דברי הכנסת
דברי הכנסת
ה / מושב רביעי / ישיבות רע"ו–רע"ח /
ב'–ד' בכסלו התשע"ח / 20–22 בנובמבר 2017 / 5
חוברת ה'
ישיבה רע"ו
הישיבה המאתיים-ושבעים-ושש של הכנסת העשרים
יום שני, ב' בכסלו התשע"ח (20 בנובמבר 2017)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 6
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 6
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 7
אכרם חסון (כולנו): 7
לאה פדידה (המחנה הציוני): 8
עליזה לביא (יש עתיד): 8
סאלח סעד (המחנה הציוני): 9
יואב בן צור (ש"ס): 10
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 10
מוסי רז (מרצ): 11
איציק שמולי (המחנה הציוני): 12
הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017 12
הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017 12
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 13
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 16
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 17
הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017 17
סגן שר הפנים משולם נהרי: 17
תמר זנדברג (מרצ): 19
יהודה גליק (הליכוד): 20
יעל גרמן (יש עתיד): 24
דב חנין (הרשימה המשותפת): 26
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 28
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 30
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 31
מיכל רוזין (מרצ): 32
ענת ברקו (הליכוד): 33
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 35
עיסאווי פריג' (מרצ): 36
מוסי רז (מרצ): 39
סגן שר הפנים משולם נהרי: 40
הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון מס' 3) (מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ח–2017 50
יעקב אשר (יהדות התורה): 50
מיקי לוי (יש עתיד): 52
תמר זנדברג (מרצ): 53
מירב בן ארי (כולנו): 60
נאוה בוקר (הליכוד): 63
מוסי רז (מרצ): 69
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 70
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 72
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 73
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 75
אורן אסף חזן (הליכוד): 79
יעקב אשר (יהדות התורה): 86
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 88
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 88
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (איסור חניה באופן החוסם רכב אחר), התשע"ח–2017 88
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 89
יעקב פרי (יש עתיד): 90
מיקי לוי (יש עתיד): 93
אמיר אוחנה (הליכוד): 95
עיסאווי פריג' (מרצ): 100
אורן אסף חזן (הליכוד): 102
נורית קורן (הליכוד): 104
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 105
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 108
הודעה אישית של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן 115
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 116
הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן 118
אורן אסף חזן (הליכוד): 119
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 125
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 125
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום ב' בכסלו התשע"ח, 20 בנובמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון) (הגנה לחיילת או חייל עקב לידה או טיפולי פוריות), התשע"ח–2017, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4745/20 וכלה בהצעת חוק פ/4766/20 – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקבלת קצבת זקנה לעובד עצמאי), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק לקידום המִחזור בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, אחמד טיבי, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, חיים ילין, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן ויצחק וקנין; הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ופועלה של העדה הדרוזית, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הכללת תוכנית ציל"ה בחוק), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שוויון בנטל), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, יעקב פרי, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (ביטול הצורך בקבלת רישיון להפגנה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ומיקי רוזנטל; הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי (תיקון – חיזוק מעמדה של המועצה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, טלי פלוסקוב ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – איסור פרסום לשם הגנה על ביטחון תעסוקתי), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יהודה גליק, קארין אלהרר ואילן גילאון; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לתובע בגין הפליה) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת סתיו שפיר; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – זכויות בהליך בפני שופט מגשר), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת רויטל סויד; הצעת חוק מוסדות פיננסיים כגופים ציבוריים, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מוסי רז, מיקי לוי, משה גפני ומיכל רוזין; הצעת חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת) (תיקון – פרסום לעידוד ההשקעה באנרגיות מתחדשות על ידי צרכנים ביתיים) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, תמר זנדברג, יצחק וקנין, מיקי לוי, מירב בן ארי, אכרם חסון ודב חנין; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הוראות להגבלת רישיון נהיגה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת איתן כבל, נורית קורן, עבד אל חכים חאג' יחיא, קסניה סבטלובה, ישראל אייכלר, אכרם חסון, דב חנין, יעקב אשר, תמר זנדברג, מיקי רוזנטל ואיימן עודה; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מתן טיפול המרה לקטין), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק המגשרים, התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק הטיס (תיקון – הגבלת מתן רישיון טיס לטייס משנה עד לגיל 67), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, נורית קורן, איתן כבל, רוברט אילטוב, איילת נחמיאס ורבין ויצחק וקנין; הצעת חוק הטיס (תיקון – הגבלת מתן רישיון טיס לטייס משנה עד לגיל 67), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק מענק לזכאים לרכישת דירה יד שנייה, התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מנחם אליעזר מוזס, משה גפני, יעקב אשר, ישראל אייכלר, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, איציק שמולי, אורי מקלב, יעקב מרגי, אורלי לוי אבקסיס, שולי מועלם-רפאלי, יצחק וקנין, עודד פורר, יוליה מלינובסקי ומרדכי יוגב; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – שמירת הביטחון התזונתי לאזרחים ותיקים), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, רועי פולקמן, רחל עזריה ואכרם חסון; הצעת חוק להנצחת הרב עובדיה יוסף (ציון זכרו ופועלו), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יעקב מרגי, יצחק וקנין, מנחם אליעזר מוזס, ניסן סלומינסקי, רועי פולקמן, בצלאל סמוטריץ, ישראל אייכלר, מכלוף מיקי זוהר, אברהם נגוסה ונאוה בוקר; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יואב קיש, יואב בן צור ועודד פורר.
האמנות האלה: אמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של ארמניה בדבר מניעת כפל מס ומניעת התחמקות ממיסים, בזיקה למיסים על הכנסה ועל הון; אמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של אזרבייג'ן בדבר מניעת כפל מס ומניעת התחמקות ממיסים, בזיקה למיסים על הכנסה; אמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של אוסטריה בדבר מניעת כפל מס ומניעת התחמקות ממיסים, בזיקה למיסים על הכנסה ועל הון. כמו כן, המלצה של ארגון העבודה הבין-לאומי (ILO).
לקריאה ראשונה: הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7) (הוראת שעה – תיקון), התשע"ח–2017; הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שהנוכחים יוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה.
בבקשה, חבר הכנסת זוהיר בהלול, תפתח את הנאומים. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אני מוצא את עצמי מתייצב אל מאחורי המיקרופון הזה בדחילו ורחימו, מכיוון שמי אני שאגן על מוסד הנשיאות במדינת ישראל? הרי מוסד הנשיאות במדינת ישראל הוא רם מעלה ובדרגת כבוד ויראה, עד כדי כך שמובן מאליו שלא צריך לפגוע בו ולכתוש את יסודותיו ואת תשתיותיו.
אדוני היושב-ראש, יש לנו נשיא מדינה מורם מעם, נשיא מדינה שהוא, בערכים שהוא אוחז בקרבו, הוא כמו עמוד האש, מהבחינה הזאת. ומה עושים שרים במדינת ישראל? ואני מתכוון באופן אינדוקטיבי לשרת התרבות מירי רגב, שמשתלחת בו, מטיחה בו ומסיתה כנגדו. ובאיחור אופייני, אקדמי, ראש הממשלה אומנם מגנה, אבל זהו גינוי שבא מאוחר מדי, מעט מדי, רפה למדי.
אני קורא לכולם לאפשר לנשיא המדינה לעשות את תפקידו בצורה ערכית, כפי שהוא מחויב לעשות זאת – והוא עושה זאת טוב יותר מכפי שהציפיות היו ממוסד הנשיאות. ולכן, מותר לי לבקש כאן: שומה על השרים שלא להשתלח ולא לקעקע את אמות הסיפים, ולא לפגע בהסתה משתלחת בנשיא המדינה, ולאפשר לו לעשות את עבודתו נאמנה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לצערי, זאת לא הפעם הראשונה שאני מעלה בכנסת את התופעה המבישה, תופעת האלימות נגד מורות ומורים בבתי הספר. אלימות נגד מורות ומורים היא שיחה שבועית ואולי יומית, משום שיש מקרים שאנחנו לא יודעים עליהם והם לא מדווחים. הייתה תוכנית לפני כמה ימים בטלוויזיה שהראתה את מידת האלימות ואת אחוז האלימות הגבוה נגד מורים ומורות. העובדות והנתונים בשטח מסוכנים ומפחידים.
חברה שרוצה עתיד בריא ובטוח לבניה צריכה להיות מודאגת מאלימות נגד מורים, כי מורה מותקף, מאוים, הוא מורה מושפל; הוא מורה שלא יתרום לא לחינוך ולא ללימוד לילדינו. אם המורה בסכנה, אז גם הילדים שלנו בסכנה וגם העתיד שלנו בסכנה. לכן, צריך להחזיר את הכבוד ואת הביטחון למורים שלנו, וצריך גם להחזיר להם את המקום שאמר עליו המשורר הערבי, (אומר בערבית: הנסיך של המשוררים,) אחמד שאוקי, בשיר שלו: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: "קום לַמורה, חוש כלפיו יראת כבוד / המורה – כמעט שהוא נביא / היודע אתה על מישהו מכובד או נערץ / מזה שבונה ומטפח נפשות ומוחות.") תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת לאה פדידה.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הייתה אצלי קבוצת נציגות ממג'דל שמס ומבוקעאתא וממסעדה ומעין קנייא, מהכפרים הדרוזיים, והתלוננו על זה שמאז 1973 עדיין שטחים נרחבים, אלפי דונמים, מלאים במוקשים מאז המלחמה ב-73'. כמובן, חלק מהאנשים גם נפגעו מהתפוצצות מוקשים שם. מצד שני, חלק מהאוכלוסייה לא יכולה להיכנס לאדמות הפרטיות שלה, כי הכול מסביב מוקשים, ומצד אחר אנחנו מאבדים הרבה אדמות. אפשר לנצל את האדמות האלה אם משרד הביטחון ישכיל ללכת ולהוציא את כל המוקשים – לנצל את זה לשכונות לזוגות צעירים, לתת אפשרות להרחיב את התעסוקה והתעשייה ולהקים אזורי תעשייה שם, וגם לאפשר לכלל האזרחים להיכנס ולעבד את האדמה ולפתח אותה.
אנחנו כל הזמן מדברים על מצוקת האדמות, אדוני היושב-ראש, אבל שם יש אלפי דונמים. יש עודפים שיכולים לשרת גם את היישובים היהודיים וגם את היישובים הדרוזיים שנמצאים ברמת הגולן. אני חושב שקצת השקעה ותשומת לב – הגיע הזמן, מאז 1973 עד עצם היום הזה, לקחת החלטה אמיצה ולתת אפשרות לתושבים לקחת עבודת קרקע שתיטיב איתם ועם בניהם ועם נכדיהם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת לאה פדידה. אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, אני נאלצת לקרוא מדף, כי אפילו קשה לי לחזור על המילים האלה: גבר צריך לראות את עצמו גדול בפוטנציאל, כי הוא יכול לספק מינית כמו קוף גדול, ויש לו הרבה קופיפות לידו שצריכות לספק את היצר המיני שלו.
את הדברים האלה אומר הרב ליטמן, מנהיג תנועת קבלה לעם. הכיצד? הכיצד במדינת ישראל, שהגוף המחוקק הזה אומר "לא לאלימות", אנחנו נותנים למנהיג שמקבל תקציב, בתנועה הזאת, לדבר בשפה הזאת? הכיצד שרים בממשלת ישראל, מירי רגב וכץ, משבחים את מנהיגותו ואת עבודתו של מי שאומר שכל תפקידנו, הקופיפות, הוא לשרת את הקוף הגדול?
אני לא רוצה לתהות באיזה תקן מירי רגב ובאיזה תקן השר כץ, קוף או קופיף, אבל אני מבקשת מהבית הזה לגנות את האמירה הזאת, ושלא יהיו יותר נאומים כאלה או אמירות כאלה, לא בבית המחוקקים ולא מחוצה לו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת סאלח סעד.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, השבוע אנחנו מציינים את שבוע המאבק נגד אלימות נשים. אדוני היושב-ראש, האלימות סביבנו בכול: נגד מורים, נגד נשיא המדינה, נגד נשים – מה לא. מה קרה לנו? אי-אלימות, אי-אלימות זה הכוח החזק ביותר שיש לנו כבני אדם. מאיפה למדנו להתנהג בצורה כל כך בוטה ואלימה? הדברים נאמרים גם כאן על ידי נושאי משרה בבית הזה, בממשלה.
אני קוראת לך, אדוני היושב-ראש, לפתח אמנה בינינו, באי הבית הזה, בראש ובראשונה: מה לא אומרים, על מה מתחייבים לא לדבר – אחרת איך אפשר לבוא ולדבר על אוכלוסיות אחרות? אנחנו שומעים פה התבטאויות, אדוני, שהן לא תיאמנה.
מחר אנחנו נציין כאן במליאה את היום המיוחד של כנסת ישראל למאבק באלימות נגד נשים, והבוקר השקתי יוזמה חדשה בקרב קוסמטיקאיות שתיתן להן כלים לזהות אלימות אצל המטופלות שלהן, ובכך לסייע. אז לתת המלצות, אדוני, אנחנו יודעים, אבל מה איתנו? אני יודעת שאתה שותף לדעה הזאת. בוא נעשה מעשה ונבנה פה אמנה בינינו לבין עצמנו. אי-אפשר עם השפה הזאת, שבסופו של דבר, חלילה, עלולה לפגוע בחיי אדם. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חברת הכנסת עליזה לביא. הבעיה היחידה היא שבכל פעם שאני מוביל מאבק כזה הגב נורא כואב, כי מכל היריות בגב שיורים בי ח"כים אני כבר קצת התייאשתי.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני מוכנה לתת לך שכפ"ץ.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
התייאשתי מלהוביל את זה.
עליזה לביא (יש עתיד):
אדוני, אני מוכנה לתת שכפ"ץ.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כולל בעצם היום הזה. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יואב בן צור.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול סיירתי במועצה אזורית עמק יזרעאל, נכנסתי ליישוב מוסדר ששמו מנשייה זבדה, וראיתי איזה יישוב בדואי מוסדר בצפון הארץ, שמבחינת סידור של יישוב אין לו שום בעיה. יש שם שלושה אזרחים ותיקים בני 50 ו-40, ו-55 שיש להם בתים בתוך מנשייה זבדה, גרים שם 70 ומשהו שנים, יש להם רפתות, והם עובדים עבודה קשה מאוד, הילדים שלהם יוצאי צבא, ופשוט מינהל מקרקעי ישראל מנסה לפנות אותם בכל כוח. היו בבתי המשפט, עברו דיונים ארוכים, ימים ולילות. מינהל מקרקעי ישראל דורש לפנות אותם עד סוף החודש.
אני חושב שכאן יש מקום להתערבות מסיבית של כנסת ישראל, של האחראים, למנוע ממינהל מקרקעי ישראל לפנות את התושבים האלה. אלה אנשים נאמנים, אזרחי מדינת ישראל, שצריך למצוא להם סידור, לא חלופי – למנוע ממינהל מקרקעי ישראל לפנות אותם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
יואב בן צור (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה להקריא לכם סיפור שכתבה לי אישה אחת אחרי שהייתה בביקור באיי סיישל. היא אומרת שהיא הכירה שם איזו אישה שהזמינה אותה לבקר בביתה, וכשהיא הגיעה לביתה, שם היה השוס הגדול שהיא ראתה. בביתה של האישה גרה אימה הקשישה. באיי סיישל בן שמחזיק את הוריו הקשישים או אימו או אביו הקשישים מקבל שכר בגובה משכורת של מורה. אחת לחודש מגיעה עובדת סוציאלית ובודקת את מצב ניקיון הבית, מצב המצעים, הסדינים, האוכל, מדברת עם הקשיש, איך הוא מרגיש. אם הוא בסדר היא משאירה אותו; אם לא – הוא עובר לילד אחר.
היא אומרת שנוצר מצב שהילדים ביניהם, במשך החיים של ההורים, מתחרים מי יתנהג טוב יותר עם ההורים, כדי שההורה שיגיע לגיל זקנה ירצה להיות אצלו בבית. הקשיש שנמצא בבית של הבן נהנה מהנכדים, נהנה מחברה, נהנה ממקום טוב. יכול להיות – בואו ננסה לאמץ את הדבר הזה. לא נצטרך את כל הרדיפות אחרי ביטוח לאומי לסיוע כזה ואחר, ובא לקשיש גואל. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה – חבר הכנסת מוסי רז.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
תודה, כבוד היושב-ראש. היום התקיים דיון באחת הוועדות – בוועדה לצדק חלוקתי – תחת הכותרת הטרדות מיניות בפריפריה. התגלה לעינינו – ואני שלחתי לכבודו מכתב בנושא – נתגלה לעינינו שההזמנה הייתה גם לארגון להב"ה וליושב-ראש הארגון הזה, שיוגשו נגדו כתבי אישום על הסתה חמורה. המטרה הייתה לקיים דיון שכבר התקיים במשכן הזה, שכל מטרתו הסתה נגד האוכלוסייה הערבית.
בימים האלה, כשאנחנו עומדות מול מהפכה בנושא של הטרדות מיניות, בחשיפה של הטרדות מיניות, כאשר רוב הסיפורים שמתגוללים בימים האחרונים הם נגד השמנת שבשמנת בין אזרחי מדינת ישראל, באה ועדה להסיט את הדיון למקום שמבזה את הבית הזה, מבזה את המשתתפים בדיון הזה, ומשתמש שוב בנשים שסובלות מהטרדה מינית – משתמש בהן, בגוף שלהן, בסבל שלהן – כדי להסית בצורה גזענית.
הטרדות מיניות הן דבר חמור ביותר, והן מתבצעות על רקע של מאבק אלים של מגדר אחד נגד מגדר שני, ואין להן שום קשר לנושא של מאבק לאומני זה או אחר. חבל. חבל שהבית מאפשר דברים כאלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברת וחברי הכנסת, חברות נשים עושות שלום החשובות שביציע, עברנו 48 שעות קשות מאוד של הסתה. אני רוצה לציין לטובה, אדוני היושב-ראש, את הדברים החשובים שלך כנגד ההסתה הזאת. אבל ההסתה הזאת התחילה כבר לפני 48 שעות, בצאת השבת, עם הדברים של סגנית שר החוץ כלפי שוברים שתיקה וההאשמה שלהם כבוגדים, והמשיכה בהסתה הפרועה כנגד נשיא המדינה על החלטתו הצודקת.
אני רוצה להגיד כאן: אסור להשתמש בפועל הזה בג"ד, בטח לא כנגד נשיא המדינה; בטח לא כנגד אזרחים הגונים; בטח לא כנגד תנועה של חיילים ששירתו שירות קרבי ומביאים את עמדותיהם – גם אם אולי פעם טעו, גם זה יכול לקרות – מביאים את המידע שהם ראו – גם אם אולי פעם טעו בהבנת הדבר הזה. אסור להשתמש בדברים האלה. ההסתה הזאת כבר הובילה אותנו פעמיים לרצח פוליטי – רצח אמיל גרינצווייג ורצח ראש הממשלה יצחק רבין. בואו נעצור כאן לפני שיהיה מאוחר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני רוצה לברך את האורחות שלנו ביציע. אני רואה את מלי ואת שאר החברות שהחלו לפקוד שבוע אחר שבוע את הכנסת. גם את הכנסת וגם את הפעילות הציבורית שלכן – היו ברוכות. אתן מביאות לנו הרבה מאוד כבוד, גאווה, השראה. הלוואי שהמאבק הזה יצליח ונראה שלום בימינו.
אני רוצה לנצל את חצי הדקה, אדוני היושב-ראש, ולהעלות פעם נוספת את האתגר האדיר, האתגר הסיעודי שעומד לפתחנו. אנחנו מתקרבים לרגע ההכרעה, ואנחנו צריכים להגיד בקול ברור: אם לא יהיה ביטוח סיעוד ממלכתי במדינת ישראל, כל התחום הזה ייפול לקשישים שלנו על הראש. היום להחזיק בן אדם סיעודי בבית זה בין 8,000 ל-10,000 שקל. בבית אבות זה יכול להגיע גם עד 20,000 שקל. ברגע האמת אזרח במדינת ישראל מגלה שהוא לבד, ומי שצריך לתת לו את שכבת ההגנה הראשונית זה המדינה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת שמולי. עד כאן נאומים בני דקה.
הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017;
[מס' מ/1146; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"ה, עמ' 23285; נספחות.]
הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017
[מס' מ/1146; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"ה, עמ' 23286; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. אני מבין שלכבוד כניסת חודש כסלו אנחנו מסדירים את הכוחות הצבאיים של ישראל ויוון.
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אגב, מדובר בשתי הצעות חוק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אתה רוצה להציג את שתיהן ונצביע בנפרד?
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אני חושב שהן מאוד דומות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אם כן, תן לי, אדוני, להכריז שיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון יציג גם הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017 – גם כאן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. נצביע ודאי בנפרד.
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
תודה, אדוני היושב-ראש. באמת זמנה של הכנסת יקר, ולכן, מאחר שמדובר בשני חוקים דומים שלמעשה האחד נגזר מהשני, נכון להתייחס לשניהם כמקשה אחת. אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ושלישית שתי הצעות חוק: הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017, והצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017.
ביולי 2015 נחתם הסכם בין ממשלות ישראל ויוון שנועד להסדיר היבטים משפטיים ולוגיסטיים הכרוכים בשיתוף פעולה ביטחוני בין המדינות. בפברואר 2016 נחתם הסכם דומה עם ממשלת קפריסין. הן יוון והן קפריסין כבר אשררו את ההסכמים, וכדי שייכנסו לתוקף, אף על ישראל לאשררן.
לפי ההסכמים, כוחות צה"ל ועובדים של מערכת הביטחון יוכלו להתאמן בשטחי יוון וקפריסין לבושים במדיהם תוך כדי נשיאת נשקם. כמו כן, הכוחות יורשו להשתתף בפרויקטים של מחקר ופיתוח, וכלי שיט וטיס צבאיים יוכלו לעגון או לנחות בשטחיהן. על פי עקרון ההדדיות, כוחות של צבאות יוון וקפריסין יוכלו להתאמן בצורה דומה: להשתתף בפרויקטים של מחקר ופיתוח בשטח ישראל, וכלי שיט וטיס יוכלו לעגון או לנחות בשטח מדינת ישראל.
