דברי הכנסת

דברי הכנסת ד / מושב רביעי / ישיבות רע"ג–רע"ה / כ"ד–כ"ו בחשוון התשע"ח / 13–15 בנובמבר 2017 / 4 חוברת ד' ישיבה רע"ג הישיבה המאתיים-ושבעים-ושלוש של הכנסת העשרים יום שני, כ"ד בחשוון התשע"ח (13 בנובמבר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 7 עליזה לביא (יש עתיד): 8 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 8 איתן ברושי (המחנה הציוני): 9 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 9 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 10 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 11 יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 11 לאה פדידה (המחנה הציוני): 12 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12 דב חנין (הרשימה המשותפת): 13 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 14 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 15 נחמן שי (המחנה הציוני): 15 רויטל סויד (המחנה הציוני): 16 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 17 מוסי רז (מרצ): 17 יואב קיש (הליכוד): 18 ענת ברקו (הליכוד): 19 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 20 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 20 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 21 יואב קיש (הליכוד): 21 מה האתגר המדיני של ממשלת ישראל בעקבות ההזדמנויות החדשות שנוצרו 21 מיכל רוזין (מרצ): 22 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 25 יואב קיש (הליכוד): 27 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 30 טלי פלוסקוב (כולנו): 34 שר החינוך נפתלי בנט: 37 יאיר לפיד (יש עתיד): 39 יעקב מרגי (ש"ס): 42 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 43 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 45 מוסי רז (מרצ): 47 אורלי לוי אבקסיס: 48 נחמן שי (המחנה הציוני): 50 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 51 יואל חסון (המחנה הציוני): 52 דוד ביטן (הליכוד): 55 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 83 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 100 בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת 107 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 108 הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017 109 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 109 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 112 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 112 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 115 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 115 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 46) (תשלום גמלה לבני זוג), התשע"ו–2016 115 שר החינוך נפתלי בנט: 116 דב חנין (הרשימה המשותפת): 116 איציק שמולי (המחנה הציוני): 118 יעל גרמן (יש עתיד): 120 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 120 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 121 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 122 יהודה גליק (הליכוד): 123 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 124 איתן ברושי (המחנה הציוני): 125 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 126 נאוה בוקר (הליכוד): 128 מיכל בירן (המחנה הציוני): 129 הצעת חוק האזורים הימיים, התשע"ח–2017 131 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 131 דב חנין (הרשימה המשותפת): 134 יעל גרמן (יש עתיד): 135 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 136 מוסי רז (מרצ): 137 תמר זנדברג (מרצ): 138 איתן ברושי (המחנה הציוני): 139 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 142 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 142 הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון) (עקרונות המשפט העברי), התשע"ז–2017 142 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 142 איציק שמולי (המחנה הציוני): 146 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 147 דב חנין (הרשימה המשותפת): 150 מוסי רז (מרצ): 153 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 154 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 157 אורן אסף חזן (הליכוד): 158 ציפי חוטובלי (הליכוד): 160 אלעזר שטרן (יש עתיד): 161 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 163 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ד בחשוון תשע"ח, 13 בנובמבר 2017, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4701/20 וכלה בהצעת חוק פ/4744/20 – הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (עלון לצרכן של תכשיר מרשם), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – הקדמת גיל הזכאות), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירה חקלאית כעבודה מועדפת), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת חיים ילין, עודד פורר, עמר בר-לב ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ואיימן עודה; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – החזר הוצאות למאבטח), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – שלילת הכרה ממכינות המעודדות סירוב פקודה והסתה), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עילות לעבירות הסתה ופשע שנאה), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – היוון קצבה על ידי שאיר הזכאי לפנסיה תקציבית או לקצבה מקופה אחרת), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, אחמד טיבי, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, רחל עזריה, רועי פולקמן, חיים ילין, איילת נחמיאס ורבין, מוסי רז, מיכל בירן ויצחק וקנין; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין ואיימן עודה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד תרומת מזון), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עימה קלון), מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לסטודנטים בעבור התנדבות), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול העבירה על העלבת עובד ציבור), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מוסי רז, יהודה גליק, בצלאל סמוטריץ ומיקי רוזנטל; הצעת חוק מינוי ייצוג משפטי לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, אילן גילאון, עיסאווי פריג', תמר זנדברג ומוסי רז; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מוסי רז, תמר זנדברג, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ואילן גילאון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי בעד ילדים), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הגברת משילות הממשלה במינויי משרות), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק סייג בעבירות ייחוד המקצוע במתן שירותים על ידי בעל מקצוע מוסמך בדין הזר לאזרח שאינו אזרח ישראלי (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – הודעה בדבר זכאות למענק), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בגין משיכה הונית מקופת גמל), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – מכרז להפעלת השירות האזרחי), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי בריאות נוספים לילדים יתומים ונטושים), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הכנסת (תיקון – הרחבת תקופת הצינון במעבר לשדלנות בכנסת), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מוסי רז, סתיו שפיר ויהודה גליק; הצעת חוק מיצוי זכויות והנגשת מידע, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר, אלי אלאלוף, ניסן סלומינסקי, מיכאל מלכיאלי, מנחם אליעזר מוזס, רועי פולקמן, יעקב מרגי, דב חנין, יעקב פרי, איציק שמולי, יוסי יונה, שולי מועלם-רפאלי, עמיר פרץ, איל בן ראובן, מיקי רוזנטל, יואל רזבוזוב, יפעת שאשא ביטון, דוד ביטן, דוד אמסלם, אברהם נגוסה, מרב מיכאלי, מכלוף מיקי זוהר, יעקב אשר, מירב בן ארי, רחל עזריה, עאידה תומא סלימאן, סתיו שפיר, אילן גילאון, מיכל בירן, נחמן שי, יעל כהן-פארן, יואב בן צור, יהודה גליק, ישראל אייכלר, אורי מקלב, יואל חסון, חיים ילין ויעל גרמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבאות הביטוח הלאומי לשכר הממוצע במשק), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – פטור מארנונה לחיילים בודדים), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – הכרזה על קיום מונופולין ואיסור על מחיר מופרז וטורפני), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק סמכויות למניעת התעללות בבעלי חיים (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת איתן כבל, נורית קורן, ציפי לבני, תמר זנדברג, נחמן שי, קסניה סבטלובה, מרב מיכאלי ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – התחשבות במסורת ישראל), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, יצחק וקנין, יואב בן צור, יעקב מרגי, מיכאל מלכיאלי, מכלוף מיקי זוהר ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – תשלום בשעות המנוחה השבועית), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה מוגדלים לעצמאית), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עימה קלון), מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הגבלת עמלה בעד שירותי סליקה שמשלם עסק זעיר, קטן או בינוני), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצגת משך הזמן שנותר ברמזורים המיועדים להולכי רגל בקרבת בית ספר ובית אבות), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת קצבת הנכות), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – ביטחון תזונתי למחוסרי דיור), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הקצאת תוספת שנתית ייעודית לתרופות למחלות יתומות בסל שירותי הבריאות), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, איציק שמולי, בצלאל סמוטריץ, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הקצאת תוספת שנתית ייעודית לתרופות למחלות יתומות בסל שירותי הבריאות), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול הפסקת פעילות הטלוויזיה הלימודית), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, אורן אסף חזן, יעקב מרגי, אורלי לוי אבקסיס, עודד פורר, נחמן שי, יוסף ג'בארין, לאה פדידה, תמר זנדברג, אלעזר שטרן, ענת ברקו, יעל גרמן, מיכל בירן, איציק שמולי, עמר בר-לב, מוסי רז, דב חנין, נורית קורן, סאלח סעד, קסניה סבטלובה, מרב מיכאלי, יואב בן צור, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, מיקי רוזנטל, עמיר פרץ, יצחק וקנין, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, מיקי לוי, ציפי לבני, יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, נאוה בוקר, אברהם נגוסה, מיכל רוזין ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – סמכות להכרזה על אי-התאמה בין הוראות חוק לחוק-יסוד), מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תחולה על תושבי מזרח ירושלים ושיקול דעת שר הפנים), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה, שולי מועלם-רפאלי, דוד ביטן, יעקב מרגי, טלי פלוסקוב, שרן השכל, עודד פורר ורועי פולקמן. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, כרגיל, נאומים בני דקה. אין היום הצעות אי-אמון. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם, מי שמעוניין, ודאי, בבקשה. חברת הכנסת עליזה לביא, את יכולה לפתוח היום את הנאומים, בבקשה, גברתי, ואז נקבע את התור הלאה. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברותיי, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הסכנות שבמינויים פוליטיים. כאן הקואליציה מובילה חוק שיקל ויאפשר מינויים פוליטיים. רק בשבוע שעבר המליצה הרשות לניירות ערך להגיש כתבי אישום בפרשת בזק נגד בעלי השליטה בחברה, גם נגד המנכ"לית וגם נגד עוד בכירים שם, ומנכ"ל המשרד מושעה. רבים שם, ובכירים, מושעים. יש פה כתב אישום שאומר באופן חד-משמעי – ואין ספק בכלל שבמשך קרוב לשנתיים המשרד עצמו עבד אצל בזק: מקדם אינטרסים של בזק, מעביר מידע פנימי לחברה, מסתיר את זה מגורמים מקצועיים. בדיונים שקיימנו כאן בבית, הזה ביקשנו ושאלנו ודיברנו והגשנו שאילתות – שום דבר לא עצר את השנתיים האחרונות שבהן ראינו איך מינויים פוליטיים מקדמים אינטרסים. אז אם למישהו לא היה ברור למה אנחנו נגד החוק הזה, שמבקש לתת לשרים למנות מינויים פוליטיים, אז הינה התשובה מול עינינו. מבקר המדינה, הוא בעצמו כותב על זה בדוח ביולי 2017, ואומר: "התנהלות משרד התקשורת מעידה על חולשה רגולטורית ואינה עולה בקנה אחד עם תפקידו כרגולטור האמון על האינטרס הציבורי". אז כתב האישום הזה, החומרה שלו היא מאוד רבה. אבל מעבר לחומרה המאוד-גדולה – שהיא מאוד גדולה, וצריך לתת עליה את הדעת ואת הדין – חברים, אסור לנו, אסור לנו לאפשר מינויים פוליטיים, בטח לא במשמרת שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה, חברת הכנסת לביא. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, היום התבשרנו שראש עיריית ירושלים ניר ברקת מתכנן, דוחף, להרוס שכונה שלמה בכפר עקב. אין ספק שמדובר בניסיון או במעשה שיכול להצית התנגדות. רק שיהיה ברור: אני מתנגד לכל מי שבונה על קרקע ציבורית שהיא לא לו או במקום בית ספר או כביש וכדומה. אבל כאשר מזניחים יישוב שלם בלי תשתיות, בלי תקציבים, בלי תכנון, ואנשים נאלצים לבנות, זאת התוצאה. אבל להרוס שכונה שלמה, כאשר בהתנהלות של עמונה עשו הכול כדי להכשיר את השרץ ומצאו פתרונות ותקציבים, זה מוכיח את המדיניות של איפה ואיפה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אבו עראר. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, חבריי, היום התקיימה פה הפגנה של למעלה מ-1,000 עובדים של הקרן הקיימת לישראל בקול זעקה גדולה על החלטה דורסנית של הממשלה – שכנראה תעלה עוד הערב לקבל גיבוי של הכנסת – על חיסולה של הקרן הקיימת לישראל. בצד ההתנגדות שלנו לוויתור על הערכים שבשמם פועלים הקרן הקיימת והמוסדות האחרים של מדינת ישראל והעם היהודי מאז קק"ל, 115 שנה, יש גם שאלה של העובדים והדאגה לעתידם. 2 מיליארד שקל שהממשלה רוצה לקחת מקק"ל, בנוסף ל-2 מיליארד שקל ומעלה שקק"ל כבר העבירה על פי ההסכם, הם גם איום על העובדים ועל הביטחון הסוציאלי שלהם. לכן, אני קורא ליושב-ראש הכנסת לדחות את הדיון – בטח לא הערב, זאת לא שאלה שצריך לעשות אותה בחיפזון כזה – ולשקול מחדש אם ניתן להגיע להבנה עם הקרן הקיימת לישראל תוך כדי ביטחון לעובדים ושמירה על היעדים והמשימות של הקרן הקיימת לישראל. הינה, הגיע שר החינוך, הוא בוודאי יתמוך בדבריי שמוקדם ואין סיבה לחסל את קק"ל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה. מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, כלי מרכזי שבו משתמשת המדינה כדי לנשל קרקעות הוא הריסת הבתים בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב, ובכוונה – כאילו להכריע ולהכניע את התושבים, את האזרחים הבדואים, לנשל אותם מקרקעותיהם ולהעביר אותם למקומות שאנו עדיין לא יודעים. הכתובת לכך, הכתובת של המדינה, היא מינהלת הבדואים. מי שמנהלת את מינהלת הבדואים, לידיעתכם, חברים, היא עמותת רגבים, הנתמכת על ידי השר אורי אריאל וגם מיוצגת כאן על ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. לכן, אני פונה אליך, מכובדי היושב-ראש, להתערב אישית, לפחות בחמשת או בששת החודשים הבאים, בימי החורף, בוא נגיד, ולהקפיא את הריסת הבתים; שלא נשאיר משפחות עם ילדים, עם זקנים, עם זקנות, בלי קורת גג בחורף הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, בשבוע האחרון קיימה משלחת של הרשימה המשותפת ישיבות חשובות במטה של האיחוד האירופי בבריסל וכן בפריז, בעיקר בפגישה עם המזכיר הכללי של הארגון, ארגון ה-OECD – ארגון מאוד חשוב, שגם מדינת ישראל נמנית עם המדינות החברות בו. כבוד היושב-ראש, אני חושב שזה מאוד טבעי, ואף מאוד בריא, שחברי כנסת יקיימו פגישות בזירה הבין-לאומית עם אחראים באותה זירה. צר לי לראות, תוך כדי הישיבות האלה, שדווקא שרת המשפטים איילת שקד אומרת לאחד העיתונאים בישראל ש"ערביי ישראל וכנסת ישראל צריכים להוקיע מתוכם את הגיס החמישי", ממש כך, את הגיס החמישי, "שמנסה להרוס את הדו-קיום בין יהודים לערבים בישראל ולבצע פיגועים מדיניים במדינה שהם מתיימרים להיות אזרחיה". כל זה על כך שחברי כנסת מקיימים ישיבות? אני מתפלא, חבר הכנסת, איך הגענו למצב כזה שחברי כנסת במשכן הזה לא יכולים לצאת ולקיים פגישות מדיניות, פגישות פוליטיות, כחלק אינטגרלי מהעבודה הפרלמנטרית שלהם, ולייצג את הדאגות של ציבור הבוחרים שלהם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חבר הכנסת יוסף עטאונה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לרעידות אדמה מדיניות אני חושבת שישראל יודעת לתת מענה אסטרטגי; היא יודעת להתחמש – היא יודעת לעשות מה שצריך. אבל לרעידות אדמה אמיתיות אני חוששת שישראל לא ממש מוכנה; רק ב-24 השעות האחרונות אנחנו עדים לשלוש רעידות אדמה בעולם, אחת מהן לא רחוק מכאן, היא הורגשה בתל אביב – במרכז הארץ – אני מודה שלא הרגשתי אותה, אבל אולי אני רגילה לרעידות אדמה מפה, מהמליאה, אז אני לא מרגישה אותן כשהן קורות באמת. הכנסת נדרשה לנושא הזה, אדוני היושב-ראש, לא אחת, בכל הוועדות שלה. אני קוראת מכאן שוב: מדובר כאן בעניין דרמטי ומשמעותי מבחינתה של מדינת ישראל, שאינה ערוכה לו בשום צורה. אנחנו יודעים שפיקוד העורף שלנו וארגוני ההצלה של ישראל יודעים ללכת לעזור לאחרים בעולם, אבל אנחנו צריכים להבין שאם חס וחלילה קורה משהו כזה בארץ, רעידת אדמה נוסח מה שקרה באיראן – ובישראל זה היה 4.6 בסולם ריכטר – אנחנו לא מוכנים לדבר הזה, ואנחנו חייבים להתעשת, ומיידית. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יוסף עטאונה, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על תאונות עבודה, במיוחד בענף הבנייה. אתמול ליווינו למנוחות ולקבורה עוד קורבן של תאונות עבודה בענף הבניין, סאלם אל-אעסאם. תופעה זאת וטרגדיה זאת, לפי דעתי, צריך להפסיק אותה. אי-אפשר להשלים עם מצב שעובדים יוצאים בבוקר למקום העבודה בבניין וחוזרים לקבורה. המצב כל כך עגום ומופקר באתרי הבנייה בארץ – יש כ-13,000 אתרי בנייה ו-17 מפקחים מטעם משרד העבודה והרווחה. לפי דעתי, זה לא מספיק. צריך לקחת אחריות, במיוחד משרד העבודה והרווחה, לפקח על הוראות הבטיחות באתרי הבנייה, ובמקומות שהייתה רשלנות באתרים – צריך להוציא צווי סגירה לאתרים שיש בהם רשלנות. אחראים ומנהלי עבודה באתרים שהתרחשו בהם אסונות, צריך להעמיד אותם לדין – לשלם את המחיר. אי-אפשר להמשיך עם מצב זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת עטאונה. חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. לאה פדידה (המחנה הציוני): יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, הסכמי הגג, תוכנית גג – חוץ מליטוף אגו אין בה שום דבר. בנייה מואצת – הוגש דוח של משרד הפנים שאומר כך: הסכמי הגג – מכה שתדרדר את הפריפריה. רשויות מקומיות שחתמו על ההסכם יעברו מתקציב מאוזן לגירעון. אין בהם לא תכנון בר-קיימא ולא תחבורה. אז אדוני שר האוצר, אני קוראת לך מכאן, במקום לרוץ ריצת אמוק לגזור סרטים ולתלות שלטים של קמפיין, לא בושה להגיד: טעיתי. אני לא באמת חושב עליכם, הפריפריה אלא אני חושב על פעילות בחירות. צריך לעצור את התוכנית הזאת, ואל תמכור לי פריפריה, כי אני באה גם משם וגם מהשלטון המקומי. תוכנית של בנייה שלא מביאה בחשבון שירות לתושב, תכנון בר-קיימא או נושא תחבורה היא בכייה לדורות. אני מבקשת ממך, אל תנהל קמפיין על חשבוננו, שר האוצר. לא בושה להגיד: טעיתי, לפני שזאת תהיה בכייה לדורות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת פדידה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הבחור מוחמד מחמוד טאהא מהעיר כפר קאסם נורה ונהרג בחודש יוני השנה על ידי שומר בתחנת משטרת כפר קאסם. מוחמד נהרג על ידי השומר בדם קר; הוא לא סיכן את חייו של השומר ולא סיכן את חייו של אף אחד. לאחרונה נודע להוריו של מוחמד ולאנשי כפר קאסם מכמה מקורות שמח"ש עומדת לסגור את תיק החקירה נגד השומר. אני קורא לשר לביטחון הפנים ולמח"ש שלא לסגור את התיק, כדי להעמיד את הרוצח לדין. השהיד – מוחמד טאהא הוא שהיד. (אומר בערבית: השהיד מוחמד טאהא הוא שהיד. תפארת וחיי נצח לשהיד מוחמד טאהא וחרפה וקלון לרוצח הפחדן.) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, על עוול קשה – על 300 פלסטינים מצפון בקעת הירדן שביום חמישי האחרון קיבלו מהצבא צו שמורה להם לפנות את רכושם בתוך שמונה ימים מהמקום שבו הם גרים. בין האנשים האלה 60 תינוקות, ילדים קטנים. המשפחות האלה חיות דורות כקהילות רועים באזור של בקעת הירדן. זה מקור הפרנסה שלהם, כך הם חיים. הצבא בעצם מבקש להרוס את הבתים שלהם, לפנות את מכליות המים, את מתקני הצאן – בעצם מעמידים אותם בסכנה, כשאנחנו נכנסים לחורף. מדובר באחת הקהילות המוחלשות ביותר בגדה המערבית; קהילה מנותקת ומבודדת לחלוטין ממרכזים עירוניים, ומוקפת מכל הכיוונים בשטחי אש. פעם נלחמים נגדם בצווי רכוש, פעם בצווי הריסה, פעם צו שטח צבאי סגור, פעם צו לתת אדמות שלהם להתנחלויות. זו פגיעה בזכויות האדם, זאת מלחמה נגד אזרחים שלא עשו שום דבר, זה מעשה טרנספר, שהוא פשע על פי המשפט הבין-לאומי ועל פי כל אמת מידה אנושית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה אל-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול אירעה רעידת אדמה לא רחוק מהארץ. בואו נשאל את עצמנו מה התוכניות ומה המוכנות של המדינה. למדינה יש תוכנית ארוכת טווח לחזק מבני ציבור כמו בתי ספר ובתי חולים. ארוכת טווח – יותר מ-20 שנים. השאלה אם התוכנית הזאת מתממשת, מי עוקב אחריה, ואם יש תוכנית עם לוחות זמנים. לאזרחים – ואלה הרוב – יש תמ"א 38. תמ"א 38 באה להגיד לאזרחים: אנחנו נחזק לכם את המבנים ואתם תשלמו בזה שתהיה לכם תוספת דיירים באותו מבנה. אבל הקבלנים שירצו לעשות את החיזוקים האלה עושים את זה אך ורק באזור המרכז, כי שם מחיר הדירות גבוה. המסקנה היא שרוב הבתים במדינת ישראל, במקרה של רעידת אדמה, הם בסכנה, במיוחד הבתים שנבנו לפני 1980 – רובם בסכנה, והתקן החדש מתייחס למבנים לפני 1980. אני חושב שהמדינה צריכה לקחת את זה לידיים, ולא להשאיר את החיזוקים אך ורק באזור המרכז או בגוש דן. רעידת האדמה לא תבחר רק בגוש דן, אלא היא יכולה לפגוע בכל האזרחים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היישוב אל-פורעה בנגב, שנמצא בהליך הכרה, נמצא דרום מערבית לעיר ערד ומזרחית לכסייפה. חיים בו כ-7,000 תושבים. ביישוב יש מרכז שירותים, יש בית ספר יסודי ותיכון ויש כביש גישה, אבל משום מה אין בו סניף קופת חולים ואין תחנה לבריאות האם והילד. המצב הבריאותי ושירותי הבריאות לתושבים שם זועק לשמיים. אי-אפשר – לאחר שנים רבות – לאפשר ולתת לאוכלוסייה החלשה הזאת להתנייד לערים שמסביב, לערד או לכסייפה, כדי לקבל שירות בסיסי – שירותי בריאות. כולי תקווה שזעקתם של תושבי אל-פורעה – ששר הבריאות וכל העוסקים בדבר ייקחו את המשימה הזאת: לפעול מהר ככל האפשר לספק את השירות החיוני הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חברי הכנסת, לתשומת ליבכם – גם אלה שבמליאה וגם אלה שבחדרים – מסתובבות פה כל מיני שמועות על ישיבות של ועדות בזמן המליאה. לא יודע מה מקור השמועות. אני מודיע חד-משמעית: אין דבר כזה ישיבת ועדה בזמן המליאה. לא התקיימה אף ישיבה כזאת מתחילת המושב, וגם לא תתקיים. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז אין עכשיו ישיבה של ועדת הכנסת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אין שום ישיבה של שום ועדה. לא ניתן שום אישור לשום ועדה – מתחילת המושב – לשבת בזמן המליאה. אז לכן, נא לא להתייחס לכל השמועות האלה. כמו שאמרתי, אין לי מושג מה מקור השמועות. סליחה – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, זה התור שלך. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להביא לידיעתכם שאתמול בית משפט השלום בבאר שבע גזר את דינם של ארבעה בתים של היישוב אל-זרנוג להריסה. אנשים נאלצים להתמודד לא רק עם הריסות ביתם אלא גם עם הקנס שהוטל עליהם – קנסות כבדים, אלפי שקלים – בין 15,000 ל-20,000 שקל. שניים מהבתים שנגזר דינם להריסה מהם בתיהם של מחמוד ועומר אבו-קוידר, שנהרגו בהתפוצצות של נפל של הצבא, שהוא השאיר אשתקד, ב-25 באפריל בשנה הזאת. למרבה האירוניה והאכזבה, האנשים האלה שאחראים על מדיניות ההריסה ערכו ביקור תנחומים אצל המשפחות. בין היתר יאיר מעיין, שאחראי על זה, כביכול. חבל שלא אמרו להם שהם הולכים להרוס את ביתם בקרוב. אנחנו מכאן, ממליאת הכנסת, קוראים להפסיק לאלתר את מדיניות ההריסה של הבתים הערבים הבדואים בנגב ולהתחיל להכיר בכפרים הלא-מוכרים. אנחנו גם חושבים שבמדיניות הזו אין פתרון. הם הורסים לשם הריסה. לא מספקים שום פתרון – לא זמני ולא קבוע. הורסים ומשאירים את האנשים ללא קורת גג. אני חושב שזה לא מתאים לשנת 2017, במדינה שכביכול מתיימרת להיות דמוקרטית. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה גם שוב לברך את נשים עושות שלום, שיושבות פה איתנו, ואני אדבר על זה גם בהמשך. אני רוצה להתייחס לידיעה שהופיעה בימים האחרונים, שמדינת ישראל נכנסה למהלך מורכב ורציני של איסוף 20 מיליון שקל בקהילות היהודיות בחוץ-לארץ כדי לממן את חגיגות ה-70 למדינת ישראל באותן נציגויות. קראתי את הידיעה הזו כמה פעמים כדי להאמין. תקציבה של מדינת ישראל נכון להיום הוא 500 מיליארד שקל – חצי טריליון. 20 מיליון שקל זה 0.039% או 0.034% מהתקציב. שאלתי את עצמי האם מדינת ישראל לא מסוגלת למצוא את המשאבים האלה בעצמה. למה צריכים ראשי נציגויות, 71 נציגויות של ישראל ברחבי העולם, להתחיל לשנורר עכשיו כסף מארגונים מקומיים, יהודים ולא-יהודים, מבעלי הון וממי שאינם בעלי הון, לעשות התרמות – כדי לציין מה? את יום העצמאות של מדינת ישראל. מה העצמאות הזו אם אתה צריך לבקש טובות ממיליונרים – או מסתם עמך ישראל או עם יהודי – במקומותיהם? את הרעיון הנואל הזה הוביל ראש הממשלה בהיותו שר חוץ. אני מבקש לעצור את הדבר הזה. זה מיותר בתכלית. אולי נאסוף בארץ 20 מיליון שקל ונממן את החגיגות האלה ונוותר על כך ונחסוך לעצמנו את הבושה ואת האודם בלחיינו כאשר הנציגים שלנו יצטרכו לבקש כסף מיהודים במקומותיהם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר – שר החינוך, בדיוק הדברים מופנים למורים ולאנשים במשרדך, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר ביום רביעי הותקפה מורה כשהיא מקבלת אגרוף ואושפזה. היום, אנחנו יודעים שנערים ירו ברובה אוויר והפנו אותו כלפי מורה בבית הספר. לא יכול להיות שאנחנו נימצא בעידן שבו מורים נמצאים תחת מתקפה פיזית – גם לא מילולית, אבל בוודאי ובוודאי לא שמופנית כלפיהם אלימות. הדבר הזה חיים להיפסק. תשימו לב, אנחנו רואים אלימות נגד רופאים שכל חטאם הוא שהם נמצאים בחדרי מיון, נותנים לנו את השירות ונמצאים בעבודה תחת לחץ. מורים בבתי הספר, גם הם כבר יעד וסופגים אלימות. הדבר הזה חייב להיפסק. אני סמוכה ובטוחה – אדוני, שר החינוך, אתה בוודאי תיקח את זה כיעד ותטפל בתופעה. אבל גם כאן בבית הזה חייבת לצאת קריאה מאוד מאוד ברורה שמגנה כל אלימות – בוודאי מילולית אבל בוודאי ובוודאי פיזית. לא יכול להיות שמחר בתי ספר יסודיים בחלק מהערים יצטרכו לשבות שעה אחת לאות הזדהות ורק זו תהיה הסנקציה. צריכה להיות אמירה הרבה יותר חדה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אחריו – חבר הכנסת מוסי רז. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, יש לי בקשה למשטרת ישראל. הוגשה היום תלונה נגד חבר הכנסת דוד אמסלם. אני חלוק על חבר הכנסת אמסלם בהרבה מאוד דברים, בוודאי עם החוקים האחרונים שהוא מקדם, אבל אי-אפשר להגיד שזה לא לגיטימי. הפנייה למשטרה בעניין הזה צריכה להיות: חד-משמעית, עד כאן. המשטרה צריכה להודיע היום שהיא לא תטפל בתלונה הזו. היא לא רלוונטית, היא תלונת סרק. היא פוגעת לא רק בחבר הכנסת אמסלם אלא בכל פעילותו של כל חבר כנסת שמנסה לקדם את סדר-היום שלו. כאמור, אני חלוק על חבר הכנסת אמסלם לחלוטין. אני רוצה להגיד גם כמה מילים על מהות החוק. החקיקה, במיוחד מה שנקרא חוק ההמלצות, היא חקיקה שהיא לא ראויה לכנסת ישראל. בחוקה האמריקנית כתוב במפורש שלא יקודם שום חוק פרסונלי, לא נגד אדם ולא נגד שום גוף, והחקיקה לא תשמש אמצעי לפתור בעיות פרסונליות. בסופו של דבר, העיתוי של ההצעות של אמסלם – אם רוצים לדון בהמלצות של המשטרה, כן או לא – צריך לנתק את זה מחקירות ראש הממשלה. צריך לדון בזה ברצינות ולא בהקשר הזה. בהקשר הזה זה מטיל על זה – יש לזה בוודאי יתרונות ויש לזה חסרונות, וצריך לדון על זה ברצינות, אבל בעיתוי הזה, בעת הזו, בטיימינג הזה, זה מעורר אי-נוחות גדולה. ולכן, גם מבחינתך, אדוני היושב-ראש, אם אתה מצטרף לקריאה הקודמת שלי, ודאי, אני משוכנע שתצטרף, להגן על חסינותו ועל יכולתו של חבר כנסת לפעול ולא להיות מוטרד בתלונות במשטרה, תצטרף גם לנושא הזה של חקיקה פרסונלית שהוא לא ראוי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואב קיש. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות נשים עושות שלום היקרות מאחוריי, לפני ימים אחדים, ביום חמישי, הגיעו אנשים לביתם בקרבת ההתנחלות משכיות ומצאו מתחת לאבן צו שמורה ל-500 איש לעזוב את ביתם, בלי חקיקה של הכנסת, בלי פיצוים. חשבתי שזו הזדמנות להביא עוד כמה מהדברים שקרו בשבועיים האחרונים בשטחים הכבושים ואיש לא מדבר עליהם: סמוך לחלמיש פלסטיני שנהג ברכבו נורה למוות על ידי הצבא; אחותו שהייתה איתו נפצעה. בתקריות אחרות נפצעו מידי הצבא 41 פלסטינים. מתנחלים פצעו שני פלסטינים. מתנחל אחד נפצע בידי פלסטיני. בכפר א-דווא נהרס בשוגג מבנה על ידי פגז של טנק. תארו לכם שזה היה קורה בהרצליה, או אפילו בעמונה. בטובא, א-ספאי ומג'אז נפגעו בתים, לא תאמינו, מתרגיל של חיל האוויר. עפו גגות באוויר. מעניין שזה לא קורה ברמת דוד או במקומות אחרים ליד בסיסים של חיל האוויר. בשמונה מקרים נגנב יבול וכמובן, 179 פלסטינים נעצרו ב-66 מבצעים. הגיע הזמן להפסיק עם זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד מילה אחת על המשמעות של מה שהכנסת הזאת יכולה לעשות בנושא ביטוח סיעודי ברמה הלאומית. יש לנו שרים בקואליציה שרוצים ומאמינים שהדבר הזה נכון וצריך לקרות. מדובר בשר ליצמן – שזה בתחום העשייה שלו – מדובר בשר כץ, שגם מדבר על ביטוח סיעודי ממלכתי. אני חושב שיש תמיכה רחבה בתוך הממשלה לעניין. לפני שנה, בדיוק באותו תאריך, לקראת נובמבר, גם עמדנו לפני סוף הפוליסות של ועדי העובדים, של הביטוח הקולקטיבי, ואמרנו, הולך להיות משבר גדול. נתנו עוד שנה. המשבר הזה, שמגיע לפתחנו בינואר הקרוב, צריך להסתכל עליו כעל הזדמנות. הגיע הזמן. אני חושב שהתכנסנו, חברי כנסת נציגים של כל סיעות הבית, עם תמיכה רחבה של 80 חברי כנסת שחתמו על חוק ביטוח סיעודי ממלכתי, שאומר בצורה הכי פשוטה, שלכל אדם בישראל, כל קשיש בישראל, מגיע לקבל מהמדינה את השירות. השירות הזה הוא לא מינימלי – כמו שהוא נמצא היום בביטוח הלאומי – אלא קצת מעבר, ויאפשר לקשיש להישאר עם הראש מעל המים גם ברגעים הקשים שלו, ברגעים הקשים שבהם הוא מוצא את עצמו תלוי באחרים, זקוק לעזרה. אסור לנו במקום הזה לסרב. חובה עלינו וחובה עלינו מהבית הזה להוביל את הקריאה הזו: "אל תשליכני לעת זקנה". תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואב קיש. אחרונת הדוברים היא חברת הכנסת ענת ברקו. בבקשה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על הקמפיין הבין-לאומי באיסטנבול שנעשה כעת בחסות חכמי דת אסלאמיים לשחרור מי שנקרא "שיח' אל אקצא" ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שהפך להיות טרוריסט בין-לאומי שמוביל דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל בעולם, החזון שלו הוא כזה. הוא הוביל את הפיגועים שיצאו מאום אלפחם בחסות המואזין מחמולת ג'בארין, שנרצחו בהם שני שוטרים שלנו, סתאוי ושנאן, זכרם לברכה. הקמפיין הבין-לאומי הזה בעצם מביא אותנו להבין שהתנועה האסלאמית, הפלג הצפוני, לא רחוקה מתנועת החמאס, וכל הדברים האלה נעשים בחסות השיח' קרדאווי, אותו שיח' שהלבין את פיגועי ההתאבדות בעולם האסלאמי ונתן להם את הצידוק המוסרי בפתווה מפורסמת – כולל לנשים – ללכת ולהתפוצץ. שיח' ראאד סלאח צריך למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח לנצח. הוא לא ראוי להיות אזרח ישראלי. הוא מסוכן מאוד והוא מסוכן למדינת ישראל ולכל לאזרחי ישראל. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): לכל אזרחי ישראל, אדוני התנועה האסלאמית, אבו עראר. הוא מסוכן, וגם אתה חבר התנועה האסלאמית. גם אתה. שיח' אל-אקצא – בשם של אל-אקצא הוא מנסה להצית כאן מלחמה דתית, ואתה תומך בזה. גם אתה מסית ומדיח, בחברה הבדואית ובכלל. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): אני זוכרת ימים שבדואים התגייסו לצבא והם היו החיילים הכי טובים. אתה מסית אותם ואתה הבאת את התנועה האסלאמית לכפרים הבדואיים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני גאה – – – ענת ברקו (הליכוד): בדיוק ככה. למה היא מובילה אותך? ראינו למה – לרצח ופיגועים. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ושלישית: הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 15) התשע"ח–2017, שהוחזרה מוועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (איסור חניה באופן החוסם רכב אחר), התשע"ח–2017. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש, מטעם ועדת הכנסת. אין צורך בהצבעה לאחר הודעת יושב-ראש הוועדה. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי הצעה לסדר-היום בנושא: יוזמה חדשה להפרדת השכונות הפלסטיניות בירושלים, הצעת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, ישראל אייכלר, חיליק בר ואחמד טיבי, תידון בוועדת הכנסת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. מה האתגר המדיני של ממשלת ישראל בעקבות ההזדמנויות החדשות שנוצרו [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הסעיף הבא שעל סדר-היום הוא מה שמכונה אצלנו "40 חתימות". הנושא: מה האתגר המדיני של ממשלת ישראל בעקבות ההזדמנויות החדשות שנוצרו – דיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי הכנסת. מי שתפתח את הדיון היא חברת הכנסת מיכל רוזין. לזכותה יעמדו עשר דקות. אחריה, חלוקת הזמן בין הסיעות השונות היא על פי גודלן של הסיעות השונות. בסוף הדיון – התייחסות ראש הממשלה וראש האופוזיציה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. מיכל רוזין (מרצ): אדוני ראש הממשלה – שר החינוך, אני מקווה שתיתן לראש הממשלה להקשיב לי. שר החינוך נפתלי בנט: אנחנו – – – מיכל רוזין (מרצ): לא, לגברים אין חלוקת קשב. בכל זאת יזמנו את הדיון הזה כדי שראש הממשלה יקשיב לנו ואפילו יענה לנו על הדברים. בדרך כלל כשאני פונה אליו בדברים הוא גם משיב לי, אז אני מקווה שגם הפעם. יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, ראש הממשלה, אני אפתיע ואומר לך שאני תומכת בעמדתך – חבל שאתה לא מקשיב לי, אז אתה לא יודע במה אני תומכת – שלא צריך להגביל כהונה של ראש ממשלה בישראל. אני חושבת שאנחנו לא נמצאים במשטר נשיאותי, אנחנו נמצאים במשטר פרלמנטרי. אבל בכך מסתיימת ההסכמה שלי איתך מכיוון שאותך – לא צריך להגביל את הכהונה שלך אלא להחליף אותך. מבט חטוף בסקרים לאחרונה מעיד שהציבור, גם הציבור שנתן לך את המנדט, מבין שכלו ימיך; מבין שלא יצאת לחפש אתונות ולא נמשחת להיות מלך והציבור החמוץ מבקש לו מנהיגות ישרה והוגנת. הצאר הרוסי ניקולאי הראשון אמר פעם: יש רק איש אחד שאינו גונב והוא אני עצמי, משום שהכול שייך לי. אז נראה שזו גם עמדתך. אתה עומד כאן במליאה ומכריז קבל עם ועדה שלקחת מתנות והמשטרה ממשיכה בחקירות תיק 1000 ו-2000 ו-3000 ומי יודע מה עוד מסתתר במעמקי המצולות. כמו שאמר השופט בדימוס רובינשטיין: לציבור יש הזכות לדעת לא רק על עבירות פליליות של אישי ציבור, אלא גם על התנהגות בלתי מוסרית מצידם, שיש בה מידה של כיעור. והכיעור מתגלה במלוא תפארתו בכהונתך כראש ממשלה. ביד אחת מינית את מפכ"ל המשטרה ואת היועץ המשפטי לממשלה, ובשנייה אתה מערער על מעמדם, כי אולי גם הם לא מוכנים להצטרף לפמליה שנחקרת היום בלהב 433. אתה ממשיך להוכיח לציבור שאין דבר שמעניין אותך, לא הסיעוד הציבורי, לא הנכים, לא הרווחה, לא החינוך, לא הבריאות, אלא רק הישרדותך הפוליטית. כל פועלה של ממשלתך היא הגנה פרסונלית. נראה כי אימצת את המשפט של נשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד, שאמר: "זו חובת האזרח לתמוך בממשלה, אבל לא חובת הממשלה לתמוך באזרח". ממשלה שדחתה השבוע שוב את יישום ההסכם עם הנכים; אותה ממשלה שחשובים לה במיוחד עכשיו חוק ההמלצות, החוק לאיסור מעצר של אדם ללא עבר פלילי וגובה משכורתו של מפכ"ל המשטרה. הפסקתם אפילו לנסות לשרת את הציבור. הפסקתם להעמיד פנים שזה מעניין אתכם. כינוס מיוחד לחוק קאיה יש, אבל הנכים – לא עכשיו. אז איך הבית הזה לא רועד? איך? כך פועלת מלוכה, לא משטר דמוקרטי, ואתה, נתניהו, אינך מלך. בבחירות האחרונות דיברת על עצמך כעל בייביסיטר, וחשבתי לעצמי: אולי אני אשכור אותך – למרות שילדיי כבר די גדולים – לערב. אבל פחדתי לחזור הביתה ולגלות שהשטיחים נעלמו, מישהו אכל לי את כל הוופלים בארון ובשירותים נעולים שלושה עדי מדינה. ישראל זקוקה לממשלה שעובדת עבור הציבור, וזאת לא הממשלה הזאת. הממשלה הזאת עסוקה בלהלך אימים על המשטרה. אבל מה שעצוב יותר מכול לי – כמי שבאה לבית הזה בשביל לקדם שינוי אמיתי בתפיסת המדיניות של המדינה – הוא שהלשכה שלך לא נותרה יתומה רק ממקורבים אלא ממנהיגות משמעותית. לצערי הרב, מהלשכה שלך יוצאת בעיקר הסתה. מערכת משומנת של הסתה בוטה – נגד אזרחי ישראל הערבים, נגד ממשלות האופוזיציה, נגד ארגוני השמאל, נגד מפלגות השמאל, וכמובן, ארגוני זכויות האדם שפועלים לסיום הכיבוש ולקידום תהליך השלום. הם עושים את זה ואנחנו עושים זאת, כי ממשלת הקיפאון המדיני שלך לא מציעה ביטחון לאזרחי ישראל, לא תקווה ולו הזעומה ביותר. יושבות פה בקהל נציגות של ארגון נשים עושות שלום. הנציגות האלה, האימהות והאבות בישראל, שואלים אותנו: איך מונעים, איך מונעות, את המלחמה הבאה? איך מונעים, חס וחלילה, את אובדן החיים של עוד אזרח או חייל? איך מונעים את הפחד של תושבי עוטף עזה? איך מספקים פתרונות אמיתיים ולא פלסטרים, ואתה ממשיך להציג את מדיניות ניהול הסכסוך. אתם ממשיכים לבנות בנייה חסרת תקדים של יחידות דיור וכבישים עוקפים בשטחים ובמזרח ירושלים. לפי דוח חדש שמפורסם היום, של ארגון שלום עכשיו, מתחילת השנה אושרו לא פחות מאשר 88 תוכניות עם 6,742 יחידות דיור ב-59 התנחלויות שונות. כשני-שלישים מהן נמצאות מחוץ לתוואי הגבול – גם כשמדובר על הגושים הגדולים. אל אלה מצטרפות ההתנחלות עמיחי – שזאת הפעם הראשונה מאז 1991 שממשלה בישראל מקימה התנחלות רשמית חדשה במו ידיה – התנחלויות זמניות לטובת מתנחלי המאחזים: נתיב האבות, מגרון החדשה, שבות רחל ב', כרם רעים. אתם מקימים עוד 31 יחידות בלב חברון ועדיין נמנעים מלפנות את המתנחלים בבית המכפלה, על אף עמדת המדינה, שאתם עצמכם חתומים עליה. הסיסמאות הריקות שלכם שההתנחלויות עוזרות לביטחון הן סיסמאות ריקות. הנתונים מראים חד-משמעית ש-80% מכוחות צה"ל בשטחים עסוקים באבטחת התנחלויות ומאחזים בלתי חוקיים ולא בפעילות התקפית, לא בסיכול פיגועים ולא באימונים ובהכנה לשעת חירום. ההתנחלויות לא מגינות על הביטחון שלנו, הן מסכנות את הביטחון שלנו. חיילי צה"ל עסוקים בהגנה עליהן במקום על גבולות המדינה ועל אזרחיה. אבל מה? לא רק אני אומרת את זה, כמובן. רבים ראשי הביטחון, כולל אלה שמופיעים פה בבית הזה בוועדת חוץ וביטחון, שמדברים על הסכנה והקושי; "שמאלנים", ראשי שב"כ לשעבר, ראשי צבא לשעבר – שאתם לא סופרים אותם כבר, כי כולכם אצלכם כבר הפכו לשמאלנים אם הם חושבים שונה לחלוטין. במציאות של הכיבוש, עדיין אין 3 מיליון תיירים – איפה שר התיירות – שבאים לבקר, אבל יש יותר מ-3 מיליון פלסטינים שמבוצרים מאחורי חומות האפרטהייד ההולך ונבנה. פעם החומה היא מחסום בדרך לעבודה ופעם היא חומה בדרך לבית ספר ופעם היא גדר הפרדה שחוצה בין משפחות. מציאות הכיבוש ליד הגינות הירוקות של ההתנחלויות. רק ל-16 מתוך 180 הכפרים הפלסטיניים בשטחי C יש אישור חיבור למים זורמים. עשרות קהילות פלסטיניות חיות על פחות מחצי מכמות המים המומלצת פר נפש על ידי ארגון הבריאות העולמי. זאת ממשלת המתנחלים שאתה עומד בראשה. ממשלת מתנחלים שמעדיפה את עמונה על פני דימונה, שמעדיפה את בת עין על פני ראש העין ומעל הכול, מעדיפה את חברון על פני פתרון – פתרון אמיתי לכל אזרחי ואזרחיות ישראל. רק בשבוע שעבר עמדת והתגאית על 800 מיליון שקלים שאתה מעביר לכבישים עוקפים בגדה המערבית. 800 מיליון, על חשבון כבישי הדמים שגובים דמים בכבישי ישראל. אתה מעדיף את עוקף חווארה על פני כביש 204, שמחבר בין ירוחם לדימונה. אתה מעדיף את עוקף אל-ערוב ושיקוע קלנדיה על להציל נפשות בכביש 90 שבין מצפה רמון לאילת. כמובן, עוד לא התחלתי לדבר על ירושלים ועל התוכנית של אלקין להוציא מאות אלפי פלסטינים מחוץ לגבולות ירושלים, אבל כמובן לא בדרך של הידברות והסכם מדיני אלא פשוט בדרך של להציב עוד מגבלה לפתרון שתי המדינות. סקר של מכון מתווים אומר בצורה חד-משמעית שהציבור מאמין שמדיניות החוץ של ישראל צריכה להתמקד בקידום הקשרים עם מדינות ערב המתונות, ו-70% מאמינים ששיתוף פעולה אזורי הוא חשוב והסכם עם הפלסטינים הוא חשוב. מגיעה לאזרחי ישראל הנהגה שלא מונעת מאינטרסים סקטוריאליים צרים של המתנחלים. מגיעה לישראלים התקווה להיות חופשיים בארצנו, לחיות בביטחון, לקיים את אמונתנו כרצוננו. אנחנו, נציגות ונציגי השמאל בישראל, מחויבים לתקווה הזאת. אנחנו מחויבים לספק פתרונות בני-קיימא ולא פלסטרים. אנחנו מחויבים לרפא את השסעים שאתה והממשלה שלך יצרתם בקרב האזרחים והאזרחיות הישראלים. אנחנו מחויבים להזכיר שדרך השלום עדיפה על דרך המלחמה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברי הכנסת, נציגי הסיעות עכשיו, כפי שאמרתי, לפי גודלן. חבר הכנסת עמר בר-לב מטעם המחנה הציוני. יש סיעות שחילקו את הזמן, אז הנציג השני ידבר בסיבוב השני. חמש דקות לרשותך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה. לפני כשבועיים גילה צה"ל מנהרה התקפית שחדרה לתוך ישראל. טוב שצה"ל גילה וטוב שפוצץ אותה. לפני כשנתיים, כשעוטף עזה היה חשוף לחלוטין למנהרות ההתקפיות, אתה אמרת, אדוני ראש הממשלה, לראשי המועצות בעוטף עזה ובהזדמנויות נוספות – אני כמעט מצטט: הכסף לא יהווה בעיה ולא יהווה מכשול בפני בניית המכשול הקרקעי. אז אמרת. בתקציב המדינה לשנים 2017–2018, בקריאה ראשונה לא היה שקל אחד לטובת בניית המכשול. המשמעות: הפקרת יישובי עוטף עזה עד שנת 2020. אז מה אם התחייבת? רק לאחר שפעלתי נמרצות במסגרת ועדת המשנה למוכנות צה"ל למלחמה, שאני עומד בראשה, ראה זה פלא, נמצאו 3 מיליארד שקלים לבניית המכשול, שהחלה שנה וחצי לאחר שאתה, ראש הממשלה, הבטחת שלא תפקיר את העוטף. אם היית עומד במילה שלך, המנהרה שפוצצו עתה לא הייתה מתקרבת לקיבוץ כיסופים, לא הייתה בכלל חודרת. לך דע אם זאת המנהרה האחרונה. מתחקיר מבקר המדינה התברר שלפני צוק איתן ישבתם בקבינט הביטחוני כמו בציור של אותם שלושה קופים: האחד לא רואה, השני לא שומע והשלישי לא מדבר. אתה, ראש הממשלה, לא רואה. שר הביטחון לא שומע את סקירות המודיעין, ובנט, השר בנט שיושב גם כן כאן, שותק ולא מתעניין. אבל אחרי צוק איתן – מברברים וממשיכים לא לעשות? אדוני ראש הממשלה. אתה יודע בדיוק כמוני שהסיבה היחידה שהאיראנים מתכוונים להקים בסיס צבאי דווקא מדרום לדמשק היא רק בשביל לשבת על השלטר שידליק ברגע הנוח להם מלחמה רב-גזרתית של חיזבאללה, סוריה, איראן וחמאס כנגד ישראל. על פי מקורות זרים, הם כבר בנו בסיס כזה מדרום לדמשק. רוסיה, ארצות הברית וירדן גיבשו הסכם הפסקת אש בסוריה, ומי לא בחדר? אנחנו; ואת מי לא סופרים? אותנו. איך קרה שאת אזור החיץ ברמת הגולן קבעו לנו אחרים? איך קרה שעל פי ההסכם, איראן תתיישב לפתחנו. ואתה, ביבי – במשמרת שלך – אתה מאפשר זאת. ושוב, אפס הישגים. נאדה. שום כלום. ובגזרה הפלסטינית? הגיע הזמן לומר את האמת. הסכם הפיוס הפלסטיני כבר יצר לישראל כמה יתרונות: חודשים ארוכים של שקט יחסי בעוטף עזה, וזה לא במקרה כי אם הודות למצרים, השותפה האסטרטגית שלנו, שחזרה למלא תפקיד מוביל ברצועה. מצרים לוחצת את החמאס להסכם עם הרשות; דוחקת לשקט כלפי ישראל – שנשמר, ואנחנו נהנים ממנו; קוטעת את החיבור בין חמאס לדאעש בסיני – זה בוודאי אינטרס ישראלי מובהק. שלא לדבר על כך שמצרים דוחקת את קטאר ואיראן מהרצועה. ואיך אתה, אדוני ראש הממשלה, גומל לנשיא מצרים, שותפנו האסטרטגי: אנחנו לא נשב עם אש"ף למשא ומתן כל עוד ההסכם בתוקף. עצימת עיניים זו מהווה כישלון ביטחוני ממשי, שגם הפוגעת באינטרס המשותף לנו ולמצרים. ובזמן שפה יש קיפאון מדיני והדממה, אפס עשייה, שם באמריקה כבר מכינים את המסמכים להסדר. אז נכון שהנשיא טראמפ ידוע כאיש עסקים ממולח, אבל זו המדינה שלנו, זו האחריות שלנו. ואחרון לעת הזאת, אדוני ראש הממשלה, הנושא האהוב עליך מכול, הסכם הגרעין עם איראן. לפני יותר משנתיים הודעת לנו ולעולם כולו כי הסכם הגרעין המתגבש הוא רע לישראל, ויצאת לסכל אותו. שמענו אותך מעל כל במה אומר "לא" להסכם – בקונגרס, באו"ם ובכל הזדמנות. אבל הנאומים המרשימים שלך לא שכנעו את ארצות-הברית ולא את אף אחת מהמעצמות האחרות, וההסכם נחתם, אדוני ראש הממשלה. לא ספרו אותך ולא סופרים אותנו. אדוני ראש הממשלה, אמרת "לא" וקיבלת "כן", וראה זה פלא, אפילו הנשיא טרמפ וממשלו החדש העדיף להקשיב ליועציו ולא לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני מסיים. אדוני ראש הממשלה, בכל הזדמנות אתה מספר לנו, אפשר לומר אפילו מטיף לנו, על הישגיך המדיניים, על הטור הארוך של שועי עולם המחכים למוצא פיך. אז לסיכום, בא נסקור באמת את הישגיך המדיניים: ניסית למנוע חתימה על הסכם גרעין רע בתקופת הנשיא אובמה – נכשלת; ניסית לגרום לביטול הסכם הגרעין בתקופת הנשיא טרמפ – נכשלת; האיראנים מתיישבים ברמת הגולן, ולא הצלחת למנוע זאת – נכשלת; פגעת באינטרס הישראלי-מצרי המשותף ברצועת עזה והסכם הפיוס – גם קיבלת ציון נכשל; המתנה מנומנמת ליוזמה אמריקנית בעניין הפלסטיני – ציון נכשל. כשאין יוזמה ואין אומץ, הכישלונות לא מפסיקים להיערם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת איימן עודה מהרשימה המשותפת. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כמה אירוני שהנושא של הדיון היום הוא: מצבה המדיני של ישראל בעקבות ההזדמנויות שנוצרו. למה אירוני? כי חלק מאלו שעלו כאן לדבר, וכבר דיברו אפילו, פורסם רק השבוע שהם פועלים נגד המדינה, ויותר מכך – פועלים נגד הזכות הבסיסית של העם היהודי למדינה משלו בארץ ישראל: מצטרפים לאויבינו וטוענים כנגד הצהרת בלפור. אנחנו מציינים 100 שנה לקבלתה, והם מנסים לשנות אותה. הם יעלו לדוכן הזה ויטיפו לנו ולראש הממשלה על בידוד מדיני שלא קיים ועל הפעולות של הממשלה שגורמות לנתק ואיבה עם מדינות העולם, כאשר באותו הזמן עצמו הם עושים את הדברים האלה ופוגעים בלגיטימיות שלנו. רק החודש מפלגת מרצ הוציאה את המילה "ציונות" ממצע המפלגה, ואתם באים להטיף לנו מוסר. תודה רבה, באמת. משתמשים בהיסטוריה שלכם כמפלגה ציונית ומעצימים את ההתנגדות לישראל; כמו ששונאינו מנסים לעשות, לצערי, גם בקרב עמנו זה קורה. אבל בואו נדבר על איך נוצרו ההזדמנויות. ראש הממשלה, ההזדמנויות נוצרו בצורה מאוד ברורה. ההזדמנויות נוצרו כי העולם בראשות ארצות הברית מבין היום שאיראן היא הבעיה ולא הפתרון. ואני שואל אתכם, חברי האופוזיציה: מי דחף כל השנים האלה להבנות בממשל האמריקני לעניין הזה? הרי כאשר ראש הממשלה, בהבינו את גודל השעה, נסע לקונגרס האמריקני להעמיד אותם על הסכנות בהסכם עם איראן, כל האופוזיציה נעמדה על הרגליים האחוריות; יושב-ראש האופוזיציה – האמת, שהוא גם היום בוז'י הרצוג – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא הצליח. יואב קיש (הליכוד): צקצקו בלשונם: איך ייתכן שאנו פועלים כנגד מדיניות אמריקנית מוצהרת? נכון, היה אז נשיא אמריקני שהייתה לו מדיניות שגויה, וראש הממשלה לא ויתר על האמירה הזאת. אז אני אגיד לכם את זה הכי פשוט והכי ברור: כן, כך מייצרים הזדמנויות, כך משנים מציאות וכך בונים את ההיסטוריה. אבל אוי לבושה – פה הכול פשוט הפוך: המצב המדיני של מדינת ישראל הולך ומשתפר. ראש הממשלה יוצר קשרים עם מדינות שישראל מעולם לא הייתה איתן בקשר, מחזק את מעמדה של ישראל בקרב מדינות שהיו עוינות או ניטרליות כלפינו, ואנחנו מקיימים קשרים וקרבה עם מדינות רבות שהשתיקה יפה להם. אני ביקשתי ממשרד ראש הממשלה שיביאו לי את הפגישות שהוא עשה בשנת 2017. מה שאתם רואים פה בצבעים זה רק הפגישות המדיניות. אני יכול להקריא לכם מ-12 בינואר: שר החוץ של נורבגיה, ראש ממשלת גרמניה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת קיש, נא לא להציג מסמכים מעל הדוכן. זה לא מקובל. יואב קיש (הליכוד): אוקיי, לא מקובל. בסדר. אבל סדר-היום הזה מלא פגישות מדיניות. אין שום בידוד. שום בידוד ושום שמוד. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אבל מה התוצאה? יואב קיש (הליכוד): אגיד לך מה התוצאה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): הסכם הגרעין ממשיך לרוץ, ומועצת הביטחון – – – יואב קיש (הליכוד): אני אגיד לך מה התוצאה. זה שעכשיו במצרים פועלים להרגיע את הרוחות – מי מתאם את זה? סתם ככה זה קורה? זה שעכשיו בעזה, אחרי שהג'יהאד האסלאמי קיבל מכה קשה בראש, הם בשקט והם מפחדים, זה קורה סתם? זו המדיניות של ראש הממשלה והממשלה הזאת. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (הליכוד): באזור שלנו, חבר הכנסת בר-לב, מבינים רק כוח. כל ויתור על שטח או על איזה עיקרון ישראלי זה חולשה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני מסכים איתך שהג'יהאד מבין רק כוח. יואב קיש (הליכוד): אז בואו לא נתעלם מרוח האחווה ששוררת עכשיו בין הרשות לחמאס. החמאס הוא ארגון טרור שקורא להשמדת ישראל ופועל לכך בכל כוחו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): נכון, אבל עד עכשיו יש שקט. יואב קיש (הליכוד): אם יפנו שכנינו לשלום – ניענה להם. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אנחנו פונים לחמאס להשתלט על הג'יהאד. יואב קיש (הליכוד): אבל צריך לשים לב היטב, כשלב מקדמי וראשון לכל מהלך, ראשית – החזרת נעדרינו מעזה. כל מתווה אחר שבו החמאס משמר את נשקו – המשמעות היא שהרשות הפכה לארגון טרור הפועל כנגד ישראל. אנחנו לא נעצום את עינינו מול המציאות. אנחנו יודעים שכל מחווה מתפרשת כחולשה ומהווה רוח גבית לטרור אסלאמי, כאן ובכל מקום אחר בעולם. אם אנחנו מסתכלים על הזירה המדינית, אם אנחנו מסתכלים על האו"ם, אם אנחנו מסתכלים על השינוי הגדול במדיניות האמריקנית – הוא לא קורה מעצמו. צריך ראש ממשלה של מדינה שיעמוד נכוחה נגד כל הלחצים, וגם נגד ממשל אמריקני, ויסביר להם שהם טועים. אז ידוע כבר שנים שהשמאל בישראל סובל מעיוורון מדיני. הממשלה הזאת וראש הממשלה הזה ערניים ועומדים על משמר ישראל, ויודעים לנצל את ההזדמנויות באזור, גם בשקט וגם לא בשקט. הוכחנו זאת עד היום. הדמוקרטיה בכלל, והדמוקרטיה הישראלית, היא דבר נפלא. היא מאפשרת חילופי שלטון ואידיאולוגיה דרך בחירות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. יואב קיש (הליכוד): בקצב הזה, עם העיוורון המתמשך בצד הזה של המפה, אתם תישארו שם ואנחנו כאן עוד הרבה מאוד זמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני, עד ארבע דקות לרשותך. אחריו תעלה חברת הכנסת טלי פלוסקוב. איימן עודה (הרשימה המשותפת): עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ראש הממשלה שקוע עד צוואר בחקירות 1000, 2000, 3000 – 4000 כבר מתבשלת. האזרחים כמעט איבדו את הספירה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – לא קשור. איימן עודה (הרשימה המשותפת): כשנתניהו לחוץ, נתניהו עושה את מה שהוא הכי טוב בו: מסית, מפלג ומפיץ שנאה. כלבי התקיפה שלך משתוללים. חוק אחרי חוק הם יקבעו שאתה זכאי ושלא יהיה כלום, כי אסור לחקור כלום. אמיר אוחנה (הליכוד): מי אלה כלבי התקיפה? ענת ברקו (הליכוד): הוא מודאג. איימן עודה (הרשימה המשותפת): ה"ביביתון" הרחיק לכת עד כדי לסמן בכותרת הראשית – לא פחות – עיתונאית ערבייה, מקבולה נסאר: אויבת המאיימת למוטט את השלטון הציוני. ומדוע? כי אישה ערבייה, ועוד עם דעות פוליטיות, ממונה להתמודד עם נושא שממש, אבל ממש, לא מעניין אותך, ראש הממשלה – הקטל הנורא והיומיומי בדרכים. כעומק החקירה, עומק החקיקה הגזענית והמפלה. לכן חוק הדגל הנוכחי של ממשלת השיסוי הלאומית הוא ניסיון לקבוע בחוק-יסוד, והפעם בצורה רשמית, שהאזרחים הערבים הם אזרחים סוג ב'. חוק שכל מטרתו העמקת העוינות והאפליה. את חזונך המדיני, ראש הממשלה, כולנו מכירים: לעד תחיו על חרב. אפילו חבריך האמריקנים, מג'ון קרי ועד ידידך האישי והקרוב טראמפ, יודעים שאתה וממשלתך – אתם חזית הסירוב לשלום. חברי הכנסת וחברות הכנסת, נסו לדמיין איך רואה את החיים פיראס, ילד פלסטיני שגדל כל חייו בבקתה רעועה בבקעה. משפחתו מתפרנסת מחקלאות ומצאן, ומצליחה לגרד מעט הכנסות שמספיקות בקושי להאכיל את בני המשפחה. לפני כמה ימים הצבא תלה בכביש ליד הבית שלהם צווי הריסה. אפילו לא טרחו להודיע להם ישירות. בצווים כתוב שהולכים להרוס את כל הכפר. הוא שומע את ההורים שלו מדברים שאין להם לאן ללכת, שזאת אדמתם ומולדתם, אבל הם לא יודעים איך הילדים ישרדו את החורף ללא קורת גג. אתם יכולים לדמיין מה המחשבות שעוברות בראשו של פיראס הקטן?   ממשלת הכיבוש והסיפוח בונה התנחלויות והורסת כפרים פלסטיניים, ומחריבה את חלון ההזדמנויות הצר שעוד נשאר להשגת הסכם שלום שיטיב עם שני העמים החיים פה בארץ הזאת. חברי וחברות הכנסת, אנחנו נמצאים בצומת שבו ברור יותר מאי-פעם שיש רק שתי אופציות – רק שתי אופציות: שלום או אפרטהייד. אני יודע שיום אחד הכיבוש יסתיים, זאת לא השאלה. השאלה היא רק מתי וכמה קורבנות פלסטינים וישראלים ישלמו עד אז בחייהם. ענת ברקו (הליכוד): למה – – – כולם רוצים לחיות בה? למה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ברקו, נו. ענת ברקו (הליכוד): למה? אם – – – למה אתם לא רוצים לחיות בה? אורן אסף חזן (הליכוד): לא קצת התבלבלת? איימן עודה (הרשימה המשותפת): השאלה היא – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מספיק, מספיק. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – רק מתי, וכמה קורבנות פלסטינים וישראלים ישלמו עד אז בחייהם. אורן אסף חזן (הליכוד): מאז – – – השתבשה דעתך, אדוני. איימן עודה (הרשימה המשותפת): והאחריות על הדם שיישפך, על הסבל ועל השכול, היא שלך, ראש הממשלה בנימין נתניהו – – אורן אסף חזן (הליכוד): שלך, כי אתה תומך בטרוריסטים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – על כך שסירבת שוב ושוב ללכת בדרך השלום ובחרת בהמשך הכיבוש והשליטה הצבאית בעם אחר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אנחנו בוחרים בשלום, ואתה בוחר באפרטהייד. אורן אסף חזן (הליכוד): סטנדאפיסט. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איימן עודה. נא לא להפריע. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה, גברתי, מטעם סיעת כולנו. חמש דקות. אחריה – השר חבר הכנסת נפתלי בנט מטעם הבית היהודי. בבקשה, גברתי. טלי פלוסקוב (כולנו): תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, שרים, אני רוצה לנסות לשנות אווירה באולם כאן. מה הולך פה? כולנו עיוורים? אנחנו שומעים ורואים רק שני דברים – חקירות של ראש הממשלה והצעות חוק פה, כאלה בודדות, של חברי כנסת מסוימים. זהו? שום דבר אנחנו לא שומעים ולא רואים? אני דווקא רוצה לדבר על הדברים הטובים שקורים במדינה שלנו, לטובת האזרחים שלנו. בואו לא נשכח, לא מזמן חוקקנו פה חוק להעלאת שכר המינימום ל-5,300 שקל, בתקופה מאוד קצרה. היינו ב-4,600 – בארבע פעימות הגענו ל-5,300. למה אתם לא מדברים על זה, אני יכולה לשאול את החברים שלי באופוזיציה? למה? אנחנו מדברים על חקירות של ראש הממשלה, ואני מדברת על חצי מיליון איש, שאני מייצגת אותם, שיקבלו שכר יותר גבוה. בואו נדבר על המחיר למשתכן. עד סוף השבוע יקבלו 10,984 משפחות הודעה על זכייה בדירה בהנחה של מאות אלפי שקלים, וזה בנוסף ל-25,000 שכבר קיבלו. ואנחנו יודעים שבסוף החודש ייכנסו דיירים ראשונים לדירות במחיר למשתכן בעפולה; דירות יפהפיות, שנתיים – רק שנתיים, אני חוזרת ואומרת – לאחר הזכייה. למה לדבר על זה? אנחנו נדבר על זה שמחיר למשתכן זו לא תוכנית טובה, ששבע שנים אנחנו מחכים עד שהתוכנית תהיה, ורק אחר כך אולי אנחנו נראה דירה, ואיזו דירה נראה. למה לדבר על דברים טובים? נדבר על החקירות של ראש הממשלה. מאיר כהן (יש עתיד): מדברים על זה, אבל זה שייך לשר האוצר. טלי פלוסקוב (כולנו): לא, לא, לא. לא שמעתי. מאיר היקר שלי, לא שמעתי. מאיר כהן (יש עתיד): למה? טלי פלוסקוב (כולנו): אני שמעתי עכשיו כאן חקירות של ראש הממשלה – 1000, 2000, 3000. אם אתה מדבר על מספרים, תדבר על המספרים של האנשים שהולכים לקבל שכר יותר גבוה, שעכשיו מקבלים נקודות זיכוי, שנכנסו לתוכנית "נטו משפחה", שהשר כחלון דאג שהם יקבלו הטבות במס כדי שיהיה להם קל לגדל את הילדים במדינה שלנו, וזה שאנחנו מדברים עכשיו על התוכנית הבאה של הקלות במס לאלה שמשתכרים – – – מאיר כהן (יש עתיד): הכול בסדר. טלי פלוסקוב (כולנו): בסדר, מותר לי לדבר על מה שאני חושבת? אני אומרת לכם: אני אדבר מכאן רק על הדברים הטובים, ואלה הדברים הטובים, וצריך ללמוד לראות אותם. אם אתה רוצה לראות הכול בשחור, תמיד יהיה שחור; אם אתה רוצה לראות תכלת, אתה תראה תכלת. ואני רוצה להגיד לכם, עודפי הגבייה שאנחנו מדברים עליהם זה לא סתם – זו תוצאה של מדיניות כלכלית נכונה ואחראית של כל הממשלה. כמובן, אני כאן מפרגנת לשר האוצר משה כחלון, כי הוא עומד בראש המערכת הזאת, אבל זה הישג של כל הממשלה. מאיר כהן (יש עתיד): את מכעיסה את ראש הממשלה. טלי פלוסקוב (כולנו): זה בסדר. ראש הממשלה יודע מה אני אומרת, ואני חושבת שהוא גם מעריך את מה שאני אומרת. כי אנחנו צריכים לדעת – אני רוצה שתבינו, חברים שלי מהאופוזיציה: כשאנחנו כאן נואמים, לא רק אזרחי מדינת ישראל שומעים אותנו אלא כל העולם. ואנחנו צריכים להיות גאים בדברים הנפלאים שקורים במדינה שלנו, ויש לא מעט. למה שלא תלמדו לדבר גם עליהם? אני רוצה שכל העולם ידע שאנחנו פה מדברים על קשישים; ואנחנו מדברים על ילדים, ואנחנו מדברים על משפחות צעירות, ואנחנו מדברים על ניצולי שואה – כן, קורים דברים פה, ולא מעט לטובת אזרחי מדינת ישראל. ויש הרבה דברים, כן, בזכות הממשלה שהיום מכהנת. ויושב פה שר החינוך, ואני מאוד גאה בפרויקטים – והיום, הפתרון, אני מברכת מאוד על הפשרה שהגעתם אליה. כולנו מבינים שהמורים במדינת ישראל צריכים לקבל יותר, והפשרה שלך היא מצוינת. מורה שמתחיל לקבל שכר מכובד – מצוין. זה גם הישג. אז נגיד תודה לשר החינוך, כמובן עם שר האוצר. רבותיי, תפקחו את העיניים, תלמדו לראות – – – מאיר כהן (יש עתיד): אבל אנחנו מכבדים אותו, מה את רוצה? טלי פלוסקוב (כולנו): מצוין. לא, לא, אני רוצה רק דבר אחד, מאיר. אני רוצה רק דבר אחד. אני רוצה – – – מאיר כהן (יש עתיד): אנחנו מכבדים אותו. אנחנו לא מתווכחים. טלי פלוסקוב (כולנו): אני רוצה רק דבר אחד. מאיר, ידידי, אני רוצה שתעלה לכאן לדוכן, ותגיד בריש גלי: הממשלה פועלת ויש דברים נפלאים שקורים במדינה שלנו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – טלי פלוסקוב (כולנו): תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – שום דבר ממה שדיברת לא עוסק – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט, בבקשה, אדוני, עד ארבע דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, בפתח דבריי אני רוצה להציג את היעד שלנו בהקשר של המורים. יש באג רב-שנים במערכת החינוך: הבעיה היא השנים הראשונות של המורה. בסוף הדרך המשכורות דווקא מכובדות; הבעיה היא איך צולחים את חמש-שבע השנים הראשונות. לכן אני מברך את שותפינו, גם באוצר, גם בארגוני המורים, שעושים דבר מדהים: הם מסתכלים על טובת המדינה מעל רצונם להיבחר, כי מי שבוחר אותם הם החברים הנוכחיים, המורים הקיימים. כולנו ביחד שמנו יד שמשכורת תחילית של מורה במדינת ישראל תעמוד על 8,000 שקלים. לגבי יותר מאוחר – תהיינה העלאות, אבל לא באותו שיעור. וזה מתחבר לשורה של הצלחות: גם במתמטיקה חמש יחידות, שהכפלנו – בתוך שלוש שנים נסיים הכפלה של מסיימי חמש יחידות; גם אנגלית מדוברת, בעיקר בפריפריה; גם בצפון אנחנו עושים מהלכים חסרי תקדים של חוג לכל ילד, ועוד הרבה. אבל הנושא הוא מדיני. מפה אני רוצה לפנות לחבריי באגף השמאלי. השאלה שלי אליכם – אתם כל הזמן אומרים לא; לא מספיק להגיד לא, מה האלטרנטיבה שלכם? אנחנו באים ומציגים תוכנית, וכל הזמן אתם מפחידים אותנו: מפחידים אותנו פעם אחת שאנחנו מובילים למדינה דו-לאומית. איתן ברושי (המחנה הציוני): מי זה "אנחנו"? שר החינוך נפתלי בנט: איזו מדינה דו-לאומית? לראשונה בתולדות מדינת ישראל הילודה היהודית עקפה את הילודה הערבית. בפעם הראשונה. מיכל רוזין (מרצ): – – – שר החינוך נפתלי בנט: אחר כך אומרים לנו: צונאמי מדיני. איזה צונאמי מדיני? אני הייתי עכשיו בארצות הברית – איזה צונאמי? עולים אלינו לרגל; אחר כך אומרים לנו: זה יפיל את הכלכלה – איזו כלכלה מופלת? התל"ג שלנו עולה, רמת האבטלה יורדת, אבל כל הזמן רק לומר לא, לא, לא. מה האלטרנטיבה שאתם מציגים? ופה אני גם רוצה להעמיד את הדברים בממד היסטורי. אנחנו עמדנו בתקופת בלימה אל מול האיום של מדינה פלסטינית, שגם אתם יודעים בליבכם שתמיט אסון על מדינת ישראל. מוסי רז (מרצ): ראש הממשלה תמך. הוא בעד שתי מדינות. שר החינוך נפתלי בנט: נכון. נכון. נכון, ופה אנחנו באמת חלוקים, אבל הוא ראש הממשלה – לא אני. אני חושב שמאז כניסתנו לפוליטיקה בלמנו את הנושא של מדינה פלסטינית, בלמנו שחרורי מחבלים, בלמנו מסירת שטחים, אבל אנחנו צריכים להכריז על תום עידן הבלימה ומעבר להכרעה. חיים ילין (יש עתיד): בלמנו את עמונה. אתם היחידים שמפנים. שר החינוך נפתלי בנט: והכרעה מהי? הכרעה היא החלת הריבונות. אני יודע שזה נראה מפחיד, נראה: אוה, מה יהיה? מה יהיה אם נחיל את הריבונות על מעלה אדומים? מה יהיה אם נחיל על גוש עציון? מה יקרה אם עופרה תהיה חלק ממדינת ישראל? ואני אומר לכם, אני אומר לכם שזה לא בשמיים. זה נראה עכשיו רחוק, אבל אם יהיה לנו העוז – ופה בוודאי אני מקווה שגם ידידינו בליכוד יאזרו עוז – אנחנו נעשה את זה. נכון, בימים הראשונים יצעקו עלינו. גם צעקו עלינו אחרי שהפצצנו בעיראק, וגם צעקו עלינו כשהחלנו את החוק ברמת הגולן; אבל היום כל העולם, ובוודאי כל מדינת ישראל מבינה שטוב שהיה לנו העוז, ב-1981, להחיל את החוק ברמת הגולן. לכן אני אומר לכם, כפי שהובלנו בכל כך הרבה דברים, גם פה אנחנו מסמנים את החזון – להחיל את הריבונות על השטחים הישראליים שביהודה ושומרון, אלה שטחי C – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר החינוך נפתלי בנט: – – לא לפחד, ואנחנו יכולים לעשות את זה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט. חיים ילין (יש עתיד): – – – ים המלח אתם לא יכולים להביא למדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אדוני. לרשות חבר הכנסת לפיד עד שש דקות. סליחה, אדוני, אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, קודם כול, אנחנו שמחים שאתה פה. יואב קיש (הליכוד): אנחנו שמחים שגם אתה פה, יאיר. יאיר לפיד (יש עתיד): אני ראיתי, ראש הממשלה, שאתה הודעת שאתה מתנגד לזה שיהיו חוקים פרסונליים שמטרתם היחידה להציל אותך מהחקירות, ואני ראיתי שאתה גם מתנגד להתקפות על המפכ"ל. יש לי הצעה בשבילך – תעצור את זה. תקרא לשני הרוטוויילרים שלך, לביטן ולאמסלם, ותגיד להם: חבר'ה, זה עכשיו נעצר. אני ראש הממשלה, אני מורה לכם להפסיק את זה – וזה ייעצר. ולא יהיו חוקים פרסונליים שמטרתם להציל אותך מהחקירות, ולא יהיו התקפות על משטרת ישראל ועל המפכ"ל שלה. כל זה יעצור. כל מה שאתה צריך לעשות זה לעצור את זה. רק שאתה לא תעשה את זה. ואני מסתכל עליך, ראש הממשלה – אנחנו מכירים הרי יותר מ-20 שנה – מה קורה? מה קורה? כי נתניהו שאני זוכר לא היה מתנהג ככה; לא היה מגיע לעולם למצב שהעוזרים שלו מעורבים בפרשת הצוללות, בפרשת בזק; ששני-שלישים מהלשכה שלך ומאנשי הלשכה שלך לשעבר במעצר – זה לא היה קורה לך. אתה לא היית כזה. לא היה מצב בעולם שח"כים היו יושבים לידך ותוקפים משפחות שכולות ולא היו עפים מהליכוד תוך חמש דקות. משהו קורה בשלוש או בארבע השנים האחרונות, ואתה צריך להגיד לנו מה קורה; מה קורה בזה שאתה לא נותן גיבויים למינויים שלך? זה היועץ המשפטי שאתה מינית, זה המפכ"ל שאתה מינית, זה מבקר המדינה שאתה מינית, זה היה שר הביטחון שאתה מינית. אלה השמאלנים? יואב קיש (הליכוד): יאיר – – – יאיר לפיד (יש עתיד): אלה האנשים שתוקפים אותך? יואב קיש (הליכוד): אצלנו לא מעיפים ח"כים. אצלנו יש פריימריז. יאיר לפיד (יש עתיד): אלה האנשים? ענת ברקו (הליכוד): אצלך יש משטר טוטליטרי. יאיר לפיד (יש עתיד): יואב, באמת. יואב קיש (הליכוד): אנחנו לא במשטר טוטליטרי, יאיר. יאיר לפיד (יש עתיד): אם תמצא משפט אחד שאמרתי שאתה לא מסכים איתו בסתר ליבך, תקום ותגיד את זה. יואב קיש (הליכוד): לא, אמרתי לך, אנחנו לא מעיפים ח"כים בליכוד. אולי ביש עתיד כן. יאיר לפיד (יש עתיד): תגיד לי, אתה היית טייס בחיל האוויר. ראש ממשלה שלא נותן גיבוי לצבא, לרמטכ"ל, כשהם מותקפים – היה כזה דבר בתולדות המדינה? נו, באמת. נתניהו לפני שלוש שנים היה מאפשר מצב שמישהו תוקף את הרמטכ"ל ואת צה"ל והוא שותק? גיבוי לשב"כ – יושבים חברי כנסת מהליכוד וקוראים לשב"כ "הזויים" – הלוחמים שמגינים על חיינו – יום אחד, וראש הממשלה שותק? אמיר אוחנה (הליכוד): חס וחלילה. יאיר לפיד (יש עתיד): מה חס וחלילה? אוחנה, אתה היית בשב"כ. הוא שתק. קראו להם "הזויים". אמיר אוחנה (הליכוד): אנשי השב"כ גיבורים. אנשי השב"כ גיבורים. יאיר לפיד (יש עתיד): שרת התרבות קוראת להם "הזויים", וראש הממשלה שותק. התקפה על בית המשפט העליון – ראש הממשלה, אתה גדלת במסורת דמוקרטית אמריקנית, איפה היא? אמיר אוחנה (הליכוד): – – – פופוליזם. יאיר לפיד (יש עתיד): איפה היא? יהדות ארצות הברית – אנחנו בהתרסקות. זה אמור היה להיות התחום שלך. משהו קורה. אמרתי, להבדיל מכם, אני מכיר אותו יותר מ-20 שנה. זה לא היה ככה. הוא לא היה ככה. ההתנהגות הזאת לא הייתה ככה. הייתה ממלכתיות. נתניהו לפני שלוש שנים היה מצטלם עם פח של חמוצים? ככה מתנהג ראש ממשלה? זו ממלכתיות? זו הדמות שאמורה לאחד את העם? אתם יודעים ואני יודע שקורה שם משהו לא טוב, אז אל תעשו את עצמכם שלא. מה שאנחנו צריכים זה לא ראש ממשלה שעומד פה פעם בשנה ביום רצח רבין ומדבר על פיוס, אלא מישהו שעוסק בזה באמת, רק אין לנו יותר את ראש הממשלה הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. לרשות חבר הכנסת מרגי עד ארבע דקות. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, כותרת הדיון היום היא "מצבה המדיני של מדינת ישראל בעולם"; מכובדי ראש הממשלה, אני רוצה לפנות אליך בנימה אישית, דווקא בנושא זה. אני אישית, בתחילת הדרך, כשהתחלת להבין ששכנינו לא מעוניינים בהסדר מדיני, אלא בבכיינות מדינית כדי לצבור נקודות להזיק למדינת ישראל, אכן בתחילת הדרך חשבתי שאולי הסגנון שלך או הדרך שלך יביאו אותנו לבידוד מדיני. אבל היום, אחרי שנים, אני רוצה להגיד שגם אלה שאיימו עלינו בבידוד מדיני, וגם אני, טעינו. ואני אומר לך, כנראה הסגנון התקיף והחד-משמעי שלך הוא שהביא לכך שהיום ראשי מדינות – העולם כולו, אפשר לומר, מאמין בצדקת דרכנו, גם אם הם לא מביעים זאת. הדרך שהם מתנהגים עם מדינת ישראל מוכיחה שכנראה התקיפות, העקביות, הנחישות והגאווה הלאומית מביאים את העולם להכיר בכך שזו הדרך. מדיניות שלא מזגזגת זו הדרך, כנראה. אדוני ראש הממשלה, אבל, לעומת זאת, רציתי לחלוק עליך בנקודה אחת: תחושת החמיצות. הם לא חמוצים. הם גם לא מדוכדכים. אולי הם חמוצים ומדוכדכים כי הם לא שותפים להצלחות, הם לא שותפים לעשייה. האמת היא שמכאן, מעל דוכן הכנסת, אני רוצה לומר לך שהם עצמם לא מכירים תקופה יותר טובה. אתה זכית להנהיג את המדינה, את העם שלנו, בתקופה הזו, בעת הזו, כשכל הסביבה שלנו רועשת וגועשת. היה אך טבעי שאולי, ככבשה בין 70 זאבים, נוריד את הראש, אבל עם השכנים שלנו כשמורידים את הראש כנראה העסק לא מתפרש בצורה הנכונה. וזקיפות הקומה שלך והעקביות שלך הביאה לכך. אדוני היושב-ראש, לסיום אני רוצה לחזק את ידיך במאמציך להמשיך להוריד את יוקר המחיה, להמשיך לפתור ולהקל את מצוקת הדיור, להמשיך ולהביא את המדינה הזו לשגשוג וצמיחה כלכלית, להמשיך ולהשקיע בחינוך, בבריאות, ברווחה, ולהמשיך להשקיע בתשתיות. החמיצות, כפי שאמרתי היא כנראה כי הם לא שותפים להצלחה הזו. אנא, אדוני ראש הממשלה, כנראה זו הדרך וכך צריך להמשיך, ונאחל למדינה הזו רק טוב, כפי שאנחנו זוכים לו בעת הזו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. מטעם ישראל ביתנו, חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אדוני, לרשותך עד שלוש דקות. בבקשה. חמד עמאר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, חברי השר יריב לוין, החלטתי לדבר היום בנושא שמאוד כואב לבני העדה הדרוזית: נושא חוק הלאום. אמרתי שאני אנצל את ההזדמנות להעביר מסר לראש הממשלה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): וליו"ר הוועדה. חמד עמאר (ישראל ביתנו): גם יו"ר הוועדה נמצא כאן. הוא קיבל מכתב מישראל ביתנו. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הם לא אוהבים לשמוע. חמד עמאר (ישראל ביתנו): במסר לשרים הנוכחיים, השר נפתלי, השר יריב לוין וכל חברי הכנסת שיושבים כאן, אני כדרוזי, אדוני ראש הממשלה – ואני מדבר כמעט בשם כל הדרוזים – אין לנו שום בעיה עם ההגדרה של מדינה יהודית ודמוקרטית. דווקא להפך, אנחנו שמחים לחיות במדינה היהודית. אבל ברגע שמחוקק חוק שמפלה את המיעוט ומפלה את העדה הדרוזית, מפלה את האנשים שעכשיו נלחמים על הגבולות – – אמיר אוחנה (הליכוד): איך? איך? באיזה אופן? חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – ומגינים על גבולות המדינה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): באיזה אופן? חמד עמאר (ישראל ביתנו): מגינים על גבולות המדינה. איך אני יכול לפנות לצעיר דרוזי – – אמיר אוחנה (הליכוד): באיזה אופן זה מפלה? חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – ולהגיד לו: היום, בכנסת ישראל מקודם חוק הלאום כאשר המילה "שוויון" לא נמצאת שם. אני רוצה לשתף אותך, אדוני ראש הממשלה, בשיחה שקיימתי היום עם חברך וחברי, חבר הכנסת לשעבר אמל נסראלדין ממפלגת הליכוד – אב שכול שאיבד את הבן שלו, סב שאיבד את הנכד שלו במלחמות ישראל – הוא פונה אליי ושואל אותי: איך אתה יכול להצביע על חוק שמפלה את בני העדה הדרוזית – – אמיר אוחנה (הליכוד): במה הוא מפלה? חמד עמאר (ישראל ביתנו): – – ולא נותן להם את השוויון במדינת ישראל? אתה מרגיש שם, באותו חוק שאתה מקדם עכשיו, שאנחנו דרג ב'. יש דרג א', שזה העם היהודי, ויש דרג ב'. שר התיירות יריב לוין: זה פשוט לא נכון, ואתה יודע שזה לא נכון. אמיר אוחנה (הליכוד): לא נכון. שר התיירות יריב לוין: לא נכון. חמד עמאר (ישראל ביתנו): לכן אני מקווה, אדוני ראש הממשלה, שהשיחה הקשה שהייתה לי היום עם חברי חבר הכנסת לשעבר אמל נסראלדין, לא תתקיים עוד בנושא חוק הלאום, ואנחנו נראה את המילה "שוויון", שנותנת שוויון למיעוט, לעדה הדרוזית. ואני אוכל להסתכל לכל צעיר וצעירה שרואים במדינת ישראל את המולדת שלהם – אני לא אחד שאומר: אני פלסטיני. אני אומר: אני דרוזי ישראלי, גאה בהיותי דרוזי, גאה בהיותי ישראלי. אני רוצה שתהיה לי הגדרה בחוק הלאום, ואני אדע שאני שווה בין שווים במדינה שאני חי בה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. אדוני, לרשותך עד שלוש דקות. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, בראשית דבריי אני רוצה לומר לך בנימה אישית, אדוני ראש הממשלה, חזק ואמץ, ואתה יודע מדוע? כי שלמה המלך כבר אמר: "והאלהים יבקש את נרדף", ואין כזה נרדף כמו ראש הממשלה שלנו. ולא רק ראש הממשלה, אלא אשתו וילדיו. זה מה שאנחנו שומעים כל הזמן בתקשורת. עוד פעם שרה נתניהו, עוד פעם יאיר, ועוד פעם – אנחנו פשוט בגן עדן של שוטים. חז"ל מגדירים את זה: גן עדן של שוטים. יש בעיות בצפון, בדרום, במזרח, עם איראן, כאלה בעיות מנסרות את חלל האוויר – ואני שומע את ראש הממשלה בוועדת החוץ והביטחון שמנתח את מה שקורה – וכאן מתגלגלים כל הזמן עם הדברים האלה. פשוט גן עדן של שוטים. אני רוצה לומר, אדוני ראש הממשלה, מה שאני מבקש: תדבר בנושא הדיור החרדי שאני אחד ממייצגיו. נושא הדיור, עם דל"ת, דיור. אנחנו בבעיה, כי המחיר למשתכן לא יכול לענות על הצרכים שלנו. אם אני לוקח, כפי ששמעתי מקודם, את הדוגמה של עפולה או של ראש העין – נבנות 15,000 יחידות דיור ואין אפילו דירה אחת לזוג חרדי. ומאין אני יודע? כי אין שום סוכה והכול גורדי שחקים, ואין שום התאמה במטבח לציבור החרדי, לזוג החרדי. אנחנו בבעיה אמיתית מבחינה זאת. חוץ מזה, מי שמכיר את הדבר של מחיר למשתכן יודע שזאת הגרלה. הציבור שלי, שמוותר על פת לחמו כדי לחנך את ילדיו – אני לא רואה מי ישקיע מיליון שקל בדירה כשהוא לא יודע מי השכן שלו. מעבר לכך, אדוני היושב-ראש, מבחינה כלכלית, עד שייבנו הבניינים האלה יעברו ארבע-חמש שנים, ובינתיים הזוג שלנו מחוסר הדיור, יש לו כבר ילדים, הוא גר בדירה שכורה או במחסן או בחניון ומשלם אלפי שקלים. בסופו של דבר, ארבע-חמש שנים יעלו לו 200,000 שקל – יותר מאשר כל הסבסוד במחיר למשתכן. ובגלל זה אנחנו הגשנו, הסיעות החרדיות, הצעת חוק של מענק לדירה יד שנייה. מי שרוכש ביד שנייה, שיקבל מענק של 100,000 שקל, שיוכל לשפץ את זה. אנחנו רואים דירות כאלה בטבריה, בצפת, בעפולה, בקריית גת, בדימונה. מאיר כהן (יש עתיד): אז למה הצבעתם נגד הצעת החוק שלי, שהיא אותו הדבר? למה? מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אני לא מכיר. אני מצטער. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. מאיר כהן (יש עתיד): אתה מכיר – – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): מאיר, תביא לי את זה, ואני אחתים אותך עוד פעם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. נא לסיים. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אז אני מבקש להתחשב בנושא הזה ולקחת את זה לתשומת לבך, אדוני ראש הממשלה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, גם כן עד שלוש דקות. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראש הממשלה, אני שמעתי על השערורייה הזו שאירופה מנעה כניסת 20 חברי כנסת לאירופה. זו שערורייה. אני חושב שצריך לטפל בזה. אה, בעצם אומרים לי שזה לא היה כך. ישראל מנעה כניסת 20 חברי פרלמנט אירופי. אחרי זה אנחנו נשאל מה אנחנו עושים כדי להיחלץ מבידוד מדיני. ראש הממשלה, שמענו פה כתרים – כמה הוא נחלץ מהבידוד המדיני. ביום חמישי האחרון, אדוני היושב-ראש, הגיעו אנשים לאזור כפרם וראו שמתחת לאבן – מתחת לאבן מונח פתק שאומר להם שהם צריכים לעזוב את המקום שבו הם גרו מדורי-דורות, 30 משפחות, 500 איש. הם פשוט צריכים לעזוב אותו. זה לא כמו גוש קטיף, שהיו פה שלוש קריאות ו-12 מיליארד שקל; זה לא כמו עמונה שהיו 100 בג"צים ו-70 מיליון שקל. מי הם בכלל? הם פשוט צריכים לעזוב. למה? כי מישהו החליט, אנחנו אפילו לא יודעים מי. האם הכנסת החליטה דבר כזה? האם הממשלה? האם ראש הממשלה? האם שר הביטחון? האם אלוף הפיקוד? מי מחליט דבר כזה, להורות לאנשים לעזוב את ביתם, אנחנו לא יכולים לדעת. אנחנו יכולים לדעת דבר אחד, שכששואלים אותנו על אתגר מדיני אנחנו יודעים ש-22 מדינות ערב, במשך 16 שנה, מציעות לנו הסדר שלום עם פתרון צודק ומוסכם לשאלת הפליטים, אבל בירושלים אין פרטנר, אין פרטנרים. מפני שבירושלים לא רוצים לא צדק, לא פתרון צודק, לא הסכמה, לא פתרון מוסכם, לא שלום ולא הסדר מדיני. ואפשר להצליח עם זה כמה שנים, ואפשר לצאת מהבידוד עוד כמה שנים, ואפשר גם להצליח עם זה כלכלית כמה שנים, כששודדים את המחצבות ואת המים ואת האדמות בשטחים הכבושים, אבל זה לא ילך ככה לעולם ועד. אם אנחנו לא נהיה מדינה מוסרית, אז אנחנו, עתידנו פה לוט בערפל, ומה שאנחנו עושים היום, מה שנעשה בשבוע שעבר בשטחים הכבושים, ומה שנעשה שם כל יום ב-50 השנה האחרונות, בתוספת הסירוב המדיני בירושלים, מסכנים את קיומנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. אורלי לוי אבקסיס: תודה. תראו, אני בחרתי לעלות כאשר ראיתי את חבר הכנסת שר החינוך בנט יושב פה ליד שולחן הממשלה. לצערי הרב, פספסתי אותו כי הוא יצא בטרם עליתי לומר את דבריי. אני מקשיבה לחברי הקואליציה ואני רואה אותם מותחים ביקורת פנים-קואליציונית. כל אחד מדבר על הסקטור שלו. והסקטורים נורא חשובים – מדבר חבר הכנסת חמד עמאר ומאיים ממש על הממשלה: אתם הולכים לחוקק חוק ואנחנו – כמייצג הדרוזים במפלגת ישראל ביתנו – רואים בהצעת חוק ממשלתית או בתמיכת ממשלה פגיעה חמורה בסקטור שלנו; עולה חבר הכנסת מוזס, אומר דברים נורא דומים: תשמעו, ההתנהלות של הקואליציה פוגעת בסקטור שלי, שזה סקטור הצעירים שנאלצים לשכור או לקנות מחסנים ללא אוורור, ואנחנו, במו ידינו – דרך אגב, בתמיכה ממשלתית, אני הייתי חלק מיוזמי החוק – אפשרנו דירות בלי אוורור, אפשרנו דירות שאין בהן דלתות לחדרי השירותים, אפשרנו דירות בלי כיור למטבח וכיור לשירותים ולך תדע איפה ליטול ידיים, כי זה אותו כיור לשניהם. באיזשהו אופן אתה מסתכל ואתה אומר: רגע, אז מה מלכד אתכם, חברי הקואליציה, אם אלו דברים שיוצאים מתוך הקואליציה, ובאים עם שוט כדי לנסות ללמד את הקואליציה שהיא עומדת פה על כרעי תרנגולת? שלא תטעו, חברים, האינטרס, כנראה, לשמר את הקואליציה, הוא אינטרס הרבה יותר מכך. זה בעצם עוד מקצה שיפורים לכמה חוקים עוד נקבל או כמה תקציבים עוד נקבל במשחקים הפוליטיים התוך-קואליציוניים. ואני מעלה נקודה נוספת שאיפשהו נשכחה בדרך, חבר הכנסת מוזס: תלמידים מעוטי יכולת קיימים במגזר שלך לא פחות מאשר בעיירות הפיתוח ולא פחות מאשר – אתה יודע מה – במגזרים של ישראל ביתנו ואחרים. האם עולה על הדעת שמשרד החינוך מקצץ ברגל גסה, או ביד גסה, איך שלא תבחר, את אותן המלגות שאמורות היו לשמש סבסוד לתשלומי ההורים, אלו שהמדינה כביכול הייתה אמורה לתת חינם, אבל אנחנו יודעים שזה מעשר – 10% מתקציב משרד החינוך בא מההורים. מדוע אתם שותקים על זה? למה אף אחד מכם לא משמיע קול? מדוע לקצץ באותם כספים שאמורים היו לתת רווחה כלכלית? אתה יודע מה, על אותו ספסל לימודים, באותה כיתה, יש ילדים שיכולים לצאת לטיול שנתי כי להורים שלהם יש כסף, וילדים אחרים, שיודרו מהטיולים השנתיים, שיודרו מהחוויות – האקסטרות שהכיתה נותנת, או אותו גוף חינוך. מדוע השקט הזה? אני מסכימה איתך לחלוטין שהמחסור בדיור הוא – דרך אגב, ההצעה של משכנתה 90%, אתה יודע כמה היא נכונה לציבור הזה ולציבור הכללי, כי אחרת אנחנו בסך הכול עבדים של בעלי הבתים, והמעמדות נשמרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים. אורלי לוי אבקסיס: אני פונה אליכם, חברי הקואליציה, בשבוע שעבר דחיתם את הצעת החוק לחסרי עורף משפחתי, ילדים שבגיל 18 צריכים לחפש את עתידם לבדם ואת קורת הגג מעל ראשם, כי המדינה מתנערת לחלוטין מכל החובות כלפיהם. היום אל תשכחו את התלמידים שהם מתחת לגיל 18, שהם אפילו לא במסגרות חוץ-ביתיות, שהם נמצאים בקהילה ואין להורים שלהם כסף לשלם על טיול שנתי. איך היית רואה אם היו מורידים את הילד שלך מהאוטובוס? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, עד ארבע דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רציתי להציע לך קודם להביט אחורה, ישבה שם קבוצה של נשים מארגון של נשים עושות שלום. רובן עזבו כבר את המליאה, אבל אני חושב שכולנו פה, בכנסת, וגם אתה, אדוני, חייבים להן הכרה והוקרה. עשרות אלפי נשים מכל הארץ, שחברו יחד ממקומות שונים, אפילו מאמונות ודעות פוליטיות שונות, שכולן יחד מאמינות שצריך לקדם את עניין השלום, ועל כך אנחנו חייבים להוקיר אותן ולסייע להן ככל שנוכל. גם אתה, אדוני ראש הממשלה. בימים האחרונים ציינו, בצדק, את 100 השנים להצהרת בלפור. ההצהרה הזאת הייתה הישג מדיני היסטורי שהשפעתו ארוכת ימים עד עצם היום הזה. הדרך ללגיטימציה של בית יהודי לעם היהודי, לעם ישראל, בארץ ישראל, עברה ועוברת בהסכמות בין-לאומיות, והתגשמה, בעזרת השם, במדינת ישראל. עצמאות ישראל מבוססת על שתי רגליים: מדינית וצבאית. שתיהן חיוניות. בצבא, בביטחון, אתה משקיע, ואכן, ישראל היא מדינה חזקה ובטוחה, והיא מרתיעה את אויביה. בהיבט השני – משרד החוץ מוזנח, אנשים שם מקופחים, והעיקר, אינני רואה כיצד ואיך אתה מעלה רעיונות ומוביל נושאים שיכולים לחזק את ביטחונה וקיומה של מדינת ישראל, דווקא – דווקא – בהיבט המדיני. אותו קרל פון קלאוזביץ, ששנינו למדנו עליו, אמר כבר לפני 200 שנה שהמלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים, ואני אוסיף, אם אני יכול, שהמדיניות היא המשך המלחמה. בהישגים הצבאיים שהיו לנו, ואתה היית שותף להם – האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השנייה – וניצחנו את הפלסטינים, והם חוששים לפתוח בטרור חדש; זאת היא ההזדמנות, זאת היא ההזדמנות לקדם הסדר מדיני. ואני אוסיף, גם המצב הכלכלי השתפר. במקרו. יש לנו ביקורת על כך, אבל אני אומר, יש לנו עכשיו רגע של חסד בצד המדיני, בצד הביטחוני, בצד הכלכלי. למה אתה לא מנצל אותו? אדוני ראש הממשלה, ביבי, אנחנו מכירים כבר 40 שנה. נפגשנו, אם אתה זוכר, לאחר שיוני נפל. עשינו דברים יחד. לא אכלנו מאותו מסטינג – הרוב כבר לא יודעים פה מה זה מסטינג – אבל אכלנו, גם. ועברנו דרך משותפת, ואפילו מוצלחת. אני מכיר את יכולותיך, ומעריך אותן, ואני יודע שאתה יכול. משילות היא לא הבעיה שלך, לא בתוך המפלגה שלך ולא בתוך הקואליציה. כאשר אתה מציב לעצמך מטרה, אתה מגיע אליה, ואנחנו יכולים למצוא לכך אין-סוף הוכחות. לפעמים אנחנו אוהבים את זה, לפעמים לא, אבל אתה מגיע למטרות שאתה רוצה בהן. ואני רוצה לשאול אותך, מדוע אתה לא מסמן כמטרה ראשית את ההסדר הישראלי–פלסטיני? יש לך את זה; יש לך היום אווירה בין-לאומית נוחה, ויחסים טובים עם ארצות הברית, ובמזרח התיכון מחייכות אליך מדינות שונות, ומתחת לפני השטח כנראה זורמים כל מיני זרמים שאנחנו לא יודעים עליהם ולא מדברים עליהם, אבל הם מאוד חשובים. יש פה רגע של חסד, יש פה זמן. ואני אומר לך: זה לא רק בשביל נועה ויאיר ואבנר שלך, ולא בשביל נועה ועידו ודנה שלי; זה כבר הנכדים שלנו, זה כבר הנינים שלנו, שמחכים ויחכו לראות את ההסדר הזה יוצא לפועל – לכולנו יש מחויבות כלפיהם. אתה רוצה להשאיר להם – אני מאמין – אתה רוצה להשאיר להם מדינה בטוחה, ולא סכסוך מדמם. אני מאמין שאתה רוצה מדינה שהיא יהודית ודמוקרטית וציונית ומוסרית, אבל אנחנו הולכים בדרך ההפוכה. וכשאנחנו לא נהיה פה, והילדים שלנו לא יהיו פה, לנינים שלנו תישאר מדינה שהיא לא יהודית ולא דמוקרטית ולא מוסרית ולא ציונית. ואני מפציר בך: צא לדרך, ביבי, אתה יכול; אנחנו נהיה איתך, אני אהיה איתך, תעשה את זה בשבילנו ובשבילם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, לפני ארבעה ימים היינו בפריז, ב-OECD, ואני יכול להגיד שה-OECD הוא CT אמין יותר למצבה הבריאותי של ישראל – אני מתכוון למצבה הכלכלי והחברתי. ולמה אני אומר את זה? מאחר שראש הממשלה בפתיחת המושב בישר לנו שאנחנו הכי מאושרים, הכי משגשגים, ובזכותו אולי אני, כתושב ישראל, נכנסתי לספר גינס, גם. אדוני היושב-ראש, שם, בבדיקת ה-CT של ה-OECD, התברר שישראל מלאה בפערים איומים: בין ערבים ליהודים, בין פריפריה למרכז, וגם, מהבדיקה עולה – בדיקת ה-OECD, כפי שאמרתי, שהיא CT אמין לבריאות הכלכלית והחברתית של ישראל – שם גם עלה מהבדיקה, שסגירת הפער היא איטית מאוד. אדוני ראש הממשלה, אי-אפשר עוד להכריז מעל כל במה בעולם שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, עם מבול החוקים שמצדיקים ומכשירים את האפליה ואת ההדרה והגזענות, ובראשם חוק הלאום. אי-אפשר שדמוקרטיה נורמלית תרשה לעצמה, ותחוקק חוקים – – ענת ברקו (הליכוד): – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – חוקים של הריסה ושל הפקעת אדמות של המיעוט, במיוחד בנגב. אפילו להפסיק את ההריסות לכמה חודשים אתם לא מסכימים. דמוקרטיה, אדוני ראש הממשלה – לא רק בחירות והצבעה; היא יותר מזה. ולפני זה היא תרבות, ואתם הורסים את התרבות הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת דוד ביטן. לרשות חבר הכנסת חסון עד שלוש דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, חשבתי עליך, חשבתי עליך בימים האחרונים. באמת התלבטתי – כן, חשבתי עליך, תתפלא – ובאמת התלבטתי, אדוני ראש הממשלה: ככה, בין החקירות, והמשטרה, ובית המשפט, והרמטכ"ל, והאמירות, וההצהרות, והחוקים – חשבתי ביני לבין עצמי, אדוני, אני אומר את זה באמת, האם אתה מרוצה מזה? האם אתה מרוצה מהאווירה הזאת? האם אתה מרוצה מההשתלחויות האלה? האם אתה באמת יושב שם, בבית ראש הממשלה, במקום שישבו באמת גדולים – כמוך, לא אומר "ממך"; גדולים כמוך לפחות – אתה מרוצה ממה שאתה רואה? אתה נהנה מהאווירה הזאת, מהתחושות שזה מוביל ומביא את כולנו להרגיש? מהאווירה הציבורית הקשה הזאת? אני באמת שואל גם למה כל זה. למה כל זה? למה אתה, אדוני ראש הממשלה, לא מסתפק רק בשליחים שלך אלא גם אתה ממש בוחר לשסות, לפלג, לזרוע הרס ושנאה. עד לא מזמן, אדוני ראש הממשלה, דיברתי מולך, ועשית לי ככה עם היד. הלכתי אחורה ובדקתי מתי ראש ממשלה עשה למישהו מחברי הכנסת ככה עם היד, בצורה מזלזלת. אמיר אוחנה (הליכוד): שנזכיר? יואל חסון (המחנה הציוני): אתה, אדוני ראש הממשלה, עשית את זה כמה וכמה פעמים. למה אתה עושה את זה? אמיר אוחנה (הליכוד): שנזכיר מי עשה ככה למתנחלים? יואל חסון (המחנה הציוני): למה אתה עושה את זה? למה אתה בכלל פועל בצורה שקורעת את העם? אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, אמר את זה, האמת, שר מטעמך, שאתה ראש הממשלה אולי הכי פחות מאחד שהיה פה. תסתכל כמה אתה שנוי במחלוקת. ובסך הכול אתה אדם – אני אישית מעריך אותך, אני מאוכזב ממך, אין ספק, אני חושב שאחרי עשר שנים בשלטון יכולת לעשות פה דברים גדולים, אבל אתה פשוט יושב בכיסא; אתה יושב, כבר עשור – עשור, אדוני ראש הממשלה, אתה יושב בכיסא, ואיזו בשורה הבאת? אתה יודע שאתה בכל נאום – הלכתי ובדקתי, בכל נאום אתה מזכיר, שהינה, הינה, יש התקדמות מדינית. כל נאום אתה אומר את זה. עשר שנים. אגב, בדרך כלל זה גם אותו משפט. בדרך כלל זה גם אותו משפט, אדוני ראש הממשלה, אבל שום דבר לא קורה אחר כך. ענת ברקו (הליכוד): – – – אמיר אוחנה (הליכוד): לא פינית – לא עשית. יואל חסון (המחנה הציוני): עכשיו, אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, כשהייתי צעיר פה, בכנסת, ב-2006, היית באופוזיציה, אז גם שמעתי אותך, אבל כשהייתי בקדנציה השנייה, ב-2009 היית כבר ראש ממשלה. הייתה תקופה שאפילו, אתה יודע מה, אחרי שנאמת היינו מדברים ככה, בספסלים, היינו אומרים: הינה, משהו הולך לקרות. אתה יודע, מה זה משהו הולך לקרות? זה לא חייב לקרות בדרכנו, זה גם יכול להיות בדרכך; אבל גם לא בדרכך, שום דבר בעצם לא קורה, ואין שום התקדמות. ואני אומר לעצמי: אדוני, הינה, אחרי שכבר עברת את השיא של בן גוריון – עברת אותו כנראה, או שאתה על הסף לעבור אותו, בכהונת ראש ממשלה. מצוין. אמיר אוחנה (הליכוד): זה יקרה. יואל חסון (המחנה הציוני): ותשב בבית יום אחד בפנסיה – וזה יגיע, גם אם לא תרצה, זה יגיע יום אחד, כי זה קורה לכולנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): מה תגיד לעצמך, אדוני ראש הממשלה? מה תגיד לעצמך? מה עשית ב-10–11 שנות כהונתך כראש הממשלה? ואני רוצה לומר לך משפט אחרון, אדוני: אני שואל, בסופו של דבר, כשאני אומר את הדברים האלה, אני שואל את עצמי: באמת, למה בעצם אתה רוצה להיות ראש הממשלה? בשביל מה? למה אתה כל כך נאחז בזה ונלחם על זה? בשביל מה? מה מוביל אותך, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו? אני עד היום לא הבנתי. תודה רבה. אמיר אוחנה (הליכוד): את השאלה הזאת צריך לשאול את העם. את העם צריך לשאול. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. אחרון הדוברים בדיון הוא חבר הכנסת דוד ביטן. לרשות חבר הכנסת ביטן עד עשר דקות. לאחר מכן – התייחסות ראש הממשלה, התייחסות ראש האופוזיציה והצבעה. בבקשה, אדוני. דוד ביטן (הליכוד): טוב, רבותיי חברי הכנסת, ראש הממשלה, שרים – מה קרה, יואל, אתה הולך? יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא, לא הולך. דוד ביטן (הליכוד): תאמין לי, אחרי ששמעתי אותך, הבנתי את נאום ראש הממשלה. אתה באמת חמוץ. באמת שאתה חמוץ. לא משנה מה עושים, אתה רואה את הדברים השליליים. יואל חסון (המחנה הציוני): אני באמת חמוץ? אתה מכיר אותי, אתה יודע שאני לא חמוץ. אמיר אוחנה (הליכוד): חמוץ מתוק. דוד ביטן (הליכוד): חמוץ חמוץ, אתה. אבל אני אומר לך דבר אחד: מי שקובע זה לא דירקטוריון שבוחר ראש ממשלה. מי שקובע אם ראש ממשלה יכהן או לא זה הציבור הרחב. וראש הממשלה נתניהו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא מדויק, זו הכנסת. דוד ביטן (הליכוד): רגע, זה הציבור הרחב. יואל חסון (המחנה הציוני): זו הכנסת. דוד ביטן (הליכוד): וראש הממשלה נתניהו זוכה פעם אחרי פעם באמון הציבור, וכל פעם האמון יותר גדול משהיה קודם. לכן אתה יכול להגיד עד מחר מה עשית ומה לא עשית, התושבים – הציבור הרחב מאמין וחושב שהוא כן עשה, ולכן הוא נבחר כל הזמן מחדש, והוא ימשיך להיבחר כל עוד הוא רוצה, תאמין לי. למה? בגלל העשייה שלו: העשייה הכלכלית, העשייה הביטחונית, העשייה המדינית, העשייה החברתית. כל הדברים האלה מוכיחים שהעם מרוצה ובוחר בו כל פעם מחדש. ולכן זה לא משנה שהדירקטוריון של חברי הכנסת של המחנה הציוני לא מעוניין בו, או שיש עתיד לא מעוניינת בו. מה שחשוב זה אם העם מעוניין בו, ותמיד הוא מעוניין בו. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה מציג את זה כאילו יש 24 איש במדינת ישראל כולה שיש להם איזשהן טענות. אתה יודע איך מרגיש הציבור? דוד ביטן (הליכוד): אני עכשיו מתייחס – למדינת ישראל אין טענות, לכם יש טענות. את צודקת. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה יודע איך העם מרגיש? דוד ביטן (הליכוד): את צודקת, לכם יש טענות, לא למדינת ישראל, כי מדינת ישראל מאוד מרוצה ומצביעה כל הזמן מחדש – – אמיר אוחנה (הליכוד): המספר הגדול ביותר שהצביעו לאיזושהי מפלגה היו בבחירות האלה לליכוד. דוד ביטן (הליכוד): – – כל הזמן מצביעה לנתניהו. רויטל סויד (המחנה הציוני): יש פה חבר קואליציה, מדבר מדם ליבו על הדרוזים. דוד ביטן (הליכוד): עכשיו, לבוא ולהגיד – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – המפלג שלכם. דוד ביטן (הליכוד): לבוא ולהגיד בנאום שלך, יואל חסון, שראש הממשלה הוא שנוי במחלוקת – אז אם הוא שנוי במחלוקת, למה הוא נבחר? הרי הוא שנוי במחלוקת רק על ידיכם. יואל חסון (המחנה הציוני): הוא לא מאחד, הוא לא ראש ממשלה מאחד – – – דוד ביטן (הליכוד): אתם מבינים שאין אפשרות להדיח אותו בבחירות דמוקרטיות, אתם יודעים את זה. מה זה שנוי במחלוקת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): או שכן או שלא – – – דוד ביטן (הליכוד): אני לא מכיר אדם שנוי במחלוקת שנבחר כל הזמן על ידי הציבור הרחב. כל הזמן מחדש. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שיעמוד למבחן מחדש. דוד ביטן (הליכוד): גם אתם, הרי, במנהיגים שלכם, לא מאמינים – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אז בשביל מה צריך את החוק הצרפתי? דוד ביטן (הליכוד): – – כי אתם מחליפים אותם כל שנתיים, אז זה המצב. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז בשביל מה צריך להסתיר המלצות? אז בשביל מה צריך את כל סדרת החקיקה הזאת? דוד ביטן (הליכוד): תראי, אם את רוצה להפריע לי, אז אני מזמין אותך, אין בעיה. רויטל סויד (המחנה הציוני): בשביל מה, אבל תענה. אני רוצה לשמוע. דוד ביטן (הליכוד): זה לא תשובה, את רוצה לעלות אחר כך חצי דקה, ניתן לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אם הכול טוב, למה צריך – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת. חברת הכנסת רויטל סויד. דוד ביטן (הליכוד): אז אני אומר לך שאנחנו כן מרוצים, והעם כן מרוצה, ואנחנו, אין לנו בעיה שאתה לא תהיה מרוצה, יחד עם החברים שלך – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איזה נאום – – דוד ביטן (הליכוד): – – אין לנו בכלל בעיה עם זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – איזה נאום. אנחנו מרוצים. דוד ביטן (הליכוד): יפה מאוד. תהיי מרוצה. תהיי מרוצה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה מתחרז עם החמוצים. דוד ביטן (הליכוד): זה לא משנה. אני רוצה להגיד לכם – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הצד הזה – – – הצד הזה – – – דוד ביטן (הליכוד): – – זה לא משנה מה אתם חושבים, משנה מה הציבור חושב – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אפילו היושב-ראש – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אין לי ספק שאתם מרוצים. קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): – – משנה מה הציבור. אז הינה עוד חמוצה, עוד חמוצה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני חמוצה נאיבית – – – דוד ביטן (הליכוד): אני אוכל חמוצים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יודע, פחות ממיליון הצביעו לליכוד – – – דוד ביטן (הליכוד): אני רוצה להגיד לכם – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, חברי הכנסת, מספיק, מספיק, מספיק. לא, אדוני. דוד ביטן (הליכוד): אני רוצה להגיד לכם שאני אוכל הרבה מאוד חמוצים ביום. הרבה מאוד. אז הכול בסדר. יואל חסון (המחנה הציוני): לא רואים. לא רואים. דוד ביטן (הליכוד): אני אגיד לכם רק דבר אחד. את יודעת – מי אמר שלא רואים? לא רואים שאני אוכל חמוצים? אני אוכל. בלי מלח, אבל. חמוצים בלי מלח. מיקי לוי (יש עתיד): מה, אתה אוכל בחומץ? דוד ביטן (הליכוד): בלי מלח. בלי מלח. מיקי לוי (יש עתיד): בחומץ? בחומץ? דוד ביטן (הליכוד): אני אומר לכם, אני הייתי בארצות הברית לאחרונה – אני לא הולך הרבה, לא נוסע הרבה לארצות הברית, אבל הייתי שם – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): שמעת מהקהילה היהודית – – – דוד ביטן (הליכוד): לא לא, רגע, סליחה, אני אגיד לך מה שמעתי. עמד לידי באיזה קוקטייל מיליארדר אמריקני יהודי, שאמר לי שהוא משקיע בישראל הרבה מאוד שנים, אבל הוא משקיע רק בגלל נתניהו, ואם נתניהו לא יהיה ראש ממשלה, הוא יפסיק את ההשקעות שלו מייד. זה אומר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה יקרה? דוד ביטן (הליכוד): רגע. זה – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): איפה כל יהדות ארצות הברית, שאנחנו מוותרים עליה? דוד ביטן (הליכוד): אתה יכול לצחוק, אני אגיד לך, אני מצטט – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): איפה כל יהדות ארצות הברית, שמוותרים עליה לטובת האוונגליסטים? דוד ביטן (הליכוד): רגע. אני מצטט מה הוא אמר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – יותר טוב – – – חמוצים. דוד ביטן (הליכוד): זאת אומרת שהאמון בראש הממשלה בקרב כל העולם, כמנהיג, מדינאי, כלכלן ממדרגה ראשונה – – קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): – – אלה דברים שלא יכולים לזרוק אותם לפח, ולכן הציבור אומר כל הזמן: מי יכול להחליף את נתניהו? אין, אף אחד לא יכול להחליף – – אלעזר שטרן (יש עתיד): איך קוראים לו? יואל חסון (המחנה הציוני): איך קוראים לו, מילצ'ן? דוד ביטן (הליכוד): – – זה המצב, אף אחד לא יכול להחליף. יואל חסון (המחנה הציוני): מי זה היה, מילצ'ן, או – – – מי זה היה? דוד ביטן (הליכוד): אני לא זוכר את השם שלו, אבל אני יכול להביא לך את השם. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז אולי תגיש הצעת חוק שיהיה ראש ממשלה לכהונה אחת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, חברת הכנסת רויטל סויד, זה מוקדם להתחיל לקרוא לסדר, אנחנו רק בשלב הדיון, אז אנא מכם. דוד ביטן (הליכוד): כן, אתה מחשיב לי את הזמן קצת? אתה נותן לי את הזמן שמפריעים לי? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, אתה נהנה מכל רגע. דוד ביטן (הליכוד): אני נהנה, אבל תן לי את הזמן. אתם אומרים כל הזמן, אתם כל הזמן הרי מדברים על החקירות, ועל דברים אחרים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא דיברתי על זה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הוא לא אמר – – – דוד ביטן (הליכוד): לא, אבל אמרת, אמרת, אמרת: כל הזמן אתה שנוי במחלוקת, כל פעם מביאים – אני אומר לכם: תראו, הרי מה קורה במדינת ישראל? עצם זה שנחקרים, אתה אשם. אם המשטרה ממליצה, אתה אשם יותר. אבל רבותיי, חקירה זה לא אשמה. המלצת משטרה, אין בה אשמה. מה שקובע זה היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט, והעובדה שאדם יכול להגן על עצמו. פה בישראל הפך להיות מצב שאדם לא יכול להגן על עצמו, במיוחד אם הוא איש ציבור, במיוחד אם הוא ראש הממשלה. למה הגענו? הגענו למצב – הרי אפשר להגיש תלונה על כל בן אדם, כמו שעכשיו ראיתם – – מיכל רוזין (מרצ): הבעיה – – – דוד ביטן (הליכוד): – – שהיושבת-ראש של השוטרים – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא ראיתי דבר כזה, הקואליציה באה בטענות לאופוזיציה. דוד ביטן (הליכוד): – – הגישה תלונה, אדוני ראש הממשלה, נגד חבר כנסת אמסלם, פתאום יש תלונה במשטרה. זאת אומרת, מנסים לאיים על חבר כנסת, שלא יעשה את העבודה שלו – – רויטל סויד (המחנה הציוני): זה חמור. דוד ביטן (הליכוד): – – זה דבר שצריך להזדעזע ממנו – – רויטל סויד (המחנה הציוני): נכון. דוד ביטן (הליכוד): – – זה מה שקורה. מפכ"לים – – רויטל סויד (המחנה הציוני): נכון. דוד ביטן (הליכוד): – – מדברים, אומרים – – – מיקי לוי (יש עתיד): זה לא הם – – – דוד ביטן (הליכוד): עזוב, אתה היית ניצב אז אתה מגן עליהם כל הזמן. קריאה: לא, זה חמור – – – דוד ביטן (הליכוד): זה בדיוק מה שקורה. מפכ"ל לשעבר ממליץ שחבר כנסת ילך הביתה. למה? כי הוא מחוקק חוקים שלא נוחים למשטרה. מה זאת אומרת לא נוחים למשטרה? עכשיו, אני אגיד לך דבר אחד. הרי אומרים כל הזמן – תראו, היום לא מביאים בחשבון את הקשר החזק ביותר שיש בין החקירה, ובין התקשורת ובין איש ציבור. התוצאה היא שיש העצמה בלתי רגילה של חקירה נגד איש ציבור, שלא צריך יותר מאשר חקירה. זה מחייב את הכנסת לחוקק. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם מדברים על החקירה כל הזמן – – – דוד ביטן (הליכוד): אין ברירה. סליחה. רגע, סליחה רגע. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם עוסקים בחקירות. דוד ביטן (הליכוד): תן לי רגע לדבר. זה מחייב את הכנסת לחוקק. למה היא צריכה לחוקק? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ראש הממשלה אמר שהוא לא זקוק לעזרה שלכם. דוד ביטן (הליכוד): כי היום, עם כל הכבוד לכם – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): – – שלטון החוק הוא לא רק היכולת לחקור. גם זכויות של נחקרים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מאה אחוז. דוד ביטן (הליכוד): – – גם זה שלטון החוק. השילוב בין זה לזה, בכל העולם, נותן את שלטון החוק. ופה אנחנו מתעלמים מהעניין הזה – – מיכל רוזין (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): – – לא רואים שבעצם – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): תן לי רגע. לא רואים בעצם שהעוצמה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הכול נהדר, ביטן. למה זה הגיע עכשיו? דוד ביטן (הליכוד): רגע. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה רגע? – – – נחקרים – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): תכף אני אגיד לך למה, אני גם אענה לך. תן לי כמה דקות שאני אענה להם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): אני אענה לך גם על זה. מיכל רוזין (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): העוצמה שבה התקשורת מביאה את העניינים – – מיכל רוזין (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): – – נגד ראש הממשלה ונגד נחקרים אנשי ציבור אחרים מלמדת אותנו שביחס הזה – – מיכל רוזין (מרצ): מולטי טסקינג – – – דוד ביטן (הליכוד): – – ברמה הזאת, אנחנו צריכים לחוקק חוקים שימנעו את הדברים האלה באופן מובהק – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא הזדעזעת – – – דוד ביטן (הליכוד): – – ולכן, זה לא חוקים – תביני רגע – לכן, זה לא חוקים נגד שלטון החוק, ההפך. אני אומר לכם את האמת, אני הייתי מצפה שהמשטרה והיועץ המשפטי הם אלה שיביאו את החוקים האלה, לנוכח מה שקורה בשטח, לנוכח מה שהם רואים. זה התפקיד שלהם להביא. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ביטן, אתה גורם נזק – – דוד ביטן (הליכוד): יש פה הגנה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – אתה גורם נזק לראש הממשלה – – דוד ביטן (הליכוד): – – רגע, יש פה הגנה על שלטון החוק, לא פגיעה בשלטון החוק. תסלחו לי, עם כל הכבוד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – שנמצא בחקירות. אתה גורם לו נזק. דוד ביטן (הליכוד): רגע. אני לא מאחל לך שתהיי בחקירה. אף פעם אני לא מאחל את זה לאף אחד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ברור. דוד ביטן (הליכוד): כשתהיי, אז תביני מה זה – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): – – העוצמה של התקשורת, איש ציבור ומשטרה. אז תביני. ואנחנו צריכים להגן על האנשים מהדברים האלה, חובה עלינו לעשות את זה – – מיכל רוזין (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): – – ואני אומר לך, כשאני הגעתי – – קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): – – תביני רגע, כשאני הגעתי לכנסת – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – למה עכשיו? למה עכשיו – – דוד ביטן (הליכוד): תביני רגע – – כשהגעתי – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – למה עכשיו פתאום אכפת לך מהחקירות? דוד ביטן (הליכוד): אני גם יכול לענות לך על זה, אני לא בורח משום דבר. מיכל רוזין (מרצ): ביטן – – – דוד ביטן (הליכוד): אני לא בטלוויזיה, תנו לי רגע לדבר. יואל חסון (המחנה הציוני): בטלוויזיה אתה מדבר בלי סוף. דוד ביטן (הליכוד): כשאני נכנסתי – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תן לי להסביר לך. דוד ביטן (הליכוד): תנו לי רגע. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תן לי להסביר – – – דוד ביטן (הליכוד): יש לי עוד כמה דקות או לא? הם הפריעו לי, לא? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נוסיף לך – – – דוד ביטן (הליכוד): אני אוסיף כמה דברים עכשיו, אני אלמד אתכם משהו גם, אין בעיה. כשאני נכנסתי לכנסת לא הייתה לי רשימת חוקים – עכשיו יש לי עשרה, 12 חוקים, אני חייב לחוקק אותם. לא. אני לומד את הדברים תוך כדי תנועה. כשאני רואה שיש בעיה – – מיכל רוזין (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): – – אז אני מטפל בה, זה הכול. זה קורה בנושא החברתי, זה קורה בנושא הפלילי, הרבה מאוד נושאים – – מיכל רוזין (מרצ): בנושא חברתי אתם לא מטפלים בכלל – – – דוד ביטן (הליכוד): – – ולכן אתה לא יכול להגיד לי למה העיתוי – העיתוי, כי אני רואה את הבעיה, אני רואה שהיא מעצימה, אני מבין שאני חייב לפעול, אין לי ברירה – – מיכל רוזין (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): – – ואני אומר לך שזה לא פגיעה בשלטון החוק, אין שום פגיעה. אני אתן לכם עוד דוגמה למה הכול צבוע, למה יש צביעות כל הזמן. מיכל רוזין (מרצ): איזה צביעות? דוד ביטן (הליכוד): תראו, יש חקירה של תיק 3000. מה אומרים? מקורבים. אני לא ידעתי שלשמרון קוראים בנימין נתניהו, אבל יש – איך הוא לא ידע? אז אני שואל אתכם שאלה: כשעמרי שרון נחקר במשטרה – מקורב של יואל חסון – נחקר, אז מה, העמידו את אבא שלו לדין כי עמרי שרון עבר עבירה? לא. לא העמידו אותו לדין – – יואל חסון (המחנה הציוני): חבר. לא מקורב. דוד ביטן (הליכוד): – – לא אמרו איך ראש הממשלה – שזה הבן שלו, הבן שלו, הכי קרוב אליו בפעילות הפוליטית – הבן שלו עמד לדין; לא האשימו את שרון – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא ישב בכלא – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): גם אז שאלו איך יכול להיות ששרון לא ידע. דוד ביטן (הליכוד): – – לא הגישו כתב אישום נגד שרון. כששבס נחקר במשטרה, אף אחד לא האשים את רבין; כשאורי שני נחקר, אף אחד לא האשים את שרון. ואני אומר לכם, כשכל הניצבים במשטרה הואשמו בהטרדות מיניות, מישהו האשים את המפכ"ל ואמרו לו לך הביתה? מי עשה את זה? לא היה ולא נברא – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): מישהו אז חוקק חוקים אישיים? דוד ביטן (הליכוד): – – כשיש מקורבים שנחקרים – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – מישהו אז חוקק חוקים אישיים? דוד ביטן (הליכוד): בסדר, אבל עדיין, עדיין. – – זה לא אומר שמי שמינה אותם – – רויטל סויד (המחנה הציוני): מה אתה אומר? ביטן, מה אתה אומר? דוד ביטן (הליכוד): – – מי שעבד איתם, אשם גם כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, אדוני. רויטל סויד (המחנה הציוני): ביטן, מה אתה אומר? דוד ביטן (הליכוד): בסדר. ולכן אני אומר לכם – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): ודאי שזה לא אומר, אבל למה חוקים אישיים? דוד ביטן (הליכוד): אני אומר לכם, הגיע הזמן שתפסיקו עם המשחקים האלה. לא יעזור כלום. לא משנה מה תדברו פה, ראש הממשלה ייבחר. עמר בר-לב (המחנה הציוני): המשחקים שלכם משחקים אישיים. אנחנו משחקים? אתם משחקים. דוד ביטן (הליכוד): ואני רוצה, לגבי לפיד – – קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): – – לפיד עוד פעם דיבר והלך, כרגיל. לפיד תמיד מדבר והולך, הוא כמעט לא נמצא פה. אבל הוא מדבר על חברי הכנסת של הליכוד? הוא מדבר על חברי הכנסת של הליכוד? אפשר לחשוב, הוא יושב, ממנה אנשים, אוקיי. אבל אני אומר לכם משהו אחר. חברי הכנסת של הליכוד הם אנשים מצוינים, אחד-אחד – בעשייה, בעיריות, בשב"כ, בכל מקום, בביטחון, באוניברסיטאות – – מיכל רוזין (מרצ): בשחיתות – – – דוד ביטן (הליכוד): – – הוא לא יבוא ויגיד על חברי כנסת של הליכוד שהם לא שווים. קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): הוא לא שווה. הוא לא שווה כלום – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. דוד ביטן (הליכוד): – – אפילו בחקירות הוא לא יכול להיות. למה? כי הוא לא עשה כלום בחיים, אז על מה יחקרו אותו? אפילו את זה לא יכולים, אפילו את זה לפיד לא יכול לעשות. אפילו לחקור את לפיד אי-אפשר, כי הוא לא עשה כלום בחיים, אז על מה יחקרו אותו? בדיוק, היה עיתונאי, ישב בערוץ 2 והנחה. אני אומר לכם, מספיק להשמיץ אחרים כדי להגיד כמה אני טוב. ואני אומר לכם, אם לפיד ימשיך להשמיץ חברי כנסת של הליכוד, אנחנו גם נשמיץ אותו, ואצלו זה לא השמצות, זה דברים נכונים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. דוד ביטן (הליכוד): אז אני מבקש מלפיד שיפסיק לעלות לבמה פעם בחודש – פעם בחודש – הוא לא נמצא פה – – מאיר כהן (יש עתיד): תגיד לי, דודי, אתה בסדר? – – – דוד ביטן (הליכוד): – – ולדבר נגד חברי הכנסת של הליכוד כל פעם מחדש. אנחנו לא נבחרים על ידיו, לא נבחרים על דרכו. מאיר כהן (יש עתיד): אתה התחלת לאיים על מי שמדבר? מה קרה לך, תגיד? דוד ביטן (הליכוד): מי? הוא מדבר נגדי. מאיר כהן (יש עתיד): מה קרה לך? דוד ביטן (הליכוד): הוא מדבר נגד חברי כנסת שיושבים פה, על מה אתה מדבר? אני לא מאיים על אף אחד. לא מאיים על אף אחד. מאיר כהן (יש עתיד): תסלח לי, הוא לא דיבר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב. חבר הכנסת דוד ביטן. דוד ביטן (הליכוד): אבל בינתיים הוא מדבר עליהם. מאיר כהן (יש עתיד): מה זה? דוד ביטן (הליכוד): הוא מדבר על חברי הכנסת שנמצאים פה. תסלח לי, עם כל הכבוד, הוא לא יכול לדבר נגד חברי הכנסת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דוד ביטן, זמנך תם מזמן. דוד ביטן (הליכוד): הוא רוצה – שידבר לציבור הרחב כמה הוא טוב, לא כמה הם גרועים. תסלח לי, עם כל הכבוד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זמנך תם מזמן. מאיר כהן (יש עתיד): זה מתאים לך לעמוד ולאיים? מה קרה לך? תירגע קצת. ענת ברקו (הליכוד): הוא מדבר – – – דוד ביטן (הליכוד): אני לא מאיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דוד ביטן, נא לסיים. דוד ביטן (הליכוד): אני איימתי? כשאמרתי שנדבר נגדו? למה לא? מותר לדבר נגדו. בינתיים, חופש הביטוי זה לשני הצדדים, לא רק לצד אחד, אתה מסכים איתי? אז אני אומר: למה הוא צריך לעלות לבמה ולהשמיץ חברי כנסת מהליכוד? מאיר כהן (יש עתיד): הוא לא השמיץ. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לסיים, חבר הכנסת דוד ביטן. דוד ביטן (הליכוד): אמרו לי שהוא השמיץ. למה אתה אומר שלא? מאיר כהן (יש עתיד): אתה לא היית פה. דוד ביטן (הליכוד): אני, אמרו לי מה הוא אמר, מה זה לא הייתי פה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת דוד ביטן, נא לסיים, בבקשה. אנחנו רוצים לשמוע את ראש הממשלה. דוד ביטן (הליכוד): אז אני מבקש מיש עתיד: תפסיקו להשמיץ חברי כנסת של הליכוד – לא רק של הליכוד, גם של העבודה שיפסיקו. זה הכול. אתם לא נמצאים לבד פה במערכת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה, חבר הכנסת דוד ביטן. דוד ביטן (הליכוד): אז אני מבקש לדחות את – תודה רבה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תם זמנך, אדוני יושב-ראש הקואליציה. תם זמנך. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, חברי הכנסת, נא לשבת. חבר הכנסת איימן עודה, מי עומד מאחוריך? אני פשוט לא מזהה את הגב. אה, זה ראש האופוזיציה. ראש האופוזיציה גם ישב. תודה. חבר הכנסת יואב קיש, נא לשבת. אנחנו רוצים לשמוע התייחסות של ראש הממשלה ואל ראש האופוזיציה. במהלך הדברים שלהם אנחנו לא ננהל דיאלוגים. לא אהיה סבלני כמו שהייתי עד עכשיו. חבר הכנסת ביטן, נא לשבת. המטרה של הדיון היא לשמוע את ההתייחסות לדברים החשובים שנאמרו כאן על ידי נציגי כלל הסיעות, ולכן אני מציע שלא להפריע לדוברים. מי שיפריע לדוברים לא יוכל לשמוע מה שהם יגידו, כי הוא ימצא את עצמו מחוץ למליאה. נכון, חברת הכנסת ענת ברקו? את רוצה לשבת? מיכל רוזין (מרצ): איפה חברי הממשלה? לא מעניין אותם – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אפילו הממשלה לא באה לתמוך בראש הממשלה. באים, לוקחים ולא נותנים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עוד עשר שניות לכל ההערות, ואז אפשר להתחיל. יואל חסון (המחנה הציוני): איפה מירי רגב? איפה רגב? אדוני ראש הממשלה, השרה שמהללת אותך בחו"ל – בארץ היא לא באה לעזור לך. מיכל רוזין (מרצ): היא לא בארץ. יואל חסון (המחנה הציוני): הינה היא באה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב. כמו שאמרתי, נגמרו ההערות. מי שיפריע לראש הממשלה – או בהמשך, לראש האופוזיציה – ימצא את עצמו מהר מאוד מחוץ לאולם, כי אני רוצה לשמוע את הדברים של ראש הממשלה ושל ראש האופוזיציה. בבקשה, אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, להתייחס לנושא הדיון. אחריו – ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. מיכל רוזין (מרצ): חמוצים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת רוזין, דיברת עשר דקות, זה בהחלט היה מספיק. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני היושב-ראש, חברי הממשלה וחברי הכנסת, הדיון הזה קיבל כותרת – הייתי עורך את העברית, קצת מוזרה, אבל בכל זאת כתוב כאן: מה האתגר המדיני של ממשלת ישראל בעקבות ההזדמנויות החדשות שנוצרו. תכף אדבר על האתגר, גם אשיב על התוכחות, אבל "ההזדמנויות המדיניות שנוצרו" – ההזדמנויות נוצרו מעצמן; ההישגים, אם יש – מהשמיים; בעיות – יש להן תמיד כתובת, אתם יודעים מהי הכתובת, אבל ההזדמנויות נוצרו מעצמן, ואני רוצה להגיד לכם על עוד כמה הזדמנויות. הבוקר ביקר בלשכתי שליח מיוחד של ראש ממשלת יפן, ידידי שינזו אבה, שנבחר מחדש, והשליח מסר לי הזמנה מראש הממשלה אבה לבקר ביפן. הוא ביקש עד סוף השנה, אם אפשר; עכשיו. הוא גם עדכן אותי – דבר שלא ידעתי בדיוק, הוא עדכן אותי. כך, הוא אמר שבשלוש השנים האחרונות ההשקעות היפניות בישראל צמחו פי 20 בעקבות המפגשים והעידוד שאבה ואנוכי נותנים לזה, כמובן בעזרת השרים וחברי הכנסת ואחרים. זה אבה, זו הזדמנות חשובה. אתמול קיבלתי איגרת, איגרת חמה, מידיד נוסף, נשיא ארצות הברית טראמפ, והוא הודה לי על התמיכה שאנחנו נותנים בעמדתה של ארצות הברית, שמתנגדת לתוכנית הגרעין של איראן ובעצם אומרת: או שתתקנו או שתבטלו. לתשומת לב הח"כים שאינם עוקבים אחרי זה, זו העמדה שהצגתי עוד בקונגרס, אחר כך באו"ם, ולפני כן בשיחה עם הנשיא טראמפ. נראה שיש לכך השפעה מסוימת. לפני שבוע קיבלתי מכתב נוסף, גם מכתב חם, מנשיא סין, ידידי שי ג'ינפינג. הוא מכתב מאוד חם. הוא מברך על הקשר המיוחד שהולך ונרקם בין סין לישראל. הוא כמובן מזכיר את החשיבות של הסכם שיתוף הפעולה בתחום הטכנולוגיה – עוד הזדמנות; שבועיים לפני כן קיימתי שיחה קרובה עם ידיד נוסף, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בנושא שחשוב לביטחון ישראל; בעוד כמה שבועות אצא לביקור גומלין בהודו בהזמנת ידיד, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי – עוד הזדמנות; בסוף השבוע האחרון שוחחתי בטלפון עם נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, שיחה חשובה לביטחונן של שתי המדינות. תמר זנדברג (מרצ): גם נחקרת במשטרה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ארצות-הברית, רוסיה, סין, יפן, הודו, מצרים – כל הדוגמאות האלה הן רק מדגם קטן של מערכת יחסים ענפה – – יואל חסון (המחנה הציוני): ומצביעים נגדנו באו"ם, אז מה יצא? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – עם מעצמות – ה-מעצמות, המובילות בעולם, ועם מדינות בכל היבשות: עם אסיה, עם אפריקה, עם אוסטרליה. ראש ממשלת אוסטרליה וגם מנהיגי ניו זילנד באו הנה לאירוע המרגש של אמריקה הלטינית. אני כבר לא הזכרתי את החגיגות ל-100 שנים להצהרת בלפור והפגישות עם ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי. אנחנו הופכים את ישראל – ועיניכם רואות את זה – אנחנו הופכים את ישראל לכוח עולמי עולה. לא היה אף פעם דבר כזה בתולדותינו. אתם יכולים לנסות לטאטא את זה מתחת לשטיח, אבל מי שבר-דעת, כל אדם הוגן, רואה את הדבר הזה מצוין. ואיך אנחנו עושים את זה? איך נוצרו ההזדמנויות האלה? מאיר כהן (יש עתיד): – – – אחרי הסכמי השלום עם מצרים – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: הן לא נוצרו; אנחנו מייצרים אותן, כי אנחנו מטפחים את העוצמה הכלכלית הטכנולוגית שלנו על ידי שחרור השוק. אף אחד לא יפתח פה טכנולוגיה אם לא יהיה כדאי. אנחנו עושים את זה רווחי וכדאִי וחותכים ברגולציה. ירדנו – או עלינו, אם תרצו – בסולם התחרותיות בשנתיים של עבודה קשה, עם גרזינים, בביורוקרטיה, כדי שיוכלו לייצר פה. אנחנו עושים את זה. ירדנו ממקום 27 שהיינו מדורגים למקום 16 בשנתיים. זה הישג חסר תקדים. דב חנין (הרשימה המשותפת): עליתם ברמת האי-שוויון. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ומצד שני – תכף נדבר על השוויון. טעית בשאלה הזאת, תכף אגיד לך למה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חנין, מספיק. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אתה לא נותן לי להראות כאן גרפים, אז אראה. אמרת שוויון – היום פרסמו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמדד האי-שוויון ירד לרמה הנמוכה ביותר, זאת אומרת, השתפר והגיע לרמה הנמוכה ביותר מאז 2001. אבל הדבר המעניין ביותר – שרואים ירידה שיטתית ועקבית שנה אחר שנה מ-2009. חבר הכנסת חנין, מי נבחר ב-2009? יש רציפות מאז. כל שנה זה יורד. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תביא את חוק הלאום ותהרוס – – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה; גם חבר הכנסת חנין וגם השרה רגב. ראש הממשלה בנימין נתניהו: עובדות. זאת אומרת, הפערים – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שלושתכם – פעם ראשונה קריאה לסדר. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – בניגוד גמור לטענה שלכם שאנחנו אומנם משפרים את הכלכלה – עם זה קשה לכם מאוד להתווכח, זה ברור כשמש; אבל מה הטענה שלכם? אתם אומרים: כן, אתם משפרים את הכלכלה אבל על חשבון פתיחת פערים. אבל הינה העובדות, שחור על גבי עיתון, שחור על גבי למ"ס, באות וטופחות לכם על הפנים, והן מראות חד-משמעית שהפערים במדינת ישראל, בחברה הישראלית, הולכים ומצטמצמים שנה אחר שנה. שנה אחר שנה. חיים ילין (יש עתיד): עוד פעם התקשורת אשמה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ולמה? קודם כול, כי אנחנו מייצרים צמיחה, והצמיחה מייצרת מקומות עבודה, והאבטלה יורדת, והתעסוקה עולה, ואנשים מתפרנסים, ואנחנו גם עושים צעדים – בקצבאות מושכלות, ואנחנו גם מעודדים יציאה לעבודה של אוכלוסיות שלמות שלא נכנסו. הפערים מצטמצמים, ואנחנו גם מעלים את השכר, שכר המינימום, גם דברים אחרים. השכר הזה עלה, והשכר שעלה זה בעיקר בשכבות החלשות. ובכן, עובדה פשוטה. אין מה לעשות. זו המדיניות הכלכלית – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – הטכנולוגית שלנו, זה מצד אחד. והדבר השני שקורה זה שאנחנו מטפחים את העוצמה הצבאית והמודיעינית שלנו. גם זה דורש המון כסף – המון כסף, וגם זה בא מהצמיחה – – תמר זנדברג (מרצ): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – ובכן, השילוב של העוצמה הכלכלית-טכנולוגית מצד אחד, והעוצמה הצבאית-מודיעינית מנגד, יוצרים את העוצמה השלישית – – תמר זנדברג (מרצ): והשחיתות. והשחיתות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת זנדברג, פעם ראשונה. נחמן שי (המחנה הציוני): זאת העוצמה הקשה – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – והיא העוצמה הבין-לאומית – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – איפה העוצמה הרכה? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – עוצמה מדינית בין-לאומית כבירה, שלא הייתה מעולם למדינת ישראל. תמר זנדברג (מרצ): מה עם עוצמת השחיתות? ראש הממשלה בנימין נתניהו: ומדינות עומדות בתור – עומדות בתור – להדק את הקשרים איתנו – – תמר זנדברג (מרצ): – – – מיכל רוזין (מרצ): אבל הן מצביעות נגדנו. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – וזה קורה יום-יום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת זנדברג, פעם שנייה. חברת הכנסת רוזין, פעם ראשונה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אז רבותיי, בואו נסכים אחת ולתמיד שאין לא צונאמי מדיני ולא בידוד מדיני, יש רנסנס מדיני. וביחס למה שקורה באזורנו – – תמר זנדברג (מרצ): רנסנס – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – אנחנו לא מחמיצים הזדמנויות מדיניות, אנחנו יוצרים הזדמנויות כאלה – – מוסי רז (מרצ): הזדמנות להחמיץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – ונבצר ממני מסיבות מובנות לפרט כל מה שאנחנו עושים – – מיכל רוזין (מרצ): אולי מולכו יספר את זה בחקירה נגדו. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – להדק את היחסים עם גורמים שונים במרחב סביבנו. אם אתם חושבים שאלה דברים סתם, דברים שאני אומר ולא קורים, הרי יש פה אנשים – – מיכל רוזין (מרצ): רומנים – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – יש פה אנשים שנמצאים בוועדות קצת יותר מסווגות, ואתם יודעים את האמת, ואתם יכולים לשמוע את זה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – מוביל לאפרטהייד – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת איימן עודה, פעם ראשונה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: וכל אחד רואה את ההתקרבות הגדולה. תמר זנדברג (מרצ): השלום יפרוץ במהלך – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: כל אחד רואה את ההתקרבות הגדולה. אני רק יכול לומר שאנחנו ניצבים כתף אל כתף עם מדינות במחנה המתון בעולם הערבי, גם מול סכנות האסלאם הקיצוני, ולא משנה אם זה בא מאיראן או שזה בא מכיוון דאעש ואחרים, ואני חושב שההתייצבות הזאת, וההתקרבות הזאת, קודם כול, היא טובה לביטחון – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): משטרים דיקטטוריים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – ולדעתי היא גם טובה, בסופו של דבר, לשלום. שר התקשורת איוב קרא: הם לא אומרים שהם רוצים להיות – – – אילן גילאון (מרצ): הבאתם את האיראנים – הם כאן ליד הגדר שלך. זה כל ההצלחה הגדולה שלך, על מה אתה מדבר? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אילן גילאון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אילן גילאון (מרצ): על מה אתה מדבר? ההסכמים שלך עם פוטין – תראה איפה איראן יושבת לך – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני יכול להגיד – – אילן גילאון (מרצ): – – איזו הצלחה כבירה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – אני יכול להגיד לך, חבר הכנסת גילאון, שאלמלא הפעילות שלנו, איראן כבר הייתה גרעינית מזמן. אילן גילאון (מרצ): בתל אביב, אני מתאר לעצמי. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ואיראן יודעת היטב, וכל אחד כדאי שידע, שאנחנו לא נשלים, לא נסכים, להתבססות שלה בסוריה, התבססות צבאית, ואין זה משנה – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – נכשל – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – אין זה משנה – תמיד נכשלים. הרי תמיד אצלכם נכשלים. איראן בשלב זה לא הגיעה לנשק גרעיני, בגלל הפעילות שלנו. ואיראן יודעת, ואני רוצה להגיד לכם שגם ידידינו בוושינגטון יודעים, וגם ידידינו במוסקבה יודעים, שאנחנו נפעל כדי לשמר את ביטחוננו ולשמור על מדינתנו בדיוק לפי האינטרס שלנו. שום דבר לא יעצור. תמר זנדברג (מרצ): מה ששמר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת זנדברג, מספיק. פעם שלישית. נא לצאת מן האולם. (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) ראש הממשלה בנימין נתניהו: יש לנו עוצמה כלכלית, יש לנו עוצמה מדינית, ואתם יודעים שיש לנו גם עוצמה ביטחונית. אנחנו מטפלים באיומים סביבנו, במזרח התיכון הסוער והרוגש הזה. אנחנו מטפלים בהם בתקיפות – – מוסי רז (מרצ): – – – שגירשת גם – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – ואנחנו מטפלים בזה גם באחריות. אז אני שומע את הדברים שלכם על היעדר הישגים – כלכלה, חברה – – מיכל רוזין (מרצ): אתה לא עונה, למה בסוף הם מצביעים נגדנו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מיכל רוזין, פעם שנייה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – כבישים, רכבות, גז, גבולות, גדרות, בלימת מסתננים – כל הדברים האלה – סייבר. כל מה שקורה, אתם אומרים: אין הישגים, כי מה שאתם רוצים זה שנעצום עיניים, פשוט נצא מיהודה ושומרון, נבוא לקווי 67' ונגיד: נקווה שיהיה טוב. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא, לא רוצים את זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ממש לא. יואל חסון (המחנה הציוני): אל תגיד סתם דברים, לא רוצים את זה ממך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חסון, פעם שנייה אני קורא אותך לסדר. יואב קיש (הליכוד): זה שאתה ליכודניק אנחנו יודעים יופי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לא לעזור לי. יואל חסון (המחנה הציוני): לא רוצה ממך לא ציונים ולא תארים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ידידיי באופוזיציה, כשאני שומע את הנאומים הנלהבים שלכם, את נאומי התוכחה שלכם – אני חייב להגיד לכם, אני אומר ביושר: אין פה שום דבר חדש, הרי אתם רוצים – – מיכל רוזין (מרצ): נכון, אין שום דבר חדש. אנחנו מסכימים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – שאני אעזוב את התפקיד – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת רוזין, פעם שלישית. נא לצאת מן האולם. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – מהיום הראשון שנבחרתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סליחה, אדוני. חברת הכנסת רוזין, נא לצאת מן האולם. מיכל רוזין (מרצ): לא, הוא צודק, שום דבר חדש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לצאת מן האולם. עשר דקות דיברת וכולם הקשיבו לך, כולל ראש הממשלה. מיכל רוזין (מרצ): – – גם אתה חוזר על עצמך, עם הגדר – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נא לצאת מן האולם. מיכל רוזין (מרצ): – – עם אותם דברים, עם הסייבר. ראש הממשלה בנימין נתניהו: חברת הכנסת – – – מיכל רוזין (מרצ): הכול אותו דבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. מיכל רוזין (מרצ): ואנחנו חמוצים, הציבור חמוץ – – – (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) אילן גילאון (מרצ): לא יכול להיות שאתה מוציא 40% מהסיעה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שמתי לב. אתם סיעה מאוד פעילה היום. ראש הממשלה בנימין נתניהו: יש לזה רק פתרון אחד, חבר הכנסת גילאון: תגדילו את הסיעה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מבחינת הנוכחות זה 50%, אילן. בבקשה, אדוני ימשיך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – אני מאחלת לך הצלחה גדולה בסיעה קטנה – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: חברת הכנסת רוזין היא חברת כנסת עם ותק מסוים, אבל לא עד כדי כך, ולכן היא לא יודעת שאין פה שום דבר חדש, כי חברי האופוזיציה רוצים שאני אעזוב את התפקיד או אתפטר מהיום שבו נבחרתי בפעם הראשונה, אחר כך בפעם השנייה, אחר כך בפעם השלישית – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה התפקיד שלנו באופוזיציה, להחליף אותך – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – אחר כך בפעם הרביעית – מעניין מה יהיה בפעם החמישית, איזה תירוץ יהיה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אולי נבטל את הזכות הדמוקרטית שלנו להחליף – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אז אין שום דבר חדש, רק התירוץ מתחלף. אבל מה לעשות – – קארין אלהרר (יש עתיד): ברוך השם, אתה מספק – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – ראש ממשלה מחליפים בקלפי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): וראש ממשלה מושחת הולך הביתה. שר התיירות יריב לוין: לא יעזור לכם שום דבר. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני מסביר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני ראש הממשלה – – – אמסלם – – – הצעת חוק – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני גם אותך קורא לסדר פעם ראשונה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: עכשיו אני אסביר לכם ברצינות. בדמוקרטיה – – מוסי רז (מרצ): עד עכשיו זה לא היה רציני. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – מי שקובע מי יהיה ראש ממשלה זה לא אתם, וזה אפילו לא התקשורת – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה הכנסת. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – זה הציבור. יואל חסון (המחנה הציוני): הכנסת. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ובגלל ההישגים העצומים שלנו – בכלכלה, בחברה, בביטחון וביחסי החוץ, הציבור קובע פעם אחר פעם שאני אעמוד כאן, ואתם תשבו שם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): עד שתשב במקום אחר. ראש הממשלה בנימין נתניהו: לכן, אני רוצה לומר: תודה רבה לכם, אבל בעיקר תודה רבה לכם, אזרחי ישראל, אני גאה להיות ראש הממשלה שלכם. (מחיאות כפיים) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה זה? מה זה? יואל חסון (המחנה הציוני): זה להקת מעודדות, זה מה שאתם. להקת מעודדות ומעודדים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: פשוט לא ייאמן. יואל חסון (המחנה הציוני): פשוט להקת מעודדות ומעודדים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אין לי מילים, פשוט נגמרו לי המילים. בבקשה, ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אתה יודע למה אני צוחק? או, עכשיו מתחיל הקטע הזה שתמיד מישהו חייב ללחוש לראש הממשלה, כדי שהוא לא יקשיב – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הלוחש לסוסים. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – אז השר התורן חייב להידבק אליו קרוב קרוב, כדי שהוא לא יקשיב. היה לך נאום אשכרה בחירות, ראש הממשלה. אשכרה. אתה רוצה בחירות? – בחירות. תגיד שאתה רוצה בחירות, אנחנו בעד ללכת לבחירות. בוא תשאל את השותפים שלך אם הם מוכנים לבחירות, אלה שעכשיו קוברים את ראשם עמוק עמוק, או אלה שלא נמצאים כאן. תגיד שאתה רוצה בחירות, לך לבחירות, אנחנו מסכימים איתך. רק בחירות. פעם חמישית, בוא נראה אותך. לדעתי ולדעת רבים מן הציבור והבניין הזה, אתה לא תנצח בבחירות, אבל אתה מוזמן. בבקשה, לך לבחירות – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אמרת את זה גם בפעם שעברה – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – לך לבחירות, כי בסופו של דבר, אם אמרת שהציבור יחליט – לציבור נמאס. אז בוא לבחירות. עכשיו, אם אתה היית, אדוני ראש הממשלה, לפני 40 שנה ראש הממשלה, ואנואר א-סאדאת היה מודיע שהוא מגיע לארץ, לדעתי, במבנה האישיות שלך, היית בורח מהתמודדות עם מהלך השלום עם סאדאת. אמיר אוחנה (הליכוד): ואתה היית – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אתה מצטט את אנואר. קריאה: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אתה מצטט ומדבר על שיחתך עם הנשיא א-סיסי – – קריאות: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – אני אומר לך: השיחה הזאת עם הנשיא א-סיסי, והברית הזאת, היא תולדה של הסכם השלום של מנחם בגין. אתה היית מפחד לעשות שלום עם סאדאת. היית נבהל מהאימא של צחי ומצחי – גם מגאולה כהן וגם מצחי הנגבי. למה? כי אתה נבהל מבנט – – קריאה: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – ואתה נבהל מכל אחד פה – מאלקין וכל החברים האחרים. קריאה: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אפילו שבח שטרן – אחד שיש לו מפקד. אתה לא מסוגל לומר: אני – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): את האמת שלך. קריאה: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): האמת שלך. אתה נכנע לכל צד וצד באזור C. אתה לא מוכן לתת את מה שאתה צריך לתת בשביל להגיע לאותו מהלך. אף אחד לא מדבר על פינוי, אף אחד לא מדבר על קווי 67', מדברים על מהלך אזורי דרמטי, שאתה יודע שהוא קיים. אתה יודע שהוא קיים ואתה יודע שאני יודע שהוא קיים כבר יותר משנה וחצי, והאינטרס הלאומי העליון היה קורא לך להבקיע את הקרום הזה, שלא מאפשר את המהלך המדיני, מכיוון שאתה לא מוכן ללכת למהלך עם הפלסטינים, של צעדים בוני אמון, כי נפתלי בנט לא נותן לך. הוא לא נותן לך; יש ישיבות קבינט מלאות שהוא בלם אותך, יחד עם אלקין, יחד עם אחרים, ואתה יודע את זה – – קריאה: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – שהם לא מאפשרים לך לזוז מילימטר בשטח C. רוצה דוגמה? הבנייה בקלקיליה. קריאה: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): שר הביטחון שלך – שר הביטחון שלך ואתה תמכתם, בשביל לרצות את טראמפ, לפני הביקור. דקה אחרי שהוא יצא מפה, ביטלתם את הצעד הנדרש, של צעדים כלכליים בוני אמון עם הפלסטינים – לאפשר לזוגות צעירים בצד השני גם כן לבנות דירה ולבנות בית. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אבל זה כי אתה לא מוכן – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר אלקין. כן. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – כי הם, כחבורה שמחשקת אותך ואת המפלגה שלך – וכל אחד שמדבר איתכם יודע את האמת; אתה אומר לכל מנהיגי העולם: אני לא יכול, אין לי קואליציה. אז אם אתה מאמין בתהליך, תהיה אמיץ ותלך לתהליך, אבל אתה לא באמת מתכוון. מה שכן, אתה מקבל מכתבים. זה נהדר. אז קיבלת מכתב מהנשיא טראמפ, וקיבלת מכתב משינזו אבה, וקיבלת מכתב מנשיא סין – אשכרה, שירות הדואר עובד נהדר בארץ הזאת. כבר גילינו שהנהלת הדואר יודעת לעבוד. גילינו. אבל כל מה שאתה צריך לעשות, חוץ מלאפשר להנהלת הדואר לעבוד בכל מיני דברים – גם לקבל החלטות דרמטיות שנוגעות בעתיד העם הזה ובשאלה הבסיסית היסודית: איך להבטיח את עתיד מדינת הלאום של העם היהודי. איך להבטיח את עתיד מדינת הלאום של העם היהודי, בכך שאתה, בניגוד לטענות שנאמרו כאן, יודע שבין הים לירדן, על פי כל מדגם, אתה מאבד את הרוב שמאפשר למדינת הלאום של העם היהודי להתקיים. האם זאת תהיה המורשת שלך, מורשת של שב ואל תעשה בסופו של דבר? הרבה מילים יפות, צעדים מאוד נכבדים, יופי של צילומים – השאלה היא במהות, ברגע ההיסטורי, וברגע ההיסטורי אתה החמצת פעם אחר פעם מאז 2009, ויש כל כך הרבה עדים לזה, שחוזרים וטוענים ויודעים מה הבטחת להם בחדרי-חדרים ומה אתה מסרב לעשות מחוץ לחדר, פן יבולע לך על ידי החבורה הזאת. זאת השאלה הגדולה, זה המבחן, על זה הדיון פה היום. ובדיון הזה אתה מחמיץ הזדמנות היסטורית עצומה וגדולה. לא מוכן לעשות את המתבקש – להיפרד – בינינו לבין הפלסטינים. מדבר על זה יפה מאוד כשבא לך, או לא בא לך; פעם אומר מדינה פלסטינית ופעם לא, פעם אומר מדינה מינוס, פעם לא; כל פעם בוחר נוסחה אחרת, ואתה מסוגל לכדרר בין המנהיגים ולערבב אותם, אבל בסוף מגיע רגע האמת. מה תשאיר אחריך ביום מן הימים? מה תגיד, שמה, שהשארת לנו בוקה ומבולקה של עם בתוך עם? שזו בעצם האופציה האמיתית שאתה מותיר אחריך, רק כי אתה לא מוכן להגיד את האמת – שאתה יודע שהיא קיימת: שבסופו של דבר כדי לשמור על מדינת הלאום של העם היהודי צריך לדעת להיפרד מן הפלסטינים, צריך לנקוט צעדים אמיצים, צריך להיכנס לחדר ולנהל שם משא ומתן באומץ, וצריך, על בסיס התשתית האזורית האדירה שקיימת, לנסוק לעבר המהלך האמיץ המתבקש. ובמקום זה, ממשלתך ואתה נוקטים צעדים שכבר דיברנו עליהם מספיק: לפלג, להסית ולהדיח, לאיים על שוטרים, לאיים על המפכ"ל, לאיים על היועץ המשפטי לממשלה, לאיים על אקדמאים, על אומנים, על יוצרים, על עיתונאים, על כלי תקשורת. בִּמקום – אתה אומר שיש לך הישגים, דבר על ההישגים; אתה רק עוסק בהפצת שנאה ופיצול ופילוג והסתה, וזאת המורשת שבסופו של דבר תישאר טבועה בזיכרון הציבורי, כי אתה לא מוכן לעמוד ולעשות את הצעדים החיוביים המתבקשים. אשר על כן, בסופו של דבר, כאשר אתה תעמוד מול מבחן ההיסטוריה – לדעתי אתה תיכשל כישלון מוחלט במבחן ההיסטוריה. תודה רבה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: מדובר במבחן ההיסטוריה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. קריאה: – – – מה הם נותנים במסגדים? מה הם נותנים? קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו נקיים הצבעה. קריאה: יאללה, מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מכיוון ש-40 חתימות לא התקיימו מזמן, אני מזכיר שמי שמצביע בעד – הוא בעצם בעד הודעתו – התייחסותו של ראש הממשלה. מי שמצביע נגד – לא מקבל את ההתייחסות של ראש הממשלה. נא להצביע. לאה פדידה (המחנה הציוני): ואין לי מסך. עליזה לביא (יש עתיד): אין מסך. לאה פדידה (המחנה הציוני): אין מסך. אין מסך – – – קריאה: אין מסך. לאה פדידה (המחנה הציוני): אין לי מסך להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני אחשב את קולךְ. כן. הצבעה מס' 2 בעד הודעת ראש הממשלה – 47 נגד – 33 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 47, 34 נגד, כולל חברת הכנסת לאה פדידה – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – ואין נמנעים, לכן – הכנסת אישרה את הודעתו של ראש הממשלה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שמה? דב חנין (הרשימה המשותפת): יירשם בפרוטוקול: נגד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יירשם בפרוטוקול: נגד – חבר הכנסת דב חנין. כן. עליזה לביא (יש עתיד): גם אני, אדוני, נגד. אני ניסיתי לעזור לה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, בסדר, גם חברת הכנסת עליזה לביא. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, כן. בחירת סגנים ליושב-ראש הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת יואב קיש, אייכה? יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש. שימו לב, צריך אישור בהצבעה. כל אלה שהולכים להתפלל יכלו גם לחכות ליושב-ראש דקה, להצביע ולחכות ליושב-ראש, ובא לציון גואל. בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום, ברוב של 15 חברים מ-17 חברים, לבטל את ההגבלה על מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת, בהתאם לתיקון החוק שאושר בשבוע שעבר, המאפשר להגדיל את מספר הסגנים מתשעה. עוד החליטה ועדת הכנסת להמליץ לכנסת לבחור בחברי הכנסת יצחק וקנין ועיסאווי פריג' לכהן כסגנים ליושב-ראש הכנסת. אבקש את אישור הכנסת להודעה זו – להמלצה זו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יואב קיש. אם כן, אנחנו מצביעים בעד או נגד המלצת ועדת הכנסת לבחור את חברי הכנסת יצחק וקנין ועיסאווי פריג' לסגני יושב-ראש הכנסת במסגרת ההרחבה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הכנסת – 67 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברי הכנסת יצחק וקנין ועיסאווי פריג' לסגנים ליושב-ראש הכנסת נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 67, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מברך, ודאי, את חבר הכנסת יצחק וקנין, הסגן הוותיק, ואת חבר הכנסת עיסאווי פריג', הסגן החדש, עם היבחרם לתפקיד. הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017 [מס' מ/1163; דברי הכנסת, חוב' ב', עמ' 23980; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הנושא הבא: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2013 – 2017, סליחה – לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אברהם אבי דיכטר. אברהם אבי דיכטר, בבקשה. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017. חוק-יסוד: הממשלה מסמיך את הממשלה, בעת מצב חירום, להתקין תקנות שעת חירום שתכליתן "להגן על המדינה, על ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים". בכוחן של תקנות אלו לשנות – ואף להפקיע זמנית – כל חוק, וכן להטיל או להגדיל תשלומי מיסים וחובה שונים. כדי לאזן את כוחן הרב, נקבע כי תוקפן של התקנות יפקע לאחר שלושה חודשים מיום התקנתן, אלא אם כן נחקק חוק המורה על הארכת תוקפן או שבוטלו בהחלטה של רוב חברי הכנסת. הצעת החוק שאני מציג לפניכם נועדה, אם כן, להאריך את תוקפן של תקנות שעת חירום שהתקינה הממשלה. בתחילת פברואר הכריז ארגון העובדים של סגל המחקר במערכת הביטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה על סכסוך עבודה בוועדה לאנרגיה אטומית, על רקע דרישה לתוספות שכר וסוגיות אחרות במשא ומתן על הסכם עבודה קיבוצי. כחלק מסכסוך העבודה נוקטים העובדים שביתות ועיצומים שבמסגרתם הם נמנעים מביצוע משימות. הממשלה סברה כי עיצומים אלה מסבים נזק כבד ופוגעים באופן ממשי ובלתי הפיך בהמשך פעילותה של הוועדה לאנרגיה אטומית. כדי להתמודד עם פגיעה זו, החליטה הממשלה להפעיל את סמכותה והתקינה ביום כ"א באב התשע"ז, 13 באוגוסט 2017, את תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ז–2017. התקנות שהותקנו מסמיכות את ראש הוועדה לאנרגיה אטומית ואת מנהל הקריה למחקר גרעיני – נגב, באישורו של ראש הוועדה, לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני את העובדים המועסקים בוועדה ובקריה למחקר גרעיני כדי שיבצעו תפקידים חיוניים בהיקף הנדרש, ובלבד שלא יוצאו צווים ליותר מ-50 עובדים בו-בזמן. כמו כן, התקנות מחייבות עובד שקיבל צו כאמור – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): הורדנו ל-40. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אם היית מקשיב באדיקות – אני רק סוקר את מה שהיה. עוד לא הגעתי למה שיהיה. (אומר בערבית: התאזר בסבלנות.) כמו כן, התקנות מחייבות עובד שקיבל צו כאמור, להתייצב במקום עבודתו ולבצע את העבודה הנדרשת למתן השירות החיוני בהתאם לתפקידו. דינו של מי שיפר הוראות אלו – מאסר שנתיים או קנס או שני העונשים כאחד. בנוסף, המעסיק רשאי גם לפגוע במשכורתו של העובד ואף לפטרו. כאמור, תוקפן של תקנות שעת החירום מוגבל לשלושה חודשים. משכך, הן צפויות לפקוע מחר, בדיוק שלושה חודשים מאז התקנתן, אלא, כמובן, אם יוארך תוקפן בחוק. מאחר שבשלושת החודשים האחרונים לא נפתר המשבר, מבקשת הצעת החוק להאריך את תוקפן של תקנות שעת החירום בשלושה חודשים נוספים, עד ליום כ"ט בשבט התשע"ח, 14 בפברואר 2018. במהלך דיוני ועדת החוץ והביטחון, שמעה הוועדה הן את נציגי הממשלה והן את נציגי ארגון העובדים. בעקבות זאת, הכניסה הוועדה כמה שינויים בנוסח הצעת החוק: ראשית, החלטנו לצמצם את מספר העובדים המרבי שניתן להוציא להם צווי ריתוק בו-בזמן מ-50 צווים ל-40 צווים. הבהרנו גם כי המספר מתייחס למספר העובדים ולא למספר הצווים, שכן צו, או צווים, ניתן להוציא גם לקבוצות של סוגי עובדים. בנוסף, הסירה הוועדה מהצעת החוק סעיף שהסמיך את ראש הממשלה לבטל את התקנות בצו. הממשלה סברה שהליך זה יְיעל את הליך ביטול התקנות כשלא יהיה בהן עוד צורך אך עמדת הוועדה הייתה כי משעה שהכנסת מחוקקת את החוק המאריך את תוקפן של תקנות שעת החירום, יש להותיר גם את סמכות הביטול בידיה של הכנסת. אציין כי חברי הוועדה עמדו ביתר שאת על הבעייתיות שבשימוש בתקנות שעת החירום ועל כך שמדובר בכלי חקיקתי חריג ביותר. הוועדה הביעה את מורת רוחה מהתמשכות סכסוך העבודה, וקראה לצדדים לסיימו כמה שיותר מהר. אף שהוועדה החליטה לאשר את הצעת החוק בשל החשש מפגיעה באינטרסים חיוניים של המדינה, ועדת החוץ והביטחון הנחתה את הוועדה לאנרגיה אטומית לשלוח לכנסת בתחילת כל חודש דוח על ההתקדמות ביישוב הסכסוך ועל אופן השימוש שנעשה בצווים שהוצאו מכוח תקנות שעת החירום. ככל שיהיה בכך צורך, הוועדה גם תקיים דיוני מעקב בנושא. להצעת החוק הזאת הוגשה הסתייגות אחת. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אם יותר לי, אדוני היושב-ראש, הערה: חשוב להודות, בשמי ובשם החברי הוועדה, ליועץ המשפטי של הוועדה, עידו בן יצחק, שעשה גם בהצעת החוק הזאת, כמו בהצעות אחרות, באמת עבודה למופת, שעזרה לנו מאוד להתגבש בניסוח הצעת החוק. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, נרשמה הסתייגות אחת, של חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, חמש דקות לרשותך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תראה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדובר כאן בשני צדדים לסכסוך, שבאמת שניהם צדדים אחראיים ושניהם, הדבר האחרון שהם רוצים זה לפגוע באינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. לכן, גם בצווים שהוצאו עד עכשיו, למרות שניתן היה להוציא עד 50 צווים, בסך הכול הוצאו חמישה צווים מדי פעם, כאשר הצדדים הגיעו למסקנה, באמת, מי החמישה שאפשר להוציא עבורם את הצו, ועל זה הם הסכימו. הגיעו בהסכמה. פעם אחת זה היה 12 צווים. לכן, השאלה כאן היא לא נחישותם והבנתם של שני הצדדים לגבי חשיבות הנושא שבו הם עוסקים. הנקודה היא לחלוטין אחרת: במשך שבע וחצי שנים ארגון סגל המחקר במשרד ראש הממשלה, משרד הביטחון ורפא"ל, מנסה להגיע להסכם עבודה עם ההנהלה. במשך כל השנים האלה הם לא הצליחו להגיע לאיזשהו הסכם. ולכן, הוועד נאלץ, ממש כאמצעי אחרון, בחודש מאי האחרון, להודיע על סכסוך עבודה, אחרי שבע וחצי שנים שהם מנסים להגיע להסכם. לכן, המטרה שלי בהטלת הסייג הזה בחוק – וגם דיברתי על זה בוועדה עצמה – היא לא החשיבות אם הצו מוטל לשלושה חודשים או לחודשיים – כפי שאני ביקשתי; המטרה היא שלא נמצא את עצמנו כאן בעוד שלושה חודשים, ובעוד שלושה חודשים תבוא ההנהלה ותבקש להאריך את הצו בעוד שלושה חודשים. המטרה שלשמה הגשתי את ההסתייגות היא לגרום לכך שההנהלה והעובדים והוועד יגיעו להסכמה ולאהבה – גם לאהבה אבל גם להבנה ביניהם – ויסיימו את הדיון שנמשך כבר שבע וחצי שנים, וצריך להסתיים בימים הקרובים. לכן הגשתי את ההסתייגות הזאת באופן סמלי, כדי שגם ההנהלה וגם העובדים יבינו שהם צריכים להגיע לפשרה, ובשביל לומר שאני, ואני מקווה שגם יתר חברי ועדת חוץ וביטחון, אם הנושא הזה יגיע אלינו שוב בעוד שלושה חודשים לבקשת הארכה, אנחנו לא נסכים להארכה הזאת. ולכן, כל הסייגים שהזכיר כאן יושב-ראש הוועדה, שמדי חודש יתקבל דיווח איך מתקדם הדיון על הסכם התעסוקה של העובדים, אני מאוד מקווה שבדרך הזאת נאלץ אותם – כי אין ברירה זה הגיע לכנסת, עכשיו אנחנו צריכים לאלץ אותם להגיע לפשרה. אני סומך על יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שיעשה את המקסימום בשביל שלא נעמוד כאן בעוד שלושה חודשים וניאלץ להאריך בעוד תקופה את הצווים האלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ישיב בשם הממשלה, בבקשה, אבי דיכטר, חבר הכנסת. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הסכסוך שמדובר בו, ואפשר לפרוס אותו על פני שבע וחצי שנים, היו לאורכו מהמורות רבות מאוד. הן נסקרו בוועדה בהרחבה על ידי כלל הצדדים. אני חייב להודות שתוך כדי הדיון בוועדה הסתברה לנו מציאות קצת שונה מכפי שידענו ערב הישיבה שקיימנו בנושא. אני לא רוצה להלאות את הפורום, אבל כשאתה נכנס לקרביים של סכסוך עבודה, אתה מתחיל לגלות שזה לא בדיוק רק הטובים והרעים, זה לא בדיוק הנהלה ועובדים, זה לפעמים גם עובדים בתוך עצמם. הסוגיה הזו היא יותר סבוכה מכפי שחשבנו. לפיכך כשבאנו לעסוק בסוגיה, בבקשה להאריך את התוקף בשלושה חודשים ולהעביר את זה כהצעת חוק בקריאה השנייה והשלישית, שאלנו את עצמנו אם אנחנו באמת עושים נכון אם נאריך בשלושה חודשים, או שאפשר – כמו שאמר חבר הכנסת עמר בר-לב גם בוועדה וגם כאן מעל הדוכן – להשתמש בפרק הזמן כמנוף, כמנוף לחץ, הכוונה. רוב חברי הוועדה התרשמו שבעת הזו שלושה חודשים זה פרק זמן סביר, הוגן, הגון. וגם אם יסתבר שהצדדים יודעים לעשות את זה בלוח זמנים קצר יותר, אז כולנו נשמח, בוודאי העובדים עצמם. אני באופן אישי בקשר הדוק עם הגורמים שנושאים ונותנים בינם לבין עצמם, כדי להבין אם מאז הדיון זז משהו, ואכן הדיונים זזים. אני לא חושב שזה יהיה נכון לקבל סד זמן של חודשיים ימים – ואז אם חלילה לא נגיע לישורת האחרונה במועד נצטרך לבוא לכאן ולהעביר פעם נוספת, הארכה נוספת – נדמה לי שההבדל בין חודשיים לשלושה הוא לא כזה גדול ולא כזה משמעותי כדי שניקח את הסיכון להביא פעם נוספת את כל הסיפור הזה לכאן, לכנסת, להצבעה נוספת, לחקיקה נוספת. לכן, כשזה עלה להצבעה, וכמובן, זו גם הייתה עמדתי, אדוני היושב-ראש, החלטנו להשאיר את התקופה בת שלושת החודשים על כנה, עם מספיק נקודות ביקורת ותחנות בקרה של הוועדה כדי שבדיווחי הביניים נוכל להבין אם הנושא מתקדם בכיוון הנכון מבחינתנו, אם הנושא מתקדם בכיוון הנכון מבחינת הוועדה לאנרגיה אטומית. נדמה לי שתחנות הבקרה שקבענו, מדי תחילת חודש, יאפשרו לנו לדעת אל נכון אם צריך להתערב, ובאיזה אופן צריך להתערב ולעזור להם לפתור את הסכסוך. אם נצליח לעשות את זה חודש קודם – מה טוב, ואם לא, נמצה את כל 90 הימים, ואני משוכנע שבסופו של דבר הפתרון הזה יימצא. אני מקווה מאוד שהוא יהיה פתרון נכון, פתרון מקצועי גם לאנשים, לאנשי המחקר, גם לוועדה לאנרגיה אטומית, אבל גם לממשלה ובוודאי לנו – כמחוקק שבחר להאריך את זה היום בשלושה חודשים. לכן אני קורא לכולם לדחות את ההסתייגות, להשאיר את פרק הזמן על שלושה חודשים ולהצביע נגד ההסתייגות ובעד החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אני שוב מבקש מכולם לשבת. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, לאור בקשתו של יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, עשיתי מאמץ, ביקשתי מחבר הכנסת בר-לב והוא מסיר את ההסתייגות. היו"ר מאיר כהן: עוד יותר טוב. אם כן, אנחנו מייד עוברים – – – יואב קיש (הליכוד): הוא מסיר את ההסתייגות? היו"ר מאיר כהן: כן. ובכן, חבר הכנסת עמר בר-לב הסיר את ההסתייגות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–10 – 65 נגד – 15 נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. היו"ר מאיר כהן: 65 בעד, 15 מתנגדים, אפס נמנעים. החוק עבר, התקבל בקריאה שנייה. ואנחנו מייד עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. מי בעד ומי נגד לקריאה שלישית? הצבעה מס' 5 בעד החוק – 64 נגד – 15 נמנעים – אין הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017, נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 64 בעד, 15 מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ח–2017, עבר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא: 5,000 נשים נאלצות לעבור ניתוחים של כריתות רחם בכל שנה. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של האיחוד של מיאנמר בדבר פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים ודרכוני שירות. תודה. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 46) (תשלום גמלה לבני זוג), התשע"ו–2016 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1042); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 46) (תשלום גמלה לבני זוג), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. אני מזמין את מציג הצעת החוק, שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. שר החינוך, אמרו לי שאתה מציג את הצעת החוק בשמו של שר הרווחה – הצעת חוק הבטחת הכנסה. בבקשה, אדוני. עסקי המורים מתישים. בבקשה. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני וידידי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הבאה, חוק הבטחת הכנסה, עוסקת בקצבת הבטחת הכנסה ובפטור הניתן להורים שילדיהם קטנים ממבחן תעסוקה לשם קבלת הקצבה. לשם זכאות לקצבת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי, על שני בני הזוג לעבוד או לחתום בלשכת התעסוקה. עם זאת, ישנה התחשבות באימהות לילדים מהלידה ועד גיל שנתיים, מתוך הבנת הצורך שיהיה הורה עם התינוק. במצב החוקי היום ישנו אלמנט של אפליה בחוק, שכן רק אם לתינוק עד גיל שנתיים פטורה ממבחן תעסוקה בלשכות התעסוקה, ואילו האב אינו פטור. הצעת חוק זו באה לבטל את האפליה הזו ולתת אפשרות למשפחה לבחור מי מבני הזוג יהיה פטור ממבחן התעסוקה. הצעה זו מתקנת עיוות שישנו היום – ביטול האפליה בין המינים ויצירת שווין בין ההורים, למשפחות שמקבלות הבטחת הכנסה. הצעה זו תסייע למשפחות שבהן בתקופות מסיומות דווקא לאם ישנה עבודה מסודרת, ולאב, מסיבות שונות, אין עבודה מסודרת, ולמשפחות שבהן האב רוצה להיות שותף מלא בגידול הילד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, היות שזה בקריאה ראשונה, אנחנו עוברים לדוברים סביב הצעת החוק. אני מזמין את חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת דב חנין. אני מאוד מבקש להקפיד על שלוש דקות. בבקשה, אדוני. בבקשה, כבודו. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, באולם הזה, לפני חצי שעה, השתכנעתי סופית שראש הממשלה נתניהו ואנחנו לא נמצאים באותה ארץ; אנחנו אפילו לא חיים באותו עולם. שמעתי פה באמת פוליטיקאי מדושן עונג שלא שם לב ולא מתייחס למה שקורה בחברה בארץ הזאת. נתחיל מעניין הנכים. אתם זוכרים את מאבק הנכים? אתם זוכרים שהממשלה הזאת כבר הבטיחה פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם להעלות את קצבאות הנכים? אתם יודעים שהדבר הזה לא קרה עד עצם הרגע הזה? בואו נדבר על הביטוח הסיעודי. אומר בנק ישראל שאנחנו עומדים בפני קטסטרופה בתחום הביטוח הסיעודי. בסוף השנה יפקעו הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים – 850,000 איש יישארו בלי ביטוח סיעודי. כאן בכנסת קיבלנו החלטה, החלטת מליאה מיוחדת, שאומרת שצריך להכניס את הביטוח הסיעודי לסל הבריאות הממלכתי. ראש הממשלה מתייחס לזה? הוא שמע על המצוקה בתחום הביטוח הסיעודי? הוא מכיר את הבעיות של הקשישים בארץ הזאת? אבל עמיתיי חברי הכנסת, למה לי להתפלא? ראש הממשלה הזה הרי סיפר לנו שהוא לא רואה את הפקקים שאנחנו כולנו תקועים בהם. ודאי שהוא לא רואה. במכונית המשוריינת שלו יש מסכים שחורים, וכשהוא לא נוסע במכונית משוריינת מאובטחת שהצירים נפתחים לה על ידי משטרה, הוא טס מעלינו במסוק. מהמסוק הארץ נראית נהדר; בגובה הזה באמת לא רואים כאן בני אדם, לא רואים כאן כאב ולא רואים כאן סבל. עמיתיי חברי הכנסת, הממשלה הזאת, שיש לה כרגע עודפי תקציב של מיליארדים רבים, הולכת לחלק אותם כמתנות לעשירים – הולכת להוריד עוד יותר את מס החברות. לפי התחשיב שפורסם בדה-מרקר, כל 1% של ירידה במס החברות – המשמעות היא 1.5 מיליארד שקלים. כשנתניהו נבחר להיות שר אוצר ב-2003 מס החברות עמד על 36%; עכשיו רוצים להוריד אותו ל-23% – מתנה לעשירים אחרי מתנה לעשירים, ובמקביל קיצוצים תקציביים בבריאות, ברווחה, בחינוך, בתחבורה הציבורית. אז איך אפשר לפתור את בעיית הפקקים כשלא רואים אותם? היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): באים לכנסת ומספרים לנו סיפורים על עולם נפלא שאנחנו נמצאים בו. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. תודה רבה. עיסאווי פריג', בבקשה – אינו נמצא; מירב בן ארי, מזל טוב – מוותרת. מירב בן ארי (כולנו): תודה. קריאה: יש לה יום הולדת. היו"ר מאיר כהן: אמרתי מזל טוב, גברתי. מירב בן ארי (כולנו): תודה. גם לך. היו"ר מאיר כהן: בת 18 – גיל טוב. יואל חסון, אדוני – לא נמצא. איציק שמולי, בבקשה, אדוני. מיכל רוזין (מרצ): לכי הביתה. יש לך יום הולדת, לכי לחגוג. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת. מיכל רוזין (מרצ): תגיד לה יום הולדת שמח. איציק שמולי (המחנה הציוני): אחרי זה אגיד. עליתי לכאן כדי לדבר בעצם על הקטסטרופה שאנחנו עומדים בפניה, הקטסטרופה בתחום הסיעודי. באמת הגיע – צו השעה. אנחנו מדברים על מצב שבו משפחות ישראליות, עשרות אלפים מתוכן מתמוטטות אחת אחרי השנייה כי הן לא מסוגלות לעמוד בהחזקה של הטיפול, בעלות הטיפול בבן אדם סיעודי. רק בוא נגיד על מה אנחנו מדברים: בן אדם סיעודי בבית עולה היום בין 8,000 ל-10,000 שקל בחודש; בבית אבות זה יכול להגיע גם ל-20,000. המדינה נשענת פה באופן ציני על הידיעה שמשפחה ישראלית ממוצעת, אדוני היושב-ראש, לא תיקח את הקשיש של המשפחה ותזרוק אותו לרחוב, ותיקח הלוואות והתחייבויות, ותמשכן את החיים שלה ושל הילדים שלה כדי לתת טיפול סיעודי עד כמה שאפשר, והעלות המצטברת – כך קובע בנק ישראל, מגיעה לחצי מיליון שקל ויותר. מדינת ישראל מוציאה בשנה הוצאה לאומית של 14 מיליארד שקל בשנה על סיעוד – ומתוך זה כמעט 50% כבר הוצאה פרטית. מה זה אומר הוצאה פרטית? זה אומר בסוף, באמת של החיים, מי שיש לו כסף בבנק יכול לקחת עובד סיעוד כדי לטפל באבא שלו בבית, ומי שיש לו כסף יכול לקנות ביטוח פרטי, ומי שיש לו כסף יכול לשים את אבא שלו בבית אבות נורמלי ולהימנע מכל הזוועות האלה שראינו בטלוויזיה, ומי שלא – שיירקב כמו כלב וימות. ולמציאות הזאת אי-אפשר להסכים יותר. המציאות הזאת היא בלתי קבילה בעליל. ואנחנו באים בעצם בשם כל הפרלמנט, 80 חברי כנסת, מכל מפלגות הבית. ואני באמת רוצה – אני מעריך את כל מי שהשתתף אתמול, אבל אני רוצה בהחלט גם להגיד מילה טובה, בעיקר לנציגי הקואליציה, גם לכם, השר נפתלי בנט, שקיבלתם לפני חצי שנה – המפלגה הראשונה בקואליציה שקיבלה את ההחלטה לאמץ את המודל של הביטוח הסיעודי הממלכתי כהחלטה מחייבת. בעיניי זו החלטה אמיצה ונכונה, אדוני שר החינוך. בסופו של דבר אנחנו מכוונים ואנחנו מתקדמים לקראת שעת ההכרעה. בקרוב אנחנו מעלים את הצעת החוק הזאת לאישורה של הכנסת. אסור, אסור להפנות את הגב לקשישים שלנו ולהותירם מאחור. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יעל גרמן, גברתי. שלוש דקות, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איך אנחנו יכולים להאמין לראש הממשלה, שעמד כאן וסיפר על גדולתה של מדינת ישראל אבל לא הזכיר במילה את ההסתה ואת ההדרה, את הפעילות הבלתי-נלאית שלו להדיר 20% מתושבי המדינה מתוך הציבור שלנו? איך אנחנו יכולים להאמין לו כאשר לפני שבועיים הוא עמד פה ואמר שהוא מושיט יד לפיוס לאומי ולאחווה, אבל במקום להראות שאכן הוא מתכוון לפיוס לאומי ולאחווה, במקום לעשות מעשה ולמשוך את חוק הלאום מוועדת החוקה ולהביא במקומו את חוק הלאום שלנו, של יש עתיד, של בני בגין, הוא ממשיך לקדם חוק שהיום אמר שמדינת ישראל תדאג לעם היהודי? לא לאזרחיה – רק לעם היהודי. מדוע? האם הדרוזים לא שייכים למדינת ישראל? האם 300,000 התושבים האזרחים שעלו מברית המועצות לשעבר ולא רשום להם "יהודי" בתעודת הזהות לא זכאים לכך שידאגו להם? האם המיעוט הערבי, 18%, לא זכאים לכך שידאגו להם? ראש הממשלה, אנחנו לא מאמינים לך. ובאשר לחוק – החוק הוא טוב, ואני אצביע בעד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. בבקשה, אדוני. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמענו לפני שעה קלה על ירידה באחוזי האבטלה. אם אנחנו מדברים כבר על הבטחת הכנסה, אז באוכלוסיות חלשות עסקינן, אוכלוסיות שמחפשות מקומות עבודה ורוצות לחיות בכבוד במדינה הזאת. שמענו על ירידה באחוזי האבטלה, אבל לא שמענו על אלפי נשים שעובדות היום בימים אלה בשכר של 15 שקל לשעה – עובדות בחקלאות, בכל המושבים בנגב, ואולי גם במקומות אחרים בארץ. הכול מסיבה אחת פשוטה: התעללות של לשכות התעסוקה בנשים חלשות כאלה. כאשר אישה שהיא אם חד-הורית מגיעה ללשכת התעסוקה – ואולי הזכרתי את זה פעם כאן, מהדוכן הזה – והיא מתבקשת ללכת למקום עבודה שבו העבודה מתחילה ב-05:30 או ב-06:00, כמובן, היא לא יכולה ללכת לשם, כמובן, היא לא תגיע, והיא תקבל סירוב, וחודש לא תקבל קצבה, ואולי זה יימשך עוד חודש, ולכן היא לא תגיע ללשכת התעסוקה. סטטיסטית היא ירדה מהסטטיסטיקה, ועוד אחד ממבקשי העבודה נפלט מהמעגל הזה. לכן המציאות הזאת של ירידה בשיעורי האבטלה היא מציאות מדומה שאי-אפשר להאמין לה, לפחות במחוזות שאנחנו נמצאים בהם. נושא זה של לשכות התעסוקה, של התעמרות באוכלוסיות החלשות שידן אינה משגת לקחת עורך דין ולהתעמת עם הלשכה או עם הממסד, חייב להיפסק. אנחנו כאן כולנו, חברי הכנסת, כדי לדאוג לאוכלוסיות כאלה. בקשר לחוק – אני בעד, ואתמוך בזה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אמשיך את דבריו של חברי סעיד. התוכנית הממשלתית מדברת על כך שאם היא תמומש, ב-2020, 41% מהנשים הערביות ייקלטו במעגל העבודה – ובינתיים לא משנה מה השכר. המשמעות היא – היום מדובר על 33% שעובדות; 67% לא נקראות מובטלות, כי כדי להיכנס לרשימת המובטלים אתה צריך קודם לעבוד ואחר כך לבוא ללשכת התעסוקה. אז השיעורים האלה הם מדומים ושקריים, כי אם אתה מתייחס לאחוז הלא-מועסקים – ככה צריך לראות: מה אחוז המועסקים, ולא מה אחוז המובטלים, כי יש אנשים שלא מצאו מקום עבודה. זאת נקודה שאנחנו צריכים להעלות אותה פה וצריך להתייחס אליה. כבוד היושב-ראש, אני קורא שיש אנשים שטועים, חוטאים, מגיעים לבית המשפט לעניינים פליליים ומקבלים גזר דין של מאסר ותשלום פיצויים למי שנפגע מהפעולות שלהם. זה הגיוני, מובן מאליו. אלה יושבים בבתי הסוהר, וועדת שליש קובעת שמגיע להם להשתחרר, ופתאום הם מקבלים תשובה: אתם לא יכולים להשתחרר עד שאתם משלמים את הפיצויים. בואו נעמיד דברים על דיוקם: מי שיש לו רכוש ויכול לפצות – הרי יכולים לעקל לו את הרכוש שלו, אבל מי שאין לו יושב בבית הסוהר. הוא ישב עוד שליש, עוד חצי מהתקופה שהוא ישב, אבל אחרי זה הוא יצא – ומה יעשה? יש לו הכנסה לסגור את החובות האלה? לכן הייתי ממליץ שאנשים יבקשו מבית המשפט חקירת יכולת. ביום פסק הדין, כשידברו על הפיצויים – שיבקשו חקירת יכולת. אם הוא לא יכול לפצות, המדינה צריכה לפצות במקומו. יש אפשרות שהמדינה תפצה או שישחררו אותו ויעזרו לו למצוא מקום עבודה, ואז גם יפרסו את החוב הזה, שהמדינה שילמה. אבל להשאיר אותו בבית סוהר אי-אפשר, כי זאת בעיה רצינית. היה מקרה, אלי, שביקשתי את עזרתך. אני מעלה את זה פה. היה מקרה שמישהו ישב בכלא כמה שנים בגלל המעשים שהוא עשה. כתוצאה מזה הוא התגרש מאשתו. בתקופת המאסר הביטוח הלאומי שילם מזונות לאשתו ולבניו. הוא השתחרר, ויתר על הדירה שלו, התחתן שנית, ויש לו בן. הוא משתכר 6,500 שקל. הוא משלם דמי מזונות באופן שוטף. אבל הוא חייב 200,000 שקל לביטוח הלאומי. איך הוא ישלם אותם? הוא יחזור למעגל הפלילי כדי שיוכל לשלם? גם על זה הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה צריכים לתת את התשובה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. עד שלוש דקות, בבקשה. אני מבקש לדייק בזמנים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח במשהו שכבר דובר עליו עכשיו, בעניין הביטוח הסיעודי. אני רואה שיש רוח טובה בעם. גם ההסתדרות וגם הרבה חברי כנסת הצטרפו לרעיון ולטענה של שר הבריאות הרב ליצמן לעשות את הביטוח הסיעודי. הוא אפילו הכניס את זה להסכם הקואליציוני שבין יהדות התורה לממשלה. משום מה, זה נדחק הצידה. אני חושב שהכול הרי משמיים; כל עיתוי זה משמיים. אם משמיים הביאו שרוב חברי הכנסת, וגם ההסתדרות – וגם למשרד האוצר יש היום רזרבות, וכבר אין שאלה מאיפה הכסף – זה הדבר הצודק והיפה לעשות: ביטוח סיעודי לכל אזרח בישראל. כמו שהיום אנחנו מבינים כדבר פשוט, מאליו, שלכל ילד בישראל יש ביטוח בריאות ממלכתי – בשעתו היו ויכוחים גדולים על זה בכנסת – כך העניין של הביטוח הסיעודי. אני חושב שכולנו צריכים להתארגן ולהתאחד בעניין הזה. אבל לא רק בעניין הזה, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה דיבר פה והציג את המצב המדיני של מדינת ישראל. אנחנו צריכים תמיד לזכור שכל מה שנעשה בעולם נעשה בעזרת השם, גם ההצלחות וגם הדברים האחרים. השבוע הייתה רעידת אדמה. אין בר-דעת שיקשר או יחשוב שהוא יודע מה הקשר בין רעידת האדמה שהייתה השבוע לבין רעידת האדמה המדינית שיש בעולם כאשר אנחנו עכשיו מציינים 100 שנים לסיום מלחמת העולם הראשונה. אנחנו קוראים שבשביל נסיך אוסטרו-הונגרי אחד שנפגע בסרייבו פרצה מלחמת עולם ונהרגו עשרות מיליוני אנשים – כך, היום כשאני שומע שהנשיא טראמפ מדבר על העלבות – בגן ילדים אנחנו לא שומעים את זה – שהעליב אותו הנשיא של צפון קוריאה וקרא לו "הזקן", אז הוא אומר: אני לא אמרתי עליו שהוא נמוך ושמן. אתם מתארים לעצמכם שהאנשים האלה מחזיקים בידיים שלהם אפשרויות, השם ישמור – של מלחמה גרעינית בין צפון קוריאה לארצות הברית, או יפן. או מה שקורה באיראן, צפון קוריאה, סין לעומת ארצות הברית, סעודיה, מצרים, ישראל; הולכים פה גלגלים טקטוניים מעל הקרקע שיכולים כל רגע להביא לפרוץ מלחמת עולם בלי שנרגיש. אנחנו נקווה מאוד שזה לא יקרה. אבל בשניות האחרונות, אדוני היושב-ראש, אני מציע אתגר: דיברו פה הרבה על העניין של הצורך באחדות לאומית בגלל המצב הזה. אם באמת יש מצב כזה באזור, ויש הזדמנויות כאלה, לדעת האופוזיציה והקואליציה, אולי תחשבו על רעיון, שאני לא מעז להגיד אותו, של ממשלת אחדות לאומית, על הדברים האלה שמאחדים את כולם. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – איננו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק, עד שלוש דקות, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אין פה אף שר? אה, הינה השר. כבוד השר, כבוד היושב-ראש, כבוד סגן המזכירה, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, והיום מתוקה במיוחד ידידתי קארין אלהרר, שממש נשארה כדי לשמוע אותי; את באמת כל כך מפרגנת. חברים, הצעת החוק הזאת עוסקת – אגב, מותר לדבר גם על הצעת החוק, נכון? זה לא – – – היו"ר חמד עמאר: יש לך עד שלוש דקות. מותר לך – – – יהודה גליק (הליכוד): הצעת החוק מדברת על נושא של הבטחת הכנסה – זכאות להורה, בלא קשר למינו של ההורה. בשבועות האחרונים אנחנו עדים לקמפיין חשוב במיוחד בנושא הטרדות מיניות בקרב נשים. נדמה לי שזה קמפיין שעוד נלמד עליו ונדבר עליו – על המהפכה הפמיניסטית, שעשתה עוד צעד מרכזי וחשוב. יחד עם זאת, מוריי ורבותיי, יש גם מצוקה נוראית אחרת. משרד הבריאות פרסם באחרונה את דוח האובדנות השנתי שלו, שכלל הפעם נתונים מפולחים לגבי תופעת ההתאבדויות בקרב אבות גרושים. מהנתונים עולה כי שיעור ההתאבדות בקרב גברים גרושים בגילאי 25 עד 44 הוא פי 7.5 מהשיעור בקרב גברים נשואים. המספר הממוצע של גברים גרושים שמתאבדים מדי שנה עומד על למעלה מ-60 – ואלה השלימו את תהליך הגירושין; בקרב אלה שנמצאים בהליך הגירושין המספר כנראה הוא פי כמה וכמה. מוריי ורבותיי, דיני המזונות מטילים את כל נטל מזונות הילדים על האב. כלל זה ממשיך לחול במרבית הפסיקות של בתי המשפט ובתי הדין, למרות השינויים שחלו בעת האחרונה בכיוון של שוויוניות. דמי המזונות הממוצעים בישראל נחשבים לגבוהים בעולם כשמשקללים אותם אל מול המשכורת הממוצעת. רבותיי, רשת של קרוב ל-70 מרכזי קשר משמשת בעיקר לנתק הדרגתי של קשר בין ילדי גירושין לאבותיהם. על פי תחקיר של ישראל היום, יותר מ-4,000 ילדי גירושין נאלצים לפגוש את אבותיהם למשך שעה תחת פיקוח משפיל במרכזי הקשר. כדי להפנות אב למרכז קשר מספיק שעובדת סוציאלית מטפלת סבורה שבגירושין מדובר מצב קונפליקט, ואין צורך להוכיח או אפילו לטעון לאלימות או איום או אפילו פגיעה אחרת. מוריי ורבותיי, אנחנו רואים בימים האחרונים מחאה של האבות הגרושים. בעיניי – אני לא אוהב את הסגנון של בובות תלויות, אבל זה זעקת כאב עצומה, ואנחנו צריכים להיות מגויסים לכאב הזה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. חבר הכנסת טלב אבו עראר, עד שלוש דקות, בבקשה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה בנאומו דיבר על שגשוג ועל ירידה באחוז האבטלה והעוני. כנראה הוא מדבר על מקום אחר, שונה מהמקום שאני יודע ומכיר. אני רוצה לדבר על 100,000 אזרחי מדינת ישראל שמתגוררים בנגב, ביישובים הבלתי-מוכרים, שהם נטולי זכויות בסיסיות; לא מחוברים לחשמל, לא למים, עד היום. הוא התכוון למקומות אחרים, לאוכלוסייה אחרת. אבל בכלל, אני רוצה לדבר גם על כמה נתונים מדאיגים וחמורים. כשהוא אומר: יש ירידה, הוא מסרטט גרף כזה שיש לו, והוא מתפאר בגרף הזה. על פי דוח העוני שהתפרסם על ידי המוסד לביטוח לאומי בדצמבר 2016, לפני פחות משנה, מכובדי היושב-ראש, 21.7% מהאזרחים בישראל חיים מתחת לקו העוני, והם מהווים כ-1.7 מיליון בני אדם. על-פי המוסד לביטוח לאומי, 532,000 – כ-18% מהמשפחות בישראל חיות באי-ביטחון תזונתי, ומתוכן 243,000 משפחות חיות באי-ביטחון תזונתי חמור. על-פי מדד העוני הרב-ממדי, 2,436,000 נפשות חיות בעוני בישראל – כ-29% – ובהן 1.4 מיליון בגירים, שמהווים 25%. 42% מנתמכי הסיוע אינם יכולים לרכוש אמצעי חימום או קירור לביתם או אינם יכולים להפעיל אותם בעקבות המצוקה הכלכלית. על מה מדבר ראש הממשלה? איפה השגשוג? כנראה בשמיים, לא בארץ. מכובדיי, אני פונה לממשלת ישאל לדאוג למצוקתם של האזרחים הבדואים בנגב, ולפחות בימי הגשם, בימי החורף, להפסיק להרוס להם את הבתים ולספק להם את השירותים הבסיסיים: רווחה, חינוך – מה שמגיע לכל אזרח אחר. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן ברושי, עד שלוש דקות, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מאחר שאנחנו עוסקים בהצעה על הגיל הרך רציתי לנצל את ההזדמנות. יושב פה מי שעסק בזה, וחבר הכנסת – השר בנט היה פה עד עכשיו. הממשלה ממשיכה לנהל את הגיל הרך ממשרד הרווחה. אנחנו ראינו ורצינו, והשתתפנו בדיונים רבים, וגם דובר על כך בתקופות קודמות, ואני קורא לממשלה לאמץ את ההמלצות של הכנסת. יושב פה מי שעסק בזה וחברים אחרים. זה לא הגיוני ולא סביר שממשלה בעת הזאת, 70 שנה אחרי הקמת המדינה, תנהל את הגיל הרך, מלידה עד שלוש, קודם במשרד הכלכלה ועכשיו במשרד הרווחה. כולם יודעים שגם ילדים גם בגיל הזה – זה חינוך, וחינוך זה משרד החינוך. מאיפה המדינה המציאה כל כך הרבה שנים את השגיאה הנוראית הזאת, שעוסקים בחינוך מלידה עד גיל שלוש – – – אלי אלאלוף (כולנו): זה גולדה המציאה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אוקיי. טוב שהממשלה הזאת עוד נשענת על גולדה. עכשיו תגיד לי שהממשלה לא מבינה מה אומרים במצרים כמו שגולדה לא הבינה מה אמרו במצרים. אז שילמנו מחיר כבד; גם עכשיו נשלם אם הממשלה לא תבין מה אומרים במצרים. אני לא מאלה שמתחשבנים עם העבר. קשה מאוד לשפוט את העבר ולהיכנס לנעלי מקבלי ההחלטות אז. אבל כשאני מסתכל על הכנסת ועל הממשלה הזאת – אתה יודע, אלאלוף, גם אתה עסקת בזה – הממשלה הזאת ממשיכה לטפל בילדים מלידה עד שלוש דרך משרד הרווחה, ומי שמטפל בזה יושב במשרד הכלכלה. זו באמת ממשלה ימנית עם שתי ידיים שמאליות. איפה נשמע דבר כזה, שהממשלה מטפלת בגיל הרך באמצעות שלוחה של משרד הרווחה, משרד הכלכלה, רק לא במשרד החינוך? על זה בנט צריך לבקש סליחה לקראת יום הכיפור הקרוב, כי הוא יכול היה, כשר חינוך, אבל הוא חשש, הוא רצה עוד כסף. הוא יכול היה לנצל את המציאות שהייתה. לא היה איום של משבר ממשלתי. אם בנט היה לוקח את החינוך למקום הטבעי לגיל הרך – גם היום הוא היה רוצה, אבל מי ייתן עכשיו להעביר את זה למקום הטבעי, משרד החינוך? והינה, הממשלה, והכנסת, וועדת חינוך – כולם עוסקים בדיבורים. כשזה מגיע למעשים, איך אפשר להסביר את הבושה? איך אפשר להסביר לציבור, למורים, לילדים, למחנכים, למשפחות הצעירות? מאיפה הממשלה תמצא את הנימוק למה הגיל הרך לא במשרד החינוך, חוץ מאשר חוסר אחריות, שלומיאליות, חוסר הבנה ושיקולים זרים במקום הכי רגיש – בגיל הרך? כל אחד יודע שעץ ששותלים אותו עקום לעולם לא יגדל ישר. טעות בגיל הרך היא טעות שלעולם לא ניתן יהיה לתקן אותה. עוד לא מאוחר שבתקציב 2019 – אני קורא לראש הממשלה, לממשלה: בתקציב 2019, שהממשלה רוצה לדון בו בתקופה הקרובה, תעבירו את הגיל הרך למקום הטבעי – למשרד החינוך. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. עד שלוש דקות, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, חברי טלב אבו עראר, האמת היא שהנאום של בוז'י הרצוג היה יותר מוצלח מהנאום של ביבי נתניהו. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תודה, תודה, אדוני. הלך עליי סופית. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה כבר לא מועמד. תגיד שאתה נגד המשותפת וזהו. תגיד שהמשותפת עוינת את המדינה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אתה לא יודע שאמרו בבחירות שאני אמנה אותך לשר ביטחון. אני אמנה אותך שר ביטחון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא חינוך? שמעתי את ראש הממשלה, האמת היא שהאיש חי בגלקסיה אחרת. כל כך ורוד, כל כך מוצלח, כל כך משגשג. אין עניים, אין אפליה, אין הדרה. מחלפים יש בכל מקום. אין פקקים. לאחרונה דווקא אין פקקים. נשאלת השאלה – – – מיכל רוזין (מרצ): למה אנחנו חמוצים? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מאיפה באה החמיצות, חברת הכנסת רוזין? אתם לא מפרגנים. מיכל רוזין (מרצ): זה תסכול אישי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הוא קיבל שלוש איגרות ואתם מפחיתים בערך האיגרת מידידו ראש ממשלת יפן. שלא לדבר על האיגרת של דונלד טראמפ, שהיא איגרת תודה על התודה. זה לא סימן לפריצת דרך מדינית? איגרת מטראמפ בתודה על התודה? אבל הוא שכח את הקריאות של הנכים. את האיגרות שהוא קיבל מאנשים שמבקשים קצבאות שישמרו על כבוד האדם. לכן אדוני היושב-ראש, זה היה נאום מנותק מהמציאות, שכנראה קשור בזה שהוא חושב על הקדמת הבחירות. הוא חושב על הקדמת הבחירות, חבר הכנסת יואל חסון, יושב-ראש סיעת המחנה הציוני. איך אצלכם, אני מקנא בכם יואל חסון, במחנה הציוני. אצלכם, מי שמתפטר, בא זה שבא אחריו. אצלנו, מי שמתפטר צריך לעשות 500 דילוגים. אצלנו יש משבר בגלל זה. איך? תוכל ללמד אותי מה הנוסחה? יואל חסון (המחנה הציוני): אחר כך, בארבע עיניים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בארבע עיניים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה – איננה נוכחת. חברת הכנסת נאוה בוקר. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – ואצלכם – – – המון לשעברים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אצלנו יש נשיא לשעבר. הנשיא לשעבר. יואל חסון (המחנה הציוני): חברת הכנסת בוקר, מה עוד יש לך לומר שלא אמרת? נאוה בוקר (הליכוד): יש לי הרבה מה לומר. לא שומעים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על השוטרים, הסוהרים והגמלאים שלהם. הם עושים מדי יום עבודת קודש. שומרים על ביטחון האזרחים במדינה, אבל לא מקבלים את מה שמגיע להם. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – נאוה בוקר (הליכוד): הם מנהלים מאבק משפטי מול המדינה – – דב חנין (הרשימה המשותפת): איפה ראש הממשלה? נאוה בוקר (הליכוד): – – בתביעה הצודקת שלהם לתשלום תוספת השכר המגיעה להם, תוספת היעדר ביטחון תעסוקתי. אותה תוספת בשיעור של כ-7% שמקבלים משרתי הקבע בצה"ל, אבל לא השוטרים והסוהרים. הרי בשנת 1979 התקבלה החלטת ממשלה שלפיה התנאים של השוטרים והסוהרים יושוו באופן מלא לאלה של משרתי הקבע בצה"ל. ממשלת ישראל אז, בראשותו של מנחם בגין, הכירה כנראה באותם ימים בחשיבות העבודה של השוטרים והסוהרים. אני רוצה לשאול את שר האוצר משה כחלון: מדוע אתה מתעלם מהחלטת ממשלה שהתקבלה לפני כמעט 40 שנה? מדוע משרד האוצר לא מכבד את החלטת בית הדין לעבודה? מדוע האפליה הזאת בין משרתי הקבע הירוקים לבין משרתי הקבע הכחולים? למה לעשות איפה ואיפה? הרי בית הדין קבע מפורשות שצריך להעניק לשוטרים ולסוהרים את מה שמגיע להם. אז למה הפגיעה בהם? זאת הכרת התודה על כך שהם מסכנים את חייהם וחלקם גם נהרגים בהגנה על אזרחים – כמו בעלי למשל, זכרו לברכה, ליאור. זה פשוט עוול מוסרי ואני מצפה שממשלת ישראל תתקן אותו לאלתר. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה – אינה נוכחת. מיכל בירן. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. את הדקות שלי כאן אני רוצה להשקיע בתהליך של העלאת גיל הפרישה לנשים. את המציאות כולנו מכירים. תוחלת החיים עולה. אנשים חיים יותר ויותר, ולאורך זמן לא יהיה מנוס – כדי שנוכל לעמוד בהוצאות וגם כי אנשים היום בריאים יותר, חיים הרבה יותר שנים. כשאני רואה מה אימא שלי עושה, והיא בדיוק יצאה לכאורה לפנסיה, לעומת מה שסבתא שלי עשתה בגיל הזה, שהיא באמת כבר הייתה בעיניי קשישה, באמת חלו פה חילופי דורות וזה הגיוני שצריך להעלות את גיל הפרישה. אבל הוויכוח לאורך כל הזמן היה שהאוצר הציע את העלאת גיל הפרישה בצורה כזו שזונחת לצד הדרך את הנשים הכי חלשות בחברה. פה צריך לפרגן לחברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, ולשלי יחימוביץ ואורלי לוי שלקחו על עצמן את הפרויקט הזה וניסו להגיע למתווה מוסכם. הינה עכשיו, שר הרווחה חיים כץ, יחד עם יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, מנסים להגיע למתווה מוסכם. במקום שהכנסת כל פעם תפיל את העלאת גיל הפרישה לנשים, אומרים: בסדר, בואו נלך על זה במאבק משולב, שבו מצד אחד ההעלאה תהיה מדורגת, והשר חיים כץ מציע: ב-12 שנים, בכל שנה להאריך בעוד חודשיים; חבר הכנסת משה גפני מציע עשר שנים. בכל מקרה בצורה מדורגת. הכי חשוב, אחת הבקשות שלי מהאוצר לאורך כל השנים הייתה לשים גלגלי עזר לפני ששולחים את הנשים לרכוב בעצמן על האופניים. זאת אומרת שוברים להכשרה תעסוקתית לנשים מעל גיל 55. לתת דמי אבטלה ארוכים של שנתיים לנשים מעל גיל 60 או 62. בקיצור לתת סט של כלים שיאפשר לנשים החלשות ביותר בחברה; שהחוק הזה לא יהרוג אותן, לא ישלח אותן לעוד שנתיים בחרפת רעב. אני מקווה – ומפצירה במשרד האוצר – אני מבינה שהשר עצמו דווקא נוטה להסכים, אבל עדיין פקידי האוצר עומדים כחומה בצורה נגד הדבר הזה, ואני רוצה להגיד להם: זה לא יעבור אחרת. הכנסת לא תיתן לזה לעבור. אם תביאו את היוזמה הזאת בלי גלגלי העזר, הכנסת, אני מאמינה בזה, תמשיך להכשיל את היוזמה. לא חבל? יש פה הזדמנות טובה שבה אפשר להגיע להסכמות. אפשר לעשות שזה באמת יעבור, אבל בצורה כזאת שנותנת גלגלי עזר, נותנת את הבמה המיטבית האפשרית לנשים הכי חלשות בחברה ולא מפקירה אותן לצד הדרך. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן – איננו נוכח. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 46) (תשלום גמלה לבני זוג), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: אני אוסיף אותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 49 כולל חברת הכנסת נחמיאס, נגד – אפס, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להמשך הכנתה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לקריאה שנייה ושלישית. לפרוטוקול, חבר הכנסת אבו עראר. תרשום את כל חברי הכנסת שמבקשים להירשם לפרוטוקול: ג'מעה, זועבי. הצעת חוק האזורים הימיים, התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1165); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק האזורים הימיים, התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק בשם שרת המשפטים, השר יובל שטייניץ. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, בהצעת חוק האזורים הימיים מבקשת הממשלה להגדיר את שטחי הים השונים המצויים בקרבת מדינת ישראל ולקבוע בצורה ברורה את המסגרת המשפטית החולשת על שטחי הים, את הזכויות שיש למדינת ישראל בשטחים אלה וכן את גדרי הסמכויות שרשויות המדינה רשאיות להפעיל בהן. יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה על ההפרעה. יש סיכום שהצעת החוק עוברת לוועדת הכלכלה. זה בסדר? שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני לא מכיר את הסיכום. אנא דבר עם ביטן. היו"ר חמד עמאר: לפי מה שכתוב כאן, הצעת החוק עוברת לוועדת הכלכלה. כתוב כלכלה. קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: כתוב כלכלה, חבר'ה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אפשר להמשיך? תודה. יואל, תודה על ההבהרה. מדינת ישראל, כידוע לכם, עוסקת בשנים האחרונות בפיתוח שטחי הים הסמוכים לחופיה, בעיקר לצורך גילוי וניצול אוצרות הטבע הטמונים בהם. הגילויים המשמעותיים ביותר של אוצרות טבע בשטחי הים החלו עם איתורם של מרבצי גז טבעי סמוך לחופי אשקלון, ובהמשך, בשבע-שמונה השנים האחרונות, עם גילויים של מאגרי גז טבעי בהיקף משמעותי בשטחי הים שמעבר לגבולות מדינת ישראל, דהיינו, שטח המים שמעבר למים הטריטוריאליים – מה שמכונה המים הכלכליים, או מה שמכונה באנגלית Exclusive Economic Zone – כלומר, אותו שטח שהוא לא שטח המדינה ולא מים טריטוריאליים, אבל שאוצרות הטבע בו שייכים למדינת ישראל. כפי שידוע ודאי לכנסת, כיום יש שלושה מאגרי גז טבעיים גדולים מאוד. האחד, תמר, מפיק גז. השנה, בזכות ההוראות החדשות שנתתי לחברת חשמל, כמעט 70% – קרוב ל-70% – מהחשמל כבר מיוצר לא בפחם מזהם או במזוט או בסולר אלא בגז טבעי, כבר השנה, בין 65% ל-70%. זאת אומרת, אנחנו מורידים את זיהום האוויר. וחשוב לא פחות, כמובן, לוויתן, המאגר הגדול ביותר, אחד המאגרים הימיים הגדולים בעולם כולו וגם כריש-תנין, מאגר בינוני גדול, נמצאים סוף-סוף בפיתוח לטובת מדינת ישראל ואזרחיה, לטובת הקטנת זיהום האוויר, לטובת ההכנסות הגדולות, המנוף הכלכלי, המנוף המדיני אפילו וכו'. המסגרת המשפטית שעליה נסמכו לאורך השנים רשויות המדינה לצורך הסדרת הפעילויות המבוצעות באזורים שמחוץ למים הטריטוריאליים התבססה בעיקר על חוק השטחים התת-ימיים, משנת 1953. החוק האמור לא מתייחס במפורש להיקף המשפט הישראלי שאפשר להחיל מכוחו על שטחי הים שמעבר למים הטריטוריאליים – שטחים שבהם, ככלל, לא חלה ריבונות ישראלית. הצעת החוק שלפנינו תביא לבהירות בדבר התשתית המשפטית שעל בסיסה פועלת מדינת ישראל באזורים הימיים. בדרך זו הצעת החוק עתידה להביא לשיפור יכולת המדינה להגשים את האינטרסים הציבוריים הקשורים בפעילות באזורי הים, ובכלל זה בתחום האנרגיה, התשתיות, הגנת הסביבה, הבטיחות, הביטחון והאכיפה, התעסוקה והביטחון הסוציאלי ובתחום הפיסקלי. הוראות החוק המוצע נקבעו בהתחשב בפרקטיקה הבין-לאומית הקיימת בעניין זה, וכן בהתחשב בכללי המשפט הבין-לאומי, המעוגנים בסדרה של אמנות בין-לאומיות, אשר קובעים הסדרים מפורטים לגבי זכויותיהן, סמכויותיהן וחובותיהן של מדינות העולם באזורי המים הכלכליים או אזורי הים הסמוכים להן. אחד ההסדרים הכלולים בחוק המוצע הוא קביעת מסמך מדיניות בנושא. מוצע כי שר האוצר יגיש לאישור הממשלה – לאחר קבלת עמדת המועצה הארצית ובהתבסס על עבודה בין-משרדית בהובלת מינהל התכנון – הצעה למסמך מדיניות שיקבע את השימושים, סדרי העדיפויות והעקרונות בדבר ההתנהלות באזור הכלכלי הבלעדי וכן את הממשקים בין שימושים אלה. באזור המים הכלכליים, האזור הכלכלי הבלעדי, מסמך המדיניות יהיה מרכיב באסדרה המוצעת בחוק – והאסדרה מוצעת כתחליף להליכי התכנון החלים במים הטריטוריאליים, כיוון שחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, אינו חל באזורים אלה. כמו כן, מוצע כי לצורך בחינת ההיבטים הסביבתיים יהיה המשרד להגנת הסביבה הגורם המקצועי המייעץ. בנוסף, מוצע לקבוע הסדר בחוק בעניין הכרזה על שטחים באזור הכלכלי הבלעדי כאזורים ימיים מוגנים, אשר יש בהם רגישות מיוחדת, בין השאר בשל הימצאם של ערכי טבע מוגנים בהם. באזורים אלה יחולו רבים מההסדרים החלים על שמורות טבע לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998, בשינויים המתחייבים הכלולים בהצעת החוק. הממשלה סבורה כי יש חשיבות גדולה בקידום הצעת החוק, ולכן נוכח האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. אדוני היושב-ראש, כשר האנרגיה של מדינת ישראל, החוק הזה, בעצם, הוא חוק של עבודה משותפת, בעיקר של משרד האנרגיה ומשרד המשפטים, עם שותפות כמובן של משרדים אחרים, כמו המשרד לאיכות הסביבה. בעבר התעלמנו מהים ומהמים הכלכליים שלנו, אבל כיום, כשאוצרות טבע כל כך גדולים התגלו ועתידים להתגלות בעתיד, אנחנו חייבים לפתח אותם לטובת אזרחי ישראל, וגם לשמור שמירה קפדנית על איכות הסיבה לטובת מדינת ישראל וגם לטובת שכנותיה, אין ספק שהצעת החוק הזאת היא מחויבת המציאות. תודה רבה. כמובן, הקראתי בעצם את תשובתה של שרת המשפטים איילת שקד, שנמצאת בביקור ביפן. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. נרשמו כמה דוברים. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, החוק שמובא בפני הכנסת עכשיו הוא חוק מאוד חשוב. הוא חוק שעוסק במים שנמצאים ממרחק של 22 קילומטר מהחוף ועד 370 קילומטר מהחוף. החוק הזה מסדיר שטח שהגודל שלו הוא כמו כל מדינת ישראל, אפילו יותר גדול, ולכן זה חוק חשוב, וצריך לעשות רגולציה לגבי מה שקורה בתחומי המים הטריטוריאליים. אבל כשאני קורא את החוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת – צריך להסדיר את המים הכלכליים, אכן כך, אבל כשאני קורא את החוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת, אני מאוד מודאג, ואני אומר לכם בכאב ובצער שמדובר בהצעת חוק רעה. אני רציתי חוק הסדרה של אזורים ימיים, וחוק הסדרה של מים כלכליים, אפילו הגשתי הצעת חוק כזו. אבל הצעת החוק שאני הגשתי והצעת החוק שהממשלה מגישה שונות ב-180 מעלות – קודם כול ברמה העקרונית; המשרד להגנת הסביבה, שאמור להיות הרגולטור שמגן על הסביבה, נעלם כמעט לחלוטין מהחוק הזה; נותנים לו מעמד של יועץ. בעצם כל התפקיד של ניהול המשאב האדיר הזה, האזור המיוחד הזה, של הים, מופקד אך ורק בידי משרד האנרגיה. הוא זה שמחליט, הוא זה שמאשר, הוא זה שמפקח, הוא זה שמנהל את התחום הזה. עמיתיי חברי הכנסת, לא למדנו את הלקח מהקטסטרופה של מפרץ מקסיקו? כשהאמריקנים ניתחו את הקטסטרופה הזאת הם אמרו: הדבר הראשון זה שצריך להפריד בין מי שמאשר קידוחים ומוביל קידוחים לבין מי שצריך להגן מפני הקידוחים: מי שצריך להגן על הסביבה ומי שצריך להגן על האינטרסים של הציבור. החוק הזה יוצר מנגנונים שהם לא שקופים לציבור – הציבור לא יכול לדעת מהן ההחלטות, אין מנגנונים של שיתוף הציבור, אין מנגנונים מאזנים. עמיתיי חברי הכנסת, כך מנהלים משאבי טבע ציבוריים? כך אנחנו מאמינים שאפשר לנהל משאבי טבע שהערך הכלכלי שלהם הוא כל כך עצום? אני מדבר רק על היבט אחד בהרבה היבטים של בעייתיות שיש בחוק הזה. לכן אני אומר לכנסת היום: אנחנו צריכים חוק אזורים ימיים אחר לחלוטין, אחר לחלוטין מהחוק שאנחנו קיבלנו היום. אנחנו צריכים חוק אזורים ימיים שיגן על האזורים הימיים, יגן על האינטרסים הציבוריים, ייצור פיתוח מאוזן, מבוקר, שקיפות, בקרה ציבורית, ולא ייתן לבעלי אינטרסים לנהל את הים שלנו בלי שום בקרה, ובלי שום פיקוח ציבורי אמיתי. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; איציק שמולי. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. עד שלוש דקות. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, נכבדיי חבריי וחברותיי, אני יודעת שכולם רוצים שאני אקצר, אז אני אכן אקצר. אני רוצה לומר לכם שזה פשוט לא יעלה על הדעת, ומנוגד לכל היגיון ציבורי בר-דעת, שעד לאישור מסמך המדיניות בידי הממשלה לפי סעיף זה – אני מדברת על הסעיף בחוק – יפעיל משרד האנרגיה את סמכויותיו באזור הכלכלי הבלעדי בהתחשב בהיבטים הסביבתיים. מי שצריך להתחשב בהיבטים הסביבתיים, מי שצריך לדאוג להיבטים הסביבתיים, זה המשרד להגנת הסביבה, ולא משרד האנרגיה, עם כל הכבוד הרב והאהדה שאני רוחשת לך, אדוני השר. אנחנו מדברים פה על איזון. אנחנו חייבים לאזן בין האינטרסים הכלכליים, החשובים-מאוד של המדינה שלנו. פיתוח משאבים הוא מאוד חשוב, אבל זה רק צד אחד. מן הצד השני יש אינטרס ציבורי חשוב מאוד, של שמירה של הסביבה הימית, של שמירה של אינטרס הציבור. והחוק שמוגש פה הוא מוטה לצד אחד – הוא מוטה לטובת אותם אינטרסים של פיתוח כלכלי, לגיטימיים ככל שיהיו, ואנחנו מעוניינים לשמור גם על האינטרס של הציבור, של הסביבה, של הגנת הסביבה, של הים ואוצרותיו. לכן אני מאוד מאוד מקווה שבוועדת הכלכלה החוק הזה ישונה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – מוותרת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, עד שלוש דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, מתווכחים פה הרבה בזמן האחרון על העניין של החקיקה נגד המשטרה, נגד המפכ"ל ונגד גורמי שלטון החוק. אני רוצה לגעת בנקודה שצריך לחשוב עליה. קודם כול, אני, בהיכרותי הקצרה עם המפכ"ל, לא חושב שיש מישהו רציני שחושב שצריך לפגוע בשכרו, כי השכר שלו מורכב מהרבה הרבה שנים שהוא עשה דברים גדולים ונפלאים למדינת ישראל, ואף אחד לא יעז לדבר באופן אישי עליו, או על איזשהו אי-אמון בו, בוודאי שלא במשכורת. אבל – במדינה נורמלית הייתי מתנגד לכל החוקים האלה שהמשטרה לא תמליץ, וכל החוקים שנועדו למנוע את מה שקורה היום, אבל מכיוון שמדינת ישראל הפכה למדינה תקשורתית-פוליטית-משטרתית, באופן כזה שאתה לא יודע איזה קצין הוא מדליפן ואיזה קצין הוא אדם ישר, ואתה לא יכול להאשים את כולם – אתה רואה שכל הדברים מהחקירות יוצאים אל העיתונאים שעובדים עם המשטרה כבר שנים, עם התקשורת – הציר תקשורת-משפט-משטרה הוא ציר קטלני במדינה דמוקרטית. לכן, במצב הזה, שבו המשטרה לא יכולה למנוע את ההדלפות, המשטרה עצמה הייתה צריכה להגיד: אני גוף א-פוליטי, אני לא מוכנה להחליט החלטות פוליטיות, לא להפיל ממשלות, לא להפיל שרים, חברי כנסת, לא להפיל ראשי עיריות, ולא להפיל סתם אזרח מסכן שמישהו הלשין עליו – לפעמים הלשנה לא נכונה או עלילה. עכשיו, ראינו רק השבוע שמישהו יצא זכאי אחרי שנים של שפיכות דמים במשפט נורא. לכן, דווקא במצב הזה, שהמשטרה שכבר שנים עובדת יחד עם התקשורת – בהתחלה זה היה כדי לקדם חקירות, וזה היה לגיטימי, אבל זה הפך לדבר של קידום הקצינים החוקרים. למה לקצין ללכת לטפל בבעיות פליליות של סמים וגנבות ורצח כשהוא יכול לעסוק בפוליטיקה ולהתקדם, כי השם שלו יהיה בעיתון כל יום? לכן, בירכתי על החלטת המפכ"ל אלשיך, כשהוא נכנס, שלא יהיה אזכור של קצינים או של יחידות של המשטרה שעשתה חקירות, רק בכללי יהיו הודעות של המשטרה. אבל כנראה זה לא היה מספיק, ולכן אין ברירה, צריך לחוקק את כל החוקים שיחזירו את המשטרה אל המצב של א-פוליטיות. הדבר הכי אבסורדי הוא שצריך לבקש מהמשטרה שתהיה א-פוליטית. מי צריך משטרה אם זה פוליטי? מה, אנחנו רוצים פה מיליציות? לכל מפלגה תהיה משטרה משלה, או לכל קבוצה יהיה צבא משלו? אנחנו צריכים להיזהר מאוד, שהמשטרה תהיה א-פוליטית. וכדי שהמשטרה תהיה א-פוליטית, היא לא צריכה לעסוק במה שהפרקליטות עושה. וכדי שהפרקליטות תהיה א-פוליטית, צריך שייכנסו לשם אנשים מכל מיני מגזרים, ולא לראות את כולם כדבוקה אחת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת עמר בר-לב. מוסי רז, בבקשה, עד שלוש דקות. בבקשה. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, שרים נכבדים, אני מנסה להבין על מה הצעת החוק הזאת מדברת. חשבון אני קצת יודע, אם כי אני לא בטוח שמישהו פה עשה את החשבון וגם לא בטוח שאני עשיתי את החשבון נכון. אנחנו מדברים על שטח שבעומק הים, 348 קילומטר, והוא מקביל לשטח מדינת ישראל, נאמר מראש הנקרה לארז, שזה כ-200 קילומטר. תעשו את המכפלה בעצמכם – זה כ-70,000 קילומטר רבוע, כלומר בערך שטח שהוא פי 3.5 מגודל מדינת ישראל, ואנחנו מקבלים עליו פה החלטה, אני חושב, בלי שרבים פה יודעים על מה מדובר. ישב פה שר להגנת סביבה לשעבר, שיצא – דווקא היה שר טוב. זה בסדר, אז אני מדבר אליך, השר שטייניץ, שאני מאוד מעריך אותך. אני רואה פה הצעת חוק שמציעה בעצם להעביר למשרד האנרגיה ניהול של שטח שהוא גדול יותר מפי שלושה ממדינת ישראל – אלא אם כן מישהו יתקן אותי בחישוב שלי ויתברר שהוא פי 2.5, בסדר? לדעתי הוא גדול פי 3.5, אם עשיתי את החישוב נכון, משטח מדינת ישראל – כמעט בלי שום יכולת של משרדים אחרים, שיש חשיבות רבה להמלצות שלהם, לבוא ולהגן על המים האלה, על היצורים הימיים שם, על נתיבי תעבורה לישראל ועל דברים אחרים. הדבר הזה הרי לא יעלה על הדעת בשטח מדינת ישראל. איך אנחנו עושים את זה? אז יכול להיות שמשרד האנרגיה הוא משרד מעולה ולא נפל בו שום פגם, והשר היום הוא שר מעולה, והכול בסדר. חוקים אנחנו מחוקקים לעתיד. חובה שהמשרד להגנת הסביבה יהיה מעורב בחוק הזה מהיום הראשון, לא מעוד שנתיים ולא מעוד שתי דקות, כי החוק הזה צריך לקרות, אבל עם הרבה יותר מחשבה, עם הרבה יותר זכות וטו. חובה שלגופים הסביבתיים שעניינם הגנה על הים תהיה שם נציגות מובהקת, אולי אפילו עם זכות וטו. אנחנו לא יכולים פשוט להעביר לידי משרד ממשלתי שטח שגדול פי שלושה ממדינת ישראל ולסמוך על זה שיהיה בסדר מהיום והלאה – בלי שום שקיפות; בלי שום יכולת שלנו, חברי הכנסת, לבקר את זה; בלי שום יכולת של החברה האזרחית לבדוק מה קורה שם; בלי שום יכולת של משרדים שהם לא משרד האנרגיה – ומשרד האנרגיה כבודו במקומו מונח – לבוא ולטעון את טענותיהם. אז אני חשב שצריכה להיות פה רוויזיה משמעותית, ואם הקואליציה תצליח להעביר את החוק – זה דבר שאני מאמין שלא יקרה הערב – אם היא תצליח, נצטרך לבוא ובקריאה השנייה והשלישית לשנות אותו מהיסוד, או שתואיל הקואליציה ותביא – צריך להביא חוק כזה, אבל תביא הצעה חדשה, שמביאה בחשבון את כל המרכיבים שדיברו עליהם קודמיי ודיברתי עליהם גם אני. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת תמר זנדברג, עד שלוש דקות, בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, תודה לך ולסגן המזכירה על ההתחשבות בעניין סדר הנואמים. אני מעריכה את זה. מדינת ישראל היא מדינת ים ומדינת חוף. היא מדינה עם רצועת חוף מאוד מאוד ארוכה, בטח יחסית לגודלה, לחוף הים התיכון; מדינה שאזרחיה – שזה אנחנו – נהנים מהמון המון שימושים של הים והחוף: פנאי, נופש, דיג, בילוי, נפט, גז. יש לנו המון המון משאבי טבע שהתברכנו בהם, שנותן לנו הים והחוף. בהחלט דרושה במדינת ישראל הסדרה והצעת חוק כוללת – ורצוי שתהיה ממשלתית – שתסדיר את כל השימושים בים על הממשק בינו לבין החוף ותיתן לו את האיזונים והבלמים שהדבר הזה דרוש. בזמנו, יחד עם שורה של ארגונים אזרחיים, בדקנו ומצאנו שיש 11 משרדי ממשלה ועוד כמה עשרות רשויות מקומיות שעוסקות בנושא הים והחוף, ולכל אחד מהד יש נגיעה ונגיסה מהכיוון שלו: חקלאות, פנים, תיירות, כמובן הגנת הסביבה, אנרגיה, אוצר וכו'. מה הצעת החוק הזאת באה ועושה? לוקחת את כל השימושים והאינטרסים השונים והמשונים האלה, ובמקום לאזן אותם היא מכפיפה אותם לאינטרס אחד ויחיד, והוא האינטרסים הכלכליים שטמונים בשאיבת הגז מהים. הא ותו לא. אין משרד הגנת הסביבה – אין לו בכלל שאלה לגבי מעמדו בים ובחופים, הוא מוכפף לחלוטין למשרד האנרגיה; הרשויות המקומיות מתבטלות; הארגונים האזרחיים לא קיימים. כל ההגנה על הים ועל החופים נעלמת ומוכפפת כולה אך ורק לאינטרס אחד ויחיד, שחשוב ככל שיהיה, הוא גם מסוכן והרסני. ולכן, אנחנו כמובן נתנגד להצעת החוק הזאת. אני חושבת שצריך לאחר מכן, בוועדה, להכניס שינויים ושיפורים מאוד מאוד מאוד משמעותיים ומרחיקי לכת בהצעת החוק הזאת על מנת להפוך אותה למה שמדינת ישראל באמת צריכה. בנוסח הזה היא לא מביאה שום תועלת. היא לא מגשימה את הפוטנציאל שטמון בים ובחוף. להפך – היא מזיקה, היא גורמת נזק, והיא מעדיפה את האינטרסים הכלכליים על פני כל אינטרס אחר, וכמובן, בראשם האינטרס הציבורי. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת ברושי, בבקשה. עד שלוש דקות. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ישראל זו מדינה קטנה, קטנה מאוד, ואני מגלה לכם שיש שמועות שהיא תהיה יותר קטנה. במציאות שישראל היא מדינה קטנה ותהיה יותר קטנה ויש לה מגבלה במשאבים, יש משקל הולך וגדל לים ולחוף הים. אין לזה ביטוי במדיניות הפיתוח של ממשלת ישראל. הממשלה אפילו מרחיקה לכת, ושר התחבורה הציע להקים אי לחופי עזה. יש הצעות, במקום להקים שדה תעופה בעמק יזרעאל – בוויכוח נבטים–רמת דוד – להקים אי שבו ימוקם שדה תעופה משלים לבן-גוריון. הפיתוח הכלכלי: צריך לאפשר לעשות בים ובחופי הים לא רק מה שעשו טייקונים – וטוב שעשו חלק מהדברים – אלא גם לפתח למשל את ענף החקלאות, את ענף הדגים – שחלקו התפתח בנמל אשדוד, כאשר הוציאו אותם מאזור אילת. אנחנו יודעים שהאוצר יצר מציאות שענף הדגים מתחסל, ממש מתחסל, בעמק המעיינות, עמק בית שאן. אני יודע שמדרשת רופין מפתחת כבר כמה שנים, בראשות הנשיאה פרופ' גליה צבר, פיתוח של החופים; יש להם בסיס במכמורת. קרן קיימת לישראל, שבנס נמנע החיסול שלה, כנראה, בימים האחרונים, מתכוונת והתכוונה, אם ישאירו לה משאבים, להיות שותפה לפיתוח המשאב של חופי הים. ישראל זקוקה לפיתוח משמעותי של חופי הים התיכון לאורך כל שטחה המערבי, וישראל זקוקה לדמיון ולמשאבים כדי להפוך את הים ואת החוף למשאב חשוב לפיתוחה הכלכלי. יש נושאים רבים – לא רק דיג ולא רק דגים, גם דברים אחרים לאורך חופי הים. צריך להפוך את זה לענף מתקדם באקדמיה; צריך לראות בזה ענף חשוב למשרד החקלאות, הכלכלה והתעשייה; צריך שמשרד האוצר יבין את הפוטנציאל, וצריך לראות בים לא רק משאב לגז אלא גם להרבה מאוד נושאים אחרים. וישראל, כפי שאמרתי, מדינה קטנה; יש שמועות שתהיה יותר קטנה. מדובר פה על רעיון גדול וחשוב, ובעולם כבר עשו דברים כאלה, ואני מציע גם כאן שבתקציב 2019, אדוני השר, יהיה ביטוי לחדשנות ולפיתוח המשאב הכלכלי בים התיכון ולאורך חופי הים התיכון כאן, בישראל של 2018–2019. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – איננה; חברת הכנסת נאוה בוקר – מוותרת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חברת הכנסת מיכל בירן – איננה. אדוני השר, אתה רוצה לענות או שאנחנו עוברים. לא רשום. אדוני השר, אתה רוצה שנעבור להצבעה – השר מבקש שנעבור להצבעה. נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – 17 נמנעים – אין ההצעה להעביר הצעת חוק האזורים הימיים, התשע"ח–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 34, נגד – 17, אין נמנעים. הצעת חוק האזורים הימיים, התשע"ח–2017, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה להמשך הכנתה לקריאה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): החוקה. אורן אסף חזן (הליכוד): תעביר לוועדת הכנסת. היו"ר חמד עמאר: אז בואו נעביר לוועדת הכנסת, שוועדת הכנסת תחליט. יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה רגע, אורן, הייתה התחייבות על ועדת הכלכלה. אורן אסף חזן (הליכוד): צודק. צודק. נכון. היו"ר חמד עמאר: אתה מוותר? אורן אסף חזן (הליכוד): הוא צודק. היו"ר חמד עמאר: הנושא יעבור לוועדת הכלכלה. קריאה: יש סיכום. היו"ר חמד עמאר: שהקואליציה תחליט. הקואליציה מוותרת? הנושא יעבור לוועדת הכלכלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תחולת דיני המס והוראת שעה), התשע"ח–2017, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון) (עקרונות המשפט העברי), התשע"ז–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/717); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק יסודות המשפט (תיקון) (עקרונות המשפט העברי), התשע"ז–2017, קריאה ראשונה, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת ניסן. עד עשר דקות, בבקשה. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הצעת החוק שאני מביא בפניכם לקריאה ראשונה – היום ההליך המקובל הוא ששופט יושב ויש לו את החוק, יש לו פסיקה של בתי המשפט ולפי זה הוא יכול לקבוע את ההלכה. אומר החוק: והיה אם השופט לא מוצא בפסיקה הקיימת ולא בחוק הקיים מענה לנושא שהוא דן בו, יש לו שיקול דעת; הוא יכול לדמות דבר לדבר, להכריע, ולפי שיקול דעת הוא יכול לקבוע. והיה אם גם לפי שיקול הדעת השופט לא מצליח לקבוע, אומר חוק יסודות המשפט מ-1980 שאם הוא לא מצא – יכריע לאור עקרונות החירות, הצדק והיושר והשלום של מורשת ישראל. אלה שלושת השלבים. קארין אלהרר (יש עתיד): מה הבעיה עם זה? ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): עוד דקה. מה זה מורשת ישראל? כבר ב-1982 נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק כהן, אמר: רבותיי, מה אתם עושים צחוק? מה אתם אומרים "מורשת"? תגידו "משפט עברי". למה לעשות את זה? תכתבו "משפט עברי", כרגיל. לא שינו את זה, אף אחד לא טיפל בזה, ואנחנו יודעים ששופט עליון אחר אמר: מבחינתי מורשת ישראל יכולה להיות אנציקלופדיה, זה יכול להיות כל דבר. אין לזה משמעות – אף אחד לא יודע מה. אמרתי, בואו נכתוב במפורש, נוסיף: לאור עקרונות המשפט העברי ועקרונות החירות, הצדק והיושר והשלום של מורשת ישראל – תוספת שלא צריכה לעשות שינוי, כי זו אולי הייתה המגמה בהתחלה, אבל לא השתמשו בזה כי אף אחד לא ידע לפרש מה זה מורשת ישראל. אולי עכשיו כן ישתמשו. אני רוצה לומר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): מה זה המשפט העברי? ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): הינה, תן דקה. דקה. אני אומר שוב, לפעמים הייתה מין תחושה שאם יעבור החוק הזה, רחמנא ליצלן, ממחר חיים יצטרך למשל להניח תפילין – נכון, חיים? הוא יצטרך להניח תפילין וכולם יצטרכו ללכת עם כיסוי ראש. רבותיי, זה לא רלוונטי, לא על זה מדובר. מדובר כאן על עקרונות. אני אתן לכם רק כמה דוגמאות שלקחתי מספרו של ידידי בני פורת, שהוא ראש המכון לחקר המשפט העברי באוניברסיטה העברית וגם חבר במכון הישראלי לדמוקרטיה. רק כמה דוגמאות, שנבין על מה מדובר פה. הוא ריכז דברים מההיסטוריה, מקום המדינה. מישהו הציץ במשפט העברי, אמר: ואללה, זה יפה, למה לא? דוגמה ראשונה אני אקח רק – הייתה דילמה אם צריכים לשלם פיצויי פיטורים או לא, בייסוד המדינה; לנו היום זה כל כך ברור. לדוגמה, לא ידעו. שאלו את הרב עוזיאל, שהיה אז הרב הראשי של מדינת ישראל, בהתחלה. הוא אומר: מה פירוש, ודאי. כתוב: הענק תעניק – צריכים לשלם פיצויים. נקבע חוק שמשלמים פיצויים. דוגמה שנייה – אדמות המדינה, לא ידעו איך להתייחס לאדמות המדינה, אם אפשר למכור אותן או לא למכור אותן. הסתכלו, אמרו: והארץ לא תימכר לצמיתות. לא מוכרים אדמות מדינה. אז יש חוק שמדינת ישראל לא מוכרת את אדמותיה, רק נותנת בחכירה. אבל לא רק זה, אותו דבר בחוק של בתים משותפים, המרשם הפלילי ותקנת השבים – שעוד היום אנחנו דנים בזה; גם כן, יסודם בדברים האלה. אותו דבר גם "לא תעמד על דם רעך". אני אומר דברים בעקרונות שהם יפים. במקום לרוץ ישר לחוק האוסטרי, או אני לא יודע, מכל איי זה, שרצו – במקום זה תסתכל, אולי ימצא חן בעיניך המשפט העברי. אם ימצא חן בעיניך, ואללה, תפדל, קח את זה. אם לא ימצא חן בעיניך, אתה כבר יודע, השופט, מה לעשות, מה שעשו עד היום מ-1980. איך אמר? אני יכול להיעצר בשיקול דעת ולהכריע איך שרוצים. בסך הכול אנחנו אומרים, יש לנו 3,500 שנה משפט עברי. למה לרוץ – אם יש לקונה בחוק ואם שיקול הדעת לא עובד עכשיו – אתה החלטת שאתה רוצה? במקום לרוץ ולחפש בכל העולם כולו כל מיני מערכות חוקים ואולי משם לקחת, תסתכל במשפט העברי, אולי תמצא. אולי זה נעים, אולי יש לנו פתרון יפה? כל הנושא של ימי מנוחה, כל הדברים שנלקחו מהמשפט – אולי? תרצה – תפדל. לא תרצה – אתה תמיד יודע מה לעשות, להגיד: אני הפעלתי שיקול דעת וכו'. אני חושב שהחוק הזה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ואם שני הצדדים ערבים? למה צריך – – – ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): מה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אם שני הצדדים מהחברה הערבית? ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): שיעשה השופט מה שהוא רוצה. אני מדבר על השופט. אני מדבר על השופט. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני יודע. אבל אם שני הצדדים – – – ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): אז הוא יפעיל את שיקול הדעת, יעשה מה שהוא מבין. מה הוא עשה עד היום? הרי כתוב ללכת לפי מורשת ישראל. מה עושה השופט? מ-1980 עד היום כמעט לא השתמשו בזה. מה שהוא עשה עד היום, יעשה גם הלאה, אם זה לא ימצא חן בעיניו. אני אומר שוב, אין בזה שום דבר שצריך להפחיד, זה בסך הכול מכובד לקחת. יש לנו מורשת של 3,500 שנה. במקום להתחבא מאחורי מחשבת ישראל, שלא יודעים בדיוק, בואו נכתוב "עקרונות". אני אומר שוב: אלה רק העקרונות של המשפט העברי והעקרונות של מורשת ישראל וכו'. וכל זה כשלפני כן יש שיקול דעת, והשופט יכול להיעצר שם. אני אומר: לא קרה שום דבר. אני חוזר ואני מציע שוב: החוק הכתוב או הפסיקה של בית המשפט זה השלב הראשון; אם יש לקונה, אין שם פתרון – הוא עובר לשיקול דעת; אם גם בשיקול הדעת הוא מתלבט, שיציץ במשפט העברי, בעקרונות. ימצא חן בעיניו, מצוין. לא ימצא חן בעיניו, הוא כבר יודע, השופט, מה לעשות. אני חושב שזה מכובד וטוב ואין כאן שום פחד, ולא מנסים להשליט כאן שום דבר ממה שמפחדים. אני חושב שזה יהיה לנו לכבוד שנכתוב את הנושא הזה של משפט עברי. תודה לך, אדוני. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת איציק שמולי – – קריאה: – – – קריאה: אני רוצה לראות – – – היו"ר חמד עמאר: – – בבקשה, עד שלוש דקות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – אתה אופוזיציה, אתה? קריאה: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עליתי לדבר כמובן על הנושא הסיעודי שלא יורד מסדר-היום. יש אתגרים גם במערכת המשפט, אבל כפי שאני רואה את זה, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, יש לנו ממש אתגרים שמתדפקים על הדלת, וכל הפרלמנט הזה אמור להכריע בהם בחודש הבא – שלא לומר הממשלה – וזה ממש לפתחנו, כי הקטסטרופה – זה באמת עומד לקרוס. בחודש הבא כ-850,000 אנשים, ישראלים, הולכים להיפלט מפוליסות הסיעוד הקולקטיביות שלהם, וזה דבר שאסור להסכים לו בשום פנים ואופן. זה נכון שבמהלך השנים האחרונות המקור של התופעה הזאת היה בעצם בכך שבמשך שנים הפוליסות האלה שווקו לאנשים במקומות העבודה, אבל באופן ערמומי חברות הביטוח דחפו לתוך הפוליסות האלו סעיף קטלני שבעצם רוקן אותן מכל תוכן. סעיף קטלני, שאומר שכל חמש שנים אפשר לבטל את הפוליסה, כך שבמקום פוליסות סיעודיות, מה שקיבלנו זה פוליסות זבל. מה שהיה פה זה לא ביטוח סיעודי. מה שהיה כאן זה הונאה. מצד אחד, צריך לומר ביושר, באה המפקחת על הביטוח ואומרת: במתווה הנוכחי אי-אפשר להמשיך בהארכה כל שנה מחדש. זה נכון. כי צריך להגיד, לרוב האנשים לא מחדשים את הביטוח גם כאשר יש הארכה בשנה. בכל שנה בשנים האחרונות כ-60,000 עד 80,000 איש המשיכו להיפלט מהפוליסות האלו. גם אלו שחידשו להם את הפוליסות, קרתה תופעה מדהימה: גם העלו להם את הפרמיה וגם חתכו להם בזכויות כל שנה. לכן באה המפקחת על הביטוח ואומרת: אי-אפשר להמשיך את זה כל שנה מחדש, כי בסוף לא יישאר יותר ממה לחתוך. מצד שני, באה המפקחת על הביטוח ולא מספרת לנו את כל האמת. בסופו של דבר, אין פתרון חלופי כרגע לאותם אנשים. באה המפקחת על הביטוח – מיקי, גם אתה היית בישיבה הזאת – והציגה לנו מצג שווא מדהים, כאילו יש מודל חדש שאליו אמורים המבוטחים להיקלט. רק מה היא שכחה להזכיר לחברי הכנסת, וזה שקר – שכחה להזכיר לנו שהמודל החדש הוא לא בגדר חובה לחברות הביטוח, הוא בגדר רשות. זאת אומרת שב-31 בדצמבר מיליון איש הולכים להיפלט מהפוליסות הישנות, וב-1 בינואר אין מתווה חדש שהם הולכים להיכנס אליו. למצב הזה אסור כמובן להסכים. מה שאנחנו צריכים להסכים לו זה ללכת למודל ביטוח סיעוד ממלכתי בטווח הארוך, ובטווח הקצר בהחלט לדבר גם על שיפור המתווה החדש שמציעה המפקחת, וגם לוודא שהוא אכן קורה והוא לא בגדר המלצה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת יהודה גליק – איננו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי; חברת הכנסת מיכל רוזין; מסעוד גנאים; יעל גרמן; טלב אבו עראר; אמיר אוחנה. עבד אל חכים חאג' יחיא, עד שלוש דקות, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט אומר שזו המלצה. השופט ירצה – ייקח, לא ירצה – יפעיל את שיקול דעתו. אז למה צריך את החוק הזה? שהשופט יפעיל את שיקול הדעת שלו, ואם הוא רואה שהעקרונות האלה מתאימים לו, אז שיהיו חלק משיקול הדעת שלו. למה צריך חוק ולמה לנסות לרמות את הכנסת פה? החוק הזה בא כדי לחייב. לכן יש לי כמה שאלות וכמה תהיות. האם השופטים מכירים את העקרונות של המשפט העברי כדי שהם יהיו מחויבים להשתמש בו? כמה מהם יודעים וכמה לא יודעים? במה ישתמשו ובמה לא ישתמשו? שאלה נוספת, אם המתדיינים בבית המשפט הם שני מוסלמים – – מירב בן ארי (כולנו): אז הם לא ישפטו לפי המשפט העברי – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – והם נמצאים אצל שופט – לא בבית דין שרעי; אם הם בבית דין שרעי, לא על זה אנחנו מדברים, וגם אם הם ברבנות, לא על זה מדברים. אז ברור שאנחנו מדברים על בתי משפט אזרחיים. אז שני מוסלמים שמתדיינים באותו בית משפט. מירב בן ארי (כולנו): השופט ג'ובראן – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): האם צריך לכלול בחוק הזה את המקרה הזה, שמה שיופעל זה הדין המוסלמי, המורשת המוסלמית? לא. ברור שאתם תגידו לא. מירב בן ארי (כולנו): אבל זו מדינת היהודים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זהו, אז זה המשך של חוק הלאום, זה המשך של האפרטהייד. מירב בן ארי (כולנו): מה קשור אפרטהייד? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ברור. ברור. מירב בן ארי (כולנו): זו מדינת היהודים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ומה איתי? מה איתי? מירב בן ארי (כולנו): אז מה? אני לא מצליחה להבין. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מתי בפעם האחרונה היה דין עברי? מתי וכמה שנים היה דין עברי בעולם? 1,300 שנים הדין המוסלמי שלט. זה היה בבתי משפט. מירב בן ארי (כולנו): אבל המוסלמים לא שולטים עכשיו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לכן אני לא רוצה ללכת ולהתדיין לפי עקרונות הדין העברי. אסור לכם. אסור לכם לכפות את זה עליי, כי זה בדיוק האפרטהייד שאתם רוצים לכפות עליי. מירב בן ארי (כולנו): אתה יודע שהמוסלמים בעצמם נתנו ליהודים לשפוט לפי הדין היהודי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): סליחה, תני לי, כי את מפריעה לי. ברור שכוונת החוק זה המשך של האפרטהייד והנושא של מדינת היהודים. במדינת היהודים יש חוקים: או שזה חוק אזרחי או לכל דת יש את החוקים שלה. מירב בן ארי (כולנו): אבל זו מדינת היהודים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): יש עיקרון משפטי. אם לא הזהרת, אז אתה לא יכול להעניש. מירב בן ארי (כולנו): אין עונשין אלא אם מזהירין – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): השאלה: אם אנשים שמגיעים לבית משפט והם עברו עבירה מסוימת, האם הם יהיו מחויבים להכיר את הדין העברי כדי שלא יעברו עליו? האם חובה? בחוק האזרחי אומרים: לא ידעת – זה לא פוטר אותך. השאלה: אם לא ידע, אז זה יפטור אותו? לכן, אני מסכם ואני אומר: חוק כזה הוא חוק גזעני, חוק כזה הוא חוק טיפשי, חוק של אפרטהייד, ואנחנו נתנגד לו. מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו נוכח; עליזה לביא. חבר הכנסת דב חנין, עד שלוש דקות, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, אבל אני מתקשה לדבר כשיש כל כך הרבה רעש באולם הזה. אולי תגיד לחברים שידברו בחוץ? היו"ר חמד עמאר: זה יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת ביטן. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. ק"ס לואיס כתב פעם שהדרך לגיהינום היא משעול נוח להליכה. מאוד מאוד קל ללכת משעול הזה, וכמה חסרים לנו שלטים בדרך שיצעקו: עצור. עמיתיי חברי הכנסת, את החוק הזה הציגו לנו כהמשך של אותה דרך רגועה והדרגתית של ירידה במשעול. אבל עמיתיי חברי הכנסת, המשעול הזה מוביל אותנו בסופו של דבר למדינת הלכה. השינוי שמוצע כאן בחוק הזה הוא לא דבר קל. הוא לא דבר אלמנטרי והוא לגמרי לא דבר מובן מאליו. מכניסים את המשפט העברי כחלק מיסודות המערכת המשפטית בארץ. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מעולה. מדינת הלאום של העם היהודי. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני יודע, גברתי חברת הכנסת שולי מועלם, אני יודע שאת תומכת בזה, אני יודע שאת תומכת בזה, וזה הוויכוח בינינו. אתם רוצים לקדם פה מדינת הלכה ואת אומרת, מעולה. זה בדיוק הוויכוח. בואו ננהל אותו, בואו ננהל אותו. אני חושב שזו דעה לגיטימית שתהיה מדינת הלכה, אבל גם דעה לגיטימית שחשוב שתישמע – ואני חושב שזאת דעת הרוב במדינה הזו, שלא רוצה מדינת הלכה, לא רוצה מדינה של משפט עברי; רוצה מדינה דמוקרטית, רוצה מדינה שהמשפט בה מתנהל לפי תפיסה שוויונית אוניברסלית מתקדמת. זה מה שאנחנו צריכים. ואתם היום מכניסים את המשפט העברי, והמשפט העברי כולל גם דברים מאוד יפים, בוודאי, אבל הוא כולל בתוכו גם עקרונות ותפיסות של מתאימות לנו, ואנחנו לא רוצים להכניס אותן בדלת האחורית או בדלת הקדמית לתוך המערכת המשפטית שלנו. אנחנו לא רוצים, למשל, לראות במערכת המשפט שלנו את האי-שוויון לנשים שקיים במשפט העברי. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): מה זה קשור לפה? דב חנין (הרשימה המשותפת): קיים במשפט העברי אי-שוויון לנשים. אנחנו לא רוצים את זה במערכת המשפט שלנו. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): מה זה קשור לפה? דב חנין (הרשימה המשותפת): אנחנו לא רוצים מערכת משפט שתונחה על ידי עקרונות כאלה. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): מה זה קשור לחוק העברי? דב חנין (הרשימה המשותפת): מה זה, מה זה? חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אני יוצא מתוך הנחה, מתוך היכרותי איתך, שלפחות את המשפט העברי אתה מכיר, ושאתה לא צריך שאני אתן לך כרגע מכאן, מהדוכן – אני מסיים – כמה דוגמאות של אפליות נגד נשים שקיימות במשפט העברי. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אבל זה המשפט העברי. אתה מכניס אותו כמקור משפטי מדריך למערכת. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): אם השופט רוצה – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): מה זה "אם השופט רוצה"? אתה רוצה שהשופט ירצה אולי להפלות נשים? מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה. רק כדי שהדברים יהיו ברורים, אני קורא לכנסת להצביע נגד החוק הזה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; חבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת מוסי רז, עד שלוש דקות, בבקשה. מוסי רז (מרצ): אני רוצה לדבר מעט על משפט עברי, כי אני מבין שזה הסיפור שלנו כאן היום. אני חושב שאם אנחנו רוצים לקחת מהמשפט העברי, נתחיל וניקח את "ואהבת לרעך כמוך". בואו נראה כמה מאלה שמציעים את החוק הזה מוכנים להיעמד מאחורי המשפט הזה, "ואהבת לרעך כמוך", ולא להתחיל לפרש לי אותו בכל מיני פרשנויות שהרֵע הזה הוא רק יהודי או כל מיני קונצים מהסוג הזה. כמה מהאנשים שהציעו את החוק הזה, שרק לפני כמה – מתי זה היה? – פחות או יותר שנה, כשפינו 40 משפחות מהתנחלות לא חוקית שהקימו בעמונה, הרעישו עולמות ודאגו להעביר להם 70 מיליארד שקל, מוכנים לגזור אותה גזרה על 500 איש ששמו להם פתק מתחת לאבן בשבוע שעבר, שיאללה, תעופו מפה, רוּח מן הון; לא צריך בשביל זה לא לדבר בכנסת, לא בבג"ץ וגם לא 70 מיליארד שקל. אתם, מי שמציע את החוק הזה, עומד ב"ואהבת לרעך כמוך"? כמה ממציעי החוק הזה מוכנים לעמוד ולהתייחס ל"לא תגנוב"? אולי בכלל נשים את המשפט העברי הזה גם במידה מסוימת מעל חקיקה של הכנסת ונוכל לפסול את חוק ההסדרה, לדוגמה, כי הוא סותר את "לא תגנוב". אי-אפשר להגיד שהוא לא סותר, אלא אם כן עוד פעם יש פה איזה קונצים של לא תגנוב מערבים, לא תגנוב מיהודים, או קונץ כזה וקונץ אחר. כמה ממי שמחוקקים את החוק הזה מוכנים להתייחס ברצינות לפסוק "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו"? מה, פה, מציעי החוק הזה, אלה רודפים שלום? עם מי? רק הם שומעים שיש הצעת שלום הם בורחים. ראינו את ראש הממשלה קודם: נאם, נאם, נאם כמה המצב טוב וכבר פרס לו סוללה של טילי פטריוט; נבהל, לא יודע ממה. אתם מוכנים לעמוד בהצעות האלה שאתם מגישים, או שזה רק כדי – מה, מחלל שבת מות יומת? למה אתם מתכוונים בחוק הזה? בואו נגדיר את הדברים האלה. יש הרבה דברים נחמדים מאוד מהמשפט העברי שאפשר לקחת. אני מוכן לחתום עליהם כהצעות חוק – לא כמשפט עברי. הצעת חוק "לא תגנוב" – נראה לי ממש נהדר. הצעת חוק "ואהבת לרעך כמוך" – יופי. אני יכול לחשוב מהמשפט העברי על עוד הרבה דברים. בואו נגיש הצעות כאלה במקום לבוא להכפיף עלינו, בלי דיון מסודר, המון דברים שאף אחד לא יכול להביא אותם בחשבון עכשיו, מה הם כוללים ומה הם לא כוללים, את מה בחוק הישראלי הם סותרים ומה בחוק הישראלי הם לא סותרים ואיפה הם יכולים לבוא ולפגוע באורחות החיים שלנו בארץ הזאת. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מוסי רז (מרצ): בואו ננהל את הדיון הזה ואז יהיה על מה לדבר. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – איננו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, עד שלוש דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עמד כאן ראש הממשלה לפני שעתיים, שעתיים וחצי, והסביר לנו כמה מצבנו בעולם נפלא, מעולה, מצוין, משגע, מדהים, מהמם, מגניב, מקסים, מטריף – מצב פשוט מדיני מעולה. אבל האמת היא – – קארין אלהרר (יש עתיד): איילת, שיגידו לנו על איזו מדינה הוא דיבר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – שצריך לומר את מה שנכון לומר בעת הזאת: שראש הממשלה נגרר מדינית אחרי גורמים מתוך מפלגתו, שהם שמובילים אותו והם שמנחים אותו, והם החישוקאים, והם שמחשקים אותו, הם שמחשקים אותו מדינית מול מדינות העולם, ובוודאי מול הפלסטינים, והם שגם מחשקים אותו במהלכים שקשורים, למשל, ליהדות ארצות הברית. הם שקובעים עבורנו, עבורנו, את סדר-היום. לא ראש הממשלה קובע את סדר-היום. אחד הדברים הכי בעייתיים במציאות הזאת הוא שלא ראש הממשלה קובע את סדר-היום. הוא נוסע להודו – מאוד מאוד חשוב; יש לו קשר עם שינזו אבה, ראש ממשלת יפן – מאוד מאוד חשוב. אף אחד מאיתנו לא מזלזל בדברים האלה, וגם יש לי חדשות לראש הממשלה: אני הייתי מתה להחליף אותו בקלפי, אני לא מחפשת להחליף אותו בחקירות, והמשאיות עם השמפניות והסיגרים שהגיעו לביתו – זה עניין לחקירת משטרה, זה לא עניינה של המליאה בשלב הזה. אבל בסופו של דבר, אי-אפשר להעמיד פנים כאילו כל מה שהוא אמר זה נכון וכאילו העובדה שאנחנו נמצאים במצב סטטי, במצב שבו אין שום התקדמות מול הפלסטינים – ואגב, הצביע, בצדק, יושב-ראש האופוזיציה יצחק הרצוג על העובדה שאפילו את המהלכים הכלכליים שתכננו לבצע, אפילו אותם בסופו של דבר לא מוציאים לפועל. זה דבר שצריך להטריד את המליאה הזאת וזאת בעיה. ואז בא ראש הממשלה ובאיזו מין גבהות לב כזאת אומר לנו: מה, אתם רוצים פשוט שאני אצא מיהודה ושומרון? איזה שטויות. איזה שטויות. אנחנו תמיד אלה שדאגנו לביטחון. אנחנו אלה שבנינו ואתם אלה שפיניתם. אז למה העמדת הפנים הזאת? מפוני עמונה עדיין נמצאים בלי יישוב חדש. הם נמצאים בלי פתרון – אגב, בדיוק כמו מפוני עזה, שלצערי עד היום אין להם פתרון מוגמר. אבל מי שפינה אותם זה לא המחנה הציוני ולא מפלגת העבודה; זה הליכוד פינה אותם; זה הליכוד אמר להם ללכת משם. אורן אסף חזן (הליכוד): מה, שכחתם את אוסלו? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין בעיה. אתם לא תבואו ותגידו לנו מהו ציוני ומהו לאומי. אנחנו נגיד לכם מהו ציוני ומהו לאומי; אנחנו נלמד אתכם לפני שאתם ממהרים ללמד אותנו כל כך בקלות. אורן אסף חזן (הליכוד): איילת, מה, שכחתם את אוסלו? איילת, כבר שכחתם את אוסלו? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): קצת פחות גבהות לב; קצת פחות גאוותנות; קצת יותר ענווה לאנשים שעשו פה כל כך הרבה, למפלגה שעשתה פה כל כך הרבה למען ההתיישבות. אורן אסף חזן (הליכוד): איילת, רק שאלה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה אל תדבר איתי על אוסלו. – – – דברים אחרים, אבל אתה לא תלמד אותי דברים אחרים, אבל אתה בטח לא תלמד אותי ציונות מהי, וראש הממשלה לא יבוא ויאמר לנו: אתם, אתם ואתם ואתם. אורן אסף חזן (הליכוד): איילת, האם כבר הספקתם לשכוח את אוסלו? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חמוצים היינו? אתם חמוצים. אורן אסף חזן (הליכוד): כבר שכחת את אוסלו, איילת? כבר הספקתם לשכוח את אוסלו? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת נאוה בוקר – איננה; אורן אסף חזן (הליכוד): כבר הספקתם לשכוח – – – לרדת מרמת הגולן? היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת מיכל בירן – איננה; חברת הכנסת חנין זועבי – איננה; חבר הכנסת יואל חסון – איננו; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חברת הכנסת קסניה – מוותרת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חבר הכנסת איימן עודה – איננו; חבר הכנסת יואב קיש – איננו; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – איננו; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; חבר הכנסת סאלח סעד – איננו; חבר הכנסת אורי מקלב – איננו; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – איננו; חבר הכנסת עפר שלח – איננו; חבר הכנסת מרדכי יוגב – איננו. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, עד שלוש דקות, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע האחרון ביקרה משלחת מטעם הרשימה המשותפת במטה האיחוד האירופי בבריסל. קיימנו פגישות פוליטיות מאוד חשובות, גם עם בכירים באיחוד האירופי, במשרד החוץ הבלגי. היינו גם יום בפריז, קיימנו ישיבות שם במשרד החוץ הצרפתי. קיימנו גם ישיבה מאוד חשובה עם המזכיר הכללי של ה-OECD, ארגון מאוד חשוב, שמדינת ישראל נמנית עם חבריו. לא יכול להיות משהו טבעי יותר, ואולי גם מתבקש יותר, מכך שחברי כנסת יוכלו לקיים מפגשים פוליטיים בזירה הבין-לאומית – מפגשים עם בכירים, גם באיחוד האירופי, גם באומות המאוחדות, מנהיגים של מדינות, קובעי מדיניות. אלא מה, לתדהמתנו, תוך כדי הישיבות הללו, אנחנו מתוודעים לכך שדווקא שרת המשפטים בחרה לתקוף במילים קשות ביותר את הפעילות הזאת. ומה היא אומרת לאחד מהעיתונאים? היא אומרת שערביי ישראל – זה, אגב, המפגשים שלנו – ערביי ישראל וכנסת ישראל צריכים להוקיע מתוכם את הגיס החמישי שמנסה להרוס את הדו-קיום בין יהודים לערבים בישראל ולבצע פיגועים מדיניים במדינה שהם מתיימרים להיות אזרחיה. "פיגועים מדיניים" – תשמעו איזה תיאור נותנת שרת המשפטים לפעילות פוליטית לגיטימית ביותר. אני רוצה להגיד לכם שיש הבדל עצום בין לחלוק עלינו לגבי עמדות פוליטיות, לגבי הדרך, להיאבק לגבי הזירות שצריך להיאבק בהן – אבל לא ייתכן לפסול כליל ולתקוף בצורה מסיתה כל כך פעילות לגיטימית של חברי כנסת. אני לא מצליח להבין. האם הגענו למצב שחברי כנסת שמייצגים ציבור שלם, 20% מאוכלוסיית המדינה, לא יכולים לקיים מפגשים בפוליטיים מחוץ למדינה? האם הגענו למצב הזה? לכן, אני חושב שאלה התבטאויות מאוד מסוכנות, מאוד חמורות. ואני מדגיש שנושאים של זכויות אדם וזכויות של קבוצות מיעוט הם כבר לא נושאים פנימיים אלא נושאים אוניברסליים. זכותנו ואף חובתנו לדאוג להציג את הנושאים הללו גם בזירה הבין-לאומית – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – כדי שגם נייצג את הדאגות של הבוחרים שלנו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת לאה פדידה. לאה פדידה (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר חמד עמאר: מוותרת. אורן אסף חזן. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, עד שלוש דקות. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, רגע לפני שאני ניגש לדבר על מה שרציתי לדבר עליו – חבל לי שהיא לא כאן, חברת הכנסת ורבין – רציתי לענות על המתקפה חסרת התקדים שלה על כך שדווקא אנחנו, אנשי ארץ ישראל השלמה, האנשים שכל כך אוהבים את העם היהודי, כל כך אוהבים את הארץ הזאת, היא מאשימה אותנו כאילו אנחנו לא יכולים ללמד אותם ציונות מהי. כנראה הזיכרון שלה ושל יתר חבריה במפלגה כל כך קצר שהם כבר הספיקו לשכוח את הנזק הבלתי-יתואר שעשתה המפלגה שלה עם הסכמי אוסלו הארורים, את הדרישה שלהם או את הניסיון שלהם לסגת מרמת הגולן, העיניים של המדינה, את הרצון שלהם לחלק חבלי מולדת, למסור הכול, רק לשמור על מדינת תל אביב. הינה היא כאן. חברת הכנסת ורבין, רציתי לענות לך על מה שאמרת. את שואלת אם אנחנו יכולים ללמד אתכם ציונות מהי. ודאי שכן, בוודאי. הרי המשמעות הבסיסית של הציונות, לפחות כפי שאנחנו מנסים לראות אותה, היא האהבה והחיבה של העם היהודי לציון, רק הבעיה אצלכם שאתם לא זוכרים ציון מהי. יום אחד ישבה פה חברת כנסת ששרה שיר, כשאחד המשפטים בשיר אומר שעוד נשוב לציון ונשלוט בה ביד רמה. אני אומר לה: תגידי, את שמה לב מה את שרה? את מתבלבלת. זה אחד מהשירים מהמקורות ששרים ביום שישי. פתאום לרגע נאלם פיה. היא מחקה את השיר; הוא כבר לא נחשב – לא מורשת יהודית, לא כלום. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אוי, באמת. אוי, באמת. אורן אסף חזן (הליכוד): למה? כי כל דבר שקשור אצלכם לאהבת ארץ ישראל – אני לא אגיד מי. אני רואה אותך מהנהנת, קארין. אני לא אגיד מי. אל תדאגי, אנחנו לא עושים שיימינג לחברים – כל דבר אצלכם שקשור לאהבת העם ולאהבת הארץ פשוט לא קיים. למשל, אני אתן לכם עוד דוגמה. עכשיו לאחרונה אנחנו עדים לתופעה מחרידה שחבר'ה של חב"ד שמקימים דוכנים – אתה יודע, להציע ליהודי להניח תפילין; לא פחות ולא יותר, רק להניח תפילין – מקבלים דוחות. זה נהיה פטנט חדש. במדינת העם היהודי, אחרי שהיהודים נרדפים בכל העולם, דווקא אצלנו בבית, מי שחלילה מעז להציע ליהודי אחר לקיים מצווה קטנה, פשוטה, של הנחת תפילין, מסתכן בקנס. אם אתה ערבי מוסלמי, אתה יכול לפרוס שטיח בכל פינה בארץ ישראל, לשכב על הקרקע, להתפלל, אפילו בחמולות – גם אם זה קבוצה זה מותר. אנחנו יודעים לכבד, כי אנחנו מכבדים את כל הדתות, אבל שאנחנו, שומו שמיים, נשמור על הדת שלנו? מה השלב הבא – מי שילך עם כיפה קצת צבעונית מדיי יקבל קנס? ואחרי זה אתם באים בטענות לניסן סלומינסקי שרוצה להכניס את עקרונות המשפט העברי לחקיקה? יש פה חברים באופוזיציה ששכחו מה זה להיות יהודים. יש פה אנשים שיושבים בבית הזה שהזיכרון שלהם כל כך קצר, או שהראייה שלהם כל כך מטושטשת – ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – שהם לא מבינים שרק לפני 70 שנה לא הייתה כאן מדינה, ואנשים הובלו כצאן לטבח, אנשים מתו על קידוש השם, רק כדי שאנחנו היום נקיים את מה ששנים חלמנו עליו. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסיים במשפט אחד. רבותיי, אם אנחנו כאן, אחרי ששבנו לביתנו, לא נשמור על המורשת, על המסורת ועל מה שהחזיק אותנו אלפיים שנה בגלות, אנחנו לא ראויים להיות כאן. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, סגנית שר. שלוש דקות, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): משיבה? ציפי חוטובלי (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה, התיקון של חוק יסודות המשפט, הוא אולי מהחוקים החשובים ביותר שהכנסת מעבירה היום. אני רוצה לומר משהו לכל חבריי החילונים: במסגרת לימודי התואר השלישי שלי ישבתי באוניברסיטת תל אביב, והנושא שלי היה משפט עברי בבית המשפט העליון. אחד הדברים המדהימים שחשוב שתדעו – אלו שלחמו על המשפט העברי בראשית ימי המדינה הזאת היו אנשים חילונים, אנשי תנועת ההשכלה: פרופ' פלטיאל דיקשטיין, חתן פרס ישראל, ממקימי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב; פרופ' שמואל אייזנשטדט. האנשים האלה אמרו משפטים פשוטים: לא תיתכן מדינה עברית ללא משפט עברי. ומה שהיה כל כך פשוט פעם – שפה עברית, אוניברסיטה עברית, מדינה עברית, משפט עברי – הפך היום לדבר מגונה. ונראה לי שעל זה אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש עמוק – מה קרה לדברים שאיחדו את הציונות התרבותית במדינת ישראל. הרי כולם יודעים שהמהפכה הציונית לא הייתה רק מהפכה פוליטית, לא רק מהפכה שדרשה עצמאות מדינית כאן, בארץ ישראל; היא דרשה זהות יהודית בארץ ישראל. חזרתי לפני שבוע ממסע בארצות הברית, ובמסע הזה אמרתי: אני לא אשווק לכם את מדינת ישראל כקליפורניה עם עמק סיליקון מרהיב. נכון שאנחנו start-up nation, אבל אנחנו קודם כול מדינה שמייצאת ערכים, והערכים האלה, מקורם במשפט העברי. כשהמלחמות הגדולות בבית המשפט העליון בין השופט מנחם אלון לשופט אהרן ברק התנהלו על החוק הזה, פרופ' אהרן ברק, שהוא אומנם משפטן דגול, הגיע למצב שהמשפט העברי נרמס – נרמס לטובת המשפט הצרפתי, והמשפט הבריטי, והמשפט האמריקני, ולפעמים זה מגיע למצב אבסורדי ששופטי ישראל ייעזרו באיזה מתרגם שיתרגם להם איזה תקדים מהמשפט היפני, אבל את המשפט העברי, את המקורות שלנו, הם לא מכירים. אני חושבת שהתיקון של החוק החשוב הזה, שהוא באמת מיסודות חקיקת המשפט בישראל, הוא תיקון של עוול; הוא תיקון של עוול בן עשרות שנים. אנחנו מתחברים בזה לראשי הציונות, שרצו שיהיה כאן משפט עברי. אין לזה שום קשר למדינת הלכה. ההלכה, כבודה במקומה מונח. עקרונות המשפט העברי צריכים להנחות אותנו כמדינה יהודית. אני חושבת שהיום נעשה מעשה חשוב כדי לתקן את זה, ואני מאחלת לכם שתדעו גם להכשיר את שופטי ישראל שיכירו את המקורות, כדי שיוכלו להשתמש בעקרונות האלה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אלעזר שטרן – אחרון הדוברים. יסכם את הדיון חבר הכנסת ניסן. אלעזר שטרן (יש עתיד): אחרונת הדוברים, או הדוברת לפניי, סגנית השר ציפי חוטובלי, ואדוני יושב-ראש ועדת החוקה חברי ניסן סלומינסקי. ציפי, אני צריך להגיד לך משהו. תראי, שכנעת אותי, חוץ מדבר אחד. למה את שואלת את האגף החילוני? ציפי חוטובלי (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תני לי, אני אגיד לך משהו. יש שאלה כזאת – זאת שאלה כאילו בסדר – למה יש התנגדות למושג משפט עברי. אבל אני, בתוך עמי אני יושב, בתוך אותו עם שאת וניסן והרב אלי יושבים. אולי גם אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה קרה שהמשפט העברי מעורר חששות שמא אנחנו רוצים לזרוק אחרים, שמא אנחנו רוצים לשים פה מדינת הלכה, שמא אנחנו רוצים לשים את היהדות מעל הדמוקרטיה. עכשיו, אני מאלה שככה, זאת אומרת, כשאתה מאשים מישהו אז חלוקת העבודה היא: הוא – 20%, אני – 60% – ככה אני אוהב – ו-20% זה ריבונו של עולם. ועכשיו אני אומר לך שעל פניו, גם לי לא הייתה אמורה להיות בעיה, ואני חוגג את המשפט העברי, אבל אני חושב שהאווירה שיצרתם – ואני לא אומר פה "יצרנו"; את יודעת מה? לא אכפת לי להגיד "יצרנו" כאן – של החשש הזה ממה זה יהדות, של החשש ממה זה משפט עברי, של החשש שמא אנחנו רוצים להגיד משפט עברי ולרמוס משהו אחר, לא משנה אם זה רפורמי, קונסרבטיבי, חילוני, יהודי; שאינו דתי – הרי על זה אני מקונן פה, שאוסף של חוקים והתנהגויות שלנו, או חלקם אפילו הצעות חוק שבסוף הן לא מגיעות לכדי ביטוי. הרי היושב-ראש הנוכחי, חבר הכנסת עמאר, מה הוא אמר קודם? הרי בחוק הלאום אפילו את המילה "שוויון" אנחנו לא מוכנים לשים, אתם לא מוכנים לשים. זאת אומרת, זה לא סתם עוד מקום חשוב של המשפט העברי, שאני בוודאי חייל שלו לא פחות מאף אחד מאלה שיושבים כאן, אבל אני חושב שההתנגדות הזאת באגפים האלה – שזה האגף שאני יושב בו, ואני לשמחתי חי בו בגלל שככה אני גדל הרבה שנים, לא באגף כזה; אני, מאז הישיבה אני חי בחברה הטרוגנית, בחברה של דתיים וחילונים יחד. ציפי חוטובלי (הליכוד): גם אנחנו. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא בטוח. את במידה מסוימת כן – – ציפי חוטובלי (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – במידה מסוימת כן. נכון, נכון, נכון. אבל מה שאני אומר – ובגלל זה אני לא אצביע בעד החוק הזה, בגלל שאני כן חושב שאנחנו צריכים לשאול שאלה. אני לא אצביע נגדו, אני אימנע, וזה נדיר אצלי שאני נמנע – אני אימנע כמחאה על כל האווירה שאנחנו יוצרים פה בכנסת הזאת, שהיא אווירה שיוצרת אפליה, של שתלטנות – איך אני אגיד לך – של מיעוט דתי שכופה כל כך הרבה על רוב ואומר: העם אמר את דברו. והעם לא אמר את דברו, והמשפט העברי כאן נופל קורבן, לצערי, לאווירה הזאת. תודה. היו"ר חמד עמאר: יסכם את הדיון חבר הכנסת ניסן, בבקשה. קריאות: – – – קארין אלהרר (יש עתיד): ניסן, תוותר. יש לך רוב, יאללה. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, כמו שאמרתי קודם – ואלעזר, אני הבנתי מה שאמרת – אני חושב שאסור לנו לשים את המשפט העברי כקורבן לכל מה שתיארת. אני חושב שזה לא נכון, זה לא הוגן – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): לא, כרגע אני – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אין שעון? ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): לא צריך שעון. לאה פדידה (המחנה הציוני): עד קריאת שמע. קריאות: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): ניסן, אני לא אוהב להגיד את זה, אבל אם היית חי גם פוליטית ביחד, אז כנראה היית מבין אותי יותר טוב. ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): א. אני מבין אותך, ואחרי שאני מבין אותך אני אומר שצריכים לתקן את הדברים, הרבה דברים, אבל לא לקחת בגלל זה דבר אחר, שלא קשור, לשים אותו בן ערובה ולומר: בגלל זה אני עושה את זה. פה אנחנו עושים – אתה יודע – זה לא מצביע בשבילך, אז אתה לא מצביע. אבל באמת אין לזה שום קשר. ואני רוצה באמת לציין ולומר שביסוד החוק, ב-1980, שמו את המשפט "מורשת ישראל". כבר שנתיים לאחר מכן ביקש נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק כהן – לא דתי, לא שום דבר – אמר: רבותיי, מה זה "מורשת ישראל"? תכתבו "משפט עברי". מה, אנחנו צריכים להתבייש בזה? ההפך. מה זה, איזה מין מורשת ישראל? תכתבו. וככה הוא כותב, בספרו הוא אומר: "וכן כי ימיר המחוקק את הביטוי 'מורשת ישראל' שבחוק יסודות המשפט במילים 'המשפט העברי'", חד וחלק. וזה נכון שבאמת בהצעת החוק שלי היה עוד סעיף שאומר – אלעזר, היה עוד סעיף שאומר שיוקם מכון על ידי משרד המשפטים שינגיש את המשפט העברי. אם שופט רוצה לדעת בנושא מסוים מה אומרים, ינגישו לו את זה במילים, איך אומרים, של הדור הזה, לא במילים שהוא לא יבין וכו'. לצערי, איך אומרים, נאלצתי לוותר על הסעיף הזה, ואולי להעביר אותו בהצעת חוק נפרדת, אבל בעיקרון זו הייתה המשמעות, ואני חושב שזו באמת טעות. באוניברסיטאות יש קורס למשפט עברי, אבל זה קורס אחד. רוב השופטים בישראל – אני אומר, יש שופטים, אולי מיעוט, נגיד, שלא רוצה לשמוע משפט עברי, נקודה. יש שופטים, קצת יותר, שמכירים את המשפט העברי וכותבים בפסקים שלהם ומסתמכים על המשפט העברי, ותענוג לקרוא את זה. אני חושב שרוב השופטים לא מכירים. לא מכירים. ולכן, הם אומרים: אם אני לא מכיר מה אני אלך להסתכל? אז לכן אנחנו מצווים כן להנגיש את המשפט העברי בלשון מדוברת, בנושאים. במקום שור שנגח את הפרה, לכתוב את הדברים הרלוונטיים לדור הזה, שמתאימים לעקרונות האלה, ועכשיו לתת לשופטים להחליט. שופט שירצה, יבקש ויגיד מה המשפט העברי אומר בנושא. שוב, קודם כול, אם זה מופיע בחוק – נגמר, השופט פוסק לפי החוק; אם מופיע משהו בפסיקה של בתי המשפט, הוא ייקח את זה, נקודה; אם זה לא מופיע לא פה ולא פה, החוק אומר שיעבור לשיקול דעת, ואז הוא עושה את שיקול הדעת שלו. הוא יכול להחליט מה שהוא רוצה. אם עדיין הוא מתלבט, במקום שילך לחפש בכל ירכתי עולם דוגמאות או משהו שייתן לו רעיון במשפטים אחרים, אומרים לו: יש לך משפט פה, 3,500 שנה, יפה. המשפט הנוהג בישראל לקח ממנו הרבה מאוד דברים, כמו שנתתי את הדוגמאות קודם: את הנושא של פיצויי פיטורים, את הנושא שאדמות הלאום, לא מוכרים אותן, את הנושא של בתים משותפים; הרבה מאוד דברים לקח. אתה שופט – תסתכל בנושא שאתה מתלבט בו. אם זה מוצא חן בעיניך, תאמץ את זה; אם זה לא מוצא חן בעיניך, אתה כבר כשופט יודע מה לעשות. הא ראיה, שמ-1980 עד היום, שופטים שלא רצו, לא השתמשו בנושא של מורשת ישראל ותמיד נעצרו – שאלו פעם את הנשיא אהרן ברק: למה לא השתמשת במורשת ישראל? אז הוא אמר: אני תמיד נעצרתי בשיקול הדעת ופתרתי את זה גם בלי זה. כך שתמיד לשופט יש את האפשרות. אם הוא לא רוצה, הוא יודע מה לעשות. אני חושב שזה מכובד, זה יפה. יש לנו משפט עברי 3,500 שנה, לא מחייב, ומדובר כאן על העקרונות, לא על כל מה שכולם מפחדים. ואללה, בואו נשים את זה – מכובד לנו ומכובד לכולם. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אני אחכה עד – נא לשבת. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 30 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון) (עקרונות המשפט העברי), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: בעד – 36, מתנגדים – 30, נמנע אחד. הצעת חוק יסודות המשפט (תיקון) (עקרונות המשפט העברי), התשע"ז–2017, עברה בקריאה ראשונה ותעבור להמשך דיון בוועדת החוקה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ה בחשוון התשע"ח, 14 בנובמבר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:51.