דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ד'
ישיבה רע"ד
הישיבה המאתיים-ושבעים-וארבע של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ה בחשוון התשע"ח (14 בנובמבר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 4
מוסי רז (מרצ): 5
ענת ברקו (הליכוד): 6
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 6
לאה פדידה (המחנה הציוני): 7
אמיר אוחנה (הליכוד): 8
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 8
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 9
אורן אסף חזן (הליכוד): 11
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 12
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13
דב חנין (הרשימה המשותפת): 14
נחמן שי (המחנה הציוני): 17
יעל גרמן (יש עתיד): 18
הצעות לסדר-היום 19
ציון יום המחויבות הלאומית לבטיחות בדרכים 19
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 19
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 19
יעקב אשר (יהדות התורה): 21
מאיר כהן (יש עתיד): 23
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 25
סאלח סעד (המחנה הציוני): 27
אורן אסף חזן (הליכוד): 28
תמר זנדברג (מרצ): 31
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 33
דב חנין (הרשימה המשותפת): 51
הצעות לסדר-היום 52
ציון יום הפג 52
היו"ר אחמד טיבי: 52
אורלי לוי אבקסיס: 53
תמר זנדברג (מרצ): 57
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 59
שר הבריאות יעקב ליצמן: 61
הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8) (הרחבת ההגדרה "נזקק" וסיוע במיצוי זכויות), התשע"ח–2017 65
אלי אלאלוף (כולנו): 65
מאיר כהן (יש עתיד): 68
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 70
איציק שמולי (המחנה הציוני): 71
דב חנין (הרשימה המשותפת): 73
נחמן שי (המחנה הציוני): 75
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ה בחשוון התשע"ח, 14 בנובמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה.
חברי הכנסת, חבר הכנסת מסעוד גנאים, תפתח בבקשה היום את הנאומים, ואז נקבע את ההמשך.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום ציינה הכנסת, ותציין גם עכשיו, את יום הבטיחות בדרכים. השתתפנו בדיונים בוועדות ונחשפנו לנתונים הזוועתיים, במיוחד על העלייה בנפגעים ובהרוגים בתאונות הדרכים בכלל, ובמיוחד על עוברי הדרך.
אדוני היושב-ראש, העלייה הייתה במיוחד בחברה הערבית ובקרב האזרחים הערבים. אני אמרתי קודם ואומר עכשיו: אנחנו, נכון, פוליטיקאים, ואנחנו פה כדי להביע את דעותינו הפוליטיות ולהתווכח, אבל לפני הכול אנחנו צריכים לנצל את המעמד הזה ואת כל הסמכות שלנו כדי להציל חיי אדם, כי הצלת חיי אדם היא העדיפות הראשונה של כולנו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני שמעתי ששוב יש מי שאומר שהשמאל שכח מה זה להיות יהודים, ורציתי להתייחס לנושא הזה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
צריך להסתכל עליכם ולראות את התשובה.
מוסי רז (מרצ):
ראשית, נמאס מבית החרושת לציונים שבו מעניקים לאנשים כל הזמן, חדשות לבקרים, ציונים: האם הם יהודים, האם הם ציונים, האם הם פטריוטים. פשוט צריך להפסיק עם זה. שנית, דווקא השפה של השמאל, השפה של "ואהבת לרעך כמוך", השפה של "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" – כן, לרדוף את השלום – היא השפה היהודית. שלישית, האזרחים הערבים במדינת ישראל הם לא פחות שווים ולא פחות טובים מהאזרחים היהודים. אסור להדיר אותם, וצריך להתייחס אליהם – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אנחנו עדיין קודם מדינה יהודית.
מוסי רז (מרצ):
אני שומע איזה צפצוף באוזן, לא יודע מאיפה הוא בא.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, אתה שומע מצוין.
מוסי רז (מרצ):
צריך להתייחס אליהם בשוויון, כמו לכל האזרחים האחרים. ולסיום, חבל שאני צריך להתעסק בזה היום, ולא בעדויות הקשות מאוד מבית ראש הממשלה על הדברים הנוראים שקורים שם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת יוסף עטאונה.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מחבלים צריך לקבור כמו גנבים בלילה. השר לביטחון פנים גלעד ארדן ואנוכי מקדמים חוק שימנע הסתה, שימנע גיוס של טרוריסטים בלוויות של מחבלים, שישמור על הסדר הציבורי, ומפקד מחוז המשטרה יהיה מוסמך להורות באיזה אופן ייקברו מחבלים. את המחזה שראינו באום אל-פחם, של חמולת ג'בארין, הטרוריסטים שרצחו את שני השוטרים, אלה שבעצם אפשרו לוויה של 10,000 איש, מחול של שהידים, של שנאה – שהידים, כפי שאתם קוראים להם – שנאה ורצח ועידוד לרצח האזרחים הבאים של מדינת ישראל. נכון, חבר הכנסת גנאים, מאוד חשוב לשמור על חיי אדם; חשוב לשמור על חיי אזרחי מדינת ישראל גם בדרכים וגם נגד פיגועי טרור שיוצאים ממקומות שמעודדים רצח ורצח ועוד רצח של אזרחי מדינת ישראל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת יוסף עטאונה, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה.
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול הקשבנו כולנו לנאום ראש הממשלה כאן במליאה, ואני, כששמעתי את הנאום, תהיתי לעצמי, ואני עדיין תוהה: האם אותה מדינה שהוא דיבר עליה, גם אנחנו חיים בה? במדינת הנגב בשנת 2017 ישנם בתי ספר, במדינת ישראל, רשמיים, של משרד החינוך, ביישובים מוכרים, שעדיין לא מחוברים לחשמל. האם ייתכן דבר כזה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
איפה? איפה?
יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת):
המדינה שהוא דיבר עליה – על השגשוג, על הצמיחה ועל העוצמה – במקביל, במדינת הנגב, בתי ספר לא מחוברים לחשמל. צריך להפסיק את המצב ולחבר אותם מיידית לחשמל.
אורן אסף חזן (הליכוד):
זה בתי ספר חוקיים או כאלה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עטאונה. חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – חבר הכנסת אמיר אוחנה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, השתתפתי היום בישיבה בוועדה לקידום מעמד האישה שבה דנו בקמפיין metoo על הטרדות מיניות. אני מאוד גאה בחברות, נשים חזקות, אמיצות, שהביאו את הנושא לשיח הציבורי. במדינה מתוקנת כמו שלנו, אל לנו בכלל שיהיה נושא כזה של הטרדות מיניות.
אבל לצערי הרב, זה לא הגיע לכל שכבות האוכלוסייה. אם אני בסיור בשבוע שעבר יושבת בצפון או בדרום עם נשים, והן מסתכלות עליי ושואלות: גם אני יכולה? – כי התחושה שרק נשים עצמאיות, חזקות, בעלות קריירה, יש להן האומץ לגשת ולהביא את זה לסדר-היום ולהתריע. אנחנו, חובתנו לרדת ולהראות להן שכן, גם הן יכולות. אם הן נפגעו או אם קרה להן משהו, מדינת ישראל, ואנחנו כמחוקקים, נגלה אפס סובלנות להטרדות מיניות או לכל סוג שהוא, וכן נשחרר אותן מהכבלים שבהם הן נמצאות ונראה להן שגם הן יכולות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. לא יהיה פתרון אלא בעקירת הכיבוש; רמת הגולן היא סורית; ציונים, צאו החוצה; אדמתי ערבית וחופשית. קריאות אלה ואחרות נקראו והונפו על שלטים בהפגנה שקיימו סטודנטים באוניברסיטה העברית. הקריאות, אגב, היו בערבית.
מוסדות ההשכלה הגבוהה, אדוני, המתוקצבים מכספי משלם המיסים הישראלי, הופכים יותר ויותר להיות כר פורה להסתה נגד מדינת ישראל, כפי שאנחנו רואים שוב ושוב הודות לחשיפות של תנועת אם תרצו, שמגיעות בדרך כלל גם לכלי התקשורת. שמענו על מרצים מאוניברסיטת בן-גוריון הקוראים להטיל חרם אקדמי על מדינת ישראל ולהיאבק בה. שמענו על מרצים התומכים בסרבנות לגיוס לצה"ל, והכול באצטלה של חופש הביטוי. היה מפתיע ומאכזב, על כן, לגלות לאחרונה שדווקא באוניברסיטת בר אילן הוחלט לאסור את חלוקת ספרם של אראל סג"ל וארז תדמור "נכבה חרטא". כנראה חופש הביטוי שמור רק לבני האלים, מלאכי השרת, הידועים גם בכינוים "שמאלנים".
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
אנחנו גם שמחים לברך ביציע האורחים את חברי תנועת הנוער הדרוזית ואת תנועת הצופים הדרוזים שהגיעו להשתתף איתנו ביום בטיחות בדרכים. לא צריך למחוא כפיים, אבל אנחנו שמחים לראות אתכם כאן ביציע האורחים לרגל יום הבטיחות בדרכים.
בבקשה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, יום הבטיחות בדרכים הוא יום מאוד קשה בישראל. אני יודעת שכולנו מודאגים מהמצב.
אני רוצה לפנות אל השר בעניין הצעה לתיקון תקנה שהנחתי. אחד הדברים שאני הכי מוטרדת מהם זה מעברי החציה והמדרכות, שלמעשה הופקעו מהולכי הרגל ונשלטים היום על ידי האופנוע או האופנועים; לא התבלבלתי, לא אופניים חשמליים – אופנועים ממש, וגם אופניים חשמליים, ולעיתים גם אופניים לא ממונעים. אני מוצאת את עצמי עוצרת במדרכה כשאני מעבירה את הילדים שלי כביש אל בית הספר. פעם הסברתי בכנסת איך אני מלמדת אותם לחצות את הכביש. היום אני מסבירה איך אני עוצרת מכוניות ואומרת להם: תעברו, תעברו – כמו ברווזים קטנים.
אני רוצה לבקש שאנחנו נעשה מהלך גדול בנושא מעברי החציה ליד מוסדות החינוך, אדוני השר; שאנחנו נגביה אותם ונרחיב את השטח שלהם. זה מהלך שצריך לעשות בשיתוף פעולה של כולם. אדוני השר, אנחנו זקוקים לך במהלך הזה. חייבים להחזיר את מעברי החציה והמדרכות להולכי הרגל – הן שייכות להולכי הרגל. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת אילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משלחת של בכירים אירופים הייתה אמורה לבקר בישראל וברשות הפלסטינית בשבוע הקרוב, אך כנראה ביישום ראשון של החוק החדש בעניין איסור כניסה של תומכי החרם, כניסתה של המשלחת הזה נאסרה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
מדובר בבכירים אירופים, חברי הפרלמנט האירופי, חברת הפרלמנט הצרפתי, ראשי רשויות בצרפת. אנחנו בחד"ש היינו אמורים גם לפגוש את מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הצרפתית פייר לורן, שהיה עם המשלחת וגם כניסתו נאסרה. אני חושב שזאת התפתחות מאוד חמורה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כנראה, האשמה של הבכירים הללו היא שהם תומכים בהקמת מדינה פלסטינית ובסיום הכיבוש ובמדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. זהו מצע פוליטי שכולנו שותפים לו; מצע פוליטי שהקהילה הבין-לאומית שותפה לו. לכן, אנחנו מגנים את הצעד הזה ופונים אולי גם להתערבותך, שכן מדובר גם בחברי פרלמנט, אני מניח שעם דרכונים דיפלומטים. זוהי פגיעה גם בנו, שכן אנחנו כעת לא נוכל לפגוש אותם – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – עם הדיפלומטים שלכם ב-BDS. גם אתם.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – אם ההחלטה לא תשתנה. אנחנו גאים בכך שאנחנו פוגשים – – –
ענת ברקו (הליכוד):
וזה שקר – – – מדינת ישראל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת ענת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
זה שקר. זה שקר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת ענת ברקו, זה נאומים בני דקה.
ענת ברקו (הליכוד):
אתם תומכים במדינה – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הצרפתית היה אמור לפגוש גם את הנהגת המפלגה הקומוניסטית בישראל – –
ענת ברקו (הליכוד):
התנועה האסלאמית – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – ולכן אנחנו מקווים שההחלטה תשתנה, ונוכל בהחלט לקיים את הפגישות הללו.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי השר, אורחים יקרים, כשמוסי רז עלה לדבר לרגע היה נדמה לי שהוא כבר זיהה ונזכר למה הם יהודים או מה המשמעות של להיות יהודים, אבל כנראה אתם עדיין שוכחים.
אבל לא על זה אני רוצה לדבר. רבותיי, אני רוצה לדבר על הקשר המדהים בין אלה המכנים עצמם פלסטינים לבין הבדואים, שבחלקם משתלטים על הרבה מאוד אדמות בנגב בניגוד לחוק. הפעם אני רוצה לדבר על קשר הגנבה. תראו דבר מדהים. לא מזמן ראינו איך במושב שקף נכנסים מאות ערבים המכנים עצמם פלסטינים דרך גדר-לא-גדר, דרך תעלות-לא-תעלות, כדי לבצע שוב גנבות חקלאיות על הגב שלנו. היום אנחנו מגלים שבדואים פעם אחר פעם נכנסים לתוך בסיסי צה"ל, מכייסים, גונבים, בוזזים, שודדים ציוד צבאי, וגם את החיילים עצמם.
רבותיי, התופעה הזאת צריכה להיעצר. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני אומר לכולכם: עד שלא נוריד להם את הידיים הם ימשיכו להשתמש בידיים האלה כדי לגנוב. הגיע הזמן שגם המשטרה וגם הצבא – אחיי ואחיותיי הלוחמים, אלא שמייצגים אותנו, אצבע קלה יותר על ההדק תפתור את הבעיה, כי רק כוח הם מבינים. אם יש מישהו שעדיין לא הבין שגם החוק בישראל אומר שאם מישהו נכנס אליך ומנסה לפרוץ אז דמו בראשו, הגיע הזמן שאנחנו ניישם את זה ונראה את זה.
אדוני היושב-ראש, הכנסת הזאת חייבת להילחם בתופעה המכוערת הזאת של הגנבות. זה ברוחנו, בנפשנו וצורך קיומי אמיתי, של ממש. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת מציינת היום את היום הלאומי לבטיחות בדרכים, ואני מברך את חברי חמד עמאר על היוזמה. זאת יוזמה מאוד חשובה. אני מברך גם את בני הנוער שנמצאים כאן.
חשוב מאוד לציין את זה, אבל גם צריך לזכור שאלפי תלמידים בנגב מגיעים יום-יום לבתי הספר בכבישי עפר מאוד מסוכנים. יש סכנה יומיומית לילדים האלה ולכל באי בתי הספר. הממשלה התחייבה בפני בג"ץ לסלול כבישי גישה. לצערנו הרב, הנושא מתמהמה ועדיין לא הגיע לידי מימוש. החורף מגיע או-טו-טו, ואנחנו תקועים עם הכבישים האלה.
לחבר הכנסת חזן, ההערה שלך כל כך נמוכה, עד כדי כך שהיא לא שווה תגובה. תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אם אמרתי משהו שהוא לא נכון תתקן אותי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אם אמרתי משהו שהוא לא נכון תתקן אותי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
אורן אסף חזן (הליכוד):
במקום שתגנה את הגנבות אתה אומר שההערה שלי נמוכה? אתה מייצג פה גנבים, ואתה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת חזן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, כשמחליטים ביישוב, במיוחד ביישוב ערבי, להפשיר קרקע לבנייה, זה בא אחרי פרוגרמה שמחשבת את היקף האוכלוסייה, את הגידול הטבעי שלה ואת הצרכים שלה, גם לפי הקריטריונים של תמ"א 35. בגלל זה – יש כמה יישובים שאין להם קרקע, לכן המדינה באה והפשירה קרקע מדינה ופרסמה הודעות לשיווק. אבל באזור המרכז במיוחד – למשל בכפר קאסם וג'לג'וליה, במשולש הדרומי – 18% לתושבי המקום. איך עושים את המכרז? המרבה במחיר, ואז, כל העניים, כל אלה שזקוקים למגרשים האלה, לא יכולים לקנות אותם, כי באו אנשים מחוץ לכפר קאסם וקנו במחירים של למעלה ממיליון שקל, למרות שהשמאות היא 200,000. זה – 1.
2. המדינה לא מסבסדת תשתיות במחוז המרכז, ובמקום לבוא ולראות איפה נזקקים – כי צריך גם לקבוע מחוזות לפי סוציו-אקונומי ולא מחוזות של מיקום. הכפרים הערביים באזור המרכז הם לא תל אביב, והם לא באותה רמה כלכלית שהם יוכלו לממן את התשתיות. לכן, אני חושב שצריכה להיות התערבות ולשנות את המצב הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. החלטת השרים ארדן ודרעי לאסור את הכניסה לישראל של פרלמנטרים וראשי ערים ממפלגות השמאל בצרפת היא החלטה חמורה וחסרת תקדים. אין ספק שזוהי פגיעה קשה ביכולת לנהל דיאלוג בין-פרלמנטרי – אגב, בניגוד לאינטרסים שלנו ככנסת ובניגוד לאינטרסים שלנו כמדינה. אנחנו הרי אומרים תמיד לכולם: בואו, תדברו, אנחנו רוצים דיאלוג ברמה הפרלמנטרית גם עם אנשים כאלה וגם עם אנשים אחרים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל, אדוני היושב-ראש, אין מה לעשות, משטרת הגבולות מתחילה לתפקד כמשטרת מחשבות. האנשים האלה בחרו לנסוע לישראל ולפלסטין, להיפגש עם חברי כנסת ישראלים ומנהיגים פלסטינים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אנו חושב שזו בחירה נכונה ובחירה מצוינת, וחבל שלא מאפשרים להם לעשות את זה. אכן, זו פגיעתו הרעה של חוק החרם. מחרימים את העולם – זה המסר של החוק הזה; העולם מבקר את מדיניות הממשלה, אז ישראל תחרים את העולם כולו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל אני רוצה לתקן את עצמי – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – מחרימים אותנו. תפסיקו לשקר לציבור.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
חבר הכנסת חזן, מספיק, מספיק.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תפסיקו לשקר לציבור.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תירגע.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל תפסיקו לשקר לציבור.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא לקחת את התרופות היום.
אורן אסף חזן (הליכוד):
למה לשקר לציבור?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא לקחת את התרופות היום.
אורן אסף חזן (הליכוד):
האמת, לקחתי – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, זאת הדקה שלי, לא שלו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
דב, מה ביקשתי? לך גם תרופות לא יעזרו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מוסיף לך דקה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, מה זה "לא לקחת תרופות היום"? מה זה האמירה הזאת?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת חזן, נא לא להפריע.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני רוצה להבין, מקובלת עליך אמירה כזאת? אתה מדבר הרבה על כבוד הכנסת. אמירה כזאת מקובלת עליך? אני רק רוצה לדעת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא מקובל עליי להפריע בנאומים בני דקה. בבקשה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, מקובל עליך שאומרים לבן אדם "לא לקחת תרופות"? אני רק רוצה לדעת. אולי אני אשאל גם את אדוני אם הוא לא לקח תרופות. מה זה הדבר הזה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת חנין, נא להמשיך.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, העולם מבקר את מדיניות ממשלת ישראל, ולכן מציעים לנו להחרים את העולם.
אבל אני רוצה לתקן: לא את כל העולם מחרימים, כי פשיסטים ואנטישמים מתקבלים כאן דווקא בברכה. היינץ-כריסטיאן שטראכה, מנהיג מפגלת החירות האנטישמי מאוסטריה, בא לישראל כאורח ונפגש עם נציגים בכירים בליכוד; מזכ"ל מפלגת החזית הלאומית, הגזענית והאנטישמית בצרפת ניקולה באי הגיע לארץ ונפגש גם הוא עם בכירים בליכוד.
משהו פה עקום לחלוטין בהתנהלות של ממשלת ישראל. לאנטישמים הדלת פתוחה; למי שרוצה שלום בין ישראלים לפלסטינים הדלת ננעלת.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השעון מתקתק, ובעוד חודש ומחצה, ב-1 בינואר, יפוגו הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים. מיליון מבוטחים במדינת ישראל, מיליון – ואם נחבר אותם לבני משפחותיהם אז שלושה-ארבעה מיליון איש – מחכים לדעת מה יהיה.
זו החלטה גורלית, כי היא תקבע אם אותם אנשים יהיו זכאים לעזרה סיעודית אם הם יזקקו לה. אין תשובה. רבים שר הרווחה עם שר הבריאות, שר הבריאות עם שר האוצר, שר האוצר עם יושב-ראש ההסתדרות, לכל אחד יש רעיונות, ושום דבר לא זז. בעוד 45 יום הביטוחים האלה פגים ומיליון איש יישארו תלויים.
אני חושב שהנושא הזה לא יכול להישאר באוויר בלי שהבית הזה יטפל בו ובלי שהציבור ייכנס לתמונה ויגיב בדרך שהוא ימצא להגיב – אני לא יודע, אולי הפגנות, אולי מסע קמפיינים באינטרנט, או איזושהי דרך להאיץ את כל השחקנים האלה להגיע לפתרון, כי מדובר בחיי אדם. מי שנזקק לביטוח סיעודי, זה שינוי אדיר בחייו או בחייה, ואי-אפשר להשאיר אותם ללא עזרה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. מנושא לנושא באותו נושא. היום צדה את עיניי הכותרת שמרכזי היום לקשישים נמצאים בסכנת סגירה. אנחנו יודעים – אני חושבת שכולנו יודעים – מה זה מרכז יום לקשיש: זה המקום – זה הבית השני; זה המקום שאליו מגיע הקשיש שאין לו לאן ללכת. שם הוא מקבל את הארוחה החמה, שם הוא מקבל את הטיפול, שם רואים, דרך אגב, אם הוא חולה, ושם הוא נפגש עם אנשים ומדבר ומרגיש שהוא באמת בן אדם.
אבל מה שקרה זה שבעקבות ההעלאה של שכר המינימום – שזה דבר מבורך ביותר – ישנן תופעות שוליים מאוד מאוד מדאיגות. שכר המינימום העלה את השכר של כל מי שעובד במרכזי היום לקשיש, העלה את שכר ההסעות, והיום מרכזי היום לקשיש מוצאים את עצמם שהם לא מסוגלים לשלם לא את ההסעות – שלא רק שהשכר עלה אלא גם קיצצו להם – ולא את השכר של העובדים הסוציאליים.
