דברי הכנסת
דברי הכנסת
לח / מושב שלישי / ישיבה רס"א /
כ"ז באלול התשע"ז / 18 בספטמבר 2017 / 38
חוברת ל"ח
ישיבה רס"א
כנס מיוחד
הישיבה המאתיים-ושישים-ואחת של הכנסת העשרים
יום שני, כ"ז באלול התשע"ז (18 בספטמבר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
הצעות לסדר-היום 5
התעללות הממשלה בנכים 5
אילן גילאון (מרצ): 5
איציק שמולי (המחנה הציוני): 10
דב חנין (הרשימה המשותפת): 13
יאיר לפיד (יש עתיד): 16
שר הבריאות יעקב ליצמן: 19
דוד ביטן (הליכוד): 25
אלי אלאלוף (כולנו): 28
יעקב אשר (יהדות התורה): 29
קארין אלהרר (יש עתיד): 31
משה גפני (יהדות התורה): 33
יואל חסון (המחנה הציוני): 34
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 35
נורית קורן (הליכוד): 35
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 37
דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): 37
הצעות לסדר-היום 37
המשבר המתמשך במחלקה ההמטו-אונקולוגית בבית-החולים הדסה עין כרם בירושלים 38
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 38
חיים ילין (יש עתיד): 40
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 44
אילן גילאון (מרצ): 48
שר הבריאות יעקב ליצמן: 50
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 65
אורן אסף חזן (הליכוד): 72
נחמן שי (המחנה הציוני): 74
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 75
אורלי לוי אבקסיס: 77
מיקי לוי (יש עתיד): 80
יפעת שאשא ביטון (כולנו): 81
נורית קורן (הליכוד): 81
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 83
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 83
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ז באלול התשע"ז, 18 בספטמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת בפגרה.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ז–2017, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעות חוק התכנון והבנייה (דיור בהישג יד), עבודת נשים (תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד), ניירות ערך (תיקון מס' 64) ומס ערך מוסף (תיקון מס' 55).
דוח מס' 23 – חלק ב' מטעם משרד האוצר – אגף שכר והסכמי עבודה, בדבר חריגות שכר לכאורה בגופים הציבוריים לשנת 2015 ופעילות יחידת האכיפה ויחידת החקירות בשנת 2016.
ההסכמים האלה: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של סלובניה בדבר העסקה בשכר של בני משפחה של חברי משלחת דיפלומטית או נציגות קונסולרית; הסכם לפישוט הליכי סחר בארגון הסחר העולמי WTO; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת מונגוליה בדבר שיתוף פעולה בתחום החינוך; תיקון הסכם בין מדינת ישראל לבין ארצות הברית בדבר קביעת אזור סחר חופשי.
הודעות שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעקב פרי, יוסי יונה ורוברט אילטוב בנושא: חשש להשבתת הלימודים בבתי-הספר בנתניה על רקע מאבק תנאי השכר של המורים בקונסרבטוריון העירוני; ובעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת שרן השכל וקארין אלהרר בנושא: מתן כלים לשילוב החרדים בלימודי השכלה גבוהה.
עוד אודיעכם כי חבר הכנסת דב חנין ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק זכויות חברתיות ושירותי רווחה לאנשים עם אוטיזם, התשע"ז–2017, שמספרה פ/3773/20. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
הצעות לסדר-היום
התעללות הממשלה בנכים
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הראשון, הצעה לסדר-היום בנושא: התעללות הממשלה בנכים, מס' 7692, 7693, 7694 ו-7695, של חברי הכנסת אילן גילאון, איציק שמולי, דב חנין ויאיר לפיד. ישיב בשם ראש הממשלה השר יעקב ליצמן. אנחנו מקבלים בברכה גם את אורחינו ביציע, נציגי הנכים, שבאו להתרשם מן הדיון, לשמוע את הדברים. בבקשה, ראשון הדוברים, חבר הכנסת איצן – אילן גילאון.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר – רצית להגיד ניסן סלומינסקי, נכון, אדוני היושב-ראש?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מה?
אילן גילאון (מרצ):
רצית להגיד ניסן סלומינסקי, לא?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא. דווקא פליטת הפה הייתה לכיוון של הדובר הבא, איציק שמולי.
אילן גילאון (מרצ):
אפרופו, אדוני היושב-ראש, אני נזכר, לפני צאתנו לפגרה קיבלת אותי בלשכתך בחפץ לב, ואמרת כי תימלך בדעתך – סלח לי שאני ככה עושה עליך קצת טרמפ – בעניין של השדולה נגד אלימות של שוטרים. אני חושב שאחרי המראות הקשים מאוד של אתמול, ומשטרה מצווה לפזר הפגנות ולשמור על הסדר – היו מראות כל כך קשים, כל כך אסוציאטיביים, כל כך נוראיים – נדמה לי שהגיע הזמן שתיתן לנו את האישור לפתוח את השדולה, ואני מודה לך.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אני מבקש להצטרף.
אילן גילאון (מרצ):
אני מבין שראש הממשלה בנסיעה בחו"ל, ונבצר ממנו להיות בדיון שלנו. וזה בסדר, אני חושב שיחסי ישראל פורחים. פעם היו אומרים: כעומק העקירה עומק החקירה. אני חושב שעכשיו אפשר לומר: כעומק החקירות אורך הנסיעות. הייתי אפילו מוסיף ואומר: הנסיעות ההיסטוריות, משום שכל נסיעה היא נסיעה היסטורית, גם כאשר מדובר ביבוא של בשר אנגוס מארגנטינה, או במקומות אחרים.
אבל זה רק ככה, בתור פתיח לדיון, שהוא חשוב מאין-כמותו, אדוני היושב-ראש, משום שבאופן כרונולוגי אנחנו מסוף דצמבר שנה שעברה, אדוני היושב-ראש, מתבחבשים באותו עניין בדיוק. ונראה שאנחנו מתבחבשים כך באותו עניין, משום שמדובר בציבור שככל הנראה אין לו מאחז או כוח פוליטי, כי אתה יודע, אני הלכתי וספרתי: באותה תקופה שאת הנכים לא ראו פעם אחת במהלך כמעט שנה, פגש ראש הממשלה את מפוני עמונה – 40 משפחות – 29 פעמים. ועיני אינה צרה בעמונה, אבל אני אומר: תחי הפרופורציה. ומעשה שהיה כך היה.
אני, אחרי ארבע פעמים, רציתי באמת לברך את כל ארגוני הנכים, שאני רואה אותם שהגיעו לכאן, אמיצים ולוחמים. ואולי זאת גם ההזדמנות לקרוא לאנשים, לנהגים, להיות סולידריים ולא לכעוס עליהם ולא לבוז להם. לכעוס ולבוז לאלה שהביאו את האנשים עד כדי כך ולשם. איך הם אומרים לי? אין לנו מה להפסיד. אלמלא אני מחוקק, אדוני, אני אומר לך את האמת, גם אני הייתי מתפתה לשבש קצת את הכבישים. אני לא יכול להרשות לעצמי, ומלאכתי נמצאת כאן. ולכן אני רוצה לומר שלפני שבעה חודשים, בדצמבר של 2016, עבר באופן מופלא כאן, אדוני השר, חוק, והחוק הוא פשוט; החוק אומר בשורה אחת: השוואת קצבת הנכות לשכר המינימום. זאת הייתה כבר הפעם השלישית, אחרי שפעם אחרי פעם החוק הזה נפל במליאה, אדוני היושב-ראש. קרה דבר. זה היה בדיוק למחרת יום הנכה הבין-לאומי, ואז אני באתי אל חברי בכנסת ואמרתי להם: הפעם אני פשוט פטור מלהסביר לכם את החוק. אני מסביר לכם אותו פעם אחרי פעם, ובכל פעם אתם מדיחים ומפילים אותו. הנה לכם, לאחר מה שסיפרתם על עצמכם ושיבחתם את עצמכם רק אתמול ביום הנכה הבין-לאומי, תסבירו לי עכשיו אתם איך אתם מתנגדים או דוחים את החוק הזה.
מה שקרה הוא הידוע: חלק הלכו לשירותים, חלק הלכו למקומות אחרים. בכל אופן, דוד ביטן טעה בספירה, וככה במהלך חודשים רבים, לאחר שהחוק עבר כאן במליאת הכנסת בקריאה טרומית – שזה לא כל כך הרבה, זה כל כך מעט, ויש לבשל את החוק הזה, שעדיין עומד כאבן שאין לה הופכין על שולחן ועדת העבודה והרווחה עד עצם היום הזה. הוא בדיוק החוק שלטובתו לא נדרשים פרופסורים ולא ועדות. אפשר היה להגיע אליו. היה נדרש מחשב כיס ועקרונות. אבל הדבר הזה לא קרה.
ניגשתי לראש הממשלה, אדוני, מייד לאחר שהחוק עבר כאן. אז עוד הייתי, אתה יודע, תמים ועול בימים. חשבתי שאם החוק עבר כאן, ולאחר שברוב הגינותו, יושב-ראש ועדת הכנסת העביר אותו לוועדה, החוק יתחיל לעבוד במקביל בוועדה, ויכול להיות שהממשלה תכין הצעת חוק ממשלתית, מתוך ידיעה שנצטרך להגיע לפשרה. וניגשתי לראש הממשלה, הוא היה הראשון, אמרתי לו: תראה, זה החוק, אולי תעשה מעשה? הרי אתה ממילא כרגע לא במצב אסטרטגי מזהיר, אולי תעשה מעשה ותלך על חלוקה צודקת פעם אחת לשם שינוי? אני לא יכול. אם יש לך בעיה של קרדיט, קח לורד עבה, תמחק את השם שלי פעמיים למטה. קחו אתם את הקרדיט. הוא אמר לי בעצם במילים אחרות: לא היה כלום, כי לא יהיה כלום. ביטן, עדיף שאתה תקשיב עוד מעט, כי תכף אני מגיע אליך. תקשיב, תקשיב.
דוד ביטן (הליכוד):
לא ראיתי את – – – הרבה זמן.
אילן גילאון (מרצ):
נגיע אליך. ואז ניגשתי לשר האוצר ודיברתי אתו, וגם לו הייתה כמובן נכונות, והוא אמר לי שהוא הולך להקים ועדה עם פרופסור. ואני אמרתי לו: תשמע, לא צריך פרופסור. אני הרי לא אציע חוק שאני לא מצביע על פתרונות המימון שלו. אף פעם לא עשיתי דבר כזה. אתה צריך מחשב כיס, בוא נשב, נדבר על פעימות, על דברים אחרים. נעשה מכפלה. אני הכפלתי את הסכום, הבנתי כמה זה היה צריך לעלות. אלמלא היה מתקבל העניין הזה של 5,300 שקלים, זה היה הסכום של שכר המינימום ב-1 בינואר 2018. הרבה מים עברו בנהר; הרבה כינוסים נעשו – אגב, רב-מפלגתיים, מכל המפלגות, מכל מרכזי המפלגות, בכל הארץ, בכל המקומות. לאחר מכן הנכים, בצדק, התחילו להסלים את מחאתם.
אדוני, אני שואל אותך, למה היה צורך במחאה הזאת? זאת אומרת, למה אנחנו נאבקים כל כך הרבה על דברים שהם מובנים מאליהם והם עניין של חלוקה? ואז הגענו לפשרה השמימית עם חבר הכנסת דוד ביטן, שהוא – אשר, חבר הכנסת אשר, תן לו לשמוע, כי אני הולך גם להחמיא לו אבל גם להצליף בו. אבל קודם להחמיא לו. הוא איש טוב. הוא הגיע למסקנה שזה צודק ללכת ולחלק את העושר הלאומי בצורה אחרת; שהקצבה מוצדקת. על אף שבפעם הראשונה הוא השתולל כאן ונזף בכל אלה שנעדרו, במשך הזמן חל בו גם איזשהו תהליך, ואני מאמין לו, כי יש לו לב טוב.
ואז הגענו לפשרה שאמרה את הדברים הבאים – תקן אותי אם אני טועה. אמרה: 1. אני מצדי מתפשר בין 5,300 ל-4,000. הרבה מאוד נכים כועסים עלי, ובצדק – 1,300 שקלים זה ההבדל בין עבדות לחירות, אני יודע את זה. אבל גם הבנתי שבכוחי הדל אני לא יכול להעביר את זה; 2. שמנגנון ההצמדה יעבוד באופן קבע. זאת אומרת, אנחנו מצמידים את הקצבה לשכר המינימום באופן קבוע. לא הנכים יילחמו על קצבתם, אלא מי שנלחם על שכר המינימום הוא זה שיילחם גם על הקצבה. מה שהאירופים ב-OECD, שאנחנו כל כך מתגאים שאנחנו חלק מהם, קוראים לו basic income, זה הבסיס ההתחלתי לצאת אל החיים; 3. אוניברסליות מוחלטת. בניגוד לכל הפרופסורים שמפצלים ואומרים: נכים קשים, נכים קלים, נכים שקיבלו הנחה, נכים שיש להם שר"מ, שירותים מיוחדים – אדוני היושב-ראש, השירותים המיוחדים אינם משלמים את השירותים המיוחדים; קצבת הניידות אינה משלמת את קצבת הניידות. כלומר, ב-2,342 שקלים משולמים גם הדברים הללו.
אנחנו החלטנו, ודוד ביטן זוכר – דוד, דוד, אני צריך את אישורך. ההחלטה שלנו הייתה: 1. 4,000 שקל בשתי פעימות וחצי, נגיד – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
אילן גילאון (מרצ):
– – אוקיי? 2. הצמדה קבועה; 3. אוניברסליות, ואמרנו – מי שקיבל יקבל; 4. להעלות את ה-disregard של ועדת לרון עד כדי 8,000 שקל.
דוד ביטן (הליכוד):
לא, עד 4,200. יחד עם הקצבה זה יצא להם 8,000.
אילן גילאון (מרצ):
אתה יודע מה? היום אני גם מוכן לקבל את זה אם אתה שואל אותי, אם היו קורים הדברים האחרים. ו-5. אני רוצה להזכיר לך, יימשך הדיון בהצעת החוק הפרטית שלי, כדי שתהיה רשת ביטחון.
דוד ביטן (הליכוד):
לא. דיון אחד, אמרנו.
אילן גילאון (מרצ):
ואז הגיע ראש ממשלתך, שאני חושב שהוא לא נותן לך חסד, אני אומר לך את האמת, משום שאתה מורח את עצמך על כל מקום כדי להגן עליו, והוא לא נותן לך כבוד. הוא מעדיף את שמחון. שמחון הוא האיש שאחראי, בין היתר, בתור יועץ שר האוצר הקודם, להכפלת מחירי הדירות. שמחון עושה את האפליה. הוא עצמו אמר שהוא לא היה מתקיים שבוע מ-2,342 שקלים. אבל ככה כן. על כך, אדוני היושב-ראש, סיכמה כל הכנסת, למעט חבר כנסת אחד – קוראים לו בנימין נתניהו. כחלון הוא לא חבר כנסת, אז אולי זה לא מחייב אותו. בנימין נתניהו. הוא שם לפלסתר את כל ההסכמה הגדולה הזאת, שחלק מהנכים התנגדו לה. ההסכמה אמרה שבהתאמה, מה שהיה 2,342 שקלים יהפוך ל-4,000 בשתי פעימות וחצי, ומנגנון ההצמדה יעבוד קבוע. מה נהיה?
דוד ביטן (הליכוד):
זה לא נכון.
אילן גילאון (מרצ):
לא נכון?
דוד ביטן (הליכוד):
הוא היה בעד המתווה שלנו.
אילן גילאון (מרצ):
מה מתווה? שמע, כשאומרים לי "מתווה" אני מבין שאנשים, אין להם דרך. אני לא מדבר על מתווה. אני מדבר על 2,342 שקל שצריכים להפוך, בהתאמה למה שסיכמנו, ל-4,000 שקל. זה מה שצריך לקרות. הדבר הזה איננו קורה.
דוד ביטן (הליכוד):
לא, זה יהיה ביחד.
אילן גילאון (מרצ):
לא, משום שהאוניברסליות לא תתקיים. זה מה שראש הממשלה אומר. כי פתאום אנחנו מבחינים בין נכים כאלה לנכים כאלה.
אני מגיע לסיום, אני חייב לסיים. מה שלא מעודד נכים לצאת לעבודה זה לא קבלת קצבת הנכות, זה אובדן קצבת הנכות. לכן ה-basic income הוא הבסיס שאנשים ידעו שברגע שהם בתוך החברה הזאת, והם חלשים, לא יהיה להם יותר מדי קר בחורף, ולא יותר מדי חם בקיץ, ויהיה להם אוכל במקרר של עצמם, והם לא יצטרכו להתלבט בין פרוסה לפרוטה, ויהיה להם גם קצת כסף לקנות מתנה לנכד שלהם, כי זאת זכותם.
