דברי הכנסת
דברי הכנסת
ב / מושב רביעי / ישיבות רס"ו–רס"ח /
י'–י"ב בחשוון התשע"ח / 30 באוקטובר – 1 בנובמבר 2017 / 2
חוברת ב'
ישיבה רס"ו
הישיבה המאתיים-ושישים-ושש של הכנסת העשרים
יום שני, י' בחשוון התשע"ח (30 באוקטובר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6
1. שלטון שהעומד בראשו מסית כנגד המוסדות הממלכתיים וחלקים בחברה הישראלית חייב להתחלף בשלטון החותר לאחדות סביב חזון משותף; 6
2. הניסיון לחבל בעבודת רשויות החוק באמצעות חקיקה; 6
3. ההשתלחויות חסרות הרסן של ראש הממשלה ברשויות החוק וגל ההסתות נגד נשיא המדינה; 6
4. אוזלת יד הממשלה בעניין הנשק והאלימות ובעניין תכנון ובנייה ביישובים הערביים 6
ציפי לבני (המחנה הציוני): 7
אלעזר שטרן (יש עתיד): 10
מיכל רוזין (מרצ): 13
שר התיירות יריב לוין: 15
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 21
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 24
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 33
חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 36
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 38
יעקב מרגי (ש"ס): 41
עודד פורר (ישראל ביתנו): 42
משה גפני (יהדות התורה): 44
עיסאווי פריג' (מרצ): 46
אורלי לוי אבקסיס: 47
מיקי לוי (יש עתיד): 51
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 52
מירב בן ארי (כולנו): 54
דברי ברכה של היושב-ראש למשלחת הפרלמנט של אוקראינה 56
היו"ר מאיר כהן: 56
הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 57
1. שלטון שהעומד בראשו מסית כנגד המוסדות הממלכתיים וחלקים בחברה הישראלית חייב להתחלף בשלטון החותר לאחדות סביב חזון משותף; 57
2. הניסיון לחבל בעבודת רשויות החוק באמצעות חקיקה; 57
3. ההשתלחויות חסרות הרסן של ראש הממשלה ברשויות החוק וגל ההסתות נגד נשיא המדינה; 57
4. אוזלת יד הממשלה בעניין הנשק והאלימות ובעניין תכנון ובנייה ביישובים הערביים 57
שר התקשורת איוב קרא: 57
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף עטאונה 61
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 63
דב חנין (הרשימה המשותפת): 65
הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל: 67
1. שלטון שהעומד בראשו מסית כנגד המוסדות הממלכתיים וחלקים בחברה הישראלית חייב להתחלף בשלטון החותר לאחדות סביב חזון משותף; 67
2. הניסיון לחבל בעבודת רשויות החוק באמצעות חקיקה; 67
3. ההשתלחויות חסרות הרסן של ראש הממשלה ברשויות החוק וגל ההסתות נגד נשיא המדינה; 67
4. אוזלת יד הממשלה בעניין הנשק והאלימות ובעניין תכנון ובנייה ביישובים הערביים 67
בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת 69
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 69
חילופי גברי בוועדות הכנסת 70
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 70
בחירת נציגי הכנסת לוועדות בחירה של נושאי משרות שיפוטיות 71
הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017 77
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 77
דב חנין (הרשימה המשותפת): 81
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017 83
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 83
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 87
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 88
הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ח–2017 88
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 88
עיסאווי פריג' (מרצ): 92
הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון), התשע"ז–2017 93
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 94
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 97
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 101
דב חנין (הרשימה המשותפת): 103
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 104
חיים ילין (יש עתיד): 106
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 109
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 122
הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017 122
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 123
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 124
דב חנין (הרשימה המשותפת): 125
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 126
הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 2) (הכרזה על ארגון טרור או פעיל טרור בשל הכרזה מחוץ לישראל), התשע"ח–2017 128
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 128
יהודה גליק (הליכוד): 130
חיים ילין (יש עתיד): 131
נאוה בוקר (הליכוד): 133
הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 81) (הקמת מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה), התשע"ח–2017 137
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 137
נורית קורן (הליכוד): 139
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום י' בחשוון תשע"ח, 30 באוקטובר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4638/20 וכלה בהצעת חוק פ/4653/20 – הצעת חוק העונשין (תיקון – גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (איסור גביית תשלום בעד תקופת התמחות), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, רועי פולקמן, עודד פורר, ניסן סלומינסקי, יפעת שאשא ביטון, מנחם אליעזר מוזס, יעקב אשר, אברהם נגוסה, אורי מקלב, אורלי לוי אבקסיס, נורית קורן, אורן אסף חזן, מאיר כהן, יחיאל חיליק בר, מיכאל מלכיאלי, מכלוף מיקי זוהר, אמיר אוחנה, יואב בן צור, אכרם חסון, דב חנין, אלי אלאלוף, שולי מועלם-רפאלי, יוליה מלינובסקי, מירב בן ארי, נחמן שי, איציק שמולי, סתיו שפיר, קסניה סבטלובה, איל בן ראובן ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (ביטול סעיף 7), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על עסקאות ביהלומים), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת דוד ביטן ועודד פורר; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (השוואת תנאי שכר של שוטרי מרחב קדם במחוז ירושלים לשוטרי מחוז שומרון ויהודה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, עודד פורר, אברהם נגוסה, מנחם אליעזר מוזס, יעקב אשר, שולי מועלם-רפאלי ואורן אסף חזן; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – הסדרי אכיפה), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – שלילת תקצוב ממוסד תורני), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי ביטוח מופחתים בעד עובד בעבודה מהבית), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, ג'מעה אזברגה ואיימן עודה; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי הורה יחיד), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שומה מוסכמת), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אכרם חסון, מיכאל מלכיאלי ורועי פולקמן; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – אחוז החסימה), התשע"ח–2017 מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מימון שכר לימוד), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, יואב קיש, דוד ביטן, מיקי לוי, מרדכי יוגב, רוברט אילטוב, עפר שלח, מרב מיכאלי, אילן גילאון, עמר בר-לב, יואל רזבוזוב, אמיר אוחנה, עודד פורר, מיקי רוזנטל, קסניה סבטלובה, איציק שמולי, נחמן שי, חיים ילין, סתיו שפיר, יעל גרמן, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, זאב בנימין בגין, עליזה לביא, איל בן ראובן, איתן ברושי, מאיר כהן, חמד עמאר, קארין אלהרר, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, איתן כבל, אברהם נגוסה, עמיר פרץ, מיכל רוזין, ענת ברקו, אורלי לוי אבקסיס, ניסן סלומינסקי, יעקב פרי ויהודה גליק; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הצעת חוק פיתוח לאומי, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן ורחל עזריה; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – איסור המלצה או חוות דעת של רשות חוקרת), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. שלטון שהעומד בראשו מסית כנגד המוסדות הממלכתיים וחלקים בחברה הישראלית חייב להתחלף בשלטון החותר לאחדות סביב חזון משותף;
2. הניסיון לחבל בעבודת רשויות החוק באמצעות חקיקה;
3. ההשתלחויות חסרות הרסן של ראש הממשלה ברשויות החוק וגל ההסתות נגד נשיא המדינה;
4. אוזלת יד הממשלה בעניין הנשק והאלימות ובעניין תכנון ובנייה ביישובים הערביים
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, סדרה של הצעות אי-אמון בממשלה. שימו לב לסדר; זה לא ילך בדיוק לפי גודל הסיעות אלא לפי הנושאים.
שלטון שהעומד בראשו מסית כנגד המוסדות הממלכתיים וחלקים בחברה הישראלית חייב להתחלף בשלטון החותר לאחדות סביב חזון משותף. ההצעה הזאת היא מטעם המחנה הציוני, ומי שתנמק אותה היא חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שבוע מיוחד השבוע הזה; שבוע שבו לפני 22 שנה נרצח ראש ממשלה בישראל, יצחק רבין. זה שבוע שבו אנחנו מדברים באופן מיוחד על הצורך להבין שאנחנו כולנו עם אחד, כלקח מהרצח ההוא. האמת היא שאנחנו יודעים להיות מאוחדים. אנחנו מאוחדים כשאנחנו תחת איום ומתקפה, ובמבצעים, ובמלחמות – עם ישראל במיטבו; באמת, מחמם את הלב, מין ערבות הדדית שלא רואים בשום מקום אחר. אבל זהו? אני לא רוצה להסתפק באחדות רק כי יש לנו אויבים, זאת אומרת, העם היהודי נשאר ביחד כל השנים האלה רק כי קמו עלינו לכלותנו? זאת אומרת, ואם לא היו לנו אויבים משותפים אז לא יהיה לנו מכנה משותף, חזון משותף? אז בואו נהיה שותפים לאותו חזון. אנחנו לא צריכים לחכות לשכול הבא או למלחמה הבאה או למבצע הבא כדי להיות מאוחדים.
אבל בואו נאמר גם את האמת הזאת: יש לנו מחלוקת עמוקה סביב החזון, ואנחנו צריכים לברר את המחלוקת הזאת בינינו ולהכריע בה, גם אם הוויכוח יהיה קשה ונוקב, ואולי אפילו קורע לרגע. אבל ההיסטוריה הוכיחה שדווקא אחרי שאנחנו מכריעים בינינו לבין עצמנו, גם אחרי מחלוקת פנימית קשה, אז אנחנו מתאחדים סביב התוצאה. זה נכון שהצורך בהכרעה מחדד את המחלוקות, אבל זה הבסיס ליצירת האחדות ביום שאחרי.
למשל, אנחנו כולנו בכ"ט בנובמבר נזכור את ה-yes וה-no ואת הריקודים ברחובות, אבל בואו נאמר את האמת: זאת ההחלטה על הקמת המדינה היהודית, אבל בפועל זאת התוכנית לחלוקת הארץ. גם הקמת המדינה וההכרזה עליה היו שנויות במחלוקת אז, אבל תיראו איך ברגע שהיא קמה, ברגע שהיא הוכרזה, כולם – כל הציבור היהודי אז ידע להתאחד מאחוריה.
הסכם השלום עם מצרים, אדוני היושב-ראש – אבי, זיכרונו לברכה, היה חבר בכנסת, והוא לא היה יכול לתמוך בזה. אבל תראו איך כל כך הרבה שנים אחרי אף אחד סביב השולחנות ובכיסאות כאן בבית הזה לא יגיד דבר מה נגדו, וכולם יסכימו שזה היה מעשה גדול. זאת אומרת, לפעמים, כדי להשיג אחדות אנחנו צריכים להכריע, ולא להיקרע כל הזמן בין דרכים שונות.
והכי חשוב – "אחדות" לא יכולה להיות מילה נרדפת ל"תסתמו את הפה". לצערי, היום נעשה שימוש במילה "אחדות" לצורכי פילוג, כי מי שלא מתייצב סביב הממשלה וסביב הדרך שלה נקרא בוגד ואסור לו לבקר את הממשלה. ורצח פוליטי מתרחש לא על רקע מחלוקת; עם מחלוקות אנחנו יכולים לחיות, אנחנו יודעים לחיות. אנחנו יודעים וצריכים לחיות עם הבנת העובדה שאנחנו עם אחד ואנשים שונים עם אמונות ועמדות שונות. עם זה אפשר לחיות. מה שאי-אפשר לחיות איתו זה הדה-לגיטימציה של מי שחושב אחרת, הוצאתו מהמחנה, הפיכתו לבוגד, למשתף פעולה עם האויב ממש. והדה-לגיטימציה הזאת פורחת היום במדינת ישראל בחסות ממשלת ישראל, ועוד איך.
אז דיברנו כבר יותר מפעם אחת על המשפט הזה של מערכת הבחירות, של הערבים שנוהרים לקלפיות, אבל תסלח לי לרגע הרשימה המשותפת, המשפט הזה היה לא רק נגד הערבים. זה לא מה שהטריד את נתניהו. החלק החשוב שבו היה עמותות השמאל שמביאות באוטובוסים, במימון ממשלות זרות, את אותם ערבים שהם – כבר מזמן נתניהו קבע שהם חלק מהאויב. ובמשפט אחד סרטט ראש הממשלה את האויב מבפנים, שלא לדבר על אותה מערכת בחירות שבסרטון אחר גם ראו את השמאל מראה ממש באופן אקטיבי לדאעש את הדרך לירושלים.
אבל למה ללכת אחורה? בואו נדבר על כאן ועכשיו. אני רוצה להזכיר לרגע את תמונת החמוצים, זאת אומרת, ראש ממשלת ישראל נשען ככה זחוח על קופסה של חמוצים, ואני רוצה להזכיר דווקא מה היה הכיתוב מתחת: יש לנו עם נהדר שאוהב לאכול חמוצים, אבל הוא לא חמוץ. אז מה המסקנה? אם התמונה הזאת באה אחרי שעמד כאן ראש הממשלה וקרא "חמוצים" לכל מי שמתנגד לדרך שלו, אז בואו נחבר אחד ועוד אחד: העם לא חמוץ, אלה שמבקרים אותו כן חמוצים, זאת אומרת שמי שמבקר את ראש הממשלה הוא כבר לא חלק מהעם.
אני יודעת שזה נשמע מסובך, אבל תאמינו לי, לא במכונת התעמולה המיומנת והמשומנת היטב של נתניהו. מתפקידנו לומר היום שתחת בגדי האחדות המלך הוא עירום. הוא לובש את בגדי האחדות, אבל מתחתם הוא מסית ומפלג את העם הזה. ואנחנו, אנחנו לא יכולים להתקרנף ואנחנו לא יכולים לשתוק, כי זאת המדינה שלנו, ואזרחי ישראל זכאים להכריע על העתיד שלהם. אני בעד משאל עם עכשיו, לא אחרי שהממשלה תעשה הסכם ולא אחרי שהכנסת תכריע ולא מתי שאני לא יודעת מתי זה יקרה, אלא כאן ועכשיו. בואו נכריע בין שתי דרכים.
החזון שלנו הוא לא שתי מדינות לשני עמים; החזון שלנו עוסק בנו, במדינת ישראל, בערכים שלה ובעתיד שלה ובאינטרסים הלאומיים שלנו. והיעד שלנו, ה-Waze הלאומי שלנו, הוא מגילת העצמאות, המסמך שעד הממשלה הזאת היה המסמך המאחד של כל התנועות הציוניות במדינת ישראל. זה המסמך שמאפשר, חבריי במרצ, לכל מפלגה להיות ציונית ולתמוך בעיקרון שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ויש בה שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה, ולכל אזרח, יהודי או ערבי, שמכיר בזכות של העם היהודי למדינה משלו אבל נלחם על שוויון כאן, בבית פנימה – לתמוך או להיות חבר באותה מפלגה; הרי זה גם "יהודית" וגם "דמוקרטית".
אבל כדי לשמור על רוב יהודי אנחנו צריכים לעצור בתחנת ההיפרדות ממיליונים של פלסטינים, ואני מעדיפה לעשות את זה בהסכם עם הנשים הנפלאות שיושבות כאן, נשים עושות שלום. ואם אי-אפשר הסכם, צריך להתקדם לשם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סליחה, סליחה. אני מבקש מאוד, אין מחיאות כפיים בכנסת.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
זה אנחנו צריכים למחוא לכן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בשמחה רבה, אבל לא במליאת הכנסת.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ובדרך אנחנו כל הזמן שומרים על הדמוקרטיה ועל הערכים של מדינת ישראל. הכי פשוט שיש.
את הדרך האחרת מובילה הממשלה. היעד הוא ארץ ישראל השלמה, ועל הדרך הם רוצים שניפרד ממגילת העצמאות. עכשיו, אני לא מאשימה את הממשלה באיזה דבר הזוי. הרי רק לפני כמה ימים הנחתי את מגילת העצמאות כהצעת חוק, והם כולם הצביעו נגד. אני היום שומעת שליברמן דווקא חושב שמגילת העצמאות צריכה להיחקק כחוק, רק שלפני כמה ימים הוא הנחה כנראה את אנשי מפלגתו להצביע נגד, וזה לא מקרי: הם נגד מגילת העצמאות, כי יש בה את המילה "שוויון", ושוויון לא מתאים להם; וגם בג"ץ לא מתאים להם, כי בג"ץ שואל שאלות ומבקש תשובות ביחס לפעילות לא חוקית, או בכלל מה עושים ביהודה ושומרון; והדמוקרטיה היא נטל, והם יבנו עוד התנחלויות מבודדות כדי לשים בדרכנו מכשולים בדרך להסכם שאנחנו רוצים להגיע אליו כדי לשמור על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית לפי ערכי מגילת העצמאות. וכדי שלא ננהל את הוויכוח הזה שאנחנו צריכים לנהל, הם ישימו על כל מתנגד לדרכם את התווית "בוגד", הם יחלישו את בתי המשפט, יסתמו את הפה ליועצים משפטיים ולשומרי הסף, כפי שראינו רק היום בוועדת הכנסת.
רבותיי, זה נורא פשוט: ההפך מממלכתיות, הרס הממלכתיות, הוא לפגוע באותם מוסדות, באותם גורמים ששומרים על הדמוקרטיה במדינת ישראל, וממלכתיות היא לשמור על המוסדות האלה גם כשהם אומרים משהו שלא נוח לנו.
את הוויכוח הזה, רבותיי, אנחנו צריכים לנהל ברצינות, באחריות, מתוך כבוד הדדי, באופן ענייני, בלי שצד אחד מאשים את השני בבגידה במולדת או בציונות או באיזשהו דבר מה שיכול עדיין להיות המכנה המשותף שלנו. ואני מוכרחה לומר בימים האלה שאנחנו חייבים את הוויכוח הזה ואת הדיון הזה לעצמנו. אנחנו חייבים להכריע בו. זאת הדרך שבה נוכל להתאחד דקה אחרי שנכריע סביב חזון משותף, ואני מקווה שאת הדיון הזה יעשו מנהיגים מכל הצדדים שידיהם נקיות משחיתות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ציפי לבני, שהציגה הצעת אי-אמון בממשלה מטעם המחנה הציוני.
אני מקבל בברכה ביציע האורחים על שם נחום ניר את הקבוצה של המתנדבים המסורים של מד"א שנמצאים איתנו כאן. שתזכו לפנות הרבה יולדות ומינימום חולים. תודה לכם על ההתנדבות.
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן להציג הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד: הניסיון לחבל בעבודת רשויות החוק באמצעות החקיקה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, עמיתי שר התיירות, עמיתיי חברי הכנסת, גם אני בהצעות האי-אמון בממשלה לא יכול להתעלם, כמו קודמתי, מהעובדה שזה השבוע שבו רצחנו ראש ממשלה בישראל, ומהאחריות של כל אחד ואחד מאיתנו למה שהוביל לרצח הזה –ואני אומר: באמת כל אחד ואחד מאיתנו. אני חושב שזה צו קבוע.
עם רצח רבין לקחנו מקצוע מן הים ושרנו: "הו, רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה". אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, רוצה ללכת לאלתרמן, משלנו, ולהתחיל בשיר שלו לרב החובל האיטלקי: "עננים על ראשנו. הרוח איתן. / המלאכה נעשתה, חי שמיים. / נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן. / עוד נשוב ניפגש על המים".
אדוני ראש הממשלה, צר לי שחשבת שאתה צריך ללמד אותנו להיות מרוצים במדינת ישראל. צר לי שהטלת ספק בנו, באיך אנחנו רואים את המדינה, בכמה אנחנו גאים בה, בכמה אנחנו מרוצים בה, בכמה אנחנו עושים הכול כדי שאנחנו וילדינו נחיה פה לא כמה שנים שאפשר – כמה דקות וכמה ימים שאפשר. אל תטיף לנו בעניין הזה.
אבל אולי בחוסר רגישות – ואני אומר, במטותא – גם אני הסתכלתי על תמונת החמוצים שלך, ונדמה לי שמישהו ניסה קצת לטשטש, מטעמי פרסום, אם אני לא טועה, את בית השיטה שהייתה על קופסת החמוצים: חמוצי בית השיטה. אני מודה שבית השיטה אצלי, בהוויה שלי, זה קיבוץ שהקריב 11 לוחמים. אני זוכר את הלוויה הזאת, את התמונה שלה, עד היום. בבתי הכנסת שאנחנו מתפללים בהם בית השיטה מזוהה עם "ונתנה תוקף". ואתה חיברת את בית השיטה ואותנו עם חמוצים. אני בטוח, אדוני ראש הממשלה – לא התכוונת, ברור לי שלא התכוונת למחיר הזה שהם שילמו. אבל בחלוקה הקבועה הזאת שאתה ושלוחיך מטעם עושים בבניין הזה, של "אתם השמאל, אתם החמוצים, אתם הלא-לאומיים" – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני רציתי להגיד גם לשרת המשפטים, שבמשך 21 דקות, 19 פעמים סנטה בנו "אתם השמאל" – היא מהנדסת; אם היא הייתה עושה מתמטיקה היא הייתה יודעת שבשמאל הזה יש יותר שנת שירות, יותר דרגות, יותר עיטורי עוז וגבורה, יותר אחוזי נכות מאשר אם היא תכריח אותי להגיד "בתוך הימין הזה".
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
יותר משרתים בצבא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני לא איש שמאל, אבל יכול להיות שכשגוף כזה מותקף, צריך להתייצב שם ולומר: טלו קורה מבין עיניכם.
אדוני היושב-ראש, אני עמדתי פה על הדוכן. מה זו הלאומיות הזאת? כזאת שבוועדת חוץ וביטחון בשבוע האחרון של הכנסת היא דואגת שלבחורי ישיבות יהיו יותר מפי חמישה ימים בחו"ל ביחס לחייל צה"ל. זה מה שעשתה ועדת חוץ וביטחון כחלק מהתנהגות קואליציונית. לחייל צה"ל, אדוני היושב-ראש, יש 21 ימים בשנה של חופשה, מתוך זה 15 ימים מותר לו להיות בחו"ל. בהחלטה פה בשבוע האחרון, לבחור הישיבה יש, במקרה הטוב, 75 ימי חופשה בשנה, והוועדה דאגה שהוא יוכל להיות עוד שבעה ימים בחו"ל. זאת אומרת 82 או 85 ימים בחו"ל.
אלה המתוקים. אנחנו, שהתנגדנו לזה, שכבודם של חיילי צה"ל חשוב לנו לא רק במילים אלא גם בתרגום למספרים, אנחנו נהיינו חמוצים. אבל אם בתוך הפחית שעליה נשען ראש הממשלה ישנם רמטכ"לים, ישנם מפכ"לים, ישנם ראשי שב"כ, ראשי מוסד – הרי אחד משלוחיו של ראש הממשלה תהה יותר מפעם אחת: מה קורה לכם שם בגופים האלה שאתם הופכים להיות שמאלנים? אנחנו לא שמאלנים. אני לא שמאלן. אם אני חושב הפוך ממה שחושב ראש הממשלה, זה הופך אותי להיות חמוץ? לכזה שראש הממשלה נשען עליו? כן, אדוני ראש הממשלה. בזכות אותם חמוצים אתה ראש ממשלה. בזכות אותם חמוצים אתה ואני וכולנו יכולים להרים כוסית – לא רק לחיי הספינות שבדרך; לחיי המדינה שלנו, לחיי העם שלנו, לחיי כל מי שיושב בארץ, וגם בתפוצות.
ואתה, מה אתה חוגג? אני מבין שגם מנהיגי התפוצות הם חמוצים, בגלל שהם היו – לא כמו שאתה חושב – בעד פשרת הכותל; הם ראו – לא כמו שאתה רואה – את ההתבוללות. אתה, אולי אכפת לך, והשר לוין שיושב פה, אני יודע כמה זה חשוב לו, אבל אנחנו החמוצים רצינו פתרון לסוגיית ההתבוללות. רצינו להחזיר לעולי ברית המועצות, ששם קראו להם "ז'יד" וזרקו עליהם אבנים, את הכבוד היהודי שלהם, ואם לא, את הזכות שלהם להתגייר בדרך נורמלית. אבל כיוון שרצינו להציע פתרון – אפשרי – נהיינו חמוצים. איך אנחנו יודעים שנהיינו חמוצים? בגלל שבשנייה אחת זרקת את כל ההחלטות שלנו – על השוויון בנטל, על הגיור, על מתווה הכותל – לתוך פח החמוצים שלך. אני באמת רוצה להגיד לך, אדוני ראש הממשלה: אל תתבלבל, לא נעלבנו. הצטערנו.
כן, שמענו פה את נשיא המדינה, באמת – הייתי אומר כמעט בחוסר ברירה – נותן לנו תקווה, כשמה שאכפת לו זה לא מה יקרה רק מחר בבוקר אלא גם מה יהיה עתידנו כאן, נוכח התקפות שלך ושל שלוחיך. כמו שאמרתי קודם על צה"ל, לפני שבועיים זה היה על מפכ"ל המשטרה, זה היה על השב"כ, ויש לך גם שרה שדיברה גם על ראש המוסד ועל השיקולים שלו. אבל אני אגיד לך משהו על השרים שלך, כיוון שהזמן נגמר. האנשים שלך מתפלאים למה השרים לא מתייצבים לצידך. שמעתם? למה השרים לא מתייצבים לצידו של ראש הממשלה? בגלל שאתה מזלזל בהם. למה אתה מזלזל בהם? אתה לא ממנה ממלא מקום; אתה לא סומך על אף אחד מהם. אבל מה אתה מעז לעשות? כיוון שלא אכפת לך – קשה לי להגיד את זה – לא מאיתנו, לא רק מהאזרחים. מהמדינה.
אם יש מקום למנות ממלא מקום – השר לוין, אם אתה יכול להתייחס רק למשפט הזה. אדוני השר לוין – רויטל – למה ראש הממשלה ממנה לממלא מקום מישהו או מישהי שלא הייתה אפילו יום אחד בקבינט? הרי הוא בן אדם. יכול לקרות לו משהו. מה אנחנו נגיד? 48 שעות לבחור ראש ממשלה? איזה זלזול זה באחריות שלו, במדינה שלו, למנות ממלא מקום רק בגלל היחסים שלו עם בלפור, או בצמצום המוח. איך יכול להיות שממלא מקום של ראש ממשלה – שהרי יכול לקרות לו משהו – זה מישהו או מישהי שלא ישבו יום אחד בקבינט? איך זה יכול להיות? זה רב-חובל? זאת אחריות? באמת. אחרי זה הוא רוצה שתתייצבו לצידו כשהוא מזלזל בכם, דורך עליכם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עננים על ראשנו. הרוח איתן. / המלאכה נעשתה, חֵי שמיים. / נרים כוס, קפיטן, לחיי המדינה / עוד נשוב ניפגש על המים. ולמרות כל המאמצים, ניפגש על המים, וגם מתחת למים. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן.
ההשתלחויות חסרות הרסן של ראש הממשלה ברשויות החוק וגל ההסתה נגד נשיא המדינה, מטעם סיעת מרצ. תנמק את ההצעה חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות גם לרשותך.
מיכל רוזין (מרצ):
כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, השר לוין, אני חושבת שכדאי שתשמע את הדברים, אתה צריך לענות לנו. חברות יקרות מנשים עושות שלום, אתן מפיחות בנו תקווה מחודשת יום-יום. כל הכבוד לכן שאתן כאן.
מה רואה הציבור בתקופה האחרונה? איך אתם צובעים את השליחות של כולנו, של נבחרי הציבור, בצבעים כל כך לא נכונים, לא טובים, ומשליכים את הכול על הדמוקרטיה הישראלית? בשבועיים האחרונים התנהל הדיון החדש על החוק הצרפתי – עוד ניסיון נואש למנגנון ההגנה על נתניהו.
אחד אחרי השני ניצבים רגב, ולוין, וביטן, ואמסלם, נאמני נתניהו, באולפנים, ומתיישרים לקריאות המנהיג, ובסוף – מי הודיע שהוא לא מעוניין בחוק? נכון. נתניהו עצמו. על הדרך כמובן העבירו מסר למשטרה, לציבור; אבל כמובן זה הכול הסחת דעת מחקירות ראש הממשלה, ועכשיו גם רעייתו. זאת שיטת העבודה – ספין רודף ספין, הסתה טורפת את הקודמת לה, ובסוף לא נותר דבר. ממשלת נתניהו הרביעית – תקשיב טוב, השר לוין – היא ממשלת גנון, חסרת אופק וחזון.
לכן, החלטתי לחזור לאחד מסיפורי הילדות הידועים של הנס כריסטיאן אנדרסן – ותודה, ציפי לבני, על הפרומו שעשית לי – על בגדי המלך החדשים. חברי מהקואליציה, לוין, אתה פה, אני חושבת שכדאי שתקשיב, אני ארענן את זיכרונך לגבי הסיפור, וחבל שביטן, רגב ואמסלם לא נמצאים פה, כי מוסר ההשכל הוא שיעור מאוד חשוב עבורם.
אתם יודעים, אותו סיפור על המלך שכל כך אהב בגדים ועל שני רמאים שהגיעו אליו והציעו לו בעצם שני בגדים, הציעו לתפור לו בגדים מאוד מיוחדים, וכמובן תפרו לו בגדים מכלום, בגדי עירום. אנשי העיר מתגודדים מחוץ לחלון החייטים, כולם, ומביטים מהחלון להתפעל מיופיים של הבגדים החדשים, שהיו כמעט מוכנים, אבל אף אחד לא מעז להודות שאינו רואה דבר, כי אולי האחרים יחשבו אותו לטיפש. גם ראש הממשלה, אותו מלך, שמגיע עם עוזריו הנאמנים – ביטן ואמסלם במקרה שלנו – למדידות אחרונות, לא אומרים שום דבר, מכיוון שאולי מישהו יחשוב אותם לטיפשים. והמלך? המלך יודע שהם טיפשים אבל לא אומר את זה, כי הוא חושב שכולם טיפשים.
סוף-סוף מגיע היום הגדול. בראש, מתחת לחופה מיוחדת, צועד לו המלך עירום ואחריו צועדים אותם חייטים מומחים, אלקין, אקוניס, רגב, שמעמידים פנים כאילו הם נושאים את השובל הארוך של גלימתו החדשה. אנשי העיר נרגשים ומצטופפים ומריעים: איזה יופי, איזו גלימה מרהיבה, איזה שובל. מעולם לא נראה מלכנו הדור כל כך. עד שנשמע קול קטן וצלול מעל רחש ההמון: אבא, אמר הקול, המלך לא לובש שום דבר. האב הנבוך מנסה להשקיט את ילדו, כי לא נעים, כולם חושבים שאכן בגדי המלך מרהיבים, אבל הילד חוזר על דבריו: המלך עירום. כל הציבור מתחיל לצחוק ולומר: אכן, המלך הוא עירום. גם המלך עצמו מצטרף לצחוק וגם הוא צוחק. למה הוא צוחק? הוא צוחק על טיפשותם של כל אלה שפחדו להיראות טיפשים והעמידו פנים כאילו הם רואים דבר שאינו קיים, כי עדיף להודות בטיפשות מאשר להתחזות כחכם.
גם השליט מבלפור צוחק עלינו, ואחרי כהונתו יישאר חורבן – בלי אמון הציבור, בלי רשויות החוק, בלי מערכת משפט, ללא מערכות דמוקרטיות אמיצות, חברה מתוקנת שוויונית וראויה. אז המלך הוא עירום. מעידה על כך הפגיעה במערכות הדמוקרטיות ובמינהל התקין – ראו את חוק הג'ובים האחרון; תקיפת מפכ"ל המשטרה, הרמטכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה, ועכשיו הצטרף אליהם גם היועץ המשפטי לכנסת. גם הוא נורא ואיום, שומו שמיים. אותו אחד שהעז לומר שוועדת חקירה פרלמנטרית לארגוני השמאל אינה בסמכות הכנסת, גם הוא עכשיו בין הנתקפים והמוסתים.
והאזרחים מסתכלים בהמולה ושואלים: מי דואג לנו? מי דואג לנו? מי דואג לצפיפות בבתי החולים? לתורים הארוכים לבדיקות רפואיות? לנכים שמתחננים להעלאת קצבה? לזקנים בבתיהם או במוסדות המדינה? לסגירת המרכזים להתפתחות בגיל הרך? לקיצוץ שעות לימוד לילדים חולים?
נתניהו קורא לנו "חמוצים" ומתגאה בסקרים המראים שהציבור הישראלי "מרוצה". וזה נכון, הציבור הישראלי, וגם אני בתוכם, גאים להיות ישראלים; גאים במשפחה שלנו, גאים בקהילה שלנו, גאים בחברה שלנו. אבל אנחנו לא מתגאים בממשלה שלנו.