אז אני פונה מכאן לשר הרווחה, שממונה על כך: אנא אל תיתן למרכזי היום לקשישים להיסגר. זה הבית שלהם. זה המקום היחיד שבו הם מרגישים אנשים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. עד כאן נאומים בני דקה להיום.
הצעות לסדר-היום
ציון יום המחויבות הלאומית לבטיחות בדרכים
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל היום הלאומי לבטיחות בדרכים, ביוזמת חברנו חבר הכנסת חמד עמאר. הנושא נדון גם בוועדות ועמד במוקד כנס מיוחד שהתקיים כאן בצוהריים.
רבותיי, מאז קום המדינה ועד היום נהרגו בתאונות דרכים בישראל יותר מ-33,300 בני אדם – יותר ממלחמות ישראל, יותר מפיגועי הטרור, יותר מדי. פשוט יותר מדי.
נכון, יש בעיית תשתיות שצריך לטפל בה, אבל לא בה טמון שורש העניין. גם תרבות הנהיגה של חלק מאיתנו לוקה בחסר. אין ספק, אנחנו צריכים לנהוג לאט יותר, בזהירות, ותוך כבוד לאלו שסביבנו, אבל גם זו בעיניי לא הבעיה המרכזית. האיום החמור ביותר, האויב המסוכן ביותר, הוא ההרגל. פשוט התרגלנו לתאונות הדרכים. התרגלנו לשמוע במבזקי החדשות, בין ידיעה על שער הדולר לתוצאות משחקי הספורט, כי בתאונות דרכים נהרגו שני בני אדם ואחרים נפצעו קשה; התרגלנו שיום קטל בדרכים יכול להיות בעצם כל יום; התרגלנו למציאות שבה כמו שיש תמרורים, יש גם תאונות, כמו שיש רמזורים, יש גם הרוגים. התרגלנו כאילו זה מחויב מציאות.
חברי הכנסת, תאונות דרכים אינן מחויבות המציאות. אסור לנו בשום פנים להשלים עם ההיקף האדיר של אובדן חיים בכבישי הארץ. "ונשמרתם מאֹד לנפשֹתיכם" הוא לא רק עצה – הוא ציווי, הוא יעד. בואו נשים לב; בואו לא נעבור לסדר-היום על עוד הרוג או עוד פצועה, על עוד יתומים ועוד משפחות הרוסות; בואו נפסיק להתרגל ונפסיק לראות כמובן מאליו את מה שהוא, למען האמת, אבסורד גמור.
יישר כוח לכל היוזמים של הדיון, לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, שנמצא איתנו ועובד לילות כימים על הנושא הזה, כפי שאמרתי כבר לחברנו חמד עמאר, ולכל חברי הכנסת שמקדישים זמן למאבק בנושא הכאוב הזה.
אנחנו עוברים לדיון במסגרת הצעות לסדר-היום שמספרן 7904, 7935, 8032, 8039, 8104, 8106, 8133 ו-8143. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – יעקב אשר, מאיר כהן, עבד אל חכים חאג' יחיא וכן הלאה, לפי הרשימה. חמש דקות לרשות כל דובר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, ולכל עובדי הבית, שעזרו היום בהצלחת היום הזה – לסדרנים שהיו נוכחים בכל מקום, עזרו וניווטו את האנשים להגיע למקום. באמת תודה לכולם, ובראשם היושב-ראש. אני גם רוצה להודות לכל חברי הכנסת. הייתה השתתפות גדולה של חברי כנסת בכל ישיבות הוועדות שקיימנו היום. התחלנו בבוקר עם נוכחות גדולה של חברי כנסת בוועדת הכלכלה בדיון על הנושא של הבטיחות בתוך היישוב ואחריות של ראש העיר על הנושא, והמשכנו בוועדת החינוך בדיון על נושא האופניים החשמליים. אני רוצה להתרכז בנקודה הזאת של כלים ממונעים, אדוני השר, שנמצאים היום בכבישים, שמהווים סכנה גם לרוכב וגם לנהג האוטו וגם להולך הרגל.
אנחנו העלינו את גיל הרכיבה על אופניים חשמליים לגיל 16, אבל אנחנו רואים שגם בגיל 12 ו-11 ילדים רוכבים על אופניים. אנחנו לא יכולים להפנות את האשמה לממשלה. האשמה של המשפחות. המשפחות. איך מאפשרים לילד בן 12 לעלות על אופניים חשמליים ומאפשרים לו להעלות את המהירות של האופניים ל-50 ול-40? וגם לקבל הדרכה מאיפה שהוא קונה את האופניים, איך הוא יכול להעלות את המהירות. האחריות היא של המשפחות, של ההורים, של האבא, של האימא. אנחנו לא יכולים להעמיד בכל פינה פקח – שנתַנו להם את הסמכויות – ולא יכולים להעמיד שוטר בכל פינה, אם המשפחות ואם ההורים לא ייקחו את האחריות.
שבעה הרוגים על אופניים חשמליים; יותר מ-60 פצועים קשה. קשה זה פגיעת ראש, זה שיתוק, זה בן אדם נצרך שלא יכול לעשות שום דבר. יותר מ-60 פצועים כאלה יש לנו מרוכבי האופניים החשמליים. לכן, אני כאן רוצה לפנות אל כל ההורים, שלא תתכופפו בפני הלחץ של הילדים שלכם. אתם מפקירים את החיים שלהם ברגע שאתם קונים להם את האופניים. קבענו גיל 16 – לקנות בגיל 16; להדריך את הילד, כי הוא צריך לרכוב על הכביש, הוא לא צריך לרכוב על המדרכה; לצאת איתו – האבא, האימא – ולהדריך אותו. אנחנו רוצים לחסוך בחיי אדם.
מהתחלת השנה, אדוני היושב-ראש, נהרגו 331 בני אדם. בבוקר קיבלתי עדכון על 330, ותוך כדי דיונים נאמר לי 331. אני קורא היום על עוד שני הרוגים. אפילו לעקוב אחרי מספר ההרוגים אנחנו לא מצליחים. ואני אומר לך, ככנסת, חברי הכנסת, אין שבוע שאנחנו לא מעלים את הנושא הזה, או כאן במליאה או בוועדות, כי הנושא הזה נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו. דיברתי היום גם על הנושא של שלוש קבוצות שאנחנו מזהים בהן עלייה במספר ההרוגים: הולכי הרגל, שנהרגים גם במעברי חציה – שליש מההרוגים במדינת ישראל הם הולכי רגל; רוכבי הדו-גלגלי ונוסעי הדו-גלגלי – עלייה, עלייה גדולה במספר ההרוגים, ולא בגלל התשתיות – בגלל הנסיעה. אנחנו רואים כמה מושקע בתשתיות במדינת ישראל היום – אנחנו רואים כמה גשרים חדשים נבנים, כמה מרחיבים את הכבישים, אבל אנחנו רואים איך נוסעים אותם רוכבי אופנועים בכבישים, איך חותכים, איך עוקפים אותך מכל צד וצד. אתה לא יודע, אתה לא יכול לזהות אותם. פתאום חותך אותך במהירות כזאת שאפילו אתה כנהג כבר זז בתוך האוטו במקום כשאתה רואה אותו חותך אותך.
והקבוצה השלישית, אדוני היושב-ראש – אני מסיים – זה המגזר הערבי. המגזר הערבי זה נקודה שחייבת להיפתר; חייבים להוריד את מספר ההרוגים. אנחנו לא יכולים לסבול שיותר משליש מההרוגים הם מהמגזר הערבי; אנחנו לא יכולים לסבול שמגיל לידה עד גיל ארבע כל ההרוגים הם מהמגזר הערבי; אנחנו לא יכולים לסבול עוד תאונות חצר.
לבסוף, אני רוצה להגיד לכם שאני רוצה להודות היום לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על התמיכה בהצלחת היום הזה. אני מקווה, אדוני השר, שהחוק של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יבוא כמה שיותר מהר לכנסת. וכמו שאמרת היום, כשאתה רוצה לתת להם סמכויות ותקציב – אנחנו נראה את זה עם סמכויות ותקציב, ושנראה את מספר ההרוגים – כמה שפחות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבר הכנסת חמד עמר, יושב-ראש השדולה, תודה על היום הזה. נושא תאונות הדרכים הוא נושא שיש קונסנזוס שחייבים להילחם בו בכל דרך.
דוד, יושב-ראש הקואליציה, אני רוצה שהשר ישמע אותנו.
דוד ביטן (הליכוד):
סליחה. הוא רצה להגיד לי משהו, מה אני אעשה?
יעקב אשר (יהדות התורה):
הנושא הזה של תאונות הדרכים הוא נושא שבקונסנזוס. הוא גם נושא שלא תלוי רק במשרד אחר ורק בתחום פעילות אחד; הוא נושא עם כמה זרועות, שאחת משלימה את השנייה. יש דברים שאנחנו רואים בעיניים. אי-אפשר לטעות בתנופת הפיתוח הגדולה – שאדוני השר, אתה חתום עליה – ואני אומר את זה בגאווה גדולה. אבל מצד שני, יכול להיות מצב שגם אם יהיו לך הכבישים הטובים ביותר, אם אין הרתעה, אם אין אכיפה, אם אין דברים אחרים, וההתנהלות של הנהגים לא נכונה, אז גם ההשקעות האלה לפעמים יכולות שלא להפיק את התועלת שלהן.
אני רוצה לומר שכולנו רואים את ההתפתחות הגדולה בכבישים ובמחלפים. יש בשנה האחרונה גם התקדמות די גדולה של המשטרה, שהכפילה את המספר הנמוך מאוד של ניידות שהיו לה בשנה שעברה. גם נכנס מפקד חדש למתנ"ע, ובאמת שינה את השיטות, וכולנו ראינו את זה – גם כנהגים וגם כנוסעים ראינו הרבה יותר משטרה, הרבה יותר הרתעה, בכבישים הבין-עירוניים. וראה זה פלא, בניתוח, כשאנחנו מסתכלים על הנתונים שיש היום, אדוני השר, אז השנה הזאת יש ירידה של 12.5% בתאונות הבין-עירוניות, וזה בעצם תוצאה של תשתיות טובות ותוצאה של אכיפה יותר טובה, שלא הייתה קודם. זה רק מאתגר אותנו כמה שצריך להמשיך עם הדבר הזה הלאה.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שנעשית חקיקה רבה מאוד בוועדת הכלכלה, המון חקיקה, שמגיעה ממשרד התחבורה, בנושאים שונים: העלאת הרתעה של דוחות; הגדרה של דוחות בצורה כזאת שתוריד את העומס מבתי המשפט. יש שינוי גדול מאוד בחינוך התעבורתי בבתי ספר, הרבה מאוד, שהתחיל לפני כשנה. אני מייחס את זה גם קצת ללחץ הפרלמנטרי שאנחנו עושים כאן בכנסת, אדוני היושב-ראש, בוועדות, וגם בוועדת הבטיחות בדרכים שאני עומד בראשה. אני רוצה גם להודות מכאן למנכ"ל משרד החינוך החדש שהוא פריק של הנושא הזה, מנכ"ל אור ירוק לשעבר, שבהחלט נותן גב, ומשרד החינוך מתאמץ הרבה יותר. יש היום פיילוט בכיתות י' שמשלב את לימודי התיאוריה בתוך הלימודים. יש התחזקות שבאה בעקבות הריענון של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ויש בהחלט התחזקות של הרשות הזאת. יש את החוק שהוגש – נדמה לי שהיה בוועדת שרים או אמור להגיע לוועדת שרים בזמן הקרוב. הגישה שהשר מתווה – שהרשות תפסיק להיות איזה משלם על עבודות אלא תהפוך לגוף מתכלל, לגוף עם שיניים, לגוף שיכול לעקוב וגם לעשות תכלול בין משרדי הממשלה השונים.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כאן, אדוני. מדברים הרבה על נושאי תקציב שקיימים; כבר יותר מדי מדברים על זה, אבל אני חושב שהגיע הזמן גם שחלק מהדברים הללו יילקחו בחשבון בתקציב נוסף לפעולות הבאות שימגרו את תאונות הדרכים – יעזרו למיגור נוסף של תאונות הדרכים: תוספת ניידות; מצלמות נוספות והחלפת מצלמות למצלמות מקטע, כמו שעובד היום בעולם, כדי שלא תהיה תופעת הקנגורו, שאדם יודע שיש מצלמה, מאט, ואחר כך – במצלמות מקטע זה הופך את זה להרבה יותר פשוט ויעיל; תוספת של שופטים בבתי המשפט לתעבורה; תוכנית לאומית לחניוני התרעננות למשאיות וכלים כבדים, שצריך להגיע לדבר הזה. הייתה התקדמות גם בנושא הטכוגרף הדיגיטלי, והוא רץ קדימה עכשיו. בשבוע הבא יש אישור – אמור להיות האישור. משרד החוץ עובד על זה מול האו"ם, שצריך לקבל את האישור שלהם בעניין.
אני מסיים, אדוני. הנושא שהוא אולי באמת החשוב, כי מדובר בילדים, זה מה שאמר ידידי חמד עמאר, ואמרתי את זה כאן בשאילתה לפני תקופה קצרה, אדוני השר: הנושא הזה של הדו-גלגלי. חייבים לנסות ולהגיע לרישוי-לייט – לא רישוי כמו ברכבים, זה סוג אחר, אין ספק, אבל איזשהו רישוי-לייט שבו תהיה גם אחריות הורית, תהיה גם הדרכה לנערים שמתחילים לרכוב על הדברים הללו, וגם תהיה אפשרות לביטוח ולזיהוי של הכלים הללו. אני בטוח שבמאמץ גדול של כולנו יחד, ושלא נעזוב את הנושא הזה – אני שוב קורא לשר האוצר ולשרים הנוגעים בדבר: אם יש עודפי תקציב, חלק מזה חייב ללכת למאבק הזה, שהוא מאבק של כולנו. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, 333 הרוגים – חבר הכנסת חמד עמאר, זה מגה-פיגוע. חס ושלום, לחשוב שהיה פיגוע עם 333 הרוגים – כל העולם היה מזדעזע. אבל כמו שאמר היושב-ראש בפתח הדברים, אנחנו מתייחסים לזה כמין גזרה משמיים, מין קורבן למולך שאנחנו צריכים להעלות מדי פעם.
אדוני השר, היו צריכים לשבת לידך שר החינוך והשר לביטחון פנים. אני מכבד את זה שאתה לוקח עליך ויושב כאן, אבל אין שום ספק שאם אני מחלק את ההתייחסות – כמו שאמרת, חבר הכנסת אשר – בשאלת מיגור התופעה הזאת או צמצומה צריכים לשלב ידיים שלושה משרדים, שאני רואה בהם המשרדים החשובים ביותר: המשרד שלך; לצידך, באותה רמת חשיבות, משרד החינוך, כי הכול זה חינוך, חינוך; תשתיות – אני חושב שיסכימו כל יושבי הבית הזה שלמזלנו אתה באמת שר עם כתפיים רחבות, שעושה עבודה יוצאת מן הכלל, ומי כמוני יעיד על זה; והשר לביטחון פנים. כי אם לא נתפוס שבעצם הטיפול בתאונות דרכים הוא טיפול משולש של שלושת השרים האלה, שצריכים להיות באינטראקציה תמידית ואחד מפרה את השני, אז ככל שאתה תעשה, אדוני, ותמשיך לעשות כמיטב יכולתך, בסופו של דבר יש עוד גורמים שהם לא תחת הפיקוח שלך.
180,000 מכוניות נכנסות לכבישי הארץ כל שנה, ו-60,000 נגרעות. יש 120,000 מכוניות, ולא משנה מה רוחב הכביש, אנחנו תמיד נישאר לא בפקק אלא תקועים. אני משער – ואני יודע שמשרדך ואתה עסוקים במחשבה של חיזוק דרמטי לתחבורה הציבורית. אני חושב שדיברנו על זה פעם, ואני מברך על התוכנית הזאת.
משרד החינוך – חבר הכנסת אשר, אם אנחנו נעמוד כאן ואנחנו נטפח לעצמנו על השכם – אתה יודע, כשהיו באים ואומרים לי: 75% מהתלמידים שלך עברו בחינות בגרות, הייתי אומר: מה עם ה-25%? תמיד הסתכלתי על ה-25% שלא עברו. אז נכון שיש התחלה, ואני בהחלט תולה אותה במנכ"ל המצוין שבא למשרד החינוך, אבל יחד עם זה, המשרד עושה פיילוטים; המשרד עדיין לא שם את האצבע שלו על תוכנית ואמר: זאת תוכנית שתרוץ לא כפיילוט. במקום שמחזקים חמש יחידות מתמטיקה, חשוב יותר לחזק את הבטיחות שלנו; חשוב יותר לחזק בהיבט החינוכי את אי-לקיחת הסכנות על הכבישים – שם העניין פרוץ בצורה בלתי רגילה.
אדוני, אני נוסע כל יום בכביש 25. אני מנצל את ההזדמנות הזאת להודות לך. בשבוע שעבר ראיתי שעובדים על צומת ערוער ומרמזרים אותה. אדוני השר, אתה איתי? רציתי להעיר שבצומת ערוער ובכביש 25 מרמזרים את הצומת, בשעה טובה ומוצלחת. פנינו אליך, ראשי הערים, ואתה הרמת מייד את הכפפה הזאת. אבל הנסיעה בכביש 25 – שאתה הארת אותו, והפכנו אותו לכביש הכי בטוח במדינת ישראל; זה הכביש בין דימונה לבין באר-שבע, וכל הזכויות מגיעות לאיש שיושב שם, שבטלפון אחד של ראש עיר ללשכה שלו: אדוני, צריך להאיר את הכביש; הוא מגיע למוחרת, וחצי שנה אחרי זה הוא עומד ומרים את השלטר. אני לא מכיר הרבה פעילויות מהסוג הזה אצל שרים. עד היום אני מכיר לך טובה על הדבר הזה.
ובכל זאת, כשאתה נוסע בכביש הזה, בגלל שאין מספיק ניידות, זה הפך להיות לכביש מרוצים של הפזורה הבדואית. כביש מרוצים של הפזורה הבדואית. במקטע של 40 קילומטר יש לעיתים ניידת אחת. התאונות שהיו שם – אך ורק מהירות מופרזת. תאונה בצומת בכביש דימונה–ירוחם; ביום אחד תאונה עם שלושה הרוגים – שני צעירים מהפזורה ובת ירוחם. כאן צריך את משטרת ישראל, חבריא. אם לא יהיה ברור בוועדת הכלכלה ואצל שר האוצר שחייבים מיידית, בתקציב 2018, להוסיף עוד 1,500 תקנים אך ורק למשטרת ישראל, שחצי מזה יהיו תקנים לשוטרי תעבורה – אחרת אנחנו נפשוט את הרגל. מה שקורה בנגב ובגליל – אני שומע מחמד עמאר – סכנת נפשות; פחד אלוהים לנסוע כבישי הנגב. פחד אלוהים. כשאתה מתקשר לניידת, בדרך כלל – ואני לא מאשים את המשטרה. המטלות הן נוראיות. כשאני מדבר עם מפקד תחנה והוא אומר לי שבכל זמן אמת 50% מהסד"כ שלו נמצא בירושלים – אז מה אתה רוצה ממני? אני מבין את הקושי.
אני רוצה לסכם את דברי ולהגיד: אני מודה על מה שאתם עושים, ובכל זאת, אדוני השר, אני מציע לך, אדוני, ממקומי, בעזרת השם, לקרוא לשר החינוך, לקרוא לשר לביטחון פנים, ואתה, עם היכולות שלך, להנהיג שולחן עגול שבו מחליטים שתוך שנה-שנתיים עושים את השינוי הזה. יש ביכולות שלך לעשות את זה. יש ביכולות שלך לעשות את זה, כי בצלע המשולש של התשתיות אתה עושה עבודה יוצאת מן הכלל. יוצאת מן הכלל. אני נוסע בארץ וליבי מתרחב. אבל בנושא של החינוך ובנושא של האכיפה אנחנו נמצאים מאחור. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כשמדברים על תאונות דרכים, בדרך כלל הסטטיסטיקה מדברת על מספר ההרוגים, אבל אנחנו ממש שוכחים את הפצועים – את הפצועים קשה, את הפצועים בינוני, המשפחות שלהם, השינוי הדרסטי בחיים שלהם, ברמת החיים, ברמת ההכנסה. את השינוי הזה אנחנו בדרך כלל שוכחים ולא מכניסים לסטטיסטיקה. זה מרכיב מאוד מאוד רציני כשאנחנו מדברים על תאונות דרכים, כי הרבה תאונות דרכים – כשאתה רואה את התאונה אתה אומר: איך הם יצאו בחיים? רק בנס.
אם נסתכל על חומרת תאונות הדרכים, אנחנו יכולים להכפיל או אפילו לשלש את מספר ההרוגים בתיאוריה, לפי הקושי של אותה תאונה. לכן, זה מחייב טיפול. הטיפול צריך להיות בתשתיות. כשאני מדבר על תשתיות אני מדבר על תשתיות פיזיות, וזה גם חינוך וזה גם אכיפה. אם כל אחד יעבוד לבד ולא יהיה סנכרון בין העבודה של שלושתם, אנחנו לא נגיע לתוצאות.
אני רוצה לדבר על כמה נקודות. הנקודה הבולטת ביותר היא מספר ההרוגים, וגם הפצועים, באוכלוסייה הערבית. הם שליש מההרוגים, למרות שאנחנו רק 20%–21% מהאזרחים ו-14.5% מבעלי רישיונות הנהיגה, אז כשאנחנו מסתכלים על הדברים האלה בפרופורציה, ברור שזה לא סביר ולא יכול להתקבל על הדעת, במיוחד כשאנחנו, הילדים שלנו, לומדים באותם בתי ספר ללימודי נהיגה שלומדים בהם היהודים.