ככלל, לא כל הסכם בין-לאומי שממשלת ישראל היא צד לו טעון הליך חקיקה, אולם בהסכמים עם יוון וקפריסין נכללות הוראות הקובעות הסדרים השונים מהדין הישראלי. כך, למשל, אדוני היושב-ראש, מצב שבו ציוד מסוים המובא לישראל, על פי הדין הישראלי הוא טעון תשלום מס. לפי ההסכמים, הציוד שיביאו עימם הכוחות הצבאיים יהיו פטורים מתשלום זה. מאחר שההסדר שונה מהוראות החוק בישראל, יש צורך בחקיקה שתתיר חריגה זו.
דוגמה נוספת להוראה הקיימת בהסכם שאינה דומה להסדר הישראלי מתייחסת לסמכות השיפוט. על פי ההסכמים, במקרה שחייל יווני גרם בזמן אימון צבאי הנערך בישראל נזק לציוד של אזרח ישראל, לא יחולו עליו דיני הנזיקין הרגילים החלים בישראל, ויחול ההסדר המפורט בהסכם. לעומת הוראות אלו, נקבע שלגבי ההוראות בדבר סמכות השיפוט הפלילית לא יהיה תוקף של חוק, והן יוסדרו בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה.
לפי ההסכמים, קיימת זכות ראשוניות למדינה השולחת להפעיל סמכות שיפוט פלילית על הסגל שלה ביחס לעבירות פליליות שבוצעו כלפי איש סגל מאותה מדינה. כך, למשל, במקום שבו חייל צה"ל, במסגרת תפקידו הרשמי, נחשד בביצוע עבירה פלילית כלפי חייל צה"ל אחר על אדמת קפריסין, למדינת ישראל תהיה זכות ראשונית להעמידו לדין. אך במקרה שבו בוצעה עבירה שלא במסגרת התפקיד הרשמי ולא כלפי איש סגל המדינה השולחת או רכושו, תישאר הסמכות בידי המדינה המארחת.
במהלך דיוני ועדת החוץ והביטחון הופיעו לפניה גורמי ממשלה שונים. נציגי משרד החוץ הדגישו את החשיבות הרבה שיש בחתימה על הסכמים אלו כהמשך לחיזוק היחסים הדיפלומטיים הקיימים בין מדינת ישראל למדינות יוון וקפריסין. לשם המחשה, אדוני היושב-ראש, מראשית הקמתה ועד היום חתמה מדינת ישראל רק פעם אחת על הסכם דומה. היה זה ב-1993 – ההסכם עם ארצות הברית. ליתר דיוק, הוא נכנס לתוקף ב-1993.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש מחברי הכנסת לאשר את שתי הצעות החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. אני יכול רק לצרף לפרוטוקול את דעתי שההסכמים חשובים. כידוע, התקיים מפגש טרילטרלי עם ראשי הפרלמנטים של שתי המדינות האלה – יוון וקפריסין – וזה הנושא שגם הן העלו מולי במפגשים.
הצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, תשע"ח–2017, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–4 – 12
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
זו קריאה שנייה.
12 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 11
נגד – 1
נמנעים – אין
החוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה היוונית בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
11 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
אנחנו עוברים להצעת חוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017. גם כאן קריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–4 – 10
נגד – 2
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 10, נגד – 2, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 12
נגד – 2
נמנעים – אין
החוק ליישום ההסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר המעמד של כוחותיהן, התשע"ח–2017, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 12, שניים נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. מי מציג את ההצעה מטעם הממשלה? שרת התרבות והספורט? אחד השרים? אין. ההצעה ירדה מסדר-היום.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 199), התשע"ח–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 51) (מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1167); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג אותה סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, אדוני.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כיום קיים הסדר חקיקתי ייחודי החל על מסתננים לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד–1954. החוק נועד לטפל בתופעת ההסתננות רחבת ההיקף שעימה מתמודדת ישראל בשנים האחרונות. השלכותיה של התופעה באות לידי ביטוי, בין היתר, בפגיעה במרקם החיים בחברה הישראלית; פגיעה בשוק העבודה; צמצום המשאבים במערכות שונות, דוגמת מערכות החינוך, הבריאות והרווחה, השמורות לאזרחי ישראל ותושביה השוהים בה כדין; הגברת הפשיעה באזורים שבהם מרוכזים מהגרים בלתי חוקיים.
הוראות השעה בנוסחן הקיים עניינן בכמה הוראות חוק המוצאות ביטוי בחוקים שונים, שמטרתן יחדיו לפעול לצורך הוצאת המסתננים ממרכזי הערים. כך, הוראות השעה קובעות הליך לטיפול במסתננים חדשים והסדרת השמתם במשמורת, עיגון הקמתו וניהולו של מרכז השהייה חולות, קביעת איסור על הוצאת כספים מישראל, הטלת קנסות מוגדלים על העסקת מסתננים שלא כדין וכיוצא בזה.
ביום 16 בדצמבר 2017 עתידות לפקוע הוראות שונות בחוק למניעת הסתננות אשר תוקנו כהוראות שעה. לפיכך, הוחלט לפעול לחיקוק חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראות שעה), התשע"ח–2017. החוק מבקש להאריך את תוקפן של ההוראות השונות, וישנה שונות במשך הזמן המבוקש להאריך כל הוראה והוראה, כמפורט להלן:
א. מבוקש להאריך את תוקפו של פרק ד' לחוק למניעת הסתננות, שעניינו מרכז השהייה למסתננים, למשך כשלושה חודשים. בתקופה זו ייבחן הצורך בקיומו של מרכז השהייה, בין היתר בהינתן הרצון לפעול לקידום יציאתם של המסתננים למדינה שלישית היישר ממרכזי הערים, נוכח ההסכמים עם מדינות שלישיות שאליהן מגיעה מדינת ישראל בעניין הוצאת מסתננים.
ב. מבוקש להאריך את האיסור על הוצאת רכוש מישראל בידי מסתננים למשך כשנה. בתקופה זו תיבחן האפקטיביות של האיסור, וכן השפעתו על התכליות העומדות בבסיסו.
ג. מבוקש לפעול להארכת תוקפן של יתר הוראות השעה המעוגנות כיום, ובהן הליכי הטיפול במסתננים חדשים, אופן הוצאת צווי גירוש, הסדרת מדיניות אכיפה ייעודית וייחודית לאוכלוסיית המסתננים וכיוצא בזה, למשך כשלוש שנים.
לצד ההארכות המבוקשות, ולאור הניסיון שנצבר, מוצע לתקן את הנוסח הקיים בשני עניינים עיקריים: התיקון הראשון – תיקון סעיף 32כ(ד), אשר עניינו העברה למשמורת של מסתננים אשר הפרו הגבלות לעניין האזור הגיאוגרפי, באופן שיאפשר אכיפה של הגבלות גיאוגרפיות גם ביחס למסתננים אשר לא הוצאה כנגדם הוראת שהייה שבוטלה או פקעה מאז. יצוין כי תיקון זה למעשה מתיישב עם תכליותיו של חוק זה, ובהן רצונו של המחוקק ליתן כלים אשר יאפשרו צעדים להוצאת המסתננים ממרכזי הערים. התיקון השני – תיקון המונח "מסתנן" כך שהן הקנסות המינהליים והן הענישה הפלילית הקבועים בחוק כלפי מעסיקיהם של מסתננים יהיו גם כלפי מעסיקי מסתננים אשר אוחזים ברישיון זמני לישיבת ביקור שניתן להם לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל ואשר עובדים בניגוד להגבלות לעניין האזור הגיאוגרפי הקבוע ברישיון.
אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי.
אנחנו מייד נתחיל בדיון, אבל לפני זה, אני רוצה לקבל בשמכם בברכה משלחת של שמונה עובדי פרלמנטים זרים שמגיעים אלינו מאירלנד, מדרום קוריאה, מצ'כיה ומקנדה. עובדים אלו מייצגים את הפרלמנטים שלהם במסגרת תוכנית חילופי עובדים שמטרתה לקיים תהליכי למידה הדדית ולהעמיק את ההיכרות בין עובדי הכנסת למקביליהם בעולם. הם נמצאים בכנסת לסמינר של ארבעה ימים שבמהלכו ייחשפו לכלל היבטי עבודת הכנסת ולתהליך החקיקה בישראל. אני מאחל להם ביקור מוצלח. ברוכים הבאים, Welcome to the Knesset.
אפשר למחוא כפיים, כן. מגיע להם. אנשים עובדים בשבילנו.
(מחיאות כפיים)
חברי הכנסת, אנחנו פותחים את הדיון. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. אחריה – יהודה גליק, מרב בן ארי, מרב מיכאלי, איציק שמולי וכן הלאה, על פי הרשימה. אני סוגר את הרשימה. אחרוני הדוברים שנרשמו הם מוסי רז ואילן גילאון.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שהייתי מתייחסת לגופו של עניין, כי נדמה לי שבליכוד דווקא התחיל איזה קמפיין חדש נגד שר פנים לשעבר, שאולי חוזר ואולי מאיים פה על איזה כמה טוענים לכתר, אז החליטו לסגור את חולות בזמן שאין דבר כזה הרי לגרש אנשים שנמצאים תחת צו הגנה קולקטיבי והם לא בני גירוש, וגם אין דבר כזה לכלוא אנשים ללא הגבלת זמן בלי משפט, סתם ככה. הדבר הזה הוא קשקוש, ואפילו השר לביטחון פנים, שיזם את הגאונות הזאת, אמר: טוב, נראה, אם לא שלושה חודשים, אז עוד שלושה חודשים ועוד שלושה חודשים. זה הכול כלום ושום דבר, ואתם יודעים את זה.
אבל יש לי משהו אחר להגיד, לאור חצי השעה האחרונה, לצד הזה: המחנה הציוני, מה קרה לכם? אתם מחנה ציוני או המחנה המגרש או המחנה הפופוליסטי? אתם השתגעתם? זה כבר לא טקטיקה, זה כבר לא לגייס קולות, זה כבר לא איך ננצח בחירות; זה הערכים הכי בסיסיים, זה היכולת להבדיל בין טוב לרע, זה היכולת לעמוד מול החלטה מוסרית ולהגיד: אנחנו בוחרים בטוב על פני הרע. זה עד כדי כך פשוט. השתגעתם? אתם עושים ישיבת סיעה, ושם אתם בוחנים מחדש את הערכים שלנו – האם נגרש בני אדם? האם נעמוד מנגד כשאנחנו, מדינת מהגרים, העם הנבחר, מתדפקים על דלתנו אנשים בסכנת חיים, ואנחנו סוגרים את הדלת כי ההמון דורש, כי אולי אנחנו חושבים שזה יביא לנו איזה קול וחצי? אנחנו השתגענו? מה ההבדל ביניכם לבין מירי רגב ואורן חזן? תסבירו לי. אין שום יכולת להפעיל טיפת מוסר, טיפת שכל בסיסי? הכול לקול צהלות ההמון, ואולי מישהו יתבלבל ויעבור בסביבה ויצביע בטעות אבי גבאי? ונניח שיעשה את זה, אז מה זה יהיה שווה? מה תהיה שווה ההצבעה הזאת? מה יהיה שווה המנדט הנוסף הזה, אם בסופו של דבר אנחנו נקבל את הגרועים שבגרועים שבפופוליסטים? תכף אתם תשימו את הנשיא בכאפיה, כי זה מה שהציבור רוצה, וזה מה שאתם חושבים אולי שיביא מנדטים.
תתביישו לכם. אתם לא מייצגים אותנו, וזאת לא אופוזיציה שמייצגת אותנו, לפחות, אלה שלא שכחו שיש כאן גם כמה ערכים בסיסיים לפני הפוליטיקה ולפני הטקטיקה ולפני הקולות. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת – חברים יקרים, אתם רוצים לעזוב את היציע? אתם רוצים לעזוב את היציע? נבקש מן הסדרנים לפנות אתכם? מה זה היה? פעם שלישית שאני מזהיר. לא, אתם יודעים מה? מספיק. תצאו, בבקשה תצאו. אני לא רוצה להפעיל את הסדרנים. נא לצאת מן היציע. כל מי שמחא כפיים – אני מבקש לצאת מן היציע.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, נראה לי שזה אנשים – שיצא אולי לא בכוונה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, לא, אני ביקשתי להבהיר. יודעים טוב מאוד. נא לצאת מהיציע. מי שמחא כפיים, נא לצאת מהיציע.
קריאה:
תן עוד צ'אנס, חבל.
תמר זנדברג (מרצ):
הן באות לכאן כל יום שני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מצוין. שלוש פעמים הזהרתי, מספיק. זה לא קרקס.
תמר זנדברג (מרצ):
למה שלוש פעמים? אני הייתי הדוברת הראשונה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כפי שהיה אומר קודמי בתפקיד, אנחנו עוד עלולים לקחת את זה ברצינות, את מחיאות הכפיים.
תמר זנדברג (מרצ):
אבל זה לא היה שלוש פעמים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שלום פעמים זה היה, והם לא חברי כנסת, טרם נבחרו. פעם שלישית אני מזהיר. מספיק. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חבריי, גברתי השרה, השרים, חבריי וחברותיי מן הקואליציה ומן האופוזיציה, המתוקים והמתוקות, ראשית, לגבי החוק. קודם כול, גברתי תמר זנדברג, לא איכנס לוויכוח שלך עם המחנה הציוני.
תמר זנדברג (מרצ):
כנס.
יהודה גליק (הליכוד):
אני בהחלט לא. אתם רשאים לתקוף זה את זו.
תמר זנדברג (מרצ):
– – – את הר הבית. זה מביא קולות.
יהודה גליק (הליכוד):
בעניין ההסתננות לישראל – גברתי, לא להפריע לי, תודה.
תמר זנדברג (מרצ):
אתה תעמוד בראש המשלחת.
יהודה גליק (הליכוד):
בעניין ההסתננות, אין שום ספק שחובתנו כמדינה יהודית לפתוח את שערינו. זה ערך ציוני יהודי בסיסי. אני ודאי לא שכחתי מה זה להיות יהודי, וזה ערך ציוני ויהודי לקלוט לתוכנו פליטים. לעומת זאת, מסתנני עבודה שמנצלים את טוב ליבנו ופוגעים באוכלוסייה הישראלית – אין ספק שמחובתנו להיאבק כנגד התופעה הזאת, שהולכת ומחמירה. ברוך השם, הממשלה הזאת בנתה גדר ומנעה כניסת מסתננים נוספים, ואנחנו צריכים בהחלט להוציא את אלה שנמצאים פה שלא כחוק. לכן, אני בוודאי תומך בחוק.
בהזדמנות הזאת אני מבקש להעלות על נס נושא שמסעיר את הציבוריות הישראלית ב-24 השעות האחרונות. מוריי ורבותיי, מותר בישראל שלא להסכים זה עם זה; מותר אפילו שלא להסכים עם הנשיא; מותר אפילו לחשוב שנשיא המדינה טעה; מותר לחשוב שהוא טעה בשיקול הדעת. אסור, אסור להשתלח בנשיא המדינה; אסור לעשות דה-לגיטימציה להחלטתו.
נאוה בוקר (הליכוד):
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
אסור בשום פנים ואופן להגיד שהוא קיבל את החלטתו כדי למצוא חן, כי ברגע שאת אומרת את זה אז את פוגעת בלגיטימציה של ההחלטה שלו.
נאוה בוקר (הליכוד):
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
מותר לך לחלוק על שיקול הדעת שלו.
נאוה בוקר (הליכוד):
זו זכותי לדבר כמו שזאת זכותך.
יהודה גליק (הליכוד):
אז מותר לי לומר מה דעתי על מה שנאמר. מותר לי לומר שברגע שאומרים שהנשיא קיבל את החלטתו כי הוא רצה למצוא חן בעיני השמאל או הימין או התקשורת, זה אומר שזה דה-לגיטימציה להחלטה.
נאוה בוקר (הליכוד):
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
אנחנו צריכים, כמנהיגי ציבור, שלא לפגוע בלגיטימציה של ההחלטה של הנשיא. אפשר לא להסכים. אפשר לחשוב שהוא טעה, אין שום בעיה. אפשר להתווכח, אבל לא להשתלח. דווקא אנחנו, כמפלגת שלטון – – –
נאוה בוקר (הליכוד):
אף אחד לא השתלח.
יהודה גליק (הליכוד):
אני מבקש שלא להפריע לי. נאוה, אני מבטיח, אני מעריך אותך כל כך, את כל כך יקרה לליבי. נא לא להפריע לי – – –
נאוה בוקר (הליכוד):
אין קשר. אתה מנגח ומכוון את הדברים לאגף מסוים, אנחנו יודעים את זה.
יהודה גליק (הליכוד):
אני אומר שוב – אני רוצה לגמור בזמן, אני לא אוהב אף פעם לעבור את הזמן. מוריי ורבותיי, הבה נשמור, כמפלגת שלטון, על המוסדות הממלכתיים, על השב"כ ועל הצבא ועל המפכ"ל, כן, ועל מוסד נשיאות המדינה, ועל השיח התרבותי בינינו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת מירב בן ארי; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי וחברותיי, ממש לפני דקה הלכתי וביקשתי לקבל את תיקון הצעת החוק הזאת, מסיבה פשוטה – שרק לפני כחצי שעה בכלל הוציאו אותו מהדפוס, וזאת הגרסה השנייה או השלישית. אני רוצה לשאול אותך, לפני שאני אדבר לעניין – כי אני טרחתי וקראתי, הספקתי, לא עכשיו, אבל קודם – אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש: אנחנו מדברים שוב ושוב על מעמדה של הכנסת, על מעמדם של חברי הכנסת. איך אפשר לכבד אותנו אם אנחנו אמורים לאשר חוקים שלא קראנו אותם? אם אנחנו אמורים לאשר חוקים שאני יכולה לומר לך שאפילו היועצים המשפטיים לא הספיקו לקרוא ולא הספיקו להנחות אותנו ולומר לנו מה דעתם?
אני חושבת שזו בושה לכנסת ופחיתות כבוד לכל אחד ואחד מחברי הכנסת שיושבים כאן. ואני לא מסכנת כלום אם אני אהמר שאף אחד לא קרא את החוק ולא מכיר אותו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני עוצר את השעון על מנת להשיב לך במילים פשוטות מאוד: א. אני מסכים איתך שצריך להפסיק את התופעה של פטור מחובת הנחה; ב. היום בישיבת נשיאות הכנסת – יש גם ליש עתיד את מאיר כהן מטעמכם, וכל סיעות הבית מיוצגות בנשיאות הכנסת עכשיו – פניתי למשנה למזכיר הממשלה, ביקשתי ממנו לעשות בדק בית בין כל משרדי הממשלה, ואם יש להם דברים דחופים – יש לי תחושה שלקראת 31 בדצמבר התופעה הזאת תלך ותגבר – להביא אותם עכשיו, ולא לבקש פטורים מחובת הנחה. אז אני מאוד מקווה שזה יקרה. גם חברי ועדת הכנסת צריכים להפעיל שיקול דעת בנושא הזה.
אני קראתי את הצעת החוק, אבל את צודקת, אני קראתי את הצעת החוק בוועדת ההסכמות בבוקר, יחד עם נציגי הקואליציה והאופוזיציה, ואני לא בטוח שתמיד יש הצדקה למציאות הזאת. המוסד של פטור מחובת הנחה נועד למקרי חירום. סליחה שהתערבתי בדברייך. נא להמשיך.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני מאוד מאוד מעריכה את תשובתך, ומקווה מאוד שאכן כך זה ייעשה. אבל דווקא לאור תשובתך אני קוראת שלא להצביע עבור הצעת החוק הזאת היום; להמתין שבוע, שום דבר לא יקרה. אם אנחנו מדברים על הוראות השעה, הרי הן עומדות לפוג ב-16 בדצמבר. זה בערך עוד חודש. גם אם בעוד שבוע נביא את זה עדיין יספיק – יהיה סיפק בידינו ובידי הממשלה ובידי כל הגורמים להאריך את הוראת השעה לפני שהיא תפוג.
אבל פטור בלא כלום בכל זאת לא. אני בהחלט רוצה לבוא ולומר שמכיוון שאני קראתי – אני לא יודעת איזו גרסה, כי אני לא יודעת אם הגרסה האחרונה היא שקראתי – אני שואלת את עצמי: בשביל מה החוק הזה? בשביל מה בכלל מביאים את החוק הזה? אני מבינה שיש מטרה – להוציא את המסתננים מתוך האזורים שבהם הם נמצאים, וגם אני בעד. אני באמת חושבת שלא יכול להיות ששלוש שכונות בלבד בדרום תל אביב תסבולנה 40,000 אנשים שהם בעצמם נמצאים במצוקה – גם ה-40,000 וגם אלה שקולטים אותם. זה לא דבר נורמלי, זה לא דבר צודק, זה לא דבר נכון, וצריך למצוא לזה תשובה. ודרך אגב, בית המשפט הגבוה לצדק בא ונתן פתרון. הוא בא ואמר: בואו נפזר אותם. בואו נגרום לכך שהם לא יהיו רק בדרום תל אביב. מובן שיש – זה דבר שבעיניי ברור ומובן מאליו, שממשלת ישראל צריכה להתגייס כדי לשקם את דרום תל אביב.
דרך אגב, באורח פלא, בהצעת החוק הזאת מדברים על פיזור גיאוגרפי. אף אחד לא ראה את זה, כי זה מתחבא לו. לא אומרים הגדרה מה זה פיזור גיאוגרפי, מה זה אזור גיאוגרפי, אבל מי שבאמת קרא את הצעת החוק הזאת מבין שיהיו תנאים לאותם מסתננים, באשרה שמחלקים להם מטעם משרד הפנים, שהם יהיו צריכים להיות באזור גיאוגרפי מסוים – וזה טוב, זה יופי, וזה בהתאם להחלטת בית המשפט.
אבל חוץ מזה, אולי מישהו יבוא ויסביר לי איך ייקחו אנשים שלא מוכנים לעלות למטוס ולא מוכנים לנסוע לרואנדה או לכל מדינה שלישית – איך יכריחו אותם לעלות על מטוס?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים.