מדינת ישראל נמצאת בראש סולם העוני והאי-שוויון החברתי בהשוואה לכל מדינות ה-OECD. תקציבי הענק שאתם מעבירים להתנחלויות על חשבון קיצוץ רוחבי – בחינוך, בבריאות, ברווחה – כל זה לא מוצא חן בעיני הציבור, בזמן שמכינת בן גוריון נחנקת מחוסר תקציב, אבל הי, מה? אוניברסיטת אריאל פורחת.
משילות היא לא חורבן שלטון החוק; משילות היא לא פגיעה במיעוטים; משילות היא לא פגיעה באיזון העדין בין מדינה יהודית לדמוקרטית; משילות היא לא נתינה למקורבים ולקיחה מהחלשים; משילות היא לא הסתה כדרך פעולה. היא נמדדת באידיאולוגיה, בפעילות עבור הציבור שבחר בכם ובנו. ובינתיים, איך אמר פה איזה שמאלן אחד שגדל על ברכי ז'בוטינסקי – מי זה? במקרה נשיא המדינה? – איך הוא אמר? תמה הממלכתיות ואחריה המבול. אתם צריכים ללכת הביתה, כי המלך הוא עירום. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. על שלוש ההצעות, מטעם המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ, ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי כנסת, טוב, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע, אני לא הצלחתי – חברת הכנסת מיכל רוזין, לא יודע, יכול להיות שסיפורי ילדים הם יותר מדי מורכבים בשבילי, אבל בסוף לא הצלחתי להבין את השורה התחתונה: בסוף טוב או לא טוב לך? טוב לך או לא טוב לך במדינת ישראל? לא יודע למה, נראה לי שבסוף דווקא לא כל כך רע לך.
מיכל רוזין (מרצ):
המלך הוא עירום.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – קצת יותר טוב.
שר התיירות יריב לוין:
יותר טוב פה. תמיד אפשר לשאוף ליותר טוב, אבל קודם כל צריך להגיד – 1. שטוב; 2. שאם טוב, כנראה יש ממשלה שעובדת בצורה כל כך טובה, שהאזרחים שלנו, בצדק, גאים להיות ישראלים ומרגישים יותר טוב מאשר רוב האנשים ברוב המקומות בעולם.
קריאות:
– – –
שר התיירות יריב לוין:
ואתם יודעים, מכיוון שיש עוד דברים לשפר ועוד יש מה לעשות, לכן אנחנו מבקשים להמשיך, אז לא כל כך ברור לי למה אתם מגישים הצעת אי-אמון? להפך, הייתם צריכים לבקש שהכנסת תמשיך לתת אמון בממשלה כדי שנוכל להשלים, וכפי שביקש חבר הכנסת פריג' – לעשות עוד יותר טוב. אבל אני יכול להבטיח לכם שאנחנו נהדוף את הצעת האי-אמון הזאת ונמשיך לעשות טוב לאזרחי ולמדינת ישראל כפי שהתחייבנו וכפי שאנחנו מקיימים.
אני רוצה לומר לחבר הכנסת שטרן: אני באמת חושב שכל כך הרבה מרבים לצטט את הנאום של ראש הממשלה מהשבוע שעבר ואת הביטויים שהוא השתמש בהם, עד שאני מתחיל לחשוב שהוא באמת כיוון בדיוק למה שאנשים מרגישים – לא רק בציבור שתומך בנו אלא בציבור בכלל. לפעמים זה לא קל כאשר יש מין מראה כזאת מול הפנים. אני באמת אומר: זה בסדר שתהיה ביקורת, וזה בסדר שלפעמים ישנם חילוקי דעות. אני לא חושב שהניסיונות שלכם לתאר את המצב כאיזה מין קטסטרופה נוראה יש בהם דבר וחצי דבר.
אני מציע לך – יש לנו היום שלוש שעות של הצבעה, אני מבין, אדוני היושב-ראש, אז יש זמן שאפשר לנצל. אני מציע לך, תוציא פרוטוקולים של הצעות האי-אמון מראשית הקדנציה, תקרא מה אמרו עלינו ותקרא איזה תחזיות שחורות היו, מהיחסים עם ארצות הברית ועד הנושאים הכלכליים, ובוא נראה איפה אנחנו עומדים היום, ואולי המסקנה מהעניין הזה תהיה קצת שונה מהדברים שאתה הצגת כאן.
אני גם יכול לומר לך עוד דבר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה הקשבת? תגיד לי, מה – – –
שר התיירות יריב לוין:
אני גם יכול לומר עוד דבר. אתה שאלת שאלה. אני גאה, חבר הכנסת שטרן, ויש לי זכות גדולה לכהן בממשלה שבראשה עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז למה הוא לא – – –
שר התיירות יריב לוין:
והינה, תראה איזו הפתעה, הוא דווקא מינה אותי לממלא מקומו בנסיעה הקרובה, אם כבר שאלת והיית מודאג. אבל אני יכול רק להגיד לך, כדי שלא תהיה ממש מודאג – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה דווקא אותך? היית בקבינט?
קריאה:
הוא היה מרוצה ממירי.
שר התיירות יריב לוין:
אז אני אסביר לך. אז בוא אני אסביר לך, בשביל שתדע, כדי שאתה לא – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא רציתי להעליב אותך. בסדר.
שר התיירות יריב לוין:
כדי שאתה לא תהיה מודאג, אז אני אומר – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
שר התיירות יריב לוין:
אבל אני אסביר לך רגע. תאמין לי, אני לא העליתי את זה כדי לא לענות לך. אני ארגיע גם אותך וגם את חבר הכנסת מאיר כהן בשני עניינים.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני רגוע.
שר התיירות יריב לוין:
1. אם חס וחללה יידרשו החלטות שמצריכות מומחיות ביטחונית, אני אתייעץ עם פרי; 2. כדי שתהיו באמת רגועים, תבינו: תפקיד ממלא המקום הוא בסך סמכות לכנס ישיבת ממשלה אחת כדי שהיא תבחר בממלא מקום אמיתי שימלא את מקומו של ראש הממשלה. זו הגדרת התפקיד. נקודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ואם היא לא מחליטה? זאת השאלה.
שר התיירות יריב לוין:
אם היא לא מחליטה? שאלה טובה. אבל אין לי סמכות. שלא תהיינה אי-הבנות, אין לי סמכות. אני לא מקבל החלטות במקום ראש הממשלה, ולא יכול להחליט שום דבר, ולא מחליף אותו, ולא שום דבר מכל הדברים האלה. ולכן, הסמכות היא פשוט סמכות טכנית של לכנס ישיבה, ובישיבה הזאת – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ואם לראש הממשלה חס וחלילה קורה משהו?
שר התיירות יריב לוין:
רבותיי, בישיבה הזאת, אם חס וחלילה יקרה כדבר הנורא הזה, הממשלה תצטרך למנות ממלא מקום שינהל את העניינים, וכך היא תעשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בתוך 48 שעות.
שר התיירות יריב לוין:
אבל אני יכול לומר לכם גם שאל תפתחו תקוות יותר מדי גדולות. אני משוכנע שראש הממשלה ייסע בשלום ויחזור בשלום והכול יהיה בסדר, ולא נידרש כל כך מהר לסוגיה הזאת.
הערה אחרונה, אדוני היושב-ראש, לחברת הכנסת ציפי לבני, המרבה לדבר גבוהה-גבוהה, מערכים ועד הדר. אז אני לא יודע איזה הדר יש בלבוא ולהציג הצעת אי-אמון ולא להישאר כדי לשמוע את התשובה. אני חושב שזה דבר בלתי נסבל. אדוני היושב-ראש, אומר לך יותר מזה.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – השרים – – –
שר התיירות יריב לוין:
לא. חברת הכנסת מיכל רוזין, את יודעת כמוני שזה דבר שמקומו לא יכירנו – בושה וחרפה. חברת הכנסת לבני, אני חושב, מוכיחה שבינה ובין הבנת התהליך הדמוקרטי – שבו אני חייב לענות לה אבל היא גם צריכה לשמוע את תשובתי – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אתה מגזים, השר לוין. אתה מגזים. זו חובתך.
שר התיירות יריב לוין:
– – כמו שאני הקפדתי לבוא הנה ולשבת כאן כאשר היא דיברה, למרות שאני לא שר תורן ולא שום דבר.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
זו חובתך.
שר התיירות יריב לוין:
לא, זו לא הייתה חובתי. יש שר תורן. שחררתי אותו, את השר גלנט. אמרתי לו שאני נשאר, כי אני, כשאני משיב, אני יושב באולם כדי לשמוע מה שאומרים, למרות שאני לא חייב. הינה, הוא אפילו חזר.
מיכל רוזין (מרצ):
אתה משוחרר.
שר התיירות יריב לוין:
לעומת זאת, אני חושב שכאשר מישהו מגיש הצעת אי-אמון, המינימום המתחייב – שהוא ישמע את התשובה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לצערי, זו לא הפעם הראשונה. רק בשבוע שעבר, ביום רביעי, כאשר השבתי כאן על הצעה לסדר-היום, לצערי הרב, שניים משלושת האנשים שהגישו את ההצעה לסדר-היום לא טרחו להישאר את השלוש דקות של הדובר הבא כדי לשמוע תשובה.
מיכל רוזין (מרצ):
סליחה, באמת? אתה יודע על כל הצעת חוק – – – על מה אתה מדבר?
קריאות:
– – –
שר התיירות יריב לוין:
חברת הכנסת מיכל רוזין, אם יש שרים שלא נוהגים – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – – כל השרים.
שר התיירות יריב לוין:
חברת הכנסת רוזין, אם יש שרים שלא נוהגים כבוד בכנסת, אני איתך לגמרי. את יודעת את דעתי בעניין הזה. אבל אני אומר לאדוני היושב-ראש שאני חושב שלא יכול להיות מצב שאנשים יגישו הצעות לסדר-היום ולא יישארו לשמוע את התשובה. ולא יכול להיות מצב, גם כאשר מדובר בחברת כנסת בכירה כמו חברת הכנסת לבני, שהיא לא תישאר באולם כאשר אני משיב. לכן, אני לא מוצא לנכון או צורך להתייחס עניינית לדברים שנאמרו על ידה, מלבד העובדה שאני כמובן חושב אחרת לחלוטין, וקורא לכנסת לדחות את הצעות האי-אמון כולן. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – אם זאת הממשלה שלך – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הרביעית והאחרונה. הנושא הוא שונה: אוזלת יד הממשלה בעניין הנשק והאלימות ובעניין תכנון ובנייה ביישובים הערביים, מטעם הרשימה המשותפת. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, וישיב לו השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת גלעד ארדן, שגם נמצא איתנו כאן. בבקשה, עד עשר דקות לרשות אדוני.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, שרים, חבריי חברי הכנסת, אתמול היה יום הזיכרון ה-61 לטבח בכפר קאסם. 61 שנים מאז נטבחו 49 חפים מפשע, ועד היום, למרות שבית המשפט הוכיח שהיה פשע, עד עצם היום הזה הממשלה לא הכירה בחלקה ולא התנצלה, וזה אומר דרשני בקשר ליחסה לאזרחים הערבים.
כבוד היושב-ראש, הצעת האי-אמון הראשונה שלי בקדנציה הזאת שלי, והראשונה בכנסת, הייתה ביוני 2015, והיא הייתה באותו נושא. ולמה אני חוזר על זה? יגידו: אתה חוזר על אותם דברים. אני מנסה לחדד את עצם הבעיה – עצם הסבל שאזרחי מדינת ישראל הערבים סובלים. כדי לדבר על העניין של הנשק, הרציחות ביישובים הערביים, באוכלוסייה הערבית, אני אנסה לדבר על חלק מהנתונים הסטטיסטיים, שלפעמים מתעלמים מהם, כי עוברים מרצח אחד לרצח הבא.
מאז 2000 עד היום נרצחו 1,226 אזרחים ערבים במדינת ישראל, ומהם 165 נשים. אבל יש נתון שבדרך כלל לא בודקים בסטטיסטיקה, וזה 690 יתומים מצד האימא ו-2,390 יתומים מצד האבא. המשמעות: 3,080 יתומים. היתומים האלה שואלים – צועקים לשמיים ושואלים את הממשלה: מה עשיתם בשבילנו? מה עשיתם כדי שלא יצטרפו אלינו עוד יתומים? מה עשיתם כדי שאת הסבל שאנחנו עברנו ועוברים יום-יום לא יחושו גם אנשים אחרים וילדים אחרים כמונו?
אבל הממשלה מנסה לפעמים להגיד: תשמעו, אני מנסה להכין תוכניות. איזה תוכניות את מכינה? אבל בוא נשמע מה זה אלימות; מה זה אלימות, שקיימת, ומדברים על אלימות: זה רצח, זה ניסיון רצח, זה גרימת מוות, זה איום ברצח, זה פגיעה גופנית, תקיפת עובד ציבור, חטיפה, שוד מזוין, תקיפה למטרת גנבה, גרימת נזק לרכוש – והרשימה עוד ארוכה.
הסטטיסטיקה של המשטרה אומרת שהפשיעה ביישובים הערביים ירדה, והיא זוקפת לעצמה מין הישג בזה, אבל הרציחות נמשכות, והסטטיסטיקה אומרת: 1,226 רציחות מאז 2000, אבל השנה הזאת – שזה אומר שקרוב ל-70 הרוגים בחודש – הסטטיסטיקה אומרת שמתחילת השנה הזאת נרצחו כ-60 בני אדם – עשר נשים ו-50 גברים, אבל יהודים, מתחילת השנה, נרצחו 38 – עשר נשים ו-28 גברים. אם נביא בחשבון את יחס האוכלוסייה, אצלנו פי 6.3, כלומר 630% יותר. יכול להיות שמישהו יגיד: אתם, הערבים, אלימים. לא נכון. אנחנו חלק מהעם הפלסטיני. לידנו בשטחים הכבושים יש אחוזים פי כמה פחות ממה שיש לנו פה. ויש אנשים שיגידו: תשמעו, מה אפשר לעשות לכם? זה אתם. לא. אתם, המשטרה, צריכים לעשות את האכיפה הנכונה.
אבל מה לעשות? אם אנחנו נביא בחשבון שסטטיסטיקה – סקר של מרכז אמאן, שמי שהקים אותו הוא בן אדם בשם כמאל ריאן, שהבן שלו נרצח לפני כמה שנים, ואמר: אני מקדיש את עצמי, את ההון שלי ואת היכולת שלי לטפל בנגע הזה, שפוגע באוכלוסייה הערבית, והקים אותו. הוא הכין סטטיסטיקה, הכין סקרים, ובואו תראו – תראו, חבריי, כבוד השר – הקלות לקבל נשק אצל היהודים, לפי התשובות שקיבלו, זה 12.9%; הקלות להשיג נשק לאוכלוסייה הערבית היא 51.3%. אלה התשובות שקיבלנו. הקלות הזאת לקבל נשק, אני חושב שאפשר לעצור אותה. אם עוצרים נשק בים, אפשר לעצור נשק גם ביציאה ממחנה צבאי לאוכלוסייה הערבית. גם את זה אפשר לעשות.
המשטרה אמרה: יש לנו תוכנית. ואיזו תוכנית יש לה? התוכנית, קודם כול, נכשלה. התוכנית היא – א. גיוס ערבים למשטרה. אבל איזה פלא – אנחנו רואים שמספר הרציחות הגדול ביותר הוא ביישובים שיש בהם תחנות משטרה. ואני מדבר על אזור המרכז – אני מאזור המרכז, מדבר על אזור המרכז – באום אל-פחם יש תחנת משטרה, ומתחילת השנה נרצחו שלושה אנשים; בטייבה יש תחנת משטרה משנות ה-70, ונרצחו שישה אנשים השנה; בלוד יש תחנת משטרה – נרצחו ארבעה; ביפו נרצחו שמונה; בכפר קאסם, חבר הכנסת עיסאווי פריג', מתחילת השנה נרצחו שמונה אנשים. אז להקים תחנות משטרה זה כנראה לא הפתרון, כי הרציחות האלה – המקומות הכי קשים הם המקומות שיש לנו תחנות משטרה. אז גיוס ערבים – צריך לשנות את הגישה, לשנות את המדיניות.
דוח ועדת אור אמר שהמשטרה צריכה לשנות את הגישה שלה וצריכה להפסיק להתייחס לאזרחים הערבים כאויבים. בואו נראה: האם המשטרה, יש לה כוונה שהרציחות האלה יימשכו? המשטרה לא מפענחת את הרציחות, ואתן את הדוגמה של השנה. במגזר היהודי נרצחו 38. יש 19 כתבי אישום, כבוד היושב-ראש – 50%. ביישובים הערביים נרצחו 60. יש 14 כתבי אישום, והמשמעות היא – 23%. למה? יגידו: אתם לא משתפים פעולה עם המשטרה, אתם לא באים להעיד. אני מזכיר לשר שרק לפני פחות מחודש נרצח תושב ג'יסר א-זרקא, והוא נרצח רק כי הוא העיד, והמשטרה אפילו לא נתנה לו את הביטחון שיעיד. הוא העיד על מקרה רצח אחר, והוא נרצח בגלל זה. אז שלא תבוא המשטרה ותטיף לנו, והשר יטיף לנו מוסר. אתם לא עוזרים למשטרה לפענח את הרציחות.
לא רק זה – המשטרה גם לא נותנת כבוד מינימלי למשפחות. היא לא מעדכנת אותן, אומרת להן: אנחנו לא יכולים לעזור לכן. אבל למשטרה יש עוד בתוכנית שלה – הכריזה על מבצע איסוף נשק: תבואו מרצון למסור את הנשק שלכם. חברים, מי קונה את הנשק הזה? מי קונה אותו? מי שרוצה – יגידו לו: בבקשה, תבוא בטובך למסור אותו? ברור שלא. לכן, מה שצריך – צריך אכיפה, והיא צריכה להיות אכיפה רצינית, רצינית ביותר, כדי לנסות לפגוע באלה שפוגעים באנשים שלנו. אנחנו לא רוצים את הנשק.
יהודי שנרצח על ידי ערבים, בתוך שעות מפענחים את הרצח שלו ויודעים מי הרוצח ומי עשה ומי לא עשה. ערבים – אי-פענוח מקרי רצח זה עידוד לרצח הבא, כי מי שירצח וידע שהוא לא יועמד לדין, הוא לא ייענש, המשמעות שלו – זה מעודד את הרצח הבא. מי שקונה את הנשק, ובקלות, ידע שמותר לו.
לכן, אני אומר לכבוד השר: למשטרה יש כוחות אם היא רוצה לבוא להרוס בתים ליישובים הערביים, ואין לה כוח לטפל לא בעניין של אלימות, אלא פשע, כי היישובים הערביים והאזרחים הערבים הם לא אלימים. יש בהם כנופיות רצח, יש בהם פרוטקשן, ואם נעשה את החלוקה בין האזורים נראה שמעל 60% ממקרי הרצח היו באזור המרכז, כי שם יש פרוטקשן, כי יש מצב כלכלי יותר טוב, יש פרוטקשן ויש גם הלוואות בשוק האפור.
לכן, כבוד השר, אנחנו לא רוצים תשובה שתבוא ותגיד: עשינו ועשינו. במבחן התוצאה נכשלתם, או שהתכוונתם להיכשל. כדי לטפל בפשעים האלה אתה צריך שני דברים: כוח ורצון. הכוח קיים, כנראה הרצון חסר. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. כאמור, ישיב על הצעת האי-אמון השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה, אדוני.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב על הצעת האי-אמון של חבר הכנסת חאג' יחיא בנושא – לפי איך שסיעתו כינתה את הצעת האי-אמון: אוזלת יד הממשלה בעניין הנשק והאלימות ובעניין תכנון ובנייה ביישובים הערביים.
הנימוק של חבר הכנסת חאג' יחיא, אינני יודע אם היו בו יותר בורות ואי-הבנה מה תפקיד המשטרה, אבל כיוון שהמשימה המרכזית היא להסית נגד המשטרה ונגד הממשלה, אז האמת לא רלוונטית, העובדות לא רלוונטיות – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – האמת לא רלוונטית, העובדות לא רלוונטיות, ולא צריך להיות שום קשר בין השקרים שהוטחו כאן מעל הדוכן לבין המציאות.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה ממשיך לשקר – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, לא שמעתי שהשר ארדן הפריע לך, אז נא להקשיב לתשובה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
הוא קורא לי שקרן – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אתה שאלת – הוא עונה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אבל הוא משקר. הוא אומר לי – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
טוב, באמת, לא קיבלתי את הנאום שלו בכתב לפני זה. תן לשר להשיב.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני כמובן אסביר מהם כל השקרים ששיקר חבר הכנסת חאג' יחיא כאן, כי כשהוא מאחז את עיני הציבור ומדבר על כך שהמשטרה, למשל, הורסת בנייה בלתי חוקית, שכה נפוצה ביישובים הערביים, הוא כמובן מתעלם מכך שהמשטרה איננה הורסת ואיננה מחליטה איזה מבנה ייהרס או לא ייהרס. המשטרה, יש לה התפקיד המאוד-לא-נעים של לאבטח הריסת מבנים שעליהם החליטו או בתי משפט או ועדות לתכנון ובנייה. שום מבנה במדינת ישראל לא נהרס על פי החלטה של משטרת ישראל.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אבל זה רק שקר קטן. איפה השקר הגדול יותר של חבר הכנסת חאג' יחיא ושל הרשימה המשותפת – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – – אתה ממשיך לשקר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – ואי-אפשר שלא להזכיר בהקשר הזה את משל היתום – מה זה משל היתום? כולם מכירים, אבל טוב להזכיר: אותו יתום, שגם רוצח את ההורים שלו, בא לבית המשפט ומבקש רחמים מהשופט, כי הוא יתום.
אבל אתם גרמתם לזה שתהיו יתומים, כי אתם המנהיגות של ערביי ישראל. ואנחנו, שמחפשים את שיתוף הפעולה שלכם כדי לאכוף חוק וסדר ביישובים הערביים, ממי נבקש את שיתוף הפעולה? ממי – מבאסל גטאס? הוא הרי כבר בכלא, כי הוא הבריח פלאפונים למחבלים. ממי? מאיימן עודה, שמסית יום וליל וקורא לאוכלוסייה הערבית להתנגד ולשפוך דם? ממי?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
מה הקשר?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ממי, מג'מאל זחאלקה, שחפץ בחיסולה של המדינה היהודית?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מחנין זועבי, שהולכת ויורקת על שוטרים ערבים שמנסים לאכוף חוק?
קריאות:
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ידעתי שתצאו. אתם באמת לא יכולים לשמוע את האמת. אז קדימה, רוחו, צאו, קדימה, סלאמאת.
קריאות:
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ממי נקבל שיתוף פעולה, מחנין זועבי – שעד שמצטרפים סוף-סוף שוטרים ערבים, תודה לאל, למשטרת ישראל, היא יורקת עליהם, קוראת להם בוגדים ואז מורשעת – מורשעת בבית המשפט?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה ממשיך לשקר. אתה ממשיך לשקר – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
או ממי – מעזמי בשארה, שבוגד במדינה וכבר ברח מכאן? או ממי, מאבו עראר, שכל יום מנהל חיים פוליגמיים?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
עם מי אתם רוצים שנשתף פעולה לעזור לאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אז בואו נאמר את האמת: מי שצריך לעשות חשבון נפש על הרצח ועל אי-אכיפת החוק בחברה הערבית זה קודם כול אתם. אתם, המנהיגות הערבית של אזרחי ישראל הערבים, שרובם המכריע חפצים בדו-קיום, וחפצים בשוויון הזדמנויות, וחפצים בביטחון אישי, במקום שאתם תייצגו אותם ובמקום שתפעלו יחד איתנו, אתם פועלים אך ורק כדי להסית ואך ורק כדי ללבות אש.
והדוגמה שנתן כאן חבר הכנסת חאג' יחיא היא דוגמה מעולה: לפני כחודש וחצי – אדוני היושב-ראש, אולי שמעת – במאמצים רבים גייסנו את משרד המשפטים ואת היועץ המשפטי לממשלה ויזמנו מבצע. הרי פה, השקרנים האלה כבר שנים מספרים את האגדה על איסוף כלי הנשק. הם אומרים: מה הבעיה? בואו, האוכלוסייה הערבית פשוט מתה למסור את כלי הנשק הבלתי-חוקיים, רק תאספו את זה מהם. תבואו עם קונטיינרים, יזרקו לכם אותם יחד עם פרחים וניפטר מהבעיה.
אז עבדנו קשה, המפכ"ל ואנוכי והיועץ המשפטי לממשלה, ואמרו לנו: אבל תשמע, הם חוששים למסור את הנשק, שלא יצלמו אותם. הם חוששים למסור את הנשק, שלא ירשמו מי זה האיש ויבואו איתו חשבון. אז אמרנו: נעשה משהו אחר, לא דרך המשטרה – דרך ראשי הרשויות של המגזר הערבי. הם יחליטו איפה לשים את כלי הנשק, ואנחנו רק נכריז על האזור שהם בחרו כאזור עם חסינות. לא יהיו בו מצלמות, לא נשאל שמות, נעשה קמפיין בערבית ונסביר יחד לאוכלוסייה הערבית שכל מי שיחזיר לשם נשק בלתי חוקי, שככה, במקרה הגיע אליו, בטעות, יש לו חסינות מהעמדה לדין על החזקת אמל"ח בלתי חוקי. פרסמנו את זה בערבית. שרת המשפטים ביקשה ממני, אז השקעתי עוד מאות אלפי שקלים כדי שזה יופיע בכל כלי התקשורת בשפה הערבית.
אתם יודעים כמה כלי נשק נאספו במבצע הזה, חברי הכנסת? אתה יכול לנחש, אדוני היושב-ראש?
היו"ר מאיר כהן:
100.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
100 בחלום הלילה. שלושה כלי נשק, וגם הם הובאו, למיטב זיכרוני, על ידי יהודים שבמקרה ניצלו את המבצע והביאו את זה.
אז צריך להכיר את המציאות. יש כאן תרבות של עשרות שנים של מחסור באכיפת חוק. וזה נכון, כל ממשלות ישראל לא הקימו תחנות משטרה, לא נכנסו מספיק ולא אכפו את החוק ביישובים הערביים. ולצערי הרב, אי-אפשר להימלט גם מלדון בדיון הזה – כשאומר חבר הכנסת חאג' יחיא: האם החברה הערבית היא חברה אלימה יותר? אם הוא עונה על השאלה הזאת "לא" אז אין לי בכלל שיג ושיח איתו, כי גם אצלנו, הרמב"ם אמר: כדי לחזור בתשובה, צריך להכיר קודם כול בחטא, צריך להכיר בבעיה. כן, יש גם בעיה תרבותית בחברה הערבית במדינת ישראל. העובדה שיש יותר מעשי רצח בתוך המשפחה – זה לא קשור למשטרת ישראל, זה קשור לנורמות תרבותיות. האם זה אומר שאני פטור או המשטרה פטורה מלעשות הכול, אבל הכול, כדי להגן על נשים ערביות? כדי להגדיל את ההשקעה באכיפת חוק בחברה הערבית? ודאי שלא. אנחנו מחויבים לעשות זאת ואנחנו עושים זאת.
ולא במקרה בקדנציה הנוכחית יש השקעה שלא הייתה מאז קום המדינה – לא הייתה – באכיפת חוק וסדר ביישובים הערביים – תוכנית של יותר ממיליארד וחצי שקלים, הקמת 13 תחנות משטרה חדשות. מתי מונה, דרך אגב, ניצב ערבי מוסלמי אי-פעם במשטרת ישראל מאז קום המדינה? זה קרה בזמן שלטון מפא"י או השמאל? לא, זה קרה בקדנציה הנוכחית, כשמונה ניצב ג'מאל חכרוש מכפר כנא, קצין משטרה מצטיין, שמבין באמת מה אנחנו צריכים לעשות כאן, בכוחות משותפים – אבל רק בכוחות משותפים.
זה לא יכול לקרות על ידי זה שמשטרת ישראל תנסה להיכנס ולסייע ולאכוף את החוק, אבל כל פעם שהיא תיכנס – כמו בכפר קאסם, הזכיר את זה חבר הכנסת חאג' יחיא, את האירועים של כפר קאסם – אז כשהיא כבר נכנסת ורוצה לחקור מקרה רצח ומשקיעה את כל התשומות, שורפים שם את מבנה תחנת המשטרה. ואת מי חברי הכנסת הצבועים האלה, שלא מייצגים אף אחד חוץ מעצמם, את מי הם מגבים? את המשטרה שנכנסת לחקור את מקרי הרצח בחברה הערבית הם מגבים? לא. הם מגבים את אותם עבריינים אלימים שמציתים את תחנת המשטרה על יושביה.
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים מה קורה בשנתיים האחרונות, וזה יקרה איתם או בלעדיהם. ליבי-ליבי על האנשים שהם אמורים לייצג, אבל המחויבות שלי, המחויבות של המשרד לביטחון פנים, המחויבות של משטרת ישראל, היא לתת אכיפת חוק שוויונית לכל אזרחי מדינת ישראל. וזה מה שיקרה, עם הצביעות של חברי הכנסת הערבים או בלי הצביעות שלהם.
כפי שהתחייבתי, אנחנו מקימים תחנות; כפי שהתחייבתי, אנחנו משקיעים היום בגיוס של 1,300 שוטרים חדשים שהמיקוד שלהם זה אכיפת חוק וסדר בחברה הערבית; כפי שהתחייבתי, נקבעו יעדים למשטרת ישראל, שגם בה, עד היום פחות מ-2% הם שוטרים מוסלמים, וזה לא מספיק.
לצערי הרב, כאשר יש תרבות של חוסר שיתוף פעולה עם המשטרה, וכאשר אף אחד כמעט לא מוכן לתת עדות, וכשחברי הכנסת הערבים מעודדים ההפך – מעודדים חוסר שיתוף פעולה והסתה כנגד משטרת ישראל – הפתרון היחיד שיכול לקרות הוא אם אנחנו, יחד עם החברה הערבית, יחד עם ראשי הרשויות הערבים, יחד עם חברי כנסת שכן מבינים את החשיבות של כניסת המשטרה למתן שירותים אזרחיים בתוך היישובים הערביים – שהם אלה שסובלים, באמת סובלים בראש ובראשונה מכל מה שקורה בתוכם – רק על ידי שיתוף הפעולה הזה זה יקרה.
והיעד, אולי המרכזי, שאני גאה בו – דרך אגב, אני סופג עליו לפעמים ביקורת גם בתוך המפלגה שלי, או במחנה הפוליטי שלי – זה שמשטרת ישראל צריכה להכיל הרבה הרבה יותר שוטרות ושוטרים מוסלמים. כי רק כאשר זה יקרה – זאת תופעה שמבינים היום בכל העולם. כשיש אוכלוסיית מיעוטים עם מאפיינים תרבותיים ודתיים ייחודיים משלה, אנחנו כמדינה וכמשטרה צריכים לכלול אותה בכל חלקי השלטון, וקודם כול במשטרה, כי רק על ידי ההיכרות התרבותית, רק על ידי ההיכרות עם מה שקורה בתוך החברה – זה יסייע לנו מאוד מאוד לפענח ולפתור את מקרי הפשיעה הקשים שמתחוללים בה, ולצערנו מתחוללים.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
למה זה לא קורה, אדוני השר? מה מעכב זאת?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה מעכב זאת? אני אתן לך דוגמאות, חברי וידידי. קודם כול, זה לא רק מתעכב. השנה יש לנו קפיצה של פי ארבעה בהצטרפות שוטרים מוסלמים למשטרת ישראל. עד השנה הממוצע היה 1.8%; ב-2017, עד לרגע זה, הצטרפו, מתוך סך המתגייסים למשטרה ב-2017, כמעט 8% ערבים מוסלמים. זו בעיניי מהפכה.