לכן, צריך לראות שיש לנו נקודת תורפה מסוימת שאנחנו צריכים לטפל בה. פעם שאלתי שאלה באחת הישיבות בוועדת הכלכלה: האם יש לכם סטטיסטיקה גם כמה הרוגים יהודים היו באותן תאונות שבהן מעורבים גם ערבים? גם את הסטטיסטיקה הזאת צריכים, ולקחת גם אותה בחשבון. אבל יש לנו תאונות שהן מיוחדות שמחייבות – – –
ענת ברקו (הליכוד):
אפשר להסביר – – – לא הבנתי.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא צריך להסביר לך עכשיו, כי אין לי זמן. יש לנו תאונות מיוחדות שאלו תאונות חצר, שהן מיוחדות. בטרם עשו מבצע ב-2009 והסברה, וזה ירד דרסטית, אז זה אומר שניתן לטפל בזה בהסברה להורים, לאנשים שנמצאים שם. אפשר. יש לנו את הולכי הרגל. כשהולכי הרגל נפגעים, חלק גדול נפגעים גם בסביבה או במקום שיש מעבר חציה. גם שם ניתן לטפל בשני אופנים: האחד – אנחנו צריכים גם הסברה לאנשים, שיבינו שבמעבר חציה נכון שיש זכות קדימה להולך רגל, אבל זה לא מונע ממך להיות זהיר, כי אתה צריך גם לדאוג לחיים שלך; זה שיש מעבר חציה זה לא אומר שכל העולם יעצור כדי שאתה תעבור. השני – יש לנו אפשרות לשנות פיזית, כבוד השר, אפשר לעשות שינויים גיאומטריים, לתת הנחיות לעשות כביש יותר צר במקום שיש מעבר חציה, במקום שיש בית ספר, במקום שיש בית אבות או כל מוסד ציבורי שצריך לטפל בו.
יש לנו את העניין של הכלים הממונעים, שהיום, בהתחלה היו ספורט, ואנחנו מדברים גם על איפה יש שבילי אופניים. אבל האופניים החשמליים היום הם כלי תחבורה לכל דבר – הם נוסעים פה בכל מקום, גם בכביש, גם במדרכה, וגם בכל מקום. הקורקינט, הדברים האחרים – היום למשל צעירה בת 20 מס'ור באהר רכבה על קורקינט בתוך הבית שלה, נפלה מגובה, והיא מתה. השאלה היא אם אנחנו יכולים לספור אותה כתאונת דרכים. אני לא בטוח. אבל הדברים האלה מחייבים שאנחנו ניתן את הפתרונות. יש לנו את הבעיה של הכלים הכבדים והרכבים הציבוריים, כבוד השר – יש מחסור בנהגים. הטכנוגרף – דיברו עליו, וגם הצעתי ודיברתי על זה קודם, כי היום הטכנוגרף הוא לרכב ולא לנהג, ויש חברות שמעבירות נהג מרכב לרכב ומשנים כאילו שהוא התחיל את הנסיעה, ואז הנהג הזה כאילו רק עכשיו התחיל. זה מראה שיש לנו הרבה שעות נסיעה שצריכות טיפול. גם התקופה – הגשתי שאילתות על זה, כבוד השר, ודיברנו על זה, על התקופה. מי שמגיש בקשה ללמוד על רכב ציבורי או כבד, לפעמים לוקח לו יותר משנה עד שהוא מתחיל ללמוד מהיום שהוא הגיש את הבקשה.
לכן, אנחנו צריכים לפתור את כל הבעיות. התשתיות – דיברנו על הפיזיות. למשל, כבוד השר, אנחנו מדברים על הרחבה והרחבה, וכל העבודה מבורכת, גם מחלפים, גם הרחבת כבישים וגם סלילה חדשה, אבל אם לא נטפל בתחבורה הציבורית ויהיה פתרון – מספר הרכבים עולה, וההרחבה לא יכולה להדביק את מספר הרכבים, ומספיק להגיד את הנתונים: ב-2016 עלו לכביש 286,728 רכבים חדשים.
אני מסיים, כבוד השר. גם שוליים צרים – צריך לטפל בזה, וגם בעניין של החינוך והאכיפה. אם לא תהיה אכיפה רצינית, לא מספיק לי ששמו את המצלמות ולא היה כוח אדם לפענח אותן, וראינו את זה גם בדוח מבקר המדינה. אם לא יהיה חינוך, אם לא תהיה הסברה בתוך בתי ספר, ואם לא נגייס גם את הציבור שלנו – אני ביקשתי, פניתי, וקיבלו את זה, וזה עובד טוב, העניין של גיוס האימאמים במסגדים להסביר גם את העניין ההלכתי הדתי בזה שאתה גורם מוות לאחרים, בזה שאתה נוהג ברשלנות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת טלי פלוסקוב; מיכאל מלכיאלי; חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשות אדוני.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני יושב-ראש הכנסת, ידידיי חברי הכנסת, ידידי שר התחבורה, בקרבנו מסתובב חופשי האויב המסוכן ביותר שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה, האויב שגבה את מספר הקורבנות הרב ביותר, מספר גדול ביותר לאין שיעור מכל חללי המלחמות וקורבנות הטרור יחד – האויב התחבורתי. האויב התחבורתי הוא אויב מסוכן יותר מכל אויב שידעה המדינה מאז הקמתה, אויב שגבה ממדינת ישראל 34,545 הרוגים, מעל 5,000 מתוכם ילדים ובני נוער – מספר הגדול ב-10,000 מקורבנות חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה גם יחד.
הנתונים מאוד מדאיגים. רק כדי לסבר את האוזן, עדכון שהוציאה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אומר כי רק בשנה שחלפה התרחשו במדינת ישראל מעל 280 תאונות קטלניות, תאונות אשר גבו את חייהם של 330 הרוגים, מתוכם 107 הרוגים מהאוכלוסייה הערבית. 330 משפחות הצטרפו למשפחה הגדולה של השכול התחבורתי. 55 רוכבי אופנועים נהרגו, 11 רוכבי אופניים שכבר לא ייסעו בכבישי המדינה, ו-102 הולכי רגל שכל חטאם בכך שהלכו ברחובות העיר. ואני שואל אתכם: איך אנחנו משלימים עם הנתונים הללו? כיצד אנחנו ממשיכים ומשלימים עם זה שנה אחר שנה? איך יכול להיות שבשנת 2017 לבדה גבו כבישי מדינת ישראל עד כה 330 קורבנות? איך ייתכן שבמגזר הערבי בשנה הנוכחית עלה מספר ההרוגים ב-5%?
ראש הממשלה אוהב לדבר על החיים עצמם מעל כל במה אפשרית, אז בואו נדבר על החיים עצמם: המלחמה של אזרחי מדינת ישראל הנהרגים בה יום-יום, שעה-שעה בכבישי ישראל, מלחמה שאין בה מנצחים, מלחמה באויב התחבורתי. בלי להמעיט כמובן בסוגיה הביטחונית ובטכנולוגיה, סוגיות שיש בינינו כאלה שנוח להם להתהדר בהן – אנו משקיעים בתשתיות ברכבות מהירות, בהרחבת כבישים, בפיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך, ועדיין במדינת ישראל של 2017 נהרגים אנשים חפים מפשע שכל חטאם בכך שיצאו מהבית.
איך ניתן לעמוד מנגד ולהתעלם מהמלחמה המסוכנת ביותר? לא ניתן להתעלם ואסור לנו להתרגל לנתונים הללו. בעידן הטכנולוגי של היום, החיים במרוץ וירטואלי ובמרוץ המטורף שמאלץ אותנו להיות זמינים מיידית – הרגע שלא השבנו להודעה בווטסאפ, לא ענינו לטלפון, מרגיש הצד שפנה אלינו נפגע, או במילים אחרות: מסונן. לעיתים זה הבוס בעבודה שדורש זמינות מיידית. רוב התאונות הקטלניות נגרמות עקב הסחת דעת של שבריר שנייה. אני מבקש להיכנס ולקיים דיון בוועדה שתדון בהגברת המודעות והסברת הסכנות של שימוש בטכנולוגיה בזמן הנהיגה.
תאונות הדרכים הן לא גזרה משמיים, אדוני היושב-ראש. אדוני שר התחבורה, איך יכול להיות שעם כל המודעות והמאמצים והרצון התקציבים הולכים ופוחתים? בשנת 2008 עמד התקציב על חצי מיליארד שקל, ואילו בשנת 2016 התקציב פחת ועומד על 210 מיליון שקל. בשנת 2016 פרסמה ועדת הכלכלה בראשות איתן כבל דוח מפורט שכל-כולו עוסק בבלימת הקטל בדרכים. שנה עברה וכלום לא השתנה; שנה עברה ומסקנות הוועדה נותרו כאות מתה שאין מי שקורא אותה ומתייחס אליה.
אדוני השר, אמץ את מסקנות הוועדה, הגדר את הקטל בדרכים כיעד לאומי והחלט על צעדים מיידיים שהממשלה מתחייבת לנקוט. פעל לאלתר בחקיקה – בחקיקה ראשית לעיגון מעמדה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – ומנע את פקיעתה של הוראת השעה. אני קורא לך, שר התחבורה: קח אחריות על המלחמה בתאונות הדרכים.
הוועדה הצביעה על נקודות קונקרטיות שבהן יש לטפל באופן מיידי: בתחום התשתיות – תדאג לתחזוקה של התשתיות בפריפריה וזרז את ההליכים התכנוניים, במוקדי סיכון בכלל ובמגזר הערבי בפרט.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים, אדוני.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
בתחום האכיפה – הגבר את מערך האכיפה והשיפוט על כל מרכיביו. עוד חצי דקה, אדוני. בתחום ההסברה – הגבר את ההסברה והחינוך בבתי הספר ובמקומות העבודה.
אני קורא לך, אדוני השר: ישם עוד היום את מסקנות הוועדה. אין כל ספק שיישום המסקנות יכול לחולל שינוי למניעת הקטל בדרכים. דרושה לישראל כיפת ברזל תחבורתית. זוהי חובתך המוסרית לאזרחי ישראל. זה בידיים שלך, אדוני השר, וזוהי חובתך הביטחונית לחייהם של אזרחי ישראל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. עד חמש דקות לרשות אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כבוד השר כץ, כנסת נכבדה, בחלקה, אורחים יקרים, רבותיי, אני שומע פה חברי כנסת וחברות כנסת – אגב, לא רק היום – שואלים פעם אחר פעם ותוקפים את שר התחבורה. אני לא שומע אותם מברכים אותו על העשייה הברוכה, על היכולת המתאימה שהייתה לו להוביל את הסיסמה לקרב את הפריפריה למרכז ולהפוך אותה מסיסמה ריקה מתוכן למציאות, על הכבישים הרחבים, על התאורה, על התשתיות ועל התחבורה הציבורית. אני שומע אתכם עולים לפה פעם אחר פעם ואומרים: השר אשם בכול. אבל בואו ונסתכל רגע על המציאות בעיניים.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מה עם הפקקים? מה עם הפקקים?
אורן אסף חזן (הליכוד):
בואו ונסתכל רגע על המציאות בעיניים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
דווקא כן פרגנו לשר. לא חוסכים ממנו מחמאות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
רבותיי, מי שאשם בקטל בדרכים, במצב הנורא שבו המדינה שלנו נמצאת, זה רק אנחנו האזרחים, בראש ובראשונה. אפשר לחפש מיליון סיבות ותירוצים למה זה קורה: אפשר להאשים את המהירות, אפשר להאשים את הגדרות, אפשר להאשים מקומות של תאורה חלשה, אפשר להגיד שאולי לא בונים מספיק. זה הכול פיקציה, זה הכול תירוצים.
סבא שלי, זיכרונו לברכה – שלא הרבה אנשים יודעים, איבד בתאונת דרכים את הבן שלו, את האח של אבא שלי, בגיל מאוד צעיר – היה נוהג לומר שאם אתה מתחיל להסביר, סימן שאתה בבעיה. אנחנו פה רק מסבירים מה קורה. רבותיי, המפתח לפתרון של הרעה החולה הזאת הוא בחינוך. תראו מה זה, אפילו משטרת ישראל, לצורך העניין, מבינה שמהירות לא מפריעה לתאונות הדרכים. הרי רק לא מזמן המשטרה העלתה את ברירת הקנס ל-50 קמ"ש מהמותר. אז יהיו מי שיעלו לכאן ויגידו שהמשטרה הפכה את נושא הדוחות למחלבה של כסף על חשבון האזרחים, וחיי אדם הפכו להיות ערך שאולי לא קיים, או אולי מתומחר במספרים.
אני אספר לכם: עמדתי פה מעל הדוכן הזה לא מזמן וסיפרתי עדות אישית שלי לתאונת דרכים שהתקיימה – סליחה, שהתרחשה – ליד מנהרת הארזים, פה בירושלים, שבה איבד את חייו נער בן 15, כאשר הרכב נצמד למעקה הבטיחות, והמעקה פשוט חתך את האוטו באמצע, ואיתו – את הנער. אז סיפרתי את זה, כי הייתה לי חובה כלפי אנשים שהיו בשטח, אזרחי ישראל ערבים, שהגישו יד לעזרה, והבטחתי להם שאספר את הסיפור. אבל כשאנחנו מסתכלים על מה שקורה איתנו, דווקא אנחנו, הדור הצעיר, אתם, הצעירים שנמצאים פה, אלה שמסתכלים עלינו בבית – אני זוכר את עצמי בתור ילד שקם בבוקר, לובש וסט צהוב, הולך למשמרות זהב, עוצר את התנועה, נותן לתנועה להמשיך, מכוון את הילדים. הייתי בסך הכול ילד. אבל מה קרה מאז ועד היום? אני לא יודע.
אם יש מפתח שיכול לפתור לנו את הבעיה של הקטל בדרכים זה רק חינוך, רבותיי, כי אם אנחנו נסתכל על עצמנו ונבין – גם אנחנו ברמה האישית – שלא משנה כמה נהיה נהגים טובים, כמה אנחנו נהיה זהירים, כמה אנחנו נפקח את העיניים רגע לפני שאנחנו יורדים לכביש, בין שדובי דוברמן נמצא שם ובין שלא, ולא משנה כמה זה יקרה, תמיד יכול לבוא איזה מטורף או מטורפת ובשנייה אחת לקחת חיים. אבל האחריות היא עלינו: לא לסמס; להיות עסוקים בנהיגה ולא באכילה; אולי להקשיב לרדיו אבל לא להסתכל ולצעוק עליו. האחריות היא עלינו. אם אנחנו מסוגלים לתת לילדים האלה בגיל 18 אפוד ונשק ולצאת למלחמה ובגיל 17 כבר את המפתח לחיים של כולנו כשאנחנו נותנים להם הגה לידיים, אם אנחנו לא נסביר להם מה המשמעות ואיך צריך לנהוג, תרתי משמע, אנחנו נמשיך למצוא את עצמנו עסוקים בפוליטיקה זולה שתוקפת שר שעשה מהפכה במדינת ישראל.
לא סתם אני קורא לשר ישראל כץ "בונה ישראל". תאמינו לי, זה באמת ככה. במקום שכולם תוקפים אותך, אני דווקא רוצה לומר לך תודה, גם בשם אלה – – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
עד עכשיו כולם שיבחו אותי.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, לא. אדוני השר, אני נסעתי ברכב – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
השר, לא הייתי בטוחה שהיינו באותו דיון.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני לא יודע. אולי היה קשה לכם להקשיב. אני לא דיברתי על הדיון. אני דיברתי על כך שהרבה פעמים, בשביל כותרת רגעית, תוקפים את שר התחבורה ומאשימים אותו בקטל. זה גם פה בוועדת הכנסת. ישבתי בדיונים – איפה השר? איפה השר? הוא אשם, הוא לא בסדר. המפתח לפתרון – נכון, הוא גם תלוי תשתיות ופעילות של משרד התחבורה, אבל הוא מתחיל קודם כול בחינוך. אז אני אומר לך תודה לא על אלה שחיבקו אותך היום – על אלה שביום-יום מקוששים קולות על הגב שלך, כי בסופו של יום אני יודע כמה לך אכפת מהאזרחים.
אדוני היושב-ראש, אני אסיים במשפט אחד: אני מסתכל עליכם, הדור הצעיר, בני גילי, אלה שמתחתיי, אלה שמחר בבוקר לא רק ינהיגו את המדינה אלא ינהגו ברכב שלהם: תיקחו את האחריות לא רק על החיים של עצמכם. החיים של כולנו בידיים שלכם. סעו לאט. אל תשתו ותנהגו. אם אתם עייפים, תיתנו את המפתחות לחבר או תעצרו בצד הדרך. אל תהיו גיבורים גדולים. תקשיבו לחוק, כי בסוף החיים של כולנו בידיים שלכם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת חזן. לא מוחאים כפיים בכנסת. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. אחריה נשמע את ההתייחסות של שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. עד חמש דקות לרשות גברתי.
תמר זנדברג (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברים, היום מצוין כמדי שנה יום הזהירות בדרכים ויום המלחמה בקטל בדרכים בכנסת. זה המקום להודות לחבר הכנסת חמד עמאר, שמוביל את זה כאן מדי שנה. השתתפתי בהמון דיונים שהיום בהמון ועדות בנושא, כולל טקס מאוד מרשים בהשתתפות שני שרים באודיטוריום, ועכשיו אנחנו כאן ואני הנואמת האחרונה, והקשבתי לכול הנואמים שלפניי.
אני רוצה לתת לכם אוסף מהמילים ששמענו שמתייחסות לקטל בדרכים. מה הפתרונות שכאן הוצעו? דובר על תשתיות, דובר על אכיפה, דובר על הגורם האנושי, על השימוש בטכנולוגיות ועל מחלת הסמ"ס, וכמובן – על אלכוהול; דובר על הטכוגרף, על שוטרים, ניידות, תקציבים, קווי הפרדה וגדרות, ועל מה לא. רק שתי מילים היו חסרות בכל הדיון הזה, שלא הושמעו כאן ולו פעם אחת, למרות שהן ה-מפתח להצלת חיים ולהפחתת הרוגים משמעותית; כשאני אומרת "משמעותית", אני אומרת של עשרות ומאות הרוגים. שתי המילים הן תחבורה ציבורית.
חברות וחברים, אנחנו יכולים לנקוט את כל האמצעים שנרצה; זה נעשה לאורך השנים. מספר ההרוגים דשדש וירד, ירד בכמה בודדים ואז הוא מייד, לצערנו הרב, הוא הדביק, בשבוע כמו השבוע האחרון, וכבר היום אנחנו נמצאים, באמצע חודש נובמבר, על 331 הרוגים. כל אחד מהם –משפחה; מסביב להרוגים האלה יש פצועים; כל אחד הוא עולם ומלואו – עולם של שיקום, עולם של חיים, עבודה שנמחקה, חיים שנהרסו.
בשנה שעברה, בדיוק בחודש נובמבר, עמדתי כאן ונימקתי הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המשבר בכבישים ותאונות הדרכים. היו 309 הרוגים אז, בחודש נובמבר 2016; היום, נובמבר 2017 – 331. ועם זאת, אל מול המציאות העגומה הזאת, יש לנו מידע שנאסף מהעולם וגם כאן, במדינת ישראל, שמראה על יכולת הורדה של עשרות אחוזים מההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים אם נעביר אנשים מהרכב הפרטי לתחבורה הציבורית.
ארגון נוסעי התחבורה הציבורית האמריקאי בדק ומצא שלנוסע בתחבורה הציבורית יש סיכוי שקטן ב-92% להיהרג יחסית לנוסע ברכב הפרטי. הרשות למלחמה בדרכים הכינה עבורנו, לשדולות המשותפות של המלחמה בתאונות הדרכים של חבר הכנסת חמד עמאר ושדולת התחבורה הציבורית שלי, לפני שנה, בשנה שעברה, עבודה על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמצאה שלנוסע רכב פרטי במדינת ישראל יש סיכוי של פי 20 להיהרג בתאונת דרכים יחסית לנוסע האוטובוס. היום הוגש לנו דוח של אותה רשות, הרשות למלחמה בתאונות הדרכים, שמראה ש-76% מההרוגים בתאונות דרכים הם נוסעים ברכב הפרטי. 76%. מבין הנפגעים, מבין ההרוגים, 30% הם הולכי רגל, רובם במעברי החציה – שזה המקום שמיועד להולכי רגל, ששם הם אמורים להיות – לא בגלל שזה שאיזה רכב חס וחלילה עושה פיגוע דריסה ודורס אותם על המדרכה; ולאחר מכן, 29% ו-28% נהג ברכב ונוסע ברכב פרטי, בהתאמה.
חברות וחברים, האתגר המרכזי שלנו, שבו תלויה הצלת חיים, הוא להעביר אנשים לתחבורה הציבורית. זה בנפשנו. זה מציל חיים. ושימו לב שלא אמרתי עד עכשיו מילה אחת על הפקקים, על הזיהום ועל העלות של הרכב הפרטי, שגם הם הולכים והופכים לגורם משמעותי ביוקר המחיה, בזמן ובעצבים שאנחנו מבזבזים על הכביש. אבל מבחינת הצלת חיים נטו והפחתת ההרוגים והפצועים בתחבורה הציבורית יש סיכוי לחתוך עשרות אחוזים, ואולי אפילו מאות, מההרוגים והפצועים קשה מדי שנה.
מדובר במשימה לאומית, והעובדה שאפילו כאן בכנסת כל שנה אנחנו מציינים את היום הזה בלי שהקשר הזה נעשה ובלי שהתחבורה הציבורית הולכת יד ביד עם נושא הקטל בדרכים ומוצגת כפתרון האולטימטיבי הראשון והמרכזי להפחית בהרוגים ובפצועים היא עדות לכך שאפילו אנחנו כקובעי המדיניות עדיין לא הפנמנו את המסר. אבל עוד לא מאוחר, ואני מציעה, כדי שיצא משהו מהיום הזה והוא לא יהיה רק נאומים ודיבורים, שהחל משנה הבאה אנחנו נציין את הימים האלה – את יום התחבורה הציבורית ואת היום למניעת תאונות הדרכים והקטל בדרכים – ביחד.