יעל גרמן (יש עתיד):
איך יעשו זאת? ואיך אנחנו ניראה? אז הצעת החוק הזאת, אם היא באה באמת להכשיר את הוצאתם בכוח של אותם מסתננים, היא הצעה לא צודקת, לא נכונה, לא מוסרית, שפעם נוספת פשוט תשחיר את דמותנו ותדמיתנו בעיני העולם. לדעתי גם לא ניתן יהיה לעשות את זה. אני לא מאמינה ששר הפנים יהיה מוכן לאזוק אנשים ולסחוב אותם על המסלול כדי להעלות אותם למטוס.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
יעל גרמן (יש עתיד):
ואם הכוונה לפזר – אני בעד, אבל בואו, שיכתבו את זה במפורש ובאילו תנאים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, יש לי בקשה אחת מהממשלה הזאת: תפסיקו לספר לאנשים סיפורים. תפסיקו למכור לאנשים סיסמאות ללא כיסוי. מספיק עם סיסמאות, תתחילו עם פתרונות. כמה פעמים אנחנו כבר שומעים את הסיפור הזה: הינה, הינה, הינה אנחנו הולכים לגרש את כל מבקשי המקלט מדרום תל אביב?
אני לא מאמין שאתם הולכים להעלות על מטוסים 40,000 איש – נשים, ילדים, מבוגרים, זקנים; אני לא רואה את זה קורה כל כך מהר. אבל בינתיים אתם ממשיכים לספר לתושבי דרום תל אביב סיפורים, כמו שסיפרתם בסיבוב הקודם את הסיפורים על מתקן הפלא בחולות, אותו מחנה מעצר גדול שבתוכו אתם תרכזו את כל מבקשי המקלט. שמענו. בחולות האלה אתם, ממשלת נתניהו, קברתם 1.5 מיליארד שקל, 1.5 מיליארד שקל – 300 מיליון בהקמה והיתר בתפעול, מההקמה ועד היום; 1.5 מיליארד שקל שאפשר היה לתת לדרום תל אביב כדי לפתור את הבעיות הקשות שיש שם.
במקום הסיסמאות שלכם הגיע הזמן לתת את הפתרון היחיד האפשרי, שהוא גם הפתרון האנושי: לבדוק את הבקשות אחת לאחת, לראות מי ממבקשי המקלט הוא באמת פליט, להבין שהאנשים שאי-אפשר לגרש – צריך להתייחס אליהם כבני אדם: לתת להם פתרונות של בריאות, של רווחה; לפזר אותם בארץ, שלא יהיו כולם מרוכזים בשכונות הכי מוחלשות של תל אביב; וכן, לתת להם גם אפשרות לעבוד בצורה חוקית ובכבוד כל עוד הם נמצאים כאן.
אדוני היושב-ראש, אני שמעתי מאוד מאוד בצער על מה שקרה בסיעת העבודה היום, ואני רוצה לומר לעמיתיי ממפלגת העבודה – קוראים לזה היום המחנה הציוני – שמסתבר שהמנהיג שלהם פשוט שכח מה זה להיות יהודי. הוא שכח מה זה להיות יהודי. הוא שכח שיהודים היו אלה – שלאורך המאה ה-20 היינו בעצמנו מבקשי מקלט ופליטים; הוא שכח שאנחנו היינו אלה שבאו בטענה, ובצדק, לאותן מדינות שסגרו בפנינו את השערים ולא התייחסו לעובדה שברחנו ממקומות שבהם היינו במצוקה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה, אל תטיף.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אז גבאי שכח מה זה להיות יהודי, וגבאי גם שכח שבמסורת היהודית הציווי שמופיע הרבה פעמים בתורה הוא ואהבת את הגר. גם את זה הוא שכח. גם את זה הוא שכח.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה עם עניי עירך קודמים?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל לא רק את זה הוא שכח. אני יודע שכשגבאי מדבר על לזכור להיות יהודי הוא מדבר על לזכור להיות יהודי נאמן לתורה, למצוות ולתלמוד. אפילו את התלמוד גבאי שכח, כי בתלמוד, אדוני היושב-ראש, במסכת ברכות, יש את האמירה המאוד-מאוד חכמה: כל שהוא כביצה, ביצה טובה ממנו. בתרגום לעברית: אדון גבאי, אם תתחפש לימין קיצוני, תאמין לי, אנשים יעדיפו את המקור וישאירו אותך בתור תחפושת ריקה מתוכן, אבל גם לגמרי לגמרי לא פופולרית.
אורן אסף חזן (הליכוד):
דב, אולי תעזוב את גבאי, ובמקום לעזור לשונאים שלנו תעזור לבני עמך? אולי? מה אתה אומר?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת דב חנין, תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, תורך, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
חברתי המוערכת חברת הכנסת יעל גרמן אמרה: איך ניראה בעולם? ואני עונה לך, גברתי – ואני, כבוד רב, רק כבוד רב אני רוחש לך: זה לא בעיה איך ניראה בעולם; איך אחיי היהודים יכולים להתבונן במראה? איך העם היהודי, ששהה אלפיים שנות בגולה, נרדף, בהיסטוריה מדממת – מזכיר לכם, 1492, אינקוויזיציה – איך אתם יכולים להשליך אותם לכלבים, לעזאזל? העם היהודי החמלתי, איך הוא יכול לנטוש מוסרית את הפליטים האלה? העולם קולט פליטים.
ענת ברקו (הליכוד):
הם לא פליטים. הם לא פליטים.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אנגלה מרקל, רגע לפני הבחירות, כאשר היא מעמידה את גורלה על כפות המאזניים, לא נטשה את הערך של חבירה ערכית לבני אדם שמחפשים את הישרדותם ואת קיומם על הפלנטה הזאת.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת קורן, נא לא להפריע.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני קורא לכם להתעשת, לחזור למקורות, ולא להשליך אותם. מדובר ב-40,000 פליטים שאפשר לבזר – לא לפזר – לבזר אותם בארץ. זו ארץ שעדיין יש בה, במקומות מסוימים, שממה.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אפשר להפריח את השממה תוך כדי אי-ויתור על המוסר.
נורית קורן (הליכוד):
איזו שממה?
ענת ברקו (הליכוד):
הם לא רוצים. הם באו מהשממה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
נורית קורן, את יודעת שאני מעריך אותך מאוד.
נורית קורן (הליכוד):
גם אני.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
קריאות הביניים משבשות את חוט המחשבה שלי.
מפלגת המחנה הציוני, או איך שתרצו, מפלגת העבודה, היא מפלגה פלורליסטית, ואני עונה לדב חנין ידידי, ויש קולות שוודאי אינם ששים לוותר על הערכים האמיתיים שבהם העם היהודי צריך לכבד אנשים שנמצאים במצוקה. לכן, אני קורא מכאן לכולם להתעשת, להתיישר ולחזור למקורות.
אני מנצל את 30 השניות שנותרו לי כדי לומר, בנושא אחר לגמרי: די להשתלחויות הממיתות, הקטלניות, של שרים בממשלתו של בנימין נתניהו נגד מוסד הנשיאות. תנו לנשיא המדינה, שהוא עמוד האש הערכי במדינה הזאת, לנהל את חיי המדינה תוך אי-ויתור על מוסר. נשיא המדינה רובי ריבלין אינו זקוק להגנתי, רחמנא ליצלן, אבל אני מנצל את מעמדי ואת המיקרופון הזה שניתן לי כדי לומר לכם: אתם משתלחים ומזכירים לנו ימים אפלים בהיסטוריה המאוד-מודרנית של מדינת ישראל, כאשר ההסתה גררה רצח של ראש ממשלה. אנא, הניחו את ידיכם מצווארו של נשיא המדינה, שעושה את עבודתו נאמנה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, סדר-היום שלנו זה השבת במדינת היהודים. גברתי היושבת-ראש, בעולם כולו אין שומרים שבת, כי לא מצווים על שמירת שבת, ואין יום שהתנועה נעצרת בו. למרות זאת מתבצעות עבודות שדרוג ותחזוקה תוך כדי שהתנועה זורמת, וסדר-היום של הנוסעים ועוברי הדרך ממשיך כשגרה. ואם בעולם כך, אין סיבה שכאן, בארץ ישראל, במדינת היהודים, לא יפעלו באותה מתכונת ויבצעו את העבודות הנדרשות תוך כדי תנועה, בימי חול. כביש 38 פלוס כביש 1 מבית שמש לירושלים דרך שער הגיא הוכיח שאין צורך לחלל את השבת, ואפשר לנצל את הטכנולוגיה ההופכת לילה ליום, כפי שבוצע בכבישים האלה. הכבישים האלה בוצעו בלי חילול שבת, וכל העבודה הייתה בשעות הלילה.
שמירת השבת היא ערך עליון. אנו שותפים לקואליציה שקבעה כי לא תהיה פגיעה בסטטוס קוו הדתי, וכי השבת תישמר על ידי משרדי הממשלה ושלוחותיהם. לא מדובר כאן בפיקוח נפש, ולא נשקפת סכנה לציבור. עבודות השדרוג תתבצענה בימות החול, כפי שמקובל בעולם כולו, שבו אין יום שנשמרת קדושתו, והתנועה זורמת 7 כפול 24 שעות.
ביצוע עבודות בשבת פוגע בציבור רחב מאוד בארץ ובעולם ששמירת השבת קדושה לליבו וחילולה מכאיב לו ופוגע בו. אני בא עכשיו מישיבת סיעה בראשותי, והתקיים דיון מעמיק בנושא. אתם יודעים שביום רביעי תתקיים, בעזרת השם, ישיבה עם ראש הממשלה והנוגעים בדבר, ואנו דורשים חד-משמעית לתקן את חוקי השבת ולחזור לסטטוס קוו, ובזכות השבת ניוושע בכל הברכות האמורות בתורה המושפעות על ידי שבת קודש. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. עד שלוש דקות לרשותך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, סוגיית המסתננים ידועה לכול, דיברו על זה הרבה, נכתב על זה משני צידי המתרס. יש בסוגיה הזאת שני חלקים שהתושבים במדינת ישראל – ולצערנו דווקא התושבים מדרום תל אביב – מתעסקים איתם יותר ויותר: אחד זה עצירת כניסתם של אותם פליטים לישראל, שברוך השם, נפתרה לחלוטין.
הבעיה הקשה יותר היא הבעיה המקבילה, היא הבעיה של אותם אלפי מסתננים שחיסלו את חייהם השקטים, שהיו כך במשך שנים, של אותם תושבים יהודים, ולאו דווקא יהודים שגרים בדרום תל אביב ובעוד מקומות, בדרום. אני עצמי הייתי בדרום בסיור יחד עם תושבים. חייהם נהפכו – אינם חיים. מי שרוצה למכור שם את הדירה – אין קונים. אנשים עזבו את הבתים, בתי הכנסת שם נסגרו, חייהם הפכו – אינם חיים.
החלק השני זה נושא התעסוקה. אנשים בתל אביב, בעלי העסקים, מעסיקים אנשים שלא כחוק. עד עכשיו משלמים להם פחות מליהודים תושבי המקום. מה שקורה הוא שאנשים שבמשך שנים עבדו בבתי מלון ובעוד מקומות בתל אביב מצאו את עצמם בבית בגיל 50, ואנחנו יודעים מה זה למצוא עבודה בגיל 50. אני חושב שזעקתם של אותם תושבים הדהדה רבות כאן, בוועדות השונות של הכנסת, ולצערנו הרב אנחנו רואים נציגים מהאופוזיציה שמסתכלים על החוק הזה כעל עוד חוק קואליציוני; לא יודעים להסתכל בעיניים של אותם תושבים שזועקים אלינו ואומרים: תצילו את הבתים שלנו.
אני חושב שזה המקום לשבח את הפעילות המסיבית של שר הפנים, שלקח את התפקיד הזה שאנשים לא היו רוצים לקחת – לנגוע בסוגיה כל כך לוהטת, תפוח אדמה כל כך לוהט – דבר שיכול להחזיר קצת את השקט לאותם תושבים. אני קורא בוודאי גם לאופוזיציה ולקואליציה לגלות אחריות, להתעלות מעל שיקולים של קואליציה ואופוזיציה ולתמוך בחוק הזה של שר הפנים, על מנת שניתן קצת שקט לאותם תושבים, שזועקים ומסתכלים אלינו היום מי איתם ומי נגדם. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מיכל ברקו.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה, כבוד סגנית היושב-ראש. אני לא מתכוונת לפנות אליכם בטיעוני מוסר וערכים, כי מזמן איבדתם את זה. אני רוצה לפנות אליכם בטיעונים הגיוניים; לנסות, לפחות, בטיעונים הגיוניים.
חוקקתם חוק. אני כבר בכנסת השנייה שלי. אני מתנגדת כבר פעם רביעית לחוק ההסתננות. יעל גרמן, זה חוק שעולה פעם רביעית, לא שלישית. שלוש פעמים כבר בוטל. הרביעי כבר עלה בתחילת הקדנציה הזאת.
יעל גרמן (יש עתיד):
זה החוק הזה – – –
מיכל רוזין (מרצ):
מיליארד שקלים, מיליארד שקלים הוצאתם על מתקן חולות. אמרנו לכם: הוא מיותר; אמרנו לכם, מעבר לזה, שהוא לא מוסרי, מעבר לכך שכולאים אנשים בלא עוול בכפם, שכל מה שהם רצו זה למצוא עתיד טוב יותר. אמרנו את הכול. שום דבר לא עבד. מיליארד שקלים הוצאתם, תחת המשרד לביטחון פנים, הקמתם כלא, הושבתם שם אנשים למשך שנה, ואז הם חזרו לרחובות. למה? כי אין להם לאן ללכת.
ועכשיו אתם באים עם הסכם חשאי עם מדינה שלישית, רואנדה, שאפשר לגרש – לא מרצון אלא בכפייה; הסכם חשאי שקניתם בכסף, שקניתם בנשק, שקניתם בדרך לא מוסרית, לא ישרה, לא נקייה. מוסדות האו"ם בעולם אומרים שהם לא יודעים מה כולל ההסדר הזה. זה עומד בסתירה לכל אמנת הפליטים וכל ההתחייבויות הבין-לאומיות שלנו – במקום למצוא ל-35,000 מבקשי מקלט מאפריקה פתרונות ראויים פה, בחברה הישראלית, עד שהם יוכלו לחזור לארצותיהם.
בשנה האחרונה נכנסו 16,000 אוקראינים – יושב פה סגן שר הפנים: 16,000 אוקראינים. אותם אתם לא שמים במתקן חולות; אותם אתם לא מגרשים לאוקראינה, לא צריך אפילו מדינה שלישית. יש פה גזענות לשמה – צריך לשים את זה על השולחן. כל הגלגולים של הצעות החוק, ועכשיו גם ההסכם עם רואנדה, מוכיחים רק דבר אחד: יש פה גזענות לצבע, יש פה גזענות למוצא. אתם מגרשים אותם כי לא נאה לכם שהם יהיו בקרבנו. אנחנו חוטאים לא רק לערכים האוניברסליים, אנחנו חוטאים לערכי היהדות. ואבי גבאי, ששכח מה זה להיות יהודי, לא יודע מה זה להיות פליט בעולם ולחפש מקום לחיות בו, אחרי שאברהם אבינו ירד למצרים כדי להתקיים.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
– – –
מיכל רוזין (מרצ):
אז מי ששכח להיות יהודי זה לא אנחנו, השמאלנים, זה אבי גבאי שמנסה להיות פייק-ביבי, ולא יצליח בכך, מכיוון שפייק אף פעם לא עובד. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, טוב, אנחנו קודם כול לא נדבר על פליטים, כי אף אחד לא הגדיר אותם כפליטים. כידוע לכם, אין לנו גבול עם אפריקה, והם הגיעו אלינו כשהם עברו מדינת תווך, כך שפליטות – לפי ההגדרה זה לא ממש פליטות.
יעל גרמן (יש עתיד):
למה לא – – –
ענת ברקו (הליכוד):
אבל מה שקרה בדרך – ובאמת ליבי עימם, כי הם עברו הרבה מאוד תלאות בדרך, והם נוצלו והם נרדפו; אבל מה שקרה בדרך – הם היו צריכים לעבור את התווך של חצי האי סיני, וכידוע לכם, חצי האי סיני נשלט על ידי כוחות ג'יהאד עולמי, על ידי מחוז דאעש בסיני, ולכן אין ספק בכלל שיש שם גם גרעינים של טרור, גרעינים רדומים בחלקם. את חלקם אנחנו רואים גם במסגדים בתוך כפרים ערביים, שהם בהחלט אסלאמיסטים אדוקים ביותר – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז תשאירי אותם – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – והפצצה הזאת מחכה להתפוצץ, עיסאווי. מחכה להתפוצץ.
אז בואו נראה מי יש לנו שם: יש לנו את האריתריאים, שברחו כי הם לא רצו להתגייס או כי מגייסים אותם לכל החיים. אז אנחנו הפכנו להיות מדינה קולטת עריקים בכלל. זה התפקיד שלנו בחיים – לקלוט עריקים? מי שלא רוצה להתגייס – קדימה, ניתן לו הגנה קבוצתית. בשווייץ למדו את הפטנט הזה, אני כבר נתתי לשרת המשפטים כזה חומר משווייץ שמדבר על זה שצריך, אדוני סגן השר, להסיר את ההגנה הקבוצתית מהאריתריאים. זה יאפשר להוציא את כולם עד האחרון שבהם. אנחנו לא מדינה קולטת עריקים.
הדבר הנוסף הוא שאנחנו מדברים על כך שיש לנו אזורים שלמים בדרום תל אביב ששם אנשים חוששים לצאת מהבית; ניצולי שואה שנכלאים בשעה 16:00, חוששים לרדת במדרגות; מקרים של פשיעה, של רצח, של אונס, של תקיפה של נשים. וכמובן, כמובן, זה לא מדאיג את השמאל, כי אלה לא בדיוק האזורים שהם גרים בהם, לשם הם לא מגיעים. ראינו מה היה כשהגיעו אנשים לאזורי מחיה אחרים – אז, בשם ההומניזם הם ידעו לגרש אותם יפה מאוד. אף אחד לא רצה שיחכו ליד בתי הספר שלו, של הילדים שלו, אנשים שהם מסתננים, או לא יודעים מה הם מחפשים שם. זה בסדר לבוא להגיש להם מרק חם באיזושהי צדקנות מוסרית, כביכול, אבל לא לראות את שאר האנשים, את עניי עירך – והם באמת עניי עירי, והם קודמים. אתם יודעים מה? הם קודמים.
ולכן, את הכסף הזה שיסגרו את חולות, גברתי היושבת-ראש, אנחנו נשקיע בשיקום שכונות – וידידי סגן השר ז'קי לוי עוסק בתחום הזה – אנחנו נשקיע בניצולי שואה, אנחנו נמנע מאנשים שמגיעים ממדינת אויב כמו סודאן – ואנחנו יודעים כמה תקיפות היו באזור הזה באמצעי לחימה שהועברו מסודאן לחמאס, והסודנים האלה אצלנו – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
ענת ברקו (הליכוד):
גברתי, באמת אני רוצה לסיים את הנושא החשוב הזה. – – אנחנו נמנע את ההשתלטות, גם האסלמיסטית הזאת, שתהיה בכייה לדורות. עכשיו אפשר לטפל בבעיה. ראש הממשלה שלנו הניח ב-2012 את הגדר שעצרה את התופעה, את השטף הזה של המהגרים, ואנחנו רואים את המיליונים האלה שנוהרים היום לאירופה. מהגרי עבודה – הם זקוקים לעבודה, הם זקוקים לפרנסה, אבל מדינה עם אתגרים כמו שלנו לא יכולה לשאת את המשא הזה על כתפיה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
ולכן, מי שלא פליט באמת לא יישאר שם, והגיע הזמן למצוא פתרון לבעיה הזאת, וטוב שנעשה כך. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, נושא סגירת מתקן חולות כחלק מפתרון בעיית המסתננים הוא פתרון סביר. אבל – וה"אבל" שלי הוא ענק באשר לכל סוגיית החוק שאנחנו מדברים עליו כאן; הוא ענק כי הטיפול בתופעת המסתננים ומבקשי המקלט עד היום, וזה שאנחנו בעצם רוצים באמצעות החוק הזה לתת לו הכשרה ולהמשיך אותו לשלוש השנים הקרובות – התהליכים עד היום הם כישלון מוחלט, כישלון מוחלט שבין השאר הוביל לכל התופעות הנוראיות שקרו מסביב.
תראו, סוגיית המסתננים ומבקשי המקלט – ותמיד צריך לתת את ההבחנה ביניהם, אלה שני סוגים שונים: ישנם מסתננים שאכן צריכים לעזוב את הארץ, עצרנו אותם בגדר, וזה בסדר. דרך אגב, מה שנאמר לפניי פה, הקישור הזה לטרור – אני לחלוטין לא מקבל את זה. אבל לבוא לדרום תל אביב ולראות שם את גני הילדים, למשל, את מחסני הילדים האלה – אני, כשהייתי שם שאלתי את עצמי: תגיד, יש פה בעיה, בעיה גדולה; זאת מדינת ישראל שלנו, שיכולה להרשות לעצמה להחזיק אנשים, ילדים, במצב שכזה? זה סביר שיקרה לנו, לנו, עם ישראל, שאנשים שלנו לא מזמן, לא לפני הרבה שנים, גם הם חיפשו מישהו שיעזור להם בעניין?
אז תראו, ישנם מסתננים, כמו שאמרתי, מבקשי עבודה, שצריכים לעזוב את הארץ, זה בסדר, וצריך כן לעשות שהם יעזבו בצורה מכובדת, כפי, אגב, שקבע בג"ץ. עם זה אני מוכן ללכת. אבל ישנם מבקשי מקלט, דוגמת יוצאי דארפור, ואנחנו יודעים שמספרם היום במדינה הוא כ-6,000. הם אנשים שיש להם זכות למעמד פליטות. זה מקובל בכל העולם, וזה ידוע גם פה. אבל מה המדיניות פה? המדיניות פה – אני אפילו לא יכול לקרוא לזה מדיניות, עד היום – האין-מדיניות קבעה, למשל, שלא נטפל ולא נדע מי פליט ולמי מגיעות הזכויות; כמדיניות קבעו לא לעשות את זה, לא לקבוע.
ולכן, מה יקרה בחוק הזה? אנחנו נקבע עכשיו חוק וכל כך הרבה אנשים, אלפים שכן מגיעה להם זכות הפליטות, ייפלו תחת השיניים הגסות של החוק הזה ויעופו מכאן לכל הרוחות, בצורה שפשוט נוגדת את החוק הבין-לאומי ונוגדת את המוסר הבסיסי שלי כאדם ישראלי – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, אדוני.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
– – ואני חושב, של רבים רבים מאיתנו כאן במדינת ישראל.