על הממשלה לעמוד בדיבורה. אם הכנסת לא תעמוד בדיבורה על 119 חבריה, מסמוטריץ עד אוסאמה, אגב, שאנחנו נפרדים ממנו בצער רב – אני עוד חייב להגיד את זה היום. אם אנחנו לא מכבדים את הכנסת אל תספרו לי שבית-המשפט עושה פלסתר מהכנסת. ממשלת ישראל היא ששמה ללעג ועושה פלסתר מהכנסת, ועושה צחוק מ-119 חברי כנסת, למעט אחד – ראש הממשלה. מלחמת האגו בין שר האוצר לראש הממשלה צריכה להיגמר, ואנשים צריכים לקבל לתוך חשבונות הבנק שלהם בלי הצהרות נבובות את מה שמגיע להם בצדק. אף אחד לא מחלק להם את זה, זה שלהם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. הדובר הבא באותה הצעה הוא חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, אדוני, גם לרשותך עד עשר דקות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, וכמובן המנהיגים והמובילים של מחאת הנכים היקרים שמובילים את המאבק ההרואי הזה כבר חודשים ארוכים, במשך שבועות ארוכים הנכים יוצאים להפגין יום-יום, לפעמים גם כמה פעמים ביום, כדי לדרוש בדין מה שמגיע להם – את היכולת להתקיים בכבוד במדינת ישראל. הדרישה שלהם היא פשוטה וברורה; הדרישה היא, כפי שאמר חברי חבר הכנסת אילן גילאון, להצמיד את הקצבה לשכר המינימום. המהלך הזה, בואו לא נתבלבל, לא יאפשר לאף אחד ממי שיושב פה ביציע רווחה גדולה מדי, בוודאי שלא עושר מופלג. המהלך הזה יאפשר בסך הכול רווחה וקיום מינימליים, מינימליים, לא מקסימליים. הדרישה הלגיטימית הזאת נתקלת בשבועות האחרונים פעם אחרי פעם אחרי פעם בחומה גדולה ובצורה של אטימות ושל רוע מצד הממשלה הזאת. הממשלה הזו מתעללת – מתעללת – בנכים כבר שלושה חודשים; היא מטרטרת אותם, היא משפילה אותם, היא מבזה אותם ובעיקר משקרת להם שהיא מניחה מתווה אחרי מתווה אחרי מתווה על השולחן, ובסופו של דבר נסוגה מכל ההצעות.
בואו נגיד את האמת, הממשלה הזו רואה בנכים נטל. הממשלה הזו גוררת את הנכים כמו סמרטוטי רצפה ברחובות בלי טיפת רגש. ואנחנו פה, בדיון הזה, קודם כול מנקודת מבט ערכית ואזרחית, באים ואומרים לממשלה: אנשים עם מוגבלות הם קודם כול אנשים, ורק אחר כך בעלי מוגבלות, ויש להם זכות מלאה לחיות במדינת ישראל חיים של כבוד, חיים של משמעות, חיים של שייכות. חיים. אף אחד לא עושה להם טובה. הם דורשים את מה שמגיע להם ואפילו פחות מזה כדי לחיות בכבוד. אלה אזרחים, אלה ישראלים, הם שווי זכויות. לא כך המדינה הזו מתייחסת אליהם. זה מאבק שכולנו צריכים להיות שותפים לו. הרי אף אחד כאן, במליאה הזו, לא היה מאפשר לבריון השכונתי להתנפל על בן אדם חסר ישע ולהתעלל בו, אז על אחת כמה וכמה אסור לתת לממשלה לעשות את זה.
אני באמת לפעמים מתפלא על גובה הציניות שיש בסביבה הפוליטית. נכון, זה עולה כסף, כל המהלך הזה. זה עולה לא מעט כסף. אבל אני שומע את ראש הממשלה בארגנטינה מדבר באנגלית רהוטה בפני אנשי העסקים של ארגנטינה, ומסביר להם איך הכלכלה הישראלית היא פלא, איזה ניצחון גדול מראה הכלכלה הישראלית על פני כלכלות רבות אחרות בעולם. ואם אני הייתי באולם הזה, הייתי שואל את ראש הממשלה שאלה אחת – ואני מזכיר לכם, זה הבן אדם שמשפיע יותר מכול ב-20 השנים האחרונות, לא רק בתחום המדיני אלא גם בתחום הכלכלי – הייתי עומד שם ושואל את ראש הממשלה: לפי התיאוריה שלך, שלך, מתי הניצחון הזה מגיע לנכים? לקשישים? לילדים בסיכון? ללמעלה ממיליון ישראלים שגם בפתח השנה הזו ממשיכים לחיות מתחת לקו העוני? מתי? הרי אתה אומר: בואו נחזק את החזקים, ובסופו של דבר זה יחלחל לכל דלת העם. הנה, אתה אומר שהכלכלה הישראלית היא כלכלה מנצחת. האם לא זה הזמן שבו אנחנו צריכים להפעיל את מידת החסד?
אני שומע גם את שר האוצר מדבר, חברי חבר הכנסת טיבי, על עודפי גבייה של 5 מיליארד שקל. 5 מיליארד שקל. ואני מפרגן לו. אני שומע מבצע – נטו בקבוקים, נטו עגלות, נטו מוצצים. מתי יבוא נטו נכים? האם הנכים הם לא חלק מהאג'נדה החברתית של שר האוצר? האם הנכים לא נמצאים על האזימוט של הממשלה הזאת?
אני מצפה גם מיושב-ראש הקואליציה וגם מהממשלה לבוא לכאן היום ולהסביר באומץ לאנשים שיושבים כאן ולעוד מאות אלפי נכים שמסתכלים עכשיו בבית, איך בתקציב מדינה של כמעט 450 מיליארד שקל לא נמצאות הפרוטות שנדרשות כדי לענות על הדרישות שלהם. הרי שמענו עכשיו שהיו גם היום או גם בימים הקרובים העברות תקציביות בוועדת הכספים, שנועדו לממן שוב ושוב ושוב את אותם הסכמים פוליטיים. ובסופו של דבר הכול עניין של סדרי עדיפויות. האמת הפשוטה והברורה היא שהנכים לא נמצאים בסדרי העדיפויות של הממשלה הזאת. פשוט לא נמצאים.
אני, חברי חבר הכנסת מקלב, רוצה להזכיר לכם – ואני בהקשר הזה גם אגיד מילה לטובה לחלק מהחברים בקואליציה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
תמתין רגע.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
יש רעש נוראי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, אני שמח מאוד, חברי הכנסת, שבאנו, אבל באנו גם להקשיב. חברת הכנסת רויטל סויד, שבי בבקשה. חברים, תשבו. אדוני ימשיך.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להזכיר, חברי חבר הכנסת יעקב אשר, את משל הרועים בספר יחזקאל. משל הרועים שלוקח את המנהיגים של עם ישראל ומדמה אותם לרועים. ומראה לכולנו מה קורה כאשר המנהיגות הציבורית והפוליטית של העם שוכחת את תפקידה. היא שוכחת שתפקיד הרועה הוא לדאוג לצאן שהולך לאיבוד; היא שוכחת שתפקידו של הרועה הוא לדאוג לצאן הפצוע; היא שוכחת שתפקידו של הרועה הוא לא לרדות עד כלות בבעלי החיים שלא מסוגלים לעמוד במעמסה הזאת. ובגלל שהרועים, בגלל שההנהגה לא הבינה את המסר הזה, בא החורבן על עם ישראל.
ואני אומר לכם, הגיע הזמן שהממשלה הזו תפנים ותבין את תפקידה גם בצד החברתי. אני שולל מכול וכול, מכול וכול, את ההפרדה המלאכותית שעשה ראש הממשלה בין החיים עצמם לבין איכות החיים. האנשים האלה לא נאבקים על איכות החיים. מי כמוך, אדוני, חברי חבר הכנסת אלאלוף, יודע. אתה יודע הכי טוב פה מכולנו הרי שהאנשים האלה נאבקים על החיים עצמם. ואנחנו כאן, באמת, ברגע של התעלות, צריכים לעמוד לימינם. אנחנו צריכים, קואליציה ואופוזיציה, להתחבר ולהתאגד וללכת כל הדרך כדי לתמוך בדרישה הבסיסית, הנכונה והצודקת שלהם.
אני מאמין באמת בכל לבי שהמאבק הזה הוא לא נוגע רק לנכים; המאבק הזה נוגע למדינה הזאת ולחלום שלה, ולרצון שלה להיות מוסרית וצודקת. לרצון שלה לחזור לאותם ערכים שהקימו אותה – סולידריות וערבות הדדית. אז כמו שאני רואה את זה, המאבק של הנכים, יותר מכל דבר אחר, מעמיד למבחן את החלום של המדינה הזאת ומה שהיא רוצה להיות.
ואני רוצה שנצליח במאבק הזה לא רק בשבילם. אני רוצה שנצליח במאבק הזה בשביל החברה הישראלית כולה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. אני מזמין את הדובר הבא, שהוא חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי וחברות הכנסת, הגיע הזמן שנתכנס כאן בפגרה הזו כדי לשמוע וכדי להשמיע את צעקתם של הנכים. אני רוצה לברך את נציגי הנאבקים שנמצאים אתנו היום ביציע. אני מלווה את המאבק הזה כל הקיץ, ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, זה אחד המאבקים הצודקים והנכונים ביותר שקיימים כאן.
המובן מאליו חייב להיאמר: נכה הוא לא חצי בן אדם, וחייבים להעלות את קצבת הנכים לגובה שכר המינימום. כי כאשר הגענו למסקנה ביחד שכדי שאדם יתפרנס בכבוד בישראל, 5,000 זה המינימום, בדיוק את אותו דבר – בדיוק את אותו דבר – אנחנו צריכים להבטיח לנכים. אני רוצה לומר לכם שלנכה דווקא יש הוצאות גבוהות יותר. קשה לו לפעמים להסתדר עם אותו סכום כסף שבן אדם בריא יכול להסתדר אתו. ולכן, הדרישה להעלות את קצבת הנכות לגובה שכר המינימום היא באמת דרישה מינימלית. זה באמת המינימום לנכים.
אבל מול הדרישה הצודקת הזאת, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו רואים רצף של אטימות, של מריחה ושל שקרים מצד הממשלה. כל כך הרבה ניירות ואפס פתרונות. כל כך הרבה מתווים – כבר אין עצים כדי להדפיס את הניירות. אבל מרוב עצים לא רואים את היער ואין פתרון. כבר שתי ועדות עסקו בנושא הזה, אפילו ועדה שמשרד האוצר ושר האוצר בעצמו מינו. ועדה כזו הגיעה למסקנה שצריך להעלות את הקצבאות. ראש הממשלה התגייס אישית כדי לתקוע את המסקנות האלה.
עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים על הנכים, אנחנו מדברים לא רק על הנכים, אנחנו מדברים על איך החברה שלנו צריכה להיראות; אנחנו מדברים על עצמנו, איך אנחנו רוצים לראות את עצמנו, באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות. מה הנורמות שלנו, מה הערכים שלנו.
עמיתי חברי הכנסת, נכים הם לא לבד. מה שנכון לנכים, נכון גם לקשישים. ואני לגמרי מסכים עם הדרישה שהובעה כאן בכניסה לכנסת היום, במשמרת המחאה שעמדה במעגל התנועה בכניסה למשכן: מינימום 5,000, גם לנכים וגם לקשישים.
אותם אנשים שאינם עובדים, אותם אנשים שאינם יכולים לעבוד, בין מחמת נכות ומוגבלות ובין מחמת גיל ומצב, צריכים לקבל מינימום של הכנסה, שהוא 5,000 שקל, כי מתחת לזה אי-אפשר להתקיים ואי-אפשר לחיות בכבוד. זה הסטנדרט הנכון, זה הסטנדרט הדרוש, זה הסטנדרט לחברה שרוצה להתייחס בכבוד לבני האדם שחיים כאן. ועמיתי חברי הכנסת, הסטנדרט הנכון הזה הוא גם סטנדרט אפשרי. הוא אפשרי. הוא אפשרי כי יש כסף. אנחנו קוראים את הכותרות בעיתונים על המיליארדים שיש באוצר המדינה – פרסומים רשמיים, מיליארדים. יש ויכוח מה עושים עם הכסף הזה. אדוני שר הבריאות, שנמצא אתנו, אני זוכר שדיברנו בסוף כנס הקיץ על כך שממתינים לראות מה מצב קופת המדינה, וברגע שיתגלה אם יש עודפים בקופת המדינה, אתה, אדוני השר, ביחד אתנו, בתמיכתנו, תלחץ ותקדם את הפתרון של הכללת הביטוח הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי. זה פתרון דרוש. משרד האוצר הרי התנגד להעלאת מס הבריאות ב-0.5%, כי הם אמרו: אולי נעשה את זה מתקציב המדינה אם יש כסף. אז הנה מסתבר – יש כסף, ואפשר להעלות ואפשר לפתור את בעיית הביטוח הסיעודי ואת שערוריית הביטוח הסיעודי.
אז זה הכסף הגלוי שיש באוצר המדינה; זה הכסף שמשרד האוצר מודה שהוא קיים והוא פנוי להובלה; זה הכסף הזמין שיש לנו. אבל עמיתי חברי הכנסת, יש עוד הרבה הרבה כסף נוסף. כסף זו גם שאלה של סדרי עדיפויות. כאשר ראש הממשלה נתניהו בוחר להעדיף צוללות שאפילו הצבא טוען שלא צריך אותן, אפילו חיל הים טוען שלא צריך אותן, זה מלמד על סדר עדיפויות לקוי, שגוי, מוטעה ובעייתי. כאשר ראש הממשלה בוחר להעדיף להשקיע מאות מיליונים בהעתקת המבנים של עמונה, לגזור כל בניין ולהדביק אותו מחדש במקום אחר – זה סדר עדיפויות לקוי, מוטעה, שגוי ובעייתי. השאלה לאן לוקחים את הכסף ומה עושים עם הכסף, זו שאלת היסוד של הבחירה הפוליטית. וכאשר הממשלה הזו מספרת בעצם שאין כסף לקשישים ואין כסף לביטוח סיעודי ואין כסף לנכים, הממשלה הזו אומרת שבני האדם שחיים כאן בארץ הזו חשובים פחות. החיים עצמם חשובים להם פחות, וחשוב להם יותר עניינים אחרים ואינטרסים אחרים וחשבונות אחרים וסוגיות אחרות.
עמיתי חברי הכנסת, הסוגיה הזו, סוגיית מאבקם של הנכים, היא גם סוגיית כבודה של הכנסת. כי כאן, הבית הזה, ברוב קולות, החליט להעביר את הצעת החוק של חבר הכנסת אילן גילאון יחד עם חברת הכנסת קארין אלהרר. גם אני שותף להצעת החוק הזו, ויש עוד כמה חברי כנסת. הצעת החוק הזו של חבר הכנסת אילן גילאון עברה כאן במליאת הכנסת ברוב בקריאה טרומית, ומאז אנחנו מצפים שהיא תקודם. מי שבולמת את הצעת החוק הזו זו הממשלה, שלמרות שהיא כפופה לכנסת, מנסה להכתיב לכנסת, מנסה למנוע מהכנסת לבטא את רצונו של הציבור. כי הציבור בארץ, בגדול, תומך בנכים, מבין שהמאבק שלהם הוא מאבק נכון ומאבק צודק, ורוצה בהעלאת קצבת הנכות לגובה שכר המינימום. את הצעת החוק שעברה כאן בקריאה הטרומית אנחנו חייבים לקדם, אנחנו חייבים להשלים.
אני מדבר על כבודה של הכנסת, ואני רוצה להתייחס לעוד פרשה שהייתה כאן, ואני מתכוון לאותה יוזמה שבה היה מעורב גם חבר הכנסת דוד ביטן, של הסכמה רחבה בין סיעות הבית, של מתווה להעלאת קצבת הנכות באופן מיידי. המתווה הזה היה מתווה פשרה. היו בו פשרות כואבות, אפילו כואבות מאוד, אבל הוא לפחות היה צעד בכיוון. צעד בכיוון. אבל אפילו הדבר הזה נתקע. חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אני זוכר איך סיפרת לי על היוזמה הזו, ואמרנו: עם כל ההתלבטויות, עם כל הקשיים ועם כל המחירים שמשלמים – נלך על זה. נהיה חלק מאותו מאמץ של כל חברי הבית הזה כדי לקדם את הנושא הזה, כדי למנוע מהממשלה לתקוע אותו וכדי להזיז אותו קדימה.
אני, אגב, כבר באותה הזדמנות שאני מזכיר את שמך, חבר הכנסת סעדי, רוצה להביע צער גדול על זה שהיום אתה עוזב אותנו. אתה, בתקופה הזו שהיית יחד אתנו בכנסת, עשית עבודה מרשימה ביותר. זכית בהערכה גדולה מכל חלקי הבית הזה על עבודה מסורה, על חריצות, על התגייסות, על הרבה הרבה תבונה, על היכולת לייצר שותפות ושיתוף פעולה גם עם אנשים אחרים בבית הזה, שבינינו לבינם יש חילוקי דעות מאוד מאוד גדולים. עשית את זה תוך שילוב בין עמדות עקרוניות, גישה מקצועית ונועם הליכות. וכשאתה עוזב אותנו היום בכנסת, זה כמובן הפסד שלנו בסיעת הרשימה המשותפת, אבל אני חושב שזה הפסד לבית הזה כולו, כי אתה הראית, אני חושב שלכולם, איך אפשר להיות גם דבק בעמדה, גם להילחם על עמדה וגם לעשות את זה בצורה שהיא משכנעת ואפילו מגייסת אנשים שהם רחוקים ונמצאים בעמדות אחרות. אז אני מביע צער על עזיבתך. אני בטוח שאתה תמשיך לעשות דברים מצוינים וטובים בכל מקום שאתה תהיה בו, ואני מאחל לך שבקרוב, אולי בסיבוב הבא – אולי הסיבוב הבא יותר קרוב אפילו ממה שאנחנו חושבים – אתה תחזור לכנסת ותוכל להמשיך לתרום לנו ולסייע לנו בכל המאבקים הרבים שאנחנו רוצים לעשות.