מה עוד מונע? כשאנחנו רוצים להקים תחנות משטרה – אין תחליף לנוכחות של תחנה במרכז היישוב, שמסוגלת להיות חלק מהאוכלוסייה, להכיר תהליכים, להכיר גורמים פליליים בעייתיים, לאסוף מודיעין כדי למנוע את הפשע הבא. וכשאנחנו מזהים שלאורך עשרות שנים אין כמעט תחנות משטרה בתוך יישובים ערביים, זה אחד היעדים ששמתי – אמרתי את זה לפני שנכנסת: להקים 13 תחנות חדשות רק לטובת אכיפת חוק וסדר ביישובים הערביים. אני יכול לתת דוגמה: בג'יסר א-זרקא ובכפר כנא, אחרי שהמשטרה כבר מצאה את השטח, אחרי שראשי הרשויות, שאני משבח את אומץ ליבם ואת המנהיגות שלהם, הולכים יחד איתנו בתהליכים האלה, לאחר מכן קמים גורמים פליליים מתוך היישובים ומהלכים אימים, אם זה על ראש הרשות ואם על חברי המועצה, כדי שהם יצביעו נגד החכרת הקרקע למשטרת ישראל. אלה דברים שיוצרים עיכובים מיותרים. אנחנו התחלנו, למשל, את התהליך עם ג'יסר א-זרקא וכפר כנא לפני למעלה משנה, שנה וחצי. ברוך השם, רק עכשיו הצלחנו להתגבר על כל המכשולים ובחודש הקרוב – זו לדעתי פריצת דרך היסטורית – אנחנו חונכים תחנת משטרה מלאה בג'יסר א-זרקא בסוף חודש נובמבר.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדרבה, אם יש באמת כאלה גורמים, תפתחו את התחנה ביישוב, במקום.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
בשביל לפתוח תחנה ביישוב צריך קרקע, את יודעת. הקרקע היא בדרך כלל או של הרשות המקומית או בהחכרה כזאת או אחרת לרשות לטובת מבני ציבור. אני לא אתחיל לפרוס כאן את כל המכשולים. אני יכול לומר לחברת הכנסת סויד שאני אשמח מאוד לכל סיוע של חבר או חברת כנסת שיש לו יחסים טובים של אמון ושיתוף פעולה עם הנהגת המגזר הערבי.
אני חייב לומר שוב, אני מפרגן לראשי הרשויות. ראשי הרשויות הערביות מבינים שהציבור הערבי הוא שמשלם את המחיר. הם לא מערבבים בין מחלוקות פוליטיות-לאומיות כאלה ואחרות לבין הצורך לתת ביטחון אישי לשני מיליון אזרחי המדינה, וגם אני לא עושה את הערבוב הזה. לצערי, מי שישב פה והעלה את ההצעה הזאת, בצביעותו האופיינית, הוא כבר לא נשאר פה כדי לשמוע. הוא יודע למה. ואני בהחלט אשמח לכל שיתוף פעולה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני חייב לומר לך ממש משפט. אולי זה מנוגד לפרוטוקול.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אם היושב-ראש מרשה, אז מי אני?
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
בתור חבר כנסת ערבי, אני אומר לך שאני מעודד את הימצאותן של תחנות משטרה ביישוב הערבי כדי למגר את הפשע ואת האלימות ואת ההתחמשות.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני בטוח שאתה מדבר מדם ליבך ואני יודע שזה נכון. אני מאוד אשמח שתעזרו לנו גם לייצר את הנרטיב הזה או את הדעה הזאת בחברה הערבית. כי בסוף – אני לא יודע אם ראית, גם העלינו הרבה קמפיינים של שלטי חוצות וברדיו – כי בסוף בסוף, עוד פעם, משטרה זה לטובת האזרחים. האזרח הנורמטיבי צריך ורוצה שהיא תהיה זמינה לו ותהיה מסוגלת לתת מענה. היא יכולה להיות זמינה ולתת מענה רק אם היא נוכחת. אם היא באה מרחוק, ואם היא באה על בסיס זרות וחוסר היכרות עם המגזר, עם המאפיינים התרבותיים, עם הבעיות – זה הרבה יותר קשה לפתור אותן.
גם בנושא הזה, אני חייב לומר, יש הרבה מאוד פערים תדמיתיים שלא מגובים במציאות. כשבא חבר הכנסת חאג' יחיא ומדבר על פערים אדירים בפענוח מקרי רצח, הוא משקר. האמת לא מעניינת אותו. הוא אפילו לא פנה לבדוק. אני יכול להגיד לך שב-2017, ההבדל בשיעור פענוח מקרי רצח בין מקרי רצח שאירעו בחברה הערבית לבין מקרי רצח של יהודים הוא באחוזים בודדים. נכון, הוא נמוך יותר, אבל באחוזים ממש ממש בודדים. לפעמים זה קורה בגלל קושי להשיג שיתוף פעולה, לפעמים אולי ממחסור בנוכחות משטרתית. אבל ברגע שחבר כנסת עולה כאן על הדוכן ובעצם – מה הוא אומר? הוא מאשים את המשטרה ואותי כאילו יש לנו רצון שלא לפענח מקרי רצח בחברה הערבית, ברור שזה יוצר תחושה גרועה מאוד שרק מקשה עוד יותר על שיתוף הפעולה עם המשטרה.
במקום זה, בואו נשב ביחד, בואו תצביעו על המקומות שבהם אתם חושבים שאפשר לעשות יותר. ותאמין לי, כל מי שבוחן את הפעילות של המשטרה ושלי בשנתיים וחצי האחרונות, יודע – ולא בכדי אני אומר את זה בכל מקום: זה אחד משלושת הנושאים המרכזיים מבחינתי כשר לביטחון פנים. סגירת הפער ההיסטורי במתן שירותי אכיפה ומשטרה לחברה הערבית זה מבחינתי יעד מרכזי. לכן, מי שעל הנושא הזה מעלה הצעת אי-אמון, לא מייצג את החברה הערבית; הוא עושה בדיוק ההפך כנגד אזרחי ישראל הערבים, והוא צריך להתבייש לו.
אז אני מציע לכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אבל התוצאות בשטח לא מבשרות טוב.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תוצאות זה דבר שלא קורה בן-לילה, ואם, דרך אגב, היו עוזרים למשטרה כפי שאתה מבין את החשיבות שלה, ולא פועלים נגדה כמו חלק מהאנשים שעכשיו נכנסו לאולם, אז יכול להיות שהיינו מצילים הרבה יותר חיים של ערביי ישראל.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני השר.
אם כן, אנחנו עוברים לדיון סיעתי. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. גברתי. לכל דובר סיעה שלוש דקות. בבקשה, גברתי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתמול היה דרום לבנון בכפר קאסם. דרום לבנון.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
איך אתה יודע מה יש בדרום לבנון?
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת פריג', זהו.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון על כניסתו היום לרשימת עוכרי ישראל. מתברר שלא מספיק שאתה שליח ציבור שקט, עניו, צנוע, מקצועי, אפילו זהיר, ולא מספיק שאתה חובש כיפה, ולא מספיק שאתה בן של מפד"לניק מהולל, בסוף אתה תיכנס למועדון הזה. ועל מה?
יואב קיש (הליכוד):
הוא לא חובש כיפה, אבל.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כי הוא העז להזכיר שחקירה פרלמנטרית של ארגוני חברה אזרחית על רקע אידיאולוגי עומדת בניגוד לעקרונות משטר בסיסיים. וכך נמחקו להן שנים של עשייה סולידית ומקצועית.
ונורא נורא קל להיכנס למועדון הזה. שמתם לב שרשימת עוכרי ישראל בעיני הוועדה מטעם עצמה לשמירת הפטריוטיזם הולכת ומתארכת? זה כבר לא השמאל, זה כבר לא התקשורת, זה כבר לא בית המשפט העליון; זה גם היועץ המשפטי לממשלה, וזה מבקר המדינה, וזה השב"כ על לוחמיו ואנשיו, וזה המוסד, ואלה מפקדי צה"ל, שמבקשים לשמור, רחמנא ליצלן, על טוהר הנשק ועל ציות לפקודות. כל מיני דברים שהיו בליבת הקונסנזוס, בכלל, הם נחשבו פעם לאומיים, היום הם הופכים להיות בגדר עכירת ישראל, לא פחות ולא יותר. וזה יכול להיות שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון – בכלל, איש ימין שמטרידות אותו גם סוגיות של טוהר מידות, דמוקרטיה וטוהר הנשק; וגם הוא – –
קריאה:
חצוף שכמותו.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – חצוף שכמותו, הופך להיות בוגד. וזה יכול להיות נשיא המדינה שלנו, רובי ריבלין, שכשתמכתי בו לנשיאות האשימו אותי שאני תומכת באיש ימין – ובצדק; מדובר באיש ימין, באיש ארץ ישראל השלמה. הזכיר לי חבר הכנסת לשעבר אריה אלדד שבחדר של נשיא המדינה בכנסת היה ציטוט של ז'בוטינסקי: ציון כולה שלנו. ולא בדקתי, אבל אני בטוחה שגם בחדרו כנשיא המדינה הכתובת הזאת נמצאת. לא משנה, הוא עבר כבר לקבוצת עוכרי ישראל, כי הוא מנסה לשמור על הממלכתיות ועל שלטון החוק ולגונן על מוסדות המדינה. תגידו לי, מי נשאר אחרי שמחקתם את כולם וכולם הפכו להיות עוכרי ישראל? מחקתם את כל מוסדות המדינה. ומה זה ציונות אם לא תקומת העם היהודי בארצו – –
יואב קיש (הליכוד):
תשאלי את מרצ מה זו ציונות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – שהוא בא לכאן וכונן לו מדינה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
היא ממרצ?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
מדינה. מדינה היא מוסדות מדינה.
יואב קיש (הליכוד):
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אבל היא ממרצ או – – –
יואב קיש (הליכוד):
היא שואלת מה זה ציונות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
בוא אני אגיד לך מה זה לא ציונות.
יואב קיש (הליכוד):
הם הורידו את זה – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
ידידי חבר הכנסת קיש, אני אענה לך. מה זה ציונות? אחרי – – –
יואב קיש (הליכוד):
תשאלי את מרצ.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הינה, אני אשים את עצמי בכובעה של מרצ, בלי להתבייש, טוב? אני אגיד לך מה לא. אחרי אלפיים שנות גלות מימש העם היהודי את חזונו ואת חלומו וכונן לעצמו מדינה. זו התגשמות החזון הציוני. מה זה "מדינה"? זאת הממלכה – –
היו"ר מאיר כהן:
אני מבקש לסיים.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – זה הצבא, זה בתי המשפט, זאת המשטרה, אלה כל מוסדות שלטון החוק שהיום אתם בועטים בהם. עכשיו אני שומעת שמחר מכינים אמבוש בכנסת למפכ"ל המשטרה רוני אלשיך.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
עוד משפט אחד, ברשותך, אדוני. מה, הוא איש שמאל? שאני אבין. נהיינו המון שמאלנים פה ביחד והמון עוכרי ישראל. אנחנו כבר הרוב. מה יהיה? את מי תשאירו בסוף?
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
וצריך לציין שכל הדברים האלה נאמרים בציון 22 שנה לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, בגלל שדמו הותר ובגלל שהוא היה קורבן להסתה. אז היזהרו, היזהרו בדבריכם. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי. תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. אני מבקש להקפיד על מסגרת הזמן, גברתי.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מתחילת השנה ועד היום כבר התרחשו בחברה הערבית 61 מקרי רצח, כולל שלושה קורבנות שנרצחו על ידי המשטרה עצמה. המשטרה היא גורם להריגה בחברה הערבית, וזה די מסביר מה שקורה. כמעט עברנו את הממוצע הרב-שנתי. מדובר באסון ביחס לגודלה של האוכלוסייה. לו זה היה בחברה היהודית, הייתם מדברים על 540 מקרי רצח בשנה, 540 קורבנות, ביחס לאחוז אחוז של האזרחים היהודים באוכלוסייה. 540 מקרי רצח לא היו עוברים בשקט; הייתה עולה זעקה בכלי התקשורת, בכנסת, דיוני חירום והעלאת דרישות מהמפכ"ל ומהשרים ודרישה לפטר את השר היושב כאן, השר לביטחון פנים.
80% ממקרי הרצח בחברה הערבית מתבצעים באמצעות נשק חם, נשק שמקורו לרוב מהצבא; נשק שמקורו אינו בחברה הערבית – הוא מתגלגל אליה ממקורות חיצוניים, תחת עיניה הפקוחות של המשטרה. כן, היא יודעת על זה. המשטרה שותקת, המשטרה מגלגלת עיניים, ואולי יש לה נימוקים משלה למה היא לא צריכה לעצור את הפשיעה החמורה בחברה הערבית. 100 רציחות בטירה, ואף לא פענוח אחד; 1,200 רציחות מאז שנת 2000 – 5% רמת הפענוח וכתבי אישום. כל סטטיסטיקה אחרת שהמשטרה מוסרת הוא שקר וסילוף. דמיינו מצבור נשק של 1,400 כלי נשק קרוב ליישובים היהודיים.
וככה זה כבר 17 שנה. הרציחות מתבצעות אפילו מול תחנות המשטרה, מול מצלמות המשטרה, מול מצלמות אבטחה פרטיות. המשטרה משקרת כאשר היא אומרת שהיא מעוניינת לפתוח תחנות משטרה על מנת להגן על חיי הערבים. היא רוצה לפתוח תחנות משטרה שמתנהלות כמו מתקנים צבאיים מול אוכלוסיית אויב. המשטרה עצמה הורגת בכל שנה שלושה אזרחים פלסטינים, ארבעה אזרחים פלסטינים – יותר ממה שהמשטרה בארצות הברית הורגת באוכלוסייה האפרו-אמריקאית. משטרה שרודפת והורגת אינה יכולה להגן ולשמור על החיים.
יותר מזה, אדוני היושב-ראש, אנו מאשימים את המשטרה בקשירת קשר עם גורמי הפשע בחברה הערבית ויצירת מאזן אימה על מנת למנוע מצד אחד את זליגת השפעתם של ארגוני הפשע הערביים אל תוך היישובים היהודיים, ומצד שני, על מנת להשתמש בכנופיות אלה כמקור למודיעין פוליטי.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
זו האשמה מאוד מסוכנת. אנו עומדים מאחוריה. המשטרה משתפת פעולה עם גורמי הפשע – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – בחברה הערבית. יש לנו את כל הסיבות – אני מסיימת, אדוני היושב-ראש. שני משפטי סיום. יש לנו את כל הסיבות בעולם להתייחס למשטרה כגורם עוין לחברה שלנו. אנחנו נמשיך להתייחס אליה בדרך זו כל עוד היא חושבת שהיא יכולה לשלוט בנו על ידי הפיכתנו קורבן קל לפשע.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אנחנו מודיעים מעל במה זו: המשטרה עצמה היא חלק ממעגלי הפשע.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. תודה, גברתי. תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – לא נמצא. חבר הכנסת יעקב מרגי, אדוני. סמוטריץ – בבקשה. חבר הכנסת מרגי, סמוטריץ הגיע. בבקשה, אדוני. בבקשה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נציג הממשלה – שפה או לא פה – חבריי חברי הכנסת – –
היו"ר מאיר כהן:
השר נמצא כאן.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – תראו, אני נמצא כאן במשכן הזה שנתיים וחצי, פלוס מינוס, ואני מוכרח לומר שפגשתי כאן אנשים שרובם הגדול, ואולי אפילו רובם המוחלט, הם אנשים טובים, ישרי דרך, שרוצים לעשות טוב למדינת ישראל, לעם ישראל; אנשים ישרים והגונים. חלקם, אגב, חושבים 180 מעלות ממני על מה טוב למדינת ישראל, על מה טוב לעם ישראל. אבל אני חושב שכמוני – ואולי יותר ממני, כפי שאמרתי – הם עושים את זה בישרות ובהגינות, ומה שעומד להם לנגד העיניים זה לעשות טוב למדינת ישראל.
באינטראקציה שהייתה לי בשנתיים וחצי האחרונות האלה מול עובדי ציבור, פקידי ממשלה בוועדות השונות, אני חושב שאת הרוב הגדול של מה שאמרתי עכשיו אני יכול לומר גם עליהם: אנשים מסורים וטובים, חדורי מוטיבציה, אידיאלים ושליחות להיות בשירות הציבורי ולעשות טוב לעם ישראל. ושוב, גם איתם יש לי לפעמים הסכמות ולפעמים ויכוחים על מה טוב, על סדרי עדיפויות. לפעמים זה אפילו קוטבי, כפי שזה כאן, בתוך הבית הזה. אבל כאמור, גם נבחרי הציבור בבית הזה וכמותם הרוב המוחלט של העובדים בשירות הציבורי, אלה שחושבים כמוני ואלה שלא, הם אנשים טובים, ישרים, הגונים, שרוצים בטובתה של מדינת ישראל.
ואם זאת נקודת המוצא, אז אני באמת מתקשה להבין את האובססיה שיש לחלקים מסוימים כאן בבית הזה לעוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד שומרי סף. כאילו כולם גנבים בפוטנציה, כאילו כולם מושחתים, כאילו כולם דואגים רק לעצמם, לכיסא שלהם, למשכורת שלהם, לציבור שלהם ולאינטרסים שלהם – אז חייבים שומרי סף: יועץ משפטי, מבקר, ובית משפט, ועוד ועוד ועוד. זה כל כך הפוך מהחוויה האישית שלי כאן בבית הזה – שוב, גם במפגש עם החברים בבית הזה, משני הצדדים של האולם, וגם במפגש שהבית הזה, או העבודה בבית הזה, מזמנים לי עם כל אותם עובדי ציבור נהדרים.
אני חושב שזאת אחת הסוגיות האסטרטגיות כיום במדינת ישראל. הדה-לגיטימציה שיכול להיות שיש מישהו שיש לו אינטרס לייצר לנבחרי ציבור, לשליחי ציבור – אגב, גם ברשויות המקומיות. הייתי באיזה דיון לאחרונה, אז אמרו לי: 30 ראשי ערים נחשדו או יש להם כתבי אישום בפלילים. בשנייה הראשונה גם אני הייתי בשוק. תשמע, זה באמת נתון מזעזע. ואז אתה חושב: רגע, רגע, 30 מתוך כמה? כמה רשויות יש?
יואב קיש (הליכוד):
250.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
250, ולא מדובר בקדנציה אחת.
היו"ר מאיר כהן:
אדוני.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אני כבר מסיים, אדוני. מדובר בשלוש וארבע קדנציות, אז 30 ראשי ערים מתוך 1,000 או מתוך 800, זה בין 3% ל-5% של תפוחים רקובים.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אז עכשיו נטיל דופי בכל השירות הציבורי? בכל נבחרי הציבור? נטיל עליהם עוד מגבלות, עוד חגורות בטיחות, עוד שלייקעס ועוד חסמים?
חברים, בואו ניתן אמון – – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אני מסיים, אדוני היושב-ראש.
בואו ניתן אמון – אנחנו בהצבעת אי-אמון. בואו ניתן אמון: אמון בעצמנו, אמון בחברים שלנו שחושבים כמונו ושחושבים אחרת, אבל אמון במניעים, בכנות המניעים, וכמובן – אמון בעובדי המדינה הנהדרים והמסורים שעושים עבודתם נאמנה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, כבודו.
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מי שמכיר אותי יודע שאני לא מרבה לעלות ולהגיב על הצעות אי-אמון – כל אחד יכול לשייך את זה לאיזו תכונה פתולוגית אחרת – אבל ביקשו, נאלצתי.
קראתי את הכותרות. אתה יודע, בדרך כלל מסיעות הקואליציה עולים ומגיבים על אי-אמון, לוקחים כל אחד את מה שכואב לו בבטן, אבל אני כל כך נאיבי, שהלכתי לנושאים. אני בא ואומר: רבותיי, שלושה נושאים מתוך הארבעה הם על סגנון. ואני שואל: תגידו לי, אתם באמת רוצים להפיל ממשלה, להביע אי-אמון בממשלה, על סגנון? האם באמת מישהו חושב שיש כאן ניסיון רציני ומאמין שמישהו בממשלה רוצה להצר או לפגוע בעיקרון של הפרדת הרשויות ולפגוע בבית המשפט?
יש מחלוקת לגיטימית. מחלוקת לגיטימית היא אחת מאבני היסוד – ככה לימדו אותי אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם. מחלוקת לגיטימית. צריך לאפשר אותה. זה אבן יסוד במשטר הדמוקרטי. אוי ואבוי לנו אם יהיו גופים במדינת ישראל שיהיו מחוץ לחופש הביטוי או מחוץ למחלוקת ולוויכוח – נקרא לזה "הפוליטי", הוויכוח הפרלמנטרי.
כן, אני מסכים – זה צריך להיות בכבוד. צריך לעשות זאת במכובדות. צריך לעשות זאת ברצינות. יכול להיות. יש לי מחלוקת על סגנון בכמה תחומים. אתם יודעים מה? אני אעלה חיוך גם בפניכם: גם הסגנון שהיה כאן בדוכן בשבוע שעבר, סגנון החמוצים – לא אהבתי. בסדר, זה לא לטעמי, אבל במהות? במהות, רבותיי – הוא יכול היה להעביר את המסר גם בלי החמוצים, אבל במהות?
מדברים על ממשלה. רבותיי, עוד מעט אני פותח את השנה ה-15 שלי בכנסת, קדנציה אחת מתוכן כשר. בואו נהיה עם יד על הלב: לא הכול מושלם, לא הכול תקין, אבל זו ממשלה שעובדת, ממשלה ששמה על סדר-היום הקלה בנטל, הורדת יוקר המחיה, הנטל על האזרח, מתאמצת, עושה. אני גם לא זוכר – אני מנסה לחשוב על איזו גזרה אחת שהייתה. אני נכנסתי לכנסת ב-2003. מי שמבין בגזרות כלכליות יודע מה זה 2003, נכון? – גזרה אחת שבאה להוסיף איזה נטל על האזרח לא הייתה. אתם יודעים מה? ממשלה שנתבעת – ונותנת ומאפשרת.
מה מבקשים? בסדר, הסגנון. גם ביקורת על המשטרה זה לגיטימי. אז הביאו ביקורת על המשטרה. זה מהלך אימים על מישהו? המשטרה נבהלה? מישהו הולך להעביר איזה חוק פה שהמשטרה תהיה כפופה לאיזה גוף, סליחה על הביטוי, שיסרס אותה? אי-אמון? הצעה לסדר-היום אני מבין. אי-אמון – למה?
והנושא הרביעי – אני מבין שנגמר לי הזמן.
היו"ר מאיר כהן:
אכן ואכן.
יעקב מרגי (ש"ס):
במשפט אחד או שניים. הנושא הרביעי – שהרשימה המשותפת לא יגידו שהתעלמתי מהצעת האי-אמון שלה – אני אומר: נכון, צריך לטפל בסוגיית הנשק והאלימות בחברה הערבית, אבל אם תצפו שזה יהיה רק על ידי המשטרה, אתם טועים טעות חמורה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני.
יעקב מרגי (ש"ס):
ללא שיתוף פעולה אזרחי של החברה הערבית לא יהיה פתרון, וחבל, חבל. אני אומר "חבל" – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני.
יעקב מרגי (ש"ס):
– – הנזק שלנו בכלל, אבל של החברה הערבית בפרט.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת פורר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חייב להתייחס קצת לדברים שלא נוגעים בהכרח להצעות האי-אמון הקצת מגוחכות שהוגשו כאן. אני רוצה דווקא להתייחס למשהו אחר – אני רוצה להתייחס לדיונים הקדחתניים שמתנהלים בתקופה האחרונה על חוק הלאום, בוועדה משותפת שהוקמה. ואני חייב לומר לחבריי בקואליציה שהקואליציה לקחה על עצמה משימה מאוד לא פשוטה, היא לקחה על עצמה משימה גדולה, לעצב את חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. וכגודל המשימה – נראה לי שקצת התבלבלנו, ואני אומר "התבלבלנו" – אני אומר את זה לכל חבריי בבית הזה – לגבי הרצינות בגישה בחוק הזה. במקום שיהיה חוק שכולנו ניכנס אליו באותה חרדת קודש שנכנסו אולי לניסוח מגילת העצמאות, נכנסים אליו הרבה פעמים בכיפופי ידיים קואליציוניים כאלה או אחרים, ועם כל מיני הצהרות חוק בדרך, ותוך כדי, החשיבות של החוק עצמו הולכת ונשכחת.
אז בואו נתחיל מזה, חבריי, שחוק הלאום הוא חוק חשוב, ראוי ונכון, ואני חייב ללכת דווקא לדברי ההסבר של הצעת החוק, מאיפה הוא בא. מובא העיקרון הברור של עיגון מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, מעמד שלכולנו, אדוני היושב-ראש, ברור, אבל יש כאן חלקים בבית, אולי, שמבקשים להתעלם ממנו, ולכן יש לחוקק חוק לאום. יחד עם זאת – ואני מצטט שוב מדברי ההסבר – החוק נועד להשלים את השילוב הערכי של דרכה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ברוח העקרונות של הכרזת העצמאות.
אז אולי, חבריי – ואני פונה פה לחבריי בקואליציה – במקום להסתבך בכל מיני מריבות קואליציוניות ובקטטות פוליטיות, בואו פשוט נקבל את עקרונות מגילת העצמאות. כרגע, בין הצעת החוק שמונחת לפני הוועדה ובין העקרונות של מגילת העצמאות תהום פעורה. הצעת חוק הלאום כפי שהיא מונחת כרגע לפני הוועדה, משמעותה במידה מסוימת ניסיון להפוך את מדינת ישראל לסוג של מדינת הלכה כזאת או אחרת, לשמוט את השטיח מתחת לרגליו של חוק השבות, ולבנות חיץ – אדוני היושב-ראש, כן, היא תבנה חיץ – בינינו דווקא לבין אחינו הדרוזים ולשאר המיעוטים שלוקחים חלק בבניין הארץ, בשירות צבאי, בשירות לאומי, בשירות אזרחי, ונלחמים איתנו כתף אל כתף אל מול האויב; במקום לבנות גשר היא עושה הפוך.
ואני מציע לחבריי בקואליציה: אולי בואו לא נעשה כמו מגילת העצמאות; בואו נעשה בדיוק מגילת העצמאות. בואו נחיל את מגילת העצמאות כחוק-יסוד. היא תהיה חוק הלאום – ישראל מדינת הלאום של העם היהודי; חוק שכולנו מסכימים עליו ועל העקרונות שנוסחו כבר לפני כ-70 שנה, על כך שביום סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, ועל יסוד ההחלטה של עצרת האומות המאוחדות, הכריזה מועצת העם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
ואני אסיים בזה, אדוני, רק – עקרונות של מדינה שתהיה פתוחה לעלייה ולקיבוץ גלויות ותשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, על יסודות החירות, הצדק והשלום, ולאור חזונם של נביאי ישראל.
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
חבריי בקואליציה, בואו לא נתעסק בניסוחים מפולפלים. בואו נקבל את הניסוחים המפולפלים שניסחו לפני 70 שנה. האמינו לי, הם – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
עודד, אז למה הצבעתם נגד בשבוע שעבר?
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. תודה רבה, אדוני. יעלה חבר הכנסת משה גפני. בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני, כשבאתי לכנסת, אמרו לי – אני באתי מהכולל, אני בכלל לא כל כך – אז אמרו לי שיש עיקרון של הפרדת רשויות: יש הרשות המחוקקת, שזה הכנסת, יש הרשות המבצעת, שזה הממשלה, ויש הרשות השופטת, שזה גורם מקצועי שמחליט על פי החוקים הקיימים מה נכון, מה לא נכון – בניגוד לכנסת, שההחלטות הן פוליטיות, ויש אג'נדה פוליטית. אני חשבתי שזה נכון.
ואני רוצה לשתף אתכם, חברי הכנסת, בכמה החלטות של בית המשפט, למשל ההחלטה האחרונה, לגבי שבת. השופט הדתי אליקים רובינשטיין אמר טרם פרישתו שצריך לקבל את בקשת אנשי המכולות – לקבל את הבקשה שלהם כדי לדון מחדש בנושא של השבת ולא לקבל את הפסיקה הזאת של לחלל שבת. שופט דתי. לאחר מכן, לאחר שהוא עזב, בית המשפט קיבל החלטה; חמישה שופטים חילונים אמרו שצריך לחלל שבת, ושני שופטים דתיים, נועם סולברג וניל הנדל, שניהם דתיים, אמרו שלא, צריך לשמור שבת. חשבתי שזה משהו אקראי, שבמקרה הסתדר להם ככה. אז הלכתי להיסטוריה – אני יכול להביא לכם רשימה, אבל אני אביא רק מקרה אחד: היה דיון על הגיור הרפורמי, אם לרשום או לא לרשום. תשעה שופטים חילונים קיבלו את העתירה של הרפורמים. חילונים. השופט אנגלרד, הדתי, אמר לא לקבל את הרפורמים, את הגיור שלהם, ולא עוד אלא שהשופט טירקל, שהוא איש מסורתי, נמנע.
אז עכשיו, אדוני היושב-ראש, כבר לא הבנתי. זה מייצר אצלי – אני גם לא מבין למה אין ביקורת על הדבר הזה. למה השופטים שונים מאיתנו? במה – שהם למדו משפטים? שהם אנשים ישרים? שמה? למה הם יכולים לשפוט בנושאי דת ומדינה? יש לכל אחד מהם אג'נדה. יש אג'נדה לשופט החילוני, שהוא נגד שמירת שבת. בסדר, אני מכבד את זה. אני נגד זה, אבל אני מכבד את זה; יש השופט הדתי, שהוא בעד שמירת שבת; יש השופט המסורתי, שנמנע. למה יש להם סמכות לקבל החלטה בנושאי דת ומדינה? איפה עקרון הפרדת הרשויות?
על שמירת שבת, על פתיחת מרכולים, הולכים לבחירות, ויחליטו אזרחי ישראל אם הם סומכים על המפלגה הזאת, על מפלגה אחרת. לכל אחד יש אג'נדה, הוא יכול לומר את דעתו. למה הם מורמים מעם? אני לא מדבר על דברים מקצועיים. אני מקבל את זה. אני חושב שיש לנו שופטים טובים, לעומת בתי המשפט בעולם אני חושב שאנחנו הטובים ביותר. איזו סמכות מוסרית, איזו סמכות מקצועית יש להם לקבל החלטה בנושאי דת ומדינה? למה הם לא מחזירים את זה לכנסת? אם זה נכון שהם אומרים ששר הפנים איננו רשאי לפקח על חוקי עזר, למה שני השופטים הדתיים הצביעו אחרת?
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני.
משה גפני (יהדות התורה):
למה בנושא הגיור הרפורמי השופט הדתי אנגלרד הצביע אחרת וטירקל המסורתי נמנע? כשאני עמדתי כאן בכנסת – בזה אני מסיים – שעובדים עלינו. אני באתי מהכולל, חשבתי שמה שאמרו לי זה נכון. זה שקר; לכל אחד מהם יש אג'נדה, ואני חושב שהם עושים דבר חמור – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
משה גפני (יהדות התורה):
– – פוגעים במרקם השלטוני בישראל.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת פריג'.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים, נכבדיי, רציתי לדבר על שני נושאים. א. להתחיל בקואליציה המתפוררת. נדמה לי שבמרס ימלאו עשר שנים לשלטון הסיוט של ראש הממשלה בנימין נתניהו – שלטון של קיפאון, שלטון של הישרדות, שממשיך להחזיק מעמד. אנחנו נמצאים בימים של כלכלת בחירות, ימים של ועדת שרים משותקת, ימים של התפוררות בקואליציה. כל תהליך ההישרדות שאנחנו רואים אצל ביבי ואצל החברים, יום-יום עולה מדרגה.
רציתי להתייחס לזה מהפן של הקיפאון בכל תהליך השלום הפלסטיני-ישראלי. אבו מאזן – בהתחלה אמרו: אין עם מי לדבר. אבו מאזן לא מייצג את העם הפלסטיני. יש פתח ויש חמאס. יפה. נהיה פיוס. המצרים, כל העולם בירך. פיוס.
ענת ברקו (הליכוד):
איזה פיוס?
עיסאווי פריג' (מרצ):
בהסכמת ביבי. עכשיו בא התנאי: לא רוצים את אבו מאזן חזק, רוצים אותו חלש. כל פעם מוצאים סיבה אחרת.
אני אגיד לך מה, תקשיבי טוב.
ענת ברקו (הליכוד):
אני מקשיבה לך תמיד, עיסאווי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אם השמיים היו נפתחים, ארובות פתרון הבעיה הפלסטינית–ישראלית, אתם, הימין, מייד הייתם פורסים מטריות, שהפתרונות האלה לא ירטיבו אתכם.
ענת ברקו (הליכוד):
בינתיים הפתח אמר שהוא לא מכיר בישראל, המפלגה של אבו מאזן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
שמעת מה שאמרתי? אתם מומחים בתירוצים. מומחים בתירוצים. אתם מומחים בזה. הגיע הזמן, חברים – אנחנו רואים קואליציה נטו מסחרה. נטו מסחרה, הקואליציה; לא מתפקדת, משותקת. אז בואו נעשה את זה בהסכמה, בואו נקבע תאריך מוסכם לבחירות ב-2018, ודי עם המסחרה הזאת. הרי כולנו יודעים שהבחירות או-טו-טו מגיעות; כמה חודשים, היום או מחר, לא יעזור לצמד אמסלם-ביטן ולא יעזור חוק צרפתי, לא יעזרו כל התעלולים האלה. בחירות יתקיימו בסוף המושב הזה, והיה עדיף לקבוע אותן בהסכמה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מאיר כהן:
תודה לאדוני. חברת הכנסת אורלי לוי, בבקשה, גברתי.