ואני מבקשת מהשר שינצל את ההזדמנות הזאת כדי להגיש לנו, לכנסת, תוכנית לאומית להפחתת ההרוגים בתאונות הדרכים באמצעות עידוד התחבורה הציבורית והשמת יעד מספרי להפחתת נסועה ברכב הפרטי והעברתו לתחבורה ציבורית. מעבר לכל התועלות בפקקים, בכסף, בזיהום וכו', זה יציל חיים. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. ישיב שר התחבורה ישראל כץ. בבקשה, אדוני השר.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מדי שנה אנחנו מציינים את יום המחויבות הלאומית לבטיחות בדרכים כאן בכנסת. אני רוצה להודות לחבר הכנסת עמאר, חמד עמאר, על פעילותו, על הובלת הוועדה המיוחדת ועל הדיונים בנושא. אני אומר את מה שאמרתי לפני שנה, וכנראה לפני שנתיים: הייתי מצפה מנציגי הציבור, מכל המפלגות, שהנושא כל כך יקר לליבם והם גם מעלים אותו מעת לעת, גם להיות נוכחים כאן. אני חושב שבזה זה מתחיל – בעצם הנוכחות – ואני מדבר על כל מי שעוסק, בבית הזה לפחות, בתחום הזה, וגם באופן ציבורי.
כפי שעלה מדברי הדוברים, קודם כול מדובר ביום של ההשתתפות – יום של השתתפות עם המשפחות, עם הנפגעים, עם משפחות ההרוגים. מדובר כאן מקום המדינה במספר עצום – מעל 33,000 הרוגים בתאונות דרכים. ככל שמדינת ישראל מתקדמת ומתפתחת מבחינה כלכלית, מספר כלי הרכב עולה בה. ברור שהיום יש הרבה הרבה יותר כלי רכב מאשר היו בשנת 1948, בקום המדינה, אם כי אז היו הרבה יותר הרוגים, בשנים הראשונות. כלומר, חל כאן שיפור בתשתיות, חל שיפור ברכב, חל שיפור בהתנהלות, ואנחנו מכירים גרף של הפחתה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים.
כאשר נכנסתי לתפקידי לפני למעלה משמונה שנים, הממוצע – וכל הרוג הוא עולם ומלואו, אבל ממוצע ההרוגים השנתי בשמונה השנים שקדמו היה בסביבות 500. בשנת 2008 – לפני שנכנסתי ב-2009 היו קרוב ל-450 הרוגים, תלוי באיזו שיטת מדידה, בשנה שקודם לכן. אני חייב לומר לכם שכשנכנסתי לתפקידי ראיתי עד כמה נושא האכיפה חשוב. נכון, זה באחריות משטרת ישראל. ניצב אבי בן חמו היה ראש אגף התנועה. היה בינינו קשר טוב, קיימנו ישיבה – זה היה בחודש מרס 2009 – ובישיבה הזאת עם הרשות לבטיחות בדרכים, שלא כל כך תפקדה, ראיתי שיש תקציב עודף. לקחנו מתקציב ההסברה ושכרנו מיידית 100 ניידות – בלי דיוני עומק – 100 ניידות, והעברנו לו. הוא אייש אותן מייד בשוטרים, הם יצאו לדרכים, ובאותה שנה הייתה ירידה של קרוב ל-90 הרוגים; זה ירד לסביבות 360. זו הירידה הכי דרמטית שהייתה במשך שנים ארוכות מאוד לפני כן.
מהקו הזה, משיעור של מעל 7.5 הרוגים לכל מיליון קילומטר של נסועה – לכל מיליון נסועה המספר הזה של ההרוגים; וכך מודדים, אגב, בכל העולם: את מספר ההרוגים ביחס לנסועה. המדינות הכי מתקדמות הן בסביבות 4.5, וישראל היום בסביבות 6.5. אנחנו ירדנו אז לסביבות – אגב, ב-2010 ו-2011 הייתה עלייה מסוימת, וב-2012 הייתה ירידה דרמטית. היום אנחנו לוקחים את 2012 כנקודת ציון; אני לוקח את נקודת הציון את השנה שבה נכנסתי ושל הפעילות שעשינו. אז התחלנו לבצע תשתיות. היו פעולות תשתית, אבל פתחנו בפעילות תשתית בהיקף מאוד רחב. ב-2012 חלק מהתשתיות כבר הבשילו, וגם הייתה אכיפה, ומספר ההרוגים ירד מתחת ל-300. זה היה מספר בלתי מתוכנן, כ-290, והוא היה נמוך מאשר 50 שנה לפני זה, עם פי אני-לא-יודע-כמה רכבים, והמשכנו מאז באותה פעילות.
אני חייב לומר לכם שהיום אני שמח שהשר לביטחון פנים – קודם כול הממשלה, בוועדת המנכ"לים, חילקה תחומי אחריות, כי היה כאן משהו שלא היה נכון, וכשמשהו לא נכון – וחלק מכם, אני זוכר, מתחתם ביקורת. לא הייתה לי שום בעיה שיפנו אליי. אני מעדיף שיפנו אליי בדברים שיש לי בהם סמכות או יכולת: תשתיות, בטיחות הרכב, הכשרת הנהג, הדברים מהסוג הזה. אין לי שום סמכות בתחום בתי המשפט לתעבורה; אין לי שום סמכות בתחום האכיפה. האכיפה הבין-עירונית, האכיפה העירונית, היא באחריות משטרת ישראל, באחריות המשרד לביטחון פנים. כשהוקמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הייתה כאן כוונה טובה, אבל היא הוקמה בצורה לא נכונה. נדמה לי שהגיס שלך הקים אותה, הוא היה שר תחבורה. גיס?
מאיר כהן (יש עתיד):
כן.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
היה רעיון טוב. הייתי בממשלה, הצבעתי גם בעד. היא הוקמה ב-2005 – בסוף 2007. אבל שני דברים לא נתנו לה: לא נתנו לה סמכויות של משרדים אחרים – לא משטרה, לא חינוך, לא בריאות, לא בתי משפט. הגוף היחידי שהיא עבדה מולו הוא משרד התחבורה, אבל זו לא חוכמה, כי שר התחבורה אחראי גם עליה. לכן, הפעילות שלה בתחום הרשויות המקומיות היא פעילות טובה, אז וגם היום. פעילויות שקשורות למשרד התחבורה הן חלק מאבחון מוקדי הסיכון והדברים מהסוג הזה והן חלק מהטיפול בדברים האלה.
דבר נוסף שאמרו: אוקיי, לא נותנים סמכויות, אז ייתנו לה תקציב מוגן, ובאמצעות התקציב היא תדרוש מהגופים, כמו המשטרה, כמו גופים אחרים, לבצע מדיניות מסוימת. אתם יודעים, במציאות הישראלית זה לא עובד. עוד לפני שנכנסתי כבר לא היה התקציב הזה. אני שומע כל פעם את המיתולוגיה: 550 מיליון, 450 ניידות. אולי מישהו ישב וחלם בלילה, אולי מישהו רשם על הנייר. מעולם לא היה דבר כזה, מעולם לא יושם דבר כזה. התקציב שלה הוא לא פרח מוגן. פרח מוגן זה תקציב שאתה לא יכול לגעת בו. הוא לא. ואז פקידי האוצר שוחקים מצד אחד, ומצד שני, אין סמכות – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אבל הם גם לא מנצלים את מלוא התקציב.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
עוד יותר. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, הרי את עסקת מולה בתחום מסוים ונוכחת. נכון. אני אומר עוד יותר. ולכן, עכשיו, כשאנחנו מגיעים לרגע שאני רוצה לעגן את הרשות הזאת כגוף קבוע, אנחנו נבדוק ונחשוב ביחד איתם ועם כולם עד הרגעים האחרונים איך אנחנו עושים.
הייתה לי מחשבה – וסיכמתי אותה עם ראשי הרשות לפני חודשים – להפוך את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – קודם כול שישנו את השם. אמרתי – תשאלו כל אחד מחברי הכנסת: מה הגוף שמטפל? או שיגידו בטעות אור ירוק, שזה גוף פוליטי פרטי, או שיגידו המועצה, המועצה למניעת תאונות משהו, זה השם. אם אני אעשה כאן סקר, לא תדעו להגיד את השם של הגוף שהוא בעל תקציב הפרסום הכי גבוה בתחומים האלה. א. תמתגו את השם; ב. אם אי-אפשר להעביר סמכות של משרדים באופן ישיר, בוא נהפוך אתכם לתואם מל"ל. המועצה לביטחון לאומי אחראית, לצד ראש הממשלה, לתכלול, לסדר-היום של הקבינט הביטחוני-מדיני, להצבת נושאים – להמון דברים שמביאים אותה בעצם להיות הגוף הלאומי המרכז את הערכת המצב הלאומי ואת סדר-היום. ואת פעילות ועדת השרים לענייני בטיחות בדרכים, שחשבתי שצריך להקים בחוק – הדבר הזה, האמנתי שהוא מתקדם, וממש לפני ימים, היועצת המשפטית של משרד התחבורה – גם מכיוון הרשות – פתאום הבנתי שמשרד המשפטים ומשרד ראש הממשלה, המערכת המשפטית, לא רוצים להפוך אותו לגוף תואם מל"ל, כי הם לא עובדי מדינה. אי-אפשר לתת סמכות כזאת לרשות שהיא לא עובדת מדינה. אז אנחנו כרגע נמצאים בדיוק במקום הזה. לא צריך לעשות עוד פעם דבר שהוא לא נכון. הרשות קיימת, היא מתפקדת. יכול להיות שבהתייעצות איתה נאריך בכמה חודשים את המנדט כדי למצוא פתרון אמיתי, דברים שיהיה להם ערך מוסף. אני בתקופתי לא אתן יד לעשות דברים שהם לא נכונים.
כשאני נכנסתי לתפקיד היו כל מיני החלטות, אם זה בתחום אבטחת מטוסים ואם בתחומים אחרים, החלטות קבינט, דברים אחרים. בחנתי כל דבר. מה שנראה לי נכון – קידמתי; מה שנראה לי לא נכון – פניתי לממשלה לשנות את ההחלטות. עליי מבקר המדינה לא יכול לבדוק למה לא יישמתי החלטות באופן אמיתי. לכן, צריך לנהוג אמת, לדבר אמת. לא הייתה לי בעיה בכל השנים האלה – בסדר, פנו אליי: למה זה, ולמה אין ניידות. יש גופים מקצועיים, זה תפקידם, ככה הם חושבים – לטעון טענות שקריות; לא בכנסת, אגב. הם ניזונים מזה. כנראה, ככל שיצעקו יותר, יקבלו יותר כסף. אבל זה היה שקר, כי לא הייתה לי אחריות לניידות, והרשות לא יכולה באמת לממן את אגף התנועה במשטרה, שתקציבה 11 מיליארד או משהו כזה.
אורלי לוי אבקסיס:
אין קשר בין המשטרה ובין הרשות?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
ממש לא. הקשר הוא שהמשטרה כפופה למשרד לביטחון פנים, למפכ"ל המשטרה, למשרד לביטחון פנים, לתקציב המשטרה. ואחד הדברים החיוביים שקרו הוא שהשר לביטחון פנים גלעד ארדן גם לא התחמק מהדבר הזה, והוא גם אמר שהוא אחראי, והוא לקח על עצמו משימות. כמובן – אמר את זה חבר הכנסת מאיר כהן, גם אחרים נגעו – יש שלוש רגליים לנושא הזה, מבחינת הממשלה בעיקר: התחבורה והבטיחות בדרכים, ביטחון הפנים והחינוך. יש את משרד המשפטים, בתי המשפט. אגב, משרד הבריאות, גופי הצלה – גם להם יש תפקיד מאוד משמעותי, ומשרד האוצר, שתמיד מושך בחוטים של כל הדברים.
אני בהחלט יכול להיות חלק מגורמי התיאום, אבל אין לי שום סמכות ולא הייתה לי, ועובדה שהשר לביטחון פנים – ועדת המנכ"לים שהוקמה עשתה דבר אחד טוב: היא הגדירה ארבעה משרדים אפילו: שרת המשפטים אחראית לבתי המשפט; החינוך – לחינוך התעבורתי; ביטחון פנים – לאכיפה; התחבורה והבטיחות בדרכים – בדיוק על התחומים תשתיות, בטיחות הרכב, הכשרת הנהג וכל שאר הדברים. מובן שצריך להיות תיאום בין הדברים.
אני מאמין שבחוק צריך גם להגיע למצב שתוקם ועדת שרים לענייני בטיחות באופן קבוע. אבל מה שחסר לי כאן זה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בתור מל"ל: שהיא תביא את סדר-היום, שהיא תעבוד מול המשרדים, ואז זה ייתן לה את הכוח לפנות למשרדים, להביא את המידע, לתת את המידע, לתכלל החלטות, להביא הצעות להחלטות בין כל הגורמים. זה המצב שאני רוצה להגיע אליו במציאות שאי-אפשר להעביר סמכות באופן רשמי.
יעקב אשר (יהדות התורה):
למי היא תהיה כפופה?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
כרגע הרשות כפופה לשר התחבורה, ולא למשרד התחבורה. הייתה תזה, הייתה תזה כזאת – תזה מופרכת, אגב; היו כמה תזות מופרכות: אנחנו נבנה רשות לאומית לבטיחות בדרכים שתהיה כפופה לשר התחבורה, משרד התחבורה כפוף לשר התחבורה, וייווצר מתח חיובי בין הגופים שיתחרו ביניהם מי פועל יותר לטובת הבטיחות בדרכים, והשר ינווט בין הדברים האלה. שר שעובד לפחות – ואני משתדל להיות בין אלה שעובדים – הוא עובד באמצעות הצוות שלו. לפי החוק הקיים, אסור לצוות שלי להיות במגע עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. זה דבר מגוחך. מה זה, זה תחרות? אני עוד לא נתקלתי בשמונה וחצי שנים ביוזמה שמישהו היה צריך לבלום אותה. להפך, צריך לדרבן. התזה הזאת לא נכונה. משרד התחבורה הוא משרד עוצמתי, והוא עוסק רבות בתחומים האלה, והרשות ניזונה מכוחו, אבל היא צריכה לקבל גישה מחייבת כלפי שאר המשרדים. מאחר שאי-אפשר – אני אשמח, אבל זה לא יקרה – להעביר באופן מלא את הסמכות אליה מכל המשרדים, צריך למצוא דרך שבה היא תוכל לתכלל, כמו המל"ל. הוא יכול לפנות למשרד התחבורה, הוא יכול לפנות למשרד הביטחון, הוא יכול לפנות למשרד הפנים, לכל מי שצריך, לפי הנושאים, וראש הממשלה מנחה אותו מה הנושאים, והוא גם יוזם נושאים – נושא הערכת מצב לאומי. אם הרשות תהיה כמו המל"ל, היא תהיה גוף חזק. זה אומר שמדינת ישראל תתייחס לנושא הבטיחות בדרכים כמו שהיא מתייחסת לביטחון, בדיוק.
אורלי לוי אבקסיס:
היום היא בעצם יותר בתפקיד של מבקרת?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
מה?
אורלי לוי אבקסיס:
היום היא בעצם יותר בתפקיד של מבקר?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
היום?
אורלי לוי אבקסיס:
היא יותר בתפקיד ביקורת.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
לא הבנתי. אה, הרשות? אין לה סמכות ביקורת.
אורלי לוי אבקסיס:
לא, אבל היא משמשת כמו ביקורת. זה לא שהיא בעצם באה – – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
מי, הרשות? היא עושה ביקורת, או עליה? לא הבנתי.
אורלי לוי אבקסיס:
לא, לא. הרשות בעצם עושה ביקורת על מצב הכבישים, על המצב של התאונות.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
לא, לא, היא לא עושה ביקורת. אני לא בלמתי – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אז מה בעצם היא עושה?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
הרשות היום, בהרכבה הנוכחי, פועלת לייצר איכות, לייצר מחקר, לטפל בדברים. מה שקשור למשרד התחבורה – היא עושה טוב מאוד. היא ביחד איתי בדיונים, כל רשות, כל דבר, הולכת בעצמה, בודקת איפה מוקדי הסיכון, שותפה בוועדות. אני לא; הם עם הדרג המקצועי, ממליצים על ביצוע מוקדי סיכון בין-עירוניים, עירוניים, כל מה שקשור למשרד התחבורה. היא נצמדת לזה והיא חלק מהדברים. היא צריכה לבנות כלים שייתנו לה יכולת מקצועית, לא הייתי אומר של השראה, אבל יותר מזה אפילו – שתהיה גוף שגם מול משטרת התנועה יהיה לה מה להגיד: באיכות שלה, בהצעות, בכיוונים. נגיד התוכנית הזאת, שומרי הדרך, שהם יזמו, המשרד לביטחון הפנים, המשטרה אימצה את זה, העברנו החלטה בממשלה, והם עושים את זה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אבל זה לא מספיק, כי אני חושב שחוק – הוא צריך להיות; מה המבחן של חוק? שהוא לא מיועד למבריקים בלבד, או שהוא לא עוזר לנכשלים; הוא צריך לשרת את הממוצעים: שר ממוצע, מנכ"ל ממוצע, הנהלה ממוצעת – החוק צריך לאפשר להם לתפקד. אם יש שר מבריק, אז כנראה הוא יפעל, ואם השר כושל, הוא לא יפעל גם אם החוק הכי טוב. אותו דבר רשות.
אנחנו צריכים, אחרי שחלק מהדבר הלא-נכון כבר ירד מהפרק, וברור שכל אחד אחראי למשהו, כולנו צריכים לשתף פעולה ביחד. עמד כאן חבר הכנסת עמאר היום ואמר שהוא רואה שבמשרד לביטחון הפנים, במשטרה, יש התקדמות בניידות, קבעו יעד, פנו לאוצר, עשו. הרי על זה אני מדבר כל השנים – שחלה התרופפות בשנים הקודמות. אז על זה דיברתי, אבל מה יכולתי לעשות חוץ מלדבר? יכולתי לדבר כמוך, או פחות ממך אפילו, כי זה חברים לממשלה. זאת אומרת, קודם כול צריך להגדיר את האחריות, לייצר ועדת שרים לענייני בטיחות בדרכים שתתכלל את כל הדברים האלה מתוקף הממשלה ולאפשר לרשות כלים אמיתיים, במציאות, לתרום את החלק שלה. והוא צריך להיות חלק חשוב: מחלקת מחקר, דברים אחרים. והם הולכים בכיוון הזה עכשיו. גיורא רום הוא אדם עם יכולות. ביקשתי ממנו כי הוא היה ברשות התעופה האזרחית.
אגב, רשות התעופה האזרחית, שהוא עמד בראשה, לא הייתה רשות מחוץ למשרד התחבורה; הייתה רשות בתוך משרד התחבורה, וגם היום. רשות התעופה האזרחית היא בתוך המסגרת של משרד התחבורה כרשות. זה לא מוריד ממנה, זה נותן לה יותר כוח, זה נותן לה להיות אורגן של המדינה. אז או שמצליחים לבנות את הרשות הלאומית לבטיחות כגוף חיצוני למסגרת המדינה כרשות, עם סמכויות, עם יכולות – אגב, אין היום לרשות בעיה תקציבית, כי גיורא מלכתחילה אמר והבין: אני לא רוצה להיות גורם מתווך בהעברת כספים. מה יוצא לי מזה שאני מעביר לבית המשפט ולא קובע שם כלום? כי הרי אפילו שר המשפטים לא קובע למערכת בתי המשפט – יש לה אוטונומיה; ואני מעביר למשטרה, אחרי ויכוחים, מיליון ויכוחים שהיו: שימו GPS, לא תשימו GPS, כן תעשו, לא תעשו, והוא לא יכול לתת להם שום הוראה. המקום היחידי שיש גם חיבור תקציבי זה מול מערכת החינוך. מול מערכת החינוך – אומנם – באופן הדדי, לבנות תוכנית חינוכית שתאפשר מבחן תיאוריה, שתאפשר התמחות, שתאפשר דברים אחרים, ולעשות. נכון, מעבירים גם לגופי ההצלה איזשהו תקציב שמשרד הבריאות לא יכול לתת להם – אגב, חשוב – אבל הרשות לא צריכה להיות הגורם הזה, היא צריכה להיות אותו גורם איכותי. אבל אם ייווצר מודל המל"ל, זה המודל הכי טוב שיש: היא מטעם הממשלה, באחריות שר התחבורה והבטיחות בדרכים, אבל עם סמכות לקבוע סדר-יום ולקבל החלטות מול כל המשרדים האחרים באותה ועדה.
אז אלו הדברים שאני אומר באופן כללי, ומניסיון של למעלה משמונה שנים, יש לתשתיות משקל עצום. יש לטיפול במוקדי הסיכון הבין-עירוניים והעירוניים משקל גדול מאוד. יש את מערכות ההתרעה שלחצתי מאוד להכניס, וזה לא חשוב אם זו חברה כזאת או אחרת. יש שלוש חברות. יש חשיבות. אין לי ספק שהן יורידו באופן סטטיסטי את מספר הנפגעים, ואנחנו נראה גם את הדבר הזה.
מה שאמר חבר הכנסת חזן וחברת הכנסת זנדברג – אני הזכרתי את המילים תחבורה ציבורית כמה פעמים בנאומי, אבל כנראה שלא היית בחלק הראשון של נאומי. נדמה לי שהגיע באמצע. ברור שהתחבורה הציבורית נחוצה בפני עצמה. ברור שאנחנו מקדמים אותה בצורה חסרת תקדים – אגב, בכל המגזרים בישראל ובכל החלקים. למשל, במגזר הערבי וביישובי המיעוטים האחרים לא הייתה תחבורה ציבורית באופן כללי. היום יש עלייה של אלפי אחוזים בשימוש, בהכנסה ושימוש בתחבורה ציבורית, ואנחנו משקיעים בזה, כי זה טוב ליישובים וטוב למדינה, וטוב לנשים העובדות, טוב לנוער, טוב למבוגרים וזה טוב לבטיחות – טוב לבטיחות, תחבורה ציבורית בתל אביב. ברור. רק מה? כשנכנסתי לתפקידי קיבלתי מצב של ירידה מתמדת בהיקף המשתמשים בתחבורה הציבורית בישראל – גוש דן והפריפריה, פריפריה מסיבות כאלה, גוש דן מסיבות כאלה. ומאז, עקב פעילות מתמדת, שהיא יותר מתמשכת מאשר רק תשתיות, בשנתיים האחרונות, כתוצאה מסדרה של דברים, כולל רפורמת תעריפים, כולל הרב-קו שאני שילבתי, כולל תחילת פיתוח תשתיות, שיפור דרמטי בתחום ההצטיידות, בכל התחומים האחרים של החברות, יש גידול של 12% בהיקף המשתמשים בתחבורה ציבורית. עדיין, זה 20 ומשהו, כי הגידול בגוש דן הוא הכי קטן. המהפכה בפריפריה הייתה הכי גדולה. אני יושב עם כל רשות: רשות יהודית, רשות ערבית – עם רשויות. אני רואה ואני בודק תוך כדי ישיבה עם המומחים שלנו ועם ראשי הרשויות – יש דברים דרמטיים של עלייה בעשרות, עשרות, עשרות אחוזים בשימוש בפריפריה – כן, דימונה היום ובאר שבע, כל הרפורמה שעשינו, זה עולם אחר. עוד מטפלים, עוד נוגעים. בבאר שבע, במטרופולין הזאת, אנחנו הולכים להקים שם רשות מטרופולינית של באר שבע והנגב, וניתן לה יותר ויותר סמכויות, גם לנהל את עצמה, גם להיות שותפה בקידום התכנון. אנחנו הולכים לפרוס שם רשת רכבות קלות.