אדוני היושב-ראש, מאבק הנכים מתנהל לאורך הקיץ כולו, ואני רוצה לסיים בזה ולהביע הערכה גדולה לאנשים האלה שיוצאים יום-יום, מפגינים, חוסמים כבישים. אני גם רוצה להביע הערכה לאותה שוטרת שעשתה את המעשה המרגש ונתנה מהמנה שלה לנכים. אני רק מצטער שלפעמים המשטרה לא יודעת להפעיל את הגישה הזו גם למפגינים אחרים.
אני רוצה בהזדמנות הזו לסיים במחאה קשה על ההתנהלות האלימה, הבריונית, של שוטרים בהפגנת הציבור החרדי. אני חושב שהדבר הזה לא יכול לעבור לסדר-היום. מה שהתחיל באלימות נגד ערבים, המשיך באלימות נגד יוצאי אתיופיה, מגיע היום לחרדים, לא ייפסק אם אנחנו לא נשים לו סוף. משטרה אלימה – אין לה מקום. משוטרה צריכה להיות שירות לציבור ולא מי שמרביץ לו. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יאיר לפיד הוא הדובר האחרון בהצעה הזאת. אחריו נשמע את תשובתו של השר יעקב ליצמן בשם ראש הממשלה. בבקשה, אדוני. גם לרשותך עד עשר דקות.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם נציגי הנכים שנמצאים אתנו כאן היום, אני מברך אתכם, מודה לכם שבאתם.
יש סיבה אחת, רק אחת, שבגללה המדינה יכולה להגיד לנכים שהיא לא מעלה להם את הקצבה לגובה שכר המינימום. הרי אין אף אדם שלא חושב שזה הדבר הנכון לעשותו. אין מישהו שיכול להתווכח עם הדרישה הזו ברמה המוסרית, ברמה המעשית. אי-אפשר לחיות מ-2,342 שקלים בחודש. רוב האנשים פה לא היו שורדים עם 2,342 שקלים – לא חודש, גם לא שבוע. ואלה אנשים בריאים. אם אתה נכה זה יותר קשה: יש תרופות, אתה צריך סיוע. כולם מבינים את זה. אז יש רק סיבה אחת שבגללה המדינה יכולה להגיד "לא, אני לא מעלה לכם" – אם אין כסף. אם אין כסף, אין כסף. אם המדינה הייתה במצב שאין לה כסף, היינו צריכים לבוא לנכים ולהגיד: אנחנו מצטערים, אתם צודקים במיליון אחוז, אבל אין כסף. אנחנו מתים לתת לכם את מה שמגיע לכם, אבל אין, מה לעשות. אם אין, אז אין. אין כסף.
אבל יש כסף. למדינת ישראל יש היום כסף, המון כסף. אין גירעון, אין בור תקציבי. אני יודע מה השארתי להם בקופה – מיליארדים, אפס בור תקציבי, גירעון נמוך, אבטלה נמוכה, מיליארדים בקופה. מיליארדים. ומאז יש עוד הרבה כסף. עסקת מוביל-איי לבד, עסקה אחת, הכניסה למדינה 3.4 מיליארד שקל. יש עודפי גבייה ממסים.
רועי פולקמן (כולנו):
זה חד-פעמי.
יאיר לפיד (יש עתיד):
באוגוסט נשבר שיא של גביית מסים – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
זה חד-פעמי.
רועי פולקמן (כולנו):
אמרת את זה בבוקר. זה חד-פעמי.
יאיר לפיד (יש עתיד):
– – 27.7 מיליארד שקלים. הרבה הרבה מעל למתוכנן.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
זה לא חד-פעמי, זה חוזר כל שנה. די עם השקר הזה, כל שנה – – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
יש כסף.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
זה תרגיל, זה תרגיל.
רועי פולקמן (כולנו):
זה חד-פעמי.
יאיר לפיד (יש עתיד):
עלי הם לא יכולים לעבוד. הייתי שר האוצר, אני מכיר את המספרים, אני יודע איך משחקים עם המצגות, אני מכיר את המנגנונים. יש כסף. הם רק מעדיפים לתת אותו לעצמם במקום לנכים. הממשלה הזו לקחה את הכסף שלנו, של האזרחים, ובמקום להשתמש בו בשביל האנשים שהכי צריכים אותו, למען ציבור הנכים, היא החליטה לבזבז אותו על עצמה. אזרחי ישראל עובדים קשה, אולי הכי קשה בעולם. זה הכסף שלנו, זה הכסף של העבודה שלנו.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
שישאלו אותנו מה אנחנו מעדיפים: שייתנו את הכסף שלנו למפלגות ולעסקנים, או שייתנו אותו לנכים שזקוקים לו. להסכמים קואליציוניים יש כסף, מיליארדים נשפכו על קניית שקט פוליטי; לקבוצות לחץ סקטוריאליות יש עוד יותר כסף; למלחמת הקרדיטים בין שר האוצר לראש הממשלה יש בלי סוף כסף; לשרים שמפרסמים את עצמם בטלוויזיה וברדיו יש המון כסף, בלי הגבלה.
רועי פולקמן (כולנו):
מאיפה אתה מביא את זה?
יאיר לפיד (יש עתיד):
לסיוע לראשי ערים שמזוהים על הליכוד – כמה כסף שאתם רוצים. וכשהנכים באים, כשהנכים שואלים מה אתם – פתאום אין, פתאום במקום כסף מציעים להם השתתפות בצער. פתאום הם מתמלאים בעצב עמוק. אין לכם מושג כמה אנחנו אתכם, אומרים לנכים, אין לכם מושג כמה אכפת לנו, אבל לא נשאר כסף, הוא נגמר, בזבזנו אותו על עצמנו.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
שר האוצר שם 4 מיליארד שקלים, למה אתה אומר – – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
וראש הממשלה המציא שיטה: כל מה שמצליח זה בזכותו.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
למה אתה משקר להם?
יאיר לפיד (יש עתיד):
הייטק, צבא – כל מה שמצליח, דברים שלא קשורים אליו, שאין לו נגיעה אליהם.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
הוא מודיע לנו שאלו בעצם הצלחות שלו. הוא לא מפסיק להתבכיין על זה שלא נותנים לו מספיק קרדיט על כל הצלחותיו. אתה רוצה קרדיט? קח אחריות גם על מה שנכשל, על מה שלא עובד ועל מה שלא צודק. זה בא בחבילה אחת. על המסתננים בדרום תל אביב הוא שמע לראשונה לפני שבועיים, על הילדים חולי הסרטן בהדסה הוא עדיין לא שמע, ועל הנכים הוא עדיין לא שמע. זה לא קשור אליו. הוא לא אחראי. אבל אם יהיה פתרון לבעיה, תאמינו לי, אי-אפשר יהיה להפריד לו את המיקרופון מהיד אפילו בניתוח.
ואם יש לכם ספק שאני צודק, תשאלו את עצמכם שאלה פשוטה אחת: אם לנכים הייתה מפלגה, מפלגה של 8 מנדטים בקואליציה של 67 מנדטים, והם היו באים לנתניהו ואומרים לו: עכשיו, היום, כרגע אתה שם 4 מיליארד שקל, מעלה לנו את הקצבאות או שנפיל לך את הממשלה. כמה זמן אתם חושבים שהיה לוקח עד שהוא היה אומר כן? אתם יודעים מה התשובה הרי: במהירות האור. יש לכם ספק? יש למישהו פה ספק? ראש הממשלה היה אומר להם: לא נחכה עד ה-1 בחודש, ה-1 בחודש זה רחוק, אנחנו כבר מעבירים לכם את הכסף בהעברה בנקאית, הוא מחכה לכם בבנק. רק אל תפילו לי את הממשלה, יש לי חקירות על הראש, לא נוח לי עכשיו, הכסף כבר מגיע.
ואתם יודעים שזה נכון, כי זה קורה כל הזמן, כי זו השפה היחידה שהם מדברים, כי זו השפה היחידה שהם מבינים. מי שיודע לסחוט מקבל, מי שצריך – לא נשאר לו. מה זה אומר על הממשלה הזאת ומה זה אומר על הערכים של האנשים שיושבים בקואליציה הזו? אם כל אחת ממפלגות הקואליציה תוותר על פחות ממיליארד שקל מההסכמים הקואליציוניים שלה – כסף קטן בשבילכם – יהיה מספיק כסף להעלות את קצבאות הנכים לגובה שכר המינימום. הכסף קיים, הוא במערכת, הגיע הזמן לתת אותו למי שצריך אותו באמת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד, אחרון הדוברים מטעם המציעים. בבקשה, השר יעקב ליצמן, שר הבריאות, בשם ראש הממשלה.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להתייחס לאלימות של המשטרה אתמול. אני חושב, מעבר לכל הגינויים, מעבר לכל ההודעות שהמשטרה מודה שעשו דבר נבזי, שאסור לעשות את זה, עד לרגע זה לא שמענו את קולו של מפכ"ל המשטרה שהוא מגנה את השוטרים – מה שהם עושים. הרי עשו דברים שלא ייעשו. ולצערי לא שומעים את קולם. בהחלט אתמוך בכל מה שצריכים ורוצים לחקור בוועדה, אין שום בעיה כאן. ואני מגנה את המשטרה על האלימות שהם נהגו בה אתמול.
בתור שר הבריאות אני רק שליח של ראש הממשלה, שהוא כרגע אצל טראמפ, ואני רק מקריא את מה שהכינו לי המועצה הלאומית לכלכלה. אז קודם כול אקריא – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני השר, אתה צריך שיכתבו לך? אתה הרי יודע מה צריך להגיד פה. אתה עכשיו קורא עמדה שכתבו לך?
שר הבריאות יעקב ליצמן:
מה שאני יודע שאני צריך להגיד – מבטיח לך שאגיד, אבל אחרי הנאום, אחרי הציטטה שאני הולך להגיד. אחר כך אגיד משלי, בסדר? מבטיח לך. תשמע. אז קודם כול אני רוצה להקריא.
ראש הממשלה ושר האוצר מודעים זה זמן רב למצוקת הנכים. הביצועים הטובים של המשק בשנה וחצי האחרונות יצרו הזדמנות למהלך משמעותי לשיפור מצבם. בתחילת השנה ביקש שר האוצר מפרופ' זליכה ללמוד עבורו את הנושא ולהגיש לו את המלצותיו. לאחר שלמד אותן, החליטו ראש הממשלה, שר האוצר ושר הרווחה להקים צוות ממשלתי בראשות פרופ' שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, בהשתתפות ראש אגף התקציבים ונציגים בכירים ממשרדי הבריאות, הרווחה והביטוח הלאומי.
לאחר שלמדו את מסקנותיהם, החליט ראש הממשלה יחד עם שר האוצר על העקרונות הבאים – ואני מצטט כרגע את דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו מישיבת הממשלה ב-3 בספטמבר – לאחר החגים – אני מצטט – אני מתכוון להביא לממשלה, ביחד עם שר האוצר, הצעה לשיפור דרמטי – – –
אילן גילאון (מרצ):
איזה חגים, כבוד השר?
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אשמח לשמוע אתכם, אבל אחרי שאסיים רק את ההקראה.
ביחד עם שר האוצר, הצעה לשיפור דרמטי במצבם של בעלי מוגבלויות בישראל. העקרונות של ההצעה כוללים: תוך ארבע שנים יגדל התקציב לנכים ב-4 מיליארד שקלים, מסגרת תקציבית שקבע שר האוצר; לדאוג לכך שהכנסתם של נכים שהוכרו כמי שאינם מסוגלים לעבוד לא תפחת מ-3,200 שקל לחודש. כך נעלה את הנכים שנמצאים היום במצוקה הגדולה ביותר מעל לקו העוני; הכנסתם של נכים קשים לא תפחת מ-4,000 שקל לחודש. בנוסף, כדי לעודד השתלבות נכים בעבודה, לא תקוזז קצבת נכה עובד עד שכר של 4,200 שקל לחודש. גם מעל ל-4,200 שקל לחודש ההקצבה תקוזז בהדרגה. כמו כן, אני מתכוון להביא הקלות נוספות שיידונו עם ההחלטה האמורה.
התוכנית תיתן מענה מיידי לנזקקים ביותר, תשפר באופן משמעותי את מצבם של אנשים בעלי מוגבלויות ותסייע לשילובם במעגל העבודה. כמובן הממשלה תדון בזה במסגרת סדרי העדיפויות שלה, ולעבור תהליך חקיקה בכנסת כנדרש. זה סוף הציטוט. אין ספק שהמתווה הזה ישפר בצורה דרמטית את רווחתם של בעלי המוגבלות בישראל לרמה שלא הייתה מעולם. זו התשובה של משרד ראש הממשלה.
עכשיו, ברשותכם, רבותי, אני רוצה להגיד כמה דברים. אני מבין לרוחם של הנכים. מגיע, צריך לשפר, יש לכל אחד את סדרי העדיפויות, גם לי כמשרד הבריאות יש סדרי עדיפויות משלי. אבל אני רוצה להתייחס, אדוני היושב-ראש – חבר הכנסת יאיר לפיד אמר קודם: כשיש כסף, צריך לתת. לשר האוצר הקודם לפיד היו 3 מיליארד שקל שהוא רצה לתת למע"מ אפס, ולא ראיתי שיום אחד הוא חשב לתת לנכים. אם הוא היה נותן את זה אז לנכים, אני מבטיח לכם שלא הייתה שום שביתה היום, שום בלגן עם הנכים. הוא לא עשה את זה. זה טוב כשנמצאים באופוזיציה – – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
נהוג לשקר פחות לפני ראש השנה. אתה יודע שלא היה כסף – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
מי שצריך לחזור בתשובה זה אתה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תשקר פחות, ליצמן. פחות לשקר – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
תלך לכותל, תלבש כיפה, תחזור בתשובה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תשקר פחות.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
תחזור בתשובה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
פחות לשקר – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
תחזור בתשובה על מה שהעללתם על כל יהודי חרדי – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
תשקר פחות.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – כאנטישמיות, פשוט כגזענות בגלל שהם חרדים. זה מה שאתה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
תשקר פחות – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
היה לך כסף. היה לך כסף, היו לך 3 מיליארד שקל שבוועדת הכספים נלחמנו – –
יאיר לפיד (יש עתיד):
אני לא מבקש שלגמרי לא תשקר. תשקר פחות – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – אני ואיציק כהן וחבר הכנסת גפני מלחמת עולם, שרצית לבזבז כסף ולא נתת את זה לנכים. עם כל הכבוד, אם אתה רוצה להטיף מוסר, תטיף קודם כול את המוסר לעצמך. תודה רבה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אדוני השר – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר ליצמן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זאת הבשורה של הממשלה, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
המציעים מסתפקים בתשובת השר? חבר הכנסת אילן גילאון.
אילן גילאון (מרצ):
– – – רוצים את הכסף.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת שמולי.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
לא – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
האם המציעים מסתפקים בתשובת השר או מבקשים – – –
קריאות:
לא – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא מסתפקים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מציע דיון בוועדת הכספים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מספיק שאחד המציעים לא מסתפק, אז יש לנו עמדות נוספות. חבר הכנסת דוד ביטן ביקש. בבקשה, דקה מן הצד. אחריו – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני גם מבקש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברים, אנחנו יכולים להרשות שמונה דוברים, שניים לכל הצעה. כרגע רשומים לי דוד ביטן, אלי אלאלוף, יעקב אשר – –
נורית קורן (הליכוד):
גם אני רוצה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – קארין אלהרר ומשה גפני.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני גם רוצה.
דוד ביטן (הליכוד):
רגע, אני יכול מלמעלה? כבוד היושב-ראש, אני יכול מלמעלה או רק מפה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא. דקה מן הצד. אני רשמתי. יואל חסון, ג'בארין ונורית קורן.
דוד ביטן (הליכוד):
אני רוצה רק להגיד משהו. זה נכון מה שאמר גילאון, אבל גם באותה הסכמה שהייתה לנו סיכמנו, ואמרתי לכם את זה, שהצעת החוק הממשלתית תעבור בנובמבר, תחילת ביצוע בינואר. זה דבר שנאמר כל הזמן. משום מה, הכנס הזה וגם כל העליהום הזה שנעשה, למרות שאמרנו במפורש שתחילת הביצוע תהיה בינואר – ואני אומר לכם, לא משנה מה הממשלה תביא, רק לפי המתווה שאושר על ידי חברי הכנסת זה מה שיהיה, וככה אנחנו נצביע בוועדות. שיהיה ברור העניין.