אורלי לוי אבקסיס:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר, תראה, אני בדרך כלל לא נואמת באי-אמון, כמו שאתה יודע, למרות שכבר יש לי זכות לשאת דברים ביום כזה ולבקר או לשבח איפה שצריך. הפעם החלטתי לנצל את הבמה הזאת כדי לספר לציבור איך אנחנו כמדינה מתעתעים בהם, בציבור הישראלי, ובעיקר בתושבי הפריפריה.
תראה, בינואר השנה קיבלה ממשלת ישראל החלטה: תוכנית לפיתוח כלכלי של הצפון, בהיקף של כ-15 מיליארד שקל, חלקה מתקציבים קיימים, חלקה מתקציבים חדשים. ובהחלטה הזו ראש הממשלה מתנסח ומדבר: "הממשלה נותנת כאן מענה לצרכים רבים בצפון הארץ. באישור התוכנית אנחנו עושים צעד נוסף בביטול המושג פריפריה. פיתוח מקומות עבודה וחדשנות יגרמו לצעירי האזור להישאר, ואנחנו מקווים שצעירים מהמרכז יעברו צפונה". שר האוצר משה כחלון אומר: "אסור לנו שהריחוק ממרכז הארץ ימשיך להיות ביטוי לפערים בשירותים הניתנים לאזרחים". אנחנו נצמצם את הפערים בבריאות, בחינוך.
ואיך עושים זאת, אדוני היושב-ראש? בינואר מחליטים על חיזוק הפריפריה הצפונית; באפריל מתקבלת החלטה בממשלה שבאה להביא כאוס אחד גדול ולפורר את הפריפריה הצפונית, וליצור מצב חברתי של קנאה ולחץ ואויבים ממש מבית ומבחוץ, על ידי כך שהיא באה לשנות את המרקם ואת היופי שמייחד את הגליל.
איך עושים את זה במשרדי הממשלה? מעבירים החלטה שהמהות שלה היא בעצם הרס של איכות הסביבה. בא שר האוצר שאומר: לי אסור להתעסק עם הגז, ולכן אני אעביר את האחריות שלי למה שעושים עם תחנות גז לאביגדור יצחקי. שנינו יודעים מיהו אביגדור יצחקי ומי מינה אותו ומה תפקידו בכוח: הוא ראש הוות"ל, הוא אמור בעצם להחליף את כל אותן הוועדות כדי לקצר את הליכי הבנייה ולהתמודד עם משק שצמא לפתרונות בנייה, ותעיד על כך מירב בן ארי, שהיום זכתה גם – ברכותיי, מירב, באמת, ממקום נקי – במחיר למשתכן, ובמקום לקחת קרקע חקלאית – שאומרים כבר: אתם יודעים מה? אין צורך בקרקע החקלאית הזאת, ואם משנים לה כבר את הייעוד, תגיד, אביגדור יצחקי ישנה את הייעוד, נכון? לבנייה, לא? ואם אנחנו מסתכלים על בג"ץ הקרקעות, אז אם כבר לא לחקלאות, בוא נחזיר את זה למדינה, והמדינה תחליט למי.
אבל מה שעושים שם – פשוט יוצרים פיתוי לאנשים שיעסקו בקרקע של חקלאות במקום הזה, והיום זה בדמות קיבוצים ומושבים, שמפתים אותם בניגוד – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי.
אורלי לוי אבקסיס:
– – לעמדת המועצה האזורית שלהם, ושולחים אותם לסחור כגופים פרטיים כאילו זו קרקע פרטית שלהם, לתחנות גז.
זה ידרדר את מצב הבריאות, ודיבר על כך פרופ' רון, מנהל בית חולים פוריה, שקורא למנכ"ל משרד הבריאות: תצילו אותנו מהקטסטרופה הזאת.
היו"ר מאיר כהן:
גברתי, תודה רבה לך.
אורלי לוי אבקסיס:
משרד האנרגיה משתף פעולה. משתמשים בקיצור התהליכים שהיו אמורים להיות למען בנייה, כדי שחברות הגז הפרטיות ילכו לקיבוצים – אני אתן לכם דוגמה מאיפה שאני נמצאת, מועצה אזורית עמק המעיינות. באים לקיבוץ ניר דוד ואומרים לו: תן לי את השטחים שלכם, אבל אל תדאג, הילדים שלך לא ייפגעו מזיהום האוויר. תן לי שטחים שמרוחקים מהתושבים שלך. ומה קורה? השטח החקלאי המרוחק הוא סמוך לחברים מהקיבוצים האחרים, חמדיה ושדה נחום, וכן, גם לבית שאן. אז הם יחטפו את הזיהום, וניר דוד יקבלו את הכסף, וזה בכלל לא משנה שיורם קרין הוא נגד הסיפור הזה. אותו דבר קורה עם מוטי דותן, אותו דבר קורה במועצות האזוריות האחרות – –
היו"ר מאיר כהן:
גברתי, תודה רבה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – ואז באים ואומרים לנו: הם רוצים לשרוד.
היו"ר מאיר כהן:
את מדברת כבר ארבע דקות וחצי. אנא ממך.
אורלי לוי אבקסיס:
אדוני היושב-ראש, אני אנסה לסכם את זה בכמה משפטים.
היו"ר מאיר כהן:
אני יודע שאת מלאה להט, אבל בבקשה ממך.
אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו גם נדון בזה, אושר דיון מהיר אצל חברת הכנסת שלי יחימוביץ בוועדת ביקורת המדינה.
היו"ר מאיר כהן:
ביקורת המדינה.
אורלי לוי אבקסיס:
אני אומר רק דבר אחד. אני הזדעזעתי לראות השבוע לא רק את הסיפור הזה שמשרד איכות הסביבה סותם את הפה – באיזשהו אופן שר החקלאות נותן לשנות את ייעוד הקרקע מחקלאות לתחנות גז באחד העמקים היפים ביותר שיש לנו במדינה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
אורלי לוי אבקסיס:
משרד הקליטה מנסה לשים רגל בתוכנית של הנגב והגליל להביא רופאים לצפון, ומבקש ואומר: לדעתנו בכלל לא צריכים רופאים בצפון.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי. תודה רבה.
אורלי לוי אבקסיס:
ואני שואלת: מה הממשלה הזאת עושה? איפה הכסף? איפה הרופאים? איפה איכות הסביבה? ואותם צעירים שבאמת הגיעו לצפון יאבדו עכשיו גם את מעט הכסף שהשקיעו, כי הנדל"ן שלהם, במקום להיות במקום ירוק ושופע, יהיה בלב תעשייה של שרפת דלק וזיהום אוויר.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
אורלי לוי אבקסיס:
זו לא עזרה לפריפריה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מיקי לוי. אני שוב מבקש לעמוד במסגרת הזמן, גם כשהנושאים הם בוערים. זה תקנון הכנסת. שלוש דקות לכל דובר. בבקשה, חבר הכנסת לוי.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה הזאת מתעסקת אך ורק בעצמה – כן חוק צרפתי, לא חוק צרפתי, כן נשיקה צרפתית. תפסיקו. די כבר. מספיק, אדוני השר, אתה הרי הלוחש לאוזנו של ראש הממשלה. מספיק כבר, שיגעתם את המדינה ואת האזרחים. כן המלצות משטרה, לא המלצות משטרה, כן סיכומים, לא סיכומים – תחליטו.
ואני רוצה לתאר בפניכם, אם לא יהיו סיכומים – הרי כבר מזמן המשטרה איננה ממליצה, אבל שערו בנפשכם שמתנהלת חקירה, ומניסיון שלי, החקירה הזאת מניבה 30 ארגזי קרטון, ובכל קרטון יש בערך עשרה קלסרים. 300 קלסרים. מה המטרה של יוזמי החוק? למשוך זמן, לתת אוויר לראש הממשלה. פרקליט שיעבור על 300 קלסרים שהוא אינו מכיר, לוקח לו בין שנה לשנה וחצי כדי להבין על מה מדובר. ואתם כל הזמן עוסקים בבלוני הניסוי האלה.
על ביטוח סיעודי אתם לא מדברים; על תקציבים לקיצור התורים לבדיקות רפואיות אתם לא מדברים; על חינוך חינם מגיל אפס אתם לא מדברים. והבוקר קמתי לידיעה מטורפת בעיתון על הצעת חוק חדשה: ראשי ערים לא יישאו באחריות אישית במקרה של ניצול האמצעים ברשות המקומית לצרכים פוליטיים. מה זאת אומרת? אז מי יישא באחריות? הקופה של הרשות המוניציפלית? אתם השתגעתם, אין לכם שום בושה. זהו, פורצים את כל הגבולות, איש הישר בעיניו יעשה.
ובמי אתם לא פוגעים? ממבקר המדינה, בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה ועד למפכ"ל – אין אחד שלא חטף מכם. ואתם – וראש הממשלה משדר למפכ"ל, שולח לו מסרונים: תיזהר, במשרד ראש הממשלה לא מרוצים מהתפקוד שלך. זוהי התנהלות של מאפיה, אין שום מילה אחרת. מה זה, ראש ממשלה מזהיר את העומד בראש המשטרה? את מערכת אכיפת החוק? ואתם ממשיכים לתקוף, ואתם תוקפים. בצלאל סמוטריץ, עם חוק חדש, מבקש לפגוע בסמכותו של מבקר המדינה, לפגוע בסמכויותיו ולרוקן את תפקיד מבקר המדינה מכל תוכן. הייתכן? היעלה על הדעת?
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לממשלה הזאת אין כיוון, אין תכלית – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – אין צד.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. סגנית השר הגברת חוטובלי, ואחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי, ויסכם אדוני השר. בבקשה, גברתי.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכנסת וגם בתקשורת נסחפים הרבה פעמים לשיח שחוטא ברכילות, אבל קורים גם דברים גדולים. והשבוע אנחנו מארחים את ראש ממשלת אוסטרליה כאן, בישראל, ומחר אנחנו נציין 100 שנים לשחרור באר שבע על ידי חיילים אוסטרלים וניו זילנדים במלחמת העולם הראשונה.
אנחנו עומדים לציין השבוע 100 שנה להכרזה ההיסטורית – הצהרת בלפור. אני חייבת לומר שזה מסוג האירועים שהיינו צריכים לראות בהם קונסנזוס – קונסנזוס בין שמאל לימין, קונסנזוס בין ערבים ליהודים – אבל לצערי הרב, מה שהיה פעם מובן מאליו כבר לא מובן מאליו.
אז אני רוצה להגיד כמה מילים על הצהרת בלפור – שמדינת ישראל תחגוג אותה ביום חמישי הקרוב בביקור ממלכתי חשוב של ראש ממשלת ישראל במפגש פסגה עם ראש ממשלת בריטניה – הצהרה שלמעשה סללה את דרכה של התנועה הציונית להקמת מדינת ישראל. חיים ויצמן, כפעיל ציוני, היה אדם שנון מאוד. וכשהוא נפגש עם הרבה מאוד מדינאים בריטים, כדי לשכנע אותם שעם ישראל צריך לחזור למולדתו ולהקים לעצמו מדינה – היו הרבה מאוד ספקות בקהילה הבין-לאומית. ואחת השאלות שהוא נשאל בפרלמנט הבריטי הייתה: מר ויצמן, אתם, היהודים, צריכים מדינה, אבל יש כל כך הרבה מדינות לא מפותחות, למה אתם מתעקשים על חבל הארץ הזה במזרח התיכון, שאתם קוראים לו ארץ ישראל – למה אתם מתעקשים עליו? יש כל כך הרבה מדינות אחרות, אזורים אחרים.
השיב לו חיים ויצמן בדרך מאוד מעניינת. הוא אמר לו: שמעתי שאתה נוסע כל סוף שבוע 30 ק"מ לבקר את אימא שלך הזקנה. אני חייב להגיד לך שיש המון זקנות בלונדון, אני לא מבין למה אתה טורח. יש כל כך הרבה זקנות בלונדון, למה אתה נוסע כל הדרך הזאת כדי לבקר את אימא שלך? אני חושבת שהתשובה שלו הבהירה להרבה מאוד אנשים שארץ ישראל לא הייתה פתרון מדיני, מקלט; ארץ ישראל הייתה למעשה עבורנו המקום שאליו אנחנו שייכים.
ובלפור, שהיה אדם חובב תנ"ך, בוודאי הכיר את המילים שנאמרו בפרשת השבוע האחרונה, פרשת לך לך, שבה מבטיחים לאברהם אבינו את ארץ ישראל, ואברהם אבינו מצֻווה להיות ברכה לכל גויי הארץ. כלומר, הוא בעצם מצֻווה להיות המקור לברכת עם ישראל לאנושות כולה.
בעיניי החובה והציווי האלה ממשיכים להתקיים גם היום. נכון, אנחנו עוסקים בהרבה מאוד דברים שקשורים לענייני היום-יום, לכותרות היום-יום, אבל אם אתם שואלים אותי, הבעיה האמיתית היא לא הפגיעה בממלכתיות, חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ; הבעיה האמיתית היא שערכי הציונות כבר אינם מקובלים פה על כולם. סיעת מרצ החליטה שהיא מוציאה את המילה "ציונות" מהמצע שלה. זה מזעזע.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
הרבה מאוד שנים חשבתי שיש כאן ויכוח בין ימין לשמאל. לצערי הרב אני רואה שיש כאן ויכוח בין ציונים לפוסט-ציונים. וזאת הסיבה שהפלסטינים כל כך תקפו את הצהרת בלפור – הם לא מוכנים לבית יהודי בארץ ישראל.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
אז אנחנו נחגוג את זה, ואנחנו נמשיך לחגוג כאן את הציונות, וזאת לדעתי באמת התרומה האמיתית שלנו לחיזוק מעמדה של הציונות כאן, במדינת ישראל. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. גברתי, את תצטרכי להמתין חצי דקה. אוקיי, בבקשה, גברתי, יש לך שלוש דקות. אנחנו מארחים משלחת מאוקראינה. כשכולם ייכנסו נברך אותם. בבקשה, גברתי, שלוש דקות.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני השר, אני רוצה לציין שהיום, כמו שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס אמרה, זכיתי במחיר למשתכן.
קריאה:
מברוכ.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה. בגליל ים בהרצליה. אני מאוד גאה בזה. אני קרוב ל-20 שנה גרה בשכירות, כל שנה נתלית, מה שנקרא, באילן הגבוה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
כמה כסף כבר הוצאת על שכירות?
מירב בן ארי (כולנו):
סליחה? אז אורלי, אני רוצה להגיד לך שאתמול עשיתי חישוב. זה היה מאוד עצוב – הגעתי כמעט למיליון שקל שהוצאתי.
אורלי לוי אבקסיס:
בבקשה, אם הייתה משכנתה 90% בערבות המדינה – – –
מירב בן ארי (כולנו):
עכשיו, אני חייבת לומר: חבר הכנסת חסון – הוא לא כאן, אבל אחד הדברים הראשונים שהוא אמר לי בכנסת: מירב, אבל למה לא קנית אז, לפני שהתחיל משבר הדיור?
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
מירב בן ארי (כולנו):
אמרתי לו: יואל, לא היה לי אפילו ההון של – כמה? אמרתי לו: על מה אתה מדבר? אנחנו הרווחנו 5,000 שקל. ממה? מאיפה?
ולכן, אני רוצה להגיד לכם שהגשמתי חלום היום. אני לא יודעת מה יהיה. כל היום אומרים לי שיש בעיות ויש משברים, ודירות קטנות ודירות גדולות, אבל עליתי על שביל, ובפעם הראשונה, אתה יודע, זוהיר, אני רואה באופק דירה. ואני אומרת לעצמי: לי ולבת הקטנה שלי יש לאן לשאוף, סוף-סוף, ויש לי לאן להגיע. יכול להיות שיהיו מהמורות בדרך, ויכול להיות שלא יהיה לי קל, אבל יש לי לפחות לאן לשאוף.
ואני חייבת לומר – הערה לחברי הכנסת, סליחה, לציבור שצופה בנו – קיבלתי היום ביקורת קטנה, אני מניחה שגם מיכל בירן קיבלה את זה – נכון? את זוכרת את זה? אתם, חברי הכנסת, אתם לא צריכים, אתם העשירון העליון. אז אני רוצה לומר למי שצופה בנו: אנחנו, חברי הכנסת, אזרחים כמו כולם. ונכון, נכון, אנחנו הרבה פעמים עומדים בתור – ואני עמדתי בתור. 60 הגרלות הפסדתי. 60, לא פחות ולא יותר.
היו"ר מאיר כהן:
או-אה.
מירב בן ארי (כולנו):
זה המון. ולא איבדתי את התקווה, אדוני היושב-ראש. לא איבדתי את התקווה. וגם לנו, חברי הכנסת, מותר להתמודד במכרזים של משרד השיכון. גם אנחנו תושבים במדינה הזאת, גם אנחנו משלמים שכירות. יש כאן הרבה חברי כנסת שעדיין גרים בשכירות, ומותר להם לשאוף לבית, ומותר להם לחלום.
ואומנם, אני חייבת לומר, אדוני היושב-ראש, שרוב התגובות היו באמת טובות ומפרגנות, אבל לאלו שלא, אני אומרת: זה בסדר גמור אם חברי כנסת, גם הצעירים והצעירות שבהם, יהיו להם החלום והאפשרות לקנות בית במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. ברכות.
דברי ברכה של היושב-ראש למשלחת הפרלמנט של אוקראינה
היו"ר מאיר כהן:
חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מבקש לשבת במקומות. אנחנו מקבלים בברכה – חברות וחברי הכנסת, בבקשה מכם – אנו מקבלים בברכה משלחת גדולה ומכובדת מהרדה, הפרלמנט האוקראיני, בראשות ראש אגודת הידידות, חבר הפרלמנט גארי לוגובינסקי, ובהשתתפות קונסול הכבוד של ישראל במערב אוקראינה, מר אולג וישניקוב.
(מחיאות כפיים)
שלום לכם. המשלחת מקיימת ביקור עבודה בישראל לצורך חיזוק היחסים המצוינים בין ישראל לאוקראינה ופיתוח שיתופי פעולה במגוון תחומים. השנה מלאו 25 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לאוקראינה, ולאורך השנה התקיימה שורת אירועים וביקורים לציון חצי היובל. אגודת הידידות הפרלמנטרית בראשות חברת הכנסת טלי פלוסקוב היא אגודה פעילה ומרכזית.
ברוכים הבאים לירושלים, בירת ישראל המאוחדת – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אפשר – – –
היו"ר מאיר כהן:
– – וברוכים הבאים אלינו, למשכן הכנסת, ליבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. אני מאחל לכם ביקור פורה ומוצלח. ברוכים הבאים לירושלים. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. שלטון שהעומד בראשו מסית כנגד המוסדות הממלכתיים וחלקים בחברה הישראלית חייב להתחלף בשלטון החותר לאחדות סביב חזון משותף;
2. הניסיון לחבל בעבודת רשויות החוק באמצעות חקיקה;
3. ההשתלחויות חסרות הרסן של ראש הממשלה ברשויות החוק וגל ההסתות נגד נשיא המדינה;
4. אוזלת יד הממשלה בעניין הנשק והאלימות ובעניין תכנון ובנייה ביישובים הערביים
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, חבריי. אדוני השר יסכם בשם הממשלה את ההצעות ואת הדיון הסיעתי. בבקשה.
שר התקשורת איוב קרא:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני מברך את המשלחת שהגיעה מאוקראינה. רק לפני כמה ימים חזרתי משם, משליחות מאוד חשובה, ואני חושב שיש לנו מדינה מאוד מיוחדת, מאוד תומכת, ואני מעריך ומוקיר.
אנו רוצה לומר במעמד זה, אדוני היושב-ראש, כאשר צד ימין מדבר על חופש הביטוי, תמיד מסתכלים על זה כאילו זו הסתה, אבל כשמדובר בצד שמאל, זה חופש הביטוי; יש הסתה ויש חופש הביטוי. חופש הביטוי צריך להיות בכל מקום, גם בצד שמאל, גם בצד ימין, כי זה ערך עליון במדינת ישראל, וצריך לכבד אותו. אין מחלוקת על כך. כשלא נוח, לא צריך להציג את זה כסוג של הסתה. כאשר מבקרים מישהו – ואפשר לבקר – זה חלק מההווי הדמוקרטי של מדינת ישראל, וככה צריך להסתכל על זה, גם אם זה לא נוח.
אדוני היושב-ראש, כנסת ישראל בעצם חוקקה חוק ברוב ברור – חוק התאגיד. אנחנו מכבדים אותו, אנחנו רוצים אותו ואנחנו תמכנו בו. לצערי הרב, בית המשפט העליון קבע שהוא לא ממהר לשום מקום. כבר כמה חודשים, כמעט חצי שנה, אם לא יותר – הוא בעצם לא החליט. מה שהוחלט כאן – מדינת ישראל פועלת על פי שלוש רשויות חשובות, שהן הבסיס למשטרה הדמוקרטי: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. כולן מקבילות אחת לשנייה, ואף אחת היא לא מעל השנייה. וכאשר הריבון – שזה מדינת ישראל, בעצם – מחוקק חוק, אפשר להתווכח על פגמים בהליך החקיקה, אבל כאשר נקבע שבעצם החוק על ידי הריבון הוא חוק שריר, קיים וחלוט, לא יכול להיות שבמשך חצי שנה אנחנו לא מקבלים תוצאות של עתירה, ומקבעים דברים, ונאמר: לא ראינו, לא שמענו. יש פרופורציות, יש מידתיות, יש סבירות, ולא יכול להיות מצב שלא נדע, והדבר יהפוך לבלתי צפוי, ואם מבקרים, אז אסור לבקר; זו הופכת להיות הסתה.
אנחנו חושבים שהקואליציה הנוכחית, בניגוד למה שאמרו כאן חברי האופוזיציה – אני יכול לומר גם לך, יושב-ראש הקואליציה – הינה, הוא נכנס – הקואליציה הזאת מתוכננת עד יומה האחרון של הכנסת הנוכחית. אף אחד לא ממהר לשום מקום, וזה על דעת חבר הכנסת ביטן. לכן, כל דבר – – –
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
גם על דעתך?
שר התקשורת איוב קרא:
גם על דעתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
היום זה על דעת חבר הכנסת ביטן. בוא נדבר בעוד שעה, שעתיים, מחר.
שר התקשורת איוב קרא:
אז אני מודיע לך שלא יעזור שום דבר – יש דברת ויש מציאות. אין לאף אחד בתוך הקואליציה עניין ללכת לבחירות, ואם מישהו פלט איזשהו משפט – לבנות על זה אימפריה פוליטית זה – לא בבית ספרנו.
אנחנו הולכים לתקציב חדש שסיכמו עליו שר האוצר וראש הממשלה, ואנחנו נעביר אותו בקרוב, ואין שום כיוון של בחירות. אני מדגיש את זה פעם אחר פעם. למה? כי הכלכלה של ישראל צומחת ב-4%. איפה היה כדבר הזה שכלכלה עם הוצאות ביטחוניות של 40%, אם לא יותר, לפעמים, מצליחה לנסוק ל-4% בשנה? והתכנון, בתקציב החדש, שהיא תגיע גם ל-5%. איפה היה כדבר הזה? אנחנו מדברים גם על אבטלה. בעצם, האבטלה הזאת לא היה לה אח ורע. אין בעולם דבר כזה – ירידה דרסטית כזאת של אבטלה במדינת ישראל; לא זכור, אדוני היושב-ראש.
לכן, כאשר גם בנושא המדיני אנחנו עדים יום-יום ושעה-שעה – אנשים שמבקרים, מכל מדינות העולם, ורוצים לפגוש את ראש ממשלת ישראל. רק היום נמצא בישראל ראש ממשלת אוסטרליה, ואתמול גם קיבלתי בשדה התעופה את נשיאת ניו זילנד, וכל יום באים מבקרים ותומכים. איפה היה כדבר הזה? גם באפריקה, ששם כמעט לא היה לנו שום דבר, מאז שראש הממשלה בעצם שם לו למטרה לכבוש את אפריקה, היום עשרות מדינות מתאמות איתנו את עמדותיהן, ואנחנו נמצאים בקשר מתמיד, יום-יום, שעה-שעה, עם כל המדינות האלה, שרואות בישראל מדינה שחשוב להן להזדהות ולהיות בקשר איתה. זה לא היה שנים רבות.
התחלנו גם בדרום אמריקה – חזרתי לא מזמן מאקוודור. איזו קבלת פנים הייתה כששמעו את ישראל. איפה היו הדברים האלה לפני כמה שנים? זה בזכותה של הממשלה הזאת, זה בזכותו של ראש הממשלה. אני לא רוצה לדבר היום, כשבעצם מבקרים חדשות לבקרים גורמים שונים, שכנים נהדרים, מהקואליציה הסעודית, שהרוב בעולם הערבי, שמבקרים בסמוי, וחלקם נפגשים בגלוי, בכל מיני מקומות, כדי להביא לוועידה אזורית של שלום, שבעזרת השם תהיה בקרוב. כל האנשים שמעורבים בקידום ההליך הזה רוצים את זה, כולל מדינות המפרץ, צפון אפריקה, ירדן, מצרים, ומי לא. זאת הזדמנות שלא הייתה, ואיש לא חשב עליה. זה בתקופה הזאת, של הממשלה הזאת, שבעצם רוצים לקצר את חייה.
אם בנושא הכלכלי ואם בנושא המדיני, וגם בנושא הביטחוני – איפה יש מצב כזה? בתוך המזרח התיכון, בתוך ג'ונגל שהטרור מכה בו גלים יום-יום, שעה-שעה, אנחנו רואים אי של שקט. בעצם אנחנו רואים מדינה שיש בה שליטה ביטחונית, כלכלית ומדינית יציבה. איזו סיבה? איזו ממשלה יכולה להיות טובה יותר מהממשלה הזאת?
לכן, אני חושב, ובצדק, כשאני מסתכל לא רחוק מכאן, בגבולנו, מה קורה בלבנון, מה קורה בסוריה, מה קורה במדינות רבות – אין ערך לחיים, מאות אלפים נרצחים חדשות לבקרים, ואין דין ואין דיין. כן, אנחנו עוזרים להם, אנחנו מטפלים להם בפצועים, אנחנו עוזרים להם מבחינה הומניטרית בכל מיני דברים, וזה דגל של ההומניטריזם שצריך להיות בכל מדינה, והוא קיים פה, ואני גאה על כך שהוא קיים פה. אנחנו נמשיך לעשות מה שרק אפשר כדי שזה יקרה.
בנושא האלימות במגזר הערבי, אני קורא לחבריי חברי הכנסת כאן לאחד כוחות, כי נשק בלתי חוקי שנמצא בכל מקום מאיים על כל אחד מאיתנו, בלי הבדלי סיעות ומפלגות, ומחייב אותנו לפעול יחד למגר את אלימות, כי אלימות לא מוסיפה שום דבר לאף אחד. חייבים לגדוע אותה, חייבים למגר אותה. זה שיש חוק בישראל – ברור. זה שהחוק הוא הדמוקרטיה בעד עצמה – זה ברור. החוכמה היא לא לראות בחוק המלצה, אלא לראות בחוק חוק שצריך לכבד אותו ולקיים אותו כלשונו, ואז לפעמים הוא טוב לך, לפעמים הוא רע לך, אבל החוק חייב להיות מוחלט, טוטלי. ואני חושב שיש הרבה שמסתכלים – כאילו זה המלצה.
בנושא החוק הצרפתי אני חייב להבהיר כאן. אני לא יודע כמה אנשים מנסים לעוות את המציאות. ראש הממשלה מעולם לא אמר – וחשוב להבהיר לציבור – מעולם לא אמר שהחוק הצרפתי יכלול משהו שקשור אליו, שנמצא בחקירות או בהליך פלילי. ראש הממשלה אמר: זה לא שייך אליי, לעניינים האישיים שלי, הוא הבהיר את זה, ואנשים מנסים לקחת את זה לכיוון כאילו ראש הממשלה מנסה לברוח מהחוק.
קריאה:
– – –
שר התקשורת איוב קרא:
זה לא היה, והוא לא התכוון, ואיש לא רוצה. ראש הממשלה בטוח בחפותו.
קריאה:
– – –
שר התקשורת איוב קרא:
הוא, כמו שיצא ונסגרו כל התיקים מסביבו וסביב רעייתו, גם כאן כל התיקים ייסגרו כאילו לא היו, וחלק גם יתנצלו על הרבה רפש ופגיעה בכל דבר שזז מסביבו.
אני רוצה לומר בערב זה, שבעוד – מחר, בעצם, בלילה, כן, בלילה, אחרי מאבקים – –
חיים ילין (יש עתיד):
אתה רוצה את כל התיקים – – –
שר התקשורת איוב קרא:
– – שאיש לא האמין; אמרו שלא אעמוד בלחץ, אמרו שזה לא יקרה בתקופה שלי – אני שמח לבשר לעם ישראל שמחר בלילה, ב-24:00, ערוץ 2 יצא לפיצול, ויהיו ערוצים: קשת – 12; רשת – 13; עשר – 14. שלושה ערוצים מסחריים יצאו לדרך, יביאו בשורה בעניין הערוצים המסחריים, תהיה תחרות בין הערוצים המסחריים, ובעצם זה היסטוריה בפני עצמה – פעם ראשונה אנחנו עדים לתחרות אופרטיבית בין הערוצים המסחריים. אלה דברים שלפני תקופה של כמה חודשים אמרו: זה לא יקרה. ואני שמח על התחרות הזאת, שבסופו של דבר תביא לצרכנים, שזה הצופים, מצב שבו יוכלו לקבל תכנים טובים, יהיו שם תוכניות הרבה יותר טובות, והכי חשוב: יביאו את הדיווח האובייקטיבי, ולא הפייק ניוז, שהפכו להיות תופעה במדיה, ואין לי ספק בכך. אנחנו נצא לדרך חדשה, לרפורמה הגדולה בשידורים, רפורמה שבעצם תפתח את כל השוק לכל מי שרוצה להקים ערוץ או רדיו באופן חופשי, כמו באמריקה, כמו באירופה. אולי מכאן נחזיר את האמון – בכל הערוצים הקיימים ובאלה שיהיו. שיהיה בהצלחה לכולנו, וערב טוב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לשר איוב קרא על סיכום הדיון המפורט ביותר והמדויק ביותר שנמסר.
הצהרת אמונים של חבר הכנסת יוסף עטאונה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, אבקש מכולם לשבת. אדוני ראש האופוזיציה, אדוני ראש האופוזיציה, חבר כנסת חדש באופוזיציה רוצה להצהיר אמונים.
חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של אבראהים חג'אזי, שנכנסה לתוקפה ביום רביעי ה' בחשוון תשע"ח, 25 באוקטובר 2017 – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
שב, תן לו להישבע. שב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – בא במקומו חבר הכנסת יוסף אלטנאווי.
קריאה:
עטאונה.
קריאה:
עטאונה.
קריאה:
עטאונה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עטאונה.
קריאות:
עטאונה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עטאונה. סליחה, אני אלמד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עטאונה.
בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את יוסף עטאונה לעלות לדוכן. בבקשה, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
עטאונה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עטאונה.
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עטאונה, עטאונה.
חבר הכנסת עטאונה, אני אקרא לפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: מתחייב אני. וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
מתחייב אני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, אדוני.
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בתחילת דבריי רצוני להודות לבני משפחה וחברים שמכבדים אותי במעמד זה.
אני מגיע היום לכאן לאחר עשייה רבת שנים בתחום החינוך בנגב. האמנתי ואני מאמין שחינוך הוא ערך עליון, חשוב ומכריע בכל חברה, ובמיוחד בחברה הערבית, כמיעוט לאומי במדינה. בפני החברה הערבית ניצבים אתגרים רבים, כלכליים, חברתיים ופוליטיים, וכדי להתמודד עם אתגרים אלה צריך לפתח מערכת חינוך איכותית, ערכית, הישגית. מערכת החינוך הערבית סובלת מנחיתות ופערים גדולים לעומת מערכת החינוך הכללית בארץ. משרד החינוך מפרסם בכל שנה נתונים על מערכת החינוך בגרפים בצבעים שונים, לפי מגזרים שונים. אני כאן כדי לפעול למען יום שיבוא ומשרד החינוך יפרסם את הנתונים של מערכת החינוך וכולנו נהיה באותו צבע.
