דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה רע"ח הישיבה המאתיים-ושבעים-ושמונה של הכנסת העשרים יום רביעי, ד' בכסלו התשע"ח (22 בנובמבר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן עניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 שאילתות דחופות 7 407. מרכז האלצהיימר ברמת גן 7 מאיר כהן (יש עתיד): 7 שר הבריאות יעקב ליצמן: 8 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 9 דב חנין (הרשימה המשותפת): 10 405. התפרצות כלבת בגלבוע 12 יעל גרמן (יש עתיד): 12 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 12 יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 15 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 15 404. החלטת הממשלה למיגון העורף 23 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 23 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 23 יעקב פרי (יש עתיד): 25 נחמן שי (המחנה הציוני): 25 406. ביטול כיתות הכוננות בקו התפר באזור לכיש – סכנה לתושבים 27 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 27 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 28 אלעזר שטרן (יש עתיד): 29 408. הכפפת גלי צה"ל לשר הביטחון 31 נחמן שי (המחנה הציוני): 31 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 31 עליזה לביא (יש עתיד): 33 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 34 הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – פיצויים ללא הוכחת נזק), התשע"ז–2017 38 יואב קיש (הליכוד): 38 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 42 מוסי רז (מרצ): 44 יואב קיש (הליכוד): 46 הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – בחינת העלות לרשויות מקומיות) 48 רועי פולקמן (כולנו): 48 סגן שר האוצר יצחק כהן: 51 קארין אלהרר (יש עתיד): 59 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הארכת תוקף רישיון למשדר ערוץ ייעודי), התשע"ז–2017 61 עודד פורר (ישראל ביתנו): 61 שר התקשורת איוב קרא: 62 הצעת חוק העונשין (תיקון – נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ז–2016 65 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 66 הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ז–2017 68 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 69 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 70 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הבטחת פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים), התשע"ז–2016 72 יוסי יונה (המחנה הציוני): 73 הצעת חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר (תיקון – הצבת מכשירי החייאה במוסדות חינוך), התשע"ז–2017 76 יעקב מרגי (ש"ס): 76 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 77 הצעת חוק הקמת רשות לפיתוח מקומות קדושים למוסלמים, התשע"ז–2017 78 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 79 הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת חייל צה"ל), התשע"ז–2017 82 יאיר לפיד (יש עתיד): 82 שרת המשפטים איילת שקד: 84 יאיר לפיד (יש עתיד): 86 הצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ז–2017 91 חיים ילין (יש עתיד): 91 דוד ביטן (הליכוד): 98 חיים ילין (יש עתיד): 99 הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (פיצוי ללא הוכחת נזק לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית), התשע"ה–2015 99 עליזה לביא (יש עתיד): 99 שרת המשפטים איילת שקד: 102 עליזה לביא (יש עתיד): 106 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת זקנה לשכר המינימום), התשע"ז–2017 114 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 115 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת זקנה לשכר המינימום), התשע"ז–2016 116 איציק שמולי (המחנה הציוני): 116 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת זקנה בהתאם לשכר המינימום), התשע"ז–2017 118 מיכל בירן (המחנה הציוני): 118 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 123 מיכל בירן (המחנה הציוני): 127 הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015 128 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 129 שרן השכל (הליכוד): 132 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 134 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 135 חילופי גברי בוועדות הכנסת 135 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 135 זאב בנימין בגין (הליכוד): 144 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 51) (מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017 146 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 147 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017 152 איציק שמולי (המחנה הציוני): 153 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק חימום), התשע"ח–2017 154 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 154 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 155 עיסאווי פריג' (מרצ): 156 איציק שמולי (המחנה הציוני): 156 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 159 חיים ילין (יש עתיד): 161 נחמן שי (המחנה הציוני): 163 דב חנין (הרשימה המשותפת): 166 מוסי רז (מרצ): 169 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 171 יהודה גליק (הליכוד): 173 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 175 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 177 יעל גרמן (יש עתיד): 178 סאלח סעד (המחנה הציוני): 179 טלי פלוסקוב (כולנו): 179 דוד ביטן (הליכוד): 181 רויטל סויד (המחנה הציוני): 193 נורית קורן (הליכוד): 196 מיקי לוי (יש עתיד): 198 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 199 אילן גילאון (מרצ): 200 הודעה אישית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ 205 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 206 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 212 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 212 הצעה לסדר-היום 213 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: מדיניות פיזור האוכלוסייה של מדינת ישראל משנות ה-50 ועד היום 213 מוסי רז (מרצ): 222 סגן שר הפנים משולם נהרי: 226 הצעות לסדר-היום 230 התוכנית המדינית של טראמפ וההתנגדות למדינה פלסטינית ולאוסלו ג' 231 יואב קיש (הליכוד): 231 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 234 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 238 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 239 אורן אסף חזן (הליכוד): 241 הצעות לסדר-היום 243 חוסר תגובה ממשלתית וחוקית נוכח פגיעה חמורה בחוק הריכוזיות 243 רועי פולקמן (כולנו): 243 הצעות לסדר-היום 247 ביזוי מוסד הנשיאות על ידי חברי הכנסת 247 יהודה גליק (הליכוד): 248 רויטל סויד (המחנה הציוני): 252 אורן אסף חזן (הליכוד): 255 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 257 שרת המשפטים איילת שקד: 260 הצעה לסדר-היום 260 אסירים עניים אינם זוכים לשחרור מוקדם כי אין להם כסף לפצות את קורבנותיהם, בוודאי כל עוד הם אסירים 260 יואב בן צור (ש"ס): 261 שרת המשפטים איילת שקד: 264 הצעה לסדר-היום 266 הדיג בכינרת – מקצוע הולך ונעלם 267 אורן אסף חזן (הליכוד): 267 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 273 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 274 הצעה לסדר-היום 274 סרטון שפורסם ברשת ובו נראים פקחי הרכבת הקלה נוהגים באלימות בנוסע ולופתים את גרונו כאחרון הפושעים 274 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 274 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ד' בכסלו תשע"ח, 22 בנובמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון בנושא: ירידה ברמת מיומנויות השפה בקרב תלמידי ישראל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן על מנת להשיב לשאילתה דחופה מס' 407, מאת חבר הכנסת מאיר כהן. הנושא: מרכז האלצהיימר ברמת גן. שואל נוסף – מסעוד גנאים. 407. מרכז האלצהיימר ברמת גן מאיר כהן (יש עתיד): תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אתמול פורסם כי מרכז האלצהיימר ברמת גן נמצא בסכנת סגירה בשל טעות בחישוב הארנונה של העירייה, קרי עיריית רמת גן, ולכן החליטו להעלות את הארנונה ב-1,100%. רצוני לשאול, אדוני: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה למנוע את סגירת המרכז? 3. האם משרד הבריאות נותן אישור להפיכת בית החולים הייחודי לבית עסק? תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, שר הבריאות. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, חבר הכנסת מאיר כהן, כי הנושא של מרכז האלצהיימר נורא חשוב והעבודה שהם עושים היא עבודה גדולה מאוד. אני אקריא קודם כול את התשובה ואחר כך אולי אעיר כמה דברים. השאילתה מעלה סוגיה הנוגעת למוסדות גריאטריים, ומרכז האלצהיימר הוא דוגמה למוסד שחויב בתעריף ארנונה גבוה מהעלות שנשא בעבר. ברצוני לציין כי סוגיית הארנונה נמצאת בסמכותו של משרד הפנים והוא המוסמך לקבוע את תעריפי הארנונה וקבלת הפטור על פי הסיווגים השונים. עם זאת, משרד הבריאות המליץ למשרד הפנים להקל בתשלומי הארנונה על המוסדות הסיעודיים, אשר במהותם מהווים מגורים למטופלים אולם פועלים תחת רישיון של בית חולים, והנושא נמצא עדיין בבחינה. ברצוני להוסיף כי סוגיה מעין זו הגיעה לפתחו של בית המשפט, וככל שתוכרע ייבחנו השלכותיה, כולל הסוגיה התקציבית, על המשמעויות השונות הכרוכות בכך. אני רוצה להעיר כאן שתי נקודות. אני ביקרתי שם פעם, מזמן. אני חושב שמזמן היה צריך לשנות את הסיווגים. אני לא יודע מי המוסמך, איזה גורם הוא המוסמך לקבוע – אם זה משרד הפנים – אבל אני הייתי חושב שזה לא נכון. יש לשתף, לעשות ועדה שגם אנחנו בתוכה, ואנחנו נעיר מה שיש לנו להגיד על הדברים, לא מספיק רק הפנים. האוצר, זה הדבר הראשון. דבר שני, אדוני, שאלת על האלצהיימר, וכפי שציינתי, זה מוסד חשוב, גדול, אני מאוד מעריך את פעולותיו; בתי חולים, למה משלמים ארנונה? זו שאלה לא קלה. למה בתי חולים – מה, זה ביזנס? אני לא רוצה להגיד לך מה הגירעונות שיש שם, אז זה לבד טעון איזה דיון רציני. למה בתי חולים בכלל משלמים ארנונה? אז כרגע, כפי שציינתי, אני צריך לחכות למה שיגידו בבית משפט – זו התשובה לשאלה הזאת – אבל אם שואלים אותי, אני בהחלט תומך שהם לא בית חולים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מאיר כהן. אחריו – גם חברי הכנסת טלב אבו עראר ודב חנין ביקשו לשאול שאלה. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני השר, תודה רבה על תשובתך, ואדוני היושב-ראש. רק כדי לסבר את האוזן, זה מרכז לאלצהיימר, הוא אגב המרכז היחיד שמגיעים אליו חבר'ה צעירים והוא יודע לטפל בהם. העלו ארנונה מ-226,000 שקלים ל-5 מיליון שקלים, זאת אומרת שהארנונה תושת על החולים ובני המשפחות בערך של 2,600 שקלים בשנה, תוספת. אז אני מודה לך, אדוני. אני מאוד מקווה שאכן – ואני מאוד מבקש ממך לפנות אליהם, אתה, כשר הבריאות, כי אני חושב שהמשקל שלך ישנה את ההחלטה של עיריית רמת גן. תודה רבה, אדוני. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני אענה אחר כך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, בבקשה. תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כעשרה סטודנטים לרפואה סיימו ביאש ברומניה. הם קיבלו את תעודת הזכאות שלהם, והגישו – למשרד הבריאות כאן, כדי לאשר אותן. בינתיים הם התקבלו לקורס מגן לקראת הבחינה הממשלתית. נתנו להם מועד: אם עד מחר הם לא יציגו תעודות מאושרות על די משרד הבריאות, יבוטל הקורס. לכן, האם כבודו יוכל לזרז את העניין עוד היום, כדי לא לבטל את הקורס של הסטודנטים הללו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו תשובת השר. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בעיתון ידיעות אחרונות מתפרסמות בימים האחרונים כתבות קשות על מצבם של חדרי המיון בבתי החולים. מדברים על המתנה של שעות, על אנשים שאפילו לא יכולים לשכב במיטות, יושבים על כיסאות פלסטיק; צוות רפואי שמלא רצון טוב אבל לא עומד בעומס הבלתי אפשרי שמתרחש בחדרי המיון. אדוני השר, זה מצבה של מערכת הבריאות אחרי שהרבה הרבה שנים היא עברה דיאטה תקציבית רצחנית, כמו בסיפור העצוב על הגמל הזה שכבר כמעט הרגילו אותו לא לאכול ולא לשתות, אבל ברגע האחרון לפני שהוא כבר לגמרי התרגל, הוא פשוט מת. השאלה הזאת היא שאלה גורלית כרגע, כשמתחיל הדיון על תקציב המדינה לשנה הבאה: האם משרד הבריאות מתכוון להיאבק על העלאה דרמטית של תקציב הבריאות כדי להתמודד עם המגמה הזאת של הפחתת ההוצאות הציבוריות לבריאות ועליית ההוצאות הפרטיות, וכדי להתמודד עם התופעה הנוראה הזאת של העומסים הקשים, האיומים, בבתי החולים ובמערכת הבריאות הציבורית? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני שר הבריאות. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת מאיר כהן, בהחלט, אני רק אזכור, אני אפנה מייד – אפילו עוד היום – אני אפנה אליהם. אני חושב שזה נכון לעשות, שהם לא בית חולים; הם לא בתי חולים. זו עמדתי. יש פרוטוקול שאמרתי את זה, כאן. אבל בכל זאת, כדי להיות בטוח אני גם אפנה בכתב. מאיר כהן (יש עתיד): תודה רבה. שר הבריאות יעקב ליצמן: טלב, אני לא בטוח שאני יכול לסדר את זה עוד היום כי זה לא פרוצדורה שאתה אומר לי: תכתוב מכתב. אם להיות רציני, אני לא בטוח שאני יכול לעשות את זה, אבל דבר אחד אני כן אעשה: אני אבקש לבדוק מה הסיפור הזה, אם יש איזה דבר שאני יכול לעשות. דב חנין, עם כל הכבוד, אדוני, עם העיתון של אתמול עוטפים דגים. אתה הקראת את השאילתה שלך מהעיתון של אתמול. דב חנין (הרשימה המשותפת): גם של היום, אגב. שר הבריאות יעקב ליצמן: לא. היום יש נתונים אחרים שם – כך שמעתי, לא קראתי. אתמול קראתי, היום לא קראתי, רק שמעתי שיש שם שינוי גדול בעדכון. אני יכול להגיד לך דבר אחד. אנחנו בעוד שבועיים-שלושה מציגים בכנס של משרד הבריאות. אנחנו עושים כל שנה דירוג בכמה מקצועות, בודקים את כל בתי החולים, עשינו גם את חדרי המיון ויש לנו מסקנות. אלי אלאלוף (כולנו): יש דוח היום בידיעות, מאמר בידיעות. שר הבריאות יעקב ליצמן: שיש? הינה, אני אמרתי לך שלא קראתי והוא אומר שיש, אבל לך אני אומר: יש. יש, וזה בשוני והבדל עצום מאתמול, ממה שכתוב. זה היה פעם וזה השתפר הרבה במשך השנה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים. אנחנו נביא את הנתונים בכנס בעוד שבועיים-שלושה. אני לא זוכר מתי הכנס, נביא בדיוק את כל הפרטים. מה שעשינו, נדמה לי שזה לא רק מיון, שיש עוד כמה מקצועות. כל שנה בוחרים כמה מקצועות ועושים דירוג וסקר. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן, על תשובתו. אני מזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 405 מאת חברת הכנסת יעל גרמן. הנושא: התפרצות כלבת בגלבוע. 405. התפרצות כלבת בגלבוע יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. נכבדי השר, לאחרונה, כידוע לך, התגלו מקרים רבים, עשרות מקרים, של כלבת במועצה האזורית גלבוע. באזור חיים כ-10,000 תנים, שמהווים מקור להדבקת בעלי חיים, וקיימת סכנה ממשית להתפשטות המחלה. נדרשת פעולה מיידית ומרוכזת למיגורה. ברצוני לשאול אותך: 1. מדוע התפרצה המחלה באזור בתקופה הזאת? מדוע דווקא שם? 2. מה נעשה לשם מיגורה המיידי? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. לאחרונה התגלו מקרים רבים של כלבת במועצה אזורית גלבוע וכן חשש בעמק המעיינות, הוא עמק בית שאן. באזור חיים כ-10,000 תנים המהווים מקור להדבקת בעלי החיים, וקיימת סכנה להתפשטות המחלה. נדרשת פעולה מיידית ומרוכזת למיגורה. מדוע התפרצה המחלה? מקור התפרצות המחלה נובע מחדירות מתמידות של נגיף הכלבת על ידי חיות בר, ובעיקר תנים, בחלקם הגדול מעבר לגבולות של מדינת ישראל, גם בצפון וגם במזרח – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: רגע, אבל זו תחילת התשובה. נגיע לזה. מדי שנה מתבצע פיזור של פיתיונות חיסון אוראלי לטורפי בר נגד מחלת הכלבת. הפיזור מתבצע במיוחד באזורים הסמוכים לאזור הגבול וגם באזורים נוספים, שמניסיון יש בהם חשש לכלבת. היקף הפיזור וכמות הפיתיונות שפוזרו בשנים שעברו מנעו את התפרצות המחלה בטורפי הבר בישראל. הפיזור הוא עונתי: מתחיל בחודש אוקטובר ונגמר בסוף חודש מרס. אלה החודשים שבהם הטמפרטורות מאפשרות את פיזור הפיתיונות, המכילים תרכיב. בשנים 2016–2017 פוזרו הפיתיונות באותו אופן ובאותו היקף. אין ירידה בפעילות שלנו בתחום הזה. הממצאים מעידים כי המחלה התפרצה בעיקר בקרב אוכלוסיית תנים צעירים אשר נולדו לאחר פיזור הפיתיונות, באביב 2017. כראיה לכך, מאות תנים בוגרים אשר נדגמו באזור ההתפרצות – לא אובחן בהם נגיף הכלבת. נוסף על כך, ההתפרצות נגרמת על ידי הסתעפות של נגיף הכלבת, שהיא אלימה במיוחד כלפי תנים וכלבים, כלומר כמות חלקי הנגיף הנדרשת להדבקה היא קטנה מאוד. חשוב לזכור שמדינת ישראל מוקפת במדינות אשר בהן המחלה אינה זוכה לטיפול מספק ומניעה מצד השלטונות. מדובר גם על חיות הבית וגם על חיות הבר. אומנם מדינת ישראל זוכה לשיתוף פעולה עם חלק מהמדינות הללו, אך הוא מצומצם בהיקפו וממוקד רק באזורים הסמוכים לגבול. מה נעשה לשם מיגורה המיידי של הכלבת? השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, בשיתוף רשות הטבע והגנים, פועלים באופן מתמיד למיגור מחלת הכלבת בכל המישורים. השירותים הווטרינריים משקיעים מדי שנה משאבים כספיים ניכרים, כ-6 מיליון ש"ח לשנה, לפעולות למניעתה ולהתפשטותה של מחלת הכלבת. בנוסף, במדינת ישראל, בשונה מהמדינות השכנות, קיימת חובת חיסון שנתית נגד כלבת, וכל כלב מגיל שלושה חודשים חייב להיות מסומן ומחוסן ורשום במאגר הלאומי. במדינת ישראל קיימת מערכת אבחון ושליטה, מעבדת כלבת, שמעניקה לאזרחי מדינת ישראל שירותי אבחון ללא תשלום. המכון הווטרינרי במשרד החקלאות, המפעיל את המעבדה, עורך מחקר ופיתוח למחלת הכלבת בשיתוף עם מכונים מובילים בעולם, בארצות הברית ובאירופה. מעבדת הכלבת אף הוכרה בשנה האחרונה כמרכז ייחוס של ארגון בריאות בעלי החיים הבין-לאומי, שזה הישג כמובן לחוקרים ולעובדים שלנו שם, ואני מודה להם על עבודתם הברוכה. מדי עונה מתבצע פיזור שנתי של חיסון אוראלי המפוזר מן האוויר הנקרא פיתיון, ומכיל תרכיב חיסון המיועד לחיות בר, כגון תנים ושועלים. בתחילת נובמבר 2017 התחלנו בפיזור הפיתיונות עבור השנה. עקב חריפות התפרצות המחלה, הוכפל מספר הפיתיונות לקילומטר מרובע – פשוט הגדלנו את הכמויות באזור ההתפרצות וסביבתה. המשרד, בשיתוף רשות הטבע והגנים, יפזרו את הפיתיונות בצפיפות גדולה יותר באזור ההתפרצות. כמו כן, השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות נוקטים פעולות נוספות למיגור המחלה באזור ההתפרצות, כגון הגברת חיסונים לכלבי בית, ומתן חיסוני דחף לכלבים מחוסנים: בדרך כלל צריך לחסן פעם בשנתיים, ובמקרה כזה, שיש חשש, אנחנו לא מחכים לתום השנתיים אלא על חשבון המשרד אנחנו מחסנים את כל החיות המחמד והבית; חיסון ועיקור חתולים, וכן הסברה והעלאת מודעות בקרב הציבור למניעת מגע של בני אדם בחיות בר וחיסון חיות בית. הבוקר מתקיימת ישיבה אצל מנכ"ל המשרד יחד עם מנכ"ל רשות הטבע והגנים, עם כל הצוותים המקצועיים, וכן עם יושב-ראש ונציגי ארגון הווטרינרים הרשותיים. לנוכח מקרי הכלבת, משרד החקלאות יוצא בשורה של צעדים להגנה על בעלי החיים ובני אדם. בין הפעולות: חיסון ועיקור חתולי רחוב: המשרד והמועצה האזורית גלבוע יחסנו את חתולי הרחוב והבית באזורים החשודים הנגועים. משרד החקלאות, בשיתוף עם הרופאים הווטרינריים הרשותיים, משיק מבצע חיסון ממוקד עבור כלבי בית באזור הגלבוע, הנמצא באזור סיכון. החיסונים הללו ימנעו הידבקויות נוספות של כלבים וחשיפה נוספת של בני אדם לכלבים שאינם מחוסנים, ועלולים להיות חשופים למחלה. בהתאם למספר הכלבים המחוסנים, ייקבע הצורך ביום חיסונים נוסף; תגבור חיסונים לחיות בר למניעת המחלה; חידוד המסרים עבור כלל הציבור: מפגשים, ויהיו ימי עיון להסברת הנושא. תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת יעל גרמן, שאלה נוספת. כמו כן, חברי הכנסת יוסף עטאונה וטלב אבו עראר. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך. באמת תשובה מאוד מפורטת, וקיבלתי תשובה לחלק השני של השאלה שלי – מה נעשה. אני מבינה שנעשה הרבה, אבל כרגע ניגש אליי חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואמר שגם בעמק יזרעאל – אתה ציינת את עמק המעיינות אבל גם בעמק יזרעאל – יש אותה תופעה. אני לא קיבלתי תשובה על השאלה הראשונה: מדוע דווקא – אתה אמרת שפיזרתם אותה כמות של פיתיונות עם חיסונים מן האוויר ב-2016 וב-2017, אבל משהו כנראה לא נעשה כמו שצריך או משהו קרה, ולהערכתי כן צריך לבדוק את זה, כי אחרת אין הסבר להתפרצות הזאת. ובהערת שוליים – הייתי רוצה שאתה או שר הבריאות יענו לי: מה שלום כל אותם אנשים שהותקפו, ילדים ובני נוער שהותקפו וננשכו וטופלו, הייתי רוצה לדעת ששלומם טוב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אדוני השר, למרות החלטה של הדרג המקצועי בראשות הבדואים לחבר סוף-סוף את הכפרים הלא-מוכרים למים, נודע לנו שאתמול, לאחר לחצים פוליטיים, החלטת לבטל את ההחלטה הזו. שאלתי: האם זה נכון? האם לא הגיע הזמן לתקן את העוול ההיסטורי בסוגיה זו? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. אחר כך נשמע את השר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי השר, נוסף למה ששאל חברי חבר הכנסת יוסף עטאונה לגבי המים: התבשרנו לפני כמה ימים שכפרים בלתי מוכרים יחוברו למים, ואתמול או לפני יומיים אתה מודיע לתקשורת או בפייסבוק שלך שאתה חוזר בך מההחלטה הזאת. אני שואל: מי כאן מנהל את המדינה? האם עמותת רגבים – שאתה וחברך בצלאל סמוטריץ חברים בה, או מייצגים אותה כאן – היא מנהלת לנו את המדינה? הרי נכנעת, הופעל עליך לחץ מעמותת רגבים, שתפקידה לנשל לנו את הקרקע, לפנות את התושבים האזרחים הבדואים מאדמותיהם כדי ליישב במקומם תושבים אזרחים יהודים. האם כך המצב? אחרי שהתבשרנו אתה חוזר בך? אתה שר של רגבים או של כל ישראל? ענת ברקו (הליכוד): – – – אסלאמית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת ענת ברקו, לא צריך להפריע כל הזמן. בבקשה, אדוני השר ישיב. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: תודה. ראשית לחברת הכנסת יעל גרמן: אנחנו לא יודעים, אנחנו משערים, וזה הבדל גדול, שיש פעילות פחות טובה אצל שכנינו, ואין לנו דרך באמת לבדוק. את יודעת, היחסים לא מי יודע מה, אצל חלק יותר, ופחות. נדמה לנו – אנחנו מנסים לבדוק את זה, כי זה עניין הומני, הוא לא עניין פוליטי ואחר; אנחנו מנסים לבדוק כדי באמת, כפי שציינת, ואני מקבל את זה במאה אחוזים: צריך להבין מאיפה זה בא ואז יודעים יותר טוב איך לטפל ולא רק למנוע באופן כללי. הערת חבר הכנסת שטרן שזה הגיע לעמק יזרעאל היא נכונה, ויש גם איזשהן נגיעות בגליל התחתון. אנחנו ערים לזה ואנחנו מטפלים בכל המרחב. אנחנו לא מחכים שזה יתפרץ ואז נטפל. אנחנו מנסים בטבעת הראשונה הסמוכה לאזור, שזה הגלבוע בעיקר, וקצת בעמק המעיינות, ובעוטף שלהם גם לטפל – כמובן לא באותה רמת חירום, אבל לטפל, כי אנחנו חוששים שזה יזלוג לאזורים הללו. התנים לא מבחינים במועצות או באיזשהם גבולות, הם מסתובבים. אני מנצל את ההזדמנות הזאת להגיד משהו לציבור הרחב ולראשי המועצות. חלק מהגעת התנים, לא הכלבת – אני מדגיש, תנים ודברים אחרים – לתוך היישובים נובע מזה שאין ניקיון, אין סניטציה, יש פחי זבל שהם חצי ריקים והחצי השני הוא בחוץ. זה מהווה אוכל. אנחנו זורקים כל כך הרבה אוכל ומים, שזה מהווה מקור משיכה. עוד פעם, אני לא מטיל אחריות על אף אחד, האחריות לטפל עכשיו היא עלינו, על המשרד. אנחנו מטפלים. אני רק מבקש מכולנו לעשות עוד מאמץ, בוודאי באזורים הללו, שהזבל שאנחנו זורקים יהיה בפחים ויהיה סגור כמו שצריך. לגבי הנפגעים, למיטב ידיעתי כולם בטוב. זה לא אומר שהם לא מטופלים, כי צריך לקבל זריקות ודברים כאלה – אבל זה למיטב ידיעתי. אני אבדוק ואני אתן לך תשובה אחרי זה, כי זה לא מוסמך במובן שבדקתי את זה. לגבי חבר הכנסת יוסף עטאונה – לא ממש קשור לעניין, אבל התרגלנו כבר שכל אחד עם מה שעל ליבו. אנחנו לא נסבול, ואנחנו נעשה את כל מה שהחוק מחייב כדי שלא תהיה בנייה בלתי חוקית. הסיפור של פעם, שהיה בו צדק מסוים, רק מסוים, של: אין לנו לאן ללכת כי אין מגרשים, אין פיתוח, אין מה, ואז מה אתם רוצים שנעשה – נגמר. אנחנו הולכים לשווק עוד השנה – כבר שיווקנו משהו כמו 3,000 יחידות, 3,000 מגרשים. אנחנו הולכים לשווק עוד השנה עוד כ-3,000 – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אנחנו הולכים בשנה הבאה לשווק – ב-2018, שזה עכשיו, בתחילת השנה, לא בסופה – עוד אלפי יחידות דיור. זה מפוזר בכל היישובים, ולכן לכל אזרח יש אפשרות לקבל מקום לבנייה בתוך היישובים המוכרים. זה מה שצריך לקרות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): הוא שאל על מים. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אני – אתה לא תפריע לי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): הוא שאל על מים. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: כי הרמקול אצלי – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): הוא שאל על מים – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – אני ארים את קולי ולא ישמעו אותך. אתה יודע את זה הרי, אבו עראר, למה לך? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אני לא אתן לך להפריע לי, עם כל הכבוד. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): שתענה על המים. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אתה רוצה תשובה? תשב ותקשיב לתשובה, לא יעזור לך. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אתה לא תפריע. זהו, עכשיו תקשיב. נושא המים. גם קודם סיפקו מים לכפרים הלא-מוכרים. אתם עוסקים בהסתה. אתם יודעים שסיפקו. נכון שהאספקה לא הייתה במיטבה, אבל אתם לא אומרים את זה. אתם מדברים כאילו לא היו מים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ועכשיו אתם – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – מנסים לסנוור את עיני הציבור. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ואני אגיד את העובדות האמיתיות. גם קודם היו מים. נכון שהם באו משעון אחד, והיה ראיס אחד שחילק ועשה – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – מה שהוא רוצה, כי אתם אנשים לא אחראיים. והיו מים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה לא אחראי. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: מה שהיה עכשיו – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה לא אחראי, לא אנחנו. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: מה שהיה עכשיו זה שיש ניסיון להוציא את חלוקת המים מהראיס, שזה איש אחד שעושה בזה כבתוך שלו, הוא גובה – אדוני היושב-ראש, מחיר המים נניח הוא X, אז הוא, מבני משפחתו, מבני כפרו הוא גובה פי ארבעה, כי זה מקור הכנסה. הבעיה היא אצלכם בבית. תעשו סדר בבית. אז עכשיו נבדקת האפשרות לתת לכל אחד שעון שלו, הוא ישלם מול מקורות. אני לא אישרתי את זה, וממילא לא חזרתי בי. כל המהומות שאתם מנסים לעשות במקום לדאוג לבני עירכם לא יעזרו לכם. אנחנו מטפלים בהם יותר טוב מכם. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – רגבים. תתבייש לך. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ואתם במקום לעזור מפריעים לנו כל הזמן. אבל זה לא יעזור לכם, כי אנחנו בונים פי עשרה, אנחנו פותחים יותר בתי ספר. הזדמנות טובה להגיד תודה למשרד החינוך ולמנכ"ל שבונה – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – 100 גני ילדים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – בתי ספר, אנחנו רוצים מים. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: לא בגללכם הוא בונה את זה. בכפרים הלא-מוכרים הוא בונה 100 גני ילדים, כי זה מה שמתחייב וזה מה שסיכמנו איתו, והוא עושה את זה ועומד בזה בהצלחה. אני שמח. אני רוצה להגיד מילת חיזוק ועידוד לעמותת רגבים שעושה עבודה חשובה מאוד. היא לא משפיעה עליי יותר מכל אזרח אחר שפונה אליי, ופונים אליי רבים וטובים – גם בדואים, כולל אתמול, וגם אחרים. כולם אזרחים, כולם היו בניי, ואני דואג להם. ואני אמרתי לך כמה פעמים, ואתה כבר מצטט אותי ואומר שכל מה שמגיע לבדואים בדרום מגיע להם בזכות ולא בחסד. אני לא עושה טובה שאני נותן שירותים לאזרחים, זאת חובתי, זאת חובת המדינה – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – מים. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – זאת חובת הממשלה. אנחנו נעשה חלוקה עבודה צודקת. אתה תמשיך לצעוק ואני אמשיך לעשות, וזה בסדר גמור, זאת נראית לי חלוקה הוגנת. אני לפחות בשלי אעמוד. אם אתה רוצה לדבר איתי בצורה שהיא מכבדת את שנינו ולהראות לי ליקויים, אז אתה יודע לעשות את זה, כי עובדה שעשית את זה בעבר. אם אתה רוצה לעשות תעמולה, אתה יכול להמשיך בדרכך. זה לא מפריע לנו לעבוד, כי אנחנו עובדים בכל מקרה – כולל הבוקר הזה. בעזרת השם בשבוע הבא – לא, השבוע, בעזרת השם, נניח אבן פינה לשכונה קטנה של מבנים לחיילים משוחררים כדי שלא יגורו בבנייה בלתי חוקית ושלא נהרוס להם את הבתים כשהם חוזרים מפעילות בצבא. זו בשורה גדולה. אני בטוח שאבו עראר, למרות שאתה שומע על זה פעם ראשונה, אתה בטח מברך על זה שאנחנו דואגים לחיילים. אתם הרי מעודדים את השירות – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – גם השירות הלאומי וגם השירות הצבאי. ענת ברקו (הליכוד): שירות בתנועה האסלאמית. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ואני מברך אתכם על כך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. מאיר כהן (יש עתיד): איפה זה? במולדה? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: לא זוכר. לא, לא במולדה, נדמה לי באום-בטין. אני אגיד לך. מאיר כהן (יש עתיד): רעיון מצוין. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: זה קורה יחד עם שר הביטחון והאוצר, אני אומר להם תודה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. אני מזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן להשיב על שאילתה דחופה מס' 404, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב. מה זה, היום benefit של יש עתיד יש לנו פה בשאילתות. כן, שאלה נוספת, אדוני? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – התשובות עכשיו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: התשובות יותר מגוונות, אבל עכשיו יהיו שלוש תשובות של סגן שר הביטחון. יעקב פרי גם ביקש שאלה נוספת. החלטת הממשלה למיגון העורף, חבר הכנסת רזבוזוב יקרא את השאילתה, בבקשה, אדוני. 404. החלטת הממשלה למיגון העורף יואל רזבוזוב (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, חבריי חברי הכנסת, למרות שעבודת המטה בעניין מיגון העורף הושלמה, התוכנית, החלטת הממשלה מס' 2025, טרם יצאה אל הפועל, וישנם פערי מיגון קריטיים באזורים שונים במדינה. ברצוני לשאול: 1. כיצד מתקדמת התוכנית למיגון העורף שעליה החליטה הממשלה? 2. האם אזרחי ישראל יכולים לישון בשקט בלילה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החלטה מס' 2025 התקבלה בספטמבר 2014. החלטת הממשלה באמת קובעת למנות ועדה בראשות מנכ"ל משרד השיכון וראש רח"ל, יחד עם מעורבות של החשבת הכללית, הממונה על התקציבים וכו', והלב של ההחלטה – למצוא פתרונות איך אפשר למגן את כל היישובים שבהם אין מיגון. במילים פשוטות נאמר, דירות שבהן אין ממ"דים, דירות שנבנו לפני ההחלטה שכל דירה צריכה להיות עם ממ"ד. מאיר כהן (יש עתיד): ב-1991. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 1991, צודק. ההחלטה הזאת, כפי שאתם יודעים, התקבלה; מייד לאחר מכן, לצערנו – לצערנו, אני אומר עכשיו, עם חבריי מיש עתיד אולי – הוחלט לפרק את הממשלה ולהכריז על בחירות. ממילא הוועדה הפסיקה לפעול. מאז התחלפו שלושה מנכ"לים במשרד השיכון, כך שהמציאות גרמה לכך שהיו עיכובים. אף על פי כן, ביוני 2016 הגישה הוועדה המלצות לאחר עבודה של חברה כלכלית בשם פז מערכות, היא הגישה המלצות עקרוניות להגנה על כל היישובים שבהם אין ממ"דים. התפיסה הזאת, שצריך להוסיף ממ"ד, היא תפיסה שנבנתה על ידי רח"ל, פיקוד העורף, רמ"ט מיגון והצבא עצמו. העמדה הזאת, לצערנו, לא התקבלה על ידי האוצר. האוצר טען שיש פתרונות חלופיים זולים יותר מאשר בניית חדרי מיגון, ולכן האוצר עד רגע זה עיכב את – – – איל בן ראובן (המחנה הציוני): לא נעשה בפועל שום דבר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מסביר, אני לא מתחמק, תן לי להשלים את התמונה. ולכן, מאז יוני 2016 העניין נשאר תקוע. מנכ"ל משרד השיכון הקודם אשל ארמוני פנה למזכיר הממשלה, והודיע לו על כך שלוועדה, כרגע, יש מסקנות ברורות ומשרד האוצר מתנגד למסקנות הללו – ולכן הוא גם לא מוכן לתקצב אותן – כך שבפועל הוועדה סיימה את תפקידה, כי היא לא יודעת איך להתקדם. היא מבקשת שהנושא יעלה שוב לממשלה. לצערנו, מאז הנושא לא עלה לממשלה. אני יכול לומר ששר הביטחון פנה גם לראש הממשלה בחודשים האחרונים, ובשבועות הקרובים אמורה להיות ועדת שרים למוכנות העורף, וגם שם שר הביטחון יעלה שוב את הנושא הזה, כדי למצוא פתרון ולצאת מן הפלונטר. רק כדי לסבר את האוזן: לגבי מיגון היישובים באזור הצפון, מקו הגבול עד 20 קילומטר – מדובר בהשקעה של קרוב ל-1.5 מיליארד שקל; רח"ל הציעה לבצע את זה בדירוג, בעשר שנים, כל שנה 150 מיליון, וכמובן זה ייעשה במדורג לפי רמת הסיכון. גם על זה כרגע אין הסכמה עם משרד האוצר. כפי שאמרתי, אני מקווה מאוד שבזמן הקרוב גם ראש הממשלה והממשלה כולה יתערבו בעקבות ההחלטה והדיון שהתקיים בוועדת השרים למוכנות העורף, ואני מקווה שנצא מהפלונטר הקיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון. שאלה נוספת, אדוני? לא, אז חברי הכנסת יעקב פרי ונחמן שי ביקשו להפנות שאלה נוספת לסגן השר. יעקב פרי (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן השר, לפני שבועיים פורסם בחדשות 2 כי שלושה בכירים במערך פיתוח הטילים ברפא"ל מתריעים מפני התוכנית להרחבת מפעלי בז"ן ולהעתקת קרקעות הצפון. הבכירים, שנסמכים על ניסיונם הרב, לשמחתנו, בנושא הטילים, טוענים שהתוכניות האלה הן סכנה ביטחונית למאות אלפי תושבי האזור. לאחר הפרסום, הגשתי שאלה דחופה למשרד הביטחון, שהפנה אותי למשרד האוצר, והחזיר לי משרד האוצר תשובה ששאלת האפשרות להגן מפני טילים נמצאת בסמכות הבלעדית של משרד הביטחון, ולכן שאלותיי הן, אדוני סגן השר: 1. האם לאור האזהרות והסכנה הצפויה לתושבי מפרץ חיפה, בכוונת משרד הביטחון לבחון שנית את האישור שניתן לקידום התוכניות? 2. האם בכוונת המשרד להורות על שינוי המיקום או מתן הנחיות למיגון המתקנים עוד בטרם הוקמו? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת פרי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני סגן השר. קודם כול, הריב בין המשרדים הוא ממש לא מעניין. יותר מעניין לתת הגנה לעורף של מדינת ישראל, ומהתשובה שלך לא הבנתי מאיפה תבוא הישועה; מה גם, ששר הביטחון – מטעמים שלא הובהרו ציבורית, אבל אולי יש דברים בגו, אני לא פוסל – מבקש 4.5 מיליארד שקל נוספים לתקציב הביטחון. האם מיגון העורף כלול בהם? האם האיום האיראני החדש והמתחדש לא מחדד את הצורך בהגנת העורף? ודבר שלישי ואחרון, מלחמת האזרחים בסוריה לימדה אותנו שבידי אויבינו נמצא נשק כימי, האם זה לא אומר שצריך לשקול מחדש את ההחלטה שלא לתת ערכות מגן ולהגן – הגנה אישית, לא הגנה באמצעות דירות או מרחבים – על כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת שי. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, לחבר הכנסת פרי: אני מודה, אני לא מכיר את הנושא לעומקו, ואני לא רוצה לתת תשובה מן השרוול. אם תגיש שאילתה או תפנה אליי בשאילתה בכתב, אני אבחן את הנושא לעומקו ואשיב לך תשובה עניינית וטובה. אני לא רוצה סתם לומר תשובה על דברים שאינני מספיק בקי בהם. לגבי חבר הכנסת נחמן שי, אכן התוספת התקציבית בוודאי כוללת גם את מיגון העורף. בכלל, נעשית עכשיו עבודה רצינית מאוד במשרד הביטחון בכל הנושא שנוגע למיגון העורף, ואני מעריך שבמסגרת זאת גם תיבדק השאלה שהעלית לגבי ערכות המגן, שזה נושא – הייתי אומר, שככל שנדבר עליו פחות ונעשה יותר, יותר טוב. אני מניח שגם הוא ייבחן במסגרת התוכנית כולה. כידוע לך, זאת עדיין רק דרישה של משרד הביטחון, אנחנו עדיין רחוקים מאישור. אפילו הפריסה – דיברנו על 150 מיליון ל-10 שנים – גם לגבי זה עדיין אין אישור. אני מקווה מאוד שוועדת השרים לענייני מוכנות העורף תדון בעניין, ואם היא תאשר את הבקשה, אז יהיה גם אישור תקציבי לבקשה הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון ולשואלים. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 406, של חבר הכנסת איל בן ראובן. הנושא – ביטול כיתות הכוננות בקו התפר באזור לכיש – סכנה לתושבים. בבקשה, אדוני, נא לקרוא את נוסח השאילתה. חברי הכנסת יעל כהן-פארן ודב חנין – דב חנין כבר שאל, סליחה, אדוני. חברי הכנסת יעל כהן-פארן ואלעזר שטרן. 406. ביטול כיתות הכוננות בקו התפר באזור לכיש – סכנה לתושבים איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, כיתות הכוננות ביישובים מאוימים יכולות להיות ההבדל בין אירוע שמסתיים ובין מלחמה או מבצע צבאי גדול. בביקור שערכתי עם ועדת חוץ וביטחון בקו התפר באזור לכיש, נודע לנו מהאנשים שם שצה"ל הנחה להתארגן לביטול כיתות הכוננות ביישובי האזור. ברצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מדוע? 3. מהו המענה החלופי לביטחון היישובים, אם באמת לוקחים להם ומבטלים את כיתות הכוננות האלה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, המידע לא נכון. אבל אני לא רוצה להסתפק רק במילה הזאת אלא אני ארחיב מעט. אכן יש בחבל לכיש מציאות קצת, הייתי אומר, אנומלית, ואני אסביר למה: עד מלחמת ששת הימים, עד 67', האזור של כל יישובי חבל לכיש היה כמעט, הייתי אומר, כמו הערים במרכז הארץ, דהיינו שמי שאחראי עליהם זה משטרת ישראל, או בעניין הזה, כיוון שהם היו קרובים לגבול – מג"ב. יש בעניין הזה יוצא דופן אחד והוא היישוב שקף. שקף הוא יישוב שנמצא כבר בשטח ששוחרר במלחמת ששת הימים, ולכן הוא באחריות הצבא. לצבא אין שום כוונה לשנות את התוכנית בעניין כיתות הכוננות של שקף. מחלקת הכוננות של שקף מונה 13 לוחמים מבני היישוב, היא מוכנה, מאורגנת, נמצאת באחריות החטיבה המרחבית יהודה. שאר היישובים, כפי שאמרתי, נמצאים באחריות מג"ב. אנחנו בצה"ל איננו מכירים כוונה של מג"ב לשנות את תוכנית ההגנה ולבטל את כיתות הכוננות. אם מג"ב עושה כזאת תוכנית, בשלב זה היא ודאי לא הגיעה לידיעת הצבא, היא אולי תוכנית פנימית של מג"ב. אני מעריך שבסופו של דבר, ברגע שהתוכנית תושלם מבחינת מג"ב ותקבל את האישורים הפנימיים שלה, היא תובא גם לידיעתו ואישורו של פיקוד מרכז – למרות שמג"ב באופן עקרוני יכול לקבל החלטה עצמאית, הוא לא זקוק לאישור פיקוד מרכז. כאמור, היישובים שמג"ב אחראי להם הם יישובים כמו יישובים במדינת ישראל שלפני ששת ימים, שהצבא לא אחראי להגנתם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. שאלה נוספת לאיל בן ראובן. כמו כן, שאלות נוספות ליעל כהן-פארן ואלעזר שטרן. איל בן ראובן (המחנה הציוני): טוב שיושב פה גם השר לביטחון פנים. הנושא כרגע – אנחנו היינו ביישובים האלה שם. אלה יישובים שנמצאים תחת איום ידוע. אומנם עשינו חומה יפה שם, וזה דבר מאוד מאוד חשוב, אבל מה שאני אומר לך זה מהשטח. האנשים קיבלו הנחיות בשטח לביטול כיתות הכוננות והחלפתן ברבש"ץ וסגנו. זאת ההנחיה שניתנת. אני אומר, כסגן שר הביטחון, לביטחון היישובים האלה, אני מציע לכם לבדוק את העניין. אני יודע, אגב, שפיקוד מרכז הגיש ערעור על הבקשה הזאת אבל כרגע ההנחיה, לינואר, היא ביטול כיתות הכוננות. אני חושב שזו תהיה טעות גדולה ואני מציע לבחון את הדבר הזה, תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, באזור השרון, באזור כפר סבא, פתח תקווה, ראש העין, עד כמעט כביש 57, כולל היישובים קלנסווה, גם יישובים ערביים, סובלים מאוד מזיהום אוויר חריף, שמגיע משטחי הרשות הפלסטינית עקב שרפות של פסולת, שרפות פירטיות בעשרות מוקדים, שמהוות מפגע אדיר עבור מאות אלפי תושבים, אולי מעל מיליון תושבים. האם משרד הביטחון, הצבא, יכול ומתכוון להיכנס – גם אם זה שטחי B ואולי אפילו שטחי A – כדי למנוע את המפגעים האלה לטובת תושבי מדינת ישראל? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ולאחר מכן נשמע את התייחסות סגן שר הביטחון. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני סגן השר, מדברים על כיתות כוננות. יש לנו בחורים בישיבות הסדר, וברוך השם, יש הרבה ישיבות פזורות בכל הארץ. כמו שאתה ואני יודעים, זה כוח אדם מצוין. למה אי-אפשר לקחת אותם ולארגן אותם ככיתות כוננות לכל אירוע שיתערבו בו או שיצטרכו להתערב בו? אני מניח שחלק מהבעיה יהיה ש-70 יום בשנה הם בחופשה, אבל לצורכי ביטחון אני בטוח שהם ייאותו להישאר בישיבה ולהוות כיתות כוננות. אני חושב שזה יכול להיות פתרון הגיוני מאוד לכיתות הכוננות שעלו כאן בשיחה, תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חבר הכנסת איל, כפי שאמרתי, כמובן ההנחיה לא ניתנה על ידי צה"ל, צה"ל לא מכיר הנחיה כזאת. ההנחיה כנראה ניתנה על ידי מג"ב, אם ניתנה. אני, לפחות, לא מכיר אותה. מג"ב, בעניין הזה יש לו אוטונומיה משלו, כיוון שהוא לא כפוף להנחיות הצבא, כפי שאמרתי. אני מסכים איתך שפיקוד מרכז לא רואה את זה בעין יפה, לפחות ממה שאני יודע מהבוקר הזה. אנחנו כן נבדוק שוב מול מג"ב; אני אבקש מפיקוד מרכז לבדוק מול מג"ב אם אכן התוכנית הזאת מתבצעת או לא, ואם היא כן מתבצעת, מה החליף הראוי שמג"ב מציע. איל בן ראובן (המחנה הציוני): יש קשר, הרי. אנשי כיתות הכוננות – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: בוודאי, אני מסכים. אני חושב שאמרתי דברים ברורים. מהבחינה הזאת אני מסכים איתך מאוד. אנחנו נבדוק את זה. רק אני אומר, אנחנו לא יודעים מזה. אם השר ארדן יודע ורוצה להוסיף, בבקשה. לגבי זיהום האוויר, חברת הכנסת, אני מסכים איתך בכל מילה. אני יכול לומר לך שהמינהל האזרחי עושה מאמצים גדולים מאוד. אפילו הבאנו כמה מפחמות לדוגמה, שמפחיתות מאוד מאוד את זיהום האוויר. לצערי – אני אומר את האמת – אין לנו כל כך פרטנר ברשות הפלסטינית שמוכן בכלל לשקול שיקולים של זיהום אוויר. אני יודע שמתאם הפעולות בשטחים עומד בקשר רציף עם ההנהגה הפלסטינית, ודורש מהם להפסיק את המפחמות. יעל גרמן (יש עתיד): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: שנייה, אני רק אשלים, אני רק יכול לומר שבאזור יותר צפונה, באזור מבוא דותן, באום אלפחם, שם היה זיהום אוויר הרבה הרבה יותר גדול. יעל גרמן (יש עתיד): שם זה נפתר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: רגע, דקה, זה מה שאני רוצה לומר – שם זה נפתר כי באמת נעשתה שם עבודה גדולה מאוד בעניין הזה. אני אגיד לך גם איך זה נפתר – זה נפתר גם כי אנחנו מנענו גם את הבאת הגזם. הרי בסופו של דבר צריך חומר גלם למפחמות הללו. מאיפה מגיע חומר גלם? חומר גלם מגיע מישראל. לכן עצרנו משאיות שלמות עם גזם שנכנס לאזור הזה. אני מניח שגם פה צריך לעשות עבודה כזאת כדי למנוע את הכנסת הגזם. עדיין, צריך לדעת שלצערנו, אין לנו מספיק שיתוף פעולה, אבל בעניין הזה אני יכול לומר לך שאנחנו כל הזמן עם העניין הזה. זה נושא שאני מטפל בו מול מתאם פעולות הממשלה בשטחים. אני עומד על זה, ואני מקווה מאוד שלנושא הזה יימצא פתרון, ולו לפחות בנושא של מניעת הגזם. חבר הכנסת שטרן, אני רוצה להגיד לך שבשיתוף פעולה ויוזמה של איגוד ישיבות ההסדר ושלי אנחנו מכינים עכשיו כיתות כוננות. פיקוד העורף מוכן לאמן אותם והם יהיו באמת כיתות כוננות. אני אומר לך יותר מזה – לא רק כיתות כוננות ללוחמה אלא גם, חס ושלום, לאסון רב-נפגעים או רעידת אדמה או כל דבר אחר – הם יהוו כוח מרכזי שיסייע בהרבה מאוד תחומים. ממש בזמן הקרוב יצא פיילוט ראשוני. אגב, אני אגיד לך יותר מזה – יש, אתה יודע, מחסנים מרכזיים לחלוקות של כל מיני אוהלים וציוד במציאות של אירוע רב-נפגעים. אין כוח אורגני לעיריות שיחלק את זה, וישיבות ההסדר – כבר נעשו אימונים עם מלגזות, למצוא איפה כל פריט נמצא, איך יחולק לאזרחים. בעניין הזה אני יכול לומר לך שזכיתי לכוון לדעתך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כיוונת לדעת גדולים, חבר הכנסת שטרן. תודה לסגן השר. אתה נשאר איתנו. עוברים לשאילתה דחופה מס' 408, מאת חבר הכנסת נחמן שי. הנושא: הכפפת גלי צה"ל לשר הביטחון. אני כבר מודיע שיש שואלת נוספת, עליזה לביא, שהגישה שאילתה דומה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, כן. 408. הכפפת גלי צה"ל לשר הביטחון נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הכפפת גלי צה"ל לשר הביטחון. הכפפת התחנה לשר היא מעשה פוליטי. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה לשמירת עצמאותה העיתונאית והארגונית של התחנה? 