מעבר לזה, אני רוצה לומר שבניגוד למה שאמרת, ראש הממשלה במפורש הוציא הודעה של תמיכה בכל הנושא שסיכמנו בכנסת – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה על התמיכה – – –
דוד ביטן (הליכוד):
רגע.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה על התמיכה.
דוד ביטן (הליכוד):
שנייה, שנייה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
אני לא מתווכח עכשיו, אני רק מהצד מדבר.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מתי ייגמרו ההודעות – – –
דוד ביטן (הליכוד):
ההתקפות על ראש הממשלה ועל שר האוצר – לא יודע מה – אין להן שום מקום, מכיוון שהם תומכים במתווה שאנחנו גיבשנו יחד אתם.
קריאות:
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
כי גם הם תומכים. גם הם תומכים, ואל תעשו – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תביא כסף, לא הודעות תמיכה.
דוד ביטן (הליכוד):
אני מציע לא לעשות סיבוב פוליטי על דבר שאין סיבוב פוליטי – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
סלח לי, מה אתה רוצה?
קריאה:
אתם לא באותה מפלגה – – –
דוד ביטן (הליכוד):
מה, מה הבעיה? לא הבנתי מה הבעיה שלך, באמת. אל תבלבל את המוח. מה זה "כסף"? אמרנו שנעביר הצעת חוק בנובמבר – –
קריאות:
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – והתקציב יתחיל להיות מחולק בינואר, אז אל תבלבל את המוח סתם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
דוד ביטן (הליכוד):
אוקיי. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת אלי אלאלוף, בבקשה, אדוני. עד דקה לרשות כל דובר, נא לא להפריע.
אלי אלאלוף (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – –
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, זכות הדיבור של אלאלוף.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – אני חושב שהנושא של הנכים – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת ביטן, נא לשבת. סליחה, אדוני, אני אוסיף לך זמן, ודאי. חבר הכנסת דוד ביטן, נא לשבת. חבר הכנסת בן צור. בבקשה, אדוני יתחיל.
אלי אלאלוף (כולנו):
חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, עבורכם אנחנו התכנסנו, ואני גאה שההשתתפות היא ערה, אבל אסור לנו להיות פופוליסטים, אם לא דמגוגים. הנושא של קצבאות לנכים, חד-משמעית, חייב להשתנות לטובה בסכומים שהמדינה תתחייב רב-שנתית, לא מהכנסה חד-פעמית, וחייבת להיות מסודרת לאורך שנים כדי שתחיו בכבוד כמו כל אחד מהאזרחים של המדינה.
אנחנו קיבלנו בסיעה שלנו החלטה שעלי להציג חוק לנכים שמתקן את הקצבאות. ההכנה הזאת נעשית כרגע. אנחנו נהיה מוכנים, כפי שאמרו ראש הממשלה ושר האוצר, להצעה מסודרת מייד אחרי החגים, דהיינו עם החזרה של הכנסת לדיונים שלה. תדעו שזה מוכן, נעשה הכול, מפני שהמאבק שלכם הוא מאבק של כולנו – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – אנחנו חייבים להצליח עבורכם. יש לי רק בקשה: לאחל לכם קודם כול שנה טובה, ובתקופת החגים תנוחו. אנחנו נמשיך ונעשה את המאבק בדרכים הפרלמנטריות המוצדקות שחייבים לעשות לטובתכם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אלאלוף. חבר הכנסת יעקב אשר. אחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להצטרף לגינוי על האלימות המוגזמת שהייתה אתמול בירושלים, וצריך לשים סוף לעניין הזה.
דבר שני, אין ספק שהציווי הגדול של כולנו הוא לתמוך באנשים החלשים, באנשים הנכים, באלה שצריכים את העזרה. זו המחויבות שלנו. אבל איך יכול לעמוד כאן אדם שהיה שר אוצר שנתיים וחצי – שנתיים וחצי – בממשלה שהייתה עם הכי פחות חמלה, אל תגיד שלא היה לך כסף, זה היה תירוץ לאז. הממשלה עם הכי פחות חמלה על כל נושא.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
יעקב אשר (יהדות התורה):
כמה פעמים העלו את נושא הנכים?
קריאות:
– – –
יעקב אשר (יהדות התורה):
חבר הכנסת גילאון העלה את זה גם אז. גם אז הוא העלה את זה. דחית את זה כי היית עסוק בלרדוף אחרי אוכלוסיות, לרדוף אחרי האנשים החלשים, לחזק את החברים שלך מתל אביב, לא את הנכים. איך לא רועדות לך הידיים ערב יום הדין לעמוד פה ולעשות פוליטיקה על הגב שלהם?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
הממשלה הזאת, בעזרת השם, הייתה עד היום ממשלה עם חמלה. היא תהיה עם חמלה גם בנושא הזה, וכבר בחורף הקרוב.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
איזו חמלה, יעקב?
יעקב אשר (יהדות התורה):
שתהיה שנה טובה לכולם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אשר. חברת הכנסת קארין אלהרר. אחריה – חבר הכנסת משה גפני. מיקרופון לקארין אלהרר בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להציע הצעה אופרטיבית. אני חושבת שאין אחד באולם הזה שחושב שאין מקום להעלות את הקצבה, וכולנו מבינים שהדבר הזה טעון דיון בוועדה כי צריך להצביע על תקנות. ביטן, אתה שומע? זה גם לך.
דוד ביטן (הליכוד):
כן. איפה את?
קארין אלהרר (יש עתיד):
אני כאן, נחבאת אל הכלים. כולנו מבינים שצריך לעבור תהליך דמוקרטי סדור בוועדה. עכשיו אני מציעה את הדבר הבא: בואו נראה רצינות, בואו נראה כוונה, אבל עם מעשים. אני מציעה שמייד אחרי ראש השנה תתכנס הוועדה, כי חברי חבר הכנסת דוד ביטן היטיב לומר גם הפעם שמי שיקבע זה לא הממשלה, לא השרים, אלא חברי הכנסת. הגיע הזמן, גם לכנסת הזאת יש מה לומר – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, אז בוא תראה את זה במעשים גם.
דוד ביטן (הליכוד):
מה מעשים – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
אני מבקשת. ביטן, אתה רוצה להראות שאתה גם עושה?
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
חברי, אני יודעת מה יהיה הרי. אני יודעת מה יהיה. יהיו ויכוחים בוועדה, זה לא יהיה דיון שבאים, מצביעים והולכים, זה יהיה דיון ארוך ומורכב. אתה רוצה שזה יקרה? בבקשה, אני בטוחה שכל החברים כאן כולם יתייצבו ברגליים לדיון. אני מציעה שהדיון הראשון יהיה מייד לאחר ראש השנה.
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
יש זמן. יש הצעת חוק – – –
קריאות:
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
ביטן, אני אכין לך הצעת חוק – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – – עניין תקציבי – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
יש הצעת חוק של חבר הכנסת אילן גילאון שכולנו חתומים, אז אני – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
ביטן, לא צריך הצעה ממשלתית. אתה בעצמך אמרת שמה שיקבע זה הכנסת.
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
אז קדימה. לא רק בדיבורים, גם במעשים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
שהכנסת תקבע. שנה טובה. ביטן, לציבור הנכים מגיע שפעם נעבוד גם בשבילם. שנה טובה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הנושא של תקצוב הנכים הוא נושא ש – חרפה למדינת ישראל שהדבר הזה לא נעשה עד היום, פשוט חרפה, מכיוון שאנחנו גם מדינה יהודית, וגם מדינה דמוקרטית, ועל פי כל קנה מידה ועל פי כל קריטריון היינו צריכים להעלות את קצבאות הנכים, במיוחד שמדובר בתקופה שבה יש כסף במשרד האוצר.
אני השתתפתי בישיבה של ראשי הקואליציה עם ראש הממשלה, ועם שר האוצר, ועם יושב-ראש הקואליציה, דוד ביטן, והיה סיכום חד-משמעי לגבי העניין הזה, שמעלים את קצבאות הנכים. אני דיברתי עכשיו גם עם יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת אלי אלאלוף – אנחנו חייבים, גם ראשי הוועדות – אני תורם את חלקי לעניין. לא תורם, אלא אני חלק מן העניין – עם ראשי הוועדות, אנחנו מייד צריכים לחוקק את החוק הזה. יש הסכמה לגבי הנושא עצמו בין כל חברי הכנסת ללא יוצא מן הכלל.
אני מתחייב, אדוני יושב-ראש הכנסת, בעזרת השם ובלי נדר, לא לנוח ולא לשקוט. צריכות להגיע לוועדת הכספים ב-1 בנובמבר ההתאמות של תקציב המדינה – אם זה לא יתקדם, לא יתקדם שום דבר אחר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים היה פה באמת אירוע חריג, שבו יו"ר הקואליציה פנה לכולנו, לכל סיעות הבית, להסכים על מתווה. הייתה פה הסכמה מקיר אל קיר. זה באמת אירוע נדיר.
קריאה:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
את ההסכמה הזאת פשוט צריך להביא לביצוע. אני חושב שיו"ר הקואליציה פעל באופן הראוי והנכון ביותר, ואני מברך אותו על זה. אבל לצערי, מי שעצר את ההסכמה הזאת, מי שעצר את המתווה הזה, מי שמונע את העברתו בכנסת, זה ראש הממשלה, שהוא עצר אותו, והוא יכול לשחרר אותו, ולא להגיד לציבור הנכים: אחרי החגים נטפל בכם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. אחריו – אחרונת הדוברים תהיה חברת הכנסת נורית קורן.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תודה לכבוד היושב-ראש, אני רוצה לברך את ארגוני זכויות האדם, את הפעילים למען זכויות אנשים עם מוגבלות, ולהגיד להם ולהגיד לכם – אני רואה הרבה כאן ביציע – יישר כוח במאבק. העקשנות המוצדקת שלכם, סופה שגם תנצח. אין הוגן יותר ואין צודק יותר מהדרישה הזאת, בהתחשב גם בהסכמה העקרונית שקיימת במשכן הזה על התמיכה בה. אני חושב שהגיע הזמן שבקואליציה לא רק יצהירו על התמיכה, אלא גם יבצעו את זה.
אני רוצה גם להזכיר לכולם שבתקציב האחרון שאושר בכנסת הייתה הורדה של שיעור המס לחברות מ-25% ל-23%. ההורדה הזאת עלתה לאוצר המדינה לפחות 2 מיליארדים – 2 מיליארדים. אז הכסף קיים, וזו שאלה של סדר עדיפויות, ואני חושב שהגיע הזמן שזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות יהיו בראש סולם העדיפויות שלנו. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, ואז נצביע.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לחזק את ידי כל הארגונים וכל הנוכחים פה, שבאו ובאמת מצביעים ברגליים ואומרים: זהו, אנחנו לא רוצים לסבול יותר, אנחנו רוצים לקבל את מה שמגיע לנו. ובאמת, אנחנו – אני יודעת כמה זה קשה להתנהל. אני יודעת כמה קשה להורים שיש להם ילד עם מוגבלות להתנהל בבית. ואכן, אנחנו צריכים להגדיל את הקצבה, ואנחנו צריכים גם לעודד לצאת לעבודה את מי שרוצה לצאת לעבודה, וגם להעלות את ה-disregard של חוק לרון. לשנות את חוק לרון – שמי שיוצא לעבודה, הקצבה בכל זאת תישאר, ולא תילקח, כי המוגבלות לא נעלמת, ואנחנו צריכים לדאוג שאנשים – שגם יש בעיה, שהם צריכים לקבל שתי קצבאות, למשל אישה עם מוגבלות שהיא נכה 100%, מקבלת שר"ם, התאלמנה – קצבת שאירים היא לא יכולה לקבל. מה היא אשמה שהיא נכה? מגיעה לה קצבת השאירים. נכון, יש חוק של כפל קצבאות, צריך לטפל גם בנושא הזה, ואני מאוד מקווה שבאמת – כמו שחבר הכנסת ביטן וכמו שאלי אלאלוף אמר – אנחנו נגיע לחקיקה, ואכן הדברים יסודרו. שתהיה לכולנו שנה טובה ובריאה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת קורן.
חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו נצביע. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע שישב, שתשב. אנחנו בהצבעה מאוד פשוטה: מי שמצביע בעד – מצביע בעד להעביר את הנושא לוועדה. מי שמצביע נגד – מבקש להסיר את הנושא מסדר-היום.
יואל חסון (המחנה הציוני):
איזו ועדה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו קודם נראה אם המליאה מסכימה להעביר לוועדה, ואז נקבע לאיזו ועדה.
דוד ביטן (הליכוד):
מה אתם רוצים, להעביר לוועדה?
קריאה:
כן.
דוד ביטן (הליכוד):
לאיזו ועדה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 49
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 49, אין מתנגדים. לכן, הוחלט להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה. יש הצעות אחרות?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מציע ועדת הכספים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כספים, כלכלה, עבודה ורווחה – ועדת הכנסת תכריע בעניין.
תודה לכל המשתתפים, תודה לאורחינו ביציע, ושתהיה באמת שנה טובה.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דוד ביטן להודיע הודעה בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני.
דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):
בשם ועדת הכנסת, אני מודיע שחבר הכנסת אמיר אוחנה יחזור מטעם סיעת הליכוד לוועדת חוץ וביטחון. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דוד ביטן.
הצעות לסדר-היום
המשבר המתמשך במחלקה ההמטו-אונקולוגית בבית-החולים הדסה עין כרם בירושלים
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעות לסדר-היום בנושא: המשבר המתמשך במחלקה ההמטו-אונקולוגית בבית-החולים הדסה עין כרם בירושלים – הצעות לסדר-היום מס' 7696, 7697, 7698 ו-7699, של חברי הכנסת מיקי רוזנטל, אילן גילאון, אוסאמה סעדי וחיים ילין. המשיב גם בהצעה הזאת הוא שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן. אם כן, ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה, אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. אני תכף אדבר על המשבר ההמטו-אונקולוגי, אבל אני רוצה להגיד כמה מילים על הנכים, ובמיוחד גם לך, אדוני שר הבריאות. אתה היית מוכן שנדחה את השכר שלך עד אחרי החגים? לא. גם אני לא. מה העניין הזה עם הנכים? חצי שנה מבלבלים את המוח – הרי ביטן בעצמו אומר, יש רק מענה אחד, וזה המענה, והוא ידוע, והמתווה ידוע, והנכים מחכים, ושולחים אותם לכבישים – מה זה? כאילו מה, הם לא בני אדם? אתם יודעים מה זה לחיות ב-2,300 שקל לחודש? כל שר וכל חבר בקואליציה הזאת צריך לומר יום-יום בבית-הכנסת ובביתו, ולא רק ביום הכיפורים: חטאנו ופשענו כלפי הנכים, ואנחנו מבקשים סליחה מציבור הנכים. כולנו, אבל במיוחד הממשלה. ולפיכך אני אקח את התפילה הזאת ואני אומר כדלקמן: אשמנו בטיפול כושל בנכים. בגדנו בציבור הנכים. גזלנו את כספי הגמלאות שלהם. דיברנו דופי בחוסמי הכבישים האמיצים. העווינו, כי סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת מעוותים, והרשענו צדיקים בהאשמות שווא. חמסנו את כספם של העניים והנזקקים והעברנו אותו למטרות פוליטיות ופופוליסטיות. טפלנו שקר כאילו הנכים הם טפילים. יעצנו רע – ראה ועדת שמחון. כיזבנו, כי אמרנו כבר חודשים רבים לנכים שאוטוטו מסיימים את הטיפול בעניינם, ולא סיימנו. מרדנו, כי גילינו אטימות לב כלפי בעלי צרכים מיוחדים. ניאצנו, כי היו בינינו אנשים שאמרו שאפשר לחיות מ-2,320 שקלים לחודש, וכולם יודעים שאי-אפשר.
סררנו – כי דיברנו סרה בנכים, שתביעותיהם הן המוצדקות שיש. פשענו – כי נכה הוא לא חצי בן אדם. קישינו עורף – כי אנחנו מיתממים מסבלם של האנשים הללו. רשענו – כי הוויכוח הוא לא אם לתת לנכים את מה שמגיע להם, הוויכוח הוא בסך הכול על קרדיט מי ייתן להם: ראש הממשלה או שר האוצר? רק בגלל זה הגענו עד הלום. טעינו – כי הטענו את הציבור שאין כסף; יש המון כסף, ויש המון עודפים של מיליארדים. תעתענו – כי הגענו היום והשלינו את הנכים בכזבים, ודחינו את טענותיהם לחיים בכבוד בתעתועי לשון. יש מחילה לעבירות שבן אדם למקום, אין מחילה לממשלה שמתעללת בנכים.