אני כאן בשמם ולמענם של תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. בחודש האחרון, בכלי התקשורת ובכל הכותרות, היה שבארצות הברית אנשים מנותקים מחשמל. לא צריך להרחיק עד פלורידה. כאן, כאן בנגב, 100,000 תושבים בדואים מנותקים מחשמל וממים ומכל השירותים בסיסיים. אני כאן כדי לפעול להכרה בכפרים הבלתי-מוכרים, נגד הריסת הבתים ולמען לספק שירותים חברתיים בכל התחומים בנגב.
אני כאן בשמם ולמענם של תושבי אום אל-חיראן, שמדינת ישראל, ממשלת ישראל, מבקשת להרוס את היישוב הבדואי ובמקום היישוב אום אל-חיראן להקים את חירן. הנגב כל כך רחב, הנגב כל כך יפה, ויש מקום לכולם. ובכל זאת, מי שהיה באום אל-חיראן יכול לעמוד באמצע היישוב, להסתכל, להביט ימינה ושמאלה ולכל כיוון, ובלי להגזים, במרחבים הפתוחים מסביב לאום אל-חיראן אפשר להקים את העיר באר שבע, דימונה ואפילו רעננה. עשרה חודשים אחרי אירועי אום אל-חיראן אני עומד כאן בשמה של שרה, אימא של יעקוב אל-מרחום, ומבקש שהאמת תצא לאור והאחראים יעמדו לדין. אני כאן בשמם ולמענם – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה עם השוטר שנדרס?
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
גם משפחת השוטר – מגיע לה שתדע את האמת.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – – קצת אמת – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, חבר הכנסת טלב אבו עראר.
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, מתחילת השנה היו 58 הרוגים בכפרים הערביים. תופעת האלימות מאיימת על יסוד קיומנו כחברה. על המשטרה לקחת אחריות. אחריות המשטרה לספק ביטחון לאזרחים. אחריות המשטרה לאסוף את הנשק הבלתי-חוקי במגזר הערבי, וגם האחריות שלנו, כמנהיגות פוליטית, חברתית ודתית, להילחם בתופעה זו. גם מערכת החינוך צריכה לקדם תוכניות לחינוך, לערכים, לקדושת החיים, (אומר בערבית: בגלל ש"על האדמה הזאת יש מה שראוי לחיות למענו".)
אני עומד כאן בשמם ולמענם של כל שוחרי השלום, ערבים ויהודים, יהודים וערבים, שמאמינים שנגזר עלינו לחיות בשוויון מלא, בכבוד הדדי המבוסס על עקרונות דמוקרטיים. זה אפשרי.
אני נזכר במעמד זה – לפני עשר שנים קבוצה קטנה, אני ועוד ארבעה ערבים ויהודים בבאר שבע, החלטנו להקים מיזם חינוכי דו-לשוני ערבי-יהודי. בהתחלה היה קשה מול הרשויות ומול הקהילה, הערבית והיהודית, לגייס תלמידים. היום, אחרי עשר שנים, בעמותת הגר בבאר שבע לומדים 320 תלמידים בכיף ובתקווה לעתיד טוב יותר. וכדבריו של המשורר, הקשה הוא מה שאפשר לעשות מייד. הלא-אפשרי לוקח קצת יותר זמן.
אני מגיע לבית הזה בתקופה לא פשוטה, תקופה קשה. חקיקה שפוגעת בקבוצות מיעוט מתחוללת בבית הזה. אני מאמין שדמוקרטיה זה לא עריצות הרוב; דמוקרטיה וכוחה של דמוקרטיה הוא שהרוב ישמור על זכויות המיעוט.
(אומר בערבית: לבסוף, ברצוני לפנות למשפחתי, אנשיי ובני עמי בגליל, במשולש ובנגב. אנחנו פה למענכם, להשמיע את קולכם ולדאוג לעניינים שלכם, ונעמוד בהבטחתנו.) תודה. שוכרן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא לא לא, אין מחיאות כפיים. תודה רבה, אדוני. אתה יכול לתפוס את מקומך. ניתן דקה לחיבוקים.
חברי הכנסת, חבר הכנסת דב חנין מבקש לברך את הח"כ החדש. בבקשה. חברי הכנסת. זהו, חברי הכנסת, נא לשבת. חבר הכנסת דב חנין, כמה מילים קצרות לברך את הח"כ החדש.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, יש לנו נוהג יפה של לברך חברי כנסת נכנסים, אבל עדיין לא הכנסנו לכנסת את הנוהל של להיפרד מחברי כנסת יוצאים, אז אני ברשותך אומר רק משפט קצר על שניים מחבריי שעזבו את הכנסת בזמן הפגרה, ד"ר עבדאללה אבו מערוף ועו"ד אוסאמה סעדי. הם תרמו רבות לכנסת, פעלו בוועדות, נאמו כאן במליאה. אני בטוח שלא רק אנחנו בסיעה מרגישים את חסרונם. אני חושב שהם עשו רבות למען הכנסת.
כניסתו של חבר הכנסת יוסף עטאונה נעשית במסגרת מהלך רוטציה גדול שנעשה בסיעת הרשימה המשותפת. אתם, אפילו את חבר הכנסת אבראהים חג'אזי, שהוא בא במקומו – בעצם אפילו לא יכולתם להכיר. זה מהלך מורכב. הרשימה המשותפת, כמו שאתם יודעים, מורכבת מארבע מפלגות, עם הבדלים פוליטיים ואידיאולוגיים ודיון מסובך בשאלת הרוטציה, שמתנהל גם עכשיו, ואני בטוח שהוא יסתיים בצורה מוצלחת.
אנחנו מסיימים את התהליך הזה עם נציגות מאוד מרשימה של הנגב – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, ועכשיו חבר הכנסת יוסף עטאונה, שמצטרף. ובאמת, הנגב ראוי לייצוג מאוד גדול, כי הנגב סובל מאפליות בכל המישורים, והאוכלוסייה הערבית בנגב סובלת מאפליה מיוחדת – באדמות, במים, בתעסוקה, בשירותים, בחינוך. זה ציבור שסובל מאפליה, אבל גם נאבק ופועל לשוויון ולשינוי בכל התחומים.
יוסף היה במשך שנים רבות הבן אדם שהוביל את מערכת החינוך בחורה, וזו מערכת חינוך לתפארת. הוא הוכיח והם הוכיחו, בחורה, שכל תקרה אפשר לשבור ואפשר לנפץ. מערכת החינוך בחורה משיגה תוצאות מצטיינות לא רק בהשוואה לאוכלוסייה הערבית בנגב אלא בהשוואה לאוכלוסייה בנגב בכלל. זו ההוכחה שכשעושים מאמץ ופועלים, יכולים לייצר שינוי. אני מכיר אותו, ויש שם גם ראש רשות פעיל ונמרץ, והעבודה באמת נעשית בצורה מאוד טובה.
אני זוכר אותו לאורך שנים במאבקים של יהודים וערבים למען שוויון וצדק בנגב, ואני מאחל לו הצלחה גדולה בתפקיד שלו כאן בכנסת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת דב חנין. ברכות לחבר הכנסת עטאונה.
הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. שלטון שהעומד בראשו מסית כנגד המוסדות הממלכתיים וחלקים בחברה הישראלית חייב להתחלף בשלטון החותר לאחדות סביב חזון משותף;
2. הניסיון לחבל בעבודת רשויות החוק באמצעות חקיקה;
3. ההשתלחויות חסרות הרסן של ראש הממשלה ברשויות החוק וגל ההסתות נגד נשיא המדינה;
4. אוזלת יד הממשלה בעניין הנשק והאלימות ובעניין תכנון ובנייה ביישובים הערביים
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים להצבעה. הצעת אי-אמון: שלטון שהעומד בראשו מסית כנגד המוסדות הממלכתיים וחלקים בחברה הישראלית חייב להתחלף בשלטון החותר לאחדות סביב חזון משותף, מטעם המחנה הציוני. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 47
נגד – 57
נמנעים – אין
הצעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 47 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. הצעת האי-אמון מטעם המחנה הציוני לא אושרה.
מטעם יש עתיד: הניסיון לחבל בעבודת רשויות החוק באמצעות חקיקה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 48
נגד – 57
נמנעים – אין
הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
48 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. גם הצעת יש עתיד לא התקבלה.
מטעם מרצ: ההשתלחויות חסרות הרסן של ראש הממשלה ברשויות החוק וגל ההסתות נגד נשיא המדינה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 49
נגד – 57
נמנעים – אין
הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
49 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. גם ההצעה של מרצ לא התקבלה.
אוזלת יד הממשלה בעניין הנשק והאלימות ובעניין תכנון ובנייה ביישובים הערביים, מטעם הרשימה המשותפת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 50
נגד – 57
נמנעים – אין
הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
50 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה.
הכנסת דחתה את הצעות האי-אמון.
בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש, למסור הודעה בדבר מינוי סגן ליושב-ראש הכנסת. ההודעה טעונה אישור בהצבעה, כך שנא להישאר במקומות.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, המלצת ועדת הכנסת בדבר מינוי סגן ליושב-ראש הכנסת: בעקבות התפטרותו של חבר הכנסת יואל חסון מתפקידו כסגן יושב-ראש הכנסת, ממליצה ועדת הכנסת, בהתאם לסעיף 2 לתקנון הכנסת, למנות את חברת הכנסת רויטל סויד לסגנית יושב-ראש הכנסת. איפה היא? אני לא רואה אותה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מתביישת.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
חבל, הייתי מחכה לה. אני לא – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מה נעשה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
אתה יכול להוסיף את קולי? כי אני צריך אחרי זה הודעה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על ההמלצה של ועדת הכנסת למנות את חברת הכנסת רויטל סויד לסגנית יושב-ראש הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד הצעת ועדת הכנסת – 95
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברת הכנסת רויטל סויד לסגנית ליושב-ראש הכנסת נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
96 בעד, בתוספת קולו של יואב קיש, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההמלצה של ועדת הכנסת אושרה.
חילופי גברי בוועדות הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, אדוני, תמשיך.
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע בזאת כי בעקבות התפטרותו של חבר הכנסת יגאל גואטה מהכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין יכהן בוועדות האלה מטעם סיעת ש"ס: כממלא מקום בוועדת החינוך, התרבות והספורט; בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעות חוק נוספות; בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי; בוועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים.
כמו כן, בוועדת החוץ וביטחון יהיו החילופים האלה, מטעם סיעת המחנה הציוני: במקום חבר הכנסת חיים ילין יכהן חבר הכנסת איל בן ראובן, ובמקום איל בן ראובן, שכיהן כממלא מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת חיים ילין כממלא מקום קבוע. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת. אין צורך להצביע.
בחירת נציגי הכנסת לוועדות בחירה של נושאי משרות שיפוטיות
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא. צפוי שזה ייקח הרבה זמן בסדר-היום של הכנסת. זה קצת תלוי בנו. אם נקשיב ואם לא ניעדר מן המליאה, אז יהיה אפשר לקדם את זה קצת יותר מהר. אני מדבר בוודאי על בחירת נציגי הכנסת לוועדות בחירה של נושאי משרות שיפוטיות.
אני אקרא עכשיו דף הסברים בכל הנוגע להצבעה. חברי הכנסת, זה ימנע שאלות מיותרות בהמשך. נא לשבת. שרים יקרים, נא לשבת. חבל, אורי אריאל, אתה באל"ף, אתה לא תדע מה לעשות. תשמע את ההסברים.
כזכור, בתחילת כהונתה של הכנסת העשרים בחרה הכנסת את נציגיה לארבע ועדות הבחירה של נושאי משרה שיפוטית. בעקבות הפסקת כהונתם של חלק מהנציגים שנבחרו, על הכנסת לבחור נציגים חדשים לשתי ועדות: ועדת המינויים לקאדים וועדת המינויים לקאדים מד'הב. בוועדת המינויים לקאדים מכהנים שלושה חברי כנסת, מהם לפחות שניים מוסלמים; מאחר שהופסקה כהונתם של שני חברי כנסת מוסלמים, על הכנסת לבחור היום שני נציגים מוסלמים. שני חברי כנסת מוסלמים הגישו את מועמדותם, ולכן ההצבעה תהיה בעד או נגד כל אחד מהם. חברי הכנסת שלא יזכו ברוב קולות – זאת אומרת יהיה יותר "נגד" מאשר "בעד" – לא יאושרו, כך שאם אין תחרות זה עדיין לא אומר שלא צריך להצביע.
בוועדת המינויים לקאדים מד'הב מכהנים שני חברי כנסת דרוזים, ומאחר שאחד מהם התפטר מהכנסת, על הכנסת לבחור מועמד דרוזי אחר מבין שני חברי הכנסת הדרוזים שהגישו את מועמדותם. הבחירה עבורם תיעשה גם היא בסימון "בעד" או "נגד", אך גם כאן, סימון של יותר מאחד יפסול את החלק הזה של הטופס. יצוין כי אם אף אחד מחברי הכנסת הדרוזים לא יזכה לרוב, יתקיימו בחירות נוספות, לבחירת נציג דרוזי שאינו חבר כנסת.
לתשומת ליבכם, אין לרשום שם או סימן מזהה כלשהו על הטופס או על המעטפה, למעט חתימתה של מזכירת הכנסת, שתיעשה בזמן אמת כאן. סימון שיש בו כדי לזהות את הטופס או את המעטפה יביא לפסילת טופס הבחירה כולו.
אלה הם חברי ועדת הקלפי: חבר הכנסת יצחק וקנין, יושב-ראש ועדת האתיקה, ישמש יושב-ראש הוועדה; לצידו – חברי הכנסת נורית קורן, מאיר כהן ומיכל רוזין. אבקש מעורכת הדין ארבל אסטרחן, היועצת המשפטית של ועדת הכנסת, ללוות בכל השלבים את עבודת ועדת הבחירות.
אבקש מחבר הכנסת יצחק וקנין לבדוק אם הקלפי ריקה. נא לגשת, אדוני, לוודא שהקלפי אכן ריקה ושנמצאים בפרגוד טפסים כנדרש, ואז נוכל להתחיל בהצבעה. אני חוזר ואומר: אם נהיה ממושמעים ונהיה במליאה בזמן שקוראים בשמות שלנו אז נסתדר בתוך שעתיים; אם לא, זה יכול לקחת גם שלוש שעות.
חבר הכנסת וקנין, תודיע למזכירת הכנסת – הכול תקין? גברתי המזכירה, אפשר להתחיל בהצבעה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – מצביע
יולי יואל אדלשטיין – מצביע
אמיר אוחנה – מצביע
מיכאל אורן – מצביע
ג'מעה אזברגה – מצביע
דוד אזולאי – אינו נוכח
ישראל אייכלר – מצביע
רוברט אילטוב – מצביע
אלי אלאלוף – מצביע
קארין אלהרר – מצביעה
סעיד אלחרומי – מצביע
זאב אלקין – מצביע
דוד אמסלם – מצביע
אופיר אקוניס – מצביע
גלעד ארדן – מצביע
אורי אריאל – מצביע
יעקב אשר – מצביע
זאב בנימין בגין – אינו נוכח
זוהיר בהלול – מצביע
נאוה בוקר – מצביעה
דוד ביטן – מצביע
מיכל בירן – מצביעה
מירב בן ארי – מצביעה
אלי בן דהן – מצביע
יואב בן צור – מצביע
איל בן ראובן – מצביע
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – מצביע
איתן ברושי – מצביע
עמר בר-לב – אינו נוכח
ענת ברקו – מצביעה
יוסף ג'בארין – מצביע
אילן גילאון – מצביע
יהודה גליק – מצביע
יואב גלנט – מצביע
גילה גמליאל – מצביעה
מסעוד גנאים – מצביע
משה גפני – מצביע
יעל גרמן – מצביעה
אבי דיכטר – מצביע
צחי הנגבי – מצביע
יצחק הרצוג – מצביע
שרן השכל – מצביעה
יצחק וקנין – מצביע
מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח
חנין זועבי – מצביעה
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – אינה נוכחת
עבד אל חכים חאג' יחיא – מצביע
ציפי חוטובלי – מצביעה
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – מצביע
אכרם חסון – מצביע
יואל חסון – מצביע
אחמד טיבי – מצביע
מרדכי יוגב – מצביע
יוסי יונה – מצביע
שלי יחימוביץ – מצביעה
חיים ילין – אינו נוכח
איתן כבל – מצביע
אלי כהן – מצביע
יצחק כהן – מצביע
מאיר כהן – מצביע
יעל כהן-פארן – מצביעה
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
עליזה לביא – מצביעה
ציפי לבני – מצביעה
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – מצביע
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – מצביע
סופה לנדבר – מצביעה
יאיר לפיד – אינו נוכח
מנחם אליעזר מוזס – מצביע
שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת
ירון מזוז – מצביע
מרב מיכאלי – מצביעה
יוליה מלינובסקי – מצביעה
מיכאל מלכיאלי – מצביע
אורי מקלב – מצביע
יעקב מרגי – מצביע
אברהם נגוסה – מצביע
משולם נהרי – מצביע
איילת נחמיאס ורבין – מצביעה
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – מצביעה
רויטל סויד – אינה נוכחת
ניסן סלומינסקי – מצביע
בצלאל סמוטריץ – מצביע
סאלח סעד – מצביע
איימן עודה – מצביע
רחל עזריה – אינה נוכחת
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חמד עמאר – מצביע
לאה פדידה – מצביעה
רועי פולקמן – מצביע
עודד פורר – מצביע
טלי פלוסקוב – מצביעה
יעקב פרי – מצביע
עיסאווי פריג' – מצביע
עמיר פרץ – מצביע
נורית קורן – מצביעה
יואב קיש – אינו נוכח
איוב קרא – מצביע
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – מצביעה
מיקי רוזנטל – מצביע
מוסי רז – מצביע
יואל רזבוזוב – מצביע
יפעת שאשא ביטון – מצביעה
יובל שטייניץ – מצביע
אלעזר שטרן – אינו נוכח
נחמן שי – מצביע
עפר שלח – מצביע
איציק שמולי – מצביע
סתיו שפיר – מצביעה
איילת שקד – מצביעה
עאידה תומא סלימאן – מצביעה
היו"ר חמד עמאר:
אבקש לקרוא בשמות אלה שלא היו נוכחים במליאה שוב.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דוד אזולאי – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – מצביע
נפתלי בנט – מצביע
עמר בר-לב – אינו נוכח
מכלוף מיקי זוהר – מצביע
היו"ר חמד עמאר:
אני רוצה להודיע לחברי הכנסת שמייד בתום ההצבעה אנחנו נתחיל בהצבעה על החוקים. לא נחכה לתוצאות.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – מצביעה
אורן אסף חזן – אינו נוכח
חיים ילין – מצביע
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
מיקי לוי – מצביע
יאיר לפיד – אינו נוכח
שולי מועלם-רפאלי – מצביעה
בנימין נתניהו – אינו נוכח
רויטל סויד – אינה נוכחת
רחל עזריה – מצביעה
יוסף עטאונה – אינו נוכח
יואב קיש – מצביע
מירי רגב – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – מצביע
היו"ר חמד עמאר:
האם יש מישהו מחברי הכנסת הנוכחים שלא הצביע ורוצה להצביע? יש מישהו שנוכח מחברי הכנסת ורוצה להצביע ולא הצביע עד עכשיו? חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשם חברת הכנסת)
אורלי לוי אבקסיס – מצביעה
היו"ר חמד עמאר:
אני שוב שואל אם יש כאן חבר כנסת שלא הצביע ורוצה להצביע.
תמה ההצבעה. אני מבקש לצלצל בנוגע לחוקים, כי אנחנו עוברים לחקיקה. הסדרנים, לקחת את התיבה. תודה רבה.
הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017
[מס' מ/968; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' ד', עמ' 5464; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעות חוק. אנחנו עוברים להצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
ערב טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017.
אבל תרשו לי לדבר קצת על דברים אחרים לפני שאני אעבור לדבר על שכר המינימום. בשבוע שעבר, בישיבה הראשונה, ובעצם גם בישיבות האחרות של מושב החורף, לצערנו, תשומת הלב של הציבור – במקום לדבר על הצעות חוק או על תקנות שמשרתות בצורה אופטימלית את הציבור, אנחנו דנו בדברים – שאתם יודעים אותם – שלא אפשרו לציבור לדעת מה עושים עבורם אנחנו, משרתי הציבור, חברי הכנסת, פקידים, לטובתם.
אני אתן לכם שלוש דוגמאות. ראשונה – הצעת חוק להעלאת שכר המינימום, שנוגעת ל-600,000 עובדים, גם מהסקטור הציבורי וגם מהסקטור הפרטי; דבר שני – הטיפול בחוק המשפחות השכולות של צה"ל, בעצם התקנות בעקבות החוק, שאפשר בצורה אופטימלית, רגישה והכי מקצועית לאמץ תקנות, אחרי עבודה אדירה של משרד הביטחון, של הביטוח הלאומי, של משרד האוצר ושל נציגי משפחות הארגונים ושל נציגי המשפחות השכולות. ואני חייב להגיד לכם, בעזרת הלשכה המשפטית של הוועדה נעשתה עבודה אדירה, עדינה, מכבדת ומאוד עניינית לטובת המשפחות השכולות, ששנים רבות, למרות החוק, לא מצאו את התקנות – לא היו התקנות הנדרשות. דבר שלישי, שאני מודה בבורות שלי בו, הוא הנושא של אלצהיימר בקרב הצעירים, בני 35–67. הנושא הזה לגמרי מוזנח. יש רק מרכז יום אחד בכל המדינה שלנו, פה בירושלים, ביוזמה של עמותה אחת. האוכלוסייה הזאת – מדובר על 10% מאוכלוסיית האלצהיימר, כ-20,000 איש – אינה מטופלת, אינה מוכרת כאוכלוסייה נכה, ולכן לא זוכה לשום טיפול מיוחד, וההזנחה היא איומה.
למה אני מציין את זה? אלה נושאים שנוגעים לכל אחד מאיתנו, לכל אלה שאנחנו רוצים לשרת, ואף אחד לא התעניין – תרשו לי לא להיות הכי חברי – כולל נוכחות בוועדה. זה אומר שאם רוצים שהמדינה תדע – שהציבור ידע – מה מתרחש בכנסת, בין כותלי הבית הזה, כדי שהידע הזה – ואני בטוח שבכל הוועדות נעשים דברים אדירים שלצערי לא באים לידי ביטוי ולא באים לידיעת הציבור.
לכן אני מציע, אדוני היושב-ראש, ודרכך – ליושב-ראש הקבוע של הכנסת, שיהיה תיקון שיאפשר שלפחות פעם בחודש כל יושב-ראש ועדה יבוא ויציג את הנושאים שטופלו בוועדה שלו. לא כל נושא שמטופל מובא לידיעת המליאה; רק חוקים בקריאה שנייה ושלישית או בקריאה טרומית. התקנות לא באות לידי ביטוי פה במליאה; הדיונים הציבוריים והעלאת הבעיות הקשורות לאותם דיונים, שמעשירים ושהם כל כך חשובים כדי לקדם נושאים, לא באים לידי ביטוי פה במליאה. לכן אני ממליץ, אדוני היושב-ראש – וזה בוודאי רשום בפרוטוקול, ואני התייעצתי עם כמה חברים, וכולם רואים את זה בעין יפה – שהוועדות החשובות לפחות, אחת לחודש יבואו וידווחו למליאה.
ועכשיו לנושא שבשבילו עליתי לבמה. העלאת שכר המינימום האחרונה, זאת שמביאים לידיעתכם ולאישורכם היום, היא בעצם הפעימה הרביעית של ההסכם שהיה בין ההסתדרות החדשה לבין הגופים הכלכליים, שרגא ברוש במיוחד, מול אבי ניסנקורן. ב-2015 נעשה הסכם קיבוצי שקבע שלוש פעימות שבוצעו במהלך הקדנציה הזאת בדיוק בזמן וללא שום ניסיון לנגח או להקטין. זה מהלך שהביא את הקצבאות מ-4,300 ל-5,000. איפה חברי עמיר פרץ? כשהוא דיבר על קצבאות בגובה של 1,000 דולר, לא הרבה אנשים חשבו שהוא צודק. חשבו דברים מוזרים אחרים. התוספת הנוכחית של 300 שקל לכל אדם, לכל 600,000 העובדים, היא בוודאי בשורה כלכלית, וגם חברתית. מהדוח של הממ"מ על הקצבה של 5,000 שקל – הם מצאו שזה מוריד ב-1.7% את מספר העניים, שחיים מתחת לקו העוני. אפילו העומק של העוני הצטמצם בצורה מדהימה, מרשימה: 3.7%. זה אומר שברור שהעוני זה גם הכנסות, אבל לא רק, ואנחנו הסברנו את זה בדוח שהזמין בזמנו חברי היקר מאיר כהן.
היום אנחנו לפחות כמו שתי מדינות מה-G7, דהיינו מהמדינות העשירות ביותר בעולם – שכר מינימום יותר גבוה מאשר בצרפת ובאיטליה. זה מאוד מרשים. אנחנו, עם 5,300 לפי היורו של היום, מתקרבים ל-1,300 יורו, שזה מעל הצרפתים ומעל האיטלקים – מדינות קטנות, שימו לב. אבל הטוב הזה מלווה בבעיה. כשאנחנו מוסיפים לשכר המינימום, יש אוכלוסייה שנפגעת ישירות, וזו אוכלוסייה חלשה: הנכים והסיעודיים, אלה שהפכנו, בצורה מוזרה – אני חייב להגיד שזה אחד החוקים שהייתי רוצה לשנות, שהיינו חייבים להפסיק את ההעסקה הישירה, באמצעות אוכלוסייה כל כך חלשה, של אלה שנותנים להם שירות. עלתה גם הבעיה וההצעה שאולי לא ניתן את זה לעובדים הזרים. כמובן שהתגובה של החברים, ושלי במיוחד, הייתה נגד. אנחנו לא מדינה שתשפיל את הזרים, שלא תכבד אותם ולא תכבד את החוקים הבין-לאומיים שקובעים בצורה חד-משמעית שעליהם לקבל את כל התנאים הנלווים, כמו כל אזרח אחר של המדינה. ואני אוסיף את הנימה היהודית: אוי ואבוי אם נפגע בגר הגר בתוכנו.
קריאה:
– – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
מה, את רוצה הביתה? עד שמדברים על דברים רציניים, בלי לדבר על חוקים מוזרים. אז שלא ידברו יותר על החוקים המוזרים; שידברו על החוקים שמשרתים 600,000 איש, כפול לפחות שלוש או ארבע נפשות שחיות מהסכום הזה, ולמרות עבודתם הם חוזרים הביתה עניים. סליחה, עליזה, אני רואה בזה דיון חשוב מאוד, ואני מקווה שהחברים האחרים יכבדו את זה.
אני רוצה להגיד שאי-אפשר לוותר ולמחוק את הדרישות של הנכים ושל הסיעודיים, שזקוקים לתיקון, כמו שזה נעשה בעבר. אם אתם זוכרים, בקדנציה הזאת, בתחילת הקדנציה, שר האוצר ושר הרווחה אישרו תוספת של 100 מיליון שקל כדי לפצות את המעסיקים הישירים שהם בעצמם חלשים. ואני מקווה שנדע למצוא את הפתרון – זה מה שהתחייבנו בוועדה – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
צריך למצוא את הפתרון לפני, לא אחרי.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לא, זו דילמה מטורפת, את צודקת, קארין. בשביל זה לא לתת ל-600,000 איש שחיים היום משכר מינימום?
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אנחנו בדיון בוועדה הבאנו את זה בחשבון, ואני אומר באופן אישי שעם היכולות שלי, אני אעשה הכול כדי שיהיה תיקון.
אני רוצה לציין את העבודה המדהימה, כי אין הצלחה בשום דבר אם אין שיתוף פעולה בין-משרדי, אם אין שיתוף פעולה בכלל בין הגופים, ולכן אני רוצה לציין פה את ההסתדרות החדשה, את היושב-ראש שלה, את יושב-ראש התאחדות התעשיינים, שהם גררו – בצורה חיובית, אני אומר – את הממשלה. זו לא בושה שהממשלה – ואני בא מעולם הפילנתרופיה – הרבה פעמים הבאנו את הממשלה לקבל החלטות שהיא לא חשבה לעשות, ואחד המקרים שאנחנו רואים דומה לזה.
אני רוצה להודות לשר האוצר, לא רק מפני שהוא חבר ויושב-ראש המפלגה שלי, אלא מפני שזאת רגישות. הוא אמר: תלך עד הסוף – למרות שהיו כאלה שבצדק, אין לי טענות; ודאי לנכים אנחנו לא יכולים לבוא בטענות, הטיפול בהם עוד לא מצא פתרון אמיתי – ולקח את הסיכון לעשות את זה, ובדיונים החברים של הנכים היו איתנו. אני רוצה להודות גם לביטוח הלאומי, שנתן לנו את השיקול, ולממ"מ, שעשה את עבודת המחקר שאפשרה לנו להגיד שאנחנו בדרך הנכונה לצמצום העוני. במיוחד אני רוצה להודות ליועצים המשפטיים של הלשכה שלנו, שהם פה, ולצוות של הוועדה. אני מודה לכם.
אני מבקש שתאשרו בקריאה שנייה ושלישית את התוספת המרשימה הזאת. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. להצעת החוק אין הסתייגויות, ויש בקשת רשות דיבור של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, עד חמש דקות.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, אני רוצה להוסיף לרשימת התודות שאתה הבאת תודה לך כיושב-ראש הוועדה על כך שניהלת את ההליך הזה, הובלת אותו והובלת אותו במהירות כדי שנשלים את המהלך ההיסטורי הזה של העלאת שכר המינימום לסכום של 5,300 שקל לחודש.
עמיתיי חברי הכנסת, עבורי זה רגע מרגש מאוד. אני זוכר איך התחלנו את המהלך הזה, כאן, בבית הזה, לפני שלוש שנים בדיוק. באוקטובר 2014 התחלנו את המהלך עם הדרישה להעלות את שכר המינימום ל-30 שקל לשעה. אנחנו אז אמרנו: יוקר המחיה זה לא רק המחירים הגבוהים, יוקר המחיה זה גם השכר הנמוך. אמרנו אז שכשישראל היא במקום הראשון בעולם המפותח בשיעורי עוני והאי-שוויון, גם זה בגלל שכר נמוך. גם בגלל השכר הנמוך. רוב העניים בישראל הם אנשים עובדים – זה הנתון שאסור לשכוח אותו; אנשים שקמים השכם בבוקר, יוצאים לפרנס את משפחתם, חוזרים מאוחר בלילה להשכיב את הילדים אחרי יום עבודה קשה, ונשארים מתחת לקו העוני. ולכן, הדרישה להעלות את שכר המינימום הייתה דרישה צודקת ביותר. היא גם נכונה מבחינה כלכלית, היא ראויה מבחינה חברתית, והיא ביטוי של חברה שמתייחסת לאנשים שעובדים בה בכבוד.
אבל אני גם זוכר מה אמרו לנו אז, כשניהלנו את המאבק הזה על 30 שקל מינימום לשעה. אני זוכר מה אמר ראש הממשלה נתניהו בשנת 2010, כאשר הייתה הצעה להעלות את שכר המינימום לא ל-5,300, אלא כאשר הייתה הצעה להעלות את שכר המינימום ל-4,600. ראש הממשלה אמר אז שהעלאת שכר המינימום היא מסוכנת. צריך להיזהר מאקט פופוליסטי שבסופו של דבר יפגע בחלשים. מה לא אמרו לנו? אמרו לנו שהמשק יקרוס, הזהירו אותנו מאבטלה המונית. עמיתיי חברי הכנסת, שום דבר מכל נבואות הבהלה וההבהלה האלה לא קרה במציאות.
אבל אחרי ששכר המינימום עולה ל-5,300 שקל לחודש, אני רואה בפייסבוק שראש הממשלה נתניהו כבר ממהר ומבקש לקחת עליו קרדיט. אז צריך לומר כאן בצורה מאוד ברורה: יש מקום בקרדיט הזה לרבים, אבל אין בקרדיט הזה שום מקום לראש הממשלה בנימין נתניהו. הקרדיט הזה ממש לא שייך לו. הוא שייך, עמיתיי חברי הכנסת, להמוני אנשים שקמו והשמיעו את קולם במשמרות המחאה ברחובות למען 30 שקל לשעה מינימום, במכתבים למערכת, בפייסבוק, ברשתות החברתיות האחרות; הוא שייך לארגון כוח לעובדים, שיזם את העלאת הדרישה הזאת; הוא שייך להסתדרות הכללית, שהטילה את כובד משקלה כדי שהשינוי הזה יקרה.