ולכן אני אומר לשר הפנים: אתה רוצה לסגור את המתקן? אתם רוצים לעשות איזושהי הסדרה של הנושא הזה? בסדר. תכניסו להסדרה הזאת גם את הטיפול שכן מגיע לאותם אנשים, לאותן משפחות, לאותם ילדים, שכן מגיע להם את הדבר הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אתם גרמתם לכאוס נוראי בתל אביב. זאת תוצאה של מדיניות רעה, או אין-מדיניות. עכשיו צריך לתקן אותה, אבל לא באמצעות חוק דרקוני כזה, שעושה את מה שהוא עושה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
שלום, גברתי היושבת-ראש, חברים, אני לא רואה אפילו שרים; לא טורחים לבוא להצעת חוק כזאת, כאילו זה עובר. בינתיים אין שר, אני אדבר.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני אגיד לך מה, אין בעיה, כי ביטן פה. השר ביטן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן, השר שבדרך. אני אדבר בשני מובנים. אני לא מופתע מהחברים בליכוד ובבית היהודי. הפסקתם להפתיע אותי. אפילו חברת הכנסת בָּרקו רוצה לתת להם תארים חדשים.
ענת ברקו (הליכוד):
בֶּרקו. את השם שלי חשוב שתגיד כמו שצריך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ברקו, סליחה. ברקו, ברקו. רוצה לתת להם תארים חדשים: ג'יהאדיסטים, דאעש. לא מספיק לכלוא אותם, גם לתת להם תארים.
ענת ברקו (הליכוד):
לא. אמרנו – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אבל אין לי זמן בשבילכם, אתם לא מפתיעים אותי. אתם כבר הגעתם לתחתית.
ענת ברקו (הליכוד):
אתה אוהב אותם?
עיסאווי פריג' (מרצ):
העיקרון והמוסר עוברים לידכם. אתם לא מכירים בהם.
ענת ברקו (הליכוד):
אל תלמד אותנו מוסר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני רוצה להתייחס לצד הזה. אני רוצה להתייחס למי שנחשבים שותפינו במחנה.
ענת ברקו (הליכוד):
התכוונת לרשימה המשותפת?
עיסאווי פריג' (מרצ):
יושב-ראש המחנה הציוני אבי גבאי קורא לחברי המחנה הציוני: חברים, אתם צריכים להיות ליכודניקים. זה מה שאתם צריכים להיות. אתם צריכים להיות ליכודניקים. תתחילו להתעורר. אני שואל את עצמי לרגע: האם זה יושב-ראש מפלגת העבודה, שאולי התחפש, סוס טרויאני בתוך המחנה? תהיו ליכודניקים, תסתערו על הליכוד. רק ככה מסוגלים להגיע – לאן?
ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת ממפלגת העבודה שהייתה פעם: מה אני צריך את החיקוי כשיש לי את המקור? מה אני צריך את החיקוי כשיש לי את המקור? אתם לא משאירים ערך אחד; אתם זורקים אותו ודורכים עליו. שכחתם מה אתם ומאיפה באתם? תפסיקו לשקר לעצמכם. תפסיקו לשקר לעצמכם. תפסיקו להתחפש למה שאתם לא. אתם הולכים לתהום. אתם משקרים לעצמכם.
אני, כשאמרתי סוס טרויאני, התכוונתי, ואני יודע על מה אני מדבר. אתם הולכים בזיגזגים. לאן אתם רוצים להגיע? חוק המסתננים, ועכשיו אתם מקבלים החלטה לתמוך בחוק לגרש מבקשי מקלט. על מה אתם מדברים? על מה אתם מדברים? איזה עיקרון? איזה מוסר? ביניכם לבין העקרונות שאתם מדברים עליהם – בין הארץ לשמיים. אין לאנשי השמאל מקום אצלכם. אתם מכרתם את כל העקרונות שלכם, ואני בז לכל התהליך שעובר עליכם. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מוּסי רז. מוֹסי רז, בבקשה, אדוני. עוד לא יצא לי להזמין אותך לבמה, אז אני מתנצלת. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.
מוסי רז (מרצ):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, שוב ושוב מגיעה הצעה כזאת, ודומותיה, לבית הזה, ואני חושב שהממשלה, יותר משהיא רוצה לגרש, היא רוצה לאיים בגירוש, כדי שתהיה לה יכולת לקבל קולות ולקבל תמיכה. כי מה יותר פופולרי משנאה? רואה את זה הממשלה, ואני רואה שיש עוד איזו מפלגה שפתאום חושבת שזה פופולרי ומצטרפת לגל הזה.
אם יגרשו – והרי לא יגרשו. הממשלה לא תעז לגרש, אין לה את האומץ לגרש. אם היא תעשה את זה היא תהיה כמו אותו עורך דין שבא ביום הראשון לעבודתו ופתר את הבעיה שאבא שלו, עורך הדין, עבד עליה 30 שנה, וב-30 שנה מחק את כל תכליתה. הרי נגד מי הם יסיתו אם הם יגרשו? הרי אין פה מהגרי עבודה חדשים; יש חומה, יש גדר. הם לא עוברים. הרי על זה הם מתגאים, ובצדק.
איך אנחנו, כמדינה שקמה לקלוט עלייה ולקלוט מהגרים, נטפלים לקומץ? בסופו של דבר, מתוך תשעה מיליון אנשים שגרים פה, כמה עשרות אלפי אנשים – אנחנו נטפלים אליהם ובכל פעם מנסים להצר את צעדיהם, לכלוא אותם, לגרש אותם. מה זה הדבר הזה? סבא וסבתא שלי, הורי אימי, באו לארץ ב-1934. הם לא ברחו משום מקום. הבריטים כלאו אותם – מין חולות שכזה, בעכו ובבית לחם, כלא הנשים בבית לחם – ולאחר מכן הם גירשו אותם. זה מה שאתם רוצים לעשות. אנחנו הצאצאים של אלה שבאו לפה, חלקם הגדול בניגוד לחוק. אנחנו נגרש; אנחנו נאיים בגירוש; אנחנו ננסה להיבחר לראשות הממשלה על רקע הסתה לגירוש. תפסיקו כבר את הדבר הזה. רק ימין קיצוני בעולם מתחבר לדברים האלה. תשאירו את זה לימין הקיצוני שלנו, גם אם הוא מונה 50 מנדטים. תפסיקו כבר עם ההסתה הזאת. נמאס.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. רבותיי, יסכם את הדיון סגן שר הפנים משולם נהרי. בבקשה, אדוני.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נורית לא הייתה באולם כשהזמנתי אותה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמענו פה דברים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה יודע שאני שומעת כאן את הוויכוחים שלך?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני שמח.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל לא כדאי. לא כדאי. תודה. בבקשה, אדוני.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
שמענו דברים לכאן ודברים לכאן. איך אפשר לגרש פליטים, אנשים שהיו בסכנה, באו לפה מתוך סכנה? ולא אומרים את האמת – שבעצם מדובר במסתננים, מדובר בכאלה שנכנסו שלא כחוק.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל אתם לא בודקים את הבקשות. איך אתה יודע שהם מסתננים? אתם לא בודקים את הבקשות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אתה אמרת שהגדר עלתה מיליארד וחצי.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא הגדר, מתקן חולות. 300 מיליון ההקמה, 250 מיליון שקל בשנה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני רשמתי – אתה אמרת שמיליארד וחצי עלתה הגדר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא הגדר, מתקן חולות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
תאר לך שלא הייתה מדינת ישראל – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מתקן חולות. מתקן חולות. מתקן חולות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
תאר לך שמדינת ישראל לא הייתה משקיעה – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא דיברתי על הגדר.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
– – אז לא היו 40,000. אלפים נכנסו בכל חודש.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא דיברתי על הגדר, דיברתי על מתקן חולות, שההקמה שלו הייתה 300 מיליון, ומאז רבע מיליארד בכל שנה על הטיפול שלו. בסך הכול 1.5 מיליארד שקל. לא חבל על הכסף?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
ואני תוהה כשאני שומע את – הקול קול יעקב – איך אפשר להתאכזר לאנשים האלה? אתם, שבאתם מהגלות, נרדפתם, באתם כפליטים, איך אתם מתייחסים אליהם? חבר הכנסת זוהיר בהלול, הם לא פליטים. אנחנו מדברים על כאלה שנכנסו, כאלה – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל אתם לא בודקים את הבקשות. איך אתם יודעים?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אנחנו יודעים. ויודעים – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לפי מה?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
– – על כאלה שהם מסתננים, מבקשי עבודה, שמשבשים את החיים של התושבים. מתי היית בתל אביב? היית בדרום תל אביב? הסתובבת שם?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני בדרום תל אביב פעמיים בשבוע. פעמיים בשבוע.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני גם הסתובבתי פעמיים בלילה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני מסתובב כל שבוע. כל שבוע אני שם.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
הסתובבנו בתוך כל השכונות. ראית מה שקורה עם התושבים שם? ראית את המצוקות שלהם?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
ראיתי.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אנשים שנולדו שם, אנשים שהשקיעו את כל נפשם שם.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
למה אתם לא משקיעים – – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אנשים שלא יכולים היום לגדל ילדים שם, לא יכולים ללכת בביטחון.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
בתי כנסת נהפכו למאורות, אתה יודע מזה? על זה מקונן הנביא: "המערת פריצים הפך הבית הזה"?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל למה אתם לא משפצים את בתי הכנסת האלה? למה אתם לא מטפלים בהם? למה אתם לא משקיעים בהם?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
איך אפשר לשפץ? נמצאים שם. אתה לא יכול להסתובב שם. אתה צריך ללכת לשם רק עם אבטחה. על מה אתה מדבר? תוהו ובוהו, מה שקורה שם. אנשים – חייהם אינם חיים. למה הם לא הלכו לרמת אביב? למה הם לא הולכים להרצליה? למה הם לא הולכים לכל השכונות האלה?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
למה אתם לא מפזרים אותם בארץ? אתם הבאתם לשם. אתם הבאתם לשם.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
למה רק בדרום תל אביב?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אבל אתם הבאתם אותם לשם. למה הבאתם אותם לשם?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אנחנו הבאנו אותם?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
כן. המדינה הורידה אותם.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אתה עוד טוען – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
כן – – – איך הם הגיעו לשם?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
מורידים אותם ליד – – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
התופעה הזאת היא תופעה שלילית, היא תופעה שמשבשת את כל חיי החברה בישראל. היא פוגעת בחברה, פוגעת בשוק העבודה, והיא נטל משמעותי על כל המערכות: מערכות החינוך, מערכות הבריאות ומערכות הרווחה. אסור לנו לעמוד מנגד. הציבור שלנו, התושבים שלנו – אנחנו לא יכולים לעשות מצד אחד מצווה שבאה בעבירה, כאשר אנחנו באותה הזדמנות הולכים ופוגעים פגיעה אנושה באנשים שזה ביתם, שם הם נולדו, שם הם חיים, ולגרש אותם. אנחנו על ידי זה מגרשים את התושבים של דרום תל אביב.
אנחנו לא הולכים סתם ומגרשים; אנחנו עושים את זה בהסדרים. אני לא יודע אם יש עוד מדינה כמו מדינת ישראל שקיבלה אותם כפי שקיבלה, ודואגת לכל הצרכים שלהם כמו ישראל.
מיכל רוזין (מרצ):
אתה מבין מה אתה אומר? אולי תלמד את החומר? אין עוד מדינה?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני הייתי שם. אני לא יודע אם את הייתי שם. אני הייתי.
מיכל רוזין (מרצ):
לי אתה לא יכול להגיד שלא הייתי. לי אתה לא יכול להגיד שלא הייתי. אין מדינה בעולם? אני יכולה לתת לך עשר מדינות בעולם. על מה אתה מדבר? שלא מתייחסת אליהם ככה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
שמקבלים מסתננים או פליטים?
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
לא פליטים.
מיכל רוזין (מרצ):
מיליונים. מיליונים מקבלים. על מה אתה מדבר?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
מקבלים פליטים. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את כמות הפליטים – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – – בדקת?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
בדקנו.
מיכל רוזין (מרצ):
בחמש שנים – – – ל-5,000. מה עם עוד 30,000?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת מיכל רוזין, נא להירגע.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
בדקנו. אנחנו מתמודדים עם זה יום-יום, עם המספרים ועם הבעיות.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
הבעיות החברתיות – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – – בעיות חברתיות – תפתרו אותן.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
נפתור אותן? איך אפשר לפתור אותן? איך?
מיכל רוזין (מרצ):
תפתרו את הבעיות החברתיות.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
איך אפשר כאשר מדובר במסתננים?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת מיכל רוזין, אני מבקשת לא להפריע.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אפשר לפתור את בעיית השוהים הבלתי-חוקיים עוד כשהם נכנסים בהיתר, כשהם נכנסים עם דרכונים.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – וגיאורגים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
כל אלה שנכנסים ולא יודעים עליהם, איך אפשר לטפל בהם?
יש פה רעש גדול. מה איתו?
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, כי חברי הקואליציה מתאספים פה. רבותיי, אנחנו מבקשים קצת שקט באולם. אני אבקש מהסדרנים לעבור ולהרגיע את חברי הכנסת שמדברים בקול רם.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני חושב – אי-אפשר, זה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
השר איוב קרא.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני חושב שהחוק הזה הוא הפתרון הטוב ביותר במצב הנוכחי, כדי לפתור את הבעיה וכדי בסופו של דבר גם לפתור את הבעיה של המסתננים וגם את הבעיה של התושבים בדרום תל אביב.
שאלת, חברת הכנסת יעל גרמן, לשם מה החוק. החוק הקיים מדבר על שוהים בלתי חוקיים כאשר הם נכנסים עם דרכון, עם אשרה, ואז הם נשארים מעבר לזמן שאישרו להם, ואז הם נהפכים לבלתי חוקיים. פה אנחנו מדברים על החמרה. היא לא מקשיבה. היא לא רוצה להקשיב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה לא כל כך חשוב. העיקר להגיד מה שאתה חושב, אבל כשסגן השר משיב, זה כבר פחות חשוב.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אני אומר שהחוק הוא החמרה – הוא מתייחס למסתננים. הוא מכניס את המושג מסתנן, דבר שלא היה קודם.
רבותיי, החוק הזה הוא טוב, החוק הזה הוא נחוץ והחוק הזה יעשה טוב לכולם. אני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לסגן שר הפנים משולם נהרי.
רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה, וכעת נצביע על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53
נגד – 10
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
53 חברי כנסת בעד, עשרה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ח–2017, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון מס' 3) (מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעות חוק כ/740); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון מס' 3) (מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, אדוני.
רבותיי, אנחנו מבקשים קצת שקט באולם. כל מי שמעוניין לדבר – אפשר לצאת החוצה. מאוד קשה להתנהל כאן ברעש כזה.
לפני שאתה מתחיל, אדוני, דקה. חברת הכנסת ענת ברקו מבקשת לרשום לפרוטוקול כי היא תמכה בהצעת החוק הקודמת. לא נרשמה בהצבעה, אבל היא כאילו נוכחת באולם. תודה. זה רשום לפרוטוקול.
בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
יעקב אשר (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לקריאה ראשונה את הצעת חוק העיסוק באופטומטריה. הצעת החוק הזאת באה להפסיק – לגרום לכך שלקוח שמגיע ועושה בדיקת ראייה בחנות על ידי אופטומטריסט יהיה זכאי לקבל את הבדיקה שלו לאחר תום התשלום או העסקה, כדי שהדבר הזה יהיה אצלו. אם בעתיד הוא יצטרך להשתמש בזה, הוא לא יהיה לקוח שבוי באותו מקום ובאותה חנות דווקא.
הדבר הזה הוא דבר צרכני וחשוב לציבור מאין כמותו, ולכן אני שמח להגיש את ההצעה הזאת שעברה בוועדה, בראשותו של ידידי היושב-ראש אלי אלאלוף, ואני רוצה להודות לו על כך. ההצעה הזאת הוגשה על ידי ביחד עם חבריי הרב גפני והרב מקלב.
אני רוצה גם לומר כאן, גברתי, שהיו הרבה פניות בנושא הזה. בין היתר זה הופיע בקו החם של העיתון יתד נאמן, שהוא מדור צרכני מאוד מאוד מצליח. ההצעה הזאת בהחלט עושה טוב לאותם אנשים שמבחינתם צריכים שבתוך הארנק שלהם, או בתעודת הזהות שלהם, יהיה גם מספר המשקפיים שלהם, אם זה נשבר או נאבד, ואז הם יכולים להחליף את זה כשצריך מייד ולא להיות לקוחות שבויים של שום חנות.
אני רוצה להודות שוב ליושב-ראש הוועדה, למנהלת הוועדה, הגברת ענת כהן שמואל וליועצת המשפטית עורכת הדין יעל סלנט, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את זה.
אבל, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר דבר נוסף בנושא אחר לא פחות חשוב. הוא לא צרכני, אבל הוא חשוב מאוד. בימים האחרונים גועשת המערכת הפוליטית מהאמירה שנאמרה: "שכחו מה זה להיות יהודים", וכולם מתנפלים על יושב-ראש מפלגת העבודה שאמר את זה, והמילים הללו הפכו למין אמירה פוליטית, שיש כאלה שדורשים אותה לכאן ויש כאלה שדורשים אותה לשם. אבל אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש, שאנחנו נמצאים היום בתקופה שבה מנסים בכל דרך, אם זה על ידי פסיקות בג"ץ, אם זה על ידי חקיקה ואם על ידי החלטות מינהליות של משרד ממשלה, לפגוע בסטטוס קוו של שבת קודש. הדבר הזה הופך את המילים האלה, "שכחו להיות יהודים", לא לאמירה פוליטית אלא לאיזו תחזית לשנים הקרובות.
במדינת ישראל גדלים היום ילדים – ויגדלו בעזרת השם עוד הרבה ילדים – שאם הם לא יכירו את ההבדל הגדול בין יום חול לבין שבת קודש, אם הם לא יבינו שהם נמצאים כאן בארץ בגלל שהם חלק מהעם היהודי – שהסמל שלו, הסמל שלו זה השבת – אז ייצא מצב, אדוני יושב-ראש סיעת העבודה, שמה שאמר אבי גבאי יהפוך לנבואה. אולי גם הוא חושש מזה. אני חושש מזה מאוד, כי היום אנשים יודעים ששבת, הפרהסיה של שבת, נותנת את ההבדל בין המדינה הזאת לבין מדינות אחרות שסביבנו; בין המדינה הזאת לבין מדינות באירופה או במקומות אחרים, ששם המדינות עם יותר מים, יותר ירוק, הרים יפים, שלג, אבל המדינה שלנו היא מדינה יהודית. וכדי שלא ישכחו שזו מדינה יהודית אנחנו נלחמים בשבילם לשמור על הסטטוס קוו. זה התפקיד שלנו. אנחנו לא עושים את זה לא בשביל ילדינו שגרים בבני ברק ולא בשביל משפחותינו שגרות בשכונות חרדיות, אלא דווקא בשביל העם הזה, שחלק גדול ממנו הוא מסורתי ורוצה שהשבת תיראה שבת ולא תיראה יום חול, ולא שכל העבודות יהיו דווקא בשבת.
אני רוצה לומר לידידיי בימין, בליכוד, שגם עליהם מנסים להלך אימים בעניין הזה – לצטט את מה שאמר מנחם בגין, זיכרונו לברכה. אני מצטט: לא היה עם כזה בעולם. בעלי מלאכה, סנדלרים, חייטים, בעלי עגלות – בשבת: מלך. האיש היה מלך. חבר הכנסת בגין, אני מצטט את אביך, זיכרונו לברכה, שדיבר על שבת, והוא סיפר – ואני מצטט: "הילדים סביב השולחן, שבת מלכתא, בואי כלה בואי כלה. כל יהודי מלך. בעיר אין תנועה, אין תזוזה, אין עגלות, שקט מוחלט, גם הגויים מכבדים את השבת בסלוניקי".
הוא לא דיבר על כאן, הוא דיבר על סלוניקי. והוסיף ואמר: "בסלוניקי הנמל היה סגור כי כל עובדיו היו יהודים". זאת השבת שהיטיב לתאר מנחם בגין, וזה לא פה בארץ. על אחת כמה וכמה כאן במדינת היהודים. מה אנחנו רוצים? שילדים ידעו שהיום שבת, שלא ישכחו מה זה להיות יהודים. אם אנחנו נשמור על השבת, אז הילדים ידעו והילדים יעבירו את זה לילדיהם. אף אחד לא נכנס ואומר לאדם מה לעשות בביתו, אבל הפרהסיה הציבורית צריכה לזעוק שבת, כי פה זה ארץ ישראל, פה זה מדינת היהודים, וכאן שומרים שבת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת מיקי לוי. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שביקשתי לדבר כי אני באמת ובתמים מזועזע ממה שאני רואה פה ביממה האחרונה. קשה, קשה להישאר אדיש אל מול הגידופים, העלבונות, הקללות, שנשמעים ביממה האחרונה כנגד נשיא המדינה של כולנו. זהו שפל נוסף, בושה וכלימה שצריכה להעיר את כולנו, ומהר.
כל מי שפותח את עמוד הפייסבוק של נשיא המדינה לא יכול שלא להזדעזע ולהתבייש מהדברים שנכתבים בו. אזרחים, בפנים גלויות, בשמם שלהם, בלי להתבייש ובלי להתחבא, כותבים דברי שטנה, מקללים ומגדפים את נשיא מדינת היהודים; מילים וביטויים שהדעת אינה סובלת ושלא אחזור עליהם, ברשותכם, מעל הדוכן הזה.