עכשיו אני אדבר רגע על המשבר הקשה. אדוני השר, אני תמכתי בעמדתך. אני לא חושב שמנהלי מחלקות יכולים לנהל את משרד הבריאות ולהכתיב לו איפה תהיה המחלקה וכמה רופאים יעבדו בה וכו'. אני תמכתי בעמדתך העקרונית. אבל התוצאה היום היא תוצאה קשה מאוד. יש ילדים חולי סרטן שנוסעים שעות בדרך, יש. מכיוון שאין הרבה רופאים במומחיות הזאת, אז רופא ממאיר שנלקח להדסה חסרונו מורגש במאיר, התורים ב"מאיר" התארכו – אתם משרד הבריאות, אתם צריכים לפתור את זה, ויש עוד בתי-חולים כאלה: בגלל המשבר בהדסה, נלקחו רופאים משם להדסה, והתוצאה היא שבמחלקות שם התור התארך, והתוצאה היא לא מספקת.
אני לא יודע מה הפתרונות, אני לא כזה חכם, לא תמיד אני יודע מה הפתרונות, אבל זו גם לא האחריות שלי, זו האחריות שלך, אדוני, לתת מענה למשפחות הללו, לילדים החולים הללו, שנקרעים – 100 ימים מאז ההחלטה הם נקרעים. לא נפתרו הבעיות. הבעיות נותרו. ואני תמכתי בעמדתך העקרונית: אני לא חושב שרופא יכול לנהל – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תקשיב. אני מקווה מאוד שהכול סודר. אם הכול סודר, אני חוזר בי מכל מה שאמרתי קודם.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני אכנס לפרטי פרטים.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אני רק אומר לך שאני מקבל כל יום, כל יום, הודעה מההורים – חלק מההורים שלא – ומהבדיקה שלי, המשבר שנוצר יצר מחסור של רופאים בבתי-חולים אחרים, במחלקות אחרות. אם זה לא נכון, תודה רבה לכם. אני מאחל לכולם שנה טובה וכל טוב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. הדובר הבא, חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות גם לרשותך, בבקשה.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני מודה שאני כל יום מקבל צלצול בטלפון, סמ"ס. מעל 107 ימים, כל יום. דרך אגב, כבוד השר, למטה כתוב: אם אתה לא רוצה להיות נמען של הסמ"ס, אתה יכול להסיר אותו, ואני לא מוכן להסיר אותו, כי זה מזכיר לי כל יום שאני גם בן אדם, שמחר כל אחד יכול להיות במצב של אותן משפחות. מעל 107 ימים זה המצב. אני מאוד מקווה לקבל תשובה נאותה.
מדובר על ילדים ומדובר על משפחות בירושלים שהיה להם טיפול חם, אוהב, והכול התפרק. צריך להבין, מבחינתם הכול התפרק. אני לא נכנס כרגע לסוגיה של למה ואיך – עולמם חרב, זה מה שקרה. פגשתי אותם יחד עם הרבה חברי כנסת. היינו שם באוהל, שמענו. כבוד השר, המחלות הן לפעמים משמים, ומהטבע, הפתרון הניהולי הוא של בני אדם. רק שלנו, רק שלך; אתה אמון שם על המקום הזה.
אני אגיד לך משהו. כראש רשות ידעתי דבר אחד – אני הקיר האחרון, אחרי אין מי שיעזור ויפתור את הבעיה. אתה הקיר האחרון שלהם, אחריך יש רק ראש ממשלה. הוא לא התערב, הוא גם לא יתערב, פוליטית הוא לא יתערב, כי הוא מפחד ממך.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לפחות בן אדם מפחד ממני.
חיים ילין (יש עתיד):
יש עוד כמה, אל תדאג, אתה יודע את זה יפה מאוד. אבל הוא מפחד ממך, לכן הוא לא יתעמת אתך – למה שיתעמת אתך? אתה הבאת את המינוי של רוטשטיין. עכשיו אני אגיד לך מה הבעיה: אחריך אין אף אחד, ואתה צריך לפתור את הבעיה. וכשאתה עומד כמו קיר, פטיש 5 – אתה לא יודע מה זה, אני אגיד לך מה זה פטיש 5, זה כזה שדופקים בטנקים – פטיש 5 מפיל קיר. אתה יודע מה המשמעות? שהקיר הזה הוא נמצא על כלונסאות של אגו אנושי. כדי לפתור את הבעיה אתה צריך להיות ספוג, לא קיר; אתה צריך להכיל, אתה צריך לאהוב, אתה צריך לתמוך, זה מה שהיה צריך לעשות. הרי מה קרה עכשיו? אתה אומר שאתה פתרת את הבעיה, כל אחד אומר שהוא פתר את הבעיה. אין פתרון, עובדה שאין פתרון. למה אנחנו מקבלים סמ"סים בגלל בן אדם אחד ששולח לנו והוא השתגע לגמרי? לא. המשמעות של לפתור את הבעיה, אתה ידעת אותה, אבל אמרת – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
חיים ילין (יש עתיד):
המחלקה?
אלי אלאלוף (כולנו):
כן.
חיים ילין (יש עתיד):
אתה יודע בדיוק איפה לפתוח אותה.
אלי אלאלוף (כולנו):
תחזיר את האנשים, את הרופאים האלה ששבתו ונטשו ילדים? הם נטשו ילדים – – –
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד חבר הכנסת, אמרתי לך – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
כדאי שתבדוק. הם נטשו ילדים, הרופאים נטשו ילדים.
חיים ילין (יש עתיד):
אמרתי לך מה היה הפתרון. הפתרון היה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
בושה לרופא שנוטש ילדים.
חיים ילין (יש עתיד):
ידידי היקר, הפתרון היה להעתיק את המחלקה הזאת לבית-חולים אחר בירושלים ולפתור את הבעיה.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
חיים ילין (יש עתיד):
אלא מה? לא רציתם. כל מי שנמצא לא רצה לפתור את הבעיה הזאת, כי זו התקפלות. לא התקפלות, בשום פנים ואופן, כשאתה רואה את הילדים מול העיניים שלך זה לא נקרא להתקפל. כבוד השר – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
בכל זאת – – –
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד השר, אני רוצה להגיד לך משהו. משפחות וילדים שכל עולמם חרב ואין להם פתרון, הם מצפים מאתנו שיהיה פתרון. הם מצפים מכנסת ישראל, הם מצפים מממשלת ישראל. אני, קשה לי עם הדיונים כל הזמן, הפוליטיים, שבהם אחד מאשים את השני, קשה לי. אני אומר לך, אני לא חושב שוויכוחים – שחבר הכנסת אלאלוף אומר לי את מה שהוא אומר לי ואתה אומר לי את מה שאתה אומר לי – פותרים את הבעיה של הילדים. זה לא יפתור את הבעיה. מה שיפתור את הבעיה זה להעיף את הפוליטיקה הצידה, את האגו הצידה, ולהבין שצריך לנהל את האירוע הזה, ולא בכוחניות כמו שהוא נוהל.
אני רוצה להתייחס גם לנכים. אני תמיד טענתי, כשרכבתי עם הנכים במרוצים, שהבעיה היא שלנו, לא שלהם. הנכות היא נמצאת בראש, אבל הם צריכים את הכלים, כי הם זקוקים לכלים שאני, כבן אדם נורמלי, לא צריך; יש לי ידיים, יש לי רגליים, אני יכול לבד לעשות את הדברים. הם לא, הם לא יכולים לחיות עם מה שיש להם. קטונתי מלהבין גם את חבר הכנסת ביטן ואת כל הח"כים, איך כל כך בקלות הם מסכימים שלא יהיה פתרון אפילו זמני לפני החגים. הרי כולנו יודעים תמיד שלפני החג – אפילו משכורות היו מקדימים לפני חג, שיהיה שמח בבית, שיהיה אפשר לקנות דברים. הם פה נצורים בירושלים – פעם בחיפה, פעם באשדוד, עם אלימות שלא מגיעה להם.
אפשר להתווכח אם זאת הדרך, אבל אי-אפשר להתווכח על המהות של המלחמה שלהם, וזה שחלק מחברי הכנסת מאשימים את שר האוצר לשעבר, וחלק – חבר'ה, להאשים אחרים זה לא פותר – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הוא אישית.
חיים ילין (יש עתיד):
– – לא פותר את הבעיה.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הוא אישית.
חיים ילין (יש עתיד):
לא פותר את הבעיה. שתיים, ראש ממשלה שמכהן – ריבונו של עולם, בסוף יש ראש ממשלה – הוא נמצא כבר במערכת שמונה שנים, ברצף. אז למה להתווכח? למה לא להסתכל, מי נמצא בקדקוד המערכת, והוא אשם במצב? בפקקים? איזה גשרים הוא רואה? גשרים אנושיים הוא רואה, בעם הזה? זה מה שהוא רואה, או עמותות שזקוקות לכסף בשביל לעזור לנכים? אלאלוף, אני שואל אותך. מי יושב שם למעלה? אני רואה רק גשרים, צמתים, רכבות. תראה מה קורה פה, בכניסה לירושלים, אלאלוף. אתה יודע את זה יפה מאוד. מי יושב שם? אותם אנשים שזקוקים לנו.
חברה נמדדת לפי החוליה החלשה. צר לי להגיד לכם: התחושה שלי היום היא שהחוליה החלשה היא ממשלת ישראל וכנסת ישראל שלא מסוגלות לפתור את הבעיה – לא של הדסה ולא של הנכים. זו החוליה החלשה. וכשאנחנו, המנהיגים, אלה שצריכים לפתור את הבעיה, מערבבים פוליטיקה ואגו, אין שום פתרון. גם לא יהיה.
אני רוצה, לפני שאני אגיד שנה טובה: תראו, יום כיפור הוא יום של חשבון נפש. לא תהיה הזדמנות פה, ולא נהיה פה, כבוד היושבת-ראש. אני לא בן אדם שמקיים מצוות של אדם למקום, כבוד השר – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אף פעם לא מאוחר.
חיים ילין (יש עתיד):
– – אבל אני מאוד מקפיד על מצוות של אדם לחברו. אני מודיע לך שגם הרבה מאוד דתיים, אני יכול ללמד אותם מה זה מצוות בין אדם לחברו. את חלקן, אגב, אני רוצה לומר לך, למדתי בצבא: לשכב על הגדר למען החלש יותר. להרים אותו על אלונקה כשצריך עזרה. לבדוק שיש לו מה לאכול בסוף שבוע. אלה ערכים שהקנו לנו בצבא, אבל אלה ערכים שבין אדם לחברו.
אני מאוד מקווה, כבוד השר – שאתה הנציג של הממשלה – שגם ראש הממשלה מבין את זה, והוא לא הפסיד את השיעור הזה כשהיה ביחידה, כי נדמה לי שאין פה בין אדם לחברו. יש פה הכול פוליטיקה. כמו שאומרים הכול שפיט, הכול פוליטיקה – גם במצוות שבין אדם לחברו.
אני מאחל לכולנו שיהיה חג שמח, אבל ביום כיפור לבקש סליחה, כל אחד מאתנו, על זה שאין לנכים מה שצריך להיות, ועל זה שהילדים בירושלים, החולים בסרטן, אין להם טיפול נאות. בסוף כולם מסתכלים עלינו. אין להם מישהו אחר. אנחנו הקיר האחרון, כבוד השר, וכשאנחנו הקיר האחרון – אחרינו אף אחד לא יוכל לעזור להם. גם אלוהים לא יוכל לעזור במקום שהשליחים לא מבצעים את מלאכתם. תודה רבה.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. אני מזמינה את חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני. אני מבינה שזה הנאום האחרון שלך בקדנציה הזאת.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
נאום פרידה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני. אני חייבת לומר לך, לפני שאתה מתחיל, שמאוד התרשמתי מעבודתך כחבר פרלמנט, באמת. בוועדת חוקה במיוחד.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זה הפסד לא של המשותפת אלא הפסד של המדינה.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חברי, חברותי, אדוני השר, אכן, לפני שעה קלה הגשתי את מכתב התפטרותי מהכנסת לכבוד היושב-ראש, ולכן זה יהיה הנאום האחרון שלי בכנסת הזאת, ואני שמח מאוד שנפל בחלקי שאת יומי האחרון ואת נאומי האחרון אני אעשה בשני נושאים שמאוד קרובים ללבי, ושבאמת אני וחברי במשותפת עסקנו בהם רבות.
הראשון הוא הקצבאות, אדוני השר, לאנשים עם מוגבלות. אני מאוד תמה על כך שעד היום הממשלה הזאת, על אף שאנחנו עשינו צעד היסטורי, לפני כחודשיים, כאשר כל סיעות הבית הזה, מהקואליציה ומהאופוזיציה, כינסנו מסיבת עיתונאים ובישרנו לציבור האנשים עם מוגבלות, הנכים, שאנחנו פתרנו את העניין הזה, ואוטוטו אנחנו מקדמים ומגישים הצעת חוק ומעלים את הקצבה – העלובה, שאני לא מבין איך המדינה טוענת בבג"ץ שמדובר בקצבה שמאפשרת קיום בכבוד – ועד עכשיו הממשלה מעכבת ומורחת את העניין הזה. אני מקווה שבאמת במושב הבא אתם תצליחו סוף-סוף לחוקק את החוק החשוב הזה, ותעלו את קצבת הנכים לרמה המינימלית.
הנושא השני, אדוני השר, זה הנושא של הצעה זו לסדר-היום, וזה המשבר המתמשך במחלקה ההמטו-אונקולוגית בהדסה. אני וחברי, במיוחד אני וחברי חבר הכנסת אחמד טיבי, השתתפנו, עם ציבור ההורים והילדים החולים, וגם ביקרנו בהדסה, ונפגשנו עם מנכ"ל הדסה, ונפגשנו עם הרופאים. אני רואה שהנושא הזה – עדיין, אדוני השר, המשבר מתמשך. אומנם זכיתם בבג"ץ, ובג"ץ אמר את דברו, אבל עד עכשיו הנושא הזה לא נפתר, והבנתי שאפילו לקחתם חלק מהמומחים במחלקות אחרות במרכז והבאתם אותם להדסה כדי לפתור את זה, אבל אני רואה שאולי אתם לא רק תקלקלו, ונפסיד את המחלקה בהדסה, אלא גם נפסיד את שתי המחלקות שהמומחים מהן עוברים לירושלים.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
יכול להיות. לכן אני מוכן לשמוע, ואולי תבשר לנו, אדוני השר, ומה שמעניין אותנו – ואמרנו לך את זה מהיום הראשון – מה שמעניין אותנו – אנחנו לא חלק במאבק הזה בין הדסה והרופאים ושערי צדק – מה שאכפת לנו זה הילדים החולים וההורים שלהם. אנחנו רוצים פתרון, ואני מקווה שנשמע היום פתרון.
אנחנו בערב של חגים, עוד יומיים תחל שנה חדשה, ואיך שאומרים, תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. ואני אומר, השנה שעברה הייתה אחת מהגרועות בתולדות הבית הזה; שטף של חוקים גזעניים, אנטי-דמוקרטיים, לא חוקתיים – חוקקתם אותם, בניגוד, אפילו, בחלק מהמקרים, לחוות דעתם של היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי לכנסת, ובסופו של דבר, ובסופו של יום, אתם באים ובוכים – יורים ובוכים – ואתם מאשימים את בג"ץ, למה הוא מתערב ופוסל את החוקים האלה.
אלה חוקים לא דמוקרטיים, לא חוקתיים, חלקם הגדול גזעניים, ובצדק בג"ץ פוסל את זה. אני מקווה שהשנה הבאה – וזו הזדמנות לאחל לכולכם, ובאמת להודות לכולכם, חברי בבית הזה מכל הסיעות, ועל אף חילוקי הדעות שהיו בינינו עבדנו בשיתוף פעולה בוועדות, במליאה, וקידמנו נושאים.
אני מקווה שהכנסת הזאת לא תירשם בשנה הבאה עלינו לטובה כאחת מהשנים הגרועות אם תחוקקו שני חוקים מאוד מאוד גם גזעניים, גם אנטי-דמוקרטיים, גם לא חוקתיים, ואני מתכוון לחוק הלאום ולחוק-יסוד: החקיקה, וגם לחוק המואזין, שאני מקווה שלא יבוא לכנסת הזאת.
זו הזדמנות לאחל לכולכם שנה טובה, ואני מקווה גם – ואני מנצל את ההזדמנות הזאת להודות לכל צוות הכנסת, אני ביקשתי מהיושב-ראש, באמצעותו, להעביר תודתי והערכתי לכל עובדי הכנסת, ופקידי הכנסת והוועדות של הכנסת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה נאום פרידה, אוסאמה?
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
כן. אמרתי, נאום פרידה. מה? סחתיין, סוף-סוף. אתה לא היית.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתה פשוט לא היית בהתחלה, חבל.
אורן אסף חזן (הליכוד):
שאלתי.
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
זה נאום פרידה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מחכה – – –
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):
אני רוצה לעבור, ברשותכם, להגיד כמה מילים בשפה הערבית.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בני עמי הנכבדים, מהיום הראשון בכנסת ובהמשך לשנים ארוכות של מאבק בשטח, דאגנו בפרלמנט לעניינים הנוגעים לעמנו מהבחינה הלאומית: המאבק למען סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית, והגנה על נכסי צאן ברזל, ובראשם הפנינה שבכתר – מסגד אל-אקצא המבורך. דאגנו גם לענייני האסירים. עמדתי בראש הוועדה לענייני אסירים ברשימה המשותפת. דאגנו גם לעניינים הנוגעים לחיי היום-יום ולחברה – עניינים חשובים, הטורדים את מנוחת האנשים הגרים ביישובים הערביים, ושחשובים היום לתושבים הערבים במדינה.