מאיר כהן (יש עתיד):
כולל הבין-עירוני?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
כן, כן, כן. אנחנו הולכים לפרוס שם רשת רכבות קלות גם ביישובים הסמוכים. כמובן, נשדרג את כל שירות האוטובוסים. בבאר שבע, בחברה שזכתה במכרז והתחילה לפעול, עולים מהדלתות האחוריות כמו בחו"ל. בתל אביב עוד עולים רק בחלק.
עכשיו, בכל מקום כזה שתלוי בנו, שיש מכרז ושאנחנו יכולים לקבוע את הסטנדרטים, אנחנו מביאים את זה לרמה הגבוהה. אותו דבר אנחנו הולכים לעשות בכל הארץ. מתחילת השנה הבאה עולים מהדלתות האחוריות. ההסכם עם אגד ודן, שזה מונופול של 50% – אני מוביל אותם לארץ המובטחת בהדרגה, של תחרות. בהדרגה. יש הסכמים היסטוריים. הם ייתנו את רמת השירות, בהדרגה הם ייכנסו לתחרות, הם יוציאו חלק מהקווים גם לחברות אחרות. הם בעצמם ירחיבו את הפעילות שלהם. היום ישבתי עם סטודנטים בירושלים. פשוט היה מדהים. יש שם מצוקה בשימוש באוטובוסים. הרי הם משתמשים באוטובוסים. בסוף, מה מתברר? כל הטענות שלהם הן לא על מחסור בקו, הן לא על מחסור במטלות שיש על אגד, אלא רק בביצוע: שזה לא מבוצע, ההתחייבות לא מבוצעת. צריך לצאת בשעה כזאת, להגיע בשעה כזאת – לא יוצאים, לא מגיעים, איחורים, אין נהגים, דברים אחרים. אנחנו צריכים לטפל בזה, אבל מה הפתרון האמיתי? תחרות, שכל חברה מביאה את הכוחות שלה לתוך הדבר; אחת נחלשת, השנייה מתחזקת.
מאיר כהן (יש עתיד):
יש היום סנקציות?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
מה?
מאיר כהן (יש עתיד):
יש סנקציות שאתם מפעילים?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
כן, יש סנקציות, זה נכון. וגם נקטו אותן, אנחנו לא עושים הנחות, אבל זה לא פתר את הבעיה, כי זה עניין של יכולת – יכולת הפריסה. אגד תעבורה, שהיא חברת-בת ויש לה מקומות אחרים, עומדת במטלות, כי אין לה הגנה היסטורית. לא טוב? הביתה. גם דן בדרום – איך זה נקרא? באר שבע או זה – הם רגע אחד גמגמו, אמרתי: אתם עוד מעט הולכים הביתה. כשהם באו לבאר שבע הם כבר היו ערוכים. יש תיקונים תוך כדי, תמיד, ודאי. כל מערכת חדשה – לוקח זמן.
אני מודע לחשיבות התחבורה הציבורית לא רק במובן התחבורתי. זה היה חטא – אני לא רוצה להגיד מילים יותר חריפות. היו כאן שני חטאים, שלושה חטאים גדולים: שלא חיברו את הפריפריות במיזמים אסטרטגיים של תשתיות כבישים ורכבות. פשוט חטא בלתי מוסבר, אני לא רוצה להגיד פשע, כי אנחנו לא, אף ממשלה היא לא פושעת. וגם נעשו דברים גדולים. בתחום הזה, זה המצב שקיבלתי. לא רק שקיבלתי אותו, אלא אמרו לי החכמים, בתחבורה ובאוצר – באוצר עוד יותר, הפקידים: אתה מכיר את תחנת הרכבת בדימונה? אף אחד לא נוסע בה. לכן, לא ניתן לך להקים את רכבת הנגב בשדרות, נתיבות ואופקים, כי לא ייסעו בה, ולא את הרכבת מחיפה לבית שאן ועפולה–מגדל העמק והקיבוצים והיישובים הערביים וכולם – כי לא ייסעו בה, ולא את הרכבת לכרמיאל, שהתחילה לעבוד עכשיו. היא עבור כרמיאל, היא עבור כל היישובים שסביב, ושם יש יישובים מכל הסוגים. כי לא ייסעו בהן, הם אמרו לי. ואני פשוט ביד חזקה, בזרוע נטויה, פעלתי כדי להתניע את הדבר הזה, לבצע אותו, למנוע את הפסקתו.
נכון, בדימונה לא נוסעים כי התחנה שלושה קילומטרים מהעיר. זה קרה טרם זמננו, ואנחנו נעביר אותה ליד העיר; יותר קל להגיע בספיישל לבאר שבע מאשר לתחנת הרכבת. אבל בכל הקווים האלה נוסעים, תחבורה ציבורית – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
– – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
כן, כן. אבל בכל הקווים שמניתי: רכבת הנגב, רכבת העמק, רכבת הגליל, שגם נמשיך אותה עד קריית שמונה – מאות אלפי אנשים בשנה. כבר אמרו שם: צפוף. בקרונות זה כבר לא בחינם. זאת אומרת, תזות מופרכות. אנחנו מאריכים את כביש 6 צפונה, באמצע עבודה; כביש 6 – הארכנו דרומה, ממשיכים להאריך אותו; עושים את האוטוסטרדה לערד, נטפל; עשינו תאורה בכביש דימונה, ויש תוכניות גם לשדרג את כביש דימונה; אנחנו עשינו סדרה שלמה של כבישים אדומים שהפכנו אותם לכבישים בטוחים.
כשאני שומע את הטיעון של אוהדי התחבורה הציבורית, שהם לא יותר אוהדים ממני אבל עשו פחות ממני, או נציגיהם עשו פחות ממני עד היום, אומרים: למה צריך לעשות כבישים? כבישים מביאים לפקקים. יש כבישים – קונים רכב; קונים רכב – יש פקקים. אז אני שואל אותם – ויש להם בעיה, כי אני זוכר בעל פה את הכול, אני יכול לשחזר לכם כל כביש שהוצאתי לדרך. למה אני זוכר? כי נאבקתי על כל דבר כזה. זה לא שבאו ועשו ולא ידעתי. על חוצה טייבה – בואו לא נספר לכם מה הבטיחו מקום המדינה. כן. ומה עכשיו קורה? זה הולך להתבצע, כי צריך אותו.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
מתי? מתי?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
הוא עוד שואל מתי. כשתסכימו לקרוא לזה על שמו בהחלטת סיעה אחת. אין סיכוי, זה בסדר.
אני שואל את אלה שבאים בביקורת: על איזה כביש הייתם מוותרים? הינה, חברת הכנסת סתיו שפיר – מעולם לא שמעתי ממנה טענות כאלה. אבל את מכירה את הארץ, נכון?
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
איזה טענות?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
טענות שלא צריך לסלול כבישים, כי זה מביא פקקים, ובמקום זה תעשה תחבורה ציבורית. אז אני אומר לעשות תחבורה ציבורית, אבל אני אומר לגבי הכבישים – את נוסעת לבית שמש לפעמים, נכון? את יודעת מה הכביש הזה, כביש 38 המשודרג, עשה לבית שמש? יש עובדת במשרד ראש הממשלה שמנשקת אותי כל פעם – אגב, היא אותי, זה לא ההפך, כן? אבל אתם לא יודעים איך היא מאושרת – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אדוני השר, אם שאלת, תן לענות.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אנשים יצאו לחופשי.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אבל אם שאלת, תן לענות.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
מה?
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תן לענות, אם שאלת. תלך פעם אחת לעשות מסלול של סטודנט שלומד במכללת תל חי – – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
לא, לא. אמרתי שעשו את זה בירושלים.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
במכללת תל חי. בתל חי. עזוב עכשיו – – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אני אגע בזה עוד פעם.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
סטודנט שלומד במכללת תל חי – – – תראה מחוץ למכללה את התור לטרמפים – – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
רק רציתי להעיר את הדיון. סתיו, רציתי להעיר את הדיון, זה בסדר.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אבל תישארי צמודה לסדר-היום. סדר-היום. כשאני שואל כל אחד כאן – ואת יודעת למה אני שואל את חברי הכנסת הערבים? כי הם מן בלאד, הם חיים שם. אני אגיד להם: איזה כביש אתם מבטלים? הם יגידו: מה אתה מבטל לי את הכביש שעשית לי לידי סוף-סוף? כל מי שבא מהפריפריה לא שואל שאלה כזאת, כי זה נתן לו חמצן, עורק חיים, תרתי משמע – עורק חיים חיבור למדינה ועורק חיים להצלת חיים בבטיחות בכביש שהוא פחות מסוכן.
אני שומע את הדברים האלה – מישהו מוכן לוותר על הכביש המוביל ממחלף גולני לעמיעד, לכיוון קריית שמונה, שחצבנו ועבדנו ועשינו? כל מי שגר שם – וכל מדינת ישראל מטיילת שם, מיליונים כל שנה. מישהו מוכן לוותר על עוקף קריות, שנותן לאנשים להגיע מהקריות ברבע שעה לחיפה במקום שעה וחצי? או כביש בית שמש, שב-20 דקות מגיעים לירושלים בשילוב עם כביש 1 החדש הזה במקום בשעה וחצי? כביש בטוח – היה כביש אדום עם תאונות חזית. מישהו מוכן לקחת על מצפונו לבטל את הכביש לערד, שלפני שנה ומשהו ונהרגו שמונה מתושבות היישובים הבדואיים שחזרו מתפילה בירושלים עקב התנאים של הכביש, שגבה שם עשרות קורבנות? כולם יודעים להטיף מוסר לקורבנות.
אבל באים ואומרים: תייתר את הכביש. איפה בעולם ראיתם שלא סוללים כבישים בטוחים ורחבים? תראו לי מודל כזה. איזה מין שטויות אלה? זה שלא עשו את זה קודם זו בושה. זה שאני נכנסתי ואמרו לי שלא צריך לעשות את זה זו בושה וחרפה. זה שהם טעו – אני שמח על זה.
איך אמרתי לפקידי האוצר בזמנו: "העונש" שלכם יהיה, במירכאות, שאתם תיקחו את הילדים שלכם ותיסעו איתם בכבישים וברכבות האלה שאתם אומרים שאסור לעשות אותם. עונש חיובי. אתם יודעים מה? קיבלתי מחלק מהם ביושר סמ"סים; קיבלתי: וואו, נסעתי ברכבת העמק – רכבת העמק, שבקושי עשינו מסילה אחת, כי הייתה על זה מלחמת עולם ולא רצו לעשות אותה ואמרו שאף לא ייסע בה.
אורלי לוי אבקסיס:
אמרו שזה לא כלכלי. שר האוצר לשעבר אמר שזה לא כלכלי.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
מה שטוב לי, שאני החלפתי הרבה שרי אוצר לדורותיהם וגם הרבה פקידים, באופן נדיר, גם לדורותיהם. אנחנו – זה לא פרסונלי, זה אישי, מה שנקרא.
אז הם בעצמם מודים. אחד אפילו אמר לי: מה, אני התנגדתי לדברים האלה? אמרתי לו: כן, עיכבת. נלחמנו. ברכבת העמק, באמצע העבודות רצו להפסיק אותן, אמרו: גמרת מבנה תחתון, 2 מיליארד, עכשיו עזוב את המבנה העליון. אמרתי: אז זה קובר מיליארדים באדמה. שיישאר קבור, עדיף מאשר שיפעל ואף אחד לא ייסע שם. לא לפני הרבה שנים.
אתם יודעים מה? בואו אני אגיד לכם עוד משהו: מעבר צה"ל לנגב. יחידות איכות, מודיעין, גורמים אחרים – אני לא מגלה כאן סודות שחלק מהעוצמה של ישראל זה האיכות המודיעינית. קיבלו החלטה – מאיר, אתה כבר גר שם, כן – העבירו כבר בסיס אחד, רוצים להעביר את המודיעין וכו'. היה, נדמה לי, דניאל בן סימון, לא בכובע שלו כח"כ אלא כסופר שמאוד אהבתי לקרוא חלק מהספרים שלו – – –
היו"ר אחמד טיבי:
הוא טייל בכל הארץ.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
כן. הוא כתב את "ארץ אחרת", משהו כזה.
מאיר כהן (יש עתיד):
על הדרום.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
פעם הוא כתב על הבחירות ב-1996: "היהודים ניצחו את הישראלים" – מעניין, עד היום התזה עוד – ואחרי זה הוא כתב "ארץ אחרת". שעה אחת, שעה מהמרכז – ארץ אחרת. לא בעיניי. לא בעיניי. איך מורידים את מי שגר במרכז לגור שעה נסיעה בכל זה? משימה קשה ביותר.
אני לא מדבר על החיילים והמשרתים, אני מדבר על דיון שמתקיים – ואני לא רוצה לדבר על חבריי לממשלה; בואו נאמר, דיון שמתקיים: מה פתאום, איך הם ירדו? איפה הסושי שיש ברעננה? אמרתי: כבר מזמן יש סושי גם בבאר שבע ובדימונה. זה עניין של תדמיות.
התשתיות האלה בתחום האזרחי – עזבו עכשיו את הצבא – שהממשלה עם בנימין נתניהו, שגיבה, ושאני הובלתי ועמדתי בחזית בתמיכה, והיו גם שרי אוצר מכל המפלגות, היה גם לפיד וכחלון ושטייניץ וכולם היו ברצף – אני הובלתי את זה מתוך אמונה בצורך לשנות את המדינה מבחינה כלכלית-חברתית ומבחינה בטיחותית. אנחנו מכירים את השמות ואת האנשים שנהרגו במקומות האלה, והתאונות שהיו במקומות האלה, ומה זה שלא הייתה תחבורה ציבורית ביישובים הדרוזיים והערביים והצ'רקסיים והבדואיים, איך שתגדירו אותם, עם כל המאפיינים.
אני רואה את השינוי. אני רואה מהפכה אדירה. אתם יודעים מי עוד רואה את זה? מי עוד רואה את זה? אזרחי המדינה. אזרחי המדינה. אני נמצא בראש משרד שהוא קשה מטבעו, משרד שאחראי לתחבורה – יש פקקים ויש תאונות ויש תחבורה ציבורית ויש דברים אחרים. אז למה אני שר פופולרי, באמת, בסקרים? לא שאנחנו מתלהבים – בכל סקר יוצא במקום הראשון מבחינה מקצועית; אגב, חוצה מפלגות. גם במגזר הערבי, אם תשאלו, תבודדו את הסוגיה המדינית, מבחינת עשייה מול היישובים, תמיד רוצים עוד, משום שהאזרחים רואים את מה שמתחולל כאן. ולא יעזור למי שמחפש מתוך אינטרס להצביע על נקודה לא נכונה – – –
קריאה:
– – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
לא. לא כאן. בכלל, כללית. כאן רק מחמאות, בסדר גמור.
אני אומר שזה לא יעזור כי האנשים, יהודים, לא יהודים, מבוגרים, צעירים – האזרחים בישראל הם חכמים. עובדה שהם גם מצביעים ליכוד, כן. אבל זה רק בבדיחה. הם חכמים. אגב, גם לזה יש סיבות שבראיית המצב המדיני הכללי, האפשרויות – כמו שהציבור רואה.
היו"ר אחמד טיבי:
אדוני השר, שאלה בתחום סמכותך. אני זוכר שחבר הכנסת סעדי ואני דיברנו איתך על אגרת הרישוי והעלויות לגבי הגבלה.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
בכביש 6?
היו"ר אחמד טיבי:
לא, לא. אגרת רישוי הרכב.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
זה משרד האוצר.
היו"ר אחמד טיבי:
ואתה אמרת שאתה לא מקבל מזה, אתה כמשרד – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
ממש לא.
היו"ר אחמד טיבי:
– – אף אגורה. גם לא הרשות למלחמה בתאונות דרכים.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אחמד, ביום שתהיה בקואליציה יום אחד ותכיר את עבודת הממשלה מבפנים, למרות שאתה מלווה אותה, תבין שהאידיאולוגיה של האוצר – הפקידים יותר חזקים מהשרים בעניין הזה – זה קיר חומת הברזל, מה שנקרא קיר בטון בין ההכנסות להוצאות. הם לא מוכנים שיהיה קשר בין ההכנסה שנובעת מפעילות משרד או הגופים שקשורים ובין התקציב של אותו משרד. יש חריגים. אגב, הם הסכימו עכשיו שהעיריות יקבלו סמכות אכיפה אלקטרונית בערים, בנת"צים, וההכנסה תלך אליהן, שתהיה להם מוטיבציה לעשות. אפילו המצלמות שמציב המשרד לביטחון פנים, באמצעות המשטרה, וגובות קנסות מאנשים – משרד האוצר לא מוכן לתת לו את הכסף הזה בתקציבו. לכן, אגרת הרישוי – משרד התחבורה הוא כלי, ובעצם משרד האוצר לוקח את הכסף. אני הבעתי, אגב, את עמדתי – למרות שאני מאוד מבין את האחריות שעל שרי אוצר, וזה מקור הכנסה – שצריך להוריד את גובה האגרה, מאחר שההכנסות מהרכב לסוגיו, מענף הרכב, הן עצומות, אז מה יותר טבעי מאשר להקל באופן ישיר על מי שמשלם אגרה עבור כל רכב?
היו"ר אחמד טיבי:
נכון.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
בסופו של דבר הצלחתי שבחלק מהסכום יקבלו זיכוי תמורת התקנת מערכות בטיחות מצילות חיים, בשלוש פעימות. זה דבר שיש לו משמעות, אבל אין קשר בין הדברים. אני צריך לעשות את הפעילות, להשיג תקציבים לתשתיות, לרכב, לכל הדברים האחרים, ואנחנו עושים. גם בתחום הכשרת הנהג – זו עוד רפורמה שכבר בתוך כמה חודשים החברות הזכייניות ממש עומדות להיבחר. הרפורמה בטסטים, 100 ומשהו בוחנים – הם משתדלים לעשות את תפקידם, לא יכולים לעמוד במשימה. כל מי שניגש לעשות מבחן מעשי לרישיון מחכה חודשים ארוכים. זה לא מצב סביר. זה גם פגיעה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
זה לא רק לחכות חודשים ארוכים, הוא גם משלם עוד אלפי שקלים בין מבחן למבחן, שזה הוצאות מטורפות.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
נכון. ומי שנכשל מחכה עוד כמה חודשים וכבר שוכח את מה שהוא עשה, צריך לקחת עוד שיעורים.
אורלי לוי אבקסיס:
זה אלפי שקלים.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
קבעתי מטרה שכל מי שיסיים את ההכשרה שלו ויקבל אישור שהוא בשל ומוכן, בתוך שלושה עד ארבעה ימים ייגש למבחן הראשון, ואם הוא לא עבר – בתוך 14 יום למבחן השני, ולפי זה נקבעו המכרזים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (ועדת המשנה לעניין בטיחות בעבודה בענף הבנין):
ממתי?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
הלכו לבתי דין לעבודה אזורי, ארצי, בג"ץ, שביתות – עברתי את הכול. עברתי. לא קל, זה נמשך זמן. עוד ועוד תלמידים – זה מחמיץ את התקופה שלהם. אבל עכשיו אנחנו אחרי זה. קיבלנו אישור חד-משמעי מכולם שזו פעולה נכונה.
אורלי לוי אבקסיס:
מתי זה קורה?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
בתוך חצי שנה, אני מקווה שפחות. המערכת עובדת. אגב, היא מערכת מדהימה, עם GPS, עם מצלמות בתא הנהג, עם 30 שאלות שהבוחן מסמן "עבר" או "לא עבר" על כל אחת מהשאלות, והוא לא קובע את התוצאה הסופית, עם שוויוניות. אתם יודעים שבצפון רק 14% עוברים מבחן בפעם ראשונה, לעומת 30%–40% במרכז? אנחנו רוצים אמות מידה דומות בכל מקום. הרי לא ייתכן שאנשים הם פחות מוכשרים בכל מיני מקומות.
לכן, בכל המכלול הזה אנחנו עושים את עבודתנו. המשרד לביטחון פנים מראה שיפור ניכר בתחום האכיפה. צריך להגיד לכם שבבין-עירוני, המשטרה, בתיאום עם הרשות לבטיחות, משטרת התנועה, סימנה כבישים בעייתיים והפעילה שם אכיפה מוגברת, והייתה ירידה של עשרות אחוזים במספר ההרוגים באותם הכבישים, במספר הנפגעים. וזה רק מראה את האפקטיביות של האכיפה לצד התשתיות, לצד בטיחות הרכב והכשרת הנהג.
ולסיום, אחרי כל הדברים האלה, אנחנו צועדים לקראת העתיד. הרכב החכם, הרכב האוטונומי, הרכב בלי נהג – בתוך פחות מחמש שנים נתחיל לראות כבר רכבים כאלה בכבישי ישראל. ישראל היא מעצמת ידע מובילה בעולם בתחום הזה, ואנחנו ממשלה שמגבה את התחום הזה, ואנחנו רוצים להיות בין המובילים בעולם, עם ארצות הברית ועוד כמה מדינות. הרכב החכם, לא רק שהוא ישנה את אורח החיים של כולם – הוא יאפשר לקבוע יעד של אפס הרוגים בתאונות דרכים. כי הרכב הזה, שהוא יהיה ממוחשב בנהיגה, והתקשורת בין הרכבים, והיכולת לאמוד דברים, יביאו למציאות שונה לחלוטין, של אפס הרוגים בתור יעד אמיתי. לפעמים יכול לקרות משהו גם לתחום המכונות והמוח הממוחשב, אבל אנחנו נהיה בעולם שונה לחלוטין. אבל עד המקום הזה ועד אז, אנחנו נמשיך לעשות את כל הדברים האלה במשרד, ברשות, עם המשרדים האחרים, וגם ביחד איתכם. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
מה אדוני מציע?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
ועדת הכלכלה.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
היה כאן דיון ממצה.