אבל חבריי חברי הכנסת, אם מישהו שואל איך הגענו הלום, שלא ירחיק מבטו; שיסתכל כאן לתוך האולם הזה; שיביט בעיניהם של חלק מיושבי הבית הזה, שהרשו לעצמם לתקוף בבוטות ובגסות רוח את נשיא המדינה והשתלחו בו בשביל עוד כמה קולות עלובים בפריימריז; שיסתכל על מירי רגב, שרה בממשלת ישראל – –
נאוה בוקר (הליכוד):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – שהפכה את גסות הרוח למדיניות ותוקפת את נשיא המדינה פעם אחר פעם בארסיות; שיראה את התנהגותו ואת דבריו של אורן חזן ויקשיב למתקפה של דוד ביטן על הנשיא. אתם אלה שנושאים באחריות לקללות ולגידופים. אתם אלה שמתירים את הרסן ומאפשרים לכל הרוחות הרעות האלה להשתולל. פעם אחר פעם אתם מפרקים לגורמים את הממלכתיות ואת מה שמאחד אותנו כעם. אתם אלה שהורסים את הבסיס המשותף של כולנו כאן. אתם לא מבינים שאין דרך חזרה. תתביישו לכם.
אבל חבריי חברי הכנסת, כמו תמיד הדג מסריח מהראש. בתוך כל ההמולה והביזיון הזה יש שאלה אחת שמהדהדת כאן: להיכן נעלם ראש הממשלה? מדוע קולו לא נשמע? מדוע הוא מאפשר לחברי מפלגתו לתקוף בצורה בוטה וחסרת אחריות את נשיא המדינה? מדוע אינו מגנה את תמונתו המזוויעה של נשיא המדינה בכאפיה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני מסיים, גברתי. אותו ראש ממשלה, שיודע להגיב בשליפה בתוך 20 שניות על כל פרסום כנגדו, ממלא פיו מים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
מיקי לוי (יש עתיד):
למה הוא מחכה? לאלימות? לרצח, חלילה? אם נותרה באיש הזה טיפה כלשהי של אחריות ציבורית ומנהיגות, הוא צריך לגנות את הדברים, לקרוא ללשכתו את המגדפים ממפלגתו שלו ולדרוש מהם להתנצל לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אם יהיה באולם. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. שמענו הרבה מאוד גינויים לתמונת הנשיא בכאפיה, ונדמה לי שזה לא עצם הפוסטר ואפילו לא הכאפיה שעוררו את האמוציות ואת החרדה והבהלה המאוד-משמעותית שראינו ביומיים האחרונים אלא הקונוטציה. והקונוטציה – אנחנו ציינו 22 שנה בדיוק לסמלים דומים רק לא מזמן, ואני מדברת על התקופה שקדמה לרצח רבין.
אני רוצה להזכיר ולציין עוד אירוע שאותי מאוד מאוד החריד ועברו עליו לסדר-היום. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצאת כאן סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי. במוצאי שבת את התראיינת מול מנכ"ל שוברים שתיקה, אבנר גבריהו. עמדתך ידועה, ואני לא רוצה להיכנס לחילוקי הדעות האלה כרגע. אלה חילוקי דעות גם פוליטיים וגם מאוד מאוד משמעותיים, ואני חושבת שהם ענייניים, ויש על מה לדבר, ויש בהחלט מקום ללבן את הדברים. דעתי כמובן שונה לגמרי משלך, אבל את חזרת והשתמשת במילה "בוגד" ו"בוגדים", כאשר את יודעת בדיוק מה הקונוטציה הלאומית והציבורית של המילה הזאת.
נאוה בוקר (הליכוד):
צודקת. צודקת – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – – תחשבי על מה שאת אומרת – – –
תמר זנדברג (מרצ):
גם היא מחזירה אותנו 22 שנה אחורה.
נאוה בוקר (הליכוד):
הם בוגדים – – –
קריאות:
– – –
תמר זנדברג (מרצ):
מה שהם עושים – – –
נאוה בוקר (הליכוד):
הם בוגדים – – –
תמר זנדברג (מרצ):
מה שהם עושים זה פטריוטיות – – –
נאוה בוקר (הליכוד):
מה את מדברת.
תמר זנדברג (מרצ):
– – שאין כמוה. וגם אם את לא מסכימה לדברים האלה, וזו זכותך – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
תקשיבי, זה כל כך עלוב – – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – השימוש בשורש בג"ד – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
זה כל כך עלוב בעיניי שאת לא יכולה – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – היה צריך לצאת מהלקסיקון – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – לתת עדות אחת של הארגון הזה – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – הציבורי והלאומי אחרי רצח רבין – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – שהיא אמת.
תמר זנדברג (מרצ):
– – בצד תמונות הכאפיה – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
את מגינה על שקרנים, זה מה שאת עושה עכשיו, את מגינה על שקרנים.
תמר זנדברג (מרצ):
את יכולה להגיד שקרנים.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
כן.
תמר זנדברג (מרצ):
את יכולה להגיד טועים – –
מוסי רז (מרצ):
את רוצה להכחיש, תכחישי – – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – את יכולה להגיד הרסניים. אל תשתמשי במילה "בוגדים", כי אז אנחנו כולנו נשאל אם לא למדנו כלום.
אני רוצה להגיד לך – ואתם אולי חושבים שזה חלק ממשחק פוליטי, אתם אולי חושבים שככה אתם מקוששים כמה קולות ומקוששים כמה לייקים בפייסבוק וקורצים לציבור. הינה, אבי גבאי מתחרה איתכם על הציבור הזה. יפה מאוד, כל הכבוד. אבל אני מזהירה ומתריעה שזה עלול להיגמר באלימות, ואולי קשה, ואף אחד מכם לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו אל מול ההסתה שאתם מובילים – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – – הסתה נגד חיילי צה"ל – – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – שבסופה של שרשרת תסתיים באלימות.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
את מגינה על הסתה נגד חיילי צבא הגנה לישראל – –
תמר זנדברג (מרצ):
קחי את הדברים האלה, אני ממש מציעה לך – –
מוסי רז (מרצ):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – זה מה שאת עושה, תמר זנדברג. חוצפה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – קחי את הדברים האלה, קחי אותם לתשומת ליבך.
מוסי רז (מרצ):
את מסיתה.
תמר זנדברג (מרצ):
יש כאן אווירה – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
על מי את מגינה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
סליחה, סליחה. חבר הכנסת מוסי רז.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – – שמסיתים באופן שיטתי נגד צבא ההגנה לישראל. זה מה שאת עושה.
תמר זנדברג (מרצ):
סגנית השר חוטובלי – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
– – – טוב טוב על מי את מגינה – – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – שוברים שתיקה הם חיילי צבא ההגנה לישראל – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
הם חיילים שמוציאים דיבה על הארגון החשוב שבזכותו את ואני יכולות לשבת כאן.
תמר זנדברג (מרצ):
– – הם חיילים שמבקשים מכולנו להביט במראה, להביט במראה ולהסתכל מהן ההשלכות של 50 שנות שליטה צבאית על אוכלוסייה אזרחית.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
תמר זנדברג (מרצ):
מי שלא רוצה להסתכל במראה הזאת – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – יכול להמשיך לטמון את הראש בחול, אבל לא להסית בבוגדנות ובכאפיות – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
הם מסיתים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, חברת הכנסת תמר זנדברג.
תמר זנדברג (מרצ):
לא, הם לא. זה מה שאת עושה. קולך רם מהם, המגפון שלך הוא חזק מהם, וההסתה הזאת היא נמר שאפשר לרכוב עליו אבל אי-אפשר לשלוט בו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג.
תמר זנדברג (מרצ):
את לא יודעת איך הוא ייגמר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זמנך תם. תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. בזה אני מודיעה על סגירת רשימת הדוברים. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, גם אני עליתי לכאן כדי לדבר על ההסתה כנגד נשיא המדינה. הקשבתי לדברים של חבריי וגם לחבר הכנסת מיק לוי. לצערי, אנחנו שומעים כל יום מחדש – כל שבוע אנחנו קמים לכל מיני גחמות חדשות בכל מה שקשור למוסדות המדינה, המוסדות הממלכתיים. היום, לצערי, שמענו ביקורת קשה ונוקבת – אני לא יודעת אפילו אם זו ביקורת – כנגד החלטת נשיא המדינה.
אני חייבת לומר שני דברים, האחד – לגופה של ההחלטה: חשוב לומר שנשיא המדינה אימץ את החלטת הרמטכ"ל, אימץ את החלטת שתי הערכאות השיפוטיות ובסך הכול עשה את מה שמתבקש, כי זה מה שנקבע גם בשפיטה, גם בצבא, וכיבד את זה. ודבר שני, לגופו של עניין: על מה אנחנו מדברים כאן? אנחנו מדברים על שלושה חודשים, שלושה חודשים שבהם, בגלל אימוץ ההחלטה נכנסה – אני לא יודעת איך אפשר להגיד את זה, כאילו אלאור אזריה נשלח עכשיו למאסר עולם. פרופורציות.
ענת ברקו (הליכוד):
זה לא החודשים, זה רישום פלילי על הריגה, ואת זה אפשר היה למחוק.
מירב בן ארי (כולנו):
חברת הכנסת ענת ברקו, לאור זה שגם הובלת את הנושא של הרישום הפלילי – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ענת, את מסכימה – – –
מירב בן ארי (כולנו):
את יודעת – רגע, רגע.
ענת ברקו (הליכוד):
לא, אני לא – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא כולם ביחד. חבר הכנסת מיקי לוי.
ענת ברקו (הליכוד):
– – – בטח שלא נגד הנשיא.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מיקי לוי וחברת הכנסת ענת ברקו, כרגע זכותה של מירב בן ארי.
מירב בן ארי (כולנו):
אני רוצה להגיד משהו לזכותה של חברת הכנסת ברקו, שהיא גם חברה שלי. אני רוצה להגיד לך שני דברים: האחד, אני יודעת שאת נגד ההסתה נגד נשיא המדינה – אגב, כל גוף ממלכתי; אגב, כל חברי הכנסת מימין ומשמאל – גם שרים דיברו על זה וגם חברי כנסת. אבל חשוב לומר – לא אבל – הנושא של הרישום הפלילי שעליו דיברת, אנחנו יודעים שתינו, ואת במיוחד, שגם רישום ניתן למחוק. ניתן למחוק רישום פלילי. את יודעת את זה וגם אני יודעת את זה.
ענת ברקו (הליכוד):
אפשר היה לעשות את זה בחנינה.
מירב בן ארי (כולנו):
הרבה בזכותך, גם חשוב לומר. אני חייבת לומר משהו אחד: בסוף, בשורה התחתונה, ההחלטה של הנשיא לא הגיעה בחלל ריק; היא הגיעה אחרי המלצות, היא הגיעה אחרי החלטה של הרמטכ"ל ואחרי החלטה של בית המשפט. והמתקפה הזאת נגד נשיא המדינה לא רלוונטית לימין או שמאל – שמעתי גם את חברת הכנסת בוקר. בסוף כולנו נגד הסתה וכולנו נגד, חלילה – – –
נאוה בוקר (הליכוד):
– – – הסתה. מותר לנו להביע ביקורת לגיטימית.
מירב בן ארי (כולנו):
ביקורת היא לגיטימית, אבל אני מציעה לך להיכנס לדף של הנשיא ולהבין שזה קצת חרג – אם לא הרבה – מגבולות הביקורת.
נאוה בוקר (הליכוד):
– – – להיכנס לדף שלי ולראות – – –
מירב בן ארי (כולנו):
נאוה, לי את אומרת? אנחנו, הרי – הדבר הראשון שעשינו יחד: דיברנו על שיימינג. את זוכרת שעשינו יחד.
נאוה בוקר (הליכוד):
נכון, נכון. יפה מאוד.
מירב בן ארי (כולנו):
אנחנו צריכים לפעול יחד בעניין הזה, בטח לא אחד נגד השני.
נאוה בוקר (הליכוד):
לא לדאוג רק לנשיא, לדאוג גם לצדדים האחרים.
מירב בן ארי (כולנו):
נכון, נכון, ועשינו את זה ביחד. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת. חברת הכנסת נאוה בוקר, בבקשה גברתי. עד שלוש דקות לרשותך.
נאוה בוקר (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אני רוצה לדבר על הטעות הנוראה שעשה נשיא המדינה כשהחליט שלא להעניק חנינה לאלאור אזריה. מדובר בהחלטה מאכזבת וחסרת רגישות. הנשיא התעלם ממשפט הראווה הנורא שנעשה לחייל.
מיקי לוי (יש עתיד):
על מה את מדברת?
נאוה בוקר (הליכוד):
הוא התעלם מתקופת המעצר הממושכת, שבאופן תמוה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
מדברים סרה בנשיא המדינה? נפלתם על הראש. אתם מדברים סרה בנשיא המדינה? בושה.
נאוה בוקר (הליכוד):
אני אומר את מה שאני חושבת, ואתה לא תפחיד אותי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מיקי לוי, אני מבקשת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
את לא מתביישת? באמת, את צריכה להסיר את הכובע בפני רובי ריבלין.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יואל חסון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא ילמד אותך מה זה להיות ליכודניק ומה זה להיות בית"ר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יואל חסון, אני מבקשת להפסיק.
נאוה בוקר (הליכוד):
תפסיק עם הפופוליזם הזה, בבקשה ממך, ותואיל לתת לי לסיים את דבריי. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יואל חסון, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
את מטיפה לרובי ריבלין? באמת? נאוה בוקר?
נאוה בוקר (הליכוד):
אני מביעה את דעתי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
באותה מידה שבאת לליכוד יכולת לבוא למפלגה אחרת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יואל חסון, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה.
נאוה בוקר (הליכוד):
הנשיא התעלם מתקופת המעצר הממושכת, שבאופן תמוה לא נכללה במניין ימי המאסר, ויותר מכול – הוא התעלם מהעובדה שאלאור פעל במסגרת תפקידו בצבא. וגם אם הוא טעה בשיקול הדעת שלו בשטח, הוא חיסל מחבל שבא לרצוח את החברים שלו. לנו אסור להפקיר את החיילים שלנו, וזה בדיוק מה שעשה היום נשיא מדינת ישראל.
מיקי לוי (יש עתיד):
תגידי, מה את מבינה בטוהר הנשק בכלל? מה את מבינה – – – אלאור אזריה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מיקי לוי, נא להירגע.
מיקי לוי (יש עתיד):
איפה את חיה – – –
נאוה בוקר (הליכוד):
מיקי, הצעקות שלך לא מפחידות אותי. אתה יכול להמשיך לצרוח עד מחר, אדוני מפקד המחוז.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – אתם כמו כבשים. כולכם כבשים.
נאוה בוקר (הליכוד):
חבל שהוא לא הפנים, הנשיא, שאלאור ומשפחתו כבר שילמו מחיר כבד ושהמסר עבר.
קריאות:
– – –
נאוה בוקר (הליכוד):
כן, אני בהחלט ציפיתי שהנשיא יגלה מידה של רחמים כלפי אלאור ויסיים את מסכת הייסורים הזאת שהוא והמשפחה שלו עוברים. וכן, מותר לי לומר את הדברים על השולחן, כי הביקורת נגד הנשיא היא לגיטימית. זאת לא הסתה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – – גם לצייר אותו בכאפיה?
נאוה בוקר (הליכוד):
למה המוסר הכפול והצביעות הזאת, תגידי לי? למה, כי זה לא מתאים לאג'נדה שלכם?
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תגידי לי את, שבמפלגה שלך צורחים שהרצח של רבין לא היה רצח פוליטי.
נאוה בוקר (הליכוד):
בטח, כי אצלכם כשהימין מבקר את הממסד אז זו פגיעה בדמוקרטיה, אבל כשהשמאל עושה את זה, אתם מגינים על הדמוקרטיה.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
לא הסתה, ולא השתלחות נגד הנשיא – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת קסניה סבטלובה, את מדברת יחד אתה, וזה לא ראוי.
מירב בן ארי (כולנו):
זה לא קשור לימין ושמאל.
נאוה בוקר (הליכוד):
זה קשור ועוד איך.
מירב בן ארי (כולנו):
מה זה קשור?
נאוה בוקר (הליכוד):
למה כשאני הגשתי תלונה על כך שראש הממשלה, התמונה שלו הופצה כשהוא במדי אס-אס, ומשווים אותו להיטלר, אף אחד לא התייחס?
מיקי לוי (יש עתיד):
זה לא נכון.
נאוה בוקר (הליכוד):
אף אחד לא התייחס לכך.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה לא נכון. עלינו לפה והזדעקנו.
נאוה בוקר (הליכוד):
כשאיימו על החיים שלי וכתבו שנגיע למוות בסקילה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
את משקרת.
נאוה בוקר (הליכוד):
אתה השקרן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מיקי לוי, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה.
מיקי לוי (יש עתיד):
את משקרת, זה לא נכון. עלינו לדוכן ואמרנו והזהרנו.
נאוה בוקר (הליכוד):
אבל כשריבלין בכאפיה – כל התקשורת מגויסת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גברתי, אני מבקשת משפט אחרון לסיכום.
נאוה בוקר (הליכוד):
אז אני רוצה לומר לכם: זה לא יעזור לכם, אתם לא תצליחו להשתיק אותנו. וכן, אלאור הוא הבן של כולנו, וריבלין היה צריך להיות הנשיא של כולנו.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כל הפנאטים שאתם שולחים – רק בשנאה. את מזינה את "הצל" בשנאה. תתביישי לך, באמת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת מוסי רז, עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
מוסי רז (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, נראה לי שהחוק הזה של האופטומטריה בא בדיוק בזמן – בדיוק כשראש הממשלה, שאנחנו זוכרים שהייתה לו קצת בעיה באופטומטריה כשהוא היה על המרפסת בכיכר ציון ולא ראה את המדים של רבין – מדי אס-אס – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
הוא ראה טוב.
מוסי רז (מרצ):
– – לא ראה טוב, אז בדיוק עכשיו הוא גם לא רואה ולא שומע את סגניתו במשרד החוץ מסיתה כנגד אנשים שתרמו למדינה הרבה יותר ממנה.
מירב בן ארי (כולנו):
מי תורם למדינה? מי?
מוסי רז (מרצ):
בדיוק בזמן זה בא.
מירב בן ארי (כולנו):
מי? מי תורם למדינה?
מוסי רז (מרצ):
בדיוק בזמן זה בא, כשסגן שר הביטחון – –
מירב בן ארי (כולנו):
– – –
מוסי רז (מרצ):
– – עמד פה בשבוע שעבר ואמר, לא פחות ולא יותר, שהתושבים בעין אל-חילווה באו לאחרונה. לשאלה שלי אם הם באו ממאדים הוא ענה, לא פחות ולא יותר, את התשובה: כן. הוא ענה כן. אז אנחנו עכשיו, כשמטפלים באופטומטריה, אולי נעניק לו את צילומי האוויר שיש לנו מהאלף הקודם, שרואים אותם שם; אולי עכשיו, אחרי הבדיקה הזאת של האופטומטריסט הוא יראה יותר טוב שהוא מגרש אנשים שנמצאים בבתיהם עשרות שנים. רק בגלל שרימו אותו אולי, אני לא יודע מי – המינהל האזרחי, הצבא. מי זה פה שעושה את מלאכת הרמייה הזאת? מי עושה את המלאכה הזאת?
ביקרתי שם בשבת יחד עם חבריי זוהיר ובהלול ועיסאווי פריג', והגענו לסדום, פשוט כך. סדום. יש שם חשמל, קווי מתח גבוה עוברים למתנחלים שזה מקרוב באו, אבל להם החרימו את המערכת שהם הביאו, מערכת שמש לארגן חשמל. יש שם מים, צינור למתנחלים שהגיעו לשם מייד לאחר פינוי קטיף יש, אבל להם מחרימים את המים שהם קונים ממכליות. זו סדום.
הגיע הזמן שסגן שר הביטחון יתחיל לראות טוב יותר לפני שהוא עומד פה בכנסת ואומר דברים שהם פשוט שקר. פשוט שקר. בעוד סגנית שר החוץ מסיתה, סגן שר הביטחון משקר, וכל הליכוד עסוק בהסתה. הימין. והם אחרי זה יתעוררו ויגידו: לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו מהמרפסת, לא ראינו את תצלומי האוויר. די, תפסיקו כבר עם המשחקים האלה. לכו, תראו יותר טוב מה שקורה כאן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו חייבים משמאל ומימין לתמוך בנשיא האהוב, באדם הישר, שלא מנסה לקושש קולות; בן אדם שלא מנסה באמצעות אמירות פופוליסטיות לגרוף אהדה מאוסה באותם חוגים שהם חוגים פאשיסטיים והם חוגים גזעניים, והם חוגים שלא עוצרים בדרך לכתיבת טוקבקים פוגעניים שמקומם לא במדינה דמוקרטית, לא במערכת הדמוקרטית, שפוגעים בכולנו ומפיצים רעל יום-יום.
אני שומעת את הדברים על כך שהדיון הוא ענייני ועל כך שהביקורת היא לגיטימית, ואני אומרת: איפה אתם חיים? האם אתם חיים באותה ישראל כמוני? האם אתם חיים באותה מדינה שבה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בגלל תעמולה זדונית, תעמולה ארסית, תעמולה רעילה? גם הרוצח בכבודו ובעצמו אמר על כך: הינה, אני אומר את מה שאומרים לי; מה שאומרים לי אלה שהזינו אותי בשנאה – אני עושה את דברם.
האם צריך לדעת יותר מזה כדי לדעת שגם היום הדברים נשמעים באותם טונים ואף טונים יותר גבוהים, וטונים שהם מאיימים ממש? ויש קריאות למוות ויש קריאות למוות בסקילה ויש קריאות למוות בחנק, ויש קריאות למוות בכל מיני צורות נגד הנשיא שלנו ראובן ריבלין, אך ורק בגלל שלא הואיל לשתף פעולה עם "הצל" ואלה שמזינים מתוך הבית הזה את "הצל".
ואני רוצה לומר לכל אלה שעכשיו, ככה, מתנערים ואומרים: לא, על מה אתם מדברים, זאת הסתה? לא, זאת לא הסתה. הסתה זה לדעתכם כשכבר באו לבן אדם והרגו אותו? וכשעוד לא הרגו אותו אז מותר אולי לשאול: אה, אוקיי, בסדר, אולי אפשר עוד לעשות משהו כדי שלא תהרגו אותו בסוף, אולי כדי שלא יהרגו בסוף, כדי שלא יהיה רצח פוליטי נוסף?