בתקופה זו הצלחנו להביא הישגים רבים וליווינו נושאים אחרים, ואדאג לטפל בהם גם לאחר התפטרותי מהכנסת. הצלחנו להעביר חוקים רבים בקריאה שנייה ושלישית וגם בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה, וחברי ד"ר אחמד טיבי ימשיך לטפל בחלק מהחוקים האלה. נוסף על כך דאגנו לחוקים שונים מול משרד הרווחה, משרד התחבורה, משרד הפנים, משרד האוצר וכל המשרדים החיוניים, והצלחנו לחולל פריצת דרך בנושאים ממשלתיים בתחום הדואר. ביקרנו ביותר מ-30 כפרים מהצפון לדרום, וקידמנו נושאים הקשורים לביטוח לאומי. סוכם שייפתחו חמישה סניפים – בלוד, כפר קאסם, טירה, באקה אל-גרבייה וטמרה. בפעם הראשונה הצלחנו לסכם, לפני שבועיים, עם אריה דרעי על פתיחת סניף לרישום "תושבי הפנים" בסח'נין, ובמהלך השנה הבאה ייפתחו, זו הפעם הראשונה, יותר משבעה סניפים; אנו מדברים על נצרת, שפרעם, ירכא, דיר אל-אסד ועל טייבה בחודש הבא. נוסף על כך הצלחנו בפעם הראשונה להביא הישג בדמות הקמת בית משפט שלום בטייבה, וגייסנו יותר מ-25 מיליון שקל לשם כך.
בני עמי הנכבדים, מי שחושב שהשר יתעורר מחר ויחשוב על טובת עמנו הוא בבחינת חולם בהקיץ ואינו יודע את טיבה של העבודה הפוליטית. לפיכך, הבטחנו להתדפק על כל הדלתות, ואפילו על דלתות המשרדים הקשים ביותר. קיבלנו עלינו אחריות לחולל שינוי ולהשפיע אפילו על היריבים המרים ביותר לטובת החברה שלנו. זאת אינה רק סיסמה אלא דרך חיים שהרשימה הערבית יזמה, ושאותה הנהיג אחי וחברי הד"ר אחמד טיבי. אנחנו לוגמים לרוויה מ"בית הספר" הזה, שמחזק גם את הרשימה המשותפת.
אהוביי, הצפתם אותי במכתבים שלכם והרעפתם עליי אהבה והערכה בהם. זה אות כבוד שאני עונד בגאווה על החזה שלי. אנו משרתים אתכם; אנו ממכם. לא באתי לפה לחמם כיסא; באתי כדי לעבוד ולשנות ולתת ביטוי לנושאים המטרידים אתכם. אני יודע מה עומק האחריות לנוכח המצב הפוליטי העדין, המסובך והרגיש, אבל הייתה לנו מטרה אחת ברורה ומציאותית – קיבלנו עלינו להרים את הדגל ולזרוע תקווה. כן, בשביל זה אנחנו פה – עד שיישובינו הערביים על אנשיהם יזכו בכל רכיבי החיים הנכבדים. מילאתי את תפקידי בנאמנות ושירתי את עמי במסירות, ואמשיך למלא תפקיד זה. בסופו של דבר אני משרת אתכם בכנסת ומחוצה לה.
לסיום, אנחנו נמצאים בפתחו של ראש השנה ההיג'רי, שיחול בלילה שבין יום חמישי ליום שישי, וברצוני למסור לבני עמי את מיטב האיחולים והברכות. אני מקווה שבשנה הבאה במועד זה, בעזרת האל יתגדל ויתעלה, יתגשמו משאלות עמנו ונשיג חירות, עצמאות, מדינה פלסטינית ושוויון לאומי ואזרחי. בימים אלו מגיעות אלינו בשורות של פיוס שמקורן במצרים. אנו מקווים שבעזרת האל יתגדל ויתעלה תהיה השנה שנה של אחדות, שנה של איחוד השורות בין הפלסטינים וסיום הפילוג הראוי לכל גנאי.
תודה לכולכם. תודה לכם, חבריי וחברותיי מהרשימה המשותפת; תודה לדאליה וקאיד; תודה לעוזריי, ענאן, אחמד והודא; תודה למשפחתי, שנמצאת כאן. אני מקווה שיהיה לי עכשיו זמן לפצות אתכם על השנתיים האלה. תודה לכם, בני עמי. אנו נמשיך לשרת אתכם, וניפגש בכיכרות.) תודה רבה לכם, ולהתראות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי.
איתן כבל (המחנה הציוני):
– – – עד שמגיע איזה ערבי אחד כמו שצריך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו כמובן נאחל לאוסאמה המון הצלחה בהמשך, ומי יודע, אולי הוא יחזור. אני, יש לי תחושה שהוא יחזור.
קריאה:
לא אומרים הוא יחזור, הוא עוד ישוב, כך אומרים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, ישוב. תודה, חברים. אני מבקשת לאפשר המשך דיון. דקה, יש עוד דובר אחד לפני שאתה עולה, השר. יש עוד אילן גילאון. חבר הכנסת אילן גילאון, אני מזמינה אותך כבר. עד שאתה תגיע לכאן אני מבינה שגם יסיימו את הברכות.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה. חברי הכנסת, אני מבקשת לאפשר המשך הדיון. תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. לרשותך עד עשר דקות.
אילן גילאון (מרצ):
תודה, גברתי, אדוני השר, אוסאמה סעדי, חבר כנסת משובח וטוב – כל כך מתאים לו, לא מתאים לו להיפרד מאתנו, אבל אם להיפרד, בדיון בדיוק כמו שאנחנו מקיימים היום. ככה בנויה נפשו, ככה הייתה עבודתו, איש שתוכו כברו. אתה תחזור, זה בטוח.
גברתי, ביקשתי להוסיף את נושא הילדים לנושא הקודם, מנשיאות הכנסת, משום שלמעשה זה מין אותו עניין. שתי הבעיות קשורות לאטימות, לערלות לב. 107 ימים, גברתי, נוסעים ילדי הדסה החולים למקומות שונים ברחבי הארץ. יש גם קצת פתרונות שאוספים אותם מן הגורן ומן היקב, עוד מעט השר יתייחס לכך.
ואני אומר לך את האמת, גברתי, אני לא יודע מי בוויכוח הארגוני הזה צודק, וזה ממש לא מעניין אותי, וזה לא עניין אותי לרגע, ואני אגיד לך למה, גברתי; משום שבאמצע יש ילדים קטנים חולים. ואם יש דבר אחד בעולם הזה, גברתי, שהוא חסר תקנה לחלוטין – הכול אפשר לתקן, חוץ מאובדן של חיים של ילד. זה דבר שאי-אפשר לתקן אותו בשום צורה. לכן אני, בפרפרזה למה שקורצ'אק אמר פעם – שאלו אותו: מהם ילדים? אמר שילדים זה כמו אנשים מבוגרים, רק שהם יותר נמוכים. גברתי, מהם ילדים חולים, ילדים חולי סרטן? הם כמו מבוגרים, רק שהם גם יותר נמוכים, והם חולים. ובמובן הזה קדושת החיים צריכה לעבוד כך שתשחרר אותנו עם מכל אגו.
אני מצטער, השר ליצמן, אתה יודע, אני מחזיק ממך הרבה, ואתה לא הבנת את תפקידך כאימא האמיתית במשפט שלמה הזה. ואני, לא מעניין אותי מי צודק, אם זה הדסה או שערי צדק. אותי מעניין מדוע 107 ימים אחרי שהמשבר התחיל, עדיין ילדים נוסעים, ועדיין ההורים שלהם, שיש להם את המאבק הכי קשה בעולם, שמצפים בסוף נפילתם שתבוא יד ותעזור להם, הם צריכים להתמודד עם הדבר הזה.
לכן לא מעניין אותי הפתרון הארגוני, כי בתווך יש, גברתי, ילדים. מצאנו לנכון לחבר את הנושא הזה עם הנושא הקודם לא משום שכל נושא לא ראוי לדיון בפני עצמו – ולא לדיון, לפתרון. והפתרון יכול להסתיים רק כאשר – אינני יודע את האופן הארגוני שהוא יכול להסתיים, אבל הוא בוודאי יכול להסתיים רק כאשר הילדים לא ייסעו.
יש בעיה בתחום ההמטולוגי. יש מחסור במשתילי עצם, יש מחסור באנשי מקצוע, ואין מספיק משתלמים בתחום הזה. מנקים את זה מן הגורן ומן היקב. לוקחים מכאן, שמים כאן, מטפלים בזה בקומבינה באיזושהי רולטה. זה לא יכול להיות. אני לא אומר כי זאת עיר הבירה, אבל אני אומר משום שזאת העיר הגדולה ביותר במדינת ישראל, וסטטיסטית, כנראה, יש בה הכי הרבה משתמשים, מה לעשות. זאת המצוקה האמיתית.
ולכן ראינו לנכון, גברתי, שוב לפנות לשר. אני באמת – אני מודה ומתוודה שאינני יודע, אבל ילדים בתווך לא יכולים להישאר. לא יכול שהם ישלמו את הטעויות של אנשים מבוגרים אטומים. לא יכול להיות שיש כאן מלחמת אגו שאני לא יכול להבין אותה, של מי ינצח את מי. ניצחתם, אבל אי-אפשר לנצח את הילדים, ואסור לנצח את הילדים.
ליצמן, כבוד השר, אני פונה אליך, אני מתחנן אליך, בסדר? אני אבוא, אשיל נעלי מעל רגלי ואבוא ללשכתך. תפתור את הבעיה הזאת. לא יכול להיות שילדים ימשיכו לצאת, ואני יודע שהם יוצאים. יש כמה שמקבלים כאן. אני לא מדבר – אתה יודע, בכוונה אני לא נכנס אם זה בשערי צדק או במקום אחר, כדי שלא תחשוב שאני מונע מאיזשהו אינטרס. זה לא מעניין אותי. בסיפור הזה המבוגרים לא מעניינים אותי. הילדים מעניינים.
אז אנא ממך, תמצא לדבר הזה פתרון מקומי כאן, כי זה לא אנושי שהורים צריכים לקחת את ילדיהם מכאן לתל השומר או מכאן לדנה או מכאן למקומות אחרים, או לאיכילוב. זה לא בא בחשבון. כל כך הרבה זמן. את יודעת, אנחנו מקבלים מין מסרון יומי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גם אני מקבלת.
אילן גילאון (מרצ):
כן, את יודעת. וכל יום אתה – זה לא ייתכן, זה פשוט לא מקובל, לא ייתכן. כי אם ילדים הם כמו אנשים מבוגרים שהם יותר נמוכים, אז ילדים חולים הם כמו אנשים מבוגרים רק שהם גם יותר נמוכים וגם יותר חולים – והם קדושים, והטיפול בהם הוא הטיפול הראשון שצריך לתת.
אני מתחנן אליך, מבקש ממך, אעשה כל מעשה שיאמרו לי רק כדי שתעשה את המעשה הזה, מכל מקור שאתה יכול לגייס את זה. צריך רופאים המטולוגים, אין פתרון אחר. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון, בוודאי נוגע ללב. עכשיו אנחנו ניתן לשר ליצמן להשיב. בבקשה, אדוני. הרשימה של דעות נוספות כבר סגורה. אין, הרשימה סגורה כבר מתחילת הדיון, אז לצערי הרב – אין. בבקשה, אדוני.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להיכנס לפרטי-פרטים לגבי המחלקה, מה קורה היום. ביקרתי לא רק בהדסה, גם בתל השומר, ובעוד מקומות – ביקרתי אישית. רציתי לבוא, לראות איך העובדות. כאן כבר אני רוצה לענות על הדסה, אחר כך אני אכנס אולי פה ושם לעימות, אין לי בעיה, וגם את זה אני אעשה.
ב-4 ביוני 2017 נפל דבר במערכת הבריאות בישראל; שישה רופאים מומחים ושלושה מתמחים עזבו כאחד את המחלקה ההמטו-אונקולוגית ילדים בהדסה. היו קולות שדיברו על הרופאים ואנשי צוות נוספים לבית-חולים אחר. הצלחת מהלך כזה הייתה עלולה להוביל לסגירת המחלקה בהדסה לאחר בנייתה לאורך עשרות שנים ופיתוח תשתיות תומכות.
משרד הבריאות, ואני, העומד בראשו, ראינו לנגד עינינו באירוע הקשה הזה אך ורק את טובת החולים בכלל, טובת הילדים הנזקקים לטיפול במחלקה האמורה בפרט, ותקדים מסוכן לכלל מערכת הבריאות הציבורית במדינה. לכן המשרד סירב לאשר מהלך כזה. גם בג"ץ, שאליו פנו הרופאים וההורים, תמך באופן מוחלט בעמדת משרד הבריאות. בסוגריים אני אגיד לכם שבג"ץ אפילו נתן לרופאים פחות ממה שאני הייתי מוכן לתת, אף שאמרתי שאני מסכים לתת מה שאמרתי. אבל בג"ץ אמר: לא רוצים? – תודה רבה.
לאור היכרותי רבת השנים עם פרופסור רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, ובהמשך לשיחותי הרבות אתו, השתכנעתי כי הוא יוכל לשקם את המחלקה ואף לשדרג אותה ולהפוך אותה למחלקה המובילה בארץ.
מייד עם נטישת הרופאים מינה משרד הבריאות ועדה מלווה למחלקה, בראשותו של ד"ר ברלוביץ, שכללה גם צוות אחיות ממינהל הסיעוד של המשרד. מטרת הוועדה הייתה לבחון לעומק את פעילות המחלקה, את הטיפול שניתן לילדים ואת מקצועיות הרופאים החדשים שהחלו לאייש את המחלקה לאחר נטישת הרופאים. ועדת משרד הבריאות פסקה כי הטיפול במחלקה, למרות תחלופת הרופאים, הוא משביע רצון.
נוסף על כך, משרד הבריאות פרסם הנחיות להפעלת המחלקה, לרבות פעילות השתלת מוח עצם לילדים, שכללו בין היתר הנחיות להפרדה פיזית בין ילדים למבוגרים – שזה היה סלע המחלוקת – והקמת צוות ייעודי שיטפל אך ורק בילדים. אני הלכתי כאן עם הרופאים, נגד פרופסור רוטשטיין. אני שמח להודיע לכנסת שהנחיות משרד הבריאות מולאו באופן מלא על ידי הדסה.
היום, כשלושה חודשים לאחר שהרופאים נטשו את הילדים החולים במחלקה, אני יכול לבשר כי המחלקה פועלת באופן סדיר. המחלקה, בראשותו של ד"ר גל גולדשטיין, מונה כיום את הרופאים האלה – ואני הולך להקריא את כולם, מראש המחלקה; אני אקריא לכם את כל הרופאים שנמצאים היום: המטו-אונקולוגים מומחים במשרות מלאות: גל גולדשטיין, מומחה בהמטו-אונקולוגיה ילדים; דוקטור אודי אבן-אור, מומחה בהמטו-אונקולוגיה ילדים – התמחה בשניידר, עבר לקנדה, שם השתלם גם בהשתלות מוח עצם בילדים בבית-החולים המוביל בקנדה; דוקטור דרור רביב, מומחה בהמטו-אונקולוגיה ילדים מבתי-החולים שיבא ואסף הרופא; דוקטור דן הרלב, מומחה בהמטו-אונקולוגיה ילדים; דוקטור אירנה זיידמן, מומחית בהמטו-אונקולוגיה ילדים, השתלמה גם בהשתלות מוח עצם בילדים; דוקטור פולינה סטפנסקי, מומחית בהמטו-אונקולוגיה ילדים ומנהלת המחלקה להשתלת מוח עצם.
המטו-אונקולוגים מומחים במשרות חלקיות: דוקטור שירלי סייג, מומחית בהמטו-אונקולוגיה ילדים; דוקטור ציפורה קורנפלד, מומחית בהמטו-אונקולוגיה ילדים; דוקטור רקפת סידליק, מומחית בהמטו-אונקולוגיה ילדים; רופאה נוספת במשרה חלקית מצטרפת בתוך חודש.
תגבור מחוץ לארץ – גם זה היה: פרופסור מוריס קלצל, מנהל היחידה להמטו-אונקולוגיה ילדים בנורת ווסטרן בשיקגו, חוזר בקרוב לחוץ לארץ ויחזור לסבב נוסף של שלושה חדשים; פרופסור יוסי לבר, מנהל המחלקה להמטו-אונקולוגיה ילדים בסטוני ברוק בניו יורק, חתום על חוזה לשנה עם אופציית הארכה; פרופסור קמי גודר, מנהלת המחלקה להמטו-אונקולוגיה בבית-החולים של מיאמי, חזרה לחוץ לארץ ותחזור לסבב נוסף כדי להחליט אם לחזור ארצה באופן קבוע; פרופסור גרי קפפר, מנהל המחלקה להמטו-אונקולוגיה ילדים באוניברסיטת ייל בארצות הברית, מגיע לתקופה ארוכה באוקטובר. מתמחה – דוקטור הודיה כהן.