היו"ר אחמד טיבי:
ועדת הכלכלה? להסתפק בדברי השר? מה שאתה רוצה.
מאיר כהן (יש עתיד):
להסתפק.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אני חושב שלמצות. היה כאן דיון, ובלאו הכי בוועדות אחרות יש דיונים כשרוצים. זה לכבוד יום הבטיחות.
היו"ר אחמד טיבי:
הם רוצים ועדת כלכלה. אין לך התנגדות?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אין בעיה.
היו"ר אחמד טיבי:
אוקיי. דב חנין, דעה אחרת. תודה רבה, אדוני השר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה להביע הערכה, באמת, על הפעילות שנעשית בתחום התחבורה הציבורית, שאני מלווה אותה גם כאן בכנסת, ולהציב עוד אתגר לפתחך בתחום הזה. נעשתה רפורמה מאוד מבורכת וחשובה בתחום המחירים של התחבורה הציבורית, בהכנסת הרב-קו, במטרופולינים וסביב המטרופולינים, ואת הרפורמה הזאת צריך להרחיב גם לנתיבים הבין-עירוניים. כי אנחנו הרי לא רוצים להגיד לתושבי הנגב להגיע בזול רק לבאר שבע, או לתושבי הצפון להגיע בזול רק לנצרת או לעפולה; אנחנו רוצים להגיד לתושבי הנגב שהנגב מחובר גם למרכז, גם לתל אביב, גם לירושלים. לכן, צריך להרחיב את הרפורמה הזאת גם לנתיבים הבין-עירוניים. ואני מעלה את הסוגיה הזאת עכשיו, אדוני השר, כי אנחנו מתחילים את דיוני התקציב, וזה לדעתי השלב שבו צריך לשים את הנושא הזה שוב על השולחן ולדרוש מהאוצר את התקציב הזה. זה כסף קטן שעושה שינוי גדול.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – הוא בעד העברה לוועדה. מי שנגד – הוא בעד הסרה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון בוועדת הכלכלה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום הפג
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לציון יום הפג, הצעות לסדר-היום מס' 8132, 8136 ו-8140. אני אפתח בדברי היושב-ראש לציון יום הפג, 14 בנובמבר 2017.
חברי הכנסת, אנו מציינים היום את יום הפג הבין-לאומי במטרה להעלות למודעות של חברי הכנסת וכלל הציבור את מצבם של הפגים, התינוקות שנולדו לפני השבוע ה-37 להיריון. אנחנו מקפידים לציין את היום הזה בכל שנה, כיוון שלא מדובר בתופעה זניחה. כמעט 10% מכלל התינוקות נולדים פגים, כלומר אלפים רבים מאלה שנולדים בישראל בכל שנה.
אין כל ספק שהרפואה המודרנית היא אחד ההישגים הנעלים ביותר של רוח האדם. מה שהיה נראה דמיוני לפני 10 ו-20 שנה, היום הוא המציאות בכל בית חולים. כחלק מכך, הצוותים הרפואיים מצליחים כיום ליילד תינוקות במשקלים קטנים יותר ובשלבים מוקדמים יותר של ההיריון. אבל בניגוד לתינוקות רגילים, הפגים מתמודדים עם קשיים ייחודיים ודורשים טיפול מיוחד. מנשימת האוויר הראשונה הם נתונים במציאות רפואית מורכבת מאוד, עבורם ועבור המשפחות, מציאות שמצריכה זמן והשקעה רבה.
למרות התקדמות שנעשתה בנושא, למשל הארכת חופשת הלידה בשישה שבועות נוספים במקרה של אשפוז היילוד, יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור עד שנעמוד בסטנדרטים הרפואיים המקובלים במדינות המערב. לצערנו הרב, בישראל נרשמת תמותת פגים גבוהה יותר מאשר בארצות הברית או בגרמניה. גם יחידות הטיפול נמרץ ביילודים הקטנים מתקשות להתמודד עם העומס, וחסרים תקנים רבים. זוהי מציאות שחייבת להשתנות.
המדרש מלמד שבמהלך ההיריון מלאך מיוחד מלמד את התינוק את כל התורה כולה ואחר כך משכיח ממנו את הכול. אומנם לפגים יש קצת פחות זמן ללמוד, אבל כמו כל תינוק, הם עולם ומלואו. הם חמודים ואדומי לחיים, ועם קצת סיוע יוכלו לגדול ולהיות ילדים צוחקים, נערים שובבים ואנשים מבוגרים חולמים ומגשימים. העוללים הקטנים האלה לא יכולים להשמיע את קולם. היום אנחנו נעשה זאת במקומם; הם, לא פחות מאף אחד אחר, העתיד של כולנו. תודה רבה.
תפתח את הדיון חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. תפדלי.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. השר ליצמן, לרגע חששתי שלא תגיע, ואני שמחה שבאת.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
הוא היה בחוץ.
אורלי לוי אבקסיס:
ברור לי. אני משתפת אותך בתחושותיי הפנימיות.
חבריי חברי הכנסת, אדוני שר התחבורה, ד"ר מולי צנגן, יושב-ראש איגוד הניאונטולוגים, רומי שחורי, יושבת-ראש ארגון לה"ב – למען הפגים בישראל, אני רוצה לומר שזאת כבר השנה השישית שאני מובילה בכנסת את יום הפג, ומשנה לשנה יש לנו יותר ויותר הישגים, אדוני השר; משנה לשנה אנחנו יכולים להצביע על מה שתיקַנו. אבל משנה לשנה אנחנו מסתכלים גם על מה שנשאר לנו לתקן. אז אני אנסה, בקטנה – בואו נתחיל עם הדברים הטובים; קודם כול, מה השגנו.
אז אני רק אזכיר. אדוני היושב-ראש אמר שהארכנו את חופשת הלידה. זה לא היה קל להאריך את חופשת הלידה בתשלום, כולל כל ההפרשות הסוציאליות. עבדתי על זה מאוד קשה. אני שמחה לומר שהן משרד הבריאות והן משרד האוצר בסופו של דבר, יחד עם הביטוח הלאומי, הבינו את הרציונל שעומד מאחורי הדברים, כי אותן אימהות לפגים שנולדו בטרם זמן נאלצות לבלות לא מעט ימים בפגייה, וכשהיו מגיעות הביתה, או כשהילד היה משתחרר הביתה – אופס, חופשת הלידה נגמרת. מה עושים? מה שקרה הוא שיותר מדי נשים ויתרו על מקום העבודה שלהן ולא חזרו לשוק התעסוקה, והיה פה איבוד של כספים בצורה מאוד לא חכמה. אבל את זה כבר תיקנו, אז עד 20 שבועות יש פה חופשה בתשלום עם תנאים סוציאליים. אני חושבת שזאת החופשה היחידה בתשלום שהעבירה הכנסת. זה באמת הישג אדיר.
הצלחנו לצבוע – באופן חלקי, אומנם – את הכספים שמגיעים לפגיות, הכספים שמגיעים בעבור כל לידת פג זעיר שהביטוח הלאומי היה מעביר לבתי החולים. לצערנו הרב, מנהלי בתי החולים היו משחקים בזה כמו בג'גלינג – איפה שהם רוצים ומתי שהם רוצים. אני בכוונה אקח מקרה קיצון: אפשר היה לקחת את הכספים שהועברו בעבור הטיפול בפגים זעירים ליחסי ציבור לבתי החולים, או לתשלום החשמל, או הארנונה, או הניקיון – whatever. הצלחנו, יחד עם משרד הבריאות בראשותך, עוד בהיותו של רוני גמזו מנכ"ל משרד הבריאות, לעשות חשיבה מחוץ לקופסה. ד"ר צנגן, זה לא היה פשוט. התחלנו לחשוב מה אנחנו עושים כדי ליצור איזשהו מנגנון שיתמרץ את מנהלי בתי החולים להשקיע בפגיות כדי שזה יהיה כדאי להם. דרך אגב, לא עשינו את זה בכספים חדשים; עשינו את זה בצורה מאוד יצירתית לגבי הכספים שהם בטייס האוטומטי. ואז קבעו סטנדרטים שכל פגייה ופגייה צריכה לעמוד בהם, מהם המדדים, וביניהם גם כוח אדם, גם זיהומים, גם תשתיות. וראו זה פלא – בתי החולים בפריפריה פתאום מככבים ופתאום מקבלים תקציבים, מה שמוכיח שאם היינו עושים קצת קודם את הדבר הזה אולי היינו מצילים עוד חיים. אבל הדברים אפשריים כשיש מספיק תקציבים.
הצלחנו להגדיל את מספר תקני האחיות עבור מיטות טיפול נמרץ לפגיות, אבל עדיין חסרות לנו יותר מדי אחיות. הצלחנו להוציא חוזר מנכ"ל, כי גילינו שבקהילה, הפגים האלה לא מטופלים. זאת אומרת, הם יוצאים יחסית באופן סביר מתוך הפגיות, מגיעים הביתה, לקהילה, אבל מחכים חודשים כדי לראות רופא ילדים, פיזיותרפיסט, תזונאית – מה פספסתי, מרפאה בעיסוק? באמת, דברים שהם נורא נורא חשובים להתפתחות הפג והליווי שלו, ואתם יודעים מה? אפילו סרגל מדידה של הגים לא היה; השתמשו באותו סרגל של התינוקות הרגילים, כאילו כולם נולדו באותו זמן, וכולם בסדר. אז גם זה השתנה – יצא חוזר מנכ"ל.
אדוני השר, חוזר המנכ"ל הזה, לצערנו הרב, לא מיושם. עמותת לה"ב עשתה גם מחקר, בדקה עם ההורים שהגיעו הביתה כמה זמן לקח להם. עכשיו, כל עיכוב כזה בטיפול בקהילה בעצם מביא לעיכוב בהתפתחות הילד, וחלילה וחס – לאי-גילוי מוקדם של כל מיני סממנים שיכולים להעיד על לקויות שעלולות להתפתח בעתיד וללוות את הילד הזה. זאת גם יכולה להיות טרגדיה אישית מאוד גדולה לאותו ילד שיסחב לקויות כל החיים שלו ויצטרך להתמודד איתן, אבל זה חלם כלכלי למדינה, כי על כל נכות כזאת המדינה תשלם הון תופעות לאורך כל החיים של הילד, לא רק בתקופת היותו תינוק.
אני חייבת לומר שבאמת, בעזרתך, השר, ובעזרת אחרים, הצלחנו להוסיף תורי כוננויות לפגים עבור רופאים; הצלחנו להגדיר את מקצוע הניאונטולוגיה כמקצוע במצוקה. תבינו, היו לנו בערך 28 רופאים ניאונטולוגים שעמדו לצאת לפנסיה – וגם ככה היה מחסור – וגילינו שבצינור יש רק שני מתמחים. אז הגדרנו את זה כמקצוע במצוקה, והופ – הצלחנו לגייס עוד רופאים. האם זה מספיק? לא. חסרים עוד כ-100 רופאים ייעודיים.
אחת הבעיות הגדולות ביותר אצל הרופאים הניאונטולוגים היא קודם כול שהם לא יכולים לעשות השלמת הכנסה בכל מיני קליניקות פרטיות. זאת לא רפואה פלסטית; זה לא הרדמה; אלה לא מקצועות שאתה יכול לפתוח בהם קליניקות פרטיות. אף אחד גם לא מצפה לדבר כזה, בואו נודה. אז צריך לתמרץ רופאים שיגיעו לפגיות האלה, כי זאת עבודה לא קלה של 24/7, אין כיפור, אין שבת, אין חגים, וזה לא פשוט. אבל היינו צריכים לקחת בחשבון דבר נוסף – מה קורה עם אותם ילדים שהאכלה שלהם בתחליף חלב יכול להיגרם ל-NEC – נמק במעיים, נמק שיכול להביא לסכנת חיים.
דיברנו לא פעם, והצעת החוק שלי – אני רואה אותך, אדוני היושב-ראש, אני כבר אסיים – –
היו"ר אחמד טיבי:
אני מביט בהערצה על השעון.
אורלי לוי אבקסיס:
אתה מביט, ואני מבינה את המבטים שלך.
הצלחנו סוף-סוף להביא בשורה גם היום, בפעם השישית שאנחנו מציינים את יום הפג בכנסת ישראל, ואותה יוזמה שיזמתי כבר לפני שתי כנסות להקמת בנק חלב אם בישראל – שאנחנו הרבה זמן בפיגור בזה ביחס לעולם – היום התקבלה הבשורה. אומנם דחיתם אותי בוועדת שרים לחקיקה בעוד כמה חודשים בנושא של בנק חלב אם בחקיקה, למרות שגם במד"א חושבים שזה עדיף בחקיקה, אבל היום קיבלנו בשורה ענקית, אדוני היושב-ראש: בתחילת אפריל השנה אנחנו נקבל את בנק חלב האם הראשון, ואולי גם נרים את הכוסית הראשונה לאותו מהלך ומסע שיצאנו אליו.
עדיין חסרים רופאים, עדיין חסרות אחיות, אבל הצלחנו להוריד את הזיהומים בחצי, ב-50%, ועדיין אנחנו כמעט פי שלושה בזיהומים בפגיות משאר העולם. עוד עבודה רבה לפנינו, אבל בואו לא נזלזל במה שהשגנו. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. מעניין מי מחברי הכנסת נולד פג. כל אחד – שידמיין לעצמו.
חברת הכנסת זנדברג, בבקשה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, המחקרים מעידים שרבים מהפגים מגיעים לטופ של הטופ של הטופ.
היו"ר אחמד טיבי:
בהחלט כן. בהחלט כן. אמרתי את זה בדבריי, בדברי היושב-ראש בהתחלה.
מאיר כהן (יש עתיד):
כן, אדוני הפג.
היו"ר אחמד טיבי:
זאת ההוכחה. איילת, לא שמעת את חבר הכנסת כהן, סגן היושב-ראש?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מה הוא אמר?
מאיר כהן (יש עתיד):
כן, אדוני הפג.
היו"ר אחמד טיבי:
שוב, לא הבנתם. היא אמרה: הטופ של הטופ, אז הוא אמר: כן, אדוני הפג.
זה מזכיר לך את הבדיחה שהייתה – את השנינה שהייתה בוועדת הכלכלה הבוקר.
תמר זנדברג (מרצ):
השנינה, כמובן. כל דבר מזכיר לי משהו שקשור אליך, אדוני היושב-ראש.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בשביל זה היה שווה לך לבוא היום.
מוסי רז (מרצ):
בדיחה?
היו"ר אחמד טיבי:
מוסי, אל תתערב, היא אמרה כל דבר. בבקשה, תוספת דקה על שנינות וחברות.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה. האמת שאני כארבע וחצי שנים, עוד מעט אולי חמש שנים, בכנסת, ונאמתי הרבה נאומים, אבל הנאום הזה מרגש אותי במיוחד. לא אני כתבתי אותו. אני מקריאה אותו בשמה של טלי, היועצת הפרלמנטרית שלי, שנמצאת כאן ביציע, שילדה לפני כתשעה חודשים פגה ושמה רות. ומכאן אני מצטטת את טלי.
כבר ארבע שנים שאני עובדת בכנסת, וכל שנה הכנסת מציינת את יום הפג. עד כה זה היה חיצוני בשבילי – נושא חשוב שיש להעלות אליו מודעות – אבל היום הוא קשור אלי באופן אישי. היום אני אימא לפגה, אימא שעברה לידה מוקדמת ותקופה קשה בפגייה.
אי שם באיזה ערב בשבוע ה-25 עוד כתבתי הסתייגויות להצעת חוק שעמדה לעלות בבוקר למוחרת בוועדת הפנים, עד שהתחלתי לחוש כאבים שהלכו והתגברו. מהמיון זה היה די מהיר לחדר הלידה, ואחרי כמה ימים – זהו, הפכתי לאימא לתינוקת שנולדה בשבוע ה-26 במשקל 823 גרם. הרופאים מייד הסבירו את הסיכונים, נתנו מידע ונתונים, אבל אני בכלל לא הבנתי שאני לא בהיריון יותר. מי בכלל ידע שאפשר ללדת בשבועות כאלה ולהציל את התינוק? הרי לפני שנייה ישבתי בבית ועשיתי את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב – להיות יועצת פרלמנטרית – וכעת נדרש ממני לתפקד, לדאוג לתינוקת שנולדה לפני הזמן ודרך ארוכה לפניה.
וכך, בן לילה הפגייה הפכה לחיים שלי. פגייה היא מקום מורכב. הפציינטים של האחיות והרופאות הם הפגים, אבל מצד שני קיימים גם ההורים, ובתוך הטווח הזה זכיתי לקבל לא רק את הטיפול הרפואי הטוב ביותר שיכולתי לקבל אלא גם את התמיכה, ההכוונה והעזרה מצד הצוות המדהים של הפגייה באיכילוב, ולא נותר לי אלא לשלוח להם תודה גדולה וחיבוק חם. הם עושים עבודה מדהימה.
אבל כמובן שככל שעבר הזמן גם למדתי את הבעיות וכמה אנחנו רחוקים מלהתקרב אפילו קצת לסטנדרט ראוי של פגיות כמו בארצות הברית, אוסטרליה ואירופה. בעוד במדינות האלה אחות אחת מטפלת בפג אחד בכל רגע נתון, בישראל הן מטפלות בשלושה, ארבעה ואף יותר; חלקן בפגים במצב קשה הנמצאים בטיפול נמרץ וזקוקים להשגחה צמודה. האחיות באיכילוב מוכשרות ומדהימות, אבל העומס שמוטל עליהן הוא עצום ולא מוצדק. ההורים מתמודדים עם עומס נפשי גדול כתוצאה מלידת הפג ומשהייה לא פשוטה בפגייה. לא ניכר כי קיים סיוע נפשי כלשהו להורים בתקופת השהייה בפגייה.
אחרי השחרור ההורים נאלצים להיאבק על תורים במכונים להתפתחות הילד. כשהתלוננתי במכון להתפתחות הילד שבו רות מטופלת שלא קובעים לי תור, קיבלתי את התשובה האבסורדית: מה לעשות? יש לנו עומס, כי היום להורים יש יותר מודעות. וכך, הורים שלא פונים ומציקים באופן יומיומי לא זוכים לקבל את הטיפול הרפואי הראוי לתינוקם.
בנוסף, גידול של פג כרוך באובדן של ימי עבודה בגלל הצורך בבדיקות ובליווי התפתחותי צמוד. הורים רבים מקבלים המלצה שלא לשלוח את הפגים בשנה הראשונה לגן, והם נאלצים לשלם סכומים גבוהים על מנת להחזיק מטפלת. כל אלה מעלים צורך דחוף בתמיכה וסיוע כלכלי, לפחות בשנה הראשונה. ולבסוף – חופשת הלידה. החוק מעניק היום הארכה לעד כ-20 שבועות, וזה המקום להודות לאורלי לוי על העבודה ועל שהובילה את הנושא הזה, ובכלל על היום הזה – אורלי, מכולנו, גם מטלי וגם ממני ומכולם, ולעמותת לה"ב, שציינת – אבל עדיין ישנן אימהות שהתינוק שלהן שוהה יותר מ-20 שבועות, ולרוב אלה דווקא המקרים הקשים והמסובכים ואלה האימהות שהכי זקוקות לכך.
לבסוף, אבקש להודות שוב לעמותת לה"ב, שיזמה את היום הזה, לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ולצוות הפגייה המדהים של איכילוב בניהולו של פרופ' מנדל והאחות הראשית אתי טרבלסי. עד כאן הדברים של טלי.
אני רוצה להוסיף מילה ממני לטלי המדהימה, למתיאס, למשפחה המורחבת שלך, להורים ולכל התומכים שמסביב, וכמובן לרות, שהיא היום תינוקת מדהימה בת תשעה חודשים, בריאה ונפלאה ונהדרת וצחקנית, שאנחנו כל היום רואים תמונות שלה, ואין לי ספק שהיא תהיה יותר מוצלחת מהמוצלחים שבמוצלחים ומהטופ שבטופ. הייתה לה התחלת חיים לא פשוטה, אבל טלי, בזכותך ובזכות מתיאס אני בטוחה שהיא תקבל את הטוב ביותר. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, חברת הכנסת זנדברג. נאום חמוד ומרגש. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, את התאומים שלי – בעצם רגע, סליחה, אני מתחילה מההתחלה. חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני רוצה לומר לך תודה מקרב לב, כי זה לא טריוויאלי לתת קול לפגים. טלי, איפה את? באמת אני מאחלת לך שיהיו לכם המון המון המון נחת ושמחה. אני יכולה לשתף עם חבריי וחברותיי, שאני ילדתי בגיל מבוגר את התאומים שלי, ואני זוכרת את עצמי בשבועות המתקדמים של ההיריון בחרדה רק מדבר אחד: שהם לא ייוולדו בלידה מוקדמת. הלכתי ודרשתי זריקות להבשלת ריאות, אבל ידעתי מה צריך לבקש, ולא כל הנשים יודעות מה צריך לבקש, והצלחתי להשלים כמעט את כל מהלך ההיריון.
אני חושבת שאם יש דבר שהוא מאוד מאוד מרגש בבתי חולים – וטלי, אני לא רואה, אבל אני בטוחה שאת מחייכת – זה הקנגורו, נכון? ומי שהולך לבתי חולים ולמחלקות, אדוני השר, ורואה את האימהות – ואת האבות, אגב – שממשיכים בעצם את ההיריון של הקטנטנים האלה מחוץ לרחם, מבין איזה דבר מדהים עושים בפגיות האלה. ואנחנו יודעים גם שהמציאות היא שהיום גיל הלידה בישראל מאוד מאוד עלה, וכתוצאה מכך גם הסיכוי ללידת פגים עולה, ומצד שני אנחנו עדיין רוצים שלאנשים תהיה אפשרות, גם למי שיולד בגיל מבוגר, ללדת, כי אני מרגישה שאני זכיתי במתנה מאוד מאוד גדולה – בשלושת הילדים שלי – ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו דואגים להם ואיך אנחנו מטפלים בהם.