אנחנו עכשיו נמצאים באווירה ציבורית מסוכנת ביותר. ואנחנו יודעים שכמעט כל אמירה שלא מתיישבת עם הימין הקיצוני – והימין הקיצוני מכתיב ממש את סדר-היום מתוך הקואליציה הנוכחית, מתוך גרונם של השרים, שלא מוסיפים כבוד למדינת ישראל כאשר הם אומרים דברים כמו: הסודאנים הם סרטן. ולא צריך פה להזכיר דברים אחרים שנאמרו גם על אזרחי מדינת ישראל הערבים, על יהודים אחרים, על אלה שחיים בחוץ לארץ והם כבר לא שייכים לעם היהודי; כן, הוציאו מהעם היהודי כמה מיליוני יהודים, אז מה קרה, אז מה קרה. זאת לא הסתה? תגידו לי.
תתביישו לכם. תתביישו לכם, כל אלה שמזינים בשנאה את הטוקבקיסטים. הטוקבקיסטים עושים את דברכם; אלה שמחזיקים את האקדח, שאם הוא נמצא על הבמה, אז בסופו של דבר הוא יירה, האקדח הזה, וזה יהיה על אחריותכם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושבת-ראש, האמת, ישבתי והקשבתי טוב מאוד לנאומים, ואני שואלת את עצמי: האם היה צריך להגיע עד כדי הסתה על נשיא המדינה כדי להתעורר ולהתחיל לדבר על ההסתה היומיומית שאנחנו חווים, גם בבית הזה וגם מחוץ לבית הזה, גם על ידי שרים, גם על ידי חברי כנסת וגם על ידי טוקבקיסטים ועל ידי אנשים ברחוב, שמוזנים יום-יום – אבל העיקר העיקר, מוזנים על ידי הסתה שהתחיל אותה ראש הממשלה בעצמו. הוא הולך ומפתח תוך שנתיים וחצי אווירה כזאת שכל מי שחושב אחרת, כל מי שמתבטא אחרת, כל מי שרוצה להביע דעה פוליטית אחרת, אפשר להסית נגדו, ואפשר להסית נגדו עד כדי כך שהדם שלו יהיה הפקר. היה צריך להגיע עד לנשיא המדינה כדי להתעורר.
אבל תשימו לב גם לדברים שמתחוללים בדיונים האלה: מדברים רק על הסתה נגד אזרחים יהודים בדרגים שונים, אבל אף אחד לא מתייחס להסתה היומיומית נגד אוכלוסייה שלמה, נגד 20% מאזרחי המדינה, נגד הנציגים של הציבור הזה, האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל.
לפני יומיים צייצתי משפט אחד שדיבר על הצעת טראמפ, נשיא ארצות הברית, בעניין פתרון לקונפליקט הישראלי–פלסטיני, מה שנקרא. אמרתי באופן הכי פשוט שניסיון להשיג הסכם כזה תוך סחיטה ואיומים לא יניב הסכם אמיתי, וזה עלול לגרום להידרדרות במצב, שישלמו את המחיר שלה שני העמים. אתם צריכים להיכנס לטוויטר ולראות את מסע ההסתה וההשמצה, שהוביל בעיקר חבר כנסת, כאשר הפכתי פתאום – מאחת שמזהירה מאפשרות של התפתחות כזאת, ודיברתי על שני העמים, הפכתי למין טרוריסטית גדולה. חבר כנסת ניגן וטוקבקיסטים הלכו אחריו כמו עדר.
הסתה פרועה כזאת לא תסתיים אצל האוכלוסייה הערבית. אמרנו את זה לפני שנתיים וחצי, ולצערי הרב, הינה, אנחנו מגיעים למצב הזה שאפילו נשיא המדינה, חבר ליכוד, כבר לא חסין – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – מפני הסתה כזאת. לאן עוד נגיע? כנראה יש אנשים שלא יירגעו עד שיהיה דם – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – של אלה שמסיתים נגדם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – – –
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
רגע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
סליחה? אה, זוהיר, אתה מעוניין לדבר? בבקשה, אדוני. פשוט הנשים היקרות שעומדות כאן הסתירו לי אותך. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
הביטוי בעולם הספורט לחסימה זה block shot. אז הם עשו לי, אבל אני בכל אופן עומד על דעתי ורוצה לומר כמה דברים.
גברתי ראשת המושב, זהו עוד תמרור אזהרה, זוהי עוד קריאת השכמה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ספקטקולרית.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
וצריך לזכור, אתם כורים שוב את הבור של עוד קטסטרופה פוליטית במדינת ישראל. אתם, הפוליטיקאים בצד השמאלי שלי, בצד הימני של המפה הפוליטית, מתירים את דמו של נשיא המדינה, נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין.
נאוה בוקר (הליכוד):
כמו שאתם התרתם את דמו של ראש הממשלה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתם רוצים רפובליקת בננות, ולא להעביר ביקורת על אף אחד.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
כל ההסתה הפרועה שלכם, כל ההסתה הפרועה שלכם – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן.
נאוה בוקר (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, לא רפובליקת בננות, אורן, אבל יש גבול. יש הבדל בין רפובליקת בננות לבין מה שקורה – – –
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אל תנופפי בידך, נופפי בלשונך ובאמונתך. גברתי נאוה בוקר, חברת הכנסת המכובדת, אל תנופפי ככה. תעריכי את דבריי, מכיוון שאני רוצה לשמר את מוסד הנשיאות בישראל ואת העומד בראשו, נשיא מדינה שכל ערכיו הם עמוד אש ערכי במדינת ישראל. ואתם מחרבים, מנסים לחרב – חלק מכם כמובן, לא כולכם – את התנהלותו של נשיא המדינה, שמתנהל באופן אובייקטיבי, באופן מוסרי, מנסה לשדר עסקים ערכיים במדינת ישראל. ואתם, עם הפוליטיזציה הארורה שלכם, משלחים את לשונות האש שלכם והמלתעות האיומות שלכם אל עבר כל מה שנקרא ערך במדינת ישראל.
תנו לנשיא המדינה להתנהל כפי שהוא חושב לנכון. זה מוסד נשיאות שצריך לשמר אותו. אתם מנסים רק לשלח את הרעל התמידי, הקבוע, האופייני שלכם אל עבר כל מה שמבליח ערכים במדינת ישראל.
מי אני שאני אגן על כבוד נשיא המדינה? אבל מכיוון שאני מעריך את עצמי גם כישראלי לכל דבר, אני חושב שהוא הנשיא שלי בדיוק כמו שהוא הנשיא שלך ושל כל אחד אחר. אל תתעמרו בו, אל תסיתו כנגדו. עדיין הפצע לא הגליד, למרות שעברו 20 שנה ומשהו. תנו למדינת ישראל להתנהל לפי הייררכיה ערכית, מוסרית. ואתם במעשיכם, במעל מעשיכם, תוקעים אותנו שוב לאותם בורות שכורים אותם פעם אחר פעם כדי לקבור כל דבר ערכי במדינת ישראל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, נשיא המדינה קיבל אתמול החלטה שקולה וראויה – לדחות את בקשת החנינה של החייל אלאור אזריה. במערך שיקוליו בחן כבוד הנשיא את החלטת בית הדין, את שיקול דעתו של הרמטכ"ל, את רוח צה"ל וערכי החברה הישראלית. החוק מפקיד בידי נשיאנו הנבחר את הסמכות לחון ולהקל בעונשם של מורשעים. זוהי סמכותו הבלעדית, סמכות אשר ניתנה לאזרח מספר אחת במדינת ישראל. חמור, מסוכן ובלתי נסבל לחזות בכתובות הנאצה ובאיומים המופנים לעבר הנשיא, תמונתו בכאפיה, איחולים למותו ודברי בלע שאינני מתכוון לחזור עליהם.
זהו גל עכור נוסף במערכה שמנהלים כמה שרים וחברי כנסת חסרי אחריות כנגד נבחרי ומשרתי הציבור אשר מבצעים את מלאכתם נאמנה, מקיימים ואוכפים את החוק באומץ ובממלכתיות. ויש גם אחרים, דוגמת – אני מציין פה את יושב-ראש הכנסת, שדיבר הבוקר בצורה מאוד נחרצת כנגד המילים שנאמרו, השר שטייניץ, ואפילו את שר הביטחון אני מציין, שהעביר ביקורת, אבל ביקורת בצורה ראויה.
ומי מוביל את הגל הנוכחי? שרת התרבות. אני חוזר: שרת התרבות, תרבות, של מדינת ישראל, אשר קבעה כי הנשיא פגע במוסד החנינה. ואני שואל: מי שמך לקבוע זאת? האם הנשיא, שהחליט שלא לבטל החלטת שמונה שופטי צה"ל בשתי ערכאות שונות, פגע במוסד החנינה? הנשיא מפקיר את חיילי צה"ל – האם את, שרת התרבות, והאם אתם יודעים כמה מזמנו מקדיש נשיאנו לרווחתם ולביטחונם של מפקדי צה"ל וחייליו? ניתן לחלוק על החלטת הנשיא, אפשר גם להביע על כך מחאה – כך מתנהלת דמוקרטיה – אך בשום אופן אין מקום להסתה, להסתה הפרועה והמסוכנת המתחוללת כעת ברשת; הסתה שזוכה, לצערי, לרוח גבית מדבריהם של שרים וחברי כנסת.
חלפו רק שבועיים מאז ציינו את יום השנה להירצחו של ראש הממשלה שלנו יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ושוב אנו עדים למסע הסתה פרוע, מתועב כנגד מנהיג ישראלי.
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת – –
נאוה בוקר (הליכוד):
– – –
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
– – ראינו בעבר הלא-רחוק – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
כמה צביעות.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
ראינו, ראינו – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
חופש ביטוי בשמאל ושיסוי לימין.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
ראינו, ראינו בעבר הלא-רחוק – –
נאוה בוקר (הליכוד):
– – – שיסיתו נגד – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
– – לאילו מחוזות – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – שייגמר הזמן – – –
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
– – – לאילו מחוזות – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לא להפריע.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אני מבקש לקבל – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אורן אסף חזן, למה? עכשיו אני מוסיפה לו עוד 30 שניות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
למה – – – אהה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא. כי אתה הפרעת.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לא להפריע. בבקשה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
עכשיו – – –
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, ראינו בעבר הלא-רחוק לאילו מחוזות הובילו אותנו אותן הפעולות – דומות להן. ואני קורא מכאן לראש הממשלה: רק לפני שבועיים עמדת על במה זו וקראת לפיוס לאומי; גנה בחריפות את מסע ההכפשה הזה כנגד נשיא המדינה.
אני קורא לשרים ולחברי הכנסת: עלינו לשמש דוגמה ומודל לציבור ולא להעלים עין וודאי שלא לתמוך ולאפשר את השיח האלים הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
עלינו לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, חבר הכנסת איל בן ראובן.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, אחרון הדוברים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברתי היושבת בראש, כבוד השרים, כנסת שכמו תמיד היא רק בחלקה נכבדה והחלק האחר, אין לו בכלל מקום בבית הנבחרים, רבותיי, חלאס לעבוד על הציבור בעיניים. מספיק לצעוק הסתה שמסתה, פוליטיקאים מוליטיקאים. השרה הזאת תקפה וחבר הכנסת חזן לא התבייש והיה חריף ואמר שצריך לבטל את מוסד הנשיאות. שומו שמיים, הוא בא ואמר שהנשיא כשל בתפקידו.
הרי על מה בסך הכול אנחנו מדברים? על נשיא שלא התבייש ללכת ולתמוך בהתבוללות. זה לגיטימי, להגיד: יהודייה עם ערבי זה בסדר – במדינת ישראל, ביתו של העם היהודי. הנשיא שקרא לכולכם טרוריסטים: בני עמי בחרו בטרור. הוא לא העביר ביקורת על אירוע, הוא לא דיבר על נקודה מסוימת, הוא לא דיבר על – הוא דיבר על בני עמו. רבותיי, אנחנו בני עמו, ואנחנו לא בחרנו בטרור.
הוא גם עושה לנו פאולים בעולם: הוא מקבל מסרים ממשרד החוץ, אבל פעם אחר פעם הוא פולט שטויות מהפה כמו שנוח לו. אז אנחנו נבקר אותו. אנחנו נבקר אותו. ואם יהיה צורך, נדיח אותו מתפקידו. אתה יודע למה?
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני יודע למה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה לא יכול.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אנחנו יכולים. לך תלמד את החוק.
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לכו תלמדו את החוק.
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתם יושבים פה ומחממים את הכיסא ולא מכירים את החקיקה בכלל.
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
מוסד הנשיאות הוא מוסד שאמור לדבר על אחדות בעם – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – מוסד שאמור לאחות את הקרעים.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתם, רק בושות עושים בעולם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
יש לו בסך הכול סמכות אחת – –
קריאה:
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
רק בושות אתם עושים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – קטנטנה – –
קריאה:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – הנשיא, מי אתם?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – סמכות קטנטנה, לחנינה, וגם בה הוא כשל.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם לא מתביישים – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני – – –
מירב בן ארי (כולנו):
בושה – – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני קצת יותר צעיר מכם. אני קצת יותר צעיר מכם. לא שמעתי את הפוליטיקאים דאז וגם היום מזדעקים על החנינה בקו 300. גם לא שמעתי אתכם, להבדיל אלפי הבדלות, מזדעקים על החנינה לאהוד אולמרט – אגב, חנינה שתמכתי בה. אבל רבותיי, המציאות הזאת שבה נשיא מדינה שאמור להיות א-פוליטי הופך להיות גורם פוליטי, שמאלני קיצוני, היא מציאות מסוכנת שצריך לעצור אותה.
אל תתבלבלו, אנחנו נמשיך להעביר ביקורת. זה תפקידנו להעביר ביקורת. הרי מה אתם רוצים פה, רפובליקת בננות? שכולנו נשב כל היום ונחייך, נעלה תמונות באינסטגרם – אוה אינסטוש, איזה כיף. לא. את הסמכות לחוקק כבר לקחו לנו, הסמכות לפקח – מזיזים אותה הצידה. לא ייקחו לנו את הפה שלנו. לא ייתנו לנו ולא יסתמו לנו את הביקורת. כל מי שיעשה טעות ולא יכבד את מקומו, יחטוף; יחטוף גם יחטוף – ביקורת לגיטימית. שלא יהיו פה אי-הבנות.
אני מתנגד לתמונה עם הכאפיה, אני מתנגד להסתה, אבל איפה הייתם כשעשו את זה לראש הממשלה? איפה הייתם כשעשו אותנו במדים של נאצים?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גינינו. גינינו, אורן – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
איפה הייתם?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – ואתה יודע את זה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
איפה?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אנחנו גינינו.
אורן אסף חזן (הליכוד):
עכשיו, תבינו עוד משהו – –
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – תראו כמה צביעות יש בשמאל בישראל.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
איפה היית כשעשו את זה לרבין? איפה היית?
אורן אסף חזן (הליכוד):
תראו – הייתי ילד אחרי בר-מצווה.
קריאה:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
עמדתי בכיכר ולא – והתנגדתי לזה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
איפה היה המחנה שלך? איפה היה המחנה שלך?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אנחנו התנגדנו. שמולי – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אז אתה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
שמולי – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
איפה היה המחנה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
שמולי, אתה מספיק אינטליגנטי. אני אגלה לך סוד: אני לא רצחתי את רבין. ויגאל עמיר, שרצח את רבין, רצח ראש ממשלה יהודי, ומקומו מאחורי סורג ובריח עד סוף חייו, ולא ניתן לשנות את זה. חלאס עם הפוליטיזציה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חלאס עם הסיסמאות.
משפט אחד, ברשותך, אחרון, כי הפריעו פה רבות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, משפט אחד.
אורן אסף חזן (הליכוד):
עכשיו תראו, רבותיי, כמה הצביעות לא נוזלת – משפריצה לכל עבר – מכיוון השמאל בישראל: פתאום הכאפיה זה דבר מסוכן. אני מתפלא עליך, זוהיר בהלול. הרי כאפיה בחברה הערבית מסמלת מעמד, מסמלת כבוד, מסמלת יוקרה. פתאום מי שרואים אותו עם כאפיה – זו גזענות?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
חלאס לשקר, ואנחנו נמשיך לבקר. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. יסכם את הדיון חבר הכנסת יעקב אשר, היוזם. חבר הכנסת יעקב אשר, אנחנו מבקשים לסכם את הדיון, אם יש צורך. יש צורך בסיכום? אתה מעוניין? בבקשה. בעיקרון אתה לא חייב, אבל ההחלטה שלכם. לסכם? בבקשה, אדוני. בבקשה. זכותך. בבקשה.
יעקב אשר (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שוב רוצה לנצל ולהודות – לא היית קודם, אלי ידידי – להודות לך על אישור החוק. זה שוב מסוג הדברים הקטנים אבל החשובים, שלקוח שעובר בדיקת ראייה בחנות אופטיקה יקבל את המספר שלו ולא יהיה לקוח שבוי, וזה יהיה אצלו, מונח בארנקו, עם כל המסמכים האישיים שלו.
אני רוצה שוב להודות ליושב-ראש ולחברי הכנסת, שבוודאי יצביעו בעד, אבל בגלל שיש יושב-ראש סיעה חדש במפלגת העבודה, אז אנחנו ליתר ביטחון – אני אסכם בעוד כמה מילים בנושא השני שדיברתי.
יהודה גליק (הליכוד):
לא צריך – – –
יואל חסון:
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
לא צריך, אנחנו בעד.
יעקב אשר (יהדות התורה):
עליזה. בדילמה בין עליזה לבינך, אני בוחר בעליזה כרגע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
עליזה, אנחנו בעד.
יעקב אשר (יהדות התורה):
מאחר שיושב-ראש הסיעה אומר שהם בעד, אני קיבלתי אישור מעליזה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר.
רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון מס' 3) (מסירת תוצאות בדיקת ראייה ומרשם), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון מס' 3) (מסירת תוצאות בדיקת ראיה ומרשם), התשע"ח–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק העיסוק באופטומטריה (תיקון מס' 3) (מסירת תוצאות בדיקת ראיה ומרשם), התשע"ח–2017, עברה בקריאה ראשונה, וחוזרת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – הבהרת מצג כשרותי אסור), התשע"ה–2015, פ/1382/20. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (איסור חניה באופן החוסם רכב אחר), התשע"ח–2017
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/741); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (איסור חניה באופן החוסם רכב אחר), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה, של חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יעקב פרי וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני. וכרגע אני מודיעה על סגירת רשימת הדוברים. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, גברתי יושבת-ראש הישיבה. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם בתחושות שלי על הצעת החוק הנוכחית. כשהגשתי את הצעת החוק, שמדברת על לתת סמכויות למשטרה לאכוף חניה אסורה – ואני אפרט: נכון להיום, המשטרה, וגם הרשות המקומית, הפיקוח, אין להן סמכויות להגיע לחניונים פרטיים בקניונים, בבתי חולים, בתוך רשתות. אדם נכנס לדוגמה לשופרסל או משהו מהסגנון הזה, מישהו בא וחסם אותו – האדם יכול לחכות שעה, שעתיים, שלוש, הוא יתקשר למשטרה, לפיקוח העירוני, יבוא השוטר, יבוא הפקח העירוני, ואין לו סמכות לאכוף בזמן אמת על אותו אדם שחוסם אותו.
ואני חשבתי לעצמי: למה לתת סמכויות יתר למשטרה? למה לתת לבן אדם עוד דוחות, עוד קנסות? אבל את ההצפה – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
כמה שיותר, יותר טוב.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
נכון, לא רק בזה. אבל את ההצפה של הטלפונים והמיילים שקיבלתי יחד עם חברי חבר הכנסת פרי, שגם הוא הגיש הצעה דומה – ואני רוצה בהזדמנות בזאת להודות לו, גם על שהוא ניהל את הוועדה בשום שכל וחידד את הדברים בצורה הטובה ביותר על מנת שנגיע לנוסח המוסכם. אבל הנוסח באמת אומר שמהיום, בעזרת השם, משההצעה הזאת תעבור, כשיבוא אותו פורע חוק ויחסום אותנו, גם במקום פרטי, המשטרה תוכל לבוא ולתת לו דוח. כי לא ייתכן בעולם שאדם יחנה במקום טוב, ומישהו יבוא ויחסום אותו, והמשטרה תגיד: אין לי מה לעשות. אין דבר כזה "אין לי מה לעשות".
אין ספק שאנחנו לא רוצים לגרום עוד עול ועוד רפורטים וקנסות על האנשים, אבל כל בן אדם שחווה פעם אחת את החוויה הלא-נעימה הזאת של לחכות שעתיים ושלוש לבן אדם – – –
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
תגיע לפואנטה. מה עושים?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
הפואנטה היא לתת סמכות למשטרה. השוטר יבוא ויתרשם במקום שאדם חסם מישהו שחנה בהיתר – לתת לו רפורט, לתת לו דוח. ואדם שיקבל דוח, אז החבר שלו בפעם הבאה יחשוב פעמיים אם הוא יכול לחסום ולסמוך על זה שיבקש סליחה אחר כך.
אני רוצה להודות לחברי ועדת הכלכלה, שתמכו כולם פה אחד בחוק הזה; לשר הרב דרעי, שתמך מהרגע הראשון וקידם את החוק הזה; לשרים ישראל כץ בתחבורה והשר גלעד ארדן, שלקחו סמכויות – המשטרה לקחה סמכות על עצמה לאכוף את החוק הזה; וכמובן, לחבר הכנסת פרי, שמהרגע הראשון קידם ודחף את זה בוועדה. אני רוצה להודות גם ליועץ שלי עקיבא חופי וליועצים ארבל ולילי ברוש על כל העזרה – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – ובעזרת השם, נקווה שיתמכו בזה כולם וזה יעבור. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. רבותיי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יעקב פרי, כיוזם החוק יש לך גם חמש דקות. אני מבינה שהתחלקתם. בבקשה, אדוני.
יעקב פרי (יש עתיד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, קודם כול, רוב תודות לחברי חבר הכנסת מלכיאלי על הצעת החוק שהוא הגיש ואני מצטרף אליה. גבירותיי ורבותיי, המלחמה בקטל בדרכים לא צריכה להיות סיסמה ריקה מתוכן, אלא רצופה במעשים על ידי כל אחת ואחד מאיתנו, בוודאי על ידי גורמי האכיפה.
חוקי התנועה והחניה אומנם מוסדרים בחוקים, והם שקובעים מה מותר, מה אסור, כיצד להתנהל, ואנחנו חייבים לציית להם. בפועל, יש הרבה מאוד שטחי הפקר בתחומים הללו. תארו לעצמכם מצב שבו אנחנו מתקשרים למוקד 100 – אתם רוצים להתריע על סכנה ברורה להולכי רגל או לרכבים הנוסעים כחוק, אבל המשטרה לא יכולה לספק מענה, היא פשוט מנועה מלטפל בנושא; לא תופיע לא כי היא לא רוצה או עקב מחסור בניידות וכוח אדם – היא פשוט לא יכולה על פי החוק.