לאור התגייסות כמה רופאים בעלי שם עולמי, הדסה בוחנת כיום מחדש את הפרוטוקולים ששימשו עד כה לטיפול בילדים, ומחדשת אותם, בשיתוף פעולה עם בתי-החולים המובילים בתחום הזה בארצות הברית.
אחיות שפעלו בשיתוף פעולה עם צוות הרופאים הפורש שוחררו מתפקידן, ועד עתה נקלטו 11 אחיות חדשות למחלקה, חלקן עם הכשרה בתחום וחלקן מוכשרות בימים אלה לתפקיד. במהלך חודש אוקטובר אמורות להיקלט שמונה אחיות נוספות, ובכך יתמלאו כל שורות האחיות במחלקה.
בחודש אוגוסט אושפזו במחלקה 52 חולים, שלושה מהם מושתלי מוח עצם; באשפוז יום נבדקו 314 ילדים ו-100 ילדים נראו במרפאה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
רגע, אני מסיים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
רק תגיד אם ישראלים.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
מה?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
ישראלים?
שר הבריאות יעקב ליצמן:
כן.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
52 ילדים ישראלים?
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא כתוב לי זה, אבל – לא, אני הייתי שם, וממה שראיתי היו רובם ישראלים. אני לא יכול להגיד לך.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני שואלת כי אני רוצה לדעת.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני לא יודע.
תפוסת המחלקה בימים אלה עומדת על כ-15–16 חולים מתוך 17 מיטות בממוצע ליום – זאת אומרת, כמעט מלא. מתוכם שבעה ילדים חדשים, והשאר ממשיכי טיפול.
אנחנו ממשיכים לעקוב אחר הפעילות של המחלקה, ואף שמחנו כי יש לא מעט מטופלים החוזרים להדסה מבתי-חולים אחרים, למעקב ולטיפול. אני מאחל לכל הילדים וההורים בריאות שלמה ושנה טובה.
אני רוצה להתייחס לכמה דברים שדיברו בדיון. זה שהחולים נוסעים לבתי-חולים במרכז זה לפי בחירתם. בסך הכול עשינו טובה שאנחנו משלמים עבור ההסעות שלהם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, זה לא מדויק. זו צורת הצגה לא נכונה.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
מה לא מדויק?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כי זה לא מדויק – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
מה לא מדויק?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – הרופאים שטיפלו, שקבעו את הפרוטוקול שלהם, לא עובדים יותר במערכת.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני שואל מה לא מדויק. אני הכרחתי אותם לנסוע? יש חולים חדשים – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא הכרחת אותם. המחלקה – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הם בחרו לא רוצים הדסה – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, לא.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – ואז משרד הבריאות התנדב, כי גם שם אין להם את הרופאים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, אני נעזרתי בך, ואתה פעלת בעניין.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
משרד הבריאות התנדב לממן להם את הנסיעות. אני לא חייב לעשות את זה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, אני פניתי אליך בעניין, ואתה סייעת בעניין זה. צריך להגיד גם את מה שעשית. אבל אני אומרת לך שהם לא נוסעים מבחירה. יש שבעה רופאים שיושבים בבית, מובטלים – מה טוב בזה? זה על חשבון המערכת.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני מפריע להם לעזור? שיבואו לבית-החולים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
על חשבון המערכת.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הם יכולים לבוא – גם בג"ץ אמר להם את זה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני אומרת, תדאג שהם יחזרו – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני אמרתי לשבת בבית? שיבואו לבית-חולים. פתוח. הם לא רוצים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תדאג שהם יעבדו בתחום מומחיותם, גם אם זה לא בהדסה, אדוני השר. זאת האחריות שלך.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני, משרד הבריאות ואנוכי – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נכון.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – אני אחראי למה שעשיתי שם, ואני עומד על זה עד הסוף.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הסכמתי עם המדיניות הזאת, אדוני השר. אתה יודע את זה.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא יהיה מצב שירוקנו מחלקה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נכון.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
ההורים האלה רצו לבוא לבית-החולים. הם אמרו לי את זה, חלקם, אישית. אז אמרתי להם: רבותי – עשינו תמיכה מיוחדת שיוכלו לנסוע לקבל תמיכה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
השר, הסכמתי אתך בעניין המדיניות. עדיין יש ילדים – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
החדשים – יש מחלקה שפועלת ועובדת, ואף אחד לא מכריח אף אחד לנסוע. הם לא רוצים, עם כל הכבוד – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אבל ילד שחולה במחלת סרטן, אדוני השר, אתה בעצמך יודע – שלא נדע, חס וחלילה, אף אחד פה שלא ידע – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אז יש שם רופאים. הקראתי לך עכשיו הרבה רופאים בכירים. בכירים אפילו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, אבל הרופאים שהתפטרו מהדסה הם רופאים מעולים. זה – – – שלך ושלי שהם לא במערכת.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הרופאים שיש שם היום גם רופאים מעולים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני לא אמרתי שלא. לא אמרתי בשום – – – שלא.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הרופאים שעזבו את הדסה הפקירו את הילדים האלה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, אדוני השר. לא. צריך לעשות להם שיימינג כזה, אדוני השר.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא לוקחים ילד שעבר השתלת מוח עצם לגן סאקר עם 38 מעלות חום. עוול. עוול גדול.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת איילת נחמיאס, כל עוד זה היה דיון סביר – תודה.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא ראיתי בעולם שייקחו ילד עם 38 מעלות חום מתחת – לגן סאקר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני השר, זה אומר שמה – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, לא אמרתי – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רגע, גברתי. סליחה. בהודעות שאנחנו מקבלים, וכמה חברי כנסת התייחסו להודעות האלה, כותבים לנו: ילדים חולי סרטן ללא טיפול בירושלים. זה אומר שזה לא נכון?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אין סיבה לקיים את הדיון היום. פשוט רוצים לעשות יחצנות. מישהו מעוניין בזה. שום סיבה, לא.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני לא צריכה את עזרתך, תודה. אני יודעת להגיד מה שאני יודעת. את לא – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
האם גברתי ביקרה במחלקה בחודש האחרון? לא? לא. לא.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
ואתה ביקרת?
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אז איך את יודעת מה קורה שם? אני כן ביקרתי, אפילו פעמיים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, אני מוכנה – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
את אפילו לא יודעת מה קורה שם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, אני מוכנה ללכת אתך לאיפה שאתה רוצה. אתה יודע טוב מאוד שאני צודקת. אתה יודע יפה מאוד.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
את לא יודעת מה שקורה שם, ואת מדברת כיחצנות של מישהו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה יודע שאני צודקת.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
שום דבר אחר לא. את לא יודעת מה קורה שם. לא ביקרת, ואל תטיפי מוסר לאף אחד.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, היית מזמין אותי, הייתי באה אתך ברצון. אדוני השר, אתה יודע שאני – – – בפרטים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לסיים את הוויכוח הזה. זה לא מכובד, רבותי. כל עוד היו שאלות – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
יש פתרון לכל חולה. אני לא יכול להכריח את החולים האלה לנסוע – – –
מיכל רוזין (מרצ):
הפתרון זה – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
יש הדסה. רוצים לנסוע – עשיתי טובה, עשיתי תמיכה במשרד הבריאות שיקבלו נסיעות, הסעות. מעבר לכך, אני לא חייב.
חיים ילין (יש עתיד):
אתה לא עושה טובות. זה התפקיד שלך.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מה שהבנו, אדוני השר, הוא שיש מחלקה שמתפקדת – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
כן, בהחלט.
היו"ר טלי פלוסקוב:
– – ומי שלא רוצה את המחלקה הזאת, ורוצה לנסוע לתל אביב, אתה גם מממן הסעות לתל אביב. כך אני מבינה.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
בא הרופא, בין הכי בכירים בארצות-הברית, להדסה. הוא בדק, ויש לו שיטה אחרת. תרשו לי, זה אחד מבתי-החולים – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
פרופ' לבר לא טיפל בילדים הרבה שנים, אדוני השר, ואתה יודע את זה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גברתי, אני מבקשת לא להפריע לשר באמצע.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני חייב להגיד לך, זה פשוט מקומם אותי, כי לא מתאים לך שאת אפילו לא יודעת מה את מדברת – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – את אפילו לא יודעת למי אני מתכוון.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
טוב.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הזכרתי כרגע חמישה רופאים מארצות-הברית. מאיפה את יודעת למי אני מתכוון?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, אם טעיתי אני מתנצלת. אין לי שום בעיה – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
תודה. אוה, סוף-סוף. לפני ראש השנה טוב שאת מתנצלת.
אז עכשיו אני אומר: היה רופא בכיר. יש לו תכנית אחרת, הוא עובד לפי שיטה אחרת לגמרי. אני אומר לכם סיפור אמיתי. הוא בא להתנדב במחלקה, בא לנסות לעזור בהדסה לד"ר גולדשטיין. הוא פרופסור שם, ראש מחלקה 30 שנה, 20 שנה בטח. האחות סירבה לבצע את מה שהוא אמר כי יש לה ממיקי ויינטרוב – אחרת. אבל הוא יותר גדול ממיקי ויינטרוב פי עשרה, הוא מבין בזה אולי יותר. אז עם כל הכבוד, אנא.
מיכל רוזין (מרצ):
מה הפתרון?
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הפתרון שאני מציע: אפשר לחזור – הדסה עובד. יש רופאים חדשים, יש רופאים טובים. לחולים הקודמים – לחולים החדשים אין מה לעשות – מי שלא רוצה, אני אתן הסעות לבתי-חולים לאן שהם רוצים, אין שום בעיה. אני אמשיך בזה.
מיכל רוזין (מרצ):
למה – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אין, אין. בשערי צדק לא יהיה.
אילן גילאון (מרצ):
למה?
שר הבריאות יעקב ליצמן:
עברתם בג"ץ, עברתם כבר את הכול. בואו לא – – – בג"ץ גם תמך בי שלא צריך.
אילן גילאון (מרצ):
– – – בג"ץ.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אז תעזוב.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בג"ץ לא רצה להתעסק, אדוני השר.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
סוף-סוף, כשבג"ץ תומך בי, אתם אומרים לי: מה זה בג"ץ, מי זה בג"ץ בכלל. זה מתאים לחרדים, מה זה.
קריאות:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, בג"ץ לא רצה להתעסק בשאלות האלה, ואגב, בצדק. אני חשבתי שאסור להגיד – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני, תודה רבה.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
בג"ץ אמר להם שהם יקבלו פחות ממני, וזה באמת מה שהיה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, חשבתי – – – שבג"ץ.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לכן, אני מציע, גברתי: זו התשובה. מה שרוצים. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר הבריאות חבר הכנסת ליצמן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – בג"ץ.
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש לנו ארבעה מציעים, ואני רוצה לשמוע מה אתם מציעים.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
מבקשים להעביר לוועדה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
להעביר לוועדה. אוקיי.
אם עכשיו לא מסתפקים בתשובתו של השר יש לנו מקום לדעות נוספות. נרשמו פה שמונה אנשים. לכל אחד יש דקה. אני מבקשת לעמוד בזמנים, כדי שאנחנו נוכל להתקדם.
ראשונת הדוברים איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני השר, חשוב לי לקבל את תשומת לבך. אנחנו מתקשרים על הנושא הזה מ-14 בינואר, כל פעם אני מזכירה לך: יש הרבה דברים שאתה יודע שאני הסכמתי אתך תוך כדי תהליך. אתה שמעת ממני שאני מסכימה אתך על המדיניות ובהרבה מאוד נושאים. אתה יודע מה, יותר מזה – אנחנו לא תמיד הסכמנו. ככל שיש פה בכלל טובים ורעים, לא הסכמנו מי הטובים ומי הרעים, ומי עשה טעויות. אבל בקשה לי אליך: בוא לא נעשה שיימינג לרופאים שהם רופאים מאוד משמעותיים, ושבעיני – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
רגע, רגע, אדוני השר. גם לתקיפות האישיות כלפיך – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
גם לתקיפות האישיות כלפיך אתה יודע שהתנגדתי. רגע.
אני רוצה לבקש ממך שאתה תפעל במשרדך להחזיר את הרופאים שעובדים – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
רגע, אדוני השר, זה לא נכון, ואני מוכנה לשבת אתך ולהסביר לך. אני גם אשמח לבוא אתך להדסה ולגלות שכל מה שאני אמרתי מופרך לחלוטין. בסדר? אני לא מתביישת להודות כשאני טועה. אתה יודע את זה. אני מבקשת ממך: יש רופאים שיושבים בבית. המערכת זקוקה להם, אדוני השר. כי איך שאתה לא הופך את זה – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
יש לך מנדט ממני להביא את הרופאים שיושבים בבית חזרה להדסה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה. לא. אבל אם הם לא רוצים לחזור להדסה ורוצים – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא, אין שערי צדק. אין שם מחלקה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא שערי צדק. אדוני השר, שמעת ממני אומרת שערי צדק? רגע. בוא לא ניבהל. בסדר? קודם כול, שערי צדק – בית-חולים חשוב בירושלים. בואו נירגע, בסדר? יופי.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
יפה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, אנחנו לא עושים פה ויכוח פומבי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, רגע, אבל טלי – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לעמוד בזמנים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – טלי, אני רוצה, אבל יש פה חודשים שבאמת, עם פתרונות טלאי על טלאי. אדוני השר בעצמו הרי הקריא: רופאים שהם במשרה חלקית. אני לא מצליחה להבין מה זה במחלקה המטו-אונקולוגית, כשילדים צריכים לעבור טיפול, מה זה רופאים במשרה חלקית. נשים גם את זה בצד, עם כל הכבוד.
אני רוצה לבקש מהשר, שהרופאים, גם אם הם לא חוזרים להדסה – שאנחנו נדאג שהם יחזרו למערכת, משום שהמערכת זקוקה להם, – – – מטופלים.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני מוכן להחזיר אותם להדסה – הם לא רוצים
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
דבר נוסף, אדוני השר. דבר נוסף.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
הדסה – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אבל לא – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, הדברים האלה נדונו בוועדה. אני מבקשת לסכם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
דבר נוסף. דבר אחרון. אני מסכמת. אני מסכמת, גברתי. אני מצטערת, זה בנשמתי.
קריאה:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
107 ימים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מרגישה, ולכן נתתי לך פי שניים זמן, אבל אני מבקשת לסכם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
107 ימים אני מלווה את המשפחות האלה. אני מבקשת. גם השר מלווה אותן. אני מבקשת.
והדבר האחרון, אני רוצה לבקש ממך, אדוני השר: בעבר היה מותר והיה נהוג שרופא משניידר נותן את הפרוטוקול, ואת הכימותרפיה עושים בשערי צדק. זה היה.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
רגע, אדוני השר – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא יהיה. לא יהיה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – אל תיבהל – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא יהיה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
רגע, אל תיבהל – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא יהיה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, לא ביקשתי ממך להקים מחלקה המטו-אונקולוגית. אני מבקשת ממך – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא יהיה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אבל זה היה לאדוני השר, אז למה לא לשמר את זה? זה הרי קורה גם בצפון, כי גם בצפון אין לך מספיק רופאים.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני מבקשת ממך – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
לא יהיה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, רגע.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני השר, זהו, משפט אחרון. ברוח ימי הסליחות, אדוני השר – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
לא – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – ברוח ימים של סליחות – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – בשנה החדשה, אני הרי לא מבקשת ממך לסטות כמלוא הנימה מהמדיניות שלך, שאני אפילו הסכמתי לה יותר מפעם אחת. אני מבקשת ממך – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – לחזור למה שהיה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – במובן שמשרד הבריאות לא מונע את הדברים שהיו נהוגים ממילא.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, גברתי. תודה. תודה. זהו. בזה סיימנו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה. שנה טובה לכולם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. חבר הכנסת אורן חזן, אתה חולם על משהו?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני מדבר עם חברת הכנסת היקרה ברקו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מקווה שמשהו טוב. בבקשה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל. אז זו דקה, אני אשתדל לדבר מהר.
קודם כול, אני לא מתפלא, אבל חברי האופוזיציה – ההחלטות שלהם, העמדות שלהם, הדעות שלהם מסתובבות הרבה יותר מהר משבשבת בסופת אירמה של ההוריקן: פעם בג"ץ זה טוב, פעם בג"ץ זה לא טוב, פעם מה זה בג"ץ, פעם המדינה בסדר, פעם המדינה לא בסדר. הלו, תתיישבו, תנשמו עמוק ותשבו על דעתכם.
דבר שני, בנושא הזה אני מנוע מלדבר. אני עכשיו שכבתי שבועיים בהדסה, קיבלתי טיפול יפה, אז אני לא יכול להוציא מילה רעה, אני יכול להגיד לכם שזה יופי של בית-חולים, מכל הבחינות. אני בטוח שהשר ליצמן יודע מה הוא אומר כשהוא עומד על הדוכן. אני מכיר את – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, זה בסדר. אני לא רוצה להטריח אף אחד.
