דברי הכנסת

דברי הכנסת ו / מושב רביעי / ישיבות רע"ט–רפ"א / ט'–י"א בכסלו התשע"ח / 27–29 בנובמבר 2017 / 6 חוברת ו' ישיבה רע"ט הישיבה המאתיים-ושבעים-ותשע של הכנסת העשרים יום שני, ט' בכסלו התשע"ח (27 בנובמבר 2017) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 7 דב חנין (הרשימה המשותפת): 7 חיים ילין (יש עתיד): 8 אילן גילאון (מרצ): 8 יוסי יונה (המחנה הציוני): 9 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 10 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 10 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 11 נחמן שי (המחנה הציוני): 12 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12 לאה פדידה (המחנה הציוני): 13 יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): 14 איתן ברושי (המחנה הציוני): 15 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 16 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 16 הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017 17 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 18 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי, תיקון חקיקה, התשע"ז–2016 19 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 20 יוסי יונה (המחנה הציוני): 20 הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון) (הגנה לחיילת או חייל עקב לידה או טיפולי פוריות), התשע"ח–2017 22 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 22 נורית קורן (הליכוד): 23 לאה פדידה (המחנה הציוני): 24 יואב קיש (הליכוד): 27 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 32 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח–2017 35 (קריאה ראשונה) 35 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 35 דוד אמסלם (הליכוד): 40 עודד פורר (ישראל ביתנו): 46 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 47 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 56 דוד אמסלם (הליכוד): 57 יואב בן צור (ש"ס): 61 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 63 אורן אסף חזן (הליכוד): 65 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 68 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 68 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח–2017 69 נאוה בוקר (הליכוד): 69 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 72 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 73 נחמן שי (המחנה הציוני): 75 מיקי לוי (יש עתיד): 76 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 78 יואל חסון (המחנה הציוני): 80 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) (הוראות לעניין המלצה של רשות חוקרת), התשע"ח–2017 87 דוד אמסלם (הליכוד): 88 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 99 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 104 יאיר לפיד (יש עתיד): 105 נחמן שי (המחנה הציוני): 110 לאה פדידה (המחנה הציוני): 115 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 116 מוסי רז (מרצ): 118 מיכל רוזין (מרצ): 119 אילן גילאון (מרצ): 120 עיסאווי פריג' (מרצ): 123 תמר זנדברג (מרצ): 124 יעל גרמן (יש עתיד): 126 אלעזר שטרן (יש עתיד): 127 ציפי לבני (המחנה הציוני): 133 יעקב פרי (יש עתיד): 137 חיים ילין (יש עתיד): 138 קארין אלהרר (יש עתיד): 141 עליזה לביא (יש עתיד): 143 מיקי לוי (יש עתיד): 145 יהודה גליק (הליכוד): 146 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 148 מיכל בירן (המחנה הציוני): 150 דב חנין (הרשימה המשותפת): 151 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 153 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 154 נורית קורן (הליכוד): 156 איתן כבל (המחנה הציוני): 157 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 159 אמיר אוחנה (הליכוד): 160 יואל חסון (המחנה הציוני): 161 אורן אסף חזן (הליכוד): 163 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 165 יוסי יונה (המחנה הציוני): 166 איתן ברושי (המחנה הציוני): 167 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 169 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 170 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 170 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) (הוראות לעניין המלצה של רשות חוקרת), התשע"ח–2017 171 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 171 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 174 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 176 דוד ביטן (הליכוד): 179 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 186 דוד אמסלם (הליכוד): 189 דוד אמסלם (הליכוד): 193 אילן גילאון (מרצ): 194 חילופי גברי בוועדות הכנסת 201 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 201 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ט' בכסלו תשע"ח, 27 בנובמבר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק אסור הלבנת הון (תיקון מס' 26 והוראת שעה), התשע"ח–2017, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 34) (החלפת המונח אירוע אסון המוני), התשע"ח–2017; הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשע"ח–2017; הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017; הצעת חוק גביית אגרות בעד בחינות בגרות והנפקת מסמכים נלווים, התשע"ח–2017; הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 6 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת תוקף), התשע"ח–2017. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4767/20 וכלה בהצעת חוק פ/4793/20: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לרופאים מתמחים בפריפריה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן ואלי אלאלוף; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – מימון טיולים שנתיים לתלמידים שהוריהם אינם יכולים לשלם), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – פתיחת אזורי הכשרות), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לקצבת נכות למי שמשתלמת לו קצבת אזרח ותיק), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, עפר שלח, קארין אלהרר, נורית קורן ויעקב פרי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הסדרי הבחירה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יהודה גליק, קארין אלהרר ואילן גילאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים לאנשים שמלאו להם 65 שנים), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הדואר (תיקון – תקופה מרבית למשלוח דבר דואר), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, איתן כבל, יעל כהן-פארן, לאה פדידה, סאלח סעד, יואל חסון, נחמן שי, רוברט אילטוב, חמד עמאר, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, עודד פורר, זוהיר בהלול, יחיאל חיליק בר, יצחק וקנין, מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, רועי פולקמן, מיקי לוי, מוסי רז, עמר בר-לב, נורית קורן, ישראל אייכלר ועליזה לביא; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירה של פגיעה בקשרי החוץ של ישראל), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, דוד ביטן, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, יואב בן צור, מכלוף מיקי זוהר, אורן אסף חזן, נורית קורן, דוד אמסלם, יואב קיש, מנחם אליעזר מוזס, מרדכי יוגב, יעקב מרגי וישראל אייכלר; הצעת חוק העונשין (תיקון – חשיפה מרצון של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מענק חימום), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קיזוז הפסדי עבר), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מי שסיים שירות סדיר), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובדי מערכת הבריאות), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת זקנה לשכר הממוצע במשק), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה למשיכת מזומנים במכשיר למשיכת מזומנים), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת דוד ביטן; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת רויטל סויד; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ויוסף עטאונה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת ילדים כפולה בלידת תאומים או יותר), התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק פטירה להורה), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', מיכל רוזין, אחמד טיבי, מוסי רז, תמר זנדברג ואילן גילאון; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – התפטרות ראש הממשלה או שר עקב הגשת כתב אישום), מאת חברי הכנסת יואל חסון, סתיו שפיר, יעל כהן-פארן, עמר בר-לב, עמיר פרץ, לאה פדידה, סאלח סעד, מוסי רז, איילת נחמיאס ורבין, שלי יחימוביץ, איציק שמולי, יעל גרמן, איתן כבל, קסניה סבטלובה, נחמן שי, זוהיר בהלול, איתן ברושי, רויטל סויד ומרב מיכאלי; הצעת חוק סיוע לצעירים חסרי עורף משפחתי, התשע"ח–2017, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת תיק רפואי במעבר בין קופות חולים), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יעקב פרי, שולי מועלם-רפאלי, איציק שמולי, יעקב אשר, נחמן שי, עליזה לביא, נורית קורן ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון – מערכת בקרה להובלת ואחסנת מזון בטמפרטורה מבוקרת), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת נורית קורן, אברהם נגוסה, מיכאל מלכיאלי ודב חנין; הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – מרשם סרבנים אינטרנטי), התשע"ח–2017, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, איציק שמולי וקארין אלהרר; הצעת חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר (תיקון – הצבת מכשירי החייאה במוסדות חינוך), התשע"ח–2017, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי. עוד הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בדבר הצהרה על תאריך הכניסה לתוקף של חילופי מידע לפי הסכם הרשות המוסמכת הרב-צדדי בדבר חילופי דוחות בין מדינות (CbC). כמו כן, אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 89 לתקנון הכנסת החליטה ועדת הכספים על חידוש הדיון בהצעת חוק קרן קיימת לישראל (תחולת דיני המס והוראת שעה), התשע"ח–2017. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אין הצעות אי-אמון היום. אנחנו נפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. בבקשה, מי שמעוניין יכול להירשם לנאומים בני דקה. חבר הכנסת חנין יפתח את הנאומים היום – שאני לא אשכח שהצבעת, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו קוראים בדאגה גדולה על הכוונה לפטר 1,700 עובדים ממפעלי טבע בישראל. הדבר הזה מרגיז ומקומם במיוחד נוכח העובדה שלאורך השנים חברת טבע קיבלה הקלות מס של מיליארדים ממדינת ישראל, כדי לייצר מקומות תעסוקה. לא ייתכן שעכשיו, כאשר מנהלי החברה הסתבכו בהשקעות כושלות, מי שיצטרכ לשלם את המחיר אלה עובדים שעובדים בישראל, עובדים בצורה מצוינת, מייצרים לחברה מוצרים מצוינים, מייצרים לחברה אפילו תוצאות כלכליות טובות. לא ייתכן שהעובדים יהיו אלה שמשלמים את מחיר ההשקעות הגרועות האלה. אני מציע לכנסת לשקול ברצינות לדרוש החזרה של הכספים שחברת טבע קיבלה כהטבות מס כדי ליצור מקומות עבודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, אנחנו שמענו על הסאגה של שר הבריאות שמתפטר. אני לא רוצה להיכנס לניתוח הפוליטי למה, איך. אותי מדאיג רק דבר אחד: כבוד היושב-ראש, מתנהלים דיונים בכנסת – 80 ילדים – 80 ילדים – מחכים לתרופה; 80 ילדים חולי SMA מחכים לתרופה. למי יפנו עכשיו, כשאין שר בריאות? מי יטפל בהם? מי ידאג להם שיהיו 160 מיליון שקל בתקציב כדי להציל את החיים שלהם? כבוד היושב-ראש, זה מה שמדאיג אותי. לא חקירות, לא אם הממשלה תיפול, לא אם יש רכבות בשבת, לא אם מקדשים את השבת או לא, או כן צריך. זה פיקוח נפש. זה המהות שלנו כחברי כנסת. אם אנחנו כחברי כנסת לא יכולים להתאחד וללחוץ על שר הבריאות לפני שנכנסת לתוקף ההתפטרות שלו להציל את 80 הילדים, אז לְמה הכנסת? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, שפר גורלי שאני יכול לחתום על כל מילה ששני חבריי הקודמים אמרו – גם על המפוטרים בטבע וגם על מה שחבר הכנסת חיים ילין דיבר, על הילדים, ולכן, זה מאפשר לי, ב-50 שניות שנותרו לי, לדבר על תופעה של תדהמה שקרתה לי. אתה יודע, אדוני, אני חשבתי שראיתי בכנסת הכול, ואני לא יכול יותר, נעלמה לי היכולת להגיד: כזה לא יכול להיות, אני לא מאמין שזה קורה. ואז אני מסתכל לפני שבוע בטלוויזיה ומשפשף עיניים על התוכנית עובדה, ורואה את הדרך, אדוני, שבה מתמנים שופטים בישראל, על ידי ועדת מינויים פרסונלית, שכל האנשים בה מקשה אחת, וממנים רק אנשים מסוג אחד, והשופטים העתידיים הולכים ומתרפסים ומרקדים לפניהם. ואני מסתכל ואני אומר לעצמי: בקצב הזה לא יהיו יותר שופטים בירושלים, במפלט האחרון, אולי, של האיזון הדמוקרטי במדינת ישראל שנשאר היום, עם העריצות של הרוב כאן. אני אומר לעצמי: לא יהיו שופטים, יהיו לבלרי משפטים, ופה אולי – וזה המשפט שאני רוצה לנעול בו: היום, כשאנחנו בעידן הצרפתי, אדוני, ז'אן ז'אק רוסו אמר שהבושה היא בת לווייתה של היכולת להבחין בין טוב לרע, ובמקום שאין בושה אין יכולת להבחין בין טוב לרע. זה מה שחשתי ממינוי השופטים ומהדרך שבה זה נעשה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השרה, אני גם מבקש לדבר על השערורייה הגדולה של חברת טבע. היום נחשפנו שוב לפרטים, הייתי אומר, אדוני היושב-ראש, מקוממים, פשוט מקוממים. אנחנו פה מתמודדים עם שערורייה שלטונית, ואם תרצה, אדוני היושב-ראש – מחדל שלטוני, שהוא אולי חסר תקדים. החוק לעידוד השקעות הון, אדוני היושב-ראש, יש לו מטרות מאוד מאוד ברורות: לעודד השקעה ולעודד השקעה בפריפריה, והינה, שני הדברים הללו לא קורים, והחברה הזאת זוכה בפרק זמן של כעשור ל-20 מיליארד שקל הטבות מס – שערורייה – ולא מקיימת את תנאי הסף של החוק לעידוד השקעות הון. אין דין ואין דיין; אין פיקוח, אין בקרה, והם עושים ככל שעולה על דעתם. הביקורת, אדוני היושב-ראש, אינה מופנית לחברת טבע; היא בעולם הזה כדי לעשות רווחים. הם מדברים לעיתים על אחריות תאגידית, אבל אנחנו רואים שמה שמנחה אותם זה חמדנות. הגרוע ביותר – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מאוד יכול להיות שאנחנו, בשנת 2017, עדיין נותנים לטבע הטבות הון. לא האוצר ולא רשות המיסים מוכנים לחשוף פרטים על השערורייה הזאת, באמת, בקנה מידה עולמי. עכשיו, דבר אחד נוסף אני רוצה לומר: אני קראתי בעיתונים שבכוונתה של חברת טבע, כחלק מתהליכי ההבראה, להעתיק את דפוסי הייצור מישראל למדינות אחרות, כדי שעלות העבודה תהיה נמוכה יותר. ואני מכאן קורא לממשלה, לאחראים לפיקוח ולבקרה, לעשות הכול, משום שזה לא יהיה רק ה-1,300 או ה-2,000–3,000 עובדים שהם הולכים לפטר, אלא אנחנו הולכים להתמודד עם בעיה רבתי, של פיטורים המוניים. את זה אנחנו רוצים למנוע, אדוני היושב-ראש. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אין ספק ששירותי רפואה דחופה הם חשובים בעיקר בפריפריה. זו הסיבה לכך שנפגשתי כמה פעמים עם מנכ"ל מד"א, מר אלי בין, כדי להנגיש את שירות הרפואה הדחופה ביישובים הערביים. הגענו לסיכום לגבי היישובים – בשלב זה: אכסאל – הייתה ישיבה במועצה, בהשתתפות חברי אוסאמה סעדי וראש המועצה; ערערה בוואדי עארה – הייתה ישיבה דומה גם עם ראש המועצה ידידי מודר יונס, ומחר תהיה ישיבה דומה בחורה. בשלושת היישובים האלה – תהיה תחנת מד"א למתן שירות ביישובים האלה, שלא נהנו מהשירות החשוב הזה, ליישובים והיישובים מסביב. אני מקווה שנצליח להחדיר את הרפואה הדחופה ואת שירותי מד"א ליישובים נוספים, זה משפר את איכות הטיפול הרפואי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרה, קודם כול ברצוני לברך את האורחות שלנו ביציע, את הקבוצה של נשים עושות שלום – לא למחוא כפיים – באמת, אתן מזכירות לנו, שבוע אחרי שבוע, את הצורך לרדוף את השלום עד אשר נשיג אותו, פשוטו כמשמעו. והיום אני רוצה להקדיש את הדקה שלי למשבר ביחסים שלנו עם ירדן. כבר ארבעה חודשים השגרירה שלנו, עינת שלאין המצוינת, אינה נמצאת ברבת עמון ואינה מייצגת שם את מדינתנו, בעקבות התקרית המצערת עם המאבטח – כולנו ידענו על התקרית הזאת, התבשרנו עליה בכלי התקשורת – אז התקרית עוד לא הסתיימה, והיא מעיבה על יחסי השלום בין שתי המדינות שלנו. השלום עם ירדן הוא שלום אסטרטגי. ירדן היא אחת משתי המדינות שעדיין מקיימות איתנו את ברית השלום, שחתמנו עליה בשנת 1994, אבל מה לעשות, בהיעדר שגרירה, ובגלל המשבר שקיים כעת, בלי שיש נכונות אמיתית לפתור אותו ולמצוא את הפתרון שדרוש כדי שאנחנו נצא מהברוך הזה, נפגעים רבדים כל כך חשובים של חוזה השלום. קודם כול, תעלת הימים – כל ההתקדמות בנושא החשוב הזה כרגע נמצאת בסכנה. יש איומים, ששני הצדדים מחליפים ביניהם, והדבר הזה עלול לפגוע קשות בפרויקט. המסחר, כמובן, והיחסים הבילטרליים בכלל. כל זה כרגע מרוקן מתוכן אמיתי את הסכם השלום שלנו עם הממלכה ההאשמית-ירדנית. ירדן היא שותפה מאוד חזקה ומאוד חשובה לנו. גם בנושא של ביטחון, הביטחון היומיומי שלנו, אבל לא רק בזה, גם בבנייה של קשרים אמיצים וחזקים לעתיד לבוא, שאנחנו נוכל, עם ירדן, עם מצרים, להרחיב את המעגל של העמים שנמצאים איתנו כאן, במזרח התיכון, ביחסי שלום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, ראשית אני רוצה לברך את נשים עושות שלום, שהן אורחות כאן, ביציע, על העבודה החשובה והמבורכת שהן עושות. אהלן וסהלן. אני גם אומר אהלן לתלמידי בית ספר מבית ג'ן, גם להם: אהלן וסהלן בל-כנסת. היום אומנם היו לנו אורחים יקרים, אבל לצערי בוועדת החוקה המשיך יו"ר הוועדה לדון גם בחוק הלאום, והיום נדון הסעיף בחוק אשר בעצם נועד לבטל את מעמדה הרשמי של השפה הערבית. אחד המשפטים החזקים שנאמרו בדיון היום בוועדה – שזה חסר תקדים שמדינה מבטלת שפה רשמית בה. פשוט, זה משהו חסר תקדים, שמדינה מבטלת שפה רשמית שלה, במיוחד כשמדובר בשפה רשמית של כ-20% מהאזרחים במדינה – מיעוט לאומי, מיעוט לשוני, מיעוט ילידי, מיעוט מאוד גדול, של 1.5 מיליון. אני מקווה, כבוד היושב-ראש, שהדבר הזה לא יקרה כאשר אתה בעצם היושב-ראש של הכנסת, ולא יקרה בכהונתך, והדבר הזה באמת לא יקרה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. כבר קודמיי ציינו, ובצדק, את השורות המאוישות פה, למעלה ביציע, בנשים עושות שלום. אני כבר מזמן לא ראיתי אצלנו, במציאות הישראלית, עקשנות כל כך גדולה ודבקות כל כך גדולה, ובעיניי זה נותן דוגמה – אני מקווה, ייתן דוגמה – לרבים וטובים בנו, ללכת בדרך הזאת, ששמה שלום בינינו לבין הפלסטינים. תודה לכן. אני רוצה לעסוק בקצרה בדבריה של סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, שהיטיבה להשביח ולשפר את יחסי ישראל עם יהדות התפוצות בריאיון שהיא נתנה לערוץ i24. כולנו יודעים שיש משבר בין יהדות ארצות הברית לבין ישראל, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות, כולנו, זה לנסות לחבר את הקהילה היהודית בארצות הברית מחדש אלינו, כי הקשר איתה הוא חשוב, מכל היבט, ובאה סגנית השר ושפכה שמן למדורה – הוסיפה זרדים למדורה ותרמה תרומה מיותרת לחלוטין להגדלת הכעס והטינה שיש היום בקרב יהדות ארצות הברית כלפי ישראל. להטיל דופי בנאמנות של יהדות ארצות הברית למדינת האם שלה זאת אמירה ממשפחת האמירות האנטישמיות, שאם היה סגן שר החוץ האמריקני אומר דבר דומה, היינו כולנו מפה דורשים שיפוטר, ויכול להיות שהוא כבר היה הולך הביתה ממילא. היהודים שחיים בארצות הברית הם אזרחים אמריקנים, הם נאמנים לארצם, ויחד עם זה יש להם זיקה חשובה מאוד למדינת ישראל, ועל כך אנחנו צריכים גם לברך אותם, גם להודות להם וגם לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לקיים את הקשר הזה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני תחילה מברך את נשים עושות שלום ומקווה שיצליחו בעבודתן ובשליחות שלהן, לפחות יביאו רוח חדשה למראה המלחמה הקודר שבאווירה או באקלים שלנו, באזור. אני גם מברך את תלמידי בית הספר בית ג'ן, ואנחנו גאים בהם – בית הספר הזה תמיד תופס את המקומות הראשונים בתוצאות הבגרות במדינה, אז כל הכבוד. אדוני היושב-ראש, התפרסם בעיתונות דוח על המחסור הגדול במקלטים ביישובים הערביים, ובהם היישוב שלי, העיר שלי, סח'נין, שאין בה אף מקלט אחד, אפילו ש-70% מהתושבים במרחק 40 ק"מ מהגבול הצפוני הם ערבים. בעבר הייתה הנחה במשרד הביטחון שהערבים אינם מטרה להתקפה במלחמות של ישראל עם שכנותיה, אבל באה מלחמת לבנון 2006 והוכיחה שכן, הם מטרה ועוד איך, והיו כמה הרוגים גם ב-2006. אז מה נותר עכשיו? מה ההנחה החדשה של משרד הביטחון – ערבים לא מתים? בגלל זה אין צורך במקלטים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. מוסי רז (מרצ): מוותר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מוותר, אז חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בשבועות האחרונים אנחנו שמים לב למקרים במשכן הכנסת שצריכים להדאיג כל אזרח וכל אזרחית, ואם לרגע לא הייתי בטוחה שאני כאן, הייתי בטוחה שזה חלק מסדרת דרמה שנקראת "בית הקלפים". זו מציאות שמבקשת להחליש את מוסדות השלטון, בטח ובוודאי החוק של אמסלם, שרוצה באמת להסתיר מפני הציבור את מעלליו של ראש הממשלה, וכן חבר הכנסת סמוטריץ, שרוצה לדלל את הסמכויות של מבקר המדינה, וזה לא הכול – אנחנו רואים שהממשלה אינה מתפקדת, ובמקום לטפל, באמת, בעשרות מפוטרים של טבע ונגב קרמיקה, בחיילים שלא יכולים להגיע ברכבת ובמורים שעכשיו נמצאים בשביתה, הממשלה הזאת עסוקה מאוד בלכבות את השרפות שהיא עצמה עושה. אז, אדוני ראש הממשלה, וכל חברי הכנסת, אל לנו לתת לממשלה הזאת להמשיך לשרוד. אני בטוחה – אני בטוחה שבסופו של דבר העם יגיד את דברו בקלפי, וזה לא עוד הרבה, כי טבעו של מגדל קלפים, שכשהוא מתחיל להתפרק, הוא מתפרק עד הסוף. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת עטאונה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ברושי. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשנה האחרונה היה ניסיון לחוקק תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבנייה. אנחנו בבית הזה, חבריי לרשימה המשותפת, התנגדנו לחוק ולהרחבת התיקון בוועדת הפנים. הם אמרו בצורה הכי ברורה והכי חד-משמעית שחוק זה נועד בעיקר נגד האוכלוסייה הערבית וכדי לשמש כלי עזר לזרז את תהליך הריסת הבתים. בשבוע האחרון בתי עסק בנגב, ובמיוחד מפעלי בטון, קיבלו התראות מהיחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה, התראה שהתיקון נכנס לתוקף ב-25 באוקטובר 2017, והתראות לבעלי עסקים. זאת התערבות גסה בחופש העיסוק של אנשים, שהם צריכים לבקש מכל מי שבא ורוצה לקנות חומרי בניין, אפילו שקי מלט – הם צריכים לשאול אם יש היתר, ואם אין היתר והם מוכרים הם צפויים לכך שהרכב שלהם יושבת ל-30 יום. אני חושב שעצם התיקון הזה, והתחלת היישום שלו בנגב, מראים מדיניות מפלה כלפי האוכלוסייה הערבית, שנועדה להרוס את הבתים שלהם. במקום שהמדינה תחשוב איך, לפני החורף, לשבת עם הנהגת הבדואים בנגב, לחשוב איך לעצור את תהליך הריסת הבתים ולחשוב על פתרון מוסכם על כולם, היא מחלקת לבתי עסק – לא לבנות בנגב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): אני חושב שהם טועים, כי זה הוכח מ-1948 עד היום, והם מאמינים שמה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח ויותר כוח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת): זה לא ילך. בשלוש השנים האחרונות נהרסו בנגב 3,600 בתים. זה לא יעזור לאף אחד. אנחנו חלק מהמקום, המקום הוא חלק מאיתנו, וככה נמשיך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עטאונה. חבר הכנסת ברושי, בבקשה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכות לחברות ביציע, בתקווה שההתמדה שלהן תביא לשלום. אני רוצה להעלות פה נושא שהוא קצת חריג בשאלות שעולות פה מדי פעם. יש גם שאלות כאלה, כמו – אנחנו עדים, אדוני היושב-ראש, להתפרצות של מחלת הכלבת באזור שבין עמק המעיינות, הגלבוע, עמק יזרעאל, יוקנעם ומגידו. אם בשנה ממוצעת יש 30 מקרים, בחודשיים וחצי אנחנו עדים ל-50 מקרים של התפרצות כלבת, בעיקר על ידי תנים. זאת מחלה מסוכנת לאדם, ויכולה לגרום גם למוות – תנים חולים שמתנפלים – אבל זאת גם מחלה שגורמת נזק כלכלי גדול מאוד. זה די מצער שנוסף על הקשיים של הפריפריה – וכידוע, לא פעם דיברנו פה על חולשת מערכת הבריאות בצפון, בפריפריה בכלל ובעמקים בפרט – אנחנו הוספנו הכבדה שאיננה מוצדקת, ונשאלת השאלה מדוע הממשלה והגורמים הממונים על ההתמודדות עם המחלה, שלא נולדה היום, הגיעו למצב של הזנחה וחוסר יכולת לשלוט במחלה ולבלום אותה, היא עוברת גם לבעלי חיים של הבית, ותעבור גם לכיוון המרכז, אם לא ידעו לעצור אותה. ומכאן אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, לקרוא לממשלה לטפל בזה ולהכריז על מצב מיוחד, שהתוצאה שלו צריכה להיות סיום הפרק העגום של התפרצות כל כך דרמטית של מחלת הכלבת, מה שלא היה כאן, בישראל, שנים רבות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת ברושי. המליאה עסקה בנושא בשבוע שעבר, שר החקלאות נתן תשובות מפורטות, ואני מקווה מאוד שבאמת יהיו תוצאות לעניין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שישי האחרון היה יום שישי שחור. הוא היה שחור כי נוסף על מבצעים שהיו – ואנשים נהנו מזה – היה טבח במסגד באל-עריש – 305 אנשים נטבחו בזמן תפילה; מקרה של פראי אדם, אנשים שהם אויבי האסלאם, אויבי האנושות, וצריך להילחם בהם מלחמת חורמה. אבל, ויש אבל גדול: בדרך של המלחמה הזאת צריך להיזהר שלא לפגוע באנשים חפים מפשע, כי לא מספיק הרציחות שהם מבצעים, אלא גם מי שנלחם בהם מוסיף, ומספיקה הדוגמה של הלילה: המטוסים הרוסיים בסוריה הרגו 53 אנשים בטענה שהם הפציצו את דאעש. בין ההרוגים היו 21 ילדים. בנושא הזה צריך להיזהר, כי אי-אפשר, במלחמה הזאת, שהיא מחויבת המציאות וחייבים לבצע אותה, לפגוע בחפים מפשע. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. הוא יהיה אחרון הדוברים, ואנחנו נעבור לחקיקה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. זה קרוב לשנה מאירועי אום אל-חיראן, שבהם נהרגו שני אזרחים – או אזרח ושוטר, יותר נכון – נהרג האזרח יעקב אבו אלקיעאן, עליהי רחמאת אללה, ולכן, היום הגשתי שאילתה, לכבודו, כדי לשאול ולברר בקשר לבקשת המפכ"ל, שהאשים את מח"ש בהעלמת מסמך סודי, רגיש, של השב"כ בתיק הזה, ולכן הוא ביקש להחזיר את התיק למח"ש. פניתי בשאלה כדי לדעת מה המסמך הזה אומר. אנחנו ממתינים עדיין לתוצאות החקירה, כבר שנה או קרוב לשנה. זה עניין חשוב מאוד, כי האוכלוסייה – המשפחה פונה אלינו ומבקשת תשובות, מכובדי היושב-ראש, ולכן רציתי לפנות בשאלה הזאת לשר המוסמך לכך, שישיב לנו. אתה לא אישרת, אבל טוב תעשה אם באמת אקבל תשובה על השאלה הזאת, מכבודו, שנדע בדיוק איזה מסמך סודי זה, מה הוא אומר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. עד כאן נאומים בני דקה. הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017 [מס' מ/1166; דברי הכנסת, חוב' ה', עמ' 24453; נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017, לקריאה ראשונה – תשובה והצבעה. בבקשה, גברתי השרה, שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. לאחר מכן – הצבעה. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הדיון התקיים בשבוע שעבר. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתם בעד. נחמן שי (המחנה הציוני): אה, את עוזרת לנו? שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא, אני יודעת, אחרת הייתי מביאה את כל הקואליציה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תודה, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק שאנחנו הולכים להצביע עליו היום הוא בעצם תיקון שמביא להארכתה של הוראת השעה שנקבעה בחוק להסדר הימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשע"ד–2014 – פורסם ברשומות ביום כ"ד באדר, 26 במרס 2014 – ובעצם הפיכת הוראת השעה להסדר של קבע. הוראת השעה נחקקה עקב המלצות ועדת זליכה לבדיקת מבנה הכדורגל בישראל, אשר מטרתן הייתה לשפר את ההתנהלות התקינה של גופי הספורט. במסגרת ההמלצות המליצה הוועדה כי כספי תמיכת המועצה להסדר הימורים בספורט יועברו ישירות לקבוצות, ולא דרך מרכזי הספורט או האיגודים וההתאחדויות, ולמעשה לבטל את האפשרות שהייתה קיימת אז בחוק המועצה להסדר הימורים – להעביר את הכסף לקבוצות דרך גופי צינור. כמו כן, נקבע בתקופת הוראת השעה כי נושאי משרה בקבוצות הספורט יעברו הכשרה כפי שתקבע שרת התרבות או שר התרבות הרלוונטי. נוסף על כך, בתקופת הוראת השעה נקבע כי המועצה להסדר הימורים בספורט תתמוך בפעילות שמטרתה מניעת אלימות וגזענות בספורט. עתה, לקראת סיום תקופת הוראת השעה, ולאור הלקחים שנלמדו, החלטנו לאמץ את הוראת השעה ולהופכה להוראת קבע. בתקופה זו גדל מספר קבוצות הספורט במדינת ישראל, וחולקו תקציבים גדולים מאוד מאוד למניעת אלימות וגזענות בספורט. מאחר שתוקף הוראת השעה פוקע ב-31 בדצמבר, אני אבקש מכם את תמיכתכם בחוק זה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017. נא להצביע, חברי כנסת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – 7 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ח–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 13, נגד – שבעה, אחד נמנע. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט להמשך החקיקה בקריאה שנייה ושלישית. הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי, תיקון חקיקה, התשע"ז–2016 [נספחות.] היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להחלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי תיקון חקיקה, התשע"ז–2016. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני מתנצל שאני צרוד. הבקשה היא תיקון טעות טכנית בחוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי. התיקון הוא: בחוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי, תיקוני חקיקה, התשע"ז–2016, בסעיף 1(1)(ג), סימון סעיף קטן (ח1) המובא בו צריך להיות (ח4). החוק עבר, ובשל טעות טכנית סומן סעיף קטן שנוסף לסעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959, בסימון (ח1), אף שסימון זה כבר ניתן לסעיף קטן אחר באותו סעיף בתיקון הקודם. לכן מבקשים כאן לתקן את הטעות, ובמקום סעיף (ח1) יהיה (ח4). אני מבקש לאשר. זה תיקון טכני, זה לא רלוונטי, ואני מבקש לאשר את זה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה, עד שלוש דקות. בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): כשיש טעויות, אדוני היושב-ראש, צריך לתקן אותן, בוודאי. אז יופי – אז אנחנו מן הסתם נצביע בעד התיקון – אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות, ככה, גברתי השרה, בבחינת פרומו לחרפה שהולכת לבוא לפתחנו בעוד שעות קרובות, וזה חוק ההמלצות – החוק הבזוי, באמת, שכנסת ישראל מתבקשת להעביר היום, שאינו אלא חוק חסינות לראש הממשלה מפני הפללה פלילית. זה דבר נורא ואיום, שאנחנו מעלים על נס ואנחנו מפארים ומהללים את עצמנו כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – והינה היא מידרדרת לה, על ידי אותם אנשים שמפארים אותה, על ידי אותם אנשים שמהללים אותה, והינה הם רומסים אותה ברגל גסה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת, של חוק ההמלצות – היה והיא עוברת – היא בעצם לדיראון עולם על מצחה של החברה הישראלית, על מצחה של הדמוקרטיה הישראלית, ואנחנו מבקשים מבעלי המצפון – אנחנו מבקשים מחברות הקואליציה או מסיעות הקואליציה להראות יושרה ציבורית, לקום ולומר: אנחנו לא נצביע בעד החוק הבזוי וההזוי הזה, שאין לו אח ורע בחברות שמתיימרות להיות חברות דמוקרטיות. להחריג את ראש הממשלה – הרי בסופו של דבר ראינו מי ישב היום בלשכתו של דוד אמסלם, מזכיר הממשלה הורוביץ, והם עצמם, אתם יודעים מה, הם רוקחים, הייתי אומר, במקרה הזה – אני מעז לומר – אני מעז לומר, חבר הכנסת יעקב פרי, שמקשיב בקשב כה רב – הם רוקחים מזימות, פשוט כך. הם מנצלים את הרוב האקראי, המקרי, שלהם, כדי לתת חסינות לראש הממשלה ולהגן עליו מפני הפללה. לא ייאמן, הדבר הזה, שאנחנו כאן, כנסת ישראל – והיה וזה יעבור – וזה הדבר המאוד-מאוד כואב ומצער: זה יהיה כתם עלינו, גם על חברות וחברי הכנסת שהולכים להצביע נגד החוק הנורא הזה. כנסת ישראל היום יורדת לשפל – יורדת לשפל מבחינה מוסרית, מבחינה דמוקרטית, כאשר היא רוצה להעביר כאן את החוק הנורא הזה שמגן על ראש הממשלה מפני הפללה. לא ייתכן, לא הגיוני, לא מוסרי. מי ייתן ויהיה הנס, ואנשים פה יימלכו לפני שהצעת החוק הזאת תגיע לכאן, ויאמרו: אנחנו לא ניתן את ידנו לביזיון הזה, שבסופו של דבר מדרדר את ישראל לקהילת העמים והקהילות הלא-דמוקרטיות והמושחתות. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 28 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת החוקה חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי תיקון חקיקה, התשע"ז–2016, נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 28, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר תיקון טעות בחוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי התקבלה. הצעת חוק שירות קבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון) (הגנה לחיילת או חייל עקב לידה או טיפולי פוריות), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/743); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק שירות קבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון) (הגנה לחיילת או חייל עקב לידה או טיפולי פוריות), התשע"ח–2017, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בקריאה ראשונה. עד עשר דקות. בבקשה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, את, כאשת קבע לשעבר, בטח יכולה להבין לעומק על מה הצעת החוק. במצב היום נשות קבע ואנשי קבע, חיילים וחיילות בקבע, לא מוגנים מפני פיטורים אם הם עוברים טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית. החוק האזרחי תיקן את המצב הזה, והכיר בעובדה שזה מצב רגיש – אנשים שעוברים טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית נמצאים במצב רגיש, וצריכים הגנות נוספות. בצבא עד לאחרונה לא ראו את הדברים האלה עין בעין עם החקיקה האזרחית, ואנחנו לקחנו את הנושא הזה וקידמנו אותו בכנסת. אני חייבת להגיד שבצבא, בזמן האחרון, כבר הפנימו את הצורך הזה, שגם קצינות וקציני צה"ל הם בני אדם, ויש להם חיים אישיים וצרכים אישיים, וגם הם צריכים הגנה דומה למה שנמצא באזרחות. בהצעת החוק הזאת מוצע לתקן את הטעות הזאת – אני רואה בזה טעות – לצערי הרב, הנושא הזה התגלגל הרבה שנים במשרד הביטחון, ולא הגיע לידי פתרון, ורק בתקופה האחרונה הצלחנו להזיז שם קצת את הגלגלים. לכבוד החקיקה הזאת, כבר היום הצבא הכניס את התיקונים לפקודה שמכירה בהפריה חוץ-גופית. עדיין לא נמצא שם נושא הפוריות. החוק שלנו מדבר גם על הגנה בדמי לידה, ומשווה בין חיילת וחייל, אז במובן מסוים, בחלקת אלוהים הקטנה שלי, זאת מהפכה, ואני מקווה מאוד שהיום נעביר את זה בקריאה ראשונה, ובמהרה נסיים את החקיקה הזאת גם בשנייה ובשלישית. יש עוד הרבה מה לעשות ולתקן, אבל זה צעד ראשון כדי לתת את ההגנות המתאימות גם לקצינות ולקציני צה"ל, בדומה למה שקורה אצל אזרחים. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, אנחנו עוברים לדיון ולרשימת הדוברים: חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; שרן השכל; חבר הכנסת מיקי לוי; חברת הכנסת נאוה בוקר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; חברת הכנסת לאה פדידה; חבר הכנסת אמיר אוחנה. חברת הכנסת נורית קורן, עד שלוש דקות, בבקשה. אני סוגר את רשימת הדוברים. יש עוד חבר כנסת אחד שצריך לדבר. נורית קורן (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, השרה מירי רגב, בעצם החוק הזה – צריך להגיד לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי – זה חוק מאוד מאוד חשוב, כי צריך להתחשב בנשים אחרי לידה. הדברים האלה חשובים ביותר, כדי לתת לנשים גם להישאר בבית ולגדל את הילדים. אני רוצה דווקא לדבר על אתמול. הוועדה בראשותי, לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן – סיירנו אתמול בבית העלמין קריית שאול. הלכנו לראות קברים של הילדים שוועדת כהן-קדמי טענה שהילדים האלה קבורים שם. יחד איתי היו שלוש משפחות – שלוש משפחות נרגשות, שבפעם הראשונה ראו את המקום שנחזה להיות הקבר של יקירן. אדוני היושב-ראש, כשאני מבקרת בבתי עלמין אני תמיד מזדעזעת ונרגשת מחדש, מכיוון שזה רק אדמה. אי-אפשר לדעת אם יש שם קבר או לא. אין מצבות. אני מזכירה לכל הנוכחים פה שבעצם המשפחות רק קיבלו הודעה שיקירם נפטר, אבל הן לא קיבלו לא את הגופה ולא את האפשרות הבסיסית ביותר לבצע את האקט של הלוויה, את האקט של הפרדה מבן משפחה שנפטר. כך הודיעו להם – נפטר, תלכו, קברנו. בעצם את הפרדה הם אפילו לא חוו. הם לא יכלו לשבת שבעה, לא לתת קדיש ולא לעשות שום אקט דתי מול הקבר של יקירם. הם נשארו עם סימן שאלה גדול, כי הם לא יודעים אם אכן היקיר שלהם קבור באותו קבר. משפחה אחת שהייתה שם – המסמכים שקיבלנו גם ממשרד הפנים וגם מחברה קדישא שמנהלת את בית העלמין הראו שלפחות קבר אחד המסמכים נראים אותנטיים. אני מאמינה שהמשפחה תרצה עכשיו לעשות בדיקת דנ"א, ואני מובילה כרגע חוק לפתיחת הקברים כדי לזהות מי בקבר על ידי בדיקת דנ"א. אבל יש גם שני קברים נוספים שסימני השאלה רק הלכו וגדלו: משפחת שיריאן, שאמרו להם שהילד שלהם קבור בחיפה, בסגולה. הם היו גם בקריית שאול, וגם בקריית שאול אמרו להם שאין קבר. והפלא ופלא – עכשיו, כשהוועדה הגיעה, פתאום יש קבר. ואנחנו עומדים מול הקבר ומשתאים – האם זה באמת הקבר? המשפחה, היה לה קשה מאוד – – יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – נורית קורן (הליכוד): – – קשה מאוד, קשה מאוד – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – נורית קורן (הליכוד): יואל, אני כבר מסיימת. אתה לא מנהל עכשיו את המליאה, אתה רק – עוד רגע, עוד שנייה. דבר חשוב. לאה פדידה (המחנה הציוני): הרשימה סגורה, אמר כבוד היושב-ראש. נורית קורן (הליכוד): הייתה משפחה נוספת שבעצם היו לה מסמכי פטירה שוועדת כהן קדמי המציאה. במסמכים האלה, אחד אמר כן נפטרה, אחד – לא נפטרה. סימני שאלה גדולים מאוד. בעצם מה שחשוב, שהמשפחה סוף-סוף תוכל לדעת מה עלה בגורל יקירה. אני רוצה להגיד מכאן לחברת הכנסת מרב מיכאלי, תודה רבה על כך שהשתתפת אתמול בסיור וראית את המשפחות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אין שעון? מה זה? סליחה. סליחה, אדוני, מה זה? אין שעון – – – תוך שנייה וחצי. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, סליחה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אני מחליט. אני מחליט. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, יש שעון. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא נכון, אתה לא מחליט. אין לך שיקול דעת. יש שעון. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא מחליט. יש תקנון ויש שעון, אז אל תגיד שאתה מחליט. היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני יודע מה זה לשבת שם. היו"ר חמד עמאר: אני יכול לתת למישהו לעבור את הזמן. יואל חסון (המחנה הציוני): לא נכון. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא נכון, לא נכון, לא נכון. אתה ממש לא יכול. היו"ר חמד עמאר: תודה. אני יכול. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא יכול. נקודה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יואב קיש, תודה. תודה. בבקשה, יש לך עד שלוש דקות. יואב קיש (הליכוד): אדוני היושב-ראש, עוד לא – – – היו"ר חמד עמאר: אני אוסיף לך. יואב קיש (הליכוד): אני כמובן תומך בחוק של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני זוכר שהצעת את הרעיון הזה, ואני חושב שאתה עושה צעד חשוב ומשמעותי, אבל אני רציתי לדבר על נושא אחר. חבר הכנסת פרי, אתה יושב פה ומחייך מולי – היה לי רעיון אחר – אני פתאום רואה אותך ועולה לי ועדת צעירים בראש, פתאום. מרוב השיער השחור אני פשוט לא יכול שלא לחשוב על צעירים יותר. אני מודה שלא תכננתי לדבר על ועדת הצעירים, אבל, חבר הכנסת פרי, אני באמת מאחל לך הצלחה בעניין הזה. אני רוצה לדבר על דבר שהפריע לי מאוד, שקרה במוצאי שבת האחרון. כפי שאתם יודעים, מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט בפתח תקווה, אני חושב שיותר מ-50 שבועות מתקיימת הפגנה, שאיך המסר שלה? ביבי הוא אשם עד שיוכח אחרת. ראינו – זה הכותרות שלה, זאת המטרה: לחץ פסול על היועץ המשפטי לקבל החלטה בגלל הפופוליזם והלחץ של המפגינים – – מיכל רוזין (מרצ): – – – משהו נכון – – – יואב קיש (הליכוד): – – זה מה שהם אומרים שם. ראינו את השלטים שלהם, וגם ראינו את השלטים ממוצ"ש האחרון. במקביל מתקיימת הפגנה אחרת – דרך אגב, לא פוליטית – אלא נגד המסתננים – מול ביתה של השופטת חיות, שגם היא – אומנם לא חמישה שבועות – היה פעם סרט קרקר נגד קרקר, זוכרים אותו? אני חושב שיש לנו עכשיו סרט: בג"ץ נגד – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – יואב קיש (הליכוד): נכון. קרקר נגד קרקר זה היה הגשש, וקרמר נגד קרמר זה הסרט, ועכשיו מה יש לנו? בג"ץ נגד בג"ץ. כי מה קורה? בג"ץ ביד אחת אומר: צריך להפגין, ראוי להפגין, יש חופש וצריך לתת להם להפגין, וביד השנייה, ברגע שזה הפגנה לא מול ביתו של היועץ המשפטי, הפגנות נגד ביבי, אלא מול ביתה של השופטת נשיאת העליון חיות, על המסתננים, אז שם – – מיכל רוזין (מרצ): זה לא בג"ץ, זה המשטרה. יואב קיש (הליכוד): – – אז שם לוקחים ועוצרים – המשטרה, נכון – – מיכל רוזין (מרצ): אתה צודק – – – יואב קיש (הליכוד): – – אז איפה המשטרה? למה היא לא מכבדת את הוראת בג"ץ? מיכל רוזין (מרצ): אתה צודק, אתה צודק. יואב קיש (הליכוד): צודק – טוב, אני לפחות שמח שבמקרה הזה יש בינינו הסכמה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): צריך גם להגיד שהנשיאה הקודמת אמרה שאין בעיה – – – יואב קיש (הליכוד): כן, הנשיאה אמרה, אבל המשטרה עושה איפה ואיפה. אז זה לא בג"ץ מול בג"ץ, זה המשטרה, את הוראת בג"ץ – בפתח תקווה עושה לה פרשנות א', ואת הוראת בג"ץ, כשזה בא לביתה של חיות, היא עושה לה פרשנות ב'. זה מה שאני שואל. עכשיו, אני מודה, אני שלחתי מכתב למפכ"ל בדיוק על העניין הזה, ואמרתי לו מה שנקרא הכיצד – איך יכול להיות שיש פה בג"ץ נגד בג"ץ? איך יכול להיות שהמשטרה לא מכבדת את הוראת בג"ץ ברגע שזה נוגע להפגנה מול ביתה של השופטת חיות? לצערי, אולי כי המפכ"ל לא נמצא בארץ, לא קיבלתי תשובה, ואני עדיין מחכה. אבל התופעה הזאת, שיש אמת מידה אחת לשמאל ואמת מידה מצד שני לימין חייבת להיפסק – – יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה אדוני, הזמן. יואב קיש (הליכוד): – – גם במשטרה, גם בבג"ץ וגם במקומות אחרים. העניין הזה לא ראוי ולא צריך. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, אתה סגרת את הרשימה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, הוא לא מופיע ברשימה, הוא לא מופיע ברשימה. היו"ר חמד עמאר: – – אינו נוכח. חברת הכנסת יוליה? יואל חסון (המחנה הציוני): הוא לא מופיע ברשימה. אתה נעלת את הרשימה. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת יוליה, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה, אדוני, אתה נעלת, אתה נעלת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): יוליה מסכמת את הדיון – – – היו"ר חמד עמאר: היא יכולה לסכם את הדיון. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, הוא אמר מיקי זוהר. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת יוליה, בבקשה – מסכמת את הדיון. בבקשה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אתה רוצה לסכם? אני אתן ליו"ר הוועדה. לאה פדידה (המחנה הציוני): לא אתה לא יכול, רק היא יכולה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבר הודעת שאתה סוגר את הרשימה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מציע לך לבוא לנהל במקומי. אני מנהל את המליאה עכשיו, אני מחליט כאן מי מסכם את הדיון. תשב. שב. תודה. תודה. בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הם עושים פיליבסטר פעמיים, אל תיתן להם לעבור על התקנון. היו"ר חמד עמאר: התקנון נותן לה לסכם את הדיון, ואתה יודע. אני קראתי לה לסכם את הדיון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא היא, הם. הם באים לדבר אחריה. היו"ר חמד עמאר: אני מחליט כאן. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: יש תקנון. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): חבר הכנסת טיבי, אני מאוד שמחה שאתה מתלהב מחוק הפוריות וההפריה החוץ-גופית, יכול להיות שזה ייתן לך אפשרות לחזור למקצוע שלך ולעשות שם את הדבר הטוב ביותר – להביא ילדים לעולם. אז בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה על העצה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): לא, זה מקצוע מבורך, אתה יודע, אני מאוד מאוד מעריכה את הרופאים, במיוחד את רופאי הנשים, זה משהו שמביא שמחה, שמחה ואור לחיים, אז מצוין – איזה התלהבות מחוק הפוריות וההפריה החוץ-גופית, כנראה זה הנושא – – – אלי אלאלוף (כולנו): חיילות וחיילים. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): חיילות וחיילים – חיילות וחיילים, איזה התלהבות בכנסת מהחוק הזה. אני מאוד שמחה שנושא כל כך חשוב להרבה אנשים במדינת ישראל, שסובלים מבעיות מאוד קשות, אנחנו בכנסת קשובים לנושא הזה, ואנחנו סוף-סוף מתקנים עיוות ומודים בעובדה שחיילות וחיילי צה"ל הם גם בני אדם, וגם להם מגיע – – – עיסאווי פריג' (מרצ): מה עם הזמן? מה עם הזמן? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): סליחה? עיסאווי פריג' (מרצ): מה עם הזמן? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): יש לך בעיה עם זה שהם בני אדם? לא. עיסאווי פריג' (מרצ): מה עם הזמן? מה עם הזמן? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): מה עם הזמן? תקשיב טוב, כשאתה מדבר אני מכבדת. היו"ר חמד עמאר: כשמסכמים את הדיון, אין הגבלת זמן. בבקשה, זה התקנון. התקנון – אין הגבלת הזמן. בבקשה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אבל אם עכשיו אנחנו נדבר על תוכן הדברים, זה צעד ראשון בחקיקה שאנחנו עושים בתיאום עם משרד הביטחון, ולצערי הרב, בעבר משרד הביטחון לא היה קשוב לנושא הזה, ומשום מה, העומד בראשו הקודם לא חשב שהנושא הזה חשוב, כנראה זה לא היה על סדר-יומו, וכרגע אנחנו משנים את הדברים האלה בעליל, ואנחנו מטפלים גם בנושא הפוריות, גם בהפריות חוץ-גופיות, וגם במענקי שחרור. אם מישהו לא שם לב, אנחנו מחוללים מהפכה ממש בכל התחום הזה. אנחנו גם מקדמים סיוע לחיילים בודדים, ואנחנו דוגלים – – לאה פדידה (המחנה הציוני): מה עכשיו קשור חיילים בודדים? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): אני מסכמת, גברתי. לאה פדידה (המחנה הציוני): מה את מסכמת? יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – ואנחנו דוגלים בכך – בראש סדר-יומנו – שהביטחון הכלכלי הוא לא פחות חשוב מביטחון במובן הצבאי, וכל החקיקה שלנו היא בעצם – – לאה פדידה (המחנה הציוני): נראה לי הממשלה מסכמת את הקדנציה שלה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – היא בעצם – מטרתה להקל על האזרח, לעזור לאזרח, גם במצבים קשים כמו נושא הפוריות והפריות חוץ-גופיות, גם לקצינות, גם לקצינים, גם בנושא חופשת לידה, וגם בכל מה שקשור לביטחון כלכלי, שזה לא פחות חשוב. אני מסכמת ומבקשת מהכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה, וכולי תקווה שיו"ר הוועדה, אלי אלאלוף, יקדם את זה במהירות שיא. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. נא לשבת, אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (חיילות בשירות קבע) (תיקון) (הגנה לחיילת או חייל עקב לידה או טיפולי פוריות), התשע"ח–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 52, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/743); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת סמוּטריץ. בבקשה, בצלאל סמוטריץ. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): סמוטריץ, בחולם, אדוני היושב-ראש, אתה עוד לא יודע? סמוטריץ. בחולם. יש פה מישהו שעוד לא יודע? אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת – יואל, אני מקווה שאני אצליח להסתדר בלי הצעקות שלך. יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא שאני מדבר לאט. יואל, אני מקווה שאני אסתדר בלי הצעקות שלך, הפעם, על החוק הזה, והאמת, שעם הצרידות שלי – נעשה את זה ממש קצר. קודם כול, כאנקדוטה, דבר מאוד מעניין. חוק – לא קצר? היו"ר חמד עמאר: יש לך עד עשר דקות. בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני מקווה שאני אצליח לשכנע אותך, דודי. אם אתה לא מבין, תשאל שאלות, אני אצטרך לענות. בקיצור, תראו, באמת כאנקדוטה, יש לפעמים חוקים שכשאתה מתחיל איתם, בתחילת הדרך, אתה בטוח שהם הדבר הכי פשוט, שאמור להתקדם. על פניו, חוק עם מנגנון לא מורכב, לא מסובך. נכון שהוא חוק, כדרכם של חוקים רבים, שצריך לאזן בין אינטרסים שונים. אגב, כפי שאני אסביר תכף, אני חושב שבמה שעשינו בסוף – וכאן צריך לפרגן – הוא לא נמצא פה, חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, אבל כדרכו, גם בחוקים אחרים שלי, עשה כאן עבודה ועזר לנו להוביל את החוק הזה למקום מאוד נכון ומאוד טוב, אף על פי שאנחנו בחצי הדרך. אז תכף נסביר למה אין כאן, בסופו של דבר, התנגשות, אלא הגרסה של החוק כפי שהיא מונחת היום לפניכם לקריאה ראשונה הפכה את הכול לאינטרס אחד. אז ראשיתו של דבר בפנייה שאני מקבל מסוכן נסיעות קטן, שמחזיק משרד באמת קטן, באשקלון, שמספר על בעיה קשה שהוא נתקל בה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אומרים "זעיר". בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זעיר, סליחה. תודה רבה, חבר הכנסת רוזנטל. נכון, עוסק זעיר. אדם שעובד לבד במשרד, מנסה לפרסם בכבוד ובעמל כפיו את בני ביתו, והוא נתקל בבעיה אמיתית, מכיוון שחוק הגנת הצרכן, שנחקק כמובן עם המון כוונות טובות ורצון להגן על הצרכן, קובע את הזכות של צרכן לבטל עסקאות מכר כנגד סכום החזר מאוד מאוד – קנס – – – מיכל רוזין (מרצ): אתה לא עוקף קצת את החוק הישראלי? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא שומע. מיכל רוזין (מרצ): בעקיפין זה מאפשר לו לעבור על החוק הישראלי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא לא לא, ממש לא. תני לי רגע להסביר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): השם של החוק. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אה, השם של החוק – לא שינו. זה באמת בעיה; אם אני אצטרך לדבר על החוק הזה ולומר כל מה שאני חושב על שירות של בנות בצה"ל מיכל בטוח תיהנה מאוד, אז – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז בגלל זה ביקשתי שישנו. היו"ר חמד עמאר: חבר'ה, מנסים לשנות את החוק, יש בעיה עם המחשב. תמשיך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, חבר הכנסת טיבי, תודה רבה לך על הערנות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תוכל להסביר את הצעת החוק שלך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הינה, זה מה שאני עושה, נו. אני ממש. ראשיתו של דבר בפנייה שאני מקבל מסוכן נסיעות זעיר – תודות לתיקון של חבר הכנסת רוזנטל – שמספר על בעיה אמיתית שהוא נתקל בה. הוא מחויב – על פי החוק הישראלי – שכאשר מישהו הזמין דרכו חבילת נופש בחוץ לארץ או כרטיס טיסה עם חברה זרה ואותו אדם רוצה לבטל, אז על פי החוק הישראלי, שבאמת נועד להגן על הצרכן, הוא חייב לאפשר לו את הביטול, להחזיר לו את כל הכסף למעט או 5% מהעסקה או 100 שקלים – הנמוך בהם. הכול טוב ויפה כל עוד כל הצדדים לעסקה מחויבים לדין הישראלי. מה קורה אם הוא הזמין כרטיס טיסה בחברה זרה שלא מחויבת לדין הישראלי? היא גובה 1,000 שקלים על ביטול. הוא יכול לגבות מן הצרכן הישראלי שהזמין את החבילה רק 100 שקלים, 900 שקלים שהוא – כסוכן ביטוח שחתום על ההזמנה מול אותה חברה זרה, מול אותו בית מלון בחוץ לארץ, שלא מחויב בדמי הביטול הישראלים – צריך לשלם עוד 900 שקל מכיסו דמי ביטול. אז קודם כול, הוא באמת נפגע. הוא כסוכן נפגע מן העניין הזה. אחמד, באמת, באמת, באמת, שאין בזה שום – – – קריאה: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): נכון. תכף אני אסביר איך – – – קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מיכל, מיכל, תני לי רגע להסביר. מיכל, באמת אני רוצה רגע להסביר. אין פה ימין–שמאל, אין פה – אגב, אני – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא לא, אני אסביר לך תכף למה לא. מיכל, תני לי. מיכל, תני לי צ'אנס בשש דקות. חברת הכנסת רוזין וחבר הכנסת טיבי. מיכל, תני לי רגע להסביר לך למה. זה מה שאמרתי קודם, מה שהתברר תוך כדי הדיונים, שזה לטובת הצרכן. לכן הסכימו לתיקון הזה כפי שהוא היום. אמרתי שנעשתה כאן עבודה. אנחנו יותר משנה בדיונים בוועדה בעניין הזה. בחוק הזה, של סעיף אחד, אנחנו מדברים פה על ארבעה דיונים, נדמה לי, בוועדת הכלכלה, ואגב, תומכת בחוק הזה הרשות להגנת הצרכן, ותכף אני אסביר לך למה. אחמד, תן לי רגע להסביר. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר חמד עמאר: עיסאווי, תנו לי רגע. אני אסביר לכם, באמת אני אסביר. עיסאווי פריג' (מרצ): אנחנו משוכנעים, חלאס – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, מיכל לא משוכנעת. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מה קורה – אני רוצה רגע להסביר. מעבר לזה שיש כאן באמת עוול, עם כל הרצון להגן על הצרכן, בסוף, אחמד, גם הצרכן נדפק. אתה יודע למה? כיוון שיש היום בשוק מוצר שנקרא non-refundable – אתה יכול להזמין חבילה בלי אפשרות ביטול. חבילה בלי אפשרות ביטול, כמובן, כן? היא הרבה יותר זולה מחבילה עם אפשרות ביטול. מה קורה? שהיום – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, להפך. תדע לך שאני – אני רוצה רגע להגיד לך, אחמד, אני, באמת עכשיו, בגילוי לב, קצת – קצת היו לי נקיפות מצפון אחרי שהתחלתי לקדם את החוק הזה, כי אמרתי: מה אני בכלל מתעסק עם אנשים שעוזבים את הארץ, טסים לחו"ל, באמת, הרי אני בא ממקום – אני משתדל לא לעזוב את הארץ שלא לאיזה מטרה מאוד מאוד נעלה – מצוות יישוב ארץ ישראל – ובכל זאת, אני חושב שזה טוב לצרכנים. מה שקורה זה – היום, אתרי אינטרנט שלא מחויבים לדין הישראלי, אתרים בין-לאומיים, שבהם מזמינים חבילות, יכולים לאפשר היום מוצר זול יותר לצרכן הישראלי. מי כמובן יכול ליהנות מזה? אנשים צעירים, שיש להם גישה גדולה לאינטרנט והם מזמינים את אותן חבילות non-refundable, שאתה לא יכול לבטל את העסקה, ומשלמים מחירים הרבה יותר זולים. מי נפגע מזה? אנשים מבוגרים – אגב, אני מוכרח לומר שאני מוצא את עצמי – בתור טכנופוב אני בעצמי לא יודע לעשות. בחיים שלי לא הזמנתי שום מוצר באינטרנט, לא יודע, אני מהשמרנים האלה, אני צריך לראות את המוכר ביד, ואני צריך לוודא שהוא לא עובד עליי – מעולם בחיי לא הזמנתי מוצר באינטרנט. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – הומופוביה – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אתה רוצה לדבר על זה, אמיר? בקיצור – אבל אני מקווה שעל זה אתה לא כועס עליי. זה, מה לעשות – אז בסוף בסוף, באמת, אבל ברצינות, מי נפגע מההסדר הזה? כל אותם אנשים שאין להם נגישות לאינטרנט. אנשים יותר מבוגרים, שמרנים, שיש להם קשיי שפה, שלא יודעים אנגלית, בכל אותם אתרי תיירות בחוץ לארץ, הם אלה שנזקקים לשירות של אותו סוכן נסיעות זעיר, או לא זעיר, ובספו של דבר נמנעת מהם היכולת להזמין את אותה חבילה במחירים זולים. מה עוד נפגע מזה? התחרות. ברגע שיש מוצר מסוים שתחום שלם בענף לא יכול להציע אותו, מאוד מאוד נפגעת התחרות. אז אם רצינו קודם, חברת הכנסת רוזין – את שומעת, מיכל? מיכל, בסופו של דבר של דבר, אם חשבנו שהמגבלות על יכולת הביטול מיטיבות עם הצרכן, בסופו של דבר הן פוגעות בצרכן, והחוק הזה, כל מה שהוא מבקש לעשות זה להתאים את ההסדרים, עוד פעם, שנועדו להטיב עם הצרכן, לעולם של כפר גלובלי עם יכולת הזמנה בין-לאומית, בעיקר, היום, באינטרנט. המצב הנוכחי כיום לא מותאם לכפר גלובלי שבו יש לי המון המון שחקנים על המגרש – חלקם כפופים לאותו דין ישראלי, חלקם לא כפופים – כל אותם אתרי תיירות גדולים – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): האם – – – הוא הסוכן או הצרכן – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אז אני אגיד לך מה אומר עכשיו החוק. כל מה שהסברתי עכשיו זה שבסוף בסוף בסוף, מי שהכי סובל מהמצב החוקי הנוכחי זה הצרכן, מכיוון שיש מוצרים – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): לא נכון – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא. התחלתי – אז אני אסביר שוב; התחלתי בזה שהפנייה אליי הגיעה מהסוכן, וחשבתי שיש כאן משהו לא הגון. עם כל הכבוד לרצון להגן על הצרכן, צריך לאזן בין הרצון להגן על הצרכן לבין – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): רגע, אז אני אסביר לך למה לא. הינה, אמרתי שהתחלנו מאיזה סתירה בין אינטרסים ורצון לאזן ביניהם, והגענו בסוף להבנה שזה הפוך. האינטרסים כאן שלובים, כי בסוף, כל עוד הסוכן לא יכול לאפשר ביטול, הוא לא יכול למכור חבילות זולות. המשמעות היא שאם אני, וכמוני חלק גדול מאזרחי ישראל שלא יודעים להזמין באינטרנט באנגלית, בסופו של דבר, כשהם באים לסוכן, הם לא יכולים – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): זה – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, רגע. אני אסביר מה עושה החוק. שנייה, אני אסביר מה עושה החוק. החוק מאפשר לסוכן למכור שני מוצרים: מוצר אחד שבו דמי הביטול יהיו על פי החוק הקיים היום – באופן טבעי מחירו יהיה המחיר שהיום הסוכן מוכר בו, כיוון שהיום הסוכן חייב למכור חבילה ללא יכולת ביטול – כי הוא לא מוכן לקחת את הסיכון שאם יהיה ביטול הוא ישלם את ה-900 שקל הפרש – אז היום הסוכנים – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל אתה לא תחייב – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): רגע, אני לא צריך לחייב. תקשיבו שנייה. בסוף זה שוק חופשי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – מי שיקנה ישירות – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מי שקונה ישירות מאתר, גם היום – האתר הרי לא מחויב לחוק הישראלי. מי שקונה היום ישירות מהאתר חבילה ללא יכולת ביטול – משלם פחות כסף על החבילה, ואם הוא רוצה לבטל, הוא אכל אותה, לא מחזירים לו שקל – בסדר? ואין כמעט היום אף אחד שקונה מהאתר – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): החוק מתייחס – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בוודאי, בוודאי. החוק מאפשר לסוכן להתנהל כמו אותו אתר אינטרנט, להציע שני חבילות. הוא כמובן קובע חובת יידוע מפורשת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): שתי, לא שני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שתי חבילות – נכון – שני סוגים – אתה צודק. שתי חבילות, תודה רבה על התיקון בעברית, אדוני הדוקטור – החוק מאפשר לאותו סוכן למכור שתי חבילות. כמובן יהיה הפרשי מחיר, כי השוק יעשה את שלו. החוק מחייב ליידע. תמר, תקשיבי רגע. תמר, החוק מחייב ליידע את החבילות. רגע, החוק קובע – – – תני לי עוד רגע. תמר זנדברג (מרצ): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שנייה, שנייה. החוק מטיל את נטל ההוכחה בדבר היידוע המקדים על העוסק, דהיינו על הסוכן. הוא יצטרך להוכיח שהוא יידע. תמר זנדברג (מרצ): – – – לאזרח כי הוא רוצה – – – אבל זכות הביטול – זו זכות, אתה מציע לקחת לו את זכות – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, תקשיבי, את צודקת לפני עשר שנים – כשהשוק כולו התנהל עם הסוכנים שגרים בארץ – את צודקת. מה קורה היום? היום נוצר מצב הפוך; היום, את, שיכולה לרכוש באתר אינטרנט – הרי את לא רוכשת אצל סוכן, תגידי את האמת, את הולכת הרי לאתר אינטרנט, שם את קונה – – – תמר זנדברג (מרצ): אז נחוקק זכות ביטול על האינטרנט במקום – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שנייה, אבל אני לא יכול לחוקק על אתרים שלא יושבים בארץ ואין לי שליטה עליהם. אני לא יכול לחוקק על חברות בין-לאומיות. מי שמזמין טיסה מניו יורק לאירופה, אני לא יכול לחוקק שום דבר על חברת תעופה זרה שאין לה משרד בארץ ואין לה נציגות בארץ והיא – – – סייגנו מאוד, תקשיבו רגע, סייגנו, מיכל, סייגנו מאוד מאוד את החוק. הוא לא חל – אם אני מזמין עסקה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תם הזמן, תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: אבקש לסיים, בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שנייה, שנייה. הוא חל אך ורק על עסקה שמבוצעת כולה בחוץ לארץ, מחוץ לישראל. זאת אומרת, אם אני הזמנתי טיסה בארץ עם טיסת צ'רטר – איך קוראים לזה – עם טיסת המשך, כן? אז שם זה לא יחול. שם יהיה אפשר לבטל. רק מוצרים שהזמנתי אותם – כולם – מחוץ לישראל. עד היום את מזמינה אותם באתר אינטרנט. אותו אדם מבוגר שלא יודע להזמין באינטרנט חייב להזמין את זה דרך סוכן, והוא חייב היום לשלם יותר על המוצר הזה. בפועל הוא רק נדפק מזה. הרצון להגן על הצרכן הישראלי בסוף רק פוגע בצרכן הישראלי. תודה רבה. תודה, אני אסכם אחר כך עוד. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת עודד פורר, עד שלוש דקות. בבקשה. יש בעיה עם המחשבים. אם לא תראו שם אצלכם, מופיע, ואני קורא לו, אני עובד לפי הרשימה שיש לי, כי יש בעיה עם המחשב, לכן, תשימו לב. עודד פורר (ישראל ביתנו): בעיה עם המכשף. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה לברך את חברי בצלאל סמוטריץ על הצעת החוק הזאת, שתעבור במהרה – אני חושב שהיא נכונה. אבל אני בהחלט הייתי רוצה לדבר דווקא על משהו אחר, שעבר בוועדת השרים לחקיקה אתמול, אחרי מאבק לא פשוט שלנו, בנושא חוק חיילים משוחררים. תראו, חייל משוחרר, או חייל, לצורך העניין, עוד לפני שהוא משתחרר, צובר פיקדון. לאורך כל שנות השירות שלו והחודשים שהוא עושה בשירות הוא יכול לצבור איזשהו פיקדון, שבו הוא יוכל להשתמש לימי השחרור שלו. לאורך שנים, אותו פיקדון שימש את החיילים המשוחררים לכמה תחומים, כפי שנקבע בחוק. קבעו בחוק תחומים מאוד מצומצמים שבהם יכול היה החייל להשתמש בכספי הפיקדון. לאורך הזמן גם סכום הפיקדון הזה הלך וגדל. כשאני השתחררתי הפיקדון היה הרבה יותר נמוך ממה שהוא היום. היום הוא הגיע לסכום בהחלט מאוד מאוד מכובד עבור אותם חיילים. צריך להבין שהתחומים המצומצמים האלה הובילו מצד אחד לכך שהרבה מאוד חיילים שצברו פיקדון לא יכלו להשתמש בו, כי הם לא התאימו בדיוק לאותם התחומים, של פתיחת עסק, חתונה או לימודים, ומצד שני הם היו זקוקים לכסף. שווה בנפשך, אדוני היושב-ראש, חייל בודד שבמהלך שירותו הצבאי נקלע לחובות, משתחרר מהצבא – וכשהחייל הבודד משתחרר מהצבא הוא משתחרר גם מאותה מטרייה שצה"ל העניק לו לאורך כל תקופת שירותו. עכשיו הוא יוצא לאזרחות, ולפעמים יש לו חוב קטן, של 2,000 או של 3,000 שקל, אפילו חוב לחברת טלפון. על החוב הזה עושים לאותו חייל משוחרר הוצאה לפועל. הוא חייל בודד, אין לו מהיכן להביא את הכסף הזה, אבל הוא יודע שיש לו פיקדון ששוכב, והפיקדון הזה משתחרר רק בעוד חמש שנים. ממה נפשך? הרי אנחנו מעוניינים בפיקדון הזה לאפשר לחייל המשוחרר קליטה מיטבית בחיים האזרחיים. מה, אי-אפשר לתת לו להשתמש בסכומים האלה לטובת העניין הזה? ואם הוא חייל משוחרר שאין לו איפה לגור, הוא לא יכול להשתמש בסכום הזה כדי שיסייע לו לפחות בשכר דירה בחודשי חייו הראשונים? אני חושב שהפטרנליזם הזה, שבו לאורך שנים המדינה חשבה שהיא גם תקבע לחייל המשוחרר מה הוא עושה עם הכספים שהוא חסך – וצריך לזכור: אלה כספים של החיילים, אלה לא כספים של אגף התקציבים; אלה לא כספים של החשב הכללי, אלה הכספים שהחייל המשוחרר צבר בשנות שירותו. אנחנו, בעזרת השם, אני מאמין, בשבוע הקרוב נאשר את אותה הצעת חוק ממשלתית שהוביל שר הביטחון, כדי לאפשר לחייל משוחרר את מה שנראה ברור מאליו: להשתמש בכספים שהוא צבר בפיקדון שלו ביום שחרורו, לכל דבר ועניין שימצא לנכון. אני מסיים בזה, אדוני: אם אותו חייל יכול לקבל החלטות של חיים ומוות, אני חושב שכשהוא משתחרר הוא יכול לקבל גם את ההחלטה מה לעשות בפיקדון שלו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, עד שלוש דקות. בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, קודם כול, לגבי החקיקה הזאת. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, אני מברך אותך על הצעת החוק החשובה. היא יכולה ליצור מצב שבו נוכל להגן על צרכני תיירות, שכן מדובר בהליך מאוד מורכב ולעיתים גם בסכומי כסף גדולים. תראו, חברים, אחת הסוגיות שאני רוצה לדבר עליהן היום, נוסף על הצעת החוק, היא סוגיית נתיב האבות. אנחנו עדים למצב שבו יהודים יצטרכו להיות מפונים מביתם בלי שאנחנו, הממשלה – עדיין לא נתנו בנושא הזה מענה. אגב, יש לי הצעת חוק שהייתה יכולה לפתור את הסוגיה – וחבל לי שהיא עוד לא אומצה על ידי הממשלה – שמדברת על זכות העמידה. לא יוכלו יותר ארגונים כאלה ואחרים – אגב, בעיקר ארגוני שמאל – לעתור בשם מישהו שלא יודעים מיהו, שאין בכלל דורש לאותה קרקע, וכך נוכל למנוע את כל ההליך המביש, המיותר הזה, שאנחנו צריכים להתמודד איתו. בהקשר של מה שדיברתי עליו כרגע, שהוא ההתיישבות במדינת ישראל, הינה נתון מעניין ואפילו מקומם: במדינת ישראל חיים 400,000 מתיישבים, שהם כ-5% מהאוכלוסייה במדינת ישראל. יואל חסון (המחנה הציוני): תגיד, אתה לא מייצג את הדרום? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 5% מהאוכלוסייה במדינת ישראל. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא מדבר בשם הדרום? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נוסף על כך, הם כ-9% מהאוכלוסייה היהודית במדינה. יואל חסון (המחנה הציוני): תתבייש לך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 9% מהאוכלוסייה. מה התקציב של יהודה ושומרון? יואל חסון (המחנה הציוני): דבר על עמונה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה התקציב של יהודה ושומרון? מה התקציב של התשתיות, חבר הכנסת חסון? אפילו לא 0.5%. עכשיו, גם ראש המפלגה שלך אמר שלא יפנו יהודים מביתם. אם הוא אומר את זה, על אחת כמה וכמה שגם אנחנו אומרים את זה. ואם אין כוונה לפנות יהודים מביתם – – מוסי רז (מרצ): – – – שהם שכחו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – לא ניתן להם תשתיות? איך לא ניתן תשתיות למי שאנחנו לא מתכוונים לפנות אותו מביתו? הם משרתים בצבא, הם משלמים מיסים, הם אנשים שומרי חוק, אבל תקציב הם מקבלים רק 0.5%, למרות העובדה שהם 5% מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל. זו סוגיה שהגיע הזמן שיתייחסו אליה ברצינות. דבר נוסף שרציתי לדבר עליו זה שהיום בוועדת הכלכלה ערכנו דיון חשוב, אני וחברתי חברת הכנסת שולי מועלם, ובו החלטנו לאחד את החוקים שהבאנו יחד לחסימה של תכנים לא הולמים, בעיקר כהגנה על ילדים מתכנים פורנוגרפיים ותכנים לא הולמים. מכת מדינה: ילדים מגיל שמונה צורכים פורנו במדינת ישראל, והגיע העת לעשות שינוי בסוגיה הזאת. הצעת החוק החשובה שהבאנו תגן על ילדים מפורנו, מצד אחד, ותאפשר לבגירים לצרוך פורנו אם הם רוצים את זה. לא מונעים בהצעת החוק מאף אחד לעשות מה שהוא רוצה. חופש הפרט וחופש הביטוי יהיה לכולם, אבל ילדים – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה. תכף אני מסיים, ממש עוד דקה. יואל חסון (המחנה הציוני): נא לסיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – אבל ילדים יוכלו להיות מוגנים. זו סוגיה אחת, והיא חשובה, חבר הכנסת חסון. גם לך יש ילדים, ואתה רוצה להגן עליהם מפורנו. הצעת החוק הזאת נועדה להגן על ילדינו, ילדי מדינת ישראל, שלא יצרכו את התכנים האלה. הרי כל סוגית ההטרדות המיניות שאנחנו עדים לה מתחילה הרבה מהרשת, מהסתה ברשת, גם על ידי הכוונה של ילדים תמימים לאיזשהו קונספט מאוד מאוד מאוד מאוד בעייתי. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): משפט אחרון, לגבי חוק ההמלצות, שאתם כל כך חוששים ממנו. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, סליחה, אי-אפשר לזלזל בשעון. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): משפט אחרון. משפט אחרון, אדוני. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא לא לא, אתה לא יכול לדבר ככה. די. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הם מפריעים לי. היו"ר חמד עמאר: אתם מפריעים לו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא מאפשרים לי. תודה. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, משפט אחרון. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא יכול לדבר ככה. די, די. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הם לא נותנים לי. הוא מפריע לי לדבר. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): די, נגמר לך הזמן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבר הכנסת חסון, אפשר משפט אחרון? היו"ר חמד עמאר: משפט אחרון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תאפשר לי? יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא בסדר. זה לא משפט אחרון. התקנון – – – היו"ר חמד עמאר: משפט אחרון. אתה מפריע לו, אתה מושך זמן, אתה רוצה לקחת – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יושב-ראש הישיבה רוצה לתת לי משפט אחרון ואתה לא מאפשר זאת. יואל חסון (המחנה הציוני): זה זלזול בכנסת ובנו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבר הכנסת חסון, זה לא מכובד, אתה פוגע בי. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת חסון, יש רשימה ארוכה של דוברים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – לקיים את הזכות הדמוקרטית שלי לנאום בכנסת ישראל. יואל חסון (המחנה הציוני): יש לך שלוש דקות. שלוש דקות. תרד מהבמה, היית צריך לקרוא לסדרנים. היו"ר חמד עמאר: משפט אחרון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אדוני, האם זכותו להוריד אותי מהבמה? היו"ר חמד עמאר: לא. בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אז תסביר את זה בבקשה לאדוני. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): היושב-ראש יסביר לך, אין לך זכות כזאת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): די – – – היו"ר חמד עמאר: בבקשה, משפט אחרון. בוא נאפשר לו להגיד את המשפט האחרון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יואל, אל תפריע לי, בבקשה. אני מבקש. משפט אחרון, לגבי חוק ההמלצות. אם אני הייתי ממציעי החוק, הייתי קובע שהצעת החוק הזאת צריכה לכלול אנשי ציבור. מדוע? בגלל הרגישות הציבורית כלפיהם, בגלל העבודה שהמלצת משטרה יכולה להרוס להם קריירה שהם בונים שנים – – היו"ר חמד עמאר: תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – על לא עוול ולא כלום. היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): על כן, אני מבקש מכם להירגע. היו"ר חמד עמאר: תודה, חבר הכנסת – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, זה לא מקובל. תתבייש לך. היו"ר חמד עמאר: תודה, חבר הכנסת זוהר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא כועס, תרגיע אותו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, על הזמן שהענקת לי. יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא מקובל, מה זה? היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת יוליה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה לחבר הכנסת יואל חסון. תודה רבה גם לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני אפנה ליושב-ראש הכנסת, זה לא בסדר. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אתה יכול לפנות. אתה יכול לפנות גם לוועדת האתיקה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, אל תגיד לי את זה. יש תקנון, שלוש דקות – תעמוד בתקנון בבקשה. נקודה. נקודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. אילן גילאון (מרצ): ככה לא מנהלים דיונים. מילא היה לו מה להגיד. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עד שלוש דקות, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אם זה יימשך, אני אגש ליושב-ראש הכנסת. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): חבריי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה – הינה, סמוטריץ ברח, בדיוק רציתי לדבר איתו ועליו – אני, מעניין אותי מאיפה החוק הזה בא, אבל זאת הצעה מבורכת. אנחנו בסופו של דבר, לא משנה איפה אנחנו נמצאים, בכנסת או בכל מקום עבודה אחר, אנחנו צרכנים. הצרכנות צריכה להיות הוגנת, והיחסים צריכים להיות הוגנים. צריך לכבד את הצרכן, ולא לרמות, ולעשות הכול כדי שהצרכן יהיה מרוצה, וכמובן – שהעסק ירוויח מה שהוא צריך להרוויח, אבל לא במרמה, אלא ביושר ובהוגנות. אני גם רוצה להתייחס לחבר הכנסת סמוטריץ בנושא אחר. נחשפנו היום להתבטאויות שלו בנושא של נשים בטנקים. אז אני רוצה להגיב, כי – איך הוא אמר – הן הרוויחו, צה"ל הפסיד. ספק, כי כל אחד בגישה שלו, ובמבט לחיים שלו, אבל לדעתי, לכל אישה ולכל גבר יש זכות להיות איפה שהוא רוצה, להתעסק במה שהוא רוצה, כמובן בתנאי שהוא טוב בכך. כשאנחנו הולכים לרופא, אנחנו לא הולכים לרופא כי הוא גבר או אישה, אנחנו הולכים לרופא כי הוא טוב או היא טובה. אותו דבר, אם הגברת רצתה להיות טנקיסטית, והיא טובה בכך, אז אדרבה ואדרבה, אם היא עומדת בכל התנאים, עושה את כל העבודה, לא מפספסת במטרות, למה שהיא לא תהיה טנקיסטית? חבר הכנסת סמוטריץ, בצלאל, נשים יכולים הכול, ואפילו יותר. ההיסטוריה מוכיחה שבמצבים קשים גברים נופלים ונשים מחזיקות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): החוק שלי חל גם על נשים וגם על גברים. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): מצוין, אז אני אומרת שהעץ הגדול נופל ברעש יותר גדול. אנחנו הנשים, אנחנו מתגמשות, אנחנו יודעות להתאים את עצמנו למצבים – זה קורה בזמני אסון, במלחמות, וגם ביום-יום. אם אני אספר לך מה אני כאישה צריכה לעשות במשימות שלי יום-יום, בשתי השורות הראשונות סביר להניח שאתה כבר לא תחזיק מעמד, עם כל משימות הבית והעבודה. במיוחד היום, גם בכנסת אין הנחות סלב, אין הנחות נשים. כולנו נלחמנו בשוויון וקיבלנו שוויון. אף אחד לא מתחשב בנו בנושא הזה שלאישה יש עוד משימות בחיים. אני רוצה לסכם ולהגיד שבגדול, כל החקיקה הצרכנית היא חקיקה מבורכת. גם חבר הכנסת כבל מקדם לאחרונה הצעות חוק מאוד חשובות, בוועדת הכלכלה, בנושא צרכנות, כמו שלא יהיה פרסום כפוי בטלפונים – אנחנו כולנו מכירים את זה: אתה מתקשר ויושב שם שעות ושומע את הפרסומים שלהם, אז זאת חקיקה שכולנו צריכים להתגייס ולתמוך בה פה אחד, כי בסופו של דבר כולנו נגיע לאותו מצב – נרכוש, נקנה ונצרוך משהו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אילטוב – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אמסלם. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור. דוד אמסלם (הליכוד): חברת הכנסת קארין אלהרר, את יודעת שיש לי זמן מוגבל, לכן אני לא יכול – יש לי הרבה על מה לדבר, אבל את יודעת שבסך הכול אנחנו – – יואל חסון (המחנה הציוני): השעון, אדוני, השעון. למה אתה עושה את זה? דוד אמסלם (הליכוד): – – אנחנו נתעורר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): למה? זה לא בסדר. היו"ר חמד עמאר: חבר'ה, לוקח זמן עד שהוא מתחיל לפעול. סליחה, סליחה, אני מאפס את השעון. אני מנהל את המליאה, כאן. אני יכול לתת לו זמן נוסף כשאני רואה שאתם מפריעים לו. יש לך שלוש דקות. בבקשה. מעכשיו. דוד אמסלם (הליכוד): אני מבקש ממך, יואל חסון, תוריד את האצבע, אתה עכשיו איימת עליו. תוריד את האצבע. היו"ר חמד עמאר: כל הפרעה של כל אחד, אני אוסיף לו זמן. דוד אמסלם (הליכוד): עשית עם האצבע ככה, זה לא מקובל עלינו. אתה יודע שיש לך תכונה, יואל, שאתה מנהל את הכול. אתה רוצה לנהל את הכול – את ועדת הפנים, את מליאת הכנסת – אתה קובע את הכול. אתה עושה כאילו מה שאתה רוצה. יואל חסון (המחנה הציוני): יש תקנון, נורא קשה לך שיש תקנון, מה לעשות? היו"ר חמד עמאר: אני מוסיף לך דקה, כי מפריעים לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אני הולך ליושב-ראש. דוד אמסלם (הליכוד): אתה לא מאיים עליו. אתה תמיד, דרך אגב, מאיים עלינו. כמעט כל ישיבה אתה מאיים עלינו, כן? אז אתה, באמת הייתי מציע לך לנהוג קצת בצניעות, קצת בהגינות. אתה היית פעם בבית"ר. אתה יודע, יש לנו ערכים כאלה. אתה כנראה גם שכחת את זה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יודע מה זה הדר בית"רי? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – דוד אמסלם (הליכוד): לא הבנת. הנקודות זכות שלו זה כשהוא היה בבית"ר. הוא שכח את משנתו. בגלל זה הוא גם עבר אליכם. יואל חסון (המחנה הציוני): מה ראשי התיבות של בית"ר? מה ראשי התיבות של בית"ר? דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה, לא חשוב. מאז, דרך אגב – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה ראשי התיבות של בית"ר? דוד אמסלם (הליכוד): לא עונה לך. רק שנייה. יואל, אני לא עונה לך, בדרך כלל. אתה יודע שמאז שהוא עזב את הליכוד, את בית"ר – הוא היה יושב-ראש בית"ר. נחמן שי (המחנה הציוני): הוא היה יושב-ראש צעירי הליכוד. דוד אמסלם (הליכוד): בית"ר, אתה מבין? אולי תתקן את זה, ככה, ברזומה שלו, אם אתה לא יודע, נחמן. היו"ר חמד עמאר: הוא היה יושב-ראש תנועת בית"ר. דוד אמסלם (הליכוד): נכון. מאז הוא עבר, דרך אגב, לקדימה, אחרי זה הוא עבר למחנה הציוני. זאת אומרת, מאז שהוא נטש את הערכים הבסיסיים של בית"ר, יואל חסון בסופו של דבר איבד את הדרך. אתה יודע? זה מה שנקרא – הוא כבר לא יודע לאן הוא הולך. מי שמציע לו מקום, אהלן וסהלן. תראו, רבותיי, אני דווקא רוצה להתייחס לסוגיה אחרת שעלתה השבוע. יעקב, היושב-ראש שלך – אתה יודע, ראיתי איזושהי כתבה, אני מחפש אותה, ב-2008 בידיעות אחרונות. אמרו לי שזה בשמו, לכן אני לא רוצה לדבר עליה כרגע ולצטט אותה, אבל אני מחפש כרגע את הכתבה המקורית. הוא כתב איזשהו מאמר בידיעות אחרונות על החוק הצרפתי – על החוק הצרפתי, ושם הוא שיבח את החוק. כרגע, אני אומר, יש לי את הכתבה, אבל עדיין לא מצוין כרגע מי כתב אותה, לכן אני משאיר את זה בצריך עיון. הוא הסביר מדוע אנחנו צריכים חוק צרפתי. הוא אמר: לא יכול להיות שבמדינה מתוקנת – ראש הממשלה – מטלטלים את המדינה, כל פוליטיקאי או כל מי שרוצה להתלונן על ראש הממשלה, לא משנה באיזה נושא, המדינה בעצם מיטלטלת מקצה לקצה, ואיפה כל המשילות – מה שטענו אז, בזמנו. בדיוק הוא מציין את אותם ארגומנטים שאני העליתי בהצעת החוק שלי. אני לא קראתי את הכתבה אז. אני העליתי את ההצעה מפני שאני באמת חושב שהיא חיונית למדינת ישראל. שימו את נתניהו שנייה בצד. הרי גם את החוק ההוא אני לא החלתי על חקירות ראש הממשלה. זה שקר. אני יודע שזה מה שיקרה הלאה למדינת ישראל. אני יודע שכל ראשי הממשלה הבאה ייחקרו, חלק גדול מאוד מהקדנציה שלהם, הקשב שלהם – הראש שלהם – יהיה נתון בסוגיות חקירות. כל פעם, דרך אגב, זה יהיה על שטות יותר גדולה. אני יודע שמדינת ישראל, שצריכה ראש ממשלה בקשב מלא, בוודאי מדינה כמו מדינת ישראל, עם כל הבעיות שיש לנו – גם הבעיות הביטחוניות, גם הכלכליות, עלייה – באמת, אני לא מכיר מדינה אחת בעולם שראש הממשלה שלה צריך להיות כל כך מרוכז, כמו מדינת ישראל. לכן אני חושב שמדובר על ראשי הממשלה הבאים – אחד אחר השני ייחקרו. אני יודע את זה. מהיכן אני יודע את זה? היו"ר חמד עמאר: נא לסיים בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): כי – אם ב-20 שנה האחרונות זה מה שקרה, אז זה גם יקרה להבא, כי זאת השיטה. מצאו את השיטה – אנחנו לוקחים ראש ממשלה, חוקרים אותו, אף אחד לא מדבר עלינו, אנחנו כבר חסינים, יש אופוזיציה שתעשה לנו את העבודה, יש תקשורת שתעשה לנו את העבודה, ומי שמפסיד בסופו של דבר זה רק עם ישראל. היו"ר חמד עמאר: תודה. דוד אמסלם (הליכוד): לכן – אני נותן את זה כחומר למחשבה. החוק הזה, אנחנו כרגע אנחנו לא מעלים אותו, אבל אני באמת דואג למדינת ישראל, בדיוק כמו שהעליתי את החוק הזה. אתה יודע, החוק הזה חשוב מאוד לאזרחי מדינת ישראל, כי מדובר על רמיסת זכויות יסוד. לא ביקשנו קצבאות – זכויות יסוד של אזרח, כמו בכל מדינה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יואב בן בן צור. אחריו – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. יואב בן צור (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, ברשותכם, אני רוצה לפתוח במשפט של אחד מראשי הציונות, אשר צבי גינצברג – אחד העם – שאמר: "יותר מששמרו ישראל את השבת – השבת שמרה אותם". אם אני לא טועה, הוא לא היה חרדי, גם לא דתי, אבל הוא הבין מה שלצערי אחדים מבני הבית כאן אינם מבינים. אבל אני רוצה לעסוק דווקא בפן הסוציאלי של השבת, היום היחיד שבו יש לעובד הפשוט פנאי להתאחד עם משפחתו – עם אשתו, עם ילדיו. בואו נודה על האמת, כשמדברים על תעסוקה בשבת – אם זה בעבודות ברכבת או בתחבורה הציבורית, ובכל תחום – לא מדברים על המנכ"לים, על ראשי אגפים, גם לא על שרי הממשלה. אנחנו מדברים על הנהג, על הפועל הפשוט, שנאלץ לעבוד בשביל פת לחמו, ואנחנו, בשם הנוחיות של חלק מהעם, שוללים את חירותו של חלק אחר מהעם. הגיע הזמן לומר את האמת; הרוב המכריע של אלה שרוצים להפוך את השבת חול – רובם המכריע לא רוצים לעבוד בשבת. הם רוצים שהשני יעבוד בשבת, כדי שהם יוכלו לבלות בשבת. הם רוצים להקריב את יום החופשה היחיד בשבוע של החבר שלהם, בכדי שיום החופשה שלהם יהיה יותר נוח. במילים אחרות, אנחנו קורעים את העם לחלקים – לחלק שייהנה יותר ולחלק השני, שיעבוד יותר. בעבר, נפגשתי עם נציגי רוב חברות התחבורה הציבורית בישראל, כולם בלי יוצא מן הכלל זעקו בכאב על הנגיסה שיש בכבודה של שבת המלכה, על היעדר היכולת שלהם להיות בארוחת שישי סביב שולחן השבת עם המשפחה, האישה והילדים. מוריי ורבותיי, לצערי, הסוציאליזם נעצר אצל חלקנו כאשר זה מגיע למסורת ישראל. אחדים מקרבנו לא מסוגלים לשמוע על מסורת ישראל, גם כאשר זו מגינה על החלשים, על העובדים. אין לי מושג ממה זה נובע, משנאה עצמית, או משיקולי אלקטורט פופוליסטי מהרמה הנחותה ביותר. אבל הגיע הזמן שמישהו יקום ויאמר: המלך הוא עירום. אותו זה שנלחם למען תחבורה ציבורית בשבת לעולם לא ירצה לשבת מאחורי ההגה בשבת. אותו זה שנלחם על המרכולים בשבת לעולם לא יסכים לשבת מאחורי הקופה. הוא רוצה לעשות קניות, ושאחרים יעבדו בשבילו. ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. יואב בן צור (ש"ס): – – האם אנחנו רוצים לחזור לתקופת העבדים? למכור את חירותם של אחרים בשביל הנוחיות שלנו? תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. אחריו – – – קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: לא, אחרי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. עד שלוש דקות. בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, השרים, קודם כול, אני רוצה לאחל נסיעה טובה ועבודה פורייה לכל החברות שלנו מכאן שטסות לכנס נשים מכל הפרלמנטים בעולם באיסלנד. זו זכות עצומה שאתן נוסעות לייצג אותנו, את העשייה הנשית בכנסת. בעזרת השם תיסעו לשלום ותחזרו לשלום. אני רוצה, ברשותכם, לדבר על דיון שהיה היום בוועדת הכלכלה, שאני ניהלתי כי חבר הכנסת כבל לא נמצא. המשכנו את הדיון על החסימה של האתרים הפורנוגרפיים. חוץ מהצעת החוק שלי עברה גם הצעת החוק של חבר הכנסת מיקי זוהר, והיום הצמדנו את שתי ההצעות בניסיון להתקדם. אני רוצה לפתוח שוב בנתונים, שעלו גם היום, והם מזעזעים את כל מי ששומע אותם. אני רוצה, חבריי, לפתוח ולהגיד, שהגיל הממוצע במדינת ישראל לחשיפה לאתרים פורנוגרפיים – הגיל הממוצע – הוא גיל שמונה. רוב הילדים מתחת לגיל שמונה נחשפים לפורנוגרפיה, כמובן לא באופן יזום, אלא הצעות, תמונות או אתרים שקופצים להם תוך כדי שיטוט או גלישה באתרים, כמובן, ראויים, תקינים, עד רמה שכאשר ילדים קטנים צופים בדורה, ההורים נקראים כי הם שואלים אותם: מה זה הדבר הזה שקופץ לי? וקופצים אתרים פורנוגרפיים ותמונות נוראות. אחד הנתונים המזעזעים במחקר שהוצג הוא שבגיל שמונה אומנם זו חשיפה ממוצעת, לא יזומה, אבל לצערי, רוב-רובם של הילדים והילדות בתחילת שנות הנערות שלהם, בגיל 12, מדווחים כבר על חיפוש יזום של פורנוגרפיה. הנתונים האלה מצטרפים כמובן לרעה החולה שפושה בכל חלקי החברה הישראלית – פורנוגרפיה זה רע. אני, אם היו שואלים אותי, קטינים או בגירים, תשובתי הייתה חד-משמעית: צריכה של פורנוגרפיה היא עיוות מוסרי, היא עיוות ערכי, היא עיוות של כל תפיסה של זוגיות, של מיניות, של גוף האישה או גוף הגבר. אבל שכיוון שבגירים לא שואלים אותי, ובגירים, מקובלני שהם סוברנים לקבל החלטות לעצמם, אני שמה שוב ושוב את סימן השאלה לגבי קטינים: מה האחריות של החברה הישראלית, של מדינת ישראל, בחשיפה של קטינים לפורנוגרפיה? היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני מודעת לזה – ובזה אני אסיים – שעדיין לא הצלחנו להביא את שלושת המשרדים שאיתם אנחנו פועלים להסכים לרעיון המקורי שלנו, שברירת המחדל באתרים פורנוגרפיים תהיה שהאתרים סגורים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): כמה זמן? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): עוד שנייה אני מסיימת, חברי, זה נושא מספיק חשוב. תן לי רק לסיים את המשפט, זה לא מתאים לך. אבל אנחנו נמשיך לעשות עבודה, גם חבר הכנסת מיקי זוהר וגם אני, כדי לנסות לפרק את ההתנגדות שבסופה, בעזרת השם, כולנו נהיה מסוגלים להישיר מבט אל ילדי ונערי ונערות מדינת ישראל, שלא ייחשפו לתוכן שפוגע בבריאות הנפשית, בבריאות הגופנית, של כולם. היו"ר חמד עמאר: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): די, משפט אחרון. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מבחינתי, אנחנו ממשיכים לעבוד את העבודה הזאת בלי הפסקה. תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): די, זה לא הוגן. זה בניגוד לתקנון. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן. אחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר. עד שלוש דקות. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, זה לא יעזור לכם. תמשכו, תמשכו, תמשכו – – – קריאה: די כבר עם זה, די, נו, אתם – לא נלך. לא נלך מפה. קריאה: כעומק החקיקה עומק החקירה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברתי השרה היקרה, ציבור יקר, עם ישראל כולו. אין גבול לצביעות שלכם. אין גבול לרדידות שלכם. אין גבול לנוכלות הפוליטית שלכם. הרי אתם, שם, בשמאל, כבר לקחתם בעלות על השלום, על הנאורות, על הצדק – עכשיו אתם גם לקחתם בעלות על השיח. אני רוצה שתסבירו לי. באמת, רבותיי, איך יכול להיות שלחברי היקר יושב-ראש ועדת הפנים דודי אמסלם, איש שלוחם למען עם ישראל וארץ ישראל, אתם יכולים להרשות, בשיא חוצפתכם, בפיכם המביש, לכנות אותו כלב רוטוויילר, לדמות אותו לקוף – זה בסדר, לכם מותר הכול. אתם לוקחים הנחות לא רק בארנונה, גם בשיח. מה שלכם זה חוקי, חופש הביטוי הוא לחם למחייתכם. אבל חלילה, אני, ידידי היקר, הייתי מעז להגיד למישהו – עזוב כלב רוטוויילר, צ'יוואווה, לא חסרים פה צ'יוואוות, אגב. אם הייתי קורא למישהו צ'יוואווה כנראה כבר הייתי אזוק מאחורי סורג ובריח. איציק שמולי (המחנה הציוני): ההבדל הוא – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מי שמכם – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אנחנו גילינו – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – אסופה של אנשים קטנים, שלקחו בעלות על השיח. לאה פדידה (המחנה הציוני): תוצרת הארץ – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני גיליתי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתם מדברים איתי על חבר כנסת נאמן שבסך הכול הביע את עמדתו כלפי בני בגין. איציק שמולי (המחנה הציוני): תענה, תענה. אורן אסף חזן (הליכוד): מה הם עשו, ידידי? אתה יודע מה הם עשו? הם לקחו את השם בגין, והם משתמשים בו פעם אחר פעם – לא מתוך תחושת צדק, ואחריות, ודאגה למורשת והיסטוריה, אלא רק מתוך ניסיון לנגח את הליכוד פוליטית – והפכו את השם בגין לסביבון פוליטי. יושב הרואה ואינו נראה, יהיר לפיד – הוא יושב, והוא, השקרן הזה, יושב ברדיו ואומר: בגין, בוא אליי, אני אתן לך את המקום, כי אנחנו, אנחנו, אכפת לנו. אנחנו נוותר על המקום בוועדת הפנים. איפה עדי קול? איפה עדי קול? זוכרים אותה? יש עדי, ואין קול ואין עונה, כי עדי קול, מסכנה, רחמנא ליצלן, העזה להמרות את פי המנהיג, כאילו אנחנו בצפון קוריאה – אז אין קול ואין עונה. יושב אדון יהיר ואומר: רבותיי, תעצמו את העיניים, תדמיינו יחד איתי. בוודאי שהוא ידמיין, כי את המקום הזה הוא לא ראה מעולם, והוא גם לא יראה לעולם. הוא יכול רק לחלום על כס ראש הממשלה. היו"ר חמד עמאר: נא לסכם, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, מילה אחת, ברשותך, אני פשוט בשוונג. היו"ר חמד עמאר: משפט אחרון, לא מילה. אורן אסף חזן (הליכוד): יודע למה אני בשוונג? כי נמאס לי מהדבר הזה. הם הבעלים של הכול, להם מותר הכול, אבל אני, חלילה, כשאני חלילה אמרתי מילה – הופה, ועדת האתיקה. אני מסיים במשפט אחד, אדוני היושב-ראש. אני תוהה איך אתם לא מתביישים להסתכל על עצמכם במראה, כאשר לידכם, כל אחד פה באופוזיציה – תביט משמאל או מימין – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): זה לא מפריע להם שאני מדבר. אתה רואה. אני מסיים. היו"ר חמד עמאר: סיים, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – תביטו משמאל ומימין: יש לפחות אחד בספסלים שלכם שהוא עבריין, שהוא עבריין, אבל אנחנו לא שומעים אתכם צועקים עליו. אתם רק מחפשים את הנאמנים, כי האמת כואבת לכם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אנחנו, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמשיך לצעוד בדרך; אנחנו נמשיך להילחם על עם ישראל, וארץ ישראל, ותורת ישראל, ובשעה שאתם תמשיכו ליילל מהספסלים האחוריים של האופוזיציה, אנחנו נמשיך להנהיג את המדינה. תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עודד פורר, יפעת שאשא ביטון וג'מאל זחאלקה בנושא: החזרת הבגרויות לתלמידי כיתות י'. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איימן עודה וחמד עמאר בנושא: זמני המתנה במבחנים מעשיים בנהיגה. כמו כן הונחה לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) (הוראות לעניין המלצה של רשות חוקרת), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת דוד אמסלם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אם רוצים להירשם להצעת החוק של חבר הכנסת דוד אמסלם, יכולים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח–2017 (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת נאוה בוקר. אחריה – חבר הכנסת אכרם חסון. בבקשה. עד שלוש דקות. נאוה בוקר (הליכוד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברים, ביום שישי האחרון התפרסם סקר מקיף של עיתון ישראל היום על האזרחים הערבים בישראל. קריאות: – – – אורן אסף חזן (הליכוד): מהר מהר לרוץ להירשם. תופעת העדר של האופוזיציה. נאוה בוקר (הליכוד): אדוני, זה מפריע לי, אני לא יכולה. תן לי בבקשה להתחיל מחדש. אי-אפשר. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. אני מאפס את השעון. אורן אסף חזן (הליכוד): ברושי, ברושי, לא נרשמת. שמולי – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת חזן, תודה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני עוזר להם. היו"ר חמד עמאר: אבל אתה מפריע. תודה. אתה מפריע לנו. תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני מבקש לשבת. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה היית אלוף בצבא. היו"ר חמד עמאר: נא לסגור את המיקרופון אצלך, בבקשה. תודה רבה. עד שלוש דקות. בבקשה. נאוה בוקר (הליכוד): חברים, ביום שישי האחרון התפרסם סקר מקיף של עיתון ישראל היום על האזרחים הערבים במדינת ישראל. מהסקר הזה אנחנו מבינים שחברי הכנסת של הרשימה המשותפת פשוט מיותרים בכנסת ישראל. אגב, הם גם לא נוכחים כאן בדרך כלל, אז באמת מיותרים. החברים האלה, לצערי הרב, לא מייצגים את הציבור הערבי בארץ, והעובדה היא שלפי הסקר של ישראל היום, להבדיל ממה שהם טוענים, 81% מהאזרחים הערבים בישראל חשים שייכות למדינת ישראל, ו-67% מהערבים גאים בישראליות שלהם. 62% אמרו כי הם מכירים בקשר ההיסטורי הדתי ההדוק שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אז תפסיקו להסית נגד הערבים. נאוה בוקר (הליכוד): והנתון החשוב ביותר בסקר הזה, בעיניי – כן, זוהיר – הוא שלא פחות מ-86% מהאזרחים הערבים שוללים מכול וכול חיים תחת שלטון פלסטיני. אתה יודע את זה? הם מבינים היטב שמדינה פלסטינית, בכל שטח, היא טעות מסוכנת, שתסכן גם את היהודים וגם את הערבים. ועכשיו נגיע לשלב המסקנות. לא נותר לנו אלא להסיק, חברים, שחברי הכנסת של הרשימה המיותרת הזאת – לא המשותפת – הם הבעיה הגדולה של ערביי ישראל, כי הם מונעים מערביי ישראל לשרת בשירות הלאומי-אזרחי ולתרום למדינת ישראל; הם משסים את ערביי ישראל במדינת ישראל ובהנהגה שתחתיה אלה רוצים להיות אזרחים; הם מסיתים, מלבים את האש, ויותר מכול – מאפשרים הסתה חמורה במסגדים. מיקי לוי (יש עתיד): – – – נאוה בוקר (הליכוד): תודה שאתה מגן, מיקי לוי. חברים, במקום לברך על הקמתן של עשרות תחנות משטרה, הם מוסיפים לקלל; במקום לברך על גיוס של רבים מבני המגזר הערבי למשטרה וכלוחמי אש, אתם ממשיכים להסית. אז אני רוצה לומר לכם שאתם לא משקפים את דעתם של ערביי ישראל, שאוהבים את המדינה שהם חיים בה, ולא מייצגים אף אחד. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. עד שלוש דקות. בבקשה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מקווה שאנחנו עומדים כבר אחרי המאבק על נושא השבת, אבל תפקידנו כאן, במליאה ובכנסת עדיין לא נגמר. אנחנו צריכים עכשיו להיאבק על בעיית הדיור – בדל"ת – שימו לב: הדיור, הדירות – כי לצערי, המחיר למשתכן, הרשימה הענקית של הזכאים, ובתוכם זכאים כאלה שבכלל לא מעוניינים לזכות בכאלה דירות גדולות, כפי שאני שמעתי בשידור בתאגיד – הייתי בדרך לכאן – איזה זוג צעיר זכה בדירה של חמישה חדרים פלוס מרפסות של 90 מטר ופלוס שני חניונים ושני מחסנים. הם לא צריכים את כל העסק הזה. זו הגרלה, זה מחיר למשתכן, ואת זה המדינה מסבסדת? במקום ללכת ולתת מענק לרוכשי דירה יד שנייה – יש המון דירות יד שנייה שרוצים למכור. אתם יודעים שהסבסוד הממוצע של המדינה לדירה במחיר למשתכן הוא 270,000 שקל – ויתור על מחיר הקרקע. אם ייתנו רק 100,000 שקל לדירת יד שנייה, לשפץ את זה, כדי שהשמאי יוכל לומר לבנק: תראה, זו דירה טובה, משופצת, ללא נזילות, עם מטבח מותאם. הדבר הזה היה יכול להיות, וכל זוג צעיר היה יכול להגיע ולא לחכות ברשימת המתנה של 100,000 זכאים ממתינים ברשימה. מעבר לכך, מה-100,000, כמה נכנסו כבר לדירות וצריכים לחכות עד שיקבלו את המפתח לפחות ארבע-חמש שנים? כמה שכר דירה זה יעלה, ארבע-חמש שנים? 200,000–250,000 שקל זה עולה לזוג הצעיר, כשהוא כבר מתגורר עם כמה ילדים בדירת מחסן, בדירה ללא תנאים – כמה זמן ייקח לו עד שהוא יגיע לדירה הנכספת שלו, שהוא זכה במחיר למשתכן? לכן אני חושב שבנושא הדיור – אנחנו הגשנו הצעת חוק, ואני מצפה שהממשלה תאשר את זה, ובפרט שר האוצר, ואם ייתנו יד לזה, זה יכול להביא פתרון ממשי לזוגות צעירים ולמחוסרי דיור. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה. עד שלוש דקות. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרה, מדברים הרבה על הגנת הצרכן, החוק הזה מדבר על הגנת הצרכן – יש צרכנים שגרים בכל רחבי הארץ, והם צרכני התחבורה הציבורית, והמדינה כולה עוסקת בתחבורה ציבורית של רכבות בשבת, שאולי בעוד כך וכך שנים יהיו מוכנות, בשעה שהמדינה מתעלמת ביודעין ממאות אלפי אנשים שעומדים כל יום בתחנות. וכמה דיונים, אדוני היושב-ראש, אנחנו עשינו בוועדה לפניות ציבור, שאנשים זועקים געוואלד, למה הם צריכים לעמוד כל כך הרבה בתחנות, והתשובות של משרד התחבורה בכלל לא מגיעות. המשרד היחיד שלא עונה על פניות ציבור, חבילות שלמות של פניות – מתעלמים לגמרי. הם כותבים בעצמם, חצי שנה אורך טיפול בפנייה. הציבור עומד וזועק בחום הקיץ ובקור החורף, ואין שומע לו. באופן טבעי, כל הפקידים וכל השרים נוסעים במכוניות פרטיות, ולעולם לא יבין השבע את ליבו של הרעב. כשמדברים על תחבורה ציבורית ועל הצורך לעזור לאנשים, ואומרים לנו: יהיו פקקים, חייבים לעבוד בשבת. אני שואל שאלה פשוטה: כמה חברי כנסת יודעים שעכשיו הפסיקו את סלילת הרכבת הקלה להדסה עין כרם לחמש שנים, ולנווה יעקב, אך ורק בגלל סכסוך בין המפעיל לממשלה בעניינים כספיים? כבר הכינו תשתית עד קריית היובל, זה הפך לחניון גדול, אותו דבר בנווה יעקב. מתעללים בציבור הנוסעים יום-יום, שלא לדבר על הגזרה הזאת, שאדם ששילם כסף עבור נסיעה חייב לתקף. מה זה גזרה? אם הוא יכול לתקף – אין שום גזרה. אבל אם התיקוף לא עבד, בגלל המכונה, כי הוא איש קשיש, כי הוא ילד קטן, אז במקום שהפקחים, של הרכבת הקלה בעיקר, יבואו לעזור להם – בוא תתקף, הינה, שילמת. לא מדובר באדם שלא שילם. אדם שלא שילם הוא גנב, וצריך לתת לו קנס של 180 שקל, אבל אדם שלא תיקף – אומנם הוא יוצר בעיה, כי משרד התחבורה מחשיב לחברת התחבורה לפי התיקופים, אבל הוא לא גנב, לא צריך לבזות אותו ולהוריד אותו ב-180 שקל. תנו לו קנס כפל תשלום – במקום שישה שקלים, שלם 12 שקלים, כי לא תיקפת. לא, הופכים אנשים לגנבים, מבזים אותם, מורידים אותם מהרכבות, ואחר כך המשטרה באה ואוזקים אותם כאילו תפסו איזה מחבל. על כל הדברים האלה אף אחד לא מדבר. דואגים שצריך לסלול בין דימונה לבאר שבע, דווקא בשבת – או באזור השני – שמא יהיו פקקים. רוב הפקקים היום באזור תל אביב זה כי כבר עשר שנים הרכבת הקלה לא זזה שם, רק בגלל הביורוקרטיה. אותו דבר הרכבת הקלה להדסה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים ולומר: חייבים מייד לסלול את המסלול להדסה, שכבר כמעט מוכן, חייבים מייד לסלול לנווה יעקב, ולסיים את עבודות הרכבת הקלה בתל אביב, ורק אז, כשיש שירות ציבורי שישה ימים בשבוע, דברו איתי על השבת. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש. אחריו – חבר הכנסת אברהם נגוסה. יואב קיש (הליכוד): – – – היו"ר חמד עמאר: אחריך. לא לא, אתה קודם. אחרי זה – חבר הכנסת נגוסה. חבר הכנסת יואב, בבקשה. יואב קיש (הליכוד): אני מוותר. היו"ר חמד עמאר: אתה מוותר. חבר הכנסת אברהם נגוסה – מוותר. חבר הכנסת אמיר אוחנה. יואב קיש (הליכוד): אמיר, אתה לא מוותר? אמיר אוחנה (הליכוד): אה, לא צריך? מוותר. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יהודה גליק. יואב קיש (הליכוד): יהודה, אתה לא מוותר? לא צריך, לא צריך – – – היו"ר חמד עמאר: אתה מוותר? יהודה גליק (הליכוד): ויתרתי – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת נורית קורן; חברת הכנסת טלי – אינה נוכחת; שרן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי. אחריו יסכם את הדיון מציע החוק. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני, אני מזכיר לך אחרי זה לתת לי להגיב. אדוני היושב-ראש, את הבקשה שלי להגיב, את בקשתי להגיב אחרי ההצבעה. היו"ר חמד עמאר: אחרי ההצבעה. אם אני רוצה לתת לך, זה אחרי ההצבעה. תודה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נדבר עוד הערב הרבה על החוק החמור הזה, האנטי-דמוקרטי, שיעלה בהמשך הערב, שסוטר סטירה חדה ומצלצלת על פרצופה ה"דמוקרטי" של מדינת ישראל. עוד יהיה לנו זמן. אבל אני רק רציתי גם מפה להצטרף לדברים שנאמרו היום בוועדה לביקורת המדינה, שהזדרזה ודנה במצבה החמור של חברת טבע. טבע הייתה הדגל השני של מדינת ישראל. לצד הדגל הלאומי בכל מקום הנפנו את הדגל של טבע. כולנו היינו בחגיגה הגדולה, הכספים שלנו, הפנסיות שלנו, הקרנות שלנו, נכנסו לטבע, כדי לעזור לה לגדול ולצמוח, והיא גדלה וצמחה בצורה מרשימה, עד שלב מסוים, ואחר כך בצורה פרועה וחסרת אחריות, כשהיא שוקעת בחובות עצומים. כל זה קרה גם לחברות אחרות. ההבדל בין טבע לחברות אחרות הוא שטבע נהנתה מהטבות בלתי רגילות, ובקופתה נצברו מיליארדים, מיליארדים של שקלים, שהיא אומנם לא חילקה אותם כדיבידנדים, אבל היא גם לא השקיעה אותם, בסופו של דבר. עכשיו, כדי לייעל, עושים את הדבר הכי פשוט, הכי אכזרי, הכי לא אנושי: שולחים יותר מ-1,000 איש הביתה, כי עכשיו החברה פתאום צריכה להיות רזה, גמישה, מהירה, ועוד כל מיני סופרלטיבים. את כל זה הייתה צריכה קודם כול לעשות ההנהלה, ולפניה אולי גם הדירקטוריון – שם החברים גם כן נהנים מתשלומים מוגזמים על פי כל קנה מידה, כדאי שיורידו את ההטבות שהם נטלו לעצמם מקופת החברה. בשלב הבא צריך לדאוג ליותר מ-1,000 משפחות, זה המעגל הראשון, ואולי יותר, אלפי משפחות נוספות, במעגל השני, שפרנסתן תלויה בטבע. ואם בטבע, אכן, ואנחנו יודעים, נצברו מיליארדי שקלים, זה הזמן להשתמש בהם כדי ליצור מקומות תעסוקה ולהגן על העובדים, אחרת, מה היתרון? לשם מה המדינה נתנה לה את כל הטבות המס האלה? אם לא ייעשה הדבר, זה שימוש לרעה בחוק. גם אם ישנו את החוק, לא יוכלו לשנות אותו אחורה, אלא יוכלו לשנות אותו רק קדימה. טבע מעלה באמון שמדינת ישראל, הכנסת והציבור כולו נתנו בה. אז התחלף בה כבר מנהל, ובא מנהל, אז אני מציע עכשיו שהדירקטוריון שלה, שבסופו של דבר נושא באחריות לכל מה שקרה שם, ילך הביתה. הדירקטוריון של טבע צריך ללכת הביתה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. עד שלוש דקות. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נפל דבר בדברי הכנסת: הקואליציה עושה פיליבסטר. שמעתם דבר כזה? מה הטירוף שאחז בכם? מה קרה? רצתם לדפוס, הדפסתם, סידרתם, כרכתם – מה הדחיפות, חבר הכנסת אמסלם? קואליציה עושה פיליבסטר? מה הטירוף? מה הדחיפות? דוד אמסלם (הליכוד): אתה לא רוצה שנעבוד? אתה לא רוצה שנעבוד? אתה לא רוצה שנעבוד? נורית קורן (הליכוד): עכשיו נכנסתם – – – מיקי לוי (יש עתיד): כן, הבנתי, חברת הכנסת קורן. איזה פיליבסטר? דוד אמסלם (הליכוד): כשלא רציתם לדבר קודם – – – מיקי לוי (יש עתיד): לא, זה מדהים אותי. דוד אמסלם (הליכוד): מיקי, אני מציע לך, אל תהיה צבוע. אתם קודם לא רציתם לדבר. מיקי לוי (יש עתיד): הכנסתם דברים חדשים, נוהל חדש בדברי הכנסת – פיליבסטר על ידי הקואליציה. מה קרה, לא יכולתם להביא את זה ביום רביעי? מחר? מה הדחיפות? ממה פוחדים? נורית קורן (הליכוד): יש עבודה. מיקי לוי (יש עתיד): איזו עבודה, נורית קורן? תעשי לי טובה, למי את מוכרת את הלוקשים האלה? נורית קורן (הליכוד): השעה שש. מיקי לוי (יש עתיד): זה מראה באמת על הרעד ברגליים שאחז בכם. פיליבסטר בקואליציה? על זה אנחנו עדיין לא שמענו. חבר הכנסת צחי, אדוני השר צחי הנגבי, גם אני רוצה לשמוע. מה אמרת לחברת הכנסת קורן? אולי תחדש לנו. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: יש על זה חיסיון ל-50 שנה. מיקי לוי (יש עתיד): הינה, אתה רואה, הבאתם חידושים. חידושים בדברי הכנסת. הפחד אוחז בכם. זה לא ראוי. לא מכובד שהקואליציה תעשה פיליבסטר. זה אפילו – אתה יודע מה, חבר הכנסת אמסלם? – זה מעלה בי מידה מסוימת של חיוך וגיחוך כאחד. תודה. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת סמוטריץ יסכם את הדיון. נא לצלצל. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני ממש רוצה – משפט אחד של סיכום, ואז להגיד כמה תודות. אני מקווה מאוד שכל החברים ירימו את ידם בעד הצעת החוק. המצב הנוכחי כיום, כפי שאמרתי, אף שהכוונה הייתה לטובה, להגן על הצרכן, עקב ההשתנות של השוק, והפתיחה של אפשרויות רבות מאוד להזמנות באתרי אינטרנט – שלא מחויבים לדמי הביטול הישראליים – התוצאה היא פגיעה בצרכן. העובדה היא שהצרכן המבוגר יותר, הפחות טכנולוגי ואינטרנטי, שיש לו גישה לאתרים האלה, חבילות שלמות של מוצרים שהם זולים בהרבה נמנעות ממנו. עוד נקודה, כאשר הישראלים הולכים כיום להזמין את החבילות באתרי אינטרנט בחו"ל, אז גם מי שלא יכול להזמין בחו"ל משלם מחיר גבוה בארץ; מי שהולך לחו"ל, אז גם הישראלי לא מתפרנס. אנחנו מוציאים את הכסף שלנו החוצה לאותו אתר אינטרנט בחוץ לארץ, הוא משלם מיסים בחוץ לארץ במקום שהמיסים יגיעו לאוצר המדינה, בקיצור, הצרכן נפגע, הסוכנים נפגעים, קופת המדינה נפגעת – אין בזה שום תועלת. החוק הזה הוא חוק נכון, צודק, כפי שאמרתי. הוא לא נדרש אפילו לאזן בין האינטרסים, ובסופו של דבר הוא טוב לכל הצדדים. זה ממש win win situation. אני רוצה מאוד מאוד להודות בראש ובראשונה ליושב-ראש ועדת הכלכלה – איננו כאן עכשיו – חבר הכנסת כבל, שהוביל, כפי שאמרתי, דיונים רבים גם בוועדה וגם מאחורי הקלעים, ויצר שולחנות עגולים, שאני חושב שהביאו את החוק למתכונת שבה הוא נמצא היום לפניכם. הוא עבר שינויים רבים מאוד, רבים מאוד, מהמצב הקודם. אני רוצה להודות מאוד לרשות להגנת הצרכן, שהלכה איתנו יד ביד, בעניין הזה, ואני חושב שאין מישהו שאמון יותר ממנה על הסוגיה הזאת, של הגנת הצרכן – עזרה לנו יד ביד להגיע לנוסח הנוכחי. אני רוצה מאוד מאוד להודות למשרד הכלכלה, גם לשר, גם לעובדים. אני רוצה להודות למשרד התחבורה – היו כאן היבטים שקשורים לתעופה ולתחבורה. כמובן, לכל הצוות הנהדר של ועדת הכלכלה – ליועצת המשפטית ולמנהלת הוועדה. באמת, כולם-כולם עשו עבודה נהדרת ממש. אני מודה לכם, חברי הכנסת. מקווה שתצביעו כולכם בעד הצעת החוק. תודה. היו"ר חמד עמאר: נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח–2017. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 20 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56) (ביטול עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות מחוץ לישראל), התשע"ח–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 42, נגד – 20. נמנע אחד. הצעת חוק הגנת הצרכן התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה. אני נותן לחבר הכנסת יואל חסון – חבר הכנסת יואל חסון, הודעה אישית. בבקשה. עד חמש דקות. נא לדייק בזמן. לפרוטוקול, בבקשה, איציק שמולי לא תמך בחוק. לפרוטוקול. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להתעלם מההתנהגות – בשבועות האחרונים – של חבר הכנסת דודי אמסלם, שמרשה לעצמו להשתלח בכולם, בכל מי שלא חושב כמוהו – – אורן אסף חזן (הליכוד): די עם השיימינג. יואל חסון (המחנה הציוני): – – לנהל ועדת פנים כאילו זה עסק פרטי שלו – – אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, מספיק עם השיימינג. אדוני היושב-ראש, זה לא מקובל. יואל חסון (המחנה הציוני): – – בלי קיום של דיון אמיתי – בלי קיום דיון אמיתי. משתלח בחברי הכנסת, ממציא המצאות – – אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, זה לא מכובד, זה לא מכובד. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שקוראים לו בשמות ולא בשמות – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה צריך להתבייש. זה לא מתאים לך. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ועומד כאן, על הדוכן הזה, ואומר עליי דברים שמעולם לא אמרתי עליך ואתה אומר שאני אמרתי. ואתה מתנהג, אדוני, בצורה, באמת – אני אגיד את זה בצורה עדינה, כי אני בן אדם עדין, מה לעשות – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה עדין. יואל חסון (המחנה הציוני): – – אתה מתנהג בצורה לא פרלמנטרית, חבר הכנסת אמסלם – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה כמו פיל בחנות חרסינה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ואני אומר לך את זה בצניעות, ממרומי עשר שנים שאני בבית הזה – אתה יום אחד תבין כמה אתה מתנהל בצורה לא פרלמנטרית, כמה אתה לא מאפשר דיון דמוקרטי ופרלמנטרי אמיתי. היתרון בדבר הזה, מעבר לפגיעה באיכות הדיון וביכולת לקיים כאן דיונים אמיתיים, זה שהחוק שלך, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, הוא כל כך שביר; הניהול שלו היה כל כך מרושל, שאין לי ספק, אין לי ספק – ולצערי, אני אומר את זה, כי אני לא מתלהב מבג"ץ, ואני לא אוהב ללכת לבג"ץ – אבל אין ספק שכשיבואו ויבחנו את התהליך של החקיקה יקבעו קביעה ברורה שלא היה כאן דיון ציבורי פתוח, לא הייתה כאן שמיעה של החברה האזרחית, חברי הכנסת לא יכלו להשפיע על החוק הזה עד היום. אתה כנראה גם לא תאפשר לקראת הקריאה השנייה והשלישית. ועכשיו אני גם אעזור לך, חבר הכנסת אמסלם. שאלתי אותך מעל הבמה – כי אתה מטיף לי, שהייתי יושב-ראש בית"ר, והייתי זה, והייתי זה – ושאלתי אותך, כמו שאני שואל את רוב חבריי הנוכחים בליכוד, מה ראשי התיבות של בית"ר, ולא ידעת. אז אני אגיד לך. בית"ר זה: ברית יוסף טרומפלדור. דוד אמסלם (הליכוד): ברית יוסף טרומפלדור. אורן אסף חזן (הליכוד): תתבייש, תתבייש. יואל חסון (המחנה הציוני): הינה, אני עוזר לך: ברית יוסף טרומפלדור. אורן אסף חזן (הליכוד): תתבייש, יואל. תתבייש. יואל חסון (המחנה הציוני): ואם הייתם באמת מכירים את כתבי ז'בוטינסקי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה פה כמו בשוק. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אורן חזן, חבר הכנסת, תירגע. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה מכרת את האידיאולוגיה שלך. היו"ר חמד עמאר: תודה, חבר הכנסת אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): תתבייש, אין לך אידאולוגיה. יואל חסון (המחנה הציוני): אם הייתם באמת מכירים את כתבי ז'בוטינסקי – – אורן אסף חזן (הליכוד): תתבייש לך. אתה בא להטיף על ז'בוטינסקי? יואל חסון (המחנה הציוני): – – ואת דבריו של ז'בוטינסקי, את שיריו, את מאמריו ואת תורתו, לא הייתם עושים חצי – חצי – ממה שאתם עושים שם. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה מכרת את נשמתך לשטן בשביל להיות חבר כנסת. יואל חסון (המחנה הציוני): חצי. אורן אסף חזן (הליכוד): תתבייש. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אגיד לך עוד דבר, ואני אמרתי את זה לך בוועדה. אורן אסף חזן (הליכוד): תתבייש, תתבייש, יואל חסון. אתה צריך לשנות את השם. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם נמצאים עכשיו בסחרור. אתם נמצאים בסחרור עצום. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה הוכחת שאתה הפכת את החברבורות שלך. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם בטוחים שיש לכם כוח. אתם באמת מנצלים את הרוב שלכם בצורה ברוטלית. אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, תתבייש. תתבייש. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, באמת, אתה לא קורא אותו לסדר אפילו. אני צועק. לא, זה לא בסדר. אורן אסף חזן (הליכוד): הוא מתחפש לאיש שמאל. האידיאולוג הראשי. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אורן חזן, תודה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה, ציפי לבני – מי חינך אתכם בכלל? מה זה החינוך הזה שלכם? היו"ר חמד עמאר: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אורן אסף חזן (הליכוד): בושה וחרפה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רעשן, עכשיו חנוכה, לא פורים. היו"ר חמד עמאר: פעם שנייה. תודה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני לא רוצה לשמוע אותך. תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם נמצאים בתוך סחרור, סחרור של כוח. ואני אומר לכם את זה בצורה ברורה: אתם תשלמו מחיר ציבורי יקר על כל ההתנהגות הזאת. אתם חציתם גבולות שלא נחצו כאן מעולם. אני רוצה לדמיין ולתאר – אם אהוד אולמרט היה עושה רבע – רבע – ממה שאתם עושים עבור נתניהו, נתניהו היה מרים פה את כל הרחובות. מה הייתם עושים, מה הייתם אומרים לאותו אולמרט שאתם אוהבים – ומשמיצים, ובסדר, אולי יש גם חלק מהסיבות, אבל הוא לא ביקש בקשות כאלה ולא היו לו אנשים שעשו לו את השליחויות האלה, והוא לא חוקק חוקים כאלה. אתם פשוט הולכים – – – דוד אמסלם (הליכוד): אתה ניסית לחוקק. יואל חסון (המחנה הציוני): ממש לא. דוד אמסלם (הליכוד): – – – את החוק שהשארת. יואל חסון (המחנה הציוני): אתם הולכים לשלם על זה מחיר יקר, מחיר ציבורי יקר. ברור לי שזה מה שיהיה. זה עניין של זמן, זה ייקח אולי כמה חודשים, יכול להיות שזה יהיה שנה, אבל המכה הציבורית והפוליטית שאתם תקבלו בהגנה העיוורת שלכם על נתניהו, בריסוק תנועת ליכוד מפוארת, שהפכתם אותה לתנועת נתניהו – שום דבר לא קורה שם חוץ מלהגן על נתניהו. זה מה שאתם עושים. זה מה שאתם מקדמים. ראינו אתכם פה, כמה – איזו התגייסות, באתם לנאום. לעולם אתם לא פה על חוקים חברתיים, הספסלים שלכם ריקים, הציבור שלכם כמה לחוקים חברתיים – – אורן אסף חזן (הליכוד): תזכיר לי מאיזו מפלגה אתה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – ואתם בכלל לא באים – – אורן אסף חזן (הליכוד): תזכיר לי מאיזו מפלגה אתה, יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): – – אבל נתניהו – איזו התגייסות, כולכם באתם, נאמתם, עמדתם כאן, הפכתם להיות פיונים של אדם – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה לא מתבייש? אני שומע אותך ואני מתבייש. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שלא מעניין אתכם – – אורן אסף חזן (הליכוד): הלב שלי כואב. יואל חסון (המחנה הציוני): – – אתם לא מעניינים אותו – אתם לא מעניינים אותו, הוא לא סופר אתכם באמת – – אורן אסף חזן (הליכוד): העניבה שלי נהייתה אדומה מהשטויות שאתה מדבר. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ואני אומר לך, אני יודע ומכיר אותו טוב, ברגע האמת הוא לא יספור אתכם באמת. תודה רבה. אורן אסף חזן (הליכוד): אפילו העניבה שלי – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) (הוראות לעניין המלצה של רשות חוקרת), התשע"ח–2017 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/744); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) (הוראות לעניין המלצה של רשות חוקרת), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת דוד אמסלם, לקריאה ראשונה. הוא יציג את הצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות יש לך. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני אענה לך, יואל. אני קיימתי שלושה דיונים – יום שלישי, רביעי, חמישי. אתה לא היית ביום חמישי. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא חלק מההצגות שלך. דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. תכננתי גם את יום ראשון, קבעתי אותו וביטלתי, כי נגמרו בעצם הדוברים. תראה, אני קצת יותר רציני ממך; כשאני מקיים דיון, הוא דיון עומק. אני הקדשתי לזה שעות על שעות. אני מגיע לכאן ב-07:00, כשאתה עוד אוכל בורקס בכל מיני מקומות, ואתה לא תטיף לי. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא אוכל בורקס. דוד אמסלם (הליכוד): לכן – אתה לא תלמד אותנו איך לעבוד. אני מנהל 30 שנה ישיבות, מה שאתה לא עשית כמעט אף פעם בחיים שלך. לכן, אל תטיף לי מוסר איך אני מנהל את הוועדה. יש לך אופי של מתנשא, אתה חושב שאתה יודע הכול, אתה מבין הכול, אף אחד לא מבין כלום, רק אתה, מושיע האומה הגדול. לכן, אדוני, אני קיימתי דיון. אין דיון אחד שמישהו רצה לדבר ולא נתתי לו בסוף לדבר. אף אחד – – – יואל חסון (המחנה הציוני): שתי דקות. שתי דקות לכל דובר. דוד אמסלם (הליכוד): תקשיב. גם בדיונים האלה – בשלישי, דיברו כל הח"כים, ברביעי, בחמישי אתה לא היית, אז מה זה משנה? אני אגיד לך למה אתה בא. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא חלק מההצגות שלך. דוד אמסלם (הליכוד): אתה בא לוועדה להפריע לי, על בסיס קבוע. על בסיס קבוע. יואל חסון (המחנה הציוני): זה התפקיד שלי. דוד אמסלם (הליכוד): לא. התפקיד שלך – אני אגיד לך מה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא רוצה שתצליח להעביר את החוק. דוד אמסלם (הליכוד): התפקיד שלך זה להשתתף בדיון ולתרום, גם אם אתה חולק, לא להפריע לי לנהל את הישיבה. זה חלק מהבעיה שלי איתך. אני בא לכנסת לעבוד. אני לא בא להיות ליצן. אני לא בא להפריע לאף אחד, דרך אגב, בשום ועדה. כשאני בא לוועדה של קארין אלהרר אז אני עוזר לה ואני משתתף. כשאני בא אצל איתן כבל, הוא מאפשר לי את זכות הדיבור ואני מכבד אותו. אצלך אין כבוד לאף אחד. אתה חושב שאתה מנהל הכול, מותר לך לעשות הכול. אתה גם חושב שאתה מבין הכול. לכן, כל מה שאמרת זה שטות גמורה. בסופו של דבר לא היה מעולם – מאז שאני מנהל את ועדת הפנים בכנסת לא היה חבר כנסת אחד שרצה לדבר ולא קיבל את זכות הדיבור. זה לא אומר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): באמת? אמתי? דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. כן. זה לא אומר שהוא ידבר מתי שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה. אבל תמיד כשהוא ביקש את זכות הדיבור – לא היה מצב שהצבענו ולא קיבלו את זכות הדיבור. זה כדי לסגור לך את הצד הטכני הזה. תראו, רבותיי, לפני שאני נכנס להצעת החוק, אני רוצה לומר שני דברים, או שלושה דברים. תראו, אני עברתי בשבוע האחרון באמת כמה דברים שהדהימו אותי. אני שומע את יאיר לפיד קורא לנו רוטוויילרים. לאחר מכן אני שומע את האיש הישן עם הזקן החדש כותב בטוויטר שלו שאנחנו כלבלבים. ובמוצאי שבת אני רואה אותי ואת דוד ביטן בשלט מאוד מאוד מושקע – זה מישהו שהשקיע עליו הרבה מאוד כסף ושם אותנו כקופים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): פוטושופ שני שקלים. דוד אמסלם (הליכוד): שנייה. ראיתי. ראיתי. שם קונסטרוקציה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שני שקלים אני עושה לך את זה. דוד אמסלם (הליכוד): שם קונסטרוקציה – חבל על הזמן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל זה לא הרבה כסף. דוד אמסלם (הליכוד): אני גם קראתי את מר ורטר, השבת. יש לכם אדמו"ר שקוראים לו יוסי ורטר. קוראים אותו בכל שבת. הוא כותב – השבת הוא כתב מה שכתב – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): מלך האדמו"רים. דוד אמסלם (הליכוד): – – אבל הוא הוסיף עוד משפט קטן: הוא כתב ש"מר אמסלם היה עם חולצה מקומטת מיוזעת" – תקשיבו טוב, רבותיי, שלושת הדוברים הם אנשים גזענים, כאלה קטנים. אני מניח שהוא לא היה כותב את זה על לפיד. אני לא קראתי לו רוטוויילר, ואני גם לא קורא לו בכינויי גנאי של כלב, אבל לכם מותר הכול. ככה זה עובד אצלכם – בצד הזה הצדיקים, הישרים, האנשים יפי הבלורית והתואר, מותר לכם הכול. בצד הזה כולם עבריינים, אסור להם שום דבר. חוצפה ועזות מצח. מר ורטר, אתה לא מתבייש? חצוף, גזען שפל וקטן. ולך, מר לפיד, אני מציע לא להיכנס לטרמינולוגיה הזאת. אני לא כלב. אתה יכול לחלוק עליי, אתה יכול לא לחלוק עליי, אני מכבד אותך. אורן אסף חזן (הליכוד): מותר לו. רק לו מותר. דוד אמסלם (הליכוד): דרך אגב, אני לא מנסה אף פעם לבייש אותך. אני לא הולך לשם. דרך אגב, אני רואה את זה כחוט השני, עובר – כשאתה אמרת לי רוטוויילר, וברק קרא לנו – בגלל זה בפתח תקווה שמו אותנו כקופים. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): אמרו לי: דודי, תגיש תלונה במשטרה. אני לא מתעסק עם משטרות בנושאים האלה. זה הקטע הציבורי – – יאיר לפיד (יש עתיד): אתה לא מתעסק עם שום דבר חוץ ממשטרות. דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה. – – אבל אני רוצה לומר, אני חושב שזו חוצפה. אלעזר שטרן (יש עתיד): דודי, אם היו אומרים לך: אתה אריה – – – דוד אמסלם (הליכוד): דקה, שנייה, דקה. לכן, אני חושב שזו חוצפה. אני מציע לך, תשתמש בלשון קצת יותר נקייה, לפחות כלפי חברי כנסת. אני משתדל – אני לא מדבר ולא מכנה את אף אחד בכינוי גנאי. אני רוצה לעבור לעניין. אורן אסף חזן (הליכוד): חבר הכנסת אמסלם, שאלה, אפשר? דוד אמסלם (הליכוד): לא, אני רוצה – – – אורן אסף חזן (הליכוד): רק שאלה קטנה. יש קוסם באולם – – – להופיע. אני שואל – – – דוד אמסלם (הליכוד): רבותיי, אני רוצה בעצם לעבור להצעת החוק ולהסביר מה התכלית שלה, ואת השקר הגדול שאתם מנהלים בשבועיים האחרונים. דרך אגב, כשאני דיברתי כאן עם מר בגין, תראו מה קרה. אני, חבר הכנסת בגין הוא חבר יקר שלי, לא מהיום. יואל חסון (המחנה הציוני): ככה אתה מתנהג לחברים? ככה אתה מתנהג לחברים? דוד אמסלם (הליכוד): אני דיברתי איתו כאן – אני מדבר בשפת הגוף, אתם מכירים אותי. יכול להיות שאוהבים את זה יותר, פחות, אבל ככה אני. גם לא מתכוון להשתנות. כל הטלוויזיות פה צילמו את זה. מה עשו? יצאו: אני איימתי עליו. אני קצת נעלבתי במובן זה – אני לא מאיים אף פעם על בן אדם. בחיים שלי לא איימתי על אף אחד. אבל מה זה חשוב? שמו את זה בטלוויזיה עשרות פעמים. למה? כי זה בעצם שטיפת המוח הפסיכולוגית – אמסלם וביטן הם שניים שצריכים להיות בשוק, מה הם עושים פה בכלל? מה הם עושים פה? שני מרוקאים, מה הם עושים פה? לכן אני חושב שזה חוצפה ועזות מצח שלכם, יחד עם כל התקשורת, מה שקורה בעצם בשבוע וחצי האחרונים. אני מניח שאם אנחנו היינו עושים את זה, אתם הייתם עולים על בריקדות ועושים אותנו מושחתים, אנשים שמסיתים וכו'. אורן אסף חזן (הליכוד): חבר הכנסת אמסלם, לאן נעלמה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני רוצה לעבור לנושא של החוק. אורן אסף חזן (הליכוד): לאן נעלמה – – – תשאל אותו. דוד אמסלם (הליכוד): אני רוצה לומר בנושא של החוק. תקראו, אני קראתי משהו שכתב השופט אהרן ברק השבוע. הוא כתב: חברי הכנסת שכחו מה זה זכויות אדם, או: לא מקפידים מספיק בזכויות אדם. תראו, אני בא מהזווית של זכויות האדם, בחוק הזה. בכלל לא קשור לראש הממשלה, לא התייעצתי איתו. יואל חסון (המחנה הציוני): זכויות אדם – אדם אחד. אדם אחד. דוד אמסלם (הליכוד): שנייה, תקשיב. יואל חסון (המחנה הציוני): מה קשור – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני אסביר. אני אסביר לך, גם. אני אסביר לך גם את השינוי, אז תבין, אולי הוצאתי לך את הפואנטה מכל הנאום שלך. אני נותן לכם נתונים: במדינת ישראל יש 30,000 תיקים שמגיעים לפרקליטות, מאיזה 350,000. אלו נתונים לא שלי, זה של שי ניצן. 12,000 תיקים – המשטרה ממליצה לפרקליטות לסגור אותם. נשארו 18,000. מה-18,000 – הפרקליטות – בעצם המשטרה – ממליצה על 18,000 תיקים, היא כותבת לפרקליטות שיש תשתית ראייתית להעמדה לדין. ומתוך זה הפרקליטות – תקשיבו טוב למספר – סוגרת 14,000 ומעבירה 4,000 להתנהלות בבתי משפט. קרי, 80% מהתיקים שהמשטרה מחליטה – כותבת המלצה בגינם, שיש תשתית ראייתית, נסגרים על ידי הפרקליטות. עכשיו, אם הפרופורציה הייתה הפוכה, לא הייתי מגיש הצעת חוק, כי בסופו של דבר, בחיים לפעמים יש טעויות. 80%, רבותיי. עכשיו, מה קורה בדרך? קארין אלהרר (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): מה קורה בדרך? חייו של אותו בן אדם נהרסו לחלוטין, כי הוא כבר אשם. אם הוא עובד ציבור – לא חשוב – דרך אגב, לא חשוב הדרג – מתחילים – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): קארין, אל תפריעי לי. אל תפריעי לי, קארין. אורן אסף חזן (הליכוד): דודי, תיזהר שלא יאשימו אותך שאתה מעליב. תיזהר. דוד אמסלם (הליכוד): תני לי. אחרי זה תדברי. הרי יש לך זכות דיבור. מה קורה? חייו נהרסים. ראיתם מה קרה למשל לגיל שפר. במקרה אנחנו מכירים אותו, אבל יש אלפים כאלה, שאנחנו לא מכירים אותם, אבל הם נכנסים למדמנה הזאת. בסופו של דבר חייהם נהרסו על לא עוול בכפם. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): ולזה אני דואג, ולזה הצעת החוק שלי כיוונה. יעל כהן–פארן (המחנה הציוני): הרי דיברנו על זה בוועדה, שזה לא נכון, זה הרי שטויות מה שאתה אומר. דוד אמסלם (הליכוד): תני לי. לא להפריע. אדוני היושב-ראש, מפריעים לי. היו"ר חמד עמאר: תמשיך. תמשיך. קשה להפריע לך. תמשיך. דוד אמסלם (הליכוד): מה קרה? אני הגשתי הצעת חוק, בהתחלה, שאומרת שהמשטרה לא ממליצה בכלל – המשטרה, תפקידה לחקור, הפרקליטות צריכה לקרוא את החומר ולהחליט אם להגיש כתב אישום, כן או לא. זה התפקיד שלה. באו הפרקליטות אליי, אמרו לי: תקשיב, אם אתה מעביר את זה על 12,000 איש שבעצם המשטרה ממליצה לסגור להם את התיק, אנחנו לא יכולים לסגור להם עד שהפרקליט יקרא את זה, שלוש-ארבע שנים, נעשה להם עינוי דין. אמרתי להם: אתם צודקים, ואז החרגנו את זה, ואמרנו: רק רגע, אם ככה, מה יהיה עם ה-18,000? אם בסופו של דבר רק נחריג אותם – – תמר זנדברג (מרצ): – – – מה יהיה עם ראש הממשלה? דוד אמסלם (הליכוד): – – אז נבין שה-18,000, לכאורה, כבר יש – היא מפריעה לי. תמר זנדברג (מרצ): מה יהיה עם החשוד בנימין נתניהו? דוד אמסלם (הליכוד): היא מפריעה לי, תמר זנדברג. תמר זנדברג (מרצ): חוק לבן אדם אחד. דוד אמסלם (הליכוד): תמר זנדברג, אני לא בוועדה, אני מבקש סיוע מהיושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת תמר זנדברג, את רשומה אצלי, את יכולה לדבר עוד מעט. דוד אמסלם (הליכוד): לכן, בסופו של דבר הבאנו את זה לאיזון המתאים. דרך אגב, התחלתי בהצעת החוק הזאת, וכל הערה עניינית – שיניתי. לא פחדתי, שינינו, כי התפקיד שלי – דרך אגב, ככה אני עושה בכל חוק. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה מאמין בזה? אתה מאמין במה שאתה אומר? דוד אמסלם (הליכוד): אני מגיש הצעת חוק, ואני משנה אותה תוך כדי חקיקה. כל הזמן יש הערות בונות ופחות, אבל ברגע שאני מבין שההערה נכונה, אנחנו משנים, וככה שינינו את החוק, במובן זה שאמרנו: תיקים שיש בהם פרקליט מלווה, הרי לכאורה מה צריך בכלל המלצה? הרי הפרקליט מלווה את התיק, הוא מכיר אותו יותר טוב מהחוקר, וזה כל הסיפור. עכשיו, החוק במהותו, דרך אגב, זה לא הנושא של ההמלצה – החוק במהותו זה הנושא של הפרסום, ולכן אנחנו היום שינינו. מר לפיד, כדי שאתה תהיה רגוע, היום שינינו את החוק, והחוק הזה אומר שאם היועץ המשפטי לממשלה – והסר דאגה מליבך לגבי מה שמעניין אותך, שזה חקירת ראש הממשלה, כי אחרת לא היית פה, אני מניח, היית ממשיך בעיסוקיך הרגילים – הוא יוכל לקבל המלצה. הוא יבקש והוא יקבל את ההמלצה. מה שהוא ירצה, הוא יקבל. החוק כאן בא להגן על כל אזרחי מדינת ישראל בנושא של הפרסום, לא קשור לראש הממשלה, כל ה-30,000. ולכן אני חושב שזה בא להסדיר את סוגיית היסוד של חוק-יסוד: כבוד האדם. בסוף, דרך אגב, אנחנו כולנו בני אדם, ויש לנו – – היו"ר חמד עמאר: נא לסכם בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): – – זכויות – מעטות, לא הרבה, שלא יכפישו אותנו סתם, כשלא צריך. איפה שאתה צריך, אין בעיה, אבל איפה שלא צריך, וזה לא עוזר לחקירה, בשביל מה? זה כל מה שאנחנו מבקשים בהצעת החוק הזאת. היו"ר חמד עמאר: תודה. אתה יכול לסכם. דוד אמסלם (הליכוד): לכן אני חושב שההצעה הזאת היא הצעה שמביאה בשורה לעם ישראל, לראש הממשלה היא לא תסייע, אל תדאג. היועץ המשפטי לממשלה יבקש את כל החומר, כולל המלצות המשטרה, הוא יקבל. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אלוהים כבר לא יכול לעזור לו. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה. דוד אמסלם (הליכוד): הרגעתי אותך, לך הביתה היום, פתח לך בקבוק יין, הכול בסדר, אל תהיה לחוץ. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו מתחילים בדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה. עד שלוש דקות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – דודי, כדאי שתקשיב. אם באמת הציבור מעניין אותך, אז תראה מה אתה עושה בחוק הזה. תקשיב טוב, דודי. אורן אסף חזן (הליכוד): רק אתכם הציבור מעניין. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תקשיב טוב, דודי, בבקשה, כי בוועדה אתה לא מקשיב, אולי עכשיו תקשיב. אתה טוען: אני בא להגן על שמם הטוב של אנשים מן היישוב, על הציבור. אתה עושה בחוק הזה בדיוק ההפך, אבל בדיוק. תקשיב למה – 99.9% מהמלצות המשטרה לא מתפרסמות, כי זה לא מעניין אף אחד. אם מוישה או איציק או יעקב עשה משהו, זה לא מעניין אף אחד, וזה לא מתפרסם. דוד אמסלם (הליכוד): אתה טועה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): רגע, תקשיב טוב. דוד אמסלם (הליכוד): אתה טועה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה אוסר עכשיו על המשטרה להעביר לחשוד הזה – עשרות אלפי אנשים – מה הם אומרים לפרקליטות עליו? דוד אמסלם (הליכוד): אתה טועה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה בחוק אוסר עליהם, אתה פוגע בזכויות שלהם כחשודים, הכול כדי להגן על אדם אחד. ההפך ממה שהתכוונת, אם התכוונת בכלל. דוד אמסלם (הליכוד): ימליצו לגביו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ההפך. ההפך. דוד אמסלם (הליכוד): שלא תתבלבל. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): בדיוק ההפך, כי אנשים חשודים לא יוכלו לקבל העתק ממה שהפרקליטות קיבלה מהמשטרה – – – דוד אמסלם (הליכוד): התבלבלת. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני התבלבלתי? אתה לא מבין מה אתה מחוקק. דוד אמסלם (הליכוד): שיניתי לך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה לא מבין מה אתה מחוקק. אתה בא ומיילל: גזענות, גזענות, אבל אתה לא מבין בכלל מה אתה מחוקק. זה לא שייך לא למין, לא למוצא, אלא פשוט לזה – – דוד אמסלם (הליכוד): סיכמנו. אתה מבין, אני לא מבין. דוד אמסלם (הליכוד): – – שאתה כל כך להוט להגן על ראש הממשלה, שבדרך לא אכפת לך לדרוס עשרות אלפי אנשים. דוד אמסלם (הליכוד): אבל זה לא מגן. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זאת האמת היחידה. האמת היחידה. דוד אמסלם (הליכוד): הפרקליטות – – – המשטרה טוענים – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תקשיב, אם לא היה כלום ואין כלום, ראש הממשלה הוא הראשון שהיה צריך לצעוק: תפרסמו את הראיות עליי, הראשון. אבל הוא מתחבא מאחוריך. אורן אסף חזן (הליכוד): לא – – – בית המשפט – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא אתה, אתה תשתוק. דוד אמסלם (הליכוד): אתה לא קראת את החוק. אורן אסף חזן (הליכוד): אתם מנסים – – – היו"ר חמד עמאר: חברי הכנסת. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הם מפריעים לי, אני רוצה עוד זמן. דוד אמסלם (הליכוד): אתה באת מהנאום של אתמול. שינינו היום. היו"ר חמד עמאר: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): החוק הזה הוא חרפה. כל מה שאתם רוצים – צריך להפריד בין הציבור ובין נבחרי הציבור. לגבי הציבור, ראוי להגן על שמו הטוב. החוק הזה לא מגן עליו, אבל ניחא. דוד אמסלם (הליכוד): למה? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתם גילדה שמבקשת להגן על אדם אחד ועל המושחתות שלו. כל מה שאתם רוצים זה שהציבור לא ידע שהוא קיבל תכשיטים, וחליפות, וסיגרים, ויין, ושמפניות – זה מה שאתם לא רוצים, שהמשטרה תגיד: בתאריך זה וזה קיבל ארגז שמפניה. בתאריך זה וזה – חבילת סיגרים. זה כל מה שאתם לא רוצים שיתפרסם, כי בזה אתם מרוויחים אולי שנה פוליטית, אבל מזהמים את כל הפוליטיקה – ואתם אפילו לא מתביישים – כדי להציל את ראש הממשלה הזה. וזה לא יעזור לכם, אלוהים כבר לא יכול לעזור לראש הממשלה המושחת הזה, הוא גמור, הוא יודע את זה, והוא מזיע והוא מפעיל אתכם – – אורן אסף חזן (הליכוד): איפה הבושה? מה אתה קורא לו ראש ממשלה מושחת? זה לא בסדר. אדוני היושב-ראש – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – לא רוטוויילרים ולא קשקושים. הוא מפעיל אתכם. היום ראש הלשכה שלו הסתובב אצלכם, ראש הסגל שלו, וסגר את החוק כמו שראש הממשלה רוצה. זה שאתה אומר שזה לא עניינו והחוק ישן, לה-לה-לה-לה-לה – – היו"ר חמד עמאר: – – – החוק הזה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – אתה חושב שמישהו מאמין לכם? הרי הליכודניקים כבר לא מאמינים לכם. אתם כמו בימי פומפיי האחרונים, כמו בימי מפא"י האחרונים – אלה ימי הליכוד האחרונים. אתם סיימתם. הציבור אומר: הליכוד מושחת, הליכוד הביתה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחריה – חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, עד שלוש דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, תראו, החוק הזה התחיל כחוק ההמלצות, אחר כך הבנו שהוא בעצם חוק ההדלפות, וכולנו יודעים שהוא בעצם חוק ההסתרות, כי זאת המשמעות של החוק הזה. נשארה איתו משמעות אחת: להסתיר את המידע מהציבור. אבל אני רוצה לטעון משהו אחר: זה חוק ההודאה באשמה של ראש הממשלה נתניהו, כי – למה הוא צריך את החוק הזה אם לא היה כלום ולא יהיה כלום כי אין כלום, כמו שהוא טען פה כבר כמה פעמים? למה הוא צריך את החוק הזה שיסתיר מהציבור את ה-כן המלצות, לא המלצות, כאילו המלצות – של המשטרה? למה הוא צריך את זה? תגידו לי. זה מה שהציבור צריך להבין מהחוק הזה, וזה מה שאני מקווה שהציבור יבין מהחוק הזה, כי זאת המשמעות של החוק הזה. הקואליציה, וחברי הקואליציה, כשעוד חשבנו שיש שם כמה מפלגות אולי שפויות, שלא ישתפו פעולה עם הביזיון הזה, עם הביזיון הזה של הכנסת – איך שהתנהל הדיון בוועדה, איך שהדברים רצו, פתקים. קיבלנו סעיפים – בואו תחברו אותם, תעשו גזור והדבק, ממש גזור והדבק, עוד שנייה מחלקים לנו מספריים ודבק, כדי שנבין, תוך כדי דיון, לקראת קריאה בוועדה, הצבעה על קריאה ראשונה, להדביק את הסעיפים השונים, כי הם פשוט יצאו במדפסת תוך כדי דיון – חוק בתנועה. ככה אנחנו רוצים שהכנסת שלנו תיראה? ככה הכנסת שלנו נראית היום. ואתם, הקואליציה, משתפים איתם פעולה, משתפים פעולה עם ראש הממשלה המושחת הזה, כדי להציל אותו. מה יש לכם להציל אותו? מה יש לכם לעמוד לצידו ולהציל אותו? תשמעו, החוק הזה הוא עוד שרשרת – הוא עוד חוליה בשרשרת שאנחנו נמצאים בה כבר למטה למטה, בדרדרת של הדמוקרטיה הישראלית. אני רק מקווה שהציבור מבין את זה ויבין את זה עוד יותר טוב מחר בבוקר. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. יאיר לפיד (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש גבול כמה יעמדו פה אנשים וישקרו. זה נוגע ל-30,000 תיקים? זה חוק שנוגע לכמה עשרות תיקים, שרק להם יש פרקליט מלווה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – ואפילו זה לא חשוב – זה חוק שנועד לבן אדם אחד ולחקירות של הבן אדם הזה. אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, היושב-ראש – – – יאיר לפיד (יש עתיד): עלק טובת הציבור ועלק לא חוק פרסונלי. אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, היושב-ראש, מי זה הנואם? יאיר לפיד (יש עתיד): ראש לשכת ראש הממשלה הורוביץ ישב כל הזמן איתם יחד בשביל לוודא שהחוק תואם בדיוק – – אורן אסף חזן (הליכוד): מי אדוני? מי אדוני? יאיר לפיד (יש עתיד): – – בתפירת עילית את כל מאווייו של ראש הממשלה, וכל מאווייו של ראש הממשלה זה שמישהו, בשם אלוהים, יציל אותו – – אורן אסף חזן (הליכוד): אולי אדוני יואיל להציג את עצמו? יאיר לפיד (יש עתיד): – – מהחקירות שלו, כי הוא פוחד פחד מוות ממה שיתפרסם. אורן אסף חזן (הליכוד): אולי אדוני יואיל להציג את עצמו? יאיר לפיד (יש עתיד): פחד מוות הוא פוחד – – אורן אסף חזן (הליכוד): אתה יכול להציג את עצמך? יאיר לפיד (יש עתיד): – – מזה שיוגשו המלצות, והציבור הישראלי ידע את כל מה שהוא לא יודע. ואני אומר לכם מפה, מהבמה הזאת: הדבר שמפחיד אותו זה שיש עוד הרבה פרטים, בכל החקירות, שהציבור לא מכיר, והוא לא רוצה שהציבור יכיר – – אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, מי זה הנואם, אדוני היושב-ראש? יאיר לפיד (יש עתיד): – – והוא לא רוצה להיות שם כשתתפרסם התשובה שלו, כשישבו החוקרים מולו ויגידו – – אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – אדוני ראש הממשלה, למה אישרת מכירת צוללות מתקדמות למצרים בלי שמשרד הביטחון ידע מזה, ולמה שלחת את מולכו, בלי שאף אחד ידע, לגרמניה לאשר את זה? הוא לא רוצה שאתם תדעו את התשובה – בגלל זה החוק הזה. לפני שהחוקרים מגיעים אליו, לפני שמתפרסמות כל ההמלצות. מהחרדה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – המבועתת והמיוזעת מפני החקירות שלו ומפני מה שייוודע לציבור. זה ניסיון השתקה של היועץ המשפטי, זה ניסיון השתקה של משטרת ישראל, זה ניסיון השתקה של כל התקשורת החופשית – – אורן אסף חזן (הליכוד): למדנו מהטוב ביותר, שהשתיק את עדי קול. יאיר לפיד (יש עתיד): – – במדינת ישראל, העיקר שלא ידעו מה הוא עשה – לא בצוללות, ולא בתיקי 1000, ולא בתיקי 2000 – כל מה שלא פורסם. ומול זה – – אורן אסף חזן (הליכוד): המשתיק עצמו – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – אין קואליציה. יש ועדה להצלת נתניהו, זה כל מה שנותר מכם. אורן אסף חזן (הליכוד): איי איי איי. יאיר לפיד (יש עתיד): לא בריאות, לא חינוך, לא רווחה, לא כלום – ועדה להצלת נתניהו מחקירותיו. מה קרה לו? מה קרה לנתניהו? אני מכיר את נתניהו יותר מ-20 שנה. הוא לא היה כזה. הוא היה איש ממלכתי, ישבתי בממשלה שלו, הוא איש שבזמנו קידם – לא הסכמתי איתו על דברים, אבל הוא תמיד הקדים את טובת המדינה – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – לטובתו האישית. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – יאיר, אתה פשוט – – – לא נכונות. יאיר לפיד (יש עתיד): מה קרה לו? אורן אסף חזן (הליכוד): כבוד השרה – – – יאיר לפיד (יש עתיד): איך עבר הזמן ופתאום, כל מה שמעניין אותו – השרה רגב, הרי את יודעת שאני עוד צודק. שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא – – – יאיר לפיד (יש עתיד): גם את מכירה אותו מספיק שנים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: חבל לי שאתה – – – יאיר לפיד (יש עתיד): יש שם שחיקה, ויש שם פניקה, ויש שם פרנויה, ויש שם קבלת החלטות שהתעקמה לגמרי, ויש שם בעיקר היסטריה מוחלטת, שמנהלת אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אתה מזהה את הנואם? יאיר לפיד (יש עתיד): אני מודיע מפה, מן הדוכן הזה: אם חוק ההמלצות יעבור, יש עתיד תגיש בג"ץ נגדו, וכמו בבג"ץ הקודם – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – גם בזה אנחנו ננצח. החוק הזה – או ייעצר בבניין הזה, או ייעצר בבניין ממול. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אתה יכול לספר לי מי היה הנואם? דמות אנונימית בכנסת. היו"ר חמד עמאר: אחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אורן, אורן, בוא רגע. אורן אסף חזן (הליכוד): הרואה ואינו נראה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: בוא, בוא רגע, בוא. אורן אסף חזן (הליכוד): איי איי איי. יהיר, אני רק תוהה מה קרה לעדי קול, שהעזה להמרות את פיך. אני רק תוהה. יודע רק לבקר. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר חמד עמאר: עד שלוש דקות, בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תוציא אותו. הוא לא יכול לעמוד בפנים. תוציא אותו. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת אורן אסף חזן. נחמן שי (המחנה הציוני): אסור לך לעמוד שם. תצא, תצא. תצא, תצא. אורן אסף חזן (הליכוד): יש שלט שאומר – – – היו"ר חמד עמאר: לא נכנסים. תודה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): מה הנחש צפע הזה עושה לי ככה? צפע אדום, עושה לי ככה. נחמן שי (המחנה הציוני): עמוד שם. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל למה? למה? אתה מבין איזה תת-רמה אתה? נחמן שי (המחנה הציוני): כי היה לי יום ארוך איתך. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה מבין איזה תת-רמה? נחמן שי (המחנה הציוני): היה לי יום ארוך איתך. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת אורן אסף חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): העיקר בא עם עניבה, משקפי – – – היו"ר חמד עמאר: אתה מפריע לדובר. אורן אסף חזן (הליכוד): תתבייש. נחמן שי (המחנה הציוני): היה לי יום ארוך איתך. היו"ר חמד עמאר: אני מאפס את השעון. יש לך שלוש דקות, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): זה הפרצוף האמיתי שלך, זו הבעיה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – תצא – – – אורן אסף חזן (הליכוד): איש, איש – איש קטן. צר לי – – – היו"ר חמד עמאר: תודה, חבר הכנסת אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אבל אתה היית צריך להעיר לו, היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: שלוש דקות. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אין להם טיפת כבוד לעצמם. אנשים קטנים. היו"ר חמד עמאר: תודה. קריאה: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי – – – היו"ר חמד עמאר: אני איפסתי את השעון. יש לך שלוש דקות מלאות. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לפעמים יש אנשים שעושים את זה במים, אבל החוק הזה הוא מהמקפצה. החוק הזה אומר בצורה הכי בוטה שיש מי שחשוב יותר ויש מי שחשוב פחות, ואנחנו נגן על מי שחשוב לנו. כולם יודעים – האיש שיושב במרכז האולם הזה, ותעשייה שלמה עובדת כבר שבועות וחודשים כדי להגן על כלום, כי לא היה כלום ואין כלום ולא יהיה כלום – וייתכן שאין כלום, אבל אם אין כלום למה צריך לקחת חוק אחרי חוק במדינת ישראל – ויש לנו כבוד לחוקים; כל מי שיושב בבית הזה צריך שיהיה לו כבוד לחוקים, כי חוקים זה מה שאנחנו עושים פה כל הזמן – ולוקחים את החוקים האלה ומעוותים אותם ומנפצים אותם ושוברים אותם ומתאימים אותם ומדביקים אותם כדי שיתאימו לסיטואציה אחת ויחידה: להגן על אדם מסוים. וזה כואב, וזה שובר, וזה אומר שהצדק במדינת ישראל הוא צדק יחסי: יש אנשים שמתייחסים אליהם כך, ויש אנשים שמתייחסים אליהם אחרת. ולא יכול להיות שייקבע שהמשטרה רשאית לתת חוות דעת ב-x מקרים, אבל במקרה הזה – לא, היא לא תוכל לתת חוות דעת. זה יעבור לפרקליט, והפרקליט שמלווה יחליט: כן או לא. וכך סירסה הכנסת הזאת את משטרת ישראל, את הגוף שכולנו מצווים להגן עליו, גם אם אנחנו לא מסכימים למה שהוא עושה – ויש לנו הרבה ביקורת על המשטרה, אבל המשטרה היא כלי ממלכתי כדי לשמור על חוק וסדר, כדי לאכוף את החוק במדינת ישראל, וכאן אנחנו אומרים לה: תעצמי עין אחת, משטרה קטנה שלי; תעצמי עין קטנה, ואל תעשי את זה. והדבר השני החמור פה זה הפגיעה בתקשורת, ובמקום ובחשיבות שלה במדינה דמוקרטית. זאת הזרוע הדמוקרטית השנייה שנגדעת היום, כי הכנסת הזאת, עכשיו, בהשראת הקואליציה, סותמת את פיה של התקשורת ואומרת לה: אל תדווחו. אל תדווחו. חכו. חכו עד שהתהליך יגיע לכתב אישום. ייעצרו אנשים, יטפלו בהם, יחקרו אותם – הכול יישאר מאחורי איזשהו מסך עבה. אז עכשיו אנחנו יודעים שזה לא יעבוד, ועכשיו אנחנו יודעים שזה ירוץ ברשתות החברתיות ומפה לאוזן ומאוזן לפה, וכולנו נדע בדיוק במה מדובר, אבל השמועות האלה יהיו יותר גרועות מהמציאות, כי לשמועות אין הגבלה, הן יכולות לעשות הכול, וכך יכתימו אנשים וידביקו להם כל מיני האשמות שלא היו, והכול יעבוד כמו במשטרים הכי חשוכים, שלא נדע במה מדובר. ואז, אם יהיו כתבי אישום, אולי נדע, ואם לא יהיו כתבי אישום, אז אנשים יתהלכו ועל גבם – עמוסים – כל מיני עבירות שלא עשו, וכן עשו, ושהדביקו להם, והם לא יוכלו להתגונן מפניהן, כי מפני החושך הזה אי-אפשר להתגונן. קחו את החוק הזה בחזרה, תיקחו אותו, תמחקו אותו, תתנצלו עליו ותבטלו אותו. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה. אורן אסף חזן (הליכוד): עכשיו שביקשת, בטוח נעשה. איזה מזל שביקשת, נחמן. נחמן. היו"ר חמד עמאר: עד שלוש דקות. בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בושה, האמת, שרק אתה פה לשמוע. בטח הליכוד באמת באמת היום מתבייש ואומר: איפה הערכים? וגם בעצם השרה נמצאת כאן. איפה הערכים? ממפלגה של ערכים הפכתם למפלגה שמשועבדת לאדם אחד בלבד. זה חוק ש – בעצם, אם לא הייתי בבית הזה, הייתי חושבת שזה מדע בדיוני, או שמישהו המציא, תוכנית טלוויזיה. איך ייתכן שראש ממשלה ידאג שבוועדה יעשו חוק שנועד אך ורק להגן על שמו ולהסתיר את מעלליו מפני השמש ומפני הציבור, כדי שלא נוקיע אותו? ואני גם בטוחה שכולנו, שהצטרפו עכשיו – אז כחלון פשוט פוחד שיסגרו לו את השיבר לתעמולת הבחירות, כי כל מה שהוא עושה עכשיו בכספי הציבור זה עוד כרזה, ועוד גזירה של סרט, ולכן הוא כנראה הצטרף לחוק הזה, כדי שלא יסיימו לו את התקציב של הבחירות שהוא עושה. כל מי שקורא את דברי ההסבר, וכל מי שהיה בוועדות – כמוני, בכל ועדה וועדה – יודע שלא יכולים להתרשם מההסברים. או שזה מבורות, או שזה בכוונת זדון, וזה בכוונת מכוון, להסתיר את מעלליו של ראש הממשלה. כדי להצהיר שאתם נקיי כפיים, תגידו – תגידו: נחיל את החוק שיהיה רק הלאה. אבל לא, אנחנו צריכים להשתמש בעריצות המיעוט הזה, להשפיע על כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, שלא ידעו מי ראש הממשלה שלהם. אבל בניגוד לכם, העם לא טיפש. העם חכם, העם מבין שזה חוק שנועד להגן על בנימין נתניהו, שעשה עוול, ועדיין ממשיך לעשות את זה. אני בטוח שהוא יגיד את דברו בקלפי, כי אם לא שמתם לב, מגדל הקלפים הזה מזמן התחיל להידרדר, ואתם תמצאו את עצמכם בבחירות במוקדם או במאוחר, כי אי-אפשר להסתיר את האמת מהציבור. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת זוהיר בהלול. אחריו – חבר הכנסת מוסי רז. עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): תראו, חברים, שני דברים. אני מתקומם באופן המפורש ביותר על הדמוניזציה שעשו לחבר הכנסת דוד אמסלם. אני חושב שצריך לעשות הפרדה והבחנה מאוד מאוד חשובות בעניין הזה. לא צריך לתקוף אדם באופן אישי. המהלך הזה יכול לפעול כבומרנג נגד אלה שמכנים אותו בכינויי גנאי. מכאן – אני מנצל את הפודיום הזה ואת המיקרופון הזה כדי לתבוע את כבודו של כל אחד שיושב בבניין הזה. הפעם זה קורה לאמסלם, מחר זה יהיה נגדי, ומחרתיים זה יהיה נגד מוסי רז. אורן אסף חזן (הליכוד): זה היה – זה היה, וכל החברים שלך נטשו אותך. כולם נטשו אותך. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): תן שנייה. אני מדבר דברי טעם, אתה יודע. אורן אסף חזן (הליכוד): לא לא, להפך, אני מחזק אותך. הפעם זה דברי טעם. הפעם. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אבל לגופו של עניין, חברות וחברים, החוק הזה הוא חוק רע. הצעת החוק הזאת היא הצעה מוקצית מחמת מיאוס, מכיוון שבאופן המפורש ביותר היא נועדה להגן על ראש הממשלה, בניגוד גמור לכמיהה שלנו לשקיפות ולנראות. תארו לעצמכם שהדברים האלה מתחילים לחלחל לבניין הזה; דברים השאובים ויונקים ממשטרים טוטליטריים נכנסים ומחלחלים לבניין הזה כמעט באופן מתודי, מתודולוגי. פעם אחר פעם הצד הימני של המפה הפוליטית כאן, בבניין הזה, הולך עד לדרגת קיצון בריחוק המאוד-קונסיסטנטי מהתהליכים הדמוקרטיים שאנחנו כל כך משתוקקים להם. פרקליט המדינה שי ניצן, שהשתתף באחת הישיבות, אמר במפורש, אדוני היושב-ראש, שהמלצות המשטרה הן קריטיות להשלמת החקירה, כדי שהפרקליטות תבין בדיוק מה קרה באותם חדרים אפופי עשן, מה קרה בניואנסים. רק השוטרים והמשטרה – הפרקליטים של השוטרים והמשטרה – יכולים לדקדק בעניין הזה. אז מדוע מנסים להסתיר את עין השמש בשמיכה או במטפחת מעיני הציבור? הציבור בישראל איננו מטומטם, אי-אפשר להלך עליו אימים, וגם אי-אפשר להסתיר חקירות. בדרך כלל ההמלצות הן ענייניות, למרות הניסיון של דוד אמסלם ואחרים, הבעלים של החוק הזה, להעבירו. ומילה אחרונה: אני כמובן נגד העניין הזה של הפללתו הציבורית של דוד אמסלם בעניינו של מר בגין. אבל מה הייתה התוצאה הסופית? האיש הודח. בגין, האיש היותר-ערכי, אחד מהאנשים היותר-ערכיים בפוליטיקה הישראלית. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): בסופו של דבר – הרי אנחנו במבחן התוצאה בודקים את העניין – מה היה? הוא הודח. משמע שהופעל עליו מכבש, הופעל עליו ציד מכשפות, הופעל עליו לחץ לא אנושי, ודווקא האיש שבצלם אנוש מגלם את המוסר הישראלי, הפרלמנטרי, הפוליטי, דווקא הוא הודח. אורן אסף חזן (הליכוד): איפה היית – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): הדבר הזה אומר דורשני, וחבל שזה קורה. אורן אסף חזן (הליכוד): איפה היית כשהוציאו אותי מהוועדה לביקורת המדינה כי פחדו שאני אצביע נגד העמדה? כמה צביעות, כמה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת מוסי רז. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, אני לתומי חשבתי שהכול עלילות, אבל היום אני כבר בטוח שלפחות בספסלי הקואליציה – אולי חוץ משני חברי כנסת שהבחנתי בזה שלא מתכוונים להצביע בעד – כבר בטוחים שהמשטרה חושבת שראש הממשלה אשם, אחרת הם לא היו טורחים בדבר הזה. ואם הם בטוחים שכך המשטרה חושבת, מאוד מאוד יכול להיות שהם יודעים שיש הרבה הרבה אש סביב העשן שאנחנו רואים. רק מה קורה? כמו בהרבה מקרים אחרים, לא נעים להם מראש הממשלה, הם אולי חוששים ממנו, צריכים לקבל, יש הסכמים, יש כוונות – את כל הדברים האלה אנחנו יודעים, ואין יותר מדי אמיצים, חוץ מהשניים שאני שמעתי, ואולי עוד יהיו כאן היום כאלה שיגידו: הדבר הזה מושחת לחלוטין; הולכים ובעצם גורמים עוול לאנשים שהמשטרה חוקרת בעניינם, ובכלל לא משנה המספרים שנאמרו פה קודם, הם לא רלוונטיים – כי יש פרקליט, אין פרקליט – לא איכנס, אמרו את זה לפניי. אנשים שהמשטרה חקרה בעניינם, הגיעה למסקנה שלא דבק בהם שום רבב, אבל אסור לפרסם את זה. אסור לפרסם את זה. הכול כדי להגן על ראש הממשלה. ומה יהיה עם ראש הממשלה? המשטרה תגמור לחקור, והם יספרו לנו כאן, מהצד הזה, שהכול בסדר. יהיה הרי אסור לפרסם, והם ידליפו שהכול בסדר, בניגוד לחוק שהם רוצים להעביר, שאסור להגיד מה קורה. הכול שחיתות למען איש אחד; ולא נורא כל כך שחיתות למען איש אחד, הבעיה היא שהיא פוגעת באלפים חפים מפשע שלא עשו דבר, שגם כך המשטרה חוקרת אותם בטעות – וזה קורה, בכל מקום נורמלי זה קורה – הם יוקעו כאשמים, ראש הממשלה יוצג כמי שהכול בסדר איתו. ואם זה לא יעבוד – ואם זה לא יעבוד, והמשטרה תעביר את ההמלצות שלה לפרקליטות, הם יבואו לפה עם חוק, אולי, שלפרקליטות אסור להעמיד לדין. הכול כדי להגן על ראש הממשלה, למה לא? יסבירו לנו שבחלק מההעמדות לדין – כמו שאמר קודם יושב-ראש הוועדה – בחלק מהמקרים שמעמידים לדין, המועמדים לדין יוצאים זכאים, אז אולי לא נעמיד אותם לדין, כי, כמו שהוא אמר, המשטרה, בחלק גדול מהמקרים שהיא ממליצה להעמיד לדין, מתברר שהפרקליטות לא מקבלת את ההמלצה. הרי אין לזה סוף – ואולי גם בכלל לא נעמיד לדין; נבטל את בתי המשפט, והכול – יחליטו אולי בוועדת הפנים של הכנסת מי אשם, מי זכאי, ונפתור את כל הבעיה, נחסוך הרבה כסף, ואנחנו בטוחים מה יהיה גורלו של ראש הממשלה בוועדת הפנים של הכנסת. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין. אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון. עד שלוש דקות. בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): תודה. חברי וחברות הכנסת, תשמעו, החוק הזה הוא עוד ישראבלוף שמגיע כאן, למליאה, מכיוון שהוכוונה היא לא להפסיק את הכלי המשטרתי של כתיבת המלצה ושורה תחתונה. הסיפור הוא אי-פרסום ההמלצה. זה לא מונע שימוע, זה לא מונע המלצה של הפרקליטות להעמדה לדין. יש פה זלזול אמיתי בנו, כנבחרי ציבור, ובכנסת. אמר נכון אמסלם בוועדה: בכלל הבעיה שלי היא לא עם העובדה שהמשטרה כותבת, הבעיה שלי היא עם ההדלפות, הבעיה שלי היא עם העובדה שהתקשורת מפרסמת, שזה יוצא מהמשטרה והיא מפרסמת. עכשיו, בואו נודה על האמת – ב-99% מהמקרים שבהם יש המלצה של המשטרה, זה לא מתפרסם, כי זה לא מעניין את הציבור, אין לזה שום משמעות ציבורית. ההמלצה הזאת עוברת לפרקליטות, והיא כלי, כמו שאמר פרקליט המדינה בוועדת הפנים – זה כלי חשוב בשביל הפרקליטות להמשיך הלאה לבדוק את התיק ולהחליט על העמדה לדין והגשת כתב אישום. איפה זה כן פוגע? באותו 1% שבו התקשורת כן מתעניינת, שהיא רוצה לדעת מה המליצה המשטרה. מיהו אותו 1%? לא מדובר במשה, בחיים, במחמוד, באנשים פשוטים מהציבור; מדובר פה באישי ציבור שמנצלים את כוחם, מנצלים את מעמדם, שהמשטרה הגיעה למסקנה שהם כן צריכים לעמוד לדין, ועל כך היא ממליצה לפרקליטות, ואת זה רוצים למנוע מהציבור לדעת. אותו 1% שהמשטרה ממליצה לפרקליטות להעמיד לדין, ממליצה על הגשת כתב אישום – מן הראוי שהציבור ידע את זה. הייתה צריכה להיות פה הצעת חוק שאומרת: כאשר מדובר בנבחר ציבור או איש ציבור, מן הראוי שהדבר יפורסם על פי חוק, לא בהדלפה. אם עכשיו, סליחה, שחקן מפורסם, המשטרה ממליצה להעמיד אותו לדין או להגיש כתב אישום בגין אונס או פגיעות מיניות או הטרדות מיניות, לא ראוי שהציבור ידע שזה מה שהחליטה המשטרה? לא ראוי שגם אם אחר כך תחליט הפרקליטות על הסדר טיעון בזוי כזה או אחר, או נכון, או אני לא יודעת מה, ולא להגיש כתב אישום – לא ראוי שהציבור ידע שכן הייתה תשתית ראייתית שבגינה המשטרה המליצה – כן – לפרקליטות להגיש כתב אישום, והציבור יוכל, בשקיפות, לשאול את הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, מדוע יש פער כזה? אנחנו נותנים פה כלי לא רק לראש הממשלה – זה כבר ברור לכולם, שאמר: אני נגד החוק, אני נגד החוק, רק שלח היום את ראש הסגל שלו לפקח שהחוק הזה עובר; יש פה כלי בידי בעלי הון, בעלי שלטון, האנשים החזקים במשק ובחברה, שדווקא עליהם אנחנו באים להגן, שחס וחלילה הציבור לא ידע מה המליצה המשטרה ומהי התשתית הראייתית. יש פה זלזול בציבור. יש פה – אני מסיימת – כיפוף עמוד שדרה של הפוליטיקאים בבית הזה, ולצערי הרב אלה אותם פוליטיקאים שמתיימרים להיות הכי ערכיים, הכי מוסריים ודואגים לשלטון החוק. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עד שלוש דקות. בבקשה. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, ביבי צודק. ביבי צדק – כשראש ממשלה שקוע עד צוואר בחקירות, הוא לא יכול לנהל מדינה. ועל פי התדירות שבה אנחנו נדרשים לכנס את הבית הזה – כל יום – לצרכיו הפרטיים של ראש הממשלה, זה אומר שלא רק שהוא לא יכול לנהל ממשלה, אלא הממשלה לא יכולה לנהל את עצמה, אדוני. דיברה חברתי מיכל רוזין על לכופף עמודי שדרה. מיכל יקרה, יש פה קבוצה לא מצומצמת של אנשים שהייתי מכנה אותם "חסרי החוליות", כי אחרת אינני מבין איך מצד אחד הם מתחייבים שלא ללכת לשום חקיקה פרסונלית, אבל פתאום – אופס, זה קורה. משה כחלון כמשל. קריאה: אפשר לקרוא לנתניהו "מכופף הבננות". אילן גילאון (מרצ): כן, בסדר, בננות זה כנראה מושג קשיח. אורן אסף חזן (הליכוד): זה קל לכם – בננות, קופים, אבל אם אני הייתי אומר לך מילה היית צועקת: שוביניסט. אילן גילאון (מרצ): חוק ההמלצות – – אורן אסף חזן (הליכוד): אין לכם אלוהים. בושה. אילן גילאון (מרצ): – – הוא כמו בפרפרזה על מה שנאמר, שהמלחמה היא המדיניות באמצעים אחרים; חוק ההמלצות הוא החוק הצרפתי באמצעים אחרים. קודם כול ניסינו שלא יחקרו ראש ממשלה מכהן – הדבר היחיד שנלמד מן הצרפתים, כאילו רק את זה הם הביאו אל העולם. אבל עכשיו, אם תהיה חקירה, לפחות שלא ידעו, שלא ידעו שזה קרה. לדעתי, אדוני היושב-ראש, אין משתחררים כאן מן התפיסה שאומרת שאין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים – מוטלת – מעל ראשו. וזה דבר חמור, זה דבר שאיננו נכון. אדם שהוא שליח ציבור ועומד בפני התיבה, ביתו שקוף ומעשיו חייבים להיות שקופים, ככל מלצר ציבורי שנבחר, והראשון בין השווים הוא הראשון להיות השקוף הזה. אני יודע, אדוני, שבעיתות האלה, אם אבוא אל ציבור ואומר לו: את שור מי עשקתי וחמור מי גנבתי, כנראה מישהו יסתכל בהרמת גבה ויגיד: האיש הזה מוזר, איננו מתאים לפוליטיקה על פי הנורמות שאנחנו לומדים כאן. והפוליטיקה היום היא פוליטיקה של אנשים שמקדימים את טובתם האישית לאינטרסים הציבוריים ולעבודה שהם צריכים לבצע, אדוני. ואז, אם צריך ללכת אל חוק ההמלצות, אני רוצה לתת לכם המלצה, וההמלצה שלי, ממשלה יקרה: תתפזרו כבר, לכו הביתה. אורן אסף חזן (הליכוד): מי יחליף אותנו? אתה? אילן גילאון (מרצ): נמאסתם. פשוט, זה בלתי מתקבל על הדעת. סף הבושה כבר לא קיים אצלכם. מה אתם חשים? מה אתם חשים? אורן אסף חזן (הליכוד): סטנד-אפ במליאה. אילן גילאון (מרצ): זאת ההמלצה, וזה חוק ההמלצות. ממליץ לכם: תתחפפו מכאן. היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אילן גילאון (מרצ): כן, גברתי. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אורן אסף חזן (הליכוד): סלח לנו שאנחנו לא רוצים לקבל את המלצתך. היו"ר חמד עמאר: אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. אורן אסף חזן (הליכוד): עיסאווי, האיש היחיד שהוא הגון במרצ, רק מה, הוא מפחד לומר את האמת, אז הוא משקר עם חיוך, כדי שיהיה לו קל, למה הוא נבוך. הוא מתחיל לדבר שטויות, ואז הוא מחייך ונהיה אדום, כי לא נעים לו שהוא יודע שהוא מדבר שטויות. יש פה – – – היו"ר חמד עמאר: נראה לי שאתה רוצה לצאת החוצה להירגע קצת. אתה בשתי קריאות. אל תיתן לי לתת לך קריאה שלישית עכשיו. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, לא, אמירות בין לבין. היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אבל אדוני היושב-ראש, אתה רוצה שאפקיר את המליאה בידי שונאי ישראל? עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חבריי, אין לי מה להוסיף, רבות, על כל החברים שעלו כאן ודיברו. אסכם רק בשני משפטים. מה היה לנו ב-24 השעות האחרונות? מה עניין את ממשלת נתניהו ב-24 השעות האחרונות? היה Black Friday, וקיבלנו Black Sunday: חוק הרכבת והסחטנות לחרדים; זה היה לנו אחד, בשם שלמות הקואליציה וההישרדות, וזה המשיך עם חוק הטיוח, הוק מה שקרוי – כל אחד קורא לו בכיוון שלו – חוק ההמלצות. זה מה שהעסיק את ממשלת נתניהו ב-24 השעות האחרונות. לא הדאגה לחלשים, לא הביטחון האישי, ולא תהליך מדיני. כל אלו יכולים לחכות. מה שחשוב לי וחשוב למרכיבי הקואליציה: איך ממשיכים? יש אבסורד; כל מרכיבי הקואליציה, כל המפלגות – אף מפלגה לא מעוניינת בבחירות, ומאחר שאף מפלגה לא מעוניינת בבחירות, אני מוכן לשלם כל מה שיידרש ממני כדי להשלים – ולדחות את הקץ. אפילו כחלון, שהסכים שהחוק יהיה רטרואקטיבי, רק בשם – שתמשיך להיות ראש ממשלה, והקואליציה תמשיך להיות. שכולם ילכו קיבינימט, העיקר שאנחנו נמשיך – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה זה השפה הזאת? עיסאווי פריג' (מרצ): שמעתי. – – שאנחנו נמשיך להתנהל. עכשיו, כשאנחנו מדברים על חוק, אנחנו חייבים לאזרחים להגיד משפט אחד: זה חוק לאח"מים, חוק שאומר: מי שיש לו פרקליט מלווה – אין אפשרות להגיש המלצות בסיום החקירה. ומי זכאי לפרקליט מלווה? אח"מים. אז עמך, האנשים הפשוטים, לא שם. חברים, אפילו בשם הנראות, החוק הזה פסול. בשם הנראות, החוק הזה פסול. אבל אמרנו, אדוני היושב-ראש, כמה פעמים: אם הלכה לך הבושה, תעשה מה שאתה רוצה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חברת הכנסת יעל גרמן. עד שלוש דקות. בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, תראה, צריך להגיד את זה נורא נורא ברור: זה חוק מושחת שנועד להציל ראש ממשלה מושחת. נקודה. אפשר לדבר כאן – כל הטיעונים שהיו לדודי אמסלם ולביטן, ולכולכם, קרסו אחד אחרי השני. זה התחיל עם 15,000, בסוף הסתבר שזה חל על 50, ומי ה-50? ראשי ארגוני פשע, סלבס ופוליטיקאים, אבל בעצם זה אפילו לא זה. כבר רמז לנו אמסלם היום בוועדה שהולכים להחריג כמה מהם, ואנחנו הולכים להישאר עם חוק שתפור למידות של בן אדם אחד ויחיד – קוראים לו בנימין נתניהו. עכשיו, מה שאירוני כאן זה שזה הרי לא יציל אותו מהחקירות. החקירות יתנהלו, וההמלצות יפורסמו ויודלפו, ואם הם לא יודלפו, הם יפורסמו לבקשת היועץ המשפטי לממשלה. וזה המקום להודות למפלגת כולנו, על ההתקפלות של השנה – לא בפעם הראשונה, יש לציין – שעכשיו פשוט נתנו לראש הממשלה עוד איזו הנחת סלב קטנה. ומה הנחת הסלב שלכם, מפלגת כולנו, שארגנתם לו? שיימינג למנדלבליט. זו משמעותו של הסעיף שהוספתם היום, ברגע האחרון, בהתקפלות המפוארת שכולנו הציגה, הפליק-לאק היפה שלכם בוועדה. אורן אסף חזן (הליכוד): אומרים פליק-פלאק. תמר זנדברג (מרצ): אפשר. חוק ההסתרה יחול על חקירות ראש הממשלה, הוא יהיה רטרואקטיבי. רק מה? יוכל היועץ המשפטי לממשלה לבקש לפרסם את ההמלצות, במקרה של ראש הממשלה. כלומר, בחסותכם, מפלגת כולנו בראשות כחלון, היועץ המשפטי יצטרך לפרפר בתקשורת, לספוג את התקיפות שיגיעו לו מביטן, ומאמסלם, ומכל השרים פה, למה הוא ביקש לפרסם את המלצות ראש הממשלה. כל הכבוד, תודה רבה למגיני שלטון החוק, מפלגת כולנו וכחלון. זה מה שעשיתם, תחיו עם הבושה הזאת, לא בפעם הראשונה – – – טלי פלוסקוב (כולנו): את חושבת שזה בושה, אנחנו לא. תמר זנדברג (מרצ): ברור שאתם גאים בזה. בגלל זה אתם פעם אחרי פעם – אחרי כל התקפלות – אתם מסתובבים כאן אבלים וחפויי ראש, ועכשיו את אומרת שאתם גאים בזה. בטח שאתם גאים בזה. כל הכבוד לכם. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – תמר זנדברג (מרצ): החוק הזה רשום בין היתר על השם שלכם. הבושה הזאת היא שלכם, אתם תאכלו אותה, ולא בפעם הראשונה. וביום מן הימים, כשישאלו כאן איך קואליציה מטורללת ומשוגעת גררה מדינה שלמה, וממשלה שלמה, וכנסת שלמה, בחוקים מבישים, מטורללים, מביכים, שגוררים אותנו בבוץ למלחמת כול בכול – כל זה בשביל להציל את ראש הממשלה – אתם, כל אחד ואחד מכם – תצטרכו לשאול את עצמכם איפה הייתם, והתשובה שלכם תהיה: ישבנו והצבענו בעד. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן. אחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני במקומך הייתי מתייאש לשמוע אותם עולים אחד-אחד. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אולי מישהו יסביר לי בשביל מה החליפו את בני בגין? אני לא מוכנה שהוא ידבר בזמן שאני מדברת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, המורה גרמן, לא התכוונתי להפריע למורה. יעל גרמן (יש עתיד): הייתי רוצה לדעת, מדוע הוציאו את בני בגין? הרי כל מה שחבר הכנסת בגין עשה זה שהוא ביקש שהחוק הזה לא יחול על חקירות שהחלו לפני החוק. זה מה שהוא ביקש. עכשיו חבר הכנסת דודי אמסלם, היושב-ראש, אומר: החוק הזה לא יחול. אז אם הוא ממילא לא יחול, ושמעו לעצתו של בני בגין, בשביל מה הוצאתם אותו? בשביל לבייש אותו? בשביל לבזות אותו? אבל החוק הזה, נוסף לניסיון להגן על ראש הממשלה, זהו חוק של סיכול ממוקד כנגד רשויות החוק. באופן קונטיסנטי, באופן עקבי, הממשלה הזאת פוגעת בכל רשויות החוק. אורן אסף חזן (הליכוד): אני אעזור לך המורה: קונסיסטנטי. קשה להם. יעל גרמן (יש עתיד): יש לנו פה שר שבכל אימת שהוא רק יכול, בכל הזדמנות, הוא משמיץ, פוגע – פוגע במעמדו של בית המשפט העליון. אחרים פוגעים במפכ"ל. אחרים מנסים לומר שהיועצים המשפטיים למשרדים השונים לא יהיו במכרז, הם יהיו למעשה מעין משרות אמון. כל שומרי הסף נפגעים, בממשלה הזאת. והחוק הזה? החוק הזה נועד לפגוע במשטרה. הוא נועד לפגוע באמינות שלה, הוא נועד לפגוע באינטגריטי שלה. הוא נועד לפגוע ביושרה שלה, הוא נועד לפגוע באמון הציבור בה – כי מה הוא אומר? הוא אומר: הם כולם חשודים. בוא נעשה חוק מיוחד, שבו נוסף על סעיף 117, שקיים ואומר שעובד ציבור לא יכול להוציא מידע – נוסף על זה בוא נאמר במפורש: שוטר, חוקר – כמשמעותו בסעיף 241 – או פרקליט, המוסר המלצה לאדם שאינו מוסמך – דינו מאסר שנה. זאת אומרת, שמעכשיו כל החוקרים, כל השוטרים, כולם חשודים שהם הולכים באמת להדליף. לכן, בוא נאמר להם מראש: אם חשודים בעינינו, תדעו, הוזהרתם, תהיה לכם שנה מאסר. זהו חוק נבזי. המשטרה – ואמר מי שאמר – יש לנו ביקורת עליה, בוודאי, וצריכה להיות ביקורת, היא לא טלית שכולה תכלת בהרבה נושאים – אבל המשטרה היא שומרת החוק והסדר במדינת ישראל. היא שומרת על המינהל התקין. היא זו שחוקרת את כל השחיתויות, את כל הפושעים שיש לנו, את העולם התחתון. אז מה אתם רוצים, לפגוע במי ששומר לנו על החוק והסדר במדינת ישראל? כן, זה מה שאתם רוצים. אתם לא רוצים חוק, ואתם לא רוצים סדר, ולא אכפת לכם שיהיו שחיתויות, וכנראה גם לא אכפת לכם שיש עולם תחתון, כי אתם רוצים לעשות מה שאתם רוצים לעשות. אבל זה לא ייקח הרבה זמן, כי הציבור רואה ושומע, ולציבור נמאס. ראיתם את זה בסקר האחרון, ותראו את זה גם בסקרים הבאים. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן יואיל בטובו לגשת לדוכן. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, וספסלי הקואליציה ריקים מבושה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אל תתערב. יש פה אלי אלאלוף, יש פה טלי פלוסקוב סגנית יושב-ראש הכנסת. אל תעליב. היו"ר אחמד טיבי: נא לא להפסיק, נא לא להפסיק. לא קואליציה, לא אופוזיציה לא להפסיק אותו. תענו לו כשיבוא התור שלכם. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – וספסלי הקואליציה ריקים מבושה – ואני לא נכנס לראש של אף אחד, אבל אני מניח שגם מי שנמצא פה לא גאה על הרגעים האלה, של היותו חבר קואליציה. גם אני מתבייש, כי בסוף גם אני חבר בבית הזה, ועל פניו אני צריך להגיד תודה – תודה לחרדים, שמשניאים את היהדות, ואולי אנחנו ביש עתיד צריכים לחגוג, ככה אומרים. חושבים שאנחנו פוליטיקאים קטנים שמה שאכפת לנו זה עכשיו והרגע הזה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: רק את זה. אלעזר שטרן (יש עתיד): השר דרעי, אני לא בטוח שבמקומך הייתי מתערב כבר בשלב הזה. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אל תסכים – – – אל תדבר בשם היהדות. אלעזר שטרן (יש עתיד): אל תתחיל. אני לא מציע לך להתחיל. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אל תדבר בשם היהדות. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא. אני אדבר – למה? היהדות שלך? אתה המצאת אותה? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: יש עתיד לא יכולה לדבר בשם היהדות. אלעזר שטרן (יש עתיד): השבת שלך? השבת שלך כל זמן שאפשר לעשות על זה סיבוב פוליטי. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אתה הרי יודע שזה לא נכון. אלעזר שטרן (יש עתיד): אוקיי, אז למה אתה מתחיל? אתה תגיד לי לא לדבר על יהדות? מה, היא של אבא שלך? של המשפחה שלך? של המפלגה שלך? של מי היהדות? אתה תרמת ליהדות יותר ממני? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: ודאי. אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה מקפיד על היהדות יותר ממני? על איזו יהדות אתה מקפיד? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: ודאי, יש לך ספק בעניין? תשמע, יש לי קצת כבוד אליך – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: יש לך ספק. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – אז אני לא אומר לך על איזה יהדות אתה מקפיד יותר ממני. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אם היה לך כבוד לא היית מדבר ככה. אלעזר שטרן (יש עתיד): בסדר? כדאי לעצור פה. כן. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: כשאתה מדבר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): כדאי – אני הרי עושה כבוד לשרים, משתדל – כדאי שלא תדבר איתי על היהדות שלך ועל היהדות שלי. אל תתחיל. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אל תתחיל. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה. אני אומר שאנחנו היינו צריכים להגיד תודה, כי הרי ברור שיבוא יום והציבור יבוא חשבון עם זה שאתם מפרקים את הכול, שאתם עושים חוקים להגן על שחיתות. אבל מה אתם חושבים? שכשאתם תלכו אז אנחנו נבוא ונבטל את החוקים, ואנחנו יכולים להגיד עלא כיפאק. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם לא תבואו, אל תדאג. תישארו באופוזיציה. אלעזר שטרן (יש עתיד): הבעיה היא שהשינוי התרבותי שאתם מובילים פה בחוק אחרי חוק אחרי חוק הוא שינוי תרבותי בחברה. עכשיו, חלקים מהחברה מתבלבלים, וחלקים מהחברה – דרך אגב, ביהדות שאני מכיר כתוב גם: ולפני עיוור לא תיתן מכשול. וחובת הציבור – אין זכות הציבור לדעת – – היו"ר אחמד טיבי: יש מכשול זמן. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – יש חובת הציבור לדעת. היו"ר אחמד טיבי: יש מכשול זמן, כאן. משפט אחרון. אלעזר שטרן (יש עתיד): לכסות שחיתות זה מכשול בפני הציבור. הציבור צריך לדעת את מי הוא בוחר. עכשיו, זה הדבר, בעיניי, הכי יהודי שאני מכיר. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אז תנו לו להכריע. אז תנו לציבור להכריע. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): למה לנסות להדיח ראש ממשלה בחקירות? אלעזר שטרן (יש עתיד): לקחו לי את כל הזמן. היו"ר אחמד טיבי: הוא הפסיק אותך ואתה ענית לו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תנו לציבור להכריע. היו"ר אחמד טיבי: לא ביקשת רשות מהיושב-ראש. אלעזר שטרן (יש עתיד): אז אני אגיד רק דבר אחד. היו"ר אחמד טיבי: משפט סיום. משפט מחץ. אלעזר שטרן (יש עתיד): משפט סיום, אדוני היושב בראש – – היו"ר אחמד טיבי: אבל אל תתקיפו אחד את השני, זה מביך אותנו, בתור ערבים. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – אני אגיד לך – לא, איתך אני מדבר. היו"ר אחמד טיבי: אוקיי. אלעזר שטרן (יש עתיד): לפעמים אנחנו מקנאים בקואליציה, הם מעבירים חוקים, איזה שהם רוצים, משתוללים כמה שהם רוצים, היום באמת אנחנו מרחמים על הקואליציה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. שלוש דקות. ציפי לבני (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדברים על השולחן – חוק מושחת לראש ממשלה מושחת במדינה נהדרת שאותה אתם הורסים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: ומי מדברת על מושחתים. ציפי לבני (המחנה הציוני): פעם הייתה גאווה כזאת גדולה להיות חלק מהמשפחה הלוחמת, מתנועת החרות, גם של הליכוד, שאפשר היה להתווכח על הכול, ולפעמים תקפו, ועמדנו שם כחומה בצורה, בידיעה שאנחנו צודקים, ואנחנו מגינים על משהו נכון – ועל מה אתם מגינים, ולמה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): על רדיפה פוליטית. ציפי לבני (המחנה הציוני): על ראש ממשלה שמיילל כל היום שהתקשורת לא מגלה לציבור את האמת עליו, אבל הוא רוצה למנוע מהציבור, בחוק הזה, לדעת את האמת עליו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רוצים למנוע רדיפה פוליטית. ציפי לבני (המחנה הציוני): הרי ראש ממשלה נקי היה אומר: להפך, תפרסמו את ההמלצות, שידע הציבור את כל הראיות, כי אין כלום ולא היה כלום. אבל מסתבר שיש המון, כל כך הרבה שראש הממשלה לא מוכן ולא רוצה שתדעו. ועל מה אתם מגינים? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): על הדמוקרטיה. ציפי לבני (המחנה הציוני): הרי כל אלה – על הדמוקרטיה, שאתם דורכים והורסים – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם מנסים להרוס אותה. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – ולא תגררו אותנו לדבר על דקויות של סעיף כזה או אחר בחוק – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם רוצים להדיח ראש ממשלה לא בקלפי. אתם רוצים לעשות את זה עם חקירות. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – כי החוק הזה, כל-כולו נועד לפגוע עוד פגיעה – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תבקשו את אמון הציבור, מה רע באמון הציבור? ציפי לבני (המחנה הציוני): – – בגורמי אכיפת החוק, במשטרה – – היו"ר אחמד טיבי: חבר כנסת. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – בשומרי הסף, בכל מי שיכול להביא תיקון – – היו"ר אחמד טיבי: מיקי. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – לשחיתות הזאת, שאתם מביאים. היו"ר אחמד טיבי: זה – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): וזה מצער אותי, כי לא כולם מושחתים, אבל אלה שמגינים על השחיתות, אלה שמגינים על השחיתות – – אורן אסף חזן (הליכוד): מה עם אלה שמקפצים ממפלגה למפלגה? ציפי לבני (המחנה הציוני): – – הופכים להיות מושחתים בעצמם, גם אם ידם לא הייתה במעל, כי כולכם שותפים לדבר הנורא הזה, שמתרחש כאן, בכנסת, לא רק בחוק הזה, אבל יום-יום, שעה-שעה. ואני כל הזמן, ככה, חושבת על השיר שאומר: הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב / אז מה אם בדרך שיקר וגנב / פניו משתקפים בחלון בפינה / הפרצוף שלו הוא / פרצופה של המדינה. ואתם יודעים מה, אנחנו נילחם שלא זה יהיה פרצופה של המדינה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – הפרצוף שלך. ציפי לבני (המחנה הציוני): זה פרצופו של ראש ממשלה מושחת שכל יום מביא עוד חקיקה כדי שלא נדע שהוא כזה. ואנחנו נילחם על פניה של המדינה. ואת הוויכוח האמיתי בינינו, על הנושאים שבסדר-היום, אנחנו ננהל בין אנשים ישרים, נקיי כפיים, כאלה שלא מכסים על השחיתות ולא משתפים פעולה עם ראש ממשלה מושחת ומשחית אחרים. כי פניה של המדינה הזאת יפים, כי יש בה אנשים נהדרים, ומגיע להם ראש ממשלה שחושב עליהם, ולא על עצמו, וראש ממשלה שלא חי על חשבון אחרים, אלא דואג לאחרים, וראש ממשלה שלא מנסה לפגוע במשטרה, אלא מחזק אותה, וראש ממשלה שלא חותם על עצומות לחנינות – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – על מי שבית המשפט קבע שהוא עבר על החוק – – היו"ר אחמד טיבי: תודה, תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה רע בחנינה? ציפי לבני (המחנה הציוני): – – וראש ממשלה שלא מבקש מאנשים ישרים וטובים להגן עליו, כי אם אתם ישרים, תצביעו היום נגד. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב פרי, בבקשה. יעקב פרי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, חוק מושחת, חוק מביש, חוק מביך – וחוק מיותר. הוא מיותר, מכיוון שכל מה שתנסו לעשות באמצעות חקיקת חוקים כאלה, לא רק שלא יועיל – לטעמי, ולמיטב ולמרב הערכתי, הוא יעודד הדלפות, הוא יעודד מעבר על החוק. אבל אני רוצה, ברשותכם, להקדיש את הדקה או שתי הדקות שנותרו לי לדבר על סגנון. לאן הידרדרנו? איזו רמת התבטאויות, איזה חוסר תרבות דיון, תרבות ויכוח. אני עומד כאן היום מבויש. אני מבויש על כך שאני נמנה עם חבורת נבחרי ציבור שאין לה לא תרבות דיון, לא תרבות דיבור – התבטאויות גסות, משתלחות, חסרות התחשבות. אני בא מגוף שעוסק בחקירות, ואין מצב בעולם שבו רשות חוקרת לא תסכם, בסופו של דבר, במשפט אחד, אם העבירות מוצדקות, העבירות לא מוצדקות, יש ספק או אין ספק. ממה הפחד? מהי ההגנה – אם ראש הממשלה שלנו נקי וטהור, תודיעו על כך, תעודדו את הפרסום. ואם חס וחלילה אינו כך, הרי יש לנו סמכויות אכיפה, יש לנו רשויות – משטרה, רשויות משפטיות, שכולנו בטוחים, בכלל, שיעשו את עבודתם נאמנה. ואני רוצה עוד פעם לומר – – היו"ר אחמד טיבי: חיים. יעקב פרי (יש עתיד): – – כמי שטרח וקרא את כל הדיונים מסביב לחוק הזה, אין לי בכלל ספק שאתם פורצים היום פרצה שקוראת לגנב; אתם מנסים להגן על הדלפות, אתם תעודדו אותן. אתם מנסים להגן על פרסומים, או להצניע אותם, אתם תעודדו אותם, כי הפרצה קוראת לגנב, וגנבים, לצערנו, לא חסרים לנו. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח – – יעקב פרי (יש עתיד): איננו. היו"ר אחמד טיבי: – – מיש מווג'וד; חיים ילין – מווג'וד. מווג'וד, מווג'וד, מווג'וד. כדורגל בשבת, הא? חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש – – היו"ר אחמד טיבי: תפדל. חיים ילין (יש עתיד): – – השעון. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביטן, אני רוצה להגיד לך משהו לגבי מה שהיה בהפגנה במוצאי שבת. אני מוחה בכל תוקף על סוג גזענות שצובעת אנשים כחיות. אני אומר לך את זה חד-משמעית. בסדר? אני גם מתנגד להפגנות שעושים במוצאי שבת. אני חושב שזה לא מועיל, זה לא מוסיף, וזה רק מגדיל את השסע במדינת ישראל. לא ככה מפילים ראש ממשלה. לא ככה, גם, על ידי החוקים האלה, מגינים על ראש הממשלה. הרי אני יכול להסתובב פה עכשיו – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – על הדמוקרטיה. חיים ילין (יש עתיד): – – מאחורי הקלעים, פה מאחורי הקלעים, מאחורי כולם – אם אני מקליט, או אם אני אומר לכם, אין אף אחד בקואליציה שחושב שהחוק הזה משרת את הממשלה. הוא משרת רק את ראש הממשלה. לא יעלה על הדעת דבר כזה – ועכשיו כולם הולכים להצביע על זה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 30,000 תיקים. חיים ילין (יש עתיד): עזבו 30,000 תיקים. הפרקליטות – – מיקי לוי (יש עתיד): 200 תיקים. ממש לא. חיים ילין (יש עתיד): – – הפרקליטות נצמדת ל-200 תיקים. די, די עם – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר אחמד טיבי: מיקי ומיקי. מיקי לוי (יש עתיד): 200 תיקים. היו"ר אחמד טיבי: מיקי אופוזיציה, מיקי קואליציה, אני מבקש. חיים ילין (יש עתיד): מזל שמיקי רוזנטל לא פה. יואל חסון (המחנה הציוני): כמו שיש דוד ודוד. חיים ילין (יש עתיד): שלושה היו קופצים פה. כולה מדובר על 200 תיקים, חבר'ה, בואו נשים את הדברים. כשאומרים 30,000 איש – זה נתונים? אנחנו יכולים גם לשבש את הנתונים בשביל שבסופו של דבר נגן בחקיקה על ראש הממשלה? יש ביקורת גם בתוך הליכוד. עזבו אתכם מכל הדבר הזה. האווירה – אני אומר לכם, האווירה. אני אומר ככה לכל חברי הכנסת בקואליציה. הרי בסוף, באים לפה לעבוד – רוצים גם ליהנות, איך אתם יכולים ליהנות כאשר אתם כל הזמן צריכים להיות במגננה ולהגן על הבוס? זה לא עובד ככה. האווירה לא טובה, האווירה הזאת מחלחלת למדינת ישראל, לעם ישראל, ועכשיו כל מי שמבקר – או שהוא חמוץ, או שהוא שמאלן, או שהוא אנטי-ביבי. לא. אני בעד הדמוקרטיה, ואני רוצה להדיח את ראש הממשלה על ידי בחירות, לא על ידי חקירות, ואני נגד הפגנות, ואני אומר את כל הדברים האלה, כי כך אני מאמין. אבל עדיין, עדיין, עדיין, אתם מחוקקים את החוקים האלה כדי להגן עליו. אני רוצה לצטט, ואני לא אומר מילה במילה את מה שדודי אמסלם אמר בוועדה: אם לא היו מפרסמים, אם לא היו הדלפות, לא הייתי צריך את החוק הזה. אז דודי, אני רוצה להגיד לך משהו: יש חוקים נגד הדלפות, אבל אתה רוצה לשים פלומבה ולהגן על ראש הממשלה, לכן אתה מחוקק את זה. לא נכון – לא נכון לעשות חוק אישי. אני רוצה, כבוד היושב-ראש, לסכם ולהגיד: אנחנו – – – היו"ר אחמד טיבי: לסיים, לא לסכם. חיים ילין (יש עתיד): כן. אנחנו כל הזמן מנסים לא לעשות דברים באופן אישי, פרסונלי, לא לחוקק באופן כזה. אנחנו אומרים את זה, ואמרנו את זה על נושא אחר לגמרי – מול גלעד שליט. מה, עכשיו אנחנו נתחיל דיון על אם צריך לשחרר אסירים, על הגב של משפחת שליט? אמרנו: לא. בשום פנים ואופן. ועכשיו אנחנו נחוקק לא בשביל להגן על ראש הממשלה – בשביל להגן על 30,000. חברים יקרים, קואליציה, תסתכלו במראה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): זה לא מגן על 30,000 איש, זה מגן רק על ראש הממשלה. היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת אלהרר, בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, תראו, מהיום אנחנו בעצם צריכים לשאול לא מה ראש הממשלה עושה לטובת המדינה, אלא מה אנחנו צריכים לעשות לטובת ראש הממשלה, או יותר נכון, מה חברי הכנסת, הכנסת הנכבדה הזאת, צריכה לעשות – ובלי שמות; חברי כנסת מאוד מאוד ספציפיים, שעמלים בחריצות, יש לומר, חריצות שלא תתואר – – היו"ר אחמד טיבי: אני סוגר את הרשימה. לא יהיו עוד דוברים. קארין אלהרר (יש עתיד): – – קמים – דיונים, חמישי, רצו גם ראשון. לא יאומן. קואליציה שעושה פיליבסטר על עצמה, כדי שהנסח יספיק להביא את החוק שעלק מגן על אזרחי מדינת ישראל. תגיד לי, הרב דרעי, זה חוק שמגן על כל אזרחי מדינת ישראל? לא, נכון? איך אתם לא מתביישים להצביע על חוק שנוגד את כל שיטת המשפט הישראלי, חוק פרסונלי, שיחול רטרואקטיבית על חקירות קיימות – השתגעתם? השתגעתם? תקשיבו, ואומרים לנו שראש הממשלה לא מעורב; לא, זה לא אני. חברים, הוא לא ידע. הוא לא ידע, אבל יואב הורוביץ ידע. ידע גם ידע. מסתובב במסדרונות, סוגר את הפינות. פשוט יצאתם מדעתכם. והסיפור הזה של – מה אתם רוצים, אני מגן על האזרחים. אני בא לטובתם. איפה זה נשמע בכלל? עכשיו, אנחנו כאן מדברים על כמה הכנסת הזאת מידרדרת לתהומות, ובינתיים ראש הממשלה עושה לייב-צ'ט בפייסבוק, כאילו, מה זה קשור אליי? זה קשור אליך, אדוני ראש הממשלה. זה קשור אליך מאוד, כי אתה לא רוצה שידעו; אתה לא רוצה שידעו את מה שלציבור יש זכות לדעת. החוק הזה, על כל השינויים שבו, על כל הנוסחים שלו, שלא נתבלבל, חל בעיקר על ראש ממשלת ישראל. ואנחנו נביא את זה לבג"ץ, ואז אנחנו נשמע את יושב-ראש הכנסת – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עוד פעם בג"ץ? זה מה שיש לכם, רק בג"ץ. קארין אלהרר (יש עתיד): – – ואת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, אומרים – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה עם הסיעה? מה עם הסיעה? קארין אלהרר (יש עתיד): – – מה אתם הולכים לבג"ץ, מה אתם פונים לבג"ץ? היו"ר אחמד טיבי: נא להירגע, חבר הכנסת זוהר. קארין אלהרר (יש עתיד): בטח נפנה לבג"ץ, כי הכנסת הזאת מאבדת את עצמה לדעת; כי אתם כבר לא יודעים מה לעשות כדי לכסות את הבושה של ראש ממשלה שנחקר עד צוואר, עמוק בחקירות. בוודאי שנביא את זה לבג"ץ. ואני אגיד לכם עוד דבר: בדרכי למליאה אני קוראת שראש הממשלה חתם על עצומה. ראש ממשלת ישראל חותם על עצומות כדי לתת חנינה לחייל אלאור אזריה. עכשיו, נעזוב את זה ש-איפה זה נשמע שראש ממשלה חותם על עצומה, אבל נגד מי הוא עשה את זה? נגד נשיא המדינה, נגד הרמטכ"ל, נגד המנהיגים האמיתיים במדינה הזאת. ראש ממשלה שלא יודע מה התפקיד שלו – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. קארין אלהרר (יש עתיד): – – שכל כך עסוק בעצמו, עד שהאזרחים ממנו והלאה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת רזבוזוב – מיש מווג'וד. חברת הכנסת לביא, נא לסור לדוכן. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, ביקשת ממני לסור אל הדוכן – חברותיי, חבריי, חברי הכנסת, זה באמת לסור אל הדוכן. אתה יודע: סורי מדרכי. הלוואי שנחזור אל הדרך הישרה, בטח לא הדרך שהחוק הזה, האומלל הזה, מבקש להוביל אותנו בה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אם יש דבר אחד טוב בחוק הזה, זה שהמסכות הוסרו. עוד מעט, בפברואר, פסטיבל המסכות בוונציה. החוק הזה תפור למידות של הפסטיבל. המסכות פה מוסרות, אדוני היושב-ראש. אין יותר ספק אם החוק הזה הוא בשביל הציבור או לא בשביל הציבור. ברור לנו בדיוק שהחוק הזה באמת לא בשביל הציבור, וכבר אין לנו ספק אם ראש הממשלה רוצה או לא רוצה את החוק הזה. אין לנו – אין לנו ספק בשביל מי החוק הזה, מטעם מי החוק הזה ועבור מי החוק הזה. כבר אין יותר ספק בשביל מי בית המחוקקים של מדינת ישראל עובד שעות נוספות. איזה אנרגיה הייתה לכם מהבוקר היום על החוק הזה – לא חוק שמיטיב עם החברה הישראלית, לא נושאים שעל סדר-יומנו, שהלוואי שהייתי רואה את האנרגיה וההשתדלות שהייתה פה היום בשביל אדם אחד במדינת ישראל, הייתם מביאים כדי לעשות טוב לציבור הבוחרים ששלח אתכם. ומי שיש לו עוד ספק, בואו נתחיל לומר את הדברים שחור על גבי לבן, בצורה הכי ברורה, למי שעוד לא הבין על מה החוק הזה מדבר – זה חוק שהוא מושחת מההתחלה ועד הסוף. מדובר בחוק שנתפר בדיוק – אבל בדיוק – בתפירה מדויקת, מדויקת, מדויקת, למידות של אדם אחד – בשמו, מטעמו ובעבורו. אפשר לקרוא לזה חוק החייט המתלהם. מדובר בחוק שנועד לבלום את הסערה שקרבה, עם סיכום החקירות והפרטים על ההתגבשות של תשתית ראייתית נגד ראש ממשלת ישראל. בואו נקרא לילד בשמו. למה עכשיו? על מה החיפזון הזה, והדרך הפתלתלה הזאת שאתם מובילים בה את החוק ההזוי הזה? זאת לא פעם ראשונה שהכנסת הזאת מביאה חוקים שאנחנו כולנו מתביישים בהם. על מה אנחנו מבזבזים פה את הזמן? למה אתם גוררים אותנו פה בכנסת ואת מדינת ישראל? למה אתם גוררים? מה שחדש, מה שהשתנה, זה שאבדה לגמרי הבושה. אין לכם טיפת בושה. מה שפעם אולי נעשה בחדרי-חדרים, היום נעשה כאן, ככה בפרהסיה, מעל הבמה – סורי לדוכן, אמרת לי, אדוני היושב-ראש – – – היו"ר אחמד טיבי: ולך אין טיפת זמן. עליזה לביא (יש עתיד): אין לי, אין לי טיפת זמן, אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שזאת בושה גדולה, וזה חוק שראוי היה שלא יעבור. כן, יש לנו, תודה לאל, במדינה דמוקרטית, עוד כלי – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): – – ואנחנו נלך לבג"ץ. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדובר בחוק הזוי, חוק בזוי, חוק פרסונלי, תפור למידותיו של ראש הממשלה. ראש הממשלה מזיע – ראש הממשלה ושליחיו מתנהגים כמו במאפיה – הם מנסים לפגוע בכל שומרי הסף וגורמי אכיפת החוק, להרתיע אותם, לפגוע בסמכותם, בלגיטימציה שלהם, ולהשתיק אותם בסדרה של חוקים הזויים. זה התחיל במשטרה, הגיע למבקר המדינה, ותאמינו לי – יגיע גם לפרקליטות, לבג"ץ וליועץ המשפטי לממשלה, שכבר נמצא על המוקד, וסמכויותיו מקוצצות. כולם על הכוונת של הצד הזה, שאיבד את דרכו. יש פגיעה ממשית בשלטון החוק, ואנחנו לא נעבור לסדר-היום, כי אתם הורסים כל חלקה טובה. אמר חבר הכנסת אמסלם: כל מה שמעניין אותי זה ההודעה לתקשורת. ראש הממשלה מזיע בחקירה. יש לו פחד אחד: אימת הציבור והתקשורת. ולכן, גם אתם מונעים מהפחד הזה. אם לא היה כלום, ולא יהיה כלום, אז ממה מפחד ראש הממשלה? למעשה, יצא המרצע מן השק; הוסרה המסכה מעל פרצופכם האמיתי. ראש הממשלה – וזה מה שמעניין אתכם – מעוניין להרוויח זמן. סיכום התיק על ידי המשטרה – את זה אתם מונעים כדי להרוויח זמן. למעשה, עם מה נשארנו? מה שנכלל בהצעת החוק אינו אלא 200 תיקים, שכוללים את משפחות הפשע, נחקרי שירות הביטחון הכללי, מלביני הון נחקרי רשות המיסים, ופוליטיקאים ואנשי ציבור. אלה התיקים שפרקליט מלווה, ועל אלה אתם מנסים למנוע מהמשטרה להגיש סיכום, ולמנוע את סמכות היועץ המשפטי לממשלה לתת אישור לפרסום, כי זכות הציבור לדעת במדינת ישראל. אלה תיקים שהחוק מבקש שלא יהיו בהם סיכומים. אתם מגינים על ראש ממשלה שהודה מעל הדוכן הזה: מה רע לקבל 650,000 שקלים? בושה, שחיתות ציבורית. אתם מונעים מהיועץ המשפטי לממשלה את שיקול הדעת לפרסם את ממצאי החקירה. זו שחיתות ציבורית. זו שחיתות שנועדה להגן על ראש ממשלה מושחת. אנו חיים במדינה דמוקרטית, וזכות הציבור לדעת. אתם רומסים את הדמוקרטיה ברגל גסה. משפט אחרון, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. מיקי לוי (יש עתיד): אמר שר הביטחון לשעבר: חוק ההמלצות הוא שפל נוסף ברצף מביש ומסוכן של חקיקת נטו נתניהו. ניסיון בזוי להישרדות פוליטית של מי שטוען כי אין כלום כי לא היה כלום. הטבעת מתהדקת, ואבדה הבושה. הכותב – רב אלוף במיל', שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש חבר הכנסת אחמד טיבי – ד"ר אחמד טיבי – גברתי השרה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים מן הקואליציה והאופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים, כנסת נכבדה, כנסת מתוקה – – – היו"ר אחמד טיבי: אל תיסחף. יהודה גליק (הליכוד): יש פה מתוקים, מה, סגן המזכירה הוא לא מתוק? חבל לך על הזמן. היו"ר אחמד טיבי: אל תכליל. יהודה גליק (הליכוד): חברים, נדמה לי שטיפסנו פה על איזה עץ גבוה, גבוה, גבוה, גבוה. אני לא מתבייש כשצריך למתוח ביקורת, גם לא על ראש הממשלה. אבל רבותיי, כמידת הביקורת שלכם נגד החוק מידת הביקורת על עצמכם. מה עשיתם? מה יש פה? חוק מושחת, ראש ממשלה מושחת – סליחה, אין חזקת חפות? איזה דיבורים אלה? איזה כבוד לכנסת? חברנו יושב-ראש ועדת הפנים ניהל את הדיון – יש פה חבר כנסת אחד שביקש לדבר וחבר הכנסת דודי אמסלם לא נתן לו לדבר? הבאתם פה תמונה שאמסלם מסביר לבגין. בגין הגן על חבר הכנסת דודי אמסלם. מיקי לוי (יש עתיד): מה הקשקוש? זה חוק פרסונלי. יהודה גליק (הליכוד): עם כל הכבוד, חברים, מה יש בחוק הזה? בואו נחשוב מה יש בחוק הזה – שאסור לעשות שיימינג לבן אדם שהוא איש ציבור? מה קרה? מה יש? אתם יודעים כמה עולה לתקן – כמה תיקון צריך אחרי שאמרו שבן אדם אשם, כשאחר כך הוכח שלא? מה כתוב כאן, שאם רוצים להעביר את ההמלצות הן צריכות להיות חסויות. אתם מעוניינים בסך הכול לעשות שיימינג. הרי היועץ המשפטי לממשלה יקבל את החומר. אם הוא יבקש המלצות, הוא יקבל אותן. אז מה הבעיה, שהוא לא יקבל? סליחה – אתם לא רוצים שהוא יקבל. אתם רוצים שיפורסם עלי אדמות שהוא פושע. עם כל הכבוד, חברים, זה מה שהחוק הזה אומר. החוק הזה אומר בסך הכול, בואו נדון אותו לגופו. לא כל מה שהקואליציה עושה רע וגרוע. תאמינו לי, החוק הזה עבר בוועדה גלגולים, נוספו לו דברים – היום נוספו לו דברים – נוסף לו שיהיה אפשר להגביל את ההדלפות; נוסף פה שהחוק הזה יועבר – אם הפרקליט ירצה את ההמלצות הוא יקבל אותן. אז מה קרה? שלא נותנים באופן גורף למשטרה לקבוע לבן אדם את החיים שלו? סליחה, מה קרה? אז מה זה הסופרלטיבים האלה: ראש ממשלה מושחת – זה המושחת? זה החוק שהחלטתם שהוא מושחת? אורן אסף חזן (הליכוד): – – – יהודה גליק (הליכוד): חברים, כמו שאתם לא בודקים, תוקפים את הקואליציה כקואליציה – תאמינו לי, זה לא החוק המושחת, זה לא ראש הממשלה המושחת – יש לו חזקת חפות אפילו אם הוא ראש ממשלה, אפילו אם הוא מהליכוד. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תשתה כוס מים. אורן אסף חזן (הליכוד): היה עדיף לנצל את 40 השניות שנתנו לך ולדבר – – – יהודה גליק (הליכוד): אתה צודק. אורן אסף חזן (הליכוד): הבריאות שלך. היו"ר אחמד טיבי: קסניה סבטלובה, בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): תודה לך, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במיוחד אלה שעומדים להצביע בעד החוק הזה, אני מבקשת מכם להביט בראי – אתם תראו שם את בבואתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. התכלית במניעה מהמשטרה לפרסם את המלצותיה לאחר החקירה לא רק שאינה ראויה, היא משבשת את עבודת המשטרה. שיבוש הליכי חקירה זה דבר לא חוקי, את זה כולם יודעים. אבל אתם מבקשים, בעצם, בחוק, לחבל בחקירה, לחבל בשלטון החוק – וכל זה למטרה אחת: לאתרג ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות. נכון שיש חזקת החפות, אך מי שיודע שהוא חף מפשע גם לא מפחד – לא מפחד מזה שיחקרו אותו ותהיה המלצה, ולא מפחד מכל התהליכים האלה, שהם תהליכים חוקיים. אתם, חברי הקואליציה, אמורים לעבוד אצל הציבור. במקום זה אתם בוחרים לעבוד על 8 מיליון ישראלים בעיניים. אין לכם כל נימוק הגיוני לקדם את החוק הזה, אפילו בתירוץ של משילות ו"תנו לראש הממשלה לעבוד" הפסקתם להשתמש. אשר לשותפות האחרות של הליכוד – שאלה לי אליכם: תמיכתכם בחוק מראה קודם כול פחד, הפחד שלכם. פחד מבחירות. ואתם יודעים מה, אחרי שתצביעו בעד החוק הזה, הפחד הזה שלכם יהיה מוצדק, כי הציבור יבוא חשבון איתכם. "חוק ההמלצות" אתם קוראים לחוק הזה. החוק הזה ממליץ לציבור לעשות הכול בקלפי כדי להחליף אתכם. את כולכם. אני מבקשת מאלה שעומדים להצביע בעד החוק הזה, עוד פעם, כן, להתמקד טוב טוב בתמונה הזאת, שאתם רואים. אתם לא תראו תמונה שלכם, אתם לא תראו תמונה של אנשים ישרים, אנשים שבאו לפה בעצם לעבוד בעד הציבור ולבקש זכות בעד הציבור של הבוחרים במדינת ישראל. אתם תראו רק מטרה אחת – מטרה אחת, שאיננה מטרה ראויה – אתם תראו את המטרה של אִתרוג ראש הממשלה בנימין נתניהו. תפסיקו לעשות את זה, אפילו בערב הסעודית עכשיו, ממש עכשיו, מנהיגים רפורמה שבאה עכשיו לסיים את השחיתות, למגר אותה, להוריד מהשלטון את אותם אנשים מושחתים – כמו שר האוצר שישב שם – 20 שנה הוא ישב, והיה שר האוצר. אתם יודעים מה הוא עשה? הרבה דברים הוא עשה. אבל עכשיו בא מישהו שאומר: די, דיינו. בערב הסעודית זה קורה, אז כאן בישראל אנחנו עכשיו נגיד לא, אנחנו לא מוכנים? לא לשחיתות? איפה הדבר הזה נשמע? אני לא שמעתי בשבועות האחרונים אף מילה אחת מפיכם, חברי הקואליציה, שאתם אומרים שצריך להיאבק עד חורמה בשחיתות. איפה אתם? איפה אתם, אנשים שבאו לפה עם טוהר ידיים, טוהר של כוונות – איפה הכוונות הטהורות שלכם? איפה הן נעלמו פתאום? איך פתאום שחיתות שפושה במדינת ישראל – ויש פה חקירה על חקירה ונאשם על נאשם – איך פתאום הדבר הזה לא נעלם מעיניכם? למה זה פתאום לא חשוב? אז תחשבו על זה שוב, במיוחד אלה שאינם חברים במפלגת השלטון, מפלגת הליכוד. לכם באמת צפויות בחירות לא פשוטות בכלל, והבוחרים שלכם מסתכלים עכשיו בעיניים כלות ורואים אתכם מוכרים בעד פחות מנזיד עדשים – אתם יודעים מה – את הציבור שלכם, בפחות מנזיד עדשים את מוכרים – בשביל משהו שנראה כמו אשליה אופטית של הישארות בשלטון. בעצם אתם רוצים להיצמד לשלטון, זה לא הצליח לכם, והעם, אותו עם שאתם כל הזמן אומרים שאתם מדברים בשמו, העם הזה יחליף אתכם, אחד-אחד. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מיכל בירן, חברת הכנסת, בבקשה. שלוש דקות. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כחלון הקים היום מפלגה חדשה, כולנו ביבי. אתה יכול להמשיך לשקר לעצמך, אבל אתה לא יכול להמשיך לשקר לציבור. השר כחלון, שתיקתך היא הסכמה, והסכמתך היא שותפות, ושותפות היא אחריות. אתה אחראי היום למעשה החקיקה הבזוי שהונח על שולחן הכנסת. בכוחך היה לעצור את זה, ובחרת לתת לזה יד. אתה האחראי. היום התברר ששר האוצר של מדינת ישראל פיזר צ'קים ללא כיסוי. אתה תגן על שלטון החוק? אתה תמנע חקיקה פרסונלית? אתה תמנע פגיעה בשומרי הסף? ומה עשית? הפכת להיות סייען של ביבי. מסייע לו למלט את עצמו ממעשי השחיתות ומאימת הדין. אתה וביבי כבר לא? אתם שוב כן, ובגדול. BFF. אזרחי ישראל הבינו היום שיו"ר מפלגת כולנו – שמה לעשות, הוא גם שר האוצר של כולנו – הוא חדל פירעון בנסיבות מחמירות. ומי שהאמינו בך יגבו ממך את "המחיר למשתפן". נטו כחלון – נטו ביזיון. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): היושב-ראש, אני יכול לקבל את היתרה שלה? היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): היא לא יכולה לנאום שלוש דקות על הדוכן; דקה וחצי תעביר אליי. היו"ר אחמד טיבי: תודה. אני מבקש ממך להירגע. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אני רגוע. היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה מכיר אותי כשאני לא רגוע. עכשיו אני רגוע. היו"ר אחמד טיבי: דב חנין, חבר הכנסת, בבקשה. אתה גם על שתי קריאות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אורן, בשביתת רעב היית יותר שקט, אולי תשקול עוד אחת. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, אתה מתבלבל, אתה מתבלבל. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת חזן, אתה לא יכול להסתובב ולדבר. שב לידו, תלחש לו, מה שאתה רוצה. חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. צריך להתחיל בעובדות, כי כמה סילופים היו בחוק הזה – מה לא סיפרו לנו – שדואגים להמוני אזרחי ישראל שיש להם תיקים במשטרה והתיקים נגררים ושמם מוכפש? חברות וחברים, האזרחים נשארו מאחור, האזרחים נשארו בחוץ, נשאר לנו חוק שמתעסק באזרח אחד, אזרח מודאג מאוד, שחי בארמונו בקיסריה ולפעמים גם בבית ראש הממשלה בבלפור. החוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת, עושה שינוי מאוד גדול. המצב המשפטי היום הוא שהיועץ המשפטי יכול לפרסם המלצות משטרה כשהוא חושב שיש בכך עניין לציבור. וכשאנחנו מדברים על חקירות ראש הממשלה, בוודאי שיש לציבור עניין, ויש לציבור גם זכות לדעת מה המשטרה עשתה בכל החודשים האלה, מה הממצאים שלה ומה ההמלצות שלה. אבל עמיתיי חברי הכנסת, כאן הפכו לגמרי את היוצרות; מדברים על הדלפות במקום לדבר על זכות הציבור לדעת, כי בזכות הציבור לדעת החוק הזה מתנקש בצורה ישירה. צריך לקרוא לחוק הזה חוק ההשתקה, כי החוק הזה מנסה לסתום גם את פיו של היועץ המשפטי לממשלה. הם כנראה מאוד מאוד מפחדים, ברחוב בלפור – אגב, למרות כל הנחות הסלב שמר נתניהו מקבל בחקירה הזאת. אתם ראיתם כזו חקירה? בחקירה של נתניהו לא חוקרים במקביל, לא חוקרים ברצף, עוברים חודשים בין חקירה לחקירה, גוררים רגליים בפתיחת חקירות, גוררים רגליים בניהול חקירות. מה לעשות – היועץ המשפטי לממשלה הוא בעצמו מקורבו הגדול של נתניהו, הוא היה מזכיר הממשלה, האיש הקרוב אליו מכולם. אז יש כאן הנחות סלב בלתי נסבלות. אני מדבר על היועץ המשפטי לממשלה, מר מנדלבליט, אבל צריך לומר גם שמר נתניהו עכשיו צירף לצוות ההגנה שלו את עורך הדין ז'ק חן, עורך דין פלילי מאוד מוכשר, שבין היתר גם סייע בהסתבכותו הקודמת של היועץ המשפטי מנדלבליט – סייע לו. אז אם אתם מבולבלים ואיבדתם את הגבולות – גם הממשלה הזאת איבדה לגמרי את הגבולות. עמיתיי חברי הכנסת, הם נורא מפחדים, והאמת היא שהם מפחדים בצדק. הם מפחדים בצדק, כי הר הטענות והראיות הולך וגובֵהַ מיום ליום. ואם אתם חושבים שאתם תחסמו את פיו של היועץ המשפטי ותטילו עונשי מאסר על שוטרים שיספרו את האמת על מה שקרה בחקירת ראש הממשלה ועל ההמלצות שלהם בעניין חקירת ראש הממשלה – תטילו עונשי מאסר על השוטרים האלה, שאומרים את האמת' ותטילו עונשי מאסר על פרקליטים שאומרים את האמת – הכול כדי להגן על האיש בבלפור. עמיתיי חברי הכנסת, הכנסת עברה דרך ארוכה מאוד מאותם ימים שבהם, אדוני היושב-ראש, כאשר רק הייתה מושמעת טענה נגד שר או איש ציבור, הוא היה מייד אומר: אני דורש מהמשטרה לחקור מהר, אני רוצה ממצאים מהר, אני רוצה שחפותי תצא לאור. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): היום אנחנו נמצאים במצב אחר – חוק ההשתקה הוא גם חוק ההודאה של בנימין נתניהו. בנימין נתניהו אומר לנו בחוק הזה: אני אשם, אני רק לא רוצה שהציבור ידע. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת ג'בארין, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אם אני לא מדבר, תראה איזה שקט במליאה, מרגיש כאילו ישנים פה. היו"ר אחמד טיבי: אל תעיר אותי, חבר הכנסת ג'בארין. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, לעניין נושא הדיון נראה לי שאסתפק בדברים שאמר חבר סיעתי דב חנין. אני רוצה לנצל את שתיים וחצי הדקות שנותרו כדי לומר שהיום היה דיון מאוד מדאיג, לפחות מבחינתי, בוועדה המיוחדת לעניין חוק הלאום, באותו סעיף שמבקש לפגוע במעמדה הרשמי של השפה הערבית על ידי כך שהוא משאיר רק את העברית כשפה רשמית במדינה. אני רוצה להגיד לכם שהמהלך הזה הוא מהלך חסר תקדים בממדים היסטוריים; לא היה כדבר הזה, שמדינה מבטלת שפה רשמית של קבוצת מיעוט לאומי, מיעוט לשוני, מיעוט תרבותי. לכן, אני מזהיר מפני המהלך הזה, ואני עדיין מקווה שהכנסת הזאת תתעשת, ולא תחוקק את החוק הזה, חוק שכולו בעייתיות, אבל לפחות עכשיו, בסעיף שנוגע למעמדה של השפה הערבית. מיעוט לאומי, ומיעוט לשוני, זכותו לחזק ולפתח ולטפח את שפת האם. זכותו שהשפה שלו תהיה מוכרת לא רק כשפה הרשמית בחוק הרשמי, אלא גם כשפה מוכרת במציאות החיים – בפרלמנט, בבתי המשפט, במשרדי הממשלה, ובכלל, בכל הספֵרה הציבורית. ולכן, במקום שהמדינה תתקדם בכיוון של כיבוד זכויות אדם, כיבוד זכויות מיעוטים, הכרה בפועל בזהות התרבותית והלשונית של כ-20% מאזרחי המדינה – זהו הכיוון שאנחנו מזהים כמעט בכל מדינות העולם; הכרה הולכת וגוברת בזכויות האלה – אנחנו רואים שמדינת ישראל הולכת ממש בכיוון ההפוך, בכיוון של פגיעה בזכויות אדם, פגיעה בזכויות המיעוט הערבי, וניסיון לקבוע איזושהי עליונות ברורה לציבור היהודי, לרוב היהודי, על חשבון זכויות בסיסיות של הציבור הערבי, כאן. פתחתי ואמרתי: זה פשוט מהלך חסר תקדים, שמדינה מבקשת לבטל מעמד רשמי של קבוצת מיעוט לאומי גדולה, ואני מבקש מחבריי להתעשת, ולא להמשיך במהלך הפוגעני הזה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. שלוש דקות. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין שום תכסיס ושום תרגיל שיכסה על הכלימה. מדובר בחוק שמקומו בימי הביניים, עת היה מלך אחד, כולם היו נתיניו, ותפקיד כולם היה לשרת את בן המלוכה, לעשות את רצונו ולגונן עליו. אין חוקים, אין אזרחים, אין מגבלות – כל מה שרוצה אדוני המלך, יקבל. זה חוק שאינו מתאים למשטר דמוקרטי בן ימינו, ונמנו כאן באריכות רבה המגרעות והחסרונות והאסון שמחולל החוק הזה, שבעצם מעדיף בני מלכות על פשוטי עם, אלה שההליכים המשפטיים לגביהם רגילים, ואילו לבני המלוכה החוק יוצר מסלול ייחודי. והמלך מקבל מתנות – הרי זו זכותו של המלך לקבל מתנות, ובכלל לא מדובר בשוחד, ולא מדובר בממון, מדובר במתנות פעוטות שכאלה: סיגרים, תכשיטים, שמפניה. עכשיו, שוו בנפשכם – חברי חבר הכנסת דוד ביטן, שווה בנפשך שהסכום שבו מוערכות המתנות האלה – אנחנו מדברים על משהו בסביבות 500,000 שקלים – תאר לעצמך שזה לא היה במתנות, אלא בשטרות בשווי של המתנות. דוד ביטן (הליכוד): זה לא המצב. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): השווי מוערך ב-500,000 שקלים. מה השטר הגדול ביותר שנהוג אצלנו? 200 שקלים, נכון? 200 שקלים – אפשר לעשות עם שטר 200 שקלים קניות מאוד יפות בשוק ביום שישי. על כמה שטרות של 200 שקל אנחנו מדברים כאן? על 2,500 שטרות של 200 שקל. נסו לדמות בעיני רוחכם את הערימה של השטרות, כמה היא גבוהה. אתם יודעים מה? חלקו את זה למעטפות. חלקו את זה למעטפות – בואו נדבר על 20,000 שקל בכל מעטפה שניתנה לראש הממשלה – על כמה מעטפות אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על 25 מעטפות, בכל מעטפה 20,000 שקלים. מה כל ההתפלפלויות האלה מסביב, ומה לא ברור כאן? הרי זה ברור כשמש. אתם יודעים מה? זה תיק ג'יימס בונד מלא בכסף. וכן, גם לאולמרט היו מעטפות, וגם שם ראיתי רבים וטובים, ופרופסורים נכבדים – שאכן, עליהם לא היו בדיחות עם נימה גזענית – משרתים גם אז את "אדוני המלך", ומנסים לעשות את החוק פלסתר לטובתו. אבל לא בעוצמה כזאת, לא בעוצמה כזאת. אני רוצה לומר משהו על חברי הכנסת דוד ביטן ודודי אמסלם. גם אני מסתייגת מהנימות הגזעניות שמאפיינות חלק מהביקורת. אני לא חושבת שזו אשמתכם. אני חושבת שבכנסת נורמלית, עם ראש ממשלה נורמלי, הייתם מתפקדים כל אחד על פי כישוריו, חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת ביטן, באמת, זה משהו עכשיו אישי, אליך. אורן אסף חזן (הליכוד): דוד – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): כמו ששמת לב, אני לא מותחת ביקורת לא עליך ולא על חבר הכנסת דודי אמסלם. זה לא סתם, הרי אני עושה את זה במחשבה תחילה, אני יודעת שאתם לא אשמים. אני אגיד לך יותר מזה – דיברתי על זה הרבה עם אנשים, אבל לא אכפת לי להגיד את זה גם בפומבי – בכנסת נורמלית, עם ראש ממשלה הגון, הייתם מתפקדים באופן שונה לחלוטין; אתה היית מגייס את כל הכישורים שלך, כישורי המשא ומתן, וכישורי התיווך, וכל הידע שאתה מביא איתך – ואתה מביא איתך, ונעשה לך במידה רבה עוול באופן שבו מסקרים את התפקוד שלך – אתה היית גורם מסכך, מאחד, משמן, מרכך קצוות, היית מביא את הכישורים שלך כעורך דין – ואנחנו רואים את הכישורים האלה לפעמים בוועדות – ודודי אמסלם היה מגיע עם כל הלהט החברתי שלו, והיה נלחם על מה שהוא נלחם כשהוא הגיע לכנסת. על מה הוא נלחם והיה מוכן להגיע למשבר? על העלאת שארית יהודי אתיופיה – נושא מוצדק מאין כמותו. ועכשיו שניכם בשירותו של המפקד – וזו רוח המפקד, זה לא אתם. ברור לי לגמרי שאם היה כאן אדם עם מוסר, ועם מצפון, ועם הגינות, ואדם עם גבולות ועם מגבלות, אתם לא הייתם עושים בשבילו את העבודה המלוכלכת הזאת. וכבר אמרתי קודם ולא שמעת – ראיתי כל מיני אנשים אחרים עושים עבודה מלוכלכת בשירותו של ראש ממשלה מושחת – וגם אז דיברתי כשם שאני מדברת היום. זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של שחיתות. ותזכרו את המעטפות – 25 מעטפות, בכל אחת 20,000 שקל – 2,500 שטרות של 200 שקל. זו לבדה שחיתות שמספיקה, לא צריך לחפש מעבר לזה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חברת הכנסת קורן. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השרה הרגב, חבריי חברי הכנסת, חוק ההמלצות בעצם מצביע על הפרדת רשויות. זה אומר שהמשטרה צריכה בעצם לחקור, ולמצוא בחקירות אם יש ראיות או אין ראיות, ובסופו של דבר מי שצריך להכריע זה הפרקליטות. לכן יש פרקליטות – פרקליטים שהם עורכי דין מנוסים, יודעים את העבודה שלהם. כך בעצם צריך להפריד בין הרשויות ולראות מה שצריך ומה שלא. לכן החוק הזה הוא חוק נדרש. אני לא עורכת דין פלילית, אני עורכת דין אזרחית, אבל בהתייעצות עם חבריי שהם עורכי דין פליליים, הם אומרים שזה מאוד מאוד נחוץ. ולכן, החוק הזה נחוץ. זה שהאופוזיציה בוחרת ואומרת שאנחנו עושים את החוק הזה בשביל אדם מסוים אחד, זה לא נכון. אנחנו דואגים פה לאזרחים, כי אנחנו צריכים לזכור שהמשטרה בעצם היא שחוקרת; היא צריכה לחקור בשקט, בשלווה, ואז לתת את חוות הדעת שלה, אם יש מספיק ראיות או לא. אבל מה שקורה בזמן האחרון, שכל הזמן מודיעים: הינה, הולכים לחקור את זה, והולכים לחקור את זה. כבר – מה שקורה זה שאנשים מסיקים מסקנות, שאם רק החקירה – בן אדם רק נקרא לחקירה, כבר תופרים – יש לו תיק, כבר עשו את כתב האישום, את הכול, ובעצם המשטרה רק חוקרת. מי שמחליט על כתבי אישום זה רק הפרקליטות. אני שואלת, באמת, את אנשי האופוזיציה: אם אנחנו לוקחים את החוק הזה ומוציאים ממנו את כל הפוליטיזציה ואת כל מה שיש מסביב – האם זה לא חוק טוב עבור האזרחים? ככה אנחנו נשמור על האזרחים – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה חוק שדופק את האזרחים. נורית קורן (הליכוד): הוא לא דופק בכלל את האזרחים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): בוודאי שכן. נורית קורן (הליכוד): זה מפריד את הרשויות. וגם הפרקליטות – חברים, הפרקליטות הם אנשי מקצוע, אנשים שיודעים ומבינים מה הם עושים. הם בודקים את החקירות, הם בודקים את הכול, וברוך השם יש לנו פרקליטות טובה מאוד, שיודעת מה היא עושה. אם אנחנו מוציאים את כל הפוליטיזציה מחוק ההמלצות, אתם תראו שבסך הכול זה חוק טוב, ואם גם אחרי זה אתם עדיין מתנגדים, אין מה לומר, זה קואליציה–אופוזיציה, ורק לנגח את הקואליציה. לכן אני אומרת לכם: אנחנו בקריאה ראשונה, בואו, תתמכו בחוק. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת – – היו"ר אחמד טיבי: נא לפזר את ההפגנה שם, מיקי, יוסי ואורן. איתן כבל (המחנה הציוני): – – אני לגמרי רוצה להמשיך מהמקום שבו התחילה חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, על צמד הדודאים. בסוף בסוף, זה כל כך נכון, וחבל שהם לא כאן. כשאתה בתחילת הדרך, ואתה מתמלא, וראש ממשלה מדבר איתך, אתה לא מסוגל לראות את היום שאחרי שאתה מקבל את הבעיטה. אני מסתכל על שניהם, אני, אישית – ויסלחו לי חבריי במפלגה הרחבה – אני מחבב אותם מאוד. אני מאלה שמפרגנים להם, מכבדים אותם, עושים דברים משותפים איתם יחד. הם אנשים שכל אחד בתחומו באמת עושה את הכול למען הציבור. אני רואה את הציניות שבשימוש בהם, והדבר העצוב הוא שהם אנשים – הם כמו חתולים בשטח, שני החבר'ה האלה, והם לא רואים שהם לא יותר מכלי משחק במערכה שהיא הרבה יותר גדולה מהם. שמעתי היום שראש ממשלה הודיע שהוא לא ישתתף בהצבעה. אוי, אוי, אוי, הוא לא משתתף בהצבעה. ומה הוא עשה עד עכשיו בכל הדיונים? יוסי יונה (המחנה הציוני): זה ניגוד עניינים. איתן כבל (המחנה הציוני): נכון, זה ניגוד עניינים. צריך שהיועץ המשפטי כאן יבדוק. זה שהוא עכשיו הוא הודיע – אין הוכחה יותר גדולה לניגוד עניינים מהעובדה שעכשיו הוא אומר: אני לא אשתתף בהצבעה מחשש ש-. ומה היה עד עכשיו? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): הוא ראוי לפרס ישראל. איתן כבל (המחנה הציוני): ומה היה עד עכשיו, אדוני היושב-ראש? צריך שזה ייבדק על ידי היועץ המשפטי של הכנסת, ואשלח אליו כבר עכשיו, שיתייחס לעניין הזה. אבל אני חוזר ואומר: זה כל כך מושחת, זה כל כך מסריח – הרי ממה הוא חושש? ממה יש לו לחשוש? לכן, יותר מאשר – אני אומר את זה, ראש הממשלה משתמש בכולם; כל כך לא מטריד אותו, כל כך לא אכפת לו. אבל שני החבר'ה האלה – כל הנאומים שלנו כאן, אין לי ספק שזה רק עניין של זמן, והם יאמרו: ואללה, צדקתם. כי בסופו של עניין לא יעזור לו, לא יעזור לראש הממשלה כלום. בסופו של עניין לא משנה איך הוא יקרא לזה: המשטרה תמליץ, היועץ המשפטי יגיד – הרי זה לא יותר מסמנטיקה. בשורה התחתונה, מה שכואב יותר מכול, אדוני היושב-ראש – ואני מסיים – זה איך הם הופכים את הדמוקרטיה לפייק-דמוקרטיה; הם שוברים אותה בעמוד השדרה שלה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני, חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, גברתי השרה, אדוני השר, טוב, אמרו פה כמה דברים, אדוני היושב-ראש, נגד החוק הזה. אני חושבת שבין השורות יכולתי להבין שמדובר בחוק מושחת, משום שהוא חוק פרסונלי שנועד להסתיר מהציבור את מה שמצאה המשטרה על אודות ראש הממשלה שלהם, את האופן המושחת והמשחית שבו הוא קוּדם ועדיין מקוּדם, את האלימות, צריך להגיד, האלימות השלטונית שהממשלה הזאת והקואליציה הזאת מתנהלות בה – לא רק בסיפור הזה, אבל בסיפור הזה אולי יש עוד עליית מדרגה, וחציה של עוד קו אדום. אבל אני לא רוצה לדבר על ראש הממשלה, שמוביל ביד רמה את ההתנהלות האלימה הזאת, אלא אני רוצה לדבר על האנשים שמוּבלים בהתנהלות הזאת, חברות וחברי כנסת שאני רואה על הפנים שלהם שהם מתביישים ומתביישות. לא בשביל זה הם באו הנה, לבית הזה – כל אחד ואחת מהם בא עם שליחות. אבל אני רוצה לדבר בכל זאת גם לא על כולם, כי נניח שסיעת הליכוד מחויבת להחזיק את הליכוד בשלטון בכל מחיר, ואת ראש הממשלה הספציפי הזה בשלטון בכל מחיר. אבל למה האיש שלקח על עצמו בהתנדבות להיות, איך להגיד, תורן הניקיון – נכון, אדוני היושב-ראש? – הוא הציג את עצמו, שר האוצר משה כחלון, כשהוא נכנס לקואליציה הזאת, כממונה על המוסר, הממונה על המשפט, הממונה על שמירת הדמוקרטיה, כל מיני דברים כאלה. עכשיו, אחת-אחת נפלו ההתחייבויות והמחויבויות האלה, שלו, והוא הפסיק לשמור על המוסר ועל הניקיון ועל הדמוקרטיה. אני רוצה לשאול אותך, אדוני משה כחלון, שר האוצר: ממה אתה מפחד? במה הוא איים עליך? הוא איים עליך ללכת לבחירות? מזה אתה מפחד? למה אתה כל כך מפחד? האם זה בגלל שוק הדירות הקפוא, שהתחייבת שתתפטר אם מחירי הדירות לא ירדו בקדנציה שלך, ובינתיים בקדנציה שלך הם רק עלו – ב-15%? ממה אתה מפחד, מר כחלון? האם אתה מפחד אולי מזה שאחד אחרי השני נכשלים מכרזי מחיר למשתכן, ההגרלות האלה, החגיגיות, שאתה עושה, מקום אחד אחרי המקום השני? לא ברור לי, אדוני משה כחלון, ממה אתה מפחד? למה אתה מאפשר לו לגרור אותך לתוך המדמנה הזאת, על חשבון אזרחיות ואזרחי ישראל, על חשבון הדמוקרטיה שלנו? גם את, טלי, אני רוצה לשאול אותך: למה את מצביעה בעד זה? אני רוצה לשאול את רחל עזריה, את רועי פולקמן, את אלי אלאלוף, אתכם: בשביל זה באת לפה? ברצינות? בשביל זה באת לכנסת הזאת? בשביל זה את חברה בקואליציה הזאת? בשביל הדברים האלה? כי אני רוצה להזמין אותך לבוא אלינו, למפלגה שמתחייבת כבר היום – העומד בראשה מתחייב כבר היום שבחודש הראשון הממשלה שלנו תבטל את כל החוקים המושחתים האלה. לכן, חברת הכנסת פלוסקוב, אני רוצה באמת לקרוא לך ולחברים שלך – אני באמת יודעת שבאתם לעשות כאן דברים אחרים לגמרי, ומוצאים את עצמכם עוסקים שלא בטובתכם בסיוע לשחיתות – לבוא ולעבור צד. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, חבר הכנסת אוחנה – מווג'וד. תפדל. אמיר אוחנה (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש, תודה. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני תמכתי בחוק הזה בנוסח המקורי שלו, ואני מייד אסביר גם למה. אני אתמוך בו גם בנוסח הזה, אם כי הוא רוכך בצורה כל כך משמעותית שאני באמת מתקשה להבין את ההתנגדות שעולה כאן. אני תומך בחוק הזה, כי הוא נכון מבחינה עקרונית; חוקרי המשטרה, תפקידם לחקור, לאסוף ראיות. את הראיות האלה הם צריכים להביא בפני הגורם המוסמך – בין אם זה היועץ המשפטי לממשלה, בין אם זו הפרקליטות – שתפקידם, הם הגורמים המשפטנים, הם אלה שבקיאים ברזי הדין הפלילי, הם אלה שבקיאים בדיני הראיות, בכל החידושים, בפסיקה של בית המשפט העליון – לעבד את החומר שמגיע אליהם, החומר הגולמי שמגיע אליהם מהחוקרים, ובסופו של דבר לקבל החלטה אם להגיש או לא להגיש כתב אישום, החלטה שיכולה להיות גורלית לא רק עבור האדם, אלא עבור מדינה שלמה, כשמדובר באנשי ציבור. לכן אני מתנגד לרעיון הזה, שחוקרי המשטרה יעשו משהו שאינו תפקידם – לסכם, לעבד ובסופו של דבר לגבש המלצה בפני הגורם שזה תפקידו. עכשיו, אומרים לי: אבל מה אתה רוצה, שאנשי הפרקליטות יעברו עכשיו על 30 ארגזים של חומר חקירה? זה תפקידם, הם אמורים לעשות את זה. אגב, אני גם לא שמעתי טענה כזאת מהפרקליטות, כי הם אומרים: אנחנו ממילא עוברים על החומר. אם אתם ממילא עוברים על החומר, אז למה אתם צריכים שיעשו לכם בכפית את הסיכום הזה? למה אתם צריכים? להפך, אתם תעמדו על זה שלא תקבלו את הדעה הקדומה, הדעה המוקדמת הזאת, ותעברו עליו באופן יסודי, אמיתי, מעמיק, תוך שאתם מנסים לחפש לא רק את אשמתו של החשוד, אלא גם את הראיות המזכות שאולי עולות מהחומר. חזקה על הפרקליטות, חזקה על הגורמים המשפטיים, שבקיאים ברזי הדין, שיצליחו להוציא תחת ידם – אחרי שיעברו על חומר החקירה – החלטה שהיא יותר נכונה, יותר קרובה לאמת, מהחלטה שיש בהמלצה. וככל שההמלצה עלולה לגבש את עמדתם – הם לא מחויבים, כמובן – שום פרקליט לא מחויב לקבל את ההמלצה של המשטרה, אבל אין להכחיש שמדובר באיזה משהו שדוחף אותו לקיבעון. אנחנו מבקשים באמצעות הצעת החוק הזאת למנוע את המצב הזה. לצערי, כאמור, היא רוככה עד כדי כך שאני לא בטוח שזה יגשים באופן מלא את המטרה של החוק, אבל זאת מטרת החוק, ולכן אני תומך בו בלב שלם – אף שלא תמיד אני תומך במה שאנחנו מביאים מהקואליציה – בעניין הזה אני תומך בלב שלם. מצפוני איננו מייסר אותי אפילו לשנייה אחת. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת חסון, שלוש דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה לך, אדוני היושב-ראש, הכול באמת כבר נאמר. אני אגיד את הדברים בצורה פשוטה. כל מי שמצביע בעד החוק הזה, היום, מבצע עבירה פלילית – לא פחות מזה. משבש הליכי חקירה, מתערב בחקירה של משטרת ישראל וגורמי אכיפת החוק – זה לא פחות מעבירה פלילית. כולכם שותפים לעבירה הזאת. אני אומר לכם, אתם תצטערו על זה שלחצתם על הכפתור הירוק. אתם תצטערו. אומנם זאת רק קריאה ראשונה ועדיין אפשר – יכול להיות, אגב, שגם ראש הממשלה יבין שזה עדיף גם לו – אפשר עדיין – – אמיר אוחנה (הליכוד): אתה מבקש להציב מכשול בפני האמת והצדק. יואל חסון (המחנה הציוני): – – לעצור את החוק הזה. מי שמבקש להציב מכשול בפני האמת זה אתם, כי אתם לא נותנים לגורמי אכיפת החוק לעשות את העבודה. פתאום התעוררתם. שאלתי בוועדת הפנים: מישהו בדק כמה אנשים מושפעים מהחוק הזה חוץ מראש הממשלה? גורמים אזרחיים לא השתתפו. אף אחד לא קיים דיון אמיתי ונורמלי. מי שהיה שם – – – אמיר אוחנה (הליכוד): אין המלצות? יואל חסון (המחנה הציוני): מי שהיה שם יודע את זה. אני אמרתי לכם כמה וכמה פעמים: חבר'ה, אני האחרון שמעוניין לראות את ראש הממשלה בבית הכלא או מורשע. אין לי כזאת תשוקה לעניין הזה. לא רוצה. אמיר אוחנה (הליכוד): שלא תהיה לך דאגה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא רוצה. אני רוצה באמת שהוא לא יהיה יותר ראש הממשלה, אני רוצה לנצח אותו. ואתה יודע, אני אגיד לך יותר מזה; אני פעם חשבתי – היו לי הרבה טענות לנתניהו. אתה יודע, אני מכיר את נתניהו יותר ממך. אני אומר לך שהייתה לי הרבה ביקורת עליו. דיברנו באמת הרבה, אבל אף פעם לא חשבתי שהוא מושחת. באמת, לא חשבתי שהוא מושחת. אני חייב לומר, שהפעולות שנעשות בשבועות האחרונים, בפעם הראשונה מדליקות לי נורה גדולה וחזקה, ואני נאלץ להגיד שראש ממשלת ישראל הוא אדם מושחת, כי הוא מנסה להימנע מיד החוק. הוא משתמש בכוח הפוליטי שיש לו, ואתם לוקחים חלק במעשה פלילי, בשיבוש הליכי חקירה, במעשים שהם לא ראויים ואסור לקבל אותם. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – מאלה שאומרים שהוא אשם עד שתוכח חפותו. יואל חסון (המחנה הציוני): אמרתי קודם, ואני אומר את זה שוב – עכשיו קצת יותר שקט, אני יכול להגיד את זה בצורה קצת יותר ברורה, כי קודם חבר הכנסת חזן לא נתן לי להוציא מילה, אז אני אגיד בצורה ברורה: אני אומר לכם, אתם תשלמו מחיר ציבורי ופוליטי גבוה מאוד – נתניהו הוא לא ראש הממשלה הבא. נתניהו גם יודע את זה, וגם הליכוד – על התנהגותו. חברי הכנסת ישלמו מחיר ציבורי גבוה. הינה, כולם שמעו וכולם הקליטו. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה יודע למי ניתנה הנבואה? היו"ר אחמד טיבי: תודה. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. שלוש דקות. יהודה גליק (הליכוד): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני מתנגד לכדורגל בשבת, אבל החרדים הסכימו, אז מי אני – קטונתי. ככה פורסם בתקשורת, שהסכמתם לכדורגל בשבת. אני קטונתי. אני מתנגד, שתדע. לא יודע, אולי, ככה פורסם, אולי זה פייק-ניוז. יהודה גליק (הליכוד): אולי שחקנים גויים. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, השרה, זאב קם, עם ישראל כולו, תראו, אני שומע אתכם עולים אחד אחרי השני, משתמשים בכזאת זילות במילה "שחיתות", ו"מושחת" – מושחת, הם מושחתים, הליכוד האלה. אני שומע אתכם צועקים פה על הצעת חוק ההמלצות. אני חייב להודות, גילוי נאות, גם לי לא נוח עם הסיטואציה. השיח של מה שקורה כרגע עושה נזק לתנועה שלי. אני לא מסתיר את זה. הציבור עייף. אני שומע פה את חברת הכנסת יחימוביץ עומדת רק לפני כמה דקות וטוענת שראש הממשלה נתניהו קיבל מעטפות של כסף – רק תדמיינו, זה לא סיגר, רק תדמיינו מעטפות. עוד לא הכריעו, עוד לא הוחלט, עוד לא בית משפט, עוד לא פסיקה, אבל אנחנו צריכים כבר לדמיין. לא נוח לי, לא נעים לי. אני מסתכל עליכם ואני אומר לכם: כל כך הרבה דברים קורים, רבותיי. כבוד השר דרעי, למה הם לא עולים פה ומזדעקים על האפליה בשטרות החדשים, למשל? על הגזענות שלא פסה מהעולם? למה אני לא שומע אותם – זה היושב בראש שלא ננקוב בשמו – דווקא החברים של הפלסטינים שמייצגים פה בכנסת זועקים על הפיגוע במצרים? הרי אתם, כבוד השיח', מגדירים עצמכם חלק מהעולם הערבי, אז איפה אתם? מה אני לומד מזה? שבעיניכם יש דם אדום ויש דם אחר. פיגוע בווגאס, 58 נרצחים, כולם פה צועקים ומזדעקים ועולים על הבמה – פתאום לא מעניין לא המלצות, לא הדלפות ולא שחיתויות. פה, מעבר לגבול עם מדינה שכנה, בשכנות טובה בהסכם שלום, נרצחים 305 אזרחים שבסך הכול יצאו להתפלל, והמליאה עסוקה בדומייה. לא נמאס לכם מהצביעות הזאת? לא נמאס לכם לשבת פה ולחייך, ולגחך, ולרדת אחד אחרי השני מהבמה ולהגיד, אוי, יצא לי טוב? הנאום הזה ייכנס לפייסבוק? הקלטתם? הקלטתם? יהיו כמה לייקים? רבותיי, די כבר למוסר הכפול. די למוסר הכפול. אני לא זוכר איפה הייתם כשחלקים נרחבים בשמאל הישראלי חטאו, פשעו, ירקו לבאר – אני לא שמעתי את זעקות ה"שחיתות". אבל מה, בשביל לקושש כמה קולות, מה אכפת לכם לרמוס את הדמוקרטיה? אני מסיים, משפט אחד. מה אכפת לכם לרמוס את ערך השוויון? במקום שתעלו כאן – ובזה אני מסיים – ותגידו, רבותיי, החוק הזה, חוק ההמלצות, הוא חוק טוב. אגב, במגזר שלך, היושב-ראש, במגזר שלך, חדשות לבקרים, חקירות שמתפרסמות, ולעיתים גם נסגרות – נעשה עוול נורא, זה פוגע גם בתדמית של הציבור. תתמכו בחוק, תעבירו ביקורת על התקופה, תעבירו ביקורת על זה ש – אני אומר לכם, ובזה אני מסיים – לו אני הייתי ראש הממשלה, הייתי עולה לדוכן הזה והייתי אומר: החוק הזה לא יחול עליי, אבל לא מתפקידי להטיף מוסר. מה שכן מתפקידי להגיד לכם: די לצביעות, די למוסר הכפול, די לעבודה בעיניים על הציבור בישראל. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חיליק בר, עכשיו תורך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, שמעתי פה הרבה דברים, והרבה דוברים, וכולם בקואליציה מנסים לצייר את זה ככה וככה, ותכף אני אגיד לך מה דוד אמסלם אמר היום בעימות שהייתי איתו בערוץ הכנסת, אבל חשוב שהציבור בישראל, שרואה אותנו, יבין דבר אחד, ולא יתבלבל, ואם הקואליציה הייתה מודה בזה, זה היה בסדר: כל מטרתו של החוק הזה היא פרסונלית – מטרתו להגן על בנימין נתניהו מהחקירה הצפויה לו, וזה כמעט מגוחך לטעון אחרת. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, שליחיו הנאמנים – קודם כול, מברוכ, מברוכ – שליחיו הנאמנים של נתניהו, באמת, אנחנו רואים, לא בוחלים בשום אמצעי כדי להגן עליו, רק שלצערי זה גם במחיר של הצרת צעדי המשטרה ורשויות אכיפת החוק שלה, שלא לדבר, אדוני היושב-ראש, על הנזק, לא רק התדמיתי, של הכנסת, כי כבר אין מה להרוס בתדמית של הכנסת, אלא לנזק הדמוקרטי שבהליך הפסול הזה, של החקיקה הפרסונלית, וזה, אדוני – פה מדובר בנזק ארוך טווח ומתמשך, גם לדמוקרטיה בישראל וגם לעבודת המשטרה בחקירות פליליות בעתיד, ובטח כאשר מדובר על מקרים עם פרופיל ציבורי גבוה. עוד דבר גרוע זה שהחוק הזה והשינויים בו נעשים בחדרי-חדרים, וכל ההליך הפרלמנטרי התקין בוועדות ובשיח עם האופוזיציה לא קורה, ומשמעות הדבר בסוף היא אחת, והיא פשוטה, וזה שהמשטרה לא תוכל להעביר המלצה בעניין החקירות שעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא אם כן היועץ המשפטי – מוסי, תקשיב – יגיד שהוא מעוניין. אני יושב היום מול אמסלם, הוא מסביר לי: לא, חיליק, אל תבין לא נכון, אם היועץ המשפטי ירצה ויבקש, אנחנו ניתן לו. עכשיו, למה בכלל להעמיד יועץ משפטי בדילמה כזאת? למה יועץ משפטי שממונה על ידי ראש הממשלה, שיש לו x ראיות, ויודע שלמשטרה יש עוד x1,000 ראיות – או 2,000, תלוי באיזה תיק – יגיד: בא לי או לא בא לי לקבל – ממתי מישהו שחוקר משהו צריך לבקש עוד ראיות, אם יש? קריאה: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בסדר, נכון, אני מסכים איתך, ולכן, לצייר את זה כאילו היועץ המשפטי, ברגע שיבקש, יקבל מה שהוא רוצה, זה בושה ועלבון לאינטליגנציה. אני לא מדבר על השנה מאסר למדליפים. אני מקווה מאוד שהם לא מדברים גם על עיתונאים. אתה יודע, מה, מוסי, הדבר הכי מצחיק? אומר לי אמסלם היום בעימות, בערוץ הכנסת, הוא אומר לי: תקשיב, חיליק, זה לא נתניהו. אני, כואב לי הלב על העם. יש 15,000 אזרחים שיש להם כאלה תיקים, והם סובלים מאותה תסמונת. עכשיו פתאום אכפת להם מהעם. עכשיו אני שואל אותך דבר אחד – 40 שנה אתם בשלטון, במשך כל אחת מ-40 השנה האלה כנראה היו 15,000 או 20,000 אזרחים שסובלים מאותה תסמונת של חקירה. ממה נפשכם, מה פתאום המהירות הזאת והפזיזות בלהעביר חוק כזה? אדוני היושב-ראש, אני מסיים. זה חוק מושחת, זה חוק לא נכון, זה חוק שפוגע בדמוקרטיה, במשטרה, ובכל המערך המשפטי של ישראל, ואני קורא לכנסת ברגעים האחרונים לפני ההצבעה על החוק: אם יש לכם טיפה כבוד ואכפתיות למערך הדמוקרטי בישראל, אל תעיזו להצביע בעד החוק המושחת הזה. תודה, אדוני. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, עמד כאן דוד אמסלם ודיבר ארוכות – עד כמה החוק שבעצם הוא רקח, כך הייתי אומר – רקח את החוק הזה – עד כמה אין לו שום נגיעה – שום נגיעה – בראש הממשלה, אלא החוק הזה נועד להיטיב עם הציבור, כפי שהוא הסביר לנו. אבל אתה יודע מה הבעיה, אדוני היושב-ראש – אתה צריך לחשוב על ההקשר שבו החוק הזה בא לעולם. הסמיכות – בכל זאת, ראש הממשלה נמצא תחת חקירות. יגיד לך דוד אמסלם שהחוק הזה למעשה הונח על שולחנה של הכנסת חודשים רבים לפני שהוא בא לעולם, לכאורה, שהוא בא עכשיו לדיון במליאה. אבל אין אפשרות – אין אפשרות להפריד, מעצם העובדה שראש הממשלה נמצא תחת חקירות, והחוק הזה נדון בכנסת, זאת אומרת, מראית עין, סמיכות. ברור לכולנו שגם אם דוד אמסלם יעשה שמיניות באוויר, ואקרובטיקה כזאת ואחרת, ויראה לנו באותות ובמופתים שלכאורה לחוק הזה אין שום נגיעה בראש ממשלה, כולנו מבינים שיש לו נגיעה בראש הממשלה, ולו בגלל סמיכות הזמנים. אדוני היושב-ראש, כיצד אפשר להפריד? אתה יודע מה, לו היינו נמצאים בתרבות פוליטית ראויה יותר, ואכן אין קשר בין הדברים, היה אומר חבר הכנסת דוד אמסלם, והיה אומר ראש הממשלה: דוד יקירי, בגלל מראית העין, אנא, בטובך, אל תביא את החוק הזה – רק לאחר שהחקירות עליי תסתיימנה. זה אם היינו באמת בחברה מופתית. זה באמת אם היינו בחברה דמוקרטית. זה באמת אם היינו בחברה שבה אכן דוד אמסלם רוצה, וראש הממשלה נתניהו, לומר: אין שום קשר בין הדברים. אבל כפי שאנחנו יודעים, כמו שכל אדם סביר יודע, קיימת זיקה מאוד מאוד עמוקה בין העובדה שראש הממשלה נמצא תחת חקירות שמחשידות אותו – ואני זהיר – שמחשידות אותו בשחיתות, לבין בואו של החוק הזה לעולם. הייתה כאן חברתי שלי יחימוביץ, לפני כן, ודיברה, ואני רוצה להצטרף לדבריה בעניין הזה, שאכן היו כמה התבטאויות שהן לא לעניין, הן על חבר הכנסת דוד אמסלם והן על חבר הכנסת דוד ביטן – הערות, ביטויים שהם אינם ראויים. יחד עם זה, אל להתבטאויות האלה להסיח את דעתנו מהמהות, והמהות היא – שחיתות שלטונית, ואנחנו צריכים כאן להיות מאוחדים. היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיכום, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): ואני אומר, אדוני היושב-ראש – משפט סיכום: זה עניין של הצד הזה של הבית, והצד הזה של הבית, והצד הזה של הבית. זה אינטרס ציבורי רחב, משותף לכולנו. אני מקווה שכל חברי הכנסת, גם אלה שאמורים להצביע בעד החוק הזה, יתעשתו ויצביעו נגד. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת יונה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשנת ה-70 למדינת ישראל – ויושבת פה השרה רגב שאחראית לזה – האם מה שייזכר בשנת ה-70 זה האירועים האחרונים שאנחנו חווים? בשעה זאת ממש משדרים בערוץ 2 תחקיר שמחריף את התמונה עד כדי איבוד האמון, לפי דעתי, בין האזרחים והציבור לבין הנבחרים וממלאי השליחויות שבשמו של הציבור אנחנו פועלים. משהו בעייתי קורה, ואתה שואל את עצמך: האם זאת ישראל שאליה חתרנו? האם זאת ישראל שעליה נלחמנו? האם זאת ישראל בת 70 השנה? מעניין מי ידליק את המשואות השנה, ומה תהיה הכותרת של הדלקת המשואות: האם אלה יהיו פורצי דרך לשנים הבאות, או האם אלה יהיו מישהו שיצר כאן מציאות שלא אליה התכוונו? משטרת ישראל ידועה כמשטרה הטובה בעולם, משטרה שפועלת לטובת האזרחים, עם יכולת ועם עצמאות, ופתרה גם משברים ובעיות. המשטרה לא התחילה לפעול דווקא בקדנציה הזאת של המפכ"ל. אני חושב שהשאלה של המשטרה – חוזקה, אמינותה ועצמאותה – היא לא שאלה של קואליציה ואופוזיציה, אלא שאלה בסיסית של מדינה ששומרת חוק, מדינה דמוקרטית; מדינה שרוצה להתקיים גם בשנים הבאות, שיש לה איומים גדולים מבחוץ, ואם תימשך התופעה של שחיקה של היכולות הפנימיות, יהיה לה – ואולי כבר יש לה – איומים גדולים גם מבפנים, ולא רק מבחוץ. כדי לעמוד באתגרים נחוצה ממשלה שמובילה את האזרחים, את המדינה, לא לפי חלוקה פוליטית אלא לפי הניסיון להגשים את היעדים הלאומיים. אני חושב שמי שדואג לאזרחים, ומי שדואג לעתיד המדינה, צריך להיות מודאג מירידת האמון, ואולי בחוק הזה, הדבר העיקרי שהוא יתרום, הוא שחיקה גדולה באמון בין מקבלי ההחלטות לבין האזרחים שלמענם אנחנו פועלים. אנחנו צריכים לומר שהכרסום באמון של הציבור ביכולת להנהיג את המדינה לעתיד טוב יותר, ביושר של בעלי התפקידים, בנאמנות של הממשלה ליעדים שהיא מחליטה עליהם בעצמה, הממשלה – המשבר הזה יהיה משבר שיהיה קשה מאוד לצאת ממנו. עמדנו במשברים גדולים, גם אחרי מלחמות קשות, גם אחרי אירועים קשים – היו בעבר. נדמה לי שהאירוע הזה, שאנחנו חווים בימים האלה, בתקופה הזאת, הוא לא אירוע שתוכנן, אלא הוא צירוף מקרים שיכול להגיע לנקודה מאוד מאוד בעייתית, שספק אם נוכל לצאת ממנה. ולפנינו גם אתגרים גדולים, וכפי שאמרתי, איומים לא פשוטים. והינה, השנה מציינים 70 שנה למדינה. אני מציע לממשלה להתרכז בעשייה למען העתיד, לציין את 70 השנה כסיכום של מעשה נפלא – של הקמת המדינה. היכולת להגיע להישגים גדולים, האירועים שאנחנו חווים, ההחלטות שמתקבלות כאן – הרוב קובע, אבל לא תמיד הרוב צודק. במדינה דמוקרטית תמיד הרוב קובע, ואנחנו מחויבים להגדרה הזאת, אבל ההחלטה של היום היא לא החלטה שתירשם בספר ההישגים של 70 שנות עצמאות מדינת ישראל. היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיכום, חברי – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): הינה. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת איציק שמולי – לא נמצא. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – קשה להגיד בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. אני שואלת את חבריי, כאן, שיושבים בצד של הקואליציה, חברי הממשלה: מה עשיתם בחודש האחרון לטובת אזרחי ישראל? דבר אחד שעשיתם כדי באמת לדאוג למדינה. כל החודשים האלה – חוק נגד היועץ המשפטי לממשלה; חוק נגד המשטרה, כי היא חוקרת את נתניהו – כבר חקירה שישית, בואו נזכיר לציבור; חוק נגד המבקר, אתם מאיימים כל הזמן, למה? כי המבקר פרסם דוח חמור מאוד נגד השר אורי אריאל בשבוע שעבר, חמור מאוד נגד חבר הכנסת סמוטריץ, שלקחו כספים של הציבור והעבירו את זה עוד פעם לחברים שלהם; מנסים להחליש את היועצים המשפטיים; מנסים להחליש את כל שומרי הסף; יוצאים נגד צה"ל, אפילו, משתלחים בצבא, משתלחים ברמטכ"ל, משתלחים בנשיא המדינה. מה עשיתם בחודש הזה בשביל האזרחים? הרפורמה בקצבאות הנכים עדיין מחכה, לזה יש זמן, אבל כדי להציל את ראש הממשלה מחקירות – לזה פתאום כולם מייד נערכים. באמת, יושבים פה אנשים, בקואליציה, שאני כל כך מעריכה את יושרתם, אני יודעת שהם הגיעו לכאן כדי באמת לסייע לאזרחי ישראל. גם במקום שיש בינינו מחלוקות פוליטיות, אני מאמינה לכם – אני מאמינה שבאתם לפה מתוך כוונות טובות. ומה קורה לכם היום, שאתם מעיזים להצביע בעד החוק המושחת הזה? מה עובר לכם בראש? אני רואה פה כמה שאפילו מפנים את הגב ולא מעיזים להקשיב. מה עובר לכם בראש? מה יקרה ביום שאחרי, כשהממשלה הזאת תיפול? לאן תלך המדינה שלנו? אתם רוצים מדינה שמנהלים אותה מקורבים? מדינה שיש בה חוק אחד ל-99% מהאזרחים וחוק אחד, חוק אחר, לאנשים שמקורבים לממשלה? אתם רוצים מדינה שבה מתחלקים כספי הציבור לפי אינטרסים פוליטיים וקומבינות, או לפי מה שבאמת צריך במערכת הבריאות שלנו, ברווחה, בחינוך? אתם רוצים מדינה שבה הערכים שקובעים לאן נלך הם שמירה – הגנה עלובה על האינטרסים הקטנים של מי שעומד בראש, המנהיג כביכול, או שמה שמוביל את הדרך זה האינטרסים של אזרחי ישראל, יהיו אשר יהיו, יגיעו מאיזה מקום שיגיעו? המחלוקת בינינו כבר מזמן היא לא מחלוקת של ימין ושמאל. היא מחלוקת על יושרה, על אומץ ציבורי; על המחשבה הפשוטה שאמורה להיות בלב ובראש של כל פוליטיקאי שמגיע למשכן הזה, וזה איך אני היום דואגת לאזרחי ישראל. והמחשבה הזאת פשוט יצאה מהמערכת. אתם בזים לה. כשאתם יושבים היום בוועדה של אמסלם, ובזמן שראש המטה של נתניהו הולך ומסתובב שם ולוחש באוזניכם, ואתם מצביעים לפי מה שפוקד עליכם ראש ממשלה שנמצא תחת חקירות ברגעים אלה ממש, ראש ממשלה שכל אנשי הצוות שלו, שהאנשים הבכירים ביותר בלשכה שלו, או בחקירות או כבר הודו באשמה – חלקם בעבירות של מרמה, של הפרת אמונים; בחקירות על לקיחת שוחד, על שימוש באמון ובכוח שנתנו להם אזרחי ישראל כדי לדאוג לעצמם, ואתם לא מתביישים להצביע בעד החוק הזה? חברים, יש לכם פה עוד כמה דקות להחליט. אתם יכולים לקבל החלטה שהיא למען אזרחי ישראל, והציבור יודה לכם על כך. אתם כאן בשמם של אזרחי ישראל, לא בשמו של שום יו"ר מפלגה; לא בשמה של חבורת המושחתים שמנהלת את המדינה היום, אלא בשם הציבור. הממשלה הזאת, מעניינים אותה היום שני חדרים: חדר הממשלה וחדר החקירות, שמשם היא מנסה לצאת. אתם, החברים שיושבים כאן, בכנסת, אתכם צריך לעניין הציבור. היו"ר עיסאווי פריג': משפט לסיכום בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ואני מבקשת מכם: תעשו את המעשה הנכון למען המדינה, כי מה שקורה כאן עכשיו לא נשאר כאן. יש היום שאחרי. תודה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר עיסאווי פריג': הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 62), התשע"ח–2017, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיקי לוי, ישראל אייכלר, לאה פדידה ועאידה תומא סלימאן בנושא: החשש מסגירת ההוסטלים לשיקום אסירים בגלל מחסור בתקציב. תודה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) (הוראות לעניין המלצה של רשות חוקרת), התשע"ח–2017 (קריאה ראשונה) היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): סייד א-ראיס, אדוני היושב-ראש, האמת היא שאנחנו, ברשימה המשותפת, דנו בינינו, דסקסנו את הנושא, ובניגוד להתנהגות האוטומטית של בעד ונגד, היו ספקות אצלנו, כי המשטרה באופן כללי היא גוף העוין את המגזר הערבי, מתייחס אל האזרחים הערבים כאל אויבים ונוהג בהם ככאלה, במיוחד רמת אלימות גבוהה – אום אל-חיראן – ירי, הרג – וזה לא אומר כלום, אגב, חבר הכנסת גליק. שמעתי את ראש הממשלה אומר שפתיחת תחנת משטרה היא אירוע היסטורי. יש תחנת משטרה בטייבה, יש תחנת משטרה בנצרת, יש תחנת משטרה בשפרעם, יש תחנת משטרה בוואדי עארה, יש תחנת משטרה ברהט – איזה אירוע היסטורי? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה היסטרי, לא היסטורי. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן לא הבנתי את ההקשר, למה זה. זה פתיחת תחנת משטרה, זה הכול, זה הכול. אני חשבתי שאם הוא היה פותח אוניברסיטה, למשל, מרשה או מאשר אוניברסיטה בנצרת או בטייבה, היינו אומרים: אכן, אירוע היסטורי. או היה מפעל גדול באחד היישובים הערביים שיעסיק גברים ונשים ערבים, או אם היה מכריז על פתיחת בית חולים ממשלתי באחד היישובים הערביים. ממשלתי, בית חולים, אין בכל היישובים הערביים – לא בנצרת – שום בית חולים ממשלתי; יש שלושה בתי חולים פרטיים: יש בית חולים אנגלי, יש בית חולים צרפתי, יש בית חולים איטלקי – אין בית חולים ישראלי, בנצרת. ולכן שום אירוע היסטורי, אלא מישהו שמנסה להצטלם, להגיע, וכדומה. ולכן אמרתי שאפריורית יש לנו עמדה נגד המשטרה, כי יש למשטרה עמדה והתנהלות נגד הציבור הערבי. למרות זאת, הארומה של החוק, של ההתנהלות של היוזמים, מריחה רע. ארומה לא נוחה, חבר הכנסת יונה, פרופסור יוסי יונה, שיש בה כנראה ניסיון לחוקק חוק שמטרתו להאריך את שלטון הימין, כי מישהו חושב שאסור שתהיה המלצת משטרה, כי כנראה מישהו יודע מה יש למשטרה להמליץ, מה יש למשטרה ביד. עכשיו, החוק אומר שחל איסור, חבר הכנסת הרצוג, על פרסום המסקנה של חקירת המשטרה. אז אני אומר לך, אדוני היושב-ראש – אתה מאמין, חבר הכנסת אמסלם, אתה מאמין שגם אם החוק יעבור, לא יהיה פרסום? אז אני עכשיו אומר לך שמרוב שרשרת האינטרסנטים, כן? עורכי דין, נאשם, משטרה – תהיה הדלפה, ותהיה תחרות מי ידליף. נניח שהמלצת המשטרה: אין תשתית ראייתית נגד ראש הממשלה – אתה תראה את זה מרוח ב"ישראל היום". יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, זה מותר על פי החוק. היו"ר עיסאווי פריג': חבר הכנסת טיבי – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אה, זה מותר. אם ההפך, גם תראה את זה איפשהו, ואם לא, ידליפו לחוץ לארץ ויצטטו. יש כל מיני. היו"ר עיסאווי פריג': – – משפט, משפט – – – יהודה גליק (הליכוד): אל תפסיק אותו. הוא מדבר מעניין. היו"ר עיסאווי פריג': משפט סיכום, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. ולכן אני אומר, למה? אגב, היות שאתה כאן – ביטן לא כאן – אני רוצה להגיד לך שראיתי את התמונה שהניפו נגדך ונגד ביטן, זה מקומם, זה מגעיל, זה לא במקום, זה אישי וזה נמוך. גם אם לא מסכימים עם מישהו, יש דרך להביע התנגדות, להביע מחלוקת. זאת לא הדרך. ולכן – אני וחבריי מסתייגים מהסגנון הזה. יש לי הרבה מה להגיד נגדך, חבר הכנסת אמסלם – לא נגדך באופן אישי, תענוג לעיתים להתווכח איתך – – היו"ר עיסאווי פריג': תודה, חבר הכנסת טיבי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – אבל התמונה הזאת עשתה לי לא טוב. תודה רבה. היו"ר עיסאווי פריג': תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת מאיר כהן – לא נמצא. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה אל-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה שלא תנסה, חבר הכנסת אמסלם, לא הצלחת לשכנע שזה לא קשור לראש הממשלה. ואני אתחיל בזה – איך מגיעים לחקירת ראש ממשלה? דבר ראשון, יש חשדות. זה מגיע ליועץ המשפטי לממשלה, והוא עושה בדיקה, לא חקירה. כל עוד היועץ המשפטי לא השתכנע שיש חומר ראייתי, הוא לא מאפשר חקירה. שהיועץ המשפטי אפשר חקירה של ראש הממשלה – סימן שהיועץ המשפטי השתכנע שיש חומר, שיש ראיות נגד אותו ראש ממשלה. אבל אם החוק הזה לא קשור לראש הממשלה, אז מה הדחיפות הזאת? מה הדחיפות? למה כל כך מהר? על מי רוצים להגן, אם לא על ראש הממשלה? ואני שואל – המלצת ראש הממשלה, כמו שאמר חברי ד"ר אחמד טיבי, יכולה להיות גם שסוגרים את התיקים. אז גם על זה אתם לא רוצים המלצות? אתם רוצים למשוך גם את זה, אפילו אם אין ראיות? זה לא נכון. החוק הזה נועד למשוך זמן, וכמה שיותר זמן, שראש הממשלה ימשיך בתפקידו. הכוונה היא שהפרקליטים ישבו עם ארגזים גדולים ורבים של חומר חקירות, עד שהם יסיימו אותו הקדנציה הזאת תסתיים, והקדנציה הבאה, ואולי, חבר הכנסת אמסלם, אולי החוק הבא גם יהיה תיקון ההתיישנות כך שעד שהפרקליטות תסיים את הבדיקה שלה תהיה התיישנות גם על העבירות שמיוחסות, או נחקרות, לפחות. אז זו המלצה, עוד הצעת חוק שאפשר לעזור לו להימלט ממה שיש חשד. האם התיקים שמדברים עליהם, המשטרה, שלא תמליץ, היא לא תוכל גם לסגור תיקים? חבר הכנסת אמסלם – וביטן, אולי תסתובב? דוד אמסלם (הליכוד): רק שנייה, הוא הצביע עליי – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן. המלצת המשטרה גם יכולה להיות סגירת תיק, ואני לא מדבר עכשיו על ראש הממשלה, אלא על כל נחקר. אם חוקרים מישהו בחשד מסוים, ואם המשטרה לא תמליץ, אז עד שהפרקליטות תתפנה ותבדוק את התיק, הוא יהיה במצב אי-ודאות, מה יהיה, מה יעשה, אם יהיה לו תיק, אם לא יהיה לו תיק, אם זה ייסגר, אם לא ייסגר. המצב הזה, שאין המלצה ואין סיכום, המשמעות שלו היא שאנשים ימשיכו, פרק זמן – ואני עכשיו לא מדבר על ראש הממשלה – פרק זמן ארוך של מצב של אי-ודאות. דוד אמסלם (הליכוד): תקרא את החוק. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): איך? דוד אמסלם (הליכוד): אתה לא מכיר את החוק, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני מכיר את החוק. דוד אמסלם (הליכוד): אז כתוב – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אם אין סיכומים – אני יודע, דיברת על הפרקליט המלווה, אני מכיר את הפרקליט המלווה. דוד אמסלם (הליכוד): לא לא לא, אתה לא מכיר את החוק. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני מכיר את החוק. דוד אמסלם (הליכוד): אני קובע שאתה לא מכיר את החוק, אם אתה מדבר ככה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני מכיר את החוק. אתה קובע דברים לא נכונים. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר אחמד טיבי: אני נותן לחבר הכנסת חאג' יחיא עוד חצי דקה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני מסכם. אני אומר, החוק הזה נועד אך ורק להגן על ראש הממשלה, ואמרו נכון, ראש ממשלה לא מחליפים אלא בקלפי. רק בקלפי מחליפים ראש ממשלה, אני איתך. אבל גם – ראש ממשלה צריך להיות נקי ידיים, ומי שאינו נקי ידיים אסור לו להמשיך יום אחד. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת הרצוג, ראש האופוזיציה, בבקשה. שלוש דקות. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כשהלכנו לעתירה על חוק מיסוי דירה שלישית, הותקפנו לגופו של עניין. בהחלט זה נושא שנוי במחלוקת, כיוון שאנחנו מאמינים בצורך לחלק את ההון בחברה הישראלית בצורה צודקת יותר. אז למה הלכנו לעתירה? כי גילינו שהליך החקיקה בכנסת היה פגום מעיקרו. ואני אמרתי באותה עת שעל איחור של יום אחד בתשלום מע"מ זורקים פה, במדינה, אנשים לכלא, אבל כשהמדינה בעצמה מפירה את הכללים ברגל גסה בהליך החקיקה שהיא יוזמת, היא חייבת לחטוף סנוקרת. מה שקורה כרגע, בהליך החקיקה הזה, שלכאורה, טכנית, עמדת בו בכללים, חבר הכנסת אמסלם, זה העובדה שיש אי-הוגנות בולטת שעולה מתוך החוק הזה. אזרח שואל את עצמו כך: אם אני צריך לעמוד בכל הוראות החוק, האם אני אזכה באותה התייחסות של המערכת לזעקתי? לטענתי? ועובדה היא שיש מישהו שהוא מורם מעם, ואתה מחוקק למענו חוק – חוק שלגופו של עניין אפשר היה להתווכח על סעיף כזה, על סעיף אחר, אבל ברור בעליל שאתה מביא את החוק הזה אך ורק כחוק פרסונלי. אין שום סיבה אחרת, גם הודית בראיונות, גם אתה וגם עמיתך דוד ביטן – אתם הודיתם בראיונות שהחוק הזה כולו תפור אישית למען אדם אחד. הוא בא פתאום לעולם רק בעיתוי הזה. הוא בא פתאום לעולם בהיסטריה בעיתוי הזה. הוא בא בעיתוי הזה לעולם מתוך התעקשות על המועד הזה, כשכולם מבינים מה קורה במסדרונות המשטרה ומבינים שבקרוב תוגש המלצת המשטרה בתיק 1000 ותיק 2000, ואולי גם בתיקים האחרים. ותחושת האיום על גופי החקירה וגופי אכיפת החוק כפי שהיא עולה מן התהליך האלים הזה, שמתנהל כאן, במליאה, היא עצומה. היא נועדה להצמית ולהקפיא את העצמות ואת הדם של כל מי שעוסק במלאכה הישרה של שמירה על שלטון החוק, מיצוי החקירה ובירור האמת בצורה אובייקטיבית במערכת הישראלית. דוד אמסלם (הליכוד): דרך אגב, כשאנחנו מגישים הצעת חוק, לדעתך זאת אלימות? יצחק הרצוג (המחנה הציוני): לא, אבל איך שאתה מביא אותה בצורה דורסנית כרגע. דוד אמסלם (הליכוד): מה זה "דורסנית"? יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הרי לכולם ברור – תראה את הקצב של החקיקה. אתה ניפית – בשביל להגיע ליעד הזה ניפית חוקים מסדר-היום, אתה לא היססת לקיים הצבעות בשעות הבוקר המוקדמות, למלא את סדר-היום. נכון, נתת לאנשים לדבר – סילקת את חברת הכנסת זנדברג וסילקת את חבר הכנסת בגין. נו, באמת. ועוד אתה אומר במפורש ברדיו, אמרת. שואלים אותך: האם אתה מוכן שזה יהיה מכאן ואילך? אמרת: מה יהיה עם ראש הממשלה? אמרת את זה. אתם עכשיו מתעסקים בקיזוזים של השרה רגב? שרת התרבות והספורט מירי רגב: נראה לך? אני מצביעה על חוק ההמלצות. אני מחכה להצביע עליו. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): ובכן, מה שאני מנסה לומר, חבר הכנסת אמסלם – – היו"ר אחמד טיבי: משפט סיום. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – לכולם ברור שאתה מביא את החוק הזה אך ורק מתוך מחויבות עמוקה למנהיג שלך. זה מאוד מכובד בעיניי, עד גבול מסוים – שבו הציבור משלם את המחיר, מחיר האי-הוגנות – האי-הוגנות שחש אזרח שמסתכל ואומר: יש פה אדם מורם מעם, דואגים רק לו, ולא לכלל. ועל הדבר הזה, על האי-הוגנות הזאת, אתם בסופו של דבר תיפלו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יואב קיש – מיש מווג'וד; אייכלר – מיש מווג'וד; שרן השכל – מוותרת. ובכן, רבותיי, אנחנו מגיעים לרגע המכונן. חבר הכנסת דוד ביטן, זה הרגע המכונן. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כמעט עברת להצבעה. היו"ר אחמד טיבי: אמסלם מסכם. לא, יש אמסלם, גם. יהודה גליק (הליכוד): איך תקרא – – – היו"ר אחמד טיבי: חכה, סבלנות. יעל כהן–פארן (המחנה הציוני): תנסו שנסיים לפני ארץ נהדרת. היו"ר אחמד טיבי: יש בקשה לסיים לפני ארץ נהדרת. דוד ביטן (הליכוד): כמה דקות יש לי? היו"ר אחמד טיבי: שלוש דקות. דוד ביטן (הליכוד): זהו? מה זה שלוש דקות? מה, אתם עושים צחוק? דוד ביטן (הליכוד): טוב, ערב טוב לכולם, אני, האמת, לא הייתי הרבה זמן בתוך האולם, אבל ממה ששמעתי, שמעתי אולי אלף פעם את המילה "שחיתות", ושראש הממשלה מושחת, ובסופו של דבר, זה בדיוק העניין, שלא מעניין אתכם מה יהיו תוצאות החקירה. עצם זה שיש חקירה, אז הוא אשם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל דוד, לא אמרנו שראש הממשלה מושחת. החוק מושחת. דוד ביטן (הליכוד): עצם זה שיש חקירה. אמרתם: שחיתות, מושחת, מה לא אמרתם? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): החוק מושחת, החוק מושחת. דוד ביטן (הליכוד): אתם יודעים את הכול, אתם בתוך חדרי החקירות, אתם ראיתם את הראיות – אתם הכול יודעים, הרי. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה ראית? אתה ראית? דוד ביטן (הליכוד): אתם לא ראיתם, זה בטוח. יעל כהן–פארן (המחנה הציוני): למה צריך את החוק הזה? דוד ביטן (הליכוד): אני אומר לך דבר אחד מאוד פשוט, אתה לא ראית כלום – – יואל חסון (המחנה הציוני): ואתה? דוד ביטן (הליכוד): – – ולכן אתה לא יכול להגיד על ראש ממשלה שהוא מושחת, ולא שום דבר. אבל זה לא מעניין אתכם, הרי, מה האמת. מעניין אתכם לבוא לציבור – – – יעל כהן–פארן (המחנה הציוני): מעניין אתכם להסתיר את האמת. זאת העובדה. זאת העובדה. דוד ביטן (הליכוד): למה את לא נותנת לי לדבר? אני אף פעם לא מפריע לך כשאת מדברת על החוקים המיוחדים שאת רוצה להזיז בכנסת. אבל אני אומר דבר מאוד פשוט, ברור שאף אחד לא יודע, אבל עצם החקירה היא זו שקובעת מבחינתכם. היא זו שצריכה לשנות סדרי עולם ולשנות את דעת הקהל במדינת ישראל. ואתם משתפים פעולה, יד ביד, עם ההדלפות ועם התקשורת, יום-יום, שעה-שעה. יש מטרה – המטרה זה לשנות את דעת הקהל. ואני אומר לכם שבשביל זה בדיוק צריך לחוקק את החוק הזה. מכיוון שהחקירה היא בעייתית, מבחינתכם. ההמלצה – עוד יותר בעייתית מבחינתכם – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ההחלטה בעייתית בשבילכם. דוד ביטן (הליכוד): – – זאת אומרת, בסופו של דבר, לא משנה מה יהיו התוצאות, הרי מי שקובע זה לא המשטרה. מי שקובע זה הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז מה אכפת לך שתהיה המלצה? מה אכפת לך שתהיה המלצה? דוד ביטן (הליכוד): הם אלה שקובעים. הם אלה שקובעים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל מה אכפת לך שתהיה המלצה? דוד ביטן (הליכוד): אבל במשפט הרחוב, ובמשפט שלכם, אתם רוצים להכפיש – ולשנות את דעת הקהל. יואל חסון (המחנה הציוני): מה הקשר? מה הקשר? מה הקשר? דוד ביטן (הליכוד): זה מה שמעניין אתכם, לא התוצאה הסופית. עד שתהיה תוצאה סופית, אם היא תהיה, אז תגידו: אוקיי, חשבנו אחרת – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אם התוצאה הסופית מעניינת, תן למשטרה להמליץ. דוד ביטן (הליכוד): – – אנחנו מתנצלים. אתה מבין? זה מה שיהיה, ותמשיכו הלאה. הרי פוליטיקאים אוהבים לומר דברים שבסוף שום דבר לא עומד מאחוריהם. יואל חסון (המחנה הציוני): מה אתה, דיפלומט? דוד ביטן (הליכוד): אני לא דיפלומט, אני פוליטיקאי, אבל אני לא כמוכם. כשהרצוג היה בחקירה, כן? כשהרצוג היה, אני עליתי בתקשורת ואמרתי שעדיין זה לא אומר שום דבר, החקירה, ואני מאמין שזכותו להילחם. יואל חסון (המחנה הציוני): מה זה קשור להמלצה? דוד ביטן (הליכוד): רק רגע. אני מתנהג אחרת, זה כל העניין. ואתה שמעת אותי, גם ברדיו וגם בטלוויזיה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אני ביקשתי שלא יהיו המלצות? דוד ביטן (הליכוד): לא ביקשת, אבל אני מתנהג אחרת. אתה לא צריך לבקש ממני. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): לא, המלצות, לא אמרתי שלא יהיו המלצות. דוד ביטן (הליכוד): בסדר, בסדר. לא ביקשת, זה נכון. אבל בסופו של דבר, זה מה שהיה. מה הבעיה? היו"ר אחמד טיבי: יש תוספת ביטן חצי דקה. דוד ביטן (הליכוד): אבל אין פה בכלל זמן. היו"ר אחמד טיבי: כי סיימת, מר ביטן. דוד ביטן (הליכוד): לא, לא היה זמן מהתחלה. היו"ר אחמד טיבי: היה, היה. קריאה: ביטן, כי גמרת אותו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ביטן, יש המלצה לעוד חצי דקה, או אין המלצה? דוד ביטן (הליכוד): ואני אומר לכם שהחוק הזה לא חל על נתניהו, מהסיבה הפשוטה – – היו"ר אחמד טיבי: עוד לא התחלתי לספור את החצי-דקה. דוד ביטן (הליכוד): – – אתם לא סומכים על היועץ המשפטי? אם הוא יחשוב שצריך המלצה, שהוא צריך לקבל המלצה כדי לקבל החלטה, אז הוא יבקש את ההמלצה הזאת, וההמלצה הזאת תינתן לו, ולפי ההמלצה הזאת שיחליט מה שהוא מבין. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תסביר מה מפריעה לך המלצה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. דוד ביטן (הליכוד): לכן החוק הזה מאוזן, טוב, ואני אומר לכם, גם הדחת ראש ממשלה באמצעים לא אמצעים, גם זה סוג של שחיתות. תחשבו על זה. גם זה סוג של שחיתות. על זה גם אני יכול לומר לכם: אתם מושחתים, מכיוון שאתם מנצלים חקירה שאין בה שום דבר כדי להדיח ראש ממשלה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אנחנו קיבלנו סיגרים, תכשיטים. היו"ר אחמד טיבי: מיקי, תודה רבה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מה זה קשור למושחתים? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה אתה מבלבל את המוח? דוד ביטן (הליכוד): אז אתם מושחתים. אתם מנצלים שקרים על שקרים כדי להדיח ראש ממשלה. היו"ר אחמד טיבי: זה אקורד הסיום. דוד ביטן (הליכוד): זה סוג של שחיתות, זה ניסיון לקבל דבר במרמה, אתה מבין אותי? זה סוג של שחיתות. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת ביטן. חבר הכנסת זוהר. חיים ילין (יש עתיד): ביטן, אני רוצה חוק נגד השחיתות שלנו, בסדר? מותר? היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת מיקי זוהר. אחר כך יסכם חה"כ דוד אמסלם. שלוש דקות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך את ראש הממשלה על החתימה שלו על העצומה, בעצם, לבחינה מחודשת של חנינה של חייל, חייל במדינת ישראל, אלאור אזריה, שבסופו של דבר קיבל החלטה בשדה קרב. צריך לבחון אותה, ובחנו אותה, והחליטו שהיא החלטה לא טובה. אלעזר שטרן (יש עתיד): איך אתה יודע מה זה שדה קרב? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבר הכנסת אלעזר שטרן, אנחנו לא מהמתנשאים של מפלגת יש עתיד, אנחנו מהפשוטים בימין, שמסתכלים לכולם בגובה העיניים ומכבדים כל אדם באשר הוא, בלי להתנשא עליו, אז ההערה שלך לא נרשמה, לפחות אצלי, אבל היא נרשמה אצל הציבור כהערה מתנשאת. בהמשך דבריי, אני עוד פעם חוזר ואומר, אנחנו צריכים להבין שזה חייל שקיבל החלטה בשדה קרב, ועל כן החנינה כן במקומה, ואני מברך את ראש הממשלה על ההחלטה הזאת. לגבי יש עתיד, לכם אפשר לקרוא "יש עתיד בבג"ץ". למה? כי אתם חוטאים לערכים בסיסיים בדמוקרטיה. אתם אינכם מקבלים את שלטון הרוב, אינכם מקבלים את עמדות הרוב, ואתם מנסים לנגח, כל פעם שיש החלטת רוב דמוקרטית, באמצעות בית המשפט העליון. האם זו הדמוקרטיה לפי תפיסתכם? אני בספק אם הייתם מקבלים את זה כשישבתם בקואליציה. אבל עמדתכם, כפי הנראה, היא עמדה תבוסתנית – עמדה תבוסתנית, שאין לה שום הבנה בסיסית במהות הדמוקרטיה, ובעיניי זה עצוב. אגב, זה מאוד מאוד אופייני לארגוני שמאל שעותרים בגין אנשים עלומים, מדי פעם, כדי לפחות – מה שנקרא: לעשות הישגים נגד מתיישבים, למשל, ביהודה ושומרון. הפנייה הזאת היא אופיינית למפלגות שמאל כנראה גם מבחינתכם, כי הרי אתם מפלגת שמאל שמנסה להתחפש למפלגת ימין, אך ברור לנו שהגישה והדרך מובילות רק למסלול אחד – מפלגת שמאל רצינית שרוצה לקחת את השלטון ממפלגת הימין, ואנחנו כמובן נעשה הכול כדי למנוע את זה. חברים, אתם כולכם, באופוזיציה, פשוט באמוק מטורף; הכול כשיר בשביל לפגוע בראש הממשלה. ערכים דמוקרטיים בסיסיים כמו שמירה על השם הטוב של אדם, כמו הזכות לחפות, נעלמים מעיניכם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ובלבד שבסופו של התהליך תצליחו להדיח את ראש הממשלה מתפקידו – לא בדרכים דמוקרטיות. לא תעשו את זה בקלפי, לא תעשו את זה בזכות אמון שיעניק לכם העם. תנסו לעשות את זה במחיר – אפילו הכבד ביותר – ובלבד שהגחמה הזאת, לחזור לקואליציה או להיות מי שיוביל את המדינה הזאת – שכמובן אנחנו נדאג למנוע את זה, בדרכים הדמוקרטיות המקובלות, באמצעות שכנוע עם ישראל שאנחנו טובים יותר בשבילו בהנהגה – אתם תעשו הכול כדי לפגוע בשלטון הימין. החוק הזה, לעניות דעתי, הוא חוק נכון לא רק לכל 30,000 האיש הללו, ששילמו מחיר. 80% מהם – סליחה, חבר הכנסת דודי אמסלם – ששילמו מחיר בגין אותן החלטות שגויות של המשטרה, בזה שהם ביקשו להגיש כתב אישום. אנחנו מדברים גם על מושג של נבחרי ציבור. הרי קריירה ציבורית יכולה להיקטע בהינף יד, בהחלטה אחת, שבסוף תתברר כהחלטה לא נכונה של המשטרה, ויש נתונים שקובעים ש-80% מההחלטות האלה לא בהכרח נכונות. אז אם אנחנו נותנים יד לפגוע באישי ציבור – שימו לב, חברים, היום זה ראש הממשלה, מחר זה אחד מכם. הדבר הזה לא פוסח על אף אחד. אנחנו צריכים להזכיר, גם למשטרה לפעמים מותר לטעות. היא עושה את עבודתה טוב, וברוב המקרים היא גם צודקת – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסכם, אדוני. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – אבל יש גם מקרים שהיא טועה, ואנחנו יכולים להביא למצב שנבחר ציבור, ובפרט ראש ממשלה – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – ישלם מחיר כבד בפגיעה בשמו הטוב – בשביל מה? בשביל איזושהי הדלפה? בשביל איזושהי גחמה של השמאל – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – להדיח את ראש הממשלה בכל מחיר? לא ולא. החוק הזה הוא חוק דמוקרטי. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת לסיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני מסיים, גברתי. הוא חוק שמגן על הדמוקרטיה. הוא חוק שמגן על אמון העם. והעם יקבע מי יהיה ראש הממשלה, לא החקירות – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – ולא אתם, אנשי השמאל במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. יסכם את הדיון חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה, אדוני. מיד לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. דוד אמסלם (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני חוזר – האמת היא שאני לא יכול להירגע עדיין מהכתבה של ורטר, האדמו"ר שלכם, כפי שאמרתי קודם, בשבת. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): על דני דנון? איזה? על איזה מושחת של הליכוד הפעם? דוד אמסלם (הליכוד): הוא כתב – רק שנייה, לא להפריע לי, מיקי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, איזה מושחת? דוד אמסלם (הליכוד): מיקי, אתה רוצה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): על איזה מושחת של הליכוד? דוד אמסלם (הליכוד): אוקיי, תצעק, בבקשה. אל תתנהג באלימות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה תוקף מישהו שלא נמצא פה ולא יכול להגן על עצמו. דוד אמסלם (הליכוד): אני רוצה לומר משהו. אבל אני רוצה לומר משהו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – דוד אמסלם (הליכוד): מר ורטר כתב בשבת, בין היתר, שחבר הכנסת אמסלם ישב כאן – כששוחחתי עם בגין – בחולצה מקומטת ומיוזעת. אני, באופן אישי, כשקראתי את זה, זה הדבר שהכי כאב לי, כי אני הבנתי – קודם כול, מר ורטר – אני פונה אליך: אני מבין, לאור הדיאגנוזה שלך כאן, דרך המצלמות, אתה כנראה מבין טוב בגיהוץ חולצות. א. אני מזמין אותך שתשלח לי את התעריף שאתה גובה עבור חולצה. אני מקווה שזה לא מעל 15 שקלים, כי אני מניח שאם תעסוק בגיהוץ חולצות אתה תקבל קצת יותר מאשר הכתבות שלך שוות. אתה גזען קטן ושפל. חוצפה. זה השמאל. אני מניח שאם היה כותב את זה איש ימין, כולכם הייתם צורחים. הרי רק על אמסלם יכולים לכתוב דבר כזה. על לפיד – חס ושלום. בוודאי לא על הרצוג. אבל ביטן ואמסלם – זה קלאסה. זה הסטריאוטיפ שיושב לכם בראש – שני מרוקאים שבכלל צריכים לנהל בסטה בשוק מחנה יהודה, מה הם עושים פה, בכנסת? אין להם שום השכלה, לא מבינים כלום, בכלל מחוקקים חוקים? השתגעו? איציק שמולי (המחנה הציוני): דודי, אני לא רוצה להרוס לך את התיאוריה – – דוד אמסלם (הליכוד): שנייה. דקה. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – אני גיניתי את העניין של הקופים. דוד אמסלם (הליכוד): תן לי רק שנייה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני גיניתי את זה. דוד אמסלם (הליכוד): אני לא מדבר עליך, שמולי, הרי אתה – אני רק מספר לך את המוטיבציות של מר ורטר וכדומיו. דרך אגב, יש לכם הרבה כאלה. אנחנו לא הפגנו בפתח תקווה עם הקופים. מעולם לא ראיתי הפגנה כזאת בהפגנות הימין. למה? אצלנו אין דבר כזה. רק אצלכם, אצלכם במרצ ואנשי מפלגת העבודה שבאים להפגנות בשם הדמוקרטיה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מי אמר ש-400,000 לא יהודים? אתה הגזען הכי גדול. דוד אמסלם (הליכוד): דרך אגב, עניין אותי מאוד – היו שתי הפגנות. בית המשפט העליון החליט – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אתה הוצאת דיבה של כל העלייה הרוסית. אתה. דוד אמסלם (הליכוד): – – שמותר להפגין במדינת ישראל ללא רישיון. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת קסניה סבטלובה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני מכבד את בית המשפט לא כי – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת קסניה סבטלובה, נא להירגע. דוד אמסלם (הליכוד): – – לא כי אני חושב שהם צודקים – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – עולים מחבר העמים אתה העלבת. דוד אמסלם (הליכוד): – – אלא כי אין דרך אחרת, אלא חייבים לכבד את ההחלטות. אבל סתם, עלה במוחי – שאלתי את עצמי, מפגינים בפתח תקווה – לא מודיעים לאף אחד, מגיעים 2,000 איש, 3,000. אולי נתקשר למשטרה, נגיד: חבר'ה, אולי באמת יבואו כמה שוטרים לראות שהכול בסדר? אולי שמישהו יבוא וישגיח על התנהלות ההפגנה? יכול להיות – זה שטח ציבורי, יכול להיות שאנשים יהרסו חלק מהתשתיות שם. אני בעצם עסקתי בנושא הזה יותר מ-20 שנה בעיריית ירושלים; כל הפגנה דורשת רישיון, לא כי אני מאשר לו אם להפגין על נושא כזה או אחר – לא, אבל יש תשתיות, יש ציבור, יש סדר, אולי מישהו אחר רוצה להפגין שם באותו יום? מישהו צריך לנהל את האירוע. בא בג"ץ – דרך אגב, לדעתי, המשטרה עד היום לא יודעת איך לאכול את האירוע הזה. אבל אני שם את זה בצד, מכבד את ההחלטה. אבל במוצאי שבת לא הפגינו 2,000 איש מול הבית של מנדלבליט כמעט שנה וחצי, הפגינו 150 איש, שכל עולמם חרב עליהם – אנשים קשי יום בדרום תל אביב, שמרגישים שבאמת המדינה לא מטפלת בהם. יש שם עובדים זרים, שגרים שם, הרסו להם את החיים, מבחינתם, ובאו לזעוק את זעקתם. אלה אנשים שאין להם כסף. אני שמתי לב. אני אומר לכם, הם לא באים להפגנות במרצדסים, כמו בפתח תקווה. אלה אנשים קשי יום שבקושי יכולים להתפרנס. הם, בסופו של דבר עצרו אותם – הביאו שוטרים לעצור אותם. דוד ביטן (הליכוד): רד. רד. דוד אמסלם (הליכוד): שנייה. דקה. לגבי מה שאמרת, הרצוג, תשמע, תראה: אתם לא נותנים לעובדות לבלבל אתכם, שמתי לב. זה לא משנה מה העובדות. אתם תמשיכו – – – קריאה: – – – דוד אמסלם (הליכוד): שנייה. דקה. אנחנו נמצאים בכלל בקטע של היפוך ערכים. אצלכם, מה שקורה היום – האמת זה השקר והשקר הוא האמת. הרי אין חוק יותר צודק מהחוק הזה. ומר הרצוג, לך אני מספר. אתה מדבר על הגינות, בוא תשמע. קראתי בעיתון לא מזמן שהציעו לשמרון להיות עד מדינה. בכלל – נגד מי? נגד ראש הממשלה. כשחקרו אותך ועצרו את מר בטאט, שראיתי – לא הציעו לו להיות עד מדינה, וזה בסדר. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): איך אתה יודע? דוד אמסלם (הליכוד): כי לא קראתי בעיתון. לכן אני אומר: תקשיב, אני חושב שבהיבט הזה יש חוסר הגינות וסימטריה בדיוק לצד השני. לא בדיוק כמו שאתה מציג את הדברים, אלא בדיוק הפוך. זאת התחושה שלי, כאזרח. תשמע, מדינת ישראל חשובה לי לא פחות מלך, ואני מסכים איתך שאם ראש ממשלה, וכל איש ציבור, עובר על החוק – ובוודאי אם הוא בן אדם שעבר על החוק בנושא של שחיתות, בוודאי הוא לא צריך להישאר בתפקידו, על זה אין מחלוקת בכלל – אלא שאנחנו טוענים, ואני טוען גם בנושא הזה, שאתם עושים עוול לעניין, אתם לוקחים חוק שטוב לאזרחי מדינת ישראל – לוקחים אותו לקטע הפוליטי. לכן, רבותיי, אני מבקש שתחשבו עוד פעם, ואני מניח שתתמכו בחוק. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, לחבר הכנסת דוד אמסלם. רבותיי, על פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) – – – אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: שנייה, תפעילו בבקשה את המיקרופון של אילן גילאון. בבקשה, אדוני. כן, חבר הכנסת. אני מבקשת לחזור, אנחנו לא שמענו פה. חבר הכנסת אילן גילאון, מה ביקשת? אילן גילאון (מרצ): ביקשתי להפוך את ההצבעה להצבעת אי-אמון בממשלה. להמלצה על הצבעת אי-אמון בממשלה. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. שר התיירות יריב לוין: אנחנו מבקשים להצביע עכשיו. היו"ר טלי פלוסקוב: מה? שר התיירות יריב לוין: אנחנו מבקשים להצביע עכשיו. אורן אסף חזן (הליכוד): מי שבעד החוק הוא נגד האי-אמון. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. אנחנו כעת נצביע. מי שבעד החוק הוא בעד החוק. מי שמתנגד – רציתי להגיד הפוך: מי שבעד החוק הוא נגד אי-אמון, אוקיי? מי שנגד החוק הוא בעד אי-אמון. הכול ברור? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): סליחה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני חוזרת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): עוד פעם. היו"ר טלי פלוסקוב: מה עוד פעם? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הם לא הבינו. היו"ר טלי פלוסקוב: למה, מישהו לא הבין, אתה חושב? אני חושבת שכולם הבינו. רבותיי, אני חוזרת ואומרת: על פי בקשת האופוזיציה – יש כאן בקשה להצבעה שמית. מכיוון שהאופוזיציה ביקשה לראות בזה הצבעה על אי-אמון, הממשלה מבקשת להצביע עכשיו, אז אנחנו כרגע מתחילים – על שני דברים. אנחנו מצביעים על שני דברים בבת-אחת. כרגע, גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת להתחיל בהצבעה. שוב אני חוזרת: מי שבעד הצעת החוק הוא נגד אי-אמון. עכשיו בסדר, אחמד? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. בבקשה, גברתי, נא להתחיל בהצבעה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – בעד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – נגד אילן גילאון – נגד יהודה גליק – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד איתן כבל – נגד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – נגד מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת יוסף עטאונה – אינו נוכח חמד עמאר – בעד לאה פדידה – נגד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד מוסי רז – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – נגד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. אני מבקשת לקרוא בשמות חברי הכנסת שעדיין לא השתתפו בהצבעה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח סעיד אלחרומי – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח מירב בן ארי – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת ירון מזוז – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת יוסף עטאונה – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח איוב קרא – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. האם יש באולם חברי כנסת שמעוניינים להצביע ועדיין לא הצביעו? אין. תמה ההצבעה. נא לסכם את התוצאות. להלן תוצאות ההצבעה: בעד החוק ונגד האי-אמון – 46 חברי כנסת; נגד החוק ובעד האי-אמון – 37 חברי כנסת. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) (הוראות לעניין המלצה של רשות חוקרת), התשע"ח–2017, התקבלה בקריאה ראשונה, וחוזרת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת האי-אמון נדחתה. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה לוועדת הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת יואב קיש. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, הייתי פה, על הדוכן, לפני כמה ימים, והקראתי חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון מטעם סיעת מרצ. היו טענות שנשמעו גם מצד מרכז האופוזיציה, חבר הכנסת יואל חסון, שהמקום הזה בעצם שייך למחנה הציוני, וטענו מסיעת מרצ שהמקום שייך למרצ. הטעות שהייתה קרתה כך – וחשוב לי רק להבהיר את זה; בתחילת הקדנציה, אכן, חברת הכנסת גלאון, שהיום כבר לא נמצאת איתנו, ישבה בוועדת החוץ והביטחון על מקום של המחנה הציוני, ולכן הייתה חשיבה שזה בעצם המקום שעכשיו מנסים לעשות החלפה ללא תיאום עם המחנה הציוני. אבל בבדיקה שעשינו אנחנו, אנחנו העלינו לקראת סוף הכנס הקודם את מספר חברי הוועדה בוועדת החוץ והביטחון מ-17 ל-21 – שני מקומות לאופוזיציה, שני מקומות לקואליציה. אחד מהמקומות לאופוזיציה אכן הלך למרצ, מה שקודם לא היה, ולכן, בעצם, המקום שעליו ישבה חברת הכנסת גלאון חזר למחנה הציוני, וזה היה הטעות והבלבול, ולכן עכשיו אני מודיע לפרוטוקול שוועדת החוץ והביטחון – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): מה, סמוטריץ? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): נגמרה ההצבעה? יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): ההצבעה נגמרה – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): מה, לא שמעת? יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כולם רוצים לשמוע מה קורה ולראות את – – – קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: היית מאוד עסוק, חבר הכנסת סמוטריץ. יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): כולם רוצים לראות את המינוי של עיסאווי פריג' בוועדת חוץ וביטחון, אתה בדיוק ברגע הקריטי. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – סמוטריץ – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): ולכן, אני מודיע בזה לפרוטוקול על חילופי אישים בוועדת החוץ והביטחון. מטעם סיעת מרצ במקום הפנוי לסיעה יכהן חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בהצלחה. עיסאווי פריג' (מרצ): תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת. בהצלחה, כמובן. רבותיי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י' בכסלו התשע"ח, 28 בנובמבר 2017, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:27.