אנחנו יודעים שהחוויה האישית של כל אחת מהאימהות ומההורים שחוו פגייה – מי שלא חווה פגייה לא יבין זאת לעולם; במיוחד כשתאומים נולדים פגים, והרבה פעמים תאום אחד כבר מצליח לצאת הבית ותאום אחד עדיין נשאר בפגייה. אי-אפשר להאמין. וכשאתה שומע מרופאי פגים – למשל ד"ר ציפי שטראוס בתל השומר, כשאתה שומע את הסיפורים שלה, איך בכוח מחזיקים באמת תינוקות שנולדו בשבוע 23–24, זה ממש דבר מדהים. והאימהות – אני כל הזמן אומרת אימהות, אבל אני באמת באמת מכל הלב מתכוונת להורים, כי אני באמת חושבת שזאת החוויה של כל ההורים – כל הזמן הם הולכים הביתה, רואים את ההורים האחרים יוצאים מהבית עם החבילה הקטנטנה הזאת, המתנה הגדולה הזאת, והם עדיין לא יכולים לצאת מבית החולים.
ואז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה: האם הפגים בישראל מטופלים בצורה הטובה ביותר? ומה אנחנו יכולים לעשות יותר כדי שהפגיות אצלנו יהיו חזקות? בגלל שאנחנו מבינים שהמציאות היא שיש בישראל הרבה מאוד ילדים שהם תוצר של הפריות מבחנה, והרבה מאוד ילדים שנולדים לאימהות בגיל יותר מבוגר, וזה מחייב אותנו להתכנסות סביב העניין הזה, כמו שהזדקנות האוכלוסייה מהצד השני מחייבת אותנו להתארגנות בכל מה שקשור בגריאטריה.
אנחנו יודעים שלפחות אחד מכל עשרה יילודים שנולדים בישראל מטופל במחלקות לטיפול נמרץ ביילוד, ולפי הנתונים של משרד הבריאות, ב-2016 נולדו 2,500 פגים שהמשקל שלהם הוא פחות מ-1,750 גרם, כלומר קילו ו-750 גרם. אנחנו יודעים שיש גם מחסור גדול מאוד באינקובטורים, בכל הציוד המכני שנדרש לתינוק כזה, שעדיין צריך להיות בעצם ברחם, שעכשיו הוא האינקובטור שלו. ולעומת זאת, לפי הנתונים של האיגוד לניאונטולוגיה – ובאמת, אני מאוד מעריכה את העבודה שאתם עושים – יש בישראל רופא אחד על כל 16,000 תינוקות, שאמור לתת מענה לצורכי היילודים, בלידות בסיכון וגם הפגים, ואנחנו יודעים שהמומחים בפגים ממשיכים ללוות את הילדים גם אחרי כן, כלומר אנחנו זקוקים לרופאי פגים. ואנחנו יודעים שלצערנו, המערכת לא מצליחה להתמודד עם מספר הפגים הזה, ונתוני התמותה בישראל הם מהגבוהים בעולם, ואנחנו יודעים שזה מאוד קשה, כי מערכת הבריאות הציבורית בישראל היא מערכת בריאות טובה.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הנתונים שיש לפניי הם על עלייה, אבל אני שמחה לשמוע, אדוני השר, אם ב-2017 הם ירדו. אני מאוד מאוד שמחה לשמוע את זה, ואתה יודע שאני תמיד מברכת על בשורות טובות בדברים האלה.
אבל אנחנו יודעים שהמאבק של הפגים, באמת, כמו שחברת הכנסת לוי אבקסיס ציינה – המאבק ממשיך אחרי זה גם במכונים להתפתחות הילד, שממילא אנחנו יודעים שיש בהם מורכבות, ולכן אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים.
אגב, אדוני השר, באמת, הינה, פה המקום לציין שממש לאחרונה התווספו 121 תקנים של אחיות בפגיות, ובעצם כל אחות מטפלת עכשיו בשני פגים ולא בארבעה-חמישה פגים כפי שהיה עד עכשיו. כמו שאמרתי קודם לאדוני הפג, אז אני יכולה – – –
היו"ר אחמד טיבי:
שאנשים לא יבינו בטעות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לאדוני הפג. באמת צריך להגיד שהמחקרים מעידים שלמרות הלידות המוקדמות בשבועות הקשים האלה – ובאמת, ראיתי לא אחת פגים בשבוע 24, 25 – הפגים האלה מוכיחים שכוח הרצון שלהם – וזה מדהים לחשוב על יילוד בתור באמת כבר תינוק שיש לו כוח רצון, בן אדם שכבר יש לו כוח רצון – אבל כוח הרצון שלהם לשרוד, לחיות ולהיות כל מה שלא חשבו שהם יוכלו להיות כשהם רק נולדו הוא מדהים ומרגש.
תודה רבה לכם על היום הזה, תודה רבה לחברת הכנסת לוי אבקסיס, ובהצלחה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. מכובדי הנעלה שר הבריאות יעקב ליצמן.
אגב, מגיעה מילה טובה לשר ליצמן, שר הבריאות. היום בוועדת הכספים – חבר הכנסת נחמן שי, עד שאני אומר מילה טובה על שר בממשלת ישראל אתה מפריע לי.
מגיעה מילה טובה לשר הבריאות יעקב ליצמן. היום בישיבת ועדת הכספים הוא הודיע על טיפול מיידי, שהוא הורה לתת טיפול מידי לילדים חולי SMA – ניוון שרירים type 1. אני חושב שזה צעד מצוין וגדול בניסיון לפתור את הבעיה. אני בטוח שבשם כולנו מגיעה לשר מילה טובה. ברכות. תודה, אדוני השר.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
תודה, אדוני היושב-ראש, על המחמאות, ותודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – תודה על היוזמה ועל הדאגה, שנים רבות, ליום הפג, ועל הפעילות בכלל. ראינו את החוקים. בחלק משרד הבריאות שותף, חלק שייכים למשרדים אחרים, אבל בהחלט הדאגה שלך לפגים בפגיות זה דבר גדול. אני שמח שיש התקדמות גדולה מאוד, לפי הסטטיסטיקה שיש לנו.
משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בטיפול בפגים ובקידומן של היחידות לטיפול ביילוד בפגיות. מתוך ראייה זו נושא הפגיות הוגדר כאחת מתוכניות הדגל של המשרד. הוסדרו הנהלים והסטנדרטים המקצועיים והוקצו משאבים ייעודיים.
המשרד מפעיל בפגיות מודל תמרוץ ייעודי, אשר מודד תשומות ותוצאות על פי הסטנדרט המומלץ בתחומי כוח האדם, התשתיות והאיכות, וציוני המודל קובעים את דירוג הפגייה, השיפור שבוצע, ומכך – את הקצאת הכסף הניתנת. 29 הפגיות הנבדקות חולקו השנה לשלושה בתים על פי מספר הלידות: מרכזי-העל, הבינוניים והקטנים. בכל בתי שתי הפגיות המצטיינות מקבלות בונוס כפול, כל הפגיות שהציון שלהם הוא מעל לחציון בבית מקבלות מענק וחצי, והפגיות אשר נמצאות מתחת לחציון אולם ממוצע השיפור שלהן הוא מעל שיעור הממוצע בבית יקבלו מענק אחד. מודל זה מבטיח שבתי החולים יבחרו להשקיע משאבים בשיפור מתמיד בפגיות. המודל דינמי ומתעדכן מדי שנה על פי ממצאי הבקרות, הצרכים והתובנות העולים במסגרות הבקרות ובייעוצה של ועדת מומחים הכוללת כמה מנהלי מחלקות ואחיות ניאונטולוגיות.
משרד הבריאות מפעיל את תוכנית תמרוץ הפגיות זו השנה הרביעית, ולהלן תוצאות הפעלתו: 1. שיפור במספר המיטות בפגיות – מתחילת פעולת המודל נוספו בפגיות 110 מיטות חדשות, מחציתן מיטות טיפול נמרץ. זה הרבה ביחס למיטות בכלל במשרד הבריאות; 2. שיפור בכוח אדם בפגיות – מתחילת הפעלת המודל נוספו במערך הפגיות בבתי החולים 293 אחיות חדשות, 121 אחיות בעלות קורס-על בסיסי בטיפול נמרץ ביילוד ו-49 רופאים. בנוסף, הוגדלו באופן משמעותי מספר תקני מקצועות הבריאות הייעודיים – 63 תקנים; 3. שיפור בתוצאי האיכות – ירידה בשיעור אלח זיהומי דם נרכש ב-70% משנת 2014 עד 2017. זו הירידה שאמרתי.
4. שיפור בתשתיות הפגיות – מתחילת המודל נבנו ארבע פגיות חדשות, ועוד שש פגיות בתהליכי תכנון ובנייה. נוספו 20 חדרי הנקה, 16 חדרי הורים, 17 מטבחי חלב, 13 חדרי תרופות ו-11 חדרי בידוד בכל הפגיות במדינה; 5. שיפור בהצטיידות הפגיות – השנה לראשונה חולק מענק הצטיידות ייעודי לכל מחלקות הפגיות בארץ בסך 800,000 שקל לכל פגייה על מנת שכלל הציוד ההכרחי לכל פגייה, כפי שהמליץ משרד הבריאות, יהיה בכל הפגיות במדינה.
בכל שנה מאז הפעלת המודל יש עלייה בציון הממוצע בבקרות הפגיות, וזאת אף שבכל שנה אנו מעלים את הסטנדרט. מתחילת הפעלת התוכנית יש שיפור של 52 נקודות בציון הממוצע של הפגיות – עלייה של כ-30% בממוצע בכל שנה. אנו נמשיך ונפעל כך לשם המשך השיפור. בנושא הפריפריה המודל הראה שפגיות קטנות ופריפריאליות יכולות לבצע שיפור משמעותי וליהנות מתמרוץ המוגדל. לא זו בלבד אלא שגם בבתי חולים שנמצאים בפריפריה החברתית כמו במזרח ירושלים הצלחנו לקדם שיפור משמעותי.
אנו נמשיך – משרד הבריאות – אני אמשיך לפעול עם הצוותים המקצועיים להמשיך את התהליך המבורך של שיפור הטיפול בפגים, הן בפגיות והן בקהילה במדינת ישראל.
אני חושב שלאור הדוח הזה יש לנו מה – אסור להתגאות, כי מידת הגאווה זה לא יפה, אבל בהחלט יש לנו נתונים מדהימים, ואנחנו מוכיחים כל שנה את שיפור המערכת. זה לבד סיבה לציין את יום הפג – שמשנה לשנה אנחנו נתחייב לשפר בשנה הבאה עוד יותר. אני מודה לך, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
אורלי לוי אבקסיס:
– – – כבר יהיה – – –
שר הבריאות יעקב ליצמן:
כן. אני זהיר. התשובה: כן, אבל זהיר.
היו"ר אחמד טיבי:
מה אתה מציע, מכובדי הנעלה?
שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני אשמח מאוד אם יעשו דיון אצל אורלי – איפה היא? יש לך ועדה? לא יודע.
היו"ר אחמד טיבי:
לא. בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
שר הבריאות יעקב ליצמן:
נעשה דיון.
היו"ר אחמד טיבי:
נעשה דיון. תודה רבה.
הצבעה – מי שבעד הוא בעד העברה לוועדת העבודה והבריאות; מי שנגד הוא בעד הסרה. נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
חברת הכנסת פדידה, את יכולה להצביע. מה שעושה לך איציק שמולי – אוקיי.
קריאה:
לא רק לה. לא רק לה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אז לפרוטוקול. לפרוטוקול. אפשר, כבוד היושב-ראש?
היו"ר אחמד טיבי:
אפשר לפרוטוקול. זה הפעם השנייה היום, איציק.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
זה בסדר. כולנו יהודים, זה בסדר.
היו"ר אחמד טיבי:
אני לא בטוח במה שאתה אומר. יש יהודים ויש מי ששכחו איך להיות יהודים.
קריאה:
חיכיתי, אדוני היושב-ראש, איך תנצל לרעה את המעמד שלך.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. הוחלט להעביר לוועדת העבודה. עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8) (הרחבת ההגדרה "נזקק" וסיוע במיצוי זכויות), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/740); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים להצעת חוק שירותי הסעד של חברי הכנסת יואל חסון, מאיר כהן ואלי אלאלוף. יציג את החוק חברי ומכובדי חבר הכנסת אלאלוף.
אלי אלאלוף (כולנו):
מכובדי, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
בבקשה, אדוני.
אלי אלאלוף (כולנו):
ד"ר אחמד טיבי, חבריי חברי הכנסת, קודם כול גילוי נאות: אני דוד של שתי פגיות נהדרות, מהממוצע הגבוה, כמו שאומרים. זה נפלא להצליח להציל את הילדים האלה. יש לי גם הזכות להיות מעורב בהקמת הפגייה בסורוקה, לכן – מרגש לדון בזה. בראבו על כל העשייה הנפלאה.
בדוח העוני, בין הממצאים שבדקנו, התברר שחלק גדול מהאנשים העניים הם אלה שלא יודעים למצות את הזכויות שמגיעות להם. זו אחת הסיבות הקשות להידרדרות לעוני. יש זכויות, כמו מהביטוח הלאומי, שבכל שנה בסעיפים מסוימים מחזירים כסף לאוצר כי אנשים לא יודעים שמגיעות להם זכויות מסוימות. יש גם זכויות שיותר קשה להשיג – בדיור – ואנשים לא הולכים לחפש אותן; יש גם זכויות הכי פשוטות, ביום-יום, בתחום החינוך, הבריאות, כפי שאמרתי, ובוודאי ברווחה – אפילו שירותים בתוך הרווחה: יש זכויות, ואנשים לא יודעים עליהן.
אחד הדברים המזעזעים – וחבל ששר הרווחה לא מוצא לנכון להיות בדיון הזה, אם בכלל – אני רוצה להגיד שזה די מוזר. כשאנחנו הבאנו הצעה – ואני באמת מברך את החברים שלי, במיוחד נתחיל במאיר כהן, שבזכותו הדוח הזה קיים – ביקשנו למצות ולהביא לאישור כחוק את אחת ההמלצות, של הקמת מרכזים למיצוי זכויות. ההתנגדות הגיעה – ניחוש אחד – ממשרד הרווחה. כי הנושא הזה לא מטופל, לא היה מטופל במה שנקרא, לפי החוק, לשכות סעד. אמרו לנו – ופה אני חייב לציין שלא בצורה הכי נעימה – את ההתנגדות של העובדים הסוציאליים, שאמרו: רגע, רגע, זה לא תפקידנו. העוני זה לא תפקיד של לשכות סעד. לכן, אם אתם רוצים להקים מרכזים למיצוי זכויות שיהיו בתוך לשכות סעד, אז תשנו את ההגדרה של "נזקק". מי יותר "נזקק" מאיש עני, משפחה ענייה? מי שיש לו משברים משפחתיים יותר זקוק, יותר נזקק?
אז נדרשנו לשנות הגדרת "נזקק" כדי שלשכות הרווחה ולשכות הסעד, אז, לפי ההגדרה שלהן, יוכלו לטפל באנשים האלה. יותר מזה, אנחנו גילינו בעבודת הוועדה שבעצם אף עובד סוציאלי בארץ, עד להגשת הדוח של הוועדה לשר מאיר כהן – אף אחד לא קיבל הכשרה בהתאם.
איציק שמולי היקר, אני רוצה את תשומת ליבך פה.
אתם יודעים שאף עובד סוציאלי עד לפני שנתיים לא קיבל בהכשרתו כעובד סוציאלי, באף בית ספר לעבודה סוציאלית, הכשרה להתמודדות עם העוני? היו בוועדה, אם אתם זוכרים, חמישה חברים שהיו ראשי בתי ספר לעבודה סוציאליות – מירושלים, מחיפה, מבר-אילן, מבאר שבע. כולם הודו שאין קורס בהתמודדות עם העוני. אז איך אתם רוצים שאנשים יצאו מהעוני? אין להם זכויות, הם לא יודעים למצות את הזכויות שלהם, אין מי שידריך אותם. מה, רק אלוהים יעזור לנו לצאת מהעוני?
לכן, כשבאנו עם ההצעה הזאת, חברי הכנסת, לבקש הקמה של מרכזים למיצוי זכויות, נדרשנו לשתי הגדרות חדשות: ביקשנו מאיתנו – וזה בחוק הזה – לא לקרוא לזה יותר "לשכות סעד", אלא בסוף קראנו לזה "לשכות רווחה". חשוב. 2. שלנזקקות תהיה הגדרה מיוחדת, שכוללת גם את ההתמודדות עם העוני.
אז חברים, אנחנו בהצעת החוק הזאת מתקנים, אבל אנחנו מתקנים טכנית. צריך יהיה להכשיר את העובדים הסוציאליים ולכוון את לשכות הרווחה להתמודד עם הבעיה האמיתית שנקראת "עוני"; כי עוני – לא לשכוח: לא פרמטר אחד מביא לעוני. זה נכון שיש פרמטר כלכלי, רמת ההכנסה, אבל בעיניי הוא פחות חשוב. יוצאים מהעוני רק בזכות החינוך; נופלים לעוני ברוב המקרים בגלל בעיות דיור, ותבינו את זה: דיור מדרדר לעוני, במצב הנוכחי של דיור ציבורי מצומצם מאוד. נמצאים בעוני בגלל אי-טיפול של לשכות הרווחה; נמצאים בעוני גם בגלל מחלות. ולכן מי שרוצה להתמודד עם העוני חייב לראות את זה בראייה כוללת ולפעול ביחד בכל התחומים כדי שהמושג "לצאת מהעוני" יהיה מושג אפשרי – והוא אפשרי. אתם תראו שהסטטיסטיקה הקרובה – אני לא מעז לפרסם אותה, שגם מהביטוח הלאומי תִקדַם בדיקה – יותר מדי חיובית בעיניי, ואני מקווה שהם צודקים.
אני רוצה להגיד שכפי שאמרתי לכם, יהיה שינוי מ"לשכות הסעד" ל"מחלקה לשירותים חברתיים". זה שינוי מהותי, מפני שאז יתחילו העובדים הסוציאליים, לפי הנחיות ברורות של המשרד ושל הרשויות שלהם, להתמודד עם הנושא הזה. דבר שני – שיתמודדו עם מיצוי הזכויות של האזרחים העניים. מיצוי זכויות זה לא שיחה חד-פעמית. כדי להתמודד עם הביורוקרטיה האיומה, שחונקת כל אחד עם הפעולות, כל אחד מאיתנו כאזרח, ובמיוחד בקרב אוכלוסיות חלשות – אם לא נדע להתמודד, לעזור למשפחות העניות בהתמודדות עם הביורוקרטיה, הן לא יצליחו להשיג את הזכויות שלהן.
דבר שני, כפי שאמרתי, אנחנו חייבים בלשכות שירותי הרווחה החדשות להתמודד עם נזקקות שכוללת את המושג "עוני". אני אומר את זה בציניות, אבל אתם לא מבינים כמה בכעס אני אומר את זה. מה עשו לשכות הרווחה כשאתם יושבים בדיונים? אני יודע שאומרים עליי שאני לא אוהב עובדים סוציאליים. לא נכון. זה הצבא היחיד שיכול להתמודד ולהילחם בעוני, אבל עם סמכויות ועם הכלים הנדרשים. לקחו להם את כל הכלים. אז מה – הם הפכו לבייביסיטר; לפגוש משפחה במצוקה מטורפת, ואין להם כלים. אפילו התקציב הגמיש הנדרש, שהיום ניתן על ידי קרן הידידות בסכום של 30–40 מיליון שקל, הולך להיסגר בעוד כמה חודשים; בעוד חודש וחצי. ואז, אין לעובדים הסוציאליים הכלים להתמודד עם המצוקות. אומרים שצריך לעבור את כל הוועדות, את כל הקריטריונים, את כל הביטוח הלאומי, ובסוף, אתם יודעים איך יוצאים משם מתוסכלים.
אני אמרתי שהעובדים הסוציאליים חייבים להיות מודעים לזכות של המשפחה, של האזרח, בתחומים של רווחה, בריאות, חינוך, תעסוקה ודיור. אין יותר בייביסיטר בלשכות הרווחה. חייבים לעשות מהפך אדיר בכספים הקיימים. אני שונא בזבזנות. אני חושב שיש מספיק משאבים, ולא ליפול בפח שאמרו לי שיצא שהצעת החוק שלנו עולה 4.5 מיליארד שקל. בדיחה. בדיחה. זה היה כדי לקבור את החוק. הצלחנו לשכנע, ואני ביקשתי בפיילוט רק סכום של 10 מיליון שקל, והשאר – מתוך תקציבים קיימים.
היו"ר אחמד טיבי:
אלי, אלי, לסיים.
אלי אלאלוף (כולנו):
כן. לכן, אני מבקש מכם, חבריי – 1. להודות לחברים שלי שהיו שותפים להצעה הזאת; 2. להודות לצוות המקצועי, כולל אלה של משרד העבודה והרווחה, שהשקיעו זמן רב כדי להשתכנע ולשכנע, לצוות המשפטי, וגם לצוות של משרד האוצר, שראה בזה מהלך נכון בהתמודדות. אני מזכיר שדוח העוני הפך לדוח ממשלה, והוא חלק אינטגרלי מההסכם הקואליציוני. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא; חבר הכנסת מאיר כהן, אחד מיוזמי החוק. חמס דקאייק.
מאיר כהן (יש עתיד):
חמס דקאייק, אייווא, שוכרן. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אלי, אני חושב שהשם שלך התנוסס על דוח שהונח על שולחנה של הממשלה. בעיניי – והיום אני מבין כמה ההחלטה שלי – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – – לשר הרווחה והשירותים החברתיים. אתה מוביל את החוק הזה.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – כמה שאז, ההחלטה הזאת – באמת, בסופה הונח על שולחנה של הממשלה – בעיניי, אני חושב שגם בעיניך, דב, ושאר חברי הכנסת יסכימו – אחד המסמכים החברתיים החשובים ביותר: הדוח לצמצום ממדי העוני, דוח אלאלוף. עד אז זה לא קרה. אני זוכר, חבר הכנסת חנין, אני זוכר את הדיון הראשון, אלי, יחד עם – הדיון הראשון של הוועדה, כשהקמנו את הוועדה, שמענו בפליאה כולנו את דבריה של נציגת הביטוח הלאומי – בשבילנו זה היה הלם – על כך ש-2 מיליארד שקלים מדי שנה מיועדים למשפחות עניות, והכסף לא מנוצל. היינו בהלם. אתה זוכר, אליהו? לא הבנו. אמרנו: תחזרי על המספר. היו כאלה שאמרו 3 מיליארד, אבל אנחנו הלכנו עם אלה שאמרו 2 מיליארד, וזה נשמע איום ונורא, נתון שהיכה אותנו בתדהמה וסלל את ההחלטה – אחת החשובות ביותר – שאין ברירה אלא להקים מרכזי מיצוי זכויות.
