דברי הכנסת

דברי הכנסת א / מושב רביעי / ישיבות רס"ג–רס"ה / ג'–ה' בחשוון התשע"ח / 23–25 באוקטובר 2017 / 1 חוברת א' ישיבה רס"ג הישיבה המאתיים-ושישים-ושלוש של הכנסת העשרים יום שני, ג' בחשוון התשע"ח (23 באוקטובר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת המושב הרביעי 4 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 4 דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב הרביעי 7 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב 10 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 10 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 35 יואל חסון (המחנה הציוני): 43 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 45 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 45 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב 49 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 49 יאיר לפיד (יש עתיד): 59 רועי פולקמן (כולנו): 60 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 63 יואב בן צור (ש"ס): 66 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 67 שר הבריאות יעקב ליצמן: 69 אילן גילאון (מרצ): 72 שרן השכל (הליכוד): 73 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 75 דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אפרים שלום, זיכרונו לברכה 82 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 82 הצהרת אמונים של חבר הכנסת סעיד אלחרומי 83 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 83 הצהרת אמונים של חבר הכנסת סאלח סעד 84 סאלח סעד (המחנה הציוני): 84 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 89 הצהרת אמונים של חברת הכנסת לאה פדידה 90 לאה פדידה (המחנה הציוני): 91 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 94 הצהרת אמונים של חבר הכנסת מוסי רז 95 מוסי רז (מרצ): 95 דב חנין (הרשימה המשותפת): 99 הודעת ראש ממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב 100 חילופי גברי בוועדות הכנסת 101 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 101 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום 102 אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): 102 תמר זנדברג (מרצ): 104 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 107 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 109 איתן ברושי (המחנה הציוני): 110 נחמן שי (המחנה הציוני): 113 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 115 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 116 ענת ברקו (הליכוד): 118 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 122 דב חנין (הרשימה המשותפת): 124 מיכל רוזין (מרצ): 126 מיקי לוי (יש עתיד): 127 עיסאווי פריג' (מרצ): 129 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 131 אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): 136 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ז–2017 138 רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 139 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29), התשע"ז–2017 143 סגן שר הפנים משולם נהרי: 143 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 145 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 148 איציק שמולי (המחנה הציוני): 148 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 150 רויטל סויד (המחנה הציוני): 151 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 152 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 153 נורית קורן (הליכוד): 155 הצעת חוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ח–2017 161 מיקי לוי (יש עתיד): 161 דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת המושב הרביעי מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: חברי הכנסת מתבקשים לעמוד במקומותיהם. אבקש את חברי הכנסת והקהל לכבד בקימה את כניסת יושב-ראש הכנסת ונשיא המדינה. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה ויושב-ראש הכנסת.) נא לשבת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ג' בחשוון תשע"ח, 23 באוקטובר 2017. אני מתכבד לפתוח את המושב הרביעי של הכנסת העשרים ואת הישיבה הזאת. אני פשוט לא רוצה להפריע לחברי הכנסת. כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין והגברת נחמה ריבלין, אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור ופרופ' אריה נאור, שרים, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג והגברת מיכל הרצוג, מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, יושבי-ראש הכנסת לשעבר – יושב-ראש הכנסת לשעבר, סליחה, דן תיכון, והגברת לודמילה תיכון, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, היועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון, ראשי רשויות, שרים וחברי הכנסת לשעבר, משפחות שכולות יקרות: משפחת אריש, משפחת עותמאן, משפחת סלומון, משפחת גברייה ומשפחת סיתאווי, משפחות השבויים והנעדרים של חיילי צה"ל, וגם של אזרחים: משפחת שׁאול, משפחת מנגיסטו, משפחת שעבאן, אורחים נכבדים, אזרחי ישראל, ואחרונים חביבים, חבריי חברי הכנסת מן האופוזיציה והקואליציה – טוב לראות אתכם כאן שוב, את כולכם, שמחים ורעננים. במהלך הפגרה עזבו את המשכן כמה חברי כנסת, ואנחנו מקבלים היום בזרועות פתוחות את מחליפיהם. בשם כל חברי הבית אני מבקש להודות לח"כים שעזבו על תרומתם החשובה ולאחל למצטרפים הצלחה רבה בדרכם החדשה והמאתגרת. בתקופה האחרונה אומנם נדמו קולות המליאה, אבל הפעילות הפרלמנטרית לא נעצרה לרגע. התחלפות עונות השנה היא סימן לכך שגם מחוגי המציאות המשיכו לנוע. כשיצאנו מן המשכן בפעם האחרונה היה זה שיאו של קיץ. כשנצא מכאן היום ילוו אותנו רוחות קרירות של סתיו ירושלמי. לעומת זאת, גורמים אחרים נותרו כשהיו; גם בחודשים האחרונים התמודדה מדינת ישראל עם פיגועי טרור נפשעים. גם בהם עשו חיילינו ושוטרינו לילות כימים, בחגים ובימות החול, כדי לשמור על ביטחון אזרחי ישראל ועל שגרת יומם. רבים רבים הם המקרים שבהם הצלחנו לסכל את זממם של המחבלים בעוד מועד. לצערי, במקרים אחרים רצונם הארור יצא אל הפועל. נמצאים איתנו היום קרוביהם של נרצחי הפיגועים שהתרחשו בהר הבית, בחלמישׁ ובהר אדר. לפני שעה קלה היה לי הכבוד להיפגש איתם בלשכתי לשיחה קצרה וכואבת. משפחות יקרות, לקורבנכם אין מידה, לצערכם אין שיעור. כולנו שותפים להם יחד איתכם. אני מקווה שתוכלו למצוא בכך מעט נחמה. מכבדות אותנו בנוכחותן גם משפחות החטופים והנעדרים שבניהן עדיין שבויים בידי מחבלי החמאס. אני שומע כי יש שנהנים מזמירות הפיוס החדשות-ישנות העולות שוב מעזה ומרמאללה. ימים יגידו אם גורלו של פיוס זה להתמוסס כקודמיו או להחזיק מעמד, אך דרישתנו מן ההנהגה הפלסטינית לא השתנתה ולא תשתנה כהוא זה: השיבו את בנינו הביתה. על כולנו להתחייב שלא ננוח ולא נשקוט עד שנשלים את המשימה העליונה הזאת. חברי הכנסת, אנחנו חוזרים היום אל המלאכה שאין תובענית ממנה ואין חיונית ממנה. עיני העם כולו נשואות אלינו. החוקים שיתקבלו במושב הקרוב יעסקו בנושאים רבים. כל אחד מהם, בתחומו המיוחד, יקבע גורלות ויסלול דרכים. אך ציפייתם של כל אזרחי ישראל מכל החוקים אחת היא: שיוסיפו להצעיד את מדינת ישראל בנתיבי הצדק והיושר וימשיכו להאיר את דרכה באור מורשת ישראל וכבוד האדם. אין מקום אחר שבו הציפייה הזאת יכולה להתממש אלא בכנסת ישראל. אין שום דרך לממש את הציפייה הזאת אלא אם כן תהיה הכנסת מוסד חזק ועצמאי, מוסד שאינו מוחל על כבודו – לא בגלל תאוות השררה של חבריו, אלא כי הם יודעים שכבוד הכנסת הוא כבודם של אזרחי ישראל. לא אחדש לכם הרבה אם אומר שהמציאות רחוקה מכך. אין צורך לפתוח את ספרי ההיסטוריה כדי להבין את חומרת המצב. סאגת חוק מס דירה שלישית, שהתרחשה רק בסוף המושב האחרון, נתנה לנו דוגמה מדהימה. בעיני הציבור בישראל היא ציירה את המערכת השלטונית כדירה להשכיר בת שלוש קומות; השכנים – כולם נאים בעיניי, אבל את היחסים ביניהם יש לשנות מהר ככל האפשר. בקומה הראשונה גרה לה הממשלה, שהוכיחה כי מבחינתה שמיעת דעתם של חברי הכנסת היא במקרה הטוב מיותרת ובמקרה הרע בזבוז זמן מוחלט. בקומה השנייה נמצאת הדירה של חברי הכנסת, שלא העמידו את הממשלה על טעותה ואפשרו לחוק להתקבל במהירות הבזק ובאישון לילה. בקומה השלישית – דירתם הנאה של שופטי בג"ץ, שבהחלטה תקדימית פסלו את החוק והחזירו אותו לדיון בכנסת. סוף הסיפור עוד לא נכתב, אבל מוסר ההשכל שלו זועק לשמיים. הפרדת הרשויות בישראל הפכה למיתוס, לאגדה. בעוד הממשלה ובית המשפט מנהלים ביניהם סכסוך שכנים, מעמדה של הכנסת נשחק עד דק. חברים יקרים, הגענו לנקודה שבה אין ברירה אלא לעצור ולשנות. במושב הקרוב על כולנו לעשות הכול כדי להחזיר הפרדה ליושנה. זוהי מטרה שאין חשובה ממנה: פיזור הכוח בין שלוש הרשויות וההקפדה כי כל אחת מהן תבצע את תפקידה הייחודי הם פעולות הכרחיות ולא קישוט נחמד. עצמאות הכנסת היא לא בבחינת nice to have, עיקרון שאם קיים – טוב, ואם לא – לא נורא; אלה היסודות המכוננים של מבנה השלטון שלנו. הם שמבטיחים את חירותם של אזרחינו. בלעדיהם, שגשוגה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית נתון בסכנה. אני מבקש מחבריי באופוזיציה: אל תשכחו כי לריצות התכופות שלכם אל בג"ץ יש מחיר דמוקרטי יקר. תחשבו גם על ההשלכות ארוכות הטווח של הפעולות האוטומטיות האלה. אני יודע שהיום זה נשמע קצת מופרך, אבל המציאות הפוליטית יכולה להפתיע. יכול להיות שבקרוב תצליחו, בתרגיל פרלמנטרי מבריק, להעביר הצעת חוק שיקרה לליבכם. מה יקרה אז? אולי ח"כים מן הקואליציה יעתרו לבג"ץ בטענות פרוצדורליות ויגרמו לה להיפסל. לחבריי בקואליציה אני רוצה לומר: אל תברחו מן התפקיד של פיקוח על עבודת הממשלה. זוהי אחת מחובותינו העיקריות כחברי הרשות המחוקקת. אם נוותר עליה, נמעל בתפקידנו, פשוטו כמשמעו. בהקשר הזה אני רוצה לשוב ולהזכיר שביוזמתי הוקמה במושב הקודם יחידה פרלמנטרית חדשה, יחידת כת"ף. תפקידה הוא לתאם ולחזק את כלי הפיקוח הניתנים לחברי הכנסת. זוהי יחידה חדשנית, וחברים בה אנשים מצוינים. אנא, השתמשו בשירותיהם. גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת, אם אין אנחנו לנו, מי לנו? אף אחד אחר, חוץ מאיתנו, לא ישמור על כבודה ומעמדה של הכנסת. בואו ניטול על עצמנו את המשימה הזו. בואו נדאג שהשאילתות נענות בזמן, שהחוקים המוגשים לנו על ידי הממשלה מתוקנים ומאוזנים. בואו נוודא שמי שיצפה בדיוני המליאה יתמלא בגאווה. בואו נשמור בתקיפות על כבוד הכנסת, שהוא כבוד מדינת ישראל ואזרחי ישראל. אני רוצה לאחל לכולנו חורף טוב ומושב מוצלח. שיהיו אלו חודשים של עבודה פרלמנטרית מאומצת ומבורכת, לתפארת הכנסת ולתפארת מדינת ישראל. דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב הרביעי היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מתכבד להזמין את נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין לשאת דברים. נשיא המדינה ראובן ריבלין: מכובדי ראש הממשלה בנימין נתניהו והגברת שרה נתניהו, מכובדי יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין והגברת אירינה נבזלין, גברתי נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור ופרופ' אריה נאור, מכובדי ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג והגברת מיכל הרצוג, שרים וחברי כנסת בהווה ובעבר, אדוני מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון והגברת לודמילה תיכון, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לכנסת איל ינון, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, משפחות שכולות, אחינו בני משפחות השבויים והנעדרים, שמשימת השבתם הביתה לנגד עינינו לילות וימים, מכובדיי כולם. אני מתכבד להשתתף בפתיחת המושב הרביעי של הכנסת ה-20. אשרינו שזכינו לשבת בירושלים, בכנסת ישראל, בשנת ה-70 לעצמאותה של מדינת ישראל. בחודשים ובשבועות שחלפו זכיתי לפגוש את העם בישראל ברגעי השמחה ולהיות שם יחד ברגעי העצב והשכול. הייתי במע'אר ובחורפיש, בחלמיש ובהר אדר, באבו גוש ולאחרונה באלקנה. עברתי בארץ הזו, שעיצבונה וששונה הם שתי וערב בבגד יומה. פגשתי את היצירתיות, את הלהט, את האמונה והחוסן של אזרחי ישראל, אותן מעלות טובות של האומה הזאת אשר הופכות את מדינת ישראל לפלא שהיא. הכנסת היא נציגתו של הריבון – העם בישראל, כל העם בישראל. בבית הזה אנו זוכרים שאל העם – עולים. עולים אל העם המופלא הזה שזכינו להיות משרתיו ונציגיו.   יקירותיי ויקיריי, לפני כעשור עמדתי לפני אחד מענקי המשפט הישראלי לדורותיהם, פרופ' אהרן ברק, והתרעתי שההכרזה על המהפכה החוקתית הייתה למעשה הכרזה על הפיכה. אמרתי לו אז, ואני מצטט – אמרתי לו בדחילו ורחימו ובכבוד גדול, עם הביקורת: "כל הגדרה שמפירה את האיזון, כל מעשה שמבטא – או אפילו רק מסמל – זליגה לתחומה של רשות אחרת, מחוללים מציאות של 'דמוקרטיה כאוטית', של תוהו ובוהו מערכתי ומסוכן. זליגה כזו מתרחשת לעיתים באבחת פסק דין – – – לעיתים בהינף הצהרה או במוצא שפתיים שאינו שקול, חלילה. הצד השווה שבכולם, שהם מצטרפים אחד לאחד לתהליך שיכול להיות הרסני, שהיה מי שכינה אותו 'מהפכה', אולם אני מוצא בתהליך זה 'הפיכה' של ממש – – – שכן", אמרתי אז, כפי שלמדנו כולנו, מהפכה מתרחשת מלמטה, "בהתקוממות עממית, אשר מטפסת ומשפיעה על הצמרת. ואילו כאן, גמרה אומר הצמרת עצמה לבלבל את היוצרות בתוכה". כך אמרתי אז, ועודני מחזיק בעמדה זו לגבי הסכנה בהסגת גבולה של הרשות המחוקקת על ידי הרשות השופטת. אני רוצה לומר דברים אלה: נער הייתי וגם זקנתי, והיום, כשלושה עשורים אחרי ההכרזה על ההפיכה החוקתית ההיא, אני מבקש להצביע על מה שנדמה לי כתנועת הנגד של המטוטלת ההיסטורית, על מה שנראה שוב כהחלטה של הצמרת לבלבל את היוצרות בתוכה. אנו עדים היום לרוחות של מהפכה או הפיכה שנייה. הפעם, שלטון הרוב הוא השליט הבלעדי. במקום היקום השפיט, אנו מוצאים את היקום הפוליטי. ותחת המציאות שבה הכול שפיט, צומחת המציאות שבה הכול פוליטי. התקשורת פוליטית; המוסדות הדמוקרטיים כולם – מהפקידות המקצועית ועד למבקר המדינה – פוליטיים; בית המשפט העליון פוליטי; כוחות הביטחון פוליטיים, ואפילו צה"ל, צבא ההגנה לישראל שלנו, פוליטי? מלוא כל הארץ ומוסדותיה פוליטיקה. המהפכה הזאת מבקשת לקרוע סוף-סוף את מסכות הצביעות, לכאורה, מעל שומרי הסף כולם. במהפכה הזאת, השליט הוא גם הקורבן. אנחנו נראה להם מה זה – זה פס הקול של המהפכה. תמה ממלכתיות מן הארץ, ואחרינו המבול. מכובדותיי חברות וחברי הכנסת, גבירותיי השרות ורבותיי השרים, אין לי לתאר אלא את אשר רואות עיניי, את מה שנראה כניסיון מתמשך להחליש את שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית. כך לגבי בית המשפט, שכן תהום מונחת בין הניסיון האחראי והאמיץ להגדיר, לאחר שנים, את הפרצה ביחסים שבין הרשות המחוקקת לשופטת ולתחום את הביקורת השיפוטית; לשאול שאלות על מנגנון המינויים; לחתור להרכב שופטים מגוון ומייצג יותר – תהום פעורה בין זה לבין הניסיון להלך אימים על בית המשפט, להחליש אותו כמוסד ולהזמין בפועל את הציבור לערער על סמכויותיו והכרעותיו. ייתכן מאוד שהגבלת תחולת הביקורת השיפוטית, ובוודאי הגדרתה, טובות למדינת ישראל; ואולם, כיצד בית משפט עליון מאוים, קונפורמי, חסר שיניים, יכול להיות אינטרס של מדינת ישראל, של הדמוקרטיה הישראלית? האם לא ניתן לנהל פולמוס אפקטיבי ונוקב בין המוסדות הדמוקרטיים, שאיננו הופך למשחק סכום אפס ביניהם? קראתי בהתפעלות ובהערכה את דבריה החריפים של שרת המשפטים על חוק הלאום ועל הציונות כשטח המת של המשפט הישראלי. גם אם דבריה עוררו בי אי-נחת קשה, לא יכולתי שלא להקשיב למילים בקשב רב ולזהות את האתגר שהיא מציבה בדבריה למשפט הישראלי, ואת הדילמה הקיימת במהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית. כך גם לגבי התקשורת. התקשורת הישראלית איננה חפה מביקורת. היא חוטאת לעיתים בהשטחה, בהדרה, בביקורת מנופחת; כן, ואף בדיבה. ואולם, זה דבר אחד לעבוד בתיקון התקשורת ולחייב אותה להיות מגוונת יותר, מקצועית ועניינית יותר, ודבר אחר לבקש לשלוט בה. אמרו לי, רבותיי, כיצד תקשורת חלשה שמתחננת, חלילה, על חייה, יכולה להיות אינטרס של מדינת ישראל או של הדמוקרטיה בכלל ושל הישראלית בפרט? השחיקה הזאת לא עוצרת כאן. היא ממשיכה בהתבטאויות קשות כנגד הפקידות המקצועית הבכירה ומבקר המדינה, ומגיעה עד כדי השתלחויות פומביות חוזרות ונשנות בצה"ל ובמפקדיו הבכירים. תופעה – כפי שאמר שר הביטחון אביגדור ליברמן – הפוגעת בביטחון הלאומי של מדינת ישראל, לא פחות. ואני שואל אתכם, רבותיי, עד אנה אנו באים במהפכה, או שמא בהפיכה, הנוכחית? האם זוהי משילות? האם זוהי משילות? יקירותיי, מכובדיי ומכובדותיי, לממשלה, למחוקקים, לכם, עומדות הזכות והחובה לערוך שינויים מערכתיים, לעיתים דרמטיים ומתחייבים. אבל רבותיי, מה בין זה ובין הפגיעה בלגיטימיות של המוסדות עצמם? האם אין לנו עוד צורך בהם? האווירה הזאת, של הדה-לגיטימציה, אווירת הכול פוליטי, מחלחלות היום אל הציבור, שמקבל את המסר שאין עוד ממלכתיות, יש רק משילות. ודמוקרטיה, באווירה זאת דמוקרטיה פירושה שהחזק קובע; דמוקרטיה פירושה שהכוח של הרוב המזדמן הוא שקובע, ורק על פיו יישק דבר. ואני, הקטון בבני אפרים, שחייתי בימים של "בלי חרות ומק"י", יודע מה המשמעות של הדבר. הדבר האיום הזה. מכובדיי, חברות וחברי הכנסת, אינני רואה צורך להביא חיזוק לדבריי בדמות ציטוטים של ז'בוטינסקי או מנחם בגין על מהות הדמוקרטיה וחשיבות מוסדותיה. זאת, מכיוון שהמהפכה המתרחשת לנגד עינינו איננה המשך של הרוויזיוניזם או של הבגיניזם. להפך. המהפכה הפוליטית הזאת בזה להדר הבית"רי, להדר הז'בוטינסקאי; היא רואה בבגין אדם שרק ייחל להכרה מהאליטה הישנה, שכל מבוקשו היה מאמר מערכת אוהד ב"הארץ", ובעיקר אדם שלא היה אמיץ דיו להשלים את המהפך של 1977, למרות כל השנים הללו בשלטון. כך, לדידם של אדריכלי המהפכה הפוליטית, המהפך לא הושלם: טרם נכבשו מעוזי הכוח של הדמוקרטיה המוסדית הישראלית: גופי הביטחון, התקשורת והפקידות המקצועית ובראשה מערכת המשפט. חברותיי וחבריי חברות הכנסת, אינני ילד. מובן שפוליטיקה היא אומנות הכוח, אבל מנהיגות היא אומנות השימוש בכוח להגשמת חזון הדרך, כך לימדונו רבותינו. לכן, בפתח המושב הנוכחי, ראוי שנזכור כי משילות פירושה לנווט את הספינה ולא להבטיח שכל מלח על סיפונה הוא בדמותך ובצלמך שלך. מנהיגות במדינה דמוקרטית היא המלאכה של יצירת הסמכות, לא של הכְנעות. חברותיי חברי וחברות הכנסת, כפי שאמרתי בזמנו לנשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, חברה דמוקרטית מבוססת על כך שהיא נבנית מתהליכים, לא ממהפכות. משטר דמוקרטי תקין מוכרח ללטש ולהשחיז את דרכו בסבלנות, בדרך של שקלא וטריא, בדרך של שיתוף פעולה והידברות, בתהליך מתמיד של תיקון מערכות ושל חיזוק האיזונים והבלמים ביניהן. בעוד דמוקרטיה – אנו אולי יודעים מהי, סיפורה של המדינה היהודית והדמוקרטית נכתב על ידינו, על ידיכם יום-יום. ראשיתו במגילת העצמאות, מגילת העצמאות שעד היום עמדה לנו אל מול העולם כולו. זוהי היצירה היהודית הנועזת ביותר בהיסטוריה של העם המופלא הזה, והמחייבת אותנו במלוא האחריות והתבונה ההיסטורית והרגישות. אני מאחל, אדוני היושב-ראש, לכם ולכולנו, מושב של הנהגה והישגים מתוך יצירת הסכמות; מושב שבו לכל קבוצה שמיוצגת כאן – לכל קבוצה – תינתן ההזדמנות להשפיע ולקחת חלק; מושב של ענווה וכבוד למערכות המכוננות שמבלעדיהן ומבלעדי האיזונים הדקים ביניהן – אין; מושב של הבטחת המשילות לצד השמירה על ממלכתיות; מושב שיאדיר, יאדיר את שמה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית, ללא שום הקלה – דמוקרטית ויהודית בדיבור אחד, כי קרוב אלינו הדבר מאוד, בפינו ובלבבנו לעשותו. היו ברוכים. (מחיאות כפיים) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לנשיא המדינה ראובן רובי ריבלין. הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב. בבקשה, אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו. אחריו, ודאי, כמתבקש, יעלה ראש האופוזיציה. לאחר מכן נקיים דיון סיעתי והצבעה על הודעתו של ראש הממשלה. בבקשה, אדוני. ראש הממשלה בנימין נתניהו: מכובדי נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו נחמה, יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין ורעייתו אירינה, נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור ופרופ' אריה נאור, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, מבקר המדינה יוסף שפירא, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון ורעייתו לודמילה, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, ראשי רשויות שנמצאים כאן, שגרירים, ראשי העדות הדתיות בישראל, השרים וחברי הכנסת בהווה ובעבר, בני המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהם בחודשים האחרונים – אני יודע את כאבכם, בני המשפחות שאול, מנגיסטו ואסעד, שדיברתי עימכם השבוע, ואני אומר לכם שוב מה שאמרתי גם למשפחת גולדין, שגם איתה דיברתי: אנחנו יודעים גם את כאבכם – אנחנו נחזיר את הבנים הביתה. מכובדיי כולם, לפני 100 שנים, עם הצהרת בלפור, פרץ רעיון התקומה של העם היהודי למרחב העולמי. הצהרה זו, כמו הצהרת כורש 2,600 שנים לפניה, נתנה תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי הנצחי שלנו לארץ ישראל. בשבוע הבא אצא ללונדון כדי לציין מאורע חשוב זה, אבן דרך מרכזית בתהליך הקמתה של מדינת ישראל. לפני 100 שנים פרשים אוסטרלים וניו זילנדים שעטו לעבר באר שבע ושחררו אותה מידי השלטון העות'מאני. בשבוע הבא יגיע לבאר שבע ראש ממשלת אוסטרליה לטקס זיכרון לחיילים אמיצים אלה. אני בטוח שהוא התרשם מכל מה שאנחנו מחוללים בבירת הנגב – עיר של אקדמיה, של זוגות צעירים, בירת הסייבר, היא אגב גם בירת כדורגל, והערב יש משחק. לפני 100 שנים שוחררה ירושלים על ידי כוחותיו של הגנרל אלנבי. בירת ישראל המאוחדת נמצאת היום באחת מתקופות הזוהר הגדולות שלה. לפני 100 שנים שרה אהרונסון, גיבורת ארגון ניל"י, שלחה יד בנפשה בזיכרון יעקב כדי למנוע מהשלטונות הטורקיים לחלץ ממנה בעינויים, עינויים נוראיים, את סודות המחתרת. בשבוע שעבר, בטקס מרגש מאין כמוהו, יחד עם השרים גלנט ואלקין, חלקנו כבוד לשרה אהרונסון ולחבריה, שהניפו את נס המאבק לחירות האומה תחת הסיסמה "נצח ישראל לא ישקר". כל זה קרה לפני 100 שנים. 30 שנה לאחר מכן קמה מדינת ישראל. יחד עם כל אזרחי ישראל, אני גאה בהישגינו המפוארים ב-70 שנות עצמאותנו, שאותן נחגוג בעוד כמה חודשים. אנו הופכים את ישראל לכוח עולמי עולה. זהו תור הזהב של מדינתנו. ישראל נמצאת בתנופה מדינית וכלכלית חסרת תקדים. עוצמתנו הביטחונית גדולה מתמיד. היסודות הלאומיים שלנו איתנים. אלה אינם דברים מובנים מאליהם. הם גם אינם קורים מעצמם. אנחנו רואים במרחב מדינות שמתבקעות בכוח החרב, ארצות שנשטפות בגלי מהגרים ומסתננים, עמים שמתכווצים דמוגרפית ומאבדים את החיוניות שלהם ואת זהותם הלאומית. לשמחתי, אצלנו קורה ההפך. בתוך כעשור נהפוך למדינה עם 10 מיליון אזרחים, ועם תל"ג של חצי טריליון דולר. זה ייתן לנו כוח נוסף להגן על עצמנו – כוח נוסף להבטיח את עתידנו. חברי הכנסת, יש לנו כוח, אבל איננו שיכורי כוח. איננו שאננים. ודאי שאיננו מדחיקים סכנות. אתגרים גדולים עוד עומדים לפנינו, בתוך המדינה ומחוצה לה, ובראשם הצורך להדוף את ניסיונה של איראן להתבסס צבאית בסוריה. אנו פועלים בלא הרף להגן על גבולותינו, ועל פי הצורך – גם מעבר לגבולותינו. בד בבד, אנחנו נחושים להמשיך למנוע מאיראן להצטייד בנשק גרעיני. זו אותה איראן שממשיכה לקרוא יום-יום ולפעול יום-יום להשמדתנו. אלמלא הפעילות העקבית והנחושה שלנו לאורך השנים, לאיראן היה נשק גרעיני כבר מזמן. אני מברך את הנשיא טראמפ על החלטתו החשובה שלא לאשרר את ההסכם הרע – הסכם הגרעין עם איראן, וכפי שאמרתי באו"ם, את ההסכם הזה יש או לשפר או לבטל. בכל מקרה, אנו שוקדים להבטיח את היכולת שלנו להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. ידע כל אויב שמאיים עלינו בהשמדה שהוא מעמיד עצמו בסכנה של פגיעה קטלנית. במקביל, ידנו מושטת לשלום, ידנו מושטת לשלום לכל שכנינו. אנחנו חפצים בשלום אמת – לא בפיוס מזויף עם גורמים שממשיכים לשאוף לסלקנו מכאן. לכן אנחנו מוכנים לנהל משא ומתן לשלום עם ממשלה פלסטינית כל עוד היא אינה נשענת על החמאס, שממשיך לקרוא להחרבתה של ישראל. אגב, זו לא רק עמדתנו, זוהי גם עמדתה של ארצות הברית. פיוס לטובת שלום זה טוב; פיוס למען החרבת ישראל זה לא טוב. זה לא כל כך מסובך. שלום בר-קיימא מחייב שהשליטה הביטחונית בכל השטח ממערב לירדן תישאר בידי ישראל, אבל שלום אמת אינו מחייב שמישהו ייעקר מביתו, לא יהודים ולא ערבים. השלום מתבסס על העמקת יחסינו עם הגורמים המתונים במזרח התיכון, והדבר הזה מתרחש בהיקף שלא היה כמותו בתולדות ישראל. רק חלק מזה – רק חלק קטן מזה – גלוי לעין, כמו פגישתי החשובה עם נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, בניו יורק לפני חודש. מדינות מרכזיות במרחב מבינות היום היטב דבר אחד: ישראל אינה האויב שלהן; ישראל היא בעלת ברית חיונית שלהן במאבקנו המשותף נגד האסלאם הקיצוני. וכאן טמונה – בעיניי – תקווה גדולה גם לביטחון וגם לשלום. ובינתיים אנחנו ממשיכים לבנות את המדינה במלוא המרץ, לא מורידים את הרגל מדוושת הגז, בונים דירות, סוללים כבישים, פורסים מסילות, מוחקים את מושג הפריפריה – המושג הזה צריך לעבור מן העולם. בקרוב נחנוך רכבת מהירה שתחבר את תל אביב לירושלים ב-28 דקות, ועוד לפני כן, הרבה לפני כן, שדה תעופה בין-לאומי חדש בתמנע, שיביא רבבות תיירים לאילת. לא רחוק משם, בגבול סיני, הקמנו גדר שבלמה כליל את ההסתננות הבלתי-חוקית מאפריקה, ואנחנו פועלים בנחישות – תקשיבו לי, תקשיבו לי גם תושבי דרום תל אביב ושכונות אחרות: אנחנו פועלים בנחישות להוציא את המסתננים הבלתי-חוקיים ממדינת ישראל. אני זוכר שאמרתי את זה לגבי הגדר ולא האמינו לי. טוב, היום כבר רואים אחרת. תאמינו לי גם בעניין הזה. אנחנו חותכים ברגולציה בסכין חד; הקמנו ועדת שרים מיוחדת, בראשותי, ואני חייב לציין את שיתוף הפעולה היוצא מן הכלל של כל השרים – כל השרים. אנחנו הצלחנו להזניק את ישראל בשנתיים במדד התחרותיות הבין-לאומי מהמקום ה-27 למקום ה-16 – בשנתיים. על זה לא ראיתי כותרות מהבהבות, אבל זה הישג חשוב מאוד, ואנחנו ממשיכים בזה, כולל במושב הזה. האבטלה בשפל היסטורי. בניגוד למה שטוענים, מדד האי-שוויון יורד בעקביות ושיעור העוני הולך ופוחת במגמה ברורה. אני מציע לחכות גם לנתונים, אבל תראו כבר אחורה. אנחנו נמשיך עם זה, כי יש עוד הרבה עבודה בתחומים הללו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מי שר האוצר? ראש הממשלה בנימין נתניהו: אנו מנגישים תרבות לפריפריה – זה רץ מ-2009, אני חייב להגיד לכם, ומשה כחלון עושה עבודה מצוינת. תראו את העקומות – שאלת. אנחנו מנגישים תרבות לפריפריה. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל שר האוצר לא מדבר צרפתית. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נו, נו, נו. זו ישיבה מיוחדת, אני מזכיר לכם. בבקשה, אדוני. קריאה: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אם כל כך טוב, למה כל כך רע? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת זחאלקה, נו, מה? ראש הממשלה בנימין נתניהו: אנחנו מנגישים תרבות לפריפריה – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): שים סימני שאלה על משהו. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – מביאים מספר שיא של תיירים לארץ – נדמה לי שהשנה נגמור עם יותר מ-3.2 מיליון תיירים, ומשגרים לוויינים לחלל. ואני רוצה להגיד לכם – שוב, בניגוד לקריאות הביניים ששמעתי כאן – אזרחי ישראל יודעים שטוב לחיות כאן. ישראל היא מולדת אהובה, בית חם, בלי טיפת ציניות – ארץ נהדרת. ישראלים נוסעים לחו"ל במספרים אדירים. יותר מ-3 מיליון ישראלים נסעו לחו"ל בקיץ ובחגים. זה מספר בלתי נתפס. וכשהם חוזרים ארצה, מה הם אומרים? אנחנו שומעים את זה פעם אחר פעם, הם אומרים: אין כמו הארץ שלנו. אין כמו ישראל. הם רואים את ההתחדשות, את המנופים, את המגדלים בדימונה ובקריית גת, באולגה ובאור עקיבא. אנו הופכים את ישראל למעצמה של סייבר, של הייטק, של מודיעין, של מים. אנחנו מטפחים את עוצמתנו הצבאית-מודיעינית ואת עוצמתנו הכלכלית-טכנולוגית, ואנחנו משלבים את שתיהן כדי לטפח עוצמה נוספת – עוצמה מדינית. גם אלה שדיברו לפני שנה ושנתיים על בידוד מדיני וצונאמי מדיני, גם הם מבינים היום שישראל נהנית מפריחה מדינית כבירה – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – וזו תוצאה ישירה של מדיניות טיפוח העוצמות שאנו מובילים. בשנה שעברה ביקרתי בכל היבשות – לא באנטרקטיקה, חוץ ממנה – ובינואר אצא לביקור גומלין אצל ידידי הטוב, היקר, נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו, שאוכלוסייתה היא נתח ניכר מהאנושות. אני פוגש שם ובארץ עשרות רבות של מנהיגים. אני רוצה לומר לכם: הם לא רק מעריכים אותנו, הם מעריצים אותנו; הם מעריצים אותנו על המלחמה העקבית והנחושה שלנו בטרור. שנים רבות נלחמנו לבד, היום הם מבינים אותנו מצוין. הם מעריצים אותנו על החדשנות הטכנולוגית, שמיטיבה גם עם העמים שלהם. הם מעריצים אותנו על הנכונות שלנו לשגר משלחות מצילות חיים, כפי ששלחנו לאחרונה למקסיקו. עכשיו, אני רוצה לומר לכם: אני לא מכחיש, יש גם זרמים הפוכים, של דה-לגיטימציה, של חרם, ואנחנו – אני חייב להגיד: גם רבים מכם – לא רק בקואליציה, גם באופוזיציה – רבים נלחמים, רבים מכם. אנחנו יחד נלחמים בזה, נלחמים בזרמים הללו. אני מצדיע לנשיא טראמפ על החלטתו לפרוש מאונסק"ו. גם לנו אין מה לחפש יותר בתיאטרון האבסורד הזה. אבל בכלל, אני מציע שנשמור על פרופורציות: שנאת ישראל היא תופעה של אלפי שנים, והיא מקובעת בארגונים בין-לאומיים שבהם יש לגוש המוסלמי רוב אוטומטי. ייקח עוד זמן עד שהדברים ישתנו שם, ואנחנו עובדים על זה, אבל ביחסים הבילטרליים, בין המדינות, אין שום ספק: אהדת ישראל הולכת וגדלה באופן דרמטי בחלקים נרחבים של העולם. זה כולל לא רק את ארצות הברית אלא גם את המעצמות האחרות – סין, רוסיה, יפן, הודו, וגם את מדינות אפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית. עכשיו, אני יודע שדווקא כאן, בבית פנימה, יש עוד מי שצריכים להשתכנע; תעשיית הדכדוך עדיין קיימת, ויש לה נציגים מכובדים בבית הזה ובתקשורת. לאחרונה – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה אותו נאום. כל שנה אותו נאום. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – יש חידוש – השנה יש חידוש – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – תעשיית הדכדוך אפילו הצמיחה ענף חדש. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה נשיא הדכדוך. קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: ענף חדש היא הצמיחה. מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: ענף החמוצים. פעם פיתחו אתרוגים, היום הם עברו לחמוצים. מיכל בירן (המחנה הציוני): שום לקיחת אחריות, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת מיכל בירן, מספיק. תמר זנדברג (מרצ): מה עם החקירות? מתי – – – מפכ"ל המשטרה? יואל חסון (המחנה הציוני): אתה רוצה לדבר בצרפתית אולי, אדוני? מיכל בירן (המחנה הציוני): מתנהג כמו אחרוני – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת מיכל בירן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. הבנתי את הרמז. בסדר. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, חוקים צרפתיים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה, אדוני ימשיך. תמר זנדברג (מרצ): הכול כדי לחמוק – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת תמר זנדברג, לא פספסתי. גם אותך אני זוכר. אילן גילאון (מרצ): – – – מה נסגר איתך? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אילן גילאון, גם כן. אני גם זוכר את מי קראתי לסדר. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. קריאה: – – – לנאום – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: תעשיית הדכדוך הצמיחה ענף חדש – ענף החמוצים. היום הם אומרים: יש תחושת חמיצות בציבור; אלטרנטיבה: נתניהו מסתובב בפנים חמוצות – הם לא יכולים להחליט אם אני חמוץ או זחוח או שניהם; מחמיצים פה הזדמנויות היסטוריות. אני מזכיר לכם שאלה אותם אנשים שביקרו את נאומי בקונגרס האמריקני נגד הסכם הגרעין עם איראן, ועשו זאת בטון סמכותי, בכובד ראש. יושב-ראש האופוזיציה, ידידי יצחק הרצוג, אתה אמרת: "הנאום הזה הוא חבלה קשה ביחסי ישראל-ארצות הברית". קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: חבר הכנסת לפיד, אתה אמרת: "התפיסה שלך את אמריקה מיושנת ולא רלוונטית, וגורמת נזק למדינת ישראל". אתה לא מכיר את אמריקה, כך אמרת. קריאות: – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – הסכם הגרעין – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ההסכם חתום או לא חתום, אדוני ראש הממשלה? הוא חתום. הוא קיים. מה לעשות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני ימשיך – – – יאיר לפיד (יש עתיד): אל תמפה את הכישלונות שלך. אנחנו נעשה את זה בשבילך. אל תדאג. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה כל היום בבית – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: פרשנים בכירים – איך אומר, פרשנים בכירים אמרו זאת כך, ציטוט: ספק בכלל אם לנאום הזה תהיה השפעה כלשהי. וזה אומר לכם – – – קריאות: – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): נכון. צדקו, צדקו. מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: טוב, ההחלטות של הנשיא טראמפ זה שום דבר, זו רק החלטה של הנשיא טראמפ, לקחת את מה שהוא מגדיר ההסכם הרע ביותר בתולדותיה של אמריקה ולא לאשרר אותו. זה כלום. מה, קרה משהו? על מה ראש הממשלה מדבר? כן, טוב. קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אתם יודעים יפה מאוד מה קרה. אבל זה אומר הרבה מאוד לגבי ההבנה המדינית וראיית הנולד של ראשי ענף החמוצים. יש עוד מילה אופנתית במילון שלהם: שיסוי. אילן גילאון (מרצ): תלמד משהו – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: הכול זה שיסוי. להגיב על ידיעות כוזבות בתקשורת זה שיסוי? להתלונן על הדלפות מגמתיות בלתי חוקיות זה שיסוי? קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: לבקר העסקה בעייתית של יועץ פוליטי במיליונים על חשבון משלם המיסים זה שיסוי? קריאה: יחד – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: זאת פגיעה בשלטון החוק? בדמוקרטיה? קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: הינה השיטה, הינה השיטה, ולא תוכלו להשתיק אותה: כשמחנה אחד מביע דעתו – זה חופש הביטוי; כשמחנה אחר מביע דעתו – זה שיסוי. זאת השיטה. קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: יש לי כבוד רב למוסדות הדמוקרטיה. אין לי שום כבוד לצביעות. תמר זנדברג (מרצ): – – – תתבייש. מיכל בירן (המחנה הציוני): לך יש כבוד – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת מיכל בירן, קריאה שנייה לסדר. תודה רבה. שריי היקרים, השר אקוניס, אם לא תעזרו, ראש הממשלה יוכל להמשיך. תודה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): האמת כואבת, האמת כואבת – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: עכשיו, החמוצים עושים עוד משהו – – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת זוהר, חבר הכנסת זוהר, זה יהיה מוזר אם אני אקרא אותך לסדר בעת נאומו של ראש הממשלה. תינתן לזה פרשנות לא נכונה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: החמוצים עשים עוד משהו. אילן גילאון (מרצ): תעשה ריבה, תעשה ריבה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: לא, תשמע, זו עונת המלפפונים, אז יש מלפפונים חמוצים. אתה יודע איך זה. יש גם ריבה חמוצה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): עונת החקירות, זה גם חמוץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו: החמוצים עושים עוד משהו. הם תמיד, אבל תמיד, כשאנחנו בשלטון, הם מתארים את מצב המדינה כדשדוש מתמשך, קיפאון, במקום דְרוך. מבחינתם, כל עוד לא מפנים יישובים יהודיים זה דשדוש, ולא חשובים כל ההישגים שלנו. מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – והעוני – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה צביעות. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אגב, אני רוצה לתקן. אני רוצה לתקן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): זה צביעות. מי פינה עד היום יישובים יהודיים? רק הימין פינה עד היום יישובים יהודיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חיליק בר, פעם ראשונה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): צריך לשים סוף לצביעות הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חיליק בר, אתה קרוא לסדר בפעם הראשונה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, אבל באמת, יש גבול. אנחנו לא פינינו אף יישוב. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חיליק בר, אתה קרוא לסדר בפעם השנייה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתם פיניתם יישובים, אתם עקרתם יהודים, אתם עשיתם התנתקות. אתם פיניתם מעזה. אנחנו לא עשינו. זאת צביעות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת בר – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני שמח שהדאגה ליישובים חלחלה לאופוזיציה. טוב מאוד. זו התקדמות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה בזה. אני אמרתי משהו לא נכון? קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת בר, אתה קרוא לסדר בפעם השלישית. נא לצאת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יש – – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חיליק בר, נא לצאת מהמליאה. נא לצאת מהמליאה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גם משסים – – – וגם מאשימים אותנו בדברים שלא עשינו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מספיק. זה לא נאומים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כל מה שהאשמת אותנו עד היום, הימין בישראל עשה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת בר. נא לצאת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו לא פינינו יישוב אחד, ולא התנתקנו ולא עקרנו. את זה אתם עשיתם. תפסיקו – – – (חבר הכנסת יחיאל חיליק בר יוצא מאולם המליאה.) קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זהו, או יש עוד מועמדים? מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, מיכל רוזין, את עדיין לא מועמדת. עוד לא קראתי אותך לסדר אפילו בפעם הראשונה, אז לא להתאמץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני רוצה לתקן. אמרתי שהם תמיד אומרים רק מילים שליליות, זה לא נכון. לפעמים החמוצים גם נותנים איזו רבע מחמאה: טוב, לדבר הוא יודע, אבל מה הוא עושה? אז הפריחה המדינית, השגשוג הכלכלי, הורדת האבטלה ושיעור העוני, העוצמה הביטחונית, הסייבר, בלימת המסתננים, המהפכה התחבורתית, הפרחת הנגב והגליל – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – כל זה כאילו לא קיים. למה? כי אם לא פינית – לא עשית. נוסחה פשוטה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – נכים שמפגינים ברחובות – – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, חברת הכנסת מיכל בירן, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לצאת, גברתי, חברת הכנסת מיכל בירן. תודה רבה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אולי גם תסבר את אוזננו, תספר איך אתה דואג ליישובים בצפון ובדרום? לא רק – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): בושה של ראש ממשלה. (חברת הכנסת מיכל בירן יוצאת מאולם המליאה.) קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: קשה להיות חמוצים. כשהחמוצים מדברים ביניהם ניתן לשמוע שיחות כמו: נכון שהמצב איום ונורא – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – ממלכתיות, זה איבוד ממלכתיות – – – קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: כשהחמוצים מדברים ביניהם, ניתן לשמוע שיחות כמו: נכון שהמצב פה איום ונורא? נכון שהכול קורס? אגב, זכרתם להזמין כרטיסים ל-weekend בלונדון או שאתם טסים לברלין? חמוצים – וטסים, מקטרים – וקונים. ציפי לבני (המחנה הציוני): זה מה שאתה – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: ובמציאות כמובן הכול הפוך. קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: לא דשדוש, אלא תנופה. לא נסיגה, אלא התקדמות. לא חמיצות, אלא חיוכים. (מחיאות כפיים) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא, לא, לא. קריאה: וגם חקירות במשטרה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים היה לי ביקור מאוד מרגש בלשכתי. בא אליי מורי וידידי האהוב משה ארנס, שר הביטחון לשעבר. מישה לא אדם אמוציונלי, אבל הוא בא מאוד נרגש. מאוד. אילן גילאון (מרצ): – – – חמוצים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: והוא סיפר לי על שיחה שהייתה לו – תקשיבו טוב – עם נהג המונית שהסיע אותו לפגישה. והנהג סיפר לו: עלינו לארץ בלי כלום, אפילו את הטבעות הורידו מהאצבעות שלנו לפני שיצאנו. הגענו למעברה, עבדנו קשה, התקדמנו, והיום, היום יש לי בן מהנדס ובת רופאה. יש לנו מדינה נפלאה. אין כמו ישראל. ולכן, ברור מדוע רוב אזרחי ישראל אינם חמוצים. ברור מדוע במדד האושר של ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD – עכשיו זה כבר לא אני ואתם, עכשיו זה מדד האושר של המדינות המפותחות, ה-OECD – אזרחי ישראל, בדירוג האחרון, דירגו את עצמם במקום החמישי בעולם, אבל הצעירים עד גיל 29 דירגו את עצמם, שימו לב, חמוצים, במקום השני בסולם האושר העולמי. מיקי לוי (יש עתיד): – – – בושה, איזה סגנון דיבור. בושה. קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: קשה, קשה לכם, החמוצים. אני מבין אתכם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, קשה לנו עם הסירחון, הסירחון מהחקירות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. גם חבר הכנסת מיקי לוי. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת יואל חסון, אתה קרוא לסדר בפעם השנייה. קריאה: – – – מרירים היום. קריאה: זה, אגב, השיסוי. זה השיסוי. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זה הביזיון – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תפסיקו עם החמיצות הזאת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת מיקי זוהר, זה מאוד מפריע. ראש הממשלה בנימין נתניהו: קשה, קשה לכם החמוצים – – – מיכל רוזין (מרצ): ראש ממשלה – – – שהעם לא יכול להסתכל עליו – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אתם כל הזמן מחמיצים, וכל הזמן תוקפים, וכל הזמן מקטרים, וכל הזמן, לצערי, גם מקללים, אבל בצר לכם – – קריאה: מקללים? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – אתם משליכים את יהבכם על מִחזור סיפור הצוללות, אבל אתם כבר מבינים שגם הסיפור הזה יורד למצולות. קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: לפני שלוש שעות חתמנו על מזכר ההבנות עם ממשלת גרמניה. אני רוצה להודות לקנצלרית מרקל ולממשלתה על המזכר הזה, שנוגע בדבר שהוא חשוב מאוד לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. טוב, אז אין צוללות. אז מה נשאר? סיגרים. אבל אתם יודעים שבמקרה אחר, על קבלת אוסף עטים בשווי 1.3 מיליארד שקל הוחלט אפילו לא לפתוח בחקירה. ואם לא סיגרים – אם לא סיגרים אז חמגשיות. ואם לא חמגשיות – אם לא חמגשיות אז חוק ישראל היום. אבל גם כאן אתם בוודאי יודעים את האמת; אתם יודעים איזה סיקור אוהד קיבלו כאן עשרות חברות וחברי כנסת שיזמו, הגישו וגם הצביעו בעד החוק השערורייתי הזה, לסגור עיתון בישראל. מיקי לוי (יש עתיד): לא נכון – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: נו, אז מאין תבוא – – – קריאה: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: לצמצם אותו, מה זה משנה. אז מאין תבוא הישועה? אולי היא תבוא מהפגנות השמאל בפתח תקווה. מיקי לוי (יש עתיד): באמת מה זה משנה? ראש הממשלה בנימין נתניהו: מנסים להלך אימים על גורמי האכיפה להגיש כתב אישום בכל מקרה – – קריאה: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – אחרת הם יוקעו כמושחתים או כמשת"פים. ולזה – לזה קוראים שלטון החוק והדמוקרטיה. מאיר כהן (יש עתיד): אתה ראש ממשלה, תכבד את עצמך. ראש הממשלה בנימין נתניהו: עמוק בלב אתם, החמוצים, יודעים שבבחירות דמוקרטיות אנחנו ננצח, כי אנחנו מייצגים דברים מאוד עמוקים, מאוד ערכיים, אצל רבים רבים בעם. ועד אז, השרים, ראשי הוועדות, חברי הכנסת, עושים יחד עבודה מצוינת. במושב הזה נמשיך לעשות דברים טובים לאזרחי המדינה: נפחית מיסים על פי תוכנית ששר האוצר ואני נסכם בקרוב, כדי להקל על אזרחי ישראל, על היזמים, על בעלי העסקים – במיוחד עסקים חדשים ועסקים קטנים. נעביר תוכנית לתמיכה בנכים בסכום חסר תקדים של 4.2 מיליארד שקל. פגשתי נכים בדרך, כאן, ארבעה. הם ביקשו – אמרו לי: ראש הממשלה, אנחנו יודעים שיש הפגנה בחוץ, אנחנו באנו להגיד לך תודה, תודה על ההסכם, אנחנו עומדים מאחוריו. נעביר את חוק הלאום, שיבטיח את אופייה היהודי של המדינה, כפי שנקבע במגילת העצמאות, תוך שמירה על שוויון אישי מלא של כל אזרחי ישראל. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתה יודע שזה לא נכון. אתה משקר, אתה משקר. זה שקר. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני רוצה לראות את אזרחינו המוסלמים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת זחאלקה, פעם שנייה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה שקר, הוא משקר. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני רוצה לראות את אזרחינו המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים והצ'רקסים ממשיכים להשתלב בסיפור ההצלחה שנקרא מדינת ישראל. אנחנו לא רק מדברים, אנחנו מגבים את זה בסכומי עתק שהקצינו, ששום ממשלה לפנינו לא הקצתה. חברי הכנסת, כשביקרתי בשבוע שעבר בבית משפחת אהרונסון בזיכרון יעקב, חשבתי על הדרך המופלאה שעברנו ב-100 השנים האחרונות. אבשלום פיינברג, מחברי ניל"י, שנרצח בסיני, כתב כנער צעיר לאביו: "ואם אנחנו ניפול בטרם הגענו / ולא נזכה לראות עם שב / נוריש לבנינו את הרוח שבנו / למלא אחרינו את שורות הקרב". ושרה אהרונסון הגיבורה אמרה לפני מותה: הארץ הזאת היא מולדתנו, ושלנו תהיה. קריאה: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: גיבורי ניל"י לא זכו לראות בתקומת מדינתנו. ואילו אנחנו, בעזרת השם, זכינו להגשים את חלומם, חלום הדורות. ישראל נוסקת מעלה – – קריאה: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – 70 שנה של עוצמה, של גאווה, של הישגים אדירים. לפחות על כך נתאחד כולנו, סביב סיפור תקומתנו שאין שני לו בתולדות העמים. (מחיאות כפיים) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, לשאת דברים. בבקשה, אדוני. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ראש הממשלה, למי קראת חמוצה, למי? אילן גילאון (מרצ): אני מקווה שגמרנו עם החמוצים, אדוני, והכרוב הכבוש. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אתה מבקש מהם שקט? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, אבקש שקט. בבקשה, אדוני. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): מכובדנו כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין ורעייתו נחמה – תודה לך, כבוד הנשיא, על נאום נוקב ואמיץ; אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו והגברת שרה נתניהו, יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין והגברת אירינה נבזלין, נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור ופרופ' אריה נאור – זאת ההזדמנות להודות לך, כבוד הנשיאה, על שירות יוצא דופן לשלטון החוק ולמערכת המשפט ולאחל לך כל טוב בפרק החדש בחייך, כבוד מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, יושבי-ראש הכנסת לשעבר – יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון והגברת תיכון, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שרים וחברי הכנסת בעבר ובהווה, חברות וחברי הכנסת החדשים שמושבעים היום: לאה פדידה, סאלח סעד, מוסי רז וסעיד אלחרומי, ידידי יושב-ראש המחנה הציוני ויושב-ראש מפלגת העבודה אבי גבאי, מכובדיי סגל א' של המדינה, בני המשפחות השכולות, הדואבות, האהובות והיקרות, ומשפחות השבויים והנעדרים של צה"ל, חברות תנועת נשים עושות שלום, שנמצאות כאן בהרכב מלא – אנו מאחלים לכן הצלחה, מי ייתן ונגשים את חלומכן, מכובדיי כולם. אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לדבריך בחיבוק האמיץ שנתת למשפחות גולדין ושאול, בתפילה כנה וזכה, המאחדת פה את כל הבית, לשובם הביתה במהרה של בנינו ואחינו סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול, וכן לשחרורם במהרה של האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. מכובדיי, בשבוע הבא, ב-2 בנובמבר, נציין 100 שנים להצהרת בלפור, שלראשונה הכירה בצורך בהקמת בית לאומי לעם היהודי. לקראת סוף החודש נציין 70 שנה להחלטת החלוקה של האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947, שהכירה בזכותו של העם היהודי למדינה משלו בארץ ישראל, לצידה של מדינה ערבית – שתי החלטות שיצרו את הבסיס לתקומת הבית שבו אנו יושבים, בית הנבחרים של מדינת ישראל העצמאית, היהודית והדמוקרטית. בחודש הקרוב נציין גם 40 שנה לביקורו ההיסטורי בישראל של נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת, אשר פרץ את הדרך לשלום עם שכנינו, ולא נשכח את ציון 22 השנים להירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זכרו לברכה, על מזבח השלום, שכן בחודש הזה עצמאות ושלום, שלום ועצמאות, מעורבים זה בזה. מדינה המגיעה לשנתה ה-70 במצב כשלנו הייתה אמורה לכאורה להרגיש טוב עם עצמה; עמנו אמור היה להרגיש בטוח ורגוע, והינה אנו, נציגיו מכל שכבות הציבור, מגיעים לכאן דווקא בפתח החודש הזה ובפתח המושב הזה, כשהציבור כולו מלא חרדות ותסכול עד אימה ממצבה ומפרצופה של המדינה, כפי שהוא משתקף בראש ובראשונה מהתנהגות הנהגתה, עקב מסע חרדות והפחדה שאתה, ראש הממשלה, מטפטף כבר שנים לתוכו. במקום שתיתן לעמך ביטחון, אתה מפחיד אותו. במקום שתיתן לו תקווה, אתה מדכא אותו. במקום שתאפשר לרוחו לפעום ולליבו להלום באהבה, באחווה, בשלום וברעות – אתה קורע ומפלג אותו, הן את העם היושב בציון והן את העם היושב בתפוצות. כן, רבותיי, בעל הבית השתגע. הכול מותר, הכול אפשרי. נחצו כל הגבולות, נפרצו כל הסכרים, והכול כדי לשמור על שלטונך. כנאמר: המדינה זה אני, ואני מעל לכול. דיברת על חמוצים, ואני אדבר על המרעילים. אתם ואתן, חברות וחברי הקואליציה וראשי המפלגות המקיימות אותה, לא תוכלו להמשיך ולהסתתר ולומר "לא ידענו". לא תוכלו להיות כשלושת הקופים, שאינם שומעים, אינם רואים ואינם מדברים. לא תוכלו לגלגל עינכם לשמיים ולומר, לא ידענו את עשרת חטאיה של הממשלה הזאת והעומד בראשה. במקום לעמוד על עשרת הדיברות, חטאתם בעשרה חטאים גדולים, שאותם אמנה כאן, ועוד תאמרו עליהם – ולא רק ביום הכיפורים – את תפילת "על חטא שחטאנו" בפני הציבור כולו. ואלו הם: על חטא הרס הדמוקרטיה. על המתקפות החוזרות והנשנות שלכם נגד אבני היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. על המתקפות החוזרות והנשנות שלכם על הרשות השופטת וגורמי אכיפת החוק. על הירידה של מדינת ישראל לשליש התחתון במדד השחיתות של ה-OECD. על בליץ החוקים שנועד להחליש את שלטון החוק, לסדר ג'ובים למקורבים וליועצים משפטיים שפוטים-מטעם ולקדם יוזמות לאישור שחיתות כמו חוק חסינות לראש ממשלה שנמצא בחקירה – חוק שעליו קבע הבוקר היועץ המשפטי לממשלה כי התוצאה שאליה הצעת החוק מובילה קשה ביותר ואין לקבלה; הסדר כזה, הוא קבע, פוגע קשות בשלטון החוק, אמון הציבור והשוויון בפני החוק. על חטא האיום והרדיפה של שומרי הסף, שאליו התייחס כבוד נשיא המדינה, ועל סתימת פיות. ראש ממשלה שמקדיש פוסטים בפייסבוק וזמן יקר במתקפה על עיתונאים. ראש ממשלה שמשגר איומים כלפי השוטר מספר אחת במדינה, ודרכו – כלפי היועץ המשפטי לממשלה והמערכת המשפטית כולה, כפי שעשה גם כלפי מבקר המדינה בנוגע לדוח מערכת צוק איתן – כולם, אגב, מונו בתקופתך, מר נתניהו, ומצופה ממך, בלי קשר לכך, להביע אמון מלא במערכות האלה, שכן הן חלק חיוני בממשל תקין. על הניסיון הבלתי-פוסק לפגוע בתקשורת ובעיתונאים – שר תקשורת שמאיים בסגירת השידור הציבורי, חוק עמותות שכל תכליתו היא הקמת משטרת מחשבות; על הכתמתם ורדיפתם של אמנים, יוצרים, סופרים, משוררים, הוגי דעות ואנשי קולנוע ורוח, שמביאים כבוד רב למדינת ישראל; על חטא טיפוח השנאה בעם. הפכתם כל מי שחושב אחרת מכם לבוגד. את המילה שמאל הפכתם למילה נרדפת לאויב. אפילו חברי קואליציה, ואפילו כבוד נשיא המדינה, שמצפונם לא מניח להם, מוצאים עצמם תחת מתקפות חסרות תקדים רק כי העזו להביע עמדה מוסרית, והם מכונים על ידיכם גיס חמישי. בכל פעם שמישהו משמיע עמדה מוסרית או עובדתית שונה מכם, אתם מייד מזדרזים לסתום את פיו ומהלכים עליו אימים, במיוחד אתה, מר נתניהו. על חטא ההסתה של קבוצה אחת בחברה הישראלית נגד רעותה. על ליבוי שנאת האחר וטיפוח תרבות שבה מילים הופכות לשנאה והשְנאה. על חטא חוסר ההכרה בשבטי ישראל כולם, כל אחד לפי ייחודו ותרומתו לסיפור הישראלי המופלא, ובעובדה שאנו כאן, בבית הזה, מייצגים שלם גדול ורחב, גדול מסך כל חלקיו, המורכב שבטים-שבטים וקבוצות-קבוצות, כפי שתיארן כבוד הנשיא בנאומו המכונן על שבטי ישראל. בית מאחד, ולא בית שפועל לחקיקת חוק לאום, שעומד בניגוד מוחלט לחזונו של בנימין זאב הרצל ובניגוד מוחלט למגילת העצמאות ולציווי התנ"כי היהודי כל כך, שנאמר: "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם". איך אתם מעיזים לעמוד מול המנתח מציל החיים בן הציבור הערבי או מול אב שכול שאיבד את בנו השוטר בפיגוע נפשע, מן העדה הדרוזית, ולומר לו כי משום שהוא אינו יהודי הוא אינו חלק מהלאום הנכון? בבתי העלמין הצבאיים לא כתוב על המצבות לא "שמאלני" ולא "ימני", והטרור לא מבחין בין יהודי ללא-יהודי. על חטא חוסר הלמידה של ההיסטוריה – על כך שאינכם מפנימים איך קרסו אומות ומדינות, על מה נחרב בית מקדשנו – על שנאת חינם. על הזחילה לפאשיזם, שמתחילה בחוקים ויוזמות כמו אלה שאנו עדים להם פה, בבית הזה בעת הזאת. על חטא פילוג העם היהודי. על ההתעלמות המדהימה שלך, ראש הממשלה, ממתקפות אנטישמיות בארצות הברית על ידי ה-KKK. על אימוץ הסגנון של הימין הקיצוני והפאשיסטי בארצות הברית. על היעדר תגובה הולמת ונחרצת על אירועי שרלוטסוויל. על ההלם והדחייה העמוקים שיצרתם בקרב מיליונים רבים של אחינו ואחיותינו בתפוצות בגין ביטול מתווה הכותל, שיזמת ואחר כך ביטלת, ועל המשבר הקשה מאוד שהבאתם בסוגיית הגיור. המשבר הגדול במיוחד הוא בקרב הדור הצעיר בתפוצות; במקום להרחיב ולחבק את העם היהודי על כל גווניו, אתם מפרקים ומפלגים את עמנו באופן חסר תקדים, דווקא כנגד אותם אלה שתמיד תמיד תמצאו לצידה של מדינת ישראל בכנסי איפא"ק, בפדרציות, בהפגנות, במחאות, בהתייצבות לצידה של ישראל, ואלה ששרים שם את "התקווה" בגרון ניחר. זו ההזדמנות לאחל לך, אדוני הנשיא, דרך צלחה לקראת הופעתך החשובה בכנס העצום של הפדרציות בלוס אנג'לס. בכך תציל – אולי – את כבודה של המדינה ותקטין את המפולת. ואילו אתה, אדוני ראש הממשלה, מצוטט בזמן האחרון מפי כמה וכמה אנשים שנשבעים ששמעו אותך אומר שאיבדנו כבר מזמן את אותם מיליוני יהודים, ולכן מן העם היהודי יישאר רק מי שיישאר כאן. לא ייאמן. זו הפניית עורף לתפוצות ישראל; זו הפניית עורף לרוב מניינו ובניינו של העם שלנו בגולה. ישראל תמיד חייבת לעשות הכול כדי לראותם כאן, בתוכה, ותמיד חייבת לשמור עליהם, באשר הם שם. שלא לדבר על העינוי הנורא שעוברים מאות אלפי עולים שעלו ארצה ואין להם מענה בסוגיית זהותם היהודית, וכל ההבטחות של הליכוד ושל מפלגת ישראל ביתנו לפתרון הסוגיה הזאת כלא היו. והחטא השמיני הוא שאתם באמת לא עושים דבר; אתם מצטלמים, נואמים, מצייצים, מוציאים הודעות ומבזבזים הון עתק מכספי הציבור על טקסים פומפוזיים, ובזה זה נגמר. חודשים שתנועות הנכים חוסמות כבישים כדי שתביטו להם בלבן של העיניים ותפנימו שלחיות מסך של 2,342 ש"ח לחודש זה לא לחיות בכבוד. אתם, חברי הקואליציה, חיים במציאות אחת ועם ישראל חי במציאות אחרת; אתם חיים בתוך הטוויטר והפייסבוק, ועם ישראל חי במציאות היומיומית הקשה. אתה, ראש הממשלה – שאני לא מבין למה יצאת החוצה, אולי קשה לך לשמוע את הביקורת – אתה, ראש הממשלה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, אתה יודע מה הבעיה? אנחנו חמוצים, אבל הוא כבר בתוך – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): מישהו לחוץ שם – – יואל חסון (המחנה הציוני): אפס בממלכתיות. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – כנראה קשה לשמוע. יואל חסון (המחנה הציוני): אפס. הם מקשיבים לך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – הוא מנהל את המדינה – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אתה, ראש הממשלה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת חזן, אל תעיר לנו. זה לא מקובל. זה לא מקובל. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – יוזם ועדות על ועדות – יוזם ועדות על ועדות – – – קריאות: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אתה יוזם ועדות על ועדות כדי להחליט – או לא להחליט – מה לעשות עם יוצאי אתיופיה הזועקים את זעקתם, בצדק, עדה מופלאה שממתינה לעלייה ואיחוד משפחות בארץ וסופגת פה אלימות והשפלה; ולהחליט – או לא להחליט – על פרשת ילדי תימן – – קריאות: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – ולהחליט – או לא להחליט – על מצוקת אזרחי דרום תל אביב, שאתה ושריך עשיתם עליהם סיבוב; ומה לעשות – או לא לעשות – עם הגיור של עולי חבר המדינות, ועם יהדות התפוצות, עם התפילות בכותל, ועוד ועוד, ובכול אתם גוררים רגליים עד כלות, ומצפים שדברים יקרו מעצמם. כמו בתחום המדיני – הצהרות יפות, מילים מלטפות, לעיתים סותרות, פעם לרצות צד אחד ופעם לרצות צד אחר: כן, החזון אפשרי, כן, שלום אזורי והסדר מדיני הוא בר-השגה, והוא חומק ונמוג שוב ושוב כשזה מגיע לתכל'ס. כמו באתגר האיראני, שאנחנו לא מקילים בו ראש, ודווקא מתייצבים לא פעם מאחורי הממשלה, אבל גם שם הגיע הזמן לבחון אם הנאומים שלך עמדו במבחן המציאות, במבחן התוצאה. בסוף, מה לעשות, נחתם הסכם רע, על אפך ועל חמתך, תוך ארבע שנים של ניתוק מוחלט מהממשל האמריקני, וגם היום נשאלת השאלה אם מה שעשית, נאמת ודיברת הניב תוצאות, או שמא הכול – כלאם פאדי. והחטא הבא, חטא הזגזגנות, שמלווה אותך, אדוני ראש הממשלה, מהיום שבו דרכה רגלך בפוליטיקה. יום אחד אתה מברך על חוק הגיוס, וביום למוחרת מבטל אותו. אתה מעביר את מתווה הכותל, ואחר כך מבטל אותו. אתה לא מקיים משא ומתן עם החמאס, אבל באותה נשימה חתמת איתם על עסקת שבויים מהגדולות שידענו. היית נגד ההתנתקות – הצבעת שלוש פעמים בעדה במליאת הכנסת. והינה דבר חדש: ממשלתך שלך היא זו שהחליטה על העלאת אחוז החסימה ועכשיו רוצה לבטלו בהינף יד, והכול מתוך צרכים פוליטיים צרים, ללא עקביות אידיאולוגית, ללא דרך, ואחר כך אתם בוכים שחסרה לכם המשילות. הבעיה, אדוני ראש הממשלה, היא לא במשילות, אלא במושל. והחטא העשירי, רבותיי, הוא הפחדת העם וערעור ביטחונו בעתידו, הטפטוף התמידי של חרדה. על השאלה שלך שמטילה ספק אם נגיע ל-100 שנות עצמאות, תשובתי הנחרצת היא: כן. אנחנו נגיע ל-100 שנות, ול-200 שנות, ול-1,000 שנות עצמאות, אם נדע לקבל את ההחלטות הנכונות. זה הכול בידינו. בשעותינו הקשות ביותר לא קם מנהיג העם והחדיר בו סינדרום שואתי. העם היהודי חזק, היה חזק ויהיה חזק מול כל מבקשי רעתו. העם היהודי עבר את הנורא שבאסונות. העם בישראל חזק, הוא פורח, הוא אופטימי, ואתה מכניס לו לראש מלנכוליה שיוצרת ייאוש וחוסר תקווה לדורות הבאים. ואם כבר דיברת על חורבן בית חשמונאי, אז נזכיר לך שבית חשמונאי חרב בגלל שנאת חינם, בגלל פילוג פנימי שיצרה ההנהגה, שהביאה את האיום מבחוץ, תוך שפעלה ביוהרה, באטימות ובקהות חושים. מכובדיי, לא רק נאומים אופוזיציוניים ישנו את כיוונה של הממשלה הזאת. הציבור כבר מבין שאתכם לא נשנה, אבל הוא גם מבין שהיום לא ירחק ואתכם נחליף, כי לישראל מגיע שינוי. נאמר לכם תודה ולהתראות, כי היום שבו נחליף אתכם הולך ומתקרב. הציבור מאס בהתנהגותכם ובדיבורים שלכם ומצפה ומייחל לשינוי. הוא מחפש אחדות בעם, ולא פלגנות ושנאה. הוא רוצה שינוי, והשינוי יגיע. אני מברך את ידידי אבי גבאי שנבחר לעמוד בראשות המחנה הציוני ומפלגת העבודה ומאחל לו שיביא את השינוי. ממשלה אחרת, בראשותנו, תדע להתמודד עם כל הסוגיות שהציבור הישראלי דורש טיפול בהן – בחינוך, בדיור, ביוקר המחיה, במיגור העוני, בתעסוקה הולמת ומכבדת, במצוקת הקשישים, הנכים, חסרי הישע, ניצולי השואה – כל המוחלשים בחברה הישראלית. אנחנו נדע לחזק את ביטחון ישראל ומעמדה הבין-לאומי, ונפעל להקמת ברית אזורית עם הכוחות המתונים שמחכים ומייחלים לשתף איתנו פעולה, לעבר הסדר מדיני שקול ואחראי. ובעיקר, לישראל תהיה הנהגה שתפסיק לפעול בשנאה, ותפסיק לקרוע את העם לחתיכות. אנחנו נקים מחדש את החברה הישראלית כחברה מאוחדת ודמוקרטית, שמסוגלת לנהל ויכוחים קשים בכבוד, קשים ככל שיהיו, ללא שנאה וללא אלימות, ונקיים את הציווי "ואהבת לרעך כמוך". לא ניתן לכם להרוס כל חלקה טובה; לא ניתן לכם להרוס את הרוח הישראלית הטובה ואת הרוח היהודית הטובה. אנחנו נשקם את הסולידריות הישראלית, את היצירתיות המפותחת בעם המוכשר ורב-הפעלים שלנו. אנחנו נהיה הבית והתשובה ליהודים כולם ולישראלים כולם, בני קבוצות שונות, בני אמונות שונות ובני תפיסות עולם שונות. אנחנו נחזיר את אהבת ישראל, את הממלכתיות שדרש מאיתנו זה עתה כבוד נשיא המדינה במילותיו הנוקבות. אנחנו נדבר לכל ישראלית וישראלי – כי הישראלי יודע שהוא ישראלי, בין אם הוא חובש כיפה ובין אם לאו, בין אם הוא יהודי ובין אם לאו. הישראלי הוא משפחתי, הוא מתגייס ללא היסוס למען חבר או קרוב, או סתם עבור ישראלי אחר אי-שם, הנמצא במצוקה. הישראלי מאוהב בנופיה של הארץ, עושה דברים אחרת, חושב מחוץ לקופסה, חוגג בבית חב"ד בהרי ההימליה גם אם הוא לא מקיים מצוות, ויכול להסתדר עם כולם – כן, עם כולם, אם רק ייתנו לו, עם כל שכניו. הישראלי לא רוצה לשנוא, והיה שמח לשמוע ולהשמיע אם רק ייתנו לו. הישראליות, שנוצרה כאן מכל כאבי העבר וכיסופי הדורות והאמונות, השפות והדתות, היא ייחודית, היא פסיפס נדיר שאסור לוותר עליו. לא ניתן לכם לוותר עליה, ובניגוד לכם, חברי הקואליציה, אנחנו נשמור ונחזק אותה, כי היא מקור חיותנו. כן, מכובדיי, הישראליות תגבר, והיא תנצח. היא תמגר את הדכדוך, את השיתוק, את השחיתות, את ההסתה, את השנאה ואת ההדרה. היא תחזיר את חדוות החיים והיצירה לעם שלנו, התאב חיים כאלה כל כך, והיא תחזיר את השלטון בישראל לעידן של ממלכתיות, אחריות וסולידריות. אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. מזכירת הכנסת, בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: חברי הכנסת והקהל מתבקשים לכבד את יציאת הנשיא בקימה. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) קריאות: כבוד הנשיא. (מחיאות כפיים) מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: נא לשבת. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, נא להתיישב – מי שצריך, שישב במקומו. אנחנו ממשיכים את הדיון בהודעת ראש הממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון, ראשון הדוברים בדיון הסיעתי. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. חמש דקות לכל דובר. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראינו עכשיו מופע של אין ממשלה בישראל. אין ממשלה. ראינו מופע אימים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת. נחמן שי, חברך מהסיעה מדבר. אתה עומד לו באמצע. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראינו מופע אימים של ראש אין ממשלה בישראל, אבל ראינו קודם מופע מרשים של יש נשיא בישראל. יש נשיא בישראל. ואני אומר לכם בספסלי הליכוד, כמי שגדל בליכוד ומכיר את רובי ריבלין שנים על שנים, ורואה אתכם לא מסוגלים לעמוד ולמחוא כפיים לרובי ריבלין, יציר תנועת הליכוד, תתביישו לכם, אתם הדוגמה להתרחקות הטוטלית מהערכים הבסיסיים של תנועת הליכוד ושל בית"ר ושל כל הדברים הבסיסיים שהביאו את התנועה הזאת להיות מה שהיא הייתה. הייתם צריכים הרבה לפנינו לעמוד בפני אותו נשיא גדול, רובי ריבלין, ולהיות גאים שהוא גדל בליכוד האמיתי; אבל ההקצנה שלכם היא הקצנה ללא מעצורים. ללא מעצורים. ראש הממשלה הזה, נתניהו, קרא לנו "חמוצים". קודם כול, חבריי חברי הכנסת, אני מאחל לנו באופוזיציה ולמחנה הציוני, שכל מי שאוהב חמוצים יצביע לנו, כי אם זה כך אנחנו מנצחים בוודאות. קריאות: – – – קריאה: עם ירון צדקיהו. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל אני אגיד לכם יותר מזה. מי שהוא החמוץ האמיתי כאן הוא ראש הממשלה, שבמשך עשר שנים מנהל ומוביל כאן מנהיגות חמוצה, תגרנית, קשה. מתי ראינו מראש הממשלה הזה איזשהו בדיל של ממלכתיות? אחדות? דיבר כאן נשיא המדינה על הצורך בממלכתיות, על שהכול נהיה פוליטי, וחשבתי שאולי באמת באירוע של פתיחת מושב החורף נוכל לשאת קצת – או ליהנות מממלכתיות. נשיא המדינה רק ביקש את זה ממש דקות לפני שראש הממשלה עלה לדבר, וראש הממשלה, אני מצטער לומר, שם פס על נשיא המדינה – האמת היא שהוא שם פס על כל אזרחי מדינת ישראל – ושוב דיבר בקנטרנות, בכעס, בצורה של ביטול האחדות, הממלכתיות. עוד פעם אני אני ואני, ורק אני, נתניהו, אני ואני ואני, ואתם כולכם תתיישרו למה שאני רוצה, אני, בנימין נתניהו. כי אני חשוב פה. לא חשובה מדינת ישראל, לא חשובה הממלכתיות, לא חשוב נשיא המדינה, אני, נתניהו, חשוב. ואתם צריכים לראות את אותם אנשי ליכוד, פשוט לא ייאמן: לקחתם מפלגה מפוארת, הפכתם אותה לגמדים גמדים שמובילים לראש הממשלה כל מה שהוא רוצה, לא משנה לכם הכבוד, המוסריות, ההיסטוריה. אתם פשוט עבדים נרצעים של רצונות של אדם, והם רצונותיו והם לא האינטרס הציבורי והם לא מה שישראל צריכה. זה מה שנהיה מכם, אנשי הליכוד. אבל אני רוצה לומר לכם משהו נוסף. חבר הכנסת פרי, לא ייאמן, אבל כבר לפני עשר שנים הייתי יו"ר הקואליציה פה. עשר שנים עברו – כן, פה הייתי יו"ר הקואליציה – ואני קצת מבין בהלכי רוח בפרלמנט ובבית, ואני קצת יודע להריח ולזהות. ואני אומר לכם שמדינת ישראל הולכת לבחירות, זה ברור שאנחנו הולכים לבחירות. המושב הזה עכשיו הוא מושב אחרון ואנחנו הולכים לבחירות, ואל מול הממשלה הזאת, שעוסקת בעצמה, אנחנו, הנבחרת של המחנה הציוני, נשיג ונציג את העשייה החברתית המשמעותית ביותר, העניינית ביותר וגם המדינית וגם הלוחמת על הדמוקרטיה למען אזרחי ישראל. וכן, הרוב הדורסני הזה, נתמודד איתו. אנחנו אופוזיציה, צריך לדעת, אין לנו רוב אבל נעכב ונמנע ונעשה כל שניתן כדי להוביל כאן אופוזיציה יעילה וטובה. ומשפט אחרון, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה לחבריי באופוזיציה ואני אשמח שיקשיבו מכל סיעות האופוזיציה. אנחנו, ברחוב, חבריי לאופוזיציה, מתווכחים, נלחמים על הקולות של האזרחים. הקולות של המחנה שלנו יתחלקו, סביר להניח, ברחוב, וננסה להשיג מנדט יותר או מנדט פחות, אבל יש לי בקשה מחבריי באופוזיציה מסיעות הבית: בואו ננסה לעבוד ביחד עד כמה שניתן; בואו ננסה ליצור חזית מאוחדת של המחנה שלנו, שמצפה מאיתנו לעשות הכול להחליף את הממשלה, גם אם הוא אחר כך יצביע באופן שונה – אולי ליש עתיד ואולי למחנה הציוני ואולי למפלגות אחרות; בואו נעבוד ביחד, בחזית משותפת, באופוזיציה יעילה, עד כמה שניתן. לא תמיד זה יהיה אפשרי אבל אפשר לעשות את זה. ואני אומר לכם, אנחנו חייבים את זה לציבור המצביעים – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שהוא איתנו באופוזיציה ברחוב והוא מצפה לראות אופוזיציה כאן בכנסת שעושה עבודה, שפועלת ביעילות ועושה הכול להחליף את ראש הממשלה הרע הזה. תודה רבה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יואל חסון. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 2) (הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור בשל הכרזה מחוץ לישראל), התשע"ח–2017. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק פתיחת קבר של קטין יהודי תימן, המזרח או הבלקן לשם זיהוי ועריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה (הוראת שעה), התשע"ח–2017, של חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, של חברי הכנסת משה גפני, יצחק וקנין ועודד פורר. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/4597/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/4637/20: הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – איסור הבערת פסולת), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הוספת אמצעי ספיגה למבוגרים לסל שירותי הבריאות), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יעקב מרגי, נחמן שי, יואל חסון, איתן כבל, יוסי יונה ונורית קורן; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – סיוע בהחלפת דירה), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – מטרת שירות המילואים), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עפר שלח, ענת ברקו, רועי פולקמן, מירב בן ארי ומיקי רוזנטל; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עפר שלח, ענת ברקו, רועי פולקמן, מירב בן ארי ואיתן כבל; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עפר שלח, איתן כבל ומיקי רוזנטל; הצעת חוק תוספת היעדר ביטחון תעסוקתי (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מיקי לוי ויאיר לפיד; הצעת חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (תיקון – סייגים לעסקאות בציוד צבאי), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – נקיטת אמצעים למניעת הטרדה מינית במקומות בילוי), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, נחמן שי, דב חנין ומרב מיכאלי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול פטור למצהירות כזב), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שעות נוספות בחישוב חודשי), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף ורועי פולקמן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, אלי אלאלוף, אכרם חסון, מירב בן ארי, משה גפני, יוליה מלינובסקי ונורית קורן; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – שוויון הזדמנויות בחינוך), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין ויעקב מרגי; הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – נכה צה"ל), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (החרגת מוצרי בישום ודחיית מועד התחילה), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק עסקאות ביטחוניות בעלות היקף כספי גבוה, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, איציק שמולי, סתיו שפיר, איתן כבל, מיכל בירן, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, איתן ברושי, מיקי לוי, דב חנין, נחמן שי, עמר בר-לב, רויטל סויד, מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, יחיאל חיליק בר, יואל חסון, יוסי יונה, חיים ילין, קארין אלהרר, מיכל רוזין, אילן גילאון, יעל גרמן, מיקי רוזנטל, תמר זנדברג, עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – מתן שירות ללא המתנה בתור לאישה בהיריון), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, דב חנין, עאידה תומא סלימאן וג'מעה אזברגה; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – חובת ליווי משלוחים חיים על ידי רופא וטרינר), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת אבל), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (סכום סף לפתיחת הליך), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון – הרחבת הזכאות לבן יחיד), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, נחמן שי, יוסי יונה, מרב מיכאלי ונורית קורן; הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), התשע"ח–2017, מאת חברות הכנסת מיכל רוזין, מרב מיכאלי וקסניה סבטלובה; הצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שינוי ייעוד לבניין שנהרס או שניזוק לטובת מגורי סטודנטים ומשפחות צעירות) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת חיים ילין, דוד ביטן, אכרם חסון, טלי פלוסקוב, יעל גרמן, יעקב אשר, דוד אמסלם ורועי פולקמן; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – כשירות המאמץ), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יאיר לפיד, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק בית הדין לעבודה (תיקון – סמכות בית הדין הארצי לעבודה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יהודה גליק, שרן השכל ונאוה בוקר; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – משרת מילואים פעיל), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – מינוי שופטת במותב הדן בעבירת מין), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – איסור מכירת מצבה בימי השבעה), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודות טבחות, תחזוקה וניקיון במסעדות ובתי אוכל כעבודה מועדפת), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על שיווק טלפוני למספר הרשום במאגר "אל תתקשרו אליי"), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – עידוד הצטרפות לשירות אזרחי רק למי שפטור משירות סדיר או לא נקרא לו), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הסדרת הליך פינוי בתי תפילה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, יצחק וקנין, משה גפני, אורי מקלב, טלב אבו עראר, ג'מאל זחאלקה, דב חנין, איימן עודה, מנחם אליעזר מוזס, יחיאל חיליק בר, שולי מועלם-רפאלי, ישראל אייכלר, איתן כבל ודוד ביטן; הצעת חוק שנת שירות, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי ורועי פולקמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק זכות ייצוג לקטין המתנגד לאשפוז פסיכיאטרי (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק תרומת זרע, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יעל כהן-פארן, מיקי לוי, חיים ילין, מרב מיכאלי, יפעת שאשא ביטון, מיכל בירן, אלעזר שטרן, יהודה גליק, יעקב פרי, עפר שלח, נאוה בוקר ועודד פורר. דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה בדבר טיפול המדינה בקשישים סיעודיים השוהים בביתם. המלצה של הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: גילום מס בשל שדרוג רכב לצורכי מיגון. עוד אבקש להודיעכם כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, שנכנסה לתוקפה ביום שישי, י"ט באלול התשע"ז, 11 באוגוסט 2017, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. עם התפטרותו של חבר הכנסת יגאל גואטה, שנכנסה לתוקפה ביום שלישי, כ"ח באלול התשע"ז, 19 בספטמבר 2017, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. כמו כן, הצעות חוק שמספרן פ/4338/20 ופ/4561/20, שהוגשו מטעמו כמציע יחיד, הוסרו מסדר-היום. עם התפטרותו של חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שנכנסה לתוקפה ביום רביעי, כ"ט באלול התשע"ז, 20 בספטמבר 2017, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. עם התפטרותו של חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, שנכנסה לתוקפה ביום שלישי, י"ג בתשרי התשע"ח, 3 באוקטובר 2017, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. כמו כן, הצעת חוק שמספרה פ/2928/20, שהוגשה מטעמו כמציע יחיד, הוסרה מסדר-היום. עם התפטרותו של חבר הכנסת אראל מרגלית, שנכנסה לתוקפה ביום שישי, ט"ז בתשרי התשע"ח, 6 באוקטובר 2017, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. כמו כן, הצעות חוק שמספרן פ/4001/20 ו-פ/2050/20, שהוגשו מטעמו כמציע יחיד, הוסרו מסדר-היום. עם התפטרותה של חברת הכנסת זהבה גלאון, שנכנסה לתוקפה ביום שני, ב' בחשוון התשע"ח, 22 באוקטובר 2017, נמחק שמה מהצעות חוק שהייתה שותפה להן עם מציעים אחרים. כמו כן, הצעות חוק שמספרן פ/88/20, 90/20, 94/20, 238/20, 2055/20, 2562/20 ו-3467/20, שהוגשו מטעמה כמציעה יחידה, הוסרו מסדר-היום. ועוד, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון), התשע"ז–2017; הצעת חוק הסדרת הטיפול בחופי הכנרת (תיקון מס' 2), התשע"ח–2017, והצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 15), התשע"ח–2017. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה למזכירת הכנסת. הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב היו"ר יצחק וקנין: אנחנו נעבור לחבר הכנסת אחמד טיבי, שידבר מטעם הרשימה המשותפת, חד"ש, רע"מ, בל"ד ותע"ל. ואחריו – יעלה חבר הכנסת יאיר לפיד בשם סיעת יש עתיד. חמש דקות לרשותך, אדוני חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, בפתיחת מושב אנחנו. אני קודם כול רוצה להביע צער רב על העובדה ששני חברי כנסת מעולים שהיו איתנו ברשימה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וחבר הכנסת אוסאמה סעדי, התפטרו מהכנסת כדי למלא הסכם רוטציה. הם היו חברי כנסת – – – דוד אמסלם (הליכוד): אחמד, אני מצטרף לכל מילה שאמרת ואתה יודע את זה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. אני יודע. שר התיירות יריב לוין: גם אני. דוד אמסלם (הליכוד): גם אוסאמה וגם עבדאללה, עד עכשיו אני לא מתאושש מזה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה, תודה. הם ראויים. דוד אמסלם (הליכוד): עד עכשיו אני לא מתאושש מזה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הם ראויים. הם ראויים. היו"ר יצחק וקנין: הם ראויים לכל ברכה, באמת חברי כנסת ממדרגה ראשונה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הם עשו עבודה מצוינת, גם אוסאמה וגם עבדאללה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): גם אני מצטרף. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גם אתם. תודה רבה על הברכות. הצטרף אלינו חברי הטוב סעיד אלחרומי, חבר כנסת חדש, איש רב-פעלים בנגב, בדרום. אני בטוח שהוא יעשה עבודה מצוינת למען הקהילה ולמען הרשימה המשותפת. מברוכ. אדוני היושב-ראש, חזינו לפני דקות אחדות במופע אימים של ראש הממשלה. נאום פלגני – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה, כל מופע שלך זה מופע אימים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): נאום פלגני, וכחני, מתגרה, נאום החמוצים. אורן אסף חזן (הליכוד): תסתכל במראה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ראש הממשלה, אפשר לומר לו: אדוני ראש הממשלה, חזרת לימי ברית הבריונים. עמיר פרץ (המחנה הציוני): חזרת לבסטה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא הידברות, לא מתינות – בריונות. בבריונות לא בונים מנהיגות. הנאום של נתניהו היה נאום של עסקן בכיר, ואני יכול לנחש – שמכין את הקרקע לבחירות מוקדמות, מצד אחד, ומצד שני, עושה דה-לגיטימציה לשלטונות החוק שחוקרים אותו. ניסיונות הפחדה. ראש הממשלה הזכיר ודיבר – – – אורן אסף חזן (הליכוד): איך שלטונות החוק לא חוקרים אותך? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הזכיר, ודיבר על חוק הלאום ושוב שיקר. ראש הממשלה שיקר לכנסת כאשר אמר שבחוק הזה יהיה שוויון אישי, שהחוק יכלול שוויון אישי. או שראש הממשלה לא יודע מה שהוא סח או שהוא משקר, כי בחוק המוצע אין ערך שוויון. וראש הממשלה נתן הוראה ליוזמי החוק להתנגד בתוקף לכל ניסיון לכלול את המילה "שוויון" בחוק: שוויון בין כלל האזרחים, שוויון בין גברים ונשים, חילונים וחרדים, ערבים ויהודים – אין המילה "שוויון". וכאשר אתה אומר שערך השוויון לא שם, אתה אומר: הוא מקדש את הערך אי-שוויון. לכן, החוק הזה – מלבד הדברים הנוראיים שבהם מתייחסים לקולקטיב הערבי-לאומי, אל האזרחים הערבים, כאל אורחים נסבלים, והפגיעה במעמדה של השפה הערבית וכאילו זכות הגדרה עצמית יש רק לקבוצה אחת – זה חוק נורא. אנחנו ננהל מאבק על החוק הנורא, אבל הוא מספיק נורא, אין צורך לשקר. אורן אסף חזן (הליכוד): למה אתה לא מנהל מאבק בטרור – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ראש הממשלה גם אמר – – – אורן אסף חזן (הליכוד): למה בדבר הזה אתה לא מטפל? היו"ר יצחק וקנין: רק רגע, אחמד טיבי, תן לי רק שנייה אחת. חבר הכנסת אורן חזן, אפשרתי לך הערה, עוד אחת, שלישית, רביעית – אני לא אאפשר לך יותר. אתה, גם כשעברת פה, הערת הערות. אורן אסף חזן (הליכוד): שאלתי את כבודו מה שלומו. היו"ר יצחק וקנין: אני מבקש, תהיה לך הזכות, אם תרצה, לעלות לדבר, אם אתה רשום פה. אני אאפשר, אבל אני לא אאפשר לך בשום פנים ואופן להפריע. זו פעם אחרונה שאני מעיר לך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): נתניהו אומר: ידינו מושטות לשלום, חפצים בשלום אמת. איננו שיכורי כוח. אם יש מי שמדדה בגלל שיכרון כוח, זה ראש הממשלה. "מושטות לשלום"? כאשר אתה בונה ומרחיב התנחלויות – ג'מאל – ומתנגד לתהליך שלום אמיתי המבוסס על סיום הכיבוש, זו יד מושטת לשלום? כאשר אתה אומר: שלום לא מחייב שמישהו ייעקר מביתו, לא יהודים ולא ערבים – שמעת על אום אלחיראן, מר נתניהו? מי עוקר – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת טיבי, זמנך תם. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): חמש דקות, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: חמש דקות תמו. כנראה כבודו לא שם לב אבל הזמן עובר מהר. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא לא דיבר על עבריינים. הוא לא דיבר על עבריינים שגזלו קרקע. הוא לא דיבר על אנשים שגזלו קרקע מדינה. היו"ר יצחק וקנין: החיים עוברים מהר, בטח שחמש דקות עוברות מהר. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא לא דיבר על אנשים שגנבו קרקע באום אלחיראן. יש פה חוק במדינה. היו"ר יצחק וקנין: אני אאפשר לך עוד דקה אבל תסיים בדקה. אורן אסף חזן (הליכוד): יש בעלות על הקרקע. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר לו הזמן, נגמר לו הזמן. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אורן חזן, אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר לו הזמן, מה. היו"ר יצחק וקנין: בוא, תן לנו, התחלנו את המושב הזה, אתה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): על הערבים החדשים דיברת, ראש הממשלה? אני אגיד לך, לא הערבים החדשים שלך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר יצחק וקנין: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא הערבים החדשים שלך, כי אם ערבים זקופי קומה, שלא מתביישים בזהותם הפלסטינית ולא במאבק העיקש לשוויון, מאבק נגד הדרה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הרשות הפלסטינית – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אורן חזן, פעם שנייה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני ראש הממשלה, דיברת על מדד אחד ב-OECD, מדד האושר; יש מדד של עוני, מהירות הכניסה לעוני היא המהירה ביותר בישראל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה ומדד האושר – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מספר המיטות באשפוז הוא הנמוך ביותר, ובסופו של דבר, אדוני ראש הממשלה, ציטטת: הארץ הזאת היא שלנו. התעלמת מקולקטיב, התעלמת מאנשים שנולדו כאן, מילידים, ממלח הארץ – – – אורן אסף חזן (הליכוד): בצדק. ארץ לישראל היא לעם ישראל, טיבי – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לך אני אומר, כן, אנחנו מלח הארץ. אנחנו נולדנו כאן. חיים משותפים אפשריים, אנחנו רוצים אותם על בסיס של שוויון, של כבוד לאומי הדדי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): ארץ ישראל היא לעם ישראל ולא לישמעאל – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אורן חזן. אדוני – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל לעולם לא נסכים לסוס ורוכבו ולעולם לא נטה אוזן לאנשים סהרוריים ולאנשים גזעניים – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם לעולם לא תזכו להכרה. אין הכרה בשקר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – שחושבים שאפשר להכות באזרח הערבי, אפשר להרוס את ביתו – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת חזן, אתה רוצה שאני אוציא אותך? אי-אפשר. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא מדבר בזמן – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני, תסיים, אני הוספתי לך כבר דקה וחצי מעל הזמן, אפילו יותר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זה לא אנושי אפילו, צורת הדיבור הזאת. היו"ר יצחק וקנין: לא, זה לא עניין של לא אנושי. בסדר, אבל אתה כבר דקה וחצי מעל הזמן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, אדוני, הזכרת את דימונה, הזכרת את קריית גת, הזכרת את אולגה, הזכרת את אור עקיבא, אבל לא הזכרת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני, גם לתמוך בטרור זה לא אנושי. אדוני היושב-ראש, השעון נגמר מזמן. היו"ר יצחק וקנין: אתה יותר מפריע. הוא כבר היה יכול לרדת. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל השעון נגמר מזמן, הוא יכול לרדת. איזה מין דבר זה? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל לא הזכרת את אום אל-חיראן, לא רהט, לא טייבה, לא נצרת, לא סח'נין – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אחמד. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): שם אנשים משוועים לשוויון, לתשתיות. ואני אמשיך לומר – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתם לא מכירים במדינה, טיבי. אתם לא מכירים במדינה. היו"ר יצחק וקנין: סדרנים להוציא את חבר הכנסת. קריאה שלישית. תצא בחוץ ונגמר הסיפור שלך. תהיה בחוץ, תירגע, תשתה משהו. חבר הכנסת אחמד טיבי, נא לסיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): משפט אחרון. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם לא מכירים במדינה – אתם לא תקבלו הכרה. לא תכירו במדינה – לא תקבלו הכרה. חתיכת חצוף. יואל חסון (המחנה הציוני): לא אמרנו ממלכתיות? אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אמר הממלכתי הראשי – – – (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) היו"ר יצחק וקנין: נא לסיים, משפט אחרון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בנאום החמוצים של ראש הממשלה – בזה אני אסיים – ראש הממשלה התגרה בחצי מהציבור. התגרה בחלק הזה, התגרה באנשים שמתנגדים לו, עקץ את הנשיא, שהיה לו נאום מעולה, ממלכתי. אני, אדוני היושב-ראש, שמעתי את ראש הממשלה מדבר על חמוצים ואני חשבתי שהוא מעדיף אותם כבושים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת יאיר לפיד, ואחריו – חבר הכנסת רועי פולקמן. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כנסת ישראל חוזרת היום למושב החורף, לא בשמחה, לא בתחושת חגיגיות. שום דבר טוב לא יצא מהמושב הזה. יש שני נושאים מרכזיים שהכנסת תעסוק בהם במושב הקרוב. הנושא הראשון הוא ראש הממשלה נתניהו: החקירות שלו, השנאות שלו, הפרנויה שלו, הניסיון שלו לאיים על המשטרה ולהעביר חוקים שיצילו אותו, העובדה שהשחיתות שמקיפה אותו הגיעה עד לקודש הקודשים – הביטחון הלאומי. ואחרי היום אפשר להוסיף גם את השקרים שלו. אתה מדבר על זה שאנחנו לא עזרנו לך באיראן, על זה שלא עזרו לך מול האו"ם, ואז בלילה אתה שולח אליי את השרים שלך כדי לבקש ממני עזרה מול הבית הלבן, מול הממשל האמריקני? כמה אפשר לשקר אל מול מליאה מלאה ושלמה? אתה מדבר על הנאום שלך בקונגרס? סליחה, ההסכם עם איראן עבר והנאום שלך בקונגרס גרם לזה שהדמוקרטים עמדו שם ותמכו כאיש אחד בהסכם עם איראן. הנושא השני שהכנסת הזאת תעסוק בו הוא תוצר של הראשון: הכנסת תעסוק בעוד ועוד ניסיונות לפצל ולשסע את עם ישראל, וקיבלנו הדגמה חיה בנאומו של ראש הממשלה. זה לא היה נאום החמוצים, זה היה נאום הלחוצים. כי אם אין לראש הממשלה ולעדת חנפיו מה להציע לנו בחינוך, בבריאות, ברווחה, ברוח העם, אז נשאר להם רק דבר אחד: לוודא שנריב אחד עם השני. בשבועות הקרובים הם אכן יניחו על שולחן הכנסת שורה של הצעות חוק שמטרתן היחידה היא לא להיות חוקים; מטרתן היחידה היא לגרום לנו לשנוא ולכעוס ולאיים על רשויות החוק ולחלק את העולם ל"אנחנו" ו"הם". גם במושב הזה הכנסת תתגמל קיצוניות ולעומתיות, והיא תעסוק בהפצת שמועות ובליבוי שנאה וניסיון למנוע כל התחלה של שיתוף פעולה, כל שביב של פשרה או ניסיון להגיע לעמק השווה. הפוליטיקה שלנו חולה. לפעמים זה נראה כמו מזימה שמטרתה להרחיק אנשים טובים מהפוליטיקה. לגרום לאנשים טובים להרגיש שאין שום סיכוי להזיז משהו במדינה הזו. אבל למרות כל זאת, בעצם בגלל כל זאת, תרשו לי לומר משהו מפתיע בכל זאת: משהו טוב כן עומד לקרות. משהו טוב עומד לקרות, כי הגזמתם עם החוקים, עם השחיתות, עם הרגל הגסה שבה אתם דורסים את כולם. הגזמתם, ויש רגע – ואנחנו ברגע כזה שבו התסכול גורם לאנשים להגיד לעצמם: חייבים לעשות משהו. בכל רחבי מדינת ישראל אנשים אומרים לעצמם בזמן האחרון: זה לא יכול להימשך כך, חייבים לעשות משהו. אנחנו יודעים מהעבר – כל מה שצריך הוא שמספיק אנשים טובים יגידו לעצמם: ככה זה לא יכול להימשך. ואנחנו קרובים לנקודה הזו. לקואליציה יש אולי רוב בבניין הזה, אבל במדינת ישראל יש עדיין רוב לאנשים שמאמינים בהגינות וביושר ובלמצוא דרכים לחיות פה ביחד. במושב הקרוב אנחנו נשמיע את קולם של האנשים האלה חזק וברור. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. יעלה חבר הכנסת רועי פולקמן, בשם סיעת כולנו, ואחריו – חבר הכנסת מרדכי יוגב מהבית היהודי. רועי פולקמן (כולנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שזו תחושה מאוד חגיגית לעמוד בפתיחת כנס, בפתיחת מושב, ואני תמיד מאוד מתרגש, כי זו זכות מאוד גדולה להיות כאן. היום, אני מודה שהייתה לי תחושה קצת חמוצה. קריאה: – – – קריאה: חמוצה. רועי פולקמן (כולנו): קצת חמוצה כי – – – קריאות: – – – רועי פולקמן (כולנו): לא, אני אומר: יש המון דברים טובים. אני מאוד אוהב, מאוד אוהב את הכנסת – – קריאה: – – – רועי פולקמן (כולנו): – – מאוד גאה להיות פה. מאוד. אני מודה שפחות אהבתי את העובדה שבאמת חצי מהזמן לא דיברו איתנו: לא על הדיור ולא על הסיעודי ולא על הנכים ולא על בעיות הקשישים – עכשיו חברת הכנסת פלוסקוב מסיעתי קידמה איזה חוק וחתמנו עליו ודיברנו עליו. חיים ילין (יש עתיד): – – – רועי פולקמן (כולנו): ובישיבת סיעת כולנו היום היה דיון על נגב קרמיקה והיה דיון על מצב התעסוקה בנגב ודיברנו קצת על הנושא הביטחוני, והדברים האלה – לא שאלו אותי עליהם, אלא שאלו אותי על חוקים מצרפת. וזו תחושה חמוצה, אני מסכים, כיוון שאני – – – חיים ילין (יש עתיד): אבל זה הולך עם בגט. רועי פולקמן (כולנו): לא. ואני אגיד ככה: אני חושב, אני חושב, ואמר קודם – לא שמעתי את דבריו של חבר הכנסת לפיד, רק את הסוף שלהם, אבל על האמירה הזאת שחייבים, שהציבור יבין שהוא חייב לעשות משהו, אני אומר: היא אמירה מורכבת. למה? כי תראו, הציבור נע בין הרמה המעשית, שבה קורים הרבה מאוד דברים טובים; אני חושב שבהרבה מאוד נושאים מדינת ישראל מתקדמת מאוד טוב קדימה. ובאמת המצב הכלכלי הוא טוב ומצב האבטלה הוא בשפל היסטורי ואנחנו מצליחים להתקדם בתשתיות ואנחנו מצליחים לשפר את מערכת החינוך, והרבה מאוד דברים טובים רואים פה, במדינה, שקורים ומתקדמים. ויחד עם זה, יש שיח, כל הזמן, על מה מפריע לנהל ובמי צריך להתעסק. ואני חושב שאחד האתגרים היום של הציבור, ויש לי את השיחות האלה, הרבה מאוד, עם אשתי, שהיא מורה בבית ספר, שתתווך את זה לתלמידים – מורה בתיכון: איך אתה יודע מי עובד בשבילך ומי מדבר? איך יודעים את זה? אנחנו חיים בעולם שהעיסוק הבלתי-פוסק בספינים הוא כל כך גדול שקשה נורא לדעת. כי לעבוד קשה מאוד כדי לעשות רפורמה בבנקים, זה יכול להיות שנתיים של עבודה שתסוקר אולי פה אולי שם בעיתונות הכלכלית, אבל לעשות כותרת על חקירות או על התקפה על משטרה, זה לא דורש יותר מאשר להרים טלפון לעיתונאי. הרבה יותר קל. על זה אתה מקבל כותרת בעמוד הראשי; לעבוד שנתיים כדי לעשות רפורמה דרמטית במערכות הבנקאות בישראל או רפורמה דרמטית בנושא דיור ציבורי או מה שאני מתכנן למושב הזה, שזו רפורמה דרמטית בעולם השכירות ארוכת הטווח, ואולי גם, עם חבר הכנסת ילין בנושא קואופרטיבים לדיור – את הדברים האלה יותר קשה לשים בכותרת הראשית של עיתון וגם בכותרת הראשית של ערוץ חדשות. ועדיין אני אומר, חברים: אני חושב שבסוף הציבור, וזה המבחן הגדול – גם שלנו, חברי הכנסת, גם של התקשורת וגם של הציבור בבית, זה לשאול את עצמו מי מדבר ומי עושה, מי עסוק בלהגיד מה צריך לעשות ומי בא לעבד כאן יום-יום, גם בחוקים שפחות עיקרם מלחמה; בפחות להסביר נגד מי אנחנו ויותר בעד מה אנחנו. ואני רוצה להיות פה במושב כנסת כשעל סדר-היום, של המפלגה שלי, יש הרבה מאוד בעד מה אנחנו רוצים לעשות. מה אנחנו רוצים לעשות? זו רפורמה בתחום היבוא המקביל שלא הושלמה, הקורנפלקס והתמרוקים – יש לנו שם בעיות קשות עם נושא הכשרות, וצריך לטפל שם בנושא הזה; ויש לנו במעונות היום חקיקה שצריכה להיעשות; שני חוקים על דיור בר-השגה ועל שכירות ארוכת טווח שמחכים, ואני מחכה בכיליון עיניים, בכיליון עיניים לדיונים בוועדת הכספים ובוועדת הרפורמות, כי אני מאמין שצמצום פערים יקרה כשתהיה פה שכירות ארוכת טווח; ותהיה כאן חקיקה על קצבאות הנכות, שצריכה להיעשות כאן, ויושב כאן חבר הכנסת אילן גילאון, כמובן יחד עם חבר סיעתי, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אלה דברים דרמטיים שישנו את החיים של אנשים במדינת ישראל, ישנו אותם: יורידו את הנטו, יעלות את הנטו, יורידו את המחירים בסופר, ישפרו כאן את החיים של רבבות אנשים. לכן אני אומר לכל מי ששומע את הדיון הזה ומסתכל על כנס החורף של הכנסת הזאת: תשאלו את עצמכם מי מנפק מטבעות לשון ומי מביא תוצאות. אני חושב שבסוף לא האמירות ששום דבר לא קורה נכונות ולא האמירות שהכול טוב נכונות, אלא האמירות שבאים לעבוד. לא לשכנע ציבור שהכול רע או שיש מישהו שאשם, אלא שמביאים תוצאות. שעובדים. ואני אומר לכם עוד דבר – אני אומר את זה לציבור בבית: 80% מהזמן על 80% מהדברים אנחנו מסכימים ובאים לעבוד פה קשה. הבוקר טיפלנו בקק"ל, בלהעביר כספים לנושאים של תשתיות בפריפריה, ואנחנו יודעים לעשות את הדברים האלה. אנחנו עובדים בדברים האלה, ובשביל זה אני לפחות הגעתי לכנסת, כדי לקדם את הנושאים האלה, וזה הדגל של המפלגה שלי. היו"ר יצחק וקנין: נא לסיים. רועי פולקמן (כולנו): אני מסיים. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. רועי פולקמן (כולנו): ולכן אני בא ואומר: קצת פחות להתלונן, קצת פחות לבכות מי מפריע לנו או לא מפריע לנו, קצת יותר ממלכתיות, קצת יותר אחדות, ובעיקר לעשות ולא לדבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. יעלה חבר הכנסת מרדכי יוגב, ואחריו – חבר הכנסת יואב בן צור. חמש דקות גם לך, חבר הכנסת מרדכי יוגב. מרדכי יוגב (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר התיירות, אורחים נכבדים ובראשם משפחות שכולות, משפחות הנעדרים. אנשי העדות, אחינו הדרוזים, שניכרים פה בנוכחותם, מכובדיי כולם, לעמוד כאן, בכנסת ישראל, בפתיחת מושב החורף בשנה ה-70 למדינת ישראל זו זכות והתרגשות גדולה מאוד. בפתח דבריי אני עומד כאן ורואה מימיני את חוזה המדינה זאב הרצל, ואני אומר לכולנו: שנדע, למרות כל המחלוקות, לשמוח יחד שיש לנו מדינה, לברך עליה לריבונו של עולם ולכל מי שפעלו יחד להקימה, ולהמשיך ולבצר את החוסן החברתי והלכידות, את הכלכלה והביטחון. אני משוכנע שכולנו רוצים בכך. נמשיך לבנות את עמנו, ארצנו ומדינתנו. כנסת נכבדה, אכן יש שופטים בירושלים, אמר ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין זכרו לברכה, אבל יש בירושלים גם כנסת, ויש בירושלים גם ממשלה. לצערנו, בעשורים האחרונים התרחשה מהפכה חוקתית של אקטיביזם שיפוטי שאין לה אח ורע בעולם. אין מדינה דמוקרטית בעולם שבה בית המשפט העליון מבטל את חקיקת הפרלמנט, ובעצם את רצון העם. באנגליה, כאשר מובאת בפני בית המשפט העליון חקיקה הנראית בבית המשפט בעייתית – – מיקי לוי (יש עתיד): יש. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – מפנה בית המשפט את תשומת ליבו של הפרלמנט, ויחליט הפרלמנט אם הוא רוצה לשנות, לבטל או להותיר את החוק על כנו. בקנדה, במידה שסבר בית המשפט שחוק מסוים לא חוקתי, אמירתו תחייב את הפרלמנט לקיים דיון מחודש, נוסף, ויחליט שוב הפרלמנט אם ברצונו לדחות, לקיים או לשנות; אבל הפרלמנט יהיה זה שיקבע ולא בית המשפט. בשנים האחרונות חווינו מבול של מעל 15 ביטולי חוקים של הכנסת על ידי בית המשפט העליון. שלוש פעמים ביטל בית המשפט העליון את מאמצי הממשלה וחקיקת הכנסת להשיב את המסתננים הבלתי-חוקיים לארצות מוצאם ולהשיב את דרום תל אביב לתושביה החוקיים. בית המשפט ביטל את חוק הגיוס, שהביא מדיניות שבה בחרו נציגי העם הנבחרים; טובה יותר, טובה פחות, זו המדיניות שבה הם בחרו וחשבו שעל ידי כך יסייעו גם לחרדים להתגייס, יותר או פחות. אבל מי שמכם, בית המשפט העליון לבטל את המדיניות הזאת? לבטל את מדיניות הממשלה והכנסת משמעותו לבטל את רצון העם. מיקי לוי (יש עתיד): מזל שאנחנו כאן. רצית – – – מרדכי יוגב (הבית היהודי): רק אתמול פסק בית המשפט, ללא שום התחשבות, להרוס 17 בתים בנויים בנתיב האבות, במקום שבו יכלו להגיע להסדר. ואני שואל את בית המשפט העליון: האם גם בבתי מחבלים בית המשפט העליון בדק אם יש היתרי בנייה כאשר הוא מנע הריסה או החליט רק לאטום או דחה או הלבין? בביטול חקיקת הכנסת על ידי בית המשפט העליון יש משום דיקטטורה שיפוטית, שמבטלת את הדמוקרטיה שהיא שלטון העם. כבר היטיבו לבטא זאת ממני בעבר, בשנת 1998, טרם המהפכה החקיקתית, שופטי בית המשפט העליון בעצמם: "מה שהכנסת עושה בדרך רגילה כגוף מחוקק", אמר שופט עליון, גוף מחוקק שנבחר בבחירות דמוקרטיות ומשקף את רצון העם, "בית המשפט אינו רשאי לשים עצמו לשופט על סבירותם של מעשי החקיקה של הכנסת". ועוד אמרו שופטי בג"ץ: "כלל גדול הוא בידינו כי חוק שנחקק ונתקבל על ידי הכנסת, אין שאלת תוקפו של החוק נתונה לביקורת שיפוטית", בג"ץ לאור, שנת 1989. במדינת ישראל השתבש האיזון העדין הזה שבין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. נפגע עקרון הפרדת הרשויות, כפי שגם הצביע עליו נשיא המדינה בדבריו. הוא ביקש את האיזון, אבל בהתקפה הבוטה של בית המשפט העליון על רצון העם שמתבטא פה, בבית הנבחרים, קיבלנו חיכוך במקום איזון. הדבר גם יצר אובדן אמון של הציבור בבית המשפט העליון. במדינה מתוקנת, תפקיד הכנסת לחוקק, תפקיד הממשלה למשול ותפקיד בית המשפט לשפוט ולפרש את החוקים. חובתה של הכנסת וחובתנו היא להחזיר את מפתחות החקיקה לעם, לכנסת, לנבחרי העם, ולקיים את ההתחייבות שקיבלנו כולנו עת נבחרנו לממש את רצון בוחרינו. כל מטרתנו להשיב למדינת ישראל את הדמוקרטיה, את שלטון העם. אין לי ספק שכל מי שבעד מדינה יהודית ודמוקרטית, גם באגף שמימיני, יתמוך במאמצינו החוקתיים לאזן בין הרשויות ולהביא גם להגברת האמון בבית המשפט העליון, שהוא מוסד חשוב במדינת ישראל. סיעת הבית היהודי תפעל יחד עם יתר סיעות הבית לחיזוק משילות הכנסת והממשלה – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – לצד המשך מימוש המדיניות שבה בחר העם, של ההתיישבות בפריפריה, בגליל ובנגב, ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן, בכל רחבי ארץ ישראל, לצד חיבור גדול לעם ישראל, לתורת ישראל, לארץ ישראל ולמדינת ישראל. אני רוצה לסיים את דברי ולומר שבפתיחת השנה ה-70 למדינת ישראל אני מבקש לאחל לכולנו, לכל האורחים שפה, לכנסת ישראל ולכל ישראל: מושב טוב, חורף טוב, ולעם ישראל – המשך שגשוג וקוממיות משנת 70 לנצח נצחים. תודה. היו"ר יצחק וקנין: אמן. תודה לחבר הכנסת מוטי יוגב. יעלה חבר הכנסת יואב בן צור בשם סיעת ש"ס, ואחריו, בשם סיעת ישראל ביתנו, חבר הכנסת חמד עמאר. חמש דקות לרשותך, חבר הכנסת יואב בן צור. יואב בן צור (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, בפתיחת מושב החורף הזה אני בוחר לשאת את נאום החובות, על מנת לשוב ולהזכיר לי ולכל חבריי, מהימין ומהשמאל, חרדים, דתיים וחילונים, את חובתנו המוסרית לטפל בנושאים הדחופים באמת לציבור הישראלי שבחר בנו. אין זמן מדויק יותר כמו מועד ציון ארבע שנים לפטירתו של גדול התורה מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, להזכיר מהי מחויבות אמיתית לציבור, מחויבות נטולת שיקולים פוליטיים, בדיוק כפי שחזה מרן, זכר צדיק וקדוש לברכה, ואמר לנו: מיום לאחר הבחירות אתם נקראים לשרת את כל עם ישראל, ללא הבדלי דת, גזע, מין והשקפה פוליטית. עזרו לחלשים ולמסכנים. חבריי חברי הכנסת, חדשות לבקרים אנחנו עדים לתופעה הפסולה של קידוש הסקרים, אך כנבחרי ציבור מוטלות עלינו החובה והשליחות להמשיך לשרת בנאמנות, במקצועיות ובנחישות גם לצד ההגשמה הפוליטית לכאורה. לצד הפרשנויות ולצד כלל זוויות הצילום – חרף שאינן בהכרח אובייקטיביות – המנהיגות האמיתית שלנו נמדדת ביכולת להתעסק בעיקר ולא לברבר את עצמנו לדעת בחוקים פופוליסטיים שיישארו בגדר כותרות. 50 שנה לאיחוד ירושלים ולהתיישבות ביהודה ושומרון, ועדיין יש לנו מתיישבים המשלמים מיסים, ממלאים חובות למדינה, אך לדאבוננו לא השתחררו מצה"ל. מזה זמן רב שעוסקים ומדברים על סוגיית הנכים, ועדיין הלב כואב לראות נכים מתוסכלים בחסות המדינה, המנהלים מאבק שכל מטרתו היא רק להתקיים בכבוד. אלו הן החובות שלנו כנבחרי ציבור, ולא עוד יוזמה מסוכנת להורדת אחוז החסימה, שתגרום למפלגות קיקיוניות וקיצוניות להיכנס למשכן הכנסת ולסחוט את ראש הממשלה והבאים אחריו. גם לא עוד דיון על סקרים שגם דוגמיהם כבר לא מאמינים בהם. כיושב-ראש סיעת ש"ס בכנסת, המונהגת על ידי יושב-ראש תנועת ש"ס ושר הפנים הרב אריה דרעי וממשיכה את מורשתו של מרן, יש הישגים רבים שהובלנו אליהם בשיתוף הממשלה והכנסת, ועליהם אנו מברכים: ניתבנו כספים קואליציוניים רבים ליוזמות חברתיות, וביניהן הורדת מחירי התחבורה הציבורית, הורדת מחירי המים, ויסות תקציבים בין רשויות חזקות לחלשות, פעילות ענפה לשמירת צביונה היהודי של מדינת ישראל ומוסדותיה, הובלת המאבק למניעת חילול שבת ופגיעה במקומות הקדושים. אך לצד העשייה הרבה – לא די בכך – עלינו להתאחד להשלמת החובות שלנו, להיות מספיק מוכוונים למטרות הגדולות, לדבר פחות ולעשות הרבה יותר. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. יעלה חבר הכנסת חמד עמאר, בשם סיעת ישראל ביתנו, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן, שר הבריאות. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר התיירות חברי יריב לוין, אורחים יקרים מכל הכפרים הדרוזיים, שבאו היום להיות נוכחים בכניסתו של חברנו סאלח סעד לכנסת – אני רוצה לאחל לו הצלחה ואני מאמין שהוא יצליח כאן, בכנסת; ישבתי איתו, נשתף פעולה למען מטרה אחת משותפת, לקדם את העדה הדרוזית. באמת, תודה שהגעתם. אני גם רוצה לאחל הצלחה לחברי הכנסת האחרים שנשבעים היום, ולכל חברי הכנסת שחזרו מהפגרה. לפני קרוב לשלושה חודשים כל עם ישראל חיבק את העדה הדרוזית באסון הנורא שהיה עם שני השוטרים שנהרגו על ידי מחבל בהר הבית. ביקרתי אצל המשפחות וראיתי את עם ישראל נוהר במאות, באלפים, גם לנחם וגם להשתתף בהלוויה. ולא מזמן הייתי באירוע בשביל הבנים – זה אירוע שכל שנה מוביל אותו תת-אלוף במילואים אמל אסעד, לזכר הילדים שלנו, החללים הדרוזים, וגם שם ראיתי אלפים מעם ישראל שהשתתפו – גם בריצה, גם ברכיבה על אופניים. הלב מתחמם. ולא מזמן השתתפתי עם נשיא המדינה בבית יד לבנים בדאלית אל-כרמל, לתת אות הכרה ללוחמים הדרוזים מלפני קום המדינה. היו יותר מ-100 איש שקיבלו את האות. זה היה מרגש, להבין שאותם אנשים, אותם לוחמים בני העדה הדרוזית, הובילו ועזרו בהקמת המדינה. אבל אני רוצה לדבר היום גם על הבעיה הכואבת, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מדברים עליה כמעט – יותר משמונה שנים אני בעצמי מדבר על זה – נושא התכנון והבנייה. הנקודה הכואבת והקשה שכל צעיר דרוזי סובל ממנה. היום יוצאים לי בקו כחול ואומרים: אסור לך לעבור את הקו הכחול. הרי יש לי אדמה פרטית, אדמה שלי, שאני רוצה לבנות עליה את הבית שלי, ואם יצא ובתוך הקו הכחול אין לי קרקע, אז אני לא יכול לבנות את הבית שלי. ובמגזר הדרוזי, מה לעשות, אין קנייה ומכירה של קרקעות. לכן, אותם אנשים שהבית שלהם מעבר לקו הכחול – שמישהו בירושלים, פקיד בירושלים, ישב וסרטט אותו – לא יכולים לבנות את הבית שלהם. ואני אתן לכם רק דוגמה קטנה, שהייתה לפני חודשיים, של שתי משפחות שבנו את הבית שלהם ביישוב יאנוח – אנחנו מקיימים דיון בשבוע הבא על הנושא כאן, בכנסת – וקיבלו צווי הריסה. בית המשפט קבע, אחרי שהבית נגמר, מוכן, והבחור קבע מועד לחתונה – שהוא לא יכול להיכנס לבית שלו שנה שלמה וגם ישלם 100,000 שקל כדי שלא יהרסו לו את הבית. עד איפה אנחנו יכולים להגיע? כמה זמן אנחנו יכולים לחכות? ונושא כואב שני, הנושא של חיבור לחשמל. הייתה חגיגה כאן, לפני שנתיים, כשהשר אישר את התקנות. אני זוכר, אני ישבתי בוועדת הפנים ואמרתי, ברגע שאישרנו את התקנות בוועדה: אם התקנות לא יכולות לתת את הפתרון, אנחנו משנים את התקנות. יותר משנתיים, והתקנות לא עוזרות, אפילו בית אחד לא התחבר. הבתים שהתחברו התחברו בטופס 4, לא בתקנות. בדקתי עם כל ראש רשות, אחד-אחד, אפילו בדאלית אל-כרמל, דיברתי עם מר רפיק חלבי, ראש המועצה המקומית, והוא אמר לי: מה שהתחבר אצלי זה בטופס 4. אבל עם כל הדברים האלה, אני רוצה להגיד לכם, אם אתה מתעקש על דברים, הם יכולים להתקדם. הגעתי להסכם עם שר האוצר לפיד, בקדנציה הקודמת, בהובלת ישראל ביתנו, על הנחה של 90% לחיילים משוחררים, גם בביטוח, גם במחיר הקרקע, ואני שמח לבשר שדיברתי עכשיו עם סאג'ור שהיה בה מכרז, וה-90% – זה כבר מופיע שם גם במחיר הקרקע, גם במחיר הביטוח. ודיברתי גם עם ראש מועצת חורפיש, והוא בישר לי שיהיו לו בקרוב 108 חלקות במחיר של – ב-90%. לכן, אני שוב רוצה לברך את כל האורחים הדרוזים שהגיעו לכאן, ובראשם את ראש העדה הדרוזית, השיח' מואפק טריף, והקאדים וכל השיח'ים שהגיעו, תודה רבה על שהגעתם לכאן, ולאחל הצלחה לחברי – נכנסת, לא היית כאן, איחלתי לך הצלחה, אני מברך אותך על כניסתך לכנסת, אני מאוד שמח שאתה כאן איתנו. אתה חבר, אנחנו יחד נעבוד, נקדם את כל הנושאים הנוגעים לעדה הדרוזית יד ביד. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה שר הבריאות חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון ממרצ. חמש דקות, אדוני השר, לרשותך. שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השתרש מנהג לא יפה, ששופטי בג"ץ, ביום שהם פורשים מבית המשפט, הם מחפשים איזה נושא – פסק דין אנטי-דתי כדי להתפאר בו. ואני מתייחס לפסק דין ביום חמישי הקרוב, כשהנשיאה פורשת מבית המשפט, והיא לא פחות ולא יותר הולכת להוציא פסק דין מהפכני, כך אומרים, בנושא המרכולים של שבת. לצערי, לפניה גם השופט רובינשטיין, ביום שהוא פרש, הוא לא פחות ולא יותר לקח שני חוקים, אחד נוגע לכשרות ואחד נוגע לגיוס בני ישיבות, וגם הוא באותו יום עשה חגיגה בפרישה עם החוקים האלה. עוד יותר, לפני כן, השופטת דורית בייניש, ביום שהיא פרשה, אותו דבר – היא הוציאה את פסק הדין המקורי שלה בנושא הגיוס של בני ישיבות, גם – חגיגה גדולה ביום שהיא פרשה. אני חושב שזה מנהג מכוער מאוד. אני חושב ששופטי בג"ץ נכנסים כאן לפוליטיקה הישראלית. זה לא עסק שלהם, ואני פשוט מגנה את זה בכל תוקף. אני חושב שהם צריכים להתעסק – אני מבין ששופט פורש רוצה פסק דין; יש מספיק דברים עקרוניים, לא צריך כל פעם לחפש איזה נושא דתי. הנושא הזה של שבת, הנושא של המרכולים – הפלא הוא שיש חוק שאוסר בשבת; מנסים להפוך את החוק ולסובב אותו בכל הכיוונים, שלא יעשו – שבעצם לא צריך לשמור, החנות יכולה להיות פתוחה, הבן-אדם לא יכול להיות, סיפורים שלמים. מנסים לתרגם את החוק הזה. שיהיה לכם ברור: כל חוק וכל פסק דין שבג"ץ יפסוק, אנחנו נהפוך את זה בבג"ץ. ואתם תגרמו לזה שלא יהיה מנוס ויעבירו את החוק הזה נגד פסקי בג"ץ. אני רציתי להעיר עוד כמה דברים. שמעתי השבוע את חברת הכנסת לבני, שפונה לרבנים ואומרת: אני מאוד מכבדת רבנים, שלא יתערבו בפוליטיקה, הם לא מבינים; שיתעסקו רק בהלכה. אני אומר את זה בדיוק על השופטים. במה שופט מבין בכשרות, אולי תגידי לי? מה הוא מבין בגיור, אולי תגידי לי? השופט לא מבין כלום, והוא מתערב. אז מה היא מטיפה מוסר לרבנים? אז אנא, עם כל הכבוד, לא צריך להטיף מוסר לרבנים. הדבר השלישי שאני רוצה להגיד הוא שאני נגד להוריד את אחוז החסימה. אני חושב שזו טעות, לא צריך להוריד את אחוז החסימה. ראש הממשלה לא שאל אותי ולא דיבר עם המפלגות על זה. אם הוא ישאל אותי, אני בהחלט אתנגד לזה בכל תוקף. לפי ההסכם בין המפלגות, בחוקי-יסוד ראש הממשלה צריך להתייעץ איתנו. אני בטוח – אם הוא מתכוון להעביר את החוק נגד אחוז החסימה, להוריד את זה, אז אני אשמח להודיע לו חד-משמעית, אני נגד זה. הדבר האחרון, ראיתי שיש הפגנות בחוץ. אני לא רוצה להיכנס לכל הנושא של הפגנות. עם דבר אחד אני לא מסכים, ואני מקווה שזאת הייתה טעות של איזה שוטר. הוא כתב מספרים על היד של אנשים. אני חושב שלא צריך לעשות את זה, זו טעות, טעות פטאלית של השוטר שעשה את זה. אני בטוח שהם לא יחזרו על זה. זה מזכיר לנו זמנים נוראים, אפלים, השם ישמור, ואני בטוח שפשוט זו הייתה טעות. מילה אחרונה. החוק על הגיוס, אני מקווה שיעבור בקרוב. אני הייתי בטוח שיש עתיד תומכים בנו. יעל גרמן (יש עתיד): אנחנו בעד החוק כפי שאנחנו העברנו אותו. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני לא יודע מה אתם העברתם. אני לא יודע, מה שהעברתם זה לא חוק. יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: אנחנו תיקנו את הדבר, עשינו את התיקון הזה. יעל גרמן (יש עתיד): ובג"ץ ביטל אותו. שר הבריאות יעקב ליצמן: הוא יבטל גם את זה. יעל גרמן (יש עתיד): לא. שר הבריאות יעקב ליצמן: בג"ץ יבטל כל דבר שניתן, עד שלא יעשו – לסדר שבג"ץ לא יכול לבטל חוקים. וזו הטעות שלכם. היום זה נגדנו, מחר זה יהיה נגדכם. יעל גרמן (יש עתיד): את החוק שלנו בג"ץ לא יבטל. בג"ץ ביטל את חוק 21 שלכם. שר הבריאות יעקב ליצמן: בג"ץ ביטל את דרום תל אביב, בג"ץ ביטל כל חוק של ועדת כספים, בג"ץ מבטל – כל דבר שהוא רק יכול לבטל באיזו אמתלה, הוא מבטל. הוא רוצה להראות שהוא בעל הבית, ואנחנו בהחלט הולכים לעשות – אגב, באמריקה בבחירות, יש בחירות לשופטים. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, זמנך תם. שר הבריאות יעקב ליצמן: כן, ברגע שאני מדבר על בחירות לשופטים, זמני תם. אז אני מודה לך ותודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: בי אתה לא יכול לחשוד. תודה לשר הבריאות, הרב יעקב ליצמן. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון. חמש דקות לרשותך, אדוני. אילן גילאון (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ברכות לחברי הכנסת החדשים שנכנסים. אצל עצמי אני קרוב במיוחד למוסי רז, חבר סיעתי, 20% מסיעתי, הייתי אומר. ואני רוצה להודות במיוחד לנשיא המדינה על נאומו – – יהודה גליק (הליכוד): אילן, חכה, באתי לשמוע אותך, אילן. אילן גילאון (מרצ): – – על הדוכן הזה. מבחינתי, בתקופה של ליקוי מאורות כזה, כפי שיכולנו לראות כאן, שהתבטא בנאומו של ראש הממשלה, נשיא המדינה הוא בהחלט מגדלור. בעיניי הוא הנשיא האהוב ביותר שהיה למדינה הזאת אי-פעם, ואני רוצה להודות לו על כך. אבל אני, אדוני, מבקש לדבר על האופנה הצרפתית שתפסה את הבית הזה. החוק הצרפתי, שראש הממשלה אמר: תדונו, אבל אל תדונו בו בנוכחותי. הינה, אדוני, בן אדם שיש לו רגישות לניגוד עניינים, וזה באמת דבר מאוד יפה, ואני שואל אתכם, רבותיי וגבירותיי: זה כל מה שלמדתם מהצרפתים? זה הכול? אולי כדאי לחשוב על עוד כמה תובנות לפני שאתם מעלים את הצרפתים ברוממות גרונכם? אולי כדאי לחשוב על בן אדם כמו ז'אן ז'אק רוסו, שאמר שהבושה היא בת לווייתה של היכולת להבחין בין טוב לרע, ובמקום שאין בושה אין יכולת להבחין בין טוב לרע, או על מישהו כמו דקארט, שאמר: אני חושב משמע אני קיים – וזה לא מה שאתם במיוחד יודעים לעשות בממשלה הזאת, אלא אם כן אתם צריכים לחשוב על עצמכם לפני כל דבר אחר שאתם צריכים לעשות. ואני רוצה לדבר על וולטר, שדיבר על: אני מתנגד לדעתך אבל מוכן למות כדי שתוכל להשמיע אותה, בחוקי העריצות של ממשלה, שצריכה להוכיח את עריצות הרוב בכל מקום ומקום. וברסנס אמר, בסופו של דבר: אבל הם שונאים כל אדם שלא רוצה לצעוד איתם. והינה עוד כמה נתונים על צרפת, למי שרצה לדעת מה כוללת עוד האופנה הצרפתית. מדיניות רווחה מקיפה. חינוך, אדוני היושב-ראש, מהפעוטון ועד הדוקטורט, חינם. זה בצרפת. שכר מינימום בצרפת, 40 שקלים לשעה לעומת 26 בארץ. שבוע עבודה בצרפת, 35 שעות לעומת 43 שעות בארץ. שיעור העוני בצרפת, אדוני, 14.1% לעומת 21.7% בארץ. ימי חופשה בצרפת, חמישה שבועות לעומת שבועיים בארץ. קצבת הנכות, שזה הדבר הרלוונטי ביותר אולי לומר אותו עכשיו – עם כל הברכות שהיו, אני עוד לא ראיתי שכתבו תזכיר חוק, הממשלה הזאת, על הפשרה שעשינו – בצרפת קצבת הנכות היא 6,491 שקלים; בארץ, אדוני, 2,342. אז לפני שאתם מחוקקים את החוק הנואל הזה, היחיד שמצאתם בצרפת, של אי-חקירת ראש ממשלה בתקופת כהונתו, אולי כדאי שתשימו לב לעוד כמה דברים שקורים בצרפת, ואז תבואו אל החוק הזה. יש גם אמרה בצרפתית שאומרת L'Etat c'est moi. ואני משוכנע שיש, לפי מה שראיתי פה, אנשים שכך הם חושבים. L'Etat c'est moi – ואני מסתכל על המדינה שלי בצורה כל כך אינסטרומנטלית, כי כל מה שטוב לי קודם למה שטוב למדינה שלי. le Roi Soleil, קראו לו. זה היה מלך השמש. אם זה מזכיר לכם מישהו, עליכם האחריות, לא עליי. אבל יש גם דבר מאוד חשוב בצרפת, ועל כך מושתתת החוקה הצרפתית. ה-Liberte', Egalite', Fraternite', שזה חירות, שזה שוויון, שזה אחווה, שזה אחריות. ולפני שאתם מעלים את הרעיון הצרפתי, ואתם כל כך מדברים – כי כל היום שמעתי: החוק הצרפתי, והחוק הצרפתי לא יעבור. אני שמעתי היום, חבר הכנסת רועי פולקמן, שחבר הכנסת ביטן הודיע שאם אתם לא תתמכו בחוק הצרפתי – ואני מקווה שאחרי מה שאני אמרתי אתם השתכנעתם שאתם צריכים לתמוך בחוק הצרפתי – אז הוא יפיל את הממשלה. אבל אם במערכת מחזור הדם שלכם יש יושרה, כפי שראיתי שהיא מתגלית בימים האחרונים, ואני מאמין שיש, אתם חייבים לעשות מעשה ולהפסיק את L'Etat c'est moi ואת כל הסאגה הצרפתית הזאת, כי היא איננה מסתדרת. Merci beaucoup, mes copains. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. תעלה חברת הכנסת שרן השכל, סיעת הליכוד. אילן תמיד מעניין. רק לא הבנו מה זה L'Etat ce moi. אילן גילאון (מרצ): המדינה זה אני. היו"ר יצחק וקנין: אוה, המדינה זה אני. L'Etat ce moi. חמש דקות לרשותך, חברת הכנסת שרן השכל. שרן השכל (הליכוד): תודה רבה, סגן יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת – – היו"ר יצחק וקנין: זה, דרך אגב, הדיון האחרון שאני מנהל. שרן השכל (הליכוד): אה, טוב. אז ניהלת בהצלחה רבה, בצורה מאוד מאוד מוצלחת. אילן גילאון (מרצ): – – – צרפתית. שרן השכל (הליכוד): חברי הכנסת היקרים, שמעתי את הדוברים הקודמים ואת שלל הנושאים שעלו בדיון. שמעתי גם את דבריו של חבר הכנסת אחמד טיבי; שמעתי גם את ההאשמות שלו בנושא הסתה, סרבנות לשלום. אכן, הכנסת הנוכחית תצטרך להתמודד עם שינויים חיצוניים שפוקדים את אזורנו ומשפיעים על חיינו. אחד השינויים הוא תהליך ה"פיוס" ברשות הפלסטינית, תהליך שהוא המשך ישיר להתנהגות ולהנהגה פלסטינית בראשותו של אבו מאזן – הנהגה שמובילה לעימות מתמשך עם ישראל. לכן אני רוצה להתייחס דווקא לנושא המדיני. לפני חודש בדיוק אירע פיגוע נורא בשערי היישוב הר אדר: שלושה ישראלים צעירים נרצחו. לא חלפה יממה ותנועת הפתח, ויושב-ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, העומד בראשה, הוציאה כרזת תמיכה במחבל ובמשפחתו. זה אותו מחמוד עבאס, אבו מאזן, שהממשלה שהוא עומד בראשה משלמת מענקים נדיבים למשפחות מחבלים ומתאבדים; זהו אותו אבו מאזן שבמקום להכניס לכלא את המחבלים שבאים מקרבו הוא משחרר אסירים ומשלם למשפחותיהם קצבה חודשית; זה אותו אבו מאזן שהרשות שבראשה הוא עומד מקיימת תוכניות לימודים שמחנכות להשמדת ישראל ולרצח ישראלים; וזה אותו אבו מאזן שמעולם לא גינה טרור. אבל האמת היא שגם לא ציפיתי לשמוע ממנו גינוי כזה. אני לא חושבת שיש מישהו בבית הזה שבאמת חשב שאבו מאזן יקום, ידבר אל עמו, יגנה את הפיגוע ויוקיע את הטרור. כיו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לא מעוניין לשנות כיוון; הוא לא מעוניין להפסיק את המלחמה בישראל, הוא לא מעוניין למנוע טרור. כמה ציניות יש בהתנהלות ההנהגה הפלסטינית, שבמקום להשתמש בכספי המענקים שלהם, שהם מקבלים ממדינות העולם כדי לבנות חינוך יותר טוב, כדי לבנות תשתיות, כדי לספק להם פרנסה, מים וחשמל – במקום זה הם משקיעים בבניית תשתית טרור ובחינוך דורות על דורות של שונאים; עושים הון פוליטי מסבלם של זקנים וילדים. ואתם, חברי הכנסת מהאופוזיציה, או לא רואים או לא מבינים; ההנהגה הפלסטינית אינה מעוניינת בהסדר עם מדינת ישראל. זו הנהגה שלא מבטיחה לעמה דבר מלבד המשך המאבק חסר התכלית וחסר התועלת במדינת ישראל. והם יודעים שהם לא ינצחו אותנו, אז למה הם ממשיכים? המסקנה היחידה שאפשר להגיע אליה היא שזה משרת אותם; הם לא צריכים לדאוג למים או לחשמל, הם לא צריכים לדאוג לבריאות הציבור, לא לבנות בתים וגני שעשועים – כל מה שהם צריכים לעשות זה להסית נגד ישראל. וכעת גם להפוך את חמאס, ארגון טרור ששם לעצמו למטרה מלחמת חורמה בישראל, לחלק אינטגרלי ממערכות השלטון. איזו צביעות, איזו אחיזת עיניים. הפסיקו לדרוש מהממשלה לעשות מחוות של רצון טוב כלפי אבו מאזן, ודרשו מההנהגה הפלסטינית לעשות את המינימום הנדרש כדי שיהיו ראויים לשיח. במקום להחליש את ישראל במאבקה נגד השקרים הפלסטיניים וההסתה, הצטרפו לדרישה החד-משמעית מאבו מאזן: הפסק את המימון לטרוריסטים; הפסק את ההסתה לרצח, שנאה ואלימות. אלה צעדים בוני אמון. אבל אני יודעת, וגם אתם יודעים, שזה לא יקרה. לכן – אנחנו נמשיך להתעצם, נמשיך להשקיע בפיתוח תשתיות, נמשיך לקיים מערכת חינוך טובה ולהוביל את עולם המדע ביצירה, בחדשנות, בכלכלה. נמשיך לבנות בכל חלקי הארץ. וכמו שיאסר ערפאת אמר: מי שזה לא מוצא חן בעיניו, שילך לשתות ממי הים של עזה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת שרן השכל. חברת הכנסת אורלי לוי – איננה. יסכם את הדיון בהודעת ראש הממשלה על פעולות הממשלה השר אופיר אקוניס. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה לך, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האורחות והאורחים, הצופות והצופים, כמאמר השיר, "טוב לנדוד, אך טוב יותר לחזור". אני מאחל לכולנו, אדוני היושב-ראש, מושב פורה, מעניין, ענייני, שיוצגו בו עמדות, שצווחנות לא תהפוך למדיניות, שהעובדות תהיינה הבסיס לוויכוח, ולא כותרות הזויות חסרות שחר במקרה הטוב, ונבזיות ושקריות במקרה הפחות-טוב. בהזדמנות הזאת, גם פרידה מאדם שהיה לי הכבוד לשמש סגן יושב-ראש הכנסת לצידו, ואת אשר אני למדתי ממנו נדמה לי שלא אשכח כל חיי, ודאי לא חיי הפרלמנטרים – זהו סגן היושב-ראש יצחק וקנין. אמרת שזאת הישיבה האחרונה שאתה מנהל כסגן היושב-ראש. זהו אובדן לפרלמנט. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אומר לכם שחבר הכנסת יצחק וקנין, החובש את ספסלי הבית הזה מ-1996, אם אינני טועה, ועוד מעט תחל פה את שנתך ה-22, הוא אדם מרשים ביותר, נעים הליכות, פרלמנטר מהולל. מה שאני למדתי ממנו – אגב, לא רק כסגן היושב-ראש בכמעט השנתיים ששימשתי איתך כאשר סיימתי את תפקידי כיושב-ראש ועדת הכלכלה, אלא גם בתפקידי האחרים, גם עכשיו, כשר, וכסגן שר קודם. אינני יודע מה מקור ההחלטה, אני פשוט לא מבין – – – היו"ר יצחק וקנין: יש הסכם קואליציוני, צריך לקיים אותו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: הסכם בתוך הקואליציה. אני רוצה, בשם חברים בבית הזה, החדשים והחדשות, והוותיקים יותר, להודות לך – ודאי בשם עובדות ועובדי הכנסת ומזכירי הכנסת שעבדו אתך. ישיבות נשיאות איתו היו חוויה של לימוד והשכלה ולימוד עבודת הפרלמנט – וזוהי עבודה. המקום הזה, לכאן לפחות חלק מאיתנו – לא כולנו – באים לעבוד, לעשות עבודה כשליחי ציבור, וחבר הכנסת וקנין, סגן יושב-ראש הכנסת, היה דוגמה ומופת לפרלמנטר כזה. אדוני היושב-ראש, היו כאן נאומים רבים, מעניינים יותר ומעניינים פחות, אבל ללא ספק, הנאום המוזר ביותר, התמוה ביותר – אני גם מוכרח להגיד לכם, המשעשע ביותר – היה נאומו של יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת בוז'י הרצוג. מאוד מעניין, אגב, מה מעמדו, חבר הכנסת פרי, של חבר הכנסת הרצוג? הוא הרי הודח מתפקידו כיושב-ראש מפלגת העבודה, בבחירות דמוקרטיות, אבל הוא עדיין יושב-ראש האופוזיציה. אין דברים כאלה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז מה? מה הבעיה עם זה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חברת הכנסת ורבין, מה הבעיה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): האופוזיציה החליטה שהוא ימשיך להיות יושב-ראש האופוזיציה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: רק נצרים לשלטון מפא"י – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ברור. לא, רק מפא"י זאת הבעיה. ברור. אתם – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – יכולים להמציא תעלול שכזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: ורבין – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, לבזות את יושב-ראש האופוזיציה? לא ביזינו את ראש הממשלה. היו"ר יצחק וקנין: – – להגיד לך שבמשך חצי שעה יושב-ראש האופוזיציה דיבר – אחד לא פצה את פיו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: במסגרת השיח הפרלמנטרי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כשראש הממשלה יושב פה וקורא לכולנו "חמוצים", בלעג כזה – עם כל הכבוד לשר אקוניס, הוא לא ילעג ליושב-ראש האופוזיציה בצורה כל כך – – – ושלא מתאימה לך, השר אקוניס. היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת ורבין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא מתאימה לך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא אמרתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא מתאימה לך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: רק אמרתי שאני מבקש – אולי לא היית באולם כשדיברתי – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הייתי, הייתי. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – שצווחנות לא תהיה למדיניות. לא צריך לצווח כל היום. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חמוציות כן. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כל היום, אדוני היושב-ראש, המערכת הפוליטית בישראל חדלה מלקיים שיח, היא חדלה מלדבר. אני עם העבודה, העבודה איתי, ש"ס עם מרצ, יש עתיד – טוב, אני לא יודע כל כך עם מי, אבל לא משנה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אי-אפשר לקיים שיח. ובכן, אני בא, חברת הכנסת ורבין, עם טיעון, והוא אומר את הדבר הבא, חברת הכנסת לבני: ובכן, חבר הכנסת הרצוג, אדוני היושב-ראש, דיבר על שלטון החוק, ואני חושב שזה דבר ראוי ודבר חשוב, דבר שאני מאמין בעליונותו. אבל נשאלת השאלה, אדוני היושב-ראש, היכן היה חבר הכנסת הרצוג כאשר התייצב לחקירת משטרה בעצמו על מעורבותו בפרשיות העמותות הבלתי-חוקיות של אהוד ברק, שעליהן אמר מבקר המדינה: העבודה קנתה שלטון בכסף; מה עשה שם בחקירת המשטרה חבר הכנסת הרצוג? המגן הגדול, אדוני היושב-ראש, של שלטון החוק, מה הוא עשה? בדיוק התשובה שנאמרה באולם הזה: שתק. ובכן, למר הרצוג אני אומר הערב הזה: מוטב לא לחזור על נאומים בנושא שלטון החוק כאשר חמאה מרוחה על מצחך, ובבחינת נאה דורש, נאה מקיים. עליונות שלטון החוק, אדוני היושב-ראש, היא אבן יסוד בתפיסות הליכוד, ואני מציע שאף אחד בבית הזה לא יטיף לנו בעניין הזה. בית המשפט העליון, שרת המשפטים לשעבר לבני – נדמה לי שהיא אפילו הייתה שרת משפטים מטעם הליכוד תקופה מסוימת, תקופה מסוימת היא הייתה שרת משפטים מטעם הליכוד – את יודעת שבית המשפט העליון הוא אבן יסוד בתפיסה שלנו. קודם כול, בתפיסה הפוליטית של הליכוד, בדמוקרטיה שלנו – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): של ז'בוטינסקי ודאי – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: של ז'בוטינסקי, של בגין, של אקוניס, של נתניהו, של שמיר, של אחרים, של חברת הכנסת השכל, הנמצאת כאן מטעם סיעת הליכוד ברגע זה. ואני מציע לזכור את זה ולא להטיף לנו מוסר השכם והערב. אבל, וזוהי הסכנה הגדולה, אדוני היושב-ראש, מי שמטשטש בשנים האחרונות את העיקרון של הפרדת הרשויות אינו הרשות המחוקקת וגם אינו הרשות המבצעת; לדאבון הלב, המטשטש העיקרי, חברת הכנסת לבני, של העיקרון החשוב הזה, שאני תומך בו וגאה בו, ואיאבק עליו, הוא בית המשפט העליון. בשנים האחרונות פשוט הפך בית המשפט העליון למבטל סדרתי וסיטוני של חוקים שאין בהם דבר וחצי דבר בלתי חוקתי. אתה יודע, הדוגמה, אדוני היושב-ראש, המובהקת ביותר, הדבר המובהק ביותר היה הרמיסה של חוק-יסוד: הכנסת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תחליף נאום, אופיר. כל פעם אותו נאום. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת בר, אתה פרלמנטר טוב. אני מחשיב אותך. אני מקווה שאני לא פוגע בך במפלגת העבודה, אבל אתה פרלמנטר טוב. אתה מכיר את עבודת הפרלמנט ואת חוק-יסוד: הכנסת. ובפעם הראשונה שאני נדהמתי, אדוני היושב-ראש, מהביטול, מהרמיסה של בית המשפט העליון את הבית הזה ואת חוק-יסוד: הכנסת, היה כאשר בדצמבר 2012 פסל בית המשפט העליון את החלטת ועדת הבחירות המרכזית, חבר הכנסת פרי, על פסילתה של חברת הכנסת זועבי. לא היה דבר בלתי חוקתי אחד בהחלטה של ועדת הבחירות המרכזית, משום שכאשר הגברת הזאת, זועבי, השתתפה במאבק מזוין נגד ישראל היא עברה על סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, ופסילתה הייתה ראויה. ואז בא הבג"ץ וביטל את הפסילה. וזה, אדוני היושב-ראש, מהדהד בראשי עד עצם היום הזה. ואז הבנתי: הופה, הופה, חבר הכנסת פרי, הופה, משהו כאן לא בסדר. וכמובן, בשנים האחרונות הפסילה החוזרת ונשנית של חוקי המסתננים; ההחלטה אתמול על הריסה של 15 בתים בנתיב האבות, החלטה אומללה; הדיון בנושא פיצול, אפילו הדיון בנושא פיצול תאגיד השידור הישראלי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו חולים בבגצת, ישראל חולה בבגצת. כל דבר בג"ץ. האם הדבר הזה, חבר הכנסת יונה, עולה על הדעת? שכל דבר שנקבע פה – ויבוא יום, יבוא יום, אני לא מעריך שהוא קרוב, אבל הוא תיאורטית עלול לבוא, שבו אתה תהיה חלק מן הרשות המבצעת, לא מן הרשות המחוקקת, ויחד עם חבר הכנסת בן ראובן – יכול להיות, אני לא מעריך שזה יקרה אבל זה עלול לקרות. אתם תהיו חלק מן הרשות המבצעת, תרצו לעשות משהו, תגייסו את הרוב הדרוש בבית הזה, ואנחנו, אחרים, נפנה מייד לבג"ץ על כל דבר, כי לא נקבל את הפסדנו בדיבייט דמוקרטי, ונפנה לבג"ץ. דבר בלתי מתקבל על הדעת. השר פרי היה שר בממשלה. הוא יודע שממשלה – תפקידה למשול ולבצע. ובעניין זה אני מוכרח להתחבר לדבריו של חבר הכנסת ראובן ריבלין – היום הנשיא ריבלין, סליחה – אשר ציטט את חבר הכנסת ראובן ריבלין שהתריע מפני הסכנה הזאת בפני השופט אהרן ברק, בדיוק, אדוני היושב-ראש, כפי שעשה שר המשפטים בממשלה שבה חברת הכנסת לבני הייתה בכירה מאוד, פרופ' דניאל פרידמן, שאמר, חבר הכנסת בן ראובן – דניאל פרידמן, שר המשפטים מטעם סיעת כולנו, מפלגת כולנו, זכרה לברכה – שהנזקים שעשה אהרן ברק בבית המשפט העליון, אי אפשר יהיה לתקן אותם במשך 50 שנה. ובכן, על עניינים מסוימים אפשר להסכים כאן. לא כל דבר זה שמאל וימין, לא כל דבר זה קואליציה ואופוזיציה. ועכשיו – גם זה היה פה ובזה אני אסיים – לנושא החביב על האופוזיציה, שחוזרים אליו כל פעם, כל פעם: הליכוד, אדוני היושב-ראש, איננו מנחם בגין; אין דרך, אין ערכים, סכנה לדמוקרטיה, סתימת פיות. פתאום הצד הזה של המערכת הפוליטית, צד שמאל של המערכת הפוליטית, משמאל, מתגעגעים, מדברים בערגה, כותבים מאמרים, מצייצים על מנחם בגין, זיכרונו לברכה. ובכן, אדוני היושב-ראש, הפאשיסט הגדול הפך לאביר הדמוקרטיה. הרוצח, כך אמרתם, הפך לעושה השלום האולטימטיבי. המפלג והמסית – ואני מציע לכולכם לראות דברים, בעיקר של מר פרס, מר פרס, כן, שמעון פרס, זכרו לברכה, נשיא המדינה לשעבר – באיזה מילים איומות הוא השתמש, על מנחם בגין, יחד עם כל מקהלת האופוזיציה שהייתה כאן, איומות: מפלג, מסית. ופתאום בעיניכם הפך למאחד הגדול. ועכשיו, אדוני היושב-ראש, בערגה ובגעגוע גדול הם אומרים לנו שאנחנו אינם ממשיכי דרכו. ובכן, צבועים, פשוט נמאסתם. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – לא צבועים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זאת עובדה. הציבור רוצה בשלטון הליכוד, הציבור בא אל הקלפיות כבן חורין, פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, ומשלשל את הפתק הנכון לקלפי. ובזכות האמון הציבורי אנחנו יושבים כאן, אתם יושבים שם, וכך, אדוני, זה יימשך עוד שנים ארוכות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר אקוניס, שסיכם את הדיון בשם הממשלה. חברי הכנסת, אין לי אלא להתבייש יחד עם הנוכחים שרשום לנו בסדר-היום שאנחנו גם מעלים את זכרו של חבר כנסת שהלך לעולמו, וגם משביעים חברי כנסת חדשים – הם מצהירים אמונים – ואנחנו בנוכחות של שליש במליאה. נתבייש ביחד, אין לי פתרונות אחרים. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת במקומות. סגנית שר החוץ, נא לשבת. דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אפרים שלום, זיכרונו לברכה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו מבקשים, קודם כול, לכבד כעת את זכרו הברוך של חבר הכנסת לשעבר אפרים שלום, שהלך לעולמו לפני כחודשיים והוא בן 83. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. אפרים שלום, שנולד וגדל באיראן ועלה לארץ בתחילת שנות ה-50, כיהן כחבר הכנסת האחת-עשרה מטעם מפלגת המערך לאחר שהיה מזכיר תנועת המושבים. לאחר שפרש מכהונתו בכנסת, שבה פעל בוועדות הכספים והכלכלה, היה אפרים שלום מנכ"ל מועצת הירקות במשך עשור שנים. בתפקיד זה הביא לידי ביטוי את רוח הציונות ואהבת הארץ שפיעמו בו במשך כל חייו. בשמי ובשם חברות וחברי הכנסת אני שולח מכאן תנחומים למשפחתו, לידידיו ולמכריו הרבים. יהי זכרו של אפרים שלום ברוך. הצהרת אמונים של חבר הכנסת סעיד אלחרומי היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עכשיו אנחנו נעבור להצהרות אמונים של חברי הכנסת החדשים, שבאו במקום אלה שכפי שאמרתי עזבו את הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור על שקט. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו של עבדאללה אבו מערוף בכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום שישי, י"ט באב תשע"ז, 11 באוגוסט 2017, בא במקומו סעיד אלחרומי. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את סעיד אלחרומי לעלות לדוכן. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, אקרא לפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". זה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): מתחייב אני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה יכול לומר כמה מילים, אם ברצונך לעשות זאת. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): כמה מילים – כמובן, ברכות למשפחה, לחברים, לחברי לרשימה ולכל מי שעמל שאגיע למעמד הזה. גם לחברי שסיימו את תפקידם בכנסת, חבר הכנסת ד"ר עבדאללה אבו מערוף, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברי הנכבדים, חברי הכנסת, אני בחרתי שנאום הבכורה שלי יהיה ביום הנגב, בשבוע הבא, עת יהיו כאן מאות מתושבי הנגב מתחילת היום ועד סופו, אבל כבר עכשיו אני מצהיר שהעבודה שלי בכנסת תהיה בשיתוף פעולה עם כל חברי הבית הזה, כדי לקדם נושאים שמאוד מאוד חשובים וקרובים לליבי; נושאים חברתיים כלכליים שמקדמים את האוכלוסיות המוחלשות בכל המדינה, ובמיוחד באזור שממנו הגעתי, הנגב – ערבים ויהודים כאחד. תודה רבה לכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לך. חברי הכנסת, דקה של תשומת לב. אם רוצים למחוא כפים במליאה, אין בעיה – תפנו לחבר הכנסת קיש, שימו את הנושא הזה על סדר-היום של ועדת הכנסת ותשנו את התקנון. מה שהלך פה היום כבר עבר כל גבול. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נו, זה לא היה חד-צדדי, הייתה תשובה ציונית הולמת. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו ממשיכים. יש עוד רשימה ארוכה של חברי כנסת חדשים. חברי הכנסת, נא לשבת. הצהרת אמונים של חבר הכנסת סאלח סעד היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו של מנואל טרכטנברג בכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום שלישי י"ג בתשרי תשע"ח, 3 באוקטובר 2017, בא במקומו חבר הכנסת סאלח סעד. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את סאלח סעד לעלות לדוכן. חבר הכנסת סאלח סעד, אקרא לפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: "מתחייב אני". זה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". סאלח סעד (המחנה הציוני): מתחייב אני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ברכות. אתה מוזמן לומר כמה מילים. סאלח סעד (המחנה הציוני): תודה לך, אדוני היושב-ראש, א. אני מתנצל על הקול הצרוד שלי, זה בעקבות מחלה שהייתה לי, ברוך השם כבר יצאתי ממנה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רפואה שלמה. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, ראש העדה הדרוזית שיח' מואפק טריף, קאדים, ראשי רשויות, שיח'ים נכבדים, מכובדיי כולם, אני גאה ונרגש לעמוד פה היום, מעל במה זו, כחבר בכנסת ישראל, כממשיך דרכו של אבי מורי ז"ל. זו סגירת מעגל עבורי, ופתיחת דלת חדשה להמשך עשייה למען הציבור. את פעילותי הציבורית התחלתי בהיותי נער, בשנות ה-80, בתנועת הנוער העובד והלומד ובמשמרת הצעירה. בחלוף השנים בגרתי, צברתי ניסיון רב ומצאתי את שליחותי בניהול מאבקים למען העובדים והגמלאים. היה לי הכבוד לייצג אותם עת כיהנתי בתפקידי כיושב-ראש ההסתדרות במרחב מרכז הגליל. במאבקיי חשתי את הקשיים שהיו מנת חלקם של סקטורים שלמים אשר עמלו רבות באופן תמידי כדי להתפרנס בכבוד. המשכתי את דרכי בניהול מאבקים אלו כמנהל חטיבת הרשויות המקומיות בהסתדרות. כאן המקום לומר לך, ידידי הטוב יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, דע לך כי אני שותף מלא בדרך; אמשיך להיאבק ללא פשרות למען צדק ושוויון חברתי בכל היבט. כן אילחם למען סגירת פערים בחברה הישראלית. בכהונתי בכנסת הנוכחית יעמדו לנגד עיניי שתי אג'נדות מרכזיות, ובהן אתמקד בשליחותי הציבורית החדשה כחבר הכנסת: שלום וביטחון, צדק ושוויון חברתי. דרך השוויון, שוויון חברתי, שוויון מגדרי, שוויון בתעסוקה, שוויון בין פריפריה למרכז, שוויון בין יהודים ומיעוטים. בדרך השלום אעשה את המרב לקדם ולסלול את הדרך לפתרון המיוחל, המתבטא בשתי מדינות לשני עמים. בבית אבי מורי ז"ל זכיתי לקיים יחסי רעות עם שמעון פרס ויצחק רבין ז"ל, שני המנהיגים שסימנו את המגדלור לפני המחנה. כמי שהאמין בהם ומאמין בדרכם – כך היא דרך השלום והביטחון, שאין שנייה לה – אמשיך לפעול להגשמת חזונם. אני מאמין כי החזרה למשא ומתן היא אינטרס חשוב, אם לא קיומי, עבורנו. אין ספק בליבי כי עוצמתה וחוסנה של מדינה נאורה, מדינה דמוקרטית נאורה, נמדדים במידה רבה ביחס שלה למיעוט. למותר לציין כי אנו חיים בחברה מגוונת, רוויית מאבקים ושסעים, שהתפשטו והפכו לנגע ממאיר, שחובתנו לעקור אותו מהר ככל האפשר מן השורש. מכאן אני קורא לכל עמיתיי חברי הכנסת בכנסת הזאת, בואו נעשה כל שאפשר לאיחוי השסעים – בין יהודים לערבים, בין האשכנזים למזרחים, בין חילונים לדתיים. בואו נקים יחד מפעל לאומי לאיחוי שסעים. כן, מפעל לאומי לאיחוי שסעים. אתם יודעים מה, נקים שני מפעלים: הראשון לאיחוי שסעים, והשני – לשוויון. בכנסת הזו אפעל ככל יכולתי לביטול השסעים הבלתי-נסבלים הללו. כמי שמכיר את צורכי הדרוזים, העדה האיכותית הזו, שתרמה כה רבות למדינת ישראל, וכמי שמחובר לצפון ולצורכי האזור, אני יודע עד כמה העדה הדרוזית ראויה לשוויון אמיתי, בפרט נוכח תרומתה העוצמתית ורבת-השנים למדינת ישראל. אף לאחרונה, בפיגועים שאירעו בירושלים, נרצחו שוטרים דרוזים שחירפו את נפשם למען המדינה. ניתן להיווכח עד כמה אנו הדרוזים מקיימים את ברית הדמים, עד כמה בני העדה תורמים, ותרמו, את היקר להם מכול למען המדינה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לציין נתון אחד: עדה ששכלה 427 במערכות ישראל – 427 חללים במערכות ישראל – שימו לב לאי-שוויון הזועק לשמיים – כמעט 90% מבני העדה הדרוזית מתגייסים לצה"ל ומעטים מהם זוכים להתקבל לשירות הציבורי, כולל נשים. זאת רק דוגמה אחת מני רבות לחוסר השוויון המקומם בין הדרוזים ליהודים. במקום שיש שוויון בחובות, לא ייתכן שלא יהיה שוויון גם בזכויות. והינה, חוק הלאום כדוגמה לכיוון השלילי, שלא יהיה שוויון גם בזכויות; והינה, חוק הלאום כדוגמה לכיוון השלילי שאליו מידרדרת המדינה. זהו חוק שערורייתי, מפריד, מפלה ומפלג בין חלקי העם. חוק זה יביא לשחיקה חמורה במעמדה של הדמוקרטיה. הוא פוגע בזכויות האדם של אזרחי המדינה. פוגע בזכויות המיעוט הערבי, המהווה חמישית מאזרחי המדינה, עומד בניגוד מוחלט לזכות השוויון ופוגע פגיעה קשה בדמוקרטיה ובזכויות האדם ובאמון המיעוט כלפי המדינה. זה לא הכיוון שאותו אנו רוצים לראות ולהביא אליו את המדינה הזאת. מגילת העצמאות דיברה על מדינה יהודית ודמוקרטית, על שוויון זכויות וחברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין. חוק הלאום מהווה הפרה חמורה של מגילת העצמאות. הוא הכול מלבד דמוקרטי. הוא מתווה דרך לאזרחים סוג א', אזרחים סוג ב', אזרחים סוג ג' ואיש אינו יודע היכן זה יסתיים. אפילו מורה הדרך של הימין עצמו, זאב ז'בוטינסקי, כבר אמר, ואני מצטט, משפט: " – – – לנצח נצחים התנאי העיקרי למצבה הבריא והאיתן של ארץ ישראל כולה. שוויון זכויות גמור של שני הגזעים, של שתי הלשונות ושל כל הדתות, ישרור במדינה העברית העתידה". אז אפילו את פיו וחזונו של מורה הדרך שלכם אתם מפירים. אני קורא כאן קריאה נרגשת, מעל במה מכובדת זו. אדוני היושב-ראש, אל תפרו את הברית שלכם עם העדה הדרוזית בישראל. ניסיונות חמורים להפר את הברית צצים לאחרונה במשנה תוקף ויש לעוקרם מן השורש. חוק הלאום ודומיו מחלישים את ברית החיים בינינו ואת הערכים האזרחיים שעל בסיסם הפכנו למקשה אחת המחויבת למדינת ישראל. אל תשברו את הסולידריות החיונית כל כך בינינו. לא רק בתחום הביטחון כאמור לעיל, אלא גם בתחום החינוך. בני העדה הדרוזית הוכיחו היטב את איכויותיהם. בתי הספר התיכון בירכא ובבית ג'ן, היישוב שאני גר בו, מובילים את הדירוג הלאומי בשלוש השנים האחרונות. יש להכשיר את הצעירות והצעירים הדרוזים לתפוס את המקום היאה להם באקדמיה, בזירות ההייטק, הפיתוח הטכנולוגי ובכל תחום אחר שבו נדרשת נחישות ויכולת רכישת ידע. הם ראויים לכך בזכות ולא בחסד. כן, בזכות ולא בחסד. גם לעדה הדרוזית מגיעים מרכזי תעשייה מודרנית, תשתיות מוניציפליות, שיתוף אזורי, חדשנות ומצוינות. הכפרים הדרוזיים זכאים לתנופת פיתוח בכל התחומים, בחינוך, בתשתיות, בהרחבת התעסוקה האיכותית, בפיתוח חממות תעשייתיות בדרך להקמת אזורי תעשייה משגשגים. היישובים הדרוזיים בצפון הם פניני נוף המצדיקים השקעה רחבת היקף בתיירות פולקלור, תיירות סביבתית, תיירות בריאותית ותיירות פנאי וספורט. כבר זכינו, לדוגמה, כי חבר הכנסת הרצוג – יושב-ראש האופוזיציה, עתיר זכויות במאבק על זכויות הדרוזים – בכהונתו כשר התיירות היה הראשון שדאג כי יוענק לדרוזים מענק של 24% בהשקעה לבניית צימרים וחדרי אירוח. אני מבקש מהממשלה להגדיל את הסיוע והמענקים כדי לפתח את התיירות בכפרים. נעשה הכול למען אישור תוכניות המתאר ליישובים הדרוזיים והערביים בהקדם. לא יעלה על הדעת שמיטב בנינו, בני העדה הדרוזית, עדיין נאבקים על זכותם למקום מגורים בכבוד, והם נגררים ונשפטים בבתי הדין מתוך עיוות הזועק לשמיים. אדוני היושב-ראש, בקהל הנמצא פה באולם הזה נוכחים קצינים דרוזים שבנו קורת גג על אדמתם ונקנסו במאות אלפי שקלים. איך ייתכן שחיילים משוחררים, לוחמים בסדיר ובמילואים וקצינים בכירים, לא יוכלו לבנות את ביתם על אדמתם, בשל הביורוקרטיה של ועדות התכנון וההתעלמות המוחלטת של מערכות החקיקה והפיתוח? לא נוכל להשלים עם מדיניות הריסת הבתים. אעשה כל שביכולתי שלא ייהרס עוד בית אחד בכפרים הדרוזיים. כלל נקוט הוא כי ביתו של אדם – מבצרו. כל אדם זכאי לקורת גג שתגן עליו ועל בני משפחתו. דבריי אלה מקבלים משנה תוקף נוכח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ונוכח העובדה כי מזה עשרות שנים לא חולקו מגרשים לחיילים המשוחררים. דוגמה אחת: ביישוב שלי, בית ג'ן, לא חולקו חלקות אדמה זה יותר מ-15 שנים. יש לדאוג לאלתר ובאופן מיידי, כבר ממחר, להכנת תוכניות מתאר לכל יישוב, לדאוג לפיתוח אזורי ולמרחבי תעסוקה מגוונים, להשקיע בתשתיות הכבישים ובפיתוח מערכות המים והביוב, ועוד ועוד. במשפט אחד – יש לדאוג לשוויון, שוויון מלא בזכויות ולא רק בחובות. יש לדאוג לזכויות הפריפריה כולה. יש לפתח את הגליל והנגב המרוחקים ממרכז הארץ. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, בואו נירתם למשימה ונגשימה ביחד, שכם אל שכם, יד ביד. זוהי הציונות. אשמש קול לבני העדות הדרוזיות, הצ'רקסיות ובני המיעוטים האחרים על כל עדותיהם, ואפעל למען האוכלוסיות המוחלשות ולמען הפריפריה בגליל ובנגב. לבטח אפעל למען ביטחונה ושלומה של מדינת ישראל. לא אנוח ולא אשקוט, אפעל ללא לאות להגשמת המטרות הללו. לסיכום אומר: אין לנו דרך אלא זו שתובילנו לשלום אמת. אין לנו פתרונות חברתיים אלא בדרך הצדק והשוויון ובידנו הדבר. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לאחל ליושב ראש מפלגת העבודה אבי גבאי – אבי ידידי, הצלחה רבה. הצלחתך היא הצלחתנו. אני משוכנע כי תצעיד את מפלגת העבודה להישגים נוספים. זה המקום להעלות על נס את תרומתו של חברי הטוב עמיר פרץ, בהיותו שר הביטחון, לממש את פרויקט כיפת ברזל. אזרחים רבים במדינת ישראל ניצלו. עמיר ידידי. דומני כי הכינויים גיבור ישראל והמציל הלאומי הם כינויים שהולמים את פועלך. ואיך אפשר לא להזכיר ולהודות למשפחתי. לרעייתי דליה, שמלווה אותי שנים רבות ושתמכה בי לאורך כל הדרך ונתנה לי את הכוחות להמשיך במאבקיי. תודה לילדיי ולמשפחתי המצומצמת והמורחבת. תסלחו לי, אני מתרגש. תודה לאבי המנוח – שרובכם במשכן הכירוהו ואת תרומתו – שהתווה לי את הדרך. המשכתי בעקבותיו כאיש של שלום, איש של ערכים, כמי שעזר לזולת. כך חונכתי וכך אני ממשיך. אדוני היושב-ראש, ברשותך עוד חצי דקה לזכרו של אחי ריאד. שמחתי מהולה בעצב, עצב גדול מאוד, משום שאחי, ניצב משנה בדימוס, הלך לעולמו לפני כשבועיים, טרם כניסתי לכנסת ולא הספיק לראות את חלומו מתגשם, לראותני נואם כחבר כנסת מן המניין בכנסת ישראל. אחי היקר והאהוב, אני מודיע לך כי חלומך התגשם, ובוודאי אתה מלמעלה צופה בנו ברגעים אלו. נוח על משכבך בשלום. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת סעד. (מחיאות כפיים) חברים, רק דיברתי על זה. כמו שאמרתי כבר: רוצים מחיאות כפיים, תשנו את התקנון. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עמיר פרץ לברך את חבר הכנסת החדש סעד. ברכה קצרה. חברי הכנסת נא לשבת. נשמע את ברכתו של ותיק חברי הכנסת, חבר הכנסת עמיר פרץ. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, ראשי העדה, השיח' מואפק טריף, חברי הכנסת לשעבר שנמצאים כאן, בני המשפחה כולם, אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת סאלח סעד, ידידי, הכנתי דברים, אבל הנאום שלך הותיר אותנו ללא מילים. למעשה, איך לומר, קשה מאוד למצוא דברים אחרי הנאום המאוד-מאוד מיוחד שנאמת כאן. על זה שהצבת לעצמך אתגרים אישיים, ודאי גם הצבת לעצמך איך אתה משתלב במימוש החזון הלאומי. אני מכיר אותך כבר הרבה מאוד שנים, ואני יודע עד כמה אתה נחוש, נחרץ ובסוף מגיע אל המטרה. אני אצמצם בדבריי שתכננתי – אני אמצא בוודאי הזדמנות אחרת לומר את הדברים ביתר פירוט – אבל אומר לך רק דבר אחד מרכזי. המסר המרכזי שלך מזכיר לי ימים מאוד חשובים: אכן צדקת. יש ברית, ברית דמים, בין מדינת ישראל לבין העדה הדרוזית. אני יכול להעיד כשר הביטחון, בכל מקום שבו פגשתי את הלוחמים הדרוזים, הם מילאו את משימותיהם, הם תמיד ידעו לעשות זאת הכי טוב שיש, גם כשהיו צריכים להקריב קורבנות. גם בתקופה האחרונה ראינו שבני העדה הדרוזית מקריבים, כאשר שוטרים נהרגו ברחבה על הר הבית. אני רוצה לומר לך, אם יש ציווי שאתה צריך לקחת מהנאומים שאתה נאמת, ומהדברים שאני אומר לך: ברית הדמים זה דבר חשוב, אבל ברית החיים זה הדבר הכי חשוב. את ברית החיים הזו צריך לצקת; שהמחויבויות של הממשלה כלפי העדה הדרוזית יהיו הרבה מעבר לכבוד לעדה הדרוזית, כי עם כבוד לא בונים בתים, ועם כבוד לא מוצאים מקום תעסוקה, ועם כבוד לא מוצאים פרנסה. מעבר לכבוד, צריך להיות פה שינוי סדרי עדיפויות. צריך שאכן אנחנו נקיים את מחויבויותינו לעדה, והיום אני מנצל את היום הזה כדי לומר – ודאי בשם כל חבריי שנמצאים כאן – שאנחנו מברכים את העדה הדרוזית על שחקן חיזוק עם נשמה, שחקן נשמה, שהגיע כאן למשכן וודאי יתרום תרומה גדולה לחיזוק המטרות שלכם. הדבר הנוסף הוא: אתה איש של חיבורים, אתה איש שיודע להפיל חומות; אתה איש שיודע לבנות גשרים; תעשה הכול כדי להגשים את הדברים שאמרת, ואכן, אנחנו כאן כולנו היום מצטערים על כך שלא אביך ולא אחיך, זכרו לברכה, נמצאים איתנו, אבל ודאי הציווי שלהם נמצא איתנו, והציווי הזה צריך ללוות אותך לכל מקום שתלך, כדי שתגשים את משאלותיך ותהיה חלק מהחלום הישראלי שמאחד בין כל העדות, בין כל הדתות, בלי הבדל של דת, גזע ומין. אני מאחל לך הצלחה. בהזדמנות הזאת אני מאחל הצלחה לכל חברי הכנסת החדשים, גם סאלח, גם החברה הנועזת שלנו, שהגיעה לכאן יחד עם כל החברים מיוקנעם, אבל ודאי אני לא אקח את הדברים שצריכים לומר עלייך, באמת, בהצלחה. בהצלחה לכולם. מוסי רז. בהצלחה לכל חברי הכנסת החדשים. תודה לך, אדוני היושב-ראש, באמת, כבוד גדול היום לקבל ארבעה חברי כנסת שוודאי יתרמו את תרומתם למשכן הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת ברושי. הצהרת אמונים של חברת הכנסת לאה פדידה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו של אראל מרגלית בכנסת, שנכנסה לתוקפה ביום שישי, ט"ז בתשרי תשע"ח, 6 באוקטובר 2017, באה במקומו חברת הכנסת לאה פדידה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את לאה פדידה לעלות לדוכן. חברת כנסת לאה פדידה, אקרא בפנייך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואת תשיבי: "מתחייבת אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל, ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". לאה פדידה (המחנה הציוני): מתחייבת אני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ברכות. לאה פדידה (המחנה הציוני): תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: את מוזמנת ודאי לומר כמה מילים. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אורחים נכבדים, משפחה יקרה. אני, לאה פדידה, בתם של חנה ויוסף בן-שטרית, עולים ממרוקו ורומניה, שעלו לארץ כדי לבנות ולהגשים, לבנות בית ומשפחה גדולה ואוהבת, להגשים את החלום הציוני. אבי היקר, יוסי, אדם צנוע וישר דרך שעלה לארץ ממרוקו, נטע בי את התרבות והשפה הנפלאה והעשירה של יהדות מרוקו. אימי חנה אשת חסד ונתינה, הובילה בית שבו ערך הסולידריות החברתית הוא ערך עליון. חינוך אינו ממוצע הציונים שאותו אתה משיג בסוף שנת הלימודים. חינוך הוא מטען הערכים שאותו אתה נושא עימך בשביל החיים. אני גדלתי בבית שבו לימדו אותי שלהיות יהודי זו זכות; להיקרא ציוני, את זה אתה צריך להרוויח – בנתינה למדינה, בעשייה למען החברה. מאז אני פוסעת בדרך הזו כל יום. גדלתי בחיפה, בשכונת חטיבת כרמלי, מקום שבו לא היה עושר בחומר אך היה עושר ברוח; מקום שבו זרעו הוריי את אהבת הארץ ואהבת האדם. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אין כמו חיפה, אין כמו חיפה. לאה פדידה (המחנה הציוני): מילדותי ועד היום אני דבקה במשימת ההתנדבות לקהילה, כי במקום שבו השירות הציבורי אזל ואינו נוכח, אין לנו הזכות לעמוד מנגד ולוותר. במקום שבו המסגרת הגדולה ויתרה על חובתה, עלינו לקחת אחריות ולעשות באהבה. רוח ההתנדבות היא הנשמה של הסולידריות החברתית. עם סיום שירותי הצבאי, הצטרפתי למשפחת הקרן הקיימת לישראל, שם הכרתי ציונות מעשית, הנעשית לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. ביוקנעם נטעתי שורשים משלי, כאשר לצידי עומד יהודה, שותף ובעל תומך; אימא גאה לעידו, סטודנט לתעשייה ומינהל, וליובל, המשרתת בגדוד 13 בחטיבת גולני. מהפריפריה, היקרה לליבי, אני מביאה עימי 18 שנים של ניסיון ציבורי בשלטון המקומי, 18 שנים של עיסוק יומיומי בבעיות הפרט ובמשימות הקהילה. יוקנעם איננה סיפור מקומי; יוקנעם היא מודל לאומי של יכולת להפוך מעיירת ספר לעיר משגשגת. והדבר החשוב ביותר – הצמיחה של יוקנעם הגיעה לכל תושבת ותושב, את פירות ההתפתחות קטפו תושביה. בימים שבהם ישראל מתגאה בצמיחה ובעודפי גבייה ממיסים, עלינו לראות את האזרח. הישגיה של כלכלת ישראל שייכים לאזרחיה. הם ראויים לשירותים חברתיים ולהשקעה ציבורית גדולה יותר. לכן, החוק הראשון שארצה לקדם הוא חוק חינוך חינם מגיל אפס. ילד לא נולד בגיל שלוש. אל תחשבו שהפריפריה זקוקה לסל מזון. הפריפריה זקוקה לסל שירותים חברתיים, וחינוך הוא ההשקעה הציבורית החכמה והצודקת ביותר. את כל תפיסת עולמי, את כל פעילותי האישית, עשיתי בתודעה נשית פורצת דרך. על בשרי למדתי שההתמודדות שלנו כנשים היא קשה יותר; שבסולם ההתקדמות בחיים יש לנו, הנשים, יותר שלבים, ואני נושאת איתי תודעה נשית עמוקה גם לשליחותי בבית המחוקקים. שליחות ציבורית היא לא מקום להגשמה עצמית; היא מקום להגשמה אידיאולוגית. אבל אין שליחות אידיאולוגית בלי להכיר את הציבור שלמענו אתה נאבק. שליחות ציבורית צריכה להיות מחוברת לאדם ולקהילה, להכיר את שפתו, להריח את הריחות, לנשום את האוויר של המקום שבו נושאים אנשים עיניים אל פועלך. לא בשם עצמי אני עומדת כאן. אל מליאת הכנסת לא הגעתי כדי לספר את סיפור חיי. אל הבית הזה הגעתי בשם אלו שאינם בעלי המאה אך הם בעלי דעה. מראות מקוממים של מי שמחלקת כסף מזומן לנכים לא צומחים ללא אקלים וקרקע מתאימים. תרבות של הערצת העושר, של הזמנת העושר אל בית ראש הממשלה – היא המאפשרת לבעלת המאה לצאת אל הרחוב ולחלק כסף למפגינים. במקום שבו הסולידריות החברתית נרמסת, אפשר לקנות שמירה מחייל עני. סולידריות חברתית היא לא מעשה של הציבור הרחב בלבד. סולידריות היא גם משימת נבחרי הציבור. שותפות לא יכולה להתקיים ללא ניסיון כן ואמיתי להבין את הצרכים של השונים ממך. אני פונה אל חברי הכנסת מהסיעות הדתיות והחרדיות: אחים שלכם אנחנו. שולחן השבת שלנו אותו שולחן שבת, הקידוש אותו קידוש. גם אם אני שומרת את השבת שונה מכם, היא חשובה לי באותה מידה. אני יודעת מהו כוחה של קהילה. אני מכירה את העוצמה החברתית שטמונה בכם, ושותפה שלכם לחקיקה ולפעילות חברתית מבקשת אני להיות. כפי שציינתי, אין שליחות ציבורית עומדת ללא שליחות אידיאולוגית, ואין שליחות אידיאולוגית ללא מעשה פוליטי. את המעשה הפוליטי שלי התחלתי עוד בילדותי, בתנועת בית"ר, לוחמת במערכת בחירות. הדמעות שהזלתי בחגיגת המהפך של 17 במאי 1977 בגן הזיכרון בחיפה לא יבשו לעולם, כי ניצחון פוליטי הוא דבר שלא שוכחים. אבל אני את המהפך שלי השלמתי בבגרותי, וכעת עליי מוטלת האחריות להיות שותפה עם חבריי מסיעת המחנה הציוני, ועם היושב-ראש אבי גבאי, להוביל אל המהפך הפוליטי שישראל זקוקה לו. זהו המהפך של בעלי הדעה. ולאלו שכעת אולי יזלזלו בדבריי, אני מציעה רק דבר אחד: היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה. לא הספקתי ב-49 שנותיי לזכות ברכוש רב, אך הספקתי לרכוש חברים. כשאומרים שפוליטיקה וחברות לא הולכות יחד, אז – אומנם זה היום הראשון שלי בכנסת, אך קילומטרים רבים עשיתי על הכביש הפוליטי. אני יכולה להעיד שחברות ופוליטיקה כן הולכות יחד. סימון אלפסי ודני עטר, שעל מנהיגותם ביוקנעם, בגלבוע ובקרן קיימת עוד ייכתב פרק בדברי ימי המדינה הזאת, לכם אני חבה תודה. אתם לא רק אנשי ציבור ראויים, אתם גם חברי אמת. תודה. תודה למשפחתי היקרה, ולחברים ולחברות שמלווים אותי לאורך הדרך. ולסיום אני עומדת כאן, על במת הכנסת, ואין זה דבר מובן מאליו. זוהי זכות גדולה. את דרכי אעשה ברוח המקורות: סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחברת הכנסת פדידה. אנחנו גם מקבלים בברכה את ראש עיריית יוקנעם, שנמצא איתנו ביציע. ברוך הבא, ראש העיר של יוקנעם. חברי הכנסת, נא לשבת. אני מבקש מחבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, לברך את חברת הכנסת החדשה לאה פדידה. בבקשה, אדוני. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי, חברתי, חברת הכנסת לאה פדידה, נכון שאת מוקפת חברים, לאה, אבל עכשיו – כללי הטקס. אני מבקש, קודם כול, לברך את יהודה, ואת ההורים, חנה ויוסי היקרים, ואת עידו, ואת יובל, וכמובן את סימון, שעוד נדבר בו, כי לאה, הסיפור שלך הוא הסיפור הישראלי המופלא והמיוחד. כל אחד בבניין הזה, במליאה הזאת, זה משהו מאוד מיוחד. כל אחת ואחד, יש להם סיפור אישי מרגש. לאה – אני מצטער. פשוט מצטער. לכל אחד יש סיפור אישי, וסיפור עם שורשים, והסיפור שלך הוא מדהים. כפי שאמרת, ואת מאוד גאה בכך, את גם בת ליוצא עליית מרוקו ואת גם בת ליוצאת עליית רומניה. את מגיעה לכנסת עם מטען עצום של ניסיון, בשלושה מעגלים שהם מאוד מאוד חשובים לבניין הזה, ואת אשת ציבור למופת. אני בטוח, וכולנו בטוחים שתצלח מלאכתך, מלאכת הייצוג, החקיקה ומלאכת הציבור, כפי שהצלחת עד כה. שלושת המעגלים – את הזכרת אותם בחטף, אבל אני אעמוד עליהם בקצרה – הקרן הקיימת לישראל, שאת צמחת שם בסולם הדרגות, בפרויקטים, במעשים, בפעולות, בהשפעה על הסביבה, במאבקים גדולים, והגעת לתפקיד מאוד בכיר עם מינויו של דניאל עטר ליושב-ראש הקרן הקיימת – שם השארת חותם גדול שאני בטוח שישרת אותך כאן בכנסת במאבקים הסביבתיים החשובים. השני זה יוקנעם. נמצא פה ראש העיר – המיתולוגי, אני קורא לו – ראש העיר הטוב ביותר במדינה והעיר הישראלית האולטימטיבית, סימון אלפסי, שאפשר לומר שאת בת טיפוחיו הציבורית והפוליטית, והיום יוקנעם שמחה מאוד שיש לה ייצוג באמצעות חברת הכנסת לאה פדידה בכנסת. אין ספק שהכללים, והנורמות של סימון כאיש ציבור הן הנורמות שמלוות אותך גם לכאן. ושלישית, את עלית במשעול הקשה של מפלגת העבודה, ולקחת נושא חשוב ביותר, שזה הנושא של המגדר והמאבק למען זכויות נשים. את משמשת יושבת-ראש תא החברות כבר שנים רבות, ואני גאה במיוחד שאת חברת הכנסת העשירית של המחנה הציוני, שלאחר שהקמתי אותו יחד עם ציפי לבני, אנחנו הבאנו לכך שיש ייצוג משמעותי, דרמטית: עשר חברות כנסת מתוך 24. אין מפלגה כזאת בבית הזה. ללא ספק תוכלי להמשיך להרים את נס השוויון והמאבק בכל החוליים של החברה הישראלית בנוגע למעמד האישה, ובוודאי בנוגע ליחס אליה. לאה, ברוחך הטובה, בעוצמתך הפנימית, במנהיגותך, אני בטוח שתצליחי, כולם בטוחים. ברכת הצלחה גדולה מכולנו, מכל הבית הזה, ובמיוחד מסיעתך האוהבת והמכבדת. בהצלחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה. הצהרת אמונים של חבר הכנסת מוסי רז היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותה בכנסת של זהבה גלאון, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון, ב' בחשוון התשע"ח, 22 באוקטובר 2017, בא במקומה חבר הכנסת מוסי רז. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את מוסי רז לעלות לדוכן. חבר הכנסת מוסי רז, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב, "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". מוסי רז (מרצ): מתחייב אני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה מוזמן, לא בפעם הראשונה, נגיד לצורך האמת, לשאת דברים מספר מן הדוכן. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, משפחתי האהובה, אני רוצה להודות לזהבה גלאון, הקול הצלול והברור ביותר של השמאל בבית הזה ב-18 השנים האחרונות, שימשיך להיות הקול הצלול והברור ביותר של השמאל. אני בטוח שהיא עוד תחזור לכאן בראש סיעה גדולה. אני נרגש ושמח על החזרה לכאן לאחר 15 שנה, בדיוק כשכבר נקרעה ל­י התעודה של חבר הכנסת לשעבר. אני להוט להמשיך בעבודה החברתית שעשיתי בוועדת הכספים ובחקיקה להגנת הסביבה וזכויות אדם וחווה. כחבר כנסת, אני מתכוון לייצג את מצביעי מרצ ולהטיב עם אזרחי ישראל כולם: ערבים ויהודים, נשים וגברים, מזרחים ואשכנזים, דתיים וחילונים, להט"בים וסטרייטים. אני מתכוון גם, ללא בושה, לעשות כל שביכולתי כדי להיות קול לאלה שאינם יכולים לשלוח הנה נציגים, אף שההחלטות שלנו משפיעות עליהם. כן, אני מתכוונים לפלסטינים בשטחים הכבושים. הממשלה הנוכחית לא מציעה תקווה. לשיטתה, המתנגדים למלחמה הם קיצונים. אבל מלחמה היא לא דבר מתון, היא סיוט מתמשך. עם שנתון תחת כיבוש, הפרה של זכויות אדם, שלילת חירות, זו לא מתינות, זה טירוף. מתינות בארץ הזו, פירושה להבין שלא נצליח לחיות כאן ללא שותפות בין יהודים לערבים. מי שחושב שנוכל להתבצר לנצח בתוך חומות בטון של לאום ודת מסכן את עתידנו כאן. בממשלה הזו אוהבים לדבר על עקרונות המשפט העברי. הבית הזה עבר על "לא תגנוב" לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. את הפסוק: "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו", מתארים אצלנו כדבר מגונה. במקום לרדוף שלום, רודפים כאן את המבקשים שלום, פעם ברימון, פעם בשלוש יריות אקדח ופעמים בחקיקה. את הדרך לשלום הורה לנו אברהם אבינו, בדברים שאמר לרועי לוט: אם תימינו ואשמיל, אם תשמילו ואימין. אברהם תמך בחלוקת הארץ. לו היה כאן, היה אומר ש-22 מדינות ערב מציעות כבר 16 שנה שלום ואנחנו מסרבים. אומרים שאין פתרון לסכסוך הזה. זה שקר. אפילו לשאלת הפליטים הוצעו פתרונות: בטאבה, בקמפ דייוויד, בז'נבה. הליגה הערבית אמרה: פתרון צודק ומוסכם, אבל ברחוב בלפור בירושלים יושב אדם שלא רוצה צדק, לא רוצה פתרון צודק ולא רוצה פתרון מוסכם. הממשלה בירושלים איננה פרטנר לשלום. הם יאשימו את הפלסטינים. אין שלום ואין ביטחון – זה באשמת הפלסטינים; יש חקירה משטרתית – זה באשמת התקשורת; יש עניים – הם אשמים בעוני כי הם נכים או גמלאים או מביאים יותר מדי ילדים. רק הממשלה שלנו אף פעם לא אשמה בשום דבר. להם אני אומר: אני חבר בבית הזה, אני משלם כאן מיסים, אני שירתּי כאן בצבא, לא מעניינת אותי אף ממשלה אחרת. את כל התשובות צריכה לתת הממשלה שאמורה לשבת כאן – ואין לה נציג ברגע זה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר אלקין נמצא כאן. מוסי רז (מרצ): אה, לא ראיתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גם השר אלי כהן נמצא כאן. מוסי רז (מרצ): מתנצל. למתנחלים אני אומר, אין דרך יותר נעימה לומר את זה: ההתנחלות היא פשע מלחמה. לא אתם הפושעים, מי ששלח אתכם אשם, ולכן הוא יצטרך למצוא את הפתרון. הפלסטינים וגם הליגה הערבית כבר הציעו חילופי שטחים שיאפשרו לחלק מההתנחלויות להישאר. צריך לשבת אל שולחן הדיונים ולהיות מוכנים לוויתורים כואבים. בצדק קובעים היהודים את יחסם למדינות העולם בהתאם ליחס שאותן מדינות נותנות ליהודים. מדינה שנותנת יחס טוב ליהודים היא מדינה טובה בעינינו, מדינה שנותנת יחס רע ליהודים היא מדינה רעה בעינינו. באותו אופן אנו נמדדים ביחסנו כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל. אנחנו חייבים לבנות כאן חברה משותפת ושוויונית. מתוך העיקרון הזה גם אנחנו לא יכולים להמשיך להתיר סחר בנשק עם דיקטטורות רצחניות. אסור ש-Made in Israel יהיה סמל לשיתוף פעולה עם הגרועים שבעריצים. אסור שנשק ישראלי יופנה אל אזרחים חפים מפשע, לא בבורמה ולא בשום מקום אחר בעולם. המאבק לחברה צודקת עובר גם בפירוק מועדון ההון-שלטון והפחתת הריכוזיות במשק הישראלי. קבוצה קטנה ואקסקלוסיבית של בעלי הון שולטת במרבית נכסי הטבע שלנו, בחברות הציבוריות שכספי הפנסיה שלנו מושקעים בהן, בעיתונים שאנחנו קוראים – בכולם הם משתמשים אך ורק לטובתם האישית. לחברי הכנסת הדתיים והחרדים – אני לא רואה כאן כרגע כאלה – אני רוצה לומר: אתם ואנחנו – – – אורי מקלב (יהדות התורה): יש כאן גם כאלה. מוסי רז (מרצ): אה, יפה. היי, שלום. מאסנו בכפייה. לא נוכל להשלים עם היעדר תחבורה ציבורית בשבת, לא נשלים עם העובדה שזוגות אינם יכולים להתחתן בנישואים אזרחיים, לא נקבל את זה שאנשים אינם יכולים לאמץ רק בגלל נטייתם המינית. כמו שמצאנו פתרון יצירתי לשאלת החמץ במכירה לתושב אבו גוש, אפשר וצריך למצוא פתרונות יצירתיים לשאלות הללו. אבל מתוך העיקרון הזה שאין לכפות על איש דבר, אני גם מקבל את דעתכם: אין לכפות על איש לעבוד בשבת גם אם הוא שחקן כדורגל; אין לכפות על גיוס תלמידי הישיבות, אין בכלל לגייס אנשים בכפייה, לא דתיים ולא חילונים, יש לבטל את גיוס החובה. אנחנו לא ב-1948, האוכלוסייה גדלה פי 15 מאז. שני הגבולות הארוכים ביותר שלנו הם גבולות של שלום. בלי עודפי השומן, יוכל צה"ל להתייעל ולהתחזק. מה שמתאים לצבאות החזקים בעולם, יתאים גם לנו. לצעד כזה תהיה השפעה חיובית אדירה על החברה והכלכלה הישראלית. בואו נגיע להסכמות הללו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת החדש-ישן מוסי רז. אתם רואים, חברי הכנסת, שזה משפיע? ביציעים גם כן כבר מוחאים כפיים, למה לא. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין לברך את חבר הכנסת מוסי רז. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו גם מתקרבים להצבעות. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, אתה יכול לשאת דברים, לברך את חבר הכנסת מוסי רז. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני מתכבד, עמיתיי חברי הכנסת, לשאת כמה דברי ברכה לכבודו של מוסי רז, שיהיה אחד המצוינים שבין חברי הכנסת. חברת הכנסת זהבה גלאון השאירה מאחוריה נעליים גדולות; אני רוצה לומר לכם, מוסי רז הגיע עם רגליים מאוד גדולות. חברת הכנסת זהבה גלאון הייתה פרלמנטרית מצוינת; אני רוצה לומר לכם, חבר הכנסת מוסי רז יהיה פרלמנטר מעולה, ואני אפילו לא לוקח שום סיכון כשאני אומר את זה, אדוני היושב-ראש. תשאלו איך אני יודע? זה פשוט, הוא יעשה את זה מצוין מכיוון שהוא כבר עשה את זה מצוין. אני לא הייתי חבר כנסת כשמוסי רז היה כאן, אבל בשלוש השנים האלה, בין 2000 ל-2003, מוסי רז הטביע את חותמו בבית הזה, וחותמו נשאר איתנו. למשל, חותמו נשאר איתנו בחוק ייצוג הארגונים הסביבתיים במוסדות התכנון, חוק שאף אחד מאיתנו לא יכול לחשוב על המערכת בלעדיו. בכל מוסדות התכנון יושבים נציגים של ארגוני הסביבה, מביעים את דעתם מסביב לשולחן, וזה בזכות חוק שחבר כנסת מוסי רז העביר. אנחנו, אדוני היושב-ראש, נמצאים בעיצומו של קמפיין עולמי מרגש נגד הטרדות מיניות, קמפיין עולמי מרגש שהגיע גם לכאן, לארץ. חבר הכנסת מוסי רז היה זה שהעביר כאן בכנסת חוק חלוצי נגד הטרדות מיניות בצבא, עוד לפני הקמפיין ולפני שהנושא נעשה לנושא כל כך בולט בכותרות. עמיתיי חברי הכנסת, הפעילות של מוסי רז כחבר כנסת היא חלק מקריירה ציבורית מרשימה, שבה בכל תחנה הוא פרץ דרך והוביל. אני רוצה להתחיל ב-1989, 1990, כאשר מוסי רז עמד בראש מועצת אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. אדוני השר לוין, זו הייתה קואליציה של השמאל באוניברסיטה, קואליציה של השמאל שכללה את רצ ומפ"ם – זה היה בזמן שלפני מרצ – אבל גם את קמפוס התנועה היהודית-ערבית שפעלה באוניברסיטה. ואני רוצה לומר לך, השר לוין: זו הייתה הסנונית שבישרה את רק"ח של 1992, שלטון השמאל באוניברסיטה ביטא את מה שקרה אחר כך גם כאן בכנסת: קואליציה שנשענה גם על תמיכת חברי כנסת ערבים והובילה את המדינה הזו להתחלת תהליך שלום, להתחלת מהלכי שוויון, להתחלת מהלכי שינוי חברתי. באותן שנים, 1992–1994, מוסי רז היה מזכיר סיעת מרצ בכנסת ועשה אז עבודה פרלמנטרית חשובה באותה בנייה של קואליציה, שעשתה פה מעשה, בארץ הזאת, לכיוון אחר. לאחר מכן, במשך שש שנים הוא הוביל את תנועת שלום עכשיו והיה המזכ"ל שלה. לאחר הקדנציה שלו בכנסת, עמיתיי חברי הכנסת, הוא היה ונבחר לתפקיד יושב-ראש ארגון הגג של ארגוני הסביבה, וגם כאן הוא מילא תפקיד חשוב באיחוד ובגיבוש של התנועה הסביבתית, תנועה שכוללת גוונים שונים אבל יודעת לבצע אחדות של שונים כדי לקדם מטרה וערכים משותפים. חבר הכנסת מוסי רז, כפי ששמעתם מנאומו, מחויב עד הסוף למאבק למען השלום. חבר הכנסת מוסי רז, כפי ששמעתם מנאומו, מחויב עד הסוף למאבק למען השוויון, מחויב למקומם השווה של האזרחים הערבים במדינה הזו, מחויב למקומן השווה של הנשים במדינה הזו, מחויב למקומם השווה של בני קהילות הלהט"ב כאן, מחויב למקומם השווה של המזרחים. חבר הכנסת מוסי רז מחויב לצדק חברתי. חבר הכנסת מוסי רז מחויב ופעיל בתחום הסביבתי. עמיתיי חברי הכנסת, בכנסת שבה האתגרים כל כך גבוהים וכל כך קשים, הצטרפותו של מוסי רז היא באמת באמת חשובה; היא תרומה לכל המאבקים שלנו. אני מאחל לך, מוסי, הרבה הרבה הצלחה במאבקים המשותפים. אני רוצה לברך את בני המשפחה שנמצאים איתו. אתם יכולים להיות מאוד גאים באיש שאתם תורמים לנו היום למאבק המשותף בכנסת. בהצלחה לך, בהצלחה לכולנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לשבת, חברי הכנסת. הודעת ראש ממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו נצביע עכשיו על הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב, כפי שמסר ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו. מי שמצביע בעד, מצביע בעד אישור ההודעה של ראש הממשלה. מי שמצביע נגד, מטבע הדברים, מתנגד להודעה הזאת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הודעת ראש הממשלה – 54 נגד – 45 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 54 בעד, 45 נגד, אין נמנעים. מליאת הכנסת אישרה את הודעתו של ראש הממשלה. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית הרשה לי, היושב-ראש, להצטרף באמת לברכות ולאיחולים לכל חברי הכנסת החדשים, וחברת הכנסת, שהושבעו. בעקבות כך יש לנו לא מעט שינויים בהרכבי הוועדות ואני מקריא אותם עכשיו. להלן חילופי אישים בוועדות הכנסת: מטעם סיעת המחנה הציוני, בעקבות התפטרות חברי הכנסת מנואל טרכטנברג ואראל מרגלית, בוועדת הכנסת – במקום חברת הכנסת מרב מיכאלי תכהן חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בוועדת הפנים והגנת הסביבה – במקום חברת הכנסת רויטל סויד תכהן חברת הכנסת יעל כהן-פארן; במקום חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שכיהנה כממלאת מקום קבועה, תכהן חברת הכנסת לאה פדידה כממלאת מקום קבועה. בוועדת החוץ והביטחון – במקום חברת הכנסת שלי יחימוביץ יכהן חבר הכנסת חיליק בר; במקום הפנוי לסיעה תכהן חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין כממלאת מקום קבועה. בוועדת המדע והטכנולוגיה – במקום חבר הכנסת יואל חסון יכהן חבר הכנסת סאלח סעד. בוועדת החינוך, התרבות והספורט – במקום חברת הכנסת מרב מיכאלי יכהן חבר הכנסת יוסי יונה. בוועדה לענייני ביקורת המדינה – במקום חבר הכנסת איתן ברושי תכהן חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בוועדת הכספים – במקומות הפנויים לסיעה יכהנו חברי הכנסת איתן ברושי ויצחק הרצוג. בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות), בהצעת חוק בעניין תקופת לידה והורות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), הוועדה בראשות רחל עזריה – במקום חבר הכנסת יוסי יונה יכהן חבר הכנסת סאלח סעד. בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ושוויון חברתי – במקום חבר הכנסת יוסי יונה תכהן חברת הכנסת לאה פדידה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. אנחנו לא צריכים הצבעה, אני מבינה. גברתי מזכירת הכנסת, ההודעה לא מצריכה הצבעה? לא. המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים לנושא הבא: המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום – דיון והצבעה אנחנו נבצע. כרגע אני מזמינה את יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אבי דיכטר, בבקשה, אדוני. אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): גברתי יושבת-הראש, רבותיי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני המליאה את המלצות הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת חוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת. חוק-יסוד: הממשלה משנת 2001 קובע כי סמכות ההכרזה על מצב חירום תהיה בידי הכנסת, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה. במהלך 40 שנותיה הראשונות של המדינה נחקקו חוקים, תקנות וצווים שתוקפם מותנה בקיומו של מצב החירום. בחוקים ובצווים אלה נקבעו הסדרים חיוניים הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית. אם הכנסת לא תשוב ותכריז על מצב חירום, הסדרים חיוניים אלה יפקעו. הפתרון לכך הוא במהלכי חקיקה שינתקו את זיקתם של החוקים והצווים האלה להכרזה על מצב חירום. בשנים עברו, צריך להודות, הנושא הוזנח. אולם בשמונה השנים האחרונות מפקחת הוועדה המשותפת באופן הדוק יותר על עבודת הממשלה, ואכן ניכרת התקדמות בנושא. בשנת 2000, לפני 17 שנה, עמדו בתוקף תשעה חוקים ו-165 צווים שתוקפם מותנה במצב חירום, ולעומת זאת כיום עומדים בתוקף שישה חוקים ו-21 צווים בלבד. סקירה מלאה של ההתקדמות בשנים האחרונות הופצה לכלל חברי הכנסת, אבל בחרתי לפרט את עיקר ההתקדמות מאז ההכרזה הקודמת. במהלך השנה שחלפה מאז ההכרזה הקודמת הוסדרו חוק אחד ושני צווים. בעקבות בחינה בין-משרדית, בהובלת משרד האוצר, של הוראות חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, נמצא כי אין צורך בתיקוני חקיקה כדי לנתק את זיקתו של חוק זה למצב החירום, ומשכך הוסדר מעמדו. זיקתם של שני צווים נוספים למצב החירום נותקה עם כניסתה לתוקף של חקיקה בתחומי ייצור החלב והמספוא. הסדרתם של שני חוקים ושישה צווים מונחת כיום לפתחה של הכנסת בהצעות חוק ותקנות, שהובאו לאישורה אבל טרם אושרו. ועדת החוקה חוק ומשפט דנה בימים אלה בחלק שפוצל מחוק המאבק בטרור ואמור להסדיר את מעמדו של חוק המעצרים המינהליים. על שולחנה של ועדת הכלכלה מונחות הצעות חוק בתחומי הדבש, הצעצועים המסוכנים והתעבורה, וכמו כן תקנות בתחום הדיג. שתי הצעות חוק נוספות הונחו על שולחן הכנסת לאחרונה, ואחת אף צפויה לעלות לדיון בקריאה ראשונה בהמשך סדר-היום. עניינה תיקון לחוק הכניסה לישראל בעניין יציאה לחוץ-לארץ. בהקשר זה ראוי לציין כי החקיקה שבטיפולן של הוועדות מונחת על שולחנן כבר זמן רב, וחלקה אף הועבר אליהן עוד בכנסות קודמות. אני מנצל הזדמנות זו כדי לקרוא לראשי הוועדות ולחברים בוועדות האלה להאיץ את קידומן של הצעות החוק והתקנות, כדי שניתן יהיה להתקדם בצעדים נוספים לעבר ביטולו של מצב החירום. פרט לחקיקה שהסתיימה ולזו שמונחת לפתחה של הכנסת כיום, הייתה התקדמות נוספת בכמה נושאים. במסגרת חוק התוכנית הכלכלית נחקק פרק המסדיר את ענף התמרוקים, שכיום מוסדר בצו שתוקפו מותנה בהכרזה על מצב חירום. כדי שניתן יהיה לבטלו, יש צורך בתקנות משלימות. תקנות כאלה כבר הובאו לאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, אך בגין מחלוקות שונות נמשכו על ידי השר, ובכוונתו להביא תקנות חדשות בעתיד הקרוב. נושא נוסף שחלה בו התקדמות הוא תיקון לחוק שעות העבודה והמנוחה, שכבר אושר בממשלה וצפוי להגיע לכנסת בשבועות הקרובים. כמו כן, פורסם תזכיר חוק הספנות (ביטחון), שנועד להחליף חוק נוסף. מדיווחי משרדי הממשלה לוועדה המשותפת עולה כי במהלך כנס החורף, הכנס הנוכחי, צפויות להגיע לכנסת כמה הצעות חוק בתחומי תפיסת מקרקעים בשעת חירום, הגז הביתי והקרינה המייננת, ואלו יאפשרו את ביטולם של חוק אחד ושל שבעה צווים נוספים. עד כאן לגבי מהלכי החקיקה שנעשו השנה, ואלו שבדרך לכנסת. הוועדה המשותפת תמשיך להתכנס במהלך השנה כדי לפקח מקרוב על משרדי הממשלה ולוודא כי העבודה נמשכת במלוא המרץ. עניין נוסף שראוי להסב את תשומת ליבכם אליו, גברתי היושבת-ראש וחבריי חברי הכנסת, הוא סמכות הממשלה להתקין תקנות שעת חירום. המשמעות העיקרית של הכרזה על מצב חירום היא הסמכות שמוקנית לממשלה מכוחה להתקין תקנות שעת חירום מוגבלות בזמן, שבכוחן לגבור על חקיקת הכנסת. זו גם הסיבה שההכרזה מוגבלת בכל פעם בשנה. בחודש אוגוסט האחרון, לראשונה מאז 2010, עשתה הממשלה שימוש בסמכותה זו, והתקינה תקנות שעת חירום שנועדו להבטיח את קיומם של שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית. תקנות אלה עתידות לפקוע במחצית חודש נובמבר הקרוב אם לא יבוטלו קודם לכן, ואולם הממשלה בוחנת אפשרות להאריך את תוקפן – אם יהיה צורך בכך, באמצעות חקיקה שתובא לאישור הכנסת. חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, כפי שציינתי, משרדי הממשלה פועלים כדי לנתק את זיקתם של החוקים והצווים השונים למצב החירום, והוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט תמשיך לפקח על כך באופן הדוק כבעבר. לפיכך, הוועדה ממליצה לכנסת להאריך את תוקפו של מצב החירום בכעשרה חודשים נוספים, עד יום א' באלול התשע"ח, 12 באוגוסט 2018. אבקש מחברי הכנסת לאשר את ההמלצה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אבי דיכטר. רבותיי, אנחנו נקיים כאן דיון אישי. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אנחנו מתכנסות ומתכנסים עכשיו לדיון שחוזר על עצמו כל חצי שנה. כל פעם אנחנו מתבקשות ומתבקשים כאן להאריך את מצב החירום שקיים כאן ושורר כאן מאז קום המדינה. יש כביכול איזה תהליך זוחל של הוצאת דברים, פעם זה כוורות הדבורים ופעם זה חלוקת הגלידה, אבל בתכל'ס אני לא חושבת שהתהליך הזה אי-פעם יסתיים, זה יהיה כמו הפרדוקסים של זנון, זה יהיה כמו איזו ארנבת שכל הזמן – אף פעם לא מגיעה לקו הסיום. למה? כי יש כאן איזו הוויה של להשאיר אותנו כלואים במצב חירום תמידי – כל הזמן עומד לקרות משהו, כל רגע מלחמה עומדת לפרוץ, ונדמה לי שאת הלך הרוח הזה שמענו בצורה הבוטה, הזחוחה והפרנואידית ביותר ממש לפני שעה קלה מראש הממשלה, שפשוט – נאום שקשה לי להגדיר אותו במילים, יש לי רק שתי מילים לומר על הנאום הזה: הוא מפחד. וממה הוא מפחד? אורן אסף חזן (הליכוד): זה אתם מפחדים. תמר זנדברג (מרצ): לא מהחמוצים, ואפילו לא ממך, לא מאיראן ולא מהפלסטינים, אלא מדבר אחד – מהשחיתות, שהוא יודע שמציפה את סביבתו ואותו, ומחקירות המשטרה. ולכן אנחנו נשמע כאן שוב ושוב, מלונדון ועד הודו, נשמע כאן שוב ושוב על החמוצים, על הפחיות, ועל כל מה שנרצה, ועל דבר אחד לא נשמע: מתי ראש הממשלה נכנס לחקירת המשטרה ומתחיל לענות ברצינות על השאלות של החוקרים על הסיגריות, ועל השמפניה, ועל הקופון, על הצוללות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – על הסתה נגד המדינה, מתי אתם תיכנסו לחדרי חקירות? תמר זנדברג (מרצ): זה יהיה הרבה אחרי שאתה כבר לא תהיה פה, אתה יכול להירגע. אורן אסף חזן (הליכוד): אני עדיין צעיר, תמר. את יודעת מה? זה עצוב שזה יהיה אחרי. תמר זנדברג (מרצ): זה מה שבאמת מפחיד את ראש הממשלה, זו התשובה שהוא חייב לאזרחיות ולאזרחי ישראל, ומכיוון שאין לו תשובה לדבר הזה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – בחדר חקירות, על פגיעה בחיילי צה"ל. תמר זנדברג (מרצ): – – אנחנו פעם אחרי פעם נשמע כאן את הנאומים המאוד-מאוד יפים – – אורן אסף חזן (הליכוד): על פגיעה בכבוד המדינה, על פגיעה בגאווה הלאומית. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן אסף חזן, ראיתי שאתה רשום לדבר. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אז בבקשה לא להפריע. תמר זנדברג (מרצ): – – ומלוטשים, ונראה את תנועות הראש הזחוחות – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – זה דבר לא נורמלי. תמר זנדברג (מרצ): – – אבל יש לנו דבר אחד לומר לראש הממשלה: מושחת, הביתה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם צריכים ללכת הביתה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אורן אסף חזן (הליכוד): שלחנו את זהבה גלאון, נשלח את כולכם – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – שונאי ישראל שכמותכם. היו"ר טלי פלוסקוב: – – אם יהיה באולם. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא אדבר על השינויים במצב החירום. אין מנוס מלהתייחס לנאום הגאוותני, המלא היבריס, של ראש הממשלה. עומד מעל דוכן הכנסת אדם שחשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים, וסונט בכל מה שמשמעותי לנו, ואומר שהוא נהדר, יש לנו עם נהדר, ורק יש בעיה: הנכים הם חמוצים, העניים הם חמוצים, המשטרה חמוצה, היועץ המשפטי לממשלה חמוץ, השופטים חמוצים, התקשורת חמוצה, רק אני מותק. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): המשטרה, בית המשפט. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): המשטרה חמוצה, כולם, כולם חמוצים, אבל אני מותק. טיפת צניעות, אתה יודע מה? נאמר שאתה לא חשוד בפרשת הצוללות; זה לא מטריד אותך? אתה מדבר על פרשת הצוללות ואתה לא אומר: תשמע, זה מטריד. אני לא חשוד, אבל מטריד אותי שמערכת הביטחון, נתגלו בה כשלים כאלה שאנשים חלילה קיבלו שוחד, אני מקווה שזה לא נכון – אבל תגיד איזו מילה. אין לך מה להגיד כי כל המקורבים שלך חשודים בטינופת הזאת? אני אומר לכם, נתניהו טובע במצולות. זו כבר לא פרשת הצוללות, זו פרשת המצולות. כי אם ביבי היה ראש ממשלה טוב כמו שהוא קופירייטר טוב, אז יכול להיות שלא היינו בצרות שאנחנו נמצאים בהן, אבל הוא קופירייטר באמת מצוין. נאום החמוצים נועד לעשות פה ספין על אחד הכישלונות הכי נוראיים שלו, מבחינתו, וזה הקומבינה שמכונה החוק הצרפתי. הדבר שהוא ניסה להעביר פה בימים האחרונים וכשל, לשמחתי מת בנשיקה צרפתית – החוק הזה, הדוחה, המגעיל, המושחת, שנועד להציל את עורו, והוא עומד כאן: חמוצים, חמוצים, חמוצים. אגב, כל העבריינים עושים אותו דבר; אתם יודעים מה עושים עבריינים? מקללים את השופטים, מקללים את המשטרה, מאשימים את כל העולם, כי זו דרכם של עבריינים. לצערי, ראש הממשלה נאם פה את נאום החמוצים, שהיה בעצם נאום הלחוצים. הוא כל כך לחוץ, החקירות כל כך מעיבות עליו, כל כך מתקרבות אליו, והוא יודע, הוא מנסה להציל את עורו בכל מיני תחכומים וקשקושים. אני שמח ומודה לכחלון שעמד על העניין הזה ואמר: לא במשמרת שלי נעביר את החוק המושחת הזה, והחוק הזה, לשמחתי, טבע במצולות. אני מודה לכל חברי כולנו על האומץ הציבורי – כי איימו עליהם; ביטן אמר במפורש, בקולו, שמעתי – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – אנחנו נפיל את הקואליציה אם לא יעבור החוק המושחת הזה. ובכן, אני אומר לכם את הדבר הבא – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): משפט סיום. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – החוק הזה הוא כל כך אבסורדי, שמי שנתן שוחד לראש הממשלה, לכאורה, נתן לו סיגרים בפרשת 1000 וניסה לתת לו מתנות בפרשת 2000, נגדו מתקיימת חקירה, והוא יועמד למשפט. אנשים יועמדו למשפט ויורשעו בשוחד, וראש הממשלה חושב שהוא יצא מזה נקי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה, הדרך למעשיהו פתוחה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק, אם יהיה באולם. לרשותך עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכל פעם אנחנו נדרשים לבקשת הממשלה כדי לחדש הכרזה על מצב חירום. לפני כשעה ראש הממשלה תיאר לנו את המצב בישראל, שזה גן עדן, שזה שקט פסטורלי, אז בשביל מה מצב חירום? מה יש? הרי פה גן עדן. אנחנו – כך הוא אמר: תושבי מדינת ישראל הם המאושרים ביותר בעולם; אין עוני, אין שום דבר, והכול מאה אחוז, הכול גן עדן. אז בשביל מה מצב החירום? גברתי היושבת-ראש, כאשר שמעתי את ראש הממשלה, את נאומו, איך הוא מתאר את המצב – באמת הוא אלוף, הוא אלוף בשיווק סחורה מקולקלת – הוא הזכיר לי את הסיפור הזה על ג'וחא, אתם מכירים אותו? ג'וחא רצה למכור את הפרה שלו. הפרה שלו חלשה, רזה, חולה, זקנה, אז הוא נתן אותה למשווק, ואמר לו: תלך לשוק, תמכור אותה. הבן-אדם הזה לקח את הפרה, וג'וחא הלך אחריו ועמד מהצד. האיש המשווק התחיל להגיד: מי יקנה פרה שמנה, צעירה, יפה? והתחיל להקריא את התארים ואת התכונות והמאפיינים הטובים שלה. אז ג'וחא אמר: עם כל התכונות האלה והמאפיינים של הפרה שלי, אני לא רוצה למכור. תחזיר לי אותה. נתניהו ניסה למכור לנו פרה רזה, חלשה, חולה, וחשב שאנחנו נלך עם הפרה הביתה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל בירן, שוב, אם תהיה באולם. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מחפש את השר התורן. יש כזה שר? יכול להיות שיש מצב חירום וקראו לכולם לקבינט, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון? היו"ר טלי פלוסקוב: אני עוצרת את השעון, אתה רשאי לדבר. בבקשה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): הבעיה שלי זה לא לדבר, הבעיה שלי היא שהממשלה תשמע. אני – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אין ממשלה בישראל וגם אם יבוא שר זה לא משנה. זו ממשלת צללים, הפכה להיות. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת מהעוזרים והרכזים לדאוג שהשר יגיע לאולם. קריאה: אופיר אקוניס. היו"ר טלי פלוסקוב: אופיר אקוניס. הוא היה פה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): היה פה. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני לא חושב שהדיון הזה מעיד על מצב חירום. הוא מעיד על תהליך לא מסודר של נושא שלא מושלם וחוזר אחת לתקופה לכאן לכנסת. בכל מקרה, למיטב ידיעתי, כפי שאני יודע, המחנה הציוני תומך בבקשה של הממשלה. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר שיש מקום אחד ומגזר אחד שיש בו מצב חירום, וזה המגזר החקלאי וההתיישבותי. בימים האחרונים היינו עדים למחדל ביטחוני ממשי של חדירה של קרוב ל-100 פלסטינים שעברו את המכשול – שהשקיעו בו הרבה מאוד כסף – ופשטו במועצה אזורית לכיש על יישוב שנקרא שקף, והייתי אומר שחיסלו יישוב בישראל, לפחות את החקלאות שלו. זהו מחדל גם של כוחות צה"ל וכוחות הביטחון האחרים, משטרה ומג"ב, וזהו מחדל שיוצר רצף של פגיעה בלתי הגיונית, בלתי סבירה ובלתי מידתית בחקלאות ובהתיישבות כתוצאה מחוסר יכולת של ממשלת ישראל והגורמים הביטחוניים להגן על חקלאי ישראל אפילו בתחום היישובים שאינם מעבר לקו הירוק. ולכן, בהזדמנות הזאת חשבתי שהשר לביטחון פנים יהיה פה. אתה לא מבין את האדישות של הממשלה. כל פעם נדמה לך שהיא מתרגלת למחדלים של עצמה, וזה בתוספת לקשיים האחרים, שהם ידועים, ונדבר על זה במשך השבוע – מחדל המים, שפתאום הממשלה גילתה שאין מים והיא לא ערוכה למשבר הזה. והינה, הפשיעה החקלאית יכולה להיות המסמר האחרון בארון המתים שבו הממשלה קוברת את החקלאות בישראל. אני לא שמעתי התבטאות של ראש הממשלה, ואמרתי לו את זה, ואני גם לא שומע את ההתבטאות – גם לא היה דיון בוועדת החוץ והביטחון. גם לא שמעתי את שר החקלאות על פי תפקידו יוצא משגרת יומו ומזעיק את עם ישראל כדי לבדוק מה קרה פה ואיך מונעים את זה ואיך מפצים אותם. האם הם אשמים שהם יושבים במקום שהם יושבים בו, כשליחות של עם ישראל, ועם ישראל לא מסוגל לשמור עליהם, אנשים שרובם עושים מילואים? ולכן אני חושב, גברתי היושבת-ראש, שמצב החירום לא נובע מהדיון הזה – שהוא שגרה של תקלות בפרוצדורה שהייתה צריכה כבר להסתיים ואנחנו כמובן לא נפריע למהלך הזה; אבל מצב החירום מתקיים במקום שהממשלה לא מתפקדת, במקום שהיא הפקירה את המרחב הכפרי והפקירה את החקלאים – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – ולא רק שהיא פוגעת בהם במדיניות לא אחראית, היא לא מסוגלת לממש את הריבונות ולתת גיבוי למי שיושב על הגדר – או גדר ההפרדה או גדר מול החמאס או גדר מול החיזבאללה. אנחנו צריכים להצדיע למתיישבים ולשאול את הממשלה מהו גבול המחדלים שהיא מוכנה לסבול. אני מקווה שהאירוע הזה בשקף יהיה קו פרשת המים ומכאן לא עוד. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. שוב, השר לא נמצא באולם, אתם רשאים לדבר כמה – – – קריאה: קראנו לו, הוא בדרך. מיקי לוי (יש עתיד): חבר הכנסת ברושי יכול היה להמשיך לדבר, למה הפסקת אותו – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כן, כן, אני אמרתי. אמרתי, אבל הוא סיים את דברו. זה לא בגלל שאני אמרתי לסיים. חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. קריאה: נחמן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – חמוץ. היו"ר טלי פלוסקוב: הינה השר כאן, לכן אני כן מגבילה, שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): השר ירד מהירח, הוא הגיע. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, שלום לכם. אני רוצה להעיר כמה הערות, כי בכל שנה – ויש לי כבר כמה שנים בבית הזה – הדבר הזה עולה על סדר-היום, שאלת מצב החירום, ואז אנחנו מתבשרים שמתקדמים ומתקדמים ומתקדמים; כולם יודעים שמצב החירום הזה כמו שהוא, שאפשר בשעתו לפוצץ את ספר החוקים בחוקים ובצווים שכל קשר בינם לבין מצב חירום היה מקרי לחלוטין – זה דווקא קרץ לשרים ולמשרדי הממשלה להשתמש במצב החירום ולהעביר כל מיני חוקים, מדבש ועד נייר טואלט, הכול נכנס פנימה והכול נראה חירום. ובאמת, רק מ-2009, זה כבר שמונה שנים, תשע עוד מעט, מתחילים לצמצם את זה, אבל מצמצמים את זה בקצב כל כך איטי, שזה מביש וזה לא לכבודה של הכנסת. עדיין, שישה חוקים ו-21 צווים מחכים ומחכים ומחכים כדי לשנות אותם. בשנת 2017 אי-אפשר לטעון שיש מצב חירום קבוע, מתמיד ומתמשך במדינת ישראל; יש עליות וירידות, פעם נופלים טילים ופעם נופלות רקטות, ופעם נופלים פגזים ופעם יורים ופעם שוכחים – תכף אני אדבר על זה – אבל אי-אפשר להנציח את מצב החירום הזה ואי-אפשר לנהל מדינה, פסיכולוגית, בתחושה שכל הזמן יש מצב חירום וכך החיים נמשכים. אין מצב חירום כל הזמן. יש חיים נורמליים. ראש הממשלה אמר קודם ששלושה מיליון ישראלים יצאו בחודשים האחרונים לחוץ-לארץ. איך הם יצאו אם היה מצב חירום? אורן אסף חזן (הליכוד): נחמן, 3.2 מיליון תיירים זרים באו לישראל. נחמן שי (המחנה הציוני): גם זה, אבל הוא דיבר על זה שמיליוני ישראלים יצאו מהארץ לביקורים בחוץ-לארץ. אז אם היה חירום, ואנחנו עומדים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נכון, נכון. נחמן שי (המחנה הציוני): כאן אני רוצה להעיר עוד הערה אחת, שהיא מאוד חשובה בעיניי. שר הביטחון דיבר בישיבת הסיעה שלו על כך שהחיזבאללה עומד מאחורי הירי שהיה בשבת לתוך ישראל מגבול סוריה. אין לכך שום סימוכין מודיעיניים, לפי דברים שהופיעו בעיתון מייד אחר כך. אני חושב שצריך להתייחס מאוד מאוד בזהירות לגבול הצפון: לא להשמיע הצהרות שאין מאחוריהן בסיס, לא לסבך מצד אחד את החיזבאללה, לא להיכנס בסורים. לחשוב היטב על כל מילה שנאמרת, כי יש במזרח התיכון דינמיקה של הצהרות, של איומים, ומילים שנזרקות לאוויר הופכות מהר מאוד לאבק שרפה ולאש. ואני תובע משר הביטחון לנהל את היחסים עם השכנים שלנו בצפון – הם לא אהובים עלינו במיוחד אבל הם שכנים שלנו – מאוד מאוד בזהירות, כי הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה היום, למרות שיש בה מצב חירום, הדבר האחרון שהיא צריכה זה מלחמה. תודה לך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמעתי את הנאום של חבר הכנסת דיכטר. אני לא יודע אם הדפסת את אותו נאום משנה שעברה או שכבר שמרת אותו מקודם כי אתה חזרת על אותו נאום, שאתה מתנצל על זה שאתה מבקש כי אתה לא משוכנע שצריך להאריך את תוקפו של מצב החירום. והעילה, מהי? כל מיני חוקים שלכאורה אי-אפשר לבטל את מצב החירום בגללם. אבל החוקים האלה, לא עשיתם כלום כקואליציה וכממשלה כדי לבטל אותם. זו אמתלה שאין לה שום משמעות ואין לה שום עניין, כי אתם מתכוונים – מדינה אחרי 69 שנים עדיין נמצאת במצב חירום ואומרת שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אני רק אזכיר לכם שכל העולם, אחרי ניסיון הפיכת הנפל בטורקיה, התקומם על שהכריזו על מצב חירום מוגבל בזמן והאריכו אותו בכמה חודשים: זה לא דמוקרטי, זה לא יכול להיות, המצב הזה בלתי אפשרי. ומדינת ישראל, מדינה דמוקרטית, מאריכה – 69 שנים, היא מגיעה ליותר מ-70 שנים במצב חירום. אז המצב הזה, הסיבות ולמה ואיך, אלה דברים שהם הבל הבלים. צריך לבטל את החוק הזה, ואני מזכיר לך, מר דיכטר: השלטון הצבאי עלינו, כאזרחי מדינת ישראל הערבים, הסתיים רשמית בשנות ה-60, אבל בפועל, עם כל החוקים שאתם מחוקקים, אתם לא צריכים, אתם לא זקוקים בכלל למצב חירום כי המצב הוא כבר חירום. אתם לא נותנים לאזרחי מדינת ישראל להרגיש שהם אזרחים. אתה בא עם חוק שהכותרת שלו היא אפרטהייד לפי חוק-יסוד. עם כל זה, אתה גם מנסה רק עשרה חודשים הפעם. נו, ואנחנו נגיע לפני הפגרה, כי הפגרה תהיה ביולי – ואתה תביא אותו עוד פעם כדי לחדש אותו. למה אני אומר את זה? כי אני בטוח שאין כוונה לבטל את מצב החירום. יש כוונה להנציח את מצב החירום. מצב חירום יסתיים ביום שהמדינה תהיה עצמאית, וכנראה אתה לא מרגיש שהמדינה היא מדינה עצמאית, אז אתה מכריז מצב חירום, מצב חירום. אי-אפשר, אתם צריכים להוציא מהראש את העניין של החירום. או שיש מדינה מתוקנת, מדינה שמדברת על דמוקרטיה, והבסיס של הדמוקרטיה הוא שוויון מלא בין כל האזרחים – הצעת החוק שלך באה ואומרת: לא, אנחנו פה שני סוגים של אזרחים, ובמקרה אנחנו נקרא לכם אזרחים. המצב הזה, אנחנו נתנגד לו. מצב החירום הזה צריך להתבטל פעם אחת ולתמיד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת ענת ברקו. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה. כבוד יושבת-הראש, זו הקדנציה השנייה שלי כאן, אף פעם לא יצאתי באמצע נאום של ראש הממשלה. חשבתי לעצמי שיש איזשהו בסיס של כבוד למעמד הממלכתי הזה, למעמד הלאומי; ממלכתיות, הבנה שלא משנה כמה אנחנו יכולים להתווכח בין ימין לשמאל, בין עמדות כאלה או אחרות, בסוף אנחנו חלק ממשפחה אחת, בסוף לכל אחד ואחת מאיתנו אכפת מעתידה של מדינת ישראל. וזה מה שחשבתי גם לגבי ראש הממשלה ולכן כיבדתי את המעמד הזה. לא עוד. לא כשראש הממשלה עומד וקורע את שארית הממלכתיות לחתיכות, משסע וקורע את החברה הישראלית לגזרים. חמוצים? חמוצים אתה קורא, ראש הממשלה, לנכים ששוכבים על הכביש כדי לקבל קצבת מחיה נורמלית שמאפשרת להם לחיות בכבוד? חמוצים זה העניים? בזמן הנהגתך הגענו למקום ראשון בעוני בעולם, מקום ראשון בעולם המערבי בעוני לילדים; חמוצים אתה קורא להורים ולאחים לילדים עם מוגבלות שאין להם שמץ של מושג מה יקרה עם העתיד שלהם כי אתה הפקרת את מדיניות הרווחה? חמוצים אתה קורא לאזרחים שעובדים קשה ומתפרנסים בקושי, עם פחות מ-5,000 שקל בחודש? חמוצים אתה קורא לצה"ל ולשב"כ, ששרים בממשלתך קראו להם הזויים, יו"ר הקואליציה שלך קרא להם פחדנים, והשתלחו בהם, ויצאו נגדם ותקפו אותם? חמוצים אתה קורא למשפחות שכולות, שחברי כנסת ממפלגתך ישבו ותקפו אותם בבושה כזאת שלא נראתה פה אף פעם? אני ישבתי מולך וראיתי איך אתה יושב ולא מוציא הגה בזמן שמשפחות שאיבדו את היקר להן מכול בוכות מולך בוועדה; בסך הכול שאלו אותך: מי אחראי, מי נושא באחריות כדי שהמסקנות מצוק איתן ימומשו ולא נדע עוד צער כזה. חמוצים אתה קורא להם? חמוצים אתה קורא לאזרחי ישראל שלא הצביעו לך? להזכירך, מדובר ביותר משלושה-רבעים מהאזרחים. מה אתה חושב שאתה? שאתה העם ואין איש מלבדך? אמר את זה נשיא המדינה היקר, רובי ריבלין, יפה: המנהיג, השליט שעושה עצמו לקורבן. חמוצים, בגיחוך כזה, במבט הציני, עמוס שקרים, מכור לשנאה, מכור להסתה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תתבייש, ראש הממשלה. אני מתביישת בך. אני מתביישת בכל דקה שישבתי פה ועוד הקשבתי לך לפני שיצאתי מהמליאה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני מתביישת בכך שאזרחי ישראל צריכים לשמוע את השקרים שלך. אני מתביישת בכך שאדם מסוכן כמוך ממשיך להנהיג את המדינה הזאת. אני מתביישת בכך – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, חברת הכנסת סתיו שפיר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – שהשחיתות הזאת ממשיכה לעטוף את המדינה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – במקום שמדינת ישראל תזכה למנהיגות שאנחנו כולנו ראויים לה. היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, אני מבקשת לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חברת הכנסת יעל ברקו, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, אם תהיה באולם. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. ענת ברקו (הליכוד): תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, למה ללכת עם פרצוף כזה חמוץ? יום שמח היום בכנסת, פתיחת מושב החורף, לא? אני רוצה לענות על הסיפור של מצב חירום. מצב חירום זה כשנכנסים וגונבים מחקלאים באופן כה בוטה טונות של סחורה חקלאית. מצב חירום זה כשיורים עלינו טילים גם בצפון וגם בדרום ויש כוונות רעות שכל יום אנחנו מקבלים התרעה לגביהן ותזכורת, גם של האיראנים וגם של שאר האויבים שאני לא אפרט כרגע. זה מצב חירום. אבל מסמר ג'וחא, לעומת זאת, זה אותו מסמר שתקוע לנו בראש. אני רוצה לדבר על איזשהו מסמר ג'וחא, אפרופו, הוא הוזכר כאן על ידי חבר הכנסת גנאים. יוצאת משלחת של סטודנטים לרוסיה, אירוע חגיגי. לא מוכנים לעמוד בהמנון, לא מוכנים שיהיה דגל ישראל, ועומד שם סטודנט, שנסע במימון מדינת ישראל כנציג ישראלי – מחצית מהמשלחת סטודנטים ערבים ישראלים, אזרחי מדינת ישראל – ואומר שהאזרחות נכפתה עליו. מאוד מזכיר את גטאס, דרך אגב, גם הוא אמר את זה לא פעם. האזרחות נכפתה עליו, ולכן הוא, המסכן, נושא דרכון ישראלי. ממש מסכן. איימן עודה (הרשימה המשותפת): תשאלי כמה אומרים את זה – – – ענת ברקו (הליכוד): הוא מוכן לוותר על זה, חבר הכנסת עודה? איימן עודה (הרשימה המשותפת): הוא יישאר במולדת על אפך ועל חמתך. ענת ברקו (הליכוד): למה? למה? איימן עודה (הרשימה המשותפת): הוא יישאר במולדת על אפך ועל חמתך. ענת ברקו (הליכוד): למה? איימן עודה (הרשימה המשותפת): למה הגענו למצב הזה – – – ענת ברקו (הליכוד): למה הוא מסית? למה הוא לא אומר: יופי, אני סטודנט שקיבל מימון מהמדינה, אני מייצג אותה יחד עם כל הסטודנטים האחרים? איימן עודה (הרשימה המשותפת): הוא משלם מיסים, את לא עושה לו טובה. ענת ברקו (הליכוד): שמענו, משלם מיסים – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): שמענו, משלם מיסים, אבל הקונפליקט בזהויות וההזדהות עם האויב והחיזוק לחמאס, חבר הכנסת עודה – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): את לא עושה לו טובה. ענת ברקו (הליכוד): – – כשביום העצמאות הוא עומד עם דגל של הרשות הפלסטינית – זו בעיה. זו בעיה, כי אי-אפשר לדבר רק על מה אתה מקבל, אתה צריך לדעת גם מה אתה נותן למדינה הזאת כאזרח שווה זכויות, ואני רואה בך אזרח שווה זכויות – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עודה – – – ענת ברקו (הליכוד): אני רואה בך – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עודה, בצורה כזאת אני מציעה שתדברו במזנון, כאן יש חבר כנסת שנואם. ענת ברקו (הליכוד): כשעומדים ומדברים – ואנחנו רואים אויבים מבית ומבחוץ – עומדים ומדברים על אפרטהייד, אתם יודעים מה? אתם עושים נזק. אני אמרתי כרגע לחבר הכנסת נגוסה, שהולך להרצות בדרום אפריקה, שזה עלבון למה שהיה שם, כי השקר הנורא – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): כי השקר הנורא – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): אתה, אם מישהו היה רוצה – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): השקר הנורא. וכשמציעים למישהו להתאחד, איחוד משפחות – איחוד משפחות, אנשים רוצים להתאחד פה, תחת שלטון מדינת ישראל – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): – – תחת ממשלת ישראל, בכנסת הזאת ולא ברשות הפלסטינית. לא רצים מהפרלמנט הפלסטיני ברמאללה ובאים להצביע בכנסת, כמו שאתם עושים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – מה הבעיה? ענת ברקו (הליכוד): לא רצים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, תודה רבה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): מה הבעיה? ענת ברקו (הליכוד): בעיה קשה מאוד של חוסר נאמנות וחוסר לויאליות למדינה של חלק מכם, לא כולכם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, חברת הכנסת ענת ברקו. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות, גברתי, בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה. כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, אחרי ההתלהמויות שהיו פה עכשיו מעל הדוכן וההסתה הזאת, שממשיכה להתקיים – כנראה מצב החירום שמכריזים עליו ורוצים להאריך אותו הוא בדיוק מה שנותן לקולות האלה לעלות – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ולחקירות – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – ומהווה קרקע פורייה לדעות כאלה, כאשר מתייחסים לאזרחים, לאזרחי המדינה, בחוסר כבוד שהוא כבר מזעזע וכבר אי-אפשר לפעמים לסבול אותו – אם היינו יודעים שהוא באמת יוצא מאנשים שיודעים על מה הם מדברים. עמד ראש הממשלה, מר ביבי נתניהו, על הדוכן הזה, ונתן נאום, ובצדק הוא דיבר על עונת המלפפונים. אני לא יודעת אם בעברית זה נשמע בדיוק כמו עונת המלפפונים בערבית, שהיא עונה שבדרך כלל מוזילה את המחיר של המלפפונים עצמם, וזה מה שקרה היום. ענת ברקו (הליכוד): דיברנו – – – חמוצים, לא על מלפפונים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כנראה לא הקשבת לראש הממשלה שלך. אז תקשיבי טוב בפעם הבאה. הוא כן הזכיר את עונת המלפפונים, והוא היה עסוק בלהפוך אותם לחמוצים. כנראה ההתעסקות הזו בחמוצים לא נותנת למר נתניהו לראות מה קורה במדינה, כאשר הוא שולט בה. הוא לא הזכיר את כל הבעיות החברתיות שקיימות מסביבנו. הוא מנותק מהמציאות. הוא נתן נאום שהוא מתאים יותר לארץ נהדרת, בדיוק כמו שהוא סיפר. הנאום שלו – אם לא היינו לוקחים אותו ברצינות, כי זה מביע בדיוק איפה נמצא מר נתניהו – היה אפשר להתייחס אליו כאל סאטירה. סאטירה מוצלחת, אפשר להגיד. כאשר ראש ממשלה עומד על הדוכן והפגנות מתקיימות מחוץ למשכן הכנסת ואנשים משלמים מחיר כבר חודשים על מאבק שאי-אפשר, שאי-אפשר לא לדבר עליו כעל המאבק, אולי, הצודק ביותר שמתקיים במדינה כבר שנים רבות. אבל מה אפשר לצפות מראש ממשלה שעסוק כל הזמן בלחפות על כל ההאשמות, שכנראה מאוד מוצדקות, נגדו? הוא עסוק כל הזמן בלהתגונן ולהאשים את כל העולם במה שהוא עושה. כולם אחראים למצב של המשך הכיבוש. הוא לא מסתכל סביבו כנראה, והוא מיתמם ועושה כאילו הוא לא יודע אילו החלטות מקבלת הממשלה שלו, שמרחיקה יום אחרי יום את האופציה לשלום אמיתי, את האופציה לסיום הכיבוש, את האופציה ששני העמים בארץ הזו – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – יחיו בשלום. הוא עסוק יותר מדי בענייניו – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – ובהאשמות הפליליות נגדו. הייתי מציעה לו שיכבד קצת את הבית הזה, שיכבד את העם שהוא מייצג, שיכבד את האנושות בזה שייקח אחריות, יתפנה לחקירות של עצמו – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – וייתן לנו לעשות את העבודה כמו שצריך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. ואחריו, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אם יהיה באולם, שוב. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. האם יש לנו שר? כן, השר אריאל. היו"ר טלי פלוסקוב: יש לנו שר, נכון. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, כאשר אני ראיתי את סדר-היום, אמרתי לעצמי: שוב מביאים לנו את הארכת מצב החירום, צריך לעלות על דוכן הכנסת ולהסביר מדוע אין צורך בהארכת מצב החירום. אבל אחרי שאני שמעתי את נאומו של ראש הממשלה, כאן בכנסת, עמיתיי חברי הכנסת, הגעתי למסקנה שאנחנו באמת במצב חירום. הגעתי למסקנה שאנחנו במצב חירום. מצב חירום כזה מחייב את כולנו לפעולה. עמיתיי חברי הכנסת, כאשר ראש ממשלה שנחשד בשוחד מתייצב כאן, על הדוכן הזה, ומאשים את כל העולם – זה לא מצב חירום? עמיתיי חברי הכנסת, כאשר ראש ממשלה שמגיע לכאן, לדוכן, אחרי קיץ שבו הכבישים בארץ כולה נחסמו על ידי נכים שנאבקים להעלאת הקצבאות, וראש הממשלה לא שומע, וראש הממשלה ממשיך למשוך זמן, וראש הממשלה ממשיך להימנע מפתרון – זה לא מצב חירום? גם היום, עמיתיי חברי הכנסת, הנכים התייצבו בשערי הבית הזה, והיום הצטרף אליהם גם ציבור העיוורים. אנחנו שומעים שיישנם עודפים תקציביים של 15 מיליארד שקלים, אבל אותה ממשלה שמוצאת את העודף התקציבי הגדול הזה רוצה עכשיו לקצץ את כבשת הרש של דמי הליווי לעיוורים – 700 שקל לחודש. רוצים לקצץ את זה ל-430 שקל לחודש לעיוור. בזה עיוור אמור למצוא פתרונות לליווי שיאפשרו לו לקנות בסופר, ללכת לעבודה, להסתדר בחיים. הממשלה לא רואה את זה, אבל ראש הממשלה הזה הרי בכלל לא רואה את הפקקים. הוא אומר בגלוי: אתם סובלים בפקקים, אני בכלל לא רואה אותם. הוא אומר את זה בגלוי. עמיתיי חברי הכנסת, כשראש ממשלה כל כך מנותק מהציבור, כשראש ממשלה כל כך מנותק מהעם, כשראש ממשלה כל כך מנוכר לחלק כל כך גדול מאזרחי המדינה – את האזרחים הערבים הוא אפילו לא הזכיר בנאום שלו – כשראש ממשלה, הדבר היחיד שנותר לו זה להסית ולהשמיץ – עמיתיי חברי הכנסת, כן, אנחנו במצב חירום. ראש הממשלה מדבר על חמוצים – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, בבקשה דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אני אומר, גברתי יושבת-הראש: חמוצים עדיפים על רקובים תמיד. ואני קורא לראש הממשלה, לפני שהוא מתקיף אחרים, להסתכל על עצמו היטב במראה ולראות איזו תמונה עגומה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – הוא מציג בפני החברה הישראלית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. אחריה, חבר הכנסת טלב אבו עראר, אם יגיע. ולאחר מכן, חבר הכנסת איתן כבל – שוב, אם יגיע. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. מיכל רוזין (מרצ): – – – מאותגרים אנכית. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, אני מבינה. אני גם יודעת עד כמה כל שנייה חשובה לך, וגם אני יודעת שאת מסיימת בזמן. בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): טוב. התקשרו אליי מכל כך הרבה מפעלי חמוצים בארץ, להלין על כך שראש הממשלה מזלזל בענף מאוד מצליח בישראל – והינה שר החקלאות יושב פה. אבל עכשיו ברצינות, באמת. מרוב הררי החמאה שמרוחה לנתניהו על הראש הוא כבר עיוור לגמרי למציאות. אז מי אלה החמוצים לפי נתניהו? החמוצים של נתניהו הם מאות אלפי צעירים וצעירות שלא יכולים לדמיין אפילו לקנות דירה. החמוצים של נתניהו הם אלפי נשות ואנשי הדיור הציבורי, שנלחמים ונלחמות יום-יום על קורת גג ראויה. הם גם מי שמבקשים לחיות בכבוד, נאבקים על העלאת קצבת נכות ואולי קצבת זקנה, בעוד שמביתו בבלפור מחלקים להם שטרות, ככה ברחובות. אז מעל הכול החמוצים של נתניהו הם כמובן אותם ארגוני זכויות אדם, אותם פעילי זכויות אדם שמבקשים לבקר אותו, את המדיניות שלו – מדיניות הכלום: על השטחים, על הכיבוש ועל חוסר ההנעה קדימה באמת של התהליך המדיני, כדי שלכולם, אזרחי ואזרחיות ישראל, יהיה פה ביטחון ושלום. האופוזיציה, מספסליה כאן, מצליחה להעביר פי אלף חוקים חברתיים מאשר כל אחד מהקואליציה. חברי וחברות הכנסת שמבקשים לשים סוף לזלזול ולפגיעה ולאפליה במיעוטים, לחוקים שמעוותים את פרצופה של המדינה ומרחיקים אותה מהחזון הציוני – הם חמוצים עבורו. אז מה באמת מפריע לאיש האובססיבי כל כך מבלפור? מפריעים לו שלושה דברים: מפריעים לו החמוצים מהתקשורת, שפעם אחר פעם מגלים את ערוותו ומספרים לנו על השחיתויות שלו; התקשורת החופשית, שבלעדיה לא היינו מכירים לא את תיק 1000 ולא את תיק 2000 והאמת – גם תיק 3000 לא היה קיים בלי התקשורת. "החמוצים" בבית המשפט העליון, ששמים גבול לחוקים המופרעים שמעבירים פה, שהם אנטי-חוקתיים ואנטי-דמוקרטיים, וכמובן ההתקפה האחרונה על המשטרה, על רשויות החוק, שמעיזים בכלל לחקור אותו. נתניהו יודע לדבר, אבל הצוללת כבר שוקעת בדרכה מטה, וצריך לומר את מה שנתניהו לא אמר כאן, על הבמה: 16 מחברי הקואליציה היו מעורבים בפרשות שחיתות. נגד שני שרים כנראה יוגשו כתבי אישום, אנחנו שומעים. ראש הממשלה עצמו חשוד בהפרת אמונים, בשוחד, בקבלת דבר במרמה. דוד ביטן, איפה הוא? יושב-ראש הקואליציה, שאמר: אם החוק יעבור, החוק הצרפתי, ומחר היועץ המשפטי לממשלה יחליט שנתניהו חשוד בפרשת 3000, לא יהיה אפשר לחקור אותו. זו האמת. זה כל הסיפור. כיפוף שלטון החוק ומתן לגיטימציה לשחיתות ציבורית בוטה. אז אנחנו האזרחים אולי חמוצים, אבל אנחנו לא מושחתים. אנחנו ישרים, ואנחנו רוצים מנהיגות ישרה, כנה, שדואגת – אמיתי – לאזרחים ולאזרחיות בישראל. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – כנראה אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד לך משהו מיקי, לפני שאתה מתחיל: ז'בוטינסקי לא מתהפך בקברו, הוא הצטער שהעלו את העצמות שלו לארץ, אם אלה הליכודניקים. היו"ר טלי פלוסקוב: מיקי, זה חלק מהזמן של מיקי. מיקי לוי (יש עתיד): אין בעיה, אני נתתי לחברי את הזמן שלי. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כהמשך להצגה, וכהמשך לדברים שאמרה שרת התרבות לגבי התאגיד – מה שווה אם אנחנו לא שולטים – היא אמרה עכשיו על נשיא המדינה – נשיא שהוא בקונסנזוס, נשיא שמוערך – שהנשיא יורק לבאר שממנה הוא שתה. אתם שומעים את זה? אבל אני לא מתפלא; אם שרת התרבות מעיזה לפתוח פה ולדבר כך אל נשיא מדינת ישראל, מה נותר מהבושה? כלום. אם ראש הממשלה עולה לדוכן הזה ומשתלח בכל מי שרק אפשר – משתלח במפכ"ל, אם לא שמתם לב: לקח לעצמו יועץ. ראש הממשלה ממסמס את החקירה ונמנע זה כמה שבועות, מטעמי לו"ז, להגיע לחקירה. לא מצליחים להגיע לחקירה. הרי אתה רוצה לגמור עניין, אתה אמרת: לא היה כלום כי לא יהיה כלום, או הפוך: לא יהיה כלום כי לא היה כלום. אז לך תוכיח את חפותך, נגמור עם העניין הזה ושלום על ישראל. ואז חבר הכנסת דודו אמסלם לא יצטרך להביא חוק הזוי כזה. דוד אמסלם (הליכוד): הזוי? מיקי לוי (יש עתיד): הזוי לחלוטין. הזוי לחלוטין, במדינה דמוקרטית. דוד אמסלם (הליכוד): – – – שהצרפתים הזויים, כולם הזויים – כל זה הטיפו לך במשטרה? מיקי לוי (יש עתיד): אנחנו לא רוצים להידמות להם. משרד ראש הממשלה אינו מבצר לשחיתות, ואם אני צריך ללכת לבחירות – וראש הממשלה הזה כבר פירק ממשלה על עיתון שעלה 2 מיליארד שקל; אני מוכן לשלם 2 מיליארד שקל ושלא ישבו מושחתים במשרד ראש הממשלה. תראו את המצעד שהולך לחדרי החקירות – לא יאומן, לא היה לזה אח ורע. אותו ראש ממשלה אמר על ראש הממשלה הקודם: ראש ממשלה שנמצא בחקירות ממשלה כאבן ריחיים על צווארו לא יכול לקבל החלטות ברומו של עולם בענייני מדינה. אמר או לא אמר, בקולו הוא? והוא עומד כאן ומשתלח בכל מי שרק אפשר, ושולח איומים כלפי מערכת אכיפת החוק – חד-משמעית. חד-משמעית. ואני אומר לכם, חברים – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): – – לא יעזור כלום – משפט אחרון, גברתי – החקירה הזאת תסתיים. ואם יצא זכאי, בבקשה, ואם לא יהיו ראיות, בבקשה. אם יצא אשם, יוגש כתב אישום. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון, אם יהיה באולם. לאחר מכן – חיליק בר, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת אורן אסף חזן. בבקשה. עד שלוש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברים, היום אנחנו פותחים מושב חדש, שאני מאוד מקווה שיהיה המושב האחרון לממשלה הנוראית ולראש הממשלה, שעמד כאן על תקן עבריין שעומד על דוכן הנאשמים. אבל לפני שאני מתייחס לעניין, פותחים מושב בלי זהבה גלאון, שאני מאוד מקווה שתהיה איתנו בכנסת הבאה, חברה. אני חייב להגיד את האמת, אני מרגיש בחסרונה, והכנסת מרגישה בחסרונה, בחודשים הקרובים, ואני מאמין שהיא תחזור ומרצ תחזור, השמאל יחזור כמו שצריך. היום הייתה לנו פתיחה של ראש ממשלה עם אפס ממלכתיות; ראש ממשלה שעומד כאן, כפי שאמרתי, נאשם או עבריין על ספסל הנאשמים, נותן נאום מאיים, נאום של בן אדם שירד מהפסים. נאום שפונה לכל אזרחי המדינה: תיזהרו, אם אני לא ראש ממשלה, אתם תפסיקו לעשות סופי שבוע בלונדון. תפסיקו ולא יהיה לכם מקום לקנות כרטיס טיסה לברלין. אם אני לא ראש ממשלה, אוי ואבוי לכם, הכול ייהרס. שיטת האיום. להגיד את האמת, הוא טוב בדיבורים. הוא טוב בדיבורים, אבל הוא הרבה יותר חזק בהסתה, ובבריחתו ממדד השחיתות – התייחס לכל המדדים, ושכח איך המדד, איך רף השחיתות עולה מיום ליום במדינה הזאת. המושג מדינה מתוקנת הפך להיות – מותר להיות מושחת, וזה לגיטימי, זה לגיטימי. אז מה? זה המצב, אבל תיזהרו, בלעדיי אתם תפסיקו לנסוע ללונדון. בלעדיי תפסיקו לנסוע לברלין. בלעדיי תהיו מובטלים. כאילו מדינת ישראל, 60 שנה לפני ביבי נתניהו, הייתה באוויר. בא בעל הבית החדש והצליח להגיד: הכול תלוי בי, והוא מקבל מחיאות כפיים – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): – – והמצב כאילו טוב. אני מזהיר אתכם, חברים: נכון, הוא טוב בדיבורים – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. עיסאווי פריג' (מרצ): – – נכון, אתם בשלטון, אבל תיזהרו. תיזהרו, אני מזהיר אתכם – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): – – אם לא מנצלים את המצב שנוצר, וקוראים לפיוס – הרס, אנחנו כולנו נלך לתהום. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. עיסאווי פריג' (מרצ): תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה, אדוני, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אורן אסף חזן, אם יהיה באולם. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גברתי יושבת-הראש, חברי, כנראה באמת אין גבול לציניות ולחוצפה. אבל אני רוצה דווקא לפרגן לראש הממשלה, כי ראש הממשלה היום קרא לנו באופוזיציה חמוצים. ולנו כבוד לשמוע את המילה חמוצים מהחמוץ הראשי. בנימין נתניהו הוא החמוץ הראשי. ואגב, גם אני, אם הייתי בנימין נתניהו, הייתי חמוץ. ואני אגיד לך למה, את צחקת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): ראש הממשלה מתוק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יש לו הרבה סיבות להיות חמוץ, לראש הממשלה נתניהו. אני אגיד לך משהו, ידידי מכלוף מיקי זוהר – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא מתוק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – למה יש לו הרבה סיבות להיות חמוץ. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא מתוק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא חמוץ כי במשמרת שלו נחתם הסכם הגרעין עם איראן; והוא חמוץ כי דאעש והאיראנים נמצאים על הגדרות על הגבול בסוריה ובלבנון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא מנע את זה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): והוא חמוץ כי בתקופתו ישראל הולכת ומבודדת בעולם וכולם מחרימים אותנו. ענת ברקו (הליכוד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא רציני. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): והוא חמוץ כי בתקופתו במשמרת שלו – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – ענת ברקו (הליכוד): זה משעשע. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – החברה הישראלית הולכת ונהיית יותר ויותר מפולגת – – ענת ברקו (הליכוד): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – ומשוסעת. ענת ברקו (הליכוד): – – – בידוד. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הוא חמוץ, כי במשמרת שלו – – ענת ברקו (הליכוד): אשליות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – כל ישראל כבר לא ערבים זה לזה; והוא חמוץ כי במשמרת שלו הפערים בין עניים לעשירים הולכים וגדלים, וגם אתה יודע את זה, מכלוף מיקי זוהר; והוא חמוץ כי במשמרת שלו יש למעלה מ-800,000, עד מיליון ילדים רעבים מתחת לקו העוני; והוא חמוץ כי החזון הציוני במשמרת שלו הולך ומתפורר, בעוד אנחנו מתקדמים למדינה דו-לאומית, מדינה ערבית עם רוב ערבי. אני בטוח שעאידה תומא סלימאן פחות חמוצה בגלל העובדה הזאת. והוא חמוץ, מיקי זוהר, בגלל העובדה שהוא כבר למעלה מעשור ראש ממשלה אבל הוא לא מצליח להותיר חותם אמיתי והיסטורי כמו שהותירו מנהיגים פחות חמוצים אבל יותר מנהיגים, כמו מנחם בגין מהמפלגה שלך ויצחק רבין מהמפלגה שלי. ולכן, אני מודה, אם אני הייתי בנימין נתניהו ובמשמרת שלי היו קורות כל העוולות האלה, גם אני הייתי חמוץ. ולכן, לי זו מחמאה לשמוע שאני חמוץ ממר בנימין חמוציהו החמוץ הראשי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה מתוק, בסדר, גם אתה מתוק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ולכן, אם הוא כל כך חמוץ – אם אתה כל כך חמוץ, אדוני ראש הממשלה, אני מציע לך שאם כל כך חמוץ לך פה, תפזר את הכנסת הזאת – – ענת ברקו (הליכוד): היית מת. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – תפזר את הממשלה הכושלת הזאת, תלך לבחירות, ואחרי הבחירות אני מבטיח לך שיהיה לך הרבה זמן לכבוש חמוצים בנגב. אנחנו, באופן אישי, נסדר לך את זה. תודה, גברתי יושבת-הראש. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני רואה שהוא לא נוכח. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): קשה, קשה לשמוע את האמת. זה קשה – – – כמו בן-גוריון בנגב – – – היו"ר טלי פלוסקוב: יסכם את הדיון יושב-ראש הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה חוק, ומשפט לעניין ההכרזה על מצב חירום, חבר הכנסת אבי דיכטר, בבקשה, אדוני. דוד אמסלם (הליכוד): אתה אוהב אותם בחומץ או במלח? קריאה: – – – דוד אמסלם (הליכוד): נשים אתכם בחומץ. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני חושדת באנשים שאוהבים – – – דוד אמסלם (הליכוד): במלח אתם רוצים להיות או בחומץ? תחליטו. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אני מציעה להעביר את הדיון הזה למזנון. במזנון זה יהיה הרבה יותר נחמד, אפשר גם עם טעימות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בעקבות נאום ראש הממשלה הציע חבר הכנסת אמסלם לערוך הצבעה מי אוהב חמוצים בחומץ ומי – במלח. אני חושב שזאת – – – היו"ר טלי פלוסקוב: ולכן אני אומרת, הטעימות מחוץ לאולם הישיבה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: זהו, רבותיי, אנחנו חוזרים לעבודה. חבר הכנסת אמסלם, אני מבקשת לסיים. דוד אמסלם (הליכוד): במלח או בחומץ? תחליטו. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אפילו אם זה בחומץ או במלח זה קשור איכשהו לתקנות שעת החירום. לצערי, בחלק מההתייחסויות – אני באמת מוצא לנכון להסביר פעם נוספת: זה הרי לא מקרה שעלה כאן חבר כנסת מהמחנה הציוני, מהאופוזיציה, ואמר שהמחנה הציוני תומך. הרי זה לא עניין של מה בכך, בוודאי לא בימים אלה, בוודאי לא היום. הסיבה היא פשוטה: אי-אפשר לבטל 20%, 30%, או כל חלק אחר ממצב החירום. מצב החירום הוא בינארי, אפס או אחד. ביטלת את מצב החירום, שמטת את הקונסטרוקציה מתחת ללא מעט דברים – יותר טובים, פחות טובים, אבל דברים שעובדתית נקבעו כהלכות כלכליות, לא רק הלכות ביטחוניות, לאורך הרבה מאוד שנים. ולכן, אני לא מתפלא על חלק מחברי הכנסת שקראו בחמת זעם לבטל את מצב החירום, ושיהיה כאוס במדינה. כי מה יהיה, באמת יהיה כאוס; אגב, לא כאוס ביטחוני, יהיה כאוס כלכלי. ועד שהדבר הזה יתייצב, נמצא את עצמנו במצב שאולי מי שהציע את זה מקרב חברי האופוזיציה – יכול להיות שזה יהיה לו נוח מאוד שהמדינה תיקלע לבוקה ומבולקה בנושאים מסוימים, בין אם אלו נושאים שקשורים במשרד התחבורה, אוניות, או נושאים של מזון, תמרוקים ושאר ירקות. בסופו של דבר, מה לעשות שאבותינו ואבות-אבותינו מייסדי המדינה, ואלה שבאמת שמו את התשתית החוקית והחוקתית באותן שנים של תחילת המדינה, השתיתו לא מעט דברים על מצב החירום. ומצב החירום הזה מחזיק לא מעט סוגיות בעלות משמעות רבה מאוד לחיים הכלכליים והביטחוניים, לא רק הביטחוניים. ולכן, כשהוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת החוץ והביטחון – והיא החליפה כבר כמה יושבי-ראש; אני זכיתי בכבוד הזה לפני שנה וחצי, וקיבלתי את השרביט מקודמיי כדי להמשיך במאמץ של שמונה השנים האחרונות. לצערי, חלק מחברי הכנסת שהתייחסו פשוט לא הקשיבו לדברים שלי בתחילת הדיון. ומי כמו חברי הכנסת כאן מבין היטב את המשמעות שבשמונה שנים נמחקו מתוך 165 צווים כמעט כולם. נשארנו עם 21 צווים. בל תהיה טעות, חלק מהצווים שנשארו וחלק מהחוקים שנשארו, שישה מתוך תשעה, נמצאים אצל חלק מכם בוועדות השונות, מונחים, ממתינים לגואל. ובשקלא וטריא שבין משרדים מסוימים לבין הוועדות העסק הזה מתגלגל, ולכן הוא לא קשור לאופוזיציה או לקואליציה, זה קשור לנו ככנסת. הממשלה הצהירה שזו הדרך שאליה היא מתכוונת להגיע, לבטל את מצב החירום, אבל היא לא רוצה לשמוט את הקרקע שמחזיקה את הדברים שציינתי קודם לכן ולתת לזה ליפול, מפני ש-once ביטלת את מצב החירום – וחלק מהדברים חסרי שום סמכות מבחינת ההתנהלות והניהול שלהם – אז בוקה ומבולקה בשפה הנקייה, ובלגן וברדק בשפה העממית. אני יודע, ישנם כאן לא מעט חברי כנסת, והם אפילו העזו לעמוד כאן מעל הדוכן ועם להבין ואולי בלי להבין את מה שהם אמרו, והם כיוונו לכך שבמדינה הזו ישרור לפרק זמן מסוים תוהו ובוהו. אני יודע שהמושג הזה, תוהו ובוהו, עבור חלק הוא הזדמנות. עבורנו, כמשטר אחראי, ממשלה אחראית, ואני מאמין שזו לא רק הקואליציה אלא גם מעבר לזה – אנחנו יודעים שהאחריות מחייבת את כולנו. ולכן, אני קורא לחברי הכנסת להצביע, כפי שאמרתי קודם לכן, על הארכת מצב החירום עד התאריך שנקבע, 8 באוגוסט 2018, ולאחר מכן נדון בזה פעם נוספת, או לקראת זה נדון פעם נוספת. ממילא יש דיון ביניים במהלך פברואר הקרוב. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אבי דיכטר. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה, וכעת נצביע על אישור המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב החירום. נא לחזור למקומכם. נחכה גם שהאופוזיציה תגיע למקומה. בבקשה, רבותיי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההמלצה – 55 נגד – 15 נמנעים – אין המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב החירום נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 55 חברי כנסת בעד, 15 מתנגדים, אין נמנעים. המלצות הוועדה אושרו. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ז–2017 [מס' מ/1138; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"ב, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף הבא, הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ז–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (פיצול דירות), התכנון והבנייה (דיור בהישג יד), עבודת נשים – תקופת לידה והורות לבן זוג – בקיצור, ועדת הרפורמות – חברת הכנסת רחל עזריה. בבקשה. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): תודה רבה. אני מתכבדת להציג את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ח–2017. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, כדאי לכם להקשיב, זה בטוח יהיה מעניין. אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ח–2017. היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, אני רק אבקש שנייה, אני רוצה שיהיה לך יותר קל. חברי הכנסת היקרים – חבר הכנסת דוד ביטן, אנחנו מאוד מעריכים את נוכחותך באולם. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): ביטן, זה הבינאריות, בוא תהיה איתנו. היו"ר טלי פלוסקוב: רגע, זה עוד לא הכול. אני לא רואה את חברי הכנסת. זה השר גלנט? את מי אני רואה שם בסוף? אנחנו מבקשים קצת שקט באולם. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): בוא, בוא, יואב. בוא, שב איתנו. היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו מבקשים קצת שקט באולם. וכל הצוות שנמצא – רבותיי, אני שומעת רעש מצד שמאל של האולם, משמאלי. תודה. כן, גברתי. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): תודה. גברתי היו"ר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ח–2017, שיזמה הממשלה. פרק ז'3 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, עוסק בהסדרת פעילותן של זירות סוחר לחשבונו העצמי. הפרק נוסף לחוק בשנת 2010 ונכנס לתוקף בשנת 2015. זירות סוחר מוגדרות בחוק מערכות ממוחשבות שבאמצעותן סוחר אדם במכשיר פיננסי אל מול לקוחותיו לחשבונו העצמי, וכן מערכות ממוחשבות המעמידות ללקוח אפשרות לסחור במערכות אלו. ניהול זירת סוחר מחייב קבלת רישיון. בחודש מרס 2016 החליטה רשות ניירות ערך כי לא יינתן רישיון זירת סוחר לחברות המציעות ללקוחותיהן מסחר באופציות בינאריות לנוכח אופי המכשיר והסיכונים הכרוכים במסחר בו. מכשיר האופציה הבינארית בנוי כך שאין אפשרות לנתח באופן רציונלי או כלכלי את תוחלת הרווח ברכישת אופציה כזו, והוא דומה לתוצאות הטלת מטבע, בבחינת הכול או כלום, ועל כן המסחר בו דומה למשחק הימורים – אשר כדרכם של הימורים גורמים לנפגעים רבים – אשר אין בו כל ערך מוסף לשוק ההון. מכיוון שחוק ניירות ערך מגן רק על משקיעים בישראל, האיסור האמור לא חל על ההצעה ללקוחות המצויים מחוץ לישראל. כלומר, זירות סוחר בישראל יכולות להציע ללקוחות מחוץ לישראל מסחר באופציות בינאריות ללא כל פיקוח, בתנאי שאינן מאפשרות גישה ללקוחות בישראל. עקב כך החלו להגיע לרשות לניירות ערך, למשטרה ולרשויות נוספות בארץ תלונות רבות וקשות מצד רשויות ואזרחים מחוץ לישראל על פעילותן של חברות מישראל כלפי לקוחות במדינות שונות, ובעיקר על פעילותן באופציות בינאריות, אשר בחלק מהמקרים התברר כי שימשה אף כסות לפעילות עבריינית, מרמה והונאה. תופעה זו הגיעה כיום לממדים הגורמים נזק תדמיתי משמעותי לישראל בעולם ונזק לשוק ההון הישראלי ולאמינותו, ועלולה ללבות אנטישמיות. כדי לעצור את התופעה, מוצע בהצעת החוק לעגן בחקיקה את החלטת רשות ניירות ערך ולקבוע איסור מסחר בזירות סוחר באופציות בינאריות או במכשיר פיננסי אחר מסוג שיקבע שר האוצר. יודגש כי אין בתיקון המוצע כדי לגרוע מסמכות הרשות לקבוע סוגי מכשירים פיננסיים שזירת סוחר בעלת רישיון יכולה לסחור בהם. החוק מציע להוסיף לתנאים לקבלת רישיון זירת סוחר את התנאי הקובע איסור להציע מסחר באופציות בינאריות או במכשיר פיננסי אסור אחר, ולחייב את הזירות בעלות הרישיון לקיים תנאי זה בכל זמן. החמרנו והצענו עוד שאדם לא ינהל זירת סוחר שמשמשת רק לקוחות מחוץ לישראל אם הוא מציע באותה זירה מסחר באופציות בינאריות, גם כשהן מותרות במדינה שהוא סוחר בה. כדי להשלים את התמונה, החוק אוסר על אדם לפנות ללקוח מחוץ לישראל בהצעה לסחור באופציות בינאריות, גם אם אינו בעל רישיון לניהול הזירה. לשם יישום הוראות התיקון, מוצע להוסיף לרשות ניירות ערך סמכויות פיקוח ואכיפה גם כלפי מי שמנהל או מציע אופציות בינאריות או מכשיר אסור אחר, ולקבוע איסור פלילי ומינהלי למפר הוראות חוק אלו. לאור המידע שהצטבר בידי משטרת ישראל, המעיד על מעורבות עבריינית במסחר באופציות בינאריות, מוצע להוסיף את העבירה של הצעה בזירת סוחר של אופציה בינארית או מכשיר אסור אחר לרשימת עבירות המקור – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): שכנעת אותנו, די. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): אני חייבת. – – בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000, שהן עבירות שביצוע פעולה ברכוש הקשור להן מהווה עבירה לפי החוק, והעונש המרבי בצידן הוא עשר שנות מאסר. תשמעו, מדינת ישראל הפכה לאחת המעצמות בתחום האופציות הבינאריות. אנחנו שמענו בדיוני הוועדה אנשים מכל העולם שדיברו על העוול שנעשה להם על ידי חברות שפועלות מכאן. יש לזה השלכות רחבות על התדמית של מדינת ישראל. המשטרה והרשות לניירות ערך הבהירו בדיונים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את חשיבות החוק למדינה בכלל ולשוק ההון הישראלי בפרט. אתם יודעים, מדברים הרבה פה על ה-BDS, מדברים על איך ישראל נתפסת בעולם. החוק הזה, יש לו חשיבות אדירה לתדמית של ישראל, איך אנחנו נתפסים בעולם הפיננסי. אנחנו שמענו בוועדה שכשנציגים של המדינה מגיעים לכנסים בתחום של השקעות בחו"ל, מייד מרימים גבה ואומרים: ישראל? אתם מספר אחת בהפצה של אופציות בינאריות. לכן היה לנו חשוב להעביר את החוק ולהביא לסיום התופעה, כי יש חשיבות גם לאיך שאנחנו נראים, וגם למה שמדינת ישראל מציעה לכל אזרחי העולם. היום אנחנו מסירים את החרפה. אני רוצה לומר עוד משהו. אנחנו היום פתחנו את המושב, ואני חושבת שלפעמים יש קצת בלבול בין הצד הפוליטי של העבודה שלנו לבין הצד המעשי, מה הדברים שבהם, כשאנחנו קמים בבוקר ובאים לפה, אנחנו יודעים שאנחנו עושים מעשה טוב. העברת החוק הזה, והעובדה שאנחנו מצביעים על החוק הזה היום – בעצם דבר אחד טוב אנחנו נדע שעשינו היום בתוך כל המהומה הפוליטית, וזה להצביע על החוק הזה. תודות – אני רוצה להודות לכמה אנשים שסייעו ועזרו בהעברת החוק החשוב הזה. הראשון הוא חבר הכנסת לשעבר יגאל גואטה. חשוב לי לספר שיגאל לקח חלק מרכזי בדיוני הוועדה וסייע הרבה מאוד להעביר את החוק הזה, שלא היה קל להעביר אותו בכלל. אומנם יגאל כבר לא נמצא במליאה, אבל חשוב לי לציין מעל בימת הכנסת את פעילותו הרבה. תודה רבה, יגאל. כמו כן, תודה לכל חברי הכנסת שהשתתפו בוועדה ותרמו לגיבוש הצעת החוק. תודה לפרופ' שמואל האוזר, יו"ר הרשות לניירות ערך, ולצוותו; תודה למשרד האוצר, משרד הכלכלה ומשרד המשפטים; לעו"ד ורד קירו, היועצת המשפטית של הוועדה; לאריאלה מלכה, המנהלת המיתולוגית של הוועדה שלנו; לפעילי עבר בתחום, שבאו לחלוק איתנו מניסיונם ולספר את סיפורם. ותודה כמובן ליועצים שלי: רותם כהן כחלון – לא קשור – האחת והיחידה, שבינתיים כבר פרשה והמשיכה הלאה, היום סמנכ"לית אייסף, לנתנאל דיין, לנחלה ליאור, לשלומית שמחון ולנעמי נידם, תודה רבה רבה. חברי וחברות הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקשת שתאשרו אותה בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. נוכל לסמן "וי" על דבר אחד טוב שעשינו היום, בתוך כל המהומה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת רחל עזריה. כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך יש בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח באולם, וחבר הכנסת עודד פורר – לא מעוניין. רבותיי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, וכעת נצביע על הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–11 – 53 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–11 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 53 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע, רבותיי. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 51 נגד – אין נמנעים – אין חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ז–2017, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 51 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 66), התשע"ז–2017, התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1156); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר נאוה בוקר: רבותיי אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29), התשע"ז–2017, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הפנים משולם נהרי. רשום אצלי חבר הכנסת – זה נכון? קריאה: לגמרי. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, אדוני. סגן שר הפנים משולם נהרי: גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, הצעה זו לתיקון חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, מובאת בהתאם להחלטות הממשלה מס' 2014, מס' 3429 ומס' 1780, הקובעות כי יש לפעול להתאמת החקיקה הקיימת למצב שבו תבוטל ההכרזה על מצב חירום. ההצעה מבקשת לבטל את תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ-לארץ), התש"ט–1949, התקפות כל עוד מוכרז מצב חירום בישראל, תוך שההסדרים שבהן יעוגנו מחדש, בהתאמות הנדרשות, במסגרת חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952 – להלן: חוק הכניסה, אשר איננו תלוי במצב החירום. רוב ההסדרים המתייחסים לתנאי היציאה מישראל, כמפורט בתקנות שעת חירום אשר מבוקש כעת להסדירן במסגרת חוק הכניסה, מהווים למעשה העתק של הסדרים זהים החלים כיום על הכניסה לישראל. לכן, למעשה, מדובר בתוספת של המילה "יציאה" בלבד ברוב ההסדרים הקיימים. מיכל רוזין (מרצ): מה המשמעות של – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: לאחד את כל נושא היציאה, שהיה בשעת חירום, במסגרת חוק הכניסה לישראל. נוסף לכך, מוצע לעגן את הסמכות הקבועה כיום בתקנה 6 לתקנות שעת חירום, שלפיה לא תתאפשר יציאה מישראל לשם כניסה לאחת מהמדינות המפורטות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות, אלא אם כן ניתן לכך אישור מראש מאת שר הפנים או מאת ראש הממשלה, מאחר שיציאה למדינות אלו והשהות בהן עלולות להביא לסיכון ביטחוני, למעט בהתקיים נסיבות הקשורות למבקש או למדינות אלו המאפשרות מתן היתר מאת שר הפנים או מאת ראש הממשלה. כמו כן, מוצע לקבוע מועד מוקדם יותר לתחולה במקרה של מתן היתרים כלליים ליציאה לאחת מהמדינות הנ"ל, אשר בניגוד להיתרים פרטניים, הניתנים לגבי אנשים מסוימים, טעונים פרסום ברשומות הכרוך בפרוצדורה ממושכת. לפיכך, נדרש לקבוע כי כאשר מתגבש צורך דחוף לתת היתר כללי או לקבוע תנאים בו, הוא ייכנס לתוקף במועד פרסומו באופן שיביאו לידיעת הציבור ולא במועד פרסומו ברשומות. ראוי לציין כי תקנה 9 לתקנות שעות חירום המתייחסת לאיסור יציאה מן הארץ כאשר עולה חשש לפגיעה בביטחון המדינה לא נכללה במסגרת הצעה זאת ותעמוד בתוקפה עד להסדרתה במסגרת הצעת חוק המאבק בטרור, המצוי בשלבי חקיקה מתקדמים בכנסת. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעה בקריאה ראשונה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה לסגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו חבר הכנסת זוהיר בהלול. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר נאוה בוקר: המזכיר, יש כאן בקשה למסך. לרשימת דוברים במסך. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, 13 חברי כנסת התפטרו בשנתיים וחצי האחרונות. אני נמצא בבניין הזה כעיתונאי מאז 1981, תשמ"א. ישבו פה אנשים במשך 30 שנה, 20 שנה. הם ראו מפעל חיים, בנו, עשו. לא כל כך מהר התפטרו. היו הסכמי רוטציה. גם אני התפטרתי בשביל הסכם רוטציה; היה אירוע שאדם היה צריך לכבד את ההסכם שלו, אז הוא התפטר. לכן אני לא מדבר על מי שהתפטר בגלל הסכמי רוטציה. אבל מה קרה שאנשים כל כך מהר מתפטרים מפה? חשבתי היום שיכול להיות שזה קשור למה שדיברו יושב-ראש הכנסת ונשיא המדינה, ההפיכה שנעשתה פה בעשורים האחרונים, שבה מערכת המשפט לקחה את הסמכויות מהדמוקרטיה הישראלית, מהכנסת. הכנסת איבדה את מעמדה בעיני הציבור. התקשורת עשתה הכול שכל אזרח בישראל יחשוד בחבר כנסת עוד לפני – איך אומרים: הוא חייב עד שיוכיח את חפותו. היו"ר נאוה בוקר: לצערנו, אתה צודק. ישראל אייכלר (יהדות התורה): זו הבעיה. לכן אנשים אומרים: מה לי ולצרה הזאת? השפעה אין לי. אני ראיתי פה היום את נשיאת בית המשפט העליון יושבת ביציע. אני הייתי מציע שהיא תשב על כיסא ראש הממשלה, וחברי הכנסת ישבו ביציע הציבור, וימחאו כפיים על כל החלטה של בג"ץ – – היו"ר נאוה בוקר: צודק. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – הם יחליטו אם יהיה מס על שלוש דירות, על המסתננים בתל אביב, הם יחליטו על השבת – לפתוח בתל אביב, ואנחנו נשב ביציע. אנשים מרגישים את זה. מה הבעיה? שיש פה סכנה. גם האזרחים יגידו, אנחנו לא מאמינים בכנסת. אנשים לא ישתתפו בבחירות. יש כאלה. יש כאלה שיחשבו שההכרעות יבואו מהרחוב: בהפגנות, באלימות. זאת סכנה גדולה מאוד. אנשים לא חושבים על זה. בלי ששמנו לב כל הכוח עבר לידיים משפטיות, לא רק לבית המשפט העליון. היועצים המשפטיים בכל מקום הם שומרי הסף, וחברי הכנסת – הגנבים. מול מי מציבים שומר סף? מול גנבים. חברי הכנסת הם שומרי הסף. הם נבחרו על ידי הציבור לשמור על הממשלה כי היא לוקחת מיסים מהציבור, ושהיא תחלק את זה בצדק וביושר. אנחנו שומרי הסף. מי מינה את הפקידים האלה כשומרי סף? מיקי לוי (יש עתיד): – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): התיאטרון הזה – בית המשפט לא רק מחליט הכול אלא כבר נהיה מנהג שכל נשיא או שופט שפורש משאיר מתנה. הוא נותן פסיקה מאוד נאורה, למשל הגברת בייניש, שהחליטה לבטל את חוק טל. לא שכולם הסכימו לזה, אבל יש עניין של הסכמות בין אזרחים שלא מאמינים באותה אמונה – היא ביטלה את החוק. למה היא גרמה? שאנשים יגידו: אוקיי, אתם ביטלתם את החוק? אנחנו נילחם נגדכם. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אנשים מתנכרים למדינה ולמוסדותיה ולדמוקרטיה. זאת סכנה גדולה. אליקים רובינשטיין – בזה אני מסיים – גם כשרות וגיוס. אז השאיר מורשת. ועכשיו, ביום חמישי זה עומדת הנשיאה החדשה לפתוח את כל המרכולים בתל אביב. רבותיי, יהודי שרוצה לשמור שבת לא יקבל עבודה בשום מקום כי אם אתה לא עובד שבעה ימים בשבוע אין לך פרנסה. לכן אני מציע להחזיר את הדמוקרטיה, לעשות מהפכה דמוקרטית, ולהחזיר את השלטון לידי הכנסת, הממשלה, לידי העם. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – מוותרת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני כאן. היו"ר נאוה בוקר: איפה איילת? קריאה: איילת, תוותרי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מוותרת. יש לי משפט אחד להגיד. היו"ר נאוה בוקר: משפט אחד. בבקשה, איילת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, שנתיים וחצי שאנחנו בכנסת הזאת, ונדמה לי שאחרי היום הזה יש משפט אחד שאפשר להגיד: מי שיסתכל עלינו היום – מי שמסתכל עלינו מבחוץ, מי שמסתכל עלינו מבפנים – יודע דבר אחד עלינו: זה לא שאנחנו חמוצים, זה הרבה יותר גרוע מזה. מה שקרה כאן היה אירוע היסטורי שלא יישכח במהרה. תזכרו, החמוצים, החמוציות וחומץ במלח, זה ספין, ספין, ספין. זאת לא בעיה שלכם, זאת לא בעיה שלנו – זאת בעיה של ישראל. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: מוותרת. חברת הכנסת ענת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): מוותרת. היו"ר נאוה בוקר: מוותרת. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, קודם כול, ברכות חמות לחברי הכנסת החדשים. נאחל לכם בהחלט שתהיה לכם פעילות פורה וטובה ומועילה לטובת עם ישראל ומדינת ישראל. יש הרבה מאוד אתגרים, ותהיה לנו זכות גדולה לנסות ולסייע לכם כאן בכל מה שצריך. אז באמת שיהיה בהצלחה. אני רוצה להסב את תשומת ליבה של הכנסת לכך שהיום בבוקר היה דיון מאוד מאוד חשוב. למעשה, הדיון הראשון שהתקיים בכנסת היום דיבר על מפגש של כ-80 ילדים חולי ניוון שרירים שהגיעו לכאן, לכנסת ישראל, גברתי היושבת-ראש, כדי להתחנן לתרופה, כדי להתחנן על החיים שלהם. שלא כמו במקרים אחרים בתרופות שמשפרות את איכות החיים, במקרה הזה מדובר במחלה ארורה, שמי שחולה בה מהר מאוד מאבד תפקודים כמו הליכה, מוטוריקה, נשימה, ובסוף נפטר. ומדובר באמת בילדים רכים. התרופה הזאת, שנמצאה לפני כחצי שנה, תרופת פלא, לא רק שהיא מונעת את הנסיגה וההידרדרות של התפקודים, התרופה הזאת גם מחזירה תפקודים. ראינו את זה היום בווידיאו במו עינינו. זאת אומרת שיש פה 80 ילדים שבהחלטה אחת מדינת ישראל יכולה להציל. אגב, ילדים מכל רחבי הארץ, מכל המגזרים. זה פוגע בכולם. ואותם ילדים הגיעו לכאן היום כדי להתחנן לדבר אחד – כסף לתרופה. ואני רוצה להזכיר כמובן גם את ידידי להובלת השדולה חבר הכנסת יואב קיש, ואת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקארין אלהרר וחיים ילין וסאלח סעד, ועוד רבים אחרים שהגיעו לתמוך. אבל אני חושב שזה צריך להיות מאבק של הכנסת כולה. זו תקופה שבה מדובר על העברות תקציביות של 10 מיליארד שקל, שיעופו מכיוון אחד לכיוון אחר. אני מבין שלכל אחד יש פה את המטרות הפוליטיות שלו, זה בסדר גמור. רק דבר אחד אסור שיקרה בסוף התהליך הזה: אסור שבסוף התהליך הזה, אחרי שהכנסת מעיפה מיליארדים מכיוון אחר לכיוון אחר, לאותם 80 ילדים לא יימצא הכסף כדי להציל את החיים שלהם. אם לא היה מדובר בהצלת חיים, ואם לא היה מדובר בזה שבאמת הם ילדים, אז לא הייתי עולה לכאן, כי אני חושב שהניסיון להשפיע על ועדת הסל זה ניסיון שהוא לא נכון. אבל גם מדינות אחרות כבר הבינו, כמו צרפת וגרמניה ויפן – לפני חצי שנה נמצאה תרופה, לא חיכו לסל הבריאות, העבירו תקציב מיוחד. וזה גם מה שצריך לקרות הפעם. אני באמת קורא ומבקש את ההתגייסות של כל חברי הכנסת לטובת המאבק הזה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אם אני אשאל בכנסת מי המציא את השימוש בחומץ, חמוצים, בפוליטיקה הישראלית – עמד על הדוכן הזה, כאשר נבחר יעקב הרצוג לנשיא המדינה, מאיר כהנא, והחזיק בידיו בקבוק של חומץ וקרא לעבר יעקב הרצוג: חומץ בן יין. נחמן שי (המחנה הציוני): זה חיים הרצוג. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה חיים הרצוג, סליחה. יעקב היין – – – נחמן שי (המחנה הציוני): יעקב היה אחיו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא, לא. יעקב האח – נכון. אבל הוא התכוון: היין הוא הסבא, והבן חיים הוא החומץ. בוועידת מפלגתו, הנשיא דאז הרצוג סירב לבוא לוועידה, ואז הוא שם כיסא ריק – כהנא – וכתב עליו: חומץ בן יין. כאילו זה הכיסא הריק. נתניהו לא המציא את השימוש במילה "חומץ". אני לא חושד בו שהוא, איך אומרים, ציטט את כהנא, אלא שזה יושב לו בתת-מודע בדרכו, של פוליטיקה של שנאה. נתניהו נתן נאום של פוליטיקה של שנאה בכל החזיתות: או שאתה תומך בי בצורה עיוורת, כולל החוק הצרפתי, או שאתה אויב העם ואויב האנושות וסכנה גדולה לכל אזרחי המדינה. זה נאום, איך אומרים, שצריך ללמוד אותו בהיסטוריה של התפתחות הפאשיזם. ככה מתחיל פאשיזם, ככה פוליטיקה של שנאה. כל אדם שיש לו – רוח הדברים; זה לא רק מה שהוא אמר, רוח הדברים, הרטוריקה, השיטה, להתנפל על אנשים ככה בצורה כל כך איומה – אני חושב שכל אדם שפוי – אני מדבר כאן על שפיות, אפילו מעבר לעמדה פוליטית – צריך לפעול להפלתו של נתניהו. וכן, בחירות מחר להפלתו של נתניהו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הוא אדם מאוד מאוד מסוכן. קריאה: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הוא מסוכן לא רק לערבים ולפלסטינים. הוא מסוכן ליהודים בארץ. הוא מסוכן לכל אזרחי המדינה. נתניהו הכתיר את עצמו כאויב האזרחים בישראל, ערבים ויהודים כאחד. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – אתה אל תדאג למדינת ישראל. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אתם שמתם לב מה אומר החוק הצרפתי? החוק הצרפתי שהצרפתים לא שמעו אודותיו ואינם יודעים מהו? מה בעצם אומרים לנו פה? תקשיבו, תשימו לב. אומרים לנו כך: עבירות חמורות כמו עבירות מין, עבירות אלימות, עבירות סמים, עבירות נגד ביטחון המדינה, עבירות כאלה חמורות, בטח שנחקור ראש ממשלה מכהן עליהן; על עבירות לא חמורות לא נחקור אותו. מה זה עבירות לא חמורות? עבירות שוחד, גנבה, שחיתות, מרמה בנסיבות מחמירות. שמעתם איזו הצעת חוק מעוותת? העבירות החמורות זה המין, האלימות והסמים. השוחד – הן לא חמורות? עכשיו, תשימו לב מה קרה היום. היום בבוקר בתזמון מפתיע ראינו מאמר של פרקליט המדינה שי ניצן באחד העיתונים, מאמר שתוקף קשות את החוק הזה, וראינו את חוות הדעת החריפה והחדה נגד הצעת החוק של היועץ המשפטי לממשלה. אני לא זוכרת מתי ראיתי את שני האנשים האלה, שעומדים באמת בראש משרד המשפטים – בראש הפרקליטות, יותר נכון – אני לא זוכרת מתי ראיתי את שני האנשים האלה מגישים ביחד חוות דעת ומאמר. זה לא היה מקרי. אתם יודעים מה זה אומר? זה אומר שהם נדרשו האחד לתמיכה של השני כדי שהציבור יקשיב. זה אומר שהגענו למצב שהדה-לגיטימציה נגד מערכת המשפט – נגד הפרקליטות, נגד השופטים, נגד בית המשפט העליון, נגד המשטרה, נגד המפכ"ל, נגד החקירות – זה הגיע למצב שהם יודעים שאם הם היו פועלים ככה, הם הבאים בתור. הם עשו את זה בתזמון המדויק הזה, ששתי חוות הדעת האלה יצאו יחד, כדי לגבות האחד את השני. אני מסתכלת עליכם, חבריי פה בקואליציה, ואני יודעת ששתי סיעות לפחות אינן תומכות בחוק הזה. שימו לב מה קורה. אנחנו נגיע למצב שבו בסוף את האדנים שהחברה הזו שלנו מושתתת עליה: שלטון החוק, הדמוקרטיה, שוויון זכויות לכולם, לכל אזרחי המדינה ללא הבדל דת גזע ומין – אנחנו נגיע למצב שאנחנו נשחט את כל הדברים האלה. לא יישאר מהם כלום. הכנסת הזו תלך, הממשלה הזו תתפרק, יגיעו ימים אחרים ותגיע כנסת אחרת. אני שואלת את עצמי: איך נשקם את אמון הציבור במערכות החשובות כל כך האלה? אל תשחקו לא עם הדמוקרטיה ולא עם שלטון החוק. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. שלוש דקות, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי יושבת-הראש, אני אהיה קצרה. אני רק רוצה להגיד לכל חברות וחברי הכנסת: מושב חורף נעים וברכות לחברי הכנסת החדשים שנכנסו היום, שנמצאים איתנו כאן, וגם מי שלא נמצא איתנו כאן. אני רוצה לספר על משהו מאוד חשוב שקרה בפגרה. מבחינתי השיא של הפגרה היה שמכל האמוניה בחיפה נסגר. לפני ראש השנה, כמה ימים לפני החג, נסגר ורוקן לחלוטין מכל האמוניה. זאת ברכה לכל תושבי מפרץ חיפה. אבל, כמו שאנחנו יודעים, אי-אפשר ברכה בלי איזו בעיה. הפתרונות שמנסים להביא היום למפרץ חיפה, פתרונות להביא אמוניה, מסוכנים לא פחות ואולי אפילו יותר מהמכל שנסגר. בגלל שיש התנגדות של ראש העירייה, כי הוא מנסה להגן על תושביו, כנראה עומדת לצוץ כאן עוד הצעת חוק מאוד מאוד בעייתית – ובעיניי מושחתת שבמושחתת – שתאפשר פשוט לעקוף את העיריות ולא לתת להן את רישוי העסקים – הם בכלל לא יהיו קשורים לרישוי עסקים – של המפעלים שהמדינה תחליט עליהם שהם בעלי חשיבות לאומית. חוק שנקרא לו, נכנה אותו כאן, הוא עדיין לא עלה, אבל נכנה אותו כאן, אם הוא יעלה: חוק חיפה כימיקלים. אני רוצה לומר כאן ועכשיו, שאנחנו כולנו בכנסת הזאת לא צריכים לתת יד לכזאת השתוללות. החוק, אם הוא יעלה, הוא פשוט שערורייה. בואו נבטל את הרשויות המקומיות וזהו. רק שלטון מרכזי – למה צריך רשויות מקומיות? העניין הוא שבאמת חיפה כימיקלים יכולה למצוא פתרון. פתרון שהוא לא מסוכן. לא צריך לעקוף רשויות מקומיות. לא צריך לעקוף את ראש העיר של חיפה ואת כל התושבים שם – שהם מאוד מאוד מודאגים, כי בסופו של דבר אלה החיים שלהם. אם יתקבלו כאן החלטות כמו שהולכות ומתקבלות על מכל האמוניה הצף הזה, שהוא הפתרון למכל האמוניה שנסגר, אני מאוד מאוד חוששת. תשמעו, יש כבר קריאה של מבקר המדינה ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה לפתוח בחקירה בנושא קבלת ההחלטות על האמוניה. יש שם חשדות לשחיתות. יש שם חשדות לפלילים. יש סיבה לחשוש. אני מאוד שמחה על סגירת מכל האמוניה, אבל אסור לנו לשקוט על השמרים ומאוד להיות ערניים. לא ניתן לחוק הזה, שהולך להרוס מחדש את מה שהשגנו עם סגירת מכל האמוניה. שיהיה לנו מושב כנסת מוצלח. תודה רבה לכולם. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, שלוש דקות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): הנאום של ביבי כאן, של ראש הממשלה, היה פשוט מדהים. היכולת שלו לשכתב את ההיסטוריה ולהתאים אותה לברבורי המלל שלו – זה פשוט מדהים. ביבי אומר שהסכם הגרעין הוא הסכם רע. במשך שנתיים נאבק ביבי נתניהו כנגד הסכם הגרעין, והתוצאה היא הסכם רע. לדבריו. זאת אומרת, הוא, כראש ממשלת ישראל נכשל, כי הוא בחר בדרך מסוימת במקום ללכת בדרך אחרת, ולא ניכנס כאן לוויכוח. הדרך שבה הוא בחר הביאה להסכם גרעין רע לדבריו, ולכן הוא נכשל. עכשיו הוא בא ומתהדר בדברי טראמפ. הוא אמר כאן מעל הבמה: אז או שהסכם הגרעין יבוטל או שישופר. שמענו את הדברים של טראמפ; אנחנו כבר יודעים שהסכם הגרעין לא יבוטל. אנחנו גם מבינים – כל אחד שחתם על איזשהו הסכם בחיים שלו, מהסכם של שכירת דירה עד הסכם עסקי או פוליטי אחר, יודע שברגע ששני הצדדים חתמו על הסכם, אי-אפשר לשנות אותו. אפשר לבטל אותו, אבל טראמפ החליט לא לבטל אותו. לכן גיבובי המילים של נתניהו כאן מעל הבמה והניסיונות שלו לשחזר את ההיסטוריה ולהראות כמה הוא באמת הצליח להסיר את האיום הגדול מעל מדינת ישראל, האיום של הסכם הגרעין – זה הכול הבל הבלים. הבל הבלים ושכתוב ההיסטוריה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אכרם חסון? אכרם חסון (כולנו): מוותר. היו"ר נאוה בוקר: מוותר. חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): נוכחת, נוכחת. היו"ר נאוה בוקר: נוכחת? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): נוכחת, מוותרת. היו"ר נאוה בוקר: איפה חברת הכנסת יחימוביץ? לא שמעתי אותה. מוותרת. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. קריאה: – – – היו"ר נאוה בוקר: בחוק הבא. בחוק הזה? חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. קריאה: – – – נורית קורן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני ארצה להתייחס לדבריו של חבר הכנסת יצחק הרצוג, ברשותכם. אני רוצה להגיד לחבר הכנסת יצחק הרצוג: בוקר טוב. אני שמחה שקמת משנת הפגרה שלך והחלטת לתקוף את ראש הממשלה בלי שום צדק, בלי שום הצדקה לכך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בלי שום הצדקה? נורית קורן (הליכוד): ראש הממשלה – תשמעי על מה אני מדברת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע, רגע, אני רוצה לשים משקפיים. אני צריכה לשמוע טוב. נורית קורן (הליכוד): ראש הממשלה הוא ראש הממשלה הראשון מזה עשורים שסוף-סוף החליט לטפל בפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, ונתן לי מנדט לעשות זאת. לטפל בפרשה. אני יכולה להגיד לך, חבר הכנסת בוז'י הרצוג – וחבל שהוא לא נמצא כאן, כי רק כשהוא מדבר הוא נמצא כאן ואחר כך הוא פשוט נעלם מהמליאה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא – – – נורית קורן (הליכוד): – – אני יכולה להגיד לו ולספר לו, ואת תעבירי לו, שראש הממשלה מגבה אותי בכל הליך ובכל צעד שבו אני פועלת בוועדה המיוחדת שקמה בכנסת – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת ורבין נחמיאס. נורית קורן (הליכוד): – – והדברים נעשו בקדנציה הנוכחית ולא נעשו מעולם. היו"ר נאוה בוקר: אל תפריעי לחברת הכנסת קורן לדבר, בבקשה ממך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה הקשר? נורית קורן (הליכוד): רק היום, בפתיחת המושב, הבאתי תערוכה מיוחדת שממחישה את הכאב של המשפחות, וראש הממשלה, ביום כל כך עמוס שלו, בחר להקדיש את זמנו ולתת כבוד לאומנים וצפה באדיקות – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת נחמיאס ורבין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – למה את ונאווה בוקר התנגדתן לחוק – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת נחמיאס ורבין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין בעיה. נורית קורן (הליכוד): אני מבקשת שתוסיפי לי בזמן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: תמשיכי לדבר, חברת הכנסת קורן. קריאה: – – – נורית קורן (הליכוד): מי אתה, חבר הכנסת בוז'י, שתגיד שלא נעשה כאן דבר בפרשה? ההתנשאות הזאת שאתה מייצג. ואתה – בטוח שאתה לא מייצג את המשפחות, ובטח ובטח שלא את הפרשה. זה שתגיע רק שתי דקות להפגנה כזו או אחרת שתומכת במשפחות לא יהפוך אותך למשהו שאתה לא, וזו אינה לגיטימציה להאשים את ראש הממשלה. כדאי שתעשה שיעורי בית ותגיע לוועדה ותדע מה נעשה בוועדה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה – – – למה? נורית קורן (הליכוד): במקום להתעסק בראש הממשלה, תסתכל במראה ותתנצל בשם מפלגת מפא"י המיתולוגית – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה את אומרת? נורית קורן (הליכוד): – – שטייחה והשתיקה ונתנה לאסון הזה להתקיים כאן במדינת ישראל. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת חיליק בר. נורית קורן (הליכוד): פשע מאורגן – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת חיליק בר. נורית קורן (הליכוד): – – שפגעה במשפחות רבות, שעד היום סוחבות את הכאב ומקדישות את חייהן – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: מהיום, כי אני החלטתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הזמן עבר. נורית קורן (הליכוד): – – כדי לדעת מה אתם עשיתם לילדים ולאן העברתם אותם. תתבייש לך, בוז'י הרצוג. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. זה שיקול שלי אם להוסיף לה או לא. נא לסיים בבקשה. נורית קורן (הליכוד): תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. קריאה: – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. סגן השר מעוניין לסכם? מוותר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29), התשע"ז–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – 10 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 29), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: נא להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת טלי פלוסקוב – בעד. חברים, בעד – 40, נגד – עשרה, נמנע אחד. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ועוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/736); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת משה גפני, יצחק וקנין ועודד פורר. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מיקי לוי. קריאה: – – – היו"ר נאוה בוקר: זה מה שכתוב. כתוב מיקי לוי. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): זה יהיה קצר מאוד. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי, מצבה הקשה של הבורסה בישראל מתבטא בירידה בהיקפי המסחר ובמספר ההנפקות, ידוע לכול. לעובדה זו מכלול סיבות, ובהן מס רווחי ההון שמוטל על השקעות בבורסה לעומת המיסוי המוטל על קניית דירה להשקעה והפטור ממס על שכר הדירה בעת השכרתה. פטור ממס חלקי. להיקפי מסחר נמוכים יכולות להיות השלכות גם על התשואות בשוק ההון, ובעיקר בקשר להשקעות על הגופים המוסדיים המשקיעים את כספי הפנסיה של הציבור בישראל. כדי לעודד את כדאיות הרישום למסחר של מניות בבורסה הציע חבר הכנסת גפני, יחד עם חברי הכנסת יצחק וקנין ועודד פורר, להתיר בהוראת שעה בהוראת שעה עד לסוף 2020 לחברות שמנפיקות מניות בבורסה בישראל לנכות הוצאותיהן שהוציאו בקשר להנפקת אותן מניות באותה שנת מס. עוד מוצע להסמיך את שר האוצר להאריך את הוראת השעה, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לתקופות נוספות של שלוש שנים לכל היותר, ככל שהוראת השעה תשיג את ייעודה מחד והמשך ההטבה יידרש מאידך. הצעת החוק מרחיבה את ההטבה הניתנת כיום רק לחברה שהיא חברה תעשייתית לפי חוק עידוד השקעה (מיסים), התשכ"ט–1969, שלפיו ניתן לפרוס את הוצאות ההנפקה בקשר לאותה חברה על פני שלוש שנות מס. להערכת משרד האוצר, עלותה של הצעת החוק זניחה ככל שמדובר גם בסיווג להנפקות ראשוניות. אולם, ועדת הכספים סברה שאין להגביל את ההטבה רק להנפקות ראשוניות, לאור מצבה של הבורסה – מצבה הפיננסי של הבורסה – ובהרחבה זו אין כדי לשנות את ההערכות לגבי העלות הכללית. לכן, אבקש לאשר את נוסח הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת לוי. לרשימת הדוברים נרשמה רק חברת הכנסת נורית קורן. לפני שאני סוגרת את הרשימה, האם מישהו מעוניין? תודה. נורית קורן (הליכוד): מוותרת. היו"ר נאוה בוקר: אם כן, חברת ככנסת נורית קורן מוותרת. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ח–2017. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מס הכנסה (ניכוי הוצאות הנפקה) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: 34 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה וחוזרת לדיון בוועדת הכספים. קריאה: נא להוסיף אותי. היו"ר נאוה בוקר: נא להוסיף את חברת הכנסת רויטל סויד – הצביעה בעד – לפרוטוקול. חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ד' בחשוון התשע"ח, 24 באוקטובר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 21:46.