דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה רע"ה הישיבה המאתיים-ושבעים-וחמש של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ו בחשוון התשע"ח (15 בנובמבר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 399. שלטי הדרה בבית שמש 7 עליזה לביא (יש עתיד): 7 סגן שר הפנים משולם נהרי: 7 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 8 403. כוונה לפוצץ בניינים מאוכלסים 11 אילן גילאון (מרצ): 11 סגן שר הפנים משולם נהרי: 11 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 13 מוסי רז (מרצ): 13 שאילתות ותשובות 14 1024. ועדה קרואה בתל מונד 14 יעל גרמן (יש עתיד): 14 סגן שר הפנים משולם נהרי: 14 401. מערת המכפלה אינה נגישה לנכים 18 יעקב מרגי (ש"ס): 18 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 18 דב חנין (הרשימה המשותפת): 21 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 22 400. הסדרת מעמד עמ"י (עובדים מקומיים ישראלים) ותנאי העסקתם 28 יואל חסון (המחנה הציוני): 28 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 29 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 31 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 31 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 33 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 33 חילופי גברי בוועדות הכנסת 34 איילת נחמיאס ורבין (בשם ועדת הכנסת): 34 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (צדק חלוקתי בכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל), התשע"ז–2017 34 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 35 סגן שר הפנים משולם נהרי: 36 ברכת יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט השבדי 40 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 40 הצעת חוק הקרן לסיוע למפעלים במצוקה (הטלת אחריות כלכלית על בעלים ומנהלים והעברה לשליטת העובדים), התשע"ו–2016 41 דב חנין (הרשימה המשותפת): 41 הצעת חוק להצלת ירושלים כעיר בירה יהודית ודמוקרטית, התשע"ז–2017 45 יואל חסון (המחנה הציוני): 45 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 50 יואל חסון (המחנה הציוני): 60 הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 66 מאיר כהן (יש עתיד): 66 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשע"ז–2017 70 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 70 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 71 מאיר כהן (יש עתיד): 75 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 76 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון – התאמות נדרשות לעניין הגדרת מחלה), התשע"ז–2017 85 איציק שמולי (המחנה הציוני): 85 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – קליטה בטלפון נייד בכל חלקי הארץ), התשע"ז–2017 88 נחמן שי (המחנה הציוני): 88 שר התקשורת איוב קרא: 91 נחמן שי (המחנה הציוני): 96 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה למתנדבות בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית), התשע"ז–2017 98 עליזה לביא (יש עתיד): 99 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 108 הצעת חוק העונשין (תיקון – חשיפה מרצון של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית), התשע"ז–2017 109 אורלי לוי אבקסיס: 109 הצעת חוק העונשין (תיקון – זכויות נפגע עבירה לפרסום שמו וזהותו), התשע"ז–2017 114 עליזה לביא (יש עתיד): 114 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 116 אורלי לוי אבקסיס: 118 עליזה לביא (יש עתיד): 121 הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשע"ה–2015 133 עליזה לביא (יש עתיד): 133 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 137 דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): 138 יעל גרמן (יש עתיד): 146 רויטל סויד (המחנה הציוני): 147 חיים ילין (יש עתיד): 148 עפר שלח (יש עתיד): 150 תמר זנדברג (מרצ): 151 דב חנין (הרשימה המשותפת): 153 מיקי לוי (יש עתיד): 156 עליזה לביא (יש עתיד): 158 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 160 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 162 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 163 מיכל רוזין (מרצ): 165 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 166 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 167 איציק שמולי (המחנה הציוני): 169 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 170 מוסי רז (מרצ): 178 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 179 איתן כבל (המחנה הציוני): 181 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 183 אלעזר שטרן (יש עתיד): 188 יואל חסון (המחנה הציוני): 190 אילן גילאון (מרצ): 194 איתן ברושי (המחנה הציוני): 197 נחמן שי (המחנה הציוני): 198 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 207 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 209 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 212 סאלח סעד (המחנה הציוני): 213 לאה פדידה (המחנה הציוני): 213 עיסאווי פריג' (מרצ): 215 נורית קורן (הליכוד): 217 אורן אסף חזן (הליכוד): 219 רועי פולקמן (כולנו): 225 דוד אמסלם (הליכוד): 226 דוד ביטן (הליכוד): 234 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 240 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 241 הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 15), התשע"ח–2017 241 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 241 הצעות לסדר-היום 244 תאגידי המים – חלקם מנוהלים ברשלנות עד כדי הפקרות 244 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 244 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 246 אכרם חסון (כולנו): 248 אורן אסף חזן (הליכוד): 249 הפגיעה בחולי כליות עקב מעצר יושב-ראש ארגון מתנת חיים 250 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 250 שר הבריאות יעקב ליצמן: 252 אורן אסף חזן (הליכוד): 253 אורי מקלב (יהדות התורה): 253 הצעות לסדר-היום 255 ישראל עומדת בפני קטסטרופה בתחום הטיפול הסיעודי 255 דב חנין (הרשימה המשותפת): 255 טלי פלוסקוב (כולנו): 258 איציק שמולי (המחנה הציוני): 259 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 260 אורי מקלב (יהדות התורה): 262 שר הבריאות יעקב ליצמן: 264 הצעות לסדר-היום 269 דוח הלמ"ס חושף: הוצאה ציבורית זעומה על בריאות בישראל 269 יעל גרמן (יש עתיד): 269 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 271 שר הבריאות יעקב ליצמן: 272 הצעה לסדר-היום 273 פיטורי רכז הביטחון בקיבוץ נירים בשל אישור לתפילה במקלט הציבורי בהיעדר בית כנסת 273 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 273 חיים ילין (יש עתיד): 275 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ו בחשוון תשע"ח, 15 בנובמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. נפתח בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר הפנים, חבר הכנסת משולם נהרי, לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 399, מאת חברת הכנסת עליזה לביא. הנושא: שלטי הדרה בבית שמש. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 399. שלטי הדרה בבית שמש עליזה לביא (יש עתיד): תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, השבוע נתלה בבית שמש שלט נוסף שקורא להפרדה בין נשים לגברים במדרכות, חרף פסיקה ברורה של בית המשפט העליון, ואף שהואשמה בביזיון בית המשפט, העירייה מאפשרת לפורעים לפעול באין מפריע. אני מבקשת לשאול אותך, אדוני סגן השר: כיצד אתם, במשרד הפנים, מתערבים כדי למנוע את מפגעי ההדרה החוזרים והנשנים ואת השנאה ברחובות, שמאיימת להרוס את מרקם החיים בעיר? תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא הבנתי למה השאלה מופנית למשרד הפנים, הרי הנושא בסמכותה של עיריית בית שמש – סמכות העירייה. לרשות העירייה עומדים גורמי אכיפה שאפשר להפעיל, והכתובת היא לא משרד הפנים. ובכל זאת, מתוך סקרנות, פנינו לעירייה ושאלנו: הכצעקתה? ומהעירייה נאמר לנו – קודם כול, מדובר באיזושהי מובלעת, זה לא בכל בית שמש. ודבר נוסף, העירייה עושה כל אשר לאל ידה כדי למנוע מאנשים לפעול בניגוד לחוק. היא גם מפעילה את גורמי האכיפה, לא אחת ולא שתיים, והיא גם מפעילה קנסות. בכל הכלים העומדים לרשותה – היא מבצעת, והם ימשיכו לעשות את הכול כדי למנוע מאנשים לעבור על החוק. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת עליזה לביא. כמו כן, חברי הכנסת סעיד אלחרומי ויעל כהן גרמן מבקשים לשאול שאלות נוספות. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני סגן השר, אני ממש מופתעת מהתשובה שלך, שאתה נושא את תשובת משרד הפנים. מדובר באוזלת יד של עירייה שלא ממלאת את תפקידה. יש פה החלטה של בית משפט, מתי אתם כן מתערבים? הרי זה התפקיד שלכם. אי-אפשר לקחת כל הזמן ולזרוק למקומות אחרים. יש פה פורעי חוק, יש פה עירייה שמתעלמת ואפילו משתפת פעולה. אני מקבלת הרבה מאוד פניות מתושבים. יש פה התעלמות ממרקם חיים תקין שצריך להיות במרחב ציבורי ששייך לכולם. מי אם לא אתם? בשביל מה יש שר פנים במדינת ישראל, אדוני סגן השר? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, ולאחר מכן השר ישיב, כי הייתה אי-הבנה לגבי חברת הכנסת יעל גרמן. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, משרד הפנים, מתוך תוכנית החומש למגזר הערבי בנגב, למגזר הבדואי, הקציב 600 מיליון שקל לרשויות הבדואיות בדרום, אבל נוצר מצב שהרשויות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר קיבלו סכום ממש מועט ביחס למספר התושבים. מספר התושבים הרשום הוא כמה אלפים, אבל בפועל, באל-קסום למשל, יש 40,000 תושבים. הם קיבלו 20 מיליון שקל לחמש שנים. השאלה: מה המשרד עושה כדי לתקן את העוול הזה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אלחרומי. כידוע, שאלות נוספות שלא קשורות ישירות לנושא השאילתה המקורית – סגן השר יכול לענות ויכול להשיב בכתב בהמשך, מה שהוא בוחר. בבקשה, אדוני. סגן שר הפנים משולם נהרי: לגבי המגזר הבדואי – אני מתחיל מהסוף – לגבי המגזר הבדואי, כבר אבו עראר שאל שאלה מקיפה מאוד וגם קיבל תשובה, אבל מאחר שאתה מדבר על יישוב כזה או אחר, ומספרים מדויקים, אני מעדיף שיהיה מענה על שאלה כזאת. חברת הכנסת עליזה לביא, את הרי יודעת שהנושא נמצא בבית המשפט העליון, ונקבע דיון לדצמבר, אז בואי לא נדבר בשם בית המשפט. כשבית המשפט יאמר את דברו תוכלי להתייחס. בינתיים בואי נאפשר לבית המשפט לומר את מה שצריך להגיד. עליזה לביא (יש עתיד): – – – במקום לבוא ולבדוק אם אפשר לבוא להשכין שלום. יש דרכים סמויות שאפשר לבוא, והמשרד יכול לנקוט. חבל שזה יגיע למקומות שלא היינו רוצים שזה יהיה שם. סגן שר הפנים משולם נהרי: ברגע שהרשות המקומית – אני בכוונה לא נכנסתי לפרטי-פרטים, מפני שיש גם היועץ המשפטי של עיריית בית שמש, שהוא תומך בדברים הללו, שאמרתי, שהעירייה עושה כל שלאל ידה. היא מפעילה את גופי האכיפה וגופי האכיפה – היו שם גם התנגשויות בנושא הזה – אבל הם עושים את הכול. ברגע שהם עושים את הכול, למה משרד הפנים צריך להתערב? על מה יתערב? עליזה לביא (יש עתיד): אפילו מעל גלי האתר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, לא נפתח שיחה פה, באמת, סגן השר. סגן שר הפנים משולם נהרי: מעל גלי האתר זה כבר משהו אחר – ועכשיו זה גם גלי האתר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מאה אחוז. סגן שר הפנים משולם נהרי: אבל אני אומר לך שהם עושים את כל המאמצים, ואת יכולה לפנות אליהם ולשמוע את הדברים. עליזה לביא (יש עתיד): הבעיה, שפונים אליהם ואין תשובה. התושבים פונים ואין תשובה מהעירייה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הינה, סגן השר אומר שמשרד הפנים פנה וקיבלו התייחסות. סגן שר הפנים משולם נהרי: הינה, קיבלתי תשובה, כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סגן שר הפנים נשאר איתנו כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 403, מאת חבר הכנסת אילן גילאון. נושא השאילתה: כוונה לפוצץ בניינים מאוכלסים. חבר הכנסת אילן גילאון, אם עדיין ברצונך לשאול, אתה מוזמן. נא לקרוא את נוסח השאילתה. 403. כוונה לפוצץ בניינים מאוכלסים אילן גילאון (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, פורסם, אדוני, שיש תוכנית לפוצץ שישה בניינים מאוכלסים בשכונת כפר עקב בירושלים. בהתאם להמלצות גורמי ביטחון, ומשיקולים הומניטריים, אין להרוס בתים מאוכלסים עקב עבירות בנייה, כמו במצב הנדון, אלא במצבים חריגים. רצוני לשאול: 1. אילו צווים ניתנו בשכונת כפר עקב? 2. האם הצווים בסמכות ראש העירייה? 3. אם כן – האם נעשתה הערכת מצב ביטחונית טרם מתן הצווים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. סגן השר, בבקשה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אני יודע שהייתה בקשה ממך, חבר הכנסת גילאון, להעביר את השאלה למשרד הבט"פ או משרד הביטחון, שזה עניינם, אבל התעקשת שזה יהיה משרד הפנים, ולכן – לא הסתפקתי בתשובה לקונית, לומר שזה לא באחריות משרד הפנים וככל שמדובר בשיקולי ביטחון צריך לפנות למשרד הביטחון או למשרד לביטחון הפנים, וככל שמדובר באכיפת חוק התכנון והבנייה הסמכות היא למשרד האוצר – אני הייתי שמח להשיב עטרה ליושנה ולהחזיר את מינהל התכנון למשרד הפנים, אבל זה לא כך, וזה בסמכותם. ובכל זאת, ביקשנו תגובה מעיריית ירושלים, והרי תגובתה – הם אומרים שמדובר בארבעה מבנים בלתי חוקיים – ולא שישה, כפי שהופיע בשאילתה – שנבנו ללא היתר בנייה ואותרו בתחילת שנה זו. העירייה הוציאה בעניינם צווי הריסה מינהליים, אשר אושרו בכל הערכאות השיפוטיות בישראל – בית משפט לעניינים מקומיים, בית משפט מחוזי ובית המשפט העליון. לדבריהם, בטרם ניתנו ונחתמו צווי ההריסה המנהליים, נעשו הערכות מצב ביטחוניות, בטיחותיות וביצועיות – בראשות ראש עיריית ירושלים והצוותים המקצועיים בעירייה. כמו כן הם מציינים כי מבנים בלתי חוקיים אלו נבנו על תוואי דרך ולא על קרקע ייעודית למגורים, והריסתם תאפשר את סלילת הכביש העתיד לפתור, בין היתר, מצוקה תחבורתית קשה לתושבי השכונה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת, חבר הכנסת גילאון. אילן גילאון (מרצ): אם הנושא איננו בטיפול משרד הפנים – אגב, אנחנו לא עמדנו על כך, רצינו תשובה מאיזשהו משרד אבל כל אחד גלגל את האחריות למשרד אחר. אם לא בטיפול משרד הפנים, ואינו קשור אך ורק למינהל התכנון, ולא בסמכות המשרד לענייני ירושלים, ולא בסמכות המשרד לביטחון הפנים, האם יש גורם מפקח על תוכניות העירייה לפוצץ שישה בניינים – ולא ארבעה, כפי שאדוני אמר – מאוכלסים, באמצע אזור מגורים צפוף בשכונה בתוך שטח מוניציפלי של ירושלים, או שזה חלק מתוך קמפיין בחירות של מישהו לראשות הליכוד, או משהו כזה. אתה לא חייב על הדבר האחרון לענות, אבל... סגן שר הפנים משולם נהרי: אני רק רוצה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, רגע, אדוני סגן השר, יש שואלים נוספים. רק יצוין – לפני שאני נותן לחברי הכנסת טלב אבו עראר ומוסי רז לשאול – שמזכירות הממשלה קובעת איזה שר ישיב על שאילתה. זה לא שחבר הכנסת אילן גילאון בחר או שאני קבעתי, כן? אילן גילאון (מרצ): בהכנעה. מקבל בהכנעה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, מכובדי סגן השר, חשוב לציין שהשכונה הזאת – הבתים האלה שייכים לתושבים ערבים בירושלים, ולכן – כולם יודעים שההחלטה היא החלטה פוליטית ולא עבירת בנייה או בעיה ביטחונית. אני בטוח מאוד שאם היו הבתים האלה של תושבים יהודים, לא היו מוציאים נגדם צווי הריסה. לכן, אנחנו לא חושבים ולא מאמינים שהבתים האלה מהווים עבירת בנייה או עבירה ביטחונית, ולכן, אם משרד הפנים יכול באמת לעזור בקטע הזה, ולהכשיר את הבניינים הקיימים, כדי שהמשפחות בבתים האלה ימשיכו לגור ולחיות בבתיהם כמו שאר התושבים בירושלים – תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, ואז נשמע את ההתייחסות של סגן השר. מוסי רז (מרצ): אדוני, אני מבין, אם כך, שתהליך קבלת ההחלטות היה לקוי, תהליך הפיקוח של משרד הפנים היה לקוי – והוא בכלל מגלגל את זה על משרד אחר. מספרים לנו שנבנו בתים ללא אישור, כאילו יש דרך לקבל שם אישור, ולסיום, מספרים לנו שבמקום הזה ייבנה כביש. אני רוצה לשאול אותך, אדוני, מתי יהיה שם כביש? מפני שאני רוצה ללכת לראות את הכביש הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. סגן השר נהרי, בבקשה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אתה מתכוון: לנסוע בכביש הזה. מוסי רז (מרצ): מספיק לי לראות אותו. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן, טוב. כפי שאמרתי, ברגע שהדברים אושרו בבית המשפט לעניינים מקומיים, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, אני לא הייתי חושד שהשיקולים היו שיקולים פוליטיים. תודה. שאילתות ותשובות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר נהרי, אבל אתה עדיין נשאר איתנו, והסיבה לכך היא שתשיב גם על שאילתה רגילה מס' 1024, מאת חברת הכנסת יעל גרמן: ועדה קרואה בתל מונד. נא לקרוא את נוסח השאילתה. חברי כנסת נוספים לא יוכלו לשאול שאלות נוספות, כי זאת שאילתה רגילה. 1024. ועדה קרואה בתל מונד יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, בעקבות אי-אישור התקציב בתל מונד, מונתה ועדה קרואה. מאחר שבבחירות הקרובות הוועדה תכהן פחות משלוש שנים – מפני שהוועדה מונתה בספטמבר 2016 והבחירות הן באוקטובר 2018 – למעשה תושבי תל מונד לא יכולים לבחור, ונשללת מהם הזכות הדמוקרטית. שאלתי: מדוע לא תקבעו מועד אחר לסיום כהונתה של הוועדה הקרואה, כדי שתושבי תל מונד כן יוכלו לממש את זכותם הדמוקרטית ולבחור בבחירות המוניציפליות הקרובות, באוקטובר 2018? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני, סגן שר הפנים. סגן שר הפנים משולם נהרי: סעיף 206 לפקודת העיריות, שהוחל גם על מועצות מקומיות בסעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות, קובע כי אם לא אישרה המועצה את תקציב הרשות המקומית בתום שלושה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, תסתיים כהונת המועצה או כהונת המועצה וראש הרשות המקומית, כפי שיורה שר הפנים. השר רשאי להאריך את התקופה לאישור התקציב על ידי המועצה לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה חודשים. משלא אושר תקציב המועצה עד ליום 30 ביוני 2016, פקעה כהונתה של המועצה בהתאם להוראות סעיף 206ב1 לפקודת העיריות. לאחר שימוע שנערך לחברי המועצה ולראש המועצה, החליט שר הפנים לסיים גם את כהונתו של ראש המועצה. אציין כי העתירה שהוגשה נגד החלטה זו נמשכה על ידי בא כוח העותר לאור הערות בית המשפט העליון. לנוכח סיום כהונת המועצה וראש המועצה מונתה ועדה למילוי תפקידי המועצה וראש המועצה וראש המועצה, לפי סעיף 206 לפקודת העיריות. על פי סעיף זה, על הוועדה כאמור חלות הוראות סעיף 146 לפקודת העיריות. סעיף 146 לפקודת העיריות קובע כי ועדה ממונה תכהן עד המועד הקרוב שבו יתקיימו בחירות לרשויות המקומיות, ובלבד שתקופת הכהונה לא תפחת משלוש שנים. יודגש כי תקופה זו מתייחסת לתקופת הכהונה של הוועדה הממונה, וחילופי גברי של חברי הוועדה הממונה או ראש הוועדה במהלך התקופה, אין בהם כדי להשפיע על תקופת הכהונה של הוועדה עצמה. הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות צפויות באוקטובר 2018, ובמועד זה יוצא שהוועדה הממונה בתל מונד תכהן פחות משלוש שנים. על כן – ולאור הוראת סעיף 146, שלפיו תקופת הכהונה של ועדה ממונה לא תפחת משלוש שנים – לא צפויות בחירות במועד זה, אלא במועד הבחירות הבא, בשנת 2023. כחריג לעיקרון זה, שקבע המחוקק, שלפיו ועדה ממונה תכהן לפחות שלוש שנים, נקבע כי שר הפנים רשאי לקבוע מועד אחר לסיום כהונת הוועדה הממונה, בהתייעצות עם ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. על אף זאת, השר לא מצא לנכון בעת הזאת להפעיל סמכות חריגה זו. עם זה, לאחר סיום התקופה של שלוש השנים יבחן משרד הפנים את הצורך בקביעת מועד בחירות מוקדם יותר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל גרמן. יעל גרמן (יש עתיד): כן, בהחלט, תודה רבה לך, סגן השר נהרי. אני מכירה את כל סעיפי החוק – – סגן שר הפנים משולם נהרי: ברור לי. יעל גרמן (יש עתיד): – – וכפי שציינת בסיפה של דבריך, לשר הפנים עומדת הסמכות לקצר את התקופה, ולאפשר להשתתף בבחירות, ועל כך השאילתה שלי. זה לנוכח לפחות שלוש עובדות: 1. תל מונד אינה עוד רשות שבה מונתה ועדה קרואה מפני שמצבה הכספי והניהולי הוא בכי רע. נהפוך הוא; תל מונד במצב טוב – יש שם אגרות והיטלי פיתוח בסכומים גבוהים; המועצה עצמה מאוזנת מבחינה כספית; אין שם מהומות, אין שם אלימות. זאת אומרת, אין שום סיבה, למעשה, שבאמת תהיה ועדה קרואה חיצונית. 2. אנחנו יודעים, כמו שאמרת בעצמך, שיחסרו בסך הכול 11 חודשים לשלוש השנים, אבל – ונוסף לכול, היה בשנת 2008 דוח של מבקר המדינה, שלפיו ועדות קרואות צריך באמת למנות במקרים יוצאי דופן, ואפילו שעל משרד הפנים לשקול להחליף ועדות קרואות מוקדם ככל האפשר. אז לאור העובדה שתל מונד במצב טוב, לאור העובדה שחסרים רק 11 חודשים, ולאור העובדה שמבקר המדינה כבר העיר שוועדות קרואות אינן הליך דמוקרטי תקין, ויש לקצר את זמנן, אני שוב פונה ושואלת: מדוע, לאור העובדות האלה, לא יקצר שר הפנים את התקופה של שלוש השנים לשנתיים וחודש, ויאפשר לתושבי תל מונד לממש את זכותם הדמוקרטית ולבחור? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, סגן שר הפנים. סגן שר הפנים משולם נהרי: מאחר שהבחירות, כפי שאמרתי, הן באוקטובר 2018, וכמובן – גם אמרתי שלרשות השר עומדת הסמכות הזאת, לקצר – – יעל גרמן (יש עתיד): זו השאלה שלי, מדוע שלא יקצר? סגן שר הפנים משולם נהרי: – – אין פה שלילה; כל הנושא הזה יידון, כל הנושא הזה ייבדק. אני חושב שלא צריך לרוץ או למהר, בסך הכול לא עבר הרבה זמן מאז מונתה ועדה קרואה. צריך לראות את התפקוד, איך היא מתפקדת, ואם הכול בסדר – אני רק יכול להגיד לך שאני הייתי בדיונים הללו, לפני שמונתה ועדה קרואה לתל מונד, ואני זוכר ממש תחנונים לראש הרשות ולכולם לאשר תקציב, ולא להביא את המשרד – את השר – לקבל החלטה על הקמת ועדה קרואה. זה דבר שנעשה בלית ברירה, ועם הרבה סימני שאלה – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: – – לא רצו לעשות את זה. יעל גרמן (יש עתיד): ראש הרשות, יש המלצה להעמידו לדין, אבל מדוע כל התושבים צריכים להיענש? סגן שר הפנים משולם נהרי: אבל לא ייענשו, מפני שאנחנו מדברים על עוד שנה. בעוד שנה, יש לך פרק זמן מספיק גם לשקול את הדברים ולבדוק, ורצוי שיעבור לפחות פרק זמן סביר, שבו רואים שהכול מתפקד כמו שצריך. יעל גרמן (יש עתיד): – – – לשקול זאת שוב כדי לבחון את הבקשה – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: הכול יישקל והכול ייבחן במהלך הזמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר נהרי, שהיה איתנו כאן פרק זמן. אני מזמין עכשיו את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת אליהו בן-דהן, להשיב על שאילתה דחופה מס' 401, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי. הנושא: מערת המכפלה אינה נגישה לנכים. 401. מערת המכפלה אינה נגישה לנכים יעקב מרגי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, השבוע עלה נושא הנגישות של מערת המכפלה, והתברר שהבעיה איננה תקציבית, אלא מדינית. מאחר שההסכם המדיני מעניק את הריבונות לכל הליך תכנוני לעיריית חברון ולווקף, הביצוע נדחה עקב סירובם. רצוני לשאול: א. מדוע ניתנה להם הריבונות? ב. מה ייעשה להנגשת המקום לנכים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חבר הכנסת, בראשית דבריי, חבר הכנסת מרגי, לפני שאני משיב לך, אני רוצה להרגיע אותך – לא ניתנה לשום ערבי או לשום ישות אחרת ריבונות על מערת המכפלה, וגם לא על חלק אחר בחברון או במדינת ישראל. הנושא שהעלית הוא אכן נושא כאוב מאוד. כואב לי מאוד שקשישים ונכים אינם יכולים להגיע אל קבריהם של אבותינו ואמותינו. מספרים על הרב לוינגר, זכר צדיק לברכה, שהיה אבי היישוב בחברון – ובשנים האחרונות, לצערנו, חלה – היה לוקח לו שעה שלמה לעלות, מדרגה-מדרגה, כי הוא לא ויתר, מצד אחד, על עלייה למערת המכפלה, ומצד שני מצבו הרפואי היה קשה מאוד – ולכן לקח לו שעה שלמה להגיע למערה. משרד הביטחון ויחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים פועלים לשימור ושיפוץ מערת המכפלה ולהנגשתה לאוכלוסייה באופן תדיר ועקבי; רק בשנה האחרונה ביצענו פרויקטים רבים, ובהם מערכת ניקוז, כדי לתת מענה לנזילות בתקופת החורף, שדרוג הכבישים בחברון, הכנסת תנורי חשמל לצד היהודי במערת המכפלה, שדרוג רשת החשמל, החלפת ארונות קודש ושדרוג מערכת הכניסה והבידוק למערה. בפגישותיי בשנה האחרונה עם מתאם פעולות הממשלה בשטחים עלה נושא המעלית במערת המכפלה כמה פעמים. המתאם ניסה לקבל את הסכמת עיריית חברון והווקף להוספת המעלית, אך עד רגע זה הם מסרבים. הם מסרבים, למרות העובדה שזה ייטיב גם עם המבקרים היהודים וגם עם המבקרים הערבים. לצערנו, כשכל מה שמעניין אותם זה להזיק ולפגוע בעם ישראל, טובת האזרחים – אפילו שלהם – נדחית. מאחר ששטח המערה הוא מקרקעין הרשומים כווקף, דהיינו כהקדש, ולא על שם אברהם אבינו, לצערנו, הרי שבהיעדר הסכמת הווקף ועיריית חברון, נדרשת החלטת הדרג המדיני להפקעת המקרקעין והפקעת הסמכויות מידיהם, לפחות על העניין הזה, של מערת המכפלה. אני אומר לכם שבעזרת השם, אני אפנה אל הגורמים המתאימים כדי לקדם את ההכרעה הזאת. אני לא אנוח ולא אשקוט עד למציאת פתרון – שאדם נכה יוכל להגיע למערת המכפלה. אילן גילאון (מרצ): אם לא תעשה את זה בהקדם, אני אפסיק לבוא לשם. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אתה צודק. אילן, תאמין לי, רק בשבילך – זה שווה. רק בשבילך. זה מגיע לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ואחר כך אומרים ששכחת להיות יהודי. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חס ושלום. חס ושלום. אילן גילאון (מרצ): מה שאני שכחתי ההוא עוד לא למד. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הכרעה בעניין הזה, אני אומר, פירושה עשיית צדק היסטורי. לעם ישראל יש קשר בל-יינתק למערת המכפלה ולחברון, ולא משנה כמה אונסק"ו או כמה הערבים יאמרו דברים אחרים. חבר הכנסת מרגי, ידידי, אני אומר לך, אני לא אוותר, ואעשה ככל יכולתי כדי להסדיר את העניין הזה. אבל אני יכול לומר לך מנגד, שבשקט בשקט ההתיישבות היהודית בחברון עוברת מהפכה של ממש בשנתיים האחרונות. אני גאה לומר לך שיש לי חלק לא מבוטל בעניין הזה. ברוך השם, כמובן בעזרת מתיישבי חברון, המנוע שדוחף את השינויים הללו, אישרנו את הוועד המוניציפלי של חברון כמינהלת, ואנחנו בעזרת השם גם פותחים – – – יואב בן צור (ש"ס): שר הפנים אישר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: שר הפנים אישר אחרי שדחפו אותו. יש כמה שעזרו לו – אל תדאג, ואני לא גורע מחלקו מאומה, חס ושלום – אבל אני יכול לומר לך שמאז אישור המינהלת, המינהל האזרחי החל בשיפוץ הכבישים והמדרכות ברחבי היישוב היהודי בחברון – שיפוץ שעד לפני שנה היה חלום. וכל מי שהיה מ-35,000 האורחים בשבת חיי שרה – וגם אני בהם – ראינו ונהנינו מהשיפוץ שנעשה שם. הדבר השני, האתר הארכיאולוגי תל חברון, או בשם העממי שלו תל רומיידה – שמוכיח כאלף עדים את הקשר הבלתי-ניתק או בלתי יינתק של העם היהודי לחברון – הממצאים הארכיאולוגיים שם מוכיחים שההיסטוריה העתיקה של עם ישראל הייתה עוד מימי הבית השני, וכמובן עוד מימי הבית הראשון. ואף שהמקום הזה הפך לאתר זבל על ידי התושבים הערבים סביבו, אנחנו הפכנו את המקום הזה לאתר ארכיאולוגי. בימים הקרובים המינהל האזרחי יכריז עליו כאתר קולט קהל, ובעזרת השם האתר הזה יתחיל לקבל את כל המבקרים במערת המכפלה, ובכלל בחברון, וכך כולנו נוכל להגיע למקום, ובעזרת השם הקשר הבל-יינתק של ההיסטוריה היהודית של עם ישראל לחברון גם יהיה יותר גלוי לעולם כולו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מרגי, וכמו כן לחברי הכנסת דב חנין ומסעוד גנאים. יעקב מרגי (ש"ס): מכובדי סגן השר, מאחר שהייתה לי קצת היסטוריה עם מערת המכפלה, השבת גם הייתי שם אנוכי, וגם זכיתי במתנות – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כל כך הרבה אנשים היו, שלא ראיתי אותך, אתה רואה? יעקב מרגי (ש"ס): – – זכיתי למתנת חיים מהיונים מעל הראש שלי. אמרו לי – לא נעים לומר לשלשת על הראש, אבל קיבלתי. מאחר שהייתי מעורב כשר בסוגיה הזאת, של קירוי הרחבה במקום שהיהודים מתפללים, ואז דווקא הווקף לא התנגד, ומתאם הפעולות – אני חושב שהיה האלוף דנגוט, אז – גם תמך, ושר הביטחון דאז, אם אני לא טועה ברק, או עמיר פרץ – אני לא רוצה לטעות בתקופות האלה – גרר רגליים, ועד היום אין קירוי במערת המכפלה. אני מקבל את התשובה שלך כתשובה מבוססת, אבל אני הייתי מבקש לבדוק אותה באמת, האם אנשי המקצוע – שהם אנשי הביטחון בשטח – לא זורקים זאת על הווקף. אני חושב שבהידברות נכונה, בהידברות עם הווקף, אפשר להגיע למסוע, למעלית, לכל דרך אחרת, ולהנגיש את מערכת המכפלה. אני מבקש ממך שתבדוק שוב, אם זו לא עמדה של הדרגים הצבאיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, בצפון בקעת הירדן עומד להתרחש עוול מאוד גדול. יש שם שני כפרים פלסטיניים קטנים, אום ג'מיל ועין אל-חילווה, והמשפחות בכפרים האלה קיבלו בימים האחרונים צו שאומר שעד יום ראשון יהרסו להם את מבני המגורים ואת מכליות המים שלהן. המשפחות האלה חיות באזור דורות. 300 נפשות, מהם 60 תינוקות וילדים קטנים. בעצם מגרשים אותם מהבית – אבל ממש אין להם לאן ללכת. אני מבין את הצד הפוליטי, אדוני סגן השר, טרנספר לפלסטינים בבקעת הירדן, זה צעד בכיוון של סיפוח האזור הזה, וזה צעד שימנע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. זו המטרה, והיא לגמרי ברורה. השאלה שלי: האם מטרה כזו מקדשת את כל האמצעים? האם אתה עדיין זוכר את פרשת נבות היזרעאלי – כרם נבות? האם אתה זוכר מה היה דינם של המלך אחאב והמלכה איזבל? מה דינו של מי שגוזל את כבשת הרש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, אני רציתי לברר, על מה שפורסם בקשר להיתרי היציאה מעזה. נכון, המצב מתוח שם, אבל זה לא פוסל מלזרז את בקשותיהם של אלפי אנשים שמבקשים לצאת, במיוחד מסיבות הומניטריות. אז התפרסם שיש כ-16,000 פניות שמחכות למענה, ומדובר שם בהחמרה באיסור היציאה, ובעשרות אלפי ממתינים להיתר יציאה – שעדיין מחכים. הטיפול בכל בקשה או בבקשות – כך פורסם – 50 או 70 ימים. אודה לכבוד השר אם יתייחס לעניין, ויש לו תשובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן, בבקשה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מרגי, בנושא קירוי המערה – אני לא מכיר את הסיפור, מה היה קודם. אני יכול לומר לך שאני עוסק בזה עכשיו ממש, ואני מקווה מאוד שאהיה איש בשורה בשבועות הקרובים. אומנם, אני מודה, לא אותה תוכנית שהייתה אז, אבל תוכנית אחרת ראויה – גם אני התפללתי באותו מקום – כידוע, זה המקום של הספרדים, שמים אותם בחצר... יעקב מרגי (ש"ס): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גם רגשות קיפוח? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חס ושלום, תדעו לכם שהקהילה הגדולה הייתה באמת באוהל יצחק, ברוך השם היה מצוין, אבל אני חייב לומר לך שבנושא המעלית, זו ודאי לא העמדה הצבאית. כולם – אני אומר לך באמת – כל הדרגים הצבאיים, כולם מאוד מאוד רוצים להקים את המעלית הזאת. זאת עמדה ברורה. היו פניות – אני לא רוצה להזכיר לכם, אבל ראש עיריית חברון הוא רוצח. רצח שישה יהודים. זה ראש העיר שבחרו תושבי חברון. אז ודאי שהוא לא מסכים. אני חושב שבסופו של דבר זו משימה שמוטלת עלינו. יש פתרונות משפטיים; מדינת ישראל יכולה בהחלט להפקיע סמכויות של העירייה, לפחות באופן נקודתי, ודאי וודאי בדבר שהוא מועיל הן לאוכלוסייה היהודית והן לאוכלוסייה הערבית. אני מקווה, כפי שאמרתי, ואני אפעל בעניין הזה. חבר הכנסת חנין, אני רוצה להזכיר לך – אתה לפעמים קובע עובדות באמירת פה, שאין להן שום קשר – תצלומי האוויר מוכיחים ששני הכפרים הללו לפני כמה שנים לא היו שם, אז אל תגיד לי שהיו שם דורות. זו המצאה. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שלא יבלבל אותך עם העובדות. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: ודאי, זה ככה. אני לא מפריע לך כשאתה מדבר – תן לי לומר בלי שתפריע לי. אני אומר לך, מה שאתה אומר עכשיו, אין לזה שום קשר למציאות. הם מעולם לא היו שם, אין שום קשר, ולטעון טענה שהם היו שם דורות – – – מוסי רז (מרצ): ואיפה הם כן היו? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא יודע. לא שם. מוסי רז (מרצ): הם באו ממאדים? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: יכול להיות. חסרים כאלה? אתה אולי לא מכיר את המציאות, חבר הכנסת רז, אבל אני אלמד אותך מה קורה ביהודה ושומרון; יש רשות פלסטינית שמשלמת כסף לאנשים לצאת מיישובים ולתפוס שטחי C, רק כדי לצמצם את הריבונות של מדינת ישראל בשטחי C. מוסי רז (מרצ): אתה לא תספר לי סיפורי סבתא. אתה עומד על הדוכן ומשקר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מה אמרת? אני משקר? מוסי רז (מרצ): כן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תתבייש לך, זה לא סגנון. מוסי רז (מרצ): אמרו לך דברים. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חבר הכנסת מוסי רז, אתה חבר בכנסת הזאת. את הסגנון הזה תשמור למרצ, לא כאן, שמעת? מוסי רז (מרצ): כתבו לך דברים – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: את הסגנון הזה תשמור למרצ. לא כאן. פה לא משקרים. מוסי רז (מרצ): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת רז. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני ממליץ לך – קודם כול תחזור בך מהסגנון הזה. כדאי לך ללמוד. מוסי רז (מרצ): לא משקר. לא אומר את האמת. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אבל זה בסדר. תמשיך הלאה. אתה רק מועיל לנו, תאמין לי. כל האמירות שלך רק מועילות לימין. מרחיק אותך עוד יותר. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חבר הכנסת חנין, לבוא ולהאשים אותנו בטרנספר, פוליטי, אנשים שלא היו שם מעולם – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – ממציאים, מעולם לא היו שם. ממציאים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני חושב שאמרתי לכם דברים ברורים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה רוצה להתייחס לשאלה של מסעוד גנאים? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כן. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת טלב אבו עראר, סגן השר התייחס לשאלה נוספת שלא הייתה קשורה לנושא השאילתה. נתן את התשובה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה מכיר את המקום? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כן, אני מכיר את המקום, מה לעשות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נו, באמת. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מתצלומי האוויר הם לא היו שם. אתה באמת חושב שבית משפט היה מתיר להוציא אותם מהמקום בלי שבבית המשפט הוכח – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): זה לא בית משפט. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: באמת, נו, טוב. יש ועדת ערר. בצורה מאוד ברורה: הם מעולם לא היו בשטח הזה, וחבל למסור עובדות שלא קיימות. לגבי מסעוד גנאים – חבר הכנסת גנאים, אילולא – אתה יודע לבד – אילולא הבעיות הביטחוניות ואילולא ניצול לרעה של מי שיוצא מעזה, והיו כמה ניסיונות שבהם יצאו מעזה עם מטרות אחרות, אף על פי שהצהירו שזה למטרות רפואיות – תן לי לסיים ואסביר לך: רק לאחרונה אני – אני אישית – טיפלתי במקרה הומניטרי שפנו אליי, מישהו שקרוב משפחה שלו נפטר, רצה לבוא להלוויה. בתוך פחות מ-24 שעות הוסדר לו אישור הומניטרי להיכנס למדינת ישראל, לבוא להלוויה הזאת. למה? כי התברר שאין לו עבר פלילי, התברר שאין שום חשד. לצערנו הרב, הבדיקות הביטחוניות שנעשות לוקחות זמן, ואנחנו בודקים כל אחד, לבדוק שאין שום קשר לא לעבר ביטחוני ולא לעבר פלילי. מי שאין לו קשר לשני העברים הללו מקבל היתר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת אלי בן-דהן. אני מתכבד להזמין את סגנית שר החוץ, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, להשיב על שאילתה דחופה מס' 400, מאת חבר הכנסת יואל חסון. הנושא: הסדרת מעמד עמ"י – עובדים מקומיים ישראלים – ותנאי העסקתם. הכוונה לעובדים ישראלים בשגרירויות ברחבי העולם. חבר הכנסת יואל חסון, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 400. הסדרת מעמד עמ"י – עובדים מקומיים ישראלים – ותנאי העסקתם יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית השר, השאילתה היא בנושא הסדרת מעמד עובדים מקומיים ישראלים ותנאי העסקתם. אני שואל: כבר חודשים רבים משרד החוץ מבטיח לקלוט את עובדי עמ"י כעובדי מדינה, אך הצעת המחליטים בעניין טרם אושרה בממשלה. רצוני לשאול: 1. מדוע לא אושרה ההצעה בממשלה? 2. מי אחראי לכך? 3. מהי התשובה לעובדים שממתינים להחלטה כבר שנים? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון. אני שמחה לבשר כאן, מעל הדוכן, כפי שהבטחתי, שמשרד החוץ סיים את תפקידו בנושא הזה. למעשה הגענו להבנות עם האוצר, שהצעת המחליטים תעלה בתחילת דצמבר בממשלה. כרגע הדבר היחיד שמעכב את זה הוא בחינה נוספת של אגף התקציבים. הם הבטיחו לנו שהם מסיימים את זה עד סוף החודש, ובתחילת דצמבר זה יעלה לממשלה. מאוד חשוב לי לציין בהזדמנות הזאת שאנחנו, כמשרד החוץ, מעבר לסיום התהליך מול האוצר, אנחנו נערכים מול החשכ"ל, הממונה על השכר בנציבות שירות המדינה, להפעלת מודל השכר החדש כבר במשכורת ינואר 2018. קליטת עובדי עמ"י כעובדי מדינה כבר בחודשים הקרובים, כפוף לאישור הממשלה, כמובן, שדיברנו עליו. הדבר באמת יוצר אצלנו לחץ גדול, אנחנו צריכים במשרד החוץ לקלוט התוך חודש עד חודש וחצי 900 עובדי עמ"י כעובדי מדינה, אבל אנחנו נערכים לזה. כלומר, במקביל לעובדה שכרגע הצעת המחליטים נמצאת באגף תקציבים, אנחנו עושים את כל הפעולות כדי לקלוט אותם כבר מינואר הקרוב. אנחנו כמובן חושבים שזה אחד המהלכים החשובים להטבת התפקיד הזה, שהוא כל כך משמעותי בשירות החוץ הישראלי. אני ביקרתי בניו יורק בשבוע שעבר, ישבתי עם עובדי עמ"י בקונסוליה שלנו בניו יורק, הם כמובן הציפו בפניי את כל הסוגיה הזאת. הבטחתי להם – אמרתי להם שהנושא הזה מטופל גם אישית על ידי, גם על ידי ראש הממשלה – שהדבר הזה נאמר לו כמה פעמים והוא אמר שחייבים לסיים עם זה – גם על ידי מנכ"ל משרד החוץ יובל רותם, שמסור לתהליך, ומחלקת משפט אצלנו, שטיפלה בעניין. כלומר, כל הגורמים שקשורים לעניין במשרד החוץ גם סיימו את תפקידם בהקשר של הצעת המחליטים וגם נערכים לקלוט את העובדים האלה כעובדי מדינה לכל דבר. קודם כול, אני מעריכה את זה שאתה עוקב אחרי זה, אני חושבת שזה חשוב, ואני מאוד מקווה שבתחילת דצמבר נוכל כולנו ליהנות מהסיכום הזה ומהצעת המחליטים שתיצור מציאות חדשה בעניין עובדי עמ"י, שהם עובדים חשובים לנו במשרד החוץ. תודה רבה לך, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שאלה נוספת, בבקשה, לחבר הכנסת יואל חסון. מה החלטתם ביניכם? קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אז אחר כך – שאלות נוספות ליעל כהן-פארן וטלב אבו עראר. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי סגנית השר, קודם כול אנחנו שמחים לראות שכבר יש הכרה, באמת, של גורמים רבים, גם בממשלה, ודאי בכנסת – שהתחילה לעורר את הנושא הזה – בזה שצריך לתקן את מעמדם של העובדים האלה, ולהעמיד אותו במצב של העסקה הוגנת, ולא פוגענית כמו שהייתה עד היום. אלה אנשים שבאמת לכולם ברור שמחזיקים את הנציגויות שלנו בעולם ועושים עבודה נהדרת, אני שמח שפגשת אותם בניו יורק, וגם אני מכיר אותם ואיתם בקשר כל הזמן. כמו שאת רואה ואמרת, אנחנו לא עוזבים את העניין, ואנחנו מטפלים בזה עד שנראה את אותה החלטת ממשלה בדצמבר. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: טוב מאוד, זאת האחריות שלכם. יואל חסון (המחנה הציוני): אני שמח שאת עולה ואומרת את זה כאן, בפני הכנסת, ויש לזה משמעות, לדברים שאת אומרת כנציגת הממשלה. אבל אני רוצה לשאול: לפחות ממידע שמגיע אליי, שני גורמים, שני אנשים – ניר אמסל מאגף התקציבים באוצר ומשה בכר מאגף השכר באוצר – כבר זמן רב דוחים ומביאים לדחייה בהגשת הצעת המחליטים לממשלה. א. האם זה נכון? האם הם הגורמים המעכבים – הם באופן אישי והמשרדים או האגפים שהם מייצגים? האם באמת זה מה שמונע להביא את זה לממשלה עד עכשיו? סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: התשובה היא שאכן הדברים התעכבו באוצר, כן. אני לא רוצה להגיד אם זה גורם כזה או אחר מבחינת הפקידים, כי בסוף יש כאן אחריות של ממשלה – הממשלה קיבלה החלטה, משרד האוצר יחד עם משרד החוץ, אז אני חושבת שמה שחשוב מבחינתי זה שמנכ"ל משרד החוץ קיבל הבטחה שהדבר הזה באמת יטופל בהקדם. אני כל הזמן מפעילה לחץ מהצד שלי. אני מוכנה כמובן לפנות לשר האוצר, אם יידרש, כדי שהנושא הזה לא יעוכב יותר. זה חשוב לכולנו, ודאי שזה חשוב לנו כמשרד החוץ. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אני פספסתי, היינו צריכים שאלות נוספות לשאול. בבקשה, יעל כהן-פארן וטלב אבו עראר, שאלות נוספות. סליחה, גברתי סגנית השר, פשוט עם הצעקות במליאה, אפילו כשאין יותר מדי אנשים אני מאבד את הריכוז. בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי סגנית השר, לאחרונה מדובר רבות בנושא קיצור הליכי הוויזה לישראלים מול האמריקנים, ועלה עניין של אפשרות העברה בקלות יחסית של פרטים אישיים, מתוך המאגר הביומטרי, אפילו, של האזרחים הישראלים. האם תוכלי להגיב על כך? האם יש מגעים כאלה שיפתחו בפני הממשל האמריקני את המאגר הביומטרי הישראלי? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואז נשמע את ההתייחסות של סגנית שר החוץ. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש, גברתי סגנית השר, תחילה אני מודה לחבר הכנסת אורן חזן, שוויתר לי כדי שאני אשאל את השאלה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מוותר לך על השאלה, לא על ארץ ישראל. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני פונה בשאלה, גברתי סגנית השר, לגבי צעיר בדואי בשם אחמד עבדאללה אל-אעסם, שנסע לאיסטנבול בטורקיה לפני כחודשיים ומאז נעלמו עקבותיו. למרות המאמצים שהאבא, אני וחברי הכנסת סעיד אלחרומי וג'מעה אזברגה פעלנו יחד כדי להיות בקשר עם המשפחה, וגם עם הקונסוליה הישראלית באיסטנבול, וגם עם המשטרה המקומית שם, באיסטנבול, עד עכשיו אין לנו תשובה, אין תוצאה. לכן, מה את מתכוונת, סגנית שר החוץ, לעשות כדי להחזיר את הצעיר היקר לכולנו הביתה למשפחה שלו? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, גברתי סגנית שר החוץ. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: חברתי חברת הכנסת יעל כהן-פארן, אני כל כך שמחה שאת שואלת את השאלה הזאת, את ממש חוסכת לי, כי אני נשאלת על ידי הרבה אזרחים בשבוע האחרון מה המשמעויות של התהליך הזה, של כניסת מדינת ישראל לפטור מוויזה אמריקנית. אז בואו נתחיל בעיניי בהישג החשוב. במשך הרבה מאוד שנים מדינת ישראל רצתה להיות חלק מהמועדון האקסקלוסיבי של מדינות שיש להן פטור מוויזה אמריקנית. הרבה מהאזרחים שלנו נתקלים במציאות של סירוב בבקשת ויזה, ואין ספק שידידה גדולה כמו ארצות הברית רואה ערך גדול בזה שאנחנו נהיה אחת מהמדינות שיוכלו להיכנס לארצות הברית, כפוף, כמובן, למה שכולנו רוצים שיהיה חלק מההסדר הזה: מניעת טרור, וכמובן מניעת כניסה של אנשים שיש ברקע שלהם עבר פלילי ופשעים חמורים. ההסכם הזה כרוך בכמה שלבים מהצד של ישראל. את שאלת על נושא הפרטיות, שמטריד את כולם. אני רוצה לומר מעל הדוכן הזה: אין שום כוונה לחשוף את כל המידע הביומטרי על אזרחי ישראל לפני האמריקנים. ההפך; חלק מהסיבה שהתהליך ארוך ומורכב הוא שמתנהל משא ומתן מאוד רציני ומשמעותי בין כמה גופים; התהליך הזה הוא תהליך משותף של עבודה של משרד החוץ, משרד המשפטים ומשרד ראש הממשלה. כולנו יחד חוברים כדי להגיע למצב שבו יהיה מינימום של פגיעה בפרטיות. בסוף, כדי שהדבר הזה יקרה, הכנסת תצטרך לתקן כמה חוקים, והחוקים האלה יצטרכו לעמוד במבחן בג"ץ. וכדי שזה יקרה, אנחנו רוצים לצמצם למינימום את הפגיעה בפרטיות של אזרחי ישראל. אנחנו היום עובדים – משרד המשפטים השלים תהליך מאוד ארוך וממושך להבנות בינינו לבין האמריקנים על מהו אותו מאגר מינימלי שאפשרי לחשיפה, שבמהותו ובמרכזו אנשים עם הרשעות פליליות, כלומר אין הכוונה שכל המידע האישי שלכם יהיה חשוף, וזה לא יעמיד אף אחד מהאנשים לשום מציאות – את יודעת, אנשים חוששים שפתאום כל הפרטים שלהם יהיו גלויים לפני הרשויות בארצות הברית. זה לא המצב וזאת לא המטרה. אנחנו כמובן לא נקריב ערך אחד, שזה חופש התנועה של אזרחי ישראל והנסיעה שלהם לארצות הברית, בעד ערך אחר, שהוא ערך הפרטיות. אבל ודאי שזה יועיל מאוד אם הרבה מאיתנו יוכלו להוציא כרטיס טיסה לארצות הברית בלי חשש שהנסיעה הזאת לא תאושר בגלל מגבלות ויזה. התהליך הזה, בעיניי, הוא תהליך מאוד מבורך, אני הייתי מהמובילים שלו כבר מול הממשל הקודם. אני מאוד שמחה שגם בממשל הזה יש אנשים שרוצים לעזור לנו ולסייע לנו בעניין הזה. אנחנו נצטרך לעבור את משוכת החקיקה הישראלית. יתקיים כאן, בבית הזה, דיון על סוגיית ההגנה על פרטיות. כל הפרטים יהיו חשופים לפניכם, שום דבר כאן לא ייעשה כעסקה בין מדינות בלי שאתם, כנסת ישראל, תדעו ותכירו את הפרטים, ואני מאוד מקווה שעוד בקדנציה הזאת נשלים את התהליך של מתן פטור מוויזה, של צירוף מדינת ישראל לאותה רשימה אקסקלוסיבית של מדינות שפטורות מוויזה. אני חושבת שכולנו נצא נשכרים אם זה יהיה המצב. בנוגע לשאלה שהובאה בפניי על ידי חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני בדיוק מקבלת כאן תשובה ממחלקת ישראלים בחו"ל. יש לנו, לצערי הרב, בעיה מאוד גדולה, כי האזרח טרם אותר. בדרך כלל, כאשר אנחנו מוצאים את האזרח, מאוד קל לטפל בו, להביא אותו חזרה. אנחנו עדיין בשלב האיתור. ודאי שיקר לליבנו מאוד כל אזרח שלנו שנמצא בחו"ל, ואנחנו רוצים להחזיר אותו הביתה. אני אומרת לך שמחלקת ישראלים בחו"ל מטפלת בכל פנייה שנוגעת בזה. אני אישית שמעתי על זה ממך, אני לא הכרתי את המקרה, אני אבדוק, אני אעשה follow up במשרד, אני אבדוק את העניין הזה – איפה בדיוק הבעיה ומה אפשר לעשות כדי לסייע לאתר אותו. תודה רבה על הפנייה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי, סגנית שר החוץ, על התשובה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017, והצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חשוב ביותר. תודה למזכירת הכנסת. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בשם יושב-ראש ועדת הכנסת תמסור הודעה מטעם ועדת הכנסת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בבקשה, גברתי. אין צורך בהצבעה על ההודעה. איילת נחמיאס ורבין (בשם ועדת הכנסת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבדת להודיע על חילופי אישים בוועדות הכנסת מטעם סיעת המחנה הציוני: בוועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חברת הכנסת ציפי לבני תכהן חברת הכנסת קארין אלהרר; בוועדת הכספים, במקום הפנוי לסיעה תכהן חברת הכנסת סתיו שפיר כממלאת מקום קבועה. בוועדת החוץ והביטחון, במקום הפנוי לסיעה יכהן חבר הכנסת יואל חסון כממלא מקום קבוע. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (צדק חלוקתי בכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4415/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. בשעה 12:00 נברך את האורח של הכנסת היום, יושב-ראש הפרלמנט של שבדיה, אבל בינתיים נעסוק בחקיקה – הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (צדק חלוקתי בכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל), התשע"ז–2017. הנמקה מן המקום – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מגיש היום לכנסת הצעת חוק שאני חושב שהולכת לעשות סדר אחת ולתמיד באחת מהבעיות הקשות שיש לנו, במדינת ישראל, והיא מול הרשויות שנמצאות מחוץ לקו הירוק. אם עד היום היה בסמכותו של שר הפנים לעשות צדק חלוקתי אמיתי בין הרשויות שנמצאות בתוך הקו הירוק זו עם זו, לתת לאותן רשויות מוחלשות, אותן רשויות שאין להן יכולת, ובגלל חלוקה שרירותית המקומות המרכזיים עם הכסף נמצאים אצלן, בתחומן, ומה שקורה זה שרשויות סמוכות להן, שהתושבים שלהן הולכים לעבוד באותן רשויות מעשירים את אותם אנשים שהם עשירים גם ככה, ואותן רשויות עניות נהיות עניות יותר מזה, וכששר הפנים רוצה לעשות את אותו צדק – זה מונח על שולחנו של אלוף הפיקוד שנה, שנתיים ושלוש שנים, ואין מי שיוכל לזרז את זה. הצעת החוק עושה סדר כדי לתת את הסמכות לשר הפנים גם ברשויות שמחוץ לקו הירוק. אני רוצה לנצל את השניות האחרונות להודות לשר הפנים, הרב אריה דרעי, שדחף את החוק הזה עד שהבאנו אותו להסכמה בוועדת שרים, יחד עם הצוות שלו: נילי ברוש, ישראל אוזן ומשה בא-גד, ואני קורא לחבריי חברי הכנסת לתמוך בזה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, עוד כמה שניות – אני קורא גם לחבריי שלא בקואליציה, שחשוב להם לעשות סדר עם אותן רשויות, עם אותם אנשים – מה ילד שגר מחוץ לקו הירוק אשם שהוא לא יכול לקבל את אותם תנאים שילד שני קילומטרים ממנו מקבל? אני קורא לכם לחשוב עוד פעם ולתמוך בחוק הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אני מתכבד להזמין את סגן השר הפעיל היום, סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי, להשיב על הצעת החוק הזאת. בבקשה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סעיף 9ב לפקודת העיריות מסמיך את שר הפנים, בהסכמת שר האוצר ולאחר עיון בתסקיר של ועדת חקירה, להכריז בצו על חלוקת הכנסות מארנונה כללית ותשלומי חובה אחרים מאזור מסוים בין רשויות מקומיות. בהצעת החוק מוצע להרחיב את תחולת הסעיף על כל הרשויות המקומיות המתוקצבות בתקציב המדינה, לרבות על הרשויות המקומיות באזור יהודה ושומרון. משמעות הצעת החוק היא כי יהיה אפשר לעשות חלוקת הכנסות הן בין רשויות מקומיות בתחום יהודה ושומרון והן בין רשויות מקומיות בתחום מדינת ישראל לבין רשויות בתחום יהודה ושומרון. כידוע, אזור יהודה והשומרון מוחזק על ידי מדינת ישראל בדרך של ״תפיסה לוחמתית״. המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל אינם חלים באזור, ובהיעדר הוראה מפורשת בחקיקה, אין חוקי הכנסת חלים באזור זה – בג״ץ 1661/05, המועצה האזורית חוף עזה נגד כנסת ישראל, פסקה 3. הרשויות המקומיות באזור יהודה והשומרון מוקמות ופועלות מכוח תחיקת הביטחון, צווים ותקנונים שהתקין מפקד כוחות צה״ל באזור, מכוח סמכותו. נציין כי בימים אלה משרד הפנים מקדם – – – לא שומעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, קצת שקט בבקשה. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. בבקשה, סגן השר ימשיך. סגן שר הפנים משולם נהרי: נציין כי בימים אלו משרד הפנים מקדם, בשיתוף משרד המשפטים והיועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון, תיקון לתקנוני המועצות המקומיות והאזוריות שיסמיך את מנכ"ל משרד הפנים, בהסכמת מנכ"ל משרד האוצר, להורות על חלוקת הכנסות גם בין רשויות מקומיות ביהודה והשומרון. עם זאת, אין בתיקון זה כדי לאפשר חלוקת הכנסות בין רשויות בתחום מדינת ישראל ובין רשויות בתחום יהודה ושומרון. מה זה? נהיה שם שוק. מיכל רוזין (מרצ): תחזור על המשפט – תחזור, לא הבנתי. סגן שר הפנים משולם נהרי: עם זאת, אין בתיקון זה כדי לאפשר חלוקת הכנסות בין רשויות בתחום מדינת ישראל ובין רשויות בתחום יהודה ושומרון. הצעת החוק, כאמור, עניינה בחלוקת הכנסות בין רשויות מקומיות בישראל ובין רשויות מקומיות ביהודה ושומרון. סוגיה זו של החלת החקיקה הישראלית – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני ימשיך. סגן שר הפנים משולם נהרי: סוגיה זו של החלת החקיקה הישראלית ביהודה ושומרון, על המשמעויות הנלוות לכך, היא שאלה שבמדיניות. יעל גרמן (יש עתיד): אז אתם נגד? אתם נגד? סגן שר הפנים משולם נהרי: תכף אני אגיד אם אנחנו נגד או בעד. קודם כול צריך להציג את הדברים; כל הנושא של חלוקת הכנסות זה אחד הדברים שמתחייבים ברשויות המקומיות, וזה חשוב, כאשר "איש את רעהו יעזרו", לתת תמיכה אחד לשני. רק – אני נזכר, מהניסיון שלי, ומהעבר, ומהעבר הרחוק והעבר הקרוב – מדוע לא מאמצים את השיטה הזאת במערכת החינוך? הייתה לכם, חברת הכנסת יעל גרמן, הזדמנות. אני גם זוכר את המכתב שלך, שמור אצלי, כשהיית ראש עיריית הרצלייה, ושעבר פה חוק נהרי, והוצאת מנשר לכל המורים בעירך, ושם כתבת על החוק – שישפיע, כמה שהוא ישפיע, והייתי אומר, אפילו היה בזה משום איום. אבל אני לא מבין, מדוע דווקא כשמדובר בתקציבים ממשלתיים – אנחנו לא מדברים פה על הכנסות של רשויות מקומיות, שאנחנו בעצם אומרים להן: רבותיי, זכית – זכית ביותר משאבים מהשכן שלך, יש לך יותר אפשרויות, שפר גורלך, אז למה שלא תשתף גם את השכנים שלך, אחיך? מדוע במערכת החינוך, שזה תקציב ממשלתי, שכולנו שותפים לו, כולנו מאשרים אותו – אין חלוקת נטל שווה בין כל המגזרים, בין כל התלמידים? זה אחד הדברים – – – מה זה, הרעש הזה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור על שקט. חבר הכנסת זוהר, ההרצאה שלך בטח מאוד מעניינת, אבל זה לא המקום. סגן שר הפנים משולם נהרי: זה אחד הדברים שמעיבים על ציבורים שלמים וגורמים לאי-אמון בין הציבורים השונים, מפני שכשאתה רואה שאין פה איזושהי חלוקה צודקת, וחלוקה ש – זה תקציב מדינה, תן לכל התלמידים, תשווה בין כל התלמידים. שוויון – אני שמעתי משהו מאוד יפה, מה זה שוויון? איך אתה יכול לעשות שוויון בין שונים? איך אפשר לעשות שוויון כזה? היה רק מקום אחד שהצליחו לעשות שוויון בין שונים – זה היה בסדום. מי שהיה ארוך, קיצרו אותו, ומי שהיה קצר, מתחו אותו, אבל לא זה רצה שימתחו אותו, ולא זה רצה שיקצרו אותו. אבל כשיש שונות, כל כך, אתה לא יכול לדבר על שוויון, אלא בכל זאת, מה זה שוויון, שמעתי דווקא מהשופט ברק – הוא אמר ששוויון זה מתן הזדמנות שווה לכולם. יעל גרמן (יש עתיד): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: יש, אבל יש גם אורחים חשובים. דוד ביטן (הליכוד): לא לרדת. לא לרדת. סגן שר הפנים משולם נהרי: הצבעה ואחרי זה ברכות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. סגן שר הפנים משולם נהרי: הוא לא יכול לעדכן, אז תתחיל ברכות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חברי הכנסת, נא לשבת. אדוני סגן השר, יש לך עוד חצי דקה. בבקשה. סגן שר הפנים משולם נהרי: בכל אופן, מאחר שדיברנו על החשיבות של הנושא הזה ועד כמה הוא עושה סדר ועושה צדק בין הרשויות, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, כפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה ייעשה בהסכמת משרד הפנים ובתיאום עם משרד המשפטים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (צדק חלוקתי בכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 37 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (צדק חלוקתי בכל הרשויות המתוקצבות במדינת ישראל), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 42 בעד, 37 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת הפנים או הכספים. המציע, מה אתה מבקש? חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ההמלצה של הלשכה המשפטית – כספים או פנים. אורן אסף חזן (הליכוד): פנים. פנים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: משרד הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. תודה. ברכת יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש הפרלמנט השבדי היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור על שקט שנייה. חברי הכנסת, נא לשבת ולשמור על שקט. חברת הכנסת שרן השכל, את חברת כנסת? ביקשתי מכולם לשבת. חברי הכנסת, אני מתכבד לקדם כעת בברכה את יושב-ראש הפרלמנט השבדי, מר אורבן אהלין, ואת כל חברי המשלחת, כולל חברי הפרלמנט השבדי, כאן, אצלנו. (מחיאות כפיים) יושב-ראש הפרלמנט של שבדיה נמצא כאן, בכנסת, בביקור רשמי, מכבד אותנו כעת, יחד עם חברי פרלמנט נוספים, בנוכחותו, ביציע האורחים. ברוך הבא, אדוני הנכבד, לירושלים, בירת ישראל, וברוך הבא אלינו למשכן הכנסת, ליבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. אדוני, בין שבדיה לישראל מתקיימים שיתופי פעולה ענפים בתחומי הכלכלה, הטכנולוגיה והחדשנות. אנחנו שמחים ומברכים על כך, ומתכוונים להרחיב ולקדם אותם עוד, בעתיד. לצערי, על שיתופי הפעולה הללו מעיבות לפעמים אמירות מקוממות הנשמעות נגד מדינת ישראל מצד גורמים שונים בממשל השבדי. הללו משווים את ישראל לארגוני הטרור, ובכך חוטאים לאמת ומסכלים את מאמצי השלום. אני יודע, אורחנו הנכבד, שבמעשים והתבטאויות רבות הוכחת שאין חלקך עימהם. משום כך אני שמח על ביקורך כאן. יש לך הזדמנות פז לראות בעיניך את ישראל האמיתית, שאתה כבר מכיר – היהודית והדמוקרטית, שוחרת השלום, הרואה בביטחון אזרחיה ערך עליון, ושומרת בקפדנות על זכויות האדם. הביקור הזה הוא הזדמנות חשובה לחזק גם את שיתופי הפעולה הבין-פרלמנטריים בינינו, על בסיס הערכים המשותפים שלנו, והמאבק המשותף באנטישמיות ובתנועות החרם נגד ישראל. אציין גם שפועלת בכנסת אגודת ידידות בין-פרלמנטרית פעילה בראשות חברנו חבר הכנסת איל בן ראובן. אדוני יושב-ראש הפרלמנט, כמומחה ליחסי חוץ אתה ודאי מבין היטב את חשיבותם של היחסים הבין-פרלמנטריים לקידום מטרותינו המשותפות, ואת הפוטנציאל הגלום בהם להתקדמות בתחומים נוספים, כגון חינוך, הגירה וקיימות. בשם הכנסת וחבריה, אני מאחל לכם ביקור פורה ומוצלח. ברוכים אתם בבואכם, Welcome to the Knesset. (מחיאות כפיים) הצעת חוק הקרן לסיוע למפעלים במצוקה (הטלת אחריות כלכלית על בעלים ומנהלים והעברה לשליטת העובדים), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2850/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הקרן לסיוע למפעלים במצוקה (הטלת אחריות כלכלית על בעלים ומנהלים והעברה לשליטת העובדים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. עד עשר דקות לרשות אדוני. ישיב בשם שר הכלכלה והתעשייה השר חיים כץ. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני שר הרווחה והשירותים החברתיים, אני שמח שאתה הוא זה שהוטל עליו לענות על הצעת החוק הזאת, ואני בטוח שחוץ מהטקסט הכתוב יש לך גם תכנים אמיתיים שאתה יכול להוסיף לנו. עמיתיי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני חברי הכנסת את הצעת חוק הקרן לסיוע למפעלים במצוקה (הטלת אחריות כלכלית על בעלים ומנהלים והעברה לשליטת העובדים). עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שזה אחד החוקים החשובים והדחופים ביותר. בחודשים האחרונים אנחנו עדים למציאות שבה, בעיקר בפריפריה, מפעלים נקלעים למצוקה ועובדים מפוטרים ונדרשים ללכת הביתה. יש גם מקרים מקוממים – אנחנו גם שומעים על מפעלים מרוויחים שנסגרים ודורשים מהעובדים ללכת הביתה. דוגמה אחת לכך היא מפעל חיפה כימיקלים צפון – המפעל בחיפה, שהולך להיסגר, עובדיו הולכים להישלח הביתה, למרות העובדה שמדובר במפעל רווחי. אנחנו כולנו מכירים את המקרה של נגב קרמיקה – מפעל בירוחם, 140 עובדים עמדו בפני פיטורים, הנושא הגיע גם לכאן, לכנסת, והיה ברור שאם אנחנו נשאיר את עובדי המפעל הזה לחסדי הבעלים, לחסדי המנהלים, לחסדי אלו שהובילו את המפעל הזה אל המצוקה, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו בעצם מפקירים אותם. אין ברירה – במצבים כאלה המדינה חייבת להתערב וחייבת לפעול. והאמת היא שלאורך השנים היו בהחלט מצבים שבהם המדינה התערבה והמדינה פעלה, אבל הפעולה של המדינה נעשתה בלי מנגנון שיטתי, בלי מערכת רוחבית שתיתן תשובה מסודרת, עם שיטת עבודה ברורה ועם מטרות מוגדרות. גברתי היושבת-ראש, את בוודאי זוכרת את המאבק שניהלנו יחד בעניין מפעל מגבות ערד. כואב היה הלב לראות את העובדים והעובדות שם, שנשלחו הביתה. היו"ר טלי פלוסקוב: רק ההבדל היה, אדוני, שהמפעל הזה היה מפסיד. דב חנין (הרשימה המשותפת): זה היה מפעל מפסיד, נכון, זה היה מפעל מפסיד. הוא הפסיד, דרך אגב, כי לא העבירו אליו גז. אבל העובדים שם אמרו: אנחנו מוכנים לקחת את המפעל הזה להנהלתנו, אנחנו רוצים להמשיך לשמור אותו בחיים, כי המפעל הזה יכול גם להרוויח. מה שקורה במצבים כאלה, עמיתיי חברי הכנסת, זה שלבעלים יש חשבונות אחרים. לא תמיד החשבון של הבעלים הוא החשבון של המפעל. לא תמיד החשבון של הבעלים הוא החשבון של העובדים. מי שבאמת יש לו אינטרס אמיתי במפעל זה קודם כול האנשים שעובדים שם, ואנחנו מציעים בהצעת החוק הזאת מנגנון שנותן את האפשרות להעביר מפעלים במצוקה לניהול – ובסופו של דבר לשליטה, ואפילו לבעלות – של העובדים. איך עושים את זה? קודם כול, אנחנו מציעים להגדיר מהם מפעלים במצוקה: מפעלים במצוקה הם מפעלים שנסגרו; מפעלים במצוקה הם מפעלים שהופסקה בהם הפעילות לתקופה ממושכת; מפעלים במצוקה הם מפעלים שהם בבעלות של תאגיד שניתן נגדו צו כינוס נכסים, או בבעלות של אדם שניתן נגדו צו כינוס נכסים. אנחנו מציעים, עמיתיי חברי הכנסת, שבמצב כזה, העובדים במפעל יוכלו לפנות לקרן ייעודית, שתוקם, בבקשה להכריז על המפעל כמפעל במצוקה. בהקשר הזה אנחנו מציעים להקים קרן כזאת, שתיקרא קרן סיוע למפעלים במצוקה, היא תתוקצב מתקציב המדינה, והכסף שלה ישמש למתן הלוואות ומענקים לשם רכישת מפעלים בידי עובדים של אותם מפעלים. הקרן הזאת, תהיה לה מועצה – נציגי עובדים, נציגי הממשלה – ותפקידיה יהיו להכריז על מפעל במצוקה, בנסיבות שמוגדרות בחוק, להכריז על מפעל במצוקה לבקשת העובדים במקום, ובמצב כזה לאפשר לנציגות העובדים במפעל לפנות אל הקרן, ולבקש ממנה סיוע. הקרן תשמע כמובן את מי שמוסמך בשם המפעל, תיתן לו הזדמנות להשמיע את עמדתו, היא תוכל לבדוק את הבקשה, תוכל להזמין חוות דעת מקצועית, ובסופו של דבר היא תוכל להכריז על המפעל כמפעל במצוקה. במצב כזה היא תוכל לקבוע תנאים לסיוע למפעל, וגם דרכים להעברת המפעל להנהלה שתיבחר על ידי העובדים. מרגע שמפעל הוכרז מפעל במצוקה, מועצת הקרן רשאית לדרוש ממי שניהל את המפעל הזה, ממי שהיה הבעלים של המפעל הזה, דין וחשבון על ההתנהלות במפעל, כולל דין וחשבון על ההכנסות במפעל, והיא יכולה, על פי הדין-וחשבון הזה, לקבל הערכת מצב בעניין המפעל בתוך שישה חודשים מיום ההכרזה עליו כמפעל במצוקה. מהשלב הזה, עמיתיי חברי הכנסת, הקרן יכולה לבחון ולראות – אם במפעל יש התארגנות עובדים המוכנה לקבל על עצמה את הבעלות במפעל במתכונת של אגודה שיתופית, היא יכולה לקבוע תנאים לסיוע ברכישת המפעל על ידי העובדים, ואז לתת את הסיוע הזה בדרך של הלוואה או של מענק לאגודה השיתופית של העובדים. אנחנו מציעים בחוק גם מנגנון – איך מוקמת אגודה שיתופית של העובדים שתוכל לנהל את המפעל ובעתיד אפילו לקבל עליו גם את הבעלות. אם לא נמצאת התאגדות עובדים – התארגנות עובדים כזאת, אנחנו מבקשים שהזכויות במפעל יועמדו למכירה, ובלבד שזכויותיהם של העובדים על פי חוק וההסכמים הקיבוציים תובטחנה במלואן. אנחנו קובעים כמובן שהחוק הזה לא פוגע במנגנוני סיוע אחרים של הממשלה למפעל, לפי כל חיקוק או הוראת מינהל. אנחנו מטילים על שר הכלכלה והתעשייה את הביצוע של החוק הזה, ויחד עם ארגון העובדים וועדת הכספים של הכנסת התקנת תקנות בכל הקשור לביצוע החוק הזה בפועל. עמיתיי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק חיוני ביותר, וכאשר מפעלים בכל הארץ, ובמיוחד באזורי הפריפריה, נסגרים, חוק כזה מתבקש ודרוש. שותפים איתי בהצעת החוק הזאת קבוצה גדולה ומכובדת של חברי כנסת: חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה; חבר הכנסת איתן כבל; חבר הכנסת איימן עודה; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון; חבר הכנסת לשעבר עבדאללה אבו מערוף; חבר הכנסת יוסי יונה; יושב-ראש סיעת מרצ, חבר הכנסת אילן גילאון; חבר הכנסת יואל חסון, יושב-ראש סיעת העבודה; חבר הכנסת נחמן שי; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – רשימה ארוכה של חברי כנסת, שמציגה מגוון, ממקומות ומסיעות פוליטיות שונות. כולנו מאוחדים בהבנה שהגיע הזמן להסדיר מנגנון שקובע חובה של המדינה לסייע למפעלים במצוקה, אבל גם קובע העברה של השליטה במפעל לידי העובדים, ולקיחת השליטה הזאת מידי אלה שהובילו את המפעל הזה לידי משבר. עמיתיי חברי הכנסת, לצערי הגדול, אדוני שר הרווחה והשירותים החברתיים, ועדת השרים לענייני חקיקה ביקשה לדחות את הדיון בחוק. אני קיבלתי את העמדה הזאת בצער גדול, כי אני חושב שזה דווקא חוק דחוף וחיוני, אבל כיוון שאני לא רוצה להפיל אותו בהצבעה, אני מוכן לנהל דיאלוג עם הממשלה במהלך החודש הקרוב, כדי להגיע להסכמות לגבי החוק הזה. זה חוק, אדוני שר הרווחה והשירותים החברתיים – כמי שמכיר ענייני עובדים ומפעלים, אתה יודע שצריך מנגנון כזה. אני מקווה שאנחנו מול הממשלה ויחד עם הממשלה נעשה פה דיאלוג קונסטרוקטיבי ונוכל להעביר את החוק בהסכמה כללית. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: אז אני רוצה להבין, תשובה והצבעה במועד אחר? דב חנין (הרשימה המשותפת): במועד אחר. היו"ר טלי פלוסקוב: תשובה והצבעה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם התשובה. היו"ר טלי פלוסקוב: גם התשובה. יופי. רבותיי, אז הבנתי שגם הממשלה וגם המציע הגיעו למסקנה שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. הצעת חוק להצלת ירושלים כעיר בירה יהודית ודמוקרטית, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4546/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק להצלת ירושלים כעיר בירה יהודית ודמוקרטית, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. לרשותך עד עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. אדוני, גם תשובה וגם הצבעה במועד אחר. לא לא, אני עונה ליושב-ראש הקואליציה. בבקשה, אדוני, עשר דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, את הצעת החוק הזאת אני מעלה כי אני אוהב את ירושלים, ומי שאוהב את ירושלים ודואג לירושלים ולשלמותה האמיתית – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כדי שיהיה ברור, על הצעת החוק שחבר הכנסת יואל חסון מציג כרגע כן תתקיים הצבעה. תשובה והצבעה. יואל חסון (המחנה הציוני): אפשר לאפס? היו"ר טלי פלוסקוב: כן, אדוני, אני מאפסת. אתה תקבל עשר דקות מההתחלה. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, את הצעת החוק הזאת אני מעלה להצבעה כי אני אוהב את ירושלים. האהבה הזאת את ירושלים מחייבת אותנו לנקוט יוזמה אקטיבית להציל את העיר הזאת. צריך להיות אמיצים ונכונים להביט אל מול המציאות שכולכם מכירים אותה, בלי למצמץ. כולנו גדלנו על סיסמאות, בעיני אחרים קלישאות, כאלה שהפכו ללשון דיבור קבועה: העיר שחוברה לה יחדיו, ירושלים המאוחדת לנצח-נצחים, וכיוצא באלה, אבל בואו נאמר את האמת; האמת היא שהחיבור בין ירושלים לכפרים הפלסטיניים ממזרח לה, כפרים שמעולם לא היו חלק מירושלים, הוא חיבור מלאכותי, מעוות ונעדר כל ראייה אסטרטגית מפוכחת. לאחרונה, ממש לאחרונה, ראינו גם אצלכם בליכוד, ובימין, שגיליתם את המצב בירושלים. הבנתם גם אתם שאי-אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא, בעיר. הנחתם תוכניות שנחלקות בין שתי אסכולות – אלה שמדחיקות את הבעיות אל מתחת לשטיח ומבקשות לעצום עיניים אל מול הבעיות של העיר, ואלה שמבקשים פשוט להוריד את המסך על המפעל הציוני בישראל ולסגור סופית את ירושלים כבירת ישראל היהודית והדמוקרטית. בשבוע שעבר קיימתי כנס בנושא הכפרים הפלסטיניים שממזרח לירושלים, ואני רוצה, חברי הכנסת, שתקשיבו לטקסט מעניין שנאמר על ידי השר לענייני ירושלים, השר אלקין. זה מה שאמר השר אלקין בכנס כאן, בכנסת, בעניין ירושלים. אלקין אומר: מי שירצה לקבל אזרחות – יקבל אזרחות. ומובן שמי שמקבל אזרחות זכאי גם לבחור בנציגים לכנסת, ואלקין אומר על כך: "אני הראשון שישמח אם הם יתחילו להצביע". מנגד, חבר הכנסת גליק אמר: אני לא מעוניין לחלק את ירושלים, אני מעוניין שהתושבים הפלסטינים, יהיו להם זכויות. הם לא רוצים להיות – הפלסטינים – חלק מהרשות הפלסטינית. אומר גליק: ברגע שניתן אזרחות לערביי ירושלים, רובם הגדול רוצים לעבור למקומות אחרים – זה אומר אלינו, פנימה, לירושלים – מאז בניית החומה, לאן הם עברו – אומר גליק – הם עברו לפסגת זאב. הוא רוצה לעודד עוד ועוד שיעברו לתוככי ירושלים ויהיו אזרחי מדינת ישראל. ואני תוהה, אני תוהה, חבריי חברי הכנסת – חברת הכנסת ברקו, אני שואל אותך, האם ניתן לתושבי ג'בל מוכבר ולכ-200,000 הפלסטינים שבמזרח ירושלים אזרחות ישראלית? האם אנחנו רוצים לתת להם? ענת ברקו (הליכוד): לא, אני אומרת לא. יואל חסון (המחנה הציוני): גם אני אומר לא. ואם אנחנו רוצים לתת להם – – ענת ברקו (הליכוד): מצידי שלא יהיו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – אז למה לא נאמץ לחיקנו גם את תושבי ג'נין ומחנות הפליטים קלנדיה ואחרים? ובכלל, אם כאן מחלקים אזרחות לכולם ביד נדיבה, אז למה לא לתת אזרחות ישראלית גם לפלסטינים ברצועת עזה? האם לפעילי החמאס שבונים קיני טרור בשג'אעיה או ברפיח לא מגיע לקבל אזרחות ישראלית, דירה באשקלון או אולי ברמת גן? מה ההבדל בין הפלסטיני הזה לפלסטיני הזה? לצערי, על ירושלים בירת ישראל ממשלת ישראל לא חומלת ולא מרחמת, כי היא לא עומדת בפני המציאות; אין לכם אומץ לעמוד בפני המציאות ולהודות שבמציאות הירושלמית הנוכחית אנחנו מאבדים את האחיזה בירושלים. אבל אתם יודעים מה? אני מסתכל גם על הסיעות האחרות. האמת, העליתי את ההצעה הזאת אפילו שידעתי שרוב סיעות הבית הולכות להצביע נגדה – כל אחד, אגב, מהסיבה שלו. אין ספק שהצעת החוק הזאת הקדימה את זמנה. אין ספק שהיא הקדימה את זמנה, ואין גם ספק שייזכר שהדבר הזה קרה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): למה הקדימה את עצמה? היה צריך לעשות את זה לפני עשר שנים. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – פרס יחלק את ירושלים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה צודק, היא הקדימה את זמנה לא במציאות, אלא הקדימה את זמנה באומץ של סיעות הבית להודות שצריך לפתור את הבעיה. בזה היא הקדימה את זמנה. ענת ברקו (הליכוד): – – – המכשול, גדר הביטחון – – – אמיר אוחנה (הליכוד): היה אזרח צעיר שעמד עם השלט "פרס יחלק את ירושלים", איפה הוא? ענת ברקו (הליכוד): – – – אותו אנחנו רוצים כחבר הביטחון. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת, גם מחברת הכנסת ענת ברקו וגם מחבר הכנסת אוחנה – אני יודעת שהנושא קרוב לליבכם, אבל עשר הדקות הן של יואל חסון. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): מה קרה למפלגת הציונות הדתית, הבית היהודי, שמדברת גבוהה-גבוהה על אחדות ירושלים, על שלמות העיר, והיא זאת שהולכת עכשיו להצביע נגד חוק כזה? מצד שני, מה דעתכם על החוק של אלקין או על ההצעות של גליק? מה אתם אומרים על זה? ומה אתם אומרים, חבריי חברי המשותפת, אתם מתנגדים להעברה אזרחית לשטחי B? ענת ברקו (הליכוד): הם גם לא רוצים שתצא גם מעזה, הם לא רוצים. יואל חסון (המחנה הציוני): תחליטו, מה אתם רוצים? האם אתם תומכים במדינה פלסטינית כשעושים חלוקה בין שתי המדינות, מדינה יהודית ודמוקרטית ומדינה לפלסטינים? אתם רוצים מדינה פלסטינית, או שאתם לא רוצים מדינה פלסטינית? איך אתם מצביעים נגד זה? אתם מצביעים נגד להעביר שטח בגדה לשליטה B? איך זה יכול להיות – שליטה אזרחית פלסטינית? לא יודע, פשוט גם אתם לא יודעים להתמודד עם המציאות, כי מצד אחד אתם מדברים על שתי מדינות, מצד שני נאבקים עכשיו שפלסטינים יישארו חלק ממדינת ישראל – – ענת ברקו (הליכוד): – – – מדינה לשני עמים. לא יהיה לשני עמים. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ממש תורם לקידום הרעיון. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ממש תורם לקידום הרעיון. תראו, יש כאן באמת ניסיון לברוח ממה שאנחנו עומדים בפניו ביום-יום, דקה-דקה, כי מי שאוהב את ירושלים רוצה לשמור על ירושלים האמיתית, וירושלים האמיתית היא זאת שאוחדה ב-67', יחד עם הצד הירדני והצד הישראלי, והפכה לירושלים המאוחדת והשלמה – שעליה נילחם – אני מאמין – רוב סיעות הבית, וגם אני – וזה כולל שמירה על הריבונות במקומות הקדושים. אין כאן שאלה ואין כאן תהייה. אבל ממתי הכפרים שהיו חלק מהגדה, וצורפו באופן מלאכותי לירושלים, הפכו להיות ירושלים? ממתי הם הפכו להיות ירושלמים? הם מעולם לא היו כאלה, ואתם יודעים שהם לא היו כאלה. הייתה ההחלטה של תוך כמה שבועות, של הממשלה, אחרי איחוד ירושלים, ואני אגיד לכם איך זה קרה – פשוט פשוט – השר גנדי ואחרים קידמו הצעת ממשלה לאחד כמה שיותר כפרים, להגדיל את ירושלים. איך אמר אז גנדי בפרוטוקולים? הוא אמר: אם הייתי יכול להגדיר את ירושלים עד יריחו, הייתי עושה את זה. זה מה שהוא אמר. אבל הוא עשה עד לשם. ובפועל, המציאות היא שהחיים שם קפואים: מצד אחד לוקחים, מצד שני לא מטפלים, נהיו שם קיני טרור, עוני – הכול יושב על ירושלים, והצביעות הכי גדולה – שהשר גלעד ארדן, בהחלטתו כשר לביטחון הפנים, אפילו לא מאפשר לחברי כנסת לבקר בריבונות של ירושלים, בכפרים שהם תחת ריבונות מדינת ישראל. שטח מוניציפלי – השר לביטחון הפנים נתן הוראה למשטרה לא לאפשר לחברי כנסת לבקר שם. איך אמרו לנו שם במשטרה? שוטר לא נכנס לשם, השר ארדן, אתה יודע את זה, אתה מכיר את הדוחות – שוטר לא נכנס לשם, אז חברי כנסת ייכנסו לשם? צביעות, פשוט צביעות. התעלמות אמיתית מהמציאות. ואתם יודעים מה? למה אני מעלה את החוק הזה? כי על מה אנחנו נאבקים? אנחנו נאבקים למנוע מדינה דו-לאומית. אנחנו רוצים שתי מדינות כדי לשמר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולעשות הפרדה בינינו לבין הפלסטינים. ואתם יודעים מה? הניסוי הדו-לאומי בירושלים נכשל. ניסינו ליצור כאן עיר דו-לאומית, וזה נכשל. תסתכלו על זה, ותסכלו מה עלול לקרות לנו במדינה אם לא נמהר ונעשה הפרדה בינינו לבין הפלסטינים. הניסוי הזה נכשל כישלון מוחלט. נושא הביטחון – מי אחראי לביטחון בכפרים האלה היום? משטרת ישראל. לפי החוק שלי זה אמור לעבור לשליטה אזרחית פלסטינית, שטח B, שליטה ביטחונית ישראלית מלאה כמו כל שטחי B. כל שטחי B היום הם מקומות בטוחים, מנוהלים, לא יוצא משם טרור, הם מתנהלים בצורה הרבה יותר בטוחה, עם אכיפה הרבה יותר חזקה. משטרת ישראל היום לא מסוגלת לשמר שם את הביטחון. אז אני אומר לכם, חברי הכנסת, ההצעה הזאת, כפי שאמרתי, הקדימה את זמנה, אבל הבעיה – גם אם תתעלמו ממנה עכשיו – ואתם מתעלמים ממנה – הבעיה היא פה מסביבנו, היא כמה קילומטרים מפה מקיפה אותנו – מול המליאה הזאת, סביב המליאה הזאת, סביב בית המחוקקים של מדינת ישראל. ירושלים קורסת, וגם היכולת לשמר אותה כעיר מאוחדת, שלמה, בריבונות ישראלית יהודית ודמוקרטית עומדת בסכנה אמיתית, וכדאי שתכירו במציאות הזאת עכשיו ומייד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. ישיב השר לענייני ירושלים ומורשת, חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה, אדוני. בבקשה, בתשובתך, להביא בחשבון שגם לך יש עד עשר דקות. בבקשה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת חסון, שהציג כאן את הצעת החוק, אני חייב להגיד שהדברים שנאמרו כאן, בנאום של חבר הכנסת חסון, וגם עצם ההצעה, הם רגע היסטורי. רגע היסטורי לפשיטת הרגל של סיעה, שהיא הממשיכה של מפלגת העבודה של פעם. אמרת כאן, חבר הכנסת חסון: ממתי הכפרים האלה הפכו חלק מירושלים? אני אגיד לך ממתי. ממתי – – – חיים ילין (יש עתיד): ממפלגת העבודה. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: ממתי שהחליטה את זה ממשלת ישראל; אתה יודע, הם ישבו שם סביב כיסאות הממשלה, אולי כדאי להזכיר: לוי אשכול היה ראש הממשלה, יגאל אלון, פנחס ספיר, אבא אבן, זלמן ארן, ישראל גלילי – השמות הגדולים של מפלגת העבודה, הם קבעו שזה חלק מירושלים. אז אם אתה צריך לבוא בטענות, תבוא בטענות אליהם. אגב – – – אמיר אוחנה (הליכוד): מי היה הרמטכ"ל? השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אגב, צריך להוסיף לרשימה הזאת את משה דיין, שהיה שר הביטחון בממשלה הזאת, כנציג המפלגה של מי? של רפ"י, של בן-גוריון. אלה האנשים שהחליטו שזה ירושלים – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): נכון. והם טעו. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – אז אם אתה בא בטענות, קצת טעית בכתובת. עמר בר-לב (המחנה הציוני): נכון. אתה צודק, אתה צודק, והם טעו. הם טעו. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: הם לא טעו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): הם טעו. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: הם לא טעו, חבר הכנסת בר-לב. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה הקשר שלהם למקומות הקדושים? השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: הם לא טעו, ואני חושב שהם היום מתהפכים – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): אין שום קשר. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – בקברם, אלה מהם ששומעים שנציג מפלגת העבודה הגדולה, המורחבת, קם כאן – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): הרי אתם רוצים לתקן את הטעויות שאנחנו עשינו. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – ומאשים אותם בכך – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): הינה, אני מודה, סימון הגבולות המוניציפליים של ירושלים היה טעות – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – שהם כפו על ירושלים מה שלא ראוי להיות חלק ממנה – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – והגיע הזמן שתתקנו את זה. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – אבל אלה האנשים שקבעו את זה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תעשו משהו אחד טוב. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: נקודה נוספת, חבר הכנסת חסון, אני חושב שכבר הרבה זמן לא נשמע במליאה הזאת נאום כל כך גזעני מצד נציג מפלגת העבודה. תתבייש לך. מה המסר שניסית להעביר כאן? יואל חסון (המחנה הציוני): אתה גזען, לא אני. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אתם, אנשי הליכוד, רוצים להכניס לפה ערבים; אני רוצה אותם בחוץ. יואל חסון (המחנה הציוני): פלסטינים. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: זאת מפלגת העבודה? יואל חסון (המחנה הציוני): פלסטינים. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אתה קצת התבלבלת. יואל חסון (המחנה הציוני): פלסטינים. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: בוא תחזור לקהל שיצטרך לבחור בך בפריימריז בפעם הבאה, תגיד להם משפט כזה, מעניין מה הם יגידו לך בתשובה בקלפי. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה, מה עם המפחמות ברשות הפלסטינית – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: נדמה לי שקצת התבלבלת. קריאות: – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: זה המסר שניסית להעביר כאן. אתם כל כך הרבה פעמים מאשימים אותנו בגזענות, בפאשיזם – היה פה נאום גזעני ופאשיסטי לעילא ולעילא, דווקא מצד נציג של החלק הזה של הבית הזה. מיכל רוזין (מרצ): שכחת להגיד אנטישמי. עוד סופרלטיב. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: לא, לא אנטישמי, לא אנטישמי. דווקא אמירה מאוד ברורה: אני לא רוצה לגור ליד ערבים. זאת הייתה האמירה. עכשיו, לגבי הבעיות של ירושלים, ודרכי פתרונן. הרי מה אתה מציע? הרי אתם זורים חול בעיני הציבור ברמה שאפילו המנהיג המיתולוגי שאתם מנסים להיאחז בו, יצחק רבין, אמר פעם אחר פעם – לאו מוחלט לחלוקת ירושלים. גם הוא טעה, חבר הכנסת בר-לב? תגיד לי אתה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – ירושלים, תפסיק כבר – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – גם יצחק רבין טעה? הוא אמר את זה גם בשנות ה-90, לא רק אז – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – כשהיה רמטכ"ל ב-67'. למה אתה שותק, כי עם זה לא נוח לכם להתמודד? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, לא – – – עם ההתנהגות של הממשלה הזאת. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: עכשיו לגבי הבעיות הדמוגרפיות של ירושלים והבעיות הביטחוניות. אם התוכנית שלך תתקבל, מה המשמעות של זה? אני פעם שאלתי את אחד האבות הרוחניים של התוכנית שאתה מציע כאן, גם הוא לשעבר איש מפלגת העבודה, חיים רמון, כשהוא הציע דבר מאוד דומה למה שאתה מציע. שאלתי אותו: מתי בפעם האחרונה נסעת ממרכז ירושלים לפסגת זאב ולנווה יעקב, שתי השכונות שהן יחד אולי המקבץ היהודי הכי גדול בירושלים? הוא שאל אותי למה זה מעניין אותי, ואמרתי לו: לך תיסע – אני באותה תקופה עשיתי את הדרך הזאת פעמיים ביום – אם תיסע שם אתה תגלה שאתה נוסע בכביש צר שמצד שמאל שלו השכונות שועפאט ובית חנינא, שאותן אתה רוצה להפוך לרשות פלסטינית, ומצד ימין שלך מחנה הפליטים שועפאט, שגם אותו אתה רוצה להפוך לרשות פלסטינית. במילים אחרות, אתה רוצה לגזור על השכונות היהודיות הכי גדולות של ירושלים היום להיות מעין נצרים ברצועת עזה. זה מה שאתה מאחל לתושבים היהודים של ירושלים, שאתה כל כך דואג לשלומם ולביטחונם? אלה יהיו החיים שלהם? הם יהיו מובלעת קטנה בתוך הרשות הפלסטינית? ככה בהתאם גם ייראו החיים שלהם. דיברת על ג'בל מוכבר. לך תשאל את תושבי ארמון הנציב, שכונה אחרת, יהודית גדולה בירושלים, אם הם רוצים להפוך לשכונת הגבול ממש סמוך לרשות הפלסטינית, ומה המשמעות של זה. ואפשר להמשיך את הרשימה הזאת. הרי זה הכול אחיזת עיניים. לא שמעתי מה עמדתך למשל על סילוואן, גם שכונה ערבית גדולה בירושלים. לפי העיקרון הזה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): נשארת חלק מירושלים. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: נשארת חלק. אז כאן אתה מוכן לקבל את הערבים, כן? קריאות: – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: התמזל מזלם של תושבי סילוואן, שאותם אתה מוכן לקבל. ברוך השם, לפחות בעיר העתיקה נוכל להרגיש לפי התוכנית הזאת בשלום, כי בכל זאת, קו הרכס של הר הזיתים לא יהפוך לחלק מהרשות הפלסטינית. תודה רבה לך, אף על פי שדווקא כאן העיקרון הזה נשבר. דיברת על הבעיות הדמוגרפיות של ירושלים. נכון, נכון, יש בעיות דמוגרפיות, אמת, אבל הבעיות הדמוגרפיות האלה הן לא גזרה משמיים. הבעיות הדמוגרפיות האלה הן משתי סיבות: אחת היא העובדה שלא השכלנו לבנות מספיק בירושלים, בגלל הלחצים המדיניים, והייתי מצפה מהחלק הזה של האולם: אם העתיד הדמוגרפי של ירושלים כל כך יקר לכם, תגבו אותנו במאבק על זכותנו לבנות בירושלים בכל מקום. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: הרי כל פעם – כל פעם שאנחנו מקבלים החלטות על בנייה – – קריאות: – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – כל פעם, בשמונה השנים הלא-פשוטות של ממשל אובמה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא להירגע, חברי הכנסת. נא להירגע. קריאות: – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: כשבשמונה השנים הלא-פשוטות של ממשל אובמה התקבלו החלטות על בנייה – – קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת מיקי לוי. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – במקום לגבות את ראש הממשלה, תקפתם אותו ודיברתם על כך שהוא הורס את השלום. והסיבה השנייה לזה – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – היא לא תהליך דמוגרפי טבעי; הסיבה השנייה לזה היא הגירה לא חוקית לתוך השטח של ירושלים, מהשכונות שנמצאות מחוץ לגדר, בגלל ההחלטה הגאונית על הגדר, שגם אותה קידם בזמנו חיים רמון. חיים ילין (יש עתיד): – – – הייתי איתך עד עכשיו. עד עכשיו הייתי איתך – – – אתם לא בונים מתוך פחד – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין, זה לא דיאלוג, אני מצטערת. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אפשר למצוא – – – חיים ילין (יש עתיד): מפחדים מטראמפ, זה מה שקורה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה היה ברור. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אפשר למצוא פתרונות גם לאתגר הדמוגרפי הזה. לא חייבים בשביל זה להעביר שטחים לרשות הפלסטינית; לא חייבים בשביל זה להביא את הרשות הפלסטינית ללב-ליבה של ירושלים. יש דרכים הרבה יותר פשוטות והרבה יותר יצירתיות מהפתרון הפשוט שאתה מציע, פשוט לסגת ולהתקפל. אתם תמשיכו להציע את הרעיונות האלה. מנהיגי מפלגת העבודה ההיסטוריים יתהפכו בקברם כשהם יראו את מפלגת העבודה של היום, ואנחנו נמשיך להפיל אתכם פעם אחר פעם – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – כי הכנסת הזאת לא תאפשר להביא – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – כשהוא רואה אתכם – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – את הרשות הפלסטינית פנימה לירושלים. אני פונה אל חברי הכנסת ומבקש להפיל את הצעת החוק. תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מבקש להשיב, היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. רבותיי – חבר הכנסת יואל חסון, אתה יכול לחזור. בבקשה. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אין אופציה כזאת. עד שלוש דקות. רק לחבר הכנסת שמציע יש. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אם היינו מגיעים לקריאה ראשונה, הייתי יכולה לתת לך. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר אלקין, אם כבר אחיזת עיניים, אחיזת העיניים באה מצידך, כי כדאי שתגיד לחברי הכנסת אמת – אותה ממשלה שקיבלה את ההחלטה הזאת הייתה ממשלת אחדות, שישב בה גם מנחם בגין. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: נכון. יואל חסון (המחנה הציוני): אז לא אמרת את זה. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אנחנו גאים בזה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא אמרת את זה. אז הייתה ממשלת אחדות – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אנחנו גאים בזה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – שקיבלה את ההחלטה. זה דבר ראשון שכדאי לדעת. השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: אתם מתביישים. יואל חסון (המחנה הציוני): דבר שני – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – התהליך של קבלת ההחלטה הזאת היה תהליך שבו באותו זמן לא הייתה הבנה והכרה לממדים ולגדלים שזה הגיע עד היום – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: יצחק רבין, בשנות ה-90 – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – והיו כוונה ורצון – – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – בשנות ה-90 – – – יואל חסון (המחנה הציוני): השר קורא לי קריאות ביניים. אני לא קראתי לך קריאות ביניים. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – פרס יחלק את ירושלים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תראה, להאשים אדם בגזענות זאת האשמה חמורה וקשה, אדוני, וכדאי שאני אבהיר את עצמי בעניין הזה. כל מי שהוא ערבי שהיה חלק מירושלים בזמן שהיא אוחדה הוא ירושלמי, ויש לו זכויות בירושלים. לכן – סילוואן וכפרים אחרים, הם היו חלק מירושלים עוד לפני שהיא אוחדה, וגם אחרי שהיא אוחדה, ולכן הם ירושלמים כמו כל יהודי. אורן אסף חזן (הליכוד): יואל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אותם פלסטינים שהיו בגדה – הם לא היו ירושלמים כשזה היה בצד הירדני. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הם מעולם לא היו ירושלמים. אתם הפכתם אותם לירושלמים. אתם הפכתם אותם לפוטנציאל לקבל אזרחות ישראלית. עכשיו, צריך להגיד את האמת, וזה לא ממקום של גזענות – – השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, חי בה מיעוט ערבי בזכויות מלאות, כאזרחים מלאים, ואני אילחם על זכותם ועל האזרחות שלהם. אבל אני לא רוצה להעניק אזרחות למי שאינם חלק ממדינת ישראל – – אורן אסף חזן (הליכוד): למה לא – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – למי שאינם אזרחי מדינת ישראל. אני לא רוצה להשית על מדינת ישראל עוד 200,000 אזרחים שהם לא נאמנים למדינה, הם לא רוצים בטובתה של המדינה, הם לא מרגישים זהות למדינה הזאת. זאת האמת, ואני לא רוצה להביא אותם אלינו. אני עושה הבדל גדול בין אותם אזרחי ישראל לבין מי שאינם אזרחי ישראל. אז זאת האמת. הגזענות האמיתית היא מצידכם. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – של השמאל, יואל, אתה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן חזן, תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם שונאים ערבים, זו הבעיה שלכם. אתם שונאים ספרדים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם, בזה שהיום אתם נושאים באחריות – אתה לא מתבייש, השר אלקין? אתה מטיל אשמה באנשים קבורים באדמה – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה אומר לו להתבייש? אתה צריך להתבייש. זו בושה וחרפה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – עמוק עמוק באדמה? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אורן חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה הולך ומדבר אל המתים? אתה פונה אל המתים ומטיל עליהם אחריות, במקום לקחת אחריות? אתה היום מנהל את המדינה, אתם הממשלה. השר להגנת הסביבה זאב אלקין: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה, אדוני ראש הממשלה, אחראי לזה שירושלים מאבדת את הרוב היהודי שלה, ואתה יודע את האמת, ראש הממשלה, כי אתה יודע שהמועצה לביטחון לאומי שלך – אתה מכיר את החומר – היא דנה היום בבעיות בירושלים – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – והיא מציגה לפניך את המציאות השבירה והמסוכנת שנוצרת בירושלים. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואל חסון, אני מבקשת לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יודע, השר אלקין, שראש הממשלה יודע את זה, הוא מכיר את החומרים האלה. אתם יודעים שזאת האמת, וזה יהיה – – היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, אני מבקשת לסיים. תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – במשמרת שלכם שנאבד את השליטה על ירושלים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק להצלת ירושלים כעיר בירה יהודית ודמוקרטית, התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 61 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק להצלת ירושלים כעיר בירה יהודית ודמוקרטית, התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 14 חברי כנסת, 61 מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק להצלת ירושלים כעיר בירה יהודית ודמוקרטית, התשע"ז–2017, לא התקבלה. הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4128/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר כהן) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מאיר כהן. יש לנו הצעה שהוצמדה, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, לאחר מכן. חבר הכנסת מאיר כהן, עד עשר דקות לרשותך. בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): תודה רבה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש – – – קריאה: היום יש לו יום הולדת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, יש לו היום יום הולדת. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, אני לוקחת עשר שניות מהזמן שלך. מאיר כהן (יש עתיד): יש לנו משהו משותף. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מאיר כהן, ידידי היקר, אני לוקחת כמה דקות. אתה מקשיב? לא, רציתי שתהיה קשוב אליי, אנחנו יודעים שאתה חוגג היום יום הולדת, אז: מזל טוב. מאיר כהן (יש עתיד): תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, עכשיו זכותך. מאיר כהן (יש עתיד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מבקש, באמת – הצעת החוק הזאת, שאני מחזיר אותה – אנא מכם, היו קשובים. אני משער שהקואליציה תהיה נגד, אבל לפחות לשמוע את הדברים, כי באמת, זאת הצעה שאין בה דבר וחצי דבר עם השאלות הפוליטיות והמחלוקות המפלגתיות. חצי שנה חלפה, ואני מבקש פעם נוספת מהבית הזה להסיר – מחלקים מהבית הזה – להסיר את מסכת הציניות. לצערי הרב, חלקים מהקואליציה הנוכחית מלמדים אותנו שלציניות אין גבולות, שהפוליטיקה היא ערך מקודש, שהפוליטיקה עסוקה בעיקר בעצמה, תחת הקונספט של הישרדות. תחת זה גוררת אותנו הקואליציה, את חברי הכנסת – איתכם, חברי הכנסת, להצביע בניגוד למצפון שלכם. בריתות הישרדות ששמורות רק לריאליטי הופכות להיות כאן לחם חוקנו. אני מקווה שהפעם, חברות וחברים, לא נראה את המחזות של חברי כנסת שמתביישים ומצביעים נגד – מתביישים ומצביעים נגד מצפונם, נגד האידיאולוגיה שלהם – ואני כבר רואה שהם לא נמצאים כאן, בכנסת – נגד הרצון של הבוחרים שלהם, ששלחו אותם לכאן. אני מזכיר לכולנו שמול ההישרדות הזאת, הפוליטית, ניצבים הפעם תלמידים – תקשיבו – שיושבים בבית מ-1 בספטמבר, ולא הולכים לבית הספר, רק בשל המוצא העדתי שלהם. הייתם מאמינים שמ-1 בספטמבר יושבות תלמידות צעירות בבית משום שהן ספרדיות? ואני אפרט; התלמידים השקופים האלה מודרים רק בגלל רצון של שותפה קואליציונית אחת לשמר הגמוניה שמבוססת כולה על גזענות: סגירת שערי בית ספר בפני תלמיד בשל מוצאו העדתי זה פשע. זה פשע. אני אספר לכם על תלמידה, בת למשפחה חרדית ממוצא ספרדי, ילדה קטנה. היא מתגוררת בקריות, מתחת לבית שלה יש מוסד חינוכי דתי חרדי, אלא שהיא לא יכולה להירשם למוסד הזה. בעיני המנהל האשכנזי של המוסד היא ספרדייה, היא נחותה, אז היא צריכה לנסוע כל יום למגדל העמק – שעה וחצי נוסעת כדי ללמוד, כי אסור לה ללמוד בבית הספר שנמצא מתחת לבית שלה. מה המחיר הזה של שותפות קואליציונית, שאתם אומרים לי, במיוחד אנשי ש"ס? מה המחיר הזה? מה המחיר של עצימת העיניים שלכם? אתם, רבותיי השרים וחברי הקואליציה, ברגע שאתם מצביעים – ולא משנה מה הסיבה – נגד, אתם שותפים לגזענות. אתם שותפים לגזענות; אתם שותפים לכך שמפלים תלמידים ממוצא ספרדי, ותלמידים אתיופים, שנראים בעיני מנהלי המוסדות כנחותים – אלה שמכנים את עצמם רבנים ומנהלי מוסדות. אדוני שר החינוך, אתה יודע כמה הערכה יש לי אליך, ואני אומר כאן: יש לי הערכה לשר החינוך, כי הייתי מנהל בית ספר. אני יכול לעמוד כאן ולהפליג בשבחך, אתה עושה דברים טובים למען מערכת החינוך. אני יכול לדבר על ועדת ביטון, שאני מוריד את הכובע לפניך. אבל מה עם הגזענות, השר בנט? מה עם הגזענות שמתרחשת מתחת לאפו של משרד החינוך? מה קורה עם זה? מה היינו אומרים כולנו אם, חס ושלום, תלמיד יהודי היה מודר ממוסד חינוכי באירופה רק בשל מוצאו? היינו מזדעקים, ובצדק. זה היה זורק אותנו מייד לאותן שנים ארורות. והינה, פה זה קורה מתחת לאף שלנו, ואנחנו שותקים. שימו לב לנתון הבא, גברתי היושבת-ראש: 250 תלמידות מגיעות לוועדות הערר של המשרד ולא פותחות מדי שנה את שנת הלימודים, רק בשל מוצאן. לפחות 30 מהן עדיין בבית, וחלק מהנותרות, אלה שהסכימו לקבל את הגזרה – ואלה נתונים – יעלה לכאן סגן שר החינוך ואני מראש אומר לו: אלה נתונים של משרד החינוך, של המחוז החרדי – אז חלק מהן כופפו את הראש ונוסעות שעתיים כל יום, ואלה שמתעקשות יושבות בבית ומסרבות להתחיל את שנת הלימודים. לפני יומיים בוועדת החינוך הזדעזענו, גם חבר הכנסת מרגי זעק עד שקולו נצרד, ובצדק. הוא לא האמין שהדברים הם כאלה. לרגע היינו בטוחים שתפקידו של המחוז הזה הוא בעצם להכשיר את השרץ. לפני שבועיים התוודענו למקרה הפוך של גזענות, אדוני סגן השר – גם זה היה: מנהלת בית ספר ממוצא ספרדי החליטה שלא לקבל ילדה ממוצא אשכנזי. אבל במקום שאנחנו מוחלים לגזענות, הגזענות הופכת להיות לסרטן ששולח גרורות לכל מקום. אני רוצה לבקש מכם – רוצה לבקש מכולכם: באמת, לרגע תעזבו את החישובים הקואליציוניים, שום דבר לא יקרה, תאמינו לי. שום דבר לא יקרה אם נעשה חשבון נפש. זה יחייב את המחוז הזה להתחיל לעבוד כמו שצריך. אני פונה אל שר הפנים: לפני חצי שנה, כשההצעה הזאת נפלה, אתה כינסת, יחד עם שר החינוך, מסיבת עיתונאים, והתחייבת שאין צורך בחקיקה, שאתם תמגרו את התופעה. אז כדאי שתדע, אריה מכלוף דרעי, ידידי, שבנות ספרדיות עדיין יושבת בבית, כי מנהלי המוסדות האשכנזיים – אתה אמרת – לא מוכנים לקבל אותן לבית הספר. חבריי הטובים אנשי ש"ס, מה יש לכם לומר לאותן ילדות, לאימהות שלהן, לאבות שלהן? הרי לשלטון נבחרתם בזכותם, ודווקא תחת הידיים שלכם הן מודרות. שותפות קואליציוניות אתם קוראים לזה? מה עם העקרונות? מה עם הילדים האלה? תגידו לי, אנשים חברי ש"ס, מה עם הכבוד הספרדי? מה עם הכבוד של אדם באשר הוא אדם? מה איתו? אתם, אנשי יהדות התורה, יודעים שאני לא עומד כאן ומטיף מתוך פוליטיקה. אני איש חינוך, זה מה שאני יודע לעשות, ואני לא ארפה עד שאתם לא תתקנו את העוול הזה. אנחנו כבר אחרי המחלוקות והפערים, וטוב שכך, עם חלק מכם. אבל מה קורה לכם? איזו יהדות זו? איזו מין אידיאולוגיה זו? באיזה חלק של התורה זה כתוב? בדרך הזאת שלכם, אנשי יהדות התורה, הרמב"ם לא היה מתקבל לישיבות שלכם. גם לא הרמב"ן, גם לא אבן עזרא. אפילו יוסף קארו לא היה מתקבל. מה, הם לא אשכנזים, למה שתקבלו אותם? חברות וחברי הכנסת, מדינת ישראל צריכה להחליט בהצבעה הזאת אם היא מדינת חוק שאוסרת הפליית תלמידים ותלמידות על רקע עדתי, אם היא מדינה שאומרת לגזענות כנגד ילדים ולכל גזענות: לא, או שהממשלה הזאת והכנסת הזאת אומרות שיש כאן סלקציה על רקע גזעני, סלקציה של תלמידים אתיופים, ספרדים, מתחת לאף של משרד החינוך, ואתם שותקים. ואתם עכשיו תלחצו על הכפתור האדום – נגד, ותזכרו את הילדים האלה. אתם תלחצו נגד, על הכפתור. אני פונה במיוחד לש"ס. אתם מקבלים את האדונים האשכנזים שלכם, ביהדות התורה, כאילו זו גזרה משמיים. תגידו, השתגעתם? מצביעים שלכם פונים אליי, חבר כנסת מדימונה, חילוני, רחמנא ליצלן, ואומרים לי: מאיר, טפל בזה, כי אנחנו מפחדים שמא יפגעו בילדים שלנו. ואתם, אנשי הליכוד – מה זה שייך להישרדות? מה זה שייך לפוליטיקה? אנא מכם, תעזרו לילדים האלה. תודה רבה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4347/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) היו"ר טלי פלוסקוב: כאמור, יש לנו הצעה שהוצמדה להצעה הנ"ל, של חברת הכנסת מרב מיכאלי: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשע"ז–2017. גברתי, לרשותך עד שלוש דקות, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, ותודה רבה לחברי חבר הכנסת מאיר כהן, שתיאר בצורה כל כך מדויקת את הבעיה שהחוק הזה נועד לפתור. וזה מדהים שהחוק הזה כבר נפל בכנסת הזאת, ועולה עכשיו ואמור ליפול שוב, כי הקואליציה עומדת להפיל אותו שוב. אגב, אתה פנית, חברי חבר הכנסת מאיר כהן – אתה פנית לש"ס. אני דווקא רוצה לפנות לליכוד: א. חברת הליכוד נורית קורן גם היא הגישה את הצעת החוק הזאת. כן. הידעת? אותה הצעת חוק בדיוק, שאנחנו מגישים פה היום, שמה אומרת? – אומרת: לא לממן בתי ספר שמפלים על רקע גזעני. את הצעת החוק הכי הגיונית בעולם הזאת הגישה גם חברת הכנסת נורית קורן מהליכוד, חברת הכנסת שהקימה ועומדת בראש הוועדה לבירור הסוגיה הכואבת והטראומטית שעדיין מעלה מוגלה במדינת ישראל, של ילדי תימן. זה אך הגיוני שתגיש גם היא את הצעת החוק הזאת שאוסרת על אפליה בין ילדות וילדות, ילדים וילדים, על רקע של גזע. אבל הקואליציה של הליכוד, שעושה את כל הקריירה שלו, מאז 77' ועד עצם היום הזה, על לנגן ליוצאי מדינות ערב לשעבר, יהודיות ויהודים שבאו לפה לא מאשכנז – הליכוד עושה קריירה על לנגן להם כמה הם מקופחים, כמה הם סובלים, כמה השמאל כל החיים הפלה אותם. והינה, באים שלושה חברי כנסת, או יותר נכון שתי חברות כנסת וחבר כנסת, מכל סיעות הבית, וכל אחד ואחת מהן מגישה את הצעת החוק שבאה למנוע אפליה בדיוק על רקע מוצא, והקואליציה של הליכוד, יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, הקואליציה שלכם מסרבת לאשר לאסור אפליה בין ילדות וילדים בבתי ספר על רקע מוצא ועל רקע גזע. איך, בשם אלוהימה, אתם מצדיקים את הסירוב הזה? דוד ביטן (הליכוד): אנחנו לא בעד אפליה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אתם לא בעד אפליה, אבל אתם מסרבים לאסור אותה. אתם מסרבים להצביע בעד הצעת החוק שתעזור למנוע אותה ולחסל את הנגע הזה, שלא הפסיק לפשות בכל 40 שנות השלטון שלכם. ולכן, בואו נשמע את התירוצים של הממשלה הזאת ושל הקואליציה הזאת לסירוב לתמוך בחוק שיפסיק את האפליה של ילדות וילדים על בסיס מוצא וגזע. בבקשה, בואו נשמע. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש במשולב על שתי ההצעות, ולידיעתכם, הוגשה בקשה על ידי 20 חברי כנסת להצבעה שמית על הצעתו של חבר הכנסת מאיר כהן, והיא תתקיים כמובן מייד לאחר תשובתו של סגן השר. בבקשה, אדוני. אדוני סגן השר, לרשותך עד עשר דקות. סגן שר החינוך מאיר פרוש: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת והמציעים, קודם כול, אני רוצה להקדים ולומר, שלא יטעה או לא תטעה מישהו מהנוכחים כאן, לחשוב שאין על כך קונסנזוס – אני הייתי אומר – בין כל חלקי הבית. על כל פנים, אם דיברו המציעים לחברי כנסת מסיעות מסוימות, אני חושב שאני יכול לומר את זה על דעת כל החברים באותן סיעות שדיברו עליהן, כולם, כולם מגנים פסילה או חלילה אי-קבלת תלמיד או תלמידה על רקע עדתי. אני חושב שמי שאין לו לב ויכול לגרום לכך שתלמיד או תלמידה לא יתקבלו לבית ספר, והפסילה היא על הרקע הזה, רקע עדתי – זה דבר שהוא ראוי לכל גינוי, ואני חושב שכולנו מגנים את הדבר הזה. אני רוצה לומר משפט נוסף לחברי הכנסת. ידוע שיש חוק זכויות התלמיד, וחוק זכויות התלמיד חל על כולם, הוא חל על כל המוסדות. אין מצב שאפשר לשלול מתלמיד או תלמידה להיכנס לבית ספר אם הסיבה היא על רקע עדתי. אני אוסיף עוד משהו ואומר לחברי הכנסת: יש גם תקנות, שיאושרו בקרוב; התקנות האלה נעשות על רקע תיקון שעשינו בקדנציה הזאת כדי לתקן פגיעה שנעשתה נגד מוסדות הפטור בתקופת השר פירון. כיוון שהשר פירון ביקש למנוע עוד מתקציבי המוסדות של המוכר שאינו רשמי ופטור, אנחנו דרשנו להחזיר את המצב לקדמותו לפני שהתחילה המשמרת הקצרצרה של 18 חודש שבה לפיד ופירון היו בממשלה, ולצורך זה הבאנו תיקון כאן, למליאה. התיקון עבר בחקיקה, שלוש קריאות, וכרגע יש תקנות, שיאושרו בקרוב. וגם שם, בתקנות האלה, יש אמירה מפורשת, ברורה – אף על פי שיש כבר, כפי שאמרתי, חוק זכויות התלמיד, יש אמירה מפורשת ברורה – שהדבר הזה, לא יכול להיות שייעשה, חלילה. אני רוצה כאן להודיע לחברי הכנסת – משרד החינוך, כאשר הוא נתקל במקרים של אפליה עדתית, הוא עושה – ואני מעיד על כך – עושה את מלאכתו, וביד תקיפה. הוא לא צריך שום חיזוק בהצעת חוק נוספת של המציעים. יתרה מכך, חבר הכנסת מאיר כהן, שר החינוך, בסיורים שהוא ערך עם פתיחת שנת הלימודים – לפני חודשיים – חזר והדגיש דבר שהוא פשוט, אבל אני רק אומר לך שהדבר הזה לא הוסר מעל סדר-היום; בסיורים שהוא ערך לפני כחודשיים, עם פתיחת שנת הלימודים הוא חזר והדגיש שוב ושוב, לפני כל פורום, והזהיר מפני אי-קבלת תלמיד או תלמידה על רקע אפליה עדתית. אני כן רוצה להזכיר לחבר הכנסת מאיר כהן – אני לא זוכר אם חברת הכנסת מיכאלי הייתה זו שהצטרפה אליו גם לפני כחצי שנה, אבל גם בשנה שעברה, ערב פתיחת שנת הלימודים תשע"ז, היו טענות שיש תלמידות – אני חושב תלמידות, ולא תלמידים – שלא התקבלו, על רקע פסילה עדתית. הדבר הזה הגיע – לאחר דיונים במשרד החינוך, וועדות ערר, זה הגיע גם לבית משפט. בית המשפט אמר שבאי הכוח של משרד החינוך אמרו שהפסילות שאנחנו שומעים עליהן "כאן" – דהיינו בדיון שהיה – הן לא על רקע עדתי, ממש לא על רקע עדתי, ואף שהדברים האלה נקבעו על ידי בית משפט, חבר הכנסת מאיר כהן טען אז, וטוען היום, שהדברים האלה נעשים על רקע אפליה עדתית. ואני רוצה שוב לומר, המשרד, כאשר הוא נתקל – והוא משוכנע והוא יודע שהדבר הזה, של אי-קבלת תלמיד או תלמידה, זה על רקע עדתי – פועל, עושה את מלאכתו, וביד תקיפה. אני רק, כעצה טובה – כעצה טובה אני הייתי מציע גם לחבר הכנסת מאיר כהן וגם לחברת הכנסת מרב מיכאלי – לא חייבים לעשות את זה, אבל כשאתם מבקשים לתקן עוול – לתקן עוול בסקטור מסוים, או במוסדות מסוימים, הייתי מצפה – ואני גם אומר שהדבר הזה, אם הדבר הזה היה נעשה, זה היה נשמע הרבה יותר טוב מכפי שהוצג פה ב-20 הדקות האחרונות – אני הייתי מצפה מהמציעים שיתארו איך וכיצד מתמודדים אותם מוסדות פטור או מוסדות המוכר שאינו רשמי על רקע העובדה שכביכול – כביכול – והדבר הזה נבדק, אבל אנחנו יודעים תשובות ברורות, אבל כביכול – שמוסד פטור אמור לקבל 55% מעלות תלמיד בממלכתי או ממלכתי דתי, או במוכר שאינו רשמי, שאמור לקבל – אמור לקבל – 75% מהעלות של תלמיד בממלכתי, ובממלכתי דתי. הייתי מציע שאתם תציעו הצעות איך גורמים לכך שאותם מוסדות שמחנכים את ילדי ישראל, מחנכים את הילדים של אזרחי מדינת ישראל, יהיו יותר שוויוניים, יקבלו יותר תקציבים כדי להתמודד עם בעיות כמו שכל סקטור מתמודד, אבל את זה אני לא שמעתי. ממש לא. יתרה מכך, אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת מאיר כהן; חברו לסיעה, שאומנם פרש באמצע, אבל חברו לסיעה, שכיהן גם כשר החינוך, באותה משמרת קצרצרה, 18 חודש, ישב במשרד וחיפש דרכים איך מצמצמים את התקציבים לאותם מוסדות פטור, בעיקר, ומוכר שאינו רשמי. למה אתה, חבר הכנסת מאיר כהן, לא זעקת אז, כאשר חבריך לסיעה דאגו לפגוע באותם מוסדות, לפגוע בהם כדי שלא יוכלו להתקיים? לא שמעתי קול זעקה – לא אז, וגם היום לא. אז היית בקואליציה, לא יכולת לפעול, אבל למה היום אתה לא זועק את הזעקה הזאת, איך מקפחים את אותם מוסדות? דבר נוסף, כאחד שבאמת דואג למה שקורה בחינוך – ואני יודע שחבר הכנסת מאיר כהן מעורב בכמה וכמה דברים שקשורים מתוקף היותו בעבר מעורב – הוא אומר זאת תמיד, הוא היה מורה, היה מחנך; רק בשבוע האחרון אירעו שלושה מקרי אלימות מפורסמים כלפי מורים; בכפר מע'אר נפצעו מורים כשניסו להפריד בין תלמידים. בבת ים נפצעה מורה כשתלמיד בבית ספר יסודי השתולל. באשדוד ירו תלמידים לעבר מורה ברובה אוויר. על פי בדיקה של ארגון המורים העל-יסודי, בשנת 2016 דיווחו יותר מ-32,000 מורים על אלימות מילולית שהופנתה כלפיהם. 4,800 מורים דיווחו על פגיעה ברכושם, ו-3,000 מורים נתקלו באלימות פיזית שהופנתה נגדם. על פי סקרים שנערכים מדי פעם על מה שקורה בתחום האלימות בבתי הספר – הדבר מצמרר ומסמר שיער, מה שקורה בבתי הספר. הייתי רוצה לשמוע את הדאגה האמיתית של המציעים על מה שקורה בבתי הספר, ולא התייחסות לדבר שמשרד החינוך לא חושב – משרד החינוך לא חושב את מה שחבר הכנסת מאיר כהן אמר כאן – וכשהוא יודע והוא סבור שמדובר באפליה עדתית, את הדברים האלה הוא עושה, ואמרתי, עושה את מלאכתו, וביד תקיפה. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, יש לך עוד 30 שניות. סגן שר החינוך מאיר פרוש: כמה זמן יש לי? היו"ר טלי פלוסקוב: 30 שניות, וההצבעה תהיה שמית. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני לא מדבר על הצבעה שמית, אני מדבר על מה שאני עדיין צריך לומר למציעים. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה אבל יש לך 20 שניות. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני רואה את המציע חבר הכנסת מאיר כהן פעם ושוב פעם ועוד פעם בא ומציע את הדבר הזה, כי הוא רוצה לעזור. למה הוא לא מרים קול זעקה ועוזר לאותם מוסדות – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל החוק צודק. סגן שר החינוך מאיר פרוש: – – עוזר לאותם מוסדות שאומרים כביכול שנותנים להם 55% ממה שתלמיד אחר מקבל? למה אני לא שומע ממך קול זעקה על מה שקורה בכל מעשי האלימות בבתי הספר? זו בעיה אמיתית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. סגן שר החינוך מאיר פרוש: למה אנחנו לא שומעים אותה קול זעקה על הנשירה שקיימת מבתי הספר? אז – הדברים האלה עוברים חלק, אבל מצאת מקום לעשות חשבון עם ש"ס, עם הרב דרעי, עם הרב מרגי, עם יהדות התורה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, הזמן הסתיים. סגן שר החינוך מאיר פרוש: לכן אני מציע לדחות את הצעת החוק, כי כאשר קיימים מקרים של אפליה עדתית, המשרד מטפל, עושה את מלאכתו, וביד תקיפה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן שר החינוך, מאיר פרוש. רבותיי, כאמור, לבקשתו של – אה, מאיר כהן, אתה רוצה עדיין לשכנע? בבקשה. להזכירכם, ההצבעה על הצעתו של מאיר כהן תהיה שמית. בבקשה, אדוני. מאיר כהן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, חשבתי שסגן השר יגיד: על כן אני מציע להישאר הגזען שהינני, ולהמשיך להפלות את הבנות הספרדיות במוסדות האשכנזיים, אבל הוא בחר להגיד משהו אחר. בסדר גמור. ראו, הרי כל אחד מהיושבים כאן יודע עד כמה הצעת החוק הזאת צודקת. אני מבין שההישרדות היא מעל הכול, אבל אני רוצה לפנות לכמה אנשים, שבעיניי הם אנשים טובים – אני רוצה לפנות לשרת התרבות – מירי, את עושה עבודה מצוינת, אני אפילו מוצא את עצמי מעלה אותך על נס – על התיקון הגדול שאת עושה במורשת המזרח – ומי כמוני, שבא מדימונה, יודע את זה – שנים רבות זעקתי את זעקתך, ואני שמח על מה שאת עושה, אבל זו גזענות, מירי, אני רוצה שתדעי, זו גזענות אמיתית, זה לא היה קורה אצלך במשרד, אבל אני רוצה שתדעי, כי את תצביעי בגלל שיקול קואליציוני, אבל אני רוצה שתדעי ותאמיני שזה קיים. אמסלם, שנסע לגונדר – איפה דודי? דודי נסע לגונדר, הוא, יחד עם דוד ביטן, פגשתי אותם, דוד ביטן – ראיתי את דוד ביטן ודודי בוכים עם דמעות וזועקים על הגזענות. אז גם אתם, דוד ודודי, זו אותה גזענות, זה אותם ילדים. תאמין לי, דוד, זה אותם ילדים. אני מבין את השיקול הקואליציוני, אבל לפחות שזה ישב לכם בלב. דוד ביטן (הליכוד): זה יושב. מאיר כהן (יש עתיד): תאמין לי, דוד ביטן, אני מבקש, אם בכל זאת יש אצלכם עוד הגינות – ויש אצלכם הגינות – תצאו מתוך הקופסה. ולגבי הדברים שאמר סגן השר, רק השבוע דנתי בוועדה על פגיעות נגד מורים. מה, אתה באמת יודע מה אני ומה חבריי בקואליציה ובאופוזיציה עושים בנושא המורים? היה תענוג לראות את ועדת החינוך עם חברי כנסת מהליכוד ומכל מפלגה זועקים ועומדים לצידם של המורים. אני צריך אותך שתעלה לכאן לתת לי ציונים? אני רק צריך אותך עם לב נקי, צריך אותך כאחד שאומר: אצלי לא תהיה גזענות, ואתה מאכזב. חבל מאוד. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת מרב מיכאלי, גם את מעוניינת לחזור לכאן? בבקשה. גם לרשותך עד שלוש דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רק לא נעים לי להגיד לסגן השר שזה, איך לומר, הוא לא ענה. הוא לא אמר – לא אמרת למה אתם לא תומכים בחוק, אמרת: אתם לא עשיתם ואתם לא ככה, אבל לא אמרת למה אתם לא תומכים בחוק, כי אין הצדקה לא לתמוך בחוק הזה, שאוסר אפליה בין ילדות ספרדיות לילדות אשכנזיות, או להפלות לרעה ילדות וילדים אתיופים או מכול מוצא אחר. החוק הזה בא למנוע את זה, ולא נתת סיבה למה אתם לא תומכים בו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. כאמור, אנחנו מתחילים בהצבעה שמית על הצעת החוק הראשונה, שהוצגה על ידי חבר הכנסת מאיר כהן, הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017. גברתי מזכירת הכנסת, נא להתחיל בהצבעה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת יוסף עטאונה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – אינה נוכחת רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח מוסי רז – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי, נא לעבור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו עדיין בהצבעה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח סעיד אלחרומי – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינן נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – בעד עודד פורר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח מוסי רז – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: עכשיו, רבותיי, מי מחברי הכנסת – אחד-אחד, בבקשה – שלא השתתפו עדיין בהצבעה ורוצים כן להביע עמדה. בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשם חבר הכנסת) יצחק הרצוג – בעד היו"ר טלי פלוסקוב: ראש הממשלה? מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשם חבר הכנסת) בנימין נתניהו – נגד היו"ר טלי פלוסקוב: מי עוד? מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשם חברת הכנסת) תמר זנדברג – בעד היו"ר טלי פלוסקוב: יש עוד חברי כנסת שמעוניינים להצביע? מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) מסעוד גנאים – בעד איוב קרא – נגד היו"ר טלי פלוסקוב: יש עוד חברי כנסת שרוצים להצביע? איפה ליצמן? אני לא רואה אותו. אין יותר. תמה ההצבעה. אני מבקשת לסכם את התוצאות. רבותיי, מייד אחרי תוצאות ההצבעה אנחנו נבצע הצבעה אלקטרונית על הצעת חוק שהוצמדה, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. חיים ילין (יש עתיד): למה לא מצביעים? היו"ר טלי פלוסקוב: מצביעים, דקה. מסכמים את ההצבעה, חבר הכנסת חיים ילין. מצביעים. מסכמים את ההצבעה. רבותיי, כדי שיהיה ברור, כרגע אנחנו ממתינים לסיכום ההצבעה על הצעת החוק של מאיר כהן. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 37 חברי כנסת, 44 מתנגדים. אני קובעת כי הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לא התקבלה – הצעת החוק שהוצגה על ידי חבר הכנסת מאיר כהן. וכעת – אני מבינה שעל ההצעה של מרב מיכאלי אפשר להצביע אלקטרונית – עוד פעם, אדוני יושב-ראש הקואליציה? אלקטרוני. כעת נצביע על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשע"ז–2017, שהוצגה על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק– 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני אביא את זה בחשבון. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עיסאווי פריג' – רגע, רבותיי – איך התכוונת להצביע? בעד. אגב, אנשי המחשוב, נא לבדוק את עמדתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בעד – 33 חברי כנסת, מתנגדים – 41. אני קובעת כי הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת מרב מיכאלי לא התקבלה. השרה מירי רגב ביקשה לרשום אותה – כמתנגדת, חברת הכנסת רגב, נכון? לפרוטוקול – גם חברת הכנסת מירי רגב התנגדה. לפרוטוקול. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בעד, וחבר הכנסת זוהיר בהלול – בעד. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון – התאמות נדרשות לעניין הגדרת מחלה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4342/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון – התאמות נדרשות לעניין הגדרת מחלה), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת איציק שמולי ועמיר פרץ. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. תשובה והצבעה במועד אחר, סוכם? בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותיי וגברתי השרים, חבריי, חברותיי, חברי הכנסת, כפי שאתם יודעים, הבית הזה עוסק הרבה מאוד, לאחרונה, וטוב שכך, במשבר החמור והמתמשך בפוליסות הסיעוד הקבוצתיות. בחודש הבא עומדים לאבד כ-850,000 ישראלים את המשענת הסיעודית, את משענת הסיוע הסיעודי שלהם, עם הביטול של הפוליסות הקבוצתיות של חברות הביטוח, והדבר הזה יוצר קטסטרופה בסדר גודל באמת לאומי. אבל במשבר הזה יש גם הזדמנות אחת גדולה מאוד, וההזדמנות הזאת היא להגדיר מחדש את תחום האחריות ואת חלוקת העבודה בין המערכת הממלכתית – בין הממלכה, בין המדינה – לבין חברות הביטוח והשוק הפרטי. בסופו של דבר, החטא הקדמון כאן, בכל התחום הסיעודי – אי-אפשר להתחמק יותר מהאמת הזאת – זו העובדה – זו האמת הפשוטה, שסיעוד ועזרה סיעודית זה עניין לממלכה, זה לא עניין למשפחה, וזה לחלוטין לא המצב היום. היום, בן אדם שנקלע למצב סיעודי מגלה ברגע האמת, בדרך הכואבת, שמדינת ישראל לא נמצאת שם כדי לסייע לו. למרות העובדה ששילמת כל החיים ביטוח לאומי ומס הכנסה ודמי בריאות, ברגע האמת ההתמודדות היא שלך לבד מול המצב הסיעודי ומול העלויות האדירות שכלולות וכרוכות במענה לו. והמצב הזה הוא לא מצב הגיוני. רק כדי לסבר את האוזן, עלות החזקה של בן אדם במצב סיעודי בבית זה בין 8,000 ל-10,000 שקל בחודש, לפני עלויות מחיה. אם בן אדם מגיע לבית אבות, למוסד סיעודי, העלות עולה לבין 15,000 ל-20,000 שקל לחודש. במצטבר, קבע בנק ישראל לפני שבוע, העלות מצטברת ליותר מחצי מיליון שקל. תגידו לי אתם, איזו משפחה ישראלית ממוצעת מסוגלת לעמוד בעלויות כאלה? וגם ברמת המקרו, בואו נזכור שאנחנו מדברים על אחת הקבוצות החלשות ביותר בחברה הישראלית. את, גברתי היושבת-ראש, מובילה בבית הזה ועדת משנה ועבודה מאוד מאוד רצינית ויסודית בכל מה שקשור להיערכות של מדינת ישראל, להתמודדות שלה, בעצם, מול המגמות של הזדקנות האוכלוסייה, עם כל מה שכרוך בזה, והרי פרק שלם בתוך הדבר הזה מוקצה לעולם של הסיעוד. וכפי שאמרתי, גם במקרו, הקשישים הם אחת הקבוצות החלשות ביותר באוכלוסייה. 23% מהם חיים מתחת לקו העוני; 28% נוספים חיים בסיכון לעוני, ואם בצד השני של המשוואה אתה שם עלויות אדירות כל כך, כדי לטפל בבן אדם שמגיע למצב סיעודי, הרי המשוואה שיצרת לא הגיונית, והיא בהכרח מביאה לזה שהרבה מאוד אנשים נשארים מאחור. אם עלות ההחזקה של בן אדם במצב סיעודי מגיעה לאלפי שקלים בחודש, מה יעשו אלו שאין להם? ואנחנו לא מדברים רק על העניים ביותר; אנחנו מדברים גם על מעמד הביניים. האבסורד הוא כל כך גדול, שלמעשה, ככל ששילמת יותר מיסים במהלך החיים שלך, כך קטן הסיכוי שתקבל משהו ברגע האמת, כי ברגע האמת מדינת ישראל עושה את הכול – דרך שתי פרקטיקות מפלות ומדירות, שכל התכלית שלהן זה לקחת כמה שיותר ישראלים ולהדיר אותם ממעגל הזכאות. אנשים שאתם ואני היינו מסתכלים עליהם ואומרים: זה בן אדם במצב סיעודי, וגם רופא בקופת חולים היה אומר את הדבר הזה, אבל אז מגיע ביטוח לאומי ומתחיל עם כל התרגילים: בהתחלה מבחני תלות משפילים, קשוחים ולא הוגנים. אם אתה לא צמח עם רגל וחצי בקבר, לא תראה זכאות, וגם אם עברת את המבחן הזה, מגיע מבחן ההכנסה. עכשיו, מבחן ההכנסה הוא לא רק לך ולבן או בת הזוג שלך; מבחן ההכנסה מגיע גם לחתנים, לכלות, לילדים, אפילו מעבר לים – הכול כדי שבסופו של דבר המדינה תגיד לך: סליחה, יש לך משפחה, שהיא תתמודד עם המצב. למה? הרי הבן אדם שילם כל החיים מיסים. למה ברגע האמת המדינה נשענת באופן ציני על הידיעה שאף אחד מאיתנו לא ייקח את האבא או את האימא של המשפחה ויזרוק אותם לרחוב? והמחיר הוא מחיר ידוע; משפחות לוקחות הלוואות והתחייבויות, נקלעות לחובות, מוותרים על שעות בהיקף עצום – משרד הבריאות קובע שזה בערך חצי מיליארד שקל בשנה, אובדן שעות עבודה, כדי לטפל באדם הסיעודי. אז הדבר הזה חייב להשתנות, כי בואו נגיד את האמת – גם מי שמקבל היום סיוע מהמדינה לא זכה במפעל הפיס; בן אדם ברמת הסיעוד הקשה ביותר, מרותק למיטתו עם בלוני חמצן, מה שתרצו, כל מה שהוא יקבל מהביטוח הלאומי זה בין 18 ל-22 שעות בשבוע. עכשיו, בשבוע יש כמעט 170 שעות. מה עושה בן אדם כזה? קיבל סיוע מהביטוח הלאומי 22 שעות – יש לו עוד 150 שעות להביא מהבית. הנטל בהכרח נופל על המשפחה, והדבר הזה לא הוגן. הוא לא הוגן. הוא גם לא הגיוני מבחינה כלכלית, כי בסופו של דבר – אתם יודעים מה? אני שומע הרבה את הטיעון הזה: העלאת מס. העלאת מס. יש גורמים בממשלה שמתנגדים להעלאת מס, עלא כיפאק. 80% מהישראלים משלמים עבור פוליסת סיעוד מסחרית, קבוצתית, קופת חולים, פרטית, לחברות ביטוח פרטיות, כי הם יודעים את האמת – הם יודעים שברגע האמת הם לא רוצים ליפול לנטל על המשפחה, ולכן הם הולכים וחוטפים ביטוחים מסחריים מכל הבא ליד; בשש השנים האחרונות מספר ביטוחי הסיעוד המסחריים עלה ב-25%, למה זה? כי הישראלים יודעים שהמדינה לא תהיה שם ברגע האמת, והם לא רוצים שהמשפחה שלהם תיקלע לצרות ברגע האמת, אז הם הולכים וקונים ביטוחים מכל הבא ליד. אז הישראלים מוציאים את ההוצאה החודשית הזאת, רק לא קוראים לזה מס בריאות, קוראים לזה פרמיה לחברת הביטוח. מי שערב לנו זה לא המדינה; מי שערב לנו זה חברת כלל או מגדל או אני לא יודע מי, שגם, בדרך כלל מוצאות את הדרך להתחמק ולא לשלם. ואנחנו בעצם נמצאים ברגע האמת. בחודש הבא תקרה הקטסטרופה הזאת, ויש לנו הזדמנות לשנות את סדרי בראשית ולקבוע שמי שיספק את רובד ההגנה הראשוני בסיעוד לאזרחים יהיה המדינה. אנחנו לא פופוליסטים, ולכן אנחנו אומרים: תהיה העלאת מס, דמי הבריאות, של 0.75%. יש עודפים אדירים, של 20 מיליארד שקל. הממשלה הולכת להפחתת מיסים. יש לי מה לומר על זה, אבל נניח שעושים את זה, בצד השני של המשוואה יש פה הזדמנות גם להעלות בצורה מינורית את דמי הבריאות ועדיין להראות הפחתה כוללת במיסים. ובסופו של דבר, צריך להבין: אם אנחנו לא נעשה את מהלך הזה, כל התחום הסיעודי יתמוטט לקשישים שלנו על הראש. אי-אפשר להתחמק יותר מהדבר הזה, ואנחנו צריכים לגשת לדבר הזה באומץ, ולהתמודד איתו, ולהחיל חוק ביטוח סיעוד ממלכתי. אני מלא מלא הערכה ובאמת התפעלות מחלק גדול מחברי הכנסת בבית הזה, גם – אולי בעיקר – מחברי כנסת בקואליציה שהסכימו ללכת איתנו בראשית השבוע הזה למהלך של מסיבת עיתונאים משותפת. גם את השתתפת, גברתי היושבת-ראש, כל המפלגות בבית היו שותפות למהלך הזה, ואני מצדיע לכל המפלגות, גם בצד הימני של המפה הפוליטית, שהצטרפו למהלך הזה באומץ, וחתומות גם על הצעת חוק של 80 חברי כנסת שדורשים ביטוח סיעוד ממלכתי. יש לנו שר אוצר חברתי במדינת ישראל; יש לנו הסתדרות נחושה; יש לנו 20 מיליארד שקל בקופה, ועכשיו נותר לעשות רק דבר אחד: לקבל – היסטורית, היסטורית – שיהיה ביטוח סיעוד ממלכתי במדינת ישראל. אני מקווה שהשעה הזאת קרובה, ואני מאוד מאוד מקווה שבפתח השנה האזרחית החדשה תהיה לנו הבשורה הזאת לאזרחים, שנוכל להגיד להם: אם אתם נקלעים למצב סיעודי, אתם יותר לא לבד. מדינת ישראל תהיה שם כדי לעזור לכם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת איציק שמולי, רק – אני מבינה – רק מה לגבי החוק? עלית לכאן להציג את הצעת החוק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשובה והצבעה במועד אחר. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי, אז יש סיכום בין היוזם לממשלה על תשובה והצבעה במועד אחר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם אין הצבעה אז אין תשובה. היו"ר טלי פלוסקוב: ברור, ברור, בסדר, אדוני, אני חייבת לשמוע גם את הצד שלך. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – קליטה בטלפון נייד בכל חלקי הארץ), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4335/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – קליטה בטלפון נייד בכל חלקי הארץ), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. לאחר מכן ישיב לנו שר התקשורת, חבר הכנסת איוב קרא. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, עכשיו, במושב עין יהב, מול מכשיר הטלוויזיה, יושבת ציפי גדיש – ביקשתי ממנה לצפות בדיון הזה. ציפי גדיש ובעלה עוזי נסעו ברכבם לפני כחצי שנה בדרום, במעלה עקרבים שבנגב. הם היו בדרכם לביתם שבעין יהב – ביתם זה עשרות שנים. בשלב מסוים היא נרדמה, והתעוררה כשהוא אמר לה: אני מאבד שליטה על המכונית, אני מאבד שליטה. כעבור כמה דקות הם התהפכו. עוזי נפגע קשות, היא נפגעה פחות, שכבה לידו עם הטלפון ביד וניסתה להשיג עזרה, לטלפן לשירותי החירום; בעלה עוזי הרבה שנים היה אפילו מפקד יחידת ההצלה באזור, שם. אבל היא לא הייתה יכולה, כי לא היה קשר. לא היה קשר, אין קשר, אין קליטה – והוא גווע למוות. היא הופיעה אחר כך וסיפרה את הסיפור שלה, העצוב, פניה נחרתו בזיכרונם של רבים, אבל ככה זה נשאר, הבעל, עוזי, לא חזר הביתה. ועכשיו היא פונה אליכם. לפני שעה קלה היא כתבה לי, היא אומרת: אל חברי הכנסת, לפני חצי שנה נהרג בעלי בתאונה, 3 ק"מ מערבית לכביש הערבה. שכבתי לצידו עשר שעות בלי יכולת להתקשר בטלפון הסלולרי שהיה לצידי. אחרי עשר שעות עבר רכב ראשון, והוא בא לעזרתי והזעיק עזרה. אולי היה ניצל. זה קרה לי, זה קורה בערבה ובהרבה מקומות. כדוברת יחידת החילוץ בארץ לשעבר, אני יכולה להבטיח לכם שיכולנו להאריך חיים להרבה אנשים. זה קורה בארץ כל שבוע. אנא, קדמו חוק פשוט ולא מאוד יקר, לכיסוי סלולרי מלא בארץ. חברו אליי הרבה חברי כנסת. באמת, רשימה ארוכה, ועוד יכולתי לבקש הסכמה מרבים אחרים, כדי להטיל על משרד התקשורת את המשימה לוודא כי במדינת ישראל כולה תהיה תקשורת סלולרית, שזה יהיה שירות אזרחי שכל אחד ראוי לו וזכאי לו. כי אתם, חברי הכנסת – כי אתם, חברי הכנסת – מסתובבים בכל הארץ, בעניינים כאלה ובעניינים אחרים, ואתם יודעים מהי המציאות; אתם יודעים שאין קליטה סלולרית שווה, אתם יודעים שיש אזורים מתים, אבל אתם עוברים לידם מהר, כי אתם לא גרים שם – ברוב המקרים; בחלקם אולי כן, ברוב המקרים לא. זה פחות מעניין אתכם. ואתם אומרים: מילא, אבל מי שגר שם, זה בשבילו עניין של חיים ומוות. היכולת להשיג קשר טלפוני גם באירועים של בטיחות וגם באירועים של ביטחון זה לחיות או לא לחיות. אני רוצה לספר לכם על תאונה אחרת שאירעה; לא תאונה אלא פיגוע. הדס מזרחי, שעכשיו שבתה פה, לא רחוק מהכנסת, סיפרה איך היא נפגעה במכונית כשהיא נסעה עם בעלה, ברוך, זיכרונו לברכה. כולנו זוכרים את הסיפור הזה. היא ניסתה – ירו עליהם, הם נפגעו ממארב, והיא ניסתה להשיג עזרה, ולא הייתה יכולה – נכון, מוטי יוגב? היא לא הייתה יכולה, הדס מזרחי, להשיג עזרה, כי במקום שבו האוטו שלהם נורה לא היה קשר, נכון? אני צודק? ואני אומר שנגרם עוול גדול להדס מזרחי, שאיבדה את בעלה, ולהרבה יהודים שחיים בשטחי ביהודה ושומרון ומחכים שגם להם יהיה קשר טלפוני סלולרי. עכשיו הממשלה הלכה לקראתם, והחליטה להקצות משאבים. אני לא יודע איך הדבר ייעשה, אבל אני אומר: יפה עשיתם; אם החלטתם לפרוס את הרשת הסלולרית גם ביהודה ושומרון, למה תקפחו את תושבי מדינת ישראל? הינה, אני רוצה לספר לכם את הסיפור הזה, לספר לכם מה כותב לי ערן דורון, ראש המועצה רמת הנגב. הוא אומר: בחלק מהשטחים במועצה – המועצה הזאת חולשת על 22% משטחי מדינת ישראל – בשטח המועצה לא קיימת קליטה סלולרית. עובדה זו מקשה בתפעול שטחי חקלאות, תיאום כוחות הביטחון וההצלה, תפעול מערך ההיסעים של תלמידי בתי הספר ואפילו יכולת כניסה בשערי היישובים. זאת אומרת, אתם חייבים לספק לי את השירות הזה. זה פוגע בנו, כותב ערן – זה מקום שחיים בו כמה אלפי אנשים, אבל תאמינו לי, חייהם קשים בלאו הכי, למה אנחנו מכבידים ומוסיפים עוד ועוד קושי על חיים שהם לחלוטין לא פשוטים? ועוד, כותב לי ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה: אי-קליטת סלולר יוצרת סיכון גדול לנוסעים ולמטיילים בדרכים הפנימיות, כפי שקרה באירוע הטרגי האחרון. יש הבדלים ברמת הקליטה גם בין התחנות. בשורה התחתונה, אין. וכותב לי מאיר צור, מזכ"ל תנועת המושבים – מושבים יש בכל הארץ, וזה נוגע להם – כפי שאתה יודע, איתן, קיבלת עכשיו פרס – – איתן ברושי (המחנה הציוני): הוא מעין יהב. נחמן שי (המחנה הציוני): נכון, הוא מעין יהב – – ועכשיו אתה קיבלת פרס מתנועת המושבים – והוא אומר: הצעת חוק זו מאפשרת קליטה סלולרית בכל שטחי ארץ ישראל, ובכך למעשה תציל חיים של רבים. עכשיו, איך פורסים רשת סלולרית? מקבלים רישיון ממשרד התקשורת. עוד מעט יעלה השר קרא ויסביר לנו, כי הוא השר הממונה על כך. מקבלים רישיון, והרישיון הזה, שניתן לחברות – אני רוצה לצטט מדוח של הממ"מ של הכנסת – מחייב אותן לספק למנוייהן שירות תקין וסדיר בפריסה כלל-ארצית ובאיכות שירות שלא תפחת מהאמור במדדים לטיב שירות המפורטים ברישיונותיהן. זאת אומרת, החובה קיימת, אבל מה – כנראה המשרד לא רוצה לאכוף אותה. נאמר – המשרד רשאי לפקח. אה, הוא רשאי – ולא חייב לפקח? אני רוצה להבין למה. האם ההכנסות של החברות האלה הן כל כך נמוכות שהן לא יכולות לעמוד במשימה? ואם הן לא עומדות במשימה, למה משרד התקשורת לא יטיל עליהן קנסות, כמו שהוא עושה פה ושם על חברת בזק על אי-מתן שירות או על פגיעה בשירות? למה הוא לא עושה את זה על חברות הטלפון הסלולריות? אולי הוא חושש מהן, אולי הן מחזיקות כוח חזק מדי, אולי יש פה פוליטיקה שלא שמענו עליה. אז את המחיר משלמות לא חברות התקשורת האלה, החברות הסלולריות; את המחיר ישלמו אזרחי מדינת ישראל, ובמיוחד אלה שנמצאים בפריפריה, אלה שחייהם קשים בלאו הכי: הנגישות קשה, שירותי הבריאות קשים. הינה, יושבת פה ראש עיריית ערד לשעבר, והיא תסביר לכם מה זה נקרא שירותים בערד, וכמה זה חשוב וכמה זה נוגע, כל סוג של שירות. אז אני אומר – השירות הזה מונח על כף היד, תנו אותו. אי-אפשר היום לחיות חיים סבירים ללא קשר סלולרי 24 שעות. יש לי פה נתונים מדהימים שהציג מרכז המחקר של הכנסת. הוא גם אמר: מבקר המדינה הולך לבדוק את זה. ואני מספר לכם פה סיפור; מבקר המדינה אולי בדק, אולי לא בדק. לא שמענו ממנו שום דבר, ואני אוודא שמבקר המדינה כן ייכנס לסוגיה הזאת, כי אני חושב שזאת סוגיה קריטית לכל אחד ואחד מאיתנו. לכן, חבריי חברי הכנסת, אתם מתבקשים היום להצביע בעד הצעת החוק הזאת. אני חושש מאוד שהממשלה כבר התכנסה ביום ראשון לענייניה השונים, ובין היתר מרחה גם את הנושא הזה ואמרה: הוא לא חשוב לנו מספיק. אז אני אומר לכם: הוא חשוב מספיק, והאנשים האלה, שגרים באזורים הדפוקים, אלה שמנותקים מקשר סלולרי או שהקשר הסלולרי שלהם נמוך – הם יבוא איתכם חשבון. הם לא יסלחו לכם ולא ימחלו לכם, אם לא תמלאו את האחריות שמוטלת עליכם. אתם רוצים לנהל את המדינה? אתם רוצים להיות שרים בממשלה הזאת? תעשו את העבודה הנדרשת מכם – תדרשו מחברות הטלפון הסלולרי לעמוד בתנאי הרישיון שלהן. זה לא משהו חדש שאתם מטילים עליהן. הן יודעות היטב מה הן נדרשות לעשות. הן לא רוצות לעשות את זה – אולי כי אין להן כסף, אולי כי הן נתפסות באיזשהו מקום כי מועצה זו או אחרת לא הרשתה להן. תאמינו לי, מתוך היכרות אישית, אם רוצים לשים באיזשהו מקום משדר, ישימו אותו. הן ימצאו את הדרך. הן יקנו את מי שצריך, באזור הזה, שם, את התושבים ואחרים – בדרך כזו או אחרת יפצו אותם, וישימו את המשדרים באותם מקומות. הערה אחרונה, בתחום הזה אין הבדל לא בין מצביעי ולא בין מצביעי שמאל, לא בין יהודים ולא ערבים. רק במאמר מוסגר תזכרו את כל הבדואים בדרום, שגם להם אין קליטה סלולרית. כולם משלמים את המחיר של ההזנחה הפושעת הזאת. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. ישיב לנו על הצעת החוק הזאת שר התקשורת, חבר הכנסת איוב קרא. בבקשה, אדוני. להזכירך, גם לרשותך עד עשר דקות. בבקשה, אדוני. שר התקשורת איוב קרא: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, באופן כללי, מאז נכנסתי לתפקידי כשר התקשורת של מדינת ישראל, אנחנו מנסים לתקן עוולות של שנים, וגם עושים זאת בצורה הכי מכובדת שאפשר. רק לפני כמה ימים חזרתי מקפריסין, מפגישה עם נשיא קפריסין, שר החוץ, וחתמתי על הסכם רומינג עם קפריסין, עם שר התקשורת המקביל לי, המדבר על כך שבעצם יוצאים לקפריסין – מדברים בסלולר כאילו בישראל. והמשמעות היא גדולה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שר התקשורת איוב קרא: זו בשורה מאוד חשובה מבחינת ההישג. זה הישג לאלפים – למאות אלפים – של מבקרים, שהיה עולה להם לדבר בסלולר אפילו יותר מכרטיס טיסה. מאוד חשוב להוזיל את המצרכים התקשורתיים לאנשים שיוצאים לכל מקום. אנחנו נעשה הסכמים כאלה בהמשך כמעט עם כל מי שרק נוכל באירופה. אנחנו מנסים היום לעשות עוד מהלך חשוב, פיילוט שאנחנו יוצאים איתו ברחובות, בעצם פיילוט של עיר חכמה, שיהיה אפשר לקבל לכל בית מערכת קווית אווירית, ללא אמצעים. זו דרך שבעצם כל בית יוכל – לא צריך לחפור, ולא צריך לעשות מנהרות – לקבל את מצרכי האינטרנט שהוא צריך. זה דבר חדש, בעצם לא נוסה בכל העולם, טכנולוגיה חדשה, ואנחנו עושים את זה. אני מקווה שזה יצליח, וכך נוכל בכל יישוב – קטן, גדול – לעשות את מה שצריך כדי לתת את השירות. אנחנו גם עכשיו מקצים סכומים אדירים להתיישבות כדי לתקן עוולות בצירים המרכזיים שביהודה ושומרון, כדי לתת מענה נכון מבחינת אינטרנט לפחות בצירים המרכזיים, וכו'. אני לא יכול כאן – הצעת החוק די מיותרת, כיוון שכבר כיום נתונות בידי שר התקשורת מספיק סמכויות לקבוע הוראות, לרבות לעניין זה, של כיסוי סלולרי. לעצם ההצעה – יש קושי יישום מתן כיסוי בכל מקום ובכל זמן, ולהגיע ל-100% כיסוי. יש רק ברמת הנגב, כמו שהזכרת, חבר הכנסת נחמן שי, 22% משטח מדינת ישראל – האם צריך לכסות את ה-22%? אתה לא מפרט. 22% – – – מיקי לוי (יש עתיד): כן. נחמן שי (המחנה הציוני): כן. זו מדינת ישראל וגם עם ישראל – – – אתה רוצה להגדיל את המדינה נכון? שר התקשורת איוב קרא: אתה יודע כמה כסף זה? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת נחמן שי, אתה יודע שיש לך עוד שלוש דקות לתת את כל התשובות. שר התקשורת איוב קרא: האם במקום של כל החולות צריך לשים כיסוי – גם במקום שיש חול ואין כביש? נחמן שי (המחנה הציוני): צה"ל מעביר את כל הבסיסים שלו לדרום, אתה יודע את זה? שר התקשורת איוב קרא: אני שואל אותך – אני שואל אותך אם במקום שיש רק חול, 22% ממדינת ישראל – – – נחמן שי (המחנה הציוני): רק חול וחול בכל מדינת ישראל. שר התקשורת איוב קרא: אבל הוא לא מדבר – הוא מדבר על כל 22% ממדינת ישראל שעליהם חיים כמה אלפים. האם צריך לשים שם מאות – או מיליארדים של כסף? נחמן שי (המחנה הציוני): כן. זה לא מאות ולא מיליארדים, על מה אתה מדבר? שר התקשורת איוב קרא: הדבר תלוי – – – מיקי לוי (יש עתיד): אדוני השר – – – במקום שתברך את קציני צה"ל, יותר חשוב. שר התקשורת איוב קרא: אני מברך כמוך, מיקי, כל קצין בצה"ל. אנחנו שמחים שהם מבקרים פה – גם קצינות, לא רק קצינים. אני מקווה שיש שם קצינות. אנחנו תמיד נשמח לראות את לובשי המדים פה. אני רוצה לומר לך, יש הבדל בין כיסוי לבין קיבולת. גם אם חברה תקים אתר, הוא יכול לספק כיסוי לכמה מנויים בלבד. ואם בנקודות זמן יהיו גם נוספים, יחול קושי של קליטה. בעצם יש היתרים, כשאתה בא להקים – היתרים לאנטנות נותנים לך בכל מקום? אני עכשיו ביקרתי בנתיבות, וראש העיר לא רוצה לשים אנטנות. לא רוצה. מה, איך אני יכול באזור הדרום ליד נתיבות לקלוט, אם ראש עיר לא מוכן לתת במקומות שקרובים לאוכלוסייה היתרים? לכן, המשרד קבע בהוראות הרישיון של חברות הסלולר תנאים מוגדרים בכל הקשור לכיסוי ואיכות השירות הנדרש. המשרד מפקח גם, ואוכף במקומות שבהם נדרש שינוי. אני מציע לך, חבר הכנסת שי, מאחר שאני בעד שאנשים יקבלו שירות בכל מקום, תהפוך את ההצעה שלך להצעה לסדר-היום, נביא את כל החברות הסלולריות לוועדה. אנחנו נבוא יחד, נבקש לשמוע את מי שיש לו בעיה במקומות הללו. נבקש מהחברות להציג מדוע אין, נעשה דיון מקצועי ראוי, ואני חושב, כך אולי נפתור את הבעיה. חיים ילין (יש עתיד): ראש הממשלה הבטיח על כל גבעה באיו"ש לשים אנטנה, שתהיה קליטה. למה שם זה במדינת ישראל, ובערבה זה לא מדינת ישראל? לא מבין מה שקורה. אין לך מושג – רגע, בדאלית אל-כרמל אין קליטה – לכפרים שלך, מה זה אומר? אתם מפלים בין מדינה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין, אתה יודע, בדרך כלל בימי רביעי יש לנו שאילתות שאפשר לשאול את השר. אדוני השר, ברשותך לענות או לא להשיב, אתה לא חייב. שר התקשורת איוב קרא: לא לא, אני חייב לענות. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה. איך שאתה מוצא לנכון. שר התקשורת איוב קרא: אני רוצה רק לומר לך שהקליטה של סלולרי זה לא רק תלוי במשרד. הקליטה הסלולרית תלויה גם באזרחים שמוכנים לקבל אנטנות שיהיו באותו מקום. אם הם מתנגדים, או זורקים, או פוגעים – – – חיים ילין (יש עתיד): אדוני היקר, הכביש שייך למה? לא צריך אישור של אף אחד. שמים אנטנה בכביש, פתרתם את כל הבעיה, זה לא שטח מוניציפלי. שר התקשורת איוב קרא: אני שמח שאתה יכול לעשות במדינה מה שאתה רוצה. לכל אנטנה כזאת – גם שעל הכביש, צריך היתר של הוועדה המרחבית או הוועדה המחוזית – אין כאלה דברים. חיים ילין (יש עתיד): לא לא, התבלבלת. בתשתיות לאומיות לא צריך. שר התקשורת איוב קרא: אין כאלה דברים, שבעצם אתה תוכל לעשות משהו בלי היתר. לא קיים מושג כזה. ואיפה שאתה רוצה – אתה חייב להגיש, יש הליך. חיים ילין (יש עתיד): הכביש שייך למה? ממרכז הכביש בין 30 ל-60 מטר זה לא שייך – – – שר התקשורת איוב קרא: אבל אתה לא מדבר – אם אני מדבר על כביש שחוצה בדרך כלל יישובים, אתה לא יכול להציב שם אנטנות ללא היתר. חיים ילין (יש עתיד): בתוך יישוב – – – שר התקשורת איוב קרא: אז מה אתה צריך את זה? אם אין תושבים באותו מקום, מה אתה צריך את הסלולר הזה? אני רק יכול לומר לך, אני מציע לך, בוא נדבר מקצועית; נלך לוועדה יחד, נשמע את החברות, נשמע את המתלוננים, ויחד ננסה לפתור את זה – בחקיקה זה לא יפתור שום דבר. חיים ילין (יש עתיד): נביא את זה בטרומית – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר איוב קרא. חבר הכנסת נחמן שי, אתה רוצה – בבקשה, לרשותך עד שלוש דקות לשכנע את הממשלה לתמוך בחוק שלך. עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): אני באמת כבר לא יודע, גברתי, מאיפה להתחיל. פה, ליד שולחן הממשלה, יושבים שרים אחרים. הלוא שר הבטיחות בדרכים יסביר לכם את המשמעות של החוק הזה, כי הוא אחראי לבטיחות בדרכים. השר לביטחון הפנים יסביר לכם את החשיבות של החוק הזה, כי הוא יודע מה זה שרוצים להזעיק עזרה ולא יכולים, באזורים מסוימים של הארץ. כל שר שיושב פה – כמובן שר התקשורת. אבל אני קיבלתי את תשובת השר, ואני הולך להמליץ לכל תושבי מדינת ישראל לנסוע לקפריסין. בקפריסין – יש בשורה, יצאה בשורה מהדיון: בקפריסין יש קליטה. ולכן, תושבי הערבה, תושבי רמת הנגב, תושבי עמק הירדן, בקעת הירדן, תושבי עין גדי, חברי איציק שמולי מקיבוץ עין גדי, כולכם עולים על המטוסים ונוסעים לקפריסין. פעם קנינו שם מגהצים, פעם קנינו שם מכשירי חשמל, ויכול להיות שתשיגו שם במחירים זולים ביותר. אבל היתרון הגדול של קפריסין – ויושב שם גם חברי איציק מגבול הצפון, הוא יגיד לכם מה קורה שם – שם יש אפשרות לטלפן בטלפון הסלולרי שלכם. אל תיסעו לאילת יותר, כי בדרך לאילת לא תוכלו לדבר בטלפון. קריאה: גם בבקעה. נחמן שי (המחנה הציוני): בבקעה גם לא, אל תיסעו. אני יודע, הבקעה היא שלנו, אבל אל תיסעו שם, כי אם חס וחלילה יקרה לכם דבר מה, לא תוכלו לבקש עזרה. לא תוכלו. אז אני אומר לך, חברי השר קרא: חבל מאוד שמשרדך העמיס עליך את התשובה הזאת. אני, יש לי אליך הערכה גדולה. אתה שר חדש יחסית, אתה לא יכול לתקן את כל עוולות העבר. תתלבש על העניין הזה. עשרות אלפי ישראלים, אם לא מאות אלפים, יהיו חייבים לך תודה והוקרה אם אתה תסדיר את הבעיה הזאת. ואל תצדיק את זה במה שקרה בעבר. אתה פותח דף חדש, תעשה אותו. אפשר לשים אתרים בכל מקום, לאתר אתרים ולשים משדרים, כפי שהוכח זה עתה ביהודה ושומרון – ועיני לא צרה בהם; אמרתי את זה קודם: אני בעד שישימו גם ביהודה ושומרון משדרים כדי לקלוט, וגם בתחומי מדינת ישראל. כל אזרח ואזרחית, כל מי שמשלם לחברות הטלפון הסלולרי, חייב וצריך לקבל את השירות הזה מהן. מילה אחרונה, הצעת לי דיון בוועדה. שוחחתי עם ידידי חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה. הוא יעשה דיון בכל מקרה, אבל אני רוצה לראות שההצעה הזאת עוברת היום, וכפי שאמר ידידי חיים ילין, אפשר להעביר אותה בקריאה טרומית, ולחכות לדיונים. אתם מפילים את ההחלטה הזאת – אתם נותנים סטירה לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, שזקוקים לשירות הזה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. לשבת. אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת, נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – קליטה בטלפון נייד בכל חלקי הארץ), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 27, נגד – 42, נמנע אחד. הצעת החוק לא התקבלה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. קארין אלהרר (יש עתיד): רגע. לא הצלחתי להצביע – בעד. היו"ר חמד עמאר: לא הצלחת להצביע, או לא היית? קארין אלהרר (יש עתיד): לא הצלחתי. היו"ר חמד עמאר: לפרוטוקול, בבקשה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה למתנדבות בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4507/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה למתנדבות בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, יש לך עד עשר דקות. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, חברותיי, חבריי, חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם במקרה של חוסר שוויון שהוא לא ייאמן, בין בנות השירות הלאומי לחיילות שמשרתות בצבא. יש הרבה מאוד פערים בזכויות שיש לבנות השירות הלאומי, אבל הפער הזה והעוול הזה והעיוות הזה הם בלתי מתקבלים על הדעת והם בלתי נתפסים. הכול מגיע אליי בעקבות פניית ציבור. כותבת לי בחורה שביקשה שלא אומר את שמה. היא מספרת לי שהיא סיימה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש הצבעה על זה? עליזה לביא (יש עתיד): סליחה? כן, כן, אני הבנתי שיש נגד להצעה – שמתנגדים להצעה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, אני הבנתי שאמרו שבתוך חודש ייתנו תשובה. ועדת שרים לחקיקה החליטה לדחות את הדיון בהצעת החוק בחודש. עליזה לביא (יש עתיד): בחודש? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני יכול לתת תשובה לעניין? אני הבנתי שהשר אורי אריאל אמר שהוא יעזור – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני חושב שאפשר לדחות – לא את הנאום שלך, את התשובה וההצבעה – בחודש, כי ועדת השרים אמרה שתדון בתוך חודש. עליזה לביא (יש עתיד): אמר לי השר אורי אריאל: אין צורך בחוק הזה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז אני אמרתי לך את התשובה שקיבלתי רשמית. עליזה לביא (יש עתיד): מה התשובה הרשמית, אדוני? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ועדת שרים החליטה לדחות את התשובה בחודש. עליזה לביא (יש עתיד): לדחות, אבל לדחות במה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בחודש, ואולי זה יהיה חיובי. אז אני מבקש ממך שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. איך שאת רוצה. את יכולה לנאום את הנאום – – – עליזה לביא (יש עתיד): אני יכולה לנאום את הנאום, אבל כשאני עובדת מול המשרדים – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תעשי מה שאת רוצה. מה שאת רוצה. עליזה לביא (יש עתיד): – – ואני מבינה שהעוול הזה לא מתוקן, למרות הפניות החוזרות והנשנות – בחורה שירתה בשירות הלאומי שנה וחצי בחדרה, ולאחר נישואיה היא משרתת חצי שנה בנהריה, ולמרות הנישואים שלה במהלך שנת השירות השנייה היא ממשיכה בשירות הלאומי, למרות המצב הכלכלי הלא-קל שלה, ובתום השירות הלאומי נולדה לה תינוקת מתוקה, והיא, כמו כולן, ניגשת לביטוח לאומי לקבל את דמי הלידה עבור שישה חודשי עבודה ושנתיים שירות לאומי בתקופה שלפני הלידה, כי לשון החוק – אני מזכירה לכולנו – היא שדמי לידה מרביים עבור 15 שבועות ישולמו ליולדת בעזרת דמי הביטוח. אז לפי החוק היא זכאית לדמי לידה מלאים, כיוון שבזמן השירות הלאומי משלמים בעד הבנות את הביטוח הלאומי. אבל – חודש וחצי אחרי שהיא פנתה לביטוח לאומי להגיש את התביעה, היא מקבלת הודעה שהיא זכאית, והכסף יעבור לחשבון הבנק שלה, אבל זה לא קורה ולא קורה. היא מתקשרת לביטוח לאומי לברר לכמה שבועות דמי לידה היא זכאית – ומקבלת, ולאכזבה הרבה שלה עונה לה הפקיד – ואני מצטטת – שהיא זכאית לשבעה שבועות בלבד. וזה למה? זה כי – כך אומר לה הפקיד – שירות לאומי-אזרחי לא נחשב כזמן אכשרה. זאת ההגדרה של הביטוח הלאומי, זה לא מוחשב כזמן אכשרה בביטוח לאומי. היא מבקשת שהוא יעביר אותה למנהלת, כדי להבין מדוע השירות הלאומי לא נחשב – הרי שילמו בעדי את דמי הביטוח הלאומי, אומרת אותה בחורה, אז למה לא משלמים לי דמי לידה מלאים? ואז המנהלת עונה לה: השירות הלאומי-אזרחי לא נחשב, וגם כאן הוא לא נחשב, וזה החוק, ואם את רוצה לערער עליו, אז תערערי עליו ותפני למחוקק. ובאמת אותה בחורה פונה אליי, ואני מניחה היום לפניכם את הבקשה שלי להשוות את התנאים של בנות השירות הלאומי לאלה של חברותיהן שמשרתות בצבא, ואני לא מבינה בעצם איך החוק הזה, כשאני פונה, זוכה לאי-הבנות ואי-התאמות: לא צריך את החוק הזה, בעצם מה את רוצה? למה צריך? בשביל מה צריך את החוק הזה, נשנה את זה בתקנות. תקנות לא מספיקות בעניין הזה, אדוני השר – זאת התשובה שאני קיבלתי. את הנושא הזה צריך להסדיר בחקיקה. אין שום סיבה שבנות שירות לאומי יופלו. הן מופלות לאורך הדרך בהרבה מאוד דברים, בטח ובטח מי שבוחרת לשרת שנתיים. אני יודעת, לצערי הרב, שרבות לא משרתות שנתיים. למעשה רק 70% מהן לא משרתות שנתיים, אבל 30% משרתות שנתיים, והן משרתות ותורמות למדינה, וכאן יש לפנינו מקרה של בחורה שלמרות המצב הכלכלי משרתת שנת שירות שנייה. אז יש לי הרבה ביקורת גם על השירות הלאומי, וכשהייתה לי – בנושא של הטרדות מיניות שלא חלו בשירות הלאומי – תיקנו, והבאנו תקנות לשירות הלאומי, שאומצו, וגם היום השירות הלאומי מדווח פעם בשנה בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. יש הרבה מה לתקן, אבל כאן יש עוול משווע; דמי לידה – לדמי לידה זכאית כל אישה במדינת ישראל, ולא יכול להיות שהזמן שהיא משרתת בשירות לאומי – ואני מתפלאת על החברים שלי בקואליציה, הרי חלקכם הגדול נגד שירות צבאי לבנות, ואתם מעודדים, מפנים, חוסמים את הכניסה של הצבא לבתי הספר, ומעודדים את הבנות ללכת לשירות לאומי, ולא לצבא, אז איך אתם לא מתקנים את החוק הזה? למה כשאני פונה לשר אורי אריאל הוא אומר לי: כן, אבל בואי נשנה את זה בתקנות, לְמה צריך חוק? לא צריך חוק בעניין הזה. מספיק עם התשובות האלה של "תקנות", חברי השרים, משום שתקנות הן השקפה של שר, זו ראיית עולם, זו האג'נדה שלו, ולא אחת אנחנו רואים שאתם מבטלים תקנות, מיישמים תקנות, מתעלמים מתקנות – לא יכול להיות שבנושא כל כך משמעותי יהיה פה פער, ופער בתחילת הדרך. ורק היום מתפרסמים נתונים של הלמ"ס על פערי השכר במדינת ישראל, פערי השכר בין גברים לנשים. למרות החקיקה, למרות המודעות, למרות השינויים, ועדת שטאובר אומרת: בואו ניקח עוד דברים וניישם אותם – יום עבודה גמיש, עוד כלים שאנחנו רוצים לראות איך אנחנו ממגרים את פערי השכר המעוותים האלה, במדינת ישראל; איך יכול להיות שאישה כאן, ב-2017 – אותו ותק, אותו ניסיון, אותה השכלה – מרוויחה פחות מגבר באחוזים ניכרים? איזה עולם עבודה אנחנו פותחים פה לבנות ולבנים שלנו? והבת שלי, שסיימה את הטכניון, אומרת לי: אימא, יופי, אז השכלה פתחתם לפנינו, אבל מה עם עולם העבודה? למה הכללים והחוקים לא חלים בעולם העבודה? ותמיד כדי לענות על השאלות הקשות האלה, שאנחנו כחברה מתמודדים איתן, אנחנו צריכים לראות איפה הכול מתחיל, איך הכול מתחיל. וחלק מההתחלה נמצא כאן, בפער הזה, בחישוב הזה של דמי לידה, גם בהקשר של השירות הלאומי. וגם מי שאומר – שירות לאומי, הן עושות בעיקר שנה, ולמה שירות לאומי, ועוד כל מיני תשובות – בהקשר הזה אי-אפשר להתעלם מהעוול הנורא שנעשה לבנות השירות הלאומי, ולכך שאין להן פה – אין להן פה בכל המערכת הזאת, ואני לא מבינה איך עוול כזה מונצח. אז לדחות את החוק בחודש? למה? הרי המשרדים מסכימים שיש פה עוול, אדוני השר, למה לדחות את זה בחודש? למה לא להצביע בעד? למה לאיין את הכוח של הכנסת? הכנסת צריכה לחוקק חוקים, וועדת שרים לא יכולה לדחות ולדחות ולדחות ולדחות, ואחרי זה להגיד לי – בכלל לא צריך חוק, בואי נתקן את זה בתקנות. תקנות הן לא אמירה, ואמירה נגד עוול משווע כזה צריכה לצאת מפה, מכנסת ישראל. ולכם, חבריי וחברותיי, יש כוח. חבריי בקואליציה, תפסיקו להקשיב לכל מה שאומרים לכם במשמעת הקואליציונית. לא הכול זה משמעת קואליציונית. יש לכם שכל בראש, יש לכם בנות שמשרתות שירות לאומי, לא מספיק לתקן את חוק השירות הלאומי, צריך לראות איך מונעים את העוול הזה – איך מונעים את העוול הזה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם במפלגה שלך יש משמעת קואליציונית. עליזה, הייתה במפלגה שלך מישהי שלא שמעה למשמעת הקואליציונית והיא עפה מהרשימה. מיקי לוי (יש עתיד): עליזה, רק תברכי את קציני משטרת ישראל. עליזה לביא (יש עתיד): אני רוצה לברך את קציני וקצינות משטרת ישראל שבאו לבקר אותנו. אני בטוחה שפערי השכר במשטרה לא קיימים, אני בטוחה שפערים לא קיימים, והשכר שאתם מקבלים ומקבלות הוא זהה – אותו תפקיד, אותו ותק, אותו הכול, וגם חישוב דמי הלידה שלכם, אני מקווה מאוד. בכלל, בחישוב דמי הלידה, זה – – – אלי אלאלוף (כולנו): – – – זה לא צריך להיות בחקיקה – – – התקנות – – – לא צריך חוק. עליזה לביא (יש עתיד): למה לא צריך חוק, אדוני? אלי אלאלוף (כולנו): החוק עכשיו נגמר. עליזה לביא (יש עתיד): אבל למה לא צריך? אלי אלאלוף (כולנו): – – – עליזה לביא (יש עתיד): אבל החוק נגמר, אז למה הנושא הזה לא טופל? למה בנות שירות לאומי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא טופל, מטפלים עכשיו – – – עוד חודש. את לא רוצה, לא צריך. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני השר, יגידו לי: לא צריך חוק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את רוצה לפתור את הבעיה? עליזה לביא (יש עתיד): אני רוצה לפתור את הבעיה. אז אם אתה אומר לי אני עושה את זה בתקנות, למה שאני אעכב את החוק שלי? אני רוצה שתצביעו גם בעד החוק. תעביר אותו בטרומית, ואני אחכה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא אעביר אותו בכלום. עליזה לביא (יש עתיד): למה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי דנים בזה. עליזה לביא (יש עתיד): למה? דנים, דנים, דנים – עד מתי? אדוני השר, עד מתי דנים? עד מתי דנים? הרי אנחנו באים – – – אלי אלאלוף (כולנו): יש חוק של השירות הלאומי בוועדה, עבודה אדירה של מיקי וחבר שלו, שם אנחנו עובדים רק על התקנות. ועדה כזאת תתכנן מה שאתה אומרת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא צריך חוק. עליזה לביא (יש עתיד): למה לא צריך חוק? למה לא צריך חוק? אני מעלה את הנושא על סדר-היום. אני מביאה את תשומת הלב הציבורית לעוול הזה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא עושים את זה בחוק. עליזה לביא (יש עתיד): תעבירו את זה בטרומית – תעבירו את זה בטרומית ואני אחכה לתקנות האלה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, לא צריך. עליזה לביא (יש עתיד): למה? למה לא צריך? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי לא צריך. עליזה לביא (יש עתיד): למה לא צריך? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי לא מעניין אותך החוק. עליזה לביא (יש עתיד): למה לא צריך? אני מחוקקת, התפקיד שלי הוא לחוקק. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. נא לסכם בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): צריך את החוק הזה, ותפסיקו – – היו"ר חמד עמאר: נא לסכם. עליזה לביא (יש עתיד): – – לקחת את הנושא של הקריטריונים וכל התקנות האלה כעלה תאנה. תהיו אמיצים, בואו נעביר את החוק הזה בטרומית. מבטיחה לחכות עם החוק הזה עד שהתקנות – – – אלי אלאלוף (כולנו): אל תזלזלי בעבודת – – – עליזה לביא (יש עתיד): אני לא מזלזלת, אני מבטיחה לחכות. אני מבטיחה לחכות. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אלי אלאלוף (כולנו): – – – עליזה לביא (יש עתיד): יש לי כבוד רב לחוק, כל מה שאני מצביעה זה על – – – אז אני מבקשת שתעבירו את זה בטרומית, אני אחכה עד שתגמרו את התקנות, מבטיחה. מה הבעיה? מה הבעיה? זו אמירה שלך, אדוני, שאתה הובלת – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): – – ועשית עבודה נהדרת עם החוק הזה. אמירה שלך שאתה תומך בנושא. אני לא אקדם את החוק. אלי אלאלוף (כולנו): לא צריך חוק. עליזה לביא (יש עתיד): למה לא צריך? היו"ר חמד עמאר: תודה. לא מתווכחים כאן. תודה רבה, נא לסיים. ישיב – – – עליזה לביא (יש עתיד): אני מבקשת מכם להצביע לחוק. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת חיים כץ. עד עשר דקות, אדוני. בבקשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי את דבריה של המציעה – – מיקי לוי (יש עתיד): עליזה, הוא מדבר אלייך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה לא חשוב. – – שמעתי את דבריה של המציעה, ואני מאמין באמונה שלמה שהיא רוצה לפתור את הבעיה. ואם היא הייתה רוצה לפתור את הבעיה, היא הייתה אומרת: אוקיי, אני נותנת לכם חודש, אתם דנים בזה, דנים בתקנות, ולא היינו מצביעים פה. כי התקנות ייפתרו גם אם הטרומית הזאת תיפול. כי מטפלים בזה ועובדים על זה. ולפני שאני עונה, אני מציע לך עוד פעם – חודש. אם לא, תבואי לפה, אני אבוא ואגיד: לתמוך. עליזה לביא (יש עתיד): בסדר, אני מסכימה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מסכימה, אוקיי, תודה. היו"ר חמד עמאר: מסכימה. הצעת חוק העונשין (תיקון – חשיפה מרצון של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3848/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק העונשין (תיקון – חשיפה מרצון של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. יש הצעת חוק מוצמדת של חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: לא, שלי הראשונה, אדוני שר הרווחה, וחברת הכנסת עליזה לביא הצמידה כשעלתה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: נכון, נכון, אין קשר בין מה שהיא אמרה – – – אורלי לוי אבקסיס: לא, זו הצעה אחרת כבר. אתה כבר תקשיב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא חשב שזה מוצמד לקודמת. אורלי לוי אבקסיס: לא, אבל לצערי הרב אתה תיאלץ כנראה להשיב בשם שרת המשפטים, ואני לא רוצה לעשות לך "כיפה אדומה" כמו ששרת המשפטים מנסה לעשות לך, כי אני מכירה את הרגישות שלך לנפגעים ונפגעות, כי המשרד שלך הוא גם זה שמטפל בהם. לכן הייתי רוצה שתקשיב רוב קשב ולא תהפוך להיות קריין – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל אני אהיה קריין. אורלי לוי אבקסיס: – – מהשורה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל אני אהיה קריין. אורלי לוי אבקסיס: גם התייחסות אישית שלך היא חשובה. תראו, אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, אנחנו נמצאים היום בעיצומו של קמפיין metoo – נשים שמספרות את הסיפור האישי הפוגעני שהן חוו במהלך חייהן – אותן נשים שכולנו מכירים ומכירות, אותן נשים שבאומץ גדול, חייבים לומר, חושפות את האירוע הטרגי שעברו רק בשל היותן נשים בהיותן בקרבת גברים שכנראה לא מעריכים את הפרטיות של אותה אישה שעומדת מולם ורואים בה חפץ. יש לא מעט חברות כנסת שלקחו חלק בקמפיין הזה. יש לא מעט חברות כנסת שמרחפת מעליהן סכנת מאסר. על פי החוק הקובע היום במדינת ישראל, חוק העונשין, כל מי שיפרסם ברבים נתון או אמצעי זיהוי – שם, כתובת, אפילו איזשהו פרט מסוים שיכול להביא לזיהוי של אותה נפגעת עבירה – צפוי למאסר של שנה. החוק פתר את אותה בעיה של נשים שרוצות לספר את הסיפור שלהן: הן אפילו לא מצביעות על מבצע העבירה, אלא רק על הסיפור הפרטי שלהן – חל עליהן איסור גורף, אלא אם כן אותה נפגעת עבירה תלך לבית המשפט, תבקש את אישורו, ורק לאחר ששופט ידון בתיק שלה הוא יחליט אם מותר לה לספר את הסיפור שלה – גם אם היא לא מצביעה על אותו פוגע. נראה לכם הגיוני? דודו אמסלם, נראה לך הגיוני? יש לך בנות? אחת. אתה חושב שזה הגיוני שיגידו לה לא לספר את הסיפור שלה עצמה? לשרת המשפטים שלך זה נראה הגיוני להשאיר את החוק על כנו; לשרת המשפטים איילת שקד, שלא נמצאת פה, אבל שלושה חודשים אני מנהלת מול הגורמים המקצועיים במשרד שלה שיח למה הגיע הזמן, עוד לפני הקמפיין של metoo. אני חייבת לומר שחלק מהאגפים במשרד שלה מייד הודיעו שהם תומכים, חלקם גם מייצגים את אותן נפגעות עבירה, אבל איילת שקד חושבת שהן עברייניות. מירב בן ארי, חברת הכנסת מירב בן ארי, את יודעת שבעיני שרת המשפטים איילת שקד ראוי שיהיה לך עדיין, ככה, מרחף מעל הראש, כתב אישום פלילי, עבריינית, עד שנה בפנים. באותה מידה גם שרת הבריאות לשעבר, יעל גרמן – יעל, את עבריינית בפני החוק, את והבמה שעזרה לך להזדהות כמי שעברה תקיפה מינית. גם את, שלי יחימוביץ, כי הגנת ודיברת – ונתת במה לנפגעת עבירה באוניברסיטת תל אביב. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): קיבלתי היום תביעת לשון הרע – – אורלי לוי אבקסיס: הינה, קיבלת כבר תביעה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – ויש לנו חסינות מהותית. אורלי לוי אבקסיס: ועוד יש לנו חסינות מהותית. אנחנו, חברי הכנסת, כנראה נצליח לעבור מעל המשוכה הזאת. דרך אגב, גם איילת נחמיאס ורבין, אם אינני טועה, חשפה אתמול בוועדה, אז גם היא עבריינית בעיני שרת המשפטים איילת שקד. מי לא עבריין בעיני שרת המשפטים איילת שקד? אני לא יודעת. על מי חברת הכנסת שרת המשפטים איילת שקד מנסה להגן? בטח לא על הנשים נפגעות העבירה. ודאי שלא. היא אפילו לא אומרת: אל תחשפו את שם הפוגע. היא פשוט אומרת: אם תחשפו את זה שאתן עברתן תקיפה מינית, תרחף עליכן סכנה של שנה של מאסר. הגיוני? נורמלי? ואז נציג של שרת המשפטים איילת שקד אומר לי: תקשיבי, גם ככה לא ממש משתמשים בחוק הזה, אז לא משנה, שיישאר שם. סליחה, אם החוק כבר לא רלוונטי לימינו, מדוע להשאיר אותו בספר החוקים? אתמול שמעתי את השרה שקד מתראיינת ברדיו ואומרת: האווירה הציבורית תתקן את הדברים, לא צריך לתקן את החוק. כשאנחנו מגיעים לערכאות משפטיות השופטים מסתכלים על האות הכתובה. לאווירה יש משקל חשוב ביותר, אבל כשאתה בא לשופט ואומר לו: יש אווירה, אתה נמצא – ואני משפטנית, תאמינו לי: כשאתה בבית משפט יש חוק כתוב, והחוק חל על כל אחד ואחת שלקחו חלק בקמפיין הזה. זה מטורף, זה לא נורמלי, אין פה רציונל. האם השרה איילת שקד רוצה להגן על כל הגברים הפוגעים באשר הם? לא, נראה לי שזה רחב מדי להגיד את הדבר הזה. אולי היא רוצה להגן רק על החברים שלה מבית, שאולי שמם יצא בצורה כזאת או אחרת, בהקשרים כאלה ואחרים? לא יודעת. אבל מאחר שהיא לא פה, גם לא נקבל תשובה. אני רוצה לומר לכם משהו. אם מישהו טוען שלא משתמשים בחוק הזה, אז אני אקריא לכם תגובה של דבורה קמחי, עורכת דין, סמנ"כלית רגולציה וייעוץ משפטי של ערוץ 10 החדש: כסמנכ"לית רגולציה וייעוץ משפטי בערוץ 10 החדש, הריני לאשר בפנייך להלן: במהלך שנות פעולתי בערוץ, שזה כ-15 שנים, אירעו לא מעט מקרים שבהם לא נתאפשרה חשיפתם של נפגעי עבירות מין ונפגעי תקיפה מינית או הטרדה מינית, אף שהביעו רצונם המפורש להיחשף, בשל החובה לקיים את הוראות סעיף 352 לחוק העונשין, 1977, והוראות סעיף 5 לחוק מניעת הטרדה מינית, 1998. כאילו כלום לא קרה. יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, נראה לך הגיוני? שרת המשפטים, יותר גרוע מכך, בתגובה היום על מה שאמרתי ברדיו, שלחה תגובה, ואני מצטטת: השרה אינה מתנגדת לכך שמותקפת עבירות מין תפרסם גם את שם התובע. להפך, היא פועלת רבות נגד פגיעות מיניות. יש רק בעיה קטנה בטענות של חברת הכנסת לוי, היא הציעה שמתלוננת תהיה רשאית לפרסם את הפגיעה ואת שמה שלה. מה זה אומר? או ששרת המשפטים לא מכירה את החוק שעומד לפניה ולא מכירה את הסעיף השני שלו – וזו בושה וכלימה לממשלת ישראל שזו שרת המשפטים שלה, שלא מכירה את החוק ואת התיקון לחוק המוצע – אני אקריא לכם: אומר החוק – לפי סעיף 352 לחוק העונשין, 1977: (א) המפרסם ברבים שמו של אדם או של כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה או כמי שהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי סימון זה, בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה, או לרמוז על זיהויו כאמור, בין באמצעות פרסום של קולו, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לו, ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שנה". לצד זה, בסעיף קטן (ב) נקבע כי יינתן פטור מאחריות פלילית "אם האדם ששמו או זהותו פורסמו כאמור נתן את הסכמתו המפורשת לפרסום" – אם עשה זאת בפני בית המשפט. תגידו, לפני שאנחנו כותבים משהו בפייסבוק, נראה לכם שאנחנו צריכים לבקש מבית המשפט לעבור על הפוסטים שלנו, אדוני שר הרווחה? נראה לך הגיוני? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אורלי, הנקודה חייבת להיות ההפך, שהנשים כותבות פוסטים ויוצאות – – – אורלי לוי אבקסיס: אני חושבת שהתבלבלו פה היוצרות. עליזה לביא (יש עתיד): – – – אורלי לוי אבקסיס: אני מודעת לזה שיש חוקים שכבר לא ממש בשימוש. תראו, פעם היה רציונל לחוק; פעם פחדו שאולי אותה נפגעת – שמעו בחדשות כל אותם עיתונאים שקשורים לרדיו המשטרתי שהייתה נפגעת פה ושם, והיו מחכים עם מצלמות. אבל פה זו חשיפה שלה, מרצון; היא כותבת בפייסבוק הפרטי שלה, היא מעלה לווטסאפ המשפחתי שלה – יש עליה שנת מאסר. חברת הכנסת שלי יחימוביץ כבר קיבלה תביעה. זה נראה לי לא הגיוני. נראה לי ששרת המשפטים לא מבינה באיזה עולם היא חיה. אם ברצונה לעזור לחברים שלה, כדאי שנדע שהיא מגינה עליהם, או על מי היא מגינה. לי יש בנות, יש לי ילדה בת 17, יש לי ילדה בקרוב בת 16, נראה לכם שהן צריכות ללכת לבית המשפט שיאשר להן לכתוב או להגיד למישהו שזה לא בסדר שהוא מטריד אותן? זה נראה לכם הגיוני? שלי, את זוכרת שהחלפת את המושג "מעביד" ב"מעסיק"? זה היה נראה נורא קטן, אבל הייתה לזה משמעות. היו"ר חמד עמאר: אני מבקש לסיים. בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: כי מעביד כבר לא רלוונטי לתקופתנו, צריך להגיד "מעסיק". אותו הדבר גם פה – יש חוקים שצריכים לצאת מספר החוקים של מדינת ישראל, כי הם בושה לעולם המשפט. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: משפט אחרון, אדוני, ברשותך. כדי להגן על הנפגעות מפני רדיפה תקשורתית, הוספתי סעיף נוסף בהצעה לתיקון החוק. בסעיף הזה כתבתי: "על מנת שגורמי התקשורת לא ינצלו את מצבן של הנפגעות, מוצע לקבוע כי הסכמה שבאה בעקבות פניות חוזרות תוך הטרדת נפגע העבירה לא תיחשבנה כהסכמה", וכך יהיה אפשר להבטיח כי ההסכמה באמת באה מרצון. אותן נפגעות עבירה רוצות את השליטה בחזרה בידיים שלהן; הן יחליטו מה נכון להן, הן יחליטו אם הן רוצות להיחשף והן יחליטו איפה לעשות את זה. הגיע הזמן שהקול של הנשים האלה יישמע. ולצערי הרב – עבדתי עם שני שרי משפטים; עם נאמן, שהיה גבר, והעברתי חוקים להגנה על נשים נפגעות עבירה, וגם עם חברת הכנסת ציפי לבני – מה שקורה היום במשרד המשפטים זה שערורייה; כל חוק שנועד להגן על נשים נפגעות עבירה מוסט ויורד מסדר-היום של ועדת השרים לחקיקה. מה קורה לשרה? מאיפה היא באה ועל מי היא באה להגן? היא קצת התבלבלה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק העונשין (תיקון – זכויות נפגע עבירה לפרסום שמו וזהותו), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3849/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: יש הצעת חוק מוצמדת, של חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא. עד שלוש דקות. בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): חברתי חברת הכנסת אורלי לוי, אני רוצה לחזק את ידייך, גם על הדרך שבה הצגת את החוק החשוב שלנו, שאין ספק שהוא בא ממקום של זעקה. בסוגיה הזאת, של ההטרדות המיניות, אמת מארץ תצמח. לא בכדי פנתה אלינו העיתונאית יעל דן וביקשה מאיתנו להרים את הכפפה בחוק הכל-כך חשוב הזה, ואנחנו מנסים להבין איך במדינת ישראל, למרות החוק החשוב ופורץ הדרך שחוקק פה לפני יותר מ-16 שנים, נגד הטרדות מיניות, עדיין אנחנו נמצאים באותה מציאות קשה מאוד מאוד, ולכן, באמת, הפרץ החברתי, והשותפות הרבה, גם של חברות כנסת, וגם של ארגונים, ובטח של נשים אמיצות, להעלות את הכאב ואת הזעקה. ובחוק הזה, כשאנחנו מנסים לשנות את החסמים, את הקשיים ואת הכשל המערכתי – פה טמון הכשל, כי היום, במציאות שלנו, כשהרשתות החברתיות נותנות קול, נותנות נראות גם למי ששנים שכחנו מהם, גם לקורבנות גברים וגם לקורבנות נשים – איך אפשר לקחת את היכולת הזאת של קורבן, של בן אדם שנפגע, לספר ולשתף ולזעוק את הזעקה שלו? זה לא יעלה על הדעת, או שבאמת יש פה שרת משפטים שלא מבינה מה אנחנו מבקשות בחוק החשוב הזה – לאפשר, לאפשר למי שרוֹצָה/רוצה לשתף אותנו, את הציבור, בסיפור, במחאה. המצב היום הופך את היוצרות; המצב היום נותן עוגן חזק לתוקף, למתקיף, ולמעשה לוקח את החוק מהקורבן. איך אנחנו יכולים להנציח את המציאות הזאת באיזושהי תשובה לא ברורה שבין כה וכה לא אוכפים את החוק? אם לא אוכפים, תאפשרו. למה שהחשש הזה יהיה קיים? הרי מי שתבקש – גם הכנסתי לחוק שלי – שלא לפרסם את שמה – לא יפרסמו. גם מי שהסכימה שיפרסמו את שמה ואחרי זה חזרה בה, החוק מגן עליה, החוק מאפשר לה. מה אנחנו עושים? אנחנו רוצים באמצעות החוק הזה לחבק, להכיר בזעקה, במצוקה, של המתלוננת. הרי המתלוננת הראשונה נגד קסטיאל התחילה בדרך הזאת, ופתאום – פרץ של תלונות נגדו. ואז היא שומעת בתקשורת שאת הסיפור שלה, ואת המקרה שלה, שהיא חושפת הכול – היא חושפת את הכול – בכלל לא מכניסים לכתב התביעה. הרי הכול היום, בעזרת התקשורת – כל הניקיון של המרחב הציבורי נובע מהכוח הזה לשתף, לתת לבעיה הזאת, שיותר מדי שנים לא היה לה שם – לתת לה את הדרך הנוספת, את הנראות הציבורית. וחברתי חברת הכנסת אורלי לוי, ויושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני אשמח מאוד שכולנו פה, בבית הזה, בעזרה משותפת, נבין את המצוקה, הרי לא יכול להיות ששרת המשפטים שלנו – – היו"ר חמד עמאר: אני מבקש לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): – – תיתן פה לעוד מחסום שקיים בחוק להמשיך להיות. בואו ננפץ אותו, הכוח בידיים שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה. ישיב שר העבודה, הרווחה והבריאות. בבקשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי אורלי לוי אבקסיס, אני מקריא את תשובתה של שרת המשפטים, שיצאה כנראה בשליחות חשובה מטעם המדינה, ואני כשר תורן – אני כשר תורן – עכשיו מגיע השר תורן הבא, אתה רוצה להקריא? תקריא אתה. הוא לא רוצה להקריא, אז אני אקריא – אני כשר תורן לא מתעמת איתך – חברתי אורלי לוי, אני מדבר אלייך – לא מתעמת איתך על הפרטים – – אורלי לוי אבקסיס: אדוני השר – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – לא בקי בעניין, ולכן אני מקריא את הצעת חוק העונשין (תיקון – חשיפה מרצון של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ואחרים – עליזה לביא – יש עוד אחרים? שמעתי אותך ושמעתי את עליזה. נגיד את שתיהן, ואם יש עוד אחרים, ואני לא יודע את שמם, אז גם: אחרים. בסדר, גם אחרים – מוצע לתקן את סעיף 352 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, ולקבוע כי מותר לפרסם ברבים את שמו או פרטים אחרים העלולים להביא לזיהוי אדם כנפגע או כמתלונן בעבירת מין, בהסכמתו, בלא צורך שההסכמה תהיה בפני בית משפט. עוד מוצע – לקבוע חריג במקרה שההסכמה מתקבלת בעקבות פניות חוזרות ונשנות תוך הטרדת נפגע העבירה. אתכבד להשיב כי כבר היום הסעיף אינו אוסר על הנפגע או על המתלונן לחשוף עבירת מין שנעשתה בו שלא בהסכמתו לפני בית משפט, אלא אוסר על אדם אחר לפרסם פרסום כאמור. כך, למשל, כאשר נפגעת עבירת מין מבקשת לחשוף ברבים את זהותה בכתיבת פוסט בפייסבוק, אין מניעה כי תעשה זאת, להבדיל ממקרה שבו עיתונאי מבקש לפרסם כתבה בעניין. אורלי לוי אבקסיס: – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אל תתווכחי איתי. אל תתווכחי. אורלי לוי אבקסיס: החוק קובע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אל תתווכחי איתי. אורלי לוי אבקסיס: – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מקריא מה שכתוב לי. אל תגידי לי: כן, לא. לא יודע. עליזה לביא (יש עתיד): אתה מבין את הרציו, אתה שר הרווחה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא מבין כלום. אני מקריא כשר תורן את מה שכתוב. ביקשו ממני להקריא, אמרתי שאני עושה את זה. זהו. אף שתכלית התיקון היא חיובית – תשמעי. תשמעי, אורלי, עליזה. אורלי, עליזה – אף שתכלית התיקון היא חיובית, אומרת השרה, מתן אוטונומיה לנפגע או למתלונן בעבירת מין להחליט אם לחשוף ברבים את זהותו ככזה, הצעת החוק אינה מאזנת נכונה בין האינטרסים ואינה מביאה לידי ביטוי את מגוון השיקולים הרלוונטיים במקרה של חשיפת זהות נפגע או מתלונן בעבירת מין. כשאנחנו חושבים על זה, מישהי אמרה על אבא של ראש מפלגתך שהוא אנס אותה לפני 52 שנה, זה נראה סביר? הבן אדם לא יכול לענות לה, אז לפחות במקרה כזה זה לא היה מן הראוי. יהודה גליק (הליכוד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): גם אצל גנדי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל זה לא היה מן הראוי. לפחות במקרה הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): גם אצל גנדי זה לא היה ראוי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כך, למשל, הותרת ההחלטה על הפרסום בידי הנפגע או המתלונן מחוץ לכותלי בית משפט עלולה לתמרץ אדם המעוניין בפרסום ללחוץ על נפגע עבירת מין לפרסם את זהותו. כך במיוחד כאשר מדובר בנפגע קטין. החריג המוצע אינו נותן מענה ראוי לחששות האלה. נוכח האמור לעיל, ממשלת ישראל מתנגדת להצעת החוק. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: יש לך עד שלוש דקות, חברת הכנסת אורלי לוי. תהיה הצבעה שמית על החוק של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. עד שלוש דקות. נא לדייק בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הקואליציה, מה ששמענו פה היום זה מניפולציה בחוקים. אני מכירה את החוק לעומק, ישבתי עם הייעוץ המשפטי. הסעיף מדבר באופן ברור: אם רוצה נפגעת העבירה לחשוף את הפרטים שלה, בחוק אין מילה וחצי מילה על הפוגע – אין מילה וחצי מילה על הפוגע, לא בחוק שאני רוצה לתקן ולא בהצעת החוק המתוקנת. מדברים בסך הכול על הפרטים של נפגעת או נפגע העבירה – זה יכול להיות גם גבר; הנפגעים יכולים לחשוף או לתת אישור לחשיפת שמם, אם קיבלו אישור מבית המשפט. אני משפטנית, אל תעשו לי לוליינות משפטית ופרשנויות. החוק הוא ברור, הקראתי לכם תגובה של האחראית לרגולציה בערוץ 10, שאומרת: 15 שנים אנחנו נמנעים. אתם יודעים מתי לא מפרסמים? כאשר למישהו יש כוח מסוים, ולכן הוא רק מאיים על המערכת, והמערכת מפילה את האייטם. אתם יודעים כמה אייטמים כאלה נפלו? אז עכשיו היה באזז מאמריקה שאפשר לנו – – – אדוני ראש הממשלה, אני לא חושבת שזו הצעת החוק שאתה רוצה להצביע בה שמית, על נפגעות תקיפה מינית. מישהו עושה לך פה – – קריאה: שיימינג. אורלי לוי אבקסיס: – – שיימינג ממש. אדוני ראש הממשלה, לא זה החוק שאתה רוצה להיות בו במליאה, גם לא בשביל הרוב הקואליציוני. אתה תבויש, מאחר שמדובר פה על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית שרוצים לספר את הסיפור שלהם גם בלי לחשוף את הקורבן. כמי שעובר מסכת ייסורים, או כך לפחות הוא טוען, אתה צריך להבין מה עובר על נפגעות תקיפה, שלוקחים מהן את היכולת לספר את הסיפור שלהן. כל הזמן, אדוני ראש הממשלה, אתה טוען שלא נותנים לכם לספר את הצד שלכם. תאר לך שמדובר בפגיעה מינית ולא נותנים להם לספר את הצד שלהם – שלהן, שלהם, הם יכולים להיות גם קטינים. אדוני ראש הממשלה, מבזים אותך בקואליציה כשמביאים אותך להצביע בעד חוק ששרת המשפטים עושה בו לוליינות, קרקס. אדוני ראש הממשלה, אני מציעה לך, באמת ובתמים, אל תיקח חלק בקרקס שמובילה שרת המשפטים איילת שקד. אל תיקח חלק בהגנה של איילת שקד על עברייני מין. זה לא המקום שלך להיות פה, באמת, בתוקף תפקידך – לא ממקום רע אני אומרת את הדברים. אני לא עומדת פה וצועקת השכם והערב "ביבי" או "שרה" – את זה לא שמעת ממני אף פעם. אני אומרת לך, החוק הזה הוא חשוב מכדי שראש הממשלה יעמוד פה ובהצבעה שמית – כי אני החתמתי 20 חתימות – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. נא לסיים בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: מדובר פה על נפגעת תקיפה מינית שאסור לה לספר את הסיפור שלה. לא להצביע על התוקף, אין פה בכלל עניין של השם של התוקף, רק השם או הפרטים המזהים של הנפגעת. היו"ר חמד עמאר: תודה. אורלי לוי אבקסיס: אין לה אוטונומיה להחליט. אל תיתן להם לבזות אותך גם בזה. היו"ר חמד עמאר: תודה. אורלי לוי אבקסיס: הקואליציה עושה איתך מעשה שפל. אני מציעה לך לא להצביע. אל תציל את איילת שקד. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: מי כמוך יודע שיש פה מניפולציות מסוימות, בידי שרת המשפטים איילת שקד. אתה האחרון שרוצה לבוא לפה ולהגן עליה. היא לא הייתה פה כדי להגן על עצמה, קשה לי להאמין שאתה רוצה להגן עליה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי. חברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני ראש הממשלה, אני מאוד שמחה שאתה נמצא כאן, באולם. אנחנו בעיצומו של קמפיין ענק שנועד לתקן עוול רב-שנים. גם כמחוקקים הבאנו חוק נגד הטרדות מיניות, אבל אנחנו יודעים בדיוק מה המציאות גם בבתי המשפט, ששופטים לצערנו הרב משפילים מתלוננות ושואלים שאלות לא ראויות, ומפכ"ל משטרה שאומר שתלונות אנונימיות לא ייבדקו. אנחנו מכירים את המציאות החברתית הקשה, אז יש מתלוננת אמיצה שפותחת את הדלת ובעקבותיה אנחנו יודעים שמגיעות עוד מתלוננות, כי החיים לימדו אותנו שזה דפוס אצל אנשים שמתנהגים בצורה כזאת – מטרידים מיניים סדרתיים, אז היא פותחת את הדלת לעוד מתלוננות. וגם בקרב גברים, הרי לרוב זה קורה לא רק לבן אדם אחד, גבר שנפגע או אישה שנפגעת. זה דפוס פוגעני, והכוח, הכוח שיש פה, בסיפור הסיפור האישי – איך יכול להיות שאנחנו לוקחים אותו? איך יכול להיות שאנחנו לא מאפשרים? והתשובה האומללה של שרת המשפטים לא יכולה לכסות – לא יכולה לכסות על הכלי הנורא הזה שאנחנו במו ידינו בנינו כאן. כי היום המציאות השתנתה, הטכנולוגיה מאפשרת, היא חלק מהכוח של הניקוי החברתי, והחברה שלנו צריכה להיות חברה ראויה, מוסרית, מרחב חברתי, מרחב ציבורי מוגן. אז איך אפשר לא להצביע בעד החוק הזה? חברותיי וחבריי חברי הקואליציה, החוק הזה חשוב מאין כמוהו. אם נכון שלא אוכפים אותו, כמו שאומרת שרת המשפטים, בואו נתקן. למה להשאיר אותו? למה לתת כוח בידי מי ששופט – חוק כזה? למה? למה שחברותיי ואני, יהיה מעל ראשינו חוק פלילי של מאסר? בשביל מה? איזו תשובה עלובה, אל תגנו על התשובה הזאת. תראו שהכוח בידיכם. אנחנו חיים במציאות שבה הכללים השתנו, מי שלא שם לב לזה, שישלם את המחיר. ואל תמנעו, אל תמנעו ממי שרוצָה ורוצֶה לבוא ולספר את הסיפור ולנצל את המרחב הציבורי-חברתי, כי הוא יודע מה הדרך הקשה, הדרך של בתי המשפט. בואו ניתן את הכוח, בואו נאפשר, בואו כולנו נביא לידי חברה מתוקנת ובריאה יותר, חברה שוויונית, חברה שלא מאפשרת – לא מאפשרת לפוגעים להמשיך להיות בה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה שמית. נא להקריא את השמות, בבקשה. אנחנו מצביעים על החוק של אורלי לוי אבקסיס בהצבעה שמית. בחוק השני, אנחנו נצביע הצבעה – – – מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד אילן גילאון – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת יוסף עטאונה – בעד חמד עמאר – נגד לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד היו"ר חמד עמאר: אבקש לקרוא שוב את השמות של אלה שלא היו נוכחים. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח דב חנין – בעד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו משתתף איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת עודד פורר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת היו"ר חמד עמאר: האם יש מישהו באולם שרוצה להצביע? יהודה גליק (הליכוד): לא משתתף. מאז שראש הממשלה לא משתתף, גם אני לא משתתף. היו"ר חמד עמאר: הסתיימה ההצבעה. 44 נגד, 40 בעד. הצעת החוק לא התקבלה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה שמית על הצעת החוק של חברת הכנסת עליזה לביא. הקואליציה מבקשת הצבעה שמית. נא להתחיל לקרוא את השמות. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד אילן גילאון – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת יוסף עטאונה – בעד חמד עמאר – נגד לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד היו"ר חמד עמאר: אבקש לקרוא שמות שוב. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת מיכל בירן – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח יהודה גליק – נמנע יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת עודד פורר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת היו"ר חמד עמאר: האם יש מישהו באולם שרוצה להצביע ולא הצביע? מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשם חבר הכנסת) בנימין נתניהו – נגד יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) יעל כהן-פארן – בעד יצחק וקנין – נגד היו"ר חמד עמאר: יש עוד מישהו באולם שרוצה להצביע? תמה ההצבעה. 37 בעד, 43 נגד, אחד נמנע. הצעת החוק הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1938/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשע"ה–2015. תשובה והצבעה במועד אחר. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, חברותיי, חבריי, חברי הכנסת, חבר הכנסת ביטן, לפני שאתה יוצא, החוק הזה – אני דוחה את ההצבעה שלו הרבה בעזרת המעורבות שלך. עד כמה שהנושא הזה של ארוסות חללי צה"ל קרוב לליבך, אתה נפגשת איתן, דיברת עם שתי ארוסות צוק איתן ואתה מבין לליבן, ואני מודה לך על ההתגייסות שלך ועל העזרה שלך לטובת החוק הזה. אנחנו יחד נדבר עם מנכ"ל משרד הביטחון כדי באמת להעביר את החוק החשוב הזה. דוד ביטן (הליכוד): מסכים. עליזה לביא (יש עתיד): אני רוצה להודות לך, ואני מוכנה לדחות את ההצבעה על החוק החשוב הזה – – דוד ביטן (הליכוד): תשובה והצבעה. עליזה לביא (יש עתיד): – – את התשובה וההצבעה על הצעת החוק. חברת הכנסת שולי מועלם, שהתגייסה לעזור, וחברי הטוב חבר הכנסת עפר שלח, שרתום לנושא הזה. חבריי חברי הכנסת, וחברותיי, אני מדברת על חוק שנחשפתי אליו במהלך צוק איתן, מבצע צוק איתן, שבו שלחנו את הבנים שלנו, את החיילים, להגן על גבולות מדינת ישראל. מאז צוק איתן נותרו בליבנו פצעים מדממים; בראש ובראשונה השבת הגופות של יקירינו שנשלחו למערכה ועדיין לא שבו, וליבנו עם המשפחות – אנחנו מבקשים לעשות את הכול להחזיר. אבל פצע מדמם נוסף פעור בליבן של שתי ארוסות חללי צה"ל מאז צוק איתן, שכבר ענדו את הטבעת, היה אולם והייתה שמלה, ונשלחה הזמנה לחתונה, והן התארסו – הן התארסו, הן ארוסות, הן מאורסות לבחירי ליבן, רק שהנורא מכל קרה, והם מתו במבצע הקשה הזה. קרה הנורא מכול, ואת גודל הטרגדיה אי-אפשר לתאר במילים, והמעט שבמעט שאנחנו כחברה יכולים לעשות, זה להכיר בהן, להכיר בארוסות של חללי צה"ל. לא רק יכולים, אנחנו חייבים. זאת הכרה מוסרית, קודם כול ולפני הכול כי הכרה היא חלק מתהליך של ריפוי. ובדיונים שקיימתי אמרו ואמדו פסיכולוגים עד כמה חשובה הכרה בתהליך הריפוי. הם דיברו על שני דברים: אחד, על דרך ההודעה לחברה. עד היום דרך ההודעה הייתה לא ברורה. את זה הצלחתי לתקן מול הצבא, והצבא הוציא נוהל שבו כאשר קורה הנורא מכול, ודופקים על הדלת, ומודיעים את הבשורה האיומה, ברגע שאבא, אימא, מבקשים: תודיעו לחברה, תודיעו לארוסה – מודיעים. פה הצלחתי בנוהל לתקן ולשנות, אבל לא הצלחתי שמשרד הביטחון יכיר בארוסות חללי צה"ל. אורן אסף חזן (הליכוד): הן לא מוכרות? עליזה לביא (יש עתיד): לא, הן לא מוכרות. אתה יודע, והארוסות החילוניות, החברות שגרות יחד עם בני הזוג שלהן, ויש להן הסכם – הסכם דירה ו/או חשבון משותף, הן מקבלות. אז מי לא מקבלות? מי שהתארסה – היא רשומה ברבנות, היא נרשמה לנישואין, המערכת יודעת שהיא התארסה, טקס האירוסין התקיים, יש תיעוד היום – היא לא מקבלת כלום. ואתה יודע, חבר הכנסת אורן חזן, מה הנורא מכול? שיש פה אפליה; משום שהידועות בציבור, הארוסות החילוניות, שאפילו חודש חיו יחד עם בני זוג, הן מקבלות ומוכרות על ידי המדינה. הארוסות הדרוזיות באופן אוטומטי מוכרות על ידי מדינת ישראל. מדינת ישראל מכירה באירוסין של אחינו ואחיותינו הדרוזים – – – היו"ר חמד עמאר: אני אתקן אותך, אם אין עקד – הן לא מוכרות. עליזה לביא (יש עתיד): אבל יש. היו"ר חמד עמאר: אם יש עקד – הן מוכרות. אם אין עקד, אם לא נרשמו בבית המשפט כעקד, הן לא מוכרות. עליזה לביא (יש עתיד): אבל על זה אני מדברת, הן עברו עקד, והן התארסו, והמערכת מכירה בהן – בהגדרה הן ארוסות, מאורסות. אבל במקרה שלנו, של צבא ההגנה לישראל, של משרד הביטחון, הדרישה שנדרשת מחייל: תגור עם בת הזוג שלך. מה קורה לחיילים שזה לא מתאים להם? שזה נוגד את ערכי הדת, המשפחה, המסורת? אז הם, ששומרים על תורת ישראל, נאמנים להלכה – באה מדינת ישראל ואומרת להם: תשמעו, אם לא גרתם יחד ואין לכם הסכם, או אין לכם חשבון משותף – – – אורן אסף חזן (הליכוד): רק מגורים משותפים זה נחשב? עליזה לביא (יש עתיד): רק מגורים משותפים. מגורים משותפים. זה אבסורד: ידועה בציבור מוכרת, ארוסה לא מוכרת. אז יש פה עוול שאנחנו מבקשים לתקן. ואני אומרת לכם, אני שלוש שנים מול ענף נפגעים במשרד הביטחון ומול משרד הביטחון, ועל ההצעה הזאת חתומים חברי כנסת רבים, שמבינים את העוול שנעשה. הייתי פה, בבית הזה, עם אימא של חייל שנפל, והיא הבטיחה – היא הבטיחה – לחברה שלו, לארוסה שלו, שהיא תעשה את הכול, והחתמנו חבר כנסת אחר חבר כנסת, כולל את חבר הכנסת ליברמן, שהיום מכהן כשר הביטחון, שחתום על הצעת החוק הזאת. ואני רוצה לבקש מכם את התמיכה, את ההתגייסות. אני הסכמתי לדחות את החוק הזה בחודש, אבל אני קוראת – מתחננת – מכאן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין סיבה שלא. את לא צריכה להתחנן, אין סיבה שלא. עליזה לביא (יש עתיד): אז אני מבקשת, משום שהתשובה של משרד הביטחון היא שהוא לא תומך בחוק הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): למה? עליזה לביא (יש עתיד): למה? כי זה יפרוץ איזושהי פרצה, ולא נוכל להתמודד עם עוד כל מיני בקשות. תשובה לא ברורה, ממש לא ברורה. ואני יודעת שחבר הכנסת מלכיאלי מבין אותי, שותף למאבק ורוצה לסייע – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): גם שר הדתות. עליזה לביא (יש עתיד): – – וחבר הכנסת חזן, וחבר הכנסת ביטן, וחבר הכנסת שלח, וחברת הכנסת מועלם – אתם מבינים את גודל העיוות הזה והעוול הזה, שנעשה. אני העברתי לידיכם ואני רוצה לשתף את כל חברי הכנסת בקריטריונים, כי משרד הביטחון אמר לי: את יודעת מה? תני לנו קריטריונים. אז ישבתי וניסחתי קריטריונים שכן אפשר בעזרתם להבין שנעשה פה טקס אירוסין, שיש פה התחייבות, שאנשים מתכננים את הבית, שהזמנות נשלחו – אבל הנורא מכול קרה; הנורא מכול קרה – אנחנו שלחנו אותו להגן על המדינה, והוא נפל, ואנחנו מחויבים – הבטחנו, הבטחנו לבנים לעזור להם, אז לא נסייע? על כמה מקרים אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש? למה ללכת עם אטימות במקרה הזה? אז אמרנו: הכלל הראשון, או הקריטריון: מי שקיימה עם בן זוגה שנספה טקס אירוסין או מפגש בין משפחות; ואם זה לא מספיק – אז הרשמה ברבנות; ואם זה לא מספיק – אז מי שבן הזוג הודיע למפקדים שהוא התארס עוד קודם. הרי הצבא יודע ויכול להוסיף קריטריון למעמד של החייל; או מי שהציגה סימנים שמוכיחים קביעת מועד לעריכת חופה וקידושין, כמו שליחת הזמנות לאירוע, הסכם עם אולם. הסכם עם אולם יכול להיות שווה מבחינה משפטית, אדוני מנכ"ל משרד הביטחון, להסכם עם בעל דירה; למה הסכם עם בעל דירה קביל, והסכם עם אולם, או הסכם אחרי שקנו טבעת, לא קביל? איך יכול להיות? למה להנציח את העוול לאותן ארוסות, שקשה להן לבוא ולשתף. ואני לא רוצה להגיע לבג"ץ; אני אימא לחייל בצה"ל, אני אימא לקצין בצבא ההגנה לישראל, לא רוצה ללכת ולהצטרף לבג"ץ נגד המדינה. הרי לא יכול להיות שיש פה עוול – וסגן השר אלי בן-דהן התגייס לסייע ולעזור, ומבין את המצוקה המאוד-גדולה הזאת. אני מבקשת מכולכם לנצל את החודש הזה, את החודש היקר הזה שיש לנו כאן, כדי באמת להבין שאנחנו צריכים לתקן את העוול הנורא הזה, ואי-אפשר – אי-אפשר להנציח אותו. אני רוצה לשתף אתכם בדברים ששיתפו אותי הארוסות: משרד הביטחון לא יכול להשיב לי את מה שכבר איבדתי: ביטחון, אהבה, חלומות ושאיפות שכוללים בתוכם משפחה וילדים. הוא יצא בשליחות מדינת ישראל כחודש וחצי לפני החתונה, בלי להציב סימני שאלה, על אף החתונה שכל כך חיכה לה, כל כך חיכה לה. ההכרה הזאת – שאני מבקשת – היא המעט שהמדינה יכולה להעניק לי לאחר שאיבדתי את היקר לי מכול. הקשר כבר עמד במבחן המציאות, הוא עוד רגע והיה רשמי ומוכר גם על ידי המדינה. אני מבקשת מכם – אני מבקשת מכם, אומרת הארוסה של חלל שנפל בצוק איתן – תמכו בהצעת החוק. ואני מביאה פה את הבקשה שלה כאן, במליאת הכנסת, לפניכם. אנא עזרו לי בחודש הקרוב לדבר עם מי שצריך לדבר. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, צריך לעשות צדק עם מי שהיקר להן מכול אבד בשליחות המדינה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצבעה ותשובה במועד אחר. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להמלצת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – איסור המלצה או חוות דעת של רשות חוקרת), התשע"ח–2017. בבקשה, חבר הכנסת דוד ביטן, בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, יושב-ראש ועדת הכנסת נמצא ביום מילואים ולכן הוא לא היה יכול להגיע היום. יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת ביטן, איך הוא חילק איתך את התהילה, חבר הכנסת אמסלם? דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): אני רק בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אה... דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): הבנת? יואל חסון (המחנה הציוני): או שאולי תעלו יחד? דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): איך? יואל חסון (המחנה הציוני): אולי תסבירו יחד? דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): ואולי אתה תסביר יחד עם מישהו? אני אתן לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אפשר לנסות, אפשר לנסות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, דודי, תן לי להסביר. דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): כן, לגמרי אופציה אפשרית. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לי בעיה. אני אעלה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו נעלה יחד. דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): חבר הכנסת יואל חסון, אנחנו לא נמצאים עכשיו ב"ארץ נהדרת". אני מבקש ממך, תתייחס לכנסת בכבוד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו מתייחסים לכנסת מאוד בכבוד, אתם לא מתייחסים לכנסת בכבוד. דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): אז "ס'חה רגע". צודקת, זה "ס'חה רגע". אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"ט בחשוון התשע"ח, 8 בנובמבר 2017, להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – איסור המלצה או חוות דעת של רשות חוקרת), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת דוד אמסלם, לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה אליו. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – איסור המלצה או חוות דעת של רשות חוקרת), התשע"ח–2017, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. אני רוצה רק בכמה מילים להסביר; המקרה הזה הוא מקרה מאוד מאוד ייחודי. מצד אחד, ועדת הפנים, האחריות למשרד לביטחון פנים חלה עליה, ולכן כל החוקים שקשורים למשרד לביטחון פנים מגיעים לוועדת הפנים. לעומת זאת, שרת המשפטים טענה בפניי שמדובר בתיקון לחוק סדר הדין הפלילי, וזה צריך להגיע לוועדת החוקה. זאת אומרת, יש לנו פה מצב ששתי ועדות אוחזות, כל אחת מסיבה אחרת, ולכן, נהגנו באופן אחר ממה שיכולנו לעשות – למשל, יכולנו להגיד במליאה: ועדת הפנים, ואז זה היה מגיע לוועדת הכנסת, עובר בוועדת הכנסת ונגמר הסיפור. החלטנו ללכת באופן אחר – לא התערבנו בהמלצת המליאה באותו רגע, אבל יושב-ראש ועדת הפנים הגיש בקשה לוועדת הכנסת מהסיבות שאמרתי עכשיו, וגם מהסיבה שוועדת החוקה, לצערי הרב, מאוד עמוסה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יודע שזה לא נכון. דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): זה נכון, היא מאוד עמוסה. יואל חסון (המחנה הציוני): יושב-ראש הוועדה אמר בפירוש שהוא לא עמוס, הוא אמר את זה – – – דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, בפועל – בפועל הוועדה הזאת מאוד עמוסה, ואני יכול להוכיח לך את זה – כמה זמן לוקח לחוקים, במיוחד פרטיים, להגיע לדיון בוועדה. אבל מעבר לזה – – תמר זנדברג (מרצ): הבית היהודי הסכים – – – דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): – – מעבר לזה, מאחר שנקטנו דרך לפי התקנון, הדרך נאותה, ויש פה באמת בקשה הוגנת וסבירה של יושב-ראש ועדת הפנים, שהאחריות לנושא ביטחון הפנים, המשרד וכל החוקים שקשורים אליו, נמצאת בתחום סמכותה של הוועדה הספציפית שלו ולכן הוא ביקש את זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא חוק סדר הדין הפלילי. דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): ועדת הכנסת החליטה ברוב דעות – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא חוק סדר הדין הפלילי. דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): – – החליטה ברוב דעות כן לאשר. אני אומר לכם דבר מאוד פשוט, אנחנו לא מדברים עכשיו על החוק עצמו, על תוכן החוק – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, לא. דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): – – אנחנו בסך הכול מדברים על איזו ועדה תדון בחוק. כמובן, עדיין יהיה דיון בכל ועדה, בין אם זה ועדת הפנים או ועדה אחרת – – חיים ילין (יש עתיד): אפשר כלכלה. דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): – – עדיין – עדיין ייכנסו לגופו של החוק, ייערך דיון, ואז, אחרי שההמלצות יעברו בוועדה, זה יגיע למליאה עם הסתייגויות, אז באמת, להפסיק לעשות פוליטיקה קטנה, ולאפשר, כמו שאנחנו תמיד עושים, להעביר מוועדה לוועדה – – חיים ילין (יש עתיד): ביטן, בוא נעביר לכלכלה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): – – כדי – 1. לאפשר לוועדה הנכונה לדון – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, זו לא הוועדה הנכונה. דוד ביטן (הליכוד): – – ו-2. מבחינת ייעול הדיון – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זו לא הוועדה הנכונה. דוד ביטן (הליכוד): – – ייעול הדיון והזמן שאפשר להקדיש לעניין – – – קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): למה אתם מפריעים? היו"ר חמד עמאר: אתם יכולים לעלות ולדבר אחרי זה. תודה רבה. דוד ביטן (הליכוד): הרי אתה קיבלת זכות דיבור, לא? מה אתה רוצה? היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. יש הרבה רשומים כאן, שאמורים לדבר. חיים ילין (יש עתיד): אנחנו לכלכלה. דוד ביטן (הליכוד): ואזכיר לכם גם את בית המשפט העליון עוד מעט, מה הבעיה? היו"ר חמד עמאר: תודה. דוד ביטן (הליכוד): אפסיק עכשיו, אשמע – – – יואל חסון (המחנה הציוני): נעתור לבית המשפט העליון. היו"ר חמד עמאר: יש הרבה דוברים. דוד ביטן (הליכוד): אני מבין שיש הרבה דוברים, אשמע אתכם בקשב רב, ואחר כך אשיב לכם, כשאעלה בסוף. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אל תשיב לנו. למה לא להגיד: זה חוק מעניין, זה חוק חשוב – – דוד ביטן (הליכוד): החוק מאוד מעניין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – למה לא להגיד: זה צריך להיות בוועדת החוקה? דוד ביטן (הליכוד): ודיברתי על זה ביום שני, אמרתי למה אני חושב שהחוק הזה נכון, והמשטרה והפרקליטות היו צריכים להביא את הצעת החוק הזאת, לא אנחנו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא חוק שראוי לדון בו כראוי, זה מה שאמרנו. דוד ביטן (הליכוד): אבל מצד שני, הסברתי את זה באריכות ביום שני, אני חושב קרוב לעשר דקות – לא היית פה. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא קיבלתי את מה שאמרת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, ההסבר שלך לא היה מקובל. דוד ביטן (הליכוד): לא אבזבז, אבל אם אני צריך עוד פעם, לגופו של החוק, איכנס. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – לך ברירה. דוד ביטן (הליכוד): לדעתי מדובר בעניין טכני, תפסיקו לעשות עניין מכל דבר. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): – – – במדע. היו"ר חמד עמאר: אני עובר לרשימת הדוברים. חברת הכנסת יעל גרמן – ואני סוגר את רשימת הדוברים. תודה. שלוש דקות, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ביטן, אני מקווה שתקשיב, אנחנו עדים בזמן האחרון, למעשה כל השנתיים האחרונות, למתקפה חסרת רסן, שמביאה גם לדה-לגיטימציה של כל רשויות החוק, אבל בעיקר של המשטרה. הקואליציה שלכם, ללא בושה, מאיימת שתוריד את משכורתו של המפכ"ל, מציעה את החוק הצרפתי, שנקרא, דרך אגב, "חוק נתניהו אחד", כדי למנוע חקירתו של ראש ממשלה מכהן – – דוד אמסלם (הליכוד): חברת הכנסת גרמן, איפה הצענו את זה? יעל גרמן (יש עתיד): – – ועכשיו היא מנסה למנוע את צירוף חוות הדעת של החוקר מהמשטרה, חוות דעת שכל כך נדרשת כדי לגבש את כתב האישום. מה זה חשוב אם פרקליט המדינה שי ניצן אמר שיש חשיבות עצומה לכך שתצורף חוות הדעת? ומיהו בכלל היועץ המשפטי לממשלה, שמתנגד לחוק ואמר שהוא מתנגד לחוק גם בגלל תוכנו וגם בגלל עיתויו, בעיצומן של חקירות ראש הממשלה? היום רק מבקשים מאיתנו להעביר את החוק המושחת והמשחית הזה מוועדת החוקה, ששם זה צריך להידון, לוועדת הפנים, ובדרך מתעלמים לחלוטין מכך שכל תיקוני החקיקה בסדר הדין הפלילי מאז כינונה של הכנסת היו רק בוועדת החוקה. מה זה חשוב בכלל שהיועצת המשפטית של ועדת הכנסת אמרה במפורש שמקומה של הצעת החוק הזאת הוא רק בוועדת החוקה? אתם אומרים לעצמכם: אנחנו? אנחנו נעביר מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים, לאן שאנחנו רוצים. ואני רוצה לומר לכם, חברי בקואליציה: אתם חולים, אתם לא יודעים זאת – אתם חולים, אתם לוקים במחלה שנקראת מחלת היוהרה. אתם לוקים בהתנשאות, ביוהרה ובאטימות. אבל ליוהרה יש תופעת לוואי מאוד ידועה – היוהרה מביאה בסופו של דבר לנפילתו של מי שלוקה בה, וכך יהיה גם איתכם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כל פעם אותו בלגן, מה זה? יש סדר. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת רויטל סויד אמורה לנהל את המליאה בשעה 16:00 – אני נותן לה עכשיו לדבר. תודה רבה. לא קרה כלום. בבקשה, עד שלוש דקות. חיים ילין (יש עתיד): תודה שאתה מסביר. תודה רבה לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, חבריי בקואליציה, אתם כבר שנתיים וחצי מנסים ליצור סיטואציה שבה אתם מנסים להעביר חקיקה אנטי-חוקתית, אנטי-דמוקרטית, בשם המשילות לעוות כל דבר וכל אדן שהמדינה הזאת מכירה מיום היווסדה, את החוקים מא' עד ת'. אבל מה שקרה מאז תחילת חקירות ראש הממשלה, אין לזה אח ורע; אתם העליתם סדרת חקיקה – מוטציות משפטיות, עיוותים כאלה שהאוזן אינה יכולה לשמוע והדעת אינה סובלת. מה זה החוק הצרפתי – שראש ממשלה ימשיך להיות מושחת אבל לא נחקור אותו? מה זה החוק הזה עם ההמלצות? מה אתם אומרים פה? משטרת ישראל, כל העבודה שאתם עושים במשך עשרות שנים, כל דפוסי העבודה שלכם – תשנו, אל תסכמו חקירה, אל תגידו אם יש לכם תשתית ראייתית. כל זה למה? כדי שחס וחלילה הציבור במדינת ישראל לא ידע אם ראש הממשלה הנוכחי ­– יש נגדו ראיות או אין נגדו ראיות. ואחר כך גם כל מיני יצירות עם שכר המפכ"ל. תגידו לי, עד אנה אתם באים, בכך שאתם רוצים לעוות סדרי עולם משפטיים וחקירתיים בשביל לשרת את המטרה שלכם? אתם יודעים, אם היינו מדברים רק על עכשיו, עוד הייתי אומרת: מילא, תעבור הממשלה הזאת ונחזור חזרה לסדרנו. אבל אתם רוצים לשנות הליכים שמתרחשים פה שנים. אז נכון, יכול להיות שצריך להדגיש ולמנוע את פרסום ההמלצה, אבל מפה ועד למנוע מחקירות שיש בהן אלפי ארגזים ו"קרגלים", למנוע פרסום תשתית ראייתית – למנוע סיכום חקירה והמלצה אם יש תשתית ראייתית, הדרך עוד רחוקה. וכשאתם יודעים שהיועץ המשפטי לממשלה נגד, ופרקליט המדינה נגד, והיועצים המשפטיים בכנסת נגד, אתם גם רוצים להעביר את זה לוועדה שהיא לא האכסניה. האכסניה על פי התקנון, על פי החוק, זו ועדת החוקה. אתם רוצים להעביר את זה לוועדה שלא דנה בזה. אורן אסף חזן (הליכוד): חברת הכנסת סויד, יש יועץ משפטי. רויטל סויד (המחנה הציוני): היועצת המשפטית של הוועדה אמרה שצריך להעביר את זה לוועדת החוקה. ותדעו לכם, זה חטא על פשע: זה גם לא לוועדה הנכונה, זה גם לוועדה של מי שיוזם את החוק. וזה כבר הרבה מעבר לעיוות, זה כבר ממש שחיתות. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין. אני אומר שוב: אני סוגר את הרשימה עכשיו, אני לא אאפשר לאף אחד שלא נרשם. תודה. עד שלוש דקות. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שזה יום עצוב. אני אגיד לכם למה זה יום עצוב: כי משתמשים בכלים הדמוקרטיים, ומותחים אותם עד הקצה. נכון, אתם הרוב. כשאני בא לבית היהודי, חברי הסיעה של הבית היהודי – הם מתים להתקזז, מתביישים להיות פה. בעצם אתם לוקחים את הקואליציה ואומרים להם: חבר'ה, אתם תצביעו איך שאני אומר לכם. אז תקשיבו, אני אגיד לכם משהו: זה לא דמוקרטיה. זה גם לא משמעת סיעתית, אתם מכופפים פה כמעט כל דבר שזז. ולא מדובר על החוק. ביטן אומר: לא מדובר על החוק, סך הכול משהו שהוא – להעביר מחוקה לוועדת הפנים. אז אני לא רוצה לדבר על ניגוד אינטרסים, אבל איך יכול להיות שמי שמחוקק הוא גם יושב-ראש הוועדה, יש לו אינטרסים, מופיע בערוץ 2, יש לו מטען רגשי עמוק נגד המשטרה – ואני אוכל אפילו לחבק אותו ולהבין אותו, אבל איך הוא מגיע למצבים האלה? מי עוצר את זה? אני שואל את הקואליציה, מי יעצור את הדבר הזה? אחרי זה מטיפים לכולם – מגיע ראש הממשלה ואומר: אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אני מודיע לכם, חברי כולנו, שאתם פה, וגם אתם כאילו מתענים פה בצורה בלתי רגילה: לאן מובילה הדמוקרטיה הזאת? לאן יובילו אותנו? חברים יקרים, לא מדובר בכלל על להעביר מוועדה לוועדה, מדובר במחטף דמוקרטי, מדובר פה על שרוצים להגן בכל הכוח על ראש הממשלה, ואני מאלה – אני מודיע לכם: אני נגד הפגנות במוצאי שבת. אני בעד שראש הממשלה יודח באופן דמוקרטי, ואני גם מקווה שהוא יצא נקי. יותר מזה אני לא יכול להגיד. למה להעביר את זה לוועדת הפנים? בואו נעביר את זה לכלכלה, בואו נעביר את זה למדע, בואו נעביר לכל ועדה. אם זה המשחק הפרלמנטרי – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): להעביר למשרד ראש הממשלה. חיים ילין (יש עתיד): עוד יותר טוב. – – – אם זה המשחק הפרלמנטרי, אז הכול מותר. דווקא החקיקה הזאת, שהיא חקיקה שאני חושב, באופן אישי – אני מתנגד לה, והיא מסוכנת, אם יש מקום שצריך לדון בה, זה בוועדת החוקה. אנחנו נצביע נגד, אני אצביע נגד החוק. אני חושב שהוא חוק שעושה את הפעולה ההפוכה מדמוקרטיה, והחוק הזה יהפוך אותנו באמת למשטר משטרתי, זה מה שעושים פה שני חברי כנסת. כבוד היושב-ראש, באמת, אני אומר לך את זה עכשיו, אני מרחם על הקואליציה, ועל חברי בקואליציה, ועל כל אחד שיושב פה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח. דב חנין (הרשימה המשותפת): איך זה – – – היו"ר חמד עמאר: יש החלפות, היו החלפות בתוך הסיעות, ואנחנו החלפנו. גם אצלכם היו, בתוך הסיעה שלכם. בבקשה. עפר שלח (יש עתיד): חבריי חברי הכנסת, על החוק עצמו ועל תוכנו היטיבו ועוד ייטיבו לדבר חבריי. אני רוצה להקדיש שתי דקות לסגנון: בסוף, גם כשעושים מעשה נבלה כמו החוק הזה, גם כשמביאים משהו שהוא מופרך, והיועצים המשפטיים נגדו, וכל-כולו ניסיונות של ראש הממשלה שהאמת לגביו לא תצא לאור, גם לזה צריך להיות איזשהו סגנון, נכון, מיקי? גם צריך להיות איזה סגנון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): היה צריך להיות. עפר שלח (יש עתיד): והמרתק הוא, אתה יודע, מביאים את צמד ה"דודים" של הכנסת, ידידינו הטובים דוד ביטן ודוד אמסלם, והם באים לפה בבהילות, בזעה כזאת, בריצה, שזה יעבור מהוועדה הזאת לוועדה הזאת, שמא חס וחלילה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי יעכב את זה בוועדת החוקה ולא יצליחו להעביר את זה בסדר הזמן, שאולי תיפול שערה משערות ראשו של ראש הממשלה. חבר'ה, שיהיה לכם טיפה סגנון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – שלא ייתקע לחבר הכנסת העונג לקדם בעצמו את החוק של עצמו – – – עפר שלח (יש עתיד): חברת הכנסת ביטן העיד על עצמו שהוא לא קרא ספר כבר עשר שנים, אבל את הרי אשת ספר, את יודעת מה כותב שייקספיר ביוליוס קיסר על אנשים בריאי בשר – הוא אומר: שימו על ידי אנשים בריאי בשר, כי אנשים רזים כמוני, הטינה והעצבים מתפשטים אצלם במהירות, ואצל בריאי הבשר זה לוקח – לאט-לאט. שיהיה לכם סטייל, שתהיה לכם סבלנות, שתיתנו לתהליך הפרלמנטרי – תנו לנו לעשות איזו הצגה קטנה לפני שאתם מעבירים את החוק העלוב שלכם, את החוק המשונה והמגונה הזה. אל תבואו לפה בריצה. היום דחפו את זה לתוך סדר-היום כאילו זה הדבר הכי חשוב שיש בעולם, להעביר את הדבר הזה לוועדת הפנים. הרי, חבר הכנסת פולקמן, אתה יודע כמוני שהקואליציה הזאת בכלל עושה לנו טובה שזה באחת הוועדות הקבועות של הכנסת. ככה היו מקימים איזו ועדה מיוחדת או צירוף של הוועדה לזכויות הילד יחד עם הוועדה לנגע הסמים, שמא חס וחלילה הדבר הזה לא יהיה אצל חבר הכנסת הנכון. טיפה סטייל, השר דרעי, אתה איש שמעריך סטייל. טיפה, un peu, טיפה, ככה, לתת כבוד לתהליך. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: שמעתי שדיברת על – – – עפר שלח (יש עתיד): דיברתי, אז זהו, אפילו טיפה סגנון, כשאתם עושים מעשה מגונה, אפילו זה אין לכם. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות. בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אנחנו כרגע לא מצביעים על העברה מוועדה לוועדה. התנהל כאן כאילו דיון, ונזרקו כאן מילים כאילו קשורות להליך, כאילו קשורות לדמוקרטיה, סדר הדין הפלילי, ועדת הפנים, תהליך מורכב. היה כאן אפילו אחד ה"דודים" שהבטיח לשבת ולהקשיב לכל הדוברים כדי לגבש את דעתו בצורה מגובשת – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – תמר זנדברג (מרצ): – – והינה, אף אחד לא יושב כאן, ובואו נגיד את האמת: לא מדובר כאן על הצבעה של העברה מוועדה לוועדה. אורן אסף חזן (הליכוד): את עוברת על החוק כל יום – – – תמר זנדברג (מרצ): מדובר כאן על דיל מושחת בשביל חוק מושחת שנועד להגן על ראש ממשלה מושחת. על זה אנחנו מדברים. ואני רוצה להגיד לכם: תראו, יושבים כאן כמה חברי כנסת מסכנים מכולנו, נבוכים ומשפילים את הראש. אתם אחראים להשחתה הזאת. אתם, בקולות שלכם. מה"דודים" אין לנו ציפיות, הם כמו כלבי רוטוויילר, מצטופפים ומצופפים שורות סביב ראש הממשלה בשביל להגן על הסיגרים שלו, על השמפניה של אשתו – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תמר זנדברג (מרצ): – – ועל הצוללות ועל כל הדילים המושחתים של שמרון ומולכו. אבל אתם, אתם, איפה הבושה? איפה שלטון החוק? איפה תקנון הכנסת? איפה ההליך התקין ואיפה להגיד לראש הממשלה המושחת: הביתה. איפה כל הדברים האלה? ועוד מילה אחת לבית היהודי, מפלגה אידיאולוגית: יש לנו בדרך כלל הערכה הדדית. מה קיבלתם? מה הדיל? אני מבקשת שיעלה לכאן נציג של הבית היהודי ויחשוף את הדיל שבשבילו הבית היהודי מכרו את כל הערכים שלהם, אחד אחרי השני, כל ערך שאולי היה אפשר עוד לדמיין אותו בשביל הדיל המסריח והמושחת הזה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. אורן אסף חזן (הליכוד): לא קצת צביעות מטעם מישהי שלא מפסיקה לעבור על החוק כל יום, תמר? לא קצת מוסר כפול? גם להיות עבריין וגם לצעוק? אני לא מבין את זה. אדוני היושב-ראש, אני מוחה על זה שהיא קראה לדוד ביטן ודודי אמסלם כלבי רוטוויילר. זה לא מכבד את הכנסת לקרוא לחברי כנסת ככה מעל הדוכן. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עד שלוש דקות, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): אם הייתי אומר את זה אני, היו מרחיקים אותי – – – אם הייתי קורא למישהו כלב היו מרחיקים אותי לחצי שנה. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, יש כאן חבילה של הצעות שצריך לראות אותן במצטבר כדי להבין לאן הגענו: מציעים לנו שראש ממשלה מושחת, חשוד בשוחד, יהיה חסין מחקירות. מציעים לנו שחקירות לא יסוכמו על ידי המשטרה, כדי שהציבור אפילו לא ידע שראש הממשלה חשוד בשוחד. וכדי שכולם יבינו מי כאן קובע, על הדרך גם יורידו את שכרו של המפכ"ל, רק בשביל להראות לכולם איך הדברים נראים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): זה על הצד החיובי, אורן. דב חנין (הרשימה המשותפת): המסע העצום הזה, עמיתיי חברי הכנסת – – קריאות: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – מול מי מתנהל המסע הגדול הזה? חברים וחברות, מול מי מתנהל המסע העצום הזה? הוא מתנהל נגד מפכ"ל משטרה שהוא מינוי אישי של נתניהו. אגב, גם היועץ המשפטי לממשלה הוא מינוי אישי של נתניהו. היועץ המשפטי לממשלה הוא מזכיר הממשלה לשעבר, מקורב לנתניהו. אולי נגיד, המקורב היחיד שלא נמצא עכשיו בחקירה? המקורב היחיד שבמקום להיחקר – חוקר. המשטרה, עמיתיי חברי הכנסת, בחקירות האלה מתנהלת בכפפות של משי מול ראש הממשלה, מול רעייתו, מול מקורביו. לא עושים חקירות במקביל, יש כמה חודשים בין חקירה לחקירה, הנחקר מחליט להפסיק את החקירה מתי שהוא רוצה ולחדש אותה מתי שהוא רוצה. יש נחקרים שמרשים להם לנסוע לחוץ לארץ, ולטייל בעולם, ולהיפגש אחד עם השני, ולעבוד אחד עם השני. חברות וחברים, אני כבר מכיר הרבה מאוד חקירות. השר דרעי, שנמצא איתנו, מכיר גם הוא כמה חקירות. לא ככה מתנהלות חקירות משטרה. ובכל זאת, יש פה יציאה למלחמה. מה המלחמה הזאת רוצה ליצור – האם היא רוצה ליצור לנו מראית עין שהחקירות יותר רציניות ממה שהן באמת? האם המסע הזה נועד לתת למפכ"ל המשטרה וליועץ המשפטי לממשלה איזושהי תדמית של לוחמי צדק ומשפט שמותקפים על ידי השלטון? אבל עמיתיי חברי הכנסת בדרך בכל מקרה מצפצפים על כל הכללים. אז אומר תקנון הכנסת – אז הוא אמר. אומרים היועצים המשפטיים – אז הם אמרו. אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, ההצעות הנוכחיות לא מספיקות לכם. אני מציע לכם, חברי הקואליציה, ללכת לאן שאתם באמת רוצים: תבטלו בכלל את המשטרה; תבטלו את הייעוץ המשפטי לממשלה; בטלו בדרך גם את תקנון הכנסת; בטלו את בתי המשפט; הכריזו על בנימין נתניהו בתור קיסר לכל החיים, כמו אידי אמין, ותאמינו לי, זה יחזיק מעמד באותה צורה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי. אורן אסף חזן (הליכוד): מיקי, מה עם השכר של השוטרים, מיקי? היו"ר חמד עמאר: עד שלוש דקות. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אולי תעזור לנו להעלות להם את השכר? לא מגיע להם? מיקי לוי (יש עתיד): אני מוכן. אני פעלתי רבות, חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): איזה פעלת רבות – – – מיקי לוי (יש עתיד): בוא תשתף איתי פעולה, מגיע להם. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): אני משתף. פניתי לראש הממשלה – – – היו"ר חמד עמאר: יש לך שלוש דקות, תודה. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת חזן, אני מוכן להעלות את שכרו של ראש הממשלה, אולי הוא לא יזדקק לכך שיביאו לו סיגרים ושמפניות, יהיה לו מספיק כסף לקנות את זה בשוק החופשי. מה דעתך? אני איתך בעניין הזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מבין אתכם, אתם נגד האנשים שיושבים פה ביציע? אתם נגד האנשים? חבר הכנסת אמסלם רצה לקחת להם את אוכל, רצה שיביאו סנדוויצ'ים מהבית. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אל תעבוד עליהם בעיניים. מיקי לוי (יש עתיד): רצו שיביאו סנדוויצ'ים מהבית, זה מה שהוא טען. רוצה לקצץ במשכורתו של המפכ"ל? אתם נפלתם על הראש? אתם נגד כל מערכת אכיפת החוק – נגד משטרת ישראל, נגד הפרקליטות, נגד כולם. אדוני היושב-ראש, עצם זה שמשטרת ישראל – החוקרים, התובעים, לא יסכמו את התיק – יביא לעינוי דין. הרי לא כל יום ראש ממשלה נחקר על ארבעה-חמישה תיקים, מדובר גם על אזרחים מן השורה. אף אחד מכם בחיים שלו לא ראה תיק חקירה, לא ראה איך הוא מורכב, לא ראה את המורכבות שלו. אף אחד מכם, אין לו את הניסיון, ובמקרה הזה, כשמדובר במאות תיקי חקירה, 300 קלסרים לכל תיק, שיופלו על שולחנו של פרקליט מפרקליטות המדינה – הוא לא יוכל לחזור ולבדוק אותם. אורן אסף חזן (הליכוד): מיקי, זה – – – מיקי לוי (יש עתיד): אבל מה אתם עושים, חבר הכנסת חזן? אתם נותנים זמן לראש הממשלה. כל המגמה של החוק הזה – הישרדותו של ראש הממשלה, להרוויח זמן. תגידו לי, חברי כנסת, שרים, נשיא, ראש ממשלה – מורמים מעם? החוק הזה יתייחס רק אליכם? אתם נפלתם על הראש? מה קרה לכם? כשאתם ישנים בבית מתחת לשמיכת הפוך, השוטרים מסתובבים ברחובות ומגינים על כולנו. אתם נכנסים במשטרה ובשוטרים? אורן אסף חזן (הליכוד): לא לא לא. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני, לא שמעתי את קולך כשחבר הכנסת אמסלם אמר: בשביל מה הם מקבלים אוכל? אני לצורך העניין הנציג שלהם. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה טועה, אני יצאתי נגד זה. מיקי לוי (יש עתיד): אני לצורך העניין הנציג שלהם. אורן אסף חזן (הליכוד): יצאתי נגד זה. מיקי לוי (יש עתיד): לכן, אתם – אני מציע לכם לחשוב טוב טוב כאשר אתם תצביעו על התיק הזה. אתם עושים שקר בנפשכם. היו"ר חמד עמאר: תודה. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני, אני מסיים, משפט סיום. כל המטרה שלכם לפגוע במערכת אכיפת החוק. הפכתם שוטרים במשטרה שעושים את עבודתם נאמנה למטרה. תתביישו לכם. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אתה יושב פה כבר כמה שעות ומנהל את הישיבה היום, וכשאני מתבוננת בך ובסדר-היום, אני שואלת את עצמי, במה עסוקה הממשלה, ובמה – עבודת הכנסת? חוק אחרי חוק שנועד לטובת האזרחים, לבוא לתקן, אם זה ההטרדות המיניות, שבאנו וביקשנו – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – שוטרים – – – היו"ר חמד עמאר: אני לא ארשה לך לדבר עכשיו. תודה. עליזה לביא (יש עתיד): אני מדברת כרגע אל היושב-ראש, חברי חבר הכנסת חזן. אני תוהה למה יש דחיפות באמצע סדר-היום להביא הצעת חוק שכזאת. על מה אנחנו מדברים? על העברה של סמכויות? למה, למה, למה החברים בקואליציה מגויסים? הם כן יודעים להיות מגויסים – הינה, אנחנו רואים אותם בהצעת החוק הזו. איפה ההתגייסות לטובת הציבור? מה קורה כאן, למה בעצם יש פה עיקר וטפל? על מה ולמה? על מה ולמה, אני שואלת. ואני רוצה לברך אתכם לפני שאתם עוזבים. תבינו, אנחנו באמת נלחמים לטובת הציבור, ולא לטובת שרידות של ראש ממשלה. אנחנו רוצים את טובתכם האזרחים, השוטרים, מי שמשרת אותנו בנאמנות. על מה אנחנו מצביעים עכשיו? בשביל מה? למה? אדוני היושב-ראש, תראה במה אנחנו היינו עסוקים מהבוקר. הקואליציה לא מגויסת, ועל הנושא הזה היא מגויסת, כשכל המטרה של ההתגייסות הזאת זה לא טובת הציבור – זה להציל את ראש הממשלה, למה? מה קורה כאן? אולי שמישהו יסביר לי, למה באנו לכנסת. לא נפגעי תקיפה מינית, לא שום נושא עקרוני למען המדינה, למען האזרחים – רק חקירות וראש ממשלה וחקירות וחקירות וחקירות וחקירות וחקירות. המפכ"ל ומבקר המדינה והיועץ המשפטי, כולם הם מינויים של ראש הממשלה שלנו. אז את כולם הוא מבקש לבוא ולהחליש, לסרס, להלך אימים עליהם. אני לא מבינה, אם יש באמת מקום לחוק כזה, למה עכשיו? למה בעיצומו של יום חקיקה שעוסק בנושאים כל כך חשובים פתאום לבוא עם העניין הזה, כאן ועכשיו? ויש פה ח"כים הגונים בקואליציה, וחבר הכנסת אלאלוף, שמקודם דיבר על חוק השירות הלאומי – אתה עושה עבודה נהדרת, לא רק בנושא הזה, בנושאים רבים כל כך. אז למה? למה כאן אנחנו רואים את ההתגייסות הזאת? אז אבדה לגמרי הבושה? היא אבדה לגמרי? בואו נפסיק עם השמות המומצאים האלה, זה לא המלצות ולא חוק בהגדרה כזאת, חוק צרפתי או אלוהים יודע מה, איזה שם הפעם הכתירו. אלה חוקים שיש להם מטרה אחת ברורה, והיא הגנה לראש ממשלה – בשמו, בעבורו, ולמענו. וכל מי שמרגיש בנוח לשמש כשליח, ולבוא ולעשות את המעשה הזה, אני מבקשת: אל תצביעו. אתם אנשים כאלה מוסריים. באמת, יש בכם טובים, טובים, טובים – תחשבו על מה אתם מצביעים. אורן אסף חזן (הליכוד): איפה – – – שלך? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. עד שלוש דקות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, לפני שאני מתייחס לחוק עצמו, היה מן הראוי והגילוי הנאות שחבר הכנסת דוד ביטן, שעלה לפה, יספר לכנסת ויודיע לנו מה הבית היהודי קיבל בתמורה, כי לא יכול להיות שהמצב הזה יימשך. כי הצעת החוק המקורית – הכוונה במניעת המלצות היא לא מניעת המלצות, אלא משיכת זמן כמה שיותר. כי עשרות אלפי דפים של חקירה לפרקליט ייקח הרבה זמן ללמוד, כי הוא לא בקי בחקירה, והכוונה היא כמה שיותר זמן למשוך עד שמגיעים להחלטה, ולבלבל אותם. אבל לא זו הבעיה, כי זה החוק עצמו, ואנחנו נתייחס אליו בבוא העת. הבית היהודי התנה את ההסכמה שלו להעלות את החוק עצמו פה – שהוא יידון בוועדה בראשות חבר הכנסת סלומינסקי, חבר הבית היהודי. בתמורה, כדי לרדת – חוק רגיל, היו יכולים להעביר את זה לוועדת הכנסת, היו יכולים להציע לוועדת הפנים, אבל הייתה פה שחיתות. השחיתות שמדברים עליה, על ראש הממשלה, היא נחקרת במשטרה. אבל השחיתות בתוך הקואליציה – אני לא יודע מי יכול לחקור אותה. אני רוצה להבין: מה התמורה? האם התמורה תהיה על חשבון העם הפלסטיני בזה שראש הממשלה יושב ומודיע שהוא ימשיך לבנות בהתנחלויות, בשטחים הכבושים? להמשיך בפשע המלחמה, והבנייה היא פשע מלחמה? האם שלום הקואליציה, או השלום בקואליציה הוא עדיף על שלום בין העמים? בשביל מה, בשביל למנוע המלצה? השאלה, אנחנו צריכים לדעת – לא אני מי שיבוא ויגן על המשטרה, המשטרה מבחינתי עוינת לנו, כערבים, כאזרחי מדינת ישראל הערבים. אבל, אבל כשאתם – – – אורן אסף חזן (הליכוד): יש משהו שלא עוין לכם? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תשתיק את – – – אורן אסף חזן (הליכוד): יש משהו שהוא לא עוין לכם? כל היום אתם בוכים – עוין, עוין. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): המשטרה, לא אני קבעתי שהיא עוינת. אם אתה יכול להבין, לך תקרא בוועדת אור, וזה נמשך עד היום, אבל מה שחשוב זה אם המשטרה היא עוינת – נתניהו, שיודיע: המשטרה עוינת. שהמשטרה, לא יודע אם היא משתפת פעולה, אבל לבוא לפה, לשלם על חשבון העם הפלסטיני, על חשבון כל אזרחי מדינת ישראל, למנוע מהם אפשרות לשלום, כדי להציל את עורו, להציל את עצמו, למשוך את הזמן הזה – זה, אני חושב, מחייב ועדת חקירה, ולא סתם דיון שיש משמעת קואליציונית, שיצביעו בעד להעביר. לא הבעיה איזו ועדה תדון. הבעיה היא החוק עצמו וההתנהלות של – הניסיון הזה, לסחוט על חשבון המדינה כדי להעביר את החוק הזה למקום אחר. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): מזל טוב ליושבת-ראש, שיהיה לך בהצלחה, נשתדל להעביר את זמנך בטוב ובנעימים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): עם רעש וצלצולים, אבל בטוב ובנעימים. היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): את מביאה את סעיד? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תירגע, יואל. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לברך אותך גם כקולגה בנשיאות. זו הישיבה הראשונה שאת מנהלת כסגנית היושב-ראש. אני בטוח שתעשי את זה בצורה הטובה ביותר והיעילה ביותר. היום התבשרנו בחדשות – אומנם ידענו על זה בימים האחרונים – שהוחלט לחבר את בתי האזרחים הבדואים בכפרים הלא-מוכרים חיבור ישיר למים. זו הייתה ידיעה חדשותית – ישראל 2017, אבל טוב מאוחר מאשר בכלל לא, לכן – זה צעד בכיוון הנכון. מה יותר יסודי ואנושי וחשוב מחיבור אנשים למים? זה אומר שהאנשים האלה לא היו מחוברים באופן ישיר למים, בכפרים הלא-מוכרים בנגב, והתלונות שלהם במשך עשורים היו תלונות מוצדקות, בשל העובדה שמשרד הפנים לא מכיר ביישובים האלה, נגזלה מהם זכות יסוד – שימוש במים. אבל ראו זה פלא, אף שהדבר הוא זכות טבעית – שימוש במים – היה מי שהתנגד. ומי מתנגד? כמובן, אותו ארגון או עמותה שרודפת את הבדואים, רגבים – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן אני אומר – לא מספיק שנגזלה הזכות הבסיסית מאנשים, לזכות באספקת מים סדירה לתינוקות, לילדים, למשפחות, יש מי שרוצה להמשיך להתנכר ולהתנכל לאזרחים הבדואים בנגב, ולהתנגד, ולצאת במתקפה. מדובר ברשעות, בנבזות, בניסיון להיכנס לתוך הנימים של האנשים ולהפריע לחיים הכביכול-נורמטיביים שלהם – והם לא נורמטיביים. הדרישה – אומנם זה צעד בכיוון הנכון, אבל הדרישה היסודית היא להכיר ביישובים האלה, ולתת להם מים, חשמל, תשתיות, שירותי רפואה, שירותי בריאות, בתי ספר, כאילו היו יישוב רגיל – והם לא יישוב רגיל, כי כל הממשלות התייחסו באופן מפלה ליישובים הלא-מוכרים בנגב. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. חבר הכנסת אורן חזן, אני שמעתי אותך. בפעם הבאה נתחיל לקרוא. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): תקראי בשמי? תקראי לסדר? תקראי למישהו אחר? לקרוא למה? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה, יושב-ראש האופוזיציה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): מיקי, חבל שנזכרת רק עכשיו לצעוק את זה. היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות לרשותך. בבקשה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, קודם כול, איחולי הצלחה במשימתך החשובה. היו"ר רויטל סויד: תודה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): חבל שאת מובילה בדיונים הראשונים שלך את מעשה הנבלה הזה, שאנחנו רואים כאן. שיהיה ברור – הוועדות שהוקמו בכנסת הן ועדות מוגדרות וברורות. סדר הדין הפלילי כולו, תמיד, היסטורית, מכינונה של הכנסת עד עצם היום הזה, שייך לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אין דרך אחרת, כיוון שהוא עוסק בכל הזכויות של הצדדים בבית המשפט, זכויות נתבעים וזכויות נחקרים, לכן אין ולא ייתכן להוציא את החוק הזה מוועדת החוקה ולהעביר אותו לוועדת הפנים. אני אומר יותר מכך – יו"ר הכנסת בפתח המושב או באחד הדיונים הקודמים ביקש מחברי הכנסת להפסיק ללכת לבג"ץ. אבל הוא רק שוכח שמה שמביא את העתירות לבג"ץ זה ההתנהגות הפסולה והבזויה והלקויה של חברי קואליציה, ובראשם כמובן מה שראינו כאן, החל בראש הממשלה, עובר ליו"ר הקואליציה, עובר ליו"ר ועדת הפנים – וגם ליו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמסכימים למעשה הזה, כפי שהם הסכימו לכופף את הכללים והחוקים בנושא חוק מיסוי דירה שלישית – דבר שהביא לכך שבגלל העבירה הבוטה על תקנון הכנסת, בית המשפט העליון פסק על בטלות החוק, הרי אנחנו מגיעים בדיוק לאותה סיטואציה. ואני אומר שוב – שאף אחד לא יתפלא אם בסוף תהיה עתירה לבג"ץ. מדוע – כיוון שכאן מופרים הכללים ברגל גסה. זה לא נושא בשום פנים ואופן לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. זה נושא שקשור אך ורק לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מקדמת דנא; סוגיית סדר הדין הפלילי – ואת בקיאה בזה היטב, מניסיונך – היא סוגיה שיכולה להידון רק בפורום מקצועי שצבר את הידע, וגם משום שזה הוגדר כוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שעוסקת בנושאים הללו ממש. משמע, למה הדבר דומה – אם יגיעו תוכניות בניין עיר, או אם יגיע מינהל התכנון, או אם תגיע הסוגיה של הגנת הסביבה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, או אם שר הפנים יהפוך פתאום להיות שר המשפטים. שר הפנים, הפכת להיות פתאום שר המשפטים? סוגיית סדר הדין הפלילי לא יכולה להיות אלא בתחום משרד המשפטים, ובתחום סדר הדין הפלילי, שקיים אך ורק בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. לכן, מה שנעשה כאן זה שוד לאור היום. המשך השוד שראינו בשבועות האחרונים – כל דאלים גבר, משחק של ה"דודאים" למיניהם, דוד ביטן וכמובן דוד אמסלם, בצפצוף מתמשך על המלצות היועץ המשפטי של הכנסת, היועץ המשפטי של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לדעתי, גם היועץ המשפטי של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – כולם אומרים את אותו הדבר, כי זה כל כך ברור, והיות שזה כל כך ברור, המעשה הזה לא יכול לעבור בשתיקה; הוא ייבלם או בכנסת או מחוץ לכנסת. לכן אני קורא לכאן לחברי הכנסת לעצור מהר את המהלך הזה, כי בסופו של דבר העולם עגול, ואם יתחילו לפרוץ גדר בכל תחום, פריצת הגדר בסופו של דבר תעקר את הסמכויות של הקואליציה בנושאים מאוד עקרוניים. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, חברתי היקרה. שלוש דקות לרשותך. מיכל רוזין (מרצ): תודה רבה, כבוד סגנית היושב-ראש, אני גאה בך ומאחלת לך הצלחה, בעיקר מול הסוררים והקשים, שהם גם אנחנו לא פעם. בצורה הוגנת ופיירית אני בטוחה שגם תנזפי בנו כשצריך – ותגני עלינו כשצריך, אז – תודה רבה. מי שלא מגן עלינו זה הקואליציה; היא לא מגינה על הציבור, היא לא מגינה על הציבור מפני השחיתות, היא לא מגינה עלינו מחוסר היושר של המנהיגים, וחוסר היושר זה לא רק פרשה 1,000, 2,000, 3,000; חוסר היושר זה לראות רק את עצמך ולדאוג רק לביתך, ולא לדאוג – לא לנכים, ולא לסיעודיים, ולא לחינוך, ולא לבריאות, וכל יום אנחנו מתעוררים למחסור כזה או אחר, לעני ולדל ולחולה ולנזקק. ואנחנו – כל היום הקואליציה מעסיקה אותנו בהצעות חוק להישרדותו הפוליטית של ראש הממשלה. כל היום אנחנו מתעסקים באם המשטרה תיתן המלצה או לא תיתן המלצה, כאילו אפשר שהמשטרה תחקור חודשים על גבי חודשים, ובסופו של דבר, היא תעביר תיק עם כל העובדות ולא תגיד כלום. ונגיד, לא יכתבו המלצה. אז הם לא יגידו לפרקליטות: ראו, מתוך החומרים עולה שכך וכך? הם לא יכתבו סיכום לתיק? יש פה איזה אבסורד שהוא פשוט לא רציני. הבעיה שלהם היא לא עם ההמלצה של המשטרה. הבעיה שלהם היא עם פרסום ההמלצה. הבעיה שלהם היא עם ההדלפות. ואני לא בטוחה מי מדליף יותר – אם המשטרה או הממשלה, אבל בכל מקרה, זאת הבעיה שלהם, שיהיו הדלפות ושייכתב בעיתון שהמשטרה ממליצה להגיש כתב אישום כנגד נתניהו, כנגד ראש הממשלה, שהוא מועל באמון הציבור, והוא דואג לעצמו, ולטפח את סביבתו והוא מגן על מקורביו בכל אחת מהפרשיות, ובוודאי ובוודאי בפרשת הביטחון והצוללות. אין ספק שהוא מוריד אותנו למצולות בדרך הזאת. ואין ספק שהפחד הוא לא מההמלצה. הפחד – וזו הדרך שלהם לאיים על רשויות החוק, לא להגיש המלצה, לא להגיש כתב אישום, ובעצם, למעול באמון של הבית הזה. למעול באמון הציבור, ולגרום לציבור לא להאמין לנו ולא להאמין למנהיגים שלנו, וזה הדבר החמור ביותר לדמוקרטיה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. הדובר הבא, חבר הכנסת עמר בר-לב. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי. ראשית, ברכות. זה המושב הראשון שלך בתור יושבת-ראש הישיבה, ועצוב לי שהמושב הראשון שלך הוא על הצעה כזאת שהיא ממש ביזיון, לדעתי, לכנסת. כל פעם אני חושב שהכנסת הזאת לא יכולה לרדת יותר נמוך ממה שהיא יורדת. לא לחצת על – – – היו"ר רויטל סויד: רציתי לשמוע את המחמאות עוד ועוד. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): עכשיו אני למדתי איך עושים את זה. היו"ר רויטל סויד: מתחילים במחמאות – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כן, זהו, ואז אתה מבלבל את הדעת של היושבת-ראש. עמר בר-לב (המחנה הציוני): באמת, בדיון כזה, דיון ראשון, מצד אחד, זה מאוד מאפיין את הכנסת הזאת. אני כל פעם חושב שמהנקודה הנמוכה הזאת אי-אפשר יותר לרדת, והינה, אני מופתע, אפשר יותר לרדת. אני חושב שבפתיחה של המושב הזה, יושב-ראש הכנסת דיבר על הצורך בחיזוק – לא מעמדה של הכנסת, המעמד הוא כלפי חוץ – כי אם בחיזוק כוחה של הכנסת במסגרת הדמוקרטיה הישראלית והפרדת הרשויות. ומה שאנחנו רואים כאן, אנחנו רואים כאן שאין הפרדת רשויות. אנחנו רואים כאן שהאינטרס העיקרי של הקואליציה הוא בהמשך קיומה והמשך שירותו, אפשר לומר, של ראש הממשלה בתור ראש ממשלה, ולהגן עליו כלפי העתיד מהחקירות. באמת, אם רוצים דוגמה שלילית לחולשתה של הכנסת הזאת – זאת הדוגמה. ומה קורה כאן בעצם? מה שקורה כאן בעצם, שהצעה כזאת, הצעת חוק כזאת צריכה להגיע כמובן לוועדת החוקה. אבל כמו בפעמים קודמות, כמו בחוק ההסדרה, למשל, שהיה צריך להגיע לוועדת החוקה, אבל היה ברור לקואליציה, שאחד מחברי ועדת החוקה, חבר הכנסת בגין, לא יתמוך לעולם באותו חוק הסדרה. עשו הוקוס פוקוס והמציאו ועדה חדשה לעניין חוק ההסדרה. כאן עושים את התרגיל הזה בצורה אחרת – מעבירים מוועדת החוקה לוועדת הפנים. וזאת ממש דוגמה עצובה, דוגמה מעציבה, דוגמה כואבת לכך שבעצם אין הפרדת רשויות. הממשלה שולטת ופועלת ומכוונת, ומכווינה את פעילות הכנסת. שלא לדבר על – איך נאמר, על האינטרס האישי של חבר הכנסת אמסלם, שהוא זה שיוזם את החוק, ועכשיו הוא אומר, עכשיו גם החוק יבוא אליי, ואני אקבע את סדרי הדיון, ואני אגרום לכך שזה יתנהל, בטח, אני מניח, כמו שאני מכיר את זה, כמו בוועדה שעסקה בחוק ההסדרה – בצורה דיקטטורית, בצורה כוחנית, בצורה שמעליבה ומשפילה את הכנסת. אז אני כמובן אתנגד להמלצה הזאת, ואני משוכנע שהאופוזיציה תתנגד. יש לי ספק אם הקואליציה הזאת תתנגד לזה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. הדובר הבא, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אני קודם כול מאחל לך הצלחה רבה בתפקידך החדש, לרגל הפעם הראשונה שאת מנהלת מליאה. הקואליציה לא באה בכוחות להפריע לך, מזל, באמת, זה סימן שאני דובר אמת. אני מחפש את דודי אמסלם, כי דודי, יש לו עיניים גדולות כאלה, והוא מומחה בגלגול עיניים. זה לא ייאמן כמה האיש הזה יודע לגלגל עיניים, ויודע להגיד שחור על לבן, וכחול על ורוד, ולקרוא לצחי הנגבי דיכטר, ולדרעי ראש הממשלה – הכול הפוך על הפוך אצלו, זה לא ייאמן. זה לא ייאמן באיזה קלות, בלי למצמץ, האיש הזה אומר בדיות. נעמד פה מעל דוכן הכנסת, כשבוער לו משהו מאחור, ומקדימה יוצאים לו עננים של שקר, ממש ככה. עמד פה על הדוכן הזה ואמר, תראו, אנחנו רוצים להגן על עם ישראל, וזה בדיוק הפוך. הם רוצים להגן רק על נבחרי הציבור, לא על עם ישראל. כי ממתי זה מעניין אם על אלמוני או פלוני המשטרה ממליצה עליו להעמיד אותו לדין? מיקי לוי (יש עתיד): מסכנת. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מסכנת את הדיון, את החקירה, הרי זה לא מעניין אף אחד. מתי זה מעניין? כשמדובר באנשי ציבור. מה קורה בחקירתם של אנשי ציבור? תמיד יש פרקליט מלווה. אז הוא אומר לא, אם יש פרקליט מלווה לא יהיו המלצות. זאת אומרת, לעם ישראל ההמלצות יכולות לרוץ חופשי, או סיכומי החקירה. לנבחרים – את זה הוא רוצה להסתיר מהציבור. זה לא ייאמן. תראו, דמו של נבחר ציבור אינו הפקר. בואו נגיד את זה בקול רם – דמו של נבחר ציבור אינו הפקר. אבל בגלל שהוא נבחר ציבור, העניין הציבורי אם הוא חשוד בדבר מה או לא, הוא גובר על כל הזכות שלו לפרטיות, או זכויות אחרות, לשם טוב, אפילו זה. זה מעוגן בפסיקות של בג"צ מכאן ועד חיפה. אתה רוצה להיות נבחר ציבור? אתה חשוף בין היתר גם יותר מאזרח רגיל. ואת זה, את זה הצבועים האלה רוצים לשנות עכשיו. תראו, אמסלם אני רוצה להודיע לך משהו אחד בוודאות. החוק המטופש הזה אולי יעבור, אולי לא יעבור, הוא לא יציל את ראש הממשלה מההמלצות של המשטרה, לא יציל בשום אופן ופנים. לכן, כל המאמץ שלך להתחנף אליו, לרצות אותו, ולשחק את המשחק שהוא לא רוצה, וזה לא יחול עליו, זה כן יחול עליו – כולנו יודעים מה הכוונה. ויש לי עוד דבר אחד לומר לך אמסלם, כי אין לי הרבה זמן. ראיתי אותך מייבב בטלוויזיה כמה המשטרה הכאיבה לך. אתה יודע מה, אני מאמין לך, בכנות. אבל דווקא בגלל זה שיש לך אג'נדה אישית נגד המשטרה היית צריך להגיד – אולי זה חוק צודק, שמישהו אחר יטפל בו. לא, בכוח משכת את זה לוועדה שלך. בכוח אתה רוצה להאיץ את תהליכי החקירה בניגוד לכל נורמה מקובלת. פעם הייתי אומר לכם בסוף כל נאום שלי – תתביישו, אבל איבדתם גם את הבושה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. הדובר הבא, חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית, לך, גברתי היושבת-ראש, ברכות על התפקיד החדש, שאני בטוח שתעשי אותו בהצלחה מרובה. המעמד הזה הולם אותך והולם גם את הכנסת. היו"ר רויטל סויד: תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): האמת היא שהמעמד הזה הוא קשה, מכיוון שהנושא הזה, של חקירות ראש הממשלה, וההתגייסות של חלקים נרחבים בבית הזה כדי לנסות ולספק לו חומת הגנה – זה אחד מרגעי השפל של הפוליטיקה הישראלית. התפקיד שלנו כנבחרי ציבור זה לראות לנגד העיניים כל הזמן את האינטרס הציבורי ואת טובת הציבור. אין שום ספק שבקדנציה הזאת היוצרות התהפכו, ואנשים פה התבלבלו, מכיוון שמה שמנחה אותם זה בראש ובראשונה לנסות וליצור איזושהי חומת הגנה סביב ראש הממשלה, חומת הגנה שלא תצלח, כמובן, כי בסופו של דבר מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית שכולם שווים בה בפני החוק, וגם הבן אדם הבכיר ביותר והחזק ביותר במערכת הפוליטית – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – לא יוכל להתחמק מהעניין הזה של אכיפת החוק. אני מציע לכולם – לאחרונה זכיתי לראות את הסרט המופלא החדש של רינו צרור, ועוד חברים ראיתי שם, באותה הקרנה, ואני ממליץ לכל הבית, גברתי היושבת-ראש, ללכת ולראות את זה. גם את השתתפת בזה – – היו"ר רויטל סויד: נכון. מומלץ. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – ושם מצביע רינו צרור על תופעה מדהימה; הוא מצליח לקשור באופן מדהים בין עבר לבין הווה, ובעצם מצביע על הגורמים שהביאו לחורבן הלאומיות היהודית בפעמים הקודמות: שילוב הרסני של שחיתות, של פערים חברתיים, של שנאת חינם, דברים שבעצם חוזרים על עצמם גם כעת, במהלך שהוא באמת מסוכן, שבו השוליים הולכים והופכים להיות יותר ויותר דומיננטיים, ובעצם מכתיבים לרוב את המציאות. והרי ברור לרוב האנשים ולרוב העם שמה שקורה עכשיו, גם בהקשר של חקירות ראש הממשלה, זה לא מה שנכון שיהיה. בסופו של דבר, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, מדינה שומרת חוק, והיא צריכה להישאר כזו, ואני מאוד מאוד חושש שכל המהלכים האלה, הפרלמנטריים, שנועדו לשרת אדם אחד ומטרה אחת, בסופו של דבר, חס וחלילה, עלולים להביא אותנו למקום שלא תהיה ממנו חזרה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, ברכות על ישיבתך הראשונה, חבריי חברי הכנסת, אחת התוצאות הטרגיות של חקירותיו של ראש הממשלה היא העובדה שכדי לגונן על עורו ולשמור על שרידותו הפוליטית – אין לו אלוהים. אין לו אלוהים. אין אלוהים בליבו. הוא מוכן לדרוס ולרמוס כל מוסד ממוסדות שלטון החוק. אלעזר שטרן (יש עתיד): שלי, יש לו, יש לו. זה הוא. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אני מקבלת את ההערה הזאת במידה מסוימת. אבל באמת, אין לו אלוהים, אין לו גבולות. כדי להציל את עורו הוא מוכן לרמוס כל דבר. בהתחלה עוד יכולנו לחשוב שיש פרות קדושות, שרק התקשורת היא מטרה, שרק השמאל הוא מטרה. פה ושם חשבנו שעוד יש אזורים מוגנים. מתברר שאין אזורים מוגנים. זה הכול: זה השב"כ, זה המוסד, זה בתי המשפט, זה היועץ המשפטי לממשלה שהוא בעצמו מינה. אבל מתברר שגם כשמדובר במשטרת ישראל, שהעומד בראשה הוא אדם שמגיע מהציונות הדתית, חובש כיפה, מינוי אישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, גם אז אין לו אלוהים; גם אז, כדי להציל את עורו, הוא מוכן לחוקק חוקים מטורפים שמקומם לא יכירם בדמוקרטיה כדי להפחיד את אותו מפכ"ל משטרה וכדי למנוע מהשוטרים לעשות את עבודתם ולחקור. איתן, אתם טיפה מפריעים לי. רק קצת – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה, תנהל את השיחה בצד. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מה מצפים מהמשטרה, שהיא תעביר את כל הארגזים ואת כל תמלילי החקירות, וכל נייר, וכל פתק, בארגזים שלמים לידי הפרקליטות בלי לסכם את החקירה? בלי לסכם את החקירה? בלי לכתוב המלצות? ואז שהפרקליטות תתחיל מחדש לעשות את עבודתה? כל עבודת המשטרה מתאיינת לחלוטין כדי שחס וחלילה לא תיפגע שערה משערות ראשו של ראש ממשלה מושחת? וכן, אני אומרת, ראש ממשלה מושחת. ולדידי פרשת 1000 מספיקה, עוד בלי 2000, ובלי 3000 – – – אורן אסף חזן (הליכוד): שלי, הוא עוד לא הורשע. שלי, הוא עוד לא הורשע. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אז הינה, תקשיב לי – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אדם מושחת זה לא אחד שהורשע בפלילים. זה אחד שחי על חשבון הציבור בלי להתבייש, לוקח מתנות במאות אלפים. זה לא משנה אם זה פלילי. זה מושחת. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם סותרים את עצמכם. או שיש משטרה או שאין משטרה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא שייך למשטרה. מושחת זה מושחת – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): סוגיית השחיתות אינה קשורה להרשעה פלילית. אין סעיף פלילי שקוראים לו שחיתות. יש, גברתי היושבת-ראש? אורן אסף חזן (הליכוד): לא, דיברת על פרשת 1000. היו"ר רויטל סויד: אין שחיתות. אורן אסף חזן (הליכוד): הזכרת את פרשת 1000 – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): המילה "שחיתות" לא מוזכרת בכלל בלשון החוק. אורן אסף חזן (הליכוד): הזכרת את פרשת 1000, בגלל זה – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אין כתב אישום על שחיתות, אין הרשעה בשחיתות. "שחיתות" זו מילה כוללת, ואדם יכול להיות מושחת, ויש אנשים רבים מושחתים שלא הורשעו בדין – – אורן אסף חזן (הליכוד): גם בכנסת הזאת – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – ואפילו לא הוגש נגדם כתב אישום. אדם שמקבל מתנות באופן שוטף, טובין באופן שוטף, כאספקה תמידית לביתו, של סיגרים ושל אלכוהול בשווי של מאות אלפי שקלים – וזה רק מה שאנחנו יודעים, כן? אנחנו יודעים על שיטתיות – לדידי הוא מושחת, ובזה נגמר העניין. וכולכם מגינים על מושחתים. כולכם מגינים עליו – – אורן אסף חזן (הליכוד): את פשוט אמרת פרשת 1000, בגלל זה הזכרתי לך. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – וכולכם מוכנים לכופף את שלטון החוק בשבילו, וכולכם שותפים. אורן אסף חזן (הליכוד): למה, אני אמרתי, אני אמרתי שאם יהיה כתב אישום – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): כולכם – אל מי אני מדברת? הספסלים כאן ריקים חוץ מסגנית השר ציפי חוטובלי, שאני יודעת שהיא אדם ישר ונקי כפיים. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: נכון, ואנחנו לא יודעים עדיין את העובדות – – אורן אסף חזן (הליכוד): שלי, שלי, את עושה עוול – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – ואני יודעת – ואני יודעת, גם אם היא לא תודה בזה, שבהיותה אדם ישר ונקי כפיים היא לא מרגישה נוח עם הסיטואציה הזאת. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הכשלת אותה בפריימריז עכשיו. אורן אסף חזן (הליכוד): שלי, זה לא הוגן – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מצטערת, את היחידה שיושבת פה. אורן אסף חזן (הליכוד): שלי, זה לא הוגן. כי אני אמרתי שאם יהיה כתב אישום – – – סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: שלי, 20 שנה – – – ראש הממשלה. אני ממש חושבת שיש כאן – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): עליי לסיים, לכן – – – היו"ר רויטל סויד: סליחה, סליחה, אין פה דיון. אורן אסף חזן (הליכוד): שלי, הייתי כאן בשקט כי אני אמרתי שאם יהיה כתב אישום הוא יצטרך להיות נבצר, אז לא רק חוטובלי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רגע, אבל אורן, יש ראוי ולא ראוי. מה זה שייך לפלילי? אורן אסף חזן (הליכוד): אבל זה לא מתפקידנו להחליט. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): יש דברים שלא עושים – – – היו"ר רויטל סויד: חברים, יש כאן שיח מרתק – וחברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה לסיום. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – אז מי יגיד? מי יגיד? כשהמשטרה אומרת, זה גם לא טוב. אורן אסף חזן (הליכוד): לא לא, אתם עושים פה סלט פירות משום סיפור. זה מה שעצוב בזה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): משום סיפור? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אני רוצה לומר משפט לסיום על ההליך שאנחנו עוברים עכשיו – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא, גם תיקון, כי אמרת – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – על כך שאנחנו מעבירים את החוק – באיזו ועדה החוק הזה היה אמור להידון? היו"ר רויטל סויד: בוועדת החוקה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מטבע הדברים. מטבע הדברים, בוועדת החוקה. חוק מופרך, לא משנה, היה אמור להגיע לוועדת החוקה. היו"ר רויטל סויד: מטבע התקנון. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מה אנחנו עושים עכשיו? אנחנו מעבירים אותו לוועדת הפנים של הכנסת. איזה היגיון יש בזה, כי הכול מותר? למה לא להעביר אותו לוועדה לקידום מעמד האישה או לוועדה לזכויות הילד? היו"ר רויטל סויד: משפט לסיום, בבקשה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אפשר באותה מידה בדיוק. אורן אסף חזן (הליכוד): שלי, ולהוסיף סגנים ליושב-ראש על חשבון הקופה הציבורית – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): יכולות להיות שתי סיבות לזה – או כי ליו"ר ועדת החוקה לא נוח להתעסק בענייני המשטרה, מסיבותיו שלו, או, ובמקביל לזה – – היו"ר רויטל סויד: נא לסיים, חברת הכנסת יחימוביץ. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – יו"ר ועדת הפנים הוא מגינו ויד ימינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ועל זה נאמר: חשומה? חשצ'ומה, איך אומרים? חשומה? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): חשצ'ומה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): חשצ'ומה? חשצ'ומה. אורן אסף חזן (הליכוד): בלי צד"י, בלי צד"י. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, והדובר הבא חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – תגידי כמו שצריך: בלאש חשומה, בלי בושה. מוסי רז (מרצ): גברתי היושבת-ראש החדשה, בהצלחה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. מוסי רז (מרצ): אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אומרים לנו שרוצים להעביר הצעה מוועדת חוקה, חוק ומשפט לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אבל בעצם מה שרוצים זה להעביר את המדינה שלנו ממדינה של חוק, חוקה ומשפט למדינה על הפנים. זה בדיוק מה שמנסים לעשות כאן. ההצעה הבאה אולי תהיה פשוט שבהכנת חוק לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, אם יזם אותו חבר כנסת מהליכוד שמקורב לראש הממשלה והוא נועד להגן על ראש הממשלה – אולי בכלל לא תכין אותו אף ועדה; אותו יוזם יכין אותו ויביא אותו כבר, ישר, לקריאה ראשונה שנייה ושלישית באותו רגע ונגמור את כל העניין, וזהו. לא צריך כללים, לא צריך תקנון כנסת ולא צריך שום דבר אחר. החוק הזה, שמציגים כאן, ברור לנו שתכליתו – יש רק שתי תכליות, אחת זו בנימין, והשנייה נתניהו – הוא מזיק מאוד, ואני לא רוצה להתייחס לבנימין נתניהו. אני אסביר למה הוא מזיק מאוד. כי יש הרבה אנשים ישרים – לפעמים, גם זה קורה – שעוברים חקירה במשטרה. ומה שמציעים לנו הוא שאם המשטרה מגיעה למסקנה שטפלו עליהם עלילה, שהאשימו אותם בדבר שאין לו שום שחר, והם כבר ממילא מוקעים במקום העבודה שלהם, הילדים שלהם מוקעים, ולפעמים בעיתונות – תלוי מי האדם ותלוי מה ההאשמה – אז גם לאחר שהמשטרה חקרה והגיעה למסקנה שאין לזה שום שחר, יהיה אסור להגיד שהאיש הזה ישר, שהאישה הזו ישרה. צריך להמשיך לשתוק ולהמשיך להאשים אותם ולהכפיש אותם. זו המשמעות. וכל זה למה? כי מישהו חשב בנימין נתניהו וחשב שככה הוא עוזר לו, וככה הוא יהפוך את המדינה ממדינה של חוק, חוקה ומשפט למדינה על הפנים. וזה מה שהם עושים כאן. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): חברתי חברת הכנסת רויטל סויד, סגנית יושב-ראש הכנסת. וואו. זו פעם ראשונה לי לדבר כשאת יושבת. היו"ר רויטל סויד: פעם ראשונה לי לשבת פה. אורן אסף חזן (הליכוד): זו פעם ראשונה לך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ברכות, קולולו. ממש, תתחדשי. איזה שמח לנו. מאוד מאוד משמח. בהצלחה ובכיף. היו"ר רויטל סויד: תודה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני חשבתי על זה בדרך. חשבתי על זה בדרך, חברתי חברת הכנסת סויד – למה לעצור במשטרה שלא תיתן המלצות מהחקירה? למה לא שופטים שלא ייתנו פסק דין במשפט? לא יודעת מה, בית כלא שלא יהיה סגור, נגיד. אפשר לחשוב על עוד המצאות שכאלה. למה לעצור בזה שהמשטרה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לבטל את הקיץ, חם נורא. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בבית הקיץ, בדיוק. בית הקיץ. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ואת יום שני גם – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בקיצור, אני אומרת לכם, יש פה סטרט-אפ. כשחושבות וחושבים על זה, יש פה ממש סטרט-אפ יצירתי. אנחנו יכולות לסלול את דרכו של ראש הממשלה בעוד הרבה שושנים, סוגה. אבל עכשיו אני רוצה לדבר על חבר הכנסת דודי אמסלם, שמוביל את החוק הזה, ככה, עם הסכין בין השיניים, כמו שאומרות. אני צפיתי – אני לא יודעת אם אתן צפיתן – ביום שישי באולפן שישי בערוץ 22 שודרה כתבה על חבר הכנסת דוד אמסלם. שם ראו צד אנושי וחם שלו – אבא מדהים ואיש משפחה נהדר. וגם סופר הסיפור הכואב שלו איך הוא באופן אישי נפגע מהמשטרה קשות מאוד. ואני בטוחה שהוא אכן נפגע מהמשטרה. עובדה, בעניינו, אגב, אז נסגר התיק ולא היה לזה המשך. אני רוצה להגיד לחבר הכנסת דודי אמסלם: אם אתה נפגעת מהמשטרה, אולי אתה צריך לדרוש מהם פיצויים. אולי אתה צריך לתבוע אותם. אולי באמת אתה צריך ליישר איתם את ההדורים ולתבוע את הצדק שמגיע לך באופן אישי. אבל מה שאתה עושה עכשיו, האופן שבו אתה מתנקם במשטרה בגלל דבר שהוגדר – – אורן אסף חזן (הליכוד): הוא לא מתנקם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – דבר שהוגדר – וראית את זה בוודאי כמוני, אורן חזן – בתור החשבון הפתוח של דודי אמסלם, והוא לא מחה על כך; האופן שבו הוא מזיק היום למשטרה, שהיא מוסד מרכזי בכל מדינה שרוצה להיות מדינת חוק ודמוקרטיה – הוא לא יסגור את החשבון שלך, דודי אמסלם, אלא פותח חשבון לכולנו, כי הוא מערער את היציבות הכי בסיסית של מדינה שרוצה להיות מדינת חוק, שרוצה להיות דמוקרטיה, שרוצה להיות מדינה מתוקנת. אי-אפשר, חבר הכנסת דודי אמסלם, כמאמר הקלישאה, לשפוך את התינוק עם המים. אי-אפשר, בגלל הכאב האישי שאתה עברת, להרוס עכשיו לכל אזרחי ואזרחיות ישראל את הסדר הכי הכי בסיסי של מהו החוק, מה קורה כשעוברים על החוק, איך בודקים בכלל מי עבר או עברה על החוק ואיך מטפלים במי שעבר על החוק. אורן אסף חזן (הליכוד): מרב, אבל זאת לא המטרה – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. הדובר הבא, חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת איתן כבל. זה רק משקף במה היית עסוק בכל הדקות האחרונות. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא צריך רמקולים למידותיו. היו"ר רויטל סויד: והפרעת לחבריך. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. איתן כבל (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. ברכות והצלחה מכל הלב. אדוני השר, חברותיי וחבריי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, תראה, אדוני השר, כמה זה מביך. אני לא הייתי עוסק בעניין הזה, שלכאורה נראה הדבר הכי פשוט שיש בעולם – מעבירים מוועדה לוועדה. אבל על מה דודי – שהוא איש נחמד, אני מאוד מחבב אותו, ואני מקווה שלא יכעסו עליי. אבל יחד עם זאת אני אומר לך, מיקי, הציניות של השימוש בשוטר הפשוט כדי לטפל בחוק הזה, כשאנחנו כאן יום-יום – הוא מקבל שירותים מעובדי כנסת שהפער בשכר בינו לבינם גדול לאין שיעור מפער שבין המפכ"ל לבין השוטר בשטח. אלה שמגישות לו את התה, אלה שמטפלות בארכיב, הרשמות הפרלמנטריות. אנחנו מדברים על המפכ"ל, ששכרו מופרז ומופרז, ואיך הוא לא דואג לשוטרים, כשכאן, יום-יום, אנחנו בבית, שצריך להיות דוגמה. אם יבוא דודי ויגיד: אני רוצה להציע מה שנקרא אצלנו קשוט עצמך בטרם תקשוט אחרים – נתחיל מהבית; יאמר: בואו ניישר קו, כמו שהחוק שחוקקנו שעד פי 40, כמדומני – החוק של שלי ואחרים בוועדת כספים, שהעבירה הכנסת לפני זמן רב – ניחא. אבל להתנשא, כשכולנו יודעים שזה באמת לא יותר מפוליטיקה הכי קטנטנה, קטנטנה-קטנטנה. התרגילים האלה, להעביר מוועדה לוועדה ולבנות על זה תילי-תילים של מילים, כאילו מדובר בירידת משה מהר סיני. נחמן שי (המחנה הציוני): קבלת התורה. איתן כבל (המחנה הציוני): וכולה חרטא ברטא שמרטא, קשקוש. לבזות את החקיקה בבית הזה. לדרוס אותה ברגל גסה רק כי אני יכול. אורן אסף חזן (הליכוד): איתן, כשזה לוועדה שלך זה נוח. איתן כבל (המחנה הציוני): זה לא קשור לוועדה. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל זה קשור לוועדה שלו, יש קשר. איתן כבל (המחנה הציוני): תקשיב, אורן, זו לא שאלה של הוועדה שלי או ועדה אחרת. ואומר לך יותר מכך וברצינות: יש דברים ויש נושאים שסברתי שצריכים להיות אצלי ודרסו אותי, כי יש רוב לקואליציה. אבל לא כל נושא – אתה יודע, לפעמים, אתה מכיר את זה, בחבר'ה: אומרים די, חאלס, נו. העברה לוועדת הפנים זה ברמה של: די, נו, חאלס. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מצליח להבין מה אתה אומר. איתן כבל (המחנה הציוני): כי אין מקומה של הצעת החוק הזאת בוועדת הפנים, זה הכול. תודה רבה לכם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. הדוברת הבאה, חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני חושב שאני אצטרך תוספת זמן כדי להגיב לכל האופוזיציה לבד. יהיה לי קשה, וזה הרבה טענות – – – קריאה: אתה יושב פה בכוונה כדי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני יושב כי כשאני לוקח חלק בדיון, אני גם מקשיב לצד השני ולא רק אומר – – – היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות לרשותך, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, וברכות על תפקידך החדש. אני מציעה שאם כבר מדובר על העברת הצעת החוק המושחתת הזאת לוועדה של חבר הכנסת אמסלם כדי להקל את המעבר שלה, אולי אם כבר מחליפים ועדה תעבירו אותה בבקשה לוועדת השקיפות בראשותי, אני אשמח לטפל בהצעה הזאת ולתת לה את הכבוד שמגיע לה. איפה ראש הממשלה שבאשמתו ולבקשתו אנחנו ניצבים כאן וצריכים להצביע על הצעות חוק מושחתות בזו אחר זו כל שבוע? אורן אסף חזן (הליכוד): מנהל את המדינה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): איפה נמצא ראש הממשלה שכדי לברוח מחקירות וכדי לנסות ולהסתיר מידע מהציבור על איך לקח את האמון של הציבור ובגד באמון הזה לטובת צרכים אישיים והישרדותו האישית בתפקיד, שלא מוכן להגיע לכאן ולהצביע על ההצעה הזאת, כמו על הצעות אחרות, ומשאיר לחברי הקואליציה – לאט-לאט הם יוצאים מהחדר – להצביע במקומו על העוול והשחיתות הזאת. קצת הצצה למציאות – ראש הממשלה שלא נמצא כאן, אולי שר הפנים יוכל להקשיב ולהעביר לו את המידע. כמה דברים שקורים היום במציאות האמיתית – אני אספר לכם רק במה אני טיפלתי מהבוקר, לפני שהתחיל יום העבודה: במקרה של ילדה, צעירה אוטיסטית בת 35, שחזרה הביתה מההוסטל שבו היא חיה עם סימנים ופצעים על הפנים כי היא הוכתה ועברה אלימות בהוסטל שלה, היכן שהיא לא יכולה בכלל להסביר את מצבה. וההורים והמשפחה האומללה צריכים ללכת ולטפל בזה ולעמוד מול פנים אטומות בכל מקום שהם מגיעים אליו, כי ההוסטל, אגב, הופרט בממשלתו של בנימין נתניהו ותחת אחריותו. למה הדברים האלה קורים? כי המדריכים במקום לא מקבלים שכר נורמלי, כי אין הדרכה ואין הכשרה. כשנכנסים להוסטל רואים צעירים קשורים לכיסאות, כי אין מספיק מטפלים לטפל בהם אז קושרים אותם, כדי שלא, חלילה, יתפרצו. במה עוד טיפלנו? באם חד-הורית שנזרקה, שאחרי שהיא יצאה ממעון לנשים מוכות עם הילדות שלה, אחת מהן חולת סרטן בת שלוש, עדיין לא מצליחה לקבל סיוע בדיור ציבורי, כי אין דיור ציבורי. למה הדבר הזה קורה? בממשלה שלך, בנימין נתניהו, הוכחד הדיור הציבורי. פחות מ-1,000 דירות נרכשות בכל שנה, כלום. אי-אפשר עם הדבר הזה לתת פתרונות ל-160,000 המשפחות שזקוקות לדיור ציבורי. במה עוד? בנער, אדם מבוגר עם פיגור שנמצא בבידוד כבר שנה בבית חולים לחולי נפש, כי לא נמצא בשבילו מוסד נורמלי שיוכל לטפל בו ולענות על הצרכים שלו. ובין משרד הרווחה למשרד הבריאות כולם חסרי אונים ולא יודעים מה לעשות. ואלה הדברים שטיפלתי בהם עוד לפני שהתחיל היום שלי כאן בכנסת. וחבריי וחברותיי לסיעה הגישו היום הצעות חוק כדי לשקם ולתקן את הביטוח הסיעודי ולעזור לנפגעות תקיפה מינית – גם את, גברתי, עשית את זה – ולהכניס עוד דירות למעגל הדיור הציבורי ולדיור בר-השגה. בכל הדברים האלה אנחנו טיפלנו. ומה עושה הממשלה? מעבירה חוקים מושחתים כדי לשמור על השלטון שלה. מה זה הדבר הזה, אין לכם מה לעשות? אורן אסף חזן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, נגמר לה הזמן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אין לכם במה לטפל? אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר הזמן – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): רק מילה אחת קטנה לחברי הקואליציה שנמצאים כאן וצועקים ומנסים להפריע לי להגיד את זה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – מילה אחת קטנה: אני יודעת שבין חברי הקואליציה יושבים אנשים ישרים – – אורן אסף חזן (הליכוד): נגמר הזמן – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – שלא מסכימים לדבר הזה. זה הזמן שלכם לקום ולעמוד ולהצביע נגד. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): זה הזמן שלך לעצור – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): זה הזמן שלכם למחות נגד העוול הזה, כי מי שבא לכאן כדי לדאוג לאזרחי ישראל לא יכול להצביע בעד שחיתות, הוא חייב להצביע בעד אזרחי ישראל. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. הדובר הבא, חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): בחוקים טובים אתם הצבעתם נגד הקואליציה רק בגלל גחמה פוליטית. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אף פעם – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה את מספרת סיפורים? חלאס לעבוד על הציבור – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אף פעם. שקרן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אה, שקרן ומושחת – – – היו"ר רויטל סויד: אני מבקשת מחבר הכנסת אורן חזן ומחברת הכנסת שפיר שלא להיכנס לדיבורים כאלה. אורן אסף חזן (הליכוד): שתתבגר כבר, הילדה הזאת. חצופה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אלעזר שטרן, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): זו, לצערי, היושבת-ראש, התגובה של השמאל הקיצוני שלא יודע איך להתמודד עם – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה, אל תיתן לי שתהיה אתה הראשון שאני אקרא לסדר. אורן אסף חזן (הליכוד): זה יהיה לכבוד לי. היו"ר רויטל סויד: בוא ננסה שאתה לא תהיה הראשון. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – עם חיוך אני אומר לך. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. אלעזר שטרן (יש עתיד): גברתי, כמובן גם אני מצטרף למברכים אותך ולאלה שמצטערים שזאת הישיבה הראשונה שאת מנהלת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני השר דרעי, נתחיל בפרשת השבוע לכבודך: "הקֹל קול יעקב והידים ידי עשו". אני לא יודע מה הם רוצים מאמסלם ומביטן, כאילו משהו לא ברור פה, מי השולח. והדבר השני, תגיד לי אתה – אתה לא צריך לענות, אנחנו, אתה יודע, מעריכים אז – – – אם הקואליציה הזאת לא לקחה רחוק מדי את מה שהבטיח יצחק: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך". נכון? זה לא יכול להיות, באמת, תשמע, יש גם אנשים טובים. קודם הזכירו את חברת הכנסת חוטובלי, סגנית השר. זה שאין גבולות, הרי זה לא יכול להיות שקהל כזה שלם מסתכל כאילו אין מחר בהיבט – אני אומר, קודם כול על עבודת הכנסת. זאת אומרת, מפרקים את משמעותה של הכנסת ואחרי כן בוכים על איך אנחנו נראים בעיני העם. זאת אומרת, בני בגין הוא לא מהמשתחווים, אז מקימים בוועדת החוקה ועדה חדשה לחוק הלאום, כי בני בגין לא יכרע ולא ישתחווה או לא מקבל את ההגדרה של "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך". אורן אסף חזן (הליכוד): אותי הוציאו מביקורת המדינה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אורן, תרשה לי הפעם לא להיעזר בך כתנא דמסייע בהקשר הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, חבל – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה צודק, אבל לא צריך את זה, בגלל שכבר דיברנו על אילנות גדולים ביחס לכולם. בסדר? נדבר על זה ככה. תראו, מה הבעיה הקשה שלי עם ראש הממשלה? הוא אמר שהוא מקווה שהחקירות האלה הן לא עליו, זה לא קשור אליו. אז אם זה לא קשור אליו, אז למה הוא לא אומר: תפסיקו? אם זה לא קשור אליו וזה לא "הקֹל קול יעקב והידים ידי עשו" והם רק השליחים שלו, אז למה לא בא ראש הממשלה ואומר: תפסיקו? הרי אנחנו יודעים מה הוא יכול לעשות עם הקואליציה הזאת. לכן אני אומר שהכאילו אין מחר, זה באמת, יכול להיות שיבוא יום אחד ובנימין נתניהו לא יהיה ראש ממשלה, ויכול להיות שזה יקרה לפני יום העצמאות ה-100. כמה הוא נתן לנו, 100 שנים כאילו? כאילו מדינת ישראל יכולה להתקיים 100 שנים, כאילו אחרי זה הוא כבר לא יהיה, המדינה לא יכולה להתקיים. נכון? זו המתמטיקה שלו. אבל יכול להיות שהמדינה כן תתקיים יותר, אז מה יהיה אז, כשהם מפרקים את בית המשפט העליון, את המשטרה, את השב"כ, את הכנסת – – – מיקי לוי (יש עתיד): את מבקר המדינה. אלעזר שטרן (יש עתיד): את מבקר המדינה. כבר אמרו פה, אני לא רוצה לחזור על דברים, שכולם הם מינויים שלו. הוא בחר אותם כמעט בצלמו. אני צריך לסיים, נכון? היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אמרת דברי תורה, אז יש לך עוד 15 שניות – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי, אז אני אסיים ואני אומר רק משפט אחד. יש לי בשורה טובה: יהיה מחר, ובמחר הזה נצטרך לעבוד הרבה יותר קשה כדי לנקות את כל הנזקים, שאני מרשה לעצמי להגיד שראש הממשלה עושה. אני מקבל את ההגדרה, הקשה לי, באמת, כאזרח במדינה הזאת, שאם ראש הממשלה לא עוצר את זה למרות שהוא אומר שזה לא בשבילו, אז גם בפעילות הזאת יש שחיתות שלו. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. הדובר הבא, חבר הכנסת יואל חסון. שלוש דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, ברכות. הולם אותך מאוד. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לי ספק שתצליחי לנהל פה את הדיונים בצורה ראויה ומכובדת. באמת, הולם אותך מאוד. בהצלחה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבאתי לכם עכשיו, ובגלל שזה תקנון הכנסת, נראה לי שאני יכול להציג את תקנון הכנסת. אני רוצה שתראו איך נראה תקנון הכנסת שלי. התקנון הזה הוא בן למעלה מעשר שנים. תראו איך התקנון הזה בלוי, דהוי, כי מה לעשות, אני עושה בו שימוש, בתקנון הזה. מעת לעת אני קורא, בודק, רואה, מנסה להבין מה אפשר, מה אי-אפשר, מנסה גם לדעת מה הגבולות הפרלמנטריים ההגיוניים. זה ממש כלי עבודה, התקנון הזה. אני תוהה אם חבר הכנסת אמסלם אי-פעם אפילו ראה אותו. לא דפדף בתקנון – אפילו ראה אותו. אני לא בטוח. אתם יודעים מה, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שחבר הכנסת אפילו לא יודע שיש בכלל תקנון. אולי שמע שמועת מסדרון – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אולי שמע שמועת מסדרון. לא נראה לי שהוא באמת יודע שיש תקנון, שבכל זאת זה לא מגרש המשחקים הפרטי, לא של חבר הכנסת אמסלם ולא של חבר הכנסת ביטן וגם לא שלי – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה הבאת את החוקים האלה קודם – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – וגם לא שלי – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אתה הבאת אותם קודם. יואל חסון (המחנה הציוני): – – מה לעשות. אורן אסף חזן (הליכוד): קצת הגינות. יואל חסון (המחנה הציוני): הכנסת היא מקום שבו צריך לפעול תחת כללי משחק ברורים ותקנון. אני אגיד לכם משהו, אפילו גדולי הבית הזה והמשפטנים וחברי הכנסת שכתבו את התקנון הזה לא ידעו לצפות, לא ידעו לצפות מה יהיה כאן, כי באמת התקנון לא נותן מענה. הרי אמרו לעצמם מייסדי המדינה וגדולי הגדולים פה – הם אמרו לעצמם, גברתי, הם אמרו: רגע, לא הגיוני שהצעת חוק של סדר דין פלילי תהיה בוועדת הפנים. מה זה קשור? הרי אף אחד לא יעשה את זה. לא צריך לכתוב במפורש בתקנון שחוק חייב להיות רלוונטי לוועדה, באמת. האמת שאם היו כותבים את זה, זה היה אולי כמו, סליחה, לאנשים שקצת לא מבינים, אז לא כתבו את זה, כי אמרו: מה, אנשים שיהיו פה הם הגיוניים, לא? אנשים שייבחרו לכנסת הם אנשים שקצת מבינים עניין, לא סתם. הם קצת למדו, הם קצת הבינו. אז אמרו: מה, נכתוב כל דבר? מה, נרד לפרטי-הפרטים? באה לכאן חבורה, גברתי היושבת-ראש, של אנשים שלא רק שהם לא רואים את התקנון הזה, הם לא סופרים את הבית הזה – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה עשית אותו דבר, יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): – – הם לא סופרים את הכללים בו, הם עושים בו מה שהם רוצים – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא מצליח להבין. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ומתייחסים אליו, גברתי, כמו אל מגרש המשחקים שלהם הפרטי, וזה עוד מבלי שהתייחסנו, חבר הכנסת ביטן, למהות החוק – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – איך אתה מטיף מוסר? יואל חסון (המחנה הציוני): – – שהוא בעצמו בזוי מכל דבר. אורן אסף חזן (הליכוד): איך אתה מטיף מוסר? עשית אותו דבר. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון, והדובר הבא – חבר הכנסת אילן גילאון. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם מזכירים לי את העבריינים שנכנסים לכלא וחוזרים בתשובה. אותו דבר. פתאום נהייתם מומחים למוסר. מומחים. זה משגע אותי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אורן, אתה יודע מה גבאי אמר? לא נשכח ולא נסלח. אורן אסף חזן (הליכוד): מה? מה? יעל, אל תאמיני לו, הספרון נפל לו על הרצפה כמה פעמים. הסיפורים של יואל חסון. נו, באמת, גם אני יכול לקווצ'ץ' את התקנון. היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות לרשותך. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): תקווצ'ץ', זה אומר שאתה מסתכל עליו קצת. לא יזיק לך, אורן. אילן גילאון (מרצ): תודה רבה, חברים. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, תאפשר בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה רוצה שאני אשאיל לך את שלי? אורן אסף חזן (הליכוד): שלי עדכני. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אילן גילאון (מרצ): אני מבין, גברתי, שחבר הכנסת אורן חזן, סגן יושב-ראש הכנסת לשעבר בהתכתבות, עכשיו הוא השר הממונה מטעם הליכוד על המליאה, אז שיפסיק להפריע פה כל הזמן. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה צופה פני עתיד. אילן גילאון (מרצ): אני אגיד לך את האמת, גברתי, אני – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני רואה שאתה צופה פני עתיד, זה יפה. אילן גילאון (מרצ): הדיון כאן הוא לאן יעבירו את הסמכויות. מה אכפת לי בכלל, ומה זה בכלל מעניין למה יעבירו את הסמכויות. התחושה הגדולה ביותר שיש לבן אדם ברגע זה, זה להגיד: מה אתם חשים? מה יהיה השלב הבא, השר דרעי? מה יגידו לנו – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: – – – אילן גילאון (מרצ): לא. אתה פה, פשוט אתה השר, הלוא לחזן אמרתי בצחוק. – – מה: אנחנו יודעים איפה אתה מחנה את האוטו, ואיפה אתה גר ואל תסתבך איתנו? מאיפה הנורמות האלה? זה מנחם בגין ויוחנן בדר החדשים? אלה הן הנורמות, אין על מה לדבר כאן. אז אני אומר: חברים, אם יש בקואליציה מישהו שעדיין יש קצת יושרה במערכת כלי הדם שלו, הוא חייב להפסיק את הפיאסקו הזה. ומפה אני פונה לציבור: אני אינני מקבל את העיקרון שאין ממנים פרנס על הציבור אלא אם קופת שרצים מוטלת מעל ראשו. זה לא עיקרון נכון. אני כן רוצה לבוא לציבור ולשאול: חמור מי גנבתי ושור מי עשקתי. זה העיקרון הראשון. תסתכלו על מה אנחנו עוסקים. יש את ילדי MSA מחוץ לעניין הזה, אנחנו לא מצילים את החיים שלהם. יש את ילדי הדסה מהצד השני. יש את הילדים החולים בבית. ובמה כאן עוסקים, גברתי? כל אחד עוסק בישבנו שלו – חוק צרפתי, חוק גרמני, חוק גרוזיני. מה השטויות האלה? יש כאן הנהגה שחטפה – חבר הכנסת ביטן – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן. אילן גילאון (מרצ): חבר הכנסת דוד ביטן, אתה מסתיר עכשיו את האופוזיציה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת דוד ביטן וחבר הכנסת – בבקשה, אתם מפריעים, ואלה דברים חשובים. אילן גילאון (מרצ): אני בזכותכם איבדתי את היכולת להגיד לעצמי: כזה לא יכול להיות – כי אני מבין שהכול כאן יכול להיות. אין יותר דבר שיכול להפתיע אותי. עד איזה רמה של ציניות אפשר להגיע? ולכן אני אומר: הפתרון הוא אצל אזרחי מדינת ישראל. אתם חייבים להבין שאנחנו מדברים על חטיפה של שלטון, על קבוצה שמענגת את עצמה במדינתה. כך היא נוהגת, מענגת את עצמה במדינתה. ואם הדבר הזה לא יעבור מן העולם, לא נוכל לומר שום דבר עליהם כי אנחנו הבאנו את זה על עצמנו. אי-אפשר באמצעים של הפחדה והפרדה לשלוט כל הזמן בכל האנשים, וככל שאתה גורם להם ליותר סבל, ככה להרגיש שאתה שולט יותר. אמרתי את זה ואני חוזר שוב, ובזה אני מסיים, כי נגמר הזמן: אי-אפשר לנהוג כעדת כלבים שכל הזמן משתינה סביב עצמה כדי לסמן את קרקע השליטה שלה ולהוכיח לכולם: אנחנו צודקים, ואנחנו צודקים משום שאנחנו שולטים, ולא משום סיבה אחרת. הדבר הזה חייב לעבור מן העולם ומהר. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הכנסת עיסאווי פריג' וחברת הכנסת מיכל רוזין, השיחה שלכם מגיעה עד לכאן. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): זה נשמע כמו התחלה של בדיחה. מיכל רוזין (מרצ): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): זה ניהול – – – היו"ר רויטל סויד: אני סומכת עליכם שתפסיקו את השיחה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הוא לא שם עלייך. היו"ר רויטל סויד: בבקשה, באמת, שומעים אתכם עד לכאן. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, לא גילינו פה שום דבר חדש. תמיד ידענו שהרוב קובע, אבל לא תמיד הרוב צודק. הרוב קובע, לא תמיד הוא צודק. ואין אולי דבר שממחיש יותר את האמירה הזאת מה ניתן לעשות ברוב גם בצורה דורסנית, אבל זה לא הופך את זה לדבר נכון ולא לדבר צודק. הקואליציה הזאת עושה את זה בהרבה מאוד הזדמנויות ומגבלת הזמן לא מאפשרת להתחשבן גם עם הממשלה, גם עם הכנסת, גם עם ועדת השרים לחקיקה. אין גבולות ולא ניתן לתאר את ההתנהלות הזאת שוויתרה על הגבולות ועל הנורמות. יש דברים שהם לא ייעשו, וגם אין בהם צורך לפי דעתי. זה לא הופך את השאלה לנוחה או לפשוטה, גם אם נעביר את זה מוועדה לוועדה. אבל אני שואל אתכם, בעיקר בחברה שהיא שסועה וקרועה ושהאלימות יורדת לכיתות הנמוכות ביותר בבתי הספר, איזו דוגמה מהווה הכנסת? מה יאמר הדור הצעיר? מה יאמרו החיילים שלעתים קרובות ישובים כאן? איזו דוגמה הבית הזה מהווה לציבור ולבעלי זכות הבחירה? מה אפשר לפרש מהנורמות האלה? איזה חינוך אפשר לספק פה לדור הצעיר, כשאנחנו, 120 נבחרים, משדרים מפה החוצה? דבר מאוד בעייתי. ולכן אני חושב שמי שנכווה ברותחין, מוטב שייזהר בצוננין. יש כאן לפי דעתי נורמות, גם לא מוסכמות, גם חדשות ובעיקר מזיקות, כי כמעט כל דבר שקורה כאן הופך להיות הצדקה למה שיכול לקרות מחוץ לבית הזה. אם הבית הזה רוצה להיות איזה עמוד האש לפני המחנה, אם הבית הזה יש לו סמכויות ויש לו אחריות גדולה איך הוא יכול לחיות בשלום עם מה שמשודר כאן בשנים האחרונות? ולכן אני חושב שצריך לעצור את הריצה המטורפת במדרון המסוכן שמדינת ישראל נמצאת בתוכו. אנחנו קרובים, אולי כפסע, לפני התהום שאם ניפול לתוכה יהיה קשה מאוד לצאת משם. ואל תצפו מדיון כזה שהוא עובר בשקט, ואל תצפו מנורמות כאלה, שהן לא יפגעו בחוסנה של החברה. אי-אפשר בבוקר לדבר על מתיחות בצפון ובדרום ועל כושר עמידה של החברה והנכונות להקרבה ובערב לשדר מכאן את כל מה שקורה כאן כמעין השלמה לדרישה מהציבור להיות כאן שותף באחריות. מה שמשדרים מכאן זה התפרקות וחוסר אחריות. גברתי היושבת-ראש, בהצלחה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. הדובר הבא, חבר הכנסת נחמן שי. קריאה: – – – היו"ר רויטל סויד: תודה. בדיון שלך, על היוזמה שלך, בדיון עליך. שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אצטרף לדברי קודמיי ואברך אותך. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. נחמן שי (המחנה הציוני): אני משוכנע שמהר מאוד הבית הזה ילמד את המשטר החדש וכללי ההתנהגות שלך, ויתנהג בהתאם. בטוח. תראו, כולנו יודעים שלפעמים עושים את זה בבריכה. עושים, מה לעשות – – היו"ר רויטל סויד: אני אבקש בבקשה, אם אפשר שם מאחורה שקט. נחמן שי (המחנה הציוני): – – אבל הפעם זה מהמקפצה. קריאה: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא אותו דבר. כי באמת, החוק הזה כשלעצמו הוא חוק רע, עדיף היה שלא יבוא לעולם, ואפשר להתמודד איתו, אבל עכשיו התרגיל הזה רק מחמיר – – – דוד אמסלם (הליכוד): למה החוק הזה רע? נחמן שי (המחנה הציוני): סליחה? כי אני חושב שעבודת המשטרה לא יכולה להסתכם בכתיבת דוח. המחויבות שלהם היא גם – – – אורן אסף חזן (הליכוד): היא צריכה לאסוף ראיות – – דוד אמסלם (הליכוד): איפה האזרחים? האזרחים מה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – זה כל הסיפור. דוד אמסלם (הליכוד): – – כשמכפישים אותם, 15,000 איש בשנה – – נחמן שי (המחנה הציוני): האזרחים מאוד חשובים. דוד אמסלם (הליכוד): – – חמש, שש שנים. אולי הם לא חשובים? נחמן שי (המחנה הציוני): האזרחים הכי חשובים. הכול מיועד להגן על האזרחים. דוד אמסלם (הליכוד): אם הם חשובים, בוא תסביר לנו – – – נחמן שי (המחנה הציוני): למה סיכום הדוח – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): החוק הזה לא יגן על האזרח. מה קרה לך, דודי? הפוך. רק על הנבחרים. אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא נכון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רק אלה שיש להם ליווי. אורן אסף חזן (הליכוד): מיקי, זה לא נכון. מיקי, זה לא נכון מה שאתה אומר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אל תגיד לי לא נכון. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אומר לך, כי זה לא נכון. נחמן שי (המחנה הציוני): חבר'ה, זמני נוזל. אני מבין, אבל אני אומר. קודם כול, האזרח הוא עומד בראש, והכול ממוקד בו, וצריך להגן עליו. דוד אמסלם (הליכוד): אז אם זה ככה, אני מבטיח שאתה תתמוך בהצעת החוק. נחמן שי (המחנה הציוני): אם תשכנע אותי. כרגע, כמו שאני רואה את זה – – דוד אמסלם (הליכוד): אני אשכנע אותך. נחמן שי (המחנה הציוני): – – כמו שאני רואה את זה, היא הצעה רעה, היא פוגעת בשלטון החוק, היא מונעת מהמשטרה לעשות את המשימה שלה. המשימה שלה היא לאכוף חוק וסדר. היא חקרה. פעם זה חקירה קצרה, פעם חקירה אחרת, עד שמגיעים לקצה העניין – כל אחד מאיתנו התנסה בזה – בסוף, ברגע האחרון, אתה אומר להם, תנו לנו את כל העבודה חוץ מהשורה התחתונה שלה. אז אם שורה תחתונה, בשביל מה צריך לעשות את העבודה? אתה רוצה לשלול מהמשטרה את שיקול הדעת – – – דוד אמסלם (הליכוד): המשטרה צריכה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אתה רוצה – אמרנו, לסרס, לעקר, לפגוע – אני לא איכנס לחשבון בינך לבין המשטרה. אני מאמין לך שאתה עושה את זה מתוך – – דוד אמסלם (הליכוד): לא עושה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – מחויבות. דוד אמסלם (הליכוד): נחמן, אתה בן אדם ישר. נחמן שי (המחנה הציוני): אני מקווה. דוד אמסלם (הליכוד): אני אומר לך שהחוק הזה, הוא נועד להיטיב עם אזרחי מדינת ישראל – – נחמן שי (המחנה הציוני): איך הוא ייטיב? דוד אמסלם (הליכוד): – – יש לדעתי מאות אלפים כאלה מסתובבים ברחוב – – נחמן שי (המחנה הציוני): שמה? מה זה ייטיב? דוד אמסלם (הליכוד): – – עם אות קין. נחמן שי (המחנה הציוני): מה זה ייטיב? דוד אמסלם (הליכוד): אני אסביר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): דודי, זה כמו שהחוק למימון פריימריז נועד להגן על המפלגות שאין בהן פריימריז. זה אותו היגיון. דוד אמסלם (הליכוד): אבל אתה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אותו דבר. אתה עמדת פה והבטחת לי שזה לא יהיה – – דוד אמסלם (הליכוד): מיקי – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – אתה אמרת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): נדבר על זה, אתה עזרת לו. אתה עזרת לו. קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): נכון, נתת לו מילה. חבר'ה, תכף מגרשים אותי מהדוכן. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת נחמן שי תכף צריך לסיים, תנו לו בבקשה לסיים את הדברים. נחמן שי (המחנה הציוני): מגרשים אותי מהדוכן, אז אני אומר, תמשכו את כל היצירה הרעה הזאת – גם את החוק, גם את הרצון להעביר אותו מוועדה לוועדה – שזה דבר הזוי. דוד אמסלם (הליכוד): למה? נחמן שי (המחנה הציוני): תחזרו בכם. דוד אמסלם (הליכוד): אגב – – – נחמן שי (המחנה הציוני): תנו למשטרה למצות. ואתה יודע מה, יש לי הצעה בשבילך. תחזור לזה בעוד שנה. האדמה תתקרר עד אז – – דוד אמסלם (הליכוד): ואז מה? נחמן שי (המחנה הציוני): – – הכול יתנהל באווירה אחרת – – דוד אמסלם (הליכוד): למה? נחמן שי (המחנה הציוני): – – אז יהיה אפשר לדון. דוד אמסלם (הליכוד): זאת אומרת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): עכשיו הכול לוהט, וכשהכול לוהט, לא נוגעים בזה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. דוד אמסלם (הליכוד): זאת אומרת, מה שאתה אומר בעצם שאין לך בעיה עם החוק, יש לך בעיה עם העיתוי? נחמן שי (המחנה הציוני): אני אומר שבעיתוי הזה זה רע מאוד. דוד אמסלם (הליכוד): למה? נחמן שי (המחנה הציוני): כי אנחנו כולנו יודעים את הסוד, שראש הממשלה נתון עכשיו בחקירה. כולנו שמענו את זה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז אני אבזבז כמה שניות על כך שאברך אותך, גברתי היקרה – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – חברת הכנסת רויטל סויד, על התפקיד החדש. הוא הולם אותך, הוא הולם את הכנסת, ואני באמת מאחלת לך שתנהלי את הכנסת ביד רמה וללא משוא פנים, כמו שאת יודעת, ואנחנו כולנו רק זכינו בך. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אנחנו רואים איך הקואליציה הנוכחית מקדמת ממש בכל כוחה את החוק המיותר והחוק הפוגעני הזה, ממש. דמיינו מה היה קורה אילו אותם חברי כנסת – הנמרצים, באמת, כולל חבר הכנסת דודי אמסלם, פה, שמראה לנו את גבו אבל אנחנו עדיין בטוחים שהוא שומע אותנו – היו משקיעים את מרצם בקידום חוקים אחרים, חוקים חברתיים, שהיו מועילים לכלל הציבור במדינת ישראל, ובמקום לאתרג ח"כים כאלה ואחרים, מפלגות כאלה ואחרות, נבחרי ציבור כאלה ואחרים, היו פועלים למען הציבור. כן, מצב דמיוני, אני יודעת, קשה להאמין בזה, אבל עדיין, בואו ננסה לדמיין מה היה קורה אילו הקואליציה הנוכחית הייתה משקיעה את כל מרצה בקידום חוק הדיור הציבורי. יוצא היום דוח באמת מעניין, של מרכז אדוה, ובו בעצם אנחנו קוראים על כך שהמצב בשוק הדיור הציבורי הוא גרוע, אנחנו כל פעם מידרדרים, ממש הולכים מדחי אל דחי; אנחנו הורגלנו לכך שהדיור הציבורי זה גטאות, זה דירות הרוסות, זה עוני, זה מצוקה קשה מאוד, אבל זה לא חייב להיות כך. זו לא גזרת גורל. אנחנו מסתכלים על מדינות העולם, אנחנו מסתכלים על המדינות המתוקנות, ואנחנו קודם כול רואים ששוק הדיור הציבורי שם גדול כמה מונים ממה שקיים בישראל. אנחנו עומדים על 2% בלבד, ואנחנו מסתכלים על מדינות כמו פינלנד, ושם זה 14%, ואף יותר – 20%, 25% מכלל השוק – ואנחנו מבינים שאנחנו רחוקים מאוד מאוד מאוד מהדבר הזה. עוד דבר שמפליא אותנו, בעצם, זה שאנחנו מסתכלים על החברות המשכנות, שעוסקות בדיור הציבורי, והחברות האלה, במקום להשקיע את כל כספן בשיקום דירות קיימות, בכך שלאנשים שחיים שם יהיו מים וגם חשמל, והתשתיות לא יהיו הרוסות שם – במה בעצם הן משקיעות? הינה, בואו נראה. הינה, חברת עמידר הוציאה 12.5 מיליון ש"ח בשנים 2011–2016 על שיווק ופרסום – לציבור שהוא בעצם ציבור שבוי, והציבור הזה לא בוחר בחברת עמידר, זו החברה שזמינה לו. מדוע הוא זקוק לכך שיפרסמו לו פרסומות ויגדילו את התקציב לפרסום פי ארבעה מאז שנת 2011, כאשר קשישים רבים ומשפחות חיים במצוקה איומה, קר להם, אין להם תשתיות – – – היו"ר רויטל סויד: סליחה רגע. חבר הכנסת אמסלם וחבר הכנסת רוזנטל, בבקשה, זה מאוד מפריע. תא היועצים של המחנה הציוני, בבקשה, אתן לא יודעות כמה שומעים את זה עד כאן. בבקשה. תמשיכי בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה לך, גברתי. אז למי יש אינטרס בביסוס מעמדה של החברה, בסיוע הפרסום האינטנסיבי והדרקוני הזה ממש? בשנת 2011, כאמור, הוציאו על פרסום 1.5 מיליון ש"ח, ועכשיו, ב-2016, בשנה הקודמת, הוא הגיע ל-4 מיליון. אז אנחנו מדברים על כך ששוק הדירות לא גדל, הפרסום כן גדל, אלה שחיים בדיור הציבורי חיים ממש כמו בשכונות המצוקה הכי גרועות שאפשר לדמיין, והציבור כולו ממשיך להזדקק לדירות בדיור הציבורי, שיהיו סבירות, שיהיו לא יקרות, שיהיו תקינות, והדבר הזה אינו קיים. אז בואו, חברים, בואו תשקיעו את המרץ שלכם בדבר שבאמת חייב להשתפר פה – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – כדי שאנחנו, כולנו, כולנו נפעל – כן, אני מסיימת – למען אותם קשישים, למען משפחות חד-הוריות, למען כל אלה, מאות אלפים בישראל שזקוקים לדיור ציבורי הוגן. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני ממש מבקשת, המחנה הציוני, זה מאוד קשה, שומעים את זה עד כאן. בבקשה. חבר הכנסת רוזנטל וחבר הכנסת אמסלם, דיון פורה, אני בטוחה – לא פה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): סליחה. סליחה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברתי חברת הכנסת רויטל סויד, ברכות. חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, בדרך כלל מקובל לעמוד דקה דומייה לבני אדם – אנשים שאנחנו נפרדים מהם, ועצוב לנו וקשה לנו, ואנחנו מצרים על כך שאנחנו נאלצים לחיות, להמשיך את החיים, בלעדיהם. אבל הפעם אני רוצה – אני לא אציג את תקנון הכנסת; בניגוד לקואליציה, אני דבקה בתקנון הכנסת, הוא המסגרת הנורמטיבית שמגדירה את החיים המשותפים שלנו כאן – אבל ברשותכם, אני הייתי מציעה, במקום להקדיש את שלוש הדקות שלי לדבר ולספר לכם ולהגיד לכם שוב כמה זה לא בסדר – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – כשאתם יודעים שזה לא בסדר, אתם יודעים שזה לא נכון, אתם יודעים שהחוק הזה צריך להגיע לוועדת החוקה, חוק ומשפט, אבל אתם תתעקשו להביא אותו לוועדת הפנים, זה לא משנה לכם. אני אומרת, בואו נעמוד 2.5 דקות דומייה לתקנון הכנסת, משום שאני חושבת שכך ראוי, משום שאנחנו קיימנו – – אורן אסף חזן (הליכוד): רק היושב-ראש יכול להודיע על דקה דומייה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – אין-ספור דיונים בוועדת הכנסת בעניין הזה השבוע, ואנחנו מצאנו את עצמנו פשוט – קירות, מול הקיר, לדבר ללמפה – יש ביטוי כזה, פופולרי, בעברית – לדבר לקיר. ככה אנחנו הרגשנו, מדברים לקיר. העוול הנורא שקורה פה הוא לא רק מה שאתם עושים לתקנון הכנסת אלא מה שאתם עושים לחוק שהיה ראוי לדון בו בנסיבות אחרות, אבל אתם גורמים לזה שבמקום זה אני אעמוד כאן ואני אציע דקה דומייה לתקנון הכנסת. ככה אתם מנהלים את הכנסת הזאת, ככה אתם מנהלים את הקואליציה הזאת, ככה אתם מנהלים את הבית הזה, ששייך לכולנו. אז מעכשיו – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אמרת דקה דומייה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, אני מבקשת שתפסיק להפריע. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש לי דקה ו-37 שניות ואני אעמוד בהן על הפודיום ואשתוק. אורן אסף חזן (הליכוד): זה בושה שאת מוזילה את הדקה דומייה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, זה לא בסדר. אנשים עומדים דקה דומייה לזכר נרצחים, לזכר קורבנות אדם. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. אורן אסף חזן (הליכוד): תת-רמה של פרובוקציה. בושה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית. צא בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): על מה? רויטל – – – קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מברך אותך על ההוצאה הראשונה מהמליאה. מברך אותך. את רוצה לצחוק, אני רואה שאת רוצה לצחוק. את יודעת שזה מאהבה, היושבת-ראש. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני אחסוך לחברים את הזמן הזה. תודה רבה. עצוב מאוד שלכך הגענו. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. הדוברת הבאה, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, חברתי חברת הכנסת רויטל סויד. גם אני מצטרפת לברכות, ונראה לי שמגיעות ברכות מיוחדות על הצעד שלך כרגע בהוצאת חבר הכנסת חזן, שאנחנו יודעים שסגני היושב-ראש די ממעטים להוציא אותו כי פשוט לא רוצים לתת לו את ההנאה שבפרובוקציה, ובכל זאת את ללא חת החלטת פשוט להוציא אותו. כל הכבוד. חבריי חברות וחברי הכנסת, תראו, אני לא אעמוד כאן דקה דקה דומייה לתקנון – כל הכבוד, איילת. אני חושבת שזה בכלל לא רלוונטי שתקנון הכנסת הוא פשוט הפוך לגמרי ממה שקורה כאן, כי ברור שמה שקורה כאן – אנחנו כבר לא במדרון חלקלק שבו הכנסת הזאת מביאה אותנו אל פי פחת של הדמוקרטיה; אנחנו כבר למטה, אנחנו כבר נפלנו, אנחנו כבר לגמרי בנפילה חופשית. חברים, החוק הזה, וכל החוקים שהגיעו עכשיו, והדיון אם הוא יהיה בוועדה הזאת או בוועדה הזאת – הרי ברור שהכול כאן משחק בשבילכם. הכול משחק, להשתמש בכלי הדמוקרטי רק בשביל להראות שהרוב אצלכם, וזהו, וזו הדמוקרטיה. שלטון הרוב, דיקטטורת הרוב זה לא דמוקרטיה, אבל בעיניכם – בעיני הקואליציה הזאת, בעיני הממשלה הזאת – זאת הדמוקרטיה, ואנחנו פשוט בנפילה חופשית, חברים. אני לא יודעת איך נעצור את זה, כי ברור לנו שההצעה הזאת תלך לאן שהם רוצים וברור לנו שכרגע, כמו שזה נראה, עם הקואליציה הדמיקולו הזאת, היא גם תעבור, כנראה. אני ממש אומרת לכם, מאז שנכנסתי לבית – ואני יחסית מהצעירים כאן – לא הרגשתי כזה פחד ממה שקורה כאן, ממה שהיושבים בבית הזה, הממשלה הזאת והקואליציה הזאת, מביאים אותנו אליו. אני ממש רועדת מפחד לאן אנחנו מגיעים. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. הדובר הבא, חבר הכנסת סאלח סעד. בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. סאלח סעד (המחנה הציוני): ברכות, גברתי היושבת-ראש, בהצלחה לך. אני מסתכל על הספסלים – יותר נכון על הכיסאות הריקים של הקואליציה, ואני אומר, איזו עזות מצח ואיזה חוצפה יש לקואליציה הזו. אתם לא חושבים שאזרחי ישראל מסתכלים עליכם? על מי אתם מנסים לעבוד, על אזרחי ישראל? להעביר חקיקה, להעביר הצעה מוועדת החוקה, חוק ומשפט, ששם היא צריכה להיות, לוועדת הפנים; על מה אתם מדברים בכלל? האם זה יכול להיות? איזו חוצפה יש לכם. תראו, הרי זה לא יכול להיות. היום כל בר-דעת בכנסת הזו, במיוחד בקואליציה, ירצה להעביר כל חוק שירצה לכל ועדה שירצה, באיזה נושא שירצה. למה? כי ראש ממשלת ישראל נחקר, כי מפחדים. ראש הממשלה והקואליציה מפחדים. הרי הם יודעים שבוועדת החוקה, חוק ומשפט זה לא יעבור – זה לא יעבור – לכן מעבירים את זה לוועדת הפנים. לדעתי זו עזות מצח, חוצפה שאין כמותה, ובכנסת הזו עוד לא עבר כזה דבר מאז שאני מכיר את עצמי, 30 שנה אחורה, אולי יותר. מה אמרת, שלי? קודם, שלי, מה אמרת? חשומה? אז באמת חשומה. בערבית אני אומר: (אומר בערבית: אני מתבייש.) היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד. הדוברת הבאה, חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): שלום, איזה כיף להגיד יושבת-ראש – סגנית יושב-ראש הכנסת – בקרוב. אז מזל טוב. חברות וחברי הכנסת, האמת היא שזה יום שהיה לי קשה לדבר בו כי זה יום עצוב. כל כך הרבה זמן חיכיתי להגיע לבית הזה, הבית שחושבים שהוא אמון על הדמוקרטיה ואמון על החוק ובו לא יכול לקרות דבר כזה הזוי. עיסאווי פריג' (מרצ): ברוכים הבאים. לאה פדידה (המחנה הציוני): ברוכה הבאה. אני יושבת כאן, וזה הזוי. אני מסתכלת על הצד הזה, והם בטח לא כאן כי הם מת-ביי-שים. מתביישים שהם צריכים להעמיד אותנו בסיטואציה כזאת, שבעצם – – – קריאה: – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): את חושבת שהם לא מתביישים? אז בואי נראה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הם לא, באמת שלא. הלוואי שכן. יעל גרמן (יש עתיד): הם איבדו את הבושה. לאה פדידה (המחנה הציוני): את יודעת, כנראה יש אנשים שמרגישים – את אמרת את זה – יוהרה, שמותר להם הכול. מי שבאמת חף מפשע, מי שבאמת מוביל את הממשלה וזה חשוב לו, להפך – היה מתיר למשטרה את הכול; נותן לה את הכלים ולא מאיץ בה ולא הולך נגד המפכ"ל ולא מפחיד ומזהיר בכל מיני דברי ולחשושים, אלא היה אומר: אני כאן, אני עומד ככל אזרח, ככל אדם. אפשר לחקור אותי. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, כל האנשים הם שווים. במקום זה אנחנו משחקים באיזו ועדה, מתי זה יהיה, מתי זה לא יהיה. בואו נסתכל על עצמנו ונגיד: כנסת ישראל, אנשים מסתכלים עלינו, הילדים מסתכלים עלינו, דור העתיד מסתכל עלינו. הכיצד נבוא ונגיד להם שכאן לא מכבדים, לא את המשטרה, לא תמיד את הצבא, לא את מבקר המדינה, לא יועץ משפטי? בשביל זה יש הפרדת רשויות. בואו נכבד אחד את השני, אבל הכי חשוב – בואו נכבד את עצמנו. אני קוראת לצד הריק הזה: תתעוררו, כי לא תמיד תהיו בצד הזה, ותצטרכו את הגנת המשטרה. ואז מה תגידו: בואו נעלה את השכר של המפכ"ל? האם מעלים שכר על פי צורך, האם הוא משרת את המדיניות שלנו? אז לא. זו בושה שצריך להגן על ראש ממשלה בהפחדת משטרת ישראל. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. הדובר הבא, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, העמיתה שלי – – היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות לרשותך. עיסאווי פריג' (מרצ): – – לא על חשבון שלוש הדקות, אני מאחל לך, ואאחל לעצמי בעוד שבוע, המון הצלחה, המון עניין והמון דמוקרטיה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה, ובהצלחה לשנינו. עיסאווי פריג' (מרצ): תודה, תודה. חברים, חברי הקואליציה – מעניין, אילן, תקשיב מה אני רואה. אני רואה את חבר הכנסת פולקמן יושב כח"כ יחידי בזמן – – – אילן גילאון (מרצ): מה עם – – – עיסאווי פריג' (מרצ): כי הוא היה מולי. הוא הבוס, צריכים לתת לו כבוד. יעל גרמן (יש עתיד): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תקשיבו למשהו מעניין. היום בוועדת הכנסת, כשאישרו את המעבר מוועדת החוקה לוועדת הפנים, חבר הכנסת פולקמן בחר לא להיות. עכשיו, אני שמח לראות את כבודו כאן, אבל – נכון או לא? אני מציין עובדה: ההצבעה בוועדת הכנסת, אם אני לא טועה, גם הייתה על חודו של קול, לא? רועי פולקמן (כולנו): לא. עיסאווי פריג' (מרצ): לא? נבדוק את זה. חברים. תראה, יש בערבית פתגם שאומר: הלכה לך הבושה. הלכה הבושה. מי שהבושה הלכה לו, הוא מסוגל לכל דבר, מסוגל לכל דבר. נכנס חבר הכנסת אמסלם, שיש כמה מהלכים אמיצים שהוא עושה, אבל המהלך הזה לא מוסיף לו. חוק אמסלם – נעביר אותו רק בוועדה של אמסלם. מה שקורה כאן, חברים הוא שבבחירות ובמפלגות כל חבר כנסת הוא שליח ציבור; בא בשם רעיון מסוים, לשליחות מסוימת. אבל חברינו מהליכוד, השליחות הזאת לא מדברת אליהם. יש להם שליחות אחרת. יש לכם מרוץ שליחים אחר – מי רוצה לרצות את ראש הממשלה, את בעל הבית. אז אנחנו כולנו עושים מרוץ שליחים. לא שליחים למה שהציבור שלח – כי אני מתאר לעצמי שמצביעיך לא שלחו אותך לכאן כדי להעביר הצעת חוק כזו, אבל הבוס ביקש. דוד אמסלם (הליכוד): אני אגיד לך, אפילו המצביעים שלך שלחו אותי לזה. עיסאווי פריג' (מרצ): אבל הבוס ביקש. דוד אמסלם (הליכוד): הציבור שלח אותי. עיסאווי פריג' (מרצ): אז יש מרוץ שליחים – אמסלם, ביטן, חזן. יש – – נורית קורן (הליכוד): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – זה מעביר ומגיע, כי זה ה-carte blanche לכנסת הבאה. אני מסכם. חבריי לפניי נתנו עצות, אני רק רוצה לתת עצה אחת. איפה חבר הכנסת ביטן, דוד? יש לנו יושב-ראש קואליציה חבר הכנסת ביטן. יש לנו נשיא מדינה ראובן ריבלין. בוא נעביר הצעת חוק סמכויות נשיא המדינה ליושב-ראש הקואליציה, ונקרא לך הנשיא ביטן. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. הדוברת הבאה, חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. נורית קורן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, ברכות, זו הישיבה הראשונה, ותצליחי, אני מאחלת לך שתיהני כמו שאני נהניתי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. נורית קורן (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, אז חוק ההמלצות: בעצם אנחנו רוצים שהמשטרה תעבוד על פי חוק, מה שהיא צריכה לעשות. ואם היא צריכה לתת, לבדוק, על פי חוק – היא צריכה לתת את המסקנות שלה, יש ראיות, אין לה ראיות, זה מה שהיא צריכה לעשות. אני רוצה לראות את המשטרה עובדת כמו שצריך. אם יש נחקר, הרי מודיעים לנחקר שיבוא למשטרה. לא מודיעים בכלי התקשורת: הולכים לחקור את מאן דהוא אלא הכול נעשה בשקט. רויטל, גברתי היושבת-ראש, הרי את עורכת דין פלילית, היית – את יודעת שקוראים לנחקר ואומרים לו: בוא להיחקר. לא הולכים לתקשורת וישר אומרים: הוא מגיע, הוא ייחקר, הוא יהיה. להפך, שומרים בסוד, כדי שאפשר אחר כך לחקור יותר ולעשות הכול. לי יש הרגשה – – – מיקי לוי (יש עתיד): יש לציבור זכות לדעת את זה. נורית קורן (הליכוד): הציבור יכול לדעת אחרי שהחקירה נגמרה, רק אחרי שהחקירה נגמרה, רק אחרי שהחקירה נגמרה. אנחנו צריכים לחזור למה שהיה פעם, לאט-לאט, להירגע, סבלנות, שהמשטרה תעשה את החקירה כמו שצריך, והכול כמו שצריך. זה מה שצריך להיות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אולי צריך להירגע גם מהשחיתות, חברת הכנסת קורן? נורית קורן (הליכוד): ואני חושבת שזה שאנחנו כל רגע קופצים, מאשימים את זה, מאשימים את זה – רגע, יהיה תיק חקירה מסודר, יגישו כתב אישום, אחר כך אפשר לדבר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איזה מזל שאתם מסדרים שהליך החקירה יהיה מסודר. אתם נותנים לנו השראה. השראה. נורית קורן (הליכוד): כל זמן שלא הוגש כתב אישום, לא צריך לעשות כלום. לי יש הרגשה שבמשטרה מזמינים את ראש הממשלה להיחקר, בחקירה יושב שוטר, אחד השוטרים, ובמקום לכתוב, ישר מסמס לעיתונאים מה יוצא מהחקירה. אני חושבת שאנחנו צריכים להיזהר בכבודו של אדם, וזה לא משנה מיהו, לתת גם לראש הממשלה את יומו בחקירה, בצורה פשוטה, רגועה, כמו שצריך, כמו כל נחקר אחר. אנחנו חייבים לחזור להיות חברה ערכית, לכבד את שלטון החוק, ללכת לאט-לאט ולא לשפוך את דמו של אדם בטרם יש פסק דין וההחלטה נחרצת. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. הדובר הבא, אורן אסף חזן. אפשר להכניס אותו. בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי הטובה היושבת בראש, ראשית, מזל טוב והצלחה. חברתי הטובה סופה, השרה היקרה, כנסת ששוב מוכיחה לציבור שכל קשר בינה ובין כבוד כנראה לא קיים – כנראה לא קיים. עולים פה חברי כנסת מצד האופוזיציה אחד אחרי השני, הם יודעים בתוך ליבם שהחוק הזה הוא חוק מוצדק, ובמקום להתעסק במה שמבחינתם הוא הבעיה – השימוש הפרסונלי בחקיקה לטובת ראש הממשלה – בוחרים לפגוע בציבור כולו. הרי אתם, פעם אחר פעם, תוך כדי מוסר כפול וצביעות שאין לה סוף – הצבע בחברת טמבור כבר נגמר מרוב הצביעות שלכם – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – אתם עולים לפה, מכפישים את הקואליציה – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – פרקליט המדינה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – אבל אין לכם בעיה להצביע נגד חוקים של הקואליציה שהם לטובת הציבור – – מיקי לוי (יש עתיד): תענה לי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): באמת? אורן אסף חזן (הליכוד): – – שהם עוזרים לחיילים, שהם עוזרים לרווחה. רבותיי, לו אתם הייתם משתפים איתנו פעולה לתועלת הציבור, עם ישראל היה מרוויח, אבל אתם מתביישים. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין לכם טיפת בושה, אין לכם. רק לעלות לפה לעשות פופוליזם בשקל. חבורה של אנשים שמחפשים כותרות מתחת לאדמה. עשרות אלפי אזרחים במדינת ישראל נפגעו מההתנהלות הכושלת בעניין הזה של המשטרה. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הרי אני עמדתי פה וסיפרתי על אירוע אישי שלי, שבו אני, היושבת בראש, נעצרתי לביקורת על ידי המשטרה. אמרו לי: כנראה נסעת מהר. שחררו אותי, עשו על זה כתבה בטלוויזיה ב-20:00 וב-23:00 נזכרו לפנות אליי מהמשטרה כדי לתת לי את הדוח. רק לפני שבוע פרקליטות המדינה – עוד גוף שצריך לנקות אותו מכל השחיתות שם – החליט להוריד לי את הראש כי העזתי לדבר נגדם. מיקי לוי (יש עתיד): מה זה הדבר הזה, תחזור בך. בושה, תתבייש. אורן אסף חזן (הליכוד): אני עומד בכנס ואומר שהפרקליטות – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני עומד בכנס ואומר שהפרקליטות מלאה בגללים שצריך לנקות. שלושה ימים אחרי – מגישים נגדי כתב אישום. תגידו לי, זה נורמלי? מיקי לוי (יש עתיד): כנראה מגיע לך. אורן אסף חזן (הליכוד): זה נורמלי? מיקי לוי (יש עתיד): כנראה מגיע לך. אורן אסף חזן (הליכוד): אסור לדבר? מי שחלילה מעז לדבר מול אותם גורמים בכירים צריך לפחד? רבותיי, אנחנו נבחרי הציבור. יש פקידות, פקידות עם דרגות, יש פקידות ששכחה את מקומה, שחושבת משל היא הייתה הממשלה בעצמה; אבל אנחנו צריכים לפחד להילחם בשביל עם ישראל, בשביל ארץ ישראל, בשביל הציבור, בשביל האזרח הפשוט, זה ששלפו אותו יום אחד ב-04:00 מהבית, טרטרו אותו שלוש שנים, הכפישו אותו בכל העיר שלו – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה, זה עסק פרטי שלו? זה עסק פרטי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – ואחרי ארבע שנים, כשהמשטרה אומרת: הוא עבריין, אנחנו ממליצים להעמיד אותו לדין, פתאום – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תתבע את המשטרה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון. אורן אסף חזן (הליכוד): רק דקה, ברשותך, היושבת-ראש, ברשותך, רק משפט אחד לסיום. יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא עסק פרטי. אורן אסף חזן (הליכוד): אחרי ארבע שנים שהכפישו אותו, פתאום, כשהמשטרה עשתה עליו סיבוב – – יואל חסון (המחנה הציוני): שיתבע. מה, ועדת הפנים זה עסק שלו? מה זה? מה זה? אורן אסף חזן (הליכוד): – – היא אומרת שהמשפט תקין. רבותיי, מה נורא לסתום את הפה עד אשר ימצו את החקירה? למה אנחנו במו ידינו מוחקים את חזקת החפות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – אנחנו מתנגדים. אורן אסף חזן (הליכוד): משפט אחרון, ברשותך, היושבת-ראש. אני רוצה להגיד לך – – קריאה: גם פה חשומה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כל הזמן חשומה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – שאין פנים במשכן הזה שאני שמח יותר לראות בכיסא היושב-ראש, ואני מאחל לך הצלחה. אני גם מבין שאת צריכה להתמודד עם מציאות שבה איילת מדברת על דקה דומייה אבל לא מפסיקה לדבר, אבל זה סיפור אחר. אל תתביישי להשתמש בכלים שיש לך בהגינות, אני גם מברך אותך על זה שהוצאת אותי לראשונה מהמליאה. ברוכה הבאה למועדון. נחמן שי (המחנה הציוני): תצא ותצא עוד פעם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. הדובר הבא, חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): עסק פרטי פה. אורן אסף חזן (הליכוד): זה העסק של הציבור בישראל – – – זו הבעיה שלך. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם מתנהגים – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אני לא צריך להיות מקורי, כי האמת היא חזקה – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אורן חזן. אני הכנסתי אותך לפנים משורת הדין. בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. רועי פולקמן (כולנו): אני ממש אעשה את זה קצר. גברתי יושבת-הראש, בהצלחה רבה, גם אני שמח לראות אותך כאן ושיהיה בהצלחה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. רועי פולקמן (כולנו): אני הולך להגיד את זה ממש בקצרה, גם לחברי דודי אמסלם. 1. אף חוק לא נכנס לוועדה כמו שהוא יוצא ממנה ולא משנה מה יגיד חבר כנסת כזה או אחר, לא בשביל פריימריז, לא בשביל כותרות. החוק ישונה בהתאם למה שצריך. 2. אני חושב שיש בחוק דברים נכונים, אבל חוק לא יהיה פרסונלי ולא יהיה רטרואקטיבי. החוק הזה, לא תופרים אותו בשביל אף אחד ולא משנה מה יגיד. כל דבר אחר – אנחנו נתקדם, כי בחוק יש דברים טובים, אבל הוא לא יהיה פרסונלי ולא משנה איזה קמפיין יעשה עליו חבר כנסת כזה או אחר. תודה, חברים. יואל חסון (המחנה הציוני): בוא נראה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. מיקי לוי (יש עתיד): פולקמן, רשמנו. היו"ר רויטל סויד: יסכם את הדיון חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה. דוד ביטן (הליכוד): לא אני, אמסלם יסכם. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת דודי אמסלם, בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, רויטל, אני רוצה לאחל לך הצלחה בתפקיד, באמת גאווה גדולה בשבילנו. ברשותך אני רוצה להתייחס לכמה סוגיות שעלו כאן. קודם כול אליך, יואל חסון. יואל חסון, אני מבין שזה לצנינים בעיניך שאני יושב-ראש ועדת הפנים, אתה כנראה רוצה להחליף אותי. זה בסדר, זה לגיטימי. יואל חסון (המחנה הציוני): הייתי כבר יושב-ראש ועדה, אין לי עניין לחזור אחורה. דוד אמסלם (הליכוד): זה בסדר, מצוין. אבל תבין, אתה כרגע באופוזיציה, אחי, לכן אני מבין את הכעסים, אני מבין שהבטן שלך מתהפכת, אבל אני מנהל את הוועדה כפי שאני מבין, וכשאתה תהיה יושב-ראש ועדה, אם תהיה, תנהל אותה, ואני מכבד אותך. יואל חסון (המחנה הציוני): הייתי כבר. דוד אמסלם (הליכוד): אמרתי לך, הרי בסופו של דבר אתה כמעט לא משתתף אף פעם בוועדת הפנים. אתה לא חבר ועדה ואתה כמעט לא מגיע. יואל חסון (המחנה הציוני): נכון. דוד אמסלם (הליכוד): לא משנה שאתה אומר שאני מתנהג ככה וככה בוועדה בלי להכיר את הוועדה. אבל כשאתה ניהלת יום אחד את הישיבה כאן והוצאת אותי שלא בצדק, חיבקתי אותך. קמתי, יצאתי, כי אלה הכללים. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה חייב לצאת. דוד אמסלם (הליכוד): אמרתי, כיבדתי אותך. יואל חסון (המחנה הציוני): אז הכללים קובעים שהחוק לא צריך להיות בוועדה שלך. החוק לא צריך להיות בוועדה שלך, תסתכל בתקנון. דוד אמסלם (הליכוד): יואל, דקה. קודם כול אני מדבר באופן כללי. לכן אני מבין שאתה מתפוצץ, כואבת לך הבטן על זה שאני יושב-ראש ועדת הפנים, אבל זה בסדר. יואל חסון (המחנה הציוני): מה פתאום. מאיפה אתה מביא את זה? מה פתאום. מה אתה עושה את זה אישי. דוד אמסלם (הליכוד): עכשיו לגופו של עניין, בכנסת יש תקנון, גם אם אתה לא אוהב את זה, יש תקנון. תקנון הכנסת בא ואומר שאם יש מחלוקת לגבי חוק כזה או אחר לאיזו ועדה הוא מגיע, הוא בא לוועדת הכנסת. זה התפקיד שלה. אבל כנראה גם שם אתה לא מקבל את זה, כי יש גם שם יושב-ראש מהליכוד. ובעצם אם התוצאה היא לא זאת שאתה רוצה לקבוע, היא לא מתאימה, ואז הכול פה כאילו פיאסקו. יואל חסון (המחנה הציוני): פיאסקו זה מה שאתה עושה. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני, אנחנו כרגע מנהלים את הוועדות לפי הכללים והחוקים. גם אם זה לא מוצא חן בעיניך, וזה בסדר, תכבד אותנו, לפחות, בעניין הזה, כי אלה הכללים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תכבדו אתם אותנו. דוד אמסלם (הליכוד): אמרנו, אנחנו מכבדים אתכם כמעט – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת אמסלם, באיזה מובן? דוד אמסלם (הליכוד): שנייה, דקה. דקה, אני אסביר. זה לא אומר שאנחנו צריכים לקבל את עמדתכם וכך אנחנו מכבדים אתכם, תמיד את עמדתכם; אם אתם מעלים איזושהי טענה שיש בה מן העניין, לפחות אצלי בוועדה, בוודאי ובוודאי, זה כמעט לא קטע פוליטי. אם עולה טענה כזה או אחרת שאני חושב שהיא הגיונית, אז מקדמים אותה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת אמסלם, זאת טענה עניינית. דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה, לכן אמרתי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – דוד אמסלם (הליכוד): קודם כול, אני מדבר באופן כללי. עכשיו, לגבי החוק עצמו. הרי ברור לך שהחוק הזה, יש לו בעצם – הרי אני לא מנהל את ועדת הבריאות. לכאורה, מה הקשר? החוק הזה נע בווקטור בין ועדת הפנים לוועדת החוקה. מדובר על נושאים שהמשטרה עוסקת בהם, שהם חונים בוועדת הפנים, וגם לוועדת החוקה יש את ההיבטים שלה, בכל הנושא של חוק העונשין וכו'. אז בוודאי ובוודאי אנחנו לא מדברים על ועדת העבודה והרווחה. לכן, בשביל זה יש ועדת הכנסת, וזה לגיטימי. דרך אגב, ברור שזה חייב ליפול באחת מהוועדות האלה. וזה לגיטימי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): על זה אין ויכוח, חוק סדר הדין הפלילי – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. לכן יש ועדת כנסת – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אמסלם, יש לך חמש דקות לרשותך. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – ניסן סלומינסקי – – – דוד אמסלם (הליכוד): אוקיי. לכן זה לגיטימי שזה בא לוועדת הכנסת ושם מוכרע העניין. גם אם אתם לא אוהבים את זה, תקבלו את ההכרעה. עכשיו, יש לי מין תחושה, באמת, של הרבה צביעות ואני אסביר גם מדוע. הרי מה החוק אומר, בעצם? החוק בא וטוען: היום במדינת ישראל יש למעלה מ-40,000 תיקים – זה אליך, מיקי לוי. אני דואג לאזרחי מדינת ישראל, גם אם אתה עושה את הפרצוף הזה, זה בסדר, לא רק אתה פה כדי לדאוג להם, אנחנו פה לא פחות. יש כ-40,000 ומשהו תיקים בשנה, שמתחלקים כפי שאמרתי: שליש בערך המשטרה ממליצה לסגור, שליש הפרקליטות סוגרת למרות המלצת המשטרה, ושליש מגיע לבית המשפט. אנחנו מדברים על השליש האמצעי, שזה בערך, סדר גודל של 15,000 איש שבעצם המשטרה ממליצה להעמיד אותם לדין במובן זה שהיא אומרת שיש תשתית ראייתית. בן אדם מסתובב חמש, שבע, שמונה שנים עם אות קין, לפעמים מפטרים אותו מהעבודה, לפעמים הוא הורס את הבית שלו, מתגרש, הילדים שלו לא הולכים לבית הספר, הוא כבר עבריין. למה? המשטרה החליטה. אין זכויות אדם, אין חוק כבוד האדם וחירותו, אין כלום. יש רק נתניהו. עכשיו, אם בשנה יש בערך 15,000 כאלה, ב-30 שנה הגענו לחצי מיליון איש. איך אמרו, כמעט אין בית שאין בו מת – כמעט אין אחד שלא מכיר, בסביבה שלו. אני בא להגן עלינו, על האזרחים, אתכם זה לא מעניין, למה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה לא מעניין? דוד אמסלם (הליכוד): כי בין האזרחים האלה יש אחד שקוראים לו נתניהו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, לא, לא, לא. דוד אמסלם (הליכוד): איך אמרתי ללפיד, אם היינו מוציאים מהמשוואה את נתניהו, הכול היה בסדר, הייתם תומכים, אבל מה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת אמסלם. דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה, אל תפריעי לי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני אפריע לך, כי – – – דוד אמסלם (הליכוד): את רוצה להפריע לי, אני ארד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני אפריע לך כי אמרתי שהחוק הוא חוק טוב, שהוא חוק שראוי לדון בו, אתם הורסים אותו. דוד אמסלם (הליכוד): החוק הזה נועד רק להגן על אזרחי מדינת ישראל. עכשיו, מה קרה בשינוי? אני אספר לך, מיקי לוי, כדי שאתה תבין. אני הגשתי את הצעת החוק שלמשטרה אסור אף פעם להמליץ, לאף אחד. בא משרד המשפטים אליי ואמר לי: תשמע, יש 30%, כשליש, שבהם המשטרה ממליצה לסגור. אם אנחנו כאן לא נאפשר להם, בסופו של דבר יהיה להם עינוי. הסכמתי איתם, הם צודקים. לכן הפרדנו ואמרנו: מי שיש לו פרקליט מלווה, ממילא הפרקליט מכיר את כל התיק מתחילתו ועד סופו, הוא כמעט מנהל את החקירה, ולכן לא צריך להמליץ, המשטרה לא צריכה להמליץ בעניין הזה. מה שלא, אז המשטרה תכתוב את הסיכום שלה ועל פי חוק יהיה אסור לה – ומי ששם ידליף, דינו גם יהיה שנה מאסר. למה? כי אסור להדליף, אסור לעבור על החוק, גם למשטרה וגם לפרקליטות, זה לא רק לאזרחים. צריך להבין, זה לא משטרה שיש לה אזרחים. זה אזרחים שיש להם משטרה. לכן, אם היה מדובר על פער, בין ההחלטה של המשטרה לבין הסגירה של התיק על ידי הפרקליטות, של שבועיים שלושה, ניחא, לא הייתי מגיש את זה; לפעמים זה שש-שבע שנים. אני מבטיח לכם שאם אתם הייתם עוברים את זה – אתם, כל אחד – הייתם עומדים פה ואומרים: רבותיי, חייבים לעצור את מה שקורה פה. לכן אני רואה את זה יותר כצביעות, כהתחסדות. למה? כי מדובר בראש הממשלה נתניהו. ברגע שמדובר בנתניהו, כללי המשחק נעצרים. למה? יש עוד אזרח, עוד אזרח. איך אמרתי, קראתי בעיתון שרוצים להוריד את מדרגות המס; מה פתאום? יש את ראש הממשלה נתניהו, יכול להיות שהוא ירוויח מזה, אסור. וכל אזרחי מדינת ישראל? חס ושלום. אנחנו נעלה את קצבת הזקנה, הרי מקבלים אותה מגיל 67; מה פתאום? יש לנו את ראש הממשלה, יכול להיות שהוא יקבל עוד 100 שקלים, חס ושלום, אנחנו נעצור את הכול. לכן אני אומר, בגדול, רבותיי, בסוף בסוף, בכל הפוליטיקה הקטנה שלכם אני מצפה מכם לקצת הגינות. קצת הגינות בסיסית. לא על כל דבר אתם צועקים בגלל שצריך. בסוף, כפי שאמרתי, יש אזרחים במדינת ישראל. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – דוד אמסלם (הליכוד): יש שמונה מיליון אזרחים שאנחנו צריכים לדאוג להם, לא רק לפוליטיקה הקטנה שלכם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): גם היועץ המשפטי לממשלה זה פוליטיקה קטנה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ברור, הוא ראש וראשון לפוליטיקה הקטנה. דוד אמסלם (הליכוד): לכן אנחנו חושבים שאנחנו צריכים – אני חושב שהחוק הזה חשוב מאוד לאזרחי מדינת ישראל. דרך אגב, המלצת המשטרה, אין לה שום משמעות באופן מעשי. הרי בסופו של דבר הפרקליטות צריכה לקרוא את החומר והיא מגישה את העניין. מיקי לוי (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): דרך אגב, אם ככה, בואו נדלג על השלב של הפרקליטות, נגיד למשטרה לנהל כבר את התיק עד הסוף. הרי אצלכם אין דין ואין דיין, אתם כל הזמן מתהדרים בזה שזכויות האדם לנגד עיניכם. אתם השמאל הרי, אבל אתם יודעים שאתם רומסים אותן ברגל גסה מבוקר עד לילה. זה לא מעניין אתכם באמת. מה שמעניין אתכם תמיד – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): – – זה הפוליטיקה הקטנה כדי להפיל את ראש הממשלה. זה מה שחשוב לכם. איתן כבל (המחנה הציוני): דודי, הגיע הזמן – – – דוד אמסלם (הליכוד): המדינה? שתיחרב, תיהרס, שכל התושבים בכלל יהיו עם סטמפה על הראש, אבל כל עוד זה מפיל את נתניהו, אצלכם זה כשר. מיקי לוי (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): זו החוצפה שלכם. אני מצפה לקצת כבוד. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אמסלם. מיקי לוי (יש עתיד): זה אתם, אתם. לא אכפת לכם, העיקר שהוא ישרוד – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני מצפה, מיקי לוי, לקצת אינטגריטי. יש אזרחים בחוץ. לא הכול פוליטיקה קטנה. מיקי לוי (יש עתיד): זה אתם, בדיוק אתם. נראה אותך – – – דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. ובנאום הבא שלי, לגבי החוק הצרפתי, אני אספר לך מה כתב יושב-ראש המפלגה שלך, עוד אני אפתיע אותך. זה יהיה בשבוע הבא. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אמסלם, תודה רבה. חבר הכנסת ביטן, אתם מעוניינים בהצבעה שמית? חבר הכנסת ביטן, הצבעה שמית? דוד ביטן (הליכוד): כן. היו"ר רויטל סויד: אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה על המלצת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – איסור המלצה או חוות דעת של רשות חוקרת), התשע"ח–2017, פ/4653/20, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצבעה שמית. בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – בעד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – בעד היו"ר רויטל סויד: סליחה, אני אבקש, אם אפשר, להנמיך את הקול, שנוכל לעבור להצבעה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – בעד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן דהן – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – נגד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – בעד מיקי מכלוף זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד איתן כבל – נגד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד סאלח סעד – נגד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת יוסף עטאונה – אינו נוכח חמד עמאר – בעד לאה פדידה – נגד רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – בעד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – בעד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד מוסי רז – נגד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – נגד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד היו"ר רויטל סויד: גברתי, אבקש לקרוא שוב את רשימת השמות לטובת מי שלא היה באולם המליאה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת יוסף עטאונה – אינו נוכח רועי פולקמן – בעד עודד פורר – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת היו"ר רויטל סויד: האם יש במליאה חבר כנסת שטרם הצביע? תמה ההצבעה. תוצאות ההצבעה: 33 בעד, 28 נגד. הצעת חוק סדר הדין הפלילי – המלצת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – איסור המלצה או חוות דעת של רשות חוקרת), התשע"ח–2017, פ/4653/20 – היא תועבר מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. ההצעה אושרה על ידי המליאה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר רויטל סויד: אנחנו ממשיכים. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה, אין פה שר במליאה. אני לא רואה שר. היו"ר רויטל סויד: יש שר במליאה? מי השר? השרה סופה לנדבר. בבקשה. הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה מס' 9), התשע"ז–2017. הסכם שירותי אוויר בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת המדינות המקסיקניות המאוחדות. דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה בנושא: ההיערכות הלאומית להגנה מפני איום הרחפנים. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 15), התשע"ח–2017 [מס' מ/1160; דברי הכנסת, חוב' ג', עמ' 24067; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר רויטל סויד: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 15), התשע"ח–2017, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): תודה, גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה. היו"ר רויטל סויד: חברי הכנסת, בבקשה, אנחנו רוצים להמשיך בסדר-היום. נא לשמור על שקט, בבקשה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, רשם פרלמנטרי, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 15), התשע"ח­–2017. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 15), התשע"ח–2017, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. בחוק משק החשמל, התשנ"ו­–1996, בנוסחו המקורי, נקבעו בין היתר הוראות והגבלות לעניין רישיונות הולכה, חלוקה, הספקה ומכירה של חשמל וסחר בו, והוראות לעניין אמצעי שליטה בבעל רישיון ייצור או חלוקה של חשמל. במסגרת החוק משנת 1996 הוחלט כי הרישיונות שניתנו אז לחברת החשמל יעמדו בתוקפם עשר שנים, קרי, עד שנת 2006. משנת 2006 הוארך תוקפם של הרישיונות שניתנו לחברת החשמל כמעט מדי שנה; חלק מההארכות נעשו באמצעות קביעת מועדים נדחים בחוק וחלק בצווים. לאחר שהחוק תוקן והסמיך את שר האנרגיה והתשתית, כתוארו אז, ואת שר האוצר להאריך את תוקף הרישיונות שניתנו לחברת החשמל, כל אחת מההארכות משנת 2006 ואילך היו, כאמור, לתקופה מוגבלת, בהנחה שהמתווה המתוקן של הרפורמה במשק החשמל ובחברת החשמל יגובש בתוך אותה תקופה מוגבלת ויעוגן בחקיקה. ושוב נכזבנו, ושוב יש צורך להאריך את תוקף הרישיונות. בהצעת החוק הציעה הממשלה להאריך את תוקף הרישיונות עד 15 באוגוסט 2018, בהנחה שעד למועד זה יושלמו הליכי גיבוש הרפורמה החדשה ועיגונה בחוק. הניסיון המצטבר מלמד שהמועד שהממשלה הציעה שוב עלול להיות לא ריאלי. לפיכך, ועדת הכלכלה החליטה לקבוע שתוקפם של הרישיונות שניתנו לחברת החשמל יוארך בשנה שלמה, כך שהם יהיו בתוקף עד 15 בנובמבר 2018. יחד עם זאת, החליטה הוועדה למחוק את סעיף 60(ד11) בחוק, המסמיך להאריך את תוקפם של הרישיונות בצו. הארכת תוקף הרישיונות בשנה נועדה לאפשר, מחד גיסא, לחברת החשמל להמשיך ולספק חשמל, ומאידך גיסא – להיערך כראוי לרפורמה במשק החשמל המתגבשת בימים אלו. חברות וחברי הכנסת, אני אולי נאיבי, אבל אני מקווה שההארכה הנוכחית תהיה ההארכה האחרונה, ובפעם הבאה אעמוד כאן כדי להציג תיקונים לחוק משק החשמל, שיעגנו רפורמה ראויה ונכונה לכל השחקנים בשוק, ובראש ובראשונה לאזרחי מדינת ישראל. ברצוני להודות לעורכת הדין אתי בנדלר, היועצת המשפטית לוועדת הכלכלה וסגנית ליועץ המשפטי לכנסת, שעמלה על הכנת הצעת החוק. וכמובן, ללאה ורון ולצוות המקצועי של ועדת הכלכלה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ואני אומר זאת בלב כבד, אני קורא לכם להצביע בעדה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור. אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 31 נגד – 3 נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. היו"ר רויטל סויד: 31 בעד, שלושה נגד, נמנע אחד. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. נעבור לקריאה שלישית. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק משק החשמל (תיקון מס' 15), התשע"ח–2017, נתקבל. היו"ר רויטל סויד: 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. הצעות לסדר-היום תאגידי המים – חלקם מנוהלים ברשלנות עד כדי הפקרות היו"ר רויטל סויד: אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים להצעות לסדר-היום מס' 8084, 8087 ו-8118 בנושא: תאגידי המים – חלקם מנוהלים ברשלנות עד כדי הפקרות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. חמד עמאר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה לאחל לך בהצלחה בתור סגנית יושב-ראש הכנסת. היו"ר רויטל סויד: תודה. רק שנייה, רק רגע. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אני מוכן לדבר. היו"ר רויטל סויד: אני בטוחה, אין לי ספק. חמד עמאר (ישראל ביתנו): תאפסי, ללחוץ על המשך. בדיוק. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו שוב מעלים את נושא תאגידי המים, ואני מבין שאין שר שיענה על הנושא כי אני לא רואה את שר התשתיות נמצא כאן. ביקש ממני חברי חבר הכנסת איתן ברושי, שגם הוא היה איתי בהצעה לסדר-היום, ונבצר ממנו להישאר בכנסת – אני אומר את הדברים שאני אומר וגם הוא מסכים, וזה מה שסיכמנו. תאגידי המים – אנחנו מדברים על תאגידי המים, ואני מצטט את מבקר המדינה. מדוח המבקר עולה שההתנהלות של תאגידי המים – הם רשלניים, גובלים בפלילי. וכשאנחנו אומרים את זה, מבקר המדינה אומר את זה, זה מאוד כואב. כי אנחנו, כחברי כנסת, אם אני אשאל את 120 חברי הכנסת עכשיו אם מישהו כאן רוצה שיימשך העניין של תאגידי המים, כולם יגידו: תחזירו את זה לעיריות, תחזירו את זה לרשויות. לא יכול להיות מצב כזה שתאגיד שוכר בניין ב-700,000 שקל מכספי ציבור ולא משתמש בו. 700,000 שקל, ולא משתמש; אנחנו משלמים לו 700,000 שקל שישכור בניין וישאיר אותו ריק. כל יושב-ראש של תאגיד יכול לתת את העבודות לאיזה קבלן שהוא רוצה, ואת זה לא אני אומר – המבקר אומר. מכרזים יוצאים לא לפי חוק המכרזים, ב-10 מיליון שקל, ב-15 מיליון שקל, ב-1 מיליון שקל. איך אנחנו יכולים לקבל את זה כחברי כנסת? צריך להיות, וכמה שיותר מהר, חוק לביטול תאגידי המים. להגיד לכם? ראש רשות שרוצה להישאר, רשות שרוצה להישאר בתאגידי מים, שתישאר; רשות שלא רוצה להיות שם, נאפשר לה לצאת ושתקבל את התקציבים המגיעים לה. היום מחייבים רשות להיכנס לשם; אם הוא לא נכנס, לא מעבירים לו את הכסף שמגיע לו לפתח את הביוב ואת המים ביישוב שלו. כשהקימו את התאגידים, הקימו אותם על מנת לייעל את הנושא של עבודת הביוב והמים ביישובים. ומה שאנחנו רואים – אנחנו רואים את ההפך. לכן, אני קורא, וחבל שאין שר שיענה על הנושא – – – היו"ר רויטל סויד: השר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים. חמד עמאר (ישראל ביתנו): השר גלעד ארדן יקריא את התשובה. חבל שאנחנו משאירים אותם יום אחד, את תאגידי המים. צריך לסגור אותם. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. הדובר הבא, המציע הבא, חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. השר לביטחון פנים גלעד ארדן ישיב, בבקשה, במקום שר האנרגיה יובל שטייניץ, באישור יושב-ראש הכנסת. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתייחס להצעתו לסדר-היום של חבר הכנסת חמד עמאר בנושא תאגידי המים, ואני מקריא את תשובתו של שר האנרגיה והמים חבר הכנסת יובל שטייניץ. הדוח השנתי של מבקר המדינה מס' 68א פורסם בתאריך 25 באוקטובר 2017, לפני כשבועיים. הדוח מתייחס בין היתר לסוגיות הקשורות בניהול תאגידי המים. האחריות לפיקוח על תאגידי המים והביוב מוטלת על רשות המים בכלל ועל הממונה על התאגידים ברשות המים בפרט. הנחיתי את הרשות ללמוד את הדוח ולפעול לתיקון הליקויים המוזכרים בו, כפי שעשתה בעבר. אני מבקש לציין כי הממונה על התאגידים מבצע פיקוח הדוק על קיומו ואיכותו של ממשל תאגידי בתאגידי המים בנושאים שונים. בהמשך לאמור, בעקבות דוח ביקורת קודם, שונה בשנת 2016 מערך הביקורות בתאגידי המים והביוב מטעם הממונה על התאגידים; השינוי כלל, בין היתר, את החלפת המבקרים, עדכון מפרט הביקורות וביצוע ביקורות לעניין ממשל תאגידי וכן מעקב שוטף על תיקון הליקויים. כפי שנמסר לי מרשות המים, הדוח האמור, שהתפרסם לפני כמה שבועות, נשלח לתאגידים הרלוונטיים המופיעים בו לקבלת עמדתם. רשות המים ממתינה בשבועות הקרובים לקבלת התייחסותם לליקויים שתוארו ואופן תיקונם, ואני אעקוב אחר ביצוע הנושא. עד כאן. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר ארדן. מה אתה מציע? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מציע, להעביר לוועדה אתם רוצים? אורן אסף חזן (הליכוד): ועדה, ועדה. היו"ר רויטל סויד: להעביר לוועדה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ועדת כלכלה, או פנים? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חמד עמאר. אורן אסף חזן (הליכוד): כלכלה, כלכלה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: פנים, לדעתי. אני חושב שזה פנים, לא? אורן אסף חזן (הליכוד): יש ועדת – – – של ועדת הכלכלה – – – טלי פלוסקוב (כולנו): אני אומרת פנים. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אין בעיה, ועדת הפנים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ועדת הפנים. היו"ר רויטל סויד: ההצעה תועבר. אנחנו נצביע עכשיו על העברה. לפני כן, הבעת עמדה. חבר הכנסת אכרם חסון, הבעת עמדה, ולאחר מכן חבר הכנסת אסף אורן חזן. דקה לרשותך. אכרם חסון (כולנו): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני מצטרף לברכות ומאחל לך הצלחה בתפקיד סגנית יושב-ראש הכנסת. אין ספק שהנושא הזה מטריד הרבה תושבים מכל המגזרים. בזמנו גם הגשתי הצעה וביקשתי לפרק את התאגידים. אסור לצמצם את התאגידים, צריך לפרק אותם, כי הם עושקים את האזרחים בכל היישובים. אנחנו שמענו את ראש מועצת בית ג'ן לא מזמן, יש לו תאגיד 10 שנים וזה לא קידם את היישוב; שמענו את ראש מועצת ראמה, שרוצה לצאת מהתאגיד. שמענו לפני יומיים את ראש מועצת ירכא, שהציע לשלם 2 מיליון שקל ולצאת מהתאגיד, כי התאגיד הורס את האוכלוסייה בירכא. כמעט בכל מקום, איפה שיש אוכלוסייה חלשה במצב סוציו-אקונומי נמוך, התאגידים באו והרסו כל חלקה טובה. התאגידים הוקמו כדי לפתור את בעיית הג'ובים, ולכן – גם כתבתי לביטן שהיום יש לחץ של משרד הפנים לחייב עוד ראשי רשויות להיכנס, כמו דאלית אל-כרמל ועוספיא. אנחנו מתנגדים, לא ניתן יד. הדבר הזה פשט את הרגל, הדבר הזה בלתי אנושי – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. אכרם חסון (כולנו): – – וגורם נזק אדיר לכלל האוכלוסייה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה, דקה לרשותך. אורן אסף חזן (הליכוד): חברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, תראו, רבותיי, אנחנו פעם אחר פעם באים לפה כדי לדבר על תאגידי המים. אנחנו ממחזרים את הנושא ללא הכרה. חלאס, מספיק. דבר אחד, ודבר אחד בלבד צריך לקרות: צריך לסגור לחלוטין את תאגידי המים. התאגידים האלה עושקים את הציבור, התאגידים האלה מושחתים מיסודם, התאגידים האלה לא ממלאים – לא יותר מאשר ג'ובים למקורבים, גם במפלגות, גם במפלגה שלי, צריך לומר את האמת. התאגידים האלה ממשיכים מורשת מלוכלכת, שהתחילה אז, בקדימה, וממשיכה עוד היום. מי שמנצל את הבמה הזאת זה חלק מראשי הערים. אם תאגידי מים יכולים לחלק דיבידנדים של מאות מיליוני שקלים, הכסף הזה בא מהציבור, רבותיי. לומר שמים זה מוצר צריכה בסיסי זה לעשות עוול למים. אנחנו צריכים להוריד מים לא רק מהשמיים, לשחרר אותם בברזים. אם היום עולה לייצר מים 1.90 שקל עד הברז, לא יכול להיות שיבוא תאגיד והברז שייפתח, יחשבו שהוא ברז של שטרות של כסף. אז אני מסכם ואומר: הצעת החוק שלי לסגירת תאגידי המים, שעברה כבר בטרומית, מתקדמת בוועדה. לא ננוח ולא נשקוט ועוד בכנסת הזאת נפרק את הרעה החולה, נפרק את תאגידי המים. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד העברת ההצעה של חבר הכנסת חמד עמאר לדיון בוועדת הפנים? חמד עמאר (ישראל ביתנו): איך יהיה לך זמן לוועדת הפנים? קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 11 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. ההצעה תעבור לדיון בוועדת הפנים. הצעה לסדר-היום הפגיעה בחולי כליות עקב מעצר יושב-ראש ארגון מתנת חיים היו"ר רויטל סויד: נעבור להצעה לסדר-היום מס' 8102, בנושא: הפגיעה בחולי כליות עקב מעצר יושב-ראש ארגון מתנת חיים. מציע חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כבוד היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: רק ברשותך, אברך את סגנית היושב-ראש היוצאת לרגל המשמרת הראשונה – היה נהדר. אדוני, בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מעלה לסדר-היום נושא כאוב, כאוב מאוד, כאוב לאנשים ולמשפחות חולי כליות שממתינים שנים להשתלת כליות, כאוב לכל מי שמחשיב – ומי לא מחשיב – את הארגון הנפלא שנקרא מתנת חיים בראשות הרב הבר. אני רוצה לספר משהו, אדוני היושב-ראש. לפני שנים לא מעטות פנה אליי יהודי בשם הרב הבר, האבא של הרב הבר היושב-ראש של העמותה הזאת, ואמר לי שיש הרבה אנשים שממתינים לכליות, ויש לכל אדם שתי כליות והוא יכול לתרום אחת – מחיים – והוא רוצה שאני אצטרף אליו לפגישה במרכז ההשתלות, נדמה לי שזה היה בבילינסון, בתל אביב. אמרתי לו: מי, מה, מו, מישהו יתרום לך כליות? על מה אתה מדבר? זאת נראית לי פנטזיה. היום, אחרי יותר מעשור שנים, יש 480 אנשים שבאופן אלטרואיסטי תרמו כליה. זה לא ייאמן מה שהרב הבר עשה, מהפכה. והינה, באווירה הקיימת היום במדינת ישראל, כל מי שיש לו איזה עניין מגיש תלונה נגד חברו או נגד יריבו או נגד מי שהוא מקנא בו ומייד המשטרה נכנסת. והיא נכנסת באופן שכזה, שמייד נעצרים; וכשנעצרים, זה מייד מודלף; וכשמודלף, הורסים מפעל חיים, גם כאשר עכשיו המשטרה הודיעה כבר, שהיא משחררת ומאפשרת לרב הבר לחזור לעמותה. אני רוצה לצטט מכתבה בעיתון גלובס, כתב בשם דרור פויר כותב דברים פשוטים: "אין תורמים, הכסף התאדה ומפעל תרומות הכליה התייבש". "דבר אחד בטוח", הוא כותב, "עמותת 'מתנת חיים' בסכנת חיים, ויחד איתה – – – גם חייהם של מאות אנשים בישראל", והוא מספר שהעמותה הזאת הצליחה לעשות 479 השתלות, ועכשיו במשרדים הקטנים של מתנת חיים מרגישים את הירידה בתרומות. לא רק שאנשים הפסיקו לתרום; חברות גדולות, שהן עיקר התורמות, אסור להן לתרום כל זמן שלא מודיעים על סגירת החקירה, ואני לא יודע מתי בשנים האחרונות הודיעו לאדם במדינת ישראל על סגירת חקירה לאחר פחות מכמה שנים שהחקירה תלויה. כל התרומות הופסקו, והכללים פשוט לא מאפשרים לחברות לתרום, וכל יום שעובר הוא גזר דין מוות לעמותה. "יש הרבה דרכים להרוג עמותה – – –", אני מצטט את דרור פויר, "פתיחה של חקירת משטרה היא מהיותר-טובות", זאת אומרת: מי שרוצה לחסל עמותה, פשוט מגיש תלונה למשטרה, המשטרה חייבת לחקור ואז יש פרסומים. "הבעיה הבאמת-גדולה היא שמורגשת ירידה גדולה בדבר האמיתי", הוא כותב, "בכמות התורמים האלטרואיסטים הפונים לעמותה". הוא אומר שיש קמפיין, שמתנת חיים יוצאת אליו בכל סוכות, שמביא 100 טלפונים, שמהם מבשילות 40 תרומות. "השנה לא היה קמפיין", בגלל המצב של החקירות, "לא היו 100 טלפונים, ומי יודע כמה תרומות לא יבשילו", ואני מצטט מהכתב דרור פויר מגלובס, כי אני הרגשתי את זה מתוך הרגשה, אבל הוא כותב את זה מתוך ידיעה ובדיקה שהוא בדק, והיה פה חיסול של מפעל חשוב מאוד. אני לא יודע מי היה מעוניין פה, כי אני לא מכיר את כל הפוליטיקות סביב העניין של ההשתלות, אבל מי שהיה מעוניין לפגוע בזה, לא היה צריך יותר, עכשיו כבר אפשר להוציא את הרב הבר לחופשי, ואולי צריך לתת לו אפילו להדליק את המשואה; אדם שהצליח להביא 480 אנשים לתרום ולקבל תרומת כליה ולהציל את חייהם. אבל במקום לכבד אנשים כאלה, מי ייגש היום לדברים? אדם מכובד, שהוא עצמו מושתל כליה, היה צריך לשבת בבית סוהר, להיות בבושת פנים במשך חודשים בחוץ, עכשיו אפשרו לו לחזור לעמותה. אני מבקש משר הבריאות לראות מה אפשר לעשות, וגם אני מבקש להעביר לוועדת הבריאות של הכנסת דיון בנושא הזה – מה עושים כדי להציל את מתנת חיים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה השר, אדוני לא יכול להציע. מי שיציע מה לעשות זה השר, או אחד מחברי הכנסת שאינם מציעים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אז ודאי טוב, על השר אני ודאי סומך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז אנחנו נקרא בבקשה לשר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, להשיב. בבקשה, אדוני. שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הפעילות בתחום התורמים החיים, כפי שמתרחשת באחרונה, דומה בהיקפה לתקופות קודמות, ולא ניכרת ירידה לעת עתה. זה שנתיים פועל פורום להסדרת נהלים לתורמים חיים מטעם ועדת ההיגוי של המרכז להשתלות, שנועד לספק את המידע המדויק והמקצועי ביותר מטעם משרד הבריאות, שיסייע לתורמים בעת קבלת ההחלטות. כמו כן, משרד הבריאות ינגיש את המידע לציבור המבקש ללמוד על הנושא ולשקול לתרום כליה. במהלך השבועות הקרובים יוצג המידע לציבור הרחב באתרי משרד הבריאות והמרכז להשתלות. בד בבד, משרד הבריאות פועל לייעל את ביצוע הבדיקות ולזרז את הליכי אישור התורמים החיים. אין ספק כי התרומה דרך המרכז להשתלות היא הנכונה ביותר, ומבטיחה כי התרומה תגיע לחולה הזקוק ביותר לתרומה זו במדינת ישראל. במקביל פועלות בישראל כ-20 מתאמות השתלה, העושות לילות כימים להשגת הסכמה ממשפחות נפטרים לתרום איברים, ובכללם גם כליות. אני רוצה בסוף לציין שארגון מתנת חיים של הרב הבר עשה עבודת קודש. כרגע המשטרה חוקרת, ולכן קשה לי להיכנס לזה. ברגע שיש חקירת משטרה, קשה להיכנס ולעשות משהו מיוחד אלא צריך להמתין למה שהמשטרה תגיד. ידוע כל השנים שהם עשו את זה בלי כסף, בלי כל הדברים – זה מה שאני ידעתי, מה שכולנו ידענו כאן. קטונתי מלהיכנס כרגע לכל החקירות, ואני מבקש להעביר את זה לוועדה, שהוועדה תדון, ואולי תזמינו גם את המשטרה, נשמע על זה ממקור ראשון מה שצריך לעשות. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני השר. יש לנו כרגע שתי עמדות נוספות. חבר הכנסת אורן אסף חזן, דקה מן הצד, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מרשה לעצמי לחרוג ולא לדבר על הנושא, למרות שכל עניין חולי הכליות, התורמים ואלה שמקבלים את התרומה, מצריך באמת עבודה מעמיקה. אני רוצה לנצל את 45 השניות שלנו כדי לדבר על משהו אחר לגמרי. היום כולנו התוודענו לתמונה מזעזעת של בית של מחבל שרצח שלושה ישראלים. במקום שיבואו ויורידו לו את הבית וגם ייקחו לו את המגרש, ואולי יפקיעו את הקרקע ויעבירו ליהודים, סידרו לו שיפוץ בסלון. במקום שמדינת ישראל, צבא ההגנה לישראל, העומד בראשו, יסדר לאיש, לחלאת האדם הזה, קבר – סידרו לו סלון מוגדל. במקום שיקדמו את החוק שלי לגירוש משפחות מחבלים, שתקוע בוועדת שרים מאוקטובר 2015, ויזרקו את המשפחה של הנתעב הזה לקיבינימט, אולי אפילו לסוריה, שם יטפלו בהם היטב, אפילו מושיק גלאמין לא היה מוכן להסתכל על הבית, כי הוא נראה במצב כל כך טוב. אז רבותיי, הגיע הזמן שנפסיק לצחוק על עצמנו. בושה וחרפה שנושאי ומקבלי ההחלטות במדינה הזאת עושים הכול כדי לקבל כותרת רגעית ולתת לנו כדור אקמול למת. רבותיי, טרור מחסלים, ואם לא יתחילו לחסל ולהרוס בתים של מחבלים, יכול להיות שאת הממשלה הזאת נצטרך להרוס. תודה רבה. אורי מקלב (יהדות התורה): מוסר כליות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): גם מה שאתה אמרת, זה מוסר כליות, זה קשור לעניין. מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, בסיכומו של דבר, הפעילות של מתנת חיים הצילה מאות איש. הצלחה – אין על זה ויכוח בכלל. ההערכה שהעמותה הזאת מקבלת היום, לאחר המעצר, היא הערכה מכל סוגי האוכלוסייה, מכל המשפחות, מתורמים וגם אלה שתרמו להם – גם תורמים וגם אלה שקיבלו את התרומה. מעבר לזה, ברור היום שיש מאות אנשים, ובאמת אלפי משפחות, שדואגים מה יהיה הלאה, שהחיים שלהם עומדים מנגד. עכשיו, המודל הזה הצליח, ואין ויכוח על המודל; לא מדובר בסחר באיברים, כי התורמים לא קיבלו שקל. השאלה אם לנתרמים, אלה שעבורם התרומה, מותר לעשות פעילות לעודד תרומות כאלה. בסופו של דבר, האם לא הגיע הזמן, כיום, אם לא מדובר בסחר של איברים, שהמשרד ימליץ ויתאים את החוקה של היום, או יתמוך בחקיקה, ויש כאן יוזמה של חברי כנסת, שתתאים לגמרי, שלא יהיה ספק בכלל שהמודל של הפעילות של אותה עמותה יהיה לגלי, חוקי, ואנחנו באמת לא נגרום לכך שעמותות כאלה יפסיקו את הפעילות שלהן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת אורי מקלב. אנחנו נצביע כעת על הצעתו של השר להעביר את הנושא לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו מצביעים כעת. מי בעד ומי נגד להעביר את ההצעה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מה זה אומר על מדיניות הממשלה החדשה? אם זה לא היה עצוב, היינו צוחקים. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 11 תומכים. אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעות לסדר-היום ישראל עומדת בפני קטסטרופה בתחום הטיפול הסיעודי היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים בעזרת השם להצעות לסדר-היום בנושא: ישראל עומדת בפני קטסטרופה בתחום הטיפול הסיעודי – מס' 8113, 8117, 8122, 8124, 8128, 8144 ו-8145. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת שמולי וחבר הכנסת מקלב, אני אבקש את רשותכם להקדים את חברת הכנסת פלוסקוב, כדי שהיא תוכל אחר כך להחליף אותי, כדי שגם אני אוכל לדבר. תודה. אז אחריו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות, חבריי חברי הכנסת, אנחנו שוב מעלים כאן, במליאת הכנסת, את הסוגיה הכואבת הזאת של הביטוח הסיעודי, או יותר נכון – היעדר הביטוח הסיעודי. מה שקורה בתחום הסיעודי, עמיתיי חברי הכנסת, זה הפקרות שמובילה להפקרה. המון אנשים, אין להם ביטוח סיעודי, והם יגיעו לשוקת שבורה כשהם יצטרכו אותו. המון אנשים משלמים על ביטוח סיעודי אבל לא יקבלו אותו, כי הם בעצם מנויים על תוכניות שברגע האמת לא עובדות. בני אדם סיעודיים נמצאים בהזנחה קיצונית, משפחות מתפרקות כי אין להן יכולת לממן את המטופלים הסיעודיים. עמיתיי חברי הכנסת, זה מצב של אבסורד כלכלי קיצוני עם מחיר חברתי קיצוני. מה עוד אפשר להגיד בנושא הזה שלא אמרנו? דוגמאות של אנשים שנמצאים בהפקרות מוחלטת, סיפורים אישיים קורעי לב על אנשים שלא עומדים בזה יותר. הנושא הזה, אדוני השר, יצר בכנסת דבר חסר תקדים: הסכמה מקיר לקיר, מהקצה הזה ועד הקצה הזה, כולל אלה שנמצאים באמצע. אנחנו, חברי כנסת מכל הסיעות – חברי איציק שמולי, חברתי טלי פלוסקוב, אדוני היושב-ראש חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, חברי כנסת נוספים, חבר הכנסת אורי מקלב, שנמצא איתנו כאן – אנחנו היינו חברי כנסת מכל סיעות הבית, ובאנו יחד בתמיכה בהצעת חוק, שאגב מגיעה ביום ראשון הקרוב אליכם, לוועדת השרים לענייני חקיקה, הצעת חוק שמוביל חברי איציק שמולי; חתומים עליה 80 חברי כנסת, עם מנגנון לפתרון סוגיית הביטוח הסיעודי. אין דרך אחרת. מדינת ישראל חייבת לקחת את האחריות. את הביטוח הסיעודי צריך להכניס לסל הבריאות הממלכתי. ואני רוצה לסיים, אדוני השר, בציטוט קצר מהחלטה יוצאת דופן שקיבלנו כאן פה אחד במליאת הכנסת בחודש יוני. כך החלטנו: הכנסת קובעת כי הזכות להזדקן בכבוד הינה זכות בסיסית שהמדינה צריכה להבטיח את מימושה בפועל לכלל האזרחים בישראל. אשפוז וטיפול סיעודי הם מרכיב חיוני ומרכזי בזכות לחיות בכבוד ולהזדקן בכבוד. הכנסת מודאגת מכך שמערך הסיעוד הקיים אצלנו לא מאפשר טיפול ראוי, ואף גורם לפגיעה בכבוד ובבריאות של המטופלים. אשפוז וטיפול סיעודי לא יכולים להיות רק נחלתם של מי שבידיהם האמצעים הדרושים. לא נכון גם להטיל השתתפות עצמית בסכומים ניכרים על בני משפחה, תוך חדירה לפרטיותם והכבדת הנטל הנפשי והכלכלי הכבד, המוטל עליהם ממילא. מערכת שנשענת על ביטוחים פרטיים לא יכולה לתת מענה גם כיוון שהיא איננה כוללת את אלה שידם אינה משגת לרכוש ביטוח כזה, וגם כיוון שהיא כרוכה בעלויות גבוהות למבוטחים במסגרתה, ובמקרים רבים הפתרונות הניתנים בה אינם מספקים. אחריות המדינה למערך הסיעוד היא חיונית. זו הדרך להבטיח את יכולתם של הקשישים לקבל טיפול וסיעוד נדרשים ברמה נאותה ובאופן שוויוני, בלי להטיל נטל כבד על בני ובנות המשפחה. לכן – כל זה ציטוט מהחלטת הכנסת – הכנסת קוראת לקדם רפורמה במערך הסיעוד, שבמרכזה הכרה בזכות לטיפול ואשפוז סיעודי כחלק מסל הבריאות הממלכתי, הגדלת היקף ומגוון השירותים הניתנים והרחבת מערך הסיעוד בקהילה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): משפט סיכום, אדוני השר. אתה, אדוני השר, וכל אחד מהשרים האחרים, וגם ראש הממשלה, כשהם עמדו כאן, על הדוכן הזה, והתחייבו אמונים, הם אמרו שהם מתחייבים לכבד את החלטות הכנסת. הכנסת לא מקבלת הרבה החלטות. שר הבריאות יעקב ליצמן: זה ההסכם הקואליציוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): וגם ההסכם הקואליציוני. אבל את זה הם לא התחייבו לכבד. שר הבריאות יעקב ליצמן: התחייבו. דב חנין (הרשימה המשותפת): הם חתמו, רק. רק – הם חתמו. שר הבריאות יעקב ליצמן: אה. אני יודע שצ'ק שחותמים – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מאוד מקווה. אנשים הגונים מכבדים את הצ'קים שהם נותנים. אנשים לא הגונים חותמים על צ'קים ולא מכבדים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): הפנייה שלנו אליך – ואני מסיים בזה, אדוני היושב-ראש, תודה לך – אליך, אדוני השר: אנחנו מצפים שבשבוע הבא יהיה השינוי. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, ואחריה – חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, גברתי. טלי פלוסקוב (כולנו): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מאמינה שכל חבר כנסת שיעלה עכשיו לדוכן ידבר על הסוגיה הזאת, כי לא רק אנחנו; אני מאמינה שיש פה הרבה חברים, בבית הזה, שחושבים שצריך לשנות את המצב הקיים. מעבר למה שאנחנו אומרים, שאין מצב שאנשים יישארו ללא ביטוח סיעודי, אני רוצה להתייחס בכמה מילים לאנשים שלכאורה זכאים לביטוח סיעודי. אני רוצה לדבר על אותם אנשים מבוגרים שעוברים בדיקות משפילות בביתם כדי להוכיח שהם זכאים לשעתיים של המטפלת בבית, ובהם גם ניצולי השואה. מקרה טרי לחלוטין. רבותיי, העיניים שלי לא נשארו יבשות: ניצול השואה בן 92 נמצא בבית, ואשתו, בת 88, צריכה לקלח אותו, כי הם קיבלו סירוב מהביטוח הלאומי לטיפול 9.5 שעות בשבוע. כאילו, זה המינימום שמגיע לניצולי השואה, אבל גם כדי לקבל את 9.5 השעות האלה הם צריכים לעבור את הבדיקה הזאת, המשפילה, הנוראה. ומי שעושה את הבדיקות האלה הם אנשים שלא מכירים את האנשים האלה, לא יודעים בכלל להעריך מה מצבם הבריאותי. אתם יודעים מה הם יודעים לעשות? לבקש מהם: את יכולה בבקשה להביא לי כוס מים? ואני אומרת לכם – האנשים האלה, על ארבע קמים והולכים להביא למטפל הזה, לבודק הזה, כוס מים, כי זו התרבות שלהם, הם לא יכולים לומר: אני לא יכול. וכמה כוח, וכמה כל זה עלה לו, להביא את כוס המים הזאת, רק הוא יודע. ורק משום שהוא הביא את כוס המים הזאת, הוא לא יקבל שעות טיפול. איך זה יכול להיות? איפה החמלה? מי יכול לדעת מה מצבו האמיתי של בן אדם? כי – אני ראיתי אנשים שעומדים על שתי רגליים ויודעים לטפל בעצמם ויודעים לצעוק על זכויותיהם, והם מקבלים שעות סיעוד – יש לי כמה מקרים כאלה; ולידם בן אדם שבקושי זז, והוא מקבל סירוב. אני לא מבינה, ומסרבת לקבל את זה. לכן, אנחנו כמדינה חייבים לתקן את המצב של היום. חייבים לתת לאנשים האלה כבוד, שמגיע להם. ואין אדם שיכול להגיד מה מצבו של קשיש יותר מהרופא שמטפל בו יום-יום. ולא רופא גריאטרי – אגב, רופא גריאטרי, אדוני השר, אני חייבת לספר לך: כדי לקבל תור לרופא גריאטרי צריך לחכות – אתה יודע כמה זמן? אתה בטח מכיר, אין רופאים גריאטריים. ומי כן מגיע לגריאטרים יותר מהר? אלה שיש להם כסף, כי הם הולכים ומשלמים לגריאטר פרטי ומקבלים את זה במיידי. ומי שאין לו – צריך לחכות חודשיים כדי לקבל תור לרופא הזה. אני רוצה להגיד לכם, רבותיי, לסיכום: אני גאה להגיד עכשיו, פה, שהצלחנו בכוחות משותפים להביא את הכנסת למצב שקמה כאן ועדה משותפת לבניית תוכנית אב לתחום הזקנה. אני גאה מאוד להיות יושבת-ראש הוועדה הזאת, ויש לי עוד 12 חברים שהם חברי הוועדה, ובעיניי יש לי עוד 88 חברים חברי כנסת – לא חברי ועדה. אני קוראת לכם להצטרף אליי, יחד עם השרים שלנו – ולא במקומם, אלא יחד איתם – כדי לשנות את המצב הקיים. תודה רבה, אדוני. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. חבר הכנסת איציק שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, באמת צו השעה. אנחנו עומדים על סיפה של קטסטרופה, קודם כול, כי בחודש הבא, כפי שהכנסת יודעת, הולכים להיפלט כ-850,000 מבוטחים נוספים מפוליסות הסיעוד הקבוצתיות, נוסף על 350,000 שכבר נפלטו, וגם אם מסתכלים על המשבר הזה, אז ודאי שהוא מסמן משבר גדול מאוד גם בעוצמתו וגם בהיקפו, אבל הוא גם מספק לנו הזדמנות אמיתית לשנות סדרי בראשית בתחום הסיעוד. התחום הסיעודי במדינת ישראל היום הוא תחום שיש בו אבסורד מובנה; בן אדם משלם כל חייו ביטוח לאומי ומס בריאות, וברגע האמת הוא מוצא את עצמו לבד. הוא מוצא את עצמו לבד כי מאוד קשה להיות זכאי לעבור את מבחני ההכנסה ואת מבחני התלות, וגם מי שעובר אותם – יש פער מאוד גדול בין הסיוע הנדרש לבין המדיניות הקפוצה שניתנת היום מאת המדינה. רק לשם המחשה, היום בן אדם סיעודי במצב הקשה ביותר, שממש מרותק למיטתו ומחובר לבלוני חמצן, יקבל לכל היותר מהביטוח הלאומי בין 18 ל-22 שעות בשבוע. בשבוע יש 170 שעות כמעט. זה אומר שגם אם אתה במצב הקשה ביותר, בהגדרה, רוב הנטל נופל על המשפחה. המסמך של בנק ישראל מהשבוע שעבר, ועוד לפני זה ב-2011 המסמך של משרד הבריאות – וצריך לתת פה באמת את כל התשבחות לך, השר ליצמן, שמשרד הבריאות בראשותך: אתה היית הראשון ששם את הסוגיה הזאת על השולחן, ב-2011, ומאז אנחנו בעצם מחכים ומצפים ודרוכים לקראת המהלך הזה, שחייב לקרות. כי בכל מסמך שיוצא, גם במשרד הבריאות וגם בבנק ישראל וגם במועצה הלאומית לכלכלה, רואים את הנתונים, והם מדברים בעד עצמם. עלות החזקה של בן אדם סיעודי בבית היא 7,500–10,000 ש"ח בחודש. בבית אבות זה 15,000–20,000 ש"ח בחודש. במצטבר, בנק ישראל אומר, זה חצי מיליון שקל או יותר. משפחה ישראלית ממוצעת לא מסוגלת לעמוד בעלות הזאת. גם לא הוגן לבקש ממנה לעמוד בדבר כזה. אז מה עושה המשפחה? הרי המדינה נשענת פה באופן ציני על הידיעה שמשפחה ישראלית לא תיקח את האבא או את האימא של המשפחה ותזרוק אותם לרחוב; היא תיקח הלוואות והתחייבויות, ותיכנס לחובות, ותוריד שעות בשוק העבודה, הכול כדי לטפל כמה שאפשר וכמה שצריך בבן המשפחה. מבחינת השוואה בין-לאומית, ההוצאה הלאומית על סיעוד בישראל היא כ-14 מיליארד ש"ח, ומחצית מההוצאה הלאומית לסיעוד באה מהכיס הפרטי של האזרחים – זה נתון מטורף, שאין לו אח ורע במדינות המערב. למעשה, זה פי שלושה מההוצאה הפרטית הממוצעת המקובלת במדינות המערב. אבל הסיפור של המקרו – הסיפור הזה הוא סיפור של המיקרו, של עוד ועוד ישראלים שפשוט כורעים תחת הנטל הסיעודי. אם אנחנו לא נעשה פה ניו דיל סיעודי, עכשיו, בשבועות הקרובים, כשיש עודפים אדירים בקופת המדינה, כשיש שר בריאות שמאוד מחויב לזה, כשיש עוד קולות בתוך הממשלה, ויש גם שר אוצר שיש לו רגישות חברתית, הסתדרות שזה על סדר-יומה וקואליציה רחבה כאן, בכנסת – אם לא נעשה את זה עכשיו, אנחנו באמת נפסיד הזדמנות היסטורית, גברתי היושבת-ראש, להסדיר את התחום הזה, ובסופו של דבר להבטיח רשת ביטחון ראשונית אלמנטרית רחבה יותר לכל אזרח במדינה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אני באמת בראש הדברים רוצה לפתוח, אדוני השר, בתודה ובברכה גדולה לך – שמת את זה ראשון על השולחן, הכנסת את זה בהסכמים הקואליציוניים שלכם, מאז אתה נאבק על העניין הזה, ואנחנו רואים את עצמנו כזבוב על פיל – קטנים שבאים לתת למהלך הגדול והחשוב הזה רוח גבית ולעזור לו לעבור את הישורת האחרונה. אני רוצה לקוות ששם אנחנו נמצאים. אני רוצה להודות גם לך, חבר הכנסת שמולי. לפני חצי שנה הכנסת אותי לסיפור הזה, יחד, ובאמת, חתמנו פה יותר מ-80 חברי כנסת על החוק הזה. יש קבוצה עוד יותר גדולה של נציגים מכל סיעות הבית הזה. נדמה לי שאין סיעה אחת שלא שותפה למהלך הזה. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות בזמן הקצר. קודם כול, ופה אני מדייק אותך, איציק, כל פעם כשאנחנו מדברים בנושא הזה – לטפל בהורים מבוגרים זה לא נטל, זו זכות עצומה לקיים מצוות כיבוד אב ואם, להחזיר להורים או לסבא ולסבתא מעט מהרבה מאוד שהם עשו לנו, שגידלונו והביאונו עד הלום. כך צריך להסתכל על זה, כך צריך לחנך, וה"נטל" – במירכאות – או הזכות הגדולה הזאת – ימשיך לרבוץ על כתפיה של המשפחה, שבעזרת השם בשמחה הגדולה תישא בו ותקיים את המצווה הגדולה הזאת. יחד עם זאת, אנחנו, כמדינה, חייבים לאפשר לה לעשות את זה. ופה אני מגיע לנקודה השנייה. אני מגדיר את עצמי כמי שממוקם בצד הימני של הסקאלה הכלכלית במדינת ישראל, ואני דוגל בשוק חופשי ובכלכלה חופשית, במינימום רגולציה והאמת שגם במינימום מיסוי. ואני שומע, אגב, בימים האחרונים, שיש מחשבות של שר האוצר להוביל תוכנית כזאת בלי להעלות את מס הבריאות – והלוואי, אם יש מאיפה. אני לא רוצה להיות קטן אמונה, אבל אני קצת מתקשה להאמין. בסוף, דבר כזה, לאורך שנים, צריך שיהיה מאיפה להחזיק אותו, אנחנו הרי לא רוצים את זה לשנתיים, ועכשיו יש עודפי גבייה. העלאת מס היא תמיד דבר קשה, ובאמת אנחנו עושים אותה לא בקלות, כיוון שבסוף זה מעיב על המשק, אבל אני נאמן לדרכי, ואני חושב שמדינת ישראל חייבת – וכאן באות לידי ביטוי המחויבות והאחריות והערבות ההדדית שלנו, של כל ישראל ערבים זה לזה – מדינת ישראל חייבת ליצור את אותה רשת ביטחון לאותן אוכלוסיות שאין להן ולא יכולות לעזור לעצמן. ואמרתי כבר שקוממתי עליי לא פעם חברים בבית הזה ובמקומות אחרים כשיצאתי נגד נתונים – לתפיסתי מנופחים – של ממדי העוני. אני לא חושב שיש מדינה בעולם שמסוגלת לשאת על גבה 30% מאזרחיה. אני חושב שדווקא כדי שהמדינה תוכל לאפשר חיים בכבוד למי שאין לו, היא צריכה להיות מסוגלת לחתוך באבחת סכין חדה בין מי שיש לו, או מי שיכול שיהיה לו – ושם אני מתנגד, ככל שזה יהיה תלוי בי, לקצבאות ולהעלאות מיסים כדי לממן דברים כאלה, קבוצות אוכלוסייה שיכולות ללכת לעבוד ולהתפרנס – לייצר את ההבחנה הברורה מול אותן אוכלוסיות, ואלו בדיוק האוכלוסיות הללו, של קשישים סיעודיים, חולים ונכים שלא יכולים לעזור לעצמם. ושם המדינה חייבת להיות ולאפשר להם את אותו קיום בכבוד, גם אם המשמעות היא העלאה מסוימת של מס. זאת המשמעות של הערבות, של האחריות ההדדית שלנו. רק נאמר את זה, שלא סוד שכל הסקרים בשנים האחרונות שעשה משרד הבריאות מלמדים על תמיכה של למעלה מ-90% מהציבור באותה העלאה מינורית של מס. אנחנו משלמים אותו בזמן שאנחנו יכולים לשלם כדי שנקבל אותו בזמן שלא נוכל לשלם ונעזור לעצמנו, ושם אנחנו צריכים את המדינה. אני מקווה, אדוני השר, שאתה תשתמש בגיבוי וברוח הגבית החזקה שאתה מקבל כאן בכנסת כדי להצליח, בעזרת השם, להעביר את המהלך הזה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת אורי מקלב. קודם כול, תודה שהסכמתם לשינויים שעשינו רק כדי שנוכל לנהל את המליאה כמו שצריך. אורי מקלב (יהדות התורה): בכבוד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): מכובדיי היושבים בראש, מכובדי השר, מכובדי השר ארדן, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, זה שכולם פתחו בדיבור בשבחך ובהערכה למה שאתה עושה, זה לא רק בגלל שאתה נמצא פה, ואני אומר לך מתוך האספות שאנחנו ישבנו בהן עכשיו: גם שלא בפניך מעריכים מאוד ומוקירים מאוד את הפעילות שלך. לא זו אף זו, גם בטיוטות שיצאו מתוך הקבוצה של חברי הכנסת שהתאספו, אם היה משמע מתוך הניסוח שיש איזו ביקורת על משהו, מייד מחקו. ולא בכדי. קח את זה בזכות, מכיוון שאתה פועל, אתה דוחף ואתה מייצג את המפלגה היחידה בעניין הזה שבהסכם הקואליציוני דרשה את הנושא של הביטוח הסיעודי. אני נמצא גם בישיבות סיעה ואני רואה שאתה מעלה את זה ואומר את זה. אתה לא מניח לעניין הזה לכל אורך הדרך, גם לא מה שעלה עכשיו לסדר-היום. וכפי שאמר חבר הכנסת והיושב-ראש סמוטריץ, ואחרים, אנחנו רוח גבית ולא רוח נגדית לפעילות שלך. אנחנו חושבים שגם בתוך הפתרונות לביטוח הסיעודי הזה, המשובים שאנחנו מקבלים מהאוצר – זה לא מתאים להצעה שלנו, זה לא מתאים למה שאתה אומר. אנחנו לא חושבים שזה נקרא שמדובר כאן על העלאת מיסים. זו לא העלאת מיסים. גם באופן אמיתי, כמו שאתה אומר שזה לא נטל, זו גם לא העלאת מיסים. מקבלים דבר שלא קיבלו, אז זה נקרא העלאת מיסים? אתה מקנה למישהו תעודת ביטוח, פוליסת ביטוח, שאתה משתתף בזה, הממשלה משתתפת בזה בהרבה כסף, ואתה דורש גם מהמבוטח עצמו להיות, חלקי. אם הוא היה קונה את זה בשוק, הוא היה משלם על זה הרבה. אנחנו נותנים לו מחיר מסובסד. כמה הסבסוד יהיה? זאת השאלה. אבל להגיד על זה שאנחנו מעלים מיסים, על דבר שלא קיבלת מעולם? וביטוח הבריאות היה נקרא מס? הפוך, עכשיו אתה נותן. מתוך ה-20 מיליארד, תנו 2 מיליארד, או כמה שאתה חושב; תן את זה כהטבה לציבור. כהטבה לכלל הציבור, ולציבור שאין ספק שהוא הכי נצטרך והכי ממוקד. אתה לא נותן דווקא לחלשים ודווקא לאוכלוסייה מאוד חלשה, לקבוצה מאוד חלשה; אתה נותן לכולם, כי ההוצאות שיש סביב הביטוח הסיעודי, אין מי שיכול לעמוד בזה. כולם צריכים את העזרה, אין מי שיכול לעשות את זה. אנשים שהיו יצרנים, אנשים שפרנסו ועזרו לאחרים, אנחנו מחויבים עכשיו לעזור להם. לא צריך את התיאורים האלה, מה אומרות המשפחות, איזה מתח – חוץ מהנטל, זה גורם גם למתח בתוך המשפחה. זו הבושה של אותו נצרך שהוא צריך להגיע לידי השתתפות של נכדים או של אנשים. לא לזה התכוונו ב"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך". דרך אגב, אם אנחנו כבר אומרים – לא על חשבון הזמן: מתחילים ב"כבד את אביך ואת אמך" בלשון יחיד, "למען יאריכון ימיך". למען יאריכו ימיך. מה זה "יאריכון", בלשון רבים? אתה מכניס את התשובה "למען יאריכון ימיך". התשובה היא שכשאתה מכבד את אביך ואת אמך, הילדים שלך הם אלה שיאריכון את ימיך, הם גם יכבדו אותך באותה מידה. זה אחד הדברים שבהם הדוגמה האישית היא מאוד בולטת. כפי שאדם נוהג עם הוריו, עם אנשים מבוגרים יותר, ככה הדור הצעיר מתנהג עם אותו אחד. לכן, אנחנו חושבים שכן צריך לקחת, כי הניסיונות האלה היום לעשות ביטוח שהוא יהיה קליל, וממילא גם המחויבות כלפי אותו ביטוח סיעודי תהיה פחות מדי – לא עשינו הרבה, בסופו של דבר, אם התוצר של אותו ביטוח, מה שיקבל אותו מבוטח, הוא טיפול מאוד מאוד חלש וזה יהיה ביטוח מאוד רדוד, וינסו כל הזמן – איך לא לתת לו; צריך שאדם יקנה פוליסה מכובדת, פוליסה שהוא יוכל לחיות איתה בכבוד ויוכל לתחזק, ולא שאנחנו נראה כאלה, בניסיון להוזיל את המוצר, לא לזה אנחנו מתכוונים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): בזה אני מסיים – חוק ביטוח הבריאות, בסופו של דבר אנחנו משלמים את הכסף ורובנו נצרכים לביטוחים משלימים. מדוע? משום שאתה מקבל פטור בעוד שלושה חודשים לרופא במקרים דחופים, ומי כמוך יודע ופועל לקיצור ולעשות מאמץ, אבל עדיין, אנשים קונים את הביטוחים האלה כי הם לא יכולים, זה לא מספק אותם. אז קל וחומר יהיה עכשיו אם אנחנו נעשה ביטוח סיעודי שהוא מוחלש. ולכן אנחנו תומכים בגישה הזו, לקחת ולתת מוצר מצוין. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. משיב על ההצעה אדוני שר הבריאות, חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן. נדמה לי שפה אדוני לא צריך לקרוא מן הכתב. אדוני שוחה בחומר. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני אתחיל בלי הכתב, אחר כך – כי יש נתונים שאני רוצה להקריא. תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, תודה על הגיבוי, על כל הפורום – 80 חברי כנסת. אני מניח שאם שרים היו יכולים לחתום על החוקים, הם גם היו חותמים. אני בוודאי, אבל עוד. קודם כול, לבשורה: יש משא ומתן רציני על סיעוד ממלכתי, ביני למשרד האוצר. ישבנו צוות שלם בשבוע שעבר. שר האוצר שלח את סגן השר איציק כהן וצוות של אגף שוק ההון, צוות של אגף תקציבים, ביחד עם משרד הבריאות, פורום גדול מאוד. הרבה זמן, אולי קרוב לשעתיים, דיברנו על כל ההצעות שלנו, של משרד הבריאות. אני יודע שאנחנו מתקדמים בכיוון הנכון. אין מנוס. אמרנו "והדרת פני זקן". צריך לכבד, זו מצווה מן התורה. מעבר לכול – איך אורי אמר, גם דוגמה לילדים, צריך לכבד. אמרתי את זה בכנסת כאן: להורים כתוב לשון "כבד", לזקנים כתוב "והדרת פני זקן". אנחנו נותנים להם חיים ארוכים יותר. משרד בריאות אחראי לבריאות שלהם, אז אנחנו יכולים להגיד שתוחלת החיים בארץ היא בין הגבוהות – 82, 84, לא משנה כרגע. אבל זה לא מספיק. צריך לראות שיחיו יותר טוב, וזה החוק. אני רוצה להדגיש עוד נושא שלא דובר עליו, וזה מסתתר מאחורי החוק, וגם אם הוא יהיה ממלכתי זה יהיה כלול: היום יש קודים למשרד הבריאות למי שצריך, מי שזכאי. אם אין מספיק כסף מההורים, הולכים לילדים. אני אומר לכם, זה שוד. אני אומר לכם, זה גזל. בן אדם משלם כל השנים ביטוח לאומי, כל השנים הוא שילם ביטוח לאומי, למה להיכנס לכיס של הילדים? נכון שצריך לכבד את ההורים, אבל מי אומר שצריך לקחת את הכסף שלהם? אני אומר לכם כאן במליאה, אפשר לצטט אותי, שזה שוד, וצריך להפסיק את זה. בעזרת השם, אם זה יהיה לפי התוכנית שאני רוצה, בהחלט צריך לבטל. זה אחד – – – טלי פלוסקוב (כולנו): אתה רוצה לבטל בכלל, אדוני? שר הבריאות יעקב ליצמן: מה? טלי פלוסקוב (כולנו): בכלל השתתפות של המשפחות אתה רוצה לבטל? שר הבריאות יעקב ליצמן: של הילדים. טלי פלוסקוב (כולנו): כן. שר הבריאות יעקב ליצמן: כן, בהחלט כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל מה לעשות, יש – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: הילדים לא צריכים להשתתף. אין מצב כזה. זה לא שייך אליהם. וזה יהיה, אני אתעקש על זה, בלי נדר, בעזרת השם. אלו דברים שלא מדברים עליהם עכשיו, אבל זה יהיה. אני מדגיש. עוד מעט אני אדבר על עוד נתונים. לכן אני אומר, רבותיי, טוב שעושים את הקמפיין, אני מרוצה, אני שמח. יש התקדמות רצינית מאוד. עכשיו, יש כסף, שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): המון כסף. חיים ילין (יש עתיד): אנחנו שומעים את זה כל הזמן. שר הבריאות יעקב ליצמן: לא, לא. לא, לא, תן לי – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): המון כסף. שר הבריאות יעקב ליצמן: תן לי, אמרתי את זה, אני אחזור על זה למליאה. חיים ילין (יש עתיד): תגיד את זה עוד פעם. טלי פלוסקוב (כולנו): אתה שמעת את זה מסגן השר? חיים ילין (יש עתיד): לא, כי יש פה נציגה של שר האוצר. טלי פלוסקוב (כולנו): האוצר. האוצר. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני לא רוצה להגיד לכם, אבל שמעתי את זה מהשרים לבד, לא מסגן השר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: בואו ניתן לשר. שר הבריאות יעקב ליצמן: בממשלה לפני שבועיים היה דיון, התחיל – על הקיצוץ, רזרבות, flat, לא משנה. אגב, אמרתי, בכלל אני לא מבין למה צריך רזרבות. לא מבין למה. מה זה רזרבות בכלל? רזרבה, שאם יש למשל גדר בדרום, שזה חשוב, אז יש מאיפה לקחת את הכסף. אבל כשיש גדר בדרום ועושים flat, ברזרבות לא נוגעים. אז למה צריך רזרבות בכלל? תשאירו, תחלקו את כל הכסף, ובכל פעם שצריך משהו חריג, בואו נעשה flat. אז שני דברים – את הרזרבות מישהו מחלק. אמרתי את זה בממשלה, בנוכחות ראש הממשלה ושר האוצר. זה – א; ב. וזה הדבר הכי חשוב, אני דיברתי כשהיו 17 מיליארד שקל. היום זה עלה ל-20. אני בעד להעלות את הגירעון. הגירעון זה 2.9%, אפשר להעלות בעוד 2%. לא יקרה כלום. יהיו לנו 8 מיליארד שקל, ואת זה צריך לחלק לחברתיים – חינוך, בריאות, רווחה, את הכסף הזה, ונכים, אני אומר, כולל גם את זה. עכשיו – זה גם היה, אני אומר, בתוך, אמרתי את זה בממשלה. אומרים לי שצריך לשנות את החוק. אמרתי, בעידן של היום, אדוני היושב-ראש, כשמשנים חוקים ערב ובוקר וצוהריים, וכל רבע שעה עוד חוק אחר, מה הבעיה לעוד 2%? אני מניח שבקואליציה-אופוזיציה כולם יתאחדו. לא תהיה בעיה בעקבות זה. אומרים לי שזה יקלקל את הדירוג של המדינה. אמרתי, הבנתי, היום הדירוג של המדינה זה א' פלוס פלוס פלוס פלוס פלוס פלוס. לא יודע, שלוש או שמונה, כל רגע זה עולה, מה זה משנה? אז יהיה פחות שני פלוס, לא יקרה כלום. ואנחנו נסביר לעולם, לכולם, שיש לנו רזרבה 20 מיליארד שקל, ויש לנו הכנסות מיותרות. שר האוצר, בשיחה בארבע עיניים, אפשר להסתדר איתו על זה. ראש הממשלה אמר, הוא יכריע. עכשיו, אנחנו מחכים להכרעה. הולך להיות דיון על הרזרבות, על ההכנסות. אני אתעקש על זה כמה שאני יכול, כי אני חושב שזה נכון לעשות וזה פותר המון בעיות לכולם. אגב, לתקציב הבא יכול להיות שאני אעלה גם את הנושא של רזרבות, שלא צריכים, זה עוד סיפור. אבל כרגע יש רזרבות, אני לא רוצה לנגוע בזה. אני חושב שהגיע הזמן. האמת היא שהייתי מסתפק בזה, ויש לי הרבה נתונים כאן להקריא לכם, אבל אולי נשאיר את זה לוועדה. אני מציע שנדון בזה בוועדה. אני חושב שהנושא הזה נורא חשוב, ואני מודה לכולכם על התמיכה. ואני בטוח, בעזרת השם, שזה הולך להיות. אני לצערי לא יכול להצביע כי אני מקוזז, אבל למען הפרוטוקול אני תומך. תודה רבה. בוועדת העבודה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: העבודה, כן. שר הבריאות יעקב ליצמן: או לא יודע, אולי הכספים. אין לי מושג. לא יודע. אמרתם, לא יודע – איזו ועדה? הכספים? טלי פלוסקוב (כולנו): יכול להיות מעניין. היו"ר בצלאל סמוטריץ: הכספים? שר הבריאות יעקב ליצמן: הכספים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, אז אנחנו נצביע על הצעת השר להעביר את ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הכספים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני השר, "וחיי עולם נטע בתוכנו – זו תורה שבעל פה". תשעה תומכים, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום עוברת לדיון המשך בוועדת הכספים של הכנסת. הצעות לסדר-היום דוח הלמ"ס חושף: הוצאה ציבורית זעומה על בריאות בישראל היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום. הצעות לסדר-היום מס' 8116, 8120, 8121, 8125 ו-8127 בנושא: דוח הלמ"ס חושף: הוצאה ציבורית זעומה על בריאות בישראל. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז אני מוסיף את חבר הכנסת מוזס בתמיכתו לפרוטוקול. יעל גרמן (יש עתיד): כבוד אדוני היושב-ראש, נכבדיי השרים, מנושא לנושא באותו נושא, ואנחנו מדברים על תקציבים. הינה אנחנו שומעים גם מכבוד שר הבריאות, ואנחנו שומעים את זה מכל עבר, שיש לנו רזרבות, שיש לנו עודף תקציבי; זה לא רזרבות, זה עודף תקציבי של קרוב ל-20 מיליארד שקל. ובאותו שבוע שבו אנחנו שומעים על העודפים, אנחנו קוראים גם את הדוח של הלמ"ס וגם את הדוח של ה-OECD על כך שמדינת ישראל נמצא בתחתית הטבלה מבחינת ההשקעה לנפש. אם בעולם בממוצע, ב-OECD, משקיעים כ-4,000 דולר לנפש, 4,800, הרי פה במדינה משקיעים כ-2,600 או 2,800 – 2,800 דולר, כמעט מחצית. אבל יותר מזה, מה שהרבה יותר מדאיג זאת ההוצאה בכלל של מדינת ישראל, ההוצאה הציבורית על הבריאות. אנחנו ראינו שכחלק מהתמ"ג, מהתוצר המקומי הגולמי, מדינת ישראל גם כן נמצאת כמעט בתחתית הטבלה. אנחנו מוציאים בסביבות 7.4%, 7.5%, זה משתנה בשנים, מקסימום 7.6%, כאשר ב-OECD אנחנו רואים שמוציאים 10% ו-11%. אבל הממצא המדאיג ביותר זה יחס ההוצאה בין ההוצאה הציבורית להוצאה הפרטית. מה שקורה בכל המדינות, גם באותן מדינות שמוציאות פחות מאיתנו, אנחנו רואים שהן מוציאות מבחינה ציבורית הרבה יותר ממדינת ישראל. ומי שראה את הגרפים, מאוד מעניין לראות את הגרף של המימון הפרטי והמימון הציבורי. ישראל נמצאת עם 7.4% הוצאה מן התמ"ג, אז אנחנו נמצאים יותר גבוה מצ'כיה, מקולומביה, מסלובקיה, מאסטוניה, מאינדונזיה, מטורקיה ומהודו. אבל כאשר אנחנו מסתכלים על היחס בין ההוצאה הציבורית להוצאה הפרטית, אנחנו נגלה שצ'כיה מוציאה למעלה מ-80% הוצאה ציבורית, בעוד אצלנו זה בסביבות 60%; אסטוניה – בדומה לה; לוקסמבורג – אפילו למעלה מזה, ואפילו טורקיה, מתוך ה-4.3% הרי מרבית ההוצאה היא הוצאה ציבורית. ומה זה אומר? זה אומר, חבריי הבודדים שנשארתם כאן איתנו, זה אומר, אדוני היושב-ראש, שלמעשה מדינת ישראל מידרדרת למצב שבו רק מי שיהיה לו כסף להוציא באופן פרטי על הבריאות שלו יוכל להרשות זאת לעצמו, כי המדינה הולכת ומתנערת מאחריותה כלפי הציבור. זה אומר שאם אנחנו לא נעצור את התהליך הזה עכשיו, תהליך שהתחיל כבר לפני 18 שנים, ואנחנו רואים, הוא הולך ומחמיר – וכשאני אומרת 18 שנים, אני מתכוונת לכך שלפני 18 שנים חלקה של המדינה בהוצאה הכוללת לבריאות עמד על כ-70%, והיום זה ירד ל-60%. חלקו של הציבור אז היה 30%. אנחנו הוצאנו מכיסנו על הבריאות שלנו 30%. היום אנחנו מוציאים 40% ויותר. ואם לא נפסיק את המגמה הזאת, הרי נמצא עצמנו במצב שבו יש לנו שתי מערכות בריאות, מערכת בריאות ציבורית ענייה לעניים, ומערכת בריאות פרטית עשירה לעשירים, ואף אחד מאיתנו לא מעוניין בזאת. ולכן אני מבקשת לדון בזה בוועדת הבריאות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, את זה גברתי לא יכולה להציע. יעל גרמן (יש עתיד): אני יודעת, אבל אני אומרת את רצוני. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, מכובדיי השרים, רבותיי חברי הכנסת, אין ספק שאדוני השר, אתה עושה עבודה טובה במשרד הבריאות. אבל עדיין יש נתונים שמצריכים מאמץ ממשלתי והשקעה תקציבית, כאשר בנתונים של מדינות ה-OECD, במצב מספר המיטות בבתי חולים ישראל נמצאת במקום השלישי מלמטה מבחינת הצפיפות. זה אחד הנתונים. אין ספק שיש להשקיע יותר במערכת הבריאות, בשדרוגה ובשיפורה, כי כוח האדם שנמצא בארץ במערכת הבריאות, יהודים וערבים, הוא מעולה, הוא מקצועי, ויש לספק בידו כלים שמחייבים השקעה תקציבית. אני רוצה להתרכז בכמה מהנקודות החשובות בכל מה שקשור לבריאות בחברה הערבית, כבוד השר ליצמן. יש צורך בהעלאת המודעות לבריאות הציבור בחברה הערבית. למשל, יש צורך להקים מרכזים כאלה, להעלאת המודעות לבריאות הציבור, ברשויות המקומיות, ביישובים, כי המודעות היא נמוכה בהשוואה למגזרים אחרים ולחלקים אחרים בחברה במדינת ישראל. יש להשקיע יותר בטיפול במחלות כרוניות, סוכרת למשל, עודף משקל, יתר לחץ דם, שהשיעור שלהן באוכלוסייה הערבית הוא גדול מהשיעור שלהן באוכלוסייה היהודית במדינת ישראל. יש להקים מרכזים ליליים – לשירות בלילה – ביישובים ערביים. יעל גרמן (יש עתיד): מוקדים קדמיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתם הקמתם כמה, ואני גאה שהשר – השרים – במשרד הבריאות נענו לבקשות שלנו להקים, גם בטייבה, באום אל-פחם וביישובים אחרים, אבל זה לא מספיק. יש צורך ששירות לילה יהיה נגיש לכמה שיותר אזרחים ותושבים ביישובים הערביים, מה גם שאין בתי חולים ממשלתיים ביישובים הערביים. אין יישוב ערבי שיש בו בית חולים ממשלתי. בתי החולים בנצרת הם בתי חולים פרטיים. יש נקודה שאני לא יודע אם אתם שמים לב אליה; התחרות בין קופות החולים גורמת לכך שלעיתים קבוצות או חלקים מהיישוב באים אל רופא X ואל רופא Y שלא על בסיס מקצועי, והתחרות הזאת היא לא תמיד תחרות טובה, גם מבחינת ההתמחות, ההתמקצעות וכדומה. אמרתי כמה וכמה פעמים מעל הדוכן הזה לגבי סוכרת, אוכל בריא, שיעור ההשמנה, שהזכרנו, שזה גורם ליותר תחלואה במחלות רבות. זה מצריך תקציב, ועדיין התקציב הזה לא הושקע דיו בחברה הערבית. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברי הכנסת יהודה גליק ומיכל בירן – אינם באולם. ישיב על ההצעה שר הבריאות הרב חבר הכנסת יעקב ליצמן. שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הדוח החדש של ה-OECD, שמבוסס על נתוני הלמ"ס, כמעט אינו מחדש דבר; ההוצאה על בריאות בישראל ביחס למדינות ה-OECD נשארה דומה בעשור האחרון. הנתונים המוצגים בדוח אינם עדכניים ולא כוללים את הצעדים שנקטנו בשנה האחרונה: הטמעת מבחני התמיכה בסל, הגדלת מדד יוקר הבריאות, הגדלת מדד מחיר יום אשפוז, תוספות ריאליות לסל הבריאות, הרחבה של סל הטכנולוגיות, הרחבת טיפולי שיניים לילדים ועוד מגוון של צעדים שנקטה הממשלה בשנתיים האחרונות. אני מסכים עם חברי הכנסת שיש עוד צורך במשאבים למערכת הבריאות, ואני פועל בנושא ללא לאות. אני מציע להעביר את זה לוועדת העבודה והבריאות של הכנסת. אני רוצה רק להעיר לחבר הכנסת אחמד טיבי, הרעיון של חדר מיון קדמי התחיל אצלי כסגן שר. עשינו הרבה דברים ומצאנו לנכון לעשות שינויים בנושא, שינויים בשעות. בהתחלה היה מדובר רק מ-07:00 עד 19:00, אחר כך עשינו מ-19:00 עד 23:00, למי שרוצה, ואחר כך מ-19:00 עד 07:00. יש השתתפות אחרת של משרד הבריאות. אנחנו מרחיבים את זה, כפי שאמרתי לך, משנים את זה כרגע, ונרחיב את זה לעוד יישובים. אני חושב שכרגע יש 12 יישובים שיש להם, ואני רוצה להרחיב את זה עד 20. דבר שני, המגזר הערבי צריך בהחלט להשקיע יותר בהסברה בכל מיני דברים. אני עושה את זה בכל הערים – יש כל מיני תוכניות, יש גם על עישון, יש גם על אוכל, שם אנחנו עושים מהפכות. אני יודע שבהשמנה אנחנו לא הכי טובים, אנחנו בין הכי גרועים, וגם בסוכרת. בגלל זה העברנו לוועדת הבריאות של הכנסת, ובשבוע הבא מתחיל דיון על סימון אוכל, על אדום או ירוק. יש כל מיני דברים בפעילות, אני מסכים להערות שהערת, ואני מציע שנברר אותן בוועדת העבודה והבריאות של הכנסת. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. אנחנו נצביע, אם כן, על הצעתו של השר להעביר את הנושא לדיון המשך בוועדה העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חמישה תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעה לסדר-היום פיטורי רכז הביטחון בקיבוץ נירים בשל אישור לתפילה במקלט הציבורי בהיעדר בית כנסת היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא והאחרון שעל סדר-היום: הצעה לסדר-היום בנושא פיטורי רכז הביטחון בקיבוץ נירים בשל אישור לתפילה במקלט הציבורי בהיעדר בית כנסת, מס' 8123. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. אין לנו על זה תשובת ממשלה. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אתה רוצה? בסדר גמור, דעה נוספת. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אם אין תשובת שר, אולי אני באמת אגיד קדיש על זה. מדובר כאן על שנאת הדת, ששוברת שיאים חדשים, ואני פשוט מצטט את עיתון המודיע: רכז הביטחון בקיבוץ נירים פוטר – קיבוץ נירים, אשר נמצא בעוטף עזה. וזה הסיפור: אביו של אחד מחברי הקיבוץ נפטר לפני חודש, והבן האבל וכמה מחבריו קבעו להתאסף מדי יום שישי לפני כניסת השבת לומר קדיש לעילוי נשמתו. ביישוב, השייך לשומר הצעיר, אין בית כנסת. רכז הביטחון של הקיבוץ הציע שיתכנסו באחד המקלטים, שבימי שגרה עומד ריק ושומם. לפי הדיווח בידיעות, רכז הביטחון ביקש אישר מהצבא לקיים את התפילות במקלט ונענה בחיוב. לאחר קבלת האישור מהצבא החלה קבוצת החברים להיפגש במקלט בליל שבת לומר קדיש ולחתום בתפילת ערבית, אלא שלחלק מחברי הקיבוץ התפילות במקלט נראו כניסיון להקים בית כנסת מחתרתי. מנהל הקהילה בקיבוץ זימן לבירור את רכז הביטחון והנהלת הקיבוץ החליטה להדיח אותו מתפקידו. הוא הוזמן לשימוע לפני פיטורים, שצפוי בתחילת השבוע הבא, ובינתיים כבר מונה לו מחליף. מדובר ברכז הביטחון שנכנס לתפקידו אחרי מבצע צוק איתן וקיבל לאחרונה מהצבא אות הצטיינות על פועלו. הנהלת קיבוץ נירים מסרה בתגובה: מדובר בנושא שעוד לא נסגר, ומכיוון שהוא עוסק בעניינים של עובד–מעביד, הקיבוץ לא מתכוון לשתף אף אחד בפרטי העניין. זה הביא אותי להעלות את זה כאן. בעצם אני רוצה לומר שזה חלק מכל המערכה של ה"הדתה", כביכול, של מערכת החינוך, של הצבא. שמענו היום נתונים מצמררים מפיו של סגן השר הרב פרוש על מה שקורה עם הנוער מבחינת האלימות ומבחינת שאר הדברים, שמשום אל תעסוק בכיעור והדומה לו, אמר החכם. אבל זה משתלב עם הדוח שקיבל איש חב"ד על הנחת תפילין במרכז העיר ברעננה, שזיכה אנשים על המדרכה, הוא הניח להם תפילין, ודווקא ראש העיר התעשת וביטל את הדוח. או דוח לאיש חב"ד לזכות עוברי אורח בברכה על ארבעת המינים בעיר אחרת, או לפנות בניית סוכה ארעית בחג הסוכות, בעיצומו של חול המועד. ואפילו לא השכילו את מה שהיה בווילנה, כאשר שונאי ישראל שם פנו לבית המשפט כי מה זאת אומרת שבונים סוכות ברחובות, ובית המשפט נתן צו: תוך שבועיים עליכם להרוס ולפנות את הסוכות, וכולם – כל וילנה צהלה ושמחה על הפסק הזה, וזכו לקבל את מצוות הסוכה. לא כן בעיר המסוימת הזאת בערי השרון, ששם עמדו על זה, ראינו את זה ושמענו – לא, לפרק מייד, כי הוא חרג באיזה מטר לכיוון גן העיר. אני רוצה לומר: האומנם? האומנם? אולי צודק מר אבי גבאי שהשמאל שכח את היהדות? אבל אני דווקא שמחתי לשמוע את דבריו, כי מייד אחרי זה שמענו מכל גוני הקשת: אני יהודי, אני יהודייה, אני מקיים מצוות, אני מקיימת מצוות, ואולי כל התרי"ג. פתאום התעוררות כזאת ליהדות, כך שדבר טוב יצא מדבריו. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. כאמור אין תשובת ממשלה. חבר הכנסת חיים ילין בדעה נוספת מן הצד. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, תודה. אני לא שייך לממשלה, אבל אני יכול לתת תשובה חלקית. אני, כראש מועצה, נתתי הוראה חד-משמעית שהמקלטים במועצה אזורית אשכול ובעוטף עזה, לא יהיו בהם לא בתי כנסת, לא מועדונים ולא יהיה שום דבר. מקלטים – הייעוד שלהם הוא אך ורק בחירום, שאנשים יוכלו לבוא ולישון שם. היינו צריכים להתמודד גם עם מקלטים שהיו בהם מפעלים, תעשייה, ייצור יין וייצור בירות. זה תהליך ארוך מאוד, שלקח כמה שנים, עד שניקינו, שיפצנו, בעזרת תורמים מחוץ-לארץ, בעזרת משרד הביטחון, את כל המקלטים. זה סיפור אחד. עכשיו כל האירוע הזה עכשיו הוא תחת כוננות. אירוע שני – לא מדויק, מה לעשות. העיתונות לא תמיד כותבת את מה שצריך לכתוב בצורה נאותה ושומעת את שני הצדדים. קודם כול, הרבש"ץ לא פוטר. קיבוץ לא יכול לפטר רבש"ץ, זה לא כל כך פשוט. בשביל לפטר רבש"ץ, הוא צריך או לעבור עבירה כלפי הצבא או להיכשל בתפקידו. זה לא שקיבוץ בא ומפטר. אומנם המעביד זה הקיבוץ, אבל הכסף מגיע ממשרד הביטחון. זה מעין הסכם משולש. לכן זה לא. הרבש"ץ הושעה, והסגן – בכל מקום בעוטף עזה יש גם סגן – תפס פיקוד. וזה הסיפור. צריך להעמיד דברים על דיוקם. גם אבא שלו לא נפטר. אני אומר לך את הדברים כמו שהם. הסברתי למוזס, אמרתי: חבל – – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): לא אמרתי שאבא שלו, אמרתי: אבא של חבר שלו. חיים ילין (יש עתיד): בסדר, אבל אני אומר לך את הדברים, שזה גם לא מדויק בדיוק. ביקשתי ממוזס להוריד, כי הדברים לא מדויקים, אבל ברגע שהוא העלה את נושא ההדתה, זה כבר סיפור אחר. אז עכשיו אני רוצה לסכם – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לא. חיים ילין (יש עתיד): אני מסכם ואומר – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: הדקה התארכה. חיים ילין (יש עתיד): שנייה, כבוד היושב-ראש. כל מי שרוצה בית כנסת במושב, בקיבוץ – בנה ועשה. אין קשר, ותפסיקו. יש חילונים שיש בתי כנסת שם, כי הם חושבים שזה דבר נכון והם רוצים את זה, ויש קהילות שלא רוצות בתי כנסת. זה לא שייך אחד לשני. בכל המושבים וכמעט ברוב הקיבוצים במועצה האזורית אשכול – יש. בנירים עדיין אין. אם הם יקבלו החלטה, לא צריך מקלט שיהיה בית כנסת, צריך להקים בית כנסת, זה הכול. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. אדוני חיים ילין, אתה מציע לעשות משהו עם ההצעה, כיוון שהמציע לא יכול להציע? חיים ילין (יש עתיד): אני מציע שום דבר. המידע ניתן, זהו. המידע נשאר במשפחה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אתה מציע להסתפק בדיון הזה? חיים ילין (יש עתיד): נסכם שהיה דיון במליאה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה? חיים ילין (יש עתיד): היה דיון במליאה עכשיו, זהו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא. אני מבין שחבר הכנסת מוזס מעוניין שיהיה דיון נוסף במליאה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אני רוצה דיון בוועדת הפנים. חיים ילין (יש עתיד): על מה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל הוא לא יכול להציע דבר כזה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אני לא יכול להציע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אולי השר גלעד ארדן יציע לנו משהו? מה לעשות עם ההצעה הזאת? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: להסתפק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: להסתפק? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן, בדיון במליאה. חיים ילין (יש עתיד): יפה. כל הכבוד, כבוד השר – להסתפק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אתה מסתפק, חבר הכנסת מוזס? מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אילו הייתי שומע שהשאירו את הרבש"ץ, גם אני הייתי מסתפק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: צדיקים – מלאכתם נעשית בידי אחרים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב. חברים, הבעיה היא כזאת – על פי התקנון, חבר הכנסת מוזס, אתה לא יכול להציע. יש לנו פה שתי הצעות להסתפק והצעה שלך לדיון במליאה. אז אנחנו נצביע עכשיו. מי שמצביע בעד – מצביע בעד להסתפק, מי שמצביע נגד – מצביע בעד להעביר. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: סליחה, מתקן אותי סגן המזכירה. תודה רבה, אדוני. מי שמצביע בעד – מצביע בעד להעביר את זה להמשך דיון במליאה. מי שמצביע נגד – מצביע בעד להסתפק בזה. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 2 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שניים בעד, אחד נגד. ההצעה תעבור להמשך דיון במליאה. יתקיים על ההצעה דיון במליאה. מישהו כאן לא הצביע. חברים יקרים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, ברצות השם, ביום שני, ב' בכסלו התשע"ח, 20 בנובמבר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:15.