זאת בדיוק הבעיה הקיימת בחניונים הפרטיים. מדינת ישראל לא הסמיכה את המשטרה לבצע פעולות אכיפה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני יושב-ראש הקואליציה, חברת הכנסת שרן השכל, זה כבר קצת יותר ממה שנראה בסדר, אז בבקשה, או לצאת החוצה לדבר או להוריד את הקול. כן, בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא, הם שמעו לי, הם כבר לא מדברים. איך לא? עכשיו גם אורן אסף חזן רוצה לצאת?
יעקב פרי (יש עתיד):
אורן, תעשה קצת כבוד לדובר. קצת כבוד לדובר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני עושה הרבה יותר מקצת כבוד, אדוני.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. עוד הצעת חוק אחת. קצת שקט ואנחנו מסיימים. תודה. בבקשה, אדוני.
יעקב פרי (יש עתיד):
זו בדיוק הבעיה שקיימת בחניונים פרטיים. מדינת ישראל לא הסמיכה את המשטרה לבצע פעולות אכיפה בחניונים הללו גם כאשר מדובר במפגעים בטיחותיים מהמעלה הראשונה.
הצעת החוק שחבר הכנסת מלכיאלי ואני מגישים היום היא תולדה של פניות ציבור, אזרחים מודאגים שחיי ילדיהם ושכניהם יקרים להם, וגם הסדר הציבורי חשוב להם. בכנות, אני חושב שהסדר הציבורי חשוב לכל אחד מאיתנו במדינה מתוקנת. בגלל שטחי ההפקר שנוצרו על ידי המדינה, לוועד הבית, לדייר או לאזרחים אכפתיים לא נותר אלא להתעמת עם כאלה המסכנים את בטיחות המשפחות והילדים בחניון של ביתם.
אני סבור שהצעת החוק היא בעלת פוטנציאל למנוע אלימות, חיכוכים ועימותים בין אזרחים. בדיון שערכנו בוועדת הכלכלה להכנת הצעת החוק לקריאה ראשונה דווח על ידי משרד הפנים שכ-20% מהפניות למוקד 100 הן בגלל חניה במקומות אסורים או תפיסת חניות השייכות לפלוני על ידי זרים. 20% מהפניות למוקד 100 – זוהי כמות עצומה של פניות. במקום שהמשטרה תעסוק באמת בפלילים, בהשלטת סדר, בפשעים, בביטחון, היא נאלצת להתמודד בחוסר אונים מול אזרחים מתוסכלים, שבצדק מחפשים פתרון. מדובר על נושא שהוא מאוד משמעותי ודורש פתרון על ידי המדינה, ואני מאוד שמח שהמשטרה נרתמה לקחת חלק משמעותי בטיפול בסוגיה הזאת.
לאחר שדבר הצעות החוק פורסם בכלי התקשורת פנו אליי אין-ספור אזרחים נוספים, כולם תומכים בהצעת החוק, אבל מלינים על הגבלת הנוסח כפי שהוא מונח לפניכם כאן היום להצבעה. לצערי, ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק רק בכפוף להסכמת משרדי הממשלה השונים, ונכון להיום עדיין קיימת התנגדות של חלק מהמשרדים להתיר אכיפה של המשטרה בחניון פרטי. בהכנה להצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית נעשה, חבר הכנסת מלכיאלי ואני, ככל שביכולתנו ונבחן בוועדת הכלכלה אם אפשר לכלול גם אכיפה במקומות פרטיים, על מנת לנסות ולתת מענה מיטבי וכולל לאזרחים. אני מצפה ממשרדי הממשלה שיתמכו בנוסח הרחב, שיאפשר טיפול מיטבי במצוקה הקיימת בשטחי ההפקר הקיימים.
גברתי היושבת-ראש, בטיחות בדרכים היא דרך חיים, ועלינו כמחוקקים לאפשר לגורמי האכיפה למנוע סכנות תעבורתיות, ויש ביכולתם להציל חיים. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, חבר הכנסת יעקב פרי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת – ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, כן, אדוני, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה. גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני עולה לכאן בלב כבד, כמעט מיואש, אבל לא מרים ידיים. אני רוצה לנצל את הדקות שיש לי כדי לדבר על הגל העכור של הצעות חוק כנגד שומרי הסף וגורמי אכיפת החוק שאנו עדים להן בתקופה האחרונה. זה התחיל במשטרה, עבר לבג"ץ והגיע בימים אלה אפילו למבקר המדינה, ואם אתם חושבים שזה הסוף, תחשבו שוב; כולם על הכוונת של ראש הממשלה ושליחיו, כולל הפרקליטות והיועמ"ש.
חוק אחד של מיקי זוהר קורא לאסור מעצר של אדם ללא עבר פלילי, חוץ מעבירות של אונס, רצח ושוד. ואני שואל: מה עם אדם שהיכה מישהו מכות נמרצות? מה עם אלימות במשפחה? מה אם הוא היכה אותו אבל לא הרג אותו? מה עם אדם שדרס בתאונת פגע וברח? מה עם עבירות שחיתות חמורות? אני לא יכול להמשיך כך, אני מבקש עוד דקות, או שיצאו החוצה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתה צודק, אדוני. רבותיי, אנחנו שומעים פה ממש רעש. אין הרבה חברי כנסת כאן, וסתם אתם מעכבים את עצמכם. חבר הכנסת בני בגין, זה מאוד מפריע לנו.
יעל גרמן (יש עתיד):
דווקא לילד הכי טוב בכיתה את מעירה?
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון, אבל מה לעשות, הפעם תפסתי אותו.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
סליחה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה עם אדם שדרס בתאונת פגע וברח? מה עם עבירות שחיתות חמורות? זהו חוק גרוע, לא הגיוני ולא מוסרי, שיאפשר לעבריינים להסתובב בחוץ.
החוק הצרפתי של חבר הכנסת ביטן, ידידי, מבקש להפוך את משרד ראש הממשלה למקלט לעבריינים. הוא מנסה למנוע חקירות של ראש ממשלה מכהן. חוק אחר, של חבר הכנסת אמסלם, חוק ההמלצות, מבקש למנוע מהמשטרה לסכם חקירות, כדי למרוח את הזמן ולסתום למשטרה ולחוקרים את הפה. והיום יש תיקון לחוק, תוספת: נוספה פסקה שאומרת: אוי ואבוי לאותו עיתונאי שיגיע לידיו מידע, אוי ואבוי לו אם הוא יפרסם אותו. ומה עם זכות הציבור לדעת?
ואתמול – הצעה בזויה, לא פחות מכך, נוספת, של חבר הכנסת סמוטריץ. וכאן אני חייב לתת לשר האוצר מלוא החופן מחמאות, חד-משמעית, על זה שהגיע בגפו לוועדת השרים לחקיקה ועצר בגופו את החוק הנורא הזה, ובכל הזדמנות אתמול נתתי לו בהחלט חיזוקים על מה שהוא עשה. החוק של סמוטריץ מבקש לסתום את הפה למבקר המדינה.
זו השיטה שלכם? במקום לתקן את הליקויים, לפתור את הבעיות ולשפר אותן, אתם מבכרים לכסות, לטייח, להשתיק. ועוד לא דיברנו על יוזמות נוספות: העברת חשב המשטרה לאחריות המשרד לחקירות פנים – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו צריכים לסיים, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני כבר מסיים. – – וחוק ההסדרה, החלשת מערכת המשפט, שגם כאן אני מקווה ששר האוצר יעמוד בגופו ויבלום את זה. התקפה בזויה על שלטון החוק. הכול כדי להרתיע את גורמי אכיפת החוק, להחליש אותם, למלט את ראש הממשלה מחקירותיו ומאימת הדין. בושה וחרפה לאן הגענו. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת נאוה בוקר – מוותרת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תודה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי שחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן האשימה אותי בהסתה. כן, זו המשתייכת למפלגה שגינתה את ההחלטה של מדינות ערב להכריז על חיזבאללה כארגון טרור קוראת לי מסית. ובמה דברים אמורים? אתמול צייצה חברת הכנסת סלימאן שכל ניסיון לכפות הסכם בין ישראל לעם הפלסטיני, כלשונה, יעלה בהידרדרות והסלמה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
לא נכון.
אמיר אוחנה (הליכוד):
יביא להסלמה והידרדרות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
תצטט נכון.
אמיר אוחנה (הליכוד):
עכשיו, כל קורא סביר – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
הסתה – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – קורא את הדבר הזה, ומה הוא אומר?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
וואי וואי, אם אתם תעשו את זה אנחנו נראה לכם מה זה.
כך הבינו את זה גם הקוראים אצלך בעמוד, אגב. ואני, מה השבתי?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
ואני, מה השבתי לך? ואני משיב לך פה מעל דוכן הכנסת – ועל זה שאמרת הסתה אני גם אשקול לתבוע אותך תביעת דיבה, שמעת אותי?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
תתבע.
אמיר אוחנה (הליכוד):
מה השבתי? אמרתי לה: אני מבטיח לך חגיגית, ואני עושה זאת פה עכשיו – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
זה בדיוק – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – שהסבל שדיברת עליו לא יהיה פרופורציונלי. על כל דמעה ועל כל טיפה של דם שהעם שלך יסב הוא יקבל 100. את זה אני אומר לך. תזכרי טוב על מי את מאיימת – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
חנין זועבי wannabe – זה מה שכתבתי אתמול, זה מה שאני אומר כאן עכשיו – –
קריאות:
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – וזה מה שאני אחזור ואגיד. אבל את יודעת מה? לא רק שזה לא יישאר בגדר דיבורים; אוי ואבוי, אם את תמשיכי להסית כמו שעשית אתמול. אוי ואבוי. אני רק אומר את זה.
קריאות:
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
שמעתם? אם יהיה הסדר שיתעלם מהקמת מדינה פלסטינית – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אתה מאיים? אתה מאיים?
אמיר אוחנה (הליכוד):
שמענו אותך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – בפרצוף – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. שנייה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, את יודעת שבמצב כזה יש לך אפשרות להגיע לכאן ולבקש הודעה אישית. אז בבקשה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אז את מוזמנת לתת הודעה אישית ולהגיד למה התכוונת, מה שהקורא הסביר לא הבין – למה התכוונת – – –
תמר זנדברג (מרצ):
כל הזמן מנופף באצבע – – – הדוחה הזה? מה זה הדבר הזה? על מי אתה מנופף באצבע? תוריד את הידיים שלך – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
הקורא הסביר הבין בדיוק שאת מאיימת. אגב, היו עוד חברי כנסת – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – לפחות אחד, נכון? שכך בדיוק הבין. אבל זאת השיטה שלהם – להביא את האיומים שלהם, ואחרי זה, כשאנחנו מגיבים, לקרוא לזה הסתה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הם פחדנים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
פחדנית, את מוזמנת לעלות לדבר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אמיר אוחנה, תודה, למרות שהטון שלך היה קצת, לפי דעתי, גס יותר ממה שאנחנו רגילים פה במליאה. בהחלט, אם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן תבקש, אני אתן לה אפשרות להביע דעה.
חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אנחנו אדוני הארץ. אנחנו אדוני הארץ.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
קריאה:
לא צריך להגיד את זה כל כך הרבה פעמים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – – פעם ראשונה שאמרתי.
קריאה:
– – – הוא פשוט – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
חוזר בי. חוזר בי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
עד שלוש דקות לרשותך. אני מבקשת מסיעת הליכוד להירגע קצת, למרות שזה לא כל הסיעה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני מחכה עד שתהיה מוכן.
כן, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברים, אני שמעתי את הדברים של חבר הכנסת אוחנה ולמען האמת הפסקתי להתפלא. אני שואל אתכם: תארו לעצמכם שהיה נופל חייזר – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
למה, חסר חייזרים בכנסת?
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – על פני כדור הארץ, והיה רואה, באופן שיטתי, מתקפה על כל מוסדות השלטון במדינה: החל ביועץ המשפטי, בנשיא בית המשפט העליון, בנשיא המדינה, מפכ"ל, רמטכ"ל – כולם במתקפה. החייזר רואה אנרכיסטים. הוא שואל את עצמו, מי אלה? אנרכיסטים שתוקפים מוסדות מדינה. הוא נוחת ורואה מפלגת שלטון ש-40 שנה בשלטון כאילו עלתה בהפיכה צבאית ורוצה לשנות ולהחליף את כולם. כמו אביב ליכודניק, אביב הליכוד.
זה המחזה שעכשיו ראינו כאן מיושב-ראש המסיתים של הבית הזה. אתם מתחרים ביניכם, חבורת חברי כנסת מהאביב של הליכוד העכשווי, מתחרים ביניכם מי יותר מסית ומי יותר שונא ערבים. חבר הכנסת אוחנה יורד ומקבל חיבוק של חבר הכנסת חזן עם צ'פחה על הכתף. חבר הכנסת מזוז ממשיך את הצ'פחה – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
עיסאווי, אותך לא חיבקתי? רגע, אל תהיה צבוע – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני אומר לכם, המחזה הזה שאנחנו רואים זה שיא העליבות – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
עיסאווי, גם אותך חיבקתי. זה לא קורה הרבה – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
חברים, יש פתגם בערבית שאומר – ואני רוצה לתרגם את זה – תקשיבו, חברים. את זה אני אומר גם כמסר לכבוד נשיא המדינה, שהוא נשיא המדינה שלי. מה אומר הפתגם הזה? אם הקללה שלי מגיעה ממתועב, משמע זאת תעודת הכבוד שלי. מתועבים, נמאסתם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חבר הכנסת חיליק בר – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
עיסאווי, גם אתה קיבלת ממני חיבוק – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני, סליחה, סליחה, אתה יכול להמשיך. חיליק, פשוט בלבלתי בסדר, אז אתה יכול להמשיך.
חבר הכנסת אורן אסף חזן, אתה עכשיו. בבקשה, אדוני.
אורן אסף חזן (הליכוד):
היושבת בראש, כנסת נכבדה, רבותיי, אני לא רוצה להתייחס לשטויות שיצאו מפה מקרב חברי הכנסת שעלו פה לאחרונה, דווקא מהצד השמאלי. אני רק אגיד דבר אחד להוא שמיהר לברוח מהמליאה: גם אתה פעם קיבלת ממני חיבוק כשדיברת לעניין, וגם אתה יודע את האמת. בגלל זה כל פעם שאתה מחייך מעל הדוכן כשאתה מדבר, זה רק כי אתה יודע שגם אתה לא מאמין לדברים. אתה נבוך לתקוף את המדינה, אבל מה, אתה צריך לסדר לעצמך עבודה בפעם הבאה, אתה צריך להיבחר. אז חלאס עם ההצגות שלכם.
רבותיי, אני מניח לרגע בצד את העניין של נשיא המדינה; אני מניח לרגע בצד את עניין אלאור אזריה – ברגעים אלה ממש אני מגיש הצעת חוק וקורא לכולכם להצטרף אליי כדי שנוביל לחנינה. אני רוצה להתעסק בדבר אחר. עניין המסתננים, רבותיי. תגידו לי, אנחנו השתגענו? האם אתם מכירים עוד מדינה בעולם שתרשה שהגבולות שלה יהיו פרוצים? מספרים לי סיפורים על כך שאנחנו צריכים להיות מדינת מקלט; על כך שאלה שהגיעו מאפריקה נרדפים. רבותיי, גם איילות בספארי נרדפות; הן רצות בסוואנה ואריה רץ לטרף. לא על הגב שלנו. מספיק לעבוד על הציבור בעיניים. צריך להעלות אותם על מטוס ולהחזיר אותם חזרה ליבשת השחורה.
שמעתי השבוע את חבר הכנסת דב חנין אומר: גירוש זה נכון. כל מי שאין לו מעמד פליט, אין לו מה לחפש פה. אז אני מקווה מאוד שיהיה גם אמיץ לתמוך בדבר הזה. הסיפור של מתקן חולות מצליח לבלבל אותי. הרי אחד משניים עתיד לקרות: או שבעוד שלושה חודשים סוף-סוף, אחרי שנים של סבל בדרום תל אביב ובמקומות אחרים בארץ, שנים של עבריינות שגברה, של אלימות בלתי פוסקת מקרב אותם מהגרי עבודה מופרעים מאפריקה, סוף-סוף אנחנו נקיים את הציווי ואת ההבטחה לתושבי השכונות ונעיף אותם מפה, או שאנחנו נמשיך לעבוד על הציבור, וכשלא נוכל לאכלס אותם יותר במתקן חולות, נשחרר אותם להסתובב חופשי בקרבנו.
הרי הדבר הזה הזוי. הרי כל אחד ואחת מכם, חברי כנסת, חברות נכבדות עם חסינות, הרי אם אתם תגיעו לארצות הברית ואין לכם ויזה, יעלו אתכם על אריזה וישלחו אתכם הביתה, כי אף מדינה לא תרשה שהגבולות שלה יהיו פרוצים. אבל במדינת ישראל, כשאנחנו עומדים יחד מימין ומשמאל, כשהנוער הנפלא מסתכל עלינו כאן, הוא לא מבין איך יכול להיות שכשאנחנו מבקשים כסף לנכים, אז אומרים: שיסתדרו לבד. ואז אנחנו אומרים: ומה עם כסף למרכיבי ביטחון? מה עם כסף למנוע את הפיגוע הבא? שימשיכו להרוג אותם. ואולי חולי SMA – חבר'ה, זה כולה 80 ילדים, שההורים ידאגו להם. אתם יודעים מה? ומה עם המסתננים העבריינים? חבר'ה, בואו נסדר להם בית מלון. שמעתי מספר אסטרונומי של 1.4 מיליארד שקל על הטיפול בנגע החולה הזה – כסף שיכול לעבור לשכבות החלשות, לפריפריה, לחינוך. במקום זה פחדנו והעדפנו להסתתר מאחורי כותרות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
יקירתי, יקיריי, חבריי, עם ישראל כולו, אנחנו לא ננוח ולא נשקוט עד אשר נעלה את כולם אחד-אחד, אחת-אחת – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – על מטוסים ונטיס אותם בחזרה לבית שלהם. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, גברתי. אחריה, אחרונת הדוברים – חברת הכנסת ציפי חוטובלי, סגנית שר החוץ. אה, חיליק בר. כן, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.
נורית קורן (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, סגן השר ז'קי לוי, החוק הזה – כשקראתי אותו בהתחלה אמרתי: וואי, עוד פעם אנחנו עושים מכל דבר הכי קטן עבירות פליליות? אחר כך נזכרתי שקיבלתי טלפון לפני חודש מחברה מאוד מאוד טובה. קוראים לה טליה בן דוד. היא נכה, עם כיסא גלגלים. היא חנתה כחוק במקום שמיועד לחניית נכים ומישהו חסם אותה. היא צלצלה למשטרה והמשטרה אמרו לה: סליחה, אנחנו לא מטפלים בזה. היא המתינה שעתיים עד שהבן אדם בא להזיז את הרכב, כדי שהיא תוכל להיכנס לרכב.
חברים, אני יושבת-ראש השדולה לאנשים עם מוגבלות. לפעמים אנחנו לא נותנים את דעתנו על אנשים עם מוגבלות. ואומנם, יש שם חניית נכים, הם מחנים בדיוק במקום, אבל איזה רכב שרוצה גם לחנות נצמד פשוט לדלת יותר מדי והם לא יכולים להיכנס. אתם חושבים על זה ורואים את הדברים האלה? אנחנו חייבים לשים לב לדברים הללו.
יש עוד מקרה שהתקשרו אליי באמצע הלילה שהמשטרה לא רוצה לטפל: מישהו נכנס לחניה – חניה שכל דיירי הבניין יכולים לחנות שם. היא לא מסומנת כחניה לאדם אחד פרטי, ופשוט מישהו אחר, אחד מדיירי הבניין, בא וחסם את אותו אחד שחנה, כי הוא חנה במקום שבדרך כלל הוא רגיל לחנות שם. זו לא חניה מסומנת, זו חניה שכל הציבור יכול לחנות שם. הבחורה שהחנתה את הרכב כדי שהבן אדם לא יצא לא הסכימה לזוז, לא הסכימה להזיז את הרכב. הגיעה המשטרה. המשטרה אמרה: אני לא יכולה לטפל בזה, לא יכולה לעשות שום דבר. היא אמרה לה: אני באתי מבאר שבע – זה היה בראש העין – באתי מבאר שבע, יש לי ילדים קטנים בבית. השעה 24:00, בלילה, רק תזיזי את הרכב, שאני אוכל לצאת. היא לא הסכימה במשך שעתיים. אתם יודעים מה? אם ככה, החוק הזה מצדיק את עצמו וצריך לעשות את זה. אולי כך גם נמנע את החסימות הבאות.
בזמן שנותר לי אני רוצה רגע לדבר על חוק המסתננים. אני רוצה לברך את הממשלה שסוף-סוף הבינה שצריך לפעול ולעשות משהו. צריך להוציא מכאן את כל המסתננים, כי הם לא פליטים, כי מי שיש לו פליטות כבר מזמן קיבל את הפליטות שלו, ומי שלא – צריך להזיז אותם מכאן, כי אנחנו לא יכולים להמשיך ולטפל בהם. זה גורם לנו הרבה מאוד בעיות וכאבי ראש, כמו שחבריי דיברו כאן ואמרו. הדבר הזה שהם לא יכולים להוציא כסף מהמדינה, זה הרתעה. זה מכשיר מצוין, שכולם יידעו שלא צריך לבוא לכאן לעבוד ואחר כך להוציא מכאן את הכסף. הרי הם מהגרים, בעצם. הם באו כמהגרי עבודה, הם בכלל לא באו – אנחנו צריכים לראות את כל הסיכונים הביטחוניים, את הסיכון לביטחון הציבור שלנו, את הביטחון האישי של כל אחד.
דיבר כאן קודם חבר הכנסת זוהיר בהלול. נכון שאנחנו יהודים, אבל מה קורה במדינות אחרות? גם במדינות אחרות. רק היום פורסם בהארץ שאוסטרליה זרקה פליטים, פליטים, לגינאה ולכלא וקנסה אותם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, גברתי.
