דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ו ישיבה רנ"ט הישיבה המאתיים-וחמישים-ותשע של הכנסת העשרים יום רביעי, ג' באב התשע"ז (26 ביולי 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 שאילתות דחופות 9 384. הטבת המס המוענקת לחברת טבע 10 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 10 סגן שר האוצר יצחק כהן: 11 דב חנין (הרשימה המשותפת): 13 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 13 382. קידום תוכניות חינוכיות לשוויון מגדרי ולמניעת אלימות במשפחה 17 ענת ברקו (הליכוד): 17 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 18 383. השפעת המשבר בעזה על יישובים בישראל 20 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 20 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 21 חיים ילין (יש עתיד): 22 380. רצח נשים ערביות 24 דב חנין (הרשימה המשותפת): 24 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 25 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 28 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 29 385. ביטול מכרז הקפה בנמל התעופה 33 מיכל רוזין (מרצ): 33 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 33 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 34 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 34 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017 38 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 38 עיסאווי פריג' (מרצ): 41 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 44 הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, התשע"ז–2017 46 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 46 תמר זנדברג (מרצ): 48 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 50 יעל גרמן (יש עתיד): 52 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 55 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 63 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 63 הצעת חוק העיצובים, התשע"ז–2017 64 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 64 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 70 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 72 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 72 הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017 72 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 72 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017 84 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 84 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 86 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 86 חילופי גברי בוועדות הכנסת 87 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 87 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017 88 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 88 הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2016 ו-2017), התשע"ז–2016 92 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 92 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז–2017 94 רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 95 עיסאווי פריג' (מרצ): 99 חיים ילין (יש עתיד): 102 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 108 איתן ברושי (המחנה הציוני): 109 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 115 רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 117 הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (תיקון מס' 33), התשע"ז–2017 121 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 121 זאב בנימין בגין (הליכוד): 132 רויטל סויד (המחנה הציוני): 138 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 142 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 161 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 161 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 162 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 162 הודעה אישית של חברת הכנסת יעל גרמן 162 יעל גרמן (יש עתיד): 163 הצעת חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017 163 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 164 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 167 שר החינוך נפתלי בנט: 168 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 174 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 175 החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר תיקון טעות בחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו–2015 176 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 176 הצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017 178 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 178 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 182 חיים ילין (יש עתיד): 184 איתן ברושי (המחנה הציוני): 187 רחל עזריה (כולנו): 188 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 191 שר החינוך נפתלי בנט: 191 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 196 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 199 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 200 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 202 הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי 203 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 203 שר החינוך נפתלי בנט: 208 השלמת הרכב ועדות הכנסת 208 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 208 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 209 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 209 חילופי גברי בוועדות הכנסת 209 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 209 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 210 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 211 הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 2) (הוראות לעניין שטח תחום ירושלים והרוב הדרוש לשינוין) 218 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 218 דב חנין (הרשימה המשותפת): 220 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 222 יואב קיש (הליכוד): 224 יעל גרמן (יש עתיד): 226 אילן גילאון (מרצ): 227 מאיר כהן (יש עתיד): 229 עפר שלח (יש עתיד): 230 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 231 חיים ילין (יש עתיד): 234 זהבה גלאון (מרצ): 237 מיכל רוזין (מרצ): 240 תמר זנדברג (מרצ): 241 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 242 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 243 מיכל בירן (המחנה הציוני): 250 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 252 יואל חסון (המחנה הציוני): 253 אלעזר שטרן (יש עתיד): 254 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 262 אלעזר שטרן (יש עתיד): 264 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 271 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 273 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 275 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 276 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 279 איתן ברושי (המחנה הציוני): 279 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 281 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 283 יוסי יונה (המחנה הציוני): 287 נחמן שי (המחנה הציוני): 290 עיסאווי פריג' (מרצ): 292 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 293 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 300 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 301 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 302 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 305 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 306 שר החינוך נפתלי בנט: 310 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 311 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 314 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 314 חילופי גברי בוועדות הכנסת 315 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 315 הצעת חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017 316 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 316 עודד פורר (ישראל ביתנו): 318 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 320 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 321 טלי פלוסקוב (כולנו): 322 שר החינוך נפתלי בנט: 326 הודעה אישית של חבר הכנסת אלעזר שטרן 330 אלעזר שטרן (יש עתיד): 330 הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017 331 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 331 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז–2017 334 רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 335 הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ז–2017 336 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 337 נורית קורן (הליכוד): 340 הצעת חוק למניעת מחלת הכלבת, התשע"ז–2017 343 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 343 יוסי יונה (המחנה הציוני): 345 יעל גרמן (יש עתיד): 346 איציק שמולי (המחנה הציוני): 347 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55) (מענה אנושי מקצועי במערכת לניתוב שיחות), התשע"ז–2017 350 איתן כבל (המחנה הציוני): 352 יעל גרמן (יש עתיד): 382 יואב קיש (הליכוד): 382 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 392 רויטל סויד (המחנה הציוני): 394 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 20) (שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017 396 רועי פולקמן (כולנו): 397 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 424 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ג' באב תשע"ז, 26 ביולי 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מיכל רוזין (מרצ): – – – לא, כדאי שיהיה פה שר. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – מיכל רוזין (מרצ): אל תיפגע, מבחינתי אתה שר, אבל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2016 ו-2017), התשע"ז–2016, מ/1083. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. היינו מעוניינים לעבור לשאילתה דחופה מס' 382, מאת חברת הכנסת ענת ברקו. סגן שר החינוך נמצא כאן, חברת הכנסת ברקו לא נמצאת כאן, אז – – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני בעונש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, אתה לא בעונש. אנחנו מודים לך, ואתה פטור מלענות על השאילתה. תרצה להעביר תשובה בכתב – – סגן שר החינוך מאיר פרוש: מה לענות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – לגברת ענת ברקו, אז אין שום בעיה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני יכול להתחיל בשאילתה שלה ולענות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן בסדר, אנחנו סומכים עליך, אתה תמיד כאן להשיב על שאילתות, אבל קצת נמאס לי מחברי כנסת שמתחננים שנאשר שאילתה דחופה ולאחר מכן לא נמצאים. מה עם זוהיר בהלול – אותו דין? אותו דין, טוב. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לפחות הפעם הממשלה הייתה בסדר. מיכל רוזין (מרצ): – – – ואין פה שר. כשהמליאה פתוחה, אמור להיות שר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני בינתיים מזהה פה רק אפשרות שסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן יעלה לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 384, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ. נושא השאילתה: הטבת המס המוענקת לחברת טבע. בבקשה. חבר הכנסת פרץ יקרא את נוסח השאילתה, וסגן שר האוצר ישיב. 384. הטבת המס המוענקת לחברת טבע עמיר פרץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי סגן השר, האמת היא שלפני שאני מקריא את השאילתה, מהיכרותי עם סגן שר האוצר, אני מסתפק בסגן שר האוצר גם ללא נוכחות שרים. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השרה התורנית נמצאת, לפרוטוקול. עמיר פרץ (המחנה הציוני): יופי. – – התפרסמה ידיעה בדבר כוונתה של חברת טבע לפטר כ-350 עובדים. טבע, כידוע, מקבלת הטבות מס על חשבון הציבור במשך שנים, תוך התחייבות אחת מרכזית – לגיוס עובדים חדשים. על רקע הכוונה לפטר מאות עובדים, וכדי לאפשר דיון ציבורי ופרלמנטרי בנושא, אבקש לדעת: מהו גובה המס שקיבלה טבע בשנים האחרונות? סגן שר האוצר יצחק כהן: הטבת המס. עמיר פרץ (המחנה הציוני): הטבות. המס שלא שולם – אותו דבר. סגן שר האוצר יצחק כהן: הטבת המס. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת עמיר פרץ, לאחר בירורים עם החטיבה הכלכלית עולה כי בהתאם לדיווחים שהוגשו עד כה לרשות המסים, השנה האחרונה שבה חברת טבע מימשה הטבת מס לפי חוק לעידוד השקעות הון הייתה שנת 2013. 2014 – לא. גובה הטבת המס של חברת טבע בשנת 2013 – מפורט, תכף אני אגיד לך את הפרטים המדויקים, אם תרצה – במכתב מיום 16 במאי 2016, שהעתקו רצוף בזה, ונמסר בהתאם להיתר למסירת מידע שניתן מכוח סעיף 234 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א–1961. אם תרצה לשמוע את הסכומים, אני אגיד לך: השנה האחרונה הייתה 2013; ב-2013 היא קיבלה הטבת מס של מיליארד 9 מיליון ו-160,070.75. עמיר פרץ (המחנה הציוני): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם אתה רוצה לשאול שאלה נוספת, יש לך – – – עמיר פרץ (המחנה הציוני): סיימת? סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש שאלה נוספת לחבר הכנסת עמיר פרץ. גם חברי הכנסת דב חנין ומסעוד גנאים ביקשו לשאול שאלה נוספת. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני בהחלט מודה לך על כך שסגן שר האוצר משיב לנו באופן מפורט. אני בוודאי הייתי רוצה גם שתרחיב – האם זה קשור לכל מה שקשור לרווחים הכלואים שאנחנו לא מצליחים לגבות מהם? ואני רוצה לומר לך שהגיע אלי מכתב של יושב-ראש ועד העובדים בכפר סבא, בחור בשם אלירן – אני סיירתי במפעל הזה לפני כחודש ימים. אני מוכרח לומר לך שמדובר באחד מהוועדים אולי האחראים ביותר שקיימים במשק. והנה, כאשר אותו ועד עובדים מנסה להגן על פיטורים של 350 איש, מייד הוא מקבל מכתבי איומים – שנמצאים בידי. לכן אני מציע שאתה, סגן שר האוצר, תבהיר להנהלת טבע שאתם לא תעמדו מנגד. כי מה בעצם חברת טבע לאורך כל השנים נתנה למדינת ישראל? הרי מהרווחים שלה היא לא העבירה, היא תמיד מצאה פטנטים כאלה ואחרים כדי להשאיר את זה בתוך מתחם הרווחים הכלואים. הדבר היפה שהיא עשתה במשך כל השנים זה מקומות עבודה, זה מערכת מאורגנת, באמת, אני מוכרח לשבח, שהנהלת טבע, בדרך כלל, בדרך כלל, מקיימת יחסי עבודה טובים, ואני אומר שהעובדה שהם הולכים לפטר 350 איש היא לא עובדה שחייבים לקבל אותה. העובדה שחברת טבע מחליטה לפטר 350 איש, ואנחנו יודעים שחברת טבע צמחה פה, במדינת ישראל, ויש לה מפעלים ברחבי העולם. עם קצת לחץ של האוצר, אין לי ספק שחברת טבע מסוגלת למצוא אלטרנטיבה לפיטורים בישראל, ואני בטוח שאתה לא פחות ממני חרד – חרד – לכל מקום עבודה שנעלם ממדינתנו. הקושי היום להקים מקומות עבודה כאלה הוא קושי אדיר. אנחנו מוצאים את עצמנו נסחפים רק להקמת מקומות עבודה בתחומי השירותים, ולכן, אדוני שר האוצר – – סגן שר האוצר יצחק כהן: סגן. עמיר פרץ (המחנה הציוני): – – ראשית, אני מבקש ממך לפנות להנהלת טבע ולהבהיר להם שלא ינהגו באלימות כלפי ראשי הוועדים שעושים את מלאכתם. דבר שני – לדרוש מהם למצוא אלטרנטיבה לפיטורים של העובדים האלה, כי המתכונת הזאת, שכאשר יש רווחים, המנהלים מקבלים בונוסים, וכאשר יש משברים – העובדים מפוטרים – את הנוסחה הזאת חייבים לעצור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואז – תשובתו של סגן שר האוצר. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, תודה לך. אדוני סגן השר, אכן, זה מזעזע. חברה שמקבלת הטבות מס ניכרות לאורך הרבה שנים מהמדינה, ומושכת רווחים, מחלקת דיבידנדים, והנה עכשיו החליטו על צמצומים, ומי משלם את מחיר הצמצומים? 350 עובדים שעומדים להיות מפוטרים וללכת הביתה. במצב כזה, אדוני השר, הדרישה שלנו היא שאותה מדינה שידעה לסייע לחברת טבע, לתת לה הטבות מס, תתייצב מולה באופן ברור ותגיד: עד כאן – אי-אפשר לפטר עובדים לאחר שקיבלתם כספים מהמדינה בהיקפים כאלה. יש לכם בעיות? תחזירו את הכסף למדינה, ואז תוכלו להתנהג כאילו אתם בעולם של שוק חופשי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר – כבוד סגן השר, לפני כמה חודשים הייתה ישיבה ביוזמתך ובתיאום שלך, במשרד האוצר – הייתה ישיבה חשובה, ואולי הראשונה במינה, בנושא הרכוש של הווקף האסלאמי. הישיבה באמת הייתה מאוד טובה, לפי דעתי, יש בה התקדמות, אבל אנחנו היינו אמורים לשבת עוד פעם כדי להתקדם בעניין חשוב זה. כבוד סגן השר מודע לעניין החשיבות של הווקף האסלאמי לערבים במדינת ישראל, מבחינת הרכוש והרווחים והאדמות, עסקות חליפין, בתי-קברות – כל הדברים האלה. אז אני שואל, כבוד השר, מתי תקבע עוד ישיבת המשך, כדי שנמשיך ונגיע למסקנות טובות ותוצאות טובות בעניין הזה? סגן שר האוצר יצחק כהן: טבע שייכת לווקף? חברת טבע שייכת לווקף? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עוד לא. עמיר פרץ (המחנה הציוני): הנושא הוא חברת טבע. אנחנו לא רוצים שהוא יברח – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני חופשי לשאול, והוא חופשי מלהשיב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: השאלות הנוספות של חברי עמיר פרץ ודב חנין הן סביב אותה נקודה. אני שוב חוזר ומציין: השנה האחרונה שהם קיבלו הטבות הייתה 2013. עמיר פרץ (המחנה הציוני): בסדר, הם קיבלו את זה כדי להקים את העבודה עכשיו – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הם מימשו את הטבת המס לפי חוק עידוד השקעות הון. בוא לא נשכח שהם גם מעסיקים 6,000 עובדים. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, אבל מצבת כוח האדם שלהם בשנים האחרונות דווקא ירדה, אדוני סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, בסדר, אבל נכון לעכשיו הם מעסיקים 6,000 עובדים. אני חושב שזה לא נכון – זה נכון לדרוש, וזה גם מתבקש לדרוש, שהאצבע לא תהיה קלה על ההדק כשרוצים להתייעל, אבל להיכנס ממש לתוך ניהול החברות – אני לא יודע אם זה נכון וכדאי. זה, גם אתה אדוני, כפי שאני מכיר אותך, וגם פרופ' יוסי – אף אחד מאתנו לא רוצה להיכנס לתוך הניהול הפעיל של חברה ולהגיד לה תעשי ככה, תעשי ככה, כי זו אחריות כבדה מאוד. החברה במשבר, והיא תצא מהמשבר הזה, בעזרת ה', והיא תחזור חזרה למה שהיא הייתה, ונקווה לימים טובים יותר. ולגבי – אני גם לא חושב, וגם עמיר פרץ כבר מודה שחברת טבע לא שייכת לווקף, בינתיים. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אבל תתייחס לאיומים על הוועדים. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אחד-אחד, אחד-אחד. עמיר פרץ (המחנה הציוני): תאמר משפט על האיום על הוועדים. כי מדובר על אחד הוועדים האחראים ביותר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אשמח מאוד, אני אשמח – – עמיר פרץ (המחנה הציוני): אני מכיר את זה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – אני אשמח לקבל את החומר, אני אטפל בו מייד. אני אשמח לקבל את החומר. יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל אדוני סגן השר – – סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, חברי. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – כיצד העובדה שהחברה נמצאת במשבר אינה משפיע על גובה השכר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, חבר הכנסת יוסי יונה, ברור. זה לא דיאלוג עם השר. תודה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה פרופסור לכלכלה, ואתה יודע שלהיכנס לתוך דיון של חברה – אתה גם לא היית עושה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר האוצר. אנחנו חוזרים לשאילתה דחופה מס' 382. אני מזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש לעלות לדוכן להשיב. הסיבה היחידה, חברת הכנסת ענת ברקו, הסיבה היחידה בעולם שזה קורה היא שסגן השר ביקש להשיב. אני כבר מחקתי את השאילתה מסדר-היום. אין שום דרך להצדיק איחור של שבע דקות כשאת יודעת שהשאילתה שלך היא הראשונה בסדר-היום. ענת ברקו (הליכוד): זה לא קורה אף פעם, אבל הייתה לי ישיבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא יכולה להיות ישיבה בזמן המליאה. אין, אין דבר כזה. ענת ברקו (הליכוד): אני מתנצלת, אני מתנצלת, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 382. קידום תוכניות חינוכיות לשוויון מגדרי ולמניעת אלימות במשפחה ענת ברקו (הליכוד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בכל שנה נרצחות כ-20 נשים על ידי בני זוגן וקרובי משפחותיהן. וגם אנשים אחרים, צריך להגיד את זה. כדי למגר את התופעה או לפחות להעלות אותה למודעות, נושא השוויון המגדרי ומניעת האלימות במשפחה צריך להילמד כבר בגיל הרך. ברצוני לשאול: אילו תוכניות אתם מקדמים לשוויון מגדרי ולמניעת אלימות במשפחה, באמת מגילים מאוד מאוד צעירים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סגן שר החינוך, בבקשה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת ברקו, לשאלתך, התשובה היא כדלהלן. כדי לצמצם את ממדי האלימות, וזו המופנית כלפי נשים בפרט, משרד החינוך ומשרדי ממשלה נוספים חברו יחד במטרה לקדם הסברה בנושא ולהעלות את המודעות לתופעה גם בקרב אנשי חינוך ותלמידים. המטרות העומדות לנגד עינינו הן: לחנך לחיים בחברה בריאה ובטוחה, להקנות ידע בנושא, להביא להבנה שמדובר בפגיעה בצורכיהן הבסיסיים ביותר של הנפגעות, לפתח את הרגישות ואת האחריות החברתית, לפעול לקידום ערך כבוד האדם וחירותו, הגנה על חייו, על גוף האיש והאישה, הנער והנערה, הילד והילדה בחברה הישראלית. במערכת החינוך יש תוכניות מניעה רלוונטיות כבר מגיל צעיר – לשאלתך – שמטרתן לפתח בנערים ובנערות את ההכרח לשמור על כבודם של גברים ונשים ולהבין את הצורך בחשיבותו של שוויון בין שני אלה, בין המינים, כתשתית למערכת יחסים בריאה ורצויה. תוכניות המניעה פותחו ופועלות על ידי השירות הפסיכולוגי-ייעוצי והיחידה לשוויון בין המינים בחינוך, ולהלן כמה דוגמאות: 1. יש תוכנית שמיועדת לתלמידי העל-יסודי. התוכנית פותחה תוך שימת דגשים מיוחדים על מאפיינים תרבותיים, גם לחינוך הממלכתי-דתי וגם לחברה הערבית. 2. יש תוכנית בשם "כישורי חיים". זו תוכנית חובה שפועלת בכל שכבות הגיל ועוסקת בין היתר בקשרים חברתיים בכלל, ומסייעת לתלמידים בהבחנה בין קשר חברי חיובי ובין קשר חברי בעייתי. 3. יש תוכנית שמיועדת לתלמידי בתי-הספר העל-יסודיים ועוסקת בעמדות וערכים של בני נוער למול מצבי פגיעה וניצול של האחר. התוכנית מכוונת לאלה שמעורבים ישירות במצבים כאלה, אך לא פחות מכך היא מיועדת לעומדים מנגד. התוכנית מזמינה את בני הנוער לקחת אחריות מוסרית ולנקוט עמדה מוקיעה נגד מצבי אלימות וניצול. 4. יש תוכניות בשם "שווה דיבור" ו"שרשרת", והן מופעלות בבתי-ספר יסודיים ועל-יסודיים, ובהן דנים בכיתה בסוגיות כאלה, או למשל בחירת קריירה, תפקידים במשפחה, ייצוגים מגדריים במדיה ומניעת אלימות. יצוין כי תוכניות לימוד ערכיות חברתיות עוברות הטמעת חשיבה מגדרית, וכן תוכניות לימוד אחרות, כמו ספרות, אמנות, מדעי החברה, מורשת ועוד. אפשר להוסיף על האמור ולציין – אפשר להוסיף על האמור ולציין כי מתוך הבנה שאחד התנאים לחיים של כבוד ועצמאות של נשים היא עצמאות כלכלית, משאבים רבים מוקדשים לקידום בנות למתמטיקה ומדעים במסגרת התוכנית "לתת חמש". יודגש כי בנושא מועברות השתלמויות לצוותים חינוכיים ויועצות, מתקיימים ימי עיון, ניתנות שעות תקן לבתי-ספר להפעלת סדנאות מגדר ועוד. זאת ועוד, לקראת שנת הלימודים תשע"ח יגדיל המשרד את תקציב היחידה לשוויון בין המינים בחינוך מ-3.5 מיליון ש"ח ל-4.5 מיליון ש"ח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר החינוך. שאלה נוספת לחברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש, תודה על התשובה הרחבה, אדוני סגן שר החינוך, אני רוצה לומר שהתוכנית כישורי חיים חשובה באופן בלתי רגיל, אבל יחד עם זה, כשאנחנו מדברים על נערים ונערות, זה מאוחר מדי. יש התחשבות רבה מדי בנושא של הטיות תרבותיות וקבלה של אלימות כלפי נשים או יחס מבזה לנשים כמשהו מובנה תרבותית, שגם לזה אסור להסכים. ולכן רציתי לשאול: האם אתם יכולים גם להתמקד בגיל הרך, בגיל גן – משחקי ילדים, שגם הם מבנים את התפקידים של המינים במובן המגדרי? זה משהו שיכול גם למנוע אלימות, ואנחנו יודעים שגם האינטליגנציה מתפתחת בגילים האלה באופן מאוד משמעותי, ויש לכך השלכה רחבה. ולסיכום, מי שגבר לא מרים יד, וזה המוטיב שצריך ללכת אתו, גם בקבוצות של מיעוטים וגם בחברה הרחבה, כי אנחנו יודעים שזאת תופעה שחוצה מגזרים, ומדינות ומעמדות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ברקו. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: חברת הכנסת ברקו שאלה שוב. אני הזכרתי את כישורי חיים, אבל הזכרתי גם שיש תוכנית מיועדת, כמו התוכניות "שווה דיבור" ו"שרשרת", שמופעלות בבתי-ספר יסודיים ועל-יסודיים. ואם אני זוכר טוב את מה שהקראתי קודם, נדמה לי שיש גם תוכניות לגיל הרך, כך המשרד פועל. תמיד אפשר לפעול, אני אמרתי את זה קודם. הנה, המשרד עצמו החליט להגדיל את התקציב במיליון ש"ח, ותמיד אפשר לעשות עוד ועוד פעולות. המשרד ער לדבר הזה, כמו שכולם יודעים על הבעיה. בנימה אישית, אני הייתי מוסיף דברים בכיוונים אחרים. אני חושב שהם לא מוזכרים בתשובה על השאילתה, אבל אני חושב שגם על חינוך, וחינוך כמו שאני מאמין, בחינוך שאני מאמין – לא ששם אין בעיות – אבל לפחות, לפחות, זה יכול יותר למנוע. אבל לא על כך הדיון כרגע. ענת ברקו (הליכוד): מסתירים את זה יותר טוב. אנחנו יודעים שזו בעיה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש על תשובתו המפורטת. אני מזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן להשיב על שאילתה דחופה מס' 383, מאת חבר הכנסת זוהיר בהלול. נושא השאילתה: השפעת המשבר בעזה על יישובים בישראל. חבר הכנסת בהלול, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 383. השפעת המשבר בעזה על יישובים בישראל זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש ואדוני הסגן, סגן שר הביטחון, נגזר ממה שאמרת, בבחינת מבוא לשאילתה, אדוני היושב-ראש, נגזר מכך שיותר מ-100,000 קוב מי ביוב מוזרמים מדי יום אל הים. משרד הבריאות כבר הצהיר כי קיים מפגע סביבתי חמור ומי השפכים כבר חלחלו אל מי התהום. השאלה היא: מה מדיניות המדינה לטיפול במשבר ההומניטרי ההולך ומחריף ברצועה והשפעותיו החמורות על יישובי עוטף עזה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הטיפול בשפכים הזולגים משטחי הרצועה לישראל הוא רציני ובעל חשיבות רבה. מתאם פעולות הממשלה בשטחים מקיים קשר הדוק עם נציגי הרשות הפלסטינית ברצועה כדי למנוע את העברת הטיפול בשפכים לשטחי מדינת ישראל. על רקע מגעים אלה, הפלסטינים פעלו כמה פעמים להגביה את סוללות העפר בצד הפלסטיני, כדי למנוע את זליגת השפכים לכיוון ישראל, אך למרות מאמצים אלה, לנוכח המצב ברצועה בחודשים באחרונים, עדיין מתרחשת לעתים זליגת שפכים. הטיפול במי השפכים בשטח מדינת ישראל הוא באחריות המשרד להגנת הסביבה. למיטב ידיעתנו, המשרד להגנת הסביבה יחד עם רשות המים החלו בהנחת צינור להובלת השפכים המגיעים מצפון הרצועה אל מכון טיהור שפכים בשדרות. עדיין לא סוכם מי יממן צינור זה. אני מקווה שהעלות שלו תקוזז מכספי המסים המועברים לרצועת עזה. אני מבקש להזכיר לכולנו כי המשבר ההומניטרי בעזה לא נוצר בשל פעולות של מדינת ישראל, ואינו באחריותה. לצערי הרב, אין ברצועת עזה יהודים, וגם לא חיילים. בעזה שולט ה"חמאס", ששם לו למטרה להשמיד את מדינת ישראל, ולכן רוב התקציבים מופנים על ידיו לרכישת נשק וליצירת מנהרות החודרות לישראל. כידוע לכם, שום מדינה ערבית אינה רוצה לעזור לאחיהם הנאנקים תחת שלטון הרשע של ה"חמאס". מי שאשם ואחראי לתיקון המשבר ההומניטרי הוא ה"חמאס", שבמקום לדאוג לתושבי הרצועה מפנה את מרב התקציבים שברשותו כדי לפגוע באזרחי ישראל. אני קורא לכל חברי הכנסת לסייע במאבק של ישראל בטרור החמאסי, להושיט יד לתושבי רצועת עזה ולהצילם מהשלטון שבו הם נתונים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון. שאלה נוספת לחבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני סגן שר הביטחון, ולו לרגע לא חשבתי שביכולתך הקוגניטיבית תוכל להעניק לי ולכל הסובבים סביב הבעיה ההומניטרית הזאת תשובה יותר מפורטת, כי הרי אנחנו יודעים שישראל יושבת על ורידים של רצועת עזה, והיא בעצם, תוך כדי התעלמותה מהמשבר ההומניטרי, יכולה לגרום לכך שכל מדינת ישראל, ולא רק יישובי עוטף עזה, יסבלו סבל רעב מאותה בעיה סביבתית חמורה של מי שפכים. נדמה לי שהתשובה היא לא במה "חמאס" עושה, ואם הוא מקבל תמיכה ממדינות ערב, אלא מה ממשלת ישראל מעמידה בראש קדימויותיה כדי לטפל בבעיה הזאת ולהסיר את הסכנה שעליה אנחנו מדברים. האם אין בלבך מחשבה שממשלת ישראל צריכה להתכנס ולגבש החלטה מיידית כדי לפתור את הבעיה הזאת? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת חיים ילין, שאלה נוספת. לאחר מכן נשמע את תשובתו של סגן שר הביטחון. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, ב-2009, 2010, התחילו לזרום לעבר נחל הבשור שפכים מחברון, ועדיין זורמים, דרך מיתר, עומר ונחל באר שבע. בסופו של דבר מנחל הבשור זה מגיע לעזה, ולים. זאת אומרת, תמיד אמרתי לעזתים: חבר'ה, זה לא – מה אתם רוצים מאתנו? אנחנו רק צינור, זה מגיע מחברון. אבל מה בוצע? ולמה – והשאלה שלי, תכף תבין אותה – למה אתם לא פועלים כמו שפעלנו אז בחברון? לקחנו כספים פלסטיניים שיש בידי מדינת ישראל, ועשינו את המת"ש, וחיברנו את כל מה שצריך כדי שהביוב לא יזרום בין היישובים. והשאלה היא מאוד פשוטה: למה אתם לא עושים אותו דבר שם? עזוב את ה"חמאס" – בשבילנו, כבוד היושב-ראש – – קריאה: – – – חיים ילין (יש עתיד): – – סגן השר – בשבילנו – אני רוצה להזכיר לך, אנחנו חקלאים – המים האלה הם נכס, שווה זהב. מה שהם חושבים שזה ביוב, בשבילנו זה השקיה של שדות ואחיזה בקרקע. בואו תעשה את זה. תיקחו כסף מהם ותעשו את זה – שיהיה לכם אומץ לעשות את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אענה לשני חברי הכנסת הנכבדים. קודם כול, זה בדיוק מה שאמרתי: מדינת ישראל עכשיו הניחה צינור שמוביל מצפון הרצועה אל מכון טיהור השפכים בשדרות, כדי להעביר את השפכים משם לשדרות. אבל כידוע לך, יש הבדל גדול בין חברון לבין עזה: בחברון אנחנו שולטים, לחברון אנחנו יכולים להיכנס ולא לשאול אף אחד, ולחבר ולעשות מה שרוצים. לצערנו, ברצועת עזה מדינת ישראל נזהרת – – – חיים ילין (יש עתיד): – – – מת"ש מחוץ לחברון, מחוץ לחברון – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תן לי רק להשלים. תן לי. הוא אשר אמרתי. ההבדל הוא גדול. ולכן, גם ברצועת עזה, מחוץ לרצועה, מונח עכשיו צינור –הצינור כרגע בעבודה – צינור ששואב את השפכים של צפון הרצועה ומעביר אותם למכון טיהור השפכים של שדרות. חיים ילין (יש עתיד): אני – – – עובדות, אני משם. אין צינור. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אומר לך שהצינור הזה יפעל. זה כמובן ייקח כמה חודשים. זו לא עבודה מהיום למחר. ואני מסכים אתך, חבר הכנסת ילין, שהכסף יילקח, הכסף יילקח מהכספים המועברים לפלסטינים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מה? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): הצינור, גם אם יופעל, לא יוכל לפתור את הבעיה בכללותה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: פתרון בכללותו, אתה יודע, מצריך שיתוף פעולה עם ה"חמאס". אתה יודע שיש מכון טיהור שפכים שהוקם בצפון הרצועה. למה הוא לא מופעל, אתה יודע? אני אגיד לך למה – כי מדינת ישראל רוצה להעביר להם חשמל להפעיל את המכון הזה, אבל ה"חמאס" איננו מוכן ליצור את החיבור וליצור את בית הקיבול לחשמל שמדינת ישראל מוכנה לתת. הלוואי שהיינו יכולים לשתף אתם פעולה, להעביר להם את כמות החשמל הנדרשת כדי להפעיל את מכון טיהור השפכים. אנחנו אפילו מוכנים לעביר להם גנרטורים. גם בזה יש כרגע בעיה עם שיתוף הפעולה עם ה"חמאס". אני רוצה שנזכור כולנו עם מי יש לנו עסק. ואף על פי כן, כפי שאמרתי, יונח עכשיו צינור מצפון הרצועה למכון טיהור שפכים בשדרות, ואני מאמין שהוא יפתור את מרב הבעיה, לפחות מה שנראה כרגע, בצפון רצועת עזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. אני מתכבד להזמין את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על שאילתה דחופה מס' 380, של חבר הכנסת דב חנין. הנושא: רצח נשים ערביות. בבקשה, חבר הכנסת חנין. נא לקרוא את נוסח השאילתה. 380. רצח נשים ערביות דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בעניין מקרי רצח של נשים ונערות ערביות מאז שנת 2000, רצוני לשאול: 1. בכמה מקרים החשוד, הנאשם, הוא בן זוג או בן זוג לשעבר? 2. בכמה מהמקרים מדובר בקרוב משפחה אחר? 3. בכמה מקרים הוגשו תלונות למשטרה על אלימות לפני הרצח? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, השר לביטחון פנים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. נשאלתי על ידי חבר הכנסת דב חנין בנושא: רצח נשים ערביות מאז שנת 2000. אני לא אחזור על השאלות, ואני אגש ישר לתשובה. 1–2. לגבי הנתונים שהתבקשו בשאילתה – ראשית, אני חייב לציין כי הפילוח שמבוקש בשאילתה, אין למשטרה בדיוק כל הפילוחים שנתבקשו. למשטרה יש נתונים שמתייחסים לעשר השנים האחרונות בלבד, כלומר, מ-2007 עד 2017. לשאלה השנייה, לגבי כמה מהמקרים זה קרוב משפחה אחר, יש נתונים רק משנת 2013. אז כך: על פי המידע שנמסר לי, בעשר השנים האחרונות היו 131 מקרים של נשים שנרצחו בידי מי שהיו בני זוגן במועד הרצח או לפני כן, כלומר גרושים, חברים לשעבר וכדומה. זה בכל המגזרים. 30 מהם היו במגזר הלא-יהודי. מאותם 30 מקרים במגזר הלא-יהודי אותרו 14 מקרים שבהם היו תלונות קודמות לפני מקרה הרצח. חשוב לי לציין שבחלק מהתיקים שנבדקו בוצעה חקירה הכוללת הרחקה, מעצר, לפעמים גם כתב אישום ואפילו מאסר. קיימים גם תיקים שבהם היה לצערנו חוסר שיתוף פעולה מצד המתלוננת לאחר הגשת התלונה, ולא היה אפשר לקדם את התיק. כלומר, בחלק מהתיקים, למרות מידע קודם – זה דבר שעלול הרי ליצור איזשהו רושם כאילו לא היה טיפול, אבל אני מבקש להדגיש שכן היה טיפול, כולל אפילו מעצרים, כתבי אישום, מאסרים – מכיוון שמדובר ביחסים של בני זוג, והם מתמשכים על פני שנים רבות, לא בהכרח מידע מקדים מבטיח את העובדה שאפשר למנוע את הרצח. כמו כן, במקרים רבים התלונה הקודמת הייתה שנים רבות לפני הרצח, כך שאין אפשרות בהכרח להסיק מסקנות על קיומה של מסוכנות סמוך לאירוע. מכיוון שאתה אדם חכם, אתה בטוח מבין מה אני מתכוון. אני חושב שהסוגיה הרלוונטית היא לבדוק בכל מקרה לגופו אילו פעולות ננקטו על ידי המשטרה והמערכות בכלל, והאם הפעולות האלה היו מספקות ביחס לרמת הסיכון. העובדה שהוגשה תלונה איננה בהכרח מלמדת או נותנת ידע המספיק להגיע למסקנות. בנוגע למקרי רצח של נשים מהמגזר הלא-יהודי על ידי קרוב משפחה אחר, שאיננו בן הזוג – מדובר ב-29 נשים שנרצחו בשנים 2013–2017. הטבלאות המלאות עם פירוט כל המקרים לפי שנים נמצאות אצלי, והן יועברו ללשכת חבר הכנסת חנין לאחר השאילתה. חשוב לי להדגיש שהנושא של נשים מאוימות ואלימות במשפחה, מכל המגזרים והקבוצות, הוא נושא שאני שם עליו דגש מיוחד בתפקידי כשר לביטחון הפנים. רק לאחרונה אישרה ועדת השרים למאבק באלימות בראשותי את התוכנית הבין-משרדית למאבק באלימות במשפחה. התוכנית הזאת תספק פתרונות חדשניים בתחומי המניעה, הטיפול והאכיפה כלפי גברים אלימים. יש בה כמובן מרכיב מאוד מרכזי של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. אני מקווה שמשרד האוצר – סגן שר האוצר יצחק כהן כבר התחייב לתקציב לתחילת היישום, עדיין לא לכל היישום, ואנחנו במגעים עם משרד האוצר. התוכנית אמורה לכלול, בין היתר: הקמת מערך לתיאום בין-משרדי בנוגע לאלימות במשפחה, פתיחת מרכזי סיוע אזוריים וקו חירום לנשים מאוימות במתכונת חדשה, שיעבוד סביב השעון – לאורך כל שעות היממה; התאמת מענה לאוכלוסיות יעד ייחודיות; הרחבת השימוש באמצעים טכנולוגיים למניעת סכנה ופיקוח על העבריין המאיים, למשל הנושא של צמידי מעקב אלקטרוניים אחר גברים שיש לגביהם מסוכנות גבוהה, שאנחנו מקדמים אותו יחד עם חלק מחברות הכנסת כאן. העיקרון המרכזי שמנחה אותי בכל הנושא הזה הוא שלנו, כחברה, אסור להשלים עם מצב שבו נשים חיות בפחד מפני בני זוגן. חובתנו כאן להפוך את המשוואה, שהרודף והמאיים יהפוך לנרדף ומאוים – מאוים במירכאות כפולות – כי מדובר על מאוים על ידי רשויות החוק והאכיפה, שיגבו ממנו מחיר על ההתנהגות האלימה שלו. בהתאם לכך, הנחיתי את כל הגורמים הרלוונטיים במשרדי ובמשטרה להיערך לקראת תחילת המושב הבא של הכנסת עם יוזמות חקיקה שמטרתן לשפר את העברת המידע בין הרשויות בנוגע לנשים וקטינים שחווים אלימות, לחזק את האכיפה הקיימת נגד גברים אלימים ולהגביר את ההרתעה. בוועדת השרים שהזכרתי למאבק באלימות אני הכרזתי והמשטרה התחייבה על הקמת מחלקי משפחה ב-15 תחנות משטרה ברחבי הארץ. זה למעשה אמור ליצור התמחות וגם תגבור ואיוש בחוקרים ייעודיים נוספים, שירכזו את הידע שנצבר במשטרה בצורה הרבה יותר טובה, כך שנוכל ללמוד ממנו ולהסיק על מה שקורה באותה משפחה. נכון שלכאורה לפעמים אלימות כלפי קטין או אלימות כלפי בן זוג – לכאורה אלה מקרים נפרדים, אבל אנחנו מבינים היום שהתא המשפחתי הוא תא משפחתי, ואפשר ללמוד מדברים שקורים בו על מסוכנות ועל דברים שעלולים לקרות בהקשר הזה, כמובן גם בנוגע לאלימות נגד נשים. אני פעלתי והבאתי לתוספת תקציבית לתוכנית "עיר ללא אלימות" כדי לגייס עובדות סוציאליות נוספות דוברות ערבית. אנחנו נגיע ל-30 עובדות סוציאליות. לאחרונה תקצבתי תוספת של עשר עובדות סוציאליות לתחנות משטרה שנותנות שירות בחברה הערבית – מודל מאוד מאוד מוצלח, שאתמול קיימנו בו כנס, במכללה הלאומית בבית שמש, בהשתתפות כל הגורמים הרלוונטיים: העובדות הסוציאליות, גורמי המשטרה, אנשי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – אתמול היה כנס מקצועי של יום שלם במכללה הלאומית, ואני מאמין שהתיאום הזה והחיזוק של מערך העובדות הסוציאליות שפועלות בתחנות משטרה, גם הוא יתרום מאוד לחיזוק הקשר ויביא להצפה של הנושא הזה כלפי מעלה ולטיפול טוב יותר. כמובן, כל אלה מצטרפים ליוזמה שבעיני היא אולי הכי חשובה והכי משמעותית, להקים 17 תחנות משטרה חדשות בתוך היישובים הערביים, שזה אמור להיות בעיני תוספת כוח משמעותית שתביא ליכולת למניעת פשיעה בכלל ואלימות במשפחה בפרט בכל רחבי החברה הערבית בצורה הרבה יותר טובה. אני כבר שומע מהמשטרה שיש עלייה בנכונות של קורבנות ושל עדים לשתף פעולה עם חקירות המשטרה, וגם עלייה מסוימת, עדיין לא מספקת, בנכונות להתלונן. אני מקווה שיחד, בשיתוף פעולה וגם בהאצת כל מיני יוזמות חקיקה כאן, שחלק מהן – אני פשוט הופתעתי לגלות שלמשל במסגרת חוק זכויות החולה יש הגבלות רבות על הסגלים הרפואיים להעביר מידע למשטרה על אלימות שהם נחשפים אליה עקב כך שהם מטפלים רפואית בקורבנות אלימות שמגיעים אליהם. אני מקווה שהכנסת כולה גם תתגייס לתמוך בתיקוני החקיקה שאנחנו נביא לכנסת במושב הקרוב, והכול הכול כדי לנסות, כפי שאמרתי, גם להפוך את המשוואה, להפוך את הרודף לנרדף, וגם להגן על חייהם של נשים, ילדים וקורבנות חסרי ישע בתוך התא המשפחתי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר לביטחון פנים. שאלה נוספת – חבר הכנסת דב חנין. גם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ואוסאמה סעדי ביקשו לשאול שאלה נוספת. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני, כמובן, וכל חברי, נשמח לשתף פעולה ככל שיידרש עם הממשלה במיגור האלימות נגד נשים. שאלתי האחרונה, שנגעה בשאלה של התלונות הקודמות, קשורה לעובדה שאנחנו יודעים היום שלאלימות ולרצח נשים יש סימנים מקדימים, ותורה יותר נכונה של המשטרה להכיר את הסימנים המקדימים האלה ולפעול לפיהם תוכל לסייע לנו למנוע מראש את המצבים האיומים שצריך למנוע אותם. אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר, על נתונים מאוד קשים שהתפרסמו היום בעיתון ישראל היום; מפרסם הכתב איציק סבן, שבידי המשטרה יש יותר ממיליון רישומים משטרתיים של אזרחים שונים בישראל. אנחנו מדברים על יותר מ-2.2 מיליון תיקים שנסגרו במשטרה בשנים האחרונות; 1.1 מיליון נסגרו מחוסר ראיות, 1.1 מיליון נסגרו בהיעדר עניין לציבור, ורק 1,056 תיקים נסגרו בהיעדר אשמה פלילית. משהו פה לא תקין – זה יוצר תחושה שכל הציבור בישראל הוא ציבור עברייני – או לחלופין אולי יש עודף חקירות ועודף תיקים במשטרה. אני אשמח לשמוע את התייחסותך, אדוני השר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חנין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד השר, האמת, לפי הנתונים שנמסרו, 59 נשים ערביות נרצחו מאז 2010 – חלק על ידי בני זוגן, אני מבינה, 30, ואני מבינה שגם הוגשו כתבי אישום; ככה נאמר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, אני לא יודע אם שמת לב, אבל הנתון השני, של – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אה, מ-2013. סליחה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: יש יותר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני יודעת שהמספר הוא הרבה יותר גדול. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: נכון. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה. אבל השאלה שלי היא בהתייחס לחלק השני של התשובה, שמתמקד יותר במערך שנועד להתגונן מפני רציחות כאלה, ולטפל בנושא של האלימות. אני לא הבנתי כמה תקציב אושר בדיוק לתוכנית – שהיא בעיני תוכנית מקיפה, תוכנית מאוד טובה; וכדאי לדעת אם אושר בכלל תקציב. אני יודעת שהמשרד שלך, לביטחון הפנים, וגם משרד העבודה והרווחה, הקציתם מהתקציב הנוכחי חלק וקיבלתם תוספות, אבל לא ידוע עד עכשיו כמה אושר לתוכנית הזאת. הדבר השני – המערך שאתם רוצים לפתח, ואני יודעת על קיומו בתוכנית, שהוא לשתף פעולה בין כל הגורמים ולפקח על ביצוע התוכנית – האם זה לא כמעט שווה להצעה שהייתה לי מאז כניסתי לכנסת, של הקמת רשות שתפקח על העשייה בכלל המשרדים בנושא של אלימות נגד נשים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואז נשמע את תשובתו של השר ארדן. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, באמת, הנתונים הם מזוויעים, ויש עלייה במספר מקרי הרצח של נשים בכלל, ונשים ערביות. אם ב-2016, 25 מקרי רצח, ו-14 קורבנות הן נשים ערביות, וב-2017 כבר יש לנו יותר מעשר נשים, ויותר משש נשים ערביות, במיוחד בערים לוד ורמלה, אדוני השר, ששם באמת יש מקרים רבים של רצח נשים; גם בחודש האחרון, היה עוד מקרה של רצח בלוד. כמובן, בעניין הזה אנחנו משתפים פעולה ונשתף פעולה. אתה זוכר שהיינו אני וחברתי חברת הכנסת עאידה סלימאן עם משפחת אבו שרח ונפגשנו אצלך במשרד. אבל נכון שאומרים שיש פענוח כמעט באותה רמה במגזר הערבי ובמגזר היהודי, אבל אני אומר לך, אדוני השר, כמעט – חוץ מהמקרים שזה הבעלים, או שבן המשפחה בא ומסגיר את עצמו, במקרים האחרים, ובמיוחד – למשל בלוד וברמלה, גם במקרה של דועאא אבו שרח, שהיינו אצלך עם המשפחה, גם של נארמין אל-מוגרבי ושל הבת, של סונדוס, וגם של אחרות, המקרים האלה לא מפוענחים, ואני חושב הרוצחים עדיין מסתובבים חופשי. באמת, אני חושב שאת המקרים האלה צריך – להקים צוותים מיוחדים, צח"מ מיוחדים, כדי לפענח את זה ולהביא אותם לדין, וככה אולי גם נביא עוד הרתעה, שתשים קץ לתופעה הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני אענה תחילה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. קודם כול, לגבי התקציב, בשלב זה המשרד שלי לא קיבל שום תוספת. לגבי משרד העבודה והרווחה, היה דיון אצל ראש הממשלה בנושא הזה. חבר הכנסת איציק כהן אישר למשרד הרווחה שהם יתוקצבו קודם כול ב – דובר שם על כ-20 מיליון שקלים. ברור שזה לא טוב, לא בסדר; התוכנית הזאת עולה 50 מיליון לשנה, 250 מיליון בהליך חמש-שנתי. לצערי, עוד לא הצלחנו לסכם עם האוצר שום דבר, בהקשר הזה. אפילו החוק של צמיד האיתור – אני התחייבתי לממן אותו ממשרדי, כי האוצר לא הסכים לשום תוספת בהקשר שלו. אני אשמח מאוד אם הכנסת תעסוק בכך, ואני גם אגיע לדיונים, יחד עם האוצר, להציג את זה. אני חושב שזה יוכל לעזור מאוד, שיתוף פעולה פה עם הכנסת. לגבי נושא הרשות, אז גם פה אני אגיד את האמת. מבחינתי, אני חושב שהרעיון של הקמת רשות שתעסוק בנושא הזה הוא רעיון נכון. האם אני יודע להעביר אותו? לא חושב שאני יודע להעביר אותו, כי יש היום התנגדות עקרונית במשרד האוצר להקמת רשויות בנושאים ספציפיים, כי הם מבינים מה זה אומר מבחינת תקצוב וכוח אדם של גוף נפרד שהוא לא חלק מניהול משא ומתן כולל עם משרד ממשלתי. אני אתן לך דוגמה. אפילו הנושא של – אולי אתם לא אוהבים אותו – הנושא של הריסת מבנים לא חוקיים, לכאורה לממשלה ולראש הממשלה יש עניין רב שזה יקרה – שזה יקרה באופן אפקטיבי יותר. ההמלצה המקצועית של ועדת מומחים הייתה של רשות לאכיפת דיני מקרקעין. האוצר עוצר את זה בגופו בדיוק מאותו שיקול – של תקציב ותקנים. הנקודה היא שכרגע אני עוד לא רואה לא רשות ולא את התקציב להקמת מערך – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בהשוואה – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, רק פופוליסט דמגוג כמוך עושה את ההשוואה. אני לא עשיתי שום השוואה. אני הסברתי את ההתנגדות הרוחבית – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: די, לך תעשה כותרות על משהו אחר. חלאס, בסדר? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני הסברתי למה האוצר מתנגד לרשות, ואמרתי שהרעיון הוא רעיון נכון, ושלצערי, כרגע, אפילו לנושא של מערך התיאום שישפר את הפיקוח על תפקוד כל הגופים – גם לזה עדיין אין לנו תקציב, ואני מתכוון לנהל על זה מאבק, כדי שזה יקרה. בכל מקרה, אני כן חושב שרשות זה דבר נכון. אשר לשאלתו של חבר הכנסת אוסאמה סעדי, הנקודה נכונה. זאת אומרת, אני עוסק מיומי הראשון בלנסות להבין מהמשטרה – כמה פעמים – כשיש איום על נשים – מה האמצעים שהושקעו באותה חקירה: האם כמו שאני חושב המחויבות המוסרית של המשטרה והמדינה להגן על אישה חפה מפשע, תמימה, מפני בעל מאיים – שאולי מפעיל עוד מישהו כדי לרצוח את בת זוגו – האם המשטרה משתמשת בכל האמצעים שלה – באמצעי האזנות סתר וציתות? האם הם מושקעים בהגנה על אותה אישה, או שסדר עדיפויות מושקע בהגנה על ראש ארגון פשע אחד שיש ראש ארגון פשע אחר שמאיים לנקום בו ולחסל אותו? בעיני התשובה ברורה: האישה צריכה להיות במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות. האם זה קורה בפועל? עוד לא הצלחתי לקבל תשובה. להבנתי, מפקדי הימ"רים, הם היו קובעים את סדר העדיפויות. זה הולך להשתנות עכשיו במשטרה, לצאת מידי מפקדי הימ"רים ולעלות לקצין האח"מ המחוזי, והוא הצטרך לתעדף את השימוש בכל היכולות באותו מחוז. מבחינתי, מפקדי המחוזות והתחנות יתחילו להיבחן ולהימדד גם על הנושאים הללו. אני מתכוון לקיים לדיון – לדעתי כבר נקבע אצלי – בחודש הקרוב על כל רשימת הנשים המאוימות באזור לוד-רמלה, לצורך העניין, ואני רוצה להתרשם אישית מה המשאבים שמושקעים בחקירות במקרים הללו. שוב, יש בעיה, כמובן, של סמכויות. אני לא יכול להתערב בתוך חקירה ספציפית, אבל לקבל את הנתונים על מה מושקע בחקירות האלה – זה בהחלט דבר שאני מתכוון לעשות. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני אומרת שכדאי באותו דיון לשמוע את השטח. אני הייתי בסיור לפני שבועיים, ואני חושבת שהשר – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כזכור לך, אני שומע את השטח. הרי נפגשתי אתך יחד עם אישה מאוימת, ולא פעם אחת. בהחלט, אני חושב שהמשטרה מבינה שיש ציפייה הרבה יותר רחבה ומשמעותית לראות השקעה בנושא הזה. אין מפקד תחנה שאני נפגשתי אתו או סיירתי אצלו ולא מבין את זה, ולא שם את זה כאחד הנושאים המרכזיים. רק צריך להגיד ביושר: לא תמיד למשטרה יש כוח אדם מספיק כדי ליצור מעטפת הגנתית. כשמדובר ברצח בתוך המשפחה, ואישה לא רוצה לעבור למקלט לנשים מוכות, והיא נמצאת 24 שעות יחד עם בעלה – היום המודל בחוק של הרשות להגנת עדים לא מאפשר לתת מעטפת של 24 שעות. ואתם יודעים מה? אני גם בוחן עכשיו הרחבה של החוק, אולי, שיאפשר לתת מעטפת של התוכנית להגנת עדים, כולל העברת נשים לחו"ל במסגרת הסכמים בין-לאומיים, אם המשטרה אומרת: תשמע, היא מאוימת ברמה כזאת שאי-אפשר לתת מעטפת בתוך התא המשפחתי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ להשיב על שאילתה דחופה מס' 385 מאת חברת הכנסת מיכל רוזין. נושא השאילתה: ביטול מכרז הקפה בנמל התעופה. בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): כבר לא האמנתי שזה יגיע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי. 385. ביטול מכרז הקפה בנמל התעופה מיכל רוזין (מרצ): לנוכח תלונות רבות על מחירי הקפה והמים הגבוהים ברחבי השדה, רשות שדות התעופה הודיעה שתתערב בתמחור מוצרי בסיס על ידי קביעת מחירים מקסימליים בעמדות, אלא שעכשיו פרסמה מכרז מחודש עם מחירי יעד גבוהים יותר. רצוני לשאול: מדוע בוטל מכרז בתי הקפה בנמל התעופה בן גוריון? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. במכרז להתאמה, ניהול והפעלה של שני בתי קפה חלביים באולם הנוסעים היוצאים של טרמינל 3 התקבלו ארבע הצעות. כל ארבע החברות נפסלו – לחברה אחת הערבות לא הייתה תקינה, ושלוש החברות האחרות לא עמדו בדרישות המינימום שנדרשו בשלב האיכות. לנוכח האמור בוטל המכרז, והרשות נמצאת בימים אלו בתהליך מכרז חדש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחברת הכנסת רוזין. גם חברי הכנסת טלב אבו עראר ומסעוד גנאים ביקשו לשאול שאלה נוספת. מיכל רוזין (מרצ): קודם כול, אם יורשה לי, השר, אני חייבת לומר שההחלטה הזאת של רשות שדות התעופה באה, באמת, אחרי דיונים שקיימנו בכנסת הקודמת ובכנסת הזאת, שאני גאה לומר שחלק מהם יזמתי, כולל הצעת חוק בנושא קהל שבוי. אני רוצה להבין – קודם כול, רשות שדות התעופה הוזילה משמעותית את דמי הזיכיון, אבל יש הצמדה למדד הנוסעים – וזה עולה בהתמדה בשנים האחרונות, אז אין ספק שזה יעלה שוב. ודבר נוסף, שחשוב לי מאוד לשמוע ממך כשר התחבורה: האם אתה מתכון להמליץ או ליישם את העניין של קהל שבוי ופיקוח על מחירים גם בתחנות הרכבת? יש שם בעיה קשה מאוד של מחירים גבוהים, וברגע שאתה נכנס אחרי שקנית כרטיס, אתה לא יכול לצאת, ואפילו מים אתה לא יכול לקנות לעצמך במחיר סביר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. חבר הכנסת טלב אבו עראר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, יש כניסה מוסדרת ליישוב ערערה בנגב, אבל רוב התושבים שם משתמשים בכניסה אחרת, יותר קלה ויותר נוחה. האם כבודו, או משרדך, מתכוון לעשות כניסה אחרת? ואם כן, מתי? והאמת, גם, בכביש 80, שמחבר בין צומת ערערה בנגב לערד, או לצומת תל ערד, יש כניסה שגורמת להרבה תאונות דרכים. האם גם שם אפשר להציב אמצעי בטיחות, רמזור, כיכר או משהו? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, משרד התחבורה הוא משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, וכפי שאני אומר תמיד, מבחנו של החלק הראשון הוא החלק השני; הכוונה, סלילת כבישים זה דבר חשוב מאוד, ואנחנו רואים שהשר ואת המשרד עושים רבות בזה, אבל הצד השני – הכוונה, להיות בטוח, לכל האנשים ולרכבים – הוא המבחן של הצד הראשון. כבוד השר, שאלתי היא לגבי כביש 805, שהוא באזור סח'נין–משגב. אני יודע שיש שם תוכנית לפיתוח כל הכביש הזה, בגלל הפקקים, שהם כל יום, וגם בגלל הכניסה המסוכנת של אזור התעשייה משגב–תרדיון. הכניסה הזאת, הרבה אנשים נכנסים ממנה – אין רמזור, אין הסדרה. כמעט כל שבוע, הייתי אומר, יש תאונה. שאלתי, האם כבוד השר יזרז את העבודות בכביש הזה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, הגענו במהירות מהקפה בנתב"ג עד ערערה בנגב וסח'נין בצפון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כמו שהשר יודע היטב, הוא לא חייב לענות עכשיו על שאלות נוספות שלא קשורות לשאילתה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אכן אנצל חלק מזכות זו. קודם כול, לגבי חברת הכנסת מיכל רוזין, אני ביוזמתי מעלה נושא שחייבים לך, לגבי השילוט. את מקדמת מאוד את הנושא של מניעת הטרדת נשים בתחבורה הציבורית, ואכן סיכמנו על הליך מסוים, ואני מחכה לקבל מהם היזון חוזר כלפייך בכל הנושא שסיכמנו, של שילוט. אני חייב לך תשובה גם בעניין הזה. לגבי נושא הקפה, היו כאן דיונים על מוצרים בסיסיים בנתב"ג, היו כאן דיונים, בכנסת, וגם הייתה פנייה שלנו לרשות שדות התעופה – שהיא גוף שכפוף למדיניות, אבל מנהלת מכרזים – וטוב שכך – באופן נפרד. זו התשובה שהם נתנו לגבי הדבר הזה, לא משיקול של להרוויח יותר, אלא משיקול של התהליך, ואנחנו נצפה לראות שימשיכו את זה. לגבי תחנות הרכבת, את מעלה כאן דבר שבהחלט שווה בדיקה, כי את טוענת שהקהל הוא קהל שבוי – הוא נכנס אחרי הבידוק – והמגנומטר – כן? אפשר להגיד את המילה. מיכל רוזין (מרצ): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הוא כבר נמצא בתוך התחנה, ולכן יש טעם לבדוק את הדבר. אבדוק את זה. אשמח גם אם תפני באופן יותר מסודר, כדי שהדבר הזה לא יישכח. לגבי ערערה, אני רק רוצה להבין: האם סביב היישוב החשוב הזה ניכרת תנופת פיתוח של כבישים חדשים, שהם גם בטוחים וגם מהירים יותר? זו שאלה, לפני שאנחנו מדברים על הבעיות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תן לו לחשוב. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כלומר, האם ערערה חוברה לכבישים במחלף? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): היא מחוברת לשם. לא עושה עבודה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לאן? לכביש 6 דרום? לכביש לערד? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לכביש 80 – – – זה שעובר – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אוקיי, אז קודם כול, אנחנו מחברים את היישוב זה, כמו כל יישוב אחר, למיזמים העיקריים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): הוא מחובר כבר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מחברים את זה למיזמים העיקריים. תמיד אפשר לשאול עוד שאלות, אבל הכבישים הרבה יותר בטוחים, הרבה יותר מחברים, בצורה שבכלל לא דומה לכל מה שהיה לפחות מקום המדינה. כל דבר ניתן תמיד לבדיקה. יכול להיות שזה כבר קורה, שזה בדרך, יכול להיות שזה בלתי אפשרי – אני לא יכול לענות כאן כרגע. לגבי סח'נין, אם אתה מדבר על הכביש העוקף, שכבר תקצבנו והולכים לעשות אותו, ואתה רוצה לשבח את העובדה ולשאול אם מזרזים את זה – אז א. – אני מקבל את ההערכה על כך שעושים שם כביש. ב. לזרז – החברות צריכות לפעול במהירות הגדולה ביותר כדי לעשות את מה שמוטל עליהן. זה עניין של קידום תכנון, מהשיקולים שאמרת אכן באמת עושים – ולא רק שם, אלא בהרבה יישובים ערביים – עושים כבישים עוקפים, חוצים, משדרגים אותם, בגלל הבעיה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ, ולכל השואלים. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשע"ז–2017. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017 [מס' מ/936; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 3010; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בשם חברי חברי הכנסת, חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני רוצה להביא בפניכם את הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017. אני חושב שזו אחת מהצעות החוק היותר-חשובות, והיא נועדה להסדיר את כל מה שנקרא האשראי הבנקאי. יש לה, למעשה, שתי מטרות מרכזיות, ואנחנו הוספנו אחר כך מטרה נוספת. המטרה המרכזית הראשונה היא מתן – איך אומרים – תחרות, ואפשרות של מתן אשראי גדול יותר. אנחנו יודעים שכל אדם זקוק לאשראי, כל עסק מורשה זקוק לאשראי, ואני לא מדבר על הגופים הגדולים, על התאגידים – עליהם החוק הזה לא חל. והיום, עיקר האשראי, אם זה בבנקים – אין תחרות באמת, וכשאין תחרות באמת, אנחנו יודעים מה המשמעות של זה. אנחנו רצינו לפתוח את השוק הזה, לפתוח את מקורות האשראי, כדי להגדיל את התחרות בין הגופים. זאת מטרה אחת. מטרה שנייה היא הצד השני, אולי. היום, בגלל זה, ובגלל שמול הבנקים עומד האדם הפשוט, הרגיל, שהוא, אין לו הכוחות, אין לו המנגנונים והמערכות שיש לתאגידים כדי להתמודד עם הבנקים – ואולי גם הוא פחות, איך אומרים, הוא לא כל כך אטרקטיבי כמו, אולי, תאגידים – לכן יש אפשרות שהבנקים ינצלו את זה, או הגופים, לא רק הבנקים, ינצלו את זה וייקחו ממנו ריביות גבוהות מאוד, אנחנו רוצים להגן על האיש הפשוט, על האזרח, שאין לו כוחות, ולקבוע תקרה. אלה שתי המטרות העיקריות, ולהן נוספה מטרה נוספת, והיא באה לידי ביטוי כפי שאני אגיד בהמשך, שלפיה, מאחר שיש היום – לפחות לפי האינפורמציה שמוסרים לנו – כ-130 מיליארד שקל, 130 מיליארד שקל שמסתובבים מתחת לרדאר ואין יכולת – כרגע אין הרבה כלים – למשטרת ישראל או לרשות המסים להיכנס לעומק העניין, כאן נתנו פתח לרשות להלבנת הון, שהיא בתיאום גם עם רשות המסים והמשטרה, נתנו להן יכולת להיכנס פנימה לאותו עולם ולנסות לעשות סדר. זאת מטרה שלישית, שמצטרפת לכל הדברים האלה. עכשיו, כדי לענות על הדברים האלה, אמרנו שצריך לשים תקרה. תקרה – הכוונה היא שמעבר לתקרה הזאת, לגוף, לבנק או לגוף החוץ-בנקאי, אסור לקחת ריבית, כדי להגן על האזרח ולעשות סדר. עד היום לבנקים לא הייתה שום תקרה והם יכלו לקחת איזו ריבית שהם רוצים. נכון, לזכותם ייאמר שהם היו צנועים, והממוצע שלהם היה סדר גודל של 6.7% – הממוצע, אבל הקצוות הגיעו גם ל-14%. אבל לבנקים לא הייתה תקרה, לגופים החוץ-בנקאיים הייתה תקרה, שהייתה 2.25% כפול – זאת אומרת, התקרה היום היא בסדר גודל של 7.8%, נניח 8%. ודאי שגוף חוץ-בנקאי, בתקרה כזאת קשה לו לעמוד ולתת אשראי, כי הוא צריך לקבל כספים מהבנק, הוא צריך לשלם שם ריבית, ולתת – הוא כמעט לא יכול לתת אשראי בדבר הזה. אנחנו החלטנו לשים תקרה על כל הגופים. עמדו לפנינו כמה אפשרויות, ובסופו של דבר החלטנו לעשות תקרה זהה לכל הגופים – החלטנו לעשות תקרה זהה לכל הגופים, והתקרה היא ,15%, כלומר בנק לא יוכל לגבות יותר מ-15% מאנשים פרטיים ומעוסקים מורשים. גוף חוץ-בנקאי שנותן אשראי – עוד מעט יהיו הסתייגויות להלוואות מסוג שונה – לא יוכל לתת אשראי שנתי ביותר מ-15%, וגם הגדרנו את ריבית הפיגורים, שלא ייכנסו דרך ריבית הפיגורים; ריבית הפיגורים, נניח – אני כבר אתרגם את זה – היא עד 3%, זאת אומרת שזה יכול להגיע ל-15% – כלומר זה קצת יותר, כי זה הריבית של בנק ישראל פלוס 15%, וריבית פיגורים זה עוד כ-3% – עד 18%, c'est tout. לא יכולים יותר מזה. זאת נקודה מאוד מרכזית, שמצד אחד מגינה על האזרח שבא לקבל אשראי, ויודע מראש כמה הוא מקבל, ולא יכולים לתת לו ריביות יותר גבוהות; מצד שני, מבחינת הגופים החוץ-בנקאיים, זה פותח להם אפשרויות נוספות, כי אם עד היום הם היו חסומים ב-8%, והם לא יכלו לתת אשראי – לפי מה שהם אומרים, ל-80% מהפונים אליהם הם לא יכלו לתת אשראי, מי ששמר על החוק, כי לא השתלם להם – עכשיו הם יוכלו להגיע עד 15%, אז זה ייפתח, ועוד אולי 40% או 50% מהפונים יוכלו לקבל אשראי, אז הרחבנו את רשת האשראי שאפשר לתת בנושא הזה. מעבר לתקרה גם הכנסנו את הנושא של חובת הגילוי, ועשינו התאמות לכל סוגי הדברים, אז אני לא אפרט את זה עכשיו אלא אולי בסוף – אם אני אצטרך לסכם אחר כך ויהיה זמן, אני אוכל לפרט את זה. זה כשמדובר בריבית האזרחית. הכנסנו כאן עוד אלמנט, כפי שאמרנו, והוא ריבית פלילית; גוף שייקח מעל 30%, אם זה בנק או גוף חוץ-בנקאי, מעל 30% זו ריבית פלילית, והריבית הפלילית הזאת היא עבירת מקור, שנכנסת לרשות להלבנת הון – יכולה להיכנס, ואז, לאותם גופים של השוק האפור, מה שנקרא, שוק כזה, כל הכינויים האלה – שלוקחים היום ריביות שיכול להיות שמגיעות גם לעשרות אחוזים ואולי למאות אחוזים – אם הם לוקחים מעל 30%, לרשות להלבנת הון יש עכשיו כל הכלים והסמכות להיכנס. מה? חיים ילין (יש עתיד): אנחנו בעד, גם האופוזיציה בעד, נו. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): בסדר, מאה אחוז, אבל אתה רוצה לדעת בשביל מה אתה בעד. חיים ילין (יש עתיד): לא, אני רוצה – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אז אני מקצר, בסדר – – חיים ילין (יש עתיד): – – – את חוק ירושלים אני רוצה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): – – אוקיי. אז – זאת הריבית הפלילית. אני רוצה אולי להגיד עוד שהלוואות קצרות מועד, שבהן העלות לנותן היא יותר גדולה – אם אתה נותן הלוואה לשנה, אתה עושה עבודה מסוימת שעולה לך כסף כדי לתת הלוואה לשנה; אם אתה נותן הלוואה לחודש, ואחר כך עוד חודש ועוד חודש, אז אתה נותן 12 הלוואות בשנה במקום הלוואה אחת, העלויות לבנק או הגוף החוץ-בנקאי הן גדולות יותר, ולכן לגופים האלה, בהלוואות קצרות מועד, נתנו אפשרות לריבית של 20% – גג 20%. ושוב, עשינו כאן גם התאמות מסוימות לגבי הגופים של ניכיון צ'קים ודברים כאלה – אם יהיה זמן אחר כך אני אוכל לפרט, ואם לא, יש לכם את זה בחוק. וגם – איך הם כן יוכלו לתת הלוואות קצרות וזולות וכן להתממש עם זה. לא נפרט עכשיו. רק עוד דבר אחד: כדי שלא יהיה מצב שמכיוון שנתנו תקרה לבנקים – פתאום, יכול להיות מצב שברגע שאתה שם תקרה לבנק, שעד היום לא הייתה לו תקרה והיה לו ממוצע, נניח, כמו שאמרתי קודם, של 6%, 6% ומשהו, אז עכשיו, מכיוון ששמנו לו אפשרות להגיע ל-15%, יכול להיות שהוא יתחיל לטפס כלפי מעלה. גם אולי נתתי לו הצדקה מוסרית, כי כבר אמרנו לו. אז אנחנו נשים פיקוח על זה, ובמקום הוראת שעה, שרציתי לעשות, מצאנו הסדר אחר, שבו נגידת בנק ישראל צריכה בעוד שנתיים-שלוש לבדוק את הממוצע של הבנקים, ואם יתברר שהממוצע של הבנקים עלה, אנחנו גרמנו נזק לאדם הנורמטיבי, שפעם הוא שילם 5% ופתאום עכשיו הוא ישלם 7%, ואת זה אנחנו לא רוצים – היא תפנה לשר האוצר בבקשה להנמיך את התקרה של הבנקים, כלומר כמעט להעניש אותם, נגיד. אם שר האוצר יעשה את זה – מצוין, ויגיע דיווח לוועדה. אם היא לא תמליץ, או ששר האוצר, אחרי שהיא המליצה, לא יעשה את זה, הוא יצטרך להופיע בוועדה ולנמק בפני הוועדה למה אפילו שהם ניצלו את זה לרעה הוא לא הוריד להם את התקרה. יש עוד הרבה עובדות, אבל אני מקווה שכולנו – זה חוק חשוב מאוד, טוב מאוד, אין בו בעיות של פוליטיקה וכו' וכו', ואני פונה לכל חברי לאשר אותו בקריאה שנייה ושלישית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, אך יש בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מדבר. בבקשה, אדוני, לרשותך עד חמש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, שרה נכבדה, חברים, אני לא עולה לכאן כדי להתנגד לחוק, אני חושב שהחוק הזה הוא הרע במיעוטו, אבל אני רוצה להזהיר, ולהתייחס לזה מזווית אחרת; בשנתיים וחצי האחרונות ועדות רבות אצלנו – כספים, כלכלה, רפורמות – דנות במה שקרוי תחרות, והגברת התחרות, להכניס גורמים מחוללי תחרות, והמטרה – להוריד את עלות האשראי לציבור. תראו את האבסורד שאנחנו נמצאים בו – מילת הקסם בשנתיים וחצי האחרונות בכנסת: תחרות; לדחוף כמה שיותר אשראי וכסף לציבור. אני עומד כאן כדי להגיד כמה משפטים, וחברי ניסן, תקשיב. אני מזהיר מבועה פיננסית שתבוא בשנים הקרובות. אני מזהיר אתכם. רמת וגובה וכמות האשראי והכסף שנדחף למשקי הבית ולציבור מפחידה, מפלצתית. הקלות בהשגת אשראי בנקאי למשקי בית, לא משנה איפה, היא מפחידה. רוב משקי הבית ממונפים במאות אחוזים. אתה, יושב-ראש ועדת החוקה, ניסן, עומד כאן, ואתה אומר לי שריבית ממוצעת היא פחות מ-6%. חברים, הפריים היום 1.6%, פריים הכי נמוך שיכול להיות, והריבית הממוצעת למשקי בית – עזוב את העסקים, כי בסוף יעשו להם תספורת. למשק הבית אין תספורות – הריבית הממוצעת היא יותר מ-6.5%. כשאתה מוסיף את ה-1.6% אתה עובר את ה-8.2%. בדוק. כשאתה עומד כאן ואומר – – היו"ר טלי פלוסקוב: למה, זה לא כולל? עיסאווי פריג' (מרצ): – – ממוצע הריבית, תגיד: אני מוסיף את הפריים 1.6%. היום, על פי החוק הקיים, על פי המתווה הקיים במערכת הבנקאית – תקשיבו לאבסורד, חברים – היום לבנקים מותר, לפני החוק הזה, לקחת ריבית עד 9.9% פלוס פריים. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני חי את זה, נו, באמת. בדוק. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אין תקרה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): זאת אומרת, הבנקים יכולים לקחת עד 11.5% על פי החוק. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אין תקרה. עיסאווי פריג' (מרצ): זה ללא עמלות – עמלת מסגרת, עמלת הלוואה, עמלת ישיר, כל שרשרת העמלות. אתה מגיע אתן לריבית מקסימלית שתעבור את ה-20%. אבל מה? קוראים לזה בדרכים אחרות. אני רוצה להביא בפניכם מצב מעניין, חברים. היום הפריים הוא 1.6%. לפני כמה שנים, אילן, הפריים היה 5.5% ו-6%, היום – 1.6%. תראה מה הבנקים עושים: נותנים לך הלוואה, אומרים לך פריים פלוס 3, פלוס 4, פלוס 5 – תראה, שמרתי עליך. לפני שנים, הבנקים נתנו אותה הלוואה עם תוספת פריים פלוס 3, פלוס 4; בינתיים הפריים ירד, אז הבנקים מעלים את הפלוס. לְמה אני רוצה להגיע? הורדת הפריים לא חוזרת לאזרח, היא מגדילה את נתח הרווח, הטווח של הבנקים. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה מדבר על הלוואות חדשות, כי ההלוואות הקיימות כן יורדות. עיסאווי פריג' (מרצ): בוודאי. אז הורדת הפריים – מי שנהנה ממנה זה הבנקים, כי הם משחקים בטווח של הריבית והם נהנים ממנו. אני מסכם, גברתי. זו הצעה טובה כהתחלה, הרע במיעוטו, אבל הזהרתי מהבועה הפיננסית שמחכה ותתפוצץ לנו בפנים. אני מזהיר. וכל תהליך דחיפת האשראי הוא תהליך מסוכן, שהדור הבא ישלם את המחיר שלו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת תמר זנדברג – לא מעוניינת. תודה. רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): רגע, רגע – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אתה רוצה לסכם. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה, אתה מוזמן להשיב. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): רבותי, לא תכננתי לעלות אלא רק להגיד תודה, אבל מאחר ששכני וידידי עיסאווי דיבר, אני רק רוצה לתקן: החוק מדבר על ריבית בנק ישראל פלוס 15%. ריבית בנק ישראל היא 0.01 – – – קריאה: אנחנו בעד – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): תן, עזוב. אני מדבר על ריבית בנק ישראל. דבר שני, בנק ישראל, נכון לרגע זה, אין לו שום מגבלה. זו פעם ראשונה שאנחנו שמים עליו מגבלה. דבר שלישי, בחוק הזה כל העמלות נמצאות תחת התקרה הזאת – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – תדייק, יש לי נתונים – – – אתה מטעה – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): עיסאווי, תעשה לי טובה. עכשיו, מה שכן, לגבי הגופים החוץ-בנקאיים שעוסקים עם הלוואות קצרות מועד קטנות, של 1,000 שקל, לבעל מכולת שצריך וכו', תהיה ועדה ממשלתית שתחליט איזה עמלות, רק לגבי הסוג הזה, ייכנסו לתקרה ואיזה לא ייכנסו לתקרה. טוב, אני רוצה בכל אופן להודות: א. לאורי מקלב חברי, שניהל חלק מהישיבות בהתחלה; אני רוצה להודות למשרד המשפטים, לשרה ולכל הנציגים שהופיעו, אני לא אפרט את שמותיהם, כי הופיעו הרבה; למשרד האוצר – יונתן ואחרים; בנק ישראל והפיקוח על הבנקים – שוב, אני לא מפרט שמות, כי הופיעו הרבה; לרשות להלבנת הון, שהייתה שותפה; ליועץ המשפטי של הוועדה, גור בלאי, וליועצים; להנהלת הוועדה בראשות אסף פרידמן ושאר החברים; לגופים הרבים שהצטרפו ולקחו חלק פעיל ואינטנסיבי בדיוני הוועדה וגיבוש ההצעה; הלשכות השונות – לשכת עורכי הדין, רואי החשבון וכל האחרים – אני רוצה להודות לכולם. שוב, אני פונה לחברי – אני מבין שאין כאן , זו הצעת חוק חשובה – לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד סעיפים 1–25 – 42 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–25 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 42 חברי כנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד החוק – 47 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 47 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 5), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, התשע"ז–2017 [מס' מ/1111; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 20531; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, התשע"ז–2017, שוב – לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני אתחיל בתודות; בדרך כלל אני שוכח, אז נתחיל בזה. קודם כול, אני רוצה להודות לעידו בן יצחק, שליווה את כל הצעת החוק הזאת, עשה פה הרבה עבודה. באמת, עידו, תודה רבה לך על כל העבודה המסורה שעשית. כמובן, לכל צוות הוועדה שלנו, לאה וכל צוות הוועדה האחר. אני מתכבד להביא ולהציג בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, התשע"ז–2017. בשנת 1988 הוקמה הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול כתאגיד סטטוטורי בעל סמכויות עצמאיות. תחילה פעלה הרשות במשרד ראש הממשלה, ומאז 2009 היא פועלת במשרד לביטחון הפנים. במקביל לפעילותה של הרשות מפעיל המשרד לביטחון הפנים תוכניות שונות למניעת אלימות ולהגברת ביטחון התושבים ברשויות המקומיות, בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה וגופים נוספים. רוב התוכניות האלה יוצאות לפועל על ידי אגף מצילה במשרד לביטחון פנים, וכן על ידי התוכנית עיר ללא אלימות, המופעלת על ידי המשרד מאז שנת 2006. הצעת החוק נועדה לסנכרן בין שלושת הגופים האלה. כרגע שלושת הגופים האלה עובדים, ובחלק מהמקרים יש גם השקה בתחומי הפעילות שלהם, ולכן ההצעה היא להכפיף את כולם לרשות אחת, כדי לעשות שני דברים: האחד הוא לסנכרן את העבודה, אבל לדעתי לא פחות חשוב, ואולי יותר אפילו – להקצות את המשאבים באופן נכון, כך שלא ילכו משאבים מיותרים על כל מיני כפילויות. זה בסיס ההצעה – שהגיעה מהמשרד לביטחון הפנים, הוביל אותה השר עצמו, זה היה חשוב לו, הוא דיבר אתי הרבה פעמים על ההצעה הזאת כדי שנוכל לקדם אותה. בכל ההצעה לא נכנסתי כל כך לדקויות של מי מטפל במה, זה היה פחות חשוב. לי היה חשוב רק דבר אחד: שהעובדים לא ייפגעו מהתהליך הזה. מבחינתי, אין מצב שאלה למעלה סוגרים דברים ומי שמשלם על העסק זה החברים למטה. לכן עיכבנו את ההצעה כמה חודשים, עד שהבנו, אתמול, שעד העובד האחרון – יש לו שיבוץ, וגם תנאי שכרו לא נפגעים. הייתי נותן לו עוד תוספת 10% על המעבר, אבל בוודאי ובוודאי לא לוקחים אותו – – – חיים ילין (יש עתיד): דוד, שכנעת אותנו. אני אומר לך מכל הלב. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לרדת? חיים ילין (יש עתיד): הייתי נגד, עכשיו אני בעד. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני שמח, חיים. חסר לך שהיית נגד. זאת בעצם כל מטרת החוק הזה, ואחרי שסידרנו את סוגיית העובדים, אני, מבחינתי, רגוע, ומכאן קידמנו את החקיקה. לכן אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעה, וגם אם יש הסתייגויות – ואני חושב שיש כמה – הייתי מבקש לדחות את ההסתייגויות. היו"ר טלי פלוסקוב: יש הסתייגויות, אז יש עוד דיון ארוך. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. רבותי, כאמור, להצעת החוק הנ"ל כן הוגשו הסתייגויות, ואנחנו נתחיל בהנמקת ההסתייגויות. חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. עד חמש דקות לרשותך. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. הרעיון הזה, למעשה לבטל את הרשות למלחמה בסמים ולאחד אותה עם רשויות אחרות שנמצאות במשרד לביטחון הפנים, ספציפית עיר ללא אלימות ותוכנית מצילה, הוא רעיון טוב – ורע. אני אסביר במה הוא טוב ובמה הוא רע. קודם כול, בכל מה שקשור באיגום ואיחוד משאבים יחד עם פעולות דומות שנעשות בתוך המשרד לביטחון הפנים, ברשות למניעת אלימות, בעיר ללא אלימות ובמצילה – זה רעיון טוב. אני בטוחה שהמשרד לביטחון הפנים ייקח את המשאבים של אכיפה, אפילו של מניעה, של הסברה, סיירות הורים וכל הדברים האלה, ובאמת יעשה עבודה יותר מוצלחת. אבל אני רוצה להביא משהו לדיון הזה מהעבודה שלי בתור יושבת-ראש הוועדה למלחמה בסמים ובאלכוהול, ולהגיד ככה: תראו, תחום מניעת סמים ואלכוהול הוא לא רק – ואולי אפילו במידה רבה לא בעיקר – תחום של אכיפה, וגם לא רק של מניעה. היום אנחנו מסתכלים על כל התחום של טיפול בהתמכרויות לסמים ואלכוהול מהיבט אחר לגמרי, והוא תחום שנמצא הרבה הרבה יותר בתחומי האחריות של משרד הבריאות, בראש ובראשונה, וגם של משרד הרווחה, ואלה תחומי הטיפול והשיקום. חברות וחברים, היום את עולם הסמים והאלכוהול מובילה התפיסה שאדם שנמצא בהתמכרות, או אישה שמצויה בהתמכרות, הוא לא עבריין, אלא במידה רבה מאוד קורבן; הוא קורבן שסובל ממחלת ההתמכרות, שהיא מחלה כרונית שהוא לוקה בה, וכדי לצאת ממנה הוא זקוק לטיפול ולשיקום, הוא לא זקוק לשוטר או לסיירת שתתפוס אותו ותבצע עליו מאמצי אכיפה, אלא הוא זקוק לרופא, הוא זקוק לעובדת סוציאלית. אלה הצרכים שלו. והרשות למלחמה בסמים – אני חייבת לומר, בתור מי שהגיעה לראשות ועדת הסמים והאלכוהול עם תמיכה באי-הפללה, ותמיכה בלגליזציה – אני אולי חברת הכנסת שהיו לה הכי הרבה חילוקי דעות עם הרשות למלחמה בסמים, ואת זה אני אומרת בלשון המעטה. אבל כשנכנסתי לתפקיד הזה גיליתי שחוץ מלגליזציה וחוץ מקנביס רפואי יש תחומים – ובאמת, אוכלוסיית המכורים והאנשים ונשים שנמצאים בהתמכרויות היא האוכלוסייה הכי שקופה והכי מודרת בחברה הישראלית, באמת הרבה יותר מהרבה אוכלוסיות שקופות ומודרות גם הן, שאנחנו עוסקים בהן כאן בכנסת, וזה לא כדי לעשות תחרות בין אוכלוסייה מוחלשת אחת לאחרת, זה כדי להעלות את המודעות לבעיית ההתמכרות, שהיא תופעה חברתית בריאותית קשה, קשה מאוד לטיפול וקשה מאוד לשיקום, וקשה מאוד לצאת ממנה. וכאן, הרשות למלחמה בסמים – שהיא גוף, דרך אגב, שהוקם בשנות ה-80 במשרד ראש הממשלה; לא היה במשרד לביטחון פנים, ובנסיבות פוליטיות שהיום נקשרו בפרשיות שחיתות שנחקרות במשטרה, הרשות למלחמה בסמים עברה בשנת 2009 לתחום המשרד לביטחון הפנים, שאז היה בשליטת מפלגת ישראל ביתנו. והיום המהלך הזה לבטל את הרשות למלחמה בסמים מעלה חשש כבד שדווקא אותם תחומי טיפול ושיקום, שצריכים להיות מובלים על ידי משרד הבריאות ומשרד הרווחה – אין מקומם במשרד לביטחון הפנים; המשרד לביטחון הפנים לא יפתח מרפאות לטיפול בהתמכרויות, ולא יטפל בנושא של תחלואה כפולה, שזה התמכרות לסמים ומחלת נפש שאדם סובל ממנה, והוא לא יטפל בנושא של התמכרות לתרופות מרשם, והוא לא יפחית את צריכת האלכוהול. למה המשרד לביטחון הפנים לא יעשה את זה? כי זה לא תפקידו, ובצדק, הוא לא צריך לעשות את זה. המשרד לביטחון הפנים, תפקידו לשמור על הסדר הציבורי – מניעה, הסברה, סיירות הורים – את כל הדברים האלה המשרד לביטחון הפנים יעשה מצוין. אבל את האנשים והנשים בהתמכרות, שזקוקים קודם כול לטיפול של משרד הבריאות, ולאחר מכן לשיקום של משרד הרווחה – המשרד לביטחון הפנים לא יעשה ולא יכול לעשות, ואין זה מתפקידו. ולכן, אני עומדת כאן ברגע הזה שאנחנו עושים את זה, ואני מרימה פה דגל, ואני מתריעה ואני אומרת: בלי פתרון הולם, שמתאים לגישות המעודכנות, לגישות הטיפוליות והשיקומיות המעודכנות לימינו, אנחנו נתקשה מאוד, ואנחנו בסכנה של הפקרה והזנחה של חלק מהאוכלוסיות החלשות ביותר בחברה הישראלית, ואלה אנשים בהתמכרות. ולכן, אני הייתי בכל הדיונים, אני אמשיך ללוות את הנושא הזה אצלי, בוועדה שאני עומדת בראשה. אני חושבת שיש לנו הרבה מה לעשות כאן, בשיתוף המשרדים הרלוונטיים, שהם לא המשרד שהרשות הזאת עוברת אליו כרגע, אלא משרדים אחרים, שזה תפקידם, ואני מאוד מאוד מאוד מקווה שהתהליך הזה לא יסתיים בפגיעה באנשים המכורים לסמים, שהם באמת מהחלשים ביותר בחברה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – עסוקה. רבותי, הדובר הבא – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה, הנמקת ההסתייגות שלך, ויש לך עד עשר דקות, כי יש לך שתי הסתייגויות. בבקשה, אדוני. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרה סופה לנדבר, החוק הזה, שבא באופן מפתיע לבטל את הרשות למלחמה בסמים, שקיימת שנים על שנים ועובדת טוב – מאוד – ויש נתונים שהיא אכן עובדת טוב מאוד, זה בא באופן מפתיע, אני חושב בגלל אמביציות – סליחה על הביטוי, זה ביטוי לא פוליטי – של השר ארדן, לקלוט או לקחת את העניין של הסמים – – היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה, אדוני, דקה. חברת הכנסת שולי מועלם – חברת הכנסת שולי מועלם, מאיר כהן, מירב בן ארי ומיכל רוזין, אנחנו שומעים אתכם פה. תודה רבה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – לקחת את העניין תחת החסות שלו כמשרד לביטחון הפנים. אני לא אדון בחוק כחוק, אנחנו דנו בחוק בוועדה המתאימה, והיו הרבה ויכוחים, והדעה הרווחת, הכללית, היא שהחוק הזה יבוא תחת חסות משרד הבריאות או משרד העבודה והרווחה, בעיקר משרד הבריאות. למה? כי ההתייחסות לעניין הסמים כעניין פלילי בלבד – כאן אנחנו מחטיאים את המטרה ועושים עוול יותר מאשר לעשות סתם חוק ולעשות עוד "וי". וכמעט כולם היו משוכנעים – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה מסתייג לחוק – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): איך? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כן. היו"ר טלי פלוסקוב: יש לו שתי הסתייגויות. לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף יש שתי הסתייגויות. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אבל זה נשאר . ההסתייגות נשארה. אם היית – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – בעד ההסתייגות – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אה, בסדר. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אנחנו בעד ההסתייגות, נכון. אתה גם מצביע בעד ההסתייגות, אני בטוח. אנחנו ניסינו למצוא איזושהי דרך שלא להחטיא את המטרה, בסדר, אבל עניין הרשות, והעניין הטיפולי, ועניין המניעה – אכן טופלו בהתאם, בצורה נכונה. אני אגיד לזכותו של יושב-ראש הוועדה, שהוביל את הדיון – אמסלם, שעכשיו מתערב בדיון – שהוא גם היה בגישה שהחסות תהיה משרד הבריאות. אומנם העבודה של הרשות כשלעצמה נשארה כאילו כל אחד בתחום שלו, אבל המפקד העליון הוא המשרד לביטחון הפנים – זה לא היה מתיישר עם הגישה שלנו, הגישה המניעתית והגישה הטיפולית לנגועים בסמים ולמכורים, לכל העניין, שלא להתייחס לזה כאילו זה עניין פלילי בלבד. אני לא אכנס לעניינים אחרים, העניין של העובדים, שתרמו את כל חייהם – יש שם אנשים שהיה להם מסר אישי, חברתי, סוציאלי, שעבדו והשקיעו את כל הזמן שם, במשך 30 שנה, בעבודה הזאת, המבורכת והקדושה. אני מקווה שהעניין הזה הוסדר כיאות, בהסכמה עם העובדים, בהסכמה עם ההסתדרות, בהסכמה עם יושב-ראש הוועדה, ואני מקווה ואני חושב שאכן העניין הוסדר, אבל העניין הוא לא רק עניין העובדים, העניין הוא עקרוני, ולכן היו לנו הסתייגויות, והייתי מקווה שההסתייגויות שרשמנו – שחברי הכנסת יצביעו בעד ההסתייגות, שאנחנו נצא – נגיע לפשרה מלאה. יש לנו פשרות, וגם חברת הכנסת תמר דיברה, אבל לא יכולנו להגיע ממש ל-compromise. אני חושב שההסתייגויות שאנחנו מגישים יביאו את שני הצדדים למצב טוב, ואני קורא לכנסת, לחברי הכנסת, להצביע בעד ההסתייגויות, שאנחנו נוכל להצביע בעד החוק בכלל. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. כרגע אני מזמינה את חברת הכנסת יעל גרמן להנמקת הסתייגויות. בבקשה, גברתי, לרשותך עד חמש דקות. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, גברתי, כבוד השרה, חברי וחברותי, אני אומר ישר שאני אצביע בעד החוק, מפני – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא מאמין – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – שההסתייגויות שלי, וההתנגדויות, הן לא עד כדי כך עקרוניות כדי להצביע נגד. אני אצביע בעד, אבל אני רוצה להביע מחאה על כך שמצאו לנכון להעביר את הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול מרשות עצמאית שהייתה ת"פ של משרד ראש הממשלה, שהייתה לה גמישות באמת לקחת ולתאם בין המשרדים, והעבירו אותה תחת המשרד לביטחון הפנים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זה כבר מזמן, ב-2009 – – – יעל גרמן (יש עתיד): מה אתה אומר, דודי? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): זה היה מזמן, ב-2009. יעל גרמן (יש עתיד): אני חושבת – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): את מסתייגת על קטע שהיה לפני שמונה שנים. יעל גרמן (יש עתיד): אני חושבת שזאת טעות, אני חושבת שהרשות הזאת צריכה להיות עצמאית, היא צריכה להיות עצמאית כדי שבאמת לא משרד אחד ייתן את הטון, אלא כל המשרדים. ברגע שאנחנו שמים רשות כזאת תחת המשרד לביטחון הפנים, אנחנו אומרים שזה רק העניין של ביטחון. זה לא עניין של ביטחון; זה עניין של חינוך, וזה עניין של רווחה, וזה עניין של בריאות, וכל המשרדים האלה צריכים להיות מעורבים לא כנציגים, אלא ממש להיות חלק, שווים בשווים. זאת הייתה ההסתייגות העיקרית שלי, והייתי רוצה שזו באמת תהיה רשות עצמאית. הייתה לי הסתייגות נוספת. אני חושבת שהיום, בזמננו, כאשר אנחנו מדברים על קדנציות, אנחנו לא יכולים בחוקים חדשים להעביר חוק שבו אין קדנציות, ובן אדם יכול לכהן בלי סוף. זה לא יכול להיות, ולכן ביקשתי להגביל לשתי כהונות, קדנציות, את הדירקטוריון. אני חושבת שזה ראוי וזה נכון, וצר לי שזה לא התקבל. אבל כמו שאמרתי, החוק, ככלל, באמת שם דגש על המלחמה בסמים, באלכוהול, באלימות, וזה נושא שנמצא היום בסדר עדיפות מאוד גבוה. אני מאוד מקווה שיינתנו המשאבים המתאימים, ומצטרפת ל – אני חושבת ששל כל הוועדה – לגבי הדאגה לעובדים. שלא יהיה עובד אחד שייפגע. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. רבותי, לפני שאנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות, אני רוצה לפנות לאנשים שנימקו כרגע. סיעת מרצ, אתם מעוניינים להצביע על ההסתייגות שלכם? קריאות: כן. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. כן, כן. אני פשוט רציתי לברר אם ויתרו על ההסתייגויות. איך אתה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף? עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): מצביעים. מצביעים בעד. היו"ר טלי פלוסקוב: מצביעים. אנחנו עוד לא מצביעים, יש לי עוד רשימת דוברים, לא להיות בלחץ. אני רק רציתי לוודא אם ההסתייגויות עוברות להצבעות. אוקיי, רבותי, יש לנו בקשות רשות דיבור, ואנחנו נתחיל כרגע מחבר הכנסת איימן עודה – אבל הוא לא נמצא. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – מוותר; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – מוותר; חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת ציפי לבני – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – מוותרת; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת – – – קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני לא רואה; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – נוכח אך מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר, אני שומעת, רואה – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – עסוקה בטלפון; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת. רבותי, אם כן, אף אחד לא ויתר על ההסתייגויות. אני הבנתי את נכון, מכל המסתייגים? אין ויתור על ההסתייגויות. אדוני, אתה רוצה לסכם את הדיון לפני שאנחנו מצביעים? בבקשה. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם – להשיב למסתייגים. בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני קודם כול אענה ברצינות לעבדאללה. הרי עבדאללה, אתה היית בכל הדיונים. עשינו כאן דיונים שנמשכו, בהפסקות, כמעט ארבעה-חמישה חודשים. אתה זוכר את זה. עמדה בפנינו בעיית העובדים, שמבחינתי הייתה קריטית, ואני לא הסכמתי להתקדם בלי שהעובדים משובצים גם בתפקיד הראוי וגם בשכר הראוי. ולכן, זה בעצם עיכב את כל הסיפור. כשנכנסנו עשינו לפחות דיון אחד או שניים ברמה המקצועית. אני נטרלתי את הבעיה הזאת ואמרנו: בואו נדון לגופו של החוק, בנושא של התועלת מול ההפסדים. היה שם דבר מאוד ברור: נציגת משרד הרווחה אמרה שגם במסגרת הרשות הם עובדים באותה מתכונת כמו של היום, כי יש סמכויות של המשרד עצמו. הם לא מכפיפים את הסמכויות של המשרד לרשות, הם גם לא יכולים לעשות את זה, לכן – הם עובדים בשיתוף פעולה, כמו שזה קורה היום. כנ"ל – דיברנו עם משרד הבריאות. אתה זוכר את אותה דוקטור, אני חושב שהיא הייתה פסיכולוגית, אני לא זוכר מה המקצוע היותר-מדויק, שסיפרה על כל התהליך שהיא עוברת היום אתם, ועל התוכניות והשיטות שהם פיתחו, החדשות. גם היא בעצם עובדת במשרד הבריאות, ואף אחד לא מתכוון – גם הם לא מתכוונים לשחרר סמכויות וגם הרשות לא מתכוונת לקחת את הסמכויות – הם ממשיכים לעבוד כמו היום בדיוק, לכן אתה יכול להירגע בנושא הזה. כבר הטמענו את ההסתייגות שלך בחוק עצמו, במובן זה שלא הכפפנו את הסמכויות. יכולתי לקחת את זה לשם, אבל בכוונה, כי אתה הערת את מה שהערת, השארנו את זה באמת כמו שזה, כי אני מאמין שהגופים המקצועיים במשרדים צריכים לתת את ה-input שלהם, ולא שמוהלים אותם ואז בסופו של דבר הם גם מאבדים חלק מהמקצועיות שלהם. לכן הם צריכים דווקא להיות חיצוניים, כדי להיות לא תלויים במערכת שהם אמורים לתת לה את השירות, ולא לעבוד בה, ולתת בעצם, כפי שאמרתי, את המשובים המקצועיים. לכן – משרד הרווחה נשאר כמו שהוא היום, ונותן את המשוב, ומשרד הבריאות נותן את המשוב, ולכן מבחינתך, אתה יכול להיות מסופק. זה המצב היום. אתה הערת את זה, ולכן קיבלנו את זה אז והשארנו את זה ככה. לגבי ההערה של חברת הכנסת גרמן – תראו, זה נכון שבזמנו הרשות הייתה במשרד ראש הממשלה. כאן הסיפור הוא קצת שונה. אחרי זה, בשנת 2009, היא עברה למשרד לביטחון הפנים. אני רוצה לשתף אתכם בדיון שעשיתי הבוקר, ואז אשלים את התשובה. היום בבוקר עשינו דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא מעבר משרדי הממשלה לירושלים – קטסטרופה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני רוצה לומר. רוב משרדי הממשלה כרגע עוברים על החלטות הממשלה בפועל. רוב מוחלט. אני לא נכנס לכמה זה עולה – משרדים כפולים, שכירויות – אני לא מדבר, אבל ב-bottom line הבנתי: למה זה קורה? כי אין מישהו שאחראי לתהליך. זה אומר שכל אחד לא רוצה לעבור, אבל אף אחד לא מנהל את האירוע: אין סנקציות, אין מישהו – איך אמרתי – אין מישהו עם שם פרטי, שם משפחה, שאנחנו יודעים לקרוא לו ולהגיד לו: תשמע, למה הם לא עברו? אז היות שבעצם – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): מי צריך להיות אחראי לזה? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – צריך למנות מישהו, זה לא שאלה של מי, אלא צריך לקבל החלטה על גורם מסוים, לא משנה כרגע מי. אבל מישהו צריך לקום בבוקר, וזו העבודה שלו, בטווח הקצר לפחות: הוא קם בבוקר והולך לישון עם זה. רק ככה קורים תהליכים כאלה במדינת ישראל. נחמן שי (המחנה הציוני): מינהל הדיור, זה לא התפקיד שלהם? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא. דרך אגב, מינהל הדיור דווקא, תתפלא, הוא כמעט הגורם היחיד שעושה את חלקו בכל הסיפור הזה. הוא אומר: תראו, אני יוצר את כל הפלטפורמות למשרדים. אתה, מנכ"ל מסוים, אתה רוצה בירושלים – תן לי חודשיים-שלושה, אני מסדר לך את המשרדים. לכן, דרך אגב, יש חלק מהמשרדים שכבר סידרו להם אכסניה בירושלים, והמשרד מחליט לא לעבור. הבן אדם גם משלם שכירות בירושלים וגם נשאר בתל אביב. מינהל הדיור הציבורי דווקא, בסיפור הזה, הוא הגורם היחיד שהוא גם רציני וגם אחראי לעניין הזה וגם מנהל את זה בשום שכל בהיבטים שלו. למה אני מספר את כל זה – וזו תשובה לך, חברת הכנסת גרמן. בגדול, לתהליך הזה צריכה להיות כתובת אחת. ברגע שהאחריות מתפזרת, אין כלום. כאן השר לביטחון הפנים עשה משהו פנימי. מה הוא עשה? הוא לקח את הרשות הזאת, שישבה אצלו – גם היום – מתוקצבת על ידיו. במקביל יש לו עוד יחידה, שנקראת מצילה. במה היא עוסקת? בחצי מהתחומים שעוסקת הרשות. ויש לו עיר ללא אלימות, שגם הם, במה הם עוסקים? גם הם, חלק מהעבודה שלהם זה סמים ואלכוהול. אז הוא אמר: תראו, יש לי שלושה גופים, שמתוקצבים כולם על ידי, לא מסונכרנים ביניהם, חלקם גם דורכים אחד לשני על הרגליים – אנחנו מבזבזים כספים. כולם אנשים טובים: הגופים האלה עושים עבודת קודש, זאת לא השאלה, אנשים מצוינים, אבל כל אחד רוצה לפעול במקסימום שהוא יכול במסגרת שלו, ויש בעצם השקה בין המסגרות, וחלקם עושים את אותה פעולה בשלוש המסגרות – אף אחד לא רואה את זה מלמעלה, אף אחד לא מסנכרן את זה. לכן הוא חשב שגם ניהולית זה נכון, וגם תקציבית. בסופו של דבר, בקטע הזה, מה שקורה – הוא גם מגביר ומגדיל את תקציבי הממשלה לשלושת הנושאים האלה; גם במצטבר הוא יגדיל את התקציב, וגם תהיה הקצאה יותר נכונה ויעילה של התקציב הנוכחי. זאת אומרת, יהיה ריכוז מאמץ, יהיה ריכוז תקציבי לנושא מסוים, אנחנו נדע בדיוק שהכסף הולך לייעוד שלו. עכשיו, הם ישבו אתנו. הם ישבו על המדוכה הרבה מאוד חודשים, כי הסיפור הזה התחיל אצלנו לפני שנה. הם הראו לי את המבנה הארגוני; כל הפונקציות יושבות במבנה הארגוני החדש. כולן. הם לא ביטלו איזה משהו או העלימו איזה נושא, הם רק סידרו את זה יותר נכון. לכן, בסך הכול מה שקרה פה, נעשה פה רה-ארגון, שאני חושב שהוא מבורך. אני חושב, אני משוכנע, שגם בתוצאה הסופית, מול המטופל – שהוא מעניין אותי, פחות מעניינת אותי שדרת הפיקוד – מעניין אותי אם הדבר הזה נכון למטופל או לאיש המטופל בקצה. אני חושב שכאן אנחנו מרכזים תחת קורת גג אחת למטופל בקצה את כל מה שהוא צריך. לכן אני חושב שזה נכון. הוא גם יקבל יותר אמצעים, יהיו שם יותר תקציבים, יהיה גם יותר פיקוח, מאוד מסודר, על הדבר הזה. לכן אני חושב שזה נכון בכל רמה שנבחן. אני חושב שמה שהמשרד לביטחון פנים הוביל כאן זה דבר חשוב מאוד. דרך אגב, אם זה היה ממילא במשרד לביטחון הפנים, וזו לא הייתה רשות סטטוטורית, אז הוא לא היה צריך חוק כנסת; הממשלה עושה רה-ארגון בכל משרד שהיא מחליטה. יכול להיות שקם שר הבריאות, שר השיכון, לא יודע מה – המנכ"ל שלו אומר: אני רוצה לאחד ארבע יחידות. למה? אני חושב שזה יותר נכון. אני גם חושב שזה נכון שאחת לתקופה משרדי הממשלה יעשו רה-ארגון ויעשו לפחות חשיבה; לא אם הקמנו איזשהו ארגון בתקופת המנדט הבריטי, אנחנו ממשיכים אתו עד היום. אני חושב שלפחות אחת לעשור – עושים hold, בוחנים את כל הנחות העבודה שהנחנו בעשר השנים האחרונות; לרוב הן בסדר, רובן; מתקדמים, ואם צריך לתקן משהו אז מתקנים, ולא אומרים: תשמע, זה היה ככה הרבה שנים, אז בואו נמשיך. עכשיו, צריך להבין עוד דבר: הרשות, כשהיא יושבת במשרד ראש הממשלה, לטעמי, היא לא מקבלת גם קשב מיניסטריאלי נכון. ראש הממשלה – אני לא חושב שזה הבן אדם שאמור להתעסק בסוגיית רשות הסמים, כי אני חושב שהקשב שלו לנושא הוא לא מקסימלי – מה שאני חושב שנדרש לנושא. לכן אני חושב שהמעבר ממשרד – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): הרשות למלחמה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עזוב, זה עסק קצת – אראל, נשאלה שאלה – היא לפחות באה לדיון, בגלל זה אני עונה, כי אני מכבד אנשים שלפחות באים לדיונים. רוב הח"כים פה שואלים שאלות והם בכלל לא היו בדיונים ולא יודעים על מה, לכן אני עונה לה באריכות. לכן, אני חושב שכמעט בכל פרמטר שאנחנו בוחנים את זה זה מבורך, אני חושב שהרשות לא צריכה לשבת במשרד ראש הממשלה, לכן ההחלטה לפני שמונה שנים הייתה נכונה. אני חושב שהמבנה הארגוני החדש המוצע הוא נכון. ויש פה עוד בונוס אחד, וגם השר אמר – שהוא מתכוון, כפי שאמרתי קודם, מעבר לתקציב הנוכחי של שלוש המסגרות, יש בכוונתו להעלות את התקציב, כדי שבעצם הנושא, כנושא, יקבל תשובה הרבה יותר טובה גם ברמת התקציב. לגבי הנושא – אני רוצה דווקא לחזור למעבר של משרדי ראש הממשלה לירושלים. זה דבר – הכול בסדר? עליזה אמרה: הכול בסדר, אז אחסוך מכם גם את זה. יש לכם עוד יום ארוך. אז אני בעצם מבקש, כמובן, לדחות את ההסתייגויות ולהצביע בעד הצעת החוק. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם. רבותי, אני מזמינה את כולכם לשבת, כי אנחנו עוברים להצבעות. נא לשבת, רבותי. לסעיפים 1 ו-2 לא הוגשו הסתייגויות, לכן נצביע על שני סעיפים אלה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–2 – 58 נגד – 30 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 58 חברי כנסת בעד, 30 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 1 ו-2 עברו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. לסעיף 3 הוגשה הסתייגות של חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין – להלן: קבוצת סיעת מרצ – ואני מבינה שאנחנו מצביעים עליה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 1, לסעיף 3. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד ההסתייגות – 41 חברי כנסת, 52 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 לסעיף 3 לא התקבלה. וכעת, רבותי, נצביע על שלושה סעיפים, מסעיף 3 עד סעיף 5, כולל, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 3–5, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 34 נמנעים – אין סעיפים 3–5, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 60 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 3, 4, ו-5 אושרו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. לסעיף 6 הוגשה הסתייגות מס' 2, של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. מצביעים, אדוני? קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מצביעים. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): כן, מצביעים. היו"ר טלי פלוסקוב: מי בעד ומי נגד הסתייגות מס' 2, לסעיף 6? נא להצביע. מי בעד? מי נגד ה? הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף לסעיף 6 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 42 חברי כנסת, 53 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2, לסעיף 6, לא אושרה. וכעת, רבותי, נצביע על סעיף 6 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד סעיף 6 כנוסח הוועדה? הצבעה מס' 7 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 35 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 58 חברי כנסת בעד, 35 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 6 אושר בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. לסעיף 7 הוגשה הסתייגות מס' 3, של חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף ויעל גרמן. מצביעים, רבותי? מצביעים. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 3, לסעיף 7? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף ויעל גרמן לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 חברי כנסת בעד, 53 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3, לסעיף 7, לא התקבלה. וכעת, רבותי, נצביע על סעיפים 7 עד 31, כולל, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 7–31, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 34 נמנעים – אין סעיפים 7–31, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 60 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 7–31, כולל, אושרו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. הסרנו את כל ההסתייגויות, רבותי, וכעת נצביע על כל החוק בקריאה שלישית. מצביעים על הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, התשע"ז–2017, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 60 נגד – 34 נמנעים – אין חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 60 חברי כנסת, 34 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת עודה – תומך? מתנגד? מתנגד – לפרוטוקול. תודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס׳ 4) (תיקון), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס׳ 20) (שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן ויעקב מרגי. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, גברתי. הצעת חוק העיצובים, התשע"ז–2017 [מס' מ/928; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 2169; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק העיצובים, התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש – או-אה, פעם ראשונה אני יכול לומר: שרים נכבדים. וואו, חבר'ה, תדללו את השורות, זה יותר מדי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שלא נתרגל. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): שלום, אדוני השר. תתקרב. קריאה: – – – איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): רשמים פרלמנטריים, חברותי וחברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני הולך להעלות בפניכם, הצעת חוק ממשלתית, באמת, אחת מהצעות החוק שאני הכי גאה בהן בכל הקריירה הציבורית שלי. נשמע, אדוני שר התיירות יריב לוין, חוק כזה – אתה יודע, מסוג אותם דברים – מה? חוק עיצובים? מה אתם רוצים מאתנו? – זה מסוג החוקים ל-100 שנה. זה חוק שחוקק, שהסיכוי שייעשו בו שינויים כמעט לא קיים, וזה חוק שהולך ומשנה מציאות, בתחומים מסוימים, כמעט מן הקצה אל הקצה. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק העיצובים, התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק, שהיא הצעת חוק ממשלתית, נועדה לקבוע הסדר מקיף, מאוזן ועדכני שיחול על עיצובים ויחליף את ההסדר הקיים בעניין זה בפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924 – אתה מבין, חבר הכנסת, אדוני השר? החוק הקודם הוא מ-1924 – כפוף להוראות מיוחדות בכל הקשור למדגמים, כפי שאסביר בהמשך דברי. בטרם אכנס בעובי הקורה, אבקש להקדים ולומר כמה מילים על מהותם של דיני העיצובים, או דיני המדגמים, כפי שנקראו עד היום. מדובר בענף של דיני הקניין הרוחני, המסדיר את המסגרת החוקית להגנה על עיצובים של מוצרים תעשייתיים, להבדיל מדיני זכויות יוצרים, שתכליתם להגן על יצירות. מאחר שעיצוב מתייחס למראה של מוצר, המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר, כגון צורה או מִתאר, הרי שדיני העיצובים רלוונטיים כמעט לכל תחום שאפשר להעלות על הדעת, החל במכשירי חשמל וריהוט, דרך מוצרים שחיי המדף שלהם עשויים להיות קצרים, כגון אופנה, וכלה במזון. דינים אלה נועדו ליצור איזון בין שני אינטרסים ציבוריים: מצד אחד, הרצון לעודד פיתוח של עיצובים חדשים באמצעות הענקת מונופול, דהיינו זכות בלעדית מוגבלת וקצובה בזמן לשימושים שונים בעיצוב, ומצד שני, הרצון לאפשר לכלל הציבור לעשות שימוש בעיצובים, ולפיכך לא להגביל את מגוון האפשרויות של עיצוב מוצרים ולצמצם את המונופול הניתן למעצבים למינימום ההכרחי שיקיים את התמריץ לפתח עיצובים חדשים כאמור. הצעת החוק נועדה לבטא איזון ראוי בין אותם האינטרסים, ובתוך כך להתאים את הדין להתפתחויות הטכנולוגיות, לדין הבין-לאומי, ובפרט לאמנות והסכמים בין-לאומיים ולפסיקה הישראלית. כפי שאפשר לראות, מדובר בהצעת חוק מקיפה, הכוללת 13 פרקים ו-131 סעיפים. אני סבור כי הדיונים המעמיקים והרציניים שקיימנו בוועדה, שבמהלכם הוכנסו שינויים לא מעטים בסוגיות מהותיות בהצעת החוק. אסתפק בסקירה קצרה של עיקרי הדברים, תוך מתן דגש על השינויים שנעשו בהצעה לעומת נוסח הצעת החוק הממשלתית: הנושא הראשון הוא למעשה ליבת הצעת החוק, ונוגע בהגנה על עיצובים: במצב המשפטי היום, מתן מונופול למדגם מותנה ברישום במשרד המשפטים, המקנה תקופת הגנה של 15 שנים, כפוף לעמידה בתנאי הכשירות לרישום. הצעת החוק קובעת הסדר חדש בשני מישורים: האחד, הארכת תקופת ההגנה לעיצוב רשום מ-15 ל-25 שנים, כפוף לתנאי כשירות לרישום שאינם זהים לאלה הקבועים היום בפקודה – חדשנות ואופי ייחודי; המישור השני נוגע בהענקת הגנה, לראשונה בדין הישראלי, לעיצוב לא רשום. מוצע כי מעצב יוכל ליהנות מהגנה למשך שלוש שנים ללא צורך בהליך רישום, הכרוך בהשקעת משאבים ועשוי להיות בלתי יעיל לגבי עיצובים שהם אופנות חולפות. מתן הגנה לעיצוב לא רשום נועד בעיקר להקל על מעצבים שהם עוסקים קטנים ואין להם בהכרח הידע והמשאבים הנדרשים להליך הרישום. נוסף על כך, הצעת החוק כוללת הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף להסכם בין-לאומי, הסכם האג, ועקב כך יוכלו מעצבים ישראלים להגיש בקשה אחת ויחידה לרישום העיצוב, וזו תנותב לכלל המדינות שהצטרפו להסכם. אחד הנושאים שלגביהם עמדתי על כך שייקבע הסדר שונה מההסדר שהוצע על ידי הממשלה נוגע בעיצוב שנעשה במסגרת יחסי עבודה. שלי, זה ענייני הסתדרות. שלי, זה במסגרת המאבקים שלנו בהסתדרות, אז באמת, הובלנו בוועדה לכאורה עניין קטן, אבל מאוד מאוד מהפכני ומאוד חדשני, שנוגע בעובד שתוך כדי עבודתו בעצם מייצר משהו שהוא חדש, שיכול להכניס הכנסות כבדות או גדולות מאוד למעסיק, ומה מקומו של אותו עובד בתוך השמנת או בתוך אותה בוננזה גדולה – באמת ניהלנו קרב, ועשינו שינוי מאוד מאוד גדול בתהליך הזה. כפי שאמרתי, אחד הנושאים שלגביהם עמדתי על כך שייקבע הסדר שונה מההסדר שהוצע על ידי הממשלה קשור לעיצוב שנעשה במסגרת יחסי עבודה. ההסדר המוצע, שגובש בהידברות בין ההסתדרות לבין ארגוני המעסיקים, קובע כי כפוף להסכמה אחרת בין הצדדים, המעסיק הוא הבעלים של עיצוב שנעשה על ידי עובד, בתנאי שנעשה לצורך ביצוע תפקידו של העובד או תוך שימוש של ממש במשאבי המעסיק. הוראה זו מיטיבה עם ציבור העובדים, לעומת הוראות מקבילות בחקיקת הקניין הרוחני היום, ואני מקווה כי בעתיד ייקבע הסדר ברוח זו גם בחוקים האחרים. נושא נוסף שלגביו נערך שינוי משמעותי בדיוני הוועדה קשור להגנה שתוקנה על גופנים. יוצרי גופנים טענו כי החלת דיני העיצובים על גופנים, כפי שהציעה הממשלה, משנה את המצב המשפטי באופן שעלול לפגוע במטה לחמם, וכי ראוי ונכון יותר לראות בגופן יצירה, ולא עיצוב תעשייתי. בשל מאפייניו הייחודיים של תחום הגופנים, מספרם המועט של העוסקים בו והעובדה שמדובר בשוק קטן מאוד של דוברי השפה העברית, השתכנעה הוועדה כי יש להיענות לבקשות יוצרי הגופנים להשאיר את המצב המשפטי הקיים על כנו, ובהתאם לכך לקבוע לגביהם הסדר מיוחד, שיעוגן בחוק זכות יוצרים ויותאם למאפייניו הייחודיים של תחום זה. כדי להביא להרתעה משמעותית כלפי מפרים פוטנציאליים ולהגן כראוי על זכויותיהם של המעצבים, החליטה הוועדה לשלב בהצעת החוק כלי אכיפה שלא הופיעו בנוסח הצעת החוק הממשלתית – עבירות פליליות, סמכות לבית-המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, פיצויים עונשיים, וכן מתן אפשרות לבעל עיצוב רשום לפנות למכס ולבקש עיכוב של שחרור הטובין שלטענתו מפרים את זכויותיו בעיצוב. שינוי חשוב נוסף שעשתה הוועדה בעקבות פניות שקיבלנו מהתעשייה נוגע בתקופת ההגנה החלה על מדגמים שנרשמו עד היום לפי פקודת הפטנטים והמדגמים. אומנם דיני העיצובים מחליפים את דיני המדגמים, אך אין להסיק מכך כי עיצוב הוא מדגם, שכן ביחס לכל אחד מהם קיימת מערכת דינים שונה, בין היתר לעניין הרף הנדרש כדי לזכות בהגנה ותקופת ההגנה. משום כך, לא היה אפשר ליצור רצף בין הדינים ולקבוע כי מוצרים שעד עתה חלו עליהם דיני המדגמים, יחולו עליהם דיני העיצובים, אלא נדרש להשאיר את הוראות הפקודה בתוקף עוד שנים רבות, במקביל לחוק העיצובים, עד שתקופת ההגנה תסתיים עבור אחרון המדגמים שנרשם בהתאם להוראותיה. עם זאת, כדי שלא ליצור פער בין אותם מעצבים שעיצוביהם יזכו להגנה מכוח דיני העיצובים ובין אותם מעצבים שרשמו את פרי עמלם בהתאם למערכת הדינים הקיימת, ובהתחשב בטענות שנשמעו בוועדה לגבי ציפייה הקיימת זה שנים בתעשייה להארכת תקופת ההגנה עם חקיקתו של חוק חדש, החליטה הוועדה לקבוע הסדר מיוחד לעניין מדגמים רשומים. בהתאם לכך, מוצע להאריך בשלוש שנים נוספות את תקופת ההגנה של מדגמים הרשומים היום, כך שתוקנה להם תקופת הגנה כוללת של 18 שנה. עם זאת, כדי שלא לפגוע בכל אותם מעצבים שהסתמכו על כך שהמונופול של מדגם מסוים עומד לפקוע, החליטה הוועדה לקבוע כי מי שעשה הכנות ממשיות לקראת ייצור, שיווק או כל פעולה אחרת האסורה מכוח הפקודה למי שאיננו בעל המדגם הרשום, יוכל להמשיך לבצע פעולות אלו לצורכי עסקו, כפוף לתנאים המפורטים בהצעת החוק. לבסוף, אציין כי בעקבות הערות שנשמעו בוועדה, החליטה הממשלה להביא לאישור הוועדה סעיפים שלא נכללו בהצעת החוק הממשלתית ונוגעים בחפיפה בין דיני העיצובים לדיני זכויות יוצרים. אסביר: כוונתי היא ליצירה המוגנת מכוח דיני זכויות יוצרים, המשווקת כמוצר תעשייתי, ובשל כך עשויים לחול עליה גם דיני העיצובים. על אף חוסר בהירות שקיים בנושא זה, הצעת החוק הממשלתית לא ביקשה לשנות את המצב המשפטי הקיים. בדיונים בוועדה נשמעו הערות בנושא זה מצד חלק מבעלי העניין, ובעקבות זאת הציעה הממשלה, בשלב מאוחר יחסית של הדיונים, הסדר חדש בנושא זה. מאחר שמדובר בשאלה משפטית מורכבת ביותר, שגם מדינות אחרות בעולם מתמודדות עמה בימים אלה וטרם נמצא מודל ראוי שאפשר להסתמך עליו, ובהתחשב בכך שגם ההסדר שהציעה הממשלה עורר שאלות שנותרו ללא מענה מספק ודרשו ליבון נוסף, שעלול היה להיות כרוך בדיונים ארוכים, החליטה הוועדה שלא לעכב את אישור הצעת החוק והותירה את הנוסח בעניין זה כפי שהוצע במקור. חברי וחברותי חברי חברות הכנסת, מדובר בהצעת חוק חשובה ביותר, שטומנת בחובה בשורה משמעותית ומשמחת למעצבים, אך גם לכלל המשק. ברצוני קודם כול להודות לשניים מחברי חברי הכנסת, חאג' יחיא ופרי, שבאמת עשו כל מאמץ להיות שותפים כמה שיותר בדיונים, וסייעו לי מאוד בחוק הזה. אבל מעל לכול אני רוצה להודות לעורכת הדין אביגיל כספי – נמצאת כאן, אביגיל? תודה על כל הסיוע והעזרה, מצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה, ולעורך הדין ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה; לרשם הפטנטים היוצא אסא קלינג, לרשם הפטנטים אופיר אלון, וכמובן לעורך הדין הווארד פולינר, ולכל האינטרסנטים שהיו בדיונים וסייעו לנו מאוד מאוד להעביר את החוק. אבל מעל הכול אני רוצה להודות לשניים שבלעדיהם הצעת החוק הזאת לא הייתה יוצאת לדרך – ואין לכם מושג איזו הצעה חשובה זו ואיזה עוצמות היא מביאה אתה: אני רוצה קודם כול להודות לעורכת הדין נעמה דניאל ממשרד המשפטים, שעשתה פה עבודה מדהימה. ראינו עובד מדינה שנותן מעצמו את הרמה הגבוהה ביותר שאפשר להוציא מעובד: מסירות, חוכמה, מקצוענות, שאתם יודעים מה? בדרך כלל כשהממשלה מביאה לפנינו הצעות חוק זה נראה כאילו מישהו בדרך למקלחת כתב אותן. במקרה הזה אני יכול לומר לכם – – – דוד אמסלם (הליכוד): לא שמעתי, תחזור. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אמרתי, בדרך כלל כשהממשלה מביאה הצעות חוק זה נראה כאילו מישהו כתב אותן בדרך למקלחת, או במקלחת. במקרה הזה, באמת, מההתחלה ועד הסוף – ולא לחינם יושבים על החוק הזה כל כך הרבה שנים, ומגיע לה יישר כוח עצום וענק. היא ראויה לשבח מהשרה שלה. אבל מעל לכול אני רוצה להודות לך, באמת, איתי – איתי עצמון, שהיית לי למורה ולמאיר את הדרך לפני בחוק המורכב והקשה הזה; בלעדיך הצעת החוק הזאת לא הייתה עוברת – בחוכמה, ברגישות, במקצוענות אין-קץ. אתה מבחינתי ראש וראשון וראוי להיות יועץ משפטי עצמאי כאן, של אחת הוועדות, ואם זה תלוי בי, אני אעשה הכול. אני חושב שהצעת החוק הזאת, המורכבת, הקשה כל כך, הוכיחה כמה אתה ראוי. ותודה אחרונה – כיוון שאף אחד לא יגיד לי תודה, אז אני אגיד תודה לעצמי. קריאות: תודה, תודה, תודה. רויטל סויד (המחנה הציוני): איתן, תודה. ציפי לבני (המחנה הציוני): תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה. תודה. תודה, איתן, תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, אני אמליץ ליושב-ראש לחשוב על כך שאחרי שיושב-ראש הוועדה מדבר, מישהו צריך להגיד לו תודה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): האמת היא, אם הייתה כאן השרה – אני לא אומר את זה על כל דיון ממשלתי; באמת, הצעת החוק הזאת, עשרות, אם לא מעבר לכך, של שעות. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה, תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה. רויטל סויד (המחנה הציוני): תודה, תודה, תודה. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): תודה, איתן. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): הצעת חוק שעובדים עליה שנים, שנים. יואל, אני לא שומע. יואל חסון (המחנה הציוני): אוהבים אותך, איתן. תודה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): ואני אומר: תודה לך, איתן כבל, שבזכותך החוק הזה עבר. תודה, תודה, תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. רבותי, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, אך יש לנו בקשות לרשות דיבור. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. חבר הכנסת כבל, אני מציעה לך שתשב. בטוח עכשיו תשמע תודות. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא רואה שר. איתן, הצעת החוק הזאת – לא אישרנו לא אות ולא פסיק בלי שבחשנו בה, דיברנו, שמענו את כל הצדדים הנוגעים בדבר, עד שהגענו למצב שאני חושב שבתנאים של הכנסת זה חוק אופטימלי. ואני אחד מאלה שבאו וישבו ושמעו. הרבה אנשים שנוגעים בדבר הגיעו גם ללשכתי, שמעתי מהם, שמענו את כל הדיונים שם, ואני אומר: הגיע הזמן. וזו הפעם הראשונה שאני מרגיש את זה – שהקניין הרוחני מקבל ביטוי מתאים, לא רק הקניין המוחשי, החומרי, שכל הזמן אנחנו דנים בו; הקניין הרוחני הזה, של מישהו שטרח, מישהו שחשב, מישהו שתכנן – יקבל את הזכות שלו על מה שהוא מתכנן. וזה מאוד חשוב, ואנחנו לא רגילים לדבר כזה במחוזותינו. אני יכול להגיד לך תודה רבה על הנחישות ועל הזמן, אומנם סדר-היום של הוועדה עמוס, עמוס מאוד, ואנחנו רואים אותו – אתה גם כנראה לא תיתן לנו מנוחה בפגרה, כי כבר מחר אתה נותן סדר-יום מלא – אבל הקדשת הרבה זמן לנושא הזה, כדי שיהיה בהסכמה כמה שיותר רחבה, וזה מאוד חשוב. עליתי לכאן לא כדי לדבר יותר מדי, אלא כדי להדגיש את הנקודה של הקניין הרוחני, והחשיבות שלו, והחשיבות של ועדת הכלכלה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. אמרתי לך, חבר הכנסת איתן כבל, שתשמע עכשיו תודה. טוב, רבותי, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על הצעת חוק העיצובים, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–131 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–131 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 34 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העיצובים, התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה. וכעת אנחנו נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 38 נגד – אין נמנעים – אין חוק העיצובים, התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 38 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העיצובים, התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, נהוג שהמציעים יעלו ויגידו תודה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 2) (הוראות לעניין תחום ירושלים והרוב הדרוש לשינוין). תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, גברתי. הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017 [מס' מ/1057; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ג, עמ' 15177; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, הצעה שקיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור, שבמסגרתו מתבקש התיקון המונח לפניכם, קובע הליך תכנוני מיוחד שבמסגרתו יאושרו תוכניות בנייה למגורים בהיקף רחב בתוך פרק זמן קצר יחסית. מטרת החוק היא לקצר את שלב התכנון, שהוא חסם משמעותי בפני הגדלת היצע הדירות, ולאפשר את קידומן היעיל של תוכניות בנייה למגורים במתחמי קרקע שהממשלה הכריזה עליהם. מדובר בהליך תכנוני יוצא דופן, אשר יש להדגיש כי הוא נועד להתמודד עם מצב יוצא דופן ועם משבר דיור קשה וכואב. בקיצור, מה שאני רוצה לומר זה שהוותמ"ל, בעצם – ככלל, אנחנו מבינים שהוותמ"ל זה אילוץ. היום, המסגרות התכנוניות במדינת ישראל, שיש ועדה מקומית, מחוזית ושרשרת הפיקוד עד הוועדות הארציות וכו' – זה בעצם הליך התכנון המוסדר, וככה צריך לנהוג בימים כתיקונם. מדינת ישראל החליטה על הליך הוותמ"ל בשל משבר הדיור. היא הבינה שהיום יש מקרה חריג, מצב קיצוני, ובמצב קיצוני הרבה פעמים אתה יוצר פתרונות קיצוניים. לכן – מכאן נולדה הוותמ"ל; זה הרציונל של הוותמ"ל. דרך אגב, החוק הזה, של הוותמ"ל, עבר, והתייחס בעיקר לכל הנושא של מתחמים שהם בעיקר על קרקע ממשלתית, וכמובן הממשלה גם הגבילה את זה בכמה תנאים. לא כל אחד יכול לגשת לוותמ"ל, אלא יש כמה תנאים. קודם כול, עד היום היה מדובר על קרקע של הממשלה, זאת אומרת קרקע ציבורית. דבר שני, זה היה במתחמים שבעצם התוכנית היא מינימום 750 יחידות דיור. הרעיון הוא בעצם לא גם לסתום את הוותמ"ל, שהוותמ"ל לא תחליף באמת את המחוזיות והמקומיות ברמה של 100%; מדובר, בעיקרון, בתוכניות גדולות. רוצה לומר גם: יש ועדה מייעצת לוותמ"ל. זאת אומרת, זה לא באופן אוטומטי אתה מגיש לוותמ"ל. יש לוותמ"ל ועדה מייעצת, שהיא מסננת ומחליטה בעצם אילו תוכניות ייגשו לוותמ"ל ואילו תוכניות לא ייגשו. וככה בעצם המצב בשנים האחרונות, לטעמי, הוא מאוזן ובסדר. כאן, מה שקרה בהצעת החוק הזאת, הממשלה ביקשה להרחיב את זה גם לקרקעות פרטיות, כי יש קרקעות פרטיות שבעצם יש בהן ריבוי בעלים, וזה בעצם תוקע או מפריע להליך התכנון. הממשלה גם רצתה להגדיל את זה, ובהצעה המקורית זה היה על קרקעות פרטיות, יותר מ-50 בעלים ויותר מ-1,500 יחידות דיור, ויהיו עוד כמה תנאים. זאת אומרת שלפחות לא יהיה מישהו עם מעבר ל-15% בעלות בקרקע, זה בגדול. יכול להיות שהיה עוד תנאי, אבל אלה ההצעות המקוריות של הממשלה. אני לא הבנתי את הרציונל. אמרתי: רבותי, אם אנחנו באים מזוויות – הרי כל נושא הוותמ"ל נועד לפתור את בעיית הדיור. אז אם אנחנו רוצים לפתור את בעיית הדיור, מה אכפת לנו מי הבעלים? הרי לכאורה – ממה נפשך? אני אקח את הרציונל שלכם ואני אתן לכם מצב אבסורד: לכאורה, יש 60 בעלים שיש להם שלושה דונמים או ארבעה, והם יכולים להגיש תוכנית של 750. הם יכולים לגשת לוותמ"ל. אבל אם יש שני בעלים, או בעל אחד, שיש לו למשל 2,000 דונם, והוא יכול לבנות 20,000 – זה לא. זה ברגיל. אז לכן לא הבנתי את הרציונל, גם – למה היו חשובים לנו גם אחוזי הבעלות? אני לא הצלחתי להבין למה בכלל חשובים אחוזי הבעלות. לכן, אני, באופן אישי, לא קיבלתי את כל התנאים האלה – לא הצלחתי להבין אותם ולא קיבלתי אותם. גם – אם אתה רוצה לסנן ולא לסתום את הוותמ"ל, אז בוא תגדיל את – מה שנקרא – התקרה של התוכניות. אתה היום החלטת שמתחת ל-750 לא נכנס, אז אם אתה רוצה לווסת, תגיד: מתחת ל-2,000 לא נכנס. אין לי בעיה. זאת אומרת, תתייחס לנושא של הדיור, אל תתייחס לנושא של הבעלות. זה לא חשוב לנו. באופן בסיסי, האמת היא שמינהל התכנון די הבין את הסיפור הזה, שלנו, אבל היה לו סיכום עם משרד המשפטים, וכאן הם נעמדו על הרגליים האחוריות ולא הצלחתי להבין עד היום למה. ובגלל – שוב פעם, אני חוזר: אם אתה רוצה לפתור את בעיית הדיור, לא ככה פותרים. עכשיו, אני גם הבנתי שחלק ממתחם הדיור – לפעמים אתה רוצה לתכנן איזשהו תא שטח, שבאמצע תא השטח או בצד, או משהו כזה, יש שטח שהוא פרטי, והוא מפריע לך לתכנן את כל השטח, ולכן אני חושב שזה היה נכון. אז מה נעשה – אז מה, חלק מהשטח ילך לוותמ"ל וחלק אחר לא ילך לוותמ"ל, כי זה תלוי במספר הבעלים? לא אלאה אתכם. אני עיכבתי בנושא הזה את הצעת החוק כמה חודשים, ובסופו של דבר החלטתי בשבוע שעבר להביא אותה ביום חמישי. למה ביום חמישי? כי אני עובד גם ביום ראשון, גם ביום שני, גם ביום שלישי, גם ביום רביעי וגם ביום חמישי. יש עבודה – עובדים. קבעתי ב-08:00, התחלנו לעבוד. אני קורא בעיתון אחרי זה שיש איזו תלונה, לאיזה עיתונאי, למה אני עובד ביום חמישי. הדהים אותי. חשבתי שמי שעובד גם בימי חמישי זה דבר מבורך; לא חשבתי שבכנסת עובדים רק בשני ורביעי. למה? אנחנו צריכים שמקסימום חברי כנסת יגיעו, כי הם באים למליאה. אנחנו מפרסמים את זה בזמן. לכן, ככה, לא הבנתי את הטענה. היא גם נשמעה לי מגוחכת. ותמיד אני אומר: לפעמים יש אנשים שקנו עט בשלושה שקלים וחושבים שמותר להם לכתוב הכול. וכנ"ל לגבי הנושא של הבעלים, וגם הקרקעות הפרטיות; חלק מפתרון הדיור במדינת ישראל הוא באמצעות קרקעות פרטיות. אני רוצה לומר, אמרתי גם למשרד המשפטים: מי שיש לו קרקע פרטית, הוא לא גנב אותה, זה שלו. אני לא מדבר אתכם על זה שהוא מביא אותה ונניח משביח אותה, אז הוא משלם 50% השבחה, וגם אחרי, על מה שהוא מרוויח, עוד 50% מס הכנסה. זאת אומרת, כמעט מהקצה הוא משלם כמעט 75%. אבל לא הבנתי, אם אנחנו באים לפתור את בעיית הדיור, מה אכפת לנו בכלל מספר הבעלים? אבל בסופו של דבר, באמת, אני רציתי לשמור בעיקר על כבודו של ארז קמיניץ, כי הוא עמד פה על הרגליים האחוריות, בעניין הזה, ולא רציתי, בקטע הזה, לשבור את המילה שלו עד הסוף, ולכן סיכמנו שאם יש חמישה בעלים, שאחד מהם זה הממשלה, אז זה יהיה עד 750 בדיוק, כמו הממשלה, והוא יוכל להגיש את זה לוותמ"ל, בתנאי שאין – לפחות אחד הוא לא מעל 20%. ואם אין לנו בעלים ציבוריים, ממשלתיים, אז זה יהיה עד עשרה בעלים. כאן עשינו את הקומפרומיס, כמו שאמרתי – ואם, ארז, אתה שומע אותי, זה רק כי אני מכבד אותך, אני חושב שגם זו שגיאה, אבל לפעמים עושים. אני מכבד אותך, אז לכן התקדמנו. לכן אני מבקש, באמת, לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני חושב שהיא באמת עוזרת בפתרון של מצוקת הדיור, בעיקר במרכז הארץ. צריך להבין: בשאר חלקי הארץ כמעט אין קרקעות פרטיות, בוודאי לא בהיקפים מהסוג הזה שבאים לוותמ"ל. זה בעיקר במרכז הארץ. אלה קרקעות שאנשים רכשו עוד לפני קום המדינה, והן נמצאות בתוך מתחמים אורבניים, חלקן, או משיקות להם, כך שהרבה פעמים סביבן יש קרקע מדינה. לכן צריך לתכנן את כל המתחם הזה, ולכן הייתה חשיבות מאוד גדולה בסיפור של קידום החוק הזה. אני רוצה להודות, באמת, לתומר – כרגיל: לתומר, לגלעד, ללירון, לרוני – שכחתי מישהו? קריאה: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אחלה, וכמובן לכל הצוות של הוועדה שלנו: ללאה, ולכל הבנות המקסימות שלנו. באמת, אני – כל פעם חשוב לי להדגיש את זה: אני, עם ישראל רואה אותי פה עכשיו מדבר בטלוויזיה, אני מדבר בפניכם, אבל מאחורי הקלעים יש – האנשים האלה עושים עבודה סיזיפית קשה מאוד. באמת. רוב העבודה נעשית שם, אבל פשוט הציבור לא יודע את זה, ולכן חשוב גם להדגיש את זה, כי מבחינתי זה הכרת הטוב. אז באמת אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. יש הסתייגויות – הייתי מבקש גם לדחות אותן. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. כאמור, אכן יש הסתייגויות להצעת החוק, ואנחנו נתחיל מחבר הכנסת איימן עודה – לא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: – – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: – – מוותר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): למה? אני נוכח, אבל אני מוותר. היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה. מוותר. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נוכח, אך מוותר; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – אינו נוכח. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, אלא אם כן יושב-ראש הוועדה מעוניין לסכם את הדיון. יואב קיש (הליכוד): תעלה לסכם. קריאה: למה, אבל הם בעד. יואב קיש (הליכוד): תעלה לסכם. קריאה: הם – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו בעד. אנחנו בעד. קריאה: – – – המשותפת. היו"ר טלי פלוסקוב: אני פונה לרשימה המשותפת, האם אתם מעוניינים בכל אופן להצביע על ההסתייגות, או שאתם מורידים אותה? כי אף אחד לא בא לנמק אותה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מצביעים? מצביעים על ההסתייגות. יואב קיש (הליכוד): רגע, רגע – – – לסכם. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, כן, אני – זה בדיוק מה שאמרתי. אני מזמינה את יושב-ראש הוועדה לסכם את הדיון, ואז אנחנו נעבור להצבעה. יש כאן אחת. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כן כן כן, זה בדיוק מה ששאלתי, אדוני. זה בדיוק מה ששאלתי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני אחזור על מה שאמרתי קודם, אני אסביר למי שלא שמע מה בעצם הרעיונות הבסיסיים בהצעת החוק הזאת; חוק הוותמ"ל – דרך אגב, מי ששמע לא צריך עוד פעם – בגדול, חוק הוותמ"ל בעצם נועד לפתור נושא – של בעיית דיור. כעיקרון, ככלל, הוותמ"ל זה דבר לא רצוי; דרך אגב, אני הצעתי למשרד המשפטים שבסוגיית הוותמ"ל הם היו צריכים להגביל את זה, גם בזמן וגם ביחידות הדיור. זאת אומרת, אם יש לנו גירעון צבור, נניח של 60,000-50,000 יחידות דיור, אז הם היו צריכים לחוקק את החוק ולהגביל את הוותמ"ל, ברגע שהיא מגיעה למכסה, שבה היא בעצם אמורה לפתור את הגירעון הצבור, שם בעצם היינו מפסיקים. נכון להיום זה מתוחם רק בזמן, ולכן אני עוקב, וברגע שאנחנו רואים שמשבר הדיור מתחיל להסתמן – הפתרון שלו מתחיל להסתמן, לדעתי, צריך לעצור את הוותמ"ל, ומכיוון שהוותמ"ל – אני מודיע באופן חד-משמעי – זה הליך תכנון לא נכון; זה הליך תכנון שפוגע באיכות התכנון, בוודאות. לוועדה – לוותמ"ל – בעצם יש סמכויות מרחיקות לכת, שאין כמעט לשום ועדה – לא כמעט, אין, ולכן אני חושב שהממשלה צריכה – הממשלה צריכה – אני מצפה גם ממשרד המשפטים להוביל דווקא את החקיקה הזאת, כי הוא צריך – זה החתול ששומר על השמנת, ואני מסכים עם קמיניץ שהאוצר קם בבוקר וחושב רק יחידות דיור, פחות על תכנון, זה פחות מעניין אותו. זו האג'נדה, כרגע, של שר האוצר, הוא רץ עליה, לא משנה מה המחירים. לכן, מישהו צריך לבדוק – שהדברים האלה מתבצעים, ונכון. אז מצד אחד אנחנו רוצים לעשות יחידות דיור, זה ברור לנו, אנחנו פוגעים בהליך התכנוני. ראה למשל תוכנית סירקין – עמר, היית אתנו בתוכנית, ראיתי, דנו בזה לפני שנה, הולכים להקים במתחם סירקין 12,000 יחידות דיור, עכשיו, עם הגדלה ל-18,000. התושבים בכלל באזור עוד לא יודעים היום איך יוצאים משם בתחבורה. רוצים להעמיס שם, על הקטע הזה, עוד 18,000 יחידות דיור. אנחנו לפני שנה כבר עשינו דיון בעניין, זה היה באמת ביוזמה ברוכה של חבר הכנסת עמר בר-לב, והשנה הצטרפו ח"כים נוספים. לפני כשבועיים עשינו דיון נוסף, כי מדינת ישראל, נכון להיום – אני אומר לכם, נכון להיום – מתחם סירקין הולך לוותמ"ל, ואין תשובות תחבורתיות לעניין הזה. עכשיו, אני רוצה לספר לכם סוד, איך זה עובד. מהרגע שבן אדם קונה דירה ונכנס לדירתו – הקבלן כבר התאדה, נסע למיאמי לחגוג את סיום הפרויקט, האדריכל בכלל, הוועדה המקומית המחוזית, וכנ"ל גם הוותמ"ל, אנחנו כבר לא יודעים מי הם בכלל – והאזרח בא, עושה חנוכת הבית, מבסוט מהבית שלו כמה חודשים – בא לצאת מהחניה לכיוון העבודה – מבין שהוא תקוע בפקק. ואז, למי הוא מתקשר? מתקשר לעירייה, הרי אין לו למי, ומתחיל בעצם לשאול את ראש העיר: אדוני ראש העיר, למה התחבורה ככה? למה הכביש שלנו לא יכול להכיל את כל התנועה? וכו' וכו'. לכן, חשוב מאוד שכל התכנון מתחיל דווקא אצל רשות המקומית. הרשות המקומית, כל טעות שהיא עשתה, בסוף היא תצטרך לתקן, ועל חשבונה, לכן היא בדרך כלל עושה בקרת תכנון מאוד משמעותית, כי היא גם יודעת שהיא הכתובת של התושבים, אין מישהו אחר. ראש העיר בסוף יכול לא להיבחר, רק כי מישהו אחר עשה טעות בכלל בנושא הזה של התחבורה. ולכן חשוב מאוד, בעצם, שהתכנון ילך במסלולים הרגילים. אבל מצד שני, כשיש לנו בעיה – כמו שאמרתי קודם, יש לנו בעיה קיצונית, לכן אנחנו משתמשים באמצעי קיצוני, אבל אנחנו צריכים להגביל אותו – גם בזמן, לדעתי, ובוודאי בוודאי גם בכמות, כי על הדרך, עכשיו מדינת ישראל מוצפת בפרויקטים. אני לא יודע אם מישהו בוחן בכלל את המספרים, אין לי מושג אם מישהו חושב גם לעצור, כפי שאמרתי – להשתמש בוותמ"ל רק עד למכסה הנכונה, ולכן אני ביקשתי גם מארז קמיניץ, כי אני רואה את זה יושב דווקא במשרד המשפטים; אני לא חושב שמשרד האוצר ירצה להגביל את עצמו – למה שיגביל? – אבל משרד המשפטים, שיש לו גם אחריות לנושא, הוא הסכים בעצם לוותמ"ל, הוא נתן את האוקיי לממשלה. לכן אני גם קורא כאן לארז קמיניץ, מצדי שיביא לי את זה בתום הפגרה, אני אעשה תיקון לוותמ"ל, שנגביל את זה גם במספר יחידות הבנייה שבעצם מדינת ישראל מבקשת להעביר דרך הוותמ"ל, ומה שמעבר לזה – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): גם הבעלים. גם הבעלים – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אמרתי. – – ומה שמעבר לזה, שיהיה במסגרת התכנון הרגיל, שהיה עד היום; תכנון סדור, תכנון נכון, מבוקר, שומעים גם את כל המסתייגים – מי שיש לו הסתייגות יכול להגיש אותה בוועדה. מה קורה, גם? הוותמ"ל, דרך אגב, יושבת בירושלים, היא דנה על צפת, על אילת, היא אפילו לא מכירה את המתחמים. זה לא אנשים שאפילו מכירים כל כך את המתחם. בדרך כלל כשמישהו דן בוועדה מקומית, אז צוות התכנון שעושה בקרה מכיר גם את תא השטח, מכיר את כל הבינוי סביב אותו תא שטח, יודע לממשק אותו יחד עם התכנון החדש, אבל אחד שבעצם לא מכיר, אז הוא מדבר באופן תאורטי, הוא לא מבין בכלל – לרוב הוא לא חי את האירוע, ולכן, כאן אני בעצם מדגיש את החסרונות של הוותמ"ל, שאני רואה אותם חסרונות עצומים. בימים כתיקונם, לדעתי, לא היה עולה על הדעת בכלל להשתמש בכלי כזה. אבל היות ש-כפי שאמרתי, בעיית הדיור היא בעיה קשה, במדינת ישראל, שר האוצר לקח את זה כמשימה אישית, ולכן אנחנו משתמשים גם בכלי קיצוני. ובאמת, כפי שאמרתי, זו הזדמנות בשבילי מכאן לקרוא לארז קמיניץ ממשרד המשפטים, שיעשה שינוי בחוק לגבי השימוש בוותמ"ל, ונכניס גם את הפרמטר של מספר יחידות הדיור. עכשיו לגבי הנושא הזה של מהות החוק. הממשלה באה וביקשה להכניס גם קרקעות פרטיות. נכון להיום, המצב היום, ללא שינוי החקיקה, הוותמ"ל עובדת לדעתי כבר כמעט שנתיים, אולי יותר, ובעצם היא קבעה כמה כללים; קודם כול, לוותמ"ל יש ועדה מסננת, לא כל אחד בא לוותמ"ל. יש ועדה, שגם אם אתה עומד בשאר הקריטריונים, אם היא מחליטה שזה כרגע לא דחוף – דרך אגב, יש תוכניות שגם אם יש בהן יחידות דיור מספקות, אפילו פרויקט גדול, אבל עדיין הוא לא יושב באזורי הביקוש הגדולים, הוא לא דורש עכשיו מה שנקרא לחץ, אז זה בעצם – כל הכבוד, יואל, שאתה אומר לחיים להקשיב. חיים, אני אעשה לך בחינה אחרי זה מה זה הוותמ"ל. חיים ילין (יש עתיד): אני מוכן להיבחן על האוכל שאתה עושה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בקיצור, אז בעצם המדינה החליטה – הגבילה את עצמה, שהוותמ"ל תהיה לא יותר – זאת אומרת, תוכניות שמתחת ל-750 יחידות דיור לא ייכנסו לוותמ"ל. היא גם החליטה שהוותמ"ל – רק על קרקעות מדינה. ולכן, שלושת הדברים האלה שאמרתי לכם אלה הבסיסים המרכזיים לעבודת הוותמ"ל. דרך אגב, אין עניין להפוך את הוותמ"ל לעוד ועדה מחוזית, כי אם הוותמ"ל בסוף גם תיסתם מתוכניות, אז לא עשינו בזה כלום. אז העברנו רק את הבעיה, העברנו את הפקק מפה לפה ולא עשינו שום דבר. לכן, המדינה בעצם גם לקחה כלי מווסת, שזה הוועדה, וגם קבעה קריטריונים בבסיס כדי שבעצם כבר מראש נבין אילו תוכניות באות בחשבון. בגוש דן התברר שיש גם קרקעות פרטיות. רוב הקרקעות הפרטיות במדינת ישראל, האפקטיביות לבינוי – של הקרקעות הפרטיות, לא הציבוריות – יושבות בערך באזור גוש דן. אני מדבר כרגע על המסות הגדולות, לא שמישהו רכש איזה דונם או שניים. ומדינת ישראל הבינה שיש לה שתי בעיות בעסק הזה: 1. חלק מהקרקעות הפרטיות יושבות סביב קרקעות ציבוריות, וכשאתה רוצה לתכנן את כל השטח – – – חיים ילין (יש עתיד): עליזה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה? חיים ילין (יש עתיד): עליזה מצביעה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק שנייה. את לחוצה? אני שואל אם את לחוצה. מה? קריאה: – – – פיליבסטר. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – – זה לא פיליבסטר, אני מחכה שהחבר'ה יבואו, אז בינתיים אני מסביר לכם על מה אתם הולכים להצביע. בקיצור – אני יכול לרדת? טוב. רבותי, אני מבקש מהחברים להצביע עבור הצעת החוק, וכבמובן לדחות את ההסתייגויות. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. לסעיפים 1 ו-2 לא הוגשו הסתייגויות, ולכן נצביע על שני הסעיפים האלה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–2 – 51 נגד – 26 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 51 חברי כנסת בעד, 23 מתנגדים. אין נמנעים. סעיפים 1 ו-2 אושרו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 3 הוגשה הסתייגות מס' 1, של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף וג'מעה אזברגה – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. כעת נצביע על ההסתייגות מס' 1, לסעיף 3. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 67 נמנעים – 3 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד ההסתייגות – 14 חברי כנסת, 67 מתנגדים, שלושה נמנעו. הסתייגות מס' 1, לסעיף 3, לא התקבלה. אחרי שהסרנו את ההסתייגות, רבותי, אנחנו נצביע בקריאה שנייה על סעיפים 3–13, כולל, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מסעיף 3 עד 13, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 3–13, כהצעת הוועדה – 53 נגד – 32 נמנעים – אין סעיפים 3–13, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 53 חברי כנסת בעד, 32 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 3–13, כולל, אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כעת, רבותי, אנחנו נצביע על החוק כולו. הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 57 נגד – 34 נמנעים – 1 חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 57 חברי כנסת בעד, 34 מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אני הצבעתי – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת שלי יחימוביץ מבקשת לציין – לפרוטוקול – כי בטעות היא הצביעה בעד במקום נגד. תודה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017 [מס' כ/730; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 23540; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי – אני מציע שכולם ישבו, כי שלוש דקות וגמרתי. זה רק בגלל מרב מיכאלי, היא לחוצה היום. היא אמרה שהיא צריכה לצאת מוקדם, אז אנחנו נשתדל לגמור את העסק הרבה יותר מוקדם מאשר חשבנו. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16) – מאיר, תזכור, 16 – התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני אספר לכם במה מדובר. זה חוק טכני, בעיקרון. היה איזשהו בג"ץ שמישהו הגיש נגד עירייה מסוימת; מה עשתה העירייה? היא הלכה ועשתה מדידות מדויקות עד שתי ספרות אחרי הנקודה. בסנטימטרים – טוב שלא הגיעו למילימטרים. בסופו של דבר, מה היא עשתה? היא חייבה את האדם – היא עיגלה רק למעלה. זה אומר שאם נניח היה לך 90 מטר וסנטימטר – 91. יפה. אחרי שהיא חייבה אותך, הם גרסו את כל הנתונים. מאיר כהן (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא לא, עוד מעט אני אספר על זה. ואז, מישהו פנה לבג"ץ; בג"ץ אמר: חבר'ה, לעשות מדידות חדשות. עכשיו צריך להבין את האבסורד של העניין. האבסורד הוא שמדידה חדשה עולה בערך 2,000 שקל. נניח שבממוצע מדובר על חצי מטר – חצי מטר לשנה, בגרוסו מודו, זה 30 שקל. זאת אומרת, גם אם זה נכון, נניח שזה המצב בכל המדינה, עדיין בסופו של עניין אתה רוצה לאלץ את הרשות להוציא 2,000 שקל מדידה בשביל לחסוך לאזרח 30 שקלים. הרי בסוף אין פרופורציות. אם לרשות לא יהיה כסף היא תעלה את הארנונה לאותו אזרח – הרי הוא ישלם את הכול; הרשות, מאיפה מתפרנסת? מאותו אזרח. אז מה זה משנה מאיפה אתה לוקח לו את זה? רק בדרך יש איזה מישהו שהתפקיד שלו זה למדוד, וזו העבודה שלו, והוא מקבל 2,000 שקל עבור כל מדידה. דרך אגב, זה היה פסק דין של בית-המשפט העליון. אני מכבד את פסק הדין, אבל אני רק מראה לכם את האבסורד שבו. בסופו של דבר, מכאן נולדה הצעת החוק הזאת. אנחנו הבנו – אני הבנתי – שיש פה בעיה, ולכן תיקנו את ההצעה. ההצעה אומרת את הפרמטרים האלה, את העקרונות האלה: מי שיש לו מדידה מדויקת, שימשיך אתה, אם הוא רוצה. מי שבעצם רוצה את שיטת העיגולים, אז הוא מעגל: עד חצי שקל, כרגיל, למטה; מחצי שקל, לא כולל חצי – למעלה. מי שבעצם עיגל רק למעלה, שהוא יעשה את המדידות, כי בגללו נוצר לנו כל האירוע הזה. זו בעצם הצעת החוק, בגדול, ולכן אני מבקש – דרך אגב, הצעת החוק הזאת, אם אנחנו לא מחוקקים אותה, כל הרשויות צריכות לעשות את המדידה. זו התוצאה. זאת ההצעה, בעצם זה מה שההצעה נועדה למנוע, ובגלל זה הגשתי אותה. אני מבקש מכל החברים, באמת, לתמוך בה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם. רבותי, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, לכן אנחנו מייד עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–2 – 71 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 71 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. כעת אנחנו נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד החוק – 72 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 72 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. לא מצריכה הצבעה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושבת בראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת המכס (מס' 27), מ/1150, לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. חילופי גברי בוועדות הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): נוסף על כך, אני מתכבד להודיע על חילופי אישים בוועדות המשותפות שלהלן – החילופים נעשים בעקבות שינויים בהרכבי הוועדות הקבועות המרכיבות את הוועדות המשותפות: בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הצורך להכריז על מצב חירום – מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר הכנסת יואב בן צור יכהן חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בוועדה המשותפת של הוועדה המיוחדת בראשות חברת הכנסת רחל עזריה וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק פינוי-בינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר) – מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר כנסת רועי פולקמן תכהן חברת הכנסת טלי פלוסקוב. בוועדה המשותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת החוקה, חוק ומשפט לפי חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה) – מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר כנסת רועי פולקמן תכהן חברת הכנסת טלי פלוסקוב. בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון לפי סעיף 4(ה) לחוק האזנות סתר – מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר הכנסת יואב בן צור יכהן חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכספים לחוק ביטוח רכב מנועי – מטעם ועדת הכספים, במקום הפנוי לסיעת הרשימה המשותפת, יכהן חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בוועדה המשותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת החוץ והביטחון לפי חוק שירות לאומי-אזרחי – מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, במקום חבר הכנסת יעקב מרגי יכהן חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ובמקום חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי יכהן חבר הכנסת מוטי מרדכי יוגב. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017 [מס' כ/684; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 20776; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. להתחיל מתודה? איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): האמת, עכשיו זה תודה לעצמי, כי זה חוק שלי. קריאה: תודה מראש. קריאה: תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון, נכון. איתן כבל (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, שרים נכבדים, רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק, שיזמתי יחד עם קבוצת חברי הכנסת, נועדה להסדיר לראשונה בחקיקה היבטים שונים של פעילות מועדוני לקוחות – תוכניות הטבות, בלשון הצעת החוק, שעוסקים שונים מפעילים. כידוע, מועדוני הלקוחות משגשגים, ויותר ויותר עוסקים ובתי-עסק מפעילים מועדונים כאלה. מועדונים אלה מעודדים את המסחר ומעניקים יתרונות הן לעוסקים והן לצרכנים: לצרכנים – אני מניח שלא מעט מהיושבים כאן, או בני משפחותיהם, חברים בתוכניות הטבות מסוג מועדוני לקוחות, וכל הצרכנים האלה נהנים מהטבות או מזכויות – דוגמת נקודות או כוכבים – הנצברות לפי התוכנית, שאפשר להמירן במוצרים או בשירותים שונים, או מהנחות במחיר המוצרים, ועוד; לגבי העוסקים המפעילים תוכניות הטבות – אלה יוצאים נשכרים מפרקטיקה זו, שכן הפעלת תוכניות אלו מעודדת את הצרכנים לבצע רכישות, הן של מוצרים והן של שירותים, וכשהמועדון מופעל על ידי עוסק מסוים, החברות במועדון אף מביאה את הצרכנים להיות נאמנים לאותו עוסק ולשוב ולרכוש ממנו מוצרים או שירותים. ואולם, לצד היתרונות לשני הצדדים – העוסקים והצרכנים – קורה לא אחת שעוסקים מחליטים לסיים את תוכניות ההטבות, או לצמצם את ההטבות או את הזכויות הניתנות לפיהן, ללא הודעה מראש, או בהתראה קצרה, שאינה מאפשרת לצרכנים לממש את הזכויות שצברו. בעניין זה אזכיר כי כבר בכנסת השמונה-עשרה, על רקע הודעתה של אחת מחברות כרטיסי האשראי על הפסקת תוכנית הטבות שהפעילה, תוך מתן תקופה קצרה – קצרה מדי, לדעתי – למימוש הזכויות שצברו הצרכנים לפי התוכנית, הגשתי הצעות חוק בנושא, שאחת מהן אף התקבלה בדיון מוקדם, והצעת חוק נוספת, שאף היא התקבלה בדיון מוקדם, הגשתי בכנסת התשע-עשרה. בפועל, הפסקת תוכנית הטבות, או צמצום הזכויות או ההטבות לפיה, נעשית בהתבסס על תקנוני התוכניות שהעוסקים קובעים לעצמם, המקנים להם שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל לערוך שינויים בתוכנית, לרבות כאלה שיש בהם כדי לצמצם את ההטבות לצרכנים. בעת שיזמתי לראשונה את הצעת החוק סברתי, ואני סבור גם היום, כי פרקטיקה זו אינה הוגנת, ופוגעת בצרכנים שהחליטו לרכוש מוצרים או שירותים מעוסק מסוים, בעיקר, אם לא בגלל, תוכנית הטבות שהפעיל, ביודעם כי יצברו זכויות שונות בשל כל רכישה, שאותן יוכלו לממש בעתיד. צרכנים אלה אף נדרשים לעתים לשלם כדי שיוכלו לממש את הזכויות שצברו, או כדי למנוע את מחיקתן. בעקבות תלונות לא מעטות שהתקבלו בנושא, וכדי לוודא שהתנהלותם של מועדוני הלקוחות תהיה הוגנת לכל הצדדים, מוצעים בהצעת חוק זו כמה עקרונות שיחולו על כל סוגי מועדוני הלקוחות, ואעמוד על עיקריהם; ראשית, ההסדר המוצע יחול רק על תוכניות מתמשכות לתקופה קצובה, או בלתי קצובה, שהצרכן מוסר את פרטיו לשם הצטרפות אליהן – דהיינו לא מדובר במבצעים נקודתיים או במכירות מיוחדות, ששר הכלכלה הודיע שהוא מתכוון להביא גם הצעת חוק – הניח, לא הודיע, אלא מניח הצעת חוק ממשלתית בעניין הזה. שנית, עוסק המפעיל תוכנית הטבות לתקופה בלתי קצובה יהיה חייב למסור לצרכן הודעה מראש על סיום תוכנית הטבות שהוא חבר בה או על צמצום בהטבות או בזכויות הניתנות לצרכן לפי התוכנית, בערכן, באפשרות מימושן או בתקופה שבה אפשר לממשן. מועד משלוח ההודעה תלוי בשאלה אם מדובר בתוכנית הכוללת צבירת זכויות או לא. עיקרון שלישי – עוסק כאמור יחויב לאפשר לצרכן לממש את ההטבות או את הזכויות שצבר ממועד משלוח ההודעה ועד למועד סיום התוכנית או כניסת השינוי לתוקף, לפי העניין. עיקרון רביעי – לגבי תוכנית הטבות לתקופה קצובה, מוצע לקבוע כי העוסק לא יהיה רשאי לסיים את התוכנית או לערוך בה שינוי כאמור במהלך התקופה הקצובה, וכן לחייבו למסור לצרכן הודעה מראש על תום התקופה הקצובה ועל זכותו לממש את ההטבות בתקופה שנותרה עד תום התקופה. היינו ערים לכך שייתכן שהעקרונות שמניתי לא יתאימו לכל סוגי תוכניות ההטבות או לכל סוגי העוסקים, ולפיכך הסמכנו את שר הכלכלה והתעשייה לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה, נסיבות שבהן לא תחול החובה למסור הודעות, או תחול בשינויים, וכן סוגים של תוכניות הטבות או של עוסקים שיהיו פטורים מהוראות החוק או שההוראות יחולו עליהן בשינויים. כדי לוודא החלה אחידה של העקרונות האמורים על כל סוגי תוכניות ההטבות המתמשכות מסוג מועדוני הלקוחות, נקבעו תיקונים כמעט זהים בשלושה חוקים, בהתאמות מתחייבות: חוק הגנת הצרכן, חוק הבנקאות (שירות ללקוח) וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים). בשני החוקים האחרונים ההחלה היא על תוכניות הטבות שמפעילים מנפיקי כרטיסי אשראי. כך החלת העקרונות תהיה אחידה, ללא קשר לעובדה שלגבי עוסקים שחוק הגנת הצרכן חל עליהם, הרגולטור הוא הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, ולגבי חברות המנפיקות כרטיסי אשראי – המפקח על הבנקים או הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, לפי החוק שמכוחו אותן חברות פועלות. חברי הכנסת, אני מודה לחברי הכנסת שהצטרפו אלי כיוזמים של הצעת החוק, ואני מלא סיפוק על כך שהגענו עם הצעת חוק זו לקו הגמר. כמו כן, ברצוני להודות לחברתי עורכת הדין אתי בנדלר, היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, ולעורך הדין איתי עצמון מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלו על הכנת הצעת החוק הזאת – תודה, תודה, תודה רבה לכם. יש לכם זכויות רבות בחוק הזה. כמובן, ללאה ורון, מנהלת הוועדה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. רבותי, כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות דיבור, לכן אנחנו נעבור להצבעה. וכעת נצביע על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. חבר הכנסת איתן כבל, פספסתי, אמרו לך תודה? אתה אמרת תודה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה, איתן. איתן כבל (המחנה הציוני): זאת הצעת חוק שלי. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה יוזם, נכון. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–5 – 40 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר יחיאל חיליק בר: בעד – 40 חברי כנסת, אחד מתנגד, אין נמנעים. מי שלא הצביע בשנייה – יצביע בשלישית, רבותי. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה, וכעת אנחנו נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. בבקשה להצביע. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 52 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 52 חברי כנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 53), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. לפרוטוקול, העמדה של היושב-ראש לא הייתה פעילה, ללא שם, לכן כנראה ההצבעה שלי היא ללא שם, אז אני מבקשת לתקן, שזה על שם טלי פלוסקוב. הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2016 ו-2017), התשע"ז–2016 [נספחות.] היו"ר יחיאל חיליק בר: רבותי, אנחנו עוברים לסעיף הבא: החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2016 ו-2017), התשע"ז–2016. יציג את החלטת הוועדה יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני – איפה חבר הכנסת איתן כבל? כן. בבקשה, אדוני. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש, שרים נכבדים, רשמים פרלמנטריים, חברותי וחברֵי הכנסת, החלטה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2016 ו-2017), התשע"ז–2016, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. הכנסת מחליטה, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת הכלכלה לפצל את החלק שפוצל מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2016 ו-2017), התשע"ז–2016, כך שחלק אחד יכלול את סעיף 18(16) ו-18(17), שעניינו חובת הגורם המפעיל להפיץ את השידורים הפתוחים באינטרנט, ואת סעיף 28(6), שעניינו חובת מתן רישיון לעניין מפעל ספורט משמעותי, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הסעיפים שפוצלו מהצעת החוק. אני רוצה טיפה להרחיב. הצעת החוק שבנדון נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום א' בחשוון התשע"ז, 2 בנובמבר 2016. ביום ו' בחשוון התשע"ז, 7 בנובמבר 2016, החליטה ועדת הכנסת להעביר את הטיפול בפרק ח': תקשורת, לטיפולה של ועדת הכלכלה. ביום י"ד בכסלו התשע"ז, 14 בדצמבר 2016, החליטה הכנסת לאשר את החלטת ועדת הכלכלה לפצל את פרק ח' האמור, כך שחלק אחד יכלול את ההוראות מסעיפים 18(16) ו-18(17) לעניין חובת הגורם המפעיל להפיץ את השידורים הפתוחים באינטרנט, וכן את סעיפים 28(6), 28(13), 28(14) ו-31–29, העוסקים בשיתוף תכנים בנושא ספורט, וחלק אחר יכלול את יתר סעיפי הצעת החוק. נושא שיתוף התכנים בספורט כולל שני עניינים: חובת מתן רישיון לשידור לעניין מפעל ספורט משמעותי וחובת מתן רישיון לשידור לעניין ערוץ ספורט. בהתחשב בכך שכל הנושאים שפוצלו כאמור עוסקים בסוגיות מורכבות המעוררות שאלות רבות, ובהתחשב בכך שוועדת הכלכלה קיימה כבר כמה דיונים בנושא חובת מתן רישיון לשידור לעניין ערוץ ספורט, והיא מעוניינת לסיים את הטיפול בו כך שיהיה אפשר להביאו לאישור בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בהקדם האפשרי, ובנפרד מיתר הוראות הצעת החוק, החליטה ועדת הכלכלה, ביום ב׳ באב התשע"ז, 25 ביולי 2017, לפצל את הנושא האמור ולהביאו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית לפני המשך הדיונים בנושאים האחרים. הכנסת מתבקשת לאשר החלטה זו. ואני רוצה לנצל כאן את ההזדמנות ולומר, לגבי הצעת חוק הספורט – שאתם קוראים עליה הרבה, בעיתונים הכלכליים בעיקר: שאף אחד כאן לא יטעה, אני מתכוון להביא את הצעת החוק הזאת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. זו הצעת חוק חשובה, צרכנית מן המדרגה העליונה, ושום לחץ לא ימנע מאתנו, חברי הכנסת – או חלק ניכר מחברי הכנסת – להביא אותה לקריאה שנייה ושלישית. אני רק יכול לומר שאני כבר הרבה שנים בכנסת, ולא זכורים לי לחצים על חוק כפי שמופעלים סביב החוק הזה, שעכשיו ביצעתי בו את הפיצולים. ואני חושב, וגם אמרתי, שיש מצב שגם אני אפנה ליועץ המשפטי לממשלה, שאולי יבדוק – וראוי שיבדוק – למה מופעלים כאלה לחצים סביב העניין הזה. בפגרת הקיץ אנחנו נתכנס ונסיים את ההכנה לקריאה שנייה ושלישית, כך שעם שובנו מהפגרה, מייד עם שובנו, זה יעלה כאן לקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. רבותי, אנחנו כעת נצביע בעד או נגד החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2016 ו-2017), התשע"ז–2016. מי בעד? מי נגד ההחלטה? נא להצביע. הצבעה מס' 21 בעד הצעת ועדת הכלכלה – 38 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2016 ו-2017), התשע"ז–2016, נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 38 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. החלטת ועדת הכלכלה אושרה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז–2017 [מס' כ/673; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 19638; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. אני לא רואה את רחל עזריה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): מי? היו"ר טלי פלוסקוב: רחל עזריה, חברת הכנסת רחל עזריה. כרגע ראיתי אותה, בגלל זה לא ברור לי – הנה היא. אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעות חוק התכנון והבנייה (פיצול דירות) – ואני לא אמשיך – חברת הכנסת רחל עזריה. בבקשה, גברתי. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): תודה, תודה רבה, גברתי היושבת בראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק הזאת נועדה לאפשר לאנשים שגרים בבתים פרטיים לפצל את הדירה ולהשכיר חלק ממנה. בישראל כל התחום של התכנון והבנייה הוא מאוד מאורגן. ולא רק שהוא תחום מאורגן, אלא מה שמתכננים בהתחלה – ככה השכונה בעצם צריכה להיראות לאורך הרבה מאוד שנים. עכשיו, הנחת העבודה בתכנון ובנייה בישראל היא שאנשים חיים איזשהם חיים מאוד ברורים: נשארים בבית הוריהם, אחר כך מתחתנים ועוברים לדירת שלושה חדרים, אחר כך עוברים לדירת חמישה חדרים ואחר כך עוברים לדיור מוגן. רק העניין הוא שב-20 השנים האחרונות יש שינויים: גם תוחלת החיים התארכה מאוד, וגם יש שינוי במשפחה הישראלית – אנשים נישאים בשלב מאוחר יותר, ועוזבים את בית הוריהם וצריכים יחידת מגורים קטנה יותר. אחר כך – יש אנשים שמתגרשים, ואז שוב מישהו צריך יחידת מגורים קטנה יותר, וגם, בגלל התארכות תוחלת החיים הרבה פעמים אנשים לא רוצים לעזוב את המקום שבו הם גרים, בדירה מאוד גדולה, הם לא רוצים לעזוב את הקהילה, ומאידך גיסא, הדירה הגדולה כבר לא נדרשת להם, ויש 20 שנים שבהן הם לפעמים היו רוצים לעשות איזשהו שינוי, והם לא יכולים. לכן, הצעת החוק הזאת היא מאוד חשובה. מלבד ההזדמנות להוציא אלפי יחידות דיור לשוק השכירות, יש פה גם הצעת חוק שמאפשרת את הגמישות הנדרשת כדי ליצור את החוויה האורבנית וכדי לאפשר לאנשים להישאר בדירה שבה הם גרים גם לאחר שהילדים בגרו – הם יכולים לפצל ולהשכיר חלק מהיחידה, ועל ידי הפיצול הזה הם נותנים פתרון גם לזוגות שמתגרשים, גם לאנשים שרוצים לגור לבד לפני שהם עוברים לגור עם בן זוג או בת זוג, בעצם בשנים הצעירות יותר. נוסף על כך, החוק הזה יועיל בהיבט של התחדשות של שכונות; היום בשכונות, אם גרים שם אנשים מבוגרים יחסית, בתי-הספר מתרוקנים ואין דרך לצעירים לעבור לשכונה. פיצול של חלק מהדירה מאפשר לאנשים לעבור לגור בשכונה ולחדש אותה. הצעת החוק הזאת, שיזם במקור עמיתי שר הכלכלה אלי כהן, ובהמשך חבר הכנסת רועי פולקמן, נדונה בוועדת הרפורמות בצורה מעמיקה, כדי להביא הצעת חוק שתשנה בפועל את המצב בשטח. ככה נוכל להביא לתוספת משמעותית ומהירה של דירות בשוק. חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, והתקנות שנקבעו מכוחו, מאפשרים לוועדה מקומית, בתנאים מסוימים, לתת הקלה למבקש היתר לעניין מספר דירות המגורים המרבי שנקבע בתוכנית. סמכות זו הייתה עשויה להביא להגדלה ניכרת במספר הדירות הנבנות בכלל, ובמספר הדירות הקטנות בפרט, אבל בפועל ועדות מקומיות רבות מסרבות באופן גורף לאשר תוספת לדירות מגורים, אף שהדבר אפשרי תכנונית. חבר הכנסת ביטן אומר שבראשון לציון אימצו שתי דירות כאלה שאושרו. הייתה אלי פנייה אחת מחיפה, שהם קיבלו אישור, אבל מכיוון שהם היו צריכים ממ"ד, הם ביטלו. בקיצור, החוק הזה, שעבר בתקופתו של אלי ישי, בעצם הפך להיות אות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל, לצערנו. לכן מוצע לקבוע כי, ככלל, ועדה מקומית תהיה חייבת לתת הקלה של תוספת דירות למגורים, בדרך של פיצול דירה צמודת קרקע לדירה אחת נוספת, בהתמלא תנאים המפורטים בהצעה, בין היתר לעניין שטח הדירות שיתווספו עקב ההקלה. עם זאת, מוצע לקבוע כי ועדה מקומית תהיה רשאית לקבוע, לאחר שהוצגה לפניה חוות דעת בכתב, של מהנדס הוועדה, את מספר דירות המגורים המרבי שהיא תתיר לפצל לפי הוראות סעיף קטן זה בתחום מרחב התכנון שלה, כולו או חלקו, בהתחשב במוסדות הציבור, בשטחים הפתוחים, בתשתיות ובשטחי החניה הקיימים בכל אזור במרחב התכנון, ובלבד שהמספר האמור לא יפחת מ-20% ממספר הדירות צמודות הקרקע שבתחומה. כלומר, כל עירייה חייבת לאפשר לפחות ל-20% מהדירות צמודות הקרקע באותה רשות מקומית לעבור את הליך הפיצול. הדירות שיתווספו בשל הפיצול יוכלו לשמש להשכרה בלבד, או למגורי קרובי משפחה. עשינו את זה כדי לוודא – הרבה פעמים קרובי משפחה גרים. אם זה היה להשכרה בלבד, אנשים היו צריכים לעשות חוזים פיקטיביים, ואין דבר יותר גרוע בעיני מחקיקה שמראש מבקשת מאנשים לעשות מהלכים שהם לא מדויקים לפי החוק. במהלך הדיונים החליטה הוועדה על כמה שינויים משמעותיים שמטרתם הסרת חסמים לשם יישום החוק וייעול הליך הפיצול. כך, למשל, הוחלט כי לעניין הפיצול יחול היטל השבחה מופחת, בשיעור של שני שלישים מהקבוע היום בחוק, וחצי משני השלישים, כלומר שליש אחד, ישולם בעת מתן ההקלה, והחצי השני ישולם רק בעת מימוש הזכויות בנכס. זו בשורה לציבור. צמצמנו לשליש את הגבייה, ובזכות זה הציבור יוכל לממש את הפיצול, כי המטרה היא לאפשר את הפיצול בפועל, ולא כאות מתה. אנחנו יודעים שהיום יש הרבה פיצולים, וכך אנשים ילכו להכשיר את הפיצולים הקיימים. אם היינו משאירים את זה על 100% היטל השבחה, סביר להניח שזה לא היה קורה. עניין נוסף, שנסגר מול מינהל מקרקעי ישראל, הוא שבעצם כל דמי המינהל, הפרצלציה, הכול מבוטל, ואין צורך לשלם בהליך הפיצול. נוסף על כך הוחלט כי לא יהיה אפשר לדרוש בניית ממ"ד בדירה החדשה כתנאי למתן ההקלה, ורק אם היה קיים בדירה ממ"ד ערב פיצולה, יהיה אפשר לדרוש שיפורי מיגון באחד מחדרי הדירה החדשה. תיקון משמעותי נוסף הוא הקביעה כי יהיה אפשר במסגרת הפיצול להפוך את שטח המרתף והמחסן לשטח עיקרי, בתנאי שסך השטח שיהיה אפשר לשנות את ייעודו משטח שירות לשטח עיקרי לא יעלה על 60 מטר רבוע, ומתוכו שטח המחסן לא יעלה על 7.5 מטרים רבועים. בהקשר הזה היטל ההשבחה כן יהיה של 100%. הקלה משמעותית נוספת על המבקשים לפצל היא ההצעה כי לעניין תוספת דירה ששטחה אינו עולה על 60 מטר רבוע לא תתנה הוועדה המקומית את מתן ההקלה בהתקנת מקומות חניה נוספים במספר הנדרש לפי דין בתחום המגרש נושא ההקלה, ואולם היא תהיה רשאית לחייב את מבקש ההקלה להשתתף בהתקנת מקום חניה אחד בחניון ציבורי באזור המגרש, בסכום שיקבע שמאי מוסד התכנון. הוועדה החליטה כי הצעת החוק לא תחול ביישוב שנקבעה לגביו מגבלה על היקף יחידות הדיור בתמ"א 35. צריך להבין – וזה לעניין ההסתייגות שלך, חבר הכנסת חיים ילין – תמ"א 35 נקבעה בין היתר כדי למנוע עזיבה של זוגות חזקים יותר מהעיר אל היישובים הסמוכים. זו תופעה שאנחנו מכירים גם בצפון, גם בדרום וגם במרכז, ובעצם, תמ"א 35 אמרה: אנחנו מגבילים ומגדירים את השטח הכפרי יישוב כפרי, כדי שיישאר יישוב כפרי. היו לנו הרבה מאוד דיונים בעניין הזה. זה היה חשוב לשר אלי כהן – העניין הזה, וכך היו הרבה מאוד ניסיונות. אבל הייתה התנגדות מקיר לקיר, גם של מינהל התכנון, גם של רשות מקרקעי ישראל, גם של משרד המשפטים, גם של משרד השיכון, גם של הקיבוצים והמושבים עצמם – התנגדות מאוד מאוד משמעותית, ולכן החלק הזה בסופו של דבר לא יהיה בחוק. אני רוצה להודות לכל הגורמים שסייעו ולקחו חלק בדיונים על הצעת החוק: קודם כול משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד הבינוי והשיכון, אפילו משרד הביטחון ופיקוד העורף, משרד הכלכלה, המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, רמ"י – רשות מקרקעי ישראל, מינהל התכנון, מרכז השלטון המקומי, פורום ה-15, הקשת הדמוקרטית המזרחית, שהביאה את ההיבט שלה, לשכת עורכי הדין, וכמובן השר אלי כהן, שיזם את החוק וגם ליווה אותי, בטח בשלבים הראשונים, וניהל את הדיונים בוועדה ביד רמה עד שמונה לשר. כמובן עמיתי חבר הכנסת רועי פולקמן, שגם ניהל לא מעט דיונים בנושא הזה וגם שותף לחוק. חברים בוועדת הרפורמות: חבר הכנסת דוד ביטן, שסייע רבות – היה תענוג לשתף פעולה, חבר הכנסת רועי פולקמן, חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת יגאל גואטה – ברוך הבא, שמחים מאוד שחזרת, חברת הכנסת שולי מועלם – כולם היו מעורבים בהצעת החוק בעבודה אינטנסיבית כדי להוציא את הצעת החוק הטובה ביותר, שבאמת תאפשר לאנשים לחיות בצורה כמה שיותר – שתכנון ובנייה יהיו כמה שיותר מותאמים לאופן שבו אנחנו חיים היום. תודה גדולה לתומר רוזנר ולגלעד קרן, היועצים המשפטיים, שטרחו ועמלו רבות על הצעת החוק הזאת, שהיה צריך לחלץ בה – היו רגעים לא פשוטים, אבל אני חושבת שעשינו עבודה טובה. אני יודעת שזה הרבה מאוד בזכותכם, ולכן תודה רבה. תודה גדולה ליועצי רותם כהן כחלון – אין קשר – נתנאל דיין, נחלה ליאור וישי וייסמן, ארבעת המופלאים, שעשו עבודה מדהימה בעבודה בוועדה. וכמובן תודה גדולה לאריאלה מלכה, מנהלת ועדת הרפורמות – הנה היא – המיתולוגית – שליוותה את הצעת החוק. היו הרבה מאוד דיונים כדי להפוך אותה להצעת חוק משמעותית, ואני מאוד מאוד מעריכה את כל הסיוע. לשרי ודליה היקרות מצוות הוועדה, ולכל מי שסייע לחוק הזה. הצעת החוק מוגשת בצירוף הסתייגויות. אני מבקשת מהכנסת לדחות את ההסתייגויות האלה ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. תודה רבה. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – כולם בעד, אבל יש לנו הסתייגויות. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושבת-ראש ועדת הרפורמות, חברת הכנסת רחל עזריה. רבותי, כאמור, הוגשו הסתייגויות להצעת החוק הזאת, ולכן אנחנו נעבור להנמקת ההסתייגויות. אני עוברת לפי השמות: חבר הכנסת אייכלר נמצא באולם? לא נמצא; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. יותר נכון – עד חמש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, אני רוצה להתייחס לנושא אחר, לנצל את חמש הדקות – למה שהיה בירדן. חברים, חברי חברי הכנסת, שני אנשים נהרגו בירדן. אחד מהם בטוח חף מפשע. אחד מהם בטוח חף מפשע, שזה הרופא בשאר אל-חמארנה. וגם יש דיבורים על זה – אם היה פיגוע או קטטה. זה דיבורים, אני שמעתי. ומה ראינו? ראינו ראש ממשלה מתגאה, ומחזיר את השגרירה ארצה, ועושה כל מה שביכולתו כדי להשאיר אותה בארץ כמה שיותר זמן. מחזיר חיבוק למאבטח, אצבע בעין לירדנים – התגרות. מדבר לחבר'ה שלו ומצית את כל העולם הערבי. זה הנושא, זה ראש הממשלה שיש לנו. ראש ממשלה חסר אחריות. אין אמפתיה. אין אמפתיה. יש מדינה שאנחנו אתה ביחס מיוחד ויחיד, ובטוח שהוא נהרג מכדור תועה – אתה בא, מחבק, ואצבע בעין לירדנים? זה מה שמצפים ממך? אתה עושה כל מה שביכולתך כדי להשאיר את השגרירה בארץ. החזרת אותה? עכשיו, יאללה, נראה אותך מחזיר אותה. אתם יודעים מה קורה בירדן? אתם יודעים מה קורה שם, בעולם הערבי, מההתנהלות חסרת האחריות הזאת? זה מה שקורה לנו בארץ, ואנחנו שותקים. ואנחנו שותקים. דוד אמסלם (הליכוד): – – – אתה דואג לערבים – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני דואג, אתה רואה, אתה רואה – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – לפלסטינים. לאיראנים אתה גם דואג? עיסאווי פריג' (מרצ): יפה, יפה מאוד – – – דוד אמסלם (הליכוד): בוא תדאג לנו, פעם תדאג ליהודים – פעם במשהו קטן. עיסאווי פריג' (מרצ): במשהו קטן. דוד אמסלם (הליכוד): קטן. עיסאווי פריג' (מרצ): תפנה לראש הממשלה – הוא עכשיו ייתן לך – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – כל הזמן שאנחנו אשמים. עיסאווי פריג' (מרצ): תפנה לראש הממשלה, שמתנהל בחוסר אחריות, בחוסר אחריות. אצבע בעין. חיבוק למאבטח שמה? מה קרה? יש בן אדם – לא חשבת, לא חשבת – – – דוד אמסלם (הליכוד): ניסו להרוג אותו, ניסו להרוג אתו, ניסו להרוג אותו. אני מבין שההוא גירד אותו – – – גירד אותו. רצה לגרד לו את הזה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): יפה. כולם בטוחים שיש בן אדם אחד לפחות שהוא חף מפשע ונהרג – בשאר אל-חמארנה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – לא אכפת לך – – – אבל הוא יהודי, מה אכפת לך? עיסאווי פריג' (מרצ): האם ראש הממשלה חשב – מברק, התנצלות, להביע צער למשפחה – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – מאבטח – – – יהודי. מה אכפת לך? עיסאווי פריג' (מרצ): – – למדינה, שהיא מדינה – חברים, אמפתיה. חברים, אמפתיה. לא חשבתם? לא חשבתם? דוד אמסלם (הליכוד): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – ואתם – כאילו הדברים הולכים ויאללה, הולך? דוד אמסלם (הליכוד): – – – הראש שלך. עיסאווי פריג' (מרצ): אז חברים, היום דרשתי מראש הממשלה להביע התנצלות, ומקווה שיעשה את זה, ויתקן לפחות חלק מהנזק שנעשה והוא ממשיך לעשות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. לחבר הכנסת חיים ילין יש שתי הסתייגויות, לכן – לרשותך עד עשר דקות, אדוני. קריאה: שתיים יש לי? חבל שלא ביקשתי שלוש. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה רואה? בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה – אבל אני אדבר לעניין, ורק בנושא הזה. אז קודם כול, החוק הזה התחיל כבר לפני כחצי שנה, עם אלי כהן. חוק – תאמינו לי, היינו צריכים לסגור אותו בחודשיים. עכשיו – אני לא רוצה לדבר פוליטיקה, אני רוצה לדבר על לחץ פוליטי; הגיעו כל הדתיים, החרדים, וביקשו שהחוק הזה יחול על בנייה רוויה. ואללה, חודשיים הלכו. כל הלחצים האלה – חודשיים. שימו לב איך מנסים לקחת חוק, לפתור את כל הבעיות של מדינת ישראל דרך החוק, ולאחר מכן כולם נסוגים. לאחר מכן היה דיבור על תמ"א 35. עכשיו, כבוד היושבת-ראש, אני רוצה להסביר את זה – כי את מבינה מעולה מה זה תמ"א 35; אין אחד שהיה בשלטון המקומי ולא יודע את זה – תמ"א 35 נקבעה על צפיפות אוכלוסין וקליטה באזורים בעדיפות עד 2020, זאת אומרת, היא נכתבה ב-2000, פחות או יותר, לתקופה של 20 שנה. מה לעשות שב-2010 מראים לשלטון המקומי שתמ"א 35 סיימה את תפקידה בין גדרה לחדרה לחלוטין. איפה לא סיימה את תפקידה? במקומות שאנחנו רוצים לטפל בהם – בנגב ובגליל. ולכן, כשהגיע החוק הזה, אמרתי: ואללה, הזדמנות, בואו נפתח את תמ"א 35 בנגב וגליל, ואז יהיה אפשר לעשות גם פיצול. כבוד היושבת-ראש, רחל עזריה, אני אומר לך את זה עכשיו: אף אחד לא התנגד לפתוח את תמ"א 35. רק גורם אחד היה, אחד – לא שיקול, לא כלום – רמ"י. היחידים. רועי פולקמן (כולנו): חיים, מה פתאום – – – מינהל התכנון – – – חיים ילין (יש עתיד): מינהל התכנון – אני רוצה להזכיר לכם, מינהל התכנון ורמ"י, שעברו לאוצר לחמש שנים, התנגדו. רועי פולקמן (כולנו): – – – חיים ילין (יש עתיד): פולקמן, פולקמן, אתה רשאי – – – רחל עזריה (כולנו): פולקמן ואני קואליציה. חיים ילין (יש עתיד): ואלי כהן הוא אופוזיציה, אני מבין. כי אני הייתי אתו בתחילת הדרך, ומה שאני אומר לך – אנחנו יודעים מה קרה בתחילת הדרך עם החוק הזה. רחל עזריה (כולנו): – – – חיים ילין (יש עתיד): לא, אני מבין שבכולנו אני צריך להיות בייביסיטר, אבל זה סיפור אחר – זה כבר סיפור אחר. רחל עזריה (כולנו): – – – חיים ילין (יש עתיד): רחל, אני עושה את זה יום ולילה, תאמיני לי, למענכם. האמיני לי, רחל, ואם את לא מאמינה – תסתכלי טוב טוב מה שאני עושה. כי אני חושב שאתם סיעה עם אנשים מדהימים, רק שיש לכם קצת בעיות עם החיבורים, זה הכול. ואין מה לעשות עם הנושא הזה, של תמ"א 35. אם לא רוצים לפתוח את תמ"א 35, אני לא יכול להביא את ההסתייגויות, כי המשמעות של ההסתייגות זה לפגוע במושבים ובקיבוצים. ואז, עוד לפני ארבעה חודשים, הגענו למסקנה שאם זה המצב, אנחנו מחריגים את הקיבוצים ואת המושבים מלוח 2 של תמ"א 35, זאת אומרת – לא יחול עליהם. עכשיו אני אגיד לכם משהו שחשוב שכולנו נדע. אני צועק ואני לא שומע את עצמי. היו"ר טלי פלוסקוב: חברי הכנסת מצד הקואליציה, אין הרבה, לכן אני ממש מבקשת שיהיה שקט. חיים ילין (יש עתיד): הרי זה חוק שאנחנו רוצים כולנו לעשות אותו, קואליציה ואופוזיציה; זה לא רק עניין של מושבים וקיבוצים, זה הנגב והגליל, אלה אזורים שאנחנו רוצים להצמיח אותם ולקלוט בהם, ואנחנו רוצים שם לעשות. עכשיו, תראו מה מגוחך: בתוך תמ"א 35 יש יחידות, בין 100 ל-200 יחידות, שלא נספרות בַּכלל, אלא אלה יחידות דיור עד 55 מטר, שמותר כאילו לבנות קצת יותר. דוד אמסלם (הליכוד): זה במסגרת – – – חיים ילין (יש עתיד): נכון. רגע, שנייה, דודו, אני אתך. יכול להיות שאני אצטרך להביא את התיקון הזה אליך לוועדה, תיקון החוק. דוד אמסלם (הליכוד): – – – הציע עוד יחידה לא הסכמתם. חיים ילין (יש עתיד): רגע, זה לא. זה משהו אחר, כי לא היית בחוק הזה. אז הגענו למצב שיש במושבים – עכשיו תקשיב טוב – חצי יחידה. כל מה שהתבקש במושבים זה שהחצי יחידה הזאת, שהיא לבני משפחה, לא תהיה לבני משפחה לתקופה של חמש שנים. מה נעשה? אנחנו נביא, נקלוט במושבים משפחות צעירות שלא ידעו מה זה מושב, בלי קשר לתמ"א 35. אבל היה צריך את התיקון הזה. גם את התיקון הזה לא הסכימו אז מה יצא מזה? בוא נראה עכשיו מה יצא מזה. כמו שרון חולדאי אמר לי: תקשיב, אין שום בעיה. אני גר בדירת קרקע בתל אביב, נתנו לי מתנה – אם אני מפצל עכשיו, יש לי עוד מיליון וחצי שם, נתנו לי מתנה. למי נותנים את המתנה? לעשירים. דודו, זה מה שקורה בפועל. במקום להגיד: החצי יחידה הזאת, בכל המושבים, בנגב ובגליל – ואתה יודע בדיוק מה יש שם, והיית שם, ואתה מכיר את זה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – רק לעשירים. בינינו, הרי דירות שתי חדרים לא מפצלים, רק דירות גדולות. למי יש דירות גדולות? לעשירים, נכון? לא לעניים. חיים ילין (יש עתיד): לא, לא על זה. לא, זה לא היה על הפיצול שם. דובר שלכל מושב יש בן ממשיך ועוד חצי יחידה. עזוב את היחידה השלישית, שכרגע היא – – – דוד אמסלם (הליכוד): למה עזוב? חיים ילין (יש עתיד): סך הכול – – – דוד אמסלם (הליכוד): נו, למה לא – – – חיים ילין (יש עתיד): החצי יחידה, במקום לתת אותה רק לקרוב משפחה, אפשר לתת את זה למישהו אחר, זה הכול. זה כל התיקון, ולא קשור לתמ"א 35. קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): לחמש שנים. ואז, מה קורה? עכשיו, תקשיב, דודו. למה אני אומר? יש בזה היגיון. יש בזה היגיון רב, אני אומר לך. אבל בסוף, אתה יודע, אם הדברים לא מסתדרים – לא מסתדרים. אני אומר לך, אני לא הולך נגד אלי. אלי, התחלתי אתו את החוק. הוא אמר לי: רד מההסתייגויות, כי זה כנראה פוגע – אני לא עולה, אני מוריד את ההסתייגויות. אבל אני אגיד משהו. אני חושב – אני אומר לכם את זה עכשיו: בסוף יש היגיון, לא הכול פוליטיקה; רוצים לקלוט, רוצים להסדיר את המשפחות הצעירות לתקופה שהן לא זכאיות, עדיין לא זכאיות, אז למה לא לתת להן את זה? למה לא לקחת ולהגיד: אוקיי, כל היחידות מתחת ל-55 מטר בקיבוצים, שאין שם אף אחד, ייכנסו גם הן לפול הזה? הרי בסך הכול המושבים והקיבוצים יכולים לעזור גם בבעיה של הצמיחה ביישובים בנגב ובגליל, אבל גם במצוקת הדיור. אבל לא, בשלב הזה, ברגע שהולכים עם הראש בקיר, ולא רוצים לפתוח שום דבר, אז – אני – – דוד ביטן (הליכוד): – – – חיים ילין (יש עתיד): – – אני מוריד את ההסתייגויות, כי אני לא רוצה שההסתייגויות האלה, אם הן עוברות, חס וחלילה, יפגעו במושבים ובקיבוצים, במצב שנוצר. אוקיי? שמעת? עוד פעם להגיד את זה? אתה יכול לישון בשקט? אתה יכול לצאת לחופשת המושב בשקט? דוד ביטן (הליכוד): כן. חיים ילין (יש עתיד): אוקיי. חכה, תעבור את חוק ירושלים, נדבר אחרי זה. ולכן, אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם – אין פה אחד נגד השני; יש פה הבנה שחוק כזה היה צריך להיגמר בתוך חודשיים-שלושה בהבנות המקסימליות, ואני אומר את זה לכולם. אף אחד – לא יעזור לו. בסוף בסוף בסוף אפשר לקלוט רק בנגב ובגליל. רחל – – – רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): כן. חיים ילין (יש עתיד): אני מדבר – אני באמת אומר, בסוף אפשר לקלוט רק בנגב וגליל. בנגב ובגליל אין צפיפות כמו שיש במרכז. תפתחו את תמ"א 35 בנגב ובגליל, ותקלטו משפחות צעירות שם. זה מה שצריך לעשות. דוד אמסלם (הליכוד): תגיש הצעת חוק – – – חיים ילין (יש עתיד): אני, דודו, אתך בזה, רק דרכך זה יכול לעבור. אני מודה לך מאוד. כבוד היושבת-ראש, אני סיימתי. אני מודיע שאני מוריד את ההסתייגויות. אני חוזר תחילת החקיקה. דוד אמסלם (הליכוד): כבר הודעת לפני שתי דקות, כבר הורדנו את זה. חיים ילין (יש עתיד): תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. ההסתייגות האחרונה – של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – שאני לא רואה אותו. זה אומר שגם לא נוכל להצביע על ההסתייגות, כן? שיהיה ברור. רבותי, יש לנו עוד כמה חברי כנסת שיש להם זכות לדבר. אני מזמינה את שר הכלכלה, חבר הכנסת אלי כהן, כיוזם החוק. יש לו עד עשר דקות להציג כאן – זה מה שאמרה לי המזכירה. בבקשה, אדוני. אחריו ידבר סגן שר הביטחון אלי בן-דהן, ואחר כך נסכם את הדיון. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גברתי היושבת-ראש, אני רוצה באמת לדבר בקצרה ובתמציתיות על החוק הזה, שהוגש כאמור כהצעת חוק פרטית ועבר את כל התהליכים. אני גם רוצה באמת לתת את הקרדיט למי שנתן לי את הרעיון לחוק – רוצה לתת את הקרדיט למנחם גלילי, במסגרת פגישה שעשיתי. את יודעת, אומרים לא מעט: "קול המון כקול שדי" – ויש לא מעט מקרים שאתה נפגש עם אנשים, שומע מהם רעיונות, שומע פתרונות ופועל ליישם. ואכן, בפגישה שהייתי בה לפני כשנה וחצי, עלה הרעיון הזה על ידי מנחם גלילי, שאמר לי: תשמע, זה הרעיון. ראיתי אותו, למדתי אותו, ולכן, אני שמח היום שהחוק הזה מגיע לקריאה שנייה ושלישית. והחוק הזה בסופו של דבר יסייע להגדיל את היצע יחידות הדיור, להגדיל את מספר הדירות – בעיקר קטנות, של שתיים ושלושה חדרים, שיוכלו לתת מענה גם לכל אותם זוגות צעירים מצד אחד, וכן לאנשים מבוגרים, שלמעשה הילדים בחלק מן המקרים עזבו את הבית ונשארו עם בית גדול. לכן הלכנו בנושא הזה על דירות שהן צמודות קרקע, מכיוון שסוגיית החניה והסוגיות האחרות לא בעייתיות כאן. חבר הכנסת ילין, אני יודע שגם בתקופה שאני הייתי יו"ר הוועדה תרומתך לוועדה הייתה תמיד חשובה, עניינית ומקצועית. אני מסכים אתך שצריך למצוא פתרון למושבים. הרי בסופו של דבר, מי יפצל את דירתו, אחד שהוא איש אמיד או טייקון בשביל כמה אלפי שקלים שכירות חודשית לא ירצה להכניס מישהו הביתה. אבל יש הרבה מושבים שהם חלשים, עם בתים גדולים, ולכן הפתרון הזה צריך להיות, ובהחלט זה דבר נוסף שייתן פתרון להגדלה – אלפי יחידות דיור. לכן, אני חושב שאנחנו נצטרך לעשות את ההשלמה הזאת, להגיש תיקון משותף בנושא הזה, של המינהל. אז באמת, לסיכום דברי אני רק רוצה באמת להודות ליושבת-ראש הוועדה, רחל עזריה, על ניהול הוועדה, וכאמור, למנחם גלילי, שנתן לי את הרעיון להגיש את הצעת החוק הזאת. אני מעלה כאן נשכחות, אז אני רוצה להודות גם – בשמי – לחברי צוות הוועדה – לאריאלה מלכה, מנהלת הוועדה, לתומר רוזנר, היועץ המשפטי, ולגלעד, שתמיד עשו ועושים עבודה מצוינת; לשותפי לסיעה, שהעברנו לא מעט חוקים יחד, חבר הכנסת פולקמן, שפועל ומעורב – תודה רבה לכולם, ואני קורא לכולכם לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר הכלכלה. אני רק רוצה – מילה אחת: היום חבר הכנסת איתן כבל לימד אותנו שאפשר גם מהדוכן להגיד: תודה לחבר הכנסת אלי כהן. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, יש לנו בקשת רשות דיבור של חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה, אדוני, ואחר כך – סגן שר הביטחון. עד חמש דקות, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הדיון הוא לא על איך להתמודד עם ההחלטה של תמ"א 35, אלא השאלה היא מדוע היא קיימת בכלל, המגבלה של גודל היישוב הכפרי בישראל. היא לא מתחלקת לנגב–גליל; היא צריכה לאפשר לפחות ריבוי טבעי בכל יישוב, בכל מקום. המגבלה הזאת לא קשורה למגבלה של קרקע, אלא למגבלה לא נכונה, בעיני, וממשלות קודמות אימצו אותה. אולי ההתיישבות לא הבינה שיש פה ספר לבן – אני חוזר, ספר לבן – שנוגע רק במרחב הכפרי, שקובע את גבולות הגידול שלו. לפי דעתי אין לזה אח ורע בשום מקום – לא בישראל ולא במקום אחר. צריך לומר שהבעיה היא לא פיצול הדירות. גם אני תמכתי בפיצול, וגם עכשיו נצביע בעד. אבל מה הייתה ההתעקשות של הפקידות – פקידות בכירה, אבל פקידות? היא אמרה: לא יעזור, ייקוב הדין את ההר – זה הסגנון של הפקידות – אם אתם תפצלו, אנחנו נספור את הדירות במסגרת המגבלה, ומי שיפצל, לא רק שהוא לא יתרום לבנייה – הוא יחטוף קנס, ויספרו לו את זה בגבולות של הגודל שלו. זאת אומרת, לא רק שיש גבולות של גודל – אתה נרתם למאמץ הלאומי, מקבל מכה בראש, ואומרים לך: אתה לא יכול. אני תמיד מבקש מכם שייתנו לנו להיות כמו כולם. אין שום יתרון במשהו שהוא חריג. פה מחריגים אותנו. תראו, כנסת ישראל – תבינו מה שקורה פה – כנסת ישראל מחליטה על מהלך לאומי של פתרונות דיור לחמש שנים, וקובעת כללים, ואומרת: זה לא חל על המושבים והקיבוצים. תגידו, זה דבר נורמלי? זה לא דבר נורמלי, כי זה לא דבר נכון, ולא צריך לקבוע גבולות. ההסברים שניתנו פה – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הלוואי שהיינו יכולים להחיל את מה שחל בקיבוצים בשאלת גבעת עמל. הלוואי שהייתי יכולה – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): גברת מועלם, תתחילו בהתנחלויות. אתם בחיים לא הייתם מוותרים – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – היית מאשר – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): מה זה שייך? את בממשלה. אתם בחיים לא הייתם מוותרים – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): זה לא יעזור שתצעקי. אתם יכולים לפרק ממשלה על עמונה – – אתם לא תוותרו על ריבוי טבעי. מירב בן ארי (כולנו): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): מה שאתם אומרים עכשיו – – מירב בן ארי (כולנו): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – שמי שנולד – מה זה קשור? אני חוזר ואומר – תנו לי לסיים. אבל זה לא יעזור לכם. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברות הכנסת היקרות, תנו לברושי לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): מה זה קשור לפינוי שכונות? אנחנו מפנים שכונה? אני אומר שאין היגיון. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתה לא מפנה שכונה, אבל כשהעבירו חוקים ביחס לבתים בקיבוצים, לא טרחתם – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אין מושג כזה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): תפסיקי להרים את הקול, את לא בשוק עכשיו. את לא בשוק, תירגעי. תפסיקי להרים את הקול. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת שולי מועלם, אני מבקשת להירגע. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): תפסיקי לצעוק. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני אצעק כמה שאני רוצה. אתם לא תטשטשו את המציאות – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אני חוזר ואומר: לא הייתם מוותרים על ריבוי טבעי בהתנחלויות, ואנחנו לא נוותר – – – מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור להתנחלויות? מה זה קשור? איפה יש בנים ממשיכים? היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מבקשת להירגע. תנו לחבר הכנסת לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): גודל היישוב צריך להיות פונקציה של הרצון של מי שגר שם, כפוף למגבלות של קרקע ותכנון. זה נכון לערבים, נכון לחרדים, נכון למתנחלים ונכון גם לנו, ולכן, המגבלה של גודל היישוב היא לא נכונה. יושב-ראש ועדת הפנים, היה אצלך דיון. מי שניהל אותו זה חמד עמאר, ואני הייתי שם. ואנחנו רוצים להמשיך את הדיון הזה. צריך לומר שאין סתירה בין גודלם של היישובים הכפריים – זה פחות מ-9% מהאוכלוסייה. אין סתירה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): כמה אתם רוצים – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): מצד שני, יישוב שלא יגדל – הוא יתנוון. אין אפשרות לקיים יישוב שאין בו צמיחה. אם הוא לא גדל, הוא מתנוון. ולכן, מה שאנחנו אומרים – שההחלטה הייתה שגויה. והיום נוכחנו פעם נוספת שאנחנו לא שותפים להחלטה, כי מישהו קבע ספר לבן למרחב הכפרי בישראל. הוא לא קיים בשום מקום בארץ, הוא לא קיים על שום מגזר באוכלוסייה, הוא קיים רק על ההתיישבות הכפרית. ולכן – צריך את המגבלה הזאת להסיר. אין לה הצדקה; היא לא מגבלה נכונה. קריאות: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אני מבקש ממך, דודי אמסלם. דודי, בהמשך לבקשתו של חיים – – – דוד אמסלם (הליכוד): הלך לך הגרון, תעשה טובה – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): היא גורמת לי לצעוק. דוד אמסלם (הליכוד): אז אל תצעק. קריאות: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אני אומר שצריך לדון בזה בוועדה, ואנחנו נחזור לזה. המינהל הוציא אותנו מפיצול דירות, כי יש התעקשות לגמד את ההתיישבות. מירב בן ארי (כולנו): מי מבקש מכם לגמד את ההתיישבות? היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים, כי זמנך תם. דוד אמסלם (הליכוד): חברת הכנסת מועלם נעלבה ממך, שדיברת לא יפה. תתנצל. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני אומר שאני לא מקבל את הסגנון של הצעקות. אני לא עושה את זה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה מעליב אנשים? לא. תתנצל. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני לא מתנצל כשצועקים עלי בצורה חסרת אחריות. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): לכן, אני אומר לך שמי שדואג ליהודה ושומרון, שידאג גם לאזורים אחרים. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. עכשיו אני מזמינה את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אלי בן-דהן – בבקשה, אדוני – ואז יושבת-ראש ועדת הביקורת תסכם את הדיון. אדוני, מכיוון שאתה הדובר השני בשם הממשלה, יש לך רק עד חמש דקות. בבקשה, אדוני. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אדבר קצר מאוד. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לשבח את השר אלי כהן על הצעת החוק הזאת, שהיא באמת הצעת חוק ראויה וטובה, ואני בטוח שהוא תועיל רבות לתושבי מדינת ישראל. אני רוצה להעיר. כידוע לכם, חוק התכנון והבנייה איננו חל ביהודה ושומרון. כיוון שהוא איננו חל ביהודה ושומרון, אי-אפשר באופן ישיר להחיל את החוק היפה והטוב הזה, של השר אלי כהן, גם ביהודה ושומרון – באופן ישיר, אבל אני רוצה להצהיר, בשם מי שאחראי לכל נושא השוואת החקיקה בין מדינת ישראל לבין יהודה ושומרון – אני רוצה להצהיר לכם שאנחנו נפעל שהחוק הזה יחול גם ביהודה ושומרון. מירב בן ארי (כולנו): אז למה הוא אמר שזה חל על ההתנחלויות? החוק לא חל עליהן בכלל. איתן ברושי (המחנה הציוני): אין להם תמ"א 35. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני עכשיו אני ארגיע אותך. החוק לא חל, הוא יודע. מירב בן ארי (כולנו): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הוא יודע שהחוק לא חל. מירב בן ארי (כולנו): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חברת הכנסת בן ארי, אנחנו נחיל את החוק הזה בדרך של צו אלוף, זה במסגרת תוכנית העבודה של יועמ"ש איו"ש. בעזרת ה', עד סוף השנה הזאת, אני מקווה מאוד – – נחמן שי (המחנה הציוני): יופי. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – שהחוק הזה יוחל, כך שגם ביהודה ושומרון יהיה אפשר לפצל דירות גדולות לדירות קטנות יותר בהתאם לאמות המידה שנקבעו בחוק. תודה רבה לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן שר הביטחון אלי בן-דהן. רבותי, תסכם את הדיון יושבת-ראש ועדת הרפורמות, רחל עזריה. לאחר מכן נעבור להצבעה. יש לנו רק הסתייגות אחת שעליה נצטרך להצביע, כי כל ההסתייגויות האחרות הוסרו. בבקשה, גברתי. נשארה רק הסתייגות מס' 1. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): כבוד היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השר, אני שמחה לסכם את הדיון על הצעת חוק פיצול דירות. אני רוצה לומר כמה דברים חשובים. קודם כול, חבר הכנסת ילין וחבר הכנסת ברושי, תשמעו, התכנון בישראל – יש פערים מובנים בתכנון בישראל; פערים מובנים בין הקיבוצים והמושבים לבין הערים: הבעלות על הקרקע היא שונה – עכשיו רוצים לעשות אתכם תהליך של היוון ושיוך כדי לייצב את העניין של הבעלות על הקרקע; זכויות הבנייה שונות לחלוטין; יש במושב – אני בת מושב, אגב – יש במושב אפשרות למספר יחידות לא קטן, תוספת בנחלה, מה שאין בעיר. זאת אומרת, לטעון שכאילו זה נגד הקיבוצים והמושבים, מאוד מאוד קשה לי להבין איך זה קורה, ואני גם מאוד מבינה את הצעקה של חברת הכנסת שולי מועלם על העניין של גבעת עמל, והצטרפה גם חברת הכנסת עמיתתי לסיעה יפעת שאשא ביטון, שדיברה על מה שקורה בקריית שמונה, שלבנות בקריית שמונה – מוציאים להם את הנשמה, ואז כל הצעירים עוברים למושבים ולקיבוצים מסביב, ומרוקנים את קריית שמונה גם מהזוגות הצעירים בפרט, ומהאוכלוסייה החזקה הרבה פעמים בכלל. כולם עוברים, גם אם הם רוצים – יפעת, נדמה לי שאמרת לי פעם שאת – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הקיבוצים זה לא שוק – – – רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): רגע, רגע, שנייה. יפעת, את אמרת, נדמה לי, שאת מהאחרונות בשכבת הגיל שלך שבכלל נשארתם בקריית שמונה, כולם עברו למושבים ולקיבוצים מסביב, כי זו הייתה האופציה היחידה. אז הניסיון הזה להשוות הוא בעיני לא ראוי, ואני חושבת שזו החלטה מושכלת ונבונה. אני רוצה גם להתייחס לחברת הכנסת שולי מועלם. מה שאמרת על גבעת עמל – את צעקת מהלב שלך, ומהבטן, ואמרת דברים נכונים. אלה דברים שאנחנו צריכים לפתור אותם. ולא יכול להיות – חבר הכנסת ברושי, אני בהערכה ובאהדה רבה, אבל באמת – אמירה מיותרת, לגבי שוק. זה לא שוק. זה מה שנהוג בפרלמנט. אתה גם מוזמן לצעוק עכשיו, בזמן שאני מדברת, ואני אקבל את זה בכבוד ובהערכה, וממש חשוב לי להגן על כבודה של חברתי שולי מועלם. אותו דבר גם מירב בן ארי, שדיברה גם על הפער שבין המושבים והקיבוצים לבין הערים. אני חושבת שזו החלטה מושכלת. חבר הכנסת חיים ילין – שלא נמצא פה – אני מאוד שמחה שהסרת את ההסתייגות. אני חושבת שהיא בסופו של דבר לא הייתה במקומה, ונכון להעביר את החוק הזה כמו שהוא. הצעת החוק הזאת, באמת, היא בעיני מהפכנית, ואני רוצה להודות על החוק הזה לשר אלי כהן, שהביא את הרעיון הזה מגלילי, וגם רזיאל אחרק, שככה, יזם ודחף שהחוק הזה יקרה. אני רוצה להודות לכם, כי אני חושבת שכשהתחלתם את החוק דיברתם על פיצול דירות ופתרון לבעיית המגורים, אבל יש פה התחלה של מהפכה בכל התפיסה של מוסדות התכנון – איך אנחנו בעצם עושים תכנון מאוד מאוד ברור, אבל אחר כך תוך כדי תנועה עושים את ההתאמות כדי שהתכנון יתאים לחיים שלנו. אני חושבת שזה מהלך מאוד חשוב, אז אני אודה לכם אם תצביעו בעד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת רחל עזריה. רבותי, נעבור להצבעות. אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגות מס' 1 לסעיף 1. קודם כול, אני רוצה לשאול את המסתייגים, האם מצביעים? מי עונה לי אם מצביעים – חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, מצביעים או לא מצביעים על הסתייגות מס' 1? זהבה גלאון, תמר זנדברג – אנחנו מצביעים? אני שואלת אתכם כי אתם מסתייגים. כן – מספיקה לי תשובה אחת. רבותי, כעת נצביע על הסתייגות מס' 1 לסעיף 1, של חבר הכנסת ישראל אייכלר ושל חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין – להלן: קבוצת סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 30 נמנעים – 1 ההסתייגות (1) של חבר הכנסת ישראל אייכלר ושל קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 34 חברי כנסת, 30 מתנגדים, אחד נמנע, מה שאומר – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עבר. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: – – מה שזה אומר, רבותי, זה שההסתייגות התקבלה. יושבת-ראש הוועדה מבקשת – סעיף – אפשר למשוך סעיף אחד, אם הבנו. יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת רחל עזריה, מבקשת למשוך את סעיף 1 לוועדה בחזרה. לכן, רבותי, אנחנו כרגע – חברי הכנסת, אני מבקשת לשבת ולהירגע. אנחנו צריכים להצביע על בקשתה של יושבת-ראש ועדת הרפורמות – אנחנו צריכים להצביע על בקשתה של יושבת-ראש ועדת הרפורמות – הייתה בקשה – אני מסבירה שוב. חברים, נא להירגע. הייתה פה הסתייגות שהתקבלה. יושבת-ראש הוועדה, יש לה זכות לבקש להחזיר את הסעיף הזה לוועדה. זה מה שקרה כרגע. לכן אנחנו צריכים להצביע עכשיו על בקשתה – אם הכנסת מסכימה להחזיר את סעיף 1 של החוק לוועדה. ברור הכול? אנחנו נצביע, חוץ מסעיף 1. יש אופציה כזאת. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, חברי הכנסת, אני מבקשת להירגע. כרגע אני מעלה להצבעה – אדוני סגן המזכירה, אני מבקשת לעשות בדיקה, האם – אדוני היושב בראש, ההסתייגות התקבלה. יושבת-ראש הוועדה מבקשת למשוך סעיף אחד בחזרה לוועדה. האם אנחנו צריכים להצביע על בקשתה? צריכים להצביע. רבותי, אז כרגע אנחנו צריכים להצביע בעד או נגד בקשתה של יושבת-ראש ועדת הרפורמות להחזיר את סעיף 1 לוועדה. כל מי שמעוניין להצביע – אני מבקשת לחזור למקומכם. נא לשבת. אנחנו כעת נצביע על בקשתה של יושבת-ראש ועדת הרפורמות להחזיר את סעיף 1 לוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להחזיר את סעיף 1 לוועדה – 48 נגד – 37 נמנעים – אין ההצעה להחזיר את סעיף 1 להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות), בהצעת חוק בעניין תקופת לידה והורות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד) נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 48 חברי כנסת בעד, 37 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 חוזר לוועדת הרפורמות. וכרגע, רבותי, אנחנו נצביע – נא לשבת – אנחנו ממשיכים בהצבעות. כל ההסתייגויות – – – קריאה: לא, לא. היו"ר טלי פלוסקוב: – – – כל החוק הזה – – – קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע, שנייה, שנייה, אני לא שומעת את כולם. רבותי, יש פה סגן מזכירת הכנסת. נא לשבת. עכשיו תהיה החלטה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הדיון בחוק הזה הסתיים. אנחנו עוברים לחוק הבא. זהו, רבותי. קריאה: כל החוק – צריך – – – הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (תיקון מס' 33), התשע"ז–2017 [מס' מ/1060; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ד, עמ' 15566; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: עכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 33), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 33), התשע"ז–2017. אבל לפני שאני נכנס לעניין, אני רוצה קודם כול לענות לך, עיסאווי פריג', לגבי השאלה שלך. קודם דיברת על המאבטח – הירדני. שמע, אני המום כל פעם מחדש מהשיאים שאתה מגיע אליהם. תראה, רצחו שני שוטרים לפני שבוע וחצי, שחטו משפחה ביום שישי – כן? עיסאווי פריג' (מרצ): אנחנו נגד זה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): איזו חיה. לא ראיתי אף – אני לא יודע איזו חיה יכולה. זה רק בא מהכיוונים של העדה שלכם. עיסאווי פריג' (מרצ): גינינו – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני לא ראיתי יהודי אחד כזה עושה. אתה – מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר עכשיו? על המאבטח הישראלי שניסו להרוג אותו בירדן ולמה הוא ירה על הזה. אתה לא מתבייש? אתה תמיד תדאג גם לערבי ירדני על חשבון יהודי, פה, שרוצים להרוג אותו. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה לא יודע. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה לא מתבייש? זה מה שמעניין אותך? מתי תהיה אזרח נורמלי? מתי תתחיל לדאוג לאזרחי מדינת ישראל ולא לערבים שבירדן, גם? זאת אומרת, מילא למחבלים שפה, אתה דואג, אבל גם למחבלים הירדנים? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בושה וחרפה. עזוב, אני מצפה ממך לקצת הגינות בסיסית. אתה אזרח מדינת ישראל, אתה מקבל משכורת מהכנסת – – עיסאווי פריג' (מרצ): אין לי ציפיות ממך. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – אתה מקבל טיפול בביטוח לאומי פה. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה לא מבין על מה אתה מדבר. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה שואל למה ראש הממשלה קיבל את המאבטח בחיבוק? אני אקבל אותו בחיבוק ונשיקה. יהודי חזר לארץ כי עמדתם שם לעשות לו שם – עשיתם מצור כדי – כמעט לינץ' עשו להם, אז אתה לא מתבייש? זה מה שמעניין אותך? עיסאווי פריג' (מרצ): תמשיך לעשות שטויות. אתה מדבר שטויות. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני כל הזמן מדבר שטויות, רק אתה חכם. טוב, רבותי, אני מבקש. בשנים האחרונות שינתה המשטרה את הליכי המיון והשיבוץ שלה, והם כוללים היום הליך סדור יותר של בדיקת התאמה לתפקיד. הליך זה, הכולל מבדקי התאמה שונים לגבי קבלת עובדים חדשים וגם לגבי מעבר בין תפקידים בתוך המשטרה, עיקרו בדיקת היבטים הקשורים לשמירת החוק ולטוהר המידות. תראו, בגדול, זאת הצעת חוק ממשלתית שהגיש השר לביטחון הפנים, בתמיכת משטרת ישראל, שנועדה להסדיר את המצב הזה: הם הציעו הצעת חוק שיוכלו להשתמש בפוליגרף בבדיקות בתוך המשטרה. אני נפגשתי עם המפכ"ל בתחילת הדרך, ועם הצוות המשפטי של המשטרה, ושם הם הסבירו לי שהבדיקה הזאת נחוצה; חלק ממנה זה חלק מהבדיקות של מתגייסים למשטרה, כי חלק מהבדיקות – בעצם אנחנו לא יכולים לעלות תמיד על כל מי שאנחנו לא רוצים במערכת המשטרתית בבדיקות הרגילות, ולכן הם רוצים להשתמש גם במכשיר הפוליגרף לטובת מיונים מהסוג הזה. דבר שני, הוא אמר לי שלסגל הבכיר של המשטרה, בעיקר לספ"כ, לניצבים של המשטרה, יש להם עניין גם לעשות את זה. אני, כמובן הסכמתי אתו, רק – אני השתוממתי ואמרתי: אם אתם רוצים לעשות פוליגרף לאותו אחד שעוד לא התגייס, מה עם הקצינים הבכירים אצלכם שהם לא בספ"כ, להם לא צריך? מכאן התגלגלה הצעת החוק, ואנחנו בעצם דנו בה הרבה מאוד חודשים. משטרת ישראל, באותה נקודת זמן, לא הסכימה לעניין, גייסה גם את היועץ המשפטי לממשלה לטובת הסיפור הזה – לא הצלחתי להבין מדוע בכלל הוא התערב, או ניסה להתערב – אני ראיתי באחד המאמרים שהוא כתב שאנחנו פוגעים בשלטון החוק, בשומרי הסף. דרך אגב, המשטרה בהגדרה היא לא שומר סף. התפקיד שלה זה לתפוס גנבים. היא לא שומר סף. כנראה הם לא מבינים מה זה שומר סף. היועץ המשפטי זה שומר סף. הוא אמור לעזור לממשלה לקדם את מדיניותה לפי הבנתה, ולעצור אותה במקום שצריך, מבחינת החוק. קודם כול, המשטרה לא מוגדרת, לפחות בעיני, כשומר סף, או בכלל בהגדרה של שומר סף. אין לי מושג למה הוא התערב בעניין, או ניסה. אני ראיתי באחד המאמרים שקראתי, שבאחד הכנסים הוא טען שאנחנו, כפי שאמרתי, פוגעים בשומרי הסף – אני חושב שזה דבר ש – אני לא רוצה באמת לומר מה אני חושב על ההערה שלו, כי אני חושב שזה חמור כשלעצמו; תפקיד חברי הכנסת הוא לחוקק, ותפקיד פקידי הממשלה הוא לקיים את המדיניות, ולא לאיים על חברי הכנסת, ודאי לא היועץ המשפטי לממשלה. דרך אגב, אם החוק לא חוקי, שילכו לבג"ץ. אני חבר כנסת, אני יכול להוביל את הדברים כפי הבנתי, ואם מישהו חושב שזה לא נכון, יכול תמיד לגשת לבג"ץ ולהגיש עתירה לגבי הנושא הזה, דבר שעושים אותו כמעט כל יום וכמעט בכל נושא. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נו, קדימה, תחוקק, תחוקק. תציג כבר את ההצעה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתם תומכים? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): עומד ומדבר שצריך לחוקק. תחוקק. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): השאלה אם אתם תומכים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תומכים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתם תומכים בהצעה? מרב, באמת עכשיו. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, כן. רויטל סויד (המחנה הציוני): בטח שתומכים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, כן, תומכות. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): טוב, אז אני אקצר. תומכות או תומכים? תחליטו. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תומכות – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני לא יודע, אולי גם התומכים אצלכם זה תומכות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): גם כשאנחנו תומכים, אנחנו תומכות. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני לא יודע, אני שואל: "תומכים?" היא אומרת לי: "תומכות". נחמן שי (המחנה הציוני): אני תומכת. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה תומכת? נחמן שי (המחנה הציוני): לגמרי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מרב, הוא תומכת. תזכרי את זה. בכל מקרה, לאחר דין ודברים – אנחנו ישבנו גם עם צה"ל, גם עם השב"כ, ואני חושב שמשטרת ישראל עושה תפקיד מורכב יותר מבחינת התפקידים הסטטוטוריים שלה. אני רואה אותה לא נופלת מצה"ל, ואפילו יותר. מדוע? כי בצה"ל – צה"ל עוסק בדרך כלל בנושא ביטחון, רק בזה, ומה שנקרא מהגדר החוצה, הוא פועל. ומשטרת ישראל, על פי חוק, אמונה על שלום הציבור וביטחון הציבור בתוך מה שנקרא מדינת ישראל, מהגדר פנימה, מה שנקרא. לכן המשטרה בוודאי עוסקת בביטחון. תראו גם היום מה קורה בהר הבית, מי שמטפל בכל הסיפור הזה זה משטרת ישראל. דרך אגב, זאת הזדמנות פז מבחינתי להודות לכל השוטרים. קודם כול לשר, למפכ"ל, למפקד המחוז ולכל השוטרים. בקצה, דרך אגב, מי שעושה את העבודה בעיקר זה השוטרים הזוטרים, שבאמת יושבים שם יום ולילה, מקבלים אבנים, קללות מהחברים שפריג' כל הזמן מגן עליהם, כן? כל היום אבנים, מקלות, זיקוקים. הכול מותר להם לעשות – לבזות את השוטרים, הכול מותר להם לעשות. ויבוא לכאן פריג' ויבוא ויגן על הגיבורים האלה, שיורים על השוטרים זיקוקים. עיסאווי פריג' (מרצ): על איזה גיבורים? על איזה גיבורים? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כן, כל היום אתם מגינים רק על המתפרעים. מתי פעם תבואו להגן גם על שלטון החוק? מתי? בסופו של דבר, באמת, הזדמנות פז בשבילי, אדוני השר – תעביר להם את זה. באמת, אני חושב שכל עם ישראל מוקיר את העבודה שלהם, מזדהה אתם, מחבק אותם. הם עוברים באמת דברים פשוט בלתי נתפסים. חייל בצה"ל לא עובר את מה שהם עוברים פה, כי הערבים פה מרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים. מבזים כל שוטר שהם רוצים, וכולם מפחדים – אסור. מאיר כהן (יש עתיד): תגיד את זה לראש הממשלה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אמרתי את זה גם לראש הממשלה. בהיבט, אני אומר, היומי. היומי. עזוב מגנומטרים. ביום-יום. ביום-יום הם שם – אני רואה את זה בטלוויזיה, אני מתפוצץ, אני לא יכול לראות את זה, כאזרח ישראלי. עומדים לי שם אספסוף ערבי, יורים על השוטרים – מה קרה? באיזו מדינה אפשר בכלל להכיל את זה? ועולים לי פה חברי הכנסת הערבים, ומה הם מאשימים? את השוטרים, את הצבא, וכו', כאילו אנחנו הרוצחים והם הצדיקים. וזה מוציא אותי מדעתי כל פעם, כי אני חושב שהאוכלוסייה הערבית רואה אתכם כקיצונים ביותר. אתם בעצם הקיצונים. האזרחים הערבים, לדעתי, במדינת ישראל, לא מסכימים אתכם בכלל, אבל מה זה משנה? ככל שתהיו יותר קיצוניים, ככה אתם חושבים שתקבלו יותר קולות אצלכם במפלגה. זה מה שמעניין אותך? איימן עודה (הרשימה המשותפת): דודי, אני אגיד לך משהו, לא ניתן לך להרוויח במרכז הליכוד. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני, בניגוד לך, לא עושה חישובים פוליטיים. אני אומר את עמדתי גם כשזה נגד הממשלה, אבל פה אתם – הרי אני מדבר כאזרח, כאזרח ישראלי, אפילו לא יהודי – אזרח ישראלי. אני מצפה שאזרח ישראלי קודם כול יגבה את מערכות השלטון של המדינה שהוא חי בה, יגבה את הצבא שלו, יגבה את המשטרה – היא שומרת עליו. דרך אגב, השוטרים שנרצחו, הם נרצחו מאנשים שבעצם יצאו ממסגד אל-אקצא, והם בעצם שמרו על מי? בעיקר על הערבים. מה יש להם שם? אין שם יהודים. יהודים לא באים לשם כל כך. אז הם שומרים על הערבים, אתם רוצחים אותם, ואחרי זה אתם גם מודיעים לא לבוא לנחם את המשפחות – חוצפה; וחברי הכנסת. ואחרי זה אתם מצפים: דו-קיום, חבר'ה, אנחנו רוצים להיות אזרחים שווי זכויות. נחמן שי (המחנה הציוני): הבנו את התזה, בוא נדבר על נושא אחר. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לכן, אדוני השר, באמת, אנחנו מוסרים את כל החום והאהבה לשוטרים, שעסוקים, באמת, ימים ולילות, עוברים משימה בלתי רגילה, באמת לא פשוטה, בעיקר מול אספסוף שמבזה אותם, והם שומרים על קור רוח – זה דבר שהוא לא פשוט כשלעצמו. יעל גרמן (יש עתיד): גם פוליגרף – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז לכן, אני אומר בגדול, מה שעשינו – אני אסביר לך, אני אענה לך, גברת גרמן. אני קם בבוקר, התפקיד שלי, בוודאי כיושב-ראש ועדת הפנים, זה לחזק את המערכות ולהביא אותן למקום טוב. אנחנו עשינו דיון עם הצבא, עשינו דיון עם השב"כ. רבותי, שאלתי אותם: תגידו, מה היה קורה אם לא היה אצלכם פוליגרף? הם אמרו לי: דודי, היינו מקבלים מערכת שונה לחלוטין, הרבה יותר גרועה, חבל על הזמן. כשאני ישבתי אתם והבנתי את ההשתלשלות של הבדיקה, הבנתי – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שאלת, אז אני עונה לך ברצינות. – – למה זה חשוב למערכת – לא לי, למערכת. אנחנו נקבל משטרה אחרת בעוד חמש-שש שנים. יעל גרמן (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שנייה, דקה. אנחנו משדרגים אותה. היום היא במצב פחות טוב. יעל גרמן (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שנייה, דקה. אנחנו כל הזמן מייעלים ומשפרים את המערכות. לכן, שאלתי את צה"ל: מה היה קורה אם לא היה לכם פוליגרף? אני מניח שהייתה תקופה שבצה"ל לא היה, ואני מניח שישבה כאן תואמת גרמן ואמרה: מה פתאום אתם מבזים אותם? חיילי צה"ל, מה, אתם לא מתביישים? והצבא – אני אומר לך, היום הצבא והשב"כ, אם לא היה פוליגרף, היינו מקבלים שם מערכות אחרות, גם ברמה המקצועית וגם ברמה המוסרית – – יעל גרמן (יש עתיד): למה צריך – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – כי גם הם עובדים על פי חוק. צריך להבין, אי-אפשר לעשות למישהו פוליגרף אם זה לא מעוגן בחוק. לכן – הם עובדים על אותו חוק. קריאות: – – – קריאות: יאללה, דודי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לכן, בעצם, זאת הסיבה. לכן אני אומר, אנחנו נקבל משטרה יותר טובה. אנחנו הבאנו את זה בדיוק על הפרמטרים הצבאיים. אין שום סיבה שמשטרת ישראל לא תהיה בפרמטרים הצה"ליים. אני משוכנע לחלוטין – משוכנע לחלוטין – שאנחנו נקבל משטרה יותר טובה בעוד חמש שנים. איך אמרתי? כשאני צריך לעבור איזושהי בדיקה עתית, מעת לעת, אני שומר על עצמי; אני מבקש את זה בשביל עצמי. לכן, אני חושב שהמשטרה – דרך אגב, זה חוק של הממשלה, המשטרה שותפה לו. אנחנו רק שינינו קצת, נתנו לו טוויסט אחר. בעיקרון, אני חושב שזה חוק מבורך, חוק נכון, מכיוון שהמשטרה עוסקת גם בסדר הציבורי הרגיל, ומול האזרח, אז היא הרחיבה את זה גם לכללים אחרים – לטוהר המידות, כי לא יכול להיות שהמשטרה, או חוקר, או קצין בכיר במשטרת ישראל עובר על טוהר המידות וחוקר מישהו על אותה עבירה על טוהר המידות. זה החריג. המשטרה עושה יותר בהיבט הזה מאשר צה"ל והשב"כ, אני אומר לכם, ואני חושב – – – היו"ר מאיר כהן: שלום לכולם. הי, בצד שמאל. לא מסיימים קורס היום. נגמר. שקט, מדברים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בדיוק. חבר'ה, אין סיום קורס היום. לכן, אני אומר, אנחנו נגיע לנקודה אחרת לאחר שאנחנו נחוקק את החוק. עכשיו, היו לנו ויכוחים עם המשטרה, כרגיל. שום גוף לא רוצה שתבקר אותו, אל תדאגו. אם היום היינו אמורים לעשות על איזשהו גוף מה שנקרא ביקורת של מבקר המדינה – ולא היה, היום היינו מחליטים – אותו גוף היה מחליט, ואומר: מה פתאום. אבל בסופו של דבר, גם לאחר ההתערבות של שר – – היו"ר מאיר כהן: המושב של יש עתיד, שקט בצד ימין, חברים. סליחה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – בסופו של דבר, לאחר תיאום גם עם השר לביטחון הפנים, בסופו של דבר גם עם המשטרה, בהסכמתה, באנו לאיזשהו compromise והבאנו את החוק הזה. אני חושב שהוא חוק מאוזן, חוק נכון, חוק חיובי. אני רק רוצה לסכם במשפט הבא, שעצבן אותי לאורך כל הדרך. לא המשטרה, הבנתי את המשטרה; מי שרוצים להזיז לו את הגבינה – מתנגד, זה בסדר. כשהיועץ המשפטי לממשלה בא, באחד הכנסים שהוא היה בהם באותה נקודת זמן, ומרצה בפני – אין לי מושג מי, בפני כל מיני אנשים ששמעו אותו – ואומר שאני רוצה לפגוע בשומרי הסף, אני חושב שזה דבר חמור כשלעצמו. הוא פוגע, במשפט הזה, בחברי הכנסת. אני רוצה רק להזכיר לו שחברי הכנסת זה הגורם היחיד שנבחר במדינת ישראל על ידי הציבור. חברי הכנסת – זה הציבור. היועץ המשפטי לממשלה – תפקיד מכובד, תפקיד חשוב ואחראי מאוד, אבל בסוף צריך להבין שזה מינוי של הממשלה, והוא בסוף פקיד בכיר, אבל פקיד. לכן אני מבקש ממנו שלא להטיף לנו מוסר בדברים האלה. זה פוגע בעבודת הכנסת ומחליש אותה, ואני חושב שזה כשלעצמו חמור. תודה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. נחמן שי (המחנה הציוני): אולי משהו לעיסאווי פריג'? היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה. יש הנמקה של ההסתייגויות. בקשות רשות דיבור – חבר הכנסת בני בגין, בבקשה, אדוני. לרשותך חמש דקות. בבקשה. לאחר מכן – רויטל סויד, ואחריה – מיקי לוי. אלה שלושת הדוברים. בבקשה. אדוני, חמש דקות, בבקשה. זה הסיכום עם סיעתך. בבקשה, חמש דקות. זאב בנימין בגין (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני הגשתי הסתייגויות אחדות, יחד עם חברים אחרים, לחוק החשוב הזה, בעיקר על רקע הצורך לשמור על הפרטיות וצנעת חייהם של אנשים, על פי סעיף 7 בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בדיקת הפוליגרף היא פולשנית, היא חודרנית, ולכן צריך להשתמש בה בצמצום, במשורה, וכאשר התנאים באמת דורשים זאת. אבל החשש מפגיעה בפרטיות של אנשים מהחוק המובא בפנינו היום הוא חשש קל, לעומת החשש והצל המוטל בימים אלה על זכויות האדם, על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, לא רק בסעיף הפרטיות, כאשר הובא הבוקר לדיון ראשון החוק המכונה "חוק הלאום". בדיון הזה הוצג מבחן לחברי המפלגות הציוניות בבית, כדי – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש שקט. אדוני, סליחה, אני אחזיר לך את הזמן הזה. אני שוב מבקש שקט בצד שמאל. לא יעלה על הדעת שתמשיכו לדבר. אני אוציא אתכם החוצה. בבקשה, אדוני. זאב בנימין בגין (הליכוד): – – הוצג מבחן אישי לכל אחד בציוניותו. אני בדרך כלל נמנע מלחלק ציוּנים לציוֹנים. במקרה הזה אחלק ציון: במבחן הזה של הציונות, של הנאמנות לחוק המוגש, ציוני: נכשל. אינני תומך בו ולא אוכל לתמוך בו במתכונת שהוגשה. ב-2011, לפני שש שנים, הגשתי נוסח משלי להצעת חוק לאום. זהו הנוסח: ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, ומקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה. לחוששים – אפשר להציע תיקון קל: שוויון זכויות לכל אחד מאזרחיה. שנה וחצי חברי בממשלה ובקואליציה מסרבים לקבל את הנוסח הזה. יכולנו להביא לנוסח הזה תמיכה של כ-90 מחברי הכנסת – חוק לאום המכריז על מדינת היהודים כפי שהיא. הסירוב העיקש הזה משפיע על התמונה כולה, כי הכוונה המפורשת היא לעמעם עד כדי ביטול את המשמעות של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, להשפיל את מעמדו ולהעמידו על מדרגה נחותה. בחוק, המדגיש – בצדק – כי זו מדינת העם היהודי, וכרבע מאזרחיה הם בני לאומים אחרים, חובה לכלול במפורש הבטחה לשוויון זכויות. לא מתבקש, נדרש. פסילת העיקרון הזה, כפי שנעשה לצערי על ידי חברי באופן עקבי, בשנה האחרונה, פירושה מחיקת עקרון שוויון הזכויות מחוק הלאום. אין ולא יכולה להיות סתירה בין לאום ולאומיות לבין זכויות אנושיות. לפני 1,947 שנים, כבוד היושב-ראש, חסר שבוע, חרב מקדשנו, פסקה-חדלה ריבונותנו. זוהי זכות גדולה לכל אחד מאתנו לחיות היום, מקץ 1,947 שנים, כבן הרוב היהודי במדינת היהודים הריבונית. אבל הזכות הזאת מקימה ממנה ומתוכה, מיני וביה, גם חובה – החובה להתייחס בהגינות גם לבני לאומים אחרים החיים עמנו כאן. "תורה אחת ומשפט אחד – – –" היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת סתיו שפיר, תחזרי למקומך. נאמרים דברים מיוחדים. סתם אני מציע לך. סליחה. זאב בנימין בגין (הליכוד): "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם." אבל יותר מזאת, הפגיעה לא תהיה רק בזכויותיהם של בני מיעוטים לאומיים – רובם ערבים, יש גם מיעוטים אחרים; היא תפגע בזכויותיהם של קבוצות מיעוט אחרות ושל יחידים. ומדוע? אם מחקת את סעיף שוויון הזכויות, שהוא מתבקש בחוק הזה, ואם אכן תצליח בהשפלת מעמדו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כולם ייפגעו. חברי בקואליציה, אחדים מהם, כפי שהם הסבירו לי, מסתתרים מאחורי הביטוי הלא-גואל "מדינה יהודית ודמוקרטית". חברי היקרים בקואליציה, למילה "דמוקרטיה" צריך להוסיף תוכן; ללא שוויון זכויות – שאיננו תוצאה ברורה, אוטומטית, של המונח "דמוקרטיה" – אתה מקבל דמוקרטיה פורמלית, אתה מקבל מסגרת; אין לך תוכן, אין לך רוח. ובדמוקרטיה הראויה לבני חורין הרוב מושל, והמיעוט – נשמרות זכויותיו, המיעוט והיחידים. ואם האיזון הזה מופר, כי אז יכול מי שנפגע מחוסר האיזון הזה לעתור לבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק, ואנחנו רואים בהקשר זה בזמן האחרון קלשון תלת-שיניים המופנה אל בית-המשפט העליון: השן האחת – חוק לאום ללא שוויון זכויות; השנייה – הניסיון להצר את פתח אולם הכניסה לעותרים לבג"ץ; והשלישית – התוכנית, הרעיון, לאסור על בג"ץ לבטל דברי חקיקה של הכנסת, גם לעתים נדירות. היו"ר מאיר כהן: אדוני, אני מצטער. זאב בנימין בגין (הליכוד): אני מסיים. היו"ר מאיר כהן: הוספתי עוד דקה, לפנים משורת הדין. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: לא, חברים. זאב בנימין בגין (הליכוד): אני מסיים. זה משפט אחרון. רויטל סויד (המחנה הציוני): תן לנו. אנחנו מוותרים. היו"ר מאיר כהן: חברים, לא, לא, לא. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני מוותרת על חמש הדקות שלי. היו"ר מאיר כהן: רויטל, אני כמוך וכמו עוד הרבה חברי כנסת – אנחנו צריכים להקפיד על תקנון הכנסת. זאב בנימין בגין (הליכוד): משפט אחרון – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אני נותנת לו חמש דקות משלי. זאב בנימין בגין (הליכוד): עוד משפט. כבוד היושב-ראש, זהו המשפט האחרון. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. בבקשה, עוד משפט. קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): צריך ללמוד את הנאום הזה. זאב בנימין בגין (הליכוד): אני קורא – אני קורא לחברי – – – היו"ר מאיר כהן: משפט אחרון. אני מצטער שאני האיש הרע. יש סיכומים, וצריך לכבד אותם. בוודאי, כמוכם – נאמרים דברים לא שגרתיים, אבל – נעמוד בזמן. בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – זאב בנימין בגין (הליכוד): אני רק אעיר למען הפרוטוקול – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת דב חנין, תפסיק. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – זאב בנימין בגין (הליכוד): אעיר לפרוטוקול בעקבות דבריך: יש לרשותי זמן המתאים לארבע הסתייגויות – 20 דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): נכון. בדיוק. זאב בנימין בגין (הליכוד): הסיכום שאתה מדבר עליו לא נערך אתי. אני שמעתי עליו לפני דקות אחדות בעלותי לדוכן. משפט אחרון: אני קורא לחברי בקואליציה לראות את התמונה במלוא רוחבה ובמלוא עומקה, להתנגד לנוסח הזה של החוק – חוק לאום ללא שוויון זכויות – לעמוד על המשמר, כדי שאנחנו, כולנו, כבני חורין במדינת הלאום של העם היהודי, היחידה בתבל, נקיים גם שוויון זכויות לכל אזרחיה. אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש, על נדיבות לבך. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה. קריאה: כל הכבוד. קריאה: כל הכבוד. היו"ר מאיר כהן: שוב, חבריא, יש תקנון. יעל גרמן (יש עתיד): הנאום הטוב ביותר ששמעתי במליאה. היו"ר מאיר כהן: חברים, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חברת הכנסת רויטל סויד, עשר דקות לרשותך, ואם את רוצה לקצר, את יכולה. בבקשה, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת בני בגין, כמה קשה לעלות פה לנאום עכשיו על הדוכן, כאן, במליאה, על הצעת חוק שמחזירה אותנו לחיי היום-יום והמעשה. אנחנו בבית-המחוקקים מחוקקים חוקים – חשובים, חשובים מאוד, חשובים קצת פחות – הכול אנחנו עושים באמת מתוך רצון שבסופו של דבר ניטיב עם אזרחי מדינת ישראל, וכך גם החוק הזה, שאנחנו אמורים להצביע עליו. אבל כשאני שומעת את הדברים שלך פה, וכשאתה מדבר היום, אחרי שהתכנסה ועדה מיוחדת לדיון בחוק הלאום, ועדה שאני חברה בה, ועדה שהוקמה אך ורק, חברי חבר הכנסת בני בגין, כדי שאתה לא תהיה חבר בה; ועדה שהוקמה אך ורק כדי שאת הקול הצלול, החזק, העוצמתי, הדמוקרטי, השוויוני, הציוני, הז'בוטינסקאי, הבגיניסטי, הליכודניקי האמיתי של פעם – שהקול הזה לא יישמע. ואני מודה לך – אני מודה לך על שעלית על הדוכן, ואני מודה לך – אני מודה לך על שאפשרת לאזרחי מדינת ישראל לשמוע את העמדה הכל-כך ברורה שלך, עמדה שליוותה את המנהיגים שלנו לפני קום המדינה, תוך כדי קום המדינה ואחרי קום המדינה. מגילת העצמאות. מה אומרת מגילת העצמאות? מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ויחד עם זאת, מהמקום הזה, של העם שנדד אלפי שנים – בגלות, וחווה את היותו מיעוט, במדינות שבהן במקרה הטוב אפשרו לו לחיות, ובמקרה הרע פגעו בו בזכויותיו – מה קבעה מגילת העצמאות? מגילת העצמאות, בפה מלא, אמרה: אנחנו ניתן שוויון מלא למיעוט במדינת ישראל. והיום – ועדה מיוחדת הוקמה, ומה הייתה מטרתה של הוועדה המיוחדת? לעגן חוק-יסוד במדינת ישראל, חוק-יסוד שיש לפניו ויש אחריו; חוק-יסוד שאומר: אנחנו מדינת הלאום של העם היהודי – ואנחנו מדינת הלאום של העם היהודי – אבל לצד זה, קובעת – לוקחת את ערך השוויון ומורידה אותו. היא מורידה אותו, הוא לא קיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תגידי לנו במה – – – קריאות: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): הוא לא קיים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תגידי במה. לא לצעוק – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): וכך, חברי חבר הכנסת לשעבר שכיב שנאן, ששכל את בנו כמיל – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – ססמאות – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: הבנו. בסדר. שמענו את ההערה שלך, תן לה להמשיך לדבר, מיקי. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – כשהוא יקום ביום מן הימים מהאבל הכבד שלו על בנו, שהוא איבד, זה שבפיגוע בהר הבית שילם את המחיר של ההגנה עלינו, על הר הבית שלנו, כשהוא יתעורר לחוק הלאום הזה, שחס וחלילה אולי יעבור, הוא יראה ששם הוא ובנו המנוח – – אבי דיכטר (הליכוד): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – בנו המנוח, חלל של כוחות הביטחון, הוא לא אזרח שווה זכויות במדינת ישראל. לא. שר התיירות יריב לוין: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): וכך קורה שכאשר יעתרו לבית-המשפט העליון – כן, בית-המשפט העליון, שחברי חבר הכנסת בני בגין עמד פה והשמיע בקול צלול את הקלשון עם שלוש השיניים, זה שמנסים להסיר את ראשו, להחליש אותו, לפגוע בו, בחוסר לגיטימיות מוחלט. ולמה? כדי ליצור פה, במדינת ישראל, חוסר שוויון לכל האזרחים. אני רוצה לומר לכם, חברי, מדינת ישראל היא מדינה חזקה וערכית, היא מדינה שהיא בוודאי מדינת הלאום של העם היהודי. כך הייתה וכך תהיה. אבל מדינת ישראל, כמי שצמח מתוך העם היהודי, אנחנו יודעים בדיוק איך להתייחס למיעוט בתוכנו. כשאני שמעתי היום את יושב-ראש הוועדה מתחיל בפתיח ואומר: אין לנו תעודת זהות – על מי דיברת? למי מאתנו אין תעודת זהות? לאבותי שלי, שהגיעו מגירוש ספרד לארץ וישבו בה לפני 500 שנה? לאבי, שהוא עולה חדש ועזב ארצות ערב להגיע לפה ובנה פה את חייו? למי אין פה תעודת זהות? אנחנו חיים פה 70 שנה, ואנחנו בנינו פה מדינה לתפארת, עם צבא ערכי שמגן על הגבולות שלנו. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לאהבת הארץ ולאהבת המולדת. לנו אין תעודת זהות? תהיה לנו היום תעודת זהות רק אחרי שיעבור חוק הלאום? זה מה שאתם אומרים לנו? איך הגעתם למצב שאתם יוצרים את הפירוד? איך הגעתם למצב שהכוח הוא אצלכם? אתם הרוב, שלטון הרוב קובע, אבל לא מוחק את המיעוט בשום דרך וצורה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מתנצלים על זה שאנחנו הרוב – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): איך הגעתם למצב שעד כדי כך אתם קהים, קהים לאנשים שחיים במדינה הזאת, משלמים מסים, הם חלק מהמדינה – – שר התיירות יריב לוין: יגאל אלון היה מתבייש בנאום שלך – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – הם יושבים פה גם, והם מגדלים את הילדים שלהם, ואתם רוצים לשלול מהם זכויות? שר התיירות יריב לוין: – – – את הדרך – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): חברי חבר הכנסת בגין, על הצעת חוק הלאום שלך אני הייתי חותמת בעיניים עצומות, ואני קוראת פה לכל חברי – היום נפל דבר בכנסת הזאת, קמה ועדה מיוחדת כדי שחבר אחד – – קריאות: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – לא יהיה חבר בה, והוועדה הזאת הולכת לחוקק חוק-יסוד – חוק-יסוד שיש בו אך ורק פגיעה בזכויות של מיעוטים. אנחנו, מדינת ישראל, רוצים לחיות בדיוק בהתאם לערכים שהציבה לנו מגילת העצמאות. אנחנו רוצים את מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, ושתהיה שוויונית, ללא הבדל דת, גזע ומין. אני מתביישת להיות חברה בוועדה הזאת, ואני מתביישת בחוק-היסוד הזה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אגב, את לא חייבת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): את יכולה להתפטר. היו"ר מאיר כהן: דודי. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי – חבר הכנסת מיקי לוי אינו נוכח. אם כן, חבר הכנסת דודי אמסלם, אדוני, בבקשה, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעות. קריאות: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לענות באמת לרויטל על חלק מהדברים שהיא אמרה. קודם כול, ככלל, בכלל, אם את מתביישת, את יכולה להיות חברה בוועדה. דרך אגב, למקום שאני מתבייש אני לא בא. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה יודע, דודי, אל תהיה דמגוג – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק שנייה. רק שנייה, דקה. אם את מתביישת – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו נמצאים פה – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק שנייה, אני אענה לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – נלחמים ונילחם למען מה שאנחנו מאמינים. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל שמעתי, עם הידיים. בסדר. רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו מתביישים שיש דבר כזה להוציא חבר כנסת מוועדה – – – היו"ר מאיר כהן: רויטל. רויטל, בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אם את רוצה עוד לדבר, אני אתן לך. אני ארד, אני אתן לך לדבר. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת סויד, בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני אתן לך עוד שתי דקות, אם את רוצה להשלים. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת סויד, בבקשה, גברתי. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל בגדול, קודם כול, אם את מתביישת – לא חייב. עכשיו נבוא לגופו של עניין. לדעתי – שמעתי אותך, את יודעת שאני גם מכבד אותך מאוד – אבל הגעתי למסקנה שכנראה לא קראת את החוק. החוק עצמו – אני אגיד לך מהו באמת, בכמה שורות. קודם כול, לגבי הנושא של זכויות האדם – וגם לך, חבר הכנסת בגין. רויטל סויד (המחנה הציוני): בגין, תקרא מהר את החוק, שנדע מה לענות לו – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לכל בן אדם במדינת ישראל יש זכויות שוות, לא משנה מה הלאום שלו בכלל, על זה אין ויכוח. דרך אגב, הליכוד בעצם קידש את הנושא של זכויות האדם, לא מפלגת העבודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): בעבר. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אנחנו – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): בעבר. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): הנושא של ההדר והכבוד וזכויות האדם זה דבר שמושתת אצלנו – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – היה, דודי, היה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – אז אל תלמדו אותנו, קודם כול, את הדבר הזה. קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הליכוד של בני בגין – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): היה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שנייה. דקה. אז אני אסביר. איציק שמולי (המחנה הציוני): היה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עכשיו אני אסביר לכם מה ההבדלים, ומה בעצם הצעת החוק. הצעת החוק בעצם רוצה להגדיר דבר אחד: שמדינת ישראל – ההגדרה הלאומית – הלאומית – היא ייחודית, רק לעם היהודי, ואני חושב שזה נכון שאנחנו נגדיר את זה בחוק. הערבים חושבים שאנחנו פה מיותרים. חלקם. אנחנו פה גם לא נהיה, יכול להיות – הם חושבים. אבל אנחנו צריכים קודם כול לחוקק חוק לאום, שאנחנו חושבים – אנחנו, היהודים – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל הסתדרנו עד היום. עד היום – – – שר התיירות יריב לוין: אפשר גם – – – קריאות: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אנחנו, דרך אגב, יוסי, יכולים להסתדר בלי הרבה דברים. בלי הרבה חוקים הסתדרנו. הרי כל יום אנחנו מחוקקים פה כמה חוקים – – קריאות: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – ואיך הסתדרנו עד היום בלי החוקים? הסתדרנו. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – יעל גרמן (יש עתיד): מאיר, אנחנו פותחים בדיון על חוק הלאום? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עוד לא. עוד לא. דרך אגב, חברת הכנסת גרמן, אני רוצה לספר לך. יעל גרמן (יש עתיד): נדמה לי – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת גרמן – – – יעל גרמן (יש עתיד): גם אני רוצה להביע את דעתי על חוק הלאום. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת גרמן, היות שכל חבר כנסת עולה ומנצל את זמנו על כל נושא שהוא רוצה – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לא, אני רוצה – – – היו"ר מאיר כהן: – – הוא זכאי לענות. כך זה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל אני אענה לה. היו"ר מאיר כהן: תעשה מה שאתה רוצה, אדוני, אני לא מכתיב. יעל גרמן (יש עתיד): – – – גם אני רוצה להביע את דעתי על חוק הלאום – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): חברת הכנסת גרמן, רק אתמול או שלשום שמעתי אותך עולה – ודיברת בכלל על נושא אחר – אני ישבתי, הקשבתי – לא קשור לחוק. אז מה פתאום הזדעקת עכשיו? הרי חצי מהחוקים שאת עולה לפה את מדברת על דברים אחרים בכלל, ואנחנו סותמים את הפה – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – אבל מה, כשזה נוגע לאחרים, תמיד יש לך מה לומר, כי זו הצביעות שלך תמיד. את, יש לך כללים משלך, לגבי אחרים – זה משהו אחר. יעל גרמן (יש עתיד): אל תטיף לי על צביעות, אתה – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז את מבינה למה את, יש לך מוסר כפול כמעט בכל נושא? יעל גרמן (יש עתיד): – – – תפסיק להטיף לי מוסר – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): את הבנת? הנה, עכשיו את משתוללת כי את יודעת שזאת אמת. אני פעם אמרתי לך – למה את מדברת פה? הרי כמעט תמיד כשאת עולה פה את מדברת לא לעניין – – יעל גרמן (יש עתיד): תסתכל על עצמך – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – גם את לא מדברת על הנושא. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת, בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז מה? מישהו עצר אותך? יעל גרמן (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): חוצפה. את, מותר לך הכול פה. לנו אסור. יעל גרמן (יש עתיד): מספיק עם ההסתות שלו – – – היו"ר מאיר כהן: זהו. בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): עומד ומסית. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): חברת הכנסת גרמן, אנחנו נגיד מה שאנחנו רוצים, ולא צריכים לקבל ממך שום אישור. יעל גרמן (יש עתיד): גם אנחנו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): ברור לך? יעל גרמן (יש עתיד): גם אנחנו. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): את אומרת גם ככה תמיד מה שאת רוצה – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש, אדוני יושב-ראש הוועדה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – אמרתי, לא קשור, אבל את מדברת, אף אחד לא מפריע לך גם. היו"ר מאיר כהן: זהו. בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לכן, אני אומר לכם, זו בעצם הבקשה שלנו. לעומת זאת, מה שאתם מבקשים, רויטל, זאת אומרת, ה-bottom line של מה שאתם מבקשים, התוצאה היא שאנחנו בעצם במדינת ישראל נוביל מצב של מדינת כל אזרחיה. זה הסיפור. רויטל סויד (המחנה הציוני): ממש לא. ממש לא. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שנייה, אני מסביר לך מה התוצאה האמיתית. לכן – אנחנו לא מסכימים לזה. אני מכיר חבר כנסת בשם עזמי בשארה, שהוא מרגל שלא בא לארץ – – רויטל סויד (המחנה הציוני): זו ההצעה שבני בגין הגיש? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – שהוא הגה את הרעיון בפעם הראשונה, כן, ואתם בעצם מובילים לשם. אז לכן אני חושב, בבסיס חוק הלאום – אני באמת שמח על כך שחבר הכנסת דיכטר הגיש אותו וקידם אותו; אני שמח מאוד שהוא הדגיש את הנושא של ההגדרה הלאומית של העם היהודי. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו, יוסי. תראה, בעולם שלנו לא הכול זה רק שאלה של תכליתיות, אפילו שאני בן אדם תכליתי מאוד, אבל לפעמים הגאווה הלאומית, יש לה חשיבות אסטרטגית. יוסי יונה (המחנה הציוני): ולנו אין? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מסביר, הגאווה הלאומית. לכן – אני חושב שהלכה למעשה לחוק הזה לא תהיה משמעות, אבל זה מחזק את הגאווה היהודית והלאומית בתוך המדינה שלנו, כי בסופו של דבר מדינת ישראל היא מדינה – וגם לפי מגילת העצמאות – קודם כול יהודית, ואחר כך דמוקרטית. דרך אגב, אם אנחנו – – – קריאה: שוויון זכויות. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): בוודאי. דרך אגב, יש שוויון זכויות הפרט, ואנחנו עומדים על זה בכל תג ותג. רויטל סויד (המחנה הציוני): איפה המילה "שוויון"? תקריא את הסעיף. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): שנייה, דקה, אני מסביר לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): תקריא את הסעיף. איפה כתוב שם "שוויון"? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): ההגדרה בכלל, בחוק הלאום, מדברת על מיעוט כמיעוט, לא על הפרטי. רויטל סויד (המחנה הציוני): תקריא את המילה "שוויון". דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני למדתי את החוק, אני גם ישבתי עם מי שכתב. קריאה: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אני מסביר. אני, בניגוד להרבה אנשים שרק צועקים, הלכתי, ישבתי עם מגיש החוק, ישבתי אתו לכמה שיחות, רציתי להבין במה מדובר. קראתי וקיבלתי גם הסברים ממי שהתכוון. אז אני אומר לך, זאת הכוונה. אם יש בעיה באיזה ניסוח כזה או אחר, אנחנו נתקן את זה, זאת לא הבעיה. אני אומר, זה הרציונל שלנו בחוק, ואני מבקש – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אז תוסיף "שוויון" – הנה, בני, פתרנו. בעיית ניסוח, נוסיף "שוויון". דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתם לא צריכים להטיף לנו על זכויות האזרח. דרך אגב, מי שנפגע הכי הרבה מאז קום המדינה ועד היום בנושא של זכויות האזרח, על ידי השלטון, הם הליכודניקים. אני זוכר את אבא שלי, זיכרונו לברכה, מה המפא"יניקים עשו לו – פיטרו אותו מהעבודה, הוא לא יכול היה לחפש עבודה, כי אין לו כרטיס אדום. אף אחד לא עזר לו – לא בית-המשפט העליון, לא המחוזי ולא השלום. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז לכן, אל תלמדו אותנו את הכללים האלה. אנחנו, חשובה לנו ההגדרה "יהודית". אולי לכם זה פחות חשוב, אבל לנו זה חשוב. איציק שמולי (המחנה הציוני): דודי, כמה זמן אתם בשלטון כבר? דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז לכן אנחנו תומכים בחוק הלאום הזה, זה חשוב לנו. אני שמח מאוד שהוא מקודם דווקא על ידי הליכוד. חבר הכנסת בגין, אני מכבד אותו מאוד. יש לי אתו הרבה מחלוקות, בהרבה נושאים – אני מכבד אותו, אבל אני לא מקבל את כל מה שהוא אמר פה – לא כי הוא לא צדק במה שהוא אמר, כי זה לא רלוונטי לחוק בכלל. אנחנו פוגעים בזכויות אדם? אנחנו פוגעים במעמד בית-המשפט? יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, כן. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): להפך, אני חושב שחלק מפסיקות בית-המשפט פוגעות בסמכויות הכנסת. זה הפוך. אנחנו חיים בעולם ערכים הפוך. אבל מה, מי שזה מתאים לו – שזה אתם, כי אנחנו בשלטון, וצריך לנגח אותו, אז מה זה משנה? כל טענה היא נכונה. אם אנחנו יכולים להפיל את נתניהו, למה לא? אז בואו נעמיס הכול – צודק, לא צודק, לא חשוב. כי זה העולם שלכם, אתם באמת לא באים לעניין. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה זה קשור, דודי? מה זה קשור? קריאה: – – – והצוללות. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מה זה? דרך אגב, גם בזה. לכן אני אומר, בגדול, חוק הלאום – אני באמת שמח, חבר הכנסת דיכטר, באמת, שאפו. קריאה: – – – דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): דרך אגב, כשאתה רוצה להוריד אותי, לפחות תודיע 30 שניות. אני חייב להשלים את המשפט, לא יכול באמצע, דוד. לכן, חבר הכנסת – – – היו"ר מאיר כהן: רבותי, רבותי, אני מבקש שקט. לאפשר ליושב-ראש הוועדה לסיים את דבריו, בבקשה. דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לכן, חבר הכנסת דיכטר, שאפו על החוק החשוב שלך. אני חושב שזה נותן לנו הרבה גאווה יהודית, שנפגעה בימים האחרונים – כיהודי. הרבה גאווה יהודית אתה נותן לנו בחוק הזה. אז אני באמת מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בחוק השני, שעליו בעצם הייתי אמור לדבר, וזה הצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעות. אם כן, להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה, התשע"ז–2017. יש הסתייגויות. חבר הכנסת בני בגין, אתה הסרת את ההסתייגות שלך? זאב בנימין בגין (הליכוד): הסרתי אותה. היו"ר מאיר כהן: אתה הסרת את ההסתייגות. אנשי המחנה הציוני לא הסירו את ההסתייגויות? לא. רויטל? מצביעים על ההסתייגויות. אם כך, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1, לסעיף 1, של חברי הכנסת רויטל סויד, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 30 בעד, 49 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת מקבוצת מרצ, האם להצביע על ההסתייגויות שלכם? ובכן, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1, של חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין – להלן: קבוצת סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 36 בעד, 48 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע על הסתייגות מס' 3, של קבוצת מרצ, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 36 בעד, 48 מתנגדים, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 3 נדחתה. נמשיך ונצביע על הסתייגות מס' 4, לסעיף 1, של קבוצת מרצ. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 36 בעד, 48 מתנגדים. גם הסתייגות 4 לסעיף 1 נדחתה. חבר הכנסת זאב בנימין בגין, אתה מסיר גם את זאת? זאב בנימין בגין (הליכוד): מסיר את כולן. היו"ר מאיר כהן: המחנה הציוני, מצביעים על הסתייגות מס' 5? כן. אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 5, לסעיף 1. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 36 בעד, 47 נגד. גם הסתייגות זו נדחתה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של מיקי לוי, לחלופין. ההסתייגות של חבר הכנסת לוי וקבוצת המחנה הציוני – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של חבר הכנסת מיקי לוי וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 36 בעד, 50 מתנגדים. גם ההסתייגות לחלופין נדחתה. הסתייגות מס' 6, של המחנה הציוני ומיקי לוי – מי בעד? נגד? הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של חבר הכנסת מיקי לוי וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 34 בעד, 50 מתנגדים. גם הסתייגות זו נפלה. הסתייגות מס' 7 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של חבר הכנסת מיקי לוי וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 34 בעד, 49 מתנגדים. גם הסתייגות מס' 7 נדחתה. קבוצת מרצ, אנחנו מצביעים על ההסתייגות שלכם? מצביעים על ההסתייגויות. אם כן, הסתייגות מס' 8, של קבוצת מרצ. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 50 נמנעים – 5 ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 28 בעד, 50 מתנגדים וחמישה נמנעים. אם כך, הסתייגות 8 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 9, של קבוצת מרצ. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 35 בעד, 50 מתנגדים, אין נמנעים. גם הסתייגות מס' 9 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 10, של קבוצת מרצ. מי בעד ומי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 49 נמנעים – 1 ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 32 בעד, 49 מתנגדים, נמנע אחד. גם הסתייגות מס' 10 לא התקבלה. חברים, לסעיפים 2 ו-3 אין הסתייגויות, לכן נצביע בקריאה שנייה על סעיפים 1, 2 ו-3, כלשון הוועדה. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה – 76 נגד – 10 נמנעים – אין סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר מאיר כהן: 76 בעד, עשרה מתנגדים, אין נמנעים. החוק התקבל בקריאה שנייה. ונעבור מייד לקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 36 בעד החוק – 74 נגד – 11 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 33), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר מאיר כהן: אם כך, 74 בעד, 11 מתנגדים, אין נמנעים. החוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 33), התשע"ז–2017, התקבל בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: ואנחנו עוברים – ברשותכם, הודעה של סגן מזכירת הכנסת, ולאחר מכן הודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה, אדוני. אני מבקש שקט. אני מבקש שקט. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: אני חוזר שוב: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לוח תיקונים להצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, וכן לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעה זו. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר מאיר כהן: בבקשה, חבר הכנסת יואב קיש, האם הודעותיך – לא צריך הצבעה. אוקיי, נשמע את הודעותיך. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזה כי חבר הכנסת אמיר אוחנה חדל לכהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון מטעם סיעת הליכוד. תודה. הודעה אישית של חברת הכנסת יעל גרמן היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. על פי סעיף 34, אנחנו נאפשר לחברת הכנסת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): על מה הענשתם אותו? היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת יעל גרמן, על פי בקשתך, המזכירות אישרה לך להגיב, כי שמך הוזכר. בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אני רוצה לומר לחבר הכנסת – – היו"ר מאיר כהן: שנייה, אני מבקש לפתוח את – שנייה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): – – שגאווה לאומית בעיני זאת אחדות; גאווה לאומית זה להבליג; גאווה לאומית זה לא להסית; גאווה לאומית זה לשמור על האופי הדמוקרטי והיהודי של מדינת היהודים, של מדינת ישראל. גאווה לאומית זה לא לעשות מה שאתה עושה – לעמוד ולהסית; גאווה לאומית הייתה לנו בנאומו של חבר הכנסת בני בגין. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. תודה רבה. הצעת חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017 [מס' כ/724; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 23263; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: אם כן, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. בכבוד, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): ידידי יושב-ראש הישיבה, מר מאיר כהן, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני חושב שזה – – – היו"ר מאיר כהן: אני שוב מבקש שקט, זה מפריע למציג החוק. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אני רוצה להגיד שהצעת החוק הזאת, של המועצה לגיל הרך, צריכה להיות חג אמיתי למדינה. חג אמיתי למדינה, כי סוף-סוף, הגיל הכי חשוב בהתפתחות של הילד – המדינה לוקחת עליו אחריות. החוק הזה נועד לתקן לקונה של 70 שנה, שאף אחד מהמשרדים לא רצה לקחת אחריות מוחלטת עליו. וכל אחד מאתנו – אבא, סבא, אח – יודע כמה חשוב שהגיל הרך יהיה מטופל בצורה מתואמת, משולבת, בין כל הגורמים שמתקרבים ונוגעים בהתפתחות הילד. לכן אני גאה, בשם החברים שלי, במיוחד בשם מנואל טרכטנברג – מנואל, פרופ' טרכטנברג – שגם בדוח שלו וגם בדוח העוני הנושא של הגיל הרך עלה כאחד המרכיבים המרכזיים בהתפתחות הילד. אני רוצה להגיד שגם חברי הכנסת, לא במקרה שלושה יושבי-ראש ועדות: יפעת שאשא ביטון, ידידתי, יעקב מרגי, דודי אמסלם, אורלי לוי – הלוואי שהייתה גם היא ראש ועדה – לקחנו על עצמנו להתקדם. החוק הזה הוא עבודה, ממש מלאכת יד, של תיאום בין כל המשרדים שנוגעים – אבל במיוחד, אדון השר כץ, תרשה לי, לא תמיד זה קורה לי, לברך אותך, אבל פה אני רוצה במיוחד. קיבלת את משרד העבודה, כולל מעונות היום, שזה אחד המרכיבים המרכזיים בהתפתחות הילד, לא כשירות ממלכתי, לצערי, אלא כשירות חלקי, לחלק מאוכלוסיית הילדים בגיל לידה עד שלוש. והסכמת – ואני מברך אותך, כי אני יודע כמה אתה לוחמני ואתה לא אוהב לוותר – הסכמת שהנושא הזה, של הגיל הרך, הפעם יקבל טיפול בגישה ממלכתית, אחראית, ואני מקווה שמוצלחת בעתיד. הוחלט להקים, כפי שאמרנו בקריאה ראשונה, להקים מועצה לגיל הרך, בראשות שר החינוך, ובמעורבות מאוד פעילה של שר הרווחה, ולהקים לידה מועצה של 22 חברים, שאמורה להביא לפורום הזה את המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים. כולם כאחד הסכימו – משרד הפנים, כמובן משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה ואחרים – הבריאות, כמובן. אני גם שמח שהרבה מאוד גופים ביקשו להצטרף למועצה, וזה לא היה קל, כדי שהמועצה תהיה אפקטיבית. המועצה הזאת תהיה באחריות ובהפעלת משרד החינוך, ושר החינוך, שעומד בראשו. המועצה הזאת גם תקים מכון מחקר, שילמד, ימליץ ויקבע את המדיניות של הגיל הרך. ואני מרשה לעצמי, כאחד שלא מתעסק במחקר בכלל – מחקר מאוד יישומי הפעם, לא מחקר שיהיה טוב לאקדמיה בלבד. וזה מחקר שישמש מקור למדיניות של המועצה, שתקבע את תפקיד המשרדים השונים, והיא תרכז – המועצה הזאת תרכז את הנושא. דבר נוסף – תוקם ועדת שרים בהשתתפות – כמובן, בראשה שר החינוך, שר הרווחה, שר הפנים ושר האוצר, ויחד הם גם יקבעו את המדיניות הכללית, אבל גם יהיו אחראים לחלוקת התקציב שם. ועדת השרים תאשר את התוכנית הרב-שנתית שתכין המועצה ותקבע את החלוקה התקציבית למשרדים. הוועדה גם קבעה שתחילתו של החוק תהיה בעוד שישה חודשים, דהיינו, אנחנו רוצים להדביק את הפיגור של שנים בזמן מאוד קצר, וזה דורש עבודה מאוד אינטנסיבית, מינוי מהיר של חברי המועצה, והפעלתה. אני חייב לציין, כפי שאמרתי גם בהתחלה – זו המלצה מפורשת בדוח העוני שהוגש לך, אדוני יושב-ראש הישיבה, אבל גם הדוח של מנואל טרכטנברג, הוא גם כן כולל. ואני מזכיר לאנשים שדוח העוני אומץ כלשונו על ידי הממשלה הנוכחית. ואני גם גאה לציין – ואמרתי את זה לשר החינוך לפני שעה בערך – לראות כמה המלצות של דוח העוני נכנסו לעשייה. הדוח הזה, אני גאה שהוא נקרא "אלאלוף", אף על פי שהסתייגתי במינוי – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): זה היה השר שמינה אותך. הוא מינה אותך. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אמרתי, אמרתי. את זה אמרתי. את מאיר אף פעם לא אשכח, כי אני פה בזכותו ובגללו – תלוי את מי שואלים. אני חייב להגיד שמהדוחות שקיבלנו לפני כמה ימים, לפני שלושה ימים, מכל המשרדים, על יישום דוח העוני, ההפתעה הכי גדולה הייתה במשרד החינוך. מעל 3 מיליארד שקל – – היו"ר מאיר כהן: השר בנט, תקשיב. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): – – מעל 3 מיליארד שקל כבר בביצוע, בתוכנית העבודה הבסיסית של המשרד. זאת לא פעולה חד-פעמית, זה לא תקציב חד-פעמי. אנחנו רואים את זה בתקצוב הדיפרנציאלי של בתי-הספר, של כמעט מיליארד; אנחנו רואים את זה בכמעט חצי מיליארד רק לנושא מפעל ההזנה, שיש לי הזכות המרגשת – הייתי מעורב בו; ועוד, בתוכניות שונות, כולל אבחוני ילדים, כולל טיפול מיוחד בכיתות א', ב', ג', כולל קיצור – או: צמצום מספר הילדים בכיתה א' וב' – – – היו"ר מאיר כהן: תגבור. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): תגבור בבתי-הספר. ואני שמח לציין, חברים שלי מהרשימה המשותפת – זה בכל המגזרים, בצורה שוויונית בכל המגזרים. אני שמח שאנחנו מסוגלים לכתוב דוח, לעבוד עליו מאוד קשה, 40 מתנדבים, ובסוף להביא דוח שניתן ליישום. אני רוצה לציין שיש עוד הרבה הרבה מה לעשות מהדוח הזה. ההמלצה הזאת, הקמת מועצה לגיל הרך, היא אחת ההמלצות של הדוח. זה אמור לאפשר לנו גידול ילדים בתנאים האופטימליים, ללא הבדל של מעמד כלכלי, ודאי חברתי או עדתי. אני גאה, פעם שלישית ורביעית, ואני אגיד בלי שזה יפריע לי – להודות למנואל טרכטנברג, על העקשנות; הוא יותר עקשן ממני. חשבתי שזה עניין ספרדי, אבל הוא עבר דרך דרום אמריקה, אז שם כנראה הוא קיבל את זה. אני רוצה להגיד שאני שמח שזה ללא הסתייגויות, בתמיכה מקיר לקיר, וציינתי את השרים ואני חוזר בגאווה ואומר את זה: חששנו שהאינטרסים הפוליטיים יגברו על האינטרס של הילד. לא היה ככה. היה טוב. אני שמח להודות להרבה אנשים. אני רוצה להודות ליועצים של חברי הכנסת, ואתחיל בשלך. גם לשלי מגיע. אהוד שלך הוא פשוט מדהים. הילה, היועצת שלי, מדהימה. הם עשו עבודה אדירה. כל פסיק, כל תוספת של חברים במועצה, הכול נבדק בצורה הכי יסודית, ואני חושב שהגענו למינון שרק הצלחה מובטחת לו. אני רוצה להודות לכל הארגונים שהשתתפו בעניין הזה, והיה ייצוג אדיר: כל ארגוני הנשים, כל הארגונים שייצגו – גם את הילדים – ובמיוחד אני שמח שזה ככה – של החינוך המיוחד. אנחנו צריכים למצוא את הנוסחה בהפעלה של החוק הזה כדי שכולם יקבלו את מה שמגיע להם בצורה האופטימלית. אני רוצה להודות ליועצים המשפטיים שלנו, ליועצת המשפטית ענת מימון, ולשאר החברים שעבדו בוועדה, במיוחד למנהלת ולצוות שלה. כפי שאמרתי, אין שום הסתייגות לחוק הזה, ואני מקווה שהמבחן האמיתי יהיה בהתחלת העבודה של המועצה בעוד שישה חודשים. אני מודה לכם, תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. אין הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור. בבקשה, מנואל טרכטנברג, חבר הכנסת, שש דקות לרשותך, ולאחר מכן – גם שר החינוך ביקש לדבר. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא ארחיב את הדיבור על החוק עצמו, חברי אלי עשה זאת, אני אתמקד בתודות – שמגיעות לכל כך הרבה אנשים טובים, בעניין הזה. אבל אני רוצה דווקא להתחיל מלהביע הערכה יתרה לאדם שלצערי לא נמצא אתנו. אני רוצה להקדיש, ברשותכם, את החוק הזה, חוק המועצה לגיל הרך, לזכרה של פרופ' פנינה קליין, זיכרונה לברכה, אשר משפחתה מכבדת אותנו כאן בנוכחותה. היא הייתה מהחלוצות והבולטות בקרב החוקרים והחוקרות של הגיל הרך באקדמיה בישראל ובעולם, והיא החדירה בי את הלהט לפעול בנושא, והעניקה לכולנו, גם לאחר פטירתה, את ההשראה לגיבוש החוק הזה. וכעת תודות לגורמים שעשו כל כך הרבה למענו. ראשית כול, לשרים – הדברים נאמרו, אבל עלי לחזור על כך: לשר החינוך נפתלי בנט, שמהרגע הראשון תמך בחוק וגיבה אותו מול התנגדויות לא פשוטות; לשר העבודה והרווחה חיים כץ, שמוביל תנופה גדולה של בניית מעונות יום אחרי שנים של הזנחה, ומבין היטב את הצורך בתיאום בין-משרדי – זה לא מובן מאליו, ווזה ראוי להערכה; לשר הבריאות הרב יעקב ליצמן, שמקדם במשרדו שימת דגש גדולה יותר בשנות החיים הראשונות. רבותי, לפקידות הבכירה במשרדי החינוך, הבריאות, הרווחה והאוצר, ובמשרד ראש הממשלה, שאתם ישבנו במשך שנתיים וחצי בעשרות דיוני עומק, וזכינו מהם לתרומה מקצועית אדירה ולתמיכה ממשית בקידום החוק. לעשרות מומחיות ומומחים מהאקדמיה – פרופ' מיקי רוזנטל וד"ר יעל דיין, פרופ' עפרה קורת ופרופ' אסתר עדי-יפה, פרופ' יערה בר-און וד"ר אורית דרור, פרופ' תמר אריאב ופרופ' אבי שגיא, ד"ר אפרת מור וד"ר מרואה סרסור. לד"ר תמר ארז ושותפותיה מהעמותה הישראלית לגיל הרך, לראשי רשתות מעונות היום – גליה וולך מנעמת, רבקה לזובסקי מוויצו, והרב יצחק גולדקנופף מבית-יעקב; למובילי המאבקים החברתיים על הגיל הרך, שבלי הנחישות והלהט שלהם לא היינו כאן: ליערה שילה, שנמצאת כאן אתנו, ליאת גלנץ ונאדרה עסוס מהקואליציה לחינוך מלידה – תודה לכן; לאסנת ואתורי מהצפון, אלופת המאבקים בפייסבוק; לנציגי ההורים מכל הארץ; לשותפנו הוותיק ישראל אליסף מירושלים, לפז וזאב, אחז וחגית מתל אביב, עינת מגבעתיים, אמציה ממודיעין, רוני מהצפון ועוד רבים אחרים – אנחנו מנסים לשמש לכם כשופר, בכנסת. לח"כים ששיתפו אתנו פעולה ושותפים לחוק: אורלי לוי אבקסיס, יפעת שאשא ביטון, דוד אמסלם, יעקב מרגי ועוד רבים מהקואליציה ומהאופוזיציה, ולצוות המדהים שלי: ללימור, עודד ויובב, וגבוה-גבוה, מעל כולם: אהוד עוזיאל, היועץ הפרלמנטרי האולטימטיבי, שהפך לאחד המומחים הגדולים לגיל הרך במדינת ישראל, ולו רק מכיוון שהוא עצמו אב לארבעה ילדים קטנים, ואני חושב שזה שיא בכנסת, בטח לא במגזר. תודה גדולה לכם. ואחרון חביב, שותפי היקר לדרך, אלי אלאלוף, שבעיני הוא אות ומופת לעשייה ומסירות למען החברה בישראל. הוא ואני הגענו לכנסת באותו זמן, אומנם מתחומים שונים ובמפלגות שונות, אך עם אותה השקפה על מה שחשוב באמת לעתידה של החברה בישראל, והגיל הרך בראש הסולם. אלי, לכבוד הוא לי להוביל יחד אתך את הקמת המועצה החשובה הזאת. רבותי חברי הכנסת, אני נרגש מאוד מהמעמד הזה. זה הנושא שלו הקדשתי את מרב המאמצים מאז נבחרתי לכנסת. עשיתי זאת מתוך אמונה עמוקה שהשינוי החברתי הגדול שאליו כוונה הזעקה המהדהדת של מחאת קיץ 2011 מתחיל ועובר דרך השקעה מערכתית מסיבית בגיל הרך. זה השלב שבו נקבעות ומתקבעות היכולות של האדם, ועל כן, גם מתקבעים הפערים העתידיים, או לחלופין ­­­­– שוויון ההזדמנויות. רבותי, הילד הפעוט הוא, כדברי התפילה, "כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר". אלא שזה בידינו, בידי הכנסת, בידי המדינה – להרחיב, וחלילה לא לקצר. לאחר אישור החוק מגיע שלב היישום. אני רוצה להזהיר את כולנו: אל לנו לנוח על זרי הדפנה. המלאכה רק מתחילה, האתגר גדול, אבל אנחנו נצליח בו, והעשייה הזאת תביא ברכה גדולה לילדי ישראל, ואולי אף בשורה לעולם כולו. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה לך. אדוני השר, ביקשת לדבר. אדוני שר החינוך. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הרבה פעמים אנחנו עומדים משני צדדים, הפעם אנחנו ממש כולנו יחד, וזה אושר גדול להגיע לרגע הזה, לרגע שבו אנחנו נתחיל להסתכל על הילד בצורה הוליסטית. ילד, הוא לא יודע שיש משרדי ממשלה. ילד, שהוא חולה אבל גם צריך ללכת לבית-ספר, הוא לא מבין את החלוקה הזאת בין רווחה לחינוך. אני רוצה לומר לך, מנו: כל הכבוד. באמת, כל הכבוד. יזמת, דחפת, אני נעניתי בשמחה גדולה. אלי אלאלוף, תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס, באמת תודה. ידידי – איפה יעקב מרגי? לא לא, אין מצב שברגע כזה שאני – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הוא אוכל פלאפל בחוץ – – – שר החינוך נפתלי בנט: תדעו, מרגי הוא גם נשמה גדולה, גם מקצוען רציני, ופשוט אכפת לו מתחום החינוך. וחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון ודודי אמסלם. תראו, אנחנו, כמשרדי ממשלה, יש לנו תגובה כמעט פבלובית להגיד לא, כשמתחילים לשחק בסמכויות המשרד. ובצדק, דרך אגב – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא לא. אתה אמרת – – – קריאה: – – – שר החינוך נפתלי בנט: – – כי בסוף צריך לנהל את הדברים. אבל במקרה הזה באמת השתכנעתי. באמת השתכנעתי, ואנחנו בעצם נוכל לגבש תוכנית לאומית רב-שנתית. וממבט-על באמת להסתכל על הילד בצורה הוליסטית. גם בתוך משרד החינוך אנחנו עכשיו הבנו את הדבר הזה. בכלל, תחום מקצועות הלימוד – החיים לא מבדילים בין דיסציפלינות, החיים הם מלאים. אם אני מחזיק פה כוס מים, אז יש פה פיזיקה, יש פה כימיה, יש פה ביולוגיה, יש כלכלה – יש פה הרבה מרכיבים. ואנחנו מנסים עכשיו להכניס – בתוך מערכת החינוך לשבור את המחיצות בין מקצועות שונים. אתה עושה את זה, ואנחנו עושים את זה יחד, באמת ברמה לאומית. אני חושב שזה צעד נוסף בקידום המדיניות שאנחנו מובילים בקדנציה הנוכחית. שוב, צריך עוד מילה לטרכטנברג: מה שאתה בוועדה הצבת – היפוך הפירמידה – היפוך הפירמידה. עכשיו, המון שנים זו הייתה ססמה, כי מה באמת עשו? כולנו מסתערים על תחום הבגרויות כדי להעלות זכאות. אנחנו באמת הפכנו את הפירמידה בשנתיים האחרונות. אני רוצה לספר לכם: לא רק שהוספנו סייעת שנייה ב-4,600 גני ילדים, ואין כמעט אימא שלא מרגישה את זה – זאת דרמה. זה לא – – – חיים ילין (יש עתיד): כל עוד שמעונות – – – לא יהיו אצלך, לא – – – שר החינוך נפתלי בנט: אנחנו נגיע לזה. אתה צודק, חיים. אתה צודק, חבר הכנסת ילין. אבל זה דבר אחד. אני רוצה לספר לכם דבר שני, שהוא לא פחות דרמטי, והוא קרה, וכמעט לא מכירים. גננות, בשונה ממורים, אין להן חדר מורים. הן לבד; לבד במקצועיות, לבד בעומס הנפשי. אני לא יודע מי מכם – זה באמת התפקיד הכי קשה בעולם, לפי דעתי, להיות גננת. עוד יותר ממורים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חוץ מסייעות. שר החינוך נפתלי בנט: חוץ – יחד עם הסייעות. שינינו את זה. יצרנו להן חדר מורים. תדעו, זה כשנתיים – לקחנו כל 15 גננות, כל 15 גני ילדים – ומינינו גננת מובילה, שהיא מעין מנטורית – אחת הגננות, היא מתוגמלת על זה, היא מסתובבת יום בשבוע בין הגנים. היא לא מפקחת, אין לה סמכויות פיקוח, ולכן גם לא מפחדים לפתוח את הלב. כשמגיע מפקח אתה, ככה, שומר את הקלפים קרוב לחזה. פה לא. הן פותחות את הלב, פותחות קבוצת ווטסאפ, 15 הגננות, מתייעצות: מה אתן ממליצות לעשות בטקס לחנוכה, יש לי בעיה עם אחד ההורים, מה עושים, איך אתן – ורואים זינוק ממשי באיכות ניהול גנים. זה פשוט בלתי נתפס. החיבור הזה, של סייעת שנייה, יחד עם גננת מובילה, יחד עם תקציב עצמאי, באמת גורם לזה שהחינוך בגיל הכי מעצב של הילדים הולך ומשתפר, ואני באמת נחוש להמשיך. אני מאמין שאם אנחנו זורעים זרע, משקים את הזרע, והכול בצורה טובה, אז הילד יגדל בצורה בריאה יותר, בצורה טובה יותר, וזה גם מצמצם פערים, כי בשכונות עשירות, ואללה, הם יודעים להסתדר. בעיריות עשירות הם ידעו להביא סייעת שנייה עוד לפני. אבל איפה לא? בסוציו-אקונומי הנמוך. ולכן יש פה סגירת פערים בגיל שהכי חשוב לסגור בו פערים. אז אנחנו הוספנו סייעת שנייה בגנים, הכשרנו גננות מובילות, נתנו תקצוב להעשרה והצטיידות בגנים, צמצמנו את מספר התלמידים בכיתות הקטנות, א'-ב', ובשנה הקרובה גם ג', מסבסדים את הצהרונים מגיל הגן ועד כיתה ב' – ההצבר של הדברים האלה, רבותי, זה לא פחות ממהפכה בגיל הרך. עכשיו, חבר הכנסת ילין אמר דבר נכון, ופה אני לא יודע לבשר על הצלחה, להפך, לא הצלחנו. קארין אלהרר (יש עתיד): עדיין, עדיין. שר החינוך נפתלי בנט: עדיין. נכון. חברת הכנסת אלהרר צודקת. ההבקעה שאנחנו חייבים – ואני פונה מכאן לראש הממשלה, אני פונה לחבר שלי שר הרווחה חיים כץ: נדמה לי שאני השר היחיד שהיה גם אחראי למעונות, ומייד אחרי זה נהיה שר חינוך. אני לא חושב שהיה עוד שר כזה. היום אני – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): את הזמן הזה – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – שר החינוך נפתלי בנט: אז אני אובייקטיבי. אני אובייקטיבי. אני הייתי פה, הייתי פה, לא מעניין אותי, מה אכפת לי, ברמה האישית, להגדיל – זה לא מעניין. משרד החינוך גם ככה המשרד הכי גדול במדינה. אני היום יכול לקבוע, אחרי בדיקה מקיפה, שחינוך מגיל אפס – מגיל לידה – עד גיל שלוש חייב להיות תחת כנפי משרד החינוך, עם כל הפדגוגיה, עם כל הפיקוח, עם כל ההכשרה, עם כל הרצינות. זה לא יכול להיות יותר שדה פתוח. פניתי לראש הממשלה, בעקבות פנייתי הוא הקים ועדה, מינה את מנכ"ל משרד ראש הממשלה על העניין. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שר החינוך נפתלי בנט: המנכ"ל, וצוות מנכ"לים, הגיעו למסקנה שחייבים להעביר את זה למשרד החינוך. עשינו הכול. ואז היה שינוי בהרכב הממשלה, בדיוק אז. ולצערי השר חיים כץ עוד לא שוכנע. יחד אתכם – פה אין ימין, אין שמאל – עוד מעט נדבר על חוק ירושלים, יהיה ימין ושמאל; פה אין ימין, אין שמאל. כולנו רוצים בטובת הילדים, ואני משוכנע שאנחנו חייבים להעביר את זה לחינוך, ולהירתם כולנו יחד לעניין הזה. אני שוב רוצה לברך את עמיתי, זה צעד קטן בביורוקרטיה הממשלתית, אבל זה צעד גדול, מנו וכולם, במתן חינוך מצוין לילדינו מגיל לידה ועד בגרותם. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני השר. להצעה אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. נא לשבת במקומות. מי בעד? מי נגד? קריאה: בעד. בגין, בעד. קריאה: אפילו בגין בעד. הצבעה מס' 37 בעד סעיפים 1–21 – 54 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–21 נתקבלו. היו"ר נאוה בוקר: 54 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. ואנחנו נעבור שוב להצבעה, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 38 בעד החוק – 56 נגד – אין נמנעים – אין חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 56, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה – חוק המועצה לגיל הרך, התשע"ז–2017, ותירשם בספר החוקים – התקבלה בקריאה שלישית, כמובן. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון תברך, אחרי ההצבעה. בבקשה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אנחנו באים כדי לחבק אותך, מנו. ציפי לבני (המחנה הציוני): עומדים בתור. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אני שותף לחוק. יפעת שאשא ביטון (כולנו): כן? זה רשום? עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אני שותף, אז תצייני את זה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): הנה, יש הזדמנות לתקן. קריאה: יש הסתייגויות. היו"ר נאוה בוקר: לא היו הסתייגויות. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השמחה כאן גדולה, ולא בכדי, גם אני מאוד מתרגשת מכך שהצעת החוק להקמת מועצת הגיל הרך התקבלה. אני זוכרת את המפגש הראשון שלנו בייעוץ המשפטי יחד עם חברי הכנסת טרכטנברג ואלי אלאלוף, היה ברור שכולם מאמינים ברעיון, אבל אתם יודעים, לפוליטיקה יש גם דרכים משלה, והיה לנו ברור שאנחנו צריכים ללחוץ מאוד מאוד חזק כדי שאנחנו נוכל להביא את הדבר הזה לכדי יישום. ובמשרד – – – חיים ילין (יש עתיד): אני בעד. יפעת שאשא ביטון (כולנו): כן, בוודאי. חיים ילין (יש עתיד): שישה בעד – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): די. רק שישה? במיוחד להניח אותו במשרד הנכון. ואמר כאן השר נפתלי בנט, לא פשוטים המהלכים של העברת סמכויות ממשרד למשרד. ואני באמת רוצה להודות לך, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, יחד עם חבר הכנסת אלי אלאלוף, על העבודה, ההתמדה, הנחישות שהייתה שם לאורך כל הדרך, חוסר ההתפשרות, כי ידענו שזה חשוב וידענו שאנחנו צריכים לדקדק בדברים הקטנים, כי אחרת אנחנו עלולים לפספס בדרך. ואתמול, אני חושבת, אנחנו קיבלנו, בדיון בוועדה לזכויות הילד, את הביטוי הראשון לחשיבות ולמשמעות של המועצה הזאת, כשדיברנו על הנושא של מוגנות ילדים והכנסת מצלמות לתוך מוסדות חינוך לגיל הרך, ודיברנו על קידום הפיקוח, חוק הפיקוח לגילאי לידה עד שלוש – שגם אנחנו, השר נפתלי בנט, בטוחים, חושבים, מאמינים, כל מה שתרצה, שזה צריך לחנות במגרש של משרד החינוך, ולא במגרש של משרד העבודה והרווחה. ואני בטוחה שהקמתה של המועצה תעזור לנו להוביל גם את שני המהלכים החשובים האלה, למען ילדי מדינת ישראל. תודה רבה לכולם. ורק אני אזכיר שגם חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף היה שותף בקידום הצעת החוק. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת שאשא ביטון. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר נאוה בוקר: הודעה למזכירות הכנסת. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017. תודה, גברתי. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר תיקון טעות בחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו–2015 [נספחות.] היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להחלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר תיקון טעות בחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו–2015. יציג את החלטת הוועדה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): תודה, גברתי היושבת-ראש, תרשו לי, שכחנו לברך קבוצה מדהימה, שהקימה – משנת 1985, השנה שבה הייתה לי הזכות להקים את המרכז לגיל הרך הראשון בבאר שבע, וכ-60 מרכזים לגיל הרך פרוסים בעיקר בפריפריה, מהגליל העליון, דרך דימונה, חצור, טירת כרמל – כל המרכזים האלה הם התשתית הארגונית הטיפולית הנהדרת שעומדת לרשות החוק. אז עכשיו נעבור לדברים הטכניים, אבל כמה חשוב שיש ייעוץ משפטי שבודק את החוקים ממש נקודה-נקודה, שורה-שורה. בפרק י' לחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו–2015, נחקק חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון). בהכנת הנוסח להצבעה במליאה נפלו כמה טעויות בהקלדה, טעויות לשוניות-טכניות, וכן השמטות מקריות. מוצע עתה לתקן את הטעויות האלה – אני חייב להגיד שהיה דיון על כל טעות וטעות, בוועדה – לפי הסמכות הקבועה בחוק בסעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט. אני מבקש לאשר את התיקונים האלה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר תיקון טעות בחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו–2015, בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 40 בעד ההחלטה – 42 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר תיקון טעות בחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו–2015, נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 42, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההחלטה התקבלה. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? – זו החלטה. חברים, תיקון: ההחלטה התקבלה. מוזמנת לברך, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. ביקשת ממני שאיילת תברך. סליחה, אוקיי, הוא טעה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הטעות הייתה – – – היו"ר נאוה בוקר: מה קרה? הטעות היא לא שלי, אבל אני שמחה להודות גם בטעות שהיא לא שלי, אם את רוצה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה לומר שנהניתי מהטעות שלך, ואני מודה לך על הטעות. היו"ר נאוה בוקר: אבל בסדר. יש כאן מזכיר, הוא מדריך אותנו, אז תמתינו בסבלנות, בבקשה, מה לעשות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היושבת-ראש – – – היו"ר נאוה בוקר: לא תמיד חייבים להגיב על כל דבר. הצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017 [מס' כ/728; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 23424; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת החוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, על פי נוסח שגיבשנו בשולחן עגול יחד עם המרכז לשלטון מקומי, בשיתוף חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – והצטרפו לנוסח זה חוקים נוספים, של חברי הכנסת קארין אלהרר, איילת נחמיאס ורבין ויוליה מלינובסקי. כמובן וכמובן, מעל הכול, כפי שאמרתי גם בקריאה הטרומית, גם בקריאה הראשונה, וזה לא מובן מאליו, זה המקום להודות כבר בתחילה, לפני שאסקור את מהות החוק, לשרים – השר נפתלי בנט, שר החינוך – זה לא מובן מאליו, הוא היה קשוב לצורך הזה, יחד עם שר האוצר, בקטע של התקצוב, אבל בקטע של הפיקוח, אני רוצה לומר, זה לא עניין של מה בכך ששר, בנפש חפצה, נכנס לסוגיה כה כבדה, של סבסוד הצהרונים, כבר בהתראה קצרה מאוד, כבר בתחילת שנת הלימודים תשע"ח, ב-1 בספטמבר. בד בבד הוא מחיל על עצמו, בידיעה, פיקוח, קביעת סטנדרטים, מה שלא היה עד היום. אמשיך ואפרט במה מדובר. כיום, צהרונים רבים פועלים כ-15 שעות בשבוע, לאחר שעות הלימודים הרגילות. הצהרונים מתקיימים בגני הילדים ובבתי-הספר ומשמשים מסגרת שהייה והעשרה לעשרות אלפי ילדים. הצהרונים היום פועלים ללא פיקוח ובקרה נאותים, הן לעניין התשלומים הנהוגים בהם והן לעניין התנאים החינוכיים, המקצועיים, התברואתיים והבטיחותיים. לפיכך מוצע בהצעת החוק לקבוע הוראות לעניין פיקוח ובקרה על צהרונים מסוימים, שמיועדים לילדים עד כיתה ג' ופועלים במוסדות חינוך, וכן על צהרונים הפועלים במרכזים קהילתיים המופעלים על ידי רשויות מקומיות או מי מטעמן, וכן על ידי חברות ממשלתיות. חברי, לא אחת אנחנו מנסים להביא תיקונים כאן, בבית-המחוקקים, ואנחנו מרגישים את הלחצים, את הזרמים, ואני אומר לכם, עמדנו – זה לא היה קל; את הדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית הזמנו לשעה וחצי או שעתיים, והוא נמשך מהשעה 13:00 עד השעה 20:00. הופעלו לחצים על ידי גורמים די חזקים בחברה הישראלית. היינו קשובים. לומר לכם שאני מביא היום את החוק כפי שהוא נוסח בתחילתו? לא. אבל אני יכול לומר לכם שכן עמדנו, כדי שבפתחים האלה, באוזן הקשבת שנתנו, לא ייכנסו ולא יהיו תהליכים שיעקרו את החוק ממהותו. לכן, היום אתם מקבלים הצעת חוק שגם המרכזים הקהילתיים וגם המתנ"סים נמצאים בה. על פי הצעת החוק, שר החינוך יהיה רשאי – וכאן באה הגמישות שלנו – לפטור מתחולת החוק צהרונים שמופעלים באמצעות גוף פרטי ופועלים במקרקעין בבעלות גוף פרטי או שנשכרו מגוף פרטי. כאן היינו קשובים. אומנם לשר יש סמכות, ברגולציה שלו, לקבוע תעריפים שונים, אבל היינו צריכים להיות יותר קשובים לגבי צהרונים פרטיים, שלא ממומנים כלל ועיקר, לא במישרין ולא בעקיפין, על ידי המדינה. היה ויכוח לגבי צהרונים שמופעלים על ידי גנים פרטיים, שבבוקר מסובסדים על ידי המדינה, אבל הצהרון לא מסובסד – האם להשית את הפיקוח. דעתי ודעת חברי וחברותי הייתה להשית את הפיקוח על כלל הצהרונים, לפחות בסטנדרטים שרצינו להשית. לגבי המחירים, אנחנו מבינים שיש הורים שרוצים להעניק יותר. היינו קשובים. אבל מה כן? קבענו מחירים לאותם סטנדרטים. זאת אומרת, אם הורים ירצו שבמסגרת הצהרון שלהם יהיו שלושה חוגים, ולא שני חוגים, יהיה מחיר לחוג השלישי. אני רוצה לומר לכם – יושבת כאן חברת הכנסת יעל גרמן, היא יזמה אצלי דיון, אם אני לא טועה, לפני כשמונה חודשים, בוועדת החינוך, על התופעה שגנים פרטיים – או גנים לא פרטיים, במוכר שאינו רשמי – מקבלים מהמדינה תקצוב לפי סל רווחי, שנע בין 700 ש"ח ל-1,000 ש"ח על השעות 08:00 עד 13:00, ומפעילים צהרון, מסגרת, אחר כך, של שעתיים או שלוש, וגובים תשלום מופקע. הייתי יכול לומר: לגיטימי, מי שירצה ייקח, מי שלא ירצה לא ייקח. אבל יש גנים פרטיים שניצלו זאת ואמרו: אתה לוקח את כל המוצר ואתה לא יכול לבחור. לכן, הפרצה הזאת הייתה לנגד עינינו, ורצינו למנוע אותה. לכן אנחנו אפשרנו – אומנם השר יהיה רשאי לקבוע את כללי הרגולציה, אבל אמרנו לפרוטוקול שאחד הפרמטרים שיהיה לעיני השר בקביעת הרגולציה, את מי לפטור ואת מי לא לפטור – הוא ייתן את הדעת על כך שמפעילי צהרונים וגנים פרטיים לא ינצלו את השעתיים האלה כדי לגבות מחיר מופקע גם על גן ילדים שממומן על ידי המדינה. עוד מוצע להסמיך את שר החינוך לקבוע תנאים לפתיחת צהרון והפעלתו, ובין היתר תנאים פיזיים, בטיחותיים וסביבתיים בצהרון, ואף את התנאים והתקן הנדרשים מממלאי תפקידים בו. עד היום לא היו שום פיקוח או קביעה לגבי צוות העובדים בצהרון. היום החוק מתייחס לכך וקובע תקן של התנאים הנדרשים מבעלי התפקידים בצהרון. כמו כן, מוצע להסמיך את שר החינוך לקבוע מחיר חודשי מרבי שייגבה עבור כל ילד בעד שירותי צהרון. המחיר ייקבע, בין היתר, על בסיס עלות הצהרון ותקורה סבירה. אפשר שייקבעו מחירים שונים לפי סוגי צהרונים. שר החינוך יהיה רשאי לקבוע גם שיעורי השתתפות של המדינה בעלות הצהרונים, לפי סוגי צהרונים. מוצע לקבוע כי מפעיל צהרון יגיש לממונה במשרד החינוך, שימונה על פי חוק זה, תצהיר כי הוא עומד בהוראות החוק. מפעיל הצהרון יודיע לרשות המקומית שהוא פועל בתחומה על פתיחת הצהרון ועל הפעלתו – אין מציאות כזאת שיפעל צהרון בלי שהרשויות יודעות על קיומו. כמו כן, רשות מקומית שהתקשרה עם מפעיל צהרון תתנה את ההתקשרות עמו בקיום כל הוראות החוק. עוד מוצע לקבוע הוראות בעניין מינוי מפקחים לפי החוק, סמכויותיהם והוראות בעניין סמכות הממונה להטיל עיצומים כספיים לפי החוק. המפקחים יוסמכו להוציא צו הגבלה מינהלי לסגירת צהרון או להגבלת פעילותו. אני חייב לומר עוד התייחסות שהביאו חברי חברי הכנסת חיים ילין ואיתן ברושי – התייחסות מיוחדת לצהרונים שמופעלים בתחומי המועצות האזוריות; ידוע שמרכזי החינוך במועצות האזוריות מרוכזים במקומות רחוקים מנקודות יישוב, וזה יוצר בעיה – סוגיית ההסעות. אין אפשרות לפצל הסעות, יש עלויות. גם כאן נאמר לפרוטוקול ונאמר בוועדה ששר החינוך, אם המועצה האזורית תרצה להפעיל צהרון בתחום היישוב שלה, זה יתאפשר לה, והשר יביא זאת בחשבון. מוצע כי, ככלל, תחילתו של החוק תהיה בתחילת שנת הלימודים התשע"ח, ואולם על צהרונים שאינם מופעלים על ידי רשות מקומית או מי מטעמה, או על ידי חברה ממשלתית, יחול החוק החל בשנת הלימודים התשע"ט. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אבל אני רוצה לומר לכם, אני לא אאפשר הצבעה אם אני לא אספיק להודות – לשר האוצר, כפי שאמרתי, על העמדת תקציב לא מבוטל. רבותי, זה לא עניין של מה בכך; הקול קורא שפרסם שר החינוך, שדיברנו עליו, אם אני לא טועה, עלותו מוערכת ב-900 מיליון ש"ח, סכום לא מבוטל. 900 מיליון ש"ח. אנחנו בתקופה שמדברים בה על מעמד הביניים. להזכיר לכם, אשכולות 1, 2 ו-3 כבר היו מסובסדים. כאן, כל הסכום הזה, אם אפשר לומר, כל-כולו, רובו ככולו, הוא לטובת אשכולות 5-4, וב-6–10 אנחנו מחילים את כללי הרגולציה, כפי שאמרתי, בהחרגה שהוקנתה בסמכות לשר. שר החינוך, כפי שאמרתי, מרגע שהחוק הזה עובר, כל המשרד שלו מתכנס לסוגיית בקרה ופיקוח. אין ספק שזו מטלה כבדה, ואני רוצה להודות לך אישית, שר החינוך נפתלי בנט. למר חיים ביבס, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי – החוק הזה, חוק הפיקוח, לא היה נולד ללא השתתפותו ותרומתו בשולחן העגול; קיימנו שולחן עגול במשך כמה חודשים: מרכז השלטון המקומי, משרד האוצר, משרד החינוך, פורום ארגוני ההורים, שגם אליהם אני אתייחס. במרכז השלטון המקומי – לגברת מיכל מנקס וליועצת המשפטית, נועה בן אריה. לצוות הוועדה, עו"ד מירב ישראלי, שקצת האצנו לה את הקצב ואת הדופק בתקופה האחרונה, ואני מודה לה על המקצועיות ועל הליווי, ואתה מפקחת ומנצחת על העבודה המתמחה שעוזבת אותנו היום, ואנחנו רוצים להודות לה, במעמד זה, גם על העזרה בחוק הזה ובכלל על התקופה שזכינו בה בהתמחות, ירדן הומינר, תרשי לי לאחל לך גם לידה קלה, בעזרת השם. צוות הוועדה – מנהלת הוועדה הגברת יהודית גידלי, רבקה וידר, ועוד אחת שנפרדת מאתנו, בוועדת החינוך, לאה גופר, שאף היא עוזבת אותנו היום, אבל לטובת ניהול ועדה אחרת, היא זכתה במכרז, ואני מאוד מודה לה על התקופה היפה ועל העבודה המסורה. כנראה יש תמורה בעד האגרה, והיא זכתה במכרז של ניהול ועדה. התייחסות מיוחדת לשיתופי הפעולה הפוריים והלא-מובנים מאליהם: לפורום ועדי ההורים היישוביים, למר זאב גולדבלט ולפז כהן, ולכם, חברי הכנסת, כולכם, שליוויתם אותנו. לא היה קל. חברות הכנסת וחברי הכנסת, תודה רבה לכם. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת חיים ילין. חמש דקות לרשותך. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אז כן, עוד חוק חשוב, חוק לפיקוח על מחירי הצהרונים. מחאת הצהרונים לא נפלה על אוזניים ערלות, היה קשב רב לזעקת ההורים, שיצאו ואמרו: גוזלים אותנו, עושקים אותנו. ידענו כולנו – והשתתפנו, חברי כנסת רבים, בוועדות שונות שהעלו את הסוגיה – שהרשויות – מי שמפעיל את הצהרונים גוזר קופון לא קטן על גבם של ההורים. ניסינו לבדוק ולהבין את הממדים, ולא תמיד הצלחנו לקבל תשובות, משום מה כולם שמרו את הקלפים מאוד מאוד קרוב לחזה. אבל ככל שהעמקנו, הבנו שהרבה מאוד הורים שמשלמים לצהרונים מממנים על הדרך עוד הרבה מאוד פעילויות אחרות, שהם לא בהכרח נוטלים בהן חלק, ולכן יצאנו למהלך מאוד ארוך ואינטנסיבי. אנחנו אומנם שומעים עליו בכנסת, בעיקר בחודש וחצי האחרון, אבל הרבה מאוד חודשים ישבנו – ואני לא אגזים אם אני אומר יום ולילה – בצורה מאוד אינטנסיבית, אפילו בפסח נאלצנו לעזוב את הכול, כדי להבטיח שזה יקרה לקראת שנת הלימודים הבאה. עשינו את זה בשיתוף השלטון המקומי, משרד החינוך, משרד האוצר ונציגי ההורים, וכולם כולם היו שותפים מלאים לאורך כל הדרך. אבל אני מוכרחה לספר לכם, שבעיקר בשבועות האחרונים יש איזושהי תופעה מוזרה וקצת הפוכה: פתאום אנחנו מתחילים לקבל הרבה מאוד לחצים מהשטח כדי שניסוג מההחלטה, או שלפחות נחריג את הגוף הזה, והגוף הזה, והצהרונים שמופעלים על ידי הרשות במקום כזה או מקום אחר – והכול קורה דרך ההורים: פתאום ההורים מגיעים אלינו באיזשהו גל הפוך, והם לא אומרים: תורידו לנו את המחירים, אלא פתאום הם מבקשים שאנחנו נחריג אותם, כדי שהם יוכלו לשלם יותר; ואני חושבת שהלחץ הזה, עם כל הדיס-אינפורמציה שמופצת בחוץ, לא ראוי, לא מכבד, ובעיקר פוגע בהורים. אבל כפי שאמר חבר הכנסת מרגי, אנחנו אומנם קשובים לקולות השטח, אבל אנחנו עומדים איתן, כדי לשמר קודם כול את האינטרס של הציבור, קודם כול את האינטרס של ההורים, ורק אחר כך את של כל האחרים, כי אנחנו נמצאים כאן קודם כול בשבילם. אבל אני גם צריכה לומר ביושר, שכל רפורמה גדולה – ואנחנו באמת מדברים על רפורמה גדולה – יש בה הרבה מאוד חשש; אף אחד לא יודע איך זה באמת יהיה בפועל, ולכן אני מציעה לכולם: בואו נצא לדרך, מדובר באנשי מקצוע שעבדו בשביל שהדבר הזה יקרה, ואנחנו כמובן נוכל לעשות את ההתאמות ולהיות קשובים גם במהלך הדרך. החוק מותיר לנו את האפשרות ללמוד את מה שקורה בשטח ולעשות את ההתאמות הנדרשות. החוק הזה לא עומד לבדו, והמשמעות שלו ניתנת בעיקר מתוקף תוכנית "נטו משפחה" של השר כחלון. הסבסוד שבעצם ניתן במסגרת התוכנית הזאת להורים צעירים מאפשר הוזלה עוד יותר משמעותית מאשר רק קביעת המחיר המקסימלי, ובכך אנחנו יכולים להביא בשורה אמיתית לכל אותו ציבור הורים שבאמת באמת קורס תחת הנטל, עובד יום-יום קשה מאוד, ובסופו של דבר בקושי מסיים את החודש, ואני חושבת שבמסגרת הרפורמה של הצהרונים אנחנו בהחלט מביאים לו בשורה משמעותית. לסיום, אני רוצה לומר לכל אותם גופים שגם עכשיו, כשאני עומדת כאן, אני בטוחה שהטלפון שלי עוד ממשיך לצלצל – אל תדאגו, כאשת חינוך לא הייתי נותנת את ידי לשום פשרה באיכות ובסטנדרטים של שום מסגרת חינוכית, וכמי שמגיעה מהשלטון המקומי ומכירה את השטח אני יודעת שאפשר לקיים צהרונים איכותיים גם במחיר של 935 שקלים, ואנחנו עדיין נישאר במצב שזה נהנה וזה לא חסר. אז נכון, לא ירוויחו כמו פעם, אבל זה עדיין משאיר רווח גם בידי מי שמפעיל את זה. ולסיום, אני רוצה להצטרף לתודות לאותם אנשים שבאמת היו שותפים לדרך – בראש ובראשונה לך, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מרגי, גם על ההקשבה, גם על הנחישות, לאורך כל הדרך, על ההירתמות בימי ראשון, בשעות לא שעות, בדיונים ארוכים מאוד – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים, בבקשה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – לא ויתרת – לא ויתרת, והמשכת עד שסיימנו, כי אנחנו שמנו לנו למטרה: שב-1 בספטמבר ההורים יוכלו ליהנות מצהרונים איכותיים, מפוקחים ובמחיר שפוי. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): רק עוד כמה תודות שאנחנו לא יכולים לוותר עליהן. היו"ר נאוה בוקר: חמש דקות היו לך להגיד תודות. יפעת שאשא ביטון (כולנו): 30 שניות. שר האוצר, שר החינוך, שהסכים לקחת על עצמו את הפיקוח – לא מובן מאליו. לא היה פשוט ועשיתם את זה. לחיים ביבס ולצוות השלטון המקומי, שהיה אתנו לאורך כל הדרך יד ביד, וגם זה לא מובן מאליו, כי הרשויות משלמות כאן מחיר: אנחנו בעצם גוזרים להן מהרווח – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת שאשא ביטון, תודה רבה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – לצוותים של המשרדים השונים, וכמובן כמובן לצוות שלי, ולכם, חברי הכנסת מכל סיעות הבית, אתם באמת שותפי אמת. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, כבוד שר החינוך, מרגי, לפעמים אי-אפשר להבין איך לוקחים ארבעה חוקים, עושים מהם חוק אחד ובעצם יוצאים לדרך. אומנם אני בוועדת החינוך, והייתי בדיונים, אבל מה שהדליק אצלי נורה אדומה ובעצם הביא אותי לדיונים, ולהילחם על המועצות האזוריות, היה אותו מכתב של שי חג'ג', ראש מועצה אזורית מרחבים, ראש מועצה שלך, שבא והתריע. הוא אמר: חבר'ה, החוק נהדר, אבל תדעו לכם, אנחנו לא יודעים – לא יודעים להביא הסעות מפוצלות ל-א'–ג' מצד אחד, ולד', ה', ו' מצד שני. המשמעות היא שיש לנו כפל הסעות. ואוטובוס, לא מעניין אותו אם יש חמישה תלמידים או יש 24 או יש 50. אוטובוס עולה, לא יעזור כלום – חבר'ה, מי שלא יודע, קו אוטובוס במועצות אזוריות שנתי עולה 250,000 שקל. כל קו. אין מתחת לזה. זאת המשמעות. מאיפה מביאים עוד 250,000 כפול שלוש כיתות, 750,000 שקל בשנה, מינימום, שאנחנו מכפילים בכל המועצות האזוריות. אנחנו מבינים שיש פה סדר גודל של בין 50 ל-80 מיליון שקל. אי-אפשר לחוקק את החוק ולהגיד, אוקיי, כל ילדי המועצות האזוריות, כל ילדי עוטף עזה, גליל עליון, הם מחוץ לתמונה; זה לא המצב. כשמסתכלים, צריך להסתכל לא רק על תל אביב. היינו בדיונים שם, וכל הזמן, מה שמעתי? תל אביב, תל אביב, תל אביב, תל אביב, תל אביב, תל אביב. מה זה? מה, כל הילדים מרוכזים בתל אביב? או שמרוכזים גם בקריית שמונה, באילת, במטולה? איפה הם כולם? ולכן, טוב שבעצם התקבלה ההחלטה שמשרד החינוך צריך לתקצב או את ההסעות, או – ופה באה הגדוּלה: הרי מה קורה במועצות האזוריות? יש מה שנקרא מרכזונים. גם במושבים. לרוב אלה מתנ"סים שהמועצה מקימה, לא תמיד חברת המתנ"סים. ויש מרכזונים בקיבוצים. אז כל מושב או כל קיבוץ יכול לקלוט את הילדים. בסוף כל מועצה תסגור מול משרד החינוך באיזו דרך; יש כאלה שיתוקצבו בהסעות, יש כאלה שיתוקצבו באותם מרכזונים, ועל זה, באמת, שאפו גדול על שהצלחתם להכניס את הדבר הזה, אבל בסוף – מרגי, בסוף-בסוף – לא, אני רוצה שתקשיב לי. יעקב מרגי (ש"ס): אני אתך, סליחה. חיים ילין (יש עתיד): בסוף, הרי חוק, אין לו כסף; לא כתוב: החוק הזה הוא 450 מיליון ש"ח. אין לו. בסוף צריך לתקצב אותו לראות כמה, בגדול, נותנים למועצות, ונותנים לערים, ונותנים לכל אחד. זה מה שיש. וגם מה שהיה יפה בתהליך זה, מה שנקרא, הצהרונים הפרטיים. אני אומר את זה בלב שלם, וגם כשהייתי במזכירות של התנועה הקיבוצית אמרתי להם: חברים יקרים, תקשיבו, נגמר הפרטי, אי-אפשר לרקוד על שתי החתונות, תחליטו איזה מסלול אתם רוצים, חד-משמעית. אבל בסוף צריך להבין, חייבים להיות הוגנים. כי אם בסוף זה יעבור את אותו סף תקציבי שאנחנו חושבים עליו, אז לא יהיה חוק, הכול ייפול. זאת הבעיה שלנו – אנחנו רוצים יד, לוקחים לנו את הכול, ובסוף טוחנים אותנו דק-דק. אנחנו חייבים פה יושרה, ואנחנו חייבים להקפיד על זה שפרטיים הם פרטיים. ואני שמח מאוד שהגענו גם לקו הזה, שאין עליו עוררין. כבוד שר החינוך, פניתי אליך היום בצהריים, הוצאתי מכתב, כי – מה קרה, בעצם? כל המועצות האזוריות, המקומיות והערים חיכו לחקיקה הזאת, חלקן, בשביל הקול-קורא, כל מי שנמצא במעמד סוציו-אקונומי מ-1 עד 5. אמרנו, חבר'ה, אנחנו יודעים על החוק, והקול-קורא נסגר לפני שלושה ימים. אין בזה היגיון, תפתחו אותו לפחות. ואני אומר לך, כבוד השר, קיבלתי מכתב עכשיו, הודעה, לפני שעה, שבעצם פותחים את הקול-קורא ומאריכים את זה עד 2 באוגוסט. שאפו גדול, פשוט אין פה מה לעשות, זה היגיון, לא הכול פוליטיקה ולא הכול זה חמש יחידות. טוב, אז אם אתה מקשיב, כבוד השר – ואני מאוד שמח שאתה מקשיב – אז אני רוצה להזכיר שהפירמידה שאתה דיברת עליה, אני חושב שאתה יכול להוביל אותה. חסר רק דבר אחד: ילד במעון יום, ילד שנולד, עד גיל 18 הוא צריך להיות רק שלך. לא שלך כשר – רק של משרד החינוך. אין לדבר הזה תחליף. אם נצליח לעשות את זה עכשיו, מה טוב, כולנו הרווחנו, אלה הילדים של כולנו. ודרך אגב, אני חייב להגיד לך שהיום ציינתי אותך בוועדה, ואמרתי שהמקום היחיד, כנראה, שאין בו ניגוד אינטרסים וניגוד עניינים זה בחינוך. שאלו אותי למה – כי תראו, לשר החינוך יש ילדים במערכת, והוא עדיין מקבל החלטות, והוא לא בניגוד עניינים. כולנו, יש לנו ילדים במערכת החינוך, ואם לא ילדים – נכדים. כולנו רוצים, מתיימרים, שאנחנו מבינים בחינוך, אבל בסוף אלה רק המורים, רק הגננות, רק בעלי המקצוע. ואני אומר את זה: קח, כבוד השר, את הדברים שאתה שומע, קח אותם, הם לא נגדך, הם אתך. ולכן גם כשקבענו את הוועדה של החופש הגדול – היא לא באה לנגח את משרד החינוך, ולא את המורים. היא נועדה, תאמין לי, כחלק מהוועדה – היא נועדה לעזור לך לקבל את ההחלטות הנכונות. אין דבר כזה – תראה מה אני אומר לך, קח את החופש, קח את מעונות היום – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, תודה. חיים ילין (יש עתיד): – – ואז אתה תירשם בהיסטוריה של החינוך במדינת ישראל. תודה. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. חמש דקות לרשותך. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, אני חושב שיש פה משהו סמלי, שמייד לאחר אישור המועצה לגיל הרך הממשלה מביאה, יחד עם כולנו, את ההצעה לצהרונים. אני רוצה קודם כול להודות לך, שר החינוך, על הדברים שאמרת למנו ולאלאלוף. רק אומר לך, אדוני שר החינוך, שחבל שאתה בראייה לאחור אומר את הדברים. כשהיית שר הכלכלה לא העזת להוציא את הגיל הרך אל החינוך, כשהיית אז שר החינוך לא הייתה לך את היכולת לקחת את זה לחינוך, ועכשיו נשארנו עם דבר עוד יותר אבסורדי, שהגיל הרך עבר לרווחה. אני קורא לך – ואני בטוח שיש לך גיבוי – להעביר את הכול לאחריות החינוך, זה מהלך בעל חשיבות היסטורית ואסטרטגית. אני רוצה לשבח את חברת הכנסת שאשא ביטון ואת חברי יושב-ראש הוועדה מרגי על הנחישות בהובלת המהלך, שאנחנו תומכים בו, וגם על ההבנה לצרכים של המרחב הכפרי. הכירו – ואני שמח על כך: בניסוח מופיעה לא רק "רשות מקומית", אלא, כפי שדרשנו, "מועצה אזורית". מופיעה הכרה ביכולת לקיים את הפעילות בכל יישוב ויישוב, ולא רק בבית-הספר האזורי, על בסיס המרכז הקהילתי – דברים שקיימים היום, אבל היה אפשר להיקלע למציאות שהיו הופכים אותנו גם פה לחריגים. ואני רוצה לומר שיש משקל גדול לפיזור היישובים ולגודל שלהם. ופה מחויב שר החינוך להכיר, על פי ההחלטה, גם במציאות מיוחדת, של קבוצה קטנה, של מחירים גבוהים, ושל צורך להכיר בצורת חיים ייחודית. לא פעם פה מביעים מחאה עלי על ההגנה הגורפת על ההתיישבות. אבל תבינו, מדובר ב-9%-8% מהאוכלוסייה בישראל, שמפוזרים ב-1,000 יישובים כפריים ממטולה ועד אילת, כולל יהודה ושומרון. אני רוצה לומר שעניין ההסעות הוא קריטי. תראו, במועצה אזורית הסעות זה כמו נכות מלידה; אי-אפשר בלי הסעות, כל דבר כרוך בהסעות, מה שהופך את העלויות לגבוהות במיוחד, בכל תחום ותחום, גם בחיים האישיים וגם הציבוריים והקהילתיים. ולכן היכולת להיות כמו כולם היא לא דרישה מוגזמת. אני גם בעד פיקוח ובקרה, אני גם בעד מגבלות שיחולו על המרחב הכפרי, אבל לא ליצור מציאות, בהחלטות הכנסת, שיש מגזר שהוא מחוץ לעניין. ולכן, יש ביטוי, לרבות בשאלות המזון, ליכולת לקיים את הפעילות – שחלקה קיימת גם היום – במרחב הכפרי בתנאים דומים, אבל עניין ההסעות יכול להפוך את זה לבלתי אפשרי. לכן, אדוני, אני רוצה לברך על הקמת המועצה לגיל הרך, ולומר שהמלאכה לא הושלמה עד שלא יעבירו את האחריות מלידה ועד בכלל, למשרד החינוך. אבל יש פה שלב שצריך להודות שהוא חשוב, ולהודות על היוזמה. כפי שנאמר פה, 900 מיליון שקל זה לא מעט כסף, ואי-אפשר לעשות את זה בלי הסכמה של האוצר, ולכן צריך להודות גם לשר האוצר, ולומר שיש כאן מהלך חשוב, מהלך בעל חשיבות גדולה לילדי ישראל, ואין ספק שהחינוך זה הדבר העיקרי, והחינוך של הגיל הרך הוא התשתית שעליה נבנה החינוך כולו, ובישראל ההון האנושי הוא ההון העיקרי; גם כשמצאנו גז, ההון האנושי הוא העיקר. לכן, זאת ברכה. ולומר תודה גם בשם המרחב הכפרי, שההחלטות של היום משאירות אותנו חלק מהמפעל החשוב הזה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה. חמש דקות לרשותך. רחל עזריה (כולנו): כבוד היו"ר, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השרים, האמת היא שיש פה רגע מרגש. קורה פה, במליאה – זו כבר הצעת החוק השנייה, שאנחנו תכף נעביר, שקשורה לנושא של הגיל הרך, וזה לא נושא שהכנסת נהגה לעסוק בו, בטח לא באינטנסיביות כזאת. לפני עשור נבחרתי להיות חברת מועצת העיר ירושלים, צעירה, אימא לשתי בנות צעירות, וביקשתי את תיק הגיל הרך, ולא ידעו על מה אני מדברת. לא היה תיק כזה. קריאה: – – – רחל עזריה (כולנו): אתה זוכר? אתה זוכר? ויצרו תיק גיל הרך עבורי, עם טיפות חלב וגני ילדים; גני משחקים לא קיבלתי, אבל לא נורא. התחלתי לעסוק בזה, וכולם אמרו: למה צריך לגיל הרך? ואמרתי: זה שנים קריטיות, ואף אחד לא שם לב אליהן. משרד החינוך, כבוד שר החינוך, בזמנו היה עסוק רק בבגרויות ובמיצ"בים, אף אחד לא חשב על הנושא של הגיל הרך, והנה, לאט-לאט, עם השנים הנושא של הגיל הרך הלך ותפס, צבר תאוצה, ואנשים הבינו למה זה חשוב. בזמנו, כשנבחרתי, כתבתי טור: הגיל הרך, הגיל הנשכח. הוא היה כל כך נשכח שאפילו אף אחד לא רצה לפרסם את הטור. זה היה כאילו כל כך לא רלוונטי. בירושלים כבר עשינו את המהלך. הוזלנו את הצהרונים. זה עבד יפה מאוד. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וחבר הכנסת מרגי, אל תדאגו, הכול יהיה בסדר. היו קשיי התחלה, אבל זה עבד יפה מאוד. גם את הקייטנות, מהלך שקורה פה היום בכנסת, כבר הוזלנו בגני הילדים בירושלים: על הקייטנה משלמים 600 שקל, על הצהרונים משלמים 450 שקל – סכומים מאוד מאוד נמוכים. מחאת העגלות בעיני הייתה נקודת מפנה לעניין הזה; פתאום כולם הבינו שיש משמעות לגיל הזה, וצריך לשים לב. צריך לשים לב גם להורים, שמאוד מתקשים בג'ינגול בין גידול הילדים לבין שוק העבודה. אבל בהמשך, מאז מחאת העגלות – סליחה, אחרי מחאת העגלות, הוקמה ועדת טרכטנברג, שהיום גם העברנו את החוק שלו בנושא של הגיל הרך. ובמחאה, תוך כדי המחאה, התקשרו אלי ממשרד האוצר ואמרו לי: אנחנו צריכים לתת משהו לגיל הרך, ואנחנו לא יודעים מה לתת. אנחנו יודעים שהנושא הזה מעסיק אותך, אולי תבואי לעזור. ואז עשינו את המהלך הגדול של שלוש-ארבע חינם, והיו נקודות הזיכוי, אבל תחשבו, היו צריכים לצאת מאות אלפי הורים לרחובות, לצעוד עם העגלות, רק כדי לשכנע מישהו שצריך לשים לב. וראו איזה פלא, בכנסת הזאת, בלי מחאה של הורים, בלי צעקות, בלי עניינים, אחד אחרי השני הנושאים האלה עולים. כשהתחיל הדיון הראשון, של חבר הכנסת טרכטנברג, אצל עמיתי לסיעה, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת אלאלוף, בנושא של הגיל הרך, אמרתי שאני חושבת שזה סוג של רגע מדהים ששני גברים מבוגרים מתעסקים בגיל הרך. מי חשב? זה תמיד היה נושא שאם זה עניין מישהו זה רק אימהות צעירות, והנה, זה מעניין אותם והם מובילים את זה. ואנחנו רואים שבכנסת הזאת יש פה פשוט סדרת חקיקות בנושא הזה, אחת אחרי השנייה, בין אם זה הגיל הרך, ממש כמו שהיום אנחנו מעבירים את שני החוקים האלה, ובין אם זה בכלל בנושא של הורות ושוק העבודה, חוקים ששמחתי להוביל וליזום, ונושא של הארכת חופשת לידה. והשיא בעיני הוא הנושא של "נטו משפחה", שיש פה רגע ששר האוצר אומר: אנחנו עכשיו דנים בנושא של הורות ושוק העבודה, הורים לילדים קטנים – איך אנחנו מסייעים להם. שוב, בלי מחאה, בלי שהיינו צריכים לצעוד ברחובות בקיץ הרותח. עושים את כל זה כדי – – – קריאה: – – – רחל עזריה (כולנו): לפני שנים, אבל היה אפשר לשכוח. איך עובדת המערכת הפוליטית? יש מחאה, משתיקים אותה, נגמר. אבל לא, הייתה מחאה, ועדיין זה ממשיך להדהד. אז זה מראה שזה באמת תחום שצריך בו הרבה מאוד גיבוי והרבה מאוד עשייה. ואני חושבת שיש פה רגע – רציתי לעלות לדוכן ולומר שיש פה רגע שאנחנו עושים מעשה היסטורי, כמה מעשים היסטוריים היום. הופכים את הפירמידה. כבוד שר החינוך, אתה מגלה עניין בנושא של הגיל הרך, מה שבכלל לא ברור מאליו. אני יכולה לספר לך, אני מכירה את ההיסטוריה של שרי החינוך: זה לא נושא שקרה, אנשים לא הבינו בכלל. ואני אגיד לך גם למה: אם אתה בא לבית-ספר תיכון ומדבר, זה ממש מגניב, כולם מוחאים לך כפיים. אלה אפילו קולות עוד מעט – סליחה שאני מדברת פוליטיקה. אתה בא לילדים, הם לא מזהים אותך, לא מבינים מה אתה רוצה, לפעמים הם אפילו בוכים תוך כדי שאתה נמצא שם, ואז, כאילו, מה להשקיע שם – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – רחל עזריה (כולנו): – – אבל הנה, נהיה ברור שזה דבר שצריך לעשות, ואני חושבת שצריך לומר שאפו. אני ארשה לעצמי, ברגע לא פוליטי, לומר קודם כול שאפו לכל הבית הזה, לכל הכנסת, על עשייה מאוד משמעותית בנושא של הגיל הרך. לפני עשור, אני אגיד לכם בכנות, לא דמיינתי שדבר כזה יקרה. לא דמיינתי שנגיע לרגע שלא נצטרך למחות ולזעוק כדי לקבל מענה. וכמובן, אני רוצה לומר שאפו ענק ליו"ר מפלגתי, שר האוצר משה כחלון, שבאמת הבין את הנושא הזה. דיברתי על זה אתו המון פעמים בשנתיים האחרונות, והוא פשוט הבין את זה. והנושאים האלה – אנחנו ניתן בהם מענה, מפלגה שנותנת בהם מענה, אחד אחרי השני, עד שנפתור. יש עוד הרבה עבודה, אבל כבר עשינו את רובה, וממש, נעשה ונצליח. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רחל, אני רק רוצה לאשר שאת היית אובססיבית לנושא עוד בעיריית ירושלים. רחל עזריה (כולנו): הייתי מגיעה לכל דיון – הוא אומר שהייתי אובססיבית – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אל תגיד: אובססיבית. תגיד: אכפתית. רחל עזריה (כולנו): – – הייתי מגיעה לכל דיון. כשהיה על סטודנטים, הייתי אומרת: משפחות צעירות. כשהיה על מורות, הייתי אומרת: גננות. כשהיה על נוער, הייתי אומרת: הגיל הרך, עד שהנה, בבקשה. תודה רבה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת עזריה. השר נפתלי בנט, שר החינוך, בבקשה. חברים, קצת שקט באגף הימני. שר החינוך נפתלי בנט: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתייחס תחילה באמת לאירוע המרגש הזה, של חוק הצהרונים, ומייד אחרי זה אני אגיד כמה מילים על המצב הביטחוני המיוחד והמורכב שאנחנו מצויים בו כרגע, בירושלים ובכלל. קודם כול, זה יום חג, באמת יום חג. אני חושב שעוד לא היו שנתיים בתולדות מדינת ישראל שבהן כל כך הרבה נעשה למען הגיל הרך בזמן כל כך קצר. זה – – – קריאה: – – – שר החינוך נפתלי בנט: מה? קריאה: – – – שר החינוך נפתלי בנט: וצריך להבין, הקטנו את כיתות א' ו-ב', הוספנו סייעת שנייה לגני הילדים, גננת מובילה, צהרונים – עכשיו אנחנו מעבירים גם את החוק וגם את ההנחות הגדולות, הקמת המועצה הלאומית לגיל הרך, וזו רק תחילת הדרך. ואת זה עשינו יחד, באמת יחד, שמאל וימין, כולם יחד. לראשונה, הצהרונים במדינת ישראל יהיו בפיקוח משרד החינוך, גם בהיבט של פיקוח על המחירים. אנחנו נפקח ונוודא שגובים מחירים אפשריים, מחירים שמשפחה צעירה יכולה לעמוד בהם. אבל גם בתכנים: מה הילדים עושים בצהרון. זה לא בייביסיטר, זה חינוך. זה חינוך. אנחנו גם נפקח על איכות הצוות החינוכי, נוודא שאנחנו מדברים על פדגוגיה, על מחנכים, וכאמור, לא על בייביסיטרים. והמזון שמוגש – מה אוכלים הילדים שלנו. אנחנו פה פשוט מיישמים את התפיסה של היפוך הפירמידה, שהגיל הרך הוא הגיל הכי חשוב. וזה יחול לא רק על הצהרונים של הרשויות, אלא גם על הגנים הפרטיים שנהנים ממימון ציבורי. לסיכום, זה מהלך משלים למהלך המאוד-מאוד רחב שאנחנו מבצעים בשנה האחרונה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת יעקב מרגי, ואנחנו באמת, בעיני, שותפים. קודם לא היית נוכח באולם, אבל אני רואה אותנו כשותפים, ואתה, במסירות נפש כל כך גדולה – סליחה, המילים "מסירות נפש", המשמעות שלהן בעברית רגילה היא לא התאבדות – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא במשמעות – – – שר החינוך נפתלי בנט: – – זה בסך הכול השקעה, אכפתיות – מסירות נפש כל כך גדולה למען החינוך של ילדי ישראל; ולחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, ולמעשה לכל ידידי. אני גם מבקש להקדיש שתיים-שלוש דקות למצב הביטחוני המורכב. זה כעשרה ימים אנחנו עדים להתחממות יזומה, מכוונת, של גורמים פלסטיניים, וגם מקרב ערביי ישראל, בניסיון להלהיט את הרוחות, ואני רוצה לומר כמה דברים: 1. מלחמה בטרור יש לנהל בחזית אחידה, חד-משמעית ונחושה, בלי לשדר רפיון. עלינו להפסיק לשלם בטווח הארוך כדי להרוויח בטווח הקצר, כי התוצאה בסוף היא שמפסידים בשניהם. בפרפראזה על מה שצ'רצ'יל אמר: אם נבחר בחרפה, נקבל מלחמה, אבל אם נבחר בעוצמה, נקבל ביטחון. רבותי, מעבר למחבלים עצמם יש יד שבוחשת ומעורבת. היא גם היד הנעלמה, וזו היד של ההנהגה, או חלק מהנהגת ערביי ישראל, החל בשיח' ראאד סאלח וכלה בכמה מהדמויות שיושבות פה: חברת הכנסת חנין, חבר הכנסת אחמד טיבי. כאן, באולם הזה, בכנסת ישראל, יושבים שותפים לעלילת דם, פשוט עלילת דם אנטישמית נגד ישראל. אלה שלא מפסיקים לצעוק חמס, חמס, פתאום אתם שותקים. למה אתם שותקים? אתם יודעים יפה מאוד שהר הבית פתוח, כל מי שרוצה יכול ללכת להתפלל. איפה המנהיגות שלכם? למה אתם לא אומרים את האמת לציבור? תגידו את האמת – הר הבית פתוח, מדינת ישראל שומרת על הביטחון, ורק על הביטחון, אין שום ניסיון לשנות שום דבר – – – קריאה: – – – שר החינוך נפתלי בנט: לא, אני ראיתי גם את חבר הכנסת טיבי וראיתי – מלהיטים את האווירה. למה יוצאים להפגנות? הדם נשפך, ואתם שותקים על הדם. הרי אתם יכולים לעלות להר הבית, להראות, בסרטון, להראות: הנה, אני נמצא בהר הבית. אבל אתם מעדיפים לחכך ידיים בהנאה אל מול המשבר. אתם, חלק מחברי הכנסת הערבים, מתפללים לעוד הסלמה וכמהים לעוד תבערה. וגם מילה לאופוזיציה. אני שומע בימים האחרונים עוד ועוד אנשי אופוזיציה שאומרים: היינו עושים את זה יותר טוב, הממשלה לא יודעת להתנהל. זה לא נכון, האופוזיציה לצערי לא מפספסת הזדמנות להוכיח חוסר אחריות, חוסר ממלכתיות וחוסר גיבוי. עכשיו, זה לא סוד שהובלתי את ההתנגדות להסרת אמצעי האבטחה בהר הבית, אבל בשעה כזאת אני מגבה את ראש הממשלה והממשלה כולה. זה זמן לאחדות ולהתנהלות מגובשת ואחראית. צריך להפסיק לנתח ולנסות להבין מה מקורות הטרור, אלא להילחם בו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – שר החינוך נפתלי בנט: כן. במלחמה מול הטרור אין שני צדדים שצריך להבין את מצוקתם. יש טובים, ויש רוצחים – זהו. יש טובים, ויש רוצחים. זה שחור–לבן, אין פה גוונים של אפור. יש צודקים, ויש טרוריסטים. זה מאבק האור בחושך. קריאה: – – – להסדר – – – שר החינוך נפתלי בנט: אני פונה לעולם, מצד אחד, ולחברי הכנסת מצד שני: תבחרו צד. מלחמה בטרור יש לנהל בחזית אחידה, חד-משמעית ונחושה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה אתה לא פונה לראש הממשלה? שר החינוך נפתלי בנט: אני פונה גם לחברי בימין ולחברי בממשלה – – חיים ילין (יש עתיד): אתה צריך לדבר על צהרונים עכשיו. אתה הורג את כל הילדים בצהרונים עכשיו. שר החינוך נפתלי בנט: – – הגיע הזמן, גם שלנו, באופן סדור ומושכל ואחראי לשנות כיוון אל מול אתגרי הטרור: לעבור ממדיניות של מתן גזרים לפלסטינים למדיניות של גביית מחיר כבד על טרור. לעבור מבטונדות מתגוננות למתקפה, מגלאי טרור – למלחמה בטרור. אסירי "חמאס" חייבים לשלם את המחיר בכלא. לא לראות את כל הערוצים האלה, לא כל הביקורים האלה. היו"ר נאוה בוקר: חברים, תנו לשר לדבר בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מעניין שלא תקפת את ראש הממשלה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת ורבין נחמיאס, מספיק. חיים ילין (יש עתיד): – – – שר החינוך נפתלי בנט: אני פונה מכאן לנשיא טורקיה ארדואן: את הבעיות הפנימיות שלך תפתור בעצמך, לא על הגב של מדינת ישראל. חיים ילין (יש עתיד): – – – שר החינוך נפתלי בנט: הגיע הזמן שתבחר בין הצטרפות למערב לבין הצטרפות לארגוני הטרור. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת אחמד טיבי, ביקשת להגיב על הדברים. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: לאחר ההצבעה. אולי תמתין, אחמד, מבקשים לאחר ההצבעה. קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש – – – יואב קיש (הליכוד): אחמד, תרד, אחמד, אחרי ההצבעה. היו"ר נאוה בוקר: יש לך דקה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני לא אאריך. גברתי היושבת-ראש – תירגע. יואב קיש (הליכוד): שישיב מהצד, מה זה? קריאה: – – – כל הזמן. היו"ר נאוה בוקר: דקה לרשותך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש – יש תקנון, יש תקנון. יואב קיש (הליכוד): התקנון – להשיב מהצד. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): עלה לכאן השר נפתלי בנט – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): זה לא בסדר, גברתי היושבת-ראש. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – ותקף – – – היו"ר נאוה בוקר: בדיוק דקה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): יש לי חמש דקות לפי התקנון. יש לי חמש דקות. גם חבר כנסת ערבי, יש לו תקנון. יואב קיש (הליכוד): שירד – – – בגמר הדיון – – – חמש דקות. היו"ר נאוה בוקר: מה התקנון קובע? סעיף 34 קובע: חמש הדקות שלך תהיינה לאחר ההצבעה. יואב קיש (הליכוד): זהו, בדיוק. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אוקיי, אני מוכן. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. חמש דקות לרשותך. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): רגע, אני רוצה להבין. השר רוצה מגנומטר בגנים? לא הבנתי את הצעת החוק. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת מלינובסקי, חמש דקות לרשותך. בבקשה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הדיון לא נגמר? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): שלום, אדוני יו"ר האופוזיציה, אני רשומה – – – קריאות: – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): חברי חברי הכנסת – – – היו"ר נאוה בוקר: סליחה, היא ביקשה רשות דיבור. מה הבעיה? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אני רשומה בלוח. היו"ר נאוה בוקר: היא רשומה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): חברי חברי הכנסת, אני רוצה להחזיר את הדיון שלנו לצהרונים. זה פחות מעניין מהר הבית, אבל זה חיי היום-יום, וזה משפיע עלינו יום-יום. אדוני שר החינוך, אני כל כך שמחה שהיום אתה באולם, כי בדרך כלל אנחנו לא זוכים לראות אותך כל כך הרבה פעמים פה, באולם. אני היום זכיתי, וזה כבוד לי וחג לי, היום, אז אני אנצל את ההזדמנות להגיד לך תודה. אתה התרגלת שאני באה אליך בביקורת ובטענות, אז לא, במקרה הזה, על חוק הצהרונים, אני אומרת לך תודה מקרב לבי על שהסכמת לקחת על עצמך את הדבר הזה – להבדיל מהקייטנות, שאני עדיין זוכרת לך שרצנו אחריך ואתה ברחת. פה גילית מנהיגות, פה גילית אחריות, פה אמרת: אני מוכן. אז אני מאוד מברכת אותך על זה, ואני מקווה מאוד שגם הביצוע יהיה כמו שצריך. החוק הזה משפיע על חיי היום-יום שלנו, כל עם ישראל, לא משנה אם זה הבית היהודי, מפלגת העבודה או הרשימה המשותפת, כי לכולנו יש ילדים, וכולנו רוצים שנשים יעבדו והילדים ילכו לצהרונים. אנחנו רוצים שהצהרון יהיה מוסדר, שאנחנו נדע מה זה צהרון, שאנחנו נדע מי הצוות שמטפל שם בילדינו וכמה זה אמור לעלות. כשאני לפני יותר משנה התחלתי להעלות את נושא הצהרונים, שמעתי מהנהגת השלטון המקומי: גברת, זה לא יקרה אף פעם, תשכחי מזה. אולי קייטנות, אולי עוד משהו, בצהרונים – אל תיגעי. עובדה, בזכות חבר הכנסת מרגי, יפעת שאשא ביטון ורבים אחרים פה, באולם הזה, הצלחנו להניע את הרכבת הזאת. זה לא פשוט, זה כבד, אבל זה צעד ענק קדימה, ואני מברכת על כך שהצלחנו. כמובן, יש הנושא – הייתה על זה מחלוקת ורבנו והתווכחנו, כי עדיין אני דוגלת בכך שיחד עם ההסדרה והפיקוח, אנחנו צריכים להשאיר שוק פרטי. לא צריך יותר מדי להתערב בכך. אנחנו צריכים להשאיר גנים פרטיים, ולא להיכנס – המדינה לא צריכה לפקח על כל דבר. בסופו של דבר, להורים יש סמכות וזכות להחליט לאיזה גן הם שולחים את הילד שלהם, ואם הם מוכנים לשלם יותר, שישלמו, זאת זכותם. אבל עדיין, מערכת החינוך מגיל שלוש עד כיתה ג', נכון? כיתה ג', זה מה שהמדינה מספקת – ובעצם רוב-רובם של ילדינו הם שם – צריכה להיות מוסדרת, מפוקחת ומסודרת. היום אנחנו עשינו את זה. בשלב הבא שלי, חבר הכנסת מרגי, סליחה, אתה הבטחת לי חוגים. אני כבר אומרת לך, חוגים. קייטנות סודרו פה, וצהרונים, בשעה טובה נסדר היום, אז הדבר הבא זה חוגים. בואו נעבוד יחד על חוגים. ואדוני השר, יש לך משימה מאוד גדולה. אתה יושב במשרד שנוגע בכל אחד מאתנו. במה שלא בסדר אתה אשם, אבל אם במשהו הכול בסדר. כולנו זכינו. תודה רבה לך. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. יעלה לסכם – חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): עכשיו אני על הגרעין האיראני הולך לדבר. גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אני אייחד את הסיכום לא למהות החוק, כי דיברנו עליו, אבל אין ספק שזה יום גדול, וטוב שעכשיו אתה כאן, מנו. אנחנו מדברים על היפוך הפירמידה. זו שעת כושר. אני גם מאמין בצעד אחר צעד. מה לעשות, קשה לעשות שינויים כאשר הרכבת נוסעת. היום, המועצה לגיל הרך – וכפי שאמרו וייאמר עוד, זה לא מובן מאליו, ויש לך אתגר גדול לצקת בה תכנים ולהוביל, ולסייע לממשלה להרים את זה כמו שצריך, במיוחד שיש הסכמה של שר החינוך והובלה של שר החינוך; היום, הפיקוח על צהרונים, ויש לנו האתגר הבא, מעונות היום. וצריך – כשאומרים היפוך הפירמידה, זו לא ססמה, צריך לקיים אותה. אמרתי בקריאה הראשונה, אני חוזר: שמענו הרצאה מאלפת בכנס באר שבע לשלום הילד על התפתחות המוח. הופיע שם מומחה והציג את זה בצורה מאוד – אפילו לקשי הבנה – כדי להבין מה קורה במוחו של ילד מגיל הלידה עד גיל שלוש. רבותי, אחרי גיל שלוש – 10%, אני לא מזלזל בהם, אבל 90% ממוחו של הילד מתפתחים בשלוש השנים הראשונות. הוצגו לנו שקפים, איך נראה מוחו של ילד שגדל בסביבה איכותית, רגועה, כשיש מסרים חינוכיים, ואיך נראה מוח של ילד שלא זוכה לגדול כך. אתם לא תאמינו, הפערים גדולים, הרבה חורים שחורים. ואני חושב שזה מעבר: אנחנו יכולים לחגוג ולשמוח, ולפרגן, ולהודות ולתת קרדיטים, אבל זו שליחות, זה אתגר. אנחנו מדברים על צמצום פערים. אנחנו מדברים אחר כך על דוחות עוני. היפוך הפירמידה הזאת זה צו – אני לא רוצה לומר צוואה, לא רוצה להיות בומבסטי, אבל זה צו, ואנחנו בדרך. אני מקווה שזה אחד הדברים שנוכל לעשות במושב הבא, בעזרת השם. אני רוצה לסיים, ברשותך, ולומר: החוק הזה, חוק הפיקוח, מוכיח לכולנו שכשמשלבים ידיים, כשמשתפים פעולה, כשמכינים, כשעושים שולחן עגול, וכשמדברים וזה לא מאיים על אף אחד, ומשכנעים, אפשר, תאמינו לי, לעשות גדולות ונצורות. שוב, אני לא רוצה להרבות בתודות, כבר אמרתי; באמת, תודה רבה לכל מי שהיה שותף במהלך החקיקה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? אין הסתייגויות. הצבעה מס' 42 בעד סעיפים 1–41 – 63 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–41 – נתקבלו. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 63, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 43 בעד החוק – 65 נגד – אין נמנעים – אין חוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 65, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק לפיקוח על הפעלת צהרונים, התשע"ז–2017, עברה בקריאה שלישית ותירשם בספר החוקים. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין תברך. שתי דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לחברַי, לחבר הכנסת מרגי, יושב-ראש ועדת חינוך, שלפני שבועיים אמר לי: איילת, את חולמת, ובסוף אנחנו מצליחים לעשות את הדברים האלה. אז מרגי, אני רוצה להודות לך שאתה מגשים לי חלומות, ומגשים לחברתי יפעת שאשא ביטון, לחברתי קארין אלהרר, לחברתי רחל עזריה. תודה רבה שאתם – באמת – מגשימים את החלומות. לשר כחלון – על ההבנה האמיתית שההוצאה היחידה ששווה בגודלה להוצאה על הדיור היא ההוצאה על הילדים. אנחנו מתים ומתות על הילדים שלנו, אבל זה לא פשוט לגדל ילדים במדינת ישראל. ואני באמת רוצה לדבר בכמה משפטים על הלחצים, יפעת, ועל ההיסטריה שכרגע מתחוללת בערים בארץ, שאוי ואבוי – אדוני השר, אתה לא יכול לתאר לך איזה לחצים מפעילים עלינו עכשיו: לא יהיו צהרונים ב-1 בספטמבר. אדוני השר, אני סומכת עליך, וסמוכה ובטוחה, שב-1 בספטמבר יהיו צהרונים במדינת ישראל. ראשי ערים במהלך השנה הזאת שאנחנו עובדים על החקיקה הזאת כבר הורידו את המחירים, מתוך הבנה שהם צריכים להתחיל לחולל את השינוי הזה. יש ראשי ערים בארץ שהשתמשו בעודפים תקציביים כדי לעשות הנחה בצהרונים. אני רוצה לומר לשר, יש אמירה: היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה. אז אני רוצה לומר לך, אדוני השר: היזהר בבנות העקשניות של המליאה, כי מהן יצאו מעשים. אני יודעת וסומכת עליך, גם אם כרגע אנחנו ככה באיזה סוג של התנגשות על החופשות. אני רוצה לומר לך: תפסיקו לדבר על הפחתת ימי חופשה. אני יודעת וסומכת עליך שאתה לא היסטרי מהמורים, ואני יודעת שאתה לא היסטרי מההורים, וזה בדיוק מה שצריך להיות עכשיו. אני קוראת לך מכאן, הרי באמת, אני באתי אתך בשיח על עניין התאמת החופשות הרבה לפני שהרגשתי שאין ברירה, וצריך לראות מה תשובתו של משרד החינוך. אני באמת מבקשת ממך, תכנס את הגורמים הרלוונטיים לעניין. אתה ואני אוהבים את המורים ואת הגננות, ויותר מכל דבר אחר יודעים כמה הם לא בייביסיטר, יודעים כמה העבודה שלהם קשה. אני אומרת לך, אנחנו נוכל לעשות את השינוי יחד, לא על גבם, אלא יד ביד אתם, כמו שעושים את הצהרונים, כמו שהורדנו את הצפיפות בכיתות. בואו נחולל את השינוי, תאמינו לי, המשפחות הישראליות היום מסתכלות עלינו ואומרות: יש כאן אנשים שעובדים בשבילנו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. נדגיש כי הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית כולל לוח התיקונים. לפרוטוקול – חבר הכנסת יוסי יונה הצביע בעד. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): סליחה, סליחה – – – הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי היו"ר נאוה בוקר: צודק, צודק, שכחנו. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה דקות עלה לכאן השר המפריע, השר נפתלי בנט, והצטרף למקהלה – למקהלה של שרים שמסיתים נגד חברי הכנסת הערבים. זה הבון-טון. מאז שאנחנו בכנסת אנחנו יודעים שבכל פעם שיש משבר, שיש שפיכות דמים – שהממשלה יזמה, שהתחרות בתוך הממשלה בין נפתלי בנט לבין נתניהו גרמה לשפיכות דמים – יש שעיר לעזאזל, והשעיר לעזאזל הקרוב ביותר, הזמין ביותר, הוא הח"כים הערבים. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אנחנו מעלילים? אנחנו מעלילים? שקר. קריאה: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתם פועלים, הממשלה פועלת, הציבור צריך מי שיסית אותו? שוטרים שתוקפים, שיורים, ממשלה שמציבה גלאי מתכת – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – הר הבית, שוטרים – – – אתה לא מתבייש, תתבייש לך, בושה וחרפה. קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זה מה שצריך הציבור, ניסיון להצית כדי לשנות את המצב, את הסטטוס-קוו. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): את מוכנה להשתיק אותו, גברתי היושבת-ראש? עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): שב, שב. (אומר בערבית: שקט, שקט.) קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – את מוכנה להשתיק אותו בבקשה? אני לא יכול לדבר. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): לך לפלסטין, ברמאללה הפרלמנט שלך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: אני כאן. אני כאן על אפך וחמתך. אני כאן.) מרדכי יוגב (הבית היהודי): לך לפלסטין, לך לסוריה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כל אחד ילך למדינה שבה הוא נולד. כל אחד ילך למדינה שבה הוא נולד. קריאה: נולדנו פה, אחמד, נולדנו פה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): היינו פה לפניך – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): אנחנו במדינת היהודים. ענת ברקו (הליכוד): אני פה, על אפך ועל חמתך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): עכשיו, הדבר הקל ביותר זה להאשים חברי כנסת. אני רוצה לומר שהשר נפתלי בנט הצית את האש, היה לו חלק בהצתת האש – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – בתחרות בינו לבין ראש הממשלה. הריב על האלקטורט בבית אל, בעפרה, הצית את האש, הוא אשם, נתניהו אשם, אבל לא רק הוא, גם מיקי גנור אשם. צריך להאשים את מיקי גנור. ההתנהלות שלו, ההסכמה שלו להיות עד מדינה, העבירה אנשים על דעתם. סקרים מעבירים אנשים על דעתם. ראש הממשלה קורא סקר, ואז הוא מחליט לשים גלאי מתכת ידניים. נתניהו שומע את בנט מצהיר הצהרה, ואז הוא עוקף אותו מימין, והשני עוקף אותו משמאל. פליק פלאק לאחור. פעם מימין, פעם משמאל. שיגעתם את המדינה, גרמתם לשפיכות דמים, אתם מובילים את המדינה הזאת ואת הארץ הזאת, ואת שני הציבורים, גם הישראלי וגם הפלסטיני, יהודים וערבים, אל התהום. לא אנחנו מחזיקים בהגה. אנחנו מקדשים חיים. בניגוד לך, אדוני השר – – ענת ברקו (הליכוד): מה מקדשים חיים? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – אני מקדש חיים. אני הבאתי חיים לעולם. אני לא אמרתי שזה לא נורא להרוג ערבים. אתה אמרת זאת. ענת ברקו (הליכוד): אז תגנה את הרצח של שני השוטרים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לכן, מהמקום הזה, שבו כל החיים שלי הבאתי חיים לעולם – ואם הידיים שלי מגואלות בדם, הן מגואלות בדם של ילדים שהבאתי לחיים – חלק מכם רוקד על הדם של אזרחים, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, והבושה צריכה לעלות על הפרצוף – שלך, אדוני השר, של ראש הממשלה, ושל חבורת ההזויים שיושבת פה. ענת ברקו (הליכוד): איי איי איי, ראח אל פלסטין. היו"ר נאוה בוקר: אדוני השר, בבקשה. נפתלי בנט. ענת ברקו (הליכוד): איזה הצגות. כל פעם הוא עולה על הר הבית כדי לעשות את כל הרעש הזה. שר החינוך נפתלי בנט: שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים לא הופך לאמת. ראשית, מעולם לא אמרתי שצריך להרוג ערבים, אבל מחבלים – כן. וזה מה שעשיתי בשירות הצבאי, ונמשיך לעשות את זה. אתה יודע שזה שקר, אתה יודע שזה דיבתי. אני גאה מאוד על המערכה מול "חמאס", מול "חיזבאללה", ורק הלוואי שהיה אפשר הרבה יותר שייפרדו מהעולם הזה אותם מחבלים. לפני עשרה ימים היה רצח בדם קר של אזרחים ערביי ישראל, שרצחו בדם קר שני שוטרים ישראלים. זה קרה בלי מגנומטרים, זה קרה בלי שום מצלמות, זה קרה כי רצו לרצוח ישראלים. ומאז חלק מחברי הכנסת הערבים לא מפספסים הזדמנות להבעיר את האש. אתם צריכים להחליט: אתם רוצים להיות ישראלים נורמטיביים – אהלן וסהלן; אתם רוצים להצטרף למחבלים – מקומכם אתם. אנחנו לא נוותר. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני השר. השלמת הרכב ועדות הכנסת היו"ר נאוה בוקר: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה. כולל הצבעה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושבת בראש, חברי הכנסת, יש פה שלוש הודעות שדורשות הצבעה. אני אקריא אותן, ולאחר מכן נצביע עליהן. החלטת ועדת הכנסת בדבר הגדלת מספר החברים בוועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים: בהתאם לסעיף 129 לתקנון הכנסת כפי שתוקן ביום 24 ביולי 2017, החליטה ועדת הכנסת כי מספר החברים בוועדת החקירה הפרלמנטרית יגדל מתשעה ל-11. הוספו חברי הכנסת משה גפני ועיסאווי פריג'. אבקש את אישורה של הכנסת להחלטה זו. היו"ר נאוה בוקר: אנחנו יכולים לעשות את ההצבעה על שלוש ההודעות יחד. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אני לא רואה סיבה שלא. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"ד בסיוון התשע"ז, 20 ביוני 2017, להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ו–2016 (מ/1047), לוועדת הכספים, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הכספים לוועדה המיוחדת בראשות חברת הכנסת רחל עזריה. אבקש את אישורה של הכנסת. חילופי גברי בוועדות הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): הודעה שלישית – אבקש להודיע בזה כי בהתאם לחוק הכנסת, כפי שתוקן אתמול, החליטה ועדת הכנסת להוסיף ארבעה חברי כנסת לוועדת החוץ והביטחון, וממלא מקום קבוע אחד, בגלל ההחלפה בין המינויים. ממלא המקום זה ישן – זה לא חדש, לפי החוק. אני רק רוצה לציין שהאופוזיציה עדיין לא החליטה על השמות שהם רוצים לצרף, וברגע שזה יוחלט – כמובן, זה יקרה. בקואליציה, שני מקומות: מסיעת הליכוד – חברת הכנסת שרן השכל תכהן כחברה קבועה, ומסיעת ש"ס חבר הכנסת יואב בן צור יכהן כחבר קבוע. יואב בן צור היה ממלא מקום, והוא יחדל לכהן כממלא מקום קבוע. במקומו חבר הכנסת אלי אלאלוף יכהן כממלא מקום קבוע מטעם סיעת הליכוד, במקום חבר הכנסת יואב בן צור, שהפך לחבר קבוע כאמור. אבקש אישורה של הכנסת להודעה זו. טלי פלוסקוב (כולנו): אלי אלאלוף הוא מסיעת כולנו. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): על מקום סיעת הליכוד. ממלא המקום הוא של הליכוד, אבל נשקול את מה שאת אומרת ואולי נאמץ אותו לסיעה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אאפשר לך לגשת למקומך. נעבור להצבעה על שלוש ההודעות של יושב-ראש ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 44 בעד הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת – 20 נגד – אין נמנעים – אין הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת נתקבלו. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעות התקבלו. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר נאוה בוקר: בבקשה, הודעה למזכירות הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת, לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4481/20 וכלה בהצעת חוק פ/4596/20: הצעת חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית (תיקון – החזר הוצאות כספיות עבור קבורה חילונית בתשלום), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, יוסי יונה, דב חנין, מרב מיכאלי, יעל גרמן, מיכל רוזין, תמר זנדברג ויואל חסון; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – אופן הגשת ההצהרה לקבלת פטור מטעמי דת), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מירב בן ארי, יעל כהן-פארן, מיקי לוי, חיים ילין, יפעת שאשא ביטון, מיכל בירן, אלעזר שטרן, רחל עזריה, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, עפר שלח, נאוה בוקר ועודד פורר; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי היגיינה נשיים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון – הנחות ופטורים מתשלום אגרה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – לימודים אקדמיים לחיילים משוחררים ששירתו כלוחמים במימון המדינה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הקרן לעידוד העסקת אזרחים ותיקים, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (תיקון – פטור וקיזוז הוצאות שכר דירה בהשכרת דירה יחידה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נורית קורן, רועי פולקמן, דוד ביטן, עודד פורר, יוליה מלינובסקי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (החזר הוצאות והשתלמויות לחברי מועצה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הרחבת ההגנה לחושפי שחיתויות), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, סתיו שפיר, יעל כהן-פארן, איילת נחמיאס ורבין, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, איל בן ראובן, נחמן שי, יואל חסון, איתן כבל, רויטל סויד, ציפי לבני, יצחק הרצוג, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, איתן ברושי, מנואל טרכטנברג, זוהיר בהלול, עמיר פרץ ושלי יחימוביץ; הצעת חוק השאלת כלי נגינה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב פרי ויעקב מרגי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת זיקנה בהתאם לשכר המינימום), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, נחמן שי, מרב מיכאלי, עמר בר–לב, קסניה סבטלובה, איתן כבל, שלי יחימוביץ, זוהיר בהלול, יעל כהן-פארן, יוסי יונה, יואל חסון, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, איתן ברושי, יצחק הרצוג, אראל מרגלית, יחיאל חיליק בר, מנואל טרכטנברג, ציפי לבני, רויטל סויד, עמיר פרץ, מיקי רוזנטל וסתיו שפיר; הצעת חוק העונשין (תיקון – הסדר חילוט וקרן ייעודית למטרת טיפול ושיקום קורבנות עבירות מין), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק העונשין (תיקון – ענישה על עבירה חוזרת כנגד קטין וחסר ישע), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, נחמן שי, חיים ילין, יוסי יונה ואיל בן ראובן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – שלילת סמכותו של בית המשפט העליון מלהתערב בהחלטת ועדת הבחירות המרכזית לעניין אישור או פסילת מועמד או רשימה מלהשתתף בבחירות), מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הזכות למינוי מתורגמן רפואי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ג'מעה אזברגה; הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – החלטה בבקשה לתג נכה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יגאל גואטה, יעקב מרגי ואיציק שמולי; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור מניעת טיפול רפואי במוסד חינוך), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת שרן השכל ויהודה גליק; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – ביטוח מפני אובדן כושר עבודה ומוות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יעקב פרי; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – ביטוח פנסיוני לחייל משוחרר), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יעקב פרי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ייצוג הולם בשמות מקומות ציבוריים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, יעל גרמן, סתיו שפיר, יחיאל חיליק בר, אילן גילאון, תמר זנדברג, מיכל רוזין, יוליה מלינובסקי, יעל כהן-פארן, טלי פלוסקוב, אוסאמה סעדי, נאוה בוקר, יפעת שאשא ביטון, נורית קורן, עאידה תומא סלימאן, זהבה גלאון, יואל חסון, שלי יחימוביץ ועמיר פרץ; הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המחנכים להסתה ולשלילת קיומה של מדינת ישראל ומוסדותיה (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מאיר כהן ומרב מיכאלי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים) (תיקון – ביטול הפרדת שירותי תפעול משירותי הייעוץ), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – תקופת צינון מתפקיד יושב-ראש הכנסת), מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק לביטול הארנונה העירונית ולהוספת 2 אחוזים למס ערך מוסף (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה למתנדבות בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, יעל כהן-פארן, מיקי לוי, חיים ילין, אלעזר שטרן, רחל עזריה, בצלאל סמוטריץ, יהודה גליק, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, עפר שלח, נאוה בוקר ועודד פורר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עקר בית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, אילן גילאון, עאידה תומא סלימאן, זהבה גלאון ועמיר פרץ; הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון – סירוב להנפיק תעודה וטרינרית לבשר מיובא בתקופת המעבר), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום קצבת נכות למי שזכאי לקצבת זיקנה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי היגיינה נשית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, זהבה גלאון, נורית קורן, יוסי יונה, דב חנין, תמר זנדברג ונחמן שי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, רוברט אילטוב, חמד עמאר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת קוד התנהגות לייצוג לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים על ידי שדלן), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – פטור מתשלום קנס), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור דרישת בחינות כניסה וציון פסיכומטרי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אכרם חסון ונאוה בוקר; הצעת חוק איסור רוכלות רוחנית במוסדות חינוך ובקרבתם, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, עבדאללה אבו מערוף, מרב מיכאלי, יעל גרמן ויוסי יונה; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – איסור הפליה מחמת נטייה מינית), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – גביית תשלומים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יגאל גואטה ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שימוש בדגל או בסמל של ישות האויב), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, עודד פורר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק החינוך המוזיקלי בישראל, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יעקב פרי; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הוספת מפעלי תעשייה חקלאית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת חיים ילין, עודד פורר, בצלאל סמוטריץ, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיקי לוי ואיתן כבל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הקלטת שיחות, שמירתן ומסירתן לצרכן), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – משאל עם), מאת חברי הכנסת מיקי לוי, יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא ואלעזר שטרן; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – פסילת רישיון נהיגה למי שהורשע בעבירת טרור), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – גביית חובות לרשויות מקומיות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, רועי פולקמן, דוד ביטן, חיים ילין, אוסאמה סעדי, יעקב אשר, מאיר כהן, טלי פלוסקוב ודוד אמסלם; הצעת חוק שמירת חלקם של נפטרים חברי קיבוץ, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יהודה גליק; הצעת חוק תמיכה כלכלית של הורים בילדיהם, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי ורועי פולקמן; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – בחירת נשיא בית-המשפט העליון בידי הכנסת), מאת חברי הכנסת יואב קיש ואמיר אוחנה; הצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון – עידוד פיתוח תשתיות ותעשייה בערבה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני ודוד ביטן; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון – תמונה של נזקי עישון על מוצרי טבק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, יעל גרמן, אכרם חסון, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, נורית קורן, יהודה גליק ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק פטור מדמי נסיעה בתחבורה ציבורית לחיילי צה"ל בשירות סדיר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת רויטל סויד; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ייצוג גוף העוסק בתחום הבריאות על ידי שדלן), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ביטול קנס בשל רכישת מערכות בטיחות מתקדמות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, רועי פולקמן, אורי מקלב, יעקב מרגי, יצחק וקנין, ישראל אייכלר, אכרם חסון, מירב בן ארי ואוסאמה סעדי; הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון – איסור מכירה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יהודה גליק, תמר זנדברג, מיקי רוזנטל, נורית קורן, איתן כבל, יעקב מרגי, מיכאל מלכיאלי, מכלוף מיקי זוהר, טלי פלוסקוב, יעל גרמן, רויטל סויד, אילן גילאון, בצלאל סמוטריץ, איתן ברושי, אכרם חסון, עבדאללה אבו מערוף, אברהם נגוסה, דב חנין, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן; הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון – תמונה של נזקי עישון על מוצרי טבק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת נורית קורן, רועי פולקמן, דוד ביטן, איל בן ראובן, עודד פורר ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, אכרם חסון, יואל חסון, אלעזר שטרן, נחמן שי, זהבה גלאון, עמר בר-לב, אמיר אוחנה, מירב בן ארי, יהודה גליק, דוד ביטן, מיכל בירן, יוסף ג'בארין, נורית קורן, משה גפני, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, דוד אמסלם, אברהם נגוסה, בצלאל סמוטריץ, עבד אל חכים חאג' יחיא, עליזה לביא, ניסן סלומינסקי, אלי אלאלוף, איתן כבל, יעל כהן-פארן, דב חנין, איימן עודה, עבדאללה אבו מערוף, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, מאיר כהן, מרדכי יוגב, סתיו שפיר, חיים ילין, יעקב פרי, שולי מועלם-רפאלי, עיסאווי פריג', יוסי יונה, קארין אלהרר, יעל גרמן, עמיר פרץ, יעקב אשר ועפר שלח; הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ג'מעה אזברגה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת זיקנה לשכר המינימום), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, מכלוף מיקי זוהר, דב חנין, נורית קורן, רוברט אילטוב, עודד פורר, אורלי לוי אבקסיס, יעל גרמן, יוליה מלינובסקי, אברהם נגוסה, יחיאל חיליק בר, מיכל רוזין, מיקי לוי, יוסי יונה, יעל כהן-פארן, איתן ברושי, יואל חסון, מיכאל מלכיאלי, יצחק וקנין, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, יעקב מרגי, משה גפני, נחמן שי, יעקב פרי, יגאל גואטה, אכרם חסון, יואב בן צור, חיים ילין, יואב קיש, שלי יחימוביץ, עפר שלח, מרב מיכאלי, אלעזר שטרן, קסניה סבטלובה, אורן אסף חזן, איתן כבל, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, מיקי רוזנטל, אילן גילאון, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, חמד עמאר, מאיר כהן, יעקב אשר, עליזה לביא, עיסאווי פריג', טלי פלוסקוב, נאוה בוקר, אבי דיכטר, עמר בר-לב, מסעוד גנאים, ג'מעה אזברגה, עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, יואל רזבוזוב, רויטל סויד, מנואל טרכטנברג, יוסף ג'בארין, ג'מאל זחאלקה, עמיר פרץ, אחמד טיבי, יצחק הרצוג, תמר זנדברג, אראל מרגלית, זוהיר בהלול, טלב אבו עראר וזהבה גלאון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג מינימלי לשני המינים ברשימת מועמדים לכנסת), מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, זהבה גלאון, יעל גרמן, יואל חסון, איתן כבל, מיכל בירן, יוסי יונה, יעל כהן-פארן, עיסאווי פריג', אילן גילאון, תמר זנדברג, מיכל רוזין, איימן עודה, אורלי לוי אבקסיס, עאידה תומא סלימאן, שלי יחימוביץ, נורית קורן, יעקב פרי, סתיו שפיר, רויטל סויד, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, ציפי לבני, חיים ילין, מיקי לוי, נאוה בוקר, יחיאל חיליק בר, יוליה מלינובסקי, אוסאמה סעדי, יפעת שאשא ביטון, עמיר פרץ ומאיר כהן; הצעת חוק סייעות במוסדות חינוך, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, עודד פורר, נורית קורן, ישראל אייכלר, עליזה לביא, מיכאל מלכיאלי, איימן עודה, דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הארכת תוקף רישיון למשדר ערוץ ייעודי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – מעונות יום עם הגנה חיסונית), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן ארי, נורית קורן, מנואל טרכטנברג, יוסי יונה, עליזה לביא, איציק שמולי, יואל חסון ודב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רישום רכב), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה, יואב בן צור, אברהם נגוסה, עודד פורר, אלי אלאלוף, זוהיר בהלול, איתן ברושי, עליזה לביא, איל בן ראובן ודוד ביטן; הצעת חוק להצלת ירושלים כעיר בירה יהודית ודמוקרטית, התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – עידוד הנגשה להשכלה גבוהה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, נורית קורן, יואב בן צור, אכרם חסון, ישראל אייכלר ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – עבירת אלימות במשפחה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיקי לוי, איל בן ראובן, יעקב מרגי, מיכאל מלכיאלי, רועי פולקמן, נורית קורן, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, ענת ברקו, איילת נחמיאס ורבין, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – עיכוב הליך בשל גנבה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת גובה הפיקדון בהשכרת רכב), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – זכאות לסיוע משפטי בתביעת נכות של חייל קרבי משוחרר), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, עמר בר-לב, יעל כהן-פארן, אכרם חסון, אילן גילאון, יעקב מרגי, טלי פלוסקוב, נחמן שי, יעקב פרי, יהודה גליק, מאיר כהן, מיקי רוזנטל, נאוה בוקר, יפעת שאשא ביטון, מיכל בירן, מיקי לוי, יוסי יונה, איציק שמולי ומירב בן ארי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון – ביטול הוראת השעה המאפשרת חקירת חשוד בעבירת ביטחון ללא תיעוד חזותי או קולי), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ג'מעה אזברגה; הצעת חוק המים (תיקון – הוספת מסגדים לשירותים ציבוריים שנקבעו לגביהם תעריפי מים מופחתים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ג'מעה אזברגה; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הקמת מאגר יוחסין), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – פיצויים ללא הוכחת נזק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, נאוה בוקר, מכלוף מיקי זוהר, מיכאל מלכיאלי, טלי פלוסקוב ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – חובת הודעה ללקוח טרם סירוב שיק), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, רועי פולקמן, איתן כבל, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק המועצה הלאומית לחינוך, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק החוזים (תיקון – שינוי מוטב בקרנות ביטוח בדרך צוואה שהודעה עליה הגיעה לחברת הביטוח לאחר מות המבוטח), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק הטבות מענק מקום וערבות מדינה לרכישת דירה בפריפריה לזכאים לרכישת דירה בתוכנית מחיר למשתכן שהתוכנית אינה פועלת בעירם, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קיזוז הפסדי עבר), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת יגאל גואטה; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מינוי נציגות ציבור), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, נחמן שי, דב חנין, יעל כהן-פארן, מיקי לוי, חיים ילין, מרב מיכאלי, יפעת שאשא ביטון, מיכל בירן, אלעזר שטרן, יהודה גליק, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, עפר שלח ונאוה בוקר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק לידה אחיד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, מרב מיכאלי, מיכל רוזין ודב חנין; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ביטול מעורבות רשות החברות הממשלתיות במינוי דירקטורים), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק ערבות למשכנתאות (תיקון – ערבות המדינה לדירה יחידה), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הטבות מענק מקום לרכישת דירה בפריפריה לזכאים לרכישת דירה בתוכנית מחיר למשתכן שהתוכנית אינה פועלת בעירם, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (הרחבת ועדות קבלה לכל הארץ), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, יצחק וקנין, נאוה בוקר, מכלוף מיקי זוהר ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – ביטול שיטת הבחירה הישירה לראשות רשות מקומית), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עפר שלח, יעקב פרי ומאיר כהן; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – הכרה בפודיאטרים-פודולוגים וסמכויות לפודיאטרים ופודיאטרים מנתחים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, רוברט אילטוב, חמד עמאר, נורית קורן ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – היתר לשיווק ומכירה של ביטוח נסיעות לחו"ל), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, עודד פורר, איציק שמולי, יפעת שאשא ביטון, אמיר אוחנה ואורי מקלב; הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, תמר זנדברג, עמר בר-לב, נחמן שי, נאוה בוקר, מיקי לוי, בצלאל סמוטריץ, יצחק וקנין, אחמד טיבי, דוד ביטן, יעקב פרי, איתן כבל, עיסאווי פריג' ויעל כהן-פארן; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פעולות שלא ייחשבו כעיבוד), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, איתן כבל, אחמד טיבי, משה גפני, מנחם אליעזר מוזס, מרדכי יוגב ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק חובת דיווח שנתי על מצב הטבע והמגוון הביולוגי בישראל, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, אלעזר שטרן, תמר זנדברג, דב חנין, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, איתן כבל, איציק שמולי, חיים ילין, זוהיר בהלול, איתן ברושי, יעל גרמן, איל בן ראובן, אכרם חסון, נאוה בוקר, אמיר אוחנה, מירב בן ארי, יצחק וקנין, אורלי לוי אבקסיס, עליזה לביא ורחל עזריה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סדרי דין מיוחדים לעניין שירות לתועלת הציבור בעבירות תעבורה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק מימון טיפולי הפריה מתרומת זרע לנשים עגונות ומסורבות גט, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, נחמן שי, יעל כהן-פארן, מיקי לוי, חיים ילין, מיכל בירן, אלעזר שטרן, יהודה גליק, יואל רזבוזוב, יעקב פרי, עפר שלח, נאוה בוקר ועודד פורר; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ מימון דיור), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תאריך ייצור ומועד תפוגה עברי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הוראות לעניין דחיית שירות מחמת חבלה או מחלה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת עפר שלח, אבי דיכטר, יעקב מרגי, נורית קורן, איל בן ראובן, נחמן שי, יעקב פרי, קארין אלהרר, אלעזר שטרן, איציק שמולי ואיתן כבל; הצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון – איסור טיפולי המרה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, איציק שמולי, ציפי לבני, יפעת שאשא ביטון, סתיו שפיר, תמר זנדברג ושלי יחימוביץ; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תאריך ייצור ומועד תפוגה עברי), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, נורית קורן, יואב בן צור, אכרם חסון, בצלאל סמוטריץ ויעקב אשר; הצעת חוק מתן סמכויות פיקוח והסמכת מפקחים ופקחים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הנגשת שיחה מוקלטת), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – איסור הבערת פסולת), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת שרן השכל, נאוה בוקר, זאב בנימין בגין, אכרם חסון, יצחק וקנין, מיכאל מלכיאלי, יהודה גליק, מרדכי יוגב, נורית קורן, מכלוף מיקי זוהר, יואב בן צור, יעקב מרגי, יעקב אשר, ישראל אייכלר, ניסן סלומינסקי, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, יוליה מלינובסקי, רחל עזריה, אורי מקלב, עודד פורר, רוברט אילטוב, משה גפני, חמד עמאר, מנחם אליעזר מוזס, עמר בר-לב, מאיר כהן, יעקב פרי, אילן גילאון, יעל גרמן, סתיו שפיר, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, חיים ילין, איתן ברושי, איל בן ראובן, מיקי רוזנטל, זוהיר בהלול, איציק שמולי, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, אורלי לוי אבקסיס, מרב מיכאלי, יואל רזבוזוב, אראל מרגלית, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, ג'מעה אזברגה, עבד אל חכים חאג' יחיא, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יחיאל חיליק בר, רויטל סויד וקסניה סבטלובה; הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, אילן גילאון, יעל כהן-פארן, זהבה גלאון, יואל חסון, רויטל סויד ועמיר פרץ; הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון – ייעוד תקציב קרן קיימת לישראל), התשע"ז–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים) (תיקון – עיסוק במתן שירותי תפעול), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, מיכל בירן, עודד פורר, יוליה מלינובסקי, בצלאל סמוטריץ ואורן אסף חזן; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מערכת הפקת חשמל מהשמש), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, טלי פלוסקוב, יוסי יונה, נורית קורן, מיכל בירן, חמד עמאר, מיקי רוזנטל, עודד פורר, עליזה לביא, אברהם נגוסה, נחמן שי, רוברט אילטוב, מיקי לוי, סתיו שפיר, חיים ילין, יעקב פרי, קסניה סבטלובה, איל בן ראובן, דב חנין, מיכל רוזין, תמר זנדברג ויואל חסון; הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון – איסור מכירת פרוות), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, חיים ילין, מיקי לוי, יעל גרמן, סתיו שפיר, רועי פולקמן, תמר זנדברג, ציפי לבני, נחמן שי, יפעת שאשא ביטון, נורית קורן, זהבה גלאון, זוהיר בהלול, רויטל סויד, יואל חסון, שלי יחימוביץ, עמיר פרץ ושרן השכל; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מערכת הפקת חשמל מהשמש בבניין משותף), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, טלי פלוסקוב, יוסי יונה, נורית קורן, מיכל בירן, חמד עמאר, מיקי רוזנטל, עודד פורר, עליזה לביא, אברהם נגוסה, נחמן שי, רוברט אילטוב, מיקי לוי, יעל גרמן, סתיו שפיר, חיים ילין, יעקב פרי, קסניה סבטלובה, איל בן ראובן, דב חנין, מיכל רוזין, תמר זנדברג ויואל חסון; הצעת חוק העונשין (תיקון – פריצה למיתקן ביטחוני), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – דיון בבקשת בעל להיתר נישואין לאחר מתן צו הגבלה לאישה), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב, דב חנין, יעל כהן-פארן, משה גפני, דוד ביטן, יצחק וקנין, רחל עזריה, רוברט אילטוב, דוד אמסלם, תמר זנדברג, עליזה לביא, נורית קורן, ציפי לבני, חיים ילין, זאב בנימין בגין, איימן עודה, רועי פולקמן, מרב מיכאלי, איתן כבל, שרן השכל, זהבה גלאון, אחמד טיבי, עודד פורר, יואב בן צור, עאידה תומא סלימאן, מירב בן ארי, מאיר כהן, קסניה סבטלובה, יוסף ג'בארין, מיקי לוי, אורן אסף חזן, אורלי לוי אבקסיס, אוסאמה סעדי, ענת ברקו, אילן גילאון, עבד אל חכים חאג' יחיא, אכרם חסון, שלי יחימוביץ, מיכאל מלכיאלי, מסעוד גנאים, איל בן ראובן, עפר שלח, עבדאללה אבו מערוף, מרדכי יוגב, סתיו שפיר, מיכל רוזין, אלעזר שטרן, מנחם אליעזר מוזס, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, יעקב אשר, איתן ברושי, יעקב פרי, ג'מאל זחאלקה, מכלוף מיקי זוהר, יואל חסון, מנואל טרכטנברג, יוסי יונה, מיקי רוזנטל, אראל מרגלית, אורי מקלב, איציק שמולי, מיכל בירן, יהודה גליק, עמר בר-לב, רויטל סויד, ישראל אייכלר, אברהם נגוסה, יפעת שאשא ביטון, יוליה מלינובסקי, יעקב מרגי, עיסאווי פריג', יעל גרמן, ג'מעה אזברגה, ניסן סלומינסקי, יואל רזבוזוב ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), התשע"ז–2017, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק קרקעות כנסייה, התשע"ז–2017, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, אכרם חסון, שולי מועלם-רפאלי, איל בן ראובן, נאוה בוקר, עליזה לביא, דוד ביטן, עודד פורר, זהבה גלאון, איתן ברושי, רויטל סויד, מיקי רוזנטל, מרב מיכאלי, מנואל טרכטנברג, ענת ברקו, איילת נחמיאס ורבין, יפעת שאשא ביטון, מאיר כהן, איציק שמולי, אלי אלאלוף, אברהם נגוסה, סתיו שפיר, יעל כהן-פארן, רוברט אילטוב, חמד עמאר, טלי פלוסקוב, נורית קורן, יעקב מרגי, יוליה מלינובסקי, יצחק וקנין, אורלי לוי אבקסיס, מירב בן ארי, מיקי לוי, חיים ילין, רועי פולקמן, שלי יחימוביץ, מיכל בירן, ניסן סלומינסקי, אבי דיכטר וקסניה סבטלובה. הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 2) (הוראות לעניין שטח תחום ירושלים והרוב הדרוש לשינוין) [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/735); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 2) (הוראות לעניין שטח תחום ירושלים והרוב הדרוש לשינוין), בקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לפתוח בציטוט: "ירושלים איננה עניין למשא ומתן. אין היא עניין למיקוח – – – ירושלים הייתה ותהיה לנצח בירתה של מדינת ישראל – – – ירושלים הייתה ותהיה לבו הפועם של העם היהודי". אשמח אם מישהו פה יודע מאיפה לקוח הציטוט הזה. בטח לכולם יש איזו תחושה שאמר את זה חבר כנסת מהימין הקיצוני-משיחי או אחד מראשי הממשלה הימנים. קריאה: ברק. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, לא, אבל גברתי לגמרי בדרך הנכונה. אז מי שאמר את זה זה ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. ואני שואלת את חברי במפלגות הציוניות מה קרה לנו בשנים האחרונות – מה קרה לכם, יש לומר. איך דבר כזה, שהיה פעם כל כך ברור לכולנו, כמו שמירה על ירושלים, הפך – ואני מצטטת מהדיונים אתמול לקראת הקריאה הראשונה: מחטף של הימין, מהלך חפוז ובעייתי שמזיק לכנסת, אמר חבר הכנסת דב חנין, מזיק לחוקי-היסוד של מדינת ישראל, ונובע כולו מתחרות פוליטית על קרדיט בין הבית היהודי לליכוד – גם זה חבר ציטוט של חבר הכנסת דב חנין. איך הגענו למצב שבו חברי כנסת מדברים באופן הזה, חברים, על השמירה על ירושלים כבירת ישראל? מה קרה בדרך? אני לא מתביישת להגיד את זה בצורה ברורה – הצעת החוק הזאת נועדה לשמור על שלמותה של ירושלים בירת ישראל מפני מהלכים מדיניים מסוכנים, הזויים, משיחיים, מהצד השמאלי של המפה. ירושלים היא עיר בעלת מעמד מיוחד ומשמעות היסטורית לעם היהודי. ירושלים מוזכרת בתנ"ך 662 פעמים. היא בירת הנצח של העם היהודי. ירושלם כבירת העם היהודי היא מחויבות בת דורות. אין עם אחר בעולם שיש לו קשר עם ממד של נצח, כל כך ממושך, לעיר הבירה שלו. כשלושת אלפים שנה לאחר שדוד המלך קבע את ירושלים כבירתו של העם היהודי, חוללו הכיסופים לירושלים את הנס ההיסטורי שאין לו אח ורע בתולדות העמים – חזרת העם היהודי לארצו והקמת מדינת ישראל. לצערנו, למרות הנס הגדול הזה, שכולנו זוכים לחיות בו, אין לנו ערובה לכך שבירת ישראל לא תונח שוב על מזבח המשא ומתן. ועל כן, השר נפתלי בנט ואני, יחד עם כל סיעת הבית היהודי, וחברים רבים אחרים בבית הזה, מקדמים את החוק הזה, שמטרתו לסנדל את ההיתכנות של חלוקת ירושלים במסגרת הסכם מדיני. כבר ראינו איך באמצעות משחקים פוליטיים מפוקפקים אפשר לקדם יוזמות בניגוד לרצון העם ובניגוד לרצון חברי הכנסת. בהתאם לניסיון העבר, ולאור המבנה הקואליציוני, מוטלת עלינו החובה להגן על ירושלים מפני מהלכים עתידיים אפשריים. לפיכך, אני קוראת לכל חברי הכנסת הרואים בירושלים את בירתו הנצחית של העם היהודי לתמוך בחוק הזה. אני לא פונה למי שחושב שאין לנו פה זכויות, אני לא פונה למי שחושב שאנחנו זמניים כאן, אני בעיקר לא פונה למי שלא מרגיש את עצמו חלק מהיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. חוק ירושלים קובע שבמצב שבו יקום ראש ממשלה בישראל ויבקש לחלק את ירושלים ולתת נתחים ממנה לזרים, הוא יוכל לעשות זאת רק אם יצליח להשיג רוב של 80 חברי כנסת. כמו כן, החוק מאפשר לבצע שינויים מוניציפליים במרחבי העיר בתנאי שאותה רשות מוניציפלית תהיה בריבונות ישראלית מלאה. במילים אחרות, ומדויקות, הצעת החוק הזאת מסנדלת את האפשרות לעשות ויתורים בירושלים במסגרת הסכמים מדיניים, אפילו חלקיים. בין אם המגעים עם הפלסטינים יהיו דיבורים באוויר, כמו שהם היום, ובין אם, חלילה, יחתרו להסכם מסוכן, ירושלים לא תהיה על שולחן המשא ומתן, שכן אי-אפשר – אי-אפשר למסור את עיר הבירה הנצחית שלנו. אפשרות לגייס רוב כזה, בהתחשב בעובדה שרוב היהודים בארץ הם יהודים שברורה להם הזיקה לירושלים – הם לאומיים, הם ימנים, הם אנשים שמאמינים בקשר הנצחי בינינו לבין הארץ הזאת, בינינו לבין עיר הקודש הזאת; גם מפתחות לכיסאות עור צבי ורכבי שרד, כמו שחזינו בעבר, לא יצליחו, בעזרת השם, להביא לכך שמישהו יביא לחלוקת ירושלים. במקרה שחוק זה יבוטל, ולא ברוב רגיל, אלא ברוב של 61, כפי שמוזכר בחוק, חוק משאל עם נותר על כנו, ויעמוד גם הוא, כחומה נוספת, להגנתה של ירושלים. הגיע הזמן להפסיק עם המשחקים. יהודה עמיחי כתב על ירושלים "העיר משחקת מחבואים בין שמותיה / ירושלים, אל-קודס, שלם – – – / – – – יבוס, בחשכה". אנחנו מבקשים להוציא את זה אל האור, להצביע בעד החוק הזה, להפסיק את המשחק. ירושלים היא לנצח בירת מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת שולי מועלם. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. שלוש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, כל השנה האחרונה אני אומר: מפלטו של הנכשל הוא הלאומנות. היום אני רוצה להוסיף: מפלטם של המושחתים הוא ירושלים. ירושלים היא עיר המקלט של המושחתים. הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, שנועדה להסוות את הכישלון של הממשלה, שנועדה להסוות את שערוריות השחיתות הבלתי-פוסקות שראשי השלטון מעורבים בהן, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חמורה ומסוכנת. היא קודם כול חמורה ומסוכנת ברמה הפוליטית – הצעת החוק הזאת מיועדת להעביר מסר, המסר הוא: לא רוצים שלום. זה המסר שהממשלה מעוניינת להעביר – לעם הפלסטיני, לעולם הערבי, לעולם כולו. כי, עמיתי חברי הכנסת, לא יהיה שלום בלי הסדר בירושלים, ולא יהיה הסדר בירושלים אלא על הבסיס של ההגינות והצדק לשני העמים. שתי בירות בירושלים – זו הדרך היחידה לשלום. וכאשר הכנסת מתבקשת לאשר ולשריין את ירושלים השלמה, כולל כפר עקב ומחנה הפליטים שועפאט, המשמעות היחידה של הדבר הזה היא מסר שלא רוצים הסדר – לא רוצים הסדר בירושלים ולא רוצים שלום. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חמור ומסוכן ברמה החוקתית; החוק הזה מבקש לבטל את העיקרון של שלטון הרוב. מה זה לשריין ב-80 חברי כנסת? לשריין ב-80 חברי כנסת זה להגיד: הרוב בכנסת, גם אם יהיה רוב בכנסת שירצה שלום, רוב של 70 ח"כים שירצה שלום, המיעוט יקבע. זוהי בדיוק דרכו של הבית היהודי, המיעוט הקיצוני שמבקש להוליך – ומוליך – את העם בישראל למצדה, לאסון חדש. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה מנסה לקבע את שלטון המיעוט הקיצוני על הרוב שרוצה שלום, כי רוב שרוצה שלום לא יוכל לעשות שלום, כי מגבילים אותו בהשגת הרוב הדמיוני הזה, של 80 חברי כנסת. 79 חברי כנסת לא יספיקו כדי לקדם הסדר. וכן, אני מכיר את המנגנון המשונה הזה שאתם הצעתם. מצד אחד להגיד: אנחנו קובעים שריון ב-80, מצד שני אפשר בקריצת עין, אולי, לשנות ב-61. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): זו לא הדרך לשנות חוקי-יסוד. וכאן אני מגיע, גברתי היושבת-ראש, לנקודה האחרונה, ובה אני מסיים. את כל המהלך הזה אתם עשיתם בצורה דורסנית – בלי דיון ראוי, בלי לשמוע מומחים לא על חוקה, לא על ירושלים, לא על שלום, לא על עתיד. עשיתם את זה בקצב מטורף. בשבוע שעבר מעבירים בקריאה טרומית, היום מעבירים בקריאה ראשונה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. דב חנין (הרשימה המשותפת): למה לא מתנהגים ככה עם חוק כפר שלם? למה לא מתנהגים ככה עם חוק גבעת עמל? למה לא מתנהגים כך עם נושאים חברתיים? רק כשמדובר בססמאות קיצוניות ובלאומנות מטורפת, שמובילה את כולנו למלחמת נצח, רק אז חבל על כל דקה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): עמיתי חברי הכנסת, את החוק הזה חייבים לדחות. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. כן – יואב קיש במקום רויטל סויד. אין שום בעיה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. גם ככה אתם תמיד מוסיפים לעצמכם כמה עשרות שניות, אז – אני אוסיף לך עשר שניות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק ירושלים הוא חוק – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, תנו לחבר הכנסת חאג' יחיא לדבר, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את רואה? חצי דקה כבר עברה. בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, באים לדבר ולקרוא לזה, בצורה שקרית, חוק ירושלים. זה לא חוק ירושלים, זה חוק שבא להצהיר מלחמה ולמנוע שלום, אפילו, אני לא אגזים אם אגיד זאת – תהליך שלום, כי עד היום מדינת ישראל רצתה תהליך שלום, ולא שלום. ממשלת ישראל לא רוצה שלום, לפחות שיהיה תהליך שלום. בחוק הזה אומרים: 80 חברי כנסת צריכים להצביע בעד החזרת שטח כבוש – זו ההגדרה. ירושלים היא כבושה. תרצו, לא תרצו, זאת העובדה, והיא תוחזר לבעליה, אם לא היום אז מחר. ענת ברקו (הליכוד): ממי היא נכבשה? ממי היא נכבשה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): חברת הכנסת שולי, שהציגה את החוק מדברת על נס – – ענת ברקו (הליכוד): שאלתי אותך: ממי היא נכבשה? למי היא תוחזר? של מי היא הייתה – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת ברקו, תני לו לסיים בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – מדברת על נס, שעם ישראל חזר. אני אומר לך, העם הפלסטיני יחזור לארצו, והוא לא צריך נס. הוא יחזור – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא הייתה להם ארץ לאן לחזור – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – ויקבל את השטח שלו, ויקבל את הבתים שלו. זה לא צריך להיות נס, כי זה צריך להיות טבעי, זה צריך להיות אנושי, זה צריך להיות הצדק. והצדק הזה גם ייראה, ולא ירחק הזמן. אבל מה מדברים? מדברים על חוק למנוע שלום, ומדברים על אפשרות של חלוקה מוניציפלית אחרת. מה זה החלוקה המוניציפלית? האם מישהו יכול להגיד לי שבאמת ירושלים מאוחדת? שקר וכזב. היא לא מאוחדת, ואפילו אל ערביי ירושלים, שנמצאים תחת כיבוש, מתייחסים בדיוק כמו אל כל שטח כבוש בגדה או בעזה. אז השקר הזה צריך להיפסק. זה השקר, וזה המצב: מתייחסים אליהם כאילו הם חיים תחת משטר צבאי. זה המצב, ולכן גם הם ישוחררו מהמצב הזה, של משטר צבאי. הנקודה של – האם העם הפלסטיני יקבל או לא יקבל – מה אתם רוצים, אתם רוצים מלחמה? תכריזו. או שזה רק חוק פופוליסטי, כי בסופו של דבר אם יהיה תהליך – כי עכשיו אתם לא רוצים תהליך; דיברתי עם יושב-ראש ועדת החוקה, ואמרתי לו: מה, תגיד לי, החוק הזה חס משלום? זה חס משלום. זה לא חס ושלום, זה חס משלום. הוא לא רוצה שלום. הוא אומר לי: כן. שאלתי אם יש תהליך שכבר התחיל, הוא אומר: לא, אנחנו רוצים להביא בחשבון – למנוע אפשרות של תהליך. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אז זה החוק, והפופוליזם שבו – נאבקים בין הליכוד, שחושבים שהם חכמים, אבל היום זה המצב. החוק הזה – כי הם סומכים שהעם לא כל כך חכם, לא יבין את זה, וייקחו לכם שניים או שלושה מנדטים. זו הכוונה של החוק וזה כנראה מה שיהיה, כי אתם תעזרו להם. בבחירות הקודמות הכניסו את בנט לתוך ארגז של זכוכית, היום הוא רוצה להחזיר אתכם לארגז עצמו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. רשימת הדוברים נעולה. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. יואב קיש (הליכוד): תודה רבה, היושבת בראש, חברי הכנסת, האמת היא, חברת הכנסת שולי מועלם, שהחוק הזה, לא כל כך הבנתי למה צריך אותו. אני מודה, בכנות, לא הרגשתי – ברור, אין לי שום התנגדות אליו, ברור שאני בעדו, אבל אמרתי: בשביל מה צריך? והאמת, דב חנין, חבר הכנסת, אתה שכנעת אותי – צריך את החוק. אז בעניין הזה, אני אומר, אני מסיר – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מלאכתם של צדיקים נעשית על ידי אחרים. יואב קיש (הליכוד): כן. אני חשבתי שלא צריך, אבל אני רואה לפי התגובות פה שיש סיבה, ואני מחזק אותך. אני עליתי לדבר על משהו אחר. אני רוצה להגיד לכם שנוסף על זה, באמת, מהלך שאני מאמין בו, שיחזק את ירושלים כבירת ישראל, זה חוק ירושלים רבתי. חוק שאני מקווה מאוד שנגיע להשלמה שלו בהמשך המושב הבא, שמדבר על צירופם – יצירת מטרופולין של ירושלים, חיזוק הרוב היהודי בירושלים, שבעיני זו משימה ממדרגה ראשונה; לצרף את מעלה אדומים, לצרף את ביתר עילית, ליצור רוב חזק בירושלים, מצד אחד, וגם לטפל בנושאים של מטרופולין, דבר שקורה בכל העולם. אנחנו רואים את זה בלונדון, בפריז; תפיסה שמדברת על תשתיות, תפיסה שמדברת גם על תעסוקה וגם על תרבות. הדברים האלה, ראוי שיתנהלו ברמה המטרופולינית, וכך גם נחזק את ירושלים – נוסיף כ-150,000 יהודים לירושלים רבתי, ההצבעה תהיה על ירושלים רבתי. לגבי השכונות שמחוץ לגדר ההפרדה – אנחנו מדברים על כפר עקב ועל מ"פ שועפאט וענתא – השכונות האלה יישארו בירושלים רבתי, אבל ראוי שיצאו למועצה מקומית נפרדת כך שמעמדן יהיה זהה לזה של מעלה אדומים, ובעצם נוכל לחזק בהן את המשילות, נוכל להקדיש להן תקציבים. היום, לצערי, זה הופך להיות no man's land – עיריית ירושלים לא יכולה להיכנס מעבר לגדר, בגלל הפשע והטרור שיש באותן שכונות, ואנחנו חייבים לדאוג, גם בשכונות האלה, לשלטון ולריבונות ישראלית. בדבר הזה אנחנו אשמים שאנחנו לא מטפלים. אורח החיים של אותם תושבים בשכונות האלה מתבצע בתוך הגדר, בתוך ירושלים עצמה, במערכת החינוך ובתעסוקה, אבל בסופו של דבר, גם בנושא ארנונה, גם בנושא תכנון, כל הדברים האלה צריכים לקרות, והיום המצב לא טוב, עם מה שקורה שם. בעניין הזה יש לי תמיכה מלאה גם בהצעת החוק הנוכחית, שמדברת על כך שהם יישארו מועצות ישראליות לכל דבר, אבל לא חלק מירושלים עצמה. אני אומר שזה מהלך שנוביל בירושלים רבתי, אני לא רואה שום סיבה להתנגדות, לא מהשמאל ולא מהימין. כמובן, בהתחלה רצינו להוביל את זה עם ריבונות; נכון לעכשיו, בשל המצב המדיני, הריבונות היא מהלך שנצטרך להמתין אתו מעט, אני מקווה מאוד שגם אותו נצליח לקדם במושב הבא, אבל בוודאי ובוודאי, חיזוקה של ירושלים ברוב יהודי מוצק – זה ירושלים רבתי. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מאיר כהן. שלוש דקות לרשותך. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, חברי, חברותי, ראשית לכול אני רוצה לומר לכם, באגף הימני: אף אחד מכם לא יטיף לנו מוסר, ואף אחד מכם לא יעמיד למבחן את הנאמנות והפטריוטיות של כולנו, ואת הציוניות ואת ההקרבה של כולנו, בצורה כזו או אחרת, על מדינת ישראל. אנחנו פטריוטים לא פחות מכם, ולא משנה איך אנחנו מצביעים. והחוק הזה – החוק הזה הוא מיותר. יש שני חוקים שמחזקים ואומרים שירושלים היא אכן שלמה, מאוחדת, ובירת ישראל: חוק-היסוד משנת 1981, שאומר במפורש: ירושלים לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, ואומר גם שאין לשנות את הסעיף הזה אלא בחוק-יסוד שיתקבל על ידי 61 חברי כנסת; וב-2014, רק לפני שלוש שנים, העברנו את חוק משאל עם, שאומר שבמקרה שממשלה מסוימת תחתום על הסכם, או תחליט שלא בדרך של הסכם, להעביר חלקים ממדינת ישראל שהיום נמצאים בשיפוטה של מדינת ישראל, היא תצטרך או רוב של 61 במשאל עם או 80 חברי כנסת. אז תאמרו לי, בשביל מה אתם צריכים את החוק הזה? מה אתם רוצים להוכיח? מה המטרה של החוק הזה? מיקי לוי (יש עתיד): הכי פשוט לבטל אותו ב-61. יעל גרמן (יש עתיד): הוא חוק מיותר. אבל יותר מזה, אני תוהה כמה מחברי הכנסת בכלל, ואפילו אלה שיושבים כאן, באמת קראו את החוק והבינו את הסעיף שאומר כך: בסעיף 7 לחוק-היסוד, במקום סעיפים 5 ו-6 יבוא סעיף 6; ובמקום "ברוב של חברי הכנסת" יבוא "ברוב של 80 חברי הכנסת"; אין לשנות את הוראות סעיף זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת. אני מבטיחה לכם שאף אחד לא קרא, ואם מישהו קרא – הוא לא מבין. אתם יודעים מה זה? זה סעיף השמדה עצמית. בסעיף הזה, כל החוק שאתם רוצים להעביר, יש בו מנגנון של השמדה עצמית. לכאורה, אתם משריינים, שלא יהיה אפשרי למסור חלקים מירושלים המוניציפלית ב-80 חברי כנסת, אבל מייד אחרי זה אתם אומרים שברוב של 61 חברי כנסת אפשר לשנות גם את השריון של 80 חברי הכנסת. הרי זו בדיחה אחת גדולה, ולא נותר לי אלא לתהות: האם החוק הזה נועד להכניס שתי אצבעות לעיני העולם המוסלמי, שמונה 1.6 מיליארד איש – – מאיר כהן (יש עתיד): עשר אצבעות. יעל גרמן (יש עתיד): – – האם החוק הזה נועד להתריס בפני העולם כולו, או שמא הוא רק לצרכים סקטוריאליים מאוד מאוד צרים של הבית היהודי, שכנראה מריח בחירות ומחזר אחרי אנשיו, אחרי אנשים שייתנו לו את קולם על חשבון ביטחונה ומעמדה של מדינת ישראל. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. בקשה מיוחדת. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. צר לי. אילן גילאון (מרצ): תודה רבה, גברתי, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, היה פה דיון, גברתי, הרצפה כבר הפכה דביקה מרוב אורגיית שביעות הרצון העצמית על מה שקרה פה קודם, כמה מיטיבים אנחנו, בכנסת, ובעיקר הממשלה הזאת, שהיא הגרועה בממשלות ישראל, שלא הייתה גרועה ממנה ומסוכנת ממנה עד כה. ולכן – החוק הזה הוא מיותר, גברתי, כי אין בו שום כוונה כנה לגבי הבירה. חוק הלאום הוא מיותר – לאום אינו צריך חוק, הוא צריך תרבות, הוא צריך מורשת, הוא צריך אמון. המדינה הזאת, גברתי – ואני רוצה לדייק – היא מדינת היהודים שחזרו לארצם, וכל אזרחיה שגרו בה, לדורותיהם. זה בדיוק המינון הנכון של יהודית ודמוקרטית. וכל דבר אחר קשור לוויכוח בתוך הביבנט שנמצאת על הגב של כולנו כאן – ביבי ובנט. אתה רוצה להגיד משהו? מאיר כהן (יש עתיד): לא, לא. אילן גילאון (מרצ): לך אני מרשה, אתה מורה, מנהל בית-ספר, אני שומע לך. ולכן מה שאני בא לומר כאן, גברתי, אני רוצה לאפיין דיון שהשתתפתי בו רק אתמול – כי החוק הזה על ירושלים, היות שהוא צריך לעמוד בתחרות על מי יותר לאומן במדינת ישראל, ויש תיאוריה כזאת, שככל שאתה גורם לאנשים לסבול יותר ככה אתה שולט יותר – הייתי עד לאדם שהיה פה יושב-ראש ועדת הפנים – – – היו"ר נאוה בוקר: לא שמתי שעון, אז שתי דקות, אנחנו – – – אילן גילאון (מרצ): מאה אחוז, תודה רבה. דיון על גבעת עמל. הוסבר לאנשים על גבעת עמל, אחרי ששר החוץ הבטיח להם לתמוך בחוק שעושה אתם חסד – גבעת עמל, גברתי, זה אנשים שנמכרו יחד עם אדמתם, שנוערו כאילו היו פירורים מעל שולחן, ואיבדו את הבתים שלהם מלפני 70 שנה. ואז הוסבר להם על ידי אדם פה, שהטיף מוסר לכולם, חבר הכנסת אמסלם – עוד לא ראיתי רמה כזאת של צביעות כמו שיכולתי לראות כאן – איך אי-אפשר לעשות את הדבר הזה, איך אי-אפשר להעביר את החוק שלהם, שאמור להגן עליהם בבית-המשפט מול כוזהינוף, מול תשובה; אלפסי חלש מול כוזהינוף ותשובה. ואף אחד לא נתן להם סעד. שימוש בשררה בכיוון הלא-נכון, אין חטא גדול ממנו. והאיש הזה בא ומטיף מוסר ליעל גרמן אם היא פטריוטית או לא. אתם לא פטריוטים, אתם לא נאמנים למדינה הזאת, הממשלה הזאת, הגרועה בממשלות ישראל, עושה אינסטרומנטציה במדינה שלה, ומעניין אותה דבר אחד: להישאר בשלטון. ראיתי אתמול את המפגש המבחיל, תסלחו לי, בין ראש ממשלתי לבין המאבטח – ולא משנה מה קרה; בדבר כזה, שמתו בו שני אנשים, בסופו של דבר אחד מהם כנראה חף מפשע – הוא היה בעל הבית – מה קרה? פגשת כבר את החברה שלך? זה עורר בי גועל יותר גדול, כמעט, מאשר אצל אלאור אזריה, שהוא הלך לבקר אותו. אלה הם גיבורי האומה, זאת הממשלה: תשתמשו בירושלים, תשתמשו בלאום – הגיע הזמן, גברתי, פשוט שתסירו לנו את הביבנט הזאת מעל הגב, ותשחררו אותנו לנפשנו, ואני מקווה שהדבר הזה יקרה מהר מאוד. לא דיברתי כלום על חקירות, ולא על בקבוקים, ולא על נעליים, ולא על ריהוט גן – לא על שום דבר. אני מדבר על התנהלות נואלת ומסכנת, כולל ההדלפה המקרית שקרתה מתוך הדיון של ראש הממשלה בהונגריה. רבאק, מה אתם חושבים, שאנחנו לא רואים מה קורה פה? היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן. אילן גילאון (מרצ): ומעניין שחוק הנכים, למרות כל ההסכמה של הכנסת, עוד לא קרה אתו שום דבר. אז תעלו את ירושלים על ראש – – – היו"ר נאוה בוקר: בינואר, בעזרת השם. בינואר, בעזרת השם, זאת התוכנית. מאיר כהן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, שלא נמצא כאן, חברות וחברי כנסת נכבדים, בספרו "האלכימאי" כותב פאולו קואייו – ככה קוראים לו – "החלטה היא רק התחלה. כשמישהו מקבל החלטה", גברתי היושבת-ראש, "הוא בעצם קופץ לתוך זרם חזק שיישא אותו למקומות שכלל לא חלם עליהם בשעה שהחליט". רבי יהודה הלוי הגדיר זאת בקצרה "סוף מעשה במחשבה תחילה". חברת הכנסת מועלם, סוף מעשה במחשבה תחילה. העניין הוא, אדוני ראש הממשלה, שלאורך כל השנים מאופיינת המנהיגות שלך בהיעדר היכולת להחליט. בימים האחרונים אתה, אדוני, לא נראה כמו מנהיג שמנווט את הסירה שלנו בבטחה בתוך הזרם הזה. לצערי הרב, אתה נראה כמי שנסחף בזרם שהוא יצר; אתה נסחף מהחלטה שגויה אחת לאחרת, טובע ונאחז בענף הראשון שנקלע בדרכך. האמת, זה לא מפתיע. די להיזכר בחלק מהפעולות שלך כראש המדינה הזאת כדי להבין שזו המנהיגות שלך; פתחת את מנהרת הכותל, וזה הסתיים בהסכם חברון כפיצוי. הורית על חיסולו של משעל, וזה הסתיים בשחרור יאסין ובשליחת הנסיוב להצלתו של משעל. החרמת את טורקיה, וזה הסתיים בתשלום פיצויים למשתתפי המרמרה. דיברת על ביטחון, ותחת רגליך חפר ה"חמאס" מנהרות. איזה החלטות רעות אתה מקבל – עד כדי כך שהעיתון שכל כך מזוהה אתך בחר להדגיש זאת בכותרת הראשית שלו היום. ההחלטה על הצבת המגנומטרים, חלק משלוחיך הגדירו את השב"כ כהזוי. הסרת את המגנומטרים, התקפלת, וכעת, השב"כ הוא הגוף ההגיוני, והמשטרה, שמחרפת נפשה ימים ולילות סביב ההחלטה המקורית שלך, היא זו שלא בסדר. לבקשת הירדנים, גם המצלמות שהוצבו בהר מוסרות. בוודאי צפית בנתוני הסקרים של אמש, שהראו כי אזרחי ישראל כועסים עליך, ועכשיו זה לא רק השמאלנים, הפעם זה כולם. בתגובה אתה מנחה, בשליפה ובאישון ליל, את שר הביטחון לערוך חיפוש יסודי על כל מתפלל – גם את זה אתה תבטל, ביבי. גם את זה תבטל. בינינו, אדוני ראש הממשלה, אני לא רוצה לומר ששמחת, אבל כל העניין עם המאבטח בשגרירות ירדן היה עבורך האור בקצה המנהרה החשוכה שאליה הכנסת אותנו. עכשיו אין אור בקצרה המנהרה, ולא סולם לרדת ממנו. אני חושש, אדוני, כי מודל קבלת ההחלטות שלך מושתת בעיקר על המשוואה "מה טוב לי פוליטית", והוא לא מוביל אותנו לחוף של ביטחון ויציבות. אני לא עומד כאן כדי להשמיץ אותך, חלילה. אתה הרי יודע שאנחנו ביש עתיד לא מחפשים אותך, אלא בוחנים כל החלטה באופן ענייני. לראיה, רק השבוע ביטלנו את הצעת האי-אמון שלנו כדי להפגין סולידריות ואחדות כלפי חוץ. אבל מה בדיוק אתה עושה? לאן אתה לוקח אותנו? אני חייב לומר לך, כמו רבים מאזרחי ישראל, יש בי געגוע למנהיגות אחרת; מנהיגות שיודעת לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן. טובות יותר, טובות פחות, זה לא העניין. נחישות, החלטיות, אומץ, מנהיגות, חזון – זה העניין. ומיום ליום ברור לכולם שזה חסר לך וחסר בך. לשמחתי, יש לנו מנהיגות כזאת באופק, והיא תהיה זו שתוביל את ישראל בשנים הבאות. לצערי, הדרך לשם רצופה החלטות שגויות שלך. חברי הליכודניקים, אחי הליכודניקים: התעוררו – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): – – התעוררו – זה גם לך – התעוררו ואמרו: די, מגיעה לכולנו מנהיגות אחרת. תודה, גברתי. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח, שלוש דקות לרשותך. עפר שלח (יש עתיד): תודה, גברתי, כמה עלובה ומגוחכת הממשלה הזאת. כמה. ראינו את שני צדדיה בימים האחרונים; מצד אחד רוממות רטורית בלתי נסבלת, שבה לוקחים חקיקה קיימת, משאל עם שקיים, החלטה שכבר נפלה והכנסת אשררה אותה אפילו בחוק-יסוד – במקרה של הסדר מדיני שיהיה בו ויתור על חלקים שהם בריבונות ישראל, ללכת או ברוב של 80 חברי כנסת או במשאל עם – ועל זה מחוקקים איזה חוק משונה, שמצד אחד יש בו 80 ח"כים ומצד שני אפשר יהיה לבטל אותו ב-61, ואף אחד, אפילו האנשים שכתבו אותו, לא ברור להם למה הוא מתייחס, וכל-כולו רטוריקה ריקה, תחרות בין חברות הקואליציה מי יבלבל יותר את המוח על קדושת ירושלים, ואפס מעשה. ובצד השני המעשה, שבו ישראל מוותרת – ממשלת נתניהו מוותרת, חתיכה-חתיכה, נקודה-נקודה, על הריבונות ועל המימוש שלה, ובתהליכים של קבלת החלטות שלא ראויים לגן ילדים אבל חוזרים בממשלה הזאת פעם אחרי פעם – חזרו בפרשת קלקיליה, וחזרו בפרשת הצוללות, ופורטו בדוח מבקר המדינה על הקבינט בצוק איתן – פעם אחרי פעם, בלי לתקן את הדברים האלה, מקבלים החלטות ואחר כך מבטלים אותן, ובפועל מסתכל עלינו העולם ואומר: אלה ריבונים? אלה יקבלו החלטות אם לעשות ככה או לא ככה? אלה ישמרו על הריבונות בירושלים? הם לא מסוגלים אפילו להציב מגנומטר באיזשהו מקום ולהחזיק אותו 24 שעות. אז זה מה שהממשלה הזאת עשתה בשבוע האחרון, וזה החוק שאתם מביאים לנו פה, כל-כולו רטוריקה ריקה, העלבה של אנשים ותקיעת אצבעות בעיניים, ובזה אתם עסוקים בזמן שבמדינת ישראל אין משילות ואין ממשלה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת מרדכי יוגב, בבקשה. שלוש דקות. מרדכי יוגב (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד שר הבינוי, זה יום שיש בו גם עצב, לכנסת ישראל, אם הגענו למצב שאנחנו נזקקים, במפלגת הבית היהודי, ביוזמת חברתי חברת הכנסת שולי מועלם, לקדם חוק שימנע את חלוקתה של ירושלים, עיר הבירה שלנו, עיר שעליה חלמנו כולנו – ואני משוכנע שגם חברי מהצד השמאלי של המפה – גם הם חלמו וגם הם רוצים. אבל אם הגענו ליום שבו מישהו בכנסת ישראל חושב לחלק את העיר הזאת, אז זה יום קשה לעם ישראל ולכנסת ישראל. ולכן, למי שכן אולי מבולבל, ירושלים לא נדל"ן, והיא לא נתונה לדיון, וחבל ש-50 שנות איחוד העיר לא הספיקו למישהו מהיושבים כאן להבין שאנחנו לא מתכוונים לזוז, לא משום מקום מחבלי האבות, ובפרט לא מירושלים, וגם לא מיהודה ושומרון וממקומות נוספים, אזי, ההתנגדות של חברי חברי הכנסת הערבים לחוק ברורה: הם חיים בחלקם על סיפורי בדים, כפי ששמענו פה, חלק, או על שקרים והסתה, וצריך לומר את ההיסטוריה האמיתית, ש-2,500 שנה – עוד בטרם אותו סיפור של מוחמד שקשר את סוסו לכותל – כבר היו בהר המוריה אברהם ויצחק, ו-1,000 שנה לפני שנבנה המסגד, בשנת 638 לספירה, כבר עמד בית-המקדש הראשון של היהודים, וכך גם השני. ההתנגדות של חברי מהשמאל היא באמת תמוהה, שלא לומר לפעמים – של חלק, ודאי לא של כולם – מביישת. ואני משוכנע שבן גוריון, וכך אנשי ההגנה והפלמ"ח, שהתאמצו על העיר והשליכו את כל חטיבות הלוחמים כדי לשחרר אותה – חטיבת ירושלים וחטיבות הראל, ושאר הלוחמים, שחיים עמנו ושנפלו על כיבוש ירושלים – מתביישים שיש אנשים שחושבים למכור או לוותר על משהו ממנה. אז כשיש בבית כאלה שאולי שכחו משהו מעברנו, זה מחייב אותנו להגן על העיר הזאת, ועל הארץ הזאת, ולחזק עוד יותר את האום של הבורג עם השייבה, ולחוקק את החוק הזה. אין לנו שום מנדט לחלק את העיר הזאת. זו עיר שכל העם הזה חלם עליה – אלפיים שנות גלות ועוד אלפיים שנה לפני כן – והיא שייכת לכל הדורות, לאלה שבעבר ולאלה שבעתיד, החולמים, כולנו, על כך שגם ייבנה בית-המקדש במהרה בימינו. העיר הזאת לא שלנו כי כבשנו אותה לפני 50 שנה, או כי בא לנו – זו עיר אבותינו ואבות אבותינו, והיום ייקבע – נקבע – בחוק הזה שירושלים שלמה ומאוחדת, ולא יהיה אחד שידמיין פתאום לנסות לחשוב להחיל עליה איזשהו מעמד של חלוקה, והדבר מדבר גם פנימה, אלינו, וגם מישהו מאומות העולם שיחשוב שהדבר הזה הוא אפשרי, וכך תישאר שלנו לנצח-נצחים. ביום הזה נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו, ונחזק את אחיזתנו באמצעות החוק הזה – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – בירושלים, בכל ארץ ישראל. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון. חיים ילין (יש עתיד): מה זה? למה? קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: אחר כך? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, לא, זה לא – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, יש כאן רשימה שקיבלתי מהמזכירות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אבל ביקשנו לשנות. זהבה גלאון (מרצ): חיים ילין, ואחר כך – – – היו"ר נאוה בוקר: למה הרשימה לא מסודרת? זה מה שקיבלנו. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): אוקיי, תודה רבה לך. היו"ר נאוה בוקר: בבקשה, שלוש דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הקיבוצניקים, ואני ביניהם, מומחים להעביר תקנונים ברוב רגיל ולנעול אותם על שני שלישים מהחברים בפעם הבאה. שיטה מדהימה. רוב רגיל בוחר שבפעם הבאה צריך לפחות 75% להעביר תקנון. תקשיבו, לא המצאתם שום דבר, רק שכשקיבוץ עושה את זה, הוא עושה את זה פנימה, לתוך הקהילה שלו. אתם, מה אתם עושים? מפרקים את מדינת ישראל. הרי מה יותר לגיטימי? הרי יש כבר חוק, חוק שנותן אפשרות דמוקרטית לשאול את העם מה הוא רוצה, הדבר הכי פשוט שיש. אבל אתם רוצים לקחת את ירושלים ולעשות ממנה פוליטיקה. מוטי יוגב – פוליטיקה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – חיים ילין (יש עתיד): אין עוררין על ערך ירושלים, אין לאף אחד ויכוח על ירושלים השלמה – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – חיים ילין (יש עתיד): – – ואני רוצה להזכיר לך שטדי קולק, שפה, באגף הזה, שכחו מי הוא היה בכלל, הוא זה שחיבר את ירושלים. והיום הם מדברים – חלק מהמפלגה הזאת, מהמחנה הציוני, שלא צריך. הם שכחו, כמו שגם אתה שכחת – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): חיים ידידי, אתה שכחת שכשגוש קטיף היה קיים, אז היה לך ביטחון. חיים ילין (יש עתיד): – – וכולכם שכחתם, והפכתם את ירושלים לעניין פוליטי ולא עניין של נשמה, כי דת זה עניין של נשמה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): חיים ידידי, שכחת שכשגוש קטיף היה קיים, היה לך ביטחון ביישובי עוטף עזה. חיים ילין (יש עתיד): מוטי, אני רוצה להגיד לך שהממשלה הימנית שלך – בסדר – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – ביטחון – – – חיים ילין (יש עתיד): – – הימנית ביותר, ואני מקריא לך את זה – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): ועוד נשוב לכל יישוב ויהיה לך ביטחון ביישובי חבל אשכול. חיים ילין (יש עתיד): – – כי השר גלנט שלח אלי – השר גלנט שלח אלי את הדוח הזה: 24,000 יחידות בירושלים נבנו בעשור האחרון. בשנת 2016, הביזיון הגדול ביותר – 2,051 יחידות דיור; ב-2015 – 3,000 יחידות דיור. ראו איזה פלא, בממשלה הקודמת היה שיא השיאים, בשנתיים. יש עתיד, בממשלה, הם הוכיחו שהם מסוגלים לבנות בירושלים יותר מכל הממשלה הימנית הזאת. על מה אתם מדברים בכלל? אבל פוליטיקה, כמו כל דבר אחר – אתם יכולים להרוס את ירושלים בשם הפוליטיקה, אין לכם בעיה, העיקר להמשיך לשבת על הכיסא, זה מה שאתם עושים. כבוד היושבת-ראש, אני חייב להגיד, כאחד שעלה והתפלל לירושלים יום ולילה, בבית-הספר, יום-יום, יום-יום, שלא יספרו לי הימין מה זה ירושלים בשבילנו, במיוחד בשביל העולים, שאתם רואים אותם נוחתים בבן גוריון ומנשקים את הקרקע – – היו"ר נאוה בוקר: תסיים בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): – – דבר ששום צבר לא עשה בחיים שלו. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זה נכון. חיים ילין (יש עתיד): ואתם באים ומדברים אתנו ומלמדים אותנו מה זה ירושלים? היו"ר נאוה בוקר: תודה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושבת-ראש, אני רוצה להגיד את המשפט האחרון. היו"ר נאוה בוקר: בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): אחרי כל הוויכוח, ואני לא רוצה בכלל לקבל על מה היה ואיך היה, כבוד השר גלנט, אני אומר לך שאני מעריך אותך, ואני יודע מתוך היכרותי אתך, שאתה לעולם לא תוציא מילה מהקבינט. אבל אני אומר לך, אני מתבייש שכל הוויכוחים שיש בקבינט מופיעים כל יום בערוץ 2, בערוץ 10, ב-20:00 בלילה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חיים ילין (יש עתיד): מתבייש בקבינט שמנהל לנו את המדינה, מתבייש בהדלפות. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): זה לא אישית אליך, אבל תבדקו מי מדליף, כי הוא מפרק את החוסן של מדינת ישראל. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. זהבה גלאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתחרות מי יצהיר יותר נאמנות לימין המשיחי, המתנחלי, כמעט, הייתי אומרת, ההזוי. חברי חברי הכנסת, הצעת החוק של חברת הכנסת שולי מועלם, אחרי שהיא לא הצליחה לעלות להר הבית ולהפוך את הסכסוך כאן מסכסוך לאומי לסכסוך דתי, הביאה לנו עכשיו הצעת חוק שמבקשת לסנדל כל סיכוי להסדר עתידי, ואנחנו יודעים שלא יהיה שום הסדר בלי פשרה בירושלים. וכשעמדנו במקומות שעמדנו, לא התפללנו לאל-וואלג'ה ולא התפללנו לשועפאט, ותצטרך להיות פשרה, גם אם אתם רוצים עכשיו לבנות בין ירושלים לצפון הגדה או למזרח הגדה, לבתר את הגדה המערבית, ליצור מצב שלא יהיה אפשר להגיע כאן להסדר. כל מה שאתם רוצים זה לסכל כל סיכוי להסדר. זה שאת אומרת את זה, אני לא מתפלאת, אני יודעת את העמדות שלך, אבל הממשלה תומכת בחוק הזה? חברי הקואליציה תומכים בחוק הזה? מה התחרות הזאת מי יצהיר יותר נאמנות לירושלים? לפני כמה שבועות התקיימה ועידת הארץ לשלום. הופיע בה שר החינוך בנט, שקודם ראינו אותו פה במופע השתלחות – אני לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה, אני מודה שאני לא זוכרת פופוליזם כזה כבר הרבה זמן. ואמר בנט בוועידת השלום של הארץ – הוא אמר ככה, אני מצטטת: ירושלים היא מעל הרציונל. ואחר כך הוא הוסיף את המשפט – שאני לא מבינה איך עברנו עליו לסדר-היום – הוא אמר: מוטב ירושלים מאוחדת מהסדר מדיני. אתם מבינים את זה? בנט, מה הוא אמר? מוטב ירושלים מאוחדת מהסדר מדיני. אז מה הפלא שעומדת כאן שולי מועלם ומסבירה לנו באותות ובמופתים על הקשר הרגשי שלנו לירושלים, שהחלק המזרחי שלה – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): והיסטורי ודתי. זהבה גלאון (מרצ): – – הוא עיר בזבל. לא מנקים שם, ולא בונים שם – עיר בזבל, ככה הפכו את ירושלים המזרחית. ומסביר לנו בנט שירושלים מאוחדת חשובה יותר מהסדר מדיני. אתם השתגעתם? אם ירושלים הייתה כל כך משגשגת תחת הממשלה שלכם, ולא הופכת למוקד של טרור, ולא הייתם מחליטים החלטות מעוותות – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אה, גם לטרור אנחנו אחראים. על הטרור. זה מדהים איך אתם תמיד מסבירים את הכול באשמתנו. זהבה גלאון (מרצ): – – החלטות מעוותות, לגלגל את האחריות לפתחה של המשטרה, כי לא רוצים לקחת החלטות, כי ראש הממשלה נתניהו חש את בנט נושף בעורפו, ובמקום לקבל החלטות מדיניות הוא קיבל החלטות פוליטיות. חברי חברי הכנסת, לפני 68 שנים – מתאר עמוס עוז – אני רוצה לקרוא לכם את זה – מתאר עמוס עוז בספרו "סיפור על אהבה וחושך" – אחד הספרים הכי יפים שנכתבו כאן, במדינת ישראל – מתאר את ההתרגשות והחגיגות ברחובות ירושלים של אז, כשהקהילה הבין-לאומית הכירה במדינת ישראל, וזה היה הרבה לפני הכיבוש. והוא מספר, אני מצטטת: "מיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי המיץ, הבירה והיין, וזרים התחבקו ברחובות ונישקו זה את זה בדמעות". סוף ציטוט. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. זהבה גלאון (מרצ): ו-68 שנים אחרי, אנחנו דנים בחוק ירושלים, בעיר מפולגת ומחולקת שנשפך בה דם מיותר, בעיר שבה כל ילד שלישי הוא עני, בעיר שיושבת על חבית של חומר נפץ, של חברת כנסת שרוצה ב-80 חברי כנסת למנוע כל סיכוי להסדר. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים, תודה. זהבה גלאון (מרצ): אני מסיימת במשפט אחרון, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. זהבה גלאון (מרצ): אני רוצה להציע עוד חוקים שנועדו לסנדל את העתיד: לא תוקם קואליציית שמאל אלא ברוב של 80 ח"כים; לא ייחקר רוב ממשלה אלא ברוב של 80 ח"כים; לא יפונה בנט ממשרד החינוך אלא ברוב של 80 ח"כים, ולא יוזכרו המגנומטרים אלא ברוב של 80 ח"כים. תודה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, למה נתת להם רעיונות, אבל? זה יבוא במושב הבא. תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אני מבקש לנסות להקפיד על הזמנים. אחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): תודה לך, סגן יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, אני חייבת לומר שלצערי הרב לא הצלחתי להתבטא עד כה על החוק הזה, מכיוון שאתמול עם פתיחת ישיבת ועדת החוקה בפעם הראשונה – הראשונה – שנדון תיקון – הצעת חוק לתיקון – חוק-יסוד בכנסת, והוא כבר מובא היום לקריאה ראשונה, בלי שהתקיים דיון רציני; בלי שהגיעו מומחים מארגונים שונים שמכירים את השטח המוניציפלי של ירושלים; בלי שהגיעו נציגים של עיריית ירושלים אולי קצת לספר למציעי החוק כיצד הגדר, החומה, עוברת באופן שהוא לא מוניציפלי; כיצד חלק מהיישובים, כמו כפר עקב, נמצאים מחוץ לגדר, ואחרי מחסום קלנדיה, אבל הם שטח מוניציפלי של עיריית ירושלים, ולעומת זאת יש אזורים בירושלים שנמצאים בתוך הגדר וירושלים מספקת להם שירותים מוניציפליים, אבל בעצם הריבונות היא של הרשות הפלסטינית. לצערי הרב, כהרגלה של הקואליציה הזאת בשנתיים האחרונות, בקדנציה הזאת, בכנסת העשרים, בכל פעם שמגיע חוק הם רוצים שנהיה חותמת גומי. אין באמת דיון רציני. אחת, שתיים, שלוש – הועפתי מהישיבה, ומובן שלא התנהל שום דיון רציני, מכיוון שרק חברי הכנסת הגיעו, ולא הוזמנו נציגים ולא התקיימה שיחה אמיתית בנושא. אבל אנחנו מכירים את השיח הזה, על ירושלים – שיח מתלהם, שיח של ססמאות: "לא נחלק את ירושלים" – מה המשמעות של "לא נחלק את ירושלים"? האם רוב הציבור יודע בכלל איפה זה כפר עקב? איפה זה שועפאט? בית חנינא? האם הציבור יודע להגיד מה ירושלים ומה לא, על פי תפיסתו? אם ניקח עכשיו 90% מהציבור ונעשה להם סיור בירושלים, האם הם יחשבו שהשכונות האלה, של מזרח ירושלים, הן אכן ירושלים כמו שהוא לומד בבית-ספר או כמו שמנסים לספר לו, שזאת ירושלים שלנו, שלא נוותר עליה? בסופו של דבר, המאבק האמיתי שלכם התגלה בשבוע האחרון, וזה על הר הבית. הר הבית, שאתם הפכתם אותו לסמל, ואתם הפכתם אותו לסמל המחלוקת, ואתם הפכתם את המאבק הלאומי פה למאבק דתי, על דת – זה הסיפור האמיתי, כי לא מדובר פה במאבק על דת, וחבל שהחרדים לא נמצאים פה, כי החרדים לא שותפים למאבק שלכם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – מיכל רוזין (מרצ): אתם הפכתם מאבק דתי למאבק לאומני. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): החרדים גם לא חושבים שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. גם להם יש כמה דברים לתקן, ברוך השם. מיכל רוזין (מרצ): אתם גם חוטאים ליהדות, אתם גם חוטאים לישראליות, אתם גם חוטאים להומניות, ובעיקר – אתם חוטאים לשלום, לדו-קיום, לשוויון כאן, ולשקט ולביטחון. בסופו של דבר הדרך שלכם מובילה אותנו לחוסר ביטחון לאזרחי ואזרחיות ישראל, לחוסר שקט, לסכסוך לא רק ישראלי–פלסטיני, אלא סכסוך של ישראל עם שאר העמים מסביבנו והמדינות סביבנו. אתם מובילים אותנו להצתה ולשרפה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – לא נמצא; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – לא נמצא. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, התכנסנו כאן בבהילות בשבוע האחרון של המושב, מהיום להיום, בלי לדעת על זה מראש, לדון בחוק-יסוד, ולא סתם חוק-יסוד – חוק-יסוד שנושא את הכותרת "חוק-יסוד: ירושלים". ירושלים בירת ישראל, ירושלים – אחד מנושאי הליבה של הסכסוך, ירושלים – עיר שהוגדרה כבר מאוחלקת – כלומר מאוחדת אבל מחולקת, בטח ובטח בין שליש מתושביה משוללי זכויות, תשתית וכל טיפול מוניציפלי או אחר. ואני רוצה לתקן את הכותרת, כי האמת, ירושלים, מגיע לה יותר מהחוק הזה, שהוא לא באמת חוק-יסוד. זה לא חוק-יסוד: ירושלים, חברות וחברים, זה חוק-יסוד: המגנומטר. הסיבה היחידה שהחוק הזה הובא לכאן, בדרך שהובא, באופן שהובא ובעיתוי שהובא – הי שמישהו היה צריך לשקם את הכבוד הלאומי של קואליציית הימין הקיצוני אחרי פארסת המגנומטר. זאת הסיבה שזה הגיע לכאן בדרך הזאת ובעיתוי הזה, כי בנט וביבי לא ידעו מי יאגף את מי מאיזה ימין, וגלעד ארדן לא ידע אם הבהילות שבה הציבו את המגנומטר היא שנייה במהירותה רק למהירות שקיפלו אותם משם אחרי שראינו תוצאות שעלו בחיי אדם, ישראלים ופלסטינים. ואז מישהו שאל את עצמו: מהר מהר, מה נעשה? יש לנו רעיון. יש מילות קסם שתמיד עובדות – "ירושלים" ו"לאום". לכן הכנסת התכנסה היום לדון בשני חוקים: אחד, חוק-יסוד מקושקש, מטורף, שמבטל חוק-יסוד אחר, שאף אחד לא יודע אם זה רוב של 80 או רוב של 61, אף אחד לא פתח מפה, אף אחד לא יודע על איזה חלק מירושלים הוא חל ומה בדיוק הוא מחיל עליו; אם החוק הזה מכניס שכונות לשטח המוניציפלי של ירושלים או מוציא שכונות מהחלק המוניציפלי של ירושלים. אם יש כאן מישהו אחד באולם שיודע מה החוק הזה עושה – שיצביע בעד. אבל אין כאן אחד כזה, כי אף אחד לא יודע. והדבר השני זה חוק הלאום. ראש הממשלה מודיע שהוא מגיע לממשלה – מגיע ומבטל, מגיע ומבטל. למה? כי הוא צריך לדפוק על החזה עם הכבוד הלאומי של המגנומטר. זה הסיפור שקרה כאן כרגע. במקום לנהל מדיניות אחראית, שקולה, שתציל חיי אדם, שלא לדבר, חס וחלילה, על תשפר את איכות החיים שלנו, תשפר את העתיד שלנו כאן, תוביל אותנו לעבר מציאות בת-קיימא – מנהלים מדיניות היסטרית, מבוהלת, פחדנית, מסתגרת, ובסופו של דבר מביאים חוק-יסוד, וחושבים שבזה נקנה, שככה הצלנו את הכבוד הלאומי שלנו. קשקוש מקושקש, וככה ראוי להתייחס לחוק הזה, גם עכשיו בקריאה הראשונה, וגם בהמשך. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי בכנסת, אני לא יכול לעמוד כאן בלי לומר לידידי ומושא הערצתי, בני בגין, שלא נמצא פה: מילותיך אשר למדינה יהודית דמוקרטית, ששוויון הזכויות לכל אחד ואחד מאזרחיה הוא ערך עליון ומקומו בחוק הלאום, מילותיך חשובות וראויות ללימוד בבתי-הספר במערכת החינוך בישראל. החוק הזה, שאנחנו מדברים עליו, הוא חוק רע. הוא חוק שבראש ובראשונה נועד להרחיק אופציה לתהליך מדיני, גם מול מדינות באזור, גם מול הפלסטינים – תהליך מדיני שבימים אלו מחכה למימוש; מדינות רבות באזור מחכות לקריאת כיוון חיובית מצדנו, וזו לא באה. יש כאן, בכנסת, חברים בקואליציה, מובילי החוק הרע הזה, שברור שיעשו כל מאמץ למנוע תהליך מדיני מכל סוג שהוא. וחיו על חרבם – זו ססמתם. האמינו לי, אני יודע מהי חרב, כמו חברי וידידי יואב גלנט. אני יודע, אנחנו יודעים, כמה נכון לעשות הכול כדי להימנע משימוש בחרב. אני תמה על חברים בקואליציה שרצים מאחורי יוזמי החוק הזה, ואינם מנסים לצאת מהשביל הרע הזה, שמותווה להם. לעצם נושא ירושלים – ירושלים היא בירת ישראל לנצח, אין שאלה בנושא הזה. ואל תעזו, חברי מהימין, להאשים, כדרככם, אותי ואותנו שחושבים אחרת, כעוכרי ירושלים ומדינת ישראל. השאלה איזו מין ירושלים אנחנו רוצים. אני רוצה ירושלים יהודית, עם רוב יהודי לנצח, שאיננה זקוקה לכוח, לא צבא ולא משטרה, כדי לשלוט בה ברוב יהודי ברור ובדרך דמוקרטית ראויה. החוק הזה נועד למנוע את הפרידה שלנו מכפרים ומשכונות שאינם ירושלים. חברי הכנסת, זה עוד חוק כוחני מיותר. אין בו צורך. כשיגיע היום להיפרד מהפלסטינים, יהיה נכון להיפרד מאותן שכונות שאינן ירושלים בירת ישראל, ולעבר היפרדות מלאה מהפלסטינים, כאשר גושי ההתיישבות, מחוזקים, יישארו בידינו. ואיננו מוותרים בשום אופן על מרכיבי הביטחון, מבוססי צה"ל חזק וממשלה אחרת – כן, אחרת – שמאחדת את החברה הישראלית במקום לפלג אותה. אפילו בחוק הלאום, שאתם עוסקים בו היום, אתם עושים הכול כדי לפלג את העם. אני קורא להצביע נגד החוק הרע הזה, ובהמשך גם נגד הממשלה הזאת. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. בבקשה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בחוק המוצע נעשה ניסיון ליישר את העקום: "הלנצח תאכל חרב" – סימן שאלה, סימן שאלה עקום בצורתו – לקביעה "לנצח תאכל חרב" – סימן קריאה ישר. זו משמעותו האמיתית של החוק הזה. הרי ידוע, ואלה שהציעו את החוק יודעים טוב מאוד, שלא נברא ולא יהיה שום מנהיג פלסטיני שיהיה מוכן לוותר על ירושלים המזרחית, בירת פלסטין. לא יהיה דבר כזה. התוצאה, עם החוק הזה – שלא יהיה הסדר מדיני. אין סיכוי להגיע לשלום. וכן, לנצח תאכל חרב. מי שמצביע בעד החוק הזה מצביע מלחמה תמידית, מצביע על קבורתו של חלום השלום, שרבים בארץ הזאת עדיין חולמים אותו. זהו חוק אנטי-דמוקרטי בעליל; רוב בכנסת יקבע שלא הרוב קובע. כלומר, כביכול בצורה דמוקרטית מעבירים חוק אנטי-דמוקרטי. כי מה משמעות ה-80? משמעות ה-80, שהרוב לא קובע. ומה זה הרוב לא קובע? זה אנטי-דמוקרטי. אתה לא יכול לבוא ולהגיד ולטעון: דמוקרטיה, כשאתה טוען שאתה רוצה רוב של 80, כי רוב של 80 הוא רוב אנטי-דמוקרטי. כי אם יהיה 51%, או 55%, או 60, או 70 – לא יעזור, לא יעבור החוק, לא תעבור החלטה. צריך 80. כלומר, המיעוט יקבע. זה חוק של אוליגרכיה, של שלטון המיעוט. מציעי החוק חושבים שביום מן הימים הם יהיו מיעוט, ורוצים לשריין מעכשיו את עמדתם הפוליטית בחוק. זה דבר הזוי, מטורף. זהו שפל חסר תקדים. הכנסת הזאת מגיעה לשפל. אנשים שעושים את החוק הם מחרחרי מלחמה, תאבי דם, לא אכפת להם, למען אתוס מטורף, למען טירוף הדעת שלהם, למען חלומות – לא יודע מאיפה הם מביאים אותם – משיחיים, מוכנים לרמוס כל דבר – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – לשפוך את כל הדם בעולם. בבית-המקדש, אומרים ששפכו דם של פרות – אתם רוצים לשפוך דם של בני אדם בשביל החלומות שלכם. תתביישו. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אדוני. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ואני חשבתי שהכנסת הזאת הגיעה לשפל כשחבר כנסת מהמפלגה שלך – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם מביאים – – – אתם מחרחרי מלחמה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – נכנס לבית-סוהר על שיתוף פעולה עם רוצחים ומחבלים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם אחראים לשפיכות דמים. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): על שיתוף פעולה עם רוצחים ומחבלים. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, תודה רבה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת מהמפלגה שלך – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תתביישו לכם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – נכנס לבית-סוהר על שיתוף פעולה עם רוצחים. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, שולי. חברת הכנסת מיכל בירן, אחריה – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. מיקי פה? מיקי פה, יופי. יואל חסון (המחנה הציוני): הרשימה לא נכונה פה. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, כי הסיעה עשתה הרבה החלפות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אנחנו שותפים לטקס קבורה של השלום. זה מה שאתם עושים. היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה אחריו. אתה אחרי מיקי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתם רוצים בשלום? אתם – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה טקס קבורה. זה טקס קבורה. אין דמוקרטיה פה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הכול משחק. אנחנו מצביעים – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הכול הצבעה – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתם מסיתים לרצח יהודים, לא לשלום. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני לא רוצה להוציא אנשים עכשיו. באמת, נו, אנחנו פה מליאה שלושת רבעי ריקה. מיכל בירן (המחנה הציוני): אל דאגה, יש מספיק אשמה לכולם, שולי. גם אתם מסיתים וגם הם מסיתים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה מטורף, מה שאתם עושים. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): שניכם, שניכם – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מבקש מחברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי וג'מאל זחאלקה להירגע, ועכשיו. להירגע, ועכשיו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – שמשווה זה וזה. היו"ר יחיאל חיליק בר: יואל, אל תתסיס. יואל חסון (המחנה הציוני): אותו דבר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): ההפך. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): אותו דבר. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא, אל תגיד לי ככה, שאני כמו מחרחרי מלחמה. מיכל בירן (המחנה הציוני): אתה לא כמו, אבל גם אתה מסית, ג'מאל, גם אתה. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת זחאלקה, סליחה, יש פה דיון. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: יש פה דיון, תודה רבה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר כנסת מהמפלגה שלך – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: שולי, אני מבקש ממך – – יואל חסון (המחנה הציוני): את יכולה גם לצאת. היו"ר יחיאל חיליק בר: – – אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. יואל, אתה סגן יושב-ראש הכנסת, אתה עוזר להתסיס את האווירה במקום להרגיע? לא, אני אעשה את זה במשמרת שלך גם, אין בעיה. יואל חסון (המחנה הציוני): הוא מדליק את האש, אחר כך הוא מכבה אותה. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת מיכל בירן, אני מתנצל. בבקשה. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. החוק הזה, של ירושלים, חברת הכנסת מועלם, הוא לא פחות מהזוי. הוא הזוי כי מה שקורה בירושלים הוא מיקרוקוסמוס למה שהולך לקרות לנו במדינה אם הכיוון שאליו אתם גוררים אותנו יימשך. המזל הכי גדול שלנו הוא שתושבי ירושלים הערבים מחרימים את הבחירות המוניציפליות. אנחנו נהנים מזה שמחרימים אותנו ולא רוצים נורמליזציה. מה היה קורה – מה היה קורה אם לא היו מחרימים? היו תוצאות אחרות לגמרי בבחירות לעיריית ירושלים. אני לא יודעת איך את, חברת הכנסת שולי מעולם, היית חוגגת את יום ירושלים עם ראש עיר שיכול להיות שהיה מאוד מוכשר, הרבה דברים, אבל אני חושבת שהייתה לך בעיה עם הקונספט שיהיה ראש עיר ערבי לירושלים, עיר הקודש שלך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מה שטוב זה שאת לא נותנת לעובדות לבלבל אותך. תפסיקו כבר עם השד הדמוגרפי הזה. די כבר, תתקדמו הלאה. תתקדמו הלאה – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): תספרי בעצמך, חברת הכנסת שולי מועלם. אתם כל הזמן טוענים שאנחנו נחלק את ירושלים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אי-אפשר לפנות אלי ולהתפלא שאני עונה. היו"ר יחיאל חיליק בר: שולי, אני ממש מתאפק לא לקרוא אותך לסדר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, היא פנתה אלי – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: מותר לה להגיד מה שהיא רוצה. תעלי ותדברי גם. מיכל בירן (המחנה הציוני): אתם פוגעים ביכולת של ירושלים להיות עם אוריינטציה יהודית, כבירתו של העם היהודי לנצח-נצחים. מי שעושה את זה זה אך ורק אתם. עכשיו, החוק הזה הוא אפילו לא חוק אמיתי. אני באמת לא יודעת מה הוא נועד לשרת חוץ מהסתה, ופה ההאשמות נכונות לחלוטין, כי אפילו כל הסעיף הזה, שיצטרכו 80 ח"כים בשביל לעשות איזשהו שינוי, יהיה אפשר לשנות אותו ב-61 ח"כים, כך שהדבר הזה, חוץ מלבזבז לנו את הזמן, להסית, להתסיס, לזרוע שנאה, לזרוע זרעים של חוסר סובלנות בחברה הישראלית, זה הדבר היחיד שהקואליציה הזאת עושה, וזאת המטרה היחידה של חוק ירושלים, וחוק הלאום, וכל החוקים שמגיעים אלינו מדי יום ביומו. שום דבר שקשור באמת לשיפור החיים של אזרחי ישראל אתם לא עושים. קמים כל בוקר וחושבים – איך נסית היום, איך נתסיס, איך נפלג, איך נהרוס. ואם החזון שלכם יקרה בירושלים, וזה הפחד הגדול שלנו, שזה גם מה שיקרה – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – שגם זה מה שיקרה – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, שולי, תודה רבה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – שזה מה שיקרה במדינת ישראל. את תצטרכי בסוף לבחור, שולי, אם את אומרת שלום ללהיות חלק ממועדון המדינות הדמוקרטיות, או שאת נותנת אזרחות לכ-2 מיליון פלסטינים, ואז, עזבי שלא נהיה רוב – 60:40 – יהיו פוגרומים של אנטישמיות בצרפת, ירצו לעלות יהודים – יגידו אז, בצדק, חברי הכנסת הערבים, שיהיו 40% מהבית – סליחה, לא צריך לממן את זה מתקציב המדינה. מה תגידי אז? אתם חופרים את הקבר שלנו. אתם זורעים את זרע הפורענות. הבעיה היא שאת המחיר כולנו נשלם. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, גברתי, גם על הדיוק בזמנים. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אוי, חברת הכנסת מועלם, עכשיו את הולכת לי? האמת, התלבטתי אם בכלל לעלות הנה, כי החוק הזה, חוץ מאצבע בעין אין לו שום משמעות, הרי צריך 61 חברי כנסת לחוקק את החוק הזה, וצריך 61 חברי כנסת לבטל את החוק הזה, ואני מייחל שיבוא היום שאנחנו באמת נעמוד בפני הסדר ונוכל לבטל את החוק המטופש הזה, שכל כוונתו היא רק לסתום את הגולל על האפשרות בכלל להידבר. עכשיו, אני באמת תוהה: קודם כול, יש לנו ערגה גדולה לירושלים, וכולנו אוהבי ירושלים. השאלה רק אם עיסאוויה היא ירושלים, האם אנחנו חלמנו על שיח' ג'ראח? לא. אנחנו חלמנו על ירושלים השלמה והמאוחדת בלי השכונות הערביות, שאף פעם לא היו חלק משטח ירושלים, ועליה אנחנו נגן בכל לבנו. לדעתי הבית הזה מאוחד סביב ירושלים בגבולותיה האמיתיים, אבל יש לי בשורה קצת קשה לבית היהודי: יש פה יהודים שהערבים לא יצליחו לגרש אותם, ויש פה ערבים שיהודים לא יצליחו לגרש אותם, ויש רק שתי אפשרויות – או שאנחנו נמשיך לריב אחד עם השני, או שנלמד לחיות אחד עם השני. עכשיו, אני אומר לכם – הצד השני, הפלסטיני, לא נראה מלבב במיוחד, ולא נראה שאפשר להגיע אתו להסכם בעת הזאת, אבל בסוף, הסכמים עושים עם אויבים, והפלסטינים הם אויבים, והם יהיו פעם, אני מקווה, גם שכנים טובים שלנו. אני רק תוהה – באמת תוהה – הרי התורה משובצת דברי ערגה לשלום, מ"לא ישא גוי אל גוי חרב" ועד – דוגמאות אין-סופיות – מתי המילה "שלום" הפכה מילת גנאי במדינת ישראל? כל החוק הזה, יש לו רק ייעוד אחד: לשים מקלות באפשרות – באפשרות – להגיע אי-פעם להסכם עם הפלסטינים, כי אנחנו יודעים שגם להם יש זיקה עמוקה לירושלים, וזה בסדר גמור, ולא צריך לפחד מזה. הדבר היחיד שמפחיד זה רק מחרחרי המלחמה בינינו, שכל הזמן רק מחפשים איך להגביר את הלהבות. השבוע הם כמעט, לצערי, הצליחו. אני מקווה מאוד – אגב, בשני הצדדים. זאת אומרת, בעיני אין הבדל בין ג'מאל זחאלקה, שהוא לאומן פלסטיני, לבין שולי מועלם, שהיא לאומנית יהודית. אין הבדל. שניהם רוצים לראות פה רק מצב של מלחמה כל הזמן. אבל הרוב השפוי בבית הזה באמת באמת רוצה להגיע להסדר, ואין הסדר בלי ירושלים, ועיסאוויה היא לא ירושלים. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עפר שלח. מחוק? אז יוסף ג'בארין. אוקיי, בבקשה, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, השר גלנט, החוק שהממשלה מביאה היום, הקואליציה מביאה היום, הוא חוק פחדני. הוא חוק שבו אתם למעשה קוברים את הראש בחול ולא מסתכלים למציאות בעיניים. למה צריך בדיוק 80 חברי כנסת כדי להוציא את שועפאט מירושלים? מה יש בשועפאט או בג'בל מוכבר – שמעולם לא היו, אגב – וכולם יודעים את זה – חלק מירושלים ההיסטורית, שאין בהם שום גרגר חול קדוש ליהדות, ואין אפילו יהודי אחד שחי שם – אחד שחי שם – מה יש במקומות האלה שהוא כל כך חשוב לכם? מה האובססיה שלכם שתושבי שועפאט יהיו תושבי ירושלים? נראה לכם הגיוני שפה, בכנסת ישראל, יהיה אפשר ברוב רגיל לבטל את בית-המשפט העליון, או להחליף לשיטת משטר מלוכנית שבה שושלת נתניהו תשלוט עד לקץ הימים, אבל כדי להכריע שמחנה הפליטים שועפאט לא יהיה חלק מירושלים – בשביל זה אתם מבקשים 80 חברי כנסת? אתם משנים פה סדרי עולם מכל כיוון ברוב מזדמן, אבל דווקא את ג'בל מוכבר ושועפאט אתם מבקשים לשריין ב-80 חברי כנסת? על מה ולמה? גם אם החוק הזה יעבור – הוא יעבור, כמו שגם אנחנו, הדבר הראשון שנעשה כשניבחר, אנחנו נבטל אותו – אני מודיע לכם שהנחתי היום על שולחן הכנסת את החוק שלי, שקובע שממשלת ישראל תציג תוכנית לנתק את הכפרים הפלסטיניים ממדינת ישראל ומירושלים. הצעת החוק שלי היא פשוטה וברורה; כולנו מכירים את האיחוד המרגש ב-67' – ירושלים שלנו, עם ירושלים הירדנית, שאוחדה לירושלים אחת. אז, אותם כפרים פלסטיניים שהם חלק מהגדה לא היו ירושלים. הממשלה קיבלה החלטה להוסיף אותם לירושלים, ואז נוצרה כאן מציאות קשה, שמערערת את הביטחון של ירושלים, מסכנת את מעמדנו, מעמד העם היהודי, בשמירה על הריבונות בירושלים, עומס כלכלי גדול וסכנה דמוגרפית. אני רוצה לשמור על ירושלים מאוחדת. אני רוצה את ירושלים יהודית ודמוקרטית לדורי-דורות. אני רוצה ירושלים של זהב, של נחושת ושל אור. אתם, בחוק הזה, מקימים במו ידיכם את ירושלים הפלסטינית, את ירושלים של שועפאט וג'בל מוכבר וצור באהר. אתם מבטיחים את המשך הידרדרותה של ירושלים, שמצבה כבר היום לא מזהיר, לעיר בירה ענייה, חלשה, שסועה ומדממת. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסכם. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסיים, אדוני. גם אם הצעת החוק הגרועה הזאת תעבור, כשבמושב הבא אני אעלה את הצעת החוק שלי, שמבקשת לעשות את מה שנכון ומה שכולם עמוק בפנים יודעים, אני מצפה שיהיו כאן 80 ידיים בעד ירושלים יהודית ודמוקרטית. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת טאלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אתה לא חייב, אל תיראה כזה מבואס, מצטער שהפרעתי לך, אתה פשוט רשום. אתה רשום, מה זה "לא רשום", אתה רשום. אתה לא חייב. כן, אדוני, בבקשה, שלוש דקות. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, גם שרים, תראו, מה הבעיה של חוק ירושלים? רוצים לעשות מבחן – וכבר שמעתי בצהריים את השר לוין – לציונות של יושב-ראש תנועת יש עתיד, חבר הכנסת יאיר לפיד, ושל יושב-ראש מפלגת העבודה, אבי גבאי. כל בוקר אנחנו קמים בכוננות ספיגה, איזה מבחן יעשו לנו היום: האם אנחנו מספיק לאומיים? אז יהיה חוק הלאום; האם אנחנו אוהבי ירושלים? אז יהיה חוק ירושלים; האם הדגל שלנו כחול-לבן? אז עשו גם חוק הדגל; האם אנחנו מספיק ציונים? אז איך נעיף מפה הכי מהר חברי כנסת ערבים, שלא תמיד אנחנו מסכימים אתם, אבל יותר טוב שלא יהיו פה. ואם לא, אז אולי אנחנו לא ציונים. ואחרי זה גם ימשיכו להטיח בנו, להסתכל: אתם שמאל. אנחנו לא שמאל, אבל בעיני שמאל זה לא בושה. אני צריך להגיד את האמת: אני לא בטוח שהימין תרם למדינת ישראל יותר מהשמאל. במחוזות שמהם אני בא, איפה שסופרים יותר שנות שירות, ויותר דרגות, ויותר אותות מלחמה, נראה לי שהשמאל מנצח. ואמרתי לכם, אני לא שמאל. ענת ברקו (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): ואמרתי לכם, אני לא שמאל. אבל אני אגיד לך, חברתי חברת הכנסת ענת ברקו, ירושלים – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא לא לא, אני אגיד לך על מה יש לי אתך ויכוח. אני אגיד לך. אבל תני לי, אני אגיד לך. היו"ר יחיאל חיליק בר: ענת ברקו, תודה. יש לאנשים שלוש דקות לדבר, תנו להם לדבר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אבל תני לי, אני אגיד לך על מה יש לי ויכוח אתך. חוק ירושלים הזה, שאין לו שום משמעות – אנחנו אוהבי ירושלים לא פחות מאף אחד ממציעי החוק – אין לו שום משמעות, אבל הוא מסך עשן למה שאת נתת יד אתמול, בכאב גדול, אני יודע. ענת ברקו (הליכוד): מה אתה אומר? מה אתה אומר? אלעזר שטרן (יש עתיד): למה שאת נתת יד אתמול – את אמרת, לא אני. את אמרת. את אמרת. ענת ברקו (הליכוד): אתה התבלבלת, אדוני היקר. אלעזר שטרן (יש עתיד): בוועדת החוץ והביטחון אמרת שכואבת לך הבטן, והצבעת. ענת ברקו (הליכוד): כן, נכון, קשה. אני בעד שכולם ישרתו, אבל יש קואליציה וזהו. אני בעד. אלעזר שטרן (יש עתיד): הצבעת בעד הפליית חיילי צה"ל לרעה, בעד יכולת להסית נגד שירות בצה"ל גברים ונשים. ענת ברקו (הליכוד): אני לא בעד, ואתה יודע את זה. אלעזר שטרן (יש עתיד): את נתת לזה יד, ואת יודעת. עזבי עכשיו, ענת – – – ענת ברקו (הליכוד): עזוב, עזוב, אל תציע – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת ברקו. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, יש משמעת קואליציונית. ענת ברקו (הליכוד): גם לך יש משמעת. היו"ר יחיאל חיליק בר: תתחיל לסכם. ענת, חברת הכנסת ברקו, יש לו עשר שניות. בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני, יש לי רק בקשה אחת: שהקואליציה הזאת, שיחד עם חברתי שולי מועלם, פוגעת יום אחרי יום בחיילי צה"ל, ומעדיפה בחורי ישיבות בחופשות, בנסיעות לחו"ל – תאמיני לי, החרדים יתביישו ממה שנתתם להם אתמול, שיוכלו לנסוע לחו"ל. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסכם. אלעזר שטרן (יש עתיד): ולמה זה? בשביל שלא נתבייש, עוטפים את זה בחוק ירושלים – אוהבי ירושלים. אנחנו אוהבי ירושלים יותר, אוהבי מגיני ירושלים יותר, ולכן אנחנו נגן על חיילי צה"ל, ונעשה הכול שכמה שיותר ישרתו בצה"ל כמה שיותר שנים בכמה שיותר יחידות קרביות, ונתגמל אותם בהתאם, ולא נגיד – בחסות למנוע סוג של רב מסית נקריב את חיילי צה"ל וניתן לבחורי הישיבות ביחס לחיילי צה"ל – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – פי ארבעה חופשות בשנה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): פי ארבעה חופשות בשנה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): יש כאלה שכבר הקריבו, שטרן. אתה לא תדבר אתי על מי שמקריב לצבא – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): חייל צה"ל – 21; בחור ישיבה, כי את נתת לו יד – 78 ימי חופשה. תודה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתה אפס מאופס. לי אתה לא תגיד שאתה – – – את חיילי צה"ל. זה נכון, אני אכן כבר הקרבתי חייל צה"ל אחד. אתה אפס מאופס. אפס מאופס. אלעזר שטרן (יש עתיד): ההתנהגות הפוליטית שלך היא בושה למה שאת מייצגת. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתה אפס מאופס, כי אני, בניגוד לך, כבר הקרבתי חיילי צה"ל, אבל אתה רק מדבר, מדבר ומדבר. אתה לא תדבר אתי על ההקרבה של חיילי צה"ל. אלעזר שטרן (יש עתיד): תתחילי להתנצל. אמרת לי אפס מאופס, תתחילי להתנצל. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתה לא תדבר אתי – – – אתה אפס מאופס. אפס מאופס. היו"ר יחיאל חיליק בר: אלעזר, בתור מי שלא רצה לדבר בכלל – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): היא קראה לי אפס מאופס. היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה יכול לבקש הודעה אישית. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אפס מאופס. אתה לא תדבר אתי על הקרבה של חיילי צה"ל. אלעזר שטרן (יש עתיד): יאללה, את היסטרית, את איבדת את העשתונות. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתה לא תדבר אתי על הקרבה של חיילי צה"ל. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני יכול ללמד אותך. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברי הכנסת, אני לא רוצה להוציא מהדיון הזה אנשים. אני מבקש ממך להירגע. גם את, מגישת החוק, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני לא אשתוק. היו"ר יחיאל חיליק בר: בסדר, תסבירי לו את מה שצריך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת שטרן לא ידבר אתי על ההקרבה של חיילי צה"ל ואתה לא תפסיק אותו. היו"ר יחיאל חיליק בר: בסדר, אני מבין אותך, שולי, אנחנו מנהלים פה דיון. מה זה "לא תפסיק אותו"? הוא, זכותו להגיד מה שהוא רוצה, זכותך להגיד מה שאת רוצה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מצוין. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה, את יודעת איזה דברים נאמרים פה, לצערי? אני אגיד לאנשים מה להגיד? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אם האמירה שלו על ההקרבה שלי של חיילי צה"ל עוברת בשקט – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: א. לא שמעתי מה הוא אמר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אה, אוקיי. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז תגידי לי. אבל את גם יכולה לבקש – לא, באמת אני אומר. את יכולה לבקש הודעה אישית. את יכולה לבקש לדבר. אני לא שמעתי – – – מיכל רוזין (מרצ): הוא לא דיבר עלייך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ועוד איך הוא דיבר עלי. ועוד איך הוא דיבר עלי. תתביישי. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת שטרן, אני לא יודע מה נדמה לחברת הכנסת מועלם שאמרת – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני מבקשת שזה לא יעבור לסדר-היום. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז רגע – מה את טוענת שהוא אמר? דב חנין (הרשימה המשותפת): רגע, חיליק, זה לא הנושא עכשיו. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני לא יודע, שמע, יש פה דברים שכואבים. נו, באמת, דב חנין, אל תעזור לי לנהל את המליאה. אל תעזור לי לנהל את המליאה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת שטרן האשים אותי בזה שאני מקריבה חיילי צה"ל. אדוני היושב-ראש, אתה שתקת על זה. אז אני מבקשת להגיד שאני כבר הקרבתי חייל צה"ל אחד. היו"ר יחיאל חיליק בר: את אמרת שהוא דיבר על הבן שלך, שולי, לא שאת לא מקריבה חיילי צה"ל. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא. על הבעל שלי. על הבעל שלי שנהרג. תתבייש. תתבייש. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת שטרן – אתה לא רוצה להתייחס. טוב. טלי פלוסקוב (כולנו): אתה לא רוצה להתנצל או להסביר את מה שעשית? היו"ר יחיאל חיליק בר: זה ייפתר, אתם רוצים – חבר הכנסת שטרן, אתה רוצה להבהיר מה אמרת? אני אתן לך הזדמנות חריגה. אתה רוצה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ראש אכ"א במדינת ישראל. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני שואל, כי עומד פה חבר הכנסת בהלול, ואני לא רוצה שהדיון הזה ייגרר – לא לא לא, מהצד. מהצד, אדוני. מהצד, ממש בדקה. דב חנין (הרשימה המשותפת): יש כאן דיון אחר. היו"ר יחיאל חיליק בר: שולי, הוא עולה להסביר. הוא עולה להסביר, בשבילך. הוא עולה להסביר, אז תמתיני רגע. דב חנין (הרשימה המשותפת): מה להסביר, יש כאן דיון אחר. היו"ר יחיאל חיליק בר: דב חנין, אתה רוצה לנהל את המליאה? אתה לא תנהל את המליאה. לי גם אכפת מרגשות של חברי כנסת, וחשבו שנאמר פה משהו. אז אתה מבזבז זמן עכשיו. אתה מבזבז זמן. סליחה. תני מיקרופון לחבר הכנסת שטרן, בבקשה, בדקה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): שיתנצל על זה שהוא מסית. היו"ר יחיאל חיליק בר: סליחה, חבר הכנסת אייכלר, תפסיקו לעזור לי לנהל את המליאה. ומספיק זה גלש לפסים אישיים ומכוערים. אז להירגע, בבקשה. אל תעזרו. חבר הכנסת שטרן, בדקה, תסביר מה והאם אמרת לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שמאוד נסערת מהדברים. בבקשה, אני מבקש לשמור על השקט. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני כמובן לא מתכוון להתנצל על שום דבר שאמרתי. אני לא אתן לאף אחד שיטיף לי מוסר על שירות צה"ל ושירות המדינה ושידביקו או שייקחו כתרים לעצמם. ישראל אייכלר (יהדות התורה): היית ג'ובניק כל החיים. יואל חסון (המחנה הציוני): או, מי אומר את זה, אייכלר? מיקי לוי (יש עתיד): אתה עוד פותח את הפה? קריאה: – – – קריאה: נו, באמת. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אומר עוד פעם – – – קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חסון, תנו בבקשה לחבר הכנסת – האלוף במיל., אייכלר – האלוף במיל אלעזר שטרן – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): קצת כבוד שיהיה לך. היו"ר יחיאל חיליק בר: – – שקראת לו ג'ובניק, זה קצת מצחיק. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – קריאה: – – – באכ"א. היו"ר יחיאל חיליק בר: הוא היה באכ"א? אתה – אני מציע לך – – – מיקי לוי (יש עתיד): הוא היה ג'ובניק? הוא היה ג'ובניק? היו"ר יחיאל חיליק בר: הוא במקרה גם היה המפקד שלי בצבא. מיקי לוי (יש עתיד): תגיד, אתה לא מתבייש? קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: טוב – – – מיקי לוי (יש עתיד): הוא הוביל לוחמים, הוא היה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. חבר הכנסת אייכלר, אני מבקש לתת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הוא העליל עלי שאני מקריבה את חיילי צה"ל – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אז שולי, בואי נשמע מה הוא אמר. יכול להיות שלא הבנת נכון. בואו, תנו לו לדבר, בבקשה, ונמשיך את הדיון הזה. בבקשה, חבר הכנסת האלוף במיל' אלעזר שטרן. כן. אלעזר שטרן (יש עתיד): כיוון שחבר הכנסת אייכלר הצטרף למוחים, אז – אני אמרתי – – – קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת אייכלר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אמרתי, ואני חוזר ואומר: אני חושב שההתנהלות הפוליטית של הקואליציה הזאת מול חיילי צה"ל – היא העדיפה אתמול, בוועדת החוץ והביטחון, את אלה שלא משרתים על פני אלה שמשרתים, ובין אלה שנתנו לזה יד הייתה גם חברתי, עם כל הכבוד הראוי, שולי מועלם. אני חושב שאת הדברים האלה מותר להגיד בכנסת, ומי שרוצה לראות – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתה אמרת שאני מקריבה את חיילי צה"ל. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – ומי שרוצה לראות – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תחזור בך מהאמירה הזאת. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – ומי, ומי – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתה אמרת שאני מקריבה את חיילי צה"ל. היו"ר יחיאל חיליק בר: שולי, הוא מסביר מה הוא אמר. הוא מסביר, אבל, מה הוא אמר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הוא צריך לחזור בו מהאמירה הזאת. היו"ר יחיאל חיליק בר: אבל הוא מסביר מה הוא אמר. רגע. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, על להקריב את חיילי צה"ל – זה משפט – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אני הפסקתי דיון כדי לתת לו להסביר, כי אני לא מזלזל ברגשות שלך, אבל אני נותן לו להסביר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני מציע לכולנו שהמילה "להקריב" היא לא תמיד חיים ומוות, היא עניין של מעמד חיילי צה"ל, היא עניין של מעמד המשרתים. והעניין של – אם אני מעדיף על משרתים אחרים, זה אומר שאני מקריב חיילים מול אחרים. – – מי שלקח את זה באופן אישי, ובאופן של חיי אדם – – קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – גם אני חי בתוך משפחה שכולה, לא רק חברת הכנסת שולי מועלם חיה בתוך משפחה שכולה – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – מותר לנו לדבר במונחים האלה כאן ולהישאר רגועים. תודה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אז חבר הכנסת שטרן עומד על זה שהוא אמר שאני מקריבה את חיילי צה"ל. ישראל אייכלר (יהדות התורה): הוא לא התנצל. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אוקיי. היו"ר יחיאל חיליק בר: הוא אמר "להקריב" – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: – – הוא הסביר למה הוא התכוון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – התנצל. היו"ר יחיאל חיליק בר: שולי, את רשאית לעשות עם זה מה שאת רוצה. קריאה: – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני ניסיתי – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: – – להבהיר את הדבר הזה כדי שאת לא תיפגעי, חלילה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה – – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): הוא לא מתנצל. הוא לא מתנצל. היו"ר יחיאל חיליק בר: בסדר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הוא אמר – – – קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מתנצל בפני חבר הכנסת בהלול. אני מבקש להמשיך את הדיון, שממנו בוודאי ייזכר גם שחבר הכנסת אייכלר קרא לשטרן ג'ובניק. זה באמת מעניין. חבר הכנסת בהלול, אני מתנצל. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): ההתנצלות שלך מתקבלת. חברות וחברים, אדוני היושב-ראש, אם הייתה ניתנת לי הפריבילגיה להתקין במוחי מחיקון סלקטיבי, הייתי מוחק את העובדה שאני חבר כנסת בכנסת ישראל העשרים. אני בוש ונכלם מההתנהלות של הקואליציה ושל ממשלת ישראל, שמנציחה את העוול באזור הזה וגודעת כל מרקם של אפשרות להתוות דרך אחרת כאן, בארץ הקודש. ישראלופוביה. אתם אומרים אסלאמופוביה? ישראלופוביה. מכיוון שאתם פוחדים. אתם מפחדים, מבוהלים, משותקים אפילו, לעתים, מן העובדה שיש מולכם פלסטינים. כשאומרים לכם "פלסטינים", אתם מבוהלים; כשאומרים לכם "ערבים אזרחי מדינת ישראל", אתם מבוהלים; כשמזכירים, רחמנא ליצלן, את השלום, אתם מבוהלים. וכאשר מדברים על דמוקרטיה, אתם מ-בו-ה-לים, ולא אני המצאתי את הטון המוזיקלי הזה, אלא ראש הממשלה שלכם, כאשר אמר: הם מפחדים – אבל אתם מבוהלים. גבירותי ורבותי, ממשלת ישראל, באמצעות הכנסת – הם מכפיפים את הדמוקרטיה שהבניין הזה מנציח. כך לפחות על פי התאוריה ההגיונית של הליכות הדמוקרטיה על קירותיו. נדמה לי שבאמצעות החקיקה המשונה, הבלתי-הגיונית והבלתי-נתפסת אתם בעצם גורמים לבניין הזה להיות בניין אנטי-דמוקרטי. אנחנו מדברים על דמוקרטיה, בבניין הזה, אבל בעצם אתם אוטוקרטיה – אוטוקרטיה – בהתנהלות שלכם. מתעללים בהיגיון הדמוקרטי, הורסים כל אופק וכל תקווה, מנציחים את ההתנהלות של הימין המשיחי, ואתם בעצם נכנעים, אפילו – וזו חולשתכם לנוכח העובדה שאתם חשים עוצמה גדולה – הנה, אפילו במגנומטרים נכשלתם, ובבהלה שאחזה בכם אתם הסרתם את השערים המגנומטריים בצורה שאיננה אופיינית לעוצמה שאתם משדרים כלפי חוץ. אני מוחה על החוק הזה, חוק ה-80 הידוע לשמצה עוד ייזכר בדברי הימים של הבניין הזה כאחד מהחוקים המאוסים, הקשים, הגזעניים. ירושלים תיוותר לעולם עיר הבירה של הפלסטינים, כמו שהיא תיוותר עיר הבירה של היהודים. בעצם, כאשר אתם גודעים כל תקווה בעתיד, אתם מתכחשים למציאות. המציאות תטפח על פניכם ותוכיח שהצדק הוא בראש מעיינינו. אני רק אספר, ממש בדקה, מכיוון שלא ניתנה לי אפשרות לדבר בזמן האמיתי, בזמן החוקי, לפי הטרמינולוגיה הספורטיבית – 1895 – משפט דרייפוס – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – אלפרד דרייפוס – הידוע לשמצה. הוא הואשם – סרן יהודי צרפתי הואשם בריגול, ובבגידה בצרפת לטובת גרמניה. באותה שנה הוא נשלח למאסר עולם, ודרגתו, סרן – – היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום, אדוני. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – נשללה ממנו. האי שקיבל אותו היה אי השדים. ארבע שנים מאוחר יותר היה ערעור, ובאותו ערעור הוא נאסר ונשפט לעוד עשר שנים. רק ב-1906 הוא יצא לחופשי, והפך לאתוס יהודי ידוע. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): דעו לכם, מכוח האתוס הזה, הצדק יגבר, גם אם זה יקרה ב-2016 – לא, ב-2216. זה יקרה, כי לעולם אל תדברו על נצח. הנצח הוא רק הצדק, ואת זה זכרו ותנצרו. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת בהלול. אני מבקש מכולם לנסות להקפיד על הזמנים. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, אדוני. אראל מרגלית (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי השרים, חברי – חברותי וחברי חברי הכנסת, הייתי קורא לחוק ירושלים הזה חוק המגנומטר. זה חוק שמצהיר יותר ממה שהוא מגן ובונה. כשאתם מסתכלים על המפלגה שלנו, מפלגת העבודה, המחנה הציוני, אתם רואים מפלגה או תנועה שבנתה בירושלים אלפי מונים הרבה יותר ממפלגות הימין. אבל כשאנחנו בנינו בירושלים, עם טדי קולק או עם יצחק רבין, בנינו בשכונות חדשות, על הרים וגבעות חדשים, ולא התיישבנו בלב שכונות ערביות, ולא התיישבנו ובנינו את בית יהונתן, או בכל שכונה ערבית, או פינינו חמש משפחות משיח' ג'ראח. אנחנו בנינו בגאווה בירושלים, ואנחנו גאים בכך. ועד היום השכונות האלה – אחת מהן, אני גדלתי בה, הגבעה הצרפתית – הן שכונות שבהן אתה רואה שכונות ירושלמיות שהן לא מזיקות לאף אחד, אלא הן בנו פה אתוס חדש של האחיזה המחודשת של העם היהודי בירושלים. אבל צריך להגיד גם את האמת, ולהסתכל למציאות בעיניים: ירושלים היא גם בירת ישראל הנצחית, וירושלים – בגאווה אנחנו אומרים את זה – היא גם המקום הקדוש לנצרות, לאסלאם, לשלוש הדתות, ובמקום לראות בכך נכס, ובמקום לראות בכך שאנשים אחרים רואים בירושלים, כשהם עוצמים את העיניים שלהם בלילה, בכל רחבי העולם, בעיני רוחם, נכס גדול – יש מכם שנבהלים מכך שעוד עמים ועוד דתות רואים בירושלים מקום קדוש גם להם. ואני אומר לכם: תתעוררו. תתעוררו, ותבינו שירושלים היא גם בירת העם היהודי ובירת ישראל הנצחית, אבל ירושלים היא גם מקום קדוש לעמים אחרים, ואנחנו מכירים בזה ושמחים על כך. והתפקיד שלנו – כשאנחנו רוצים את העיר הזאת יוצרת, פתוחה ויוצרת, ולא סגורה ומבוצרת – זה לתת לכל הדבר הזה מקום. אז עכשיו, בלי פחד, בואו נסתכל על האנשים שגרים בירושלים, ולא רק נישבע על גבולותיה, ונראה שהעיר הזאת היא העיר – עם כמות הילדים – הענייה ביותר בישראל, הגדולה ביותר, גם באוכלוסייה היהודית וגם באוכלוסייה הערבית; ונסתכל ונראה שלבנות את ירושלים בימים האלה זה בעיקר – וגם – לבנות את היחסים בין אדם לחברו, ולא רק את היחסים בין האדם למקום עצמו. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): ובואו נבנה את העיר הזאת – – היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום בבקשה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – בביטחון של אנשים שנמצאים פה בזכות, ולא בכוח, ונתייחס לכל האחרים שרוצים להיות פה, ונכיר במקום הקדוש הזה כמקום שהם יכולים להתייחס אליו בגאווה ובאחווה ובערבות הדדית. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת מרגלית. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה לא נמצא בדיון הזה, אבל רציתי להעביר לו מסר: חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי של ראש ממשלה, אבל זה מה שקורה כשלראש ממשלה אין שיקול דעת ואין לו ראייה אסטרטגית, כשהכול רדוד, חסר עומק, תועלתני, משתנה חדשות לבקרים לפי הצרכים הפוליטיים. איזה הסבר אתם מציעים לציבור כשאתם נצמדים למשרדים שלכם, חברי הממשלה? טובת המדינה, אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים לטובתכם האישית; יציבות שלטונית, אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים ליציבות שלטונכם; שמירה על ביטחון, אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים לשמירה על הביטחון שלכם בשלטון. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך עם מנהיגות כושלת וחסרת אחריות. אזרחים רבים מכל רחבי העם מבקשים מנהיגות אחרת, מנהיגות שאינה משנה את דרכה לפי צורכי ההישרדות שלה. שאיפה זו מאחדת היום בעלי דעות שונות, מימין ומשמאל, כולל כמה חברי כנסת אמיצים. שמענו היום חבר כנסת אמיץ אחד – מאוד – חבר הכנסת בני בגין. הם כבר מאסו בתכסיסים, בעולם שבו פוליטיקה היא חזות הכול; על הפוליטיקה בישראל השתלטה תרבות של רמייה – שקר הוא אמת, רע הוא טוב, כישלון הוא הצלחה. איפה ערכים? איפה אידיאלים? זו המנהיגות שנשים מול ילדינו? זו הדוגמה? הציניות? המניפולטיביות? אדוני ראש הממשלה, לא תוכל להמשיך כך לנצח. הבחירות יגיעו, ושם ניפגש כולנו עם רצון העם – את הדברים האלה אמר לא אחר מבנימין נתניהו. מעניין מה בנימין נתניהו של לפני תשע שנים היה אומר לבנימין נתניהו של פרשת 1000 ופרשת 2000 ופרשת 3000 ופרשת 10,000. בנימין נתניהו, שכל-כולו ציניות; ממשלה שכל-כולה היום קבלת החלטות הישרדותיות. כשיושבים פה אנשים טובים – אני רואה את חלקם כאן, באולם המליאה – יושבים פה אנשים טובים, בקואליציה הזאת – ויודעים שכל יום שהם יושבים בקואליציה – כל יום – הם חוטאים לרצון הציבור. כי הציבור מימין ומשמאל בסך הכול רוצה מערכת פוליטית שמשרתת אותו. אפשר להיות בחילוקי דעות, אפשר שלא להסכים על מה צריך לקרות בעתיד שלנו – זו בדיוק המהות של הפוליטיקה – אבל לא הציניות הזאת, לא השחיתות, לא שר אחרי שר שכל מה שהוא עושה בתפקידו זה לקחת מכספי הציבור ולהעביר את זה רק למגזר שלו כדי לדאוג להישרדות האישית שלו. לא זה, לא ראש ממשלה שהחלטות ביטחוניות מקבל היום על בסיס האינטרסים האישיים שלו. לא ראש ממשלה שהיום תחת חקירות, כבר לא יודע מי אמור לבחור בו, אם זה נפתלי בנט או שזה הציבור הישראלי. הציבור בישראל, ימין ושמאל, בסך הכול רוצה מנהיגות של אמת, מנהיגות שדואגת באמת לעתיד שלנו. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): זו לא בקשה כזאת גדולה, אף שבשנים האחרונות זה נראה כמעט כמו משהו שמצריך נס. אבל זה לא מצריך נס, חברים וחברות, זה מצריך את העבודה הקשה שלנו. זה מצריך את זה שיגיעו אלינו בחירות, וכמה שיותר מהר, ואז באמת נראה את רצון העם. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת סתיו שפיר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה, גברתי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה לך, כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שועפאט, אום טובא, סוואחרה, קלנדיה, מחנה פליטים, כפר עקב, א-ראם, עיסאוויה, ג'בל מוכבר, צור באהר, ראס אל-עמוד – ואפשר להמשיך את הרשימה, עד 22 כפרים שהם באמת מעולם לא היו חלק מאותה ירושלים, ירושלים שאנחנו כולנו פיללנו לה, ואבותינו התפללו וחלמו ונטעו תקוות שאנחנו נחזור אל העיר הזאת. והנה, חזרנו. ומה אנחנו רואים עכשיו? אנחנו רואים שהחלום של האיחוד, אותו חלום שחלמו, ואמרו שגם מימשו אותו – בעצם, כן, נשאר רחוק רחוק רחוק רחוק מאחור. אפשר למנות את הישראלים שנכנסים לאותן שכונות שמניתי, ועוד לא מניתי את כולן, על אצבעות של יד אחת, כי לא נכנסים לשם. תשאלו עכשיו כל ישראלי שמסתובב פה, בכנסת, תשאלו כל ישראלי יהודי שמסתובב במזרח ירושלים, האם באמת מזרח ירושלים מבחינתו, האם הכוונה היא שבאמת הוא הולך ועושה, למשל, קניות באום טובא? האם הוא הולך ומטייל עם ילדיו הקטנים בסוואחרה? האם הוא הולך ולן בבית-מלון בכפר עקב, או חס וחלילה בא-ראם? אז אנחנו יודעים שכל המילים על אחדות זה "פייק ניוז" אחד גדול. לא היה, לא קיים, ולא יהיה. מה ההוכחה הכי טובה לכך? זו בעצם הצעת החוק, שמקדמת אותה ממשלת נתניהו – אותה ממשלה שנשבעה לעולם לא לחלק את ירושלים מקדמת אותה בימים אלה – מקדמת עכשיו הצעת חוק שעומדת לנתק באופן מלאכותי שכונות אחדות ממזרח ירושלים, מירושלים המוניציפלית, ולהעביר אותן למועצה אזורית נפרדת. זה בערך יעיל כמו לקחת איזשהו כלי ריק ולהביא את הריק אל הכלי האחר, שגם הוא ריק. תוצאה מכך ותועלת לא יהיו לעולם, אבל אנחנו יודעים שהממשלה רוצה להפגין שהיא כאילו עושה משהו – שהיא רוצה להיאבק בטרור; שהיא, במקום לעשות שם באמת סדר, ולהשליט את הסדר הישראלי, ולשלוח לשם שוטרים ולבנות בתי-ספר ולהשקיע אמצעים וכספים – שאין ולעולם לא יהיו – במקום זה, בואו ניקח את הכלי הריק, נעביר אותו לכלי ריק אחר, ונצפה שיהיה בסדר. אז אני אומרת לכם, לא יהיה בסדר. לא יהיה בסדר. למה? כי האנשים האלה, שחיים באותם בתים – אותם בתים בסוואחרה, שאנחנו רואים אותם עולים ועולים ועולים לגובה, בונים אותם – כל פעם מוסיפים עוד קומה – הם לא הולכים להיעלם לשום מקום. האחריות שלנו – כן, תושבי ירושלים, שאם אפילו יעבירו אותם למועצה אזורית אחרת, העולם לא יכיר בזה ואף אחד לא יכיר בזה – האחריות לא תיעלם. הפלסטינים, אפילו אם החברים עכשיו בימין יקראו להם ערבים, ערבים ישראלים, ערביי 48', או בכל שם אחר, לא ייעלמו. אם נעצום את העיניים כולנו ונחזה עכשיו שיש לנו עכשיו פתרון בדמות אותה הצעת חוק קיקיונית לחלוטין שמקדמים כעת – לא יהיה. ואני מציעה גם לחברים מימין לא למהר עם הקידום של הצעת החוק על ירושלים הנוכחית. למה? כי אם הם ירצו, למשל, לקדם את הצעת החוק האחרת, שנועדה בעצם לנתק את השכונות של מזרח ירושלים – – היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – מהעיר, הם לא יוכלו לעשות זאת – לא יוכלו לעשות זאת, מסיבה אחת פשוטה: כי יצטרכו את הרוב המיוחס, רוב של יותר מ-80 חברי כנסת, שיצביעו בעד זה. ולא ימצאו, כי כל בר-דעת יודע היטב שאם אנחנו דוחים ודוחים דוחים את הפתרונות, הבעיות הרי לא נעלמות; הבעיה של ביטחון לא נעלמת. ואנחנו ראינו את מר ביטחון נכשל שוב, נכשל – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, נא לסיים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – בביטחון כל פעם מחדש. אני כבר מסיימת, כבוד היושב-ראש, אני רוצה רק להגיד לכל החברים שלי, אתם מסתכלים על הצעת החוק הזאת, ואתם יודעים היטב שאין בה ממש, שירושלים, עם כל הבעיות שלה, ממשיכה להתקיים, ואם תחלקו, ואם תגזרו, ואם תעבירו שכונה אחת על הנייר בלבד למקום אחר, הסוגיה לא תבוא על פתרונה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): רק הסכם צודק בין ישראלים לפלסטינים – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – רק החלטה מושכלת בנוגע לירושלים ובעיות ביטחוניות וגבולות הארץ שצריכים להיקבע – רק הדברים האלה יזרזו ויקדמו את הפתרון האמיתי, ואני מקווה שהוא בוא יבוא. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. אני מבקש, שוב, מחברי הכנסת, להתחשב ולדבר את שלוש הדקות שלהם. אני לא רוצה להוריד אנשים. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. לרשותך עד שלוש דקות. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ברצוני לברך את הציבור הדמוקרטי במדינה, כי המושב הזה או-טו-טו יסתיים. בערבית אומרים: (אומר בערבית ומתרגם:) בתרגום חופשי: שנת העושקים זו מצווה. טוב שהם ישנים. אז טוב שהם יישנו שלושה חודשים עכשיו, בפגרה. זה טוב לכל האזרחים. בכנסת הזאת צריך לחדד מושג חדש, "זילות הכנסת". בכנסת הזאת חוקק חוק חדש, ששם מדינת ישראל הוא "מדינת ישראל", על ידי אורן הרצל חזן, חוזה המדינה החדש. היום ניסו לקדם את חוק הלאום. היום, אחרי 69 שנים מהקמת מדינת ישראל, באים לקדם עוד חוק שאומר שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. ואפילו, בכנסת הנוכחית, איוב קרא רוצה לשכנע אותנו שהוא ניצול השואה, גם. עד כדי כך זילות הכנסת הנוכחית. ועכשיו עוד חוק חדש, חוק ירושלים. בחוק הזה אמורים להחליט 61 ח"כים שבשביל לוותר על ירושלים צריך רוב של 80 ח"כים. אבל בשביל לבטל את החוק הזה אפשר להסתפק ב-61 ח"כים. אני חשבתי שזו עריצות הרוב. אולי זו עריצות הרוב-לרגע, אבל זו עריצות המיעוט לשאר הרגעים, כי אחרי זה מיעוט לא יכולים לשנות את זה, כי צריך 80 ח"כים. אבל לפי חוק-יסוד: הכנסת, אפשר להסתפק רק ב-61 ח"כים בשביל להחליף את החוק שמחייב ב-80 ח"כים. עד כדי כך הגענו לזילות הכנסת במושב הזה. ברצוני לומר לכם שאיך שהכובש הכניס את הזנב בין הרגליים וחזר בו מהמגנומטרים, הוא עוד ישים את הזנב בין הרגליים ויסיים את הכיבוש הארור הזה, ועוד תקום מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, לצד מדינת ישראל, ועוד יהיה שלום, על אפכם ועל חמתכם. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. עד שלוש דקות, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, שר השיכון, חברי הכנסת, אנחנו מתקרבים לסיום ונעילת המושב, ובטח יש כאן הישגים גדולים, גם אני שותף להם, גם חברי, אבל נשאלת השאלה המרכזית: האם בתום המושב הזה התקרבנו להסדר באזור? התקרבנו לימים של ביטחון ושל שקט? האם אנחנו יודעים להבין מה קורה במזרח התיכון המשתנה, והאם אנחנו נותנים את ההחלטות הנכונות לאתגרים הגדולים שעומדים לפנינו? התשובה היא: נראה שלא. זה לא רק הר הבית שסביבו יש אש גדולה ובעירה, אלא גם אזורים נוספים, וזו לא רק שאלת ירושלים, אלא שאלה של ההסדר הכולל בין ישראל לפלסטינים. אין ספק – לפי דעתי, הציבור יודע שהממשלה והכנסת ימנים מרוב הציבור, ובעצם ציבור קטן – שבא לידי ביטוי במפלגת הבית היהודי וחלקים בליכוד – השתלט על הממשלה ועל הכנסת ומוביל את הציבור, בניגוד לדעתו, למצב של אין מוצא וסכנה גדולה. פניתי, וכתבתי, ודיברתי, בוודאי במחנה הציוני יודעים, גם היושב-ראש החדש, שאני מציע ללכת למשאל עם. זה לא דבר שגרתי, אפילו שבוויתורים על ירושלים יש חוק כזה. החוק שאני מציע, שהמחנה הציוני, כפי שאני מצפה, יגיש אותו למושב הבא של הכנסת, הוא חוק משאל עם בשאלה המרכזית שחוצה מפלגות, ולכן צריך לשאול את הציבור כולו: האם אנחנו רוצים כאן הסדר על בסיס שתי מדינות לשני עמים, שירושלים תהיה בוודאי חלק חשוב בו, או שאנחנו רוצים מדינה אחת לשני עמים – או: הלנצח תאכל חרב? אנחנו יודעים שרוב הציבור רוצה הסדר. לא בהכרח הציבור הזה מתחלק למפלגות הקיימות, ולכן התשובה היא לא הבחירות שתהיינה, שצריך להקדים אותן, אבל אני לא חושב שהבחירות הן ההזדמנות להכרעה של כל הציבור. אני מצפה – ופניתי גם ליושב-ראש הנבחר וליושב-ראש האופוזיציה, ולחברי – ואני יודע שגם מנהיגת מרצ אמרה לי שהם יתמכו בזה – שצריך להגיש חוק למשאל עם, משאל עם שיביא אותנו בטווח של חודשים להכרעה בשאלה המרכזית: איזו מדינת ישראל אנחנו רוצים, מהי דמותה, מה אופייה ומהם גבולותיה? האם תהיה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית, שבוודאי המרכיב של ביטחון יהיה מרכזי בה, או האם אנחנו הולכים לכאוס ולמדינת אפרטהייד? אני לא חושב שיש זמן, ואני לא מציע לחכות לאסון. אני מציע להקדים תרופה למכה. ולא יכולה להיות כנסת שנבחרה על ידי הציבור, שלא תשאל את דעתו בשאלה המרכזית. ואם הממשלה בטוחה בדעתה, בואו נשאל את העם. ולנו, כאופוזיציה, אני אומר לכם, אין דרך אחרת מאשר להביא את המבחן המרכזי. ועם כל הכבוד לכל יתר השאלות, השאלה החשובה ביותר, לאן מובילים את המדינה – זה גובר על כל יוזמה אחרת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, רציתי לדבר רק על ירושלים, אבל עלה פה חבר הכנסת אלעזר שטרן ודיבר, ובמקום לדבר על ירושלים, הוא דיבר והמשיך להסית נגד בני ירושלים, בני ציון היקרים, המסולאים בפז, היושבים ולומדים תורה בירושלים, כפי שהוא עושה, ופיו הכשילו, והוא פגע באלמנת צה"ל חברת הכנסת שולי מועלם עד כדי דמעות. והתורה אומרת: כל אלמנה ויתום לא תענון, כי אם צעוק תצעק אלי, אשמע צעקתו וחרה אפי – וכו' – והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים, רחמנא ליצלן. והרמב"ם אומר שאסור לפגוע באף אחד. אנחנו חייבים לומר לאלעזר שטרן ולחבריו: תפסיקו להסית נגד לומדי תורה. אומנם אין להם פה להשיב לכם, אין להם כוח. יש לכם המון כוח, יש לכם שלטון, יש לכם הכול. אבל הקדוש ברוך הוא – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – יגן עליהם ולא ייתן לכם להשפיל אותם, ואתם תיכשלו בפיכם, והקדוש ברוך הוא יגן עליהם מפניכם. עכשיו לגבי ירושלים. אנחנו מתאבלים עכשיו, בימים אלה, ונצום בתשעה באב, על חורבן בית-המקדש. ומי שמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים – אינו רואה בשמחתה. שנאמר: "שמחו את ירושלם וגילו בה כל אֹהביה. שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה". ואומר הרב לוי יצחק מברדיצ'ב ש"זוכה ורואה", פירושו שכבר היום הוא מזדכך ורואה בטובתה של ירושלים. אבל אני פונה אל כל המציעים את חוק ירושלים, קודם כול להציע את חוק תל אביב. כי אותו אובדן הזכות על ירושלים גם מאבד את הזכות על תל אביב, על יפו ועל חיפה, ואלה שדורשים את ירושלים רוצים גם אותן. אז תעשו חוק שיהיו 80 ח"כים שיחזירו את יפו, שתהיה אפשרות להחזיר את יפו רק ב-80 ח"כים. אבל אני רוצה לנצל את הדקה שנותרה לי לשאול את אוהבי ירושלים, מה עשיתם בשביל ירושלים? בירושלים אין דירות, לא בונים מספיק דירות, והמחירים עולים ועולים, ובני ירושלים לא יכולים לקנות שם דירה. בירושלים אין מספיק כיתות לילדים. בירושלים יש בעיות בתעסוקה. בירושלים יש הכי הרבה עניים. "אוהבים את ירושלים", אבל את תושבי ירושלים, את יושבי ירושלים, אני לא רואה שאוהבים, ולא רק שלא אוהבים, אלא לפעמים אפילו מקפחים אותה, מקפחים את ירושלים. מי שאוהב את ירושלים – אני רוצה לראות את השר כחלון, ואת שר השיכון, ואת ראש הממשלה יוצאים בתוכניות בנייה בירושלים, שיציפו את ירושלים בדירות, ואז, כשלכולם יהיו דירות, תוכלו להגיד שאתם אוהבים את ירושלים. היום הזה, לפני שעתיים, הכנסת חוקקה חוק פיצול דירות, חוק שאני הגשתי כדי לעזור לתושבי ירושלים וכל רחבי הארץ להוריד את מחירי השכירות, להציף את שוק השכירות על ידי פיצול דירות בבנייה רוויה ואחרת, והשר כחלון תמך בעניין הזה, עד שבאו ראשי הערים שלא רוצים בילדי ישראל, ואמרו: בשום פנים ואופן, ובסוף סילפו את החוק ועשו את זה רק לצמודי קרקע, רק למקום שיש ארבע דירות בדונם בלבד, ורק אם אין קומות מעליה. פירושו, כל האוכלוסייה הכפרית, המושבית וההתנחלויות וכל אלה שיש להם דירות גדולות, הם ירוויחו בהשכרת דירות. את השוק לא יציפו, אבל כל האנשים שחיים במחסנים, ואין להם איפה לגור, הם לא יקבלו דירות. אז מי שאוהב את ירושלים, קודם כול שידאג לדירות, לתעסוקה ולכיתות, ואחר כך שלא יסית נגד בני ירושלים, אלא יאהב את ירושלים. ונסיים בנחמה: הקדוש ברוך הוא יבנה ירושלים, ונזכה לבניית ירושלים במהרה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת יוסי יונה. אתה חזרת, בבקשה, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, לא היית כאן, אז כבר יכולתי – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני הקשבתי לאייכלר. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני, גם לרשותך עד שלוש דקות, מי כמוך יודע. בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני השר גלנט, זה לאו דווקא מופנה אליך, כי אתם ממשלה שנגררת אחרי חלקים מסוימים בקואליציה שלכם, אבל תראו – ואת זה דווקא למוטי יוגב אני רוצה לומר – תראו כמה תבוסתנים ופחדנים אתם, אבל גם חכמים, אני מודה, מוטי, אני רוצה גם לפרגן לך. הרי מה אתם מחוקקים? חוק הלאום. זה הלאום שלנו, זאת המדינה שלנו, היהודים פה, כולם מתחת; חוק ירושלים – ירושלים שלנו, אי-אפשר לעשות בה ככה וככה; חוק הדגל, כדי – אם חלילה מישהו חשב שהדגל לא שלנו; הנאמנות. כל אותם חוקים שבאים כאילו בחקיקה, בהצהרתיות להצהיר: אנחנו פה, זה שלנו לנצח נצחים – ואני כמובן מאלה שמקווים שכך יהיה, אבל למה אני רוצה לפרגן לכם, מוטי? כי אני עליתי על התוכנית שלכם – אני חייב להגיד שהיא תבוסתנית ופחדנית, אבל על התוכנית שלכם. הרי מה אתם יודעים שאתם עושים בפועל? יש מה שאתם מחוקקים, ויש אותה תהום שאליה אתם מובילים אותנו – מדינה לא של העם היהודי, לא של הלאום היהודי, אלא מדינה ערבית גדולה, מן הירדן לים, שבה יהיה רוב ערבי מוצק, רוב ערבי ברור, רוב ערבי שלא נוכל להתכחש לו, ואז באים מוטי יוגב וחבריו ואומרים: במדינה הזאת, הדו-לאומית הזאת, במדינה הערבית הגדולה שאנחנו מובילים אליה, אנחנו צריכים חקיקה שתגן עלינו, כי אז עאידה תומא סלימאן ומסעוד גנאים ואיימן עודה יהיו הרוב במדינה – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): חס וחלילה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – יהיו שרים בממשלה, אנחנו נהיה המיעוט. לא, את אומרת חס וחלילה – אני אומר לך שזה מה שכנראה מוטי רוצה, ולכן, עאידה, הוא אומר – תראי איזה חוכמה: אנחנו נחוקק כבר מעכשיו, כי הרי עוד כמה שנים איימן עודה, אולי ראש הממשלה איימן עודה, ואולי השר מסעוד גנאים, ואולי השרה עאידה תומא סלימאן, הם יהיו הרוב, אנחנו נחוקק חוקים שאפשר לשנות רק ב-80%, למה? כי כנראה אנחנו היהודים נהיה אותם 40%-30%. תראו איזה חוכמה; במקום שתהיה ממשלה ש – את כל מה שהם רוצים להשיג: רוב יהודי, ירושלים שלנו, לאום יהודי וכו' נעשה בשטח: ניפרד מהפלסטינים – ניפרד מהפלסטינים ולא נתחתן אתם חתונה קתולית, נתגרש מהם – במקום לעשות את הדבר האמיץ, במקום לעשות את הדבר הציוני הנכון, במקום להנהיג, הם מתחבאים מאחורי חוקים פחדניים, תבוסתניים, כושלים. ואני אגלה להם משהו שאתם בטח יודעים: שום חוק לא הגן אף פעם על מישהו באמת. מה שהגן על מישהו באמת זה המציאות בשטח. ואני אומר לך, יואב גלנט, שאתה איש ראוי ביותר – מנהיגים, ממשלה, לא נבחרו כדי לנהל סכסוך, כדי להנציח אותו בכל מיני טריקים ושטיקים; מנהיגים נבחרו כדי לפתור סכסוך באומץ. פעם היו לנו מנהיגים כאלה, היום אין לנו מנהיגים כאלה. אתם ממשלה, מוטי יוגב, פחדנית, תבוסנית. החקיקה הזאת, לצערי, לא תציל אותנו ואת הילדים שלנו מהעתיד שאתה רוצה להביא אותנו אליו. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – המחנה הפוסט-ציוני, המחנה הפוסט-ציוני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כן, הפוסט-ציונים היחידים, מוטי יוגב, בבית הזה, זה לא הרשימה הערבית, זה אתם. מרדכי יוגב (הבית היהודי): המחנה – – – מזל שהעם לא בוחר בכם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כי הרשימה הערבית רוצה להיפרד מהפלסטינים, ואתם רוצים את הפלסטינים אזרחים. מרדכי יוגב (הבית היהודי): מזל שהעם לא בוחר בכם – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לכן הפוסט-ציונים היחידים שיושבים בבית הזה הם הימין הקיצוני, שמושך לאותה תהום של מדינה דו-לאומית ערבית. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – חבר הכנסת אלעזר שטרן על מה שהוא עשה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה בסדר להגיד את זה בססמאות. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – המפלגה הפוסט-ציונית. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מוטי, הפוסט-ציונים היחידים בבית הזה הם הימין הקיצוני, שיושב שם. מרדכי יוגב (הבית היהודי): המחנה הפוסט-ציוני. המחנה הפוסט-ציוני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ציונות אומרת: רוב יהודי בארץ ישראל, במדינת ישראל. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת מוטי יוגב, זה בא במקום ההודעה האישית שלך, וחבר הכנסת חיליק בר, אני מבקשת לסיים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה מה שהציונות אומרת – – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): אני מצר על זה. אם זו לשונך, רד מהבמה, העם לא בחר בכם – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מוטי, זה בסדר גמור – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אתה מפסיק, או שאני קוראת אותך לסדר? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תגיד לי, אם אתה כל כך בטוח בציונות שלך, מוטי, למה אתה מחוקק חוקים? הרי אם הכול שלך, ואתה מולך פה על הכול, במשטר המלוכני שלך, למה אתה צריך חוקים שיגנו עליך? כי אתה יודע לאיזו תהום אתה מדרדר אותנו, וזאת התהום של הפוסט-ציונות, שאתם מקדמים בבית היהודי ומושכים אחריכם את כל הממשלה הזאת, ולצערי גם את השר גלנט בתוכה. האמת כואבת, תתמודד אתה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): הפוסט-ציוני. המחנה הפוסט-ציוני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתם הפוסט-ציונים היחידים בבית הזה, אתה יודע את זה, גם. אתם גם לא מסתירים את זה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתם גם לא מסתירים את זה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – שפן תקרא לעצמך, גם פחדן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני אמרתי שפן? מרדכי יוגב (הבית היהודי): גם פחדן וגם – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני אמרתי שפן? אתם תבוסתנים ופחדנים, מה לעשות? היו"ר טלי פלוסקוב: אני לוחצת על השעון של חבר הכנסת יוסי יונה, ולכן אני מבקשת להפסיק. בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, ב-1967 התכנסה בחרטום פסגה כלל-ערבית, והיא באה עם שלושה לאווים: לא להכרה, לא למשא ומתן, ולא לשלום עם העולם הערבי. עודד פורר (ישראל ביתנו): עם ישראל. יוסי יונה (המחנה הציוני): עם ישראל. יובל שנים חלפו, והימין הקיצוני בישראל מביא לנו חקיקה שאומרת: לא להכרה, לא לשלום, ולא למשא ומתן עם שום גורם ערבי. מדהים, מדהים כיצד ב-50 השנים האלה הפכנו לחברה שהמושג של שלום בה הוא פוסט-ציוני. איך הפכנו לחברה שהמושג בה של שלום הוא פוסט-ציוני? איך הפכנו למדינה שפוחדת ממשא ומתן? איך הפכנו לחברה שפוחדת לדבר עם הזולת? והנה יש לנו את חוק ירושלים, וחוק הלאום, ואתם יודעים מה? שמענו שלשכת הליכוד אתמול קיבלה החלטה שמבקשת למנוע מממשלת הליכוד להגיע לכל הסדר מדיני. ועידת חרטום. פשוט ועידת חרטום. כשהורי הגיעו מבבל לישראל, הם לא חשבו באמת על שועפאט – הם חשבו: ציון. הם חשבו: ציון. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מה, לא חשבו על עיסאוויה? יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, לא חשבו על עיסאוויה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): לא חשבו על ג'בל מוכבר? יוסי יונה (המחנה הציוני): ולא חשבו על ג'בל מוכבר. אז אנחנו, כאשר מאשימים אותנו בחלוקת ירושלים, מה כבר אנחנו אומרים? כן, ירושלים שייכת לנו, ואנחנו נאמנים לירושלים, ורוצים את ירושלים תחת ריבונות ישראלית, אבל אתם יודעים מה? יש שם שכונות ערביות, ואנחנו לא רוצים אותן, והן גם לא רוצות אותנו, אז מה ההתעקשות הזאת, של מוטי יוגב וחבריו, לתת חיבוק כל כך חזק לשכונות הערביות האלה? ועכשיו גם, כפי שנאמר כאן לפני כן, עולות כל מיני הצעות חוק כדי לעשות מועצות אזוריות שבתחומי שיפוטן, אדוני היושב-ראש, יהיו השכונות הערביות. בעצם מה אומרים כאן? הרי אנחנו יודעים שהיום ירושלים המאוחדת היא כלל לא מאוחדת; ירושלים היא אי-שוויונית, אזרחי ישראל היהודים המתגוררים בעיר הזאת, שהיא באמת בירתנו, פוחדים להגיע לשכונות האלה ולא מגיעים לשכונות האלה. ירושלים היא עיר מחולקת, הלכה למעשה. הלכה למעשה היא עיר מחולקת. ולנו, כאשר אנחנו רוצים לשמור על הריבונות שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – גם לנו אין עניין להיות שליטים במקומות הללו. אז אם כן, לנו קוראים פוסט-ציונים? אנחנו הציונות השפויה, אדוני היושב-ראש. אני מסיים. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): וכל אלה שמאשימים אותנו, שרוצים סיפוח, שרוצים סיפוח של כל שטחי יהודה ושומרון – אלה הפוסט-ציונים האמיתיים, משום שהם בעצם מסכנים את עתידה של ישראל – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת ציפי לבני פה? נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אני מחליף אותה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אה, סליחה, אז נחמן שי. נחמן שי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שר השיכון, אפשר רגע את שימת לבך? רציתי לשאול כמה יחידות דיור בניתם השנה בירושלים, אם אתה זוכר. אני בטוח שאתה זוכר. אתה זוכר? שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני אענה לך תשובה מסודרת. נחמן שי (המחנה הציוני): אחר כך? בסדר. למה אני אומר את זה? אני אומר את זה כי אני רוצה לבנות בירושלים, ואני רוצה לבנות הרבה בירושלים, ואני מצפה מהממשלה לבנות הרבה בירושלים. ואני אומר עוד משהו: בכל העיר. לא בתוך השכונות הערביות בהכרח, כדי לעורר תסיסה ופרובוקציה. אבל יש אזורים שלמים בירושלים שהם חלק בלתי נפרד מהשטח המוניציפלי של העיר, וצריך לבנות בהם. צריך לבנות בהם. במקום לבנות – מדברים. ובמקום מעשים – מילים. מילים, מילים, מילים. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שבירת ישראל – אני חושב שבשני חלקי הבית הזה, מימין ומשמאל והמרכז – רוצים שבירת ישראל תהיה עם רוב יהודי מוצק, תייצג את האופי היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל. החלק הדמוקרטי פגום, הוא פגום בכך שתושבי מזרח העיר אינם יכולים להצביע ואינם יכולים להשתתף בבחירות. הוא פגום. וכידוע, האוכלוסייה הערבית גדלה, ומאיימת גם על האופי היהודי של ירושלים. תמצית הוויכוח בינינו לבין הפלסטינים הוא בירושלים. ולכן אני אומר – תבנו בירושלים, קודם כול, ותגדילו. ועומד פה השר לירושלים, ויודע שאני לא מהיום ולא מאתמול תומך בבנייה בירושלים. נכון? תומך. כי אני מאמין שצריך להביא אוכלוסייה יהודית לירושלים ולמנוע עזיבה של העיר. כך היא תישאר עיר יהודית. היא בירת ישראל, עליה אין ויכוח, היא לא תהיה בשום משא ומתן. ברור שנצטרך לכבד הסדרים כאלה ואחרים, אבל העיר הזאת תהיה תמיד בירת ישראל, וצריך להיות בה רוב יהודי מוצק. עכשיו, הממשלה מנסה להתחכם, וההצעה החדשה אומרת: נוציא חלק מהאוכלוסייה של מזרח ירושלים, ניתן להם רשויות נפרדות. זה סיפוח, אין לזה הגדרה אחרת, זה מין סיפוח כזה; הם יהיו בתוך השטח המוניציפלי אבל הם לא יהיה בתוך השטח המוניציפלי. הם לא ייחשבו תושבי העיר, אבל הם כן ייחשבו. אם האוכלוסייה הזאת גדולה מדי, לצורך העניין, יחזרו לרשות הפלסטינית, שהיא תהיה בעלת הבית שלהם. אני לא חושב שנוותר על שום דבר חשוב בעיר ירושלים, היא תישאר שלנו, על כל המקומות הקדושים, על האגן הקדוש, על כל דבר שהוא יקר לנו וחשוב לנו – ותהיה בה פחות אוכלוסייה ערבית, לצורך העניין הזה. אבל אלה שיישארו אתנו גם צריכים להיות בעלי זכויות, כי אנחנו רוצים לכבד גם את האופי הדמוקרטי של העיר הזאת. זה לדעתי החזון שצריך להיות בירושלים, את זה אני רוצה לראות, את זה אתם לא עושים עם החוק הזה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי, גם על כך שעמדת בזמנים. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה. עיסאווי? כי העבירו אותו במרצ, עשו לו חילופים משם. עיסאווי פריג' (מרצ): אני אקפיד על שלוש דקות. היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה תקפיד. אם לא, אנחנו נקפיד. אחריו – חבר הכנסת טיבי, ואחריו – חברת הכנסת נחמיאס. עיסאווי פריג' (מרצ): כבוד היושב-ראש, חברים, אני באמת ניסיתי לחשוב לאן אתם רוצים להגיע. בחרתם הצעת חוק של 80 ח"כים בכל סוגיית ירושלים. אני שאלתי את עצמי, למה 80? למה 80? הגעתי למסקנה: יש בכנסת 120 חברי כנסת. 20% מתושבי המדינה, אזרחי המדינה, ערבים. נחשוב על סיטואציה ש-20% יממשו את זכותם להצביע – יקבלו 24 מנדטים בכנסת. נשארו 96 חברי כנסת שהם לא ערבים. אנחנו רוצים מה-96 האלה 80 שיחליטו לגבי ירושלים. למה 80 ולא 96? כי 16 הח"כים האחרים – אולי שמאלנים הזויים, עוכרי ישראל. נביא בחשבון – יש במרצ חמישה, נמצא עוד כמה – אז יש לנו 80. מעניין. אז מה הבעיה? בואו נקרא לילד בשמו: האיום הדמוגרפי. אתם – היום 40% מתושבי ירושלים ערבים. נכון, לא משתתפים בבחירות. ו-20% מתושבי המדינה הם ערבים. לא כולם משתתפים בבחירות. המסר שיוצא מכאן, וגם יגובה בחוק הלאום: ערבים, דיר באלכום, הרי הוזהרתם, אסור לכם לעבור את רף ה-20%. אם אתם עוברים את רף ה-20%, יש לנו טיפול אחר: אנחנו לא נאפשר לדמוקרטיה להתקיים. היום שמעתי את חבר הכנסת מזוז, בדרך להנחת הצעת חוק: לתת לערבים תעודת זהות כתומה, ולא כחולה. זה הצעת החוק שבאה בדרך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מי אמר את זה? עיסאווי פריג' (מרצ): מזוז, מזוז. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אה, (אומר בערבית: מאיזו ארץ?) מזוז. מזוז – לא יודע, מרוקו, טוניס, אני אבדוק מאיפה מזוז בא. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הוא עדיין שנה וחצי חושב – – – עיסאווי פריג' (מרצ): וחה"כ אמסלם עומד כאן – אתם מקבלים ביטוח לאומי, תגידו תודה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): איפה עובד מזוז? עיסאווי פריג' (מרצ): וראש הממשלה עומד כאן – הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אני בז לדמוקרטיה שלך, אני בז לדמוקרטיה שלך, היא לא דמוקרטיה; אתה דיקטטור, ואתם חבורת פאשיסטים, שמביאים חקיקה כזאת לכאן. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אני מצטער שאני מפריע לך לקרוא עיתון. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מי שרוצה למנוע כל אופציה של הסכם מדיני והסדר של פשרה היסטורית – היא לא צודקת, אבל היא פשרה היסטורית – מחוקק חוק כזה, שמי שיוזם אותו לא מסתיר את כוונותיו; הוא רוצה למנוע אפשרות שאל-קודס, ירושלים המזרחית, שנכבשה ב-67' – היא שטח כבוש – תוחזר. מרדכי יוגב (הבית היהודי): ירושלים נקראת שטח ישראל, יש עם ישראל – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ואלכ, אוסקוט, אוסקוט. מרדכי יוגב (הבית היהודי): 2,500 שנה לפני שמוחמד קשר את הסוס – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מי אמר את זה – – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – ליד הכותל המערבי – – – בית-המקדש השני של עם ישראל. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): כל השקרים שלך – אומנם אתה רופא, אבל אתה שקרן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אוסקוט. מרדכי יוגב (הבית היהודי): בדאי – ושקרן. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אדוני. מרדכי יוגב (הבית היהודי): אני יכול להמשיך לספר עוד – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, המטרה, המטרה – – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תקראו לד"ר ליפשיץ. מספיק. ולכן, המטרה – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): בפרלמנט – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – המטרה של מי שיזם את החוק היא לבלום כל אופציה של הסדר מדיני, כי אין מדינה פלסטינית בלי אל-קודס, ירושלים המזרחית, בירתה. אין דבר כזה, אין יצור כזה. אין יצור כזה. והיא תהיה – אני שייך לאלה שרוצים שהיא תהיה – שתהיה פשרה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): לא הייתה מדינה פלסטינית מעולם, ולא תהיה מדינה פלסטינית לעולם, וירושלים תהיה לעולם בירתה הרשמית של מדינת ישראל, וכל היתר סיפורים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, לא רק הסדר מדיני הוא נושא הדיון כיום, אלא מה שמתרחש בירושלים. מה מתרחש בירושלים? משך שנים היה מה שקרוי סטטוס קוו, סטטוס קוו שאני לא אוהב אותו, כי הוא סטטוס קוו כתוצאה מכיבוש, שנשמר פה ושם בצורה זו או אחרת. אנשי הווקף וההנהגה הדתית, יחד עם ההנהגה הלאומית, היה להם מעמד מיוחד, שנגזל מהם לאחרונה; נמנעה מהם גישה חופשית – למוסלמים נמנעה כניסה למסגד אל-אקצא. אגב, רוב המוסלמים במולדת, בארץ הזאת, לא יכולים להיכנס למסגד אל-אקצא: המוסלמים בעזה, המוסלמים בגדה המערבית והמוסלמים בתוך מדינת ישראל – יש לעתים הגבלות: פחות מ-50, יותר מ-50 וכדומה. וקרה מה שקרה; מישהו בממשלה ניצל את מה שקרה, את האירוע שקרה, כדי לשנות את הסטטוס קוו, כדי לומר: אני ריבון ואני רוצה להפגין את הריבונות כשלטון זר. בכוח מציבים גלאי מתכת. יש עימותים, יש תפילות ברחובות ליד (אומר בערבית: שער השבטים, באב חוטה, רחוב צלאח א-דין, איפה שהתפללנו יא אבו חוד'יפה), אוסאמה. היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בס ח'לס'נא, רק סיימנו, ואז המשטרה התנפלה. מה התשובה של הצעירים, (אומר בערבית: נוער ירושלים והנוער של תושבי ישראל הערבים, שהיו אלה עם אלה, מוסלמים ונוצרים, אלה עם אלה, בעיר הזו שיש בה כנסיות ומסגדים, מאוחדת) – מה הייתה התשובה? היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): התשובה הייתה – מה השירים שהם ענו לשוטרים שירו עליהם גז או התיזו עליהם מים? הם אמרו לנתניהו: (אומר בערבית: הוי נתניהו, הוי פחדן, לעולם אל-אקצא לא יושפל. הבנתם? אתה הבנת, יוגב?) היו"ר יחיאל חיליק בר: אחמד, נא לסיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: ואומרים דבר נוסף, אבו חוד'יפה.) ענת ברקו (הליכוד): – – – הם גם שרו – – – לא? מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: המולדת שלנו אדמה טובה, גן עדן חֵי האל.) היו"ר יחיאל חיליק בר: אחמד, תודה רבה. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תנו לו לסיים. תנו לו. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. תנו לו משפט סיכום, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מישהי בת 50 – שנהיה בגילה – היא גרה בירושלים העתיקה. כל יום היא רגילה להיכנס למסגד אל-אקצא להתפלל. היא לא יכולה לעשות את זה לאחרונה, ולכן היא התקשרה רק כדי לומר לי: תגיד בשמי (אומר בערבית: יא דוקטור, תגיד להם בשמי שלא יסגרו.) עודד פורר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אני לא מבין – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: כי הפריעו לו חצי נאום – אתה לא ניהלת פה את כל הישיבה. הפריעו לו ולא הוצאתי אף אחד, אז אתה עכשיו מעכב את זה. תנו לו לסיים במקום לצעוק ולהדליק אותו עוד יותר. תודה. עודד פורר (ישראל ביתנו): שלוש דקות בשבילו זה מספיק, לא צריך – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אחמד, אתה, אני הוספתי לך בגלל מוטי, אבל בבקשה, לא, לא להיסחף. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: התקשרה אליי אחות מירושלים ואמרה לי: אמור להם, דוקטור, שלא יסגרו את הדלת של העיר שלנו, כי אני הולכת להתפלל. כולנו הולכים לירושלים, בגלל שירושלים מוסלמית ופלסטינית על הכנסיות והמסגדים שבה. כך הייתה וכך תישאר.) נחמן שי (המחנה הציוני): אתה יכול לתרגם? אני לא מבין מה שאתה אומר. היו"ר יחיאל חיליק בר: נחמן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: כך הייתה וכך תישאר.) היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר'ה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: כך הייתה וכך תישאר.) היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אחמד. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: מה חכם בלהגיד – – – אני לא מבין. קריאה: ראחת פלסטין. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. חברת הכנסת נחמיאס ורבין, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): – – – קריאה: למה – – – ענת ברקו (הליכוד): חוץ מאשר אתם, אף אחד – – – קריאה: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סוף כנס, וזה החוק שאתם מביאים בסוף הכנס – במהירות, בחוסר אחריות. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת ברקו, חברת הכנסת ברקו. תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה לומר לכם רק משפט אחד – פסוק אחד, שאני לא זכיתי לומר אותו מתחת לחופה, אבל בעלי זכה לומר אותו מתחת לחופה, ואני אומר אותו כאן עכשיו, ואני מפחדת שאתם תגרמו לכך שפחות ופחות ישראלים יאמרו אותו מתחת לחופה: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי". ולא, רבותי, אני לא הייתי צריכה להסתכל במקורות כדי להיזכר בפסוק הזה, אפילו שאני לא עם שביס, ולא עם כובע, ולא עם כיפה, רק עם כיפה שקופה – רק רוצה את שלומה של ישראל, את המשך הציונות ואת ירושלים – שלמה; זה לא רק מאוחדת, זאת שלמה. ואתם תוודאו שירושלים לא רק שלא תהיה מאוחדת, היא בוודאי לא תהיה שלמה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אתה רוצה שאני אדבר ללא מגבלת זמן? אני יכולה, תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא. יש לך שלוש דקות, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, אני מניחה שכולם כאן יודעים שיום שני הקרוב הוא ערב תשעה באב, ועל פי מסכת יומא, בית-המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. אז בחודש אב אתם מפיצים שנאה ומחלקים את העיר. תתביישו לכם. החוק הזה לא מתייחס במאומה לטובת ירושלים ולטובת תושבי ירושלים, ולתכנון המיטבי של המקום הזה, ולקיימות שלו. החוק הזה, שלכם, מנסה להכפיף עיר חיה ותוססת ויפה ועשירה למטרות פוליטיות צרות ומסכסכות. ודווקא עכשיו, בתחילת חודש אב, אתם יוצרים סכסוך ועימות, מסכסכים את העיר במקום לנסות להביא אותה להיות בירת השלום והצדק – "ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעצייך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" – זה מישעיהו. זכינו לשוב לציון, לעיר ירושלים, עם משימה, להשכין בה שלום וצדק. בעידן הנוכחי רוב אוכלוסיית העולם חיה בערים, והאחריות שלנו היא להביא את הערים האלה להיות ערים טובות, להפוך אותן למקום שטוב לחיות בו: סביבה בריאה, עם אפשרויות פרנסה מכבדות, חופש דת, חופש ביטוי, חיי תרבות חופשיים לכל התושבים. ערים מוצלחות הן ערים חופשיות ומגוונות, שמנוהלות כדי לאפשר חיים בריאים וחיים מאושרים לכל התושבים שלהם ולדורות הבאים. זה המבחן שלנו, וניהול ירושלים זה המבחן העיקרי שלנו, והגדול ביותר. זאת הבירה שלנו, ולפי המסורת מה שקורה בירושלים משפיע על ישראל כולה, ועל העולם כולו. אז אם ננהל אותה לצדק ולשלום, נשפיע לטובה על כל ישראל ועל כל העולם, ואם ננהל אותה לריב ולמרמה, נפיץ אותם על כולנו. אתם מונעים משנאה, ומרצון לשלוט על אחר. ככה לא מנהלים עיר, וככה לא מנהלים מדינה. ירושלים היא עיר של שלום. ראינו בשבוע האחרון מה קורה כששני הצדדים מתעסקים בלהתנצח ולנסות לדכא אחד את השני. אז אם החוק הזה, אתם מביאים דווקא השבוע, דווקא ללבות את הלהבות – אתם גם תהיו אחראים לתוצאות. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): דווקא בשבוע הכל-כך טעון הזה, בירושלים, דווקא היום, בסיום מושב הכנסת, כל כך חשוב היה לכם להביא את החוק הטעון הזה, כל כך היה חשוב לכם להביא עוד הסלמה? תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. השר גלנט, ואחרון הח"כים שידברו הוא יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג. השר, יש לך שלוש דקות. שלוש דקות, אדוני. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי לדבר שלא על פי המתוכנן, לנוכח חילופי הדברים הקשים שעלו כאן בין חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן וחברתי שולי מועלם. אני אבקש מכם להפסיק להפריע. היו"ר יחיאל חיליק בר: יושב-ראש הקואליציה, אתם באמת מפריעים. ביטן, נו, באמת. ירדנה, זה מפריע לשר. תודה. אני מאפס לך את הזמן. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני ביקשתי לדבר – ואני חוזר על זה – איתן, אתה מפריע לי. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת כבל וחבר הכנסת ביטן, אתם ממש מפריעים לשר וצועקים. צאו החוצה ותדברו. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני ביקשתי לדבר שלא לפי סדר-היום המתוכנן, לנוכח חילופי הדברים הקשים והסוערים והכואבים שהיו כאן בין חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן לבין חברתי הגברת חברת הכנסת שולי מועלם. ואני רוצה להגיד לכם משהו; יותר מ-23,540 חללים נפלו במערכות ישראל, ולשני האנשים שדיברו כאן יש קשר עמוק וישיר אל הדברים. שולי מועלם היא אלמנתו של מג"ד הבופור סגן אלוף משה מועלם, זכרו לברכה, אבי בנותיה, אשר נפל באסון המסוקים; חבר הכנסת אלעזר שטרן הוא אלוף בצה"ל, אבל לפני כן הוא לוחם, מפקד, מג"ד, מח"ט, מפקד בה"ד 1, והוא נשוי לדורית, אחותו השכולה של אילן מנס, אשר היה לוחם תחת פיקודו של שטרן ונפל מאוחר יותר. אני מבקש מחברי, חברי כל הסיעות בבית הזה – במיוחד חברי הסיעות הציוניות, מקימיה, בוניה ושומריה של מדינת ישראל – ומכל חברי הקשת הפוליטית, מכל הצדדים – לשים גבול להתבטאויות, ולהוציא את השכול מתוך לקסיקון הכלים והביטויים והאמירות שמותר לדבר בהם בבית הזה, בוודאי כל מי שציוני. כעת אני פונה, מתוך תחושה של שותפות, מתוך חברות, כמי שישב עם אלעזר שטרן במטה הכללי ושירת אתו לאורך שנים כתף אל כתף בצה"ל. אני פונה אליך באופן אישי, חבר הכנסת שטרן, כמי שמכיר – כמוך, היטב – אבל אליך במיוחד, כמי שחווה את השכול; אני פונה אליך גם מתוך תחושה של רגישות, גם מתוך תחושה של שותפות, ומבקש ממך להתנצל בפני חברת הכנסת שולי מועלם, שנפגעה מדבריך, בלי קשר לסיבת העניין. תודה רבה. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אילן. תודה לשר גלנט. יושב-ראש האופוזיציה, אחרון הדוברים. יצחק הרצוג, בבקשה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אל תלמד אותי מה להגיד – – – ואל תחנך אותי. אילן גילאון (מרצ): למה אתה מתגולל עליו? שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני לא התגוללתי על אף אחד – – – תשמע טוב את הדברים. זה לא מתאים לך להתבטא. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת אילן גילאון, תודה. השר גלנט, תודה. כל אחד אומר מה שהוא רוצה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אל תיתן לי ציונים. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אני פונה אלייך, מציעת החוק, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אני גם בדיון הקודם ראיתי אותך, כשציפי לבני דיברה, ואת לא מפסיקה להעלות את סוגיית הר הבית. ואני שואל את עצמי, איך נציגה של הציבור הציוני הדתי – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: סליחה, אני עוצר לך רגע את הזמן. סליחה, חבר הכנסת אמסלם, לא היית פה. היה פה דיון באמת רגיש, נפיץ. הורדנו טונים. עזוב. אמר מה שאמר השר, אמר מה שאמר אילן. אני מבקש לאפשר לאחרון הדוברים, יו"ר האופוזיציה, לסכם. אתם מעכבים את עצמכם. אני מבקש שקט. תודה, חבר הכנסת דודי אמסלם. תודה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אני שואל אותך, חברת הכנסת מועלם-רפאלי, והתנועה שאת חברה בתוכה: איך אתם, דווקא אתם, מתעלמים מהקביעות של הרב אברהם יצחק הכהן קוק על הר הבית, וכל הדורות שעברו מאז ועד היום. מה פתאום, מאיפה נכנס בכם הדיבוק, שאתם עולים להר הבית, שאתם עוסקים בהר הבית באובססיה כפייתית, שאתם משחררים את השד מהבקבוק, אתם לא למדתם את ההיסטוריה ואת לקחי ההיסטוריה וחושבים שבכך אתם תביאו גאולה לעם ישראל – לא הבנתם עד כמה זה נפיץ ורגיש? לא, אתם מתעלמים לחלוטין מהלכות של גדולי תורה. אני בא ממפלגה לא דתית, אבל אתם ממפלגה דתית, והפסיקות הן כל כך ברורות. העמיתים שלכם מעירים לכם, ואתם כאילו מתעלמים. אתה יודע מה – את יודעת מה – נדמה לי שגדולי התורה היו הרבה יותר חכמים מכם, מעבר לצד ההלכתי, בהבנתם את הרגישות הקיצונית של האתר הזה, שלא משחקים בו. זה מצטרף לכל מה שאתם עושים, יחד עם הליכוד, בתקופה האחרונה – אתם משחררים שדים מהבקבוק, כמו עם חוק הלאום, וכמו עם המשחק עם ירושלים רבתי, וכמו עם המשחק עם הר הבית – לאן אתם רוצים להוביל אותנו? לאן? כמה שנאת חינם אתם עוד יכולים לשפוך לבניין הזה, אם לא מה שראינו בדקות האחרונות? כמה עוד אפשר? תגידו, אין לכם אחריות? אתם לא מבינים את המשמעות של מה שנעשה? תראו מה שאתם עושים, על ירושלים; בנט העביר את התיקון הקודם, שדרש משאל עם, כדי להראות שהוא גבר-גבר בממשלה הקודמת של נתניהו. עכשיו הוא מבטל את זה ומביא משהו אחר, כלומר אין משאל עם; יש כבר החלטה של 80 ח"כים. אבל פתאום אתם נזכרים לשנות את הגבולות של ירושלים, שנקבעו ב-1967, 1968, ובצדק, כי יש לקיים דיון לגבי אותם כפרים שכולנו מדברי עליהם כל הזמן. אז תגידו, מה אתם רוצים? כמה עוד אפשר לשנות, לפגוע באינטרסים לאומיים של ישראל, לשים את ירושלים כסלע מחלוקת בין-לאומי, יום אחר יום אחר יום, או בהר הבית או בירושלים? אני אומר את זה בצורה מובהקת, היות שזכותנו על ירושלים לא ניתנת לערעור, ומדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי לא ניתנת לערעור, אבל אתם מערערים אותה, יום-יום, שעה-שעה. לכן אני חושב שהחוק הזה, כמו כל יתר הסעיפים שאתם מעלים, אחד אחרי השני, אחד אחרי השני, מביאים אותנו לאסונות, זה ברור. יש לכם אחריות גדולה, כשאתם משחקים באש הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה. יעלה השר זאב אלקין לסכם את הדיון, השר לענייני ירושלים והגנת הסביבה – ירושלים ומורשת והגנת הסביבה. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת שולי מועלם יוזמת הצעת החוק – ותבורכי על כך, יצא לי להקשיב, קודם בחדרי, אחר כך כאן במליאה, לחלקים מהדיון הזה. ניסיתי להקשיב היטב לטיעונים של המתנגדים, ואני תמה מאוד על החיבור המוזר הזה, של הכוחות השונים שמתנגדים להצעת החוק הזאת. אני הקשבתי לדברים של חבר הכנסת טיבי, של חבריו האחרים מהרשימה המשותפת, ואני חייב להגיד שאותם אני מבין, הרי החוק הזה נועד לחזק את מעמדה של ירושלים מאוחדת כבירת ישראל, ולהקשות בעתיד, אם חס וחלילה תקום כאן ממשלה שתנסה לפגוע באחדות הזאת ולהעביר חלקים ממנה לריבונות זרה. חבר הכנסת טיבי וחבריו למפלגה אומרים: אנחנו נגד החוק הזה, כי אנחנו מאוד מאוד רוצים שזה מה שיקרה – הם בהחלט עקביים; הרי הם אומרים: אנחנו כן רוצים לחלק את ירושלים, מבחינתנו זה מה שצריך להיות, זה החזון, ולכן אנחנו לא אוהבים את החוק הזה, לכן אנחנו פוחדים מהחוק הזה, כי הוא מקטין בצורה משמעותית את הסיכוי שזה מה שיקרה. אכן, אתם צודקים, יש לכם מה לפחד מהחוק הזה ויש לכם סיבה לא לרצות אותו, וזאת בדיוק הסיבה שאנחנו תומכים בו, ומובילים את השינוי, ומובילים את החקיקה. אבל הרבה יותר קשה היה לי להבין את הטיעונים של אלה שעלו כאן על הבמה ואמרו: אנחנו בעד ירושלים המאוחדת אבל אנחנו נגד החוק הזה כי לדעתנו הוא מזיק. נאמרו כאן שני נימוקים – נימוק אחד היה פרוצדורלי, שאמר: למה צריך כאן את החוק הזה? בסך הכול המעמד כבר מעוגן, ולמה בכלל צריך לעגן את זה פה, בחקיקה, במספרים ובחוקי-יסוד? זה רק בגלל חולשה, ורק – זה רק פוגע בירושלים. ואני שאלתי את עצמי, הרי התיקון שחברת הכנסת שולי מועלם מובילה הוא לא המצאה חדשה; היא משנה את הניסוח, היא משנה את המספרים, היא משריינת את זה בחומת ברזל – בקיר ברזל הרבה יותר משמעותי, ולכן הממשלה תמכה בחוק הזה, אבל התפיסה הבסיסית שצריך להגן על מעמדה של ירושלים המאוחדת לא הומצאה על ידי חברת הכנסת שולי מועלם – שולי, תסלחי לי שאני ככה לוקח לך את הקרדיט; התפיסה הבסיסית הזאת חוקקה על ידי כנסת ישראל לפני 17 שנה, בשנת 2000. בדיוק, לפני שנת 2000. מי שבא עם העיקרון הזה, של שריון מעמדה של ירושלים במסגרת חוק-יסוד, והוסיף את הסעיפים הרלוונטיים לחוק-יסוד, היה באמת אז חבר הכנסת יהושע מצא, בשנת 2000. אבל פה אין שום דבר מפתיע. מה כן קצת יותר מפתיע? אני הלכתי ובדקתי בדברי הכנסת, עניין אותי; הרי לכאורה את אותם הטיעונים שנטענים היום יכלו לטעון אז נגד החקיקה הזאת, ולהגיד: למה צריך, ומי צריך את זה, ולמה צריך לשריין וכו'. ואתם יודעים מה גיליתי לתדהמתי בדברי הכנסת? תמיד מאוד מעניין להסתכל על העבר. אתם יודעים למי בשנת 2000 היה הכבוד להביא את החקיקה לקראת קריאה שנייה ושלישית במסגרת הדיון שהיה כאן בכנסת, ולטעון במילים מאוד מאוד יפות, שאני מתייצב מאחוריהן, לטובת חקיקה מהסוג הזה? מישהי, שלי, שיושבת לצדך באולם המליאה הזה – אז חברת הכנסת ציפי לבני, בשם הוועדה המשותפת, התכבדה להביא את החקיקה של יהושע מצא לאישורה של כנסת ישראל. אלה היו הדברים. וכך פתחה חברת הכנסת ציפי לבני אז את דבריה: "אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד גדול נפל בחלקי, משנתן לי יושב-ראש הוועדה המשותפת שהתכנסה לדון במיוחד בחוק הזה להציג חוק זה היום בפניכם". זאת אומרת שאז חברת הכנסת לבני – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): כמה – לבני – אתה יכול לדבר על לבני? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: חבר הכנסת הרצוג, למה אתה יוצא, יש לי גם עליך להגיד משהו. יש לי גם עליך להגיד משהו. אבל אז חברת הכנסת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): במבחן התוצאה, ירושלים תחת הממשלה שלכם מעולם לא הייתה כל כך מחולקת, כל כך לא בטוחה וכל כך לא יציבה, וכל החוקים האלה לא משנים את המציאות כהוא זה. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: חבר הכנסת חסון, כנראה אז סברה חברת הכנסת לבני שהחוקים האלה משנים ועוד איך משנים, אם כחברת הוועדה המשותפת היא ביקשה במיוחד מיושב-ראש הוועדה להתכבד בכבוד הגדול הזה ולהציג כאן את החקיקה. אבל לא רק חברת הכנסת לבני נאמה אז נאום ציוני מלהיב למה חשוב מאוד לשריין את מעמדה של ירושלים בחוק-יסוד; הרי אם תחשבו לרגע מה זה שנת 2000 – חבר הכנסת הרצוג זוכר בוודאי היטב מי היה ראש הממשלה בשנת 2000, נכון, חבר הכנסת הרצוג? ראש הממשלה אז, בשנת 2000, היה אהוד ברק, וחבר הכנסת הרצוג היה אז מזכיר הממשלה שלו. ואני, כשהקשבתי היום לנאומים נלהבים של חברי כנסת של מפלגת העבודה נגד חקיקה מהסוג הזה, כשהלכתי לדברי הכנסת הייתי בטוח שעשו שם תרגיל לממשלה, שחברו כוחות מהאופוזיציה ומהימין עם חלק מהקואליציה והעבירו את החוק המקורי בניגוד לדעתם, והייתה פה חתירה מעבר לקווי האויב של חבר הכנסת מצא וחברי כנסת אחרים מהליכוד. ומה גיליתי? לא ולא, החוק אושר ברוב מוחץ, אז, במליאת הכנסת, וברור – ועוד מתעקשים שרים בממשלה שייצגו את מפלגת העבודה, כולל בקריאות ביניים בדיון הזה – ואני לא אטריד אתכם כאן – אנחנו תומכים בחוק הזה, הוא מאוד חשוב, אל תגידו שאנחנו נגד ירושלים מאוחדת, אמרו נציגי מפלגת העבודה, אנחנו תומכים בחוק, אנחנו נצביע בעדו, הוא מאוד חשוב, צריך לשריין ולחזק את מעמדה של ירושלים. זה מה שהיה בשנת 2000. באמת היה קונסנזוס סביב ירושלים מאוחדת, ונציגי המפלגה הזאת, שיושבת בצד הזה של האולם, אצו-רצו למליאת הכנסת להצביע בעדו. לא הפריע להם אז שחוק מן הסוג הזה – עצם הדיבור על חלוקת ירושלים הוא רק מזיק. הטיעונים האלה לא נשמעו. אז באמת בשנת 2000 היחידים כמעט שהתייצבו נגד החוק הזה – מי היה הדובר הראשי והראשון נגד החוק הזה? חבר הכנסת עזמי בשארה. הדברים היו על השולחן, זה היה כנסת ישראל נגד עזמי בשארה, זה מה שהיה, באיחוד של כל הכוחות הציוניים. ואני, כשהסתכלתי על הפרוטוקול הזה, ועל הדיון הזה, שאלתי את עצמי: מה קרה לכם ב-17 השנים האלה? למה אז, בשנת 2000, היה לכם ברור שכן צריך את החקיקה הזאת? הרי אז אתם הייתם בממשלה, כל הטיעונים שאתם טוענים נגדנו ואומרים: איך אתם יושבים בממשלה ומחוקקים – אתם הייתם אז בממשלה ותמכתם בחקיקה הזאת. נכון שהליכוד הוביל אותה, כי הוא לא סמך עליכם, ובצדק, כי לא עבר הרבה זמן ובאמת הצעתם – על שולחן הניתוחים – לא רק את ירושלים; את הר הבית הצעתם אז לחלק. לא עבר הרבה זמן עד שאהוד ברק נסע והציע: למעלה יהיה ככה, למטה יהיה ככה. ידעתם היטב למה צריך את החקיקה הזאת. יוסי יונה (המחנה הציוני): תלוי למה אנחנו מוכנים – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: למה אז – למה אז זה היה לכם כל כך ברור, ולמה היום, כשאתם באים לכאן – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה יכול לברר. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – אתם מחפשים כל תירוץ אפשרי כדי להתנגד לחקיקה הזאת? הסיבה היא אחת, היא מאוד פשוטה והיא מאוד כאובה, חבר הכנסת יונה; בשנת 2000 מפלגת העבודה ידעה היטב – כמה דקות לפני שאהוד ברק באמת סטה מהקו הזה – ידעה היטב שמפלגה שמתיימרת להיות מפלגה ציונית לא יכולה לפגוע בירושלים. זה יהיה סוף דרכה כמפלגה ציונית. יוסי יונה (המחנה הציוני): גם בעיסאוויה – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אז החוק הזה הגן על עיסאוויה, ומפלגת העבודה התייצבה לתמוך בו. לא השתנו הגבולות הגיאוגרפיים של החקיקה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז בוא נגיע להסכמות – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אבל היום, לצערי – אתם שיניתם את השם ממפלגת העבודה למחנה הציוני, אבל את הבסיס – את הבסיס של הציונות הזאת, ב-17 השנים האלה, לצערי, איבדתם, חברי במפלגת העבודה. אני פונה אליכם, כל עוד זה לא מאוחר: לכו, תקראו את הדיון הזה, דברי הכנסת האלה, מה אמרו אז אנשי מפלגת העבודה, ואולי בכל זאת תיזכרו לרגע, שמפלגה שמנסה להיות ציונית, אם היא בוגדת בירושלים, שום שם כ"מחנה ציוני", לא יעזור לה. תחזרו לשורשים, לפני שיהיה מאוחר. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אני מזמין את השר, שר החינוך בנט. יש לך עד חמש דקות, אדוני. לאחר מכן תסכם מציעת החוק, שולי מועלם-רפאלי, ואנחנו נצביע. בבקשה, אדוני השר. עד חמש דקות. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מברך את חברת הכנסת – ידידתי חברת הכנסת – שולי מועלם, יוזמת החוק, ואת ידידי השר אלקין, שבאמת עשה הרבה מאוד עבודה כדי גם להגיע לרגע הזה ובכלל כדי לחזק את ירושלים. צריך לומר, ידידינו באופוזיציה אוהבים לצעוק: עיסאוויה, עיסאוויה, וולאג'ה, וולאג'ה, אבל כולנו הרי יודעים שלא על זה מדובר. כשאהוד ברק בשנת 2000 ואהוד אולמרט ב-2007 הלכו להסדר, הם לא דיברו על וולאג'ה ולא על עיסאוויה; הם דיברו על מסירת שלושה רבעים מהעיר העתיקה – הר הבית, הר הזיתים ועיר דוד – לידי הפלסטינים, או בריבונות משותפת או לידי הפלסטינים. אז בואו לא נעבוד על עצמנו. בזה מדובר. כדי שחלילה לא נגיע עוד פעם למצב שנהיה מרחק נגיעה ממסירת שלושה רבעים מהעיר העתיקה – הר הבית והר הזיתים – לידי הפלסטינים, החוק הזה הוא חיוני. הוא חוק – ושואלים מה ההצדקה לזה: למה 61? התשובה היא שיש ערכים לאומיים שהם לא פחותים מערכי יסוד דמוקרטיים. ירושלים היא לא פחותה מכבוד האדם. אלה מרכיבים מאוד מאוד חיוניים, אבל אי-אפשר להגיד: על זכויות יסוד כן שריון, אבל לעומת זאת על אחדות העיר ירושלים – לא, זה לא כל כך חשוב. לא, אחדות העיר ירושלים חשובה מאוד. לכן אני באמת חושב שכל מי שאחדות ירושלים בלבו צריך לתמוך. נקודה אחרונה: ראש הממשלה לפני כמה דקות הנחה את חבר הכנסת יואב קיש לקדם הצעת חוק ירושלים רבתי. אני מודיע כבר, כאן ועכשיו, שאנחנו מגבים את ראש הממשלה בעניין הזה. שיביא את הצעת החוק, נעביר את זה כמה שיותר מהר, וכמובן נתמוך בזה. אני מודיע בצורה מלאה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): מה זה כולל? שר החינוך נפתלי בנט: היא כוללת, למיטב הבנתי, את גוש עציון, מעלה אדומים, מקומות שגם אתם בוודאי רואים בהם חלק מירושלים, ולכן צריך לתמוך. אני באמת קורא לכם, בפרט לחברי יש עתיד, תתמכו בחוק ירושלים מאוחדת. תתמכו בחוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לשר החינוך. מסכמת את הדיון חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, יוזמת החוק. גברתי, עד עשר דקות לרשותך. בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני. אני אשתדל לעשות את זה, גם אם לחלקכם זה יהיה קשה. בנאום שלו, חבר הכנסת אלעזר שטרן, הפחדן שיצא עכשיו מהמליאה, האשים אותי שאני מקריבה את חיילי צה"ל. אז אני רוצה לספר באמת על ההקרבה. אני רוצה לספר שכשהייתי בת 22 פגשתי בפעם הראשונה את הבעל שלי, שהיה כידוע איש חילוני, ואני אישה דתייה, והוא היה בקורס מ"פים ובחר שהחיים שלו יהיו בצה"ל. ודרך זה בחרנו גם אנחנו, גם אני, גם הילדות שנולדו לנו אחר כך, שצה"ל יהיה חלק מהחיים שלנו. התחתנו, ומועלם למד, וחזר, וקרה אסון המסוקים – ואז פגשתי בפעם הראשונה את האפס הזה, שקוראים לו חבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת שטרן באסון המסוקים היה קצין חינוך ראשי. כשבאנו אליו, המשפחות של אסון המסוקים, הוא הסביר לנו כל מיני דברים; אבל כשביקשנו שהוא ידבר בימי עיון של אסון המסוקים – שיבוא לימי העיון של אסון המסוקים, אז הוא אמר שהוא יבוא רק אם הוא ידבר. כי משפחות שכולות זה נורא חשוב, אבל רק אם נותנים לו את הכבוד שלו. וכשפגשתי יחד עם הרמטכ"ל שאול מופז את חבר הכנסת שטרן פעם בטיסה, כשהרמטכ"ל ביקש מכמה אלמנות צה"ל להתלוות אליו לגייס תרומות לטובת חיילי צה"ל, שאלתי את חבר הכנסת שטרן אם אפשר להדריך את קציני צה"ל במסעות לפולין. בידוע, אני עוסקת בהנחלת השואה ומדריכה משלחות לפולין. אז חבר הכנסת שטרן ענה לי, בנוכחות הרמטכ"ל ואורית רעייתו: מה הערך המוסף שיש לך אצל חיילי צה"ל וקציניו? וזה ממשיך גם בכנסת. אין יום ואין דיון שנוגע בחיילי צה"ל, שבו חבר הכנסת שטרן לא מפסיק להזכיר לי ש-מה בכלל יש לי עם צה"ל. הוא הרי היה אלוף. אז לפני שחוקרים אלופים על דברים אחרים, אולי כדאי שאלוף בצה"ל לא יגיד פה, מעל בימת הכנסת, למשפחה שכולה, לאלמנת צה"ל, שהיא מקריבה את חיילי צה"ל. ומותר לא להסכים. גם חבר הכנסת עפר שלח לא הסכים אתי אתמול, בתקנות, וחשב שאני טועה, ושצריך היה לנהל את זה אחרת. אבל אלוף בצה"ל אומר לי שאני מקריבה את חיילי צה"ל – מה שנכון – נכון. מה שנכון – נכון. וכל מי שישב פה, וכל מי שישב פה ולא מחה – ואדוני, חבר הכנסת חיליק בר, ישבת פה ונתת לזה לעבור בשקט – צריך לעשות חשבון נפש. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני חרגתי מהפרוטוקול כדי לבקש ממנו להסביר את הדברים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת חיליק בר, כשהוא אמר את זה הוא עוד עמד פה. אני מצטערת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני לא אענה לך עכשיו, באמת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתה לא צריך לענות לי, באמת. כשהוא אמר את המשפט הזה, שאני מקריבה את חיילי צה"ל, אני הסבתי את תשומת לבך. וזה בסדר. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני קראתי לו להסביר. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אפשר להסכים עם זה שאני מקריבה את חיילי צה"ל. זה אכן נכון. לא ייחשב הדבר לשקר בעיני אף אחד. אבל אולי פעם אחת ויחידה צריך להגיד שלפני שאתם מדברים בחוץ, חברי וחברותי חברי הכנסת, על זה ש"במותם הם ציוו לנו את החיים", ועל זה שלמשפחות שכולות, טה-טה-טה-טה, אני רוצה להגיד לכם שפה, בבית הזה, יושב מישהו שפעם אחרי פעם, פעם אחרי פעם – ורק אלוהים והוא יודעים – יכול להיות שהיה לו משהו עם הבעל שלי, וזה יושב עליו, יכול להיות שיש לו משהו אתי; אני, כידוע, לא הכרתי אותו לפני שהבעל שלי נהרג. והדבר הזה לא יהיה יותר. לא יהיה יותר דבר כזה. חבר כנסת בישראל לא ידבר ככה, ולא יסביר לי, בצביעות, שלהקריב את חיילי צה"ל זה להעדיף אחרים עליהם. כי כשהשר נפתלי בנט דיבר על מסירות נפש, אז כולכם אמרתם שמסירות נפש זה למות. אז להקריב זה לא למות, אבל בשם איזו פוליטיקה קטנה, וכדי להוכיח – אלוהים יודע מה – אפשר להגיד הכול? אז לא. אז לא, אי-אפשר להגיד הכול. ואני באמת מקריבה את חיילי צה"ל. זה ידוע, לכולם. כל יום אני מחפשת עוד חייל צה"ל להקריב, ובעיקר חיילות, כי גם בזה כבר האשים אותי חבר הכנסת שטרן, שאני לא מחשיבה את מי שמתגייסת לצה"ל. כל יום, כל יום, כל יום, אני מחפשת חייל או חיילת להקריב, עד שחבר הכנסת שטרן יהיה מבסוט. יכול להיות שחבר הכנסת שטרן פשוט לא זוכר, אבל באמת הוא אומר דברי אמת. אני מקריבה את חיילי צה"ל. ומתוך ההקרבה הזאת שלי את חיילי צה"ל אני פועלת בבית הזה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אנחנו נעבור כעת להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 2) (הוראות לעניין שטח תחום ירושלים והרוב הדרוש לשינוין), בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 45 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 נגד – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 2) (הוראות לעניין שטח תחום ירושלים והרוב הדרוש לשינוין) לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 51 תומכים, 41 מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ומועברת להמשך ההכנה – מוחזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר בצלאל סמוטריץ: הודעה לגברתי מזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (פיצול דירות), בהצעת חוק התכנון והבנייה (דיור בהישג יד), בהצעת חוק עבודת נשים (תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד), בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117) ובהצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 64); החלטת ועדת האתיקה בקובלנה של פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון; מסקנות הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת תמר זנדברג בנושא: מסלול רכבת ישראל מיישובי הדרום לתל אביב. תודה. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו נעבור עכשיו להודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, עם הצבעה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזה כי שני חברי הכנסת מטעם סיעת האופוזיציה בוועדת חוץ ביטחון הם חברי הכנסת זהבה גלאון וחיים ילין. אבקש את אישורה של הכנסת להודעה זו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה הכול? נצביע כעת על הודעתו, שנמסרה לנו עכשיו, של יושב-ראש ועדת הכנסת. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 46 בעד ההודעה – 70 נגד – אין נמנעים – אין הודעת יושב-ראש הכנסת נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 70 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת נתקבלה. הצעת חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017 [מס' כ/733; "דברי הכנסת", חוב' ל"ו, עמ' 23578; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום, הצעת חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת יעקב מרגי. שרת העלייה והקליטה מבקשת לצרף לפרוטוקול את תמיכתה בהודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת. חבר הכנסת מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, אדוני מציג את הצעת החוק. בבקשה. אנחנו עם סדר-יום ארוך היום. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, שהוגשה מטעם חברי הכנסת עודד פורר וטלי פלוסקוב וקבוצת חברי הכנסת. ביום 9 במאי נחתם כתב הכניעה בידי גרמניה הנאצית – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי חברי הכנסת, בעיקר במרפסות. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): ביום 9 במאי נחתם כתב הכניעה בידי גרמניה הנאצית בפני הרוסים, האמריקנים, האנגלים והצרפתים. כיום, לפי חוק יד ושם, יום זה יצוין כפי שתורה הממשלה, בין השאר בארגון תהלוכת ניצחון ממלכתית שתיערך בירושלים. מוצע להחליף הוראה זו בחוק מיוחד, דומה לחוקים אחרים הקובעים ימי ציון מיוחדים – אלעזר שטרן, בסוף אבקש הודעה אישית גם אני – ולקבוע את יום 9 במאי יום להנצחה ולזיכרון ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. בחוק מוצע לקבוע כי היום יצוין, בין היתר, בפעילויות במחנות צה"ל ובמערכת החינוך, בדיון בכנסת ובפעילות נוספת שתעודד הממשלה, בטקס מרכזי ובתהלוכת ניצחון. עוד מוצע לקבוע כי תקציב שנתי להשתתפות בהחזקת חדרי הנצחה ברשויות המקומיות לציון ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית ייקבע בחוק התקציב השנתי, לפי מבחנים שיקבע – או במקרה שלנו, שתקבע – שרת העלייה והקליטה. בחדרי הנצחה אלו תתקיים פעילות לחינוך וללימוד על חלקם של הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה. חשוב לציין כי לציון יום זה חשיבות לעולים רבים שהשתתפו כחיילים וכקצינים במלחמת העולם השנייה במסגרת חובתם האזרחית במדינותיהם, ופרק זה בחייהם הוא עבורם מקור לגאווה ולכבוד. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. חברי חברי הכנסת, חשיבות רבה יש לחוק הזה, מעבר למה שמנינו וציינו. אני חושב שמדינת ישראל לא נתנה את הדעת די ליום הזה, למשמעויות של היום הזה – בכלל, לעולם כולו, לעם היהודי, למדינת ישראל. מה גם שחלק גדול מתרומתם של הלוחמים היהודים, מכל העולם, ככלל, וממדינות חבר העמים בפרט, הפרק הזה נשכח. אנחנו, אני אומר לכם – בשלהי שנות ה-90 נחשפנו לתהלוכות האלה, למצעדים, ואני אומר "האלה" בכוונה, כי ככה זה נתפס, של אותם אנשים מחופשים לכאורה, עם המון מדליות. לא ידענו להבין את המשמעויות עד שלא ירדנו לעומק וחקרנו. אני לא חושב שזו צריכה להיות פעולה של סקרנים או של אנשים שרוצים לחקור ולדעת, אני חושב שהחברה בישראל – תלמידי ישראל צריכים לקבל זאת במנה הראויה, מתוך ידיעת ההיסטוריה של העולם כולו, ההיסטוריה של העם היהודי ותרומתם של היהודים. אני אישית, שני יהודים מהמושב שלי –שהיום כבר לא חיים אתנו – מבוגרים, בני המושב, כשהם סיפרו לי על מלחמתם, על השתתפותם בבריגדות במלחמת העולם השנייה מטעם מדינות אחרות מבעלות הברית, זה נראה לי הזוי. הם סיפרו את מה שהם עברו. אבל לא קיבלנו את זה במערכת החינוך. החברה לא קיבלה את זה. אני חושב – ובפרט משום שאותם לוחמים עדיין אתנו – תחשבו את הגילים שלהם – שזה חשוב. אני אומר לכם, הם היו אצלי בוועדה, ראיתי את הדמעות בעיניים, ראיתי את הברק, כמה זה היה חשוב להם. כמה ההכרה הזאת הייתה חשובה להם. אני לא רוצה לחשוב איך הם הרגישו כשמישהו לא ידע להעריך את אותן מדליות, והתייחס לזה בזלזול, או התייחס למצעד בזלזול – והיום אנחנו מתקנים זאת. היום אנחנו עושים – לא רק להם – מחווה; אני חושב שהיום אנחנו עושים מחווה לחברה, למדינה, לעם היהודי ולעם כולו. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה ליושב-ראש ועדת החינוך – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): ברשותך – שכחתי, כמובן, יש מעבר לתודות, זה טקס קבוע בחקיקה; זה לא מובן מאליו שהחוק עולה היום. התהליך היה אומנם אחראי, רציני, אבל היה תהליך חקיקה זריז, אפילו שכל השרים לא הבינו, וחששו שמא זה הולך ליפול על זה, ולחייב אותם לזה – ישבנו בטווח קצר, והתגייסו כולם – המחלקה המשפטית, שעוברת – אנחנו מדברים על המחלקה המשפטית של הכנסת, שנמצאת באגף החדש בקומות התחתונות. אני יודע מה הלשכה המשפטית של הוועדה שלי עוברת – עברה – בימים האחרונים, ואנחנו לא מהוועדות שמחוקקות מי יודע מה. אז תארו לכם מה עברה המחלקה המשפטית בשבועות האחרונים, היועץ המשפטי של הכנסת וכל היועצות המשפטיות. אני חושב שצריך לתת את הדעת על כך גם למושב הבא. צריך לתת את הדעת. נראה לכם שהעברנו בוועדה חוק בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, ובזה זה עולה למליאה – אבל כמה תיאומים, כמה תיקוני נוסח, כמה הדפסות, ובכל זה עומדים אנשים עם לוחות זמנים ועומס עבודה. וכאן המקום באמת להודות – להודות למחלקה המשפטית בכלל, וליועצות המשפטיות של הוועדה שלי, לצוות הוועדה, לצוות של הלשכה שלי, שאני תמיד שוכח להודות להם, לפרגן להם, אבל הם יודעים את הערכתי להם. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני יושב-ראש הוועדה. כאמור, להצעה לא הוגשו הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עודד פורר. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מעניין אותי לשאול – אולי נמצא פה כמה שכן מכירות את השם – אני דווקא שואל את חברות הכנסת, כאן, אם הן מכירות את השם לידיה ליטבק. מי הייתה לידיה ליטבק? ומי שלא מכיר, ואני מניח שהרוב פה לא מכירות, לידיה ליטבק הייתה טייסת, היא הייתה טייסת קרב יהודייה, גיבורת ברית המועצות לשעבר, שהייתה הטייסת האישה הראשונה אי-פעם שהפילה מטוס אויב בקרב אווירי. היא אחת משתי נשים טייסות בלבד, שזכו בתואר "אלוף ההפלות", והפילה במלחמת העולם השנייה יותר מ-12 מטוסי אויב. היא הפילה את המטוס הגרמני הראשון בספטמבר 1942, שלושה ימים בלבד אחרי שהיא הגיעה ליחידה, ומייד אחריו, בהפרש של 20 דקות, היא הפילה מטוס קרב גרמני מסוג מסרשמיט, וכך היא המשיכה בקרבות לאורך מלחמת העולם השנייה, מפילה מטוס אחרי מטוס. באוגוסט 1943 נהרגה ליטבק, הופל מטוסה, אחרי שהיא הפילה באמת יותר מ-12 מטוסים וזכתה לעיטור הכוכב האדום ועיטורים נוספים. זאת דוגמה אחת למה שאנחנו לא יודעים, למה שהילדים שלנו לא יודעים, ומה הם לא ידעו אם הם לא ילמדו על אותו ניצחון גדול של בעלות הברית על גרמניה הנאצית, ובוודאי על חלקו של העם היהודי במלחמה הזאת, מלחמת העולם השנייה, בקרב צבאות הברית. לשמחתי, מהערב, אחרי שנאשר את הצעת החוק, ייחגג 9 במאי כיום לאומי שמסמל את ניצחון כוחות האור על כוחות החושך ואת הניצחון של העולם החופשי, ואפילו של ארץ-ישראל, שנלחמה אז על חייה נגד ההסכם שעשו עם אותו מופתי אל-חוסייני, יימח שמו, במטרה להשמיד את היהודים בארץ ישראל. מהשנה ואילך ילמדו תלמידי ישראל ויזכרו את העובדה שבמלחמת העולם השנייה, בניצחון הגדול הזה, של בעלות הברית על המפלצת הנאצית, לחמו מיליון וחצי יהודים, וכחצי מיליון יהודים נפלו בקרבות האלה. בצבא האדום כחצי מיליון יהודים לחמו, 167,000 קצינים ו-334,000 חיילים. שבעה יהודים הועלו לדרגות הגבוהות ביותר בצבא הסובייטי. בצבא האמריקני לחמו גם כן כחצי מיליון חיילים יהודים, מהם כ-11,000 קצינים יהודים נפלו בשדה הקרב. כשאנחנו עוברים על צבאות בעלות הברית אנחנו רואים שגם בצבא הבריטי שירתו יותר מ-62,000 יהודים, ואנחנו רואים שבצבאות נוספים שירתו אלפי יהודים, והיישוב היהודי בארץ ישראל גם הוא לקח חלק במערכה הזאת. בדיוק בתקופה שהוא נלחם כאן במנדט הבריטי הוא גם יצא להילחם, יחד עם הצבא הבריטי ויחד עם צבאות בעלות הברית, במלחמת העולם השנייה, נגד אותה מפלצת נאצית. הדוגמה הזאת, של מלחמת העולם השנייה, ושל הניצחון הזה, של העולם כולו, שהתגייס כדי לנצח, היא דוגמה והיא ערך שאנחנו צריכים להנחיל לילדינו. זהו יום בין-לאומי, והוא נפרד מהטרגדיה של העם היהודי באותה שואה, שואה וגבורה, שאנחנו לומדים לאורך כל הדרך. אבל הייתה גם הגבורה של הלוחם היהודי בצבאות בעלות הברית, כחלק מכלל העולם החופשי, וזה המסר החשוב שאנחנו צריכים להעביר לילדינו. אני רוצה לברך את כל מי שלקח חלק במלאכה הזאת, ובאמת על ההתגייסות הזאת, שבסופו של דבר אותו יום כבר לא יהיה איזה יום של קבוצה קטנה מאוד בעם ישראל, אלא יהיה יום שבבתי-הספר ובמערכת החינוך יציינו אותו, שבמחנות צה"ל יציינו אותו, וגם ימשיכו לציין אותו באותם טקסים, מצעדים ותהלוכות כפי שציינו אותו עד היום. אני חייב, בהקשר הזה, לסיום, אדוני, כן – לא נהוג להגיד תודות כל הזמן – זאת אומרת, נהוג את התודות להגיד אחרי, לא נהוג להגיד את התודות לפני. נהוג להגיד את התודות אחרי, אני רוצה להגיד אותן לפני, כי באמת לא היינו מגיעים להצבעה הזאת בלי יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת יעקב מרגי, שעושה עבודה נפלאה בהרבה מאוד תחומים, ובוודאי בעניין הזה. אדוני היושב-ראש, אני חושב שההובלה שלך את התהליך הזה, ופירוק המוקשים בוועדה, בהחלט נתנו את אותותיהם. יושב-ראש הקואליציה, שנע כאן מצד לצד, אני חושב שהווטרנים חבים גם ללוחמה שלך ולמלחמה שלך איזה חוב של כבוד, על ההתעקשות שלך שהחוק הזה יעלה היום ויסתיים היום ויעבור בקריאה שנייה ושלישית. אני חייב לציין את צוות הוועדה, שהפלנו עליו אתמול בלילה את הניסוחים המשפטיים, והוא מתחיל לרוץ לטובת העניין הזה. כמובן אני חייב לציין גם את הצוות שלי, שלקח חלק במשימה, ואני גם אציין עוד את הצוות של השרים האחרים, שגם הם התרוצצו. גם הצוות שלך, אדוני שר החינוך, לקח חלק בעניין הזה, כדי שהחוק הזה יעבור היום. אני שמח שהוא עובר היום, ואני רוצה להודות לכולכם. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת רוברט אילטוב – הייתה לי הרגשה שאתה מתלבט אם לוותר או לא – אתה לא חייב. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, באמת התלבטתי אם לעלות או לא. זה מעמד, מבחינתי, מבחינת משפחתי, מאוד מרגש. כשאני מדבר על וטרנים – זה בעצם חלק מהמשפחה, אותם אנשים שהלכו לקרב – סבא שלי, שהיה בכוחות המיוחדים, קצין בצבא האדום, לחם בכל הגזרות, בעצם: הוא היה בטהרן, והיה בקרקוב, היה בברלין, שני האחים שלו נהרגו בקרבות. אנחנו, מהעדה הבוכרית, לא היינו באירופה, אבל העדה הבוכרית גם קלטה – והאוזבקים, ועמים אחרים – מאות אלפי יהודים מאירופה שנאלצו לעזוב את התופת, ומשם הלכו לקרב, התגייסו לצבא האדום, והמשפחות שלהם היו במפעלים, ייצרו נשק, בגדים, ולפעמים עבדו 24 שעות כדי שהמאמץ נגד גרמניה הנאצית יהיה יותר עוצמתי. אני חושב שהגבורה – בחוק הזה – שהייתה בעם היהודי, שמצד אחד כל מי שחי באירופה הושמד, ומצד שני הם נאלצו ללכת לקרב כדי להילחם בגרמניה הנאצית ולנצח אותה – בנחישות. כמעט כל חייל שני מהיהדות שהייתה נהרג בקרבות האלה. צריך להבין את הממדים של המלחמה הזאת בחזית הסובייטית – אומרים שזה הרוסית, אבל זה לא, זו החזית הסובייטית, והיא ספגה את האבדות הקשות ביותר, בקרבות הקשים ביותר. זה מוכר היום על ידי כל העולם, אבל זה הוכחש. לצערי היום יש מדינות שמכחישות את זה, ויש מנהיגים שמכחישים את זה, מנסים לשכתב את ההיסטוריה. אני חושב שהצעת החוק הזאת היא אחת מהצעות החוק החשובות, מבחינת העם היהודי. אנחנו צריכים לזכור שהייתה שואה והייתה גבורה, והצעת החוק הזאת מדגישה את הגבורה; כאשר בשטח הסובייטי כ-4 מיליון יהודים היו תחת כיבוש, עדיין היהודים נלחמו, כאשר מצד אחד שלחו אותם למשרפות וירו בהם, ומצד שני היו חצי מיליון יהודים – וזה 50 דיביזיות – בלוחמה בלי רחמים. לכן אני חושב שיש פה אמירה מאוד חשובה, באמת – אני תמיד מתרגש כשאני מדבר על המלחמה הזאת – כי אם לא היינו מנצחים במלחמה הזאת – ואנחנו, העם היהודי, מיליון וחצי חיילים, זה הצבא הכי גדול ביחס לאוכלוסייה שלו בעולם, שפשוט נלחם בכל צבאות העולם. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת היא מסר לעולם: אנחנו לעולם לא נשכח מה שהיה, אנחנו נזכור את מה שקרה, ונזכור את אותם חיילים, ואנחנו, מחובתנו לא לאפשר לשכתב את ההיסטוריה. תודה רבה, חברי חברי הכנסת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, רוברט, על הדברים המרגשים. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חמש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – עליזה, כמה שצריך. אני שומעת אותך פה. אני מרגישה עכשיו כמו ילדה, ילדה קטנה בת עשר, צועדת במצעד עם הסבים שלי. יום חג, 9 במאי, זה אביב, מזג האוויר יפה. אני היום בת 42, הסבים שלי, לצערי הרב, כבר לא אתי – שניהם נלחמו במלחמה. היה ברור שהאנשים יצאו אל הלא-ידוע, ארבע שנים, שש שנים, לא ראו את הבית. לא היו טלפונים, ומכתב – אולי פעם בחצי שנה. אם מישהו היה נהרג, לא כל כך היו מחפשים אותו, לא כל כך ידעו מה עלה בגורלו של אותו אדם. ואם אותו חייל היה יהודי, אז לא הייתה לו ברירה. אדוני השר, אני מבקשת ממך שנייה, אני רוצה לפנות אליך בבקשה אישית. אם אותו חייל בצבא, בזמן מלחמת העולם השנייה, היה יהודי, לא הייתה לו ברירה: הוא היה צריך לנצח או למות, כי גזר הדין שלו, אם היה נחטף, היה מוות. לא הייתה ברירה. סבא שלי מצא את יום הניצחון, 9 במאי 1945, בפולין. הוא נלחם מהיום הראשון ועד היום האחרון של המלחמה. כשזה התחיל הוא היה בן 20, וכשזה הסתיים הוא היה בן 24. מה שהוא ראה שם אני עד היום לא יודעת, וכנראה כבר לא אדע, כי לא נהגו לספר לנו. כשהייתי ילדה הוא תמיד סיפר את זה כאילו זו הייתה חוויה מעניינת. ברור שלא. בסוף הוא הגיע עד ברלין וחתם על הרייכסטאג. עכשיו אני נרגשת ברמות – פשוט, למה זה לא קרה קודם? למה במדינת ישראל ניסו להסתיר את הדברים האלה ולא דיברו על זה? למה הייתה תקופה שהילד שלי בבית-הספר התבייש בזה שהוא רוסי, והיינו צריכים להסביר שזה בסדר גמור, שגם בן-גוריון, גם שמעון פרס וגם אריק שרון – זה בסדר גמור, אתה בחברה טובה. אני פונה אליך, אדוני שר החינוך, אתה היית לוחם, היית מפקד, ידעת להגיד "אחרי". אז תגיד היום למערכת החינוך "אחרי": שיכניסו את התכנים האלה, שילדי ישראל והנוער בישראל ידעו, ידעו להעריך את זה וידעו לכבד את זה, ולא יסתכלו על "הרוסים האלה" כעל עוף מוזר. פנייה אחרונה ליושב-ראש הקואליציה. אני יודעת שכל השרים נרתמו פה, היה לא פשוט להעביר חוק כזה בכמה ימים. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אתה בן אדם גדול, עם לב ענק, ענק כזה. וזה שדיברנו היום, אמרתי לך: דוד, אתה מכיר את האנשים האלה, כשהיית סגן ראש העיר בראשון. ואמרת: כן, ראיתי אותם. והיום אנחנו עומדים פה ומצביעים על החוק הזה, ואני כל כך גאה בנו. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת חמד עמר – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי פלוסקוב. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: סליחה, לא ראיתי. סליחה. נוכח ומוותר. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה. חמש דקות, גברתי. בבקשה. טלי פלוסקוב (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש, אני אשתדל מאוד לא – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לא לבכות. טלי פלוסקוב (כולנו): כן, לא להגיע, אף מרות שהרגשות האלה מאוד מאוד מוכרים לי. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אתם יודעים מה אני רוצה לספר לכם? שעד לא מזמן על היום הזה דיברו רק חברי הכנסת יוצאי ברית המועצות לשעבר. קריאה: – – – טלי פלוסקוב (כולנו): רגע, רגע, לא שמעת את המשפט מתחילתו. עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): אבל לא רק – – – טלי פלוסקוב (כולנו): אמרתי: עד לא מזמן. אמרתי: עד לא מזמן. קריאה: עד לא מזמן. טלי פלוסקוב (כולנו): עד לא מזמן על המלחמה הזאת ועל הדברים האלה דיברו באמת רק חברי הכנסת יוצאי ברית המועצות. מאיר כהן (יש עתיד): טלי, אני מצטער, באמת. טלי פלוסקוב (כולנו): אתה יודע, 90%. בסדר? מאיר כהן (יש עתיד): להגיד שעל המלחמה הזאת דיברו – אני מכבד את האירוע – – טלי פלוסקוב (כולנו): כרגע אני מדברת על הכנסת ועל ההחלטה. מאיר כהן (יש עתיד): – – אני חושב שזו החלטה מצוינת, אבל בין זה לבין להטיל אשמה שלא דיברו על המלחמה הזאת – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): גם כל שנה אנחנו רואים אותם, מדברים, מכירים – – – טלי פלוסקוב (כולנו): אני לא מדברת על אשמה. רבותי, אבל מי שמקדם את החוקים האלה, מי שקידם את החוקים האלה, היו חברי כנסת יוצאי ברית המועצות לשעבר. מאיר כהן (יש עתיד): אנחנו מלאי הערכה לזה, אבל בין זה לבין להגיד שאף אחד – – – טלי פלוסקוב (כולנו): אני לא באתי להאשים, חס וחלילה. באתי להתגאות. באתי להתגאות בכך שהיום, כששמעתי את יושב-ראש ועדת החינוך, יעקב מרגי, וכששמעתי גם את חבר הכנסת מאיר כהן, וכששמעתי בפרוזדורים וראיתי איך נלחם בשביל האנשים האלה יושב-ראש הקואליציה, דוד ביטן, זה אומר שהנושא הזה באמת היום יותר מוכר ממה שהיה בעבר. לא רציתי לפגוע באף אחד, זאת לא הייתה כוונתי. מה שאנחנו נמשיך לעשות, רבותי, זה שוב ושוב לספר על המלחמה הזאת, ועל האנשים שעברו שש שנים של גיהינום. אז אני רוצה עכשיו לתת לכם כמה עובדות, כבית-ספר: מלחמת העולם השנייה הייתה הסכסוך ההרסני ביותר בהיסטוריה. העלות שלה, הנזקים שלה, מספר הפצועים וההרוגים שבה – גבוהים יותר מכל מלחמה אחרת בתולדות ההיסטוריה. אני חושבת שזה משפט מאוד חזק. המדינה עם מספר הנפגעים הגדול ביותר הייתה רוסיה, ברית המועצות לשעבר, בין 20 ל-28 מיליון איש. רבותי, שימו לב לפער. זאת אומרת, המספר לא ידוע – איפה אנחנו נמצאים, יש כל כך הרבה קברים שאנחנו לא יודעים מי קבור בהם. מ-5 מיליון חיילים גרמנים שנהרגו במלחמת העולם השנייה, 4 מיליון נהרגו בחזית המזרחית, ואנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים. ההערכה היא כי 1.5 מיליון ילדים מתו במלחמה, ו-1.2 מיליון מהם היו יהודים. בשנים 1939 עד 1945 צבא בעלות הברית הפעיל 3.4 מיליון טונות של פצצות, רבותי. מ-40,000 גברים ששירתו בצוללות במלחמת העולם השנייה, רק 10,000 חזרו. ההחלטה – זה מעניין מאוד בעיני – ההחלטה על צורת יישום הפתרון הסופי, התוכנית להשמדת יהודי אירופה, התקבלה בוועידת אנזה בברלין ב-20 בינואר 1942. היינריך הימלר היה האדריכל הראשי של התוכנית. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ועידת ואנזה. טלי פלוסקוב (כולנו): ועידת ואנזה. תודה, חברת הכנסת שולי מועלם. אני יכולה פה לדבר על הרבה דברים, אבל אני רוצה לחזור באמת – אלה עובדות והיסטוריה שכל אחד מכם, מי שמעוניין בזה, יכול לקרוא וללמוד. מאיר כהן (יש עתיד): זאת מלחמה עם 52 מיליון הרוגים. טלי פלוסקוב (כולנו): במלחמה הזאת – זה מספר חשוב – במלחמה הזאת נהרגו 1.5 מיליון יהודים, רבותי. זה מלבד 6 מיליון שנספו בשואה. אז איך אנחנו, מדינה יהודית, דמוקרטית, אנחנו אומרים, מדינת ישראל, לא נדע לציין את היום הזה ולהגיד לאותם הגיבורים שעדיין אתנו היום, תודה? ומשפט אחרון, אדוני, על מה שאנחנו עושים ומטרת החוק – והיו פה חברי כנסת ששאלו: אז מה אתם רוצים בחוק? אנחנו רוצים שבמערכת החינוך במדינת ישראל ילמדו את הנושא הזה, כדי שהאנשים המבוגרים, שהיום הם בגיל 90 ומעלה, ידעו שלא ישכחו את מה שהם עשו למען העולם כולו. תודה רבה, אדוני. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חברת הכנסת טלי פלוסקוב. אדוני שר החינוך ביקש לסכם בכמה מילים. בבקשה. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני מתרגש, לא בכל יום מעבירים חוק כזה מיוחד. כל אחד מאתנו שגדל במערכת החינוך הישראלית יודע לספר על גיבורי ישראל – יוני נתניהו, חנה סנש, הגיבורים שלנו, נתן אלבז, זכרו לברכה – וכתוצר של מערכת החינוך הממלכתית בישראל אני לא ידעתי – אני לא ידעתי, לא ידעתי, והדימוי שלי, כילד יחסית מתעניין, אני אגיד לכם מה ידעתי. ידעתי שהייתה שואה, ידעתי שהלכנו כצאן לטבח, ידעתי שהייתה גבורה, אבל ביום השואה והגבורה זה היה 99% שואה ו-1% גבורה – בגטו ורשה, בטרבלינקה, מרד. לא ידעתי. לא ידעתי ש-1.5 מיליון יהודים נלחמו, ולא ידעתי, עד שגדלתי וקראתי ספרים, לא ידעתי – עוד בלי קשר ליהודים – שעיקר העול במלחמת העולם השנייה היה של ברית המועצות, ורק מאוחר הרבה יותר במלחמה ארצות הברית נכנסה בסופו של דבר, בעצימות גבוהה, רק ב-D-Day, ב-1944, אחרי שהרוסים מתחננים: תיכנסו כבר – – – מאיר כהן (יש עתיד): – – – פרל הארבור ב-1942 – – – שר החינוך נפתלי בנט: אני יודע – נכון, בפרל הארבור, אבל עד שהם שילחו חיילים – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): – – – שר החינוך נפתלי בנט: – – בהיקפים גדולים – לא ידעתי את זה. ידעתי – מה אתה יודע – אתה רואה את הסרט "טוראי ריאן", אתה יודע – – – עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): האמריקנים – – – שר החינוך נפתלי בנט: ולא ידעתי שהיה חייל יהודי ששמו אברהם לוין – – קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: – – שב-22 בפברואר 1942 נעמד ליד בונקר גרמני וחסם בגופו את חרך הירי כדי להציל את חבריו, וזה גיבור יהודי, וזה גיבור ישראל, כמו הגיבורים שלנו – כמו מאיר הר ציון – לא "כמו", כי הם שלנו. תראו מה אמרתי פה. כל כך עמוק זה הוטמע. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – שר החינוך נפתלי בנט: אנחנו בתקופה נורא מרגשת; מדינת ישראל קמה, והיה נרטיב ראוי וצודק על הקמת המדינה, על החלוצים, על הפלמ"ח, ואז מתחילים לקלף את השכבות ומגלים, בדוח ביטון, שהייתה עלייה מופלאה שיישבה את הנגב והגליל, שרובה הגדול מצפון אפריקה, וזה לא פוגם כהוא זה בחלוצים, זה לא בִּמקום. ועכשיו הגיעו מיליון עולים, ואני מכניס את עצמי לנעלי עולה מברית המועצות, שגדֵל – תחשבו עלינו, הישראלים הצברים, שחלילה לא היינו יודעים כלום – לא יודעים על מלחמת ששת הימים, לא יודעים על מלחמת יום הכיפורים, לא יודעים על כל הנופלים שלנו, הצברים – תדמיינו איך היינו מרגישים. אבל פה אנחנו מדברים על מאות אלפי יהודים, בעיקר מברית המועצות, שנפלו, ולא ידענו ולא סיפרנו. אז רבותי, אני מודיע פה לא רק שעובר חוק. אני נחוש, כשר החינוך של מדינת ישראל – לא כטובה לעולים מרוסיה, זה לא טובה לעולים מרוסיה, זה טובה לנו, שנדע שבזכות הגבורה המופלאה הזאת, על חוט השערה – על חוט השערה שם בסטלינגרד כל המלחמה נטתה, כי אם היינו מפסידים בסטלינגרד, לא היה D-Day. לא היה קורה. היינו רואים מאות שנים של עולם תחת השלטון והמגף הנאצי. ולכן, כל ילד וילדה במדינת ישראל חייב – חייבים להכיר את גבורת היהודים, בברית המועצות בעיקר, אבל לא רק – גם בארצות הברית – במלחמת העולם השנייה. ומכאן המשפט האחרון – ובזה אסכם – לווטרנים המופלאים שצועדים ומסתובבים בינינו. בעבר הילדים גיחכו, מי האנשים האלה, עם כל העיטורים האלה, שלבושים כמו בפורים – מה זה? והיום הילדים ידעו: לא פורים, ולא מגוחכים, אלא גיבורי ישראל ממש כמו גיבורי הפלמ"ח, כמו גיבורי 67', כמו גיבורי אנטבה, כמו גיבורי מלחמת לבנון השנייה. גיבורים אמיתיים שהצילו את העולם. (אומר דברים בשפה הרוסית.) היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא פורים. כיפורים. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. כאמור, לחוק לא הוגשו הסתייגויות, לכן אנחנו נצביע בקריאה שנייה. חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 47 בעד סעיפים 1–6 – 49 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 49 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. אראל מרגלית (המחנה הציוני): בעד. היו"ר בצלאל סמוטריץ: הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, ואנחנו נצביע כעת על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי שלא הספיק להצטרף בשנייה יוכל להצביע עכשיו. הצבעה מס' 48 בעד החוק – 53 נגד – אין נמנעים – אין חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית, התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 53 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק התקבל בקריאה שלישית ונכנס אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. נחמן שי (המחנה הציוני): אפשר להוסיף – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לפרוטוקול, אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת נחמן שי כתומך בהצעת החוק. הודעה אישית של חבר הכנסת אלעזר שטרן היו"ר בצלאל סמוטריץ: הודעה אישית של חבר הכנסת אלעזר שטרן, על פי סעיף 34 לתקנון. אדוני, בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, הרבה הרבה פחות. אדוני היושב-ראש, חשוב לי שגם אתה תקשיב. אני כמובן מברך את חברנו רוברט אילטוב על החוק החשוב הזה ועל ההכרה הכל-כך חשובה באותם חיילים ולוחמים. לשמחתי הרבה, כל מי שישב באולם הזה הבין שכל מה שדיברתי עליו זה העדפת בחורי הישיבות על פני חיילי צה"ל כפי שהתקיימה אתמול בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת – לצערי, בחסות הקואליציה. ואשר לשכול: איבדתי בקרבות, באימונים, בתנועה אל היעד ועל היעד חברים רבים. זה עשרות שנים אין שבוע שאני לא פוקד או נמצא בקשר עם כמה משפחות שכולות, חלקן – כמעט 40 שנה – כל שבוע. אני חי בתוך משפחה שכולה. אין כאן בבית הזה אף אחד, וגם לא אף אחת, שיכולים להטיף לי מוסר בתחום הזה. השכול חשוב לי לא פחות מאשר לאף אחד בבניין הזה, ואני גם לא זקוק לתעודות. תלכו אל המשפחות השכולות ותשאלו אותן; לא לבודדות, לא לעשרות – למאות או לאלפי משפחות שכולות. אין פה אף אחד שיש לו זכות להטיף לי מוסר על הדבר הזה. אין לי כל כוונה לקחת חלק בדיון פוליטי שמשתמש בשכול כמכשיר פוליטי עצוב וזול. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017 [מס' כ/731; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 23537; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת יעקב מרגי. אדוני, בבקשה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): איפה איימן עודה? אה, הוא שאל שאלה ויצא? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון מס׳ 2), התשע"ז–2017, שהוגשה מטעם חברי הכנסת דוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. מטרותיו של חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) הן הנחלת חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל לדורות הבאים, ציון זכרו, חינוך הדורות הבאים ועיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני. רבותי, יש כאלה שעכשיו יעלו חיוך. אמר איימן עודה: מרגי, מה לך ולהרצל? אתה חרדי. לפעמים יד הגורל – דווקא הדוס הזה, עם השחור-לבן, זכה להיות יו"ר ועדת החינוך, ודווקא הוא מביא חוק שינציח –. כמו כל דבר אחר, אם הרצל היה אתנו עכשיו, הייתי חלוק אתו על הרבה תחומים. להערכתי, הוא היה יושב באגף הזה של הבית הזה. אני לא תומך בו, לא תומך בדעותיו. אני ציוני, אבל אני לא צריך את הרצל בשביל להיות ציוני. אבל מכאן ועד לשאול: מרגי, מה לך ולהרצל? רחל עזריה (כולנו): אתה ציוני. זה הכול. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): נכון. אבל חשוב – תקשיב – – – קריאה: – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני לא מתנצל. תקשיבו, אני לא מתנצל, אני אומר את הדברים נכוחה, כפי שאתם מכירים אותי. מיקי לוי (יש עתיד): מרגי, אנחנו מאזינים לך בקשב רב. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): ההסתדרות הציונית העולמית מפעילה בהר הרצל את מרכז הרצל ללימודי ציונות, אשר כולל את המדרשה ואת מוזיאון הרצל. תקציב הפעילות של מוסדות אלו ממומן כיום בעיקר מתקציב ההסתדרות הציונית העולמית, מהכנסות מפעילויות במוסדות ומתרומות. סעיף 13 לחוק אומנם קובע כי המדינה תשתתף בהפעלתו של החוק, אך אינו מתייחס למימון המוסדות להנצחת זכרו של בנימין זאב הרצל בהר הרצל. הדבר משפיע על יכולת קיום הפעילות השוטפת במוסדות אלו, על פיתוחם ועל הרחבתם. מוצע לקבוע במפורש כי השתתפות אוצר המדינה בהפעלתו של החוק תכלול גם תקציב להשתתפות במימון הפעילות השוטפת להנצחת זכרו, פועלו ומורשתו של בנימין זאב הרצל, שההסתדרות הציונית העולמית מקיימת בהר הרצל בירושלים, ובכלל זה פעולות הדרכה וחינוך, וכן פעולות נוספות בהר הרצל שהממשלה תחליט עליהן, שההסתדרות הציונית העולמית תקיים, והכול בהתקשרות למימוש מטרות ציבוריות בהתאם להוראות סעיף 11א לחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, התשי"ג–1952. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ושוב, כדי שלא לגזול זמן בסיכום ולעלות שוב להודות – באמת להודות – כי גם חוק זה, לא היה מובן מאליו שיעלה היום, במסגרת הקצב והמסלול הסדיר והתקין, אם לא – וקיפחתי אותו בחוק הקודם – יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן, שבאמת לקח, גם את חוק הקודם, יום הניצחון על גרמניה הנאצית, וגם את החוק הזה, ודחף אותם, וניסה להסביר לממשלה ולוועדת השרים מהו אחד הנושאים הראשונים שלומדים בשיעורי אזרחות – חוק – עקרון הפרדת הרשויות – והסביר לממשלה שהכנסת לא עובדת אצלה. עם כל זאת, הוא עשה זאת בתיאום בדיעבד, תוך שימת דגש, וגם התפשר והיה קשוב למשרדי הממשלה. אני שמח, שמח, שהצלחת להעלות את זה היום – הצלחנו להעלות את זה היום, ולהודות למחלקה המשפטית, שקצת הלחצנו אותה מאתמול להיום, ולכל צוות הוועדה, לכל הכנסת. בכלל, צריך להודות על כל התהליך – עובדי הכנסת בימים האלה באמת נמצאים תחת לחץ מסוים, אבל כולם בתחושה שהנה, עוד כמה שעות זה מסתיים, ולכן קל להם. הם לא מבטאים לנו את הקושי העצום, אבל הנה, אני אומר לכם, עוד מעט זה מסתיים ותוכלו לצאת לפגרה. אבל אם תרצו שיחה בנפרד – נפרדת – על רמת הציונות שלי, בלי שום קשר לבנימין זאב הרצל, תוכלו לקבל זאת ממני במנה גדושה. תודה רבה. אני מבקש להצביע בעד החוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך הציונית של הכנסת. כאמור, להצעת החוק לא הוגשו לא הסתייגויות ולא בקשות דיבור, ועל כן נעבור כעת להצבעה. אני רוצה להדגיש שאנחנו מצביעים על נוסח ב' של הצעת החוק, שמונח לפניכם. אנחנו מצביעים עליה כעת בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה – נוסח ב'. מי בעד? מי נגד? בסדר, התבלבלתי, אין לנו שני נוסחים. בסדר. אין שני נוסחים. הצבעה מס' 49 בעד סעיף 1 – 35 נגד – 3 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 35 תומכים, שלושה מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. עכשיו אנחנו מצביעים עליה בקריאה שלישית. חבר הכנסת חיליק בר הצביע והצבעתו לא נקלטה. רוצים לבדוק, אנשי המחשוב? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): גם אני לא הצלחתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: גם אתה לא הצלחת. גם חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אנחנו מצרפים את חבר הכנסת רוזנטל ואת חבר הכנסת בר לתומכים בהצעת החוק, לא רק לפרוטוקול. אנחנו עוברים כרגע להצבעה בקריאה שלישית, ובואו נראה אם זה עובד. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 50 בעד החוק – 41 נגד – 3 נמנעים – אין חוק בנימין זאב הרצל (הנצחת זכרו ופועלו) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 41 תומכים, שלושה מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ונכנסה אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת איימן עודה מבקש לצרף את התנגדותו לחוק – לפרוטוקול, וחבר הכנסת רוברט אילטוב מבקש לצרף את תמיכתו בחוק – לפרוטוקול. תודה רבה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז–2017 [מס' כ/673; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 23531; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים כעת, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. וכאן – אני מתקן – אנחנו מדברים על נוסח ב'. ההצעה, כזכור, עלתה מוקדם יותר היום, הוחזרה לוועדה, וכעת תציג את ההצעה המתוקנת בנוסח ב', כפי שחזרה מן הוועדה אל המליאה, יושבת-ראש הוועדה המיוחדת – אני, ברשותכם, לא אקרא את כל השם – חברת הכנסת רחל עזריה. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השרים, כמו שאתם יודעים, כבר הצגתי באריכות רבה את החוק הזה ואת החשיבות שלו, בעצם זה חוק שמאפשר פיצול של דירות. זה גם מקל על אנשים מתבגרים שרוצים שתהיה להם איזושהי הכנסה נוספת ולפצל חלק מהדירה, וזה גם בעצם יוצר איזושהי גמישות בעולם התכנוני המאוד-נוקשה היום במדינת ישראל – להתאים את המערך של הבנייה שנעשתה הרבה שנים קודם לשינויים של המשפחה הישראלית: העובדה שיש יותר זוגות גרושים, העובדה שאנשים מתחתנים בשלב מאוחר יותר, שלאנשים יש תוחלת חיים ארוכה יותר, ולכן צריך דירות קטנות. למרות כל הדרמה שהתחוללה, בסופו של דבר אנחנו מביאים את אותה הצעת חוק לגבי הבנייה הרוויה, שזאת הייתה – כפי שאמרתי בוועדה, אנחנו נעשה עבודה עם השלטון המקומי כדי להביא הצעת חוק טובה – ואני בטוחה שנעשה את זה במושב הבא. אני קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני חושבת שזו הצעת חוק טובה, שתעשה טוב לעם ישראל ולמדינת ישראל, ולתכנון. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חברת הכנסת רחל עזריה. כאמור, הצעת החוק הזאת מוחזרת למליאה מן הוועדה בלי שהוגשו הסתייגויות או בקשות רשות דיבור, ולכן אנחנו מצביעים כעת על נוסח ב' של הצעת החוק, כפי שהגיע מן הוועדה, ראשית בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 51 בעד סעיפים 1–3 – 54 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מופע אחדות של חודש אב. 54 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצביע עליה כעת בקריאה שלישית. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 52 בעד החוק – 53 נגד – אין נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117 – הוראת שעה), התשע"ז­–2017, נתקבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: והרי התוצאות: 53 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ונכנסה אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ז­–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1152); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: ואנחנו, בעזרת השם, עוברים עכשיו לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ז–2017, קריאה ראשונה. מציג את ההצעה, בשם שרת המשפטים – השר גלנט, אני זוכר שבאחת הפעמים הקודמות התחלת לתת הרצאה – נכון? על תפיסות ביטחוניות. הבטחת לנו פרק ב', ומאז, לפחות אני לא זוכר שקיבלנו אותו. אז – בשם שרת המשפטים יציג את ההצעה שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. רשימת הדוברים סגורה. אני סומך עליך שתמשיך. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני כבר לא זוכר על מה דיברתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני השר, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: עד שאני עומד פה על הבמה. תני לי קצת להתבטא, אני רוצה ליהנות, בכל זאת, מהמעמד הזה, ביום האחרון של המושב. יעל גרמן (יש עתיד): תמצא נושא אחר מעניין. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: זה לא מעניין? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ז–2017, נועדה לתקן את חוק סליקה אלקטרונית של שיקים בתיקונים שונים. חוק סליקה אלקטרונית של המחאות מסדיר את הכללים שלפיהם תפעל המערכת הבנקאית בסליקה אלקטרונית של המחאות, תחת סליקתם הפיזית. מטרת הסליקה האלקטרונית היא לייעל את תהליך סליקת השיקים ולהביא לחיסכון בעלויות הסליקה. עיקר התיקונים עניינם סליקה של שיקים במטבע חוץ, וכן סליקה של שיקים בין בנקים ישראליים למוסדות פיננסיים זרים, הרשאים לפי דין להציג לגבייה או לפרוע שיקים. כמו כן, מוצע להוסיף את בנק ישראל להגדרה "בנק", כדי להחיל את ההסדר גם על שיקים שמוצגים לפירעון או נמשכים על ידי בנק ישראל. הממשלה סבורה כי הצעת החוק תאפשר לבצע את מעבר המערכת הבנקאית לסליקה אלקטרונית באופן מיטבי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני השר. ללא כל ספק היית מרתק, חבל על הזמן. אנחנו כאמור בקריאה ראשונה, ולכן נעבור כעת לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): נוכח. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר. מיכל רוזין (מרצ): נוכחת אבל מוותרת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – מוותר, אנחנו מודים לך מאוד; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – – – מיקי לוי (יש עתיד): יש לה השגות. מיכל רוזין (מרצ): אני נוכחת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה אמרתי? שאת מוותרת. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני מתנצל, חברת הכנסת מיכל רוזין נוכחת, אי-אפשר לפספס אותה, והיא פשוט מוותרת, ואנחנו מודים לה על כך מאוד, בשעה זו של הלילה ביום האחרון. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מאמץ את – חברת הכנסת – גם אתה מוותר, תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון – – יואל חסון (המחנה הציוני): מוותר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני כאן ואני מוותרת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – נוכחת ומוותרת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת יוסי יונה – גם כן אינו נוכח. טוב, אז אנחנו עוברים כעת – – – נורית קורן (הליכוד): רגע, אני רוצה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל אני סגרתי את הרשימה. נורית קורן (הליכוד): אני רשומה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אם את רשומה, אז בשמחה רבה. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר יואב גלנט, אנחנו אומנם היום ביום האחרון למושב, אבל אני חייבת לספר לכם – אתמול סיירתי בבית-העלמין גבעת שאול בירושלים, פה קרוב, והלכתי לראות – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. דוד ביטן (הליכוד): מה זה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני יושב-ראש הקואליציה, ששש – – – נורית קורן (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כיושבת-ראש הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן, סיירתי בבית-העלמין בגבעת שאול בירושלים. הלכנו לראות את חלקות הקבר של הילדים שנטמנו בעשור הראשון של מדינת ישראל. אני רוצה לספר לכם שהמראה הוא מזעזע; היו כמה חלקות שהלכנו לראות, וראינו שיש חלקות שאין בהן בכלל קברים – אין מצבות, יותר נכון; קברים יש. היו בחלק אחד שלוש מצבות קטנות, עם שמות, וברור לנו שהמשפחות הטמינו שם את יקיריהן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה קורה שם במרפסת, נו. נורית קורן (הליכוד): חברים, אני מדברת על נושא כל כך חשוב. אומנם המליאה כבר ריקה – ריקה לפחות בצד השמאלי – אבל אני חושבת שזה מסר שחשוב שייאמר בסוף המושב שלנו, ולכן אני פה ומדברת. בחלקה שראינו לא היו מצבות. לקחו אותי לראות חלקה אחרת, שבה נקברו ילדים ללא שמות – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, אוציא אתכם החוצה שם. אני לא צוחק, נו. די. נורית קורן (הליכוד): – – ללא שמות, פלשטקה שלמה, ארוכה ארוכה, של בטון, בלי שמות. המנכ"ל של בית-העלמין הראה לי שהם בונים מעל החלקה שקבורים בה ילדים – אין שם מצבות, יש רק מצבה אחת, ארוכה ארוכה – הם בונים ומכינים קברים חדשים לילדים, כי זו חלקת ילדים. היה מזעזע עבורי לראות את החלקה הזאת, ואמרתי לו: אנחנו עומדים על בטון, מה יש בבטון הזה? הוא אומר לי: קבורים ילדים. אמרתי לו: למה אנחנו עומדים על זה? אני באה מבית דתי, אני יודעת שלא עומדים על קבר. אסור, זה כבוד המת. והוא אמר לי: לא, אפשר לעמוד על זה, כי זה לכבוד החי – את הולכת לעשות מצווה – וגם לכבוד המת – שאת הולכת לעשות מצווה, לקבור מישהו. אתם יודעים מה? אז, באותו רגע, אני הרגשתי רע מאוד. אני אמרתי – זה לא יכול להיות שאתם מכסים היום, ב-2017, קברים של ילדים שנקברו לפני 50 שנה, והמשפחות לא יודעות מה קבור שם, מי קבור שם. איך אתם עושים כזה דבר? איפה הערכיות? איפה המוסריות? להודיע למשפחות על כך שיש שם ילדים: אנחנו מכסים את החלקה, לפני שאנחנו מכסים את החלקה – תודיעו למשפחות, איך יכול להיות דבר כזה? והיום, היום, אני רוצה לומר לכם – אני ממש מסיימת – שהיום, בעיתון ידיעות אחרונות, התפרסם שעדיין גונבים ילדים וחוטפים ילדים. ואנחנו צריכים לצאת נגד הדברים האלה, ואנחנו צריכים לדאוג שזה לא יקרה שוב. ואנחנו, כאן, הבית הזה, צריך לתת את הדוגמה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 53 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 28 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא מוחזרת לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. הצעת חוק למניעת מחלת הכלבת, התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1153); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק למניעת מחלת הכלבת, התשע"ז–2017, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, בשם שר החקלאות ופיתוח הכפר, שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. אדוני שר השיכון, בבקשה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש צורך בתיקון החוק למניעת מחלת הכלבת, להחלפת פקודת הכלבת. הכלבת היא מחלה קטלנית המוכרת זה אלפי שנים. מדובר במחלה נגיפית שההידבקות בה היא בעיקר מנשיכה על ידי בעל חיים נגוע. למרות מאמצים בין-לאומיים להדברת המחלה, עדיין מתים ממנה בכל שנה כ-50,000 בני אדם, רובם במדינות העולם השלישי, מדינות מתפתחות, ורובם ילדים. עיקרי השינויים כוללים, מלבד הכנסת האפשרות של תצפית בית לאחר התקנת התקנות בעניין, חובה על רשות מקומית להפעיל בתחומה מתקן הסגר מתאים, או להתקשר עם רשות מקומית סמוכה שבה פועל מתקן כזה, הבהרה שהמקום יהיה נתון לפיקוחו מקצועי של הרופא הווטרינר הרשותי, הסדרים לעניין החזקת בעל חיים בהסגר והוצאתו ממנו, עדכון הדרישות להסמכת מפקחים בעלי סמכויות אכיפה, הסמכה לקבוע אגרות ותשלומים ועוד. לסיכום, ההוראות בחוק המוצע נועדו לאזן באופן מושכל בין תכליתו העיקרית – צמצום הסיכון להידבקות במחלת הכלבת, נוכח הסיכונים החמורים הצפויים ממנה לבריאות הציבור ולחיי אדם – לבין אינטרסים חשובים אחרים. איזון זה אפשרי כיום הודות לידע המקצועי העדכני, שלפיו אפשר להתחשב בהיסטוריה החיסונית של בעל חיים ובמכלול נתונים אפידמיולוגיים הנוגעים בעניין, לשם מזעור הסיכון האמור ולצמצום הפגיעה בבעלי חיים, ובחיות בית בפרט. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני שר השיכון. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מיכל סויד – מוותרת; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – מוותר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון. עיסאווי פריג' (מרצ): נוכח, נוכח. היו"ר בצלאל סמוטריץ: עיסאווי, שלום. עיסאווי פריג' – נוכח. עיסאווי פריג' (מרצ): אומנם אני נפקד, אבל אני נוכח. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת עיסאווי פריג' – נוכח אך מוותר; חבר הכנסת – – – יעל גרמן (יש עתיד): אתה לא קראת אותי. אתה לא קראת אותי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: את לא רשומה, צר לי. זה אומנם בלי ניקוד, אבל אני יודע לקרוא. יעל גרמן (יש עתיד): אני ועוד איך רשומה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. יעל גרמן (יש עתיד): אני רשומה. רשומה ראשונה, עוד לפני רויטל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: את לא רשומה, אבל אני אוסיף אותך, חברת הכנסת. זה בסדר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני מקבל את העמדה של הסיעה שלנו להצביע בעד, אבל אני רוצה לנצל את שלוש הדקות האלה. אדוני היושב-ראש, אנחנו יוצאים לפגרה, אז אני רוצה לנצל את הדקות האלה ולאחל לכולנו שיהיו לנו חודשים שקרבים ובאים עלינו במתינות, בסובלנות, ושבאמת יהיה די לשפיכות הדמים. אני בא לכאן עם רשמים מהצפון הרחוק, ואני רוצה לשתף אתכם באצילות הנפש של המשפחות הדרוזיות, שתי המשפחות שאיבדו את בניהן השוטרים – שכיב שנאן, שאיבד את בנו כאמיל, ועפיף סתאוי, שאיבד את בנו האיל – ומוניר קבלאן, שבנו נזיה נפצע בפעולה הזאת, פעולת הטרור ברחבת הר הבית. מה שאני רוצה לומר לכם על האצילות של האנשים הללו – תראו, לפחות בשתי המשפחות הראשונות, שעמדו לפני הקברים הפתוחים, אדוני היושב-ראש, מבכים את יקיריהם, היו להן תעצומות הנפש לומר: אנחנו רוצים להגיע לפשרה, אנחנו רוצים להגיע לשלום עם השכנים שלנו, די לשפיכות הדמים, ואני זוכר באופן מאוד מאוד – איך הייתי אומר זאת – משהו שנצרב בזיכרוני, שהאב שכיב שנאן אומר את המילים המאוד-חשובות האלה: (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם:) אני מקווה שהבן שלי יהיה השאהיד האחרון. תארו לעצמכם את הסיטואציה הזאת, של האב שעומד מול הקבר הפתוח, מבכה את בנו, ובכל זאת יש לו תעצומות נפש לומר: אני רוצה שאנחנו נגיע באמת להסדרי שלום עם השכנים שלנו. מסר של סובלנות בסיטואציה כל כך קשה – זה בעיני מאוד מאוד מרשים. ואני חושב שהוא מעביר מסר לכולנו, לחברה הישראלית – בעת הזאת, של כל החקיקות האלה, הלאומניות, ההזויות – למה אנחנו נדרשים. אנחנו צריכים לשמוע גם בימים האלה את שכיב שנאן, אנחנו צריכים לשמוע את עפיף סתאוי, אנחנו צריכים לשמוע את מוניר קבלאן, על אומץ הלב. אמרתי להם, כשנפגשתי אתם שם: אתם יודעים מה, אכן, אומץ לב בא לידי ביטוי בשדה הקרב, אבל אומץ לב אזרחי בא לידי ביטוי גם ביכולת שלהם לדבר באופן הזה בנסיבות המאוד-מאוד מצערות האלה. זה בעצם שיעור שאני לוקח מהם – רשמים עמוקים שאני בא אתם לכאן, לכנסת, ורוצה לשתף אתכם בחוויות האלה, ואני מקווה שאכן זה יהיה המסר לכולנו, לחברה שלנו. אז – אנחנו לא ניפגש פה לפני החגים, אז זו ההזדמנות להגיד לכולנו, לכל אלה שיוצאים לפגרה – יהודים, מוסלמים, נוצרים: מי ייתן וזאת תהיה תקופה של שלווה, של שלום, של סובלנות, שנדע להגיש יד לשכנינו, לזולתנו, ונצליח למצוא את הדרך לחיות כאן בשלום. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת איציק שמולי. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, אני עליתי לכאן פשוט כדי לברך. אומנם זו לא בשורה גדולה, אבל יש כאן כמה בשורות קטנות; הבשורה הראשונה שאני רואה כאן זו האפשרות של הסגר בית. אנחנו כל כך הרבה פעמים דיברנו על כך שלא מחויבים לקחת כלב שנשך להסגר של מכלאה עירונית, ששם הוא עלול להידבק במחלות, וודאי התנאים שם ממש לא הגייניים ולא טובים. לכן, החוק הזה מאפשר בפעם הראשונה לבעלים של כלב להשאיר אותו אצלו בבית, בפיקוח, בתנאים מסוימים, ולא להביא אותו למכלאה – אם כמובן אין חשד לכלבת וכו' – ויש כאן גם, בקטנה, ניסיון למנוע המתה קלה וחסרת רחמים. השינוי הוא מאוד מאוד קטן, אבל הוא שינוי לטובה, ואני מקווה, יחד עם חברִי ועם חברַי לשדולה שלנו למען בעלי החיים, שמהשינוי הזה יבוא שינוי גדול, ולכן עליתי לברך. אבל פטור בלא כלום – סוף מושב – אני לא יכולה שלא לציין את מה שאני רואה, למעשה, כמעט כל לילה כאשר אנחנו נשארים כאן; בצד הזה, דרך אגב, אנשים קבועים נשארים, באמת; האנשים שאני מסתכלת עליהם הם האנשים שנשארים, אבל אני יכולה לספור אותם על יד אחת, אפילו לא על שתיים. ואילו בצד הזה, פי שלושה ופי ארבעה – גם כן, אותן חברות כנסת ואותם חברי כנסת שטורחים ומכבדים ונשארים עד הסוף כדי להצביע על כל החוקים שאנחנו מביאים כאן, לכנסת, וכמה חבל שבסוף המושב אפילו היושב-ראש, יולי אדלשטיין, לא נמצא כאן. אני חיכיתי שהוא יהיה כאן ויברך אותי בפגרה נעימה, ויאמר כמה מילים מחכימות על המושב. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אולי הוא עוד יעשה את זה. יעל גרמן (יש עתיד): אני מקווה. אז אם הוא נמצא בחדרו, אני מזמינה אותו. אני רוצה לאחל לו פגרה נעימה, ורוצה שהוא יאחל לנו. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חברת הכנסת גרמן, הוא תמיד מסיים את המושב. רועי פולקמן (כולנו): הוא יגיד, והוא יודה לעוזרים ולכולם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו רק נשים לב לשעון, חברת הכנסת גרמן. יעל גרמן (יש עתיד): אני לוקחת את דברי בחזרה, ומצפה לו. אני רוצה לסיים ולאחל לכל חברות וחברי הכנסת, שעבדו כל כך קשה, במושב הזה, ולא יודעים זאת מחוץ לכנסת – כמה אנחנו עובדים קשה, אני רוצה לאחל לכם, חברי וחברותי, שתהיה פגרה נעימה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת איציק שמולי, אדוני, בבקשה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני עליתי דווקא כן כדי לדבר על החוק, כאחד מראשי השדולה למען בעלי החיים. יש בחוק הזה אלמנטים חיוביים ואלמנטים של שיפור, אבל בעיני יש משהו אחד שלי באופן אישי לא מאפשר להצביע בעד החוק הזה; סעיף 11 לחוק בעצם ממשיך להתיר את זה שבשם חשד לכלבת – חשד לכלבת – יוכלו להוציא להורג באזור מסוים מאות אלפי – לא מאות אלפי, מאות או אלפי – בעלי חיים. ככה זה עובד היום – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: יש לי תחושה שאני מוציא אתכם לחמש דקות להתאוורר. יואל חסון (המחנה הציוני): זה פשוט לא ייאמן מה שקורה שם. זה לא ייאמן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני לא צוחק. צאו לחמש דקות להירגע ותחזרו. אני לא מבין. אני חושב שזה לא מכובד, אנחנו בכנסת ישראל, עליזה. אווירת סוף קורס זה נהדר, עד גבול מסוים. מחילה. שתו כוס מים ותחזרו. איציק שמולי (המחנה הציוני): עמד השר גלנט, שהציג את החוק, ואמר שהחוק הזה יודע לאזן בצורה טובה בין רווחת בעלי החיים לבין הצורך לשמור על הציבור מפני מחלה כל כך מסוכנת. אני רוצה להביא בפני הבית הזה רק נתון אחד: מספר מקרי הכלבת שנמצא במדינת ישראל בכל שנה – אפשר לתפוס אותו על כף יד אחת. ומול הדבר הזה, וטרינר – בחוק הזה, בסעיף 11 – יוכל להגיע לאזור כלשהו – לפני שבוע זה היה באזור בית שמש – להגיד שנדמה לו, שיש לו תחושה – בלי קריטריונים, בלי הגבלה של שיקול הדעת – פשוט להגיד: באזור שלם אני רוצה להתחיל לירות בכלבים וחתולים – סתם, אולי כי ראש העיר מתלונן והוא לא בדיוק אוהב בעלי חיים, והוא לא רוצה את כל בעלי החיים האלה שיסתובבו לו בעיר, ולי זה דבר שהוא מאוד מאוד מפריע, מאוד חורה, ולכן, גם אם יש אלמנטים חיוביים בהצעת החוק – ואי-אפשר להתעלם מהם; למשל כמו שאמרה חברת הכנסת גרמן לגבי ההסגר הביתי – עצם העובדה שווטרינר, ללא הגבלה של שיקול הדעת, יכול לבוא לאזור מסוים, ואפילו מתוך גחמה של ראש העיר שלא אוהב בעלי חיים, להגיד: באזור הזה והזה יש לי תחושה שיש כלבת, שאולי יכולה להיות כלבת, ולהתחיל לטבוח במאות ואלפי בעלי חיים, בעיני זה דבר פסול מאוד, ואסור להסכים לו. עיסאווי פריג' (מרצ): זו הצעת חוק ממשלתית? איציק שמולי (המחנה הציוני): זה ממשלתי, כן. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. אם כן, אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק למניעת מחלת הכלבת, התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 54 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – 12 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת מחלת הכלבת, התשע"ז–2017, לוועדה לא נתקבלה. דוד ביטן (הליכוד): מה, אתם מצביעים נגד? מיקי לוי (יש עתיד): כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 12 תומכים, 12 מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק לא התקבלה. מיקי לוי (יש עתיד): כל הכבוד, שמולי. בזכותך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו לא במגרש כדורגל, חברי הכנסת. חברי חברי הכנסת, דיון ענייני. אנחנו לא במגרש כדורגל. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55) (מענה אנושי מקצועי במערכת לניתוב שיחות), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/732); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55) (מענה אנושי מקצועי במערכת לניתוב שיחות), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש, נו. מציג את הצעת החוק חבר הכנסת איתן כבל. דוד ביטן (הליכוד): מה אתם מבסוטים? אני בעצמי לא הצבעתי. מה, אתם לא מתביישים? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת ביטן, יש לי הצעה בשבילך. דוד ביטן (הליכוד): אני בעצמי לא הצבעתי. תבדוק אם אני הצבעתי. תבדוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יש לי הצעה בשבילך. דוד ביטן (הליכוד): מה אתם מרוצים, חבורת אפסים, זה מה שאתם. אני לא הצבעתי כי אמרתם שאתם בעד. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. דוד ביטן (הליכוד): לא, אני בעצמי לא הצבעתי. ישבתי שם ולא הצבעתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ביטן, אדוני יושב-ראש הקואליציה, בסוף סדר-היום יש הצעת חוק שהאופוזיציה לא אוהבת – אתה יכול להעלות אותה. קדימה, תחזיר להם. אדוני, בבקשה, נראה לי שגם אתה רוצה. דוד ביטן (הליכוד): הרי אם הייתי מצביע זה היה עובר. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני הודעתי מראש שאני נגד. דוד ביטן (הליכוד): כל עוד אני יושב-ראש הקואליציה, אתה גמור. איתן כבל (המחנה הציוני): אבל דוד, הוא לא ידע. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): דוד ביטן, שנייה. אדון דוד ביטן, תקשיב טוב, תקשיב טוב. קודם כול, אל תגיד לי תתבייש ואל תטיל דופי בהגינות שלי, כי אני מהבוקר אומר שאני מתנגד לחוק הזה, אז אל תאיים. אל תאיים. מהבוקר אני אומר שאני מתנגד לחוק הזה. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי, בואו, אנחנו רוצים לסיים את המושב באווירה טובה. חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת ביטן, חברת הכנסת שולי מועלם. איציק שמולי (המחנה הציוני): ואל תאיים עלי. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברים, אני מבקש כרגע להרגיע. בואו נסיים את המושב באווירה טובה. הייתה הצבעה עניינית. איתן כבל (המחנה הציוני): חבר'ה, לא לנשוך אחד את השני, חוק לא עבר... היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה יציג את החוק, בבקשה, ומי שמעוניין לצעוק ולהתווכח מוזמן לעשות את זה מחוץ למליאה. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תתחיל בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): כולם הלכו – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני, יושב-ראש הקואליציה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): דוד, די, הייתה אי-הבנה אולי. דוד ביטן (הליכוד): זאת לא הייתה אי-הבנה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת בראשי, נו. דוד ביטן (הליכוד): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): עליזה, עליזה, הייתה אי-הבנה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אי-אפשר – רוצים – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): הייתה אי-הבנה. אני אומר לךְ: הייתה אי-הבנה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני יושב-ראש הקואליציה – חבר הכנסת ביטן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. דוד ביטן (הליכוד): אני לא הצבעתי בעצמי. אני בעצמי לא הצבעתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: רבותי חברי הכנסת, אני לא רוצה להוציא בסוף המושב. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת ביטן. דוד ביטן (הליכוד): לא רוצה. מה אתה מדבר שטויות, תגיד לי? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת ביטן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. דוד ביטן (הליכוד): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – – זה לא עובד ככה. דוד ביטן (הליכוד): לא רוצה – – – קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): אני לא הצבעתי בעצמי. אני ישבתי פה ולא הצבעתי. מה זה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששששששש. דוד ביטן (הליכוד): – – – שמולי – – – מה – – – נוכלות – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת דוד ביטן, אדוני יושב-ראש הקואליציה, תעשו את זה בחוץ. דוד ביטן (הליכוד): אני ישבתי פה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – קריאה: אני מצביעה נגד החוק הזה. קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): אין בעיה. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אפשר את הדיון הזה לעשות בחוץ? חבר הכנסת בר, חבר הכנסת ביטן, תצאו החוצה ותעשו את הדיון הזה, נו. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: כבל, תתחיל, בבקשה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: עליזה. דוד ביטן (הליכוד): מה זה הדברים האלה? על כלבת אתם נגד? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת דוד ביטן, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. דוד ביטן (הליכוד): מי הוא בכלל? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. סדרנים, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, אבל זה לא עובד ככה. תנהלו את הדיון הזה בחוץ. קריאה: בצלאל – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): אני לא רוצה – – – אני לא רוצה כלום. מי עושה דברים כאלה? קריאה: – – – דוד ביטן (הליכוד): מה זה מקובל? אבל – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. ביטן, די. רוצים להתקדם. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. איתן כבל (המחנה הציוני): הייתה מילה? היה פה – היה סיכום? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני, אתה מציג את הצעת החוק שלך. דברים כאלה אפשר לעשות מחוץ למליאה. אני לא מוכן לעצור את הדיון ככה. נו, כבל. זה לא מכובד. איתן כבל (המחנה הציוני): תן להם – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששששששש. חברי חברי הכנסת – חבר הכנסת כבל, תמשיך בבקשה, אדוני. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת חסון – – – קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מיקי לוי, מה יהיה? קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת ביטן – אדוני יושב-ראש הקואליציה – אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מבקש שתעשו את זה בחוץ. ביטן, תעשו את זה בחוץ, נו. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: סדרנים, אפשר בבקשה לתת לו לנהל את זה בחוץ? עיסאווי פריג' (מרצ): מה, אתה מוציא את ביטן? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חיליק. אני מוציא את מי שלא נותן לי להמשיך לנהל את הדיון. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה רוצה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה לא עובד ככה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – התקף לב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז אני מבקש: תירגעו – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – התקף לב – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – תעשו את זה בחוץ. אנחנו צריכים להמשיך בדיון. מה אתם רוצים, נעצור את המליאה עכשיו? נסגור את המליאה? איתן, תתחיל, נו. איתן כבל (המחנה הציוני): אני מנסה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תתחיל. תעשה לי טובה. אתה מדבר – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – עיסאווי פריג' (מרצ): למה הצבעת נגד, איתן – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני לא יכול לדבר, אין שר. מי השר פה? קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אין שר – אנחנו נסגור את המליאה. נו, תדבר, נביא לך את השר. איתן כבל (המחנה הציוני): בסדר. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי השרים – שלא נמצאים פה – חברותי וחברי חברי הכנסת, רשם פרלמנטרי, אני קודם כול רוצה לומר לך, דוד – דוד – – קריאה: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): – – דוד – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: יש שר, אגב – יריב לוין. איתן כבל (המחנה הציוני): אני יודע. בסדר. חיליק, חיליק, חברת הכנסת רויטל סויד, תנו לו. אם אנחנו לא היינו בסדר – צריכים להתנצל. זה הכול. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אבל סליחה, לא עכשיו. תנו לו להירגע. זה לא יעזור עכשיו. הוא בטורים עכשיו, שיכול להיות ראשון בטור דה-פראנס. חברים – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: איתן, אתה תדבר. נו, זה לא עובד ככה. איתן כבל (המחנה הציוני): כן. דוד, דוד, דוד, אפשר? לא, אבל אני אומר – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת – מרב, תעשו את זה בחוץ. אי-אפשר ככה, נו, אנחנו עשר דקות כבר, עם כל הכבוד. איתן כבל (המחנה הציוני): אוקיי. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת אילן גילאון, אני מבקש עכשיו לא לדבר, מה, כל אחד צריך להוסיף משהו עכשיו? זה עושה טוב למישהו? איתן כבל (המחנה הציוני): – – – אני רוצה לראות שיפילו את זה בגלל זה. קריאות: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): מה העניין? מה, הם עושים על הראש שלי? קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: איתן – – – איתן כבל (המחנה הציוני): כן. שנייה אחת. דוד – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חיליק. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, מה, חבר הכנסת ביטן, אני באמת לא מבין, נו. אתם רוצים שאני אוציא החוצה? אי-אפשר ככה להתנהל. עשר דקות. איתן כבל (המחנה הציוני): דוד – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל זה לא מכובד. אנחנו רוצים לנהל מליאה, נו. איתן כבל (המחנה הציוני): אני – – – דוד ביטן (הליכוד): תוציא אותי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז אני מוציא אותך. איתן כבל (המחנה הציוני): אני רוצה לשאול אותך – – – דוד – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז אני מוציא אותך. זה מה שאתה רוצה? דוד ביטן (הליכוד): – – – נהיית לי גיבור היום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא. אני מבקש ממך לצאת, בסדר? דוד ביטן (הליכוד): אני יוצא – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: קראתי לך שלוש פעמים. בבקשה לצאת. איתן כבל (המחנה הציוני): דוד, אני – – – דוד, אני רוצה לשאול אותך שאלה לפני שאתה יוצא. דוד ביטן (הליכוד): טוב, צאו. צאו כולם החוצה. איתן כבל (המחנה הציוני): דוד – – – דוד ביטן (הליכוד): צאו. קריאה: לא, לא. איתן כבל (המחנה הציוני): דוד – – דוד ביטן (הליכוד): צאו החוצה. איתן כבל (המחנה הציוני): – – אני רוצה לשאול אותך שאלה לפני שאתה – – – דוד ביטן (הליכוד): תצאו החוצה כבר. איתן כבל (המחנה הציוני): דוד – – – דוד ביטן (הליכוד): בושה וחרפה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ביטן, ביטן – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ביטן, ביטן, ביטן, כבל מדבר אליך. כבל – – – דוד ביטן (הליכוד): תוציאו את כולם – – – איתן כבל (המחנה הציוני): דוד, אני רוצה לשאול אותך שאלה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): די ביטן, נו, באמת, הייתה טעות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: איילת – – – דוד ביטן (הליכוד): תוציאו את כולם – – – איתן כבל (המחנה הציוני): די, דוד – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ככה אתה רוצה לסיים מושב? איתן כבל (המחנה הציוני): נו, באמת. די. מספיק עם זה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ביטן, ככה אתה רוצה לסיים מושב? לא יפה. איתן כבל (המחנה הציוני): די, דוד, תירגעו. דוד ביטן (הליכוד): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הייתה טעות, באמת. קריאה: הייתה טעות. קריאה: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): די, בחייאת רבאק. קריאה: דוד – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אומרים לך: הייתה טעות תמימה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): זה לא מכובד. די. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שנייה לפני סיום מושב – – – קריאות: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): קיבלתי, הסכמתי. אמרתי: די, התנצלנו. דוד ביטן (הליכוד): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): לא – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: סדרנים, אני מבקש – – – איתן כבל (המחנה הציוני): – – – קריאות: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): – – – שקיבלת התנצלות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת מועלם רפאלי, תנו לי בבקשה לנהל את הדיון. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה לא יכול לעבוד ככה, נו. קריאה: – – – ייכנס לפרוטוקול, אבל אתה לא – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חיליק. אני מבקש מהסדרנים להוציא החוצה את הוויכוח הזה, לנהל אותו בחוץ. חיליק, תצא החוצה, בבקשה. (חבר הכנסת דוד ביטן יוצא מאולם המליאה.) אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת בר, תנהלו את הצעקות האלה בחוץ. עליזה – עליזה, אני מבקש שתנהלו את זה בחוץ. אני מבקש לנהל את הוויכוח בחוץ. איתן כבל (המחנה הציוני): הם מחממים את עצמם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני מבקש לנהל את השיח הזה בחוץ. תגיעו להחלטות – תיכנסו פנימה. אדוני ימשיך בבקשה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): כן, אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, תשמעו, אני רוצה לומר משפט אחד בעניין הזה. אכרם חסון (כולנו): אין שר במליאה, סמוטריץ. אין שר במליאה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יש שר במליאה. קריאה: איפה? איפה? איפה השר? היו"ר בצלאל סמוטריץ: יריב לוין היה כאן. הוא יחזור עוד רגע. קריאה: איפה הוא? היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – – תחכו, חבר'ה. זה לא עובד, עם כל הכבוד. עליזה, אני מבקש את הוויכוח הזה לנהל בחוץ. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת, אני רוצה לומר כאן לכולנו: אם הייתה הבנה כזאת – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – הייתה, לא – – – איתן כבל (המחנה הציוני): סליחה, אני – מותר להגיד לי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. איתן כבל (המחנה הציוני): אני מבקש לא להפריע לי עכשיו. כל אחד פה נהיה מומחה. קריאה: הייתה. קריאה: הייתה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אמרתי: אם הייתה הבנה – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הייתה, הייתה. איתן כבל (המחנה הציוני): ואומרת יושבת-ראש סיעת המחנה הציוני, אז אני אומר בשם סיעת המחנה הציוני: אני מתנצל, אני מבקש סליחה. אומר את זה בצורה ברורה. אני אומר את זה בצורה ברורה. דברים כאלה, אסור שיקרו כאן. גם – אני אומר את זה גם כיו"ר סיעה לשעבר – – – זהבה גלאון (מרצ): איתן – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני מדבר בשמי. זהבה גלאון (מרצ): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אמרתי בשם – – – זהבה גלאון (מרצ): גם בשמנו. איתן כבל (המחנה הציוני): אה, גם בשמכם. אוקיי, סליחה. זאת אומרת – – – קריאה: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אז בכלל. אני אומר את זה: יש כללים בבית – – תמר זנדברג (מרצ): – – – הצבעתי – – – איתן כבל (המחנה הציוני): – – והכללים האלה – סליחה, תמר – הכללים האלה, ראוי שיישמרו. את המינימום הזה חובה עלינו לשמור. יש גבול. מיקי לוי (יש עתיד): איתן, בשם האופוזיציה – – – קריאה: אין גבול. איתן כבל (המחנה הציוני): אני – סליחה. מיקי לוי (יש עתיד): מה "סליחה"? איתן כבל (המחנה הציוני): ואני אומר את זה כאן כי – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מיקי לוי – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני אומר לו – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אל תגיד לו, הוא מדבר עכשיו. מיקי לוי (יש עתיד): לא – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא. אני קורא אותך לסדר, נו. איתן כבל (המחנה הציוני): אני מדבר עכשיו בשם כל האופוזיציה, ואני אומר זאת, אדוני יושב-ראש הכנסת, והיה חשוב לי לומר את זה לך, כי אני חושב ששברנו כלל וראוי שלא נחזור על זה, לא מהצד הזה ולא מהצד הזה. ואני אומר את זה גם לדוד – הכעס שלו מוצדק, כי אני ראיתי אותו בסייסטה. אילן גילאון (מרצ): איתן, בסדר, התנצלת, יאללה – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אמרנו. אני, לא, סליחה, חבר'ה, אני. חבר'ה – – – קריאה: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): סליחה. אני, אבל – בבקשה, אל תאיצו בי. קריאה: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני אומר את זה כך – כי ראיתי את דוד. ואף אחד כאן לא היה יושב-ראש. לא הרבה היו פה, ניהלו כמו שמרב פה או אחרים מנהלים את הדיונים. אני יודע מה זה להיות יושב-ראש, שלי – כשאתה נותן מילה שלך, ואתה יודע שאתה צריך לעבוד עם האיש מהצד השני גם ביום שאחרי. אבל מבחינתי, אדוני היושב-ראש, סגרנו את הפרשה. תודה. ואני רוצה לחזור לעניין שלנו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, איתן, איתן, אבל גם אל תוציא את זה, עם ההתנצלות, כאילו נעשתה פה קונספירציה בכוונה – – איתן כבל (המחנה הציוני): אמרתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – כי זה לא היה המקרה. איתן כבל (המחנה הציוני): אבל בסדר, ברור. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, כי התנצלת בצדק – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – – חבר הכנסת בר – – – איתן כבל (המחנה הציוני): די, חיליק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – לא קורה אם זה לא – – – איתן כבל (המחנה הציוני): חיליק, בסדר. לא – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): חיליק, בוא נשאיר מקום, קצת, בעמוד הראשון, לנושאים נוספים. אילן גילאון (מרצ): עזוב, מה אתם – – – איתן כבל (המחנה הציוני): די. גמרנו, הבנו. מספיק, די. אתה צודק – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני יציג את הצעת החוק החשובה – – איתן כבל (המחנה הציוני): תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – שלשמה הוא כאן. איתן כבל (המחנה הציוני): חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מקווה שכולנו נרגענו, ואני רוצה להציג את הצעת החוק שלי. הצעת החוק הזאת, קוראים לה "מקש אפס". ומה המשמעות שלה, בעצם? יוסי יונה (המחנה הציוני): זה בהסכמה? איתן כבל (המחנה הציוני): מה? יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – בהסכמה? איתן כבל (המחנה הציוני): אני מקווה. העניין הוא כזה: לפני שנים הגשתי את הצעת החוק שלי, שקראו לה "חוק שלוש דקות". כל אחד מאתנו מכיר, כשהוא רוצה להשיג גוף, אחרי שהוא רכש ממנו איזה מוצר, הוא צריך לקחת חופשה בת יומיים כדי להשיג את הגוף שהוא רוצה להתקשר אתו. אתם מכירים את זה – כשמוכרים לך מוצר, או מבקשים למכור לך מוצר, אתה מתקשר, ואומר לך שם: לרכישה לחץ 1, עוד לא לחצת – הם כבר עונים לך. יעל גרמן (יש עתיד): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): כן, ברור, ברור. עזבי. אחרי. אני כבר אחרי. ואז תמיד, אבל תמיד, הם יודעים את כל התשובות על השאלות שלך, כשאתה רוצה לקנות, ותמיד תמיד החלק של המכירה הוא עד שעות מאוחרות. ומה שנוגע לאחר מכן בטיפול בציבור תמיד יסתיים לו אי-שם בשעה 16:00, או כזה, ואתה לא מצליח להשיג אותם; זו הפכה להיות מכה. הבאתי את חוק שלוש הדקות – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): נגיד לקחת תרופה נגד כלבת. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): נכון. – – והתחכמו; אמרו, לא נענה על כל דבר, רק על תקלות, או לא תקלות, והגענו למצב שבאמת מספר התלונות והפניות שלפחות אני מקבל בוועדה, וגם חברים נוספים, הפך להיות ממש בלתי נסבל. זו הרעה החולה בכל הקשור לחוקי הצרכנות. ובהסכמה עם המשרדים הרלוונטיים הצעתי את ההצעה שיהיה מקש אפס, שבשני נושאים יהיה מענה אנושי מיידי או כמעט מיידי: בנושאים שנוגעים בתשלומי חשבונות; בנושאים הנוגעים בטיפול בתקלות, ושם יתאפשר לך – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: בסיום התקשרות. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): – – זאת אומרת, כשאתה מתקשר, עונים לך באופן מיידי. והם חייבים לתת לך גם את התשובות, חברת הכנסת יעל גרמן; זה לא שהם שמים שם איזה נער או נערה שאין להם מושג, או שמעבירים אותך לאיזו מרכזייה שאף אחד שם לא יודע לענות לך. יש עוד עניינים רבים, בקריאה ראשונה, שעלינו לטפל בהם, שנטפל בהם לקראת קריאה שנייה ושלישית. אני חושב שהחוק הזה, שהוא בתמיכת ממשלה ובאמת בשיתוף פעולה – ואני מקווה גם בשיתוף פעולה של הגופים העסקיים – נצליח להוציא סוף-סוף מתחת ידינו – ולטפל אחת ולתמיד באחת הבעיות היותר-גדולות שמתקיימות בשוק הזה, במערכת היחסים בין צרכן לבין עוסק. אני מקווה שכולנו פה נתמוך בהצעת החוק, כפי שזה גם הוסכם – ואני מקווה, איך אומרים, שנצביע על זה מהר, ולא יהיו לנו בלבולי מוח. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה. רשימת הדוברים. ראשונת הדוברות – חברת הכנסת יעל גרמן. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: הרשימה סגורה. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אני עולה להתנצל בפני היושב-ראש חבר הכנסת יולי אדלמן על כך שהעליתי בדעתי שהוא לא ייפרד מאתנו – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): יולי אדלשטיין. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדלשטיין. יעל גרמן (יש עתיד): – – ומאחלת לו באופן אישי פגרה נעימה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואב קיש. רויטל סויד (המחנה הציוני): רגע, מה אתי? היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. קראתי בשמך. הוא יכול להיכנס, מה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז אני אעלה אחריו. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שאני לא רוצה לדבר ספציפית על החוק. חבר הכנסת כבל, איפה אתה? רועי פולקמן (כולנו): הוא יצא מפה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יצא, הלך. יואב קיש (הליכוד): יצא, הלך לדבר עם ביטן. כשאני יצאתי מפה יושב-ראש הקואליציה אמר שאנחנו בהסכמות מלאות לגבי כל החקיקה, ובעצם שחרר את אנשי הקואליציה – חלק נשארו, חלק הלכו – והדבר הזה שקרה – לא הייתי כשזה קרה. אני שומע את דברי אנשי האופוזיציה ואת מה שאמר פה כבל על הדוכן, שטוען שהדבר נעשה בשגגה, בתום לב, מצטערים. יואל חסון (המחנה הציוני): לא היה פה תרגיל. ממש לא. יואב קיש (הליכוד): לא היה פה תרגיל. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, בטח לא על חוק הכלבת. יואב קיש (הליכוד): אני חושב שני – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): קיש, תחשוב רגע בהיגיון. על זה היינו – – – יואב קיש (הליכוד): אני אומר – – – קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): אני אומר שאנחנו בסיטואציה מאוד לא נוחה, עד כדי כך שאומרים עכשיו שאנחנו נפיל את החוק הזה, של חבר הכנסת כבל. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, לא כדאי. יואב קיש (הליכוד): אני לא אוהב את הגישה הזאת. בעיני זה לא נכון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל עדיין, באמת יש – – – יואב קיש (הליכוד): אבל בסופו של דבר – בסופו של דבר, אני אומר, יש התנהלות שאנחנו מצפים גם מהאופוזיציה, והייתה פה הפרה ברורה של הכללים של הבית בעניין הזה. מיכל רוזין (מרצ): הייתה פה אי-הבנה. יואב קיש (הליכוד): עכשיו – זו לא אי-הבנה, זה מה שקשה לנו להבין בכל הסיפור. היה ברור שאנחנו בהסכמות – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת קיש – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אבל ראית מה היה פה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): יואב, יואב, מהלך ספונטני. כשאיציק דיבר – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – עלה ואמר שנעשתה טעות. איציק שמולי (המחנה הציוני): יואב, אבל אני רוצה להגיד לך משהו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): איילת, חכי רגע. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הם לא הבינו – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אין בן אדם אחד בבית הזה שיכול להטיל דופי ביושרה שלי. מה שהיה פה – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): זה לא קשור אליך. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה כן קשור אלי. מה שהיה פה – שאני בבוקר הודעתי לסיעה שלי שאני מתנגד לחוק. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בסדר, אבל זה לא קשור אליך. איציק שמולי (המחנה הציוני): עליתי לנמק, ולא יודע, כנראה יצא נאום יותר מדי טוב, ופשוט אנשים בספונטניות הצביעו נגד, ולא היה שום מקום לכל ההתנפלות ולכל המהומה ולכל הגידופים שאני קיבלתי מיו"ר הקואליציה, עם כל הכבוד. קריאות: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): קיש, והראיה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אין לזה הצדקה. לא היה פה שום תרגיל. אני כל היום – – יואב קיש (הליכוד): אני לא יודע מה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – כל היום יושב פה – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כל השורה הזאת הצבענו בעד. היו"ר בצלאל סמוטריץ: בלי להיכנס אחד לדברי השני, חבר'ה, אפשר ליצור דיאלוג בתנאי שהוא מנומס. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – כל היום יושב פה קבוע בכיסא, לא עשיתי גיוס, לא דיברתי עם אף אחד – – זהבה גלאון (מרצ): יואב – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – וגם אין לי שום כוונה להתנצל על שעליתי להסביר משהו שאני מתנגד לו. זהבה גלאון (מרצ): חבר הכנסת קיש, היה רשום לנו להצביע בעד, ואנחנו ידענו שאנחנו מצביעים בעד. עכשיו, עלה לו שמולי, ואנחנו יושבות ומקשיבות לו – מה פתאום אנחנו בכלל מקשיבות לו? – והוא שכנע אותנו. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): זה בסדר. אבל לדעת שפונים – – – זהבה גלאון (מרצ): רגע, רגע, רגע, רק עוד חצי משפט. ולא חשבנו על זה. בשיא הספונטניות אמרתי למיכל – – מיכל רוזין (מרצ): ולא היה – – – זהבה גלאון (מרצ): – – בואנה, הוא דיבר דברי טעם, הצליח לו לשם שינוי, ובשיא הספונטניות – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: שמולי, אתה יכול לבקש הודעה אישית אחרי זה. זהבה גלאון (מרצ): – – אני רצינית – לא הייתה כאן – לא הייתה כאן – – – רועי פולקמן (כולנו): יואב, אם תשכנע אותנו שהחוק הזה לא טוב, אולי נשתכנע – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רועי, אל תלך לשם. יואב קיש (הליכוד): לא, אבל, זהבה, מה שאני – – – קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): רועי, רועי, מה שזהבה אומרת – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, חברים, סיימנו את הדיאלוג, כי זה מתחיל להיות בלגן. יואב קיש (הליכוד): אני רק רוצה, אני רוצה להגיד ככה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: קיש, בוא, קח 30 שניות. יואב קיש (הליכוד): בסדר, בסדר, תן לי להגיד. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. יואב קיש (הליכוד): זהבה, אבל בסופו של דבר – ואתם ראיתם שאנשי הקואליציה יצאו – – מיכל רוזין (מרצ): לא ראינו. יואב קיש (הליכוד): – – זאת אומרת, את ראיתם – היו הסכמות – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): טעות אנוש, טעות, לא ידענו. יואב קיש (הליכוד): לא, הם השתכנעו, זו לא טעות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: בסדר גמור. אם זה הופך לשוק, אנחנו עוצרים. יואב קיש (הליכוד): לא נעשה את זה כדיון, אבל אני רוצה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. חבר הכנסת קיש. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אבל עובדה שכל השורה אחורנית הצביעה בעד. יואב קיש (הליכוד): אני רוצה לפחות להגיד את ההרגשה האישית שלי. אני אומר לכם, אנחנו עובדים, כאנשי קואליציה, באמת בהסכמות, וגם בוועדת הכנסת מנסים להגיע הרבה פעמים להסכמות. אני חושב שאנחנו – אני לא הולך להיכנס ברמה האישית, איציק, כי יכול להיות שברמה האישית שלך – אבל אני רוצה להגיד לכם שבעניין הזה הייתה פה פגיעה, באמת, באמון מאוד בסיסי – חלק אולי בטעות, חלק בלי לשים לב, אבל בעניין הזה, חבל – – קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): – – שזה משאיר טעם רע. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): אני מוכן לקבל, אנחנו לא נצביע נגד החוק הזה עכשיו, אנחנו לא הולכים, אבל אני אומר לכם, אנשי הקואליציה יצאו מהמליאה, ואנחנו משאירים את המליאה ועוזבים. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת יואב קיש. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. קריאות: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): בואו נצביע, קדימה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז מייד אחרי חברת הכנסת. בסדר, אז אפשר עכשיו. חברת הכנסת, דקה מן הצד. אדוני סגן המזכירה, אפשר לפתוח, בבקשה, לחברת הכנסת מרב מיכאלי? ששש, חברים. ששש. רויטל סויד (המחנה הציוני): חברי, חברי חבר הכנסת – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: רגע, רגע, רגע, רק שנייה, רק שנייה, תני דקה מן הצד לחברת הכנסת מרב מיכאלי. שנייה, מחילה שכבר עלית, אני מתנצל. עוד שנייה. בבקשה, מרב. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת קיש, חבל מאוד שעלית והתחלת מחדש, כי חבר הכנסת כבל אמר בצורה מאוד מפורשת, מאוד הגונה – התנצל בשם כל האופוזיציה. יואב קיש (הליכוד): רק הסברתי למה הקואליציה יוצאת – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): וחבל שעכשיו אני צריכה – – – יואב קיש (הליכוד): – – החוצה ועוזבת את המליאה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): וחבל שאני צריכה להגיד שביום רביעי האחרון אתם עשיתם פה הצבעה שהייתה מחטף לכל דבר ועניין, והעליתם חוק שלא קיבלתם את הסכמת כל סיעות האופוזיציה להעלות אותו, ולא התנצלתם על זה. עכשיו, אנחנו התנצלנו – – – יואב קיש (הליכוד): את עושה טעות שאת הולכת למשהו לא רלוונטי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני אומרת לך, לא צריך לעשות מזה יותר ממה שזה. יואב קיש (הליכוד): אני מקבל את הטעות שעשיתם, ואנחנו החלטנו לעזוב את המליאה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אנחנו כבר עשינו את זה, וחבל שעלית אחר כך לעשות מזה עניין יותר גדול. כל העניין צריך להיות מאחורינו – לסיים את המושב הזה כמו שצריך, ביחסים הבסך-הכול טובים שיש פה בין האופוזיציה לקואליציה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: גם אני הקטן מצטרף לנ"ל. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השר – היכן שהוא לא יהיה – חברי חברי הכנסת, וכל מי שנמצא באולם המליאה, לחשוב שבאיזושהי דרך אנחנו רצינו לסיים את המושב הזה – הצעת חוק אחת לפני האחרונה – בתרגיל, זה ממש ממש מביך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): די, די, די, די. רויטל סויד (המחנה הציוני): מי שרוצה לעשות תרגיל – מי שרוצה לעשות תרגיל לא הולך ופונה ומתנצל ומבקש סליחה. כי מה שקרה פה עכשיו לא היה אמור לקרות, והוא שילוב של כמה דברים – הוא שילוב של זה שזה היה הרגע, שהשעה מאוחרת, והוא שילוב של זה שהייתה פה אי-הבנה, והוא שילוב של זה שחלק באמת החליטו ואמרו שהם יצביעו נגד וחלק לא שמו לב וחלק שינו דעה. אני אישית עמדתי ושוחחתי עם חבר הכנסת ביטן וחברת הכנסת שולי מועלם, רצתי להצביע, ראיתי מסכים אדומים והצבעתי. באמת, לבוא ולקחת עשייה כל כך יפה של מושב שלם, באמת, עם נושאים כל כך מהותיים של מחלוקת, ובכל זאת להצליח להתגבר עליהם – לפחות בפרוצדורה לבוא ולסיים את המושב הזה בכך שהקואליציה חושבת שמישהו החליט לעשות לה תרגיל? ישבתם יחד והחלטתם. אילן גילאון (מרצ): לא – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אז אני רוצה לומר לכם, התשובה היא לא. מיכל רוזין (מרצ): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): ולא עשינו את זה. ובטח לא היינו עושים את זה ברמה האישית, לא ליושב-ראש הקואליציה ולא לאחרים. ואמרה את זה גם חברת הכנסת מרב מיכאלי, יושבת-ראש הסיעה, וגם חבר הכנסת איתן כבל, ואני מצטרפת לדברים האלה. תנו לנו קצת קרדיט שכשאנחנו עומדים פה ואנחנו אומרים לכם שלא כך רצינו לסיים את המושב, ולא זה מה שתוכנן, ובטח שלא הייתה כוונת מכוון באירוע שקרה, אז די, תניחו. תנו לסיים את המושב הזה ברוח טובה כמו שהוא התנהל. יש לנו מספיק דברים לריב עליהם, ולא על אי-הבנות וטעויות. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת אראל מרגלית – מוותר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון, לא בא לך גם להתנצל? זהבה גלאון (מרצ): לא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, אז לא. מוותרת. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אם היינו עושים תרגיל, זה לא היה על כלבת היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי – אדוני מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – נוכח, מעולם לא ביקש לדבר. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת שולי מועלם רפאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת נורית קורן – לא נוכחת; חברת הכנסת רחל עזריה – איננה נוכחת. אנחנו עוברים כעת, אם כן, להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55) (מענה אנושי מקצועי במערכת לניתוב שיחות), התשע"ז–2017. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 55 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55) (מענה אנושי מקצועי במערכת לניתוב שיחות), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 21 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה והיא חוזרת להכנה לוועדת הכלכלה של הכנסת. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 20) (שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/734); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא והאחרון שעל סדר-היום – הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 20) (שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה, רק שאין מי שמציג. איפה חבר הכנסת פולקמן? אנחנו נמתין רגע לחבר הכנסת רועי פולקמן שיציג לנו את הצעת החוק. להזכיר בינתיים שהצעת החוק היא של חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן ויעקב מרגי. בינתיים אולי גם אני אמשיך לספר על הצעת החוק הזאת. הנה חבר הכנסת רועי פולקמן נכנס ויציג לנו את הצעת החוק. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 20) (שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017 – הצעת החוק האחרונה למושב הזה. אחרון אחרון חביב, חבר הכנסת רועי פולקמן. רועי פולקמן (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. אתה נותן לי 40 דקות להציג בקצרה את הצעת החוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ב-22:00 אני אמור לסיים את – – – מיקי לוי (יש עתיד): אין שר – – – אדוני היושב-ראש, אין שר במליאה. רועי פולקמן (כולנו): אה, עכשיו פתאום שמת לב? היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא היה שר במליאה גם בהצעה הקודמת. שר שלא נמצא במליאה לא מחייב לסגור את המליאה. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – תכבדו את – – – אין שר – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: בסך הכול – אני עונה לך – העובדה שאין שר במליאה בסך הכול מאפשרת לדובר לא להיצמד ללוח הזמנים, לדרוש ממני לא להפעיל שעון, אז רועי פולקמן יכול לדבר עד הבוקר – בבקשה, אדוני – או עד שיבוא שר. רועי פולקמן (כולנו): עד למושב הבא. כמובן, קודם כול, זה חוק של מירב, אני שותף להצעת החוק הזאת. היו לה מחויבויות הוריות ולכן היא לא נמצאת כאן. אז קודם כול, האחריות לחוק היא שלה. האמת, הייתי מאוד חגיגי קודם, כי אמרתי שיש לי את הכבוד להציג בשם מירב את הצעת החוק האחרונה למושב – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אולי כבר תישאר חגיגי – – – רועי פולקמן (כולנו): כן. אני קצת לא כל כך באווירה חגיגית כי כבר היינו פה בזה – מה אני אגיד לכם – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): פולקמן, אנחנו נתנגד לחוק. כבר עשינו את זה היום – – – רועי פולקמן (כולנו): אני אבדוק. עכשיו אתה מאתגר אותי: ביני לבין איציק שמולי – מי ישכנע אתכם יותר. ואם אני אהיה משכנע שהחוק לא מספיק טוב, את החשבונות עם מירב אני אעשה, ואתם תפילו אותו. אבל האמת – – – אילן גילאון (מרצ): – – – תצביעו וזהו. לכל האנשים – – – רועי פולקמן (כולנו): אחלה. אבל אני תכף אקריא לכם נאום ארוך – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אין תאריך – – – רועי פולקמן (כולנו): לא, לא עברנו. כי אני אגיד לכם משהו, אני אגיד משהו על הרבה ביקורת שאנחנו מקבלים. עכשיו אני אומר משהו בתור יו"ר סיעה בקואליציה. אני חושב שבמהלך המושב הזה, כמו במושבים אחרים, עברו לא מעט חוקים שהיו חשובים לאופוזיציה ושל חברי האופוזיציה – לכל אחת מסיעות הבית הזה. בכל אחת מהן. ואני אומר לכם כמי שיושב בישיבות הנהלת הקואליציה ושמשוחח הרבה על החוקים בסדר של ועדת השרים – – – זהבה גלאון (מרצ): צריך לדעת מתי להפסיק. איבדת את זה עכשיו לחלוטין. רועי פולקמן (כולנו): למה? זהבה גלאון (מרצ): ישבנו פה – – – רועי פולקמן (כולנו): לא מעניין אותי. עם כל הכבוד, זה לא מעניין אותי. את מוזמנת – לא בא לך לשמוע אותי? זכותך – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – זהבה גלאון (מרצ): – – – שמעתי והשתכנעתי – – – רועי פולקמן (כולנו): לשמוע ממך משפט כמו "שמעתי והשתכנעתי" – נו, זה קצת מעליב. זהבה גלאון (מרצ): – – – אני שומעת – – – על מה אתה מדבר – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תדבר על החוק שלך – – – זהבה גלאון (מרצ): אני שמעתי אותך – – – לא חשבתי – – – רועי פולקמן (כולנו): זהבה, אני מחזיק ממך בן אדם סופר-הגון – – – זהבה גלאון (מרצ): – – – כולם כאן התנצלו – – – רועי פולקמן (כולנו): זהבה, את בן אדם מנוסה והגון ואני – – – זהבה גלאון (מרצ): – – – מודה ועוזב, ירוחם – – – רועי פולקמן (כולנו): לא. לא מודה – – – זהבה גלאון (מרצ): – – – אני לא רוצה לשמוע אותך – – – רועי פולקמן (כולנו): תשמעי, זהבה, זכותך לא לשמוע. זה גם מראה כמה כבוד יש לך, וסובלנות. זה מאוד יפה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – יום רביעי האחרון – – – רועי פולקמן (כולנו): זאת צדקנות. זה לא היום הפעם הראשונה שיש כאן צדקנות של סיעת מרצ. אילן גילאון (מרצ): – – – רועי פולקמן (כולנו): אילן, זו לא פעם ראשונה היום שיש צדקנות של סיעת מרצ, אני חייב לומר לך. גם ההסתייגות על חוק פיצול דירות, שאתם יודעים שהיא הייתה הזויה – גם אותה העברתם. אילן גילאון (מרצ): – – – על מה אתה – – – רועי פולקמן (כולנו): ואני אומר לכם, זה שבוע אחרי שעבר כאן חוק על הטיפול בזנות וחוקים אחרים, כי יש לנו כבוד וענייניות אדירה לשותפות באופוזיציה. אילן גילאון (מרצ): – – – תגיד לי – – – זהבה גלאון (מרצ): – – – אנחנו – – – רועי פולקמן (כולנו): לא טובה – שותפות. לא טובה, זהבה. לא טובה – שותפות. זהבה גלאון (מרצ): – – – תתבייש לך. רועי פולקמן (כולנו): אבל זה שאת מסתכלת עלינו ואומרת לי: ואללה, שכנעו אותי, היה כתוב בעד – אז את לא יכולה להסתכל עלינו ולהגיד: השתנה – – – קריאות: – – – רועי פולקמן (כולנו): אוי, נו באמת, באמת. קריאות: – – – רועי פולקמן (כולנו): אילן, כשאתה רוצה לדבר אנחנו מדברים, בכנות, ובאמיתיות. אבל לעשות כאלה דברים, חברים – – – קריאה: רועי, רועי – – – רועי פולקמן (כולנו): לא, לא. זה באמת – תראו חברים – – עיסאווי פריג' (מרצ): אתה הבוגר האחראי – – – רועי פולקמן (כולנו): – – יש לא מעט לגיטימציה לביקורת בין קואליציה לאופוזיציה. זה לגיטימי, יש לזה מקום. זה חלק מכללי המשחק הדמוקרטי, ואני מכבד את זה – כולל לנסות להפיל חוקים. גם זה בעיני לגיטימי, גם זה בעיני לגיטימי. אבל אי-אפשר – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – רועי פולקמן (כולנו): וגם כשמרב מגיעה לדיוני ועדת הכנסת ואומרת במקומות שאנחנו מקצרים תהליכים – בסדר, מקבל את זה. ויואל חסון אומר את זה בוועדת הכנסת שוב ושוב. זה לגיטימי בעיני. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אתם ביום רביעי האחרון – – – גנבתם פה הצבעה. לא התנצלתם על זה – – – רועי פולקמן (כולנו): אבל מה שקרה היום פעמיים – מרב, מרב – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – התנהגתם בצורה מחפירה. אנחנו התנצלנו – – – רועי פולקמן (כולנו): את יודעת כמה בהנהלת הקואליציה בראשות דוד ביטן, וגם אנחנו, ראשי הסיעות – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – בצורה ממש מכוערת. רועי פולקמן (כולנו): מרב, ראשי סיעות הקואליציה, בראשות יו"ר הקואליציה – את יודעת את זה – שוב ושוב אנחנו מנהלים יחס סופר-ענייני. את לא יכולה להגיד את זה על שולי מועלם, ולא עלי, ולא על דוד ביטן, ולא על יואב בן צור – אף אחד מראשי סיעות הקואליציה. פעם אחרי פעם אנחנו מנהלים דיונים ענייניים. נכון, לפעמים עושים פה משחקי קואליציה ואופוזיציה, אבל יש גבול לדרך שבה אתם יכולים להתייחס לזה כאל מובן מאליו, ופעם אחרי פעם לבוא לדיונים. אז בעניין הזה זה ממש – וזה קרה היום פעמיים. אז אני אומר, חברים, תראו – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – אחרי שקיבלנו הסכמה – – – נצביע בעד, עולה לדוכן ואומר להצביע נגד חוק שלי. נגד. אתם לא נקיים מטעויות – – – רועי פולקמן (כולנו): עם כל הכבוד, אני לא יודע על איזה מקרה אתה מדבר – – – יעל גרמן (יש עתיד): לי – – – רועי פולקמן (כולנו): חברים, במושב הזה, פעם אחרי פעם היו לנו הסכמות אתכם, כי אנחנו רוצים להיות ענייניים, ואנחנו מעולם לא אמרנו – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – על מה אתה מדבר? רועי פולקמן (כולנו): יעל, גם את יודעת, כי בינינו היו לא מעט שיחות על זה. יעל גרמן (יש עתיד): על מה אתה מדבר? רועי פולקמן (כולנו): ופעם אחרי פעם – – יעל גרמן (יש עתיד): שני חוקים – – – רועי פולקמן (כולנו): – – במושב האחרון, כמו בכל המושבים, ובוועדת שרים, אנחנו מגיעים להסכמות בגלל חוקים ענייניים. אז נכון, יש כללי משחק. יעל גרמן (יש עתיד): די, גמרנו. רועי פולקמן (כולנו): עכשיו תראו, בסוף, אם רוצים לייצר כאן כללים של שותפות, צריך לעמוד בהם. צריך לעמוד בהם. נחמן שי (המחנה הציוני): הבנו. הבנו את זה – – – רועי פולקמן (כולנו): אם עמדתם, לא היו את הצעקות האלה, אז עם כל הכבוד. נחמן שי (המחנה הציוני): עמדנו, גמרנו. מה קרה כבר? יותר מלהצטער – – – רועי פולקמן (כולנו): ודבר אחרון שאני רוצה להגיד על זה – שבעיני גם יש מקום – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – רועי פולקמן (כולנו): לא. אני חושב שאני עושה את זה בענייניות, לא בשום אמירה לא מכבדת. יש לי הרבה כבוד אליכם. אני אומר את זה מתוך כבוד. קריאה: – – – זה לא – – – רועי פולקמן (כולנו): טוב, בסדר. דבר אחרון זה שאני אומר עוד דבר שהוא חשוב לי ברמה האישית, וזה שאני חושב שיש גם מקום לחגיגיות. דיברנו, פתחנו – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אחרי שעשית פה עשר דקות – – – רועי פולקמן (כולנו): מותר לי עכשיו לעשות – אני אעשה את זה גם עוד 20 דקות. אתה לא תטיף לי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני לא אטיף – – – רועי פולקמן (כולנו): היום, גם בוועדת החקירה – באנו ודיברנו על ועדת החקירה הפרלמנטרית, שגם היא מופת לרצון בשותפות, ויודעת את זה איילת וידע את זה איתן. ואגיד עוד יותר מזה: עם כל הכעס שהיה כאן עכשיו, בא דוד ביטן, קרא לי החוצה ואמר: תקשיב, זה חוק של איתן כבל – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – אמרתי – – – נכון. רועי פולקמן (כולנו): – – ואנחנו נצא ולא נפיל את החוק הזה – כי אנחנו רצינו להפיל אותו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ועברנו את כל – – – רועי פולקמן (כולנו): לא רוצה. אני רוצה לדבר. ואמרתי – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – כי אתם – – – לא ענייניים. רועי פולקמן (כולנו): ממש לא. כי היה לנו – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): סליחה. רועי פולקמן (כולנו): כי אנחנו מכבדים את יו"ר ועדת הכלכלה, כי הוא חבר שלנו, למרות שהוא בכלל מהאופוזיציה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – רועי פולקמן (כולנו): ממש. כי יכולנו לעשות את זה בשנייה – לסגור את המליאה כאן. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – רועי פולקמן (כולנו): כן. ולא עשינו את זה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): באמת תודה. רועי פולקמן (כולנו): כי אנחנו מכבדים. עם כל הכבוד, יש פה דברים לא מובנים מאליהם, והיום בוועדת החקירה – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – כזה קטן. רועי פולקמן (כולנו): מרב, יש מישהו שהתנהג בחוסר ממלכתיות בעניינים האלה זו את, אז לפחות אל תטיפי. והיום בוועדת החקירה, בדיוק את זה אני אמרתי. כשרצינו – ואני אומר עלי משהו ברמה האישית – רצינו ועדת חקירה פרלמנטרית, למרות שהפעילו עלינו לחצים – ויושבת כאן איילת, והיא יודעת את זה – שיהיה בחקירה של מבקר המדינה ולא ועדת חקירה; ושתהיה ועדת חקירה ממלכתית ולא ועדה של הכנסת; בטח לא – וגם על זה היו לנו שיחות – שלא תהיה כאן ועדה בראשות ח"כ מהאופוזיציה, גם זה עלה, ואת יודעת את השיחות שלנו עם בנק ישראל ואתנו ואחרים. ואמרנו: לא. זאת תהיה ועדת חקירה פרלמנטרית בראשות חבר כנסת מהאופוזיציה, ואנחנו סומכים עליו, כי אנחנו רוצים לבנות כאן אמון ועשייה רצינית. מיכל רוזין (מרצ): – – – מפח נפש. רועי פולקמן (כולנו): כן, כן, כי את רואה את התגובה של מרב מיכאלי, שמסבירה בדיוק את מה שאמרתי. מיכל רוזין (מרצ): גם ציפי חוטובולי – – – באה להצביע למרות – – – רועי פולקמן (כולנו): כי התגובה הזאת של מרב – – – שברתם כאן את כל החוקים, היא בדיוק מסבירה את מה שאני אומר, שהממלכתיות והשותפות טובה לצד אחד, ודווקא היום הוכחנו את זה כמה פעמים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, תמשיך עוד. רגע, תמשיך, לא, תמשיך, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): כמה זמן – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רבע שעה אתה מטיף לנו מוסר. לא, לא הבנו. רועי פולקמן (כולנו): חוץ מזה, נחזור לתוכנית המקורית, שבה אני קודם כול רוצה להודות, וכמובן להזכיר את השמות של כולם, ותכף יעלה לכאן – סליחה, אדוני יושב-ראש הכנסת, בוודאי תכף יגיד תודה לכל העובדים. אני בעיקר רוצה להודות למנהלי הסיעות, מנהלות הסיעה, מנהלי הסיעה כמובן – לא שכחתי, רומן – על כל העבודה, כי באמת אני אומר, שעם כל הלחצים והכעסים, לאורך כל הדרך, הייתה לנו סבלנות וגם היה לנו רצון לעבוד ביחד – – נחמן שי (המחנה הציוני): העברנו לך את החוקים שרצית, היינו בסדר. רועי פולקמן (כולנו): – – עם קיזוזים ובעיות ועניינים, ועבדנו ביחד, וזאת זכות גדולה. ואני שוב אומר, בעיני גם העבודה בהנהלת הקואליציה לאורך כל הדרך – היה בה אג'נדה של שותפות, גם בין הסיעות בקואליציה. ותקשיבו, זה לא פשוט, כי יש שם בלי סוף אירועים דרמטיים ובלי סוף אירועים קוטביים ולחצים, ואנחנו יודעים לעשות את זה – קודם כול בתוך הקואליציה, בוודאי בהנהלה; יש גם מתחים ברמת ראשי המפלגות, אני אומר כרגע על הזירה הקטנה שאני מכיר, של ראשי הסיעות – ואני אומר שכמעט כל דבר – לא פעם גם פתרנו בעיות שלא הצליחו לפתור ברמת ראשי המפלגות, שבסוף הגיעו אלינו בזכות הרצון לעבוד ביחד והרצון לשותפות, ולא פעם גם עם ראשי הסיעות של האופוזיציה; לפעמים כן, לפעמים לא. אני רוצה עכשיו להגיד כמה מילים על החוק הזה, שהוא בעיני חוק חשוב. אז ככה: הגובה של שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה, שהמדינה משתתפת בתקציבם נקבע עד היום במסגרת ועדות ציבוריות, שמינה שר החינוך, וזאת על פי החלטת ממשלה. הוועדה הציבורית האחרונה שקבעה כללים בנושא שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים הייתה בראשות כבוד השופט יעקב מלץ, ודוח שכתבה פורסם בשנת 1996. הדוח הזה קבע, בין היתר, כי המוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבם רשאים לגבות מסטודנטים שאינם אזרחים או תושבי מדינת ישראל שכר לימוד הגבוה ב-25% משכר הלימוד אותו משלמים סטודנטים אזרחים או תושבי ישראל. נושא הבין-לאומיות בהשכלה הגבוהה בכלל, ועידוד הגעתם של סטודנטים בין-לאומיים לישראל בפרט, נקבעו כיעדים מרכזיים בתוכנית הרב-שנתית של מערכת ההשכלה הגבוהה. ואני רוצה רק להוסיף על זה עוד מילה. יצא לי לבלות לא מעט שנים באוניברסיטה העברית, איזושהי תקופה גם כמנכ"ל ארגון הסטודנטים שם, ולאורך שנים דיברו על הרצון למשוך סטודנטים זרים. והאמת – אני אומר לכם כמי שגם ליווה את זה מהצד של העיר ירושלים, כי גם חשבנו שזה מנוע צמיחה לאקדמית הירושלמית. בירושלים יש כ-40,000 סטודנטים – לאורך שנים חשבנו שהיכולת למשוך סטודנטים זרים לירושלים היא מנוע צמיחה כלכלי. ואני חייב לומר לכם שהסתכלנו בעיניים כלות, בעיניים כלות, פעם אחר פעם על ההצלחה של המרכז הבין-תחומי, שבאמת הפך – אני כמובן אומר את זה לזכותו של המרכז הבין-תחומי בהרצליה – שפעם אחרי פעם הצליח למשוך את רוב הסטודנטים הזרים, והגידול הגדול ביותר של סטודנטים זרים. אבל בין השאר מה שאפשר את אותה משיכה לרייכמן הייתה היכולת לגבות שכר לימוד גבוה מסטודנטים בין-לאומיים ולאפשר להם תוכנית לימודים מותאמת. בגלל שכר הלימוד הגבוה אפשר היה להביא מרצים מהמגזר העסקי, מהאקדמיה, להעביר תוכניות באנגלית ולייצר תוכנית מושכת לסטודנטים זרים שבאו לעשות תואר אקדמי בישראל. והאוניברסיטאות והמכללות המתוקצבות האחרות מצאו את עצמן בחסר לעומת המוסדות הפרטיים, כי הם לא יכלו לגבות את שכר הלימוד הנוסף, לא יכלו לספק ולהשקיע באותן תוכניות לימוד, בעיקר בצורך לפתח תוכניות לימוד מותאמות לקהל הבין-לאומי, ובראשן כמובן לפתח תוכניות לימוד באנגלית. והדבר הזה – רואים את זה בנתונים. מוסדות הלימוד המתוקצבים לא הצליחו למשוך תלמידי חו"ל. אני אומר ברמה האישית – חוויתי את זה פעם אחרי פעם בסיפור הירושלמי, כשפשוט לא הצלחנו להביא לכאן מספיק תלמידי חו"ל, למרות איכותם של המוסדות האקדמיים בירושלים. פשוט לא הצלחנו, ופעם אחרי פעם הסתכלנו על ההצלחות במרכז, עוד פעם בראשות הבין-תחומי. המוטיבציה העיקרית לקידום הנושא הייתה העלאת הרמה והתחרותיות של מערכת ההשכלה הגבוהה, וגם זה, דרך אגב, אני שמח – אני לא הייתי מחובר לתוכנית הזאת בשנה האחרונה – אני שמח לראות שהמל"ג וות"ת הגדירו היעד של משיכת סטודנטים מחו"ל, שמבחינתנו, כמו שאמרתי, לאורך שנים הייתה יעד תיירותי, במידה מסוימת, וכלכלי, כיעד להשבחת מערכת ההשכלה הגבוהה. אני יכול לספר שלפני שהגעתי לכנסת יצא לי לעשות איזשהו פרויקט עם הטכניון, שבא בעיניים כלות ואמר: תשמעו, אני חייב למשוך סטודנטים זרים כדי להיות מסוגל להתחרות ברמה של הסגל הבין-לאומי, כדי למשוך את הטובים ביותר בכל תחום ולהצטיין בו. והאמת היא שכשאתה נוסע לאוניברסיטאות זרות – יצא לי לראות את זה במעבדות המחקר ב-MIT – אתה בא ואתה נכנס למעבד – יצא לי לראות את זה במעבדה לאלקטרוניקה ב-MIT, במקרה בראשות ישראלי – אתה נכנס לשם, מתוך 60 חוקרים מכל העולם, אתה מוצא שם לא אמריקנים – סינים, ויפנים, ומרוסיה, ומקנדה ומדרום אמריקה, כי חלק מהעניין היה הרב-גוניות – למשוך את טובי המוחות מכל מקום בעולם כדי שהמעבדה תהיה הטובה ביותר. והאמת, שהטכניון – כשהוא סיפר לי אז על האתגר שלו לפתוח אוניברסיטה בסין וגם בניו יורק – היה כדי להיות זרוע שמושכת את הטובים ביותר בכל תחום ללמוד במדינת ישראל, גם לטובת האקדמיה הישראלית. והיה מאוד קשה לטכניון לעשות את זה, והאמת שמספר הסטודנטים הזרים שמצאנו אז בטכניון, במעבדות, היה מוגבל. עכשיו, הבעיה הבסיסית ידועה, והיא שהלימודים – כמובן יותר קל למשוך סטודנטים זרים לאוניברסיטה בארצות הברית או באנגליה או בקנדה, בגלל השפה האנגלית והעובדה שכל תוכניות הלימוד הן באנגלית. בישראל גם ככה, למרות שיש לנו פקולטות מצוינות בלא מעט תחומים, זו בעיה, זו בעיה. ולכן המוטיבציה הזאת הייתה – 1. להעלות את הרמה והתחרותיות של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל באופן שימשוך סטודנטים בין-לאומיים ברמה אקדמית גבוהה לישראל, שישולבו ככל הניתן באותן כיתות עם הסטודנטים הישראלים, במודל התקצוב של הוועדה לתכנון ותקצוב הקיים היום. ות"ת מסבסדת את כל הסטודנטים בתוכניות המתוקצבות במוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבם, ללא הבחנה בין אזרחי ותושבי ישראל לאלה שאינם כאלה. בעת העריכה של דו"ח מלץ, מספר סטודנטים הבין-לאומיים שהגיעו ללמוד בישראל היה קטן, ומרביתם היו יהודים הזכאים לעשות עלייה לארץ בהתאם לחוק השבות. מדובר אז על שנות ה-50. כיום, לאור המדיניות של מדינת ישראל ככלל, ושל המועצה להשכלה גבוהה וות"ת בפרט, לקידום שיתופי פעולה בתחום ההשכלה הגבוהה עם מדינות רבות בעולם, ובעקבות הסכמי שיתוף פעולה שנחתמו בעניין הזה, גדל באופן משמעותי מספר הסטודנטים הבין-לאומיים המגיעים ללמוד בישראל, ונראה שאין מקום להמשיך לסבסד את הסטודנטים האלה על חשבון סטודנטים ישראלים. כלומר המצב הוא עוד יותר קיצוני ממה שאמרתי: מגיע הסטודנט הזר, ולא רק שהוא לא משלם יותר ומאפשר לפתח תוכניות לימוד מותאמות לו בגלל יותר משאבים, אלא שהוא בעצם נמצא כאן על סבסוד ות"ת כמו סטודנט ישראלי רגיל. לכן, בעניין הזה המצב חמור עוד יותר, ולכן, גם כאן יש אפשרות להקל את המצב. לאור זאת, יש מקום להתיר למוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבם לגבות מסטודנטים בין-לאומיים שכר לימוד גבוה יותר מזה הקבוע בדוח ועדת מלץ, בהתאם לעקרונות המדיניות, ביחס למערכת ההשכלה הגבוהה ולצרכיה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כמה? הוא מדבר 30 דקות. רועי פולקמן (כולנו): לפיכך, מוצע לתקן את חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958, ולקבוע כי המועצה להשכלה גבוהה, לפי הצעת ות"ת ולאחר התייעצות עם המוסדות שהמדינה משתתפת בתקציבן – מדובר כאמור רק על מוסדות מתוקצבים – תקבע כללים בדבר קביעת שכר הלימוד מסטודנטים בין-לאומיים בדבר עדכונו. אז רק קצת לתת לכם רקע, ורק עוד שאלה אחת, חברים – ז'קלין, מה מצבנו? הכול טוב? אנחנו יכולים להתקדם ולדבר על דברים נוספים? עלא כיפאק. קריאה: – – – רועי פולקמן (כולנו): לא, לא, בסדר, רק לדעת מה אתם מתכננים. אתם רוצים להעלות עוד חוקים היום? מה אתם מציעים? אראל מרגלית (המחנה הציוני): מה התוכנית? אתה הולך עכשיו לנאום פה על – – – רועי פולקמן (כולנו): לא יודע, ביקשו שנדבר על נושאים שונים. אני אשמח לדבר על מה שמעניין אתכם. אני רק אגיד עוד מילה אחת על החוק – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – ואתה עושה פה פיליבסטר שמישהו יעביר את החוק הזה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תעבירו את החוק – – – עליזה לביא (יש עתיד): תעבירו את החוק – – – רועי פולקמן (כולנו): אני אתן כמה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה אתה רוצה? רועי פולקמן (כולנו): לא, אני אשמח להעביר אותו יחד אתכם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתם רוצים לסכל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם רוצים לסכל את החוק הזה? רועי פולקמן (כולנו): ממש לא, אני דווקא ממש – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם רוצים לסיים – – – רועי פולקמן (כולנו): דיברנו על שותפות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם רוצים לסיים את החוק הזה? אנחנו רוצים להצביע בעד החוק הזה. רועי פולקמן (כולנו): אני גם רוצה שתצביעו בעד החוק הזה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אז תפסיק לעשות הצגה – – – רועי פולקמן (כולנו): פשוט ביקשו ממני – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה זה "ביקשו"? רועי פולקמן (כולנו): ביקשו ממני להסביר קצת יותר על החוק. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם רוצים להקפיא את החוק – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – רועי פולקמן (כולנו): אני גם רוצה. אני חושב שזה חוק מצוין. אני חושב שזה חוק מצוין. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אל תבלבל לנו את המוח. יואל חסון (המחנה הציוני): אז תרד למטה. רועי פולקמן (כולנו): ביקשו ממני להסביר יותר על החוק. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה הורס – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אתה מבזה – – – רועי פולקמן (כולנו): למה מבזה? עיסאווי, זה חוק חשוב, למה לבזות? קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תגיד את האמת – – – רועי פולקמן (כולנו): אבל למה לבזות? זה חוק חשוב. יואל חסון (המחנה הציוני): תסתכל – – – רועי פולקמן (כולנו): אתה נגד ההשכלה הגבוהה? זה חוק חשוב. קריאות: – – – רועי פולקמן (כולנו): אני יודע, אין לי ספק שאתה בעד החוק. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – לא מוכנים לשבת בבית – – – קריאות: – – – רועי פולקמן (כולנו): אין לי ספק. אני בעד. אני בעד. עיסאווי פריג' (מרצ): תתביישו לכם, תתביישו לכם – – – קריאות: – – – רועי פולקמן (כולנו): אני בעד, ואין לי ספק שאתה בעד החוק. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו רוצים להצביע על החוק. למה אתה עושה את זה? רועי פולקמן (כולנו): אני אעשה את זה, אני מייד ארד. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו רוצים להצביע בעד. עיסאווי פריג' (מרצ): זה מה שעכשיו – – – לנו, זה מה שיצא ממך? תתביישו לכם. רועי פולקמן (כולנו): אני אספר ככה: בשנת 2014, נכון לשנת 2014 למדו בישראל – רק כדי שתדעו על מה מצביעים – למעלה מ-7,000 סטודנטים זרים. זה אולי נשמע מספר גדול, אבל האמת היא שזה לא מספר גדול. הרוב המכריע של הסטודנטים הזרים האלה הגיעו מארצות הברית – כ-29%. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – אין לך מה למכור, אין לך מה למכור. רועי פולקמן (כולנו): מצרפת הגיעו 10% מהסטודנטים, מרוסיה – 10% ומאוקראינה – כ-8%, שזה, האמת, הפתיע אותי כשראיתי את הנתונים האלה. אני מדבר רק על סטודנטים שנמצאים כאן בתוכניות לימוד מלאות. הנתונים האלה לא מתייחסים, לא מתייחסים, לסטודנטים זרים ששוהים בישראל לתקופות קצרות במסגרת חילופי סטודנטים. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – לא נכון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תתבייש לך. רועי פולקמן (כולנו): וזה הבדל – חשוב לומר את זה – שיש הבדל משמעותי בין סטודנטים זרים שנמצאים כאן לחילופי סטודנטים, לתוכניות קצרות, לסמסטר, מה שנקרא בלעז study abroad, לבין תוכניות לימוד מלאות, שזה בעצם המטרה שאנחנו רוצים; אנחנו רוצים לראות סטודנטים שבאים לעשות כאן תארים – תואר ראשון, תואר שני – כמו שמקובל במדינות אחרות. אז כמו שאמרנו, ביולי 2016 קיבלה המועצה להשכלה גבוהה לקדם את נושא הבין-לאומיות של האקדמיה בישראל – – נחמן שי (המחנה הציוני): חברים, יוצאים? רועי פולקמן (כולנו): – – מהלך שיתרום לאקדמיה הישראלית הן מבחינה כלכלית והן מבחינת שיפור האיכות – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – זה ביזיון. רועי פולקמן (כולנו): – – כניסה של ישראל לשוק הסטודנטים הבין-לאומיים והפיכתה ליעד למשיכת סטודנטים זרים. נחמן שי (המחנה הציוני): מה אתה מדבר כל כך הרבה? רועי פולקמן (כולנו): באופן מיוחד אני יכול לומר לכם כמה הנושא הזה לאחרונה דיבר – – – יואב קיש (הליכוד): למה אתה לא גומר? מזמן כבר היה צריך – – – רועי פולקמן (כולנו): אה, באמת? חשבתי שאנחנו רוצים לשכנע אתכם בזה. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): דבר מהר, רועי, דבר מהר. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – רועי פולקמן (כולנו): אה, השתכנעתם? יואל חסון (המחנה הציוני): הלכנו הביתה. קריאה: – – – יואב קיש (הליכוד): אני – – – אתה מקשיב לה ולא לי? רועי פולקמן (כולנו): לא, לא, דווקא ביקשו שאני ארחיב על זה. ביקשו שנרחיב על החוק. יואב קיש (הליכוד): די, גמרנו. תצביע לבד על החוק. רועי פולקמן (כולנו): הבנתי. אז אני רק מוסיף ומסיים שמקור – – – יואב קיש (הליכוד): למה אמרת לו לרדת? רועי פולקמן (כולנו): רק ככה משפט אחד, עם ה-punch line הגדול, עם ה-punch line הגדול: סטודנטים זרים בארצות הברית מכניסים – שימו לב – 27 מיליארד דולר ב-2014. ולכן, כמו שאני מסביר, זה חוק חשוב, ואני חושב שהוא עוד דוגמה לחוקים משמעותיים, אחד מני רבים, שהעברנו במהלך המושב הזה. אז בעניין הזה אני רוצה להודות – ואכן, אני אומנם מצטער שנאלצנו להגיע לסיטואציה כזאת היום, אבל בשורה התחתונה זה מייצג את מה שאנחנו אומרים לאורך כל המושב הזה: יש מי שבא לדבר ויש מי שבא לעבוד. אנחנו פה בשביל לעבוד, ואנחנו נמשיך לעבוד ולהעביר חוקים. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן, שהציג לנו את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 20) (שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017, לקריאה ראשונה. יש לנו רשימת דוברים. אני מודיע שהרשימה נעולה. אראל מרגלית; תמר זנדברג; טלב אבו עראר; יוסי יונה; מירב בן ארי; מיכל רוזין; זוהיר בהלול; עיסאווי פריג' – מוותר; אחמד טיבי; עבד אל חכים חאג' יחיא; יואל חסון; זהבה גלאון. עד כאן רשימת הח"כים שנרשמו. כולם או לא היו או ויתרו. לכן, אנחנו יכולים לעבור להצבעה בקריאה ראשונה. כאמור, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 20) (שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. עיסאווי פריג' (מרצ): לאיזה ועדה זה הולך? רועי פולקמן (כולנו): לוועדת חינוך, לא? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני עוד לא יודע אם זה עבר או לא, אז איך אני אגיד לך לאיזו ועדה זה הולך? עיסאווי פריג' (מרצ): זה מה שנזכור מכולנו. רועי פולקמן (כולנו): זה עוד חוק חשוב שעובר. עיסאווי פריג' (מרצ): מפלגת העדר. זה – – – רועי פולקמן (כולנו): עוד חוק חשוב שעובר, עיסאווי. קריאה: יאללה, נו, יאללה, יאללה. עיסאווי פריג' (מרצ): יאללה, יאללה. הצבעה מס' 56 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 20) (שכר לימוד לסטודנטים בין-לאומיים), התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, שלושה בעד, אפס מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק אושרה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החינוך, התרבות והספורט של – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני מבקש כספים, אדוני. אדוני היושב-ראש, אני מבקש כספים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אבל זה פרטי. עיסאווי פריג' (מרצ): אני מבקש כספים, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זהו הוכן לקריאה ראשונה בוועדת חינוך. זו הצעת חוק פרטית. כן, מה פתאום? זה חוזר לוועדה ששם זה הוכן. עיסאווי פריג' (מרצ): על פי התקנון אני לא יכול לבקש את זה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, רק בקריאה טרומית או ראשונה ממשלתית. אם החוק כבר היה באיזושהי ועדה, אנחנו לא יכולים עכשיו להעביר אותו לוועדה אחרת. הוא הוכן לקריאה ראשונה בוועדת החינוך. חברי הכנסת, אנחנו סיימנו עם החוקים. אין לי אלא להצטרף למצטערים על כך שאנחנו מסיימים את המושב הארוך הזה, שבו באמת נעשו כמה דברים, באווירה כפי שאנחנו רואים. אבל כנראה כל פעם, כפי שאמר לי עכשיו אחד העובדים הוותיקים בכנסת, אנחנו כל פעם אומרים שהגענו לשיא וראינו את הכול – וכל פעם מגיעים לשיאים חדשים. חברי וחברות הכנסת, אנחנו בזה חותמים את כנס הקיץ ואת המושב השלישי של הכנסת העשרים. בתקופה הקרובה משכן הכנסת יהיה נעול, אך הפעילות הפרלמנטרית תימשך בעוז. אין לי ספק שנבחרי הציבור, שפעלו ללא לאות בתוך הכנסת במהלך הכנס האחרון, ימשיכו באותו המרץ גם מחוצה לה במהלך הפגרה. כמנהגנו, אני מבקש לומר תודה רבה לכל אלו שבמקצועיות ובמאור פנים מאפשרים את עבודתה הסדירה של הכנסת – ביום ובלילה, גם בימים הרגועים וגם באלו המאתגרים. עובדי הכנסת, מכל המחלקות ומכל האגפים, עושים את עבודתם במסירות ובאחריות יוצאת מן הכלל. בשם כל חברי הכנסת, תודה לכם. תודה לסגני ולסגניותי, תודה למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ ולסגן מזכירת הכנסת נאזם בדר ולכל צוות מזכירות הכנסת. תודה למנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ ולכל אנשי צוותו. תודה ליועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון ולכל עובדי הלשכה המשפטית. תודה לקצין הכנסת יוסי גריף ולאנשי משמר הכנסת המסורים. תודה למנהלי ולעובדי הוועדות, למנהלי ולעובדי הסיעות, לראשי החטיבות, למנהלי המחלקות, לסדרנים, שמלווים אותנו כאן בכל מקום, למחלקת הפרוטוקולים, למחלקת דברי הכנסת, ליועצים הפרלמנטריים ולכל מי שבלעדיו לא היינו יכולים למלא בכנס הזה את משימתנו המרכזית – לייצג נאמנה את אזרחי ישראל, לחוקק חוקים מטיבים ומועילים ולפקח על עבודת הממשלה. אני מבקש להודות באופן אישי ליועצי, לנשות ולאנשי לשכת היושב-ראש, המלווים את עבודתי יום-יום ושעה-שעה, ברוחב דעת ובעין טובה. תודה רבה לכם. אני מאחל לכולנו קיץ מוצלח וחופשה נעימה. ככל שלא ניפגש כאן בכנסי פגרה – ואני מעריך שדווקא כן ניפגש – נפתח, בעזרת השם, את המושב הרביעי של הכנסת בב' בחשוון תשע"ח, 22 באוקטובר 2017. תודה לכולכם. ישיבה זו, כנס זו ומושב זה נעולים. הישיבה ננעלה בשעה 22:29.