החוק, מבחינתי, היום אינו מושלם, אבל הוא התחלה של משהו מאוד חיובי. אגב, ההצעה שהגשתי דיברה על הקמה של 70 מרכזים לזכויות, שיהיו מרכזים שכשמישהו שייכנס לאותו מרכז הוא יקבל את כל זכויותיו בכל משרדי הממשלה, לא רק ברווחה – בדיור, בחינוך, וכו' וכו'. אבל זה בסדר גמור, כמו שאמרתי; זאת התחלה של משהו מצוין. אין לי שום ספק שככל שהאנשים האלה יקבלו את הכסף שמגיע להם – כמו שאמרת, אלי, עם 2 מיליארד שקלים, כסף קיים – אם יהיה מיצוי נכון, זאת תוספת משמעותית, ובאמת, עם כסף שקיים בתוך המערכת – לפני שפקידי האוצר וכל מיני אנשים ישפכו מים קרים מעל ראשינו ויגידו: תשמע, אם אין עוד תקציב אי-אפשר לעשות את זה.
תחשבו ש-2 מיליארד השקלים האלה, חבריא, לא מגיעים לאנשים שמגיע להם, לא מגיעים לאותם האנשים שאני ואתה מכירים – וחלק מאיתנו מכירים – שפשוט לא יודעים שזה מגיע להם. והם מגיעים לאותם עובדים סוציאליים – שאגב, אני משוכנע שכולנו מכבדים ומעריכים אותם, ובכל זאת, שלא נשים את הבעיה הזאת כאבן ריחיים על הכתפיים שלהם. לא משנה איזו נשמה גדולה יש לעובדים הסוציאליים, אם לא מציידים אותם, אם לא מציידים באמצעים לצמצום פערים ואם לא נותנים להם גב חזק מאוד וגיבוי, הם לא יוכלו לעשות שום דבר. לא צריך להביא את שאלת העוני לפתחם של העובדים הסוציאליים. הם כלי שיכול לעשות עבודה מצוינת, אבל זה תלוי בנו.
אין לי שום ספק שהמשאבים האלה, ברגע שהם יעברו הם ייצרו מוביליות ממצוקה לעצמאות, אבל מעל הכול – הכי חשוב לדעת שזה הכסף שלהם. אותה גברת מדימונה שלא קיבלה עד היום, ואותו אדון מקריית שמונה, ואותו אדון מטייבה, ומרהט – זה כסף שלהם, ובגלל שהם לא ידעו את הזכויות שלהם הם לא הלכו לקחת אותו. ולצערי הגדול, המוסדות העלימו בקריצת עין את המציאות הזאת; אמרו: טוב שהם לא באו. לא יודעים – אנחנו נחזיר את זה לאוצר.
אני זוכר שביקרתי ב-OECD – וסיפרתי לך את זה, אלי – הדבר הראשון שאמרו לי ב-OECD, שאלו: האם יש מרכזי מיצוי זכויות אצלכם? אמרתי: לא. ואני זוכר שהיינו המדינה היחידה ב-OECD ששר הרווחה לא היה יכול להגיד שיש מרכזי זכויות. ולכן, אני מודה לך על שהגשת את הצעת החוק, ויואל חסון הגיש הצעת חוק, ואני הגשתי הצעת חוק.
אני מבקש ממך, אליהו: זה הדבר החשוב ביותר. תדאג שהצעת החוק הזאת לא תיתקע; תדאג שהצעת החוק הזאת תצא לפועל. אתה צודק, זה לא 4 מיליארד ולא 3 מיליארד ולא 2 מיליארד; זה רצון טוב, זה מיצוי של הכספים שנמצאים בתוך המערכת, ואם אנחנו נתחיל לעשות את זה אנחנו יכולים בהחלט להתחיל לברך ולראות את הפירות של דוח אלאלוף.
אני רוצה שתדעו, ידידיי הנותרים שנותרו כאן ביום שלישי הזה – כנראה הכנסת החליטה שהיא עובדת רק יומיים בשבוע ולא שלושה ימים, ואני שמח שנשארו כאן כמה מחבריי – אבל אני זוכר איזו ספקנות הייתה עם דוח אלאלוף. כל כך הרבה אנשים – ואנשים פה לא יודעים את זה, אלי – כמה אנשים אמרו לנו: תעזבו אתכם מהדוח הזה. למה אתם צריכים דוח? כי כל הזמן ישאלו אתכם מה הספקתם מהדוח ומה לא. היום אנחנו רואים באמת שזה אחד המסמכים החשובים ביותר. תודה רבה. ואלי, אני מבקש ממך שוב: זה בידיך. ככל שיקומו מתנגדים שינסו לתקוע מקלות בגלגלים, היה אתה זה שמוביל. בידך הדבר. ובעזרת השם, אנחנו נוכל לבשר שכן יוקמו מרכזים למיצוי זכויות, כן נחליף את הטרמינולוגיה, וכן לאט-לאט ניתן גב לאותם עובדים סוציאליים שהם החיילים בחזית. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; יעל גרמן – לא נמצאת; סעיד אלחרומי – לא נמצא; אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; מיכאל מלכיאלי – לא נמצא. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – נמצא, תפדל.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אלי, הרשימה המשותפת פה עם נוכחות של 40% מחברי הכנסת, אז זה מה שיש פה. אני אתחיל בחוק. אני חבר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הייתי בדיון, ואני תומך בחוק. החוק הזה הוא כלי טוב לעזור ולנסות לטפל, או לעזור לעניים, כי עד היום הם טיפלו לא בעוני של האנשים – הם טיפלו בעניים, והטיפול שלהם היה גרוע. הכלי הזה לא בא לתת רווחה אלא לבוא לאנשים ולתת להם את האפשרות לקבל את ההדרכה ולדעת מהן הזכויות שלהם, מה הם יכולים לעשות כדי לצאת ממעגל העוני, או לפחות לשפר את המצב, אפילו אם הם נשארים במעגל העוני – אבל להרגיש קצת יותר טוב.
ראיתי את ההתנגדות של הרווחה. בכנות, זה לא עניין של תקציב. אני יכול להבין אותם. במה להבין אותם? אנחנו יודעים שיש מחסור גדול בעובדים סוציאליים; אנחנו מכירים את העומס הגדול על אותם עובדים סוציאליים ואת מספר התיקים שבהם הם מטפלים. גם בדוח העוני, כבוד יושב-ראש הוועדה, אתה התייחסת לזה, כי חלק מהבעיה זה העומס על אותם עובדים סוציאליים. אבל באוכלוסייה הערבית זה כפליים. למה? קודם כול, יש מחסור גדול מאוד בעובדים סוציאליים בלשכות הרווחה ביישובים הערביים, ויש לפעמים מקומות שיש אפילו תקנים לקבל עובדים סוציאליים והרשות לא יכולה לקבל, כי יש את המצ'ינג – התשלום של 25% של הרשות שהיא לא יכולה להרשות לעצמה, כי אין לה. יישוב שמקבל מענק איזון – מענק איזון זה אומר שהמדינה מוסיפה לך סכום מסוים כדי שתוכל לנשום, כדי שתוכל לחיות על הלחם, ולא מעבר לזה, לכן, אתה לא מוצא גם את התקציב הזה לשלם את המצ'ינג. לכן אני חושב שאנחנו צריכים להגיע פעם למצב כזה. אני פונה אליך: אולי ניזום ביחד חוק שבעניין המצ'ינג – לבוא לפי הדירוג הסוציו-אקונומי של הרשות. רשות שהיא מ-4 ומטה, מ-3 ומטה – לא משנה, נגיע לסיכום מסוים – תהיה פטורה ממצ'ינג, כי שם העוני. אתה רוצה לטפל בעוני בזה שאתה לא יכול לתת את השירות? לכן, יש פרויקטים שאנחנו מפסידים בגלל שיש עובדים ויש פעולות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, כי אנחנו, את החלק שלנו, אין לנו.
העומס הזה שלהם גם בחלקו עושה לנו בעיות של אלימות, ואתן דוגמה. חלק מהעבודה של העובדים הסוציאליים הוא להכין תסקירים לבתי משפט. יש מקרי גירושין או תהליך גירושין בין בעל ואישה, ויש לנו את הבעיה של הילדים. אתה צריך תסקיר לבית המשפט או לבית הדין השרעי על הסדרי ראייה של הילדים ועל המשמורת שלהם. לפעמים זה נמשך יותר שנה – אני מסיים – עד שאתה מקבל את התסקיר. המצב הזה שאם הבעל מחזיק בילד, אז הוא לא מרשה לאישה לראות אותו, וזה גם הפוך במקרים אחרים, זה גורם הרבה לאלימות, ולפעמים גם לאלימות – שהיא לא מוצדקת בשום פנים ואופן – נגד העובדים הסוציאליים. ראינו מקרים כאלה.
לכן, בוא ניעזר בנושא הזה – לפתור את המצ'ינג – ואולי נוכל לעזור גם לנזקקים. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא. חבר הכנסת שמולי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
איך לקחת – – –
היו"ר אחמד טיבי:
הפרד ומשול. (אומר בערבית: דיבורים נשארים דיבורים.)
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, קודם כול, אני כמובן מברך על החוק, אדוני יושב-ראש ועדת הרווחה. זה עוד נדבך ועוד נדבך ועוד נדבך של העבודה המצוינת שאתה מחולל, ממש חוצב בסלע, מאז הקמת הוועדה למאבק בעוני. באמת אני חושב שההימצאות שלך כאן, בכנסת, מממשת הלכה למעשה את המחויבות הגדולה מאוד שלך להתמודד בצורה רצינית עם האתגר האדיר הזה, שבעצם רובץ לפתחה של מדינת ישראל כולה.
אני רוצה לדבר על דבר אחר שהיה פה היום בכנסת. אתה, היושב-ראש, הזכרת את זה, ובהחלט מגיעות לשר הבריאות ברכות – –
היו"ר אחמד טיבי:
נכון.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – על ההחלטה החשובה מאוד שהתקבלה היום לממן לילדי ה-SMA, ילדים שחולים במחלת ניוון שרירים נדירה ונמצאים בסכנת חיים. מי שמכיר, בעצם, במחלה הזאת הילדים מאבדים תפקודים בצורה ממש מפחידה, תפקוד אחר תפקוד, עד שזה, למרבה הצער, מגיע לנשימה, ומתים בגיל מאוד מאוד צעיר. לפני כחצי שנה נמצאה תרופת פלא, שמה שהיא עושה הוא שהיא לא רק עוצרת את הנסיגה של התפקודים – היא גם מסוגלת, באופן מוכח, להחזיר את התפקודים לילדים, תפקודים שאבדו, ולכן היא כל כך חשובה. במשך חודשים ארוכים אנחנו נאבקים עבור אותם הילדים, עבור הזכות שלהם לחיים. היום השר ליצמן הגיע לוועדת הכספים, ובאמת בבשורה יוצאת דופן בישר לילדים בשורה שהיא חשובה מאוד: כל ילד שהוא ב-type A, כלומר שהוא ברמת סיכון מיידית, באמת תינתן לו התרופה במסגרת טיפולי חמלה.
אני מאוד מאוד מברך על זה, אבל צריך להגיד שזו גם אליה וקוץ בה, מכיוון שאנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש, שדיוני הסל עדיין נמשכים. המתווה והפתרון שהציג היום שר הבריאות זה פתרון ביניים, ולמעשה, ההחלטה המרכזית תתקבל על ידי ועדת הסל. טוב שפוליטיקאים לא מתערבים ולא מחליטים בתוך הדיונים של ועדת הסל, אבל אנחנו באמת מסתכלים על הדיונים של הוועדה בדריכות ומקווים מאוד שתיפול שם ההחלטה הנכונה, וש-80 ילדים יזכו לקבל את התרופה, ובאמת תינתן להם הזכות להיוולד מחדש.
אני רק הזהרתי היום בוועדה, ואני גם אומר את זה מכאן: אוי ואבוי לנו אם תצא מתוך הוועדה, בסופו של דבר, החלטה שיוצרת איזושהי מציאות של משפט שלמה, שחלק מהילדים, ברמת חומרה מסוימת, מקבלים תרופה וחלק אחר לא מקבלים תרופה. גם אין שום היגיון לתת לילדים שהם עכשיו ב-type B, כלומר עדיין לא הגיעו לרמה החמורה ביותר, להגיע לשם ואז לתת להם את התרופה. אין בזה שום היגיון.
דבר אחרון – אדוני היושב-ראש, אני מזכיר לכל הבית הזה: למרות השמחה הנקודתית והלא-קטנה שהייתה היום, היום יש היום בקופת המדינה עודפים של 20 מיליארד שקל. פחות מאחוז מהכסף הזה יכול להציל את החיים של 80 ילדים. 12 ילדי דושן כבר נותרו בחוץ, ואני לא יודע איך אנחנו מסוגלים להסתכל להם בעיניים בפעם הבאה שהם באים לכנסת. אבל לפחות ב-SMA בואו לא נלך לפתרון דיפרנציאלי. אני מאוד מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שתתקבל ההחלטה הנכונה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אני מסכים איתך. חברת הכנסת עליזה לביא – מיש מווג'ודה. דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי, ידידיי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק חשוב. החוק הזה הוא חוק חשוב, ראשית, כי הוא מרחיב את הגדרת הנזקקים. גם מי שסובל ממחסור כלכלי יכול להיחשב לנזקק ולזכאי על פי החוק הזה.
הדבר השני, והוא חשוב לא פחות, זה המנגנון שמסייע למצות זכויות. מנגנון כזה הוא חיוני. כל כך הרבה אנשים שזכאים לזכויות לא יודעים שיש להם זכויות, ואם אנחנו לא נייצר מנגנון שמאפשר לאנשים למצות את הזכויות שלהם, הזכויות שלהם יישארו כתובות עלי ספר בלבד. לכן החוק הזה כל כך חשוב, ואני גאה להיות אחד היוזמים של החוק הזה. אני מקווה שאנחנו נביא אותו לקריאה שנייה ושלישית במהירות.
עמיתיי חברי הכנסת, מיהו נזקק? מיהם הנזקקים? לכל אחד מהם יש שם. אני רוצה לספר לכם את סיפורו האמיתי של פנחס – פנייה שהגיעה אלי בימים האחרונים – קשיש שנתקל בסירוב לגמלת סיעוד מביטוח לאומי. פנחס הוא ניצול שואה. הוא אחד מילדי מנגלה. הוא עבר את התופת, עלה לארץ, שיקם את עצמו, היה בצבא, והיום הוא מתגורר בהוסטל של משרד השיכון; אדם מבוגר מאוד, ערירי, עבר לא מעט ניתוחים ונשאר במצב סיעודי. כאשר הוא פנה, בעזרת עובדת סוציאלית, בבקשה לסיוע מהביטוח הלאומי, הוא נתקל, כמו רבים נוספים במצבו, במערכת אטומה ונוקשה. הוא לא התלבש כנראה בדיוק על הכללים. למרות מצבו הקשה של פנחס הוחלט לדחות את בקשתו לסיוע בגמלת סיעוד. כשהוא ביקש לערער על כך הוא הוזמן לוועדת ערר, אבל הוא לא יכול להגיע אליה פיזית בגלל נכותו.
הסיפור של פנחס הוא רק דוגמה אחת; זה קשיש אחד שכרגע סיפרתי את סיפורו, אבל זה סיפור מייצג של אלפים של מקרים אחרים. הטרגדיה של פנחס, אדם ערירי, מצביעה על הרבה אנשים קשישים, מבוגרים, סיעודיים, שהותרנו אותם לבד. אלה הקולות הדוממים שכל כך קל שלא לשמוע אותם, אלה שפילסו בחייהם את הדרך ואנחנו הותרנו אותם בשוליה.
עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לקריאתו של חבר הכנסת איציק שמולי. בקופת המדינה יש 20 מיליארד שקלים. לפני שמקבלים את ההחלטה המופקרת והשערורייתית לחלק את הכסף הזה כמתנות לעשירים, לתת אותו כהקלה במס החברות, צמצום של מס החברות מעבר לכל הצמצומים שכבר נעשו במס החברות – לפתור בכסף הזה בעיות חברתיות. וכשאנחנו מדברים על בעיות חברתיות, אחת הבעיות הקשות ביותר היא הבעיה של הקשישים, הבעיה של האנשים שצריכים לקבל טיפול סיעודי. הבעיה הזאת מוחרפת עוד יותר כאשר הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים עומדים להסתיים השנה. ואנשים הולכים להישאר בלי כלום – 850,000 בני אדם שחשבו שהם מבוטחים יישארו תלויים באוויר. אם המדינה לא תיכנס לתמונה במהירות, אם לא יוחלט במהירות להפוך את הביטוח הסיעודי לחלק מסל הבריאות הממלכתי, אנחנו כולנו במשבר קשה. אומרת נגידת בנק ישראל: אנחנו בפני קטסטרופה. כן, אנחנו בפני קטסטרופה. הקטסטרופה הזאת מאוד מאוד קרובה. אם לא נעשה מעשה עכשיו אנחנו נרגיש את כל הכאב שלה. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אמיר אוחנה; יהודה גליק; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
לא ביקשתי.
היו"ר אחמד טיבי:
לא ביקשת.
היו"ר אחמד טיבי:
אצלי היא לא מחוקה. עאידה אף פעם לא מחוקה, מה זה?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני לא נמחקת אף פעם. אותי לא מוחקים.
היו"ר אחמד טיבי:
תמר זנדברג; עמר בר-לב; מוסי רז?
מוסי רז (מרצ):
מוותר.
היו"ר אחמד טיבי:
מיכל רוזין; מיקי לוי; יוסף ג'בארין; איתן ברושי; אחמד טיבי – לא יכול; נחמן שי?
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני פה.
היו"ר אחמד טיבי:
לאה פדידה?
לאה פדידה (המחנה הציוני):
מוותרת.
היו"ר אחמד טיבי:
מוותרת.
מאיר כהן (יש עתיד):
נחמן רוצה.
היו"ר אחמד טיבי:
נחמן שי לא מוותר. תגיד, מה, נדבקת מדב חנין, מה?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אף פעם.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני יודע שאנחנו בנעילה וכולם רוצים כבר לצאת, אבל אני רוצה בכל זאת לומר קודם כול מילה אחת לשבחך, אדוני יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף, שנחרץ ונחוש להוציא לפועל את הכדור שהוא בעט. אדוני מתמצא קצת בכדורגל, נכון? אז אלי אלאלוף בעט את הקרן ורץ לנגוח אותו. כך קרה במקרה שלו. הוא עשה את עבודת הוועדה החשובה שלו, אבל למזלו ולמזלנו הוא הגיע לכנסת, ואז הוא גם יכול היה להוציא אותה אל הפועל – בחלקה, לא את כולה. אילו הוא היה נעלם בתוך דפי הדוח שלו אז חבל מאוד, אבל העבודה הזאת הייתה גם היא נמחקת מההיסטוריה, וטוב שהוא יכול להוציא כמה וכמה מהדברים לפעול – לא את כולם. אני מאוד מקווה ששר האוצר יפתח את הקופה ויעמוד לרשותו.
אני רוצה לומר משהו: העוני הוא האויב הכי גדול לחברה הישראלית. הכי גדול. אני, לא פעם, לא רק בשיחות בבית, בעצמנו, אלא גם בחוץ, כשאנחנו נפגשים עם נציגים, אורחים וכן הלאה, כשאני מציג להם את נתוני העוני של מדינת ישראל הם נבהלים. כשאתה אומר להם ש-18.6%, לפי הדוח האחרון של הביטוח הלאומי, מן המשפחות בישראל הן עניות, הם לא מאמינים; ששיעור העוני בישראל הוא 19.4%, הם לא מאמינים; ש-5.7%, כמעט 6%, של משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים, עובדים, יוצאים כל בוקר ומשקיעים בעבודה שמונה-תשע שעות, הם עניים. ובישראל של היום 64% מהאנשים יוצאים לעבודה – שזה הישג בלתי רגיל – אבל הם מוצאים את עצמם בסוף היום נזקקים, מתחת לקו העוני, שלא לדבר על זה ששיעור המשפחות העניות מקרב המשפחות שאיש לא עובד בהן, כמובן, נמצא בסימן עלייה.
העוני מאיים על החוסן החברתי שלנו; העוני מאיים על הערכים הבסיסיים של החברה הישראלית ושלנו כיהודים, שאמורים לקיים את הכלל "כל ישראל ערבים זה לזה". זאת האחריות שנופלת עלינו, לחשוב שיש הרבה שאין להם ויש מעט שיש להם הרבה ואיך אנחנו מחברים ומגשרים אותם כדי שב-8.5 מיליון שחיים פה – זו מדינה קטנה – תהיה מידה של שוויון. לא כולם יהיו שווים לכולם בסופו של דבר – זה בלתי אפשרי – אבל להקטין את העוני, אני חושב שזו המחויבות של כולנו. ועל כן, אני שמח על כל חוק וכל צעד שהכנסת עושה, ושהוועדה שלך עושה, אלי. הוא חשוב לנו, הוא חשוב לך אישית, גם בגלל שהיית כל כך מעורב, אבל הוא חשוב לכל אחד ולכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, ועל כך אני מודה לך. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. נאוה בוקר; ג'מאל זחאלקה; עיסאווי פריג'; קסניה סבטלובה; מיכל בירן; איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת.
אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, הצבעה בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון מס' 8) (הרחבת ההגדרה "נזקק" וסיוע במיצוי זכויות), התשע"ח–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את הצעת החוק להמשך דיון לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ו בחשוון התשע"ח, 15 בנובמבר 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:07.