו את זה, יציבים, כולם, באמת, בעניין הזה – ברור לכולם שעל זה בהחלט מגיעה הערכה מלאה; אבל מצד שני, לא יכול להיות שאנחנו בדרך שכחנו את האזרח. אני אתן לכם דוגמה. ישבתי בספטמבר, אני חושב – זה עוד מעט, כמעט שנה שלמה – עם המפקחת על הבנקים, ואמרתי לה: איך יכול להיות שאם אני רוצה ערבות בנקאית וכנגד הערבות הבנקאית אני שם פיקדון, אני עדיין כאזרח צריך לשלם 2% עמלה? מה ההיגיון בזה? אפס סיכון לבנק, קצת ניירת – 2% עמלה. כל כמה שנלחמתי וניסיתי, לא הצלחתי. גם במקום הזה כבר חשבתי שאני אלך לחקיקה, ושמחתי לראות שלפני כשבועיים המפקחת על הבנקים הוציאה הנחיה שהולכים לכיוון שבאמת – הנה, פולקמן גם מנדנד את הראש. רואים שבמקומות שבאמת יש פיקדון, ואני לא מדבר על ערבות כזו או אחרת שהיא לא נזילה – בפיקדון נזיל שיושב משועבד כנגד ערבות בנקאית, לא נצטרך לשלם 2% עמלה. פשוט לא הגיוני. אז אני אומר, אני מתחיל לראות רוח שונה אצל המפקחת על הבנקים. חלק מזה זה ההסכמה להליך הזה – מן הסתם יעלה סגן השר ויגיד את זה. השוק המשמעותי זה ההלוואות הישנות, המשכנתאות הישנות. אנחנו מדברים פה על שני מהלכים: 1. לגבי החדשות, אנחנו נעשה את זה כמסלול ללא עמלת פירעון מוקדם, אז הבנק כבר יוכל לחשב את החישובים שלו. 2. לגבי הישנות, שזה עיקר השוק, אנחנו לאורך הפגרה נעשה דיונים עם בנק ישראל וננסה למצוא את הדרך הנכונה, שהבנק, במקום שהוא ניזוק, יקבל פיצוי באמת, על מה שעלה לו; אף אחד לא רוצה שהבנקים פה יפסידו כספים ויגיעו לפשיטת רגל. לא, אבל אנחנו נשמור על האזרחים. אנחנו סוף-סוף נדאג גם לאזרח הקטן, שלא ישלם עמלות לחינם, עמלות שווא. בעניין הזה באמת שותף ובעצם מי שיחד אתי כתף אל כתף הולך בעניין הזה זה חברי ד"ר שלמה קרעי – מיקי, הזכרת אותו – חבר טוב, דוקטור, והוא מכיר את העניינים האלה, והוא יהיה בצוות, דרך אגב, אני כבר אומר לך, שישב עם בנק ישראל. באמת מגיע לו קרדיט מלא על הצעת החוק הזאת וההובלה של הוזלת המשכנתאות. אנחנו מובילים מהלך נוסף, לגבי התמהיל של המשכנתאות, וגם בזה יש עשייה רבה שאפשר לעשות. אני רוצה לומר מילה אחת של אופטימיות. אנחנו לקראת מהלך משמעותי גם בוועדת החקירה הפרלמנטרית של חובות נותני האשראי הגדולים וחובות שהוגדרו חובות אבודים, פישמן ואחרים. יש ניסיון אמיתי וכן ללכת יחד ולנסות להגיע גם שם לחקר האמת, ואני אומר עוד פעם: גם מהבית הזה לקבל רוח גבית להליכי חקיקה שיעזרו לאזרחים. אני חושב שאת הדבר הזה אני מברך. אני אומר את זה כבר מפה. צריך להגיד גם עוד דבר אחד, בצורה מאוד ברורה: אנחנו לא רואים לא בבנקים ולא בטייקונים אויבי הציבור – חס וחלילה, שזה לא יישמע; הם הבסיס לכלכלה, הבסיס לצמיחה. כל מי שמניע את המשק, בין אם זה אנשי עסקים פרטיים ובין אם זה הבנקים שצריכים להלוות בשביל לגלגל את זה, הם צריכים לעשות את זה ולהמשיך. כי בסוף, אם זה לא יקרה, לא יהיו מקומות עבודה וחברות לא יוכלו לצמוח. לדבר הזה ניתן גיבוי. מצד שני, במקומות שבהם דורסים ורומסים את האזרח הקטן – אנחנו נהיה שם. תודה רבה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חבר הכנסת קיש. ישיב סגן שר האוצר. חיים ילין (יש עתיד): תיקח את החוק הנכון. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר יואל חסון: בבקשה, אדוני. יש לך עד עשר דקות, שתדע. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא צריך. היו"ר יואל חסון: עד – עד עשר דקות. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא חובה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא חובה. סגן שר האוצר יצחק כהן: יואב, לנצל את כל הזמן? מה אתה אומר? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): יש תמיכה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש, בהצעת החוק אתה מבקש להחיל תקופת צינון משמעותית בת שלוש שנים במקום תקופת צינון של שנה. נכון? מה אתה מציע? יואב קיש (הליכוד): ההצעה שלי היא שזה יחול על הלוואות גם אחרי שנה, ועל ההלוואות הישנות – אנחנו עושים עבודה משותפת יחד עם בנק ישראל להגיע לתקנות – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אוקיי. אז, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מחברי להצביע בקריאה טרומית, והמשך החקיקה יהיה בתיאום עם משרד האוצר ומשרד המשפטים, אוקיי? מקובל עליך? היו"ר יואל חסון: מקובל עליך? יואב קיש (הליכוד): מקובל. היו"ר יואל חסון: מקובל. מאה אחוז. תודה רבה לך, סגן השר. סגן השר חבר הכנסת, נכון? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא יכול להיות אחרת. היו"ר יואל חסון: אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ביטול עמלת פירעון מוקדם והגדלת התחרות), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 47 – בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה, ותועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה. יואב קיש (הליכוד): כספים. היו"ר יואל חסון: אני מוסיף את חברת הכנסת מרב מיכאלי – בעד, חבר הכנסת אראל מרגלית – בעד, חברת הכנסת אבקסיס – בעד. אורן אסף חזן (הליכוד): לכספים. לוועדת הכספים. היו"ר יואל חסון: חבר הכנסת אזברגה – בעד. תודה רבה. קריאה: – – – כספים. קריאה: כלכלה. כלכלה. היו"ר יואל חסון: ועדת הכלכלה. אבל הוא אומר – הסכימו על כלכלה. נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר יואל חסון: הכול בסדר. כתוב: כלכלה. של מי? לא, זה מה שכתוב לי: כלכלה. חיים ילין (יש עתיד): חבר'ה, ועדת הכנסת. היו"ר יואל חסון: נורית קורן – בעד. נורית קורן (הליכוד): בעד. הצעת חוק המפלגות (תיקון – מימון בחירות מקדימות למועמד שהוא נבחר הציבור), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3796/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דוד אמסלם) היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק המפלגות (תיקון – מימון בחירות מקדימות למועמד שהוא נבחר הציבור). יציג חבר הכנסת דוד אמסלם. זה באמת חוק שלא חשבתי אי-פעם שיגיע לפה. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – האמת היא שלא חשבת שיגיע כי אין לכם פריימריז. היו"ר יואל חסון: יש פריימריז. דוד אמסלם (הליכוד): אצלך, בקטע שלך, לא. היו"ר יואל חסון: אני עברתי פריימריז. דוד אמסלם (הליכוד): כשעברת – אני מניח שהיית מסכים. היו"ר יואל חסון: לא. דוד אמסלם (הליכוד): אבל בוא ונעבור לעניין. תראו, רבותי, היום המצב הוא שבכנסת, לטעמי או לפי ידיעתי, יש שלוש מפלגות שיש להן פריימריז, ושאר הכנסת, שזה רוב חברי הכנסת, לא נבחרים בפריימריז. עכשיו, שיטת הפריימריז, מה בעצם היא אומרת? חברי המפלגה בוחרים את המועמדים. היות שבעצם רוב חברי הכנסת רצים ברשימה הארצית, המימון הוא באמצעות תורמים. יש תקרת הוצאה, שהיא בעצם פר מצביע. לדעתי זה משהו בסדר גודל של בין שלושה לארבעה שקלים למצביע. כשעשו את החישוב – לדעתי, בסברה שלי, אתה שולח לו מכתב בשניים-שלושה שקלים, בערך; עוד שניים-שלושה טלפונים, זה בערך 3.5 שקלים. אתה מכפיל את זה במספר המצביעים, המתפקדים, וזו, בעצם, תקרת ההוצאה. כדי לממן אותה, אפשרו לחברי הכנסת – לדעתי זה רעיון הזוי, לא חוקי, ואין לי מושג איך הוא עבר – לאסוף את הכסף מתורמים. זה אומר שכל תורם יכול לתרום לכל חבר כנסת שרץ בפריימריז עד תקרה של 11,000 שקלים ומשהו. היו"ר יואל חסון: זה כך בכל העולם. דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. אנחנו באים לברר מה קורה במדינת ישראל. לכן, אם למשל תקרת ההוצאה בליכוד, כפי שאמרתי, בארצי, היא בסביבות 130,000, 140,000 מתפקדים, כפול 3.5, 4 שקלים למתפקד, צאו וחשבו ותגיעו למשהו בסביבות 450,000 שקל. זה מה שהיה בפעם הקודמת. לכן, באופן מעשי, כל חבר כנסת מקבל עד כ-45 תורמים, שכל אחד מהם תורם לו בסביבות 11,000 שקל. אני מסתובב עם התחושה הזאת כבר הרבה שנים, ומבין שקורה פה משהו רע – משהו, לטעמי, לא חוקי. לא שזה לא עבר את הכנסת; מבחינתי, לא חוקי זה דבר לא מוסרי ולא חוקי בעליל. לדעתי יש פה חוק לא חוקי בעליל. אנחנו מחברים, באופן מודע, פוליטיקאים שמקבלים החלטות עם תורמים שאמורים לתרום להם כסף. לטעמי, בז'רגון שלי, זה שוחד פר אקסלנס. למה בן אדם נותן לי את הכסף? אף אחד לא בא, דפק לי בבית ונתן לי 200 שקלים סתם. ז'קי לוי (הליכוד): הוא משקיע לטווח ארוך. דוד אמסלם (הליכוד): אלא הוא משקיע בי. הוא אומר לי: תקשיב, אני מהמר עליך. אני שם עליך כסף, כדי שבעתיד יכול להיות שאני אזדקק לעזרתך. דרך אגב, מי שצריך הבטחת הכנסה לא משקיע בי. מי שמשקיע בי זה אנשים בעלי הון, שיכול להיות שהם יזדקקו פעם לשירותים שלנו. לכן, אני חושב שהחוק הזה לא חוקי בעליל. היו"ר יואל חסון: לא, אבל תתאר איך החוק שלך יהיה. דוד אמסלם (הליכוד): שנייה, אני אתאר הכול, יואל. אני מפריע – – – היו"ר יואל חסון: לא, זה מעניין באמת. דוד אמסלם (הליכוד): יואל, אני אסביר הכול. לכן, קודם כול, בואו נסכם שהמצב היום הוא מצב מביש, ולדעתי, כפי שאמרתי, לא חוקי. אני חושב שהוא חמור מאוד. בעולם המושגים שלי חבר כנסת הוא איש ציבור, והוא לא יכול להיות מחובר לכסף שמישהו תורם לו באופן חוקי. אין דבר כזה. לכן אנחנו צריכים קודם כול לנתק את הקשר הגורדי הזה במהירות, כי אני חושב שהמצב כפי שהוא היום – אמרתי – לא נכון. מה שבעצם אני מציע – דרך אגב, המדינה מממנת היום את המפלגות. מה היא מממנת? היא מממנת בשני סוגי מימון: פעם אחת היא מממנת את הבחירות – בכל אופן, אנחנו צריכים דמוקרטיה, ודמוקרטיה עולה כסף. יכולנו להגיד למפלגות: חבר'ה, אתם לא מקבלים מימון מהמדינה, לכו תאספו תרומות. אבל המדינה בראשית דרכה הבינה שהדמוקרטיה זה דבר שצריך לארגן ולממן, ולכן היא העמידה שני סוגי מימון: האחד לפני הבחירות – כל מפלגה מקבלת את המימון שלה פר חבר כנסת, והדבר השני שהיא עשתה באותה נקודת זמן – היא הבינה שאם אין מפלגות, אין דמוקרטיה. באותה תקופה המפלגות התנהלו באמצעות סניפים, לא היה דבר כזה שמישהו החליט על הכול. אז לכל מפלגה היו סניפים בארץ, היה מרכז וכו' וכו', והיו להם מנגנונים מפלגתיים, ולכן בעצם יש מימון שוטף; זה ההיגיון במימון השוטף. והיום – אני רוצה לסבר את האוזן של הציבור – היום חבר כנסת מביא למפלגה שלו לשוטף כ-80,000 שקל בכל חודש. תקשיבו טוב: 80,000 שקל כל אחד מכם למפלגה, לשוטף. עכשיו, יש מפלגות שיש להן מנגנונים, בגלל שזו הייתה כוונת המחוקק דאז. ולכן, אני חושב שגם אם אני מסכים או לא מסכים, יש בזה היגיון, כי הוא תמיד נגזר מאותו היגיון שאמרתי קודם: דמוקרטיה – יש לה עלות. אנחנו יכולים להחליט שלא מממנים כלום, ומה שיהיה יהיה, אבל מייסדי המדינה אז הבינו שיש לה עלות. היום הדברים התפתחו כך שרוב המפלגות בכנסת – בכלל אין להן מפלגות. בן אדם בלי מנגנון הוא המפלגה, הוא שם אתו כמה קרטונים, וכל חודש נכנסים לו לחשבון של המפלגה שלו – שהוא המפלגה – סכומי עתק. אני אתן סתם דוגמה. תעשו חשבון, במפלגות אחרות שיש בהן יושב-ראש שממנה את כל המפלגה – יש פה למשל את המפלגה של לפיד: יש לכם 11 מנדטים, אתם מקבלים 12 פלוס 1, זה 13 – כל חודש לכספומט למעלה ממיליון שקל. אין מנגנונים, אין מפלגה, אין בניינים, אין משרדים – אין כלום. צוברים. לאן צוברים את זה? לעתיד. שכשיהיו לנו בחירות במדינה עצמה – ואלה בעצם הבחירות שלנו – אז אנחנו ניקח גם את השוטף וגם את מימון המפלגות ואנחנו נצא לקמפיין הבחירות. זה המצב היום. היום. אני הצעתי לבוא ולהסיר, כפי שאמרתי, את השחיתות האיומה שאני רואה. דרך אגב, התפלאתי בכלל איך מישהו פעם נתן – חברת הכנסת גרמן אוהבת להשתמש במונח "שומרי הסף". דרך אגב, סתם כהגדרה, שומר סף זה בן אדם שאמור לאפשר לך לעשות את המדיניות ולעצור אותך איפה שלא. לא כל אחד שאת אומרת עליו "שומר סף" – משטרת ישראל למשל זה לא שומר סף. התפקיד שלה זה לתפוס גנבים; הפרקליטות זה לא שומר סף. היועץ המשפטי של הכנסת זה שומר סף; היועץ המשפטי של הממשלה הוא שומר סף – הוא אמור לעזור לממשלה לקדם את המדיניות כפי שהיא מבינה ולעצור אותה איפה שהוא חושב שזה לא נכון. אני חשבתי ששומרי הסף היו אמורים לקום באותה נקודת זמן ולהגיד: רבותי, הסיפור הזה לא חוקי, לא הגיוני שאנשים מקבלים פה צ'קים ככה, מה שנקרא על השולחן, ואפילו לא מסתירים את זה. ולכן, זאת ההצעה שלי. מה באה ההצעה שלי לומר? וזה לך, היושב-ראש. תראה, אני טוען שחבר הכנסת לא אמור לאסוף תרומות; זאת אומרת, יש איסור בחוק לאסוף תרומות, והוא יקבל מימון מקופת המדינה. אנחנו נוריד את תקרת ההוצאה ונממן חברי כנסת באותו מימון. אנשים חדשים שרוצים להתמודד לכנסת יוכלו לקחת תרומות. אם הם נבחרו – נחזיר להם את הכסף והם יחזירו את התרומות. הרעיון שלנו הוא שלא יכול להיות מצב שחבר כנסת חייב למישהו על תרומות שהוא תרם לו. היו"ר יואל חסון: איך ייקבע מה הסכום? דוד אמסלם (הליכוד): שנייה, דקה. יעל גרמן (יש עתיד): מה תעשה עם חבר כנסת שלא נבחר ואין לו כסף? דוד אמסלם (הליכוד): אמרתי שחבר כנסת, ברגע שהוא חבר כנסת, הוא מקבל – – – יעל גרמן (יש עתיד): מי שלא נבחר. דוד אמסלם (הליכוד): אמרתי, מי שלא נבחר זה כמו המצב היום. הכוונה שלנו זה לא לממן את כל מי שרוצה בגלל שאין לו כסף, משום שיבואו מכל מדינת ישראל ויגידו: אנחנו רוצים. ולכן – להפך, אנחנו מונעים את זה שמחר בבוקר יבואו 20,000 איש ויגידו: רק שנייה, המדינה מממנת אותנו, אז גם אנחנו רוצים. אמרנו שמי שלא חבר כנסת ורוצה להתמודד, א. הוא יוכל לאסוף תרומות, הוא לא חבר כנסת. אם הוא נבחר, הוא יקבל את התשלום, את אותה תקרה, והוא יחזיר את זה כחוק, הוא יהיה מחויב להחזיר את זה לאותם תורמים. אם הוא לא נבחר, אז מישהו השקיע בו, הוא לא רלוונטי, הוא לא נבחר. היו"ר יואל חסון: יש לי שאלה. אפשר לשאול שאלה? דוד אמסלם (הליכוד): דרך אגב, הוא גם יוכל לקבל. חבר הכנסת כהן, מאיר, הוא גם יוכל לקבל – תהיה אופציה שהמדינה תוכל להעניק לו הלוואה בערובות המתאימות, שהיא תדאג לזה שהוא יחזיר את הכסף. זה המנגנון. היו"ר יואל חסון: אפשר לשאול שאלה? שאלה. אם חבר כנסת מכהן עכשיו קיבל את המענק – – דוד אמסלם (הליכוד): ולא נבחר. היו"ר יואל חסון: – – ולא נבחר. דוד אמסלם (הליכוד): אז אמרתי, אתה מקבל את המימון על הבחירות האחרונות שנבחרת, לא קדימה. אתה כבר נבחרת – אתה מקבל את המימון שכבר נבחרת עליו. זה הסיפור. הוא לא מחזיר. היו"ר יואל חסון: אז הוא לא צריך להחזיר. דוד אמסלם (הליכוד): ודאי שלא, כי הוא חבר כנסת, הוא כבר נבחר. זה בעצם המנגנון. אבל אני אגיד לכם על מה התפלאתי. כשאני שמעתי – בזה אני רוצה לסיים, אחרי שהסברתי את ההסבר – – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה יורד מהקופה של המפלגה? דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. זה מפריע לי. שנייה. אורן אסף חזן (הליכוד): רק שאלה. זה יורד מהקופה של המפלגה? דוד אמסלם (הליכוד): לא, לא, לא. זה משהו נפרד בעניין. אורן אסף חזן (הליכוד): אולי הם יסכימו. דוד אמסלם (הליכוד): שנייה. דקה. אני מבין את מי שאין לו פריימריז שמתנגד. למה לעזור למפלגות האחרות? להפך, שייקחו הלוואות, שייקחו צ'קים. אם יסתבכו – גם טוב, יהיה לנו גם קמפיין, נגיד להם: אתם מושחתים. אני לא הצלחתי להבין את מפלגת העבודה. אתם יודעים, ינאי המלך אמר לשלומציון המלכה: היזהרו מן הצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. אני טוען, ברמה המוסרית, שאם אתם לא מסכימים, אנחנו נעביר את החוק, ואתם – אל תיקחו את המימון, הרי אתם באים בקטע של המוסר. אני, כשאני לא מאמין במשהו, זה לא קשור לחוק – כשאני האמנתי שהשכר שלנו לא היה אמור להיות צמוד לשכר הממוצע במשק, ויתרתי עד עכשיו. לא קשור עכשיו מותר אואסור; לא מעניינת אותי כותרת. אם אתם לא תומכים, ואני מבין שאתם ברמת המהות מתנגדים, אז אני מציע לכם, א. אל תיקחו את המימון; דבר שני, אל תיקחו גם את התרומות, בגלל שאני מניח שבזה אין לנו מחלוקת – בזה שהתרומות הן מושחתות. לכן, באמת – – היו"ר יואל חסון: תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): – – את העמדה הזאת שלכם לא הצלחתי להבין. אני מבקש מכולם – – – היו"ר יואל חסון: אין ספק שהמציע – חבר הכנסת אמסלם, אני חושב שהגיוני מבחינתנו, לדעתי, להצביע נגד החוק הזה, אבל מעניין מאוד לאן החוק הזה יגיע בדיוני הוועדה ומה יהיו הרעיונות סביבו. אז יהיה באמת אפשר לבחון אותו ברצינות. תודה רבה. תשובת השרה איילת שקד. השרה שקד מטעם הממשלה. עד עשר דקות, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק המפלגות (תיקון – מימון בחירות מקדימות למועמד שהוא נבחר ציבור), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת דודי אמסלם, מבקשת לשנות את הדרך שבה ימומנו הבחירות המקדימות המתקיימות בחלק מהמפלגות – הייתי אומרת, בחלק קטן מדי מהמפלגות בבית הזה. כידוע, מי שמבקש להיכלל ברשימת המועמדים לכנסת של מפלגה שעורכת בחירות מקדימות, או לתפקיד אחר במפלגה, כגון ראש המפלגה, חייב להשקיע בהתמודדות משאבים לא מבוטלים. במצב המשפטי הנוהג, הוצאותיו של מועמד מבוססות בעיקר על תרומות שהוא זכאי לגייס, ואף על הונו האישי, בהתאם לקבוע בחוק המפלגות. החוק מגביל את תקרת ההוצאות, את סוג התרומות המותרות ואת סכומיהן ועוד. הצעת החוק מבקשת לבחון מחדש את משטר התרומות ולהחליפו במשטר של מימון ציבורי, לפחות בכל הנוגע למועמד שבעת ההתמודדות הוא כבר נבחר ציבור מכהן, כגון חבר כנסת או שר בממשלה. המפלגות הן מוסד חשוב בכל משטר דמוקרטי בריא. בחירות מקדימות במפלגות והתמודדות פתוחה לקביעת רשימת המועמדים הן רכיב משמעותי בקיומן של מפלגות דמוקרטיות. מובן כי יש להיזהר מחששות מובנים בהצעה. למשל, כאשר מדובר במימון ציבורי בלתי מותנה לכל מועמד שהוא נבחר ציבור מכהן עולה החשש לבזבוז כספי ציבור, והדבר מחייב התייחסות. אני חייבת להגיד לכם שבאופן אישי אני רחוקה מלהיות מאוהבת בחוק הזה. אם הייתם שואלים את דעתי האישית, הייתי משאירה את המצב כמו שהוא. אני חושבת שזה בזבוז כספי ציבור. אני חושבת שמועמדים לכנסת צריכים להיות מסוגלים לגייס תרומות, והסכומים הם לא גדולים. יש הרבה הרבה שכל בזה שקבעו את תקרת התרומה ל-11,000 שקלים. אף חבר כנסת לא ימכור את עצמו לאף אחד תמורת 11,000 שקלים. גם היועץ המשפטי לממשלה הבהיר שחבר הכנסת – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני רוצה להזכיר לך שיש ראש ממשלה שיושב בבית-סוהר על 60,000 שקל. שרת המשפטים איילת שקד: אבל זה בחוק. דוד אמסלם (הליכוד): תני לנו חוות דעת – – – 11,000. שרת המשפטים איילת שקד: לא, דודי, יש חוות דעת כזאת. דוד אמסלם (הליכוד): שמותר לקחת שוחד של 11,000 שקל. שרת המשפטים איילת שקד: לא שוחד, לקחת תרומה. דוד אמסלם (הליכוד): על מה תורמים לנו? שרת המשפטים איילת שקד: לא, לא, לא. תראו, בכל העולם הדמוקרטי זה נהוג. דוד אמסלם (הליכוד): יש הרבה – – – בעולם שמקבלים שוחד. שרת המשפטים איילת שקד: אני חושבת ש-11,000 שקלים זה סכום סביר. אבל שוב, הסכמתי לתמוך בזה רק מתוך שותפות בקואליציה עם הליכוד. ידעתי שזה חשוב – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה יפות הנפש שלכם. זה יפות נפש. שרת המשפטים איילת שקד: מה הקשר ליפות נפש? ההפך, זה יפות נפש. מיקי, באמת. אני אומרת: על השולחן 11,000 שקלים, אין עם זה בעיה. חבר הכנסת אמסלם הסכים לערוך בהצעה שינויים. השינויים נועדו להבטיח כי מודל המימון המוצע יהיה ככל הניתן חסכוני והוגן. להלן השינויים הנדרשים: ההצעה תיוחד רק להתמודדות על מקום ברשימת המועמדים לכנסת, ולא תכלול התמודדות על ראשות מפלגה או מועמדות לראשות ממשלה; ההצעה תאסור באופן מוחלט תרומות למועמדים בבחירות מקדימות כאלה; תקרת ההוצאות המותרות תופחת; יקודם מנגנון תעמולה מרכזי במפלגות המקיימות בחירות מקדימות, אשר דרכו תתבצע, ככל הניתן, התעמולה; חבר כנסת מכהן המתמודד בבחירות מקדימות במפלגה יזכה להחזר הוצאות מלא מאוצר המדינה, עד תקרת ההוצאות שתיקבע; מתמודד שלא היה נבחר ציבור בעת ההתמודדות והצליח להיבחר לכנסת בעקבות ההתמודדות, יזכה להחזר הוצאותיו בבחירות המקדימות באופן רטרואקטיבי לאחר שיהיה חבר הכנסת, בדומה לזכאות שהייתה מראש לנבחר הציבור; המימון הציבורי האמור יחול באופן שוויוני על כלל המפלגות. זאת אומרת, שמפלגה שאין לה פריימריז, שהיא לא דמוקרטית, תזכה לעוד נתח של סכום כסף – מה? דוד אמסלם (הליכוד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: גם וגם. דוד אמסלם (הליכוד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: לא, לא, לא, סליחה, חבר הכנסת אמסלם. אני את דעתי אגיד. אני אצביע בעד החוק, אני מחויבת למשמעת קואליציונית, וגם בוועדת השרים הצבעתי בעד, מתוך כבוד לרצונות שלכם. אבל אני את דעתי אגיד. אני גם חושבת שעם השנים, הרבה בזכות הקשיים של מבקר המדינה וכל מיני נהלים שמבקר המדינה שם על הפריימריז, המדינה מעודדת מפלגות לא דמוקרטיות במקום לעודד פריימריז ולעודד מפלגות דמוקרטיות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – כי אתה לא צריך תרומות. שרת המשפטים איילת שקד: אשר על כן – בסדר, בסדר. אבל מיקי – – קריאה: – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – אתה יודע שזה לא מעודד. כי מה קורה במפלגות אחרות שאין בהן פריימריז? הן מקבלות עוד כסף לשילוט ולפעילות. צריך להגיד את האמת. דוד אמסלם (הליכוד): זו הדרישה של כולנו. שרת המשפטים איילת שקד: אני יודעת, אני יודעת. בסדר. דוד אמסלם (הליכוד): אז אנחנו עשינו פשרה. אני לא מסכים לזה. שרת המשפטים איילת שקד: בסדר, בסדר, אני מבינה. אבל אני – – – דוד אמסלם (הליכוד): את חושבת מה קורה בתוך הקואליציה – – – שרת המשפטים איילת שקד: לא, אבל אני אומרת שמפלגות כאלה, זה לא מעודד אותן לעשות פריימריז. דוד אמסלם (הליכוד): אז אחרי זה אנחנו נעשה על זה תיקון. בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: טוב. אני מודעת לכך שיש בהצעות חולשות. אני מאמינה כי במהלך הדיונים בכנסת, בשיתוף עם משרד המשפטים ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, יעוצב ההסדר החדש באופן מאוזן. אשר על כן, הממשלה מציעה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, בכפוף לתנאים שנקבעו, בכפוף לכך שההצעה תחזור לאישור ועדת השרים לחקיקה לפני קריאה ראשונה, ובכפוף לכך שההצעה לא תקודם אלא בהסכמה מלאה של השר המתאם בין הממשלה לכנסת, שרת המשפטים ושר האוצר. על כן, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, השרה שקד. יש לנו מתנגד. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אמסלם, אני מבקש שתקשיב רגע. יש לנו היסטוריה מלאה מריבות, הפעם זה ממש ענייני. תקשיב שנייה, בבקשה. אני באמת מבקש ממך. אנחנו טעונים, אבל בוא תקשיב. התבקשתי על ידי המפלגה שלי לחוות את דעתי. עד יום ראשון, עד לישיבת ועדת השרים, רציתי לתמוך בחוק. אני חושב שהתכלית של החוק היא ממש ראויה – הפרדה בין נבחרי ציבור ובין בעלי ההון. אני הראשון שאתך לגמרי, עד הסוף, בעניין הזה. לגמרי. ואז התכנסה ועדת השרים והחליטה החלטה שאנחנו לא יכולים לתמוך בזה. מה החליטה ועדת השרים? שגם מפלגות שאין בהן פריימריז יקבלו את הכסף הזה, דרך מימון מפלגות. זאת הפקרות ציבורית, ואנחנו לא יכולים לתת לזה יד. דוד אמסלם (הליכוד): צודק, צודק. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה יודע את זה. צודק – יופי. עכשיו בוא נמשיך. קריאות: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רגע, שנייה, חבר'ה. לגמרי ענייני. דוד אמסלם (הליכוד): אין מחלוקת על זה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): דודי, אני מבקש ממך. דוד אמסלם (הליכוד): אז בואו תתמכו בזה. נביא את זה לוועדה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רגע, תקשיב לי עד הסוף. אם נסכים, אולי נתמוך. היו"ר יואל חסון: טוב, תנו לו לסיים, תנו לו לסיים, נו. תודה, ז'קי לוי, תודה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אם נסכים על הנקודות, אולי נתמוך. אני אבקש מהחברים, הם יתמכו בך. תקשיב רגע, תקשיב, יש לי עוד הערות. אולי לא תסכים להן, אולי כן תסכים להן. אז ההערה הראשונה נוגעת לזה שתכלית החוק היא ודאי לא לממן מפלגות שאין בהן פריימריז. אחד. שתיים, הנקודה השנייה היא נקודה של סכום המימון. אמרת שהסכום שנקבע – במפלגות עד 100,000 אנשים, 450,000 ש"ח – נקבע על סמך הדואר של פעם וכו'. לא רוצה לחזור על זה. מצד שני, יש גם שינוי. היום יש לחברי הכנסת כלים בלתי אמצעיים להגיע להרבה מאוד קהל בלי כסף, אז אם נוריד את הסכום – – – דוד אמסלם (הליכוד): נוריד. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אם נוריד את הסכום, ואם בכל אופן, חבר הכנסת – – – דוד אמסלם (הליכוד): אבל בוועדה תעשו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תקשיב. אתה רוצה שנתמוך – אם אתה אומר – – – דוד אמסלם (הליכוד): אבל היא אמרה שזה מותנה בזה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תקשיב, אני אין לי סיכומים אתה. היו"ר יואל חסון: אבל תן לו לסיים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה עושה עם הראש – נצביע בעד. הרי גם ככה תעבירו את החוק. דוד אמסלם (הליכוד): אני אומר: השרה אמרה את זה, זה מותנה. זה חלק מההתניות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): בסדר, אני לא יודע מה הסיכומים. דוד אמסלם (הליכוד): מסכימים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מסכימים, מצוין. אחר כך, לטעמי, ואני לא רוצה לפרט, אם נגיע לוועדה, ונגיע כרגע לוועדה – יש, בכל אופן, למרות מה שאמרת – – – מאיר כהן (יש עתיד): מיקי – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): שנייה, תן לי לסיים. המנגנון שהחוק הזה מייצר – הוא מייצר מנגנון לטובת חברי כנסת מוכרים ושרים מוכרים לעומת מועמדים אלמונים, למרות ההסתייגות שהכנסת בו. אני אסביר את זה בעתיד, אני חושב שגם אתה תסכים. דוד אמסלם (הליכוד): אבל זה המצב היום. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): נכון, אבל אתה מנציח אותו בחוק הזה, לטעמי. דוד אמסלם (הליכוד): אז מה אתה מציע? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אגיד לך מה אני מציע. יש דבר אחרון, והוא אולי החשוב ביותר. הבעיות המרכזיות – פרשות השחיתות המרכזיות הן לא בכנסת, הן ברשויות המקומיות. הקשר שם בין התורמים האינטרסנטים, כמו שאתה יודע טוב מאוד, לבין הנבחרים, מאלץ את הנבחרים הרבה פעמים לעשות דברים שהם יודעים שהם יאכלו אותה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני אומר לך, אם אתה רוצה לנתק את הקשר בין ההון לשלטון, צריך לעשות את זה איפה שיש בעיה, לא רק איפה שאפשר לעשות. היו"ר יואל חסון: מאה אחוז, נא לסיים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לכן אני אומר לך, אדוני, אם תציע אתי את אותה הצעת חוק שתחול גם על רשויות מקומיות, אז אפשר להמשיך. היו"ר יואל חסון: תודה. אנחנו נראה לאן החוק הזה יגיע. תודה רבה, אדוני. דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אלה עיקרי ההערות שלי. יש לי עוד כמה, אבל אם אתה אומר שנוריד את הסכום של המימון שהציבור ישלם בסוף ואם המפלגות שאין בהן פריימריז לא יקבלו כסף, אז אציע לחברי לתמוך בהצעה. הנהנת עם הראש. כן, עכשיו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זו קריאה טרומית, זה חוק נכון. דוד אמסלם (הליכוד): היום השרה כבר אמרה – – – לא מקופת האוצר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני לא אצביע בעד, כי אני לא יכול, אבל – – – לחברי. דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו סיכמנו שאנחנו מורידים את תקרת ההוצאה. נדון בזה – – – מאיר כהן (יש עתיד): החוק הזה הוא פריבילגיה של חברי כנסת – – – היו"ר יואל חסון: תודה רבה. אנחנו ניגשים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 16 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק המפלגות (תיקון – מימון בחירות מקדימות למועמד שהוא נבחר הציבור), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 43 בעד, 16 מתנגדים, שלושה נמנעים. אני קובע שהצעת חוק המפלגות (תיקון – מימון בחירות מקדימות למועמד שהוא נבחר הציבור), התשע"ז–2017, תועבר להכנה לקריאה ראשונה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: ועדת הפנים. היו"ר יואל חסון: אז ועדת הכנסת, ועדת הכנסת תכריע. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – סייג לזכאות למי שלקח חלק בפעילות טרור), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3536/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – סייג לזכאות למי שלקח חלק בפעילות טרור), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו. ישיב דוד אזולאי. בבקשה, חברת הכנסת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אני מביאה בפניכם הצעת חוק בקריאה טרומית. הצעה חשובה, חיונית וצודקת. הצעה זו עושה צדק עם מערכת הבריאות בישראל, הסובלת תדיר ממשאבים כספיים מוגבלים. היא עושה צדק עם מלחמת החורמה שלנו בטרור ובטרוריסטים, שבמסגרתה אנו חייבים לעתים לקבוע הסדרים מרתיעים ופוגעים גם בכיסם של המפגעים. הצעת החוק עושה צדק עם אזרחי ישראל, שלא צריכים לממן כל דבר הקשור בפעילות עוינת כלפיהם, ואשר מטרתה אחת – לפגוע במדינת ישראל ובתושביה. חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא חוק סוציאלי, שיש בו סבסוד צולב. כולנו מממנים את כולנו, וככל שהמערכת נושאת באחריות לטיפולים רפואיים מורכבים וממושכים, היא מצמצמת את מקורותיה הכספיים לרעת המטופלים האחרים. משכך, ברור כי לא נוכל לסבסד ולממן טיפולים רפואיים במי שקרא תיגר על המדינה ופעל כנגד אזרחיה. זה אינו ראוי, זה אבסורד, וזה כאמור לא צודק. לכן, על פי החוק שתוקן, לא יהיה זכאי לשירותי בריאות לפי חוק זה מי שנפגע אגב ביצוע עבירת טרור כהגדרתה בחוק המאבק בטרור ומי שנפגע במהלך שהייתו שלא כדין במדינת אויב ועקב פעילותו נגד מדינת ישראל או פעילותו בארגון טרור כמשמעותו בחוק המאבק בטרור. משמעות הדברים היא שעם קבלת החוק יינתן טיפול רפואי אך לא מימון רפואי לטרוריסט אזרח ותושב קבע בישראל. זאת, כאמור, להבדיל מעצם הטיפול הרפואי בפצוע, שהרי לא נמנע טיפול רפואי מכל אדם באשר הוא אדם. וזה המקום להחמיא לשירותי הבריאות של ישראל, שמטפלים במסירות בפצועים ממרחץ הדמים האסלאמי בסוריה, בחולים קשים המגיעים לטיפול מהישות הטרוריסטית בעזה, מהאמירוּת האסלאמית של ה"חמאס", בחולים מהרשות הפלסטינית – וראינו באיזה היקפים מדובר, כפי שהוצגו על ידי ראש הממשלה. ישראל צריכה להיות גאה בכך שהיא מושיטה לפצועים ולחולים מכל האזור, ללא הבדל בין תומכים לאויבים, וידה הארוכה מגיעה גם לחו"ל, למקומות שבהם נפגעו אנשים באסונות טבע המוניים – נפאל, האיטי, טורקיה, יפן, והרשימה ארוכה. אתן לכם דוגמאות מי לא יוסיף ליהנות ממשאבי הקופה הציבורית של מערכת הבריאות שלנו: אזרחים ישראלים שהפכו ל"תיירי ג'יהאד", כפי שאני מכנה זאת, שנסעו להילחם יחד עם ארגון הטרור הידוע לשמצה, למשל "דאעש" או ארגונים אחרים – הלוא הם משנים את השמות כל יום; יש כאלה שנפצעים, חוזרים ארצה ונופלים כאבן ריחיים על צווארה של מערכת הבריאות. היא מטפלת בהם והיא מממנת אותם כאמור על חשבוננו. ואני שואלת: למה אנחנו צריכים לממן טיפולים רפואיים לאב שלקח את אשתו וילדיו להתגייס לארגון טרור, ל"דאעש", והוא חזר פצוע לאחר שאיבד את רגלו ומחכה לפרוטזה על חשבון משלם המסים הישראלי? אנחנו מממנים את זה? למה? מי שניתק את עצמו מערכינו וחבר לאויבינו, חלקם אויבים הקוראים להשמידנו, לא יהיה זכאי שאנו, אזרחי ישראל, נממן את הטיפולים הרפואיים שלו כתוצאה ממעשה שעשה מתוך רצון חופשי, מעשה שיש לגנות ולהוקיע, מעשה שכל העולם הנאור מתנגד לו, מבקר אותו ומגנה אותו בחריפות. אנו עדים גם למפגעים בודדים בגל טרור היחידים השוטף אותנו – יחידים, חמולות, זאבים, כל מיני דברים כאלה – שהם אזרחים ישראלים או תושבים, שלהם זכות להטבות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי; אחרי שהם הרגו או פצעו אזרחים ישראלים, יש כאלה שנפצעים, למשל מחבלים מתאבדים שנשארו בחיים או מחבלים שנטרלו אותם באופן חלקי. ומי מממן את הטיפולים היקרים בהם? צדקתם, אנחנו. אם תתקבל הצעת החוק שיזמתי, נגיד: לא עוד. לא עוד למימון טרור על כל צורותיו. ושוב אדגיש: טיפול רפואי – כן, מימון הטיפול – לא ולא. לסיום, אקריא בפניכם את שכתוב בדברי ההסבר להצעת החוק, והדברים מדברים בעד עצמם: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי מסדיר את הזכאות לקבלת שירותי בריאות במימון המדינה לתושביה. הצעת החוק מבקשת לקבוע סייג לקבלת שירותי בריאות במימון המדינה, ממי שנפגע אגב ביצוע עבירת טרור, כהגדרתה בחוק המאבק בטרור, וכן אם הפגיעה אירעה בשעה ששהה במדינת אויב ועקב פעילותו בארגון טרור" – או פעילות טרוריסטית כלשהי – "כמשמעותו בחוק האמור. הרציונל העומד מאחורי קביעה זו הוא כי מי שפעל מתוך אידאולוגיה החותרת תחת קיומה של המדינה לא יזכה לקבל טיפול רפואי במימון האזרחים שבהם ביקש לפגוע. מי שבחר לחבור לאויביה המרים של המדינה ונפגע עקב פעילותו העוינת יממן את הטיפולים הרפואיים שנגרמו לו בעטייה של התנהגותו. יודגש כי ההצעה עוסקת במימון הטיפול הרפואי ולא בעצם הענקתו". אני מבקשת כי חברי כנסת המגנים טרור, המגנים את העוסקים בטרור, ירימו את ידם בעד הצעת החוק הזו, בהיותה ראויה וצודקת. בכך יופנו עוד משאבים כספיים לטיפול במי שראויים לכך – תושבים ואזרחי מדינת ישראל. מי שהדאגה לשלומם ולביטחונם של אזרחינו חשובה לו יתמוך בהצעה, על מנת למנוע ממי שאינו ראוי לכך ליהנות על חשבוננו ממימון טיפולים רפואיים. אני מבקשת כי תרימו ידכם כדי למנוע ממי שבעטייה של התנהגותו, הראויה לכל גינוי, גרם למצבו הרפואי האישי, אשר מדלדל את משאביה של המערכת הציבורית. לצערי, אפילו פה, בכנסת ישראל, לא תמיד מגנים טרור – וראינו את זה רק בימים האחרונים – אלא יש המעודדים טרור, יש הקוראים לאלימות, יש המלבים את היצרים, והם יושבים פה. אני חוזרת ואומרת: אנחנו לא נממן את התליינים שלנו. תודה. אודה לתמיכתם בחוק. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חברת הכנסת ברקו. ישיב השר דוד אזולאי, במקום שר הבריאות. השר לשירותי דת דוד אזולאי: אדוני היושב-ראש, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ממלכתי (תיקון – סייג לזכאות למי שלקח חלק בפעילות טרור), התשע"ז–2016. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך עקרונית בהצעת החוק ובגישה שביסודה, בעיקר משיקולי המציעים ונימוקיהם. וכך הציגו המציעים את שיקוליהם בדברי ההסבר להצעת החוק: "הרציונל העומד מאחורי קביעה זו הוא כי מי שפעל מתוך אידאולוגיה החותרת תחת קיומה של המדינה לא יזכה לקבל טיפול רפואי במימון האזרחים שבהם ביקש לפגוע. מי שבחר לחבור לאויביה המרים של מדינת ישראל ונפגע עקב פעילותו העוינת יממן את הטיפולים הרפואיים שנגרמו לו בעטייה של התנהגותו". עם זאת, נוכח ההיבטים והשיקולים המעשיים והמשפטיים השונים הקשורים להצעת החוק וליישומה, לרבות היחס בין דברי חקיקה שונים וסוגיית תחולתם על אסיר או עציר בתקופת מאסרו או מעצרו, החליטה הוועדה כי קידום ההצעה ייעשה רק בכפוף לתיאום ולקבלת הסכמה של משרדי המשפטים, הבריאות והמשרד לביטחון פנים. אציין כי לטעמו של שר בריאות כרוכים בנושא גם שיקולים תקציביים נכבדים – לבל תטיל הצעת החוק מעמסה על בתי-החולים, שימצאו עצמם מול שוקת שבורה. מצד אחד, הם מחויבים לתת טיפול במצבי חירום לאור הוראות חוק זכויות החולה, ומצד שני הם לא יכולים להיפרע מנפגעים חסרי האמצעים. או אז יהפכו בתי-החולים למבטחים דה פקטו של האוכלוסייה הנדונה, והרי לא לכך הכוונה. על כל אלה יהיה מקום לדון במסגרת הליכי החקיקה. בכפוף לכך, מוצע לאשר את הצעת החוק. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך. אנחנו ניגשים להצבעה על החוק. סליחה רגע, יש לנו מתנגד. בבקשה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני, יש לך שלוש דקות להתנגד. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני יודע שאני שם את נפשי בכפי, ובכל אופן רק לומר לך, שלא יהיה בלבך קמצוץ של ספק שמה שאני אומַר עכשיו – שייווצר הרושם שאני תומך חלילה בטרור. אבל השאלה שלי, שלא מניחה את דעתי, היא הענישה הקולקטיבית שיכול החוק הזה ליצור. בהנחה שהטיפול כן אבל המימון לא – זה יביא לידי כך שלעתים, בשל העובדה שאין לאותו מטופל מקורות מימון, מי שיישא את המחיר אלה בני משפחתו. ובני משפחתו – נניח שצריך למכור את ביתו, הילדים ייוותרו ללא בית. ענת ברקו (הליכוד): אז שלא יעשה – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אז אני מניח שזו בעיה מספר אחת. בעיה מספר שתיים יכולה להיות בתי-החולים שיקרסו מכיוון שלא יהיו מקורות מימון להחזיר את הכסף בעבור אשפוז וניתוחים וכו'. ולכן אני חושב – ואולי גם להוסיף לכך את העובדה שהמוסר כאן צריך לעבוד שעות נוספות, כיוון שזו מדינה של מוסר – עדיף להוריד הצעות חוק שכאלה מן המדף ולהותיר את המוסר הישראלי והיהודי קיימים בלב-לבו של הדיון הזה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חבר הכנסת זוהיר. ענת ברקו (הליכוד): אני רוצה להתייחס. היו"ר יואל חסון: חברת הכנסת ברקו ביקשה להתייחס. שלוש דקות, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): אתה יודע, חבר הכנסת זוהיר בהלול, כאחת שמכירה הרבה מאוד טרוריסטים, הם סומכים על אמות המוסר שלנו יותר מאשר על של עצמם, כי הם נטולי מוסר – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – ענת ברקו (הליכוד): – – וגם מה שאתה אומר הוא לא צודק, כי מה אתה אומר? בואו לא נרתיע את הטרוריסטים ובואו לא נאפשר למשפחה של הטרוריסטים לשמור עליהם יותר טוב, להפעיל עליהם לחץ שהם לא יצאו לפיגועי טרור. אני מסכימה אתך, לא תמיד המשפחה מעורבת, זה נכון. לפעמים המשפחה מופתעת. זה נכון, אני מכירה את זה, אבל המשפחה תדע שיש כאן איזשהו סוג של ערבות הדדית – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): היא לא – – – ענת ברקו (הליכוד): – – ובמשפחה יש ערבות הדדית, והיא תמנע למשל מילדים להיחשף להסתה מטורפת, שלא נותנת להם את הבחירה ומביאה אותם לכל מיני מקומות רעים וקשים. ואני באמת חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נעשה החלטות שהן החלטות לטובת המדינה, לטובת כל אזרחי המדינה, אבל הן נגד אלה שהם גם אזרחי המדינה והם פוגעים במדינה. כשאתה רואה עשרות של ערביי ישראל שנוסעים וחוברים ל"דאעש" – ואתה יודע שיש עשרות כאלה – ואנשים שחשופים לטרור, או חברי כנסת שהיום הכול לוהט בהר הבית והם מחפשים איך לא לשמור על הביטחון בהר הבית ומתנגדים לסידורי ביטחון בהר הבית, אז אתה מבין שיש לנו בעיה. יש לנו אוכלוסייה שהיא לא באמת חפצת-שלום, וחלקם יושבים כאן במקום הזה – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): – – הם יוצאים נגד המדינה, משתמשים בפלטפורמה של הכנסת הזו כדי לנגח את המדינה, כדי לפעול נגדה מתוך כנסת ישראל, כדי להשפיע על חוקיה, נגד המדינה. חלקם בטח שעושים את זה. ולכן, מה שאני חושבת, מובן שאני לא מכלילה אותך בתוך הרשימה הזאת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אז אל תתקיפי אותו אישית. ענת ברקו (הליכוד): תבין שיש כאן גם סוג של הרתעה. בזה שאתה אומר: יקרה משהו כתוצאה מזה שמישהו עושה פיגוע; אנחנו מרתיעים את אותו בן אדם שנוסע ל"דאעש" כתייר ג'יהאד, כתייר אקסטרים, והוא ידע שאין לו לאן לחזור כי גם אם הוא נפצע קשה, הוא יוכל לקבל טיפול רפואי כמו שמטפלים בסוריה או בעיראק או בלוב, אבל לא איך שמטפלים במדינת ישראל. הרופאים שלנו, ערבים ויהודים, לא יצטרכו לטפל בו, ואם הוא יגיע לישראל יטפלו בו על חשבונו, כי אנחנו לא נממן את התליינים שלנו, זה ברור. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חברת הכנסת ענת ברקו. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – סייג לזכאות למי שלקח חלק בפעילות טרור), התשע"ז–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 36 בעד, 11 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יואל חסון: אז חבר הכנסת דב חנין, אתה מצביע – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יואל חסון: אתה מצביע נגד. אז אנחנו קובעים שהצעת החוק עברה, ותועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4275/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יואל חסון: הנושא הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. ישיב סגן שר האוצר. הנמקה מהמקום. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, סגן השר, רבותי חברי הכנסת, במסגרת דיונים שקיימה ועדת הכספים בנושא של ירידה בפעילות הבורסה ושל החברות הציבוריות, סברה הוועדה – ומשרד האוצר גם הסכים לכך – שצריך להרחיב את ניכוי הוצאות ההנפקה של החברות הציבוריות שמנפיקות בבורסה, וזה לפי דעתנו יגביר גם את הפעילות של החברות הציבוריות וגם את הפעילות של הבורסה. אני סבור – אני באופן אישי חושב שצריך להגביר את הפעילות, אחרת אנחנו נמצא פה אנשים שעוברים על תל אביב ונוסעים לפריז ולמקומות אחרים, לבורסות אחרות בעולם. היה צריך בכלל להוריד את המס בעניין הזה, אנשים חושבים שמדובר באנשים עשירים, ולא היא: יש חברות שהן חברות בינוניות וקטנות, שצריך לעודד אותן. על כל פנים, רצינו להכניס את זה כהסתייגות בתוך חוק אחר, שהיה של הבורסה, אבל היועצת המשפטית של הוועדה אמרה לא לעשות את זה בגלל הבג"ץ של מיסוי דירה שלישית, שכאילו הטילו בנו דופי שאנחנו עשינו דברים בהסתייגויות. אמרנו שנלך בדרך המלך, נביא הצעת חוק מסודרת, ואני מביא את זה בקריאה טרומית. היו"ר יואל חסון: תודה. משה גפני (יהדות התורה): אני מבקש את אישור מליאת הכנסת להצעת החוק הזאת. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. סגן שר האוצר ישיב במהירות וביעילות. עיסאווי פריג' (מרצ): מהמקום תגיד שאתה בעד, זהו. היו"ר יואל חסון: תנצל אותן דקה-דקה, אני רוצה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני נותן לך עוד דקה משלי, מס ערך מוסף – – – היו"ר יואל חסון: עשר דקות עומדות לרשותך. עד עשר דקות. סגן שר האוצר יצחק כהן: עשר דקות, אני אנצל אותן עד תום. הצעת חוק תיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת גפני ואחרים. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי הוצאות שהוציא חבר בני אדם – – – קריאה: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מההתחלה? בהצעת החוק מוצע לקבוע כי הוצאות שהוציא חבר בני אדם בקשר להנפקת מניות הנרשמות למסחר בבורסה בישראל ינוכו לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. חברי חברי הכנסת, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, בכפוף להסכמת משרדי האוצר והמשפטים. אדוני היושב-ראש, אתה מסכים להתניה? משה גפני (יהדות התורה): כן. סגן שר האוצר יצחק כהן: הצעת החוק תוחזר לוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה. בסדר? משה גפני (יהדות התורה): בסדר. זה דווקא מוזר, מכיוון שאם אני עושה את זה בהסכמה אז למה צריך – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: זו ההתניה. אתה מקבל את ההתניה. משה גפני (יהדות התורה): כן. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה מקבל את ההתניה, אז בבקשה לתמוך בהצעה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, אדוני. אנחנו ניגשים להצבעה. נחכה לסגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, תצביע. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה), התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יואל חסון: 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): סליחה. היו"ר יואל חסון: – – ותועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת הכספים. חבר הכנסת – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): בעד. היו"ר יואל חסון: בעד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני גם. היו"ר יואל חסון: בבקשה, חברת הכנסת גם בעד. זה לא משנה את התוצאות, אתם יודעים, אבל בסדר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל חשוב לי לתמוך בהצעת חוק של גפני. היו"ר יואל חסון: מאה אחוז. הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לצורך ביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4320/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יואל חסון: הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לצורך ביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת נורית קורן. קיבלה פטור מחובת הנחה, בתמיכת הממשלה. בבקשה, גברתי, עשר דקות עומדות לרשותך. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר צחי הנגבי, אני הגשתי בעצם את הצעת החוק לפתוח את הקברים של ילדי תימן, המזרח והבלקן, שהם בין השנים 1948 עד 1975. פתיחת הקברים דרושה כדי לאשש שאכן נמצאים שרידי עצמות של אותם ילדים ששמותיהם כתובים על המצבה, ואולי כך אנחנו נגיע לחקר האמת. זו אחת הדרכים להגיע לחקר האמת. לפני שלושה שבועות ערכתי סיור בבית הקברות בסגולה, ששם רוב הילדים קבורים. אני רוצה לומר לכם, זה היה מרגש ביותר. ליוו אותי משפחות שאמרו להן שהילדים שלהן קבורים בחלקת הילדים. היו שם שתי מצבות: מצבה אחת ארוכה ארוכה ארוכה, עם בלטות קטנות עם השמות – רק שם פרטי ומה שם האב – והיה רק חודש. המזעזע ביותר היה לראות שהיו ילדים – הם סידרו את הקברים לפי – בהתחלה, לפני 20 שנה, היה רק חול, חול ומצבה קטנה, בלטה קטנה שהייתה תקועה בתוך האדמה. וברגע שהייתה ועדת כהן-קדמי והיה הרעש הגדול ביותר, החברה קדישא – כי שאלתי מי עשה; בהתחלה חשבתי שזאת המדינה, אבל מסתבר שהחברה קדישא של סגולה, של בית העלמין סגולה, החליטו שהם עושים קבר. אז הם עשו יציקות ארוכות ולקחו את אותן פלטות קטנות עם השמות ושמו אותן. וב-1995 הייתה פתיחה מדגמית של עשרה קברים. מסתבר שהוציאו 22 שלדים – אף שלד לא התאים למה שהיה כתוב מעל. וזה מזעזע מבחינתי. דרשתי עכשיו מהמכון לרפואה משפטית לדעת מה נעשה עם הדגימות, אולי נוכל להשתמש בהן ולהשוות אותן למאגר הגנטי שהקמתי עם חברת MyHeritage כדי שנוכל לאתר את הילדים. הדבר המזעזע ביותר, שאותי זעזע כשביקרתי בבית העלמין בסגולה, הוא לראות אולי 100 קברים קטנטנים כאלה. וראיתי גם כן שיש חודשים – בחודש אחד נפטרו אחד אחרי השני ילדים. זה היה מזעזע. ואני חושבת שהגיעה העת לבוא ולתת למשפחות תשובה. היה מקרה נוסף שהיה מאוד מאוד מזעזע מבחינתי. מנחם יצהרי, הוא מחפש את האח שלו. האח שלו היה מחוץ לבית, מחוץ לאוהל במעברה, הוא שיחק אתו בחוץ ונכנס רגע הביתה להביא משהו מהבית. כשהוא יצא, הוא ראה מכונית שאוספת את האח שלו ונוסעת. היו"ר יואל חסון: בן כמה היה האח שלו? נורית קורן (הליכוד): האח שלו היה בן שש. ובוועדת כהן-קדמי קבעו שהוא נפטר והנפיקו תעודת פטירה. תעודת פטירה רק עם השם ועם שם האבא, בלי תעודת זהות, בלי שום דבר. הגענו לקבר, והוא אמר: אוקיי, זה הקבר של אחי, אני לא מאמין שהוא קבור פה, ילד בן שש. מנהל בית העלמין, יהודה, לזכותו ייאמר שהוא הלך והביא את רישיון הקבורה של אותו ילד. ואנחנו קוראים את רישיון הקבורה, ואנחנו רואים שנקבר שם ילד בן שנה. ואני מזכירה לכם, מדובר בילד בן שש, וועדת כהן-קדמי אישרה תעודת רישיון קבורה על ילד בן שנה, איך יכול להיות? אני אומרת לכם: רק על ידי פתיחת הקברים נוכל לדעת רק חלק מתעלומה, זו לא כל התעלומה. וכך, על ידי פתיחת הקברים – וצריך לומר שאת פסק – – – היו"ר יואל חסון: הוא לא מצא את אחיו עד היום? נורית קורן (הליכוד): לא. לא, הוא ניסה להתחקות אחריו. הוא ראה מרשמים נוספים בכל מיני מקומות. אנחנו עדיין מבצעים חקירה לגביו, ואני מאוד מקווה שאולי כן נמצא אותו בין החיים כילד מאומץ. אני צריכה להוסיף כאן שיש פסק הלכה של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה; יש פסק הלכה של הרב יוסף קאפח, זכר צדיק לברכה; גם היום קיבלתי מהרבנות הראשית ומהרב לאו פסק הלכה שניתן לפתוח, ככה שגם אין בעיה דתית הלכתית. הכול ייעשה ברגישות, וכל המהלך הזה – העלויות על המדינה. זה יושת על המדינה ולא על המשפחה. אני רוצה לספר לכם שהיום ניהלתי דיון שמדבר על צווי ירושה. ובעצם מכאן, מעל דוכן הכנסת, אני רוצה לקרוא לילדים מאומצים: בואו תפתחו את תיק האימוץ שלכם, כי מגיעות לכם זכויות קנייניות בירושה של ההורים הביולוגיים שלכם. יש הרבה מאוד אנשים שלא יודעים שאם יש ילד מאומץ, הילד המאומץ זכאי לקבל את חלקו היחסי בירושה של ההורים הביולוגיים שלו. ועל ידי זה שילדים יבואו ויפתחו את התיק שלהם הם יוכלו לגלות שיש להם משפחה, ואנחנו נוכל לדעת שיש ילדים מאומצים. לכן אני קוראת מעל הבמה: בואו, תפתחו את התיקים שלכם. תזכרו שמדובר בהורים שלכם שהלכו לעולמם והשאירו צו לאחים למצוא את האח האובד, את האח הנעלם. הם לא מסרו אותו לאימוץ, הם לא הזניחו אותו, והם חיפשו אותו עד שהם הלכו לבית עולמם. וגם האחים עושים את אותה עבודה, והם רוצים לראות את האח. חשוב לנו לדעת אם האנשים האלה עדיין חיים. קשה לי. זה מרגש אותי, כי בישיבה – זאת הייתה ישיבת מעקב, אבל בישיבה הקודמת שעשינו על כך אנשים אמרו: אנחנו לא רוצים כסף, אנחנו לא רוצים פיצוי, אנחנו רוצים לראות את האח או את האחות שלנו, אנחנו רוצים לדעת מה עלה בגורלם. ולכן אני קוראת שוב פעם: ילדים מאומצים, תבואו, ונוכל לסייע ולהפגיש בין המשפחות, שזה בעצם הדבר החשוב ביותר. ועל כן אני מבקשת מכם לתמוך בחוק של פתיחת הקברים, זה יוביל לחלק מחקר האמת, ונוכל לדעת מה עלה בגורל הילדים. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה לך, חברת הכנסת קורן, גם על דברייך וגם על הפעילות החשובה שאת עושה. השר הנגבי ישיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: תודה, אדוני. חברת הכנסת המציעה, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הוזכר פה על ידי חברת הכנסת קורן השם מנחם יצהרי. החברים בחלק הזה של הבית, ואולי גם אחרים, מכירים את הסיפור של מנחם יצהרי הרבה מאוד שנים. הוא פנה אלי כשהייתי שר המשפטים לפני 20 שנה, אולי אפילו קודם, ובאמת זה היה סיפור כואב ומזעזע. אנחנו עדיין מתראים, כי מנחם הוא פעיל בתנועת הליכוד הרבה שנים, מתראים מאות פעמים לאורך השנים. אני לא יודע אם אתה זוכר אותו, יצא לך להכיר אותו. אין פעם, אין מפגש שאנחנו לא מדברים על האח שנעלם. הדבר הזה הוא באמת דוגמה שאין כואבת ממנה, איך ההיעלמות של ילד בן שש, בחלוף כמעט 60 שנה, עדיין נותרה כצלקת מדממת בלב של האח, וכמובן של ההורים בשעתו. וכל המשפחות האלה הן משפחות שחייהן עברו עליהן בצער ובדמעות ובייסורים ובחוסר אונים, כי הרבה מאוד שנים הן לא האמינו שיום יבוא והכנסת תיטול על עצמה עשייה מן הסוג הזה שמתרחשת עכשיו. אני מאוד שמח שהממשלה אישרה לפני כמה חודשים את ההמלצה שלי לפתוח ללא שום סייג את כל החומרים, את כל הפרוטוקולים, את כל מה שנאגר בשלוש ועדות: ועדת בהלול-מינקובסקי, ועדת השופט שלגי וועדת השופטים כהן-קדמי – שני שופטים שעמדו בראש הוועדה. ומאז שנפתחו התיקים, יותר ויותר נחשפת המועקה והמצוקה. והכנסת עשתה מעשה וכוננה ועדה מיוחדת, שהיא לא ועדת ימין ולא שמאל, ולא קואליציה ולא אופוזיציה. עומדת בראשה, בשם כולנו, חברת הכנסת נורית קורן, שלבה שותת את הכאב הזה כבר כל כך הרבה שנים. ועכשיו יש לה גם הזכות שהוענקו לה הכלים הביצועיים המינימליים, יחד עם חברים מהרבה מפלגות – למעשה כל המפלגות שרצו להיות שותפות – והתוצר הראשון של הוועדה הזאת הוא הצעת החוק שמונחת לפנינו. היא מאוד מאוד נכונה וראויה, ואני בטוח שהיא תעבור כאן ללא הסתייגות. אני יכול לספר לכם מחוויותי האישיות: כשהייתי שר הבריאות ב-1996, פנתה אלי עמותה בראשות עורך דין רמי צוברי, תיארו את עניין הקברים בדרך ששמענו עכשיו מחברת הכנסת קורן. נתתי הנחיה לעשות פיילוט של פתיחת עשרה קברים. זה לא היה קל, לא היה פשוט, הנושא הזה לא היה אז במודעות ציבורית כפי שהוא היום, אבל קיבלנו את ההסכמה של משרד הבריאות והצוות המקצועי שליווה אותנו אז, בראשות פרופ' היס. כואב לספר, אבל בעשרת הקברים שנפתחו כפיילוט, בואו נאמר ברגישות הראויה – הממצאים לא שיקפו את התיעוד שאמור היה לתאר במדויק מה נמצא שם. הדברים מופיעים בספרו של עו"ד רמי צוברי והם מקוממים ומזעזעים. אבל עכשיו זה כבר לא פיילוט, עכשיו זו חקיקה של הכנסת שתאפשר למערכת הממוסדת של מדינת ישראל להתמודד בצורה מקפת, פתוחה ושקופה עם הבעיה הקשה הזו. אז אני מברך את חברת הכנסת קורן ואת כל הוועדה שלך. הממשלה תומכת בחוק, היא רואה אותו כחלק מסדרה של מהלכים שאנחנו נוביל, יחד עם הכנסת, כדי לתת הכרה חדה וברורה וחד-משמעית בבעיה, כפי שהייתה ונחשפה, ובמזור – שאני מקווה שנוכל לתת גם למשפחות וגם לחברה הישראלית כולה. תודה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אדוני השר. אנחנו אם כן נעבור עכשיו להצבעה על הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לצורך ביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת נורית קורן. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יוצא תימן, המזרח או הבלקן לצורך ביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה, התשע"ז–2017, לוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, 34 בעד, אפס מתנגדים, אני קובע שהצעת החוק עברה ותעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדה – – – נורית קורן (הליכוד): לוועדה שלי, הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמם של ילדי תימן, מזרח והבלקן. היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי, תעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית – יש הסכמה לזה? הכול בסדר? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נורית, אין הסכמה, אז אנחנו נעביר את – – – נורית קורן (הליכוד): אין הסכמה, של מי? היו"ר יחיאל חיליק בר: של חברת הכנסת מיכאלי. נורית קורן (הליכוד): רק רגע, רק רגע. אני רוצה לתת הסבר. יושבת אצלי בוועדה היועצת המשפטית של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ויש הסכמה גדולה של אלי להעביר את זה אלי, ולוועדה המיוחדת יש סמכויות חקיקה, הן גם נרשמו, וגם פתחתי את התקנון, אז אנחנו יכולים לחוקק. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז חברת הכנסת מיכאלי מסירה את התנגדותה, ולכן אנחנו מסכימים. נורית קורן (הליכוד): תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה מסכים, אדוני, נכון? מסכימים להעביר את זה לוועדה המיוחדת בראשות נורית קורן – – – נורית קורן (הליכוד): לחקיקה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: איך קוראים לוועדה? נורית קורן (הליכוד): הוועדה המיוחדת להיעלמם של ילדי תימן, מזרח והבלקן. היו"ר יחיאל חיליק בר: הוועדה מיוחדת להיעלמם של ילדי תימן, מזרח והבלקן. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): צריך להעביר לוועדה הראשית לא לוועדת משנה. נורית קורן (הליכוד): זו לא ועדת משנה, זו ועדה מיוחדת. היו"ר יחיאל חיליק בר: זו לא ועדת משנה, זו לא ועדת משנה. טוב, העניין נסגר, אנחנו מעבירים את זה לוועדה. בהצלחה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן חברתית להשקעות במקרקעין), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4271/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן חברתית להשקעות במקרקעין), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי כנסת. יעלה חבר הכנסת ילין לנמק את הצעתו, בבקשה, אדוני, יש לך עד 10 דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. הגענו לחוק האחרון, אז אנחנו קצת עייפים, אבל – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא. יש עוד. יש עוד, יש עוד. יעקב מרגי (ש"ס): – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לי רשומות פה עוד שתי הצעות. חיים ילין (יש עתיד): חברים, לא אמרתי שום דבר. אני מתחיל מהתחלה, תאפס את השעון, בבקשה. כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, אני מתחיל. רבות דובר על הקושי של זוגות צעירים בקניית דירה בישראל, בין היתר ובעיקר בשל הצורך בהון עצמי גבוה – וזה מתחבר קצת למה שאורלי דיברה לפני זה. אם לא די בכך, זוגות רבים גרים בשכירות במקביל לחיסכון להון עצמי, מה שפוגע ביכולתם לחסוך ולהגיע לדירה משלהם. הפלונטר הזה, שהוא צעד קדימה וצעד אחורה, מעסיק רבים מהאזרחים, שנקרעים בין הרצון לחיות לאחר הנישואים בפרטיות בדירה משלהם ולא עם ההורים, ובין הרצון ברכישת דירה. בכל זה נאלצים הזוגות לעמוד מול היצע נמוך לדירות, התחלות בנייה מעטות ועלייה תמידית במחירי הדיור. הפתרונות שמנסה ממשלת ישראל לקדם לטובת צינון שוק הדיור והפיכתו ליותר נגיש עבור האזרחים הם ברמת המקרו אך כאן נמצאת הצעת חוק שמטרתה להגיע למיקרו: כפל התשלומים על שכירות דירה והחיסכון של הון עצמי מהווה נטל כבד על כתפיהם של הזוגות הצעירים. קרנות ההשקעה בנדל"ן מתקשות לקום בישראל בגלל הדרישה של המדינה להצגת נכסים בגובה של 200 מיליון שקל מינימום. בהצעת חוק זו מוצע להקל את הקמת קרנות השקעה בנדל"ן בתנאי שלפחות 30% מהנכסים שלהן הם לטובת שכירות ארוכת טווח באזורי עדיפות לאומית. תקופת השכירות תעמוד על חמש שנים, ובסופה תעמוד לרשות הזכאים האופציה לרכוש את הדירות לאחר קבלת הנחה בגובה מחצית מדמי השכירות ששילמו, וזה יעמוד לזכותם בהון העצמי שיש להעמיד לצורך קבלת המשכנתה. אני אתרגם את זה בפשטות. אם זוג שילם כל חודש בממוצע 4,000 שקל לחודש, או נגיד – 50,000 שקל בשנה שכירות – חמש שנים כפול 60,000 שקל או 50,000 שקל, זה 300,000 שקל. 50% מ-300,000 שקל, 150,000, הופכים להיות הון עצמי לקניית הדירה עצמה. וכך, בעצם, אנחנו יכולים לעזור בנטל הזה לאותן משפחות. לא מדובר בפתרון אלא בצעד נוסף שיכול להקל על האזרחים והאזרחיות שרוצים בית משלהם, אבל הדרך לשם רצופת קשיים והמון המון המון ביורוקרטיה שלעולם הם לא מצליחים לעבור אותה, ולהשתחרר מהעול הזה שבמשך שנים רובץ עליהם. וכך, כל מה שאנחנו רוצים הוא שיהיה עוד כלי שיכול לעזור למשפחות צעירות לרכוש את דירתם. כבוד היושב-ראש, אני מבקש שקודם כול החוק הזה יעבור לוועדת הרפורמות, וזה גם החוק שאני הצעתי שם בצורה זו או אחרת. אני רוצה להודות לצוות שלי, לסתיו, שכתבה כמעט את כל החקיקה, לדור וגילי, וכמובן לשר האוצר, שבאמת תמך בחוק כמעט באופן מיידי. עכשיו, אני רוצה להסביר מאיפה בא החוק הזה, כי חשוב לי שכולכם תבינו אותו, ואני חושב שיש פה פתרון כמעט לכל האוכלוסיות במדינת ישראל. אני לא יכול לפתור את קצב הבנייה במדינת ישראל, אבל אני יכול לעזור לפתור, ברעיון, את מה שקרה בעוטף עזה – ואת הסיפור הזה כולם צריכים ללמוד, כי אני חושב שזאת הצלחה. תתארו לעצמכם עכשיו שבמקום שיהיה בנק שיהיה לו הון עצמי, יש בנק של דירות. לצורך העניין זה נקרא בתי אגודה. הרעיון עצמו הגיע מאיו"ש, הגיע מפנחס ולרשטיין, שהביא אותו בפעם הראשונה לקיבוץ נחל עוז, ושם בעצם התחילה סדרה של בנייה מסיבית ושל קליטת משפחות. כל מה שנדרש הוא לבנות עשר יחידות דיור; לצורך העניין זה 10 מיליון שקל. זה הון התחלתי כמו של בנק, אבל הפעם הוא לא בכסף, הוא ביחידות דיור. מגיעות עשר משפחות לאותן עשר יחידות דיור, ומתחילות לשלם שכר דירה. שכר הדירה בעצם בא כהחזרת ריבית וקרן להלוואה נוספת, שעכשיו אנחנו לוקחים. יש הון התחלתי, הוא בעשר יחידות דיור משועבד, ועכשיו התשלומים שמשלמים עבור השכירות הולכים לקנות עוד עשר יחידות דיור. זאת אומרת, אנחנו לא מחזירים את הכסף כל הזמן, אלא כל הזמן בונים עשר יחידות דיור. וכך, תראו איזה פלא, בהון עצמי של עשרה מיליון שקל אנחנו מסוגלים לבנות, בתקופה של פחות מעשר שנים, 100 יחידות דיור במושב או בקיבוץ אחד. זאת אומרת, מה שנקרא בנייה של אגודות שיתופיות. וראו זה פלא – מי שנמצא שם, כל כספו, כל השכירות הולכת כניכוי מערך הדירה. שימו לב למה שאני אומר עכשיו: אם הדירה עלתה שם 800,000 שקל והוא שילם 300,000 שקל, נשארה לו יתרה של 500,000 ש"ח. שימו לב, הרעיון הוא שזה לא למטרות רווח, אלא איך עוזרים למשפחות צעירות. סיימנו את כל 100 יחידות הדיור האלה – נגמר. עכשיו מחזירים את ההון העצמי של עשר יחידות הדיור הראשונות – נגמר. חברים יקרים, הנושא הזה כל כך פשוט, וכל כך קשה לי לשכנע את הממשלה שזאת השיטה. אמרנו: אוקיי, בואו נלך בקטן, נלך רק על 30% מתוך הקרן החברתית הזאת. אבל תאמינו לי, אני מדבר על זה כבר שנתיים ואף אחד לא הרים את הכפפה. זאת אומרת, אני נותן חוק שיכול להתפתח לדברים נהדרים בפריפריה, כמעט בכל מקום, והוא יעשה שכל, ואותן משפחות צעירות שאין להן את ההון העצמי אבל הן משלמות היום שכר דירה – לא יהיה כפל, שכר הדירה הולך להיות ההון העצמי שלהן. אי-אפשר לחסוך פעמיים. אם נתמיד ונבין שאין פה אופוזיציה–קואליציה, יש את הילדים שלנו והם צריכים לקנות דירה, אנחנו נשכיל בעצם לחוקק חוק שיעשה שכל עם כל המשפחות הצעירות. טלי פלוסקוב (כולנו): אנחנו תומכים. חיים ילין (יש עתיד): כן, אבל אני מסביר את הרעיון, מאיפה זה בא. מכיוון שאני פחדתי שכל החוק הגדול הזה לא יעבור, כי נראה שבעצם אנחנו מנציחים פה איזה משהו שהוא ערבות הדדית וציונות, וקשה מאוד לאנשים לעכל את הדברים האלה, אז באתי בקטן. אבל אני אומר: המטרה דרך הקרן הזאת היא להיכנס למשמעות הרבה יותר עמוקה: איך עוזרים למשפחות צעירות. שימו לב: במקום לממן להן את ההון העצמי, הן, על ידי השכירות, מממנות את זה. זה העיקרון. אפשר להרוויח, רק לא צריך להיות חזירים. כשאני רואה את המשפחות הצעירות משועבדות ל-30 השנים הבאות, חברים יקרים – זה שעבוד מיותר לחלוטין. אפשר לעזור למשפחות האלה, רק שכולנו נתאחד ונבין שהמודל הזה הוא מודל מנצח. אני רוצה – באמת, אני אומר לכם את זה. פנחס ולרשטיין, שהוא בעצם המורה שלנו בעוטף עזה ובנגב ובבתי אגודה – כשאתם תשמעו את הדבר הזה תבינו על מה מדובר. אני חושב שזה מודל בלתי רגיל, ואני באמת מרים את הכפפה, טלי, לגבי מפלגת כולנו. אמרתי מיליון פעם: אני לא צריך את החוק על שמי אבל בואו נעשה את זה ביחד. אני חושב שמה שאני מציע זה משהו שבאמת יכול לפרוץ פה דרך אחרת לחלוטין, ואם זה בא דרך גישה חברתית, עוד יותר טוב. אני מסכם ואומר, עדיין עדיין עדיין, אני חושב שאצל כל מי שנמצא פה המילה ערבות הדדית – זה משהו שאנחנו חייבים לקדש. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני חבר הכנסת ילין. יענה סגן השר יצחק כהן, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים ילין, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן חברתית להשקעות במקרקעין), התשע"ז–2017. אדוני היושב-ראש, בהצעת החוק מציע חברי חבר הכנסת חיים ילין לקבוע כי גם קרן להשקעות במקרקעין ששווי נכסיה שהם מקרקעין מניבים, מקרקעין לצורכי דיור להשכרה ונכסי ההנפקה ותמורה, הוא לא פחות מסכום של 100 מיליון ש"ח, לעומת 200 מיליון ש"ח כנדרש במצב החוקי היום, ולפחות – כפי שהוא ציין בדברי ההסבר שלו – 30% מנכסיה הם מקרקעין המיועדים לשכירות לטווח ארוך לזכאים – נכון, חיים? – אשר 50% מהם נמצאים באזורי עדיפות לאומית – זה ברור, כי הוא בא משם – יחולו עליה כל הוראות פרק שני 1 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף להצמדתה להצעת חוק ממשלתית בנושא. וזה מתואם וזה בסדר, מקובל עליך. חיים ילין (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: על כן, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להצביע בעד הצעת החוק פה אחד ולהעביר אותה לוועדת הרפורמות של חברת הכנסת רחל עזריה. מסכימה? רחל עזריה (כולנו): כן. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת הכנסה (קרן חברתית להשקעות במקרקעין), התשע"ז–2017. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן חברתית להשקעות במקרקעין), התשע"ז–2017, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות), בהצעת חוק בעניין תקופת לידה והורות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד) נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: חיים, לפעמים מצליח לך. 26 בעד, ללא מתנגדים. מזל טוב, חיים. אני קובע כי ההצעה – – – מיכל רוזין (מרצ): אפשר להוסיף אותי? היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו מוסיפים, לפרוטוקול, את חברת הכנסת מיכל רוזין. הצעת החוק עברה ותעבור לוועדת הרפורמות להכנתה לקריאה ראשונה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת החוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 119) (דיור בהישג יד), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4426/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ז–2017. חברת הכנסת מיכאלי תציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. חברי וחברותי, בכל פעם מחדש אני עולה לכאן לדבר אתכם על ההוצאה לפועל, שכמו שקורא לה דיקן בית-הספר למשפטים באוניברסיטת תל אביב, במידה מאוד רבה ההוצאה לפועל היא החצר האחורית של מדינת ישראל. אבל החצר האחורית הזאת היא גדולה גדולה. ל-700,000 אזרחיות ואזרחים בישראל יש תיק בהוצאה לפועל. 700,000. אם אנחנו עושות את החשבון אנחנו מדברות על בערך רבע מהאוכלוסייה הבוגרת, על 2.5 מיליון תיקים פתוחים בהוצאה לפועל, והם כמעט כולם בעשירונים התחתונים ביותר, והם נמצאים, רבים מהם, אם לא כולם, מתחת לרדאר הרגיל שלנו. הרבה מאוד מהם הם אנשים שהחוב שלהם היה בהתחלה ממש קטן, ותפח – הרבה פעמים לא בתום לב, על ידי תאגידים ומשרדי עורכי דין – תפח בקנסות, בריביות פיגורים מופרעות, בהכפלות קנסות כאלה ואחרות, משנים של המתנה – בכוונה, בשביל שהחוב יתפח לפני שבעל החוב מתחיל לעשות את המהלכים בשביל לגבות את החוב. הרבה מאוד מהאנשים האלה, החובות שלהם תפחו לממדים כל כך מפלצתיים שאין בכלל סיכוי שאי פעם מישהו או מישהי מהם יוכל להחזיר אותם. אנחנו מדברות ומדברים על אנשים באמת קשי יום, שהגיעו למצב שבו, מה שנקרא, החייב או החייבת מוגבלת באמצעים; זאת אומרת, אין להם בכלל חשבון בנק, יש עליהם המון המון מגבלות, הם בעצם סוג של ויתרו על השתלבות בחיים הרגילים הנורמטיביים, בטח ובטח בחיים הכלכליים של מדינת ישראל. זה ברור שהחוב הזה יהיה שם לנצח. אין להם קשר אליו. מישהו שחייב 600,000, 700,000 שקל – מה הקשר, לכל אחד מאתנו? חשבו על כך, שהיינו חייבות וחייבים סכום כזה כשהכנסה שלנו היא שכר מינימום ומטה, אם בכלל. בשביל לעזור לאנשים האלה, שבאמת חבל להשאיר אותם במצב הזה, חבל להמשיך את חוסר האונים ואת הניכור האזרחי שמצב כזה יוצר, העברנו לפני כמעט שנתיים הצעת חוק שלי, שמוזגה לתוך הצעה ממשלתית – הצעת חוק להפטר, מחיקת חובות לציבור מסוים שיעמוד בתנאים מסוימים, ופשוט, אם אכן יעמוד או תעמוד בהם, יוכלו לקבל מחיקה מוחלטת של החובות ולפתוח בחיים חדשים. החוק הזה היה אמור לתת אופציה למחיקת חובות לקרוב ל-40,000 איש, סדר גודל, אולי 36,000 אישה ואיש בישראל, והוא נקבע כהוראת שעה לשלוש שנים, משום שעוד מעט, אם ירצה השם, הכנסת הזאת תחוקק את חוק חדלות פירעון החדש, שהוא בכלל ייתן אפשרות לפתיחת חיים חדשים למי שיש לה או לו חובות בצורה יותר, איך אני אגיד, ידידותית, אקטיבית וכו'. אבל עד שייכנס החוק זה לתוקף יעברו לפחות, בואו נגיד, שנה וחצי מעכשיו. בינתיים, העברנו הוראת שעה של שלוש שנים, חוק בישראל שכאמור הוא בתוקף כבר שנתיים כמעט, והוא מאפשר לאנשים האלה מחיקת חובות. לפני ממש שבוע-שבועיים, קיימתי, אחרי הפצרות רבות, בוועדת החוקה של הכנסת, דיון מעקב, לראות כמה מתוך ה-36,000–37,000 אישה ואיש האלה באמת קיבלו הפטר. הנתונים, חברות וחברים, הם ממש עצובים וקשים: מכל אלה שיש להם פוטנציאל, רק 4,100 הגישו בכלל בקשה, ומתוך אלה שהגישו בקשה, למעלה מ-40% נדחו, וחלקן הגדול נדחו בכלל על הסף, ככה שאנחנו מגיעות למצב שיש לנו בקושי בקושי 2,000 אזרחיות ואזרחים שיקבלו הפטר, כשהחוק התכוון לכמעט 40,000. ניסינו לברר למה זה, איך זה יכול להיות שזה מה שקורה. חוק שבא להיטיב כל כך עם אנשות ואנשים שכל כך זקוקות להטבה הזאת – איך זה שזה לא קורה? גילינו שיש בחוק חסמים, חסמים דרמטיים, שהם ממש כמו איזה שער סגור. יש כאילו שער, אבל הוא בעצם סגור בפני האנשים האלה. ולכן, חברות וחברים, מה שאני מביאה בפניכם היום הוא חוק ממש קטן, אבל אני ממש ממש מקווה שהוא יהפוך להיות אור גדול להרבה מאוד אנשות ואנשים, כאמור. אנחנו מדברות על תיקון בקריטריונים וכניסה לתוך התנאים של מי שיכולות ויכולים לקבל הפטר מבין האנשים שהם הפוטנציאל לקבל אותו; אנחנו מדברות על הגמשת הקריטריון של נכסים שבכלל מוציאים אותך מתוך החישוב של לקבל הפטר; אנחנו מדברות על הגמשת שיקול הדעת של רשם או רשמת ההוצאה לפועל. אם יש משהו שלא באמת יכול לעזור לזוכה, לא באמת יכול לתרום לתשלום החוב, אבל לעומת זאת עלול למנוע מחייב או חייבת לקבל את ההפטר – תהיה לה יותר גמישות בשיקול הדעת לתת לפחות את הכניסה להליך הזה של ההפטר, ואני מאוד מקווה – גם לקבלת הפטר. זה מה שעומד לפניכן ולפניכם, חברי וחברותי: להפוך את חוק ההפטר, שהוא באמת חוק שמיטת חובות, הכי חברתי, הכי צודק שיש – פשוט לגרום לו להגשים את תכליתו ולהיות חוק אמיתי, ולא איזו אות יפה אבל לא מתפקדת בספר החוקים שלנו, ולהציל הרבה מאוד מאוד נשים וגברים שחיים בקושי שכבר הפך להיות כרוני, ולאפשר להן ולהם לפתוח חיים חדשים. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חברת הכנסת מיכאלי. תשיב שרת המשפטים – אתה משיב בשם שרת המשפטים. שר הדתות, בבקשה. בבקשה, אדוני. השר לשירותי דת דוד אזולאי: חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הזאת – הצעת חוק חשובה, ואני, לצערי הרב, לא הצלחתי להעביר אותה בקדנציה הקודמת. לכן, אני שמח שיש לי את הזכות לעשות את זה במקום שרת המשפטים. אבל החוק הוא מצוין, הוא חוק חברתי, והגיע הזמן שיישמו אותו. לפנינו הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בספטמבר 2015 החלה הוראת שעה שיזם משרד המשפטים בשיתוף עם חברת הכנסת מיכאלי, המאפשרת מתן הפטר לחייבים מוגבלים באמצעים בהוצאה לפועל. הוראת השעה נועדה לתת מענה לחייבים מוגבלים באמצעים שנמצאים בהוצאה לפועל במשך שנים רבות, ואשר לאחר מיצוי כל הליכי הגבייה כנגדם ניכר שלא יוכלו לשלם את מלוא חובם באמצעות התשלומים שנקבעו להם. לו חייבים אלו היו פונים להליך פשיטת רגל, הם היו מקבלים הפטר מחובותיהם. מתוך כ-20,000 חייבים מוגבלים באמצעים שנשלחו אליהם הודעות על האפשרות להגיש בקשת הפטר, כ-4,000 חייבים הגישו בקשה זו. עד כה, 630 חייבים קיבלו הפטר, כ-1,500 בקשות נמצאות בהליכי בחינה וכ-2,000 בקשות נדחו. יש שלוש סיבות מרכזיות שבגללן חייבים אינם מקבלים הפטר: הראשונה – החייבים לא עמדו בצווי התשלומים שנקבעו להם בשלוש השנים שלפני הגשת הבקשה; השנייה – החייבים לא השלימו את הליך הבקשה שלהם; השלישית – יש ברשותם נכסים. חברת הכנסת מיכאלי מבקשת להגמיש את התנאי העוסק בנכסי החייב, ולקבוע שאם יש לחייב נכס שלא סביר שניתן יהיה לעקל או לממש אותו, קיומו של נכס זה לא ימנע מהחייב לקבל הפטר. לעמדת משרד המשפטים, נוסח ההצעה רחב וחורג מתכלית הוראת השעה שנקבעה. כמו כן, תיקון של מסלול ההפטר חייב לעמוד בקנה אחד עם דיני פשיטת הרגל המקבילים למסלול זה. נוכח הנתונים שהוצגו, ומכיוון שנותרו עוד שנה וחודשיים להוראת השעה, משרד המשפטים מבצע בימים אלו בחינה מעמיקה של הסיבות שבגללן נדחו בקשות החייבים להפטרים. על בסיס בחינה זו נוכל לקבוע אם יש צורך לבצע התאמות בחוק ההוצאה לפועל, כדי שאותם חייבים שהוראת השעה ביקשה לאפשר להם לקבל הפטר אכן יוכלו לקבל הפטר. הממשלה לא גיבשה עמדה בנושא זה, אך סיעות הקואליציה החליטו לתמוך בה, ובתנאי שתקודם רק בהסכמת משרד המשפטים. יואל חסון (המחנה הציוני): רק. רק. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – השר לשירותי דת דוד אזולאי: תודה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא. זה טרומית. טרומית, טרומית. קריאה: טרומית. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – חיים ילין (יש עתיד): יום רביעי בשעה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי, סליחה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על החוק. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ז–2017. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 29 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה, ותעבור לוועדת החוקה להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/726); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעת החוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה, של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת נחמיאס. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני הסכמתי שחבר הכנסת מרגי ידבר – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא רשום פה. אוקיי. בבקשה, חבר הכנסת מרגי יציג את הצעת החוק. עד עשר דקות, אדוני. עד חמש דקות. יעקב מרגי (ש"ס): חמש דקות. חמש דקות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, חברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חברותי הנוספות, המציעות: יוליה מלינובסקי, שנמצאת כאן, באולם ונפקד מקומה של יפעת שאשא ביטון, שגם היא מובילה אתי את החוק – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ושל קארין אלהרר. יעקב מרגי (ש"ס): – – בגלל אילוצים שהתחייבה אליהם קודם. חיים ילין (יש עתיד): וקארין – – – יעקב מרגי (ש"ס): אין ספק – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ושל קארין אלהרר. חיים ילין (יש עתיד): קארין – – – יעקב מרגי (ש"ס): קארין אלהרר, שגם היא לא נמצאת, וגם החוק שלה הוצמד, ומצטרפים נוספים. כולם ברוכים. היום אנחנו מביאים לקריאה ראשונה את הצעת חוק הפיקוח על צהרונים. לפני שאצלול אל מהות החוק, אני חושב שזה לא מובן מאליו. להזכיר לחברי הכנסת שהכנסת מנסה להוביל חוק דומה – פיקוח על מעונות היום – ולא מצליחה, והוא חשוב לא פחות. ואנחנו כאן מתחייבים שהמשוכה הבאה אכן תהיה חוק הפיקוח על מעונות היום. אני רוצה להזכיר לכל החברים שלפני כמה חודשים הייתה מחאה ציבורית על סוגיית הצהרונים, על כביכול הפקרות ופערים גדולים ברשויות מסוימות לעומת רשויות אחרות. כינסנו בוועדת החינוך שולחן עגול, לא במסגרת המנדט של הוועדה – שולחן עגול שישב יחד עם השלטון המקומי, יחד עם כמה חברי כנסת, בליווי נציגות הורים, נציגות של משרד החינוך, והובלנו ברציונל אחד: לגרור לתוך החוק את משרד החינוך. ואני שמח שהחוק הזה גורר את משרד החינוך לתוך חוק הפיקוח על הצהרונים. אני שמח ומודה לשר החינוך שהסכים לקבל את המטלה – מטלה גדולה מאוד – ערב פתיחת שנת לימודים חדשה. אני חייב להודות בד בבד לשר האוצר משה כחלון על העמדת משאבים רבים, לא מעטים. הקול קורא שפרסם שר האוצר יחד עם שר החינוך, שוויו כ-900 מיליון ש"ח. אנחנו מכניסים את כל הצהרונים מאשכול 1 עד 10 לפיקוח. בין אלו שמקבלים סבסוד עד אשכול 5, הרחבנו – הרחבנו עד כיתה ג', הכנסנו לפיקוח גם את כיתה ג'. בהתחלה דובר על גן, א' וב', ובסוף הכנסנו גם את ג'. אין ספק שיש פה מהפכה, תחילת מהפכה. תחילת מהפכה שאני רוצה לומר שסופה יהיה בכך שכל סוגיית החינוך, מגיל לידה עד גיל 18 ועד בכלל – תחנה תחת קורת גג אחת, משרד החינוך. אנחנו בדרך לשם. עדיין לא, עדיין מעונות היום נמצאים בתפיסת עולם של תעסוקה, בתפיסת עולם של בייבי-סיטר או אחסון ילדים. אנחנו רוצים להעביר זאת מן העולם, וגם המהפכה הזאת היא חלק מהתהליך שאנחנו מבקשים לעשות בו היפוך הפירמידה: השקעה מסיבית בגיל הרך, שתוביל להצלחה ולחיסכון תקציבי בעתיד. לפני כשבועיים היה כנס באר שבע לשלום הילד באוניברסיטת בן-גוריון. הופיע שם מומחה למוח ואמר דבר פשוט: 90% ממוחו של בן אדם מתעצב, מתפתח, עד גיל שלוש. 10% זה כל החיים. יש שלב מסוים שבו מתחילה רגרסיה. יעל גרמן (יש עתיד): זה מה שפיאז'ה אמר – אחד עד שלוש, ומשלוש עד – – – יעקב מרגי (ש"ס): יפה, נכון. לכן, אנחנו מבקשים להפוך את הפירמידה ולהביא את ההשקעה בחינוך להשקעה מרבית בגיל הרך. גם השבוע הזה עברה הצעת החוק של מנו טרכטנברג למועצה לגיל הרך, ואני חושב שזה דבר מבורך. מנו טרכטנברג מוביל את זה יחד עם כמה חברי כנסת – אני חושב שזה מהלך מבורך, שיביא לטיפול הוליסטי רב-מערכתי, תחת קורת – – – טלי פלוסקוב (כולנו): ואלי אלאלוף. יעקב מרגי (ש"ס): יחד עם חבר הכנסת אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני חושב שזה דבר מבורך. אני לא צללתי, כי בחמש דקות האלה אמרתי את החשיבות, והודיתי. ושוב, אנחנו בהמשך, הדוברים, גם איילת נחמיאס, גם יוליה, הן תיכנסנה לתוך מהות החוק. אני רוצה להודות לממשלה, שתמכה בחוק, זה לא היה ברור מאליו – אנחנו התחלנו תהליך וולונטרי, ואני שמח שהממשלה הצטרפה אליו, ומגיע לה כל הכבוד והקרדיט. במקום שמותר וצריך, צריך שייעשה וייאמר. אני חוזר – לשר האוצר, לשר החינוך, לחברי הכנסת שנתנו רוח גבית ולמרכז השלטון המקומי, שבסוף בסוף בסוף הוא הכניס את עצמו בהתנדבות לפיקוח, ואנחנו מכירים גופים רבים שלא אוהבים שמשיתים עליהם פיקוח, והכול הכול, בסוף בסוף, לטובת הילד – הילד במרכז. תודה רבה לכם. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. יש מישהו שרוצה להירשם ולא נרשם? לא. אם כן, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אני. יעקב מרגי (ש"ס): איילת. היו"ר יחיאל חיליק בר: סליחה, איילת נחמיאס, נכון. לאחר מכן – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; ואחר כך – איתן ברושי, אחרון הדוברים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): היום קשה לך עם השם שלי? היו"ר יחיאל חיליק בר: תמיד, מה זה? עד חמש דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת מרגי, לפני קצת פחות משנה, כשהנחתי את הצעת החוק הזאת לראשונה, זה נתפס קצת מוזר, זאת אומרת, מה פתאום, למה צריך פתאום להסדיר את עניין הצהרונים? ויש משפט שחבר הכנסת מנו טרכטנברג אוהב להגיד על הנכד שלו, ואפילו שהוא לא נמצא כאן, אני אומר אותו. הוא מספר על הנכד שלו רפאל, שב-13:59 הוא אותו ילד כמו שהוא ב-14:01, וזה בדיוק העניין במערכת החינוך הישראלית – הילדים שלנו חווים כל כך הרבה מעברים, ואנחנו בעצם לא ממש מתייחסים לעניין הזה, בעצם לעובדה שהם עוברים מיד ליד – ומדובר באותם ילדים. אנחנו לא הפעלנו מעולם, ב-20 השנים האחרונות, את חוק יום לימודים ארוך, ואנחנו חושבים שזה בסדר. לאורך שנים חשבנו שזה בסדר. לפני קצת יותר משנה, חברת הכנסת רחל עזריה ואני עסקנו בנושא הפיקוח על המזון בצהרונים. לראשונה, חברי חבר הכנסת בר, לראשונה אז, הוגדר בכלל מה זה צהרון. צהרון זה המקום שבו הילדים שלנו, מבחינתי, ואני חושבת שמבחינת כולנו, מקבלים את חינוך ההמשך שלהם. הוא לא נגמר כשמתי, הגננת המופלאה של הילדים שלי – וזאת הזדמנות נהדרת לומר לה תודה, כי הילדים שלי, התאומים שלי, עולים לכיתה א' – זה לא משתנה כשניתאי ומאיה נכנסים לגן ובעצם עכשיו קוראים לזה צהרון. הם נמצאים באותו מקום, הם אוכלים שם ארוחת צהריים, חבר הכנסת מרגי, הם אמורים לקבל בעצם את כל הגב, את כל התמיכה, ואת כל מה שמערכת חינוך – לא מערכת בייבי-סיטר, כמו שלפעמים נוטים לטעון כלפינו – מערכת חינוך אמורה לתת ולספק. עכשיו, צריך לומר את האמת, זה לא סתם שהשלטון המקומי פתאום התמסר. צריך להבין משהו: הפילו את ההסדר של הצהרונים על השלטון המקומי. זה בעצם מה שקרה. אמרו לעיריות: קחו, עכשיו אתם מטפלים בילדים. עד עכשיו זה היה משרד החינוך, משעה 14:00 זה אתם, השלטון המקומי. ולא נתנו להם שום משאבים, לא העבירו להם שום הנחיות, כלום, כלום. וקמו עמותות, וקמו ארגונים, שגם השתתפו בדיונים בוועדת החינוך אצל חבר הכנסת מרגי, והיה מאוד חשוב לשמוע אותם. כי גם אני – אני יכולה להגיד לכם, אחרי שכל הצ'קים שלי לצהרון ירדו, אני שאלתי את עצמי, מהו בעצם מחיר שמשפחה יכולה לעמוד בו, בטח אם יש לה יותר מילד אחד בצהרון. וגם אני לא לגמרי דייקתי במספרים האלה. אבל העיקרון הוא שאנחנו חייבים להגדיר מהי רשת הביטחון המאוד-חשובה הזאת לילדים שלנו שנקראת צהרון. מי בעצם מטפל בילדים שלנו מהשעה 14:00 ועד 16:00–16:30, לפעמים אפילו 17:00. ולכן, בעצם, החשיבות של החוק הזה, ושל מה שעשינו גם בוועדה, זה דווקא – אני מוכרחה להגיד, בסופו של דבר המחיר והפיקוח על המחיר זה דבר מאוד מאוד חשוב, אבל הדבר הדרמטי והמשמעותי פה הוא הפיקוח על הצהרונים, והפיקוח על הפעלת הצהרונים, ומה בעצם יהיה בתוך המנגנון הזה. א. בכלל יהיה ממונה על הצהרונים – ולא היה ממונה על הצהרונים במשרד החינוך. כמובן, יהיה גם פיקוח מלא על האופן שבו הצהרון מפעיל את השירותים שהוא נותן. יהיו גם עיצומים כספיים על מי שלא יפעילו את הצהרון בצורה הנאותה, שבעצם היינו רוצים שכל הילדים שלנו יזכו לה. אני רוצה להגיד משהו על הכנסת הזאת ועל היחס שלה למשפחה, ובכלל למעמד הביניים. כשנכנסתי לכנסת הקמתי את שדולת המשפחה יחד עם חברת הכנסת רחל עזריה וחבר הכנסת דוד ביטן – שאומר שזה תמיד מציל אותו מול אשתו; כשהיא כועסת עליו, הוא אומר לה: אבל אני יו"ר שדולת המשפחה הישראלית. כשהקמנו באמת את השדולה, אני לא בטוחה שכולנו ידענו עד כמה הכנסת הזאת תעסוק – תהיה מסורה לעניין הזה. היה לנו השבוע תהליך מדהים שהשלמנו, נקרא לזה, שלב אחד בו, וזה הנושא של מאבק החופשות בוועדת המשנה בראשות חבר הכנסת פורר. אנחנו מטפלים בנושא הצהרונים. נצטרך, חבר הכנסת מרגי, להגיע גם לנושא מעונות היום. ואני אגיד לך יותר מזה, נצטרך גם להגיע, אם לא ליום לימודים ארוך, למנגנון חלופי ליום לימודים ארוך, ואתה ואני כבר שוחחנו בעניין הזה. כי לא יעלה על הדעת שמערכת החינוך הישראלית לא תיקח על עצמה באמת את כל מה שכרוך בחינוך הילדים שלנו. אני משוכנעת שרק בדרך הזאת, באמת, על רוב המשפחות בישראל נוכל להקל. בכל פעם שאני עולה לפה בנושא הזה אני אומרת: שוויון ההזדמנויות מתחיל בדיוק במקום הזה, כי מה שאנחנו יכולים לתת לא כל משפחה יכולה לתת, ואלה המשפחות שעליהן אנחנו צריכים להסתכל, ואלה המשפחות שלהן אנחנו צריכים לדאוג, וכשהם משלמים סכומי עתק לצהרונים – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מסיימת מייד. כשהם משלמים סכומי עתק לצהרונים, וככה, קורסים תחת הנטל, אותם אנחנו צריכים לראות – בשביל הילדים האלה ובשביל העתיד שלהם אנחנו צריכים לעבוד, ובכלל, בשביל כל המשפחות הישראליות. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): כמה דוברים יש? טלי פלוסקוב (כולנו): בכלל, כמה דוברים יש? אילן גילאון (מרצ): כמה דוברות? היו"ר יחיאל חיליק בר: חוץ מיוליה עוד שניים. חיים ילין (יש עתיד): כמה דוברות יש? היו"ר יחיאל חיליק בר: עוד אחת. עיסאווי פריג' (מרצ): איתן, אתה מדבר? היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, הוא שאל כמה דוברות. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אולי אתה תיהנה ממה שאני אגיד? אולי זה יהיה מעניין? אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, גברתי, עד חמש דקות. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): למה שלוש? חמש. אדוני היושב-ראש, אדוני השר – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, כשבאתי לכנסת לפני קצת יותר משנה, הנחתי בין ההצעות הראשונות שלי חוק שכלל צהרונים, חוגים וקייטנות. אמרו לי: גברתי, החוק כבד מדי, גדול מדי, בחיים זה לא יעבור. כשנפגשתי עם נציגי השלטון המקומי הם אמרו לי: צהרון זה קדוש; אל תיגעי בזה; ראשי הערים בחיים לא יסכימו – ואמרו עוד כל מיני טיעונים – ואין מה לעשות, וזה לא יקרה לעולם בגלל שזה לא יקרה לעולם. אז בינתיים אנחנו התקדמנו עם הקייטנות – אני חייבת להגיד, לא לשביעות רצוני. הייתי עושה את זה טיפה אחרת: גם פה הייתי נותנת סמכות פיקוח לשר החינוך, כי אני מאמינה שיש בזה ערך חינוכי. כשפרסתי לפני חבר הכנסת מרגי – חבר הכנסת מרגי, אני פה רוצה לשבח אותך – כשישבנו אצלך במשרד ופרסתי לפניך משנה איך אני רואה דברים, אמרת: יוליה, אני מבטיח לך, זה יקרה. אז דיברנו על קייטנות, על צהרונים ועל חוגים. אני מזכירה לך, חוגים, כי הילדים צריכים גם חוגים, ולא במחיר הפקרות; החוג צריך להיות נגיש לכל ילד. יכול להיות שיהיה לנו פברוטי אבל אף אחד לא יודע על זה, כי אף אחד לא שמע אותו, או איזה אמן גדול או מדען ענק. צריך לתת את ההזדמנות הזאת לכולם. והנה, היום אנחנו התקדמנו בנושא הצהרונים, וזה יום חג. אני כבר לא איהנה מזה, אולי קצת – הילד שלי בן עשר והשנייה בת חמש. אז עם בת החמש אני איהנה מזה. אבל אנחנו עושים את זה לעם ישראל, לכל המשפחות. אנשים צריכים לצאת לעבוד ולא לרדוף אחרי הילדים בשעה 14:00, אחר הצהריים. זה צריך להיות נגיש; זה צריך להיות במחיר נורמלי. המשפחות צריכות להתפרנס, והיום האישה עובדת במשרה מלאה. זה לא כמו שזה היה פעם, שאישה עבדה בחצי משרה ואחר כך טיפלה בילדים. המצב השתנה. אני חייבת להודות לחבר הכנסת מרגי. אני חושבת שבאיזה שלב זה לא צודק – וזה נושא שאני מתכוונת להעלות בפני ועדת הכנסת – הנושא של הפ'. מי שמוביל את החוק, מי שמקדם את החוק, מי שעשה את העבודה – לא מספיק להגיש חוק; צריך גם לדעת איך לקדם אותו. אז אני מאמינה שמי שהעביר חוק בוועדת שרים לחקיקה צריך להיות רשום ראשון. איילת, סליחה, אבל אנחנו שתינו יודעות שזה חבר כנסת – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עם כל הכבוד, חברת הכנסת מלינובסקי, מה שאת עושה עכשיו פשוט לא מקובל. ואני רוצה להגיד לך שאני עברתי בוועדת שרים לחקיקה, ועשיתי כל מה שנדרש מחבר כנסת, ומה לעשות שאני חשבתי שצריך להגיש את החוק הזה חודשיים לפני מי שהגיש את זה בפועל? מה שאת עושה עכשיו הוא פשוט לא ראוי. אני עבדתי על זה לא פחות קשה ממך, את זה אני מבטיחה לך. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אני מאמינה, אני מאמינה – אני, באמונה שלי – שמי שעשה את העבודה, מי שקידם את החוק מול ועדת שרים לחקיקה, מי שעשתה את ההתרוצצויות מול משרדי הממשלה – כי כולנו יודעים שכדי לקדם חוק לא מספיק להניח אותו אלא צריך גם להתרוצץ מול כל הגורמים הרלוונטיים ולעשות את הסגירות. אני באמת מאמינה בזה, חברי, מה לעשות. כי קרה לי משהו עם החוק שלי. גם אני הגשתי בזמנו הצעת חוק על זה. אני לא הצלחתי לקדם את זה לאותו מצב כפי שהצליח מרגי. מה לעשות, זאת המציאות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – טלי פלוסקוב (כולנו): – – – ישבה לילות – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): נכון, הם עשו את העבודה הזאת. אז זה לא צודק באופן כללי שזה המצב, ואני מתכוונת להעלות את זה מול ועדת הכנסת, שנשנה את הפרקטיקה. כי היום זה ככה ומחר זה מישהו אחר. כדאי לחשוב על שינוי הפרקטיקה הזאת של הפ'. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה לא יפה מה שאת עושה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): זה אני. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – משום שאם הייתי חושבת – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): סליחה, אני בזכות דיבור עדיין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני נורא מצטערת שאני מפריעה לך. את עושה מעשה לא ראוי ולא אתי. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת ורבין, אני אתן לך להשיב בסוף. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): פשוט מעשה לא אתי. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אבל אני לא מתייחסת – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא, לא הודעה אישית. מותר לה להשיב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זאת הודעה אישית, וזכותי לענות. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, זו לא הודעה אישית. מה, את הצעת את החוק, אני אתן לך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מאה אחוז. קריאה: אדוני היושב-ראש, יש סדר-יום – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מוסיף לך דקה, אבל בבקשה לסיים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): ביום ראשון אנחנו נדון בחוק הזה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני יודעת שהוא לא מושלם, אני יודעת שיש עוד מה לעשות שם. גם לי יש הסתייגות מסוימת, לגבי הגנים הפרטיים. אבל אני מאמינה שזאת פריצת דרך, זאת בשורה ענקית לכל ההורים במדינת ישראל. סוף-סוף אנחנו מגיעים להסדרה ואנחנו נדע מה זה צהרון, מה צריך להיות בו וכמה הוא צריך לעלו, ושראשי הרשויות והשלטון המקומי יפסיקו לגזור 40% מעלות הצהרון – ואנחנו כולנו, כולנו יודעים שזה המצב. אז עכשיו, כשכל זה יהיה מסודר ומפוקח והתוכן ברור, זה לטובת כולנו, וכמובן, גם לטובת הילדים, ולטובת כלכלת מדינת ישראל. אני לא רציתי לפגוע באף אחד באופן אישי. אני רק אמרתי את האני המאמין שלי, איך החקיקה שלנו ואיך הרישום שלנו צריך להיראות, כי הגלגל מסתובב: לפעמים זה ככה, לפעמים זה אחרת. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אני גם חוויתי את זה בעצמי. זאת הייתה הערה כללית ומזמן התכוונתי לדבר על זה ולדון על זה בכנסת – איך אנחנו רוצים שייראה סדר היוזמים בחקיקה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, שלוש דקות, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, איילת והחברות שיוזמות ואחרים, אני קמתי, למרות השעה המאוחרת, לברך, אבל לא רק. כפי שדיברתי על זה עם מרגי, ובטח נעלה את זה ביום ראשון, יש דברים שמאפיינים – – – קריאות: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): מרגי, אני רוצה – אילן, אני מדבר אל מרגי. יש דברים שמאפיינים את ההתיישבות – מושבים, קיבוצים, יישובים קהילתיים – שמחייבים רגישות בעת ההחלטה. הצגנו לאורך הדיונים, יחד עם אנשים שבאו מהתחום המקצועי, וזה לא מספיק בא לידי ביטוי בניסוחים ובהגדרות, שניתן יהיה לבצע את הפעילות הזאת, כפי שגם היום היא מתבצעת, במושב, בקיבוץ או ביישוב קהילתי, בפיקוח על פי הכללים וקבלת המימון המתחייב מכך באמצעות המועצה האזורית – שהיא חלק מהשלטון המקומי, אבל יש מקום להדגיש אותה בגלל המורכבות והשונות. יש גם שאלה של מספר הילדים. יש יישובים קטנים ומרוחקים שמספר הילדים בהם לפעמים לא מספיק גדול כדי לעמוד בדרישות ובתקנים. אנחנו מכירים את זה גם בנקודות נוספות, כמו מעון או כיתה. אני רוצה להגיד עוד דבר, לחברתי איילת ולמי שפה שותף: במועצה אזורית יש בעיה של הסעות – מרגי, אני מחכה לך. הזמן שלי. יש בעיה של הסעות. אם מתפצלת הסעה כך שבאוטובוס אחד נסעו ילדים מכל הגילים, תיווצר פה מציאות שעלות ההסעות יכולה למנוע את המפעל הזה. מדי פעם אנחנו מזכירים שיש 1,000 יישובים כפריים, 54 מועצות אזוריות, והן שונות בחלק מהדברים מהמרקם העירוני. זה כולל את הפיזור, זה כולל את גודל הקבוצה ואת ההסעות, שהן מרכיב יקר מאוד ביכולת לקיים את מערכת החיים הכוללת ואת החינוך. אז קודם כול אני מברך. מרגי, אני מצטרף אליך בבקשה שכל הגיל הרך יהיה תחת משרד החינוך. המצב הלא-נורמלי שמלידה עד גיל שלוש זה הרווחה והיתר זה החינוך, זה מצב לא הגיוני. צריך להביא הכול, מלידה והלאה, למשרד החינוך. ילדים וחינוך זה משרד החינוך. הדבר שאני מבקש ממך הוא שבאישור לקריאה השנייה והשלישית תבוא לידי ביטוי ההבנה, שיש לך, לצרכים המיוחדים של המגזר הכפרי וההתיישבותי – וגם אתה בא משם. מה שמגיע לכולם מגיע גם לילדים האלה, עם התוספות המתחייבות וההבנה הנדרשת של המציאות המיוחדת. בכל מקרה, ברכות ובהצלחה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. נחמן שי, בבקשה, שלוש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברי איילת ורבין נחמיאס ויעקב מרגי על הצעת החוק שלהם. אני חושב שזה צעד אחד קטן קדימה, אבל שלא נהיה נאיביים, ושלא נתעלם מהאמת העצובה: במדינת ישראל יהיה חינוך טוב למי שמשלם הרבה, זאת הנקודה העצובה. ואז נוצרים הפערים וגדלים הפערים בין מי שיש לו לבין מי שיש לו פחות, או מי שאין לו, והצהרונים הם דוגמה לכך. טוב שיהיה פיקוח על הצהרונים, וטוב – אני לא אבטל את זה, אני חושב שזה בסדר, אבל השאלה היא האם מדינת ישראל מוכנה סוף-סוף לפתוח את הכיס שלה, שיש בו די הרבה, כפי שאנחנו יודעים, ולאפשר באמת יום לימודים ארוך, עוד שעות שילדים וילדות יעשו בבתי-הספר או במסגרות אחרות בשעות אחר הצהריים והערב המוקדמות; לתת להם את האפשרויות של ההעשרה, של החינוך הנוסף, כדי שבאמת באמת – שני דברים: אחד, לאפשר להורים שלהם לעבוד, בחלק מהמקרים הורים אינם יכולים לעבוד, ועל ידי זה, שוב, גדלים הפערים החברתיים; הדבר השני, כדי להוסיף ולהשלים על הידע שנלמד בבתי-הספר. החינוך הוא המפתח. החינוך הוא המפתח. בעניין הזה אני גם רוצה להוסיף – בדקנו ומצאנו שילדים לא נולדים בגיל שלוש. בדקתי, זאת כנראה בעיה מסוימת, כי המדינה רואה אותם מגיל שלוש. עד גיל שלוש הם שקופים. עודד פורר (ישראל ביתנו): אלה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אוקיי, תודה, עודד. הם שקופים, הם לא קיימים, מה אני יכול להגיד על הנכדים והנכדות שלי? אני מסתכל, משום מה בשנים האלה הם יצורים לכל דבר. מדינת ישראל חייבת להיכנס לגיל הזה, שהוא גיל מכריע בהתפתחות שלהם, וכבר אז גם לקחת עליהם אחריות ולסייע להורים וגם להתחיל בחינוך שלהם. אני אזכיר בעניין הזה את הנשיא לשעבר, זיכרונו לברכה, שמעון פרס, שכל העשור האחרון לחייו נהג לדבר על הנושא הזה: איך לקחת את הילדים כבר בגיל הצעיר הזה, שבו הם יכולים כל כך הרבה ללמוד ולספוג, ולהתחיל – גם לשמור עליהם, כמובן, ולהקל, עוד פעם, כפי שאמרתי קודם, וגם להתחיל כבר לתת להם כלים להתקדמות העתידית. העובדה שהמדינה פוגשת אותם בגיל שלוש, אחרי שהם עברו בכל מיני מקומות – היו בבית או היו במסגרות הרבה או פחות מרשימות מאשר בתי-ספר או גני ילדים – היא מכרעת לגבי התפתחותם. מי שרוצה לראות – ואני נמנה עמם – מדינת ישראל שוויונית, שבה לכל אחד יש הזדמנות להגיע ולהשיג – הממשלה הזאת טוענת שככה מגיעים, צריך לתת הזדמנות ואז זה קורה; ובכן, בבקשה, תנו להם את ההזדמנות מההתחלה, ההתחלה מהלידה ואילך, כולל אותם צהרונים. תודה לך. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת שי. דקה מהצד, בבקשה, נורית. נורית קורן (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר אזולאי, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לשר האוצר משה כחלון, שראה צורך רציני שיהיה פיקוח על הפעלת הצהרונים, וזה חשוב ביותר, ואנחנו מודים לו. אנחנו רואים שאין כאן לא אופוזיציה ולא קואליציה, וזה נושא חשוב, וזה מראה כמה הכנסת חברתית, הכנסת העשרים היא כנסת חברתית, וכולנו תומכים בדברים הללו. אני רוצה להוסיף ולהזמין את חברי הכנסת: ביום שלישי הקרוב, 25 ביולי, בשעה 10:00, אני עורכת סיור בבית-הקברות הר המנוחות בירושלים; לבוא לראות את חלקת הילדים של פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. אתם מוזמנים. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין מסכמת כמציעה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, גם לי יש מה להגיד. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא אושר, נסגרה הרשימה, חברים. קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: מה, אתם סובלים? אני לא מבין, אתם סובלים פה? חיים ילין (יש עתיד): זה שאתה רוצה לסיים – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אני לא מבין, משלמים משכורת, אתם סובלים? רויטל סויד (המחנה הציוני): לא, אנחנו סוף-סוף – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא עשיתי לכם אף פעם פיליבסטר מיוזמתי, נכון? מיכל רוזין (מרצ): חיליק, יאללה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מאוד נהנה, אני מאוד נהנה, אני לא מבין, מה קרה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז מספיק. מיכל, מספיק, מה זה הדבר הזה? אדוני היושב-ראש, אדוני חבר הכנסת מרגי, אני רוצה קודם כול באמת להודות לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שלא הייתה יכולה להיות כאן, שבאמת פעלה בעניין הזה ללא לאות; לחברת הכנסת קארין אלהרר, שנבצר ממנה להיות כאן; לחבר הכנסת מרגי, שמגויס לדבר הזה בכל כוחו, ובאמת, לשר האוצר, שבאמת – צריך להגיד את האמת – הוא פשוט רואה את הצרכים האלה והוא מבין ללבן של משפחות במדינת ישראל, אגב, צעירות ומבוגרות, כי החיים משתנים. אני חושבת שמה שאנחנו עושים פה, במהלך הזה, זה לא פחות מהיסטוריה, אבל כמו שאמרתי קודם, ההיסטוריה האמיתית תהיה כשאנחנו נמצא את החלופה הראויה לחוק יום לימודים ארוך. זה צריך להיות הפתרון האמיתי של מערכת החינוך. גם, לפני שאני אומר איזה מילת ביקורת, אני רוצה להודות לחברי מאיר בן הרוש, חבר מועצה מיבנה, שפנה אלי ואמר: אני רואה את המצוקה של משפחות ואני נורא מבקש ממך שתניחי את החוק הזה על שולחן הכנסת, אז זו הזדמנות להודות לו. אני רוצה לומר פה, בבית הזה: אילו בכללי האתיקה של חברי הכנסת היה כתוב שצריך לפרגן, אני חושבת שלא מעט חברי כנסת פה, בבית, היו מוצאים את עצמם במצוקה. מה שקרה כאן היום הוא חסר תקדים, במובן הזה שפתאום החליטה חברת כנסת להתקומם על כך שהחיים הם שמישהו עבד על הדברים האלה לפניה, שמישהו עבד על הדברים האלה יותר קשה ממנה – או פחות קשה ממנה, זה בכלל לא משנה, אבל אלה החיים. אני מוצאת את עצמי פה, מעל הדוכן, מפרגנת הרבה מאוד לחברי כנסת שהקדימו אותי, או עשו יחד אתי, ותאמינו לי, אני רווה נחת משיתופי הפעולה חוצי-המליאה האלה. תאמינו לי, קחי אוויר, קחו אוויר, אנחנו נעשה פה מהפכות – קטנות אולי, אבל יחד. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חברת הכנסת איילת ורבין נחמיאס. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 31 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותוחזר לוועדת החינוך להכנה לקריאה שנייה ושלישית. מזל טוב, איילת, על החוק. השר לשירותי דת דוד אזולאי: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו נוסיף – לפרוטוקול, כמובן – את השר אזולאי כתומך. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 118) (הוראות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וקבוצת חברי הכנסת. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. עד כאן חקיקה. הצעות לסדר-היום האתגרים הניצבים בפני שימור זיכרון היסטורי של מלחמת עולם השנייה היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה – הצעה לסדר-יום בנושא: האתגרים הניצבים בפני שימור זיכרון היסטורי של מלחמת עולם השנייה, של חברי הכנסת רזבוזוב, אילטוב ופלוסקוב, מס' 7608, 7621 ו-7683. ישיב שר החינוך. חבר הכנסת רזבוזוב, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. יואל רזבוזוב (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה אנחנו רואים תופעה של ניסיונות הכחשת השואה והכחשת תפקידו המכריע של הצבא האדום בניצחון על גרמניה הנאצית. אנחנו עדים לניסיונות של ביזוי אנדרטאות לזכר הקורבנות, הלוחמים של מלחמת העולם השנייה. זו בושה וחרפה, שבעולם המודרני עדיין יש תופעות כאלה. מי שלא זוכר את העבר שלו, לא יהיה לו עתיד. אם לא נתאחד ולא נגנה את התופעה הפסולה הזאת יחד, איזה עתיד יהיה לעולם שלנו? איך נביט בעיניים של הווטרנים שלחמו למעננו? צריך להישמע קול גינוי חזק וברור, בכל מדינות העולם, נגד הריסת אנדרטאות ומקומות קבורה של קורבנות השואה ושל גיבורי מלחמת העולם השנייה, החיילים והקצינים של הצבא האדום. צריך לזכור, לעם שלנו ולעולם כולו יש חוב מוסרי לקצינים ולחיילים של הצבא האדום. היה להם חלק מכריע בניצחון על החיה הנאצית. חצי מיליון יהודים נלחמו בשדה הקרב בשורות הצבא האדום, וכרבע מיליון חיילים יהודים נפלו ומצאו את מותם. אחד מהם הוא סבא רבא שלי, איסק פלדניקוב, זיכרונו לברכה, אשר נפל בקרב ומת מות גיבורים. לכן זו גם חובתי המוסרית כלפי המשפחה שלי. מלבד זאת, אנחנו חייבים לדאוג להשכלתו של הדור הצעיר בעולם כולו על לקחיהן האוניברסליים של השואה ומלחמת העולם השנייה. רק כך נוכל להיות בטוחים שהזיכרון יישמר והטרגדיה הנוראה לא תחזור שוב על עצמה. עלינו לפעול גם להרחבה והעמקה של הידע בקרב תלמידים בארץ ובעולם בדגש על השואה, וכמובן על חלקו של הצבא האדום; לדבר על הקורבנות שהקריבו ומילאו תפקיד משמעותי ומכריע בשחרורה של אירופה מהכיבוש הנאצי. זה חייב להיות מאמץ קולקטיבי, בין-לאומי, שילוב של כוחות מהעולם, כדי שיחד נפעל נגד כל הניסיונות להחיות את הנאציזם, בכל מדינה שהיא. בקרוב לא נוכל יותר לחבק את ניצולי השואה ואת ותיקי מלחמת העולם השנייה, את הווטרנים שלנו. עוד מעט לא יוכלו לספר הם עצמם את הסיפור הקשה שלהם, ותפקידנו יהיה להעביר את זה לדורות הבאים. לימוד השואה ולמידת תרומתם של חיילי הצבא האדום הם משימתנו כבני העם היהודי. לכן, לאור חשיבות העניין, אבקש להעביר את הדיון בנושא לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת עודד פוּרר, בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): פוֹרר. היו"ר יחיאל חיליק בר: פורר, בחולם. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. אני חייב לומר שהגילויים על מה שמתרחש באירופה, בחלק ממדינות אירופה, של הניסיון למחוק גם את זיכרון השואה וגם את זיכרון הניצחון שהיה, בזמנו, של בעלות הברית כולן על החיה הנאצית, והניסיון לפגוע בזיכרון של מה שעשו חיילי הצבא האדום – זה מאוד מקומם. אני חושב שהתהליך הזה, בעיקר בימים האלה, כשאנחנו נמצאים כבר, באמת, שנים ארוכות אחרי אותה מלחמה – אני לא מתייחס עכשיו למה שאני חושב על שלטון כזה או אחר מהשלטונות שהיו חלק מאותן בעלות הברית, אני לא חושב שיש מישהו כאן שהוא מחסידיו של אותו משטר קומוניסטי, כזה או אחר, אבל זאת לא השאלה. הצבא האדום, היה לו חלק חשוב ומכריע באותו ניצחון. היה לו חלק משמעותי, ובאמת מיליוני חיילים ומיליוני משפחות ומיליוני אנשים חירפו את נפשם. אני לא חושב שיש – כמעט – בית באותם אזורים שלא חווה שכול עקב חייל שנהרג. אנחנו בודקים גם מי לקח באמת איזשהו חלק מאוד משמעותי – לצבא האדום היה חלק משמעותי מאוד באותו ניצחון, גם במספרים – גם במספרים של החיילים שנהרגו באותה מלחמה. והחזית הזאת, אפשר אפילו לומר שהחזית המזרחית הזאת שנפתחה אל מול אותה חיה נאצית היא זו שגם הכריעה, בעובדה שהנאצים נכשלו בהתקדמות שלהם מערבה, כי הם כבר לא יכלו להתמודד עם כל מה שהיה מסביבם. עכשיו, בתוך אותו צבא – אנחנו בוודאי, כמדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, חייבים לזכור את זה שמיליון וחצי יהודים לקחו חלק במלחמה הזאת, וגם, אנחנו צריכים להבין, לקחו חלק בתפקידים בכירים. כשאנחנו שואלים איך נזכור ואיך נשמור, אז אחד הדברים – קודם כול, לא למחוק; לא למחוק את האנדרטאות שהוקמו ולא למחוק את בתי-העלמין שהוקמו, ואת כל המעשים האלה – ומנסים טיפה אולי לטשטש את המציאות. אני חייב לומר שלפחות כאן, בבית הזה, אנחנו מקדמים היום הצעת חוק, שכבר עברה בקריאה טרומית, עברה בוועדת החינוך של הכנסת, ואני מקווה שעוד נספיק והיא תעבור גם בקריאה ראשונה עוד בכנס הזה, לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית וקביעה ש-9 במאי יהיה יום שמדינת ישראל תציין גם במערכת החינוך, גם במחנות צה"ל. אנחנו מקדמים את זה יחד, גם חברת הכנסת פלוסקוב, גם אני, גם חברי לסיעה, ואני בטוח – אני בטוח – שזה עוד אחד מהצעדים. ואני חושב שאנחנו גם צריכים להסתכל מה קורה במדינות אירופה, ובחלק מהמדינות שאולי מנסים לטשטש או לשנות את הזיכרון של מה שהיה שם. אני מצטרף לקריאה של חברי, ואני מבקש להעביר את זה לוועדת העלייה והקליטה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חברת הכנסת פלוסקוב, בבקשה. עד שלוש דקות. טלי פלוסקוב (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני כשנה וחצי ייצגתי את כנסת ישראל, יחד עם חבר הכנסת חמד עמאר, במצעד החיים באושוויץ בפולין. ולמדנו בביקור שם המון דברים. ואני זוכרת את הצמרמורת בגופי מהריח של מה שקרה שם אז. איך מדינה כזו יכולה לוותר על ההיסטוריה שלה? זה קרה על האדמה שלהם. והיו שם נשים ואנשים שהצילו את חייהם של מיליונים. ובואו לא נשכח מי עשה את זה: מי שפתח את שערי אושוויץ זה אותו חייל מהצבא האדום. וכולנו חייבים להודות לו על כך. ומי שהציל את המדינה, פולין, לצורך העניין, מהנאצים – זה אותו חייל מהצבא האדום. אני אומרת דבר אחד: בלי שאנחנו זוכרים את העבר שלנו, אין לנו זכות לעתיד. לכן אני קוראת לכל מי שחושב למחוק עמודים מההיסטוריה – של העם, של המדינות – לחשוב שוב: האם זה צעד נכון? האם אתם בטוחים שזה לא יחזור? היום, מכל מה שאנחנו רואים, מה שקורה באירופה, אני לא רגועה. ואם אנחנו נשכח את מה שאז היה, ואם אנחנו לא נלמד על כל מה שהיה, ואם אנחנו לא נלמד את הדור הבא מה זו מלחמת העולם השנייה, כמה אנשים נתנו את חייהם, הקריבו את חייהם, לטובת העתיד – לטובת זה שאנחנו היום כאן, והילדים שלנו ממשיכים את חיינו. אני רוצה לספר לכם, בדיוק כמו ידידי יואל רזבוזוב, גם סבי היה שם, גם דודים שלי מצד אבא וגם דודים של מצד אימא. אין משפחה של מי שגדל בברית המועצות לשעבר שבה מישהו לא הקריב את חייו לטובת השלום. אסור לנו – אנחנו היום לא גרים בברית המועצות, אנחנו גרים במדינת ישראל, אבל כאן, נכון להיום, עדיין גרים אותם אנשים שנלחמו למעננו. ומחויבותנו, גם בפניהם, וגם בפני – עוד פעם – כל המדינות, וכל העולם, והעתיד שלנו, לעשות את הכול כדי שההיסטוריה לא תימחק. אז אני שוב קוראת לכל המדינות שחושבות שבזה שאנחנו מוותרים פתאום, יפסיקו לדבר על זה שזה קרה על הקרקע, על האדמה שלהם – טעות; אנחנו נבוא ונספר את האמת לכל העולם. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, גברתי. הבעת דעה מהצד, חברת הכנסת סבטה – – – טלי פלוסקוב (כולנו): קסניה סבטלובה. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה עשיתי? טלי פלוסקוב (כולנו): סבטה. היום גם נגוסה קרא לה סבטה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): חיליק, מה נסגר? היו"ר יחיאל חיליק בר: אמרתי סבטה? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא, סליחה, סבטה, סליחה. תשובת סגן השר, קודם כול, ואז הבעת דעה. סליחה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. וגם דב חנין – הבעת דעה – לאחר מכן. בבקשה, אדוני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תתקן אותי, סגן המזכיר: אם אני לא הייתי נותן תשובה, לא הייתה יכולה להיות הבעת עמדה אחרת, לא? על פי התקנון. טלי פלוסקוב (כולנו): אם מסכימים עם עמדתה של הממשלה, אין – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אבל אם אני לא אומר שום דבר, אז אין שום דבר – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא היה כלום כי אין כלום. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – כך שאני עוזר לך להביע עמדה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה שאתה עוזר לי, בלי העזרה שלך קשה. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, במציאות הנוכחית הוא לא יכול לרדת, כדי שלא – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: משרד התפוצות, שנתבקשתי להיות מי שידבר בשמו, כי השר, שר החינוך, הוא גם השר לענייני תפוצות, אכן רואה עלייה מדאיגה, בעיקר ברשתות החברתיות, של תופעת הכחשת השואה במדינות אירופה, ופועל בכלים שונים למגר אותה, אל מול חברות האינטרנט הגדולות וארגוני החברה האזרחית והאיחוד האירופי. בנושא חילול אתרי הנצחה – זוהי אכן תופעה חמורה ומכוערת, אולם אין בידי משרד התפוצות נתונים שמצביעים על כך שאכן קיימת עלייה דרסטית במקרים מסוג זה בשנה האחרונה. ככלל, משרד התפוצות פועל להיאבק בתופעת האנטישמיות, ובהכחשת השואה כמקרה ספציפי של אנטישמיות, על ידי מגוון פרויקטים ושיתופי פעולה עם משרדי ממשלה וגופים אזרחיים בארץ ובעולם. בעניין לימוד הנושא במערכת החינוך – סוגיית חלקו של הצבא האדום בשחרור אירופה מציפורני הנאצים היא חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים בהיסטוריה בחטיבות העליונות. הפיקוח על הוראת היסטוריה מפיץ למורים באופן שוטף מידע על יהודים שלחמו בצבא האדום, כולל ראיונות ותיעוד עדויות אישיות אשר הוקלטו על ידי אנשי מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון. התוכנית ללמידה משמעותית מאפשרת לתלמידים להעמיק את לימודיהם בסוגיות השואה, ויש בתי-ספר ברחבי הארץ שבחרו להעמיק ולחקור את תרומת הצבא האדום לשחרור אירופה והיהודים. בבתי-ספר אלה נערכים ימי שיא לקראת 9 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית, והנושא כולו הופך לאירוע קהילתי רב-משתתפים. בה בעת, המורים להיסטוריה מציינים בכל שנה בכיתות את הניצחון על גרמניה הנאצית. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. ועכשיו, הבעת דעה של דקה מהצד, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני לא שומע, מה? טלי פלוסקוב (כולנו): אני רק רוצה – תיקון קטן, ככה, לשר, לידע כללי; אנחנו לא מדברים רק על השואה, אנחנו מדברים גם על הגבורה. ואת זה אסור לנו לשכוח. תודה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. חברת הכנסת סבטלובה, בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה לכבוד היושב-ראש, תודה כמובן לסגן השר ולחברי הכנסת המציעים. לצערי הרב, בשנים האחרונות אנחנו הופכים עדים לכך שיש יותר מדי גורמים בעולם, במיוחד באירופה, שמנסים לשכתב את ההיסטוריה, שמנסים לספר את הנרטיב האחר של מלחמת העולם השנייה – שאנחנו גם, יוצאי ברית המועצות, מכירים אותה כמלחמה הפטריוטית הגדולה, המלחמה שלא השאירה אף בית ללא נפגעים, ללא הרוגים: בנים שכולים, בנות שכולות, אחים שכולים וקורבנות רבים מספור. גם, כמובן, מקרב בני עמנו, היהודים; שישה מיליון זכים שנספו, אבל גם מיליוני אחרים, חיילי הצבא האדום וחיילות צבא האדום, טייסים וטייסות, אלה שהקריבו את חייהם ושחררו לא רק את מחנות ההשמדה, את מחנות המוות, כגון אושוויץ, אלא שחררו גם את מדינות אירופה, שחררו אותן מהרוע הנאצי. ועכשיו, הניסיונות הבזויים האלה, באמת, לשכתב את ההיסטוריה ולמכור את הנרטיב האחר, וללמד את הילדים הרכים היסטוריה שונה מזו שאנחנו מכירים וגדלנו אתה – אנחנו לא נרשה לזה לקרות. מפה אנחנו באמת רוצים לקרוא לממשלת פולין לחזור בה מהחלטתה המבישה, ולפרלמנט הפולני, הסיים, לחזור בו מההחלטה הזאת, שבעצם משווה בין האנדרטאות לקדושים שנלחמו נגד הנאצים – שמשווים אותן – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – לפרופגנדה זדונית של מדינות אויבות ומדינות זרות שמנסות באמצעות הפרופגנדה הזאת לקדם את העניינים הפוליטיים שלהן. אין לזה כל קשר לפוליטיקה. אנחנו מדברים פה על גבורה, בין היתר גם על גבורה יהודית. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): גם סבתי נלחמה במלחמת העולם השנייה. אנחנו יודעים היטב שאם שוכחים את ההיסטוריה – אנחנו יודעים היטב: אם אנחנו לא נשמר את הזיכרון הזה, הזיכרון הזה לא יחיה. אנחנו, הילדים, הנכדים, הנינים, אנחנו אחראים לכך שההיסטוריה הזאת תהיה תמיד פרק חשוב בתולדות של העם היהודי, מדינת ישראל והאנושות כולה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חברת הכנסת סבטלובה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – – דקות. היו"ר יחיאל חיליק בר: כן. אני מזכיר לכולם שעמדה מהצד זה דקה. דב חנין, בבקשה. קסניה הייתה כל כך בתוך זה, היה קשה לעצור. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני מברך על כך שהכנסת כולה מאוחדת במאמץ ובמאבק נגד השכחה ומחיקה של ההיסטוריה, נגד הכחשת המאבק האנטי-פאשיסטי האדיר במלחמת העולם השנייה, נגד ההשכחה של התפקיד המכריע של הצבא האדום במערכה הזאת. אדוני היושב-ראש, הצבא האדום אחראי למקום הראשון שבו חייליו של היטלר נבלמו, בשערי מוסקבה. הצבא האדום אחראי למערכה הגורלית והאמיצה שהתנהלה במצור על לנינגרד. הצבא האדום אחראי להבסת הצבא הנאצי בקרב המכריע בסטלינגרד. הצבא האדום הביס את הגרמנים במערכת השריון הגדולה ביותר של מלחמת העולם השנייה, בקורסק. הצבא האדום שחרר את מחנה אושוויץ, הצבא האדום, בסופו של דבר, הגיע לברלין והניף את הדגל של השחרור על בניין הרייכסטאג. ההכחשה של תפקידו של הצבא האדום היא חלק מעלייה של גל עכור של פאשיסטים מסוגים שונים במדינות שונות במזרח אירופה, ואנחנו חייבים להשמיע את קול המחאה שלנו, לא רק בשם הקורבנות אלא בשם הצדק ההיסטורי ובשם המאבק נגד הרוע האולטימטיבי הזה של הפאשיזם והנאציזם. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת חנין. מה מציעים? קריאה: העלייה והקליטה. טלי פלוסקוב (כולנו): עלייה וקליטה, להעביר לוועדה. היו"ר יחיאל חיליק בר: עלייה וקליטה? סגן השר, איפה סגן השר? קריאה: הוא כנראה – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): למה לא חוץ וביטחון? דב, אתה בעד חוץ וביטחון? היו"ר יחיאל חיליק בר: טוב, אנחנו נצביע עכשיו על העברה לוועדה. אנחנו לא מציינים איזו ועדה. נא להצביע. מי בעד העברת הנושא לוועדה? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העלייה והקליטה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 14 בעד, אחד מתנגד. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת העלייה והקליטה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אני בעד. תרשום אותי – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני בעד להעביר את זה לחוץ וביטחון. קריאה: קסניה, את הצבעת נגד? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני נגד להעביר את זה לוועדת העלייה והקליטה, אני בעד חוץ וביטחון. אני חושבת שזה יותר – – – טלי פלוסקוב (כולנו): אז זה – אם שואלים אותך אם להעביר לוועדה, את אומרת קודם כול כן – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני בעד חוץ וביטחון. טלי פלוסקוב (כולנו): אז זה משהו אחר. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): חיליק, אני בעד חוץ וביטחון, אבל מובן שאני בעד להעביר את זה לוועדה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: אם כך, אנחנו נתקן; זה עובר לוועדת הכנסת. היו"ר יחיאל חיליק בר: אבל כבר הצבענו. הצעות לסדר-היום הפיגוע בהר הבית היו"ר יחיאל חיליק בר: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הפיגוע בהר הבית, מס' 7632, 7633, 7647, 7652, 7661, 7669, 7684 ו-7685. ראשון הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מי משיב על ההצעה? היו"ר יחיאל חיליק בר: אין משיב. נחמן שי (המחנה הציוני): מה? היו"ר יחיאל חיליק בר: אין משיב. קריאה: – – – בשעה כזאת כבר אין ממשלה בישראל. נחמן שי (המחנה הציוני): אני יורד. היו"ר יחיאל חיליק בר: הוא ירד. דב חנין (הרשימה המשותפת): צודק, צודק. אם אין ממשלה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: קודם כול, הוא צודק. אבל צריך לתקן את התקנון בשביל דבר כזה. נחמן שי (המחנה הציוני): אם נושא כמו הר הבית, שנמצא בפני פיצוץ ובתוך 48 שעות יכולות לקרות שם טרגדיות איומות, וממשלת ישראל מתכנסת, ראש הממשלה עושה דיונים, ושום שר לא מטריח את עצמו – השר לביטחון הפנים – מה זה אומר על הכנסת? אני רוצה לדעת, מה הבדיחה הזאת? קריאה: נכון מאוד, נכון מאוד. היו"ר יחיאל חיליק בר: קודם כול, אתה צודק. אני רק אגיד שלפי התקנון – התקנון אומר שהממשלה רשאית. אתה צודק. נחמן שי (המחנה הציוני): זה בסדר – תקנון, לא תקנון. מי מסתכל על עם ישראל ונותן לו דין וחשבון? היו"ר יחיאל חיליק בר: זו זכותך המלאה, אתה צודק, לרדת במחאה מהדוכן. חבר הכנסת גליק – אינו נוכח. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אני מציע, אדוני היושב-ראש, אנחנו – כל המציעים – – – לדחות את זה לשבוע הבא – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תראה, אין לי בעיה, אבל אני חייב לקרוא את הכול – אלא אם כן כולם יוותרו – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – לדבר על מה שקרה ביום שישי. חמד עמאר (ישראל ביתנו): או להעביר את זה לוועדה בהצבעה. קריאות: להעביר לוועדה. חמד עמאר (ישראל ביתנו): או להעביר את זה בהצבעה לוועדה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו לא יכולים להחליט על זה. חבר'ה, אנחנו לא יכולים להחליט על זה. זה כבר על סדר-היום, אני חייב לקרוא לדוברים. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אז אני מציע שנעביר את זה לוועדה. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת אכרם חסון. אכרם חסון (כולנו): אני באותה דעה, זה לא מכובד שאנחנו נעלה נושא – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אז למה לא ביקשתם להעביר את זה לשבוע הבא? אכרם חסון (כולנו): אני מציע שכולנו נחכה, ונעשה את זה בשבוע הבא. חמד עמאר (ישראל ביתנו): בשבוע הבא – – – אכרם חסון (כולנו): בואו נשאל את כל החברים, נחכה, ונעשה את זה בשבוע הבא. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני רק רוצה להודיע: מי שמוסמך לדחות את זה, זה רק יושב-ראש הכנסת. אני לא מוסמך לדחות. קריאה: אז אנחנו נפנה אליו. היו"ר יחיאל חיליק בר: אין לי בעיה. אל תעלו, תפנו אליו, אני אציין לפרוטוקול שאתם לא עולים לדבר, במחאה או שלא במחאה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא עולים, במחאה על כך שאין כאן שר. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תלכו ליו"ר הכנסת, אם הוא יסכים להעביר לשבוע הבא. האם כל – אכרם חסון, האם כולם מסכימים לזה? אכרם חסון (כולנו): כולם מסכימים. היו"ר יחיאל חיליק בר: חמד, ויואב בן צור, גם? אתה אחד המציעים, אני חייב לקבל את הסכמתך, אחרת אתה עולה לדבר. חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – – אם היושב-ראש לא יעביר את זה – – – קריאה: – – – מסכים גם, אין בעיה – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): אם היושב-ראש לא יעביר את זה – – – קריאה: שיהיה בוועדה. קריאה: בדיוק. קריאה: לאיזו ועדה? קריאה: ועדת הפנים, ועדת הפנים. קריאה: הוועדה לביקורת המדינה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אין בשבוע הבא הצעות לסדר-היום. אתם יכולים להעביר את זה ל-22 באוקטובר. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אם מישהו מכם יעלה וידבר דקה אחת, נצביע על להעביר את זה לוועדה, אין שום בעיה. אבל בשביל זה מישהו צריך לעלות. נחמן לא עלה. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: רגע, לפי הסדר. אכרם, אתה רוצה לעלות? אכרם יעלה, אתם תחליטו – – – קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אכרם, אני מציע שתציין מה קרה, שאתם מבקשים להעביר את זה לוועדה ולא מדברים בגלל – אין בעיה, זה יירשם בפרוטוקול. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מציע שהדיון הזה יעבור לוועדת הפנים. קודם כול, כפי שאתם רואים, אין שר כאן. אנחנו מדברים על נושא כל כך חשוב לכלל עם ישראל. כפי שאמר חבר הכנסת נחמן שי, אנחנו לא רוצים שיהיה עוד אסון ונשלם עוד מחיר. הנושא הזה כל כך חשוב וכל כך כבד שזה מחייב שקודם כול שר חשוב מהממשלה יבוא לכאן, ישמע אותנו. אם אין שר, ואנחנו לא רוצים לדחות את זה לאחרי הפגרה, אני מבקש, בשם כל חברי, להעביר את זה להעביר את זה לוועדת הפנים. יואב בן צור (ש"ס): אנחנו מבקשים שלוועדת הפנים יבוא השר. היו"ר יחיאל חיליק בר: בסדר גמור. אתם לא יכולים לקבוע איזו ועדה, אבל אחד המציעים, בעמדה מהצד, טלב אבו עראר וכו', יכולים מהצד להציע להעביר את זה לוועדת הפנים. עבדאללה או מסעוד? אכרם חסון (כולנו): אני מציע להעביר לוועדת הפנים. היו"ר יחיאל חיליק בר: טוב. אם כן, אנחנו לא מדברים על זה יותר. אנחנו נצביע עכשיו אם להעביר את ההצעה לסדר-היום בנושא הפיגוע בהר הבית לדיון בוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תשעה בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום בנושא הפיגוע בהר הבית תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנתה סביבה של הכנסת. הצעות לסדר-היום המדינה ורשות הגז אינן אוכפות את הרגולציה של עצמן היו"ר יחיאל חיליק בר: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: המדינה ורשות הגז אינן אוכפות את הרגולציה של עצמן, מס' 7534 ו-7598, של יעל גרמן ואחמד טיבי. את אחמד אתה מחקת? אז רק של יעל גרמן. בבקשה גברתי. גם פה, אגב, אין תשובה, אני רוצה שתדעי. השר חולה. יעל גרמן (יש עתיד): הנה, יש שר. היו"ר יחיאל חיליק בר: אה, יש תשובה? אמרו לי שאין תשובה. בסדר. אגב, אתם צריכים להודיע לנאזם שהחלפתם, הוא לא יודע. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי הבודדים שנותרו, האמיצים שבחבורה, לפני כשבועיים ראינו תשדיר, ראינו כתבה בערוץ 10, שבאה ומראה לנו שלמרות הקמפיין המאוד-מפואר ועתיר המשאבים – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: תפעיל את השעון, כי עלי הקפידו מאוד היום בצהריים. היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו נקפיד עם כולם. סגן שר החינוך מאיר פרוש: גם חברת הכנסת גרמן מאוד הקפידה היום בצהריים. שלוש דקות. יעל גרמן (יש עתיד): למרות הקמפיין עתיר המשאבים של משרד האנרגיה, שבא ומספר לנו איך המדינה מתחברת לגז, הרי מתוך 2,000 מפעלים שמשוועים לחיבור לגז הטבעי, ויחד אתם המדינה משוועת לכך, 30 מפעלים חוברו; 30 מתוך 2,000. במחקר שעשה – זה לא מחקר, זו הערכה – שעשה חן הרצוג, שהוא כלכלן ראשי ב-BDO, הוא אמר שאנחנו במקום הרביעי בעולם במונחי רזרבת גז לנפש – מקום מכובד – – היו"ר יחיאל חיליק בר: מאוד. יעל גרמן (יש עתיד): – – אבל במקום האחרון בחיבור תעשייה, התעשייה הקטנה – לא מדובר כמובן על הגז בלחץ גבוה – לגז הטבעי. איך זה יכול להיות? איך דבר כזה יכול להיות? אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להוריד את יוקר המחיה, ומספרים את הסיפור שהנה החיבור לגז יביא לכך שהמפעלים יוכלו להתייעל ועלות האנרגיה שלהם תפחת, ועל ידי כך הם יוכלו באמת להוריד את המחירים לצרכנים; אנחנו מדברים על האוויר ועל זיהום האוויר שנושמים כל תושבי מדינת ישראל, אבל בעיקר אותם תושבים שנמצאים ליד חדרה, שנושמים עדיין את האוויר המזוהם, כי החשמל שם מופק מפחם. אפשר להעביר את הכול לגז, אז מדוע לא? והנה, כשאנחנו נכנסים לתוך הסיפור, אנחנו מוצאים כרגיל שתי גרסאות. באים המפעלים הקטנים ואומרים: מבקשים מאתנו כסף ולא נותנים לנו את האפשרות להתקשר. למעשה, המפעלים הקטנים מאשימים את החברות, את המונופולים של החברות המובילות, שהיו צריכות להניח את התשתיות ולא מגיעות אליהם. הם אומרים: לא מגיע אלינו הגז, אז איך אנחנו יכולים להתחבר? באות החברות המובילות, שש חברות שהן מונופול ואומרות: מה? אנחנו נשקיע מיליוני שקלים – לדעתי מדובר על הרבה יותר מעשרות, ואולי אפילו מאות מיליונים – נשקיע בתשתיות בלי שאתם, המפעלים, תבטיחו לנו שתצרכו מאתנו כמות מסוימת של גז? לא יעלה על הדעת. אז יש פה שתי גרסאות. אני משערת לעצמי שהאמת נמצאת באמצע, גם כאן וגם כאן. אבל בינתיים בפועל המפעלים לא מחוברים והחברות לא משקיעות את התשתיות הנחוצות כדי להתחבר לאותם מפעלים. לכן, יש צורך שנזמין את כל הגורמים הרלוונטיים והנוגעים בדבר, שיבואו לוועדת הכלכלה – אדוני היושב-ראש, אין ועדה אחרת, רק ועדת הכלכלה; נשמע אותם, נושיב אותם סביב שולחן, ונביא סוף-סוף לכך שהגז – שנמצא אצלנו, כמו שאמרתי, מקום רביעי – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): – – יגיע למטרתו, והיעדים של הורדת זיהום האוויר והורדת יוקר המחיה – נגיע אליהם. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה גברתי. אם כן, אין תשובת ממשלה, לכן נצביע על העברת – סליחה, יש תשובה או אין? קריאה: צריך אישור של היושב-ראש להצעות לסדר-היום. היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי. אז אין תשובה. להעביר את זה לוועדה? מה אתה מציע, כבוד השר? לאיזו ועדה אתה מציע, כבוד השר? יעל גרמן (יש עתיד): כלכלה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: כלכלה? זה בסדר? השר לשירותי דת דוד אזולאי: אני לא מציע כלום. היו"ר יחיאל חיליק בר: היא רוצה כלכלה, להעביר לוועדת כלכלה. בבקשה, בעד ונגד העברה לוועדת כלכלה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תשעה בעד, ללא מתנגדים. ההצעה לסדר-היום בנושא: המדינה ורשות הגז אינן אוכפות את הרגולציה של עצמן תעבור לדיון בוועדת הכלכלה. הצעות לסדר-היום עיצומים במכללות לחינוך היו"ר יחיאל חיליק בר: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: עיצומים במכללות לחינוך, מס' 7666, 7675 ו-7682. תמר – איננה כאן. דב חנין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת בן ארי, אם תהיה פה. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. אדוני, עד שלוש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. לפני שאומר כמה מילים בנושא, אני חייב להביע מחאה על התנהגותה של הממשלה מול הכנסת, הזלזול של הממשלה בכנסת, העובדה ששרים לא מגיעים לענות על הצעות לסדר-היום. אני חושב שהדבר הזה הוא מביש, הוא לא מכובד, ואני מציע לך, אדוני יושב-ראש הישיבה, להעלות את הנושא הזה לפני יושב-ראש הכנסת בישיבת הנשיאות ולהעביר לממשלה מחאה חריפה בעניין הזה. בהקשר הזה אני דווקא רוצה לציין לחיוב אותך, אדוני סגן שר החינוך. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – – שלוש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): כן, כן, אני מציין את הדברים. אני חושב שזו צריכה להיות הגישה – להגיע, לתת תשובות ולהתייחס לגופו של עניין. אדוני היושב-ראש, מאבק המרצים האקדמיים במכללות לחינוך הוא מאבק צודק. הוא מאבק צודק. הם נאבקים כנגד העובדה שלא מיישמים את ההסכמים שנחתמו אתם, לא מסדירים את תנאי העבודה שלהם. היו עיצומים בעניין הזה. העיצומים כמובן עוררו הרבה כעס אצל הסטודנטים, אבל העיצומים היו מהלך מוצדק, כי, עמיתי חברי הכנסת, אתם מתארים לעצמכם שמרצה אקדמי, בעל תואר דוקטור ובעל עשר שניות ניסיון, שכרו יהיה 7,500 שקל? זה נראה סביר? זה נראה הגיוני? ולכן, המרצים האלה, שהם שמכשירים את מורי העתיד שלנו, מנהלים מאבק שהוא מאבק צודק; מנהלים מאבק שהוא מאבק לא רק על תנאי העבודה שלהם אלא על היחס למורי העתיד, על היחס למערכת החינוך. אני יודע שהשעה מאוחרת. אני לא אנצל את כל הזמן שלי. אני אסתפק בהעלאת הנושא הזה על סדר-יומה של הכנסת. אני מקווה לשמוע את תשובתו של סגן השר, ואני חושב שזה נושא שהכנסת צריכה להמשיך ולעקוב אחריו. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חברת הכנסת בן ארי – אינה נוכחת, על כן ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת דב חנין המציע. ב-9 במאי 2015 נחתם הסכם שכר קיבוצי בין הסתדרות המורים למשרדי החינוך והאוצר בעניין שכר עובדי ההוראה במכללות להכשרת עובדי הוראה. במסגרת הסכם זה נקבעו תוספות שכר לעובדי ההוראה במכללות. נוסף על כך, הצדדים הגיעו להבנות באשר לאופן היישום של שלב ב' בהסכם האמור. הבנות אלו מנוסחות בימים אלו לכדי הסכם קיבוצי. לפיכך, אין כל מקום לנקיטת העיצומים על ידי סגל המרצים במכללות האקדמיות לחינוך. המשרד ייתן מענה לסטודנטים המסיימים את לימודיהם ואשר עתידים להשתבץ כעובדי הוראה חדשים בשנת הלימודים התשע"ח, בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים הנוגעים להעסקת עובדי הוראה במערכת. אם אדוני מסתפק בזה, מה טוב. אם אתה רוצה בקרה בוועדת החינוך – גם לזה אני מסכים. היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, נצביע בעד ונגד העברת הנושא לוועדת החינוך. אדוני, אאפשר לך לחזור למקומך. נא להצביע, מי בעד? מי נגד העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת החינוך? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: בעד – 10, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום עוברת לוועדת החינוך. אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא הסכנות האורבות לילדים, בין היתר בכבישים ובבריכות השחייה, בחודשי החופש. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח, לכן לא נדון בזה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: תמסור למציע שהייתי פה. היו"ר יחיאל חיליק בר: נרשום גם לפרוטוקול את זה – שהיית פה. אנחנו גם מודים לך על זה. הצעות לסדר-היום עובדים רבים, לרבות מאבטחי מוסדות חינוך, מוצאים את עצמם חסרי עבודה בתקופת החופש היו"ר יחיאל חיליק בר: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: עובדים רבים, לרבות מאבטחי מוסדות חינוך, מוצאים את עצמם חסרי עבודה בתקופת החופש, מס' 7630, 7645, 7662 ו-7670. ראשונת הדוברות – קסניה סבטלובה, חברת הכנסת. אחריה – מסעוד גנאים, יצחק וקנין ומנחם אליעזר מוזס. בבקשה, גברתי. קסניה תמיד פה בזמן. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה לך, אדוני היושב-ראש. מובן שגם אני מוחה על כך שבנושא כל כך חשוב כמו מה שקורה עכשיו מסביב להר הבית אין פה אף שר שמטריח את עצמו. מכל המספר הזה, האדיר, של שרים וסגני שרים, אף אחד לא מגיע. כנראה עסוקים בחקירות, אבל זה כבר עניין אחר. אנחנו לא נבזבז את הזמן. קריאה: – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): לא, אנחנו מדברים על נושא שנדון קודם ולא היה פה שר לענות עליו. לגבי מאבטחים במוסדות חינוך, ביוני 2016 נחתם הסכם בין יושב-ראש ההסתדרות, שר האוצר ויושב-ראש מרכז השלטון המקומי, שלפיו אלפי מאבטחים במוסדות החינוך זכו להעסקה רציפה במשך כל השנה, למרות החופש הגדול. ואכן, עד אוגוסט 2016 קיבלו המאבטחים הבטחת הכנסה בחודשי הקיץ. אך ההסדר הופסק מסיבה לא ברורה, וכ-25,000 מאבטחים נותרים ללא הכנסה מתקופה זו. הסיכוי שיתקבלו אצל מעסיק חלופי לתקופה זו הוא אפסי, כמובן. שאילתה בנושא זה הוגשה על ידי בעקבות פנייתם של המאבטחים ללשכתי. שאילתה ישירה לשר האוצר הוגשה ב-20 ביוני, וטרם נענתה. שאילתה ישירה לשר העבודה והרווחה הוגשה, גם כן, ב-20 ביוני – טרם נענתה. שאילתה דחופה הוגשה לשר האוצר ב-9 ביולי ובוטלה. בהמשך למידע שקיבלתי, וגם בהמשך לפנייתי במכתב ישיר למר יוסי ברבי, יו"ר איגוד המאבטחים בהסתדרות הכללית, טרם התקבלה התייחסות כלשהו בעניין הזה מגורמים רשמיים. הזמן כמובן אוזל. אנחנו כבר נמצאים בסוף חודש יולי. האנשים האלה לא מקבלים הבטחת הכנסה ואינם מועסקים בימים אלו ממש. אני רוצה רק להזכיר לכולנו: מדובר פה במאבטחים שרובם ככולם הם כמובן עובדי קבלן, וככאלה, הם לא נהנים מתנאים הוגנים של העסקה. העסקתם היא העסקה פוגענית, ובאמת, אנחנו מדברים פה על אלפי ישראלים, אבות למשפחות, שמפרנסים את המשפחות שלהם ועובדים קשה מאוד, ובחודשי הקיץ, כשיש גם הנטל של הקייטנות ושל החוגים ושל הניסיון איכשהו לעשות טוב לילדים שנמצאים עכשיו בחופשה השנתית שלהם – דווקא עכשיו המדינה למעשה מפקירה את אותם ישראלים, את המאבטחים, שלא מקבלים כל פרנסה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, עד שלוש דקות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהשומרים והמאבטחים בבתי-הספר עושים עבודה חשובה מאוד. ואני אישית, משנת 2009 עסקתי ועבדתי הרבה כדי שהשמירה גם תכלול את בתי-הספר הערביים, שלא הייתה בהם אבטחה או שמירה לפני זה. אבל בכל ביקור שלי בבית-ספר נפגשים אתי השומרים האלה ומתלוננים על זה שהם לא מקבלים את הזכויות שלהם. למשל, בחופש הגדול אין להם שום זכות. המשכורת שלהם יורדת בצורה דרסטית. לפי הדוח של הממ"מ, הזכויות שלהם מופרות ב-12 סעיפים של זכויות העובדים. לכן, לדעתי, על כל הגורמים – וזו אחת הבעיות שלהם: הם נופלים בין הכיסאות. יש משרד הפנים, יש השלטון המקומי, יש ביטחון פנים. אין להם אבא ואין להם אימא. צריך שתהיה להם כתובת כדי שיפנו אליה לזכויות שלהם. אני רציתי גם לדבר, אדוני היושב-ראש, על העניין החשוב והרגיש ביותר, וזה מה שקורה במסגד אל-אקצא. אני חושב שמה שקרה – למרות שאנחנו הבענו, כהנהגה הערבית, את ההתנגדות שלנו לדרך של המאבק המזוין והשימוש בנשק, כי דרכנו במאבק נגד כיבוש, נגד אפליה, נגד גזענות, היא דרך אזרחית, פוליטית, ציבורית, ולא דרך שפיכת הדמים, אבל האחריות למה שקורה במסגד אל-אקצא היא של מי ששולט שם. מי ששולט בכוח הזרוע זה ממשלת ישראל, ככיבוש שם. לכן, לדעתי, מה שקורה שם הוא באחריות של ממשלת ישראל. על ראש הממשלה להתעשת, להסיר את הכלים האלה, המגנומטרים, כי באמת אנשים חשים השפלה. מסגד אל-אקצא זה לא המוסד לביטוח לאומי או קניון; זה מקום רגיש מאוד. כל הזזה, כל שינוי שם, רגיש מאוד, ויגרום לתסיסה ולבעירה. דבר אחר: לאנשים אין אמון והם חוששים שזו התחלה של שינוי עובדות בשטח במסגד אל-אקצא. לכן, האחריות היא של ממשלת ישראל, של ראש הממשלה, להסיר את הדברים האלה, את הכלים האלה, ולתת לאנשים להתפלל בכבוד. דבר אחר: יש כאלה שהסיטו את העניין, כאילו זה סכסוך עדתי בין מוסלמים לבין דרוזים. אנחנו בני עם אחד. הסכסוך והמתח אינו בין עדות, אינו בין דתות. הכתובת שלנו – אני, כערבי-פלסטיני במאבק שלי – זה ממשלת ישראל, זה הכיבוש, ולא אנשים ולא עדות אחרות. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת וקנין – אינו נמצא; חבר הכנסת מוזס – אינו נמצא. אם כן, ישיב סגן שר הפנים, משולם נהרי. בבקשה, אדוני. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, הנושא הזה עלה ביוני 2016, בהצעה לסדר-היום, ולא ידעו מי צריך להשיב, כמו שהזכרת. כל מיני משרדים – זה אומר בכה וזה אומר בכה. היה אמור להשיב סגן שר האוצר, וביקשו ממני להשיב במקומו. מאחר שאני מכיר את הנושא ממערכת החינוך – אני בא ממערכת החינוך – היה קל לי יותר לדבר על הנושא הזה. המצוקה הייתה אמיתית, ואני רוצה רק לומר מה אמרתי אז פה, מעל הדוכן, בנושא הזה. לפני הסטנוגרמה מאותו תאריך. הדברים שאמרתי אז – שהייתה כבר התקדמות. נכון, כל חודש היה צריך – הרי הם עובדים דרך חברת כוח אדם, הם לא עובדים של השלטון המקומי. הם דרך חברת כוח אדם, והשלטון המקומי בעצם עושה התקשרויות עם חברת כוח אדם. האוצר הוא זה שמאשר, כי גם הוא משפה את הרשות המקומית בהוצאות של המאבטחים, אז, כל חודש היה צריך לשפות את הרשויות המקומיות, וזה היה נורא. עכשיו, אני לא מדבר על חודשי הקיץ, החודשיים של החופש הגדול, אלא על לפני כן. אז דובר על יוני, שעדיין לא מממנים אותו. אז אמרו: אוקיי, אז זה אנחנו כבר מממנים. מה עם חודשי הקיץ, כשיש קייטנות ויש פעילויות, מי מאבטח אותן? ואז אני אמרתי: "מתקיים משא ומתן כללי לגבי העסקתם של המאבטחים כדי לשפות אותם גם בחודשי הקיץ – הרי אי-אפשר לפטר את האנשים האלה, או לשלוח אותם, ולהגיד להם: אתם תהיו חודשיים בלי משכורת". קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כמו שמשלמים למרצים באוניברסיטאות כשהם בחופש. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. ואז אמרתי ש"הנושא הזה במשא ומתן מתקדם לקראת סיום, כדי לשפות את הרשויות, שיעסיקו את המאבטחים גם בחודשי הקיץ", כלומר תלוי באוצר, גם. "כשזה יסתיים, זה יפתור גם את הבעיה של הקייטנות, וגם של כל הפעילויות שיש לרשות המקומית ומוסדות החינוך בחודשי הקיץ". אז קיוויתי שזה הסתיים, ובא לציון גואל – יקבלו עבור 12 חודשים. והיום שוב, כשביקשו ממני להשיב בנושא הזה, בדקתי את הנושא הזה עם השלטון המקומי, ויש לפני מכתב שבו יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, מר חיים ביבס, פונה לכל הרשויות המקומיות, בעקבות הסכם הבנות שהיה עם שר האוצר ויושב-ראש ההסתדרות בנושא הזה, כדי שיקבלו עבור 12 חודשים. אכן, יש סיכום כזה ומחויבות לשלם עבור 12 חודשים בשנה, כאשר היקף המשרה והשכר הנגזר ממנה בחודשי הקיץ יעמוד על גובה השכר הממוצע בעשרת החודשים שקדמו לחודשי הקיץ. אני ביקשתי לברר אם זה אכן מתקיים. אמרו לי שהדבר הזה מתקיים ככתבו וכלשונו, בכל הנושא שקשור למאבטחים. והיה – אם יש מקום שבו עדיין זה לא מוסדר או שלא מקיימים את זה, אנא, הביאו את זה בפנינו, אנחנו מוכנים לבדוק את זה מול הרשות המקומית. אבל ללא ספק, לא מדובר ב-25,000 מאבטחים שלא מקבלים 12 חודשים. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני, מה אתה מציע? סגן שר הפנים משולם נהרי: אני לא המציע, אבל אני נותן להם רק עצה: אילו היו מקיימים דיון בוועדת הפנים, עם כל הגורמים, כדי להבין את הכול – כי יש כאלה שאומרים שזה תפקיד של האוצר, יש כאלה אומרים שזה תפקיד של משרד העבודה, וכו'; את משרד הפנים לא הזכירו, אגב – אם הם יבקשו את ההצעה הזאת, אני לא אתנגד. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לוועדת הפנים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לוועדת הפנים. היו"ר יחיאל חיליק בר: ועדת הפנים. אבל לפני כן עמדה נוספת של חבר הכנסת חאג' יחיא, דקה. בבקשה. סליחה, סגן השר. בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים, כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברים, אני אדבר על מה שקרה ומה שקורה במסגד אל-אקצא. פעם ראשונה ב-50 שנים – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: לא אמרת בסם אללה א-רחמאן א-רחים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אמרתי, לא שמת לב. היו"ר יחיאל חיליק בר: אמר, אמר בסם אללה. אמר. אנחנו וידאנו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): פעם ראשונה, 50 שנים מיום כיבושו של מסגד אל-אקצא, סוגרים אותו ומונעים קיום תפילת יום שישי. זה תקדים, ומי שאחראי לזה זה הממשלה וראש הממשלה. המקרה שהיה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): לא הרוצחים? לא הרוצחים? לא? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה אחד. שניים, אפילו – בכל מקום שהמשטרה באה לעשות חיפוש, בעלי הבית מתלווים לאלה שעושים את החיפוש. נכנסו למסגד אל-אקצא, עשו חיפושים, ואנשי הווקף לא היו נוכחים. אז אנחנו לא יודעים מה הכניסו, מה הוציאו ואילו שקרים הם גם יפרסמו אחר כך. לכן, הייתה צריכה להיות נוכחות של אנשי הווקף. המגנומטרים, את ביטחונם של מי הם מחפשים? של המתפללים? הרי אם אלה החיילים, מי שירצה לעשות את הפיגוע יכול לעשות את הפיגוע בחוץ, גם בלי להיכנס למסגד אל-אקצא. אז הטיפשות הזאת – ואת זה גם הבין השב"כ, ואמר להם: זה מיותר, תוציאו; התעקשות של ראש הממשלה והשר לביטחון פנים, שכנראה מובילים לשפיכת דמים, חס וחלילה – ואם זה יהיה, זה יהיה באחריותם. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסכם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני מסכם. לכן, אני קודם כול פונה לכל המוסלמים לבוא בהמוניהם לתפילת יום השישי, ושם, אני מבין – וזה מה שיהיה, אם ראש הממשלה לא יתעשת ויוציא אותם ויבין שהשטח הזה הוא שטח כבוש, והניסיון לקבוע עובדות וריבונות זה לא יעבור, כי אין ריבונות לממשלת ישראל שם. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לסדר-היום בנושא: עובדים רבים, לרבות מאבטחי מוסדות חינוך, מוצאים את עצמם חסרי עבודה בתקופת החופש, למעבר לוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה, על העברת הצעת החוק לוועדת הפנים, לדיון. הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: שישה בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת הפנים. הצעה לסדר-היום השרפה בצפת – שרפות בשכונות צפופות עשויות להפוך למלכודות אש היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: השרפה בצפת – שרפות בשכונות צפופות עשויות להפוך למלכודות אש, מס' 7665, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. אמיר אוחנה (הליכוד): עד – עד עשר דקות. היו"ר יחיאל חיליק בר: עד, עד. לא חייבים. חבר הכנסת אוחנה מבקש להדגיש שזה עד עשר דקות. זאת אומרת, אין לך חובה לדבר עשר דקות. הוא הבטיח לא יותר מתשע וחצי, אמיר. בבקשה, אדוני. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, רבי דוד, מי עונה על השאילתה הזאת? היו"ר יחיאל חיליק בר: השר לביטחון הפנים, ארדן. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): סגן השר עונה גם בשם השר ארדן? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא. היו"ר יחיאל חיליק בר: כרגע אין לך שר שמשיב. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אולי השר כץ? היו"ר יחיאל חיליק בר: השר ארדן היה אמור להשיב. האם אתה עונה בשם השר ארדן? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מה? היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה עונה בשם השר ארדן? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא. כרגע אין לך תשובת שר. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אני אדבר לאומה. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה? קריאה: – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): בתחילת דברי אני רוצה לדבר על השרפה שהתרחשה בצפת לפני ימים ספורים. אין לי שום טענה לרשות הכיבוי. הם עשו את המקסימום, מה שהיה ביכולתם. אני לא בא בטענה לאף אחד. אין ספק שהם עשו עבודה טובה, טובה מאוד. אבל צריך לזכור, כדבריהם של אנשי הכיבוי, שמה שעומד לרשותם הם שני רכבי כיבוי בלבד בלי מנוף. צריך לזכור שבצפת יש מבנים גבוהים, והרשויות בכל האזור מדברות על כך שיש להן רק שני רכבי כיבוי. זה מחדל שעלול, בהחלט, לעלות לנו בחיי אדם. שנית, עד שמגיעים רכבי הכיבוי ממרום הגליל, חצור וקריית שמונה, זהו זמן קריטי. ראינו, ממש ב"לייב", את הלהבות מצפת, וזה היה פשוט מפחיד. אנשים ברחו מהבתים, וזו שרפה שמשתוללת מבית לבית. בסיפור הנוכחי עברו עשרות דקות יקרות עד שהפעילו את נוהל אש – שרק אז בעצם מזניקים את מטוסי הכיבוי – ובעשרות הדקות האלה האש עברה כבר לרחוב נוסף, ואנחנו יודעים את ההמשך. הרשות נכנסה אז לנוהל חירום מיידית. מבדיקה שעשיתי גם בעיריית צפת, יש להם תרגולים מסודרים לאורך השנה מול הרווחה והגופים השונים. חשוב לציין וחשוב לי לומר את זה, לתת מילה טובה לקב"ט העירייה, שהתעשת מהר מאוד, ובשיתוף כלל הגורמים – הם פעלו במהירות ובנחישות לגרום לפינוי התושבים לפני ההתפשטות של האש. יחד עם זאת, העיר צפת נמצאת בסיכון גבוה. יש שם שכונות ישנות בלי ברזים שרכבי הכיבוי זקוקים להם בעת המלחמה באש. במצב הזה, רכבי הכיבוי הם כמו כוסות רוח למת. אני משוכנע שישנם עוד מקומות כאלה בארץ. מי שזוכר את השרפה שהייתה בירושלים בשכונת מאה שערים בוודאי יודע להזדהות עם הדברים. אני, באותו זמן, קיימתי שיחות עם סגן ראש העיר שם, הרב לחיאני, יחד עם מחלקת הרווחה, מנהל המקום מר צ'ארלי שריקי, שהעלה לי במיידית תמונה מאוד מאוד עגומה – 14 משפחות איבדו את ביתן לגמרי, ואנחנו, אין לנו יכולת לעזור להן. רשויות הרווחה אומרות: אין לנו את הכסף, אין לנו את האפשרות. במיידית נתנו להם איזשהו מקום, אבל גם החגיגה הזאת, לצערנו, עלולה להיפסק כל יום. אם היה פה השר, הייתי מאוד שמח לקבל תשובה מהשר לביטחון פנים איך המשרד שלו, שאמון על כיבוי האש, מתכוון להתמודד עם בעיות כאלה. אין רכבים בעיר. הרכבים מגיעים ממקום מאוד רחוק. אין להם יכולת להיכנס למקומות העתיקים, לשכונה העתיקה, וגם כשנכנסים – אין להם יכולת לתדלק את עצמם במים תוך כדי אסון. לפני כמה חודשים היה האירוע בחיפה, והמדינה כולה נזעקה, ובצדק, לעזור כלכלית לאותן משפחות. אני לא אומר שהמדינה צריכה לכל משפחה שנשרף הבית שלה, לדאוג; לא, המדינה לא יכולה לעמוד בעלויות האלה. אבל אני חושב שבמקום שהמדינה "פשעה" – אני אומר את זה במירכאות – ולא השכילה מבעוד מועד למצוא את הפתרונות לאותם מסכנים, היא חייבת להכניס את היד עמוק לכיס ולדאוג לאותן משפחות לפתרונות לדירות שאין להן. לצערי, אין לי שר שיענה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: גם לצערנו. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): כן. לצער כולנו. אבל נקיים באמת דיון בוועדת הפנים על ההיערכות של רשות הכיבוי למקרים כאלה, וכמובן ההיערכות לעזרה לאותם אנשים שכבר איבדו את הבתים שלהם. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, אנחנו נצביע עכשיו על העברת ההצעה לסדר-היום בנושא השרפה בצפת לוועדת הפנים של הכנסת. ניתן למציע לחזור למקום ולהצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: שלושה בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי ההצעה תעבור לוועדת הפנים להמשך דיון. שאילתות ותשובות היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים עכשיו לשאילתות. שרת המשפטים – בכתב, שר האנרגיה – בכתב. אני לא קורא להם, נכון? אם כן, אנחנו עוברים לסגן שר הביטחון אלי בן-דהן, שיעלה לפודיום. אני רואה שחבר הכנסת נחמן שי לא כאן. אם כן, נעבור לשאילתה של חבר הכנסת אמיר אוחנה בנושא: הרחקת פרובוקטור מאזור רגיש. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גם חברת הכנסת שרן השכל ביקשה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אבל היא ציינה שהיא לא תהיה פה בכלל. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: היא הודיעה שהיא לא – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אם נחמן יחזור, אנחנו נאפשר לו. בבקשה, אדוני. 911. הרחקת פרובוקטור מאזור רגיש אמיר אוחנה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, סגן השר וכבוד השר וחברי חבר הכנסת, באזור היישוב היהודי בחברון פועל עבריין פרובוקטור – אני בכוונה לא אומר את שמו, אדוני יודע במי מדובר – שכתב האישום שהוגש נגדו מלמד על פעילות סדרתית חתרנית, אלימה ומסוכנת, וכולל אישומים בגין תקיפת עובד ציבור, הפרעה לחייל, הסתה, כניסה לאזור מוגבל, תקיפת חייל, היזק לרכוש בזדון ועוד. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע לא יורחק הפרובוקטור מהאזור הרגיש באמצעים מינהליים? היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, מתוקף סמכותו של מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, בכוחו להוציא צווי הגבלה וצווי פיקוח באזור יהודה ושומרון וכן צווי איסור כניסה לאזור, השוללים את היתרו של אדם להיכנס אליו. על פי המדיניות הנוהגת, החלטה בדבר הוצאת צווים מסוג זה מתקבלת רק לאחר הצטברות מידע ביטחוני ומודיעיני ממשי, קונקרטי ואישי ביחס לאדם מסוים, המלמד על מסוכנות ברורה לביטחון האזור ולסדר הציבורי, אשר בגינה יש למנוע או להגביל את תנועתו של אותו אדם באזור יהודה ושומרון תחת מגבלות ותנאים ברורים או לחייב פיקוח עליו. בהיעדר מידע המצביע על סיכון ביטחוני העומד בסף הראיות המינהליות ביחס לאדם מסוים, לא ניתן להגביל את תנועתו. יודגש, כי על פי המדיניות הקיימת, צווים מינהליים לא יוצאו בשל פרובוקציות או אירועי חיכוך בלבד. זאת ועוד, צווים אלו נחתמים לתקופה מוגבלת, ולאחר התחשבות במכלול השיקולים הנדרשים ואיזון בין האינטרסים הביטחוניים והציבוריים ובין הפגיעה בחירותו של מושא הצו, נוכח הוראות הצו בעניינו. לא למותר לציין כי כל החלטה על הוצאת צווי הגבלה, צווי פיקוח או צווי איסור כניסה לאזור יהודה ושומרון מתקבלת בכובד ראש, לאחר התייעצות עם מספר רב של גורמים, לרבות גורמים במשרד ראש הממשלה ובמשרד המשפטים, ומתוך הבנה של משקלם ומשמעותם של צווים מינהליים מסוג זה. ככלל, צווי הרחקה מהאזור מוגשים בגין חשש לפעולות טרור או חבלה, ואכן הוצאו צווים כאלה במספר גדול מהסיבות שציינתי, אולם היותו של מאן דהוא פרובוקטור או מפר סדר ציבורי אינן עילות מספיקות להרחקתו מהאזור. כתב האישום בעניינו – לא אזכיר את שמו, למרות שבתשובה כתבתי – שצורף לשאילתה, הוגש בפברואר 2016 ועוסק בשלושה אירועים מהשנים 2010, 2013 ו-2016, שבגינם מתנהל בעניינו הליך בפני בית-המשפט הצבאי ביהודה. כאמור, אנחנו נמצאים בעיצומו של ההליך המשפטי נגדו בבית-הדין הצבאי, ואציע להמתין בסבלנות עד להכרעת הדין ומתן פסק הדין בעניינו. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. שאלה נוספת. אמיר אוחנה (הליכוד): אדוני, בתשובתך דיברת על הצטברות של מידע שרק בגינה ניתן להרחיק. כאן אני מזכיר שאנחנו לא מדברים על מידע – אנחנו מדברים על כתב אישום, כלומר יש ראיות מוצקות. אדוני אמר שלא מרחיקים על התססה גרידא, אבל אני כאן מדבר על כתב אישום בגין תקיפה, תקיפת עובד ציבור, תקיפת חייל, אלימות של ממש. אדוני, השאלה שלי: מכיוון שהוא מתגורר בחלק מאוד קטן בחברון, שזה 3% מחברון ששם מתגוררים יהודים, למה אי-אפשר להרחיק אותו ל-97% הנותרים בחברון ולמנוע את החיכוך, שיכול ויגיע לאלימות ושפיכות דמים? אנחנו רוצים למנוע את זה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אכן השאלה שאתה שואל היא שאלה חשובה, ואין לי כרגע תשובה. אני אבחן את העניין. אני רוצה לציין שמדובר בהליך שצריך להיות בפני בית-הדין הצבאי שבו מתנהל עניינו. צריך לבדוק אם אכן יש הצדקה לטענה שאתה מעלה. אכן התובע הצבאי יצטרך לדרוש את זה מבית-הדין הצבאי עם נימוקים, ואם בית-הדין הצבאי יאשר את הבקשה, אכן הוא יועבר לאזור הזה. אני אבחן את זה, ובעזרת השם אני מתחייב לתת לך תשובה. אמיר אוחנה (הליכוד): אני מודה לאדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי ישאל אותך בנושא: המעורבות האיראנית בעסקת הצוללות. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אחלה נושא. היו"ר יחיאל חיליק בר: כן, נושא פשוט, נושא קליל. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: קל מאוד. היו"ר יחיאל חיליק בר: קליל כזה לסוף היום. בבקשה, נחמן. 727. המעורבות האיראנית בעסקת הצוללות נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. המעורבות האיראנית בעסקת הצוללות – בעניין עסקת הצוללות, שעלותה מומנה וממומנת מכספי משלם המסים. רצוני לשאול: 1. האם המעורבות האיראנית הייתה ידועה? 2. אם כן – האם נבדקה מראש המשמעות הביטחונית של בנית כלי אסטרטגי במקום שבעליו הם אויבים? 3. האם איראן שותפת סוד למערכת לחימה שבין היתר מכוונת כלפיה? 4. האם הנושא יובא לדיון בכנסת? היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר באירוע שנלמד היטב על ידי הגורמים האמונים על הנושא במשרד הביטחון. האירוע ומסקנותיו הוצגו לגורמים המורשים בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. ההערכה היא כי במסגרת העסקה לא הועבר מידע מסווג לצד שלישי שאינו מורשה. מעבר לכך לא נוכל לפרט, בגלל רגישותו של הנושא בהיבטים של ביטחון מידע. היו"ר יחיאל חיליק בר: שאלת המשך. נחמן שי (המחנה הציוני): צריך להיות חסמב"ה – חבורת סוד מוחלט בהחלט – בשביל להבין את דבריך. מאחר שאני בוגר תיכון ואוניברסיטה אני מבין עברית, ועדיין לא הבנתי מהמילים שאמרת מה יצא. אני חושב שזה חמור. בכלל העסקה הזאת מדיפה ריח רע כל הדרך. אגב, אני רק אציין שהשאילתה היא מ-6 בדצמבר, תאריך התשובה עליה היה צריך להיות דצמבר 2016, עכשיו אם אני לא טועה זה כבר סוף יולי, רק שבעה חודשים. בינתיים, אני צריך לציין, הדברים יצאו עוד יותר החוצה, וכבר ברור שהעסקה הזאת היא עסקה רעה. אני באמת רוצה לשאול אותך – אבל עכשיו תגיד לי עוד פעם שזו ועדת משנה – איזה לקחים נלמדו מהעניין הזה. משהו שהציבור צריך לדעת מדבריך, אדוני סגן השר: מה ללמוד – בהקשר האיראני, בהקשר הלבנוני שקשור בכך. אלה אויבי ישראל, שמדינת ישראל בסופו של דבר, באמצעות מימון הצוללות, מממנת גם אותם. זה עולם הפוך. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: קודם כול, בעניין התארכות התשובה, התשובה התארכה מכיוון שהיה שיג ושיח בין משרד הביטחון לבין הכנסת לבין ועדת החוץ והביטחון, בגלל שוועדת החוץ והביטחון, ועדת המשנה שלה, קיבלה מידע מקיף, מלא, על כל השאלות שאתה מעלה, והלקחים שנלמדו – גם הם הוצגו בפני ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון. זאת אחת הסיבות שהתשובה התארכה. לעצם העניין, כפי שאמרתי, כיוון שוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון קיבלה מידע מלא ומקיף על הנושאים שאתה העלית – כמובן כל הנושאים שהעלית, שהם נושאים חשובים, אינם קשורים בכלל למה שאנחנו שומעים היום בכלי התקשורת, בחקירות; זה נושא אחר לחלוטין, שוודאי איננו נוגע לנו ואנחנו איננו מעורבים בכך. אבל הלקחים הנוגעים לעצם הרכישה, התהליך והדברים שהזכרת נלמדו כראוי, הוצגו לוועדת המשנה בוועדת החוץ והביטחון, ולפחות למיטב הבנתי ועדת המשנה קיבלה הסברים שהניחו את דעתה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אנחנו עוברים עכשיו לשאילתות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה. ראשונת השואלות, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, על מחיר הדמים של כביש 71. 828. הפעלת קווי הלילה בשבת קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, בריאיון בתקשורת תיארת את פרויקט קווי הלילה כשירות מציל חיים. הוספת שקיימים מחקרים המקשרים באופן ישיר בין פעילות הקווים לבין ירידה משמעותית במספר תאונות הדרכים והנפגעים. רצוני לשאול: 1. מדוע קווי הלילה אינם פעילים בשבת? 2. שאלת המשך – האם פיקוח נפש אינו דוחה שבת? היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אנחנו באותה שאילתה? אני רק רוצה להיות בטוח. היו"ר יחיאל חיליק בר: כן, מחיר הדמים של כביש 71. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זה על הבטיחות בדרכים, זה לא על קווי לילה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): קווי לילה. היו"ר יחיאל חיליק בר: קסניה, קראתי על מחיר הדמים. אתה יכול להשיב על ההפעלה של הלילה? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אצלי זה היה לפי הסדר. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, זה בסדר הפוך. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אולי רק תחדדי את השאלה על קווי הלילה, אני אנסה להשיב בעל פה, כי מה שהוכן זה משהו על כביש 71. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): יש לי שתי שאילתות, אחת על קווי לילה ואחת על מחיר הדמים של כביש 71. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מה השאלה לגבי קווי הלילה? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מדוע קווי הלילה אינם פעילים בשבת, כיוון שאתה בעצמך אמרת שמדובר בפיקוח נפש? והאם פיקוח נפש אינו דוחה שבת? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני מאוד מקדם את נושא קווי הלילה, ובהחלט אני חושב שיש להם תרומה לבני הנוער, שמשתמשים בהם בקצב הולך וגובר בתקופת הקיץ בעיקר. קווי הלילה פועלים בהתאם לסטטוס קוו הקיים. הם פועלים גם בימי חמישי, שזה יום של בילויים, אבל הם לא פועלים בימי שישי בלילה. זה כחלק מהמצב הקיים. כמובן, שאלת הסטטוס קוו בתחבורה ציבורית בשבת היא סוגיה כוללת יותר, שלא נוגעת רק לדבר הזה; יש כאן עניין של השקפה, יש עניין של חוק, יש עניין של מציאות קואליציונית. עוד פעם, קווי הלילה הם בהחלט דבר שהוא חשוב. לחבר את המילים "פיקוח נפש" – אני כמעט בטוח שלא השתמשתי במילים "פיקוח נפש". בדרך כלל אני לא טועה, אפילו כשהולכים אחורה עשרות שנים. התכוונתי שזה בהחלט שירות שיכול להציל חיים, שהוא בהחלט שירות שתורם לזה שגם מי ששותה נוסע בתחבורה הציבורית ולא בתחבורה פרטית. לא הייתי משתמש – אם השתמשתי זה לא היה במקום, אבל אני מעריך שלא השתמשתי במונח ההלכתי הזה של "פיקוח נפש", שהוא מונח מאוד מוגדר, אי-אפשר לקחת את זה ולהעביר אותו ולהגיד: אוקיי, עכשיו אם זה פיקוח נפש זה דוחה שבת וכו'. יש לו מספיק יתרונות גם במובן הזה, כמו שאמרתי, של הגברת הבטיחות, העמדה שלא צריך לנסוע ברכב פרטי אלא אפשר לנסוע ברכב ציבורי, בהחלט. אני לא יודע, אולי ראית תרגום מאיזה מקום, או שזה בעברית? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): לא. בעברית. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: למרות שזה לא כל כך משנה מבחינת השאלה, אני סתם בוחן את עצמי. לא מתאים לי להשתמש במונח "פיקוח נפש" על דבר כזה כמו קווי לילה. "פיקוח נפש" זה מושג הלכתי, זה מושג אחר. פיקוח נפש דוחה כל דבר. הוא דוחה כל דבר. אני עצמי שירתי בצנחנים. שירתי בהר דב, אני זוכר, ואני מאוד מקפיד על שמירת מסורת לפחות, ותמיד צם ביום כיפור וכו', ואנחנו פתחנו ציר ביום כיפור כי היינו צריכים לוודא שלא טמנו שם מוקשים, ולא חדרו ולא מסכנים. זה פיקוח נפש, ואין אפילו ספק בדברים האלה, יש הרבה דוגמאות אחרות. קווי לילה הם חשובים, הם תורמים, הם מצמצמים סיכונים, אבל לא השתמשתי במונח "פיקוח נפש", ואם השתמשתי זה היה שלא במקומו. היו"ר יחיאל חיליק בר: שאלת המשך, בבקשה. אורי מקלב (יהדות התורה): ועדיין האמירה הזאת – – – בצפון הארץ – – – כן קווי לילה בשבת, יש פחות תאונות דרכים מאשר במרכז או בדרום, ששם אין קווי לילה בשבת. אפשר לשאול שאלה כזאת – – – בסיס – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא, אין ספק שהשימוש בקווי לילה – בימי חמישי נאמר, כדי שתהיה כאן הסכמה – כשהנוער נוסע לבלות באוטובוסים, נגיד בתל אביב, וחוזר במשך הלילה בשעות המאוחרות, ובזה הוא לא נוסע ברכב פרטי, ובייחוד שבבילוי יש הרבה שגם נוהגים לשתות וכו', זה מצמצם את הסבירות לתאונות. זה דבר שהוא ברור, אבל עכשיו כל המכלול של הסטטוס קוו ושל השמירה על צביון המדינה הוא דבר שעומד בפני עצמו. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): סליחה, פשוט יש לי שאלת המשך. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): יש לי בדיוק שאלת המשך. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – תחבורה ציבורית יותר בטוחה – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): יש לי שאלת המשך בדיוק בעניין הזה. סליחה. סליחה, ח"כ מקלב, יש לי בדיוק שאלת המשך בעניין הזה. דיברת בהחלט על המצב החוקתי היום וגם על העניין של הסטטוס קוו, אז אני פשוט רוצה לחדד שעל פי תקנה 386א, מותר להפעיל קווים בנימוק של ביטחון הציבור. והתקנה הזאת מתחלקת לשניים. סעיף (ב) מדבר על קווי הסטטוס קוו שמותר להפעיל, ואילו סעיף (א) מדבר על ההיתרים שאפשר לתת לקווים שאינם קווי סטטוס קוו. קווי הלילה בחיפה רבתי ובאילת קיבלו היתר מכוחו של סעיף (א), שמאפשר לתת היתר לקו שהוא חיוני, לדעת הרשות, מבחינת ביטחון הציבור. ואחרי שאתה באת ואמרת שקווי לילה מצילים חיים – אני עכשיו לא אשתמש ב"פיקוח נפש" – אז בהחלט החוק מסמיך אותך לתת היתר לפעילות קווי לילה לא רק בחיפה רבתי ובאילת אלא גם בערים כמו חדרה, באר שבע, פתח תקווה, ראשון לציון וכל מקום אחר בארץ שבו הקווים חיוניים לביטחון הציבור. מה מונע לעשות זאת, אם אנחנו יודעים ששרי הממשלה נוסעים ברכביהם בשבת, בלי שזה בעצם פיקוח נפש או הצלת חיים או דברים אחרים – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: טוב, כאן כבר נכנסת לפוליטיקה הקטנה והזולה והרגילה, וחבל שכך, דרך אגב. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): למה זולה? אתה נוסע, אתה מונע מבני נוער לנסוע באוטובוס – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בסדר, תקבלי גם תשובה בהתאם, ששרייך, סוררייך, נסעו באותם רכבים וישבו באותן ממשלות – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – ולא שינו את החוק בצביעותם הרבה מאוד מאוד מאוד – אני לא יודע לאיזה מפלגה את שייכת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הם לא בסדר. הם לא בסדר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: את בחזית הציונית, כן – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): שייכת, כן. אני גם במחנה הציוני – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – אבל אני לא יודע בדיוק מי אבות אבותייך הפוליטיים. כולם היו צבועים, אבל. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הם לא בסדר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: משום שהם ישבו בממשלות – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אבל תהיה אתה בסדר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ישבו בממשלות, ואחת מהן אמרה שהיא מוכנה גם ללבוש שטריימל כדי שהחרדים יתמכו בוויתורים מדיניים, וגם אחרים התבטאו באותה דרך. אבל דבר אחד בטוח – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אין לי מושג על מי אתה מדבר אבל זה לא רלוונטי – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – חוק הסטטוס קוו – כל השמאל, כל השמאל צבוע. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תדבר על התקנות – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כל השמאל צבוע בעניין הזה, כי למטרות הפוליטיות המדיניות שלו, למען ויתורים לצד השני, הוא מוכן לתת לחרדים פי אלף ממה שהליכוד בכלל נדרש לתת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): בינתיים אתם נותנים – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז אם נכנסת למגרש הפוליטי ולשרים שמשתמשים ברכב או לא בשבת, ואת חברת כנסת שמשתמשת באותו רכב – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אבל אני לא מונעת מאף אחד להשתמש. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – שיש לך גם כן, עם אותן עלויות ואותם דברים, ואת לא השבתת את הרכב שלך בשבת כאות הזדהות עם מי שאין לו רכב על חשבון המדינה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני לא אשבית, כי אני בעד שכולם ישתמשו ברכב – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: וגם כל שר משלם וכל חבר כנסת – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה מונע, אתה השר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – משלם גם דמי השתתפות – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זה פשוט מביך. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: דמי השתתפות ודמי שימוש. אגב, אני משלם 9,000 שקלים – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה מצביע. אתה כשר בוועדת שרים לחקיקה מצביע נגד הציבור שמשתמש בתחבורה ציבורית. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – לחודש, דמי שימוש על הרכב שלי, שאני גם לא נוסע בו הרבה בשבת. אז אם את רוצה להישאר במישור העקרוני, בדאגה הזאת לצעירים, שהיא אמורה להיות נכונה, ולקווי לילה, ואפילו לקשור את קווי הלילה לסוגיות פוליטיות או עם גוון פוליטי, זה בסדר, עד מידה מסוימת, כי באמת קווי לילה תורמים לצעירים. אבל כשאת מתחילה עם הססמאות – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זה לא ססמאות. אתה נוסע בשבת – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – שרים שמשתמשים ברכב בשבת, כשאחרים – אז טלי קורה מבין עינייך. את מדברת על הסטטוס קוו, שגם מעוגן בחוק, שאומר ששר התחבורה, משרד התחבורה, בבואו להקצות קווים, ייקח בחשבון שיקולים של מסורת ישראל. זה החוק שחוקק מזמן – לא בזמן הליכוד – ובכל הממשלות, כולל כששולמית אלוני הייתה שרת חינוך, כולל כשברק היה ראש ממשלה, כשרבין היה ראש ממשלה, לא שינו את החוק הזה. ולא רק שלא שינו – וכשלפיד היה בממשלה, הוא גם לא שינה ולא יזם את שינוי החוק הזה. לכן, אי-אפשר לבוא ולנקוט אמות מידה שונות ולהגיד: אני, כי כל כך חשוב לי לחלק את ירושלים – אני מניח שאלה השקפותייך – אז אם חבר הכנסת מקלב יסכים לתמוך בי, אז אני מוכנה עכשיו לעשות סגר על כל המדינה ואני מוכנה לתת לו רשימה. אגב – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): למה אתה מכניס דברים – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – ציפי לבני היא מנהיגת התת-סיעה שלך – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני יודעת שזו הטקטיקה הרגילה שלך – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – והיא נתנה לרב ליצמן רשימה לפני המשא ומתן, מלאה, ואמרה לו, תחתום מה שאתה רוצה, תתמוך בי להיות ראשת ממשלה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): במקום לענות על שאלה, כבוד השר, אתה מכניס דברים לפי שלא אמרתי – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: זה קצת חורג מהשאילתה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני חורג? היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא. אני לא מאשים. הדיון חורג מהשאילתה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל זה לא נכון. אם היא הייתה עושה את זה היא הייתה ראש ממשלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז אם רוצים לדבר ענייניות, נדבר ענייניות, ואני יודע שלגיטימי – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אם היא הייתה עושה את זה היא הייתה ראש ממשלה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לגיטימי – מרב, גם לך יש מה לענות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תקנה 386א, לא ענית עד עכשיו – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לגיטימי שתהיינה דעות שונות ולגיטימי שאת תחשבי שצריך תחבורה ציבורית בשבת, ואת לא יחידה, וזה לגיטימי שיהיה כאן ויכוח וזה בסדר, אבל לא לגיטימי לנהוג בצביעות, למרות שהתרגלנו לזה בפוליטיקה – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): בצביעות בינתיים אתם נוהגים – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – לנהוג בצביעות ובאמות מידה כפולות ולנסות להתחכם באופן דמגוגי. אם רכב שמוענק לך, והמדינה משלמת לך דמי אחזקה, לא צריך לנסוע בשבת כי אין אוטובוסים, אז אל תיסעי בשבת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אל תצביע נגד אוטובוסים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז אל תיסעי בשבת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אל תצביע אתה נגד אוטובוסים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: את בעצמך, דוגמה אישית, אל תטיפי לאחרים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אל תצביע נגד אוטובוסים. אני בעד שכולם ייסעו באוטובוסים, כבוד השר כץ. היו"ר יחיאל חיליק בר: טוב, תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה מתפלסף ומכניס דמגוגיה זולה, במקום לענות למה אתה – – – קווי לילה בשבת – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אבל אם המסגרת הפוליטית שלך, מנהיגת המפלגה שלך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מנהיגת המפלגה שלך ישבה בממשלה עם חרדים – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): והיא לא הקימה קואליציה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ישבה בממשלה עם חרדים ולא יזמה שום תיקון בסטטוס קוו – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה כרגע שר התחבורה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – אז אנא, תיכנסי לפחות למסגרת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה השר, אתה מצביע – – – אורי מקלב (יהדות התורה): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: מקלב, אתה תכף תשאל. מקלב, אתה תכף תשאל, נאפשר לך לשאול. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – התקנה מאפשרת – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: וזה לשאלה שלא הייתה מוכנה ותשובה שלא הייתה מוכנה, כמה הארכנו. מה יהיה בשאילתה השנייה? היו"ר יחיאל חיליק בר: השאילתה השנייה, מחיר הדמים של כביש 71. בבקשה, קסניה. רגע, מקלב, אתה עוד לא עכשיו. אורי מקלב (יהדות התורה): רק אמרתי לשר. התקנה מאפשרת לך – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני לא מבין, הייתה שאילתה מאוחדת? היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כי אין לי – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: יש לה שתי שאילתות. רשומות לנו שתי שאילתות. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז למה הוא לא יכול לדבר על השאילתה הזאת? היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, כי הוא לא השואל. יש לו שלוש שאילתות בשבילך, אל תדאג. אורי מקלב (יהדות התורה): התקנון החדש לא מאפשר לי לשאול – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אגב, הוויכוחים שלי עם חבר הכנסת מקלב, הם גם קיימים. אני בעד שבירת הסטטוס קוו לשני הכיוונים. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז גם יש כיוונים, והיו ויכוחים והוא בודק לי כל אוטובוס מתי הוא יוצא, והוא יצא דקה לפני, וכו' – – אורי מקלב (יהדות התורה): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – זה בסדר, כן. שניכם תוקפים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זכותנו במדינה דמוקרטית לשאול את מה שאנחנו רוצים לשאול. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אם שניכם תוקפים משני הכיוונים – הוא לפחות לא נוהג בצביעות, אבל. הוא באמת מאמין בזה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): בצביעות נוהגים רק אתם. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הוא באמת מאמין בזה, ואת נוהגת בצביעות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): רק אתם השרים נוהגים בצביעות. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, חברת הכנסת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בצביעות. התחלת טוב והמשכת גרוע מאוד. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): בוא נדבר על צביעות, כאשר אני מזכירה שהשאילתה השנייה בעצם הוגשה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בואי נדבר על צביעות, בבקשה. בואי נדבר על צביעות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): לא, אני אומרת, בוא דווקא כן נדבר על צביעות. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: דברי, דברי, כן. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני מדברת אתך. 518. מחיר הדמים של כביש 71 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): השאילתה השנייה שלי, כמו הראשונה, גם הוגשה – מתי, ב-21 ביוני 2016, עכשיו אתה עונה עליה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: יפה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): עכשיו אתה עונה עליה, כשנה אחרי זה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זה עניין של מינהל, לא – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני חושבת שזה שיא הצביעות. בעשור האחרון גבו הליקויים בכביש את חייהם – מדובר בכביש 71 – של 30 בני אדם, וגרמו לכ-1,000 נפגעים. למרות הבטחות חוזרות ונשנות מצדך, שר התחבורה, לא תוקנו הליקויים. ברצוני לשאול: 1. האם קיימות תוכניות לשיפור הבטיחות לאורך הכביש, המוגדר כולו "כביש אדום"? 2. אם לא – האם שר התחבורה יכול לנקוב בתאריך מתי יותקנו מעקות הפרדה לכל אורך הכביש ויוסדרו הכניסות המסוכנות ליישובים? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אוקיי. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז תשובתי – אני מניח שאת דוברת רוסית. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אלחמדולילה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז היה עכשיו סקר באתר ניוז.רו, זה אתר האינטרנט הכי נפוץ במגזר, לפחות לדוברי רוסית בישראל – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): איך זה קשור לנושא השאילתה, עוד לא הבנתי. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – ואני יצאתי השר המצטיין, עם 57.5%, 10% יותר משר הביטחון אפילו, וגם בהשוואה לאישים אחרים. אז כנראה שהציבור – אגב, זה גם בסקרים הכלליים, לא רק לדוברי שפה כזו או אחרת, יכול להיות שליצמן לפעמים עובר אותי, אני לא יודע, לא בדקתי לאחרונה, כי באמת הציבור מעריך גם את העבודה שלו, והציבור – – – אורי מקלב (יהדות התורה): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: סלח לי שאני נכנס כבר לעניינים הסיעתיים – זה הכי גרוע להחמיא לחבר מתוך אותה מפלגה – – – אורי מקלב (יהדות התורה): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בפוליטיקה לפעמים יכולים לשאת מחמאות למישהו ממפלגה אחרת – – אורי מקלב (יהדות התורה): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – אבל הציבור באמת חושב – אני לא יודע אם אחרת ממך, אבל, אם את באמת חושבת כך, אז אחרת ממה שהתבטאת כאן – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – ומהטון הלוחמני ומהדברים. אז בואי נאמר את זה כך: אני בשמונה שנות כהונתי – ואומר את זה, כי את שואלת, אז אני חייב לחדד, אני לא מאלה שנוהגים להתהדר ולהתפאר סתם – עושה כאן מהפכה שלא עשו אותה 400 שנה בזמן הטורקים, כמה עשרות שנים בזמן הבריטים, וכמעט 70 שנה או 60 ומשהו שנה לפני שהייתי בתפקידי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ואבות המפלגה שלך לא חיברו את הפריפריה בכבישים וברכבות, ואני כן. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ואני כן. ממתי בית שאן נמצאת במקומה? וגם הקיבוצים לידה, אגב, זה לא רק בית שאן, וכל העמק שם – ממתי הם נמצאים? עוד מלפני קום המדינה חלק מהקיבוצים, בית שאן אחרי זה. ולמה לא סללו שם כבישים וחיברו שם רכבות או דברים אחרים? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): ולמה לוקח עכשיו – – – מכפר סבא – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כי כנראה זה לא היה להם מספיק חשוב. מה לעשות שאני כבר הקמתי את רכבת העמק, והייתה התנגדות עצומה, כי אמרו שלא צריך רכבת לאזור הזה, זה לא כלכלי ולא ייסעו שם, ועכשיו זה מפוצץ במאות אלפי נוסעים בשנה ויותר. וגם כביש 71, בדיוק כמו שאמרתי, הוא הוכנס לתוך תוכנית החומש, תוכנית החומש שהתחילה בתחילת 2017, וסוכם על תוכנית לשדרוג הכביש והכפלת הכביש, ומסלול דו-נתיבי בקטע שבין בית שאן לצומת יששכר, לכיוון עפולה, באומדן של 600 מיליון שקלים. זה כמובן בנוסף לדברים שהם מוקדי סיכון: צומת תל יוסף וביצוע מפרדה ודברים אחרים, ובנוסף לדברים שכבר בוצעו, דברים מאוד משמעותיים, שבוצעו בכביש הזה, תוך כדי הקמת רכבת העמק בהיקף של 4 מיליארד שקלים – הרכבת, והרבה מיזמים בתוך הכביש שגם כן בוצעו. אז אם השאלה היא: מתי זה קורה? איך זה קורה? הנה אני אומר: זה התחיל; ההפרדה לוקחת 14 חודשים, הדברים האחרים לוקחים. אבל אם זה לבוא ולהטיח, ולנסות להטיח שאני לא עושה, שאני לא מחבר את הפריפריה, שאני לא מחליף כבישים אדומים בכבישים בטוחים – אז באמת, קצת יושר, קצת הגינות, גם במערכת הפוליטית. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תנסה לנסוע פעם אחת באוטובוס מכאן לבית שאן, נראה כמה זמן זה ייקח לך. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כי אני יכול לתת לך עצה ממי שקצת יותר מנוסה: הטחת דברים מהסוג הזה לא מביאה לאמון ציבורי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): לא, אמון ציבורי – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אם תבואי ותצייני את מה שמתבצע, ותגידי: אבל צריך לעשות יותר פה ולתקן שם, אז הציבור יאמין לך. אם את רוצה לטעון כאן שאני לא מקדם מהפכה ענקית, שמחברת את כל המדינה הזאת בלי אפליה סוף-סוף – אגב, גם המגזר הערבי, שלא נגעו בו קודם: כולל תחבורה ציבורית במגזר הערבי שלא הייתה קודם, כולל תחבורה ציבורית במרחב הכפרי שלא הייתה קודם. אלה הדברים שאני עושה. וכמובן, בכל המדינה כולה אנחנו עושים מהפכה ענקית. אולי את גם מאלה שבכו בדמעות – דמעות זלגו מעינייך על כביש 1, שתקפתם אותי כל הזמן: מה יהיה עם הכביש הזה, ולמה צריך את המנהרות – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זה חוסר ביטחון עצמי לדבר ככה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – ולמה צריך את הגשרים, ואיך עשיתם את זה – ועכשיו הכול זורם, אני לא שומע אותך גם כן. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): שום דבר לא זורם, נסענו היום לתל אביב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז בואי נישאר בבית שאן. מי שדואג לבית שאן, ותשאלי את יושבי בית שאן והקיבוצים בעמק והמושבים – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תגור בבית שאן – – – מבית שאן לכאן, תראה כמה זמן זה לוקח לך. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – ויהודים וערבים – מי דואג להם? יגידו שאני ולא את. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תנסה להגיע לעבודה בירושלים באוטובוס. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ולא מנהיגת המפלגה שלך, ולא מנהיגי מנהיגי המפלגה שלך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תנסה לחכות שעה לאוטובוס במודיעין, לאוטובוס שלא מגיע בכלל. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז קצת צניעות, ותירגעי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): קצת צניעות אתה, סליחה, עם כל התקציבים שלך. היו"ר יחיאל חיליק בר: טוב. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): לזה אתה קורא מהפכה? זו בושה וחרפה. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת סבטלובה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הטון הזה – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הגאווה העצמית שלך – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – הטון הרושף הזה, אני לא ראיתי אותך, כשאת מדברת על מתקפות טרור, שאת עומדת מולן ומתייצבת בצורה כזאת – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): האהבה העצמית שלך עוברת כל גבול. היו"ר יחיאל חיליק בר: טוב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – מתקפות טרור ערביות. קצת להירגע. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, תודה לשר התחבורה ישראל כץ. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תירגע עם התשבחות העצמיות, עם השבח הזה, שיר הלל שאתה שר לעצמך. קצת צניעות. היו"ר יחיאל חיליק בר: נעבור לשאילתה – חברת הכנסת סבטלובה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מה, את באמת לא רואה מה קורה במדינה? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה באמת לא רואה מה קורה פה, עם תחבורה ציבורית שלא מגיעה לשום מקום? תנסה אתה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: איפה, בכביש 71? ברכבת העמק שמגיעה לבית שאן, עם אחת התחנות היפות בארץ? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): קח אוטובוס עכשיו ממודיעין לתל אביב, ותגיע ממקום למקום, ייקח לך שלוש שעות. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: את תבואי ללמד אותי? בואי אתי ביחד לבית שאן, ומה יגידו לך, אם יזהו אותך, ומה יגידו לי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): בוא אתה לבית שלי למודיעין, בוא ניסע ביחד בתחבורה ציבורית. אני מזמינה אותך – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: באמת, קצת צניעות. קצת צניעות. היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו נעבור לשאילתה הבאה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: חברת הכנסת הנכבדה, קצת צניעות. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. חברת הכנסת סבטלובה, תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): קצת צניעות, אני חושבת – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מספיק עם השקרים והצביעות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני יודעת שאתה אוהב להלל את עצמך, אבל פה זה לא מתאים, סליחה. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר'ה, אנחנו – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: להלל את עצמי? שהבאתי תחנה לבית שאן, זה שקר או אמת? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה עושה מה שאתה חייב לעשות, סליחה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הבנתי. ולמה אלה שלך לא עשו את מה שהיו חייבים? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אל תתחיל עם – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: למה אחרים לא עשו את מה שהיו חייבים? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – וכמה זמן אתה שר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מאה אחוז. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): בסדר. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה של חבר הכנסת אורי מקלב: חופשי חודשי גמיש. אני מקווה שהנושא הזה יהיה קצת יותר רגוע. 531. חופשי חודשי גמיש אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה. חמש השאילתות הבאות, אף אחת מהן לא קנטרנית. הפוך – הן תומכות, ובאות מתוך פניות הציבור. הציבור פונה אלינו. היו"ר יחיאל חיליק בר: ארבע השאילתות, לא חמש. אורי מקלב (יהדות התורה): לי יש חמש. אני מקווה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: פה רשומות ארבע שאילתות. אורי מקלב (יהדות התורה): אז אוקיי, תכף. אבל בכל אופן, כפי שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, השאילתות הן כלי עבודה לחבר כנסת, כשהוא פונה לחברות תחבורה ציבורית, או כשיש לו פניות כאלה ואחרות והוא לא נענה, אז הוא פונה בכלי העבודה שיש לו מול השר, שעל פי רוב גם מקדם את הדברים ומברר את הדברים לאמִתם. אדוני השר, חופשי חודשי גמיש – כיום ניתן לרכוש כרטיס חופשי חודשי בתוקף לחודש קלנדרי בלבד, דהיינו מ-1 בחודש. ברכבת ישראל, בנוסף לחופשי חודשי, כן ניתן לרכוש במחיר זהה גם חופשי שלושים גמיש – הפירוש הוא, נניח, מ-15 בחודש ל-15 בחודש, מ-10 בחודש ל-10 בחודש – התקף ל-30 יום, ללא קשר לחודש הקלנדרי. ברצוני לשאול, אדוני השר: מה ייעשה כדי לחייב גם את חברות התחבורה הציבורית למכור חופשי שלושים גמיש? תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: טוב, השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית. להלן מובאת התשובה שנתקבלה: תחילה יש לציין כי אין המדובר בהפסד כספי, אלא בשתי שיטות המאפשרות כ-30 ימי נסיעה חופשית בתחבורה הציבורית, על פי סוג המינוי – עוד לא נרגעתי מהסיבוב הקודם. אדוני היושב-ראש, לא ידעתי שבשעה כזאת יכול להיות כל כך מעניין כאן בכנסת הזאת. היו"ר יחיאל חיליק בר: ראית? ועוד עם שני ח"כים במליאה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: יפה מאוד. נחמן שי (המחנה הציוני): אנשים מסתערים על הטלוויזיות לא להחמיץ – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בקרב מפעילי התחבורה הציבורית – האוטובוסים – נמכר החל מ-25 בחודש מינוי חופשי חודשי קלנדרי, המופעל מהראשון בחודש ועד סופו; ברכבת ישראל נמכר מינוי מסוג גמיש שלושים, המופעל על פי בקשת הנוסע בתוך כ-14 יום מיום רכישתו. מסיבות תפעוליות לא ניתן לרכוש חופשי גמיש שלושים על גבי האוטובוסים. הדבר מצריך, בין היתר, בירור מול כל נוסע לגבי העדפתו להפעלת המינוי. בהיקף כלל-ארצי, דבר זה עשוי להאריך במאוד את משך העלייה לאוטובוס ולעכב את הנסיעה. עם זאת, בימים אלו נבחנת האפשרות לרכישת מינוי גמיש שלושים לאוטובוסים שלא אצל הנהג ובאמצעים אחרים: אינטרנט, מכונות טעינה וכדומה. היו"ר יחיאל חיליק בר: זהו? יש לך שאלה נוספת? אורי מקלב (יהדות התורה): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אוקיי. אורי מקלב (יהדות התורה): קודם כול, אני מודה לך, אדוני השר, על מתן האפשרות לרכוש חופשי גמיש. אבל אתה ודאי יודע, והציבור יודע, שלא כל האנשים צריכים את החופשי-חודשי מתחילת החודש. יש אנשים שלמשל היה להם חשוב בחודש מסוים, בחודשים מסוימים, להתחיל ב-10 בחודש. עד אז הוא היה בחופשה, הוא לא צריך לנסוע למקום הזה. החופשי-חודשי נותן הנחה גדולה מאוד ומשמעותית מאוד לנוסע, וכשיש גמישות בחודשים, לאו דווקא מ-1 עד 1, אלא מ-15 או מ-10 או מ-5 ל-5, זאת באמת הקלה גדולה מאוד. אבל בטכנולוגיה של היום, אם אנחנו מתכנתים אותו ל-30 יום, מה זה כבר משנה לנהג אם זה מ-1 ל-1, או 30 יום מ-5 ל-5 או מ-10 ל-10? מדובר על טכנולוגיה מתקדמת היום, שצריכה לזהות מהר את הדברים האלה. זה לא כל כך משנה אם זה מ-1 ל-1 או מ-10 ל-10. לכן אולי בכל אופן איזה מאמץ מצדך להנחות אותם, וההקלה תהיה מאוד גדולה לציבור הנוסעים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אמרתי בסוף שבוחנים אפשרות – באוטובוס זה לא יכול להיות דרך הנהג, ברכבת זה קורה – ובוחנים עכשיו אפשרויות באמצעים אחרים: אינטרנט, מכונות טעינה ודברים אחרים, להגיע לתוצאה הזאת. והדבר הזה בהחלט נבחן עכשיו. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. נעבור לשאילתה השנייה של אורי: הנחה בתחבורה ציבורית לתלמידי החינוך המיוחד. בבקשה, אדוני. 547. הנחה בתחבורה ציבורית לתלמידי החינוך המיוחד אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה. לפי תקנות התעבורה, ילדים הלומדים במוסדות החינוך המיוחד זכאים להנחת נוער 50% עד לגיל 21 – בשונה מכולם, שהם עד גיל 18. הורים לילדי החינוך המיוחד, ואף חלק מנקודות הנפקת כרטיס הרב-קו, אינם מודעים לזכאות הזו. ברצוני לשאול: מה ייעשה כדי להביא את הנושא לידיעה של הזכאים? תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית, ולהלן מובאת התשובה שנתקבלה: ההנחה של 50% לתלמידי החינוך המיוחד עד גיל 21 מעוגנת בתוספת לצו הפיקוח – סעיף 4: "וכן תלמיד מוסד חינוך מיוחד לפי חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח–1988, שטרם מלאו לו 21 זכאי להנחה של 50% ברכישת כרטיס בערך צבור או בכרטיסייה". הצו הזה מפורסם ברשומות והוא נגיש לכלל הציבור. מהנקודה הזו, להביא לידיעת הציבור, בדרך כלל יש צו, יש חוק, ואולי, אם תהיה חשיבה על עוד דרכים – אני מדבר על החינוך המיוחד, אז אולי כדאי ששם, במסגרת הזאת יפרסמו, יסבירו, ייקחו את המידע, יעבירו אותו. בכל מקרה, המדינה מפרסמת את הדבר הזה. היו"ר יחיאל חיליק בר: שאלת המשך? קריאה: – – – 798. ערך צבור בחברת סופרבוס היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. ערך צבור בחברת סופרבוס. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: רגע, עוד שאילתה כאן? אז אני – – – אורי מקלב (יהדות התורה): יש לי עוד שאילתה. זה מס' 16 במספר הסידורי, אם זה מקל עליך. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אה, אוקיי. אז זה מקדים את המאוחר. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא. חיוב כפול זה שתי שאילתות נפרדות. אורי מקלב (יהדות התורה): כן, כן. זה 16 ו-17. עכשיו אנחנו בערך צבור בחברת סופרבוס: לנוסעי חברת סופרבוס, אדוני השר, שנזקקו לחדש את כרטיס הרב-קו, הונפק כרטיס בלא להטמיע עליו את הנסיעות הקיימות וזאת בשל ביורוקרטיה טכנית. מה שגרם לנוסעים רבים שלא לממש את כספם. לאור כך, חברת סופרבוס מחזיקה בסכומים משמעותיים השייכים לציבור הנוסעים. ברצוני לשאול: 1. מה הערך הכספי המדובר? 2. מה ייעשה להשבתו לציבור הנוסעים? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית, ולהלן מובאת תמצית התשובה שנתקבלה. התופעה המתוארת אינה מוכרת למשרד התחבורה, ואף לא למפעיל סופרבוס. נשמח לקבל פרטים נוספים על מנת לברר ולטפל בכך בהקדם. כמובן, במידה שנאתר נוסעים אשר המפעיל חייב להם כספים, נפעל להשבת הכספים בהקדם האפשרי. היו"ר יחיאל חיליק בר: שאלת המשך? אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני השר, אני רק רוצה להגיד לך שאני שלחתי למשרד התחבורה – ואני כבר פניתי, אנחנו פנינו למנכ"ל חברת סופרבוס ב-22 במרס 2015 – לאחר שלא נעניתי על ידי מנכ"ל החברה, פעמיים, בנושא, בלי לקבל התייחסות. אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, יש אנשים שמטעינים את הכרטיס שלהם, הרב-קו, גם בכמה מאות שקלים, כי הם נוסעים נסיעות יקרות. הכרטיס נשחק, הכרטיס התכלה, הם באים להחליף כרטיס. באופן טבעי היה צריך להיות שהסכום שצבור שם יעבור לכרטיס השני. אומרים לו: לא, אדוני. אנחנו לא יכולים, אין לנו טכנולוגיה שיכולה לדעת מה יש בכרטיס. קודם כול, קבל כרטיס חדש, בעוד שלושה ימים תבוא ואז אנחנו נעביר את הערך שהיה לך צבור לכרטיס החדש. אתה מבין, בוודאי, שמשרדי החברות הם מאוד מאוד מרוחקים. זה בשעות העבודה, גם מגבילים בזמן – רק חודש או חודש וחצי. שאלנו אותם למה – אתם יודעים כמה קלסרים יש לנו, זה נעשה ידני, יש לנו במשרדים בירושלים מאות קלסרים של אנשים שעדיין חייבים להם. המשמעות היא שבאמת עשרות מיליונים של כספים – אנחנו יודעים גם על פניות בסדרי גודל מאוד גדולים שנמצאות בחברה. כשאתה לא נותן לו את זה מייד הוא צריך לבוא עוד פעם, וגם הזיכרון לא מאפשר לך לזכור. גם הטרחה, גם כשזה רחוק, גם כשזה לא מיידי. נניח שהם לא עשו, והטכנולוגיה מאוד מיושנת ולא יכולה להעביר את זה – תעביר אתה, באופן אוטומטי. אחרי שלושה ימים שבדקת אתה יודע שזה שייך לו. תטעין את זה באופן אוטומטי, מה שהוא צריך לבוא אליך בשבילו – תעשה את זה באופן אוטומטי. יש כאן באמת עוול גדול לציבור ועושק גדול מאוד של הציבור, והסכומים המצטברים הם סכומים של מאות מיליונים. הם לא מעוניינים לעשות את זה. אם הרגולציה תכריח אותם, אני חושב שבעניין הזה יהיה שינוי. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: טוב, כמו שאמרתי, למשרד התחבורה זה לא מוכר, מערכתית. סופרבוס – גם הם אומרים שזה לא מוכר. אם יובאו בפני המשרד דוגמאות, נתחיל מהפרט אל הכלל, מן הכלל אל הפרט זה לא מוכר; מן הפרט אל הכלל – להראות איך באמת כסף שמגיע לאנשים לא ניתן להם. מה ששייך לאזרח צריך להיות מוחזר לאזרח. אם יש כסף שחייבים למישהו וניתן להוכיח דבר כזה, צריך לטפל בזה. אם כתוצאה מזה יכולים גם לייעץ איך לשנות שיטת העברת כרטיסים, וכו' – אז זה גם דבר שצריך לעשות אותו. במענה לשאילתה הזו, לא נמצאו כאן נתונים שמאפשרים – אבל חבר הכנסת מקלב, אם תרצה להעביר, להביא דוגמאות שדרכן אפשר יהיה להיחשף לבעייתיות בשיטה, חד-משמעית אני בעד להחזיר לאזרחים את מה שמגיע להם או לזקוף את זה לזכותם. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, ואנחנו נעבור לשאילתה על חיוב כפול בתחבורה הציבורית. אורי מקלב (יהדות התורה): צריך לקחת בחשבון שיש פה שאילתות שזה כבר שנה, אז ככה שזה לא – ההצטברות היא לא מתקפת שאילתות. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: רגע, עוד שאילתה? איפה? אורי מקלב (יהדות התורה): מס' 17. היו"ר יחיאל חיליק בר: זאת אצלי אחרונה. יש לך עוד אחת? לא, לא. חיוב כפול בתחבורה הציבורית. אורי מקלב (יהדות התורה): מס' 17, המספר הסידורי של – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: 871. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הנה, נכון. אורי מקלב (יהדות התורה): אני אמרתי לאדוני השר שזו לא מתקפת שאילתות, זה רק הצטברויות. ערך צבור של שאילתות. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בכל מה שאפשר לעזור אנחנו שמחים. 871. חיוב כפול בתחבורה ציבורית אורי מקלב (יהדות התורה): יש קשר, יש ממשק בין השאילתה הקודמת לשאילתה הזו, אבל בהקשר אחר. רבבות נוסעים חויבו בעשרות מיליוני ש"ח בחיוב כפול עקב תקלות בכיבוד נסיעת המשך. נסיעת המשך, הפירוש הוא שב-90 דקות אתה יכול להמשיך לנסוע באותו כרטיס, באותה נסיעה, באותו תשלום, בעיקר במעבר בין חברות אוטובוסים ובמקרים של הטענת כרטיס בין הנסיעות. רצוני לשאול: 1. האם הטענה נכונה? 2. אם כן – מהו השערוך הכספי שנגבה מן הציבור שלא כדין? 3. מה ייעשה לבדיקה במסלקה המשותפת באמצעות חישוב מחדש, ובהתאם לכך – לחייב את החברות להשיב לנוסעים את כספם? תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: גם שאילתה זו הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית. להלן התשובה שהתקבלה: הנושא נדון בוועדה לפניות הציבור בכנסת, שאתה, חבר הכנסת מקלב, עומד בראשה, אגב – עמדת – בהשתתפות חברת אגד וסיטיפס. אורי מקלב (יהדות התורה): אני יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אה, אוקיי. אבל בזמן הדיון הזה עמדת, או שהדיון הזה לא היה כשהיית? לא חשוב, בכל מקרה התקיים דיון בהשתתפות – מעניין, בכל ועדה שאתה עומד בראשה דנים תמיד בתחבורה הציבורית, מפניות הציבור עד המדע, עד הטכנולוגיה. תבורך. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בהחלט. תחבורה ציבורית – אחד הנושאים החשובים ביותר. אורי מקלב (יהדות התורה): והציבור מאוד מודה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא, אני רק אומר, איך אתה משכיל לגייס את אותה ועדה שאתה עומד בראשה כדי לעסוק בנושא. אולי צריך להקים ועדה מיוחדת לתחבורה ציבורית. אורי מקלב (יהדות התורה): אתה יודע מה? אתה צודק בעניין הזה. יש ועדת משנה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זה בהחלט אחד הנושאים המשמעותיים ביותר. אורי מקלב (יהדות התורה): זה בהחלט מצדיק, בהחלט מצדיק. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בכל מקרה, הנושא נדון שם בהשתתפות חברות אגד וסיטיפס, ואכן היה מדובר בתקלה שאירעה בעת המעבר בין הרכבת הקלה בירושלים ובין האוטובוסים של חברת אגד. התקלה אותרה בשלביה הראשונים, לכן לא מדובר, ככל הנראה, בהיקף מהותי – אני מוסיף "ככל הנראה" – היקף מהותי של חיובים כפולים. אגד הוציאה באופן מיידי הודעות לנהגים וריענון הנחיות תפעול, ואף הוציאה פרסום בנושא. כל נוסע שפנה לעמדות אגד עם חיוב כפול קיבל זיכוי באופן מיידי. היו"ר יחיאל חיליק בר: שאלת המשך? בבקשה. אורי מקלב (יהדות התורה): זה נכון שהייתה בעיה מובנית בין אגד לרכבת הקלה, זה היה בעבר. לא על זה אני מדבר. באופן כללי, במעבר בין חברה כזו לחברה אחרת, כשאדם קנה נסיעה ויש לו אפשרות, 90 דקות, גם בחברה השנייה, יש הרבה הרבה תקלות, שגם קיימות היום – לאו דווקא בירושלים, גם בערים אחרות וגם ובעיקר עם חברות אחרות. גם בדוח של משרד התחבורה מופיע – בעיתונות זה הופיע לפני תקופה, דיברו על זה הרבה והיה על זה גם שיח מאוד מאוד ארוך וגדול. בסופו של דבר, יש הרבה הרבה חיובים בגלל תקלות טכניות של אי-זהות. לא מזהים, נניח – אם אדם במעבר גם תיקף את הכרטיס ומילא אותו, והטעין אותו, זה גרם לכך שכבר לא זיהו את הנסיעה בתוך 90 דקות, וזה נגרע. בסופו של דבר היו גם חיובים של קנסות. בסופו של דבר חייבו אותו חיובים כפולים על נסיעה שהייתה מגיעה לו בחינם. השאלה שלי היא: כיום, כשיש את הטכנולוגיה שיודעת לזהות את זה, למה לא להחזיר לאנשים האלה? הוא צריך לבוא לחברה, ובחברה הוא עומד בתור שעות, במקומות מרוחקים – וזה נמצא, הנתונים נמצאים. יודעים מיהו, יש לו רב-קו. הכרטיס יוטען מחדש, הכרטיס שיש לו בו חיוב יתר בחברה, שהחברה הזו חייבה ללא הצדקה. תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כאמור, אני כאן נתתי את הנתונים ואכן, כל נוסע שפנה לאגד, לעמדות, קיבל זיכוי בנושא הזה, וחזקה על אדם שיתבע את מה שמגיע לו. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. אנחנו עוברים עכשיו לשואל הבא, נחמן שי, שאילתה מס' 560: הייקור הצפוי בעלויות הנפקת רישיונות נהיגה לציבור. בבקשה. 560. הייקור הצפוי בעלויות הנפקת רישיונות נהיגה לציבור נחמן שי (המחנה הציוני): הייקור הצפוי בעלויות הנפקת רישיונות נהיגה לציבור – קודם אני אשאל, אחר כך אני אגיב. לאחרונה פרסם משרד התחבורה מכרז למתן שירות לציבור בתחום הנפקת רישיונות נהיגה וחידושם (תחנות צילום). רצוני לשאול: 1. מדוע הוצאות ההנפקה מוטלות על תחנות הצילום? 2. מדוע אין מוזילים במקביל את האגרה לאזרח? 3. האם נבדק אם בשל המהלך הזה האופטומטריסטים יעלו את מחיר בדיקות הראייה כדי לממן את העלות הנדרשת מהם? היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: טוב, השאילתה הזאת הועברה להתייחסות גורמי המקצוע באגף הרישוי, ולהלן התשובה שנתקבלה: במכרז תחנות הצילום והרישיון הבין-לאומי זכו החברות פמי פרימיום ואיסתא. המכרז הנו מכרז המשך לשירות אשר ניתן כבר לציבור משנת 2006, בעת שבה עברנו לרישיון נהיגה חדש אשר תוקפו לעשר שנים. הזכיינים היו אמורים להתחיל בפעילות מלאה בתאריך 1 באפריל 2017, אולם הזכיין הקודם, טלדור, הגיש בג"ץ על המכרז, ועד בירור הנושא בערכאות המשפטיות נותר המצב במתכונתו הקודמת. גם במכרז הנוכחי משרד התחבורה גבה סכום סמלי עבור ביצוע פעולה, תוך ייחוס עיקר הגבייה לפעולת השאילתה ממקורות המידע. למעשה, התשלום של תחנות הצילום למשרד התחבורה מבטא תשלום עבור שימוש בקובץ המידע הממוחשב ובמאגר התמונות הדיגיטלי. עוד אדגיש כי תחנות הצילום מופעלות באמצעות זכיין, וההתקשרות ביניהן אינה חשופה לאגף הכלכלה במשרד התחבורה. אין כל סיבה שהאופטומטריסט ישית את תשלומיו על הציבור, כשם שהדבר לא בוצע עד עתה. התשלום שגובה האופטומטריסט כיום הנו בעבור פעולת הבדיקה שהוא מבצע. זאת ועוד, משרד התחבורה הורה מפורשות על כך שלא תתקיים התניית שירות כלשהי בין עמדת הצילום, בין עמדת בדיקת הראייה, ובין הצורך להתקשר עם האופטומטריסט להתקנת משקפיים. במקרים שמצאנו שהתקיימה בהם התניית שירות, קנסנו את התחנה עד כדי התראה מפני סגירה. בהתייחס לשאלתך ביחס להוזלת האגרה – אני מדבר על אגרת הרישוי – המדינה לא קושרת קשר בין עלות האגרה לבין ההטבה שנדרשת בפועל. אגרת רישיון הנהיגה נקבעת על ידי משרד האוצר, והכסף שנגבה הולך לקופת משרד האוצר ולא הולך, לפי השיטה הנוהגת, למשרד התחבורה. במשרד האוצר כמעט אין יוצאים מן הכלל, וגם במקרה הזה, הוא מקפיד על כך שבעצם האגרה היא סוג של מס. האגרה היא סוג של מס, לצערי. אני יכול גם לומר שאני פניתי לא מכבר לשר האוצר בישיבת הממשלה, וביקשתי לבחון את האפשרות לבטל את האגרות מהסוג הזה או לצמצם אותן למינימום. אני חושב שבהחלט צריך למצוא את הדרך, למרות שזה חלק מתקציב המדינה, לא להשית על נהגים, ובכלל, היטלים ואגרות על דברים שלא קשורים ישירות לשירות שהם מקבלים. כאמור, בכל מקרה זה לא דבר שנתון בשליטתי. דעתי והשקפתי ברורות לחלוטין, וגם הכסף לא הולך למשרד התחבורה – אני מדבר עכשיו על האגרה, אתה מדבר על אגרת הרישוי, כן? אוקיי. היו"ר יחיאל חיליק בר: שאלת המשך? לא. אז השאלה הבאה – המשך או לא? אוקיי. נחמן שי (המחנה הציוני): השר, קודם כול הערה אחת – השאילתה במקור היא מ-11 ביולי 2016. זו שנה. אנחנו חוגגים יום הולדת. אם היו לי נרות הייתי מדליק עכשיו. זה לא עולה על הדעת, שנה שלמה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בהחלט צריך שזה יקרה בדרך מהירה יותר, אבל נדמה לי שהכנסת כאן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): לא, הכנסת כתבה לי ש-1 באוגוסט 2016 זה התאריך האחרון לתשובה. אז אני אומר לך, אנחנו יכולים – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מה ציפית, לקבל את התשובה בנפרד או על הבמה הזאת? נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא. ככה זה לוח הזמנים שהכנסת מקצה למתן תשובות. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זו שאילתה בעל פה? פשוט כדי ללמוד. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, בכתב. בכתב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זו שאילתה שאני עונה בכתב. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, שאלתה אליך, כשר. היו"ר יחיאל חיליק בר: שאילתה רגילה. נחמן שי (המחנה הציוני): כן, שאילתה רגילה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: שאילתה רגילה, ומזמנים אותי כאן לענות על 40 שאילתות שמתוכן – הרוב מוחקים את עצמם ברגע האחרון ולא נוכחים בשאילתות של עצמם – – – נחמן שי (המחנה הציוני): כי הם לא רוצים להיות פה. אבל – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אבל אתם אכן נמצאים כאן. אז האם הייתה דרך שאני אקבע את המעמד הזה באופן אחר או במועד אחר? אני היוזם או אני זה שנקרא הנה? נחמן שי (המחנה הציוני): פנה אל מזכירת הכנסת. היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי, יש פה כשל מערכתי כנראה. נחמן שי (המחנה הציוני): אני אומר את זה כי אני מודה שאפילו אני מתקשה להיזכר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: קודם כול, אתה צודק, זה צריך להיות כמה שיותר מהר. נחמן שי (המחנה הציוני): אני זוכר מה היה הרקע. נהוג היה שהתחנות גובות – שהמשרד משלם לתחנות עבור כל בדיקה. כן. אחר כך הפכו – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא. עברו הדברים האלה, כבר עניתי כאן. זה לא סכום השוואה. אתה מדבר על האגרה שמשלמים עבור הרישיון. נחמן שי (המחנה הציוני): כן, אבל עכשיו התחנות משלמות למשרד עבור כל בדיקה שהן עושות. זה התהפך, העניין. בכל מקרה, אתה אמרת שאגרת הרכב היא – יש לך עמדה שונה משל משרד האוצר, זה בסדר. אבל כאן – ברור לך שאם יש הוצאה לאופטומטריסטים הם ישיתו אותה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מה, לפעולה עצמה? יש פעולות שמתבצעות. התשלום מינימלי, שמשלמים אותו. אני לא חושב שזה הסכום הגדול. נחמן שי (המחנה הציוני): טוב, אני מודה שאני יורד מזה, כי באמת, אני לא מצליח יותר לעקוב. אני אבדוק את זה בעצמי, ואם יש צורך אני אכתוב לך ותענה לי בכתב, זה יהיה הכי פשוט, ונקצר תהליכים כדי לא לחכות כל כך. אני אעשה את הבדיקה הזו. אני יכול להמשיך, אדוני היושב-ראש? היו"ר יחיאל חיליק בר: ודאי. 665. הסבת אוטובוסים לשימוש בגז טבעי נחמן שי (המחנה הציוני): לשאילתה 665: הסבת אוטובוסים לשימוש בגז טבעי. גם היא מנובמבר 2016. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אה, שאילתה נוספת? נחמן שי (המחנה הציוני): כן. תוכל למצוא אותה? 665. במדינות רבות בעולם מסבים את מנועי האוטובוסים לשימוש בגז טבעי. 1. האם תורה לחברות התחבורה הציבורית להסב את האוטובוסים לשימוש בגז טבעי? 2. מה ייעשה לעידוד שימוש בגז טבעי בתחבורה הציבורית? 3. האם לא הגיעה העת להפסיק את הסובסידיה הממשלתית על דלק מזהם ולהעבירה לטובת שימוש בגז טבעי? תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית, להלן מובאת התשובה שנתקבלה. ראשית, ברצוני לציין כי משרד התחבורה שותף מלא למאמצי המדינה להפחית את זיהום האוויר במרכזי אוכלוסין, ומשקיע בכך משאבים ניכרים, בעיקר על ידי עידוד השימוש בתחבורה ציבורית והפחתת מספר כלי הרכב הפרטיים בכבישים. כלומר, מי שנוסע בתחבורה ציבורית לא נוסע באותו זמן בכלי רכב פרטי, מה שהציבור קונה לפי שיקוליו. לדוגמה, בעשור האחרון גדל היקף השירות בתחבורה הציבורית בעשרות אחוזים, עקב השקעה כספית ניכרת של המשרד, וכן תקציב התמיכה במפעילי התחבורה הציבורית גדל במהלך התקופה כמעט פי ארבעה. בנוסף, המשרד נוקט פעולות לעידוד מפעילי התחבורה הציבורית לשלב אוטובוסים בהנעה חלופית. במסגרת מכרזי התחבורה הציבורית קיימים תמריצים להציע שימוש באוטובוסים המונעים באנרגיה חלופית, המשקף הטבה כספית של כ-500,000 ש"ח לאוטובוס. בנוסף, במהלך שנת 2016 פורסם קול קורא לתמיכה בהצטיידות באוטובוסים מונעי גז טבעי, וכמו כן, במסגרת הרפורמה בענף מוניות השירות יש כוונה לעודד הפעלת מוניות שירות מונעות חשמל. להערכת הגורמים המקצועיים במשרד, אי-שימוש באוטובוסים מונעי גז טבעי נובע בראש ובראשונה ממחסור בתשתיות תדלוק ומניסיונם של ספקי ומשווקי הגז להעמיס את עלויות הקמת התשתיות על מפעילי התחבורה הציבורית, דבר שמייקר בצורה משמעותית את העלויות. בנוסף, ספקי ומשווקי הגז אינם יכולים להתחייב כי תשתית הגז תהיה ערוכה לפעולה במועד הפעלת אשכולות קווי השירות כקבוע בהליכים התחרותיים המתפרסמים מעת לעת – לרוב, תשעה חודשים מההודעה על הזכייה. לכן המפעילים אינם יכולים להסתמך על כך במסגרת הצעותיהם, כשמנגד הם מחויבים למועד ההפעלה במסגרת המכרז. כאן המקום לציין כי מטרתם העיקרית של מכרזי התחבורה הציבורית הנה מתן שירותי תחבורה, והמשרד לא יכול לאפשר דחייה של הפעלת אשכול או החלפת מפעיל תוך פגיעה ברמת השירות בתחבורה הציבורית על מנת לאפשר הקמת תשתית תדלוק בגז. לנוכח האמור, לו היה המשרד מורה על מעבר לשימוש באוטובוסים מונעי גז טבעי בלבד, הייתה נגרמת פגיעה קשה בשירותי התחבורה הציבורית, והייתה מתקבלת תוצאה הפוכה מזו המקווה – עלייה בזיהום האוויר לאור עלייה בשימוש ברכב הפרטי. בלי קשר לסוגיית התשתיות, אנו סבורים כי זו תהיה טעות להוציא הנחיה גורפת לשימוש בתחבורה ציבורית אך ורק באנרגיה בלעדית אחת, וזאת מכיוון שאנו סבורים כי לצד הרחבת השימוש בגז טבעי, יש לפעול להגברת השימוש באנרגיות חלופיות נוספות, כדוגמת חשמל. סוגיה זו היא לפתחו של משרד האנרגיה, ועליו להוביל נושא זה, לרבות באמצעות גיוס התקציבים הנדרשים לצורך גישור על פערי העלות בין הפעלה מבוססת דיזל, כפי שנהוג כיום, להפעלה מבוססת אנרגיה חלופית. בכל מקרה, לגבי השימוש בגז אני עצמי הייתי שותף לקידום מהלך שכבר בוצע, של ניסוי מבוקר, בשיתוף עם המשרד לביטחון פנים דאז, פיצוץ מבוקר כדי לראות. אחד החששות כאן היה ששימוש בגז ותחבורה ציבורית עלול להיות מלכודת, לפעמים גם מלכודת מוות במקרה של פיגוע, של דברים מהסוג הזה – האפשרות שפיגוע יגרום לתגובה קטלנית יותר וקשה יותר באוטובוס שמונע בגז. דווקא הניסוי הזה עלה בהצלחה, ולכן המדיניות היא כן לשלב תחבורה ציבורית מונעת גז. וגם מעבר למה שכתוב כאן, המדיניות שאני תומך בה באופן חד-משמעי היא למצוא את הדרכים. כמובן, משרד האנרגיה, והחברות עצמן, צריכות לפתח תשתית, מבחינת הביצה והתרנגולת. לא יכולים לחכות שחברה תיגש למכרז או תזכה במכרז להפעלת אשכול תחבורה ציבורית – והוא כל כך נדרש וכל כך חשוב – ואז החברה תתחיל לחזר אחרי חברת הגז כדי שתספק לה דבר, ואם לא, החברה לא תעמוד בהתחייבות שלה לבצע את המכרז. ברור שצריך לפתח כאן תשתית, בגיבוי ממשלתי, ובשיתוף אותן חברות שמאמינות במוצר שלהן. האינטרס של המדינה, בייחוד לאור כל תגליות הגז, הוא שיהיה כאן שימוש מרבי בנושא גז ובתחבורה ציבורית. לכן, אנחנו נקדם ככל שניתן. ואני אומר, גם ברכב ההיברידי ורכב מונע גז – אנחנו פועלים באופן מכוון, ויש יותר ויותר – היו פיילוטים שעלו בהצלחה – יותר ויותר שימושים. נדמה לי שעוד מעט חברת דן עושה איזה טקס של הכנסת כמות גדולה מאוד של אוטובוסים, וגם אגד וכולן. אנחנו בהחלט מבינים שהרגולציה, שהיא בעלת השפעה על תחבורה ציבורית, יכולה להיות מקדם מאוד משמעותי בהטמעת השימוש בגז או בתחבורה חלופית שהיא פחות מזהמת ויותר מנצלת גם את המשאבים שלנו. היו"ר יחיאל חיליק בר: שאלת המשך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה לך. מדבריך עולה שהנושא נופל בין שני משרדים, בעצם – בין משרד – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא, לא, זה לא עולה. משרד התחבורה, אין לו חלק בלהקים תשתית – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אז זה אנרגיה. משרד האנרגיה צריך להקים את התשתית. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זה לא נופל. משרד התחבורה – שאלת אותו שאלה אחת: מדוע הוא לא מורה לחברות התחבורה הציבורית להשתמש באוטובוסים מונעי גז. הוא לא מורה כי ההוראה הזאת תיתקל במציאות שבה החברות לא יכולות להתחייב להשתמש. נחמן שי (המחנה הציוני): נכון. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זה חלקו של משרד התחבורה. נחמן שי (המחנה הציוני): מי יקים את התשתית? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: משרד התחבורה – שום דבר, זה לא נופל בינו במקרה הזה לבין מישהו אחר, כי הוא לא אחראי להקמת תשתיות לגז. נחמן שי (המחנה הציוני): מי יקים את תשתית הגז? אני מבין שזה עכב אכילס, זה צוואר הבקבוק. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כרגולטור, משרד האנרגיה אחראי לתחום. אני לא יודע מה הזיקה בינו לבין החברות הפרטיות, איך מתנהלים שם הדברים ומה צריכה לעשות החברה הפרטית שרוצה להיות זכיינית או להשתמש בדברים האלה. אני לא יכול להשיב בשם המשרד, אבל הרגולטור הוא משרד האנרגיה. כל ממשלת ישראל קיבלה החלטות, והחלטות ממוסדות, שהן די חסרות תקדים. אני אומר לזכותו של משרד ראש הממשלה שהוא מוביל מדיניות מאוד אגרסיבית אפילו בדבר הזה, וחיובית: להטמיע אנרגיות חלופיות, ולהעביר לשימוש בהן כלי רכב בכלל ורכב ציבורי בפרט – תחליפי אנרגיה ודברים מהסוג הזה; שלא לדבר שאנחנו חלק מרכזי, יחד אתם, בקידום הרכב האוטונומי, הרכב החכם, שבכלל יהיה שונה, מכל הבחינות וגם ברמות האלה. נחמן שי (המחנה הציוני): הוא יהיה על גז, הרכב האוטומטי? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: סביר להניח שהוא יהיה על חשמל. סביר להניח שהוא יהיה על חשמל, ויהיו כנראה פחות רכבים, כי כל רכב, יהיה בו שימושים רבים יותר. מדובר על עוד חמש שנים ומעלה – מהפכה מכל הבחינות, כולל בנושא הזה של זיהום ושל ניצול האנרגיות. כלומר, הממשלה ומשרד ראש הממשלה בהחלט מובילים מדיניות מאוד מכוונת, אבל בהיבט הזה של השאילתה שלך מדוע משרד התחבורה לא מורה – כי משרד התחבורה צריך לספק תחבורה ציבורית, וככל שאנחנו יכולים אנחנו בקצב הולך וגובר גם מפתחים את התחום. אגב, לפני שנה היה גידול דרמטי – וזה דרמטי בתחום הזה: 7% שימוש בתחבורה ציבורית. השנה, מתחילת השנה כבר יש גידול ממוצע של 5%, בניגוד למגמות שהיו קודם. כמובן שאם אפשר – ואת זה אנחנו כן עושים, בנושא הזה של הכוונת החברות לרכוש רכב היברידי, רכב חשמלי, כי הוא זמין – אז אפשר להנחות אותן, והן בקצב גובר עושות את זה. כדי שיוכלו להשתמש בגז ולהתחייב לדבר הזה, הן צריכות להיות בטוחות שהן מסוגלות לקבל את התוצר הזה. נחמן שי (המחנה הציוני): טוב, יש איזשהו לוח זמנים? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לוח זמנים למה? נחמן שי (המחנה הציוני): להטמיע. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: התהליך הזה קורה. נחמן שי (המחנה הציוני): התהליך קורה, אתה אומר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: עוד פעם, אני לא יכול כאן לדווח לך בנושא הטמעת הגז או ארגון נושא הגז והבאתו למצב של שימוש בתחבורה הציבורית. בטוח שמשרד האנרגיה או משרד ראש הממשלה, אולי גורמים אחרים, שכרגע אני לא בקי בידע שלהם – במשרד התחבורה – יודעים את הדבר הזה. אני רק אומר שכמדיניות, אנחנו בעד אנרגיה חלופית, וכמו שכתבו כאן המומחים – גם לא רק מתחום אחד, כי היא צריכה להיות מגוונת, גם האנרגיה החלופית, על מנת לא להישען רק על דבר אחד. בהחלט מדינת ישראל, לדעתי היא מהמובילות בעולם בניסיון לאתר אנרגיה חלופית. יש מדינות אחרות שכבר הטמיעו הרבה יותר חשמל וגם גז, ואנחנו, מאחר שאנחנו מפתחים מאוד את התחבורה הציבורית, פועלים כדי להטמיע את הדברים האלה גם כן. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת שי. אני רק אקרא בשמות אלה שלא ביקשו בכתב, חברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לא פה; חבר הכנסת טרכטנברג – לא פה; חברת הכנסת זנדברג – לא פה; חבר הכנסת שטרן – לא פה. אוקיי, אז הוא ביקש בכתב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הנה, מצאתי את השאילתה האבודה של חברת הכנסת קסניה סבטלובה, אבל היא התחילה בשאילתה הרחוקה יותר, היא הייתה צריכה להתחיל בשאילתה הראשונה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז אנחנו נעבור לשאילתה האחרונה, מס' 843, של חברת הכנסת מרב מיכאלי – עצירת התרעננות – – – קריאה: – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני חושב שמיצינו את החוויה. מה, מרב, את סתם ישבת כאן ואין לך שאילתה? אה, חשבתי שיש לי אוהדים חדשים שאני לא מכיר. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, גברתי. 843. עצירות התרעננות בנסיעות ארוכות באוטובוסים מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה. אני חושבת שלאור הנוכחות במליאה אפשר טיפה להחליש את הווליום – גם של השר, שגם ככה יש לו קול רועם. ההדהוד פה הוא קצת – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זה סעיף הטפות המוסר לקראת סיום? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): חס וחלילה ושלום, זו בקשה – בקשה, פשוט שיהיה יותר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אין חשש שקולי יהיה רועם כלפייך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא, חס וחלילה. ממש אבל, אדוני. הייתי חושדת בך שמוצאך ממדינה מזרח אירופית לשעבר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: חשבתי שאת נלחמת את מלחמתה האבודה של חברת הכנסת סבטלובה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא. א. הפנייה לא הייתה מיועדת לאדוני, הייתה מיועדת לאנשי הסאונד. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אנחנו רגישים מאוד לעובדים. היו"ר יחיאל חיליק בר: טופל. הנושא טופל, הסאונד ירד, אפשר להתפנות לשאילתה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הכול בסדר, פשוט, אללה יוסתור, אדוני, באמת, תנוח דעתו. ובכן, אדוני, שר התחבורה היקר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בעצם, מה ביקשת – שישתיקו לי את הרמקול או שיגבירו לה? נחמן שי (המחנה הציוני): לא, ועוד פעם. נו, מה קרה? היו"ר יחיאל חיליק בר: לוחמניים היום כולם. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: חיכיתי שלוש שעות לשאילתות האלה, אז לא ליהנות קצת תוך כדי? היו"ר יחיאל חיליק בר: אני נהנה אתך ביחד, אין בעיה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אדוני שר התחבורה, ללשכתי הגיעו פניות בדבר עצירות להתרעננות בנסיעות ארוכות באוטובוס של חברת אגד – נושא שהוא קריטי בעיקר לילדות וילדים, אנשים מבוגרים ונשים הרות. רצוני לשאול: 1. מה משך הנסיעה שמחייב הפסקה? 2. האם משך הנסיעה בפועל נבדק מפעם לפעם? 3. מהי המדיניות לגבי קווים שבהם משך הנסיעה משתנה משמעותית במהלך היום? היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. בבקשה, אדוני. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ובכן, השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית, ולהלן מובאת התשובה שנתקבלה. 1. תקנה 168 לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961, קובעת כי על הנהג לעצור להתרעננות בת חצי שעה לאחר ארבע שעות נהיגה רצופות. בנוסף, בנוהלי השירות במשרד התחבורה נקבע כי בקווים שמשך נסיעתם בין שלוש לארבע שעות יורה בעל הרישיון לנהג לבצע עצירה למשך רבע שעה. 2. משך הנסיעה בקווי השירות מתעדכן ומחושב בזמן אמת, ונבדק שלושה חודשים אחורה במערכות הרישוי. 3. מדיניות הפסקת התרעננות נקבעת בהתאם לזמן הנסיעה הממוצע היומי, שנבדק אחורה שלושה חודשים. המדיניות, התקנה והנוהל הנגזרים ממנה באים להבטיח את זכותו של הנהג ואת צורכם של הנוסעים להתרענן בנסיעות ארוכות במיוחד. יצוין כי חלקן היחסי של הנסיעות שאורכן עולה על 180 דקות בכלל הנסיעות קטן יחסית, ומדובר בעיקר בנסיעות במרכז הארץ, לאילת ולקריית שמונה. היו"ר יחיאל חיליק בר: עוד שאלה? גברתי, עוד שאלה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן. ברור שאלה מיעוט הנסיעות, משום שבסך הכול אנחנו ארץ קטנטנה – מהממת, יפהפייה, נהדרת, אבל קטנטנה. אני מתייחסת ל-100% הנסיעות האלה, כי הפנייה שקיבלתי אמרה שהייתה רפורמה במדיניות העצירות, והפניות שהגיעו אלי בעצם טענו שאין מספיק עצירות, שמי שזקוקות – הנהג, ברור שגם הוא זקוק, אבל אני מדברת על נשים הרות או ילדות וילדים, שצריכים להשתמש בשירותים או באמת לחלץ רגליים או דברים כאלה. ואז יש שאלה: האם משרדך משגיח שבאמת, א. התכנון של העצירות הוא מספק; 2. שהוא מבוצע כראוי. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: טוב, אני פירטתי כאן את התשובה שהיא בגדר מדיניות מאוד ברורה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): השאלה – האם זה מספיק? וזה אני לא יודעת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – אם האנשים שלך יודעים להגיד אם זה מספיק. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אלה הכללים שהם קבעו, זאת אומרת, אני משוכנע לחלוטין שלהערכתם אלה הסטנדרטים. הם עושים את זה בהתייעצות עם חברות התחבורה הציבורית. וככלל, אלה הכללים שעובדים. אם יש עוד – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מתי הם נקבעו? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – פרטים נוספים שהם – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מתי הם נקבעו בפעם האחרונה? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: יש כאן תקנה מ-1961. יפה שאלת. אני לא יודע להשיב, אבל לגבי התקנות והנוהל שנגזרים מהדברים האלה, אני מניח שאלה דברים שהם מתעדכנים ומעודכנים. בכל מקרה, אם יש פניות ספציפיות, אני אשמח לקבל אותן על מנת שאוכל לבדוק אותן מול הכללים הקיימים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז א. אנחנו נשמח להעביר לך את הפניות, וב. אם אדוני יהיה מוכן – ואני אשמח לקבל את זה בכתב, זה ממש בסדר – לבקש במשרדו שיבדקו ויעבירו לנו מתי בפעם האחרונה נבדקו נקבעו הנהלים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אוקיי. בסדר גמור. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: טוב. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה לחברת הכנסת. תודה לשר. אתה רשאי לרדת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה למזכירת הכנסת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אדוני משוחרר. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק קרן חינוך ארצות הברית-ישראל, התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. וזה קרה – תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום שני, א' באב התשע"ז, 24 ביולי 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:14.