אני בטוח שהוא יודע מה שהוא אומר, כי אני רואה מה הוא עושה במערכת הבריאות.
דבר נוסף, לעניין הסיפור של הנכים: ישבנו פה דיון שלם. חוץ מצביעות ורודפי כותרות לא ראיתי פה שום דבר. הלו, ממשלת ישראל – show us the money. תביאו כסף. כל אחד פה מספר: יש כסף, השר הרים את הכסף, ראש הממשלה רוצה לתת כסף – דה פקטו, בפועל, לא נותנים שום דבר.
אני אומר דבר פשוט: אולי לא שכר מינימום, אבל לפחות 4,000 שקל. אמרו שיש כסף. אם לפני שנתיים לא היו מורידים את המע"מ ב-1%, אולי כבר אז היו מעבירים להם את הכסף, אבל כנראה ששיקולי הדעת פה נובעים ממקום אחר, שהוא לא קשור – לא לחמלה, לא להגינות ולא למציאות. כי לראות אותם צועקים בכבישים זה קורע את הלב – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – אבל המחשבה – ובזה אני מסיים – מה הם עושים היום, בימים אלה, ולא רק בחג, כשהם לבד בבית, אמורה לקרוע את כולנו יום-יום.
ודבר אחד אחרון: חבר הכנסת יגאל גואטה, אתה חבר כנסת טוב, יש לך עוד 24 שעות למשוך את ההתפטרות. תעשה את זה. ולשר דרעי, אם אתה שומע אותי, ואני מקווה שתשמע אותי – אתה יושב על הכיסא שלך, תסתכל במראה, תראה מה אתה עשית בעבר ומה אומרים שעשית היום, ואם אתה לא תצא להגנתו של יגאל גואטה, אתה הראשון שצריך להניח פה את המפתחות. די לצביעות בש"ס. יש ציבור שלם שהאיש הזה שירת אותו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
יגאל, אתה חבר כנסת טוב. אריה דרעי, הבן אדם נשכב בשבילך על הגדר פעם אחר פעם, לפחות הפעם תהיה שם בשבילו. תודה רבה, וכמובן, שנה טובה, עם ישראל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן, ואנחנו מאחלים לך בריאות – שבועיים להיות בבית-חולים?
חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי. תודה לכם, חברי וחברותי. תראו, יש משהו שמשותף לשני הדיונים הקצרצרים שהיו פה הבוקר: קודם כול בזה שהם כמובן לא מצליחים להקיף את מלוא העומק של הבעיות, ושנית, ששניהם עוסקים בהיבטים החברתיים שלנו פה, במדינת ישראל, היבטים שהם שוליים לגמרי לממשלה הנוכחית – זה פשוט לא מעניין את הממשלה. הכבישים החסומים זה הלוא רק קצה הקרחון. מעבר לזה עומד מאבק צודק, מוסרי, חשוב, עקרוני, של 250,000 נכים, שגם הם רק חלק מאותה קבוצה או קבוצה גדולה של אנשים בחברה הישראלית שהוחלשו ומוחלשים עוד ועוד, והם פשוט לא מעניינים איש.
וראש הממשלה עושה את דרכו בין מדינה זו למדינה אחרת, ומדבר פה – וזה בסדר, יחסי החוץ של מדינת ישראל הם מאוד חשובים, אבל הייתי רוצה שבתוך המפה הזאת, של שימת הלב שלו, הוא יסתכל גם על האנשים האלה. היום הם היו אצלנו, בסיעת המחנה הציוני – הם בכו, הם שפכו את לבם, והיה קשה לעמוד ולהסתכל להם בעיניים ולהגיד להם: אין לנו מה לעשות למענכם. מה לעשות, הכלים לא בידינו. היום. זה ישתנה, אני מאמין.
אותה בעיה חוזרת במחלקה ההמטו-אונקולוגית של הדסה. גם שם היה איזה מכבש דורסני שהתעלם מהמצוקה, שהתעלם, היה אטום לדבריהם של הרופאים, ובסופו של דבר, מי משלם את המחיר? המשפחות, הילדים, הציבור שצריך לקבל את השירותים האלה. ואם יש משהו שאנחנו מחויבים בו היום, בערב השנה החדשה, כשכולנו מתברכים בכל הברכות בעולם, זה שנהיה מסוגלים להבין שבחברה הישראלית יש אנשים שרע להם, שאין להם, שהם זקוקים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
והמקום הזה – המקום הזה צריך לתת להם תשובה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תודה רבה, גברתי. אני רוצה להפנות את הדברים שלי לחבר הכנסת אוסאמה סעדי, שהיום הגיש את התפטרותו והיה לו נאום אחרון. לא במקרה הנאום האחרון שלו היה בשני נושאים שהם לחם החוק שלו בעבודתו הפרלמנטרית: גם נושא הנכים, גם נושא הילדים החולים במחלקה ההמטו-אונקולוגית. כך הוא היה מתחילת הקדנציה עד לרגע הזה – חבר כנסת חרוץ, רציני, מקצוען, אמיתי. הוא לא רק הפסד לתע"ל, הוא גם הפסד למשותפת, אבל הפסד לעבודה האזרחית ולציבור שלנו כולו.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אוסאמה, זה לא היה רק רגע עצוב כי אם רגע נשגב. כאשר אתה בא להגיש בשמנו, בשם הרשימה המשותפת, מכתב התפטרות מטעמך, אנו מפסידים חצי מהייצוג הפרלמנטרי שלנו, אבל אתה אינך חבר כנסת ותו לא. הוכחת בשנתיים וחצי שאתה מפקד ופרלמנטר מבריק, וחשוב מזה, כפי שאמרת בנאום שלך, מילאת את תפקידך במסירות, טיפלת בדאגות האנשים, דבקת בעקרונות שלך, במאבק שלך, בהיסטוריה שלך, בלאומיות שלך, והוכחת לכולם, ל-120 חברי הכנסת וגם לציבור, שחבר כנסת אחד ויחיד יכול לפרוץ מחסומים ולפתוח דלתות סגורות. כך היית כשהיית סטודנט, אבל התעלית על עצמך כאשר היית חבר כנסת.)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לסכם.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ההפסד הוא לא של התנועה הערבית לשינוי ולא של הרשימה המשותפת; ההפסד הוא של הציבור, שהפסיד את מסירותך וההישגים שלך, אבל זה הוא הפסד זמני, בגלל שמדובר במנוחת הלוחם, וכפי שאמרנו, אנו חוזרים צעד אחד לאחור – –)
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
(– – כדי להתקדם שלושה צעדים קדימה. תזכור שתמיד היסמין נשאר לבן, למרות חילופי העונות, ואתה חזק מכל העונות, וכדבריו של גבריאל גארסיה מארקס, אתה סיפור הצלחה ידוע מראש. ניפגש בכנס הבא, בעזרת האל.)
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה. כל משפט שלך – אני חושבת שזה סיום, ואתה ממשיך וממשיך. טוב, אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – – לא למדת ערבית – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבינה שנאמרו פה מילות תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי, לכן לא הפרעתי.
חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מיקי לוי.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה לך, גברתי היושבת בראש. אני אבקש להתייחס תחילה לדיון הקודם, שבו לא ניתנה לי הזדמנות לומר את דברי, ואני חייבת לומר שישבתי וצפיתי ושמעתי דמויות שדי הופתעתי לשמוע את דעתן החדשה בכל מה שקשור למחאת הנכים ולצדקת דרכם. אני יודעת, זה לא נוח ולא נעים לעמוד בפקקים, בשיא החום, לפעמים גם בלי מיזוג מתאים באוטו, אבל אני שואלת שאלה נורא פשוטה – את הפוליטיקאים שנמצאים היום, וחלקם אמורים היו להביא את הבשורה החדשה.
תראו, ב-2003 היה מצב כלכלי קשה במשק. מי שהיום ראש ממשלה אמר: צריך להדק את החגורה, לתפוס עוד לולאה באותה חגורה. ולכן הקפיא את כל העניין של עדכון קצבאות הנכים. אמרו: עכשיו זו תקופה קשה, נעבור אותה, המשק יתאושש, נוכל לתקן את המצב. לא זה הזמן, בגלל המחסור הכלכלי שבו המשק היה נתון.
מאז עבר כמעט עשור וחצי. מאז ידעה המדינה שלנו התקדמות מטורפת, ואפילו זכייה בפרסים בין-לאומיים על היכולת הכלכלית שלנו לעמוד במשברים. בשנת 2016, סיומה של 2016, הכריז שר האוצר היום, משה כחלון, יחד עם ראש הממשלה שלנו, ביבי נתניהו – אותו אחד שב-2003 אמר: אין מספיק, נחכה לימים טובים – הם הכריזו ש-2016 הייתה השנה הכלכלית הטובה ביותר למדינת ישראל.
עכשיו אני שואלת: מה רוצים מהנכים? כשאין כסף, אומרים להם: אין מאיפה, תתאזרו בסבלנות. כשיש כסף, שר האוצר הקודם אמר: יש לי סדרי עדיפויות. הוא היה שר האוצר, החזיק בתיק משרד הבריאות, החזיק בתיק הרווחה, ותאמינו לי, יכול היה לעשות רפורמה אמיתית. לא עשה, והיום הוא בא בטענות, חלקן טענות ענייניות אם היו מגיעות מפי אחר, כלפי שר האוצר שעומד היום, שמכריז שזו השנה הטובה ביותר, אבל עדיין אין כסף, יש סדרי עדיפויות אחרים.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
– – –
אורלי לוי אבקסיס:
מה יעשו הנכים, אם בימים שבהם אנחנו מצהירים שיש לנו עודף כלכלי, עודף מגביית מסים, שאפילו לא תיארנו לעצמנו – באיזה ימים ניתן להם?
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסכם, בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס:
אם לא כשאין ולא כשיש, אז מתי? די לגנבת הדעת, די לשנות את האג'נדה ביחס לרוחות שנושבות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
אולי אחד היציבים פה, אילן גילאון, אני זוכרת, מהיום שנכנסתי לכנסת ועד היום הגיש את הצעת החוק הזאת פעם אחר פעם אחר פעם, וכל שרי האוצר, שלפחות אני הייתי בממשלות שהיו, דחו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
אז אני מבקשת שהפעם נשנה טיפה את הדיסקט.
לגבי המשבר בהדסה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני לא יכולה.
אורלי לוי אבקסיס:
משפט אחרון.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אחרון. בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס:
היה פה כשל בניהול משבר. היה פה קושי, תסלח לי, אדוני השר, אבל אולי זה לגורמים המקצועיים במשרד, לזהות את הבעייתיות. זה תפקידו של מנכ"ל המשרד להיכנס בזמן. היו פה יותר מדי אגואים, ומי שנכשל בניהול משבר כזה ברמה של בית-חולים בלי יכולת להבין ולהיכנס לתוך הסיפור הזה בעוד מועד – זו קריסה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
עכשיו, תארו לכם מה קורה כשבבית-חולים פוריה – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא גברתי, אני מבקשת לסיים.
אורלי לוי אבקסיס:
– – אין מחלקת טיפול נמרץ ילדים כבר שנים – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – ועל זה כולם שותקים. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי. עלולים להצטרף נכים מסוג אחר בעקבות טעות שהולכת ומתקיימת בחופי מדינת ישראל – אסדות הגז החדשות.
במסגרת תמ״א 37 אושרה בניית 32 אסדות בחוף הים, מחוף דור שבצפון ועד לחופי נתניה, במרחק שבין 7.5 ל-9.5 ק"מ מהחוף. עד כה לטובת הבנייה הופקעו כ-110 דונם ימיים, ובניית האסדה הראשונה ממוקמת מול חוף דור החלה. אסדות אלו הן למעשה מפעל פטרוכימי לכל דבר, שנועד לטפל בחומרים המופקים מקידוח לוויתן, הנמצא כ־ 125 ק"מ מערבית לחיפה.
בתהליך הפקת הגז הטבעי נוצר נפט גולמי הנקרא קונדנסט, שהוא חומר מסוכן מאוד – בטיחותית ובריאותית, כמפורט להלן. לפי התוכנית, החומר הזה יוזרם מחוף דור, ובעתיד גם מחופי מכמורת ונתניה, לצינורות הנפט של קצא"א הקיימים לאורך החוף, ובמקרי תחזוקה או שיעור יחסית גבוה של החומר הזה בנפט – למכלי גיבוי שיוקמו באתר חגית שליד צומת אליקים ובאתר מרץ שבעמק חפר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
משפט וחצי, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה לסכם.
מיקי לוי (יש עתיד):
הפקת החומר הזה, הזרמתו ואחסונו עלולים לחשוף את הציבור למגוון רחב של סכנות בריאותיות כמו סרטן, פגיעה בכבד, בצלעות, בפוריות, בעוברים ובמערכת העצבים.
אני קורא לממשלה לדון מחדש במרחק של הקמת האסדות האלה מהחוף, כי זה יפגע בבריאות הציבור, ואנחנו עלולים לקבל נכים מסוג חדש. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, ואחריה – אחרונת הדוברים – חברת הכנסת נורית קורן. לאחר מכן נצביע על העברת הדיון לוועדה.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רק מילה בסוגיית הנכים, שהיא כואבת מאוד. אז אם מדברים על גנבת דעת, צריך לזכור שהשר כחלון הקצה 4 מיליארד שקלים, וצריך לומר את זה. אני חושבת שגם הגיע הזמן ליישם אותם, אני מקווה שימצאו את המתווה הנכון, שכולם יסכימו עליו.
לגבי הסוגיה של הילדים החולים – אני רוצה להתייחס לזה בראייה קצת יותר כוללת. אני חושבת שבכלל יש במדינת ישראל – אני לא רק חושבת, אני גם יודעת, מנתונים שקיימים ומיפינו בוועדה לזכויות הילד – שיש בכלל מחסור ברופאי ילדים. בכל תחום שבו ניגע, נראה שכשמדובר ברפואת ילדים יש לנו מחסור אדיר, ויכול להיות שאנחנו צריכים להיערך לאיזושהי תוכנית לאומית כדי לעודד יותר רופאים, יותר מתמחים, להגיע ולהתמחות דווקא במה שספציפי ורלוונטי לילדים, כדי שנוכל בעצם לקבל אותם בפריסה ארצית.
אני שומעת את הזעקה של הילדים בירושלים, ולבי אתם, לבי אתם ועם המשפחות, אבל אני רוצה להזכיר לכם שבקריית שמונה בכלל לא בוכים על זה, כשהם צריכים לנסוע מעכשיו לתל אביב, כי הם רגילים שאת כל השירותים הם מקבלים או בחיפה או בתל אביב או במקומות מרוחקים יותר. ולכן, כדי שנהיה מסוגלים לתת באמת את המענה שנדרש לכל ילד הכי קרוב שאפשר למקום מגוריו, אנחנו חייבים להיערך בתוכנית לאומית. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת נורית קורן. בבקשה, גברתי.
נורית קורן (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, שתי סוגיות קשות, קשות, הגיעו היום לשולחן המליאה. והנושא של הילדים, אנחנו כבר מודעים לזה מינואר שעבר, כשהם הודיעו שהם מתפטרים, הייתי בדיונים כשהם הגיעו לכנסת.
בתחילה חשבתי שבאמת הרופאים צודקים. אחר כך הבנתי לאט-לאט שהרופאים בעצם השתמשו בילדים, ועדיין משתמשים בילדים, וצר לי, צר לי שהשר ליצמן עשה ככל יכולתו כדי לסיים את הפרשה, וזה לא יצא. וזה שהרופאים יושבים בבית, צר לי גם עליהם, שהם יושבים בבית, אבל צריך לזכור שבאמת המערכת הבריאותית שלנו – אנחנו צריכים כמה שיותר רופאים. ולכן צריך לקרוא גם לרופאים לרדת מהעץ, ולבוא ולהיכנס חזרה למערכת. אי-אפשר לשנות סדרי עולם, אי-אפשר. צריך לקחת את הדברים כמו שהם ולבוא ולעבוד לטובת הילדים. זה שהילדים נמצאים מחוץ לבתי-החולים ולא מקבלים טיפול – זה הדבר הגרוע בעיני.
ומכאן אני באמת רוצה לאחל לכולנו שנה טובה, שנה בריאה, ושאולי סוף-סוף גם הילדים יקבלו טיפול, ובמערכת הבריאות יהיו לנו יותר רופאים, ונכשיר יותר רופאים שיטפלו בילדים. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן.
רבותי, כאמור, כעת נצביע על העברת הדיון בנושא: המשבר המתמשך במחלקה ההמטו-אונקולוגית בבית-החולים הדסה עין כרם בירושלים להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אני מבינה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. בבקשה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
14 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותי, תם סדר-היום – רגע, שנייה, לפני שאני נועלת את הישיבה, הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, שהחזירה ועדת הכלכלה של הכנסת. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
עכשיו אני יכולה להגיד: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ג' בחשוון התשע"ח, 23 באוקטובר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. שנה טובה לכולם.
הישיבה ננעלה בשעה 13:19.