עמיתיי חברי הכנסת, זה רגע אופטימי, כי למרות הכול נוע תנוע. וכמו שעשינו את השינוי הזה, נוכל להעלות לאותו מינימום את קצבאות הנכות ואת קצבאות הקשישים, ונוכל להכניס את הביטוח הסיעודי לסל הבריאות הממלכתי – מה שהכנסת כבר החליטה במליאתה, אבל הממשלה עדיין לא מבצעת – ונוכל גם לקבוע חינוך חינם מגיל אפס, מסיום חופשת הלידה, כדי לאפשר לילדים לקבל את מה שמערכת חינוך טובה יכולה לתת כבר בשנים הראשונות, הכי קובעות בחיים שלהם.
זה רגע אופטימי, כי למרות הכול אנחנו נעשה את השינוי; כי למרות הכול, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו נעשה כאן בסוף מקום לכולנו. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
נא לשבת, חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שכר מינימום. נא להצביע בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–2 – 56
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 56, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 59
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017, נתקבל.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 59, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017
[מס' מ/1067; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' י"א, עמ' 19784; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, חבר הכנסת איתן כבל.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני לא מצליח להתרכז, אני מחכה לתוצאות. מה יהיה? מתי הן יגיעו, אדוני היושב-ראש, אדוני המזכיר?
היו"ר חמד עמאר:
אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, תציג את החוק, יש לנו זמן. אנחנו יושבים כאן, יש הרבה חוקים היום.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
תשמע, יש משפחות שצופות, רוצות לראות את התוצאות.
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שאני הולך להציג בפניכם היא הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017 – הצעת חוק שעמלים עליה הרבה מאוד שנים. זה נושא שהונח בפני ועדת הכלכלה, והיו קרבות מאוד מאוד משמעותיים ורציניים סביב העניין הזה, חבר הכנסת חאג' יחיא, אל מול חברות הגז; הגז הביתי, לא הגז של תמר, כריש, תנין, כשעוד היום חלק מחברי הכנסת חושבים שהגז של כריש-תנין זה גם הגפ"מ. אז זה לא, אלה שני דברים שונים. זה גם לא הגז שבמצית, אז ברשותכם.
אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. מטרת החוק המוצע, המתקן את חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט–1989, ואת חוק המקרקעין (החלפת ספק גז המספק גז באמצעות מערכת גז מרכזית), התשנ"א–1991, היא לקבוע הסדרים שונים שייעלו את האכיפה בתחום התחרות בשוק הגפ"מ – הגז המשמש בין השאר את משקי הבית להסקה ולבישול.
להלן אתייחס להסדרים העיקריים שבהצעת החוק. הסמכת מפקח וסמכויותיו – ההוראות הקיימות היום בחוק תוקנו והותאמו לנוסח המקובל כיום, כך שלמפקח ניתנו סמכויות רחבות מאלה הקיימות היום, ובכללן הסמכות לדרוש מכל אדם למסור את שמו ומענו ולהציג את תעודת הזהות שלו או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו. כמו כן, נוספו הוראות ביחס לתנאים להפעלת סמכותו של מפקח וביחס לתנאים שעובד משרד האנרגיה נדרש לעמוד בהם על מנת שהשר יוכל להסמיכו למפקח.
הוראות ביחס לעיצומים כספיים – הצעת החוק מאפשרת למנהל מינהל הדלק במשרד האנרגיה להטיל על ספק גז או על בית זיקוק שהפר הוראה המנויה בחוק או בתקנות לפיו עיצום כספי בסכום שנע בין 1,000 שקלים ל-150,000 שקלים, ובנסיבות מסוימות, כאשר בין השאר ההפרה נעשתה כלפי מספר גדול של צרכנים, סכום העיצום הכספי יוכל להיות אף גבוה יותר. יש לציין כי סכומי העיצום הכספי הקבועים בהצעת החוק הינם סכומים קצובים, ולא סכומי מקסימום. לצד זאת, בהצעת החוק נקבע מנגנון המאפשר למנהל להפחית סכומים אלו בשיעורים קבועים, בהתאם לנסיבות ולשיקולים המפורטים בהצעת החוק. כמו כן, שר האנרגיה הוסמך, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכלכלה, לשנות את הנסיבות והשיקולים.
מנגנון העיצומים הכספיים הוא מנגנון המקובל בדברי חקיקה רבים; למעשה, למעלה מ-60 חוקים כוללים מנגנון זה. מטבע הדברים, ועדת הכלכלה כבר עסקה בעבר הרחוק והקרוב בקביעת מנגנון זה בחוקים שונים, תוך מתן דגש גם לזכויותיהם של המפרים הפוטנציאליים, תוך צמצום הפגיעה – ככל הניתן – ביכולת האכיפה של הרגולטורים השונים. עם זאת, אף שלכאורה התגבש לאורך השנים מודל למנגנון של עיצומים כספיים, הוועדה עדיין נדרשה להכריע בסוגיות שונות, ואפרט להלן.
ראשית, הוועדה דנה בשאלה מאיזה מועד ההפרה תיחשב להפרה נמשכת. יש לציין כי על פי הקבוע בהצעת החוק, וכן בחוקים אחרים הכוללים מנגנון של עיצומים כספיים, בהפרה נמשכת מתווספים על סכום העיצום הכספי 2% לכל יום שבו נמשכת ההפרה. על פי הצעת החוק הממשלתית, הפרה תיחשב להפרה נמשכת מרגע ביצוע ההפרה, אף אם המפר כלל לא מודע לקיומה של ההפרה. כמו כן, הצעת החוק הממשלתית לא כללה מנגנון להגבלת סכום העיצום הכספי במקרה של הפרה נמשכת. לפיכך, על פי הצעת החוק הממשלתית, עלול להיווצר מצב שבו המפר מגלה לראשונה על קיומה של ההפרה רק בעת קבלת ההודעה מהמנהל כי בכוונתו להטיל עליו עיצום כספי, כאשר בשלב זה סכום העיצום כבר גבוה במאות אחוזים מסכום העיצום הכספי שנקבע במקור להפרה.
הוועדה סברה כי זוהי תוצאה פסולה שעלולה לגרום עוול למפר, וכדי להימנע ממנה יש להגדיר את ההפרה כהפרה נמשכת רק לאחר שהמנהל הודיע למפר על הפרת אותה הוראה. אומנם הדבר פוגע בתמריץ של המפר לערוך בחינה מתמדת לקיומן של הפרות המבוצעות על ידו או להפסיק את קיומן של הפרות שהוא מודע להן, אך מכיוון שתמריץ זה מטופל בחלק אחר של הצעת החוק, על ידי קביעת הפחתה משמעותית ביותר מסכום העיצום הכספי – בשיעור של 30% – למפר שמפסיק את ביצוע ההפרה מיוזמתו ומדווח על כך למנהל, החליטה הוועדה כאמור להגדיר בצורה מוחלטת שיוצרת ודאות למפר את המועד שממנו תיחשב הפרה להפרה נמשכת.
סוגיה נוספת שהוועדה דנה בה בהקשר של עיצומים כספיים מתייחסת לפרסום של הטלת עיצום כספי. בהתאם להצעת החוק, המנהל רשאי לפרסם את דבר הטלת העיצום הכספי, סכומו, שמו של המפר, מהות ההפרה ועוד. אין ספק שהוראה גורפת כזאת עלולה לפגוע באדם – ואני מדבר כאן על יחיד, לא על תאגיד או עסק – באופן בלתי מידתי, שכן באמצעי החיפוש העומדים בעולם הטכנולוגי שלנו, העובדה שהוטל על אדם עיצום כספי עלולה לרדוף אחריו שנים רבות ואף לפגוע בסיכוייו להשתלב בשוק העבודה. לפיכך, בחוקים אחרים שוועדת הכלכלה הכינה לקריאות השנייה והשלישית והתקבלו במושבים הקודמים ואף בכנסת הקודמת אישרה הוועדה נוסח מתוקן, הקובע בין היתר כי ככלל, פרסום בדבר הטלת עיצום כספי ייעשה על ידי המנהל באתר האינטרנט של המשרד, וכי משך הפרסום יהיה מוגבל בזמן. כמו כן נקבע כי המנהל יישם אמצעים טכנולוגיים נאותים ומתקדמים כדי למנוע ככל האפשר את העיון בפרטים שפורסמו בתום תקופת הפרסום. עוד נקבע כי לא יפורסם שמו של יחיד שהוטל עליו עיצום כספי אלא אם כן סבר המנהל כי הפרסום נחוץ לשם אזהרת הציבור, ורק לאחר שנתן למפר הזדמנות לטעון את טענותיו בעניין זה. מאחר שהוראות אלו לא נכללו בהצעת החוק הממשלתית, החליטה הוועדה להוסיפן.
שינוי אחרון שערכה הוועדה ביחס לעיצומים כספיים בהצעת חוק זו היה ביחס להפחתת העיצום הכספי במקרה של הצטברות נסיבות. על פי הצעת הממשלה, ההפחתה המקסימלית במקרה של הצטברות נסיבות הפחתה עמדה על 70%, שיעור שהיה עלול ליצור פגיעה בתמריץ של המפר להפסיק הפרות ולדווח עליהן למנהל במקרה של הפרה ראשונה. לפיכך, על מנת שלא לפגוע בתמריץ חשוב זה, נקבע כי במקרים שבהם מדובר בהפרה ראשונה, שיעור ההפחתה המצטבר המקסימלי יועלה ל-80%.
הוראות ביחס לנתונים שספק הגז נדרש להציג בחשבון הגז של הצרכן – הצעת החוק כוללת הוראות ביחס לפרטים נוספים שעל ספק הגז לכלול בחשבון הגז של הצרכן, נוסף על תיקון קודם שהתייחס לחשבון הגז ושאמור היה להיכנס לתוקפו ב-1 במאי 2017. הוועדה דנה בנושא זה בחודש מרס 2017 והחליטה כי מועד התחילה של ההוראות ביחס לפירוט הנדרש בחשבון הגז הנשלח לצרכן – הן אלה שנקבעו בתיקון הקודם והן אלה הכלולות בתיקון הנוכחי – יהיה ב-1 ביולי 2017. בסופו של דבר הליך החקיקה התעכב, כך שהוראות התיקון הקודם נכנסו לתוקף ב-1 במאי, ולגבי ההוראות החדשות, ברור שאין כוונה להחילן רטרואקטיבית.
בנסיבות אלו הבהירה הלשכה המשפטית של משרד האנרגיה לייעוץ המשפטי של הוועדה כי לא תתבצע אכיפה של ההוראות שחוקקו בתיקון הקודם לפני 1 ביולי, וביחס לתיקון הנוכחי – לפני פרסום החוק. אני רק רוצה לומר שבהקשר הזה, החשיבות הגדולה היא שלראשונה אנחנו מחייבים – מה שאנחנו תמיד רואים בחשבון, דמי שימוש קבועים וכל מיני דברים כאלה שאין לנו שמץ של מושג מה זה – בזכות הפירוט של הוועדה, היועצת המשפטית וחברי הוועדה, חייבנו את חברות הגז לתת פרסום ברור ומדויק.
ברצוני להודות לעורכת הדין אתי בנדלר, היועצת המשפטית לוועדה והמשנה ליועץ המשפטי של הכנסת, ולעורכת הדין אביגל כספי מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, וכן כמובן למנהלת הוועדה על עבודתה. הלשכה המשפטית והצוות של הוועדה באמת עמלו לילות כימים, וזאת איננה לשון מליצה, כדי להוציא את החוק החשוב והמורכב הזה.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני סבור כי ההצעה שבפניכם הינה חשובה ביותר, והיא תאפשר למשרד האנרגיה להבטיח ציות להוראות החוק ובכך הן לעודד את התחרות בתחום והן להגביר את השקיפות של חברות הגז כלפי הצרכנים – מהלכים שישפיעו לטובה על רווחת כל אחת ואחד מאיתנו. תודה רבה לכם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות דיבור, לכן אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. נא להצביע, בבקשה, בקריאה שנייה על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–15 – 39
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–15 נתקבלו.
קריאה:
סליחה, אני הצבעתי בעד – – –
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 39, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 44
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 44, אין נמנעים, אין מתנגדים. חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 16), התשע"ז–2017, עבר בקריאה שלישית ויפורסם בספר החוקים של מדינת ישראל.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר חמד עמאר:
אני מבקש הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 54), התשע"ח–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, ביקשת.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ח–2017
[מס' מ/1152; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"ו, עמ' 23704; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ח–2017, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים – –
קריאה:
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
שיהיה. – – חברותיי וחבריי חברי הכנסת – אני מבין שהשרים הלכו להודיע על הצעת החוק הקודמת. אדוני היושב-ראש, אין שרים.
היו"ר חמד עמאר:
תציג את הצעת החוק. אבקש לקרוא לשר. חובה נוכחות שר במליאה. אנחנו תמיד נתקלים בבעיה הזאת, שהשרים לא נוכחים. חבל.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, אני אומר, לדעתי הם הלכו לדווח על החקיקה הקודמת.
היו"ר חמד עמאר:
זו חקיקה מאוד חשובה. יכול להיות.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
כן, נכון. אוקיי.
הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ח–2017. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ח–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית המתקנת את חוק סליקה אלקטרונית של שיקים שנחקק בשנת 2016, ומטרתה לאפשר סליקה אלקטרונית של שיקים. סליקה זו נעשית באמצעות סריקת השיק והעברתו לשם פירעונו, באמצעים דיגיטליים, ואפילו באמצעות הטלפון הסלולרי – דבר שעד לחקיקת החוק לא התאפשר, משום שפקודת השטרות חייבה להציג שיק לפירעון באופן פיזי לבנק. הבנק הגובה היה מעביר את השיק באופן פיזי לבנק המשוך, וככל שהשיק היה מאושר הייתה מתאפשרת פריעתו. תהליך זה, כידוע, ארך כשלושה ימים, בעוד בזמן זה לא הייתה ודאות אם יש לשיק כיסוי. החוק שנחקק, כאמור, אִפשר לייעל את תהליך סליקת השיקים, היטיב עם לקוחות הבנקים וביטל את הצורך בהגעה לסניף. כמו כן, הוא צמצם למערכת הבנקאית את עלויות הסליקה, שינוע השיקים ואחסונם.
לעניין לוח הזמנים להחלת ההסדר, החוק קבע החלה הדרגתית, כך שמחודש אוגוסט 2016 התאפשרה סליקה אלקטרונית של שיקים במקביל לסליקה פיזית, ואילו מחודש פברואר 2018 הסליקה האלקטרונית של שיקים תהיה הדרך היחידה שבה הבנקים יציגו שיקים לפירעון.
כעת, במסגרת ההיערכות התפעולית ליישום ההסדר באופן מלא, נמצא כי יש צורך בשלושה תיקונים המוצעים בהצעת החוק: 1. הרחבת ההגדרה "בנק" שבחוק כך שתכלול גם את בנק ישראל, שכן בנק ישראל משמש כבנקאי של הממשלה לעניין פעילותה הבנקאית במטבע ישראלי; 2. ביטול החובה לסלוק סליקה אלקטרונית שיקים הנקובים במטבע חוץ. בשל העובדה שתהליך סליקת שיק הנקוב במטבע זר מורכב יותר משיק הנקוב במטבע ישראלי והעובדה שהדרישה לסליקה אלקטרונית של שיק הנקוב במטבע זר תחייב הקמת מערך סליקה אלקטרונית נוסף המיועד למטבעות זרים, ולא בטוח שכרגע היקף הסחר בשיקים הנקובים במטבע זר מצדיק זאת, מוצע לאפשר גם סליקה פיזית של שיקים אלה.
3. קביעת הסדר לעניין סליקה של שיקים בין בנקים ישראליים למוסדות פיננסיים זרים – כך, למשל, לגבי מוסדות פיננסיים הפועלים ברשות הפלסטינית, בין שהם הגורם הגובה ובין שהם הגורם שממנו נמשך הכסף. מוסדות אלה סולקים את השיקים באמצעות שני בנקים ישראליים החברים במסלקת השיקים הישראלית: בנק הפועלים ובנק לאומי. כדי לאפשר סליקה יעילה של השיקים בעסקאות בין גורמים ברשות הפלסטינית ובין גורמים ישראליים, מוצע להסמיך את שר המשפטים, בהסכמת נגידת בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להחיל את הוראות החוק והכללים שנקבעו מכוחו על סליקת שיקים הנקובים במטבע ישראלי שמוסד פיננסי זר הוא צד לסליקה. מאחר שמתברר כי היקף השיקים המשוכים על בנקים ישראליים ומוצגים לגבייה על ידי בנקים פלסטיניים ולהפך אינו מבוטל, נדרשת ההתאמה. עוד אציין כי הסמכה כאמור תאפשר קביעה שונה ביחס לסוגים שונים של מוסדות פיננסיים זרים, במטרה לאפשר ביצוע התאמות בהסדר התפעולי.
חברות וחברי הכנסת, אני מקווה שעם כניסת ההסדר המוצע לתוקף ויישום מלא של הסדר הסליקה האלקטרונית, נראה גם הפחתה של העמלות לצרכנים. ואני רוצה להדגיש: ביקשנו גם להעלות את העניין של העמלות בדיון שיתקיים בתקנות שאמורות להיות מובאות כבר בהמשך להצעת החוק בשבוע הבא, למשל לעניין עמלת החזרת שיק, שכן כעת ביצוע הפעולות הכרוכות בהחזרת שיק אמור להיות מהיר ויעיל יותר. בכוונתי לעקוב אחר מגמה זו ולוודא שכך יקרה בפועל.
ברצוני להודות לעורכת הדין מרב תורג׳מן מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלה על הכנת הצעת החוק, וכמובן – ללאה ולצוות ועדת הכלכלה. תודה תודה.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לקבל אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן כבל.
מכיוון שהמתח גובר, אז לפני שנשמע את בקשת הדיבור ונצביע, אני רוצה להודיע על תוצאות הבחירות לשתי הוועדות לבחירת משרות שיפוטיות. קודם כול, ברצוני להודות לחברי הכנסת שכיהנו בוועדה: יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת וקנין, חברי הוועדה חברי הכנסת מאיר כהן ומיכל רוזין – ואת מי שכחתי?
מאיר כהן (יש עתיד):
נורית קורן.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ונורית קורן, סליחה. אז להודות לחברי הכנסת, ולעורכת הדין ארבל אסטרחן, שליוותה את עבודת הוועדה.
כך: ועדת הקלפי למניין קולות המצביעים לבחירת נציג הכנסת לוועדת המינויים לקאדים מד'הב: הצביעו 109 חברי כנסת. מספר הקולות הכשרים – 108; מספר הקולות הפסולים – 1. חבר הכנסת אכרם חסון קיבל בעד – 52, נגד – 12; חבר הכנסת סאלח סעד קיבל בעד – 55, נגד – 15. בלי מחיאות כפיים. אביא וובוזלות מהבית בפעם הבאה, כבר הבטחתי את זה, זה כלי מצוין. אם כן, אנחנו מברכים את חבר הכנסת סאלח סעד עם בחירתו לנציג הכנסת בוועדה לקאדים מד'הב.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני מציע ללכת לבחירות. ללכת לבחירות. נפלתם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
פרוטוקול ועדת הקלפי למניין קולות המצביעים לבחירת שני נציגי הכנסת לוועדת המינויים לקאדים: הצביעו 109. קולות כשרים – 109. אין קולות פסולים. חבר הכנסת טלב אבו עראר קיבל 65 קולות בעד ו-13 נגד; חבר הכנסת זוהיר בהלול קיבל 89 בעד ושישה נגד. אם כן, שניהם אושרו ונבחרו על ידי הכנסת כדין לנציגים בוועדה לבחירת קאדים. הפרוטוקול חתום כפי שראוי, ואנחנו מברכים את כל נציגי הכנסת בוועדות האלה, ומקווים שיעשו – בטוחים, בעצם – שיעשו עבודה טובה.
חבר הכנסת עיסאווי פריג', בקשת דיבור. אתה רוצה לנמק בבקשת דיבור?
היו"ר חמד עמאר:
אבקש מחברי הכנסת לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אה, עיסאווי, אתה רוצה לדבר?
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן. אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר חמד עמאר:
יש לך חמש דקות. בבקשה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן, חמש דקות זה המון זמן לחוק סליקה אלקטרונית. איפה איתן? זה הלך בקלות, וחוק מצוין, חוק שמשתמעים ממנו הרבה דברים, כי זה קשור למערכת הבנקאית שבין המדינה לבין מדינות חו"ל, במיוחד לכל מערכת הסליקה עם הבנקאות הפלסטינית. החוק בא להקל. חוק מבורך, חוק טוב.
אבל תרשה לי לנצל את בקשת הדיבור לאחל מברוכ לחברנו חבר הכנסת הטרי סאלח סעד על בחירתו לנציג ועדת המד'הב, ובאותה הזדמנות: אבו חוד'ייפה, אבו חוד'ייפה (אומר בערבית: היית על הסף.) הצביעו 109 וקיבלת 65. (אומר בערבית: היית על הסף.) אבל באותה הזדמנות, מברכים אותך. אני מאוד מאוד מאוד מאחל לך הצלחה, ותבחר את הקאדית השנייה בקדנציה שלך. סמעת? הקאדית השנייה – אתה צריך לבחור אותה בקדנציה שלך. סיכמנו? אז מברוכ לך ולזוהיר. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה, נא לשבת. לשבת, חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ח–2017, בקריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד סעיפים 1–3 – 41
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 41, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 11
בעד החוק – 44
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ח–2017, נתקבל.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 44, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק סליקה אלקטרונית של שיקים (תיקון), התשע"ח–2017, התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון), התשע"ז–2017
[מס' כ/702; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"א, עמ' 21553; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון), התשע"ז–2017, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת טלב אבו עראר, קודם כול אני רוצה לברך את כולכם, סלאח סעד ואחרים. יש לי רק הצעה אליך: אל תתלהב מהתוצאה. עוד תחשוב שמהיום והלאה אני מציע לך לצלם את התוצאה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
– – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
כבר אתה עושה לנו – איך קיבלת 60 ומשהו?
אדוני היושב-ראש, הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון), התשע"ז–2017. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון), התשע"ז–2017, שיזמו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יצחק וקנין, רוברט אילטוב, מכלוף מיקי זוהר, מרדכי יוגב, אורן אסף חזן, דוד אמסלם, נורית קורן, אלי אלאלוף, ניסן סלומינסקי, יואב קיש, יואב בן צור, יעקב פרי, עליזה לביא, נאוה בוקר ויואל חסון. יואל, אתה זוכר?
יואל חסון (המחנה הציוני):
בטח.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אתה היית הראשון כמדומני. אה, זה לא אתה, זה חסון ישראל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כן, ישראל חסון.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
בשנת 2010 אישרה הכנסת את חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4), התש"ע–2010. תיקון מס' 4, בהוראת המעבר שבו, ניסה להסדיר את נושא חוות הבודדים בנגב וקבע הליך שבמסגרתו ניתן להגיש לשר לפיתוח הנגב והגליל בקשה להקצאת זכויות במקרקעין לשם ניהול מיזם שפעל באותם המקרקעין כמיזם חקלאי או כמיזם חקלאי-תיירותי משולב. הבקשה טעונה אישור השר, לאחר שקיבל לעניין זה את המלצת הוועדה הבין-משרדית שהוקמה מכוח אותו התיקון.
בהצעת החוק שבפניכם מוצע לערוך כמה שינויים בהסדר שנקבע בתיקון מס' 4, וזאת נוכח קשיים שהתעוררו ביישום ההסדר, שסברנו שראוי ליתן להם פתרונות בחקיקה. אמנה בקצרה את עיקר השינויים המוצעים.
התיקון המרכזי נוגע לשיקולים שעל הוועדה הבין-משרדית לשקול בעת בחינת הבקשות של בעלי המיזמים בהתאם לנוסח הקיים. הוועדה הבין-משרדית הוסמכה לבחון, בין היתר, את מידת ההיתכנות התכנונית של הקמת המיזם. שיקולי התכנון אומנם חשובים ואנו לא מקילים בהם ראש, אך לא סברנו שנכון לדרוש כבר בשלב הבחינה הראשוני של הבקשה שבידי המבקש תהיה תוכנית מאושרת המאפשרת את קיומו של המיזם.
לאור האמור מוצע לקבוע כי הוועדה הבין-משרדית לא תהיה מוסמכת לשקול את ההיבט התכנוני של המיזם, שיקבל את המשקל הראוי לו בהמשך הדרך, במסגרת הליכי התכנון. כהשלמה לכך, מוצע לקבוע כי הוועדה תהיה מוסמכת לשקול את מידת ההתאמה של המיזם הקיים לפעילות כמיזם חקלאי תיירותי משולב, בהתחשב בין היתר באופן הפעילות החקלאית או החקלאית-תיירותית הקיימת ובמשך קיומו של המיזם.
עוד נדבך מרכזי של הצעת החוק הוא הסדרת סוג הזכויות שיוקצו למי שאושרה בקשתו על ידי השר. תיקון מס' 4 לא קבע הוראות מפורשות בעניין. כדי להבטיח ודאות בעניין זה מוצע לקבוע כי בשלב הראשון של הקצאת הזכויות, בטרם הוסדר התכנון של המקרקעין, יוקצו זכויות לשם ניהול ופיתוח של המיזם, וכן הרשאה לתכנון. לאחר שניתן תוקף לתוכנית המאשרת את קיומו של המיזם במקרקעין, יוקצו זכויות חכירה לדורות בשטח המיועד למגורים ולתיירות. הזכויות שיוקצו ביתרת השטח יהיו בהתאם לכללים הנהוגים ברשות מקרקעי ישראל, בהתאם למדיניותה הכללית ולסוג השימושים המבוקשים.
נוסף על האמור מוצע לקבוע כי הוועדה הבין-משרדית תעביר את המלצתה לשר לגבי בקשות של בעלי מיזמים בתוך שנתיים ממועד הגשת הבקשה, ובלבד שנמסרו לה כל המסמכים הדרושים לשם מסירת ההמלצה. עוד מוצע כי אם הוועדה לא תעביר את המלצתה בפרק הזמן האמור, יראו כאילו המליצה לשר לאשר את המיזם.
בתיקון מס' 4 נקבע כי מי שניהל מיזם בנגב רשאי להגיש בקשה לשר להקצאת זכויות במקרקעין, ובלבד שהוכיח כי שלוש שנים לפני תחילת תיקון מס' 4 הוא החזיק במקרקעין שלגביהם נחתם חוזה עם רשות מקרקעי ישראל.
מוצע לקבוע כי גם מי שהחזיק במקרקעין מטעם מי שזכאי לפי החוזה יוכל להגיש בקשה כאמור. מאחר שהתיקון המוצע קובע בהיבטים מסוימים כללי זכאות שונים מהקיימים לעניין בקשות לאישור מיזם, מוצע לקבוע כי ניתן יהיה להגיש בקשות חדשות עד שישה חודשים מיום תחילתו של התיקון המוצע, וכן, כדי להקל על מי שהגיש בעבר בקשה אך בקשתו נדחתה, מוצע לקבוע כי הוא יכול לבקש שיראו בבקשתו בקשה חדשה.
כדי לאפשר לבעלי המיזמים תקופה מספקת לפעול להסדרה תכנונית של המקרקעין, מוצע לקבוע כי רשות מקרקעי ישראל תהיה רשאית להחליט שהיא אינה ממשיכה להקנות זכויות במקרקעין למי שלא הסדיר את התכנון של המקרקעין בתוך עשר שנים ממועד תחילת התיקון המוצע או מהמועד שבו השר אישר את בקשתו, לפי המאוחר.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הכנסת החליטה בשנת 2010 שנושא חוות הבודדים הוא בעל מאפיינים מיוחדים, נוכח העובדה שמדובר באנשים המחזיקים במשך שנים רבות במקרקעין בנגב והקימו בעבודת כפיים מיזמים שונים בקרקע, וכל זאת – בתמיכה ובסיוע של גורמי הממשלה. לפיכך, הכנסת סברה שאף שלא נעשתה מראש הסדרה ברורה של הזכויות בקרקע, יש מקום להסדיר זאת בדיעבד. הצעת החוק שבפניכם מעניקה בידי גורמי הממשלה כלים נוספים ליישום אותם עקרונות שהותוו כבר בתיקון מס' 4 בכל הנוגע לחוות הבודדים.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד שהשתדלנו ועשינו כמיטב יכולתנו לפעול ולמצוא את האיזון הנכון עד כמה שניתן כדי להוציא מן הכוח אל הפועל את החוק, תוך שימת לב ללא מעט בעיות ונושאים שהונחו לפתחנו.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לעורכת הדין אתי בנדלר, היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה והמשנה ליועץ המשפטי של הכנסת, ולעורכת הדין אביטל סומפולינסקי מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלו על הצעת החוק, באמת, עשו בעניין הזה עבודה רבה ולא פשוטה כדי להניח היום את הצעת החוק כאן על שולחנה של הכנסת לקריאה השנייה והשלישית, וכמובן – ללאה ולצוות הוועדה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
גם אני הקטן מצטרף.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני לא עוסק בקטנים עכשיו. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לדחות אותן ולקבל אותה בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה לכם.
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים לבקשות דיבור. אנחנו מתחילים עם חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עד עשר דקות, חבר הכנסת אל חכים חאג' יחיא.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק להנציח את האפרטהייד הקיים בפועל בנגב. למה? יושב-ראש הוועדה מר איתן כבל אומר: החוק הזה בא להסדיר קרקע שלא הוסדרה ובנייה שלא הוסדרה בדיעבד. אבל איזה פלא, יישובים ערביים בנגב המונים אלפי אזרחים, לא באים להסדיר בדיעבד קרקע שהיא שלהם או שהם הועברו מאדמתם אליה, ולא מסדירים את הבנייה, כי הם ערבים. איך אפשר לקרוא לזה אם לא אפרטהייד? זה חד-משמעי. החוק הזה בא לאשר בנייה לא חוקית בדיעבד, בדיוק כמו שמדברים בממשלה שהחליטה על בנייה בהתנחלויות, שהיא בנייה לא חוקית בכל מקרה, והיא מהווה פשע מלחמה בעצם קיומה בשטחים כבושים. ובכל זאת באים ואומרים: תשמעו, אנחנו לא נבנה את כל המכסה שאנחנו מדברים עליה, אנחנו נאשר בדיעבד אלפי בתים שהם כבר קיימים בהתנחלויות.
אז החוק הזה – לערבים הוא חוק מצד אחד, וליהודים הוא חוק אחר. באים בעזות מצח ואומרים: היות שהם יהודים, אנחנו נאשר להם. הבנייה הזאת היא על אדמת מדינה, אבל איזה פלא – אדמת מדינה מיושבת על ידי יהודי, ומה הוא עושה במבנים האלה? חוות בודדים – שאני אדבר עליהן עוד מעט. להם יש את האישור כי הם יהודים, אבל ערבי שאלפי שנים על אותה קרקע, מעבד אותה, אסור לו לשבת בבית שלו, אסור לו לקבל אישור.
הבנייה הזאת, האישור של החוק הזה בא לתת את האפשרות גם לאלה שישבו שנים קודם באותן חוות בודדים, להשכיר אותן לאחרים, כי זה לא בית שמתיישבים בו, זו חוות בודדים שלפעמים היא גם בית מלון לכלבים, כדי – מי שנוסע לחו"ל, הוא מעביר את הכלב שלו למשמורת באותם מקומות. מקומות כאלה, יש להם דרכים המובילות אליהם, יש להם מים, יש להם חשמל, יש להם כל השירותים. יישובים של אלפי תושבים, יישובים שהם מעל ל-5,000 תושבים, שמתכוונים להגלות אותם, לעקור אותם, ולא מאשרים להם יישוב באותו מקום, שהם הרבה שנים נמצאים שם, הם – אין להם מים, אין להם חשמל, הכול סלולרי שם, סולרי – החשמל סולרי; תגיעו לבתים שלהם, אתם תראו את הלוחות הסולריים, כי הם רוצים לחיות. את המים שלהם הם מובילים בטנקים, אבל חוות בודד – יש לו שטח, יש לו מבנה, יש לו שימוש שמותר לו. למה? כי הוא יהודי. לזה קוראים אפרטהייד. עוד פעם אני חוזר על זה.