2. מדוע לא לחפש לה אכסניה ציבורית אחרת או הפרטה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, אכן, בהנחיית שר הביטחון ביצע מנכ"ל משרד הביטחון עבודת מטה ארוכה ועמוקה לבחינת כל החלופות לאן תעבור תחנת גלי צה"ל, וזה נובע בעיקר מבקשתו או מדרישתו של הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט, שביקש לא להיות אחראי על תחנת רדיו ציבורית. הוא ביקש שהצבא יעסוק רק בפעולות הליבה שלו ולא בדברים נלווים. מבחינה זו, מנכ"ל משרד הביטחון אכן בחן כמה חלופות. ההצעה המוצעת כרגע, החלופה המועדפת, היא הפיכת גלי צה"ל ליחידת סמך בתוך משרד הביטחון, וכמובן הדבר הזה ייעשה בשלבים. כל זה ייעשה בשמירת הצביון הייחודי של התחנה, הבטחת שידור ציבורי מוביל ופופולרי, ועם מנגנונים לשמירת עצמאות התחנה ומניעת התערבות בתכניה. לשם כך – אני אומר לך אילו מנגנונים הוקמו. ראשית, הפיקוח הציבורי, הקיים כיום בחוק, על ידי תאגיד השידור הציבורי יימשך כפי שמעוגן בחוק התאגיד הציבורי; תיבחן קביעת תקנות לפיקוח על התחנה; תהיה ועדה ציבורית מייעצת שתפקח על איזון התכנים, בדומה למנגנון שקיים בחוק תאגיד השידור הציבורי; מפקד גלי צה"ל ייבחר באמצעות ועדת איתור בראשות שופט מחוזי; בעלי תפקידי התוכן הבכירים יאושרו על ידי אותה ועדה ציבורית; ימונה נציב פניות ציבור חיצוני לתחנה. בנוסף לכל זה יהיה מתן עצמאות תקציבית וניהולית למנהל התחנה, כך שמבחינת שמירת עצמאות התחנה נעשו כל המנגנונים האפשריים. אני רק רוצה להדגיש שכרגע ההמלצות שאושרו באופן עקרוני על ידי שר הביטחון, עם כל עבודת המטה שנעשתה – היא הועברה לבחינה נוספת של היועץ המשפטי לממשלה לשמיעת הערותיו אם המנגנונים מניחים את דעתו, אם התהליך נעשה כראוי; כמובן, אם תהיינה הערות של היועץ המשפטי לממשלה, אנחנו נבחן אותן ונשתדל ליישם אותן, כדי מצד אחד לשמור על עצמאות התחנה, לשמור על תכניה, ולהמשיך את עבודת התחנה כתחנת שידור פופולרית ותחנה ציבורית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברי הכנסת נחמן שי, עליזה לביא ומסעוד גנאים. אנחנו מקבלים בברכה את כל האורחים ביציע האורחים, ובהם קבוצה גדולה של תלמידים מכסייפה. ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני סגן השר, רק על דבר אחד לא השבת: למה משרד הביטחון צריך תחנת שידור? מה קרה? לא שמעתי שיש למשרדי ממשלה תחנות שידור. לא שמעתי. מטבעה, המערכת הזאת היא מערכת פוליטית – ממשלתית-פוליטית. השר הוא איש פוליטי, המנכ"ל מתמנה על ידו, איש אמונו, ובקרוב – המשנה למנכ"ל, וכן הלאה. לא עולה על הדעת שלהם תהיה כפופה תחנת שידור במדינת ישראל. ולכן כל הרעיונות הטובים שהעלית, שאני מטיל ספק אם יהיה אפשר לממש אותם – אחריות התאגיד הציבורי, מינוי גוף מפקח כזה ואחר – זה לא יקום ולא יהיה; יהיה צעצוע לשר הביטחון שייקרא תחנת שידור. איך זה ייראה שתחנת השידור שלו מבקרת אותו, תוקפת אותו, אומרת עליו מילה לא טובה? האם שר אחר יוכל לדבר נגד שר הביטחון בתחנה של שר הביטחון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. נחמן שי (המחנה הציוני): לכן אני מציע לכם לשקול פתרון אחר. בעיניי, הדרך הנכונה היא להפריט את התחנה, להוציא אותה לשוק הפתוח ולעבור לשלב אחר לגמרי בהיסטוריה של השידור במדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני סגן השר, הדיונים על גלי צה"ל – כל רמטכ"ל או שר ביטחון מגיע ויש לו דעה בעניין. אבל, אדוני, מדוע בחרתם שלא לאמץ את ההמלצות המקוריות של המנכ"ל: יש טענות רבות מאוד וקשות מאוד על השלמות של השידור הציבור – להעביר תחנה צבאית. אתה יודע: בכלל, קיומה של תחנה צבאית זו אנומליה מלכתחילה; אין עוד מדינות דמוקרטיות שיש בהן תחנה צבאית, למעט תאילנד. אבל מאחר שקמה תחנה, בן-גוריון הקים אותה מתוך כוונה, והתחנה הזאת עושה עבודה מצוינת ומשדרת לאוכלוסייה האזרחית והחיילים, מאחר שכך, למה לבוא ולטלטל בצורה עוצמתית כל כך, ולהעביר את זה למשרד הביטחון, לשר הביטחון. אנחנו יודעים מה עלול להיות הנזק – ששר ביטחון יהיה זה שיקבע, בסופו של דבר, לתחנה הצבאית. אנחנו הולכים אחורה, אדוני, ולא הולכים קדימה. יש המלצות של מנכ"ל. מדוע אתם רואים בחיילי צה"ל – שיהיו שירות פוליטי בידי שר? תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. חבר הכנסת מסעוד גנאים. לאחר מכן – התייחסות סגן שר הביטחון. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, אני רוצה להעלות עניין – מה שקורה במחסומים לגדה המערבית, השטחים הכבושים. אני מבין שחלק ממחסומים אלה הם לא באחריות הצבא. הם הופרטו ויש חברות פרטיות. אז אני שואל: למשל, יש לנו המחסום ליד טייבה, תאנים – אנחנו קוראים לו ג'בארה – שאני מבין שהוא עבר מאחריות הצבא לאחריות של איזו חברה. ומאז שעבר, הם מעכבים אנשים, מציקים לאנשים, חיפושים, ואנשים סובלים ומתלוננים. הייתה גם בעיה עם התלמידים, הסטודנטים שלומדים באוניברסיטה הערבית-אמריקנית בג'נין, במחסום גלבוע, אל-ג'למה, שמעכבים אותם. שאלתי: האם החברות האלה דואגות לסידורי הביטחון יותר מהצבא? למה, למשל, כאשר היה באחריות הצבא מחסום תאנים, היה קל יותר, ולא הציקו לאנשים ולא עיכבו אנשים, כמו שעושים עכשיו והיום? אני אומר לך שאני אישית נתקלתי, למשל, בשומרים של המחסום בגלבוע, והם רצו לחפש בבגאז' שלי, למרות שאני אמרתי להם שאני חבר כנסת והצגתי להם כרטיס חבר כנסת. שאלתי: אתם עוקבים? אתם מפקחים אחרי מה שעושים שם במחסומים, כדי באמת – כי בסוף הם צריכים לשרת את האנשים, להקל עליהם ולא להציק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: חבר הכנסת שי, אני רוצה לומר שקצת מוזרה השאלה שאתה שואל היום. הרי 70 שנה גלי צה"ל קיימים, ו-70 שנה כולם שתקו. לא שמעתי מישהו שדיבר: מה פתאום צבא הגנה לישראל צריך תחנת שידור צבאית? כולם שתקו. לכולם זה היה נוח. קריאה: – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: סליחה, אני לא הפרעתי לאף אחד. לכולם זה היה נעים ונחמד. יש לנו תחנת שידור, אנחנו מתראיינים שם וכו'. פתאום, דווקא כששר הביטחון רוצה לעשות פה צעד משפר, מוציא את תחנת השידור מהצבא, אז זה דבר לא טוב. זה פתאום נהיה דבר שהוא לא בסדר. אני לא מקבל את הדבר הזה. תחנת השידור גלי צה"ל, יש לה חשיבות גדולה מאוד. היא תחנה שיש לה דגשים רבים בתחומים הביטחוניים. היא מנגישה את החיילים, ומקרבת את האזרחים לחיילים, ולכן יש לה מעלה גדולה. החלופה הראויה והנכונה היא שהיא תהיה במשרד הביטחון. ואני אמרתי: ניתנו פה הרבה מאוד מנגנונים שימנעו את כל החשש שחוששים שאולי שר הביטחון יתערב בתכנים או שלשר אחר יהיה אסור לבקר את שר הביטחון בתחנה הזאת. רבותיי, הדברים האלה לא קיימים. הרי גם היום, כשהם נמצאים בגלי צה"ל תחת אחריות הצבא, יש ביקורת שמושמעת הן על שר הביטחון – אפילו על הצבא עצמו מושמעת ביקורת בגלי צה"ל. כך שהעצמאות של גלי צה"ל – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – היא עצמאות – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – שאיננה ניתנת בכלל לערעור. לכן, כל האמירות – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שלא יהיה לשר – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: סליחה, למה שתקת עד היום? אני לא מסכים איתך, עם כל הכבוד, אני לא מקבל את זה. נחמן שי (המחנה הציוני): הוא מבין יותר – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: למה שתקת עד היום? מה קרה? נחמן שי (המחנה הציוני): לא שתקתי. הייתי שם הרבה שנים – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מה התעוררתם עכשיו פתאום? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – בדרך – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: רמטכ"ל כן צריך שתהיה לו תחנת שידור? זה יותר טוב? נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא הרמטכ"ל. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זה עדיף? נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא דומה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זה עדיף? נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא דומה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני לא מסכים איתך, עם כל הכבוד. אני חושב שנעשו כאן מנגנונים מספיק טובים לשמור על עצמאות התחנה, ואני מזכיר עוד פעם: כל המנגנונים – כל עבודת המטה הוגשה כרגע ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיבחן אותה ויבדוק אם יש מה להוסיף, אם יש מה לתקן. אנחנו נקבל את הערותיו ובהתאם לכך נפעל. חבר הכנסת גנאים, אני רוצה לומר לך: דיברת על מחסום גלבוע, ג'נין. דווקא בעניין הזה, כשהייתה פנייה של הרשות הפלסטינית שמבקשים סטודנטים לצאת כדי ללמוד או להיכנס, הקדמנו את שעת – – קריאה: – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – את שעת הפתיחה לשעה 7:00, בבוקר. לצערי, ואתה יודע את זה היטב, התשתיות של עיריית ג'נין מאוד מאוד מפגרות, ואנחנו מעוניינים לתת רשות להכניס יותר מכוניות, יותר אנשים. צוואר הבקבוק הוא בצד הפלסטיני, לא בצד של מדינת ישראל. בעניין הזה, אני רוצה לומר לך שאנחנו דווקא נשמעים. אתה מעיר הערה – אתה אומר שבמחסום תאנים יש בדיקה יותר מעמיקה. אני מוכן לבדוק את זה, אבל אני מזכיר לך שוב: הבדיקות נעשות כי לצערנו הרב יש ניסיונות לפיגוע. לא יהיו ניסיונות לפיגוע – לא יהיו ביקורות, וכולם יעברו בשלום מהר יותר. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר הביטחון על תשובותיו. הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – פיצויים ללא הוכחת נזק), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4555/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – פיצויים ללא הוכחת נזק), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת – – – קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: אנחנו נצביע לאחר תשובת הממשלה. עוד לא יודעים מה הממשלה תחליט בסוף. עד עשר דקות לחבר הכנסת יואב קיש. את התשובה נשמע מפי השר ארדן, ואם אכן תהיה תמיכה, חברי הכנסת יוכלו להתנגד, מי שיצביע. בבקשה, אדוני. יואב קיש (הליכוד): תודה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לצערנו, האנטישמיות מרימה את ראשה גם בימים אלו בצורות שונות ומשונות. אחרי שניסו לפגוע בנו גם ברמה הפיזית, בעם היהודי, האנטישמיות משנה כיוון ומנסה לפגוע היום במדינת ישראל. קריאות לחרמות, סימון מוצרים, פעילות נגד אירועים של מרצים ישראלים בחו"ל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רק רגע, אדוני. אדוני, אני רוצה לעזור לך טיפה. חברי הכנסת, סגן שר הביטחון וחבר הכנסת מסעוד גנאים, נא לשבת. חבר הכנסת יואל חסון, גברתי חברת הכנסת תמר זנדברג. לא, את לא יכולה לשבת כאן. קולו של השר גלעד ארדן ערב ורם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ערב ומה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שומעים אותך. אני גם מנסה לעקוב אחרי השיחה, אבל אין לי אפשרות – אין לי אפשרות לעקוב אחרי שתי שיחות בו-זמנית. מוסי רז (מרצ): כתבו: הנמקה מהמקום. יואב קיש (הליכוד): תיקנו את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, רגע, רגע, לשאלתו של חבר הכנסת מוסי רז: הסיבה היחידה של הנמקה מן המקום כשיש תמיכת ממשלה, זה אם זה על המכסה או לא על המכסה. החליטה סיעת הליכוד שזה על המכסה, לכן יש לו עד עשר דקות לנמק. אם תהיה תמיכת ממשלה, יוכלו חברי הכנסת להתנגד. אדוני ימשיך, בבקשה. אני מוסיף לך זמן. יואב קיש (הליכוד): זהו, כי עשר הדקות האלה כבר ירדו, אבל תודה לך, היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. יואב קיש (הליכוד): קריאות לחרמות, סימון מוצרים ופעילות נגד אירועים של מרצים ישראלים בחו"ל – חלק ממטרתם היא פשוטה: להשמיץ את ישראל ולפגוע בה כמה שניתן. זהו חלק מרכזי מפעילותה של תנועת ה-BDS. ברור לי שהחוק הזה הוא חוק, איך אומרים, שדוחף אצבע לעין למי שתומך ב-BDS. ולצערי גם בבית הזה יש כאלה שתומכים ב-BDS, ואולי יהיה להם קשה לשמוע את מה שאנחנו הולכים לעשות פה, אבל הגיע הזמן שנילחם ב-BDS, וזו עוד דרך, עוד צעד אחד בכיוון הנכון. אנחנו מגיעים למצב שתנועת ה-BDS וסטודנטים בארצות הברית אפילו מפרסמים רשימה של סטודנטים יהודים בקמפוסים ומסמנים על הדלת את האות J – Jew, Juif – מוכר לכם מאיפשהו? ונכון, האנטישמיות הזאת, הקריאה לחרם, יכולה להגיע ולפגוע בכיס הכלכלי של מדינת ישראל. זו הדרך שלהם לפגוע באורח החיים. לכן, בשנת 2011 עלתה על שולחן הכנסת הצעת החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, הצעה שהוביל השר אלקין אז בתפקידו כחבר כנסת, וההצעה הזאת הושלמה. מטרת החוק פשוטה: להגן על אזרחי מדינת ישראל וחברות ישראליות ולמנוע פגיעה מכוונת וזדונית בזכויותיהם ולשמור על ביטחונה הכלכלי של ישראל. לצערי קיימים אנשים במדינת ישראל, ממש בתוכה, או גופים, שמשתפים פעולה עם ארגוני BDS וקוראים להחרמת מדינת ישראל ולפגוע כלכלית באזרחים ובחברות הישראליות על ידי חרמות. התפקיד שלנו כמחוקקים בהתמודדות עם תנועת ה-BDS הוא לפעול בצורה משמעותית נגד אותם ארגונים. החקיקה שהזכרתי קודם הפכה, בגלל החלטת בג"ץ, ללא אפקטיבית. מה בג"ץ אמר? בג"ץ אמר שלא ניתן לתבוע אם לא מוכיחים נזק. להוכיח נזק בקריאה לחרם זה נושא מאוד מורכב, כך שלמעשה מאז חקיקת החוק לא היה ניתן להשתמש בו. התיקון הזה שמוצע לפניכם בעצם לוקח את הערת בג"ץ ומממש אותה. זה לא מהלך כנגד בג"ץ, אם מישהו חושב כך, לא זו הכוונה, אלא בהחלט לקחת את פרשנותו של בג"ץ לחוק ולהגדיר סכום נמוך יותר, של עד 100,000 שקלים. זה יהיה הסכום, ומי שפועל לחרם כנגד מדינת ישראל יהיה חשוף לתביעה של 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק. הדבר הזה מקובל ומופיע גם בחקיקה אחרת, כמו חקיקה של שמירה על זכויות יוצרים – סכום מסוים שללא הוכחת נזק ניתן לתבוע. כמובן, אם ניתן להוכיח נזק הסף עולה, והגדרנו בחוק 500,000 שקלים למי שיוכל להוכיח את הנזק שנעשה לו. עוד סייג שהוספנו, גם הוא בהתאם להוראת בג"ץ, הוא שלא מספיקה קריאה חד-פעמית לחרם. זאת אומרת, אמירה של איזה מרצה באיזה כנס או משהו, למרות שמן הסתם הרבה אנשים לא יאהבו אותה, היא עדיין לא עילה לתביעה, אלא מדובר בארגונים או באנשים שקוראים באופן סיסטמטי – כמערכת משומנת, שעובדת בצורה שיטתית – קריאה לחרם. במקרים האלה תהיה זכות לתבוע אותם. אני מקווה שהתיקון הזה לחוק יגרום לכך שאותם ארגונים ישראליים – אנחנו לא יכולים לתבוע ארגונים או אנשים לא ישראליים – הקוראים ומעודדים חרם תרבותי, אקדמי וכלכלי על ישראל יהיו חשופים לתביעות משפטיות באופן מיידי. השר אלקין, שלום. הזכרתי את שמך. ראיתי אותך נכנס. אני רק רוצה להגיד לך, בתור מי שהייתה לו הזכות להעביר את חוק החרם ב-2011, שהיום אנחנו עוסקים בתיקון בעקבות בג"ץ. אני רוצה לתת לכם שלוש דוגמאות לגופים או לאנשים שעכשיו יהיו חשופים לתביעה על קמפיין החרמות שלהם: ארגון "מי מרוויח מהכיבוש" מפעיל קמפיין להחרמת בנקים ישראליים, חברות אבטחה ותשתיות ישראליות; ארגון "החרם מבפנים" – ארגון שקורא לחרם אקדמי, תרבותי וכלכלי על ישראל, ופועל לבטל הופעות של אומנים שמגיע לישראל להופיע. הארגון הזה יהיה חשוף לתביעה. גם עומר ברגותי. עומר ברגותי הוא חבר הוועד הפלסטיני למען חרם אקדמי ותרבותי על ישראל. למי שלא מכיר את השם, הוא ממייסדי תנועת ה-BDS העולמית. ברגותי מתגורר בעכו והוא בעל תושבות קבע ישראלית ומחזיק נכסים ישראליים. גם הוא יהיה חשוף לתביעה לאחר התיקון. המטרה של החוק הזה היא פשוטה: לא ייתכן שאדם או ארגון מסוים יקרא באופן סיסטמטי לחרם על ישראל, יגרום נזק ישיר או עקיף בקריאה הזאת ויהיה פטור מתביעת נזק בשל כך. בתיקון הזה אנחנו נותנים לחוק החרם שיניים, מייצרים מהצד השני איום כלכלי על כל אלה שרוצים לפגוע בנו בחרם, שיחשבו פעמיים לפני הקריאות האלה. הגיע הזמן שהמאבק ב-BDS יצבור תאוצה. אני אומר עוד פעם: אם מישהו פה, בבית הזה, רוצה להגן על הקריאות ל-BDS, אז הוא ימצא חזית נחושה מולו. אנחנו נילחם בהם. אסור לנו להישאר אדישים, לא לאנטישמיות שהייתה בעבר ולא לאנטישמיות ה-BDS בגלגולה הנוכחי. אנחנו נילחם בה בכל הכלים הקיימים לרשותנו, נמנע ממנה לפגוע ונכריע אותה כך שלא תוכל לפעול כנגד ישראל. עזרו לנו מארגון חקיקה בין-לאומית, עורכת הדין יפעת סגל, בעניין הזה. אני מודה גם להם. ואני רוצה עוד פעם לפנות לכל חברי הכנסת לקבל תמיכה רחבה ככל שאפשר מכל סיעות הבית, שתהיה פה אמירה ברורה שהבית הזה נלחם ב-BDS. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת. ישיב בשם שרת המשפטים השר לביטחון פנים גלעד ארדן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנים האחרונות אנחנו עדים פעם אחר פעם לניסיונות של אויבי ישראל לפגוע בביטחון, בחוסן, בכלכלה של מדינת ישראל ואזרחיה. כמובן, הם עושים זאת באמצעות מתקפות טרור, אבל בעשור האחרון הלכו והתגברו גם המאמצים שלהם לפגוע במדינת ישראל ולעשות לה דה-לגיטימציה באמצעות קידום חרמות כנגד מדינת ישראל, אותו קמפיין שידוע בכינויו קמפיין ה-BDS – Boycott, Divestment and Sanctions. לצערנו, וגם לשמחתנו, לעיתים רחוקות הם גם מצליחים, לרוב לא. המטרה של החוק הזה – שהממשלה תומכת בו, ומשרדי היה אמון על ניסוחו, וקידמנו אותו ביחד ובעצה אחת בהובלתו של חבר הכנסת יואב קיש – המטרה היא באמת, בשורה התחתונה, להעביר מסר ברור לפעילי החרם המרכזיים ולארגוני החרם המרכזיים, שהמחיר שהם פוגעים באזרחי מדינת ישראל ויוצרים נזק – המחיר הזה עלול גם להתהפך עליהם בחזרה. אותם ארגוני חרם משתמשים הרי בהרבה מאוד שקרים, חצאי אמיתות, סילוף של המציאות. הם עושים זאת בישראל, הם עושים זאת בכל רחבי העולם, והרבה פעמים הם גם פועלים ביחד. כלומר, הם לוקחים נתונים ועובדות שמתרחשים במדינת ישראל, מעוותים אותם – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי רוזנטל. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מעוותים אותם, ומנסים להפיץ אותם בעולם במגמה להזיק לאזרחי מדינת ישראל. אני, כשר לנושאים אסטרטגיים שממונה על ריכוז והובלת המאבק בחרם, פועל בכל מיני מישורים בתחום הזה. המשרד פועל בהרבה מאוד פעולות כדי לסכל יוזמות חרם, לחשוף את הפרצוף האמיתי של פעילי החרם, ואנחנו כבר רואים שינוי מגמה, כי אנחנו שינינו מדיניות: אנחנו לא מתגוננים, אנחנו גם לא מתנצלים – אנחנו גם לא חושבים שיש לנו על מה – כי אנחנו יודעים את האמת על אותם ארגונים ופעילי חרם – מי עומד מאחוריהם, מה האידיאולוגיה שלהם. הם לא חפצים בשלום, הם חפצים אך ורק לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולפעול לחיסולה כמדינתו של העם היהודי. ולכן, כפי שבוודאי שמעתם, קידמנו כל מיני החלטות וחוקים, למשל מניעת כניסה לישראל של פעילי חרם מרכזיים, יחד עם שר הפנים אריה דרעי, ויש לפעולה הזו כבר תוצאות. פה, הצעת החוק המונחת בפניכם למעשה מאמצת סעיפים שקיימים בכל מיני חוקים אזרחיים אחרים ומתרגמת אותם לתוך העוולה האזרחית, ואותם פעילי החרם רוצים לפגוע באזרחי מדינת ישראל. ומה בעצם אומר החוק הזה? הוא אומר שפעיל חרם – לא כל אדם שרק תומך או הביע פעם אחת או כתב מאמר שחרם זה דבר נכון; האנשים האלה, אני לא מסכים איתם, אבל עליהם החוק הזה לא יחול. החוק הזה אמור לחול על אוכלוסייה מאוד מאוד מצומצמת של פעילי החרם שעוסקים בזה באופן קבוע, באופן מתמשך: מפגינים, מחתימים, מפעילים לחץ ציבורי כדי לפגוע ממש – כלכלית, תדמיתית, אקדמית – במוסדות בארגונים, באזורים, באזרחים בשטח מדינת ישראל. בדיוק כמו שבחוק דואר זבל, למשל, מי ששולח לנו דואר זבל חשוף לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק, בדיוק כמו שמי שמוציא דיבה ומורשע או מפסיד בתביעות לשון הרע אזרחית חשוף לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק, גם כאן אותם פעילי חרם שעוסקים בנושא הזה באופן קבוע ומתמשך – הם ידעו שהם יהיו חשופים מעתה ואילך לתביעות פיצויים נגדם בלא צורך להוכיח את הנזק ואת הקשר הסיבתי. עכשיו תשאלו אותי, ובצדק: למה בעצם יש הצדקה בנושא הזה לחשוף אותם לתביעת פיצויים גם אם לא הוכח הנזק עדיין? ואני אסביר. אותן חברות ואותם מפעלים ואותם משקיעים שמחרימים את ישראל, או שנכנעים ללחץ שמופעל עליהם להחרים את מדינת ישראל, הם פשוט לא מוכנים – אני גם יכול להבין אותם – הם לא מוכנים להודות שהם קיבלו את ההחלטה לצאת ממדינת ישראל או לא להשקיע בה בגלל אותם איומים וחרמות. ואני אתן דוגמה, דוגמה שמוכרת לכולנו: מפעל סודה סטרים. מפעל סודה סטרים – הופעל עליו לחץ מתמשך על ידי ארגוני החרם, ואם תשאלו עד היום את ראשי סודה סטרים, הם יגידו לכם שהם עזבו את אזור יהודה ושומרון לא בגלל מאמצי החרם. והינה, פה אני אגיד לכם שזה כן היה בגלל מאמצי החרם, אבל אין להם שום עניין להודות בכך. אין להם עניין להודות בכך, כי יש היום מצב הזוי, והמצב ההזוי הוא שאם הם יודו בכך אז ב-24 מדינות בארצות הברית חברה כזו – שתודה שבגלל שיקולי חרם ופוליטיקה היא עזבה את מדינת ישראל – תהיה חשופה באותן מדינות לסנקציות כלכליות. מה קרה כאן? נוצר מצב הזוי: בכל העולם מקדמים החלטות נגד ארגוני החרם: 24 מדינות בארצות הברית; בצרפת, כולל אישור בבית המשפט העליון; בגרמניה נסגרים חשבונות בנק של ארגוני ה-BDS; מתקבלות החלטות על ידי עיריות, על ידי ממשלות. כפי שאמרתי, חוקים מדיניים. רק כאן במדינת ישראל אין שום חוק אפקטיבי עם שיניים שיכול לעזור לאזרחי ישראל להגן על עצמם מפני פעילי החרם וארגוני החרם. לא חשוב שאותה החלטה אומללה של סודה סטרים פגעה בעיקר בפלסטינים, כי 500 פלסטינים איבדו את מקום עבודתם בשטחי יהודה ושומרון, ומדינת ישראל הרוויחה, כי סודה סטרים עברה ללהבים ומועסקים שם היום הרבה מאוד אזרחי ישראל בדואים ובדואיות, וטוב שכך, ואני מאוד מרוצה מהתוצאה בסופו של דבר. אבל כשאנחנו מדברים על תרומה לדו-קיום ולשלום וליכולת לייצר כלים מרתיעים כנגד ארגוני ופעילי ה-BDS, לא יכול להיות שבכל העולם אנחנו היום רואים מגמה מבורכת של התבטאויות של המנהיגים הכי בכירים בעולם, כולל הפנמה של המדיניות הזו לתוך הדין שחל – בין אם זה בארצות הברית, בצרפת, בבריטניה ועוד ועוד מדינות – אבל אצלנו, במדינת ישראל, יש חוק שקיים כבר חמש-שש שנים, ואין לו שום שימוש, אין לו שיניים, כי ברור שלא ניתן לעשות בו שימוש בתנאים שנוצרו ובסעיפים שנותרו ממנו. והיוזמה הזו של חבר הכנסת קיש, בתיאום עם המשרד שלי, המשרד לנושאים אסטרטגיים, אם היא תאושר, סוף-סוף יהיה לנו כלי משמעותי להחזיר מלחמה שערה לאותם פעילים וארגונים שרואים לנגד עיניהם רק דבר אחד: לא זכויות אדם, לא שלום, לא דו-קיום, רק את חיסולה של ישראל כמדינתו של העם היהודי. בואו ניתן כלים לאזרחי ישראל להילחם בחזרה באותם שונאי ישראל. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ולהעביר אותה – לוועדת החוקה? איזה ועדה? היו"ר יצחק וקנין: חוק ומשפט. החוקה, חוק ומשפט. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: להעביר אותה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לשם הכנתה כמה שיותר מהר לקריאה הראשונה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר גלעד ארדן. מתנגד לחוק – חבר הכנסת מוסי רז. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת. מזכירות הסיעות, אני מבין שאתן צריכות לעשות גיוס, אבל הרעש הוא בלתי אפשרי, אי-אפשר לנהל את הדיון בצורה כזאת. מוסי רז (מרצ): – – קראתי את הצעת החוק, ואני מצטער להגיד שהדברים שנאמרו פה בכלל לא תואמים אותה. הוצג פה כאילו יש איזשהו מאמץ עולמי לפגוע במדינת ישראל – אנטישמי, אפילו, קראו לו – ואני בכלל לא רוצה להתווכח על השאלה אם ההצגה הזאת נכונה או לא נכונה. אם ההצגה הזו נכונה, היא לא רלוונטית לחוק הזה, כי בעצם חוק החרם קיים כבר שש וחצי שנים, ולא ראיתי שעשו איתו משהו, מלבד לעכב חברי פרלמנט בנמל התעופה ובכך לערער את היחסים שלנו עם העולם. המטרה של החוק הזה – זה חוק עוקף בג"ץ. בג"ץ בעצם אישר את חוק החרם האומלל, וקבע שיש סעיף בו שהוא סעיף פסול לחלוטין. הסעיף שהוא פסל הוא סעיף שבעצם נותן עונש ללא הוכחת נזק למי שקרא לחרם. וכאן מנסים לעקוף את בג"ץ – – – היו"ר יצחק וקנין: סדרנים. רק רגע, חבר הכנסת מוסי רז. סדרנים, אני מבקש לעשות סדר בפינה הזאת שם. אם לא, אוציא את כולכם החוצה. אי-אפשר לנהל את הישיבה. אתה יכול להמשיך. מוסי רז (מרצ): כאן מנסים לעקוף את בג"ץ, תוך אחיזת עיניים. לא קוראים לזה "פיצוי עונשי", פתאום זה פיצוי אחר. כל זה כדי לאפשר עוד פעם להטיל עונש ללא הוכחת נזק על מי שפעל בזדון. איך יוכיחו את הזדון? זה אני לא יודע. הרי אם יש בעיה כזו, למה שש שנים לא הביאו איש לדין, וגם לא אישה לדין? כי אין בעיה כזו. כל הבעיה היא הפריימריז של אותם חברי כנסת שהציעו את ההצעה הזו, שרוצים עוד קצת קולות למפלגה שלהם. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תתעורר ותפסיק לאחז עיניים, לספר לנו סיפורים הזויים לחלוטין. שבוע שעבר שמענו פה סיפור על אנשים שנחתו מהמאדים, והממשלה רוצה לפנות אותם מהבתים שלהם. לא עוזרים להם צילומים מהאלף הקודם, בכל זאת מגרשים 500 איש מהבית עם פתק מתחת לאבן. היום ממציאים לנו חקיקה שאין לה שום רלוונטיות. לא מספרים לנו למה הביאו אותה; לא מספרים לנו שהיא נועדה לעקוף את בג"ץ; לא מספרים לנו שהיא נוגדת את כל הדין הקיים ולא מספרים לנו שהיא לא צריכה – סיפרו לנו פה על אנטישמים, כשכל המטרה של החקיקה הזו היא לפגוע בישראלים שקוראים להחרמת ההתנחלויות. להחרים את ההתנחלויות זו לא אנטישמיות, זו לא התנגדות למדינת ישראל. להפך, זו תמיכה במדינת ישראל. הציונות קבעה, אדוני היושב-ראש, בקונגרס הציוני הראשון שלה, שמטרת הציונות היא הגדרה עצמית, מימוש זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. מוסי רז (מרצ): – – על פי משפט העמים. ההתנחלויות קיימות בניגוד למשפט העמים ובניגוד לרעיון הציוני, ולכן הן ירדו בסוף. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. ישיב המציע, חבר הכנסת יואב קיש. שלוש דקות לרשותך. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת – מוסי וכל סיעת מרצ, שהבנתי שאתם מתנגדים לחוק, אגיד לכם דבר אחד: הפוך, גוטה, הפוך. לקחנו את הערות בג"ץ ותיקנו. בג"ץ אמר: אי-אפשר על סתם קריאה לחרם לתבוע, אז אמרנו: נכון, רק אם זו מכונה משומנת שפועלת נגד מדינת ישראל. וזה מופיע בתיקון. תמר זנדברג (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): אמרנו את זה. דבר נוסף, אתה אומר: לא תבעו, למה לתקן; אף אחד לא עשה, לא תבעו. אז קודם כול, זה שיש תופעה כזו – אתה מבין שיש. עכשיו, מה שאנחנו מתקנים זה כדי שיתבעו. אז אמרנו: להוכיח באמת חרם – וכשבאה חברה כמו סודה סטרים וסוגרת מפעל במעלה אדומים ועוברת לתוך שטח ישראל, קשה לה להוכיח מי קרא עליה חרם – שזה הנזק – – מוסי רז (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): – – אבל זה נזק של מאות מיליונים. מאות מיליונים. מוסי רז (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): ולאותם ערבים שעבדו שם במעלה אדומים היום אין פרנסה. אז מה שהזיק בכל העניין הזה, זה בכלל כל המהלך המטופש הזה. ולכן, מה שאמרנו זה שעד 100,000 שקלים – כמו בחוק זכויות יוצרים ובחקיקה אחרת, אין פה תקדים – לא יצטרכו להוכיח נזק. זה הצעד הראשוני נגד אותה מכונה משומנת שקוראת לחרם על ישראל. את הדבר הזה נעצור היום, ובושה למרצ שלא מצטרפים אלינו. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליואב קיש. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – פיצויים ללא הוכחת נזק), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60 נגד – 40 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – פיצויים ללא הוכחת נזק), התשע"ז–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 60 בעד, 40 נגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – בחינת העלות לרשויות מקומיות) [הצעת חוק פ/4019/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – בחינת העלות לרשויות מקומיות), בתמיכת הממשלה. הצעה זו היא של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת פולקמן, עשר דקות לרשותך, חבר הכנסת פולקמן. רועי פולקמן (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ככה: אני בעיקר כמובן מפנה את דבריי לחברי באופוזיציה, כי אני יודע שיש שמה מידה מסוימת של התנגדות. ואני רוצה להסביר קודם כול את המהות של הצעת החוק הזאת, שאני חושב שעליה לא יכולה להיות מחלוקת; אפשר להתווכח על השיטה. כמי שהגיע מעיריית ירושלים, עבד בעיריית ירושלים כמה שנים טובות, אנחנו חווינו חודש אחרי חודש את האירוע הזה שבו מגיעות הצעות חוק, בדרך כלל הצעות חוק פרטיות, שהיו להן עלויות תקציביות אדירות לתקציב העירייה, והחקיקה הזאת הייתה עוברת בלי שום בחינה ובלי שום בקרה, רק בגלל דילים פוליטיים של אותו רגע. היינו מוצאים את עצמנו – – – היו"ר יצחק וקנין: רועי, רועי, רק דקה אחת. תן לי לעשות סדר, אי-אפשר להמשיך את הדיון בצורה כזאת. חברי הכנסת, אני מבקש, מי שרוצה לדבר בטלפונים, שיצא בחוץ, ישתה קפה. זה לא הזמן. ולכן אני אומר, מזכירות הסיעות: אנא מכן, יש יותר מדי בתוך האולם וזה רעש בלתי אפשרי. סדרנים, זה התפקיד שלכם לשמור על השקט. רועי פולקמן (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. החקיקה הכי קלה, לא פעם, מבחינת חברי כנסת היא בעיקר להתעסק בנושא הארנונה, להביא חקיקות, כי הרי אחת הדרכים שבהן אנחנו רוצים לעזור כל פעם – פעם זה למוסד ספציפי, פעם זה לקבוצה ספציפית. היו מביאים הצעות חוק שלא היו עוברות כמעט אף פעם בחינה, ולא פעם זה היה עובר. והיינו מגלים – אני זוכר ספציפית, אם אני לא טועה, את מוסד יד ושם, שקיבלו החלטה לפטור אותו מארנונה בלי שום תיאום עם עיריית ירושלים, ובבת אחת חותכים לך מיליון שקל מתקציב העירייה. בתופעה הזאת, שקורית הרבה בסוגיית הארנונה – אבל לא רק בארנונה – השלטון המקומי אומר: אני לכאורה חלק מהשלטון, אבל אין בעיה לחוקק עליי, כי אני לא הממשלה. כשעושים חקיקה כזאת על מוסד ממשלתי, על משרד ממשלתי, הוא מייד יודע להגיע לוועדת שרים ויודע – וואי, יש כאן דיון נסער – הוא יודע להגיע. המשרד הממשלתי יודע להגן על עצמו. וכמו שאנחנו לא פעם עושים גם לשוק הפרטי, גם השלטון המקומי מוצא את עצמו פעם אחרי פעם מתמודד עם חקיקה שלוקחת ממנו עלויות גדולות בלי שיפוי, כי אנחנו, חברי הכנסת, רוצים להיטיב עם בוחרינו, עם הציבור, אבל בלי מקורות; כי אם זה המדינה יש לזה כללים, אם זו חקיקה תקציבית זה דורש רוב גדול יותר או למצוא מקור תקציבי – מה שקוראים לו בוועדת הכספים באהבה רבה "חוק הנומרטור" – אבל כשעושים את זה על שלטון מקומי, אין שום בעיה, הכול עובר. בעצה אחת עם שר הפנים מר אריה דרעי ועם המרכז לשלטון מקומי והעומד בראשו מר חיים ביבס, באנו ואמרנו שיש ערך בזה שאנחנו ככנסת נסדיר את הנוהל הזה. ואני אומר משהו לחברי באופוזיציה שהתקוממו על זה שאנחנו מגבילים את כוחה של הכנסת. אני חושב בדיוק הפוך: היכולת שלנו להטיל על עצמנו מגבלות של חקיקה שדורשות קצת יותר העמקה בעניין הזה, זה לא הגבלה של כוחה של הכנסת. זה רק אומר שאם מחר בבוקר אנחנו מחליטים שאנחנו רוצים לצמצם דוחות חניה, או אנחנו רוצים לפטור קבוצה כזאת או אחרת מארנונה, הדבר הזה ידרוש בחינה מקדימה: קודם כל מה המשמעות התקציבית של זה לשלטון המקומי. לא יכול להיות – ופעם אחרי פעם, גם בכנסת הנוכחית, ראיתי חוקים כאלה, ואני אגיד בעדינות: חלקם גם עברו – שכששאלתי כמה זה יעלה לרשויות המקומיות, אמרו לי: אנחנו לא יודעים, כי למעשה משרדי הממשלה לא בודקים את זה. לא פעם משרד הפנים לא בודק את זה. מרכז השלטון המקומי לפעמים יודע בזמן, לפעמים לא יודע בזמן, לפעמים מגיש הערכות – אבל למי הוא מגיש אותן? אז הוא מביא אותן לפעמים לוועדת שרים, לפעמים הוא לא מביא אותן לוועדת שרים. חברי הכנסת לא יודעים כמה עולה לפטור מארנונה מוסד מסוג x, מוסד מסוג y; לא יודעים כמה עולה לסכם על הקלה כזו או אחרת, למשל בדוחות, אבל החוק מגיע להצבעה. לכן, אני חייב לומר לכם – ואני חושב שידידי שר הכלכלה גם עובד על איזושהי הצעת חוק בנושא RIA והוא ידבר על זה כשהוא יהיה מוכן לזה – אבל גם אני, כשהבאתי הצעת חוק פרטית בנושא מכון התקנים, שבסוף הצטרפה להצעת חוק ממשלתית, ביקשו ממני – וזו הייתה פעם ראשונה שהצעת חוק פרטית עברה תהליך כזה – לבדוק את ההשפעה של העלויות של ההצעה הזו על המשק. עיכבתי את הצעת החוק כמה חודשים כדי שנבין מה המשמעויות של העלויות, כי בסוף גם לגופים פרטיים, לגופים מסחריים אנחנו מביאים הצעות חוק שאנחנו רוצים – לאחרונה ראיתי הצעה מעניינת של יו"ר ועדת הכלכלה ידידי איתן כבל, שמדבר על מועד מענה, אתה תדבר על זה. גם פה: הצעה סופר חשובה, השאלה מה המשמעויות שלה בעלויות. יש לה? אין לה? אני יודע שבהצעה הספציפית הזאת מתקיים על זה דיון והנושא הזה נבדק. גם בהצעה אחרת שאנחנו התעסקנו איתה רבות כאן, כמו הצעת שוטף פלוס 30, שמחייבת את הגופים הציבוריים לשלם בזמן – ויש לנו שם עוד עבודה לעשות – כל הדיון התנהל האם יש כאן עלויות לגופים שעליהם אנחנו מטילים את זה, וגם על השלטון המקומי. עכשיו, אני אתן עוד דוגמה לחקיקה שלי שנעצרה בגלל זה, ואני בהסכמה נושא בעול של הבדיקה הזאת. העברתי הצעת חוק שאומרת שלא ייקחו אגרות השתתפות במכרזים מעסקים קטנים. הצעה סופר צודקת. העברנו אותה, וחסכנו 15 מיליון שקלים לעסקים קטנים ובינוניים. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי לוי, אתה יכול לצלם גם בישיבה. גם בישיבה אפשר לצלם, לא בעמידה. רועי פולקמן (כולנו): אבל כשבאתי להכניס סעיף שמבקש שהפטור הזה יוחל גם על מכרזים בשלטון המקומי, באו אליי נציגי השלטון המקומי ואמרו: זה יעלה לנו X מיליונים. אמרתי: כמה זה יעלה? אמרו לי – אנחנו לא יודעים. אז הוצאתי את זה מהחוק, הוצאתי את הסעיף הזה מהחוק. אני לא מרפה מהרצון שלי לעשות את התיקון הזה, אבל אנחנו עכשיו מנהלים דיונים עם המרכז לשלטון מקומי, מבררים את העלויות, בודקים את התמחור הנכון ונביא הצעת חוק, בהסכמה עם המרכז לשלטון מקומי, שעסק קטן יוכל לגשת למכרז עם אגרות מפוקחות, ולא כל עירייה תגיד לו: זה עולה 2,000, זה עולה 5,000 כדי לגשת למכרז. זה היקשה עליי, כי הייתי יכול להגיד: יש לי הצעת חוק, היא עברה ועדת שרים, אני אעביר אותה, ואני לא יודע כמה זה עולה, שיעלה לשלטון המקומי 20 מיליון שקל, ויתמודדו עם זה. לירושלים זה היה עולה מיליון, לעיריית בת ים זה היה עולה 100,000. אוקיי. ולכן אני אומר: חברים, כן, יש כאן מגבלה מסוימת עלינו, הח"כים, אבל היא מגבלה של אחריות ולא של חולשה. היא אומרת שהצעה שיש לה משמעויות תקציביות – ועל הסכום עוד נתווכח בוועדה, וגם בוועדת שרים העירו שהסכום נמוך מדי – הצעה שיש לה משמעויות תקציביות משמעותיות על השלטון המקומי, או תדרוש רוב מיוחס, או – נתאר את התהליך. אבל הבסיס הוא כמו הצעת חוק תקציבית – או שיש לה מקור תקציבי. זה נראה לי הוגן וראוי ובשום צורה לא מחליש את עבודתה של הכנסת. אני מבקש את חברי הכנסת לתמוך בהצעה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. מייד אחריו את יכולה להתנגד. אדוני סגן השר, עשר דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: כבר הודעתי שקארין אלהרר מתנגדת. היא ביקשה ראשונה, ואני – – – אדוני, רשות הדיבור שלך, עשר דקות. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני, אני לא אנצל את עשר הדקות, אני פשוט אומר שהצעת החוק כפי שהציג אותה רועי פולקמן, עם עוד הרבה הרבה חברי כנסת, היא הצעת חוק ראויה וטובה. ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת בהצעת החוק בכפוף להסכמת משרדי הפנים, האוצר והמשפטים. רועי, לפרוטוקול תגיד שאתה מסכים. רועי פולקמן (כולנו): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הוא מסכים. לאחר הקריאה הטרומית, המשך החקיקה יהיה בתיאום עם משרדי הפנים, האוצר והמשפטים. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה – רועי? מסכים. לפרוטוקול – הוא מסכים. תודה רבה. אני אבקש מכולם לתמוך. היו"ר יצחק וקנין: תודה. ממשיך. סגן שר האוצר יצחק כהן: הצעת החוק כפי שהגיש אותה רועי פולקמן נתמכת ונחתמה על ידי מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, רחל עזריה, איל בן ראובן – כל הכבוד. אופוזיציה עניינית. יוסי יונה (המחנה הציוני): זה בטעות, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: נאוה בוקר, איתן ברושי – גם טעות? איתן ברושי גם טעות? לא, לא טעות. אנשים רציניים. קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: איתן כבל גם טעות? איתן? הינה, הוא מהנהן בראשו. הוא אומר שכן, הוא תומך. נחמן שי. גם טעות? נחמן שי (המחנה הציוני): יכול להיות. קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: איך יכול להיות טעות? אנשים כל כך רציניים טועים? חותמים בחתימת ידם. קריאה: כבר אמר מי שאמר: מודה ועוזב ירוחם. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז אל תודה ואל תעזוב, תישאר – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני סגן השר – – סגן שר האוצר יצחק כהן: איילת נחמיאס ורבין. איפה היא? איילת? יוסי יונה (המחנה הציוני): – – הם נמלכו בדעתם. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא יכול להיות, זה לא אחד. אחד – אני יכול להאמין לך. כל כך הרבה? לא יכול להיות. יחיאל חיליק בר. מזל טוב, מברוכ, בשעה טובה. אנחנו נעשה הכול בשביל להגיע, בעזרת השם. מזל טוב. אתה גם חתום? חיים ילין (יש עתיד): אתה יכול לגלות לי אם אני חתום או לא? סגן שר האוצר יצחק כהן: אברהם נגוסה. יואל חסון. איך אתה יכול להתנגד? אתה חתום על ההצעה. איפה הוא? אתה חתום. קריאה: זה לפני שהוא היה יו"ר סיעה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה חתום. קריאה: אל תעשה את זה. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה, אני לא אעשה את זה? אתם הגשתם את הצעת החוק הזאת. אלעזר, תסביר להם. זה תהליכים פרלמנטריים, אני לא מבין. קריאות: – – – הוא התקזז – – – היו"ר יצחק וקנין: חברים. אדוני, סגן השר. אתה אחראי למהומה פה, עכשיו. סגן שר האוצר יצחק כהן: לך אני מרשה. אבל כל כך הרבה חברי כנסת, פרלמנטריים מצטיינים, קוראים כל דבר, חותמים על הצעת החוק, מגישים אותה, ועושים לי: טעות? איך זה יכול להיות? אני לא מאמין. אין דבר כזה. היו"ר יצחק וקנין: אדוני סגן השר, אני רק פוחד שתכף יעלה מישהו ויקריא איזו הצעת חוק, כמה אנחנו חתומים אצלם. סגן שר האוצר יצחק כהן: אנחנו חותמים – אני מודיע פה בשער בת רבים – – – היו"ר יצחק וקנין: נהיה בבעיה רצינית, מה שנקרא. סגן שר האוצר יצחק כהן: עפר, אני מודיע בשער בת רבים: אם אנחנו חותמים על משהו – עומדים מאחורי החתימה. הינה, יגיד לך זוהיר בהלול. בערבית אומרים: (אומר בערבית: אם נתת את המילה שלך, תיתן את הצוואר שלך.) אתה יודע מה זה? חתמת – נתת את הצוואר שלך. תגיד לו, תסביר לו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא. חתמת – נתת את הצוואר. תגיד לו את זה בערבית. (אומר בערבית: אם נתת את המילה שלך, תיתן את הצוואר שלך.) יואל חסון (המחנה הציוני): אני אסביר לך למה – בגלל שהמוטיבציה של החוק הזה היא לפגוע בכלים הנוספים של חברי הכנסת מהאופוזיציה. סגן שר האוצר יצחק כהן: ולא ידעת כשחתמת על זה? יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא, לא. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני לא מאמין. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מודה שלא. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה אחד מחברי הכנסת הרציניים פה בבניין, אני לא מאמין. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מודה שלא. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא מאמין. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לפעמים נותן לכם קרדיט מראש, אבל אז אני מבין שהייתי תמים מדי. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני לא מאמין למה שאני שומע. יואל, זה לא אתה. זה לא אתה. זה לא אמיתי. כל מי שחתום פה, אני מאמין באמונה שלמה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: נחמן, אתה גם חתום. עמיר פרץ, עמיר פרץ, אני לא יודע – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הקואליציה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מאיר, אני מחכה להנחיות. אלי אלאלוף זה ברור, ואחרון אחרון חביב – אני לא אגיד – ידידתי רויטל סויד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אמרתי להם, לפי השמות צריך להניח – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: כל הכבוד לכם, אתם אנשים רציניים. אני כל כך מעריך את היושר האינטלקטואלי שלכם. יישר כוח. מה אומרת, עליזה? עליזה, מה קורה? היו"ר יצחק וקנין: יש מתנגדים לחוק. סגן שר האוצר יצחק כהן: בסך הכול, אם אני אקריא מדברי ההסבר – – – איתן כבל (המחנה הציוני): רימו אותנו, הטעו אותנו. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה לא – אתה יודע, זה תלמידי תיכון וחטיבת ביניים, לא אנשים כמוכם, רציניים, חכמים, פרלמנטרים מנוסים. לא יכול להיות דבר כזה. אני לא מאמין. איתן כבל (המחנה הציוני): אתה רואה? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא מאמין. אם כי הבית הזה ראה הכול. דברי ההסבר – אולי נשכנע את אלה שלא חתמו. סעיף 3ג לחוק-היסוד – – – היו"ר יצחק וקנין: יש לך עוד ארבע דקות ו-25 שניות. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה הוא אומר? היו"ר יצחק וקנין: גם אם תעמוד. סגן שר האוצר יצחק כהן: דוד. סעיף 3ג לחוק-יסוד: משק המדינה, דורש רוב של 50 חברי כנסת לפחות לצורך העברת הצעת חוק תקציבית או הסתייגות תקציבית אשר ביצוען כרוך בעלות תקציבית של 6,027,000 שקלים חדשים, או יותר, בשנת תקציב כלשהי. חוק זה חל גם על "גוף מתוקצב", הכולל בתוכו, בין היתר, את הרשויות המקומיות. עם זאת – עליזה, אין קשר עין. תודה רבה. נא לתמוך בהצעת החוק, גם אלה שחתמו וגם אלה שלא חתמו. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. מתנגדת לחוק חברת הכנסת קארין אלהרר. גברתי מזכירת הכנסת, ירדנה, להפעיל לה את המיקרופון, בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, שרים, חברות וחברי כנסת – אדוני, אני בקושי שומעת את עצמי. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת והסדרנים, נא לעשות סדר. קארין אלהרר (יש עתיד): אני כמובן מתנגדת להצעת החוק הזאת. אני בעד שיהיה תהליך סדור ורציני, אבל אני בעד העובדה שהכנסת היא הריבון. אם יש קשיים תקציביים, צריך לדעת לסדר אותם לפני שמעבירים הצעת חוק, אבל זה אמור לקרות בתהליך מול משרד האוצר – של הרשויות מול משרד האוצר. חברי חבר הכנסת פולקמן, אני רוצה לספר לך שאם הצעת החוק הזאת הייתה בתוקף, פרק השוויון של חוק זכויות לאנשים עם מוגבלויות לא היה מגיע לעולם. בלי בכלל – – – רועי פולקמן (כולנו): למה? בצורה אחראית. קארין אלהרר (יש עתיד): בלי בכלל לשאול אותך, אני יודעת שאתה בעד הפרק הזה. אז יכול להיות שלרשויות יש קשיים תקציבים – ובוא אני אגלה לך: מי שמעורר את הקול הגדול, הצעקה הגדולה, הן דווקא הרשויות החזקות. החלשות לא מעוררות את הצעקה הגדולה. אז חבל שהאוזן כרויה רק לטובת הרשויות החזקות, במקום שהשלטון המרכזי ייתן את הסיוע הכלכלי הנדרש לדבר הזה. בסוף הכנסת היא הריבון, אנחנו נבחרי הציבור והרשויות המקומיות צריכות ליישם את המדיניות שנקבעת כאן בכנסת. לא הפוך, עם כל הכבוד. התהליך הזה נעשה בלאו הכי. אני לא רוצה שתהיה זכות וטו בשום צורה ואופן לרשויות המקומיות. הן צריכות לדאוג לתושבים שלהם אבל ברור שכאשר זה מגיע לשיקולים תקציביים, הדבר הראשון שיעמוד לנגד עיניהם זה: האם, תקציבית, אני יכול לעמוד בזה או לא. אני לא ראיתי ראש רשות אחד שבא ואמר: תעזרו לי להשיג את הכסף. הדבר הזה לא סביר. אני קוראת לחברי הכנסת, שהמקום הזה יקר להם, שהם מבינים את העבודה שלהם, להתנגד לחוק הזה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אחמד טיבי, שב במקומך, כי אני עובר להצבעה – אם אתה רוצה להצביע. חברי הכנסת, נא לגשת למקומותיכם. הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – בחינת העלות לרשויות מקומיות), של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – 38 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – בחינת העלות לרשויות מקומיות) לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 52 בעד, 38 נגד. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ועדת הכנסת, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: ועדת הכנסת, אוקיי. אם כן – – – משה גפני (יהדות התורה): כספים. היו"ר יצחק וקנין: ועדת הכספים. חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, ביקש לוועדת הכספים. אם כן, ההצעה תועבר לוועדת הכנסת, שם יוכרע גורלה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הארכת תוקף רישיון למשדר ערוץ ייעודי), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4543/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי כנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הארכת תוקף רישיון למשדר ערוץ ייעודי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת עודד פורר, עשר דקות לרשותך. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איזו סערה באולם, אפשר לחשוב שאנחנו מגישים פה עכשיו את אחד החוקים המשמעותיים. הצעת החוק הזו, אדוני, שמגיעה בתיאום עם משרד התקשורת – ואני רוצה אולי אפילו בפתח הדברים להודות לשר התקשורת על המעורבות שלו והאפשרות שלו להתקדם עם העניין הזה – באה בעצם ליצור שוויון וליצור הליכים שמשווים את כל התנאים של כל הערוצים הייעודיים. יש היום שורה של ערוצים שניתנו להם רישיונות לטובת נושאים ספציפיים, ייעודיים, כדי לקדם אותם – בין שזה ערוץ בערבית, בין שזה ערוץ ברוסית, ערוץ החינוכית, ערוץ המוזיקה, כל מיני ערוציםף שכל אחד קיבל את הייעוד שלו. הם קיבלו את זה על פי רישיון שניתן לפני שנים ארוכות וברישיון שלהם נקבע תאריך לפקיעת תוקף. ממש קשה, אדוני, אני לא מצליח – – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת. חברי הכנסת. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אם תוכלו לעשות את זה בישיבה ולא באמצע האולם, זה גורם לרעש גדול. עודד פורר (ישראל ביתנו): המשמעות של החוק הזה לעומת החוקים שבאו בהמשך הדרך – בהמשך הדרך כבר עשו הליכי זיכיון שהם לא פגי תוקף, אלא הליכי זיכיון – כמו שנתנו את הזיכיון לערוצים המסחריים שבהם נתנו סמכות למועצה לשידורי כבלים ולוויין להאריך מעת לעת את הזיכיון, מתוך הבנה שאם ערוץ עומד בתנאים מסוימים ויכול להמשיך ולשדר, אין שום סיבה להתחיל את כל התהליך הזה מתחילתו. הצעת החוק הזאת באה בעצם לתקן את הערוצים הייעודיים שניתנו להם בהתחלה רישיונות, והם היו יכולים לפעול רק עד תאריך פקיעת תוקף ולא יכולים להמשיך ממנו ואילך, למצב שהם יהיו כמו הערוצים הייעודיים האחרים – – היו"ר יצחק וקנין: עליזה בראשי, מה יהיה איתך, תגידי? אני יכול לשים לך משתיק קול? אי-אפשר. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – שניתנו להם רישיונות בשלב מאוחר יותר ושם אפשר להאריך מעת לעת את מועד הרישיון. המשמעות של החוק הזה – וזה גם בהסכמות שאנחנו הגענו אליהן עם משרד התקשורת – הנושא הזה אמור להיות מטופל בהצעת חוק ממשלתית שמקודמת בימים אלה, שאמורה להסדיר את כל התחום הזה של התקשורת, גם את העניין הזה. הבעיה היא שעד שאותה הצעת חוק ממשלתית מתקדמת, בינתיים מגיעים מועדים שהם מועדי סף, ולכן צריך להתחיל להתקדם גם במקביל. ככל שתתקדם הצעת החוק הממשלתית, אנחנו לא נקדם את החוק הזה, והוא יוצמד להצעת החוק הממשלתית. אני מבקש מהחברים לתמוך בהצעה. תודה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עודד פורר. ישיב שר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאחר שחבר הכנסת טיבי רצה לדעת במה מדובר, אז אני אענה. מדובר בערוצים הייעודיים, שבהם ערוץ 9, ערוץ 24 וערוץ "הלא". אלה ערוצים שנקראים ערוצים ייעודיים ואנחנו מתכוונים לסייע להם לקבל רישיונות. המשמעות של רישיון במקום זיכיון היא בעצם להפוך אותם לקבועים וללגיטימיים. מדובר בערוצי טלוויזיה שבעצם נבחנו – ליעדים, לכן הם נקראו ייעודיים – ואנחנו, בתוך המהפכה שאנחנו יוזמים היום, זה חלק מהרפורמה שאני מוביל כדי לתת לגיטימציה למגזרים שיש להם בעיה לבוא לידי ביטוי, בעיקר המגזר הרוסי, המגזר הערבי וכו', וגם המגזר החרדי, זה משליך גם לשם. ולכן הצעת החוק, אני פונה לכל הבית לתמוך בה. היא עוברת בקריאה טרומית היום, כאשר אנחנו מדברים על ההמשך, שהיא תהיה חלק ממהפכת תקשורת גדולה שאני מנסה להביא לציבור הישראלי: פתיחת שווקים חדשים, פתיחת התקשורת לתחרות, פתיחת כל הערוצים המסחריים. כך שבעצם אנחנו נראה תחרות בין ערוצים, ערוצים חדשים. אגב, לא הזכרתי את ערוץ 20, הוא בתוכם, הוא בתוכם, זה ארבעה ערוצים. אנחנו נראה מהפכה כאן, בהמשך למהפכה שהתחלתי בה בפיצול ערוץ 2, שכל כך דיברו והלינו על המהלך של הפיצול שלו. אנחנו שמחים שאנחנו הולכים לכיוון של הצלחה גדולה גם באמון הציבור בהם. אתה רואה שלפי הרייטינג, ערוץ 12, גם ערוץ 13 וגם ערוץ 14, שלושת הערוצים זוכים לרייטינג גבוה יותר. דב חנין (הרשימה המשותפת): גם ערוץ 20. שר התקשורת איוב קרא: גם ערוץ 20 בתמונה, ארבעה ערוצים. אני חוזר עליהם: 24 – שזה בעיקר ערוץ חרדי, "הלא" – ערוץ ערבי, ערוץ 20 וגם ערוץ 9 כמובן, מה שפה מעלה חבר הכנסת פורר. בעצם אנחנו רוצים לייצר קונסנזוס בעניין הזה, לא אפליה, חופש הביטוי צריך להיות בכל מקום, זה לא נחלתו של איש, זה עיקרון מקודש בכל מקום וככה צריך להסתכל על הדברים. אי-אפשר לשלול ערוץ כזה ולא לשלול ערוץ אחר. הדבר היחיד שאפשר לשלול אותו זה כאשר מטיפים לטרור, כאשר מטיפים לפורנוגרפיה, לסמים, לדברים בעייתיים וקיצוניים. לכן אנחנו הולכים בדרך לא קלה, הרבה זמן הייתה בעיה להתקדם עם הנושאים הללו. היום, למרות הצעת החוק, הארכנו את הזיכיונות לארבעת הערוצים הללו עד סוף 2018. בסוף 2018 תהיה בעיה להמשיך את מתן הזיכיונות ולכן אנחנו מתחילים היום בהכנת הצעת חוק שמאפשרת להם כל הזמן לשדר יחד עם כל הערוצים שהזכרתי. המשמעות של הרישיונות היא המשך עשייה, המשך שידור, ולא שכל שנה יהיה צורך להביא הארכה וזה יהיה מוגבל. לא תהיה שום הגבלה, חופש הביטוי יתפרס לכל המגזרים, לכל הכיוונים, חופש דעות. זאת התחרות האמיתית. התחרות האמיתית היא לא לייצר מונופול ולא קרטלים, אין צורך בזה. המדינה היא מדינה דמוקרטית, במדינת ישראל יש חופש ביטוי, יש חוקי-היסוד שהדברים מקודשים, ואנחנו חלק מכל זה. לכן הערוצים הללו היום הם בבעיה, הבעיה שקשה להתמודד באופן קיומי, מהבחינה הזאת שהם מופנים רק לצורך מסוים ואז בעצם הם לא מצליחים לייצר דינמיקה מאוזנת כלכלית. במהלכים שאנחנו יוזמים כולם יוכלו לחיות, כולם יוכלו לשדר. מי שלא אוהב את הערוץ הזה יאהב ערוץ אחר ובהחלט יש מגוון של דברים. אני מצר על כך שכשומעים על ערוץ 20 אז כועסים, ומי שרואה ערוץ "הלא" כועס. אין הבדל. לכולם מגיע וכולם צריכים לחיות עם עקרון השוויון גם בתקשורת, לא רק בדברים שהם בעייתיים. אני ניסיתי עד היום ללכת לאיזון ולהביא למהפכות בכל התחומים. אתמול עלה נושא התאגיד, שוב, בתשובה שלנו לבג"ץ שמדבר על כך שיהיה פיצול בעניין התאגיד כך שתהיה חברת חדשות נפרדת, כפי שנהוג בערוץ 12, 13 והערוצים המסחריים. היו"ר יצחק וקנין: כן, אדוני, זמנך תם, אבל אני אוסיף לך עוד דקה. שר התקשורת איוב קרא: אני רק רוצה לומר לך שבעיניי עניין התאגיד הוא דבר גדול, מכיוון שהריבון החליט ברוב קולות לאמץ את זה. ומה שקורה בפועל, מישהו מנסה לכופף את זה וללכת לכיוונים אחרים. אנחנו אתמול, בתשובתנו לבג"ץ, אמרנו ואנחנו חוזרים על זה, שבעצם הריבון, שהוא הכנסת, הוא מעל לכל דבר אחר, במיוחד שאין פגיעה בזכויות בסיסיות. לכן גם כאן אני חושב ומקווה שבג"ץ יחליט לגבות את הריבון. היו"ר יצחק וקנין: תודה. שר התקשורת איוב קרא: אסור לפגוע בהחלטות הכנסת ואני בטוח שזה מה שיקרה. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת, שמאפשרת עקרון שוויון גם בתקשורת. היו"ר יצחק וקנין: תודה. שר התקשורת איוב קרא: אני מבקש שוב פעם, זה חשוב לנו למהפכה שאנחנו מובילים היום. שיהיה בהצלחה לחבר הכנסת פורר. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר התקשורת איוב קרא. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הארכת תוקף רישיון למשדר ערוץ ייעודי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. הצעה זו היא הצעה טרומית. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57 נגד – 27 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הארכת תוקף רישיון למשדר ערוץ ייעודי), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 57 בעד, 27 מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. אני יכול להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת יוסי יונה, לפרוטוקול בלבד. זה לא משנה את התוצאה. הצעת חוק העונשין (תיקון – נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3528/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אחמד טיבי) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק העונשין (תיקון – נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת אחמד טיבי. עשר דקות לרשותך, חבר הכנסת אחמד טיבי. דקה, אם אפשר, חבר הכנסת אחמד טיבי? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בבקשה. היו"ר יצחק וקנין: נמצאת איתנו ביציע האורחים קבוצה של אנשי חינוך ממדינת מולדובה, מהעיר קישינב. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. עלו והצליחו. אדוני חבר הכנסת אחמד טיבי, עשר דקות לרשותך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא במקור של חברי, חבר הכנסת לשעבר אוסאמה סעדי, ושלי. הצגנו אותה לפני כשנה והיא לא התקבלה. לאחר מכן, במגעים שהתנהלו עם משרד המשפטים הוחלט כי היא תתקבל ותוצמד לאחר מכן להצעה ממשלתית דומה. לפי המצב בחוק הקיים, בית המשפט, אדוני היושב-ראש, יכול להטיל על נאשם שהורשע עונש של תקופת מאסר בפועל שאינה עולה על שישה חודשים, שתוחלף בעבודות שירות במקום ריצוי עונש של מאסר בפועל. בית המשפט יכול לקבוע כי עבודות השירות יחליפו במשך כל התקופה את עונש המאסר או רק בחלק מהתקופה. הצעת חוק זו באה להגדיל את מתחם הענישה של בית המשפט לתשעה חודשים במקום שישה חודשים, ובכך לתת שיקול דעת רחב לבית המשפט לתת לנאשמים שהורשעו בפעם הראשונה להשתקם במסגרת ראויה – כאשר הנסיבות האישיות מאפשרות זאת, ביחס לעבירות שמבחינת חומרתן אינן מהוות סכנה לציבור – ובכך לאפשר, רבותיי חברי הכנסת, לאותם נאשמים לחזור לחיים רגילים ולהשתקם מחוץ לכותלי הכלא. רציונל נוסף הוא להקטין את הצפיפות הקיימת בבתי הסוהר על ידי מתן החלטות העונות על הצורך במידת פגיעה פחותה בחירותו של הפרט, במיוחד לאור פסק דינו של השופט רובינשטיין בעניין הגדלת תא המחיה לאסיר ל-4.3 מטרים לכל אסיר, וכן הצעה זו היא בהתאם לדוח דורנר, שהמליצה המלצה זהה להצעת חוק זו. רציונל נוסף להצעה זו הוא להגדיל את מספר הנאשמים, יואל, שמבצעים עבודות שירות במוסדות ציבור שנותנים שירות ישיר לאזרח. לפני כשנה הכנסת דנה בהצעת חוק זו, שקידמנו עמיתי אוסאמה סעדי ואנוכי, והוחלט בזמנו לדחות את ההצעה כפי שאמרתי. לאחר מכן, הוחלט לקבל את ההצעה הזאת, שבמקורה היא הצעה של חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שהצליח בכהונתו הראשונה בכנסת – אומנם כהונה קצרה, אדוני היושב-ראש, קצרה מדי – בתוך שנתיים וחצי, להעביר כמה וכמה הצעות חוק, ולמרות ההתפטרות שלו מהכנסת המשיך גם להגיע לוועדות, גם לדון בהצעות חוק שהוא העלה, שהעלינו, וזאת אחת מההצעות האלה, שאין ספק שהיא הצעה חיובית וקונסטרוקטיבית – – – שר התיירות יריב לוין: חבר הכנסת טיבי, תרשה לי להסכים איתך בעניינו של חבר הכנסת – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה, תודה רבה. אני שמח שאתה מסכים איתי. אני אגיד כמה מילים בערבית, אדוני היושב-ראש; יש לי זמן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני שמח מאוד שהצלחנו היום להעביר את החוק החשוב הזה בקריאה טרומית. חוק זה יתווסף לסדרה של חוקים שהצלחנו להעביר בכנס הזה. חוק זה נותן לשופט מרחב גדול יותר בבואו לפסוק דין. בהתאם לנסיבות העניין, אם הנאשם אינו מהווה סכנה לשלום הציבור וזו העבירה הראשונה המיוחסת לנאשם, כלומר הפעם הראשונה, ועבירה זו אינה נמנית עם העבירות המסוכנות, השופט יכול להמיר את עונש המאסר בפועל בעבודה לתועלת הציבור, ובכך הנאשם מקבל מחד גיסא הזדמנות לשיפור תנאיו והתנהגותו באמצעות עבודה לתועלת הציבור, בלי שייכנס לכלא, ומאידך גיסא יש בכך משום רווח לציבור באמצעות עבודה לתועלת הציבור במוסדות קהילתיים שונים. חוק זה יקטין את הצפיפות בבתי הסוהר, בייחוד לאחר החלטת השופט רובינשטיין, שפסק כי השטח המוקצה לכל אסיר בבתי הכלא יוגדל ליותר מארבעה מטרים, ולנוכח העובדה שחלק גדול מהאסירים נשפטו לתקופת כליאה שאינה עולה על תשעה חודשים ובעוון עבירות לא חמורות. החוק הזה יקנה לשופט סמכות להמיר את עונש המאסר בפועל בעבודה לתועלת הציבור, ובכך יקטין את הצפיפות במתקני רשות בתי הסוהר וישפר את התנאים וההליכים שנוקטת רשות בית הסוהר כדי לשקם את האסירים. לבסוף, חובה עליי לברך את עמיתי עו"ד אוסאמה סעדי, שיזם חוק זה והגיש אותו ודן בו פה במליאה הכללית לפני שהגיש את התפטרותו. לאחר התפטרותו הוא אף השתתף בישיבות הוועדות והתייצב במחלקה המשפטית בכנסת כדי לדון בחוק זה, וכל זאת כדי שנוכל היום להעביר חוק זה בקריאה טרומית. חבר הכנסת אוסאמה סעדי,) אדוני, חבר הכנסת סעדי נמצא פה, אדוני היושב-ראש ומגיעות לו כל הברכות. (אומר בערבית: נמצא כעת איתנו. ברכות לחבר הכנסת לשעבר אוסאמה סעדי. אין ספק שבכך שטיפלת בהצעות החוק האלה ובחוקים האלה הבאת תועלת לכולנו. היית דִּינָמוֹ ותישאר דִּינָמוֹ, האריה.) תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה. אני עובר להצבעה: הצעת חוק העונשין (תיקון – נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ז–2016. דוד, אתה רוצה לומר כמה מילים? אני קורא לך אבל אתה – – – דוד ביטן (הליכוד): לא, אנחנו תומכים. לא צריך. היו"ר יצחק וקנין: טוב. הצעת חוק העונשין (תיקון – נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת אחמד טיבי. הצעה זו היא בתמיכת ממשלה, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון – נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 45 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – היו"ר יצחק וקנין: כתומכת. אני מוסיף את חברת הכנסת טלי פלוסקוב כתומכת, לפרוטוקול בלבד. הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4045/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ז–2017. גם הצעה זו בתמיכת ממשלה – של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת זחאלקה, יש לך עשר דקות. מי שצריך להשיב הוא שר החקלאות. אם הוא לא יהיה, מאחר שההצעה בתמיכה אנחנו נעבור להצבעה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, אני מציע לבטל בהצעת החוק הזאת את החוק המטיל מגבלות קשות מאוד על גידול עיזים ועל רעייה של עיזים. החוק משנת 1950 נשען על טענה שהעיזים השחורות מזיקות לטבע, מפירות את האיזון האקולוגי, שגם הגידול שלהן, או הגידול במספרן, מה שנקרא רעיית יתר, גורם נזקים חמורים ביותר. זו הייתה הטענה. והחוק מחזיק מעמד עד היום אף על פי שטענה זו הופרכה בצורה חד-משמעית, לא מהיום, אלא כבר בשנות ה-70 התחילו להתפרסם מאמרים מדעיים, ובהם של פרופ' אפשטיין, של מדענים מהאוניברסיטה העברית ומהטכניון, ששלחו מכתבים והביעו עמדה נגד ההגבלות האלה. והטענה היום, והמחקרים המדעיים כולם, ללא יוצא מן הכלל, אומרים להפך, שהעז השחורה טובה לסביבה. העז השחורה כל כך טובה לסביבה עד שהממשלה מוכנה לשלם למגדלי עיזים רק שיגדלו אותן ויכניסו אותן ליערות, כי הן עוזרות במניעת שרפות. הצעת החוק לא רק התעלמה מהמדע, אלא התעלמה מההיסטוריה. כי, כבוד היושב-ראש, העז השחורה קיימת בארץ אלפי שנים, היא ומגדליה הם חלק מהאיזון האקולוגי שהחזיק אלפי שנים. גם אם היא הייתה גידול מבוית, היא הייתה חלק מהאיזון האקולוגי שאנחנו מכירים עד לפני חקיקת החוק הזה. היום בעולם כולו ממשלות רבות – בארצות הברית, במצרים, בכל מיני מקומות בעולם – משלמות למגדלים כדי שיכניסו את העיזים שלהם אל תוך היערות, כדי שהן יתרמו לאיזון האקולוגי על ידי אכילה של הענפים הנמוכים בעצים, אכילה של צמחים עצוניים, קוצים וכל מיני דברים שמשתלטים על הקרקע ופוגעים במרעה הטבעי, ופוגעים בצמחייה הטבעית. ולכן, אין היום מחלוקת בדבר חשיבותה של העז השחורה לאיזון הטבעי. בשנות ה-50 ובשנות ה-60, עם המלחמה שהוכרזה, וגם בשנות ה-70, אפילו היו גנרלים שהצהירו: אנחנו נחסל את העז השחורה ונעביר אותה מן הארץ, תוך התעלמות, כמובן, מן ההיסטוריה ומן הסביבה ומן הנחיצות של העז השחורה, וכמובן תוך פגיעה במגדלים, שהם בעיקרם אזרחים ערבים בדואים מהנגב. יובאה לארץ כתחליף לעז השחורה עז לבנה משווייץ, שהייתה עז לבנה מפונקת מבויתת, כביכול מתורבתת. העיתונים בארץ היללו את העז הלבנה, הטובה, וקיללו את העז השחורה, עד כדי כך שילדים התחילו לשנוא את העז השחורה מרוב שקראו עליה בעיתונות ובספרי הלימודים. הגיע הזמן להחזיר את הכבוד האבוד של העז השחורה, ולהחזיר את הכבוד האבוד למגדליה, ולמצוא דרכים לעודד אנשים לגדל עיזים שחורות, ולבוא לאזרחים שרוצים ומוכנים לעשות את זה במגבלות שהן תורמות לסביבה. אין לנו שום עניין, אין לאף אחד שום עניין לפגוע בסביבה, נהפוך הוא, אנחנו חושבים ורואים במו עינינו כיצד העז השחורה עזת הנפש, שמטפסת על ההרים, שאוכלת קוצים, שהיא בהרמוניה מלאה עם הסביבה – צריך להחזיר אותה. מי שיקרה לו הארץ צריך להחזיר את העז השחורה ולתמוך במגדלים שלה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אדוני שר החקלאות ישיב. השר, שר החקלאות ופיתוח הכפר השר אורי אריאל, ישיב בשם הממשלה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המציע חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני יכול לברך אותך, יש הצעה שהינה, היא הצעה טובה, ואנחנו מסכימים לה. אני הבטחתי לך שנעביר אותה לוועדת שרים. איתן כבל (המחנה הציוני): תעלו את זה ליוטיוב. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ונעביר אותה. כבל, אל תאיים, אין לי פריימריז, זה לא מעניין אותי. איתן כבל (המחנה הציוני): לא, הוא יעלה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: עכשיו אני דופק לו את הפריימריז. תן לי – אבל רגע, תן ליהנות מזה גם, מה אתה מפריע? אז אני רוצה לשבח את חבר הכנסת זחאלקה, שהביא הצעת חוק נכונה. הייתה בעיה פעם. החוק הזה, הולדתו לא בחטא, הולדתו הייתה בצדק, כי היו פה מאות אלפי ראש של העז השחורה, והעז השחורה מתאפיינת ביכולת שלה לטפס על עצים ולאכול אותם, והיא גרמה לנזקים מאוד גדולים. יהודה גליק (הליכוד): על יריעות המקדש – – – בעזרת השם. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: בינתיים, בינתיים – עוד פעם בית המקדש? אני אומר לך, הדוסים האלה עם ההדתה שלהם, חבל על הזמן. מה שלא מדברים, הוא מגיע לבית המקדש. יהודה גליק (הליכוד): את יריעות בית המקדש – – – עם עז שחורה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: תודה. אז בינתיים צריך לדעת שמספרן של העיזים השחורות ירד למספר מאוד קטן, יש ויכוח כמה, זה לא משנה. הן לא פוגעות לא בטבע ולא בצמחייה. הן כן, אני רוצה רק להדגיש, הן כן ברעייה מבוקרת, הדגש הוא על "מבוקרת", בתוך היערות, אוכלות את העשב ומורידות את הפוטנציאל לתבערה, לשרפות, ולדברים שאנחנו לא רוצים שיקרו. ולכן, אנחנו באמת לא אכפנו את החוק הזה מזה הרבה מאוד זמן ואין לנו כוונה לאכוף אותו. זו אות מתה בספר החוקים, וטוב גם מעת לעת להוציא חוקים שעבר זמנם, אפשר להגיד גם בטל קורבנם. ולכן, הממשלה, אני כשר החקלאות תומך בהצעת החוק הזאת, ואני מבקש מכולם להצביע בעדה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר החקלאות השר אורי אריאל, שר החקלאות ופיתוח הכפר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגנת הצומח (נזקי עיזים) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר (תיקון – הצבת מכשירי החייאה במוסדות חינוך), התשע"ז–2017, גם הצעה זו בתמיכת הממשלה. חבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת יעקב מרגי איננו. מה יהיה? קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק – איפה הוא? טוב. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הבטחת פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3376/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יוסי יונה) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הבטחת פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת יוסי יונה. רבותיי, על הצעה זו תשובה והצבעה במועד אחר. יעקב, אני אאפשר לך אחריו. קריאה: לא – – – היו"ר יצחק וקנין: אין לא. חברי הכנסת, אני צריך להתנהל, זה לא יכול להיות. מה אתם רוצים, שאני אשב פה ואני אסתכל, על מה? יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברת הכנסת תמר זנדברג, אני רוצה את תשומת ליבך ואת תשומת ליבכם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אל תאמין לה, יש לי קול חזק, היא לא יכולה גם להקשיב לך וגם לי. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, למרות שהיא מדברת על כך שיש לה חלוקת קשב, נכון, תמר? תמר זנדברג (מרצ): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אם כן, הצעת החוק הזו באה להטיל פיקוח פרלמנטרי על תשלומי התל"ן. כפי שאתם יודעים, חברות וחברי הכנסת, כיום קיים פיקוח פרלמנטרי על תשלומי חובה ורשות שעל ההורים לשלם במערכת החינוך. הסכום ברור, יש תקרת תשלום, זה מובא לכנסת. ידידי חבר הכנסת יעקב מרגי הוא יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, ואנחנו יחד מפקחים, מאשרים – לעיתים עם בטן מלאה, לעיתים בחוסר רצון, אבל מאשרים. והינה, יש לנו תופעה, שאני רוצה לכנות אותה תופעה מבישה, אדוני היושב-ראש, וזה תשלומי התל"ן. זאת אומרת, זאת תוכנית לימודים נוספת שעבורה ההורים מתבקשים לשלם, עבור הלימודים בבית הספר. נו, אנחנו כבר יודעים שחוק חינוך חינם הפך לאות מתה. החוק הזה מסורס. החוק הזה מופר תדירות, והיום אנחנו יודעים במידה מאוד רבה שסיכויי החיים של הילד בבית הספר – הישגיו – נקבעים במידה רבה באופן יחסי ליכולת הכלכלית של הוריו. תוכניות התל"ן הן למעשה הביטוי החריף ביותר, הבעייתי ביותר, של הפערים שקיימים בתוך מערכת החינוך, אדוני היושב-ראש. היינו רוצים להגיע למצב – ואנחנו שואפים להגיע למצב, ואנחנו נאבקים להגיע למצב – שחוק חינוך חינם חובה אכן יתממש במדינת ישראל, משום שכולנו – לפחות על פניו – מחויבים לכך שלכל ילדה וילד תינתן ההזדמנות השווה לפתח את היכולות שלהם ואת הפוטנציאל הגלום בהם, בשביל עצמם, וכדי שהם ישתלבו באופן מיטבי בחברה הישראלית, כאזרחים בוגרים, אחראים וכאלה שתורמים לעצמם ולחברה. והינה, תוכניות התל"ן הללו – אדוני היושב-ראש, אנחנו עשינו חישוב בלשכתי; האם אתם מבינים מה המשמעות של תוכניות התל"ן, אדוני השר ארדן? תוכניות תל"ן הן כאלה שאם אתה לא מקבל אותן, בהשוואה לילד שיש לו אותן הרי שמתהווה פער של שנת לימודים שלמה – שנת לימודים שלמה. זאת אומרת, לימודי התל"ן מאפשרים שנת לימודים שלמה נוספת לאלה שיש להם, בהשוואה לאלה שאין להם. שוב, הצעת החוק שמונחת בפניכם מבקשת את הדבר האלמנטרי, ומהו הדבר האלמנטרי? שהכנסת תעשה את עבודתה. יש כאן שני היבטים לחוק הזה, אדוני היושב-ראש. אחד, זה העניין המהותי, שהיינו רוצים שלימודי התל"ן ייעלמו ממערכת החינוך, משום שאין שום סיבה בעולם שההורים יממנו – בתוספת למיסים שהם משלמים למדינת ישראל – באופן עוקף את הלימודים של ילדיהם. ולא זו בלבד, היכולת שלהם לשלם היא דיפרנציאלית. לכן, מי שמשלם, מקבל חינוך טוב ואיכותי יותר, ואלה שאינם משלמים מקבלים חינוך פחות איכותי, פחות שוויוני, ולכן ההזדמנות שלהם נפגמת, נפגעת, מסורסת. וההיבט השני קשור גם למהפכה ששרת המשפטים רוצה להוביל כאן בכנסת ישראל – פחות חקיקה פרטית ויותר עבודת פיקוח של הכנסת. אז הינה, החוק הזה בא ואומר לכם: חברות וחברי הכנסת, וזה נוגע לכל אחד ואחת מכם, אנא הגבירו את סמכויות הפיקוח שלכם; אנא קבלו את סמכויות הפיקוח שלכם על עבודתם של משרדי ממשלה, וביניהם משרד החינוך. כלומר, אם אנחנו באמת פרלמנטרים ואנחנו נאמנים לעבודתנו, אדוני היושב-ראש, הרי שכל אחד ואחד מאיתנו אמור להגיד כן לחוק הזה, משום שהחוק הזה בעצם הוא אחד מהביטויים שמגדירים את תפקידו בכנסת כמי שמפקח על עבודתם של משרדי הממשלה. בהתייעצות עם יושב-ראש הקואליציה, אני אמרתי: הבה ולא נצביע על החוק הזה, כי יש בו היגיון, ומן הסתם כאשר נביא אותו לפתחו של כל חבר או חברת כנסת, הוא יאמר: אכן החוק הזה הגיוני, אכן בעצם הוא מבטא מה שחבר או חברת כנסת אמורים לעשות, ולכן בסופו של יום נרצה לקבל אותו. אני גם מקווה ששרת המשפטים – כזו שרוצה להוביל מהפכה שבה היא אומרת: פחות חקיקה פרטית ויותר עבודת פיקוח של הכנסת – תבין את ההיגיון ואת החוכמה שבחוק הזה, והיא גם תאשר אותו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזור שוב ולומר במה מדובר. מדובר על תוכניות לימודים נוספות, שבמקור שלהן – דרך אגב, אדוני היושב-ראש – לא היו אמורות להחליף את שעות התקן בבית הספר; והינה, מה אנחנו מגלים? אנחנו מגלים המון פעמים שזה לא תל"ן, אלה לא תוכניות לימודים נוספות, אלא בכסף שההורים משלמים בעצם מממנים את שעות התקן של בית הספר. לעיתים קיימת גם תופעה נפסדת ובעייתית יותר, שהכסף הזה הולך למטרות עלומות, אין איש ואין אישה שיודעים למה מיועד הכסף הזה. לכן, כלל הסיבות הללו, מגוון הטעמים הללו, אומרים באופן חד-משמעי כן לחקיקה הזו. חברות וחברי הכנסת, אנחנו נביא את זה לפתחכם בדיונים פרטניים, כדי לשכנע אתכם שהחוק הזה הוא נחוץ, החוק הזה הוא הגיוני. אומנם זה חוק שנופל תחת הקטגוריה של חקיקה פרטית, אבל הוא בעצם משקף – היה והוא יתקבל – באופן הטוב ביותר את העבודה שאנחנו, חברות וחברי הכנסת, אמורים לעשות. אם כן, אני נמנע מלבקש מכם להצביע עליו במועד הזה. אנחנו נבוא בדיונים, מקווה שהם יהיו דיונים קונסטרוקטיביים, חיוביים, עם הקואליציה, עם הממשלה, בתקווה שהממשלה, משרד המשפטים ומשרד החינוך יוכיחו שבסופו של דבר מתקיימת פה – אולי לא כל הזמן, אבל מתקיימת כאן חקיקה עניינית, מתקיים כאן דיון ענייני, דיון רציני, דיון שאמור לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי הרחב ביותר. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר (תיקון – הצבת מכשירי החייאה במוסדות חינוך), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3684/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו חוזרים להצעת חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר (תיקון – הצבת מכשירי החייאה במוסדות חינוך), התשע"ז–2017. יציג את ההצעה חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת. ישיב סגן השר מאיר פרוש. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, קודם כול התנצלות ותודה על ההתחשבות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, מכובדי סגן שר החינוך, הצעת החוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר (תיקון – הצבת מכשירי החייאה במוסדות חינוך), באה, אם אפשר לומר, להשלים את הצעת החוק שעברה ב-2008, שקובעת הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים ומחילה חובה של מחזיק במקום ציבורי – שברשותו – כגון קניונים, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, שדות תעופה, מקומות עבודה, מוסדות להשכלה על-תיכונית, להציב מכשירי החייאה. אני רוצה לדבר על הרציונל. בתי ספר לא נכללו בחוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים, לכן הבאנו השלמה, הצעת חוק שאומרת שגם בבתי ספר. אנחנו תוך כדי הסכמות. כשנגבש את ההסכמות נקבע איזה בתי ספר, איזה סדרי גודל של תלמידים, אבל הרציונל אומר: הפרעות קצב חמורות בלב ודום לב עשויים להיגרם כתוצאה מאוטם שריר הלב או מהפרעה חשמלית – פעילות השריר – שעלולים לגרום למוות. הצלחת פעולות ההחייאה במקרים כאלה היא כאמור תלויה במשך הזמן שעובר בין האירוע לבין מתן הטיפול הראשוני. ההכרח, הצורך החיוני, כבר מוכר בחוק המרכזי של הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים. לכן אנחנו חושבים שבבתי ספר גדולים – בהתחלה נציב זאת בבתי ספר גדולים – חשוב שיהיה מכשיר החייאה – הן לטובת התלמידים הן לטובת המורים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – יעקב מרגי (ש"ס): הרציונל – כל בתי הספר, אבל זה עלות תקציבית, ואנחנו בשלבים – הינה, אני מודיע שכוונתי היא בסוף בסוף – כי אין עדיין הסכמה מלאה על החוק הזה. אני כפוף להסכמות שאני עדיין אמור לגבש אותן הן עם משרד החינוך, הן עם משרד האוצר והן עם ארגוני המורים השונים. לכן קודם כול אנחנו מעבירים זאת בקריאה טרומית, כדי לומר: גם משרד החינוך אומר שבעיקרון הוא תומך בכך, ומוכן להקציב סכום מסוים, סביר, ממשאביו, כדי להתחיל את החוק הזה. עדיין לא הגענו לגודל הזה. אני מודיע גם לסגן השר וגם ליושב-ראש הכנסת וגם לחברי הכנסת – הצעת החוק הזו תעבור בקריאה טרומית, אך לא תקודם עד שנגבש את ההסכמות. אני מחויב לכך. אני מחויב לחוק הזה, ואני מאמין שנגיע להסכמות כדי להציב את מכשירי ההחייאה בכמה שיותר בתי ספר – כמובן, תוך רציונל סביר – וגם בגילאים – סביר. אני מודה הן לשר החינוך והן לשר האוצר על ההסכמה להעביר זאת בקריאה טרומית. בהמשך נראה איך אנחנו מקדמים את החוק. תודה, שוב, אדוני היושב-ראש על הנכונות להעלות. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת יעקב מרגי. ישיב סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. פה אנחנו מצביעים. יש הצבעה בסיום התשובה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המציע חבר הכנסת הרב מרגי. הצעת החוק הנוכחית נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מ-19 בנובמבר 2017. ועדת השרים תמכה בקידומה של הצעת חוק זו בכפוף להסכמות משרדי החינוך, האוצר, הפנים והעבודה והרווחה, ובכפוף לכך, כפי שאמר הח"כ המציע, שהתקציב בעבור הצבת מכשירי – בהצעת החוק כתוב שהתקציב בעבור הצבת מכשירי ההחייאה יינתן על ידי משרד החינוך. משרד החינוך רואה חשיבות רבה בהצבת ערכות החייאה במוסדות החינוך; הוכח לא אחת כי מכשירים אלה הצילו חיים. לפיכך המשרד – גם כפוף למה שאמר המציע, הרב מרגי, שזה יהיה בתיאום – תומך בקידום הצעת החוק ובלבד שנוסחה יתואם עם גורמי המקצוע במשרד. אני רוצה להוסיף משפט לחבר הכנסת הרב מרגי. אני לא רוצה לקשור, אבל כשהייתה שפעת החזירים, במשרד החינוך אמרו שאין להם כסף לנטילת ידיים בבתי ספר של פטור ומוכר שאינו רשמי – אני בטוח שתעמוד על כך שגם זה ייכלל, ולא יהיו תשובות מעין אלה, ושלא יפלו בין אלה לבין אלה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת. הצעת חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר (תיקון – הצבת מכשירי החייאה במוסדות חינוך), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר (תיקון – הצבת מכשירי החייאה במוסדות חינוך), התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 48 בעד. אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף לפרוטוקול של קולה של חברת הכנסת קסניה סבטלובה ושל חבר הכנסת יוסי יונה – לפרוטוקול, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין – גם לפרוטוקול וגם של חברת הכנסת ענת ברקו – לפרוטוקול. אם כן, חברי הכנסת, 48 – בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק הקמת רשות לפיתוח מקומות קדושים למוסלמים, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4298/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מסעוד גנאים) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק הקמת רשות לפיתוח מקומות קדושים למוסלמים, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מסעוד גנאים. עשר דקות לרשותך. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סיכמתי עם הקואליציה שתשובה והצבעה במועד אחר. היו"ר יצחק וקנין: תשובה והצבעה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק באה מתוך צורך. הצעת החוק, שמטרתה הקמת רשות לפיתוח מקומות קדושים למוסלמים – – – היו"ר יצחק וקנין: רק דקה. שלא תהיה אי-הבנה, חברי הכנסת, אני אומר גם למזכירי הסיעות – תשובה לחוק הזה – תשובה והצבעה במועד אחר. החוק הבא – תדאגו שמי שצריך להיות פה, יהיה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, תפקידה של הרשות הוא לטפל בכל ענייני המקומות הקדושים למוסלמים, ובכלל זה פעולות לשימור, לשיקום, לשחזור, לביטוח, לאחזקה, ואני מדבר על מקומות קדושים כמו מסגדים, כמו בתי קברות ומקומות אחרים, שנמצאים בעיקר במקומות שלא גרים בהם כבר אנשים – לא מוסלמים ולא ערבים. אני מתכוון במיוחד לכפרים שננטשו בשנת 1948 ותושביהם ברחו במהלך שנת 1948. אז נשארו מקומות קדושים: מסגדים, כנסיות, בתי קברות ועוד מקומות. המקומות האלה הם עזובים. המקומות האלה ננטשו, ואין מי שישמור עליהם. אין מי שיתחזק אותם. כפי שאמרתי, מטרת ההצעה היא למלא את החלל הקיים בתחום הזכויות ושירותי הדת של בני העדה המוסלמית בארץ. כפי שאמרתי בהתחלה, אין לי התנגדות – אני אפילו מוכן להרחיב את הצעת החוק, אם זו הסיבה של ההתנגדות, שזה יהיה לכל עדה בישראל. שלכל עדה תהיה רשות ושתשמור ותטפל במקומות הקדושים שלה. מאז הקמת המדינה אין גורם רשמי שתפקידו לפעול לשימור ולאחזקה נאותה של עשרות מסגדים, בתי עלמין וקברי קדושים מוסלמים, הנמצאים באזורים שמוסלמים וערבים אינם מתגוררים בהם עוד. מקומות אלה היו לעזובה מתמשכת באופן שאינו מכבד מדינה נאורה. ראוי לה למדינת ישראל, הדואגת למקומות הקדושים ליהודים בארץ והתובעת ממדינות אחרות לכבד את המקומות הקדושים ליהודים בארצותיהם, לדאוג גם למקומות הקדושים לדת האסלאם. אני יודע, למשל, שבמרוקו, אדוני היושב-ראש, הממשלה – בית המלוכה מתחזק ושומר על בתי הכנסת והמקומות הקדושים של היהודים. אז גם בארץ אנחנו רוצים שהממשלה תדאג, שתהיה רשות מסוימת שתדאג למקומות הקדושים ולבתי התפילה של המוסלמים, ובכלל של כל העדות. המדינה מתפעלת ומפעילה גוף ממלכתי המפתח מקומות הקדושים ליהודים, ביניהם כ-120 קברי צדיקים, במימון של מיליוני שקלים. התקנות המגדירות מקומות קדושים, לפי חוק השמירה על המקומות הקדושים, נחקקו רק לגבי מקומות קדושים ליהודים, ולפיכך מקומות הקדושים לבני דתות אחרות אינם מוגנים על ידי החוק, ואין אפשרות להעניש את הפוגע בהם על פי חוק השמירה על המקומות הקדושים. אדוני היושב-ראש, אם אתה מבקר במסגדים או במקומות קדושים בכפרים שננטשו ונהרסו בשנת 1948, אפילו בכמה ערים, כמו טבריה, כמו צפת – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת ברקו, לא להפריע. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני לא מדבר עכשיו – אני מדבר על מסגדים. ענת ברקו (הליכוד): – – – השיבה – – – לפליטים – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני לא מדבר עכשיו – אני לא מדבר – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – השיבה. זה מה שאתה רוצה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אני לא מדבר. למשל בכפר חיטים – – ענת ברקו (הליכוד): זה בדיוק מה שאתה אומר. אתה רוצה שיבה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – שהוא כפר שנהרס ב-1948, יש שם מסגד, מסגד עזוב – – ענת ברקו (הליכוד): אני – – – של הפליטים – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – נטוש. אפילו, לצערי, ברוב המסגדים האלה והמקומות האלה משתמשים נרקומנים וכל מיני אנשים שמשתמשים שם בסמים. למה שלא תהיה רשות שתטפל בהם? אדוני היושב-ראש, בקשר לרשות והרכבתה, אני רוצה רשות שהיא רשמית ומבוקרת על ידי המדינה ועל ידי הממשלה. ענת ברקו (הליכוד): תבקש מהווקף. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): איזה ווקף? הווקף, את יודעת, כולו מופקע. המדינה, היא זו שיש לה את השלטון ואת הרשות על כל הווקף האסלאמי. את מכירה את זה ואת יודעת את זה. לכן, מה אני מבקש? בניהול, שהרשות הזאת תמונה על ידי הממשלה, על ידי הגופים הממשלתיים, בצורה מסודרת, רשמית ומבוקרת; שהקאדי הראשי, הקאדי השרעי הראשי יהיה בה היושב-ראש; יהיה נציג של מרכז השלטון המקומי – שזה הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות; יהיו בה שני ראשי רשויות מקומיות ערבים, וגם נציגים מהמשרדים השונים. אבל העיקר הוא לתת לה את המנדט, לתת לה את הרשות, כדי שהיא תטפל במקומות האלה, שכפי שאמרתי ננטשו ונעזבו מ-1948 ואין מי שיתחזק אותם ואין אפילו מי שינקה אותם. הייתי עד, וכולם עדים, כאשר הם מבקרים במקומות כאלה, איך כל המסגדים, בתי הקברות וקברי קדושים ננטשים ואיך הם עזובים ואיך לא מטפלים בהם. אדוני היושב-ראש, לטפל ולשמור על מקום קדוש זה חלק אינטגרלי מהתרבות הדמוקרטית, מחופש הדת. אני לא מבקש שיעשו פה ניסים. הבקשה שלי בתוך הצעת החוק היא להקים גוף, להקים רשות שתשמור ותטפל במקומות הקדושים האלה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת חייל צה"ל), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4397/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת חייל צה"ל), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי כנסת. יציג את החוק חבר הכנסת יאיר לפיד. חבר הכנסת לפיד, עשר דקות לרשותך. יאיר לפיד (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשהגיע אליי חבר הכנסת רזבוזוב בפעם הראשונה עם החוק הזה, השאלה הראשונה שלי הייתה אם הוא בטוח שאין חוק כזה. אמרתי לו: לא יכול להיות שבמדינת היהודים אין חוק שמחמיר ענישה על תקיפת חיילים, מפני שאני יודע, כמו שכולכם יודעים, שעובדי מדינה, ילדים ושוטרים – לגבי כולם יש עונש גבוה יותר, אם הם מותקפים, ורק המחוקק פשוט לא העלה בדעתו שיכול להיות מצב שיתקפו במדינת היהודים חיילים יהודים רק בגלל שהם חיילים בצה"ל. אלפי חרדים מתגייסים היום להגנת המולדת – אנחנו צריכים להתגייס להגנתם. לא יכול להיות שחיילים חרדים יחזרו לשכונות שלהם בלילות או ביום שישי, אחרי שבוע בשטח, ויותקפו רק בגלל שהם במדים ורק בגלל שהם חיילי צה"ל. היות שלשמחתי שמעתי את חברי הכנסת דרעי, מקלב, גפני ומוזס מגנים את האלימות הזאת כלפי חיילי צה"ל, אני מבקש מהכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. יואל חסון (המחנה הציוני): מתנגדים לחוק שלך? יאיר לפיד (יש עתיד): לא יודע. ננסה לשמוע. היו"ר יצחק וקנין: מי משיב? שרת המשפטים? מי משיב? קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: אני מצטער מאוד, גברתי השרה. לא שמתי לב שבאת מהצד. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: לא, לא מסתכל, כיון שהיא לא הייתה פה ומישהו השיב במקומה. לא, לא, מישהו השיב במקומה בחוקים האחרים, ולכן עלה בדעתי ולא ראיתי בשולחן הממשלה. אבל אני מצטער. גברתי השרה. שרת המשפטים איילת שקד: אין בעיה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת חייל צה"ל), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב ואחרים, מבקשת לקבוע בחוק העונשין עבירה חדשה שעניינה תקיפת חייל צה"ל או אדם אחר העוזר לחייל כאמור, שהעונש בצידה שבע שנות מאסר, ועשר שנות מאסר בהתקיים נסיבות מחמירות. כיום, בחוק העונשין קבוע מדרג ענישה אחיד ביחס לתקיפה של עובדי ציבור, לרבות חיילי צה"ל ושוטרים, והוא חמור יותר מהעונש הקבוע בצד עבירת התקיפה הבסיסית המבוצעת כלפי כל אדם ועומד על שלוש שנות מאסר לעבירת התקיפה הבסיסית וחמש שנות מאסר בהתקיים נסיבות מחמירות. הוראות החוק הקיימות משקפות את התפיסה העקרונית, שלפיה הנסיבות המחמירות בתקיפה של עובד ציבור מתייחסות לנסיבות עבירת התקיפה ולא להשתייכות של עובד הציבור הנתקף לסקטור כזה או אחר. בקביעת הגנה מוגברת עבור סקטור מסוים של עובדי ציבור יש משום מסר לא ראוי כלפי מעמדם של הסקטורים האחרים והיחס והחשיבות שהחברה מעניקה להם. האם בראיית מפלגת יש עתיד שוטר שווה פחות? או עובד סוציאלי? או מורה? בנוסף, העונשים, המוצעים במסגרת הצעת החוק אינם מתיישבים עם מדרג הענישה הקיים בחוק העונשין ביחס לעבירות האלימות בכללן, ויש בהם כדי ליצור עיוותים ואנומליה במדרג הקיים. כך, למשל, העונשים המוצעים חמורים יותר מהעונשים הקבועים בחוק בגין תקיפה תוך גרימת חבלה של קטין, חסר ישע או זקן. האם תקיפה של חסר ישע חמורה פחות מתקיפה של חייל? נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. ייאמר לזכות חברי הכנסת כאן, שבתקופה האחרונה קיבלנו עוד כמה הצעות כאלה. דרך אגב, בתור חברת כנסת, הצעתי הצעה דומה, החמרת ענישה על תקיפת עובד במוסד חינוך – אלימות כלפי מורים – ושר החינוך אז שי פירון, ושרת המשפטים אז ציפי לבני, הסבירו לי את מה שאני עכשיו הסברתי, ולא התעקשתי להעביר את ההצעה הזאת. כי אין היגיון להחמיר רק עם חיילים. חיילים, מורים, עובדים סוציאליים – דרך אגב, עובדים סוציאליים ופקידי סעד של הרווחה סובלים מאלימות ומהסתה נגדם אולי בצורה החמורה ביותר, ולכן אין טעם ואין היגיון להחמיר רק כלפי חיילי צה"ל. צריך להגיד עוד משהו: גם העונש כיום, של שלוש שנות המאסר – אף אחד עוד לא נכנס לכלא על זה שהוא תקף חייל צה"ל לשלוש שנות מאסר. אז גם העונש כיום לא מנוצל. התחילו באמת, בשנה-שנתיים האחרונות, סוף-סוף להגיש כתבי אישום גם נגד הסתה – לא רק תקיפה של חיילי צה"ל אלא גם הסתה, שזה היה דבר שעד לפני שנתיים לא טיפלו בו; והעונשים שמבקשת הפרקליטות הם עדיין לא שלוש שנים, כי בית המשפט לא נמצא בכלל במתחם הזה. לכן אין באמת שום תועלת בלהעלות את זה משלוש לשבע, וזה גם לא נכון להפלות בתוך עובדי הציבור בין חייל לעובד סוציאלי, למורה, לפקידי סעד. כמובן, המניע של ההצעה נכון, וזה שהנושא עולה לסדר-היום זה דבר חשוב וטוב, אבל במהות, ללכת ולתקן את חוק העונשין ולהפוך את זה משלוש שנים לשבע שנים רק לחיילי צה"ל, זה לא דבר נכון. צריך לדעת: אני, כמי שהובילה את חוק הגיוס יחד איתכם בכנסת הקודמת – – איתן כבל (המחנה הציוני): גברתי השרה – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – הייתי בקשר, גם בתור שרת המשפטים, עם המגייסים החרדים. הפרקליטות לקחה מאוד ברצינות את נושא המלחמה בהסתה כלפי המגייסים, לצערנו, ועשינו על זה כמה ישיבות, גם עם שר הביטחון, ביחד איתי וביחד עם השר לביטחון פנים, על העמדה לדין בגין הסתה ותקיפה, ויש התקדמות משמעותית. הפרקליטות אמרה שהיא מוכנה ללכת גם באסטרטגיה של אכיפה משולבת במוקדי ההסתה האלה, ומה שהם עושים היום זה לא מה שעשו לפני שנתיים, אז יש איזה שיפור. עם זאת, אין שום היגיון להחמיר כך את הענישה לגבי חייל צה"ל, ולא לגבי קשיש, או חסר ישע, או מורה, או עובד סוציאלי. זהו. יש שאלות למישהו? קריאות: – – – שרת המשפטים איילת שקד: טוב, אז לנוכח האמור – בסדר, אם אין שאלות והכול ברור, אני שמחה שהבנתם. נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשרת המשפטים איילת שקד. חבר הכנסת יאיר לפיד מבקש לשכנע ברגעיו האחרונים של החוק, לפני שהוא – – – יאיר לפיד (יש עתיד): אני לא בטוח שאלה רגעיי האחרונים. היו"ר יצחק וקנין: לא שלך, של החוק, אמרתי. אני מקפיד. חס וחלילה. יאיר לפיד (יש עתיד): קודם כול, אני שמח לראות, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה, השרים – כולם התפנו מהמשימה העליונה, הלאומית, החשובה, להעביר את חוק ההמלצות, שזה כמובן הדבר היחיד שמעניין את הקואליציה הזאת. כדי לדאוג לזה בא ראש הממשלה – להגן על עצמו מפני המלצות המשטרה. סוף-סוף אנחנו רואים אותו פה, בא להצביע על משהו שחשוב לו: למנוע חוק שנועד להגן על חיילי צה"ל. אני שואל את עצמי אם כולכם הייתם מגיעים הנה גם למען משהו שחשוב באמת לאזרחי ישראל. נורית קורן (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): באמת, באמת, חברת הכנסת קורן, את באמת לא יודעת? נורית קורן (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): ראיתי אפילו את חבר הכנסת אמסלם, שהגיע הנה מפני שסוף-סוף יש משהו חשוב – ההמלצות. סוף-סוף מצאתם משהו שבאמת מסעיר אתכם, שבאמת שווה את הזמן שלכם, שבאמת ממשלת ישראל כולה צריכה להתגייס אליו. נורית קורן (הליכוד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): יאיר. דרך אגב – – – יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת אמסלם, אני מבין שזו עבודה קשה. אתה צריך להיות פה – – – דוד אמסלם (הליכוד): יאיר, יאיר, אני, בניגוד אליך, כל יום פה. יאיר לפיד (יש עתיד): כן, אתה צריך להיות פה כל יום בשביל להרוס את שלטון החוק במדינת ישראל. דוד אמסלם (הליכוד): אתה פעם בחצי שנה; אני כל יום פה. אני פה. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה צריך להיות פה כל יום בשביל לתקוף את המשטרה. דוד אמסלם (הליכוד): בואו נדבר על העבודה. אתה לא בא. אתה לא בא. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה צריך להיות פה כל יום בשביל להרוס את המדינה הזאת מן היסוד. דוד אמסלם (הליכוד): מה זה משנה? אתה לא בא. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת. יאיר לפיד (יש עתיד): לזה אתה צריך להיות. יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת אמסלם, תאמין לי, כל אזרחי ישראל מאשרים לך: אל תהיה פה כל יום. כל דקה שאתה נמצא פה אתה גורם נזק לדמוקרטיה הישראלית. אתה משוחרר מלהיות פה כל יום. אתה לא צריך. דוד אמסלם (הליכוד): תודה רבה. יאיר לפיד (יש עתיד): חוץ מזה, זה לא אתה באמת פה, הרי אתה רק שליח. אתה הרי רק שליח. דוד אמסלם (הליכוד): תודה רבה. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה לא באמת חבר הכנסת אמסלם; אתה בובה שמופעלת על חוט – – דוד אמסלם (הליכוד): תודה רבה. יאיר לפיד (יש עתיד): – – והורסת את שלטון החוק במדינת ישראל. דוד אמסלם (הליכוד): תודה רבה שאתה מתרץ למה אתה לא בא לפה בכלל. יאיר לפיד (יש עתיד): בובה על חוט. דוד אמסלם (הליכוד): בפעם הבאה תגיד שאתה בא לתקוף את ראש הממשלה. אתה לא מתבייש? יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת אמסלם, מה זה חוק ההמלצות? כל מה שאתה מנסה לעשות זה להרוס את שלטון החוק הישראלי בשביל להגן על ראש הממשלה, שפוחד מההמלצות של המשטרה. הפחד מניע אתכם. לגבי החוק, אדוני, חבריי חברי הכנסת ושרת המשפטים, את עמדת פה על הדוכן וקראת לחיילי צה"ל סקטור? חיילי צה"ל הם סקטור – זה מה שאומרת התשובה שלכם? הם מגינים על חייהם של אזרחי מדינת ישראל. מדינת ישראל צריכה להגן עליהם באותה צורה. הם לא סקטור. ואל תדברו בשם הקשישים וחסרי הישע. אם תשאלו את הקשישים וחסרי הישע, הם יגידו לכם שגם הם רוצים חוק שמגן על חיילי צה"ל. רק שהממשלה הזאת – כל מה שמעניין אותה זה פוליטיקה ופוליטיקה ופוליטיקה ולהגן על ראש הממשלה מפני החקירות שלו. שום דבר אחר לא יגרום לה לצאת וללכת לעבוד בשביל אזרחי ישראל, שום דבר אחר לא מעניין אותה. נאוה בוקר (הליכוד): – – – הכנסת. יאיר לפיד (יש עתיד): אני מודה לך. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת חייל צה"ל), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? עליזה בראשי. עליזה בראשי, את הסידורים של הקואליציה תעשי בצד, לא באמצע המליאה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת חייל צה"ל), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 53 מתנגדים, 27 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. הצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4441/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אני פונה אליך, אליך ישירות. יש לנו הסכם שלום עם ירדן והסכם שלום עם מצרים. החוק הזה – למה אתה בורח? ראש הממשלה בנימין נתניהו: לא בורח, רק באתי להצביע. חיים ילין (יש עתיד): לא, אדוני היקר, אתה בורח מלקבל החלטה מהותית. ראש הממשלה בנימין נתניהו: כל הזמן, כל הזמן. חיים ילין (יש עתיד): לא. קרקעות ים המלח שייכות למדינת ישראל, ואתה הורית להצביע נגד החוק הזה, ועכשיו אתה בורח. אני מכיר עוד כמה שברחו. כנסת נכבדה, החוק הזה בא ואומר שאדמות ים המלח שייכות למדינת ישראל. אם ים המלח שייך למדינת ישראל והוא נסוג בכל שנה במטר חצי, אם כל הקרקעות סטטוטורית – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, קצת שקט, בבקשה. קדימה. חיים ילין (יש עתיד): אם כל הקרקעות היו שייכות לירדן ובהסכם שלום עם ירדן נמצא גבול מדינת ישראל בין מדינת ישראל לירדן, למעט שני מפעלים שמלך ירדן נתן לשני תושבי יריחו, כל הקרקעות, כל ה-130,000 דונם, הן של מדינת ישראל. הממשלה הכי ימנית, המדינה, ראש הממשלה, שבא ואומר לכל האגף הזה חמוצים – אנחנו אלה שמביאים את החוק. מי מפיל אותו? הקואליציה. יואב קיש (הליכוד): חיים, תעשה את זה תשובה במועד אחר. אנחנו נבדוק – – – חיים ילין (יש עתיד): אתם נבוכים. למה? אתם נבוכים כי זה חוק ציוני ממדרגה ראשונה. יואב קיש (הליכוד): עוד לא בדקו את זה. חיים ילין (יש עתיד): אני אגיד לכם משהו: בעוטף עזה, איפה שמתפוצצים הטילים, בונים שם שכונות, ואצלכם לא בונים כלום, רק מדברים. רק מדברים. יואב קיש (הליכוד): למה? בחברון. חיים ילין (יש עתיד): חבר הכנסת קיש, אני אומר לך את הדברים: זה הכול כלפי חוץ. אתם מחופשים לאנשי ימין לאומניים ולא בונים אפילו בית אחד. על מה אתם מדברים? זאב בנימין בגין (הליכוד): חיים, חיים. חיים ילין (יש עתיד): חד-משמעית – – זאב בנימין בגין (הליכוד): חיים, אתה לא מניח לשאוב שם, נכון? חיים ילין (יש עתיד): – – אני אומר לכם את זה כמו שזה. אנחנו בונים על כל טיל שמתפוצץ; אתם לא בונים שום דבר. על כל סיגר – שראש הממשלה היה בונה, לפחות שיבנה בית. בית. גם זה לא. זאב בנימין בגין (הליכוד): חיים, אתה לא רוצה לומר – – – חיים ילין (יש עתיד): אומרים לי כל השרים – עברתי שר-שר, הם אומרים לי: חוק מצוין; עברתי על חברי הכנסת – אומרים לי: חוק מצוין; אומרים לי: המל"ל מתנגד. אני מתקשר למל"ל, הם אומרים שלא היה דיון בכלל. אז מי מתנגד? אתם הולכים להרים יד נגד ואתם אפילו לא יודעים מי מתנגד. חוק ציוני, שמחכים לו כל ראשי המועצות שם. ואני מודיע לכם, במקומות האלה הולכות להיבנות יחידות דיור לתיירות של מוסלמים, נוצרים ויהודים. פרנסה לכולם. למה, ריבונו של עולם, אתם מתנגדים? שמישהו יגיד לי פעם אחת למה מתנגדים. אף אחד אין לו הסבר? כבוד השר יריב לוין, הרי אתה יודע שהחוק הוא טוב, אתה יודע שאנחנו צריכים לקדם אותו. ארבע פעמים הגיע לוועדת השרים, נדחה כל פעם בשבוע. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – תיתנו לנו כמה שבועות זמן – – – יואב קיש (הליכוד): אנחנו רוצים לבדוק את זה. חיים ילין (יש עתיד): אבל שיבוא ויגיד לי. הוא לא אמר כלום. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – חיים ילין (יש עתיד): אבל סליחה, כל עוד לא אומרים לי שיש הצעה אחרת, אני ממשיך לנאום. מה לעשות, ככה לימדו אותי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – חיים ילין (יש עתיד): זה מה שלימדו אותי. תדעו לכם שני דברים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: חיים. אתה מדבר יפה, תמשיך. קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): לא, זה מה שלימדו אותי. לימדו אותי להילחם עד התלם האחרון, ועכשיו אתם באים, ומה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש לך שם יפה, יותר מאשר לי. השם שלך יותר יפה. חיים ילין (יש עתיד): חיים, גם שלך יפה. היו"ר מאיר כהן: שנייה, שנייה. תמשיך, חיים. חיים ילין (יש עתיד): שיבואו ויגידו לי – – – יואב קיש (הליכוד): שלושה שבועות – – – חיים ילין (יש עתיד): בוא תעלה פה על הבמה ואני אגיד לך כן או לא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא לא יכול – – – היו"ר מאיר כהן: חבריה, שנייה. אוקיי. תמשיך, חיים. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, תודה. באמת, אני מדבר מהלב. אותי חינכו – שום שעל. אותי חינכו שאיפה שהמחרשה עוברת זה הגבול. אותי גידלו וחינכו שים המלח, מגילות, מועצה אזורית מגילות, מועצה אזורית תמר וכל מה שביניהם שייך למדינת ישראל. ככה גידלו אותי, אז מה אתם מקשקשים כל הזמן פה? "חמוצים", "שמאלנים" – והינה, ממשלה ימנית מפחדת, מפחדת להצביע בעד. אולי, אולי הנשיא מארצות הברית, טראמפ, בעצם – – – קריאה: – – – חיים ילין (יש עתיד): מה, אף אחד לא הציע לי כלום. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): די. חיים ילין (יש עתיד): מה די? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אנחנו הצענו לך. דוד ביטן (הליכוד): אבל מציעים בסוף. תגמור לדבר, אני אציע. היו"ר מאיר כהן: תגמור לדבר – – חיים ילין (יש עתיד): אני אגמור לדבר, תציעו בסוף. היו"ר מאיר כהן: – – ונשמע את תשובת השר, או לפני זה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הם לא רוצים להפריע לך – – – היו"ר מאיר כהן: – – הצעה אחרת. בבקשה, המשך לדבר. תודה. קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): בינתיים אתה מדבר לא לעניין – – – חיים ילין (יש עתיד): אולי, אולי אנחנו בעצם תלויים בהחלטות של ארצות הברית, ובעצם הממשלה הזאת, שכל כך רוצה להוביל אותנו לארץ ישראל השלמה, מדינה אחת לשני עמים, לא מסוגלת אפילו את זה לעשות. אבל לפחות, אתם יודעים מה, במשחק הפוליטי פה בפנים – בסדר, מה שאתם רוצים; אבל לעם – אל תשקרו לעם, תגידו את האמת: אנחנו מסוגלים או אנחנו לא מסוגלים. אני מודיע לכם שהחוק הזה הוא חוק שגם האופוזיציה תצביע בעדו, גם הקואליציה צריכה להצביע בעדו. הוא חוק – 130,000 דונם צריכים להתפתח לטובת כל האוכלוסייה שחיה שם, יהודים, מוסלמים ונוצרים. ואני מודיע לכם, יבואו מכל העולם תיירים ללון שם, וכל הכלכלה תתפתח. ואני אומר לכם, הכלכלה מנצחת את כל הטרור, ומי שיכול לעלות על הבמה ולהגיד לי עכשיו שהוא מתנגד לכל מה שאני אמרתי – שיהיה לו את האומץ לבוא ולהגיד את זה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אם כן, אנחנו רוצים לשמוע תשובת שר או תשובת ממשלה, בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): איפה חיים? קודם כול, אני מוחה על כל מה שאמרת. ראש הממשלה הוא לא נגד החוק. הוא אמר שהוא צריך זמן כדי לדון בכמה היבטים שלו. זה דבר ראשון. דבר שני, אני מבקש – – – יואל חסון (המחנה הציוני): עשר שנים יש לו זמן. דוד ביטן (הליכוד): כן, כן. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): תרשום את זה בפנקס, הפנקס שלך מוועדת חוץ וביטחון. יואל חסון (המחנה הציוני): ים המלח בעיה חדשה? דוד ביטן (הליכוד): אנחנו מבקשים ממך, אם אפשר – אם אתה לא רוצה, אז אין בעיה – שתשובה והצבעה במועד אחר; לדחות בשלושה שבועות על מנת שנוכל לבדוק את העניין עד הסוף. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): חיים, שלושה שבועות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת ביטן, שלושה שבועות, לא יום יותר, אני מסכים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אם כן, תשובה והצבעה בעוד שלושה שבועות. שיירשם במזכירות. הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (פיצוי ללא הוכחת נזק לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/653/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (פיצוי ללא הוכחת נזק לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת עליזה לביא, מיקי לוי וקארין אלהרר. עליזה לביא, בבקשה, גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברותיי, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה היום לדבר איתכם על חוק פיצוי ללא הוכחת נזק בהליך אזרחי לנפגעות ונפגעי עבירות מין. כלומר, אחרי שהייתה הרשעה בהליך הפלילי, לאפשר – – היו"ר מאיר כהן: חברים, אני מבקש שקט בצד ימין. זה מפריע. עליזה לביא (יש עתיד): – – לאותן נפגעות ולאותם נפגעים הליך אזרחי ללא חובת הוכחה, כדי להקל את הדרך לפיצוי במקום שבו כבר הייתה הרשעה. אחרי דרך חתחתים קשה, מורכבת מאוד, וברור שפיצוי חייבים כאן, לבוא ולהקל על נפגעים ועל נפגעות. רק הבוקר, בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה שמענו על הנזקים הסמויים מהעין וקיבלנו דוח מפורט על ההשלכות הכלכליות והבריאותיות של פגיעות מיניות, דוח שהוגש על ידי איגוד מרכזי הסיוע. שמענו עדויות קשות, מורכבות. גם כך אנחנו רואים שרק 16% מכלל תיקי עבירות המין מגיעים בכלל לכתבי אישום, שזאת סוגיה אחרת, ומעט מאוד נפתחים ומסתיימים בהרשעה, אחרי דרך חתחתים ארוכה, מורכבת מאוד מאוד. אנחנו, בהצעת החוק הזאת – אני וחבריי שהצטרפו להצעה, חברת הכנסת קארין אלהרר וחברים נוספים – מבקשים כאן פיצוי ללא הוכחת נזק בהליך אזרחי, כמובן רק לאחר שהייתה הרשעה. אז את העדויות הקשות ששמענו רק הבוקר, בשבוע הזה שכולו שבוע בין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים, אחרי ששמענו את העדויות שמצטרפות לאין-ספור סיפורים של נשים ואנשים שחרב עליהם עולמם, שהחיים נקטעו באמצע, באמצע, והתמונה של אותו יום ארור, של אותו רגע נורא מכול, מלווה אותן כל ימי חייהן, יום-יום, לילה-לילה, שעה-שעה. הטראומה הזאת שמלווה אותן – הן לא מצליחות לקיים שגרת חיים, ללכת לעבודה. כל אדם תמים ברחוב – כמו ששמענו היום בבוקר בעדות הקשה – כל אדם נראה להן לפתע חשוד. הן לא מצליחות ללמוד, ללכת לעבוד, להירדם, שלא לדבר על להמשיך חיים, לפגוש אנשים, לעורר את האמון מחדש בבני אדם, לבטוח באנשים. החוויה הקשה הזאת מלווה אותן כל חייהן. אז אם לא די בפגיעה הפיזית הקשה והארורה הזאת ובפגיעה הנפשית, אז ההליך של הגשת התלונה, התהליך המשפטי הפלילי – כמו שאתם היטב יודעים – הוא קשה מנשוא, אבל גם בתהליך הקשה הזה שהנפגע והנפגעת עוברים, הם עוברים חקירות לא פשוטות, עוברים עימות קשה ביותר עם הפוגע. היא אוזרת את כל כוחותיה הנפשיים כדי לעמוד בפני השימוע, הטענות, הזלזול, החוויה המשפילה, כדי להביא את העבריין לדין, כדי לזכות לקמצוץ של צדק במקום הזה שבו היא כל כך נפגעה, אם יש עוד צדק במקום הזה שחרב העולם, כדי להבטיח שהפושע האכזר – כי הרבה מאוד פעמים אנחנו יודעים שאותו פושע חוזר על ביצוע הפשע הזה פעם אחר פעם – כדי שהוא לא יפגע בנשים ובגברים נוספים. והיא מחפשת מזור לכאב, מחפשת לתקן אולי מעט ממה שנעשה. ואחרי שהיא מסיימת את התהליך הפלילי – ושוב אני חוזרת על הנתונים ששמענו ונחשפנו אליהם הבוקר, שרק 16% בכלל מכל תיקי עבירות המין מגיעים לכתבי אישום, ואנחנו מדברים בעצם רק על מי הורשע. אז אדוני היושב-ראש, אחרי שהיא עברה את התהליך הפלילי הזה, המייסר הזה, ויש הרשעה, והפגיעה הוכחה מעל כל ספק, היא מגלה שיש הליך נוסף, ההליך האזרחי. אבל בשביל לקבל פיצוי בהליך האזרחי, במציאות הקיימת כאן, במציאות הקיימת כאן – ואני הייתי בדין ודברים עם משרד המשפטים, אבל הפתרון שמוצע בהצעה הממשלתית לא מתכתב לחלוטין עם מה שאני מבקשת – באה ההצעה החשובה והצודקת הזאת בשביל לקבל פיצוי, אדוני היושב-ראש, שבמרבית הפעמים לעולם לא יכסה את כל מה שהיא עברה, לא במקום הנפשי וגם לא במקום הכלכלי, של מימון הסיוע המשפטי, הפסיכולוגי, התרופתי הרבה מאוד פעמים, שלא לדבר על אובדן שעות עבודה ועוד הרבה מאוד דברים כמו לימודי שהופסקו, מעדויות ששמענו. אז בשביל לקבל את הפיצוי בהליך האזרחי היא צריכה שוב לחזור על כל הדרך הנוראית, הקשה, המאוד-מורכבת, עם הייסורים האלה שהיא עברה פעם אחת. למה לעבור את זה פעם שנייה? אני לא מצליחה להבין למה משרד המשפטים חושב שבתזכיר שהוא פרסם הוא מתכתב עם הדרישה הכל-כך צודקת הזאת ולמה הוא מתנגד להצעת החוק הזאת. נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בטח בשבועות האחרונים, כשאנחנו נחשפים כולנו לניקיון החברתי שאנחנו זועקים אליו – איך אפשר לא לאפשר הליך אזרחי פטור מכל ההוכחה הנוספת הזאת, שכבר ניתנה בתהליך הפלילי? אז למה לבוא ולהחזיר את המתלונן והמתלוננת למקום הכואב בדרך הייסורים הכפולה והמכופלת הזאת? בשביל מה, למה זה טוב? למה זה? כיום הקיום של ההרשעה הפלילית בביצוע עבירות מין אינו מקים חזקה לקיום נזק בר-פיצוי לנפגעי עבירות מין, והנחת היסוד המשפטית שרווחת היא כי נטל הראיה לקיום נזק הנובע מעבירות המין מוטל על כתפי קורבן העבירה. אז כדי להוכיח את גובה הנזק הנדרש, נפגע עבירת מין חייב לוותר על הסודיות הרפואית ולאפשר לפוגע לעיין בכל התיקים הפסיכולוגיים והרפואיים, ביומנים הפרטיים; הוא נדרש לענות, והיא נדרשת לענות, על שאלות פולשניות פוגעות ושוב לעבור בדיקות פסיכיאטריות בידי מומחים מטעמו של הנתבע ועוד ועוד, וגם מטעם הפוגע ובתי המשפט. העדויות שמגיעות אלינו הן קשות, נוראיות ובלתי מתקבלות על הדעת, ואנחנו לא יכולים להמשיך עם המציאות הנוראית הזאת. איך אפשר בכלל להמשיך איתה, בטח ובטח אחרי שיש כזאת התעוררות ציבורית והבנה של הפגיעה הנוראית הזאת בכלל? אז כשההליך בא ומקשה, ואנחנו במו ידינו מביאים עוד קושי ועוד קושי ועוד קושי על המתלוננים ועל המתלוננות, אז מה אנחנו בעצם אומרים להם? אל תתלוננו? אנחנו מבקשים, במקום שהייתה הרשעה, לאפשר לפנות בהליך אזרחי ללא חובת הוכחה. איזו דרישה ראויה. למה לא? למה משרד המשפטים מתנגד לבקשה הזאת שלנו? ואני שוב חוזרת ומדייקת, חבריי וחברותיי חברי הכנסת – רק במקום שבו הייתה הרשעה. הרי גורמי הוכחת הנזק נקבעו כבר בידי צוות המומחים מתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. הדברים ידועים, המידע ידוע, אז למה, למה אי-אפשר לאפשר את הצעת החוק הזאת? אונס זה רצח, רצח גופה ונפשה של אישה או של איש. מי שלא חווה פגיעה מינית לעולם לא ידע ולא יבין. יש היום התעוררות ציבורית והבנה, כללי המשחק משתנים וישתנו. אי-אפשר שלא נאפשר, במעט שנוכל לעשות עבור הנפגעים והנפגעות, את ההליך האזרחי ללא חובת הוכחת נזק. כל מה שנותר לכם, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הוא לסייע להן להביא מזור לכאב ולא לגרום להן לחזור אחורה ולהתחיל מחדש להתעמת שוב ושוב עם הזוועות של אותו יום. הידע קיים, ההרשעה כבר ניתנה, תאפשרו בבקשה את ההליך האזרחי ללא חובת הוכחת נזק. אני מבקשת מכם. לצערי הרב, שרת המשפטים – אה, נמצאת כאן, אני רואה אותך. גברתי השרה, אני מבקשת ממך ומכל חברי וחברות הכנסת לתמוך בהצעת החוק. וגברתי, התזכיר שפרסמתם לא מתכתב עם ההצעה שביקשנו ובעצם מאפשר מימון של עד או מומחה, אבל מי מממן את העד הזה? זה לא מה שביקשנו, ואנחנו מבקשים מאוד לשקול פעם נוספת את הבקשה שלנו. יש הרשעה בהליך הפלילי, למה לפתוח מחדש את הפצעים בהליך האזרחי? תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. תשיב בשם הממשלה שרת המשפטים. בבקשה, חברת הכנסת שקד – השרה שקד. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (פיצוי ללא הוכחת נזק לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עליזה לביא, מציעה לתקן את פקודת הנזיקין ולקבוע כי בתביעה אזרחית שבאה בעקבות הרשעה, בעיקר בעבירות מין, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי בסכום שלא יעלה על תקרה של 1.5 מיליון שקלים ללא הוכחת נזק. בדברי ההסבר להצעה נאמר שתכליתה לחסוך לנפגעות תקיפה מינית חלק מן הדרך שעליהן לעבור כדי לממש את זכותן לפיצויים במשפט אזרחי. אין חולק שעבירת מין גורמת לטראומה קשה לקורבן העבירה באופן שיצריך התמודדות עם נזקים נפשיים ויצדיק פיצוי בשל הנזק שנגרם עקב כך. עם זאת, ככל שיש צורך בצעדים לשינוי המצב המשפטי בתביעות מסוג זה, ניתן לחשוב על מכשירים מאוזנים שיקלו את ההתדיינות ואת הוכחת הנזק. לפיכך יזמתי את הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 90) (מינוי מומחה מטעם בית המשפט), אשר מסמיכה את בית המשפט שדן בתביעות אזרחיות נגררות לפלילים ובתביעות נזיקין של נפגעי עבירות מין נגד הפוגע אשר הורשע בפלילים, למנות מומחה מטעמו אשר ייתן חוות דעת בשאלת קיומה של נכות צמיתה של התובעת בשל עבירת המין, במקום חוות הדעת מטעם הצדדים. בכך ייחסך מן הנפגעת חלק ניכר מן הצורך לשחזר את הטראומה מספר רב של פעמים ותקטן החשיפה הכרוכה בכך. הצעת החוק עברה כבר קריאה ראשונה והיא נמצאת בוועדת החוקה לפני דיונים לקריאה שנייה ושלישית. יתר על כן, על פי פסיקת בית המשפט העליון, ובניגוד לנטען בדברי ההסבר, הנזק הלא-ממוני שנגרם לנפגעת עבירת מין מן העבירה הוא אינהרנטי לפגיעה והוכחתו אינה טעונה ראיות. אני סבורה כי ניתן להשיג את תכלית הצעת החוק – הקלה על נפגעות עבירות מין לקבל פיצוי על נזקן – בדרך אחרת, במישור הדיוני והראייתי, ולאחר בחינת כמה חלופות פעלתי להקל את הוכחת הנזק באמצעות הגשת חוות דעת אחת של מומחה מטעם בית המשפט. לפיכך, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. חברת הכנסת עליזה לביא, אני מציעה שתגיעי לוועדת החוקה כשיעבדו על הצעת החוק הממשלתית. אני לא יודעת אם נקבעו או עדיין לא נקבעו הדיונים בה, אבל בדיונים בהצעת החוק הממשלתית תראי אם ניתן הסעד וניתן הפתרון, ואם לא – נחזור לדבר. אנחנו חושבים – זו לגמרי עמדת הדרג המקצועי במשרד המשפטים, וגם עמדתי – שמה שהצעת החוק הממשלתית עושה זה מספיק. אבל תעשו את הדיונים בוועדת החוקה, ואם תראו שזה לא מספיק אז תחזרו אליי. בסדר? טוב. חבר הכנסת דוד ביטן, אני אמרתי לחברת הכנסת עליזה לביא שישבו על הצעת החוק הממשלתית שהעברנו בדיונים בוועדת החוקה. הם יראו אם באמת – אני חושבת שהצעת החוק הממשלתית נותנת – – – דוד ביטן (הליכוד): יש כבר ממשלתית? שרת המשפטים איילת שקד: יש ממשלתית. ממשלתית אחרת, אבל יש ממשלתית שמנסה לפתור חלק מהבעיות. ואם חברת הכנסת עליזה לביא, בדיונים בוועדת החוקה, תחשוב שהממשלתית לא נותנת מענה מספיק, אז נחזור ונדבר. בסדר? את רוצה להצביע? טוב. לא? דוד ביטן (הליכוד): את לא מקבלת את ההצעה? עליזה לביא (יש עתיד): אני יכולה לענות? שרת המשפטים איילת שקד: כן. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: לא, לא, היא רוצה להגיב. שרת המשפטים איילת שקד: היא רוצה להגיב. היו"ר מאיר כהן: שלוש דקות, גברתי השרה. יש לך עוד חמש דקות, בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: לא, אני סיימתי, השאלה אם את רוצה להגיב. היא רוצה להגיב. היו"ר מאיר כהן: את מקבלת את ההצעה? שרת המשפטים איילת שקד: לא, היא לא. אז בואי לפה ונראה – היא רוצה לדבר איתי. היא יכולה לדבר איתי? היו"ר מאיר כהן: לא, לא, סליחה. לא, לא. עליזה לביא (יש עתיד): – – – היו"ר מאיר כהן: אבל זה – לא. שרת המשפטים איילת שקד: על חשבוני. אני נותנת לה את הדקות שלי. הינה, עליזה – אדוני היושב-ראש, בסדר? אני נותנת לה את הדקות שלי. היו"ר מאיר כהן: עליזה, הציעו הצעה – – – עליזה לביא (יש עתיד): אז אני רוצה לענות. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. אז תיגשי. אנחנו נפתח לך את המיקרופון. עליזה לביא (יש עתיד): גברתי השרה, אני קודם כול רוצה להודות לך. אנחנו לא פעם ראשונה מדברות, עוד דיברנו קודם, וגברתי באמת הובילה את ההצעה הממשלתית. אבל לפי ההצעה של משרד המשפטים בעצם אתם לא מספקים, בלשון המעטה, ולא משיגים את המטרות שאני בהצעה שלי מבקשת. ההליך המשפטי עדיין יתקיים – – שרת המשפטים איילת שקד: נכון. עליזה לביא (יש עתיד): – – מה שלצערי הרב ביקשתי לבוא ולסיים. כלומר, הליך משפטי נוסף, אחרי שהייתה הרשעה – וגברתי יודעת בכמה תיקים מדובר, הרי כל כך מעט הרשעות קיימות, ובסופו של דבר רק אחרי ההרשעה אנחנו באים ופותחים את ההליך האזרחי, כולל עדות של הקורבנות מול מומחים וחקירה נוספת של עורכי דין מטעמו של הנתבע, כשהתוקף יושב באולם, גברתי השרה. אז ההצעה הממשלתית שאת מדברת עליה לא מתכתבת עם הבקשה שלנו כאן בהצעה הזאת. וגם בתהליכים פליליים שבהם מאפשרים לנפגעת העבירה להעיד שלא בפני התוקף, גברתי, בהליך האזרחי הקיים היום הנפגעת נדרשת לעמוד מול התוקף ולהעיד על פרטי התקיפה ועל פרטים אינטימיים ביותר. עכשיו, ההצעה של גברתי לא פותרת את הבעיות הללו. ההצעה של משרד המשפטים אולי תפתור את העומס הכלכלי של תשלום למומחה, אבל לא את העומס הנפשי – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת לביא – – עליזה לביא (יש עתיד): – – שאיתו מתמודדות נפגעות העבירה. היו"ר מאיר כהן: – – שנייה, שנייה. רבותיי, אי-אפשר לשמוע גם כשהמיקרופונים פתוחים. אני מבקש, סדרנים. מה זה? שרת המשפטים איילת שקד: אני מסכימה שזה יקל גם על העומס הכלכלי על הנפגעת, וגם אני חושבת שזה יקצר את ההליך. להימנע לגמרי מהליך משפטי שיתקיים ולפסוק 1.5 מיליון שקלים, זה נראה לנו מוגזם. מה שכן, בעודנו מדברות, אז אפשר כן לחשוב על זה שלפחות את העדות היא לא תצטרך לתת בפני התוקף. זה רעיון. אני מציעה שבוועדת החוקה, כשמדברים על החוק הזה, תעלו גם את הנושא הזה. מקסימום נושא חדש, נדע איך לטפל בו, אבל זה רעיון שיכול גם לעבוד. טוב, אז נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת – קואליציה? כן. עליזה לביא (יש עתיד): אם אפשר, לפי הנהלת בתי המשפט, במאגר המומחים של בתי המשפט אין בכלל מומחים לטראומה – זה מידע שקיבלנו – שנגרמת מעבירות מין. הנהלת בתי המשפט הודיעה, גברתי, כי לא התבצע אקט של עדכון מאגר המומחים הרפואיים, על אף שתי ועדות ציבוריות שהורו על כך. כך שההצעה של גברתי לא ישימה בזמן הקרוב. אז מה התשובה של גברתי? כלומר, מצד אחד כן הצעה ממשלתית, מצד שני אין מצאי, הנהלת בתי המשפט – – – שרת המשפטים איילת שקד: לא, אז ראשית, בוודאי הנהלת בתי המשפט מסתנכרנת עם הליכי החקיקה. אני אדבר עם מנהל בתי המשפט והם יצטרכו להכניס מומחים כאלה למאגר שלהם. זה בוודאי – זה בדרך כלל מתקדם ביחד עם הליכי החקיקה, אני בטוחה. צריך לברר מתי יש דיונים. אני אקח על עצמי לוודא שזה קורה עם הנהלת בתי המשפט. טוב, תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה. חברת הכנסת לביא, את רוצה להצביע? תפתחו בבקשה. קריאה: – – – היו"ר מאיר כהן: שנייה. בסדר, בסדר. לא שומעים אותך. אני מבקש לפתוח את המיקרופון לחברת הכנסת לביא. אפשר? כן, חברת הכנסת לביא. שרת המשפטים איילת שקד: – – – עליזה לביא (יש עתיד): מה? אני לא שומעת. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת לביא. שרת המשפטים איילת שקד: את רוצה לשלוח את זה להצעה לסדר-היום? היו"ר מאיר כהן: כן, חברים. חברת הכנסת לביא, אנא תעני אם את מקבלת את הצעת השרה או – – – עליזה לביא (יש עתיד): לא, נצביע על ההצעה. נצביע על ההצעה. היו"ר מאיר כהן: נצביע על ההצעה. בבקשה – – – עליזה לביא (יש עתיד): אפשר להעביר את זה בטרומית – – היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): – – ונחכה עם הדיון. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו נצביע, על פי בקשת הקואליציה, בהצבעה שמית. בבקשה, מזכירת הכנסת, הצבעה שמית, נא להתארגן. אם כן, להזכירכם, נבצע הצבעה שמית, ננהל הצעה שמית על הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (פיצוי ללא הוכחת נזק לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת עליזה לביא, מיקי לוי וקארין אלהרר. בבקשה, גברתי המזכירה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד אילן גילאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד יוסף עטאונה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – אינה נוכחת רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת היו"ר מאיר כהן: נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח סעיד אלחרומי – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – נגד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת היו"ר מאיר כהן: יש מישהו מחברי וחברות הכנסת שלא קראו בשמם? מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשם חבר הכנסת) ג'מעה אזברגה – בעד היו"ר מאיר כהן: ההצבעה תמה. ובכן, 50 נגד, 40 בעד. אם כן, הצעת החוק נדחתה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת זקנה לשכר המינימום), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4540/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: באישור יושב-ראש הכנסת, אנחנו משנים. אנחנו נעבור להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת זקנה לשכר המינימום), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. ינמק חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, בבקשה, אדוני. מוצמדת אליו הצעת חוק של חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להודות לחברי איציק שמולי, שיחד איתו יזמנו את החוק החשוב הזה, חוק שדיברנו עליו כבר מזמן, והוא – להעלות את קצבאות הזקנה לכל האוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל. האוכלוסייה שייסדה את המדינה הזאת, שהקימה אותה, היא שצריכה היום, לצערי הרב – או חלק ממנה – לחיות בעוני. לעשות שינוי בעניין הזה – הגיע הזמן והגיעה העת. ועל כן, אני קודם כול רוצה לומר שבשיחה עם חברי השר חיים כץ – השר חיים כץ, אני רוצה להודות לך על הנכונות לשבת לדון בסוגיה וגם לפתור אותה לטובת הקשישים במדינת ישראל. אני יודע כמה אתה רגיש לזה ואני מודה לך על שהסכמת לשבת איתנו ולקדם את העניין הזה. אני מודה לראש הממשלה, שנתן גיבוי מוחלט להעלאת קצבאות הזקנה, ואני מודה בראש ובראשונה גם לשר האוצר, משה כחלון, שכבר היום התבטא ב-ynet – ראיתי שהוא התראיין ואמר שיש תוכנית להעלות את קצבאות הזקנה. אז, שמולי – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): הסכים לדון איתנו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הסכים לדון איתנו בסוגיה, ואני מודה לו על כך. ואני חייב לומר לך, איציק, אתה ואני החלוצים של העניין, וזה לא משנה כרגע מי התחיל את זה, משנה מי יגמור את זה. כולנו ביחד צריכים לגמור את הסיפור הזה ולהביא למצב שבו הקשישים במדינת ישראל לא חיים יותר בעוני. אנחנו, באמת, אצלי במפלגה, מגלים רגישות גדולה לנושאים חברתיים. ואני מברך אותך, יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, שבקדנציה הנוכחית הוכחנו רגישות חברתית מהמעלה הראשונה ובעזרת השם, כמו שאנחנו מטפלים בנושא הנכים, נטפל גם בנושא הקשישים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת זקנה לשכר המינימום), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3589/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת איציק שמולי) היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת שמולי, בבקשה. הצעתך מוצמדת. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו עושים פה היום באמת התקדמות משמעותית מאוד בסיפור של הטיפול באזרחים הוותיקים במדינת ישראל. אני חושב שאנחנו נמצאים בימים של הכרעות, והרבה מאוד הצעות חוק שקשורות לאזרחים הוותיקים עולות אחת אחרי השנייה בכנסת ויש לברך על זה. ויש לברך גם על זה שפעם אחר פעם אנחנו מצליחים, מיקי, ושותפים נוספים בקואליציה ובאופוזיציה, לאחד את הכנסת סביב הצעת החוק הזאת. ואני חושב שמגיעה לך תודה מיוחדת כי כשאנחנו סיכמנו לפני חודשים שהולכים על זה ביחד, אתה נתת התחייבות, ואתה עומד בה, שעד שאנחנו לא נצליח להביא את ההישג הזה אנחנו לא נרפה. וצריך להודות גם לך, גם לשר הרווחה חיים כץ – אני מודה לך, גם לשר כחלון, שנתן הודעה דרמטית לפני כמה שעות, או כמה דקות. הרבה שאלו אותנו היום למה אנחנו לא מביכים את הקואליציה, למה אנחנו לא – ייקוב הדין את ההר, לעשות הצבעה. הינה התשובה שלכם. אנחנו מצליחים להגיע להסכמות בשבועות הקרובים גם על העלאת קצבת הזקנה. לפני כמה זמן זה היה נשמע דמיוני. אז אני לא רוצה לתת פה שום הודעה בשמו של השר כחלון כי בכל זאת הקרדיט מגיע גם לו, אבל אני חושב שנפתח הפתח לעשות מהלך דרמטי להעלאת קצבת הזקנה. צריך לברך גם את שר הרווחה חיים כץ, שכבר הודיע שהוא מתכוון לעשות מאמץ לשנות את מנגנון ההצמדה. זה אולי נשמע טכני ואולי אפור אבל זו בדיוק הסיבה שבעטיה קצבת הזקנה נשחקה מאוד מאוד בשבועות האחרונים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בשנים האחרונות. איציק שמולי (המחנה הציוני): בשנים האחרונות, סליחה. תודה על התיקון. ואני חושב, אדוני היושב-ראש, תראה איזה יופי, אחת לכמה זמן הכנסת מצליחה לשים בצד את המחלוקות החשובות שקיימות בפוליטיקה הישראלית ומצליחה ללכת ביחד צעד אחד קדימה בכל מה שקשור לשיפור המצב של האוכלוסייה הוותיקה במדינת ישראל. אני באמת תומך מאוד בדיאלוג ובהזדמנות הזאת שנוצרה. אני רוצה להודות גם לך, אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, ובכוחות משותפים אנחנו נקדם את הצעת החוק הזאת, שעליה חתומים 70 חברי כנסת מכל המפלגות, ואנחנו – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבל שמסיבות פוליטיות נבחר לא להחתים אף חבר כנסת מהבית היהודי. חבל מאוד. איציק שמולי (המחנה הציוני): רגע, שולי, אני לא יודע – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבל מאוד. איציק שמולי (המחנה הציוני): שולי, אני לא יודע איך להתמודד עם הטענה הזאת, או עם האשמה הזאת, שבאמת נפלה עליי כרעם ביום בהיר, אבל אני לא מגיע לכנסת, חברת הכנסת מועלם, אף פעם עם כוונת זדון, וזה נכון גם לגבי הבית היהודי. יש לי איתכם הרבה מחלוקות, לא בסיפור של קצבת הזקנה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לכן כל כך הופעתנו. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. ישיב שר הרווחה. בבקשה. קריאה: לא, תשובה במועד אחר. היו"ר מאיר כהן: אוקיי. אם כן, תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת זקנה בהתאם לשכר המינימום), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4492/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת זקנה בהתאם לשכר המינימום), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת מיכל בירן. בבקשה, גברתי. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת: אני אבי פורת, נולדתי ב-1945, הורי הקימו קיבוץ וחיו מעמל כפיהם ללא עזרה מקרובי משפחתם, אשר כולם נספו בשואה. שירתי בצנחנים, לחמתי בששת הימים ובכיפור מעבר לתעלת סואץ. הצלחנו, אשתי ואני, לרכוש דירה צנועה, והיום יש לנו שלושה ילדים וארבעה נכדים. לכולם אנחנו עוזרים מכספי הפנסיה שלנו וקצבאות הזקנה המזעריות. ההוצאות על הבריאות לאזרחים בגילנו רבות. אני רותי יהב, נולדתי ב-1947. יש לי שני אחים. זכות גדולה נפלה בחלקנו לטפל עדיין באימנו, שבקרוב תחגוג 100. למזלנו, אימא קיבלה קצבה מהגרמנים ואותה חסכה כירושה בעבורנו. רק שאת הכסף שחסכה עבורנו אנחנו מוציאים עכשיו עליה – שיניים שנשברו, ביקור בית של פסיכיאטר לטיפול בחרדות לאחר שנפלה ועברה ניתוח ועוד. פשוט מעליב שאני ואנשים כמוני, צריכים לשכנע אתכם כמה חשובה קצבה לחיים בכבוד. אני הררי אלישיב, לא נלאה אתכם בסיפורים על קשיי היום-יום שלנו, את זה עשינו אין-ספור פעמים ואף אחד לא הרים את הכפפה. אז היום זו ההזדמנות שלכם להוכיח לנו ולכל עם ישראל שאנשים עם לב יושבים בכנסת ומחליטים על גורלנו ועל איכות החיים שלנו, שטעינו לגביכם והפעילות שלכם נקייה מכל שיקול פוליטי. אם הציטוטים האלה מוכרים לכם, זה כי בימים האחרונים תיבות המייל של כולנו מוצפות בעוד ועוד סיפורים שמגיעים אלינו על אזרחים ותיקים שחיים בחרדה כלכלית. אנשים שבנו את המדינה בשתי ידיהם והיא, בתמורה, החליטה להשליך אותם בצד הדרך ולהפר את החלק שלה בחוזה. אנשים מתייחסים פה להעלאת קצבאות הזקנה כאילו זו ג'סטה, כאילו זו טובה שהמדינה עושה להם, כאילו לא מדובר בסבים – – – מירב בן ארי (כולנו): זה חוק של חבר שלך מהסיעה. מיכל בירן (המחנה הציוני): כאילו לא מדובר בסבים ובסבתות של כולנו, שהקימו את המדינה – – – מירב בן ארי (כולנו): מה את עושה? מיכל בירן (המחנה הציוני): תחשבו על זה כהחזר חוב – – – מירב בן ארי (כולנו): אבל מה את – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): מירב, את מפריעה לי. כשחברי הכנסת – – – מירב בן ארי (כולנו): אבל חבר מהסיעה שלך מציע את הצעת החוק – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): את מפריעה לי, מירב. מירב בן ארי (כולנו): אבל מה זה הסיפור הזה? מיכל בירן (המחנה הציוני): כשחברי הכנסת – – – היו"ר מאיר כהן: מירב, היא הבינה את זה. זהו. תודה. מיכל בירן (המחנה הציוני): כשחברי הכנסת הלכו לבית הספר – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר מאיר כהן: מירב, בבקשה. מיכל בירן (המחנה הציוני): כשחברי הכנסת הלכו לבית הספר, הגמלאים של היום שילמו על החינוך שלנו, חברים. הגמלאים של היום שילמו על הכבישים והשבילים שנסענו בהם באופניים ושלקחו אותנו לבית ספר. הגמלאים של היום הגנו על גבולות המדינה כשאנחנו היינו ילדים. העבודה שלהם מימנה את הילדות שלנו. עכשיו הגיע הזמן להחזיר. לפני חודש עמד כאן על במת הכנסת ראש הממשלה ואמר שברור לו למה אזרחי ישראל ממוקמים במקום החמישי בעולם במדד האושר של המדינות המפותחות והצעירים הישראלים ממוקמים במקום השני בסולם האושר העולמי. רק דבר אחד שכחת, ביבי, מדינת ישראל נמצאת היום במקום הרביעי ב-OECD בחומרת העוני מעל גיל 65. למה על זה אתה לא מדבר? למה במת הכנסת לא מזדעזעת מזה שאחד מכל חמישה קשישים עני? וחמור מכך, מזה שאחד מכל שלושה קשישים שעלו לארץ חיים מתחת לקו העוני? אנשים משלמים ביטוח לאומי במשך שנים, חוסכים שקל לשקל ובסוף לא מקבלים כלום. קצבת הזקנה היא לא פרס או מתנה שהמדינה נותנת; קצבת הזקנה היא האפשרות של כ-800,000 קשישים לחיות בישראל בכבוד. תסתכלו להם בעיניים. חלקם הגיעו לכאן, לכנסת, מבקשים מכם לשים את השיקולים הפוליטיים הצרים בצד. נכון להיום, קצבאות הזקנה מוצמדות למדד המחירים לצרכן. המשמעות היא שרמת הקצבה הבסיסית נותרה זהה מאז שנת 2014. זאת הסיבה שאני וחבריי, קסניה סבטלובה, נחמן שי ועמר בר-לב, בהובלתה של מרב מיכאלי כיו"ר הסיעה הקודמת, יחד עם חברינו מהמחנה הציוני, החלטנו להרים את הכפפה. ההצעה שעולה כאן להצבעה קובעת את שיעור הקצבה על 36% משכר המינימום. המשמעות היא ההתחייבות של מדינת ישראל להעלות 120,000 קשישים מעל לקו העוני. בטווח הקצר מדובר על תוספת מיידית של כ-400 שקלים לסכום הבסיסי ליחיד. בטווח הארוך, ההצמדה לשכר המינימום תמנע שחיקה של הקצבאות. והינה, רק אתמול קראנו ששר האוצר כחלון מבקש להפסיק את הקצבאות האוניברסליות. אתם מבינים את האבסורד? אנשים שיהיו מעל הרף יעדיפו לרדת בהכנסה כדי להיכנס לעוני ולקבל את הקצבה. לשם אתם מנסים להוביל אותנו? הקצבאות האוניברסליות זה הדבר הכי צודק, זה ההסדר הבסיסי שעל פיו הוקמה מדינת ישראל. מירב בן ארי (כולנו): – – – האוניברסליות. על מה את מדברת? מיכל בירן (המחנה הציוני): זה גורם לזה שמעמד הביניים גם נהנה מהן, נלחם נגד השחיקה שלהן. מירב בן ארי (כולנו): – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): להוריד את האוניברסליות הופך את קצבת הזקנה מזכות לג'סטה, וזאת טעות גדולה מאוד. כבר עשרה ימים שבכל כלי התקשורת מתנוסס המשפט "בשמאל שכחו מה זה להיות יהודים". אבל האמת היא שדווקא בימין שכחו. להיות יהודי היה לפני הכול הערבות ההדדית החזקה בינינו. "והדרת פני זקן", משפט שכל ילד שנוסע באוטובוס מכיר, נשכח דווקא כאן במשכן הכנסת. השרים שכחו את ציבור הבוחרים שלהם ומקריבים את הקשישים כקורבן על מזבח הפוליטיקה. היום זאת ההזדמנות שלנו לעשות שינוי. קצבת הזקנה היא הבסיס להזדקנות בכבוד. היא לא דורשת ביורוקרטיה ולא מנגנון, אלא רק את הקול שלכם. הגיע הזמן להחזיר את החוב שלנו כלפי הגמלאים. הגיע הזמן לדאוג לזכויות ולרווחת החיים שלהם, כפי שהם דאגו לזכויות ולרווחת החיים שלנו. ובהערה פרקטית: חבר הכנסת מיקי זוהר, טענת פה לפני רגע שאתם דואגים לנכים ודואגים לקשישים. גם לגבי הנכים עוד לא קיימתם את מה שהבטחתם. יש הצעת חוק של המחנה הציוני שמנסה לאלץ אתכם לעמוד במה שהבטחתם להם, במה שאתם הבטחתם להם. מירב בן ארי (כולנו): אל תדאגי. מיכל בירן (המחנה הציוני): אתם בעד העלאת קצבת הזקנה? אז יאללה, דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. תצביעו בעד. תודה רבה. מירב בן ארי (כולנו): על מה להצביע בעד? היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אדוני השר, בבקשה, בשם הממשלה. חיים כץ, בבקשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מיכל, שמעתי אותך פה בקשב רב, ואיך אמרת? "אנחנו מציעים". אני מקווה שאת יודעת מה הצעת פה. כמה זה עולה לנו? מיכל בירן (המחנה הציוני): 4 מיליארד שקלים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 26 מיליארד. מיכל בירן (המחנה הציוני): לא, 4 מיליארד שקלים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 26 מיליארד. בואי אני אפרט לך. מיכל בירן (המחנה הציוני): בוא נראה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את עולה לדוכן ומציעה הצעות שאין לך מושג – יש לך מושג, אבל לא עשית את החשבון כמה זה עולה באמת, כמה אוכלוסייה ישנה, בכמה אנחנו מעלים מאחד לאחד. אז נגעת ככה: בחוק הביטוח הלאומי, לקבוע כי שיעור קצבת אזרח ותיק ליחיד תהיה בגובה של 36% משכר המינימום ותעודכן לפיו. כלומר, קצבת אזרח ותיק מלאה ליחיד היום היא 1,531 שקלים – היא תעלה ל-1,908. כמו כן, הצעת לתקן את שיעורי תוספת התלויים גם עבור בן זוג וגם עבור ילדים – במקום 770 שקל בעד בן הזוג, ישולמו 954; במקום 484 ש"ח תוספת בעד ילד, ישולמו 636 שקלים. בנוסף, מוצע לתקן גם את הוראות סעיף 12ב(א) לחוק הבטחת הכנסה, כך שייקבע במסגרתם disregard בשיעור של 22% מסכום קצבת האזרח הוותיק. כלומר, נכון לשיעורים היום, לא יובא בחשבון לפחות סכום של 420 שקלים. העלות התקציבית מחושבת לפי מספרים חיים, 26.5 מיליארד שקל. מה לעשות, נו, כשאנחנו מסתכלים במספרים גדולים, גם אם אנחנו לפעמים חושבים שהמספרים הם קטנים – פעם הייתי יו"ר ועד התעשייה האווירית, אמרתי: אני רוצה תוספת שקל לשעה. השקל לשעה הזה הפך לשמונה שקלים ליום, כפול 17,000 – תמיד זה היה במיליונים – המספרים במיליארדים. זה לא שלא צריך להעלות את הקצבאות; אני חושב שצריך להעלות את הקצבאות, גם איציק שמולי וגם מיקי זוהר דיברו איתי. אמרו לי: תשמע, חיים, צריך להעלות את הקצבאות, ובטח צריך להעלות את הקצבאות לאלה שמוגדרים מתחת לקו העוני. כשאנחנו מקבלים את דוח העוני – ואנחנו נקבל אותו בשבועיים-שלושה הקרובים – בפעם האחרונה קיבלנו 180,000 אזרחים ותיקים שמוגדרים מתחת לקו העוני, ואני לא נכנס לעומק העוני. לא נכנס לעומק העוני. הם מוגדרים מתחת לקו העוני, ואמרתי: אם אנחנו מעלים את הקצבאות, לא ב-4 מיליארד, ב-662 מיליון, ומשלמים את נוסחת ההצמדה, כי הצמדה לשכר מינימום היא לא הצמדה טובה – עכשיו היא עלתה, ואני לא יודע אם היא תעלה או לא תעלה – אנחנו נצמיד אותה לשכר הממוצע במשק, שמושפע, כפי שאת יודעת, מעליית שכר המינימום, רואים את ההשפעה הישירה. מרכיב לא קטן, לצערי, של אנשים שמרוויחים שכר מינימום, עולה. אם אנחנו משנים את שיטת ההצמדה ומצמידים לשכר הממוצע, אנחנו גורמים שאף אזרח ותיק – אף אזרח ותיק – לא יהיה מתחת לקו העוני. אנחנו מתקנים את דוח העוני ב-12%. זה בתוכנית העבודה שלי. אני מחכה לתקציב 2019, שיעלה במרס הקרוב – – – נחמן שי (המחנה הציוני): מתי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמע, כשאני ראיתי את הטבלאות – זה היה בנובמבר שעבר, ראיתי את הטבלאות ואמרתי: אני רוצה לשנות את ההצמדה. הקטע של שינוי ההצמדה היה בעיה גדולה מאוד באגף התקציבים, אבל לאחרונה הסכימו לשנות את ההצמדה עבור הנכים. זאת אומרת, עשו סדק בקיר ואמרו: אנחנו מוכנים לשנות את עקרון ההצמדה, זאת אומרת, הלכנו צעד אחד קדימה. אני הולך לשבת על התקציב, אבל כל יום אני מופתע, אני מופתע מחדש. אתמול הופתעתי, הנחתי הצעת חוק סיעוד ממלכתי. הנחתי הצעת חוק סיעוד ממלכתי שבאמת תבוא ותיתן פתרון סיעוד ממלכתי לאלה שעצרו להם בקולקטיבי ולאלה שלא היה להם סיעוד, שלא היה להם כסף לשלם סיעוד. היא תיתן להם מענה. היא תיתן מענה גם לאלה שעצרו להם את הסיעוד והם רוצים לעשות ביטוח סיעוד ואין להם חיתום, כי הקופות לא מוכנות לקחת אותם, הם בסיכון גבוה. ולפתע אני רואה אתמול שכחלק מתוכנית העבודה של שינוי שיטת הסיעוד בביטוח הלאומי – שאנחנו עובדים עליה משנת 2011, זה היה בתוכנית העבודה – אני רואה: כחלק מביטוח בריאות ממלכתי. אין, זה לא – – – היו"ר מאיר כהן: ראיתי את זה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בסדר, אז זה לא. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה, גם אתה הופתעת? גם אני הופתעתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמע, אני הופתעתי מאחר שזה גם לא ביטוח סיעוד ממלכתי. נחמן שי (המחנה הציוני): זאת תוכנית ביטוח לאומי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא הייתי שם, אבל כשלקחתי את הנתונים, קראתי את הנתונים ואמרתי: אני רוצה לראות כמה אנשים יעלו מ-22 שעות – ומי מקבלים 22 שעות? החולים הקשים ביותר שהעוזר שלהם, המסייע שלהם, הוא ישראלי. יש 15,000 איש כאלה. אם הוא לא ישראלי, הוא מקבל 18 שעות. זה 168%. מה לעשות. מה אני אגיד לך, לא רוצה להגיד. אני לא רוצה להגיד. תראי, מיכל, אני לא רוצה להפיל לך את החוק, ואללה לא רוצה. מיכל בירן (המחנה הציוני): לך אישית אני מאמינה שהלב שלך במקום הנכון ואתה יכול לעזור, כפי שיקרה. אני מאמינה לך, חיים, אבל אתה לא הממשלה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מאחר שצריך גם – את בטח לא רוצה שיממשו את זה כמו שכתבת, וצריך ללכת למהלך מסודר, וצריך לראות איך אנחנו נותנים ואיך אנחנו עוזרים. עכשיו אני ישבתי שם ומישהו בא ואמר לי ששר האוצר החליט להעלות את קצבת הזקנה. אז אני קודם כול מברך. מברך. אני מברך את שר האוצר על שהחליט להעלות את קצבת הזקנה, ואני מאוד שמח על זה. זאת אומרת, אם אנחנו נציף פה נושאים אז אנחנו נקבל תגובות, אז זה בסדר. אבל אנחנו צריכים להיות שפויים, כמו ששר בא למשרדו ורואה את התקציב – – היו"ר מאיר כהן: חברים, אני מבקש שקט. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – ועושה חלוקת משאבים, ולפעמים חלק שמחים איתו ולפעמים חלק לא שמחים איתו, ויש כאלה שיגידו שהיה צריך לעשות את זה אחרת ולא כמו שעשו. ומאחר שיש שתי הצעות שיהיו עליהן תשובה והצבעה במועד אחר, של איציק שמולי ושל מיקי זוהר, אז – – קריאה: – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, גם מיקי רוזנטל אמר לי שהוא רוצה להצמיד. – – אז אני קורא לחברי הכנסת: מאחר שהתקווה נשארה, להצביע נגד הצעת החוק ולהפיל אותה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. גברתי, בבקשה. שלוש דקות. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר כץ, אני כמובן מעריכה אותך מאוד, ולא רק זה – אני יודעת שבדברים שאתה מבטיח, כל מה שתלוי בך קורה. אבל אני מצטערת, זאת לא הממשלה הזאת. אתה אומר: יש פה כוונה, או מודיע שר האוצר – זה מבזק ב-ynet – יעלה את קצבת הזקנה. בין ההודעה ובין המציאות יש פער של שמיים וארץ, כי באותה נשימה הוא מודיע שהוא מתכוון בעצם להוריד מיסים, שכולם מתנגדים לזה, כל הגורמים המקצועיים. אי-אפשר גם וגם. יש שמיכה, לוקחים, גוזרים חלק ממנה, ואז יגידו: השמיכה קטנה מדי. מירב בן ארי (כולנו): – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): אין דבר שישמח אותי יותר, חברת הכנסת מירב בן ארי, שאני אטעה בדבר הזה ושקצבת הזקנה תעלה. מירב בן ארי (כולנו): אבל השר אומר לך שהוא הולך לעשות את זה. מיכל בירן (המחנה הציוני): אני אעלה לכאן, אני מבטיחה. אני אעלה לכאן ואני אגיד שטעיתי. מירב בן ארי (כולנו): – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): אבל נכון לכרגע, בין ההבטחות שכחלון מפזר לבין ההבטחות שהוא מממש יש פער ענק, כמו שגם רבים מזוכי מחיר למשתכן מבינים היטב. אני מאמינה שמה שצריך – אתם מאמינים בהעלאת קצבת הזקנה? תצביעו בעד – ככה, הכי פשוט שיש. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. חברים, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת זקנה בהתאם לשכר המינימום), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת מיכל בירן. בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת זקנה בהתאם לשכר המינימום), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 39 בעד, 45 נגד, אפס נמנעים. אם כן, הצעת החוק נדחתה. הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ//201743; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל) היו"ר מאיר כהן: ברשותכם, אנחנו עוברים להצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה. בבקשה, אדוני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה, סליחה. חברים, אני מבקש שקט מכולם. סדרנים, אנחנו לא רוצים להתחיל להוציא מהאולם. בבקשה, אדוני. חיים ילין, בבקשה. בבקשה, אדוני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תראו, חברים, השחיתות חוגגת והממשלה שותקת. אין כמעט הצעת חוק מושחתת שהגיעה לוועדת השרים ולא קיבלה אור ירוק משרת המשפטים וועדת השרים – מהחוק הצרפתי, דרך חוק ההמלצות, דרך החוק לפגוע בשכר המפכ"ל, דרך המינויים הפוליטיים ודרך המינוי של היועצים המשפטיים וכו' וכו'. יש הצעות שאפשר לחלוק עליהן, ולא, אבל כל הצעה שפורמת את חומת המגן של טוהר המידות מקבלת גושפנקה בקואליציה הזאת. מה לא מקבל? שום חוק שנועד לשפר את טוהר המידות לא עובר בוועדת השרים הזאת, כי זאת קואליציה מושחתת, שבולמת כל הצעה שיש בה כדי לשפר את טוהר המידות. שר התיירות יריב לוין: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): סליחה? שר התיירות יריב לוין: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): את מי? שר התיירות יריב לוין: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אדוני, אני מוכן לדון בוועדה, כמו שאתה יודע. דיברנו על זה בעבר. שר התיירות יריב לוין: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): עזוב, כבר היינו בזה. אני אמרתי: תעבירו בטרומית ואני אתמוך. הינה, יש לך הבטחה שלי על השולחן. אם אני לא אתמוך, תעיפו את ההצעה, בסדר? שר התיירות יריב לוין: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אדוני השר יריב לוין, אני מרים את הכפפה. אני מרים את הכפפה, אני אומר לך. הינה, יש לך הבטחה. אתה יודע שמילה שלי זו מילה. אם לא יקודם מה שאתה מבקש, אני אסיר בעצמי את הצעת החוק. יש לי סמכות כזאת. שר התיירות יריב לוין: זה מסודר כבר – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, עזוב מסודר, כבר היינו בעניין הזה. כבר אמרנו. הם לא הסכימו לתמוך גם בזה. עכשיו, זה בכלל לא עניין של ועדת השרים; זה עניין של ועדת הכנסת, זה עניין של אתיקה. הרי מה ההצעה הזאת אומרת? בואו נפסיק לעסוק ברכילות: כמה שווה חבר כנסת, כמה שווה הדירה שלו. זה לא רלוונטי. זאת סתם רכילות. אלא – רק דבר אחד הצעת החוק הזאת מבקשת: אם יש ניגוד עניינים מובנה, או נדמה שיש סכנה להגיע לניגוד עניינים, השר או חבר הכנסת ידווח על כך לציבור. כל מנכ"ל משרד ממשלתי עושה את זה; כמעט כל נבחר ציבור ברמה מסוימת עושה את זה. מי פטור מזה? חברי הכנסת והשרים, והשופטים – הינה, הוספנו. וזה לא יעזור לי, כי גם ככה תצביע נגד בסוף, גם כשאני אגיד "השופטים". הרי מה העניין, השר יריב, ידידי? אם שר בממשלה, רעייתו עובדת במפעל בתפקיד חשוב, והדיון בעניינו של המפעל הזה מגיע לממשלה, לא ראוי שכולם ידעו את זה? האם העובדה שיש לחברת כנסת מסוימת חמש דירות בשכונה מסוימת – לא ראוי שהציבור ידע את זה לפני שהיא מזמנת דיון בוועדה שלה? ברור. באמות המידה שלך ברור שזה ראוי. כל חבר כנסת מתבקש – לא להגיד כמה הון יש לו וכמה הוא שווה, את זה הוא יכניס למעטפה הסגורה והסודית בכספת; אלא רק במקרה שיש לו איזה שהוא ניגוד עניינים, יודיע על כך מראש לציבור. וזה עניין מאוד מוגדר: עבודה של קרוב משפחה בתפקיד מפתח; החזקה של מעל 150,000 שקל במניה אחת מסוימת ו/או החזקה שמקנה לו מעל 20% בחברה. זה מה שאנחנו מבקשים; לא הרבה מאוד. מה עניין? זה ראוי, זה צודק, זה שקוף; זה ימנע שחיתות, זה ימנע מאנשים להגיע לניגוד עניינים: לא ידעתי, כן ידעתי. ברגע שהדבר יהיה גלוי ושקוף אנשים לא ייקלעו למצב נוראי. ומשום מה, שרת המשפטים – שמוצאת לנכון לתמוך בחוק ההמלצות המושחת ובשורה של חוקים מגעילים שהקואליציה הזאת מקדמת, שכולם כולם כולם באמת נועדו רק לצרכים פוליטיים; את זה מקדמים, והצעת חוק פשוטה שנוגעת למעמדה של הכנסת, לכבודה ולשקיפות הציבורית, את זה לא מסכימים. לא מבקשים לא לגלות שום דבר, לא לעסוק ברכילות, אלא לעסוק רק במה שעלול להביא לכך שייקלעו לניגוד עניינים. אני רוצה להגיד לכם – הרי אתם קואליציה ימנית: יצחק שמיר אמר שמותר לשקר בשביל המולדת, אבל זה לא אומר שאסור לומר אמת בשביל המולדת. תתחילו להגיד אמת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אין תשובת – יש? מי עונה? אין תשובת שר. אני מבקש מכולם לשבת. דוד ביטן (הליכוד): רגע, רגע. היו"ר מאיר כהן: אתה – בבקשה. כאן רשום שאין תשובת שר. בבקשה, אתה רוצה – – – בבקשה, גברתי, תשובה. שרן השכל (הליכוד): תודה רבה. תודה רבה לחבריי חברי הכנסת. מיקי רוזנטל, אני אומר לך דבר כזה, הצעת החוק הזו, כן, היא הצעת חוק חשובה. לכולנו כאן, חברי הכנסת, יש חברים מאוד מאוד טובים, בני משפחה, חלקם גם מוצלחים, חלקם עובדים בחברות מסוימות, ולכן חשוב שנבוא ונצהיר על ניגוד עניינים. אבל האם אתה חשבת לפני שאתה בא לחוקק חוק אולי לנסות לקבוע נורמה? אולי לתת דוגמה אישית? האם אתה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, האם אתה פרסמת דוח של ניגוד עניינים? עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – הדוגמה האישית. שרן השכל (הליכוד): כי אני יכולה לומר לך: אני לפני שנה וחצי פרסמתי דוח של ניגוד עניינים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): את מדברת על נורמות? שרן השכל (הליכוד): אף אחד לא חייב אותי על זה בחוק. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תתביישו לכם. את מדברת על נורמות, את? שרן השכל (הליכוד): לפני שאנחנו באים ומחוקקים בואו נהווה – – היו"ר מאיר כהן: עמר בר-לב, זהו. שרן השכל (הליכוד): – – בואו נהווה דוגמה אישית, בואו נראה לציבור איך צריך להתנהג, בואו נקבע נורמה. דודי אמסלם, איפה הוא? גם הוא פרסם ניגוד עניינים. למה אנחנו לא יכולים לקבוע את הנורמה הזאת? ולכן, לפני שאנחנו הולכים ומחוקקים חוק, אני קוראת לך לבוא ולפרסם את ניגוד העניינים שלך. תודה רבה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ועכשיו את תצביעי בעד? היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. אני מבקש מכולם לשבת. אם כן, אני שוב מבקש מכולם לשבת. ואני מבקש לא לעזור, אנחנו מסתדרים. אנחנו מצביעים על הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת והשרים, התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: 34 בעד, 46 מתנגדים, נמנע אחד. אם כן, הצעת החוק נדחתה. בבקשה, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, אדוני היושב-ראש, הצבעתי – – – היו"ר מאיר כהן: לפרוטוקול. חברת הכנסת נחמיאס הצביעה בעד, לפרוטוקול, בבקשה. בבקשה. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אפשר? היו"ר מאיר כהן: הודעתי לך, ואתה עסוק בשיחת טלפון. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אמרתי שאני עסוק? לא שמעתי שהודעת. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כמה הודעות, ברשותך. ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק יוצרים (תיקון מס' 5), התשע"ח–2017 (מ/1164) – לשם הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. חילופי גברי בוועדות הכנסת יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): בנוסף, אני מתבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת יש עתיד: בוועדה לענייני ביקורת המדינה – במקום חברת הכנסת קארין אלהרר יכהן חבר הכנסת חיים ילין; בוועדת החינוך, התרבות והספורט – במקום חבר הכנסת חיים ילין יכהן חבר הכנסת מאיר כהן. מטעם סיעת הליכוד: בוועדת הפנים והגנת הסביבה – במקום חבר הכנסת בני בגין יכהן חבר הכנסת דוד ביטן; בוועדה המשותפת לוועדה המיוחדת בראשות חברת הכנסת רחל עזריה וועדת החוקה, חוק ומשפט על תיקון מס' 4 – פינוי בשל סירוב בלתי סביר, מ/1023, מטעם הוועדה המיוחדת – במקום הפנוי לסיעת ש"ס – – – מיקי לוי (יש עתיד): יואב, אין לכם בושה. זה בגלל שבני בגין לא הולך איתכם יד ביד? יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): במקום הפנוי לסיעת ש"ס – – מיקי לוי (יש עתיד): אין לכם בושה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): – – יכהן חבר הכנסת יצחק וקנין. מיקי לוי (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): היושב-ראש, אני מתכבד להודיע על חילופי אישים בוועדת הכנסת. בוועדת הכספים –במקום הפנוי לסיעה יכהן חבר הכנסת אילן גילאון; בוועדת החוץ והביטחון – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): – – במקום הפנוי לסיעה יכהן חבר הכנסת עיסאווי פריג'; בוועדה – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – עיסאווי פריג' שמו את – – – יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה, סליחה, סליחה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): מה הבעיה? יואל חסון (המחנה הציוני): המקום הזה של המחנה הציוני, זה לא תואם איתנו. אני מבקש ממך לא להצהיר את הדבר הזה, זה לא תואם עם המחנה הציוני. נקודה. דוד ביטן (הליכוד): מה לא תואם? מה? יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): המקום הזה שייך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה שייך למחנה הציוני, וניתן לזהבה גלאון ורק לזהבה גלאון כיושבת-ראש מפלגה. זה לא תואם איתנו. קריאות: – – – אילן גילאון (מרצ): זה המקום, יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): לא תואם איתנו. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): לא, א. אומר יואל משהו שאני הוטעיתי להבין, כי לי כתוב – תראה, אני רוצה רגע להבהיר. יואל, שמעתי, אני רוצה להתייחס למה שאתה אומר. אני מתנצל, כבוד היושב-ראש – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): – – שאירוע של מקומות הופך להיות – – – אילן גילאון (מרצ): זה, היה לנו מקום פרסונלי, אחד. שתיים, אנחנו חמישה חברי כנסת. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): חבר הכנסת אילן גילאון, אני רוצה להגיד רגע משהו. אילן גילאון (מרצ): למפלגת העבודה יש שישה נציגים – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אילן. אילן, ידידי, אילן, ידידי. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, חברים. דוד ביטן (הליכוד): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): רגע, שב, שב. תן לי רגע, אני מדבר איתו. אני רוצה להבהיר רגע מה היה מבחינתי. קריאות: – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אני שומע פה משהו אחר, ואני רוצה להתייחס, ואני אגיד מה אני עושה עם זה. יואל חסון (המחנה הציוני): בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): ראשית, ההתנהלות של ועדת הכנסת ושלי כיו"ר ועדת הכנסת: כשמגיע מכתב מיו"ר סיעה לגבי מיקום של סיעה, אני לא מפעיל בעניין הזה שיקול דעת – לא יודע, במקרים קיצוניים; אני בא ומקריא את הבקשה. קיבלתי מכתב מסיעת מרצ שזה מקום ששייך לסיעת מרצ. יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא נכון. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אז אני מבין שבמקום הזה – – אילן גילאון (מרצ): – – – שישה מקומות. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): – – ייתכן שיש טעות. ולכן, אני הולך, אני כרגע מצהיר – – עיסאווי פריג' (מרצ): שישה מקומות מתוך – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): – – לפרוטוקול שההחלטה הזאת לא מתקבלת כרגע. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה רבה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אני עוצר אותה עד ההחלטה של ההבנה, ונעשה את זה בשעה – – – אילן גילאון (מרצ): אם מפלגת העבודה רוצה לערער – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): חברים, אילן, אילן, אני לא רוצה להיכנס, ואני בטח לא רוצה להיות מי – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה, אדוני, אם יש מחלוקות, אני מבקש – – – אילן גילאון (מרצ): – – – אתה נותן מקומות פרסונליים – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אילן. היו"ר מאיר כהן: סליחה, סליחה, אם יש מחלוקות אני מבקש להחזיר את זה לוועדת הכנסת. אי-אפשר לנהל פה מחלוקות. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): זה מה שאני אומר. אני הולך להגיד את זה. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אילן. אבל הוא – – – אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר מאיר כהן: אילן, אילן. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת גילאון, בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): חבר הכנסת – – – היו"ר מאיר כהן: זה יחזור לוועדת הכנסת, אי-אפשר לנהל כאן. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): חבר הכנסת, אתה תגיב, אני רוצה להגיד בצורה הכי פשוטה את החלטתי כרגע. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אני אומר גם לחבר הכנסת אילן גילאון וגם לחבר הכנסת יואל חסון: אני במקום הזה ממש לא הולך להיות שחקן בהחלטה שהיא לגיטימית של האופוזיציה. ולכן, בגלל חילוקי הדעות אני דוחה את זה, תוך שעה, מכיוון שאני פה ואני מבין את החשיבות, נא תסגרו את העניין, ואני מבקש שתיתנו לי תשובה מוסמכת של האופוזיציה לעניין הזה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): אז כדי ליישר את הפרוטוקול, ההחלטה בנושא ועדת החוץ והביטחון, אני מושך את מה שנאמר הרגע, ואנחנו ממתינים להחלטה משותפת של האופוזיציה. בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי – במקום חבר הכנסת אילן גילאון יכהן חבר הכנסת מוסי רז; ובוועדה המיוחדת בראשות חברת הכנסת רחל עזריה – במקום חבר הכנסת עיסאווי פריג' יכהן חבר הכנסת מוסי רז. אני אישית אבדוק עכשיו אם המקום הזה היה שייך לסיעת מרצ או שזה היה שייך לסיעת המחנה הציוני וניתן לזהבה גלאון על חשבון המחנה הציוני, ולפי זה נחליט. תודה רבה לך. היו"ר מאיר כהן: תודה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): הקראתי את הכול. תודה. מיקי לוי (יש עתיד): אין לכם בושה – – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת. מיקי לוי (יש עתיד): הוצאתם את בני בגין – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): אין לכם בושה, אתם – – – סדום. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): אתם סדום. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת בני בגין, רצית להגיד משהו? בבקשה, חצי דקה. זאב בנימין בגין (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש, ב-15 שניות: אני מבקש להודיע כי ההודעה על חילופי גברי בוועדת הפנים לגביי איננה על דעתי. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. זאב בנימין בגין (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): אבל למה הם לא הקימו ועדה חדשה? היו"ר מאיר כהן: חברים. קריאות: – – – מיקי לוי (יש עתיד): איזו בושה. היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים – מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): – – – הליכוד – – – היו"ר מאיר כהן: מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מספיק. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – חבר כנסת בגלל העמדות שלו? מה מספיק? מה זה מספיק? היו"ר מאיר כהן: מה זה? מיקי לוי (יש עתיד): – – – מנחם בגין. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה מזעזע. קריאות: – – – הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 51) (מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1168); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעת חוק הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 51), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה. השר חיים כץ, בבקשה, אדוני. אלעזר שטרן (יש עתיד): אפשר להציע להקים ועדה לחוק ההמלצות. למה לא מקימים ועדה לחוק ההמלצות? קריאה: אה, הוצאתם אותו – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): כן, תקימו ועדה לחוק ההמלצות. קריאה: ביטן, למה שלא תהיה ועדה לחוק ההמלצות? קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): ביטן, זה להשתמש בדמוקרטיה ככלי דיקטטורי ולסתום פיות. זה לא בסדר. ממש. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. יעקב מרגי (ש"ס): זה מזכיר תקופה בארגנטינה. חיים ילין (יש עתיד): מרגי, לא כדאי לכם, הוא יסחוב את כולכם לכלא, הוא הולך לכלא וסוחב את כולכם איתו. קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: חיים ילין, אני מבקש ממך. זהו, שמענו. אלעזר שטרן (יש עתיד): אפשר להציע להקים ועדה לחוק ההמלצות? היו"ר מאיר כהן: לא. חבר הכנסת שטרן, שבו במקומות, בבקשה. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אליעזר שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): אלעזר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אהלן, אלעזר. במסגרת הסיורים השבועיים שלי בארץ הגעתי לקצרין. הגעתי לקצרין וישבתי עם ראש העיר, והוא הסביר לי שיש מענק חימום לקשישים שמחולק בערים הקרות. די תמהתי, ואמרתי: מה זה ערים קרות? אני לא יודע, כשיש אפס מעלות בתל אביב זה קר או חם? ובבאר שבע זה חם או קר? קריאה: קר מאוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה קר. הלכתי הביתה וחזרתי והסתכלתי, רציתי לראות מה זה מענק חימום. והתברר לי ש-46,000 משפחות, בתי אב שיש בהם אזרח ותיק שמקבל הבטחת הכנסה, מקבלות מענק חימום של 553 שקלים, פעם בשנה. ואז בחודש פברואר-מרס המדינה מתרצה ונותנת לעוד 200,000 איש – לא תרגמתי את זה באחוזים אבל זה יוצא בערך שליש, מענק חימום של 180 שקלים. אני חשבתי שכל אזרח ותיק שמקבל הבטחת הכנסה ולא יכול לפתוח את החימום, קר לו. זה שבקצרין החליטו שזאת עיר חמה, כי בדקו את זה בקיץ, זה נראה לי לא סביר. אילן, בחיאת דינכ, אני מסתכל עליך, אתה מולי, ואני כל הזמן רואה שאתה מפריע לי בכוונה. אילן גילאון (מרצ): סליחה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואללה, טוב. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת סויד, נגמרו הכעסים? קריאה: לא, לא. מיקי לוי (יש עתיד): לא. קריאה: זאת בריונות. היו"ר מאיר כהן: מיקי, בבקשה, שבו. אדוני השר, תמשיך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הנחתי הצעת חוק, להסדיר את מענק החימום לכל האזרחים, לכל המשפחות שיש בהן אזרחים ותיקים ומקבלות הבטחת הכנסה. 246,700, משהו כזה – יקבלו כולם מענק חימום בלי טובות של אף אחד, בחקיקה. אמרו לי שהעלות היא 135 מיליון שקל. אתה יודע, אתה היית שר, כסף שלא מנוצל נלקח בסוף השנה. אני, כשנכנסתי לתפקידי, ראיתי שאנחנו קונים שירותי סיעוד ב-6 מיליארד שקל. אמרתי: אני רוצה להניח הצעת חוק שתעשה מכרז, או לצאת למכרז שיוזיל את המחירים שאני משלם, כי ראיתי שחברת דנאל מרוויחה אלפי אחוזים. ואם היא מרוויחה אלפי אחוזים, זאת אומרת, ואללה, הם לוקחים יותר מדי – אני רוצה שירוויחו – וסיכמתי עם האוצר, שהכסף הזה יעבור לקשישים, כל מה שאנחנו חוסכים. פנינו לארנסט אנד יאנג, שעשה מכרז שנגמר בספטמבר בשנה שעברה. לצערי, בא האוצר ואמר: אני רוצה להפעיל את המכרז, ולא אתה במשרדך, ולקח את המכרז, אבל הוא אמר לי: אני אתן לך מקדמה, אני אתן לך מקדמה של 200 מיליון שקל לבסיס התקציב. בנובמבר בשנה שעברה ממשלת ישראל קיבלה החלטה להכניס לבסיס התקציב 200 מיליון שקל ולייעד אותם לקשישים. רצינו לעשות ביקורי בית אצל קשישים עריריים בני 86 ומעלה, לבוא, לראות אותם בבית, לתת להם קופסת תרופות, לראות אם הם לקחו את התרופות, לפתוח את המקרר, ואם אין אוכל, לתת להם חמגשית. הלכנו למהלך הזה, ונתקענו על ידי האוצר. עצרו אותנו. ראיתי שהכסף ב-2017 הולך לטמיון, וביקשתי משר האוצר להסיט 111 מיליון שקל מתקציב 2017, שראיתי שהוא לא ינוצל – להסיט 111 מיליון שקל מהתקציב הזה, מבסיס התקציב, לחוק מענק חימום. בשיחה עם שר האוצר, שר האוצר הסכים, לשמחתי, למהלך. הוא עזר לי, יחד, בממשלה, לקבל את החלטת הממשלה שקיבלנו לפני שבוע. ביום ראשון האחרון ביקשנו פטור מחובת הנחה, כי החורף, לשמחת כולנו – אני חושב שיש פה קונסנזוס במדינה ובמליאה שאנחנו רוצים גשם, ואנחנו רוצים – ואללה, הגיע קצת גשם, זה לא מספיק, שיהיה עוד גשם. חיים ילין (יש עתיד): כמה שיותר חי, שיטפונות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש קונסנזוס, אתה רואה? אין מחלוקות. חיים ילין (יש עתיד): שיטפונות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא שיטפונות, כל דבר במידה, כל דבר שיגיע בעיתו, בכמויות הרצויות, שיהיה גשם, והחורף מגיע. ואני מודה ליו"ר הכנסת, שדחף והביא את זה להצבעה מהירה על מנת שזה יעבור היום בקריאה ראשונה, ויושב פה יו"ר ועדת העבודה והרווחה אלי אלאלוף, שבשיחה מוקדמת איתו אמר שבשבוע הבא הוא יכין את זה לקריאה שנייה ושלישית על מנת שאנחנו נוכל לתת כבר ב-2017, כי זה בא על תקציב 2017. נחמן שי (המחנה הציוני): מה העלות? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: העלות – 135 מיליון, כשמתוך זה 26 מיליון כבר יש היום בתקנה. עכשיו זה יעבור בחוק, וכל שנה – נכון להיום זה 135 מיליון שקל, האזרחים הוותיקים שמקבלים. כל בית אב שיש בו אזרח ותיק שמקבל הבטחת הכנסה יקבל מענק חימום, בכל מקום בארץ, ממטולה עד אילת, מהצפון לדרום, ימה וקדמה. נחמן שי (המחנה הציוני): רק בחורף, או גם בקיץ? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יקבל אחת לשנה מענק חימום. הוא לא יקבל מענק קירור בקיץ. זה פוטנציאל להצעת חוק אחרת, לקבוע מענק קירור. נחמן שי (המחנה הציוני): נתת לי רעיון עכשיו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, אבל צריך לדאוג לו למזגנים. עודד פורר (ישראל ביתנו): באילת המענק הזה הוא רלוונטי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בוודאי, בכל הארץ. כל החוק הזה יחול על כל משפחה שיש בה אזרח ותיק, שאחד מהם או שניהם מקבלים הבטחת הכנסה. אם מישהו התחתן עם צעירה, או צעירה התחתנה עם מבוגר שיש לו הבטחת הכנסה, המשפחה תקבל מענק חימום. שני בני זוג יקבלו מענק חימום אחד. אם שני בני הזוג מקבלים הבטחת הכנסה – אחד; כל בית אב 553 שקלים. אני רוצה עוד פעם לברך על החלטת שר האוצר – והלוואי ונדע יותר פרטים – על העלאת קצבת הזקנה. אם נטה את הקצבה הזאת באמת לאלה שמקבלים הבטחת הכנסה ונמצאים מתחת לקו העוני, אז תזכרו מה אמרתי קודם: כולנו – אני בטוח שכולנו, ואין פה גיוס, לא צריך לעשות פה גיוס, כי כל הבית מסכים; כשנותנים זה בסדר, בייחוד למטרות חשובות. אם באמת נעלה את אלה שמקבלים הבטחת הכנסה ונעשה את זה גם – ולו אחרי פרסום דוח העוני, שיפורסם כנראה בסוף נובמבר, תחילת דצמבר, ושם כנראה נראה השתפרות במצב העוני. אבל נעשה את החשבונות, נראה את העלויות, ניתן לאלה שבאמת זקוקים ונוציא את האזרחים הוותיקים מעל קו העוני. אחר כך נדאג לעומק העוני. אם נוציא אותם מעל קו העוני, יהיה לנו לדאוג לעומק העוני, כי אם נעלה למישהו 50 שקל והוא יהיה מעל קו העוני, הוא לא יפסיק להיות עני. היו"ר מאיר כהן: עשו את זה ב-1996. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם הם לא הפסיקו להיות עניים. הם עשו, הם גם שינו אז את שיטת ההצמדה ולפני כמה שנים שינו עוד פעם את שיטת ההצמדה. צריך לשנות את שיטת ההצמדה, להצמיד את זה לשכר הממוצע במשק ולעזור לאזרחים המוחלשים במדינת ישראל, שצריכים את זה. אני מקווה שבכנסת ישראל, על כל גווניה ומפלגותיה, יצביעו ויאשרו את הצעת החוק הזאת. תודה רבה לכם. נורית קורן (הליכוד): כל הכבוד לשר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4692/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת איציק שמולי) היו"ר מאיר כהן: יש שתי הצעות צמודות להצעת החוק של שר הרווחה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, ואחריו חברת הכנסת יוליה, גם שלוש דקות. בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, הרי הבעיה הזאת היא בעיה ידועה, ואנחנו מנסים לשנותה כבר הרבה מאוד שנים. ההגדרה המצחיקה הזאת שהשתמשה בה עד היום מדינת ישראל, כפי שהיטיב לתאר השר, כאילו בקצרין בימי החורף אנשים לא סובלים מקור; אפילו בערים בשפלה אנחנו יודעים – הרי חברי הכנסת מקבלים את פניות הציבור – כמה קשישים נאבקים בימי החורף רק לשרוד, רק לעבור עוד יום אחד בשלום. וצריך לומר את האמת, אנחנו מנסים לשנות את הדבר הזה לא מהיום, הרבה מאוד זמן. בשנה שעברה היה תיקון מסוים, שהוא מבורך, אבל השנה הזאת קורה כאן תיקון אחד גדול, והאמת צריכה להיאמר. אילולא ההחלטה ההיסטורית שאתה קיבלת, אדוני שר הרווחה – החלטה חשובה מאין כמותה, החלטה חברתית, החלטה היסטורית, שעושה סדר, שמחליטה לקחת את הכסף ולהשקיע אותו במקומות הנכונים; לתת רשת ביטחון אמיתית, הישרדותית, לקשישים המסכנים שמקבלים הבטחת הכנסה במדינת ישראל – אילולא אתה, זה לא היה קורה. ואני אומר פה: כל הכבוד לך. וכל הכבוד כמובן גם לשר האוצר, שיחד עם חברי הכנסת – גם חברת הכנסת מלינובסקי, שמקדמת יחד עם חברי כנסת נוספים כאן הצעות חוק פרטיות. אבל אני חושב שאנחנו כאן צריכים לומר: כל הכבוד על שיתוף הפעולה וכל הכבוד על החלטתו החשובה של שר הרווחה, והלוואי, הלוואי, הלוואי שמכאן אנחנו רק נעלה, שנה אחר שנה אחר שנה; שנדע כל שנה, כל יום בשנה, ללכת למקומות האלה, הכי חלשים בחברה הישראלית, ולהתערב שם, ולהיות שם לרשת ביטחון ולחומה בצורה לאנשים המסכנים האלה, ואתם יודעים מה? אנשים שמקבלים הבטחת הכנסה כבר הם במצב שלא אכפת להם ליכוד, עבודה, בית יהודי, הרשימה המשותפת. הם אטומים לזה. הם לא רוצים לשמוע על הכנסת ולא על הפוליטיקאים האלה. הם רוצים שמישהו יבוא ויסביר להם איך הם מחממים את הבית; איך תאגיד המים לא סוגר להם את המים; איך הם מצליחים ללכת למכולת ולקנות משהו כדי לעבור יום אחד נוסף. ואני חושב שהצעות חוק כאלה, אדוני שר הרווחה, שאתה מקדם, הצעות חוק כאלה שאנחנו מנסים כל הזמן לקדם, הן שגורמות לנו לבוא לכנסת ולהתגאות, ולהגיד: יש כנסת חברתית, שרואה את האזרחים המסכנים של מדינת ישראל ועושה דבר למענם. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יוליה. רק אתקן אותך, אדוני: עניים גם פותחים עיתון וגם קוראים וגם קשורים לפוליטיקה. הם לא אטומים. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא אמרתי שהם אטומים. אמרתי שהם אטומים לבחירה – במי לבחור. היו"ר מאיר כהן: תודה. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק חימום), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4690/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר מאיר כהן: בבקשה, גברתי. היו זהירים בכבודם של אנשים עניים. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, שרים, אדוני השר חיים כץ, אמרתי לך כבר היום במסדרון כמה אני מודה לך וכמה אני גאה בך. תמיד אמרו עליך שאתה בולדוזר, אז אתה שבעתיים בולדוזר אם הצלחת להעביר דבר כזה. באמת, מקרב ליבנו, תודה רבה על ההתקדמות הבלתי-רגילה הזאת. סיפרת פה על הדוגמה של קצרין, וזו אמת. גם אני באתי בדברים עם ראש העיר קצרין, והוא סיפר שפשוט ביטלו אצלו בעיר את מענק החימום לקשישים. אז אלו שקיבלו קודם המשיכו לקבל, אבל אלו שנוספו, לא קיבלו. בערים על ידם קיבלו מענק חימום, ובקצרין – לא. למה? כי השירות המטאורולוגי לא מסוגל להעריך נכון את הטמפרטורות. ומה קורה עם אילת? קיבלתי הרבה פניות מאילת, כי שם לא קר אלא חם. חבר הכנסת שמולי, נכון? כשאנחנו מגיעים לאילת אנחנו מדליקים מזגנים. אז שם אולי "מענק חימום" זה לא המילה הנכונה, מענק חימום, אבל זה גם וגם – זה גם קירור. מה, באילת אין אנשים שהם מבוגרים וחיים על הבטחת הכנסה? למה להם לא מגיע? אז יש פה מהלך ענק, היסטורי, שאנחנו משווים בין אזרחי ישראל שבאמת נמצאים במצב מאוד מאוד קשה – קשישים, מקבלי הבטת הכנסה. לא צריך להרחיב מדי מה זה רמת החיים הזאת, שאתה מקבל הבטחת הכנסה. מרחיבים עכשיו מ-30,000 איש ל-190,000 איש. זה שינוי דרמטי. זה שינוי חברתי ממדרגה ראשונה. טוב שמצאו לזה כסף; טוב ששר הרווחה חיים כץ דפק על השולחן מאוד מאוד חזק, כנראה, כדי שהכסף הזה יגיע. אני מאמינה שזה עוד צעד, אבל זה לא הצעד האחרון: אפשר לדבר גם על הביטחון התזונתי של הקשישים. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, גם את הגשת על זה הצעת חוק וגם אני. אני לא רוצה שאדם מבוגר יצטרך להחליט מה לקנות: תרופות או אוכל. גם וגם זה בסדר. אנחנו חייבים לספק את זה. כחברה דמוקרטית בריאה ומתקדמת אנחנו גם צריכים לוודא שאין לנו אנשים רעבים; שאדם לא יחסוך באוכל כדי לקנות תרופות ולא יחליט מה יותר חשוב לו. כפי שהיום יש מענק חימום, לדעתי – ואני מאמינה שפה נעבוד בשיתוף פעולה גם עם סיעת כולנו וגם עם משרד העבודה והרווחה, בדגש על הרווחה, על ביטחון תזונתי לזקני הדור שלנו, כי זה בעצם כבודנו לדור שהם יחיו בכבוד. תודה רבה לכולכם. חבר הכנסת שמולי, כבר גנבנו סוסים ביחד, ונמשיך את זה, ואני שמחה על שיתוף הפעולה הזה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אדוני השר, חיים – להעביר אותם? אתה יכול מהמקום. בוא, בבקשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת אני שמח על שיתוף הפעולה בין – – – יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): לא, זה הכול אתה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, אני שמח על שיתוף הפעולה מכל קצות הבית, ואני מקווה שאכן כולם יצביעו, ונעשה את זה כמה שיותר מהר, נעזור לאותם קשישים. תודה. היו"ר מאיר כהן: אם כן, היות שזאת קריאה ראשונה, אנחנו עוברים לדיון. יש דיון, ודאי. עיסאווי פריג', בבקשה. היות שרשימת הדוברים ארוכה, לכל אחד מהעולים להתדיין – אני מוסיף אותך והרשימה סגורה – אני אקפיד על שלוש דקות. בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): תסמע מיני. תסמע מיני על החמדנות. תסמע מיני. טוב. כבוד השר, הצעת חוק טובה. תירגע, אילן, בסדר, בסדר. הצעת חוק טובה, מבורכת, ושירבו כמותה הצעות חוק טובות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל. יש אבל. עיסאווי פריג' (מרצ): אבל, אבל – אבל עכשיו לא אגיד לך. תראה, קורים הרבה דברים מעניינים במושב הזה, מהתנהלות הפרקליטות היום למופע ההזוי שראיתי מחברינו, שאמורים להיות יושב-ראש האופוזיציה והאחראים לאופוזיציה; חמדנות שאין לה מילים, ואני, מטעמי כבוד ליושב-ראש הסיעה שלי, לא אתייחס לזה, אבל יש לי הרבה מה להגיד בנושא. אבל אני בכל זאת רוצה להגיד כמה מילים לגבי התנהלות הפרקליטות, שהפכה להיות כלי פוליטי בידי שרת המשפטים – התנהלות הפרקליטות בעניין שוברים שתיקה. תראה, בענייני חקירות תמיד למדתי: אומרים: אין ראיות מספיקות, או אומרים כל מיני משפטים; אבל במקרה הזה בחרו לקחת צד שקר, שקר, ויצא שהם השקרנים. ההתנהלות הזאת, ההתנהלות הפוליטית הזאת, אין לה מקום, אבל בעידן של ממשלת הליכוד הכול מותר וכל החסמים מותרים, והכול נשבר. וגם צר לי מאוד שהפרקליטות התחילה ליישר קו – כל אחד כדי לשמור על הכיוון שלו. אני מאוד מצטער על כך, וחבל שזה כך. תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. איציק שמולי, בבקשה. שלוש דקות. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני על החוק המבורך הזה דיברתי, ולכן אני רוצה לדבר על מה שהיה פה לפני כמה דקות במליאה. אין שום ספק שנשברים פה שיאים היסטוריים, שפעם אחרי פעם אנחנו רואים לנגד העיניים איך המעשה המטורלל של היום הופך להיות הנורמה של המחר. אתם בליכוד השתגעתם, תגידו? אתם השתגעתם? כל מי שמעז להשמיע איזושהי עמדה שונה, ביקורתית, הגיונית, מאוזנת, על מה שקורה היום במדינת ישראל, אתם מוקיעים אותו, מענישים אותו. אני רוצה לומר לכם משהו: יום אחד התנועה המפוארת שלכם תסתכל לאחור ותבין ותפנים שבני בגין היה שומר החומות של המוסר והדמוקרטיה של התנועה שלכם, של המוסר והממלכתיות, בתקופה מאוד מאוד חשוכה שעוברת עליכם. נורית קורן (הליכוד): איציק – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זה התחיל בחוק הלאום וזה ממשיך עכשיו, ומותר לחבר הכנסת בני בגין – שנורית, חברתי, הוא לא עוד חבר כנסת בבית הזה, הוא לא – – – נורית קורן (הליכוד): הוא חבר כנסת מאוד מאוד מיוחד – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, הוא סמל לא רק של הליכוד, הוא סמל גם של הכנסת. ולקחת – – – נורית קורן (הליכוד): מה זה קשור? איציק שמולי (המחנה הציוני): אני אגיד לך מה זה קשור. שבכל פעם שהוא מנסה לעמוד על הערכים שלו, על האני מאמין שלו – – קריאה: אף אחד לא הפריע לו לעמוד על הערכים שלו. נורית קורן (הליכוד): עובדה שהוא יכול להצביע איך שהוא רוצה, הוא עושה מה שהוא רוצה. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – על זכותו לאמור את דעתו, הדבר הראשון שקורה – הוא מועלה לעמוד הקלון ומביישים אותו לעיני כול. והדבר הזה, אסור שיקרה. והלוואי שיהיו עוד ועוד קולות מתוך הבית שלכם – ומעולם לא הסכמנו, אבל אני מכבד אותו. אני חושב שיש לכם תנועה מפוארת – – נורית קורן (הליכוד): ותמשיך להיות כזאת. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – ויש לה מקום בהיסטוריה של מדינת ישראל, אבל אני אומר לכם באותה נשימה – – קריאה: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – האופן שבו אתם מתנהגים לחבר הכנסת בגין בחודשים האחרונים יגרום לזה שאתם יום אחד תבינו. נאוה בוקר (הליכוד): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): תסתכלו לאחור ותפנימו ותבינו שאתם הייתם בתקופת חושך, ומי שהיווה מגדלור ושומר חומות של הערכים והממלכתיות של התנועה שלכם זה אחד ויחיד, חבר הכנסת בגין. נורית קורן (הליכוד): אתה טועה. יש הרבה אנשים טובים בליכוד ששומרים על – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): ואני מקווה שהיום הזה יבוא מהר – יבוא מהר לא רק לטובת תנועת הליכוד – – נורית קורן (הליכוד): אתה לא יכול לעשות הכללה. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – לא רק לטובתה של תנועת הליכוד, אלא לטובתה של מדינת ישראל כולה. תודה רבה. נורית קורן (הליכוד): כולנו עושים לטובת מדינת ישראל. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. קריאות: – – – סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בהחלט מברך על החלטה חשובה זו. אני חושב שהעוני אינו מבדיל בין גזע, מין או דת. העוני הוא חוצה אוכלוסיות, גם חוצה דתות, והחברה הבריאה והחברה שמוקירה את החלשים שיש בה זאת חברה בריאה וחברה שיודעת – – קריאות: – – – סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): – – לעשות את המיטב, האפשרי, עבור האוכלוסיות החלשות. יוסי יונה (המחנה הציוני): דוד, תגיד שאתה מסרב – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): האנשים החלשים, אדוני היושב-ראש – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): ביטן, תגיד שאתה מסרב – – – היו"ר מאיר כהן: חברים, אני מבקש. יש חבר כנסת שמדבר על הדוכן. מה קרה? סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אני רואה שהריב הגיע בתור שלי, אז תקשיבו קצת ואני לא אאריך בדברים, ביטן. היו"ר מאיר כהן: תדבר, אדוני. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): חברים, השכבות החלשות, בנוסף לקשישים, הן האימהות החד-הוריות, הן המשפחות הנמצאות בפריפריה, הנמצאות באוכלוסיות כמו האוכלוסייה הערבית בנגב וכמו האוכלוסייה שנמצאת גם בגליל וגם במקומות כמו הערים המעורבות – לוד, רמלה ומקומות אחרים. אני חושב שכל מקבלי הבטחת הכנסה צריכים תשומת לב מיוחדת, במיוחד כשאנחנו שומעים עכשיו שיש עודף בהכנסות המדינה. זה אולי משהו חד-פעמי, אולי קיבלנו קצת מס הכנסה מאחת העסקאות שקרו בשנה האחרונה ויש לנו עודף בהכנסות, אז מוטב שכל חברי הבית יכוונו לכיוון של עזרה לאוכלוסיות האלה. בנוסף, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על שתי מועצות אזוריות בנגב, מועצת אל-קסום ומועצת נווה מדבר. אלה שתי מועצות ל-11 יישובים שהמדינה הכירה בהם כבר לפני 11 שנים, אבל שתי המועצות, אין שום פיתוח שם, לא כבישים ולא חשמל ולא מערכת מים וביוב. בקיצור, הם כאילו יישובים לא מוכרים אבל עם מועצות. הגדיל לעשות משרד הפנים לפני חודש וחצי, מתוך התוכנית הממשלתית של 600 מיליון שקלים ליישובים הערביים הבדואיים בנגב שהוא נתן, החלק של מועצת אל קסום ומועצת נווה מדבר היה הכי פחות. למשל, מועצת אל קסום – 20 מיליון שקל, כשיש בה בפועל מעל 40,000 תושבים; רהט הגיעה ל-100 מיליון שקל עם 60,000 תושבים. ההבדלים היו זועקים לשמיים. אנחנו מקווים – מובן שהמועצה, ואנחנו איתה, ערערנו על ההחלטה; אנו מקווים שהעוול הזה שנגרם לאל-קסום ולנווה מדבר יתוקן בהקדם, לפני סוף שנת תקציב זו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. חיים ילין, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ואנחנו משתמשים בכלים הדמוקרטיים כדי להדיח חבר כנסת, סמל הליכוד, שבעצם מתנגד לחוק. חוק – ואני חייב להגיד לכם את זה, אתמול הייתי בוועדה – שלא היה יוצא לאור, לפי חבר הכנסת דודי אמסלם, אם לא היו מדליפים. אז שימו לב. נגד הדלפות משתמשים בחוק. זאת אומרת, בגדול, עבר פה עכבר, ולוקחים פגז בשביל להרוג אותו. אין פרופורציה בכלל לכלים הפופוליסטיים שהליכוד והממשלה הזאת משתמשים בהם. אבל אני מתבייש בדבר אחד: שהליכוד – שבעצם משתמש באותן סיסמאות כל הזמן ומטיף מוסר כל הזמן – בעצם פוגע בערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה ושל כנסת ישראל. עוד יותר. כבוד חבר הכנסת ביטן. איך הוא אמר, עוד שבועיים הוא חוזר – זה מעליב. תחשוב עכשיו שרוצים להעביר חוק, דוחים ועכשיו מדיחים חבר כנסת ומחזירים אותו אחרי שהחוק עובר. חבר'ה, זה יותר גרוע, זאת אומרת, אם הדחתם חבר כנסת מוועדה, מה אתם מחזירים אותו? זאת אומרת אתם מדיחים אותו בגלל חוק. כבוד היושב-ראש, אני חושב שצריך לקחת את האמירות שאני אומר ולהבין שזאת כנסת ישראל, אחרי זה יושב-ראש הכנסת יבוא ויגיד: חברים יקרים, אין אמון של הציבור בכנסת. בטח שאין אמון של הציבור בכנסת, איך יהיה אמון אם אנחנו משחקים עם הח"כים שנבחרו באופן דמוקרטי עוד בפריימריז? כבוד היושב-ראש, אני חושב שהיום זכינו בפעם השנייה – בפעם השנייה – בהדחה. פעם אחת זה היה בחוקה ועכשיו בפנים, אותו חבר כנסת ואותו תרגיל. אני חושב שבסופו של דבר צריך להגיע למצב שאם מדיחים, מזיזים חבר, הוא לא חוזר – אם כבר רוצים. וכבוד היושב-ראש, תרשה לי – כי כבר קמתי לדבר – לברך את שר הרווחה והעבודה חיים כץ על החוק של חימום הבתים. אני חושב שאנחנו תמיד מברכים ומתפעלים מזה שעוברים חוקים שהם מובנים מאליהם. איך זה יכול להיות שהמובן מאליו הופך להיות משהו שצריך להביא אותו לפה, לכנסת ישראל? אין לי מושג. זאת אומרת, כבוד היושב-ראש, אתה היית פעם שר. כל דבר צריך להגיע לחקיקה? איפה הכוח שיש לשר לבוא ולהגיד: זה מה שאני רוצה? למה כל דבר – – – יואב קיש (הליכוד): – – – היועצים שלכם לא נותנים לו. חיים ילין (יש עתיד): כאילו כל דבר צריך להגיע לחקיקה. אני אומר לכם, כבוד היושב-ראש, שלכל דבר חברתי שיהיה למען הזקנים, שיהיה למען החינוך, תמצאו פרטנרים, ואתם יודעים יפה מאוד שברוב החוקים האופוזיציה תומכת בקואליציה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת. חבר הכנסת נחמן שי. מיקי לוי (יש עתיד): אולי אני במקומה? היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי. חברים, היו נא ערניים. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אתה לא חייב – – – היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הוא יום חשוב. הוא יום חשוב, כי שתי הצעות חוק, או שלוש, או ארבע, ולא חשוב המספר, שעוסקות באזרחים הוותיקים של מדינת ישראל הולכות קדימה. לא היו הצבעות, כאן תהיה הצבעה – המגמה ברורה; הכיוון נכון. דוד ביטן (הליכוד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני רוצה לומר לכם, מתוך ההסתכלות שלי והמעורבות שלי, שהמהפכה שקשורה במיליון האזרחים הוותיקים במדינת ישראל מתחוללת. חיים ילין (יש עתיד): זוהיר בהלול, העיפו אותך מאיזה מקום? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא משתמש בזה כמו – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת דוד ביטן. נחמן שי (המחנה הציוני): אני מקווה שאני לא מפריע לכם. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת דוד ביטן. נחמן שי (המחנה הציוני): אני מקווה שאני לא מפריע לך, דוד ביטן. היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת דוד ביטן, אתה מפריע. נחמן שי (המחנה הציוני): אני מקווה שאני לא מפריע לך, חבר הכנסת ביטן. אני אחכה. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת דוד ביטן, תפסיק. נחמן שי (המחנה הציוני): אני אחכה. אין דבר. דוד ביטן (הליכוד): אני עושה תרגילים לראות אם אתה מנהל את הישיבה נכון. היו"ר מאיר כהן: שב במקום. נחמן שי (המחנה הציוני): אתה מפריע לי. הוא מנהל את הישיבה, ואתה מפריע לי. הכול בסדר. היו"ר מאיר כהן: אני אוסיף לך עוד 30 שניות. בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): לא חשוב. עזוב, זה אנשים שלא מתייחסים לעבודה ברצינות. המהפכה הזאת, שלא הבחנו בה כי היא מתקדמת באיטיות, ומספר האזרחים במדינת ישראל גדֵל והולך בהדרגה, עכשיו סוף-סוף נושאת פירות. עכשיו אפשר כבר לראות, ולשמוע, ולהרגיש שהאזרחים הוותיקים במדינת ישראל לא מוכנים לשתוק יותר – הם לא מוכנים לשתוק יותר כשלא מעמידים לרשותם את המשאבים הראויים כדי לחיות חיים של כבוד, כאשר מדינת ישראל וממשלת ישראל לא מכבדת אותם. והינה, עכשיו – ואני אומר לכם שזה רק ההתחלה של ההתחלה – הם באים לידי ביטוי, וזה קורה בכל המפלגות. זה לא קורה רק אצלנו, שאוזננו כרויה יותר, ואנחנו מבינים אותם יותר – ואנחנו גם יודעים שהם, בחלק מסוים, גבוה יותר מאשר במפלגות אחרות, תומכים בנו, וזה בסדר גמור – אלא גם מפלגות אחרות פתאום קולטות שלהיות בן 60 או בן 70 במדינת ישראל זה לא חטא, זה לא פשע וזה לא סטייה מהנורמה – זה החיים; זה החיים של יותר ויותר אזרחים ואזרחיות במדינת ישראל, ולכן החוקים מתחילים לעבור. אני מרגיש שהשמיים נפתחו והבקשות האלה והדפיקות האלה שדפקו כל הזמן על תקרת הזכוכית – התקרה מתחילה להיפתח והקבוצה הגדולה הזאת, והגדֵלה והולכת, תבוא לידי ביטוי. אני רוצה להודות לכל השרים שבאמת היו מעורבים – ושיהיו מעורבים עוד יותר, כי גם הם מבינים, הם שומעים את פעמי המשיח האלה: לשר האוצר, לשר הרווחה; אני רוצה להודות לכל מי ששותף לשדולת האזרחים הוותיקים בכנסת – לחברי איציק שמולי, לטלי, ליואב, שהיה שם – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): – – לכל מי שתרם ותורם לעניין הזה. אנחנו בדרך הנכונה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. היות שלא אפשרתי לדבר במקום, זה תקף עד לסוף הרשימה הזאת, אז אנא מכם. דב חנין, אדוני, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה לצרף את קולי למחאה על הדחתו של חבר הכנסת בגין מוועדת הפנים – מהלך כוחני ובעייתי, מהלך שמלמד פעם נוספת שמאחורי החוק לעצירת – – – היו"ר מאיר כהן: שנייה, אדוני. בכל אופן, אני אאפשר, לפנים משורת הדין, לשלושה שביקשו במקום אחרים: אילן גילאון, מיקי לוי ומלכיאלי. אתם תוכלו לדבר. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): שוב, תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מצרף את קולי למחאה על הדחתו של חבר הכנסת בגין מוועדת הפנים של הכנסת. למי שהיה צריך הוכחה – הינה, היא הגיעה. חבר הכנסת בגין הודח מוועדת הכנסת אחרי שהוא הודיע בוועדת הפנים של הכנסת שהוא מציע שתחולת החוק שאוסר המלצות של המשטרה בתיקים שמלווים על ידי פרקליט תהיה אחרי סיום חקירות ראש הממשלה. בעצם, מרגע זה זמנו בוועדת הפנים של הכנסת היה קצוב והיה קצר מאוד. המהלך הזה, עמיתיי חברי הכנסת, הוא פגיעה ביכולת של חברי כנסת להביע את עמדותיהם ולייצג את מצפונם בכנסת. העובדה שהליכוד פעם אחר פעם מדיח את בגין רק מעידה כמה הליכוד התרחק מדרכו של בגין, כמה הליכוד נמצא במקום רחוק ואחר לגמרי. עמיתיי חברי הכנסת, אני תומך בכל מנגנון שמקל על הקשישים בישראל, ולכן אני אתמוך בחוק הזה. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני מדבר כאן כדי לומר כמה דברים בסוגיה שהעסיקה ועוד תעסיק אותנו רבות בכנסת – סוגיית הביטוח הסיעודי. כולנו הקשבנו למסיבת העיתונאים של השר ליצמן יחד עם השר כחלון, ושמענו שהם מדברים על ביטוח סיעודי ממלכתי. זה היה רגע של אופטימיות. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא. לא דיברו – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): ואז קראנו את הפרטים, והסתבר שלא באמת ביטוח, שלא לגמרי סיעודי ושבכלל לא ממלכתי. אגב, גם כאן אני מברך על טיפולי שיניים חינם. טיפולי שיניים חינם לקשישים מעל גיל 75 זה דבר טוב, אבל למה לקרוא לזה ביטוח סיעודי ממלכתי? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): רק טיפולים לא מורכבים. רק סתימות. דב חנין (הרשימה המשותפת): בסדר. אני בעד. אני בעד. קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): בצד שמאל ולא בצד ימין. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני בעד סתימות שיניים חינם לקשישים מעל גיל 75 – – נחמן שי (המחנה הציוני): סתימות – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אבל בואו נקרא לזה בשם המתאים – אגב, הרבה קשישים ישמחו על זה: סתימות חינם לקשישים מעל גיל 75. נחמן שי (המחנה הציוני): יש סתימות – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): עמיתיי חברי הכנסת, זה לא ביטוח סיעודי ממלכתי. אנחנו נמצאים במשבר קשה: אנחנו נמצאים במציאות שבה אנשים לא יכולים לשלם על טיפול סיעודי; אנחנו נמצאים במציאות שבה 850,000 מבוטחים בביטוחים קבוצתיים הולכים להישאר בלי מענה. על שאלות היסוד השרים ליצמן וכחלון לא נתנו תשובה. קריאה: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לכן, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו נצטרך כאן, בבית הזה, להמשיך להיאבק על כך שבמדינה הזאת יהיה ביטוח סיעודי ממלכתי, כדי שלא להפקיר את הקשישים – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – כדי שלא להפקיר את החולים הסיעודיים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, השר שהצטרף כנראה לרשימה המשותפת – כאן קורים דברים מעניינים היום. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): צריך להגיש בקשה – – – מוסי רז (מרצ): כן, הוא יגיש בקשה, ותחליטו אם לקבל אותו. קרה כאן היום מעשה חמור ביותר. יכול להיות שזו לא הפעם הראשונה בתולדות הכנסת שזה קורה, אני זוכר שקרה מקרה דומה עם יש עתיד בקדנציה הקודמת, אבל בעצם הדיחו – עם חברת הכנסת עדי קול. יעל גרמן (יש עתיד): מי הדיח אותה? אף אחד לא הדיח אותה. מוסי רז (מרצ): לא יודע. כך שמעתי. אמרתי "יכול להיות". אני לא יודע. אם לא, אז אני מתנצל. בעצם חבר הכנסת בגין הודח מהוועדה כי הוא לא רצה להצביע על הצעה שנוחה לראש הממשלה בחקירותיו. אבל זו לא הפעם הראשונה שעושים דברים כאלה לחבר הכנסת בגין. אני רוצה להזכיר לכם שחבר הכנסת בגין הגיש הצעת חוק, הגיש את הצעת חוק הלאום, וסיעת הליכוד והקואליציה החליטו לא לתמוך בהצעת החוק הזאת. כשהוא שאל מדוע, הוסבר לו, והכול הוא כתב בעיתון ישראל היום – ישראל היום, זו האמת כולה, נכון, אז אי-אפשר לחשוב שאני אומר כאן משהו לא נכון. כשהוא שאל מדוע, אמרו לו שהליכוד והקואליציה לא יכולים לתמוך במילה "שוויון" שמופיעה בהצעת החוק הזאת. אם הליכוד והקואליציה לא יכולים לתמוך במילה "שוויון", אם הליכוד והקואליציה לא יכולים לתמוך בבני בגין, אם הליכוד והקואליציה מעבירים הצעת חוק שהמשמעות שלה היא שייגרם עינוי דין לאנשים שיש חקירת משטרה נגדם והיא מוצאת אותם כלא אשמים, ועדיין יימשך עינוי הדין שלהם – אם הם עושים את כל זה רק כדי לסדר משהו יותר נוח לראש הממשלה, שבתום החקירה לא יודיעו מה שיודיעו, אז הם פשטו פשיטת רגל מוחלטת. זה לא הליכוד של פעם. לא שבליכוד של פעם תמכתי, אבל היו איזה ערכים בסיסיים שהליכוד של היום כבר מזמן מזמן לא עומד בהם, וחבל שזה קורה בשבוע סמלי כזה, שבו אנחנו מציינים 40 שנה לבואו של סאדאת לארץ, כשבעקבות הביקור הזה ראש הליכוד אז, בגין, עשה את המעשה הכי חכם בתולדות מדינת ישראל וחתם הסכם שלום עם מצרים. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים, כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני אתמוך בחוק הזה, למרות שיש לי הרבה הסתייגויות על השיטה של החקיקה שעומדת פה – סליחה, אני לא מצליח. היו"ר נאוה בוקר: דקה אחת. הינה, השעון הסתדר. חברים, תיתנו בבקשה לחבר הכנסת לומר את דבריו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): קצת שקט. היו"ר נאוה בוקר: אדוני המזכיר, יש כאן בעיה בלוח של חבר הכנסת איציק שמולי. אני אוסיף לך את הזמן, אל תדאג. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): צריך להתחיל. בסם אללה א-רחמאן א-רחים. היו"ר נאוה בוקר: בבקשה, תתחיל. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): החוק הזה, אני אתמוך בו, לא בגלל שאני כל כך שמח שהחוק הזה בא, כי הוא חלק מהטלאים שמנסים לעשות בלי להיכנס לעומק הבעיה ולפתור אותה. אני חושב שהעניין של הקשישים צריך טיפול מיוחד, טיפול מלא ומפורט, וצריך גם לתת פתרונות לתקופה ארוכה. לתת היום את מענק החימום, המשמעות היא שאנחנו תורמים להם תרומה, אנחנו לא נותנים זכות. קודם חלק קיבל והיום אנחנו אומרים שכולם יקבלו. מה שצריך היום זה לדעת פעם אחת ולהבין את זה לעומק: מי אלה האזרחים הוותיקים או הקשישים או הזקנים – לא משנה השם, כי שינינו בחוק, ולפי החוק זה כבר אזרחים ותיקים – הם ההורים שלנו, הם אנחנו לעתיד. הם לא מישהו זר או מישהו שבא ממקום אחר ונחת עלינו. זה אנחנו. ואם אנחנו לא נדאג להורים שלנו, לאלה שעבדו ובנו – ואתם יודעים מה, לאלה שהולידו אותנו, ואנחנו נמצאים פה ועומדים פה – אם אנחנו לא נדאג שהם יחיו בכבוד, אז אנחנו מחטיאים את המטרה, וזה עוול. לכן אני היום בא ואומר שצריך לעשות ועדת בדיקה, ועדת חקירה, ועדה שתגיד מהם הצרכים של האנשים הקשישים. אני אומר לכם, ההצעה שלי – אני מכין הצעת חוק שאומרת שהקשיש צריך להגיע לשכר מינימום. איך הוא יגיע? יש קצבה שהיא קבועה היום; גם היא לעג לרש, אבל אני לוקח אותה. ואני בודק איזה פנסיה יש לו: יש הרבה אנשים באוכלוסייה הערבית שאין להם פנסיה, היום שני-שלישים מהנשים הערביות לא עובדות. לא שהן לא רוצות לעבוד; המדינה לא מספקת מקומות עבודה. הן יחיו מקצבה זו, קצבת העוני, אז אני רוצה להגיע לשכר מינימום. מי שיש לו פנסיה, מוסיפים לו את הקצבה הזאת, ואם הוא לא עובר את שכר המינימום, משלימים לו לשכר מינימום. אם לא, אנחנו נגדיל, עד שהוא יעבור אותה. בקצבה לא פוגעים, היא תהיה המינימום, והתוספת היא עד שהוא מגיע לשכר מינימום. זה לפחות, המינימום שאנחנו צריכים לספק להורים שלנו, אחרת אנחנו נחכה לעוד תקופה שנראה בעיתונות, בתקשורת, שאנשים סובלים וסובלים, ונבוא עם עוד הצעת חוק ועם עוד תוספת של 50 שקל ו-100 שקל לפעם אחת, וזה לא יכול להסתדר. בלית ברירה אני אתמוך בהצעה הזאת, אבל החוק שלי, שאני מגיש, אני חושב שהוא צודק, ואני חושב שחייבים לתמוך בו. אני אומר במשפט אחרון שהכסף שחושבים שהוא הרבה – הכסף הזה ילך ויצטמצם, כי היום יש החוק של פנסיה חובה, ובעוד כמה שנים אנחנו נגיע למצב שכולם, עם הפנסיה שלהם, לא יצטרכו עוד תוספת. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק. מוסי רז (מרצ): רשומה מיכל רוזין. היו"ר נאוה בוקר: מיכל רוזין נמחקה, משום מה. מוסי רז (מרצ): רשום אצלנו – – – היו"ר נאוה בוקר: בכל מקרה היא איננה כאן. היא כאן? יהודה גליק (הליכוד): לא. היא לא כאן. אבל אילן גילאון רשום למטה יותר, יכול להיות שהוא ירצה לדבר. היו"ר נאוה בוקר: שלוש דקות לרשותך. יהודה גליק (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת נאוה בוקר היקרה מאוד, חבריי חברי הכנסת המתוקים, חברות הכנסת המתוקות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים, ראשית, יום גדול – "והדרת פני זקן". התאחדנו כולנו סביב החוק הזה, שדואג לחימום, לקשישים, למבוגרים שבתוכנו, שהם הורינו. נדמה לי שזה דבר גדול. העובדה שאיציק שמולי, מיקי זוהר ושר הרווחה הגיעו להסכמה לקדם את נושא גמלאות הזקנה – זה ראוי ביותר, ועל כך אני רוצה לברך. אבל אם אני כבר פה, אני רוצה לפנות אליכם, חבריי מן האופוזיציה. האמינו לי, אין פעם ואין פעמיים שאני מרשה לעצמי למתוח ביקורת, להעיר הערות; אפילו בחוק ההמלצות, התייחסתי לעיתוי, התייחסתי להזזה מוועדה לוועדה. אבל אנא מכם, חבריי, את הסופרלטיבים שלכם שמרו למקום שצריך. תראו, יש בכנסת 120 חברי כנסת שנבחרו על פי מפלגות. כן, גם הנציגים בוועדות הם על פי מפלגות, הפלא ופלא. כשאני הצבעתי בניגוד לקואליציה בעניין מסוים, ידעתי שיושב-ראש הקואליציה יעניש אותי ויגרש אותי מוועדה. הבאתי את זה בחשבון. כך עובד משחק קבוצתי של מפלגות. ככה זה עובד, זה לא חדש. גם חבר הכנסת בגין, שנבחר, אגב, לא בפריימריז, לא בפריימריז, בניגוד למה שאמרתם פה – חבר הכנסת חיים ילין, אהובי וידידי, שלא נמצא פה כרגע. חבר הכנסת בני בגין אהובי, וההערכה של כולנו אליו, נבחר כבחירה של ראש הממשלה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): למה, למה? יהודה, למה? יהודה גליק (הליכוד): שנייה. כבוד האלוף במיל' אלעזר שטרן, מותר למפלגה לבחור ולשנות את – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): למה ראש הממשלה הלך לבגין? יהודה גליק (הליכוד): מותר למפלגה לבחור להחליף את חברי הוועדה, כי יש חוק שחשוב. זה לא שפשטו את הרגל, סוף הדמוקרטיה, קץ ההיסטוריה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מעניין על איזה חוקים אתם עושים את זה, חבר הכנסת גליק. על איזה חוקים אתם עושים את זה? יהודה גליק (הליכוד): חברים, תשמרו – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – יהודה גליק (הליכוד): תשמרו את פשיטת הרגל למקרים שבאמת זה נכון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יהודה גליק (הליכוד): תשמרו את הפגיעה בדמוקרטיה למקרים שזה באמת נכון, אנא מכם. תודה רבה, מתוקים ויקרים שלי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): על איזה חוקים מדובר? העיפו את בני בגין – – – מוועדת חוקה בגלל זה, כי הוא לא הצביע על חוק הלאום. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מעוניינת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – אחרי חבר הכנסת גליק. היו"ר נאוה בוקר: בשמחה. שלוש דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. אין פה שאלה בבניין הזה ביחס לחימום לקשישים ולנזקקים. זה בכלל לא שאלה, אני חושבת שכולנו נרגשים מהמעמד הזה ומההסכמה על העניין הזה. אנחנו הרבה הרבה פחות נרגשים, אדוני חבר הכנסת גליק, חברי המתוק – אני רוצה להגיד לך: אני מוחה בתוקף. וכן, ואני תובעת גם את עלבונו של חבר הכנסת בגין, ואני גם אומר לך מדוע. משום שבחוק הלאום, שרצו להעביר אותו לוועדת החוקה, חוק ומשפט, גם משם – סליחה, בוא אני אומר את זה בצורה בוטה – דאגו לבעוט את בני בגין. אמרו: אין לנו עשרה חברים, יש לנו תשעה וחצי חברים. ככה קראו לחבר הכנסת בני בגין, הוא רק חצי חבר בוועדת החוקה כי הוא לא מסכים להצביע על חוק הלאום בנוסח שאנחנו רוצים. אז בואו נקים ועדה מיוחדת שבני בגין לא יהיה בתוכה, וככה אנחנו נוכל להעביר את חוק הלאום בגרסה שלנו. ואתה יודע, וגם אני יודעת, מה יהיה הסוף של חוק הלאום – או שהוא לא יעבור בכלל או שהוא יעבור בגרסה שבה המילים "דמוקרטיה", "שוויון" ו"הגנה על מיעוטים", זה יהיה חלק מחוק הלאום, משום שכך צריך במדינה כמו מדינת ישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית. יהודה גליק (הליכוד): אז לא קרה כלום. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): האלמנט הדמוקרטי חייב לבוא לידי ביטוי. אבל הקואליציה עושה את כל החשומות ואת כל הבושות – את כל הבושות – על מנת להוציא את בני בגין, משום שהוא לא מסכים. ואני רוצה להגיד לך גם מה מבחין בין החוק הזה לבין מה שהיה בחוק הלאום. בחוק הלאום, לחבר הכנסת בני בגין היה חוק משלו. אוקיי. אני מוכרחה להגיד, לא זיהיתי אצלו עלבון, יותר זיהיתי אצלו איזו מין הסכמה שבשתיקה על העובדה שהקימו ועדה מיוחדת. אני רואה פה שבני בגין נדרס ונרמס תחת הגלגלים האלה, ברור לכל בר-בי-רב – משום שהוא אינו מעוניין שהחוק יחול רטרואקטיבית. עכשיו, אתה יודע למה הבושה גדולה באמת? משום שראש הממשלה כבר התחנן – ככה זה נראה לפחות, ככה הוא טוען – הוא התחנן, לכאורה, שלא יעסקו בו. הוא לא רוצה ששום חוק יחול על החקירות שלו. אז אם הוא לא רוצה ששום חוק יחול על החקירות שלו, מה הבעיה עם התיקון שמציע בני בגין? מה הבעיה? מה קרה לכם? תתעוררו. אני אומרת לך, חבר הכנסת גליק, אתה מבין הרי שזה לא דומה, לא למה שהיה איתך וגם לא מה שהיה עם בני בגין בעבר. כולם מבינים פה, ובגלל זה גם יש עכשיו סכסוכים בתוך הקואליציה. אבל אני לא רוצה לפרנס את ערוץ 99 בזה שאנחנו נדבר על הסכסוכים בתוך הקואליציה, כי באמת באמת באמת אני רק צופה מן הצד ואומרת: בעיה שלהם, באמת בעיה שלהם. אבל אתה יודע מה הבעיה עם החוק הזה? שזו הבעיה של כולנו. והכי עצוב זה שחוק ההמלצות היה ראוי לדיון אמיתי. חוק ההמלצות היה ראוי לדיון איכותי, לדיון בוועדה הרלוונטית, שהייתה ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא ועדת הפנים. כבר בשבוע שעבר עשו סלטות באוויר כדי לגרור אותו בכוח לוועדת הפנים. ואז, מה לעשות, חבר הכנסת אמסלם גם היה צריך לדון בחוקים אחרים שישבו בתור בוועדת הפנים. ואני אומרת לך: לא יעזור שום דבר. החוק הזה, שהיה ראוי לדיון ראוי, אינו מקבל – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מייד. אני רוצה להגיד לך רק דבר אחד – סליחה, אני אומרת את זה בעצם לכולם, גברתי היושבת-ראש, אבל אני אומרת לכם: השם המתקתק הזה, חוק ההמלצות, לא מכסה על זה שזה חוק חמוץ ומר מאין כמוהו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. שלוש דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, דבר בעיתו – מה טוב. להביא חוק שמסייע לקשישים מפני הקור בחורף דווקא היום, זאת זכות גדולה עבורנו, ביום ובשעה שהמוני בית ישראל בארץ ובכל העולם היהודי עוקבים בשעות אלה בדאגה אחר מצבו של מרן ראש הישיבה רבי אהרון לייב בן גיטל פייגא שטיינמן, ה' ישלח לו רפואה שלמה. מדובר בעץ חיים עתיק שלומד תורה למעלה מ-100 שנים רצופות. אני רוצה לומר בשני משפטים משהו, שנבין מי זה האיש, שיהיה בריא. לפני 65 שנה הוא היה מלמד תורה בפתח תקווה ולא הייתה לו פרוטה לנסוע לבני ברק, הביתה, אלא פעם בשבוע, ולמנהל לא היה כסף לשלם לו משכורת יותר מחמישה חודשים. כאשר נודע למנהל על העוני הגדול בבית של הרב שטיינמן – כי הוא ביקר בבני ברק אצל האישה והילדים – אז הוא הלך וגייס סכום גדול מאוד כדי לשלם את חמישה חודשי המשכורת שמגיעים לו כמורה, כמלמד. אז הוא אמר לו: אסור לך לתת לי את זה ולי אסור לקחת את זה. זה כספי צדקה. למלמד תורה לבני ישראל אסור לקחת כסף, רק שכר בטלה – המלמד בזמן שהוא מלמד את התלמיד ולא יכול לצאת לעבודה, ומשלמים לו שכר בטלה; אבל את החודשים האלה שלא היה לך לשלם כבר חייתי, זה לא חוב כספי שאתה חייב לי וזה לא כסף שיש לי זכות לקבל אותו. לכן, אם מהיום אתה רוצה לשלם לי שכר בזמן, שכר בטלה – אני יכול לקחת, אבל מה שהיה כבר היה. זה היהודי הרב לייב שטיינמן, שכל העולם יודע שכמו שנאמר "היש בה עץ אם אין" על ארץ ישראל – אם יש בה זקן שבזכותו העם עומד. בעולם המודרני אמרו: העולם שייך לצעירים. זקני המשפחה יושבים בודדים בבית ומצפים למותם. שונה העם היהודי, שבכל הדורות ידעו ש"בישישים חכמה וארך ימים תבונה". העם היהודי נושא עיניו אל זקניו, אל תלמידי חכמים שבשרם נצרב באותיות התורה הקדושה במשך שנות דור. הגאון הרב שטיינמן הוא אחד מהיחידים שהעולם עומד עליו. עמודי העולם בשנים האחרונות מתרופפים כי אנשי אמונה אבדו. לא בכל יום נוצר יהודי שבמשך 100 שנים לומד תורה, ותלמיד חכם כזה, שבכוח קדושתו משמש כחיץ בינינו לבין כל הצרות וכל הסכנות, כמו שנאמר "היש בה עץ אם אין". כולנו תפילה שעץ החיים יהיה בריא וה' ישלח לו רפואה שלמה למען כל עם ישראל כולו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי, כמובן, אנחנו בעד החוק הזה. אבל אני לא יודעת משום מה, תוך כדי כך שישבתי נזכרתי בסיפור שהנס כריסטיאן אנדרסן כתב לפני 180 שנה. הוא סיפר על ממלכה, ובממלכה הזו היה מלך שנורא אהב בגדים. הוא כל כך אהב בגדים שהיו לו יותר חייטים מאשר חיילים בארמון. יום-יום הוא היה לובש בגד והיה יוצא החוצה, וכל הארמון היה מתפעל ממנו. יום אחד הגיעו לממלכה שני ז'וליקים, ממזרים, לאחד קראו מחט ולאחד קראו חוט. הם אמרו למלך: אני אתפור לך את הבגד הכי יפה בעולם, אבל טיפשים לא יכולים לראות את הבגד הזה, אז אם תנסה לראות ולא תראה אותו – אתה טיפש. והם ישבו וקיבלו המון כסף, קיבלו חומרים, טוו וטוו וטוו ובסוף המלך נכנס ולא ראה דבר. אז הוא אמר: אוי, אני טיפש; אז אני אומר שזה יפה. וכך הוא יצא לרחובות, וברחובות העם הריע ואמר: איזה בגד יפה. ורק ילד אחד קטן אמר לאבא שלו: אבא, הוא עירום, אין לו כלום. וזה בני בגין. כל מה שרקחו פה וכל מה שאמרו לנו וכל הסיפורים שזה לא בשביל ראש הממשלה, זה למען הציבור המסכן, עליו רוצים להגן – חברים, לא כולם טיפשים. בני בגין הוא הילד שבא והראה שכל המרקחת הזו שנקראת חוק ההמלצות היא עירומה והיא נועדה אך ורק לדבר אחד – לכסות על מערומיו של ראש הממשלה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה. שלוש דקות. סאלח סעד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתחלה אני רוצה לברך את תלמידי בית ספר תיכון מבוקעאתא ברמת הגולן שנמצאים ביציע. תבורכו כולכם. תראו, אין ספק ששר הרווחה חיים כץ עושה עבודה נהדרת למען האוכלוסייה החלשה, כמובן למען הקשישים בישראל. איציק שמולי, חברי הטוב, אתה באמת מוביל את העניין של הגמלאים, תבורך על כל מה שאתה עושה. אני רוצה להגיד לכם – וחבל לי שסמוטריץ, חבר הכנסת סמוטריץ, לא נמצא כאן באולם; האיש המושחת ביותר שראיתי בחיי. הוא מטיף מוסר – למי הוא מטיף מוסר? לחיילים הדרוזים שבנו את ביתם על אדמתם הפרטית במר'אר, בבית ג'ן, בדאליה, בעוספיא, בכל מקום. על עמותת רגבים המושחתת רק אתמול אמר מבקר המדינה שכ-500,000 שקל, חצי מיליון שקל הועברו מהמועצה האזורית שומרון שלא כדין. את זה מבקר המדינה אמר. האיש הזה, המושחת, מטיף מוסר לנו, לבני העדה הדרוזית. והוא עותר, יחד עם עמותת רגבים, כנגד ועדות התכנון והבנייה: למה אתם לא הורסים את בתיהם של החיילים הדרוזים? בושה. ואני אומר לך, סמוטריץ – חבל שאתה לא פה: אני והעדה הדרוזית בזים לך. בזים לך. אתה עוד קטן שתדבר ככה על מג"ד דרוזי, על אלוף דרוזי, על קצין דרוזי, על חייל דרוזי או על כל אזרח דרוזי. לא אתן לך להתבטא. לכן עתרתי, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, עתרתי ושלחתי מכתב הבוקר, חריף ביותר, ליועץ המשפטי לממשלה, ודרשתי לפתוח בחקירה פלילית נגד סמוטריץ ועמותת רגבים על זה שהעמותה הזאת מושחתת ביותר, קיבלה חצי מיליון שקל לא כדת ולא כדין, ואת זה לא אני אמרתי; מבקר המדינה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. טלי פלוסקוב (כולנו): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הנושא שאנחנו מדברים עליו, הנושא של האזרחים הוותיקים – החלטנו כאן בחוק שחוקקנו שלא נקרא להם קשישים, נקרא להם האזרחים הוותיקים – הוא מאוד מאוד חשוב. שמעתי פה כמה חברי כנסת, ואני רוצה להתייחס לכמה אמירות. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – הוא לא באולם, אבל אמרתי לו גם את זה בשיחה אישית – דיבר על ראייה קדימה. אז אני רוצה גם לכם לספר, למי שפספס אולי כאן בדיונים, שבכנסת ישראל קמה ועדה משותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולוועדת הכלכלה שמטרתה בניית תוכנית-אב לאומית לתחום הזקנה. יש לי זכות מאוד גדולה לעמוד בראש הוועדה הזאת – מה, לאה, סליחה? לאה פדידה (המחנה הציוני): אחרי זה לא יהיה תקציב, כמו שבוועדה למען – – – שהכנתם תוכנית – – – טלי פלוסקוב (כולנו): לא, תרשי לי לא להסכים איתך, אני דווקא מסתכלת על זה אחרת. אני לוקחת כדוגמה את ועדת אלאלוף, ועדת העוני, ואנחנו רואים שכ-6 מיליארד שקל כבר הושקעו לטובת ההמלצות של ועדת אלאלוף. לכן, אני מסתכלת על זה אחרת. אני כן רואה, בעיניי, חיסרון מאוד גדול שלא עשו את זה קודם, ולכן היום אנחנו פותרים את הבעיות של האזרחים הוותיקים בשיטת כיבוי שרפות, באמת בשיטת סגירת חורים – אלה שצצים פתאום פה ושם. אנחנו היום, בזכות שר הרווחה חיים כץ – ואני מברכת אותו באמת על ההחלטה, בעיניי היא מאוד מאוד נכונה. אנחנו כבר שנתיים ברצף בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות מקבלים החלטה אכן לתת מענק חימום לאותם אזרחים שלא קיבלו, אבל הוא היה פי שלושה פחות מהמענק לאזורים הקרים כמו שהוגדר בהצעת החוק. לכן ההצעה של חיים כץ היא מאוד מבורכת. אבל אני רוצה דווקא להגיד לכם עוד כמה מילים. באמת, יש לוועדה הזאת שאני מדברת עליה 12 חברים קבועים, אבל אני רוצה להזמין כל חבר כנסת שרואה לנכון להשתתף בעבודת הוועדה, ויש לו רעיונות וראייה קדימה מה צריך לעשות לטובת האזרחים הוותיקים. מאוד אשמח שזאת תהיה באמת עבודה משותפת של כולנו ביחד: גם חברי הכנסת, גם משרדי הממשלה, גם אנשי אקדמיה. ויש היום תמיכה מאוד מאוד רחבה בהקמת הוועדה ובמה שאני כרגע מתארת. נודיע בקרוב מתי תהיה השקת הוועדה, ושלושה שרים כבר נענו בחיוב לבוא ולהגיד את האני מאמין שלהם. ופה, לאה, אני חוזרת אלייך. בוודאי ובוודאי אנחנו, המחוקקים, נתאר את המצב הקיים, נתאר אפשרויות לפתרון, וודאי וודאי שהמלצות הוועדה הזאת, העבודה המשותפת שלנו, כמובן יצטרכו אחר כך – – היו"ר נאוה בוקר: תודה. טלי פלוסקוב (כולנו): – – לעבור לפסים של יישום, ושם נדבר כמובן על התקציב. גברתי, משפט אחרון. למה אני מדברת על יישום? זה ששר האוצר משה כחלון יהיה נוכח בהשקת הוועדה זו כבר אמירה בעיניי, וצריך להאמין שנעשה ונצליח. תודה רבה לכולם. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): ואללה, מזמן לא ראו אותך, דוד. היו"ר נאוה בוקר: מזמן לא שמענו אותו. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): רגע, אני צריך להוריד את – מה זה, כולם מוכנים או מה? היו"ר נאוה בוקר: תקבל עוד שלוש שניות. עיסאווי פריג' (מרצ): איך נכנסת כאן? דוד ביטן (הליכוד): לא – – – היו"ר נאוה בוקר: רשום, רשום. דוד ביטן (הליכוד): ביקשתי – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שהוא רשום. דוד ביטן (הליכוד): אגיד לך למה, אגיד לך למה. כיוון שאתם תוקפים אותי על הנושא של בני בגין, אז אמרתי: אני אשיב. היו"ר נאוה בוקר: כשתנהל את המליאה – – – קריאה: – – – דוד ביטן (הליכוד): מה זה? כן, נכון. חיים ילין (יש עתיד): ביטן – – – לבדוק מה אתה אומר. דוד ביטן (הליכוד): אז אני – מה זה? חיים ילין (יש עתיד): תחשוב טוב. דוד ביטן (הליכוד): אני חושב טוב. אני אומר לכם דבר מאוד פשוט. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן, אבל בקול רם, ביטן, לא שומעים אותך. דוד ביטן (הליכוד): יש מה שנקרא עמדת סיעה, וזה דבר לא פחות חשוב מדברים אחרים. אחרת אי-אפשר לנהל את הכנסת, אי-אפשר לנהל את הסיעות ואי-אפשר שום דבר. אני מזכיר ליש עתיד שבקדנציה הקודמת, כשעדי קול העזה רק לפטפט מילה, העפתם אותה מהוועדה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – דוד ביטן (הליכוד): רגע, רגע, אל תפריעי לי. העפתם אותה בלי שום בעיה. יעל גרמן (יש עתיד): אבל זה לא נכון. זה לא נכון. מיקי לוי (יש עתיד): – – – דוד ביטן (הליכוד): אני גם אומר לך את זה, לא רק לה. מיקי לוי (יש עתיד): לא, שלא תגיד שטויות. דוד ביטן (הליכוד): לא שטויות, אמרו לי שהעפתם אותה בשנייה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – הצעות חוק, זה הכול. דוד ביטן (הליכוד): ואני מזכיר לכם, למחנה הציוני, שרק העז חבר כנסת להגיד משהו, העפתם אותו. אמרתם לו: אם תעז לדבר, אתה יוצא מחוץ למחנה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): את מי העפנו? דוד ביטן (הליכוד): זוהיר בהלול. ואני גם מזכיר לך, ויש לי מידעים על מה שקורה אצלכם בישיבות – – רויטל סויד (המחנה הציוני): את מי הוצאנו מהוועדה? למי סתמנו את הפה? מי לא יכול היה להגיד את כל מה שהוא רוצה? דוד ביטן (הליכוד): – – כשאמרת שבחוק מסוים אתה לא מרוצה מההצבעה, אז אמר לך גבאי: אתה יכול למצוא מפלגה אחרת. עכשיו, תשמעו טוב – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): אתה מדבר אליי? דוד ביטן (הליכוד): כן, לך הוא אמר. עכשיו, אני אומר לך – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לסאלח סעד? מתי? דוד ביטן (הליכוד): יש לי מידעים. יש לי מידעים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש לך מידעים? דוד ביטן (הליכוד): יש לי מידעים, כן. ואני אומר לכם דבר מאוד – – – סאלח סעד (המחנה הציוני): אתה לא תטיף לי מוסר. דוד ביטן (הליכוד): לא, לא לך המוסר. המוסר זה למפלגה, לא לך. אתה טועה, אתה פשוט מבין את זה הפוך. אתה רצית למשהו אחר; אמר לך: אם לא, אז תמצא מפלגה אחרת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה? דוד ביטן (הליכוד): כן, כן, כן, ודאי. אז הדברים האלה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זה היה לזוהיר בהלול. דוד ביטן (הליכוד): זה המידע שקיבלתי. עכשיו, אני אומר לכם דבר מאוד פשוט: גם לא הפרעתי אף פעם לבני בגין להצביע כפי שהוא רוצה, אבל יש גבול. עם כל הכבוד לבני בגין – ואני מעריך אותו מאוד, והוא חשוב לי מאוד, הוא גם חשוב למפלגה – אנחנו לא נאפשר – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הגבול מגיע כשזה מגיע לראש הממשלה. רויטל סויד (המחנה הציוני): יש גבול. הציבור – אסור שידע מה קורה פה. דוד ביטן (הליכוד): תקשיבי רגע. שמעתי, שמעתי. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת רויטל סויד. דוד ביטן (הליכוד): את רשומה אחר כך. אנחנו לא נאפשר בשום פנים ואופן לחבר כנסת מהליכוד ללכת נגד סיעת הליכוד. זה קודם כול העיקרון, והעיקרון הזה תופס בכל דבר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת ביטן, אתה אומר שהחוק לא קשור לראש הממשלה. דוד ביטן (הליכוד): עכשיו אני – תקשיבי רגע – אני נותן ספֵייס, אני נותן – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – לראש הממשלה. דוד ביטן (הליכוד): רגע, רק רגע. תנו לי רגע להשיב. קחי לי את הזמן – תוסיפי לי שתי דקות. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מספיק. דוד ביטן (הליכוד): תוסיפי לי שתי דקות. עכשיו, אני בדרך כלל, גם כיושב-ראש קואליציה וגם כיושב-ראש סיעה, נותן ספֵייס לחברי הכנסת. באיזה מובן? אם אני רואה שיש לי רוב, ואני יכול לתת לו להצביע גם בניגוד לעמדת המפלגה, לעמדת הקואליציה, אני עושה את זה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת יעל גרמן, שבי, בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): נתתי. ויש פה אנשים שיגידו את זה. הם בצד הזה, הם יגידו לכם את זה. אבל אני לא מוכן שבכל פעם שאני צריך להעביר איזושהי הצעת חוק אז אני תמיד צריך להתחשב בבני בגין, במובן הזה: פה אני עושה ועדה משותפת, פה אני עושה זה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): למה שההחלטות בוועדות השונות יהיו רק בהורדות ידיים? דוד ביטן (הליכוד): הוא לא אופוזיציה, הוא חבר סיעת הליכוד, נבחר כחלק מסיעת הליכוד. יעל גרמן (יש עתיד): אבל למה לא לשמוע אותו. הוא רק ביקש שהחוק יחול אחרי. הוא – – – דוד ביטן (הליכוד): שמעתי אותו, עם כל הכבוד לך. זה מתאים לך למה שהוא אומר, אבל לי זה לא מתאים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא עניין של מתאים, חבר הכנסת ביטן. אתם אומרים שזה לא קשור לראש הממשלה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. דוד ביטן (הליכוד): זה עניין עקרוני מבחינתי. חברי סיעת הליכוד יצביעו בדיוק לפי עמדת הסיעה, וכשאני יכול לתת ספייס אני נותן ספייס. ואני אומר לכם עוד משהו – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל זה לא קשור אליך. דוד ביטן (הליכוד): – – זה קורה בכל המפלגות, ותפסיקו להיות דו-פרצופיים ולבלבל את המוח. אל תהיו דו-פרצופיים. גם אצלכם, אם מישהו יצביע נגד מה שאתם מבקשים, במקרה הזה – מה שמבקש הוד רוממותו גבאי, עכשיו – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו נהיה דו-פרצופיים כמה שבא לנו. דוד ביטן (הליכוד): – – אם מישהו יעז להצביע נגד או משהו, אז הוא מייד יקבל עונש, אתם יודעים את זה, אי-אפשר לנהל את זה אחרת. במליאה ובוועדה זה אותו דבר, אבל – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, היה חוק המסתננים השבוע. חברי כנסת שלא הצביעו קיבלו עונש? איזה המצאות יש לך, גם כן. דוד ביטן (הליכוד): אתם כמעט העפתם אותם מהמפלגה. תביאו את זוהיר בהלול. איפה זוהיר בהלול? תביאו אותו. אמרתם לו: עוף מהמפלגה. עוף מהמפלגה, אין לך מקום במפלגה – אמרתם לו. על מה את מדברת, תגידי לי. רויטל סויד (המחנה הציוני): תגיד לי מה אתה מדבר – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברי כנסת – – – לא הצביעו השבוע על חוק המסתננים. מה, קרה להם משהו? היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): אתם, אל תהיו דו-פרצופיים. אתם הולכים לבני בגין ואומרים לו: כמה אתה גדול וכמה אתה חשוב, והכל – על מנת שהוא יצביע נגד המפלגה, כדי שאנחנו נפסיד בהצבעה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא ראוי. הוא לא שכח את הדמוקרטיה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): אז אנחנו פה נמצאים, ואני לא הולך להוציא אותו להרבה זמן, בסך הכול לשבועיים, ובעוד שבועיים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כל הכבוד, וואו. כל הכבוד, צהלולים. דוד ביטן (הליכוד): – – בעוד שבועיים אני אחזיר אותו. ואני אומר לכם דבר אחד – נכון להיום אין לי רוב בוועדה גם בלי קשר לבני בגין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני אגיד לך למה – כי אתם הפכתם חוק ראוי לחוק בזוי. קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): אל תגידי לי, אני יודע לספור קולות, אני גם יודע. אין לי כרגע רוב. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים, בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): בסופו של דבר, חבר הכנסת בני בגין, עם כל הכבוד שאני רוחש לו, לא יכול ללכת נגד המפלגה בהצבעות חשובות. תודה רבה. יעל גרמן (יש עתיד): זה לא היה נגד המפלגה – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): החוק הזה חשוב ממדרגה ראשונה. לא קשור לנתניהו. לא קשור, לא קשור לנתניהו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יופי, נכון, אז אל תעשה לנו – – – דוד ביטן (הליכוד): קשור לזכויות הנחקרים במדינת ישראל. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דוד ביטן. קריאות: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – רטרואקטיבי. הינה. דוד ביטן (הליכוד): זכויות הנחקרים במדינת ישראל, זה מה שחשוב. את רוצה להחליף את בני בגין בוועדה? היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דוד ביטן, אני מבקשת להפסיק את הדיאלוג הזה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – את האמת. חלאס. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת רויטל סויד. יש לך שלוש דקות, בבקשה. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דוד ביטן, שקט במליאה. קריאות: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת דוד ביטן, אתם המצאתם פוליטיקה חדשה. אתם המצאתם פוליטיקת בריונות, אתם המצאתם את המונח אלימות פרלמנטרית. אתה מדבר איתנו על חבר הכנסת בגין? אתם, שתי ועדות מיוחדות הקמתם כדי לסתום לו את הפה. אתם הולכים להעביר פה הצעת חוק בזק, בוועדה שהיא לא הוועדה הנכונה, בוועדה – כשהיועץ המשפטי לממשלה, שפרקליט המדינה, שהיועצים המשפטיים של השב"כ, של כל גוף אפשרי, הם נגדה, אך ורק כדי שתחול על הראש הממשלה. ומה אתם רוצים לעשות? בשם האזרח הקטן, האזרח הקטן. שכחתם להגיד – 15,000 תיקים של התביעות, הצעת החוק הזאת לא תחול עליהם. היא לא תחול על האזרח הקטן, היא תחול על שני גורמים: על ארגוני פשיעה, על ראשי ארגוני פשיעה ועל נבחרי ציבור. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): יש הצעה – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): ומה רצה בני בגין? הוא רצה דבר אחד. הוא רצה שאתם, היום, תגידו שזה יחול רק על החקירות שלא נפתחו, ועל זה הלבנתם את פניו, ועל זה אתם עשיתם פה – מצולם, עשיתם לו פה לינץ' שתסתכל איך הוא נראה, אלימות ממש. ככה אתם דיברתם אליו ובסוף הדחתם אותו, עד שהוא נאלץ בבושת פנים לעמוד פה ולומר – זה לא על דעתי. זה לא על דעתי. ועכשיו, תראו מה קרה, כי בפעם הקודמת שסתמתם לו את הפה בעוד חוק שהוא לא חוקתי, חוק ההסדרה, הקמתם ועדה מיוחדת, והיום היועץ המשפטי לממשלה עמד בפני בית המשפט העליון ואמר על החוק הזה שהוא לא חוקתי. ומה אתם תגידו עכשיו? בג"ץ, השמאלנים האלה. זאת השיטה שלכם: אתם מעבירים חקיקה לא חוקתית, לא דמוקרטית, פרסונלית על ראש הממשלה – שאין לה כלום עם אזרחי מדינת ישראל, שתחול רק על נבחרי ציבור ועל ראשי ארגוני פשיעה – ואחר כך תגידו שבית המשפט העליון הוא השמאלני. אז תתביישו לכם. לזה קוראים אלימות, אלימות פרלמנטרית, בריונות – ואתם המצאתם אותה, וזה מה שאתם עושים. אתם מעבירים פה סדרת חקיקה, ואתם רומסים את התקנון ואתם רומסים את זכות הדיבור של האנשים, ואתם רומסים את הסדר הטוב שהיה פה, ואתם עושים פה רק מה שיעשה הישרדות פוליטית – מילא שלכם – רק של ראש הממשלה, פרסונלית לחלוטין. אז אתה אל תדבר אלינו, אל תגיד עלינו. אצלנו אומרים מה שרוצים, מי שרוצה, איך שהוא רוצה, ועובדה שאתה יודע את זה. אתה לוקח חבר כנסת שהוא היחיד, המצפון, שנאלצתם להקים בגללו שתי ועדות, וסותם לו את הפה בבריונות. תודה. דוד ביטן (הליכוד): אני אשיב לך בוועדה מחר. מחר אני אשיב לך על כל הטענות האלה בוועדה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – דוד ביטן (הליכוד): זה חוק מצוין. אתם הולכים נגד תושבי המדינה. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא חל על אף אחד מאזרחי מדינת ישראל. דוד ביטן (הליכוד): את מדברת לא לעניין. מי שביקש את זה כך, זה הפרקליטות ביקשה את זה כך. אחר כך היא באה לטעון טענות נגד – – – זה המצב. היו"ר נאוה בוקר: טוב, סיימתם לצעוק? תודה רבה. חברת הכנסת בבקשה. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דוד ביטן. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): לכולם – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת רויטל סויד, אני לא רוצה להתחיל לקרוא לסדר. חברים, מספיק. נורית קורן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, חבר הכנסת דוד ביטן. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – האזרחים הקטנים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה לא החוק הזה. מה זה שייך לחוק הזה? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת רויטל סויד, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. אני אתחיל לקרוא לסדר. אי-אפשר לנהל ככה מליאה. חבר הכנסת דוד ביטן, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר פעם ראשונה. מספיק. בבקשה, תתחילי. נורית קורן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אז סטינו קצת מהדיון. אנחנו מדברים היום פה בהצעת חוק שמדברת על מענק חימום לקשישים, לאזרחים ותיקים – שכאן זה דבר חשוב ביותר, ואני רוצה להודות לחברי הכנסת איציק שמולי ויוליה מלינובסקי ולשר חיים כץ, שבאמת לקח את זה, וצריך גם לברך את שר האוצר, שהקציב לזה את התקציב וסוף-סוף החורף שלנו לאזרחים הוותיקים יהיה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת. נורית קורן (הליכוד): אני משבחת אותך, חבל שתתרגזי. את עושה דברים כל כך טובים בחוק, חבל שתתרגזי. היו"ר נאוה בוקר: חברים, תדברו בשקט, בבקשה. נורית קורן (הליכוד): אני רוצה לומר שבעצם, במה שקורה כאן אנחנו סוף-סוף מתקנים עוול של הרבה מאוד שנים ונותנים לקשישים, שיהיה להם חם בחורף, וגם דואגים להם שהם לא יצטרכו להוציא מכיסם כל כך הרבה כסף לחימום. חשוב מאוד שגם הקצבאות יעלו, גם קצבת הזקנה, גם קצבת הנכות – שכל הקצבאות האלה יעלו ואנחנו סוף-סוף נהפוך להיות חברה ערכית ושוויונית. וחברים, צריך לזכור: כולנו יושבים בבית הזה, אנחנו יושבים כחברים בתוך מפלגות. חבר הכנסת ביטן, חברת הכנסת רויטל סויד. אנחנו יושבים פה בכנסת חברים בתוך מפלגות וגם חברים בסיעה, וגם יש קואליציה ואופוזיציה, ולפעמים צריך להישמע בהצבעות לסיעה, אין ברירה. זה לא שאנחנו תוקפים מישהו באישי, ולכן אנחנו צריכים לזכור את הדברים האלה. בסופו של דבר אנחנו באים לשרת את הציבור וזה מה שאנחנו עושים. ואנחנו עובדים קשה כדי לשרת את הציבור, והינה, יש לזה תוצאות: מענק החימום והעלאת הקצבאות, שיהיו בקרוב. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. גברתי, חבריי חברי הכנסת, הלך ראש הממשלה אל ציפור השיר – הפכתי את המילים: לא אל הזרזיר אלא אל ציפור השיר – הלך ראש הממשלה לשם המשפחה בגין וצירף אותו, בהחלט ללא פריימריז. הרי למה הלך ראש הממשלה? אני לא חושד בראש הממשלה שהוא היה צריך את הנוצות של משפחת בגין. מה פתאום. מה, אתם חושדים בכשרים? הוא צירף אותו סתם כך. זאת ועוד – אולי שכחתם, חברי, בהשבעת הממשלה הוא הקפיץ אותו לכאן, לכיסאות האלה. קפץ בני לכיסאות האלה לצילום קבוצתי, ולאחר הצילום – הופ, עורבא פרח, לא נראה יותר בכיסאות האלה. ואני לא חושד בראש הממשלה שהוא עושה שימוש בשם של משפחת בגין. נשמעו רעמים מהר הרצל. מנחם בגין, זכרו לברכה – לא רעמים של גשם; רעמים של מנחם בגין, זכרו לברכה. מפקד האצ"ל הנערץ מתהפך בקברו על מה שנעשה פה לבנו, על הנבלה שנעשתה כאן לבנו. דומה חבר הכנסת – ותודה רבה, חברת הכנסת יעל גרמן, על שהזכרת לי – דומה חבר הכנסת בגין לאותו נער מספרו של הנס אנדרסן, שהכניס את אצבעו לסכר על מנת למנוע את הצפת העיר. הוא מכניס את אצבעו לסכר כדי למנוע את ההרס ואת החוקים הלא-ראויים שאתם מביאים לבית הזה. הוא מונע את השיטפון, את אובדן הדרך של הליכוד. השליחים של נתניהו מדיחים את בני בגין. ניחוחות של בושם צרפתי רע, בושם צרפתי שאפילו לא הצליח למנוע את מותו של החוק הצרפתי. נשיקה צרפתית. לפני כמה שעות, גברתי, יצאה ההודעה של היועץ המשפטי לממשלה בתשובתו לבג"ץ כי חוק ההסדרה אינו חוקי, אינו עומד במבחן של חוקתיות. מה עשתה הממשלה? לקחה משרד עורכי דין פרטי כדי לייצג אותה. הייתכן? משרד עורכי דין מייצג אותם? אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני מתנצל, תודה רבה. הרעמים באים מהר הזיתים ולא מהר הרצל. רצה ראש הממשלה לשעבר, זכרו לברכה, להיקבר כאחד האדם, כאחד האדם. עוד חצי שנייה. יתרה מזו, אני יושב בוועדה הזאת כבר יומיים ואוזניי לא מאמינות. חוק ההמלצות, שהוא חוק בזוי, לא ראוי, לא חוקי – היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה מגיע בגפו כדי להסביר למה החוק הזה לא בסדר; לא מצאנו איש מקצוע אחד, אחד, שייתן מילה טובה על החוק הזה. אפילו לא אחד, אפילו לא רבע מילה, אפילו לא אות, כי אין מה לתת לחוק הזה לעבור. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): מי שירים את ידו בעד החוק הזה בוגד בספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אילן גילאון, אתה רשום לי שלישי, אבל מיכאל, בוא – – – אילן גילאון (מרצ): בכבוד, בכבוד. היו"ר נאוה בוקר: אז אתה אחריו, חבר הכנסת גילאון. רשומה לי קארין אלהרר אחריו. קארין ואילן גילאון אחרונים. בבקשה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה. גברתי יושבת-ראש הישיבה, האמת שתכננתי כן לדבר על החוק הזה, אבל בגלל היום הזה, יום עם הרבה מתח, מתח אמיתי שיש בעם היהודי, במדינת ישראל – המשנה במסכת אבות אומרת: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע". התורה שלנו, תורה של עם ישראל, היא לא תורה שעוברת בדילוגים של דורות; היא תורה שעוברת מאב לבן מתוך ידיעה שאבא לא משקר לבן שלו. ועם ישראל ניצב ונשען על זקני הדור, על גדולי ישראל, על אותם אנשים שראו את הדור הקודם. היום עם ישראל כולו עוקב בדריכות אחר בריאותו ורפואתו של הרב שטיינמן, שיהיה בריא. ואני רוצה לומר משפט – סיפר לי אותו יהודי זקן, לא זוכר בשם מי – על אותו אדם שהייתה לו ירושה מהוריו, איזו נברשת מאוד מיוחדת, ולאותה נברשת היה סיפור שעבדו עליה בעבודת יד. ויום אחד אותה נברשת נפלה ונשברה. התעצב אותו זקן ואמר: איפה אני אוכל למצוא כזאת נברשת? בא הנכד ואמר לו: מה הבעיה? נברשת כזאת אפשר למצוא, ללכת לחנות. ב-1,000 שקל אתה קונה כזאת נברשת. הוא אמר לו: תקשיב טוב מה אני רוצה לומר לך: נכון, אבל אותו בית חרושת שייצר את זה כבר נסגר מזמן. כזאת נברשת מיוחדת כבר אי-אפשר למצוא היום. אפשר למצוא זיופים, חיקויים. כשאנחנו רואים את אותם גדולי תורה, 100 שנות תורה, 100 שנות הרבצת תורה, כל אדם – ואני זכיתי לפני כחודשיים לבוא לבית של הרב שטיינמן. אתה רואה יהודי בן 100 שכל-כולו תורה, כל-כולו מסירות לכלל ישראל. בית – קירות מפויחים. הוא היה יכול לבנות לעצמו ארמון. אדם שוויתר על כל תענוגות העולם הזה. אנחנו מייחלים לרפואתו. אנחנו יודעים שעצם הימצאותו בתוכנו, אין ספק שהיא מגינה קודם כול על מדינת ישראל, מגינה על עם ישראל, ובעזרת השם, שנזכה להחלמתו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. נאפס את זה. אילן גילאון (מרצ): אני מקווה שגברתי תפצה אותי באיזו דקה, דקה וחצי על כל העיכובים. היו"ר נאוה בוקר: כמה שתרצה. שלוש דקות ותוספת. אילן גילאון (מרצ): מובן מאליו שאני תומך בחוק הזה. מובן מאליו. האמת היא שחבר הכנסת ביטן צודק: זכותה של המפלגה להכניס בתוכה או להוציא מתוכה. אבל זה הנזר האחרון של התפארת של התנועה שלכם. אפשר להוציא את כל האנשים האלה, וזו זכותה של המפלגה, והם כולם בחוץ. אם ז'בוטינסקי היה מגיע, גברתי, הוא לא היה מזהה את יורשיו היום בתוך המליאה. ומכאן אני רוצה להידרש, באמת באותו הקשר, לעניין של ביזוי מוסד הנשיאות, גברתי. ואני נושא את הדברים האלה במחילה, משום שאני צריך להגיע לאוניברסיטת באר שבע, זה היה בסדר-היום שלי ומאוד מאוד חשוב לי לדבר על הדברים, כי הם קשורים לדברים כאן. בעיניי, הנשיא, שהוא אחד הנשיאים הכי אהובים שהיו במדינת ישראל אי-פעם – – קארין אלהרר (יש עתיד): נכון. אילן גילאון (מרצ): – – הוא גם הדגל, וגם הסמל, וגם המנורה, ואני – גילוי נאות – גם הצבעתי בעדו. לא בגלל דעותיו אלא על אף דעותיו הז'בוטינסקאיות, הימניות, הבית"ריות. הוא סמל, ואלה, כל אלה שמתערטלים בדגל כל היום, הם היו האחרונים, גברתי, שהיו צריכים לבזות את בית הנשיא. פעם היה ויכוח ודיון בין ניצים לבין יונים; היום זו מקהלה של עורבים שמצווחת כל הזמן כדי להגדיל את עצמה ולשבח את עצמה בגרונה שלה. גברתי, יש לי פה באמת תחושה – ואני רוצה לומר שם של במאי ששרת התרבות מאוד מאוד אוהבת, קוראים לו קוונטין טרנטינו, והוא ביים את הסרט "ממזרים חסרי כבוד". כאשר אתם מבקרים את נשיא המדינה, רבותיי וגברותיי, שלו נעליכם מעל רגליכם וצחצחו שיניכם באותה הזדמנות, כי לו הייתם מודעים, אתם המצווחים, להקת המצווחים, לו הייתם מודעים קצת לעצמכם – לא הרבה, אבל קצת – הייתם חופרים בור בעומק של 50 מטר בתוך האדמה ולא יוצאים ממנו 30 שנה מפאת הבושה מה יגידו עליכם השכנים. אני מבין, גברתי, שהנשיא זכה לכאפיה, ובכאפיה אין שום דבר רע, אבל אני מניח שלו האנלוגיה הזאת הייתה קורית נניח בגרמניה, והיו שמים על ראשה של הקנצלרית – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מרקל. אילן גילאון (מרצ): מרקל. היו שמים לה שטריימל, הייתה לנו תגובה כנראה לגמרי אחרת. אבל מה שאני בא לומר כאן: מעולם לא אמרתי שום דבר שיפוטי לגבי הטיפול של מערכת המשפט באלאור אזריה, הילד של כולנו. גברתי, אני מציע שגם את תשמעי את זה. היו"ר נאוה בוקר: כן. אילן גילאון (מרצ): ולא היה כאן מקום לחנינה, אבל בכל מקרה, אלאור אזריה לא יכול להפוך לגיבור של מדינת ישראל בשורה אחת עם טרומפלדור, עם נתן אלבז, עם אורי אילן, משום שהוא ירה בבן אדם חצי מת בראשו וחיסל אותו. ואני אומר את השמות האלה מתוך תקווה שאתם גם מכירים את השמות האלה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אילן גילאון (מרצ): נדמה לי שכך גם חשב נשיא מדינת ישראל. אני, בפרפראזה למה שהוא אמר כאן – אני רוצה לומר: יחי נשיא מדינת ישראל. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): יחי, יחי, יחי. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 51) (מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017. יואל חסון (המחנה הציוני): האופוזיציה פה, את הקואליציה זה לא מעניין. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת יואל חסון, אתה מאוד מפריע לי. יואל חסון (המחנה הציוני): זה מפריע לי שאלה קולות האופוזיציה. זה לא עובר בקולות הקואליציה. היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת ממך לשבת בכיסאך ולהצביע, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): טוב שיש אופוזיציה. היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 51) (מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס 51) (מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017, לוועדת העבודה הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: חברים, בעד – 44, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כן, אדוני השר איוב קרא. שר התקשורת איוב קרא: אפשר להוסיף אותי? היו"ר נאוה בוקר: אפשר להוסיף את השר איוב קרא, בעד, לפרוטוקול. חבר הכנסת אלי אלאלוף, חבר הכנסת אברהם נגוסה, חבר הכנסת רועי פולקמן וחברת הכנסת מיכאל מלכיאלי – כולם הצביעו בעד. ישנן שתי הצעות נוספות המוצמדות להצעה הזאת. ההצעה הראשונה: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת איציק שמולי. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק של חבר הכנסת איציק שמולי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 49 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק חימום אחיד), התשע"ח–2017, לדיון מוקדם בוועדת העבודה הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: 49 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה טרומית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. ואנחנו עוברים להצבעה נוספת על הצעת החוק המוצמדת להצעות אלה: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק חימום), התשע"ח–2017, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק חימום), התשע"ח–2017, לדיון מוקדם בוועדת העבודה הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 49, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותעבור להכנה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. נא להוסיף לפרוטוקול: חבר הכנסת אילן גילאון הצביע בעד שתי ההצעות האחרונות. הודעה אישית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ היו"ר נאוה בוקר: ואנחנו עוברים כעת להודעת ועדת הכנסת על החלטתה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117), התשע"ז – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני מבקש הודעה אישית. היו"ר נאוה בוקר: מייד לאחר הודעת ועדת הכנסת – סליחה שנייה, סליחה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה, הודעה אישית. חמש דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): לעמוד? אתה מודיע על התפטרות? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, שמעתי קודם שעלה לדבר פה חבר הכנסת סאלח סעד ובירך אותי ברכות נהדרות. אז אדון סעד, אתה יכול להמשיך. כל קללה שלך היא ברכה גדולה לי, לאנשיי, למצביעיי. עכשיו אני שואל אותך, באמת אני שואל אותך. יש ביטוי – אני לא יודע אם אתה מכיר עברית, יש ביטוי בעברית: אל תלך עם חמאה על הראש ביום של שמש. אז אתה ב-2007 הרי הודחת מההסתדרות כי הסתבר שפברקת תואר מפוברק וקיבלת תוספת כספית. אחר כך הסתבר שפברקת חשבוניות דלק. אז אתה מושחת עם קבלות, אתה מדבר עליי? ברצינות. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה קרה? מה אתה עושה? יואל חסון (המחנה הציוני): תתנצל. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תגנו עליו. תגנו עליו. תגנו עליו. רויטל סויד (המחנה הציוני): תתבייש לך. יואל חסון (המחנה הציוני): מה יש לך, למה אתה מדבר עליו? היו"ר נאוה בוקר: סליחה, חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): תתנצל. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתם יודעים מה? הינה אני – אני הולך להתנצל. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה יורד לרמה כזאת? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): רגע, רגע, רגע, אני הולך להתנצל. יואל, אני הולך להתנצל. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת יואל חסון, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מגיעה לו הודעה אישית. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתה לא יכול לקבל הודעה אישית, כי אני מגיב לך. סאלח סעד (המחנה הציוני): אתה מדבר? אתה מושחת. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתם יודעים מה? אני רוצה להתנצל. אני רוצה להתנצל בפני אזרחי ישראל שירדתי לתת-רמה והגבתי לחבר כנסת שלא ראוי לתגובה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תתנצל על זה שלקחת את הכסף ונתת לחברים שלך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני רק אנצל את כמה הדקות האלה כדי לדבר קצת על תנועת רגבים, שאוהבים לתקוף אותה. עכשיו, למה סאלח סעד תוקף את עמותת רגבים? כי עמותת רגבים עושה כבר שנים עבודת קודש ומתעסקת עם עשרות אלפי מבנים לא חוקיים; מתעסקת עם השתלטות על קרקעות, מתעסקת עם פגיעה בשמורות טבע ובערכי טבע, וכנראה סאלח סעד ואחרים, יש להם עניין להגן על עבריינים. סאלח סעד (המחנה הציוני): הבית שלך ללא היתר בנייה, על מה אתה מדבר? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אגב, חשוב לומר שעמותת רגבים פועלת הרבה מאוד לטובת יישובים דרוזיים. סאלח סעד (המחנה הציוני): הבית שלך ללא היתר בנייה. היו"ר נאוה בוקר: חברים, מספיק. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): עוד כשאני הייתי – בתקופה שאני עוד פעלתי ברגבים, אנחנו גם הלכנו לבג"ץ נגד המדינה, למקומות שבהם המדינה בלמה תוכניות מתאר ביישובים דרוזיים בצפון. על זה אין ויכוח, המדינה צריכה לעשות את חלקה. ואני באמת אומר לכם: עמותת רגבים עושה עבודת קודש, ואף אחד לא יחליש אותה. לא כל מיני פופוליסטים בתקשורת שמנסים לכרוך את שמה עם דברים שלא היו ולא נבראו, ובוודאי ובוודאי – לא רוצה שוב לחזור אליך – אבל בוודאי ובוודאי לא כל מיני אנשים שבאמת לא ראויים לתגובה אפילו, ויושבים כאן ומכפישים בלי שום ביסוס עובדתי. אז אני אומר לכם, חברים, אני גאה על שנות עבודתי בתנועת רגבים. אני גאה על הזכות הנהדרת שהייתה לי לעבוד בתנועה החשובה הזאת, ששומרת על אדמות הלאום – – יואל חסון (המחנה הציוני): את זה תגיד בכתב ההגנה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): וממשיך לממן את החברים שלך מכספי הציבור. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ששומרת על שלטון החוק, ששומרת על המינהל התקין, ששומרת על ערכי הטבע, הסביבה והנוף. היו"ר נאוה בוקר: חברים, מספיק. מספיק, האגף הימני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ואדוני סאלח סעד, אתה יכול להתעצבן, ולצעוק, ולהיות מתוסכל, ולהיות מריר. תנועת רגבים – – קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – תמשיך לעבוד ולעשות את עבודת הקודש שלה. אגב, גם בפריפריה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): גב' שפיר, כשאת תתחילי – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תקשיבי רגע, גב' שפיר – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת סתיו שפיר – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה תגיד את זה בחקירות של המשטרה. לך תגיד את זה בחקירה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חברת הכנסת סתיו שפיר, אני אתייחס אלייך כשאת תפסיקי להיות חברת כנסת סתמית. כשאת תתחילי לעשות – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת סתיו שפיר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ולהועיל לאזרחי ישראל. כל עוד את עסוקה בלקלל ובלהכפיש ובלתקוף, אז אנחנו נמשיך לעשות – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ונמשיך לשרת את אזרחי מדינת ישראל, ונמשיך לקדם את מה שאנחנו מאמינים לטובת מדינת ישראל ביהודה ושומרון ובנגב ובגליל, וגם, אגב, בתל אביב. נמשיך עם העשייה הגדולה שלנו. ואת, חברת הכנסת שפיר, תמשיכי לקטר ולצעוק ולהיות מתוסכלת, כי זאת חלוקת התפקידים בינינו: אנחנו עובדים, אנחנו עושים – – – עיסאווי פריג' (מרצ): הזמן שלך נגמר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני לא חושב שאת צריכה להגיב, את הרי זאת שהתחלת פה לצעוק. את התגובה של חברת הכנסת שפיר אנחנו כבר שמענו. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה שקרן. תתפטר. תתפטר מהכנסת. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): את התגובה של חברת הכנסת שפיר כולנו שמענו בגלי צה"ל הבוקר. את תמשיכי לצעוק ולהיות מרירה ומתוסכלת, בזמן שאנחנו נמשיך להוביל תהליכים טובים וחשובים, כפי שאמרתי, לטובת מדינת ישראל ואזרחיה. זאת חלוקת התפקידים: הקואליציה עושה, הקואליציה פועלת; האופוזיציה, יש, אגב, חברי כנסת טובים באופוזיציה שגם צריכים להשפיע, אני לא אכניס אותך לוויכוח הזה, לא אומר אותך בשמך – למרות שאולי תבקש גם אתה תכף הודעה אישית; אם אני מחמיא לך זה הורס לך אולי בפריימריז – אבל יש חברי כנסת באופוזיציה שמתעסקים רק בלצעוק. אז אני מסכם, גברתי היושבת-ראש – – – היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני מסכם. חברת רגבים עושה עבודת קודש, ויש כאלה, כמו חברי הכנסת סעד, שעבודתה החשובה היא לצנינים ביניהם מכיוון שהם לא אוהבים שמטפלים בעבריינות הבנייה שלהם ושל חבריהם. אני גאה על חלקי בתנועה הזאת, היא תמשיך לפעול ולעשות. ועוד פעם, מי שירצה להיות ממורמר, מתוסכל ומקלל – שיהיה לו לבריאות. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר נאוה בוקר: חברים, אנחנו נעבור להודעת ועדת הכנסת. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הודעה זו דורשת הצבעה. הכנסת החליטה בישיבתה ביום א' באב התשע"ז, 24 ביולי 2017, להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעות חוק נוספות, לקריאה שנייה ושלישית. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117), התשע"ז–2017, מ/1148, מהוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעות חוק נוספות לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת ועדת הכנסת על החלטתה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117), התשע"ז–2017, מהוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעות חוק נוספות לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד הצעת ועדת הכנסת – 28 נגד – 1 נמנעים – 2 הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 117), התשע"ז–2017, מהוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובהצעות חוק נוספות לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 23, מתנגד אחד, שני נמנעים. הודעת ועדת הכנסת אושרה. קריאה: נאוה, זה 28. היו"ר נאוה בוקר: 28, נכון, בהחלט. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: מדיניות פיזור האוכלוסייה של מדינת ישראל משנות ה-50 ועד היום היו"ר נאוה בוקר: חברים, אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: מדיניות פיזור האוכלוסייה של מדינת ישראל משנות ה-50 ועד היום, מס' 8189, של חבר הכנסת מוסי רז. בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): למה את לא נותנת להם להגיב? סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – מוסי רז (מרצ): הינה, אני יורד. אני יורד ונותן לסתיו לעלות. היו"ר נאוה בוקר: עשר דקות לרשותך, חבר הכנסת רז. מוסי רז (מרצ): את לא נותנת לה להגיב? היו"ר נאוה בוקר: לא, אסור לי. זה התקנון. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – לחבר קואליציה לעמוד פה ולשקר ולהשמיץ, בשעה שהוא פשוט בן אדם מושחת – – – היו"ר נאוה בוקר: זה בניגוד לתקנון. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתם לא נותנים להגיב להאשמות שלו. היו"ר נאוה בוקר: לא, זה בניגוד לתקנון, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – להגיב להאשמות מצד חברי כנסת, בטח מצד חברי כנסת מושחתים כמו בצלאל סמוטריץ. היו"ר נאוה בוקר: על פי התקנון אני לא אמורה לתת לך להגיב בתגובה. קריאה: תני לה שלוש דקות – – – היו"ר נאוה בוקר: לא, לא, זה בלתי אפשרי. תודה. תמשיך בבקשה, זמנך – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): היא זאת שצעקה עליי. היא לא צריכה לקבל – – – היו"ר נאוה בוקר: לא, לא, היא לא תקבל. את לא יכולה לקבל, על פי התקנון. אני פועלת על פי תקנון. חברים, מספיק. אני מאפסת לך את השעון – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה נראה לך נאות שלא תיתני לה הודעה אישית? זו שערורייה מה שאת עושה. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: בבקשה, חבר הכנסת רז. חברת הכנסת ורבין נחמיאס – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זאת שערורייה, פשוט שערורייה. היו"ר נאוה בוקר: שערורייה? אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – פעם שלישית. אני הולכת – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת סתיו שפיר, אני בדקתי את העניין. לצערי הרב, אי-אפשר. לפי התקנון לא. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא הזכיר את שמה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת ורבין נחמיאס, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת ורבין נחמיאס, פעם שלישית אני קוראת אותך לסדר. תוציאו את ורבין נחמיאס מהמליאה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שערורייה ההתנהגות שלך. את שערורייה ובושה. (חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין יוצאת מאולם המליאה.) סתיו שפיר (המחנה הציוני): לבן אדם מושחת אתם ממשיכים לתת. אני דורשת את זכות הדיבור שלי. היו"ר נאוה בוקר: את רוצה שאני אמשיך לקרוא לך? סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת סתיו שפיר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, זה בסמכות שלך לתת. זה בסמכות שלך, תשאלי את המזכיר. זה לא נכון. היו"ר נאוה בוקר: על פי התקנון אני לא אמורה לתת. אני התייעצתי עם מי שצריך. על פי התקנון אני לא אמורה לתת. רויטל סויד (המחנה הציוני): זה בסמכות שלך, תשאלי את המזכיר. היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת ממך לא להפריע לי לנהל את המליאה. תודה רבה לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל תקשיבי – – – היו"ר נאוה בוקר: הקשבתי. זו החלטה שלי. תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): את זה תגידי, שזו החלטה שלך. את זה תגידי, לא "על פי התקנון". זאת החלטה שלך. היו"ר נאוה בוקר: אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. רויטל סויד (המחנה הציוני): את יכולה לקרוא כמה שאת רוצה. תודי שאת יכולה – – – תודי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): קוראים לנו מושחתים. היו"ר נאוה בוקר: אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תקראי לסדר כמה שאת רוצה. רק מושחתים עוזרים למושחתים – – – היו"ר נאוה בוקר: אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית. אני מבקשת להוציא את חברת הכנסת סתיו שפיר. (חברת הכנסת סתיו שפיר יוצאת מאולם המליאה.) רויטל סויד (המחנה הציוני): זה לא יכול להיות, זה סעיף 34(א) – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת רויטל סויד, אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: אתם רוצים שאני אוציא את כולכם? לאן אתם רוצים להגיע? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): סעיף 34(א) – – – קריאה: לאן את רוצה? היו"ר נאוה בוקר: אני רוצה להמשיך את הדיון בצורה מסודרת. תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): רגע, סליחה, הוא סילף את דבריה והיא חייבת לעלות. אתם עושים חוקים חדשים. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אמרו דברים של שחיתות על חברת כנסת, תני לה להגיד את הדברים שלו. מיקי לוי (יש עתיד): הוא סילף את הדברים שלה, היא חייבת לענות לפי התקנון. היא חייבת, תקראו טוב. הוא התייחס אליה באופן ישיר, סילף את דבריה. ואני לא מעורכי הדין שלה. אני מעורכי הדין של הצדק. היו"ר נאוה בוקר: זה לא יקרה. אני מאפסת את השעון. נחמן שי (המחנה הציוני): רגע, היא עונה או לא עונה? היו"ר נאוה בוקר: היא לא עונה. נחמן שי (המחנה הציוני): למה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): למה היא לא עונה? היו"ר נאוה בוקר: כי אני החלטתי. יש תקנון. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): את מבזה את התפקיד שלך. השמיעו דברים נגדה השמיעו דברים נגדה. את מבזה את התפקיד שלך. סעיף 34(א) בתקנון. הוא האשים אותה, הוא הכפיש את שמה. היו"ר נאוה בוקר: אני לא מתכוונת לנהל איתכם על זה דיון בכלל. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): את צריכה לתת לה להביע את עמדתה. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מוסי רז, תתחיל בדבריך. מי שיפריע עכשיו לחבר הכנסת מוסי רז לדבר יוצא מהמליאה. תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): את מבזה את התפקיד שלך. מוסי רז (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – תישארו לבד. היו"ר נאוה בוקר: חברים מהצד השמאלי, שקט בבקשה. מוסי רז (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת – – – היו"ר נאוה בוקר: תמשיך, בבקשה. חברים בצד השמאלי, שקט, בבקשה. אלי אלאלוף (כולנו): – – – מוסי רז (מרצ): אני רוצה להעלות כאן נושא שהוא נושא היסטורי חשוב, אבל הוא משפיע על חיינו עד עצם היום הזה, ומהווה בסיס – – – אלי אלאלוף (כולנו): אבל אתה רואה פה אופוזיציה – – – דיון היסטורי? מוסי רז (מרצ): אני לא חושב, חבר הכנסת אלאלוף שהאופוזיציה כאן אשמה, אבל אני לא איכנס לשאלה הזאת. נושא היסטורי חשוב ביותר, שמשפיע על חיינו ועל הפערים בחברה עד עצם היום הזה, ואם לא נבין את ההיסטוריה שלנו לא נוכל להתמודד עם ההווה ועם העתיד שלנו. סבא שלי, אבא של אבי, סיפר לי על סיפור עלייתו לארץ. הוא עלה מכורדיסטן העיראקית, הגיע בדרך לא דרך לביירות, השנה היא 1931. הוא עלה לארץ לא באונייה ולא במטוס, וגם לא ברגל, הוא עלה במונית. עלה במונית מביירות לחיפה, הגיע יום שישי – זה מאוד מפריע, הדיבורים שם. היו"ר נאוה בוקר: חברים בצד השמאלי, מספיק. מוסי רז (מרצ): זה היה יום שישי, הוא נשאר במשך השבת בחיפה, וביום ראשון בבוקר, כך הוא מספר לי, הוא אמר לאחים של סבתא שלי: בואו, הולכים. לאן הולכים? לירושלים. כמו רוב היהודים שבאו לכאן הוא רצה ללכת לירושלים. בתקופות מאוחרות יותר אולי גם צצו תל אביב, רעננה, ומקומות אחרים. וכיוון שמי ששלט כאן היה המנדט הבריטי הוא היה יכול ללכת לירושלים. לו הוא היה מגיע 20 שנה מאוחר יותר עם דרכון עיראקי או במסגרת ההגעה לארץ של יהדות עיראק, מרוקו, ויהדות אחרת מארצות האסלאם, מן הסתם סביר להניח שהוא היה מוסלל למקום אחר. הוא היה מגיע לעיירות פיתוח, ששלחו לשם אנשים הרבה פעמים בניגוד לרצונם. והעיירות האלה היום חלקן כבר מאוד משגשגות, יש בהן אנשים מאוד טובים ומאוד מוכשרים, אבל עד היום הן סובלות מאפליה בחברה הישראלית, שאפשר לראות אותה בכל מקום, החל בתקציבים, שעדיין לא אוזנו, והסללה. אנחנו יכולים לראות שבערים מסוימות אין אפילו בתי ספר עיוניים כמו שצריך, מסלילים לבתי ספר מקצועיים. זכור לנו הוויכוח שהיה בממשלה בין השר לשעבר סילבן שלום לבין ראש הממשלה – נקווה שנוכל להגיד בעתיד הקרוב "לשעבר" – נתניהו, על הנושא הזה. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – מוסי רז (מרצ): פערים אחרים, אני מסתכל לדוגמה איך הצבא בוחן אנשים – חבר הכנסת אמיר אוחנה, אתה מתעניין בזה – אומרים להם: תגיעו ב-09:00, בבוקר – לילדים בני 18: תגיעו ב-09:00 בבוקר למבחן בתל אביב, נראה אתכם מגיעים מחלק מהמקומות בארץ שהם מאוד מרוחקים. הטעויות האלה, ותכף אני אתייחס ואצטט כמה ציטוטים משנות ה-50, נעשו לא רק בשנות ה-50; הם נעשו גם בשנות ה-80, לדוגמה, כשהקימו יישובים, כמו לדוגמה היישוב שאני גר בו – אני מראה את זה כדי להוכיח שאני לא מאשים מישהו ספציפי במחדלים האלה – שוהם, ויישובים אחרים. הקמת היישובים האלה רוקנה יישובים שהתחילו להתחזק, כמו, במקרה שלנו, לוד ורמלה; ההקמה של שוהם ושל מודיעין רוקנה את לוד ורמלה מהאוכלוסייה היותר-חזקה שלהם וגרמה להם עוול בלתי רגיל. לא מקרה שאחת ההחלטות הראשונות של ממשלת רבין, זיכרונו לברכה, ב-1992 הייתה לא להקים יותר יישובים חדשים. אני יודע, זה בניגוד לדנ"א של הציוניות עד אז, אבל הקמת יישובים היום היא פגיעה חברתית, היא פגיעה סביבתית. אני רוצה לחזור חזרה לשנות ה-50 ולהביא משם ציטוטים. אני בטוח שכשייפתחו התיקים, ואני חושב שהגיע הזמן שייפתחו התיקים, ואני קורא מפה לפתוח את הפרוטוקולים, אנחנו נקרא על הדברים האלה גם לגבי שנות ה-50, וגם לגבי עולי אתיופיה שהגיעו בשלבים מאוחרים יותר, שגם הם הוסללו למקומות מסוימים, ואפילו אפילו, הס מלהזכיר, על מהגרי עבודה שרק לפני יומיים היה פה רעש שלם בחקיקה סביבם. אז אני רוצה לקרוא כמה ציטוטים, שתבינו על מה אני מדבר ולמה אני חושב שצריך לחקור את הדבר הזה, למה אני חושב שצריך לפתוח את התיקים ולפתוח את הפרוטוקולים. אני אצטט לדוגמה את לובה אליאב, שכמו שאתם יודעים היה מזכ"ל מפלגת העבודה, חבר כנסת שנים רבות, והוא גם היה, כמו שאתם ודאי יודעים, יו"ר צוות ההקמה של חבל לכיש. הוא אמר: "הם לא רצו לרדת. נתתי הוראה לנהג שיפעיל את הכפתור, המשאית הייתה מתרוממת והם נשפכו על הרצפה. המשאית יצאה ואנשים נשארו על האדמה". כך שלחו אותם. מאוחר יותר, אני יכול להקריא לכם לדוגמה עדויות שאומרות: אה, פתאום הגיעו עולים מפולין, מה, אנחנו נשלח אותם לשם? פתאום אפשר לשלוח לרמת אביב, פתאום אפשר לשלוח למקומות אחרים. אני אקרא לכם עוד עדות. שלמה זלמן שרגאי, ראש מחלקת העלייה בסוכנות היהודית לשעבר: "עלינו לדעת שהארץ משוועת לעלייה כדי ליישב את הגבולות ולמנוע הסתננות" – עוד פעם חוזרת המילה – "והתפרצות ליישובים היהודיים. – – – העולים מסוגלים לילך להתיישבות. האנשים מהרי האטלס ומדרום תוניסיה שאיפתם ומגמתם חיי הכפר". הוא כבר קובע להם איפה השאיפה שלהם ואיפה המגמה שלהם. פרופ' אלישע אפרת, מאדריכלי התקופה, אומר בריאיון לדוד דרעי, שהפיק את הסרט "סאלח פה זה ארץ ישראל": "זה היה צירוף כוכבים מעולה. כלומר, באה אוכלוסייה בכמויות" – אגב, כמויות. לא מספרים; בכמויות מודדים קמח, סוכר, זבל, לא אוכלוסייה, לא בני אדם – "באה אוכלוסייה בכמויות. כוכב שני: הם היו חסרי הון וחסרי משאבים". למה? אנחנו יודעים. היה כאן איזה סכסוך שגרם להם לבוא בצורה כזאת. "זאת אומרת שאתה יכול לעשות איתם מה שאתה רוצה. כוכב שלישי: יש לך פתאום שטחים של מדינה" – אני משתמש במילים שלו – "שכבשת ב-1948, שטחים בלי סוף ואוכלוסייה בלי יכולת התנגדות, זה צירוף הכוכבים הטוב ביותר שהיה למדינת ישראל אי-פעם". אחר כך התחדשה העלייה ממזרח אירופה, כפי שציינתי גם קודם, ואז נכתב בסקירה של מחלקת הקליטה: "עם פתיחת שערי היציאה בכמה ארצות אירופה, ומצרים, חל שינוי מהותי" – איזה שינוי מהותי חל? פתאום אפשר לשלוח אנשים למקומות שלהם, פתאום אפשר לשלוח למקום אחר – "חל שינוי מהותי במבנה העלייה, שחייב פתיחת אזור רצועת החוף, שהיה סגור שנים אחדות בפני העלייה החדשה". בפרוטוקול הנהלת הסוכנות מ-1956 מצוטט יהודה ברגיניסקי, שהיה שותפו של יוספטל בראשות מחלקת הקליטה: "אנחנו לא עושים אפליה ברורה בין עולה לעולה, אבל נגיד במילים פשוטות, אינני יכול לשלוח כרגע פולני לפחון, מפני שזה תכף משפיע על מצב העלייה מפולין". ממקומות אחרים זה כמובן לא משפיע, הוא יכול לשלוח את מי שהוא רוצה לפחון. אז אלה פני הדברים. כך היה בשנות ה-50, כך היה בשנות ה-80 כשהקמנו יישובים חדשים. שוב, כדי לפזר את האוכלוסייה בצורה לא נכונה. כך היה כשעלתה העלייה מאתיופיה, וכך קורה אצלנו כל הזמן, וזו אחת הסיבות המרכזיות לעובדה שאנחנו מתקשים לסגור פערים. ראיתי איזה דיון בפייסבוק לדוגמה, שאפילו בין עולי ארגנטינה יש כאלה שטוענים שאת אלה עם ההשכלה שלחו לרעננה, את אלה בלי ההשכלה שלחו למגדל העמק. לא יודע אם זה נכון או לא. אנחנו חייבים לחקור את הדבר הזה. אני קורא לכם, חברי הקואליציה, אני יודע שיש אינפלציה של ועדות חקירה, אני יודע שזה עולה כסף, אני יודע שזה לא פשוט, ואני גם יודע שאתם קואליציה – – יהודה גליק (הליכוד): – – – מוסי רז (מרצ): – – אבל זו סוגיה שצריך לחקור למען העבר שלנו, למען ההווה שלנו ולמען העתיד שלנו. והיא לא סוגיה מפלגתית, להפך, רוב הסוגיות שנגעתי בהן כאן דווקא נגעו לנציגים של מפלגה אחת, שלצערי איש מהם וגם לא אישה מהם נמצאים פה עכשיו. אתם, זה תלוי בקולות שלכם אם תהיה ועדת חקירה כזאת, כן או לא. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ישיב סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי, בבקשה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: נו, אפשר להצביע. השר, לא צריך. קריאה: לא צריך. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: מחילה, אתה יודע, לא צריך. סגן שר הפנים משולם נהרי: גברתי היושבת בראש – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, תאפשרו לסגן השר, בבקשה, לסיים את דבריו. הרשיתי להם להיכנס. סליחה. סגן שר הפנים משולם נהרי: יש לי הרבה מה לומר, ואני מזדהה עם חלק מהדברים, אז בואו תנו לי לדבר ותקשיבו. כשצריך להאריך – מאריכים; כשצריך לקצר – מקצרים. מוסי רז (מרצ): – – – אתה מזדהה עם הכול, אתה יכול לתמוך. סגן שר הפנים משולם נהרי: גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מוסי רז, הדברים שאמרת הם לא זרים, הם מחזירים אותנו אחורה. ואצלי זה לא הסבא, אצלי זה גם ההורים. שמו אותם בגליל באוהלים, במקום שאי-אפשר לחיות, בשלג הגדול שהיה בשנות ה-50, עד שנאלצו לברוח משם. אני רק לא הבנתי למה אתה צריך ועדת חקירה. ילדי תימן שנעלמו – עד היום זה פצע פתוח וכואב, ולא הצלחנו להגיע אל האמת. האמת נעדרת, האמת מוסתרת. נורית קורן (הליכוד): אנחנו עובדים על זה עכשיו. סגן שר הפנים משולם נהרי: אנחנו עובדים על זה כבר הרבה שנים, אבל כל מה שאִפשרה והחליטה הממשלה – הרי זה לעג לרש. בסופו של דבר תיקי האימוץ לא נפתחו, ואם הם לא ייפתחו, לא נדע את האמת. אני אומר את מה שאני חושב, ואני גם מלווה את זה. נורית קורן (הליכוד): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: אפשר לייפות את הדברים, אבל הילדים האלה עוד לא חזרו. נורית קורן (הליכוד): אני לא מייפה את הדברים, אלה דברים שנעשים היום. סגן שר הפנים משולם נהרי: הילדים האלה לא חזרו, ויש הרבה הרבה סימני שאלה על היעלמותם. נורית קורן (הליכוד): יש עוד הרבה מה לעשות – – – היו"ר נאווה בוקר: חברת הכנסת נורית קורן, תני לו בבקשה לסיים את דבריו. סגן שר הפנים משולם נהרי: אבל אני רק לא הבנתי: מה תועיל לך פה ועדת חקירה? את מי תזמין? את אלה שהיו אז, שליוו את בן-גוריון, את שמעון פרס, את משה שרת, את פנחס ספיר, את לוי אשכול? כל אלה שקיבלו את ההחלטות בימים ההם? הרי לא נוכל להזמין אותם, ולדעתי, במקום לעסוק בעבר, בוא נראה היום מה אנחנו עושים כדי לתקן את מה שלפי דבריך קלקלו. המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל הוקם בשנת 2005 במטרה לצמצם פערים ולתת שוויון הזדמנויות לתושבי הנגב והגליל אל מול מרכז הארץ. הדבר התבקש משום שלאורך עשרות שנים נוצרו פערים חברתיים, כלכליים ותשתיתיים רבים בין אזורים אלו לבין המרכז. מאז הקמתו, המשרד פועל בתחומים רבים על מנת לגשר ולצמצם פערים אלו, והשקיע מאות מיליוני שקלים בפרויקטים מחוללי שינוי בנגב ובגליל בתחומי ההתיישבות, החינוך, הבריאות והתעסוקה ופיתוח כלכלי. אני רוצה למנות כמה דוגמאות – לא הכול, אבל כמה דוגמאות בולטות – שהמשרד מקדם גם בנגב והגליל וגם בפריפריה: הקמת הפקולטה לרפואה בצפת; הקמת כיתות חכמות. קריאה: – – – רועי פולקמן (כולנו): – – – פשרה, אין לנו בעיה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נאווה בוקר: חברים, מספיק. חברים, תנו בבקשה לסגן השר לסיים את דבריו. סגן השר, בבקשה תמשיך. עודד פורר (ישראל ביתנו): שכנעת – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עודד פורר, מספיק. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת מירב, זה מאוד מפריע. הוא לא יכול להמשיך, אתם מעכבים אותו. גם את, עם כולם, כן. סגן שר הפנים משולם נהרי: אני יודע שאתם משוכנעים, אבל אני לא בטוח שכולם גם בקיאים במה שהמשרד עושה. בכל אופן, בשנת 2015, מעבר לפעילויות הגדולות שעושים כדי לצמצם פערים וכדי לעזור לאוכלוסייה שנמצאת שם וסובלת בגלל זה, בשנת 2015 התברר שהם לא נמצאים רק בנגב ובגליל אלא גם במרכז הארץ, במקומות מסוימים, ולא פחות סובלים מאשר בעיירות הפיתוח. אז בשנת 2015 נוספה למשרד אחריות על הפריפריה החברתית במרכז הארץ, וזאת לאחר שהמשרד זיהה שהפערים החברתיים הקיימים במדינת ישראל אינם רק גיאוגרפיים אלא גם חברתיים, וזוהי אוכלוסייה שלא ניתן לה מענה מספק בעבר ובכלל תחומי החיים. אני מסיים. בשנתיים האחרונות קידם המשרד עשרות פרויקטים בפריפריה החברתית בתחומי הפיתוח הכלכלי, התעסוקה, מתן מענה לשיפור איכות חייהם של בני הגיל השלישי, חינוך בלתי פורמלי, רווחה, קהילה ועוד. לסיכום, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל בראשותו של השר אריה דרעי הוקם במטרה להציע מענה מיידי על צרכים הקיימים בנגב ובגליל ובפריפריה החברתית, וימשיך לעשות כן ולהשקיע משאבים גדולים ונרחבים גם בשנים הבאות. תודה על הסבלנות. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, סגן השר משולם נהרי. אנא גש למקומך להצבעה. אתה מציע להסיר את ההצעה, אדוני סגן השר? סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. היו"ר נאוה בוקר: אוקיי. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. מי שנגד – להסיר; מי שבעד – בעד להעביר לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? חברים, נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 31 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 5, 31 מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, ההצעה נדחתה. תודה. הצעות לסדר-היום התוכנית המדינית של טראמפ וההתנגדות למדינה פלסטינית ולאוסלו ג' היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא התוכנית המדינית של טראמפ וההתנגדות למדינה פלסטינית ולאוסלו ג', הצעות שמספרן 8178, 8179, 8234, 8266 ו-8267. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה. יואב קיש (הליכוד): אפשר להחליף? היו"ר נאוה בוקר: כן, בהחלט. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת חיליק בר – לא נמצא. בבקשה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אין בעיה. יואב קיש (הליכוד): אנחנו פה פשוט בלוחות זמנים, אני אצטרך להמשיך מפה ולא אוכל להישאר. תודה. היו"ר נאוה בוקר: שלוש דקות לרשותך. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת, אנחנו כולנו יודעים שממשל טראמפ מוביל עם צוות מיוחד מהלכים למצוא את הדיל האולטימטיבי לשלום באזורנו. וככל שהזמן עובר, אנחנו שומעים שייתכן שבחודשים הקרובים אכן ארצות הברית תציג איזושהי עמדה בנושא הסכם שלום או מתווה שלום עם ערביי יהודה ושומרון. עיסאווי פריג' (מרצ): הפלסטינים, הפלסטינים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): העם הפלסטיני. יואב קיש (הליכוד): אני חושב שיש כמה בעיות בעניין הזה. ראשית, בדעה שלי אני חושב שאנחנו היום בסיטואציה שבה לא ניתן להגיע לשום הסכם – לצערי, אני אומר. ראינו את ניסיונו של אולמרט, ראינו את ניסיונו של ברק. המרחק בין הצדדים מביא אותנו למקום שהסכם לא ניתן יהיה לקיים, וזה למה? כי בליכוד אנחנו מתנגדים לפינוי יישובים. אנחנו מתנגדים למדינה פלסטינית. זה לא יקרה כל עוד הליכוד נמצא בממשלה. החלטת מרכז הליכוד מ-2002 קובעת כי הליכוד מתנגד להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן; יש אחת ממזרח לו, דרך אגב. גם לשכת הליכוד קיבלה את ההחלטה הזאת, המאשררת את ההתנגדות למדינה הפלסטינית וקוראת להחלת ריבונות על כל אזורי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. ולכן אני אומר לכם: הליכוד לא יקבל דיל המוביל למדינה פלסטינית. חשוב גם להבהיר: אנחנו לא נלך למתווה אוסלו ג'. ראינו מה עשו אוסלו א' ואוסלו ב', וזאת תהיה התנגדות של המפלגה הכי גדולה בקואליציה, ולכן אני חושב שהמתווה שארצות הברית תניח יהיה בעייתי. אני מסכים שממשל טראמפ כהגדרתו הוא הרבה יותר אוהד מממשל אובמה, ובטח גם ממה שקלינטון הייתה מגיעה, עם התפיסות שלה, ולכן זה לא שאנחנו מתנגדים לממשל טראמפ. אני חושב שאנחנו חושבים שדווקא לטראמפ יש יותר הבנה. כבוד היושב-ראש. אורן אסף חזן (הליכוד): זהו, אפשר לסגור את הכנסת. יואב קיש (הליכוד): לא, אבל מותר לי – טוב, אז אחרי זה אני אברך. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אדוני היושב-ראש. את השדרוג אנחנו עושים יחד. יואב קיש (הליכוד): אני אברך. אבל עכשיו אל – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, מליאת בכורה. בבקשה. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): אני רוצה להגיד בצורה הכי פשוטה – – – קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): אני רוצה להגיד בצורה הכי פשוטה: לא נסכים לנסיגות, גם אם יש בצידן התחייבות אמריקנית לשמור על ביטחוננו. מספיק להתבונן על מה שקורה בסוריה כדי להבין שהיחידים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם הם אנחנו עצמנו. שום מדינה או מעצמה אחרת לא תשמור על ביטחוננו. לכן אנחנו אומרים בצורה הכי ברורה – הממשלה הזו מבהירה כבר עכשיו לשלוחי טראמפ: לא תהיה מדינה פלסטינית, לא יהיה הסכם אוסלו ג' – כיוונים בלתי מקובלים שאין שום טעם ושום תועלת לבנות עליהם את הדיל. לאחר שסיימתי, כבוד היושב-ראש, זו ישיבתך הראשונה, אני לא טועה? היו"ר עיסאווי פריג': אכן. אמת. יואב קיש (הליכוד): אני – לא נותר לי אלא לברך אותך ולאחל לך שתצליח במשימתך. הבית הזה חשוב לכולנו, והפטיש בידיך הנאמנות, ושיהיה בהצלחה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת קיש ותודה על הברכות. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, שמתחלף בהסכמת חבר הכנסת סמוטריץ. כן, חבר הכנסת טיבי. יהודה גליק (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא עושים דברים כאלה. לא עושים דברים כאלה. היו"ר עיסאווי פריג': אני מבקש. בבקשה, חבר הכנסת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): א-סייד א-ראיס עיסאווי פריג', ראיס אל-ג'לסה – כבוד היושב-ראש עיסאווי פריג', יושב-ראש הישיבה, אני רוצה לברך אותך על בחירתך לסגן יושב-ראש מטעם מרצ. אני בטוח שאתה תמלא את התפקיד הזה בצורה המוצלחת, הנכונה והיעילה ביותר, כפי שעשית בתפקידיך בוועדות השונות. (אומר בערבית: בהצלחה.) היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת טיבי. תודה, תודה, ובבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לגבי הנושא הפחות-חשוב, והוא טראמפ – מסתובבים כמה רעיונות, שאומרים שהולכים לגבש אותם לכדי תוכנית מדינית, וכבר יש הדלפה מכאן, הדלפה משם, שאף צד לא יקבל את ההצעות האלה, כדרכן של כל התוכניות שבאו מהממשל האמריקני. אבל שיהיה ברור – תוכנית שאין בה הכרה במדינה פלסטינית, שאין בה התייחסות אל ההתנחלויות כאל מכשול ועבירה על החוק הבין-לאומי, שצריך להסיר אותן; תוכניות שבהן ירושלים המזרחית היא לא בירת המדינה הפלסטינית, כי היא נכבשה גם ב-67' – אני לא מכיר מנהיג פלסטיני שיוכל לקבל אותן. או מדינה ללא ריבונות. לא בכדי אני מציע לכם להקשיב למה שאמר ראש הממשלה נתניהו בלונדון. הוא אמר: צריך להתחיל להתייחס אל מושג הריבונות בצורה אחרת – יעני, לרוקן את הריבונות מתוכן. לא בשביל זה נאבק העם הפלסטיני למען חירותו, ולכן, מכובדי היושב-ראש, כדי שתוכנית כלשהי תצליח, היא צריכה לעשות את מה שלא עשו התוכניות הקודמות, וזה סיום הכיבוש ומילוי אחר חזון שתי המדינות – מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים המזרחית בגבולות 67' לצידה של מדינת ישראל. זה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ריבונית. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כן. עצמאית וריבונית. ענת ברקו (הליכוד): לצד מדינה יהודית? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לצד מדינת ישראל. את רוצה – המושג "ישראל" הפסיק לעניין אותך? ענת ברקו (הליכוד): אתה מוכן להגיד את המילה "יהודית"? אתה רוצה מדינה פלסטינית, אתה לא רוצה מדינה יהודית. יהודית. שתי מדינות לשני עמים. יהודים. אתה ישראלי, זה עלא כיפאק – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה צבוע. אתה סחטן. ענת ברקו (הליכוד): – – "יהודית" אתה לא מוכן לומר. אורן אסף חזן (הליכוד): יהודית. זה מראה למה בחיים לא יהיה לכם – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, אמרתי לך, מליאת בכורה, ישיבה – לא קוראים לסדר. אז אני מבקש. ענת ברקו (הליכוד): בהצלחה, חבר הכנסת. בהצלחה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני רוצה להתייחס לדבריו של חבר הכנסת קיש, לדבריו החמורים שאמר כאן לפני רגע קט, שירדן היא המדינה הפלסטינית. הוא אמר. אורן אסף חזן (הליכוד): זו האמת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אלה דברים חמורים של יושב-ראש ועדת הכנסת – – אורן אסף חזן (הליכוד): זו האמת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – חבר בקואליציה שבראשה ראש הממשלה נתניהו. אורן אסף חזן (הליכוד): זו האמת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ירדן היא מדינה ריבונית שחתומה על הסכם עם מדינת ישראל, והדברים האלה – יש לדחות אותם על הסף. אני רוחש כבוד עמוק לירדן. ירדן היא ריבונית. קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בכל קדנציה יש איזה ח"כ אחד מהקואליציה שמתלבש על ירדן. אורן אסף חזן (הליכוד): נכון, אמת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הוא עובר, חולף מן העולם, נופל בבחירות, וירדן נשארת, וכך היא תישאר. תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אם לא הייתה ישראל, ירדן מזמן הייתה נעלמת. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת סמוטריץ, יש לך שלוש דקות, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): אני צריכה ללכת, אבל אני לא יכולה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אני כמובן מצטרף לברכות. אני מאחל לך הצלחה בתפקיד, ואני סמוך ובטוח שכך יהיה. תמלא אותו נאמנה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): קודם כול, אני רוצה רק להתחיל במה שחבר הכנסת טיבי סיים, וגם קצת להסתייג מהדברים של חברי היקר מאוד, חבר הכנסת יואב קיש. ירדן איננה מדינה פלסטינית. אני חסיד גדול של "שתי גדות לירדן – זו שלנו, זו גם כן". אז יכול להיות שיש דברים שצריך לממש אותם בשלבים, בנחת, בסבלנות, לא לדחוק את הקץ. אני בשום פנים ואופן לא מוכן לעמוד כאן מעל דוכן הכנסת ולוותר על חלק מארץ ישראל הגדולה והרחבה, על נחלת השבטים ראובן, גד וחצי שבט המנשה. אלברט איינשטיין אמר ששטות, שיטיון, זה לחזור על אותה פעולה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ולצפות כל פעם לתוצאה שונה. אין בזה שום היגיון. אתה עושה את אותה הפעולה – קרוב לוודאי שתתקבל גם אותה התוצאה. ואיכשהו כל הממשלים האחרונים בארצות הברית – והאמת, שהפלא הגדול יותר הוא על הממשלות שלנו – חוזרים שוב ושוב ושוב, ושוב ושוב ושוב, על אותה פעולה: נכנסים למשא ומתן שאמור להביא להקמת מדינת טרור בלב-ליבה של ארץ ישראל, ומצפים כל פעם לתוצאה אחרת. והאמת היא שמתקבלת כל פעם אותה תוצאה. כל סבב כזה, בסופו של יום, מתנפץ לכולנו בפנים, ואזרחי מדינת ישראל משלמים מחיר דמים יקר על כל סבב כזה. והסיבה היא פשוטה – אין שום סיכוי בעולם, אדוני היושב-ראש, להגיע לשלום על בסיס פתרון שתי מדינות, כפי שהוא מכונה. הקמת מדינה פלסטינית מעולם לא הייתה פתרון ריאלי. זו תמיד הייתה אשליה, והסיבה היא פשוטה: יש בארץ הזו, בלמעלה מ-100 שנות ציונות, שתי שאיפות לאומיות סותרות. הרי לא היה בהיסטוריה דבר כזה עם פלסטיני, ואת זה לא אני אומר – אמרה את זה גולדה, ואמר את זה עוד לפניה דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון. הפלסטינים כתנועה לאומית הוקמו רק כתנועת נגד לתנועה הציונית. לפני כן היו ערבים: אל-מסרי באו ממצרים, כולם היגרו מחצי האי ערב. וכאשר התחילה התנועה הציונית והתחילה שיבת ציון, וחיפשו הערבים איך לטרפד אותה, אז הם הקימו תנועה לאומית פיקטיבית כדי שהיא תתנגד ותחתור נגד זכות הקיום של התנועה הציונית. תנועה לאומית שכל זכותה ומהות קיומה והגדרת הזהות שלה נשענת על שלילת קיומי, אין לה שום סיכוי בעולם להגיע איתי לשלום. הרי הדרישה היחידה של נתניהו בשנים האחרונות הייתה: תכירו בישראל כמדינה יהודית. אחמד טיבי לא מסוגל לעשות את זה, מכיוון שברגע שהם יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, הם שומטים את השטיח מתחת לעצם זכות הקיום שלהם. אז יש כאן שתי שאיפות לאומיות – אדוני היושב-ראש, אני כבר מסיים. יש לנו שתי אפשרויות. בפני החברה הישראלית עומדות שתי אפשרויות בלבד: או להמשיך לנהל את הסכסוך העקוב מדם הזה עוד 100 שנה, כמו שעשינו 100 שנה – זה רע לשני הצדדים – או להכריע. כשיש שתי שאיפות לאומיות סותרות, אני חושב שאחרי 100 שנות ניהול סכסוך הגיע הזמן להכריע. עמדתי בעניין ידועה: להכריע זה אומר לגדוע את התקווה הערבית למימוש שאיפות לאומיות ממערב לירדן. זה לא יהיה, נקודה. כאן יש מדינה אחת בלבד עם הגדרת לאום אחת בלבד, זו היהודית. ואז – שוב, דעתי בעניין ידועה – שלוש האפשרויות: מי שירצה לחיות עם זה, אהלן וסהלן; מי שמעדיף לממש שאיפות לאומיות יכול ללכת; מי שירצה להילחם יפגוש צבא נחוש, שיילחם, יכריע וינצח. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': יש מדינת ישראל. השר שאמור לענות – אנחנו בודקים. השר אלי כהן. יש אישור? כן, יש אישור. השר אלי כהן, בבקשה, תענה. הצעות לסדר-היום: התוכנית המדינית של טראמפ וההתנגדות למדינה פלסטינית ולאוסלו ג'. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: אורן, חבר הכנסת חזן, היינו במתח, אבל שמת לב: ממש בשנייה האחרונה האישור הגיע, ויכולנו לעלות ולהשיב. אורן אסף חזן (הליכוד): אזרחי ישראל יכולים להיות רגועים עכשיו. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: גברת ירדנה, תודה על האישור. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנשיא טראמפ ממשיך להביע את שאיפתו להביא לפתרון לסכסוך הישראלי–פלסטיני. במסגרת זו, צוות מטעמו עמל מזה זמן על תוכנית שמטרתה להביא להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. ישראל ממתינה בסבלנות לסיום העבודה והצגה רשמית של התוכנית, ועד אז אין טעם להתייחס לפרסומים שונים וספקולציות בתקשורת. ראש הממשלה הבהיר לעמיתינו האמריקנים את רצונו בשלום ואת עמדותיו המוכרות, ובמוקד – החשיבות והחיוניות של סוגיות הביטחון. ראש הממשלה יבחן את ההצעה לאחר שתוצג באופן רשמי, ותגובתנו תהיה בהתאם לצרכים הביטחוניים והלאומיים של ישראל. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לשר אלי כהן. אורן אסף חזן (הליכוד): תשאל מה הוא מציע. היו"ר עיסאווי פריג': כבוד השר, מה מציעים? איזו ועדה אתה מציע? אורן אסף חזן (הליכוד): חוץ וביטחון. קריאה: חוץ וביטחון. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: חוץ וביטחון. היו"ר עיסאווי פריג': חוץ וביטחון. אם כך, אני מעמיד את זה להצבעה. מי בעד? אורן אסף חזן (הליכוד): יש לי הבעת עמדה. היו"ר עיסאווי פריג': מי בעד שנעביר את זה – בבקשה, חבר הכנסת אורן חזן, הבעת עמדה מהצד לפני ההצבעה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אברך אותך כשאעלה לנאום שם, כשיהיה לי זמן. דקה. היו"ר עיסאווי פריג': כן. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, כנסת ריקה, רבותיי, צריך לומר את הדבר האמיתי והנכון. ראשית, לדבריו של זה שנאם רק לפני מספר רגעים, שלא ראוי שנזכיר את שמו, ירדן היא פלסטין ופלסטין היא ירדן. רוב ממשי של אזרחי ירדן מגדירים את עצמם פלסטינים. לא רלוונטי בכלל שאין דבר כזה עם פלסטיני, זה בכלל לא רלוונטי; מקור השם, ההיסטוריה, הם לא רלוונטיים. רלוונטי שהבית של אלה שעוד פה הוא שם מעבר לגבול, וכנראה שיום יבוא, ואם הם לא יבינו שמקומם פה ויסתדרו איתנו, אנחנו נראה להם את הדרך לשם. ולעניין המתווה של טראמפ, אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה והכי פשוטה: ארץ ישראל היא לעם ישראל ולא לישמעאל. ראש הממשלה נתניהו גם צריך להבין שאם הוא, חלילה, ינסה לפנות חלקים מארץ ישראל, לגעת בה, כמו שהוא בעבר הרחוק תמך ואז חזר בו ואז לא הבנו בדיוק מה קורה – הוא יאבד את מקומו. אני, כחבר כנסת מהליכוד, שדרכה של התנועה היא דרכה של ארץ ישראל, אומר בצורה הכי ברורה שיש: אם ראש הממשלה או מי מהממשלה הזאת ינסה לפגוע בארץ הזאת או באזרחיה, הוא ישלם בכיסאו בצורה הפוליטית הכי נכונה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': הבעת עמדה. אני מעמיד את זה להצבעה. אנחנו מעבירים את זה לוועדת חוץ וביטחון. אורן אסף חזן (הליכוד): עיסאווי, פתח מיקרופון. פתח את המיקרופון שלך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר עיסאווי פריג': מי בעד? אני מעמיד את זה להצבעה – מעבירים את זה לוועדת חוץ וביטחון. יש הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני שומר עליך. היו"ר עיסאווי פריג': אכן זה עובר לוועדת החוץ והביטחון. ההצעה לסדר-היום הבאה – אני מבין שהיא ירדה מסדר-היום. הצעות לסדר-היום חוסר תגובה ממשלתית וחוקית נוכח פגיעה חמורה בחוק הריכוזיות היו"ר עיסאווי פריג': אנחנו עוברים לנושא הבא: חוסר תגובה ממשלתית וחוקית נוכח פגיעה חמורה בחוק הריכוזיות – הצעות לסדר-היום מס' 8165, 8166, 8169 ו-8268. יתחיל חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): מה עם מחירי המים? זה ירד מסדר-היום. קריאה: נדחה. אורן אסף חזן (הליכוד): נדחה? היו"ר עיסאווי פריג': ההצעה לסדר-היום: מחקר קובע שצריך להפחית את מחיר המים שקובעים התאגידים – נכון לעכשיו, זה ירד מסדר-היום. חבר הכנסת פולקמן, בבקשה. רועי פולקמן (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. ברכות והצלחה רבה בתפקיד. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, תודה. רועי פולקמן (כולנו): קודם כול, האמת שיש נסיבות מעניינות הערב להצעה לסדר-היום הזאת. אני גם מציין פה את לינור דויטש מלובי 99, לובי חברתי; היא מלווה את התהליך הזה ודיווחה לי, לפני כמה דקות, שבעודנו מעלים הצעה לסדר-היום לבחון את ההתנהלות של מר אלשטיין, בעל השליטה בקבוצת איי.די.בי., עם עסקת דסק"ש, מסתבר שלפני ממש דקות או חצי שעה הכריזו בבורסה, דווח לבורסה על השלמת העסקה הזאת, וזאת למרות שהתקיים דיון כאן, גם בכנסת, שבו הוצגו באופן מפורט הכשלים בעסקה הזאת, כשלמעשה מצאו פרצה בחוק הריכוזיות. אני אציג את זה בקצרה, אבל כמובן שהטיימינג מראה עד כמה הדבר הזה איננו תמים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – רועי פולקמן (כולנו): לא, לא. הטיימינג איננו תמים בהקשר הזה. כן. קיימנו על זה דיון בתחילת ספטמבר, ודיברנו על העסקה של איי.די.בי. פיתוח, שבמסגרת שלה – חברת איי.די.בי. פיתוח תמכור את חברת הבת של דסק"ש. אורן, המליאה כמעט ריקה, ועדיין אתה עושה כאן מהומה. אורן אסף חזן (הליכוד): הם התעצבנו שצילמתי – – – רועי פולקמן (כולנו): ראיתי, ראיתי. בסדר, אבל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): נו, באמת. מה? אם מישהו אחר היה אומר – – – רועי פולקמן (כולנו): מכירה של דסק"ש, שמחזיקה בבעלותה חברות גדולות מאוד במשק הישראלי – סלקום, שופרסל ואחרות, גב ים – לבעל השליטה מר אדוארדו אלשטיין, כאשר התמורה תמומן בדרך של הלוואה מאת החברה המוכרת. כך למעשה טענה איי.די.בי. שהיא תענה על הצורך של שיטוח הפירמידה לפי חוק הריכוזיות. הצעד הזה – למרות שהוא, עוד פעם, לכאורה עומד בחוקיות או בפרשנות של החוק, וגם על זה אפשר להתווכח – מנוגד הלכה למעשה לתכלית של חוק הריכוזיות, שלפיו – אני מזכיר פה למי שרואה אותנו – לבטל את השכבה, החברות שהציבור השקיע בהן בפירמידה מעבר למספר שהוגדר. במקרה שלפנינו, חברת האג"ח, המוכרת, מלווה מכספי הציבור לחברה פרטית את הסכום הדרוש לרכישת חברת בת של חברה מוכרת. גם בדיון שהתקיים פה, בוועדת הכספים, נאמר על ידי נציגת משרד המשפטים שהדבר הזה מנוגד לתכלית החוק. כמו שאמרנו, מאז הדיון, ולמרות שנאמר שוב ושוב – גם בכנסת וגם על ידי אנשי המקצוע ממשרדי הממשלה – שצריך לבחון את הדבר הזה, העסקה התקדמה, וכמו שאמרנו, לפני דקות אחדות אושר שהיא הושלמה. חברים, העסקה הזאת היא תרגיל מלאכותי, שאכן, לזכותה של איי.די.בי. נאמר, מנצל פרצות משפטיות ופוגע בציבור החוסכים לפנסיה, על ידי התרגיל הזה, שבו בעל השליטה, מכספי החוסכים ועל חשבון הציבור, קונה את החברה הזאת ולמעשה כאילו משטח. שלא לדבר על מי שמחזיק בפירמידה הפרטית של איי.די.