נורית קורן (הליכוד):
ואנחנו תמיד צריכים להיות הצדיקים הגדולים ולקלוט את כולם. לא, אנחנו מדינה יהודית ואנחנו רוצים להישאר מדינה יהודית. אנחנו קולטים באמת את מי שהוא פליט. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חברת הכנסת ציפי חוטובלי, בבקשה, גברתי. אחריה, אחרון הדוברים – חבר הכנסת חיליק בר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
היושבת-ראש, עד שתגיע סגנית השר היקרה, אני רק מילה. היום היה רגע נדיר במליאה: מפלגת העבודה הייתה ברגע של כפרה – היא תמכה בחוק המסתננים. צריך להגיד להם תודה. זה חובה, כנראה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני קוראת לחבריי בסיעה: הניחו לנשיא המדינה. אני הייתי מאלה שתמכו בנשיא המדינה, בבחירתו, ואני רוצה להגיד לכם שאני לא מתחרטת. אני שמחה מאוד שהוא הנשיא שלנו, למרות הביקורת הגדולה שיש לי גם על ההחלטה האחרונה שהוא קיבל בנושא אלאור אזריה, והבעתי את הביקורת הזאת בפומבי. אבל יש דרך, יש סגנון. אני באמת חושבת שאנחנו, דווקא כמי שאמורים להיות גאים שנשיא המדינה בא משורותינו, צריכים לומר בצורה ברורה – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי
– – מותר להשמיע ביקורת – אמר את זה יפה ראש הממשלה היום בסיעה – אבל יש גבול. מותר לנשיא להפעיל שיקול דעת. אני אומרת לכם בצער גדול, חשבתי שמקרה אלאור אזריה הוא מהמקרים הראויים ביותר שהיו כאן לחנינה. הסכימו על זה חברי כנסת מימין ומשמאל. אני חשבתי שהקונסנזוס הלאומי, בשם אחדות העם, מחייב את המעשה הזה של חנינה לחייל הזה. אבל הזדעזעתי כשראיתי את הקריאות הבאמת-מביכות לנשיא המדינה בשמות שהם לא ראויים.
אני באמת חושבת שהגיע הזמן שנניח לנשיא המדינה. הוא יעשה כטוב בעיניו. מותרת ושמורה לנו זכות הביקורת; מותר לנו לומר את דעתנו, אנחנו כנסת ישראל. אבל הקפידו בסגנון, חבריי היקרים, בעיקר חבריי לסיעת הליכוד.
אני רוצה להתייחס לביקורת המאוד-חריפה שנשמעה כאן על דברים שאמרתי כנגד ארגון שוברים שתיקה – גם אתה, חבר הכנסת מוסי רז, וגם את, חברת הכנסת תמר זנדברג. תראו, אני אגיד כאן את הדברים בצורה מאוד מאוד ברורה: בשבוע שעבר נפל דבר בישראל, ואם הייתה בכם טיפת יושרה, רק טיפה, אתם הייתם מרכינים ראש בפני הציבור הישראלי ובפני חיילי צבא הגנה לישראל והייתם אומרים: סליחה, טעינו. סליחה, תמכנו במקרים שבינם לבין המציאות – לא היה ולא נברא.
עכשיו, אתם שוחרי שלטון החוק, מצדיעים לפרקליטות, מצדיעים לבג"ץ. בבקשה תקשיבו למה שאומרים גופי החקירה בישראל. אז גופי החקירה בישראל השלימו את החקירה; פרקליטות המדינה השלימה את התהליך. ומה בסוף התהליך? מה קרה בסוף התהליך? אז אני מקריאה לכם מההחלטה של פרקליטות המדינה.
מוסי רז (מרצ):
– – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – – יש פה פרוטוקול – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
ההחלטה בתיק החקירה בעניין סגן דין יששכרוף בחשד לתקיפת פלסטיני בעקבות סרטון אשר הופץ ברשת – הטענה הייתה שהוא הכה פלסטינאי ללא הצדקה מבצעית – העניין נבדק, נשלח לפצ"ר, ליועץ המשפטי לממשלה. נפתחה חקירה פלילית בעניין. לאחר בחינת הדברים ולאור חומרת הדברים אשר החשוד טען כי ביצע, המסקנה בסוף: הוחלט לסגור את התיק לאחר שעלה מהחקירה שהדברים אשר תוארו לא אירעו כלל ועיקר.
אתם תומכים בשקרנים. אתם תומכים בשקרנים מתועבים, שעל חשבון חיילי צבא ההגנה לישראל הולכים בכל רחבי העולם, ותומכים בחרם על ישראל באופן עקיף, כי זה מה שהם עושים בסופו של יום.
מוסי רז (מרצ):
– – –
תמר זנדברג (מרצ):
שטויות – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
תראו, אני אגיד את זה הכי פשוט: ממשלת ישראל מתכוונת לקדם חקיקה כנגד הארגון הזה,
כי הארגון הזה בסוף הוא ארגון שכל תשתיתו, כל פעילותו, אינה מבוססת אמת אלא מבוססת שקרים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, גברתי.
תמר זנדברג (מרצ):
– – – סין – – –
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
יש שתי הצעות חוק כרגע שהממשלה מגבשת אותן: אחת נגד תרומות זרות מממשלות זרות. סליחה, מי שרוצה בטוהר הנשק ומי שרוצה בהתנהגות מוסרית של חיילי צה"ל – ואני הראשונה שרוצה את זה – פועל בתוך המדינה; לא נוסע בכל רחבי העולם ומוציא את דיבת חיילי צה"ל רעה.
מוסי רז (מרצ):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
משפט אחרון, גברתי.
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:
ועניין נוסף, אנחנו לא ניתן יד לעמותות שפועלות בשירות מסע דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. תודה.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת חיליק בר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אורן חזן, תגיד לי, קצת בושה אין לך? עולה לפה לדוכן בלי חשומה ומאשים אנשים שהם מדברים כי הם צריכים להיבחר. עכשיו אני רוצה להודיע גם לך משהו שאתה יודע, וגם לחברתי נאוה בוקר משהו שאת יודעת: כל הדברים האלה וכל ההסתה הפרועה שלכם נגד הנשיא היא לא כי אכפת לכם מעם ישראל. זה דיבורים למרכז הליכוד. זה דיבורים למרכז הליכוד. זה דיבורים לבוחרים שלכם.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מה אתה תוקף אותי אישית?
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לכם אין חשומה באמת, כי אתם – לא אכפת לכם מעם ישראל, שרובו תומך בנשיא ראובן ריבלין ורובו תומך בממלכתיות.
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתם מדברים למרכז הליכוד כדי להיבחר שוב. על מזבח האחדות הפנימית של עם ישראל אתם מוכנים להסית כנגד נשיא ממלכתי שיודע, נאוה, יותר טוב ממך מה זה להיות רוויזיוניסט ומה זה להיות חרותיניק ומה זה להיות ליכודניק.
דוד ביטן (הליכוד):
אתה עושה את זה בשביל מרכז העבודה. אתה רוצה שיראו אותך.
נאוה בוקר (הליכוד):
אתה עושה את זה בשביל מרכז העבודה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מי את שתלמדי את רובי ריבלין הבית"ריסט מה זה ליכוד ומה זה ימין ומה זה רוויזיוניזם?
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ואתה, אורן חזן, מאשים אנשים שהם מדברים כדי להיבחר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
בוודאי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתה – – – למרכז הליכוד – – – עם ישראל.
אורן אסף חזן (הליכוד):
שכחתם מה זה להיות שמאלני.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ואני רוצה להגיד לך, אורן חזן, ולך, נאווה בוקר: הרצח הפוליטי הבא הוא מעבר לפינה. הרצח הפוליטי הבא הוא מעבר לפינה והכתובת כתובה על הקיר. וכשיקרה משהו – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה חצוף. אתה המסית הראשי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – אתם תגידו: אל תאשימו ואל תכתימו. אבל אנחנו נזכיר לכם את כל מה שאתם אמרתם נגד הנשיא ואנחנו נזכיר לכם איך, איך על החלטה לגיטימית של נשיא שלא לתת חנינה, בין שאתה מסכים לה או לא, או בין שאני מסכים לה או לא – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני שמעתי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – על החלטה לגיטימית אתם מתירים הסתה פרועה כנגדו, נאוה, וזה לא מתאים לך.
נאוה בוקר (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה לא מתאים לך, ואפילו לך, אורן חזן, זה לא מתאים.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לכן, אני קורא לך לעלות לפה, לדבר בשם הממלכתיות, לחבר את הקרעים – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – ולא לשסות ולא לקרוע.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אורן, אתם פוגעים ברקמה האנושית החיה, שהיא החברה הישראלית, על מזבח האינטרסים הפוליטיים האישיים שלך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אתה לא תגיד לי מה זו ממלכתיות. אתה יודע מה זו ממלכתיות?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כן, כן.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אנחנו יודעים מה זו ממלכתיות. אתם שכחתם.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אזכיר לך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתם שכחתם בליכוד מה זה ממלכתיות ומי זה ז'בוטינסקי ומה זה מוסד הנשיאות. אתם יותר מדי זמן בשלטון, מרשים לעצמכם גם להיות מושחתים וגם לפרק את הרקמה האנושית החיה, שהיא מדינת ישראל. תתביישו לכם. עיב עליכ, חשומה ועוד פעם חשומה. תעלה לפה ותתנצל.
אני אגיד לך דבר אחד, אורן חזן: אל תבואו להתנצל כשיהיה מאוחר מדי. פעם אחת תעשו משהו נכון בזמן הנכון, שלא אחרי זה תגידו שאנחנו – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – מכתימים מחנה שלם – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – כי אחד אחרי השני בליכוד עלו והסיתו – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא לסיים, אדני.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – נגד נשיא מכהן מהצד הפוליטי שלך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
תתבייש.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תתבייש אתה, אורן. תתבייש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לסיים, אדוני.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תתבייש, וזו לא בושה להודות בטעות ולהתנצל. לא בושה גם להודות בטעות ולהתנצל. גם אתה וגם נאוה, תמצאו כבוד ואומץ ותעלו להתנצל בפני עם ישראל – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – ובפני הנשיא רובי ריבלין.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תתבייש לך.
דוד ביטן (הליכוד):
חיליק, אתה חוצפן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. רבותיי, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, האם אתה רוצה לעלות לסכם את הדיון או שעוברים ישר להצבעה?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
להצבעה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (איסור חניה באופן החוסם רכב אחר), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (איסור חניה באופן החוסם רכב אחר), התשע"ח–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, היה פה דיון – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
ראיתי, אדוני. תן לי בבקשה לנהל את המליאה.
39 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120) (איסור חניה באופן החוסם רכב אחר), התשע"ח–2017, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
הודעה אישית של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, קיבלתי בקשה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת חזן, בבקשה תחזור למקומך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
בסדר, אז תחזור למקומך ואל תפריע לי לנהל את הדיון.
על פי סעיף 34(א) אני מבקשת למסור הודעה על דבריו של חבר הכנסת אמיר אוחנה. אני אכן מאשרת לך את זה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
ואללה, למדת מילה במרוקאית, "חשומה".
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
תודה, כבוד היושבת-ראש. חבר הכנסת אמיר אוחנה עלה לבמה הזאת ונתן לנו מופע אמיתי של איך מתנהלת הקואליציה הזאת, איך מתנהלת הממשלה הזאת בהנהגת ראש הממשלה מר ביבי נתניהו. אתם כולכם תלמידים קטנים לידו. כאשר אתם מסיתים, אתם מנסים כאילו להיות כמוהו. אתם מנסים לאיים, אתם מנסים להפחיד אותנו, אבל זה לא ילך, אמיר אוחנה. יכול להיות שאתה בבעיה בפריימריז שלך, אז אתה מתעלק עליי, אתה מסית נגדי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני אמרתי בצורה הכי ברורה. אני דיברתי פוליטיקה. אני לא יורדת לרמה הזאת של הקזת דם של בני אדם. אתה חגגת על הדם ואתה תמשיך לחגוג. אתה יודע למה? כי אתה מלא שנאה. אני לא כמוך. אני לא כמוך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני הזהרתי ממצב פוליטי ואני דיברתי על שני עמים. אני לא כמוך, עיוורת, נעולה על עם אחד. אתה עמדת פה ואיימת עליי. אתה יודע מה? אתה טוען שאתה תלך נגדי לבית משפט על הוצאת דיבה? אני חושבת שאי-אפשר להוציא את דיבתך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אמרתי שעל כל – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אני חושבת שאתה עושה את זה יותר טוב ממני. אני חושבת שאתה הדוגמה החיה בדיוק לפוליטיקה שאתם מפעילים כבר שנים במדינה הזאת. אתה מהלך אימים עליי, אתה אומר לי: תמשיכי ככה ועוד תראי מה יהיה. בוא נראה מה יהיה. גיבור גדול. תראה לי מה אתה יכול לעשות.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
שתבין, אתה לא מפחיד אותי, והמדיניות הזאת לא מפחידה אותי, ואף פעם לא תפחיד אותנו, ויש לנו המון מה להגיד. אנחנו מדברים פוליטיקה, ואנחנו מדברים על שני עמים, ואנחנו עם מוסר יותר גדול ויותר ענקי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אתה יודע מה? מי שחוגג על דם צריך להתבייש. מי שחוגג על דם צריך להתבייש – גם אתה וגם ראש ממשלתך, שהלך לדבר בתל אביב וחגג על דם. אנחנו לא חוגגים על דם; אנחנו בוכים על כל טיפת דם, של כל עם.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – – שאם יהיה הסכם – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אנחנו רוצים שלום. אנחנו רוצים להפסיק את מדיניות הכיבוש ואנחנו רוצים להפסיק את מדיניות המלחמה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
גם אנחנו.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
ועל זה אני מוכנה להיאבק, ואתה לא תפחיד אותי ולא תפחיד אף אחד.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – – הסתיים.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
הגיע הזמן שתבין: את הבעיות שלך בפריימריז שלך – תלך הביתה תפתור אותן. אל תפתור אותן פה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
אין לך טיפת בושה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
הודעה אישית של חבר הכנסת אורן אסף חזן
היו"ר טלי פלוסקוב:
קיבלתי את אותה בקשה מחבר הכנסת אורן אסף חזן. הוא ביקש להתייחס לדבריו של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה, אדוני.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תהיה פעם אחת גבר ותתנצל. תגיד: טעיתי פה. זה הנשיא שלי. צריך לשמור על הערבות ההדדית של העם. צריך לחבר – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
חברתי היושבת-ראש, תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
פעם אחת תעשה את המעשה הנכון.
אורן אסף חזן (הליכוד):
רבותיי, אני בהחלט רוצה לפתוח בהתנצלות. כשאדם טועה הוא צריך להתנצל על דבריו. אז קבל עם ועולם, מעל הבמה הזאת, אני מתנצל. אני מתנצל שדבריי לא היו מספיק ברורים, שלא הבנת את האמת, שלא אמרתי לך את הדברים בצורה חדה יותר והמשכת להשתמש בלשונך הדלה כדי לעשות בדיוק את מה שאתה מוחה נגדו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מצטער שאני לא חכם כמוך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
שלא יהיו פה אי-הבנות: אנחנו מתנגדים להסתה. רק עכשיו הצטלמתי לתמונה שביקשה רויטל סויד, חברת הכנסת, לקמפיין שאומר בעניין ההסתה: אנחנו נגד ההסתה. אדוני נשיא המדינה רובי ריבלין, אנחנו לצידך. לא נרשה הסתה. אבל אנחנו לא נעצור בביקורת.
לך, אדוני, חבר הכנסת – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
ביקשת לפטר אותו לפני חמש דקות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
בוודאי. אני עומד על זה: לפטר אותו. חבר הכנסת אורן חזן הוא לא בובה על חוט של יהיר לפיד. לא בובה על חוט. מזיזים אותך כמו מריונטה. אתה וחבריך – כמו מריונטה. יושב יהיר לפיד בסלון ביתו ביחד עם רעייתו ומחליט מי תהיה הבובה התורנית, את מי הוא ירקיד הפעם.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל לך, לך אני רוצה להגיד – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
תפסיקו לסתום פה פיות.
אורן אסף חזן (הליכוד):
לך אני רוצה להגיד: הציבור מאס בשקר שלכם והוא כבר לא מאמין לכם. הקמפיין על רצח רבין, שעל הגב שלו אתם עדיין מנסים לשבת פה, נגמר. כולם יודעים שהימין לא רצח את רבין.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא רצחו את רבין? זה קמפיין?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אנחנו מתנגדים לזה. ויגאל עמיר – אמרתי ואומר שוב – מקומו מאחורי סורג ובריח.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
קמפיין? לא רצחו פה ראש ממשלה? הכול קמפיין? רבין מת מהשב"כ?
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל אתם, כל כך קטנים וירודים ברמתכם הדלה. אין לכם מה למכור לציבור אז אתם אומרים: הצביעו נא לנו, כי בגללכם רבין נרצח. שומו שמיים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
רבין לא מת משפעת, הוא לא נדרס; הוא נרצח בגלל הסתה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מי שהסית פה לרצח זה אתה. אתה עמדת מעל הדוכן הזה והאשמת פה את רוב הציבור שבגללנו יהיה הרצח הבא.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תתנצל על זה.
אורן אסף חזן (הליכוד):
איפה היית כשתקפו אותי? איפה היית כשתוקפים יום-יום – איומים, הכפשות, הסתות?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני אגן עליך.
אורן אסף חזן (הליכוד):
איפה היית? איפה היית כששמו אותי במדים של נאצי? צביעות. מוסר כפול. הכול פוליטיקה? אתה לא מתבייש?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אז אתה משתמש בהסתה נגד הסתה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
יקירי, חברי הטוב, אם אתה לא מבין את הפער בין הסתה שהיא פסולה וגרועה, ואין לה מקום בציבוריות, לבין ביקורת לגיטימית, אתה צריך לחזור לכיתה א'. ואם אתה צריך, אני מוכן להיות החונך שלך. אתה יודע למה, חבר הכנסת בר, מי שזכה להיות נשיא ליום אחד? חשבתי שאולי מי שישב על כס הנשיאות נדבק קצת בממלכתיות. אתה מדבר על ממלכתיות? ישבה פה חברת הכנסת ורבין, שמיהרה לצאת החוצה במקום לשמוע את האמת. הרי ממלכתיות מהי, רבותיי? ממלכתיות זו אהבה ואהדה לממלכה. מי זו הממלכה? עם ישראל זה הממלכה, אנחנו זה הממלכה, וכל מי שפוגע בממלכה, צריך לחטוף ביקורת על ראשו – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אז לקרוע את עם ישראל בהסתה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – בין אם זו מחבלת כמו חנין זועבי, שאין לה מה לחפש פה – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – ובין אם זה נשיא מדינה ששכח את הדרך.
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אגיד לך, אתה טועה. אתה יודע למה אתה טועה? אני אוכיח לך אחרת, ואתה זה שתתנצל, כי אתה חבר שלי, וגם מיקי חבר שלי, וגם פרופ' יונה חבר שלי, ואת הגברת פדידה הכרתי לא מזמן אבל אני בטוח שגם היא חברה שלי. אנחנו לא שונאים אף אחד – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
מה עם – – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
לא, היא לא חברה שלי והיא צריכה לעוף מפה לעזה, ואני מוכן לקנות לה את הכרטיס. רבותיי, שיהיה פה ברור. אתה רוצה להוביל לאחדות? בוא תוביל אתי קמפיין משותף. תפסיק לעשות פוליטיזציה. תחזור בך מהדברים הנוראיים, שאנחנו, הרוב של הציבור, מובילים לרצח הבא.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
על מה?
אורן אסף חזן (הליכוד):
בוא תלמד. אני אענה לך על מה. אני אענה לך על מה: לא להסתה, כן לביקורת; לא לשנאה, כן לאחדות.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אני אסביר שוב. רבותיי – – –
קריאות:
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אדוני חבר הכנסת אוחנה, אני כנראה התבלבלתי. יכול להיות – שנייה, רק דקה. יכול להיות שהבעיה היא אצלי. אולי אני לא מבין מהי משמעות הדמוקרטיה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא.
אורן אסף חזן (הליכוד):
הרי מאוד לגיטימי לעמוד פה יום-יום ולקרוא לפטר אותי ואותך ואת אלאלוף ולהדיח ראש ממשלה. זה בסדר. יש פה חברי כנסת קטנים שכל מה שהם עושים כל היום זאת חתרנות, להעיף ראש ממשלה מכיסאו. הם לא משרתים את הציבור, לא משרתים את העם, לא משרתים את המורשת. אבל כשאנחנו, חלילה, באים לאדם שלא נבחר – מזכיר לכם: נשיא המדינה נבחר פה – ואומרים שצריך להדיח אותו על פי מה שקובע ספר החוקים, זה לא בסדר. מי שמכם?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
רבותיי, אתם רוצים שאני אגיד לכם את האמת? אתם הלכתם לאיבוד. אם אתם צריכים מפה כדי למצוא את הדרך בחזרה, אני מוכן לסרטט לכם אותה. אבל לא ניתן לכם לעבוד על הציבור בעיניים. הדרך לשלטון – מה שלא תראו לא בקרוב ולא ברחוק – הדרך לשלטון לא עוברת בהכפשות, בשנאה ובמוסר כפול. בהצבעה על חברי כנסת – כמו אמיר אוחנה שעמד פה, והייתי גאה שהוא סתם למחבלים בכנסת את הפה. הדרך לשלטון עוברת בחמלה, באהבת חינם, במסירות, בנתינה ובשירות ציבורי הגון. אם תרצו, כמו שאמרתי, אני מוכן ללוות אתכם. תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני – – – להודות לך – – – שבזכותך – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – – הממלכתיות, אורן חזן, וגם – – –
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
נא להירגע.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חיליק, אנחנו עוד כמה דקות נסיים. אתם יכולים להמשיך להתווכח עד מחר בבוקר.
אורן אסף חזן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – – תקשיב לי רגע – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חיליק בר, הכרזתי כרגע על הודעה לסגן מזכירת הכנסת. תנו לו בבקשה להכריז. נא לצאת. נא לצאת מהאולם. תצאו, בבקשה.
קריאות:
– – –
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת איילת נחמיאס ורבין וקארין אלהרר בנושא: סחר בשמירות בצה"ל. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, אדוני.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ג' בכסלו התשע"ח, 21 בנובמבר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:14.