הבדואים יושבים על אדמתם; הם – לא. נדבר על אום אל-חיראן, היישוב שבו המשטרה רצחה מורה, השהיד יעקוב אבו אלקיעאן – ועל מה? כדי לעקור את היישוב הזה ולהקים במקומו יישוב יהודי בשם חירן? אפילו שניסו לסלף, השאירו את השם, אותו השם, ובאים היום לאשר חוק שהכוונה שלו במפורש: ליהודים מותר באדמת מדינה. בוא נשאל – שאלתי בזמנו את ראש הממשלה ולא ענה, התחמק: מה זה אדמת מדינה? אולי סגן השר – שר הפנים – יענה לי. מה זה אדמת מדינה? זו אדמה של האזרחים שמנוהלת על ידי הממשלה וזרועותיה. אם למישהו יש הגדרה, כבוד השר, אחרת, שיגיד לי מה זה קרקע מדינה, או אדמת מדינה. עוד פעם, כבוד השר, אם לא שמעת, השר הנגבי, אם לא שמעת, הגדרת קרקע מדינה היא קרקע של האזרחים המנוהלת על ידי הממשלה וזרועותיה. אתה מסכים להגדרה הזאת?
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:
– – – אני לא מתלהב.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה לא מתלהב. יש לך הגדרה אחרת שאתה יכול להגיד לאזרחים פה, מהי קרקע מדינה? ואם זו ההגדרה – ואני לא חושב שיש הגדרה אחרת – לפי מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, הבדואים שם הם גם אזרחים.
קריאה:
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לפי המרשם. לא אני נתתי להם אזרחות. אף על פי שיש פשע נורא שהיום עושים במשרד הפנים: שוללים אזרחות מהתושבים הבדואים. למה? כי הסבא של אותו צעיר הגיע באיחור לרשום במרשם האוכלוסין, כי אז פרסמו בעיתונות, שלא מגיעה למדבר, לא יודע לקרוא, לא ראה, לא שמע, ואז הוא הגיע באיחור, ורשמו אותו, והיום נזכרים שרשמו אותו בטעות. אז מה הוא היה במקום הזה? מה הוא עשה? והיום שוללים מצעירים את האזרחות שלהם. ופה באים לאשר בנייה על קרקע מדינה במאות דונמים, ולפעמים גם באלפי דונמים. ההפקרות הזאת לא יכולה להימשך.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת דוד ביטן, אנחנו שומעים אותך ולא שומעים את הדובר. בבקשה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה יודע מה? בוא תעבור על הרבה יישובים, על הרבה כפרים, על היישובים – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
סליחה. – – על היישובים בנגב, חוץ מהעיר באר שבע. איפה יש בנייה רוויה? אז תפסיקו. אנשים – אתם קוראים להם בדואים; הבדואי, מהיותו בדואי, יש לו סגנון חיים. אל תכפה עליו להיות תושב עירוני. יש להם – הם שליש מהתושבים בנגב, וכל היישובים שלהם קיימים על פחות מ-3% מהשטח, אז תפסיקו לדבר על זה ש"הבדואים השתלטו לנו על הנגב". הם, הדרישות שלהם לא עוברות את ה-3%, אז תפסיקו עם זה ותנו להם – תאשרו להם תוכניות מתאר.
כבוד סגן השר, הרב נהרי, יש יישובים שהממשלה החליטה להכיר בהם, אבל מה היא עשתה? הכירה רשמית, לא קבעה תחום שיפוט, לא קבעה תוכנית מתאר, והבתים הם בינתיים לפי החסדים של המדינה, מתי להרוס, אם להרוס וכמה להרוס.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
איפה? איפה – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
הרבה בתים, בהרבה יישובים. תבדוק.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
– – – איפה?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא. אני מדבר על הדרום, אפילו לא מדבר על הצפון. יש מקומות שאחרי שהכירו, רוצים עכשיו להקים מכרה של פוספטים. אתה יודע איפה זה? תבדוק. ומה – אומרים: אנחנו נעביר אתכם לכסייפה, ליד, כן? ואחרי שיסיימו את המכרה נחזיר אתכם. ומתי מסיימים? עוד 45 שנים. אחרי 45 שנים שיש לך את המכרה הקיים הזה אתה תחזיר אותם למקומם? זו ממש בושה.
עכשיו, בשנת 2016, בשנה שעברה, מדינת ישראל הרסה 1,057 בתים בנגב.
קריאה:
למה? – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
על מה? ללא היתר. איפה נתת אפשרות להיתר? הרי אפילו ההרחבות בכפרים המוכרים, שכאילו, לכאורה, מייעדים אותן כדי לעקור את אותם יישובים, לא מספיקות לגידול הטבעי של אותם יישובים. אבל 1,057 בתים שהרסתם לא הביאו אפילו בדואי אחד, אפילו תושב אחד, לעזוב את המדינה ולהגר. אז מה המטרות שלכם? תחליטו. אזרחים צריכים לקבל מלוא הזכויות. אזרחים צריכים לקבל תוכניות מתאר, צריכים לקבל בתים, ולא לבוא לאשר לעסקנים, שרוצים לעשות רק עסק על האדמה, מאות דונמים.
וגם יישובים לא מוכרים, יש מקומות שכדי להסיע את הילדים לבתי ספר, לוקחים אותם למרחק שעולה אפילו על 20 קילומטר. איך ילד בכיתה א' יעבור 20 קילומטר ויותר – איך הוא יתחיל את הלימודים שלו? ואיך יחזור הביתה? ואיך יכין את השיעורים שלו? למה, כי הכפר לא מוכר? איפה בעולם יש מושג כפר לא מוכר חוץ מבמדינת ישראל? איפה יש כפר לא מוכר חוץ מכפר ערבי? איפה? תראו לי בעולם. זה לא אפרטהייד? זה אפרטהייד. לכן אני אומר: למה לא לתת גם – אתה יודע מה? טיפולים, פתרונות, אפילו זמניים? 5,200 ילדים בגיל גן טרום-חובה שאין להם מסגרת, אפילו שזה חוק חובה, והחוק הזה מחייב את המדינה לספק את הצרכים האלה. כל זה – ובאים בשיא החוצפה לכנסת לבקש את אישור החוק הגזעני, חוק נישול הבדואים. אני סיימתי.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
חוק נישול הבדואים.
לכן, אני מבקש מהחברים לדחות את החוק הזה ולעשות טיפת כבוד לכנסת, או לאשר גם את כל הכפרים הקיימים, לפתוח דף חדש ולהתחיל להתייחס לערבים כאזרחים, ולא כאויבים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת אחמד טיבי, עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ויסכם – טלב אבו עראר. עד חמש דקות. בבקשה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, תחילה אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת טלב אבו עראר על ניצחונו המזהיר, חסר התקדים, בבחירות לוועדה לבחירת קאדים שרעים. זה ניצחון שלך וניצחון של הרשימה המשותפת.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מול מי הוא התמודד שהוא ניצח?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
למה ניצחון של הרשימה המשותפת, אמרתי? כי א. אני חייב להודות לחבר הכנסת עיסאווי פריג', שהיה מועמד, והיה לו סיכוי, ומשך את מועמדותו. אלה מהלכים של הרשימה המשותפת. ואם זה היה תלוי בכם, לדעתי הוא לא היה עובר, טלב אבו עראר, ולא הצבעתם עבורו, אתם בישראל ביתנו.
אני גם רוצה לברך את חבר הכנסת החדש סאלח סעד על בחירתו לקאדים מד'הב.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
שוכרן כתיר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בשמו אנחנו מודים. הוא לא פה, אנחנו דוברים שלו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
שוכרן כתיר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני מקבל את הבעת התודה שלכם.
עכשיו, האמת, וויין ביטן? חבר הכנסת ביטן, הרי הבחירות האלה היו אופוזיציה מול קואליציה, עם כל הכבוד לנציגים. אין ספק שיש כאן מפלה קשה לקואליציה. זה כישלון חסר תקדים לקואליציה ולממשלה. אני במקום הקואליציה הייתי מסיק מסקנות והולך לבחירות, מיידית. איך אפשר? היה לכם מועמד טוב, הפלתם אותו. למה? כי הבית היהודי לא היו איתכם, ישראל ביתנו לא היו איתכם. האופוזיציה הייתה מקשה אחת, עמדה מאחורי חבר כנסת בולט, חרוץ, כמו טלב אבו עראר, וחבר כנסת חדש כמו סלאח סעד. היו זליגות מהאופוזיציה – יש עתיד, למשל. היו זליגות.
מיקי לוי (יש עתיד):
עיסאווי פריג'.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אני לא אגיד מי לא זלג ביש עתיד, לא רוצה לפגוע, אבל הצבעת הצבעה עקרונית, חבר הכנסת מיקי לוי, ואני רוצה להודות לך. עכשיו, לגבי טלב – אבל אין ספק שמדובר בפרפורי גסיסה של הקואליציה, שבמקביל לשוונג של העבודה למען החוק הצרפתי, כשלה בהצבעה על קאדים מד'הב; שקטו על השמרים, נרדמו בשמירה, שני כדרורים ושער, בדקה ה-85, והשופט היה נגד האופוזיציה, ובכל זאת האופוזיציה ניצחה. ולכן אמרתי, חבר הכנסת סאלח סעד – אני לא הכרתי אותך קודם, אבל אתה חבר כנסת חדש, האופוזיציה התגייסה למענך, חוץ מכמה זליגות, והקואליציה בגדה בחבר הכנסת אכרם חסון, ישראל ביתנו והבית היהודי, ואחרים. התוצאה ברורה. אבל אין ספק שהתוצאה של טלב אבו עראר, 65, שהיא יותר מהתוצאות האחרות, אומרת הרבה, ולכן, אין ספק שאתה ראוי לכל הברכה, חבר הכנסת טלב אבו עראר, על הניצחון המזהיר הזה. עוד ידובר רבות במהלכים החשובים שהובילו לניצחון הזה, ואני בטוח שאתה תמלא את שליחותך ושליחות הרשימה המשותפת בצורה הטובה ביותר, היעילה ביותר והמכובדת ביותר. אלף מברוכ. אלף מברוכ.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. חמש דקות, אדוני, לרשותך.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. שמו של החוק שאנחנו דנים בו בעצם לקוח מג'ורג' אורוול. ג'ורג' אורוול הוא שכתב שבעולם מסוים יהיה אפשר לקרוא לשלום מלחמה ולמלחמה – שלום, והוא שאולי הציע לקואליציה לקרוא לחוק שמקדם אפליה ומנגנוני אפליה בנגב – לקרוא לחוק הזה חוק הרשות לפיתוח הנגב.
עמיתיי חברי הכנסת, הנגב יקר לכולם, אבל בנגב, עמיתיי חברי הכנסת, יש אפליה קיצונית ודרמטית. וכשאנחנו מדברים על פיתוח הנגב, אנחנו חייבים לדבר על פיתוח הנגב לטובת כל תושבי הנגב, ולא על מהלך כמו שאתם מקדמים כאן, שהוא מהלך סלקטיבי, שרוצה לתת יותר לאלה שיש להם היום יותר, ובעצם נותן פחות לאלה שיש להם היום כמעט כלום.
עמיתיי חברי הכנסת, אני שקלתי להביא לפניכם את הנתונים. הבעיה היא שבחמש דקות אני לא אוכל להביא את תמונת האפליה הזאת, בכל מישורי החיים, שממנה סובלים האזרחים הערבים הבדואים בנגב; אפליה שמתחילה בכפרים לא מוכרים – איזה מושג זה? באיזו מדינה מודרנית אפשר בכלל לדבר על מושג כזה של כפר לא מוכר? אנשים שחיים בלי חשמל ובלי מים. 2017, מדינה מפותחת; אנשים שאין להם אדמות לבצע את הפעילות החקלאית שלהם; אנשים שאין להם אדמות כדי לרעות את העדרים שלהם; אנשים שלא זוכים מהמדינה לשירותים הבסיסיים ביותר; אנשים שאין להם שירותים מתקבלים על הדעת של תחבורה ציבורית; אנשים שמקבלים מערכת חינוך חלקית ולקויה; אנשים שעד עצם היום הזה המדינה לא רואה אותם כאזרחים שווים לכל דבר ועניין.
כשאנחנו מדברים על פיתוח הנגב אנחנו צריכים לדבר על האנשים האלה. אנחנו צריכים לדבר על האנשים האלה – כן, הם צריכים פיתוח, וצריכים תשתיות חדשות, וצריכים כבישים טובים יותר, וצריכים שירותים מתקדמים יותר של תחבורה ציבורית, וצריכים מערכת חינוך מתקדמת יותר. אבל שום דבר מהדברים האלה לא נמצא בחוק שלפנינו. מה שיש בחוק שלפנינו זה רק קידום ופיתוח של אותה מערכת שלא מיועדת לאזרחים הערבים הבדואים בנגב – מיועדת למתיישבים יהודים בנגב.
הנגב הוא המקום שבו הומצאו התיישבויות הבודדים. התיישבות בודדים, עמיתיי חברי הכנסת, זו צורה של מתנה שהמדינה נותנת לאנשים, לפעמים מתנה בהיקף של אלפי דונמים, ונותנים להם את המתנה הזאת כדי שהם יקימו חוות בודדים בנגב, שבו יישובים ערביים בדואיים שלמים אין להם את אותו שטח אדמה. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני פונה מכאן לכל חבר כנסת שיש לו טיפה של מצפון להצביע נגד החוק הזה, להצביע נגד החוק הזה, כי החוק הזה הוא חוק של עוול, כי החוק הזה הוא חוק של קיפוח, כי החוק הזה הוא חוק של אפליה.
אני קורא לכל חבר כנסת שיש לו טיפה של שכל להצביע נגד החוק הזה, כי החוק הזה הוא גם חוק נגד הנגב. העתיד של הנגב, העתיד היחיד של הנגב, טמון בפתרון ובפיתוח של הנגב לטובת כל התושבים שחיים בו. העתיד של הנגב טמון בזה שהוא יהיה אזור שכל תושביו יוכלו להתפתח, לחיות, להגשים את עצמם. ומצב שבו יש אפליה כל כך קיצונית, כל כך פוגענית, הוא מצב שפוגע לא רק בציבור הערבי הגדול שחי בנגב – הוא מצב שפוגע בנגב כולו. אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע נגד החוק.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, אדוני, בבקשה. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לאורך כל ההיסטוריה של הבדואים החקלאות הייתה דרך חיים חשובה עבור השבטים והמשפחות. זה מקור פרנסתם של כלל התושבים בנגב. חוות הבודדים זוכות לכל האפשרויות לקיום מחיה, הן בחווה והן ברדיוס של החווה, מן היום הראשון, ומנגד, התושב הערבי הבדואי שחי במדבר לא קיבל המון מהתענוגות הללו זה 70 שנה.
האם נישול הוא שמעוור את עיני המחוקק או המחזיק במושכות, או השנאה בתוך המחוקק היא המניע לכך? תור הזהב של החקלאות כבר איננו. מסיבות רבות ופוליטיקה חשוכה, כבוד שר החקלאות וועדות ההיגוי נטרלו את קיומו של יסוד קיומי זה. בנגב אין צורך בשומרים, ואין צורך בחוות בודדים. בנגב אנו דורשים הכרה בכפרים הבלתי-ראויים להכרה בעיני המחוקקים הקיצוניים, כגון יושב-ראש הישיבה עכשיו סמוטריץ. לכן, חוק זה הוא חוק המייחס קשר ישיר לגזענות של כותבי חוק זה. אין עליכם לראות בחוק זה חוק שיקיים את שוויון הזדמנויות או כל טענה כזאת או אחרת, ובמיוחד ממשיכי דור מפלגת מפא"י שתומכים בחוק הזה.
כאן אני מעוניין לשאול: האם הזכות החינמית להקמת חוות בודד שונה מאדם לאדם? ליהודי הלבן והציוני שמקבל את החווה שמשתרעת על מאות דונמים מגיע היתר ואישורים לכל דבר מהיום הראשון, אבל לתושב הערבי בדואי שחי לפני כל המהגרים – והוא באמת שומר הנגב – עד היום אין היתרים מכוונה להרוס את הבתים. הרי הבדואי שמר על האדמה עוד לפני קום המדינה, ולמרות הכול אינו זוכה להכרה אלא להחרבה. מנהלים מסע הכפשה רחב על שמם של הבדואים, ומצד שני מנסים להכחיד את הילודה. האם לזה נועד המחוקק?
עם החרפת מצב הכלכלה האמריקנית, חשבו לנכון כי קיום התנאים הסוציאליים הבסיסיים הוא בעידוד החקלאות. לכן קם רוזוולט, שרץ להתמודד כמועמד דמוקרטי בבחירות לנשיאות בנובמבר 1932, והבטיח עסקה חדשה לאמריקנים. החקיקה של הניו דיל נועדה להביא הקלה ולאחר מכן צמיחה בחזיתות כלכליות רבות. אך הנשיא רוזוולט העניק עדיפות מיוחדת לסיוע הממשלתי הפדרלי לחקלאים. זאת, להבדיל ממה שמתרחש כאן.
מכובדיי, חבריי חברי הכנסת, אם אתם מעוניינים בנגב פורה ופורח תדאגו למצוקת הבדואים, אל תוסיפו לנטל. אוי לנו בבית הזה אם נביא ללידתם של עוד קונפליקטים בגלל חוק או תחביב פוליטי. בתים קיימים לפני קום המדינה לא יוכשרו ולא יקבלו היתרי בנייה בכוונה להרוס, ובמקביל חוות בודדים תקבל היתר לאלתר – מה הסיבה? בגלל שמי שמחזיק בחוות יחיד הוא יהודי, ומי שנהרס ביתו או הורסים לו את הבית הוא ערבי בדואי. המצב הזה הוא לא לטובת אף אחד. אנחנו נתנגד להריסת כל בית שם, נתנגד לעקירת כל יישוב, והמצב לא יהיה קל. הדור הצעיר לא יקבל המשך מדיניות כזאת, ואז סמוטריץ וגם מי שעומד בממשלה הזאת יישאו באחריות למה שיקרה. אי-אפשר. צריכים להגיע למסקנה שמאוד מאוד קשה להתקרב לביתו של בדואי ולהרוס אותו, כי אנחנו ילידי הארץ, וכל מי שהורס לנו הוא המהגר – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – אז שהמהגר יירגע.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. תם סדר הדוברים בהסתייגויות. יש לנו שתי בקשות רשות דיבור: ראשונה חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמוליק ריפמן, שנפטר לפני כשנה וקצת, השאיר מורשת של התיישבות בנגב. הוא מסוג האנשים שהם חלוצים, שההתיישבות – מה שמעניין זה איך הימין בכלל לא מקשיב לנאום ציוני-התיישבותי. זה פשוט מוציא אותי מהכלים – כי הפוליטיקה, כנראה, הרבה יותר חזקה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברים שם במרפסת מהקואליציה.
חיים ילין (יש עתיד):
אבל שם ביטן מדבר עם כל השמאלנים. כנראה, הם לא יודעים מה זה התיישבות בכלל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חיים, אנחנו מקשיבים, זה מה שחשוב.
חיים ילין (יש עתיד):
אתה רוצה לעשות שקט?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
המצב הוא סביר, חיים.
חיים ילין (יש עתיד):
שמוליק ריפמן ז"ל, ראש מועצה אזורית רמת נגב, נפטר לפני כשנה. כדי להוביל מהלך שסטטוטורית היה מצד אחד בעייתי ומצד שני ציוני ממדרגה ראשונה, הוא הקים חוות בודדים ברמת נגב. כל חוות הבודדים שהוקמו היו בציר היין – ציר היסטורי של סחורות ותכשיטים שהובלו ממקומות שונים בעולם דרך מדינת ישראל אל הים התיכון. פלאי הטכנולוגיה. מה לעשות שבסופו של דבר החוות האלה, היה צריך להסדיר אותן.
לרשות מקומית יש אפשרות לתת היתרים מתוך הכוח המוניציפלי שלה, אבל אין לה אפשרות לעקוף את מדינת ישראל ובעצם לבוא ולעשות תב"ע, כי התב"ע היא ברמה הארצית. החוק הזה בא להסדיר את אותן חוות. החוק הזה הוא אחד החוקים – אני אומר לכם את זה עכשיו – הכי ציוניים, הכי התיישבותיים, הכי ישראליים שאני יכול לדבר עליהם. כאיש הנגב אני אומר לכם: אין היום משהו יותר ציוני מהחוק הזה. ככה אני רואה את זה. אני מכבד מאוד את הדעה שלכם, של הרשימה המשותפת. אני, מה לעשות – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הזכרת את זה שהיום יום ההולדת של שמוליק ריפמן?
חיים ילין (יש עתיד):
לא הזכרתי את זה. היום יום ההולדת.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
היום יום ההולדת שלו. הוא היה צריך להיות בן 68.
חיים ילין (יש עתיד):
לכן, אני חושב שהחוק הזה – אם הייתם שואלים אותי הייתי קורא לו חוק על שם שמוליק ריפמן. אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תגיד שהיום יום ההולדת שלו.
חיים ילין (יש עתיד):
היום יום ההולדת שלו אז בכלל, אתם יודעים.
קריאה:
– – – הסדרה.
חיים ילין (יש עתיד):
אני לא מקבל את המילה הזאת של חוק ההסדרה. חוק ההסדרה בא להסדיר דברים אחרים, פוליטיים. פה הוא לא בא להסדיר שום דבר פוליטי. זה כאילו לבוא ולהגיד לי ש-11 הנקודות – אנחנו מסדירים אותן עכשיו מ-1946, או כל ההתיישבות בנגב, אנחנו צריכים להסדיר אותה כי היא הוקמה לפני 1964, כשלא היו תב"עות ולא היו היתרים. מה לעשות? יש חוק שקובע שכל מה שנבנה לפני 1964 לא צריך תב"ע ולא צריך היתר. מסדירים אותם, אז ההסדר הזה הוא חוק ההסדרה? כל ההתיישבות במדינת ישראל סודרה ככה, מה לעשות? אני לא מוכן לקבל את האמירות האלה.
אני באתי ליישב את הנגב, באתי להיות חלק מהציונות וההתיישבות. ותרשו לי דקה אחת, חברים יקרים. אי לכך שאנחנו לא יודעים איך הלילה הזה יעבור – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברים, אני באמת מבקש קצת שקט, לתת לחבר הכנסת ילין לסיים את דבריו.
חיים ילין (יש עתיד):
אי לכך שאנחנו לא יודעים איך הלילה הזה יעבור – ואני אומר את המסר הזה חד-משמעית, אני אומר את זה לחמאס ולג'יהאד ולכל הטרור שנמצא בעזה: אתם בחרתם בחושך של המנהרות. בידכם לבחור באור של התעשייה ולטפל בשני מיליון פלסטינים שנמצאים בעזה ברמת חיים הכי נמוכה שיש אולי בעולם. אתם בחרתם ש-60% מהתקציב שלכם ילך על טרור. והיום אתם חטפתם, בצדק, מצה"ל, שלקח את המנהרה הזאת, ולא ייתן לשום מנהרה לחדור לתוך מדינת ישראל ולפגוע בביטחונם של תושבי עוטף עזה. לכן, אני מברך את צה"ל.
אבל אני עוד פעם אומר – ואני אומר את זה בקול רם – לחמאס, לג'יהאד ולכולם, גם לפיוס: אם אתם תעזבו את הטרור אתם תמצאו בתוך מדינת ישראל אנשים שיעזרו לכם לשקם את רצועת עזה. אבל לא בטוח שהאינטרס שלכם הוא השיקום, כי ככל שיש יותר עוני, ככה החמאס מתחזק. זאת נוסחת הפלא של הטרור ברצועת עזה.
לכן, כבוד היושב-ראש – אני מסיים – צריך פה, קואליציה ואופוזיציה, כולם ביחד, להתגייס לזה שבסופו של דבר נצא עם אמירה לעולם: אנחנו חפצים בזה ששני מיליון פלסטינים ברצועת עזה יחיו ברמת חיים יותר גבוהה. אנחנו מוכנים לעזור, בתנאי אחד: שהחמאס והג'יהאד יעזבו את הטרור, יפסיקו עם המנהרות ועם מפעל הטילים. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת כבל, חבר הכנסת כבל, אדוני יושב-ראש הוועדה. חבר הכנסת כבל, אדוני יעלה לסכם בבקשה את הדיון?
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי גם בהצגת הצעת החוק, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה, שהיא חשובה מאוד והיא נכונה.
יש את הטענות שהעלו חברי הכנסת הערבים. גם אם חלקן לא מופרכות, הן לא מתכתבות עם הצעת החוק הזאת. חבר הכנסת חאג' יחיא, שאני מעריך ומוקיר מאוד מאוד, אתה יודע, בעיית הבדואים בנגב צריכה להיפתר – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה לא מצליח – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אבל אני לא – – –
קריאות:
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני חוזר ואומר לך – – –
קריאות:
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני חוזר ואומר – לא שמעתי אותך, אני רק שמעתי סמוטריץ.
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת אזברגה – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני חוזר ואומר – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת אזברגה, דבריך לא נשמעים בדרך הזאת. זה רק צעקות שלא מצליחים להבין אותן.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
תתקרב, לא שמעתי אותך.
מה שאני מנסה לומר לך – גם אם אדוני צודק – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
סליחה.
– – זה לא צריך להיות בפגיעה בנושאים האלה. גם אם אדוני צודק – ואני לא מתווכח איתך, ובעניינים של הבדואים אני לא מבקש להתחרות באף אחד ושלא יתחרו בי בניסיון לסייע. יחד עם זאת, אני אומר שבנקודה הזאת החוק הזה הוא חוק נכון.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
זה לא חוק – – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
ולכן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל.
אנחנו, חברים, עוברים להצבעות, אז אנא תפסו בבקשה את מקומותיכם.
דוד ביטן (הליכוד):
רגע, תן לאנשים – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני יושב-ראש הקואליציה, אנחנו מתחילים בהצבעה. חבר הכנסת חאג' יחיא, אתה עומד מולי בעניין ההסתייגויות. אנחנו כרגע מצביעים על ההסתייגויות של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף וג'מעה אזברגה – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. יש פה הסתייגויות ללפני סעיף 1. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
כן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אז הסתייגות מס' 1, מההסתייגויות שלפני סעיף 1 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגות – 16
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות לפני סעיף 1 של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
16 תומכים, 44 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על לחלופין א'. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 13
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (א) לפני סעיף 1 של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 46 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה.
לחלופין ב' – אנחנו מצביעים. לחלופין ב' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 14
בעד ההסתייגות – 14
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ב) לפני סעיף 1 של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
14 תומכים, 48 מתנגדים.
אנחנו מצביעים על לחלופין ג'? לא מצביעים על לחלופין ג'. אנחנו עוברים כעת להצביע על ההסתייגות לסעיף 1, הסתייגות מס' 2. מצביעים. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 15
בעד ההסתייגות – 14
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
14 תומכים, 48 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה.
לחלופין?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
א' מורידים, ב' מצביעים.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
על לחלופין א' לא מצביעים, על לחלופין ב' מצביעים. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (2) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 47 מתנגדים. גם הסתייגות לחלופין ב' לא התקבלה.
הסתייגות מס' 3?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, לא אמרת של מי ההסתייגות, ויש לומר זאת.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אז אני מתנצל. זאת הסתייגות של הרשימה המשותפת.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 3, לסעיף 1? מצביעים על הסתייגות מס' 3, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 17
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 48 מתנגדים. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה.
על לחלופין מצביעים?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
על א'.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הסתייגות מס' 3, לסעיף 1, לחלופין א' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 18
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (3) לחלופין (א) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 46 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה.
אנחנו מדלגים על הלחלופין, מדלגים גם על הסתייגות מס' 4, לסעיף 1, ומצביעים כעת על הסתייגות מס' 5, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 19
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 48 מתנגדים. הסתייגות מס' 5 לא התקבלה.
הסתייגות מס' 6?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
6 ו-7 מורידים – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הסתייגות 6 ו-7 מורידים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
שימו לב, חברים, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 8, לחלופין ג'. כל השאר הוסרו. עוד פעם, אנחנו על הסתייגות מס' 8, לחלופין ג', לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 20
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 48 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה.
על הסתייגות מס' 9 מצביעים? אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 9, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 21
בעד – 15
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 48 מתנגדים. גם הסתייגות מס' 9 לא התקבלה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – – להסיר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
כן. אז ההסתייגויות 10, 11, 12, 13, 14 מוסרות.
ואנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 15? אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 15, לסעיף 1. מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 22
בעד – 15
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 49 מתנגדים. גם הסתייגות מס' 15 לסעיף 1 לא התקבלה.
אנחנו עוברים כעת להצביע על מספר הסתייגויות של הרשימה המשותפת וחברת הכנסת כהן-פארן, שאיננה כאן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יעל לא נמצאת כאן, ולכן כל – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אז כל הסתייגויותיה – – –
אז אנחנו ממשיכים לעבוד מול חבר הכנסת חאג' יחיא. אדוני, מצביעים על הסתייגות מס' 16, לסעיף 1?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
16 – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
את 16 אנחנו מסירים.
הסתייגות מס' 17, לסעיף 1 – אנחנו מצביעים כעת. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 23
בעד – 15
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 48 מתנגדים.
אתם מסירים את כל הלחלופין של סעיף 17? בסדר גמור. כאמור, הסתייגות מס' 17 לא התקבלה. חברת הכנסת פארן – אז גם על זה אנחנו מדלגים, מכיוון שהיא איננה.
תמו ההסתייגויות לסעיף 1, ועל כן אנחנו נצביע כעת על סעיף 1 בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 24
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 48
נגד – 16
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
48 תומכים, 16 מתנגדים. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים כעת להצביע על ההסתייגויות לסעיף 2 של קבוצת הרשימה המשותפת.
חבר הכנסת חאג' יחיא, להסיר או להצביע? אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 27, לסעיף 2. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 25
בעד – 14
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
14 תומכים, 48 מתנגדים. הסתייגות מס' 27 לא התקבלה.
הסתייגות מס' 28? מצביעים. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 28, לסעיף 2. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 26
בעד – 15
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 48 מתנגדים. הסתייגות מס' 28 לא התקבלה.
לחלופין? מסירים? מסירים.
אם כן, תמו ההסתייגויות לסעיף 2. אנחנו נצביע כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה. סעיף 2 כנוסח הוועדה – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 27
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 49
נגד – 16
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
49 תומכים, 16 מתנגדים. סעיף 2 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
יש לנו כרגע עוד הסתייגות אחת, של קבוצת הרשימה המשותפת, לאחר סעיף 2. מצביעים? מצביעים. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 29. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 28
בעד – 15
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) אחרי סעיף 2 של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 49 מתנגדים. הסתייגות מס' 29 לא התקבלה.
אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 29 לחלופין. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 29
בעד – 14
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין אחרי סעיף 2 של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
גם ההסתייגות (29) לחלופין לא התקבלה. 14 תומכים, 49 מתנגדים.
תמו ההסתייגויות, ועל כן, אנחנו עוברים כעת להצביע על החוק כולו בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 30
בעד החוק – 49
נגד – 15
נמנעים – אין
חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון מס' 4) (תיקון), התשע"ז–2017, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
49 תומכים, 15 מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ונכנסת אחר כבוד, ברוך השם, לספר החוקים של מדינת ישראל.
היו"ר חמד עמאר:
אני מזמין את בצלאל סמוטריץ לברך, בבקשה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני רק בסדרת תודות קצרה על החוק הבאמת-חשוב מאוד הזה. בראש ובראשונה תודה רבה לבעלי החוות בדרום: חקלאים, חלוצים, ציונים, שמראים לנו מה זה אהבת הארץ, מה זה חיבור לרגבי אדמתה, שבמשך עשרות שנים מיישבים את הארץ, שומרים על הקרקע, מתמודדים עם קשיים אובייקטיביים וסובייקטיביים, וחלקם – מדינת ישראל, כפי שהיא יודעת להערים, עשתה. אנחנו, ברוך השם, משתדלים מאוד. בחוק הזה, עכשיו, אני מקווה שפתרנו את הבעיות האלה ונוכל לעזור להם. אז קודם כל לכם, חברים, תודה רבה.
בהמשך – ואני עובר עכשיו על התודות לפי סדר כרונולוגי. ראשית, לשני שותפיי, חבר הכנסת יצחק וקנין וחבר הכנסת רוברט אילטוב, שמראשית הדרך, עוד בקדנציה הקודמת – וזכינו להמשיך את זה ביחד בקדנציה הזאת וכרגע לברך על המוגמר; ליושב-ראש קבינט הדיור אביגדור יצחקי, שהיה האיש של שר האוצר משה כחלון בעניין הזה. אני לשניהם מודה מאוד מאוד. אני חושב שהם הפעילו כאן שיקול דעת נכון ותמכו בחוק הזה. כמובן, חברתי, יושבת-ראש ועדת שרים לחקיקה שרת המשפטים איילת שקד, ומרכז הוועדה עו"ד גיל ברינגר, גם הם עשו עבודה נהדרת בעניין הזה.
אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כבל, למדתי ממך הרבה. הרבה הרבה. אני חושב שזה אחד החוקים שהיו חוקים מורכבים, ובשיקול דעת ובשום שכל להגיע להבנות, לנווט נכון, לנטרל מוקשים, לייצר מצב שבסוף כולם כולם תומכים – וראינו כאן תמיכה של קואליציה-אופוזיציה, והצלחת גם את אנשי המקצוע – שוב, מוריד את הכובע. למדתי ממך עבודה פרלמנטרית. תודה לך, אדוני, וכמובן, לכל הצוות אשר עוזר על ידך: היועצים המשפטיים, מנהלת הוועדה. באמת תודה רבה לכולם. ואחרונים חביבים, לחבריי כאן בכנסת, קואליציה ואופוזיציה. הוכחתם – הוכחנו – היום, שלא הכול פוליטיקה. יש החלטות ענייניות, טובות, נכונות, ציוניות, שאפשר להגיע איתם לקונסנזוס.
תודה רבה לכולם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעת חוק, חוב' מ/1163; נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. אני קורא לחבר הכנסת השר צחי הנגבי, בשם ראש הממשלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני השר? אדוני, כולנו ממתינים בדריכות למוצא פיך.
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:
אדוני היושב-ראש, ביום 13 באוגוסט 2017 החליטה הממשלה, מכוח סמכותה לפי סעיף 39(א) לחוק-יסוד: הממשלה, להתקין תקנות שעת חירום שהסמיכו את ראש הוועדה לאנרגיה אטומית ואת מנהל קמ"ג להוציא צווי ריתוק לעובדי מחקר בוועדה לאנרגיה אטומית, בהיקף של עד 50 צווים בו בזמן. התקנות נכנסו לתוקפן ביום 14 באוגוסט 2017.
התקנות הותקנו בעקבות סכסוך עבודה שבמסגרתו נוקטים עובדי המחקר בוועדה לאנרגיה אטומית שביתות ועיצומים המסבים נזק כבד ופוגעים באופן ממשי ובלתי הפיך בפעילות הוועדה וביכולתה לממש את יעדיה. מאז הותקנו התקנות הן הופעלו באופן מרוסן ומידתי, והוצאו מכוחן רק מספר מצומצם של צווי ריתוק.
בהתאם לסעיף 39(1) לחוק-יסוד: הממשלה, תוקפן של התקנות יפקע כעבור שלושה חודשים מיום התקנתן, כלומר בעוד קצת יותר משבועיים, ביום 14 בנובמבר 2017. רק באמצעות חוק אפשר להאריך את תוקפן. בהצעת החוק שמונחת לפני הכנסת מוצע להאריך את תוקף התקנות בשלושה חודשים נוספים. כדי לאפשר את ביטול התקנות באופן מיידי עם סיום סכסוך העבודה, מוצע גם להסמיך את ראש הממשלה לבטלן בצו או להגביל את הסמכויות על פיהן.
נבקש, אדוני, שהדיון בהצעת החוק לקראת קריאה שנייה ושלישית יתקיים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. היא תתבקש גם להקדים את הדיונים בהצעה, כדי שהיא תוכל להביא את החוק להצבעה עד יום 14 בנובמבר 2017 – כאמור, יום פקיעת התקנות. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני השר. נעבור כעת לרשימת הדוברים בחוק הזה. יש לנו דובר אחד בלבד, חבר הכנסת איל בן ראובן.
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני, לי רשום רק אחד. אתה רוצה להירשם עכשיו – זה בסדר גמור. רשימת הדוברים נסגרה. חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. אדוני, שלוש דקות לרשותך. בבקשה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את צה"ל על תוצאה מאוד מרשימה היום בפיצוץ מנהרה בעזה. בהחלט יכולת מאוד מרשימה – כל מי שעסק בנושא.
אתמוך בחוק שעולה כאן מתוך אחריות ביטחונית לנושא החשוב הזה שהחוק עוסק בו. עד כאן הבשורות הטובות.
כאן אני רוצה להתייחס בדבריי לנושא אחר, מאוד מאוד חשוב, והוא גל החקיקה הלא-ראוי שמובילה הקואליציה בימים אלו נגד שלטון החוק ושומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית. בעיניי זו פגיעה בחברה הישראלית ובביטחון הלאומי שלנו. הבית הזה שבו אנו נמצאים היום ידע ימים מפוארים של דיונים וויכוחים בדבר הערכים שאליהם אנו כחברה שואפים להגיע. בימים אלו מובילות הממשלה והקואליציה הנוכחית שיח שבמקום ערכים התחלף בשיח עכור ולא ראוי.
אני שואל את חבריי חברי הכנסת: מהן ציפיותינו מהמנהיגות שלנו? מהן צפיותינו ממנהיג? האם טוהר מידות, יושר כפיים ודוגמה אישית אינן תכונות שאנו מצפים לראות בנבחרינו ובעצמנו כנבחרי ציבור? היעלמותם של הערכים מהשיח הציבורי והשארתם לוויכוח טכני בין חברי הקואליציה מורידים את רף הציפיות של הציבור מנבחרי העם לתחתית הסולם.
רעיון הצעת החוק המגדירה כי ראש הממשלה ייחקר רק על עבירות מין, אלימות או סמים קובעת למעשה על אילו עבירות לא ייחקר ראש ממשלה, כמו קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. ואני שואל אתכם, חברי הכנסת: האם נוכח הרשימה ההולכת ומתארכת של נבחרי ציבור שמצאו את עצמם מורשעים בעבירות מסוג זה לא נכון להגביה את הרף הערכי? האם נכון דווקא להנמיכו עוד יותר? האם לנוכח הכישלון לא נכון יותר להחמיר את הדרישות כדי לתקן את המצב הקיים? אני שואל את חברי מסיעת הליכוד: האם חוקים מסוג זה יכלו לעלות בימי כהונתו של ראש הממשלה מנחם בגין? של יצחק שמיר? של יצחק רבין, שמחר נעלה לקברו ושוב נעשה כל אחד לעצמו את חשבון הנפש איך קרה לנו, לחברה הישראלית, רצח נתעב שכזה של ראש ממשלה נערץ?
אני קורא לכם, חברי בקואליציה: התנערו מחוקים שיש בהם כדי לפגוע בשלטון החוק, שיש בהם מתן לגיטימציה לעבירות של נבחרי ציבור באשר הם. אנחנו, חברי הבית הזה, כבוד היושב-ראש, חייבים להיות דוגמה, הן בדרכנו, הן בשיח שבינינו, הן בלחימה נגד כל סממן של שחיתות והן בחיזוק שומרי הסף – בית המשפט העליון, המשטרה, צה"ל, מבקר המדינה ואחרים – ובתמיכה בהם. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, חבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו נתנגד לחוק הזה, משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא שאנחנו מתנגדים לשימוש בתקנות שעת חירום נגד עובדים. אנחנו מתנגדים להוצאת צווי ריתוק שמחייבים עובדים שנמצאים בסכסוך עבודה, נמצאים בשביתה או נמצאים בעיצומים להתייצב בכוח לעבודתם. זכותם של עובדים לשבות היא זכות מרכזית, היא זכות חיונית, היא זכות בסיסית, ואנחנו מתנגדים לחלוטין להגבלה שלה באמצעות צווי ריתוק. זו סיבה אחת מדוע אנחנו נתנגד לחוק הזה.
הסיבה השנייה שבעטייה עליתי לדוכן הזה היא הנושא שהחוק הזה מדבר עליו. החוק הזה מדבר על ועדה לאנרגיה אטומית, אבל כולנו יודעים שלא מדובר באנרגיה אטומית. האם מייצרים אנרגיה אטומית בישראל? אנחנו מדברים על כורים אטומיים, שקיימים בארץ הזאת, והגיע הזמן לקיים לגביהם דיון. הכור האטומי שנמצא בדימונה, למשל, הוא כור אטומי ישן מאוד, וכור כזה – בעולם מוצא כבר משימוש מכיוון שהוא לא בטוח, מכיוון שהוא מסכן את האנשים שחיים מסביב, מכיוון שהוא מסכן בריאות וסביבה. אצלנו כל הנושא הזה, עמיתיי חברי הכנסת, נמצא תחת מסך ערפל כבד של עמימות, אבל מאחורי המסך הזה נמצאים גם סיכונים אמיתיים לחיים ולבריאות של בני אדם.
ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו חושבים שראוי, נכון וחשוב לקיים דיון אמיתי על השאלה האטומית, על הנושא האטומי, בכנסת ישראל. ראוי וחשוב לקיים דיון אמיתי גם על מצבם של הכורים, על מצבו של הכור בדימונה. האם השאלות הקשות שמתעוררות מסביב לכור הזה לא מחייבות שינוי אמיתי? לא מחייבות סגירה של הכור והפסקת הפעילות שלו? אלה שאלות, עמיתיי חברי הכנסת, שעלולות לעלות לנו בחיי אדם, לכן אסור לדחוק את השאלות האלה אל מתחת לשטיח. אסור לעמעם את השאלות האלה מאחורי מסך של עמימות. אזרחי ישראל זכאים לקבל תשובות. אנחנו צריכים להעלות את השאלות ולנהל את הדיון.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. אחד הדברים שנאמר עליהם כי די להושיב את ישראל על אדמתם זה מינוי השופטים: "כי די מינוי השופטים הכשירים כדי להושיב את ישראל על אדמתם".
אני רוצה לגעת בנקודה הזאת של מינוי הדיינים. במשך שנים רבות לא מתמנים דיינים. אנשים סובלים, יש הרבה טענות, יש הרבה חילול השם, משפחות מסכנות שסובלות בגלל הסחבת ועינוי הדין בבתי הדין הרבניים. תמיד הייתה הבעיה הפשוטה: כאשר קמה המדינה היו 100 שופטים ו-100 דיינים בבתי הדין הרבניים; היום יש 600 שופטים ועדיין יש פחות מ-100 דיינים בבתי הדין הרבניים. גם כאשר יש תקנים, במשך שנים לא מונו דיינים בגלל שאלות וויכוחים פוליטיים. גם בשנתיים האחרונות, רבותיי, כששרת המשפטים אילת שקד הצליחה למנות בין 100 ל-200 שופטים, באה ועדה למינוי שופטים – היא יושבת גם בוועדה למינוי דיינים – ושם רק לפני שנתיים, בחודש אלול, יותר משנתיים, הצלחנו למנות 22 דיינים כשירים. מאז ועד היום לא מונה אפילו דיין אחד. מנהל בתי הדין הרבניים זועק שאנשים מחכים בתורים. למה אנשים בשיא המשבר המשפחתי צריכים לסבול? אפשר למנות 27. כבר עכשיו חסרים 15 דיינים. מכל מיני סיבות שאני לא יכול למנות אותן פה, כי אני פשוט לא מבין אותן, אז מבחינת "גם לי גם לך לא יהיה", לא ממנים דיינים.
אני קורא מכאן, מהכנסת, למען אותם אנשים שסובלים ועומדים בתורים, למען הדיינים שכורעים תחת המשא, קודם כול למנות את הדיינים באופן מיידי. כבר כמה חודשים שהשר, יושב-ראש הוועדה למינוי דיינים, השר שטייניץ, מתבקש על ידי הרבניים הראשיים ועל ידי ועל ידינו, חברי הוועדה למינוי דיינים, שיקבע תאריך, שיפרסם ברשומות את כל הדיינים שנבחנו ועברו ועדות והם ראויים, כדי שנוכל למנות אותם. עד היום הזה לא התקבלה שום תשובה.
אני מנצל את הדקות והשניות האלו שנותרו לקרוא לשר יובל שטייניץ, לקרוא לראש הממשלה, לקרוא לחברי הוועדה למינוי דיינים: הבה נתאחד ונמנה דיינים כבר עכשיו, אם לא 27 אז לפחות את 15 החסרים, ובעזרת השם רק אז נוכל לרומם את קרנה של התורה, את קרנה של ההלכה, ותהיה לנו את התשובה להעיז פנים, להרים את הפנים נגד כל המבקרים את מערכות בתי הדין הרבניים.
אני מקווה שהקריאה שלי תישמע ובתוך חודש ימונו לפחות 15 דיינים, ובא לציון דיין. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אמן ואמן. תודה רבה לחבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת.
אם כן, אנחנו נעבור להצבעה. מי שמעוניין להצביע יתפוס נא את מקומו. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות לשעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 31
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28
נגד – 9
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות לשעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
28 תומכים, תשעה מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת – – –
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
תרשום אותנו נגד.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אתם מבקשים לפרוטוקול, אני לא משנה את ההצבעה. חברת הכנסת חנין זועבי, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה וחבר הכנסת סעיד אלחרומי מצרפים את התנגדותם לחוק – לפרוטוקול.
28 תומכים, תשעה מתנגדים – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
תוסיף אותי בעד.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני מוסיף, בסדר, זה רק לפרוטוקול.
הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון והכנה לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 2) (הכרזה על ארגון טרור או פעיל טרור בשל הכרזה מחוץ לישראל), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעת חוק, חוב' מ/1158); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – חוזרים אחורה: הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 2) (הכרזה על ארגון טרור או פעיל טרור בשל הכרזה מחוץ לישראל), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר צחי הנגבי, בשם שרת המשפטים. בבקשה, אדוני.
השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 2) (הכרזה על ארגון טרור או פעיל טרור בשל הכרזה מחוץ לישראל), התשע"ח–2017, מבקשת לתקן את חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, ולהסדיר מחדש את ההליך לאימוץ ההכרזה על ארגוני טרור זרים ועל פעילי טרור זרים בישראל.
חוק המאבק בטרור מסמיך את שר הביטחון להכריז על ארגוני טרור, לפי המלצת ראש רשות ביטחון, בהליך הקבוע לכך בחוק. כמו כן נקבע בחוק המנגנון שמאפשר אימוץ בישראל של הכרזות זרות של מועצת הביטחון ושל גופים אחרים על ארגוני טרור זרים ועל פעילי טרור זרים שאין לגביהם הכרזה ישראלית. הסמכות הזאת נתונה לפי חוק לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, בדומה להסדר שקדם לחקיקתו של חוק המאבק בטרור.
הממשלה מציעה בהצעת החוק הנוכחית שני שינויים מרכזיים: הראשון – העברת הסמכות לאימוץ ההכרזות הזרות לידי שר הביטחון, בדומה להכרזות הפנימיות. כך יופקדו כלל הסמכויות הנוגעות להכרזה על ארגוני טרור ופעילי טרור בידי גורם יחיד, הנושא באחריות להיבטים אלה של ביטחון המדינה, ואשר בידיו מרוכזים הידע והמומחיות – כל אלה שהם חיוניים לקבלת ההחלטה.
השני הוא שינוי הליך ההכרזה עצמו וקביעת מנגנון לאימוץ אוטומטי של הכרזות מועצת הביטחון של האו"ם למשך תקופה מוגבלת. במהלך התקופה הזאת תיבחן ההכרזה ויוחלט אם לאמצה בישראל דרך קבע – כל עוד הכרזת מועצת הביטחון עומדת בתוקפה. עוד יוחלט מהו המסלול המתאים ביותר לאימוצה של ההכרזה כאמור, בהתאם למסלולים שונים שקיימים בחוק בהקשר זה.
שינוי מנגנון ההכרזה הוא צעד הכרחי שנדרש כדי להבטיח את עמידתה של מדינת ישראל בסטנדרטים הבין-לאומיים המחייבים בעניין זה בכל הנוגע למהירות אימוץ הכרזות האו"ם במדינות השונות. בחודשים הקרובים צפויה להתקיים בישראל ביקורת של ארגון F.A.T.F – financial action task force – המוביל את המאבק הבין-לאומי בתחום מימון טרור והלבנת הון, ותיקון החוק נדרש כחלק מהיערכותה של מדינת ישראל לביקורת זו.
נוכח האמור, הממשלה מבקשת, אדוני היושב-ראש, לתמוך בהצעת החוק.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים כעת לרשימת הדוברים על פי הסדר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת הרב אייכלר, אדוני מבקש לדבר? אדוני רשום.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מוותר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה.
יהודה גליק (הליכוד):
כבוד השרים, אדוני סגן היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים. חבריי, ראשית, אני רוצה בנושא המאבק בטרור לברך את צבא ההגנה לישראל, את ראש הממשלה ואת שר הביטחון על המבצע המוצלח היום בעזה, שבו חוסלו גורמי טרור שכל מטרתם להפר את החיים של חפים מפשע בישראל.
ביקשתי את רשות הדיבור כיוון שאני רוצה לדבר על נושא אחר לחלוטין. שלחתי היום מכתב לכל חברי הכנסת. השבוע אנחנו נציין את יום הזיכרון להירצחו של יצחק רבין. זה יצוין בכנסת ביום רביעי. בשנה שעברה האירוע היה בושה למדינת ישראל, בושה לכנסת ישראל, בושה למשפחת רבין, בושה לדוברים, בושה לנשיא המדינה, מכיוון שאנשים לא ידעו לכבד את זכרו של יצחק רבין, לא ידעו לכבד את המקום הזה, את המושב החשוב הזה – שעסק בזיכרון הרצח – ורצו לנצל עוד איזו אמירה פוליטית, עוד איזו עקיצה פוליטית, עוד איזו קריאת ביניים פוליטית, וחיללו את האירוע הזה. אני רוצה מכאן לבקש מהדוברים שידברו ביום רביעי להקפיד על דברים ממלכתיים לכבודו של היום, לכבודו של יצחק רבין. אבקש מכל החברים פה להתאפק, להבליג, ולדעת לשמוע גם דברים שלא מסכימים איתם, אבל לדעת לכבד, וזה יביא הרבה כבוד לכנסת.
מלבד זה, במוצאי שבת תתקיים עצרת לזכרו של יצחק רבין בכיכר רבין בתל אביב. במשך שנים, חלק גדול מהציבור לא יכול היה להגיע לעצרת, מכיוון שהעצרת עסקה בהסתה נגד אוכלוסיית מחנה אחד בישראל, מחנה הימין, ובעצם, מחנה הימין הודר מהאירוע הזה. השנה, אף שהמארגנים ושני גופי שמאל – דרכנו ומפקדים למען ביטחון ישראל – התעלו על עצמם וקיבלו על עצמם, בהתחייבות, שכל הנאומים יעסקו בשיח תרבותי, יעסקו באיך מכבדים אחד את השני, יעסקו באחדות ישראל, כולנו עם אחד – אני קורא: זאת הזדמנות, השנה, שכולנו נוכל להגיע לשם. אני קורא לימין ולשמאל – אגב, הם חוטפים המון ביקורת על ההחלטה שלהם, אבל הם מתאפקים. לא ידברו שם פוליטיקאים, אבל כל חברי הכנסת שידברו, יעלו בסוף, ישירו יחד התקווה. הדוברים כולם התחייבו שלא לעסוק בפן הפוליטי והמפלג אלא בפן המאחד.
לכן אני פונה אל כולנו: בואו נכבד את היום הזה ונראה שאנחנו כעם מסוגלים להתאחד סביב מסר יחיד – נגד אלימות, וסביב היכולת לקיים פה שיח תרבותי. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
חיים ילין (יש עתיד):
זו באמת בעיה עם אלה שנשארים לישון בירושלים. הם קלב"ניקים.
היום הייתה שיחה – זה ב-small talk של הסיעה – הייתה ישיבה של יאיר לפיד עם נציגות הפרלמנט האירופי. מסתבר – אתם יודעים, אני אגיד לכם את זה הכי פשוט שיש: חיזבאללה הם לא ארגון טרור. ידעתם את זה? מישהו ידע את זה?
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אוהבי ישראל – – –
חיים ילין (יש עתיד):
כן, הם שומרים על הגבול הצפוני של מדינת ישראל.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
ציונים.
חיים ילין (יש עתיד):
בטח איפה אנחנו חיים – אני לא מצליח להבין את זה.
ענת ברקו (הליכוד):
איפה הם חיים? אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים.
חיים ילין (יש עתיד):
לא, אני גם אגיד לכם את זה. איך בכלל הגיע החוק הזה עכשיו? זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להיות מודעים לכל מה שקורה, אבל אם גוף חיצוני אומר: חיזבאללה, אז אנחנו לא מכירים בזה? מה, לוקח לנו פה פרוצדורה של שנים?
חבר'ה, תקשיבו טוב. אני רוצה לשים את הדברים מאוד בבירור. טרור זה לא גזרה משמיים; זה אנשים שלא רוצים אותנו ומשתמשים בטרור באופן – אני אגיד לכם פה, בפרלמנט – הכי לא דמוקרטי שיש. כי מה הם עושים? הם קובעים על ידי מיעוט שהם הולכים לתקוף. ההשלכות עלינו הן השלכות, אבל ההשלכות על האוכלוסייה שלהם – בכלל לא מתחשבים. אם עכשיו עוברים לרצועת עזה – ואין מה לעשות, אני אומר את זה פה, עכשיו, כשאני בירושלים, בכנסת ישראל. עכשיו דנים כולם, כל הפלגים ברצועת עזה, איך להגיב. אני אגיד את זה הכי פשוט שיש: 1,000 משאיות ביום נכנסות דרך מעבר כרם שלום לשקם את רצועת עזה. אתם יודעים שאני לא שייך לקואליציה, ואין לי דיבור סגור עם שר הביטחון ועם ראש הממשלה, הם לא חברים שאני שותה איתם תה, ובטח לא אוכל איתם ארוחת בוקר, אבל אני מודיע לכם: בפעם הבאה שאתם תנסו לעשות משהו דרך רצועת עזה, לא רק ש-1,000 משאיות לא יספיקו – לא יהיה איך לשקם את רצועת עזה. ואת העוול שאתם תעשו ל-2 מיליון אזרחים שחיים שם, שבחרו בכם באופן דמוקרטי, ועכשיו הם חוטפים את הדיקטטורה הזאת, אף אחד לא יוכל לשקם. מי שלקח אחריות לשלטון ברצועת עזה לא יכול לתת 2 מיליון אזרחים לרשות או לאחריות של מדינת ישראל. זה לא עובד, הנוסחה הזאת לא עובדת – אני אומר את זה פה.
עכשיו, כנסת נכבדה, יכול להיות שיש פה הרבה חילוקי דעות, בסדר? אבל על זה צריך להתאחד, על הדבר הזה שנקרא טרור. אם אנחנו לא מאוחדים, אנחנו לא נוכל לנצח אותם. אנחנו חייבים – 1. להיות מאוחדים; 2. להיות ערכיים. ואני אומר לכם את זה עכשיו, כאשר ראיינתי חבר באחת התוכניות ושאלתי אותו איך הוא מרגיש, כשהבן שלו טייס, ובקו הקדמי. הוא אמר שהדבר הכי חשוב לו זה לנסות שלא לפגוע באוכלוסייה האזרחית.
חברים יקרים, כל עוד אנחנו כצבא נשמור על ערכים, על המוסר, ואנחנו יחד נוכל להילחם נגד הטרור, תמיד ננצח אותו. ברגע שנהיה ברמה הנמוכה שלהם לא נוכל לנצח אותם. לא נהיה מאוחדים – ואנחנו נפסיד.
כבוד היושב-ראש, זה היה לי חשוב, כי כנראה הולך להיות לילה ארוך מאוד, ואני אומר לכל תושבי עוטף עזה: לילה טוב. תלכו לישון, ותקומו מחר ליום שצריך להיות יום רגיל בשבילכם.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני מרשה לעצמי בשם כולנו להצטרף לתקווה ולברכה. חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר. חברת הכנסת נאוה בוקר, בבקשה, גברתי.
נאוה בוקר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר הפעם על אלה שנותנים גיבוי לטרור ומעודדים אותו. חברים, בחודשים האחרונים, מאז הפיגוע הרצחני נגד בני משפחת סלומון בחלמיש, חלק מחברי הכנסת הערבים הסיתו, עודדו לאלימות והתירו את דמם של חיילי צה"ל ואזרחי ישראל. איימן עודה, האיש הכי רחוק מהודנה: נתת ברכה לפעילות טרור נגד חיילי צה"ל ונגד תושבי יהודה ושומרון. כן.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
מתי זה?
נאוה בוקר (הליכוד):
מתי זה? מחבל מתורבת שמכהן כראש הרשימה המשותפת – המסוכנת, סליחה – הצהרת בעמוד הפייסבוק שלך שיצרת קשר עם אסמאעיל הנייה. תגיד שלא. בירכת אותו על הפיוס?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אמרת מחבל?
נאוה בוקר (הליכוד):
עם הפתח. כן.
חברים, לא יעלה על הדעת שחבר כנסת יקיים קשר עם ארגון טרור. לא יעלה על הדעת. גם אתה, אדוני חאג' יחיא, אותו דבר. לפני כמה שבועות חגגת את השחרור של מחבל.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
את משקרת.
נאוה בוקר (הליכוד):
למה? הוא ריצה 12 שנים בגין אספקת חומר נפץ לחמאס, נכון או לא?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
למה את משקרת?
נאוה בוקר (הליכוד):
היית שם או לא היית שם? זו רק תשובה אחת פשוטה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
למה – – –
נאוה בוקר (הליכוד):
חברי כנסת שמתפרנסים וחיים מכספי הציבור של אזרחי ישראל מעודדים מחבלים.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כבר שלוש דקות – – –
נאוה בוקר (הליכוד):
ואת הבוגדת, חנין זועבי, שהובלת משט טרור לחופי ישראל, בשיא הגזענות שלך טענת שליהודים אין זכות להגדרה עצמית בכנס בארצות הברית. אתם מבינים? חברה בבית המחוקקים הישראלי שוללת את קיומה של מדינת ישראל.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אין זכות למדינה גזענית.
נאוה בוקר (הליכוד):
אנטישמית כפוית טובה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אין זכות למדינה גזענית.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה לאפשר לדוברת לדבר.
נאוה בוקר (הליכוד):
אני מתנצלת מראש שלא ציינתי עוד כמה כאלה מאותה סיעה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
איך את יכולה לומר על מדינת ישראל מדינה גזענית?
נאוה בוקר (הליכוד):
חבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת יואל חסון.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
גזענים.
נאוה בוקר (הליכוד):
אנחנו הגזענים.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברת הכנסת בוקר.
נאוה בוקר (הליכוד):
חבל שזה נאום בן שלוש דקות בלבד, כי גם שלוש שעות היו צרות מלהכיל את הפעולות שלכם, פלג החמאס ששוכן בכנסת ישראל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מספיק עם השטויות האלה.
נאוה בוקר (הליכוד):
חברים, עד מתי נמשיך לממן את הגיבוי לטרור מתוך בית הנבחרים? עד מתי?
ואני רוצה לומר לכם משהו: אתם, חברי הבית הזה – בדיוק למקרים האלה שציינתי קיים חוק ההדחה, ובשבועות הקרובים כולנו יחד צריכים לפעול להדחתם של אותם חברי כנסת מסיתים; בעצם אפשר לקרוא להם אויבי הכנסת, לא חברי הכנסת.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
משפט סיכום, בבקשה.
נאוה בוקר (הליכוד):
אז איימן, זועבי וטיבי, יש לי חדשות בשבילכם: מחבלים מקומם בעזה. פה זה ישראל. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו נעבור כעת להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 2) (הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור בשל הכרזה מחוץ לישראל), התשע"ח–2017 – כאמור, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 32
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40
נגד – 8
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 2) (הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור בשל הכרזה מחוץ לישראל), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, שמונה מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון ולהכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 81) (הקמת מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1162); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא והאחרון שעל סדר יומנו היום: הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 81) (הקמת מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק הזאת השר אלי כהן, בשמה של שרת המשפטים. אדוני, זכית. איך אתה מוותר על זכות גדולה כזאת, צחי? איך? בבקשה, אדוני.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
מוותר ומקפיד. אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
רק אל תסבך אותי עם חבר הכנסת אדלשטיין – אני לא יושב-ראש הכנסת; אולי יושב-ראש הישיבה. אומנם אני בקונסנזוס בערך כמוהו, ממלכתי כמוהו, אבל עוד לא.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
צופה לך גדולות.
אז אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשנת 2010 מערכת בתי המשפט בישראל קפצה מדרגה. במטרה לייעל ולשכלל את האכיפה הפלילית, המינהלית והאזרחית בעניינים כלכליים, תוקן בשנת 2010 חוק בתי המשפט, ונקבע כי עניינים כלכליים יהיו בסמכותם העניינית של בתי המשפט המחוזיים. כמו כן, הוקמה במסגרת התיקון מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המורכבת מהרכב קבוע של שופטים מקצועיים, ובפניה נדונים הליכים פליליים, מינהליים ואזרחיים בעניינים כלכליים.
לאור הניסיון המוצלח בפעילותה של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בכוונת משרד המשפטים לתקן במסגרת חוק בתי המשפט ולקבוע כי תוקם מחלקה כלכלית נוספת בבית המשפט המחוזי בחיפה, שבה יכהנו שופטים בעלי המקצועיות והמומחיות הנדרשות להכרעה בעניינים כלכליים. הקמת מחלקה כלכלית גם בבית המשפט המחוזי בחיפה תייצר תשתית קבועה של מערכת שיפוט יעילה ומקצועית שבה יידונו עניינים כלכליים בתחום האזרחי ובתחום הפלילי.
מציינת השרה שקד שההתמקצעות הכלכלית, ויחד איתה היעילות שתיווצר מכך, ישרתו את הציבור, ובכללו את המגזר העסקי, בחיפה ובאזור הצפון כולו. בהחלט אני חושב שיש פה בשורה חשובה לצפון. לא בכדי השר הנגבי ביקש ממני לבוא ולהציג את הצעת החוק הזאת, שמתייחסת לבית משפט כלכלי – זה לא רק יד המקרה, רק הזמנים – ולכן הממשלה מבקשת מכם לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לאדוני השר. נעבור כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אדוני מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אדוני מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אדוני מוותר; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אדוני מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, גברתי. אחריה נעבור להצבעה. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה.
נורית קורן (הליכוד):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, השר צחי הנגבי, חבריי חברי הכנסת, היום היה יום מיוחד בבית הנשיא, אחרי שבוע גדוש – בשבוע שעבר, ביום חמישי, מונתה נשיאה חדשה לבית המשפט העליון, הנשיאה חיות, והיום מונו עוד שני שופטים לבית משפט העליון: יוסף אלרון ווילנר. כשהייתי בהשבעה היום הבנתי שעשינו את הדבר הנכון, ובעצם באנו, הוועדה לבחירת שופטים ראתה לנכון למנות דווקא את אלרון – למרות ששופטי בית המשפט העליון אמרו עליו שהוא לא קורץ מהחומר המתאים לבית המשפט העליון – גם לשנות קצת את ההרכב בתוך בית המשפט העליון. אומנם בית המשפט העליון בתקופה האחרונה נתן פסיקות שהיו מאוד מתריסות ופוליטיות. אני מאוד מקווה שקצת תשתנה האווירה ושישתנו האנשים שנמצאים בתוך בית משפט עליון, וכך יעלה האמון של הציבור בבית משפט עליון ובמערכת בתי המשפט בכלל.
ההצעה להביא בתי משפט כלכליים זו הצעה מצוינת וחשובה, כי הכול הפך להיות היום יותר – כל נושא ונושא שפיט. לכן, חשוב שיהיו שופטים שמבינים בנושא הכלכלי, כדי שהציבור שמגיע להידיין בבתי המשפט יקבל את השופטים הטובים ביותר, המקצועיים ביותר, וגם שנצמצם את זמן ההמתנה לכל משפט; שלא ייקח כמה שנים טובות אלא לקצר את התהליך. השר אלי כהן, שר הכלכלה, אני חושבת שזה שאתה הצגת את החוק זה מצוין, כי זה מראה את החשיבות שאנחנו מייחסים לבתי משפט כלכליים. אני מאוד מקווה שלא תהיה להם עבודה. אני מאוד מקווה.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
יישר כוח על – – – האתיופיים ובעוד דברים.
נורית קורן (הליכוד):
תודה רבה, אדוני השר. אמשיך לעשות. אני שואבת מכל חבריי כאן את הכוחות לריב עם שופטי בית משפט עליון, וגם עם הלשכה כשצריך, ולמנות שופטים מקצועיים, איכותיים ואנושיים על מנת שלציבור שלנו, אלה שמגיעים לבית משפט, יהיה הטוב ביותר. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. אדוני השר עולה לסכם או מצביעים? מצביעים.
חברים, אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 81) (הקמת מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה), התשע"ח–2017. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 33
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 81) (הקמת מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון ולהכנה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, ברצות השם, מחר, יום שלישי, י"א בחשוון התשע"ח, 31 באוקטובר 2017 למניינם, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 22:20.