בי. בחו"ל. המטרה של חוק הריכוזיות – אני מזכיר לכם – היא למנוע שימוש בכסף ציבורי בידי בעל שליטה יחיד, וגם – ואני אגיד עוד דבר שעלה בדיונים – המטרה היא למנוע מציאות שבה יש כאן אינטרסים מנוגדים שהם לא טובת החברה אלא לשרת חוב. ובסוף יש חברות שהציבור הישראלי נהנה מהן, אבל אם כל מטרת הפירמידה הזאת היא לשרת חוב הולך וגדֵל – שחלקו נמצא בישראל וחלקו נמצא ככל הנראה בארגנטינה, במקרה של איי.די.בי. ואלשטיין – אז יש יותר מספק סביר על ההחלטות העסקיות שהתבצעו באותן חברות, שכל אחד מהציבור הישראלי נהנה מהן, כדי לשרת את אותו חוב, ואנחנו, בסוף, נשלם את המחיר לא רק באמצעות האג"ח שלנו אלא גם בהתנהלות של הריכוזיות. היו"ר עיסאווי פריג': הנושא כל כך חשוב שצריך לתת לך הרבה יותר משלוש דקות. רועי פולקמן (כולנו): לא, אני ממש – אתה גם מכיר את זה. ישבנו על זה הרבה בדיונים. היו"ר עיסאווי פריג': אני מכיר את זה, ואני – – – רועי פולקמן (כולנו): אני ממש כמעט מסיים. אני אומר כך: הסחיטה של הדיבידנדים מהחברות האלה, שהתייחסתי אליהן – שופרסל וסלקום – כתוצאה מהעסקה הזאת, יכולה לפגוע גם בעובדים של החברות האלה, גם בציבור הלקוחות של החברות האלה, ויכולות להיות לה השלכות משקיות גדולות. לכן אני פונה כאן, וזה עלה גם בדיון, וזו מטרת ההצעה לסדר-היום: אנחנו פונים כאן לשרת המשפטים איילת שקד לבחון אם נדרש תיקון מיידי בחוק הריכוזיות כדי לסגור את הפרצה שהתגלתה כאן בעסקה שבוצעה היום, והתרענו עליה כבר בספטמבר. הגיוני שהחקיקה לא הייתה מושלמת כשעשו את חוק הריכוזיות. צריך לטפל בזה. אני לא יודע אם זה ישפיע או לא ישפיע על עסקת איי.די.בי. יכול להיות שיש כאן עניינים שצריכים לטפל בהם גם לגבי העסקה הנוכחית. אבל בוודאי משרד המשפטים צריך להידרש לנושא. תודה רבה, וזה דחוף. היו"ר עיסאווי פריג': הנושא די חשוב ודי דחוף. אני מודע לזה. תודה לחבר הכנסת פולקמן. אני מבין שחבר הכנסת אייכלר אמור לדבר, ואני לא רואה אותו באולם. אם כך, חברים, אנחנו עוברים לתשובה. מי אמור לתת תשובה? אני לא רואה שר. שרת המשפטים איננה, אין תשובת ממשלה. אז ממשיכים. רועי פולקמן (כולנו): תעביר את זה לוועדה. היו"ר עיסאווי פריג': רויטל או חברים בכנסת, לאיזו ועדה אחד החברים מציע שנעביר את זה? רויטל סויד (המחנה הציוני): כלכלה. קריאה: כלכלה. היו"ר עיסאווי פריג': ועדת הכלכלה. היו"ר עיסאווי פריג': ועדת הכלכלה. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה להעביר את ההצעות לסדר-היום בנושא: חוסר תגובה ממשלתית וחוקית נוכח פגיעה חמורה בחוק הריכוזיות, לוועדת הכלכלה. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': זה עובר לוועדת הכלכלה. הצעות לסדר-היום ביזוי מוסד הנשיאות על ידי חברי הכנסת היו"ר עיסאווי פריג': נעבור להצעות לסדר-היום בנושא הבא: ביזוי מוסד הנשיאות על ידי חברי הכנסת, מס' 8236, 8241, 8243, 8244 ו-8247. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מרגי – אני לא רואה אותו. אנחנו עוברים לחבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת גליק, יש לך שלוש דקות. יהודה גליק (הליכוד): מה, אני לא מקבל את השלוש של מרגי גם כן? אדוני היושב-ראש, ידידי חבר הכנסת עיסאווי פריג', כבוד לי לדבר כשאתה יושב בראש בישיבה הראשונה שלך וכבוד לי לראות אותך עם עניבה יפה. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – היה פה – חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חבריי מהכיסאות הריקים, גברתי מזכירת הכנסת, גברתי המתקתקת המתוקה, חבריי וחברותיי המתוקים והמתוקות. היו"ר עיסאווי פריג': אל תשכח אף אחד. יהודה גליק (הליכוד): אף אחד לא נשכח. גם את הסדרנים והשומרים וגם את מזכירי ומנהלי הסיעות. חברים, שיעור בשיח תרבותי. לא משנה כהוא זה מה עמדתי על החלטת נשיא המדינה, אבל התגובות שראינו השבוע כלפי נשיא המדינה מראות שיש לנו כאן בעיה חמורה מאוד בהבנת מהות הוויכוח התרבותי בשיח דמוקרטי תרבותי. יש לנו כאן בעיה. מוריי ורבותיי, בשנה האחרונה אני מתבייש שגם אנשים ממפלגתי הביעו אי-אמון בראשי השב"כ, ברמטכ"ל, במפכ"ל. הכול זה אין ממלכה. זאת המדינה שלנו, אנחנו מפלגת השלטון. מוסד הנשיאות – חברים, בואו נלמד שיעור, מהו שיח מכבד. מותר לי לחשוב שמישהו – אני לא מסכים איתו, מותר לי לחשוב הוא טועה, אפילו אם הוא נשיא מדינת ישראל. מותר לי לחשוב שהוא טועה – – אורן אסף חזן (הליכוד): מותר גם להגיד את זה. יהודה גליק (הליכוד): – – טעות חמורה. מותר אפילו להגיד את זה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, בכל נושא אתה חייב שתהיה לך תשובה – – – יהודה גליק (הליכוד): מותר לי להגיד: אדוני הנשיא, אתה טועה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני חושב שכל חבר כנסת – – – יהודה גליק (הליכוד): אבל מה שאסור ומסוכן – ואני, לא מפריעות לי הכאפיות, איזה חייזר קטן שמתקתק במחשב; מעניינים אותי מנהיגי המדינה. אסור לי לעשות דה-לגיטימציה להחלטה. מה זאת אומרת דה-לגיטימציה? אם אני אומר שהוא קיבל את ההחלטה – כשזה היה חבר שלו, הוא נתן את החנינה וכשלא חבר שלו, הוא לא נתן – משמע שאני אומר ששיקוליו אינם ענייניים. כאן יש בעיה. כשאני אומר, אם הוא החליט בניגוד לדעתי: אדוני הנשיא, תניח את המפתחות – זאת סכנה. למה הוא צריך להניח את המפתחות? לא צריך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): למה? זו דמוקרטיה. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, אנא ממך. אורן אסף חזן (הליכוד): יש לו מוסר כפול. היו"ר עיסאווי פריג': אנא ממך. תן לחבר הכנסת גליק לסיים את דבריו. אורן אסף חזן (הליכוד): תן לנו קצת אוויר להתחמם – – – יהודה גליק (הליכוד): נשיא צריך לפרוש אם הוא מקבל החלטות לא ענייניות. אם הוא מקבל החלטה שהיא בניגוד לדעתך, זאת אינה סיבה להניח את המפתחות. אורן אסף חזן (הליכוד): רגע – – – יהודה גליק (הליכוד): תן לי לגמור, בבקשה. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, אני מבקש. תן לנו. יהודה גליק (הליכוד): אני רוצה לגמור, אני לא סובל לעבור את הזמן. מה שאני רוצה לומר, אם אנחנו אומרים שהנשיא קיבל את ההחלטה כי הוא רצה למצוא חן בעיני מישהו – אסור להגיד את זה; אם אנחנו רוצים לומר שהוא קיבל את ההחלטה כדי לקבל כותרת – אסור להגיד את זה, כי אנחנו מערערים על הלגיטימציה של ההחלטה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – זה לא המקום – – – בכלל. אתה מדבר שטויות. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן – – – אורן אסף חזן (הליכוד): עבר לו הזמן, מה זה? היו"ר עיסאווי פריג': אני היושב-ראש, מה לעשות. יהודה גליק (הליכוד): אני מסיים בעוד משפט, אבל כי אתה מפריע לי, זה הכול. היו"ר עיסאווי פריג': תסיים, חבר הכנסת גליק. יהודה גליק (הליכוד): מוריי ורבותיי, אנחנו חייבים לדעת לכבד דעות אחרות שאנחנו לא מסכימים איתן, ואם אנחנו מרמזים שהוא קיבל את ההחלטה מסיבות לא ענייניות, אנחנו עושים לו דה-לגיטימציה, ולמוחרת יהיו כאפיות, יהיו אנשים שיגידו: הוא לא הנשיא שלנו, וזה מסוכן. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': המסר עבר. תודה לחבר הכנסת גליק. חברת הכנסת רויטל סויד. אורן אסף חזן (הליכוד): יהודה, אני לא מסכים כמעט אף פעם עם השטויות שיוצאות לך מהפה, אבל אני עדיין אומר לך בפנים שיש לך שטויות שיוצאות לך מהפה. יהודה גליק (הליכוד): אסור לך לעשות דה-לגיטימציה. אורן אסף חזן (הליכוד): מותר לי להגיד לאנשים לא להצביע לך ולהגיד שאתה לא ראוי ושאתה לא מתאים. ככה גם עליך – – יהודה גליק (הליכוד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – כך אני אומר על ראש ממשלה, גם על שר, גם על נשיא מדינה. אין מה לעשות. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אתה יכול להנמיך אותו, לשים אותו על רוטט? אורן אסף חזן (הליכוד): איזה מצחיק אתה, יהודה. כתבת לבד את הבדיחה? רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, ברכות, זו הישיבה הראשונה. בהצלחה. היו"ר עיסאווי פריג': בעקבותייך. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אין לך מושג, חבר הכנסת גליק, כמה אני שמחה לשמוע את הדברים שאתה אומר, כי מה שקרה ב-24 השעות אחרי שהנשיא ראובן ריבלין קיבל את ההחלטה לא לחון את אלאור עזריה – ואני לא נכנסת כרגע למהותה של ההחלטה, מי שתומך בה ומי שמתנגד לה. זה ממש לא העניין. אני מדברת על 24 השעות אחר כך, איך הציבור, הרשת, התקשורת, רעשה וגעשה בהשתלחויות, בגידופים, בדברי נאצה ובהסתה. אני רוצה לומר לכם: אנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמנו, כחברה, להגיע למקום שבו כל פעם שמישהו אומר משהו שהוא מנוגד לעמדה של השני, הוא בוגד, צריך להלביש אותו בכאפיה, במדים של נאצים, בבגדים של רב או כל אחד מה שהוא חושב שמכפיש את השני. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, אם תמשיך להפריע, אני לא אאפשר לך הבעת עמדה. אני מבקש. רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו לא יכולים להגיע למצב שבו החברה שלנו, שממילא סובלת משסעים, מקרעים, מקוטביות, תגיע ממש למצב של שנאת אחים, חינם. וזה מה שקורה. יזמתי קמפיין ח"כים, ושמחתי מאוד שגם חברי כנסת מהקואליציה הצטרפו אליו, שבו אמרנו: די להסתה. כי ההסתה הזאת היום, שהיא הסתה מילולית, סופה שתזלוג לרחוב. וההסתה הזאת לא תישאר רק ברשת, היא לא תישאר רק בתקשורת; הילדים שלנו רואים אותה, בני הנוער שלנו מקשיבים לה. היא כבר מחלחלת לציבור עמוק עמוק. לפני 22 שנים הייתה הסתה והמנהיגים שתקו. היום אסור לשתוק. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד חשוב מאוד בלמנוע כל אלימות, בריונות והסתה כלשהי, ולא משנה מאיזה צד היא מגיעה. מה שקרה השבוע צריך להדליק נורה אדומה אצל כולנו. מה שקרה השבוע צריך לעורר אצל כולנו דאגה גדולה, כי בסוף הכול מתחיל בבית הזה. ומי שמתחיל את ההסתה, את ההשתלחויות והגידופים, זה אנחנו – שרים, חברי כנסת – שבשום דרך וצורה שהיא לא מראים דוגמה לציבור. אורן אסף חזן (הליכוד): רויטל, זה לא פייר מה שאת עושה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז כשאחר כך אנחנו מגיעים ואחר כך מדברים, מה קורה בסוף? אורן אסף חזן (הליכוד): רויטל, אני הבעתי ביקורת – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): מה אומרים לנו? אומרים לנו: תסתכלו עליכם. תסתכלו על בית המחוקקים, תסתכלו מה קורה אצלכם. תתביישו לכם. ואנחנו באמת צריכים להתבייש לנו, ואנחנו באמת צריכים להבין שמעבר למה שאנחנו עושים פה יש לנו אחריות אחת, והיא יותר חשובה וגדולה מהכול, והיא מול הציבור, היא להראות דוגמה לציבור, ולהעביר מסר. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, חברת הכנסת רויטל סויד. אם כך, אני לא רואה שיש שר במליאה. יש עמדות נוספות, אני רואה שנרשמו לעמדה נוספת. אורן אסף חזן (הליכוד): רויטל, היית צריכה להגיד שאני – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חאג' יחיא, עמדה – – – קריאות: – – – היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת חזן, יש לך דקה לעמדה נוספת, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חאג' יחיא. אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, הכנסת ריקה – – – יואב בן צור (ש"ס): למה אתה אומר ריקה? קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אה, יואב בן צור מצטרף, היא בסדר. היו"ר עיסאווי פריג': תיכנס לעניין, הזמן על חשבונך. אורן אסף חזן (הליכוד): בסדר גמור, אני אקצר. אין פה הרבה מה להרחיב, רק לומר שחלאס עם הצביעות וחלאס עם המוסר הכפול. אני ביקרתי את הנשיא בחריפות, ואני אגיד לך משהו, וגם לך וגם לך, היושב-ראש. כל מי שיבזה את המדינה, שיחטא לתפקידו, שיבצע כישלון חמור בשליחות שלו – מחנין זועבי תומכת הטרור ועד לנשיא ריבלין שטעה – יזכה לביקורת חריפה, נוקבת, לשבט לשון חריף. זה התפקיד שלנו, ואתם לא תסתמו לנו את הפה. הניסיון הזה של פוליטיקאים מהשמאל ושל התקשורת, ששולטת בשיח כנגדנו, אנשי ארץ ישראל – וגם של חבר כנסת שעוד לא הבין באיזה צד של המפה הוא נמצא – הניסיון שלכם לעשות ספין על הראש שלנו לא יצלח. אני אומר לך במשפט אחרון, אדוני היושב-ראש. הנשיא ריבלין, שבחר לתמוך בהתבוללות, שבחר להפוך את עצמו לגוף פוליטי – – היו"ר עיסאווי פריג': נא לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – שבחר לפגוע באלאור אזריה ולבזות את הציבור בישראל, הגיעה לו הביקורת שהוא חטף – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): – – אבל אנחנו מתנגדים להסתה כנגדו. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת חזן. עמדה נוספת. אורן אסף חזן (הליכוד): למה אתה צוחק – – – יהודה גליק (הליכוד): כי אתה משתלח – – – קריאות: – – – היו"ר עיסאווי פריג': עמדה נוספת לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – שנשתוק, שנהיה דגים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש. בסם אללה א-רחמאן א-רחים. קודם כול, אני מברך אותך, זה דיון ראשון שלך כיושב-ראש הישיבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ואני מתחיל בזה שאני עוקב – אפילו לפני שאני בפוליטיקה, ממש מצעירותי, מהיותי צעיר – עוקב, לא ראיתי תגובות על החלטת נשיא מדינה שלא אישר חנינה לפושע מאז נוסד מוסד הנשיאות – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – לא היה. לא היה מקרה. מה שאנחנו היום רואים, אנשים, פוליטיקאים, שרים, חברי כנסת, פוגעים בנשיא. למה? כי הוא פגע בעמדה שלהם, התומכת ברצח, בפשע. אזריה הורשע פעמיים; הורשע, אחרי ערעור, בפשע. בהתחלה, כתב האישום היה רצח, אחר כך הורידו את זה להריגה. עונש מצחיק, עונש מבזה. הרמטכ"ל המתיק אותו, והיום מה שאנחנו שומעים, שרים וחברי כנסת באים ואומרים: מותר לרצוח ערבי. וזה מה שמבזה, לא ההחלטה של הנשיא. אני לא נכנס להחלטה של הנשיא, אני לא נכנס לנושא של הנשיא, אני נכנס לנקודה שיש פה בבית הזה – לפני כמה דקות הכחישו או עמדו נגד – – היו"ר עיסאווי פריג': מילת סיכום. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – כל אפשרות לשלום בכל האזור הזה, ומה שאני אומר, הם מביאים מלחמה על כל האזור. ועכשיו הם באים – אני מסיים, כבוד היושב-ראש – ועכשיו באים לתמוך ברוצח, ולא רק אני אומר רוצח; גם ההרשעה שלו – – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): והנושא הזה מאוד חמור. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת חאג' יחיא. שמענו את שתי העמדות. חברים במליאה, מה אנחנו –השרה, אין עמדה לממשלה בזה. מעבירים – – – יהודה גליק (הליכוד): הממשלה, אין לה עמדה אם מותר להסית נגד הנשיא או אסור? היו"ר עיסאווי פריג': השרה, יש לך הזכות – – – יהודה גליק (הליכוד): הממשלה, אין לה עמדה אם מותר להסית – – – שרת המשפטים איילת שקד: אין לי מושג, אני לא הייתי פה. אני לא רוצה סתם – – – היו"ר עיסאווי פריג': טוב. אם כך, אני עובר למליאה, חברים. יהודה גליק (הליכוד): אין לממשלה עמדה אם מותר לבזות את הנשיא? אורן אסף חזן (הליכוד): השרה לא הייתה פה, מה אתה רוצה ממנה? קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה אתה רוצה ממנה? שרת המשפטים איילת שקד: – – – היו"ר עיסאווי פריג': חברים. מזכירות הממשלה לא נתנה שר משיב. כבוד השרה, את רוצה להגיב? הנושא: ביזוי מוסד הנשיאות על ידי חברי הכנסת. בבקשה, השרה שקד. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, אני לא כל כך הייתי ערה על מה הדיון כי לא הייתי אמורה לענות בשם הממשלה, אבל מכיוון שמזכירות הממשלה לא שלחה אף נציג אז אנחנו לא נבזה את הממשלה, ואני אענה. ודאי שאסור לבזות את נשיא מדינת ישראל – לא חברי כנסת ולא אף אחד אחר. ביקורת – ודאי שכן; ביקורת במדינה דמוקרטית זה דבר שהוא, הייתי אומרת, לחם חוקה של הדמוקרטיה – על כל מערכת, על כל פוליטיקאי וגם על הנשיא. אבל בטח לא הסתה וביזוי. תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): יישר כוח. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לשרה איילת שקד. חברים, אנחנו מסתפקים בתשובת השרה או מעבירים את זה לדיון במליאה? יהודה גליק (הליכוד): מסתפקים. אורן אסף חזן (הליכוד): מסתפקים. היו"ר עיסאווי פריג': מסתפקים. אם כך, מסתפקים החברים. הצעה לסדר-היום אסירים עניים אינם זוכים לשחרור מוקדם כי אין להם כסף לפצות את קורבנותיהם, בוודאי כל עוד הם אסירים היו"ר עיסאווי פריג': עוברים לנושא הבא, הצעה לסדר-היום מס' 8107: אסירים עניים אינם זוכים לשחרור מוקדם כי אין להם כסף לפצות את קורבנותיהם, בוודאי כל עוד הם אסירים. חבר הכנסת יואב בן צור. השר המשיב, השרה איילת שקד. בבקשה, חבר הכנסת בן צור, יש לך עשר דקות. יואב בן צור (ש"ס): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, א. ברכות לפעם הראשונה שאתה מנהל. אתה נראה כבקי ומנוסה, נראה שאתה יושב פה שעות רבות. תצליח, בעזרת השם. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, תודה. יואב בן צור (ש"ס): חבר הכנסת אורן חזן, אתה מפריע לי. תן לשרה לשמוע. גברתי השרה, כדי שתוכלי לענות – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – – יואב בן צור (ש"ס): תודה. אני רוצה לדבר היום על פגיעה שנגרמת בוועדת השחרורים לאסירים עניים, פגיעה שמובילה הלכה למעשה לאפליה בין אסירים עניים לאסירים עשירים. עשירים זוכים לשחרור מוקדם כי הם יכולים לשלם; עניים לא זוכים לשחרור מוקדם כי אין להם כסף לשלם. אדם שמגיע לוועדת השחרורים ומושת עליו קנס, ברגע שהוא לא משלם את הקנס, באופן אוטומטי לא ניתן להוריד לו שליש, לנכות שליש ממאסרו. התוודעתי לפגיעה הזאת בעקבות סיור שערכנו לאחרונה יחד עם חברי ועדת הפנים בכלא באר שבע. התברר לי כי אסירים עניים שאינם מסוגלים לשלם את הקנס או את הפיצוי לנפגע במסגרת ההליך הפלילי אינם זוכים לשחרור מוקדם רק כי אין להם או למשפחתם כסף לשלם. ועדת השחרורים פועלת מכוח חוק שחרור על תנאי ממאסר, שנחקק בשנת 2001. החוק מפרט את השיקולים השונים שעומדים בפני ועדת השחרורים, והיא בוחנת בין היתר את חומרת העבירה, הרשעות קודמות וכו'. אני היום לא מדבר על אלה שלא עומדים בקריטריונים שנקבעו בחוק. אני מדבר על אסירים שעומדים בכל הקריטריונים לשחרור מוקדם, אבל יש להם בעיה אחת: הם עניים, ואין להם או למשפחה הקרובה שלהם יכולת כלכלית לשלם את הקנס או הפיצוי שהוטל עליהם בהליך הפלילי, ולכן הם נמקים בין כותלי הכלא לתקופה נוספת. הפגיעה הזאת באסירים העניים היא פגיעה בשכבות החלשות ביותר באוכלוסייה, שכן כולנו יודעים שהסיכוי להיכנס לבתי הכלא עולה ביחס הפוך לרמה הסוציו-אקונומית. במקרה הזה הפגיעה היא כלפי החלשים ביותר בתוך השכבות החלשות. האסירים הללו כבר קיבלו קנס על העבירה שביצעו והם בעצם מקבלים עונש על עונש רק כי הם עניים. בשנת 1983 נחקק חוק הרשות לשיקום האסיר, שהסדיר את הנושא של שיקום אסירים. בדברי ההסבר לחוק הובהרה החשיבות החברתית בשיקום אסירים, וכך נכתב: רבים ממי שנשלחו לרצות את עונשם בבתי הסוהר משתחררים ונאלצים לחזור ולחיות בתנאים, במקום, ובחברה שתרמו לכך שנכנסו לבית הכלא. הסטטיסטיקה של שירות בתי הסוהר לימדה כי כ-60% מהאסירים כבר ריצו עונשי מאסר בעבר. תנאי החיים במאסר אינם מכשירים את האסירים לחיים נורמליים בחברה פתוחה. אסירים רבים שמבקשים לחזור למוטב עם שחרורם, לא מסוגלים לכך ללא עזרה והדרכה. הם צריכים סיוע במציאת מקום עבודה, לעיתים סיוע במציאת מקום מגורים, ואם מישהו לא מטפל בהם באופן צמוד, כמעט אין להם סיכוי להשתקם. עוד נכתב בדברי ההסבר, כי הספרות המדעית וניסיון החיים לימדו שאין להתחיל בשיקום האסיר רק לאחר שחרורו אלא כבר כשהוא עודנו במאסר, ויש להכין מבעוד מועד תוכנית שיקום הכוללת הכשרה מקצועית, התמחות בעבודה, הכנת דיור או מקום עבודה, וכן לפעול לשמירה על המסגרת המשפחתית ולסייע בפתרון משברים משפחתיים. העיתונאית לי ירון פרסמה לאחרונה בעיתון הארץ כתבה בעניין הזה, היא סיקרה שם את סיפורה של "תמי", שהיא גברת שהורשעה בגרימת מוות ברשלנות של קטין ששמרה עליו במסגרת עבודתה. נוסף על הרשעתה ועל עונש המאסר שהוטל עליה, הגברת נדרשה לפצות את משפחת הקטין בסכום של 80,000 שקלים. אבל הגברת תמי ומשפחתה, כפי שאתם ודאי מבינים, לא מרוויחה ולא הרוויחה 20,000 ש"ח כמו גברת ריקי כהן מחדרה; גברת תמי, לפני שנכנסה לבית הכלא, הרוויחה לכל היותר שכר מינימום. ואומנם שכר המינימום עלה לאחרונה ביוזמתו של יושב-ראש תנועת ש"ס, הרב אריה דרעי, ל-5,000 שקלים, ואנחנו גם נדאג להמשיך להעלות אותו, אך עדיין לא מדובר בסכום שגברת תמי יכולה לשלם ממנו קנסות של עשרות אלפי שקלים; וודאי שגברת תמי לא תוכל לעמוד בתשלום הקנס והפיצוי למשפחת הנפגע כשהיא בתוך הכלא, שאפשרויות התעסוקה בו מוגבלות אף יותר. מקסימום השכר שיכולים להרוויח בכלא – 600 שקלים לחודש. במקרה הזה אותה גברת גם פנתה למרכז לגביית קנסות כדי שיפרסו את החוב שלה לתקופה ארוכה יותר כך שתוכל לעמוד בו, אך היא לא קיבלה תשובה עד למועד הדיון בוועדת השחרורים. בדיון שהתקיים בבקשתה של תמי לשחרור מוקדם באה אימו של הנפגע, הקטין שהלך לעולמו, זו שתמי צריכה לשלם לה את הפיצוי, על מנת להתנגד לשחרור המוקדם, אך כששמעה את הבעת החרטה הכנה ואת צערה העמוק על מה שעשתה שינתה האם את דעתה והודיעה שהיא אינה מתנגדת לשחרור המוקדם. אבל למרבה הפלא, מי שהתנגד לשחרור המוקדם הוא בא כוחו של היועץ המשפטי, שטען שהגברת לא שילמה את הקנס, ולכן אין לקבל את בקשתה לשחרור מוקדם, בשל "האינטרס הציבורי הרחב". משפט. קשה לנו להבין אותו – האינטרס הציבורי הרחב. ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה: מהו אותו אינטרס ציבורי רחב שבשמו התנגד נציגו של היועץ המשפטי לשחרורה המוקדם של הגברת על אף הסכמת משפחת הנפגע עצמו? האם האינטרס הציבורי הרחב הוא שגברת תמי תמשיך ותימק בין כותלי הכלא? לא תוכל לעבוד ולהרוויח אפילו שכר מינימום? לא תוכל לעבוד ולשלם את הפיצוי למשפחת הנפגע? האם זה שהיא תשב שליש נוסף באמת יעזור לה להשיג מהר יותר את הכסף? ואולי, חלילה וחס, בעקבות המצב הכלכלי שאליו היא נקלעה, ילדיה, שנמצאים ללא האימא, יידרדרו לרחובות ויגיעו שוב למצב שבו הם עצמם יהיו מבקרים קבועים בבתי הכלא? ושמא האינטרס הציבורי הרחב הוא שיקומו של האסיר, מתן אפשרות לאסיר לעבוד, להתפרנס ולשלם את הקנס? הסיבה היחידה, אי-תשלום הקנס, מנעה מאותה גברת תמי את השחרור המוקדם. בעיניי, האינטרס הציבורי הרחב הוא בראש ובראשונה שיקומו של האסיר. אנחנו מחויבים לפעול לשיקומם של האסירים ולתת להם את היכולת לחזור למסלול חיים יצרני, מסלול שבו הם לומדים לשוב למעגל העבודה; מסלול של חיים, של תקווה. אני מזכיר לכם שמדובר באסירים שעמדו בכל הקריטריונים שנקבעו בחוק: גילו התנהגות טובה בתקופת המאסר, נגמלו משימוש בסמים ועמדו בתוכנית השיקום שלהם. אסור לנו להציב בפניהם מכשולים נוספים מעבר למכשולים שהחיים עצמם הציבו בפניהם ולדרדר אותם למסלול חיים חסר תקווה, שיוביל אותם בסופו של יום לאותו מקום שהם היו בו לפני כניסתם לבית הכלא, מקום שיוביל אותם בסופו של יום שוב אל בין כותלי בית הכלא. מעבר לחובתנו המוסרית כלפי האסירים עצמם, בסופו של יום שיקום אסירים יוביל גם לחיסכון כספי לקופה הציבורית שנוכל להפנות לסיוע לחלשים. עבודת מחקר שהתבצעה באוניברסיטת חיפה ומתפרסמת באתר הרשות לשיקום האסיר העלתה כי החיסכון לקופת המדינה משיקום אסירים מגיע לסכומים של מיליוני שקלים מדי שנה. על פי דוח סיכום לשנת 2016 של הרשות לשיקום האסיר, עלות שהותו של אסיר בכלא היא למעלה מ-120,000 שקלים, ועלות הטיפול באסיר משוחרר היא פחות מרבע מעלות שהותו בין כותלי הכלא – כ-28,000 שקל בלבד. לו הייתה תמי יוצאת, היו נחסכים למדינה מאות אלפי שקלים, והיא הייתה אולי מצליחה לשלם את הקנס, בטח הרבה יותר מהר. חשוב גם שנבין מה יקרה אם תידחה בקשת האסיר לשחרור מוקדם רק משום שאין לו כסף לשלם את הקנס. האסיר יישאר בין כותלי הכלא לתקופת שליש נוספת, הריבית וההצמדה של הקנס יגרמו לכך שהחוב שלו יתפח, והסיכוי שישלם אותו לאחר שיסיים לרצות את השליש האחרון יפחת מאוד. מה יתמרץ אותו לשלם את הקנס? הרי גם כך אין עונש מאסר שמרחף מעל ראשו שימריץ אותו לעמוד בתשלום הקנס, והקנס תפח לסכום שמעבר ליכולתו לשלם. על פי רוב אין לו רכוש, או שכל רכושו כבר מעוקל, ובנוסף, הציבור נאלץ להמשיך לממן את כליאתו לתקופה נוספת בעלות של מאות אלפי שקלים. לכן, אני סבור שהאינטרס הציבורי הרחב שצריך להנחות את היועץ המשפטי לממשלה הוא לפעול לשיקומם של האסירים, ולא להוביל מדיניות שבסופו של יום תפגע באסירים ובבני משפחותיהם ובציבור כולו. אני קורא לכבוד שרת המשפטים לפעול להסדרת הנושא ולהביא למניעת הפגיעה החמורה הזאת באסירים העניים. אני יודע שברגע זה שאנחנו מדברים עשרות אסירים ממתינים לראות מה יעלה בגורלם ואם יוכלו בכל זאת להשתחרר בתקופת השליש, אף שבגלל מצבם הכלכלי והעוני שלהם הם אינם מסוגלים לשלם את הקנס. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת בן צור. תשובת השרה. השרה איילת שקד, בבקשה. יש את תמי וריקי. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה, ראשית, להגיד כל הכבוד לחבר הכנסת בן צור, שהעלה את הנושא הזה. הנושא הזה אולי עושה פחות כותרות, ובשעה כזאת ביום רביעי גם פחות מעניין את חברי הכנסת ואת המליאה, אבל זה נושא חשוב והומני, ואני חייבת להודות שיש צדק במה שאמרת. בחנתי את העניין עם הגורמים המקצועיים במשרדי, ובכללם הנהלת בתי המשפט, הפרקליטות, מחלקת ייעוץ וחקיקה. כאמור, הנהלת בתי המשפט היום אמונה על ועדות השחרורים. חוק שחרור על תנאי קובע את השיקולים של ועדת השחרורים שאותם היא שוקלת. על פי החוק, הוועדה רשאית לשחרר אסיר רק אם הוכח כי הוא אינו מסוכן וראוי לשחרור מוקדם. לצורך זה קובע החוק רשימה של קריטריונים שעל הוועדה לשקול, וביניהם השאלה אם נגזר על האסיר קנס או פיצוי במסגרת גזר הדין, אם שולם, ואם לא – ומה הסיבות לכך. שיקול זה הוא אחד משיקולים רבים אחרים שאת כולם ועדת השחרורים צריכה לשקול. עמדת הפרקליטות מתגבשת בשים לב לכלל השיקולים הקבועים בחוק, ואינה נשענת על קריטריון אחד. היא שוקלת בין היתר את שאלת תשלום הקנס או הפיצוי, ואם הוא לא שולם – מדוע לא שולם. לוועדת השחרורים מוגשות חוות דעת מקצועיות שונות לגבי התנהגות האסיר בכלא, לגבי המסוכנות שלו, לגבי הסיכוי שלו להשתקם. כמו כן, במקרים שבהם שאלת הקנס והפיצוי עומדת על הפרק מוצגות, ככלל, גם החלטות של המרכז לגביית קנסות בדבר היכולת והסדרי התשלום שנקבעו לאותו אסיר. על בסיס כל אלה מגבשת גם הפרקליטות את עמדתה. אני מעריכה שהתייחסת לכתבה שהייתה בעיתון הארץ, אז בניגוד למצטייר מהכתבה, אין בפרקליטות מדיניות גורפת להתנגד לשחרור בכל עת שבה אסיר לא שילם את הקנס או את הפיצוי. אין דבר כזה. כל תיק נבחן לגופו על פי הנסיבות הפרטניות של האסיר, והעמדה מתקבלת באיזון כלל השיקולים ועל פי ההוראות שהתוו החוק והפסיקה. החלטות בדבר שחרור על תנאי מתקבלות בסופו של דבר על ידי ועדות השחרורים על בסיס כל הקריטריונים האלה, ואז, אם הוגש ערעור על זה, יש החלטה שיפוטית של בית המשפט. אני אציין כי בחלק מהמקרים שהוזכרו, ובניגוד לנטען, התנגדות המדינה לשחרור התבססה בעיקר על שיקולי המסוכנות של האסיר על סמך חוות דעת מקצועית שהוגשה לוועדה. לפני סיום, אני רוצה להדגיש כי רכיב תשלום הפיצוי לנפגע העבירה הוא חלק בלתי נפרד מהעונש שנגזר על ידי בית המשפט. הוא מצביע, בין היתר, על היחס של האסיר כלפי נפגע העבירה ונכונותו לשאת בעונש שהוטל עליו. לאסיר המבקש להסדיר את חובו מול הנפגע קיימת תמיד הזכות לפנות למרכז לגביית קנסות – אני מקווה שהאסירים יודעים את זה, אולי צריך לחשוב על דרך להגיד להם את זה – ולבקש פריסה שבה יוכלו לעמוד, זאת כחלק מחובתו בהתייחס לגזר הדין, וכן בהתייחס ליחס בין הפוגע לנפגע. אני יכולה לספר לכם שלאחר פרסום הכתבה היא הופצה בקרב אנשי המקצוע במשרד המשפטים על מנת לערוך דיון וחשיבה בנושא. הן חברי ועדת השחרורים והן נציגי הפרקליטות לוקחים בחשבון את מכלול השיקולים שהזכרתי, ברגישות, על מנת להגיע לתוצאה הצודקת ביותר. אתה העלית נקודה נכונה. כמו שאמרתי, זו נקודה שצריך לשקול. בסופו של דבר ועדת השחרורים שוקלת את כל השיקולים כולם, ואני חושבת שאם היא רואה שבאמת לאסיר אין שום יכולת לשלם, אז היא בהחלט צריכה להתגמש בקריטריון הזה. אבל צריך לדעת שבסך הכול הקנס הוא חלק מהעונש, וכן צריך למצות את המקסימום על מנת לראות אם אפשר כן להוציא מהאסיר את התשלום ולהעביר לנפגע העבירה. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': מה כבוד השרה מציעה? שרת המשפטים איילת שקד: אתה רוצה להעביר את זה לוועדת חוקה? קריאה: – – – שרת המשפטים איילת שקד: כן. אז תעביר את זה לדיון בוועדת החוקה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, ההצעה לסדר-היום על אסירים עניים עוברת לוועדת החוקה. אני מעביר את זה להצבעה, בבקשה. מי בעד? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. זה אכן עובר לוועדת החוקה. הצעה לסדר-היום הדיג בכינרת – מקצוע הולך ונעלם היו"ר עיסאווי פריג': נעבור להצעה לסדר-היום מס' 8250, בנושא: הדיג בכינרת – מקצוע הולך ונעלם, של חבר הכנסת אורן חזן, השכן. אורן אסף חזן (הליכוד): השכן הטוב, זה לא סתם שכן. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): חברי היושב-ראש, ראשית, ברכות. אני מקווה שאתה תזכה לקיים את תפקידך ולשמור על כנסת ישראל, על עם ישראל ועל ארץ ישראל לטובת כולם. היו"ר עיסאווי פריג': על הציבור בישראל. אורן אסף חזן (הליכוד): אמרתי: לטובת כולם. אתה יודע מה? כדי שנרגיש שנינו טוב – וגם, ובעיקר, על הציבור בישראל, יהודים וערבים כאחד. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, אני מגיע לכאן היום וקצת עצוב לי שאני מדבר מול הכנסת הריקה, אבל בסוף אני מדבר אל אלו שמביטים עלינו, מבעד לעדשת המצלמה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): תן לי. עכשיו אני מרים לך, מלכיאלי. אם יש משהו שמשמח אותי זה שיש לי חבר טוב שיושב כאן – לא בגלל שהוא רוצה לשמוע את דבריי, הם לא באמת מעניינים; בגלל שהוא מכבד את המקום שבו הוא נמצא, חבר הכנסת מלכיאלי, שעושה עבודה טובה למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. ועכשיו לענייננו. מי מאיתנו לא ביקר בכינרת; מי מאיתנו לא אהב ללכת יחף על חופה; מי מאיתנו לא אהב להשתכשך במימיה המתוקים; מי מאיתנו לא שמע סיפורים, שר שירים – אי-שם אל מול הרי גולן; מי מאיתנו לא גדל על הסרט "אבא גנוב", על צ'יקו בן דוד והאמירה המקסימה לאהובת ליבו: את מזכירה לי את הכינרת; את יפה, שקטה, רגועה, אבל עמוק בפנים – הרבה דברים מסוכנים, זרמים; מי מאיתנו לא ראה את בן, הילד בסרט, מנסה למכור holy water; מי מאיתנו לא שמע אותו מציע: picture, one dollar, one lira, במקום שמספרים שישו הלך בו על המים; מי מאיתנו לא אהב להגיע לשם, לראות את הדייגים משייטים במימיה הקרים, לראות אותם חוזרים עם הגופייה הלבנה, מחייכים עם שלל דגים שהם משו החוצה ממימיה העמוקים. מי מאיתנו לא גדל על הסיפורים האלה. אבל מה? לצערי ולצער רובנו הסיפורים האלה הולכים והופכים להיות שייכים רק לפיסת היסטוריה שיכול מאוד להיות שהילדים שלנו כבר לא יזכו להכיר. לא בגלל ש"אבא גנוב" זה סרט שצולם אי-שם בשנות ה-70 או ה-80, לא בגלל שיהודה ברקן, צ'יקו בן דוד, היום הוא גם מחזק ומחזיר בתשובה – ואנחנו מברכים אותו על זה – לא בגלל שהמים כבר לא קרים, לא בגלל שאין דגים, אלא בגלל שאו-טו-טו כבר לא תהיה כינרת. רגע לפני שאני מתעסק בסיבה שבעיניי היא אחת הסיבות העיקריות – השאיבות המטורפות שמעבירים ממימי הכינרת לצד השני – אני קודם כול רוצה להתייחס אלינו, איך אנחנו מרשים לעצמנו בקלות כזאת לשכוח מה היה פה רק לפני כמה שנים: קמפיין מטורף שדיבר לכל עם ישראל, לכל הציבור בישראל, וסיפר לו שישראל מתייבשת; אותה עלמת חן שפניה הלכו והתקמטו אט-אט, מתוך המחשה שכולנו מתייבשים. אז עוד חלמו על התפלה ופחדו מיובש. לצערנו, העולם שהולך ומתחמם, ההתחממות הגלובלית והקרחונים שהולכים ונמסים – השיגעון של מזג האוויר מגיע גם אלינו. זה לא סוד שהמקום הכי מדהים בעולם זה ארץ ישראל. כאן, בארץ הזאת, בחר בורא עולם לשים אותנו; כאן, לארץ הזאת, שלח בורא עולם את אברהם אבינו, באומרו: לך אתן את הארץ הזאת, לך ולזרעך עד עולם. אני לא מדבר רק על טבריה, אותה עיר מקלט מפורסמת, אני מדבר על הארץ הזאת – כמה היא מיוחדת, שעד לא מזמן גם היו בה באמת ארבע עונות. תראה מה זה, אדוני היושב-ראש, בכל מקום שתלך בעולם – מונסונים, טייפונים, הוריקנים, סופות בוץ, סופות חול. פה – דממה. הבלגן היחיד שיש הוא בינינו לבין עצמנו, אבל מזג האוויר – סוכר. אך לצערי, בגלל אותה התחממות גלובלית, הבצורת הגיעה גם אלינו והכינרת מתייבשת. אז למים מצאנו פתרון – מתקני ההתפלה. זה שצריך להילחם בחזירות של התאגידים – אנחנו נילחם. מתקני ההתפלה – מצאו את הפתרון, אבל הם גם גרמו לנו לאסון: הם גרמו לנו לשכוח את הכינרת. הכינרת הולכת ומתייבשת, והסיפור או הפגיעה האמיתית היא לא רק ההיסטוריה שהולכת ונעלמת – היא הדגה בכינרת. אנשים שזה המקצוע שלהם, אנשים שברוב חלקי הארץ, שבת אחרי שבת, קצת אחרי הקידוש ישבנו ואכלנו דגים מדגיה הטובים של הכינרת רק בזכותם. אבל היום, כשהם יוצאים לשיט הם חוזרים בידיים ריקות. כבר לא אותם דייגים שחוזרים עם גופייה לבנה ופנים מחויכות, כבר לא אותם דייגים שחוזרים עם רשתות מלאות בסחורה, אלא דייגים שמנסים למצוא את הדרך עם הסירה ללב מים, כיוון שכבר אין איך להגיע לשם. אי ועוד אי, התייבשות ועוד התייבשות, מטר ועוד מטר של מים הולכים ונעלמים, אבל אנחנו לא עוצרים את הדבר הזה. אתם שואלים אותי איך הגענו לשם? לא, זה לא רק בגלל הבצורת. זה בעיקר בגלל שאנחנו רחמנים בני רחמנים, כל כך מחויבים לאחרים גם בשעה שכולם מצפצפים עלינו. אי-שם בהסכמי ירדן, הסכמי השלום – שאנחנו מברכים עליהם – הובטח שאנחנו נזרים מים לירדנים. אף אחד לא הביא בחשבון מציאות שבה המים האלה יהיו חייבים לשרת גם אותנו בשלב כזה או אחר. אף אחד, כנראה, לא היה מספיק חכם לחשוב כמה צעדים קדימה, מתוך ראייה אופקית, מרחבית, עתידית, של מדינה שלא חושבת ארבע-חמש שנים אלא עשרות שנים קדימה, ולא חשב שהכינרת פשוט תלך ותיגמר; הפגיעה הזאת תוביל לפגיעה בדגה, שתוביל לפגיעה בדייגים, שתוביל לפגיעה בכולנו. אני מניח לרגע בצד את הירדנים, שלולא מדינת ישראל כבר לא היו קיימים. בעולם הערבי המטורף, שאתם קוראים לו "אביב ערבי", "חורף ערבי" – מה זה משנה? בעולם ערבי מטורף שבו השאעב – העם – החליט – – היו"ר עיסאווי פריג': עדיף להתרכז בכינרת. אורן אסף חזן (הליכוד): – – שבו השאעב החליט להרים את רוחו ולהתקומם על מנהיגיו המרדנים שאכלו אותו וכרסמו אותו מבפנים, אנחנו שמרנו על הירדנים. אנחנו מחויבים להם לביטחון ואנחנו שומרים עליהם יומם ולילה, אבל אנחנו גם מחויבים לאותה הבטחה, ואנחנו ממשיכים להזרים להם מים. על חשבון הירדנים אנחנו משלמים במחיר של עצמנו. אני חושב שהגיע הזמן שמדינת ישראל תפתח את ההסכמים האלה, שהצד השני גם לא באמת מכבד. יכול מאוד להיות שגם אני הייתי שותק ולא הייתי מעלה את הנושא הזה, יכול מאוד להיות שביטחונה של מדינת ישראל והאמירה הבין-לאומית שלה הייו הרבה יותר חשובה מהדגים. יכול להיות. אני לא חושב ככה, במיוחד במציאות שבה ירדן – מדינה שכנה, מדינה שאנחנו איתה בהסכם שלום, מדינה שעליה אנחנו שומרים יומם ולילה, מדינה שאליה אנחנו מזרימים מים, ולא רק משמיים – מחליטה בוקר אחד פשוט לפתוח איתנו בריב. כאשר מתחילות המהומות בהר הבית ירדן יכולה לעצור את כל השיח ורק להגיד דבר פשוט: מגנומטרים, ידידי היושב-ראש, נמצאים גם במכה, נמצאים גם בוותיקן, נמצאים גם בביטוח הלאומי, ואותם אלה שהתנגדו להם, כשהם הולכים לקבץ שם כמה שקלים, הם עוברים בדיקה. אבל הם בחרו לשתוק. הווקף, שהוא הנציג הירדני בהר הבית, אותו הר הבית שהוא שלנו, וכן, עוד נזכה לבנות שם את בית הבחירה, את בית המקדש, במהרה בימינו – מחליט שהוא עוצר ועושה ברדק. ואם חשבנו שכאן זה נגמר, שאולי אותה מדינה שכנה, שמקבלת מאיתנו כל כך הרבה, תתפכח ותתעורר ותתעשת על עצמה, אנחנו מגלים רק כמה ימים אחרי שמדינה שיש לנו איתה הסכם שלום מחליטה להשאיר במצור שגרירה, קונסולים, עובדי שגרירות, אזרחי מדינת ישראל שרק הלכו לעשות את עבודתם נאמנה. היו"ר עיסאווי פריג': היית בכינרת, איך הגעת לשם? אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, יש לי עוד שתי דקות וחצי, אני אחזור גם לכינרת. אני לעולם לא אעזוב את הכינרת. אם כן, אדוני היושב-ראש, אנחנו מגיעים, אנחנו מגלים איך הירדנים מכניסים אותם למצור. ואז אנחנו בטוחים שהסיפור הזה כבר נגמר, כי הרי יש חקירה, ומתברר שבאמת היה פיגוע, או לפחות ניסיון לפגע והמאבטח עשה טוב. אבל אז אנחנו מגלים שהירדנים – גם אצלם כנראה הכול פוליטיקה. זה בכלל לא רלוונטי שירדן היא פלסטין ופלסטין היא ירדן, שנציגי הפרלמנט שם פונים אפילו אליי ואומרים לי: בוא תעזור לנו לקדם את הרעיון. אבל הם מחליטים שהשגרירות תישאר ריקה, שאנחנו לא נחזור. אז אני שואל את עצמי: אם הם מחליטים שהשגרירות תישאר ריקה, אם להם מתאים שיש מהומות בהר הבית, אם הם שמים שגרירה של מדינת ישראל, האור של המזרח התיכון, הדמוקרטיה היחידה האמיתית האיתנה, חומת הברזל שעוצרת את הטרור מלזלוג לעולם המערבי – אם הם מחליטים לריב איתנו, למה אנחנו צריכים להיות מחויבים להם? אדוני היושב-ראש, אני חושב שמדינת ישראל צריכה להפסיק להזרים מים לירדנים, ובכך לשמור על הכינרת. וכשהיא תשמור על הכינרת, היא תפריח מחדש את השממה שנוצרה סביבה, היא תכסה את האיים ותרבה ותפרה את הדגה. כשם הציווי של בורא עולם שאותנו הוא יפרה וירבה, כך אנחנו מקווים שהדגים בכינרת יחזרו לרבות. אתה יודע למה, אדוני היושב-ראש? היו"ר עיסאווי פריג': אני מתאר – – – אורן אסף חזן (הליכוד): כי הדייגים שנמצאים שם, על גדות האגם בטבריה, על גדות הימה המתוקה שמשרתת את כולנו, בשעה שאנחנו חושבים רק על היום, מחר, רק על החודש הבא, רק אולי על החופשה הבאה, עם אוהל קטן וכמה חברים, עם בקבוק משקה ומוזיקה טובה, הם חושבים על העתיד של כולנו. ובסופו של יום, אם מדינת ישראל לא תדע להחזיר להם, הם, שבעמל וטורח ובעבודה קשה וזיעה דאגו שלכולנו יהיה טוב – לא רק ב"על האש" ולא רק בשולחן שבת אלא בכל מקום שבו אנחנו אוכלים וטועמים דגים – אם אנחנו לא נחזיר להם את זה, אנחנו לא ראויים. הגיע הזמן שמשרד החקלאות ימצא את הדרך למצוא פתרון למשבר הזה, לדגה בכינרת, ויתר משרדי הממשלה, כולל העומד בראשה, ימצאו את הפתרון כדי למלא את הכינרת בחזרה, להחזיר את הדגה, ובכך להחזיר את החיוך לדגה, לדגים, לדייגים וגם לנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה, חבר הכנסת חזן. אני לא רואה שר במליאה שייתן תשובה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה מבין? ככה אנחנו נראים. היו"ר עיסאווי פריג': חבל שזה מתנהל ככה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה יודע שאני יכול להמשיך לדבר? היו"ר עיסאווי פריג': אם כך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אגב, זה לא רק שאין שר. המזכירה, אני חייב לשאול, אין בכלל שר תורן. אין. היו"ר עיסאווי פריג': חבל שזה כך. ואני חושב שאנחנו צריכים – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): ועדת הפנים. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה תבקש ועדת הפנים. היו"ר עיסאווי פריג': זה ועדת הפנים. אם כך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני יכולתי להמשיך לדבר, נכון? – – – שאם אין שר – – – היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, חברים, אני שוב מביע את מורת רוחי על זה שאין שר במליאה – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסכים איתך. זה ביזיון כבוד הכנסת. היו"ר עיסאווי פריג': – – וחבל שזה ככה. אנחנו מעבירים את זה לוועדת הפנים, על פי בקשת חבר הכנסת מלכיאלי. אז נא להצביע, אנחנו מעבירים – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): פה אחד. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך, זה עובר לוועדת הפנים. בעד – 2, אפס נגד. עובר לוועדת הפנים. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עיסאווי פריג': לפני שנעבור להצעה הבאה, יש הכרזה למזכירת הכנסת. בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין מדינת ישראל לבין האיחוד האירופי בדבר תוכנית שיתוף פעולה חוצה גבולות באגן הים התיכון, במסגרת מכשיר המימון האירופי לשכנות ולשותפות,ENI CBC Mediterranean Sea Basin Programme. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. הצעה לסדר-היום סרטון שפורסם ברשת ובו נראים פקחי הרכבת הקלה נוהגים באלימות בנוסע ולופתים את גרונו כאחרון הפושעים היו"ר עיסאווי פריג': ועוברים להצעה לסדר-היום הבאה: סרטון שפורסם ברשת ובו נראים פקחי הרכבת הקלה נוהגים באלימות בנוסע ולופתים את גרונו כאחרון הפושעים, מס' 8235, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אמרתי את זה נכון? קריאה: מצוין. היו"ר עיסאווי פריג': בבקשה, חבר הכנסת מלכיאלי, יש לך עשר דקות, בבקשה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני ברשותך, היושב-ראש, רוצה לדבר על דבר מטריד אחר. אני באמת, בתחילת – – – היו"ר עיסאווי פריג': כולם בירכו, למה אתה לא מברך? מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אה, נכון. אני רוצה לברך אותך על כניסתך לתפקיד סגן יושב-ראש הכנסת. שיהיה לך בהצלחה. עיני כולם נשואות אליך. שיהיה בהצלחה גדולה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה. בבקשה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אני, ברשותך, בתחילה תכננתי לדבר על הדברים שנכתבו, אבל נושא אחר מטריד. הבוקר, כמו גם בשבוע שעבר, אני מקבל גזרי עיתונים. ואני מצפה מהעיתונים לדווח לנו דיווחי אמת. כמובן, כל עיתון על פי האג'נדה שלו, וזה בסדר גמור; אני לא מצפה מעיתון הארץ מה שאני מצפה מעיתון ישראל היום. כל עיתון עם האג'נדה שלו, עם הדרכים שלו. עד כאן התרגלנו לזה. אדוני היושב-ראש, כשאני רואה עיתון שהולך – מגדירים את זה "הולך על הראש" – של אנשים שכולנו חייבים להם, זה מקומם. במה דברים אמורים? אתה יודע, אנחנו בכנסת, לפעמים – אתה רואה, יושב בוועדת הכספים – מעבירים כספים למשרדי ממשלה. ולפעמים כשאתה נמצא במגזר השלישי אתה מתקומם, אתה אומר: רגע, איפה הממשלה בסיפור הזה? ואז אתה בא, מנסה לקדם פה, ואומרים לך: תקשיב, אין כסף, לא תמיד יש יכולות. וזה נכון, לא תמיד יש כסף. אבל אנחנו, החובה שלנו היא להגיד את היישר כוח, לתת את החוזק למגזר השלישי, לאנשים שבמסירות נפש גדולה עושים את המאמצים בשביל לגייס את אותם משאבים, מה שאנחנו פה בכנסת ישראל פושעים ולא עושים. במה דברים אמורים? אני לא מזמן הייתי בסיור בעמותה, ארגון גדול מאוד שנקרא ארגון הידברות, בראשותו של הרב זמיר כהן, באמת יהודי משכמו ומעלה, גדול בתורה, אדם שכל ימיו מתמסר למען עם ישראל. עכשיו, אתה שואל אותי: האם הוא עושה רק הפצת תורה? לא; האם הוא עושה רק דברים שקשורים בתוך היהדות? גם לא. הקים ומשקיע מיליונים בשנה להציל נערים ונערות בסיכון שמשרד הרווחה לא נוגע בהם. הוא מתעסק עם אותן שכבות חלשות, לעזור להן במצרכים, איפה שמשרד הרווחה לא עוזר להן; כשהקמחא דפסחא שמדינת ישראל נותנת כמה שקלים, הוא משלים את זה. סדרת כתבות, השמצה יום אחרי יום. אתה יודע, ואני אומר: מה אנשים יראו? אנחנו, כשאנחנו פותחים את העיתונים, מה צריכים ללמוד? שמה, שהכול בלוף? שאין לנו עיתונות נכונה? אני רוצה להגיד לך יותר מזה. תופעת הרווקות במדינת ישראל – תופעה מאוד מאוד רחבה, דיברנו עליה בכנסת, שפכו על זה נהרות של דיו ונאומים. קם הרב זמיר, הקים מחלקה לשידוכים לכל המגזרים חינם. היכרויות. ברוח ההלכה כמובן, בצורה מאוד מבוקרת, שלא יהיה סתם איזה – והקים מאות בתים. בשנה האחרונה, מאז שהוא הקים, מאות בתים. והעיתונות הולכת ומשמיצה – משכורות עתק. רבותיי, אני מכיר את המקום הזה. חיים בשכירות. אתה רואה מקום עם תזרים ענק של כסף כתרומות ויציאה – משרדים פשוטים, אנשים שאין להם שום דבר באמת חוץ מזיכוי הרבים. אני אספר לך יותר מזה. לפני חודש ישבתי עם המנכ"ל שם, הרב דוד תופיק קוראים לו. אתה יודע, בן אדם שהיה יכול לעשות הרבה כסף במגזר הפרטי. מוכשר, אדם באמת בקנה מידה גדול. שאלתי אותו: תגיד לי, מה לך ולמקום הזה? הוא אמר: אנחנו עושים במקום הזה את מה שאתם בכנסת ישראל, מה שהממשלה, מה שהרשויות צריכות לעשות ולא עושות. אנחנו משלימים את החלל שאתם מייצרים. וזה כמובן מצטרף גם לפרשה שהתפוצצה על הסיפור של התרמת כליות. בן אדם רגיל הולך – דאג לכמעט 500 אנשים שמקבלים תרומת כליות, 500 אנשים – בחינם. ומצאו אי-סדרים, וכותרות ענק. ואנשים בחו"ל רואים, אז עוצרים את התרומות, כי הרי הכותרות אדומות. רבותיי, אני חושב שהגיע הזמן באמת לתקשורת הוגנת, באמת לסקר את מי שמגיע לו שאפו. עוד פעם, אם אנחנו היינו עושים את הכול, אז הם מיותרים. אבל במקום שהמדינה, לצערנו הרב, לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות, באמת אני חושב שמגיע הרבה הרבה יישר כוח וחיזוק לרב זמיר כהן, להידברות, לצוות הנפלא שלו, שעושים את מה שאנחנו לצערנו לא עושים. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': לא התייחסת להצעה שלך לסדר-היום, דיברת על הרב זמיר. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): זה בסדר. אנחנו נסתפק בתשובת היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': אם כך – אני מאוד מצטער שאני לא רואה שר במליאה. יעקב מרגי (ש"ס): אתה תתרגל. לאט-לאט תתרגל. היו"ר עיסאווי פריג': אתה רואה? זו התחלה לא טובה, מתחיל ברגל שמאל שאין שרים במליאה. אנחנו מסתפקים בנושא שעל סדר-היום. אם כך, חברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ט' בכסלו התשע"ח, 27 בנובמבר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:40.